גליון 1076 מתאריך 14 במאי 1958

מספד 1076

כ״ד אייר תשי״ח14.5.1958 ,

שנ ה 21

המהיר 500פרוטה

3ה הביא וחיסורבסאוגו שד מש1ן״החושך

מהו חלקו שו
סר קורק
בבושת ההסוואה?
מבן נ ש
ם ש< ארו הד״?
דשתס המוסדית
שר שניו׳ חעס
כיצד עזח
השב. והגעוסוח

כתבים
המפקח הולך

זהו נצחון פשוט, ברור, שלם.

במשך שמונה שנות קיומה של המערכת
הנוכחית, מתו 11 שבועונים, שניסו להתחרות
בנו בגלוי או בנסתר. חלקם קויימו
בכל 21 שנות קיומו, לא חגג עוד העולם
בגלוי או בהסוואה על־ידי מפלגות —
הזה סידרה כזאת של נצחונות מוחצים כמו
אשמורת (מפא״י) ,מצפן (אחדות־העבודד,),
בחודש זה•
פנים אל פנים(דתיים־לאומיים) ,עתיד(חרות),
תחילה בא כשלונו המביש והמבאיש של
תנופה (חרות) ,חיי שעה (מפא״י) .אחדים היו
זרוק אותו לכלבים, המחזה שהיה צריך
לשמש שיא למלחמת־הקודש של ביג׳י בעתון פרטיים — עין, ראי, תבל. אחד הוצא על־זה.
אחריו באה ההתאבדות המוסרית הפומ ידי עתון יומי — אנחנו (ידיעות אחרונות),
ואחד על־ידי מו״ל פרטי בזכיון ממשלתי
בית של ייגאל מוסינזון, האיש שהטיף לשבירת
עצמותינו. אחר־כך סולק יחזקאל — השבועון קול ישראל מלפני שבע שנים.
סהר בבושת־פנים, אחרי שחקירה רשמית השבוע חוסל מספר : 12 רימון.
הוא לא דמה לקודמיו. מטרתו היתד,
הוכיחה את נכונות האשמותינו. בשבוע
אחת ויחידה: לחסל אותנו בכל האמצעים —
שעבר נסגר רימון, עתון שהוקם במיוחד
כדי להרוס אותנו. ואחרי כל אלה, פורסמה כסף, הסתה לאלימות, עלילות כזב. המאבק
היה בלתי־שודה. בידי היריב היתד, עדיפות
השבוע הידיעה על חיסולו של הש, א.
עצומה בנשק.
לפני חמשה חודשים בלבד, בשיא פרשת
כשקיבלנו לידינו את העולם הזה, היה
תבור, סברו רבים כי צפוי לנו אבדון
בידינו הון חוזר של אלפיים ל״י. ברימון
בטוח. המשטר כולו גויים נגדנו, על כל
הושקעו למעלה מ־ 400 אלף ל״י — פי 200
מכשיריו האלימים והתעמולתיים• היה נדמה
יותר. מאחורי רימון עמד ראש־הממשלה׳
כי תוך ימים מעטים ישליכו את עורכי
בכבודו ובעצמו, והסיוע הפעיל של רוב
העולם הזה לבית־הסוהר, תוך שיתוף פעולה
אמיץ של משטרת סהר ומנגנון־החושך, וכי ראשי השלטון. מאחורינו לא עמד שום
ארגון. לרשות רימון עמד מנגנון אדיר לההמונים
הנסערים יעלו מבית־הבימה על
משרדי המערכת לשרפם ולהשמידם. היריב איסוף אינפורמציה — כל חלקי מנגנון־
נראה כל־יכול׳ מכונה אדירה ודורסת. מי החושך והמשטרה, התיקיות העצומות שנאספו
על־ידי אלפי הסוכנים והמודיעים של
היינו כנגדה?
מוסדות אלה״ .לרשותנו עומדים רק מודיעים
והנה, אחרי שבועות כה מעטים — הגיע
מתנדבים המסכנים את עצמם ואת פרנסתם
העולם הזה לשיא של הצלחה ציבורית, כדי לעזור למלחמת־הצדק.
כשיריבינו מנסים בכל כוחם להציל את הלמרות
כל זאת לא הגיע רימון בסופו
ניתן להציל על־ידי נסיגה נחפזת בכל
החזיתות. כניעה זו לא באה מרצונו של אף לעשירית מתפוצתו הרגילה של העולם
היריב• הוא ניסה לדחות אותה עד כמה הזה מדוע? זאת לא יבינו הניהיליסטים של
מנגנון־החושך, שסברו שאפשר לנצח אותנו
שיכול. היא באה מפני ששוב לא היתד,
ברירה אחרת. התמוטטותו של העסק באה על־ידי לימוד שיטותינו הטכניות והעתקת
מדורינו. כי העולם הזה אינו גיבוב של
מבפנים.
מדורים ושיטות טכניות. הוא מגלם רוח
מסויימת. זוהי הרוח המקבצת מסביבו רב
המאבק
נגד הש.א. נוהל על־ידי מערכת זו בות קוראים, שהם שותפים למאמץ• ודווקא
לבדה. היתד, זאת מערכה ללא שותפים, נגד רוח זו, נאמנות זו של הקורא, רצו יוזמי
רימון לחסל.
מוסד -שהיה חלק בלתי־נפרד של מנגנון־

החושך.
ניהלנו חקירה שיטתית וקפדנית. עקבנר
עד היום לא הוזכר השם רימון בעתון
בחשאי וצילמנו בחשאי את ראש השרות
זה אפילו פעם אחת. לא התוכחנו עם עתון־
החשאי. גילינו את דרכי עבודתו הפסולות.
הרפש, לא הגבנו על הפרובוקציות הנוראות.
ניתחנו בזכוכית מגדלת את ההודעות ה לפעמים היה קשה מאד לעמוד מול העלילות
היה בפירסום כמה
רשמיות הסותרות וגילינו מה שהסתיר. במו הזדוניות, כאשר די
ידינו הוצאנו את הש.א• מן המחתרת, ועובדות
פשוטות כדי להפריכן. לא נכנענו
גילינו בפעם הראשונה מי האישהעומד
זה. סמכנו על השכל הישר של לפיתוי הציבור. חפצנו שיקיא מתוכו את החלאה
בראשו ומה טיבו.
הזאת, מבלי שיהיה מושפע על־ידינו אף
בסיכום החקירה סיכמנו את דרישותינו
במלוא הנימה.
בכמה הצעות עניניות ומתונות (העולם הזה
,)1049 במלים הבאות:
וזה בדיוק מה שקרה• עתון הרפש לא
סיכן את העולם הזה אף לא לרגע אחד
״ • יש לחסל את הש.א. במסגרתו הנוכחית׳
כמנגנון־בילוש נפרד ועצמאי, ה ב־ 21 חודשי קיומו העלוב — לא מבחינה
כלכלית, ולא מבחינה מוסרית. אמון הצימקיים
רשת של מודיעים ומלשינים.
כל חקירה (של חוקרי מס־ההמסה) בור בהעולם הזה לא נתערער אף לרגע.
תהיה לצורך תיק מסויים, לא לצורך איסוף הוא בא להוכיח, כי כל מנגנוני המפלגות.
העצומים ותקציביהן השמנים, הנם כאין וכאינפורמציה
מקרית (היינו חקירה של חשואפס
מול כוח־ד,הגינות של דעת־הקהל. במדים,
במקום הלשנה המונית).
דינה שיש בה בחירות, זהו הכוח העליון,
״ • כל העוסקים בפעולת החקירה, מחוץ אשר כל המפלגות נאלצות להיכנע לו, בלעובדי
השרה ממש, יהיו גלויים, ושמותיהם סופו של חשבון. זהו לקח החודש.
יפורסמו.״
היום, יום הנצחון, הרשה לי להגיד לך
מילה שרציתי להגיד לך מזה ימים רבים:
השבוע נתקבלו כל ההצעות האלה בתודה!
אופן
רשמי כבסיס לאירגון מחדש, שעיקרו:
חיסול רשת המלשינים וצימצום החקירות נגד
פטית של משרד־האוצר, ניתוקו מן הש.ב,.
מינוי ראש חדש ששמו יפורסם בציבור,
חיסול רשת המלשינים וצימצוס החקירות נגד
חשודים בלבד.

קשה להאסיז כי זכיתם להכרה כה ברורה
בצדקת טענוחיכם. סילוקו של סהר מהמשטרה
(העולם הזה )1075 מוכיח כאלף
עדים עד מה היה נכח וצודק מאבקכם
בצמרת המושחתת של משטרת ישראל, עד
שאפילו יריביכם המושבעים משתמשים עתה
באותם הנימוקים שהשתטשתם אתם לצורר
סילוקו של המפקח הכללי.
יהודה בכיוף, ירושלים
מתי אתם מזמינים את קוראיכם למסיבת
קוקטייל? כל בד הרבה נצחונות בשבוע
אהד, מצדיקים נשף בהיכל התרבות.
מ. גולן, תל־אביב
טוב שסהר עף, פוף סוף יש נם לישראל
פפוטניק ...
מולא חפץ, תל־אביב
איז ספק כי סילוקו המביש של סהר
מהמשטרה הוא אחר הצעדים שעושה מפא״י,
כדי לשכנע את הבוחרים לכנסת הרביעית
כי היא מסוגלת להודות בכשלונות ולתקן
משגים. אולם מרוע השתרש המנהג הנפסד,
כי כל אדם הנכשל בתפקיד מסוים בצורה
נסה מקבל מיד משרה טובה אחרת? רק
בימים האחרונים פורסם בעתונות כי פגז
אלוף חיים גאון, שנכשל בהיותו מושלה
הצבאי של עזה ונשלח לניהול הביתז
הישראלי בבריסל, נכשל נם שם. מדוע צריכים
למנות את סהר לשגריר? האם שגריר
שקרז הוא פימן־היכר של מדינתנו?
גדעון שינביץ׳ ,פתחיתקוה

שוויצר במקלחת

נהניתי מאד מגליונכם המיוחד, שהיה
מוקדש לשנת תקומת ישראל (העולם הזה
.)1073 היה בו הכל: גבורה, עובדות היסטוריות,
פילפל ומתן כבוד לנופלים. חפר
היה רק דבר אחד: ההומור הבריא של
אותם הימים. כמו, למשל, אותו מם-מם
שוויצר שהיה נכנס אפילו למקלחת עם
אקדח על ה מו תן...
יחיעם שוורץ, ניו־יורק
כמו התמונה הזאת, למשל?

מצריים לאומניים ולהסית נגד הישוב כולו׳
איו להם תרופה אחרת מאשר האלה. הניע
הזמן לבטל את חסינותם של חברי הכנסת
של מק״י, אחרת הם עשויים להביא להתפשטות
מהומות דמים בתור הארץ, שיסכנו
את קיומה.
נ. סיאני, חיפה

שותפות מעבר לגבול

בקשר לעניז חד הצופים, העומר שוב על
הפרק, ברצוני להעלות רעיון בעל ערד
מעשי ונם ערד חעטולתי־מדיני. בניני האוניברסיטה
בהר הצופים עומדים ריקים
ושוממים זה כעשר שנים, כאבן שאין לה
הופכי! .הצעתי היא לשכנע את מדינות
ערב, שיסכימו כי על הר הצופים תיפתה
פקולטה למדעי המזרח התיכון. פקולטה
זו, שתהיה בהנהלה ישראלית, תהיה פתוחה
ליהודים ולערבים מכל ארצות ערב, וישתתפו
בה נם מרצים ערביים. לדעתי עשויה
הגשמת רעיוז זה להיות גרעין לשלום
במזרח התיכון.
דוד כהן, ירושלים
ברצוני לספר על. מקרה שהיה באהד
הקיבוצים, בקירבת גבול המשולש הירדני.
בצהרי יום העצמאות, עת מכל המקלטים
בקע תיאור המצעד בירושלים, צעד בין
מבני המשק צעיר ערבי. אחר מחברי המשק
ואה אותו, ניגש אליו והבחין כי
הצעיר היא זר. נעליו היו בעלות שני
גוונים, מנוקבות בנקבי איוורור, הוא לבש
חולצה לבנה ועליה הולצה נוספת כחולה
ומעיניו נשקף הפחד. התברר שהיה זה
צעיר ערבי בן שש־עשרה מקלקיליה. הוא
סיפר עי לבטים ואכזבות ביררז, ועל הה־לטתו
לעבור את הנבול לישראל שעל התפתחותה
וקידטתה שמע רבות .״החלטתי
להצטרף אליכם ביום העצמאות שלכם ״,סיפר.
אולם מצפונו של חבר המשק הורה
לו לקרוא למשטרה, וזו לא נהנה בו בכסיות
של סיסי. עיניו נקשרו והוא הובל
לחקירה.
י. ברנע, תל־אביב

הי הדפ!

אם מתמיד טענתי כי עתונכם סתם משמיץ,
עתה על אחת כמה וכמה. מה זאת
אומרת שטירוניות ח״ז צעדו במצעד יום
העצמאות וקשה היה לה! לשאת את העוזי
(העולם הזה?)1011 טעות היא בידכם
היו אלה חניכות קורם מ״כיות (הי הופ!)
והן יודעות לשאת עוזי כשם שאתם מחזיקים
בעט. אנב, בואו לסיום הקורם באמצע
חודש זה, עוד ילמדו אתכם משהו שב,
רק אל תשבתו להצטייד בצו־תנועה אחרי
עלבון כזה. אני לא יודעת אם ישלחו לכם
הזמנה, אתם עוד עלולים לכתוב במקום
סיום קורס מ״כיות — סיום קורם טירוניות.
ירונה, צה״ל
בתב העולם הזה מבקש את סליחת המפקדת
ירונה מונשז: ריצה קלה סביב בנין המערכת,
עם עוזי וחגור מלא.

איש הארץ

המם־מם ואקדוח במקלחת ()1948
שונא חערבים

נדהמתי לנוכח הגילויים במאמרו של
העורך, על יחסו של בינ׳י למיעוט הערבי
במדינה (העולם הזה .)1075 איד מעז אדם
שלא ביקר בכפר ערבי מאז קום המדינה,
והמתנכר לתרבות הערבית ולשפה הערבית,
לדרוש כי מדינות ערב יאמינו בכנות
בהכרזותיו על דו־קיום של שלום יין ייש־ראל
לערבים?
ע. סעיד, נצרת
...אי לו היו מתנהגים כלפי המיעוט
היהודי בגולה כשם שדויד בו־גוריון מתנהג
כלפי המיעוט הערבי בישראל, היו
יהודי העולם מרימים קולות צעקה: אנטישמיות.
אי! ספק שמדיניות פנים כזאת
היא הדוחפת את הערבים לזרועות מק״י.
שושנה מר, תל־אביב

דם בנצרת

ניסיתם לשמור על אוביקטיביות מאופקת,
בכתבתכם על מהומות האחד במאי בנצרת
(העולם הזה ,)1075 אולם דווקא הפעם לא
היה זה הקו הנכון. נם מתנגדיה של מק״י
הסכימו כבר, כי המהומות נבעו כתוצאה
מפרובוקציה של השלטונות. איז לי שום
דבר נגד השוטרים שנאלצו להשתמש ביד
חזקה נגד המפגינים, הם רק מילאו את
תפקידיהם; אולם די להתבונן בתמונה שפורסמה
בעתונכם, כיצד קצין משטרה מרשה
לעצמו לדחוף בגסות חבר כנסת, כדי לדעת
שהפעם היה הצדק לצד אנשי מק״י.
מנחם חביב, חיפה
אי; הדש תחת השמש. התמונות המצד
יינות שפורסמו בעתונכם על ההפגנה בנצרת,
בה נראים שוטרים נלחמים באבנים ובמגינים,
היתה ודאי מציאותית מאוד גם
אילו היו מראים אותה לתושבי נצרת לפני
אלפיים שנה.
נ. צור, תל־אביב
סוף סוף קיבלה ממשלת ישראל את
השכל. רק בכוח אפשר יהיה לשים קץ לסכנה
הקומוניסטית. סוכניו של נאצר ועבדיו
של כרושצ׳וב, המעיזים להשמיע שירים

בשבועונכם והעולם הזוב )1071 נדפסה
רשימה בשם ״עתונאי זריז מרחובות״ בעני!
עמום שושן, אשר שימש בכתב הארץ ברחובות.
לא ברור לנו מה האמת בשאר
חלקי הרשימה, אבל כל הדברים הנוגעים
למערכת הארץ אין בהם אמת. מערכת הארץ
לא דרשה מאת כתבה לפרסם הכחשה לידיעה
שהוא מסר. המערכת עשתה רק דבר אחד, הנונע הנהוג בכל עתוז: כאשר המוסד
בדבר חלק על העובדות, ביקשה המערכת
הסברים מאת הכתב שלה. יש להוסיף -י
הסברים אלה הניחו את דעתה וכד לא
המערכת בשמה ולא הכתב שלה, הכחישו
את הרשימה שהוא מסר. בנוסף על הידיעה
של כתב הארץ ברחובות פירסם הארץ על
פרשה זו רק עוד מכתב אחר למערכה,
שנשלח על־ידי המוסד הנוגע בדבר, וא ף
מכתב זה יא היה הכחשה והוא אישר את
העובדות היסודיות שמסר עמום שושן.
י. פינקלשטיין, תל־אביב
מזכיר מערכת הארץ אינו מדייק במכתבו.
עמוס שושן סיפר בזמנו בפירוש לכתב
העולם הזה כי מערכת הארץ דרשה ממנו
בתקיפות הכחשה מפורשת, לידיעה שגילתה
מעילה גדולה בקופת חולים עממית ברחובות
לאחר שסירב, פירסמה מערכת הארץ
מכתב טיהור טל אחד ממקורבי המועל, עליו
כתב שושן.
כל זה עדיין אינו עונה על הנקודת
העיקרית באותה׳ כתבה, והיא: כאשר מסר
על מותו, התכחש הארץ לגמרי לעובדת
כי שושן היה כתבו בתקופה של למעלה
משלוש שנים. רק לפני שבוע, בכתבה
לזכרו של שושן, ציין האיץ כי הוא היה
כתבו.

החופש לצאת
קראתי את מכתכיהם של הנכרת חוה שיר
והקורא ט. גולדשטיין (העולם הזה , 111109
בתגובה לשירי ״בז אסיה אנוכי״ .והנה
תשובתי: ויהי באחרית הימים והנה אכיה
המשועבדת חופשיה וצוהלת. וישבח אותה
משורר צעיר מבניה בשיר צוהל כמוה, ויפרסם
אוחו העולם הזה. ותקראנו גברת
המתגאה באסיה ותאמר לשיר כי טוב ותתגאה
אסיה בחוה שיר בתה.
ויקרא אח השיר איש בשם גולדשטיין
ויחר אפו בשיר. ויציע למשורר ״שילד לאסיה״
.וישאל אותו המשורר: הלוא מאסיה
אדוני? ויאמר גולדשטין: לעולם לא ויעז
לו המשורר: ארץ ישראל היא חלק מאביה
ובחלק זה חיים אתה ואנכי. אם אין אתה
מאסיה, קום וצא ממנה. כי בז אסיה אנוכי.
ראשד חוסיין, מוסמוס — אום אל פחם
העולם הזה 1076

עוייג׳־ אגנ די
ע 1זדמ
לתרגזת

הוא הושלו נדי לרסק את הלוחמים בשחיתות
החת ועת קרע עת המסווה גער נוי נעריו
ש״ב טען
ב ׳ אבנר*
גדוע ממרגל.
אבנר* טען

ען ״ ב

הסית אגש*
לראות אותו.
מדוע אבנר•
משרת עתה אח
מטרתי! ״ ש״ב?

עדתו וסונו שר נסאון ונ ש
|י* משך 92שבועות הופיע השם רימון בקיוסקים של מדינת־ישראל. בשבוע
4שעבר, השבוע ה־ ,93 נעדר קישוט זה. הרימון התרסק.
מעולם לא הלך עתון לעולמו כשהוא מלווה דמעות כה מעטות. כי מעולם לא
היה קיים עוד עתון שהפך בימי קיומו הספורים ללעג ולקלס כה בולטים. התגובה
הכללית למראהו היתד, כשל אום הרואה ברחוב פגר של חתול — הוא סותם את
נחיריו ומשתדל להסתכל לכיוון אחר. לכן, כשנעדר השבועון השבוע, לא היה כמעט איש
שם לב לכך, לולא כמה ידיעות־הספד רבות־שמחה בעתונות היומית. הסיכום האחיד היה :
״ברוך שפטרנו״.
אולם זילזול זה בתופעה ששמה היה רימון אינו מוצדק. כי רימון לא היה שבועון
סתם. מבחינה עתונאית ורוחנית היה מבוטל. אולם מבחינה ציבורית היה שבועון זה
תופעה צבורית ממדרגה ראשונה — אולי אחת החשובות מאז קום המדינה.
כי רימוז זה צמח על עץ נכבד מאד. הוא היה הנסיון הראשון והיחיד, בעולם כולו,
של מנגנון־חושך ממלכתי להוציא בטאון משלו על חשבון הציבור, כדי ללחום בו את
מלחמותיו האפילות. לכן רשאי רימון, גם אחרי תבוסתו המונומנטלית, לניתוח יסודי ביותר.

היו השחווח מקמצת אגרוף

עיר האמת מאוזוד• דצח
הספור -קרא גגר״וו יד״

האדירים, מוכרח היה לשים בצל את העולם הזה, להוכיח לקורא שלא כדאי לקנותו בקיוסקים.
זה היה צריך להיות השלב הראשון. אחרי שהשבועון החדש יתבסס, יוציא את העולם
הזה מן השוק ויגרום לפשיטת רגלו, היה צריך להתחיל השלב השני. השבועון החדש,
השולט בשוק, יוכל להשליט טרור בשוק הפוליטי. עצם האיום בקיומו של שבועון
המסוגל לפרסם בכל רגע את החומר הסודי שהצטבר מבילוש של שנים רבות בתיקיות
האדירות של מנגנוני־החושך, היה צריך להספיק כדי להוריד את ראשיהם של אויבי
קבוצת־המנהלים במפלגות השונות, כולל מפא״י. אם בכל זאת היה מישהו מהם מעז
להרים את ראשו, היה צריך להספיק מאמר אחד גדוש פרטים סודיים — למשל, העובדה
שעסקן דתי פלוני נתפס בשעתו בהברחת מטבע גדולה שטושטשה, או שמנהיג לאומני
אלמוני היה קשור לעיסקת־שילומים מפוקפקת — כדי לחסלו מבחינה פוליטית ואישית.
לא היתד, זאת תוכנית בדרג נמוך. נסיון גראנדיוזי כזה של סחיטה ציבורית, שהיה
זקוק לכספים כה נרחבים, היה טעון אישור בדרג גבוה ביותר. כל העובדות מצביעות
על כך שלא יתכן כמעט ספק כי דויד בן־גוריון נתן את הסכמתו האישית עוד בשלב
התיכנון. ואכן בשלב מאוחר יותר הפך רימון למעשה לבטאונו הפרטי והמשפחתי. אחת
הידים האידיאליות לבחוש בקדרה מאוסה זו היה מנהל משרד ראש־הממשלה, איש אמונו
האישי של דויד בן־גוריון, והממונה על הממונה על שרותי הבטחון: תיאודור (״טדי״) קולק.

הקולקטיב הרעיוני של טדי שרק

ך* ימים היו ימי יוני .1956 ,זה עתה סולק משה שרת מן הממשלה בבושודפנים,
| | ומאחורי הקלעים כבר החלו להיטוות החוטים הראשונים של התכניות החדשות. לפתע
י־אפשר היה לתאר מועמד מתאים יותר לתוכנית אפלה כזאת, מאשר טדי קולק
הופיע העולם הזה עם גילוי שעשה רושם עמוק בארץ: שקיימת במדינה ממשלה סודית,
עצמו. עברו העשיר הכשירו היטב לקראת משימתו הנעלה הזאת.
״שלטון צללים״ ,המתחבא מאחורי גבו של דויד בן־גוריון ומרכז בידיו שלטון עצום,
בימי הזוהר של הסיזון היה טדי קולק קצין־הקשר בין הסוכנות היהודית (היינו דויד
אשר עמוד־התוזך שלו הוא מנגנון־החושך.
בן־גוריון) לבין האינטליג׳נם הבריטי. במכון דבוטינסקי בתל־אביב שמור מיסמך היסטורי:
כחברי קבוצה זו זוהו במפורש שמעון פרס, אהוד אבריאל וטדי קולק. איש רביעי
מכתבו של קולק לעתון בריטי, בשיא ימי המאבק, בו התגאה בכך שהוא עצמו הציל במו
לא נקרא אז בפירוש בשמו, כדי לא לפגוע בעניני הבטחון• היה זה משה דיין, אז רמטכ״ל
ידיו את המיפקדה של הצבא הבריטי מהשמדה, על־ידי כך שהלשין בפני הבריטים על
צה״ל, הממונה על הזרוע הצבאית.
הכנות המחתרת לפוצצה. טדי, מראשי הש״י, היה אחת הדמויות המרכזיות של הסיזון
כתב אז עורך העולם הזה :״מאמר זה נכתב ב מור א ...זוהי קבוצה שאין לה שם ואין
וההלשנות. לפי עדותו של יואל בראנה שליח השואה מהונגריה, היו כולאיו הבריטיים
לה כתובת, המחזיקה בידיה את מיטב כוח המחץ והלחץ של המדינה — מבלי להיות
מפקידים אותו בידי טדי קולק, משאירים אותם ביחידות.

קיימת בכלל. זוהי האגודה שאין לה פנקסי־חבר ותקנות, החסרה מיפקדה ומטה־מיבצעים
קולק, יליד צ׳כוסלובקיה, האיש הצעיר שלא מילא כל תפקיד צבאי לא במאבק נגד
אבל הפועלת בתיאום מופתי ואינסטינקטיבי בכל החזיתות. זוהי הכיתה האלמונית שרבים
הבריטים ולא במלחמת העצמאות, שהוא אחד האדריכלים של פולחן־האישיות של ביג׳י,
חוששים בפניה, אך שאיש אינו מעז לדבר עליה, שגם חברי הממשלה ומנהיגי המפלגות לא נבחר מעולם לשום משרה רצינית נבחרת. היה לו יתרון נוסף לגבי התוכנית החדשה:
משוחחים עליה בקול נמוך, מחוץ לטוזח מכשירי־ההאזנה האפשריים.״ (העולם הזה .)976
קולק מונה מאז איש הקשר עם נותני־המענקים האמריקאיים. הוא גם האיש הרגיל לפנות
כך הופנה בפעם הראשונה הזרקור לעבר כוח פוליטי, שיעילותו היתה מותנית דווקא
בשם דויד בן־גוריון למליונרים יהודיים בחוץ־לארץ, לדרוש מהם תרומות של מאות־אלפים
בסודיותו. הקבוצה, שנקראה בשמות רבים — ״קבוצת המנהלים״ ,״היד השחורה״ ,״נערי
ומיליונים לצרכים בטחוניים גלויים וסודיים. עצמם הזוהר של ביג׳י״ — הבחינה בסכנה הכרוכה בדבר. אלה מתוכה שראו את
אפשר היה לסמוך על קולק שיגלה דרך לגיוס הכספים הדרושים לשבועון.
מומחים לכך החליטו לגייס את מיטב הכך חות כדי לחסל סוף־סוף את השבועון הבלתי־רצוי.
קולק היה זקוק בראש־וראשונה לאיש־קשר מסור לו אישית, שיוכל למסור את ההוראות
מסתבר שלא דובר על אמצעים פרימיטיביים, כמו התנפלויות, חטיפות או פצצות. היה
למערכת השבועון, מבלי שמוסרן האמיתי יתגלה בציבור. האיש נמצא בדמותו של דן טנאי.
צורך במשהו יותר רציני ויעיל. הדיו של אותו גליון העולם הזה לא יבשה עדיין, כאשר
כי טנאי האדריכל מקבל משכורת מחברת התיירות הממשלתית, אשר בראשה עומד קולק
החל המיבצע הגדול לזנק קדימה, לפי מיטב כללי ההיערכות, האפתעה, ההטעיה וההסוזאה.
הם הדוקים, אם כי לא ברור כלעיקר לשם מה בדיוק זקוקה
ב־ 25 ביולי 1956 נרשמה במשרד רושם־החברות בירושלים חברה שנשאה את השם עצמו. היחסים בין השניים
חברת התיירות הממשלתית לאדריכל שכיר וקבוע, בעל שתי מכוניות ונהג שכיר.
התמים עין וספר בערבו! מוגבל. מנהלי החברה היו שני יהודים תמימים עוד יותר: האדונים
דן טנאי מילא תפקיד מרכזי בתוכנית מן הרגע הראשון. ברבות הימים הופיע שמו
שלמה טנאי ודן טנאי, שנתנו יפוי־כוח לעורך הדין משה פורת ושותפיו. הון־המניות
ברימון, עם הציון התמים ״יועץ כללי״ .אולם למעשה היה הוא אחד השליטים הכל־היה
85 אלף לירות, אולם רק חלק מן המניות שולמו.
יכולים, האיש שהביא כסף, ובהמשך הימים גם את החומר לפרסום. עובדי השבועון ידעו
כל אלה היו שמות שלא עוררו תשומת־לב מיוחדת. שלמה טנאי היה משורר בלתי־כי
הוא הבוס.
חשוב, מן הסוג המסתובב מסביב להוצאות המפלגתיות השמאליות ומקבל פירורים מן
לדן טנאי היה דרוש אדם שישא רשמית את תואר העורך, יתן את שמו למשימה. היה
השולחן התקציבי. דן (״מקם״) טנאי היד, אדריכל אמיד. עורך־הדין פורת היה אחד הנציגים
דרוש אדם שאינו ידוע כאיש מנגנון־החושך, ללא צביון פוליטי בולט, בעל עבר ספרותי תמים,
הפחות בולטים של המשק ההסתדרותי, לשעבר פקיד גבוה מאד במשרד־האוצר, ממונה
ועד כמה שאפשר חסר אישיות וצבע. דן טנאי הכיר בדיוק איש כזה. היה זה אחיו,
על הרכוש הנטוש ועורך־דין הזוכה בטיפול של שיכונים צבאיים.
שלמה טנאי, עורך דבר לילדים.
לחברה היו מטרות רשומות שונות. אחת מהן: הוצאת שבועון.
טנאי הצעיר היה האיש הנכון במקום הנכון. הוא מסוג האנשים היכולים למלא כסא
מבלי שירגישו בהם. בנעוריו גדל בחממה של קבוצת־הסופרים של השומר הצעיר, יחד
עם ייגאל מוסינזון וחבריו. כמשורר היה חיוור מאד, מסוג האנשים שאפשר למלא בשיריהם
חור במוסף הספרותי, מבלי להרגיז איש. כמו מוסינזון, הרגיש במהרה כי השומר־הצעיר
אינו פירמה כדאית לאורך ימים. הוא התקרב למפא״י.
* * ק יודן ןי*ם וד מעטים מאד ידעו כי מאחורי המשרד התמים, שחילק צ׳יקים ביד
במלחמת־העולם השניה בילה שלמה טנאי את זמנו במכירת בירה בחנות השק״ם הבריטי
1רחבה והעסיק עשרות אנשים, הסתתרה אחת התוכניות הזדוניות ביותר שנרקמו אי־ברחוב
הירקון בתל־אביב, בצריף המשמש כיום תיבת נוח• נסיון מלחמתי זה, בתוספת
פעם בארץ־ישראל. דרכי־המחשבה של בעליה היו תעודת־זהות לרמתם ולאופיים. הקו
נאמנותו למפא״י, הכשיר אותו באופן מובהק לתפקיד של כתב צבאי במלחמת תש״ח —
המנחה: נסיון מאקיאודלי לרמות עם שלם.
תפקיד שנמסר בעיקר לאנשים נאמנים, אשר ברובם לא היה להם חשק להתקרב יותר מדי
האוייב הראשון היה העולם הזה. אנשי קבוצת־המנהלים, שקיבלו אינפורמציה ממצה
למקום בו שורקים כדורים. טנאי הצליח מאד — הוא לא היה בשום קרב, כתב יצירות
מידי מנגנון־החושך, ידעו כי שבועון זה אינו מקבל תמיכה כספית מאיש, תלוי כולו
על גבורת הלוחמים בחזית, ובסופו של דבר העשיר את הספרות העברית בספר קטן
בתפוצתו ההמונית השוטפת. התוכנית: להקים שבועון מוסווה, שיהיה לבטאון קבוצת־שנשבח
מזמן ובצדק — שלושה חציס.
המנהלים, ייהנה מאמצעים כספיים בלתי־מוגבלים, ויציע לקורא שבועון המחקה את העולם
אחרי שהבטיח בצורה זו את מקומו בשדות הגבורה העברית, נתמנה טנאי עורך השבועון
הזה לפרטי פרטיו, יעמיד פנים כאילו גם הוא עתון בלתי־תלוי ואובייקטיבי, אך יהיה גדדל
במחנה, עתון הכפוף למעשה לפעילי מפא״י ואשר המפלגה מקפידה להפקידו בידי עורך
פי כמה, מודפס על ניר משובח, ללא כל התחשבות בתחשיב הגיוני. בטאון כזה, שיהנה
נשמע ומסור למפלגה. כהונתו של טנאי בתפקיד זה דמתה לזו של קודמיו ויורשיו —
מכל מקורות האינפורמציה של השלטון, כולל אינפורמציה סודית של מנגנוני־החושך

אישור מידי ביג״

השבועון נשלח בחבילות ליחידות צה״ל, אשר רבים מהם התיווסו אליו כאל איגרת עכברי־העורף
בקפה כסית, ללוחמים.
אחרי שנסע על־חשבון צה״ל לארצות־הברית לביקור ממושך, חזר טנאי, התפטר מתפקידו.
בהיותו כבר ידוע כלא־יוצלח מדופלם, נמסר לו תפקיד ראוי לו: עריכת דבר לילדים. שם
בילה את ימיו, כאשר באה אליו הקריאה הגדולה ליטול לידיו את רימון־ד,סרחון ולהשליכו
על אויבי מנגנון־החושך.
אולם שני הטנאים לא היו הסמלים המובהקים ביותר לתוכנית הגדולה. הסמל המושלם
נמצא בדמותו של האיש שהיה מן הרגע הראשון העורך האמיתי — תחילה למעשה, ואחר־כך
גם להלכה. היה זה פרצוף הראוי להערכה מפורטת ביותר: יחזקאל לופבן, המקפיד
לקרוא לעצמם בשם הצברי החבר׳מני ״חזי״.

המחתות הפרטית שד יחזקאל רונבן
ופייני הוא, שהאיש אשר נבחר על־ידי מנגנון־החושך לנהל את מלחמת הקודש
העיתונאית במחתרות שלא נבראו החל את הקריירה הציבורית שלו — בהקמת מחתרת.
שכן, לופבן הצעיר ואכול־התסביכים שאף עוד מימי נעוריו המוקדמים ביותר לעמדת
מנהיגות בין חבריו, אך בתנאי אחד — שהם יסתכנו בעצמם בכל שעת־צורך, ואילו הוא
יתן את הפקודות וישחק בתפקיד המנהיג — מאחורי הסינור.
הכוונה זאת באה לכלל ביטוי עוד בילדותו המוקדמת, שעה ששיחק יחד עם עמום לב,
חלל מלחמת־סיני, ועם דן (״דינדוש״) הורוביץ בדירת אביו של דן, הוא דוד (״דולק״)
הורביץ, כיום נגיד בנק ישראל, הנמצאת ב־העונות
עובדים ברחוב פרוג בתל־אביב. לופ־בן
הציע רעיון גאוני: להתקשר טלפונית
עם רופא כלשהו ולהזמינו לביקור מיידי
בדירת הורביץ. הוא גם דאג שהילדים, ידידיו,
יבצעו מייד את הרעיון הלכה למעשה.
כאשר הגיע הרופא אל סף הדלת, מיהר
להסתתר תחת המיטה ולשלוח את ״דינדוש״,
כיום הכתב הפרלמנטרי של דבר, לפתוח
את הדלת. כיאה לאחד מפיקודיו של לופבן
הצעיר, ששכב הכן באותו רגע עצמו במפקדה
העליונה שמתחת למיטה, פרץ דינדוש
בבכי וגנח כלפי הרופא :״זה לא אני, זה
הוא!״
רעיון אינפנטילי זה לא עזב, אגב, את
לופבן, גם כשהגיע לבגרות גופנית. כעורך
רימון, שעה שהיה עליו לדלות מתוך עצמו
רעיונות נועזים לכתבות מסעירות, נזכר בילדותו
היפה, מיהר לפרסם כתבה על גבי
שלושה עמודים. תוכנה: צילצולי־סרק ל־25
רופאים ישישים שהוזעקו בשעה 2בלילה
ממיטתם לחולה מדומה•
יש רק לתמוה על כך, מדוע לא הופיעה
ברימון גם כתבת־ענק שנייה על הזמנת־סרק
טלפונית של 25 מוניות, שכן, בין שאר
גבורות ילדותו, יכול לופבן למנות גם הזמנת
סרק של תריסר מוניות לדירתה של
שהקנית אהל לאה דגנית, המתגוררת אף
היא, לאסונה, באותם מעונות עובדים.
תסביך המנהיגות כרוך אצל לופבן בתסביך
המלחמה ותסביך הפחד גם יחד. בנפשו
חברו כל אלה יחד לתמונה מיוחדת במינה,
שנקבעה עוד מהימים בהם זכה להיבחר כמזכיר
כיתה ג׳ בבית־החינוך העממי בתל־אביב.
חבריו נזכרים, למשל, איך נהג בתקופת
המנדאט לכרוך קופסת־קרטון ריקה
במטפחת, להטילה תחת גלגליה של מכונית
צבאית בריטית שעברה ברחוב ולצעוק :״לברוח!״
כדי להסיר טעות, מן הראוי לציין כי
פעולה זאת לא נעשתה כבדיחה. הצעיר
שעשה את חוק־לימודיו הבלתי מושלם בארטדי
קול ק
בעה בתי־ספר שונים( ,מהם אחד בקבוצת
סיזון אתמול, מתון מחר
שילר שליד רחובות) ,חי שנים ארוכות בעולם
סרטי הבלשים והמערבונים. לכל ידידיו העניק שמות כ״ווטסון״ ו״ג׳קסון״׳ ותנועות
של שליפת אקדחים מדומה היו חביבות עליו ביותר.
אולם למנהיגות ממש זכה לופבן להגיע רק בתקופה מאוחרת יותר, בימי היותו מדריך
צעיר בהתנועה המאוחדת המפא״יית. זה היה המקום האידיאלי להקמת מחתרת של ממש,
בפרט בימים בהם היו המחתרות על הפרק: שנים מעטות לפני מלחמת תש״ח. היו אלה
הימים כאשר אנשים הלכו לגרדום, לבתי־סוהר ולגלות למען רעיונותיהם.
לופבן אירגן איפוא את מחתרתו לפי מיטב הכללים, אם כי ללא סכנה לעצמו. הילדים,
שגוייסו החל מכיתה ד׳ של בית־הספר העממי, הובלו באישון לילה לגן־הדסה מאחורי
גן־החיות בתל־אביב. שם, לאור לפידים, היה עליהם להישבע אמונים, על גבי ספר תנ״ך,
דגל לאומי ואקדח, למנהיג ולרעיון. היה ברור בהחלט מיהו המנהיג, אך הרעיון היד,
מעורפל יותר. המחתרת, נהג המנהיג להסביר בפעולות פנימיות, מכוזנת כלפי שני
גורמים עיקריים: השלטון הזר ומזכירות התנועה המאוחדת.
בעיקר חשש המנהיג מפני האוייב השני: כשהתקיימה בקן התנועה שבצפון תל־אביב,
בפינת הרחובות ארלוזורוב ואדם הכהן, פעולה מחתרתית — היה אחד החניכים חייב לעמוד
על המשמר ובמקרה שיתקרב אברהם אדרת, חבר מזכירות התנועה ואיש בית־השיטה, הוטל
עליו לצעוק מייד :״מוישה! מוישה!״ זו היתד, הסיסמה הסודית של המחתרת, ולקולה חייבת
היתד, הפעולה המחתרתית להתחסל, והמשתתפים היו צריכים להעמיד פנים כי זוהי פעולה
תנועתית רגילה. אגב, המחתרת עסקה גם באימונים: תירגול במקלות קפ״פ. אך פעולה
זאת הניח המנהיג לאחרים. הוא לא אהב מימיו שום דבר שסכנת מכות כרוכה בו.
המשמעת במחתרת היתר, חמורה ביותר: היה מעשה בילדה בת ,9מחברות המחתרת, שלא
שמרה כראוי על כללי הסודיות וסיפרה לתומה להוריד, בבית על כל הענין. המנהיג נתן
הוראות להענישה בכל החומרה: הילדה הובלה על־ידי כל המחתרת לנן־הדסה, נקשרה
לעץ בשתי חגורות מכנסיים, וכל חברי המחתרת עברו על פניה בם ך והיכוה.
כבן־טובים של מפא״י, התקשר גורלו של לופבן בגיל צעיר עם בני־טובים אחרים, עמם
עמד להיפגש מאוחר יותר. לפחות במקרה אחד היתד, לכך משמעות משפחתית מעניינת.
אביו, יצחק לופבן, ערך שנים רבות את שבועון מפא״י הפועל הצעיר. לופבן לא היד, ידוע
דווקא כחסיד נלהב של דויד בן־גוריון ופעולותיו, ולא אחת מתח על פעולותיו ביקורת
בשבועונו. הוא היה גם, כמו בנו אחריו, ידוע כאחד מאמני ההשמצה האישית.
יום אחד, התפרץ למערכת הפועל הצעיר נער מגודל בשם עמום ושאל בצעקה :״מי זה
פה בותב נגד אבא שלי?״ וכשהציג לופבן האב את עצמו, סטר עמוס בן״גוריון על לחיו

שתי סטירות־לחי מצלצלות וברח מן המקום. יתכן שאילו היה זה נער רחוב סתם, היה נמסר
לידי המשטרה. אך המדובר היה בבן־טובים, והפרשה הושתקה בעדינות.
היה זה סמלי, שכעבור שנים אחדות הפך לופבן הבן למגינו המסור ביותר, כמעט
למשרתו האישי, של מכה אביו.
פעולה מלחמתית אחת ויחידה ביצעה המחתרת בימי חייה הקצרים. היה זה אחרי ליל
שרמה, כאשר ניסתה ההגנה לפוצץ את משורייני הבריטים במושבה הגרמנית. בפעולה
זו, שנכשלה, נפלו כמה מהלוחמים, ואחריה הוכרז בתל־אביב עוצר.
זה היה הרגע שבחר המנהיג לפעולה. הוא הורה לשני זאטוטים, מחברי המחתרת הפרטית
שלו, להתגנב לשמנה פנימה ולהכין רשימות על המצב. מובן מאליו, שהמנהיג לא הלך
בעצמו לביצוע פעולה חשובה זאת.
הבריטים גילו עד מהרה את שני הזאטוטים המסתובבים בצורה חשודה בשטח שמנה
לאחר ליל הקרב, ובידיהם פנקס. השניים הועברו בלי שהיות למטה הסי. איי.די ,.הבולשת
הבריטית ביפו, ושם בילו את הלילה, בעוד שבבית הוריהם בתל־אביב שררה חרדת־אלוהים.
מי יודע באיזה אסון היתה מסתיימת הרפתקה זאת, אילמלא היה אחד מן השניים שלמה
גוברין, בנו של עקיבא גוברין, כיום יושב־ראש הנהלת הקואליציה, והשני — עידוא רוכל,
קרובו של יוסף אבידר, כיום שגריר ישראל במוסקבה.
המחתרת הגיעה להתפרקותה הטבעית, כאשר הגיע המנהיג לגיל המתאים, בו גילה כי
אין לו כל חשק לצאת לקיבוץ, כפי שמחייבת האידיאולוגיה של התנועה המאוחדת• הוא עזב
איפוא את התנועה, את המחתרת ואת בית־הספר גם יחד, ויצא להרפתקות חדשות: למסע
על פני הים, כמלצר באוניית סוחר.

״מפא־־י וקובה מבטים״
** תה, משסיים לופבן הצעיר את הכשרתו היסודית להיות בעתיד הלוחם־הרעיוני־
3 /מספר־אחד במחתרות שלא נבראו, הגיעה שעתו לעבור תקופת הכשרה דומה למלחמה
בקומוניסטים, בין שהיו ובין שלא נבראו. במלה אחת: הצעיר הפך למעריץ נלהב ביותר
של ברית־המועצות, ובעיקר טיפח פולחן־אישיות פרטי של הגנראליסימו יוסף סטאלין.
בתאו הצר, תא־המלצרים באנייה, בכותל שמעל למיטה, במקום בו נוהג כל מלח לתלות
תמונה חושנית של נערה בדרגה כלשהי של התפשטות הגשמיות, תלה לופבן הצעיר
תמונה גדולה של סטאלין, ובחודשים הבאים סגד לשפמו המהולל של סטאלין באותה מידה
של הערצה שאותה הקדיש במועד מאוחר יותר לרעמתו הלבנה של דויד בן־גוריון.
יש מספרים כי באותה תקופה נהג גם להתפאר (אם כי מידת האמת שבדבר לא הובררה
מעולם) כי הוא ולא אחר היה מתרגמם ומפיצם העיקרי של שירי הגבורה הרוסיים,
שהתחבבו על הנוער הישראלי באותה תקופה.
תקופת מלחמת תש״ח החזירה את לופבן הצעיר ארצה. הוא גויים לפלמ״ח ונשלח
לנגב — אך לא לאורך זמן. עד מהרה יצאה מטעם צה״ל תקנה, הפוטרת בנים יחידים
משירות פעיל. לופבן היה בן־יחיד במלוא המשמעות של מושג זה• הוא שוחרר, ובהתערבותו
הפעילה של ידיד המשפחה יוסף שפרינצק, כיום יושב־ראש הכנסת, סודר בעבודה כפקיד
נמוך בוועד הפועל של ההסתדרות. שם ישב לופבן הצעיר, מי שהיה עתיד להיות האיש
הקנאי ביותר לבטחון המדינה, בשעה שששת אלפים צעירים, רבים מהם בנים יחידים,
מסרו את חייהם בשדות־הקרב.
תמורה חשובה זאת באורח־החיים הביאה אתה, כרגיל אצל לופבן, גם תמורה מעמיקה
בהשקפת־העולם. באותם הימים נהג להסביר בסבר של כובד־ראש מדוע הוא עומד להצביע
בבחירות הראשונות לכנסת בעד מפא״י .״מפא״י,״ היה אומר ,״כל כך רקובה ואכולה
מבפנים, עד שנחוצה לה רק עוד תקופת־שלטון אחת כדי שתתמוטט לגמרי.״ והוא הלך
לקלפי, כשבידו הפתק א׳ ,כדי להפיל את מפא״י בזריזות הגדולה ביותר.
באותם הימים החל לופבן גם בקריירה העיתונאית־ספרותית שלו. הוא שלח למערכת
העולם הזה שפע של רשימות, ששתיים מהן אף זכו לראות אור מעל דפי השבועון, תחת
שם־העט ״רותד,״.
מבצעים עיתונאיים ראשונים אלה לא היו בעלי היקף מספיק לרוחו השאפתנית של
לופבן הצעיר. עד מהרה נזכר, כי במסעיו מעבר לים ראה המלצר־המלח הצעיר כי בכמה
מבירות העולם יוצא לאור עיתון־ערב מיוחד של מוצאי יום המנוחה. הוא החליט, כולו
מלא התלהבות, כי עיתון של מוצאי־שבת הוא הדבר החסר בנוף העיתונאי של ישראל.
כמה מחבריו, שוב מתושבי השכונה, התפתו על־ידו לרכוש מניות במפעל זה, העתיד
להכניס רווחים אינסופיים.
חצות, כפי שנקרא אותו עיתון, יצא לאור שמונה שבועות רצופים. תפוצתו הגיעה
למאות ספורות. העיתונאים שהתפתו לשתף אתו פעולה מחכים ברובם עד היום לשכר
עבודתם. אך היד, בו חידוש גדול, שסלל מאוחר יותר את דרכו של לופבן הצעיר בעולם
העיתונות: אחוז הפורנוגרפיה הגסה והצעקנית עלה בעיתון זה על כל מה שנראה בארץ
עד היום ההוא. הסיבה היתד, פשוטה: בישראל מקובל כל־כך להשמיץ עיתונות מצליחה של
יריבים פוליטיים כ״עיתונות פורנוגראפית״ ,עד כי לופבן הצעיר האמין בתמימותו שהפור־נוגראפיה
היא באמת ובתמים נוסחת־הקסמים לתפוצה גדולה.
הכשלון המוחץ החדש חייב שוב התערבות של ידידי המשפחה. במעונות עובדים לא
חסרו דיירים שהפכו לדמויות רבות־השפעה במדינה הצעירה, ולופבן חזר ונתגלה באורח
פלא כסגן־העורך של במחנה, המוקדש במידה רבה לטיפוח פולחן האישיות של ראשי
מערכת־ד,בטחון.
זה היה גם ראשיתו של שיתוף פעולה הדוק, פורה ומבורך, עם העסקן הספרותי שלמה
טנאי, אשר שימש באותם הימים כעורך השבועון. כשהגיעה שעתו של טנאי לצאת לארצות־הברית
על חשבון המדינה, נשאר העיתון בידי לופבן, שנשא את התואר המכובד של

ממלא־מקום־העורך.

סיום׳ לירה במחנה

ך* שיגויים כעיתון ניכרו ׳מייד, וכולם — בהתאם לנוסחת הקסמים הנזכרת. יום אחד
( | הגדיש לופבן את הסאה, בפרסמו כתבה גדושת רמזים מיניים סוערים בשם ״סיוטי לילד,״.
המקרה המצער גרם לכך, שדזזקא באותו שבוע פתח מישהו את העיתון, וממילא ראה את
הכתבה. העניין הגיע עד לכנסת, הסעיר שם את הרוחות. הושמעו טענות חריפות ביותר
כלפי המזון הרוחני הפורנוגראפי שצה״ל ;זגיש לחייליו. כאן לא יכלו לעזור אפילו ידידי
המשפחה. לופבן הצעיר סולק מתפקידו, כשהוא ממורמר ובטוח שלא מבינים אותו.
עוד הרפתקה עיתונאית קצרה עברה על לופבן כשהצליח לחדור לעיתון־הערב מעריב,
בו הוטל עליו לערוך את עמוד ג׳ .אך לא היה צורך ביותר מאשר חודשים אחדים כדי
שהעורך יגלה, כי עשה משגה חמור. לופבן נתבקש לפנות את שולחנו במערכת מעריב.
רק לאחר מכן הגיע לופבן הצעיר סוף־סוף לעיתון האמיתי, אותו ערך זמן מה בהצלחה
רבה, מבלי כל תקריות בלתי־נעימות. העיתון: האומן, בטאון בעלי המלאכה.
גם מקור־פרנסה זה התייבש, כאשר גילתה התאחדות בעלי־המלאכה כי בעצם אין לה
הכרח בבטאון עצמאי שדילדל את תקציבה. לופבן קיבל שוב עבודה כלשהי במחלקת
ההסברה של צה״ל, ומפעם לפעם נמסרו לו אף עבודות שונות במערכת במחנה, שקיודתה
כי חברי־הכנסת לא ייזכרו בזהותו של האיש שהביא להם את סיוטי־הלילה.
בשלב זה, סיבך לופבן הצעיר את מערכת במחנה שוב באחת התרמיות העיתונאיות
הבלתי־נעימות בתולדותיו. הוא פירסם סידרת כתבות, שעליהן חתם בשם המדומה ד״ר
ששון אשריקי, והעמיד פנים כי כתבות אלה נכתבו לאחר סיור יסודי במדינות־ערב ושיחות
אישיות עם ראשי המדינות הערביות. לאחר שעובדה זאת נודעה בציבור, נגרם נזק שלא
תוקן עד היום לאמונה במהימנותו של שבועון המטכ״ל.
מנגנון־החושך אוהב לא פעם לעשות את מעשיו בעזרתן של דמויות מופרעות־נפש דווקא,
וזאת מסיבות ברורות. מופרעי־נפש גוייסו למחחרות המדומות, ומובן מאליו שכאשר היה
צורך לגייס עורכים לשבועון שינהל את המלחמה נגד אויבי המנגנון, שוב נבחרו טיפוסים
מסוגו של לופבן. כאן, בפעם הראשונה בחייו מאז נסגר בטאון התאחדות בעלי־מלאכה,
זכה לופבן בתואר העורך, אחרי שהוטל עליו זמן מה להיות שני בדרגה, מתחת לשלמה

טנאי שנשא את התואר ״העורך הכללי״ .כעבור שנה וחצי, כשיצא טנאי מהעסק, זכה
לופבן סוף־סוף לשאת בתואר הבלעדי למשך חודשים אחדים׳ עד להתמוטטות הסופית.
אלה היו שבועות חייו היפים ביותר.

מישרה למשורר קומוניססי
ץ 9איש׳ המפתח השלישי במערכת היה ראוי לכבוד שהוטל עליו. היה זה דויד
אבידן, משורר־לדעת־עצמו, שהשתלב במהירות רבה בסביבה החדשה.
דויד מוריץ נולד בתל־אביב, בנו של מהנדס בעיריה, נכנס בגיל 14 להשומר הצעיר.
האיש שהיה ברבות הימים עתיד ליהפך עורך־הנוסח של השבועון שקיבל על עצמו את
מלחמת־הקודש בקומוניסטים אמיתיים ומדומים, סולק מן השומר הצעיר בגלל האשמה
מקורית: הקמת תא קומוניסטי סודי בתנועה. הוא ביצע משימה זו בגדוד להבות של קן
תל־אביב, מחנה הצפון.
אדם רגיל אינו עולה במהרה במנגנון מק״י, מפלגה הידועה כשמרנית ביותר לגבי
צמרתה. אולם אבידן הפליא את כל מיודעיו. זמן קצר אחרי שאירגן את התאים בהשומר
הצעיר כבר הופיע בהופעות ציבוריות של המפלגה הקומוניסטית, קרא שם את שיריו.
אחרי שסיים את חוק לימודיו בגמנסיה שלווה, הפך פעיל בשכר של ברית־הנוער־הקומוניסטי,
ועורך במערכת קול העם. הוא עבד במזכירות בנק״י, תפקיד מן הגבוהים ביותר במפלגה
המהווה, לעת רימון, מחתרת־ריגול נגד צה״ל ומערכת הבטחון בכללה.
יתכן כי אבידן היה מגיע בסופו של דבר לעמודי רימון לא בתור עורך־נוסח, אלא כדמות
אפילה וכמרגל בינלאומי, אילמלא קרה מקרה בלתי־נעים. בחוגי המשוררים הרציניים היה
אבידן פיגורה קומית׳ אב־טיפוס של גראפומן בחרוזים. אולם בעיני עצמו היה גדול משוררי
המהפכה הפרולטרית בישראל. כשהעז המשורר אלכסנדר פן הקומוניסטי לחלוק על דיעה
צנועה זו, התחצף כלפיו אבידן, נזרק מן המפלגה בבושת־פנים.
הכשרון השירי של המשורר המהפכני בא לידי גילוי מלא בספר שנשא את השם ״ברזים
ערופי שפתיים״ .דוגמה :״ראיתי /אותו /כותב /ויד ימינו /כרותה / .כי הוא /
לעולם /איטר /אך /זרוע שמאלו /מתה.״ או :״הירח ירה באקדח הגדול / .אולם-
הקונצרטים הוא סתם מיוזיק־הול / .המת שנזכר פה כופר בכל / .לכן הירח בכלל לא ירה/ .
לכן הקונצרט כן נוגן, כשורה / .לכן כן קוים פה טקם־קבורה.״
במקום אחר א ז נדהר ברחובות חנוקים כמו סוסים / ,והדרך / ,חמה/ ,
מתחתנו נושמת ונרוץ עד האור /ונמעד, גוססים׳ /ונזריע נשים בכיכר מול

אחרי שניסה לשוא לקבל עבודה בהעולם הזה ועבד זמן קצר בידיעות אחרונות, נמצאה
הגאולה גם למהפכן דויד אבידן. הוא החל עובד ברימון, עלה שם בקצב מהיר, הפך לאחד
המקורבים של יחזקאל לופבן.

עץ הרימ!ן נותן רחו
* * צויי דבחכר ־ עו ב די ם מעולה ונעלה זה, הופיע הגליון הראשון של רימון באחד
^/ב אוגוס ט — 1956 ,חודש וחצי אחרי הופעת המאמר נגד שלטון־הצללים בהעולם הזה.
יחד עמו החלהשלב הראשון של המיבצע הגדול. המטרה בשלב זה: להסתיר את מהות
העתון, להעמיד פנים כשבועון מצוייר סתמי ותמים, בעל עושר המאפשר לו להכות את
העולם הזה באמצעים כלכליים גרידא.
הגליון הראשון הכיל 32 עמודים, ארבעה עמודים צבעוניים, למעלה ממאה תמונות.
הוא הודפס בדפוס היקר ביותר בארץ, על הנייר היקר ביותר הקיים. הגליון נמכר במחיר
350 פרוטה, לעומת 400 הפרוטה של העולם הזה, שגליונו הכיל רק 20 עמודים, על נייר
פשוט, ללא צבעים.
תחשיב הגליונות הראשונים היה כזה, שהמערכת הפסידה כחצי לירה על כל טופס
שנמכר, וככל שהיתר, מוכרת יותר טפסים, כן היה ההפסד גדל והולך. אולם הקהל הציל
את רימון מפני גורל מר זה: הגליונות הראשונים לא השיגו את התפוצה שקיווו לה
בפומבי — 40 אלף טפסים לשבוע. אולם הם הגיעו לפחות לעשירית מזה: נמכרו למעלה
מ־ 4000 טפסים לשבוע, לאנשים שרצו בעתון בלתי־פוליטי, העוסק בענינים של מה בכך.
הנושאים של הגלימות הראשונים: מאמר נגד זריקת ההורמונים לתרנגולות (עם תמונה
גדולה וכוזבת שהתיימרה להראות שדיים נשיות שצמחו לגברים שאכלו תרנגולות) ,כתבה
על תמרוקי הלנה רובינשטיין, על מכון־ליופי לכלבים, על סיאנס ספיריטואליסטי, על רצח
בגן־ילדים, ועוד.
משתתף קבוע של גליונות אלה היה משה שמיר, חברו של טנאי מנעורים. גם כשנטש
את העתון לא התפנה מעולם להשמיץ את רימון כפי שהשמיץ קבועות את העולם הזה.
תחת זאת סודר אחיו דויד בעבודה ברימון. שמיר היה העורך האחראי האחרון של השבועון.
עיקר דאגתה של המערכת היה לנצל זמן זה כדי לרכוש את אימון הציבור. לשם כך
היה צורך לגייס שמות של אנשים הידועים במתנגדי מפא״י, לכתוב עליהם טובות, להראות
שהם משתפים פעולה עם השבועון. הדבר נעשה בצורה מחוכמת, שהזכירה את פעולות
מנגנון־החושך עצמו.
בגליון הראשון של העתון הופיעה כתבה מצולמת גדולה ונלהבת על המשורר הלאומני
הקיצוני אורי צבי גרינברג, שהואשם כעבור כמה חדשים בעקיפין במתן סעד למחתרת
שהוקמה כביכול על־ידי ישראל שייב. הדרך בה הושגה כתבה זו היתד, אופיינית. באחד
הימים הופיעו צעירה וצלם בבית המשורר ברמת־גן, סיפרו שהם עורכים כתבה על ילדים

ומבקשים לצלם את ילדי המשורר. גרינברג,
אשר ככל אב הוא גאה בילדיו, התנגד
תחילה, אך וויתר. הוא לא שם לב לכך כי
הצלם מצלם בינתיים גם אותו.
כעבור כמה ימים נזדמן גרינברג במקרה
לדפוס מארץ. שם נדהם לראות עמודים שלמים
מוקדשים לעצמו, עם התמונות שצולמו
בצורה כה מחתרתית בביתו. הוא הקים
שערוריה, דרש במפגיע להוציא את העמודים•
אולם הגליון הופיע בצורתו המתוכננת.
בגליון השני נמסר בהבלטה רבה כי ח״כ
פרץ ברנשטיין יענה לקוראי רימון על שאלותיהם
(בחיקוי לסידרה דומה שהיתה קודם
לכן בהעולם הזה) .יותר מכל הופתע ברנשטיין
עצמו: איש לא ביקש את הסכמתו
לכך. ברנשטיין מיהר להכחיש את השתייכותו
לכל הענין.
חוליות השבועון הופיעו בבתיהם של אליעזר
ליבנה, ישעיהו ליבוביץ ושמואל תמיר,
כולם אנשים שהוקעו אחר־כך כאויבי המדינה.
תמיר הצליח להתחמק, אולם כתבות
נלהבות על ליבנה ולייבוביץ קישטו את ה־גליונות.
לשיא
הגיעה שיטה זו כעבור שנה. ביום
השנה הראשון (והאחרון) של רימון, פורסמה
ברכה גדולה מטעם עירית תל־אביב
לשבועון. הודיע על כך מזכיר העיר יהודה
נדיבי, ביום :2.10.57״הריני להודיע כי הברכה
שפורסמה בעתון רימון הודפסה שלא
בידיעתנו והסכמתנו. ניתנה אף הוראה כי
אין לשלם עבורה.״

מיץ דיו9ון
^ תקופה תמימה זו יכלו חדי־מבט
^ לגלות את הסימנים הראשונים למהותו
של השבועון. אולם הם באו טפין־טפין,
בהסתר ובצנע.
בגליון מספר 8נמסר פתאום כי לאה אב־רהמי,
אשת מפקד משטרת ירושלים ואחת
הידידות של טדי קולק, היא נציגת העתון
עורף לופכן
בירושלים. יחד עם הודעה זו בא ציטוט
מחתרת מתחת למיטח
ארוך, על ארבעה עמודים, מתוך עדותו של
־׳ ס בעלה בחקירת הריגתו של נטור־קרתא מנחם
סגלוב בשעת התנגשות עם שוטרי ירושלים. כעבור שבוע הופיעה כתבת־ענק גדולה על
אברר,מי עצמו, שתואר בצבעים מלבבים כאיש המתקן בעצמו את רעפי־ביתו. כעבור
כמה חדשים אישר יחזקאל סהר בשבועה כי שוטרי ירושלים שיפצו את ביתו של אברר,מי
בזמן חופשתם, מבלי שתשולם להם פרוטה (כפי שנתגלה שנה קודם לכן על־ידי העולם הזה).
באותו גליון הכיל רימון את הסקופ הראשון שלו: אוצר של שני מכתבים פרטיים לגמרי
של דויד בן־גוריון, מהם אחד משנת .1904 המקור ההגיוני היחיד שיכול היה למסור מכתב
זה לשבועון רימון: ראש־ד,ממשלה.
אולם ימי־ד,הסוואה היו ספורים. כעבור כמה חדשים כבר היה ברור כי הטכסיס לא
הצליח: התפוצה לא עלתה, פיגרה במרחק רב אחרי זו של העולם הזה, היתד, קטנה אפילו
מזו של במחנה ההולך בתלם. משום מה לא רצה הקהל לאכול מפרי הרימון השמן, העדיף
את העולם הזה בעל הנייר הפשוט. בעלי רימון ויוזמיו לא יכלו להבין מדוע.
יתכן כי היו ממשיכים בנסיונותיהם, לולא אחזה אותם לפתע פאניקה ששיבשה את כל
תוכניותיהם. מיבצע סיני בא ועבר, ובערב חשוך אחד, ביום העשירי למיבצע, יום לאחר
שהתרברב ב״מלכות ישראל השלישית מדן עד יטבת״ ,הודיע ביג׳י בקול שבור ברדיו כי
החליט להחזיר את כל השטחים הכבושים, וכי מעולם לא נתכוון להחזיק בהם. בביג׳י
ונאמניו אחזה בהלה היסטרית. הם היו בטוחים כי עתה יעברו ההמונים המאוכזבים למחנהו
של מנחם בגין. הם החליטו לנצל מיד את כל המכשירים כדי לקדם את פני הרעה. אחד
המכשירים היה רימון המסכן, שנזרק על המזבח.
כך שינה לפתע הגליון מספר 16 של רימון את פרצופו. תחת בטאון מצוייר תמים,
המטפל בקוסמטיקה של כלבים ובלידה־ללא־כאבים, הופיעו לפתע בגליון זה: ראיון מיוחד
עם שמעון פרס (״הכחדנו סכנה מיידית!״) מאמר חתום של אהוד אבריאל (״הסיכויים לאחר
המיבצע״) ושירי־הלל לוהטים ליוזמי המיבצע.
מאותו שבוע החל המסך להתרומם: בגליון הבא הופיע ראיון עם ראש אגף־ו־,מודיעין
של צה״ל וסגן הרמטכ״ל. שבוע אחרי זה כבר הדליפו להם המנהלים את תוכנית צינור־הנפט
מאילת לבאר־שבע, עליו הוחלט אז בסודי־סודות. הדבר הופיע באותיות של קידוש
לבנה על השער, כ״הצעת רימון״.
היתד, זאת נקודת המפנה. שלב א׳ נגמר, החל שלב ב׳ .רימון נתגלה כבטאון של
קבוצת־המנהלים, ובמיוחד של מנגנון־החושך. כתב אז יחזקאל לופבן על שבועונו, שירד
לתפוצה האפסית של 3000 טפסים לשבוע :״אין קורא ישראלי שאינו מכיר אותנו. לפני
חצי שנה ניתן להסתדר בלעדינו היום רימון הוא מעמודי־התווך בבנין הענקי דרכו
מקבל האזרח מושג על המתרחש בארץ ובעולם כיום יודע הקורא הישראלי כי אצלנו
ימצא חומר כתוב ומצולם, דוגמתו לא יקבל בשום עתון ישראלי.״
ואמנם, כך היה. החומר שהחל מופיע ברימון היה חסר תקדים ודוגמה. הוא בא ישר
ממשרדי מנגנון־החושך.

המסך עורה

שערי־השמצה של ״רימון״ על לודו־־מודעות כתל־אכיב
מי שילם?

ף• ראשית פגרואר 1957 החל משפטו של עמוס בן־גוריון — המשפט הפוליטי
הגדול ביותר בישראל מלבד משפט קסטנר. זה מול זה עמדו המעטים שלחמו בשחיתות
וברקבון מזה, והמנגנון האדיר של המדינה, שגויים כולו כדי להציל את בנו של ראש־הממשלה,
מאידך.
באותו שבוע הופיעו ברימון שני סקופים גדולים; האחד היה מוקדש כולו למקורות־ההכנסה
של ישעיהו לייבוביץ, אז מראשי שורת המתנדבים, ולעברו האישי של המשורר יצחק שלו,
מאנשי השורה. החומר בא מארכיוני מנגנון־החושך: שלו הואשם בעבירות פליליות אותן
ביצע, כביכול, לפני שנים רבות. כעבור שבוע באה ההתנצלות :״יתכן וחלה אי־הבנה
שבוע אחרי שבוע תוארו צעירי השורה התמימים מעל עמודי ריימון כקנוניה מחתרתית
נוראה, הזוממת להפיל את המשטר הדמוקראטי במדינה. דויד בן־גוריון הופיע בבית בנו
במיוחד, כדי להצטלם שם על־ידי צלם רימון, בהפגנה זולה למען בנו שהתגונן באותה
שעה מפני האשמות חמורות. העירו על כך השופטים בפסק־הדין: היה זה משגה חמור.
אולם כל זה היה רק הקדמה לשיטה החדשה של מנגנון־החושך. הפרק הראשון
בא בגליון רימון מיום 27 בפברואר, תחתי הכותרת ״רשת הכזבים של המתנדב שלמה

\זו,א צ עי ר
ר אוז ל בוי
בעגודוז ובך
בספורט דזוא
תופס בלקום ראעיון

בן־ציוך. בידי איש זה היתד, אינפורמציה עשירה; מנגנון־החושך חשש פן יעיד. כדי להבטיח
־שלא יעיד פורסמה הכתבה, שהאשימה אותו בעבירות פליליות שונות, תוך ניצול חומר
סודי בתיק משפטי שנאסר לפרסום. כבר אז ידע ריסון מראש מה עומד עורך־הדין מיכאל
כספי לטעון בעתיד במשפט.
זווית חדשה, וגלויה עוד יותר, קיבלה המערכה עם רצח קסטנר. בציבור רווחו חששות
חמורים ביחס לחלקו של מנגנון־החושך בפרשה כולה, חששות שהתחזקו כאשר נסתבר
כי הרוצח עצמו היה לפחות בעבר סוכן הש.ב. ריסון יצא מכליו. הוא מיהר להאשים את
מנקס וחרותי באחריות למחתרת, אשר הש.ב. ביקש בכל מחיר להטיל עליה את האחריות
הפוליטית. הוא היה הראשון בטשטוש אחריותו של איש הש.ב ,.זאב אקשטיין, לרצח קסטנר.
כאשר זה לא הספיק, האשים את ישראל שייב וראובן רומק בהנהגת המחתרת, חודשים
רבים לפני שהש.ב. עצמו הגיש נגדם משפט רשמי על כך (שלא התקיים עד היום).
גם זה לא הספיק. כאשר הגיע אימון הציבור בגירסת הש.ב. לרמה הנמוכה ביותר, יצא
רימון בהאשמה סנסציונית . :קיימת מחתרת עילאית בהנהגת שמואל תמיר ואורי אבנרי,
המשתפים פעולה עם שייב כדי להפיל את המשטר בכוח .״בהשראתם נרצח קסטנר.
בהשראתם עלולים להירצח מנהיגי מפלגות ואנשי מפתח.״
התיאום בין מנגנון החושך ובטאונו היה למופת• בעוד ראשי מנגנון החושך מציעים
לחרותי ולאשתו להשתחרר ממשפט וממאסר, ולנסוע לחוץ־לארץ להשתלמות על חשבון
המדינה במחיר עדויות כזב לצורך עלילת־דם נגד שמואל תמיר, הגביר רימון את מערכת
ההסתה נגדו. מגליון לגליון הוחרפה ההתקפה ההיסטרית. תמיר הוגדר כ״מדריך הכללי
של כל הכוחות הלוחמים בדימוקרטיה הישראלית״ .בטאון־הרפש פיתח תיאוריה מטומטמת,
לפיה אחראי תמיר לכל הפשעים — מרצח קסטנר ועד חטיפת תבור — ותיאר אותו כמסוכן
יותר מכל אויבי המדינה מבחוץ ומבפנים גם יחד.
היה זה אופייני ליחס הציבור למערכות־כזבים אלה, ששום עתון במדינה — כולל כל עתוני
מפא״י — לא השפילו את עצמם אף להעתיק את דברי־הבלע שנשארו בצווחות ללא הד.

פיחת מעץ מנגנון־החושו

.״ני הי

> זיי ^ יגיי 50ן

20םיגי

ך* קשר כין ״וימון״ לבין מנגנון־החושך היה עתה כה ברור, שכמעט לא געשה
| | עוד נסיון להסתיר אותו. השבועון לא רק שיקף נאמנה את כל ההאשמות הכוזבות
והטענות התפלות של המנגנון, אלא אף פירסם בעשרות מקרים חומר שיכול היה לבוא
רק מארכיון המנגנון והמשטרה. דוגמות מאלפות:
ס תמונות בלעדיות של מחבוא־הנשק שיוחס למנקס, אשר צולמו על־ידי צלמי המשטרה.
• הקלטת שיחת הופשטטר־אקשטיין, לפני שזו הובאה לבית־המשפט•
• צילומי הנאשמים והעדים במשפטי המחתרת, מתוך אלבום־הפושעים של המשטרה.

מרבן ביאליו:
נלסוך הוא גועעיו.י
11144

זורקי־רימון דן טנאי, דויד אבידן ודויד שמיר
יד אחת כרותה, יד שניה מתת

שרות מהיר ומוסמך,
עצה נכונה. אדיבות הרוקח הפרטי רכש את אלה בשנות לימודים, נסיון מעשי
והשתלמויות ן לתי פוסקות.
הרוקח הפרטי הוא ידידך, הוא מכירך זה שנים ובקיא
ברגישויויתיך. נתנת לך האפשרות לגלוי לב בינך לבינו.
הוא מעמיד את בית המרקחת לשרותך!
כית המרקחת הפרטי משמש בכל מקרה פציעה או חבורה
קלה תחנת עזרה ראשונה.
כפית המרקחת הפרטי מקבלים נפגעי
המוסד לבטוח לאומי תרופות חינם.
בית המרקחת — קודש לשרות בריאותך.

• פרטים שנאספו בבילוש של חדשים רבים אחרי עורכי העולם הזה, פגישותיהם עם
אישים שונים במקומות ציבוריים ופרטיים.
• מסמכים אשר בשעתו הודיע מלכיאל גריניזלד׳ נאשם משפט קסטנר, על גניבתם. זמן־
מה אחרי הגניבה המסתורית הופיע חלק מן המיסמכים הגנובים מעל עמודי רימון.
• סידרה אקסקלוזיבית של תצלומים תחת הכותרת :״כך בודקת המשטרה את גופו של
חשוד באונם״.
• מכתבים של אנשים שונים שנשלחו לחוץ־לארץ, או הגיעו מחוץ־לארץ, ואשר הועתקו
על־ידי יד מסתורית בשעה שהיו בידי הדואר.
• תמונות שהיו בידי מחלקת רישום התושבים.
אופיינית לשיטת־ההשמצות כולה היתה כתבת־ענק שפורסמה נגד ראובן (״רומק״)
גרינברג, שעיקרה היה בטענה הסנסציונית כי בשנת 1949 היה רומק סוכן הש.ב. והלשין
בפני השב. על חבריו במחתרת לח״י. מסביר רומק: הכתבה כללה שורה של פרטים
נכונים — כגון פרטי הפגישות בין רומק ואיש־השב. רמ״ח מאיר נוביק. רק התוכן
האמיתי של השיחות סולף: לא רומק מסר חומר לנוביק, אלא להיפך, נוביק, איש תנועת־נוער
רביזיוניסטית לשעבר מסר אז אינפורמציה לרומק. הפרטים הנכונים שבאו בלי כל
ספק מידי השב. או מנוביק עצמו כללו מכתב פרטי של רומק לנוביק.
פעם אחרת פירסם השבועון השמצה זדונית נגד אריה מרינסקי, עורך־דין ממשרדו של
תמיר. מרינסקי הואשם בשעתו בתיק של תאונת־דרכים וזוכה. למרות זאת מסר מריגסקי,
אדם בעל מצפון רגיש, את רשיון־הנהיגה שלו מרצונו הטוב לשופט, הודיע שמעתה יימנע
מנהיגה. בצורה מסתורית נעלם כל התיק מבית־המשפט, ואילו התמונה שהיתה ברשיון
שצורף לתיק הופיעה מעל עמודי רימון, בתוספת ההאשמה כי מרינסקי רימה את השופט,
גנב את התיק, ובהשפעה בלתי־הוגנת על משרד הרישוי מנע את ביטול רשיונו.
כאשר רק החלו מאמרי־ההשמצה של מנגנון־החושך מופיעים ברימון׳ השתרר במערכת
נוהל ונוהג שלא היה דומה להם בעולם כולו. הוא דמה יותר לתיאורים של רומן־בלשים
זול על אודות כנופיות־ריגול בינלאומיות.
למערכת לא היה שום מגע עם המאמרים הגדולים האלה. אחרי שחברי המערכת כבר
הכינו גליון שלם, על מאמריו וגלופותיו, היו מגלים לאפתעתם כי בדפוס הוכנסו תחתם
עמודים שלמים חדשים, ואף שערים. החומר היה מובא בסודי־סודות על ידי דן טנאי, איש
אמונו של טדי קולק, שהיה מביא עמו תיקים סגורים, מסתגר עם שלמה טנאי ויחזקאל
לופבן, עורך את החומר לדפוס. אפילו הגלופות למאמרים אלה הוכנו בצינקוגראפיה נפרדת,
רחוקה ממגעם של חברי־המערכת הרגילים.

מלא שקוים כדימון
ך* אחד הימים בקיץ שעבר טילפן עורך־הדין סאלו ודלף, עסקן ציוני כללי, לעורך
1היעולם הזה, ביקש אותו להי פגש עם שותפו, עורך־הדין מאיר לנדאו, בקשר עם משפט
שהוגש על־ידי המבקר של העולם הזה נגד קולנוע אלנבי בענין קיצוץ הסרט המלך ואני.
אבנרי, שלא הכיר את לנדאו כלל, קבע באותה שיחה טלפונית את הפגישה בקפה רזול.
כעבור כמה שבועות הופיעה ברימון תמונה של אותה פגישה, ומתחתה הכותרת:
״תעמולן קומוניסטי אורי אבנרי בשעת אחת השיחות הרבות שהוא מקיים עם פעילי מק״י
לתכנון הפרסומים בעתונו. חברו לשולחן: פעיל־מק״י, עורך־דין מ. לנדאו.״ מסתבר כי
לנדאו אמנם היה איש המקורב למק״י, וכי מנגנון־החושך, שהקשיב לשיחה הטלפונית,
שלח את אחד מצלמי בטאונו כדי להנציח לפחות שיחה אחת של אבנרי עם קומוניסט אמיתי.

מ!ג!!55 עק ה&צורס!5.5ל־ יי&ד&ד
וגייס צוללות אדומות
! ביסהאד 1ם

מכשיר תעמולה
קומוניסטי מס־ 1

מ • 8ו!8מ׳1״גן אל.

1.1 1111 1111

למען עמום בך־גוריוו

אכנרי, סוכן מק״י

מיקונים, עורף ״העולם וזזה״

הגיכור ייגאל מוסינזון

בעת ובמונה אחת: מנהיג מחתרת פאשיסטית, סוכן ריגול קומוניסטי, בובה של קאהיר

מובן מאליו כי האנשים שהקשיבו לשיחה הטלפונית ידעו ממילא גם את מטרת הפגישה,
כך שלא היה שום ספק כי העלילה חוברה בזדון על־ידי שקרנים ציניים.
אותו גליון סימל שיא חדש של רימון. אחרי שהאשים את אורי אבנרי כראש מחתרת
פאשיסטית לאומנית, יחד עם שייב ותמיר, הואשם עתה בהאשמה הפוכה בדיוק, אך לא פחות
חמורה: שהוא סוכן השגרירות הסובייטית, מרגל רוסי והתועמלן העיקרי של מק״י בישראל.
דויד בן־גוריון עצמו קרא אליו את ראשי המפלגות השונות כדי למסור להם אבסורד זה.
אחת ההוכחות לכך היתד, נסיעתו של שלום כהן לפסטיבל מוסקבה — נסיעה ממנה
החזיר כהן דו״ח מקיף על רצון־העליה של היהודים הסובייטיים, דו״ח אובייקטיבי שעשה
רושם עמוק. במלחמתו הקנאית נגד הפסטיבל, סיפר רימון את אחד הסיפורים המוזרים
ביותר של תקופת קיומו. היתד, זאת מזיגה מושלמת של האינפנטיליות האישית של יחזקאל
לופבן וסיוטי־הריגול של מנגנון־החושך.
בארץ נקלטו כמה מלים עבריות, ששור* ברוסיה על־ידי חובב־רדיו שהיגר מחיפה לברית
המועצות. הטענה המצחיקה של רימון. :המהגר (שתמונתו סופקה על־ידי מנגנון־החושך)
נשלח במיוחד על־ידי משה סנה כדי להקים תחנה, שתיצור אהדה המונית כזאת לברית־המועצות,
עד שמק״י תקבל רוב בארץ. קנוניה זו נרקמה בשיתוף עם העולם הזה.
העתונות היומית סיפרה כי את שידוריו של חובב הרדיו הרוסי קלטו שני חובבי־אלחוט
מחיפה בשם אלי ומאיר. גילה רימון: שני אלה אינם אלא שני קומוניסטים צעירים
מחיפה, המשתפים פעולה עם התוכנית השטנית לשכנע את יהודי ישראל להצטרף למק״י.
הצרה היא, שמיד לאחר הפירסום ברימון פנו אל מערכת השבועון שני צעירים מחיפה

בשם אליהו פרידמן וחברו מאיר, המפעילים את תחנת־ד,שידור בעלת הרשיון מ 46
הם לא הבינו מדוע מיחסים את הצלחתם האלחוטית לשני אנשים אחרים. שנים אלה, שלא
היו מקורבים מעולם למק״י, ביקשו לתקן את המעוות.
אין צורך להוסיף שהם הושלכו ממערכת השבועון ביד גסה. גם בעתונים אחרים,
שהזדרזו להעתיק ללא בדיקה את הסקופ ההיסטורי( ,באחת הפעמים היחידות שידיעה
של רימון צוטטה בעתון אחר) לא נאותו לפרסם הכחשה ולהודות בכשלון.
חקירה קצרה העלתה מה מקור הטעות, ועם זאת שפכה אור מענין על דרכי־פעולתו של
מנגנון־החושך: מסתבר, כי בין חברי בנק״י בחיפה נמצאו באמת שני צעירים בשם אלי
ומאיר, אלא שלא עסקו מימיהם באלחוט. אלה היו הצעירים ששמותיהם ותמונותיהם פורסמו
ברימון. המפתיע הוא שאחד מן השניים נסע 18 חודש לפני הפרשה כולה לאמריקה
הדרומית, ולא חזר משם. למרות זאת, ידע רימון לפרסם את תמונתו, אף כי לא השבועון
ולא ארכיונו היו קיימים לפני נסיעתו. המסקנה ההגיונית: התמונות הוצאו מתיקי מנגנון־
החושך. ואילו מנגנון־החושך היה חסר־אחריות עד כדי כך, שלא טרח לבדוק בדיקה
אלמנטרית אם יש קשר בין הארכיונים הישנים שלו לבין המציאות המשתנה.

פורנוגראפיה עדחשנון המדינה
כל התקופההזאת לא שכח יחזקאל לופבן את תחביבו הקודם: הפורנוגראפיה.
1בהאמינו בלב תמים לתועמלני מפא״י, שהגדירו מאז ומעולם את אויביהם כפורנוגראפים,
סבר כי הדרך להצלחה רצופה בפורנוגראפיה. היתד, זאת טעות ילדותית, אולם לופבן דבק
בה. הודות לכך הפך בטאון מנגנון־החושך לעתון הפורנוגראפי ביותר שהופיע אי־פעם בארץ.
הנה כמה מפרחי הסגנון של העתון אשר הופיע בהשראתו של ראש ממשלת ישראל:
• מכתב לקוראה בשם ״ג. מאיר, ירושלים״ :״האשמה אינה בך. עשית דייך, ואם
אותו דאג (האמרשילד) ממשיך להיות קר כלפיך, אל לך לעורר עוד את אהבתו. נראה
שהוא סובל מליקוי או רגני...״
י • ״שופט נכבד חזר הביתה, הבחין בגבר זר שחמק מן הדלת במהירות בלתי־נימוסית
במקצת .״מי זהז״ שאל את אשתו, שעיניה ברקו בברק מוכר .״אה, סתם דיין אחד,״ אמרה
האשה באדישות .״אין זבר,״ השיב הבעל.״ הכותרת: דקדוקי מיניות.
• חידה :״מה קורה כשקיפוד מזהזג עם נחש?״ התשובה :״גדר תיל!״
• בתוך חידון תצלומים פורסמה תמונה גדולה שדמתה לאבר־מין נשי. הפתרון,
שניתן בעמוד אחר :״נסה להוציא לשון ולשים על הצד, וראה מה שיוצא.״
העתון שהגן בחרוף־נפש כזה על גדולי המדינה, גילה אותה מידת גבורה כשהלך
להתנפל על אנשים קטנים וחסרי־ישע. כתבה לדוגמה, על אחד מאומני תל־אביב :״זה 16
שנה הוא חי בנזירות גמורה — נזירות מ אונ ם הוסיף העתון, כביכול בשם האיש:
״לפני 16 שנה או 17 הייתי חבר קיבוץ, ושם הכניסו אותי לחדר־משפחה עם מישהי שלא
הכרתי. בלילות היא היתר, מפריעה לי לישון, וכך נולד בני.״ סיכם העתון :״מאז ועד היום
לא בא (אותו האומן) במגע עם נשים.״ כתבה זו עלתה לרימון בסכום של 1050ל״י פיצויים.
כך הגיע העתון למלאת שנה אחת לקיומו. תחת הכותרת :״הביוגראפיה המסחררת של
שבועון שתחילתה במאגאזין מצולם והמשכה בקביעת עמדה לוחמת עד לכיבוש מקום
ראשון במעלה בחיי הציבור בישראל״ כתב איש העתון :״מעטים הם העתונים שהספיקו
בזמן כה קצר לעשות כה הרבה.״
ואמנם, באותו גליון נאותה פולה בן־גוריון, אשת ראש־ד,ממשלה, לכתוב מאמר מיוחד
בחתימתה המלאה :״חיי לצידו של ב. ג.״ .גילתה שם פולה: ראש־הממשלה, שכפה את
הנשואין הדתיים על כל אזרחיו, נישא בעצמו בלי רב. היא עצמה אמרה לדאג האמרשילד
(הידוע כשונא מובהק של אהבת־נשים) שעליו להתחתן, ואו יחדל לעשות צרות למדינה.
הכתבה היתד, מלווה תצלומים תמוהים ביותר של פולה. כעבור שבוע נאלץ העתון לפרסם
הכחשה על עמוד שלם, בתוספת תמונה יפה יותר של רעית ראש־ד,ממשלה.

רימון־סוק אינו מתנוצץ
ץ* שי צאהשכוע ון לשנתו השניה, כבר היה בשפל המדרגה. התפוצה שלו ירדה
^ כמעט לאפס, התנדנדה בין 2000ל־ 1500 טפסים לשבוע, כמות מגוחכת בארץ בה יש למעלה

מ־ססס! מקומות מכירה. מכיוון שהמשיך להדפיס לפחות 7000 טפסים, הרי נשארו אלפי
מפסים מונחים במחסן, מבלי לצאת בכלל לשוק, בעוד שמאות, ואולי אלפים, נשלחו
חינם לעסקנים שצחקו מהם ולא סרחו לפתחם. כל הקיבוצים והעתונאים בארץ קיבלוהו
חינם, חבילות גדולות נשלחו לנציגויות המדינה בחיץ־לארץ, הונחו במטוסי אל־על ואוניות
שוהם. בימי משפט עמוס חולקו העתונים לשוטרים במחיר 100 פרוטה. חלוקה דומה
נעשתה מטעם מפא״י לפועלי אתא בימי השביתה.
הגרעון החודשי הגיע ל־ 15 אלף ל״י. במלים אחרות: כל קורא בתשלום עלה לעתון
עשר לירות במזומנים לחודש. היה זה מצב שקשה למצוא לו דוגמה בעתונות העולמית.
המבחן האחרון לעתון בא בימי חטיפת אלי תבור. באותו שבוע לא הופיע רימון כסדרו.
הוא בא באיחור של יום, כדי לתת לאנשי מנגנון־החושך, שנכשלו בצורה כה מבישה
במיבצעם המפואר הזה, לנסח את טענותיהם. כשהופיע סוף־סוף הגליון, לא היה בו כל
הסבר לפרשה, מלבד כמה גימגומים סתומים. אך כבר כעבור שבוע הופיעה הכותרת על
השער :״סיפור הכזב הפנטסטי של אלי תבור, או — פצצת היאוש של תמיר ושות׳״ —
הטענה המטופשת שהחטיפה אורגנה על־ידי תמיר ואבנרי כדי לחפות על חלקם ברצח
קסטנר. מתוך מאמץ נואש נקט הפעם העתון צעד ללא תקדים: מישהו שכר לוחות־מודעות
שלמים ברחובות תל־אביב׳ כיסה אותם בשערים אלה.
כדוגמת גבורו, ייגאל מוסינזון, לו הקדיש שער ודברי הערצה, הסית גם רימון בפשטות
למעשי־אלימות נגד עורכי העולם הזה. כך כתב ביולי : 1957״בא הרגע לנפץ את הקרדום
...אם לא תוסר (הרכבת של אבנרי) מן המסילה, תהיה התפוצצות גדולה מאד כאן
מדובר במלחמה והמלחמה הזאת נוגעת לכל ראשי המפלגות, לכל העתונאים, לכל אזרח
המאמין באות הכתובה. המלחמה הזאת נוגעת למדפיסים ולמפיצים ולמוכרי־העתונים ולנותני־המודעות.
המלחמה הזאת נוגעת לכל אם ואב, לכל חייל וכל צעיר, לכל מורה ולכל מדריך.
היא נוגעת לחברי הקיבוצים ולנד,גי המוניות, היא נוגעת לכל מי שיכול לעזור בה, היא
נוגעת לכל המסוגלים להתיחם ברצינות לסכנות חברתיות
פעם אחרת פנה במכתב גלוי לאריאל אליאשוזילי, שהודה כי עמד לשלוח פצצה למשה
שרת, קרא למעשה לפגוע באורי אבנרי. כתב לו רימון :״אם קיימת סכנת־נפשות (למדינה),
הרי סכנה כזאת צפויה מן אורי אבנרי) ,ולא ממך (אליאשודילי)!״
אחרי פרשת תבור הגיע רימון לשיא בהסתה זו. כתב הוא בינואר : 1958״היום, במקום
להזיל דמעות. יש צורך לעקור (את העולם הזה) כדי שהחרות המדינית של העם הזה
לא תהיה בת־שעה. ואין הזדמנות נוחה יותר ואחרונה יותר לכך מן ההזדמנות הנקראת
מדינת ישראל.״
היה צליל מוכר למלים אלה. הן באו מן הגרון שקרא בשעתו לסיזון, לחטיפת אנשי
המחתרת ולעינוייהם. רק צעד קטן הוביל מטדי קולק, איש הסיזון, ליחזקאל לופבן, נביא
הסיזון החדש. הדיעה שמדינת ישראל לא נולדה אלא כדי לאפשר עריכת פוגרום ביריביו
של דויד בן־גוריון, שפכה אור חיוור על אופיים של בעליה.
אולם פרשת־תבור הוכיחה סופית כי רימוז אינו אלא רימון־סרק. דעת־הקהל סירבה
להאמין כי החטיפה בוימה. עצם העובדה שרימון, שעתה כבר היה ידוע לכל כבטאון מנמוך
החושך, יצא בהאשמה מגוחכת זו, נתקבלה כהוכחה כי אמנם צדקה הטענה שהמנגנון
ביצע את החטיפה. כך הושלם המעגל: תחת לשבור את אויבי מנגנון־החושך, הפך רימון
לנשק נגד מנגנון־החושך עצמו. הרימון שלא התפוצץ בפני אויביו, פצע את בעליו עצמם.
קרוב לוזדאי כי באותם הימים התכנסו יוזמי השבועון, הסיקו את המסקנה העגומה
הסופית. העתון כבר בלע 400 אלף לירות בכסף מזומן — סכום בו אפשר היה להוציא לאור
ולבסס שני עתונים יומיים פורחים. הוא הכתים את שמו של כל מי שנגע בו. הוא לא פגע
במאומה בתפוצת העולם הזח, כפי שהוכיחו בעליל הדו״חים הסודיים של חוקרי מנגנון־
החושך; הוא לא הצליח לבלום אף במשהו את הזעזוע האדיר שנגרם בצבור כתוצאה
ישירה מן המשפטים שניהל שמואל תמיר. אף רבב מן הרפש שלו לא דבק בלוחמי האמת.
כל מה שנשאר ממנו היתד, הידיעה הבלתי־נעימה שפשטה בציבור כי בן־גוריון ועוזריו
הקרובים ביותר מסוגלים להוציא עתון־רפש פורנוגראפי, שכל מעשי־הנבלה כשרים בעיניו.
החשדות החמורים של הצבור בענין חטיפת תבור ובעיקר בקשר לרצח קסטנר רק גברו.
עתה נשמעו גם בקרב מפא״י דיעות שתבעו לחסל את הבושה. כתב בדבר עסקן־מפא״י
שלמה גרודזנסקי :״באותו עתון מסויים (רימון) ,שעשה סיפור של ניוזל מחייו האינטימיים
של אדם ממשי, שאינו רם מעלה, אדם בלתי־מוגן לגמרי, מתפרסמים גם דברי־הגנה אמיצים
על מוסדות־ממשלה שהושמצו, דברי. תהילה למעשים גדולים, חיוביים ולעושיהם — כל
זה, כמובן, בתוספת הגונ ה ...של תצלומי חושפניות. לא נתקלתי באדם ״קונסטרוקטיבי״
ו״חיובי״ אחד, שיזדעזע ממעשר,־הנבלה באדם הממשי על דפי העתון הנאמן למולדת,
לממשלתה ולמוסדותיה אני מודה ומתוודה( :העולם הזה) מטריד אותי פחות מ״עתונות
מסויימת, מתקופה מסויימת ומאקלים מסויים.״
חזר אחריו חיים יערי בדבר, תחת הכותרת ״רימון סרק״ :״מפליא רק שאותו מטיל־רימינים
כותב על תפוצתם וגרעונותיהם של שבועונים אחרים, כאילו ידע מימיו גליון
אחד של שבועונו אשר תפוצתו כיסתה את הוצאותיו. ומה לו לתלוי על בלימה להזכיר
את ה קו ל ב
כך נוצרה חזית רחבה של בוז נגד העתון. ראשיה היו דווקא במפא״י עצמה, שעסקניה
חששו בצדק כי יבוא יומם לזכות מידי מנגנון־החושך בהשמצות כוזבות, להן זכו בינתיים
רק יריביהם. ראשי הטוענים היו גיורא יוספטל ופנחס לבון. בפני יחס מאוחד זה של דעת־הקהל,
פשיטת רגל כלכלית וחוסר־יעילות גם יחד נכנעו המנהלים: הם החליטו לחסל את רימון
בשקט.
ההזדמנות היתד, צריכה לבוא עם הוצאת דו־שבועון הרדיו, שהיה צריך לקבל על עצמו
בעקיפין, רבים מתפקידי רימון, מבלי לשאת בליקוייו הכלכליים. הוא היה צריך להיות
ממומן כולו, ללא שום תחשיב, על־ידי משלם־המסים במישרין. העריכה של דו־שבועון
זה הוצעה שוב לאותו לא־יוצלח נודד, שלמה טנאי, שאפשר היד, לסמוך עליו להמשיך
בתפקידו הבזוי גם באכסניה החדשה.
כהכנה לכך התפטר טנאי מרימון, כדי שהמעבר לא יהיה חד מדי. לופבן נשאר כעורך

יחיד. אולם עתה הושם מחסום על פיו. באותו זמן בו הוחלט סופית על סילוק סהר הבין
מנגנון־החושך שמוטב לו לא להסתער גלויות על אלה שהוא רואה בהם את אויביו,
הסתערות שהגבירה את חשיבותם ואת הפופולריות שלהם בצבור, וכי נוח לו יותר להפיג
את המתח שגרם לו בשנה האחרונה נזק ציבורי כה ממאיר. משאי־אפשר היה לממש מיד את
תוכנית הדו־שבועון הממשלתי, קיבל לופבן הודעת־פיטורין, נדרש לעזוב מיד.
סופו של רימון היה ראוי לעברו: הוא בא באווירה של האשמות הדדיות בעבירות
פליליות בין הבעלים לשכירים.
דירות יפות ומרווחות
ברחובות בארי, הדר וארלחורוב
בנות 2\ ,2ו־> חדרים
ב ר חו ב וי צ מו דירות בנות 3וי 372 חדרים
עם מרחב פתוח לשדרה מצד א חד ולגן ״נוה״
נטוע בו 4דונ ם מצד שני.
ע״י תחנת אוטובוסים 64 ,62 ,22 ,19 , 12

מ שכנתאות ברבית של 77270ל׳ 5שנים
הבצוע: החברה הכלכלית לא״י, ניו־יורק — צבי אורבך

ף חבר ת בניו בע׳־מ

^ 8 1ת־א, רח• דיזנגוף 14 טל1( 092 .

מניין בא הכסף?
ץ* אשרפתח בשבוע שעבר רימון את הניצרה בפעם האחרונה והתפוצץ סופית׳ השאיר
^ מאחוריו תעלומה גדולה: מניין באו 400 אלף הל״י שבוזבזו על פרי־באושים זה?
היתד, זאת חידה שהיתר, צריכה לסקרן כל משלם־מסים בישראל.
עורכי רימון עצמם שמרו את הדבר תמיד בסוד כמום. תחילה הפיצו כאילו בעל־הון
אמריקאי השקיע בו כספים, אולם הדבר היה מגוחך לאור המבנה הפורמלי של החברה
שנרשמה כמו״ל. חברה זו — ״עין וספר בע״מ״ — היתר, מורכבת, בשלב הסופי, מבאי־כוחן
של שתי חברות• האחת — .קו ודמות בע״מ״ — לא היתד, אלא חברה פרטית של דן
ושלמה טנאי, עם הון־מניות של 1000ל״י. השניה היתד, חברת. קורמור א.ג.׳׳ מציריך,
אותה ייצג בארץ עורך־הדין המפא״יי משה פורת. אולם קורטור אינה אלא חברת־נאמנות,
הרשומה בציריך על־שם עורך־דין מקומי, שסירב — בתשובה לשאלות — לגלות מי הם
הבעלים האמיתיים. לא נשאר ספק כי הכסף בא ממקור מסתורי מאד.
בתקופת קיומו של רימון הועלו שלוש השערות:
0רימון ממומן על־ידי מנגנון־החושך, מתוך קרנות־בטחון סודיות, שאינן כפופות
לשום ביקורת, מן הסוג המתקבל כתוצאה משיגור מטוסי־נשק מסתוריים מעבר לים.
0הכסף׳בא מאנשי־כסף יהודיים בחוץ־לארץ, שרומו על־ידי שליח גבוה של השלטון,
שדרש מהם את הסכומים למטרות בטחוניות סודיות, השלה אותם שהמדובר ברכישת נשק.
0הכסף בא מקרנות־בטחון סודיות של מעצמה זרה׳ המיועדות למלחמה בקומוניזם.
קרנות אלו רומו על־ידי שליחים ישראליים, שהעמידו פנים כאילו נועד השבועון למלחמה

עורף שלמה טנאי
ללא־יוצלח נודד, ג׳וב חדש

זכה בפרס הגדול

יגס־י, שהייבר ריווד וזור־גזצרגזת
פובוג
רגזן
.ברגר, ע\גזע\ג1ג \2\2רגז
י מר
גזוגזן. שגגז רבד
גזיה רגרגגז רג. אגט 1ך
יגגזר גרגר£ .צ2־ ברגר
\2יבר גם גזגד&גגז ע\יי
גגגט 1גכנגה גזוגו גגצרגג
צירגהיסי יפה -רגזגז-
פנגרגה כר ההשפגזה.

ברנד 13 נו1
חיפה,רח1בהח לו ק 31

הצעתע
המיוחדת

ז׳קט ״פלורידה״
1 9 . 7 5 0ל־י

אורירי, בלתי מתק מט,
מתכבס, ב־ 7צ ב עי ם
הז׳קט האידיאלי לקיץ

בריסל
סי א ר!\ .אזדוז וז בי בו ת תטג-
לס גזרבווז. אריהץ וטזרון ינז
נזרי טוברנו ס עגיי־ ס סג ץ פול
״גזפגלנג הג ס״ ,טובזמזץ סור־רפוגגז
גזיטור^לי זזנזזנגר לבל
יטו ראלי בני ב ר דג״ גג נ*ונז\
גמילא נול בל סגגגפוה בארץ.

חליאביב. רח׳ איוב׳ 74
חזי זחלתימיסין 44
חיפה. רח׳ הרצל 37

בקומוניזם, ולא נגד האויבים הפרטיים של מנגנון־החושך. מקור כספי זה נסתם כאשר
הבינו ראשי הקרנות הללו את השקר.
בצורה זו או אחרת בא הכסף מכיסו של האזרח הישראלי — אם שנלקח ממנו בצורת
מסים, ואם שנלקחו ממנו בדרך שפלה סכומים שהיו מיועדים לצרכיו. בתקופה בה התנגד
שר־האוצר להעלאת השכר הקטנה ביותר, וצימצם את ימי־ד,עבודה של פועלי דחק מזי־רעב,
כדי לממן את הפעולות החיוניות ביותר של הממשלה, בתקופה בה טענו אנשי
הממשלה כי לא הספיק הכסף לרכישת נשק מגן, נמצא סכום עצום זה למימון הרימון
הרקוב, שצמח על העץ של מנגנון־החושך.

סופו שד רימון סוהון
ף* כל זאת יתכן מאד כי הסכום העצום הזה לא בוזבז לריק. רימון מילא תפקיד חשוב
•1מאד — אם כי הפוך מזה שהועידו לו יוזמיו. ההר של מנגנון־החושך אמנם הוליד עכבר.
אולם עכבר זה, שהיה נגוע בדבר, הדביק את מולידיו.
התרומה העצומה של רימון לחיי־ד,ציבור הישראליים היתה כפולה :
#רימון תרם תרומת־ענק כדי להוכיח בצורה ברורה מהי רמתם המוסרית והשכלית
של אלה הקובעים בקבוצת האנשים המתרכזת מסביב לדויד בן־גוריון, ומה הסכנה הצפויה
מריבוי מנגנוני־החושך.
• רימון הראה בעליל באותה שעה מי הם הכוחות האמיתיים בישראל אשר ביג׳י
ואנשיו חוששים באמת מפניהם ופוחדים מכוחם העולה.
בכל מדינה ישנם מוסדות־בטחון, הממלאים תפקיד חיוני. אולם אם באנגליה מנוהל
המוסד על־ידי אנשים בעלי רמת השכלה גבוהה ביותר, הנעלים מעל לכל ספק של ניצול
המכשיר הסודי למטרות אפלות, הרי באמצעות רימון שוכנע בפעם הראשונה הציבור
הישראלי, שבארץ נתונים מכשירים אלה בידי אנשים המסוגלים לשקר, לביים פרובוקציות
ולהעליל עלילות על אלה הקוראים תגר נגד השתלטות רודנית וגילויי בגידה ושחיתות.
רימון לא התקיף את מפלגות האופוזיציה משמאל או מימין. הוא שקד לרכוש את
שיתוף־הפעולה של עסקנים משני הקצוות, החל מד״ר יוחנן באדר — אחד האישים היחידים
במדינה שסבור היה כי כדאי לו לומר מלה טובה על רימון — וכלה במזכיר מפ״ם נתן פלד
וייגאל אלון׳ שראה לנכון לפרסם מאמר חתום בשמו כבטאון־רפש זה• אי־אפשר היה לבטא
בצורה קולעת יותר את הבוז שרוחש מנגנון־החושך למפלגות הסמוכות לשולחן השלטון.
לעומת זאת רוכז כל מחץ התקפת־הזדון נגד לוחמי האמת והטוהר, שאינם מאורגנים
.בשום מפלגה, ושעל כן זכו לעמדת־אימון חסרת־תקדים. בהפנותו את דברי השקו־ וההסתה
שלו נגד עורכי העולם הזה, נגד שמואל תמיר וחבריו, נגד שורת המתנדבים וגם נגד
אנשי־רוח כמו ישעיהו לייבוביץ ואליעזר ליבנה, נתן להם מחמאה גדולה.
זו היתד, ירושת רימון, כאשר רסיסיו התפזרו השבוע עם מעבר העתון לעולם שכולו
שקר: כל מי שנגע בו-לוכלך וזוהם, כל מי שהותקף על־ידו עלה כבודו. וחשוב מכל היה
הלקח, שלא יישכח במהרה: אנשים שהיו מסוגלים להוציא לחלל האוזיר מכשיר בזוי כמו
רימון. עתון המבוסס על נכסים ממלכתיים והמיועד להשמצת אזרחים פרטיים בשיטות
הנלוזות וד,מושחתות ביותר׳ ובדרך של טירור מוסרי, מהחיים סכנה ציבורית לכל חברה.
כפי שאמר לפני שנה שר בממשלה הנוכחית. :מי שמסוגל להוציא את רימון3 ,סוגל

לכל דבר.״

במדינה
העם לחם החסד
הפצצה של השבוע לא היתה בין הזי־קוקין
המאוחרים של חגיגות העשור האחרונות,
גם לא בפגזים המילוליים שנפלו
מסביב להר־הצופים, ואף לא במוקשים שהונחו
על־יוי אנשי תנועת־החרות והציונים־
הכלליים אלה נגד אלה. היא היתד, חבויה
בסטאטיסטיקה יבשה, שפורסמה בעלון פנימי
של מפא״י׳ שהוצא לקראת כינוס המושב
השני של ועידת המפלגה.
עלון זה גילה, זו הפעם הראשונה, את
הרכב המפרנסים באוכלוסיה העברית של
ישראל. היה זה גילוי מדהים.
מעם למעמד. מלבד 50 אלף המובטלים
במדינה, יש בה כיום 523 אלף מפרנסים
עבריים. העובדה המכרעת: למעלה ממחצית
מספר זה תלוי במישרין, מבחינת לחמו
היומיומי, בשלטון המפלגתי.
ממשלת ישראל והרשויות המקומיות מעסיקות
84,600 איש. שאר האיגודים ה־הממשלתיים
והציבוריים מעסיקים 67,200 איש.
הקואופרטיבים מונים 6500 חבר. הקיבוצים
והמושבים מונים 78,800 איש. בם ך הכל
שולטים מפא״י ושותפיה׳ במישרין או
בעקיפין, על פרנסתם של 276,300 איש,
שהם 53 מכל המפרנסים המועסקים בארץ.
כל הפרנסות האלה תלויות, למעשה, בזרם
הבלתי־פוסק של הון זר — מענקים,
שילומים, תרומות, הלוזאות. זהו מנגנון
אדיר של חלוקה, המהווה את יסוד היסודות
של השלטון הפוליטי בארץ.
חלוקה זו אינה מוגבלת, כמובן, לרבבות
אלה. במידה פחותה נכללים בה גם 135,000
העובדים במפעלים פרטיים 94,600 ,העצמאיים
ו־ 17,500 בני משפחותיהם, העובדים
ללא שכר. כי רוב הפרנסות האלה היו
מתמוטטות ללא הזרמה מתמדת של הון זר.
כאשר טען קארל מארכס, לפני 110 שנה,
כי כל ההיסטוריה אינה אלא דברי־הימים
של מלחמת־מעמדות, לא חזה בדמיונו חברה,
בה למעשה מהווה כל האוכלוסיה מעמד
אחד: מעמד של תלויים במכונת השנור.

ח קל או ת
רומאן בל ש•
גרשון קדר הוא צעיר ( )35 שקט, בן
גרמניה, חמשמש כיועץ חקלאי בבנק לאומי
לישראל. כאשר ניגש לערוך סקר על הה־תישבות
החקלאית לא ביקש לערוך חשבונות
פוליטיים. הוא חפץ פשוט לברר שאלה
אחת: איזו צורה משקית יעילה יותר
מבחינת הכדאיות הכלכלית?
כאשר פירסם בשבוע שעבר את מסקנותיו,
בחוברת משוכפלת בת 43 עמוד, לא
היה זה חומר־קריאה מפוצץ לאיש ברחוב.
אולם לגבי הכלכלנים כללו טורי־המספרים
מסקנות מרתקות ברומאן בלשים. סיכומו
של קדר לגבי הצורות השונות, שהיו מבוססות
על שנת־הברכה : 1957
• ההתישבות הפרטית הוותיקה (המושבות)
:עוסקת בעיקר בפרדסנות ובמשק מעורב,
מגיעה לדרגת היעילות של החלק
היעיל ביותר בהתישבות העובדת.
>• המושבים הוותיקים הם החלק היעיל
ביותר. הם זכו להצבר הון פנימי, השקיעו
את רווחיהם במשק.
• המושבים החדשים, המונים 17 אלף
משקים, מחציתם אינם שותפים עדיין כלל
בתהליכי הייצור. קובע קדר: יש ספק לגבי
רבים מהם, אם בכלל יוכלו אי־פעם לייצר
בתנאים המתקבלים על הדעת. בין האחרים,
טוב מצבם של מגדלי־הבקר, רע של מגדלי
גידולי־השדה הסובלים מעודפי ייצור.
• הקיבוצים הם החלק הפחות יעיל
במשק כולו. הם אוכלים הון בממדים מדאיגים.
אפילו בשנת הברכה לא הגיעו לרווחים,
אלא רק צימצמו את הפסדיהם.
חובות הקיבוצים גדלו במשך השנה ב־38
מיליון ל״י, הגיעו ל־ 305 מיליון ל״י, היינו
בממוצע מיליון ו־ 350 אלף ל״י לכל קיבוץ.
שאל קדר: מה עומס ההוצאות המפלגתיות
המוטל על הקיבוצים? מה העומס
ד,בטחוני? מה ההפסד שנגרם על־ידי עזיבה
המונית של חברים וקליטת אחרים במקומם?
בניגוד לרומאן־בלשים מושלם, לא היתד,
לקדר עצמו תשובה על כך.

מפ לגו ת
מהססתה אנ טי־ מנ ה לי ם
באמצע מלחמת־העולם השניה פירסם קי׳
מויניסס-לשעבר בשם ג׳יימס ברנהאם ספר,

פצצות מימן בשמי אידת
מפה מאלפת זו שפורסמה בשכועץ האמריקאי
״לייף ז״ מראה את הטווח של הטילים המונחים
הקיימים, המסוגליס לשאת ראשי־נפץ אטומיים
ומימניים. העיגול התחתון מראה את טווח הטילים
אשר עשה רושם עמוק בעולם כולו. תחת
השם מהפכת המנהלים ביסס ברנהאם את
הדיעה, כי משטר העתיד לא יהיה שייך
לא לקאפיטליסטים ולא לפרולטרים, אלא
למעמד המנהלים. כוונתו היתה בעיקר למנהלי
בתי־המרושת והחברות הכלכליות,
בשיתוף עם מנהלי שאר המנגנונים. הטענה
המרכזית: מ? ששולט על הכלכלה למעשה,
הוא השולט בחברה.
בשבועות האחרונים הגיע בישראל לשיאו
תהליך שאפשר לקרוא לו בשם ההפוך:
״מהפכת האנטי־מנהלים״ .זהו המסע הגדול
של עסקני הממשלה וההסתדרות, בהנהגת
פנחס לבון ובתמיכתו האילמת של דויד
בן־גוריון, לחסל את המעמד השליט של
המשק ההסתדרותי.
מעמד זה הוא בעל כוח עצום. הוא
שולט על כ־ 150 אלף משפחות, המוציאות
את לחמן מן הטרסטים ההסתדרותיים, האיגודים
הממשלתיים (שההסתדרות שותפה
בהם) וההתישבות העובדת (ראה לפיל) .הוא
מורכב מקבוצה קטנה מאד של אנשים,
שיכלו להשלות את עצמם כי בבוא היום
— אחרי פרישתו של ביג׳י מן השלטון
ופתיחת מלחמת־היורשים — תהיה להם
עמדת־מפתח•
מלחמת חולי־הלב. אולם במאה ה־20
לא היה עוד מקרה שבהתנגשות בין הכוח
הפוליטי לבין הכוח הכלכלי ניצח הצד
הכלכלי. לבון׳ שליט ההסתדרות, הבין את
חשבון המנהלים. הוא החליט לקחת את
הכוח הזה לידיו שלו, כקלף במאבק העתיד.
היריבים הגדולים היו פנחס לבון מצד
אחד והלל דן, מנהל סולל בונה, מצד שני.
שני האישים הם חולי־לב, אולם המאבק
היה מר ואכזרי. לבון הקים אופוזיציה
פנימית נגד דן, סיכסך בין סולל בונה
לבין חברת מקורות, הסתייע בלוי אשכול
ופנחס ספיר, שהבינו את הסכנה.
הסיבוב הראשון, נגד סולל בונה, נסתיים
בנצחון לבון. הענק פורק לחתיכות
קטנות יותר, התלויות בלבון. עתה החל
המאבק נגד תנובה, שבראשו עומד נחום
ורלינסקי, ונגד המשביר בהנהגת יעקוב
אפטר•
העובד המעביד. תוצאות מאבק זה
שאינן מוטלות בספק, אינן משנות למעשה
את מהות המשק ההסתדרותי. הקרב נטוש
על השלטון בו, לא על עצם אופיו.
כאשר התכוננה מפא״י השבוע למושב
השני של ועידתה, ניתן לדבר ביטוי מובהק.
בסיכום הכלכלי, הושם הדגש על
העובדה שהמפלגה היא כיום נציגה של
מעבידים, הרבה יותר מאשר נציגה של
עובדים.
משום כך נדרשו סניפי המפלגה לשכנע

העלולים להמריא משדות־השילוח הקיימים כברית
המועצות, בולל את פל מדינת־ישראל, בדיוק עד
אילת. העיגולים העליונים מראים את טווח הטילים
האמריקאיים המוצבים בתורכיה, באיטליה ובבריטניה.

את חבריהם כי על הפועלים להגדיל את
פריון עבודתם ולוותר על העלאת שכרם,
כי העלאה כזאת תפגע קודם כל בכושר־ההשקעה
של המשק ההסתדרותי. הצעה אחרת:
להוציא את מסי־העקיפין מחשבון מדד
יוקר־המחיה, כדי שעלית המסים למימון מד
גנוני־ה,פקידים לא תגרור אחריה עלית השכר.
קבע עלון של מפלגת פועלי ארץ־יש־ראל
:״מרבית העובדים מועסקים במשק הציבורי
או ההסתדרותי ...מאבק להעלאת
השכר (הוא) מאבק להגדלת התצרוכת על
חשבון ההשקעות!״

הנ א ה בי ם והנעימיס
ביטול האירוסין של זוג, זמן קצר לפני
החופה, אינו מחזה נעים. על אחת כמה
וכמה כשהחתן והכלה מאשימים זד, את זו
בכודנות־זדון׳ כגון רדיפת־נדוניה או הסתרת
פגמים. השבוע היה האזרח הישראלי עד
למחזה עגום זה. החתן החרותי והכלה ה־ציונית־כללית
החזירו איש לרעותו את טבעות
האירוסין בפומבי.
הטבעות הוחלפו לפני שבועות אחדים,
עת חתמו באי־כוח שני הצדדים על הסכם
רעיוני עקרוני, שהכיר בשלמות הארץ (לפי
דרישת חרות) ובצורך להשיגה בדרכי־שלום
(לפי דרישת הצ״כ) .מאותו רגע פרשו שני
הראשים מן המשא־והמתן, שהופקד בידי
מנהיגי־משנה. רק שאלות אירגוניות נשארו
על הפרק. אולם כל שדכן מקצועי יודע
כי בין חתן וכלה יכול ויכוח על צבע הקירות
ועל חלוקת החדרים לגרום לצרות צרורות.
מפתחות
הקופה. הצרה התחילה מיד,
בלב הצ״ס לתנועת־החרות אין גופים חשובים
בחוץ־לארץ, ודברו של מנחם בגין הוא
המילה האחרונה — גם בין אנשי החרות
בניו־יורק וביוהנסבורג. אצל ד,צ״כ המצב
הפוך: הציונים־הכלליים בחוץ־לארץ חשובים
מאד, כי בידיהם המפתחות לקופה. ואיש
מהם אינו חשוב יותר מאשר עמנואל ניומן,
מנהיג ד,צ״כ באמריקה.
ניומן בא לארץ, נעלב על כי לא הופגש
עם בגין, הודיע על התנגדותו לאיחוד. אבא
הילל סילבר בא גם הוא׳ לא התנגד אמנם
רשמית, אך רמז שיש להיזהר מאד פן תיראה
המפלגה המאוחדת כמפלגת־מלחמה. מתנגדי
האיחוד בקרב ר,צ״כ שאבו מכך עידוד
מחודש. נציגי ד,צ״כ במשא־ומתן — הזוג
סרלין־ספיר — היו זקוקים להצלחות מאירות
כדי לפייס את המתנגדים האלה ולהשיג
רוב.
יוסף סרלין הוא טכסיסן פיקח. הוא ערך
חשבון, הגיע למסקנה שחרות התלהבה למען
האיחוד במידה כזאת׳ שלא תוכל עוד

לסגת, אלא תצטרך להיכנע לכל הדרישות.
לדעתו לא היה בגין מסוגל לפוצץ את
המשא־והמתן על נקודה ארגונית אינטרסנטית,
אחרי שהגיע לכלל הסכם על כל הבעיות
הלאומיות הגדולות. העובדה שבחרות
לא בלטו מתנגדים לאיחוד, בעוד שהמתנגדים
בקרב הצ״כ היו בולטים וקולניים, חיזקה
אף היא את עמדת־ד,מיקוח של סרלין.
משרד ותסכיך־פיהרר. לפתע השמיע
סרלין שורה של דרישות חדשות, שהלכו
והחריפו מיום ליום. העיקריות:
• שם העתון המשותף חייב להיות ניטראלי•
לכן יש לפסול את השם חרות׳ לקבל
דווקא את השם הבוקר.
• אסור שמשרדי המפלגה החדשה יהיו
בטצודת־זאב, בעלת העבר החרותי המובהק,
הקרויה על שם זאב ז׳בוטינסקי. יש לשכנם׳
איפוא, ברחוב החשמל — במקום שם
שוכנים כיום במקרה משרדי ד,צ״כ, או ב־בנין
החדש של ד,צ״כ בצפון תל־אביב.
• יש להתחייב מראש לסטטוס־קוז בעיריות
— ובעיקר לכהונת חיים לבנון ה־צ״כי
בראשות עירית תל־אביב גם אחרי
הבחירות הבאות.
• בראש הרשימה בבחירות הבאות לכנסת
חייב לעמוד פרץ ברנשטיין.
דרישה אחרונה זו זכתה מדי פעם להנמקה
חדשה. תחילה קבע סרלין כי יהיה זה
בלתי־מוסרי להחליף את ברנשטיין הקשיש
(שהוא יריבו במפלגת הצ״כ) בבגין הצעיר.
אחר־כך נאמר כי יהיה זה בלתי־מוסרי לשים
בראש הרשימה את בגין, כי הדבר יתן
למפלגה החדשה גושפנקה מיליטריסטית ו־שוחרת־מלחמה•
ד,צ״כ החלו חוששים בקול
רם בפני תסביך־פיהרר ופולחן־אישיות.
משהו כלתי־סאדוני. טענה אחרונה
זו העלתה את חמתם של אנשי חרות, שקיבלו
את הרושם שהצ״ב מתביישים בהם
ומתייחסים אליהם כאל משהו בלתי־סאלוני.
הם התעקשו. הצעות־הפשרה נפסלו. הרעיון
להעמיד בראש את סילבר נתקל בהתנגדותו
של הלה. הרעיון להעמיד בראש איש ניטראלי
כמו הפרופסור יוסף קלויזנר לא עלה
כלל.
אנשי חרות לא הסכימו גם כי המועמד הראשון
ייבחר על־ידי המרכז החדש, בו יהיו
44 נציגי ד,צ״כ ו־ 44 נציגי חרות, דבר שהיה
מבטיח מן הסתם רוב לבגין. כי בינתיים
התגנב ללבם החשד שהם עושים עסק רע.
סבר אחד מהם :״בבחירות הבאות נקבל
17 צירים, והצ״ב רק .11 אם נתחלק עכשיו
שווה בשוזה 14 ,מול ,14 יזכו ד,צ״כ חינם
בשלושה מקומות שלנו, ואחרי הבחירות יתפלגו
פשוט מחדש.״
״אתם לא יכולים לסגת,״ קרא סרלין .״יש
לנו עמדה טכסיסית טובה יותר!״ אולם אנשי
1סם ש 1בגגנזגו. תבא)

עשוראי־לשעפר אגמון כליל העצמאות
״אתם יכולים ללכת

• דשכת דדי כד
אויבי

הנוער

מחלות המ י ן
מאת ד״ר מרדכי זידמן

מהר

למסרה בנ סי

חנויות,,אצבכעז׳׳,

ד ר וש ה

דירת־חדר

לעתוגאי צעיר בצפון או מרכז
תל־אביב׳ רצוי דירת גג, וב־שכר־דירה
חודשי.
לפנות: ת .ד136 .׳ תל־אביב.

פט וות ת״קד!ימה״
למדו ש
וביסודיותבבית ־ הספר לש

תל־אביב, בן־יהודה ,74 טלפון 20314
א) אולפניות לאנגלית ללימוד מרוכז ( 2שעות ביום) למתחילים
ולמתקדמים וחוג לשיחה 0זס5<111ז6׳ומס ) 0למשתלמים על-
ידי מורים מאנגליה.
מ קורסים לעברית, אנגלית וצרפתית למבוגרים מכל דרגות
הידיעות וקורס מיוחד לשיפור הכתיב העברי.
ג) קבוצות לאנגלית לתלמידי בתי־ספר ג׳ ד׳ ה׳ ז׳ ד ח׳
יסודיות, ה׳ ו׳ ז׳ ח׳ תיכונית, לפי שיטה קלה.
פרטיםוהרשמה ! מ־9־ 12 לפנה״צ — 3־ 9בערב ופרט ליום ר).

(המשך מעמוד )9
חרות נסוגו .״לאנגלים היתד, עמדה סב־סיסית
טובה, והתגברנו עליהם,״ ליגלג בגין.
״נתגבר גם על הציונים הכלליים.״ טענתו:
נסתבר לו כי המפלגה החד,שה תעסוק במריבות
פנימיות יותר מאשר במלחמה חיצונית
.״אם נתאחד ואחר־כך נתפלג שוב,
יבטיח הדבר את שלטון מפא״י בדור זה!״
חתונה משולשת. לפי כל הסימנים
לא שמחה מפא״י לנוכח ביטול האירוסין.
אמנם, תחילה ראה בן־גוריון את נסיונות
האיחוד בעין זועמת, מחשש פן יגדיל האיחוד
את כוח הימין. אולם בהדרגה שוכנע
כי מעלות האיחוד עולות על מגרעותיו.
איחוד ימני היה מכריח, מן הסתם, את
מפלגות השמאל להתאחד עם מפא״י. חלוקת
הארץ לשני גושים גדולים, אחד ימני
ואחד שמאלי, היתר, מקרבת את שיטת־הב־חירות
האזורית, שתבטיח לביג׳י, לדעתו,
סוף־סוף, את שלטונו האישי המוחלט.
אמר עסקן מפא״י יונה כסה למנחם בגין:
״אנו מתיחסים לאיחוד שלכם בניטראליות
אוהדת!״
אולם השאלה הגדולה, שלא נפתרה׳ היתה
אם אמנם היתה המפלגה המאוחדת זוכה ל קולות
רבים יותר מאשר שתי המפלגות בנפרד.
לעומת כוח־המשיכה של מפלגה גדולה,
יכלו לנשור הקולות הפרולטאריים של
חרות בריכוזי העליה החדשה מעדות המזרח׳
והקולות הליברליים המתונים של ד,צ״כ בישוב
הוותיק. מבחינה זו, לא יכלה החתונה
של חרות והצ״ב לשמש תחליף לחתונה
משולשת של חרות־הצ״כ־הפרוגרסיביים, שהיתר,
מעמידה את אישיותו של נחום גולדמן
בצד אישיותו של בגין, משמש קלט לחוגים
האזרחיים מכל הקצוות.
על אף ההאשמות הנרגזות של החתן והכלה
השבוע, לא נואשו עדיין השדכנים לגמרי.
הם המשיכו לקוות כי ברגע המכריע
יעלה בידם להצית מחדש ניצוץ — אם לא
של אהבה, הרי לפחות של אינטרס.

ע שור
זבנג וגמרנו
״שנת העשור תתחיל בזבנג של בימות
הבידור בכל רחבי הארץ,״ בשפה ציורית
סיפר טדי קולק, מנהלה הכללי של ועדת
העשור, לעתונאים שהתאספו בבית סוקולוב
בתל־אביב 24 ,שעות לפני פתיחתן ר,ריש־מית
של החגיגות .״מיד אחרי הזבנג הראשון,
יבואו הזבנגים הבאים.״
״הזבנג״ השני בא באמת מיד אחרי הראשון.
אך חזרו המארגנים העייפים של
ועדת העשור למשרדיהם, כשעיניהם עדיין
אדומות מלילות ארוכים של חוסר־שינה, זכו
למקלחת צוננת .״החלטנו על קיצוץ רציני
בצוות העובדים,״ הודיע המנהל הארגוני.
אלוף־משנה דוד ניב, לעובדים הנדהמים.
״אגף האירועים יבוטל. שני שליש מן העובדים
יפוטרו.״
התדהמה היתד, כללית. שותפים לה היו
גם העובדים הבכירים ביותר. פרט לקולק
עצמן, ניב ואפרת סגנו, הוסתרו ההכנות
לפיטורים מכל עובדי הוועדה. ראש הוזעדה

העולמית מאיר וויסגאל, שסולק מכל השפעה
בעשור כבר חודשיים לפני פתיחת שנת
החגיגות, נמצא אותה שעה באחד ממסעותיו
המרובים בחוץ־לארץ.
פון? האירועים. יותר משנדהמו העובדים
מהודעת הפיטורים נדהמו מצורתה.
האגף שנפל קרבן למגמות הצמצום של
קולק וניב היה דווקא אגף האירועים. במידה
ושנת העשור המובטחת היתה צריכה להשאיר
את רישומה ברחוב הישראלי, היו
אלה האירועים המיוחדים — פסטיבאלים,
תערוכות, חגים, מועדים ושעשועים למיניהם
— שהיו צריכים לעשות זאת• אגף
האירועים היה גם האגף היחידי שהוכיח עד
אז את זכות קיומו. כי בשעה שהנהלת
תערוכת העשור דיווחה על תקלות בלתי־פוסקות
בהקמת התערוכה, הוועדה לענייני
הערבים נכשלה כליל, ומחלקת הפרסום ויחסי
הציבור כמעט שלא הופעלה, היו מפגני
יום העצמאות ובימות הבידור בכל רחבי
הארץ הפגנת ארגון מוצלחת ממדרגה ראשונה.
בראש
אגף הארגון עמדו אהרון פרופם
ויעקוב אגמון. פרופס, שהושאל לשנת העשור
מחברת התיירות, בה הוא תופש
תפקיד מרכזי, האשים בגלוי את דוד ניב
בנסיון לדחוק את רגליו, איים בהתפטרות
גם מחברת התיירות, אם יגשים קולק את
רצונו למנות את ניב כמנהלה• .
תגלית כן״לידה. לגבי יעקוב אגמון
לא הסתיר ניב את כוונותיו. אגמון, צעיר
רב־מרץ שהצטיין בכושר ארגוני ובהפעלת
בימות הבידור בכל רחבי הארץ׳ העמיד
בצל את כשרונותיו של ניב. תוכנית הקיצוצים
ור,צמצומים, שניב קיבל עליה את
אישורו של קולק, קבעה את תפקידו החדש
של אגמון כראש ״צ1זת פעולה״ חסר־חשי-
בות וכפוף לניב עצמו.
התוכניות הגדולות של וזיסגאל וקולק
נעלמו כלא היו. בן־לילה גילו ניב וחבריו
את מה שהטיחו שוללי ועדת העשור, ב־משך
חודשים רבים: כי למעשה, אין צורך
בועדה מרכזית לחגיגות• את פסטיבאל התנועה
הקיבוצית יארגנו הזרמים הקיבו־צייג־
בעצמם יחד עם עירית חיפה, את
ד,זמריה — אגודת הזמיר, את פסטיבאל עין-
גב — קיבוץ עין־גב, את פסטיבאל דליה —
קיבוץ דליה, ואת הכינוסים הבינלאומיים
יארגנו האגודות המכנסות אותם.
גם ועדת העשור העולמית נתגלתה פתאום
כמוסד מיותר. תפקידיה הועברו, בהעדרו
של וויסגאל, למשרד החוץ. הטיפול בתיירים
הוחזר לחברת התיירות, התמיכה בחגיגות
האזוריות והארציות למשרד האוצר.
פרסומת בטליונים. הבאלון שהתפוצץ
הבריח גם את אחרוני עובדי העשור
שנשארו, הרחק ממנפחיו. פרופס חזר לחברת
התיירות, אחרי שהובטח לו כי ניב
לא יתפוש בה את מקומו של מנהלה יוחנן
ביהם, היוצא לשליחות. אגמון ״הושאל״
להתיאטרון הקאמרי, לתקופה בלתי ברורה
מראש, התפטר למעשה מהוועדה הבלתי-
קיימת.
שאר העובדים, שאף אחד מהם לא קיבל
מעמד של קביעות ומשום כך לא יכלו
להביא את טענותיהם בדבר צורת הפיטורין
לפני שום מוסד מוסמך, התפזרו לכל עבר,
העולם הזה 1076

סיפרו לכל מי שרצה לשמוע על המליונים
הרבים שבוזבזו על ה״זבנג״ הראשון והאחרון
של אחד ממבצעי הפרסומת הגדולים
ביותר של חצר ביג׳י ומנהליו.

שהאף שלי לא מוצא חן בעיני מישהו,״
הסביר .״אבל אינני מתכיזן להתפטר.״
נראה היה כי פרשת סקאל ופיטוריו תהפוך
לנושא עונתי בעתונות ישראל.

עד חז

אס 1נ 1ת

אורח ח שוב מאד

השבתהש חור ה

משרדו של ועד העדה הספרדית בתל־אביב
סגור במשך כל השנה. רק אחת לארבע
שנים, בהתקרב מועד הבחירות, פותחים העסקנים,
פקידי מפא״י ברובם, את דלתות
המשרד. הם פורשים ניר ירוק חדש ונקי
על השולחנות, צובעים מחדש את השלט
ברחוב נחלת־בנימין, ומתחילים לנהל את
תעמולת הבחירות המפלגתית בקרב עדתם.
סדרי עבודה אלה לא היו ידועים לתייר
יעקוב מובל, מראשי העדה הספרדית בארגנטינה
ומראשוני התורמים למגבית הספרדית,
שאת כספיה דואגים העסקנים להוציא
מסניפי הדואר גם מבלי לטרוח
לפתוח את משרד הועד עצמו.
טובל, ציוני וותיק ונאמן, הגיע לישראל
לחגיגות העשור. ביום השני לבואו הוציא
מחפציו את פנקס הכתובות, רשם לפניו
את הכתובת לפיה הוא משגר את השיקים
השמנים, החליט לבקר את חבריו לעדה
בישראל.
המשרד היה סגור. טובל התאכזב מאד.
״המשרד סגור לרגל חגיגות העשור,״ הסביר
לו אחד מידידיו, שלא רצה לגלות
לאורח את האמת המרה.
שתי מסיכות. סובל לא נשאר מאוכזב
זמן רב. שמעו של התייר הנדיב הגיע
עד לירושלים. אליהו אלישר, יריבו הוותיק
של בכור שיטרית, שר המשטרה, עט על
המציאה. הוא הזמין את טובל לכרת־שמחה
במלון המלך דוד בירושלים. טובל בא, אכל
ושתה, ברך ונאם והבטיח להפנות מעתה
ואילך את זרם התרומות הנדיב לסניף הספרדי
הירושלמי, לפי כתובתו של אלישר.
שר המשטרה שמע על האורח החשוב
באיחור. ד,שיקים, העלולים להשלח ליריבו
הירושלמי, הדאיגו אותו. הוא מיהר
למרכז מפא״י, משך מקופת המפלגה כמה
מאות לירות, גייס לעזרתו את מנהיג השכונות
מנחם כהן, קישט את מועדון בוסתן
ושיגר משלחת נכבדים למלונו של טובל.
גם המסיבה השניה היתר, מוצלחת מאד.
הזמרת נורה משולם שרה, שיטרית נאם,
המוזמנים קראו לחייו, וסובל הבטיח לתרום.
למחרת ניקו הפועלים את הגן. שיטרית
חזר למשרדו וטובל למלונו. משרד
ועד העדה הספרדית נשאר סגור כמקודם.
רק השיקים מארגנטינה ימשיכו לבוא
כסידרם.

יום יום חוזר יוסף שרעבי מתור מבקשי
העבודה בלשכה בתל־אביב, אל דירתו —
בכיתה ח׳ של בית־הספר שורשים ברחוב
שלמה• על הרצפה, בין שורת שולחנות
מוערמים וערימות של כסאות נמוכים, מחכים
לו אשתו ושלושת ילדיו. בקצה השני
של הכיתה, על מזרון בלוי וכמה שמיכות
ישנות, מתגוררים אביו ואחותו הזקנים.
יוסף שרעבי אינו הדייר היחיד בכיתה
ח׳ של בית־הספר שורשים. תחת משמר
קבוע של שני פקחי עיריה, מתגוררות שם
שמונה משפחות נוספות 57 ,גברים, נשים,
זקנים וילדים, שתפסו את חדרי כיתה ח׳.
כולם פליטי השריפה הגדולה, אשר פרצה
בשכונת שיבת ציון הסמוכה, בדרום תל־אביב,
בשבת שלפני שלשה שבועות.
״מה לעשות?״ שאל יוסף שרעבי, המתקיים
על מעט הכסף שנשאר לו מכמה ימי־עבודה
בחודש האחרון ,״רציתי לעזור לפחות לאבי.
אחי נהרג במלחמת העצמאות. פניתי ללשכה
הסוציאלית והם שלחו אותי למשרד הבטחון.
שם שלחו אותי בחזרה ללשכה הסוציאלית
ושם אמרו לי שזה ענין של משרד הבטחון.
של מי העניו?״
צריך־ לחבות שנה. פקידי עירית
תל־אביב לא הסתירו את כוונותיהם :״אסור

אילת
האף היהודי
חודשים רבים לא ירד שמו של אוסוואלד
סקאל מעל דפי העתונות בישראל. כתבים
מיוחדים נשלחו לראינו, עורכים כתבו עליו
מאמרים ראשיים ופקידי ממשלה דנו בגורלו
והביאו את תיקו בפני השר הממונה על
עניניו: שר הפנים.
אוסזזאלד סקאל היה מהנדס העיר של נצרת,
עד שהחליטה המועצה המקומית לפטרו.
״סקאל פוטר מפני שהיה יהודי,״ פסקו הכתבים
המיוחדים ששוגרו מתל־אביב בזה
אחר זה .״הקומוניסטים יזמו את פיטורי
סקאל, בגלל יהדותו,״ הסבירו המומחים ל־עניני
הערבים בכובד ראש.
לחברי עירית נצרת היו טענות אחרות,
עניניות יותר :״המהנדס סקאל אינו ממלא
את תפקידו,״ טענו עסקני העיר ופטרוניה,
״ההחלטה לפיטוריו באה פה אחד.״
אולם החלטה אחת לא היתד, מספקת. המושל
הצבאי לחץ על חלק מחברי המועצה
לבטל את ההחלטה הקודמת• הקואליציה
התפרקה ושלטון קומוניסטי עירוני כמעט
והוקם בעיר הקדושה — הכל בגלל מהנדס
העיר היהודי.
לבסוף, הוחזר הסדר על כנו. סקאל קיבל
את הודעת הפיטורים, צרר את מזוזדותיו,
הכנים לארנקו את דמי הפיצויים הגבוהים
שקיבל, ועקר מנצרת. לא עבר זמן רב
ומועצת העיר אילת חיפשה מהנדס עירוני.
סקאל התיצב לבחינות המכרז, עמד בדרישות
שהוצגו בו, וקיבל על עצמו את התפקיד
החדש.
השבוע, אחרי שנת עבודה שחלפה, נתבקש
סקאל להתפטר מתפקידו. גם באילת, בין
שבעת אלפים תושבים יהודים, לא הכירו
כנראה אבות העיר בכשרונותיו וביכולתו
למלא את התפקיד המוטל עליו. אולם הפעם
היה לסקאל נימוק אחר להסברת אי־שביעות
רצון הממונים עליו :״מפטרים אותי משום
ה עולם הזח 1076

ו מ מי ח

(כל הזכויות שסודות)
• הי כ ון ל ב חי רו ת ! בחוגי ביג׳י הולכת ומתגבשת הדיעוז שכדאי לערוך
עוד השנה את הבחירות לכנסת הרביעית, הן כדי לנצל את הרושם הסוב של
חגיגות־העשור, והן כדי לקיים אותן לפני המשבר הכלכלי הצפוי בשנת הבאה.
ההבנה העיקרית: השמטת כל כלי־הנשק מידיהם של יריבי ביג׳י, על־ידי
שורת פעולות המסלקות את אבני־הנגף. למען הישוב הוותיק, קוראי העולם
הזה: סילוקו של סהר באופן הפגנתי, חיסול חש.א. וסגירת רימון. למען הימין:
פירוקם של הטרסטים ההסתדרותיים, תוך הטפתימוסר חריפה. למען השמאל :
חיסול חלקי או כללי של המימשל הצבאי באזורים הערביים.
כדי לפזר את הכנסת הנוכחית, יזדקק ביג׳י לרוב בכנסת שאפשר להשיגו רק
בקולות מפא״י וערבייה וכל הסיעות הדתיות. גם השמאל וגם הימין יצבי׳עו
נגד. השוחד לדתיים, שאין להם מה להפסיד מבחירות מוקדמות: הענקה כספית
גדולה מאד, העברת חוק המועצות הדתיות בנוסח הרצוי להס.

• היחסיס כין כיג׳י ושוחרי זבר ה״הגנה״ לא ישתפרו.
ביג׳י כועס בעיקר מפני שלא הוכנס בשעתו לועד הציבורי להנצחת זכרו של
אליהו גולומב, בו חברים משה שרת וגולדה מאיר. נסיונו לדחוק לפינה את
זכר גולהוב אינו אלא אמצעי־מניעה נגד התארגנות העשוייה לשמש מסווה
לאופוזיציה פנימית.

• המהומות ואי־השקט בנצרת, ביום האחד במאי, היו רק
התחלה למערבה רצופה כקרב
המיעוט הערבי בישראל. אולם,
בעוד שעד כה היתה הדרישה העיקרית
ביטול המימשל הצבאי, תצא עתה מק״י
בסיסמה חדשה: זכות הגדרה עצמית —
כלומר: דרישה להקמת מדינה ערבית־פלסטינית,
אליה יוכלו להצטרף ערביי
ישראל.

• מקורות מצריים רומזים
על אפשרות שינוי הרכב כוח
החירום של האו״ם. לפי מקורות
אלה יצטרפו יחידות איטלקיות לצבא
הבינלאומי המפריד בין ישראל למצרים.

מורדי אלנ׳יריה יקימו מכד
׳,שלה של אלג׳יריה החופשית.
י במזכירות של הליגה הערבית בקהיר,
׳ כבר נעשות ההכנות לקבלת ממשלה זו
^ כחברה. מקור נוסף של תמיכה לאל־
ג׳ידייס: טוניסיה ומארוקו.

וי י • מהפכה הכרתית תת חד
זלל כקרוב כקיבוץ הארצי, כשי
תתבנם המועצה הארצית של
? התנועה. על סדר היוס של המועצה
>:יעמוד סעיף אחד: המצב החברתי בקי־
<1בוץ הארצי. בקיבוצים נערכים עתה דיונים
סוערים סביב משבר חמור הפוקד
פליטה רצבי מכשלת כביתה מושבתת
את הישובים. הרוב דורש דיביזיה מקי״לא
נצא !״
פה בשטחי התקציב השנתי לכל חבר,
הלבשה, רהיטים ובעיקר בבעיות הפעילים בקיבוץ הארצי חברים רבים דורשים
להרשות למסכנים האלה להקים שוב חלקי
להחזיר הביתה את כל הפעילים ולדאוג שפעיל לא יפעל בתנועה יותר משנתיים־
צריפים על המגרש,״ אמר אחד מהם ,״צריך
שלוש. המצב כיום הוא שכמעט מחצית הפעילים נמצאים מחוץ לקיבוץ מעשר
לעזור להם להכנס לשיכון.״
מד עשרים שנה. יעקב חזן מרכז את המיעוט — שכולו פעילים וחברי הוועד
אך הסכומים שעובדי הלשכה הסוציאלית
הפועל של הקיבוץ הארצי — כנגד תנועה ׳עצומה של צעירים ושכבות־הביניים.
של העיריה הציעו לפליטי השריפה היו
אחת מנקודות המחלוקת העיקריות: הרוב דורש עכשיו לבחור את הוועד הפועל,
מגוחכים ,״מה נעשה בחמש מאות לירות?״
המוסד העליון, מתוך הקיבוצים, במקום שעד עתה הוא נתמנה למעשה בידי
שאלה חנה רצבי, אם לשתי בנות, כשהיא
צמרת התנועה.
מכינה את תבשיל ארוחת הערב על שולחן
המורה.
• פתיחת תערובת העשור במועדה תהיה קשורה בהוצאת
בחמש מאות לירות לא יוכלו משפחות
רבבות לירות מעל לתקציבה. למרות שרול, מנהל התערוכה, הוא
הפליטים לעשות מאומה. עד לשריפה לא
המומחה בארץ לענינים אלה, ביזבז חבר עוזריו את התקציב ביד רחבה ולא עמד
טרחו אפילו לברר של מי המגרש, עליו
במועדי הביצוע. נוסף לזה, יש לצפות לכמה שערוריות — שאולי תושתקנה --
הוקמו צריפיהם עוד בשנת .1938 הם יודמסביב
לענינים כלכליים, בתערוכה.
עים רק דבר אחד: אם יתגוררו בבנין בית־ספר
ויפריעו למהלך התקין של הלימודים,
• בעקבות המפקח הכללי של המשטרה, ילבו גם כמה
יגדלו סיכוייהם לסידור מהיר מטעם העיריה.
ראשי מחלקות כמטה הארצי, ובראשם רמ״ח יעקוב נאש,
הם סרבו אפילו לשמוע על ההצעה להתגורר
דובר המטה. הוא יתבקש כנראה להתפטר או שיעבור לאחד המחוזות, הרחק מן
זמנית במועדון ציבורי או בבית־הכנסת ההמטה.
מועמד וודאי לסילוק: מפקד מחוז תל־אביב יואב פלג. עמוס בן־גוריון
סמוך .״העיריה צריכה לדאוג לנו,״ הטיח
יבקש כנראה להישאר במשטרה בתפקיד מפקד אחד המחוזות, למרות שתפקיד
בכעס יפת משולם, מכונאי ואב לשני ילדים,
התומך באם זקנה שהציעה את שמיכותיה
חדש זה יהיה בבחינת הורדה בדרגה עבורו.
ליד לוח הכיתה.
״מילא, יותר משנה לא נצטרך לחכות,״
• המפלגות הדתיות לא ירגשו את כריכת המריבה בירד
התנחם אחד הפליטים במרירות ,״בשנה
שלים. כל הידיעות שהופיעו בעתונות כאילו מתנהל משא ומתן בין חוגים
הבאה יתקיימו בחירות לעיריה. לבנון כבר
דתיים לבין בעלי הבריכה בק־שר לרכישתה, אין להן יסוד במציאות. ידיעות
ידאג לנו שנקבל שיכון מתאים.״
אלו מקורן בבעלי הבריכח עצמם, שהפיצון כדי שיניחו להם לסיים את בניית
וכך, בשבוע הרביעי לאסון׳ חיכו עדיין
הבריכה בשקט.
הפליטים לשיכון מתאים. תלמידי כיתות ח׳
התכוננו לבחינות־הגמר של בית־הספר העממי
בתנאים קשים, באחת הכיתות הנמוכות.

פצצה במערכת, נסיון לחטוף את העורכים, מכשיר־האזנה בבית־קפה, פרטיכל של ישיבה סודית

מיעוטי ם
אלגייד־החדשה
,מה שיש לשנות הוא הקו, כל הקו
(זה מושג מעורפל /אך מאוד מוחשי),
כל הקו ההופך זה שנים עשרת /את
ציבור הערבים במדינה לציבור מנודה ומושפל
/מנודה ונרדף! זה מריו וקולו
שפרצו בנצרת זה ו לקח נצרת. חוקות
עם ועם גם עלינו חלות /ומיעוט
מדכא וצודק — זאת נאמר, ונדקדק במי־לינו
— /הוא מיעוט ההופך את הרוב
לציבור של קסדות ואלו
כך כתב השבוע לא אחר אלא משורר־החצר
בהא הידיעה, נתן אלתרמן, בבטאון
מפא״י, דבר. היה זה ביטוי נאמן להרגשה
סתומה שפשטה בחוגים רחבים בציבור, כולל
נאמני הנאמנים של השלטון: כי מאו־רעות־הדמים
של נצרת (העולם הזה )1075
מהודים סימן־דרך בדרכם של יחסי העמים
במדינה לקראת המדרון.
במשך כל השבוע נמשך תהליך, שציני־קאים
יכלו לראות בו שיתוף־פעולה מושלם
בין המימשל הצבאי ומק״י. המימשל המשיך
בפעולות־דיכוי נרחבות, שלח למעצר
מינהלי עשרות מפעילי מק״י, מהם שהשתתפו
בהפגנות ומהם שנעצרו עוד לפני
כן. ואילו מק״י יכלה להצביעה על פעי־ליה
כעל גיבורים לאומיים, להוכיח לרחוב
הערבי שהם מוכנים לסכן את הרותם ופרנסתם
למען המלחמה הצודקת במימשל הצבאי
הרודה.
כך הרתיחו שני הצדדים. הפסידה רק
מדינת־ישראל. נוצר מצב העלול להוליד
בה בכל רגע אלג׳יריה חדשה.
חזרה לם י.איי.די 22 .פעילי מק״י
הובאו בתל־אביב בפני ועדת השיחרורים,
המטפלת בעצירי תקנות־החירום. בנין בית־המשפט
המחוזי, שהוקף שוטרים מזויינים,
הזכיר את ימי הזוהר שלו כמטה הם י.איי.די.
הבריטי. המושל הצבאי העיד בדלתיים סגורות,
אחרי שאפילו הנאשמים והסגיגורים
גורשו מן האולם. לעתונאים לא ניתן אף
לגשת מרחוק.
אותה שעה נערכה הצגה באום אל־פחם,
שהזכירה אף היא את הימים הראשונים של
המרד האלג׳ירי. פעילי ההסתדרות צילצלו
לשורה ארוכה של עתונאים, הזמינו אותם
לכפר שעל גבול המשולש הירדני. רק
שני עתונאים נאותו לבוא. באוזניהם טענו
הפעילים בתמימות :״אין לנו כל קשר לדבר.
הזמינו אותנו, ולכן מצאנו לנכון
להזמין גם אתכם.״ אולם באורח פלא חיכה
רמקול בפתח הכפר לעתונאים שלא הוזמנו,
תבע מהם :״ברוכים תהיו העתונאים, שבאתם
להלבין את הדפים שהשחירו את אום אל־פחם.״
קללת
בלעם. כשחגורת שוטרים מזוינים
מקיפה אותה, התנהלה האסיפה כסדרה.
מורה הכפר, לבוש אירופית, שהנחה את
האסיפה ונתן את רשות־הדיבור בזה אחר
זה לארבעה ראשי החמולות, לא חסך בגידופים
בכל פעם שהזכיר את חברי־הכנסת
תופיק טובי או שמואל מיקוניס. גם שאר
הנואמים •לא היו אדיבים במיוחד :״אנו
..קוראים לשלטונות לנהוג ביד־ברזל נגד
הקומוניסטים שהכתימו את שמנו!״ דרש
אחד מהם.
בין שתי שורות עוינות של תושבים,
שהצעירים בהם קיללו את מדינת־ישראל
ובירכו את עבד אל־נאצר בקול חרישי,
פנו העתונאים והאורחים היהודים הרבים,
.רובם צעירים בוגרי אוניברסיטה במגמה
המזרחית, אל בית אחת החמולות. ההמשך
דמה לסיפור התנכ״י על בלעם ואתונו.
״אם הממשל הצבאי קם כדי לדכא אותנו
— ארור יהיה, אבל אם הוקם למען ה־

בטחון — יחי הבטחון,״ ניסה השיך תופיק,
בוגר מכללת אל־אזהר, להתחמק משאלה
ישירה, שהופנתה אליו מפי אחד העתונאים.
כשנשאל שנית, שתק שעה ארוכה, אחר
הוסיף :״אני עצמי, חושב שהמימשל הצבאי
הוקם למען הדיכוי.״
לבסוף שפכו הנוכחים את לבם: מ־154
אלף דונאם שהיו ברשות תושבי הכפר ב־
,1948 נשארו ברשותם 22 אלף דונאם בלבד.
לפני שנה׳ הוציא המושל הצבאי צו
״שטח סגור״ על שבעת אלפים דונאם נוספים
.״אנו דורשים שיחזירו לנו אותם,״
תבעו הנוכחים.
השבוע, כשהובלו עצירי נצרת ואום־אל־פחם
לשלושת חודשי המעצר, היה ברור
כי בשלושה חודשים אלה יוכרע גם גורלו
של הממשל הצבאי. כל הסימנים העידו כי
ביום בו ישוחררו העצורים, ימצאו את
תקנותיו החמורות של הממשל כנחלת
העבר. מאורעות נצרת ואום־אל־פחם יעשו
את שלהם.

פרשת תבור
שר שי־תהט רו ד
״אתה מנהל את ההגנה בשם הש.ב ,.ולא
בשם דבר השבוע!״ העיר אורי אבנרי לעומת
מיכאל כספי, אחרי חמש שעות נוספות
של חקירת שתי־וערב. הדבר היה בולט גם
באולם בית־המשפט, עת נידונה התביעה
הפלילית על הוצאת דיבה, שהוגשה על־ידי
עורכי העולם הזה.
אם קירה מישהו כי בחקירה הארוכה וה-
טרדנית ינסה כספי להוכיח כי החטייזה בוצעה
על־ידי עורכי העולם הזה, כפי שרמז דבר
השבוע במאמר־ההשמצה, הרי אוכזב קשות.
מתוך שפע השאלות של כספי נתברר רק
דבר אחד, וגם זה שלא בכוונה: איך מקיים
הש. ב .שיתוף־פעולה עם פרקליטים הקרובים

עדות סודית ביותר. הדבר נתברר
כאשר חקר כספי את אבנרי ביחס לנסיון־
החטיפה הראשון שנערך בדצמבר .1953 עת
נשברו אצבעות שתי ידיו של אבנרי ונגרם
זעזוע־מוח קשה לשלום כהן. טען כספי:
העולם הזה הפיץ אז את הגירסה שההתנפלות
הזדונית בוצעה על־ידי הש.ב ,.בעוד
שהוא ידע היטב מי הם אלה שהיו המבצעים
האמיתיים.
אולם כאן נכונה אפתעה לכספי. אבנרי
לא רק הכחיש כי האשים אי פעם את
הש.ב. בהתנפלות זו, אלא אף הוציא מתיקו
שלושה קטעי־עתונות״ בהם הודיע בשעתו
בפירוש מי ביצע את ההתנפלות: יחידה
מסויימת של כוחות־הבטחון של המדינה,
כתגובה על התנגדות העולם יחזה לפעולת
קיביא. בעל־פה הוסיף העד את שם היחידה,
ואת שמו -של אחד המתנפלים שזוהה על-
ידו•
בלי משים, גילה כספי תוך כדי החקירה
הנרגשת שתי עובדות רבות־משמעות:
• מוסרי־האינפורמציה שלו במנגנון-
החושך ידעו אף הם מי ביצע את נסיון־
החטיפה הזה: אנשים שהיו שליחי השלטונות.

כספי ידע פרטים שנמסרו על־ידי
אבנרי בעדות סודית ביותר בפני ועדת־משנה
של הכנסת, שחקרה בשעתו את
שיטות־העבודה של הש.כ. עבודת ועדה זו
היתה כה סודית, שאפילו חברי הכנסת לא
זכו לראות את הפרטיכל. מנין הוא הגיע
לכספי?
״מחתרת הרלינגר״ .גילוי שני, שנתגלה
גם הוא בלי כוזיה מדברי כספי,
היה מעניין עוד יותר. כספי טען כי העולם
הזה הפיץ את הגירסה שהפצצה שהושלכה
למערכת בדצמבר ,1952 ושפצעה את ה־קאריקאסוריסט
קריאל (״דוש״) גרדוש, נז
רקה
על־ידי הש ב — .טענה שהיתר, כוזבת
לחלוטין. תוך כדי כך טען כי אבנרי אמר
בחוג ידידים בבזז־קפה תל־אביבי, שפצצה
זו נזרקה על־ידי מחתרת־צריפין. אם טענה
זו היתה נכונה, יכול היה כספי לדעת על
כד רק במקרה אחד: אם הש.ב. התקין
מכשיר־האזנה בחדר בית־הקפה, בו היה
החוג הזה• רגיל להתכנס.
חוג זה היווה נושא לשאלות נרגשית.
חוטפי תבור ניסו להכריחו, ב״־עת החטיפה,
לחתום על היראה כוזבת, כאילו עסק החוג
בייסוד מחתרת להפלת השלטון בכוח. כספי
התעקש לברר מדוע לא מסר תבור את
כל הפרטים על כך למשטרה, בשעת חקירתו.
בהרחיבו את הדיבור על ״המחתרת
כקפה הרלינגר״ ,לא שם לב כי על־ידי
כר הוא שם את הדגש על הנימוק העיקרי
לחטיפת תבור: נסיוו מיגנון־החושך להמציא
מחתרת כוזבת נוספת.
פרט קטן: מניין ידע כספי מה אמר אלי
תבור לחוקריו במשטרה׳ שהיו ברובם אנשי
ש.ב. במדי שוטרי־משטרת־ישראל?
מה זה ״שרות עצמי״ז אחרי חמש,
שעות רציפות של חקירת שתי־יערב, נוצר
מצב מוזר: כספי ביקש להפסיקה. ואילו
הנחקר הודיע בחיוך שהוא מוכן להמשיך
עוד כמה שעית. אולם חשוב יותר היד,
פרט אחר: למעשה אח לא ניסה כספי לביים
את טענת דבר השבוע וידיברי הש.ב).
כאילו נחטח תבור בידי אבנרי וחבריו. תחת
זאת התחמק מן ההכרעה ופירש את דברי
דבר השבוע על ״שרות עצמי״ כאילו היתה
הכוונה רק לפי־סומת־עצמית של העולם הזה,
שהשמיץ בזדון את השב. דבר זה עצמו
כבר היה נסיגה רבתי של המשמיצים, נצחון
מכריע של שמואל תמיר, פרקליט המאשימים.
היה
רושם כי כספי מתכונן להביא את
הממונה על הש.ב. עצמו להעיד, לד,פור את
המשפט למאורע משפטי ופוליטי מרכזי.
עד שיגיע השופט ד״ר יוסף מגורי־כהן
לניסוח פסק־הדין, עשוי המשפט להטיל איר
חדש על שיטותיו־,עבודה והחקירה של מד
גנון־החושך.
עחונות שני מיטענים
יש דרכים רבות לרכישת דעת־הקהל
במדינת ישראל. במאבק המר בין שמואל
דובינר לבין יצחק רוקח, שליט המועצה
לשיעק פרי הדר -נוסו כמעט כולן —
מסיבות־עתונאים, מודעות, אסיפות־עם• החודש
הגיעו שני הצדדים לאמצעי יעיל
הרבה יותר.
י־ ראשונים ד,יו אנשי המועצה לשיווק. הם
רגילים לשלוח תפוזים לחוץ־לארץ, בתיבות
ובארגזים. עתה עלה על דעתם שכדאי הרבה
יותר לשלוח עתונאים. כי אלה, אחרי שבילו
חופשה נעימה על חשבון המועצה,
בחידאי יהיו אסירי־תודה לה בעתיד.
המועצה לא רצתה לבזבז את כספה (שהוא
כספו של ציבור הפרדסנים) על סתם
עתונאים. היא נשאה את עיניה אל עורכי
המדורים הכלכליים בעתונות היומית, הכותבים
את המאמרים על הנושאים השנויים
במחלוקת בינה לבין דובינר.
לפני חודש הזמינה המועצה את העורכים
הכלכליים של דבר, הבוקר, ידיעות אחרו*
שעסק בליבון בעיות לאומיות כלליות,
היה מורכב מעתונאים, מחנכים, אנשי־כל־כלה
ועורכי-דיך. בחקירת הזכיר אבנרי
את שמותיהם של נתן ילין־מור׳ העתונאים
בועז עברון ושלום כהן, עורכי־הדין ירדאור
ויאיר עברון, המהנדס בנימין רבינוביץ.

נות, ג׳רוסלס פוסם ומעריב לסיור על גבי
אונית־נוסעים לאורך חופי הים התיכון, לתערוכת
בריסל וללונדון. המטרה המוצהרת:
חקר בעיות השיווק. אם ישתזפו העורכים
בינתיים בשמש האביבית ויבלו חופשה
נעימה, הרי זה משובח. חבל רק שהסיור
נערך אחרי שנסתיימה עונת ההדרים׳ ולמעשה
לא היה כמעט מה לראות ולחקור
באותז ארצות שנכללו במסגרת הסיור.
מטוס מור אוניה. אולם דובינר לא
סמן את ידו בצלחת. השבוע הגיעה הבשורה
הנעימה לשורה של עתונאים כלכליים
בעתונות היומית, שלא זכו לסיור
הראשון. המזמין הרשמי היה המכון לאריזה
טובה יותר, שהרוח החיה בו אינו
אלא דובינר עצמו. המכון הזמין על חשבונו
את סופרי ג׳רוסלם פוסט, למרחב, לעצטע
נייעס, הארץ ומעריב לסיור מוטס בארצות
הים התיכון, אירופה המערבית, ארצות סקנדינביה,
קנדה, קאליפורניה ופלורידה. תוך
בילוי חופשה נעימה זו יוכלו הסופרים,
אם יהיו מעוניינים בכך, להתענין גם בבעיות
אריזה.
עתונאי אחד, שלא הוזמן אף לסיור אחד
וכמעט התפקע מקנאה, סיפר השבוע לחבריו
בבית סוקולוב את הבדיחה על השופט האמריקאי,
שפתח את ישיבת המשפט במלים:
״רבותי, קיבלתי מהתובע שוחד בסך אלף
דולאר. הנתבע נתן לי שוחד בסך 800
דולאר. אני מחזיר עתה לתובע 200 דולאר,
ואשפוט ללא משוא פנים.״

פי חי ח
האמתש הו כחשה

המסגרת הגדולה, מעליה שורטטו אותיות
הענק ״נחושת״ ,נראתה השבוע מיותמת.
הצפצפות של בית״החרושת לחומצה
גפריתנית פסקו מלהשמיע קולן. שולחנות
הקנטינה נתרוקנו מאדם, ותור ארוך הזדחל
ליד משרדי מחלקת כוח האדם. בתוך המשרד
קיבלו חלק גדול מן הפועלים הודעות
פיטורים :״אנו מצטערים להודיע לך בז ה
שמועות על מיפעל הנחושת בתמנע, נלחשו
מפה לאוזן כבר בתחילת אפריל.
פיטוריו הפתאומיים של המהנדס מאיר בית־אש,
סולל דרך העצמאות וחוצב מעלה
העקרבים׳ שעמד בראש המפעל מאז הקמתו,
עוררו השערות שונות .״משהו לא בסדר
ומשום כך פיטרו את בית־אש,״ לחשו
ספקנים.
גם משרד הפיתוח וגם הנהלת מחצבי
ישראל הכחישו זאת בתוקף .״בית־אש הלך
מחמת אי־התאמה,״ טענו הדוברים בשקדנות.
בית־אש בעצמו, שנדהם מהודעת
הפיטורין הפתאומית. ביקש לדייק :״פוטרתי
משום שדרשתי עצמאות כלכלית למפעל.
נעשות כאן שגיאות איומות. חלק גדול מהן
כבר נעשה.״
פנצ׳ר כמכונות. איש לא חשב שבית-
אש יוכח כצודק, תוך זמן כה קצר, את
מקומו בהנהלת המפעל תפש זמנית המנהל
הכללי של מחצבי־ישראל ולשעבר ממנהלי
סולל־בונה, אליעזר בודנקין. ישי, המהנדס
הראשי של החברה׳ ירד לתמנע בכבודו
ובעצמו. פקידים בכירים הוטסו מתל־אביב
למפעל. בית־אש, יחד עם כמה מנאמניו,
עזבו את המקום, פנו לכל עבר.
הידיעות הראשונות הגיעו עם פועלים
שעלו לחופשה .״המפעל משותק,״ סיפרו
כבדרך אגב למי שנזדמן לדרכם ,״קרה פנצ׳ר
רציני במכונות.״
דובר משרד הפיתוח מיהר להכחיש. הוא
לא העלה בדעתו, כי יהיה מי שיטרח לבקר
בעצמו בתמנע, להיחיכח במו עיניו מי הצודק:
המספר או המכחיש.
הפועלים צדקו: התכנון האמריקאי והציוד׳הגרמני
לא עלו בקנה אחד. בזמן

וז(נולס מזח 1074.

ההרצה, שהחלה לפני שבועות אחדים, התברר
כי זרועות המסמיכים בבריכות הנחושת
חלשות מדי. המשאבות שבבריכות לא פעלו
וד,מנופים, שמתפקידם להעביר את החומר
מן הבריכה אל המשאבה, יצאו מכלל שימוש.
סימן שאלה גדול. לא היה זמן אפילו
לחפש את האשמים. מהנדס החברה יצא
במטוס הראשון לארצות־הברית, אל משרדי
חברת דור־אוליבר, שעסקה בתכנון המפעל.
בישראל נשארו מנהלי החברה, כשהם סופרים
בחרדה את הימים שעברו מאז שותק
המפעל .״חודש הפסקה נאמד ב־ 300 אלף
ל״י נזק לפחות,׳׳ גילה אחד הפקידים הבכירים
.״התקלה עשויה לעכב את המשך
ההרצה בשלושה או ארבעה חודשים.״
בינתים המשיך מחיר הנחושת לרדת בשוק
העולמי. מומחי משרד הפיתוח קבעו כי
במחיר 554.20 דולאר לסון נחושת נקיה,
יוכל המפעל לשמור על כדאיותו — אם
תישמר ההשקעה היסודית בגבולות 25
מליון הל׳׳י שהושקעו בו עד היום. בתום
השבוע הראשון להפסקה בהפעלת המפעל
היו המומחים בטוחים יותר ויותר, כי
ההשקעה האמיתית והגרעונות שיבואו בעקבותיה
יעמידו את כדאיותו של מפעל
תמנע כולו בסימן שאלה גדול.
חקירות שמו די* ז ד
שוטרי הענף הכלכלי במשטרת ירושלים
עקבו אחרי אחד מסוחרי תל־אביב, במשך
זמן ממושך. לפי ידיעות שהגיעו ממקורות
שונים, ושנשלחו אליהם מן המחלקה הכלכלית
במטה הארצי, עסק אותו סוחר
בהברחות מזון מן השוק בפיקוח, אל השוק
השחור.
באחד מימי פברואר־ השנה הצליחו שוטרי
הענף להניח את כפם על הסוחר. בחיפוש
שנערך באחת מהמכוניות שנשכרו על־ידו
נמצאו 360ק״ג שמן, ללא שובר הקצבה.
ברשות הסוחר שנעצר לחקירה נמצאו גם
שוברי הקצבה מופנים אל המשביר ה־׳
מרכזי בבאר־שבע, שלא נופקו עדיין למח־זיקיהם.
הסוחר
לא הסתיר דבר. אחרי חקירתו
פנו החוקרים אל אריה לוין, מנהל סניף
המשכיר המרכזי בבאר־שבע. גם אצלו היתד.
עבודתם קלה :״כן, מכרנו שמן לשוק
החופשי,׳׳ הודה לוין והציג בפניהם את
החשבונות, שהעידו כי את כספי ההפרש
( 600ל׳׳י לטון) בין המחיר הרשמי למחיר
השוק השחור, העביר למרכז המשביר בתל־אפיב.
חצי
טון סוכר. השוטרים סיימו את
חקירתם, העבירו את התיק לחטיבת המזון
במשרד המסחר וד,תעשיה. חוקריו של
משרד זה המשיכו בטיפול, גילו כי נוסף
לשמן נעלם ממחסני המשכיר בבאר־שבע
גם חצי טון סוכר בפיקוח.
החקירה התנהלה במרץ רב. רק מנהלי
המשכיר בתל־אביב לא התרגשו. הם קיזז
כי הפרשה כולה תשכח ותגנז, בהתאם
למעמדם ההסתדרותי הרם והנישא.
חוקרי חטיבת המזון, שקיבלו את התיק
לידם, חשבו בתמימותם אחרת. כאשר סימו
ב־ 20 לאפריל השנה את החקירה, פנו להנהלת
המשכיר לקבל הסברים• לתמהונם הוברר
להם כי אריה לוין, מנהל הסניף, לא
זז ממקומו .״שכחנו להעביר את העניו
למוסדות הביקורת,״ אמרו מנהלי המשכיר,
״בלי המוסד לביקורת לא נוכל לפטרו.״
״ ע בי רהטכנית ״ .לוין המשיך לשתוק,
גם אחרי שפוטר זמנית. כאשר פסק
משתיקתו סיפר כי את ההוראה למכור
את השמן, שנועד לשבטי הבימאים בנגב,
במחיר מופקע, קיבל מן המרכז בתל־אביב.
״לוין הוא אדם ישר ועניו,״ ציין כתב דבר
בבאר שבע פעמיים בשבוע אחד ,״הוא לא
נהנה אישית מכל העיסקה.״
למנהלי המשכיר היו גם טענות אחרות.
״כל העיסקה היא רק עבירה טכנית,״ הסבירו,
כשנשאלו אם אמנם היתד, זו הוראתם
לרמות את הבידואים ואת המדינה גם יחד.
השבוע, שלושה חודשים אחרי שנתגלתה
העבירה הטכנית של המשכיר המרכזי בבאר־שבע,
המשיכו מנהל הסניף ומנהלי המשכיר
בתל־אביב להלך חופשיים. במשרדי המשטרה
והממשלה נמשכו אותה שעה הדיונים,
אם יש לנהוג בהמשביר כמו בכל סוחר
פרטי שהיה נתפש בעבירה דומה, או להמשיך
בקו של העלמת־עין.

כל ישר אל
רא ש עיר ליום
עירית נוער תשלוט במחצית החודש
הבא בעיר חיפה. בכנס נציגי כיתות י׳
חעולס.הזח 1074

אמנות

וי״א החליטו התלמידים לבקש מאבא חושי
להפקיד בידיהם את השלטון הפנימי בעיר,
למשך יממה שלמה. מועצת העיר החליטה
לאשר את ההצעה, ובאחד מימי החודש הבא
יתפוש תלמיד שביעית את כסא ראש העיר,
בשעה שתלמידי השישיות יהפכו מנהלי מחאו־

לקות ופקידים בכירים תקנות
באחד מימי השבוע שעבר, כאשר כבר
חדשות יוצאו לצרכי החזקתן של תחנות
היה נדמה לשחקני התיאטרון הקאמרי כי
מוניות בינעירוניות. חברות התחבורה תחויבנה
להתקין מתקנים סאניטאריים וחדרי אין יותר שום מוצא מן המיצר אליו
נקלע התיאטרון, ביקרה משלחת קטנה את
המתנה, ולהבטיח תנאי נקיון ובטחון מתיוסף
(״פפו״) מילוא בדירתו .״פסו *,אמרו
אימים מאהאלףנפש יוכל
לו השחקנים אברהם חלפי ויוסף ידין,
הנגב הדרומי לקלוט בחמש השנים הקרובות,
הבטיח השבוע שר הפיתוח מרדכי ׳״באנו לומר לך או־או. או אנחנו או אתה
הברירה שחלפי וידין הציגו בפני פפו,
בנטוב בהרצאה פומבית. אותה שעה עסקו
היתד, פשוטה: בידם נמצאה אותה שעה
שרי מפא״י בממשלה בקיצוץ סמכויותיו
רשימה ארוכה של שחקנים וותיקים׳ ששל
שר הפיתוח, שללו ממנו את האפשרות
הביעו את רצונם לעזוב את התיאטרון
למנות מנהלים בחברות הפיתוח הממשלאם
פפו ויצחק קדישזון, המנהל האדמינים־
תיות בחסישיבא חו ז גדל היצוא
טראטיבי, לא יפנו ללא תנאי את מקומותיהם
הישראלי לאפריקה ולאסיה. שנתון היצוא
בהנהלה.
הישראלי מוסר, שהיצוא לאסיה עלה בשנת
פפו וקדישזון לא רצו לוזתר על נקלה.
1957מ־ 8.6מיליון דולאר ל־ 12.5מיליון
אמנם הסכימו להחליף את ההנהלה הישנה
דולאר, בעוד שהיצוא לאפריקה עלה מ־2
באחרת ולוותר על מקומם להלכה, אך למיליון
דולאר ל־ 3.5מיליון באותה שנה
קייזיפיייזר ״ ישנה בקרוב מעשה, רצו להמשיך ולהחזיק בכוח ההכאת
שמו בישראל ל״קייזר־אילין״ ,כדי לפאר רעה.
שוס מבראשית. אך מול האולטימטום
את שמו של אפריים אילין, השותף העיקרי
במפעל החיפאי מ קו רחדש לכסף החד, הבין גם פפו שהפעם יהיה עליו
אמריקאי נפתח לבעלי יוזמה: ממשלת אר־ להכנע. למחרת בערב קיבלו מערכות ה־צות־הברית
תעניק עתה הלוזאות למפעלים עתונים הודעה קצרה אך ברורה: גרשון
המשתמשים בתוצרת אמריקאית. הכסף יבוא פלוטקין, יוסף ידין ואורנה פורת נבחרו
ממחיר עודפי־המזון הנמכרים בארץ. ה־ להנהלת התיאטרון. מילוא וקדישזון פרשו
מתפקידיהם, עזבו את הנהלת התיאטרון.
קיצבה הראשונה 16 :מיליון ל״י
ההנהלה החדשה, מלאת מרץ ורצון טוב,
מסהנסיעות המוגדל לא הגיע לאומדן.
נכנסה לפעולה. פגישות תכופות נערכו
הסיבה: רבים מן הנוסעים רוכשים בארץ
בזו אחר זו עם שר האוצר, אנשי ציבור
רק כרטיס עד יוון או קפריסין, ממשיכים
משם את דרכם בכסף מוברח, ללא מס ופקידים בכירים. התוכניות להקמת אולם
התיאטרון החדש בפסג׳ פילץ בתל־אביב,
נסיעות.
הוצאו מקרן זווית. המשא־ומתן לחיסול אולם
מוגרבי ומכירת אולם נחמני, חודשו.
לגבי עבודת השחקנים היתד, להופעת
ההנהלה החדשה משמעות חשובה: החזרות
נפ ט ליפנים
על המליונרית, קומדיה שוויצית רבת משזכיץ
לחיפוש וניצול מקורות נפט ב תתפים אשר פפו החל בבמויה, הופסקו
מימי החוף של קוויית נמסר לחברה יפנית,
מיד .״אין לנו יכולת לעמוד בהשקעה כזו,
כפי שגילה העולם הזה ( )1055 כבר לפני
בזמן כזה,״ הסבירו פלוטקין ופורת באסי־ארבעה
וחצי חודשים׳ עומדים היפנים לפתח פת־ד,שחקנים.
פעולות בקנה־מידה גדול בנסיכות הנמצאת
״הרגשנו כאילו אנו עומדים שוב מבחסות
בריטניה, כצעד ראשון בחדירה כל בראשית,״ אמר אחד השחקנים הוזתיקים
כלית רבתי במרחב תעלומת ה שיצא מן האסיפה ,״עכשיו זוהי באמת
מכוניות, שנשלחו לבית החייל באילת ההזדמנות האחרונה הניתנת לתיאטרון.״
כמתנת בני־ברית בקנדה ונעלמו בדרך, כפי

תיאטרון

תזכיר

בידור
ה קו ל קור מוסיקוד

״מפוטר כית־אש
הפתאומיות הפתיעה
שמסר העולם הזה ( )1075 בשבוע שעבר,
תובא בקרוב לדיון בפני המועצה הארצית
של הוועד למען החייל נציגי מפ״ם
במחלקה הערבית של ההסתדרות סולקו ממנה
זמנית, כעונש על ההפגנה הנפרדת של
מפלגה זו בנצרת, בה נקראו קריאות אנטי־ממשלתיות•
בכתבתו הגדולה על מאורעות
נצרת, ניבא העולם הזה ( )1075 כי יש לצפות
לצעד כזה מצד מנהיגי מפא״י בהסתדרות
העובדים פרשת תעודות
כניסה לשטח הסגור של שדה־התעופה
בלוד, אותן סירב קת״ם המשטרה מאיר
נוביק להעניק לעתונאים בטענה שיש ביניהם
״בוגדים במולדת״ ,הסתיימה בכניעת
המשטרה. השבוע, אחרי שהעולם הזה ()1075
מסר על הפרשה, הוציאה לשכת־העתונות
הממשלתית תעודות מתאימות לכל עתון,
בהסכמת המשטרה.

מוסיקול אורימפיה (מוצג על-ידי
ברונו קוקטריקס וגיורא גודיק) הוא ההמשך
הטבעי והבלתי־נמנע לקרפס מדראנו, שכן
נגזר כנראה על הבמה הישראלית להסתפק
בשנת העשור בשלושת הק׳ז קולנוע, קרקס,
קברט, אולימפיה בא להשלים את השלישיה
בעזרת שלושה צוותות של רקדנים־קומי־קאים־אקרובטים,
שני זמרים ושלוש כושיות.
לאלה מצטרפים כמה משרידי התיאטרון
הקאמרי: שושנה שני המתאמצת להיות קוד
פרנסייד, בלי כל יכולת לכך, ורביעיית
מועדון התיאטרון המשמיעה בחן רב כמה
מפיזמוניה הישנים־נושנים.
יריקה על השטיח. המיוזיק-הול הוא
צחית־בידור שפרח ושיגשג, בעיקר באנגליה
ובצרפת, במאה ה־.18
בבירות אירופה הוקמו האולמות המפוארים
ביותר למטרה זאת וקושטו במיטב
הפאר. הקנטרברי הול, מן המפורסמים ש־במיוזיק־הולים
של הזמן ההוא, זכה למשל
לפירסום אגדי כאשר כיסה את רצפתו בשטיח
פרסי ענק שעלה (בכסף הטוב של
1100 )1867 לי״ש. כאשר העירו למנהלו
כי פשוטי העם יהססו לדרוך על השטיח
המפואר בנעליהם הגסות, הכריז בגודל
לב :״אני מזמין את הקהל לבוא ולירוק על
השטיח!״
אפילו המונח ״כוכבים״׳ שהפך לעצם מ־עצמותיו
של הקולנוע, לא נולד, כפי שנוהגים
לחשוב בטעות, יחד עם מסך הכסף.
לידתו היתד, באותם הסיוזיק-הולים, אשר
שילמו לא פעם משכורות אגדתיות לחביבי־הקהל,
משכורות שעלו על הכנסותיהם של
שרי ממשלה. אין פלא, איפוא, ששחקנים
נודעים כשרה פרנארד הגדולה הסכימו להופיע
בהם.
הקולנוע עצמו, או נכון יותר הראינוע,
עשה גם הוא את היכרותו הראשונה עם
הקהל במיוזיק־הוליס, ואתו גם הגרמופון.
שניהם הוצגו בפני הקהל, בראשיתם, כמס־פרי־בידור
קצרים במסגרת התוכנית הכללית.
היה זה קוצר־ראייה מצד מנהלי האולמות,
שכן עד מהרה קם הבן על אביו להרגו

מפטר פלוטקין
האולטימטוס הכריע

נפש. המיחיק־הולים, שהיו בשעתם המקור
הראשי לפזמונים הפופולריים שהופצו תוך
ימים אחדים על פני הארץ כולה, לא יכלו
לעמוד בהתחרות עם הבידור ההמוני החדש
והזול.
רבים מהם הפכו לאולמות קולנוע. מעטים
הפכו למוסדות אופרה, תיאטרון ומוסיקה
רציניים יותר, כמו הסאדלריס וואלס הבריטי,
שעלה ממיוזיק־הול למעמד של אחד מתי־אטרוני
הבאלט החשובים ביותר בעולם.
מעטים עוד יותר — כמו הפאלאדיום הלונדוני
או האולימפית הפריסאי — נשארו בחזקת
סיוזיק־הולים עד עצם היום הזה.
בולן אוהבות אותו. לפני עשר שנים
היתה תוכנית מסוג זה של אולימפיה נוחלת
בישראל כשלון חרוץ. כיום נוצר כבר
קהל המוכן ליהנות מתעלולי שלישיית ה־אקרובטים
הקומיים ווארן, זיבאין וספארקס,
המקפצים על חבל בידיים וברגליים גם
יחד, או משלישיית הגברים בני אולימפית,
המאפרים את כל גופם השרירי והעירום
בגוזן ברונזה זהבהב, ומציגים בעזרתו
פסלים חיים של אקרובטיקה מסוגננת.
מעניינים יותר זמרי התוכנית: ז׳וסלין
ז׳וסייה הצעירה, בעלת תסרוקת א־לא־פרנסו־אז־סאגאן,
המופיעה כשהיא לבושה בפא-
ראפן שחור, ללא חולצה תחתיו, כשצלב
עטור אבני־חן מתנדנד על צווארה, ושרה
בקול נמוך להפתיע׳ תוך כדי בכייה משכ׳
נעת יותר מזו של ג׳וני ריי.
לגבי הזמר ז׳ק פילס, טוענת התוכנייה,
כי ״לא נפריז אם נאמר כי אין בצרפת כולה
נערה בין גיל 16 לגיל 50 שאינה או
לא היתר, מאוהבת ביום מן הימים בז׳ק
פילס.״ מראה גופו העגלגל ופניו החלקלקים
מעוררים את החשד כי אי־שם, בכפרים
נידחים ביותר, אפשר לגלות כמה נערות
שאינן (או לא היו) מאוהבות בו והתוכניה
מפריזה בכל זאת, למרות הבטחתה להימנע
מכך. אף־על־פי־כן, זהו זמר קברט היודע
להגיש פזמון ממולח בנוסח הנכון, בייחוד
כשהוא טוען כי ״לכל דבר מקומו שלו —
הדג במים, התכלת בשמים ואת, גברתי —
על ברכי!״
שלוש האחיות פיטרס, מסמר הערב, הנשמר
כמנה אחרונה, כובדן לא תמיד מונח
במקומו: הן מקפצות, מפזזות ומרטטות,
אך למרות זאת הן טובות בעיקר כשהן
שרות ספירימואליס מקוריים או את שיריו
הישנים והטובים של דורג׳ גרשודין, ולאו
דווקא בחידושים האחרונים של צ׳א־צ׳א־צ׳א
ורוק־נ׳־רול.
כדאי להזכיר בסיכום עובדה היסטורית
מוזרה: המיחיק־הול נוצר כמוסד דווקא
בימי השלטון הפוריטני, באמצע המאה ה־,17
בבריטניה. הפוריטנים החמירו עם עצמם עד
כדי כך, שהחליטו להוציא מן הכנסיות את
העוגבים, כדי לנקות את עבודת האלוהים
מחטא ההאזנה למוסיקה נעימה$ .ובדה זאת
נוצלה על־ידי בעלי המסבאות, שמיהרו לרכוש
בזול את העוגבים המשומשים ולהציבם
לתפקידם החדש.
נדמה, כי בישראל מבצע הנזוסיקול או־לינופיח
וייבוא האמנים האחר מאותו סוג
תפקיד דומה: פירוק אטי אך נוקב ביותר
של היכלי־הקודש התיאטרוניים הרציניים
הישראליים, למכירת שאריותיהם בזול לטיפוח
אמנות־הייבוא הקלה. אין זה תהליך
משמח ביותר בשנת העשור לישראל.

מוצג* הקייץ של ״מדים״
עם סיום ״מצעד הפרוטות״ ואיסוף
כספי התרומות, נערכה תצוגת אופנה
מיוחדת שכללה מבחר מוצגים קיציים
משל בית־מסחר מדים•
הופעה זאת של מדים היתד, עממית
ביותר גם מבחינת הצרכים אותם נועדה
לשמש וגם עקב המחירים הנוחים באופן
יחסי. עיקר המוצרים נועד לנופש ולחופש.
פיקניק
— היתה מערכת נחמדה של
מכנסי פסים בשחור ולבן ולזה — חולצת
שק שחורה עם עניבה בצבע המכנסים.
עלומים היתד, חליפת חוץ, מעין פי־ג׳מה
שרקעה כחול ועליה ציורים סיניים.
בתצוגה בלטו בגדי־ים חדישים, מעילי
חוף ומעילי רחצה ושפע של שמלות שק
בדגמים שונים מאריגי טריקו מגווני־צבע.

לירושלים

ה בי רהו הי מנה

הוגברה תנועת הרכבות עם
כניסת לוח הזמנים החדש, ביום
9 .4.5.58 רכבות ליום עולות
לבירה (מהן 6מתל־אביב ו־3
מחיפה) — ו־ 10 יורדות לשפלה
(מהן 7לתל־אביב ו־ 3לחיפה).
והרי

זמניהן:

מירושלים
לתליאכיב בשעות
,1325 ,1055 ,950 ,754 ,640
.1820 ,1620
מירושלים לחיפה בשעות ,640
.1737 ,1215
מתליאכיב לירושלים בשעות
,1530 ,1345 ,1010 ,658 ,553
.1728
מחיפה לירושלים בשעות ,620
1153׳ .1645
תל־אכיב-ירושלים
הלוד ושוב 1.800ל״י
חיפה-ירושלים
הלוך ושוב 3.600ל״י
תחנות הרכבת בירושלים ובתל־אביב
דרום (ליד בית הדר)
שופצו, והוכנסו בהן שיפורים
רבים לנוחיות הנוסעים.
תמיד לשרותך

הנהלת

רכבת ישראל

אנשים
חבל על הזמן
זמן קצר לפני נסיעתו לדרום־אמריקה,
הירצה שר הבריאות ישראל ברזילי
בסמינר לבוגרי קיבוצים יוצאי צבא, בגבעת
חביבה. באמצע נאומו על המצב המדיני נפל
זבוב אל תוך כוס החלב של השר, ולמרות
צמאונו הגדול נמנע השר מלשתות את
המשקה. אולם כאשר, בתום הנאום, שאל
אותו אחד הנוכחים :״מה עושה מפ״ם למען
השלום?״ לא יכול היה השר להתאפק.
״מפ״ם יושבת בועד השלום ואיננה שולה
זבובים מתוך החלב,״ השיב השר, משה
את הזבוב מתוך הכוס וגמע את החלב
עד תומו מלחמתו של ראש הממשלה
דויד כן־גוריון במלה ״את״ הגיעה לקיצה,
בכניעתו המוחלטת של ראש הממשלה.
במאמר שפירסם ביג׳י בידיעות אחרונות,
בתשובה להאשמותיו של ישראל גלילי,
כי הוא מתעלם מחלקה של ההגנה בהקמת
צה״ל, כתב ביג׳י 18 פעמים את המלה
המוחרמת במלחמה אחרת התחיל
הפזמונאי נתן אלתרמן, וזכה מיד ב־נצחון.
במשך כשנה שודרה בגלי צה״ל
תכנית בשם נוגש הקצב. לאחרונה טילפן
אלתרמן אל מנהל התחנה, טען כי שיבוש
השם מגש הכסף הוא פגיעה באלה שמשמעות
השם מתיחסת אליהם. התכנית בוטלה
במאורע מלפני 35 שנה נזכר
הרב יהודה הכהן מימון, שעלה לחדשות
אחרי שכינה את הרב סולביצ׳יק שקרן,
בעקבות האשמותיו של האחרון נגד היכל
שלמה בירושלים. נזכר הרב מימון: כאשר
הופיע באסיפה באחת הערים בגליציה, ניסו
החרדים באותה עיר לפוצץ את האסיפה. אולם
מכיון שלחסידיו של הרב מימון היה
כח רב, מצאו מתנגדיו שיטה מקורית לפיצוץ
האסיפה. שני בחורי ישיבה באו לאסיפה,
החלו להתכתש ביניהם, גררו את הקהל
כולו להתכתשות, עד שהאסיפה הופסקה
את קריקטורת השבוע צייר שר
המשטרה בכור שיטרית. בראיון שנתן
לכתב מעריב רפאל בשן הצליח השר לצייר
בכוחו הוא אוטופורטריט מדויק. כאשר
הזכיר המראיין בפניו, כי למשרד המשטרה
הישראלי אין דומה בכל העולם, התרתח
השר והשיב :״בכל העולם אין? מי אמר
בכל? מאיפוא כולם יודעים? הם חקרו? הנה
בפרו יש משרד משטרה נפרד. בפרו! בפרו!
בדרום אמריקה. קיבלתי איזו חוברת משם
וראיתי כי כתוב על השער, במפורש: מינם־
טריון המשטרה.״ כאשר הזכיר לו המראיין
את ההצעה לצרף את משרד המשטרה למשרד
הפנים, גילה שיטרית :״אמרתי כבר כי אני
מוכן לקבל גם את משרד הפנים
הלורד מנקרופט, השר היהודי ללא תיק
בממשלת בריטניה, שבא לישראל בלוזית
אשתו לפי הזמנתו של המיליונר יצחק
וולפסץ לחנוכת היכל שלמה, גילה כי
הוא ואשתו נוסעים תמיד במטוסים נפרדים,
מאחר שאין הם רוצים להסתכן יותר מדי
לפני צאתו למוסקבה כינס נשיא
רע״ם גמאל עבד אל־נאצי את עתונאי
קהיר למסיבת פרידה .״אני מקוד, לראות
את כולכם בריאים ושלמים בשובי,״ איחל
להם, בהיפרדו .״אנחנו עוד נתראה בשדה
התעופה לפני ההמראה,״ השיבו לו העתו•
נאים .״למה לכם כל הטירחה הזאת?״ הגיב
עבד אל־נאצר ,״לא חבל על זמנכם?״

קינה על סנדוויצ״נו
8כוסות מייסודה

,משובחים.
מלוי על־ידי
בלון אחד

כוס סו ד ה 10 -פר׳
להשיג בכל החנויות
המובחרות בארץ

אעלו-אימפווטסבע״מ

האדם האומלל ביותר השבוע היה קריין
גלי צה״ל דוד ריכלין. אחרי שהארץ
הדפים מכתב של קורא חיפאי, אשר טען
כי ריבלין אינו מתאים לתפקידו, כי ״חיתוך
דיבורו הוא כפטיש המכה קצובות״ וכי
הוא נעדר חוש הומור, צילצל הטלפון ללא
הפסק בגלי צה״ל. כל המטלפנים רצו לדבר
עם דוד ריבלין. בפי כולם היתד, אותה
שאלה :״קראת מה שכתבו עליך בהארץ?״
לבסוף היה צורך להציב אדם מיוחד ליד
הטלפון שיקרא לריבלין. בשעות הערב
ישב ליד הטלפון מנהל התחנה בנימין
(״בנו״) צור, ובאופן אוטומטי השיב לכל
קריאה :״כן׳ ריבלין כבר קרא את הארץ״
. .לביקורת מאותה סוג זכה גם החידונאי
שמואל רוזן, אחרי שהעירו לו
בי הצחוק המונוטוני בו הוא מגיב אחרי
כל תשובה של נשאל הוא צורם אזניים,
פסק לצחוק, החל מגיב על כל תשובה במשפט
:״פשוט מאוד חדשים מספר
אחרי. שנחוג יום הולדתו ה־ 70 של הצייר
היהודי מרק שגאל, גילה הצייר כי למעשה
אינו יודע מתי נולד. לדבריו שינו
הוריו את תאריו לידתו, כדי לפטרו מחובת
הגיוס לצבא הצאר• גילוי אחר של הצייר:

מיצעד העשור כניוייורק. באיצטדיון הפולו בניו־יורק, התכנסו 40 אלף איש — ברובם
המכריע יהודים — לחוג את יום העצמאות העשירי של ישראל. את המיצעד פתחו תזמורות
של ארגוני משוחררי המלחמות, ארגונים ציוניים ומקהלת אוניברסיטת ברנדייס. אחריהם
צעדו אורחי הכבוד. בתמונה נראים רב־אלוף משה דיין, אלמנת הנשיא לשעבר אליאנור
רוזבלט והסנאטור היהודי הרברט ליהמן. מאחורי דיין צועד שגריר ישראל אבא אבן.
עד גיל 20 לא ראה ציור או משהו דומה
לזה צבי ארד, מי שהיה אחד
מראשי הסופרים של השומר הצעיר, מחבר
ביתו של אזם וירח ניסן׳ עזב השבוע את
קיבוץ עין־שמר והצטרף להנהלת עם־עובד.
ארד התפרסם בכך, שבימי הפילוג בין מפ״ם
לד״ר משה סנה לחם לסילוקו של ח״כ
מפ״ם יעקב (״קובה״) ריפטין מהקיבוץ.
מאמציו לסלק את ריפטין נכשלו, אולם 30
חברים צעירים גורשו מעין־שמר בגלל ארד
נמרוד אשל, ממנהיגי מרד הימאים,
התמנה לקצין ראשון באנית הקיבוץ הארצי
א/ק פלנו״ח. סיפר אשל :״אני איש הפלמ״ח
היחידי בין כל אנשי הצוות כאשר
תירגמו לאחד מבעליהן של האחיות פיטרס
הכושיות, המופיעות במוסיקול אולימפיה,
את מה שכתב המבקר חיים גמזו על
הצגתן, התמרמר האיש :״זה לא יכול
להיות. אחרי ההצגה אכל מר גמזו כל
כך הרבה סנדביצ׳ים במסיבה לכבודנו. אי־אפשר
להאמין שהוא לא נהנה.״

העתווא׳ שלא היה
אמנית השבוע היתד, שרה כנכנישתי.
שרה שחורת־השיער מילאה לאחרונה ב־סמבסיון
את מקומה של יעל ישי, אשר
נאלצה להפסיק את הופעתה, לפי צו בית־המשפט.
לפני ימים מספר הודיעה שרה
למנהל סמבטיון זאב ברלינסקי, כי היא
לא תעלה על הבמה אם לא יובטח לה
סכום של 200ל״י להופעה. את הבקשה
להכפלת משכורתה פי עשר נימקה בטענה:
״אני וחנה מרון עומדות על אותה דרגה.״
ברלינסקי השיב כי בחפץ לב היה נותן
לה את הסכום שביקשה, אלא שפשוט
אין לו את הכסף. השחקנית בנבנישתי עזבה

את התיאטרון במצב פחות נעים
היתר, נתונה יעל ישי עצמה. באחד הימים
הופיע בביתה צעיר, שהציג את עצמו ככתב
עתון בולגרי, ראיין אותה ולקח כמה מ־תמונותיה,
אגב כך הציע לה לבלות בחברתו.
כשסירבה יעל, נעלם הצעיר עם התמונות
ואילו ממערכת העתון הבולגרי הודי־עו־לה
כי כתב מעין זה אינו מוכר להם
דן כן־אמוץ, אשר כתב רשימה צינית
והומוריסטית על מסיבה שנערכה בביתו
של בעל מפעלי קייזר פרייזר בישראל אפי
ריס איילין, כלל בה גם כמה קטעי
רכילות ששמע. במקום אחד טעה, ובמקום
להחליף את השמות האמתיים בשמות מדומים,
כתב על אחת הגבירות שהיא מבלה
את לילותיה עם אדון מסזיים. לחרדתו
התברר לו שאדון כזה קיים, ושכל הסיפור
קרוב לאמת תחרות מסוג מיוחד נערכת
לאחרונה בין תיאטרון זוטא ולהקת בצל
ירוק, שתי להקות המופיעות בהתישבות
העובדת. חיים מוסול מבצל ירוק ומאיר
ינאי מזוטא הסכימו ביניהם, כי מי שמו־ניתו
תצליח לעבור על פני מונית התיאטרון
השני יזכה בבקבוק בירה. עד כה זכה
ינאי בשני בקבוקים אחרי ששני
סרטיו הנסיוניים של איש הקולנוע הישראלי
יורם גרוס, שמוזגו לסרט אחד בשם
שיר ללא נזילים, זכו למדלית ברונזה בתערוכת
בריסל, קיבל גרוס הזמנה להציג
את סרטיו בפסטיבל סרטים, אשר יערך
במנהיים, בגרמניה המערבית בהכנסת
אורחים מסוג מיוחד זכה שוער הנבחרת
הישראלית בכדורגל יעקב חודורוב.
כשמכוניתו התקלקלה בכביש ירושלים, אסף
אותו ראובן (״רומק״) גרינברג במכוניתו.
מאחר שכל בתי המלון בירושלים
היו מלאים, דאג רומק לסידור לינה מיוחד
עבור חודורוב.

פסו>ן ז השב1פ
• שרהמשטרהב כו ר שי ט רי ד! :״סהר יושב כבר עשר שנים בתפקידו
וזה קשה. מילא, בכנסת אפשר לשבת אפילו עשרים־שלושים שנה, אבל לא במשטרה!״
• ח ״ כ ח רו ת יו ח נן כאדר, על דרישתם של הצ״כ להעמיד את פרץ ברנשטיין
בראש רשימת המפלגה המאוחדת :״לאחר שהציונים הכלליים עמדו כל כך
על מועמדותו, אני מקוד, שלא יורידו אותו מראשות הרשימה שלהם לכנסת בבחירות
הבאות.״
• מאמררא שי כ ״ דבר הבחירות לכנסת הן חשאיות וחופשיות, ועד
כה לא נפלה שערה אחת מראשם של אלה שהצביעו בעד מק״י ולו רק מן הסיבה
הפשוטה, שבדרך כלל לא ידוע מי הם המצביעים האלה״.
• ״ דבי ״ ,כאותומאמר :״גם הערבים הנוטים למפא״י וגם אלה הנוטים
למפ״ם ולמפלגות אחרות הם ערבים כשרים.״
• שחקנית ״ בצלי רו ק ״ ג לי ה טו פו ל, על הופעת האחיות פיטרם, שמשקלן
400 קילו :״בפעם הראשונה אני רואה פילים משגעים בני־אדם.״
• מבקרה קו לנו ערםעכ רון, על הסרט היפאני רחוב החרפה, העוסק ב־בעית
הזנות :״הבעיה העתיקה ביותר בעולם — בעיניים הצרות ביותר בעולם.״

ת ל -א בי בגחלתבבימין 5 2
ת. ד75 5 .

נז ל 6 7 6 9 6 .

חעולס הזח 1076

החי
סו לי ד ריו תמעמדים
י רו ש לי ם, אחרי שהנהלת בית־הספר
2על שם ארלוזורוב הטילה על השמש
י. מרגלית לקבל עובד נוסף לבית־הספר,
בחר השמש באשתו, קיבל הוראה מלשכת
העבודה לפטרה, סגר בתגובה את דלתות
בית־הספר, לא נתן לתלמידים להכנס אליו.

הזדמגותאחדוגרלגמ רי

ך* כאר ״ שכע, סגרו שלטונות הבריאות
* 1א ת הבאר היחידה בעיר — ההזדמנות
האחרונה — לאחר שקבעו כי התנאים הסניטריים
בה עלולים להוות הזדמנות אחרונה
למבקריה להשאר בריאים.

למע רו מי ה ת הי ל ה

ך • לונ דון, טיפס המתאגרף האיטלקי אד
1טון ג׳ראמקי לזירת האיגרוף באולם
אלברט, הסיר את גלימתו, נוכח כי שכח
ללבוש את מכנסיו, הוחזר על־ידי מאמניו
לחדר ההלבשה, הולבש במכנסיים, הוחזר
לזירה וניצח את יריבו.

ת רו פ ה סו געת

ך* תל־אביב, הובא ילד בן 6לבית^
החולים הדסה, ע1ם גילו כי הוא סובל
מפגיעה חמורה באבריו הפנימיים, שנגרמו ממקל
שהוחדר לקרבו, הסביר :״החברים מדדו
לי את החום.״

״ ע לי הו םהפועל ! ״
ף* כאר ־ שכע, החליט מרכז הפועל ל-
^ קיים יום ספורט איזורי של חברי הפועל
בנגב, הזמין את שבטי הבדואים בסביבה
להשתתף בתחרות רכיבה על גמלים.

^ תל-אם ים, הכינו ילדים בשכונת מכבי
1ערימת עצים למדורת ל״ג בעומר, אחרי
שאספו אותם במשף שבועות רבים, התכוננו
להדליקה בערב החג, הופתעו כאשר גילו
בי מישהו אחר הצית את המדורה בהעדרם,
ניסו לכבותה כדי להדליקה בעצמם, ניסו
ונלקחו לתחנת עזרה ראשונה.

^ • ת ל׳ אביב, אחרי שאי־אפשר היה למי
1צוא מוצא בסכסוך בין סגן ראש העיר
אברהם שכטרמן, לבין מנהל בית־החולים
הדסה הד״ר ליטמנוביץ, הציע סגן ראש
העיר כי ימנו את מנהל בית־החולים למנהל
היכל התרבות.

אקספרס
ך* ירושלים, צעדו 75 חורים מכל חלקי
2הארץ בתחרות צעידה ברחובות העיר,
עברו חמישה קילומטרים בהליכה, נפסלו
כולם אחרי ששלוש מאות מטר לפני קו־הסיום
החלו כולם לרוץ.

רוח כלתי־ידידותית
יו לאפטר, אנגליה, עברו רוכבי אום־
1ניים דרך רחובות העיירה, כשעשרה
מהם מקדימים את כל השאר, עוררו את
חמתו של ראש העיר, שפקד על שוטרי
התנועה לרדוף אחרי רוכבי האופניים שהשיגו
את חבריהם, ולרשום להם דו״חות על
עבירות תנועה.

ה פ רו טהוהרכבה

* י רי ש לי ס, לאחר שקנתה חצי איגרת
1של מפעל הפיס, מכיזזן שחסרו לה
200 פרנטות לרכישת איגרת שלמה, זכתה
עקרת־בית בחצי הפרם — 5000ל״י במקום
10000ל״י.
רמגולם הזה 1076

כשנמצאת כבר נערה הכותבת מכתב חבוב
כמו זה של ( )1076/68 היא שוכחת לצרף
את כתובתה אוריק, עשי זאת מהר, את
שומעת?
״אחרי אלפיים שנה פלוס עשר שנים של
ציונות ומאבק, ולאחר שהושגה סוף סוף
מטרת הדורות ומר וייסגל אירגן את חגיגות
העשור וכר ...בקיצור, הבלאגן נגמר,
וסתם כך, מתוך שיעמום רגעי, סחבתי
דפים מספר מתוך הבלוק המקודש של אחי
והחלטתי לקשקש אלייך. נכון, את באמת לא
אשמה.
״אני, כמו שאומרים גם על מדינתנו הצעירה,
בתהליך של גיבוש. כלומר׳ עוד לא
החלטתי איזה מין טיפוס אהיה ושל מי
ולמה. בינתיים אני מבסוטה לשחק את עצמי
בחיים באלפי צורות, לפי מצב הרוח. לא
אמסור על עצמי שום פרטים, משום שאותו
יצור תמהוני החי בקרבי זר לי לחלוטין.
וכל מי שסקרן יזכור שהסקרנות הרגה את
החתול, אבל אף אחד לא יודע למה ומה
הוא אשם•
״על אף הכל לא אתנגד שלאיזה שהוא
צבר או לא — יהיה דם ואומץ לשלוח אלי
מכתבים, למרות האלמוניות שבה התעטפתי
הפעם. הדרישה היחידה שלי היא שמכתביו
יהיו כתובים בכתב קריא, ומעניינים עד כדי
כך, שיתגברו על עצלנותי המפורסמת ו־איאלץ
לענות לו. אני מוכנה להציע לו רק
דף נייר סחוב, מקושקש ברציפות מתקבלת
על הדעת, ואת הידיעה שהוא מתכתב עם
פרצוף תוצרת הדסה. אני מוכנה אפילו לספר
לו כמה אני לא אוהבת ציונות וקישואים.
״לכל
הזאבים, ולזאבי הנייר בפרט: אני
כיפה אדומה אמיתית — לא בצבע — זאת׳־
ומרת עוד לא מלאו לי 15 שנים. זהו זה.״

ן ננמן ותוחמשירים

( )1076/69 אוהב אותן פשוטות, צנועות,
וחובבות טבע. אבל זה עוד לא מספיק.
עליהן לדעת לכתוב קצת. פרוזה או המשי-
רים, לא חשוב. הוא נורא מאופק ולא רוצה
לבוא ברשימה של תכונות נדושות כמו יו,0׳
גובה וצבע שיער• הוא רק מבטא את
המושג חוש הומור.

מענייגימ והכד
די סו גאגס

למה ומה הוא אשם

קיגאה לוהמת

התכתבות זו עם מספרים סידוריים, כפי
שאתם עושים, מזכירה לי תמיד את הסיפור
על אשת החברה הגבוהה שהחליטה להחדיר
מעט קרן אור לבית־הכלא, על ידי כתיבת
מכתבים קטנים מלבבים לאסירים. היא לא
ידעה כיצד לפנות אליהם, כיוון שידעה רק
את מספריהם. בסוף השיגה את מה שחשבה
לחביבות .״ 688395 יקר,״ כתבה ,״האם
מותר לי לקרוא לך?688״

אם חשבתם לרגע שנערות בגיל אינני מצדי
לומר איזה־עשרה חדלו לכתוב אלי בצמדים
— טעות בידכם. קחו למשל את
(.)1076/70
הן בנות , 17 תלמידות טובות וחברות
נורא טובות. כל אחת מנסה לשכנע אותי,
שהשנייה ״באמת״ נחמדה• והן רוצות בחורים
פקחים ועם המון שכל, שלא לדבר על
חוש הומור ומעניינים והכל. באים בחשבון
חיילים, אומרות הן. והן רוצות להתראות
קודם דרך תמונה ״שתהיה מקסימה״.

לרותי, שלא נושקה בערב הראשון: אין
דבר, רונויאו לא נבניה ביום אחד.

דחיות מה שהיא תקר 8
אם ההרגשה שאת מתכתבת עם בחור העושה
עתה בניו־יורק ( )1076/71 תעשה
אותך מאושרת עוד יותר, מדוע, איפוא,
לא תכתבי אליו? פרט לשמו, לא מסר כל
פרטים על עצמו: ידע לבקש, לעומת זאת,
שתתענייני ״באמנות קלאסית ומודרנית׳ פזמונים
אחרונים של השבוע, וכן דמיון מפותח
בכדי שתוכל לחיות את מד, שהיא תקרא.״
רגע אחד, מוטב שלא יהיו לך דודים ודודות
ברדיוס של לא פחות מאשר 300 מיל
מניו־יורק, מבקש הוא.

דסכזר 7 ,ב?ות

אילו אגי במקומכם, אזי לא הייתי כותבת
ל}מ .)107£/שתיהן בגות ,20 תל-אביביות.
במכתב מאלי מאד מספרות הן כיצד אחת
חיילת והשגיה לא כל כך, השכלת האחת
תיכונית והשנויה לומדה באוניברסיטה (למה?)
,שתיהן אוהבות לבלות, אולם לא
בילוי ריקני. שהן גאות: ששערן חום: שעיני
האחת ירוקות ושל השנית כחולות. שגבהן

0 170״מ, שהן אוהבות מאד קולנוע ותיאטרון
,״לרקוד, ובכלל לבלות״ .והן מעוניי־נות
בשני בחורים משכילים ורציניים, גבוהים
ונאים — יכולים אפילו להיות סטודנטים,
בתנאי שיאהבו לרקוד ריקודים סא־לוניים,
טיולים, הצגות, קונצרטים וכר .״את
בודאי מבינה ויודעת מהי כוונתנו,״ אומרות

גערת חשסע

אשר הביסו את המצרים בסיני בעת שאני
ישבתי ועשיתי חיים בתל־אביב.
״באשר לפרטים יותר אינטימיים, מבנה
גופי שמנמן, גובהי 160ם״מ, שערי שאטני,
עיני חומות — בסך הכל: החברה אומרים
שאני פצצה אנטומית כמעט כמו ג׳ינה.
״מחוץ לעיסוקי כחיילת, אינני מזניחה
כל מה שקשור בבידור. אני משוגעת לגמרי
אחדי ריקודים סאלוניים, אינני בורחת גם
ממסיבות, נשפים, סרטים, הצגות תיאטרון
ובאלט בכל מחיר ובכל שעה.
״בשעות הפנאי, וביחוד כשאני מתקלחת,
אני פוצחת בזמרה, ומי שזוכה במקרה ליהנות
משירתי, טוען שזה בומבה.
״אני מעוניינת להתכתב עם כל נפש בריאה
בגוף גברי, בכדי צה״ל או בלעדיהם.
נושאי ההתכתבות: כל דבר העומד ברומו
של העולם הצבאי־שריונאי והחילוני.״

פס עליך
ל( )1076/75 יש שגעון אחד: הוא יתכתב
רק עם סמלת. סמלת חמודה, אם אפשר.
זה התחיל בכך, הוא אומר, שכל מאזזייו
התרכזו בפסים .״כשהייתי קטן׳ הלבישו אותי
פיג׳מה עם פסים. כשגדלתי, אמרו שאגי
פס־יכי. כשעסקתי בארכיאולוגיה, חיפשתי
כל הזמן פס־יפס עתיק. בצבא, מתתי אחרי
פס לחופשה. במשחקי פוקר, תמיד אמרתי
פס. וכשאני חושב עכשיו על בחורה׳ היא
לא שווה שום דבר אם אין לה על השרוול
פסים• ולמי יש יותר פסים מאשר לסמלת?״
לזברה, למשל.

לא תראו אותה בכסית ואף לא ברוול:
היא לא בת קיבוץ לשעבר, ובכל זאת היא
רקדנית מעולה. כן מבטיח הרקדן הספרדי
אנטוניו, המגדל אותה זה עשר שנים בריקוד,
כדי לעשותה בעתיד לבת־זוגו, אחר״
שרוזריו והוא נפרדו.
הנערה, בעלת הגו הקטן והגשיי מאוד,
היא בתיה ורסנו, שהעזה, בהיותה בת שמונה,
לגשת אל מאחורי הקלעים, אחרי הופעה
של רוזריו ואנטוניו, להגיש להס זר פרחים,
ולהדגים בפניהם קטעי ריקוד, אותם כבר
הספיקה ללמוד אצל מיא ארבטובה. אנטוניו
התלהב .״תן לי ילדה זו,״ אמר לאביה,
״ואעשה ממנה רקדנית גדולה.״
מאז, מדי שנה, נוסעת בתיה אל אנטוניו
לברצלונה, שם לומדת היא אתו שלושה חודשים
רצופים, את כל סודות המחול הספרדי
הלוהט. כאשר היא חוזרת ארצה, נמצאות
באכותחתה הוראות מוקלטות של מורה
החביב, עליהן היא חוזרת משך שעתיים
כל יום בביתה.
השנה תיסע בפעם התשיעית והאחרונה אל
אנטוניו. לאחר מכן, שוב לא יהיה לה מה
ללמוד אצלו. היא תהיה בת זוגו למחול.
החזקתה והחזקת אביה במלון מפואר בברצלונה,
הם על חשבון המורה.
בתיה היא נערה ביישנית ביותר. היא מורידה
בענוותנות את עפעפיה הארוכים על
עיניה החוסות, כשהיא מספרת שבספרד
אין יוצאים בני הנוער לבד. תמיד נלווה אליהם
קרוב משפחה• ״מה את עושה בארץ?״
שאלתיה .״אני לוקחת את אבא,״ אומרת
היא, כששפתיה הטבעיות מחייכות.
הן. כל מה שאני מקודד. הוא שגם אתם מבינים
מד, כוונתן.

ם י?וי נעים וייוי
מבטיחים ארבעת ( )1076/73 לארבע צעירות
כבנות 17־ ,22 אחרי שתתכתבנה אתם.
כאילו שאינני יודעת שזה כל מה שאתן
רוצות! אז מה טעם להמשיך?

מוכרהיס להגות כמר. צדיקים בסדום שייאותו,
בכל זאת, לכתוב אל (.)1076/74
״הנני בחורה בשנות העשרים, המשרתת
בצה״ל באחת מיחידות השריון המפוארות,

כיצד לגמג
בתערוכת ציור
אל תספרו לאף אחד, אני נורא לא מבינה
בציור. מעולם לא ידעתי להבחין בין ביפה
לבין הירונימוס בוש, וכשמבטאים את השם
קיסלינג, אני ממהרת לומר שלא ידעתי שהבוגד
הנורבגי ידע גם לצייר.
תוכלו, על כן, לתאר לכם את מבוכתי,
באשר הזמינתני ידידתי הציירת לבקר בתערוכה
שלה. ניסיתי להתחמק, אבל לא נעים.
בלעתי רוק ונכנסתי.
הסתובבתי אובדת בין המבקרים שהסתובבו
בגלריה. הדבר היחידי שיכולתי להבחין
הוא כי הציור היה אבסטרקטי. לפתע, כפי
שאומר המשורר, אורו עיני. לבושה שמלת
טרפז, כשהיא כולה מרפקים וברכיים, ניצבה
לה לפני תמונה, שאל תשאלו אותי מה
היא מבטאה — חברתי לילי .״הצמדי אליה,״
אמדתי לעצמי ,״ותלמדי משהו.״
בשיעור קצר אחד למדתי להיות מבקרת
ציור, לזרוק, ברישול וכלאחר יד, משפטים
שלא הייתי מעיזה לבטא בקול רם.
המלה החשובה ביותר, הטובה לכל מקרה,
שלמדתי, היא ״מעניין״ ,כשאחרי זה באד, הפסקה
קצרה רבת משמעות. כך עשתה לילי
כאשר קרבתי אליה ושאלתיה לדעתה. היא
פסעה כמה צעדים לאחור, מצמצה בעיניה
והפטירה :״דקורטיבי מאד, אינך מוצאת?״
כמובן שמצאתי .״יש בזה עוצמה, כוח הבעה.
ראי את הצבעים העזים, את התנופה,
את התנועה המתמדת.״ אחרי שלוש דקות
נוספות נדמה היה לי שאני מבינה ותופסת
את החיים, את הבריאה וההווייה, ואת משחק
הטבע.
כאשר התנדבתי לומר גם אני משהו וביטאתי
את המלה ״קומפוזיציה״ ,העיפה בי
לילי מבט כל כך סלחני ומלא רחמים שלא
ידעתי אנה אני באה. ניסיתי שוב :״מטאפיסי!״
״נכון, די מטאפיסי״ ,הואילה לילי
להסכים.
התחלתי מרגישה כמו בבית, כשאני שואבת
עידוד והשראה מגובחותה הבוטחת של
ידידתי העלומות• כל מה שנותר לי ללמוד,
הוא כיצד יוצאים מן העסק. תלבתי עקב

בצד אגודל עם לגלי.
״יקירתי,״ אמרה זו בחיוך מלבב לציירת,
״עוד לא ראיתי דבר כזד״״
״טפשה!״ כמעט בעטתי בעצמי ,״לא יכולת
את לומר את זה?״

18י *

ספרים

מקור
המדבר הח
ת ג לי ו ת סי ני (מאת בנו רותנבוג, הוצאת
מסדה 205 ,עמודים) החלו ביום חורפי
אחד, שבוע אחרי שצה״ל כבש את חצי״
האי. לאנד רובר ירוק, עמום לעייפה מזון,
דלק, מצלמות, חמישה אנשים וספר תנ״ו׳
עזב את הנגב הישראלי ליד ניצנה וחצה את
הגבול. ליד ההגה ישב בעל הג׳ים והמצלמות:
בנו רותנברג, צלם־עתונות ותיק, חובב
פילוסופיה וארכיאולוגיה.
היה זה ראשון בסידרת מסעות, מחולות
אל־עריש ועד פסגות ג׳בל מוסר, ומעמקי
קאניון אום סודיר. רותנברג, אשר בשנים
האחרונות ליווה את הפרופסור האמריקאי
נלסון גליק בסיורי־הגילויים שלו בנגב׳ ה־ •
ביא אתו מסיני אוסף עשיר של אינפורמציה,
תיאורים וצילומים מרהיבים, העושים מתגליות
סיני את האלבום המעניין ביותר שנולד
במיבצע קדש
מאה הצילומים, שנבחרו מתוך יותר מ־
,3000 מציגים מראות בלתי־ידועים על הישימון,
כמו מיבצר סלאח־אל־דין בראס אל־גונדי,
שנועד לשמור על דרך החאג׳ ממצרים
לחיג׳אז; כדי־אחסנה רומיים ששרדו בשלי־מותם
בתל אל־שייך; שרידיו רבי־הרושם של
המיבצר הצלבני בג׳זירת פרעון במיפרץ אי־לת;
מצבת־זכרון פרעונית לאחד אנקתי, עבד
אמנמם השלישי; כתובת עברית־ארמית, בכתב
נבטי, וציורי מנורה עברית, בקאניון
הכתובות, מדרום־מערב לראס אל־נאקב. ובצד
אתרים אלה: מראות מודרניים יותר, כמו
מיפרץ שרם אל-שייך, נמל אל־טור ומינזר
סנטה קתרינה על אוצרותיו ותושביו.
החידה עדיין סתומה. אך הצילומים
מהוזים רק מחצית הספר. המחצית השניה
דחוסה תיאורי־מסע, ניתוחים מדעיים והשוואות
עם כתביהם של עורכי־מסעות קדומים.
בסיום פרק דחוס־עובדות על צפונות סיני,
כותב הארכיאולוג הנודע ד״ר יוחנן אהרוני,
על זיהויו המדוייק של הר סיני :״עוד בימי
בית ראשון זיהו אותו עם הר חורב, שבדרום
חצי־האי. אין בידינו הוכחות לנכונות
הזיהוי הזה, אך לעומת זה אין בידינו גם
שום הוכחה לשלילתו.״ אך איזה הוא הר
חורב — ג׳בל סרבל, ג׳בל מוסה או ג׳בל
קתרינה — זאת אין איש יכול לקבוע עדיין.
והחידה המרתקת ביותר, לגבי ההיסטוריה של
העם העברי, נשארה סתומה בדיוק כפי שהיתר,
לפני שפשטו על פני המדבר הגדול
יחידות צה״ל ונחילי המדענים׳ הצלמים וחובבי
הטבע של ישראל.

איש ל א נעדר
תקומה (שירי הארץ וסיפוריה — 365
עמודים — ׳הוצאת עמיחי) היא אחת מהופעות
הבכורה של אירוע שיהיה אופייני לעשור —
אנתולוגיה ספרותית. מבקר־מתרגם־עורך אנתולוגיות
יוסף ליכטנבום לא קיפח איש
באנתולוגיה זאת• כונסו בה מיצירותיהם
של 125 משוררים ומספרים — מאריכא,
יוסף עד תמוז, בנימין.
איש לא נעדר וכל יצירה הקשורה איכ־שהוא
בתקומת הציונות, ישראל והעשור
הראשון הוכללה. אפילו שיר העבודה של
חיים נחמן ביאליק (מי יצילנו מרעב? /מי
יאכילנו לחם רב? /ומי ישקנו כוס חלב? /
למי תודה, למי ברכה? /לעבודה ולמלאכה!)
אוסף אגרונומים. לשבח מיוחד ראויים
הציונים הביוגרפיים שהוספו לכל יצירה.
מהם אפשר ללמוד, בין השאר, כי
המשורר משה טבנקין (בן מנהיג אחדות-
העבודה יצחק טבנקין ואחי מפקד פלמ״ח
יוספלה טבנקין) הוא בחייו הלא־פיוטיים מנהל
בית־הספר בעין־חרוד, וכי חיים (הנה
מוטלות גופותינו) גורי השתלם לא רק באוניברסיטות
הפלמ״ח (שש שנים) ,ירושלים
ופאריס אלא אף סיים, ככל מפקד פלמ״ח
השוזר, את מעיל העור שלו, את בית־הספר
החקלאי כדורי.
אגב, כמשורר בעל חינוך לחקלאות מתגלה
גם נתן אלתרמן, שהוא אגרונום לפי מקצועו,
חניך המכון הגבוה לחקלאות בנאנסי, צרפת*:
* בוגרת ישראלית א!ן רת של אותו מוסד
היא אגרגנגס ך ךו.ל (:משק הפועלות) ינאית,
היד,וען ז נ־ו 0,י,1תר כגברת נוס׳ ו של המדינה,
רעיית נשיא המדינה, רחל בן־צבי.

עבד אל־נאצר ומארחים כרחובות מוסקבה *
כאילו לא גונה פולחן האישיות

במרחב

מ ב עד מסך החול
?ריאות ב אצטדיון
כאשר הופיע גמאל עבד אל־נאצר בפעם
הראשונה באיצטדיון לוז׳ניקי, על שם לנין,
במוסקבה, הריעו לו המוני הרוסים בקריאות
קצובות ״נאצר! נאצר!״ כאילו מעולם
לא גונה פולחן האישיות בברית־המועצות.
היה זה לפני 10 חודשים, ועבד אל־נאצר
הופיע רק כציור ענק, שנישא על כתפי
המשלחת המצרית לפסטיבל הנוער.
לפני שבוע הופיע גמאל עבד אל־נאצר
שנית באיצטדיון המוסקבאי הענק. הוא
התיישב ליד ניקיטה חרו-שצ׳וב ופמלייתו
בתא הנשיאות, נופף בידו ל־ 100 אלף הצופים
אשר באו לחזות בתחרות כדורגל.
ושוב הידהדו קריאות ההערצה * :נאצר !
נאצר!״
קריאות אלה הידהדו בעולם כולו. בלונדון
ובוושינגטון עצרו הדיפלומטים את נשימתם,
הודיעו על תקח־תם כי נשיא רע״ם
ישוב ממסעו הסובייטי מתון יותר ומוכן
לשתף פעולה עם המערב. אפילו פאריס רמזה
על נכונותה להתפשר עם בן הנילוס,
ולחדש את יחסיה עמו.
יותר מכל הדהדו הקריאות במרחב: במצרים
הוסיפו לעבד אל־נאצר פרסטיז׳ה
אדירה: בסוריה השתיקו במידה רבה את
מערכת הלחישות נגד האיחוד עם מצרים;
בפדרציה ההאשמית עוררו חשש, כי תוספת
הפרסטיז׳ה וההישגים הממשיים יותר
של עבד אל־נאצר ממוסקבה, יגבירו את
כוח התנועה הלאומית הערבית הפרו־מצרית
בעיראק ובירדן; בלבנון הידרדרו העניינים
במהירות לשלב הראשון של מלחמת אזרחים.
אולם כל ההדים הללו היו רק הקדמה
למה שעשוי להתרחש, אם יודיעו הסובייטים
בהודעה המשותפת, בתום הביקור, כי הם
תומכים מלוא תמיכתם בדרישת הערבים להחזרת
ישראל לגבולות החלוקה של .1947

לבנון
הקרבהחלבר צינו ת
במאבק בין תומכי הנשיא הפרו״מערבי
כמיל שמעון, לבין מתנגדיו, בלט במיוחד
נסיב אל־מותני, עורך הטלגראף הביירותי.
אל־מותני, בעל נטיות שמאליות מוצהרות,
היה אחד מאויביו הקיצוניים של שמעון.
הוא ביטא התנגדות זו במאות מאמרי הסתה
חריפים.
השבוע, שעה שהעורך היה בדרכו לביתו,
נורה ונרצח על ידי אלמונים. מיד הקימו
מנהיגי האופוזיציה את הקריאה :״רצח ב*
..פקודת הממשלה והנשיא!״ להבעת מחאה,
קראו לכל תושבי הלבנון לפתוח בשביתה
כללית•
באוזירה המורעלת וך וויית־ד,פחדים, פעל
הרצח כמאיץ בחבית של אבק־שריפה. קרי

האופוזיציה באה בדיוק בזמן שהצלחו־תיו
של גמאל עבד אל־נאצר במוסקבה (ראה
לעיל) ונסיונות ההתפשרות האמריקאים עם
נשיא רע״ם הולידו את החשש, כי המערב
לא יסתבך במלחמה עם רע״ם כאשר זו
תנסה להשתלט על הלבנון.
תושבי ביירות, סוחרים זהירים ופיקחים
מטבעם, לא מיהרו להצטרף להיענות לקריאת
השביתה. הם עמדו מן הצד והמתינו. אך
בצפון, היתד, ההיענות כמעט מליאה. בעיר
טריפולי נסגרו למעלה מ־״/ס 90 של בתי־העסק
והמשרדים. חנות שנשארה פתוחה
במרכז העיר הועלתה באש.
טנקים כפעולה. השובתים יצאו בהפגנות
המוניות. כוחות משטרה, אשר ביקשו
תחילה לפזרם בשקט, נרגמו באבנים.
מחסומים נעקרו ונופצו. השוטרים נופפו
באלות, עמדו חדלי־אונים מול מטר האבנים
של המפגינים. ואז קרה הדבר שהיה חייב
לקרות, בארץ אשר תושביה התחלקו לשני
מחנות וצויידו בנשק על־ידי הממשלה ומבריחים
סוריים: מבין שורות המפגינים נורו
כמה יריות.
המשטרה השיבה אש׳ וכעבור שעה קלה
הדהדו ברחובות טריפולי שאון שרשרות
של טנקים ורעם תותחים. הצבא הלבנוני,
שהוחזק במצב הכן מזה חודשים רבים לק־ראת
אפשרות זאת, נכנס לפעולה. מכונות־יריה
טיאטאו את הרחובות. תוך דקות ספורות
היו מוטלים על הארץ למעלה ממאה
פצועים, ולפחות 15 הרוגים. המפגינים
נסו בבהלה.
אך לא כולם נטשו את שדה הקרב.
רבים תפסו מיקלט במסגדים, המשיכו להמטיר
אש על החיילים והשוטרים. היה זה
היום הראשון של המלחמה.
הצינור פוצץ. למחרת התפשטו המהומות
לביירות ולשאר המדינה. בכל מקום
הוזעק הצבא• חסידי האופוזיציה הקימו
מיתרסים, הפעילו נשק אוטומטי למכביר.
בפיהם היתה סיסמה אחת* :מוות לשמעון!
יחי האיחוד מספר הפצועים וההרוגים
טיפס ועלה.
הוטלו פצצות על ארמון הנשיא, על בית
ראש הממשלה, על מוסדות ציבוריים. צינור
הנפט העיראקי, אשר זרועו הצפונית מסתיימת
ליד טריפולי בחוף הים התיכון*
פוצץ. ליד בעלבק, באזור ההררי שבין
סוריה והלבנון׳ נתקל הצבא הלבנוני ביחידת
מסתננים סוריים חמושים, אשר חדרו לסייע
לאוהדי האיחוד. ממשלת הלבנון הודיעה מיד
על סגירת הגבול.
כאשר עלה שחר היום השלישי להתנגשויות,
היה ברור כי הקרב הגדול, אשר
יכריע את גורל הלבנון, החל בכל הרצינות.

רע״ם

דרו שה: סי סמה

״כתוב חמש מלים — והרווחת חמישים
• הזרוע הדרומית׳ המסתיימת בחיפה,
אינה בשימוש מאז .1948

לירות!״ בסיסמה מצלצלת זו פתח השבועון
אל־מוצאוור ד,קהירי במיפעל בעל ערך היסטורי.
אפשר היה להרוויח את חמישים הלי״ם
( 300ל״י) גם בעד שתיים או שלוש מלים —
בתנאי שיוכלו לשמש סיסמה נאותה לרפובליקה
הערבית המאוחדת.
״לצרפתים יש חרות, שוויון, אחווה, לאנגלים:
אלוהים וזכותי,״ הסביר השבועון,
*מה יהיה לרפובליקה הערבית המאוחדת?״
בתנאי התחרות נאמר, כי הסיסמה צריכה
להלום לא רק את האיחוד הסורי־מצרי, אלא
גם איחוד העולם הערבי כולו, לכשיבוא. בראש
ועדת השופטים ניצב פתחי רדואן,
שר ההדרכה.
השבוע, אחרי שחלפו ארבעת השבועות
המוקצים, פתחו השופטים את 3291 המעטפות,
שנשלחו למערכת השבועון.
.המצרים שולטים. בים הבולים המצריים,
בלטו רק בולים בודדים על מעטפות
המשתתפים מסודאן, קטר וצפון אפריקה. לא
הגיעה אף תשובה אחת מעיראק, ואילו חלקם
של הסורים הסתכם בפחות משני תריסרים.
לשופטים לא היה קשה להעניק את הפרם
השני ( 20 לי״מ) ,לסיסמה :״אמונה ועמל״,
ואת הפרם השלישי ( 10 לי״מ) עבור *כוח
לערבים ושלום לעולם״ .גם את 20 פרסי־התנחומים
של לירה אחת, העניקו ללא קשיים
מיוחדים, עבור סיסמות כמו. :מולדת אחת,
עם אחד״; ״יד אללה עם המתאחדים״; ״הרם
ראשך רצון העמים מרצון האלוהים״.
רק משביקשו להעניק את הפרם הראשון,
גילו השופטים כי גם לא אחת מן ההצעות
אינה ראויה לכבוד זה. הם הודיעו על
חידוש התחרות — שהרי אין זה נאה לרפובליקה
הערבית המאוחדת שאין לה סיסמה
משלה.

מחרחת
ה שר הניסיד
שארל מאליק, שר החוץ הלבנוני,
חייב לקצין העתונות של משרדו, חסן סעד,
אלף לירות לבנוניות. את הסכום הוא
הפסיד, כאשר התערב הדוקטור לפילוסופיה
מאליק, כי האיחוד המצרי־סורי לא יצא
לפועל סיכסוו משפחתי פרץ
בין שני בני־ד,דודים, מלכי עיראק וירדן.
לפי מקורות מצריים, ביקש פייצל העיראקי
כי האמיר שריף נאצר, דודו האמהי של
המלך חוסיין, לא יתערב במדיניות הממשלה.
כתגובה ביקש חוסיין כי האמיר
עבד אל־איללאה, דודו האמהי של פייצל,
יימנע אף הוא מהתערבות מדינית
צרפת מחתה בפני בריטניה, על כי
הרשתה למנהיג המורדים האלג׳ירי פרחאת
עבאס לבקר באנגליה, ולנהל מערכת תעמולה
בין הסטודנטים הערביים שם• הצטדקות
האנגלים: עבאס נושא דרכון סורי.
ניקיטה חרושצ׳וב וקלינזנטי וורושילוב.
חטון ס חזח 1074

יאיי

ררין

בע>ל\ה

חופע\>ת

מאת

תוכניות

דול רי ם 3ת 1״ך
124 אלף דולר, בצ׳ק טוב של חברת
התמרוקים הבלון, מצפים בימים אלה לכל
גבר ואשד, בישראל שגילם למעלה מ־17
שנה. כדי לזכות בסכום זה חייבים הם
למלא רק אחר ההוראות הבאות:
י• להירשם לחידון התנ״ך, שיערך בשבועות
הקרובים באזורם על־ידי שני חידד
נאים של וזעדת העשור העולמית וקול ישראל,
ולזכות במספר הנקודות המכסימאלי.
י• להשתתף בחידון ארצי, שייערך באולפני
קול ישראל בין הזוכים מכל האזורים,
ולזכות במספר הנקודות המכסימאלי.
• להשתתף בחידון בינלאומי, שייערך
בין זוכים מ־ 23 מדינות שונות, אף הוא
באולפני קול ישראל, ולזכות במספר הנקודות
המכסימאלי.
• לטוס לארצות־הברית ולהשתתף בשאלת
ה־ 64 אלף דולר, תוכנית הטלוויזיה
הפופולארית ביותר בארצות־הברית *,המשודרת
מחוף לחוף, ולענות על 12 קבוצות
שונות של שאלות, כולן בתחום התנ״ך —
ללא אף שגיאה אחת.
כשלון קואליציוני ! על פתיחת תחרות
זו הודיע השבוע קול ישראל, בשתוף
עם וועדת העשור העולמית. ב־ 23 ארצות
אחרות כבר נערכת תחרות זו במלוא עוצמתה,
ושלושה זוכים שונים כבר מצפים
לנסיעתם ארצה, לחידון הבינלאומי, שייערך
ב־ 19 לאוגוסט בבנייני האומה בירושליים,
ישודר ברדיו וטלוויזיה ב־ 34 ארצות שונות.
אולם גם לפיתחה של אחת התוכניות היפות
ביותר של שנת העשור, אורב ד,כשלון
הקואליציוני.
וועדת העשור העולמית, אשר יזמה חידון
תנ״ך בינלאומי שיעורר הד במיוחד בארצות
הפרוטנסטנטיות, בהן חשיבותו של
ספר הספרים אינה פחותה מכל תלמוד תורה
בירושליים, התקשרה באותן הארצות אף עם
חוגי ר,כנסיה. חוגים אלה גילו מיד נכונות
מליאה לעזרה, ואף היו בין מארגני החי־דונים
הארציים במדינותיהם. אולם פלישה זו
לתחום התנ״ך לא מצאה חן דווקא בעיני
היהודים החרדים באותן המדינות — ובראשם
מנהיגי אגודת ישראל באנגליה ואר־צות־הברית.
הללו נרעשו במיוחד, לאחר
ששמעו בתחרות המשודרת כי אף הברית
החדשה כלולה בתחום החידון. הם הבריקו
ארצה את התנגדותם.
וכך קרה, כי בזמן שד,סיבובים האחרונים
של החידון נערכים בארצות חוץ, נערכים
עתה בחדרי חדרים של הקואליציה הממשלתית
סיבובים ראשונים של לחץ לביטול
החידון, או לצמצומו לתחום הברית הישנה
בלבד.
תדריך המשדרים המפורטים מסה עשויים להיות
מעניינים. שינויים אפשריים.
• קול אחד ואחד (קול ישראל, יום
ד 21.30 פיטר פריי ויוסף טאראגין
מעמידים את המקרופון לרשותם של זוגות
מעורבים. האם משפיע המוצא על האושר
בנשואין?
• ראשון ראשון חביב (קול ישראל,
יום ד 22.30 ,מצעד הפזמונים כפי
שנקבעו על־ידי מאזיני קול ישראל ודרור בן
אבי.
• סיפורה של אופרה (גלי צה״ל, יום
ה 21.15 ,אוטלו של תרדי, בהשתתפות
חברי להקת אופירה צ׳ציליה ברומא וקרייני
גלי צה״ל.
• פזמונים וגיטרה (קול ישראל,
יום ו 18.30 ,תוכנית הבידור החדשה
של מרים תמיר. נעימות של מצב רוח.
המאזין הזהיר לא ייפתח את מקלטו בתאריכים
ובשעות המפורטים מטה, פן יטבע
בגלי השיעמום•
• צה״ל והישגיו (קול ישראל, יום
ו 20.10 ,לכבוד העשור: מה שהיה ומה
שהתה בצד,״ל, במקרופון עקום של קול
ישראל.
• מארץ לארץ (קול ישראל, יום א׳,
— )22.15 סקירות ספרותיות על סופרי חוץ.
ההזדמנות היחידה של עורך התוכנית להשמיע
אף דברי בקורת.

* בח עלול המשתתף לזכות
אלף דולאר•
חעולס חזה 1071

ען 124

שייע גלזר

אני?

* * ה אי תרם? אולי תתנו לי לעבור בשקט ברחוב? לאן
ו) שאני הולך ניגשים אלי< לוחצים לי את היד :״מזל טוב!
מזל טוב!״ אפילו כשנולד לי הילד לא קיבלתי כל כך הרבה
מזל טוב. כל העיר אומרת לי מזל טוב. ואתם יודעים איך
שהרימו אותי על הידיים בירושלים. לא תאמינו. שעה לא
יכולתי לרדת. בלי גוזמה — חצי שעה הרימו אותי על כפיים,
בעצם׳ אי־אפשר להעריך את הזמן בדיוק. וכל זה בגלל שער
אחד שנתתי להפועל ירושלים. מה יש? כבר נתתי שערים יותר
יפים.
נכון שלקחנו עם השער הזה את האליפות. אז מה? כמו
שכבר ניבאתי, לא יצא אף אחד לברך אותנו במודעה שזכינו
באליפות, כאילו שזה דבר רגיל. יצא עתון ספורט. ראיתם
שם משהו? יצא גם עתון הבוקר — אף מודעת ברכה לא
היתד, שם.
ביום שבת, בעשר בבוקר, נפגשנו במועדון מכבי לנסוע
לירושלים. מה עשינו בדרך? אתם יודעים׳ מדברים כל הזמן,
כן נזכה, לא נזכה. יצאנו במוניות ואחרינו יצאו אולי חמישה
אוטובוסים מלאים אוהדים. בירושלים חיכינו למשחק בסנא־טוריום.
שם באו כל שחקני בית״ר ירושלים והאוהדים שלהנן
לאחל לנו שננצח את הפועל. והבית״רים הם בינתיים רוב
בירושלים.
התכוננו במרץ רב למשחק הזה. למה? מפני שלא רצינו
לקלקל בשבת אחת את מה שהשגנו במשך כל השנה. לא
שפחדנו שנפסיד נגד הפועל ירושלים• גם תוצאת תיקו היתד,
מספיקה לנו לזכות באליפות. אבל המצב השנה הוא כזה,
שנגד החלשות קשה יותר לשחק מאשר נגד החזקות. קחו
למשל את הפועל פתח־תקוה. הם לא יצאו בירושלים בתוצאה

לדחוף את הכדור לפינת השער והכתרתי את מכבי בכתר
האליפות, כמו שכותבים העתונאים.
אתם לא יודעים מה היה אז. שמואל סוחר, שישב במגרש,
מספר שבאותו הרגע קפצו שמונה המנג׳רים של מכבי באויר,
התחבקו והתנשקו. במקום המקהלה ״אין אליפות!״ התחילה
לשיר המקהלה :״יש אליפות!״ אחרי זה שיראזי הספיק עוד
להציל שני גולים בטוחים, והמשחק נגמר.

** שנתתיאת הגו ל בעצמי לא הבנתי שנתתי לא רק את
^ גול הנצחון אלא גם את שער הנעילה של הליגה הלאומית,
ואת שער היובל של מכבי — 50 גולים בעונה אחת, ללא שום
הפסד. אחרי שלוקחים אליפות, רצים בסבוב מסביב למגרש.
רצנו ואפילו אוהדי הפועל, שקודם צעקו בוז, מחאו כפיים וצעקו
יחי.
השופט דודקביץ, הוא דודאי, הוא בטח שופט השנה. היה לו
הכבוד לשפוט במשחק הזה. הבטחתי לו לפני המשחק שאם
ישפוט, אתן לו תמונה שלי. למרות שעשה כמד, שגיאות הלכתי
להצטלם איתו ביחד. חבל רק שהעונה נגמרה מאוחר ואני לא
יכול להכניס את התמונה שלו בספר שלי. בינתיים, כל השחקנים
כבר נכנסו למוניות ונסעו, וכל הקהל התחיל להתנפל עלי.
אני כבר אליל אצלם. זד, דבר נורא. כמעט שאחד הפיל
אותי מכל המדרגות. קודם כולם צעקו אלי :״מה מתחת אותנו?
מה מתחת אותנו?״ עניתי להם :״זה כל הקונץ.״ אחד ניגש אלי,
נישק לי את היד ואמר :״זה דוקא טוב שנתת את הגול לפני
הסוף. לא היה להם זמן להחזיר והטלפונים עם כפר־סבא כבר
לא פעלו.״
ניסיתי ללכת, אבל כל פעם היו תופסים אותי ומרימים אותי
על הידיים. ואני הולך ומזיע ולא יכול לזוז. זה היה אפילו

המתיחות לפני המשחק היתד, כמו לפני משחק גמר גביע.
אי־אפשר היה לשחק כמו בני־אדם. היה רגע במשחק׳ שכמו
שהרתחנו 1:0יכולנו גם להפסיד באותה תוצאה. בעצם היתד,
לנו כמעט כל הזמן שליטה מוחלטת במגרש. רק מה — לא
היו גולים. הירושלמים סגרו את עצמם בהגנה צפופה, ועלי
לבד עמדו איזה שני סטופרים. לא נתנו לנו לפתח את המשחק.
הם שיחקו כמו פראים׳ בכל הכוח. היה שם כושי אחד, שהיה רץ
במקום אל הכדור ישר אלי. איך שהייתי רואה אותו רץ
הייתי זז הצידה. בזמן האחרון לא פוצעים אותי בכלל ברגלים
אלא דתקא בכתפיים. בעצמי אינני יודע איך הם מגיעים כל
כך גבוה. אז כדי לשמור לפחות על הראש בשביל טוקיו,
נזהרתי שלא יורידו לי אותו.

> מרות שי רו ש לי ם עוד רחוקה מלהיות בין קבוצות
? הצמרת של הליגה הלאומית, היא קבוצה לוחמת וכל
הכבוד לאנשיה שהם יודעים איך להלחם. במגרש, כמו שאמרתי,
היתד, אוירה של גמר גביע. כל הזמן יכולתם לשמוע שתי
מקהלות :״שייע הביתה!״ ו״אין אליפות!״ וכשהתוצאה נשארה
0:0התחלנו בעצמנו לפחד קצת.
היו לנו איזה ארבע־חמש הזדמנויות בטוחות, ויחס הקרנות
יראה את זה. אלא שהמגרש הוא קצת לא ישר ומרמה, וחוץ
מזה הקהל שצועק כל הזמן ״לא תיסע לטוקיו!״ בילבל את
המוח. לא שאני מתרגש מזה. לחצנו ולחצנו והגולים לא באו.
לשוער הירושלמי שיראזי היד, יום גדול. יום גדול מאוד•
שלוש דקות לפני הסוף הכנסתי את גול הנצחון. בזמן
האחרון הכנסתי אולי עשרה גולים של הרגע האחרון. מענין
שתמיד אני תוקע גולים קשים, וגולים שהולכים על בטוח אני
לא מכניס. הגול הזה בדקות האחרונות הזכיר לי משחק של
מכבי בסקופיה שביוגוסלביה. הנבחרת הפסידה נגדם .3:2אני
שיחקתי אז במכבי בתור מגן והתוצאה לפני הסוף היתד2:1 ,
לטובתם. אז ג׳רי בית־הלוי אמר לי לעלות. רגע לפני הסוף
עליתי ונתתי את שער השומן. היהודים אמרו לי אז: החזרת
את הלב שלנו למקום.
ככה זד. היה גם הפעם. היו איזה שבעד, איש בתוך ד,־.16
הכדור הגיע אלי מרפי לוי. עשיתי הטעית־גוף למגן, ושיראזי
השוער יצא לקפוץ לי על הרגליים. בקצה השפיץ הספקתי עוד

סשרט

כ דו רג ל
נחמה לנ ח מי א ס
ביום בו הסתיימו משחקי הליגה הלאומית
לכדורגל, על קנוניותיהם ושערוריותיהם,
הופנתה התענינות חובבי הכדורגל בארץ
אל 17 צעירים שכונסו בבית המרגוע ב־שפיים.
בעוד שבוע ימים ימריאו 17
הכדורגלנים הנבחרים של ישראל לטוקיו,
שם יתמודדו במשך שלושה שבועות על
תואר אלופי אסיה בכדורגל. אלה שהיו
סבורים, כי לפחות אינטרמצו ספורטאי קצר
זה יהיה נקי מכל תככים, עמדו כבר השבוע
על טעותם.
כי למחנה הנופש בשפיים כונסו רק 16
כדורגלנים. הכדורגלן ר 17׳,שהיה צרין

האלופים*
יותר מאשר בתורכיה, שגם שם הרימו אותי על הידיים. לא
מצאתי את המונית של החברה והכניסו אותי לאיזה אוטו של
דן, למרות שאני נהג באגד. ואוהדי הפועל ירושלים הורידו את
הראש ואמרו :״נו, השבוע כבר תשמיץ אותנו בעתון.״ אבל
אתם עדים שלא השמצתי. אני בכלל לא מתרגש מזה שלקחנו
את האליפות, כי מאז 1946 לא לקחנו אותה רק פעמיים.
לא הספקנו עוד לנוח ולקחו אותנו למחנה הנופש של הנבחרת
בשפיים. בערב היתר, לנו אסיפה ושחקני מכבי ביקשו חופש
ליום חמישי, מפני שמוכרחים לעשות איזה נשף לכבוד האליפות.
פתאום קם בועז קאופמן מהפועל פתת־תקוה ואומר :״גם לנו
יש נשף ביום חמישי.״ זה בטח נשף לכבוד המקום השני.
בעצם גם הפועל כפר־סבא יכולים לעשות נשף, מפני שהם
ירדו מהליגה הלאומית ועכשיו בליגה א׳ יהיה להם יותר קל
לשחק. רק שהם לא יקבלו חופש לכבוד הנשף הזה, מפני שאין
להם עוד אף שחקן בנבחרת.
• בנדודי, אהרונסקינד, נחמיאס, גלזר, לוי, רבינוביץ, רזניק,
ריגל, גלזינגר, מתניה, גולדשטיין.

לנסוע, המקשר השמאלי של מכבי תל־אביב,
יצחק נחמיאם בן ד,־ ,22 לא הוזמן עדיין
לסגל הנוסעים. נחמיאס, יליד יתן, שיחק
עד כה ארבע פעמים בנבחרת ישראל. השנה
הוא נמצא בשיא יכולתו, אחרי שהתגבר
על הססנותו הטבעית לכניסה חזקה
ביריב ולהתנגשויות גופניות. אולם המזל
הרע היה בעוכריו. לפני שלושה שבועות
נפצע נחמיאם בידו וברגלו, נמצא במצב
שהעמיד בספק את צרופו לנבחרת.
ה פ צו עלא שי ח ק. למרות זאת החליט
מרכיב הנבחרת, אלוף־משנד, שמואל
סוחר, לצרפו לסגל, לנסותו במבחן אחרון
בשבת האחרונה. סוחר, שהיה בטוח כי
נחמיאם ישובץ בין י״א כדורגלני מכבי
שהתמודדו השבת נגד הפועל ירושלים, נסע
במיוחד לבירה לבחון את כושרו של נח־מיאס.
להפתעתו נוכח סוחר כי נחמיאם לא
עלה כלל למגרש.
שמועות זדוניות, חסרות כל בסים, טענו
כאילו רצה סוחר שנחמיאס ישחק בשבת

האחרונה, בהיותו עדיין פצוע, כדי להכשיל
את מכבי. שמועות אלה דחפו את הקבוצה
דווקא לא לשתף את נחמיאם במשחק. וכך,
מכיוון שלא הוכיח את כושרו במישחק
זה בפני סוחר, הוצא נחמיאס מהנבחרת.
הוצאתו של נחמיאס עוררה סערה במרכז
מכבי. כמד, עסקנים אף איימו להשבית
את כל כדורגלני מכבי ולהמרידם. אולם
הם נרתעו מצעדזה, מכיון שהיה ברור
כי כל מרד כזה יסתיים בכשלונם: סוחר
היה מעדיף להרכיב נבחרת ללא שחקני
מכבי מאשר להכנע למרד.
אחרי שנוצר כבר תקדים ששחקן נבחרת
הוצא מהסגל והוחזר אליו, במקרהו של
יעקב חודורוב, הופעל תקדים זה שנית.
נבחרת
על כן, כאשר תתמודד השבוע
הכדורגל עם נבחרת ב׳ ,ישותפו במשחק
שני שחקנים: יצחק נחמיאס׳ ורחביד, רוזג־באום
מהפועל תל־אביב, אשר יתחרו שניהם
על המקום ר .17-,תהיה זו הנחמה ל־נחמיאס,
שחבריו לקבוצה הכשילו את נסיעתו.

בעריכת לילי גלילי
מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מבין
המשתתפים בשליחת חוסר לעמוד זה יזכה מדי
שבוע בפרס של 10 לירות. הזוכה בפרס זה
השבוע היא הקוראה מאירה דויטש, תל־אביב.

עצהטורו? יודקה ישב עם החברה, וכשהם השתתקו לרגע והיתה לו הז־ומנות
להשמיע איזו מילה, סיפר להם מה, לדעתו, היא השיטה

בחיים. .אין דבר כמו לקום בשש בבוקר, לקחת מקלחת קרה כמו קרח, לרוץ שני
קילומטרים מסביב לבניין ועד הפועל — עוד לפני ארוחת הבוקר.״ שאלו החברה:
״כמה זמן אתה כבר עושה את זה?״ השיב יודקה :״אני מתחיל החל ממחר.״
מאירה דויטש, תל־אביב

העחת^שול״כן
בן־גוריון הבטיח לפתוח בכוח את שערי האוניברסיטה בהרהצופים

...ו בינ תיי ם נעל את שערי בתי־הספר גפני תנועתהצו פי

ראש הממשלה סובל לאחרונה מכאבי שיניים

שין ־אלןז, שי ן ־ כי ת^ .
המתווך הכושיד״ר ראלף באבץ׳ יחזור לטפל בבעית הר הצופים...

ה יש נהכושי את עורו -של המלך חוסיין?

איזה מחזה הציגו ערביי אום אל־פחם, שכונסו על־ידי נאמני מפא״י?

בואו נעשו! ז()1יבה...
התגנבנו לשמוע מה אומרים ילדינו
החביבים בעני! העצמאות ועלה בידינו
לרשום את השיחה הבאה.
עירנ׳לה: יום העצמאות זה החג הכי
יפה. אבא הבטיח ללמד אותי לנהוג
בהנרי ג׳ של הממשלה.
פועה: שוויצר אחד, בטח אפילו לא
יודע מה זה יום־העצמאות.
עירנ׳לח: כאילו שאת יודעת.
פועה: כן נכון, לנו חנה סיפרה בכיתה
את הכל. פעם לא היה כלום. רק
ביצות וברחש וערבים והלכו ברגל ורקדו
הורה, ואז באו החברים ועשו את
המדינה.
צפרירית: וגרו אז באהלים ולא היה
בכלל מה לאכול. ואבא שלי היה מביא
בלילה יהודים רטובים מחו״ל.
עידנ׳לה: למה דוזקא בלילה?
צפרירית: כי האנגלים לא הירשו לו
לעשות עליה בלתי־חוקית ואם לא היתד,
עליה אז אנחנו כולנו לא היינו פה.
משה׳לה: מה את רוצה להגיד, שאנחנו
מעליה בלתי־חוקית?
פועה: אתה סתם טמבל. אם לא היו
באים לארץ היהודים אז כולנו היינו
ערבים.
עמית׳לה: אני לא, כי אני ג׳ינג׳י.
פורת: יום העצמאות זה החג של
המדינה. זה חג חשוב מאד כי המדינה
זה העיקר בחיים.
עירנ׳לה: לא נכון, הקיבוץ־המאוחד
יותר חשוב מהמדינה. אבא אמר שהקיבוץ
מחזיק את המדינה והמדינה
סתם מפריעה לו.
צפרירית: נכון מאד. זה לא יפה
מצידה. גם חנה אמרה שאנחנו עושים
טובות למדינה והמדינה לא מחזירה לנו.
אתם יודעים, הבחור של חנה הוא אדון
מתל־אביב, אבל הוא חבר מפלגה ובעד
קיבוצים.
פועה: כן, היא בכלל מורה איזנית
והיא סיפרה לנו על המצב הקשה של
הקבוץ ושהחברים המבוגרים כבר לא
כל כך בסדר.

עירנ׳לה: אבא שלי בסדר גמור. הוא
דואג כל הזמן בממשלה, שיבואו אנשים
לקיבוצים, אבל הם לא רוצים לעבוד
ורק אוכלים ארטיק וגרעינים כל היום.
משה׳לה: כל האבות והאמהות שלנו
כבר משומשים, אני חושב.
צפרירית: נכון מאד, הם מחכים שנגדל
ונהיה דור העתיד, כי צריך להקים
איזה 10 קיבוצים בנגב.
פועה: ילדים, אני אומרת לכם שהמצב
בקיבוץ חמור וצריך לעשות משהו.
עירנ׳לה: צודקת 100 אחוז. צריך
לעשות ישיבה.
נושה׳לה: אני כבר יושב.
עירנ׳לה: טומטום! ישיבה זה כשיש
מצב קשה אז החברים יושבים ביחד
ומדברים.
צפרירית: אז לא כדאי, צריך לעשות
הפתעה לחברים לכבוד יום העצמאות.
אולי נחשוב על מה שלא בסדר ונתקן
את זה בשותף.
משה׳לה: בסדר. אבל אם תגידו שאסור
לסחוב שסק מהגנים של החברים, אני
לא בשותף.
צפרירית: ונביא את כל ההצעות לחנה
בכיתה.
כולם: יופי של רעיון ..יאללה, לחשוב,
לחשוב.
עירנ׳לה: בהתחלה אנחנו צריכים
להקים 10 קיבוצים בנגב, כי אבא סיפר
שהערבים רוצים לקחת לנו אותו.
פורת: הנגב זה דבר חשוב מאד.
משה׳לה: נכון וגם נחליף את הבחורים
באילת. רן ישמח נורא בגלל גליה.
פועה: אתה סתם גס.
סשה׳לת: תשתקי טיפשה. כולם כבר
יודעים שהם חתן וכלה.
עימ׳לה: טוב, אם אחד חושב ככה
ואחד לא, עושים הצבעה. יש מישהו
שמתנגד לנגב ולאילתז
אין. אז אנחנו נקים את המשקים
ונלך לאילת
״בקיבוץ״ ,שבועון הקיבוץ המאוחד

כזבים לילקוט
רמז ד ק
במיפקד הגדוד הראשון של הפלמ״ח,
שנערך במשמר־העמק במלאות שנה לשחרור
המקום, נאלצנו לשמוע הרבה
נאומים בנידון. הדבר הרגיז אותנו מאוד,
כי אנו התגייסנו לפלמ״ח כדי למות
בקרבות ולא בצורה שכזו. אחרון אחרון
דיבר בנסוב. הוא סקר את הימים
הראשונים של משמר־העמק, את תנועת
השומר־הצעיר למיום היוזסדה ואת תולדות
הפלמ״ח, השזורים כחוט השני
במסכת הגבורה של העם היהודי. יותר
מכולם סבלה המחלקה שלנו, שהתכבדה
ביריות מטחי־האש ועמדה בחגור־מלא.
״מה דעתך,״ שאלתי את יוסקה ה־מ״מ
,״האם קורה שכדורים נפלטים,
במפקד כזה?״
יוסקה השתהה לחשוב בדבר, אבל
החבר׳ה היו בטוחים בהחלט — זה
קורה, בטח שזה קורה.
קול יריד, בודדת הפסיק לפתע את
התפתחות תנועת הפועלים בשנת 1938

חמ שירים
מעשה בבחור לעניין,
באחת -לא היה מעוניין.
הסביר הוא :״כהורות
רק פראי בעשרות ! ״
הוא עדיין רווק. פרט קטן.
אמיק ויוסי אמיתי, גבולות

״שגבו טרבחז רא גזנבגגר רך. אבי רא אגז; רך גט־!״

מעשה כילדה, שמה ימימה,
ששיחקה כל הזמן ״אכא־אמא״.
עת פרחה ונדלה
לשחק לא חדלה
אף לכנה לא היה אלא -אמא.
מאיר דרור, חולון

ומטוב, תודה לאל, הבין את הרמז,
דיבר רק עוד חצי שעד, ותיכף הפסיק.

כיבוד ק ל
כשעלו הבריטים לערוך חיפוש על
ספינת המעפילים, הסתתרו מוקה ו־יוסל׳ה
בסליק שהוכן עבורם בקרקעית.
ומיד, כדי לא לאבד זמן, התחילו לבדוק
את מלאי המזון. הבדיקה העלתה, לשמחתם,
כי פרם לכמה ג׳וקים במצב רע,
מכיל המאגר עשרות קופסאות שימורי
אננס.
לאחר שעברו עליהם בנעימים שלוש
יממות של אננס והיוצא מזה, נפתחה סוף
כל סוף אפשרות לצאת והשניים ניגשו
לבית הוריו של מוקה. ההורים התרגשו,
התנשקו, חיממו מים והאם הכריזה
כי יש לחוג את המאורע באופן
מיוחד.
ובדברה — הניחה על השולחן, בארשת
חגיגית, קופסאת שימורי אננס.
זהר

טעות לעולם צודקת
קרבות חריפים בלינה א׳( .הארץ)
שמואל ניר, חדרה
כולם נרדמו מאפיסת נוחות.
הצגת חזיות סימון משאר( .הארץ)
בועז ירדני, חיפה
כביסת לבנים פומבית.
ילאחר שנים רבות הפך משחקן למאבן.
(חדשות הספורט)
מרדכי דן, תל-אביב
חזרה לתקופת האבן.
פעילות באגרון טרוריסטי( .הארץ)
יצחק זלמן, תל־אביב
מחתרת ראשות עירית ירושלים.

קולמע
סרטים
ב ת רומא והגברי
לילות ל3 ,יריה (צפון׳ תל־אביב; איטליה)
הם לילותיה של יצאנית רומאית קטנה
ומכוערת (ג׳ולייטה מסינה) ,דמות גוצה
המכוסה בפרוזה וגורבת גרביים לבנות, אחת
מני רבות הממלאות את מדרכותיה של רומא.
אולם לא מקצועה של קביריה משמש
נושא לעלילת הסרט. הוא אינו מציג את
דרכה של קביריה לזנות או את בעיתה הציבורית,
אלא את נפשה ונשמתה של היצאנית
הקטנה.
זהו סרט גדוש פיוט, ממש בעולמה הפנימי
של קביריה. למרות מקצועה והגסות
החיצונית שסיגלה לעצמה, קביריה היא ילדה
חולמנית החולמת על בית משלה, גבר משלה,
וחיים משל עצמה.
לא קביריה היא הרעה. העולם שמסביבה
הוא רע. כשהיא מבלה עם אהובה בחיק הטבע,
מתפעלת מיפי הנוף׳ חושב האהוב
על כספה. הוא מסילה לנהר ובורח עם ארנקה.
את נקמתה בנשים ההגונות נוקמת
קביריה כשהיא מבלה לילה בחברתו של
שחקן ידוע (אמדיאו נאזארי) ,בנסותה לשעשע
את הגבר שאהובתו עזבתהו. אולם הגבר
חוזר אל אהובתו ואילו קביריה מבלה
את הלילה באמבטיה עם כלבתו.

אלא שהיא עוד מציבה לעצמה מטרה להפוך
לפילגשו של מנהל משרד ראש הממשלה —
״אידיוט מושלם, אולם אדם ישר,״ כדברי
ראש הממשלה עצמו.
סדי קולק יכול רק לקנא במצבו של חברו־למשרה
הצרפתי. כי בישראל אין ראשי הממשלות
מכריחים את מנהלי משרדיהם לשאת
את בנותיהם. אולם מצד שני יכול מר
קולק לברך על עובדה זו. אף בת של ראש
ממשלה ישראלי אינה דומה לבריג׳יט בארדו.
יתרונות לכרית. מה שעושה את הפריסאית
לקומדיה מצויינת, הם ללא ספק
התוארים של גיבורי העלילה. כי אם בעל
מצמיח קמים לאשתו, וזו מחליטה להשיב
לו מידה כנגד מידה׳ הרי מה שמתרחש אז
יכול בקושי לספק חומר לסרט חיוור. אולם
כשהבעל הוא מנהל משרד ראש הממשלה,
ואשתו, בת ראש הממשלה עצמו, מחליטה
לבגוד דווקא עם נסיך ידידותי (שארל
בואיה) ,הבא לביקור רשמי בצרפת יחד עם
אשתו המלכותית, מתפתחים מצבים, שהצופה
הישראלי, המצטער בסתר ליבו שאין לו
ראשי ממשלה כאלה עם בנות כאלה, משסע
בכל כמה דקות את הסרט בסערת־צחוק.
הזוכה העיקרית במחיאות־הכפיים היא ב.־
ב ,.העושה בסרט זה אותם הדברים שעשתה
בסרטיה הקודמים, אבל קצת יותר. זהו
ללא ספק סרטה הטוב ביותר עד כה. אפילו
שונא־צרפת המושבע ביותר ישתכנע, אחרי
שיראה את הגברת בארדו, כי לברית בין
צרפת וישראל עשויים להיות
כמה יתרונות בולטים ומושכים.

קרח
ח סר־ הב ע ה
ג׳י ן איג ל ם (נזוגרבי,
תל-אביב; ארצות־הברית) היא
אחת האכזבות הגדולות ביותר
שנראו לאחרונה על
הבד. סיפור חייה של כוכבת
הבמה והבד האמריקאי
של שנות השלושים, יש בו
לכשעצמו מטען דרמטי מבטיח•
זהו סיפורה של נערה
חולמנית, שכל האמצעים היו
כשרים עבורה כדי להיות
כובבת. היא עשתה זאת בדרך
הקשה: ממלצרית קטנה
הפכה נערת קרקס, ומשם
קפצה, אחרי לימודים מייגעים׳
אל מרכז זרקורי ברוד־ביי.
איגלם זכתה לפירסום
עולמי כשגנבה את הזכויות
לתפקיד הראשי במחזהו של
סומרסט מוהם הגשם — סיפורה
של היצאנית סדי תונד
פסון, אשר נתפסה לשכרות
ולסמים משכרים ולבסוף
התאבדה.
אולם קשה לתאר מה עשתה
קים נובק לג׳ין איגלם.
דרוש כשרון מיוחד כדי לכארדו
*״הפריסאית״
שחק כל כך רע, כשם שביבי
ומנהל המשרד של ביג׳י
משחקת קים נובק בתפקיד
הנוכל השלישי. הגבר השלישי שהיא דרמטי זה. מתחילת הסרט ועד סופו היא
נשארת גוש קרח קפוא חסר־הבעה. שום
פוגשת בו (פרנסואה פרייה) עושה רושם
שינוי בטון ובצורת הדיבור שלה אינו נובע
תמים ביותר. זהו פקיד רגשני, המביא למהמצב
שקדם לו. בעיני רוחו יכול הצופה
כל פגישה עמה קופסת ממתקים.
לראות בנקל את הבמאי צוזח ונותן׳הוראות
קשה לדעת אם הפקיד הממשלתי העניו
לעלמה נובק, כיצד לשחק.
הוא נוכל מקצועי או שיצרו גבר עליו בשאילו
לא היה הסרט מבוסס אך ורק על
עת חולשה• גם הוא בורח עם כספה של
דמותה של ג׳ין, יתכן ומאמצי המישחק הקביריה.
אולם האשה הקטנה אינה נואשת:
היא חוזרת להתחיל את חייה מחדש וליפול כנים של ג׳ף צ׳נדלר בתפקיד הגבר בחייה,
ואלן מורהד בתפקיד מורתה, היו מצילים
שוב בפח שגברים שואפי־בצע יטמנו לה.
את הסרט בחלקו. אולם כמו שהוא׳ אין הסרטו
של פדריקו פליני, בעלה של מסינה׳
סרט סיפור עליתה וירידתה של ג׳ין איגלס
הוא סרט גיאוריאליסטי ללא מטרה. הוא
אלא סיפור כשלמה הנורא של קים נובק.
אינו מבקר ואינו נלחם עבור משהו; הוא
פשוט מציג ברגשנות את עולמה של יצאנית.
מבחינת אחידותו ועצמתו נופל לילות תדריך קביריה מפרטם הקודם של הזוג פליני, לוז־אלה
הסרטים המוצגים השבוע בערי הסטראזה.
אולם ללא השוואה בין שני הסארץ׳
אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
רטים׳ לילות קביריה הוא יצירה גאונית בפני
עצמה, שאסור להחמיצה.
• ן$מק השלום >גת, תל־אביב) —
שני ילדים וכושי מחפשים בסרט יוגוסלבי
ב. ב - .קצת ותר
אחר עולם ללא מלחמות.
צרפת)
תל־אביב;
הפריסאית (מגדלור,
• לילות לכנים (ציון, ירושלים) — מתחלפים מדוע להסביר הוא סרט המנסה
האיטלקים מסבירים את דוסטויבסקי, בסרט
ראשי ממשלת צרפת במהירות כד. גדולה.
רומנטי. מריה של, מרצ׳לו מססרויאני.
מסתבר כי האשמה אינה אשמתם של ראשי
• התשוקה המוזרה (אורלי, חיפה;
הממשלות עצמם, אלא של בנותיהם. בת
מעין זו היא בריג׳יט בארדו. לא רק שהיא — מישל סימון מנסה להקים דור המשך,
נוהגת בשאנז־אליזה במכונית אדומה, שמק־ ללא אהבה. טרגיקומדיה פילוסופית•
• לילות קיסריה (צפון׳ תל-אביב) —
לט הרדיו שלה מעיר את כל דיירי הרחוב;
ראה לעיל.
לא רק שהיא מנשקת לאביה ראש הממשלה
נשיקת לילה־טוב העשוייה לבלבל גם רא•
הפאריסאית (מגדלור, תל־אביב)
שים יותר שקולים מאשר ראשי ממשלות; — ראה לעיל.
העולם הזה 1076

{ תשבץ 05118:1גוג 1 0 7 6
מ אוזן .1 :טעם
הסוכריה; .4מ ייסד
תורכיה ה צעירה;
.10 בית
הציפור; . 11 הי טל;
.13 אחד מ אחי
דינה; . 14
תעופה; .15 מכ שיר
ניווט; .17
מחבר המרד על
הקין; . 19 שירות
משלוח חבילות
מארצות הברית;
.20 ריב; .22 חברת
תעופה פני מית;
.25 נוכרי
שעבר לגור ב ארץ
ישראל; .26
קריקטוריסט! ישראלי;
.27 ישראל
דורשת אותו חופ שי,
במיצרי אילת; .30 מדינה ב מרחב
שלפני חורבן בית המקדש; .32
סמל אחדות העבודה; .33 מספיק; .34
מספר הפרק לפני האחרון בספר דני אל;
.36 מזון נסים; .37 רושם את
תצרוכת החשמל; .39 המעצמה שהח ריבה
את הבית השני; .41 כלי תחבורה
מלחמתי; .42 לירה ישראלית; .44
אוצר; .46 חיוני לצנחן; .48 דינה
ליעקב; .50 כן; .51 גובה; .53 שושן;
.55 חזה; .57 דוקטור, אבל׳בצורה
המקובלת יותר; .58 תואר כבוד עותו מני;
.59 תחנה במדבר; .60 תעלומה.
מ אונ ך .1 :אתר; .2בפרדסים; .3
כילי; .5על השרוול של החייל; .6
דתי; .7יחידת חשמל; .8חסר כל

למבוכרים |

תוכן; .9מגורי החיילים; . 12 משקוף;
.15 פחד; .16 מלומד; .18 ההומוריסטן
בארץ; .21 אהד מחלקי המזלות; .23
דל; .24 תל חורבות; .26 אדון, ב ספרדית;
.28 מצבה; .29 סופרת אמרי קאית׳
המרבה לכתוב על סין; .31
השנה השביעית בחקלאות; .32 כלי
הקשה; .35 מלת ברירה; .37 פרווה
משובחת; .38 בדיחה; .40 מרכז מו רים;
.41 אסור לתת אותו למכים; .43
מטבע יפאני; .45 כרוז; .46 מופץ ב ארץ
בעיקר על־ידי תלמה; .47 אחוזת
אדמה; .49 ירק ירוק; .52 אוד שניצל
מאש אך איבד את ראשו; .54 דרישת
שלום; .56 חברת תעבורה ציבורית;
.58 ארג.

קורם מזורז

1נפתח סמאל |

סידרת מועמדות ראשונה
שאלון מועמדות
את השאלון הזה זכאית למלא המועמדת
עצמה, וכן כל אדם אהר המעוניין להמליץ
על מועמדת, המתאימה לדעתו לתחרות•

אלו הן ארבע המועמדות הראשונות, כתחרות על
תואר ״מלכת המים ,״1958 הנערכת מטעם מערבת
״העולם הזה״ .תמונותיהן של יתר המועמדות
תתפרסמנה כעתון החל משבוע זה, עד
למועד סיום התחרות, בנש?,ציבורי גדול, בהשתתפות
מיטב אמני ישראל. כנש!? זה תבחר ועדת
השופטים את הצעירה הישראלית אשר
תסמל את התכונות החיוביות של העם היושב
לחופי ימים. לזוכה יוענק בתר ״מלכת המים״

והיא תישלח על-ידי ״העולם הזה״ לסיור בילוייב
והיכרות מקי!? ,לאורך חופי הים התיכון. כן תזכינה
המלכה וסגניותיה בשפע מתנות.
התחרות פתוחה לצעירות בנות בל הגילים. כל
מועמדת צריכה רק למלא את השאלון המתפרסם
כעמוד זה. אם אץ בידה תצלום הנראה לה במתאים,
תודיע על כך לועדת התחרות והיא תדאג
לצלמה. במו-בן ישוטטו צלמי התחרות בחופי הארץ
ויצלמו מתרחצות שתיראנה להם במתאימות.

השם-- :
מצב משפחתי:

::118* 2

הכתובת המלאה
שנת הלידה :
מקום הלידה :
שנת העליה:
נוכה-- :
צבע שיער
צבע עיניים— :

השכלה קודמת:

עדימז פנלר

היא תזשבת תל־אביב, בת 16
וחצי. שערה חום, עיניה חומות,
גובהה 169ס״מ. עלתה מרומניה ב־ .1948 פקידה בחברת ביטוח.

ידיעת שפות :
שרות צבאי (מקצוע ודרגה^ :

מקצוע או שטח לימודים— :
מקום העבודה או הלימודים :

האם המועמדת היתה או הנה חברה
בתנועת־נוער, תנועה קיבוצית, ארגון
ספורט, להקה אמנותית או כל אגוד אחר?

שדה ז מיר

צברית בת תל־אביב ו־ 25 אביבים.
שערה חום כהה, והיא נמנית על נערות
הזוהר של החברה הישראלית. אף היא פקידה בחברת־ביטוח.

פרט איזה ומתי

חוכבויות :
אס אחד הפריטים׳ אינו חל יעל המועמדת,
אל תמלא אותו. יש לצרף לשאלון זה
את תולדות החיים של המועמדת, עד
כמה שהן ידועות לממלא שאלון זה.

נא לשלוח את השאלון הממולא
בצירוף החומר למערכת העולם
הזה, ת .ד , 136 .תל־אביב ולציין
על המעטפה ״מלכת המים .1958״

נא להדביק את תמונת המועמדת כאן.

ח 7זיה גיגצבורג
צה״ל-.פתח־תקוואית בת 21 שצזלמוז בבריכת השחיה בתלאביב.

ז>וה פיול

הינה בת , 17 פקידה, שאפתנית בשטח הבידור
והמוסיקה. מזה שמונה שנים היא
פורמת על פסנתר ולומדת מישחק ומוסיקה. גובהה 172ס״מ.