גליון 1077

ענו פריו׳ עור
ודמי הגגנדס

נתנם -ושוחח־לפני
חודש״ס

111331ס1די1ח
י וציו! שמוי־כסף! 11 יו״ן ון ייז! 1זוווו ד וזז דקווווז

—יזוזו— —

—1!11 ישזיזח — י 1ז ן

ך1ואמ 01 אין ה1א
נ אחראי למעעדו?

העורך הראשי:
אודי אבנרי
ראש המערכת:
שלום כהז
עורך משנה:
רוב *יוזז

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען לנוברקים :״עולחפרס״.
הסוציא לאור: העולם הזה בע׳־מ.
דפוס משח מוחם בע״נז, ת״א, טל.62239 .
הוזפצח: דוד מופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודע• ת.

אין בארץ עתונאי המכיר את תימנע כמו
אלכס מסים. כרב־סמל בחוות־הגדנ״ע באר־אורה,
ביקר בתימנע כמעט יום ביומו. לאחר
מכן, כשהצטרף למערכת זו, קיבל לידיו
את האחריות לעניני הערבה, ירד אליה כל
כמה שבועות כדי לעדכן את היכרותו. השבוע,
בפעם הראשונה, כמעט הרגיש את
עצמו עציר בתימנע.
חקירתנו בעניני תימנע נמשכה כמה חודשים.
מאז התגבשה במערכת ההכרה שמשהו
י יסודי אינו כשורה שם — פרי עשרות
שיחות עם עובדי המפעל. ביום הרביעי האחרון
ירד מסים שוב למפעל, אחרי שחברת
מחצבי ישראל ומשרד הפיתוח פירסמו הודעה
בה נאמר :״מפעל הנחושת לא שותק.
הרצתו נמשכת. סופר העתון הבוקר (שפיר־סם
לראשונה כי חלה בו תקלה יסודית),
יכול היה לברר דבר זה בנקל, אילו פנה
להנהלת החברה או להנהלת משרד־הפיתוח.״
מסים לא ראה טעם רב לפנות למשרד־הפיתוח.
כי עוד בראשית אפריל פנה לדובר
המשרד ולמשנה המנהל הכללי, כדי לקבל
את עזרתם לחקירה. משרד הפיתוח, שעמד
על שיטותיהחקירה היסודיות של העולם תזה
עוד בפרשת סדום, רק הפנה את הכתב
לדובר חברת מחצבי ישראל. הלה הבטיח
לכתב שיזמינו אותו תוך יום־יומיים במיב־רק
לביקור רשמי במפעל ובמעבדות.
עברו שבועיים, שום מיברק לא הגיע. בשבוע
השלישי הגיע מיברק ממנהל מחצבי
ישראל, אליעזר בודנקין, אל מזכירתו:
״אבקשך להודיע לעתונאי אלכם מהעולם
הזה: לא נוכל לטפל בו בימים אלה• לכן
גא לבקשו שידחה את נסיעתו.״
עתה כבר היה ברור כי המפעל מנסה להסתיר
משהו. הכתב פנה שוב לדובר מש׳
רד־הפיתוח׳ בכתב ובטלפון. התוצאה: אפס.
סבלנותו של מסים פקעה. הוא ירד ל־תימנע,
ללא הזמנה. המנהלים, שבאו במקומם
של המנהלים שהכירוהו היטב, דרשו
ממנו לזהות את עצמו ולהראות את תעודת־העתונאי
שלו. אחר־כך הגישו טמפו, סודה
וקפה, ארוחת־צהריים דשנה ושיחה נעימה,
אולם סירבו לדבר ״לפירסום״ — עד שתתקבל
תשובה למיברק ששיגרו להנהלה בקריה.
בינתיים נאסר עליו במפורש לבקר
בשטח המפעל — אותו הוא מכיר ככף ידו.
לבסוף נתקבלה התשובה: בקרוב ייערך
סיור עתונאים מודרך׳ ושם ״יוסבר הכל״.
אם הכתב רוצה בכל זאת להישאר במפעל
— הרי המיברק הרשה לו זאת, בתנאי שלא
יינתנו לו הסברים.
היה זה יחס ילדותי. אם חשב מישהו
שאפשר לעצור באמצעים כאלה חקירה של
העולם הזה, הרי מוסב שיהרהר בדבר שנית,
לאור הסידרה שראשיתה מתפרסמת בגליון

בחודש שעבר סיפרתי לך במדור זה על

עורך כיתוב:
רילביהשת

עורך תכנית:
*וזרוו אוד

כתב בכיר:
אלי תבור

צלם המערב,ת:
אריוזקרז

חברי המערכת:
מנשה בר־ריין, שייע נלוו, לילי גלילי,
רויר הורוביץ, רותי ורד, אברהם וזרמוו,
עטאללה מנצור, אלכם מסים, אביבה פגו,:
עמום קינן, שלמה קרן.

הבדיחה שגילינו בארכיון העולם הזה, בשעה
שהבינונו את גליון העשור. העורך
מלפני עשר שנים שלח לצינקוגראפיה תמונה
של שני גיבורים חמושים, ביקש להוציא מן
התמונה את הבקבוק שהיה ביד אחד מהם
(העולם הזה )1074 הוא סבר כי אין זה
נאה לגיבור עברי, היוצא להגשים את חזון
הדורות, להחזיק בידו בקבוק. לגבי העורך
היה זה מובן מאליו שהבקבוק הכיל קוניאק.
השבוע קיבלתי מכתב מאליעזר ירימי, מרמת
הטייסים, תל־אביב׳ שהוסיף בדיחה על
בדיחה. כתב ירימי :״עלי קצת לאכזב אתכם.
הבקבוק לא הכיל משקה לבני־אדם,

רימון הסרחון

המפקח הולך

לא אנזים אם אומר, שפיטוריו של סהר
(העולם הזה )1075 מהוים את אחד הנצחונות
הגדולים שלכם. אם היה גורם שהעז להטיל
את ההאשמות הנכונות באיש הנכוז ובצורה
חד־משמעית כל כד, היה זה רק העולם הזה.
עצם העובדה שהתביעה במשפט עמום בז־גוריוז
כוונה רק נגד שורת המתנדבים ולא
ננד המאשימים החריפים יותר, מוכיחה
עד כמה היטבתם לקלוע. מצערת רק העובדה,
כי במדינת ישראל צריכים להמתיז שנתיים
על מנת שיושג נצחוז האמת על השקד.
בנסיבות אלה רשאים אתם בהחלט לשעה
של קורת רוח ונאוה.
אליהו אמיר, טבריה
מתור כתבות העולם הזה הצטיירה לעיני
במרוצת הזם! דמותו השלילית של יחזקאל

למרות הבצורת

בקשר למאמרו של העורר על פנקס הזיהוי
(העולם הזה )1075 יש לי מספר
הערות. אפישר להניח בי ראש הממשלה,
בחשבו כי איז להדפיס את האותיות הערביות
בפנקס הזיהוי, יכול וחייב לדוז
בעניו זה בישיבת הממשלה ולא להפגיז
בפומבי לאחר מעשה. בי הפגנות עורכים ייא
אנשי שררה. אולם אסור ופסול הוא לנציי
עובדה זו כחומר לליבוי רגשות איבה. כמי
בז ברצוני להעיר, להנחה התמימה בדיר
האפשרות להפוך את ערביי ישראל למרכז
רוחני של העולם הערבי. הגבול ביז מדינה
ישראל לביז העולם הערבי אינו חומה
סינית. הערבים במדינה יונקים את חש•
ראתם מז העולם הערבי המקיף. שום שיפור
המרי או •שויוו אזרחי, חברותי ופוליטי
לא יועילו לטשטש את המבדיל בינינו יאשר
שדמן, בנימינה
בינם•
_לפי פנקס הזהוי. במו כז ברצוני להפנות
תשומת ליבבם לבעיה נוספת. כל האיברים
אצלנו סובלים מנזקי הבצורת השוררת ב•
ארץ. למרות זאת הגיעו לירי הפלחים אזהרות,
בעברית ולא בערבית, לשלם מפרעות
למס ההכנסה. במקום לקבל פיצויים ותמי-
כות. מבקשים נם בשנת הבצורת טיפים אני
פונה לאהראים •שיטפלו בעניו זה ביב מייא
רחמים ובחוקים יותר קלים וצודקים.
י. סלמן, עיבלין

לשייע אין מושיע

מודל ירימי 1 1948 -־1958
אלא משקה חריף הרבה יותר׳ המיועד ל־טאנקים.
בקיצור, זה היה בקבוק־מולוטוב,
תוצרת עצמית. אני יודע זאת, כי אני הוא
האיש המחזיק בבקבוק. הבחור השני בת־מונה
הוא חברי מאז ועד היום, אברהם
ביבאם. התמונה צולמה בתש״ח, עת שירתנו
שנינו ביחידת חיות הנגב.״
אברהם נפצע בקרב אישדוד, ידו השמאלית
נפגעה קשה. כיום הוא נכה מלחמה, העובד
כפקיד. הוא נשוי ואב לילד. ירימי
עצמו נשוי אף הוא, עובד כנגר בסולל
בונה.
אולם זה עוד לא הכל. היתר. צפויה לנו
אפתעה נוספת. מסתבר כי ירימי הוא גם
בעל הזקן המגודל והכובע האוסטרלי, שתמונתו
הופיעה על שער גליון העשור, לאחר
שהוצאה מתוך ציור גדול יותר של
הצייר בלום.
סמזביס קציר ניצחונות האמת של עתונכם־עתונ
כולל סתימת הגולל על עתוז הרפש ריט
הביא לנו, קוראיו של העולם הזה, רגש י
סיפוק. וכר עמדתי עם הגליוז האחרוז בי
ליד המראה, ואמרתי לעצמי: גם לי
חלק בנצחה האמת הואת.
יצחק בר־כוכבא, ידוש?

במדינה. הכלל ״כל המציל נפש אחת מישראל
כאילו קיים עולם מלא׳ /היה צריד
לעמוד ננד עיניכם.
שאול זוהר, באר־שבע
פרצופה של קבוצת עסקני החצר של בינ׳י
נחשה בפעם נופפת. אבוי למדינה אם אלה
מתכוננים לדישת את מקומו של בינ׳י.
ע. גולדברג, תל־אביב
למרות שאני חייל בשירות חובה בצה״ל,
הוצאתי מדי שבוע חצי לירה מתקציבי
לרכישת עתונכם. וזאת טישוס שפעם אחת
נפל לידי גליו! של רימוז. החלטתי אז,
•שאם מסוגלים השלטונות ללחום בכם באמצעים
פסולים כאלה, חייב אני לעזור לכם.
עתה. כ׳שהתפוצץ רימוז ההפחדה, אני בטוח
שתובלו בשקט להסתדר גם אם אקרא את
עתונכם בחדר התרבות היחידתי.
רב״ט מ. ז ,.צה״ל
טועים אתם בהערכתם, כי רימוז היה נשק
התקפה נגדכם. זה היה נישק הגנה של
המשטר.
יוסף שוורץ, תל־אביב
את מי מעניין רימוז? התאכזבתי כש־הקדשתם
לו כל כר הרבה עמודים בעתונכם.
רשימה קטנה במדור ״עתונות״ ,היתה מספיקה
להזכרת נשמתו הדלה של העלוז.
יהושע נחמני, חיפה

ערר לכוח, והשימוש בו יקיים רק אצל עמים
פרימיטיביים. הבה נסתכל וניווכח כי במקומות
בהם חוסל הסימשל הצבאי (כמו למשל
אצלנו, בעכו) כמעט ואיו זכר לקומוניסטים.
וידוע טוב מאוד שהלחץ והרדיפות אשר נגרמו
ליהודים בנולה, הם שעוררו בהם אה
הרגש הלאומי. הדהד היחידה לחיסול הקומוניזם
ייז ערביי ישראל היא חיסול
הטימשל הצבאי.
אברהם בירומי, ענו
הצדק בטענתכם, בי מאורעות ממיז זה
מגבירים את אהדת הערבים לטק״י. למרור,
שאינני חבר מקי׳י ולא נטיתי מעולם אחרי
התורות המרבסיסטיות, אהדתי נתונה הפעם
לקומוניסטים. המצב ביז הערבים במרינה
הניע אל קצה גבול הסבל, ודעת
הקהל היהודית שותקת לגמרי. מאמיז אנוכי,
וכמוני נם רבים, כי רק אם יצליחו
הערבים להרעיש את הארץ יתבז פתרוז של
צדק לבעיות המיעוט הערבי.
סלים נ ,.נצרת

אלוהים אדירים, מדוע שתקתם כל הזמן?
כיצר יכולתם לא לגלות לאזרחי המדינה
איזו ערימה של פחי וזהמה, של צביעות
ורקבוז, מתגוללת בחוצות, ביז עמודי השביעו!
רימוז (העולם היה?)1076 איני
סבור שטוב עשיתם ששתקתם. כי למרות
שאנשים נזהרים בררד כלל מלגעת בזהמה,
למרות שתפוצתו של ניר הרפש היתה אפסית,
אולי הצליח להרעיל מספר נפשות

טהר. אף על פי בז, באישר ראיתי אותו
צלוב על גבי •שער תעתוז, בלוויי הכותרת
״סהר עף״ ,ראיתי בזה הכשלה •של ארם
כוישל, והתייצבתי באופו אינסטינקטיבי
אריה לבנה, רמת־גן
לצידו • .
הנני להזדהות איתכם בכר, שעל כזר בכור
•שיטרית להתפטר מתפקידו הרם. לפרק את
מישרה המישטרה ולישבצו במישרדים אחרים.
מאחר והנבחר והמייצג היהיר ישל 65 אחיו
מאזרהי המדינה הוא אייש •שקולו נישמע
אחרוז, ואישר אינו אלא כלי־׳שרת בידי אחרים,
בדאי ׳שיניח את מקומו ואת תפקידו
ע. ויקסור, חולון
למיישהו אחי•
מה ייש לבם עוד להניד? רציתם ׳שסהר
ילד? הוא הלך. רציתם ׳שיפרקו את היש.א?.
פרקו אותו. רציתם ׳שרימו! יסנר? נסגר
בבר. רציתם ישמוסינזוז ידפק? נדפק כבר.
מה אתם עוד רוצים? תנידו מהר, לפני
הבחירות, אחרת עלולים לאכזבכם בפעם נוספת.
תמר
אשל, תל־אביב

עלי עשור

הצטערתי לקרוא בכתבה •שפורסמה בגליוז
האחרון כי ׳שבחתם את עבודתי בוועדת הע־שור,
תור המעטת הישגיהם •של חברי לועדה
ו׳של המנהל הכללי, אלוף־מ׳שנה דוד
ניב.
פעולת ליל העצמאות ובמות הבידור וכלל
החגיגות, הנז פרי של וועדה שלמה ואלפי
פעילים בכל הארץ, ולא פרי יוזמתו או פעילותו
ישל אי׳ש בודד אחד.
יעקב אגמון, תל־אביב

אין ערף לכוח

במדור מכתבים (העולם היה )1076 תחת
הכותרת ״דם בנצרת״ ,קראתי את דבריו
של הקורא נ. סיאני מחיפה, והייתי רוצה
לענות עליהם. חו׳שבני שמר סיאני טועה
בהחלט, בדרשו לשים קץ בכוח לסכנה הקומוניסטית.
אל לנו לשכוח שאנו נמצאים
בתקופה מתקדמת במאה העשרים, תקופת
הספוטניקים ושלטו! השכל. בימינו איז עוד

׳שחצנותו •של ׳שייע גיור מנסה כנראה
להשכיח את אישר אנחנו לא שכחנו• :שני
המשחקים הברומליים של מכבי תל־אביי ר-
היפה, אשר חרף עדינותם של שחקני קבד
צתו היהירים, היו נאלצים לרדת מהמגרש
בעירתה ובחסותה של המשטרה, מול תגי-
בתו הסוערת ישל הקהל החיפאי. כאוהד
כדורגל לשמו האמנתי ששחקו הנבחרת הלאומית.
,העומד בפני הוצאת ספרו, יגלה
לפחות כלפי אשף הכדורגל צ׳יקובסקי יחס
ספורטאי וכבוד. צ׳יקובסקי הוא שחקו אשר
נבחר על-ידי גדולי העתונאים בעולם ביז
1נ הבדורנלניס הנדולים של כל הזמנים,
בעוד ש׳ש״ע נלור לא היה אפילו ייז
משה כרמלי, חיפה
המועמדים.
אחרי שקראתי את כתבתו האחרונה של
שייע נלזר ,.מפצח העכוזים״ (העולם הזה
,)1070 פשוט לא יכולתי להתאפק ונאלצתי
קכתוב לכם מכתב זה, ואיתכם הסליחה אם
הוא הריף כמקצת. אפנה מספר טילים לשייע
בכבודו ובעצמו. ידוע לכולנו, שייע, שאתה
השחקן ״ההונז״ ביותר שנברא עלי אדמיה
אינך מסמל להרע אפילו לנמלה על המנריש׳
רק בדרד אנב בעטת בעיטה מאוד לא
הוגנת בצ׳יקובסקי, ובדרר מקרה ניסית גי.-
לבעוט בשוער הפועל חיפה כשהכדור היה
בידיו. למזלכם שיחקתם עם 12 שחקנים
ועם הרוח. לא אתה הוא שהכנסת את ישני
השערים. אחד מהם
הרות. הכנים השופט ואה
השני הכניסה
ועוד הערה קטנה בקשר לפרטיות שאתה
מרבה כל כד להזכירז. ובכז, שייע יקר,
אילו ה-ית אחה מקבל את הפרמיות יש?
0שחקני הפועל חיפה ואוכל כדורגל
שבעה ימים בשבוע כמוהם, היית מזמז נו־טש
את השדה. אנב, שכחת לספר לקוראיה
מי ׳שילם את המניה שלד באשד.
אשת שחקן, תל־אביב
תשובת שייננ לאשת השחקן :״את המניה
שילמתי בעצמי, גברתי היקרה, בעבודת שעות
נוספות ובהלוואות. חוץ מזה, ממתי מתערבות
נשים בכדורגל? זה עסק של גברים.״
במדור תצפית (העולם הזה ; )1075י•
באתם את ירידת קבוצת הכדורגל של הפועה
כפר־סבא מהלינה הלאומית ללינה א׳ .ואבז
נגזרה הנורה על קבוצה וו, שלא השתתפה
בקנוניות המכירות של סוף העונה, לנשור
זהו שכרה של קבוצה, שהלכה ידהר הישרה
למרות ׳שבשני• ממשחקיה האחרונים י־לה
לקנות ארבע נקודות, שהיו מצילות אותה
מירידה. זכורה לנו עור הקנוניה של סוף
משחקי לינה א בשנה שעברה, כשנערד מבחן
חוזר לאחר מכז. מקוה אני שכעתוז לוחם
לצדק וליושר תלחמו את מלחמת קבוצת
השרון האמיצה, שזו לה הפעם השניה לרדת
מהליגה הלאומית. יש לדרוש עריבת טבח!
ביז אריע הקבוצות האחרונות של לינת
הבזיונות, שכל דמיוז בינה וביז ספורט י אינו אלא מקרי בהחלט.
מרדכי דן, תל־אביב
הייתם הראשונים שהתריעו על הקג
במשחקי הליגות לכדורנל אשתקד וה
מדוע הישתתקתם לפתע? האם משום שהי׳
המקופחת היא קבוצת הפועל? אם נם אתם
ה׳שלמתם בבר עם המצב העכור בכדורניי
כנראה שאפסה כל תקוה לשינוי המצב.
יהושע בירן, נתניה
אל ימהר הקורא בירן לקבוע מסמרות, לפני
שיקרא את מדור הספורט בגליון זה.
העולם הזה 1077

ך • פגישה היתה סודית. השתתפו
י 1ב ה פקיד בכיר של הממשלה וחבר־כנסת
ערבי של מק״י.
הפקיד פתח בדיונים .״אנו זקוקים לעזרתכם.
יש מזימה לבטל את המימשל הצבאי
ערב הבחירות הבאות, כדי לרכוש קולות
למפא״י. אתה בעצמך יודע כי אינטרסים
כלכליים חשובים מאד קשורים בקיום המימי
של הצבאי. מאות אנשים התעשרו הודות
לו, שטחים עצומים נלקחו מן הערבים בעזרתו.
מזכירי לשכות־העבודה בערים סומל
כים עלינו שלא נתן לערבים לצאת מכפריהם.
אסור לנו לבגוד בכל אלה.״
איש מק״י שאל במה הוא מתבקש לעזור.
״פשוט מאד,״ הסביר הפקיד .״עליכם לארגן
מהומות. אני רוצה לראות עשרות פצועים.
זה צריך להיות דבר גדול ודרמתי. ראשי
המדינה יזדעזעו ויבינו כי אסור להם בשום
פנים לבטל את המימשל, למען הבטחון.״
״בסדר,״ אמר איש מק״י .״אולם תמורת
שרות זה אנו רוצים מכם שרות מקביל.
עליכם לאסור את כל פעילי מק״י, להכות
אחדים מהם, להשליכם לבית־הסוהר ללא דין
ומשפט, להגלותם למקומות נידחים, לערוך
להם משפטים צבאיים, להרעיב את ילדיהם
ומשפחותיהם. בצורה זו יהפכו לגיבורים
לאומיים, הציבור הערבי יתלכד סביבם, ומם־
לגתנו תשתלט סופית על 200 אלף הערבים.״

רשיון לעריכת הפגנתם המסורתית בשעה
המקובלת. הדבר נעשה בכוונה בצורה שלא
איפשרה לקומוניסטים שום נסיגה בכבוד.
מי שעשה זאת הבין בלי ספק כי הקומוניסטים
יקיימו את ההפגנה למרות האיסור,
וכי יישפך דם.
עוד לפני עריכת ההפגנה נאסרו רוב פעילי
מק״י בכפרים ובערים, לפי רשימה ערוכה
מראש. ההמונים הזועמים שיצאו להפגנת
הדמים היו נטולי הנהגה, מלבד הח״כים
המחוסנים. אם לא נהרגו אנשים באותו יום
בנצרת, הרי זה מקרה בלבד.

לא היתה זאת הפגנה קומוניסטית,
למען קידום רעיונות מארכם
ואנגלס. מאורעות נצרת היו רא•

כמה שעות לפני כן עמדתי בחדר־התליה
של מיבצר עכו והקשבתי לטכס האזכרה של
עולי הגרדום. מן הקיר הביטו בנו עיני
התלויים — בן־יוסף, בית־צורי׳ גרונר וחבריהם.
דומה כי אנשי המימשל הצליחו בעשר
שנים קצרות להשיג הישג שהאנגלים עמלו
למענו במשך דור: ליצור נתונים למרי לאומי.

•8חסו של הציבור הערבי במדינה עבר
עד כה שלושה שלבים. הראשון החל
למחרת מלחמת תש״ח. הערבים האמינו כי
יחזירום לכפריהם ולאדמותיהם, ויבטלו את
הגבלות־החרפה. כשעברו שנים והשינוי לא
בא, סברו כי חלה אי־הבנה זמנית. הם היו
מוכנים להמשיך את חייהם כמו בימי המנדט,
כעם נשלט תחת ממשלה זרה.
השלב השני החל לפני שנתיים־שלוש. בהדרגה
הבינו הערבים כי מצבם המדוכא
במדינה אינו זמני, אלא הנהו ביטוי למהות
המשטר במדינה. אמצעי־הטרור של ד,מימ־של
מנעו כל אפשרות של התארגנות ערבית.
שלב זה הגיע לשיאו בליל כפר־קאסם.
לילה זה שבר את התקווה האחרונה של
השתלבות במדינה. במקומה בא יאוש חדל־אונים.
צעירים משכילים, חניכי המדינה, עברו
בסיטונות את הגבול לארצות השכנות. אנשי

* הו תאור דמיוני. סבורני ששום
| פגישה כזאת לא נתקיימה. אך מהלו
המאורעות בחודש האחרון — כמו בעשר
השנים שקדמו לו — לא יכול היד, להיות
אחר אילו היה קיים הסכם חשאי לשיתוף־
פעולה בין המימשל הצבאי והמפלגה הקומוניסטית.

יוס״העצמאות עוד נראו הקומוניסט
טים ברחוב הערבי בפורשים, והריעה,
עליהם היתד, מחולקת. באחד במאי הם
הפכו לגיבורים לאומיים, אשר כל הציבור
הערבי, זולת כמה שכירים, מזדהים עמם
בגלוי. התודה מגיעה למימשל הצבאי.
כמעט ולא יתכן ספק כי הדבר היה
מתוכנן מראש, בצורת פרובוקציה גראנדיו־זית.
יש להניח כי המטרד, היתד, באמת
לגרום למהומות שיצדיקו את קיום המיס־של
בעיני הציבור העברי, המואס בו במידה
גוברת והולכת. היוזמים לא היו אנשי ה־מימשל
עצמם, פקידים סימפאטיים וטובי־רצון,
אלא אישים בדרג הרבה יותר גבוה.
המימשל סירב לתת לקומוניסטים את ה־

י• והי התפתחות הרת־סבנות. הו
קומוניסטים מפיצים עתה את הסיסמה:
״הגדרה עצמית עד כדי היפרדות״ .פירושה:
טיפוח רצונם של האזורים הערביים —
הגליל המערבי והמשולש הקטן — לפרוש מן
המדינה. התוצאה תהיה הגברת המאמצים
להקים ישובים עבריים באזורים אלה, תוך
הפקעת קרקעות, נישול הפלאחים והגברת
השינאה ההדדית. ועצם הסכנה שלי ביתור
המדינה תיצור בציבור העברי אוזירה של
פחד ואי־בטחון שתגביר את כוחם של
הלאומנים הקיצוניים ביותר, אנשי ביג׳י. זוהי
סיסמה קיצונית ומסוכנת, מול הסיסמה הקיצונית
והמסוכנת של המשך הדיכוי תוך
סילוף שיקולי הבטחון.

אם יקרה הדבר, יוכלו ראשי המימשל
הצבאי ומנהיגי מק״י לברך את עצמם. הדבר
יהיה לטובת עושקי הערבים, מנהלי מנגנון־
החושך ושאר האבירים של מיסדר בן־גוריון.
באותה מידה יהיה זה לטובת מנהיגי מק״י,
שיצאו סוף־סוף מדל״ת האמות של כת
פורשת ומבודדת, ויהפכו לתנועת־עם גדולה.

מק״י והמימשל הצבאי זקוקים
זה לזה, עוזרים זה לזה וגדלים זה
הודות לזה. יהיה זה רק מן הצדק
אם תעניק ממשלת ברית־המועצות
את פרם־לנין למושל הצבאי.

ביום העצמאות נפגשו כבל הכפרים
חוליות של שליחי המימשל
עם חוליות חברי מק״י. אלה וגם
אלה ערבו סריקות מבית לבית -
המימשל דאג להנפת הדגלים, הקומוניסטים
להורדתס.

גם היום אין הקומוניסטים מהווים
רוב ברחוב הערכי. אולם הם מהווים
את המנהיגות היחידה. אנשי
מפא״י נחשבים, לרוב בצדק, ל סוכנים
בזויים. מפ״ם, שתחילה
ריכזה מסביבה במה מטובי הבד
חות הצעירים כציבור הערבי,
הצליחה לשבור את רוחם כשנים
ארוכות של צביעות, ולהפוך את
רובם לגרוטאות חיות. היוזמים של
מפלגה ערבית לאומית נחבלו עוד
בצעדיהם הראשונים באגרוך־
הברזל של המימשל, ונואשו. הדרך
פונתה לקומוניסטים.

כך נוצר שוב שיתוך־פעולה טבעי
כין המימשל ומק״י. שני
הצדדים ירוויחו. השנאה תגבר.
אווירת המתיחות הנוכחית עלולה
בבל רגע להוליד מרי אזרחי המוני,
או גילויים של התנגדות אלימה.

השגיים לחצו ידיים, והלכו איש
איש לדרכו, לבצע את ההסכם.

הסיבוב האחרון החל ערב יום־העצמאות.
מק״י ציוותה על הציבור הערבי להחרים
את החגיגות ואת דגל המדינה .״אל תרקדו
בחג תלייניכם!״ יקראו חבריה.
באותו רגע עוד היתד, מק״י מיעוט. אמנם,
שום ערבי לא רצה לחגוג. לב הערבים לא
שמח במלאת עשר שנים למשטר של דיכוי,
שלילת חופש התנועה, שדידת אדמות, גירוש
מכפרים ומשפטים צבאיים.
אולם הרוב לא שוכנע. הושמעו קולות
מתונים שהסבירו כי יש להבחין בין ממשלה
רעה לבין המדינה עצמה .״הדגל הוא
דגל המדינה כולה, ולא דגל הממשלה ה״
מדכאה,״ הפצירו. הדיעה הכללית היתה שיש
להופיע בחגיגות העצמאות, ולהתריע בו
במקום על יחם הדיכוי, העושק והקיפוח.

לוגיה של המחתרת היתה זרה לרוב הישוב.
אולם הכל התגאו בעובדה שנמצאו צעירים
המוכנים להסתכן למען הכלל. והכל היו
מוכנים להסתיר את המעפילים והפצועים.

כולם ירוויחו. אך לא אחד יסבול
מלבד מדינת־ישראל. בי מריאזרחי ערכי כישראל ישכור את
אחרוני הגשרים למרחב השמי,
יסכן עוד יותר את מצבה הבטחוני
החמור של המדינה, וישחיר את
פני צה״ל כעולם.

הנזי השר

שיתו של מרי לאומי. הפצועים
שהוחבאו בבתים, העצורים ב־מחנות־הריכוז,
הנאשמים בבתי•
המשפט הצבאיים היו כעיני הרחוב
הערבי שליחי הציבור, שסיכנו
את עצמם במלחמת־צדק.

^ שבתי השבוע אצל נכבד ערבי באחד
הכפרים, כאשר נמסר לי פתק מידי
אלמוני .״התרצה לראות איש המתחבא מפני
המשטרה?״ נאמר בו. ניענעתי בראש.
השעה היתד, קרובה לחצות, כאשר הובלתי
ארוכות בסבך הסיסמאות האפלות של הכפר
חסר־החשמל, לחדר־אורחים ריק. כעבור רבע
שעה נפתחה הדלת ומולי הופיע צעיר שקט
ומנומס, משכיל ערבי אופייני.
באחד במאי לא הצליח להגיע לנצרת, ויש
עדים על כך. אולם המשטרה באה לאסרו,
מפאת היותו פעיל באחד הארגונים הקומוניסטיים.
הוא נטש את ביתו.

אין ספק שמאות אנשים ככפר
ידעו על מקום הימצאו. אולם גס
מנגנון־ההלשנה העצום של המימי
של הצבאי לא הביא להסגרתו.

הצב אי

המימשל שמחו. היה נדמה להם כי שברו
את גבו של הציבור הערבי.

עתה החל השלב השלישי. לפתע
הוברר לערכים כי אינם חסרי־אונים
כלל. הישגיו של גמאל עבד
אל־נאצר מילאו את ליבם בגאווה.
הפיכת מורדי אלג׳יריה לצבא
ערבי גדול, יעיל ועטור־הצלחות
עשתה עליהם רושם עמוק. יום
העשור הזכיר לחם שהם מתנוונים
מזה עשר שנים ארוכות. ועל הכל
האפילה העובדה שלפתע נמצאו
צעירים ערכיים המוכנים לקום נגד
אלות השלטון וללכת לבית־הסוהר.

ך * קומוניסטים לא יצרו מצב זה.

1 1הם תפסו חלל ריק שנוצר על־ידי ה־מימשל
הצבאי ואדוניו. השבוע אפשר היה:
לשמוע שיר־הלל עליהם מפי כמרים קאתו־ז
ליים אדוקים ובעלי־אחוזות ריאקציוניים.
המצב דומה לזה ששרר בישוב העברי
בארץ בסוף שנות השלושים. רק מעטים
היו מוכנים להסתכן, כמו מביאי אוניות־המעפילים
ומפוצצי תאי־הטלפונים. האידיאו

והי קריאת ס.או.ס. הגיעה השעה
| האחרונה לבעלי הרצון הטוב בקרב שני
העמים לקום ולעצור את האבן המתגלגלת,
לפני שתגרום למפולת אשר תקברנו תחתה.
דוגמאות בלתי־ספורות, החל במרד העברי
נגד השלטון הבריטי בארץ־ישראל וכלה ב־מלחמת־השיחרור
של אלג׳יריה, מוכיחות
שאי־אפשר עוד לחסל מרד לאומי, אחרי
שהגיע לשלב מסויים. המרי הערבי במדינה
עדיין לא הגיע לנקודה זו — אולם הוא
קרוב לה מאד־מאד.
במשך עשר שנים נשמעו קולות שהזהירו
מפני התפתחות זו. הם נשאו קולות קוראים
במדבר של אמונות טפלות ודעות קדומות.
אותם שגילו את העובדות כהוויתם, הוחזקו
כמגזימים ורודפי סנסציות. הערבים היו רחוקים,
אי־שם מאחורי מסך־הברזל של המימשל
הצבאי, ובני תל־אביב וירושלים הרשו לעצמם
להתיחס לכל הבעיה באדישות.
עתה מצלצלים פעמוני האזעקה. דק מטומטם
מקצועי ישלה את עצמו שיצליח במקום
שנכשלו אנגלים וצרפתים, הולנדים וספרדים.
עת יפרוץ מרד לאומי אמיתי, נעמוד מולו
חסרי־פתרון — כמותם.

עוד הגשר עומד. עוד לא נגדך
בזעם הגלים, הגועשים מסביב
לעמודיו. הבה נעבור אותו, הבה
נושיט את ידינו לאנשים הנאבקים
בכנות לחיסול משטר הדיכוי
והעושק -לפני שיצליחו אלות
המימשל ואבני מק״י למוטט כמאמץ
משותך את עמוד־התוור.

במדינה העם עוד הפשע

דירו ת
י3ות ומרווחות
ברחובות בארי, הדר וארלחורוב
ו־ג חדרים
בנות ,2
בר חוב וי צ מו דירות בנות } ו־/2ג ג חדרים
עם מרחב פתוח לשדרה מצד אחד ולגן ״נוה״
נטוע בו 4דונם מצד שני.
ע״י תחנת אוטובוסים 12׳ 22 ,19׳ 64 ,62

משכנתאות ברבית של

77270

ל־ 5שנים

הבצוע: החברה הכלכלית לא״י, ניו־יורק — צבי אורבך

ן ך חברת בניו בע״מ

^ 1 1 1ת־א. דח־ דיזנגוף 16 טל2*082 .

הבעיה העיקרית של רבבות צעירים וצעירות
השבוע היתד, קשורה בצבע העור:
כיצד להשתזף במידה מספקת כדי שיוכלו
להציג את גופותיהם בבריכה ובשפת־הים.
עתוני המדינה דאגו כי המשתזפים בכסאווד
הנוחים ועל החול לא ישתעממו. הם סיפקו
להם אוצר של ידיעות פליליות.
האם הכרת את הפורץ הנוצץ שבנה לעצמו
וילה? השמעת על האב שהדליק את
בתו מפני שחשד שיצאה לתרבות רעה?
מה בנוגע לבעל חנות המכולת שהרג את
שכנו בעל המסעדה בתל־אביב בגלל לחמניות?
מי ראה את הגאנגסטר האמריקאי
שבא כעולה חדש והלן עם לילי הבלונדית?
שפע זה של פלילים היה בו כדי להסיח
את דעתו של האזרח הממוצע מן המאורעות
הרי־הגורל בארבע יבשות: מלחמת־האזרחים
בלבנון האסיאתית, המשבר הגורלי
בצרפת האירופית, ההפיכה הצבאית באל־ג׳יריה
האפריקאית וסקילת סגן־הנשיא של
ארצות־הברית בארצות דרום אמריקה.
רעשורע ״ ם. לא היה עוד שבוע כה
גדוש מאורעות מאז הרעישו המהפכה ה
זזתיקה:
פטריוטים מקצועיים, מטפחי פולחן
הצבא, ריאקציונרים וסתם אנטישמים.
לפני שני דורות יצרו יחדיו את פרשת
דרייפום, אשר זיעזעה כל כך את לבו של
עתונאי אוסטרי בשם תיאודור הרצל, עד
שישב וכתב חוברת בשם מדינת היהודים.
זמן קצר לפני כן רעדה יגל צרפת, וביחוד
יהודיה, לשמע שמו של הגנרל ג׳אן־מארי
בולאנג׳ה• איש זה עלה לגדולה במלחמות
אלג׳יריה, פוטר על־ידי הממשלה, איחד
מאחוריו את הלאומנים, ד,מיליטריסטים והאנטישמים
ואיים בהפיכה. ברגע האחרון
ממש נמס לבו, וניצלה הרפובליקה.
השבוע היה נדמה כאילו חוזרת הפרשה.
במקום בולנג׳ה רעדה צרפת לשמע שמו של
שארל דד,־גול, הדיקטטור המיועד. מאחוריו
התאחדו שוב מלוכנים ופטריוטים מקצועיים,
אנטישמים וריאקציונרים, אנשי צבא־הקבע
והמתישבים האלג׳יריים.
״מוות ליהודים מעולם לא היתד,
מדינת ישראל נתונה במצב כה מוזר כלפי
ההתרחשויות במדינה אחרת.
מאז ומעולם תמכו יהודי הפזורה במשטרים
דמוקראטיים. נסיון ארוך לימד אותם
כי כל דיקטטורה יכולה להגיע בנקל לדיכוי.
כאשר דרש פיאר מנדס־פראנס לא מכבר
מדיניות מתונה באלג׳יריה, קראו לעומתו

1191910

מס ^נז־וז

משובחים.
מלויעל־ידי
בלון אחד
נז ק כי ד
עלמני יי ,
מנ אי לתב רו א ה
£א6)1׳ויי *11115 07

כוש סו ד ה — 10פ ר׳

להשיג בכל החנויות
המובחרות בארץ

ס*>/1ו08$

סו ף סו ףיופיע
בקרוב סימןהיכר

״הסרט הכחול״
למסעדות

נקיות.

מ שרד הבריאות

לקראת חג ה שבועו ת:

בבי ת־ ה מס חר לריהוט מודרני
ש י 1

וגל־אכיב, רחוב הרצל 56
מערכות רהיטים לפי קוים אדריכליים מעולים — ספות בדוגמאות
חדישות ביותר — ספות פינה ביום (מטות בלילה) — חדרי שינה
מרחיבים עם מזנוני־בר מושכים ביותר — מחירים ותנאים נוחים.
הריהוטהחדישביותר אצ ל

זו? ובסק*

תל־אביב, רחוב הרצל 39
תמצאו פינות סלון נחמדות עם ספות
נהדרות — חדרי שינה אינטימיים.
__ ריהוט

מקורי __

בית־חרושת לרהיטים כ. ג .את א. לוינשטין
דוגמות חדישות כיותר בבית־מסחר לרהיטים
ל 1 1

בית החרושת:
מרכז וולוכלסקי, ת״א
רה׳ מם׳ 2מל 82525 .

בית־המסחר:
רה׳ הרצל 43
סזלפון 83575

סוסטל ובגין בוגל־אביב
שותפים מוזרים במיטת
הונגרית ומיבצעי סיני ופורט־סעיד את העולם.
כל המאורעות הצטרפו לרעש־אדמה.
י • בברית המועצות הכריזו ניקיטה
כרושצ׳וב וגמאל עבד אל־נאצר רשמית על
תמיכה ב״זכויות הערבים בפלסטין״* ,נוסת
מעורפל שנמנע בפירוש מלדרוש את החזרת
ישראל לגבולות .1947
• בלבנון עמדה ממשלת־מעוט פרו*
מערבית עמידה נואשת נגד התקפת־מחץ
כללית של אוהדי רע״ם, שכבשו שטחים נרחבים,
נהדפו בחלק מהם. מול האיום בהתערבות
צבאית אמריקאית לצד הממשלה,
ותמיכה סובייטית וערבית במורדים, התקרבה
לבנון לרגע ההכרעה. אם יצליחו המורדים,
יופיע צבאו של עבד אל־נאצר בגבול
ישראלי נוסף.
• בצרפת עמדה ממשלה פרלמנטרית
חלשה מול ההתקפה הכפולה של הצבא ו־המתישבים
באלג׳יריה, ושל הימין התוקפני
בבית. היה זה שלב נוסף בהתפוררות השלטון
הצרפתי באלג׳יריה (ראה להלן) .כמו
כל שאר הידיעות, היתד, גם זו תוצאה ישירה
של התגברות התנועה הלאומית הערבית.
מרבית תושבי ישראל התיחסו בשויון־
נפש לכל התופעות האלה, עברו בחפזון מן
העמוד הראשון של העתון היומי לעמוד
האחורי. היחס של הממשלה לא היה שונה
בהרבה. אולם אדישות זו לא היתד, פחות
פלילית מאשר הידיעות הפליליות מישראל.
מדיניות קנה רצוץ

אנשי דד,־גול :״בוגד יהודי, רד!״ השוטרים,
תומכי הימין, שהפגינו לפני כמה שבועות
בפתח הפרלמנט בפאריס, צעקו ״מוות ליהודים״
,סיסמה שהופיעה השבוע שוב על
קירות המטרו הפאריסאי. וחוגים אנטישמיים
אחרים האשימו השבוע בגלוי את יהודי
צרפת בהברחת מיליארדי פראנקים לישראל.
אולם אותם החוגים — שאיימו השבוע
לקבור תחתם את הדמוקרטיה הצרפתית,
הם גם השותפים המושבעים של ממשלת
ישראל. מדיניותם של דויד בן־גוריון ויועציו
הצעירים בנויה על המשך מלחמת
אלג׳יריה, ועל שותפות עם הימין הצרפתי
נגד התנועה הלאומית הערבית.
בראש הפיכת הקצינים באלג׳יריה, ש־ניערה
למעשה את חוצנה מן הממשלה
החוקית של פאריס, עמד גנרל־הצנחנים, מפקד
הנחיתה בפורט־סעיד. ולמחרת ההפיכה
חמק ממעצר־הבית שלו והגיע לאלג׳יריה האיש
העומד בלי ספק מאחורי ההפיכה: ז׳אק
סוסטל, מנהיג מפלגת דד,־גול, פעמיים אורח
במדינת־ישראל וראש הדוגלים בברית צבאית
רשמית בין ישראל וצרפת.
״האהבה והפוליטיקה מזמנות שותפים מוזרים
במיטה אחת,״ אומר פתגם בריטי. אולם
למראה התמוטטות הרפובליקה הצרפתית
הרביעית, החשש הגובר לשבירת נאט״ו מבפנים,
והתפרקות האימפריה האפריקאית של
צרפת בצפון ובמרכז היבשת, שאלה גדולה
היא אם אין ישראל סומכת על קנה רצוץ.

ד עו ת

מלבד מגדל אייפל, שער־הנצחון וסלוני־האופנה,
מפארת את פאריס תנועה אנטישמית

הבודדוג היד־דות•

* בניגוד מפדרש ל״זנויות ערביי פלסטין״
.ההבדל הוא כי נוסח זה מכיר בזכויות
כלל הערבים בארץ־ישראל, ולא רק בזכויות
הערבים ששרדו במקרה. בארץ. הנוסח ניתן
לפירוש מינימלי (זכויות.הפליטים להחזרה
לפיצויים) ולנוסח מאכסיטלי (שינוי גבולות),

ששת הכרכים העבים, בהם תיאר 1וינ־סטון
צ׳רצ׳יל את מלחמת העולם השניה,
מה שקדם לה ומה שבא מיד אחריה, היגם
עתה ספרי לימוד חובה, לכל המתעניין
בהיסטוריה של המאה העשרים. אך וכתנות
אלה נפסקים בשלהי ,1945 כאשד נחלה
מפלגתו של צ׳רצ׳יל מפלה בבחירות, וקלמנט
וזעזלס ודוח 107/

אסלי החליפו בועידת פוטסדאם המשולשת.
החודש פירסם הבולדוג הזקן אחרית דבר
לספריו׳ אשר יתכן מאד ויהיו הדברים האחרונים
שהוא יכתוב לפירסום. בין יתר
הפרקים, בהם מעדכן צ׳רצ׳יל את כתביו,
מוקדש פרק לבעיית ישראל ושכנותיה.

בותב צ׳רצ׳יל, ככותרת ״המזרח
התיכון: מוסלמים נגד יהודים״:
הקשה בבעיות שעמדו בפני בריטניה
במזרח התיכון היתר, זו של ארץ־ישראל.
מאז הצהרת באלפור בשנת 1917 הייתי
ונשארתי תומך נאמן במאבק הציוני. אך
מעולם לא הרגשתי כי מדינות ערב קיבלו
מידינו יחם בלתי־הוגן. לבריטניה הגדולה —
ולה בלבד — חייבות הן את עצם קיומן
כאומות. אנחנו אשר יצרנו אותן; כסף
בריטי ויועצים בריטיים קבעו את קצב התקדמותן;
נשק בריטי הגן עליהן. היו לנו,
ואני מקודד, כי עוד יש לנו, ידידים רבים
ואמיצים באיזור זה.
כמעצמה מנדטורית התלבטה בריטניה בבעיה
המסובכת, כיצד לתאם הגירת יהודים
לביתם הלאומי עם שמירה על זכויותיהם
של התושבים הערביים. מעטים מאיתנו יכלו
להאשים את היהודים בשל דעותיהם הסוערות
על נושא זה• גזע אשר כמעט ונמחקה
זהותו כלאום — אין לצפות ממנו שיהיה
לגמרי שקול־דעת. אך פעולות הטרוריסטים,
אשר ניסו להשיג את מטרתם על־ידי רצח
פקידים וחיילים בריטיים, היו מעשה מביש
של חוסר הכרת־תודה, שעשה רושם עמוק.
אין ארץ בעולם המסוגלת לנהל מאבק נגד
טרוריזם, פחות מאשר בריטניה הגדולה. אין
זה בגלל חולשה או פחדנות; אלא בגלל
ההתאפקות והמידות הטובות, ודרך־החיים
אשר חיינו באי שלנו, עליו היטבנו להגן.
האופל! קודר. מעוצבנים ממעשי הרצח
בארץ־ישראל, מושמצים על־ידי הארצות ה־מזרח־תיכוניות
ואפילו על־ידי בני־בריתנו,
לא היה זה בלתי־טבעי שהממשלה הסוציאליסטית
החליטה לבסוף לרחוץ את ידיה
מכל הבעיה, וב־ 1948 להניח את היהודים
שימצאו את ישועתם בעצמם. המלחמה הקצרה
אשר באה לאחר מכן ניפצה באופן
דרמטי את הבטחון־העצמי של הארצות
הערביות, אשר התכוננו למכת־מוזת מהירה.
הסערה המדבקת של לידת מדינת ישראל
חידדה מאז את הקשיים במזרח התיכון. אני
מביט בהערצה על העבודה אשר נעשתה
שם בבניית אומה, החיאת השממה וקליטת
אומללים כה רבים, בני עדות יהודיות מכל
פני תבל. אולם האופק קודר ׳ .מצבם של
מאות אלפי הפליטים הערביים, אשר גורשו
מבתיהם והמתקיימים בקושי בתוך שטח־ההפקר
שנוצר מסביב לגבולות ישראל, הוא
אכזרי ומסוכן. גבולות ישראל מבזיקים ברצח
ופשיטות מזויינות. אלה מן המנהיגים
הערביים, המסוגלים לראות לטווח רחוק
יותר, אינם יכולים להשמיע עצות של פשרה,
מבלי שקולם יטובע בסערות מחאה ומבלי
שיאיימו לרצחנו. זוהי תמונה שחורה ואיי־מתנית
של אלימות וטירוף־דעת.
•דבר אחד ברור: הכבוד והתבונה כאחד
דורשים כי מדינת ישראל תישמר, ושגזע
אמיץ, דינאמי ורב־גוני זח יורשה לחיות
בשלום עם שכניו. הוא יכול לתרום לאזור
תרומה בל־תשוער של ידיעה מדעית, שקדנות
וכושר יצירה. יש לתת לו את ההזדמנות
לעשות זאת, לטובתו של המזרח
התיכון כולו.

אורחים
מר אטוס
מאז מותו של אלברט איינשטיין, נשאר
המדען היהודי מס׳ 1בעולם גבר גבוה,
בעל פנים של נזיר. כמו איינשטיין לא היה
רוברט אופנהיימר רק איש של נוסחות
מאתימסיות׳ גם׳ לא רק אבי הפצצה האטומית.
כמו איינשטיין לפניו, היה בו משהו
יהודי אופייני• :תחושה מוסרית עמוקה,
הנכונות לקום נגד דעת־הקהל הנלהטת, ואף
עד ממשלה אדירת־כוח.
דרך זו הובילה את אופנהיימר בדרך בה
הלך, לפני 300 שנה גאלילאו גאליליי*( ,ואף־
על־פי־כן, נוע תנוע אבי המדע החדיש.
אחרי שנתברר כי לא הלשין בפני השלטונות
על חבריו, למרות שהיו מרגלים, וכי
התנגד לפיתוח פצצת־המימן הנוראה, נשללה
מאופנהיימר רשמית הזכות לעסוק בעבודות
סודיות. היה זה פסק־דין שכמעט וחיסלו.
אולם בשנים המעטות שעברו מאז, נשכחו
רוב אויביו של המדען היהודי בן ה־ ,53 בנו
של איש־העסקים העשיר שעלה בנעוריו מי
* לפני ארבע שנים ניתן לאופנהייגזר
התואר. היהודי של תשי״ד״ מטעם מעונת
העולם הזה (.)884
חעולס חזוו 077ז

גרמניה לארצות־הברית. ואילו אופנהיימר
עצמו נשאר כפי שהיה: ענק הרוח. בהדרגה
טוהר שמו. כשירד השבוע ממטוס בלוד,
כדי להשתתף בחנוכת המכון למדע הגרעיני
ברחובות, היה שוב חבר השורה הראשונה
של מדעני העולם. באותה שעה היה גם
אחד מן הקומץ ההולך ומתדלדל של הו־מאניסטים
יהודיים גדולים, שידעו לשלב את
גאון המוח עם גדולת הלב.

המ שק
מספר חוק
לפי הבדיחה המפורסמת, ישנם שלושה
סוגים של שקרים: שקר ממש, חצי־אמת
וסטאטיסטיקה• ישראל היא גן־עדן לשקרנים
מן הסוג השלישי.
השבוע זכו כלכלני המדינה לשיעור מאלף
נוסף בתורה זו. על הפרק עמד המספר
החשוב ביותר במדינה: הגרעון המסחרי
במאזן התשלומים* .הפרסטיג׳ה של הממשלה
קשורה במספר זה, כי הוא המראה
באיזו מידה התקרבה או התרחקה המדינה
מאותו יעד אגדתי: העצמאות הכלכלית.
שנור וחוכות. תחילה הופיעה חוברת
כחולה צנועה ומשוכפלת, מטעם הלשכה
המרכזית לסטאטיסטיקה. הכותרת :״סחר
החוץ של ישראל מינואר עד דצמבר 1957 ,״.
המספר החזק: הייבוא בשנה זו הגיע ל־
725,800,000ל״י, הייצוא רלן ל־ססס.251,243,
הגרעון המסחרי 474,557,000 :ל״י. במלים
אחרות: המדינה כיסתי׳ יק ־ 34.67 ממה

הזכויות שטורוח

תצמית

• מינויו של יום!? נחמיאס, במפקח כללי של׳ משטרת
ישראל, יכיא כעקכותיו לשינויים רבים כתוך המשטרה. בי!

השאר; עמוס בך גוריון יצא כנראה להשתלמות ממושכת, שתרחיקו מן החייל;
ייעשה נסיון למשוך בחזרה את ידידו של נחמיאס, ישורון שיף, מי שהצטיין
בעבר כראש אגף החקירות במטח הארצי והתפטר מתפקידו אחרי סיכסוך
,סמכויות עם עמוס בן־גוריון; מפקדי המחוזות יוחלפו ויפוטרו או יועברו
ממחוזותיהם למחוזות אחרים; אגף האירנון המנופח, שהוקם במיוחד למען
עמום בן־גוריון, עלול להתחסל ותפקידיו יועברו לאגף המינהלה, כפי שהיה
קיים בימי המנדט; ראש מדור הכספים במחלקה הכלכלית של המטה הארצי,
ס.מ.מ. דויד ורדי, יתמנה כנראה שופט שלום.

• הקמת תחנת שידור לטלביזיה כישראל היא דגר מוחשי־כי
ותר. בין מקורבי ביג׳י הועלתה ההצעה להנהיג שידורי טלוניזיה לקראת
הבחירות הבאות, על מנת לרתום אמצעי המוני זח לעגלת הרימום של ביג׳י
ומפא״י. במקרה זה יוקם שרות טלוויזיה ממשלתי, אשר שמו המוצע הוא
ראי ישראל. משרד ראש הממשלה פתח כבר במשא ומתן עם חברה אמריקאית
וחברת צרפתית, בדבר מימוש התוכנית.

• אין שום כטחון בי נשיא הלכנון כמיל שמעון יניש אמנם
את מועמדותו לתקופת בהונה שניה. יתכן ני האמריקאים והגורמים
הפרו־סערביים בלבנזן יחליטו כי שר החוץ שאיל מאליק ישרת בצורה יעילה
יותר את האינטרסים שלהם, אם ייבחר כנשיא.

• ירדן תפנה שוב לארצות־הברית, ככקשת מענק כספי.
הפעם יהיה הסכום המבוקש חמישה מיליון דולאר, כדי לעזור לירדן להתגבר
על פגעי הבצורת הקשח של החורף האחרון, אשר כתוצאה ממנה מורגש
מחסור חמור בחיטה ושעורה.
• חוסר־עכודה חמור מאיים על אילת, אחרי שחברת מחצבי
ישראל בזקה מחדש את רשימות עובדיה
בתמנע והוציאה מבתבי-פיטורים
לרבים מהם. עובדה זו- ,חד עם צינו׳
צום הבניה באילת, אחרי השפע הגדול
שבא בעקבות מבצע סיני, עלולים
להפסיק את השגשוג הכלכלי, ממנו
נהנתה אילת בחודשים האחרונים.

• מפא״י תוותר על רצונה
להוציא את ארכעתחכרי מק״י
ממליאת הוועד הפועל של
ההסתדרות, אחרי שההצעה נתקלה
בהתנגדותם הנמרצת של מפ״ם והעובד
הציוני והתנגדותה של אחדות העבו1ה,
מחשש פן ישמש הדבר תקדים נגדן.

• העסקן הערכי נימר אל־הוואדי
יתמנה לשופט־שלום,
ועשוי לעלות תון־חצי־שנה לדרגת שופט
מחוזי. עורן־הדין אל־הווארי, מי שהיה
.מפקד תנועה ערבית חצי־צבאית בסוף
ימי המנדט, נמלט ללבנון וחזר אחר־כך
לישראל, הוא המועמד היחיד מבגי העדה
המוסלמית, אותה מבקשים ׳היועצים
הערביים של ביג׳י לפייס בכמה מש־רות
מכובדות, כדי לעצור בה את התקדמות
מק״י.

• קרוכ לוודאי כי לא תקכל
תוספת יוקר כעוד חודשיים.
אחרי שהממשלה הניחה למדד לעלות
בחודש אפריל ב־ 4נקודות, אולי מפני
שחששה מביקורת בועידת מפא״י, נע־אטומאי
אופנהיימר כלוד
חברים לצרה׳ במדע
שים פתה מאמצים נואשים להשתלט
באופן מלאכותי על המדד בחודשי מאי ויוני, האחרונים בתקופת חצי־השנה
שקנתה, שילמה בעד שני השלישים הנותרים
בכספי השנור ובחובות.
השוטפת. כדי להצדיק תוספת־יוקר, לפי ההסכם, יהיה על המדד לעלות בחודהעובדה
הקובעת היתד, כי בשנת 1957
שיים אלה ב־ 4.5נקודות נוספות.
עלה ר,גדעון ב-״ .1.40/מכיוון שהיתר, זאת
שנד, ללא עליה גדולה, כאשר השלום שרר
• מחזור המטכע יעלה, עקב הלוואות הממשלה מן הבנקים. מאחר
לאורך כל הגבולות, היתה זאת הוכחד,
שהחוק אינו מאפשר לממשלה להגדיל את חובה בבנק ישראל, היא לוקחת
חותכת כי הגרעון אינו נובע מסיבות חיצוהלוואות
בבנקים אחרים, מרשה להם לקחת על סמן זה בעצמם הלוואות מניות,
אלא מליקויי המשטר הכלכלי עצמו.
בנק ישראל.
חתור יוצא ונבנס. אך יצא חתול זה
• שום מהפבה לא תתחולל בהתאחדות כעלי התעשיה
מן השק, כאשר התעורר מישהו בממשלה
באסיפה הדו־שנתית השבוע. למרות התסיסה המתמדת, המחמירה לפרקים, חזק
והפעיל את הלשכה לסטאטיסטיקה כדי
כתמיד שלטונו האישי של אריה שנקר.
להכניסו בחזרה. תוך כמה ימים זכו הכלכלנים
להודעה נוספת, מטעם אותו מוסד
• החכרה הממשלתית החדשה לנפט תיתקל כקשיים בהפצת
עצמו. הודיעו ראשי הלשכה במסיבת עתו־מניותיה
בבנקים המקומיים, המסרבים לקנותם עקב השפל בקניות נפט קיימות.
נאים בירושלים: הגרעון המסחרי ירד בשנת
1957 כמעט ב־ 20 מיליון דולאר, לעומת
• יום!? מילוא לא יכיים מחזות כתיאטרון ״הקאמרי״ ,ולא
שנת .1956
כתיאטרץ אחר, כמשך השנה הכאה. בזמן ששותפו יצחק קדישזון
יעסוק בשיפוצו של מועדון התיאטרון, יצא מילוא לשנת לימודים בחוץ־לארץ,
כיצד הושג סכום זה, הסותר באופן
בעזרת סטיפנדיה שקיבל.
מוחלט את הסכום הקודם שפורסם על־ידי
אותם האנשים? אין כמעט גבול למה ש־
• כפני זעזועים עומדת אחת התוכניות הפופולאריות של
סטאטיסטיקן מדופלם יכול לעשות במספרים.
״קול ישראל״ .לפחות אחד ממשתתפי צוות התוכנית הפופולארית שלושח
הדבר תלוי רק במה שהוא רוצה להוכיח.
בסירה אחת, דן בן־אמוץ, עומד לעזוב את הסירה לחלוטין. אדם אחר, מיוזמי
התוכנית, שוקל אף הוא אפשרות דומה.
* היינו, ההפרש בין הייבוא לבין הייצוא,
המראה באיזו מידה הוציאה המדינה יותר
מכפי שחרתיחח במטבע זר.

במדינה
בתי־סוהר
מרד בצינוק

בי ת

האופנה

לגברות

ולגברים

כבול בידיו וברגליו, כששוטרים במדים!
ואנשי ש.ב. מלוזים אותו מכל צדדיו, הובא
לפני כשבועים יוסף מנקס לבית־המשפט
העליון בירושלים, לשמיעת הערעור על הרשעתו
ברצח ד״ר ישראל רודולף קסטגר.
הערעור לא נשמע. בגלל חילוקי דעות
שנתגלו בין מנקם לבין פרקליטו, עורר
הדין מקם קריצ׳מאן, דחו השופטים את
השמיעה. תחת זאת הקשיבו במשך שעה
ארוכה לסיפורו המזעזע של מנקם, שהתלונן
על ההתעללות הבלתי־פוסקת בו בכלא רמלה.
בביתה הרעוע בשכונת סלמה בתל־אביב,
כששלושת ילדיה (שהצעיר בהם נולד בשעה
שאביו כבר היה בבית־הסוהר) כרוכים סביבה,
סיפרה אסתר מנקס לכתב העולם הזה
על התנאים בהם כלוא בעלה וביקוריה אצלו:
״בכל פעם שאני באה לבית־הסוהר עושים
לי קשיים מיותרים, שאף אחת מנשות האסירים
האחרים אינה נתקלת בהם. בחג
השבועות שעבר הודיע לי מזכירו של נציב
בתי־הסוהר, כי אוכל לבקר את בעלי. באתי
עוד באותו יום לבית״הסו־הר
והודעתי במודיעץ על
בואי. יצא אלי הקצין בן־
ארצי, אחד מקציני הכלא ברמלה,
והודיע לי שלא אוכל
לבקר את בעלי׳ למרות
שנציב בתי־הסוהר הרשה לי.
ביקשתי ממנו לתת לבעלי
את הסירות שהבאתי לו,
אבל הוא דחף אותי בגסות
והשליך את הפירות על הכביש.

אומרים שבעלי התכונן
להכריז מרד בבית־ה-
סוהר, ומשום כך הוכנס לצינוק
שגודלו שני מטר על
מטר וחצי. בצינוק אין שום
חלון׳ מחוץ לסורגי הדלת.
אור החשמל בוער בו עשרים
וארבע שעות. אל הצינוק
מוביל פרוזדור קטן
סגור, בו נמצא בעלי במשך
היום ובלילה הוא מובנם
שוב לצינוק׳ חסר האוויר ונוחיות
אלמנטרית.״

אמר יהושע וורבין, המושל הצבאי בנצרת,
עת נשאל השבוע על המאורעות שהסעירו
את הגליל. אולם לגבי 200 אלף
תושבי ישראל הערביים היו אלה ימי מרדות
וסער, רחוקים מכל שיגרה.
שוטרים בקובעי־פלדה ואלות הופיעו בכפרים
כדי לקדם פני הפגנות, אשר מודיעים
שכירים הודיעו על הכנתן. השינה נדדה
מעיני אלפים, עת חיכו בשעות הקסנות של
הבוקר לרקיעת נעלים כבדות בסימטאות
ולנקישה אימתנית על הדלת.

השבוע סיירו חברי מערכת
״העולם חזה״ כערים ובבפרים של
הגליל והמשולש הצפוני, כדי לעמוד
מקרוב על שלבי המאבק
ותגובות חאובלוסיה. להלן דו״חים
אופייניים מזירת הקרב:
בבית קטן בכפר-יאסיף 12 ,קילומטרים
ממזרח לעכו, ישב ערבי זקן. תוסיק שחאדה
( )70 היה מוקף ארבע כלות ו־ 13 ילדים.
מלבדם נשארו לצדו רק אשתו ובנו חננא
( ,)32 מגודל־השפם. שאר שלושת בניו
נעדרו.
סיפורו של שחאדה חבוש־הכפיר, וקמוט-

לחץ ועלילות שווא.

מבצע האדזו להפצת תקליטים

9תקליטים משובחיב!
במחיר של 6תקליטים
זוהי ההצעה ש״הארץ״ מציע לך. כאשר ניתנת לך
האפשרות לרכוש תקליטים משובחים במחיר של —10.
ל״י כל אחד במקום המחיר הרגיל של — 14.ל״י.
״הארץ״ מציע לך בתנאים נוחים באופן בלתי רגיל
תשעה תקליטים הכוללים יצירות של בטהובן, מנדלסון,
צ׳יקוגסקי, ליסט וברוך, ושתי אנ!£רות מפורסמות של
ורדי ופוצ׳יני.
ההרשמה בסניפי ״הארץ״ בערים, הסוכנויות במושבות
ובתחנות ההרשמה בכל חלקי הארץ.
התקליט הראשון בסידרה — ״ארואיקה״ לבטהובן —
כבר הופיע ונשלח לתחנות ההרשמה לחלוקה. התקליט
השני בסידרה — קונצרט לפסנתר של צ׳יקובסקי
והפנטסיה ההונגרית של ליסט — יופיע בקרוב.

הכנס מוסיקה טובה לביתך

למדו

שבות

מ מר וביסודיותננית ־ חספרלשסות
חל־אביג בן־יהודמ .74 טלפון 2814
אנו פותחים:
אולפניות לאנגלית ללימוד מרוכז מ ששח בינם) לטתזד׳לימ
למשתלמים *לולמתקדמים
וחוג לשיחת
ידי מורים מאנגלית.
0קורסים לעברית, אנגלית וצרפתית למבוגרים מכל יחמש
מידיעות וקורס מיוחד לשיפור הכתיב העברי.

•קדימה״

קבוצות לאנגלית לתלמידי בתי-ספר ד ד׳ זד ר ז׳ *8
יסודיות, ה׳ ו׳ ז׳ ח׳ תיכונית, לפי שיטה קלה.

״ מרמים ומרשמי• ט״ 9־ 12 לשמד 9גשר* ן מדמ^ימו/

המשיכה הגברת מנקס :״בפעם
האחרונה שראיתי את
בעלי, אחרי הערעור בבית־המשפט
העליון, סיפר לי
על מה שעשו לו ביום ששי,
היום בו החל הערעור: הובילו
אותו יחידי לאחד מ־אסתר
ויום!? מגקם*
בתי־הבלא בפרוזדור ירוש״בעלי
עומד למרוד — אין7״
לים, אחרי ששני הנאשמים
הופרדו ממנו, וכלאו אותו עד ליום ראשון הפנים היד, כמעט טראגי־קומי. לפני שבוע
בבוקר באחד התאים, כבול בידיו וברגליו. עצרה המשטרה שניים מבניו, באשמת ליב־רק
בשעות האכילה הסירו את כבליו.
לוך דגל המדינה מעל לבנין קופת־חולים
״הם אומרים שהוא מתכונן למרוד. זוהי בכפר. המשפחה טרם התאוששה מן המכה
שטות: בעלי יחיד, כלוא בצינוק. הסיפורים כאשר דפקו השוטרים בחשכת לילה בדלת.
על מרד מכוונים להפעיל עליו לחץ כדי הם באו לעצור את שני הבנים הנותרים.
שיודה במעשים שלא עשה, וכדי שיעליל
זקן רוצה להיאסר .״אתה לא תקח
על אחרים מה שחוקריו רוצים ממנו שיאמר. אותם.״ קרא הזקן ,״אלא אם כן תקח את
״לדן שמר ולזאב אקשטין ישנם תנאים
כולנו!״ ובמלים קצרות ציוזה על בל כלואחרים
לגמרי. הם מתהלכים חופשיים במשך תיו ונכדיו לעלות על מכונית־המשטרה, לכל
היום, ובתאם הותקן מכשיר ראדיו. מר עיני הקצין הנדהם. טען הזקן :״אין לנו
חבי, מנהל בית־הסוהר, אמר לבעלי שגם אדמה. אנו חיים משכר הבנים. אם תקח או*
לו אפשר להביא ראדיו, אף כשהבאתי את בולם, נגווע ברעב. אם תעצור אותנו, תצטרך
המקלט גירש אותי תורג׳מן, אחד הקצינים, הממשלה לפחות לתת לנו אוכל!״
וציודה עלי להסתלק עם המכשיר.״
הקצין עמד על המקח. הוא הבטיח לחזור
טיול לשעתיים .״כל התלונות נזרקות למחרת היום ולאסור את בל המשפחה, בתלפח,״
המשיכה אסתר מנקס לספר ,״כשבא נאי שיתנו לו עתה לקחת רק את שני
באחד הימים אברהם דשא, סגן נציב בתי -הבנים. הזקן סירב להאמין שאמנם יחזרו
הסוהר לכלא רמלה, אמר לבעלי, :לא השוטרים, עמד על זכותו להיאסר מיד יחד
יכולנו להתנקם בך כשאתה בחוץ, עכשיו עם כל המשפחה. בסוף הושגה פשרה:
השוטרים לקחו רק את הבן השלישי, השנעשה
זאת, כשאתה בפנים.׳
״בעלי אינו מקבל אף אחד מהתנאים ה אירו את הבן הרביעי בבית ,״כערבץ לכך
ניתנים לאסירים אחרים. במקום להוציא אותו שנבוא מחר לקחת את כולכם!״ אולם מאז
לטיול יחד עם כל האסירים, היו מוציאים לא חזרו עוד.
בדרך מקורית זו הצילה משפחת שחאדה
אותו לחצר קטנה סגורה, למשך שעה אחת,
לפחות בן אחד. אולם אין הוא יכול ללכת
כשהוא כבול בידיו וברגליו. אחרי שהשופטים
העליונים פסקו לשפר את תנאיו, הג לעבוד בשדות. האב הזקן חושש כי הדילו
את זמן הטיול לשעתיים, כשהוא בלתי -שוטרים אורבים לבן, יאמרוהו ברגע שכבול,
אולם לא הוציאו אותו מן הצינוק ולא ימצאוהו לבדו.
אם חננא שיחאדה מסכן את בטחון השיפרו
את היחס אליו.״
מדינה, מדוע הושאר בבית? ומדוע באו
לאסרו בכלל? טוען חננא :״נכון שרצינו
לנסוע באחד במאי לנצרת. אבל בדרך עצרה

מיעוטים

אבותיה של 46 ירדים

(ראה הנידון).
״אלה הן פעולות־שיגרה של המשטרה,״

• כבול בידיו וברגליו ומוחזק בידי
בלש, בצאתו סבית־המשפם אחרי אחת הישיבות•

חעולם
חזח

1077

אותנו המשטרה ליד שפרעם והחזירה אותנו,
יחד עם שאר הנוסעים. את המכוניות החזירו
ריקות, ועלינו צי 1ז ללכת ברגל. שאלנו
את הקצין (הערבי) חננא חדאד על סמך
איזה חוק הוא מונע בעדנו לנסוע לנצרת.
הוא השיב: זוהי הפקודה, עליכם לציית.
חזרנו הביתה.׳*
נשים לוחמות. בחדר גדול בכפר־יא־סיף
התכנסו חצי תריסר נשים צעירות
מוקפות עשרות ילדים. אחת היתד הרד״
רובן היניקו תינוקות. כיאה לנשותיהם של
נעלים קומוניסטיים, לא הקפידו הנשים הצעירות
על מנהגי קדם, לא פרשו מחברת
הגברים הזרים, דיברו עמם פנים אל פנים.
אחת מהן היתר, פאסטה שיחאדה הבלונדית,
אשתו הנאה של מזכיר המועצה המקומית
(מוסלמי, שאינו קרוב משפחת
שחאדה השניה, שהיא נוצרית־אורתודוכסית).
אחרי מעצר בעלה, נשארה פאטמה לבדה
עם ארבעת ילדיה.
,הלכתי אל המושל הצבאי, יעקוב מחת,״
סיפרה פאטמה ,״ביקשתי רשיון ללכת לבקר
את בעלי. אמרו לי שהוא עצור במחנה*
הריכוז בג׳למי. אחרי שבכיתי, דחו אותי
מיום שני ליום חמישי. באותו יום נתנו לי
רשיון ליום אחד לנסוע לג׳למי. כשבאתי
לשם, כבר לא היה בעלי שם. העבירו אותו
לצפת.״
השבוע הלכה פאטמה שוב למשרד המושל,
איימה עליו שתביא את כל ילדיה ותערוך
במשרדו שביתת־רעב, אם לא תורשה לבקי
אצל בעלה, .או שיעצרו אותנו, או שישחררו
את בעלי,״ קראה .״מישהו צריך לתת
לנו לאכול!״
המושל חייך, אמר שכבר נקט באמצעים
כדי לחסל הפגנה אפשרית של הנשים.
״ילדי הגליל״ מאיימים. לשם מה
נאסרו בני כפר־יאסיף, ביניהם שני חברי
המועצה המקומית ומזכיר המועצה? אין
ספק שרובם היו קומוניסטים פעילים. כן
אין ספק שלא השתתפו בהפגנות האחד
במאי בנצרת — כי רובם נעצרו עוד לפני
ההפגנה.
רוב תושבי הכפר משוכנעים כי המימשל
רק ניצל את ההזדמנות כדי לשתק את
המועצה המקומית, המבוססת על קואליציה
עם הקומוניסטים. אחרים סבורים כי היתד,
זאת נקמה במועצה, שעמדה בתוקף רב מדי
על דרישות הערבים.
ינני קוסטנדי ינני, יושב־ראש המועצה, הוא
ההיפך הגמור מקומוניסט. הוא ערבי טיפוסי
מבני הדור הקשיש, החובש טרבוש
ולובש מכתפות. קלסתר פניו מעיד כי הוא
צאצא משפחה יוונית מתורכיה. במשך 25
שנה מנהל ינני את המועצה המקומית,
זכה לסרסי־הוקרה גם מידי ממשלת המנדט
וגם מידי שר־הפנים הישראלי. תמונתו של
השר שפירא, בשעת טכס הגשת תעודת־ההצטיינות
תלוייה לתפארת במשרד המועצה,
בצד מפה המראה כיצד קוצצו גבולות הכפר.
ינני ממעט בדיבורים, שוקל היטב כל מילה
היוצאת מפיו, .הם מתיחסים אלינו בצורה
זו,״ אמר, ,מפני שהם מתיחסים רע למעוט
הערבי בכלל. אם הם מתיחסים אלינו ביחס
מיוחד, הרי זה מפני שאין אנחנו ששים
למלא הוראות שאינן נראות לנו. אנחנו
משתדלים לעשות רק מה שמועיל ל־2500
תושבי הכפר.״
המועצה המקומית החליטה פה אחד שלא
לארגן חגיגה אזורית לכבוד העשור, כדרישת
השלטונות. הכפר, שאין בו מים וחשמל,
והגדוש בפליטים שגורשו בימי המלחמה
מן הכפרים הסמוכים, טען שאין לו
כסף לכך, .מתוך 6000 הדונם שהיו שייכים
לאזור־השיפוט של המועצה, הוציא
משרד־הפנים 4000 דונם, כך שאנו יכולים
לגבות רק מסים מעטים. לכפר לא היתה
מעולם די אדמה. בימי האנגלים עבדו רוב
בני הכפר בפקידות. במדינה אין כמעט
פקידים ערביים. האנשים שהיו פקידים
הולכים עגשיו לעבוד כפועלי־יום בישובים
היהודיים הסמוכים, אם יש עבודה. מנין
נביא כסף לחגיגות אזוריות?״
אין ספק כי החלטה זו היתד, הפגנה שקטה
נגד הממשלה, אשר סירבה לתת לכפר הלוואה
לבנות בית־ספר, להניח קו מים ולחבר את
הכפר לרשת־החשמל, המספקת את צרכי
הישובים היהודיים בסביבה, ביניהם מושבי־עולים
שהותקן להם חשמל עוד לפני שבא
המתישב הראשון.
בתשובה להחלטה קיבלה המועצה מכתב•
איום בערבית, חתום בשם ״ילדי הגליל״
שניבא כי ״יהיה אסון חדש״ .מכתבי־איום
כאלה הגיעו לאנשים רבים ברחבי הגליל.
לינני ינני אין זמן רב לדבר עם עתונאים.
מאחר שהמשטרה עצרה את מזכיר המועצה,
עוסק ראש־המועצה הקשיש בתשלומים ובעבודה
המשתית. אולם הוא לא נראה מיואש
העולם הזח 1077

או מדוכא• יתכן שכמו רוב אנשי הכפר, בני
כל דתות המעוטים במדינה, התגאה בשקם
בכך שמספר העצורים בכפר־יאסיף הוא
יחסית אחד הגדולים בארץ. בעיני המעוט
הערבי, במאי , 1958 היתר, זאת כמעט
תעודת־כבוד.
חברי המועצה, ביניהם נציגי מפא״י ו־מפ״ם,
החליטו פה אחד לתבוע את שיחרור
עצורי מק״י. היה זה הישג גדול של
המימשל הצבאי.
המון יהודים טובים, .מתפרעי מק״י
הוגלו לצפת!״ אמרה הכותרת בעתון־הערב
העברי, שהיה מונח על הארץ. מסביב ישבו
16 הגולים. אף לא אחד מהם הספיק להתפרע.
כי כולם נעצרו לפני האחד במאי.
עצם היותם בעיר־ההר שטופת הרוח היה
אחד הפאראדוכסים של המימשל הצבאי,
המסביר את כל מעשיו בנימוקי בטחון המדינה.
במשך עשר שנות המדינה לא הורשה
איש מן ה־ 16 לבקר אי־פעם בצפת —

מצא את אחיו הצעיר ג׳מיל וכמה חברים
אחרים. זה היה ערב האחד במאי.
במשטרת עכו נודע להם כי חושדים בהם
כי ליכלכו את דגל המדינה בגללי בקר.
העצורים הכחישו בלעג שהם, חברי מפלגה
מושבעים ואחראיים, יעסקו במעשה כה ילדותי.
טוען
שחאדה, :קצין המשטרה ברגמן רק
הביס בי. קצין שני בשם זאב צחק, ואילו
השלישי, שלבש אזרחית, היכר. אותי ביד
השטוחה על הצואר. הם צעקו עלי: מקומך
אינו כאן, לך לנאצר!״
כעבור כמה שעות הועבר יוסף, צעיר
יפה־תואר, בעל שער מקורזל ושפם מטופח,
לצינוק. למחרת נמסר לו כי האישום של
ליכלוך הדגל בוטל. תחת זאת הוצא נגדו
צו של מעצר מינהלי, בשם בטחון המדינה.
גורלו של אחיו ג׳מיל ( )19 לא היה שונה.
בשעת חקירתו הוכה לדבריו על־ידי הסמל
מס׳ .3791״לך לכל הרוחות, איש אינו

איבראהים, חבר מועצת העיר נצרת. עד
לפני חודש עבד במשרד החקלאות. ששה
מתוך 15 חברי המועצה נעצרו או הוגלו,
כך שאין עוד מנין חוקי לעיריה, ופעולתה
משותקת. איבראהים סבור שזאת בדיוק
היתר, מטרת הפעולה.
הציוני הפך אויב. הגולים נידונו
לשלושה חודשי גלות. במשך זמן זה יספיק
אסחב דאוד, צייר חובב מנצרת, לצייר
תמונות רבות של הנוף היפה, המשתקף
מבעד לחלון המסורג של החדר. גם יוסף
אנדאוס סמעאן מן הכפר אבו־סנאן מודאג
פחות מחבריו. רק היום קיבל הודעה כי שכניו
בכפר חברו יחד, זרעו בשבילו 15 דונם
אדמת טבק. אולם רוב שאר הגולים הם
שכירים, שאינם יודעים מה יאכלו ילדיהם.
לא רחוק מעיר־הגלות שוכן הכפר ג׳יש
(גוש־חלב) .אין בו אף קומוניסט אחד.
אולם בכפר שוכנת בעיה, המטילה אור על
רקע המאבק כולו.

16 הגולים הערכים כוזדרס כצפת

,בני עומד למות, ואתה רוצה שאשמח בחתונת בתך ז״
מטעמי בטחון. עתה נאסר על כולם לצאת
מצפת — שוב מטעמי בטחון. הבטחון של
המימשל הוא מושג גמיש מאד.
ראשונים באו אנשי כפר־יאסיף. הם הובלו
לצפת במכונית המשטרה, הורדו בעיר
ונצטוו למצוא לעצמם מקום מגורים. שם
נצטוז לבלות את הלילה מבלי לצאת, משקיעת
החמה עד זריחתה, להתיצב פעמיים ביום
בתחנת המשטרה.
לאיש מהם לא היה כסף. לאיש מהם
גם לא היו בגדים או חפצים, מלבד הבגדים
שלבשו בשעה שנעצרו לפני שבועיים.
הם שכרו חדר בביתו הישן של הילל
כהן, מוזתיקי צפת. בחדר זה, כגודל חדר
רגיל בתל־אביב, רובצים 16 איש כמו ב־קופסת־סרדינים,
על מזרונים המכסים את
כל הריצפה. ממה הם חיים? ידידים, דמו-
קראטיים״ תורמים להם סכומים קטנים. בכסף
זד, הם קונים מצרכים פשוטים, אוכלים
בצוותא, .יהודים טובים נתנו לנו שמיכות
וסדינים. יש כאן המון כאלה!״
ד,־ 16 הם אבות ל־ 64 בנים. לחמשה מהם
נשים הרות. אחד היה בטוח כי בינתיים
ילדה אשתו, אך לא ידע אם הוא אב לבן
או לבת. המשטרה לא הרשתה אף למישהו
מקרוביהם לבקרם.
בכל זאת שורר בחדר המסורג מוראל
גבוה. הגולים, רובם משכילים, כמעט כולם
דוברי עברית שוטפת, מנצלים את הזמן
לויכוחים רעיוניים, כדוגמת גולי־סיביר בימי
הצאר. לקומוניסטים המושבעים שביניהם
ניתנה ההזדמנות להרביץ תורה בגולים
הפחות משוכנעים, וגם בקומץ הגולים שאינם
קומוניסטים כלל, שנלכדו במקרה ברשת•
אפשר לסמוך על כך שהחוויה המשותפת
תעלה לא רק את קרנם בעיני
הציבור הערבי, אלא גם תחזק את שרשיהם
במק״י.
״ לףלנאצר יוסף שחאדה, חבר
המועצה המקומית של כפר־יאסיף מטעם
מק״י, נעצר במסדרון בית המועצה. שני
שוטרים אסרוהו, סירבו לתת לו להחליף
בגדים או להיפרד מאשתו. במכונית המשטרה

צריך אותך כאן!״ ניסה הלה להסביר לו,
בעזרת מלים גסות בערבית. חוק לרוע מזלו של המימשל, מאפשר
המדינה לעצירים אדסיניסטראטיביים לפנות
לועדת־עירעורים, בה חבר שופט. כאשר
ניגשו העצירים מכפר־יאסיף לעשות זאת,
פשוט בוטלו נגדם צוי־המעצר. תחת זאת
הוגלו לצפת.
לפי החוק, אין שום עירעור על פקודת־הגליה.
בטחון?
מה זה? המשלוח השני, שבא
מנצרת, היה גם הוא מורכב מאנשים שלפניהאחד
במאי. נעצרו גיבור חבורה זו הוא רדואן ג׳רג׳ורה,
גבר קשיש ( )58 שאיש אינו יודע כיצד זכה
לכבוד. הנגר התמים, אבי שבעה ילדים,
אינו חבר מק״י, .אמן אל־דולה? בטחון
המדינה? מה זה?״ שאל, לקול צחוקם של
האחרים. הקרחת המאירה והכרם המטופחת
של רדואן מוסיפות להופעתו המשעשעת.
אחדים צחקו עד דמעות.
״וזאלה, זה לא מצחיק,״ התרגז רדואן,
וכעבור רגע נדבק בעצמו בצחוק. הוא נקרא
לישיבה של פעילי ההסתדרות בנצרת,
שטיפלה באירגון ההפגנה ההסתדרותית באחד
במאי (שהיתר, למעשה הפגנת מפא״י).
בדרך לישיבה זו נאסר.
פחות משעשע היה גורלו של כליל דחיל
חאמד, פועל בית־החרושת לסיגריות בנצרת,
שחלה בדיזנטריה עשרה ימים לפני האחד
במאי, שכב בביתו קודח בחום. גם עתה
נראים סימני המחלה בבירור בפניו .״לקחו
אותי מן המיטה. לא רצו לשמוע לדברי
ולדברי אשתי, לאחותי המבוגרת, שגרה אצלי,
ולחמשת ילדי. הובילו אותי לבית־שאן
ואמרו לי שאני מסכן את בטחון המדינה.
כעבור שבוע שיחררו אותי, אך עצרוני
שוב ושלחוני לצפת. במשטרה התיחסו אלי
טוב, הזמינו אלי פעמיים את הרופא. אבל
כאן איני יכול ללכת לרופא, כי אין לי
כסף.״
המנהיג הבכיר בחבורה הוא עבד אל-גני

באחד הבתים גר קיסר איברהים, מוכתר
כבר בירעם, שתושביו גורשו לג׳יש הסמוכה
ובתיו הופצצו מן האוזיר כדי למנוע בעד
בית־המשפט העליון לצודת על החזרת התושבים.
כאשר ערכו השלטונות השבוע חגי־גת־עשור
בג׳יש, נעדרו קיסר וכל שאר בני
בירעם, בני העדה המארונית.
סיפר קיסר, בעל עור בהיר, עיניים כחולות
ושערות בלונדיות, כמו כל בני משפחתו,
הדומה למשפחת־איכרים אוסטרית
או הונגרית, :הזמינו אותי. סיפרתי להם
סיפור. איש אחד יושב ליד בנו הגוסס,
כשבא אליו שכנו ודורש ממנו בתוקף לבוא
לחתונת בתו. ענה האיש: בני עומד למות,
ואתה רוצה שאשמח בשמחתך?״
על שולחנו של קיסר מונח מכתב, הכתוב
על ניר־המכתבים הרשמי של קיבוץ
ברעם, משק של הקיבוץ הארצי השומר
הצעיר, היושב על האדמה ממנה גורשו
התושבים המארוניים בכוח בניגוד לחוק,
אחרי תום הקרבות. הקיבוץ מתלונן על כי
ערביי בירעם רועים את עדריהם, על האדמה
השייכת לנו״ .הם מאיימים כי יאחזו
באמצעים חמורים מאד, אם לא יפסיקו מנהג
פסול זה.
בעכו מתגורר ראש העדה המארונית, בכנסיה
עתיקה שחלקה נבנה עוד לפני תקופת
הצלבנים. אומר אבונה (״אבינו״) יוסף
סוסאן :״לפני עשרים שנה קם הפאטריארך
המארוני בלבנון ותמך בפומבי בהקמת מדינה
יהודית בארץ־ישראל. עכשיו נמנה הפאט־ריארך
המארוני בלבנון עם ראשי הדורשים
את הצטרפות לבנון לרפובליקה של גמאל
עבד אל־נאצר!״
מה דעתו של הכומר ד,מארוני, בעל הזקן
האפור ועיני־הנביא הבורקות, על מאורעות
השבוע? העדה המארונית כפופה לאפיפיור,
אויבם בנפש של הקומוניסטים בכל רחבי
העולם. אמר אבונה יוסף סוסאן :״אין
אוסרים איתם מפני שהם קומוניסטי* אוסרים
אותם מפני שהם לוחמים למען זכויות
הערבים!״

ישראל בנציוני -צייר, מהנדס, איש החברה, סוחר, בונה ארמון -ופורץ מנוסח

עלילותיו עול ב

••ץ כנים מודיעים על תנועה חשודה
\1 /בחצר הבית מספר 41 בשדרות הקרן
הקיימת.״ קריאה תמימה זו׳ שנתקבלה בכל
ניידות הצפון בליל שבת, לפני עשרה ימים,
הביאה בעקבותיה את אחת מפרשות הפשע
המקוריות ביותר בתולדות מדינת ישראל.
יום ששי הוא אחד הימים השקטים ביותר
לשוטרי תל־אביב. משום כך, משנתקבלה
ההודעה השגרתית ממוקד המחוז, מיהרו
לשדרות הקרן הקיימת כל הניידות שהיו
פנויות באותה שעה.
הניידת הראשונה שהגיעה למקום היתה
זו של מדור הבילוש המחוזי. הבלשים בבגדים
אזרחיים הקיפו בתמרון שיגרתי את
החצר החשודה, כששנים מהם ממהרים לה־בנם
פנימה. בתוך החצר מצאו הבלשים
שמש ונחום פדהצור גבר בעל קומה בינונית
ומוצק, שהסתכל בהם בעינים בוהות.
״מה אתה עושה כאן אדוני?״ שאלו אותו
הבלשים, כשהם בטוחים כבר בעצם שלא
היתה זו אלא אזעקת שווא. לא היה להם
אפילו צל של ספק כי הגבר לבוש ההדר,
שכל הופעתו העידה כי מעולם לא היה ולא
יהיה פושע, נזדמן לחצר ללא כל כוונות
זדון.
,עזבו אותי. אני אתן לכם אלף לירות,״
השיב האיש, כשהוא משליך חפץ כהד, בידו
האחת. הבלשים הזדקפו בתמהון: גם התשובה
המשונה וגם החפץ שנזרק, עוררו
את חשדותיהם כהרף עין. מבט נוסף והם
הבחינו בידיו של האיש, שהיו מכוסות בכפפות.
בחיפוש מהיר, לאור פנסים, נמצא
מברג קטן בתוך השיחים.
הבלשים לא רצו לחקור יותר. הם אספו
את המברג וציוו על האיש ללוות אותם
למשרדי מדור הבילוש. כשהסבירו לו שמש
ופדהצור כי הוא נמצא במעצר, זכו להפתעה
נוספת, השניה, אך לא האחרונה באותו ערב:
״יש לי מכונית בחוץ,״ הסביר להם העציר,
״אני אסע בה למשטרה.״
בחוץ, במרחק כמה בתים מהחצר בה
נעצר, חנתה מכונית אירו ויליס מפוארת.
כששוטר מזוין לידו, יצא העציר בחליפה
ההדורה ובכפפות אל תחנת המשטרה.

הוראות המשטרה במקרים כאלה הן ברורות
ביותר. הבלשים הזעיקו בטלפון את טגן
מפקח מחוזי אריה שמילגובסקי־נאור, ראש
הענף הפלילי במחוז תל־אביב .״אדם שנעצר
במסיבות חשודות הציע לנו 1000 לירות
שוחד,״ מסרו השוטרים למפקדם.
תוך זמן קצר החלה החקירה. עוד לפני
שהספיק שמילגובסקי להגיע למטה, החלים
העציר לספר את האמת :״באתי לחצר בה
נתפשתי במטרה לפרוץ לדירה שבקומת הקרקע,״
סיפר לחוקריו ,״פרצתי הלילה לשלוש
דירות אחרות, אך לא מצאתי בהן
כלום.״
הסיפור שנאמר בפשטות כאילו היה מעשה
של יום־יום, הדהים את השומרים. הם סרבו
להאמין שהגבר היושב לפניהם הוא פורץ
מועד. אולם שמילגובסקי שהגיע למקום,
פיזר את ספקותיהם. מתוך מבטיו ושאלותיו,
לא היה ספק כי הוא מכיר כבר את העציר
היושב לפניו.
החוקרים החלו בגבית הודעה מן העציר.
אחרי שחתם עליה יצא ישראל בנציוני יחד
עם חוקריו לדירתו. לעיני השוטרים נתגלתה
דירת פאר משוכללת, מרוהטת ברהיטים היקרים
והטובים ביותר. אשתו של ישראל
בנציוני פתחה לפניהם את הדלת׳ כשמשאר
חדרי הדירה מציצים אל האורחים הבלתי
קרואים שלושת בני המשפחה האחרים: ילדיו
של בנציוני.
במשך עשרת הימים ממעצרו ועד להארכת
פקודת המעצר נגדו בבית משפט השלום
בתל־אביב, העביד בנציוני את חוקרי המשטרה
יומם ולילה. כשהודה בתום עשרת
הימים בביצוע 160 התפרצויות במשך ארבע
השנים האחרונות, לא תמה עדיין כנראה
פרשת הודאותיו של הפורץ העשיר, בעל
הדירה המפוארת והווילה המהודרת בת
שלוש הקומות הניצבת עדיין בבנינה.

מסות סודיות וקורס סודי

4 7 9₪ ₪ 07

מצוי בשטח זה, נתקבל ישראל הצעיר לעבודה
במחלקת המדידות והמיפוי הממשלתית.
אשתו מספרת כי הבריטים, שהעריכו את
כשרונותיו, הפילו עליו בתקופת מלחמת
העולם השניה משימות חשובות ביותר מ־שרטוט
מפות צבאיות סודיות ועד ציור
שטרי כסף ומטבעות מנדטוריים.
ישראל לא הסתפק בכשרונותיו ועבודתו
בשרטוט. כבר בתקופה בה עבד במחלקת
המדידות הממשלתית, היו כמה ממקורביו
מתווכי קרקעות; באמצעותם היה קונה ומוכר
שטחי אדמה שונים בתל־אביב, בבתים,
ומעבר לירקון.
בשנות השלושים, כשעבודתו במחלקת המדידות
הממשלתית הפכה להיות עבודת־קבע
נשא ישראל אשה, גננת במקצועה, אתה יחד
התגורר במשך עשר שנים בביתו של סעדיה
שושני, חבר מועצת עירית תל־אביב. באותו
בית, ברחוב לווינסקי ,69 מחזיקה אשתו של
בנציוני גן ילדים משגשג, הקיים גם כיום,
בהנהלתה• בגן זה הצטיינה בניהול זול —
למרות שמספר הילדים עצום, לא העסיקה
בו גננת־עוזרת, אלא נערות זולות ובלתי-
מקצועיות.
השרטט הצעיר והמצליח עשה חיל. רק
כתם אחד מעיב על תולדות חייו הבהירים,
עד להקמת מדינת ישראל: בשנת 1944 נעצר
ונכלא בידי ממשלת המנדט ואף הובא לדין
באשמת ״כניסה לבית מגורים מחוך כודנה
לגנוב.״ בנציוני שנתפש כשבידו שעון, נשפט
והורשע בתיק זה. בית המשפט, שהתחשב
בעברו הנקי, הטיל עליו קנם של חמש לירות
וערבות להתנהגות טובה למשך שנה אחת.
בכל זאת, שבחו חבריו של בנציוני לעבודה
את השרטט הכשרוני, למרות שהתנהגותו
ויחסו אליהם לא היו מן המשופרים
ביותר. רבים מהם אפילו לא ידעו על פרשת
משפט הגניבה.
משהוקמה מדינת ישראל, היה זה אך
טבעי שישראל בנציוני, אחד המומחים בהא
הידיעה לשרטוט מפות בישראל, יתיצב מיד
לשירות העם. בתור שכזה, קיבל בנציוני על
עצמו הדרכת קורם סודי לטופוגראפיה.
כשחזר בנציוני ממסעו זה, לא חזר
עוד לעבודה במחלקת המדידות הממשלתית.
חבריו לעבודה יכלו רק לשער מהי הסיבה:
״תיארתי לעצמי שבנציוני הצליח לעשות
קצת כסף בתקופת השליחות,״ אמר אחד.

* שראל מנ ש קז־ כי ץ׳ נולד לפני 47 שנים
בליטא. הוא עלה לארץ־ישראל יחד עם
הוריו בעודנו ילד, והשתקע יחד אתם בירושלים,
מקום בו הם מתגוררים עד היום.
כבר בהיותו עלם, התבלט ישראל בכשרונותיו
המגוונים והבולטים. אחרי שסיים את
חוק הלימודים שלו בבית־ספר •תיכון, מימנו
הוריו את לימודיו במקצוע השרטוט.
עם ידיעות מקיפות בשרטוט וכשרון בלתי

מקור הכגסה יציס

ה ^ 11 ^ *1 1בן שלוש הקומות ניצב ברחוב בן־משה 16 בתל־אביב. קומת הקרקע
1י ׳ 1ייי | תפוסה על־ידי בריכת־שחיה ואולם־ציור ענקי. הבית רשומ על שם
אשתו, עדה בנציוני, ואי־אפשר להחרימו כדי לתחזיר את ערך החפצים לקרבנות הגניבות.

• מ רו תשהיה מחוסר מקום עבודה
/קבוע, נראה היה למכיריו ולחבריו כי
ישראל בנציוני אינו סובל ממחסור כלשהו.
השרסט המוכשר פיתח את כשרונותיו בכיוון
חדש לגמרי: בשעות בהן היה פנוי משיחות
ארוכות עם מתווכי קרקעות וספסרי דירות
אתם ניהל שורה של עסקים בלתי ברורים
כל צרכם, עסק בנציוני בתחביבו החדש:
הציור.
אולם, למרות שבנציוני התיחס לציור
ברצינות הכי גמורה, לא היה יחסם של
האמנים המוכרים דומה לשלו. נסיונותיו
להכניס את עבודות הציור שהשלים לתערוכות
האמנים קכלליות, או בקשתו להכנס
לאגודת הציירים, נתקלו בהתנגדות. .הוא
מצייר כמו ילד מפגר,״ התבטא באחת
ההזדמנויות צייר מפורסם. הערכה שלילית
זו לא מנעה מציירים רבים לבקר בביתו
של בנציוני לעיתים קרובות, להימנות על
ידידיו הקרובים ביותר .״זוהי טעות איומה,״
־אמר השבוע צייר מפורסם, כשנודע לו על
מעצרו של ידידו .״זוהי בוזדאי סנסאציה
חסרת־יסוד של העתונות הצהובה
נראה היה שבנציוני ערך באחד הימים
עסקים מוצלחים מאד בשטח המגרשים והדירות,
כי בתקופה מסוימת נעלם הצייר
הטירון מחוגיהם של העוסקים בספסרות.
״התחלתי לצייר,״ אמר בנציוני לספסרים
שהיה נפגש אתם לעיתים ברחוב ,״אני לא
עוסק בתיוזך יותר.״ באותה תקופה המשיכה
אשתו לנהל בהצלחה את גן הילדים הגדול
שלה ברחוב לוינסקי.
אחד ממכריו הוז־תיקים והטובים ביותר של
ישראל בנציוני היה השען יעקוב כהן. לשני
הידידים היה מגרש בשותפות ברחוב
ז׳בוסינסקי בתל־אביב. משהוטב מצבו הכלכלי
של בנציוני במסיבות שכאמור לא הובררו
עדיין כל צרכן, הציע השרטט והצייד

ארכע דירות ללילה
ך< משטרה החלה החקירה. העציר
.4זיהה את עצמו: ישראל בנציוני, צייר
מרחוב ז׳בוטינסקי 70 בתל־אביב.

החובב לשען מרחוב המלך ג׳ורג׳ בתל־אביב
להשתמש במגרש, כדי להמם לשיכון קבע.
אחרי חיפושים קצרים, מצאו השנים קבלן
דירות תל־אביבי שהסכים להקים בית משותף
גדול, להקצות להם תמורת המגרש שתי די־רות־חינם
משוכללות בבנין החדש.
משהוקם הבנין, נכנסו בנציוני וכהן איש־איש
לדירתו. השותפים הפכו מעתה גם
לשכנים. היחסים בין השנים נתהדקו יותר
ויותר.
חוג מכריו של בנציוני גדל והלך׳ בד
בבד עם הקמת דירתו החדשה ופיתוח כשרונות
הציור שלו. למסיבות הגדולות שהיה
עורך בדירה המרווחת, היו מוזמנים מחוץ
למשפחת כהן השכנה, גם ציירים רבים,
אמנים ואנשי רוח, אותם הכיר בנציוני
בתערוכות ציור ובמועדונים סגורים כמו
מילוא. המסיבות נערכו ביד רחבה. אף בדעתו
של אחד מאורחיו, לא עלה צל צילו
של ספק כי בנציוני מתפרנס ממקור הכנסה
בלתי ברור, אך יציב למדי.

צייד משוטט סדירה
•••גיס אחדות אחרי שהקים את הדירה

* /החדשה ברחוב ז׳בוטינסקי, ניגש בני
ציוני, שעדיין לא עסק בשום עבודה קבועה,
למבצע חדש. למכריו הקבועים ולידידיו היה
מספר בהתלהבות על פרטי המבצע: הקמת
וזילה מפוארת בת שלוש קומות, באחד מרובעי
העשירים בצפון תל־אביב.
בנציוני בעצמו עסק בכל פרט ופרט מחלקי
הבנין. תבנית מוקטנת של הווילה״ שהיתה
עתידה לעלות מאה אלף לירות עד להשלמתה,
היתד, מוצבת בחדר האורחים של
דירתו. הקבלן שביצע את העבודה לא התאונן
כמעט אף פעם על עיכוב בתשלומים,
בהתאם למועדי פרעונם כפי שנקבעו מראש.
״לפעמים היה מתעכב, מפני שנמצא באותה
תקופה בחוץ־לארץ,״ סיפר הקבלן.
הנסיעות לחו״ל החלו בשלוש השנים האחרונות.
מכריו וידידיו של בנציוני לא
תמהו מעולם על הנסיעות התכופות, שלחלק
מהן לקח הצייר גם את אשתו. כי כמעט
כל אחד מחוג מכריו של בנציוני היה יוצא
לחוץ־לארץ באמתלה זו או אחרת, מדי שנד,
בשנה. העובדה כי אחד מאנשי החוג יוצא
יותר מפעם אחת בשנה את המדינה, לא
העלתה חשדות.
עבודות הבניה בווילה החדשה ברחוב
בני־משה, לא נפסקו אפילו לרגע. אולם גם
בעיצומה של הקמת הבנין החדש, לא
הפסיק בנציוני מלעסוק בציור. רק לפני
חודשים אחדים — מספרים אנשי המוזיאון
בתל־אביב — הקים מהומה עצומה, בגלל
סירובה של וועדת התערוכות לקבל את
עבודותיו לתצוגה הכללית.

ציור מבעד?חלון

•אחד מלילות החורף, לפני כ־3
1חודשים, הבחינו שכנים בדמות חשודה שהסתובבה
בין הצריפים בשכונת נורדיה
שבצפון תל־אביב. השוטרים שהוזעקו למקום,
עצרו גבר לבוש בבגדים נאים, שלא
יכול היה להסביר את סיבת המצאותו בשכונה
הרחוקה מביתו.
בנציוני נעצר ונפתח נגדו תיק באשמת
שוטטות. אולם, מבלי לפתוח בחקירה מקיפה
ועל סמך בקשה חסרת־ביסוס, הסכים
ראש הענף הפלילי אריה שמילגובסקי לסגור
את התיק, אחרי שהתקימה ישיבה אחת בפני
שופט השלום בתל־אביב.
שוב היה בנציוני חופשי לנפשו. בכל יום
ראשון היה מוביל כמה ציירים מכירים במכונית
האירו וויליס החדישה שרכש, לסיור
במקומות נוף יפים ברחבי הארץ. בשאר
ימות השבוע, היה קם קרוב לשעות הצהרים,
יוצא מיד לדדילה הנמצאת בבנינה,
כדי להשגיח על ביצוע נכון ומדויק •של
מרתף היין, או על כיודני האור של האטליה
הנהדר בקומה העליונה .״צריך לדעת את סוד
החיים,״ אמר לידידיו, שניסו לחקרו מהיכן
הוא מוצא את המקורות למימון הארמון
המפואר וחייו חסרי הדאגה.
לפני כשבעה שבועות שוב נעצר בנציוני,
בתוך מרפסת אחד הבתים ברחוב ברסנורא
בתל־אביב .״אני צייר חובב,״ הסביר לסמל
הניידת שהוזעקה למקום על ידי אחד השכנים,
שהרגיש בתנועה חשודה על מרפסת

האשה תוקפת

עדה בנציוני בבית המשפט. כאשר הבחינה בצלם־וזעתו־נות
פאול גולדמן, שהתכונן לצלמה (ימין) ,התנפלה
עליו באגרופיה, בנסותה לשבור את המצלמה. הצלם הסתובב והתכופף (שמאל) ,ספג את

שכנו ,״אני מסתכל מבעד לחלונות הבתים יעקוב כהן, היה גופו של הצורף מועל
מנת לצייר.׳׳ על סמך סענה משונה זו טל על מרצפת החצר הפנימית במטה מששוחרר
בנציוני פעם נוספת, מבלי שתפתח טרת מחוז תל־אביב. שני חוקריו הנדהמים,
חקירה מקפת על נסיבות מעצרו והסיבות קציני מחלקת החקירות בענף הפלילי, הששהביאו
צייר חובב להסתכל מבעד לחרכי קיפו על המחזה המבהיל מן המרפסת שבקומה
השניה, ממנה נפל כהן. אשתו, שתריסים
זרים בשעות לילה.
נמצאה באחד מחדרי ד,בנין, פרצה ביללת

זוועה. כהן הובל מיד לבית החולים בתל־כם
ן? מזומן, זהב ותכשיטים
השומר, שם הוא שוכב עד היום במצב
9עם הראשונה נתגלו מקורות ״פר־ קשה.
כהן הכחיש הכל. הצורף בן ד,־ ,50 שעלה
4נסתו״ של בנציוני בחדר החקירות של
מסה מחוז תל־אביב. ההודאות שנשפכו על מפולניה לארץ ישראל לפני שלושים שנה. ,
השולחן היו מדהימות: בנציוני הודה בזו טען שכל סיפוריו של בנציוני הם עלילות־ .
אחר זו בביצוע 160 פריצות במשך ארבע ה שווא נגדו. הוא לא הכחיש כי לו ולבנציוני
שנים האחרונות .״את כל הפריצות ביצעתי היו כמה עסקים משותפים, שהסתימו עם
בעזרת מברג וכפפות,׳׳ הסביר בפשטות ל הקמת הבית ברחוב ז׳בוטינסקי.
חוקריו, כשהוא מלוזה כל הודאה בצחוק
הצורף הדתי, בעל הקומה הנמוכה ופרוע.
אביהם
של שלושה בנים, שהבכור בהם
בתחילה, סרבו החוקרים להאמין. אולם משרת בצבא, טען בעקשנות :״בנציוני רוצה
משסיפק בנציוני פרטי־פרטים על כל פריצה
להתנקם בי בגלל זה שהוצאתי אותו מוועד
ופריצה, ואחרי שהחוקרים הישוו את הור הבית. הוא רב עם אשתי וקרא לה בשמות
אותיו לתיקי הפריצות הבלתי סגורים שנמ גנאי, באחת המסיבות.״ אשת כהן היתד, אחת
צאו בארכיון הענף הפלילי, הוברר כי אמנם
מידידותיו הקרובות ביותר של בנציוני
ביצע בנציוני את כל הפריצות בהן הודה
ומשתתפת קבועה בכל מסיבותיו, עד לקרע
עד היום.
בינה לבינו ובין שתי משפחותיהם.
הצייר החובב והשרטט המוכשר, היה גם
״כהן, אני הודיתי בכל, תודה גם אתה,״
פושע מושלם. מבלי להעזר באיש, היה
בנציוני יוצא בשעות הלילה המוקדמות ל אמר בנציוני כשצחוק של לעג שפוך על
דירות המבעים העשירים של תל־אביב, פורץ שפתיו׳ כשהכניסו אותו החוקרים לחדר בו
נחקר כהן ,״לא יעזור לך שום דבר.״
את דלתות המרפסת או את חלונות׳התריסים
בעזרת מברג. על סי רוב, היו הדירות
כהן החוויר. הוא ביקש כוס מים מאחד
הנפרצות דירותיהם של מכריו וידידיו ה הקצינים, ניצל את צאתו ואת אי תשומת
רבים.
הלב שגילה הקצין השני .,וזינק למרפסת.
השיטה החביבה עליו: הוא היה מזמין
ידידים עשירים למסיבה בביתו, נעלם במשך
הערב לשעה קלה, פורץ לדירת אחד המשתתפים
במסיבה, בהיותו בטוח כי האיש
לא יפתיעהו במלאכתו.
השלל היה תמיד אחיד: בנציוני לקח רק
כסף מזומן, זהב ותכשיטים• את הכסף
היה מכניס לחשבון הבנק שלו, את התכשיטים
והזהב היה מוכר לצורפים שהיו
מתיכים אותם מיד.
כשהצטבר בידי בנציוני שלל של פריצות
מוצלחות אחדות ומשלא הצליח להפטר מן
השלל, היה הצייר יוצא למסע קצר לחוץ-
לארץ, ממנו היה חוזר תמיד עם מתנות
שופעות לכל מכריו.
״חלק גדול מן השלל מכרתי לשכני, הצורף
יעקוב בהן,״ מסר בנציוני בעדותו
במשטרה. השוטרים יצאו מיד לדירה הסמוכה
לדירת בנציוני, אסרו את יעקוב כהן ואשתו.
כך השתלב גם הצורף מרחוב המלך ג׳ורג׳
בתל־אביב בסיפור הבלשים הגדול של ישראל
בנציוני.

נקמה אישית או האמת פודה ז

הנאשם

ספק מתוך נסיון להתאבד, ספק מתוך תאונה
בעקב המעקה הנמוך בגובה של 80
סנטימטר בלבד, התעורר כהן אחרי שעה
ארוכה על שולחן הניתוחים בבית החולים
בתל־השומר.

הווילה ער שם חאשה
^ פילו חלק אחד מן השלל הרב שבג־
^ ציוני הצליח לגנוב מתוך 160 הדירות
שפרץ בשנים האחרונות, לא יכלה המשטרה
לתפוש ולהחזיר לבעליו. בנציוני, שהחל
להתנהג בשעת החקירה כבלתי שפוי בדעתו,
ניהל את עסקיו האפלים דוזקא בשכל רב:
הוא השקיע את הכסף שגנב ב מין הודילה
המפוארת, בשעה שאת הזהב והתכשיטים
התיך או מכר בארצות אחרות.

החברה עצמה נהגה השבוע בבנציוני בכפפות
של משי. תחילה ביקשה המשטרה
להסתיר את שמו, אך היא בעצמה נתנה
רמזים כה רבים לעתונות על ״הצייר״׳ עד
שרבבות ידעו. כעבור יום את זהותו של
״י.ב.״ המסתורי, נהרו בשבת לארמונו כיהודים
אדוקים העולים לרגל להר־ציון.
״מיבצע פירסום זול של המשטרה,״ אמר
השופט בזעם, וביטל את איסור־הפירסום
אף מבלי לשמוע את הצדדים.

״בעלי הוא קרבן החברה,״ ניסתה אשתו
של בנציוני להטיל את האשמה על אגודת
הציירים, שלא רצתה לקבל את בעלה כחבר,
על המוזיאון, שלא רצה להציג את תמונותיו,
או על משרד הדואר, שלא רצה להדפיס
ההצעות ששרטט לבולים חדשים ,״הוא אינו
אשם במה שעשה. אחרים עשו לו את כל

ההסבר הצדקני היה קלוש למדי. מה
שלא יכלה אשתו של בנציוני להסביר היתד,
העובדה שבעלה דאג לרשום כל חלק של
רכוש שהיה לו, כולל הווילה שעמדה עדיין
בבנינה על שמה שלה .״אני לא התענינתי
בעסקיו של בעלי,״ אמרה האשה.

בנציוני (ימין) .מדבר באולם. בית הנושפט. עם פרקליטו, עורך־הדין
גינזבורג, שעה קלה לפני שהוצאה נגדו פקודה למעצר נוסף של עשרה
ימים, להמשך-התקירוב. המון. וב. .צבא נל דלתות בית־המשפם, התפרץ בנוה לאולם.

ך ום אחד אחרי שהוציא שופט השלום
יוסף זוהר. פקודת מעצר נגד הצורף
ה -ייי י י

המהלומות על גבו. הקהל, שהיה נוכח במקום, עצר את האשה, צעק לעומתה, :מי אשם
שבעלך הוא גנב?״ עדה לא הביעה עד כה שום רצון למכור את הבית, הרשום על שמה,
כדי׳ להחזיר לקורבנית הצייר־הגנב לפחות חלק מערך הגניבות הרבות שביצע אצלם.

ברחוב

צולם בנציוני עת יצא
מן המספרה, שם התג
-למ..תתת שמירת שני בלשים, שקט ורצע

הפ ש ע שד ת מנע ()1

ש ק רי

** ותרת רדפה כותרת :״הפקת הנחושת בתמנע תתחיל בסוף ! 1957״ הודיעו
^ הדוברים לפני מיבצע־סיני .״ההפעלה של מפעל הנחושת תחל בינואר ! 1958״ הודיעו
אחרי המיבצע .״לקראת הפעלת המפעל בחודש פברואר השנה,״ פתח אחד ממומחי משרד

הפיתוח מחקר מקיף שערך בנושא זה.
בחודש מאי ,1958 שנה תמימה אחרי המועד המובסח וחצי שנה אחרי כל המועדים
שנקבעו אחריו, לא החלה עדיין ההפעלה של מפעל הנחושת בתמנע. תחת לעסוק בפעולות
ממשיות, שיבטיחו את ההרצה התקינה של המפעל ואת התנאים המתאימים להפעלתו לפחות
בתחילת , 1959 עסקו מנהלי חברת מחצבי ישראל, בחסותם של מנהלי משרד־הפיתוח,
בהקמת מסך אבק, מלווה בהכרזות׳ הכרזות־נגד, הכחשות והשמצות שהיה מיועד בולו
לכסות על האמת הערומה שהתגלתה לעיני כל מי שטרח השבוע לבקר במפעל 27 ,קילומטר
מצפון לאילת: מפעל הנחושת בתמנע משותק.
כלפי חוץ, לפחות, לא הטרידו העובדות הפשוטות את מנהלי מחצבי ישראל וראשי
משרד־הפיתוח. כמנהגם במשך כל שלוש השנים הארוכות, מאז הוחלט סופית על הקמתו
המזורזת של המפעל במיכרות־שלמה הקדומים, המשיכה הנהלת החברה בהפרחת מספרים
חסרי־ביסוס, הודעות אופטימיות מבוססות עוד פחות, וטפיחה רבתי על הכרס.
דברי ימי מפעל הנחושת בתמנע רצופים הכרזות ומספרים פורחים. כשהשתתקו לפני
כשלושה שבועות מערבלי הענק בבריכות ההסמכה ומשאבות הטין (ראה מסגרת) פסקו
מלפעול — הגיעה גם השעה בה נתבעו מנהלי מחצבי ישראל ופטרוניהם לתת דין וחשבון
על 22 מליון הל״י שהושקעו עד היום בהקמת המפעל המשותק — שלפי כל הסימנים
לא יוחזרו עוד לעולם.

במצח

כך מיוצרת הנחושת
• מכמן האדמה אל המגרפות מובילות משאיות־ענק את
אבן הנחושת, אחרי שהיא נכרית בעזרת מחסרים בשטח המכרה.
כדי להגיע אל אבן הנחושת, הנמצאת באיזור תמנע בעומק של מטרים
אחדים, מתחת לאבן־חול, נערכים פיצוצים תכופים בשטח העפרה, בעזרת
חומר נפץ המופעל במערכת פיצוץ חשמלית.
בשטחים אחרים של תמנע, יאלצו המהנדסים להגיע לעורק הנחושת
בעזרת מנהרות כריה ארוכות. הגדולה במנהרות תשתרע לאורך?זל
שני קילומטר, תצויד במערכת חשמל ואיוותר, והנחושת תוצא מתוכה
בעזרת רכבת כבלים.
• במגרפות, נעשית עבודת הטחינה של אבן הנחושת,
המובאת מן המכרה במשאיות. שלוש המגרסות טוחנות את האבנים
בזו אחר זו, כשמנהרות ביטון וסרט נע תמידי מקשרות אותן זו עם

״למדנו מן השגיאות כסדום ! ״

ראשית היה הסקר. שנים וחצי מיליון ל״י שהושקעו בסעיף ״הוצאות הסקר
הגיאולוגי לתכנון המכרה *,הוצאו בתקופת השנים 1955־ .1949 חלק מסכום זה הוצא
בידי חיל־המדע של צה״ל, חלק ממנו שולם לחברה בלגית, שהיתר, צריכה להקים את
המכרה, אך הסתלקה ממנו אחרי שסיימה את סקר הסיכויים והכדאיות. הדבר לא
הפחיד את הממשלה, שהיתר. מומחית פחות.
אחרי הסקר, באה ההקמה. ביולי 1955 באו ראשוני המקימים למחנה־העבודה של
מכרות הנחושת. היו אלה וותיקי מפעל האשלג בסדום, חלוצי הסוללים במעלה העצמאות
ומעלה העקרבים, פועלי ביר־מנוחה ובוגרי באר־אורה. כל מי שהשתכן במחנה הגדול,
שעשרות כלבים חורצי לשון וכמה שומרים ומנהלים הסתובבו בתוכו באפם מעשה —
היה חדור רצון טוב .״למדנו מן השגיאות של סדום,״ אמר מי שבא ממפעל האשלג לקריאתו
של המנהל החדש מאיר בית־אש .״נמשיך במסורת של הקו,״ אמרו פועלי ביר־מנוחה,
שבראשם עמד צבי (,״דני הר־הבית״) פינקלשסין, מלוחמי הלח״י, שנתמנה כמפקד המחנה.
מי שלא למד משגיאות סדום, היתד, ההנהלה בצפון. בטוחים בעצמם ובכשרונותיהם,
מי מתקופת עבודתו כמנהל סולל־בונה ומי כמנהל לאומי חשוב אחר, הפגינו מנהלי
מחצבי־ישראל בטחון עצמי רב. הבטחון התבטא לא רק בדיבורים, כי אם גם במעשים:
מבלי לקבל לידיו תוכנית שלימה, או לפחות חלקים חשובים ממנה, נצטווה מאיר
בית־אש, סולל דרכי הנגב, להתחיל בעבודה .״מוכרחים לעמוד בתאריכים,״ האיצו בו
המנהלים שהיו יורדים אחת לחודש במטוס לאילת, אך ממטירים מאות מברקים בשבוע,
ממשרדיהם בקריה בתל־אביב.
המספרים היו משכרים .״נשקיע 12 מליון ונתחיל להפיק נחושת בסוף ,1956״ הבטיחו
מנהלי מחצבי ישראל לשר הפיתוח החדש מרדכי בנטוב, שנבחר לתפקידו בחודש השני
להקמת תמנע וקיבל את יסודות המפעל כירושה מקודמו, דב יוסף.
עד מהרה התברר ששני המספרים היו קלוטים מן האוויר. הנתונים המוסמכים הראשונים
לבדיקת כדאיות מפעל הנחושת הומצאו על ידי מחצבי־ישראל למשרד הפיתוח רק בספטמבר
, 1957 יותר משנתים אחרי תחילת ההקמה. בדו״ח שכונה ״תחשיב לכדאיות ייצור הנחושת
בתמנע,״ הוערכו כבר הוצאות ההתקנה והיצור ב־ 35 אחוז יותר מתקציב ההשקעה הכולל,
שהוגש למשרד־הפיתוח מסעם הנהלת החברה בפברואר ,1956 חצי שנה אחרי תחילת ההקמה.

עמודים עיוורים; מיריוגיס קופציס
לי תקציב פעלו מנהלי ההקמה כמו משאית על כרעי תרנגולת. מגששים באפילה,
לפי הוראות בלתי־ברורות וסותרות, בלי אף נתון מדוייק, כשחלקי־ציוד חשובים ביותר
חסרים במחסניהם, בלי כוח אדם מתאים, בעזרת זרם דק ובלתי־מספיק של חלקי תקציב,
הוטל עליהם להניח את היסודות לאחד המפעלים הלאומיים, ששרים ופקידים בכירים כינוהו
באסיפות מנהל־ההסברה וועידות מפלגותיהם כ״אבן הפינה לכלכלה הישראלית״ .דויד בן־
גוריון כלל את מפעל תמנע כאחד מעשרת ההישגים העיקריים של העשור הראשון.
אולם מנהלי תמנע לא ידעו אפילו היכן להניח את אבן הפינה לכמה מהמבנים היסודיים
ביותר של המפעל, שהוטל עליהם להקימו. כך, למשל, החלו להניח את היסודות למבני
תחנת־הכוח, מבלי לדעת עדיין את גודלם המדוייק ומשקלם של הגנראסורים העתידים
לבוא. דרכים שהותוו מצפון לדרום, הועתקו אחרי שבועות אחדים ממזרח למערב. עמודי-
חשמל שנתקעו בשורה עורפית, נעקרו ממקומם והועברו לשטח אחר לגמרי.
להנהלה בצפון לא היה זמן. בהולים להשיג את המטרות הדמיוניות שהציבו לעצמם,
לא דקדקו בסעיפי התקציב הצנוע, שנערך באומדן בלתי־אחראי לצורכי פירסומת. מבלי
לגשת לסקר כדאיות מדוקדק, לנוכח הירידה המבוהלת במחירי הנחושת בשוק העולמי
(כמעט ב־ 50^4בשנים האחרונות) ,החלו מומחים גרמניים לבצע את הקמת המפעל הלכה
למעשה, כשהם מורים לפועלים ישראליים כיצד להרכיב את המכונות, שתוכננו בארצות־הברית
בידי מהנדסי חברת דור־אוליבר, המפורסמת בתכנון מכרות ברוב מדינות העולם.
באמצע 1956 נשתנו הזמירות. אותם הפקידים והמנהלים, שלא פסקו מלדבר על 12
מליון לירות, הקפיצו פתאום את סכום ההשקעה ל־ 16 מליון, העלו אותו אחרי מבצע
סיני ל־ 18 מליון, בטענה של הארכת זמן ההקמה. אחרי משבר ממשלתי מלאכותי,
כשהאוצר הקפיא את הסכומים שהיו דרושים להשלמת ההקמה, קפצה ההשקעה ל־ 19 מליון
ל״י ויותר. בדברי ההסבר להצעת התקציב לשנת ,58/9 .שהוציא משרד־האוצר בינואר
,1958 מדובר עדיין על השקעה של 16 מליון במפעל, שהוצאו עליו למעשה, עד לאותו
תאריך 19 ,מליון ו־ 175 אלף ל״י, בהסבר ששלושה מליון הל״י המיותרים נובעים מעלית
המחירים במשך תקופת הבניה, ומפאת שינויים בהיקף העבודה ובמתקנים שונים, אשר
התבררו במהלך הביצוע.״
מה שלא נראה מראש ולא התברר במהלך הביצוע, נוסף לדרכים מיותרות, מבנים גדולים
מדי או הוצאות כפולות ומשולשות על הקמת חלקים במפעל, שאפשר היה למנוע אותם
בתכנון נכון, היתד, גם שורה של מספרים, שצצו לפתע מאי־שם:
• הוצאות הסקר הגיאולוגי לתכנון המכרה — 2.5מליון ל״י
• הון לפיתוח התחלתי של המפעל — 300 אלף ל״י
• הון להתנעת המפעל — 582 אלף ל״י
י • הון חוזר למפעל — 3.240 מליון ל״י
כשצורפה שורת המספרים החדשה להשקעה האמיתית של יותר מ־ 19 מליון, גדלה
ההשקעה בן לילה ל־ 26 מליון ל״י בקירוב. מנהלי מחצבי ישראל, שעובדת היזדקקותם

זו. מן המגרסה השלישית, יוצאת אבן הנחושת בצורת עפר דקיק,
בעובי של פחות ממילימטר, הדומה יותר לחול הלס המצוי בנגב, מאשר
לחומר גלם של מתכת מוצקה.

• מן המגרפות, זורמת אכן הנחושת הגרופה למגדלים,
בהם היא באה בפעם הראשונה במגע עם החומצה הגפריתנית,
לתהליך צריפת
מגיעה בצינורות
מוצאם. כשמת-
יחדיו לבריכות

לשם התחלת תהליך הצריפה הכימית, הדומה מאד
הזהב. החומצה אותה מייצר המפעל בבית־חרושת מקומי,
למגדלי ה״פצ׳וקות,״ כפי שהם נקראים במקסיקו׳ ארץ
ערבת החומצה בעפרת הנחושת הטחונה, הם נשפכים
ההסמכה.
9בכריכות ה1ום מכה באה הנחושת, המעורבת עדיין בכמות
גדולה של חול, במגע עם מים מתוקים. גשרי־ענק מסתובבים,
שבתחתיתם הורכבו מערבלי עץ גדולים, מערבים את התמיסה של
נחושת, חול, מים וחומצה. בתחתית הבריכות מצויות משאבות, שמתפקידן
להוציא מן הבריכה את הטין (בוץ, בערבית) .הטין שוקע
אחרי הערבול, מעביר את הנחושת אל השכבות העליונות של התמיסה.
• התהליך הכימי מסתיים כשהנחושת באה במגע עם גרוטאות
ברזל, שמתפקידן לצרוף את הנחושת מבלי להתערב בה. הברזל עצמו,
מושך אליו את חלקי הפסולת שבתמיסה, את שאריות החומצה ואת
החול, כשהנחושת בעצמה נשארת נקיה בצורתה החדשה — טיט נחושת.
• טיט הנחושת נשטף בדוודי השטיפה, הניצבים בסוף
השורה הארוכה של מתקני המפעל. אחרי פעולת הצריפה, נשטפת
הנחושת בדוודים, מהם היא עוברת לבריכות שטיפה ומהן לשטח נקי,
בו מתיבש הטיט לעפרות נחושת.
• התהליך הפופי של הפקת הנחושת לא ייעשה בישראל. מתכנני
המפעל האמריקאיים יעצו להשאירו למדינה, שתקנה את עפרת הנחושת
אחרי היבוש .״יחידת האלקסרוליזה לא תשתלם אלא אם יוכפל היקף
היצור של המפעל פי שנים,״ נאמר בדו״ח ההמלצות של המתכננים.
משום כך, יועמסו עפרות הנחושת, אחרי יבושן, על משאיות, שיעבירו
את העפרות לנמל אילת, ממנו יובלו באוניות אל המדינה הקונה, מסביב
ליבשת אקריקה. אם תיפתח תעלת־סואץ למטענים אלה, בשנים הקרובות,
יוזל מחיר ההובלה במידה ניכרת, תעלה כדאיות המפעל.

לסקר גיאולוגי, הון ל|
— 1955 לא סרחו
ה־ 6מליונים ל״י לכל|
עם 26 מליון ל״י
מליון בסופה, נראו ח|

כדאיות
( 1 1״התכולה״) בער
תמנע — הרי כדאי ל|
מתחלקת ההשקעה ל׳
רק כמות המספיקה לו
גדולה. כאשר תאזל כ|
על הכדאיות —
מחצבי ישראל נתונים
נחושת במפעל הנחו
דברים ברורים למדי
• אם לקחת בחש
ל־ 1.4אחוז, תהיה נק|
לטון נחושת, אחרי
באחוז תכולה של 1.4
באחוז תכולה של 2
• אם יהיה מחיר
המחירים שהיו בתוקף|
(השוטפות) וחלק מן
• כל זה בתנאי
בסך 850 פרוטה לכל
במלים אחרות: בתו
ההוצאות השוטפות
חלקי החילוף שיהיו דו
השקעתו כרווחים ממי,
מאחורי המספרים ו!
העולמי נמצא בירידה
היצע הנחושת העולמי
המחקר של ענבר
״בגלל חלקו הקטן ש׳
ששיווק מלוא התפוקה
כרגע, לפחות, אין
מדינה אחת בעולם כו
המלך שלמד. ושר הפין
סיבה שניה לכך
עדיין על הפרק. הרצח

ן * מרם 1958 נזב
* 1של משלם המיסים
כי הוצאות ההקמה
ושסכנה רצינית נשקפת
בבת אחת נשכחו
תזזית נכנסה בו, החלי
ר,מידיים של מנהל ההקו
של עובדי המפעל ותו
פיטוריו של בית־אש
תסתיים באחד לאפריל
ושנחתמה בתל־אביב
בית־אש נדהם. יחד
בודנקין, מנהל מחצב\
פעל כמו טייפון על
בהשקעה עצומה במשך
התקלה הראשונה אי^
את כל מי שעמד במר
זו תקלה מן הסוג הקו
בתקלה הראשונה, מיהר
גם כאן הוברר שלא
מיוחד שהובא ממדינת
תערובת עפרת הנחושת
חסרי־תנופה מספקת: ,ס
התקלות היו הפעם
ההרצה לשבועות רו
הברית. את החלקים
בעיצומה של המבו
לה נופלת על ראש מו
הנחושת החול והמים
והתפצל אחרי כמה ימי
הכל אירע בבת אחת
שגרם לירידת״מוראל רצ
וממנה לארצות־הברית.
האופטימיסטים שבמעריב
הפסקה, המסתכמים בלא
השבוע, בשעה שדממה
את מקומו של ענן־האב
לכזב במצח נחושה ולה
הפשע של תמנע עלול ל
מועד השגיאות והתק׳

חושה

ח התחלתי, הון להתנעה והון חוזר, היתה ידועה להם גם בשנת
לו להסביר מדוע העלימו בחישוביהם הדמיוניים את תוספת
ום השקעה שהוא.
;עת יסוד, במקום 12 המליון בהתחלה 16 ,באמצע ההקמה ו־19.5
י הכדאיות של המפעל קודרים הרבה יותר.

מיליונים -במישחק פוקר
• ״ נחושת תלויה קודם כל בגורם יסודי: כמות הנחושת
׳הנמצאות במקום. אם תכולה זו קטנה מאד — כמו במפעל
?ה רק בתנאי שכמות העופרות עצמן גדולה מאד. כי במקרה זה
במשך מאה שנים, למשל, ומתכסית בסוף. ואילו בתמנע ישנה
ה של 20 שנה. בתקופה קצרה זו אי־אפשר לכסות השקעה כה
:נחושת במקום, ישאר חלק גדול מן ההשקעות בלתי־מכוסה.
*י־הכדאיות — של המפעל קיבלו ראשי משרד־הפיתוח ומנהלי
רים כבר בינואר .1958 בחוברת בשם, בדיקת הכדאיות ביצור
בתמנע,״ אמר הכלכלן הישראלי ענבר, מעובדי משרד־הפיתוח,
^סאחוז התכולה של נחושת בעופרות תמנע הוא בין 2אחוזים
הגבול בכדאיות המפעל שווה למחיר של 630 דולאר בממוצע
ליך הסופי. בנתונים מדויקים יותר: כדאי יהיה לייצר נחושת
יז, אם יהיה המחיר העולמי של נחושת 710 דולאר לטון, ונחושת
וזים ב־ 554 דולאר לטון.
זושת בשוק העולמי בין 554 דולאר לטון ל־ 424 דולאר לטון —
עת חיבור המחקר — ״יהיה בידי החברה לכסות את ההוצאות
וצאות הקבועות בלבד.״
פעל תמנע יהנה, ככל המפעלים המייצרים ליצוא, מפרמיה קבועה
ולאר ערך מוסף •.היינו — שהממשלה תתן סובסידיה לעצמה.
:הנוכחיים סבור ענבר כי הייצור השוטף יכסה בקושי את
זבלי לכסות את ההשקעה העצומה, את הריבית עליה, ואף את
ים לקיום העבודה. שום מפעל אשר אינו מקבל את המיליונים של
ק פוקר, אינו רשאי לעשות חשבון כזה.
סכר הכלכלי היבש, עמדו עובדות ברורות: מחיר הנחושת בשוק
תמדת, שכלכלנים עולמיים אינם רואים אותה עדיין כסוף פסוק.
דל בהרבה מן הביקוש.
התעלם גם מעובדות אלה, אך הוא תירץ אותן בדרך מקורית:
;יצור בתמנע, בתוך הסך־הכל של הצריכה העולמית, יש להניח
> יתקל בקשיים.״
וק התפוקה נתקל בקשיים כל שהם. עד היום, לא נמצאה עדיין
המוכנה לקנות ולעבד סופית את אוצר הנחושת של מכרות

התמונה המוכיחה את חשעווויח
באחת משש בריכות הנחושת של תמנע נראה אספלט הרצפה,
כשהוא מבוקע ומפוצל בקרקעיתה• אחרי שטים הנחושת, החול,
המים והחומצה נשאבו מן הבריכה, אחרי שהגשר המערבל חת־

עקם ונשבר, נשאר האספלט חשוף לשמש, נסדק והתפצל מיד.
בניגוד לתקלת הגשר המערבל, אפשר היה למנוע את הסדקים
והשברים באספלט, אילו לא היו מפקירים אותו לחוס השמש.

יחיק התפוקה אינו נתקל בקשיים: התפוקה עצמה אינה עומדת
;מפעל, שהוחל בה לפני כחודש וחצי, נפסקה לחלוטין.

שרשרת האסונות
מנהלי מחצבי ישראל בכל מה שהצליחו להשכיח מלבם ומכיסו
מאז התחלת הקמת המפעל. בישיבות פנימיות של המנהלים נאמר
ו בהרבה על התקציב, שמספר הפועלים בתמנע גדול מן הדרוש
לכדאיות כל המפעל.
ההבטחות היפות על ״הלקח שלמדנו ממפעל סדום.״ כמי שרוח
מנהלי מחצבי ישראל במבצע־בזק, שסעיפיו העיקריים היו פיטוריו
״ המהנדס מאיר בית־אש, וחלק מעוזריו, הרעת התנאים הסוציאליים
לת ההרצה המבוהלת של המפעל.
:נעשו באמתלה משונה .״מועצת־המנהלים החליטה שהקמת המפעל
השנה,״ נאמר בהודעה בהולה, שהגיעה לבית־אש ב־ 2לאפריל,
3למרס.
תו נדהמו גם המומחים הגרמניים והפועלים הישראליים. אליעזר
שראל, שירד אישית לתפוס את מקומו של בית־אש המפוטר,
: 1במקום להריץ ״בורג אחרי בורג״ את המפעל היקר, שהוקם
טלוש שנים, הורה להריצו מיד בבת אחת. התקלות לא איחרו לבוא.
:ה במגרסות אבני הנחושת. עמוד אבק ענק שעלה למרומים וסימא
ק עשרות מטר מן המגרסה, מנע כל אפשרות של פעולה. היתה
ה בכל מפעל בשלבי הרצתו. אך במקום להפסיק בהרצה ולהתרכז
בודנקין להפעיל גם את המסמיכים ובריכות־הערבול (ראח מסגרת).
הכל פועל למישרין. המערבלים הגדולים, שהורכבו מעץ אורן
ראגון בארצות־הברית, לא פעלו כסידרם. החומר שהוכנס לבריכות —
החומצה הגפריתנית והמים — היה סמיך מדי. אחרי כמה סיבובים
וקו מערבלי העץ, התכופפו ונשברו.
;מורות השברים במערבלים והקלקול במשאבות איים לעכב את
; • העץ החדש למערבלים יש להביא במיוחד מאוראגון שבארצות־
9כות הזמינו מגרמניה.
י אירעה התקלה הנוספת, החמורה מכולן, שהאחריות הישירה
הלי המפעל: אחרי שהמערבלים הפסיקו לפעול, נשאבה תערובת
ותוך הבריכות. אספלט הבריכות נשאר חשוף לשמש, התפוצץ
חום. שוב נגרם נזק של כמה רבבות לירות•
בשעה שלפועלי המפעל הודיעו על קיצוץ בתנאי עבודתם, מה
ינית במפעל, הריצו המנהלים העצבניים מברקים לקריה בתל־אביב,
כל יום של השבתה במפעל יעלה עשרת אלפים לירות. גם
ים היססו אם לקבוע את משך התקלה לשלושה או ארבעה חודשים
פחות ממיליון ל״י, המצטרפים לסכום השקעת־הענק.
מוחלטת שררה במפעל תמנע, ועננה של דאגה בין פועליה תפסה
ק במגרסות, המשיכו מנהלי מחצבי ישראל וראשי משרד־הפיתוח
עלים מידיעת ציבור משלמי־המסים בישראל את האמת הפשוטה:
היות גדול אף מן הפשע של סדום שקדם לו, אם לא יתוקנו בעוד
) מונחות ביסוד תכנון המפעל, ושעדיין אפשר לתקנן.
ייס שמכניסה סחורת־יצוא מעל לסכוס הדולארים שהושקע

אחת מבריכות הנחושת עומדת ריקה, לרגליהן של שבע הפצ׳ו־קות,
בהן באה ׳עפרת הנחושת לראשונה במגע סם החומצה
הגפריתנית, המיוצרת בבית־החרושת לחומצה בשטח המפעל.

כמות החומר ששפעו המגרסות ביום אחד עלתה כמעט פי שניים
על הכמות שהיו הפצ׳וקות מסוגלות לקלוט. העודפים העצומים
של החומר נפרסו בשטח, הקשו את הרצתו התקינה של המפעל.

ההקלה הראשונה: סערת האבק
ענן אבק שהתנשא מאחת המגרסות, ביום ההפעלה הראשון
שלהן, מנע עבודה סדירה אפילו במרחק גדול מהמנרסות, ש

חוסלה
תפקידן לטחון את אבני הנחושת לעפרה דקיקח. התקלה
אחרי בדיקה יסודית, בעזרת הוספת חלקי־פבנה נוספים לסגרסות.

במדינה
מ שפט
חבר בכל המחתרות

בגמר עונת החורף שטפו את
בגדי הצמר הלבנים

מוצר להלבנת צמר, משי טבעי
וניילון אשר הצהיבו. מחזיר
לה שיג

לצמר, משי וניילון את צבעם
המקורי.
אלא

בבתי ־ מרקחת
ופרפומריות

איננו מכבס
מלבין

כלבד!

ב״ ב >ב > וו>ט׳י
בכדי שתמצאו אותם לבנים
כשלג לקראת החורף הבא.

1( 11־81( 81

״שרון״ מפעריםח ים יים בע־ מ

0 .ז< 5 1וו

גם ב עי ר
אפשר להשיג פרטיסי־נסיעה
וכרטיסי מקומות
שמורים ברכבת מכלי
כל תוספתמחיר .
כרטיס לכוון אחד, טוב לשבוע
ימים וכרטיס בחזרה — חודש
ימים.
והרי רשימת הסוכנים למכירת
כרטיסים— :

החברה עם שש שנים נס יון .
אלפי דודים בשימוש בכל הארץ.
אחריותלחמש שנים.
מתקנים ביתיים מ* 395.-ל״י,
מתקנים תעשייתיים עד 500 ליטר
הרכבה על ־ יד ימומחים ,
שרות

בכל

הארץ .

פנה עוד היום ותקבל חוברת הסברה חינם במשרדינו*
רה׳ הירקון ,325ת. ד ,6004 .טלפון .21357
דוודי שמש בע״מ׳ רה׳ המגינים ,48ת. ד.
,201 טלפון .4000
קרית־ביאליק א. דץ, רחוב קרן היסוד .29
ירושלים :
מ. פוזן, רה׳ בנימין מטודלה ,29 טל.4143 .

דווד> שמש בע״ם
מ>רומ>ת-אול>מפ>ה

טאסמלר! סיסי
הי* ר2ן אוזגז נזבירווו השגרם הרבגת אריגזן נשרחייבן
נזרי שבוע נזערי-הוזגץ שר ״הגוודגד הוה״ ,שבתוון
הוזדשות הישרארי, תנזובר רכר ישרארי בניכר
דר׳ה נאנון תזרא כר כר הנזה־חזש ב חזבי הארץ.

ירושלים מלין — בנין מעו״ז, רח׳ בן־
יהודה, פנת,המלך ג׳ורג/
סלתורס — רחוב שלומציון
המלכה .2

תל־אביב
סלתורס — רח׳ אחד העם .28
עתיד — רחוב הגליל .5
קופל תורם, רח׳ צ׳רניחובסקי.4 ,

רמת־נן
פלתורס — רחוב ביאליק .39

חיפה

גרינברגר — רח׳ שפירא .13
קונטיננטל — דרך העצמאות .88
פלתורם — דרך העצמאות .82
אטלס שרות נסיעות בע״מ —
דרך העצמאות, רחבת כיאט,
בית הקרנות, רחוב הרצל,
סניף: נהריה, שדרות געתון.
נתניה הלפיד — רח׳ הרצל(בנין העיריה)

תמיד לשרותן

הנהלת

רכב ת י שראל
ביקור מפתיע
של תייר
תיירים מביאים פריסות שלום.
לפעמים מופיעים בלי הודעה
מוקדמת. ההתרגשות בבית משפחת
רבינוביץ היתד, רבה כשהתברר,
שהתייר הניצב לפניהם
אינו אלא בן דודם מאמריקה.
לביקור החשוב לא התכוננו. ומה
להגיש בשעת בין־ערביים זאתי
מר רבינוביץ נטל את היזמה
לידיו. כוסית קוניאק ״סוברין״
מובחר מיקבי פרידמן, לאורח
ולבני המת. והכל היה על הגובה.

שופטים רבים הספיק אריאל אליאשווילי
להכיר בעשרים ושלוש שנות חייו. אחרי
שהורשע בשלוש השנים האחרונות באשמת
הפרת סדר, הדבקת כרוזים ותקיפה׳ הובא
השבוע פעם נוספת בפני שופט השלום
בתל־אביב. האשמה הפעם: תקיפת שוטר באולם
בית־המשפט המחוזי, שדן במשפטם
של רוצחי קסטנר, נגדם הופיע אליאשוזילי
בעצמו כעד המדינה.
אליאשווילי לא השתנה במאומה מאז
עדותו בבית המשפט, כשנשבר תחת אש
חקירתו הצולבת של מקם קריצ׳מאן, פרקליטו
של יוסף מנקס. גם חודשי העבודה
הקשה במפעל הנחושת בתמנע, לשם הוגלה
בפקודת הש.ב ,.לא שינו את אופיו. כבטחון
עצמי שופע, עמד לפני שופט השלום יוסף
מגורי־כהן, שנענד, לבקשת התובע וזיקטור
שרעבני ודן אותו לחודש מאסר ושלושה
חודשי מאטר־על־תנאי .״יש לך שלוש הרשעות
קודמות,״ העיר השופט לאליאשודילי,
בהסבירו לו מדוע הוא דן אותו למאסר.
״כבוד השופט,״ פתח אליאשוזילי בהרצאה
מקיפה ,״זו הפעם הראשונה שאני עשיתי
מעשה פשע על דעת עצמי. יתר העבירות,
עליהן הורשעתי, עשיתי בשליחות מישהו
״בשליחות של מי?״ התענין השופט לדעת•
״את כל שלוש העבירות הקודמות, בי׳
צעתי בתקופת המחתרת,״ הסביר אליאשוזילי
ברצון.
״איזה מחתרת?״ לא הסתיר השופט את
סקרנותו.
״בשנת 1956־ 1955 היו הרבה מחתרות
בארץ,״ התנדב אליאשווילי להעשיר את
אוצר ידיעותיו של השופט ,״ואני הייתי
חבר בכולן.״

ד ר כי אד ם !
היצאניות •צאו למרד
עשר צעירות מפורכסות, לבושות מכנסי
ג׳ינם וחצאיות מתוחות, הובלו בזו אחר זו
לאולם המשפטים הגדול של השופט יוסף
זוהר בתל־אביב. הצעירות, אשר גילן לא
עלה על ,20 נתקבלו באולם בקריאות גיל
ושמחה .״מה שלומך אסתר?״ שאל צעיר
בן 19 את אחת הצעירות, ותקע לידה
חפיסת סיגריות יקרה .״אל תדאגי, חבובה,״
נדחק בחור מטורזן וליטף את פניה
של נערה, שנראתה כבת .15
השוטרים לא שמחו לגילויי הידידות והחיבה
של י הצופים. הם הובילו את עשר
היצאניות שנתפשו במצוד לילי, הושיבו
אותן לפני השופט להוצאת פקודות מעצר.
העובדה שבאולם נמצאו חבריהן, מנהלי
עסקיהן, עודדה את הבחורות .״אל תשבו
בשקט בחורות,״ פלחה לפתע זעקה חדה
את אולם המשפט.
מה שקרה אחר כך נראה כאילו נלקח
מתוך סצינה של היסטריה המונית בסרט
איטלקי :״עתונאים! איפה העתונאים!״ צרחה
בחורה במכנסים כחולים ,״שיבואו ויראו
מה עושים לנו!״
כל באי בית־המשפט נזעקו למקום. השוטרים
שניסו להשליט סדר נדחקו לצה נשרטו
והוכו בידי הבחורות שהתנפלו על הספסלים,
החלונות, שולחן התביעה ודוכן השופט.
כשהן רומסות ושוברות, מנפצות וצורחות,
הרימו היצאניות את נם המרד :״מה אתה
מסתכל עלי כך?״ צרחה יצאנית צבועה אל
שוטר שניסה להמלט מצפורניה החדות ,״אם
לא היו זונות וגנבים לא היתה לך פרנסה!״
לשוטרים היתד, הפעם פרנסה. באלות וב־אגרופים
ניסו להכניע את הבחורות. דם ו־שברי־זכוכית
מילאו את אולם המשפטים,
אותו נטש השופט במהירות. בפיקודו של
הקצין שמעון מרקוביץ, שנשרם בעצמו וכשכמה
משוטריו הובלו לתחנת העזרה הראשונה
לחבישת פצעיהם, הצליחה התגבורת
שהוזעקה למקום להתגבר על המהומה .״אם
היו מגינות כך גם על כבודן,״ העיר במרירות
שוטר שמכנסיו נקרעו, לשוטר אחר,׳
שידו נחתכה ,״לא היו הבחורות האלה נמצאות
היום בבית־הסוהר.״

ד ר כי חיים
שלטון אבד״את
שש שנים הטילו כרים
מוכתר וכדורי מוכתר את
אלף תושבי מעברת עמישב,
המעברה הגדולה במדינה,
בני עדות המזרח, עולים

עבדול, אהרון
חתיתם על 15
ליד פתח־תקווה.
שתושביה כולם
חדשים מעיראק
העזלם וזזזז *077

הוא חשב שהיא פרוצה ־ והיא נרצחה בעודה בבתוליה

האב שהצית את בחו
ך* יפור הזוועה הבלתי־טבעית של
השבוע התחיל בצורה הטבעית והרגילה
ביותר: סיפורו של עולה קשיש מטריפולי,
שמצא את עצמו לפתע יושב במעברה,
מטופל באשה ובשמונה ילדים. שרשרת של
צרות, אשר רבבות עולים התנסו בה לפניו,
נכרכה סביב חטו פדלון, הסוחר שירד מנכסיו
כאשר עלה ארצה. מחמת גילו ()57
לא קיבל עבודה, ילדיו רעבו ללחם, אשתו
חלתה ומתה.
על משפחת העולים הענפה, ירדו בזו
אחר זו תלאות החיים במעברה. האב הזקן,
אשר לא יכול היה להעסיק מטפלת או
אם־בית לבניו הקטנים, נאלץ לטפל בהם
בעצמו, עד לשירות הקטן ביותר. הוא
בישל להם, סידר את הבית והתרוצץ יחד
עם זאת לחפש עבודת יום. הוא התדפק
על דלתות הלשכה הסוציאלית — אך
צרותיו נבלעו בים הגואה של מאות נזקקים
אחרים.
באוירה מדוכאה זו גדלו הבנים, והחלו
דואגים לעצמם בחיים• שני הבנים המבוגרים
התגייסו לצבא, השתחררו, ונסחפו בזרם
החיים של הארץ.
במרוצת הזמן אף קיבלה משפחת פדלון
שיכון בקרית־ים, בקירבת חיפה. הדירה בת
החדר־וחצי היתד, תחילה צפופה ודחוסה
ילדים. לאט־לאט החלה החבילה הגדולה
מתפרדת, הבנים המבוגרים התחתנו, עזבו
את בית אביהם והסתדרו כל אחד במקומו.
בבית נשארו חטו עם בתו תקווה בת ה־
, 18 ושני בניו הקטנים, בני ה־ 14 וה־.10
במשך כל אותו זמן, לא חדל המצב הכלכלי
של משפחת פדלון להיות קשה.
אך גרוע ממצבו הכלכלי של האב הזקן,

היה מצבו הנפשי. הוא היה מתהלך מדוכא,

מחפש נשמה אחות ס י 1׳
את מרי לבו. בחוג המשפחה הוחלט כי
נותר מוצא אחד בלבד: שהאב יתחתן שנית.
בנו דויד ביקש מועמדות מתאימות, הציג
בפני אביו תריסר אלמנות או גרושות, אשר
גם הן רצו לבנות את חייהן מחדש. אך
המועמדות היו מבקרות פעם אחת בבית
פדלון, ומחליטות כי אינן רוצות בו. הגורם
המונע: תקווה ושני אחיה, אשר שום מועמדת
לא רצתה לשמש להם אם חורגת.
כל שידוך אשר לא יצא לפועל, עורר
בלב האלמן שינאה כלפי הילדים שעמדו לו
למכשול. במיוחד התרכזה שנאתו יתק־ווה,
עד כי שוב לא יכול היה לסבול
בקרבתו את הנערה התמירה והיפה׳ בעלת
השיער השטיני והעיניים השחורות והגדולות.
הוא החל מכה ומגדף אותה.
״למה את לא עוזבת את הבית?״ שאלו
אותה לא פעם שכנים ומכרים.
״ומה יהיה עם שני אחי הקטנים?״ היתד,
משיבה תקווה .״וחוץ מזה, הרי הוא אבי.
אני חייבת לו כבוד והכנעה.״

״זה יביא בושה..״
ף• משך תקופת מה מצא חטו פורקן
/אחר לרגשותיו הסוערים• הוא הקים דוכן
בשיכון, מכר בו ירקות. התעסוקה השפיעה
עליו לטובה, והוא חדל להציק לבתו.
הוא אפילו לא הרבה לדבר על נשואים.
תיחיה היתה מחיאה ב״ני שכנותיה.. :אתם
רואים? רק יש לו פרנסה, הוא כבר בסדר.״
?ו אשר הוקמה צרכגיה מסודרת בשיכון.

המועצה הגישה משפט נגד פדלון, אילצה
אותו לחסל את עסקו. לחטו פדלון לא נותר
עוד עיסוק — מלבד התגרותו הישנה בבתו.
שוב החל מרביץ לה ומאיים עליה שיהרוג
אותה, אם לא תעזוב את ביתו. נראה גם׳
בי נוכחותה של הצעירה יפת־המראה והמפותחת
הפרה את שלוות נפשו של הגבר החסון
.״תגידי לתקוזה שתעזוב כבר את הבית!״
הפציר האב בבתו הבכירה, שלושה
שבועות לפני שעשה את מעשהו המחריד,
״אינני יכול לסבול אותה מסתובבת בבית.
היא כבר אשה!״
אך תקוזה לא הלכה. היא עדיין קיוזתה
כי אביה יירגע. גם כאשר יעצה לה אחותה
הבכורה להגיש תלונה במשטרה, השיבה הבת
המסורה בניד־ראש שלילי :״זה יביא
בושה למשפחה.״

לפיד חי

** אותו יום החל שלב חדש ביחסים
}*ן בין חטו ובתו. הקפדתה של זו על
הופעה נאה הוציאה אותו מכליו. הוא גם
לא אהב לראותה יוצאת לבלות עם ידידות
מהסביבה .״את פרוצה!״ החל עתה מטיח
בפניה ,״בשביל מי את מתגנדרת? אני אהרוג
אותך! מוטב לך שתעזבי את הבית,
פרוצה!״
ביום חמישי האחרון, הגשים האב הנסער
את איומו. הוא נכנס בשעת אחר־הצהרים
לדירה שבקומת הקרקע, מצא בה את תקווה
מגהצת בגדים• היא היתר, לבדה בדירה; שני
האחים הרזטנים טרם שבו מבית־הספר. אשר
קרה בשניות אלה, סיפרה מאוחר יותר הבת,
בנשימותיה האחרונות.

נרצחת תקווה פדלון
״הבת אמרה :״זאת בושה

בני משפחת הנרצחת יושבים שבעה

ילדים מסתכלים כמקום הרצח

האב אמר :״היא כבר אשה, שתלך מהבית ותעזוב אותי!״

ותימן, הופקרה לשרירות־לבם של בריונים
ואנשי היד החזקה, מבלי שיופקד אפילו
שוטר בודד על משמר הסדר הציבורי בה.
בשבוע שעבר בא הקץ לשלטונם של
הולבי־הבטל וה״אבדייאת״ 150 .לירות שהפסיד
אחד בשם עזרא שייך עודה, לקבוצת
קלפנים שישבה בבית־הקפה של כרים דע־בול
ויחזקאל עמרה, שימשו עילה לתגרת
ידים וסכינים גדולה שפרצה בעמישב.
״החזיר לי. את הכסף שלח־ית ממני!״
צרח כרים דעבול, אחרי שחיכה לשוזא לחמישים
הלירות שעזרא נשאר חייב לו מהמשחק
,״אחרת אני הורג אותך.״
עזרא לא החזיר וכרים הגשים את איומיו;
הוא שלף סכין, דקר פעמים אחדות
את אחוריו של עזרא. לשוטרים שהוזעקו
למקום לא נשאר אלא להביא את עזרא ל־בית־החולים,
את דעבול לבית־הסוהר ואת
הסכין לתיק המוצגים של המקרה.
העולם הזוז 1077 .

״אני אסדר אותך,״ זעק דעבול בעת שנעצר
,״אני סידרתי את המשטרה, את העיריה
ואת כולם.״
אולם את השופט לא הצליח ח#ן ל לסדר.
״במעברה זו השתלטו מספר בריונים העושים
במקום כטוב בעיניהם,״ פסק שופט השלום
חיים שמחה נחמני ופקד לעצור את דעבול
הדוקר, יחד עם אהרון וכדורי מוכתר, שהרסו
את בית־הקפה השייך לאחיו של עזרא,
בתגובה למעצרו של דעבול.

פ ש עי ם
המוות אורב בכביש
טנדר רגיל חנה בפינת הרחובות שינקין
ופיירברג בתל־אביב. הנהג היה לבוש הדר,
נעץ מבטו בפתח הבית מספר 21 ברחוב
פיירבלג. בדיוק ברגע בו יצא גבר גבוה
מפתח הבית, והחל חוצה במהירות את הכ
ביש,
התניע הנהג את מכוניתו. מאותה
שניה התרחש הכל במהירות עצומה: הטנדר
דהר ביעף לכיוזן הולך־הרגל, פגע בו בצידו
השמאלי. הנפגע כרע במקום, איבד את
הכרתו.
כשחזר יצחק בוכשריבר׳ בעל מכבסה קטנה
בתל־אביב, להכרתו, לא היה כבר הדורס
במקום .״שינפלד פגע בי בכוונה,״
העיד בפני חוקרי המשטרה ,״הוא רצה לרצוח
אותי.״
תיק התאונה הפך מיד לתיק של חשד
בנסיון לרצח. אחרי שעות אחדות היה כבר
שלום שינפלד, בעל בית־חרושת הצבי ל־תעשית
אופניים, בחדר המעצר .״לא הת־כוזנתי
לפגוע בו אפילו באצבע קטנה,״ ניסה
העציר לשכנע את חוקריו ,״זו היתה תאונה
רגילה׳ .לא הרגשתי אפילו שפגעתי בו.״
רקע אינטימי. מאוחר יותר התבררו
פרטים נוספים: בוכשריבר ושינפלד לא נז
מבלי
להוציא הגה מפיו ניגש האב אל
פתילית־בישול בוערת שעמדה במטבח, פנה
אל הבת שהתכופפה על לוח הגיהוץ, ושפך
על ראשה את תוכן הפתיליה — נפט בוער.
תקווה פדלון התלקחה כהרף עין. היא
רצה בצוזחות החוצה, כשכולה בוערת כלפיד.
״הצילו!״ זעקה ,״אבי שרף אותי!״
פועלים שעבדו בבניין סמור חשו אליה
בבהלה. אולם הם לא יכלו לגלגלה בחול
ולכבות את האש. אחת השכנות יצאה מדירתה׳
ובידה שמיכה. היא הצליחה לעטוף
את הנערה האומללה ולכבות את האש. היה
זה מאוחר מדי. האש עשתה את שלה.
תקווה מתה בדרך לבית־החולים.
בבדיקה שנערכה בגופה, נקבע כי תקווה
מעולם לא ידעה גבר. האשמותיו של האב
לא היו אלא הזיות.
דמנו למקום. כשני צדדים בתאונה מקרית.
במשך שנים רבות היו לשניים עסקים משותפים,
שהתרחבו גם לקשרים חברתיים ואישיים
בין שתי המשפחות .״הייתי חייב
לשינפלד כסף,״ סיפר בוכשריבר, כשהוא
שוכב פצוע קשה בחדר פרטי בבית־החולים
אסותא בתל־אביב ,״כשאיתרתי להחזיר לו
אותו, איים לרצוח אותי.״
בפני שופט השלום, אליו הובא להארכת
פקודת המעצר, ניסה שלום שינפלד לטהר
את עצמו מכל אשמה :״התכוננתי לצאת
לחוץ־לארץ, אחרי שרק לפני שבועיים הי־שאתי
את ביתי לאיש,״ הסביר לשופט.
״כיצד יכולתי לתכנן רצח בתנאים כאלה?״
גם השופט וגם חוקרי המשטרה לא השתכנעו.
כאשר הוברר, תוך מהלף החקירה,
כי לשינפלד ולבוכשריבר היו לא רק עסקי
כספים אלא גם מריבה ממושכת על רקע
(המשך בעמוד )16

קולנוע סרטים ספלונים מהוליווד
כית התה של ירח אוגוסט (אסתר׳
תל־אביב; ארצות־הברית) הוא הביצוע
מספר 52 של הקומדיה על יחסים אמרי־קאים־יפאנים
באוקינאווה 51 .להקות ברחבי
העולם, כולל הבימה בישראל, העלו קומדיה
מבריקה זו על בימותיהן.
הביצוע ה־ ,52 על הבה שונה אך במעט
מהמחזה המקורי, למרות שהוא נעזר בצוות
יפאני מקורי ובתפאורות שאינן אפשריות
על הבמה. ישנו רק הבדל בולט אחד :
בכל מקום היה גיבור המחזה התורגמן סקי־ני,
בן אוקינאווה הממולח, המדבר אנגלית
עילגת׳ גדושה חכמה־חיים. על הבד הופך

ארצות־הברית) הוא אולי הסרם האמריקאי
הראשון על אהבה, המוגש ללא נשיקות• הסיבה
נעוצה בהתנגדותו העקרונית של כוכב
הסרט, הזמר פט בון, שזה לו סרסו הראשון,
להתנשק על הבד. אולם למרות שעובדה זו
מונעת מהצופה הישראלי לשרוק ארוכות
בסצינות מסוימות, אין היא גורעת מהסרט.
העלילה חסרת חשיבות. בן־טובים אמריקאי
יוצא מן העיר אל הכפר, מוצא את תיקונו
על מושב כירכרת מירוצי סוסים ובליבה
של בת בעל־חוה לגידול סוסים (שירלי
ג׳ונס) .אין בסרט שום דבר מיוחד, מלבד
העובדה שהוא מוצג בקולנוע תל-אביב,
שהוא בית־הקולנוע היחיד בארץ בו עצם
ההסתכלות בסרס היא בבחינת חויה• אולם אין
בו גם שום דבר רע או מרגיז. הוא עשוי
טוב ובטעם, ומהוזה חומך גלם לעולם ה־

לסובלים מנשירה שעתו! וקרחות
טיפול מיוחד לפי שיטה חדשה וכעזרת מכשירים חדישים
כיותר מאפשר
א. הפסקה מוחלטת של הנשירה
כ. גידול של שער חדש
הטיפול הוא כאחריות גמורה -
כמקרה של אי־הצלחה יוחזר הכס!*
רו בי נ׳ ס

קוסמטיקום

כהנהלת מר א. רוכין, כיוקוסמטיקאי מדופלם
טלפון 22128
תל-אכיכ, דחום פינפקר ,2

כוככת מאנספילד
מחשוף עמוק ושיבושי תנועה
הסרן ביזבי הלא-יוצלח, האופייני לכל הצבאות
בעולם, לגיבור ההצגה. איש לא
הוריד מתפקידו של סקיני (,מרלון בראנדו)
במחזה. רק גלן פורה בתפקיד ביזבי, נוטל
את תואר הבכורה לעצמו.
סרן ביזבי מתמנה למושל צבאי בכפר
היפאני הכבוש טוביקי, שבאי אוקינאוזה.
במסגרת תכנית הפיתוח של ממשלת ארצות־הברית
מוטל עליו להחדיר את מושגי הדמוקרטיה
לתושבי הכפר. אולם תוך זמן
קצר מלמדים אותו הילידים פרק בהלכות
דמוקרטיה, לפי מושגיהם הם. במקום בית־ספר
בונה להם המושל הצבאי בית־תה!
במקום הרצאות על דמוקרטיה הוא מארגן
לנשות הכפר את לימוד טכסיסי הגיישות
ומפתח את תעשיית הברנדי המקומית.
טוביקי הופך לסמל תכנית הסיוע האמריקאית.
לעלילה
עצמה לא נוסף כל יתרון מביצועה
הקולנועי. להיפך, דומה כי חריפותו
ועקצנותו של המחזה מתקהות במקצת, במסגרת
שאינה משאירה לצופה להשלים את
החסר בעלילה מדמיונו הוא. אך בית התה
ממשיך להגיש הומור קל־דעת גם בספלונים
המבריקים מתוצרת הוליווד.

אורד כרות מבדרת

להכנת גלידה גיתית מצו>ינת
בעזרתהמקררהחשמלי?ולד
כ שד

לבחירתך: וניל • שוקולדה • מוקה

פנים מחייכות (חן, תל-אביב; ארצות־הברית)
הם פניה של אתון ספרים (אודרי
הפבורן) בחנות ספרים חשוכה בניו־יורק,
ההופכת בן־לילה דוגמנית אופנה מפורסמת.
אודרי בעלת פני המלאך התינוקיים מצליחה
להפוך גם קומדיה מוסיקלית אמריקאית
טיפוסית ליצירת בידור קולנועי משעשעת.
זהו סרט בידור סהור, שאינו בוחל בשום
אמצעים טכניים או עלילתיים. הוא מגיש
לצופה עולם חלומות קסום, ושפע עקיצות
על חשבון עתוני־האופנה האמריקאיים וחברות
הבוהמה מפארים עד גריניץ׳־וזילג׳.
עלילתו אינה, למעשה, אלא נוסחה חדשה
של סיפור סינדרלה: זבנית קטנה, בעלת
פנים מגוחכים, מתגלה בידי צלם אופנה
המחפש פנים חדשות לעתון האופנה, בו
הוא עובד. כדי להגשים את חלומה להגיע
לפאריס, שם נמצא מורה תורת האמפתי־קליזם
בו היא מאמינה, מסכימה הצעירה
להפוך דוגמנית. עלילה בנאלית מאד, אך
כשהיא מבוצעת באודריכלות הנקיה של
הפבורן — יש בה משום בידור נעים.

תרומות הטבשעשדה
אהבה באפריל

(תל-אביב, תל-אביב;

חלומות של בנות הטיסשעשרה הישראליות.

יזמן ה ח דנ ש ת
בלישה להוליווד
חיה הררית ניצבת עתה בתחילת הדרך
הבטוחה לכוכבות קולנוע בינלאומית. אחרי
שנבחרה לתפקיד הנשי בסרט בן־חור —
מתוך שלושים מועמדות לתפקיד זה, בתוכן
כוכבות קולנוע ידועות שם — פתוחה עתה
הדרך בפניה לעולם הסרטים האמריקאי.
חברת מסרו גולדוין מאייר חתמה עם חיה
חוזה לתקופה של ארבע שנים בסרט
כיאוגרפי תופיע כנראה אליזבט סיילור.
שהחליטה ביחד עם בנו של בעלה שנהרג,
מייק סוד, להנציח בסרט את סיפור חייו
של מייק המשטרה הצרפתית
הוזעקה לעזרה בקאן, בשבוע השני של
פסטיבל הסרטים. היה זה אחרי שהגיעה לשם
הכוכבת האמריקאית ג׳ין מנספילד. אלפי
מעריצים שצבאו סביב ג׳ין, אשר הופיעה
בשמלות עמוקות־מחשוף, שיבשו את סדרי
התנועה בקאן. כאשר התרחצה ג׳ין בבריכת
השחיר ,,בחוילתה של אלמנת אגא חאן,
התפרצו אלפי אנשים לבריכה, לראות את
בגד־הים החדיש של דין יורם
גרום, יצרן הסרטים הנסיוניים הישראלי
שזכה בפרס בתערוכת בריסל, מתכנן ליצר
סרט ארוך, אשר יורכב מעשרה סרסים
נסיוניים.

תד רי ך
אלה הסרטים המוצגים בשבוע זח בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• לילות קכיריה (צפון, תל-אביב) —
דוליאטה מסינה מציגה את נפשה של יצאנית
קטנה, ביצירת מוסת של פרדריקו סליגי.
• שלוש דמויות של חוח (סוגרבי,
תל־אביב) — דון חידודרת, בעלת האוסקר
האחרון, בתפקיד האשד, בעלת שלרש הדמויות,
שהקנה לה את הפרם.
• הפאריסאית (מגדלור, תל־אביב) —
מציגה ברידיט בארדו מה גורם למשברים
בממשלות צרפת, בסרט הגורם משברים לגברים.

כית התה של ירח אוגוסט
(אסתר, תל־אביב) — ראה לעיל.
הסולם חזה 1077

החי
שגת אחים גם יחד
^ נצרת, חיפשה המשטרה אחרי חסיין
* אבו אסעד, שנחשד בהשתתפות בהפגנות
מק״י באחד במאי, לא מצאה אותו בביתו,
עצרה כתחליף את אחיו, יאסמין אבו אסעד,
אוהד מפא״י מושבע.

^ ש א לו ^ ם
^ חיפה, טילסן כתב הג׳רוזלם פוסט
4למשרד הדתות, ביקש לקבל פרטים על
רבנו ת* נענה על־ידי איש המודיעין במשרד
:״אין אצלנו אדם כזה.״

^זדת די א

ן • לוד, עסק שוחט בשחיטת פרה בבית•
המטבחיים העירוני, סיים את מלאכתו,
צנח ומת.

^זו פו ^ פ תו ח

ך ליברפול, אנגליה, טיפסו גנבים על
4חומת בית־הסוהר, ניפצו שמשה ופרצו
שלוש דלתות עץ אלון, חדרו למשרד בית-
הסוהר ופרצו את הקופה, הצליחו לעזוב
את הבנין מבלי שאיש מתוך 200 הסוהרים
ו־ 900 האסירים ירגיש בהם.

ף חי פ ה, הודיע צעיר בן 17 למשטרה,
כי שודדים אלמונים התקיפוהו בדירת
הוריו, הממוהו במכה שנטלה את הכרתו
למשך מחצית היום, הודה לבסוף כי המציא
את הסיפור כדי לתרץ את אי־הופעתו בבית
החולים ליולדות, שם ילדה אמו בן־זקונים.

אופנת המזוודה
ך שדה*התעום ה לוד, ערכו שוטרי
4המכס חיפוש במזוזדתו של תייר, גילו
בהן 140 שמלות־נשים, כתנות, תחתוניות,
גלילי־בד וחמש מטריות.

פיגימח בלאש
ך • בבאר״שכע, ניגשה תיירת אמריקאית
4לשייר אעוד אבומועמר, צילמה אותו בפוזות
שונות, נתנה לו לירה בתמורה, קיבלה
חזרה את הלירה בצירוף עוד כמה שטרות
של עשר לירות, שהשייך זרק לרגליה והסתלק.

לח תייש
ך נפ״ציונה, הגישה אשד. תלונה נגד
<4שכנתה, טענה כי זו שיסתה בה את
התייש שלה, שהתקיפה׳ הפילה וגרם לה
נזקים בשיעור של שתי לירות ו־150
פרוטה•

ואהבת לרעד
• 1נתניה, ניסה צעיר בן * 1להציל
4יי זוג שוחים, אשר נראה מן החוף מפרפר
ועושה תנועות נואשות, גילה כי השניים׳
תינו אהבים בלב ים, ספג מכות על שהתקרב
אליהם.

וו החיגויר
ף* פדוגיה, איטליה, זרק האסיר לואיג׳י
מרנטה חבל לעבר זו בתקרת תאו.
ניסה לתלות את עצמו, נידון י לארבעה חדשי
מאסר נוספים, אחרי שהוו ניתק מהתקרה
והוא הואשם בגרימת נזק לרכוש המדינה.
חפולס חזח 1077

נוהגת לזרוק
זאת, והריהו
מאושרים מאד
אצלו, מבטיח
המראה. אין

מכתבים לסל, לא
לפניכן ואני מקווה
יחד.
הוא, רגיל. הגובה,
לו מכונית ואין לו
שאינני עשיתי שתהיו הכל
הרוחב,
וספה.
את לא מוכרחה לכתוב אליו, את יוד

גבוה ואינו מבהיל

מפני שהיא ( )1077/80 עומדת לסיים בעתיד
הלא רחוק את לימודיה באחת הפקולטות
למדעי הטבע, סבורה היא שזו
סיבה מספקת לרצות להתכתב עם סטודנט,
או אחד שסיים את חוק לימודיו ,״גבוה
ואינו מבהיל בצורתו.״

עושה חיים

עד לפני חודש, היה 1077/81 סמל
בצנחנים. בעוד שלושה חודשים הוא נוסע
ל־ 4שנים לחוץ־לארץ, כדי ללמוד שם אל
תשאלו אותי מה• עתה הוא, לדבריו ,״עושה
חיים״ ,מטייל ברחבי הארץ, רואה סרטים
והצגות. אפילו אם ירצה לראות אותך, אל

כמאפו הפמודגמיות

עובדות החיים

אני לא רוצה להשוויץ, לכן מכתבה של
אתי כהן מרח׳ הקישו! ,69 תל־אביב:
״אני עוקבת בעניין אחרי הוויכוח בינך
ובין לילי. אגב, האם זה אמיתי או מבויים?
לשבחך אוכל לציין, בלי שום חנופה, שבמשך
כל הזמן התנהגת בצורה ג׳נטלמנית,
אם אפשר להתבטא כך. לילי, לעומתך, התבטאה
בחוסר טעם וחוסר טאקט. כאותם
חמשירים שאת סופם ביקשה מהקוראים, או
הקטע על הטפשעשרה שלא שכהה להדגיש
שמזמן עברת גיל זה.
״תשובתך לזה השבוע היתד. עוקצנית
ונהדרת — שלא חיבבת אותה עוד מהימים
שהיתר, מדריכתך בתנועה — ובזאת
קלעת לבול. לילי תצטרך ללמוד עוד הרבה
כדי להגיע לדרגתו, אף על סי שהיא מנסה
לעשות זאת בעזרת הקוראים, וללא הצלחה
יתירה.
״אף על פי שאת מתאמצת לשכנע את
קוראייך שאת האשד, הרעה ביותר בעולם,
אני חושבת שאת משיגה את ההיפך.
״בקשר לציניות שלך, בהתערבך במכתבי
הקוראים, הרי זה רק מוסיף למכתבים
המשעממים והדומים כה האחד למשנהו. וזד,
גם מונע בעד מדורך מליהפך למדור שידוכים
רגיל.
״אגב, רותי, זה מאד מעניין איך מר אב־נרי
מסכים לדו־קרב שלכן מעל גבי העתון?
והרי הוא אמר לא פעם שהעתון אינו
משמש למלחמות פרטיות של חברי המערכת?
אני חושבת שזה יהיד. הרבה יותר
יפה מצדך, אילו הפסקת לגמרי להזכיר
את לילי הנכבדה. וזאת, כמובן, אם כל דד
דו־קרב לא נוצר אלא כדי לשמש פרסומת
למדוריכן.״
כל מה שאני אומרת עליה, על האשד, שאני
אוהבת כל כך לשנוא, אין דבר שלא
הייתי אומרת ישר לפרצופה. לשניהם, בעצם.

״אינני
כוכב חדש במדורך,״ אומר לי
( ,)1077/76״כבר פעמיים הופעתי בו, אך
ישועה לא באה• קיבלתי מספר תשובות.
אך תוך תקופה קצרה גוועה ההתכתבות
עמן. לא נמצאה הנערה שתוכל לרתקני
למעלה מארבעה מכתבים. נמאסו עלי המכתבים
המספרים לי אודות, סרט פנטסטי שראיתי
בשבוע האחרון׳ ,וחוות־דעת על, ספר
נפלא׳ שכבר קראתיו בגן־הילדים. נמאסו
עלי כל הסטודנטיות הירושלמיות, באות
ניצן ובית הלל.
מפץ אני בהתכתבות והיכרות — כשהדגש
על היכרות — עם נערה אשר אינה חייבת
לאנוס את עצמה להוציא מתחת ידיה ששה
עמודים. נערה בוגרת שמינית, בעלת הופעה
חיצונית יפה יותר מאשר גורגונה.
עליה להיות יותר משמונה־עשר אביבים, אך
אין הגבלה בגיל שלמעלה מ־ . 18 היא יכולה
להיות בת ,25 ,20 או .30 את נושאי
ההתכתבות נקבע אנו עצמנו.
״אני עצמי הנני סטודנט ירוק, כלומר,
שנה ראשונה בפקולטה למשפטים, צבר
רגיל אשר היה חבר הכשרה, התאכזב וחזר
העירה, שירת בצבא, היה בחוץ־לארץ
ולומד עתה באוניברסיטה.״

:ושאי דיומא

לא ייתכן. שתי נערות חיפאיות (7ד/־
)1077 בגיל 15ו־ 16 וחצי רוצות נורא
להתכתב ולהתוודע אל שני בנים מחיפה
והסביבה. כבני 19־ .17 אל תגחכו, הן רוצות
להתכתב ״על נושאי דיומא. רצוי לצרף
תמונה כבר במכתב הראשון.״
לשיר הזה צליל מוכר, איכשהו.

לחמצן את החלודה
לשני בני המוצנח״ל ( )1077/78 אין הזדמנויות
רבות להתגדר בבומתותיהם האדומות,
כיוון שהם מגיעים לעתים רחוקות
העירה. את זמנם הם מבלים בשדה׳ במסגרת
קורם מ״כים.
הם מרגישים שהחלידו במקצת מאז גמרו
את השמינית, והם מתכוונים בין השאר,
להסיר את החלודה בהתכתבות עם נערות
נאות שתצלחנה לעשות זאת. הם מתרים
בהן כי יש בדעתם לבלות בחברתן את
חופשותיהם הקצרות. לא מספיק שתהיינה
חמודות, קובעים הם, עליהן לאהוב גם לטייל
הרבה ברגל, כמוהם. ובכן?

לא אוהד, אבל...

( )1077/79 דווקא לא אוהב את מדורי.
השעמום וחדגוניות חייו בצבא פשוט דוחפים
אותו לפנות אלי. גורל גרוע ממות,
הייתי אומרת. הוא באמת פשוט היד. חסר
לי. לא הייתי יכולה להתקיים בלעדיו. כיוון

״בשאר הדרכים בהן ניסיתי להשתלב בחברה
הישראלית נכשלתי, ולפי עצתו של
מכיר הנני פונה אלייך, רותי, אולי יש באפשרותך
לעזור לי. בתור צעד ראשון,
באם יש באפשרותו לסדר דבר מסוג זה,
הייתי רוצה להכיר כמה בחותם ובחורות
— לא הרבה — בגיל 24־ .20 אני בן .23
אני מקווה שהדבר יעזור לי להשתלב בהווי
הארץ, שהייתי מנותק ממנו זמן כה
ממושך כמה פרטים על עצמי: גובהי
1,78מ׳ ,שערותי שחורות ועיני ירוקות.
גמרתי בארץ בית־ספר עממי ובית־ספר תיכון.
למדתי בניו־זילנד ובארצות־הברית. אני
שולט בשפות אנגלית, גרמנית ועברית על
בוריין, כמו כן. יש לי ידיעות בשפות אחרות
כגון: י איטלקית, ספניולית, צרפתית,
פורטוגזית וקצת רוסית.״
הכל נשמע נורא יפה. אך אם אתה באמת
כל כך איש העולם, מדוע כתבת לי על דף
תלוש ממחברת חשבון?

מוכרחה לספר לכם על חווייה מזעזעת
שעברה עלי השבוע. הוזמנתי, תארו לכם,
לחתונה שאני הייתי אחראית לה. כשעמדתי
שם בבית־הכנסת אהל מועד, והקשבתי לדברי
הרב, וראיתי את הכלה הנאה סגני־בה
מבטים מתחת להינומה שלה אל בחיר־עטה,
היתה לי הרגשה מוזרה ביותר. סירבתי
להאמין שאני באמת מעוללת דברים
כאלה.
הזוג הביישן מאד, חנה ורפי, ניאות לספר
לי שהם הכירו זה את זו אחרי שהיא
פירסנדה מכתב נורא נוגה במדורי, בו סיפרה
כמה עצוב לשבת במוצאי־שבת בבית.
לא עברו ששה חודשים והוא מצא את
עצמו אומר לה הרי את. מובן שנבוכותי
מאד, כאשר נשקה לי הכלה והשאירה לי
כתם שפתון (סגול) על הלחי. לא הייתי
מתנגדת כל כן אילו עשה זאת החתן. הוא
נראה נחמד מאוד בחליפתו הכחולה. אן
הוא הסתפק בלחיצת ידי״ם נרגשת.
והם חיים באושר עד היום הזה.

ציפור >ן0גה
לחשזז ל• ש...

״אמא, תראי מה שיש ליו״
תשלי את עצמך. הוא מעוט רוצה כתובת
חביבה אליה יוכל לכתוב מן הגולה הדמיה.

״הדרן הטובה ביותר להחזיק בגבר,״
חשבה הבלונדית ,״הוא הספק.״

אז ב? מיני

מה אתם יודעים )1077/82( ,היא כבר בת
! 15 הרי רק אתמול ...לא חשוב, והיא
אפילו רוצה להתכתב עם ״נער או נערים
בגיל 17־ , 16 שיהיה לא נמוך, לא שמן מדי
ולא רזד, מדי שתהיה לו כרבולת על הראש,
שיהיה חוצפן ויחד עם זה יודע איך להתנהג
וכו׳,״ ושידע לכתוב מכתבים ארוכים
ומעניינים. אשר לנושאים אז כל מיני, אבל
היא רוצה שישים את הדגש על שטויות,
כי ״לשבור את הראש אני יכולה גם נד
כיתר״״ ושישלח תמונה.

לא כזר

אינני יודעת מדוע, אך יש לי הרגשה
שמכתבו של ( )1077/83 הוא טוב מדי כוי
להיות אמיתי. אבל נסי, מה׳כפת לך?
במשך כשמונה שנים הייתי בחוץ-
לארץ לרגל תפקידו של אבי. מכיוון שאני
בן יחיד להורי, סירבו הם להרשות לי
לחזור ארצה. בזמן האחרון בכל זאת הרשו
לי לחזור למשך שנה אחת, והנה אני כבר
בארץ כ־ 3חודשים וכבר הספקתי לגלות
גילוי ממש מזעזע: הנני מרגיש כזר בתוך
ארצי ובין בני עמי! בהיותי בתוץ־לארץ
התכתבתי עם כמה חברים, אך בהגיעי ארצה,
התברר לי שהם לא יוכלו להיות לי
לעזר כי רובם כבר נשואים ובעלי משפתות,
אנשים העובדים קשה כדי לפרנס את משפחותיהם
ואין להם הרבה פנאי עבורי.

שכניהם של יוש ומניה הלוי חיים
באשלייה, אם סבורים הם כי יוכלו מעתה
לישון במנוחה, אחרי שסיימו השנים את
כתיבת מחזם המשותף פורצי ההסגר. הזוג,
שליווה לעתים את הכתיבה בויכוחים,
מריבות ואפילו צלחות מעופפות, מתכוון
להמשיך בכך גם להבא. בכתיבה, זאת אומרת.
זהו המחזה הימי השלישי של יוש,
הרביעי, מבטיחים הם׳ יהיה על היבשה.
למרות שרצתה להימנע מכך, מופיעה מניה
גם במחזה, דבר היוצר לדבריה קונפליקטים.
מחזאי אינו אוהב לשחק במחזות של
עצמו נערה אחרת המשחקת במחזה
זה, יהודית (״ג׳ודי״) אמיר, שכבה משתזפת
להנאתה על שפת הבריכה השבוע,
כשחוטמה הסולד תקוע בספר כלשהו, כאשר
עמד לידה ברנש תל־אביבי ולטש עיניים,
כאילו היו חייד תלויים לו מנגד.
חברים, שראו את המחזה שג׳ודי עצמה לא
החמיצה, האיצו בבעלה שרמל׳ה כר*
שביט לקום, לגשת אל ג׳ודי, לתת לה
נשיקה קלה, נאמר בגב, ולחזור כלעומת
שבא. תארו לכם את תדהמתו של הברנש
היה לי העונג לחזות בז׳ופלין ז״
פייה המקסימה, לבושה מכנסי טוראדור הדוקים,
מחדשת את הבלונד שלה במספרה,
בעוד אני, אמתכם, זוכה למניקור בלבד.
אחרי שהחל יום!? מילוא לחזר אחריה,
שאלה את הישראלים המופיעים לצידה איזה
מן אדם הוא. הם סיפרו לה פשוט
לא יכולה לחכות לשמוע את חנה אה
רוני שרה באידיש מצטערת, אבל
לא שמעתי את יורם מטמור אומר שום
דבר פיקח השבוע. היתד, לו נזלת . .
גליה טופול עוסקת עתה בייצור טופול
קטן, דבר שלא הפריע לד, לשחק זמן מה
בכביסת הרש אורי זוהר מעביר כל
שבועיים בערך את מרכז התעניינותו. לפני
שבועיים היה נראה לעתים קרובות בנתניה.
עכשיו הוא עולה לרמל לירושלים, ובקרוב
לחיפה. העובדה שגם קרקס נזדראנו נווד
בדרכים אלה, היא׳ כמובן, מקרית בהחלט.

ייייייי 1 5

יבלת

0 8 1מיזג*!-

הורג גרץ

ג ת ההרוג פניג

מקום ההריגה: המסעדה וחנות המכולת

7*1י״אני אמות,״ צ־עק בעל בית־תקפה ברוגזה, והמיל ארצה את מגש הלחמניות ,״אבל אתה לא תמכור לחמניות!״

במרחב

במדיש
(המשך מעמוד )13
אישי, אינטימי ביותר, ומחלוקת ממושכת
על רשיונות־יבוא שהושגו במשותף׳ החליטו
החוקרים להכין תיק פלילי נגד שלום שיני
פלד, אשר יועמד לדין באשמת נסיון לרצח.

לחמניות או חיים
בבוקר השכם פתחו משה פניג וזיגמונד
גרין את בית־הקפה והמכולת הסמוכים זה
לזו, בפינת הרחובות עליה ופרץ בתל־אביב.
הם תקעו אחד בשכנו מבטי זעם, פנו כל
אחו לעיסוקיו, כשהם ממלמלים קללות ואלות.
ספקי הלחם, הלחמניות׳ העוגות והחלב
היו רגילים כבר לריב הנצחי המתעורר
מדי פעם מחדש בין השניים. פניג,
בעל הקפה, טען שלגרין, בעל המכולת, אסור
למכור חלב ולחמניות. גרץ טען אותו דבר
כלפי פניג.
ביום ראשון האחרון נכנס לקוח מקרי לחנותו
של גרץ, ביקש בקבוק חלב. אחריו
נכנס גם פניג :״אני אמות, אבל אתה לא
תמכור כאן לחמניות,״ הצהיר ללא אזהרה
מוקדמת, והפך את מגש הלחמניות של
המכולת.
פניג לא ידע עד כמה קרובות הבטחותיו
להתגשם אחרי רגע: זיגמונד גרין בן
ד,־ 62 תפש סכין מטבח׳ תקע אותה בגבו
של פניג 48 שפנה לצאת מן החנות
ונמצא כבר על שפת המדרכה ממול .״ניסיתי
לעכב בעדו,״ סיפר עד־הראיה למפקח הפשעים
צל הנפה הדרומית הקצין ישראל
כהן ,״אך כבר היה מאוחר: פניג היה חסר
הכרה.״
טמפו ב־ 125 פרוטה. שכניו של פניג
לרחוב עמוס־העסקים, כאילו ציפו לסוף הטראגי.
הם לא היו מופתעים ביותר .״ידענו
שמשהו יקרה פעם,״ אמרה בעלת חנות
הזרעים, מול בית־הקפה ,״פניג היה איש
ריב ומדון. רק ביום ששי שעבר קילל אותי
על שדיברתי עם רוזנר, בעל משרד ההובלה,
אתו הוא לא דיבר כבר יותר משנתיים.״
מי שלא היה מופתע, ממש כמו השכנים,
היו שוטרי הניידת האזורית שהגיעה למקום.
״לא היה כמעט יום שלא נקראנו לכאן,״
סיפרו השוטרים; ״תמיד היה כאן ריב. בפעם
האחרונה היה הריב על מחיר הטמפו. גרין
מכר ב־ 125 פרוטה בקבוק ופניג ב־ 150 פרוטה.
כששני אנשים מוכרחים לריב — שום
דבר לא עוזר.״

ירידה קלה כית החרושת הדרומי
ביותר בישראל, הוקם השבוע באילת׳ על*
ידי (ותיק העיר שרגא יעקובוביץ׳ .בית־החרושת
מייצר סודה בבקבוקים. הצריכה
הממוצעת: שמונה בקבוקים לאיש ליום.
תזכיר אוד חדש על אוד
מיכאל צו ר, אחד הגיבורים העיקריים
של פרשת חברת זורו, שזכתה ליתרונות
בלתי־הוגנים מטעם הממשלה ושגרמה ל־שערוריה
ארצית (בין השאר, העולם הזה
) 1039 נתמנה השבוע רשמית למנהל הכללי
של משרד המסחר והתעשיה הנאשט,
האמיתי בפרשת העלמת מס־ההכנסה ב ;
דפוס מפא״י בתל־אביב, הועמד השבוע לדין!
בבית״המשפט המחוזי. כפי שגילה העולם
הזה 1008 היה יוסף אור, לשעבר המזכיר
המינהלי של מפא״י, האיש שהיה אחראי
להעלמת סכומים גדולים משלטונות המם
תיקים פליליים תגיש הפרקליטות
נגד מנהלי המשביר המרכזי, שמנהליו עסקו
בהברחה סדירה של שמן, שהיה מיועד לבדואים,
אל השוק השחור, כפי שגילה בפעם
הראשונה במלואו העולם הזה 1076
עיסקת הזהם המוזרה של חברת י. מ.
מחרוב ובניו בע״מ, החברה המשפחתית של
המפב״ל היוצא, נידונה בהרחבה לפני ארבעה
חדשים בהעולם הזה () 1054׳ שגילה כי חברת
סחרוב החליטה להשקיע כספים בחברה הממשלתית
הכושלת אינקודה כדי לטשטש
את הפרשה המוזרה ולהתחבב מחדש על
השלטונות. השבוע, אחרי ששככה הפרשה
המוזרה, הודיעה חברת סחרוב על כוונתה
למשוך את ידיה מאינקודה אויכי
המימשל הצבאי הולכים ומתרבים עקב
המאורעות האחרונים בגליל ובמשולש (העולם
הזה 1076 והלאה) .אחרי שנתן אלתרמן
וכתב הארץ מלחך־הפינכה שבתי טבת יצאו
נגד המימשל, הצטרפו השבוע למערכה גם
עורך אל-יום ואיש דבר מיכאל אסף, וכתב
למרחב אמנון דרור, במאמרים חריפים.

לבנ; 1
השבוע השני
לקול יריות, התפוצצויות, אנחות פצועים
ותעמולה צרחנית, נכנסה המלחמה על הלבנון
לשבועה השני. תחילת השבוע ראתה
את התגברות הפעולה החתרנית של כנופיות
סוריות ואוהדי רע״ם מבין אזרחי הלבנון,
לשיא רמי דמים• מתנגדי השלטון השתלטו
כמעט לחלוטין על עיר הנמל הצפונית
קריפולי, אזרחים מתמרדים ניהלו קרבות־רחוב
בביירות נגד יחידות משטרה וצבא.
בשטח הגבול ההררי, נכנסו לפעולה לוחמים
דרוזיים, בהנהגתו של כמאל ג׳נבלאט,
אויבו המושבע של הנשיא שמעון. לצד
.הממשלה התייצבו חמולות דרוזיות אחרות,
מאנשי האמיר מג׳יד ארסלאן, שר ההגנה
בממשלת הלבנון. מעבר לגבול הסורי הגיע
זרם דק אך בלתי־סוסק של נשק קל ולוחמים.
יחידה לבנונית תפסה 100 רובים
מוברחים, אשר נשאו סימונים של הצבא
המצרי.
תוך ימים אחדים טיפס מספרם הרשמי של
ההרוגים ל־ ,77 ושל הפצועים ל־ .280 בקרב
שנמשך לילה שלם בכיכר המרכזית של
טריפולי, נהרגו 45 מורדים. למחרת בבוקר
התפוצצו שתי פצצות בשוק הירקות של
ביירות, אשר הונחו שם על־ידי המורדים״
כתגובה על פתיחת החנויות בניגוד להוראות
האופוזיציה להמשיך בשביתה. קציר הדמים:
עשרות הרוגים•
נשק, נשק, נשק. אך למרות שהקרבות
נמשכו, היה ברור כי ידה של הממשלה
על העליונה. מטוסים אמריקאיים נחתו בזה
אחר זה׳ פרקו נשק וציוד משטרתי, ארבעה
ימים בלבד אחרי. שהובטחו על־ידי וושינגטון.
באנקרה גילה שר החוץ התורכי בגאווה״ כי
ממשלתו שיגרה אף היא נשק וציוד לביירות.
בקצה המזרחי של הים התיכון התרכזו
היחידות הכבדות של הצי האמריקאי השישי,
מוכנות להנחית חיילים ״להגנתם של האזרחים
האמריקאיים״ בלבנון. ואילו בקפריסין
עמדו כוחות בריטיים מוגברים במצב־הכן,

כל ישר אל
האוצר נגד המבקר
מחלוקת חריפה נטושה בין האוצר
לבין מבקר המדינה. בעוד האוצר טוען כי
הגרעון המצטבר של משק הממשלה הגיע
ל־8ג 5מיליון ל״י, טוען מבקר המדינה ש־הגרעון
הגיע ל־ 634 מיליון. למעשה גדול
הגרעון הרבה יותר, מכיוון שהחשבון כולל,
בצד הזכות, הלוואות והשקעות ממשלתיות
בשיעור 854 מיליון ל״י, שספק אם יוחזרו
אי-פעם הייצור התעשייתי יורד.
בחודש ינואר ,1958 האחרון שעליו יש סטא־מיסטיקה,
ירד ל־ 114 נקודות, לעומת 120
נקודות בחודש נובמבר ( 1957 הבסיס 100 :
בשנת .)1956 הירידה היא אחידה כמעט בכל
הענפים מתוצאות העשור:
האבטלה ירדה בחדשים הראשונים של השנה

דורס שינסלד, שומר ופרקליט אדרת
חסנדר זינק, חאיש נפל אבל לא סת

מוכנים אף הם, להתערב בלבנון, אם יגברו
סיכויי הציר קהיר־דמשק לספחה בכוח.
מקהיר׳ אותה שעה, נשמעה הודעה, ש־היתה
שיא של היתממות. אך נחת המטוס
שהחזיר את גמאל עבד אל־נאצר ממוסקבה,
הצהיר הרודן המצרי :״אנו תומכים בעצמאות
לבנון ולא נתערב בענייניה. הפיכת המהומות
הפנימיות לעניין חיצוני, כוונתה לאפשר
למעצמות המערב, להתערב בענייני לבנון.״
ולמען השלימות המסורתית׳ הוסיף :״אם
תותקף לבנון על־ידי ישראל, נבוא לעזרתה.״
למחרת הוסיפה מוסקבה את ההזהרה שהפכה
שיגרתית: היא לא תרשה שום התערבות
זרה בענייניה של מדינה ערבית.
אך הפעם לא הראו האמריקאים סימני בהלה•
הצי הששי המשיך לשוט לאורך החוף
הלבנוני, הצנחנים הבריטיים המשיכו לעמוד
הכן בקפריסין.
במהומה הכללית, כמעט ונשכח העניין הקטן
שהצית את פתיל המרעום: התעקשותו
של הנשיא הפרו־מערבי כמיל שמעון, להציג
את מועמדותו בשנית. אם עדיין עומד
הוא בדעה זו, יצטרך לתקן את החוקה
תוך שבועיים בלבד. ני מועד הבחירות לנשיאות
קרב במהירות.

מחרח ת
הרמטכ״ר בעקבא
הרמטכ״ל העיראקי, רפיק עארף,
נוכח אישית בעקבא, כאשר הגיע לשם בתחילת
חודש זה משלוח הנשק והציוד
הצבאי האמריקאי׳ שנועד ללגיון
ממשלת סודאן פיטרה כמה מן המורים
המצריים שהועסקו על־ידה. מיד לאחר מכן
מיהר משרד החינוך המצרי׳להסביר, כי לא
היה זה צעד המכוון לסילוקם ההדרגתי של
כל המורים המצריים מסודאן, כי אם תוצאה
של ביטול השיעורים למוסיקה ועיבוד מטעים
בבתי־הספר הסודאניים אל
משרד התעמולה של רע״ם הגיעה
בקשה חתומה בידי כמה מהגרים ערביים
באפריקה המערבית״ המתארים את מעשי
החייל של אנשי״עסקים ואישים רשמיים
ישראליים בחלק זה של אפריקה. בקשתם:
שגם הערבים ישלחו לשם אישים ידועים,
אשר ילחמו בחדירה הישראלית בליבריה
ובגאנה מספר החולים במוסדות
לחולי־נפש בלבנון גדל בקידה ניכרת• מסתבר
כי הלבנונים׳ אשר היו ידועים עד
כה כסוחרים בסמים משכרים, החלו משתמשים
בסמים אלה לצרכיהם שלהם
מקורות מצריים הודיעו השבוע כי
עיראק מעיינת בפירוק צינור הנפט לחיפה,
המושבת מאז קום המדינה ב^ , 1948 על מנת
להניחו בתוזיי חדש, עד לנמל צידון שבלבנון
הון סעודי רס מושקע
לאחרונה בסודאן. בחלקו הגדול, שייך הון
זה לבני המשפחה המלכותית הסעודית. עד
כה הרבו הסעודים להשקיע את כספם במצרים
נשואי מלד עיראק לנסיכה
פאדילה המצריה ׳נדחו, עד שתסיים הנסיכה
בת ה־ 16 את חוק לימודיה בבית־ספר אנגלי
תגוגות דוכר צבא השיחרור האל־ג׳ירי,
על הודעה צרפתית כי למורדים נשק
מתוצרת רוסית :״יש לנו גם נשק מתוצרת
צרפתית — האם זאת אומרת שצרפת
מספקת לנו נשקף״
ומנזלס חזה 1077

אנשים
קדיאת •זכור
כמו בכל וועידות המפלגות בישראל, גם
מרבית הזמן של הדיונים מאחורי הקלעים
בוועידת מפא״י היה מוקדש להתמקחות על
היצוג הסיעתי במוסדות המפלגה. כשנשאל
הח״במשהשרת, שהרבה לדבר על
״נציגות הולמת״ לעדות המזרח, מה היא
נציגות הולמת, הציע לשואל בכעס :״תסתכל
במילון בכעס לא פחות, ניגש שרת
ביום השני של הוועידה לכתב מעריב משה
מיז ל ם, שאל אותו :״כמה זמן נמשכת
קריאת יזכור?״ כשענה מיזלס כי, לעניות
דעתו׳ צריכה קריאת יזכור להימשך כחמש
דקות, אמר לו שרת :״ואתה כתבת עלי
במעריב ביקורת, על שהושבתי את הקהל
בוועידה בשעת קריאת יזכור. אתה סבור
שאפשר להשאיר את הציבור עומד במשך
חמש דקות?״ כשניסה מיזלס לעמוד על
דעתו, כי בשעת יזכור נהוג לעמוד, הסביר
שרת :״יזכור זה כמו קטע מבטהובן. מעולם
עוד לא ראיתי שעומדים כשמאזינים לנגינת
קטע של בטהובן וויכוחים פחות
מוסיקאליים ויותר תיאטראליים התפתחו במשך
כל ימי הוועידה, בין שחקני הבימה,
שהופרעו מחזרותיהם בגלל ישיבות הוועדות
שהתקיימו באולמי החזרות. כאשר נכנסו שר
העבודה מרד כי נ מי ר ומזכיר מועצת
פועלי חיפה ח״כ יומן! א ל מו גי, לאולם
החזרות של יומנה של חנה סנש וביקשו
את השחקנים לצאת, הצזביר נמיר ספק בחיוך
ספק ברצינות :״הפעם, אנחנו עושים תיאטרון״
דעה מקורית על הוועידה
הביע מי שהיה מנהיג ״הדור הצעיר״ בעבר,
והיום מנהל מחלקת הביצים והעופות בתנובה
אכרהם עו פ ר :״זו גם בן
וועידה יותר ברצינות התיחס לכל
הענין מזכיר ההסתדרות פנחסל בון, אשר
לחם בחירוף־נפש על תוכניתו לפיצול סולל־בונה,
והופרע במשך כל זמן נאומו בקריאות־ביניים,
שהושמעו מפיו של מנהל סולל
בונה וחבר הכנסת דו דהכ הן. כאשר תכפו
ההפרעות, קרא לבון :״חבר הכנסת דוד
הכהן, לך יש מזל של פליטות פה!״

הריגת תורכי

בדיחה, מתוקנת בגלל סיבות מדיניות טהורות,
השמיע באחת ההזדמנויות ח״כ מפא״י
אכרהםהרצפלד. הוא חזר על הבדיחה
הנושנה על האם היהודיה ברוסיה האומרת
לבנה היוצא לחזית :״אל תתאמץ! תהרוג
תורכי ותנוח, תהרוג עוד תורכי ותנוח
אך השמיט את המילה ״תורכי״- .הסביר
הרצפלד :״אני יודע? עכשיו כשיש לנו מדינה,
יכול לבוא הציר התורכי ולהתלונן
שאנחנו מסיתים להריגת תורכים
חדשה נוספת מהמדור ״היום לפני עשר
שנים״ סיפר השבוע אחד מחכ״י חירות:
לפני עשר שנים התקיימה ישיבת הוועד
הפועל הציוני בבית צעירות מזרחי בתל־אביב.
צעירה דתית, שגרה באותו בית, הלכה
לראות את האישים החשובים, התאהבה מיד
בציר תנועת החירות ד״רשמשץ יו ני צ׳ ״
מן, נישאה לו. בשבוע שעבר ביקרו שוב
היוניצ׳מנים באותו מקום, שם מוצגת תערוכה
יפה של עבודות התלמידים הלומדים
באותו בנין, רובם תלמידי המורה לאומנות
חנהיו ני צ׳ מ ן ליחסים שבין בעל

1 סוראיה והשאח: הודעת גירושין*
רבע מיליון תמורת נשמה

ואשתו דאג השבוע הסופר שמואל יוסף
עגנון, שהוציא לאור את ספרו ספור
פשוט בשפר, האידית. אחרי הוצאת הספר

שיגר עגנון מכתב דחוף למתרגמו אליעזר
רוכינשטין, הבטיח לו כי בקרוב מאד
ירד מירושלים לביתו שברמת־גן, על מנת
״לפייס את אשתך שבוודאי הזנחת אותה ולא
טיפלת בה כהלכה, בעת עבודת התרגום״
בשעת העלאת זכרונות, נזכר בעגנון
ח״כ מפא״י ואביו של הרמטכ״ל הקודם
שמואל דיין, שסיפר כי עמון היה זה
שהציע לקרוא לכפר הערבי דאלאיקה בשם
כנרת. באותה הזדמנות גילה דיין כי מכל
מייסדי חוות כנרת לא נשאר בחיים אלא
ראש הממשלה דויד בן גוריון
מבול גדול של אורחים הגיע השבוע כמעט
מדי ערב לשדה־התעופה לוד. כשהגיע לשדה
חוקר האטום האמריקאי המפורסם רד
ברט אופנה יימר, עט עליו מנהל יד
חיים וויצמן מלא־המרץ מאיר וויסגאל,
תקע בידו כוסית משקה וזעק :״לחיים,
לחיים!״ אופנהיימר׳ שהוא יהודי אך אינו
מבין לא עברית ולא אידיש, שתה בנימוס
מבלי להבין אורחת אחרת שחזרה
לארץ היתד, הזמרת חנה אהרוני אשר
זכתה לקבלת־פנים רבת־עם, שאפילו שרים
וראשי־ממשלות רבים לא זכו לה בלוד.
שבוע אחרי שחזרה קיבלה הזמרת הצעות
לחוזים להופעות בפורטו־ריקו ובהבאנה.
חנה, שדחתה את ההצעות, מתכוננת עתה
להופיע בשלוש הערים הגדולות, לארוז את
חפציה ולצאת לחוץ־לארץ, הפעם על מנת
להופיע בסרטים אדם אחר החושב על

פסיון* השבוע
• פרופסור ישעיהו ליבוביץ׳ ,במאמר בהארץ על הדת בישראל :״שני
הצדדים מסכימים שמדינת ישראל לא תהא דתית ולא תהא חילונית, אלא ידועה
בציבור כדתית.״
•• עסקן מפא״י יונה יגול, בצדדו בתוכנית לבון לפיצול סולל בונה :
״לא כל מה שטוב בשביל סולל בונה, טוב גם בשביל התנועה וההסתדוות.״
• ח״כ מפא״י אברהם הרצפלד, בוועידת מפלגתו :״בן־גוריון דיבר
על ישוב הגליל והנגב. אם הוא מדבר על חזון, זה בסדר. אבל אם הוא מתכתן
ברצינות, הריהו מדבר אל הקיר!״
• הכומר המארוני יוסף סוסאן, בתשובה לשאלה מדוע אינו מברר מה
קרה לפעמון כנסית כפר בירעם שנעלם :״אחרי שגנבו את החמור, ד,תלו לחפש
את הרצועה?״
• מבקר הסרטים יוסף שריק, על כשלונו של הסרטון הישראלי־צרפתי
זוהי ישראל בפסטיבאל קאן, ועל כך שהסרטון לא הוזכר כמעט בכתבות מן
הפססיבאל :״זו היתד, ההצלחה הבולטת ביותר של ד,כשלון.״
• הקריקאטוריסטן שמעון צבר, על התוכי של ד״ר אלברט שווייצר:
״הוא מחקה את קולו של ד״ר שווייצר יותר טוב מצדוק סביר, וכשהוא משתעשע
הוא מסוגל לשגע גדוד שלם של מאו־מאו.״
• שחקן ״הבימה״ ארי קוטאי על ישיבות הלילה המאוחרות של
העסקנים בוועידת מפא״י שנערכו בתיאטרון :״פוליטיקה זד, לא כמו תיאטרון —
הדראמה מתחילה רק אחרי שיורד המסך.״

חעולס ודוח מס!

הופעה בסרטים הוא אמרגנה של חנה,
משה וואלין. אמר השבוע וואלין :״כש־אתעשר
אני מתכונן להסריט סרט על חיי!״
את התפקיד הראשי הועיד וואלין לבנו
יאיר וואלין, ההולך בדרכו בשטח האמרגנות
הפתעה משמחת אירעה השבוע
לעציר מק״י בכלא רמלה סליבה באמיס,
עורך אל־אתיאחד, שהתבשר כי אשתו היהודיה
ארנה מר ילדה לו בן זכר שגי.
שם הראשון: ספרטקוס.

מכירת נשמות
לפגישה לבבית היו עדים מלוויו של
השחקן היהודי המפורסם מברלין פריץ
קורטנר, שביקר מאחורי הקלעים של חזיתה
של סימון מאשר, אחרי שמתח ביקורת
חריפה על הצגה זו. כאשך פגש,קורטנר
את מאיר מרגלית התנפל על צווארו
בנשיקות. למלווים הוברר, כי מרגלית פגש
את קורטנר בפאריס בשנות השלושים, בשעה
שתיאטרון אחל הציג את החייל האמי.ץ
שתיק בסיבוב באירופה. באותה תקופה הציע
קורטנר למרגלית לעזוב את האהל׳ לעבור
לשחק בתיאטרונו בברלין אחרי רגעים
אחדים הגיעה לחדר־ד,הלבשה של מרגלית
השחקנית תמר רוכינס. קורטנר לחץ את
ידה בחיבה ואמר :״בכל העולם שמעו על
משחקך במירהלה אפרת והדיבוק.״ רובינס
היתד, נבוכה מאד, ורק כשנכנסה לחדר גם
חנה רוכינה גילה קורטנר את הטעות
שעשה למרות שהתאכזב מהבימה
המשיך קורטנר לבקר בהצגות תיאטרון בישראל,
הביע את רצונו לראות את אגדות
לוד בהתיאטרון הקאמרי. גם כאן לא הסתיר
קורטנר את ביקורתו, אך שיבח את משחקם
של שלושת החיילים שבמחזהו של משה
שמיר: צעירי התיאטרון הדל נחמן,
יוסף (״בומבה״) צור ויוסף קורמן
צעירים אחרים ערכו בשבוע שעבר
תחרות מענינת ביותר, בביתו של בומבה.
היו אלה דן כן אמוץ ואחד מכתבי
מעריב, שהתחרו ביניהם מי יצליח לפשוט
את נעליו של השני, במהירות גדולה יותר
ולהשליכם מבעד למרפסת הבית על
סרטים ואנשים מספר מבקר הסרטים של
הארץ יוסף שריק, שפגש את הבמאי המפורסם
רנה קלייר בפסטיבאל קאן. כששאל
שריק את קלייר מה.ההבדל בין תנאי
העבודה באירופה ובד,וליתד, השיב הבמאי:
״הם מכריחים אותך למכור את נשמתך.
אם יש לאדם כה מעט למכור, יכולים אתם
לשער מה עשתה ד,וליתד לסופיה לורן״
עם נשמה למכירה הגיעה כנראה ל־הוליתד
הנסיכה סוראיה (ראה תמונה),
אשת השאח הפרסי לשעבר, שגורשה אחרי
שלא ילדה לו בנים. סוראיה תופיע בסרט
ביוגראפי, תמורת רבע מיליון לירות.

ללאבישול1
רק להוסיף מים1
ערבב! תוכן הצנצנת ב א חזה
כסות סים.
הוסיפו עו דכף סיס ובחש!
עדשתתקבל רי ס ה חרקה.

1צנ צנ ת = 4מנו ת

דרושה

דירת-חדר

לעתונאי צעיר בצפון או מרכז
תל־אביב, רצוי דירת גג, וב־שכר־דירה
חודשי.
לפנות: ת .ד ,136 .תל־אביב.

* מצויירת בידי צייר השבועון האיטלקי
דומניקה דל קוריארה.

כזבי ם ליל קו ע הגיבור כשהגענו לחוף עמדו הבר המעפילים
על הסיפון, וחיכו לסידורי הירידה. לפתע
אירע אסון. רגלה של אחת הסחורות
1התחלקה מן הסיפון ישר לתוך הים.
תיכף הזעיקו את שמואליק, מסקד־האניה.
אגב, חבר סוב שלי עוד מהגן.
הוא בא והכריז כי דרושים מתנדבים
לקפוץ המיימה להצילה. הסיפון רעש,
כל אחד צעק שמישהו מוכרח כבר לקפוץ,
ואיש לא קפץ. אחרי הכל היה
חושך והמים קרים מאד. שמואליק חברי
התעצבן וצעק. :היכן רוח החלוציות?׳׳
קריאה זו עשתה רבות. הבושה כיסתה
את פני כולם, ועמה התעורר אומץ
ההתנדבות. אך בכל זאת נשארו כולם
על הסיפון. אתם מבינים, אחרי קריאה
כה נמרצת, קיוה כל אחד שעתה בטח
יימצא מישהו שיקפוץ.
בהגיע הייאוש לשיאו, בבכות כל אחד
על החלוציות שפסה, נראה אדם אחד,
הידוע כזקן ותשוש מאד, כשהוא מזנק
אל תוך המים.
מיד הוקל לכולם, לחצו איש את יד
רעהו והריעו תרועות הידד לכבוד המתנדב
האמיץ. אך בהסתכלם מטה,
ראו לתדהמתם הרבה, שהזקן איננו יודע
לשחות ומתחיל לפרפר במים.
מיד קפצנו אנחנו אל הסירה והצלחנו
להגיע אל שני הטובעים, ממש ברגע
האחרון. כשעלה הזקן על הסיפון, כמעט
נחנק מרוב לחיצות ידיים וחיבוקים. המעפילים
נשאוהו על כתפיהם וצעקו
,הורא״ שבע פעמים רצופות. שמואליק
המפקד ניגש אליו אף הוא, נשק לו
על מצחו, העלה על נם את אומץ לבו,
ציין כי מאז בר־כוכבא, לא התגלתה
תופעה כזו של אומץ לב, ובקול רועד
מהערצה שאלו מה בקשתו ותיעשה.
הזקן זקף ראשו בענווה, מתח חזהו
בצניעות, ואמר בקול רועם־ביישני כיאות
לגיבור אמיתי.
.מאום איני רוצה לקבל בעד גבורתי,
לא לשם כך טבלתי במים הקרים. משאלה
קטנה יש לי ותו לא. אני רוצה לדעת,
לדעת ויהי מה, מיהו המנוול הזה
שדחף אותי לתוך ה מי ם
בטאו! הקיבוץ המאוחד

ב ע ריכ ת ל*לי/:גל>ל*
מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מבין
המשתתפים בשליחת חומר לעמוד זה יזכה מדי
שבוע בפרס של 10 לירות. הזוכה בפרס השבוע
הוא הקורא אמנון ורד, תל־אביב, ללא שותפים.
תל־אביבי שיצא פעם לעבוד במשק השתרע בשעת מנוחה עם החברה

י י ׳ י מהמשק, מתחת לעץ. הוא הבחין בגללי עזים ושאל את החברה מה

זה. .אלו זיתים,׳׳ ענה אחת מהם. ,יופי של זיתים.׳׳ העירוני, שלא הבין חוכמות
חקלאיות, הכנים ״זית׳׳ אחד לפה. טעם נורא, כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם.
אבל הוא לא רצה לבייש את הפירמה, והמשיך ללעוס מבלי אפילו לעוזת את
הפנים. הוא גמר את ה״זית׳* עד הסוף, ורק אחר כך חיוזה את דעתו. :אצלנו
בתל־אביב יש זיתים בכייף. אלה — סתם חרה של זיתים ולא יותר.״
יעקב זרחי, קרית הטכניון, חיפה

אם ד ה • גול יעלה לשלטון בצרפת

נשלח אליו את גול ־ ד ה .

.אהובי!״ אמרה בלהט
בשמעה קולו קורא,
.לקראתך רוחי נכנעת
כמו תלמיד בפני מורה.
נשמתי כולה שלך היא,
רק שלך — ולתמיד!״
את חגורתה פיתחה היא
והסירה הצמיד.
היא לחשה מבין שפתיה:
.בצילך אמצא מחסה!״
ובינתיים כפפותיה
היא הטילה לכיסא.
״בקולך את זאת אכירה -
כי נגעשת כמו קיטור!״
ובאצבעה התירה
עוד כפתור ועוד כפתור.
היא הוסיפה והבטיחה:
.רק שלך אהיה לעד!״
וכאילו לא השגיחה
שמלתה נשרה בלאט.

הע.יוו־נ־טיול׳״|
השיר הגס ביותר
בעולם

מ0תבר_ כי התחשיב במפעל הנחושת בתימנע לא היה מציאותי

הוא לא היה מכוסם על נחושת, אלא על ניחושים .

הפורץ ישראל בנציוני נתפס, כאשר לא צעק על אישה ששפכה מיםעלראשו

היא הכינה בי עלראשהגנב בוער הכובע.

מילא מנהל את התיאטרון הקאמרי

מילוא.

גרב משי היא הפשילה
מרגלה החטובה.
״אהובי!״ דמעה הזילה,
.אין כל גבול באהבה!
מעצור אין מלפניה!״
ובינתיים, כמו קליפה,
היא קילפה את לבניה
שנשרו על הריצפה.
״לקראתך נפשי סוערת
עד־בלי־קץ, עד עילפון!״
— והניחה השפופרת
על מכשיר הטלפון.

איי דו>ן 0ו ר, זהכואבי
האתיקה המקצועית אומרת פי לרופא אסור לפרסם מודעות
על עצמו. סיסמתם הכלתי־בתוכה של מחזיקי איזמל־הניתוחים
והמזרקים היא, כנראה,, ,יהללד פאציינט ולא סיד.״ אף בתחרות
חמשירים מותר הכל. הנח במה מן התשדגות שנבחרו מתוך
העשרות שנשלחו עלי־ידי קוראים. כל שפות הרופאים המופיעים
בהם דמיוניים לגמרי. זוכה כפרס עשר הל״י: אמנון ורד, תל־אכיב,
אני, ד״ר מנדל חשים,
רופא מחלות של נשים.

אשתך עקרה?
תן רק לי לבקרה!
היא תלד בתשעה חודשי*.
אמנון ורד. תל-אביב

ד״ד בורי מתל־עדשים,
רווק, גם צעיר בשנים,
בעל וילד, נאה
ומכונית הדורה
מטפל במחלות של נשים
יעקוב אלמום, זזל־אביב־

אנוכי הוא רופא בד־מזל.
הממון מכיסי לא אזל.
כל חולה רציני
בטיפול השני
כבר זוכה כאן לתואר מר ז״ל.
ע. בר־נר, תל״אב-ב

מרפא־החולים אלאלוף
במדע הרפואה — אלוף.
(כל חולה בר־מוחין
מתבקש להכין
*וואד. וחלקי־החילוף).
אהרון סילוני, קיבוץ מגז

אני ד״ר בורקהארד שלום,
מרפא מחלות של חלום.
כל אדם סהרור
פה יזכה, כאמור,,
בטיפול משובח - -החלו*.
יורם מילר, תל־אביב

שמי הוא ד״ר שמואל עמירן,
ובכלל אין אני ברו ין.
כל פאציינט —• גם בריא —
יקבל כאן צרי.
ץ #רואו: בן־דוז״יי הוא קברן.
נחום לוי, גבעתיים

אם איבמן י-׳׳וז -קורצשלוס צהבת,
אזי *>8מתולה מבלבול
*ד אם ד״ר בן־חן
עגבת איבחן —
התפגד הפאציינס מעגבת.
מיקי שפיו* /ריד

אני, ד״ר קוקר אלביס
כל חיידק וגם. מגע מביס.
תרופתי אך תקח —
מכאובך חיקו תשכח.
גם יוקל לך אד על הכיס.
פורטי,

היה היה איש מדיצינה
שבדק נערה בשם דינה.
הוא בדק ומישש,
אחר־פך התלבש,
ורשם אבחנה לי״ הריונה.
אברהמי יעקוב, חיפה,

־מעשה ברופא, שמו תמות,
,לאשתו הוא ני&״ח הכליות.

בבטנה חזזא גילה
אז עובר בן שלושה
.לא שלי הוא!׳ קרא וימות.
! ,יגאל לביב, גן־שמואע

ייי

חל־אביב

״בגאי נזתר רראתז! בתך רגזד\ז רכגזוב נזר טטזך...״

עקות לעולם צודקת

מילון גלילי המקוצר

בעל בית חרושת גדול מנייר( .ידיעות
אחרונות)
מרדכי דן, תל־אביב
לייצור מגדלים פורחים.

דיפלומט 5אדם החושב פעמיים, לפני
שאינו אומר שום דבר( .דוד גלעד)
אדם המשלח אותך לעזאזל בצורה
כה נימוסית, שאתה באמת הולך
לשם( .אליהו פלדמן)

ויכוחים סביב פרש הפיטורים של לוין.
(למרחב)
יורם, איל
באמירה של איבה דוהרת-

רווק: אדם הבא לעבודה כל יום מכיוון
אחר( .אליהו פלדמן)
אדם אשר יכול לרדת מן המיטה,
מכל צד שהוא רוצה( .נירה עינת)
אספן בדיחות: אדם בעל זכרון טוב,
החושב כי לשומעיו יש זכרון רע.
(אליהו פלדמן)
מפה ז ניר מודפס, שבעזרתו תוכל לאבד
את דרכך בקלות( .שלום ניב)
תו רשהז תכונה העוברת מדור לדור.
למשל: אם לסבך לא היו ילדים,
יש להגיח שגם לאביך לא ׳יהיו
ילדים( .אורי שיקה)

קברות ממלחמת השחרור ישוחזרו בתערוכת
העשור( .למרחב)
אורי שיקה, חיפה
למה להחיות פרשות מתות?
כל בעלי בתי הקולנוע בערים ובמושבות
היו מלאים( .למרתב<
דויד שמואלי, נתניה
התפוצצו מרוב התמרמלות תלת־מיסזית.

ייזי

ספורט

רדיו

כדז רגל

גלים קצרים

הראש והזנב

בעיות ערביות

לרבבות מאזרחי המדינה היחה השבת
האחרונה שבת שחורה — שבת ללא כדור״
רגל. אם כי אי־פה אי־שם התקיימו משחקים
ידידותיים בץ קבוצות שונות׳ הפסיק
הגוף הוד של הכדורגל במדינה את
נשימתו החל מיום ג׳ שעבר. לא דקירה
מבחוץ היא שעצרה את דפקו, גם לא
שבץ־לב פתאומי. הכדורגל הישראלי חדל
לנשום בפקודת ראשו — ההתאחדות לכדורגל
בישראל.
בשבוע שעבר הגיעה ההתאחדות לכדור־רגל
למסקנה, אליה הגיעו כל אוהדי הכדורגל
כבר לפני חודשים רבים, כי הק־נוניות׳
השחיתות והטרור בכדורגל הישראלי
מהווים סכנה לעצם קיומו. היא הורתה
להפסיק כל !מילות בליגות השונות,
להוציא את הליגות לנוער ולנערים. .למרבד,
הצער,״ הודיעו חברי הנהלת ההתאחדות
בגילוי־דעת שפירסמו׳ .נתעורר חשדה
של הנהלת ההתאחדות לכדורגל, כי
משחקים לא מעסים במסגרת כל הליגות
לא היו על מהרת התחרות הספורטאית,
ותוצאותיהם הושגו בדרך לא כשרה״.
ההתאחדות החליטה להביא בפני נשיאות
בית־הדין העליון שלה חומר שהצטבר, על
משחקים מעין אלה• הודיעו דוברי ההתאחדות,
מיכאל (מיקה) אלמוג וזלמן קלי־אוט
:״מוטב לא כדורגל בכלל מאשר קיום
ספורט לא טהור.״
שחקנים שכחו לשדזק. באמצע
שבוע זה תחל נשיאות בית־הדין, בהרכב
מנהל משרד הפנים׳ עורך־הדין יצחק שבו
והשופט צבי סגל, לחקור בפרשיות העבר
רות של המשחקים שנמכרו בעונה האחרונה.
תפקידה יהיה קשה. למעשה, מוטל
בספק עצם. יכולתם לחקור בקנוניות הכדורגל
תשי״ח.
כל החומר הנמצא בידי בית־הדין הם
דו״חות של שופטים על משחקים מוזרים,
ותלונות שהוגשו על־ידי אגודות שהרגישו
עצמן נפגעות •.שלא כאשתקד, כאשר נעשו
הקנוניות בגלוי ולעיני כל, נעשו קנוניות
השנה בסתר וכהסוואה. לא היו אלה מכירות
גלויות של משחקים באמצעות האגודות;
הן נעשו בשיטה לפיה כמעט בלתי־אפשרית
הוכחה של ביום או מכירה.
שיטת המכירות של העונה בכדורגל לא
היתה שיטה של שוק חופשי, אלא שיטה
של שוק שחור. כאשר רצתה קבוצה מסו־יימת
לסחוט נקודות במשחקה נגד קבוצה
יריבה, היו חלק משחקניה נוסעים אל שחקני
הקבוצה היריבה, ידידיהם או קרובי
משפחתם, משדלים אותם באמצעים שונים
לא לשחק במלוא יכולתם. וכך היו שחקנים,
עסקנים ומאמנים עומדים חסרי־אונים
בעלותם על המגרש, כשהתברר להם כי
חלק משחקני קבוצתם שכח לפתע כיצד
לשחק.
במשחקה של הפועל תל־אביב נגד הפועל
כפר־סבא, למשל, החליט חלק מכדורגלני
תל־אביב לתת ליריביהם לנצח• אולם עמדתם
האיתנה של המאמן יאזבנצ׳יק והשוער
יעקב חודורוב, שאיימו על השחקנים המכורים
להוציאם מהמגרש ולשחק בלעדיהם,
שיכנעה את השחקנים המכורים לשחק.
היו גם מקרים של מכירות מאורגנות
באמצעות האגודות, העסקנים או המרכזים.
היו. מקרים של טרור מצד הקהל והשחקנים
גם יחד. הבולט שבהם הוא משחקה
של הפעול באר־שבע נגד הפועל חולון בליגה
ב׳ ,כשהבאר־שבעים הביאו עמם לא
רק קהל מוסת לערוך פוגרום בחולונים,
אלא גם שוטרים חמושי־אלות לדיכוי כל
התנגדות חזלונית.
השחיתות פקדה את כל הליגות ואת כל
הקבוצות. מתוך 12 קבוצות הליגה הלאומית,
יכלו רק ארבע להתפאר כי רגלן
לא היתר, במעל•
הפסקת המשחקים היתר, תוצאה ישירה
של הסתיידות־עורקים ממושכת. האמצעי שנקט
הראש, כדי להבריא את הגוף, ננקט
במאוחר. ד,הסתיידות עברה כבר לכל חלקי
הגוף* כי במקום לנקוט בפעולה מונעת בשלבים
מוקדמים, התעלמה ההתאחדות לכדורגל
מכל הגילויים המוקדמים של מחלת
השחיתות .,סירבה בעקשנות להאזין
להם. עתה מנסים עסקני ההתאחדות להבריא
גוף במצב של גסיסה.
אך הדרך לטיהור הספורט מתחילה בראש,
לא בזנב.

המדחס יתפוס בשבועות הקרובים
מקום מוגדל בתוכניות קול ישראל. ברוך
גלעד, לשעבר מעובדי שגרירות ישראל בתורכיה,
יגיש שש שיחות על ארצות האיסלאם
הלא־ערביות, ואילו אנשי משרד החוץ
ומזרחני האוניברסיטה ישתתפו בסידרת סימפוזיונים,
שיוקדשו לבעיות מהעולם הערבי:
אחדות ערב, סוציאליזם בארצות הערביות,
מעמד האישה סופרים עולים חדשים
יוכלו להשמיע את יצירותיהם בקול
ישראל. אחת לשבוע יוקדש רבע שעה לקריאת
סיפורים קצרים משל עולים חדשים,
אשר יוכלו לשלוח את יצירותיהם בכל
לשון שהיא המועצה הציבורית
לענייני שירות השידור, השובתת מאונם מזה
חודשיים, מאז החלו הדיונים על הקמת
שבועון הרדיו, תשוב ותתכנם צכי
זיגדר, מנהל שירותי השידור, לא יהיה נוכח
בישיבתה של המועצה. הוא טס בסוף השבוע
שעבר לטוקיו, שם ייצג את קול
ישראל בועידה של שירותי השידור באסיה
אביו שד צבי זינדר, מתתיהו
זינדר, נכנס לאחרונה אף הוא לתחום הרדיו.
התוכנית אנשי גבורות, ששודרה בתחילת
השבוע, הוקדשה כולה לזינדר האב,
אחד ממייסדי מחניים ופעיל ציוני מתקופת
הרצל קול ישראל יהיה בין מפירי
החרם על הופעות בגרמנית. למרות מחאות
שונות כבר שודרו בתוכניותיו, נוסף על
יצירות מוסיקליות בשפה הגרמנית, אף שי־רי־עם
שונים בלשון זו כי. כי. סי,.
שירות השידור הבריטי, סירב לשתף פעולה
עם קול ישראל, בחידון הבינלאומי בתנ״ך.
תשובת ראשי השירות, שהוא אחד הרציניים
והחשובים בעולם: אין הם סבורים כי
זה יוסיף לכבודו של התנ״ך, אם יהפכו
אותו לנושא של חידון עממי. אחרי שידולים,
הציעו הבריטים לערוך את החידון בצורה
מאופקת במסגרת תוכנית שידור של
הבנסיה, אשר מספר המאזינים לה הוא
מועט ביותר. מארגני החידון העולמי דחו
את ההצעה.

• בין היתר
(.) 1054 , 1051

הטולם הזה 1077

גילוייו

העולם הזה
תדריך המשדרים המפורטים מטה עשויים להיות
בעלי ענין שינויים אפשריים.
• זרקור על המזרח (קול ישראל,
יום ד 20.00 ,אשר גורן, יעל תרד
(משרד החוץ) ,חיים בלוך (אוניברסיטה, מגמה
מזרחנית) ושאול בר־חיים (מנהל התוכניות
הערביות בקול ישראל) ידונו בסימפוזיון
משודר, בנושא הבלעדי המעסיק עתה
את העולם הערבי וגורם כאב־ראש לעולם
כולו: איחוד.
• אמנים ללא מדים (גלי צה״ל, יום
ז 20.30 ,אורחת בימת החייל, שרונה
אהרון, בתוכנית זמרה ובידור של אשת
מילואים.
• למה דווקא לכרי? (קול ישראל,
יום די —)22.35 ,אלון שמוקלר ויצחק
שמעוני מנסים להוסיף מלחינים ישראליים
אחרים לתוכניות כבקשתך, בתוכנית מלאה
הומור.
• אולימפיה (קול ישראל, יום ה׳,
— )21.30 בימת הבידור הצרפתית מעמידה
את קושיה לרשותם של פזמונאיס מתחילים,
השרים שירים ישראליים מקוריים.
פרפראות: האחיות פיטרס.
9דואר צכאי ( 1005 גלי צה״ל,
יום ו 21.15 ,תוכנית כבקשתך לשירים,
נאומים ודיאלוגים תיאטרליים, עם הדגמות

ונימוקים.
המאזין הזהיר לא יפתח את מקלטו
בתאריכים ובשעות המפורטים מטה, פן יטבע
בגלי השעמום.

/0כגרך

ת שב ץ העוהס חיה 1077
מאוזן .1 :ח נות
כל־בו תל־רבת־ אביבית סניפים
.5 :תרופה
לכאבים; .10
גוער; .12 חצי־האי
דרומה לנו;
.14 קיים ; .16
ירק מזרחי; .18
די לחכימא; .19
עצלן ; .21 לא
תמיד הן מבש רות
את האביב;
.22 מלת קריאה;
.23 מקום שינה;
.24 בונה התיבה ;
.25 צורת סיפור;
.27 המוצר העי קרי
של עתלית;
.30 פיסיקאי יהודי;
.31 שאלון;
.33 חדר; .35 קו אופרטיב
תחבורה ממוזג ! .36 קל מ שבירת
עצם, אך לא נעים בכלל;
.38 היהודי העשיר; .39 אזיק צוואר;
.40 הברה היוצרת שמות עצם; .41
תעלה בעולם המערבי; .43 נביחת־הכלב
; .44 מטוס קרב ; .46 מפעל
הסתדרותי ; .48 קיום ; .49 לכל מכו נה׳
אחר יציאתה מבית־החרושת.
מאונך .2 :בעץ; .3פירוש; .4
עדי ; .6פה ; .7שמו הפרטי הוא
מלכיאל ; .8תריסר ; .9משקה משכר ;

.11 חגיגה בדרום אמריקה; .13 מקום
ריכוז הבגדים; .15 שמחה; .17 כאן;
.18 נהר רוסי; .20 תואר קצין בכיר
ערבי ; .23 כתב על הקיבוץ ; .26 ראש
הציונים הכלליים; .27 תיכף; .28
בקעה ליד פתח־תקווה ; .29 מה שה־תשבץ
מבקש; .31 איננו מאמין לכל
אדם; .32 בזוי; .34 כוח; .35 עשר
בשלישית ; .37 תושב הארץ, לא־יהודי;
.39 בירה שכנה; .42 מקום
קדוש; .44 אדון; .45 בלתי־עדין;
.47 עוף דורם.

• מדרום ומים (קול ישראל, יוסד,,
— )21.30 הזדהות אפלטונית עם דרך
היסורים של העולה החדש, בשעת ישיבה
בכורסה נוחה.
• ככנסת ובוועדותיה (קול ישראל,
יום ה 20.25 ,נסיון להעביר
למאזין הסבלן מה שחברי כנסת העדיפו
לא לשמוע.
• כמו ידיו (קול ישראל, שבת,
— )11.15 פרקי אליק של משה שמיר, לאחר
סירוס, בישול והמלחה בציונות, במנה שאינה
נוחה ביותר לעיכול.

למבוגרים |

קורס מזורז

| נפתח כמאי |

סידרת ((ועמדות שניה
בעמוד זה מתפרסמות התמונות של סידרת ה•
מועמדות השניה, בתחרות על תואר ״מלכת המים
,״1958 הנערכת מטעם מערבת ״העולם הזה״.
הזוכה בכתר המלבות תישלח על־־ידי ״העולם הזה״
לסיור בילויים והיכרות מקיף, לאורך חופי הים

התיכון. כמדכן תזכינה המלכה וסגניותיה בשפע
מתנות יקרות־ערף. כל מועמדת צריכה למלא את
השאלון המתפרסם בעמוד זה. אם אין בידה תצ*
לום מתאים, תודיע לועדת התחרות אשר תצלמה.
צלמים יסיירו בחופים, יצלמו מועמדות מתאימות.

שאלון מו ע מ דו ת
את השאלון הזה זכאית למלא המועמדת
עצמה, וכן כל אדם אחר המעוניין להמליץ
על מועמדת, המתאימה לדעתו לתחרות.

השם:

מצג משפחתי:

הפתוכת המלאה — :
שנת הלידה :
מקום הלידה — :
שנת העליה— :
נוכה:

צבע שיער:

צבע עיניים :
השפלה קודמת:
ידיעת שפות :

י הודי ת מזרח*
מאד לחוף הים. קירבה זו, כמובן

שלות צבאי (מקצוע ודרגה)

הינה בת 16 וחצי בלבד,
תל־אביבית הגרה קרוב
מנוצלת היטב על־ידה והיא

מרבה לבקר בבריכת־השחיה העירונית, במרחק צעדים אחדים
מביתה. יהודית עודנה תלמידה, הלומדת פקידות בבית־הספר
פיטמן. היא אוהבת יותר את חודשי הקיץ בגלל הרחצה בים.

מקצוע או שטח לימודים:
מקום העבודה או הלימודים :

האס המועמדת היתה או חנה חברה
בתנועת־נוער, תנועה קיבוצית, ארגון
ספורט, להקת אסנותית או כל אגוד אחרו

פרט איזה ומתי:

חובבויות :
אם אחד הפריטים אינו דזל יעל הטועמות.
אל תמלא אותו. יש לצרף לשאלון זה
את תולדות החיים של המועמדת, ער
כמה שהן ידועות לממלא שאלון זה.

נא לשלוח את השאלון הממולא
בצירוף החומר למערכת העולם
הזה׳ ת. ד , 136 .תל־אביב ולציין
על המעטפה. מלכת המים .1958״

להוביל! את תמונת המועמדת כאן,

לידיה נ חו ם
מתגוררת בתל־אביב

נולדה באיסליה ועלתה ארצה
לפני תשע שנים. היא בת 19
ועובדת במספרה כמפרית מומחית.

ש 1ש ו 71

* ך ן פקידה ירושלמית בת .20
אשר למרות היותה צברית,

מיבטאה אמריקאי — מזכרת מימי עבודתה ב שגרירו ת ארה״ב.

חזרה לתחילת העמוד