גליון 1078 מתאריך 28 במאי 1958

;?ורו הראשי:
אורי אבנוי
ראש המערכת:
שלום נהו
עורך משגה:
רוי איתו

רחוב מימסון ,6תליאביגן טלעון ,76735
ת. ד .136 .מפן?דזבוקיט סזלנזפרן ז*
המוציא לאור :־העולם הזה בע״ח
דפוס חשה שהם בפ״ס, ת״א, סל.62239 .
החפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב
המערכת איננה אחראית דתונן המודע׳

השבועון דר שפיגל, העשוי כמו העולם
הזה במתכונת השבועון האמריקאי טייס
הוא כיום השבועון החשוב ביותר באירופה
המרכזית, ואחד השבועונים רבי־ד,השפעה
בעולם. כבטאון בלתי־מפלגתי. ,ליבראלי״
לוחם ואנטי-לאומני, קנה לעצמו את אהדת
הציבור המשכיל, ואת איבת הקיצונים מימין
ומשמאל. במרוצת השנים הכניס ל־ 300 אלף
בתים גרמניים, אוסטריים ושווייציים את פני־הם
של דויד בן־גוריון׳ מארטין בובר, משה
שרת ומשר, דיין, שקישטו בתקופות שונות
את שערו.
בשבוע שעבר הקדיש השבועון החשוב
שלושה עמודים לתופעה ישראלית אחרת.
הכתבה המצולמת הגדולה, שנשאה את השם
״זרע האלימות״ ,היתד, מוקדשת למלחמת
העולם הזה. היא מוכיחה על מידת ההתעניינות
הגוברת והולכת בה עוקבת העתי׳
נות העולמית אחרי הרעיון השמי, המובע
בשבועון זה.
להלן הבתכה :

הקטעים

העיקריים של

בראיון עם השבועון האמריקאי לולן הודיע
ראש־הממשלד, הישראלי דויד בן־גוריון הי־רעד,
מפתיעה: הוא מוכן לשאת ולתת עם
סגן־אלוף עבד אל־נאצר על הצטרפות ישי
ראל לרפובליקה הערבית המאוחדת, וגם לא
יהסס לנסוע לקאהיר כדי לדבר עם עבד
אל־נאצר ״כדבר איש אל רעהו•״
אולם משפט שהחל בשבוע שעבר בתל־אביב
מוכיח׳ כי לפי שעה אין לתלות תקוות
רבות מדי בנכונותו של בן־גוריון להיכנס
למשא־ומתן. המשפט הראה כי מנוי וגמור
עם הזקן של ישראל לנהל גם להבא מדיניות׳
כוח כלפי הערבים, ולדכא ללא־רחם הוגים
ישראליים התומכים בשיתוף־פעולה עם הערבים•
נושא
המשפט הוא אחד מסיפורי־ד,חטיפה
ר,הרפתקניים ביותר של ישראל הצעירה. באחד
בדצמבר בשנה שעברה נקרא אלי תבור,
מעורכי השבועון העולם הזה, להתקרב
למכונית בשכונה שקטה בתל־אביב. כאשר
התכופף לתוך המכונית, קיבל מכה על
הראש ואיבד את ההכרה. כאשר התעורר,
היד, שק מונח על ראשו. אלמונים חקרוהו
במשך שש שעות.
החוטפים רצו לדעת מפי תבור מי
הם מודיעי השבועון ׳העולם הזה בממשלה,
בצבא ובעיקר בשרות־הבטחון, השרות החשאי
הישראלי. חוץ מזר, נדרש תבור לאשר
בכתב כי מו״ל העולם הזה אורי אבנרי
וידידיו הפוליטיים הקימו מחתרת להפלת
הממשלה.
״כאשר סירב תבור בתוקף להסכים לכך,
הובל עם שחר יום המחרת לשוחד, נטושה
בדיונות ליד תל־אביב .״חשוב על כך, עוד
יש לך זמן!״ איימו החוטפים. כאשר לא
נשתנתה החלטתו כעבור שתים־עשרה שעות
במצב זה, שוחרר אלי תבור.
אולם חרותו לא ארכה: רבע שער, אחרי
שובו נלקח על־ידי המשטרה. הפעם חקרוהו
במשך 48 שעות קציני מחלקת־הקשר בין
המשטרה והש.ב. הם דרשו מתבור להודות,
כי החטיפה לא היתד, אלא טכסים של המערכת
שלו• כי בינתיים הודיע העורך אב־נרי
פומבית במסיבת־עתונאים דחופה כי
השרות החשאי הישראלי הוא שחטף את
תבור.
בפרלמנט הישראלי פרצה סערה, כאשר
האשימו נציגי האופוזיציה הימנית את ה

כתב
בכיר:

1לם המערבת:
*ריה יזוז

חברי המערכת:
מנשה נר־רייז, שייע ולוד, לילי ולילי.
רויר הורוביץ, רותי ורר, אברהם הרסוה
עטאללוז מנצור, אלבס מסים, אביבה סבון,
עסיס פינו. שלטה כדו.

הנקרא ביותר במדינה

ע־יך כיתוב:
דייני קמח

עורך תכגית:
*הרוו צוד

ממשלה והמשטרה בהפרת החוק. האופוזיציה
הגישה הצעת־נזיפה. ואילו נציגי האגף
השמאלי של הממשלה, אנשי המפלגות הסוציאליסטיות
מפ״ם ואחדות־העבודה, פינו
את האולם והניסו למפא״י הסוציאל־דמוק־ראטית
לדחות את ההצעה בקולותיה.

אורי אבנרי, בן ה־ ,34 נחשב בישראל לאחד
המתנגדים החריפים ביותר של הקו׳
הממשלתי הנוכחי כלפי הערבים•
העמדה הפוליטית של הישראלים קשורה
במידה רבה בחלוקתם לפי ארצות־המוצא.
היהודים מפולין ומרוסיה, שאלילם הוא ראש
הממשלה בן ד,־ 71 בן־גוריון מפלונסק, ודי־תופסים
כיום את כל עמדות ההנהגה במדיניות
ובמשק, ספוגים ברות החשדנית של
הגטו, המוכנה בכל רגע לעמוד על נפשה.
בעיניהם אין הערבים אלא אויבים־בנפש.
המדיניות הרשמית של ישראל היא על כן
מדיניות של הפחדת השכנים, על־ידי הפגנת
כוח.
נגד קו זה קמו כוחות מקרב עולי גרמניה,
שרבים מהם חונכו ברוח ההומאניזם. כך
שואפת האגודה איחוד להשגת שלום בין
יהודים וערבים, כדי לשחרר את ישראל
ממצב־הגטו שלה במזרח הקרוב• בהנהגתו
הרוחנית של מארטין בובר, שייכים לאגודה
זו אנשי־רוח רבים בישראל.
איחוד מאשימה את הממשלה שמעולם לא
עשתה נסיון רציני להגיע לכלל הבנה עם
הערבים. על־ידי דיכוי המיעוט הערבי בישראל
— החרמת 1,200,000 דונם אדמה,
הגבלה חמורה קיצונית של חופש־הפרט על־ידי
מימשל צבאי בכפרים׳ קיפוח בחלוקת
העבודה — החמיצה הממשלה את ההזדמנות,
לדברי איודול, לתת לעולם הערבי דוגמה
של סובלנות ורצון טוב.
אולם בעוד שאנשי הממשלה סובלים את
ההומאניסטים של איחוד, הרי הם חושבים
את אורי אבנרי ואת אוהדיו לאויבי־העם
ממש. ואכן, אלד, מסוכנים הרבה יותר לקו
הרשמי של הממשלה. כי אבנרי תבע לא
רק שיווי־ד,זכויות למעוט הערבי ומדיניות
של הפגת־ד,מתיחות. כמטרד, סופית מצטיירת
לעיניו פדרציה ישראלית־ערבית בשם ״אוגדת
הירדן״ ,כחלק מברית־מדינות מזרח־תיכונית
גדולה.
מזה שנים מייצג השבועון העולם הזה את
הריעה, כי על ישראל לחדול מלהיות ראש־גשר
של אירופה במזרח הקרוב, מעין
״מדינת־צלבנים של היהדות העולמית״ .על
ישראל להשתלב, לעומת זאת, בתנועת־ר,איחוד
הגדולה של העמים הערביים .״איש לא
יעצור עוד את איחוד הערבים ממארוקו
ועד למפרץ הפרסי,״ קבע אבנרי ,״השאלה
היא רק אם יתגשם האיחוד נגדנו או עמנו.״

הרעיון לאחד את היהודים והערבים בתנועה
שמית משותפת גדולה, מדבר בעיקר
אל לבם של היהודים הגרמניים, בעלי המחשב
הליברלי, וכן אל לבם של העולים
ממצריים ומעיראק, שאבותיהם תפסו שם
במשך מאות בשנים עמדות מכובדות במולדתם•
אולם הוא מצא אוהדים רבים גם
בקרב ר,״צברים״ ,הנוער יליד־הארץ.
עוד לפני חטיפת תבור נסתבר לעורך
אבנרי עד כמה מסוכן הוא למתוח ביקורת
במדיניות־הכוח של בן־גוריון. ב־ 14 באוקטובר
1953 הרסה יחידה מיוחדת של הצבא
הישראלי את כפר־הגבול הירדני קיביא, והרגה
כמעט את כל תושביו, כתגמול על
התקפות־גרילה ערביות. אבנרי מחה בעתונו
נגד טרור־דמים זה :״נזכור נא, כי בבוא
היום נצטרך להביט בעיני ילדינו. נשמור
על טוהר הנשק העברי!״
כעבור כמה ימים הותקף אבנרי ואחד

מידידיו בצאתם מן המערבת והוכו עד כדי
שבירת עצמותיהם. כעבור זמן התפוצץ ב־בית־הדפוס
של העתון מיטען של חומר־נפץ,
שפצע פועל אחד• בשני המקרים לא
נשאו החקירות הרשמיות פרי.
בערב הראשון של מיבצע סיני, ב־29
באוקטובר ,1956 ערכה מחלקה של משטרת־הגבול
טבת בכפר הישראלי כפר־קאסם 47 .
ערבים ישראליים נהרגו, ביניהם נשים וילדים,
בגלל הפרת עוצר שהוטל במעט ללא
הודעה מוקדמת. שוב תקף אבנרי את הממשלה.
הוא פירסם את הפרטים •של
הטבח, שהממשלה השתדלה להעלימם• תחת
הכותרת ״זרע הפורענות״ כתב :״איננו יכולים
לרחוץ את ידינו, כי כולנו שתקנו
עת נזרע זרע השנאה.״
כדי להבהיר לקוראיו עד כמה מסובנת
שנאת־ד,ערבים בישראל, ערך אבנרי משאל
בין ילדים בני 6עד . 10 התשובות היו
מזעזעות .״את אותה התפיסה,״ סיכם אבנרי
את תוצאת המיבצע ,״אפשר היד. לגלות
במישאל דומה (על היחס לישראל) בארץ
ערבית. עלינו לשבור את מעגל־ד,קסמים השטני
הזה.״

בחדשים אחרי הרפתקת־סיני הבלתי־מוצ־לחת
החריפו דבריו של אבנרי נגד קו הממשלה•
״זד, מתחיל במדיניות־כוח טלפי
חוץ. אחר־כך נמשך הקו נגד המעוט הערבי
בתוך הארץ. לבסוף יפנה הקו נגד כל אלד,
מאתנו שהוחתמו בחותם אויבי־העם!״
אמרות כאלה העלו בחוגי הממשלה את
ההאשמה כי אבנרי הוא ראש תנועת־מחתרת

מסגכנת. אבנרי בבור שכאשר לא נמצאו
הוכחות לפעולה המסוכנת־כביכול במערכת
העולם הזה, ניסה השרות החשאי לחטוף
את תבור לצורך סחיטה. אין זד, יכול להיות
טבעי שהחקירה הרשמית לא הביאה לגילוי
מבצעי הפשע. חוץ מזה ניסו להשתיק את
העולם ׳הזה על־ידי איום במשפט נגד אבנרי,
באשמת ״יצירת פאניקה בציביי על־ידי הפצת
ידיעות כוזבות״.
מאחר שהממשלה לא עשתה מספיק כדי
להבהיר את פרשת־החטיפה בחקירה ציבורית,
ניצל אבנרי את שגואת יריביו כדי
להביא את הפרשה לבית־המשפט. השבועון
דבר השבוע, בטאון האגודות המקצועיות
ומפלגת מפא״י הקוציאל־דמוקראטית של בן־
גוריון׳ כתב בגלוי את אשר רמזה הממשלה
עד אז רק בזהירות: כי אבניי הוא שביים׳
אי• חטיפת תבור. אבנרי הגיש תביעה על
הוצאת דיבה נגד עורך השבועון. ב־ 5במאי
החל המשפט•
כעבור יומיים נדחה המשפט לתקופה ממושכת.
בשעה שהפרקליט הנגדי מיכאל כספי
חקר את אבנרי חקירת שתי־וערב שנמשכה
חמש שעות, הביא אבנרי את כל טענות
אויביו לידי אבסורד. למחרת היום כתבה
העתונות שאינה כפופה לממשלה כי המנצח
בסיבוב הראשון שי המשפט הוא
בלי ספק אירי אבנרי.
מכתבים זהות לאומית

קראתי את מאמרו של העורר בקשר 5־
פנקס הזהוי (העולם הוה ).1015 שבו הוא
יוצא בהתקפה מקיפה על אלה שאינם רואים
עצמם משולבים בגוש השמי, ואת בז־גוריו!
בראשם, חושבני כי אלה שהשתתפו במבצע
פיני ונפגשו עם הערבים, לא יהיו תמימי
רעים עמו. הערבי הוא חסר בל רצוז להיות
עצמאי, וזאת משום היותו משועבר מזה
דורות לשליטים שבידיהם מרובו השלטון.
בכל מקום אליו נבנסו יחידות צה״ל בסיני
מסרו הערבים על חבריהם המסתתרים ועל
אלה שהשתתפו בפעולות הפיראיוז. אין צורר
נם להרבות בדברים, כיצד מתנהגות
מדינות ערב בינו לביו עצמן בפתרונות
כלשהם בבעיות המרחב, משום בד רצונו של
העורך, שאנו נשתלב בתור אספסוף זה,
נראה מנוחה עד כדי בושה.
קיומנו צריה להתבסם על עקרו; של היותנו
לאום עצמאי במדינה עצמאית. השתלבות
במדינות ערב פירושה איבוד מדינת
ישראל והחזון הלאומי. משום בר יש הגיון
וצדק בסירובו של ראש הממשלה להכיר
בשפה הערבית כשווה לשפה העברית. בי
ייעודה של מדינת ישראל אינו מבוסם על
הקמת מרכז רוחני בתוכה למדינות ערב.
קיימים בתוכנו ערבים ועלינו להתייחס אליהם
ביבם שכל מדינה דמוקרטית מתייחסת
אל מיעוטיה, אולם לא להפכם לשוים לנו
בכל.
שמעון אדם, בני־ברק
המאמר ״פנקס והוי״ היה יוצא טנדר
הרגיל. הוא בחזקת מסמך היסטורי חשוב,
על החיים המדיניים של ישראל בתקופה זו.
עובדה מצערת היא, כי לממשלת ישראל
ולחלק גדול של העם יש רעיונות מדיניים
בלתי־נמישים, לעומת הדינמיות שבמדיניות
מדינות ערב. הפגנת הדמים בנצרת היתה
תנובה נואשת, ננד מדיניותו השלילית של
השלטון כלפי המיעוט הערביי. מדוע העם
היהודי, שסבל מאוד מהפליה גזעית, מרשה
לממשלתו להמשיך ביחס עוין בזה?
א. מ ,.נצרת
אחד המאמרים המפוצצים והמדאיבים
ביותר, המגלה את דמותו של אדם שכל
העם נושא את עיניו אליו ברי שיביא
שלום. חבל שאותו אדם ממשיד לנגוס בפרי
בוסר ביעילות שכזו.
רחמים ארזי, תל־אביב

מק״י־הממשל

נדהמתי וזועזעתי מכתבתכם אודות הגולים
האומללים בצפת (העולם הוה ,0.011 אשר
הועברו מנצרת על־ידי הממשיל הצבאי הציני.
אני מצרף בזה 5ל״י במיומז. אנא
הואילו להעבירם לגולים הנמצאים בצפת.
האמינו לי כי בתעודת הזהות שלי מופיעה
ליד התואר לאום המלה ״יהודי״ .אולם
אני נבור ומדוכא, כי יהודים כמוני מסוגלים
לרמוס את חופש הסרט בצורה בזאת.
אלמוני, ירושלים
עדות למה שכתבתם, כאילו הממשל הצבאי
ומק״י משתפים פעולה (העולם הוה
,)1011 ישנה במה שאירע לפני שש שנים
בשפרעם. אז השתוללו אנשי מק״י בכפר
והתקיפו ערבים שהתאספו להקמת סיעה
ערבית בלתי־מפלנתיית. למרות שההתקפה
אירעה ליד המשטרה, לא נקפו השוטרים
אצבע לעזור למותקפים. האינטרס המשותף
ליפני הצדדים הוא נגד הקמת נוף שיאסוף
קולות בוחרים ערביים. האינטליגנציה הערבית
תומכת במק״י לא סתור הזדהות עם
האידאולוגיה שלה, אלא כנקמה ומחאה
נגר אי־הצדק המכוון מלמעלה, בנלל ההפליה
הגזעית והתעללות הממשל הצבאי. אם הממשלה
רוצה להילחם בקומוניזם, עליה לחסל
קודם את הגורמים להתפשטותו.
אליאס מועמד, ירושלים

יחי דה־גדל?

התאכזבתי קשה, בשבגליונכם האחרון לא
מצאתי שום ניתוח מאורעות או ניתוח פוליטי
ממה שמתרחש בצרפת. אני מבין
שאתם מתנגדים לברית עם צרפת ואינכם
רואים את ישראל כמדינה ים־תיכונית ה־קשורה
בצרפת, אולם עליכם להתחשב במצב
כמו שהוא עכשיו. בבילבול העתונות
כמעט ואיני מוצא את ידי ורגלי במתהוה
שם. קיויהי שאתם תעזרו לי למצאם.
יעקב בר־חמד, תל־אביב
האדם היחידי בצרפת המסונל לבטל את
הבלג! של המפלגות בצורה תחיקתית ולהנחיל
בחירות איזוריות רובניות, כפי שרוצה ראש
ממשלת ישראל, הוא הגנרל דה־גול, מצביאה
הדגול של צרפת. בואו נשתה לחיי הפילדמרשל
שאהל דה־נול ולנצחונו.
פנחס שחר, טבריה
עור כוסית אחת והגנרל דר־גול יהפוך מ־פילדמרשאל
לראש־נזוזשלה.

הג׳נטלמן
הרשימה על הפורץ הנינטלם! (!1077
היתה נוצצת. רציתי רק להעיר את תשומד,
ליבבם שיקמו •סל בנציוני ריה לפנים בנצי-
נתנאל קורוב, תל־אביב
קובסקי.
לפרשת עבירותיו והרשעותיו הקודמות
של ישראל בנציוני, יש להוסיף כי באחת
הפעמים בהן נתפש על־ירי המשטרה, כשהוא
מציץ לחדרי זרים, רצתה המשטרה להאשימו
כחוק ברמזים בלתי־מוסריים. בנציוני
הצליח אז לשכנע את הקצינים, כי הוא
חולה מבחינה זו וכי הוא ישתדל להתנבר
על נטיותיו בכוחותיו היא הקצינים האמינו
לו ושהררוהו.
שוטר, תל־אביב

בעיטה חופשית

נדהמתי לקרוא את שני י־מכתבים בקשר
לצ׳יקובסקי ונלור (העולם הוה .)1011 הקורא
מיסה כרמלי טוען, ובצדק, על התפרעויות
חלק משחקני מכבי ׳תל-אביב אולם נם
צ׳יקובסקי אינו השחקן הרונז ביותר בעולם,
ואין לשכוח שהוא גרם בזמנו להפסקת
הדרבי החיפאי אהרי שפגע כנסות
בשחקו מכבי חיפה אמר, בהיותו בלי
כדור. חוץ מזה, הפועל חיפיל הם מסבנים
גדולים ולהנהלת קבוצתם יש כסף רק בדי
לרבוש שחקני״בוא בדוגמת זליקוביץ׳ ,אשכנזי,
שרף, צ׳יקובסקי ופלוש
שמעון קרני, חיפה
אני מתפלא איד אתם מוכנים לפרסם
מכתבי השמצה על שייע גלזר בעתונכם.
סוף סוף, הוא לא רק ברורנלן מוביסר
הידוע בררה בלל בעדינותו. אלא הוא גם
כתבכם. כל אלה שהשמיצוהו מצאו מקום
להיתפס בטעות רנעיח שלו, כדי לכלות
את זעמם על •סמבבי תל־אביב ובתה באליפות.
אל פחד שייע, אוהדיה יודעים לסלוח
לד גם על שגיאותיה.
יעקב לוי, תל־אביב

השם הנכון, כמקום הנכון

התפלאתי לראות באחת התמונות בסידרת
המועמדות הראשונה של מלכת המים( ,העולם
הוה ,)1016 את אחת האחיות בבית-
החולים תל־השומר, אשר לשם הופעה ב־עתונכם
•פינתה את שמה והגביה את קומתה.
אני מתכוון לתמונה שטתחתה הופיע
השם זיוה פיול, בעוד ששמה האמיתי של
המצולמת הוא זיוה זהר.
אחד החולים, תל־השונזר, ביתן 10
החולה האלמוני צודק, אולם האשמה אינה
באחות זיוה זוהר, שהפרטים מתחת לתמונתה
הוחלפו בפרטיה של זיוה פיול. את
זיוה פיול המקורית ראה בעמוד אחרון.
העולס הזה 1078

!יין

אחים מתוחים מאד. עצם העובדה כי בלב
הבדואים יכול היה לעלות חשד כה נורא
נגד אנשי שני הקיבוצים, הידועים בידידיהם
מזה שנים, אומרת דרשני.

ף יהי הכל רועה צאן, וקין היה עובד
| אדמה. ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי
האדמה מנחה לאדוני. והבל הביא גם הוא
בכורות צאנו ומחלבהן. וישע אדוני אל
הבל ואל מנחתו, ואל קין ואל מנחתו
לא שיעה.
ויחר לקין מאד, ויפלו פניו. ויאמר
אדוני אל קין :״למה חרה לך, ולמה נפלו
פניך? הלוא אם תיטיב שאת. ואם לא
תיטיב — לפתח חטאת רובץ, ואליך תשו קתו.
ואתה, תמשל בו!״
ויאמר קין אל הבל אחיו׳ ויהי בהיותם
בשדה, ויקס קין אל הבל ויהרגהו. ויאמר
אדוני אל קין :״אי הבל אחיך?״׳ ויאמר:
״לא ידעתי! השומר אתי אנוכי?״

ך* שבוע הופיעה בעתון הארץ ידיעה

ממשלתיים מסויימים, שהובילו אותו להשערה
כי אמנם היתד, יכולה לצמוח תועלת
לקיבוצים מתבערה זו.

אולם כל זה לא היה אלא כגדר

השערה, או חשד. לא היה
שמץ של הוכחה. מכאן עד
כותרת המחרידה -״שטחי־מרעה
גדולים הוצתו על-ידי קיכוצים
כנגכ״ -היה המרחק כאמת רם.

ך י 1יירתי השכוע בשטח, שוחחתי עם
^ רוב האנשים הנוגעים בדבר ובדקתי את

האשמת־ההצתה: שהקיבוצים היו מעוניינים
להחיש את עלית הבדואים על שטחים
אלה, כדי להקדים את החריש.

ם אמנם הוכשל הכתב של הארץ
בזדון, מי היה מעוניין לנצל לרעה את
רצונו הטוב? גם לכך יש הסבר טוב למדי.
השייך אבו־קרינאט, האיש שיזם כנראה
את כל ההאשמה, ידוע בנגב כאיש־חסותו
המובהק של המושל הצבאי. בין כל 18
השייכים של הנגב, אין אף אחד השש
כמוהו לשתף־פעולה עם המושל.
במשך הפרשה נראה השייך כמה פעמים

! 1מזעזעת, שהאפילה על כל שאר ידיעות
השבוע בתוכנה האכזרי. הכותרת היתה:
״שטחי מרעה גדולים הוצתו על־ידי קיבוצים
בנגב — נגרמו נזקים חמורים —
חשש לתמותה בעדרי הבדואים.״
בידיעה נאמר בצורה פסקנית כי ״הקיבוצים
להב ודביר בנגב, השייכים לקיבוץ
הארצי השומר הצעיר, העלו באש שטחי
מרעה טובים, המשתרעים על אלפי דונא־מים,
שנמסרו על־ידי השלטונות לבדואים,
כדי לרעות בהם את עדריהם.״
השחתת שטחי המרעה ״נעשתה, לדעת
יודעי דבר, כדי להרחיק את עדרי הבדואים
משדות הקיבוצים׳ כדי לאלץ את
עדריהם לעלות מיד על שדות השלפים״,
כדי שהקיבוצים יוכלו להקדים בחריש
שדותיהם .״הפעם לא פרצה הדליקה בגלל
חוסר־זהירות. רואים בבירור היכן החלה
הדליקה והיכן בדיוק נמרץ נפסקה.״

לא היתה שום עדות כי־הג׳יפ
שייף לאנשי דכיר או להם. לא
היתה גם שום עדות כי היה
ככלל קשר כין הג׳יפ לכין האש.
דליקות־שדה הן תופעות תדירות
כעונה זו וכאזור זח. הן יכולות
להיגרם על־ידי עשרות גורמים
שונים: פחית של קופסת־שימו־
.רים ישנה, שכר־זכוכית המרכז
את קרני השמש, ניצוץ מתוף מפלט
של מכונית, כדל סיגריה.
הרועים גם לא יכלו לדעת איפה החלה
האש. הראייה בשטח הררי זה מוגבלת
מאד, וכאשר הופיעה האש בתחום־הראיה
של הבדואים, יתכן כי לא היתד, אלא
שלוחה אחת מתבערה מתפשטת. יתכן גם
כי הג׳ים כבר עסק בכיבוי.
הכתב הנידון, שהוא דווקא איש מנוסה
ואחראי, קפץ למסקנתו על־סמך דברי־ה־קיטרוג
של השייך הבדואי אבו־קרינאט,
שחשד כנראה מיד בקיבוצים (אם כי הכחיש
זאת אחר־כך) .חוץ מזה הסתמך על
נתונים שנמסרו לו, כנראה, על־ידי מקורות

השנה היתד, בנגב הבצורת הנוראה ביותר
מזה שני דורות. בצורת זו גרמה
להחרפת מלחמת־הקיום. לא פעם כמעט
נשפך דם בין חברי משקים שכנים. בשדה־בוקר
נטבח באופן אכזרי עדר שלם של
בדואים שעלה על אדמות המשק. היו מאות
התנגשויות אחרות, כאשר עלו בדואים מיואשים
על אדמות הקיבוצים, שכמעט לא
היו פחות מיואשים.

זהו סיכסור עתיק. הוא היה
עתיק ככר כימים ששייך כרואי
כשם אכרם כן־תרח הסתוכם עם
עדריו כהרי חכרון, כאותם השדות
עצמם שעלו השכוע כלהכות.

נשי המדינה, מלבד מתי־מספר
משוגעים־לדבר, אינם מסוגלים להבין
את נשמת הבדואי, שיש לו דרכי־מחשבה
בנות אלפים בשנים. איש קיבוץ מעין־חרוד
סולד בתת־הכרתו מפני האיש הנודד, שאי
אפשר לשבצו בשום מסגרת חקלאית מקובלת.
הבדואי מייצג אורח־חיים אחר, ד,ש־קפת־עולם
אחרת•

אולם הבדואים של הנגב, על
70 אלך ראשי צאנם ו־ 10 אלפי
גמליהם, יכולים לתרום תרומה
חשוכה מאד למשק המדינה. הם
ניזונים משטחים ששום קיבוץ
עברי לא יוכל לעבדם לעולם. באספקת
מזון לערי ישראל הם
יכולים למלא תפקיד יחיד כמינו.

איליו היתה ידיעה זו נכונה, הרי
היתה מגלמת האשמה נוראה. שני
הקיבוצים, משקי־ספר מול הר־חכרון
מצפון לכאר־שכע, היו
מתחייכים לא רק כרצח רככות
ראשי־צאן, אלא גם כהרעכת שכמי
הכדואים, התלויים כעדריהם.

ך רוע המזל לא דיבר כתב הארץ עם
/בני שני המשקים לפני פרסום הידיעה
המרעישה, שהמערכת הכתירה אותה בכותרת
מרעישה עוד יותר. מתוך התרגשות
על העודל שנעשה, כפי שהיה נדמה לו,
מיהר להחיש את הדברים לדפוס מבלי
ששמע את הצד השני.
להאשמה כולה היה רק יסוד מוצק
אחד: קבוצה של רועים בדואים, שרעתה
את עדריה על גבעה מצפון לדביר, ב־קירבת
אום חאשראם, ראתה ג׳ים מתקרב,
נעצר ומסתלק. כעבור זמן קצר ראתה אש.

הלהכות ליד להכ שפכו אור על
כעיה שמעטים כמדינה נתנו עליה
את דעתם: כי 13,500 הכדואים
כמדינת ישראל נשארו למעשה
מחוץ למסגרת המדינה, מופקרים
לא רק לשרירות המימשל יותר
מכל מיעוט אחר כארץ, אלא גם
לשרירות הטכע.

ישנו איש אחד בנגב הרוחש אהדה
לבדואים. זהו יעקוב עורב ,״בודהא״ בפי
ידידיו הבלתי־ספורים, בשעתו ממייסדי שדה
בוקר, כיום איש משרד־החקלאות. בודהא,
שהנגב טבוע בדמו, בטוח כי בהשקעה
קטנו־,־יחסית של 3או 4מיליוני ל״י אפשר
לפתור תוך שנים ספורות את בעית
הבדואים׳ אחת ולתמיד.
אי־אפשר ללמד את הבדואים אורח־חיים
חדש. אולם אפשר ללמדם לחיות את
האורח המסורתי שלהם בצורה יותר יעילה.
בצגדת קוי־ההתפשטות של אותה דליקה גדולה.

דעתי השקולה היא כי הדליקה
לא הוצתה על־ידי אנשי להכ ודכיר,
או על-ידי מישהו אחר. היתה
זאת דליקה טראגית, אך מקרית.
הסיבות העיקריות שהובילוני למסקנה זו,
מלבד הכרתי האישית את גיבורי העלילה:
• האש היא נשק מסוכן מאד לבעליה.
כמו האבק האטומי, אי־אפשר לחשב מראש
את שטחי־ד,פגיעה שלה. אין זד,
מתקבל על הדעת כי עובדי־אדמה יציתו
שטחים כה קרובים לשדותיהם. כיוון הרוח
באזור זה (מערב וצפון־מערב) הוא כזה
שהאש יכלה בהחלט לאחוז בבתי משק להב.

• כדליקה נשרפו 3000 דונם
של אדמת מרעה טכעי של משק
דכיר עצמו, ויתכן מאד כי הנזק
שנגרם לשטחים שהועמדו לרשות
הכדואים היה קטן יותר.

• כתוצאה מן הדליקה היה צורך להכריז
בדביר על גיוס כללי לפעולות הכיבוי,
שנמשכו שבע שעות מפרכות —
דבר ששום קיבוץ הסובל ממחסור נואש
בידיים עובדות לא היה שמח לקראתו.
י• אין כל מיסמך הקובע ששטחי השלפים
של הקיבוצים אמנם נועדו לשימוש הבדואים,
ושני הקיבוצים, אשר גם להם חסר
מרעה ל־ 1500 ראשי צאן ובקר, מכחישים זאת
בהחלט. מכאן שנעלם גם הנימוק העיקרי ל־

ממהר למשרדי המושל.
המושל עצמו׳ רב־סרן פנחס אמיר, הציג
השבוע את הסימנים המובהקים של
מצפון רע. הוא סירב לדבר עם עתונאים
אחראיים, שביקשו לשמוע את גירסתו על
הענין הכפוף בהחלט לתחום שיפוטו. יותר
מזה, בגסות בלתי־רגילה אף נמנע
מלבדכם לשלום.
סוד גלוי הוא כי מזה כמה זמן מנהל
המימשל הצבאי מערכה רצופה נגד מפ״ם.
בשורה של מקרים (ולא כולם בלתי־מוצ־דקים)
מאשימים המושלים את מפ״ם בצביעות
דו־פרצופית. לדבריהם, דוחפים
קיבוצי מפ״ם את המימשל למעשי אכזריות,
כגון הריסת כפרים ערביים וגירוש הפלאחים,
כדי לתפוס את אדמותיהם — בה
בשעה שמפ״ם בממשלה ובכנסת התיצבה
בראש התוקפים את המימשל.

מתקבל בהחלט ע? ,הדעת כי
חוגים הקשורים במימשל הצבאי
ניצלו את אכדקרינאט, הכפוף
להם לחסד ולשבט, ומוסדות אח רים,
כדי להפיץ עלילה שהיתה
צריכה לזעזע את שרידי האימץ
הציבורי במפ״ם כבעיה זו.

ולם אם קין עובד־האדמה לא הרג

במקרה זה את הבל הבדואי, הרי
נשארת העובדה כי היחסים בין שני ה־

גם כימי כצורת אובדות כנגב
כמויות עצומות של מים -מי
השטפונות הפתאומיים, הנשפכים
אל הים. שטפון אחד כזה, שנבדק
השנה ליד שדה־כוקר, היה מספיק
להדברת הבצורת, אילו נוצל.
בודהא מציע לבנות לבדואים כמה מאות
סכרים, מן הסוג שהברואים רגילים להם,
אך משוכללים יותר. טרקטור אחד משלים
סכר כזה בעשרה ימים.
הבדואי אינו מטפל לעולם בשטחי מרעה,
כי הם באים ״מן אללה״ .הוא לא ידאג
להם, ואף לא ינקוף אצבע לכבותם כשהם
עולים באש. אולם הוא מטפל במסירות
אינסופית בעצי הרימון והתאנה והחרוב,
שהוא מגדלם בתנאים כה קשים. מאות
הסכרים החדשים יאפשרו לו לנטוע מטעים
כאלה בבטחון שישאו פרי גם בבצורת הקורה
בממוצע בכל שנה שלישית.
זוהי תוכנית המדברת אל לב הבדואי.
החקלאי העברי הוא איש התיכנון, המבקש
בטחון. הוא רוצה לפתוח ברז. אולם הבדואי
משחק עם הגורל. הוא ידאג למכרים
במסירות ויתפלל לגשמי ברכה.
הממשלה כבר הקציבה סכום קטן לסקר
בעיה זו. אם תפתח את לבה לאורחיה
באוהלי קור, ותיתן את האמצעים הדרושים
לשליחיה המסורים בין הגבעות הצחיחות,
לא תביא רק לאספקת מזון זול
למדינה. היא תחסל גם את הבעיה העתיקה
של הבל׳ אחי־קין — ללא רצח.

כי כימינו, כולנו שומרי אחינו.

תצפית

במדינה

(נ? הזכויות שסורווו)

• ״רעש גדול צפוי סביב מעצרם של בני המיעוטים כגליל.

ה עם

מוקמות ועדות ציבוריות, המורכבות מאנשים, הנמצאים מחוץ לתחום פעולתו
של המימשל הצבאי אשר ינהלו מערכה ציבורית חריפה. בין השאר: אם תתקיים
שביתת־הרעב של העצורים הערביים, תוכרז שביתה כללית בנצרת ובריכוזים
הערביים האחרים, ת ערכנה הפגנות בכפרי המיעוטים ואולי גם בישובים ׳עבריים.

בל זה עשוי להיות רק התחלה לתנועת מרי רחבה ורצינית.
• בלבנון, ינסו אישי דת לפשר כין שני המחנות האויבים.
עוד בתחילת השבוע הבא ייפגשו ראשי העדות הנוצריות והמוסלמית, כדי
לגבש הצעת תיוון. החשש הגדול ביותר המרחף עתה בלבנון: שההתלקתות
תתפתח למלחמה בין־עדתית, כשהמוסלמים מתייצבים לימין רע״ס והנוצרים
מגינים על כמיל שמעון.

• הדיונים על גורלו של ;עמום בי:דגוריון יוכרעו כנראה

בהחלטה להפריד את משמר הגכויל מן המשטרה, להפכו
לכוח עצמאי יעם מטה עצמאי, ולהעמיד בראשו את ביג׳י הבן. החלטה זו
תהיה קשורה גם במהירות ביצוע תוכניותיו של נחמיאס לחסל סופית את
אגף הארגון של המשטרה, שהוקם למענו של עמום ולהוריד מן המשטרה
את מעמסת משמר הגבול המיותר.

• החיכוכים בין משרד הפיתוח להכרת מחצבי ישראל

יצאו בקרוב לאור העולם. עד עתה חיפתה הנהלת משרד הפיתוח על
שגיאות מחצבי־ישראל, מתוך מחשבה שלבסוף יסתדר הכל ושמפ״ם תוכל
להשתמש בהפעלת תמנע והפקת הנחושת כחומר בחירות עתה לא תהיה
למשרד הפיתוח כל ברירת, אלא לפרסם
ולהאשים בגלוי את וילנצ׳וק ובודנקין,
מנהלי מחצבי־ישראל, באחריות לניהול
בלתי־יעיל של מפעל הנחושת. רק אם
יפעילו אלה לחץ באמצעות מפא״י0 ,־

אדם אמיץ
אין במרחב תפקיד כפוי־טובה יותר מאשר
זה של משקיף או״ם. הוא זוכה לחנופתם
המקצועית של פקידים בכירים׳ ולחסרי חוג
קטן של נערות־זוהר תל־אביביות וירושלמיות.
חייו, בשני עברי הגבול, נוחים
למדי. אולם הוא יודע כי שני הצדדים
חושדים בו, וכי כל החלטה מהחלטותיו
תעורר סערת האשמות מן הצד הנפגע.
גורל חבריו שהורחקו תחת מטר של השמצות
אישיות — ערביות או ישראליות —
מרחף תמיד לנגד עיניו.
השבוע הדגים קצין של הצבא הקנדי
של הוד מלכותה, אלוף־משנה ג׳ורג׳ פלינט,
כי מתחת לכל הפינוקים והחשדות חבוי
תפקיד אמיתי, נאצל ויפה: התפקיד לשמור
על השלום, בעולם בו מאיימים יצרים
לאומניים לפוצץ בכל רגע מוקש של שנאה
ודם.
לפני פלינט, אי־שם בשטח הר הצופים,
שכבו פצועים עבריים שחייהם היו תלויים,

תאיים לפרסם גילויים דומים נגד משרד
הפיתוח עצמו, לא יבצעו ראשי המשרד

תוכניתם.

• סעיף חדש עשוי להופיע
בגליונות האישום נגד אנשי
נטורי קרתא. הסעיף — סעיף 364
מפקודת החוק הפלילי, האומר, :׳כל
המטשטש צורתו של מטבע מתוך שהיא
מטביע בו שם או מלה ייאשם בעוון
ויהיה צפוי למאסר שנה אחת״ — יועלה
אחרי שאנשי נטורי קרתא המציאו שיטה
חדשה לתעמולה נגד הבריכה בירושלים,
בהדביקם על שטרות כסף מדבקות,
עליהן מודפסות סיסמות

תעמולה נגד

הבריכה.

• הבניה הגדולה תחודש.
אחרי שהקבלנים הגדולים, וביניהם סולל
בונד״ נמצאו במצב של שפל קיצוני,
החליטה הממשלה להזריק כסף לענף
זה, לבנות 20 אלף יחידות דיור נוספות.
גס הבניה הפרטית תתע1דד׳ אחרי ש־העלית

הפולנית

החדשה
יצרה ביקוש

נוסף לדירות.

* השפל הכלכלי בתעשיה
יתפשט,
שימורים,

יגרוף עתה את ענפי ה*
הלבידים, תעשית־הרהימיס,

מטוויות־החוטים.

• יקום מתחרה רציני ל״אי־ט
1נ ג ״ ,החברה הפרטית בצפון, אחרי
שסולל בונה הצליח במפעל הסיליקאט
שלו בראשון־לציון לפתח לבנה דומה

וזולה

אי ש ־ השנהדיין 1957
במקום דרך חדשה, שינוי דגם המכונית

• מציון תצא תורת המלחמה בסופר־מארקט. סוחרייהירקות
והמזון של הבירה התארגנ ו במפעל קניה משותף, ימשיכו להפיץ את התוצרת
בחנויותיהם, מתון תקווה שעקרות־הבית תעדפנה את החנות הקטנה הקרובה
לביתן, אחרי שריכוז הקניה יאפשר את הוזלת המחיר.

• יבוטלו הגבלות על שבר־דירה בסוג חדש של גתים,
שיוקמו על־ידי הון זר. חברות מקומיות ירכזו את ההון של משקיעים זרים,
יבנו דירות להשכרה, שייהנו מזכויות מיוחדות.
• יצומצם ייבוא הניר לפי דרישת המונופולים המקומיים — מפעל־חדרה
ומפעל גוויל — שהתחייבו לספק תוך זמן קצר את הביקוש המקומי,
אחרי הרחבת מפעליהם.

• הבדורגלן אליעזר שפיגל עתיד להתמנות כמאמנה
ומרכיבה של נבחרת צה־״ל בכדורגל. אחרי שביזמתו של ראש
הממשלה דויד בן־גוריון תוקם בחדשים הקרובים קבוצת הכדורגל המקצועית
הראשונה בישראל, אליה יצטרפו מספר כדורגלנים ידועים תמורת משכורות
של אנשי צבא. קבע, יפרוש שפיגל בעונה הבאה מאימון הפועל פתח־תקוה
ויעבור לאימון נבחרת צה״ל.

• משחקי הליגות השונות בכדורגל יתחדשו כימים הקרובים.
למרות שבפני בית־הדין העליון של התאחדות הכדורגל הובאו עדויות ורשמים
רבים על שחיתות במשחקים שונים, בעיקר במשחקי הלינות הנמוכות ב, זג/
אין כמעט אף מקרה אחד בו יש לבית־הדין הוכחות ממשיות יעל קנוניות ומכירת
משחקים. ההתאחדות לכדורגל תסתפק באזהרה ממורה לקבוצות, לפני חידוש
המשחקים.

אולי, במהירות הבאתם לבית־חולים• מולו
רבצו, אי־שם, הצלפים של צבא הפדרציה
ההאשמית. היה דרוש אדם אמיץ כדי ללכת
קדימה במצב זה, אפילו תחת דגל או״ם.
ג׳ורג׳ פלינט היה אדם כזה. הוא צנח
ומת על הר־הצופים, בין חזית לחזית, חייל
בינלאומי של ממשלת־שלום עולמית שעדיין
אינה קיימת.

מפלגו ת
א לו ף איגי ־יודוו
על מלך בוואריה, שהיה חובב־אמנות
מושבע, סופר כי הובא פעם לתערוכת־תמונות
של צייר צעיר. המלך הסתובב
בגלריה, התבונן בתמונות ושאל, בתמיהה
גוברת והולכת, מה באו התמונות לתאר.
*הוד מלכותו,״ ענה בעל הגלריה* ,האיש
הצעיר הזה עוד מחפשו*
*בסדר,״ השיב המלך ופנה ללכת* .כשימצא,
תקראו לי עוד פעם.״
השבוע העמיד את עצמו משה דיין
במצב דומה. הרמטכ״ל לשעבר, אשר השבוע
מלאו לו 43 שנים, הציג תערוכה
ססגונית של רעיונותיו בשני נאומים רבי*
מתחת לאות הקוממיות ואות סיני, אות
לגיון הכבוד הצרפתי.

פרסומת לפני הסטודנטים בתל־אביב ובחיפה.
בסיכומו הודה בגלוי־לב, כי אין ׳בפיו שום
פתרון אף לאחת מבעיות היסוד של המדינה.
יורש־העצר. הופעתו הציבורית הגדולה
הראשונה של דיין עוררה סקרנות
רבה. האיש, שעוד לפני שנה היה גיבור
המדינה (ואיש השנה של העולם הזה) ,נדם
למחרת הרחקתו ממשרת הרמטכ״ל. במקום
להתמנות תוך זמן קצר לשר־החוץ, או לשר־הבטחון,
כפי שציפו רבים, נשאר על מדרגות
הבמה הפוליטית, מבלי לעלות עליה.
דיין נמצא במצב מוזר. הוא הוחלף ערב
יום העצמאות בצורה שעוררה בלב רבים
את ההשערה שביג׳י לא רצה להתחלק עמו
בתהילת יום־העשור. אילו הופיעה תמונתו
המושכת של המצביא הפופולרי ליד תמונת
ביג׳י על קירות הבתים, יתכן כי הציבור
היה נזכר כי דיין נחל נצחון צבאי מזהיר,
בעוד שביג׳י נחל רק כשלון פוליטי חרוץ.
בינתיים נשאר דיין בצל, עת השתזפו
ביג׳י, שמעון פרם וטדי קולק בזרקורי
הפרסומת המאורגנת. היה ברור כי בן־
גוריון אמנם מוכן להעלות את דיין לפסגת
ההצלחה, אך רק אחרי שיישברו שרידי כוחו
העצמאי, ואחרי שיהפוך למשרת אישי
של ביג׳י׳ כשאר חברי קבוצת־המנהלים.
בתנאי זה מובטחת הקאריירה האישית של
דיין — למושב בטוח בממשלה הבאה (כשר־החוץ)
למעמד יורש־העצר.
לכן היה מעניין לשמוע מה דעותיו של
הצעיר העולה. ולכן גם היתד, האכזבה
כללית, כאשר הגיש דיין תפריט של כנעניות
מבולבלת, אקטיביזם מבולבל ושמרנות
מבולבלת.
, 1902ל א . 1902 גיבור דבריו של
דיין היה הדור הצעיר שגדל בארץ, אותו
תיאר האלוף יליד־דגניה ברוח מחזות שמיר־שחם־מוסינזון
כחבר אנשים בלי בעיות ותסביכים,
לעומת הזקנים המשועבדים לעבר.
״מה שמעניין אותנו זה ,1962 לא ! 1902״
קרא בהתרגשות. טווח של ארבע שנים
לא היה רחוק לאדם בגילו של דיין. הוא
הוכיח אדישות לבעיה האמיתית: מה יהיה
ב־,1982
דיין שכח לציין מה ההבדל המהותי גם
בין 1962 לבין , 1902 מה המטרות החדשות
ומה שינוי־הערכים היסודי הנדרש. מדבריו
נסתבר כי אין בעצם שום הבדל: רק שבשנת
1962 אפשר לעשות באמצעים ממלכתיים
מה שנעשה ב־ 1902 באמצעים פשוטים
יותר• תחת להצביע על דרך חדשה,
הציע דיין להחליף את דגם המכונית.
את הבעיה הגדולה הראשונה של המדינה
ראה דיין — בדיוק כמו בן־גוריון —
ב״ליכוד העם היהודי מסביב למדינה״.
אולם בעוד שבידי הציע לפחות הצעה
המצלצלת כמהפכנית — החלפת השם *ציונות״
בשם *חזון משיחי״ — הסתפק דיין
בהצעה מעשית: להחליף את הקונסול הישראלי
בניו־יורק. טענתו: יש לפנות לצעירים
הדוברים אנגלית של היהדות האמריקאית,
במקום לדוברי־האידיש, להלהיבם
באמצעות שליחים ששירתו בצה״ל. מאחר
שאין כמעט אלוף בצה״ל שלא נשלח עדיין
לשליחות באמריקה, לא היתד. זאת ביקורת
קולעת כלפי המנהיגים הזקנים.
בעיה חשובה אחרת: בעוד שכיום עולה
חינוך של ילד בקבוצת שילר 700ל״י,
מושקעות בחינוכו של נער עולה רק 70
ל״י. דיין תבע להשוות את שני הסכומים,
לעשות הרבה יותר למען חינוכו של הנער
העולה. אולם על הנושא :״באיזו רוח
לחנכו?״ לא ביזבז דיין אף מילה אחת.
הוא היה מוכן לקבל בענין זה את מצוות
הזקנים כמילה אחרונה.
חבית כלי תחתית. דיין דיבר בבוז
על רמת־המחיה המנופחת של הישוב
הוותיק, תבע להורידה *מה שיהיה, אפילו
אבטלה ורעב״ — וכל זה למען הפתרון
הכל־יכול :״צריך להעביר 20 מיליון דולאר
לפיתוח, ויהיה ברחוב מה שיהיה!״
בשבוע בו נרעש הציבור נוכח בזבוז
26 מיליון ל״י לריק במפעל תמנע׳ החסר
בסיס משקי (ראה כתבה) ,היה זה פתרון
קלוש מאד• תחת לגלות כי לחבית המשקית
הישראלית אין תחתית, גילה דיין רק
שהחבית אינה מלאה. על עצם מהותו של
המשק, הזולל זרם בלתי־פוסק של כספי
שנור, לא היה לדיין מה להגיד.
קרא הוא* :חשוב מכל הוא לעבוד יותר
ולייצר יותר. אינני יודע איך עושים זאת!״
היתד, זאת כנות מלבבת• אך לא היה זה
מצע של מנהיג.
לנייביא מיבצע־סיני לא היתה אף מילה
אחת להצביע על הבעיה המרכזית האמיתית
של כל שטחי החיים הלאומיים: בעית היחסים
בין ישראל וארצות־ערב. הוא הסתפק
חעולס הזח 1078

צרפת -על נ׳ התחש
.עורו בני המולדת, הנה הניט יום ה
תהילה!״
רמקולים טירטרו השבוע את מילות
השיר המהפכני מבית־הממשלה באלג׳יר,
ממיפקדת ״הועד לבטחון הציבור״ בקור־סיקה׳
ממקלטי הרדיו בכל רחבי צרפת
עצמה. אולם מיליוני אנשים מסביב לכדור
הארץ — וביניהם אזרחי ישראל — שאלו
את עצמם בתמיהה אם אמנם הגיע יום
התהילה — או יום ההתפרקות למדינה
שהיתר, פעם מעצמה עולמית גדולה.
קריאות של הפיכה ליוו את צלילי ה־מרסייז.
באלג׳יר הריעו המונים לכבוד ג׳אק
סוסטל׳ ידידו של מנחם בגין, ששפך קיתוני
בוז על האסיפה הלאומית, שהוא חבר בה.
קריאות־הידד הומטרו על ג׳אק מאסי׳ גנרל
הצנחנים הארוך. בצרפת הופנו כל העינים
לגנרל ארוך לא פחות, שארל דה־גול.67 ,
אולם ההפיכה היתד, בלתי רגילה. במאה
ד,־ 20 בוצעו רוב ההפיכות על־ידי כוחות
מזויינים, שהשתלטו במכת־פתע על עיר־הבירה.
ואילו ההפיכה הצרפתית דמתה
יותר למצב ששרר באימפריה הרומאית
הקדומה. כאז כן עתה השתלטו המורדים על
הלגיונות במושבות הרחוקות, הכריזו על
מועמדם כעל הקיסר החדש, והתכוננו לעלות
על רומא, מתוך תקוזד, שזו תיכנע ללא קרב.
יוליום קיסר, הראשון שנהג כך, השתהה
על גדת הנהר רוביקון, אכול פיקפוקים
והיסוסים. שארל דה־גול נהג כמוהו. השבוע
הגיע לרוביקון שלו. אולם הוא לא
עבר אותו. נדמה והתאמץ להימנע מהחלטה.

? א? כ אן? ,א? כ אן
כדג ׳ א ק פו ס ט? ,לא ידע כמעט
) 1איש מה בדיוק לעשות. המורדים שהשתלטו
על המימשל באלג׳יריה ובקורסיקה
חששו להכריז על מרד רשמי, גימגמו ב־חוסר־החלטה.
דד,־גול נסע הלוך וחזור,
הציע את עצמו כמתוזך, הכריז מה תנאיו
לקבלת השלטון, אולם לא עשה דבר כדי
להשתלט על ההגה הלכה למעשה. הקומוניסטים
ובני בריתם, שיכלו להפעיל את
הנשק היחיד היעיל נגד צבא — השביתה
הכללית — חששו לספק תירוץ להקמת
דיקטטורה. איש לא ידע מה תעשה־ הממשלה
— ופחות מכל הממשלה עצמה.
כולם חיכו לכולם, כשכל אחד קיוזה בסתר
לבו כי הזולת יעשה את הצעד המכריע.
אם דד,־גול יגיע לשלטון, לא יהיה זה
באשמתו. השלטון יפול לחיקו כתפוח רקוב.
עסקני המפלגות התפטרו מזמן מן החובה
האלמנטרית של ממשלה דמוקראטית —
למשול. היא לא היתד, מסוגלת לתת בעוד
מועד זכויות של ממש למיליוני הערבים
באלג׳יריה. כשהחלה מלחמת־השיחרור שם,
לא היתד, מסוגלת לדכא אותה. היא לא רצתה
בי מיליון המתישבים הצרפתים יחזרו לצרפת,
וגם לא שישמידו את הערבים, וגם
לא שיבריזו על עצמם כעל מדינה עצמאית.
״למשול — פירושו לבחור!״ הרעים בשעתו
פיאר מנדם־פראנס, ראש־ד,ממשלה התקיף
היחיד של הרפובליקה הרביעית. אולם
ממשלת צרפת לא היתד, מסוגלת לבחור. פה
בהצדקת קיומו של המימשל הצבאי בישראל.
הוא לא הסביר כיצד יעזור המימשל לישראל
להחזיק מעמד, בדור הבא, מול העולם
הערבי המתלכד בתנופה מהפכנית למדינת־ענק,
שתחבוק את ישראל מכל עבריה.
אין תוכנית מדוייקת. האיש שלא
ידע מה צריך הנוער לעשות אחרי שיגיע
לשלטון, לא ידע גם כיצד יגיע לשם.
״איך יביא הדור הצעיר את עצמו למצב בו
יוכל להכריע?״ נשאל. השיב האיש שקרא
לדור הצעיר לתפוס את ההגה :״אינני יודע.
אין לי תוכנית מדוייקת. אינני יודע.״
לעומת זאת ידע דיין משהו אחר בקשר
לשינוי המבוקש :״צריכים או לשנות את
השיטה הדמוקרטית, או לשנות את הציבור!״
כך נוצרה בכל זאת תמונה כל שהיא של
חזון פוליטי: דיקטטורה של צעירי ביג׳י,

חעולם חזי) יזון!

ושם התגעגעה צרפת לאיש שיידע להחליט
— טוב או רע, אכזר או פשרן.
היה רק איש אחד שנראה מסוגל לכך:
דד,־גול׳ האיש שהתפטר לפני 12 שנה מן
השלטון, מפני שנמאס לו לרבוץ במים העכורים
של מפלגות רקובות, ושחיכה בסבלנות
עד שייקרא חזרה — דבר שדויד בן־
גוריון בגלות שדד,־בוקר לא היה מסוגל
לו אפילו שנה אחת.

תור בעיות אלה. אולם הגנרל עצמו, בעל
בטחון עצמי אלוהי, היה מוכן לקבל על
עצמו את העול. היה נדמה שראשי ממשלת

צרפת היו מוכנים למסור לו את העול
באנחה של הקלה — אילו רק מצאו דרך
לעשות זאת בכבוד ובשקט.

מרתפי־עינויים ויונת הש?ום
• *ולס אם יוחזר דה־גול -מה
יעשה דה־גול? אם יספק את תקוות אוהדיו,
הוא יהיה גאון ללא תקדים.
הצנחנים של מאסי מקווים כי הוא ישבור
את העם האלג׳ירי באגרוף של ברזל, ויצליח
במקום שלא הצליחו מרתפי־ד,עינויים
ועמודי־התלייה שלהם. עורכי העתונים הליברליים
בפאריס מקווים כי יעשה מה שלא
העז לעשות שום מדינאי צרפתי אחר: יתן
ללוחמי־השיחרור את העצמאות המבוקשת
על־ידם, תוך קשר כל שהוא עם צרפת.
האמריקאים מקווים כי דה־גול, שעשה להם
צרות צרורות בעבר, יהיה לפחות מסוגל
לקיים את צרפת כבת־ברית יציבה במחנה
המערבי. הניטראליסטים מקווים כי דד,־גול
ישבור את נאט״ו ויכרות הסכם ישיר עם
הרוסים, כפי שעשה בימי סטאלין.
יתכן כי בלבו של דה־גול חבויה תשובה
כל שהיא לכל הבעיות האלה. אולם ספק
רב הוא אם אמנם יוכל להגשים את
תוכניתו הסודית, אפילו אם היא ברורה לו,
במקרה שיגיע לשלטון. כי הכוחות הדוחפים
אותו לשלטון ימשיכו לדחוף אותו גם
הלאה. אם יגיע לשלטון על כתפי הצנחנים,
תלייני העם האלג׳ירי, יתכן כי לא יוכל
לכרות שלום בצפון־אפריקה לו גם ירצה.
כי הכוחות המתמודדים הם חזקים מדי
מכדי שאיש אחד, אפילו חזק ותקיף, יוכל
לכוון אותם. לפני עשר שנים לא היה
עוד עם אלג׳ירי בנמצא. אולם בסערת המאבק
התגבשה אומה חדשה, בעלת גאווה
לאומית וצבא־מחץ מצויין, ששוב לא תסתפק
ברפורמות מן הסוג שהיו נראות לפני
עשר שנים כמתנת־שמיים. ואילו המתישבים,
שהתארגנו מזמן בארגונים צבאיים קיצוניים,
אינם מסוגלים אף הם לנסיגה מחושבת.
יתכן כי מלחמת אלג׳יריה תתקדם בכוח
עצמה, כמו המלחמה העברית־ערבית בישראל.
תחת לחץ צבא־השיחרור יתרכזו
המתישבים באזורים הסמוכים לחלף* ,יגרשו
משם את הערבים בדם ואש. כאשר תגיע
הזוועה למבוי סתום ישיג האו״ם הפוגה
כלשהי — וקו שביתת־הנשק יהפוך לגבול
חדש במסת העולם.

הפגנה דה־גוליסטית בפאריס
כולם מחכים לכולם

מו? מ?חמת האזרחים
ך * שבוע?א חשב עדיין איש על
1 1תוצאות מרחיקות־לכת כאלה. תשומת-
הלב היתד, עדיין מרוכזת על אוניות־המל־חמה
הצרפתיות שנדדו בלב ים בין חזיתות
המאבק הפנימי, על יחידות הצבא במושבות
המרוחקות שהיססו אם ללכת או לא ללכת
בדרכי הקצינים באלג׳יריה, על האפשרות
כי תפרוץ בכל רגע מלחמה בין טוניסיה
והצבא הצרפתי, ואף מלחמת־אזרחים בצרפת.
היה זד, כמעט אבסורד לדרוש מחייל
מקצועי בן ,67 מומחה למלחמת־שריון, לפי
בהנהגת משה דיין, ללא אידיאולוגיה, ללא
מהפכנות־רעיונית וללא מחשבה חדשה, ש תבקש
לעשות כפי שעשו אבותיהם לפני 50
שנה, אבל בתקיפות של משטר מרותי
חדיש, המתימר לחנך את הציבור. היה זה
חזון ישן למדי, שכבר עמד לנגד עיניהם
של גנרלים משוחררים רבים — מחואן פרון
ועד לשארל דה־גול.

עדו ת
הידיד הלן־ לוו1לומ
בין אלפי הידיעות שזרמו מביירות בשבוע
האחרון, ואשר מסרו על הרג, פצצות
ושביתות, נכללה ידיעה קצרה אשר
ראויה היתה לתשומת־לב גדולה בהרבה
מזו שניתנה לד״ גס היא הודיעה על מוות:

הסתערות ע? בית־הממשלה באלג׳יר
אם יבוא דה־גול — נזה יעשה דה־נולז׳

מותו (הטבעי) של הבישוף ד,מארוני מובארק.
בתולדות הציונות, שמור מקום מיוחד
לאיש הכמורה הלבנוני. בעוד שכל המנהיגים
הערביים ראו לעצמם חובה להוקיע
השכם והערב אח ההתיישבות העברית
בארץ־ישראל, הלך הבישוף מובארק
(המבורך) בדרך אחרת. פעם אחר פעם
הכריז, כי זכותו של העם היהודי להקים
מדינה משלו בארץ־ישראל. בלבבות רבים
התעוררה התקווה, כי יהודי ארץ־ישראל
והמאמנים של הלבנון יהיו בני־ברית׳• .

מה נשמע בלבנון ז
קיבלו את הידיעה על מות
אבונא יוסף אסטפאן, ראש
רונית בישראל. אולם יחד עם
אליו בעכו גם מיברק ממשרד
בבוקר מגיע

בין אלה שמובארק
היה
העדה המא־הידיעה,
הגיע
הדתות .״מחר

כבוד הבישוף מישל דומם

לראש הנקרה,״ היה כתוב במיברק.
אבונא יוסף הרים את גבות עיניו למקרא
המלים התמוהות. הוא התקשה להבין כיצד
יבוא למחרת הבישוף דומט — אם
עליו ללוות את הבישוף מובארק למנוחתו
האחרונה.
למחרת בבוקר התאספו בראש הנקרה כמה
עשרות מאמינים, ברובם סקרנים שרצו לראות
את האורח החשוב מארץ הארזים
הסוערת. הוא הגיע במכונית תכולה, שנשאה
את המספר הלבנוני •3871 היה
בהופעתו משום הוכחה נוספת, כי ההגיון
אינו שולט במרחב. כי ההגיון חייב שהבישוף
דומט יסע באותו יום לביירות,
לא לראש הנקרה. אך בגלל המהומות בלבנון,
היתה הדרך לביירות סגורה ודווקא
הדרך

לישראל

פתוחה 30 .

דקות אחרי

במדינה
שעזב את מושבו בצור, הגיע הבישוף
לישראל.
כמו שרת וביג׳י. היה זה ביקורו
השני של הבישוף בישראל. מישל דומט
(? )5התמנה רק לפני שנה בישוף צור
וישראל, במקום הבישוף בולוס מעושי, שהוא
כיום הפאטריארך של כל הכנסיה
המארונית. בפעם הקודמת ערך הבישוף
דומט ביקור־היכרות קצר בין צאן מרעיתו.
הפעם הגיע לטפל בקרנות ההקדש המארוני
בחיפה.
אולם השאלות הראשונות שהופנו אל
האורח המזוקן לא היו דתיות־עדתיות. כל
אחד רצה לדעת מה נשמע מעבר לגבול.
דבר אחד היה הבישוף מוכן לומר ללא גינוני
דיפלומטיה :״המאבק בלבנון איננו מאבק
בין מוסלמים ונוצרים.״ כאשר נשאל על
הריב בין איש האופוזיציה חמיד פרנג׳יה
לבין בן־עדתו המארוני כמיל שמעון, השיב
האורח בחיוך :״זה דומה מאוד למחלוקת
שבין משה שרת ודויד בן־גוריון.״
שאל אותו אחד המארחים הרשמיים :״האם
קיים חשש בלבנון שישראל תנצל את
המהומה הנוכחית כדי להתקיף?״
חייך איש הדת רך־הדיבור :״בלכתכם
לטייל בסיני, חששתם מפנינו, נכון?״
כאשר ביקשו מארחיו לקבל תשובה ברורה׳
על יחסה של הכנסיה המארונית אל
מדינת ישראל, התחמק האורח חלקלקות.
אולם מבין דבריו היה ברור דבר אחד:
כאשר הלך הבישוף מובארק לעולמו, מת
ידידה האחרון של ישראל בכנסיה המארונית.

הפשע שד תמנע( )2

א ש -ה שד
נוער צעיד דמדו־גן התאח דו
טונות רבות של נייר נשפכו השבוע לתוך
תיבות הדואר של אזרחי ישראל. מפלגת
פועלי ארץ ישראל, המפלגה הגדולה במדינה,
החלה במערכת הבחירות שלה, יותר משנה
שלמה לפני יום הקלפי הרשמי. בחוברות
ההסברה של מפלגה זו היד, הכל: הסברה
מנוקדת של ההסתדרות, הסברה בלי ניקוד
על בטחון המדינה, הסברה מלאה תצלומים
על הסכנה הנשקפת לכלל ישראל מתנועת
החרות• לכל ההסברים האלה צורף מכתב
לוזי, בו נודע לאזרח הישראלי כי אחד
משכניו נתמנה לנציג המפלגה באיזור הקרוב,
וכי את המיסים צריך לשלם לשכן זה,
בראשון לכל חודש.
בתוך שפע זה של חומר מודפס, התבלט
עלון צנוע׳ מוכפל על נייר פשוט ומודפס
בשגיאות כתיב. שם העלון :״בטאון חוגי
הצעירים, מפלגת פועלי ארץ־ישראל — מחוז
רמת־גן—גבעתיים.״
כתב העורך מתי דוד, במאמר מחוסר
סימני־פיסוק :״לא! אסור לנו להפקיד את
ההכרעות (במפא״י) בידי אלה אשר מנסים
בשם האמונה והדרך הטהורה, ע״י שמוש
בגורם המשני ״המשהו״ ולעיתים בשימוש
פסול להבטיח מעמדם ושלטונם מבלי להטות
אוזן לחילוקי הדעות של המוני חברים מן
השורה אשר הינם נאמנים אך אינם עיח־רים
ואינם חרשים לנצח נצחים. חייבת להיות
הרגשת כבוד של חילוקי דעות פנימיים,
חיוביים וצודקים.״
שיניים רקובות. חוגי הצעירים של
מפא״י ברמת־גן מאגדים בתוכם, בינתיים,
שלושה חברים. שני האחרים, פרט למתי דוד:
עדה כהן, שכתבה מאמר ארוך נגד הקרן
הקיימת לישראל׳ ויצחק שמואלביץ, שהתבטא
בחרוזים כמו :״אדם טהור יקר מפז /
בלבו לא ישמור רז /לא ישמור טינה /
ובשקט לא ישב בפינה / .אם במוחו רעיון
/מיד יכתוב לעתון /כי זה שופר רב־ביטוי
/ולהיות כאן כתוב ראוי.״
עם מטען רעיוני ומחשבתי כזה, יצאו
״חוגי הצעירים״ של מפא״י ברמת־גן למלחמת
תנופה. כשהם מצויידים בבדיחות לקוחות
מתוך שלושה בסירה אחת, ומדור בשם
״קיפוד: טיפות סוכר ומלח על קצה המזלג״
,סיימו את מצעם הרעיוני המשוכפל,
השונה במקצת מהמצע הרעיוני הרשמי,
בקריאה :״שיניים צעירות דוחפות שיניים
זקנות ויורשות מקומן. זהו תהליך ביולוגי
ווה גם תהליך פוליטי חברתי נכון והרי
עצת רופא השיניים של המערכת: סתמו
חורי שיניכם למען לא תזקנה לבריאות.
עיקרו שיניים חולות ורקובות למרות הכאב
והפחד. ד,זד,רו ממרפאי שיניים שהפכו ל־מקצועיים.״
היתד,
זו אזהרה לזקנים, כי בבוא יום
ההתמודדות, יצאו הם בשן ועין מהסתערי־תם
של צעיריה המהפכניים של רמת־גן ו־הסביבה•

הקיסר
ללא קיסרות

צבי־ישראל, משיב לשאלות העתונאיס בסיור במפעל, שנערך שלושה

* * כו לההאשמות היה מופנה לכתו־
0בת אחת: החברות הזרות .״האמריקאים
עשו שגיאות בתכנון. הגרמנים סיפקו לנו
ברגים קצרים מדי,״ הסביר השבוע המהנדס
הראשי של מחצבי־ישראל שמעון ישי, לקבוצת
עתונאים שהוזמנה לסייר במפעל
הנחושת בתמנע.
מדבריו, מסתבר כי לא היתד, אפילו תקלה
אחת, שמקורה במבצעים ובמרכיבים הישראליים
של המפעל. התקלה הראשונה
בבריכות־ד,הסמכה היתה, לדעת ישי ולדעת
המנהל הכללי של מחצבי־ישראל אליעזר
בודנקין, מעשה ידי הגרמנים .״צפינו זאת
מראש,״ אמר ישי כנביא בעירו ,״אבל הגרמנים
לקחו זאת על אחריותם.״ הוא
הסביר כי המתכננים האמריקאיים המליצו
לכרות בריכת־הסמכה נוספת, ואילו הגרמנים
סירבו לעשות זאת, מבלי שנזחצבי־ישראל
תנקוף אצבע לכוף עליהם את המלצות
המתכננים האמריקאיים.
שאר התקלות, הסתבר, היו גם הן מעשה
ידי הזרים. למרות שחזרו והדגישו כי
החברות האמריקאיות והגרמניות הן הטובות
בעולם בשטח תכנון וביצוע הקמת
מפעלי נחושת, היתד, לישי. ולבודנקין רק
כתובת אחת לשגיאות ולתקלות :״ ה ם
הם, המהנדסים הגרמניים והאמריקאיים,
לא היו נוכחים במקום. כשנשאלו מנהלי
החברה היכן הם, גמגמו תשובה עצבנית.
לעתונאים לא נשאר, איפא, אלא לסמוך
על מד, שמנהלי מחצבי-ישראל ומשרד הפיתוח
חזרו והצהירו באוזניהם :״אנחנו
איננו אשמים בכלום, בכל אשמות החברות
הזרות.״

סו סחדשל מנ ה רי ם
ץ *,צבה של תמנע, בשבוע החמישי
לתקלה הגדולה, היה עצוב מאד: מחיר
הנחושת בעולם המשיך לרדת; הכדאיות
של המפעל כולו, גם אם יופעל מיד ללא
תקלות, היתד, מוטלת בספק; התקלות הנוכחיות
היו עתידות לעלות במליונים נוס־נ״ם
של לירות. בכמה מליונים? זאת לא
ידעו להשיב גם מנהלי מחצבי ישראל עצמם.
שעות אחדות אחרי מסיבת העתונאים
עלו בודנקין וישי על המטוס הראשון שיצא
לגרמניה, המריאו למשא־ומתן מדכא
עם החברות הגרמניות. בעובדה אחת לא
היה כל ספק: גם אם ישלמו החברות
הגרמניות את נזקי התקלות, הרי לא ישלמו
את ההוצאות הנלוות: רבבות לירות ודולא־רים,
שכר־עבודה ואחזקת המפעל המשותק.
במציאות המרה, בה היו מכונות מפעל
הנחושת׳ מונחות כאבן שאין לה הופכין,

שבועות אחרי שנתגלתה התקלה הראשונה. לידו, ספק מתנמנם ספק
מהרהר, יושב יצחק וילנצ׳וק, יושב־ראש מועצת המנהלים. קריין
קול ישראל, יורם רונן, מושיט לבודנקין את המקירופון להקלטה.

ופועלי תמנע המפוטרים מתדפקים על דלתות
לשכת העבודה באילת, יצאו מנהלי
מחצבי־ישראל ומשרד הפיתוח להקפת־נגד.
ביודעם כי לא יוכלו לרכב עוד זמן רב
על סוסי החברות הגרמניות והאמריקאיות
האשמות, לדבריהם, בכל, חיפשו להם סוס
חדש. הוא נמצא בדמותו של מאיר ביתי
אש, מנהל ההקמה של מפעל הנחושת
בתמנע, שפוטר מעבודתו בשני לאפריל
השנה, שבועיים לפני שיתוק המפעל.

אדם יקר מאד

ך ) ית־אש הוא אדם יקר,״ אמר המנהל
הכללי של משרד הפיתוח, חבר קיבוץ
מ ״ ע מנחם באדר, לעתונאים שרצו
לדעת מדוע פוטר מנד,ל־ד,הקמר, של מפעל־הנחושת,
בדיוק ביום בו היתד, צריכה
להתחיל הרצתו.
המנהל הכללי לא הסתפק ברמז. מחשש
שלא יבינו הנוכחים את כוונותיו, הסביר
ברצון :״הוא אדם יקר בכל המובנים.
הוא עובד יקר, מבצע יקר ואדם יקר.״
״שום נימוקים אישיים לא הביאו את
הוועד הפועל של מחצבי־ישראל להחלטה
בדבר פיטוריו של בית־אש,״ הבטיח יצחק
ווילנצ׳וק, יושב־ראש הוועד הפועל של
החברה.
״אני לא הייתי ידידו של בית־אש אף
פעם. לא היו בינינו כל יחסים ידידותיים
ולא יהיו,״ הזדרז להצהיר מצידו אליעזר
׳בודנקין, מנהל מחצבי־ישראל וכיום גם
מנהלה בפועל של תמנע.
״בית־אש דרש סמכויות בלתי־מוגבלות,״
המשיך בודנקין בהסבר ,״אולם מפעל־הנחושת
הוא לא מפעל של אדם פרטי. הוא
מפעל של קבוצה גדולה של מהנדסים,
פועלים ומנהלי־עבודה.״

חזית ועורף
•ך* כרי ימיה של תמנע הם גם דברי
| ימיו של הוויכוח הגדול: למי שייך
המפעל? איך, ועל איזה בסיס כלכלי ומיני
הלי צריך לנהלו?
אילו רצה בעל־הון פרטי להשקיע את
כספו בתמנע, היד, מן הסתם נוקט בשלבי-
הפעולה הבאים: משקיע כסף בסקר גיאולוגי
ומתכתי; מקבל את התוצאות החיוביות
של הסקר וניסויי־ד,מעבדה, ומוסר את החישובים
לעיבוד כלכלי, בהתאם לתמחירים
הבינלאומיים, שכר־ד,עבודה והוצאות ההשקעה;
ולבסוף ניגש לביצוע, בהתאם למסו
קנות
אלה•
כשהיד, בעל־ההון הפרטי מגיע לשלב של

ביצוע, היה בוחר לו מנהל מתאים לביצוע
העבודה, שוכר פועלים מקצועיים, מהנדסים
מומחים ומתחיל בבנין המכרה.
בעל־ההון הפרטי, כמו החברה הממשלתית,
היה נתקל מיד בקשיי המיקום המיוחד
של מפעל תמנע. כדי לפתור את בעיות
ההספקה והקשר עם הצפון המיושב, היה
מקים בתל־אביב חוליה עורפית, שתטפל
בפעולות המינהלתיות הקשורות במוסדות
הכלכליים השונים במדינה. בשום אופן לא
היה מסכים שמנהל המפעל ישב בתל־אביב
וירד למקום הבנין של מפעלו רק אחת
לחודש, כשהוא מסתפק במאות מברקים
המורצים בשני הביתנים. כי החוק קובע,
שאין מפקד חטיבה יושב בעורף, בעוד
קציני שלישות ואפסנאות מפקדים על
חטיבתו בחזית.
על רקע זה — והיחס שבין החזית
והעורף — התפתח הוויכוח בין בית־אש
לבין בודנקין וחבריו. לא היה זה מעולם
תיכוח אישי. רק גורמים מעונינים הפכוהו,
מי בהיסח־הדעת ומי בכתנד,־תחילה, לוויכוח
כזה.

כועד וחכי לכל פקיר

ך * מחלוקת הגדולה מונחת בעצנ1
| וקיומה של אחת החברות הממשלתיות
הכלכליות המוזרות ביותר במדינה: חברת
נוחצבי־ישראל. לחברה זו אין שום תפקיד
ממשי, מחוץ להקמתו והפעלתו של מפעל
הנחושת בתמנע, בכל זאת סבורים מנהליה
בי מפעל הנחושת הוא רק אחד מתפקידיהם.
כדי לדעת מי היא חברת נזחצבי־ישראל
ומהם תפקידיה הרישמיים, די לעיין בנאומו
של שר הפיתוח מרדכי בנטוב, בעת
הדיון בכנסת על התקציב לשנת הכספים
הנוכחית:
״חברת מחצבי-ישראל עוסקת בעיקר בשלושה
סוגי פעולות: מחקרי־שדד, וסקרים
גיאולוגיים של מרבצים שונים, בדיקות
מעבדתיות וחצי־חרושתיות של השיטות
הטובות והיעילות ביותר לניצול המחצבים,
ותכנון והקמת מפעלים לניצול המחצבים.״
אולם שלוש מטרות נכבדות אלד, מסתכמות
כולן, בשנת הכספים הקרובה, לפי
עדותו של שר האוצר לוי אשכול, אך ורק
בייצור נחושת.
בכל זאת, ועל אף העובדה שמחוץ ליצור
נחושת לא עסקה מחצבי-ישראל מעולם
בשום עבודה רצינית, נבנה מפעל תמנע
כאילו הוא סניף קטן של חברה גדולה,
בעלת סניפים רבים נוספים, וחשובים לא
פחות, בכל רחבי המדינה.
מאיר בית־אש, מהנדס בנין שהוכיח את

כולו
מנהל ללא מנויות 5

מה במפעל הנחושת בתמנע. בית־אש, מפקד מבצעי ההנדסה הגדולים

יכולתו במבצעי־ענק צבאיים בנגב הדרומי
ובערבה, היה הפקיד הבכיר של שליחי המשרד
התל־אביבי. תפקידו: מנהל עבודה
ראשי. משימותיו: לקבל ולבצע הוראות
והנחיות, שתשלחנה אליו מפעם לפעם מן
המשרד בצפון.
בתמנע הועסקו בהקמת מפעל הנחושת
כשלוש מאות פועלים• בתל־אביב ובחיפה
הועסקו בתפקידי־עזר ומנהלה למפעל הדרומי
כמאה וחמישים עובדים. על כל פועל
וחצי שבנו למעשה את מתקני יצור ה*
נחושת בדרום, הועסק איפוא פקיד, טלפו־ניסטית
או נהג בצפון.
למנהלי מחצבי־ישראל ישנה בנקודה זו
תשובה מן המוכן :״חברת מחצבי-ישראל
אינה עוסקת רק בתמנע. יש לה גם מטרות
אחקות״ .אולם גם בפרסומיה הרישמיים
של החברה, בפירסומי משרד־הפיתוח, או
בהצעת התקציב של משרד־האוצר לשנת
הכספים , 1958/59 אין למצוא זכר או סימן
ל״תפקידים האחרים״ .האמת הערומה 117 :
פקידים ומהנדסים מעסיקה מחצבי ישראל
השנה בתל־אביב ובחיפה. הוצאותיהם של
פקידים אלה: למעלה מחצי מיליון לירות
ישראליות. תפקידיהם: הנהלת מפעל הנחושת
בתמנע. שום תפקיד ממשלתי אחר, פרט
למספר סקרים גיאולוגיים חלקיים (.שאף
אחד מהם לא התממש ליצור) אינו מוטל על
חברת מחצבי־ישראל.

אסיריס וסוכני הש.ב.
ך*.מפקדה שבנה מפץ. מן הצפון
ן | הגיעו התוכניות הבלתי־מושלמות, חלקי
התקציב הבלתי־מפורטים, ההספקה היומיומית
וכוח־האדם. מחוסר מגע יומיומי
עם מהלך ההקמה במפעל, היו התוצאות של
המשטר והנוהל המינהלתי עגומות מאד.
הן השתקפו בראש וראשונה בהרכב כוח־האדם
המקצועי של המפעל.
לתמנע היו דרושים מסגרים, מכונאים
ומפעילי ציוד מיכני כבד. מן המשרדים בקריה
היו נשלחים, כשהם מצוידים בכר־טיסי־טיסה
יקרים, פועלי־דחק, קציני צבא
ששוחררו, טבחים ופקידים בלתי־יעילים.
מברקים׳ תחנונים ואיומים לא הועילו
במאומה. בכל חודש היו מגיעים למשרדי
תמנע כחמישים פועלים, שהיה צורך לשלחם
מיד בחזרה, אחרי שהחברה הוציאה
עליהם ללא תועלת את מחיר הטיסה הלוך־
ושוב, בתוספת כמה ימי איכסון וכלכלה
בלתי־משתלמים.
בעיני המנהלים בצפון היו תביעותיהם
של מנהלי תמנע ״בלתי־מציאותיות ודמיוניות,
במציאות הקשה בישראל.״ לעיני
המנהלים בתמנע התבזבזו רבבות לירות
יקרות בשכר־עבודה וביצוע בלתי־נכון ויקר,
בגלל זלזול בלתי־פוסק מצד אנשי הצפון
במאמצי הבניה וההתקדמות לפי התוכנית.
כשהקו המנחה הוא העמדת פני ״חברה
ממלכתית לניצול מחצבים״ ,אשר אף אחד
מהם לא היה קיים במציאות, היה יחסם
של אנשי ״מועצת המנהלים״ ו״הוועד הפועל״
של החברה אל אנשי העבודה והמעשה
במפעל, כיחסו של נותן־עבודה עשיר
לנער השליח במשרדו.

המנהלים, שיחסם לתמנע היה כמו למתנה
עבודה צדדי במערך הכללי של ״עניני
החברה״ ,לא שיוז אפילו מידה קטנה של
הרצינית שהיתר, דרושה למפעל הנבנה.
מחוסר כל. ידיעה בהקמת מכרות ׳וברצותם
להבטיח לעצמן! אפשרות של פעילה ב־
״שטחים האחרים״ של החברה חסרודהתפ•
קודים, הסכימו להעכיר להכרעתם. הבלעדית

של צה״ל, לא היה רגיל לקיצוץ סמכויות. אחרי שהשקיע שנתיים־
וחצי מחייו בהקמת המפעל, בתנאים קשים, פוטר לפתע. היה זה
אחרי שמנהלי מחצבי ישראל גילו ני למעשה ״ההקמה נסתיימה.״

של החברות האמריקאית והגרמניות את
מהלך הביצוע של עבודות הרכבת המפעל.
כל טענות אנשי־ד,מקצוע בתמנע, כי חלקים
גדולים של המפעל ניתן לבצע ולהרכיב זול
יותר וביעילות גדולה יותר, בתוך מתקני
המפעל עצמו — ,נדחו ללא ערעור.
מי שאינו מיחס חשיבות להקמה היומיומית,
לא יכול היה גם ליחס חשיבות
נכונה לבעיות פשוטות יותר. במגמה להשביע
את רצונם של בוסים גדולים יותר,
הסכימו המנהלים בצפון להפוך את תמנע
למחנה מקלט של אסירים משוחררים, פקידים
שסרחו׳ מנהלי מפעלים שנתפסו במעילה,
או של סוכני משטרה ש״נשרפו״
ואנשי ש.ב ,.שהיה צורך להסתירם עד
יעבור זעם•

מזיוף כרטיסיס לניהול עבודה
ך • מגע 1955ו 1!(5שתי שנות
| 1ההקמה הקשות והמיגעות של מפעל
הנחושת, לא היתד, דומה לתמנע .1958
בתנאים של ערבה צחיחה וחמה, כשהקשר
עם הצפון הוא מקרי, מצב ד,בטחון חמור
מאד והרגשת הבית אינה קיימת כלל, היה
התפקיד שהוטל על בית־אש ועוזריו קשה
ביותר. בצד עבודת ההקמה, במסגרת של
תקציב מצומצם ותוכניות בלתי־מושלמות,
היה עליהם גם לנהל ולפקד על מחנה
עבודה של שלוש מאות גברים צעירים.
בתנאים אלה היה הרכבו של כוח־האדם
המקצועי והבלתי־מקצועי במפעל, אבן־פינה
חשובה, למידת אפשרות ניצולו היעיל של
תקציב ההקמה. כשהחלה ההנהלה הצפונית,
בלחצם של גורמים ממשלתיים אחרים, להפוך
את תמנע לארץ־מקלט של עשרות עבריינים
משוחררים וטיפוסים אחרים שהחברה
הצפונית הקיאה אותם מתוכה, הפך התפקיד,
שהוטל על מנהלי המפעל, קשה
שבעתים.
מוראל גבוה ויציבות נפשית של עובדי
המפעל היו בבחינת תנאים שאי־אפשר היה
לוותר עליהם. אולם המדיניות הצפונית והמציאות,
קבעו אחרת. כמה דוגמאות בולטות:

מפקד המחנה ומנהל מחלקת כח־

מחוה האסירים

האדם בתמנע היה אסיר משוחרר. אלכסנדר
בן־דויד הגיע למפעל הנחושת עם כתב
משלוח מן הקריה כמסגר סוג א״א. בבחינה
שנערכה לו במסגריה המקומית, נקבע
סיווגו המקצועי לסוג ג׳ .בשאלון שמילא
בהגיעו למפעל, ציין שהוא נשוי, סטודנט
בטכניון. אחרי כמה שבועות, סיפר כי
אשתו חלתה. הוא צויד בכרטיסי־טיסד, לצפון,
על חשבון המפעל. כשנסתיים המיבצע
מונה למפקד המחנה בתמנע. בסוף שנת
,1956 מונה לפי אסמכתא 802/1026 לראש
משרד כח־אדם במפעל הנחושת. בתפקידו
החדש היה אחראי לטיפול ב״עובדים יומיים,
כולל חופשות, טיסות, העברות ממחלקה
למחלקה, סיוזגים, קביעות, מלואים
וכו׳ .הוראה נוספת, שפורסמה בסוף שנת
, 1956 קבעה :״בעניני טיסות יפנו גם
העובדים החודשיים לאלכס בן־דוד.״
במשך כל התקופה, בה שימש אלכס
בן־דויד בתפקידים מרכזיים בתמנע, התלוננו
פקידי ועובדי המפעל בפני ההנהלה
הצפונית על מנויו ועל התנהגותו. פועלים
רבים, שהכירוהו מהתקופה בה ישבו יחד
אתו במחנה־המאסר מעשיר,ו, דיווחו על
כך לממונים עליהם. אחרים טענו — בצדק
— כי בן־דויד סיים את שירותו בצבא,
כטוראי, ולא כקצין, כדבריו.
לבסוף, נתפס אלכס בן־דויד בתל־אביב,
בנסיון סחיטה בהשתמשו בשם מערכת העולם
הזה• כשנתפס, התברר כי הוא אחראי
גם להיעלמם של שוברי־טיסה רבים ממשרד
המפעל. חוקרי המטה הארצי של המשטרה
פתחו נגדו תיק, נוסף. בן־דויד מצפה עתה
לפסק־דינו.
• מנהל עבודות החרפבה בשטח
המפעל בתמנע, הוא נהג אשד ישראל שגיב,
שנתפס בזיוף רבבות כרטיסי נסיעה במכונה
משוכללת, שהזמין בגרמניה המערבית.
שגיב היה אחראי לחוליות ההרכבה
של פועלי המפעל׳ שעזרו למומחים
הגרמניים להרכיב את חלקי הציוד שהגיעו
מגרמניה.
• מנהר החשבונות הראשי של
תמנע היה נפתלי אורליאן, לשעבר מנהל
החשבונות הראשי של חברת הצרכן בחיפה.

בך נראו) מחנה תמנע, בעתי כמה
מוסדות ממשלתיים בצפון הארץ.
בהמלצת מוסדות אלה הגיעו לתמנע טיפוסים:כמו ישראל שגיב (ימין),

אורליאן נתקבל לתמנע אחרי שהואשם והודה
במעילה בקופת מקום עבודתו. כש־אורליאן
הצליח להעלים את המסמכים המרשיעים
ממשרד הצרכן בחיפה, נתקבל
לעבודה כמנהל החשבונות הראשי של תמנע,
מבלי שיהיו בידו תעודות המלצה ממקום
עבודתו הקודם ולמרות שהנהלת הצרכן
הודיעה על פרטי המעילה, לדבריה, להנהלת
מחצבי־ישראל בקריה.
#סוכן הש. כ .ב״מחתרות מלכות
ישראל״ ,אריאל אליאשוזילי, נתקבל לעבודה
בתמנע, אחרי שהעיד כעד המדינה במשפטם
של יוסף מנקם, זאב אקשטיין ודן
שמר, ועד לעדותו במשפטו של יעקוב
חרותי.

כובה מורקדת כחבל

ך* וויכוח שהתנהל ללא הפסק בין
1 1המנהלים בתמנע לבין ההנהלה הצפונית׳
היה תמיד על אותו נושא: מידת
העצמאות בביצוע, בניצול התקציב ובתמרון
ביצועו.
המנהל הכללי של מחצבי־ישראל, אליעזר
(״לזר״) בודנקין׳ לא רצה לוזתר, אפילו
כשטובתו הברורה של המפעל היתד, כרוכה
בודיתורים מצידו. בודנקין, אלוף־משנה משוחרר
מצה״ל, מהנדס בנין בן 48 ולשעבר
ממנהלי חברת המלט הארצישראלית נשר
פורטלנד בע״נז, נשלח מיחצבי־ישראל על־יסוד
המפתח המפלגתי והכלכלי, לפיו
חייב לפחות אחד ממנהלי סולל־בונה להיות
בתפקיד־מפתח בחברה ממשלתית כלכלית.
הברירה שעמדה בפני בודגקין, ושהוא
עצמו לא רצה להכיר בקיומה: לוזתר על
תפקידו כמנהלה הכל־יכול של חברת מח־צבי־ישראל
חסרת־התפקידים ולצמצם את
סמכויותיה לענין הפקת הנחושת בלבד, או
להקים חברת נחושת עצמאית, לעמוד בראשה
ולמסור את הנהלת מחצבי־ישראל
למנהל אחר.
בודנקין רצה לאחוז בשתי קצח־ת החבל
גם יחד. אך האיש שנבחר להיות מיצגו
בתמנע׳ מאיר בית־אש, הבין עד מהרה כי
גם. לפניו ברירה: לשמש כבובה מורקדת
בחבל בידי בודנקין, שישב בצפון, או
להעיז ולתבוע סמכויות ביצוע ותכנון משלו.
כשהוא מקבל גיבוי ממועצת מנהלים
שלמה, שאף אחד מחבריה לא עסק ישירות
בעיניני המפעל, וכשהוא מצהיר במפורש
כי ״המפעל הוא מפעלה של קבוצת מהנדסים
ומנהלי עבודה״ ,דיכא בודנקין ביעילות
כל נטיון לעצמאות. כשהתקרב זמן
ההרצה של המפעל, וכשהיה קיים חשש כי
עתה יערך סוף־סוף דיון לשם מה חייב
המפעל בתמנע להיות מנוהל על־ידי מנהלה
צפונית מנופחת, עשה בודנקין את הצעד
המכריע: הוא פיטר את בית־אש.
בית־אש פוטר לא בגלל חילוקי־דעות אישיים׳
כי אם בעטיו של וויכוח רעיוני.
(המשך בעמוד 06

מזייף כרטיסי אש״ד, שהפן במפעל למנהל עבודות ההרכבה; אריאל
אליאשווילי (מרכז) ,שנשלח בהמלצת הש.ב ,.אחרי שהופיע כעד־המדי-
נה במשפט המחתרת, ואלכסנדר בן־דוד (שמאל) ,אסיר משוחרר.

במדינה
ד ר כי אד ם
דופי •31
בגיל שלוש גדלה קטי רודר במדינה, בה
כל• אחד מאזרחיה היה חייב להחזיק ברשותו
תעודה המוכיחה כי הסבתא שלו היתד, ארית
טהורה. עתה, בהיותה בגיל ,19 חיה קטי
הבלונדית במדינה בה כל אזרח יהיה
בקרוב מאד חייב להחזיק בכיסו את אותן
התעודות, שתוכחנה כי הסבתא שלו היתד,
יהודיה בת יהודי.
סיפורה של קטי רודר היפה הוא אחד
הספורים המזעזעים והאופיניים ביותר להתפתחותה
המדהימה של התודעה היהודית
המסולפת במדינת ישראל.
את ילדותה בילתה קטי בבית גרמנים
נוצרים, שהסכימו לסכן את עצמם על אף
הגזירות הנאציות, ולהחביא את הילדה היהודיה,
שאביה היה כלוא באחד ממחנות
הריכוז הגרמניים.
אמה של קסי היתד, נוצריה, לפני שנישאה
לבעלה. אולם בעת הנישואים, שנערכו
בטרנסילבניה בידי רב יהודי, התגיירה
האם. גם נישואיה בפעם השניה, אחרי

בפני חמדה מוזס, בעקבות מכתב זה, נדהמה
קטי לשמוע. :הגיעו אלינו מכתבים אנונימיים
שאינך יהודיה. האם זה נכון?״
קטי הסבירה הכל: היא סיפרה על ילדותה,
על אמה שהתגיירה ועל אביה שמת במחנה
הריכוז הנאצי. בכל זאת ביקשה ממנה
הגברת מוזס להביא תעודות המוכיחות את
דבריה.
גיוס לצה״ל. יומים אחרי שיחה זו
חזרה קסי למשרד השבועון. היא הביאה
תעודות והצהרות של מכרים מגרמניה, המעידים
כי המועמדת למלכת היופי של ישראל
היא יהודיה מלידה.
אולם קטי לא ראתה עוד את הגברת מו־זס.
מזכירת העורכת הסבירה לה :״החלטנו
שלא לכלול אותך ב־ 22 המועמדות הסופיות.
את צעירה מדי ואינך מפותחת. מידות הגוף
שלך אינן פרופורציונליות.״
לא היה ספק כי טענותיה של המזכירה
היו טענות־סרק. כי בינתיים כבר הספיקה
קטי להיבחר כמלכת היופי של נשף הסטודנטים
ובמלכה הבלתי מוכתרת של נשף
הדיפלומאטים לטובת קרן מגן־דוד־אדום.
האמת הערומה היתד, פשוטה מאד: מארגני
התחרות לא רצו להסתכן בגל של מחאות
לאומניות, שהיה עלול לבוא אחרי שקטי
תוכתר כמלכה.
בנשף מלכת היופי שנערך השבוע לא
נכחה קטי. גם לא היה לה זמן רב לחשוב
על מה שאירע בעת התחרות. כי בשבוע הבא
תארוז את מזוודותיה, תתייצב בקלט
של צבא ההגנה לישראל. הנערה, שנפסלה
לתחרות מלכת היופי של המדינה, בגלל
ספק־יהדותה, נמצאה כשרה בהחלט לשרת
בשנתים הקרובות את המדינה בשורות צבאה.

פ ש עי ם
ה מ שול שהמ סו כן

מועמדת רודה
היא והסבתא

שבעלה נרצח בידי הנאצים במחנה מאסה־אוזן,
נערכו על־ידי רב.
אצל דיור בפאריס. מגרמניה עלתה
משפחת רודר לישראל, השקיעה בבתה סכומי
כסף גדולים לחנוך עממי ותיכוני. כשהגיעה
לגיל ,17 נשלחה קטי לפאריס. אמה,
בעלת סלון האופנה הגדול גבי, רצתה
שבתה תמשיך את המסורת המשפחתית: קסי
נתקבלה לבית האולפנה של מלך האופנה
המנוח, כריססיאן דיור .־
הצעירה חזרה לישראל אחרי שסיימה
את חוק לימודיה בפאריס. ציירת ודוגמנית
האופנה היפהפיה משכה את תשומת הלב
הכללית כבר ביום השני לבואה. מראה
פניה היפים, שמלותיה הנאות ושערותיה
את חוק לימודיה בפאריס. הציירת ודוגמנית
הארוכות הבלונדיות, הפכו לשיחה במאורעות
החברתיים של החברה התל־אביבית,
משכו את מבטי הגברים ואת הערות־הקנאה
של הנשים.
כשהוכרזה, כבכל שנה, תחרות מלכת היופי
מסעם השבועון לאשה, היתד, קטי אחת
המועמדות הטבעיות. ידיד ששלח את תמונותיה
לוועדת התחרות לא טרח לחינם: קמי
עמדה בכל המבחנים, הוזמנה ככל 22
המועמדות הסופיות לשיחה אישית עם
מארגני התחרות ועם עורכת השבועון,
עורכת־הדין חמדה נופך־מוזס.
מכתבים אנונימיים. תכונותיה הטובות
של קטי, כאחת המועמדות הוזדאיות
לכתר המלוכה, היו בולטות ביותר: היא לא
בלטה רק ביופי כלתי־רגיל ובידיעת לשונות
(עברית, אנגלית, צרפתית, הונגרית וגרמנית)
,אלא גם בהתנהגות מנומסת, כבת
למשפחה אירופית שמרנית, שהיתה יוצאת־דופן
בחברת הצבריות הבלתי־מאופקות.
עשרה ימים לפני התחרות הביא הדוור
מכתב דחוף לביתה של קסי. כשהתיצבה

בפולין היה יג׳י מרינג אחד מעורכי־הדין
המוכשרים והמפורסמים ביותר. הפרקליט
היהודי המצליח, בוגר אוניברסיטת וורשה,
היה תושב ״בית הסטודנטים״ היהודי המפורסם,
שבין בוגריו נמנו באותה תקופה
גם מנחם בגין ומשה סנה.
את פרסומו הגדול רכש מרינג באחד המשפטים
הפוליטיים החשובים ביותר בתקופת
השלטון הפאשיססי בפולניה. הוא הגן על
חבר המפלגה הקומוניסטית הפולנית ספיכ־לסקי,
מי שהפך ברבות הימים גנראל, ומכהן
היום בתפקיד שר ההגנה בממשלת גו־מולקה.
משעלו
הקומוניסטים לשלטון, ידעו להשיב
למרינג כגמולו. הפרקליט המפורסם
הפך גם פרקליט עשיר. אולם למרות מצבו
הכלכלי האיתן לא הרגיש מרינג בפולניה
כבביתו. כאשר נפתחה הדרך לעליה לישראל,
ביכר מרינג את קשיי הקליטה במדינה
חדשה על חייו בארץ הולדתו. הוא
עלה לפני שנה עם אשתו נלי ושני ילדיו,
דייר־משנה. בישראל הוברר למרינג
כי חבלי הקליטה קשים מאלה שתיאר לעצמו
בפולין. לא היה כל סיכוי להיקלט במקצוע
הפרקליטות. הוא נאלץ למצוא עבודת
פקידות נחותה במנהלת נמל חיפה, להוציא
את מרבית משכורתו על שכר־הדירה, ששכר
ברחוב גת מספר .3
באוניה, בדרך לישראל, הכיר מרינג את
שמעון רזי, פקיד שעלה גם הוא מפולניה.
חודשים אחדים אחרי שעלה לארץ התגרש
רזי מאשתו. באותו זמן פגש את מרינג,
הסכים להכנס לדירתו כדייר־משנה, על מנת
להתחלק במעמסת שכר־הדירה.
הענינים התפתחו במהירות ובכיוון בלתי־צפויים.
נלי, בעשר שנים צעירה מבעלה,
חיבבה את רזי, שגם הוא לא הסתיר את
התענינותו בה. הבעל לא ראה את יחסי
השניים בעין יפה. פעם אף התברר לו
ללא ספק כי קיימים יחסים אינטימיים בין
אשתו לבין דייר־המשנה. הדייר־המאהב נדרש
לעזוב את חדרו.
התאבדות באמבטיה. לבסוף נאלץ
רזי לעזוב את ביתו של הזוג סרינג• הוא
הודיע כי הוא עוקר למלון, וכי יאסוף
את חפציו מן הדירה במהירות האפשרית.
מרינג לא ידע אז כי מגמת־פניו האמיתית
של רזי היא לבית גיסו, אחיה של נלי,
ברחוב רמב״ן 7בחיפה.
תוכניתם של רזי ונלי היתד, פשוטה:
ימים אחדים אחרי שדייר־המשנה יעבור
לבית האח, תודיע נלי על רצונה להתגרש
ממרינג. לכשיגמר הדיון ברבנות תעבור גם
היא לבית אחיה, תנשא לרזי.
באחד הימים, לפני כמה שבועות, התפתח
ריב ממושך בין מרינג לבין גלי. בכעסה,
(ממשך בעמוד )12

הוא והיא

על ס 9ם ל הנאשמים בבית־המשפס, כשהם מוקפים שוטרים ובלשים,
יושביס ישראל ועדה בנציוני. האשה, שהתייצבה להגנת בעלה
הפורץ, הפכה בעיני רבים לשותפת באשמה יעל כי לא הסכימה להחזיר לקרבנות את רכושם.

**!בועיים אחרי שנתגלתה, הפכה
^ופרשת הצייר הפורץ ישראל בנציוני,
לגבי רוב המדינה, למעין בדיחה לאומית.
בעוד שמשפחתו הסתגרה מאחורי מנעול
ובריח, טייל הצייר הקרח במכונית משטרה
ברובעים המפוארים של צפון תל־אביב,
וכמצביא הסוקר את שדה־הקרב שלו הצביע
על. מקומות מבצעיו־נצחונותיו. אפילו השוטרים
שליווהו לא יכלו להתאפק מלצחוק,
כשעמדו פנים אל פנים מול יבולו של
הפורץ הנוצץ בשנים האחרונות. היו רחובות
בעיר שבנציוני לא פסח אף לא על אחד
מבתיהם, בעת ביקורי־הלילה שלו. בשדרות
המלך דוד, למשל, עבר בנציוני והצביע
כמעט על בית אחרי בית. בבתים מסויימים,
זכו שניים או שלושה דיירים שונים לביקוריו•
היו דירות אותן פקד מדי שנה בשנה,
בריקנות של גובה מם־הכנסה.
אי־אפשר היה גם שלא לחייך, כאשר
התברר כי בנציוני כאילו ניהל רישום מדויק
של קרבנותיו. ברחוב דובנוב, למשל,
אחד הרחובות המפוארים ביותר בעיר, פרץ
בנציוני לדירה בבית מספר ,15 ביום הדלקת
הנר הראשון של חנוכה, לפני שלוש
שנים. כעבור שנה בדיוק, לעת הדלקת נר
ראשון של חנוכה, שוב ביקר באותו בית,
הפעם בדירה אחרת.
סיכום ראשוני של קרבנותיו הוכיח, כי
קציר יבולו של בנציוני מסתכם בערך ב־
200 פריצות, עם שלל של מאה אלף ל״י,
כולן צפונה מכיכר דיזנגוף. בדיקת מאתיים
התיקים הוכיחה מיד שלבנציוני היתד, שיטת
עבודה מדעית כמעט: היו לו ימי עבודה
קבועים לפריצותיו. הוא היה מרשה לעצמו
לחדור לדירות בערב שבת, במוצאי שבת
או בערב חג• כמעט תמיד שמר בנציוני
גם על שעות עבודה קבועות: משעה 7עד
12 בלילה. שעות נוספות כמעט ולא עבד.
כל קרבנותיו היו דיירי הקומות התחתונות׳
בדירות שאינן פונות לחזית. אם היה
טלפון בבית, היה בנציוני מחייג קודם את
מספרו, כדי לוודא שאין איש בבית. אחר
כך היה חודר בשיטה הרגילה: באמצעות
מברג היה פורץ דלתות ותריסים. בתוך
הדירה היתד, מלאכתו הראשונה לנעול את
הדלת על בריח, כדי שלא יופרע בעבודתו.
אחר כך היה הופך את הבית על פיו תוך
חיפוש יסודי אחר חפצים מיוחדים.
הוא לא היה לוקח כל דבר. בדירתו
של מנחם פריד, ברחוב דובנוב ,15 למשל,
נתקל בנציוני בערימה גדולה של ניירות־ערך.
היו שם אגרות מלווה עממי ואגרות
של ממשלת המנדט. הפורץ הבררן לא נגע
באגרות ממשלת ישראל, לקח רק אגרות
מנדט• בדירה אחרת גנב בנציוני מערכת
כלי־כסף. כעבור יום התברר לו כי אינה
מתאימה לצרכיו. בעלי הדירה מצאו את
כלי־הכסף כעבור יום בפתח דלתם.

קדוש מעונה :״העתונות משמיצה אותנו.
בעלי לא היה רק פורץ, הוא גם עזר
להרבה אנשים. כתב־ההגנה שלו יהיה כתב־האשמה
נגד הצבור.״
על רקע טענות מעין אלה הצטיירה פרשתו
של בנציוני כפרשה משעשעת והומוריסטית
מאוד. אלא שבאיזה שהוא מקום
מסתיים גם הצחוק. רובין הוד, דמות לא
כל כך מוסרית כשלעצמה, חילק את הרכוש
הגנוב של העשירים לעניים, אולם כשרובין

* ״ י גולדה אלטמן מראה
את קופסת מערכת
כלי־האוכל לזגיס מכסף, שבנציוני הריק אותה
מתוכנה ובזזה יחד עם תכשיטים יקרים.

1500ל׳

רובי;״״הוד
ף* אוירה הבדחנית שהשתררה סביבו
׳ /הוסיפו לא במעט הצהרותיו של הפורץ
הנוצץ בשבוע האחרון, והצהרות אשתו.
.הצבור ישפוט אם אני גאון או
מטורף,״ הכריז בנציוני, בנסותו להציג
את עצמו בדמות רובין הוד ישראלי .״גנבתי
רק מגנבים. נקמתי בחברה על מה
שעשתה לי.״ כשביקר עם מלוויו השוטרים
בבית בו פרץ לשלוש דירות, והשכנים
התלקטו סביבו, לא היסס בנציוני מלהטיף
להם מוסר :״ראיתם שגונבים אצלכם פעם
ופעמיים, מדוע לא אירגנתם שמירה?״
הגננת עדה בנציוני, אשתו, המשיכה גם
היא בסענות, שעיטרו את ראשו של בונה
הוילה בעלת שלוש הקומות בכתר של

1אברהם קפוסטה, סי-
טונאי ירקות מרחוב
# 1 0 0 0
דובנוב , 15.ואשתו, מראים את המקום בו
פרץ בנציוני את תריס דירתם הזוג, כקר־בנות
אחרים, משתומם יעל תכנון הפריצה.

עשוות קורבנות מעשי-הנויצה עור ״הפורץ הנוצץ״ שבעינו עתה מעדה בנציוני

החזירי את הכסף!
הוד גונב את רכושם של אחרים, כדי
לבנות וילה לעצמו או כדי לברוח מריב
ועד־השכנים בבית המשותף׳ חדל הוא לגמרי
להיות חביב. לגבי כמאתיים משפחות לפחות,
לא היה רובין־הוד־בנציוני מעולם
חביב. אפילו כשהגברת גולדה אלטמן, מרחוב
שדרות המלך דוד ,25 עמדה וסיפרה
השבוע, כשדמעות בעיניה, כיצד פרץ בג־ציוני
לדירתה שלוש פעמים רצופות, וסיימה
את סיפורה באנחת הערצה :״יש לו ידיים
של זהב,״ המשיכה לשלוח קללות בגנב
גם אחרי החיוך.
כי למאתיים המשפחות, להן נודע לפתע
מי הוא האיש שגנב את רכושן, אין
כמעט סיכוי לקבלו חזרה. המאושרים שבהם
הבטיחו את רכושם וקיבלו חלק מדמי הנזק
חזרה. אולם לרובם אין תקוה לראות את
הרכוש שנגנב.
רכוש זה נעלם, הוא לא הוברח ולא
בוזבז. הוא קיים עדיין. אלא שהוא רשום
על שמה של הגברת עדה בנציוני. לפי החוק
היבש עדר, בנציוני לא פרצה ולא גנבה,
משום כך אין היא חייבת להחזיר להם

פרוטה, תהיה אשמתה המוסרית אשר תהיה.

שיטת הפעורה

ץ כמעט ספל! שמבחינה זו יש
פירצה בחק. לפי החק הקיים יכול
אדם להפוך לפורץ וגנב, לחמוס רכוש
שיספיק לו לכל חייו ולרשמו על שם
אשתו. אם ייתפס, יכול הוא לשבת שנתיים־
שלוש בכלא ולצאת אחר־כך לחיות בעושר.
משום כך הופנו השבוע כמעט כל המבטים
יותר מאשר אל הפורץ עצמו, אל אשתו
המחזיקה בידיה את רכוש בעלה.
בדירה מפוארת ברחוב בן־עמי 8בתל־אביב
ישבו השבוע האינג׳ינר אדולף זונדר־לינג
ואשתו. הם עלו ארצה לפני 13
שנה מוינה. אין הם מתאוננים על מחסור.
דירתם המרווחת מרוהטת בריהוט החדיש
ביותר. לפני שנה יצא הזוג זונדרלינג בליל
שבת לביקור אצל קרובים. בבית השאירו
רק אם זקנה. לא היה להם שום חשש
מגנבים, שהרי בביתם הנעול נמצאה האם.
חוץ מזה הבית מספר 8ברחוב בן עמי

המהנדס אדולף זונדרלינג ואשתו, על המרפסת דרכה חדר ב ד ין ציוני לדירתם. למרות שקיבלו חלק מסכום הגניבה חזרה מחברת
הביטוח, הם סברו כי על אשת הפורץ למכור את רכושה ולהחזירו לקרבנות בעלה הפורץ.

3000ר

רביסמל ישראל ליבוביץ, ליד החלון ממנו נכנס בנציוני לדירתו, כדי
לגזול סכום של 15ל״י ושעון זהב. בתמונה נראית הצלחת, שכדי לא
לשברה, הניחה הפורץ על הדשא. מכשיר הרדיו הוזז לצד, כדי לא לחסום את דרן הנסיגה
בפני הפורץ. הפריצה שבוצעה אצל ליבוביץ היתה האחרונה לפריצות בנציוני, לפני שנתפס.

*5ל״י

הוא בעל יתרונות משלו. אי־אפשר לד,כנס
אפילו לחדר־ד,מדרגות שלו, לפני שמתקשרים
באמצעות טלפון פנימי עם אחד הדיירים,
אשר רק ברצותו לקבל את המבקר
הוא לוחץ ע^ כפתור, המאפשר את פתיחת
הדלת לחדר־המדרגות.
אולם פטנט מיושן מעין זה לא נועד
עבור אנשים כבנציוני. בנציוני מצא סולם
בגובה של שני מטר, טיפס בעזרתו למרפסת
הדירה. הוא הבחין באם הזקנה היושבת
באחד החדרים, נעל את הסלון מבפנים,
גנב בשקט אוסף של בולים ישראליים בשתי
של שלושת אלפים לירות, ועוד כמה
תכשיטים. למזלם של בני הזוג זונדרלינג
היה רכושם מבוטח והם קיבלו חלק מהכסף
חזרה. אולם במשך כל השנה חשדו באדם
מסוים כי הוא הגנב. הם הופתעו מאוד
כשבנציוני התתדה כי הוא הפורץ לדירתם.
״יש לו רכוש, מדוע לא יחזיר לנו את
מה שגנב מאיתנו?״ שאלו הם.
אומללה מהם היתד, גולדה אלטמן׳ משדרות
המלך דוד .25 סיפרה היא :״בעלי
הוא יצרן נעליים. אנחנו 10 שנים בארץ
והבאנו קצת רכוש כשבאנו מגרמניה. כל
החיים שלנו סבלנו. בעלי ואני מלודז /היינו
בגטו ובמחנות. אתם מתארים כבר איזה
חיים היו לנו. בפעם הראשונה היה הגנב
אצלנו, בדיוק חמישה שבועות אחרי שנכנסנו
לדירה. לפני שנתיים היה שוב ולפני
שנה ביקר אצלנו בפעם האחרונה. הוא
גנב כל פעם דברים אחרים — כסף ודברים
אחרים, שאי אפשר לקנות אותם בכסף,
מזכרות מהמשפחה שאיננה עוד.
״הוא לקח את צמיד הזהב שלי ששקל
165 גרם, ומערכת שלימה של כלי־אוכל
לדגים מכסף. היו לנו שתי משקפות של
תיאטרון, שלי ושל בעלי. של בעלי היתד,
פשוטה ושלי היתר, משובצת פנינים. את
שלי לקח ושל בעלי השאיר. כשקראתי על
בנציוני, תיכף הרגשתי שזה הוא שהיה
אצלי. מה, האם אני צריכה לעבוד בשביל
הוילה שלו? האם אני צריכה לתת את ד,הנים
שלי שיהיו לו בגראז׳ חמש מכוניות? אשתו
צריכה להחזיר לנו את הכל!״

״מאז אני מפחדת

ג׳נט פרומרמן, ליד ארון הספרים ממנו גנב בנציוני כסף ותכשיטים,
בפרצו גם את דלתות הארון. כשהביאו את בנציוני
לביתה נדי שיצביע סל המקומות בהם פרץ, ל׳עג בנציוני לשכני הבית על חוסר זהירותם
ועל אי־ידיעתם להחביא כספים כראוי. ברוב המקרים לא התאימו הצהרותיו של בנציוני
על ערן החפצים וסכומי הכסף שגנב, לאותם סכומים שהצהירו עליהם קרבנותיו של הפורץ.

2500ד י

• /גטפ רו מ ר מן גרה ברחוב כצנלסון
1ד. בבית זה ערך בנציוני במרוצת השנים
לא פחות מאשר שלוש פריצות.
אחת מהן היתה בדירתה. לגברת פרומרמן
יש בן, תלמיד שמינית חובב־צילום• לפני
חמישה חדשים חזר הבן הביתה בשעה 11
בלילה במוצאי־שבת, ניסה לפתוח את הדלת
וראה שהיא נעולה על בריח מבפנים. הוא
חשש שקרה משהו לאמו. הוא צעק בקולי
קולות, אך איש לא פתח. הוא הזעיק את

המשטרה וזו פרצה את הדלת.
לא היתד, פינה בבית שלא נערך בה
חיפוש מדוקדק. המצלמות של הבן נשארו
בשלימותן על השולחן, מבלי שאיש יגע
בהן. ניירות־ערך נמצאו אף הם שלימים. רק
הכסף והתכשיטים נעלמו .״אני לא מבינה
בשביל מה הוא צריך היד. לגנוב,״ אמרה
הגברת פרומרמן .״מילא, אדם עני גנב, זה
אני עוד מבינה. אבל עשיר כמוהו. איזו
חוצפה יש לאשתו לא להחזיר את הכסף
לאנשים מהם הוא נגנב.״
לגברת גליקמן, משדרות המלך דוד ,23
היה חסר דבר אחר מלבד כסף. סיפרה
היא :״הוא היד. אצלנו פעמיים. פעם אחת,
וכעבור חודש עוד פעם. בשתי הפעמים
הוציא רכוש של 2500 לירות. אסור לי
לדבר על זה, אם אני מדברת אני מתעצבנת
ומקבלת שוק. מאז שזה קרה אני יושבת
בבית עם תריסים סגורים, וכשמצלצלים
בדלת אני מפחדת לפתוח אותה. מאז אני
מפחדת מכל דבר
בנציוני לא פרץ רק לדירות עשירים
ועתירי־נכסים, כפי שהוא טוען. אפייני לכך
הוא מקרהו של הזוג ליבוביץ, בשדרות
המלך דוד .28־ ישראל ליבוביץ הוא רב־סמל
בצבא הקבע. אשתו היא פקידה במס־ההכנסה.
לפני כשנה נישאו ונכנסו לדירה
חדשה בקומת הקרקע. דירתם היתד, כנראה
האחרונה בסידרת פריצותיו של בנציוני,
לפני שנתפס.
היה זה בערב ל״ג בעומר, יום לפני
תפיסתו של הפורץ. במשך יום תמים לא
היה הזוג בבית. כשחזרו למחרת, הבחינו
כי החלון פרוץ. הרדיו שניצב לפני החלון
הוזז בעדינות הצידה. צלחת שעמדה על
הרדיו הונחה על הדשא מאחורי החלון, כדי
שלא תישבר. ליד החלון ניצב כסא.
סיפר רב־סמל ליבוביץ :״הוא לא מצא
מציאה גדולה אצלי. הוא לא ידע כנראה
שאני חייל. כל מד, שלקח היו 15 לירות
ושעון זהב שלי. אבל הוא הפך את כל
הדירה. הוא מצא דברים שאני לא ידעתי
בכלל שהם קיימים. כך למשל מצאה אשתי
אחרי ההפיכה פתק שרשמה לד, לפני החתונה,
בו היא מזכירה לעצמה שהיא צריכה לקנות
לי טלית ותפילין. אבל זאת לא
אומרת שאני לא רוצה את שעון הזהב
שלי בחזרה. ברור שמחובתה המוסרית
של אשתו להחזיר את הכסף לכולם.״
כל העיניים היו מופנות אליה, אל עדה
בנציוני .״החזירי לנו את כספנו!״ תבעו
מאות הנגזלים. אולם עדה בנציוני, הגננת
שהיתה לה החוצפה התהומית לטעון כי
בעלה הוא רק קרבן החברה, לא הגיבה.
אני מזועזעת יותר מדי ממה שעובר עלי,״טענה, וסירבה לענות אם תהיה מוכנה להחזיר
את הכסף שגזל בעלה.

בילדותי היתה אומנת לי אומדת:
״הגבר סומן לן פח.
הזחרי ממנו בוקר וגם ערב
הוא חית טרף והוא יאכל אותן.
אל תאמיני לדברו,
הרי תוכו אינו כברו
ואנוכי הבת המחונכת,
את שפתי נושכת כשגבר ישלח
מבט
הן אנוכי היטב היטב יודעת:
מן החיוך עד למיטת רק צעד.
כי הגברים, כוונתם אחת.

ך* כת המחונכת, בפזמון של חיים
ן 1חפר, היא אני. את הפזמון אני שרד,
ערב ערב, בהצגת נחטוף אותו בשקט בתיאטרון
זירה• אני עושה זאת בצדקנות
ובחסדנות, כדי להרגיז את בעלי שבהצגה,
דון ניצ׳ה היקר. למטה, מתחת לבמה,
קורץ לי יוחנן, בעלי בחיים. הוא מלווה
אותי מעל הפסנתר.
בבית מחכה לשנינו בת מחונכת עוד
יותר: יעל בת ששת החודשים. אני משתתפת
בשתי הצגות, מוחה את האיפור הבוער
על פני, מחייכת לאלה שנכנסו מאחורי
הקלעים לומר ״תודה״ ו״יופי״ ,ואף
פעם אי־אפשר לדעת מדוע הם עושים זאת:
מתוך נימוס באמת, או סתם כדי שגם אני
אכנס אליהם מאחורי הקלעים בהצגות של־הם.
אחרי כל זה אני רצה הביתה. לחנך
את בתי.
אני, כשלעצמי, הייתי מחונכת מאד. אמי
שמרה על חינוכי בכל מחיר. אמנם אומנת
לא היתד, לי, אבל מן הגברים הזהירו אותי
תמיד. זו גם היתה כנראה הסיבה, מדוע
שלחו אותי הורי לבית הספר לבנות לסל
בירושלים, בו למדתי כל מיני דברים יפים
במשך שמונה שנים רצופות.
אך למרות כל זאת תפשו אותי פעם במעשה
לא יפה, שעשיתי כדי להשיג דבר
שחשבתי אותו ליפה ביותר בעולם: פרחים.
סמור לביתנו התגורר ערבי עשיר מאד.
בחצר ביתו גדלו הפרחים היפים ביותר שראיתי
מעולם• מדי פעם הייתי מתגנבת לשם
ותולשת כמה מהם. פעם, כשעסקתי בעיסוק
פורח זה, הרגשתי שמישהו תולש לי את
כובעי :״תקבלי את הכובע רק אם תשלחי
אלי את אמך,״ אמר קול כועס. מאז לא
היו לי לא כובע ולא פרחים. עכשיו, אחרי
18 שנה, תדע אמי בהזדמנות זו לאן נעלם
הכובע הצהוב היפה שסרגה לי,
אלוהים יסלח לאותו אפנדי. אני כבר מזמן
לא שומרת לו טינה.

בחורה מחבר שלי.״ זה נקרא
חשבתי שהוא אפילו יותר מדי מחונך. ניסיתי למשוך
שאנסונים צרפתיים וליווה את הנגינה בשריקה אדירופי,

את תשומת לבו, לדבר אתו, להתקרב אליו באיזה
רה. פערתי את פי ולא סגרתי אותו עד שלבסוף
שהוא אופן. הוא — לא! שום דבר. שום הגה. שום
אבל כל החינוך האירופי
שאלתי את בעלת הבית! ״מי זה מנגן?״
בכל הר! י תשומת לב. קרחון הונגרי.
ליוחנן. התחלתי לבקר
״הו, זה יוחנן,״ השיבה לי ,״הוא המנהל המוסי״היית
אז עם חבר,״ הסביר לי אחרי כמה שבוארתי
לשאול שאלות ולברר
קאלי של אימק״א בירושלים. נורא מוכשר.״
עות, כשהקרח נמס ,״אף פעם לא חשבתי שאסחוב
בלתי ברורים. הוא התחיל ללח
יוחנן היה מנומס ומחונך לא פחות ממני. אז
ביתה. ובהדרגה אף שכח שב
מסיבה מוצלחת עם חבר. לבס
להורי שאנחנו מתחתנים .״מי
שאלו אותי ,״יוחנן? .זה שמנגן!
כמה הוא ׳מרוויח לחודש?״
אחר־כך שמעתי שזאת שאלה
טבעי לשפתותיי,ם של הורים
להתחתן. אבל במקרה המיוחז׳
תה זאת באמת שאלה לענין׳
תכר אז 25ל״י לחודש באינ
שבע לירות תמורת ליווי בפסנת
רי בלט, כל בוקר בין שבע לו
הנישואין נדחו עד שאגמור :
ואקבל עבודה כמורה. סיימתי, ק
דה של מורה מוסמכת בישראל,
נות למשרד החינוך כדי לקב?
עוד לפני שהספקתי לגשת ולו
אותי ברחוב אחד מחברי, מור
״ריקה, יופי שמצאתי אותך. ז
עבודה? יש לי עבודה בשבילך׳
צריך לעזוב את העבודה כדי
בחינות באוניברסיטה. את יכו
מיד.״
לא היה הרבה זמן. החבר הס
עבירה היא בבית־ספר במרכז ד
של 20 ילד• דבר טוב מזה לא
עצמי אפילו בחלומותי הוורודיב
מחרת כבר הייתי אתו בכיתה
חולל במהירות עצומה. לא הבנו
חש והיכן אני נמצאת, עד ש!
ימים׳ כשהחבר כבר עזב ונסע
שאני מלמדת בבית־ספר לילדים
זה היה כבר מאוחר מדי• נ*
שיך וללמד שם. לימדתי את ^
שם תלמידים בני ,13 שנראו^
אותי בקושי אפשר היה אז לד
משגיח על הופעותי בנחטוף אותו בשקט. כאילו במיוחד בשבילו, תיכנן הצייר אחרי הלימודים, כשהייתי יוצאת
של ההצגה מסך שקוף לגמרי, מאחוריו נמצאת מיטתי. כשהוא פנוי מן הנגעה יוחנן, היה ניגש אלי איזה ג׳׳
על הפסנתר, מטפס יוחנן אל הבמה, עומד מאחורי חמסן, ומשגיח עלי מקרוב. מה לעשות? ככה זה כשמתחתנים. עלי בצעקות חדווה .״שלום מורו
מך?״ אתם זוכרים בוודאי שיוו
אז עברית, ובוודאי שלא את :
״מורה״ :מורתי, מורתך, מורתנ
בבית־הספר לילדים קשי־חינוך
תיים. אהבתי את העבודה, למרו
לא ידעתי שאצטרך להשתמש
רכשתי בשטח זה, כשאעבור לן
רון.

בווו׳ הצנזור

ידחנן ליד הפסנתר
רב האור והתכלת
וכולי בהם טובלת
היום.
בא חייל מן הדרן
ובידו הושיט לי פרת
אדדס•
ך* משכתי את לימודי בבית־הספר הן
1תיכון בבית־הכרם. הייתי תלמידה מצטיינת,
בחיי. כן?,יחוץ לאנגלית. עד לשביעית
לא ידעתי אפילו מלה אחת אנגלית.
עכשיו אני כבר יודעת: עד שיוחנן למד עברית,
הייתי מדברת אתו אנגלית. אתם יכולים
כבר להבין שהי1 ,־ינינו כמה אי־הבנות
עד שהבננו אחד את השני.
מחוץ ללימודים׳ היינו משגעים את המורים.
אבל נדמה לי שבמקצוע זה עוסקים
כל תלמידי בתי־הספר התיכוניים בכל הארץ,
ואף אחד אינו מתפאר בכך מעל דפי העתון,
ובודאי לא ׳בת מחונכת.
אני למדתי כל היום. עד שתיים הייתי
בבית־הספר, ומשלוש למדתי תחילה שיעורי
פסנתר ויותר מאוחר באקדמיה החדשה למוסיקה
בירושלים. זו היתד, עבודת פרך. אבל
היה כדאי.
כשלמדתי במכינה של הסמינר, הכרתי את
יוחנן. הכל אירע במקרה: פצעתי את הרגל,
ובמקום ללכת לטייל׳ לקח אותי אחד מחברי
למסיבה בבית פרטי. ליד הפסנתר ישב
שלד עצמויז מכוסה במעט מאד בשר, ניגן

זיו

שיד

על הסין נע אד עננת ן
בפיגאל המסוער
בת פרובאנס אחת חינ1
סחה :״בון־סואר״.
בון־סואר, מסייה הזר׳
הצללים
לצ:לס
בון־סואר השחר סר/

,יי דושלים היא ן ןי1מיי

׳ השנים שגרתי בה, הייתי סנ
בכל הערים האחרות מתחלקים
שלוש שכבות שוות בערכן:
פקידי־ממשלה ועובדי קול־ישרא!
האחרונים, הכרתי מקרוב. יוחנן
מפעם לפעם בשירות השידור^ ,
לתוכנית זו או אחרת, או מתזג
סיקאלי תמורת כמה לירות ב1
מגיעות בדואר, אחרי יותר מח|1
יותר משרציתי להאזין לק׳ול־י:
שאחרים יאזינו לי מעל גליו.
הרבה שנים של לימוד באקד[
להפגין את ידיעותי, אך לא
פסנתר, כי אם בזמרה. יוחג
הרגשות הארטיסטיים שלי, ה ץ|
נערכת בביתנו, בכל יוס בשעות הצהרים. .אני חוזרת מן החזרות הופעה בראדיו.
בתיאטרון ומוצאת את יוחנן ליד •הפסנתר; את יעל, בתנו.תקטנה,
ההזדמנות. הגדולה באה
צורחת בלי פרטיטורה. אני מכינה ארוחה בבקבוק ויעל מוצצת בשעה שאני מנסה לשיר אחד משיריו של יוחנן( .״צחי״) שמעוני. צחי הכין א,

ארוחה מוסיקלית

מסיבה פומבית של ועדת העשוו ניוס החג

וך אי־
^בועיל
ידד נש־פרטים
;ותי
ה־לאותה הודעתי אנחנו?״
וימק״א?

או פן
רו צ ה
תו, ד,י־
1נן הש־ועוד

שעו

הסמניר,

תעו־ניתי
לפ־וב.

זם, פגש
:ם הוא:
מחפשת
;ימן. אני
זכונן ל־להתחיל

שה־בכיתה
׳ארתי

:יותר. לזבל
התמה
מתר-
•י ארבעה
;תברר לי
שי-חינוך.
תי להנד
^ ׳ ישבו
בני . 18
ייך ב־.17
לרחוב עם
:׳ מתנפל
מה שלולא
ידע
יית השם

נית הראשונה של ינשופים וחיוכים, ששבקה
חיים לכל־חי, כמו כמעט כל התוכניות הטובות
האחרות של קול־ישראל. הוא הזמין
׳את יוחנן להכין אתו את הצד המוסיקאלי
של התוכנית. היתד, דרושה להם זמרת, שתשיר
שיר הדש .״למה לא ניקח את ריקה?״
שאל יוחנן באחת הישיבות, כשהוא אוזר את
כל אומץ־הלב שהיה ברשותו באותו רגע,
״היא דווקא שרה לא רע.״
״לא רע?״ שאל צחי בהיסוס ,״זה בעצם
רעיון. למה לא ניקח באמת את ריקה?״
יוחנן לא רצה לשמוע יותר. הוא רץ הביתה,
קפץ שלוש מדרגות בבת אחת, נקע
את הרגל וצלע אל החדר שלנו, כשהוא
נושם ונושף :״ריקה ביום רביעי...״
עד יום רביעי, היד, נורא מעט זמן. אמרתי
לכם כבר שירושלים היא עיר משונה. בחמש
הולכים לישון. בחמש בערב, לא בבוקר. כדי
לישון כל כך הרבה, זקוקים הירושלמים לחומר
הרדמה. למטרד, זו, קנינו את מבואות,
העתון הספרותי של מפא״י, ששבק חיים
כמו ינשופים וחיוכים. בסבאות• פירסם אז
דידי שנסון צרפתי. דידי חזר מצרפת באותה
תקופה, והתפאר בעובדה זו כאילו עבר לפחות
את כל הג׳ונגל של המזרח הרחוק.
בג׳יס שבור. יוחנן התישב ליד הפסנתר. אני
הקראתי לו את השנסון הצרפתי שדידי כתב,
והוא חיבר לו מוסיקה.
ינשופים וחיוכים היה שידור חי. כשגמרתי
לשיר את ה״בון־סואר״ ,ראיתי חיוך מריר
על פניו הקפואות כמעט של צחי. יוחנן
נישק אותי ואמר :״היית יופי.״ כל השאר
הסתכלו בי כאילו הייתי תקליט משומש
ובלתי־שביר שאי־אפשר לנפצו בשום אופן,
למרות שיש חשק רב לעשות ואת.
יותר לא השתתפתי בינשופיס וחיוכים.
אולם כשהחל צחי בשידור שלושה בסירה
אחת, הייתי כבר אחת המשתתפות הקבועות
בתוכנית.

תו לכר מכת 3
הקשיבו רעי איד הלילה יורד,
גולש על פרדס אפלולי ובודד.

זאת׳ מפעם לפעם׳ היד, מתעורר איזה דון-
קישוט אחר, מחפש לו סנשו פנשו ומנסה
להלחם בטחנות הרוח הירושלמיות, המסתובבות
מהר ברוח של הרי יהודה, אך הטוחנות
לאט, לאט, לאט.
דון קישוט כזה הוא הבמאי עמיאל, מנהל
תיאטרון אורות. עמיאל היה זה שהעלה אותי
בפעם הראשונה על הבמה. תצחקו, אבל
עכשיו מעניין לספר גם על המחזה שהשתתפתי
בו• קראו לו: המחר כבר בא. זה
היה ההפך הגמור מזרוק אותו לכלבים בהביטה:
בן חוזר מהצבא הביתה, מוצא את
אביו מועל בכספי־ציבור. עתונאי, חבר של
הבן, מגלה את פשעי-אביו. הבן עוזב את
אביו ועוזר לעתונאי להוקיע את השחיתות.
המחזה, שנכתב בידי פרננדו לובן מקיבוץ
עין־שמר, היה נאיבי ובלתי משכנע. אבל
עמיאל, שבא אלינו באחד הערבים, הציע
לי לקבל תפקיד של זמרת מלוח־״ וגם להגיד
כמה מילים על הבמה.
זה היה נהדר• בחזרות, גדל התפקיד שלי
מכמה מילים, לעשרות משפטים. התמסרתי
להכנת התפקיד כמה שרק יכולתי. עשיתי
הכל כדי להצליח. וכמה חברים שלי אמרו
שהצלחתי מאד. את המחר כבר בא הצגנו
כעשר פעמים. כשגמרנו, שוב נשארה לי
מקהלת בית־ספר לילדים קשי־חינוך, במה
מעליה יכולתי להפגין את רצוני לשיר ואת
יכולתי בשירה•
אז התחלנו בהכנת תו־לכל־מכתב, בפינת
הנוער של קול־ישראל. קודם כל אני רוצה
לציין שאת חצי ההצלחה של השידור —
וזאת היתה הצלחה — סיפק לנו אורי
סלע. הוא שנתן את השם הגאוני, ואני מזכירה
את זה מפני שגם הוא עוד לא שכח
אף פעם אחת להזכיר עובדה חשובה זו.
בתו־לכל־מכתב היו המאזינים הצעירים
שלנו מחברים שירים משלהם ושולחים אותם
אלינו, כדי שיוחנן יחבר להם מוסיקה ואני
אשיר אותם. החזר היד, מביא לנו מאות
שירים. חלק מהם היו נהדרים. כמו ״ליד
שולחני יושב אני /עם ומחברת בידי /
וכותב לי ככה סתם /על ברק ועל רעם /
על סיח וחמור /לא אדע מת לבחור/ ,

תל־אביב. בשביל
כיון של השירים הטובים.״

שלאגר כ״אהל״
פה נספר
על בר במרכז העיר
בין הכיכר ובין הקולנוע
ככה פוגש מכיר

}בדתי שד
שאז עוד
ידיעות שיד
בתיאט־

הנה נעים
טל פנסים.

! .בכל
רה כי גם
תושבים ל־חברי־כנטת,

את אלה
היה עובד
חבר משהו
־ קטע מודות
שהיו
שנה.
אל, רציתיהרי כל כך
,יה, רציתי
בנגינה על
^_שידע על
לסדר לי
4של יצחק
^את התוכי

או הגיישה

אחרי הצגתו של הפיני
ג׳אן עם הצ׳יזבאטים וכל

יוחנן הקדוש

החברה, אנו מתכוננים להציג בעונה הקרובה מחזה יפני.
רק קול מסתורי בדממה מהדהד
־ טוק־טוק, טוק־טוק.
היתה בפרדס משפחה אלמונית,
היתח בז ילדה חמודה חייכנית.
לבה הקטן ענבלו כן הניד
טוק־טוק, טוק־טוק.

ן* ייתי אז במצב־רוח נורא מחורבן. המן
1שכתי ללמד בבית־הספר לילדים קשי-
חינוך, הצלחתי לארגן מקהלה בבית־הספר,
הגעתי לתוצאות טובות, אך בכל זאת. לא
הייתי מרוצה.
מחוץ להגרלת מפעל הפיס, או הלהקה המזרחית
של לילית נאגאר, לא הצליחה עדיין
שום הצגה ירושלמית למשוך קהל. בכל

ממנו תמונות ופסלים, אנו תה

ליד שולחני יושב אני /וכותב לי ככה
סתם /והשיר עדיין לא תם את השיר

הזה כתב דוד בורנשטין, שאז בן .7אני
מקווה שהוא לא כועס עלי, על שאני מפרסמת
את יצירתו, שאני כבר הספקתי לשיר
בקול־ישראל

כמובן שחלק מן השירים היה נורא. ילדים
בני עשר כתבו על כך שהם רוצים ״לשתות
את דם האויב״ ,לרצוח, להרוג ולהשמיד.
את אלה לא שרנו. אבל את השירים הטובים
אנחנו שומרים: אולי הילדים שכתבו אותם
ירצו לכתוב פעם על עצמם בהעולם הזה,
מי יודע?
אם כן, הכתובת היא :״ריקה ויוחנן זראי,

בעלי והוא קדוש, לפחות בתמונה. יוחנן
לצייר ולפסל, ומכיוון שבינתיים לא קנו
1ת הכל בדירתנו. זהו דיוקנו של יוחנן.
יבוא גס הוא אל תוך הבר
ושם נשתה כוס יין מר
ולקול התוף והגיטרה

ן ספר אפשר ימים שלמים. יוחנן ואני
/יכולים לספר על חדרים מרוהטים במרתפים
ובעליות גג, על בעלות־בית יקיות
ועיראקיות, על כאלה שלא סבלו אורחים
בזמן שהן עצמן היו מארחות אותם מחצות
ועד הבוקר, או על בעלת־הבית ב־טלביה
שהיה לה כלב כל כך גדול, עד
שהוא כמעט אכל את הכלבה שלנו, את
דדה הקטנה.
יוחנן הרחיב את שטחי עבודתו בלי

הוא התחיל לעבוד בקוד־ציח־מולוז
ואני הצטרפתי למקהלה. שנינו קיווינו שבאחד
הימים ישלחו אותנו לשליחות קצרה
לגולי״ אך לא הצלחנו.
גם הצבא רצה את שלו. בלהקת פיקוד
מרכז הכין יוחנן את המוסיקה לכף קוף
אחד של משה שמיר, ואני לימדתי את
השירים. הקומדיה המוסיקאלית הצליחה מאד
ואז הזמין הפיקוד את אהרון מגד לכתוב
את פשיטה בכפר ;.גדעון שמר ביים את
המחזה! נעמי, אשתו של גדעון כתבה את
הפזמונים, ויוחנן חיבר את המוסיקה.
זה היה שלאגר. כל הארץ שרה את
הפזמונים. היינו בשיא ההצלחה שלנו. גדעון
נסע לתל־אביב, ביקר בהנהלת אהל
והציע להם — שנה אחרי שהצגנו את
המחזה בלהקת הפיקוד — לד,כין אותו
להצגה בפני קהל אזרחי.
קבעו זמן להקראה. גדעון ביקש מיוחנן
וממני לבוא לתל־אביב ולהשתתף בהקראה.
החלוקה היתד, כזו: גדעון קרא, יוחנן ניגן
ואני שרתי את הפזמונים, כל פזמון בתורו.
כשהסתיימה ההקראה, היה רגע שקט. חברי
ההנהלה היו נלהבים .״נהדר. אנחנו מקבלים
את המחזה. ריקה תשתתף בתפקיד
הראשי. אנחנו נחתים אותו גם על חוזה
לעוד שתי הצגות :״הפונדק וכוכב השחר

עד אז לא היה מדובר בכלל שאני אשתתף
בפשיטה בכפר, באהל. בסך הכל
הסכמתי לעזור לגדעון וליוחנן לשכנע את
ההנהלה לקבל את המחזה להצגה.
הכל התרחש במהירות. עזבנו את הדירה
החדשה, שסוף־סוף השגנו בירושלים, עברנו
לתל־אביב והתחלנו לחפש שני דברים חשובים:
שם טוב לפשיטה בכפר ודירה חדשה.
את שניהם מצאנו: למחזה קראנו חמש־חמש.
הדירה ...נו, לא חשוב.
השתתפתי מאה שבעים ושמונה פעם ב־חמש־חמש.
יוחנן ניצח על התזמורת וניגן
על הפסנתר. מההשתתפות בוזפונדק וכוכב
השחר ניצלתי בזכות ההצלחה העצומה
של המחזה. בכל מקום לשם באתי, ביקשו:
״ריקה, את רב האור ריקה, את תרנגול
עד היום מטרטרים לי מילות
הפזמון ותודי המנגינה בראש :״כל היום,
תרנגול בן גבר /התרגש כאפרוח בן
שעה / .מה פתאום, תרנגול בן גבר /
מתרגש כאפרוח בן שעה / 7בחצר על
ראש גל הזבל /הוא הכיר, כיר, כיר/ ,
פרגיונת נפלאה / :על גל הזבל / ,אהה,
אהה / ,הוא הכיר פרגיונת נפלאה.״
הפסקתי להשתתף בחמש ־חמש רק כשהייתי
כבר בחודש השמיני להריוני. הספקתי
עוד להשתתף בקורם של ״לידה ללא פחד״,
להכין קצת חיתולים, מיטה לתינוק, לקרוא
כמה ספרי פסיכולוגיה חשובים שאינני
זוכרת בדיוק היכן • שמתי אותם׳ ולהזמין
מונית כדי להגיע בזמן לבית החולים בקריה.
״ילדה,״
אמרה האחות והושיטה לי צרור
מעוטף.

במדינה
(המשך מענות )8

לונדון פל 17 יבל
ב ל\7
תבנית א : ,
הסילפידים (שופן־פוקין) ,רבי עית
(פוגני־דולין) ,ואריאציות
לארבעה (קאף־דולין) ,נשף ה גמר
(שטראוס־ליצ׳ין).

תכנית כ: ,
אגם־הברבורים (צ׳איקובסקי־פטיפה)
,קונצרטי (ויואלדי־לי־צ׳ין)
הברבור־השחור (צ׳אי־קובסקי־איבאנוב)
,נער־הקם־
מים (סלזדו־קארטר).
תל־אביב, היכל־התרבות,
31 למאי( ,תכנית א׳)
כל הכרטיסים נמכרו
תל־אביב, היכל־התרבות,
1ליוני (תכנית א׳)
כל הכרטיסים נמכרו
תל־אביב, היכל־התרבות,
1ליוני (יומית — תכנית א׳)
תל־אביב, היכל־התרבות,
2ליוני (תכנית א׳)
חיפה, ארמון,
3ליוני (ערב — תכנית א׳)
חיפה, ארמון,
3ליוני (יומית י -תכנית א׳)
תל־אביב, היכל־התרבות,
4ליוני (תכנית א׳)
ירושלים, תערוכת העשור,
7ליוני (תכנית ב׳)
ירושלים, תערוכת העשור,
8ליוני (תכנית א׳)
תל־אביב, היכל־התרבות,
9ליוני (תכנית ב׳)
תל־אביב, היכל־התרבות,
10 ליוני,( ,תכנית ב׳)
תל־אביב, היכל־התרבות,
10 ליוני (יומית — תכנית ב׳).

א 0ס א10
ז 11£ו \ 1 6 /שוז £ $ז

פלטה נלי פרטים מתוכניתה :״אני אעזוב
אותך,״ איימה על בעלה, שחשדותיו התגברו
עוד יותר.
בשבוע שעבר פקעו סבלנותו וקור־רוחו
של מרינג. הוא חזר מעבודתו, מצא את
רזי ונלי משוחחים ליד דלת דירתם. הוא
דרש מהם במפגיע להפסיק את השיחה .״רק
חמש דקות,״ השיבה נלי ,״יש לנו עוד
כמה דברים לברר בענין פנוי החדר של רזי.
הכנס, אני מיד באד*.,
משעברה רבע שעה ונלי לא נכנסה
לדירה, נכנם מרינג לחדר האמבטיה, כרך
סביב צווארו כמה עניבות שקשר זו אל
זו. בדיוק ברגע בו עמד לקשור את העניבות
לתקרה, חזרה נלי לדירה. צעקותיה
הרתיעו את מרינג ממעשהו.
התוכנית. במוצאי שבת האחרונה, ביקר
אחיה של נלי את הזוג מרינג. כבדרך אגב
ביקש לקבל לרשותו ספר שרזי שכח. מתוך
פליטת־פזז זו נודע למרינג כי דייר־המשנה
לא עקר למלון, כי אם לדירת גיסו. בבת־אחת
הבין מרינג את הכל.
מרינג לא רצה לאבד זמן. הוא אמר
לגיסו כי הוא יוצא לרגע׳ מיהר לרחוב
רמב״ן. מתוך טנדר שחנה ליד הבית הוציא
את מום־ההתנעה הרזרבי, חדר לתוך הדירה
בשקט ומצא את רזי סועד את ארוחת
הערב. כמה מכות חזקות במוט־ההתנעה
הממו את רזי, שגסס ומת בדרך לבית־החולים.
התחנה
הבאה היתד, תחנת המשטעה•
מרינג ניגש לשוטר התורן, ביקש כוס מים.
כשגמר לשתות, יצא מן התחנה וחזר אליה
אחרי דקות אחדות .״רצחתי אדם,״ אמר
לתורן.
לניידת שהגיעה למקום אמר מרינג, כי
הרצח בוצע בדירתו. כשעלה לדירה, בלוזית
השוטרים, סיפר לאשתו בקור־רוח :״עכשיו
גמרתי עם רזי. הכל קרה באשמתך.״
רק אחרי שהודיע לאשתו על מה שקרה,
הוביל מרינג את השוטרים לבית גיסו.
שכנים, שגילו את רזי הפצוע, הספיקו
להובילו לבית־החולים. מרינג נלקח לכלא.
בבית־המעצר החיפאי ישב מרינג, אחרי
שגולל על גבי שמונה עמודים שלמים את
קורות חייו עד לרגע בו רצח את רזי.
הפרקליט המוכשר מפולין נראה זקוק לכל
שמץ של עזרה במצבו הנואש. אך אותה
שעה ישב האדם הקרוב ביותר אליו, אשתו,
בדירת גיסו. היא לא חשבה על בעלה.
היא התאבלה על האיש שנרצח על־ידו.
תזכיר פיצוי• לאש כו ר ה
אם הילד ההרוג חסן עבדאללה חסן
( <14 שנקטל בלב כפר סאכנין מכדורי יחי־דת־צה״ל
מתאמנת, קיבלה השבוע פיצויים
בסך 4000ל״י ממשרך־הבטחון. למחרת המאורע
הטראגי טענו השלטונות כי חסן נכנס
באשמתו לאיזור אימונים. גירסה זו, שפורסמה
גם בעתונים היומיים, היתה מונעת
כל תביעת־פיצויים מן השלטונות. אולם כתב
העולם הזה, שערך חקירה יסודית בכפר,
צילם אח מקומות־הפגיעה של הכדורים ואת
כתמי־הדם במקום המוזת, הוכיח כי הנער
נהרג בתוך הכפר וכי על כן אמו השכולה
זכאית לפיצויים (העולם הזה .)1065 השבוע,
אחרי שחקירת העולם הזה נשאה פרי, ניסה
דבר לטשטש את העובדות בעלילה מגוחכת,
כאילו ״אנשי העולם הזה (שביקרו בכפר)
טענו כי הם נציגי משרד־הבטחון שנשלחו
לחקור את נסיבות המקרה״ וכאילו
״באותו מעמד נכח בכפר גם חבר הכנסת
מטעם מק״י אמיל חביבי צ׳פני
ניצח. העולה החדש מכפר יגל, שאת פרשת
מרידתו במשטר השרירות של הסוכנות
תיאר העולם הזה 1054 לא יגורש ממשקו,
למרות שלא הכיר בזכותה של תנובה לשתק
את תוצרתו. השופט מכס צ׳רנובילסקי דחה
לחלוטין את תביעת הסוכנות לגרש את
צ׳פני, אישר את זכויותיו על הקרקע והמשק
גם יחד חברות חקבורה,
שאת פרצופן הציבורי והכלכלי האמיתי חשף
העולם הזה לראשונה בחקירה מקיפה (העולם
הזה ,)974 תועברנה בקרוב לפיקוח
ציבורי יעיל, אחרי שתעדה ממשלתית מיוחדת
המליצה על כך השבוע נציגי
מפ״ם במחלקה הערבית ׳של ההסתדרות
גורשו ממנה׳ כפי שפירסם העולם הזח
( ,)1076 בהסתיגות אחת: בעוד שהנציג הערבי
סולימאן עבד־אל־קאדר-יונם פוטר מעבודתו,
לא פוטר הנציג היהודי, כספי.

ספורט
כ דז רג ל
השוכן הפר סי
במשך כשעתיים שררה השבוע דממת
אבל בחוצות ערי הארץ. היה זה כאשר
הופיעו עתוני הערב של יום שני, ובכו־תרותיהם
הראשיות בשורת־איוב לאוהדי הספורט:
נבחרת ישראל בכדורגל הובסה על־ידי
נבחרת פרס, במשחקי אליפות אסיה
בטוקיו, בתוצאה המחפירה .9:4
האנשים שהצטופפו סביב העתונים סרבו
להאמין למראה עיניהם. מספר אוהדי ספורט,
שהתאספו בחנותם של יעקב חודורוב ויוסף
מרימוביץ בתל־אביב, הציעו לצאת לרחוב
ולתלות דגלים שחורים .״כמה אני שמחה
שיענקלה לא עמד בשער,״ אמרה אשתו
של חודורוב.
כי כאשר יצאה נבחרת ישראל למשחקי
אסיה, בידעה שהמשחק הראשון שלה יהיה
נגד הנבחרת הפרסית, זילזלו כולם ביריב
הבלתי־ידוע .״אנחנו נביא את האליפות
איתנו,״ הבטיחו הכדורגלנים היוצאים__ .
תוך דקות נוצרו מעגלים של מומחי
כדורגל, שניתחו בפסקנות את סיבות ה־כשלון
:״סוחר אשם, הוא לא מרכיב!
וארון אשם. איך לוקחים מאמן כזה שלא
היה אף פעם באסיה, כשיש מאמן כמו
שפיגל שמכיר כבר את היריבים?״
טעות לעולם חוזרת. עברו רק שעתיים,
עד אשר האבל הפך ליום טוב.
התברר כי האשמה בהפסד נבחרת ישראל
אינה בכדורגלני הנבחרת או מרכיביה, אלא
בסוכנות הידיעות הצרפתית. אי־שם בדרך
בין טוקיו לישראל השתבשה הטלגרמה של
סוכנות זאת, והתוצאה 4:0לזכות ישראל
הפכה ל־ 9:4לחובתה.
מיברקים חטופים מטוקיו תיארו את ה־מישחק,
אשר נערך בנוכחותו של שאח
איראן. במהרה הסתבר כי נבחרת ישראל
לא זו בלבד שלא הפסידה, אלא שמשחקד,
עמד על רמה בינלאומית גבוהה.
הנבחרת האיראנית לא הצטיינה אמנם ב־מישחק־קבוצתי,
אולם כמה מחלוציה סיכנו
במהירותם ובמרצם את שער ישראל. במחצית
השניה אף נאלץ השוער בנדורי למתוח
היטב את אבריו כדי לעצור בעיטות
מסוכנות של האיראנים החריפים, שניסו
בכל כוחם להחדיר לפחגת גול של כבוד.
עתה הפכה הידיעה לסנסציה. עתוני הערב
העלו אותה לראש כותרותיהם, במהדורה
שניה. שוב הצטופפו מעגלים ברחובות,
כשאותם האנשים מחוים את דעתם
בפסקנות :״סוחר הוא מרכיב למופת. אמרתי
לכם שרק וארון יכול לאמן נבחרת!״
אפילו אשתו של יענקלה חודורוב המשיכה
לשמוח, למרות שהיה זה אברהם בנדורי
שעמד בשער הקבוצה הישראלית .״גם לי
ירדה אבן מהלב,״ גילחה היא.

הטיול ומשך
כאשר הזמינה הולנד לפני מספר חדשים
את נבחרת ישראל בכדורגל לערוך ביקור
בארצה, לרגל שנת העשור, קפצו עסקני
הכדורגל על הזמנה זו כעל מציאה. מאחר
שהנבחרת הראשונה של ישראל תהיה בעונה
זאת בטוקיו, חשבו הם, יש בהזמנה
פיצוי הוגן לגבי כדורגלנים ישראלים שלא
הורכבו בנבחרת הראשונה, שיסעו, יראו
וישחקו. מובן שגם הזדמנות נסיעה לעסקנים
היתד, טמונה בהזמנה זו, אולם אין
זה מענינם של העסקנים. מהי נסיעה להולנד
לגביהם?
משום כך נזדרזה ההתאחדות לכדורגל
ושלחה את עסקנה הותיק והמסור, גזבר
ההתאחדות צבי (״האיש בעל הצלקת״)
ברים, שיסע לאירופה ויארגן עוד אי״אילו
משחקים נוספים עבור הנבחרת וסיורים
עבור העסקנים. למרות עסקיו המרובים,
התפנה ברים ויצא בשליחות הכדור.
לפני שבוע, בדיוק כאשר הגיע צבי ברים
להולנד, הודיעה ההתאחדות ההולנדית כי
היא מבטלת את ההזמנה. ההתאחדות הישראלית
הזדרזה להודיע את הסיבות לכך. צבי
ברים טילפן במיוחד מהולנד כדי למסור
אותן: ההולנדים שכחו כי ליום בו נועד
המשחק, נועד גם שידור טלביזיה ספורטאי
חשוב.
היתד, עוד סיבה אחת, שצבי ברים שכח
למסור אותה. ההולנדים הזמינו את נבחרת
ישראל בכדורגל. רק כשהגיע ברים לשם,
התברר להם ששולחים אליהם את נבחרת
ב׳ .״נבחרת ב׳ יכולה לשבת בבית,״ הגיבו
ההולנדים וביטלו את ההזמנה.
צבי ברים, מצידו, לא נתן לעובדה פעוטה
זו להשפיע עליו. הוא המשיך לסייר באירופה.
העולם הזה 1078

אמנות
החי השוטר הזהיר

א 1פרה
המסד עו ד ה

פאוסט (האופרה הישראלית) סותר את
ההנחה העתיקה כי אסור לפתוח פה לשטן.
השטן, בדמותו ובקולו (באס־באריטון) של
כוכב־האופרה הצרפתי, ג׳ורג׳ וייאן, לא זו
בלבד שהוא פותח את פיו לברכה, אלא
אף הופך את ההצגה במו גרונו להצלחה.
הסיוע הניתן לו על־ידי כוחות פחות שטניים
קטן למדי.
כאשר התאסף הקהל באולם המחודש של
קולנוע קסם בתל־אביב, שראה בשעתו גם
את הצגות־הבכורה של הכנסת הראשונה,
היה אחוז חרדה סתומה. מלבד אנשי־הצי־בור
המוזמנים והסנובה של החוג הנוצץ,
ששניהם רואים את הופעתם כחובה ציבורית,
כלל הקהל גם רבים מחובבי האופרה
האמיתית. הם לא היו בטוחים אם הם
עתידים להיות עדים לשואה אמנותית או
לנצחון מזהיר.
.אפשר להוביל את הסום אל הנהר, אבל
אי־אפשר להכריחו לשתות,״ אומרים הגרמנים.
כאשר נפתח המסך הצהבהב באולם
הכחול, הגיע הסום סוף־סוף אל שפת
הנהר. הודות לעקשנותה האדירה של אדיס
דה־פיליפ 600 ,אלף ל״י ממיטב הכסף הציבורי
ועזרה נדיבה של גורמים רבים,
החלה האופרה שוב לפתוח את מחברות־התווים.
השאלה היתד, עתה אם היא מסוגלת
לשתות ממימי האמנות בעלת־הרמה.
להקה של איש אחד. אחרי השעה
הראשונה ירדה האבן מן הלב, אבל הלב
עצמו לא התרומם לפסגת ההתלהבות. ההצגה
היתד, ראויה לראיה ולשמיעה, אך
עדיין לא היתד, חוויה אמנותית• היא נתנה
ד־ עידוד ליוזמי המפעל כדי להמשיך במאבקם,
אבל היא הזהירה אותם כי עוד
רחוק היום בו יוכלו לנוח על עלי־הדפנה.
האופרה שהופיעה בפאוסט, מלבד האורח
הצרפתי׳ היא מסגרת שעוד יש למלאה,
במאמץ גדול, בכוחות נוספים.
אילו שלט מפיסטו בעולם כפי ששלט
באולם, היה המצב ביקום רע מאד. בהופעתו
הנהדרת, בבטחונו העצמי השופע, בחינוכו
האופראי המושלם ובקולו המצוין, היווה
מעין להקה־של־איש־אחד, שישבה על צד
אחד של הנדנדה, בעוד שכל שאר הזמרים
ניסו לשוא לעלות במשותף על משקלו
הסגולי. כך השיג את הצלחת הערב, והטיל
באותה שעה צל על הכוחות המקומיים.
פאוסס הוא סיפור־האהבה השני בפרסומו
בעולם* .לכן קצת נפגמה ההצגה שהיתר,
בנויה על זוג שלא שיכנע ביותר בתמונות
האהבה. מרגריטה (מטילדה בן־נון) היתד,
חלשה כמאהבת, השתפרה בתמונות הטראגיות.
כאשר קורא הקול השמימי בסוף,
בניגוד לדעת השטן, שהיא, ניצולה!״ הוא
יכול היה להיות גם קולו של מבקר אופ־ראי.
פאוסט עצמו (יעקב זיידן) היה חיוור
למדי, על אף יכולתו השירית. לעתים
היה נדמה לקהל כי עיקר תפקידו היה
לקרוא לעבר השטן :״הסתלק!״
בחן של הופעתה בלטה בעיקר אולי
שוקן בתפקיד הקטן של האביר הצעיר
זיבל. אישיותה המלבבת מפצה במידה רבה
על חוסר־ד,עוצמה של קולה הטוב. היתה
זאת הצלחתה של אדים דה־פילים כבמאית,
שכל היסודות השונים האלה של להקה
בלתי־מנוסד, ובלתי־מגובשת נשארו בכל זאת
יחידה אחת׳ ללא דיסונאנס.
הצלה של חסד. לקהל הישראלי פותח
פאוסם אשנב אל מיטב היצירה התרבותית
האירופית. בניגוד לפאוסט הכושל של הבינוה,
נותנת האופרה לפחות רמז מן הדרמה
הכבירה, שהפכה לסמל הנשמה המערבית
בכללה.
המוזר הוא כי עלילת־האהבה של פאוסט
ומרגריסה, מרכז האופרה, היא יסוד צדדי,
ומיותר לגמרי, במחזהו של גיתה, המשמש
לה יסוד״ .גיבורו של גיתה הגרמני הוא
המדען השואף אל האין־סוף, והנואש מלהשיג
את מטרתו ללא עזרת כוחות על•
אחרי רומיאו ויוליה, שגם אותו הפן
שארל פראנסוא גונו לאופרה. אסר גונו
עצסו מל שתי האופירות, :פאוסם היה
זקן, אבל אני הייתי צעיר כשכתבתי את
האופירה עליו. רומיאו הוא צעיר, אבל אני
הייתי זקן כשכתבתי עליו.״ יש הסבורים
כי האופירה השניה עולה אף על פאוסט.
*• ביסוד האגדה כולה מונחת דמות
אמיתית: נוכל ורופא־שארלאטאן בשם דוקטור
פאוסמוס, שחי בסוף ימי הביניים
בגרמניה ומורי און חמת הכמרים כאשר
העדיף את תורת־הרפואה על תורת־הדת.
העולם הזח 1078

ן • תל״אביכ, הוזמנו מאות נהגים מוב־
4חריט לסכם הנהג הזהיר בהיכל התרבות,
גילו בצאתם כי כמעס לכל מכוניותיהם
הוצמדו פתקי־קנס על חניה במקום אסור.

עכורה יעילה
ך חיפה, אחרי שפקיד במדור המשק
• 4והנכסים של מנהלת הנמל זכה בפרס
ייעול, נעצר על־ידי המשטרה כחשוד ב־גסיון
הברחה.

אחרי הגפרור
זיבל (אולי שוקן) ומפיסטו(ג׳ורג׳ וייאן)
הפותח פה לשמן —

ך* כפר״גנים, אחרי שהתושבים הצליחו

4לכבות דליקה שפרצה בביתה של זיוה
מקלף, ושהשמידה את כל ארון הבגדים,
התברר כי הדליקה נגרמה על־ידי בנה
בן ד,־ 4של הגברת מקלף, אשר גילה
מישחק מקורי בגפרורים.

הפרט הקטן
ך• סאן פדרו, קליפורניה, הופיעו עש!
רות חברי לשכות המסחר של לוס
אנג׳לוס לתחרות סירות, נאלצו לחזור
לבתיהם, אחרי שהתברר להם כי האחראי
על התחרות שכת להזמין את הסירות.

גורל גרוע ממוות
י צפת, אחרי שנפוצו שמועות כי בנות
^ העיר תמכורנה נשיקות בנשף האמנים,
הפגינה קבוצה של רבניות בפני ראש העיר,
דרשה ממנו לבטל את הגזירה•

לכלכל את האויב

פאוסט (יעקב זיידן) ומרגריטה (מטילדה בן־נון)
— סותם את פי הביקורת
טבעיים. הוא מוכר את נשמתו לשטן כדי
להתעלות מעל למגבלות בן־ד,תמותה. מטרתו
לא היתד, דווקא לכבוש בתולה בעלת צמות
בלונדיות, אלא את רזי הסבע, סוד היצירה
— עד לפצצות האטום ומלחמת־החידקים.
בעלי הליברטו של האופרה, ברביה וקררה,
השאירו מכל זה רק את סיפור
האהבה. פאוסט, הדומה בהצגה זו יותר
לרב מזרח־אירופי מאשר למדען גרמני,
מוכר את נשמתו לשטן תמורת החזרת
נעוריו וחסדי מרגריטה. הוא מפתה אותה,
הורג בדו־קרב כוזב את אחיה ולנטין (זיג-
מונד רוזנפלד) ומפקיר אותה לגורלה. היא
יולדת וולד, רוצחת אותו ומצפה לדינה.
כאשר היא זועקת לעבר פאוסט, :סור,
אתה מעורר בי זוזעה!״ צוהל השטן על
נצחונו• אולם גימד, מסיים חלק זה ברעיון
נוצרי מובהק: קול שמימי מבשר את הצלת
מרגריטה בדרך החסד׳ על אף פגמיה. ואם
זהו דין שמיים, אין סיבה מדוע ינהג
הקהל הישראלי בפחות אהבה.

מאחורי הקל עי ם
אין כיסו
כראשית יולי יחוג התיאמרון הקאמרי
את הולדתו מחדש. בעוד שעל בימת החזרות
יתחיל השבוע הבמאי היי קילוס לחזור
על קיסר ג׳ונס, ממשיכים חברי ההנהלה
החדשה ואנשי הקולקטיב המחודש בדיונים
על עתידו של התיאטרון. עד כה לא הצליחו
גרשון פלוטקין, יוסף ידין ואורנה פורת
להשיג הבטחה ממשלתית מפורשת לכיסוי
חובות התיאטרון ולכיסוי הגרעון המשוער
לשנת התקציב החדשה. תומך חדש שנתווסף
לקאמרי, אחרי המהפכה בהנהלתו:
מאיר ודיסגאל, שהבטיח לגייס כמה רבבות
לירות בארץ ובחוץ־לארץ החזרה
הגנראלית על המחזה יומנה של חנה
סנש, התקיימה השבוע בהצלחה. מוסיקה
מיוחדת להצגה חיבר הכנר יוסף קמינסקי,
לשני שיריה של חנה סנש עצמה: אשרי
הגפרור והחול והים• נהצגת־הבכורה הרש
מית
של המחזה תוצג במסדרונות תערוכת
חייה של הצנחנית, שנהרגה בכלא הנאצי
בהונגריה. בין יתר המוצגים, שנלקחו מתוך
חדר הזכרון המוזנח אשר הוקם לזכרה בקיבוץ
שדות־ים: מכתבה של חנה סנש,
חברת קיבוץ אלמונית, שהתלוננה כי השופט
הגרמני סימון, שדן אותה למוות, מתכונן
לבצע את פסק־הדין עוד לפני שמיעת הערעור
שהגישה תוכנית הדשה
למועדון התיאטרון כותבים חיים חפר ויוחנן
זראי, כשלנגד אוזניהם ועיניהם תוכניתה
של רביעית הפלטרס. נושא התוכנית: התיירות
לישראל וממנה כשלוש שפות׳
הסבירו שחקני בצל ירוק את הופעתם, לאלפי
עולים שהתאספו בקרית גת לחזות בהצגה
ד,־ 99 של כביסת הרש. נחמה הסבירה בצרפתית,
אורי זוהר באידיש ונהג המונית
של הלהקה, שגויס במיוחד למבצע זה,
הסביר בערבית מכתב דחוף,
שהגיע השבוע לתיאטרון זירה, חתום בידי
אחד מגיבורי ילקוט הכזבים, הזהיר את
הנהלת התיאטרון שלא לעשות צחוק משמו
בהצגת הפינג׳אן, שתוצג בזירה בקרוב.
שולח המכתב דרש לראות את הטקסט,
לפני הצגת הבכורה ארבעה פרסים
הקציבה קר! התרבות אסריקה־ישראל
לפסנתרנים וכנרים בני 17 עד ,30 אשר
ישתתפו בתחרות ארצית שתתקיים השנה
בתערוכת העשור עלמה כשק יהיה
נושא שירו החדש של אריק לביא בזמן
הקרוב• את המילים לבלאדה על הנושא האקטואלי
חיבר בן־ציון תומר, ואריק עדיין
מחפש מחבר למוסיקה נשיא המדינה
יהיה אורח הכבוד של תיאטרון זוטא,
בהצגת ד,־ 150 של המחזה אוסקאר, שתתקיים
בירושלים. בעונה הבאה יציג התיאטרון
הקטן, אך המצליח, את הקומדיה המקורית
של יוסף הייבלום: ירח הדבש של
פרופסור וואלסר להקה כפירוק
היא להקת פיקוד גדנ״ע, שלא תמשיך כנראה
את ימי קיומה עד לתוכנית השניה שלה.
לעומת זאת מקימים גייסות השריון להקה
משלהם, שתהיה הלהקה הצבאית השישית
בצד,״ל.

ף* יוהנסכורג, פורסם ברשימת החברות
^ החדשות שמה של חברה חדשה להל
בשה, של אחד מיהודי העיר, חברת גנב
וגזל! בערבו! מוגבל.

כוח המשיכה
ן * הרצליה, התלוננה תיירת מאנגליה
בת ,42 כי ברדתה לשפת־הים נטפל
אליה צעיר שחיזר אחריה, חילק מחמאות
ליפיה ולמראה פניה הצעירים, לא ססק מל־החניף
לה עד שנאלצה לברוח מפניו אל
המים, גילתה בשובה כי הצעיר נעלם יחד
עם ארנקה•

על מעס ודיה
ך י ארקנזס, ארצות־הברית, זכה בעל ל!
תביעת גירושין מאשתו, אחרי שהוכיח
כי אשתו הכריחה אותו לכבס את כביסת
הבית ולבשל את ארוחות המשפחה, ושהיא
שתקה במשך ימים שלמים, סתחד, את
פיה רק כדי לציין כי הוא מבשל רע מאד.

סחכת

ך• תל״אכיכ, הגישה צעירה תביעה
! משפטית נגד צעיר, שדרס אותה במכוניתו
והבסיח לשאתה לאשר. אם לא תגיש
נגדו תביעת פיצויים, עזב אותה אחרי
שחלף המועד החוקי להגשת תביעת הפיצויים.

כול-כול

• אלכסנדריה, מצרים, אחרישארוסתו
! הקניסה אותו בדבר קוצר ראייתו, שלף
גמיל אטרש אקדח מכיסו, ירד, אל ארוסתו
פעמיים מסוזח של 10 מטר, החסיא
בשתי היריות.

במרחב
צפנן א פ רי ק ה
פ דר צי ה ־ קונ ת שונה

לסובלים מנשיות שקמת!קרחות
טיפול מיוחד לפי שיטה חדשה וכעזרת מכשירים חדישים
כיותר מאפשר
א. הפסקה מוחלטת של הנשירה
כ. גידול של שער חדש
הטיפול הוא כאחריות גמורה -
במקרה של אי־הצלחה יוחזר הכם!?

רובינ ׳םקוסמטיקום
כהנהלת מר א. רובין, ביוקוסמטיקאי מדופלם
טלפון 22128
תליאכים, רחום פיגסקר ,2

1191310

8ב ז ־ב ות
מייסודה
,משובחים.
מלוי על־ידי
׳ בלון. אחד

כוס סו ד ה 10-פר ,
להשיג בכל החנויות
המובחרות בארץ

לפני 20 שנה 1
נסעת בוודאי ברכבת לירוש לים׳
וכמוני כ מו ך ...זכור לך
שעברת בנוף מרהיב עין ושובה
לב׳ בארץ עתיקת יומין׳ בחבל
שבט יהודה, בקרבת ביתר,
צרעה ואשתאול ...הנוף לא
השתנה — אך השתנו הזמנים
ואתם גם השרות

במסילת ירושלים
היום הנך נוסע בנוחיות, במהי רות
ובמחירים שווים לכל נפש.
הקרונות •והתחנות שופצו והוכ נסו
בהם שפורים לנוחיות קהל
הנוסעים.

אוטובוס מם׳ 6של ״המקשר״
כירושלים מגיע עד
שער תחנת הרבכת.
תמיד לשרותך,

א ע לו־ אי מ טו טסב ענן
תל -אביב בחלתב בי מין 5 2

הנהלת

רכבת ישראל

טל 67696 .

חשוב לנבחן בהסתדרות
שלח 2.200ל״י ונשלח לן (לכל מקום
בארץ) מלץ למושגים בהנהלת חשבו־נזת,
מסחר ופקידות כללית עם דוגמאות.
ובתוספת ״תרגילי יו מך מעניינים —
עזרה גדולה בבחינות ההסתדרות.

ב מ כון

״אנגלית ב־ 25 שעות למוד״ — זהו
הספר החדש שהופיע עתה. על ידו אפשר
לרכוש את השפה מא. ב .וכלה
במכתב בזמן קצר. נמכר לע״ע ב־ 3ל״.,
שלח המחאת־דאר ונשלחהו לכל מקום בארץ.

מדינאים צרפתיים, אשר הצליחו לשמור
על מידה כלשהי של חוש המציאות, נסו
בהדרגה לראות פתרון אחד לבעיית אלג׳יר־יה:
הקמת פדרציה עצמאית של טוניסיה,
מארוקו ולאג׳יריה, אשר תהיה קשורה בם־
חונית וכלכלית לצרפת. הם קיוו כי רעיון
זה יתקבל עם הזמן על דעת הקהל הצרפתי.
אולם את חשבונם עשו בלי הגנרלים והמתיישבים
באלג׳יריה.
ברבאת, טוניס וחצי־תריסר נקודות־פיקוד
של המורדים באלג׳יריה עצמה׳ היה ברור
כי תפיסת השלטון על־ידי הגנרל ז׳אק מאסי
וצנחניו תביא בעקבותיה החמרה קיצונית
של המלחמה באלג׳יריה. דבר אחר היה
ברור לא פחות: המלחמה עלולה לשוב ולהתלקח
גם בשתי המדינות שהספיקו להשתחרר
— מרוקו וטוניסיה.
החששות התאשרו כמעט מיד• שבוע ימים
בלבד אחרי ההפיכה באלג׳יר, התפתח קרב
רציני במבואות עיר הגבול הטוניסית רמא־דה.
כוחות צרפתיים, אשר חצו את הגבול
בפעולה נגד לוחמים אלג׳יריים, נתקלו במחסום
טוניסי, שחסם את הדרך לעיר. כעבור
שעה קלה נכנסו לפעולה מפציצים ומטוסי־קרב
צרפתיים.
״עמדת־בוח״ .גם במארוקו, אשר מלכה
ביקש עד כה להישאר נייטרלי במלחמת
אלג׳יריה, נתגלו האותות הראשונים של
הפיכת הגנראלים. טור משוריין של הצבא
הצרפתי נע דרך העיר אוג׳דה, בכיודן לגבול
מרוקו־אלג׳יריה בדרום. היה ברור כי הצבא
הצרפתי במרוקו יכנס אף הוא לפעולה נגד
מורדי אלג׳יריה. המלך דרש מיד את פינוי
כל הכוחות הצרפתיים׳ כי גם בהיותו ידיד
נייטרלי, לא יכול היה להרשות שארצו תשמש
בסיס לפעולה נגד האלג׳יריים.
לקראת איזו מטרה חתרו אדוניה החדשים
של אלג׳יריהז מתוך התפרצויות־זעם קודמות,
ומתוך הצהרות של דה־גול בחודשים
האחרונים, הסתבר כי גם הצנחנים דוגלים
ברעיון של פדרציה מגרבית, אשר תהיה
קשורה לצרפת• אלא שהפדרציה של הגנרלים
שונה במקצת מזו שציירו לנגד עיניהם
המדינאים המתקדמים יותר.
תהיה זו פדרציה של מדינות התלויות
תלות מוחלטת בצרפת, ואשר עצמאותה
תהיה על גבי הנייר בלבד .״אנו מוכנים
למשא ומתן!״ הכריז הגנראל ראול סלאן,
״אולם משא־ומתן מתוך עמדת־כוח.״ כלומר:
אחרי שיכניעו במרחץ־דמים את המרד האל־ג׳ירי,
ואולי גם את מרוקו וטוניסיה.
מוות לרככות. לרשות הגנרלים עמדו,
לפחות, האמצעים המיידיים לפעולה צבאית
מרוכזת, בעלת מימדי־ענק. כיום מרוכזים
באלג׳יריה חצי מיליון חיילים: במרוקו 40
אלף חיילים: בטוניסיה 20 אלף.
מול העוצמה הצרפתית מתייצבים: באל־ג׳יריה
כ־ 30 אלף לוחמים סדירים־למחצה,
מצויידים בנשק קל: במרוקו צבא מאומן, בן
50 אלף חיילים, מצוייד גם בנשק כבד וב־שריון:
בטוניסיה צבא זעום בן 5000 איש,
מצוייד בעיקר בנשק קל.
בסוף השבוע השני של מהפכת הגנרלים,
נראה היה כי ההתמודדות תהיה בלתי״ננד
נעת. התמודדות אשר תביא מוות לרבבות
ערבים — ולסיכוייה האחרונים של צרפת
לשמור על קשר ידידותי כלשהו עם המגרב.

עזה
פסק־ דין מוות
באולם ההצגות של בית־הספר התיכון
פלסטין בעזה, הוצג במשך השבועות האחרונים
מחזה עגום: פרק במלחמתו הנואשה,
חסות־ההנהגה, חסרת־ההגדרה וחסרת־היכו־לת
של העם הערבי הפלסטיני המבותר. על
הבמה ישבו שלושה קצינים מצריים, כשמאחוריהם
ניצבים שוטרים צבאיים מזויינים.
באולם ישבו כמה תריסרי צופים, ברובם
בני עזה, עתונאים שהובאו במיוחד מקהיר,
ושדרנים של קול ערב.
כל המבטים היו נעוצים בגבר אלגנטי
בן ,55 לבוש חליפה הדורה וחבוש טרבוש.
היה זה סעדי אל־שוזא, אשר הואשם בקשירת
קשר נגד השלטון המצרי, לטובת ירדן.
סיפר העד הראשון: שוזא נפגש בעמאן
עם חאבס אל־מג׳אלי, מי שהיה שר הבטחון
הירדני, קיבל ממנו כסף תמורת הבטחה
לפעול למען סיפוח הרצועה לירדן• ״ראיתי
אותם במו עיני מתחבקים ומתנשקים,״ נשבע.
מטרת אל־שוזא, כפי שהסתבר, מדברי -העדים,
היתה למנוע הקמת המועצה המחוקקת
בעזה, אשר הוצגה על־ידי המצרים כגוף

עליון של העם הפלסטיני כולו .״אם היה
מצליח במזימתו,״ קרא התובע ,״לא היה
כיום לעם הפלסטיני גוף מוסמך, שינהיג
אותו במאבק.״
בולם מוקיעים, אכל שלוש
פעמים במשך ניהול המשפט הארוך ביקש
,הנאשם את רשות הדיבור. בכל פעם הביע
את תודתו לשלטונות המצריים, על כי נהגו
עמו בהגינות מוחלטת והבטיחו לו את *
מלוא זכויותיו. סניגורו, קצין המשטרה בדר
אל־דין בסיסו, הצהיר אף הוא באזני עתו־נאים
זרים :״בית־הדין הצבאי נותן לנו
את כל האפשרויות לנהל הגנה אמיתית.״
עד כמה ידעו תושבי עזה להעריך את
הגינות השלטון המצרי, הוכיחו ״יותר מ־
5000״ מיברקים של תושבי הרצועה, אשר
הודו למושל על עירנותו, ואיחלו לו שתמיד
יצליח ללכוד בוגדים. בני משפחת

דוגמנית גרמנית בכותנה מצרית
לחומר לבן במצב שחור, צבע ורוד

שווא עצמם מיהרו להצהיר על נאמנותם
לרפובליקה הערבית המאוחדת ולהוקיע את
קרובם הסוטה• ואילו בנו של הנאשם,
הלומד באוניברסיטה האמריקאית בקהיר,
שלח מכתב למושל עזה, בו הצהיר :״נודע
לי בשאם־נפש על מעשהו של האיש אשר
עד כה ראיתיו כאבי.״
הפגנות־הסלידה לא הותירו ספק, כי
לגבי כל תושב הגון של רצועת עזה, הרי
סעדי אל־שווע מוקצה מחמת מאוס. וכאשר
דנו אותו ׳המצרים, לפני שבוע׳ למתת,
נראה כאילו רק מילאו השופטים אחרי
מבוקשם של משפחתו ובני־עירו.
אלא שהשבוע, כאשר התכנס בית־הנב־חדים
הירדני בעמאן, לדון. באיחודו עם
בית־הנבחרים העיראקי, היה מתח בפני
היושב־ראש מיברק חתום בידי ״מנהיגי
הפליטים הפלסטיניים בעזה״ .היתד, בו בקשה
כי עמאן תתערב לטובת סעדי אל-שתא
ותפעל למען תושבי הרצועה ,״הנאנקים
תחת העול המצרי״.

זכרונות
ז רי ק ת הורמונים
באותו זמן שהעתונות העברית הקדישה
פינה ל״היום לפני עשר שנים״ ,החל השבועון׳
ד,קהירי אל־נווצאוור מפרסם סידרת זב־רונות,
תחת הכותרת ״אחרי עשר שנים״.
כותב הסידרה: כמאל אל־דין חוסיין, איש
מועצת ההפיכה המצרית, ידידו של גמאל
עבד אל־נאצר, וחבר ממשלת־ רע״ם, .ב־1948
היה יוזבאשי (סרן) חוסיין קצין חיל התותחנים
המצרי. כמו קצינים וחיילים מצריים

שקספיר תל־אביב, אבן גבירול , 150 טלפון 28322
העולם הזה 1078

אחרים, קיבל חופשה מהצבא, לבש מדי
פידאי ויצא ללחום בצד ערביי פלסטין, לפני
הפלישה המצרית הרשמית ב־ 15 במאי.
בין השאר, סיפר הקצין־הפידאי כיצד לכדו
הלוחמים הערביים הבלתי־סדירים 18 משוריינים
יהודים ליד כפר דרום. אולם מאחר
שבאותה תקופה שכב חוסיין עצמו פצוע
בבית־חולים, יכול היה לתאר את הפעולה
בקווים כלליים בלבד. בכל זאת לא נשאר השבועון
חייב לקוראיו: כעבור שבוע פירסם
מכתב שהגיע אליו מאחד הפידאיון, אשר
השתתף באותה פעולה, ובו פרטים מלאים.
בסידרת זכרונות׳ אשר עם כל רצונו הטוב
של המחבר, יכלה רק לספר על נצחו־נות
מפוקפקים ועל תבוסות מידי אויב ש־נופח
ללא הכר׳ היה מכתבו של הפידאי האלמוני
זריקת־הורמונים ברוכה לגבריותם
של הלוחמים המובסים.
סיפור של בח־אי. כתב הלוחם :״באותו
יום הופתענו על־ידי שקט מוחלט של
׳תותחי האויב. כל אחד שאל את עצמו: מה
קרה ליהודים?״
את התשובה הביא בדואי צנום .״אני
תושב הסביבה,״ הודיע ,״הייתי בקירבת העמדות
היהודיות וגיליתי שהתחמושת שלהם
אזלה. אם תתקיפו אותם מיד, לא יוכלו
להתנגד.״ להוכחת דבריו צעד זקופות אל
תוך שטח־ההפקר, חזר לעמדות המצריות
מבלי שאנשי כפר דרום יפתחו עליו באש.
בו במקום יצאה פלוגת פידאיון להסתערות
על המשק. אלא שבהגיעם לטוזח־יריה
נוח, פתחו עליהם המגינים באש תופת. רבים
נהרגו במקום. שני פידאיון, אשר הבינו כי
הבדואי הפיל אותם בפח, מצאו אותו מתחבא
במערה. הם סחבו אותו לבסיסם, כמעט
ושיסעוהו לגזרים. רק הודות להתערבותו
של קצין, ניצל האיש ממחית.
מלכודת לשריון. הבדואי הודה כי
הינו מרגל׳ הפועל בשרות היהודים ,״תמורת
30 לירות לחודש.״ אחרי הטפת־מוסר, התבייש
האיש במעשיו, הסכים לעשות מעהו
למען אחיו הפלסטיניים. המשהו: להעביר
הודעה למפקדת ״הכנופיות הציוניות״ ,שלא
ידעה עדיין על לכידתו, כי מגיגי כפר דרום
נמצאים במצב קשה וכי הם מבקשים תגבורת•
מועד העברת התגבורת: למחרת, בשעה
12 בצהרים.
למחרת, ב־ 12 בדיוק׳ הופיעו 18 משוריינים
עבריים. הפידאיון נתנו להם להתקדם,
וכאשר נסעו כולם בשורה עורפית בכביש,
פתחו עליהם באש מן המארב. תותח אחד
פגע במשוריין הראשון׳ תותח שני במשוריין
האחרון. כל הטור נעצר• 45 הלוחמים העבריים
שניסו לקפוץ החוצה, נהרגו כולם.
סיים כותב המכתב :״היה זה הנצחון היפה
ביותר במלחמת פלסטין.״

אני מעשן את ה״עדן״שלי שנים רבות.
הפילטר הוא טוב -הטעם נפלא.״עדך
היתה סיגרית הפילטר הראשונה בישראל.
אתה תעדיף אותה -וכן גס חבריך.

מצדי ם
אריג הוורומות
מכל מאה לירות הנכנסות למצרים מ־ייצוא
90 ,לירות הן תמורת כותנה. ביציבות
המחירים של מיצרך זה בעולם, ובדרישה
לכמויות גדלות והולכות, תלוי מצבה הכלכלי
של מצרים. אם האמריקאים מוכרים
בשוק האירופי חלק מעודפיהם העצומים של
כותנה, שורר אבל בבורסה של אלכסנדריה.
על כן׳ כאשר מכרה מצרים מראש את
רוב יבול הכותנה שלה לשנתיים הבאות
לרוסים, תמורת משלוחי הנשק, שמחו סוחרי
מצרים. נדמה היה להם כי שוב לא תהיה
בעיה לשווק את• הכמות הנותרת, בשוזקים
שהיו רגילים לבלוע את כל היבול המצרי.
ואז, החלו הרוסים מוכרים את הכותנה
המצרית׳ במחירים נמוכים מהמצרים. בורסת
אלכסנדריה עמדה שוב בפני משבר.
אך בעתונות המצרית אין בעיית הכותנה
נשקפת בצורה כה שחורה. להיפך: המוצר
הלבן מצוייר בצבעים וורודים ועליזים. אין
כמעט יום החולף, מבלי שעתון אחד או
יותר יפרסמו צילומים של יפהפיות משגעות,
ומתחתן הכותרת :״הן לובשות כותנה
מצרית.״ אלה הן דוגמניות, המציגות את
גזרתן בביתני התערוכה התמידית למוצרי
כותנה, אשר הוקמו לפני חודשיים בקהיר.
קבוצות של דוגמניות מארצות שונות מופיעות
שם בקביעות׳ בשמלות שנתפרו על־ידי
גדולי אמני השמלה ברחבי העולם. יפהפיות
גרמניות, צרפתיות, רוסיות ואפילו
סיניות (עממיות) הראו לאלפי צופים משלמי־כרטיסים
מה אפשר לעשות בכותנה המצרית.
כתב על כך אחר סאעה, במאמר המופנה
לאשר, המצרית :״הן לובשות שמלת שק, או
שמלת חבית׳ או שמלת קוקטייל קצרה מלפנים
וארוכה מאחור! הן מתעטפות בחולצה
ומכנסיים או במעיל טראפז שנוצרו בדמיון
המשוגע של אמני המערב. אבל החומר, שממנו
תפורים כל החלומות האלה, הוא
מצרי. לבשי אותו בגאוזה.״

£ 109

־י ! 1רגחד ^ נ ־

^ץ ש/פ

מוצר להלבנת צמר, משי טבעי

בגדי

וניילון אשר הצהיבו. מחזיר
לצמר, משי וניילון את צבעם
המקורי.
אלא

איננו מ בכס
מלבין

בגמר עונת החורף שטפו את
הצמר

הלבנים

ב״ב>ב> וו>?ו״

להש י ג
בבתי ־ מרקחת
ופרפומריות

בכדי שתמצאו אותם לבנים

כלבד!

כשלג לקראת החורף הבא.

(01־61(31

־ ש רו ך׳

מפעלים

ה י מי י ם

ב ע־ מ

.סז1

ה?ולס ׳וזזח 1071

צבעו את בגד־היס הינסן
אצל קשת — ותקבלו

מוזודש ויפה בצבעים
העומדים בפני מי ים.
פרטים

בכל

סניפינו.

עיפות

הויכוח עדיין נטוש אם העיסות הכרונית
היא תופעה פיסית או פסיכולוגית.
כך או כך, קשה עלייך עבודת
הכית ובפרט בקייץ המתקרב, ולא כל
עקרת בית יכולה להרשות לעצמה עזרה
בבית לעבודות הקשות, בכיסה ונקיון
הבית. למזלן של עקרות הבית עומד
לרשותן ה ״ קויק ״ ,אבקת הכביסה
הידועה יפה לעקרות הבית.

אבקת הכביסה המכבסת ב ע
צמה עבורך את כביסתך
ועומדת תחת השגחת המכון הממשלתי
בירושלים.

את הרתיחי מים -
השאר יעשה ״קוייף׳
מוצר חדש של ״קויק״ -
״שמפו -לטקםטיל״
להשיג בכל מכולת

קשת מנקה וצובעת
דרושה

דירת־חדר

למשי, צמר וניילון

אין כביסת
״כבס — ולבש״
בלי ה״שמפו לטקסטיל״
— החדש

לעתוגאי צעיר בצפון או מרכז
תל־אביב׳ רצוי דירת גג, וב־שכר־דירה
חודשי.
לפנות! ת. ד136 .׳ תל־אביב.

״קייק •!

היודע אתה
לכו ון שעון?

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים !
ד,רשמו עוד היום לקודם קיץ ל-

אם־כך הנך יודע גם לצלם!
עם סיסמה זו, כבש ״קודק״
את העולם. עם מצלמה של
פוטו־ברנר קל יותר לצלם,
הוכח בעצמך! לך ל —

פ 1ט 1ברנד
חיפה ^ חובהחלוק 31

לטיב מספיק השם

קצר־נות
עכרית ו/או אנגלית

(שני חודשים, פעמים בשבוע)
ב״אולפן גרג 0 8 800
כת״א: אצל ח. בר־קמא, גורדון 5

בחיפה :

בי״ס. במעלה״ ,שמריהו לוין 30

הצלחה

מובטחת!

החברה עם שש שניםנסיון .
אלפי דודים בשימוש בכל הארץ.
אחריותלחמש שנים.
מתקנים ביתיים מ־ 395 .-ל״י.
מתקנים תעשייתיים עד 500 ליטר.
הרכבה על־ידי מומחים.
בכל הארץ.
שרות

סגה עוד היום ותקבל חוברת הסברה חינם במשרדינו!
רח׳ הירקון 325׳ ת. ד ,6004 .טלפון ך.2135
תל־אביב !
דוודי שמש בע״מ׳ רח׳ המגינים ,48ו 4ד.
חיפה !
,201 טלפון .4000
קרית־ביאליק: אלכסנדר דץ, רחוב קרן היסוד .29
מ. פוזן׳ רח׳ בנימין מטודלה ,29 טל.4143 .
ירושלים !

דוו די שמש בע־־מ
מי רו מי ת -אולי מפי ה

רדיו

(המשך מעמוד )7

בית־אש רצה בחברת נחושת עצמאית,
בודנקין רצה במפעל כפוף למרותו. הוזעד
הפועל של חברת מחצבי־ישראל ומועצת
המנהלים קיבלו את דעתו של בודנקין,
ובהחלטתם למנות את ברוך עמיר מנהל
הדרי-ישראל, למשרת מנהל תמנע קבעו:
.מר עמיר יהיה אחראי בפני הח־עד הפועל
של מחצבי ישראל באמצעות המנהל הכללי
של החברה, אליעזר בודנקין.״
הוויכוח הסתיים. אחרי שהושקעו למעלה
מ־ 25 מליון ל״י במפעל, שאם היה מתנהל
כראוי בעזרת הנהלה מקומית ומנהלה מצומצמת
אפשר היה לחסוך בו מליונים רבים,
ובזמן בו ארעו התקלות הראשונות, הגיע
עמיר, לשעבר אלוף־משנה בחיל־הים וממנהלי
תה״ל, למפעל. הוא ביקר בו כמה פעמים,
החליף דברים עם פועליו ומנהליו — .והודיע
על התפטרותו. .עמיר דרש להיות אימפ־ראטור,״
אמר בודנקין.
השליט האמיתי באימפריה של מחצבי־ישראל,
שהתמוטטה עוד לפני שהפכה ממלכה
פשוטה, נשאר אליעזר בודנקין. כשהוא נעזר
בשני עוזרים מוכשרים, מהנדס המכרות הארי
סאנדלר ומהנדס השירותים והאחזקה פנחס
מוזס, המשיך לנהל י את תמנע ומחצבי־ישראל
בעת ובעונה אחת, כשהוא בורר
היטב מרשימת מועמדים קצרה מנהל מתאים
למפעל, שיסכים להיות תחת מרותו
וחסותו הבלעדית של הקיסר הבלתי־מוכתר
במכרות המלך שלמה.

הגבואות התממשו

** ורת פיטוריו של מאיר בית־אש
£היא אופיינית למצבו של מפעל הנחושת
בתמנע. ב־ 2לאפריל השנה, קיבל בית־אש
מכתב דחוף, שנחתם ב־ 31 למרס בידי
יצחק וילנצ׳וק, יושב־ראש מועצת המנהלים
של מחצבי־ישראל. במכתב נאמר לו, כי
.ההקמה במפעל נסתיימה״ וכי מאחר ונתקבל
לעבודה כ.מנד,ל ההקמה״ ,הרי הוא
מפוטר מעבודתו החל מהאחד באפריל.
למרות שההקמה נסתיימה, הודיע וילנצ׳וק
לבית־אש כי מהאחד לאפריל ועד לראשון
באוקטובר, ימשיך לשמש כ״יועץ״ במפעל
הנחושת. שבועות אחדים אחרי פיטוריו של
בית־אש, לא הוזמן היועץ כדי לשאול
בעצתו או בדעתו.
כאשר פוטר בית־אש, לא ידעו עוד מנהלי
מחצבי ישראל מה הם עתידים לספר כעבור
שבועות אחדים, לכשיתגלו התקלות,
בחדרי־חדרים ו.לא לפרסום״ .הם לא ידעו
כי יאלצו להטיל הכל, אמנם ברמז ובחצי
פה, על שכמו של בית־אש. מבלי לראות את
הנולד. צייד יצחק וילנצ׳וק את מנהל ההקמה
היוצא במכתב תודה נלהב ובמכתב־לדדי,
בו הוא מסיר מעליו את האחריות להקמת
המפעל כולו — כנראה כדי שבית־אש
לא יוכל לטעון בעתיד כי הוא שבנה
והקים את תמנע.
במכתבו, הסביר וילנצ׳וק לבית־אש, כי
למעשה היה זה שמעון ישי, מהנדס מחצבי
ישראל, האיש שתיכנן את המפעל: המהנדסים
האמריקאיים והגרמנים הם שביצעו אתי
ההקמה: ואליעזר בודנקין האיש שעמד בראשו.
בית־אש עצמו נצטייר מתוך מכתבו
של וילנצ׳וק כפקיד קטן וחסר סמכויות.
בית־אש עזב את המפעל, כשאזהרות
פועליו למשרד־ד,פיתוח ומחצבי־ישראל מתפרסמות
בכל העתונים. :מפעל הנחושת יהפך
לסדום חדשה.״
הנבואות וההזהרות התממשו תוך זמן
קצר מאד. מנהלי מחצבי ישראל, אשר בזבזו
מליונים במינהלה מנופחת חסרת כל תכלית,
ובשלטון שררו חוסר תועלת וממרה, קצרו
את מה שזרעו. מה שלא יכול היה להרשות
לעצמו בעל־הון פרטי, יכלו לעשות מנהלי
דוברה ממשלתית, שעשו במליונים שהופקדו
ברשותם ובאחריותם כבכסף שאין עליו
בעלים. מטעמים פוליטיים מובנים, לא יכלו
גם מנהלי משרד הפיתות המפ״מי לגלות
את האמת, אחרי שגיבו במשך שנים ארוכות
את מנהלי החברה.
כדי להקטין את הנזק, ב6ך של עשרת
אלפים לירות ליום ורבבות לירות במטבע
קשה בחודש, החליט בודגקין לפעול בדרך
מקורית: לא להסתפק בפיטורי העובדים
הבלתי־מקצועיים לתקופת הפסקת העבודה,
כי אם גם לקצץ בתנאי העבודה של הפועלים
המקצועיים, שנאספו לעבודה במפעל
בעמל רב מאד, מכל חלקי הארץ.
התוצאה הבלתי־נמנעת: הפועלים, הממורמרים
עדיין מפיטוריו של בית־אש
וממדיניות היד החזקה של המנהל החדש,
איבדו את המוראל לגמרי. מחנה תמנע
הסך לקיבוץ של סועלים נרגנים וממורמרים.
תקציב חזיר כשר
אותה חלחלה, האוחזת ביהודי אדוק למשמע
השם חזיר, מרטיטה את מנהלי קול
ישראל למשמע המונח רדיו מסחרי. ויש
להם סיבות טובות לכך: שרות שידור,
שיהיה מבוסס על מכירת תוכניותיו, היה
משמיט את הקרקע מתחת לרגליהם.
אולם במציאות הפוליטית הישראלית יכולים
גם היהודי האדוק וגם מנהלי קול
ישראל לחיות ללא מורא. מי שמגן על
הראשון בפני הכשרת החזיר, מגן על
האחרים מפני דריסת רגל לשידור המסחרי.
אליה וקוץ. השבוע היה דומה כי
חלה מהפכה במצב. אם כי איש לא ניסה
להכשיר את החזיר, הרי שמנהלי קול ישראל
עצמם עמלו קשה להכניס את הרדיו המסחרי
למילון המושגים של האזרח הישראלי.
ובניגוד לכל מבצע דומה אחר של
קול ישראל, היו לזה סיכויים להצליח.
מחולל המיפנה: מנהל תערוכת העשור,
המהנדס יצחק רול. הצעתו: קול ישראל
יקדיש שעה מיוחדת לשידור מן התערוכה,
יודיע מראש את שמות המממנים של התוכנית.
משדרים מיוחדים, כשלושה בסירה
אחת, ישודרו אף הם מאולמי התערוכה,
ימומנו על־ידי תעשיינים ממשתתפיה.
הקוץ באליה: קול ישראל יהיה האחראי
היחידי לתוכן המשדרים ואיכותם.

ת 1כני 1ת
או פרה כג רו ש
חדר־ההמתנה הצר של אולם האופירה
בתל־אביב, היה גדוש בתלבושות ערב נוצצות
800 .מוזמנים ציפו למאורע: הפתיחה
הרשמית של האופירה הישראלית.
ליד המקלט ציפה לאותו טכס המאזין
הישראלי. קול ישראל הקדיש את תוכניות
מוצאי חג השבועות להעברה חיה של
ביצוע הבכורה של האופירה פאוסט. אך
בניגוד ל־ 800 המוזמנים הנכבדים יותר,
אוכזב מאזין הרדיו לחלוטין.
סיכון כלתי ידוע. התקלה הראשונה
אירעה כבר בפתיחה. בגלל תיאום לקוי ב־לוח־הזמנים,
חלה ההפסקה לשידור החדשות
של השעה תשע במחצית המערכה הראשונה.
הקטע שהושמט שב ושודר מסרט ההקלטה,
בהפסקה שבאה לאחר מכן. אולם כששב
הטכנאי והעביר את המיקרופון לבמה, התברר
כי המערכה השנייה כבר היתד, בעיצומה.
גם מעבירת הטכס, מרים תמיר,
שסבלה מהפסקות גדולות מהצפוי, לא יכלה
למלא את השידור בחומר שהוכן מראש.
התוצאה: חללים רבים של שקט.
שותף אחר לפגעי קול ישראל: חברת
החשמל, שפעמיים משך המישדר גרמה ל־
״תקלות טכניות״ .אולם נראה כי עיקר
האשמה רבץ על שכמם של המתכננים:
בניגוד לכל נוהג מקובל בעולם, הסכימו
מתכננים אלה להעביר אופרה חיה מעל גלי
האתר, מבצע שאף שרות שידור אחר לא
הסתכן בו מעולם.

תד רי ך
המשדרים המפורטים מטה עשויים להיות
בעלי ענין. שינויים אפשריים.

• מיניאטורות היסטוריות גיאוגרפיות
(קול ישראל, יום ד— )20.00 /
דיונון (דרושו של פסוק) חוזר אל גלי
האתר, בתוכנית מלל של דמויות בהיסטוריה.
• קול אחד ואחד >קול ישראל, יזם
ד 21.30 ,המשך הסידרה: זוגות מעורבים.
תימני קשיש, בעל ל־ 7נשים, מגלה
דעתו בנידון: פיטר פריי מראין זוג מעורב:
אברהם ניניו (ספרדי) ואשתו תנה בן-
ארי (גרמניה).

• אשר הצדק איתם

(קול ישראל,

יום ב 21.30 ,יצירתו של אלבר קאמי,
בתרגומה של נחמה הנדל. עיבוד ובימוי:
מיכאל אוהד.
המאזין הזהיר לא ייפתח את מקלטו
בתאריכים ובשעות המפורטים מטה, פן
״טבע בגלי השעמום•
• בעולמה של ספרות (קול יש
ראל,
יום ה 22.15 ,ספריו של ר׳ אלתר
דרויאנוב, מלקט הבדיחות היהודי, ישמשו,
לראשונה, כתרופה יעילה לנדודי שינה.

• ישראל כמשפחת העמים

(קול

ישראל, יום ו 20.10 ,תוכנית נוספת
לעשור: כיצד מצא משה שרת את מקומו
במשפחת העמים, עם תוספות ושינויים.
העולם ן זזח 1078

אנשים
כו ל ם 11110׳
שר האוצר לוי אשכול הוכיח השבוע,
כי הוא נחון בכושר המצאה לא רק בשטח
המיסים החדשים אלא גם בשטח המילים
החדשות. בשעה שהשיב לשאילתה בכנסת,
המציא אשכול מונח חדש בעברית. אמר
הוא* :כשם שיכולה להיות סחבת, כך
יכולה להיות גם טענת. אנשים טוענים,
בין שיש יסוד לטענותיהם ובין שאיו״
בין המצאת מילים להמצאת מיסים
גילה שר האוצר עובדה מעניינת: ההוצאות
הכרוכות בהנהלת חשבונות של משרדי
הממשלה, עד לסכום של פרוטה — כלומר:
רישום שלושה טורים של ספרות אחרי
הלירה השלימה — מצטברות למאות־אל־פי
לירות בשנה המשורר האידישאי
איציק מאגנר, שבא לביקור בארץ, קבע
את בסיסו בקפה נסית׳ למרות שתושב
קבע אחר של אותו קפה, נתן אלתרמן,
מסרב לדבר עמו מטוב ועד רע. אחד ה־עתונאים
שהביא למאמר את ספר שיריו
לחתימה הופתע למצוא בו, נוסף להקדשה
ותיקוני שגיאות שמאמר עצמו ערך בגוף
הספר, גם מחיקה. מאמר מחק את שם
אחד מידידיו־לשעבר, לו הוקדש אחד השירים
באותו ספר בעת ביקור
העורכים הכלכליים של העתונות הישראלית,
שנערך השבוע במפעלי הנחושת בתמנע,
שפע מנהל משרד הפיתוח מנחם באדר
פגיעות אישיות לא עדינות ביותר. על
הידיעה בהבוקר, שסיפרה כי הורדת משפחתו
של מנהל מחצבי ישראל אליעזר
בודנקין לאילת עלתה 5000ל׳׳י, אמר
באדר :״כנראה שהאפם שכתב את הידיעה
הוסיף את עצמו ל* 500ל״י.״ על יאיר
קוטלר, כתב הארץ שתקף את תמנע ב־סידרת
רשימותיו, אמר באדר :״הוא ההפך
משמו! במקום להאיר הוא מחשיך
הצייר הישראלי שמעון צבר שחזר לפני
זמן קצר מסיור ארוך באירופה ובאפריקה,
הביא באמתחתו דרישת־שלום לבבית לפרופסור
מרטין כוכר. מוסר דרישת־השלום
הוא רופא הג׳ונגל ד״ר אלברט
שוויצר, שביקש למסור לבובר כי הוא
מהרהר בו מפעם לפעם.

ד? שלו שה תצביעו
ידיעה שהרעישה את חוגי המשק הישראלי
לאחרונה: ד״ר אוסוולד מורצקי (,)58.
ממייסדי מפעל השימורים פרימן, מכר את
חלקו בבית־החרושת במחיר חצי מיליון
ל״י, עבר לתקופה בלתי־מוגבלת לחוץ־
לארץ בועידת מפא״י הוצע מנהל
משרד הבטחון שמעון פרם לנשיאות
הועידה. הוא קיבל בסך הכל שלושה קולות
מתוך 30 בהתנגדו להערכות השליליות

להן זכה יחזקאל סחר, עם סילוקו מתפקידו
כמפקח כללי של המשטרה, סיפר
ח״כ חרות יוחנן באדר סיפור על יהודי
עשיר מקראקוב, שמת בוינה והוחזר לעירו
להלויה. גבאי העיר ישבו וחיפשו
עובדה חיובית אחת שאפשר יהיה לציינה
לזכותו בהספד. אחרי שהתלבטו שעות מבלי
למצוא שום מעלה בנפטר, היה לאחד מהם
רעיון גואל. הוא הציע לומר :״אבל בניו
של המנוח גרועים ממנו ימים
מעטים לפני שנפתח מסך האופרה החדשה,
נתקלה אדים דה־פיליפ בהתרגשותה
בפועל שנשא שק מלט בבנין הבלתי־גמור.
הפועל ביקש סליחה, אולם דה־פילים רק
חייכה, הצביעה על כתמי המלט ואמרה:
״גם זהו חלק מן האופרה כשרון
הסתגלות אחר גילתה מרילין טיירר,
זמרת הסופראן הצעירה ילידת רומניה, שהוזמנה
מניו־יורק כדי להופיע באופרה דון
פאסקואלח לדוניצטי. כאשר פגשה לראשונה
עתונאים ישראליים, ואלה בשמעם כי
למדה עברית ביקשו ממנה לומר משפט עברי,
אמרה מרילין :״אני עדיין אוהבת את
בעלי.״ מסתבר שלמדה משפט זה במיוחד,
בדי להשיב לצעיר טורדני שהציע לה פגישה

*1(109השסע
• רמטכ״ל־לשעכר משה דיין:

״דבר מזוייף, שבא במקום מטבע־של־

אמת, הורם ואינו בונה!״
י• העתונאי שמעון פאמט, אחרי שהזמר הצרפתי ג׳ורג׳ וייאן העמיד
בצל את שאר משתתפי האופרה פאוסט :״פעמיים הצילה צרפת את ישראל.
פעם בסואץ ופעם בפאוסט!״
• כתב ,,מעריב״ עמנואל פרת, בשעת סיור עתונאים במפעלי הנחושת
המושבתים בתמנע :״מתי יתחילו להפיק תועלת במקום נחושת מן המפעל הזה?״
• מנהל משרד הפיתוח מנחם כאדר, באותו סיור :״במקום שהמפעל
יעבוד באופן תקין, פועלת באופן תקין הפעולה נגדנו.״
• העתונאי יום!? נץ׳,יעל הידיעה כי הוקמה ועדה בינמשרדית לטיפול
בעניני קבורה :״יותר פשוט למסור את זה למשרד הפיתוח. יש לו כבר נסיון
בקבורת מיליונים.״

• חבר הנהלת משלחת המפורט הישראלית למשחקי אפיח
זלמן קליאוט, בשידור רדיו מטוקיו לישראל :״אל דאגה, לא נשכח אתכם,
וכל מחשבותינו יהיו עליכם.״

י• הפופר יורם מטמור,
• העתונאי נתן דונביץ,

על הפורץ הנוצץ :״לא כל מה שנוצץ — פורץ.״
על החידונאי שמואל רוזן :״זה איש שחי כל

הזמן בסימן שאלה.״
• הפורץ הנוצץ ישראל כנציוני, בתשובה לשאלה מדוע נהג לפרוץ
לדירות ללא עזרת אחרים :״בימים טרופים אלה קשה למצוא אדם ישר שאפשר
לסמוך עליו כשותף.״
• ח״כ חירות אפתר רזיאל־נאור, בעת ויכוח בכנסת :״לאוניברסיטת
תל־אביב מגיע תקציב, שלא במסגרת גן־החיות או חוג חובבי שחמט ופנטומימה.״
• מנהל משרד ראש הממשלה תדי קולק, בהתנצלו על שאיחר
לבוא למסיבה בבית סוקולוב :״אני מבקש סליחה על שאיחרתי, אבל הייתי צריך
להשיג כסף בשביל רימון.״

העולם הזה

1071

בשדה התעופה זמד
אופראי אחר שהצליח להתל
באנשים היה אברהם ויל*
קומירסקי כאשר ביקר
במלון הנשיא אשר בירושלים
חשב אותו מנהל המלון
חיים שין? לזמר־או־רח
מן האופרה הצרפתית.
שיף התוודה כי הזמר האורח
מיטיב לשיר מכל הזמי
ריק ששמע בארץ. וכשנשאל
מה דעתו על וילקומיר־סקי,
ענה :״הוא זמר טוב,
אבל לא כמוך תיאטרון
סמבטיון, שאך לפני זמן
קצר הופיע כמגן האמנים בפרשת
יעל ישי, זכה שוב
להצגת סכסוך אמנים, בה
הוא מופיע הפעם בתפקיד
המוסד המנצל. המדובר הוא
בשחקנית־הזמרת שירה מ*
כנישתי. שרה הוזעקה להצגת
זלמן יש לו משקפיים
יומיים לפני הצגת הבכורה.
היא לא הספיקה לחתום על
חוזה לתנאי הופעה׳ אולם
כעבור 18 הצגות התברר לה
כי מה שהתיאטרון מציע לה
אינו מזדהה עם דרישותיה.
היא דרשה 15ל״י להופעה,
ואילו התיאטרון הציע לשלם
לה רק 10ל״י, גם לערב
בו היא מופיעה פעמיים.
שרה מכחישה שדרשה
100ל״י לערב, טוענת
שפרשה מהתיאטרון רק מפני
שלא שילמו לה את החוב
המגיע לה, ולא משום סיבה אישית או
מקצועית זמרת יותר מאושרת היתה
חנה אחרוני, שמאז חזרה לארץ היא׳
נחה. בינתיים מסרה חנה כי בכסף שצברה
בהופעותיה בחוץ־לארץ היא מתכוננת לרכוש
דירה חדשה להוריה. חנה הביאה עמה
גם מספר תקליטים חדישים שהקליטה בצרפת
ושנמכרו ברבבות. היא שרה בהם בצרפתית
ואף שירי פלמנגו ספרדיים.

מלא מטייל?

שורת ידיעות משמחות הגיעה השבוע מישראלים
הנמצאים בניכר. הזמרת הישראלית
יפה ירקוני הופיעה בעצרת המונית, שנערכה
בארמון שאיו בפאריז, לכבוד מדינת
ישראל. ישראלים ששמעו את יפה שרה
בהזדמנות זאת את באב אל 1ואד׳ טוענים
כי היא הצליחה להוזיל דמעות מכל הנוכחים•
אולם אחרי הופעתה התאכזבה יפה
קשה, כאשר איש מאנשי השגרירות הישראלית
לא בא לקבל את פניה. כדי להשכיח
את כעסה הלכה יפה לקברם מאדם פאטאשו
במונמרטר, ובחברה מצומצמת פיזמה כמה
פיזמונים בעברית. להפתעתה החל רוב
הקהל מצטרף אליה בשירה. התברר שרובם
היו ישראלים או יהודים מקרה
מסוג אחר אירע לרקדנית כרמלה נולד
כ רג, המופיעה לאחרונה בציריך שבשח־יץ.
בעת שערכה טיול בחוצות העיר חיפשה
כרמלה צלם שיצלמה. להפתעתה נוכחה
שבציריך אין כלל צלמי רחוב. כאשר ניסתה
לברר מדוע מותר בציריך לצלם רק
בסטודיו, התברר כי. לפני חדשים מספר
עוד היו צלמי רחוב בעיר. אולם יום אחד
צילם צלם כזה מנהל חברה מסחרית ידועה,
שטייל בלוזית מזכירתו, ושלח את התמונה
לאשת המנהל. תושבי העיר ערכו משאל-
עם והחליטו לאסור את הצילום ברחוב.
משאל־עם אחר, שנערך בציריך, החליט
להתיר את פתיחת מועדוני הלילה רק עד
שעה 12 בלילה מנהל תיאטרון זירה
אברהם (״פשנל הגדול״) דשא, העורך
גם הוא מסע באירופה עם קבוצת ישראלים
המתעתדת להגיע למשחקי־הגמר של גביע
העולם בכדורגל בשטוקהולם, התאכזב גם
הוא. בעת שרצו לערוך ביקור במוסד
פאריזאי, שכל עובדותיו הן יהודיות, מצאו
אותו סגור. היחידה שנותרה בבית היתה
המנהלת, שמסרה להם :״כל העובדות נסעו
לישראל לחג העשור ידיעות משמחות
הגיעו גם מרפי נלסון מאילת. הודיע
רפי :״קיבלתי מספר ירוק לגמל. אני מסדר
בו בטן מזכוכית, כדי שהתיירים יוכלו
לראות איך הוא מעלה גירה. את הגמל
קיבלתי כפיצויים מקיבוץ יטבתה, אחרי
שמכונית הקיבוץ דפקה את הביואיק 1938
שלי. הגמל אוכל רק סנדביצ׳ים מהשק״ם״
הכושית המפורסמת ביותר בישראל,
חברת להקת ברזיליאנה לשעבר אלדה דה
פילכה שהתאהבה בישראלי אריק פארק
ר, חזרה לישראל. היא מוסיפה להתפרנס
ממקצועה כרקדנית, מופיעה במועדון הלילה
התל־אביבי חינגא באר.

סתת ה*€ון

חטטן
ס־סי
11ק דיסקתס
לי ענ ר אל
ונעו

גק ה! יודעות איך
״אוי וזנשבנז פוררתי יכנלנז ללנזנר נזפננני נזגבינ־ננז האלה,״ כהב\ז
תסנראת נגרית אלרר תרתת־גר, פוצירתת א ת נזנלרנת חיית\ פול פותי
תאחינת אביגיל ננ\ 1יר\ נ א\ לאנררת, נזבננזדננו תרנר פול ״תכתבית
ל בפתנני ת אתריקאיית. אני, התבירת את רנתי תאן נפובת בפת
נתפו נהנתפו התתב\ ת ת תהרפלה, יכנלה להפיר פואי\ לה תת ללתנר
תהאתינת, בי את להיבך. פל בל בנית, הנה בתה רנגתאנת ת תנך
תרנריהן פול אביגיל נ א\ ;

מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מביו
המשתתפים בשליחת חומר לעמוד זה יזנה מדי
שבוע בשבוע בפרס של 10 לירות. הזוכה בפרס
השבוע היא הקוראה נורית אלדד, רמת־נן.

בני נשא אשה בינואר. כעבור חמישה
חודשים ילדה לו בת בריאה ומפותחת,
ששקלה שלושה קילו. היא אמרה שהתינוק
נולד לפני הזמן. אמרי נא לי, האם
יכול להיות שתינוק כה גדול ייח־לד
כל כך לפני הזמן.

שומרי המאהל של המחלקה נמצאו מנמנמים בשקי־השינה שלהם.

כ! 3ה ^ 1 / 0 1מפקד המחלקה הטיל עליהם לשמור עם חגור קרב וקובע פלדה.
העיר גיל :״כדי שיוכלו להרהר בכובד ראש במעשיהם.״ (יורם יום טוב, צה׳׳ל
המנהל נתן הוראות לכתבניתו החדשה .״ישנן שתי מלים אשר אינני רוצה שתשתמשי
בהן במשרד הזר״״ אמר .״אחת היא טינופת והשניה היא יופי.״ ד,כתבנית:
״מה הן שתי המלים?״ (דבורה שוורץ, תל־אביב בסרט שהציגו בשבוע שעבר
נראה צנחן יורד, קובר את מצנחו בשלג ומסתלק. עדנה :״למה הוא קובר את
המצנח?״ אורי :״כדי שלא יגלו אותו.״ עדנה ״ואיך יחזור?״ (גרשוני חרמשי, חצרים).

קעות לעולם צודקת
אריק לביא, אחד משלושת המיותרים.
(למרחב)

אורי שיקה, חיפה
דו רה מי בכלל צריך אותם?
בפויה התיאטרון בו יוכל קהל המבקרים
מבתי כלא שונים בארץ( .חרות)
ד. ש ,.צה״ל
משחקים ואסורים.
להוריה בית חרושת גדול מצמר גפן.
(מודעת שידון בידיעות אחרונות)
מרדכי דן, תל־אביב
לא מבוטח נגד אהבה בוערת.
הריפובליקה הערבית המאוהבת( .הבוקר)
שלום מון, חולון
כל חיבוק — מוות בטוח.

היא נשואה, אם וסבתא. הוא קורא
לה אמא׳לה והיא קוראת לו אהוב לבי.
את חושבת שזה בסדר?

* * מצירי, זה
איכפת לך?

* * התינוק בא כזמן ; החתונה
היא שאיחרה.

גבר שהוא 12 שנה מבוגר ממני מבקש
את ידי, אבל שיחותיו תמיד חוזרות
לשאלה כמה כסף יש לי. ידידי
הזהירו אותי שהוא סתם רמאי. אם
דבר זה נכון, מדוע נשבע הוא שהוא
מוכן לנשק את האדמה שאני צועדת
עליהל

מה עושים לגבר שהינו נשוי מזה
33 שנים ועדיין אינו יכול להימנע
מלהתעסק עם נשים אחרות?

חמש>ר>>ם
כארץ של חופש ואור
נתפס רוצח נאור.
״אני פפיכופאט!״
הוא הצהיר כמשפט -
והוצא חיש מהר אל הדור.

* * הורגים אותו.

* * הוא כוודאי חושכ שיש
כה אוצרות נפט.

זה כבר שנתיים שאני הולך עם בחורה,
ולא הצלחתי להוציא ממנה ״כן״.

לוי אברהם, ראשון־לציון

זה זמן רב שאני מבלה עם אחד
החוקים המבוקשים ביותר בעיר. אמש
הוא אמר :״אני חושב שאנחנו צריכים
כבר להתחתן או משהו.״ יש לך עצה?

* * לאיזה משתי השאלות?

מעשה בקצב מעקיר
שפשט בכר עורות למככיר.
התכלכל רגע קט -
את עורו הוא פשט
ופש סרחונו אז כעיר.

* * דק זאת: תגידי לו
שאתם צריכים להתחתן -
או שום דכר לא.

מכרה שלי אספה לביתה בחור יתום,
כאשר היה בן .19 כיום הוא בן 30
והיא בת .60 הוא לא התחתן ואילו

ע. נאווי, מעברת נחלת־יהודה

הערות-עיול״נז
כיצד אפשר להגדיר את המאורעות האחרונים בצרפת

כמילה צרפתית אחת: מרד.

אחרי שהסובייטים הסכימו להצעה אמריקאית, שבאה כתגובה על הצעה סובייטית,
אשר היא עצמה היתד, תשובה להצעה אמריקאית על הגבלת ניסויים האטומיים, מציע
עתה הנשיא אייזנהאור לערוך ועידהטכנית

. .דבל~העניין.הופד יותר ויותר לטפניקומדיה.

תמנע הפכה סדוםשניה

אחרי שאלוהים המטיר עליה בית ־ א ש וחומצת גפרית .

צברינו
ח מו די ם
ו עו ק צני ם
1-אשר ראה עומר את מכונית הלחם
^ מגיעה למשק, שאל את אתי :״נכון
שכאשר האוטו של הלחם בא אנחנו כיסופים אומרים שלום על־לחם?״

ז^ו ^ל

״אתא — גגדגם אשגזי...
הגישה ...שוב ...גפירטט פיט!״

*188 לוש ילדות מכיתה א׳ משחקות
^ :חתונה • האחת היא הכלה, השניה
לבושה כחתן והשלישית ממל־אה
את תפקיד הרב. לאחר תפילה
רבת־מלמולים קוראת ה״רב״ בחגיגיות:
״ברוך אתה ה׳ אלוהנו, בורא פרי
גבעת בתר
החתונה*

מי ראתה את יענקלה מוציא את
| <4הסולמות מדפנות המאן. פנתה אל
אביה ושאלה בחצי־בכי :״אבא, למה גבים יענקלה קורע את האוטו?״

־ ארב ע קו שיו ת
מדוע אוהכים אנשים לחיות
בעבר?
מפני שהוצאות המחיה אז היו
נמוכות משל היום.

יותר

״מוכי החוקרים יצאו לחקור
כפרשה״ כותכים העתונים.
ומה עושים החוקרים הגרועים?

מהו הרגל?
צעיר בעל גינונים, העומד באוטובוס
ריק( .נחום לוי, גבעתיים)

מתי מותר לאשה לירוק בפני
בעלה?
כששפמו בוער( .אברהם אלמקיס, ביתי
אלפא)

ס1לנ1ע
סרטים
רו־ה והאוגס ה מכו״
נערת היום

(חלוטים,

תל־אביב;
אי טליה)
היא מלודרמה, אשר קרוב לודאי שלא
היתד, מועלית על הבד הישראלי לולא
הופיעה בה בתפקיד ראשי חיה הררית,
הישראלית הראשונה שזכתה לתפקיד ראשי
בסרט זר.
זהו סרט בינוני בדרגה שלישית, המספר
בסממנים נדושים עלילה נדושה. וירנה
ליזי היא נערת־זוהר, החושבת להתקדם
בסולם ההצלחה בעזרת ביום אונס על־ידי
לא פחות מאשר שלושה גברים. מקרה
כזה, אשר בעתונות הישראלית היה זוכה
לכרוניקה של כמה שורות, זוכה משום מה
בעתונות האיטלקית לפירסומת רבתי.
וירנה הופכת נערת היום, דוגמנית מצלחה׳
נבחרת למלכת העתונות האיטלקית.
אפילו לפרנצ׳סקו מזלי לא היה ברור מי
אשם בעובדה זו יותר — העתונות הצהובה
או הנערה המושחתת. הוא אומר דברים
בגנות שתיהן, אולם גם למשטרה האיטלקית
אין מזל אצל מזלי. אחרי שהמשטרה מוצאת
שלושה גברים שכל ההוכחות מצביעות
כי הם אונסיה של הדוגמנית והמלכה היפה
והזוהרת, אונסת המשטרה את האנוסה לזהות
את אונסיה.
סטנדרד בינלאומי. היחידה המרוחה
מכל התסבוכת היא חיה הררית• מכיון
שבעלה (סרג׳ רגיאני) חשוד באונס, מוטל
עליה התפקיד של הוכחת צדקתו. חיה
מופיעה בסרט כניגוד מוחלט לנערת־הזוהר

בלאק במקום אייב וויט היא משנה את
התנהגותה והבעת פניה; הפסיכיאטר (לי.
ג׳י. קוב) ,המאמין שהוא מגלה קליינטית
יחידו, סגולה; או יצרני הסרט, שהחליטו
לבנות על שלד עלילה רעוע זה יצירה
קולנועית.
בסופו של דבר, כשד,פסיכיאטר מגלה אף
אישיות שלישית בגברת וייט, ומפעיל את
שלוש דמויותיה כאילו בלחיצת כפתור פשוטה׳
עלול הצופה, שטכניקה אנושית מעין
זו אינה בתחום השגותיו, להכליל גם את
עצמו בשורת המקרים הקליניים.
הכוכב החדש. ננלי ג׳ונסון, התסריטאי־המפיק־הבמאי,
מתאמץ מאד לשכנע את הצופה
כי סיפור העלילה הוא מקרה שאירע
באמת. מאחר שג׳ונסון יכול להיעזר בספר
שחיברו שני פסיכיאטרים על אותו נושא,
קשה להתווכח עמו. אולם אפילו אם האישיות
המשולשת היתד, וחיתה, ברור שמה שמראה
הסרט אינו מה שאירע לה.
ג׳ון וודוורט, שתפקידה בסרט זה היה
תפקידה הקולנועי הראשון, זכתה עבור משחקה
זה בפרס האוסקר. היא היתד, ראויה
לו ללא שום ספק• ולא דווקא בגלל גילום
שלוש דמויות שונות זו מזו בסרט אחד,
בכשרון ובחן. אלא מפני שהצליחה, במשחקה
היא בלבד, ליצור מאפס, סרט שכדאי
לראותו.

שדיד מימי הי טדר
השחקנים יצחק שילה ונחמה
הנדל

נבחרו כגיבורים הראשיים בסרטו
החדש של לארי פריש, עמוד
האש. לארי עומד להתחיל
בהסרטה בתחילת החודש הבא
חלום בלבן,
הסרט האוסטרי המוצג בקולנוע
פאר בתל־אביב, הוא
הסרט הראשון המוקרן בישראל׳
שד,וסרט תחת שלטונו
של היטלר. הסרט, העוסק
בנושא תמים כמו החלקה
על קרח, נוצר באוסטריה
לפני כ־ 16 שנים
ייקרא מעתה קולנוע פאריס

ויוצגו בו רק סרטים צרפתיים.
כדי למשוך קהל לאולם
הקטן, השוכן מול מלון
דן, מבטיחים הבעלים
להכניס חידוש בהצגות, לערוך
הופעת אמן לפני כל
הצגת סרט החוזה

שחתמה היה הררית

בלי איפור, טל רמה

— ללא איפור, במעיל בלוי ופשוט, ובצילומים
המדגישים את פשטותה.
למרות שקולה אינו אלא קול כפילה
איטלקית, מצליחה היא לשכנע את נערת
היום בהסברים רגשניים ובעיניים חודרות,
להודות בביום האונס. אולם יותר מזאת,
מצליחה היא לשכנע את הצופה הישראלי
כי על אף. הופעת־בכורה בסרט ירוד׳ הרי
אם אינה עולה עדיין לדרגת כוכבת, אין
חיה נופלת מהסטנדרד המקובל של שחקניות
קולנוע בעולם.

יש מאין
שלוש דמויות של חווה

(מוגרבי,

תל־אביב; ארצות־הברית) מתימר להציג בפני
הצופה מקרה קליני נדיר במדע הפסיכיאטרית,
מקרה של אשר, רגילה ממדינת ג׳ורג׳יה
בארצות־הברית, שנתגלתה כבעלת אישיות
אחת יותר מאשר היתר, לד׳׳ר ג׳קיל. זוהי
הגברת אייב וייט, אשתו של נהג בחברת
טלביזיה, עקרת־בית אפורה ואם לילדה, שבעלה
מגלה כי היא מנהלת חיים כפולים כאשד,
קלת־דעת והוללת, פזרנית ומטורפת. למרבית
האסון, אין הבעל מגיב כשם שמגיבים
בעלים אחרים במקרים דומים, אלא פונה
לעזרתו של פסיכיאטר.
מאותו רגע ואילך אין הצופה יכול להחלים
מי יותר מטורף ממי: האשד״ (ג׳ון
וודוורט) ,אשר ברגע שקוראים לה אייב
העולם הזה 1078

עםנ 5יכיכ 1רידייקו

יומן ה חד שו ת

קולנוע ״כינרת״ כתל־אביב
החליף בעלים. שמו

שחקניות הררי וליזי ב,,נערת

זדו דדו*

עם חברת מטרו לתקופה של
4שנים, מקנה לה זכות חד־פעמית
להופיע בשנה הבאה
בסרט שלא מתוצרת מטרו.
הכוונה לסרט היוגוסלבי אודות
חנה סנש, בו עומדת
חיה להופיע בתפקיד הראשי
ידיעות שפורהיום״!
סמו
בעתונות האמריק!
אית,
ושעד כה לא אושרו
בישראל, מספרות לנו שכאילו מרלין דיט־ריך
עומדת לבקר בחודש יוני בישראל
ותופיע כאן במספר הופעות זוג
אנשי הקולנוע הצרפתיים מרטין
קרול וכריסטיאן ז׳אק הודיעו על גירושיהם
הקרובים.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• לילות קכיריה (צפו!׳ תל-אביב)

— ג׳ולייטה מסינה, בתפקיד היצאנית העלובה
החולמת על אושר ואהבה׳ ביצירת מופת של
פרדריקו פיליני. נוגע ללב.

תשבץ הו1ונ! 0הוה 1078
מאוזן . 1 ,בארמית׳
אריכא ;
.4מלחין ; .10
מחלקה :
מפקד
.11 עמוד נוזלים;
. 13 מדגסקר, ל משל;
.14 שוטה;
. 15 יישוב־ספר ב צפון

קשה ; .19 אופ ייני
לחורף; .20
שר חוץ; .22 מזהיר;
.25 כן, ב ספרדית;׳
.26ח ריש;
.27 שבור;
.30 מוצב שמי רה
; .32 לשוה ס ;
.33 גיל החופה ;
.34 מערי פלש תים
; .36 תעודת
חופשה ; .37 סבון׳
תמרוקים; .39 ראוי לשבח; .41ה ממונה
על הכנסות המדינה; .42 החי
במים ; .44 מפרץ חוף סקנדינבי ; .46
בין פסח לשבועות ; .48 היום המפסיק
בעומר ; .50 מאתיים ועשר; .51 פקיד־כתבן;
.53 גיא; .55 אויב; .57 לא
מהר ; .58 קבוצת אנשים ; .59 עמדה
מבוצרת; .60 תושב דלהי.
מאונך . 1 :בעל נכסים; .2גבוה;
.3אסיפה; .5בלתי מבושל; .6מקום
מגורים ; .7בדלת ; .8חזקה שבגיל ;
.9יישוב באזור באר־שבע; . 12 אחד

השבטים; .15 מראה המים בים. 16 :
שר 18 תנור בישול ; .21 קלף טוב
באמת ; .23 חיטה ; .24 סוף ; .26 תכונה
של השלג ; .28 הבעת כאב ; .29
קצין צד,״ל ; .31 יופי ; .32 קלע ; .35
משקה האנגלים .37 :נעל חורפית ;
.38 מצוחצח ; .40 שני עמודים ; .41
מיניסטר ; .43 מלת הכללה ; .45 אר גון
נשים ; <46 חשכה ; .47 מדור ב־העולם
הזה ; .49 מפורסם מן ההגדה
וממחירו ; .52 קרב ; .54 אוניברסיטה
אמריקאית ; .56 מלת הגבלה ; .58 כלי.

• בית התה של ירח אוגוסט
(אסתר, תל־אביב) — בני אוקינאווה הכבושה
כובשים את כובשיהם האמריקאיים. גלן פורד,
מרלון ברנדו. לא מגיע לרמת ההצגה ב־הבימה,
אבל בכל זאת נשאר משעשע.

• הדו קרב

הגורלי ( ציון, ירושלים)

— הנבלים באים על ענשם, הטובים נשארים
בחיים׳ והנבלים הטובים נהנים מן ההפקר
במערבון עשוי למופת. קירק דוגלס ברט
לאנקסטר.

• הפאריסאית

(מגדלור,

תל־אביב)

— מציגה בריג׳יט בארדו מה גורם למשברים
בממשלות צרפת, בסרט הגורם משברים
לגברים.

למבוגרים 1

קורס מזורז

| גפתה ביוני |

בימים אלה נערכות ההכנות האחרונות להרכבת
ועדת השופטים, אשר תחליט מי מבנות ישראל
ראויה לכתר ״מלכת המים ״1958 כועדה זו
ישבו אנשי־ציבור ידועים, אשר יראיינו כל
מועמדת ומועמדת. הזוכה ככתר המלכות תישלח

על־ידי ״העולם הזה״ למסע מקיף לאורך חופי
הים התיכון. כמו כן, תזכה המלכה וסגניותיה
לשפע מתנות יקרות־־ערך. המועמדות צריכות
למלא טופס המתפרסם כעמוד זה. אם אין להן
תמונה מתאימה תדאג הנהלת התחרות לצלמן.

שאלון מו ע מ דו ת
את השאלון הזה זכאית למלא המועמדת
עצמה, וכן כל אדם אחר המעתיין להמליץ
על מועמדת, המתאימה לדעתו לתחרות.

השם— :

מצב משפחתי :

הכתובת המלאה- :
שנת הלידה :
מקום הלידה - :
שנת העליה:
נוכה:

צבע שיעד :

צבע עיניים — :
השכלה קודמת:
ידיעת שפות— :
ספורט

(לציין איזה

מקצוע או שטח לימודים:

מקום העבודה או הלימודים :

האם המועמדת היזזה או הנה חברה
בתנופת־נופר, תנועת קיבוצית, ארגון
ספורט, קהקהאמנותית או כל אגוד אחרד

פרט איזה ומתי

הוכבויות :

אס אחד הפריטים אינו חל יעל המועמדת,
אל תמלא אותו• יש לצרף לשאלון זה
את תולדות החיים של המועמדת, עד
כמה שהן ידועות לממלא שאלון זה.

! נא לשלוח את השאלון הממולא
בצירוף החומר למערכת העולם
; הזה, ת .ד , 156 .תל־אביב ולציין
:על המעטפה, מלכת המים .1958״

נא להדביק את תמונת המועמדת כאן.

היא בהחלט על הגובה 172 .ס״מ למען

1ז הדיוק. היא בת 17 ועובדת כפקידה ב־
׳ 111
חברה תל־אביבית. אולם את זמנה החופשי היא מקדישה דווקא

למוסיקה ולמישחק. כי זיווה, בעלת השיער החום הבהיר, מקווה
שלא תישאר זמן רב פקידה, אלא תצליח לחדור לאחד
משטחי הבידור המוסיקליים בארץ, כקאריירת־החיים שלה לעתיד.