גליון 1079 מתאריך 4 ביוני 1958

ניצר תסולק הנוות הקצירם
שהשחלטת על המשסוח
נססותושל יחזקאל סהר?

וגי גודש?
מי יעלה1
מח חוסל?
מת חוקן1
11111111111|| 11 וי

מכתבים

העורר הראשי:
אורי אבנרי

המושל והנימשל

ראש המערכת.
שרום כהו
עורך משנה:
דור איוזו
עורן כיתוב:
ריילבי קשת

עורך תבנית:
אוזרוו 8וור
צלם המערכת:
אריח קרו

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .סטן לסברקים :״עולתפרס״.
הסוציא לאור: העולם הזח בע׳־מ.
דפוס משח שהם׳בע׳׳ם, ת״א, סל.62239 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודפיוז.

חברי המערכת:
מנשה בר־רייז, שייע בלור, לילי גלילי,
דויד הורוביץ, רוחי ורד, אברהם הרמוז,
ווטאללה מנצור, אלכם מסים, אביבה סמו,
עמום קינו, שלמה קרו.

העתוןהנ?ז ד א

במדינה

מאז החליט העולם הזה לפני שלוש
שנים להעניק את התואר ״איש מופת״
לאנשים שעשו מעשים נועזים ויפים ״מעל
לצון התפקיד ומעבר לקריאת החובר׳״׳
.זכו למעלה מחצי תריסר גברים ונשים
לתואר זה — איש שהציל מטוס תוך סיכון
חייו, אשד, שהקדישה את כל חייה
לעזרת עיוורים אומללים, דייג ערבי שסיכן
את חייו כדי להציל טובעים ממוות בטוח.
השבוע, זו הפעם הראשונה, מעניק העולם
הזה את התואר לשני אנשים אחרי מותם
— אחד מהם קצין קנדי נוצרי, השני שוטר
עברי וראה עמודים 7־ .)5התואר לא יחזיר
לאודרי פלינט את הבעל, ולא למשפחת
אלעושרי את הבן. אולם הוא יעזור לשכנע
אותם כי הציבור הישראלי לא יעבור באדישות
לסדר היום, על מעשים המגלמים
את פיסגת האצילות האנושית.

בין המדינאים האירופיים, שהיתר, לי
הזכות לשוחח עמם באירופה, היה חבר של
אחת הממשלות האירופיות, שהתרשם מאד
מן הרעיון השמי, עליו שוחחנו ארוכות.
לפני חודש הופיע אצלי עתונאי גרמני
נוצרי, שהביא עמו המלצה ממדינאי זה.
שמחתי לקבל את פניו, הרציתי לו על הבעיות
העקרוניות העומדות בפני המדינה
ולקחתיו לבלות ערב במועדון התיאטרון
>שם נדהם מן התוכנית האנטי־דתית של
הרביעיה, שאיש לא היה מעיז להציג כמותה
באירופה).
למחרת היום הוזמן האיש למשרד־החוץ,
והוזהר שם על־ידי הדוברים הרשמיים של
המדינה לבל יתרועע עמי. הוסבר לו כי
אני שמאלי קיצוני, סוכן של ערבים, פור־נוגראף
ודמות אפלה.
העתונאי הופתע מאד. קשה היה לו להאמין
כי אותו מדינאי אירופי שקול ושמרני
ישלח אותו לאיש שכזה. עוד יותר
קשה היה לו להבין כיצד רשאים דוברים
רשמיים של ממשלה להשמיץ באוזני עתו־נאי
זר את אחד מאזרחיה. הוא החליט
לבדוק מדוע מגוייסים פקידים כה בכירים
למלחמה נגדנו.
הוא עשה זאת כעתוגאי: נכנס׳לשיחות
עם אנשים ברחוב, שאל פרופסור של
האוניברסיטה העברית ואיש כמורה נוצרי
גבוה. תוך כדי כך נודעו לו בפעם הראשונה
פרטים על פרשת תבור, על הפצצות
וההתנפלות על שלום כהן ועלי.
נודע לו גם כי רוב האנשים ברחוב ובחיים
המדיניים מתיחסים אל עורכי העזלם הזה
לא כאל עוכרי ישראל, פורנוגראפים וסוכנים
זרים, אלא דודקא כאל אנשים המעיזים
לקום ולהגיד את האמת, גם כשאינה נעימה
לשלטון.
התוצאה של חקירה זו היא המאמר הגדול
בשבועון החשוב זר שפיגל, שחלקים
ממנו צוטטו במדור זה בשבוע שעבר. כשהגיע
הגליון לארץ, השתררה תדהמה באותו
אגף של משרד־החוץ. כשנזדמן לשם
הכתב, ד,ומטר עליו מטר שני של השמצות.
אולם הפקידים שכחו. כי אמרו לו, בפעם
הראשונה׳ שאני קומוניסט וסוכן־ערבים.
הפעם אמרו שאני ״נבל״ ,איש־אצ״ל שתמך
במחוללי זוועת דיר־יאסין, המעז ברוב
חוצפתו להכתים את שמם של ראשי מפא״י,
שנשאו תמיד את הנשק הטהור.
כשעזב העתונאי את הארץ, שוכנע ל

ביותר

חלוטין׳
כי העולם הזה נחשב בעיני השלטון
ליריבו הרעיוני הגדול ביותר, וכי אנחנו
כוח עולה במדינה. על כך אני חייב תודה
אישית לדוברי משרד־החוץ. אם אינם מצטיינים
בעודף הגינות ותבונה, אין להחזיק
זאת נגדם. הם מזכירים לי את אותו פסוק
בפאוסט המדבר 1ע ל ״הכוח הרוצה תמיד
את הרע, והיוצר תמיד את הטוב.״
אולם׳ למען השם, שמא נסכים בינינו
כולנו שלא להוציא את הכביסה המלוכלכת
שלנו לרחוב העולמי?
אחרי הכל, פקידי משרך־החוץ הישראלי
מקבלים את משכורתם מידי הציבור, למטרה
אחרת לגמרי מאשר להשמיץ אזרחים,
חוגים ומפלגות במדינה, ואפילו לרומם את
מפלגת השלטון וראשיה.
אם לא יחרגו ממסגרת תפקידם המקובל,
יעשו רושם טוב הרבה יותר על עתונאי־החוץ.

השבועון
האוסטרי החשוב הויטה (״היום״)
פירסם בשבוע שעבר מאמר על עתידה של
היהדות, שכלל את הקטע הבא:
״בגליון חג הפסח של העולם הזה, גדול
השבועונים בישראל, נשאלה בכל גילוי־הלב
השאלה :״מה זה יהודים?״ אורי אבנרי,
עורך השבועון, היה שייך לחוג ה״כנע־נים״׳
הצברים המשייכים את עצמם לעברים
הקדומים. חוג זד, שוב אינו קיים, אולם
רעיונותיו הפכו כמעט לנחלת־הכלל בדור
הצעיר. אורי אבנרי אמר במאמר זד, ללא
היסוס: היהודים אינם לא גזע ולא אומה,
אלא עדה דתית, ואילו הישראלים הם לאום,
הדוגל במדינת ישראל.״

קראתי בעני! את מאמר הנדו: ס.או.ס.
והעולם הזה דר ) 10 אולם ידבר אהד איני
מסבים עם העורר. זה ביחס לדעתו על
ספ״ם. הוא הנדירה במפלנה ששברה את
רוחם של הערבים בשנים ארוכות של
צביעות. האמת שונה לחלוטין. אם יש
מפלגה הדואגת לערבים ולמצבם הרי וו
מפ״ם. היא שאירגנה את הנוער הערבי
לעבודה בקיבוצים ולימדה אותו מהי קידמה,
היא הלוחמת מאז ומתמיד נגד הממשל
הצבאי ולהטבת תנאיו של הפועל הערבי.
ומכאן, איפה הצביעות?
ג. אהרוני, וזל־אביב
לדעתי היה מאמר זה ניתוה יעיל לבעיה
אשר הטרידה את מנ היני המרינה.
סבורני כמוכם, שהממשל הצבאי הנו הגורם
לכד ׳סבני המיעוט הערבי מצטרפים
למק״י. בביקורי בכפר ט״ב ה שוחחתי עם
כמה משכילים צעירים, אשר גילו בפני
את התמרמרותם וזעמם מהגבלות הממשל
הצבאי. הם גילו מה דוחה אותם ל היו ת
קומוניסטים: הממשל הצבאי, האבטלה, ההפליה
במשרדי הממשלה, אדמתם שנלקחה
מהם. אנו מצפים לכתבות מצדכם על נוש־אים
אלה.
חלד חפי, לוד
כימי פש׳פט צריפין הכריז מנחם בגין,
כי חרותי וחבריו אינם עצורים אלא חטופים
וכי הוא יוזז מקלט לכל מי מהם
שיברח מכלאו, מאחר שלבית־די: צבאי,
לדעתו, אסור לשפוט אזרחים. זהו החוק
העליון של הדמוקרטיה. עתה נשפטו ערביי
אום אל-פחם, אה הם אזרחים, בפני
ביודדין צבאי, ומר בגין שותק. האם הוא
מובן להכריז נם הפעם שיתן מקלט לבל
אחד מעצורים אלה שימלט מכלאו?
ש. מינצר, תל־אביב
השתתפו בה
הפגישה היתה סודית.
פקיד בביר של הממשלה וחבר מערכת שבועון
מסוים. הפקיד פתח ב דיוני ם :״אנו.
זקוקים לעזרתכם. יש מזימה לבטל את
תופעת השחיתות לפני הבחירות הבאות,
בדי לרכוש בוחרים למפא״י. אתה בעצמר
יודע } י אינטרסים כלכליים חשובים מאוד
קשורים בקיום השחיתות. מאות אנשים
התעשרו הורות לה. מנגנוני ם שלימים סבו־ססים
עליה״.
איש השבועון המסוים שאל במה יוכל
לעזור .״פשוט מאד,״ הסביר הפקיד ,״עליכם
לתת כיסוי טלא לתופעה. עליכם לתאר
באופן סנסציוני תופעות שחיתות ואפילו
להסביר את הרקע. מאחר שאינכם גוה
פוליטי, הרי שלא תשנו את המצב הקיים.
לעומת זאת ישמשו כתבות אלה חיפוי על
השלטון הקיים, ועל הקו המדיני הקיים.״
״בסדר ״,אמר איש השבועון המפויס.
״אולם תמורת זאת אנו רוצים שרות מקביל.
עליכם להשמיץ אי שית את מערכת שבועוננו,
להגיש משפטים, לפצח כמה ראשים, להשליך
עלינו פצצות ולארגן חטיפות של עוב־דינו.״
השניים לחצו ידיים והלכו איש
לדרכו לבצע את ההסכם.
עד כאן החלק ההומוריסטי של מכתבי.
אין קושי בהמשכתו, בי הטופס המקורי
מונח לפני. אבל אני מתאר לעצמי מהו
יחסכם לאדם החושב ברצינות ברוח זו.
אני לכשעצמי איני שייר לסוג אנשים זה.
למרות שאינני מסכים כלל לבסיס הפוליטי
שלכם ולהשקפת עולמכם, הרי כאדם וכיהודי
אני מתגאה פעמים רבות באומץ חלב האזרחי
שלכם.
דוקא משום בד ברצוני להביע את מחאתי
נגד המאמר ס.או.ם. זכותכם היא לשלול
את דעותיה של מק״י. אולם בנקודה־ שאתם
מסכימים עטה, בצורר לבטל את הממשל
הצבאי ולהעניק שוויון אזרחי למיעוט הערבי,
הופך נסיונכם להעבירה לצד השני

של המתרם. למנוח ה אם באמת רצונכם ל־האבק,
לפי דרככם, למען בי טול הדיכוי
הלאומי במדינת׳ ,עליכם לעשות למען ליכוד
כל הכוחות השואפים לכר.
אליהו קומאי, יד־חנה

שיעדר דמז־רים
בימים אלה התבשרנו על הכנות לש ביתת
המורים התיכוניים. לרעתי לא יני עו
המורים להישנים נאותים אם ימשיכו בצורה
זו. בראש וראשונה עלי לציין את
חוסר הסולידריות השורר בקרב הסורים.
מורים רבים בארץ שבתו ביום השביתה
רק עם תום השיעור הרביעי, כדי לצאת
ירי חובה. ביתד עם זאת איני טביז מדוע
חושבים המורים לרכוש את זכויותיהם על
השבוז התלמידים המושבתים. חושבני שטוב
יעשו המורים, אם ינסו להניע להי שגים
סוציאל״ם בדרכים חינוכיו ת יותר.

ש. ציון, באר־שבע
לאחרונה נתקלתי בתופעה חינוכית, שאינני
יודע אם לצחוק או לבכות עליה.
כידוע מתחילה בקרוב חופשת הלימודים
הארוכה. בתקופה זו טבלים רוב תלמידי
בתי-הספר חלק מזמנם הפנוי בקיטנות, ב חוד
תלמידי הכיתות הנמוכות. והנה בשנה
האחרונה תופיעו מודעות ברחובות על ה-
קיטנות שתיפתחנה תקיץ, ובהז כל מיני
להטוטים אשר בעזרתם מנסים טנהלי הקי-
טנות למשוך לקוחות. מפרסמים שטות של
שחקני כדורנל מפורסמים, שכביכול ילמדו
כדורגל. במודעה אחת אה מבטיחים להביא
את אריק מחקה החיות, שילמד חיקוי
חיות. אם מצב ענינים זה ימשר, עוד
נוכל לקרוא בקרוב שליאונרר ברנשטיין
יבוא לקיטנות ללמר ניצוח על תזמורת
׳והמדען רוברט אופנהימר יתז שיעורים
בקימנה של רפאל תלפרין על תורת ה4
אטום.

נבול לכל זזפקרות. מדוע שוחקים
מוסדות החינוך, ומשרד החינוך בראשם.
על תופעות מעיז אלו?

יהושע ג־ינברג, תל-אביב

מנין הכסף?
העהוז אל־יום, היוצא בשפה הערבית
בישראל. ,פירסם כתבה בת הטיח האשמות
שונות ננדי. נאמר שם שאני פוטרתי מעבודתי
בבית־הספר האמריקאי בנצרת, יני
לל הינס ת רעיונות הרסניים בראשי התלמי דים•
אין צורר להכחיש את האשמות ה־עתוז
הזה. מה שכדאי לציין, שרוקא הופעת
עתון כמו אלייום היא המעבירה את האוויר ה
בקרב ערביי הארץ. לא רק שהיא מכבידה
על נפש הערבי, אלא גם מכבידה על הכיס.
עתו! בעל תפוצת מועטת כמוהו אינו
יכול לקיים את עצמו. נשאלת, איפוא, השאלה
מאין הוא יכול לקיים את עצמו?
זיהה חלאק, נצרת

במקום מסתננים
אולי אינכם אשמים בכד, אולם בזמן
האחרון התרבו הסיפורים על מקרי־הרצה
בעתונכם. נכו! שחלה עליה ניכרת בעקומת
מקרי־הרצח במדינה כולה, והיא מתבטאת
בעתונות בולה, אולם מכיון שאתם מקדישים
מקום רב למאורעות כאלה, מתבלטת עובדה
זו מעל נבי עתונכם במיוחד. חיי אדם
במדינה הפבו בעיני רבים זולים מאוד.
שום עונים אינו מרתיע את הרוצחים, הצצים
חדשים לבקרים. מה שעשו בשנים
הקודמות המסתננים נ>דצווז ערב עושים
כיום אזרחי המדינה עצמם, הז בתאונות-
דרכים והן במע׳ם י־רצח בגלל שטויות, הניעה
השעה ם תירתמו לחקירה יסודי ת בפרשיה
זו, תחשיפו את מקורותיה ותחלו במלחמה
דן בילצקי, זזיפת
נגדה•

אני, לראי וכל השאי
מזה זמן רב שלא הופיעה בעתונכם
רשימה מהסונ ״אני ריקה וראי״ (העורב
הוה 8ד .) 10 לידיעתכם, בדאי שתרבו בכת.,בור,
על אישיים פופולריים. זה גם נותן
גווז אחר לגמרי לצורה הכללית של העתוז.
הנד, מנחם, תל־אביב

3׳ ו ר 3׳
^ ל עו ש רי

מסיפורה של ריקד, זראי מתברר, שהיא
לא רק זמרת בעלת קול ערב וצורה די
משכנעת, אלא ׳ם היא ניחונ ה גם בחוש הו מור
מפולפל. כדאי רק שתהליך את שמר
הפרטי ל״ם ם עברי יותר.
בנימיו כהן, תל־אביב
לפפריקה זראי׳ למשל.

היו זמנים
תמונת הם.מ. עם האקדח בטקלתת של
שנת ( 1948 העולם הזה 6ד ) 10 היא עצומה.
אבל איד הוא נראה מלפנים? הייתי נורא
סעוניינת לראות את פניו, כלומר, בתנאי׳
שיתלבש קודם. הסליחה איתכם, אבל אין
באפשרותי לכתוב את שימי, בעלי יהרוג
ק. פ״ תל־ברוך
אותי•
הסליחה נם עם הקוראה ס! פ. אולם המ.מ,
הערום טס האקדח אינו יכול להראות את
פניו, אשתו תהרוג אותו.

חידוש הנאוה הגברית

שנגגז שהגחחרר \\2־ב בשב\זז וזר־הצופים /בראגגזם פצן-
חיייהנז גזגגך
ביס־ ח־ברי־ישגו נזגבגריג! בשדה\ ,זשרימ
הכהה רשטח־ דשגף הד ה אש בדפים־ ,ובהזהזב רהגיש
נהרה דאשהה החריבו אה דייהה, הגור רבו ההפק־יר
והגובר רהבינוה הדובה (הנויף 1שר ה\ 2ה\ ההופהס.

מתקדמים מה? קודם צבריית 56׳ ועכשיו
מלכת המים ,׳58 יחי הסבם. על כל פנים,
כדאי שתבואו פעם ביבבת גם לתוך ! הזיו
בגליל המערבי, אולי כאן תמצאו מה שאתם
מחפשים.
בן־ציון פרס, קיבו ץ סער
איפה אתם מגרילים חתיכות כאלה? אני
כבר שש שנים בארץ וכמעט כל שבוע על
שפת הים, ולא עלה בעיני לראות חתיכות
ראויות לשמז בבגדי ים. אני סבור שמניע
לכם פרם או ׳מואר כבוד :״טחרשי גאות
גברי ישראל בנערותיהם.״
ם. קליף, תל־אביב

ודעולם הזה 1079

** ל גריגורי אלכסנדרוביץ׳ פוט־ידמקיך,
המאהב הגדול של הצארית
קתרינה השניה, מספרים שמצא פתרון גאוני
לבעיה כאובה. הוא קיבל על עצמו ליישב
את רוסיה הדרומית, ללא הצלחה מרובה,
בשנת 1787 נסעה הצארית דרומה, כדי
לעמוד במו עיניה על התקדמות התוכנית
הגדולה. על מנת לסבר את עיניה, ציווה
פוטיומקין לבנות עשרות כפרים מדומים
במרחק־מה מן הדרך, בה היה על הצארית
לעבור. כך שיכנע את קתרינה התמימה כי
ממלכתה כוללת מאות כפרים חדשים, שלא
היו ולא נבראו. ובאותה שעה הוסיף מושג
חדש לעשרות שפות :״כפרי פוטיומקין׳׳.

ן* וטיומקין היה רמאי ישר. הוא
רימה את הצארית, אך לא את עצמו.
לעומת זאת צמחו לו בישראל יורשים
הרבה יותר מסוכנים.

אולם ״בטחון״ זה מבוסם על שיקולים
של מם־כף בסג׳רה בימי העליה השניה.
אז, כאשר הצבא היה תורכי או בריטי,
כאשר הממשלה היתד, זרה, היה חשוב מאוד
שבין הכפרים הערביים תשכון עיירה עברית,
כבסים להגנה ובהפגנת נוכחות.
בינתיים גויסו גייסות ואולפו אלופים,
אולם המושגים בצמרת טרם נשתנו.

כושר־ההגנה של מדינת ישראל
והנגב בכללה -לא ייקבעגדור הזה במאומה על־ידי פזור
האובלוסיה. הוא ייקבע אף ורק
על־ידי גורם אחד: יכולתו של
משק ישראלי בריא להבטיח אי־תלות
מדינית ולקיים צבא משוכלל.
הסכנה הצפויה למדינה אינה צבאית־טאק-

הם גם מקור לשחיתות הכלכלית הגדולה
ביותר שהתפשטה אי־פעם בארץ זו.

ציפור-נפש זו מטילה ביצי־זהב,
וביצים אלה בבר מילאו במה ובמה
כיסים פרטיים.
מפעלי־הפיתוח המדומים אינם מוקמים
בכסף פרטי. הם מוקמים כולם בכספי הציבור
— אפילו מוסווה הדבר.
מי שמגיש תוכנית יפה למפעל־פיתוח,
מקבל מן הממשלה חינם את הקרקע, הכבישים,
המאור והמים. הוא מקבל הלוואה המכסה
את הוצאות הבניה, ו 70 מערך
המכונות והציוד. הוא מקבל גם הון חוזר
וחומרי גלם• להלכה 807 של ההשקעה.
במלים אחרות: מי שמבטיח להשקיע לירה
אחת במפעל־פיתוח, מקבל מן הממשלה

אין הם מרמים רר, את הצאר
דויד. הם מרמים נם את עצמם.

בימים האחרונים נרעשה הארץ נוכח הגילוי
כי מפעל־הפיתוח העצום בתמנע, בו
השקיעה המדינה 26 מיליון ממיטב הלירות,
ושנחשב לאחד ההישגים העיקריים של
העשור הראשון, אינו בנוי על רגלי נחושת,
אלא על כרעי תרנגולת.
הוקם מפעל גדול ונהדר. הליקויים הטכניים
יתוקנו, בעזרת כמה מיליונים נוספים.
אולם הפקת הנחושת במקום, פשוט אינה
כדאית: העפרות דלות, והמרבץ כולו קטן
מדי. אפילו יעבוד המפעל במלוא עוצמתו
המתוכננת׳ לא יחזיר לעולם את ההשקעה.
אפשר (וצריך) להאשים את האנשים ש־תיכננו
מפעל זה. אולם האמת היא שגם
הם אינם האשמים האמיתיים. הם עשו רק
את אשר עושים כל קברניטי־הכלכלה של
ישראל מזה כמה שנים. הם קיבלו מפי
השר את הפקודה: פתחו את הנגב!

יתכן בי הפיתוח אינו מפתח
את הארץ. אך אין ספק שהוא
מפתח יפה את המפתחים עצמם.

ך רוב הגמור של המפעלים האלה אין
/שום הגיון כלכלי. ההגיון היחיד שלהם
הוא הגיונו של פוטיומקין.
הנה החליט מפעל הצמיגים בחדרה —
אחד מגי רבים — להקים מפעל חדש בבאר־שבע
— כדי לתחוב את ידו לתוך צלחת־הזהב
של הפיתוח. יתחילו לייצר את הצמיג
בחדרה. יובילו אותו במחיר יקר לנגב. שם
יוסיפו לעבד אותו. אחר־כך יעמיסו אותו
שוב על משאית או קרון ויחזירו אותו
לחדרה, ומשם לתל־אביב וחיפה.

זהו טירוף כלכלי. אולם כמשק
הישראלי, זהו מעשה רגיל לגמרי
׳.בי המדינה תכסה את הנזק
בצורה הכדאית לבעליו.

הם הלכו לפתח -אם כדאי ואם
לאו, אם אפשר ואם לאו. בהנהגת
פנחס ספיר שפכו על חולות הנגב
שטפון אדיר של כסף. הוא
נעלם כשאר השטפונות המציפים
לפרקים את אפיקי־הנגב.

*ץ פעם לפעם בא פנחס פוטיומקין
!/ומכשר לנו, בקול תרועות חצוצרה,
כי הנה הוקם עוד מפעל אדיר בדימונה,
נמצא עוד משקיע נחמד לאשקלון. וכמו
קתרינה הבלתי־קדושה, כולנו אחוזי הערצה
והתפעלות נוכח מעשיו של הנסיך.
אולם האמת היא שהידיעה על הקמת
המפעל של ניתן בדימונה או של רוגוזין
באשקלון עדיין אינה אומרת דבר. השאלה
היא: האם בכלל כדאי להקים מפעלים אלה?
האם יקדמו את העצמאות הכלכלית, או
ירחיקוה? האם יכניסו דולארים או יבזבזום?

הקמת מפעל אין פירושה פיתוח.
היא יכולה להיות ההיפך הגמור :
קבורת הון בלתי-חוזר. אם מותר
לתקן פסוק תנ״בי :״אל יתהלל
קובר כמפתח.״

מי שרוצה, יכול לפתח גם את העיירה
טימבוקטו, השוכנת בלב מדבר סהרה. אין
קל מזה — דרוש רק כסף לקבורה. אפשר
להקים שם שיכונים עם מיזוג אוזיר. אפשר
להביא לשם במטוסי־ענק עפרות ברזל ופחם,
לייצר פלדה ולהחזירה במטוסים לאירופה.
הכל יהיה מצויין: תמונות יפות של
מפעל אדיר המשגשג בלב המדבר, פרנסה
סיסמה נהדרת למגבית
לאלפי כושים,
הכושית המאוחדת. הפלדה רק תעלה בערך
פי אלף ממחיר הפלדה המיוצרת בצרפת
עצמה. אך אם יש כסף, לא תהיה זו אגדה.

ן ש הטוענים כי הרעיון הזה של
פיתוח בכל מחיר — בלי תחשיב, בלי
חשבון, בלי שום אחיזה במציאות — נובע
משיקולי בטחון. וכאשר בישראל אומרים
״בטחון כולם עומדים דום ומצדיעים.

יצור בקרית־תשע הוא
אינו קיים בכלל. אולם איש לא יבדוק
זאת: מר אלף משמין בינתיים מכספי הציבור.
מר בית, אדם בעל קשרים במקום הנכון,
מקבל רשיון למפעל פיתוח. הוא מתחיל
לבנות — לאט־לאט־לאט. בינתיים מתגלגלים
בידיו כספים עצומים — של המדינה.
הוא משתמש בכסף זה — מספסר בסחורות
יקרות, או אפילו נותן הלוזאות בריבית
קצוצה של ־ 307 לשנה. יתכן כי לבסוף
ישקיע חלק מן הכספים במפעל שתוכנן —
אך עד אז כבר התעשר מהם.
מר גימל, גם הוא איש שאין לו פרוסה
שחוקה בכיס, אך שיש לו קשרים מצו-
יינים במפלגה, מקבל תוכנית־פיתוח והלואה
עצומה. עם תוכנית זו והכסף ביד הוא
טס להנאתו לפילדלפיה כדי לעניין יהודי
תמים שם, שישקיע את כספו. ברגע הנכון
ימכור מר גימל את חלקו במפעל, ברווח
גדול. אם המפעל עצמו ישגשג או יתמוטט
אחר־כך — דבר זה אינו מעניין
אותו. כי גימל הוא ספסר.

בררך רנגב
טית• צפויה סכנה ארוכת־טח־ח של התמוטטות
כלכלית, שתקבור את העצמאות הכלכלית.
אם רוצים להחזיק בשטח, זול יותר
להקים בו מחנה צבאי, ואפילו משק־ספר,
מאשר מפעל תעשייתי התלוי על בלימה,
והאוכל את הכסף הטוב הדרוש לבנין משק
בריא. ואילו את מפעלי התעשיה יש להקים
במקום שכדאי להקים אותם: במקום שזול
ביותר לקיים ייצור יעיל ורצוף, ללא תובלה
מיותרת הלוך וחזור, בקרבת נמלי־הייצוא,
השווקים המקומיים ומקורות חומרי־הגלם.
רוח רעה מהלכת אימים בדמיון הצמרת:
התמונה של עיר־ענק לאורך הים, מתל־אביב
ועד חיפה, שכולה בית־חרושת אדיר אחד,
המפרנס מיליונים. אולם אם מיליונים צפופים
אלה יפרנסו את עצמם, את המדינה
ואת הצבא בעמל כפיהם, אם ירוויחו את
הדולארים הדרושים לקניית טראקטורים ד
טאנקים, הרי זה סיוט חיובי ביותר. הרבה
יותר חיובי מאשר החלום המתוק של אוב־לוסיה
המפוזרת בנגב, העובדת במפעלי־פיתוח
דמיוניים, אשר 11 מיליון יהודי
העולם יפרנסוה עד אחרית הימים.

* 4פעלי פנחס פוטיומקץ אינם רק
!) חלום־תעתועים מסוכן מבחינה לאומית.

תרומה של ארבע לירות מכיסי הציבור.
זוהי ההלכה. למעשה המצב חמור הרבה
יותר. כל תעשיין וסוחר שאינו תינוק
כלכלי יכול לבנות תחשיב מוגזם. על
סמך תחשיב זר. הוא יכול להוציא מן
הממשלה לא רק ־ 807 מן ההשקעה האמיתית,
אלא גם ־ 1007ו־ס /ס.110

בך נולדה כארץ שכבה שלמה
של ספסרי־־פיתוח -יורשיהם של
ספסרי-מלחמה וספסרי־אינפלציה
כארצות אחרות. אלה הם האנשים
שעשו חיל כמדינה, פושטי־הרגל
מאתמול שהפכו מיליונרים של
היום, דיירי שבונת־חאפ כלכלית.

*\ י ך אפשר להתעשר מפיתוח?
הדרכים שונות״ ומשונות. אין כמעט
איש־עסקים אחד בארץ כולה שאינו מכירן.
נזר אלף הוא בעל מפעל ישן ופושט-
רגל בתל־אביב. הוא מציע להקים סניף
בקריודתשע, בנגב הדרומי. לצורך זה נותנת
הממשלה הלוואות אדירות, סובסידיות
בצורת חומרי־גלם, שיחרור ניכר ממסים
(כי המפעל, כמובן, מפעל מאושר) .למעשה
ממשיך מר אלף לייצר, כמו קודם, בתל-

ישנם אנשי־עסקים שמרניים המזהירים את
חבריהם שלא להידבק בטירוף זה. גם את
ההלוזאה הטובה ביותר יהיה צורך להחזיר
ביום מן הימים, אפילו בעוד 10 או 20
שנה, ובמקרים רבים אף תוך הצמדה לערך
הדולאר. איך אפשר יהיה להחזירה מקופת
מפעל חסר הצדקה כלכלית ויכולת להתקיים?
אולם ספסרי־הפיתוח רק צוחקים. הם
מיטיבים לדעת את מהות המשטר. אם
הממשלה כבר כיסתה ־( 807 ולמעשה ־)1007
של ההשקעה במפעל הפרטי, האם תתן לו
לפשוט רגל? היא תצטרך לתת הלואר, שניה
ושלישית, מתוך תקודד, להציל את הכסף —
ואת שמה הטוב.

היא תצטרך לתת עוד הלוואה,
עוד סובסידיה, עוד מונופול, עוד
דביזים. אפילו יעלה הדבר את
מחיר הסחורה בשוק, אפילו יקפיץ
את יוקר-המחיה, אפילו ירחיק
עוד יותר את העצמאות הכלכלית.

ץ* ך נשפך הכסף הטוב של
שני מיליונים ל״י לחודש, או 150
אלף ל״י ליום — ישר לכיסי ספסרי־ה־פיתוח.
כולם נהנים: אנשי ״הסקטור הפרטי״
אף יותר ממפעלי ההסתדרות.
פנחס פוטיומקין הוא אדם בעל רצון
טוב. הוא הדין לגבי עוזריו, שאחדים מהם
צעירים בשנות ד,־ .20 אלא שבמעט איש
מהם לא ניהל מעולם עסק עצמאי, לא היה
אחראי מעולם ללירה אחת של כסף פרטי.

הכסף בא בקלות. הוא נשפך
מצינורות המענקים. והשילומים,
המגביות והמילווים. איש לא הר־ויה
אותו, ולכן לאיש לא כואב
כשהוא מתבזבז בסיטונות. אדם
המרוויח הון בפוקר, האם יכאב
לו כאשר הוא מפסיד אותו שוב
ליד שולחן הרולטה?

במדינה העם סימן השאדח
לפני 13 שנד. עקבה כל האוכלוסיה
העברית בארץ בנשימה עצורה אחרי תוצאות
הבחירות בבריטניה. כאשר נבחרה מפשלת
הלייבור׳ פרצה מכל לב תרועת שמי
חה. כי אנשי הלייבור היו אוהדים מושבעים
ומוצהרים של הציונות.
שבועות מעטים הספיקו כדי להפוך את
השמחה לאכזבה נוראה. לשלטון עלה בווין,
ובארץ נוצרה ״תנועת המרי העברי״.
בת־הבריו /חבריאה. השבוע עקבו
אזרחי ישראל בהתלהבות דומה במקצת
אחרי המאורעות בצרפת, כאילו היתד. ממשלת
פאריס אחראית לגורל הארץ כמו
ממשלת לונדון בשעתו. כאשר עלה סוף־
סוף שארל דד,־גול לשלטון, פרצו תרועות־שמחה
בלבבות רבים. החל באנשי החרות,
שנהגו כאילו עלו הם עצמם לשלטון על
גדות הסינה׳ וכלה בצמרת המדינה, שביטאה
בזהירות את אותם הרגשות, היתה
ההגבה אחידה: דד,־גול הוא טוב לישראל.
למראית־עין היתד, זאת תקווה מבוססת.
מנהיגי ישראלי קיוו, כמו הקולוניססים הצרפתיים
באלג׳יר, כי דד,־גול יחמיר את
המלחמה בצפון־אפריקה, יילחם ביתר תקיפות
נגד גמאל עבד אל־נאצר — ובצורה
זו ימשיך להיות בן־ברית טבעי למנהיגות
הישראלית, הסבורה אף היא כי המלחמה
בלאומיות הערבית היא מצווה לאומית.
ואם צרפת היא בת־ברית — הרי עדיפה
בת־ברית חזקה, בהנהגת ממשלה מלוכדת
ורבת־עוצמה, על צרפת חולה וחלושה.

חללי ההר*
קול המצפון דיבר ברמה
*מעון 18־* 0ני. אולם ספק גדול
הוא אם אמש ילך דד,־גול בדרך זו. הצרפתי
האריסטוקראטי, איש שכלי ומעמיק־מחשבה,
אינו שמעון פרם שני, גם לא
ביג׳י צרפתי. רבים מאותם שהעלוהו לשלטון
והצביעו בעדו השבוע, עשו זאת בפירוש
מפני שהם משוכנעים שהוא האיש היחיד
שיעיז לכרות שלום עם מורדי אלג׳יריה.
אם יעשה זאת, עלול להישבר עצם
הבסיס לברית בץ מנהיגי צרפת וישראל.
לצרפת יש עדיין מליוני נתינים מוסלמים
ברחבי אפריקה, ואמביציה לוהטת למלא שוב
תפקיד חשוב במרחב השמי. ברגע שתחוסל
ההתנגשות בינה לבין התנועה הלאומית
הערבית, קרוב לודאי שתעשה הכל לטשטוש
עקבות המאבק. כשתגיע השעה, תצטרך
לשלוח גט לישראל.
מדינאי ישראל הם עדה רגשנית. היה
מוטב להם ללמוד מן הצרפתי הגבוה, לד,ת־יחס
לבעיות הרות־גורל בהגיון צונן.

אנשי מופת
הקרב ונד ההד
בתוך קולות המתת, אשר הידד,דו בשבוע
שעבר על הר הצופים, נשמע גם קול
דקיק של גבורה. היד, זה קול הצו העליון
של היפה והנאצל במין האנושי — קול
הדם הקורא למושיע, ונענה. לויטננט־קולונל
ג׳ורג׳ א. פלינט ואליאב אלעושרי נענו
לקריאה, ושילמו על כך את המחיר העליון.
הקצין בן ד,־ 47 ממונטריאול והצבר בן
ד,־ 19 מרעננה מתו שניהם. כי על אף אש
רצחנית, הגישו עזרה לפצועים חסרי־ישע.
מעטה השיעמום והעזובה. יום
שני התחיל ככל יום שיגרתי אחר על ההר
העברי, המתנשא בלב השטח הערבי שמחוץ
לחומות ירושלים העתיקה.
הכל היה שקם. שקם מן הרגיל. מנקודת
תצפית דיתח אחד השוטרים: בכפר עיסאתיה,
המלא בדרך כלל חיים, אין רואים רחש.
במדרון המוביל אל הכפר התקדם אותה
שעד. סיור ישראלי, בשטח הגן הבוטאני.
גן שלומית שוכן אמנם על גבול השטח
המפורז, אך פטרולים אין־ספור כבר עברו
בו בשלום, ולחמשת הצועדים לא נראתה
כל סיבה מדוע תופר ד,שיגרה דתקאהפעם.
אך ד,שיגרה הופרה הפעם. מתוך הכפר
עיסאתיה גורו כמה יריות רובים. סיד

אחריהם פרצה פקעת העמדות הצבאיות שבצד
הירדני באש, כשאנשי הפטרול משתטחים
ומשיבים אש אינסטינקטיבית. מארבעה
כיתנים ניתכה האש אל המורד החשוף,
מכיתן בית־ד,חולים אונוסטה ויקטוריה,
הנמצא מעבר לאוכף המחלק את השטח
ד,מפורז לחלק ישראלי וחלק ירדני, נפתחה
אש אוטומטית. מתוך עיסאוויה כמנה אש
רובים מדוייקת: היתה זו גם האש הקטלנית
ביותר, כי היא נורתה ממרחק קטן
ביותר, על־ידי צלפים. מתוך חורשה דרו־מית־מזרחית
לגן שלומית, ומעל גבעה קטנה
שבקירבתה, נבחו מקלעים קלים.
קול המצפון של אליאב. היורים
הירדניים בחרו בשטח הטוב ביותר למטרתם.
הגן משתרע על מדרון קל, ברכס
האחורי של הר הצופים, בין בית־חולים
הדסה לבין בנייני האוניברסיטה. הוא חשוף
לגמרי לעיני היושבים בכפר עיסאסייה, נמוך
יותר באותו מדרון. הוא גם חסר מנן
מול הגבעות השכנות, התפוסות בידי הלגיון.
במטח־האש הראשון נפצעו שני אנשים.
שוסד אחד נפצע קל בידו! השני, משה
גינזבורג, איש יהוד, נפצע קשה יותר.
ברגעי המבוכה הראשונים התנשא קולו
של המפקד, אליאב אלעושרי .״רוץ מהר
להזעיק תגבורת!״ הורה לשוטר שנפצע
בידו .״אתם,״ הורה לשני אנשי יחידתו
הנותרים ,״תפסו מחסה והשיבו אש.״ שגי
השוטרים שעו לפקודתו, וניצלו.
רק על עצמו לא פקד המפקד לתפוס
מחסה ולהינצל. במרחק כמה מטרים ממנו,
גלוי לגמרי לצלפי האויב, שכב משה גינז־בורג.
קול הצו העליון היה חזק יותר
מקול הכדורים ד,שורקים. אליאב השתטח
לצד פיקודו הפצוע, החל
מגיש לו עזרה.
קול המצפון דיבר
תמיד ברמה, במשפחת
אלעושרי, אחת הוותיקות
של הישוב הירושלמי.
הנער התחנך ב־בית־הססר
היסודי בבנימינה,
היה ער ועצמאי.
הוא החל עובד מוקדם
מאוד, כנער מוסך, כדי
לעזור לאביו. את זמנו
ד,תפשי חילק בין משחקי
כדורגל בקבוצת מכבי המקומית, בין ציד
בשדות ובין הגרעין ההתיישבותי, אשר אתו
חלם לצאת בבוא העת לספר.
הוא סיים את בית־הססר המקצועי עמל
בחדרה, והתגייס למשטרה. לפני שבועות
אחדי* כאשר מלאו לאליאב 19 שנה, קנו
לו הוריו מתנה .״זאת תהיה אפתעה בשבילו
כשיבוא לחופשה,״ אמרו. הם לא העלו
על דעתם כי בנם נמצא אותה שעה בין
השומרים על הר הצופים. רק אחיו ידע
היכן נמצא אליאב. אולם גם הוא לא תיאר
לעצמו אותו יום ב׳ ,כי אחיו מקריב את
חייו, בנסיון להציל את חברו ממוזת —
לשוא. אליאב מת לצדו של גינזבורג.
התגבורת מגיעה. הקרב בגן שלומית
לא עבר מבלי למשוך אליו תשומת־לב.
מיד עם הישמע הדי היריות הראשונות
הרכיב מפקד ההר סיור שני, בן ששה
שוטרים, החיש אותו אל הגן, לברר מה
קרה. סיור זה פגש את השוטר הפצוע רץ
בכבדות .״ירו עלינו,״ נאנק ,״יש עוד פצוע.
החברה תפסו מחסה. צריכים תגבורת.״
הסיור התפצל לשתי חוליות. כל שלושה
שוטרים התקדמו בכיוון אחר, פזורים בשרשרת,
כדי לסרוק את השטח. על חוליה
אחת פקד הקצין מרדכי טיקוצ׳ינסקי, צבר
דק־גוז ומרצין ממושב קדימה. על השניה
פקד הסמל יוסף יוחימק, אחת הדמויות
הידועות בירושלים, איש הבריגדה העברית
ואחד המעטים שהצליחו לצאת בחיים
מן המארב הרצחני בו נלכדה השיירה של
עובדי האוניברסיטה, בתחילת .1948
התגבורת הזעירה לא יכלה לשנות את
פני המצב העגום. אנשיה נלכדו באותו שטח
חשוף, בו רוסק הפטרול הראשון. כאשר
הגיעה התגבורת לשרידי הסיור הראשון, לא
יכלה לעזור להם במאומה. כדורי הירדנים
זימזמו סביב ראשם כדבורים נרגזות, התיזו
את דמם ואילצו אותם להיצמד לקרקע.
בין אנשי התגבורת, שהגיעה בפטרול
שלישי למקום, היה גם שלמה אהרונוב,
אחד משני הפצועים אשר זכו לצאת בחיים
מן התקרית. סיפר שלמה, אחרי שהובא
לבית־חולים זיו ונותח בהצלחה :״כל העניין
התפתח תוך שניות. בקושי הצלחנו להגיע
לשטח, כאשר פתחו עלינו באש. במרחק
(המשך בעמוד )6
• מרדכי טיקוצ׳ינסקי, משה גינזבורג, יוסף
יוחינזק ואיט־מופת אליאב אלעושרי.

מי יסולק? וי יעלה נדהגה? אידו מגגו ונין

איך ת

^ טראגדיה *ל המפקח הכללי היוצא יחזקאל סהר, נסתיימה בקומדיה. האיש,
| 1ששלושה שופטים של בית המשפט המחוזי הקדישו חלק גדול מפסק־דינם לציון שקריו,
תכונותיו השליליות ואי־התאמתו לתפקיד המפקח הכללי, זכה בבת אחת לגל של מחמאות
ושירי־הלל, שעוררו גלים גדולים עוד יותר של צחוק לעגני .״יחזקאל יקר,״ כתב ראש
הממשלה דויד בן־גוריון ליחזקאל סהר, אותו סילק ביג׳י עצמו בצורה מבישה, אף ללא
נסיון להסתיר את העובדות ,״שר המשטרה הודיע לממשלה בישיבתה השבועית מיום 18.5.58
על החלטתך להתפטר מהמשטרה.״
אחרי אי־אמת אדיבה זו המשיך ביג׳י במטר השבחים הוטל עליך להקים יש מאין
ולארגן משטרה שתרכוש אמון הציבור ותהיה ראויה לתפקידה הקשה בישראל. הצלחת
בשני הדברים באופן יוצא מן הכלל.״
״הקימות משטרה יעילה ונאמנה ונקיית כ פיי ם ...השכלת לבחור חבר־מפקדים בעלי
תכונה חלוצית ועבר מפואר בהננה ובגדודים העבריים. הצלחת להקים משטרה שאין בה כל
פניה מפלגתית ופוליטית, אלא משטרת העם כולו. דבר זה אינו מן הקלים ביותר בארץ זו
ד,אכולה מפלגתיות מופרזת
ושכר מצודה — מצווה. זכית להקים משטרה בישראל שאין לה להתבייש בפני
המשטרות המעולות בארצות תקינות, לא ביעילותה׳ לא בנקיון כפיה ולא באדיבותה וביחסה
לציבור ויחס הציבור אליה.״
אחרי הללויה זו, המצלצלת כפארודיה של אפריים קישון, פצחה המקהלה כולה בשיר
מזמור למפקח הכללי, שכולו יושר וצדק, יעילות וטוהר כפיים, על־מפלגתיות וחלוציות
מפוארת .״היית דוגמה נאה ומכובדת לפיקודיו בנאמנות, בטוהר ובמסירות,״ אמר שרד,משטרה
בכור שיטרית, שכל פרשת החלפת המסכ״לים במשטרה, נעשתה מאחורי גבו ומבלי
לשאול אפילו לדעתו .״משטרת ישראל אינה נופלת באיכותה׳ ברמתה המקצועית ובמוסר
אנשיה מן המעולות שבמשטרות העולם,״ הילל שר החינוך והתרבות זלמן ארן.
״אחת התקלות בארץ זו, זה ענין העתונות,״ אמר נשיא בית המשפט העליון יצחק אולשן,
״השופטים, בעיקר בבית המשפט העליון, מוכשרים יותר מאחרים להעיד על טיב המשטרה
שלנו, העומדת על רמה נאותה.״
עם מטען כזה של שבחים ושירי הללויה, שאף אחד מאומריהם לא האמין במה שאמר,
יצא יחזקאל סהר את משרדו במטה הארצי של המשטרה, פנה לביתו כדי לארוז את מזוודותיו
למסע־טיול יקר באירופה המערבית. אולם לפני שיצא, עוד הספיק סהר להשתתף בחמש
מסיבות מפוארות שנערכו לכבודו בכל מחוז משטרה לחוד, לקבל תעודות הרשמה של
6000 עצים באחד מיערות הקק״ל, אחרי שכל שוטר הוכרח
לתרום סכום מתאים למימון נטיעתו של עץ אחד, ולהשתתף
במסיבה רישמית שהרמטכ״ל, רב־אלוף חיים לסקוב, ערך
לכבודו, בבית ידידו האישי, עמוס בן־גוריון.
לא היה זה מקרה. אנשי החצר של ביג׳י חשבו כי אם
יעטפו את גלולת פיטוריו של סהר בעטיפת מליצות נשגבות
ושקרים חסרי־בסיס, יקבל הציבור ההולך לקלפי בעוד כשנה
את גירוש סהר כמעשה שהיה צפוי מראש, ישכח את
המאבק העקשני של הלוחמים בשחיתות שחייב גירוש זה.
לשם כך לא בחלו אף לא באמצעי אחד שיכול היה לעזור להשגת
המטרה: ביג׳י תרם אתשמו, הרמטכ״ל את נוכחותו ואת
כבוד צה״ל שהוא מייצג, נשיא בית־המשסט העליון את
מעמדו הרם והשוטרים חלק נכבד ממשכורתם הדלה.
שום רמטכ״ל צבאי עטור נצחון — לא יגאל ידין, מצביא
תש״ח, לא אלוף הפלמ״ח יגאל אלון, לא מנצח־סיני משה חופשטטר דיין — לא זכו אי־פעם לפרידה ממלכתית כה נלהבת כמו
האיש ששם ללעג את עצמו, שולחיו ומשטרת ישראל.
כך באה לקיצה הטראגדיה הגדולה של יחזקאל סהר, אחרי עשר שנים בלתי־מפוארות.

אות אחווה למפקח החדש
ך • ו הו ו כו הו קידם את פניו של המפקח הכללי החדש, יוסף נחמיאס. כבר שבוע
ן 1לפני שנכנס למשרדו בבנין המטה הארצי בתל־אביב, פסקו כמעט כל הקצינים העליונים
מעבודתם. שיחות ארוכות התנהלו בחדרי חדרים משעות הבוקר המוקדמות ועד לסוסו
של יום העבודה. מאות ספלוני קפה תורכי נלגמו, יחד עם אלפי סיגריות שנמצצו בעצבנות.
השוטרים שראו את מפקדיהם בטלים מעבודה, פסקו גם הם לעבוד .״נדמה לי שאני
שוב חי בתקופת התוהו ובור,ו ששרר בשנת ,1948 כשעזבו המפקדים הבריטים את
תחנות המשטרה,״ נאנח סמל משטרה וותיק.
שיחת השבוע בין הקצינים העליונים, היתד אחת: האם יכניס יוסף נחמיאם שינויים
במבנה המשטרה ובין תופסי המשרות הרמות בה, או ישאיר הכל כפי שהיד, בימיו של
יחזקאל סהר .״הוא לא יעיז לעשות לנו שום דבר,״ אמר מפקד־מחוז, שניחם את חבר
עוזריו, בשעה שגילו לפניו את לבם כי הם פוחדים מהשינויים וחילופי־הגברי שנחמיאס
עלול לעשות במשטרה ,״אנחנו מאורגנים היטב. נוכל לשים לאל כל החלטה.״
זאת היתד, המשמעות השניה של מקהלת־ההללויה לסהר. היא לא באה להפגין רק את
שותפוודהגורל בין סהר לבין החבורה המפוקפקת והכושלת שהתבצרה תחת כנפיו
בצמרת המשטרה, אלא גם לשמש אות אזהרה למטאטא החדש. החבורה הפגינה את כוחה
וליכודה לעיני המפקח הבא.
נחמיאס עצמו שתק כדג. הוא לא השתתף אף לא באחת ממסיבות הפרידה המשטרתיות
לסהר, נמנע אף מלהופיע במסיבת המטה הארצי. הוא אמר את המלים הראשונות בתפקידו
החדש רק אחרי שקודמו החזיר את נם המפכ״ל לידי שר־המשטרה, ואחרי שהלה מסרו

לידיו שלו.
היתד, זאת פקודת־יום שלא גילתה מאומה על כוונות האיש החדש, אך כללה כמה
פסוקים של הסתייגות זהירה אך מפורשת מקודמו. הוא הסתפק במינימום הקיצוני של
שבח מנומס לסהר, בצד רמזים שיכלו להתפרש כפתיחת דף חדש וקבלת דברי הביקורת
הציבורית שהוטחו נגד המשטר הקודם.
התעניינותו העמוקה של הציבור בעניני המשטרה, אשר באה לידי גילוי וביטוי
עם חילופי המשמרות, צריכה ללמדנו מה גדולה זיקת הציבור למשטרה, עמה הוא נפגש
ביום רצון כביום עברה,״ אמר נחמיאס כשהוא רומז בפירוש לכל מה שעבר על המשטרה
בשנתיים האחרונות, ועל פרשת התפטרותו של סהר תפקיד המשטרה הוא מורכב
ו ע דין ...נתאמץ בכל כוחנו ובכל לבנו למלא בכל־עת את חובתנו לכלל אזרחי המדינה
בנאמנות וללא משוא פנים. בדרך זו נזכה באמונו ובאר,דתו של הציבור הרחב, ועמו
תקל עלינו המשימה למענו.״
היתד, זו הודאה שמצב אידיאלי זה אינו קיים כיו* לא היה זד, הרמז חיחיד נגד

גיותוים יבוטלו? ביצד ׳חוסר שיסון נעדי־השווה הגושחתים של תקופת סהר>׳

והר המעוטרהי
מורשת העבר. בקטע דבריו שהתייחס למשמר־הגבול, אף רמז במפורש לפרשת כפר־קאסם:
,יד ביד עם שוכני הספר, יוסיף משמר הגבול להלום במתנכלים מבחוץ״ תוך שמירה
על קדושת הנשק, מורשת ההתגוננות העברית מאז ומתמיד.״
ביום שאחרי הטקס וארוחת הנהריים החגיגית במלון הנשיא בירושלים, שנערכה מטעם
ביג׳י לכבודו של האיש שהגן על כבוד בנו ואיבד בהגנה זו את כסאו שלו, תפס נחמיאס
את מקומו בבגין המטה הארצי. הוא הסך השוטר מספר אחד במדינת ישראל.

קצינים חנפנים, תפקידיס^מדויליסו:

ויי

י* ירושה שקיפל השוטר מספר אחד, היתד, בבחינת עזבון חסר אפוטרופסימ. בעשר
( | שנות שירותו של יחזקאל סהר כמפקח הכללי של משטרת ישראל ירדה המשטרה
מדחי לדחי. טובי אנשיה המקצועיים, ירושת משטרת המנדט, פוטרו או עזבו. רבים
אחרים בחלו בשירות בה, בגלל התנאים החומרים והנפשיים הירודים השוררים בחיל,
רבים אחרים עזבוה בגלל הרקבון שפשט בכל חלקיה.
פחדם של הקצינים העליונים, סביב ססלוני הקפה ועשן הסיגריות, לא היה פחד חינם.
כי גם לאותם שהתחרו בשבחיהם לסהר היוצא, היה ברור, כמו למפקח הכללי החדש, כי
יש צורך בשינוי ערכים מיידי בתוככי הגוף הממלכתי, שנועד לשמור על בטחונם
ושלוזתם של אזרחי המדינה.
השינוי הקרוב צריך יהיה להתבטא . ,בשינוי מבנה המשטרה: ביחס נכון יותר בין
תפקידיה המוגדרים בחוק, מניעת פשעים וחקירתם, לבין המנגנון המופעל באחריותה
למטרות אלה.
צעד ראשון שאנשי המקצוע במשטרה ציפו שנחמיאם יעשה בתפקידו החדש: גיבוש
מחוזות המשטרה, ביטול אגף הארגון במטה הארצי ושינויי־גברי יסודיים בקצונה העליונה.
כל שלב משינויים אלה, כרוך ומותנה במשנהו. סהר טיפח ורומם את המנהלה
המשטרתית מעל לצוזת החוקרים בתפקידי השדה. הוא נתן יד חופשית לקבוצה גדולה
של קצינים, שביצרו לעצמם עמדה רמה, בהקימם שורה ארוכה של תפקידים משטרתיים
מדומים, מחלקות חסרות־תוכן ומשימה, ומשרות מיותרות.
נחמיאם, אדם תקיף ובעל החלטה מהירה, שהיה בעצמו סגן המפקח הכללי של המשטרה,
״בזמן שהלידה היתד, לירד. וסגן־מפקח״כללי היה סגן־מפקח־כללי,״
ידע כי ימים קשים נכונו לו בבואו להשליט
במשטרה העומדת תחת פיקודו את דעותיו שלו כיצד
ואיך חייבת המשטרה להתנהל ולפעול בעתיד.
כי אף לא אחד מקבוצת הקצינים שסובבו את סהר, החניפו
לו ורוממוהו כדי לחפות על אזלת ידם במילוי תפקידיהם
וכדי לקבל גיבוי רישמי למעשיהם הבלתי־חוקיים, לא
התכוון לוזתר על כסאו, ביום בו נכנס נחמיאם לתפקידו
החדש. קבוצת קציני המטה ומקורביהם של סהר ועמום
במחוזות, התכוננו השבוע להילחם על מקומותיהם ועמדותיהם,
מלחמת חיים ומתת. הם החדירו לעתונות ידיעות
כי נחמיאס נשלח למשטרה מטעם ד,ש.ב. כדי להשתלט
עליה, קיוז עד הרגע האחרון כי במקומו של נחמיאס
תמנה המשטרה את יוסף אבידר נעים ההליכות, שנראה
להם כרך־אופי, או עסקן מפלגתי חסר כל נסיון משטרתי.

שלושה מחוזות במקום חמישה
כר ממכט ראשון מזדקר המבנה הנוכחי של המשטרה כבלתי־טבעי. בזמן בו
^ מתחלק צה״ל לשלושה פיקודים ארציים, אורגנה המשטרה מטעמי יעילות מפלגתית
של חלוקת מקומות־השפעה ומשרות, לחמישה מחוזות, שאחד מהם משתרע באופן
מוזר ומשונה מרחובות ועד לנתניה, להוציא את תל־אביב, בזמן שמחוז אחר, מחוז
ירושלים, שולט על ירושלים, הפרוזדור ומרבית שטח המדינה מרחובות ועד אילת.
כדי להשליט ארגון וסדר, יעילות ומשטר נכון של מניעת וחקירת פשעים, יהיה חייב
נחמיאם להכניס את השינויים הבאים, במבנה המשטרה:
• לפרק את אגף הארגון. אגף זה •הוקם אחרי פרישתו של נחמיאס מתפקיד סגן
המפקח הכללי, כדי ליצור לעמוס בן־גוריון מעמד של סגן המפכ״ל. לאגף הארגון אין
זכות קיום כשלעצמו. מחלקותיו המתיחסות למניעת פשעים, כמו מחלקת השיטור זתפקידי
מסה, בראשה עומד רמ״ח אלי דקל, המחלקה לתפקידים מיוחדים ולקשר עם ד,ש.ב. בפיקודו
של רמ״ח מאיר נוביק, צריכות לעבור לאגף החקירות. מחלקת ההדרכה לאגף המנהלה
ומשמר הגבול, המשתייך גם הוא לאגף הארגון, חייב לעמוד כיחידה בפני עצמה, שאינה
כפופה כלל למשטרת ישראל, כי אם לצד,״ל, כדי למנוע כפילות וביזבוז.
• לקצץ שניים מתון* חמשת המחוזות. במקביל לצה״ל, חייבת המשטרה
להתחלק לשלושה מחוזות: דרום, מרכז וצפון. החלוקה לשלושה מחוזות, תבטל שני
מנגנוני־מינהלה מיותרים, תספק יותר כוח־אדם מקצועי לפיקוד הנפות ולראשות הלשכות
והמרורים הפליליים בכל נפה ונפה. בצורה כזו, אפשר יהיה גם לנפות מן החיל כמה
מפקדי מחוזות ורמ״חים שלא יידרשו עוד לשירות ושיטיבו לעשות אם ינסו למצוא
לעצמם סידור מתאים, מחוץ למשטרה.
• להוריד את תקן הדרגות העליונות. למנות סגן מפקח כללי אחד, במקום
שלושה, ולהעמיד בראש אגפי החקירות והמנהלת שני עוזרים למפקח הכללי.

תקוו השלטון: תיקים סגורים

עינויים מנהלתיים וארגוניים יחייבו גם שינויים אישיים נרחבים. קבוצת
ז * הקצינים הוותיקים, התופסת עתה את ראשות המחלקות החשובות ביותר במטה
הארצי, בכל האגפים, חייבת לפנות את מקומה. את הטובים שבקצינים אלה יאלץ נחמיאם
לפזר בין המחוזות השונים, ואילו את המושחתים וד,כושלים ביניהם, שזכו עד כה לגיבוי
איתן מצידו של סהר, ייאלץ לפטר בחודשים הראשונים לתפקידו החדש.
הטיהור יתחיל, כמובן, בראש וראשונה במחלקות אגף הארגון שיחוסל, במקרה כזה.
אם יבדוק נחמיאס את כושרם המקצועי של קציניו, יאלץ בוזדאי לשבץ אותם מחדש,

בשנויים אפשריים, בצורה זו, שאינה אידיאלית, אך שבמצב הנוכחי של שיתוק בללי
עלולה להיות מעין עזרה ראשונה לחולה:
• ע מו ס כן־גו ריון, סגן המפקח הכללי והגורם העיקרי לפיטוריו של יחזקאל סהר,
יצטרך לתתר על הקאריירה המשטרתית. יתכן שיצליח להתבצר בפיקוד העליון של משמר
הגבול, שיורחב בתדאי במקרה כזה. אחרת יצטרך לפרוש למשרה ממשלתית אחרת.

• יקו תי אלק רן, סגן המפקח הכללי וראש אגף המינהלה, חייב לסיים את עבודתו
המשטרתית. קרן, נהג דן לשעבר וחסר כל נסיון משטרתי, משמש מכשול לכל עבודה
מנהלתית מסודרת בכתלי המשטרה. שמו צריך להכלל
ברשימה הראשונה של הקצינים שיפוטרו.
• אברהםז לינ ג ר סגן המפקח הכללי וראש אגף
החקירות, יתפוס במקרה כזה את מקומו של קרן. זלינגר,
קצין מקצועי המבין את בעיות המשטרה, עלול לקדם
במידה רבה את המנהלה המנופחת מדי והכושלת במילוי
תפקידי העזר שלה לאגף החקירות, שאת תפקידיו ובעיותיו
יודע עתה זלינגר על בורין.
• לתפ קי דראש אג ףהחקי רו ת יאלץ נחמיאס
לחפש מועמד רציני. אם הוא יעשה זאת בתוך כותלי
המטה הארצי, יוכל לבחור ברמ״ח יהודה לייב פראג,
המשמש עתה כמפקד הקורס לקצינים בכירים. פראג, אחד
מקציני החקירות שהצטיינו בעבר, הוקפא בשל כך בקרן
זווית על־ידי סהר, שפותה לעשות זאת בעצתם של קציני
החצר שמסביבו.
אם ירצה נחמיאם לחפש מועמדים אחרים, יוכל למנות
לתפקיד זה את מפקד מחוז ירושלים לוי אברר,מי, אף
שהסתבך בפרשות מפוקפקות של תקופת סהר, או את ראש הענף הפלילי של מחוז חיפה,
סגן מפקח מחוזי מנחם בנדל, שיהיה אז צורך להעלותו לדרגת מפקח מחוזי.
מחוץ למשטרה, ישנו רק מועמד אחד הבא בחשבון לתפקיד זה: ישורון שיף, מנהל
חברת אפיקי־נפט. שיף, שהיה כבר ראש אגף החקירות במטה הארצי בזמן כהונתו של
נחמיאס כסגן המפכ״ל, יסכים לחזור לתפקידו אם יובטח לו כי אמנם יפורק אגף הארגון
בראשותו של עמוס.
+בי^יו* המטההאר צי, יערוך נחמיאס בוזדאי טהור מיידי. אם ירצה לעשות זאת
במכה אחת, יפטר בוודאי ויעביר מתפקידיהם את רמ״ח אפרים הופשטסר ורמ״ח שמאי זוהר,
ראשי המחלקות הפלילית והכלכלית באגף החקירות. פרט להם, ייטיב לעשות נחמיאס אם יסלק
את רמ״ח יעקב נאש, דובר־ר,שקרים של יחזקאל סהר, ואת רמ״ח מאיר גוביק, איש מנגנון־
החושך במטה המשטרה והאחראי הישיר לעזיבתם ופיטוריהם של כוחות מקצועיים במו
נעמן סתווי, ישורון שיף, רם ירון וזאב שטיינברג.
הוסשטטר וזוהר הם השליטים המוכתרים של התיקים הסגורים. בימי שלטונו של סהר,
היו הופשטטר וזוהר עושים ככל העולה על רוחם, פותחים וסוגרים תיקים פליליים וכלכליים
מהגדולים ביותר, כראות עיניהם. בצורה זו רכשו השניים מקור שלטון וכוח בלתי־מוגבלים.
שני אלה הם מנהיגי הכת המושחתת של הקצינים הבלתי־יעילים, שהשתלטו על המטה הארצי
בשנים האחרונות, אך לא פוטרו ממנו למרות ההערות החריפות מדי פעם של שופטים
וגורמים ציבוריים אחרים. נאש, צלם־רחוב חסר־כשרון שעלה לדרגת רמ״ח בגלל פנקס־המפלגה
וסגולות החנופה האישית שלו, ומאיר נוביק, שליח ד,ש.ב ,.חייבים לעזוב את
המשטרה, אם אמנם רוצה נחמיאם להבריא את האווירה העכורה בתוך החיל.

יעילות במקום שויץ ווושם

א פחות חשוכים הם השינויים ומסע הטיהור שנחמיאס יהיה צריך לעשות במחוזות
ובבסיסי ההדרכה. בין המועמדים הראשונים להחלפה ולפיטורין:
• מפקד מחוז תל־אכיב יואב פלג, חסר הכשרון וההשכלה. פלג אחראי לאזלת ידה
של משטרת מחוז תל־אביב, לכשלונותיה הבלתי־פוסקים במניעת פשעים וגילויים ולהתפשטותו
הנוראה של גל פשעים חמורים במחוז הכפוף למרותי.
#מפקד מחוז המרכז אריה ניר (קלסר) ,שעלה לגדולה בגלל שירות חסר ערך
בהגנה. ניר, שאין לו שום מושג בעבודת המשטרה, מחפה על יוסף זינגר, הקצין שמשפטו
בעודן עדות־שקר הועבר לבית־המשפט המחוזי, ולמרות זאת הוא ממשיך לכהן בתפקידו.
צעדים אלה יכולים לד,תת הקדמה רצינית לשינוי־ד,ערכים הכללי הדרוש. בסודח ארוך
תהיה הצלחתו מותנית בשינוי רמתם של השוטרים עצמם. סהר, שהיה ונשאר בור בעניני
משטרה, אך שהצטיין בשאיפה עילאית לשתיץ ולרושם, ביקש לאסוף במשטרה מקסימום
של בני־אדם, כדי להאדיר את שלטונו. על כן נאלץ להסתפק ברמה ירודה ובמשכורות
ירודות. כך נוצר מצב, ששוטרים ברחוב נתקלים לא פעם
בבוז גלוי מצד הקהל, שאינו חושש אף להרים עליהם
ידיים.
נחמיאס גילה בשבוע שעבר בראיון עתונאי שהתנגד
בשעתו לקו זה. אם יתרגם התנגדות זו לשפת המעשה,
ידאג כי רק אנשים בעלי רמה מוסרית והשכלתית נאותה
ייכנסו לשרותו של חיל מובחר זה, יצמצם את מספר
השוטרים אך ידאג לשלם להם משכורות הגונות —
ישנה בהדרגה את האימון שהתמוטט בתקופת סהר.
המפקח החדש נכנס לתפקידו השבוע כשהוא מלוזד,
מיטב הברכות של הציבור, אף שידועים השתייכותו
המפלגתית וקשריו עם קבוצת המנהלים. ציבור זה אינו
דורש מנחמיאם לחולל נסים בלתי־אפשריים, אולם הוא
מצפה שישים קץ לניצול המפלגתי של המשטרה, למלחמות
הפרטיות של הקצינים ולאוזירת השחיתות והרקבון — נאש מטרות שלמענן ניהלו הלוחמים בשחיתות במשך שנתיים
ארוכות מאבק נועז, מסוכן ורב־קרבנות.
נחמיאס יכול למלא תקוות אלה — אם הוא ירצה בכך. מן הרגע שנטל לידיו את גס
המפכ״ל, נשאר הכל תלוי בו, ברצונו הטוב ובנכונותו להעמיד את כשרונותיו הבלתי־מפוקפקים
ואת פקחותו האישית הרבה לרשות מערכת־סיהור שיטתית ועקבית.

מעולם לא קיבל מפקח כליץ־ אשראי גדול יותר בהיכנסו לתפקידו. הציבור קיווה
שישתמש באשראי זה לסוכה.

במדינה

ל סו מי ם

מנ שיו תשע תו! וקרחות

טיפול מיוחד לפי שיטה חדשה ובעזרת מכשירים חדישים
ביותר מאפשר
א. הפסקה מוחלטת של הנשירח
כ. גידול של שער חדש
הטיפול הוא באחריות גמורה -
כמקרה של אי־הצלחה יוחזר הכסף ז

רו בי נ׳ סקוסמטי קו ם

בהנהלת מר א. רובץ, כיוקוסמטיקאי מדופלם
טלפון __ 22128
__תל־אביב, רחוב פיגסקר 2

אלופי הכבישים להשכרה
* ווספות מודל אחרון
* אופנועים חדשים
לתיירים, עתונאים,
מוסדות ומפעלים
תנאים מיוחדים
ת״א, דרך פתח־תקוה 110
מו להק רי ה

מהר

ש ל שפס ו תו ת למדו ובי סו דיות בבית ־ ה ספר

״קדימה״

תל־אביב, בן־יהודה ,74 טלפון 20314

אנו פותחים:
א) או ל פניו ת ל אנ ג לי ^ ללימוד מרוכז ( 2שעות ביום) למתחילים
ולמתקדמים וחוג לשיחה ( #4*1011ז6׳דססנ<< למשתלמים זגל־ידי
מורים מאנגלית
ה קורסים לעברית, אנגלית וצרפתית למבוגרים מכל ירגמו
הידיעות וקורס מיוחד לשיפור הכתיב העברי.
0קבוצות לאנגלית לתלמידי בתי־ספר ג׳ ד׳ ה׳ ר ו׳ ח׳
יסודיות, ה׳ ו׳ ז׳ ח׳ תיכונית, לפי שיטה קלה.
סרטיםוהרשמה ! מ־9־2ז לסגח״ע — 3־ 9בערב וסרט ליו מון

שלושה מטרים ממני ראיתי את החובש
מטפל בסמל יוחימק. הוא נפצע בידו
והחובש הצליח לחבוש את הפצע. ואז,
כששניהם כורעים בשטח, ראיתי את ראשו
של הסמל מיטלטל בחוזקה. קיבל כדור
בראש. החובש ואני נשכבנו מיד.״
האו״ם מתערב. לא הרחק מגן הדמים,
החלה נעה המכונה שהוקמה על־ידי האו״ם
לפקח על גבולות שביתת־הנשק ולמנוע
שפיכת דמים. הודעה ישראלית מסרה לראש
המשקיפים, הגנרל פון הורן, כי
הירדנים פתחו באש על הר הצופים, ואינם
מאפשרים כל גישה להוצאת פצועים. תשובת
הירדנים לפניית הגנרל :״זוהי תקרית
מצערת; צלף בדואי השתגע והתחיל לירות;
הלגיון מנסה להשתלט עליו.״
אולם לבסוף הגיעה הודעה חיובית ממטה
המשקיפים: הירדנים הסכימו להפסקת אש,
אשר תיכנס לתוקפה בשעה 15.10 בדיוק,
כדי לאפשר הוצאת הפצועים. ואכן, בדיוק
בשעה זו, ראו השוטרים הישראליים כמה
קציני או״ם מתקרבים אליהם, מביתן הכפר
עיסאודיה, כשהם צועקים כי ישנה הפסקת

על הגבעות הסלעיות השתרר שקט. כל
אחד החל סוקר סביבו, לחפש פצועים.
שלמד, אהרונוב קם ממקומו, ניגש ליוחימק.
לאהרונוב היד, ברור כי הסמל נהרג, אולם
הוא החליט בכל זאת להוציאו מן השטח.
הוא ניסה להעמיסו על גבו — כאשר לפתע
חש צריבה נוראה בידו. כדור של צלף
פגע בו.
אהרונוב ניסה להרים את הסמל בידו
השניה ואז פגע בו כדור שני — הפעם
בירכו .״הורדתי את הסמל,״ סיפר אהרונוב,
אשר אותות הקרב עוד נראו על פניו,
״וחיבקתי את האדמה.״
מותו של פלינט. ברגע זה נכנס
ג׳ורג׳ פלינט לפעולה. הוא בא בלוויית
עוד שלושה קצינים דרך העמדות הערביות,
כדי לפקח אישית על פעולות הצלת הפצועים.
יחד עם חבריו עמד על ראש
המדרון, עקב אחרי נסיונו של אהרונוב לחלץ
את יוחימק. הוא ראה כיצד נפגע הישראלי
משני כדורים, בעיצומה של ״הפסקת־האש״
.מבלי לחשוב, עשה ד,קנאדי את אשר
ציודה עליו ליבו: הוא זינק לעבר הפצוע.
הפסקת־האש, במידה שהיתה, הפכה עתה
ללעג. הכדורים שרקו ברציפות על פני
הגן; במיוחד התרכזה האש לעבר פלינט.
הקולונל, איש צבא בעל וזתק ונסיון רב
(ראה ״בעלי ג׳ורג׳ פלינט״) רץ אל הפצוע.
אהרונוב שכח אפילו את הכאב הצורב בידו
ובירכו, למראה גבורתו של הקולונל, אשר
את זהותו לא ידע עדיין.
״ראיתי מישהו רץ אלי בקפיצות קרב,״
סיפר אחר־כך .״האיש התקרב אלי בזיגזג,
כשהוא כל פעם מתרומם, רץ, ומשתטח על
האדמה. הוא זחל כמה מטרים, עד שהגיע
לשטח פתוח לגמרי. אבל הוא לא נעצר.
הוא הרים דגל לבן שהיה בידו, הזדקף
והתחיל לרוץ לכיוזני. במשך כל אותו זמן
המשיכו הערבים לירות עליו.
״לא ידעתי מי האיש. ידעתי רק שהוא
מהאו״ם. על כובעו ראיתי כתר ממתכת,
על רקע אדום. הוא הגיע עד לחמישה מטר
ממני, ושוב נפל. הוא נאנח אויי. הבנתי
שקיבל כדור בראש.״
שום דבר לא עזר. חבריו של פלינט,
אשר עקבו בנשימה עצורה אחרי נסיונו,
סרקו בעיניהם את השטח, בנסותם לגלות
את המקום המדוייק שבו הוא נפל לאחרונה.
״פלינט! פלינס! איפה קולונל פלינטז״ קראו
לשוטרים. הפזורים בשטח.
מייג׳ור באזיל לוט האוסטרלי החל זוחל
אל פלינט. הוא הגיע עד כדי 20 מטר
ממנו, ומחמת האש לא יכול היד, להתקדם
הלאה. אל תוך מכשיר האלחוט הזעיר
שבידו דיווח :״אני רואה אותו הוא
אינו ז ז כנראה הרוג.״
קצין שני, קפטן ברום שאנון הניו־זילנדי,
ניסה אף הוא להגיע אל פלינט.
אש הירדנים ריתקה אותו 50 מטרים מן
הגודיה. קולונל נוסטרום, שודדי בן 50 שהיה
לשעבר נספח אווירי במוסקבה, ניסה אף
הוא את יכולתו. הוא התקדם בקפיצות, אך
במהרה אולץ לתסוס מחסה. הוא נשכב
מאחורי סלע בשטח, וכל פעם שניסה להרים
את ראשו, שרק מעליו כדור.
שום דבר לא עזר. אנשי האו״ם יכלו
לעזוב את השטח רק עם חשיבה, יחד עם
השוטרים הישראליים. ורק אז יכלו להוציא
מן השטח את גתייתו של קולונל ג׳ורג׳
פלינט, יחד עם גופותיהם של ארבעת הישראלים,
חמש וחצי שעות אחרי שנורה
הכדור הראשון.

דגוש של איש הגונח,

בעלי,
ך* טלפון בדירתנו צלצל. אחת ה!
)בנות הרימה את השפופרת והודיעה
לבעלי :״זה בשבילך, אבא.״ הוא ניגש
למכשיר, האזין בהבעת־פנים רצינית לקול
שמעבר לקו, והודיע לי :״יורים בעיסא!זיה.
אני צריך ללכת.״
היה זה ביום השני 26 ,במאי, בשעה
שתיים אחר־הצהרים, דקות ספורות אחרי
שסיימנו את ארוחת הצהרים. בעלי נטל
את כובעו ויצא לדרכו. היתה זו הפעם
האחרונה שראיתיו בחיים.
היה בכך משהו אופייני, שבעלי יצא בעצמו
אל שדה האש. כי הוא מעולם לא
היה מטיל על אחרים דבר שהוא עצמו
לא היה מוכן לבצעו. וביחוד בעת שמילא
את תפקידו במטה המשקיפים של האו״ם.
הוא תמיד חי בהרגשה כי בכל אשר הוא
פועל, אין הוא פועל בשמו הוא. הוא
הרגיש בכל נימי נפשו כי נציג האו״ם
הנהו, שנבחר למלא שליחות .״אם שליחות
זו כרוכה בסכנה,״ היה אומר ,״אינני
יכול לשלוח מישהו אחר במקומי.״

לא דיבר עד עבודתו
ך* יינו ככר רגילים לקריאות הטל-

| | פוניות הפתאומיות. הן באו בכל שעות
היום והלילה — ותמיד היה ג׳ורג׳ עוזב
את הבית ויוצא לשטח. לא היה בזה גם
משום חידוש שירו עליו. כזאת היתה
עבודתו. למשל, בשלושת השבועות הראשונים
ששירת כמשקיף או״ם, בגבול רצועת
עזה, ירו עליו 21 פעם.
פעם, לפני שנתיים, אף עלה על מוקש.
גם אז בהר הצופים. הוא נפצע קשה
ובמשך זמן רב לא ידעו אם יצא חי מן
העניין. כשהחליט, חשבו אנשים רבים כי
הוא בודאי יחזור הביתה. הוא רק השיב:
״לחזור הביתה — למה? קיבלתי עלי

המתווו

על רקע ה חו רבו ת של
בעלבק, ב ל בנון, ב שעת
חופ שה. על חז הו של קולונל פלינט, החייל
התתיק וה מנוסה, או תו ת צבאיים וכנפי צנחן,

:אב, כאדם וברוחם, כני שהנידה אותו אשתו

איורג׳ פדינט
מאת

אודדי פלינט
תפקיד, ואני מתכתן למלאו עד תום.״ הוא
לא אמר זאת מתוך שוויץ — כי הוא
לא היה מעולם שוויצר.
הוא שנא עד כדי כך להרבות בדיבורים
ולהתרברב, שמעולם לא סיפר על החוזיות
שעברו עליו במילוי תפקידו. מדי פעם הייתי
מבחינה שהוא חוזר הביתה נרגש במיוחד
— אך מדוע היה נרגש, זאת לא סיפר לי.
בחוגי קציני האו״ם היה ידוע, כי אני
האשד, היודעת הכי פחות על עבודת בעלה.
ולמען האמת, לא ניסיתי גם לחקור אותו.
ידעתי כי זהו תפקידו שלו, כשם שתפקידי
שלי הוא לדאוג לו ולשתי בנותינו. אני
אפילו לא ניצלתי את מעמדו כדי לבקר
בהר הצופים — ומעולם לא ראיתי את
השטח שבו נועד לשפוך את דמו.

העורף ^בר את רבו
ך• עלי הצטרף לצבא הקנדי רק במל-
•4חמת העולם השניה. כאשר פרצה המלחמה,
עבד כפקיד אחראי במחלקת המטבע
הזר בבנק של מונטריאול. הוא רצה
מיד להתגייס לצבא, אך הבנק סירב בכל
תוקף לשחררו מתפקידו והוא רותק לשולחנו.

לא לזמן רב; כעבור שנה הצליח
להשתחרר מן הבנק ולהתגייס. אבל שוב
היתד, יעילותו בעוכריו. הוא הצטיין במידה
כזו, שכאשר הגיע הזמן שהוא יצורף
ליחידה לוחמת ויישלח אל מעבר לים,
החליטו מפקדיו שהוא יביא תועלת רבה
יותר כמדריך בבית־ספר לצועדים. הוא
רטן, אך מילא את הפקודה.
ושוב הצליח להשתחרר מתפקידו הבלתי־לוחם.
הוא עבר לבית־ספר של חיל השריון,
קיוזה שבתור איש מקצוע בחיל זה יהיו
לו סיכויים רבים יותר לראות פעולה. הוא
לא רצה לצאת לחזית מפני שהיה הרפתקן
או שואף־דמים, אלא מפני שהאמין, כי כל
בן־חורין ישר חייב להתייצב במלחמה נגד
כוחות החושך אשר איימו ^ל העולם.
אך שוב נחל אכזבה: הוא לא נשלח עם
חיל השריון. השנה היתד, כבר שנת — 1943
ארבע שנים אחרי פרוץ המלחמה. ג׳ורג׳
התנדב לצנחנים. הוא היה צנחן כל כך טוב
שכעבור שנתיים כבר היה מפקד בית־הספר
לצנחנים — בקנדה. זה שבר את
לבו, ועד יומו האחרון לא סלח למפקדיו
על כי המלחמה נסתיימה מבלי שהוא ישתתף
אף בפעולה אחת בחזית.

פעורה בקוריאה

—1גבינו, היתד. תקופה זו כאילו נמצא
/בעלי בחוץ־לארץ. תפקידיו ריתקו אותו
למחנות צבאיים, שהיו לעיתים רחוקים עד
כדי 3000 מיל ממונטריאול. באותן שנים
התרגלתי לחיי אשת חייל מקצועי.
עם גמר המלחמה החליט בעלי להישאר
בצבא. הוא הצטרף לאחת מחטיבות חיל־הרגלים
הידועות ביותר של הצבא הקנדי
— חטיבת החי״ר הקל של הנסיכה פאט־רישה.
ודווקא אז, אחרי שתם המאבק הנורא
של מלחמת העולם, ראה בעלי סוף־סוף
פעולה בחזית. ב־ ,1950 עת פרצה מלחמת
קוריאה, התנדב ג׳ורג׳ לשרות קרבי. הוא
יצא למזרח הרחוק בתור סגן מפקד הגדוד
השני של חטיבת הנסיכה פאסרישה.
בקוריאה היה ג׳ורג׳ בפעולה רצופה במשך
ששה שבועות. היד; ,ה כאשר החזיקה יחידתו
גיזרה בחזית, בה תקפו הסינים. במכתבים
שהיה שולח אלי הביתה היה
מרבה לתאר את סבלותיה של הארץ המשוסעת,
ואת מאמצי האו״ם לעזור לתושבים
האומללים. היה זה צד אופייני לו:
בתוך השואה הכללית, חשב על סבלם של
בני־האדם הקטנים. סמלי הדבר שהוא היד,
חייל, אשר מעולם לא זזרג איש; תמיד לחם

לא על מנת להרוג, אלא על מנת לשמור
על השלום.
בסוף 1951 חזר הביתה, ונשלח לבית־הספר
לפיקוד ומטה. צעדו הבא בשרות
הצבא קירב אותו במידה מכרעת אל המזרח
התיכון ואל ההר הטראגי שבו מצא את
מותו. הוא נשלח לאוטווה, שם מילא תפקיד
במחלקת המזרח התיכון של המודיעין הצבאי.

עוכרים
לירושלים
ך* הודעה הגורלית נמסרה לוב־.1955
| |נאמר לו, כי הוא הוצע לשרת כמשקיף
מטעם האו״ם בארץ־ישראל. עד אז היינו
שומעים רק ידיעות מקוטעות על ישראל
והמצב במזרח התיכון. ידענו שמשהו אינו
כשורה שם, אבל מה בדיוק — זאת לא
ידענו. אמנם היו לנו ידידים יהודיים ש•
התמצאו היטב בנעשה בארץ, אבל לנו
כנוצרים לא היתד, שום סיבה מיוחדת
להתעמק בסבך הסיכסוכים של המזרח התיכון.
ג׳ורג׳
קיבל את המינוי בשביעות־רצון.
הוא הרגיש כי בחלק זה של העולם, יכול
אדם בעל נסיון כשלו לתרום משהו למען
השלום. הוא האמין אמונה שלמה באו״ם.
״אם יש כיום ארגון כלשהו המסוגל להביא
את השלום לעולם,״ אמר לי לא פעם,
״הרי זה האו״ם.״ ובעלי האמין בכל לבו
בשלום.
הוא ידע שלפניו דרך קשה — אך כמה
קשה, זאת לא ניחש. לפני כל החלטה
הרבה לחשוב ולהתעמק — אך משהחליט,
היה גבר מספיק אמיץ כדי לעמוד על דעתו,
מתוך אמונה כי אכן זוהי ההחלטה היחידה
אשר אדם ישר יכול להגיע אליה. בכל
דבר שהיה עושה, היה מצפונו נקי.
במשך ששה חודשים שירת בעזה, אחריכן
בדמשק ולבסוף הועבר לגבול הירדני.
כל אותו זמן ישבתי עם שתי בנותי,
וזנדי בת ה־ 18 ודונה בת ה־ ,15 בביירות.
ואז, שלושה ״שבועות בלבד אחרי שנכנס
לתפקידו כיושב־ראש ועדת שביתת־הנשק
הישראלית־ירדנית, הגיעתנו ללבנון בשורה
נוראה: בעלי עלה על מוקש בשעת סיור
בהר הצופים. מצבו קשה.
מיהרתי מיד לצידו. הייתי כולי מלאה
חרדה לגורלו, אך משהייתי נכנסת לחדרו,
הייתימחייכת. כי לא רציתי שישא גם
את סבלי, בשעתו הקשה. כאשר החלים,
עברנו לגור בדירה שכורה ברחביה.
בחרנו דוזקא בעיר החדשה, מפני שהיה
לנו נוח יותר מאשר בעיר העתיקה. בצד
הירדני ישנם אמנם בתים יפים, אולם לנו
לא היו רהיטים ובעיר העתיקה אי־אפשר
להשיג דירה מרוהטת כיאות. היתד, גם
בעיית לימודיהן של הבנות. בעיר העתיקה
ישנם אמנם בתי־ספר טובים, אך תנדי
לומדת אמנות, ורק בעיר
החלה בדיוק
החדשה יכלה לעשות זאת, בבית־ספר
בצלאל.

לא כזד

ך* ע לי התמסר כולו לתפקידו. הארץ
—1היפה והנוקשה שבתה את לבו, כשם
ששבתה את לב כולנו במשפחה. הוא היה
מתעניין בכל בעיותיה, הרבה לקרוא ספרים
שנכתבו על עברה ועל תופעותיה החשובות.
בכלל היה מרבה לקרוא.
אמנם, גם בתנאים הקלים־יחסית של ירושלים
החדשה, לא היתד, לנו כל הנוחיות
שהורגלנו אליה בקנדה. אולם אם חסרו
דברים מסויימים אשר אצלנו ראינו אותם
כמובנים מאליהם, נתנה לנו הארץ הזאת
דברים אחרים, חשובים הרבה יותר מנו־חיות־מחיה•
טיילנו לאורכה ולרוחבה, היכר־נו
את נופה ואת אנשיה — משני עברי
הגבול.
לא כל החוויות היו נעימות. אני יכולה
להזכיר, למשל, את מחנות הפליטים בצד
הירדני. מדי פעם היינו חולפים על פני מחנות
אלה — אם כי לא נכנסנו לתוכם,
כי הטיפול בהם אינו מתפקידו של מטה
המשקיפים של האו״ם, אלא של האונרר״א.
אבל כשהייתי עוברת שם, הייתי כולי מת־מלאה
חמלה. איך אפשר לגדל ילדים ב־ביקתת
הימה?2x 2

בחוג המשפחה

צילום מתוך האלבום של משפחת פלינט. ג׳ורג׳
פלינט נראה עומד בחליפה אזרחית, נשלצידו יוש בות
בנותיו וונדי וזונה. באמצע: אשתו אודרי. פלינט צלע מאז נפצע במוקש על הר הצופים.

מעולם לא ראה ג׳ורג׳ את עצמו כבן עם
עליון, שבא לשפוט בין שני עמים נחותים,
ואשר לא היה איכפת לו מה הם עושים
אחד לשני. הוא לא אמר לעצמו :״שילכו
להם לכל הרוחות. אני קנאדי ואלד, סתם
ערבים ויהודים. מה איכפת לי אם יהרגו
אחד את השני?״
להיפך. הוא ראה את. עצמו כשליח של
ארגון עולמי, אשר תפקידו היה למנוע כי
ייהרג אדם. לא ישראלי או ערבי — אלא
אדם. את תפקידו היה מגדיר כך :״ישנה
בעיה קשה ומסובכת של יחסי ישראל והערבים.
זוהי בעיה אשר תמצא את פתרונה
בידי אנשי הפוליטיקה. אני איש
הרבה יותר מדי קטן, מכדי שאוכל לפתור
אותה• אולם דבר אחד אני יכול לעשות —
לכבות שריפות, לרסן את השינאה ולמנוע
בעדה מלהתבטא במעשי רצח. עד שהפוליטיקאים
יגיעו לפתרון הסופי, את תפקיד
ההצלה אמלא בכל כוחי.״

ה 6ו?י טי רן אי םפג עו ב ו
ה ע מי ד את עצמו מעל לפולין
|טיקה ולתככיה. ועל כן סבל לא פעם
מידי הפוליטיקאים. הם לא היססו לפגוע
ביושרו ובאישיותו, אם רק האינטרסים
הרגעיים שלהם ציוד עליהם לעשות זאת.
יחס זה היה פוגע בו נוראות — והוא לא
היה בא מצד אחד בלבד. הישראלים וגם
הירדנים חליפות חשדו בו ותקפו אותו. זה
אפילו הפך למען בדיחה אצלנו בבית, וכל
יום היינו שואלות אותו :״הגד, איזה צד
שונא אותך הי ו ם? •
אולם עם כל הקשיים ועוגמת־הנפש,
נהנינו מאד מתקופת שירותו כאן. התקשרנו
אל הארץ, רכשנו לעצמנו ידידים רבים —
הן בין היהודים והן בין הערבים. אינני
רוצה להזכיר שמות, כי לא אוכל להזכיר
את כולם, ויהיה בכך משום עוזל לאלה שלא
יוזכרו. אולם די לציין כי מכרינו נמנים
על כל החוגים וכל שטחי החיים.
ביום שלישי, כאשר נערכה תפילת אשכבה
לבעלי בכנסיית סנט אנדרוז בירושלים
החדשה, היו שם ידידים ומכרים מכל החוגים.
אותו יום, בשעה שש אחר הצהרים,
נערכה תפילת אשכבה שניה, הפעם בקתדראלה
סנט ג׳ורג׳ בעיר העתיקה. גם היא
היתד, מלאה ידידים מכל החוגים, שבאו
להביע את תנחומיהם.
בסו הכל, כאשר ניצל בעלי בשעתו
מפצעי המוקש, נתן לו הגורל במתנה שנתיים
נוספות של חיים. היו אלה שנתיים
של אושר.

ש גו ת

חיי נו

הי פו ת

ןהיו השנתיים המאושרות האחרונות,
( | א ך לא היחידות. הכרתי את ג׳ורג׳

לפני 31 שנה, כאשר היה בן 16 ואני בת
.15 שנינו נולדנו במונטריאול ונמשכנו זה
אל זו מיד. כבר אז היה בחור רציני ושקול.
היה לו אמנם חוש הומור נפלא — אך לא
הומור תוסס ועליז, אלא דק, מלא תבונה.
באותה תקופה היה מרבה לעסוק בסקי,
ברוגבי — והעיקר: ברכיבה על אופניים.
הוא אהב מאד לעבור מרחקים עצומים
על שני גלגלים. שנה אחת, למשל, ניצל
את חופשת הקיץ כדי לעבור באופניים לאורך
כל ארצות־הברית, מן הגבול הקנדי
עד לגבול המקסיקני, לאורך החוף המערבי.
שנה לאחר מכן, ערך טיול דומה, הפעם
לאורך החוף המזרחי.
אולם משהתבגר, שוב לא היה לו זמן
לעסוק בספורט. היינו שנינו ״בני השפל
הכלכלי״ ,והיינו צריכים לעבוד ולפרנס את
הורינו לפני שהיינו יכולים לחשוב על
עצמנו. ואכן, עשר שנים תמימות חיכינו עד
שיכולנו להתחתן. אבל האמננו כי דבר
טוב — כדאי שיחכו לו.
אחרי שהתחתנו, התגלה בעלי כאיש־משפחה
מסור ביותר, והוא אהב מאד את
שתי בנותינו. אך גם רגשות אלה לא היה
מראה כלפי חוץ. רק מי שהכיר אותו
היטב יכול היה לדעת, כי מתחת לחיצוניות
העצורה והכנה נמצא אדם עדין ומלא
רגש, אשר לעתים התקשה לבטא את רגשותיו.
כאשר היו שואלים אותו מדוע
אין הוא לומד שפה נוספת לאנגלית, היה
עונה :״קשה לי להתבטא בשפתיהאס שלי,
מה אעשה בשפה זרה?״

צער -ל א שי גאה
כ שיו נגמרהכל. אני מתכוננת
י^לקח ת את בנותי חזרה לקנדה, לנסות
ולגדלן כפי שהיה רוצה זאת בעלי. אני
עוזבת את הארץ הזאת ברגשות מעורבים.
כי הכרתי את יופיה, וגם את צערר, ואכז־ריותה.
היא כמו לב שנקרע לשניים —
האם אפשר לראותו ולא לבכות עליו?
בעלי לא בא הנה להקריב את חייו. אבל
כאשר מת, הוא מת כפי שהיה רוצה למות
— מות חייל, מות גיבור. אילו היה שואלים
אותו עכשיו מה דעתו על האיש אשר
ירה את כדור המתת, אני בטוחה שהיה
עונה :״לא חשוב לי מי הוא האיש. כואב
לי רק שמעשה כזה יכול היה בכלל לקרות
בין בני אדם. ואנא מכם, אל תאמרו שאני
מתי בשביל צד אחד — כי אז יהיה
מותי לשוא. אם יהיה ערך כל שהוא להק־רבתי,
יהיה זה בכך שהיתה זו הקרבה
למען שני העמים היושבים בארץ זו, ולמען
יחדלו מלירות אח באחיו.״
האם אני שונאת את הארץ הזאת, או
את יושביה? לא, אין בלבי כל טינה או
שינאה. האם השנאה תחזיר לי את בעלי?

תצמית

(פי חי*י׳ית שטורות)

• נוצרת חזית לבלימת משה דיין. נאומי דיין, ש מיזגו חוסר־תוכנית
עם ביקורת עוקצנית נגד הצמרת של מפא״י, עוררו את העסקנים
הקשי שים למלחמת־הגנ ה. העסקנים לא יתקיפו את דיין התקפת־מצ ח, אלא ינסו

למ שוך או תו ל שורת ויכו חים בהם הם מקווים ל הוכיח שאין לו יכולת
רעיונית ופולי טית, להמעיס בהדרגה את ד מו תו, כפי שקרה קודם לכן ליגאל
אלון.

אותה שעה תתעורר כמפא״י המלחמה נגד כל קבוצת־

המנהלים. חזי ת רא שונה: נסיון לסלק את ג׳ון קמחי, דוברם של פרס,
דיין ושחד, מעריכת הג׳ואיש אובסרבר, ה מופיע בלונדון (באנגלית ובצרפתית)
בכספי ההסתדרות הציונית, בה אין לקבוצת המנהלים שוס אחיזה• בן־ברית
אידיאלי למערכה זו:

נחום גולדמן, ה שולס בכספים הציוניים, יריבם הבולם

של המנהלים.

• הגוש הערכי חפרדאמריקאי יפתח חזית חדשה נגד
ר ע ״ ם. עבד

אל־נאצר ייאשם בכך שהוא

בה מדוכאים עשרה

סין

העממית,

מי ליון מוסלמים. מוסל מי סין ערכו לא מכבר

מ הו מו ת,

מ שתף פיעולה

נאשמו על־ידי עתוני ה שלטון כי הם מח שיבים את נאמנותם לעדה ה מוסל מי ת
העולמית יותר מאשר את לאו מיו תם הסינית.
• שר האוצר ישתלט על כל החברות הממשלתיות. אחרי
ש שר־הפיתוח ה מפ״ מי נלחם ב מ שך שלוש שנים לקיים את שלטונו על
החברות הגדולות בנגב ועל נמל אילת, מנוצל עתה הכ שלון המבי ש בת מנע
לקיצוץ כנפיו ולהעברת ה שלטון לידי שר־האוצר המפא-יי. לפי הוראו ת חד שות,
למעשה

יכריע שר־האוצר
וקבלת הלוואות

במדינה

בכל

עניו

הנוגע

למנוי

מנהלים,

שינויים

ב הון

המשק
מה הגיד הנגיד
שלטונו של דויד (״דוליק״) הורוביץ
בחיים המשקיים מוגבל למדי. למעשה אין
לנגיד בנק ישראל כל שליטה על הכוח
המשקי הקובע — הממשלה• אולם לדוליק
מהיר־העס וחובב־ד,כתיבה יש נשק אחד,
שהוא מפעיל אותו ברצון וביד נדיבה:
נשק הביקורת•
פעם אחת בשנה מפרסם הנגיד סיכום
שנתי על מערכת הכלכלה. כמעט ללא
יוצא מן הכלל סותרים מספריו, שנה בשנה,
את המספרים הרשמיים של שר־האוצר. אך
בחוגי המשק נהנים סיפורי הנגיד מאימון
רב יותר מסיפורי השר.
הכל עולה. השבוע פירסם דוליק את
הדו״ח השנתי שלו לשנת .1957 המספרים
היו מעודדים מאד — פרט לגבי מי שמבין
בכלכלה.
לפי הדו״ח, הכל בישראל עולה. עלה
הייצור 110/0עלה הייצוא במידה ניכרת
מאד 27 בעיקר הודות לעליית מחירי
התפוזים והיהלומים בשווקי העולם. עלו
ההשקעות 2
אולם לעומת עליות מעודדות אלה, היו

ו,׳י —>*1111

• מפא״י תנסה
לתתלתנו־עת־הנוער
שלח
מעמד ממלכתי.
אחרי שיתממ ש האי
חוד
בין התנועה המאוחדת
ה מפ א״יי ת
עם הנוער העובד,
ע שוי לפרו ש ׳מהנוהפלג

העובד
ה שייך לאחדות־הע־בודה,
שיתאחד עם

המחנות העולים, תנועת
הנוער של מפלגה
זו. במקרה זה
תעמיד מפא״י פנים

שהנוער העובד
מחודש

הוא

בלתי־

מפלגתי, וזכאי לתמיכה
ממלכ תית ולזכו
ת לפעול בבתי-
הספר ב אופן גלוי —
בניגוד ל תנועו ת הנוער
של כל שאר
ה מפלגות.

רועי אבו-רביע ועדריהם בשטח התקרית

• מפ״ם תרכז
את כל מל חמתה
סביב ההורדה המלאכותית של האינדכס המזוייף.

מי ירה את היריה הראשונה?
לקראת הבחירות יופיעו נציגיה בכנסת ב הופ עו ת רצופות נגד הסובסידיו ת הני תנו ת
מפעם לפעם על־ידי האוצר להורדה מלאכותי ת של האינדכס. מפא״י לא תעשה
דבר נגד פעולו ת אלה, מאחר וגם דובריה בערי־השדה וב מעבדו ת יתייצבו
נגד זיוף האינדכס, כאילו מי שהו אחר עושה זאת. בינ תיי ם ימ שיך משרד
האוצר להעניק סוב סידיות לזיוף האינדכס.
• קרן קולי לא תמהר לשפץ • את כספה בישראל. הקרן
האמריקאית לעידוד התע שיה הפרטית (במידה שהיא קשורה במ שק האמריקאי)
היתה צריכה להתחיל בפעולו תי ה בישראל כנ סיון רא שון, אך נחוגה כאשר
הוממר עליה ממר של בק שות בהמרצת ממ שלת ישראל.

לכן החליטה הקרן

להתחיל בפעו לו תי הבמק סי קו, לעבור רק אחר־כך לישראל.
10 מרכזים מסחריים חדשים יוקמו ברחבי הארץ על-ידי

חברת רסקו, אחרי שתחתו ם הסכם על כך עם מלך-הנעל״ם האנגלי. יהיה ז ה
נצחון חדש ל שיטתה של החברה הפרוגר סיבית ל מ שו ך ארצה מ שקיעים ולה שתמ ש
בכספיהם לבניית בניני ם להשכרה. הנאתה העיקרית של רסקו: עבודת קבלנות י הבנין

• ישראל תשתתף בשבע תערוכות בינלאומיות נוספות -
בפוזנן (פולין) ,איזמיר (תורכיה) ,מרסיי (צרפת) ,פראנקפורט (גרמניה המערבית),
זאגרב (יוגוסלביה) ,סאלוניקי (יוון) וניירובי (קניה) .למרות הסכסוכים בק שר
להנהלת

הביתן

הישראלי בבריסל,

החליטה

הממ שלה

להרחיב את השת תפו ת

ישראל ב מאורעות אלה.
• בקרוב יוצע־ לאכילה כשר עכברי־מים. לפי תוכני ת חד שה,
ינוצלו 35 אלף דונם ברוכות־הדגים ב מדינה גס לגידול עכברי־מים (נוטריה),
שפרוותיהס היקרות יו סי פו. למעלה מ מי ליון דולאר לייצוא הישראלי. ב שר
.הנו ט ריו ת יגיע ל־ 1200 טון בשנה, דו מ ה לבשר ה שפנים, טו בי לאכילה, אך
אינו נ שר.

• חוסר עבודה חמור ישרור בקרוב בשוק האמנים המקומיים.
התיאטרון הקאמרי ישלים החוד ש את מסע הפיטורי ם המקיף שהוא עורך
ב שורות שחקניו הצעירים והוותיקים, ה מ מלאים בדרך כלל תפקידי משנה.
הבימה ואהל, מהם עברו שחקנים אלה ברוב ם לקאמרי, לא יקבלו אותם
ב חז ר ה עד לבחירות -,נ שי ד ר שו שחקנים אלה לאסיפו ת תע מולה, לא ימצא
פתרון לבעיה ז ה

כמה עליות מדכאות מאד, שהיו הרבה
יותר חשובות• עלתה הצריכה הפרטית של
אזרחי ישראל (בלמעלה מ־/ 0ס .)15 ולמרות
עליית הייצוא, עלה הפער במאזן התשלומים
הלאומי (היינו עודף הייבוא על הייצוא)
ב־״ 70/נוספים ומדהימים.
בין כל העליות, זוהי העליה הקובעת.
היא מוכיחה כי המחלה הכלכלית אינה
חולפת, אלא מחלה יסודית של המשטר
הכלכלי כולו, שהיא חשוכת־מרפא בתחומי
המשטר. בשנה אחרי סיני, ללא מתיחות
בטחונית וזעזועים פוליטיים, ללא עליה
המונית, ועל אף עלייה בייצוא׳ התרחקה
העצמאות הכלכלית בקפיצה גדולה נוספת.
ככל שהמשק חי יותר מכספי השנור,
כן הוא נעשה תלוי יותר במערכת השנור.
חומצה גפריתנית. אם היו אופטי-
מיסטים שקיוו כי בשנת 1958 השתנה תהליך
זה, בא הנגיד ושפך מעט חומצה
גפריתנית על תקוזתיהם. בשליש הראשון
של , 1958 הוסיף בעל־פה, גדלה הצריכה
לנפש ב־ ,3.50/0ואילו הפער הלאומי גדל
ב־4ל 7נוספים.

הבצורת
או ת קין( ה מ שך)
המלחמה הנושנה בין קין והבל על
שסחי־המרעה הזעומים ששרדו בנגב אכול-
הבצורת (העולם הזה ) 1078 נמשכה השבוע
במלוא הטראגיות. עדרי הבדואים׳ שגדלו
ושיגשגו בשתי שנות־ברכה, פרצו כנחיל־ארבה
לתוך כל שטח שנזדמן בדרכם צפונה,
במאמצם הנואש להישאר בחיים. בעלי
השטחים, לרוב משקים עבריים מקומיים
או שליחים מן הצפון, השיבו מלחמה שערה
גאמצע׳־ם גשרים ובלתי־כשדים.

שיטות רבות בלטו במאבק העקשני.
לשיא הגיעו בשעתו אנשי שדה־בוקר, ששחטו
ביריות מקלעים עור שלם של שבט
בדואי שכן, אחרי שעלה על אדמותיהם.
לעומת זאת נוהגים אנשי משק להב לעצור
את הגמלים הרועים באדמותיהם ולהחזירם
רק לידי המשטרה, מתוך תקווה כי הבדואים
יזהרו מפני מעשה שיגרור אחריו
טרדות כה רבות.
השבוע אירעה ליד מושב אחוזם, בקיר־בת
העיר הפלשתית העתיקה גת, תקרית
חמורה עוד יותר — סיבוב חדש במלחמה
שהיתר, עתיקה עוד בימים שהפלשתים
ירדו בחופי הארץ.
הקש ששכר את הגב. למשק דגניה
א׳ ,היושב באחד מאזורי ההתיישבות הצפופים
ביותר בארץ׳ החכיר משרד החקלאות כמה
אלפי דונם בדרום. פלחי המשק זרעו את
שדותיהם, בקירבת מושב אחוזם, וכש־הבשיל
היבול קצרו את התבואה. בזה
תמה בעלותם הארעית על האדמות, והשטח
חזר לרשותו של משרד החקלאות.
אילו היתר, זו שנה רגילה, לא היה מן
הסתם קורה דבר. אולם בגלל הבצורת
החמורה של השנה, הורשו שבטי הבדואים
להוביל את עדריהם צפונה, לעלות על
שדות שלף של המשקים העבריים. לשבט
אבו־רביע נאמר כי מיד אחרי גמר הקציר,
יכולים הם לעלות על שדות דגניה א׳.
וכך עשו.
אלא שהחקלאים מן הצפון לא סיימו
את מלאכתם עם הקציר. הם כבשו את
הקש בחבילות, הובילו אותו בהדרגה הביתה.
וכך, עוד לפני שקין העברי פינה
את השטח, עלה עליו הבל הבדואי עם
צאנו. פה ושם התנגשו השניים. הבדואים
התירו את החבלים של חבילות הקש, בטענם
כי האדמה נמסרה להם על־ידי משרד
החקלאות והקש המפוזר שייך להם. ה־קיבוצאים
הגיבו במעשי תגמול פרטיים,
החרימו עשרות כבשים מעדרי הפולשים.
אך הפלישה לא נהדפה.
עץ פצועה -הוכחה חותכת. אז,
לדברי עידה סלמה עידה ג׳ובראן ,״בשעת
שקיעת החמה, בא הקיבוץ ולקח לנו 400
כבשים בכוח. כשניסינו להתנגד פתחו עלינו
באש.״ רועי אבו־רביע ברחו, עדרם
הרב התפזר לכל עבר.
בפי הקיבוצאים היה הצד השני של
המטבע :״הם עלו על השדות. ניסינו לסלק
אותם. ירו בנו.״ להוכחה הראו את עינו
של אחד החברים, שנפצעה מרסיסי זכוכית
של מכונית, אשר הועפו על־ידי כדור
של רובה בדואי.
אלה ואלה פנו למשטרת באר־שבע. אולם
כשבאו הבדואים האיטיים יותר להתלונן,
כבר מצאו את השוטרים מצפים להם• 24
רועים נעצרו ללא דברים מיותרים. רק
למחרת השתכנעה המשטרה כי הסיפור אינו
כה חד־צדדי, שיחררה את הרועים. בדואי
צעיר אחד בלבד הוחזק במעצר, מאחר שהיה
ברור כי מישהו בכל זאת ירה במכונית
הקיבוץ.
בינתיים לא הסתיימה גם פרשת השטחים
השרופים (העולם הזה ) 1078 ליד להב
ודביר. שליחי משרד החקלאות פתחו בחקירה,
שתוצאותיה ימסרו למשטרה. מ ד
כירויות הקיבוצים הודיעו כי יתבעו למשפט
את הארץ וכתבו, וכן את קול העם, שהעתיק
את הידיעה. הם הסתמכו באיומיהם
אלה על דבריו של השייך אבו־קרינאת,
שמפיו הודיע הארץ על זהותם של שורפי
השדות. השייך הכחיש הכל :״לא אמרתי
כלום.״
אולם בסוף השבוע, שוב התהפכה הקערה
על פיה. השיך אבו־קרינאת הודיע
במכתב להארץ :״המתרגם סילף את דברי
במסיבת העתונאים, שנקראה על־ידי להב
ודביר.״
אולם באווירה המחוממת של הדרום
המיובש, קשר, היה לדעת — במקרה זד,
לפחות — מה מכל המריבות הוא אמנם
תוצאה של סיכסוך הדורות בין קין והבל,
ומה תוצאה של ה״בוליטיקה״ ,השוררת
בחסות המושל הצבאי.

עתתות
כו תרתהש בו ע
בידיעות אחרונות, מעל לסיפור על השמועות,
כי בית־החרושת לבירה נשר
יועבר לאזור פיתוח בנגב:
תסיסזז בבי־ת־זזרושית לבירה.
ויעולגו 1ז• ע׳מיו

פשעי
9־ 9־9

השבוע היו חוקרי משטרת תל־אביב
עסוקים מאד. שעה שבבית־המשפט המחוזי
ישבו שלושה שופטים לדון בתיקיו של
״הפורץ הנוצץ* ישראל בנציוני, עסקו כבר
החוקרים בתיקים אחרים, חשובים לא פחות.
״אינני מודה,״ אמר ישראל בנציוני לשופטיו,
אחרי שבמשך השבועיים האחרונים
מילא מאות עמודים בעדות ארוכה
ומפורטת, בה הודה ברצון בביצוע למעלה
ממאתיים פריצות. אחרי התיעצות עם סניגורו,
עורך־הדין צבי גינצבורג, שהסביר לו
כנראה כי הודאה בכל מעשי הפשע שביצע
משמעותה גם הודאה לגבי הנזקים שגרם
ותשלום פיצויים תמורתם, שינה לפתע את
טעמו. אולם לקציני המשטרה לא היתד.
כל סיבה לדאוג: החומר שהיה בידיהם נגד
בנציוני נראה להם מספיק כוי להרשיעו
בדין.
עוד בטרם הספיקו הקצינים לנוח מעבודת
החקירה הממושכת של בנציוני, הזעיק אותם
צלצול טלפון פתאומי לעבודה חדשה.
״פה מדבר האיש שנמצא ברשותו הסטן
והמסתובב עם תחתונים. אם לא תאסרוני,
אבצע מעשי רצח,״ הודיע קול אלמוני
בשעות הצהרים של השבת שעברה ,״אני
נמצא ליד הדואר המרכזי ברחוב אלנבי.״
לא היה צורך בקריאה נוספת כדי שכל
הניידות הסמוכות לדואר יאוצו למקום.
הסמל ממון והשוטר דמתי הגיעו הראשונים
לתא הטלפון שליד הדואר. הם מצאו
במקום אדם מבוגר, אשר קשה היה לתאר
כי הוא ״השודד בתחתונים״ ,שהתפרסם בשבוע
שעבר בנסיון לשוד מזויין בתחנת
דלק, כשהוא לבוש בתחתונים ובהתפרצות
בעזרת תת־מקלע עוזי לביתה של צעירה
בצפון תל־אביב.
השודד כתחתונים. השוטרים שהציפו
את האיש במטר שאלות, גילו כי
הוא תייר שהזדמן למקום במקרה וראה
באמת צעיר שחרחר ורזה, שדיבר מתוך תא
הטלפון .״הוא הלך לכיוון התחנה המרכזית,״
אמר התייר.
הניידת יצאה לדרך. לפני התחנה המרכזית
עצרו השוטרים צעיר, שדמה לתיאור
ששמעו זה עתה. הם קראו לו למכונית,
גילו מיד כי הוא האיש שצלצל למשטרה
לפני דקות אחדות. בדרך לחדר החקירות
של הנפה הצפונית גילה ;הם הצעיר כי מזה
ימים אחדים שהוא רוצה להסגיר את עצמו,
באמצעות העתון מעריב, אך ללא הצלחה,
כנראה משום שבמערכת לא יחסו רצינות
למטלפן האלמוני.
בחקירה קצרה הודה הצעיר בביצוע כמה
עבירות־מין, שתיקיהן נשארו פתוחים במשך
תקופה ארוכה .״המעצר מוצדק בהחלט. יש
לערוך חקירות, לאחר שבצעתי כל כך
הרבה עבירות,״ הכריז כאשר הובא בפני
שופט השלום יוסף זוהר, להוצאת פקודת
מעצר.
לשופט הסביר רמ״ח אפרים הופשטטר,
ראש המחלקה הפלילית של המשטרה שהוזעק
במיוחד לבית־המשפט, כי הצלחת החקירה
תלויה בסודיותה. השופט אסר לפרסם
את שם העצור ואת תמונתו ,״לתועלת
החקירה המשטרתית.״
במשטרה שפשפו החופרים את ידיהם
בהנאה. לא היה להם ספק* כי העצור הוא
דג שמן. בחיפוש שנערך בביתו נמצא תת־מקלע
עוזי שנגנב לא מכבר ממכוניתו של
שמעון פרס, המנהל הכללי של משרד ה־בטחון
.״הולך לנו,״ אמר אחד הקצינים ספק
בסיפוק ספק בלעג ,״השודד בתחתונים
החלים ללכת בדרכיו ש; הפורץ הנוצץ
והסגיר את עצמו. אולי גם פושעים אחרים
יקבלו התקפת מוסר־כליות.״
כרטיסים לאירופה. שוב לא הספיקו
אנשי משטרת תל־אביב לנוח אפילו רגע
אחד. שעות אחדות אחרי שהחשוד בביצוע
עבירות־המין נכלא לחקירה, העמידה אזעקה
פתאומית את שוטרי הנפה הצפונית
על רגליהם :״שוד מזויין במרכז רחוב
אלנבי בתל־אביב.״
משה גרינפלד ,56 ,בעל משרד נסיעות
אוריננו ללויד ברחוב ישראל נגרה, היה
נוהג להישאר במשרדו גם בשעות הצהרים,
כשפקידיו יוצאים למנוחה. מנהג זה לא
נעלם כנראה מעיניהם של שני הצעירים,
שנכנסו למשרד בשעה אחת וחצי, ביום שני
השבוע.
השניים היו מעוניינים בכרטיסי־נסיעה
לאירופה. כשרצה גרינפלד להסביר להם את
האפשרויות העומדות בפניהם, בבחירת ה־אוניה
ותאריך הנסיעה, שלף אחד הצעירים
אקדח. השני היכה במוט ברזל על ראשו
של גרינפלד.

שכנים שהוזעקו למקום, גילו את גרינ•
חל&ילם ועס 1079

פלד מתבוסס בדמו על הרצפה, כשהוא
פצוע קשה. הקופה היתה ריקה.
המשטרה פתחה בחקירה נוספת — אחת
מני רבות בגל-פשעים, שאיים להיות אחד
הנרחבים שידעה תל־אביב מזה שנים.

דרכי אדם
מקלטב גו ד ח
לפני שמונה שנים עלה אפרים. עובדיה
מעיראק לישראל. הצעיר השמנמן והעירני
התכונן במשך שנים רבות לחיים חדשים
במולדתו העתיקה. הוא סיים את בית־הספר
התיכון העיראקי, הצטייד בתעודת
בגרות, למד בסמינאר למורים ואף הספיק
לעבוד שנה אחת בהוראה, הלכה למעשה.
בישראל, אחרי שלמד באולפן, נרשם מיד
אפרים ברשימת המורים מחפשי־העבודה.
בתחילת שנת הלימודים, שלח אותו משרד
החינוך ללמד באחת ממעברות הנגב• ״הייתי
מרוצה מעבודתי והתלמידים, ההורים והמורים
היו מרוצים ממני,״ מספר אפרים.
מי שלא היה מרוצה היה המפקח האיזורי.
אחרי שכתב באחד הימים דו״ח שלילי על
עבודתו של אפרים, אשר מצידו נשבע כי
הדו״ח מחוסר כל בסיס במציאות, סוטר
אפרים מעבודתו.
איום כרצח. הפיטורים באו לאפרים
בדיוק בתקופה בה נקרא לשירות חובה
בצה״ל. כשהשתחרר אחרי שנתיים, עם
תעודה בה צוינה התנהגותו כטובה מאד,
ניסה שוב להתקבל לשורות פועלי החינוך
של המדינה. נסיונותיו נתקלו בקיר אטום:
משרד החינוך סירב לספק עבודה לצעיר.
,השבוע, אחרי שבמשך שנה תמימה לא
הצליח להסתדר בשום עבודת הוראה, פקידות
או עבודה אחרת המתאימה לרמת
השכלתו, ישב אפרים ( )32 לשולחנו, כתב
מכתב דחוף לשגריר ברית־המועצות בישראל
:״הנני לבקש בזה מקלט הצלה ב־ברית־המועצות,
היות והמציאות הישראלית
התאכזרה אלי בצורה ח מור ה ...לא נותר
לי רק לבקש מקלט שיציל את שארית חיי,
אחרת אני עלול להיות פושע ולשלוח
יד בנפשי ובאחרים, כנקמה באדישות.״
כדי שלא תהיה כל טעות, או מחשש
שהשגריר הסובייטי בישראל לא יטפל במכתבו
ברצינות המתאימה, שיגר אפרים
העתק נוסף: לניקיטה כרושצ׳וב, ראש ממשלת
ברית־המועצות.
אם תיענה ממשלת ברית המועצות לבקשתי
של אפרים או לא, על כך יוכל
לענות רק הדואר הדיפלומאטי החוזר משם,
אולם ללא ספק החסיר אפרים מוען חשוב
בלוח תפוצת מכתביו: משטרת ישראל,
שבח־דאי יש לה ענין באזרחים המאימים
•לשלוח יד בנפשם ובאחרים.״

דרכי חיים
בילוי ביפו
באחד מערבי האביב הקרירים החליטו
יוסף לוי, משה צדוק ויעקוב אלי לצאת
ולבלות באחת ממסבאות הרחוב מספר 60
ביפו.
שלושת הגברים הצעירים, סבלים במקצועם,
היו במצב־רוח מצויץ. הם השאירו
חלק מכספם באחד מבתי המרזח שברחוב,
יצאו ממנו בחברתו של חבר חדש שהכירו
באותו ערב, בשעת השמחה: איברהים עלי,
ירקן ערבי מיפו.
למרות שלא היו כבר בהכרה מלאה, כשארי
העראק ממלאים את ראשיהם, ידעו
הארבעה בדיוק נמרץ לאן פניהם מועדות:
למסבאה אחרת, השייכת לאחיו של יעקב
אלי.
למסבאה לא הגיעו הארבעה מעולם.
במחצית הדרך פרץ וויכוח סוער בין השלושה
לבין איברהים .״כל הערבים גנבים,״
אמרו לו חבריו החדשים.
הוויכוח הסתיים בתגרה. התגרה הסתיימה
בשוד. כשהתאושש איברהים מהמכות והמהלומות
ומשלא מצא את חבריו לשתיה,
גילה כי 17 וחצי לירות נעלמו מכיסו.
לשוטרים לא היתד. מירחה גדולה לגלות
את השודדים, אחרי שאיברהים סיפר להם
את פרטי המעשה. באחת ממסבאות הרחוב
נמצאו השודדים, כשהם מכבדים את עצמם
בכספו של איברהים. כאשר יובאו בשבוע
הבא לדין בבית־המשפט המחוזי בתל־אביב
באשמת שוד, יכפיל כנראה השופט את מחיר
הבילוי, אולי גם ישלישו. העונש לו הם
צפויים 14 :שנות מאסר.

כל ישראל
קיצור דרד
קו תעוסח חדש נחנך על־ידי ארסיע,
ממחניים בגאל • המזרחי לתל־אביט דרך

פורץ־לנגב בנציוני*
אחרי הפשע הראשון, שני׳ שלישי והלאה
חיפה. זמן הטיסה ממחנייס: לחיפה 15
דקות, לתל־אביב 35 דקות. ייהנו משרות
זה בעיקר גזברים ומזכירים של משקי
הגליל העליון, החייבים לנסוע תכופות
למרכז הארץ. מחיר הטיסה לתל־אביב:
19ל״י עדהתשתחות אי ל ת
אפשר ללמוד מן המספרים שפורסמו השבוע
על־ידי ארקיע. לפני שמונה שנים היה
מספר הנוסעים בקו לוד־אילת, במשך שנה
שלימה .13485 ,ואילו בארבעת החודשים
הראשונים של 1958 הגיע המספר ל־
400 25483 מי ליון ל ״י חולקו
לתעשיה, בצורת הלוואות ממשלתיות, בשנתיים
האחרונות, כפי שהכריז שר המסחר,
והתעשיה באסיפת בעלי־התעשיה. השר זכה
למחמאות קיצוניות מסי שאר הנואמים 1
ע ק רון חדש ישתלם בחקלאות• במקום
לחתור ליבול מקסימלי לדונם, תהיה המגמה
עתה להגיע ליבול מקסימלי למטר־מעוקב של
מים. דוגמה ראשונה: בבית־שערים בוטלה,
תוכנית להקים בריכות־דגים, המצריכות
מים רבים, והמים ינוצלו לכרמי ענבים,
קרטלחדש קם בארץ. יצרני
טמפו וקריסטל, עוד אתמול אויבים בנפש,
הלכו בדרך השלגונים והבירה, הגיעו להסכם
שיתק 3 מי לי ון נפש יהיו בישראל
בשנת , 1970 אם העליה הממוצעת תהיה
40 אלף לשנה. מהן יהיו 2.7מיליון עברים׳
0.3מיליון ערבים (כולל דרוזים)
חופש לקניית מכוניות יינתן
בקרוב לאזרחי ישראל, בתנאי שישלמו 10
ל״י לדולר. מכונית אמריקאית בינונית תעלה
אז כ־ 30 אלף ל״י, בו בזמן שמחירה עתה
הוא בממוצע 15 אלף ל״י בלבד.
תזכיר סיגיה באהח בי ת ת
כית חדש לסיניה נמצא סוף־סוף
השבוע. אחרי שמשרד־הסעד עשה את הכל
כדי שהילדה הבדואית האסופית לא תימסר
לנכבד חאפז אל־נאשף מכפר טייבה
(חעולס חזה 1063 והלאה) ,החליט השבוע
השופט המחוזי יצחק קיסטר למסור את
הילדה לחבר־הכנסת המוסלמי פארם ז1מ־דאן
הסטריארן• המארוני
בולוס אל־מעושי תבע השבוע את התפטרות
הנשיא הלבנוני כמיל שמעון, בן העדה
המארונית, ואת מסירת השלטון לרמט־כ״ל
המארגן י פואד שיהאב. כפי שניבאה
יזמית 0ן נו.לנז־ תזה <107*5על נגזך אי1״

פורמציה ישירה מהלבנון, החליט הפטריארך
(שהיה אחראי למארוני ישראל בימי
פרשת ברעם) להופיע בגלוי בצד חסידי
רע״ם. התערבות זו הסבה לו נזיפה מטעם
האפיפיור, שהעדה המארונית כסופה ל ו. ..
שערוריית הרב רייכמן, אשר נתגלתה
לראשונה בהיעולם הזה 1072 היכתה השבוע
גלים בינלאומיים. הרב האמריקאי,
בעל השפעה רבה בחוגי העתונות האידישית
ומחשובי העסקנים של המגבית, נעצר בגסות
בשעת הפגנת נסורי־קרתא בירושלים,
טען כי סירבו לתת לו במעצר רפואות
חיוניות. שר־המשטרה הטיל את החקירה על
מפקד נפת הבירה, הקצין וילק — שהוא
גם הנאשם העיקרי של רייכמן. וילק מצא
כי רייכמן צדק איש ח^לום גורש.
ההולנדי הנוצרי פאביאן אבלינג, שהתיישב
ליד גבול הרצועה, יחד עם אשתו ובתו
היפה, כדי להשכין שלום בין ישראל והערבים
(וזעולם חזה ) 1071 גורש השבוע
מן הארץ על־ץ י משטרת ישראל. הסיבה
הרשמית: ביטול דרכונו על־ידי הממשלה
ההולנדית, שגרר אחריו אוטומטית את
ביטול אשרת־הכניסה לישראל
המנגנון המיותר של חברת מחצבי ישראל
יפורק בזמן הקרוב, אחרי שמנהל
החברה אליעזר בודנקין הורד השבוע לדרגת
סגן מנהל החברה. במקביל למסקנות
החקירה של הסולם הזה 1078 החליט משרד
הפיתוח לחסל הדרגתית את חברת מחצבי
ישראל ולהקים חברת נחושת עצמאית
לנהולו של המפעל בתמנע חרם
גלוי הטילו עורכי־הדין התל־אביביים וה־ירושלמיים
על טכס הסמכתה של מרים
בן־פורת׳ פרקליטת התביעה במשפטיהם של
מנקם ושל חירותי, שמונתה השבוע לשופטת
מחוזית בירושלים. על מינוי זה גילה
לראשונה העולם הזה 1067 שלושה חודשים
לפני המינוי. עורכי הדין פנו בעקיפין
למרים בן־פורת, לחצו עליה לבטל בעצמה
את מועמדותה לכהונה. אחרי שכל הפעולות
הללו לא הביאו את התוצאות המקוות, מעיינים
עתה עורכי־הדין התל־אביבים בקבלת
החלטה לאסור לחלוטין על חבריהם להופיע
בפני השופטת החדשה. ההתנגדות נובעת
מן הדעה כי המינוי בא אחרי שהתובעת
לשעבר הפגינה עודף מפלגתיות בניהול
משפטי קסטנר.
* תמונה זו צולמה ב־ , 1949 כאשר עבד
ישראל בנציוני כשרטט אזרחי בחיל החני
דקה, הוא נראת סוקר מפה *,בשיעת סיור
לטביעת ודז• חכביש החדש זוא״לת,

שדה״ הקוב המנותק, ההופך למרכז המאבק שד השנה

הד הצופי
מדוע הוא תשוב? מדוע מנסי הירדנים חסוד אותו?
פשר לראותו מכל בניין גבוה ב-
\ * ירושלים העברית: רכס מתמשך, מצפון־
מערב של העיר העתיקה, אשר פה ושם
מתנשא מעליו מיבנה אפרפר או כתם־עצים
ירוק. בערו במחציתו מתקער הרכס, באוכף
שטוח. כאן עובר הגבול בין החלק הישראלי
והחלק הירדני של השטח ד,מפורז.
משמאל לאוכף, בצד המערבי, אפשר לראות
בעין הבלתי־מזויינת את כביש האספלט
המחבר את העיר העתיקה לרמאללה. זהו
כביש השוקק חיים במשך כל שעות היום,
עורק־תחבורה חיוני בין ארץ־ישראל לבין
עבר־הירדן• .
מיד לימינו של כביש רמאללה נראה
כביש שני, המטפס אל בית־הקברות הגדול,
בו קבורים חללי הצבא הבריטי מימי מלחמת
העולם הראשונה. כביש זה שומם כמעט
תמיד. כי בכביש זה עוברות רק השיירות
הדו־שבועיות, המביאות שוטרים ואספקה
להר העברי, דרך שכונת שייך ג׳ראח הערבית.
הכביש עובר על פני שער האבן הגדול
של בית־הקברדת, פונה ימינה׳ אל קבוצת
הבנינים השניה השוברת את הרכס: בית-

החולים הדסה. משם נעלם הכביש בתוך
הרכס הארוך. עוד לפני האוכף אפשר לראות
את בנייני האוניברסיטה העברית, אשר חלקם
פונה אל העיר וחלקם אל הישימון המדברי
וים המלח.
מימין לאוכף נראית חורשה יפה, אשר
מתוכה מזדקרים בנין ומיגדל. זוהי אכסניית
אוגוססה ויקטוריה, שנבנתה על־ידי הגרמנים
ב־ 1910 והמשמשת עתה בית־חולים לתושבי
העיר העתיקה.
במידרון האחורי של ההר, בשטח הכלול
רשמית בתוך הריבוע הישראלי שעל המסה,
עומד הכפר עיסאוזיה. מבחינה טופוגרפית,
תושביו הינם אזרחים ישראליים. מכל שאר
הבחינות, הם ירדנים.

מארבים ופירוז

ך* צמ 0ר : 15*47 המלחמה העברית!
ערבית החלה. עם פירסום החלטת החלוקה
של האו״ם התפצלה מיד ירושלים לרובעים
עבריים וערביים, שבהם דיברו ברמה ה־שינאה,
הרצח וההרס. המעבר משטח־לאום

אחד למשנהו היה כרוך בסכנת נפשות.
על הר הצופים, מרכז החיים הרוחניים
של הישוב העברי, ומקום מושבו של בית-
החולים המשוכלל והחדיש ביותר במרחב
כולו, התכוננו הסטודנטים ועובדי המרכז
הרפואי למאבק גורלי. מצבם היה דומה
במידה רבה לזה של תושבי הרובע היהודי
בעיר העתיקה: אי־אפשר היה לגשת אליהם,
מבלי לעבור שסח ערבי רצוף.
בין ההר לבין העיר החדשה השתרעה
שכונת שייך ג׳ראח• לוחמים ערביים תפסו
עמדות משני צדי הכביש העולה להר,
תקפו כל מכונית עברית שעברה בו. במארב
אחד, בתחילת ,1948 נטבחו כ־80
מנוסעיה של שיירה, אשר ביקשה להגיע אל
ההר. בין הנוסעים היו כמה מגדולי אנשי
המדע של הארץ. כל הנסיונות לכבוש את
שייך ג׳ראח נכשלו.
את ההר הבטיחו יחידות של ההגנה
אולם הסכנה העיקרית באותם הימים ל<.
היתר, של אבדן ההר, כי אז טרם החלד.
מלחמת־כיבוש טריטוריאלית. הדם נשפך בעיקר
בדרך אל ההר וממנו. רק כאשר נכנג
הלגיון הערבי לפעולה סדירה, התעוררו
חששות בלב מנהיגי הישוב לגורל ההר.
שוב לא היה זה חשש לעצם החזקתו בידי
ישראל, כי אם מפני ההרס אשר תותחי
הלגיון היו עלולים לגרום למוסדותיו —
גולת־ד,כותרת התרבותית־אנושית של הישוב
העברי.
מול השטח העברי על הר הצופים, התבצר
בינתיים הלגיון באכסניית אוגוסטה
ויקטוריה המאסיבית, כיוון מדי פעם אש
לעבר הבניינים שמנגד. על כן, שעה שהקרבות
התחוללו עדיין בכל שאר חלקי
העיר והארץ, החל משא־ומתן מאחורי
הקלעים, להפסקת האש על הר הצופים.
ב־ ,7.7.1948 עם ההפוגה הראשונה, נחתם
ההסכם הרשמי הראשון בין מדינת ישראל
ועבר־הירדן. הוא קבע את פירוז הר הצופים.

ההסכם
הראשון
ך* 030 זה קבע את סדרי היסוד, אשר
1ולפיהם חייבים להתנהל גם כיום החיים
על ההר. כיסוד ראשון נקבע העקרון,
ששני הצדדים יפנו את כוחותיהם הצבאיים
מן השטח ד,מפורז. שטח זה, המשתרע על
שני קילומטרים מרובעים בקירוב, חולק
לשניים: כשני־שלישים לישראל, השאר לעבר
הירדן.
הוסכם, כי לישראל הזכות להחזיק באורח
תקין את מוסדות הר הצופים. לשם כך
הורשה לה להחזיק 33 עובדים אזרחיים,
ו־ 85 שוטרים לתפקידי שמירה. בעת חתימת
ההסכם ישבו על ההר כוחות גדולים הרבה
יותר, אולם מאז אין שם יותר מ־118
האיש המותרים. הירדנים, מצידם, הוציאו
את צבאם מאוגוסטה ויקטוריה, הורשו להחזיק
שם רק 45 שוטרים. אשר לכפר
עיסאח־יה, נקבע בהסכם כי לא יתח־ספו ל־תושביו
שום תושבים חדשים מן החוץ —
תנאי אשר לא קויים. במקום כ־ 150 תושבים
אשר ישבו בו לפני ההסכם, מצויים בו
עתה כ־. 1200
כעבור ארבעה חודשים צורף חלק חדש
(נספח א׳) להסכם. נספח זה, בשינויים
קלים שנעשו בו במשך כשנתיים, קבע את
הנוהל האדמיניסטרטיבי של קיום השטח
ד,מפורז: השיירות הישראליות יעלו אחת
לשבועיים! מדי שבועיים יוחלף 6ל 50 של
הכוח היושב על ההר: מה תהיה צורת
הביקורת של רשימת האנשים והאספקה
העולים להר: מספר המכוניות בכל שיירה.

מתוך שסח הלגיון;

תמונה זו, שצולמה מתון בית־חחולים אוגוסטה
ויקטוריה, מראה את הקירבח של החלק הישראלי
והירדני של השטח המפורז. מלפנים נראים הגן והסיבנים חחיצונייס של ביתיחחוליס.
במרכז הנן, בו מסתובבים נמה אזרחים, נראית כיתת חיילים עם תביס. בין שני חלקי
החורשה, מעל לאוכף שבמרכז חתסונח, מתמשך הכביש לחלק הישראלי של חשסח חספורז.

כאן התחולל הקוב האו
של החור שה נראה הגן הבוטאני של האוניברסיטה. בהמו

כמה חודשים אחרי חתימת הסכם זה, החלו
השיחות בין ישראל והממלכה ההאשמית
לחתימת הסכם שביתת־נשק.
גילה מאוחר יותר מנהל משרד החוץ
הישראלי וזלטר איתן, :מדי לילה היינו
עוברים את שטח ההפקר שבין שתי המדינות.
בצד השני היתד, ממתינה לנו
מכונית, שהסיעה אותנו ישר לארמון החורף
של המלך עבדאללד, בשונה. המשא־ומתן
ברודוס היה רק אחיזת־עיניים. השיחות
המכריעות התנהלו ישר עם המלך
ויועציו הקרובים ביותר.״
באותה אווירה של תקודד, לפתרון כולל
קרוב, נחתם הסכם שביתת־הנשק בין ישראל
וירדן. החותמים •היו כה בטוחים שהם נמצאים
על ׳דרך המלך לשלום, שלא טרחו
ללבן עד הסוף כמה מן הבעיות הבוערות.
הם רק הסתפקו בניסוח הסעיף המפורסם
ביותר של ההסכם — סעיף — 8אשר
קבע כי יש להקים ועדה מיוחדת של שני
הצדדים (בלי תיוזך של צד שלישי) ,והיא
תעבד ״תוכניות מוסכמות והסדרי־ביצוע,
במטרה להרחיב את תחום ההסכם הזה
ולהכניס שיפורים בביצועו.״
הבעיות אשר לא היה זמן לעבד פיתרון
סופי עבורן בשיחות עם המלך, ואשר הועדה
נדרשה לטפל בהן, כללו, בין השאר:
.חידוש ההפעלה התקינה של המוסדות התרבותיים
וההומניטריים בהר הצופים, וגישה
חופשית אליהם״ :״גישה חופשית למקומות
הקדושים ושימוש בבית־הקברות
על הר הזיתים.״
היו עוד בעיות, אשר שני הצדדים החליטו
לפתרן, לקראת חיי שלום תקינים:
פתיחת כביש לטרון בפני תנועה ישראלית
לירושלים: פתיחת כביש בית־לחם לתנועה
ירדנית: הספקת חשמל על־ידי ישראל לעיר
העתיקה: מטירת קטע ממסילת־הרכבת, על
מנת לאפשר נסיעת רכבת ישראלית לירושלים.
לולא
האמינו שני הצדדים, כי הסכם
שביתת־הנשק הוא רק הסכם מעבר, היו
בודדאי מיישבים את ההדורים בו במקום,
ולא מטילים אותם על ועדה שתוקם מאוחר
יותר.

סעין? 8המסודסס

הועדה המיוחדת גוועת

^!? ל רג עאחד לא חשב איש, כי
הסכם זה יצטרך לעמוד בתוקף במשך
עשר שנים ומעלה. לכל הנוגעים בדבר היה
ברור כי זהו הסכם זמני, עד אשר יושג
הסדר כולל גין ישראל ועבו״הידדן. ואמנם,

•ץ שיחות עם עכדאללה נמשכו גם
( ואחרי חתימת הסכם שביתת־הנשק. הן
התקדמו במהירות, עד כדי חתימת טיוטא
של הסכם שלום. אך סוד השיחות נתגלה,
ומול גל הלאומנות הערבית הגואה לא העז

1*00

המלך לו
אחרי ש
אללה עק
חוסל סד
ישראל

מפה זו[
טרטגי

כ ב יש י

•פהלורמי

* 1כן רואים הירדנים ׳,מ תון מרפסת העמודים הגדולה
של אוגוסטה ויקטוריה, את הר הצופים. בקצה הימני
המדרון, כ שחלק ממנו מוסתר מאחורי קו הרכס, נראה הכפר

את ההסכם. ביולי 1951׳ ארבעה חודשים
קו השיחות החשאיות, נרצח המלך עבד־דרגות
מיסגד אל־אקסה בעיר העתיקה. עמו
הפשרות.
רדן מצאו את עצמן במצב מוזר, כשההס
עיסאוויה.
הבנין הגדול משמאל הוא הבנין המרכזי של האוניברסיטה העברית. מימין, מוסתר ׳על־ידי העמוד, האמפיתיאטרון,
גם באכסניית אוגוסטה ויקטוריה וגס בעיסאוויה הוצבו עמדות יריה, למרות ששני ה מ קו מו ת נמצאים ב תו ך ה שטח המפורז.
האש הצולבת שהומטרה על־ידי צלפים ומקלענים, לכדה את אנשי הסיור הי שראלי על ה מדרון הח שוף, ללא כל מחסה.

כם המנחה את היחסים ביניהן הוא הסכם בלתי־מוג־מר,
המדבר על עקרונות בלבד. כל צד יכול היה
לפרשו כרצונו. ברגע מסויים ניסו הירדנים, למשל,
למנוע עליית שיירות להר הצופים. טענתם: ההסכם
המיוחד על פירוז ההר בוטל על־ידי הסכם שביתת־

הנשק, בכך שהחותמים על ההסכם לא
טרחו להזכיר את פרטי הסכם הפירוז —
כמו, למשל, הזכרת זכות ישראל להעלות
שיירות להר. רק בהתערבותו של ראש מטה
המשקיפים, הגנרל ח־יליאם ריילי, ויתרו
הירדנים על טענה זו.
הועדה המיוחדת, שהוקמה בהתאם לסעיף
,8החלה אמנם לערוך את ישיבותיה, מדי
שבועיים־שלושה. אך מעולם לא הגיעו
הדיונים לכלל שלב מעשי. נזכר השבוע איש
משרד החוץ הישראלי :״לא יכולנו אפילו
לעבור את שלב קביעת סדר־היום. לפני
שיכולנו להציע דיון על גישה חופשית
למקומות הקדושים, או פתיחת כביש לטרון,
למשל, היו מעלים הירדנים בעיות חסרות
כל ערך — קציר במקום זה או אחר,
מעבר דיפלומטים בשער יפו או משהו
דומה• ושם לא היה משקיף של האו״ם,
שיוכל לפתור את הבעיה לכאן או לכאן,
על־ידי הצבעה. ישבנו שניים מול שניים,
ללא כל אפשרות של תזוזה.״
היה ברור כי הוועדה המיוחדת לא תעשה
שום דבר מיוחד.

יערו או רא יעלו?

המראה את החלקים העיקריים של ירושלים, מבהירה היטב את ערכו האיס־טל
הר הצופים. ההר נמצא מעבר לקו הגבול ישראל־ירדן, ואפשר להגיע אליו
שכונת שייך ג׳ראח. ממערב לו עובר כביש רמאללה, ומדרום־מזרח עוכר
|וחו. כמקרה של מלחמה, יכולים מגיני ההר לנתק שני כבישים חיוניים אלה
#לחם גם נקודת תצפית מצויינת, מעבר לחומת העיר, המצויירת כמפה.

ך• מרוצת השנים, מצאו הבעיות של
^ סעיף 8את סידורן. אם לא נפתרו —
הרי לפחות הוכנסו למקרר. הירדנים ויתרו
על אספקת חשמל מהעיר החדשה, הפעילו
גנראטורים משלהם; הישראלים עקפו את
לטרון, על־ידי בניית כביש סוג א׳ לירושלים;
אותו פתרון מצאו הירדנים לגבי
כביש בית־לחם החסום; ישראל השלימה את
מסילת הרכבת לירושלים רק אחרי שהפגיזה
את החלק הערבי של בית־צפפה.
רק בעיה אחת לא נרדמה, כי אם להפך
— מדי שבועיים התעוררה מחדש. היתד,
זו בעיית ההחזקה של הר הצופים בידי
ישראל.
הדברים הגיעו לידי כך, שהאזרח הישראלי
הרגיל היה רואה אתי זה כתופעה
טבעית, שעליית שיירה להר הצופים פירושה
הסתבכות עם הירדנים. בראות תושבי
ירושלים את המשוריינים הכבדים נוסעים
לכיוזן שער מנדלבאום, היתד, השאלה הטבעית
בפיהם: יעלו או לא יעלו היום?
כמה מן התביעות הירדניות היו מוצדקות.
כמו, למשל, כאשר טענו כי הקצין הירדני
הבודד, שנקבעה לו זכות משקיף בעת
הבדיקה על־ידי האו״ם, איננו יכול להיות
נוכח בשתי החצרות שבהן התנהלה הבדיקה
בעת ובעונה אחת. דבר זה. תוקן, אולם
במקרים׳ אחרים, התעקשו הירדנים רק כדי

להחדיר היטב את ההכרה, כי השיירות הישראליות
עוברות הודות לחסדם.

תקרית סביב חבית
^ חת התקריות החמורות ביותר,

\ 1במשך תקופה זו, היתה תקרית חבית
השמן, בסוף יוני .1952 הירדנים טענו
כי אחת החביות׳ מתוך האספקה להר, טמנה
בתוכה נשק ..ישראל, אשר לא רצתה לעכב
את השיירה בשל חבית אחת, הסכימה
להחזיר את החבית לשטח ישראלי.
אך קצין הלגיון לא הסתפק בויתור זה.
הוא דרש לפתוח את החבית ולבדוק את
תוכנה.
אנשי האו״ם צידדו בדרישה זו, טענו כי
ברגע שהשיירה ומשאר, נכנסו לשטח ההפקר,
הם נתונים ברשות או״ם, ולכן יכולים
הם לבדוק את תוכן החבית. תשובת ישראל
:״הסכם הר הצופים נותן לאו״ם את
הזכות למנוע העברת דברים מסויימים
להר. אין להם זכות על אותם דברים. אין
ישראל מוכנה לקלקל חביות, סתם כדי
לספק סקרנותם של המשקיפים.״
האווירה התחממה מרגע לרגע, התפתחה
לממדים של תקרית בינלאומית. שומרי הגבול
מן הצד הישראלי נטלו את החבית,
ביקשו להחזירה לשטח ישראל. אנשי ה־או״ם
חסמו במכוניותיהם את היציאה לשטח
ישראל, ניסו לדחוף את החיילים הישראליים
הצידה, משכו את החבית לצידם.
ומעבר למחסום הירדני, ניצבה מחלקה של
לגיונרים. הם דרכו את רוביהם, התכוננו
לפתוח באש.
לבסוף הושגה פשרה: החבית תוכנם לבית
ועדת שביתת הנשק, הנמצא בשטח
ההפקר, עד אשר יובא הדבר להכרעתו
האישית של ראש המשקיפים, הגנרל ריילי.
הבית־ד,מריבה הוכנסה לבית והוצבה עליה
שמירה של משקיפי או״ם. ישראל הפקידה
אף היא שמירה מזויינת על החבית.
וכך, במשך שבועיים ארוכים, ניצבו אלה
מול אלה חיילי או״ם וישראל, כשד,לגיונרים
הזועפים ניצבים במרחק מטרים אחדים
מהם. לבסוף נתן ריילי את החלטתו: החבית
הוחזרה לישראל.
בגלל תקלה זו שובשה התחבורה להר
הצופים במשך חודש שלם, כשישראל וירדן
מתנדנדות על סף מרחץ דמים.
התנהגותה של ירדן לא נבעה, מתוך עקשנות
או רוח התנצחות. כאשר ניסו מדי
פעם לקבוע עובדה חדשה לטובתם, או לצפי
(המשן בעמוד הבא)

דעה אישית לגמרי

יודרז מטמור

י עי להטת >ו 011ריס !
ורם מכים שוטרים. מחוסרי עבודה
מכים שוטרים, תלמידי ישיבה מכים
שוטרים, עולים חדשים, עבריני תנועה ושוטרים
לשעבר, כל מי שזרועו חזקה וידו
משגת, מכה שוטרים. אם נתבונן בתופעה
הזאת מבחינה אוביקטיבית, נמצא שהכאת
שוטרים הפכה אצלנו במרוצת הזמן לספורט
הלאומי בה׳ הידיעה.
מאז ומתמיד, משחר ההיסטוריה האנושית,
היה ישראל עם שהמוסר יקר לו מעל הכל,
ועל כן אין זה פלא כלל שעם יסוד
מדינתנו מצאנו לנו פורקן במעשי אלימות
מכוזנים דוקא נגד המשטרה. אין זה אלא
בטוי נשגב של תחושת הצדק המפעמת בלב
העם. השוטר הנו אדם בלתי אחראי, בכל
אופן בתנאים השוררים בארץ. עצם קיומו
מרגיז. אדם שמוכן בעבור משכורת זעומה
ביותר, אפסית כמעט, לזנוח את ביתו ומשפחתו,
ולצאת בימים טרופים ובלילות אפלה
ואפילו בחגים ומועדים לשמור על רכושם
של יבואנינו למיניהם, לבצע
החלטות הקואליציות למיניהן,
לשבור את תנופת
ההסתערות החלוצית בכבישי
המדינה, אדם מבוגר שמשרת
בסכנות ובדוחק כאילו היה
נער בנקודת ספר, כל זאת
במקום לחפש לעצמו פרנסה
בטוחה׳ אדם כזה שזזה
שיכו אותו.
ועל כן מפתיעה ביותר
ההתמרמרות שפשטה בחוגי
הצבור, לאחר המהומות שפרצו
בנצרת ב־ 1במאי.
אפשר היה לחשוב, מתוך
הדברים הנרגשים שהושמעו
לאחר המקרה, שהיתר, זאת הפגנת חרות
או שמישהו ניסה לסלף את תולדות הקמת
המדינה. אינני. מבין מה כל הרעש, רק
בגלל קריאות גנאי, מכות, זריקת אבנים,
פציעת שוטרים הרי זה דבר של מה
בכך, ממש כך מתנהג הקהל הממוצע במשחק
כדורגל ממוצע בליגה א׳ או ב׳
בכל שבת ממוצעת. מהומות? כל מי שרוצה
לראות מהומות אמיתיות הגובלות במלחמת
אזרחים שיבוא לחיפה כשמכבי המקומי
משחק נגד הפועל.

ך שאלת השאלה, ממה נובעת הפי
•1תעתנו המרובה! למה אותה תדהמה
רבתי שתקפה את החוגים הרחבים ביותר?
התשובה היחידה שנראית לי היא שהגורם
העיקרי להתרגשות ולהזדעזעות, שבאה לידי
ביטוי בפרסומים רבים מעל דפי העתונות,
הוא גורם ההפתעה. העובדה שגם הערבים
הצטרפו לשורה ארוכה של גופים וחטיבות,
המפגינים ברבים את אי־שביעות רצונם מן
המצב הקיים׳ בא כהפתעה מרה לרבים.
לא לזה ציפינו מהמיעוט הערבי. הנחמה
היחידה בכל הענין היא שאת ההפגנה ארגנו
הקומוניסטים, אך בינינו לבין עצמנו —
אין זו נחמד, כל כך גדולה. הקומוניסטים
הישראליים, שבדרך כלל אינם מסוגלים אפילו
לארגן את התור לרופא שיניים, הצליחו
הפעם לשתף שכבות רבות של האוכלוסיה
הערבית בתעלוליהם, דבר שללא ספק יעודד
אותם למבצעים נוספים.
השינויים החריפים אשר חלו בחיינו
הצבוריים תוך חמישים השנים האחרונות
היו כה יסודיים, עד כי, בלית ברירה,
רוב פקידינו עדיין נושאים אתם מטען רוחני
שהוא נחלת העבר. במקרה דנן הרי שבחוגים.הרשמיים
עדיין שוררת גישה שהיתר,
נפוצה מאד בזמנו במושבות הברון ז״ל:
״הכה את הערבי והוא יהיה חברך הטוב
ביותר.״ גישה פסיכולוגית זו לפתרון בעית
הערבים עלולה לשאת פרי, אך ורק אם
היא הופכת לשיטה ולדרך חיים קבועה
ועקבית־ בבר ההיסטוריה מלמדת אותנו
ברוב חסדה, שיש רק שתי דרכים יעילות
לטפל בעמים כבושים: א) לתת להם לחיות,
או ב) ־לתת להם למות.
מ*ד חוסר יכולת^,חוסר רצון, חוסר
•+אופקים רחבים׳ חוסר כח אדם מתאים
ומתוך שיקולים מדיניים אחרים, אין
אנו נוהגים לא בשיטה הראשונה ולא בשיטה
השניה. גישתנו לערבים בארץ, כפי
שהיא מתבטאת בשנים האחרונות בפעולו
תינו
בשטח זה, היא גישה שלילית מכל
הבחינות! דהיינו, השתדלותנו היא להחזיק
אותם בחיים בכל מחיר, ומאידך לא לתת
להם לחיות. בונים להם בתי חולים ומרפאות,
ומושיטים להם עזרה רפואית מלאה
כולל מיסי קופת חולים, מחסנים אותם
בפני מחלות מדבקות, ובכלל דואגים שיהיו
בריאים בגוף ונפש. ומאידך דואגים שלא
יעשו חלילה וחם דבר חיובי כל שהוא עם
בריאותם.
וכך מתנחמים אנו שהמובטלים הערבים,
הכלואים בשטח הממשל הצבאי, בריאים
בהחלט. כך שילבנו את מרבית הכפרים
הערביים ברשת החשמל הארצית, שיהיה
להם אור חשמל בלילות, ודאגנו יחד עם
זה שלא יהיה מה לראות. הוצאנו עתונות
ערבית רשמית וחצי רשמית, אך דאגנו שלא
יהיה בה מה לקרוא. אפילו מינהל ההסברה
שלנו החל לפעול בתוך האוכלוסיה
הערבית. הם שולחים במרץ רב מרצים
שירצו על בעיות מס־ד,הכנסה.
יתכן
ובתנאים אלה, חיסולה
המוחלט של האוב־לוסיה
הערבית, יהיה לברכה
/שני הצדדים (יתכן
שחוסר הנסיון שלנו ועברנו
הלאומי בשטח זה הוא
בעוכרינו! אך יכולנו תמיד
לקבל עזרה מבחוץ, נאמר
במסגרת השילומים, למשל).
טובה אחרת שיכולנו לעשות
למיעוט הערבי היתה,
לו נתנו להם לחיות. אינני
יודע בדיוק איך ובאיזו צורה!
הדבר כרוך בהרבה
הרבה מכשולים וסכנות בלתי־צפויים לשני
הצדדים גם יחד. יחד עם זאת אני בטוח
שראש הממשלה ידלה מתוך קריאותיו
באתיקה של שפינתה וכתבי אפלטון למיניהם
(שגם עד עתה שמשו נר לרגליו
בדרכו הפוליטית) ,את הפתרון הנאות.

תדון אבסולוטי של בעיית המיעוט
- 1הערבי לכאן ולכאן הוא בעיני כל
משקיף בעל הגיון, העומד מן הצד ומסתכל
על הענינים מתוך פרספקטיבה נכונה ורואה
את הבעיה על רקע של קונפליקט מדיני,
של התנגשויות עמים ודוקטרינות למיניהם,
כחלום העתיד. שאלה מה ביכולתנו לעשות
בינתיים, באופן זמני. אינני סבור שגלות
ראשי ההפגנה לצפת הוא פתרון מתקבל
על הדעת׳ אפילו מנקודת ראות אנושית
כללית. כמו כן, לא ביקרתי בצפת זה כמה
שנים ויתכן שפני העיר השתנו לטובה. אם
היתה הכוונה להרגיע את הרוחות, הרי
שהחישוב היה מוטעה מיסודו. אינני סבור
שאדם מסוגל להרגע בעיירה שאוכלוסיתה
מורכבת כמעט באופן אקסקלוסיבי מציירים,
חרדים, ובעלי־בתי־מלון.
יש לגשת לפתרון הבעיה בהרבה תנופה
וקצת דמיון. באם הוחלט לחסל את המנהיגות
הרוחנית של המפגינים, הדרך ההגיונית
והאנושית היא להעביר את כולם לחיפה.
ושם, באוירה התרבותית של עיר הכרמל,
הם ימותו משעמום. באשר לאוכלוסיה הערבית
בכללותה, על משרד התרבות להתחיל
מיד בעידוד רבתי של משחק הכדורגל שיקיף
את השכבות הרחבות ביותר של
המיעוט, שלא תהיה שכונה ערבית או כפר
או מפלגה פוליטית ערבית, או אפילו פלג
רעיוני ערבי ללא מגרש כדורגל! שלא
ייעדר איש מהמשחקים, שיארגנו ליגות
וגביעים ואליפויות ותחרויות ידידותיות. ואז,
רק אז יוכלו ערביי ישראל להכות את
השוטרים כאוות נפשם ואיש לא יפצה פה.
נ.ב. אם פעולה כזאת לא באה בחשבון מסיבות
תקציביות, יספיק אולי שעירית נצרת
תחליט על הקמת בריכת שחיה.
ג.נ.ב. באשר לעדה היהודית המפיצה בארץ
ומחוצה לה כרזות השמצה על מדינת ישראל,
המקימה מחתרות למיניהן במטרה לחבל בשלטון
הקיים, שמתוכה יוצאים חבורות
פושעים, רוצחים וחבלנים כלכלניים, מרגלים
לטובת האויב, ומתנקשים בחיי השרים
וראשי המדינה — הדרך היחידה להשתלט
על עדה ממארת זו היא באמצעות הטלת
ממשל צבאי חמור על שטחי המדינה, הם-
הודים את המעוזים העקריים שלהם.

ה ר הצופי
(המשך מעמוד )11
צם במידה זעירה את זכויות ישראל, עמדה
לנגד עיניהם עובדה אסטרטגית ממדרגה
ראשונה: חשיבותו של ההר, במקרה שיתחדשו
הקרבות.

* * משלט מכריע
ירושלים ישנן ארבע דרכי־גישה.
/אחת מהן בלבד, הכביש המערבי אל
השפלה, בידי ישראל. היתר בידי ירדן.
הכביש המוביל דרומה׳ חסר־ערך אסטרטגי
רב, כי הוא. מגיע לבית־קחם ולחברון, אך
לפני שהוא מגיע לבאר־שבע ולמרחבי הנגב
וסיני חוצה אותו הגבול הישראלי. הכביש
הצפוני, המוביל דרך רמאללה, מקשר את
כל המשולש לעיר העתיקה. הכביש המזרחי
מוביל ליריחו, וממנה לעמק הירדן ולעמאן.
בין שני כבישים חיוניים אלה — כביש
רמאללה וכביש יריחו — מתנשא הר
הצופים. ממנו יכולה ישראל, בשעת מלחמה,
לחסום את שני הכבישים האלה. הוא
גם משקיף מגבוה על החלק הצפון־מזרחי
של העיר העתיקה, מהווה נקודת תצפית
מצויינת על כל התנועה בעורף הירדני.
על כן לא היתד, שום אמתלה קטנה מדי,
במאמצי הירדנים ליטול במידה כלשהי
מחשיבותו של המשלט המכריע.
הם הקימו שרשרת משלטים מצפון וממזרח
להר הצופים — בכפר שופאת, בגבעה
הצרפתית וסביב אוגוסטה ויקטוריה
— שתפקידם לנטרל את ההר. אולם אין
ביכולתם של משלטים אלה לבטל את העובדה,
שהר הצופים רוכב על שני הכבישים
החשובים ביותר בגדה המערבית של
ממלכת הירדן.

״אין פורטים זכויות״

ך• ין יתר הנקודות שבהן לחצו ה־
•4ירדנים, היה גן שלומית. שטח זה נרכש
על־יך האוניברסיטה העברית ב־ ,1938 ולפני
כחודשיים הצליחה ישראל להשיג העתק
של תעודת הטאבו המאשרת את בעלותה.
אך הגן נמצא על גבול החלק הישראלי
בשטח המפורז, וסמוך אליו עובר שביל
לכפר עיסאוזיה, בו מרבים תושבי הכפר
להשתמש*.
מארב הדמים בגן שלומית בא, כנראה, להרתיע
אחת ולתמיד את ישראל מלערוך
סיורים בשטח זה. אלא שהריגת החמישה
פעלה כאותו קש מסורתי, ששבר את גב
הגמל. שבועיים בלבד אחרי שנשא נאום
תקיף על כוונתה של ישראל לנקוט פעולה
חד־צדדית להבטחת זכויותיה על ההר, קם
דויד בן־גוריון בכנסת והוסיף נימה חדשה
להתראתו.
הפעם ניכרו בדבריו דעותיהם של יועציו
הקרובים ביותר. יועצים אלה טוענים מזה
זמן רב, כי אסור לישראל לפרוט את
בעיית הר הצופים לפרוטות קטנות• ״הוויכוח
איננו צריך להתנהל על מספר החביות
שמותר להעלות להר, או אס פרצופם של
שני שוטרים מוצא חן בעיני הירדנים או
לא,״ הכריזה השבוע אישיות מרכזית.
״אנחנו צריכים לעמוד על העקרונות הנר־חביסי
יותר, ולתבוע את מילוי הזכויות
המגיעות לנו לפי סעיף .8״
מבחינה טכנית, דוזקא, ניתנות רוב הבעיות
לפתרון קל. את הגישה להר הצופים,
למשל, מציעה ישראל לפתור על־ידי סלילת
כביש של קילומטר אחד, אשר יצא מדרום־
מערב להר, ויחצה את כביש רמאללה
במינהרה תת־קרקעית או מעל לגשר. הכביש
יעבור בשטח סלעי, אשר אין בו שום
סימן של ישוב, לא יפריע למערך הירדני.

רדי!
יחסי ציבור
ה ק לו בהמ 1ת ר
ששת הגברים, שהתכנסו השבוע בחדר
מס 13 .במשרד ראש הממשלה בירושלים,
דמו יותר לרעים וותיקים, הנפגשים לאחר
תקופה ארוכה, בקלוב משותף, מאשר לחברי
המועצה הציבורית לענייני שידור, החייבים
להכריע בגורלו של כלי הביטוי העממי
הגדול ביותר במדינה. חנוך גבתון, סגן
מנהל השרות, הבהיר את סיבת העליצות
החברתית :״איני יכול להסביר היכן שאר
חברי ה מו עצה מספר הנעדרים 25 :
מתוך .31
לעומת זאת היה לחנוך גבתון הסבר
בקשר לדיחוי החוזר בכינוסיה של המועצה
הציבורית :״חברי הכנסת שבין החברים
ביקשו ממני שוב ושוב לדחות את
כינוס המועצה. מפאת ישיבותיהם המרובות
לא יכלו להשתתף בישיבת המועצה.״
בנימין אבניאל, ח״ב חרות, תמה בקול:
״מעולם לא ביקשתי דחייה כזו
״הכל על התה ״.בהעדרו של צבי
זינדר, מנהל שירותי השידור ששהה בקונגרס
שידור בטוקיו, עלתה אף ישיבה
זו של המועצה על הפסים הסלולים: הצעות,
הצעות שכנגד, ובקורת ערטילאית. לגבתון,
שחש בקשר הרופף בין הדברים הנאמרים
לבין המציאות, היתד, בקשה אחת :״יואילו
חברי המועצה הנכבדים להקשיב מפעם לפעם
לשרות השידור.״
אולם חברי המועצה הטרודים לא גילו
נכונות רבה למלא אחר עצה זו. קבע שוב
ח״ב אבניאל :״איש אינו יודע לשם מה אנו
מתכנסים כאן. אם לא יוגדרו סמכויותיה
של המועצה ולא ייקבע זמן חובה לבינו־סיה,
חבל יהיה אפילו על התה שאנו שותים.״
הוא
צדק.
תוכניות מניו בפראק
אם להאמין לעדותו הרדיופונית של אריה
ענבי, הרי שהישגיה הבולטים של מדיניות
החוץ בעשר השנים האחרונות היו ייבוש
החולה והנסיגה הממושכת מעזה. בשני
מקרים אלה׳ על כל פנים, עלתה מוסיקת-
הרקע במישדר ישראל במשפחת העמים
(קול ישראל) לשיאים גבוהים ביותר.
מישדרו של ענבי בסדרה מנין שנים,
המוקדשת לעשור, דמה בכל לקודמיו: שפע
של מלל ערוך ומבושל בתוך מוסיקה רעשנית׳
בלויית כמה הברקות של תחביר,
מעט מאד פרקים שמיעים והעדר מוחלט
של רעיון מקשר. אולם הסיבה לחולשתו
העיקרית של המישדר לא היתד, טמונה
בעורכו שהתקשה למצוא כיחין נהיר לשידור.
אינאונותו היתר טמונה פשוט בנושא
המישדר: למדיניות־החוץ של ישראל, בעשר
השנים האחרונות, לא היה כל כיוון שאפשר
בכלל לעמוד עליו.
תדריך המשדרים המפורטים מטה עשויים להיות
מעניינים. שינויים אפשריים.

• בריאת העולם (קול ישראל, יום
ה — )21.15 /אורטוריה מאת יוסף היידן,
בשידור חי מבנייני האומה בירושלים, ערב
פתיחת תערוכת העשור.
• ידידי פרנץ שוברט (קול יש
האיום
בכוח
ראל, יום ו 20.10 סיפור חייו של
המלחין האוסטרי, כתב וביים מיכאל אוהד.
ולס המחלוקת בין ישראל וירדן
• מלכודת (קול ישראל, יום ג,,
> 1לא היתד, מעולם מחלוקת על בעיות
— )22.15 תיקי משטרה מספרים. תוכנית־טכניות.
אותן הסיבות, אשר בגללן סירבו
מתח דוקומנטארית ערוכה בידי יעקב בן
הירדנים להפעיל את הועדה המיוחדת ב־
,1950 שוררות גם כיום — אם לא נוספו הרצל.
המאזין הזהיר לא יפתח את מקלטו בתאאליהן
סיבות חדשות.
ריכים ובשעות הבאים, פן יטבע בגלי
אין שום ספק, כי בשבועות ובחודשים
השעמום•
הקרובים יעמדו הר הצופים וסעיף 8במרכזו
של מאבק אשר יחריף וילך. אמצעי
• פתיחת תערוכת העשור >קול
הלחץ היחידי הנמצא בידי ישראל כיום,
ישראל, יום ה 19.30 ,השבח והשבחה
בודיכוח זה, הוא אחד בלבד: האיום להשבתערוכת
העשור. ברכות. מלל. מלל• מלל.
תמש בכוח• בחוגים מסויימים, נראית נסיה
• כאן תערוכת העשור (קול
ניכרת והולכת להשתמש באיום זה.
ישיראל, נל השבוע — )11.00 ,מה שאתה
שומע כרגיל בקול ישראל, רק שהפעם לא
* שביל זה, המקצר את הדרן הדרומית. אתה המשלם•
לעיר העתיקה, הוכרז אחרי התקרית כשטח
• שעמום של סתיו (קול ישראל-,
סגור לערביי עיסאוויה — דבר שהביא ביום
ב — )21.30 /לא ניקולי ניקראסוב,
עקבותיו. לצעדה הפגנתית של למעלה ממאה
כפריים. המשטרה הישראלית פתחה באש .,המחבר הרוסי של המחזה המתוסכת, יהיה
אשם בשעמום הק״יצי.
הרגה אחד מהם.
י״נימ 1סמו 1<*$י

קולנוע
ישראל
פ ס טי ב ל בגרו*
אם בעשר שנות קיום המדינה לא קמר,
עדיין תעשיית סרטים, ולו גם בממדים
ההולמים מדינה צנועה כישראל, נוצרה
בה תעשיה קולנועית אחרת: תעשית פסטיבלים
קולנועיים. במשך השבוע האחרון
נדמה היה כי כל הקשורים בקולנוע בארץ
— במאים, עובדי־הסרטה, מפיצים, בעלי
קולנוע ומבקרי סרטים — השיגו כבר
את כל מטרותיהם. שבעי־רצון מהישגיה*
יצאו לחגוג בפסטיבל צוהל.
פסטיבל הסרטים שנערך בנהריה, שיקף
בדיוק את תעשיית הסרטים הישראלית.
מטרותיו היו צנועות למדי. לא היה זה
יריד סרטים מסחרי בקנה־מידה בינלאומי.
מטרתו היתד, להציג סרטונים ישראליים ש

זקנה. היא יודעת גיאוגרפיה, שוקלת 54
קילו, מבשלת בטעם ומנהלת בית לאביה
ושני אחיה. משום מה אינה מסתפקת בזאת.
היא רוצה גם להיות אשה• אלא שכל
המועמדים לתפקיד הבעל אינם רואים אותה
בתור שכזאת. בהתחלה מצחיק הדבר את
כולם, אפילו את קתרין עצמה. עד שלעיירה
האמריקאית הפורחת ביותר בארצות־הברית
מגיע נוכל בשם סטרבק (ברט לאנקסטר).
הנוכל, המוכר משקפי־שמש לקראת ליקוי
חמה שלא בא, ומוטות להגנה בפני מופת
טורנדו הנשברים בסופת הוריקן, מבטיח
להוריד גשם לעיירה הסובלת מבצורת. אולם
במקום לטפל בבצורת העיירה הוא
מטפל בבצורת הבתולה הזקנה.
בילוי של לילה אחד באסם הופך את
הבתולה הזקנה למאה,בת נדרשת ביותר.
אחרי זאת אין זה מפתיע שגם הגשם בא,
למרות שמוריד הגשם הוא נוכל. מוסר־

1958

• מצויד במכניקה ^ 801
החדי שה ו ה חז ק ה ביותר
בעולם.
• העסנפתח ונסגר
בלחיצה קלה ללא
דפיקה וללא רעש.
• המלוי אינו חוזר פנימה
בע ת הכתיבה.
• העס היפה ביותר -
מהודר בגזרה ובסגנון
חדי שים.

כוכבת ואך דורן ב״מחנה המופקרים״
ת מימ ה עד נ די טי מ מום

יוצרו בשנים האחרונות, להקרין בתצוגת־בכורה
סרעי אמנות חדשים שהגיעו ארצה,
ולערוך מצעד קצר של סרטים היסטוריים.
אלא שגם תכנית צנועה זו היתד, למעלה
מכוחותיהם של מארגני הפסטיבל.
מי יכול להזמץ? מהרגע הראשון
ארעו התקלות. גלילי הסרטים לא הגיעו
למקום ההצגה. מריבות אשיות העכירו את
ד,אוירה מתחילת הפסטיבל. נורי חביב,
היחידי שעשה משהו במשך השנה האחרונה
שלא בשטח סרסי הפירסומת — והיה זה
טוב או רע — אפילו לא הוזמן לקחת
חלק בפסטיבל. סרטו של חיים חפר על
רכבת ישראל לא התקבל להקרנה, בטענה
האוילית שחסר אינו במאי. המיליונר החיפאי
ויליאם ואן־ליר, ברשותו נמצאת סדרה
של סרטים היסטוריים, נתקל ביחס של
זלזול וסרטיו לא הוקרנו כלל בפסטיבל.
במקום זאת זכו האורחים לשפע של סרטוני
פירסומת ישראליים, רובם מתחת לכל
ביקורת, ולמספר סרטים חדשים שהגיעו
לאחרונה ארצה. הם זכו למספר רב של
נשפים — ,אך לא לפסטיבל סרטים.
קשה היה להאשים מישהו בכשלון הפסטיבל.
כל המפעל כולו התקיים ביזמתו
של אדם אחד — יעקב דוידון. יושב־ראש
התאחדות בעלי בתי־הקולנוע, שהוא בעל
מרץ אך חסר כושר ארגוני, הגה את
הרעיון ומימן אותו בכספו• אשמים יותר
היו עוזריו, שגילו חוסר טאקט משווע.
רעיון הפסטיבל כלשעצמו היגו ביסודו
חיובי. יש מקום לערוך בארץ פסטיבלים
עיוניים לאמנות הקולנוע, בניגוד לפסטיבלים
ראוזתיים המקובלים בעולם. אולם דרוש
גוף של ממש שיקיים פסטיבלים כאלה,
יארגן אותם כראוי ויועיד אותם להמונים.
סרטים אמונה בנו פ לי ם
מוריד הגשם (אופיר, תל־אביב; או־צות.
חברית) הוא סרס הנמצא במצבו של
אדם שהחליט לצחוק מנושא כאוב, נזכר
לפתע כי הנושא הכאוב הוא גם קצת
כואב, והופך את דמעות הצחוק שלו
לדמעות צער. על כל פנים זהו סרט מאוד
דימוקרטי: הוא משאיר בידי הצופה את
ההחלמה הסופית אם ראה קומדיה מדוקלמת
ללא בדיחות, אופרטה ללא מוסיקה
ושירים, או דרמה עם סמלים שאינם מסמלים
בעצם דבר.
קתרין הפבורן היא ־בתולה אמריקאית
העובת קזה 107$.

ד,השכל המתבקש מניסים אלה: תמיד דרושה
אמונה׳ אפילו כלפי נוכלים.

• מרהיב עין בצבעיו
העדינים.

ה שו פטתה מו שחתת
מחנה המופקרים

(אוריון, תל־אביב,

ארצות־הברית) הוא הוכחה נוספת לנוסחה
המדעית שהוליבוד מעלה על הבד מזה
עשר שנים: גודל הכשרון עומד תמיד ביחס
הפוך לגודל החזה. הפעם מאמתת עובדה
זו ממי ואן־דורן, בלונדית החושבת שהיא
יודעת לשיר ושכמה מפיקים אמריקאיים
סבורים שהיא יודעת לרקוד.
הסרט עצמו הוא חיקוי גרוע של סרטי
אדי קונסטנטין הצרפתיים. יש בו כמה תריסרים
של רגלי נערות חשופות, נענועי
אחוריים לקצב רוקנ׳רול, כמה תמונות אלימות
וסיפור שחיתות. אין בו בלשים ואין
בו הומור, וממילא אינו מה שהוא מתימר
להיות.
ממי התמימה עד כדי טמטום נופלת בפח
של חבורת נוכלים, המורכבת משופטת
מזדקנת, בעל חוזת־כותנה שבשעות הפנאי
הוא מאהבה של השופטת׳ ושוטר. חלוקת
התפקידים מתבצעת כדלהלן: השוטר עוצר
צעירים על עבירות סתמיות, השופטת דנה
אותם לעבודה־בפיקוח בחוותו של מאהבה,
והמאהב מעבידם בפרך, חינם• אבל לקרבנות
הצעירים אין זה איכפת. הם רוקדים רוק-
נ׳רול. עד שבא בנה של השופטת, מגלה
את הנבלה ומחסל את השחיתות. הצעירים
ממשיכים לרקוד רוקנ׳רול. אלא שהפעם הם
עושים זאת במקום במחנה המופקרים, על
מסך הטלביזיה.
תדריך אלה הסרטים הנזוצנים ב שבו ע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:

• לילות קביריה

(צפון, תל-אביב)

— ניאוריאליזם איטלקי, בנוסח פדריקו פלי-
ני, מאיר באור פיוטי את דרכה של יצאנית
עלובה, בעולם אכזר וטורפני.

• האויב במצולות

(תל-אביב, תל-

אביב) — פני הים מהוים את לוח השחמת,
שמעליו. ומתחתיו נערך קרב מוחות חריף
בין צוללת גרמנית לאנית־מלחמה אמריקאית.
סרט מלחמה מצוין ומותח. רוברט מיצ׳ם,
קורט יורגנס.

• פורט דה לילה

(אורה, חיפה) —

יצירה סיוטית של רנה קלייר, על גדולתו
של אלש קטן שאינו -מביא -ת יעלת לחברה.

הופיעה לקיץ
כתונת ״נאוה״ גיהוץ ללא
מתוצרת

.נינה־דרוש

בכל
החנויות המובחרות

״קול ששון
וקול שמחה,׳
יש גוונים וצורות לשמחת
הכלולות בארצנו. יהודים
חרדים יוצאים ברקוד של
דבקות חסידית ובפיהם זמר
״•קול ששון וקול שמחה —
קול חתן וקול כלה״ .חופ שיים
מתענגים אף הם על
זמר מסורתי, אך מוסיפים
גם רקוד וזמר מסגנון אחר.
אבל כולם, ללא הבדל חוג
ועדה, אינם שוכחים ללגום
־כום י־ת_ ״סזברין? זיין ״ישן
נושן״ מיקבי פרידמן׳ הנות נים
טעם לשמחה ולששון.

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים !
הרשמו עוד היום לקורס קיץ ל-

קצו־־נות

עברית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמים בשבוע)
ב״אולפן ג רג״ ( 0 0פ מ .) 0
כ ת ״ א: אצל ח. בר־קמא, גורדון 5

בחיפה :

בי״ס ״במעלה״ ,שמריהו לוין 30

הצלחה

מובטחת!

גברתנכבדד״
אם עדיין לא ביקרת אצלנו —

בואי לראות כמה זולים
מחירינו.
אם כן ביקרת אצלנו,

בואי לראות את המבחר
העשיר של כדים שקיבלנו.
מבחר גדול של ארג לחליפות
לגברים ולנשים.

פ. טסלר
רחוב• שמריהו לוין ,4חיפה9 ,ינת
רחוב איבן טינא׳ ליד קופת תולי}4

ספרים
מ קו ר
מה אתה ודע
מספריהעולם (מאת יוסף ליכטנבו ם
— 351 עמודים — הוצאת אחיאסף) הם

החשובים באנשי ספר שנולדו בין שנת
,1850 שנת לידתו של רוברט לואים (ד׳׳ר
ג׳קיל ומיסטר הייד) ססיבנסון, ל־ ,1905השנה
בה נולד בן הקוזאקים מיכאיל ( הדון
השקט) שולוחוב. הספר, שהוא שני בסידרה,
מביא לפי סדר כרונולוגי ביוגרפיה, ביקורת,
ביבליוגרפיה וניתוח יצירותיהם של גדולי
הספרות של מאה השנים האחרונות. הוא
מגלה, בין השאר, לקוראים אשר עובדות
אלה עלולות לעזור להם בהבנת היצירות
של המספרים, כי:
• יוסף (הנידח מן האיים) קונרד, לא
היה׳ בכל זאת, סתם ספן פולני שלמדי
אנגלית בגיל מבוגר, כי אם בנו של אציל
פולני שתרגם את שקספיר לפולנית.
• מקסים (פומה גורדייב) גורקי הוא
שם עטו של מי שנולד אלכסיי מקסימוביץ
פישקוב בעיר הרוסית ניז׳ני נובגורוד (הי־,
דועה כיום יותר בשמה החדש גורקי) וש־הספיק
להיות שוליית סנדלרים, סמרסוטר,
צייר איקונין, טבח אונייה, נוטר מסילות
ברזל, אופה ורוכל־פירות לפני שהצליח ב-
עטו.
• פרנץ (הארמון) קפקה, היה לא־יוצלח
אומלל מלידה׳ ששני אחיו מתו בילדותם,
שפעמיים בוטלו אירושיו, שהתפרנס מעבודה
כפקיד ביטוח מפני תאונות עבודה, שסבל
מהפרעות עיכול איומות שאילצו אותו להיזון
מצמחים בלתי מבושלים וממים בלבד.
ומי יודע אם האור היחיד בחייו לא היתד.
״הבחורה הצרפתית שהכינה אותו לבית־הספר
ולימדתו דברים שונים, לרבות ענייני אהבה.״

אחו תחרות!
אחה פרסים!
מתחת לשעם שעל פקקי ״טמפו״ מודפסות
אותיות שמהן תוכל

א) לחבר סי סמא חד שהל״טמפו׳י
ולזכות בפרסי כסף גדולים. הפרם הראשון

ב) לצרף ה סי סמא ״כולנו שותים טמפו
ולזכות באלפי התשורות הכוללות כרטיסים
ל״לונה פרק״ ,״תילון״ ,תקליטים ועטים

בסך כולל של

2 0 .0 0 0ל י

פרטים נוספים — בפלקטים ובקיוסקים.

מע שה 3100
שערי דעת (מאת יצחק ל בנון — 208
עמודים — הוצאת עמיחי) הנפתחים לפני

הקורא הצעיר ב״אנציקלופדיה״ זאת אינם
כבדים. הם מכילים גם מבחר חידות לא־אנציקלופדיות
כדוגמת חידת התוכי:
״פלוני שידע לדבר, קנח תוכי׳
שהמוכר ערב לו כי הוא חוז ה
אחרי כל מלה שהוא שומע.
אולם למע שה לא היתח הציפור
מוציאה הגה מפיה. כיצד יי תכן
הדבר?״

״השנתון והאופנה״

דירתך תהיה לאולם קונצרטים
תקליטים טובים מאפשרים לך ליהנות הנאה מרובה
יותר מן היצירות המוסיקאליות החביבות עליך. על־ידי
שמיעתן בכל שעה הרצויה לך, תלמד להכירן טוב
יותר.
״הארץ״ מציע לך, בתנאים נוחים באופן בלתי רגיל,
תשעה תקליטים הכוללים יצירות קלאסיות של בטהובן,
מנדלסון, צ׳יקובסקי, ליסט וברוך ושתי אופרות מפור סמות
של ורדי ופוצ׳יני.
עד עתה הופיעו*

״ארואיקה״ לבטהובן.

קונצרט לפסנתר של צ׳יקובסקי והפנטסיה ההונ גרית
של ליסט.

מבצע הארד להפצת תקליטים
הכנס מוסיקה טובה לביתך

הננו משיבים בזה לשאלות שהגיעו
למערכת מצד קוראותינו
הרבות בנוגע למודעתנו ״השפתון
והאופנה״.
)1בחירת צבע השפתון שיהלום
אותך, נשאר עדיין אינדיבידואלי.
הננו משאירים להערכת
קוראותינו אשר תקבלנה את
הדרכתנו בהצעתנו, ושתבחרנה
את הצבע ההולם אותן מבין.
אלה המפורטים למטה:
13זדת 0 8 6 , 1 1 0 8 6 1ו]3 1 ):116־? 1 11( 16 , 1 1 0 8 6 3 3 1 6 1 3 8161
? 3111 ( 6 ,
? 30861306,
3 0 2 6־ 0 1
? 036,
013026
? 0 3 2 6 086
13 16 ? 31
6־ ? 0 3 6 , 0 1ע 0 5 1 0 1 3 0 1 03 3 )16 .

)2בבחרן בצבעים האלה הן
תהינה בטוחות שבחרו בצבע
ההולם אותן ועם זאת תהיינה
אולטרה מודרניות ומקובלות על
ידי הנשים הפריסאיות שהנן
תמיד המדריכות באופנה.
)3השפתונים הנ״ל יוצרו על
ידי פירמות בעלות שם עולם,
אך לפי האינפורמציה שלנו,
המוצלחים ביותר שייכים לבית
הפריסאי 6עק.1.0318 ? 11111
הננו מקוים ששרתנו את
קוראותינו על־ידי תשובותינו,
והננו גם להבא לשרותן באיג־פורמציות
שתדרשנה.

״קוסמטיקום״

באמת, כיצד ייתכן? התשובה פשוטה מאד:
התוכי היה חרש• .
בכל זאת אין ה״אנציקלופדיה* הנ״ל בעלת
מום מושלמת. היא מביאה כמה פרשיות
מעניינות לנוער (כיצד מתארע ליקוי שמש?
כיצד הומצאה הרכבת החיסון נגד האבעבועות?
כיצד הוקם צבא ההגנה לישראל?).
ושעה שהשערים נפתחים אפשר ללמוד גם
כמה עובדות מעניינות, כגון העובדה ששלושה
מתוך ארבעה מכתבים הנכתבים
בעולם כתובים אנגלית (לא ברור אם זה
כולל גם את המכתבים שאינם נשלחים,
בסופה של כתיבה).

הקץ לגי סנ ת
כקום ישראל (מאת אברהם ברוידס —
61 עמודים — הוצאת עמיחי) כתבו רבים

שירים פטריוטיים. כך עשה גם פועל בית
חרושת לגפרורים לשעבר* ,משורר ברוידס,
שכינס כאן 43 שירים, שאחד מהם אפילו
מוקדש ללכידת ״איבראהים אל־אוזל״ (לתרועת
הכרמל ה חוגג ו מנצח /מ שחתת מצרים
צולעת ונגררת).

האמת חייבת להכתב כי יש בין השירים
גם כמה קריאים. לדוגמה: אמי, אל תבכי,
גידלת בן /הפר תאיץ חו ק־גו ל ה; /הוא
מאס להלך נ גי בן /ול שאת ח טו טרת חולה.
שיקום הנשכחים ( מיני אטורות הי ס טו ריו ת ב־תולדות,
בא מנו ת. ב מדע — הוצאת מסדה —
205 עמודים) הם אישים ודמויות בהיס
טוריה
העברית המקבלים בספר זה את שיקומם
המלא בידי מסאים היודעים מלאכתם
(מי.ויינשל עד א. ליבנה) .מהמשוקמים: מרדכי
נח, היהודי האמריקאי שרצה להקים מדינה
עברית בארצות־הברית, המלכה בתיקה, האחרונה
לבית החשמונאים, שהוכתמה כבוגרת
וכפרוצה. מעניין. בעיקר למי שמאמין
בשיקום אחר השמצה יסודית של
דורות.
לא־ספרותייס אחרים של
* עיסוקים
ברוידס, כיום מזכיר אגודת הסופריס: יי שור
חו לו ת, סלילת כבישים, יציקת י סודו ת לבנייני
האוניברסיטה העברית על הר־חעוסים.

הווי
סמח מקווה
ך* נהרייה, אחרי שמלכת היופי ה־
^ ישראלית, סגניותיד. ומלכות הערים
הודיעו על השתתפותן בנשף שנערך
במלון דולפין, שבוע אחרי בחירתן,
הוזמנו תושבי המושבה ל״נשף פתיחת
מלכות היופי*.

במעגל גחונה
ך י< מילנו, איטליה, תבעה עקרת־בית
1עתון לדין, טענה כי הכינה עוגה
לפי מרשם שהודפס באותו עתון, הגישה
את העוגה במסיבה, נוכחה לדעת כי
האורחים עזבו בזה אחר זה את המסיבה
אחרי שטעמו מן העוגה.

ף אשוויל, קרולינה הצפונית, נולד
בן שמשקלו 3,5קילו לתלמידת
בית־הספר העממי בת ,11 שמשקלה היה
35 קילו.

מידת הצדק
ך• תל׳אכיב, נמצא ילד בן שבע
* מטייל ברחוב הירקון, כשרגליו
כבולות בשרשרת הנעולה בשני מנעולים׳
הסביר כי אביו כפתו אחרי שרב
עם אחד מילדי השכנים, והאב החליט כי
הוא חלוש מדי כדי להכותו על כך.

נסיונוע
ך• פרדס כץ, ניגש אלמוני לרוכב*
האופנוע יוסף דמארי, ביקש לקנות
את אופנועו, דרש לנסותו תחילה, קיבל
את האופנוע לניסוי קצר, נעלם ולא
חזר.

טיפשלושים
ך* בירמינגהם, בריטניה, אחרי ש־
4אשד, התלוננה במשטרה כי בנה
היחיד התחיל להתפרחח, מעשן סיגריות,
מבקר בבתי־בושת ויוצא בחברת נערה,
גילו חוקרי הפושעים הצעירים שבאו
לערוך סקר על הבן, כי הוא בן .36

״על גופותינו!״
^ ירושלים, בתגובה על הפגנות
4׳ הדתיים נגד בריכת־השחיה המעורבת,
החליטה קבוצת צעירים לערוך הפגנות
למען הבריכה, לצעוד ברחובות
העיר לבושים בבגדי־ים.

מורה נבוכים
* תל־אכיס, פנה אדם למשטרה,
1הסביר כי הוא מורה וכי תלמידיו
מציקים לו, ומאחר שתלונותיו בפני
המנהל לא נשאו פרי החליט לבקש את
עזרת המשטרה, התגלהכבלתי־שפוי
בדעתו.

אישפוז מזורז
ך 1חדרה, פירסמה הנהלת בית־החו־לים
לחולים כרוניים של מלבן
מודעה בעתונות, לקהל הרחב :״סורו
נא אלינו לשעה קלה!״

שקרים מוסכמים
^ חיפה, הועמד פורץ לדין, אחרי
* שהודה בביצוע שש פריצות, הסביר
לשופט מה דחף אותו לגנוב, מנה בין
השאר את הסיבה :״לא יכולתי לסבול
שהילדים שלי ילכו למסיבות יום־הולדת
בלי להביא מתנות.״
חעולס הזח 1079

מוסיפים להגיע אלי כל הזמן מכתבים
על מריבה שיש לי, כביכול, עם לילי.
״במלחמת הענקות לילי—רותי״ ,כותי מאיר
דביר מירושלים ,״אני כולי לצד רותי.״
מישהו אחר הביע את הדיעה שאנחנו, בעצם,
חברות מצויינות וכל המריבה הזו היא
מפוברקת. אומר לכם את האמת: כששמעתי
מישהו אומר השבוע ללילי, שנראתה יגעה
ביותר, שהיא האוייבת הגדולה ביותר של
עצמה, חשבתי בלבי :״לא כל זמן שאני
חיה.״
כשהבעתי, לפני שבועות מספר, את תמהוני
ששוב אין הצנחנים פופולאריים כל כך,
קיבלתי המון מכתבים פרו וקונטרה. כמו,
למשל, מכתבים של ״חיילת שיחד עם עוד
חיילים וחיילות החליטו פה אחד שפנייתכם
היתד, מגוחכת:
״לחברים הכי טובים של רותי, בעלי הכומתות
האדומות, שהחליטו, בצדק, שהם•
אינם נופלים מחבריהם הוותיקים אלא בדבר
אחד — שאחריהם אין הבנות מפנות עוד
את הראש כמו אחרי קודמיהם: אם התנדב-
תם לצנחנים, ברי לי שלא התכוונתם רק
לכומתה האדומה שאחריה היו ננעצות מאות
זוגות עיני בנות הח״ן. דעו לכם רק דבר
אחד. כיום לא הצבע הוא העיקר. לא חשוב
אם כומתתך היא אדומה או שחורה, כחולה
או ירוקה. אם אתה ראוי למבטי הערצה
של בנות המין היפה, הרי תזכה להם תמיד,
ובכל צבע שהוא. אך אם לאו, אפילו רותי
לא תוכל לעזור לכם. עצתי לכם: אל
תסמכו על רותי — .הי, אתם שם — גברים,
או לא?״

מקיאבלי של הציירים
( ,)1079/84 למרות שהוא סטודנט ירושלמי,
נראה לי סימפטי:
או מ רי ם שמי שהולך לו בקלפים,
לא הולך לו עם נשים. בקלפים אינני משחק,
אבל הולך לי בשטחים אהרים כגון
לימודים, עניינים כלכליים ורכישת ידידים.
מכאן משתמע שעם בנות מצבי איננו איתן
כל כך. וזה נכון. במיוחד אינני יודע את
הפרק ״כיצד להתחיל״.
״אינני מתעניין במוסיקה קלאסית, ושום
כינוסים של יוצאי גרמניה והסביבה —
המחליטים כי כל בן או בת טובים חייב
ללמוד שלוש־ארבע שנים לנגן על כלי
ולאחר הכשלון הוא חייב לדעת לפחות
לגלגל בלשונו שמות של קומפוזיטורים
ויצירותיהם — לא ישפיעו עלי בכיוזן
זה. אינני מבין את השירה של משוררינו
הצעירים וכן לא את הציור ד,אבסטראקטי
מטאפיסי — ביטוי שלך — מקיאבלי של
הציירים המודרניים.
״אני אוהב בידור מכל הסוגים, וכן אני
אוהב כל דבר המעורר את המוח למחשבה.
משום כך אני קורא את העולם הזה, של־רבות
מדיעותיו אינני מסכים. הערכתי נתונה
לאנשים המוכנים להסתכן למען מטרתם,
ולכן לא אפרט את נתוני האישיים. ה־מעוניינת
תקבל על עצמה את הסיכון
הקטן של כתיבת מכתב למישהו בלתי-
ידוע. אוסיף רק זאת, שאני לומד מקצוע
מעניין וקשה, בשנה מתקדמת באוניברסיטה.״

בפשטות עד כמה שאפשר
תנו ל( )1079/85 לחיות ״בפשטות עד
כמה שאפשר״ והיא תהיה מאושרת. חוץ
מזה היא נורא משועממת ונורא בת .15
אז בעד זה היא רוצה להתכתב עם ירושלמי
או חיפאי לא חשוב, אל תסלחו לי
על הביטוי, טיולים וסרטים והחלפת רשמים.

סתם מלבסי

אני מוכרחה להזהיר אותך מראש: ל־
( )1079/86 בן ד,־ 20 אין מכונית. אפילו לא
וספה, לא עליכן. ואף על פי כן יש לו
העוז לרצות להתכתב עם נערה חמודה
כבת .18 על מה? כאילו שאת לא יודעת:
ספורט קולנוע וטיולים!

7א ידז, אבד רוק
במקום לשבת, בסוף השנה, בכיתה ולהקשיב
לשיעור בהיסטוריה, כותבת לי
( ,)1079/87 טפשעשרה קטנה, מכתב. היא
לספר לי, באמצע
היתד,מוכרחה פשוט
השיעור, כמה שהיא אוהבת מוסיקה קלאסית
ומסוגלת לשרוק בכל המרץ פרקים
מתוך הקונצ׳רטו לכינור של צ׳ייקובסקי
וארייה מכרנזן, ושהיא נורא אוהבת לצלם
צילומי נוף, תיאטרון, כדורסל, ריקודי־עם
ואפילו ציור.
אז מי שמוכן לקרוא מכתבים כתובים
באותיות צפופות נורא, על נייר משובץ

מקושקש בכל מיני ציורים הנעשים באמצע
השיעור — יהא עליו להיות כבן .17״הוא
לא חייב,״ אומרת היא בעליונות ,״להיות
דומה למרלון ברנדו או יול ברינר _ יותר
שמות של שחקנים אינני יודעת — אבל
שיהיה גבוה כרוק האדסון, מסביבות תל-
אביב.״
אינכם מרגישים שחסר תבלין כלשהו בסלט
זה, כפי שאומר אדי קונסטנטין? היא
לא כתבה שאומרים עליה שהיא נורא
נחמדה. שכחה, מן הסתם.

נ שמע ב חו ל, כ מו בן :״את תו שב ת שתיים
אוהב או תי?״
״בטח, מותק. למה שתהיי יוצאת מן
הכלל?״

הוא יעשה נשף

יה, איזה מכתב אינטלקטואלי (:)1079/88

גערת השבוע

לא אכחיש זאת ואקיים בהכנעה את תנאי
ההתערבות.
״הפרט היחיד שנודעת לו חשיבות אודותי,
הוא: רווק בן 26 20 מוטב שתהיה
חיננית, פקחית וקצת צעירה. בתקווה לראות
אותך בנ ש ף...״

תן דה לדבר על עצמה
״היי שומעת טובה,״ מייעצים לנערות
בכל טורי העתונים העוסקים בדברים כגון
אלה ,״הקשיבי לדבריו בהתעניינות רבה
ושמעי מה בפיו והוא יחשוב אותך לנערה
הפקחית ביותר שפגש*.
זוהי עצה מצויינת, בתנאי שהגבר הוא
דברן במקצת.
אולם אם הוא חסון ושתקן כמו במערבונים,
ואם היא מצייתת לחוק ורוצה
להיות שומעת טובה — מה התוצאה?
שקט. שקט מוחלט. וזה יכול להימשך
שעות. ובעוד הוא מנסה לחכך בגרונו ותר
בייאוש אחרי נושא כלשהו, היא מחזיקה
את לשונה בין שיניה. אז נוצרת מבוכה
שאינה לתועלת שני הצדדים.
לאלה ששאלוני לא פעם מה עושים במקרה
כזה — תשובה פשוטה ביותר. אפשר
לדבר על מיליון דברים עם נערה. אך
הנושא הטוב ביותר הוא היא עצמה.
• ספרי לי מ שהו טל עצמך. את נראית
כל כך מעניינת /או מקסימה /או נהדרת /
או מ שע שעת /או פקחית. אל תדאג ביחס

לשם התואר. כל אחד יתאים. תן רק
לנערה הזדמנות לדבר על עצמה, ואז נראה
אותך מנסה להפסיק אותה.
• ספרי לי על עבודתך /על מ שפחתך
/על בית־הספר /על תחביבייך. לא
תיארתי לי שאת מעניינת כל כך. ואז,

ברוריה אחיעזר היא נערה קטנה, מורכבת
מאיברים שונים המחוברים על־ידי
ה מון נמ שים תמודים, שאין היא מנסה כלל
להעלים אותם, ובצדק. הם מו סיפי ם לה
פיקנטיות רבה. פרט לזאת היא גם רקדנית
מ חוננ ת ביו תר, שחזרה לא מכבר
מארצות־הברית, אחרי שע שתה שם חמ ש
שנים.
ברוריה, שהחלה את צעדי הריקוד הראשונים
שלה אצל מיא ארבסובה, זכתה
#יחלה בג׳וליארד, בית־הספר המפורסם למוסיקה.
כאילו לא הספיק כל זאת, למדה
אף ציור היא הופיעה בארצות־הברית בריקוד,
אך פתאום מצאה את עצמה רוצה
לחזור ארצה. כל זאת היא מספרת ב שמץ
של ניב זר.
ברוריה תהיה עתה הרקדנית הראשית של
האופרה הישראלית, תופיע בקרוב ב תוכני ת
מחול מורחבת. כאשר אין היא רוקדת,
תוכלו למצוא אות ה על שפת הים.

״בח־יכוח אידיאולוגי עם חברי, על הנושא
אהבה ורזיה, הבענו כל אחד השקפות שונות
בנידון. בעיקר נסב הוויכוח על הסעיף
״התאהבות״ .כלומר, התלבטנו בשאלה אם
זוהי סיטואציה רגשית המותנעת מן החושים
בלבד, או שגם המערכת השכלית—
ההגיון — יש לו משקל בתופעה.
״ברצוני להוכיח לחברי שבנידון זה,
הננו בעלי חיים מתורבתים, משועבדים
לחוקי הטבע והזיק המתעורר בבני מין
שונים, הגורם למשיכה הדדית, הוא תופעה
ביולוגית טהורה, מנותקת מן המרכז השכלי.
המסקנה המתקבלת היא, שלפי דעתי, טווח
המטרה של מדורך לא יוכל להגיע לפיסגה
המבוקשת, היינו, התאהבות — על יסוד
דו־שיח אינטלקטואלי באמצעות מכתבים.
.״הכנות, השאיפה לביסוס מעשי ויצר
ההרפתקנות שלנו, דוחף אותנו להתערבות
רצינית שאלה הם תנאיה: במידה ואצליח
להתאהב לפי שיטה זו — הכוונה כמובן
להרגשה הדדית — הנני מתחייב לערוך
נשף לכל משתתפי מדורך. כמובן שבמקרה
והדבר, העומד בניגוד לתפיסתי, יתרחש,

ידידי, תוכל אפילו המטומטמת ביותר לדבר.
אם אחרי טפשעשרה אתה מחזר, עליך
להתחקות אחר הדברים החדישים ביותר
באופנה שלהן. עליך לדעת, למשל, מהו
השיר מספר אחד במצעד הפזמונים. מיהו
רוק האדסון, ומה קרה ללנה טרנר ולמה.
ואז, כל מה שנותר לך לעשות, הוא
לתת לדברים להתגלגל. רק אל תעשה
את המשגה החמור לשאול אותה מה דעתה
על המשבר בצרפת, למשל.

ציפור >ן 0נה
לחשה ל׳ ש...
מתה לראות את ריקה זראי כרקדנית
בטן ב הפינג׳אן, שיוצג בקרוב בזירה. היא
תהיה רקדנית בטן גדולה, אם לא תחמיר
מדי בדיאטה שלה אגב, דמויות
מחברי ילקוט הכזבים מופיעות בדרך זו
או אחרת במחזה: מחלקת פלמ״ח נמצאת
בקיבוץ דמיוני בשם תל פייגר, ונחשו
שלוש פעמים למי הכוונה. גם מוישה
תהילימזייגר, גיבורו של דן בן אמוץ,
מופיע בצורה מסורסת, כאשר ברגע קריטי
אומר מישהו :״לא נשאר לנו אלא לומר
תהילים.״ לא נעדר מן התמונה גם בני
מרשק. מחברי המחזה, שנצטרכו לנאום
עם פאתוס רב, טרחו ויגעו, מצאו לבסוף
כרך ישן, מצהיב ומאובק של מבפנים,
בו נמצא נאום ישן שלו. הבעייה נפתרה
ימים מספר לאחר שנשמע דן כד
אמוץ אומר לנערה ב מו ע דון התיאטרון,
שיש לו הצלחה עצומה אצל נערות והוא
מוכרח לעשות משהו כדי לכער את עצמו,
הלך ועשה לעצמו קרחת. אם זה לא יעזור,
אומר הוא, יקטע לעצמו חצי רגל. הוא
כבר רואה את עצמו אומר למישהו, כלאחר
יד, למראה גבותיו המורמות :״שום דבר,
איבדתי את זה ׳בהתערבות.״ ואף על סי
כן, חוששת אני, נוע ינוע יורם
מטמור :״כל כך הרבה מצטטים אותי,
שאני מרגיש שכל חיי הם מרכאות.״ כמה
שהוא צודק הדירה היחידה בבית
הדירות בו גר ישראל בנציוני, בה יש
סורגים, היא של ישראל בנציוני
אז מה יש אם במאי חנ ה סנש עזב את
הארץ ערב מלחמת השחרור ולא חזר עד
היום הזה, ונחשב כנתין בריטי?

ספורט כדורגל
כול נוסעי ל עו טו ק הו ד ם

האחרונה

המלה

ע בו רנוחיותובריאות

כלי הבשול המושלם למטבח:

קולה

צולה

מטגן

מבשל

ב > -רג עי םסטיק
ב -דקה אח ת טוסט

סו להבות שונות בכל הגדלים!

גריל מבער מבער מבער

בז ק
ענ ק בינוני חסכוני

ממם רשום מס׳ .1612
הוגש לרישום פטנט מס׳ ,10185

להשיגאצלכלסוכני ״של ג ז
אגוד קובני שלגז בישראל בע״מ.
החנויות

#לקראת עוגת הקיץ
הופיעו בחנות בראון את
בילר, תל־אביב׳ רחוב גח לת
בנימין ( 43 טלפון )4005
הבדים המעולים ביותר וב שלל
צבעים אביביים. אצל
בראון את בילו־ מיטב
אריגי הצמר מתוצרת ה ארץ
ותוצרת חוץ.

המעולותבתל-א ביב
#לקיץ בחנות להלבשה
ויקטור, תל־אביב, רחוב
בן־יהודה ( 6ליד מוגרבי),
חולצות לשפת הים, חולצה
עם מכנסיים (ביצ׳ר) ,בגדי ים
לסטקם מסטרייץ /חולצות
דקרון וניילון איטל קיות
ללא גיהוץ ומכנסיים
קייציים מדקרון. לגברות:
חולצות אמריקאיות, דוגמה
מקורית ד.מ.ם. ומבחר מכ נסיים
^ ושורט.

• כל הגברות בעלות
הטעם הטוב תמצאנה את
הנעלים בגזרות החדישות
ביותר לקראת עונת הקיץ
בחנות לנעלים טוב טעם,
תל־אביב, רחוב אלנבי .60
מבחר עשיר של נעלים
בצבעים לפי טעמכן ולבוש־כן
האישי אצל טוב טעם.
דוגמות פתוחות ובהירות.

אחרי כשלונה של נבחרת הכדורגל הישראלית
במשחקים האסיאתיים בטוקיו, ואחרי
שמקצוע ספורטאי זה מוסיף להיות משותק
במדינה, עברה התענינות חובבי הכדורגל
ליבשת האירופית, שם יתחילו בשבוע הבא
משחקי נביע העולם בכדורגל, שיתקיימו
בשטוקהולם שבשודדיה•

על המתרחש ערג פתיחת משחקי
גביע העולם בכדורגל, כותב
שליחו המיוחד של ״העולם הזח״,
דורון ורד:
נדמה שאירופה כולה אורזת את המזודדות
וממתינה ליציאת הרכבת. בכל מקום פוגשים
תיירים. פגי כולם מועדות לשטוקהולם.
באותה הזדמנות עושים כבר סיבוב בשאר
ערי אירופה.
למרות המשבר הצרפתי קוראים עדיין את
חדשות הספורט בעתונים לפני החדשות הפוליטיות•
כרטיס כניסה למשחקי שסוקרגולם
הפך למטבע עובר לסוחר, ממש כמו הדולר.
בעזרת כרטיס כזה אפשר אפילו לרכוש דברים
שהדולר אינו קונה אותם.
נדמה שכל חובבי הכדורגל בעולם התרכזו
כעת בפאריז. הם לא משתעממים
כאן. יש שפע עצום במאורעות ספורט,
עד כי קשה להחליט לאן ללכת קודם.
המאורע הראשון במעלה הוא טורניר הכדורגל,
הנקרא טורניר האביב, בו נוטלות
חלק מדי שנה ארבע מהטובות שבקבוצות
העולם. בשנתיים הקודמות זכו בגביע טורניר
זה ריאל מדריד וואסקו דה גמה.
״פנלטי! פנלטי!״ הקבוצה המארחת
הפעם היתד, קבוצת רסינג הפאריסאית.
המשחקים נערכו על מגרש איצטדיון פארק
דד, פרינם, המכיל 35 אלף מקומות־ישיבה
המכוסים בגג מואר. מד, שהפתיע, הוא
שהאיצטדיון לא היה מלא. הצופים היו
עסוקים כנראה בהפגנות. מלבד רסינג משתתפות
הפעם בטורניר בולסון וונדררס, מחזיקת
הגביע האנגלי, פלמנגו הברזילאית,
ואויפשט ההונגרית.
ר,מעניו במפגשים אלה היה מפגש של
אסכולות כדורגל שונות זו מזו בתכלית.
ההונגרים הדגימו משחק מתוכנן של מסירות
למקום, לא לשחקן: הברזילאים הראו
משחק מהיר וזירטואוזי של כל שתקן ושתקן:
האנגלים שיחקו משחק תכליתי ביותר
של מסירות ארוכות, והצרפתים הראו שילוב
של משחק הונגרי ואנגלי.
כל משחק שנערך בין הקבוצות הוא
בבחינת חויה. במשחק בין אויפשם לרסינג,
למשל, היה סדר השערים 2:0לטובת
ההונגרים. אחר־כך 3:2 ,2:2 ,2:1לטובת
ההונגרים 3:3 :ו־ 3:4לטובת רסינג. את כל
ארבעת השערים הצרפתיים הבקיע שחקן
אחד — סיזובקי, מהם 3בנגיחת־ראש.
לסטלמך יש עוד הרבה ללמוד ממנו.
במשחק שני, שנערך בין פלמנגו לבולטון,
הסתיימו 90 הדקות בתוצאה , 1:1כשהשער
היחיד לבודטון היה שער עצמי. מכיוזן
שגם כאשר הוארך המשחק בחצי שעה לא
השתנו התוצאות, רצו להגריל את הקבוצה
העולה לגמר. אולם הקהל לא הסכים. כל
הקהל צעק פד, אחד :״פנלטי! פנלטי!״
פנלטי היא שיטת קביעת נצחון, שלא
ראינו אותה בארץ. כל קבוצה בועטת 5
בעיטות 11 לשער היריב, ולפי בעיטות
אלד, נקבע הנצחון.
אולם גם אחרי 10 בעיטות 11 נשארה
התוצאה תיקו• האנגלים והברזילאים החמיצו
כל קבוצה 2בעיטות. בכל זאת נערכה
הגרלה — והאנגלים עלו לגמר. משחקי,גמר
היה משחק גביע טיפוסי. הוא הסתיים
בהפתעה: רסינג ניצחה בתוצאה .2:1
גם הפעם היה גיבור הקבוצה הצרפתית
מקשרה השמאלי, הפולני סיזובסקי. לא רק
שהבקיע את השער הראשון לזכות קבוצתו,
ממרחק 20 מסר, אלא גם ניהל את כל
מערך התקפתה.
בתחרות על המקום השלישי במסגרת
אותו טורניר, ניצחה׳ באותה תוצאה של
,1:2פלמננו הברזילאית את אויפשם ההונגרית,
למרות שכבר בדקה החמישית הבקיעו
ההונגרים את שער יריביהם. אולם
מרגע זה החלו להטוטני פלמננו להפגין
את יכולתם, ובמיוחד באבר״ הקיצוני השמאלי,
ותוך דקה אחת הבקיעו פעמיים את
שער ההונגרים. זו היתד, הצגת כדורגל
נפלאה.
משערי האיצטדיון נהר כל הקהל ישר
לרכבות• כולם נוסעים לשדוקהרלם.
ומולם חזזז 1079

נערת אקמן. חידו ש ב שטח האופנה הכניסה חברת חנויו ת הכל־בו אקמן, שהזמינה
מועמדות מכל הארץ להציג את מוצרי האופנה שלה. מתוך 954ה מו ע מדות נבחרו תשע,
שהציגו ב אול מי גיל בתל־אביב מוצרים, אשר אף אחד מהם לא עלה על 30ל״י. ב מרכז נראית
נערתאקמן, דליה לוינבוק בת ה־ . 16 סגניו תיה: חנ ה סתת 18 ומאירה ש מטוב 16

אנשים
מ חז רי ם אחר־• או ר חו ת
יהודים שכאבו בליבם את העובדה שמלבד
הצייר הפורץ לא קם בדור האחרון
צייר יהודי גאון, יכלו להתנחם השבוע.
הצייר פאבלו פיקסו התגלה גם הוא
כיהודי ספרדי, שמוצאו ממלגניה. ידיעה
על כך התפרסמה במאמר ביאוגרפי בשבועון
קומוניסטי חשוב, המופיע בברלין
המזרחית תקרית לא נעימה אירעה
לאורחת נכבדה בישראל. האורחת, שרה
צ׳ ר צ׳י ל, בתו של סיר וינסטון, ראש
ממשלת בריטניה לשעבר, זכתה לפני חדשים
מספר לפירסום עולמי שאינו מביא
כבוד מיוחד. אחרי שנעצרה על־ידי המשטרה
האמריקאית באשמת שכרות, נתקפה
שרה הנאה בהיסטריה, תקפה שוטרים ותמונותיה
הופיעו בעתונות העולמית. אחד
מציידי האוטוגראפים הישראליים, צעיר בן
,15 חיכה לשרה בצאתה מאחת המסיבות
בהן ביקרה, הגיש לה לחתימה גליון של
עתון, בו הופיעה תמונתה כשהיא עצורה
בתחנת המשטרה. האורחת לא התלהבה
ביותר מהרעיון לחתום על מסמך כזה,
הוציא תמונה פרטית שלה, חתמה עליה

ונתנה אותה לצעיר במצב הרבה יותר
נעים היתד, אורחת אחרת בישראל, או ה
איינשטין, נכדתו של פרופסור אלכרט
איינשטין, שבאה עם אביה לביקור בישראל.
אווה בת ה־ 19 נראתה, בכל שעה
בה לא היתד, בחברת אביה, מוקפת בחבורת
מעריצים. התברר כי כל מחזריה היו עובדי
משרד ראש הממשלה, מארחי אביה
כאשר הגיעו חברי משלחת הספורט הישראלית
לאוליפיאדה האסיאתית בטוקיו,
ערכו להם מרחץ זיעה מיד אחרי האימון
הראשון. במכתב שהגיע ארצה מיאפן, מספר
שיי?{ גלזר בין השאר :״המרחץ הוא
בדיוק כמו אצלנו, אלא שכאן בחורות
רחצו אותנו. החברה הודו לאלוהים שביפאן
אין נטורי קרתא...״
ז1ד

מופדי אחד חונות
אנשים שהזדמנו אחרי חצות, בערב־שבת
האחרון לנהריה, הופתעו לראות כי מאחורי
הדלפק במסעדת הגליל עומד זבן גבה־קומה
וקרח, חבוש כיפה רקומה, אשר
למרות כניסת השבת המשיך למכור ולגעת
בכסף. היה זה קונדס נוסף של דן כד

פ>10 ןיו!<0ב1פ
• ח״ כ חלות ד״ר יוחנן כאדר, על מינויה של מרים בן־פורת לשופטת
מחוזית בירושלים :״אני מניח שעד כה היו המלאכים בשמיים עסוקים מאוד ברשום
שמות שופטי ישראל באותו לוח לבן באותיות של זהב. האם מינויה של מרים
בן־פורת לשופטת יהיה מפנה במצב זהי״
• שופט גית־הדין הצבאי מעכו, בעת שגזר את דינם של כמה
מעצורי מאורעות נצרת ל־ 20 חדשי מאסר :״הצדק הגבוה ביותר הוא גם אי־הצדק
הגבוה ביותר. זאת אמר עוד אחד מגדולי השופטים. שם השופט היה ציצרו
מרומא. מאז לא נשתנה שום דבר...״
ס עמוס קינן :״היוצא למלחמה יכול להניף סימן־קריאה ואפילו נקודה,
אבל לא סימן שאלה. איש אינו עונה על סימן שאלה.״

• הממונה על עידוד הסרט הישראלי מטעם הממשלה אשר
הירשסרג ׳ במסרו את ברכת הממשלה לפסטיבל הסרטים בנר,ריר :,״אינני יודע
לשם מה נועד הפסטיבל הזה, אבל בשם הממשלה אני מקדם אותו בברכה.״
• במאי הסרטים הישראלי נתן גרום, על המשבר בצרפת :״אינני
מבין מדוע דווקא לנו זה היה צריך לקרות!״
• הצייר האקצנטרי סלוואדור דאלי :״חוצפה היא להשוות אותי
לבן־תמותה רגיל. אני עולה גם על סטאלין. כי לעיתים קרובות ידעתי מה הוא

עושה, בזמן שהוא לא ידע מה אני עושה.״
• הפורץ הנוצץ ישראל בנציוני :״אני באתי לרפא את העם בגניבות,
כאיש מדע.״

חעומ וחזו רמז

אמוץ, אשר הזדמן למקום בחברה גדולה,
עזר במשך שעה ארוכה לבעל המקום
לשרת את האורחים, כשהמליונר החיפאי
ממוצא הולנדי ויליאם ואן־ליר עוזר
לו במקצוע זה בסימפוזיון על קיצוץ
סרטים, שנערך במסגרת פסטיבל הסרטים
בנר,ריר ,,התמרמר יושב־ראש התאחדות
בעלי הקולנוע יעקב דוידץ על איד,סובלנות
של הציבור, בקשר לקיצוץ סרטים
בידי בעלי הקולנוע. אמר הוא :״מה אתם
חושבים, שבעלי בתי־הקולנוע הם בורים?
לפעמים הם יודעים יותר טוב מהבמאים
איפוא צריך לקצץ סרטים באותו
סימפוזיון השתתף גם איש קולנוע חדש,
המשורר חיים חפר, שהשלים לפני זמן
קצר סרט קצר על רכבת ישראל. הציע
חפר לאנשי הצנזורה הישראלית :״מדוע
אינכם מגבילים סרטים ותולים עליהם שלט
,לבלתי דתיים בלבד׳ ך שאלה אחרת
לצנזורה היתד, לדוד גרינברג, עורך
הירחון א מנו ת הקולנוע, שהתענין לדעת
מדוע הגבילה הצנזורה את הסרט לילות
לבנים ואסרה את הכניסה אליו לילדים עד
גיל .16 השיב על כך סגן מנהל משרד
הפנים זאב מליץ, יושב־ראש המועצה
לביקורת סרטים :״הסרט הוגבל בגלל יחסים
אסורים שלפני הנשואים בין גבר
ואשד.,״ מה הם יחסים אלה לא פירט
מליון, ואיש לא הבינם, מכיון שבסרט אין
אפילו תמונת נשיקה אחת ההצעות,
שהועלתה על־ידי משתתפי הפסטיבל, כוונה
אל הגברת מרגוט קלאוזנר, מנהלת
אולפני ההסרטה בהרצליה. הגברת קלאוזנר
ידועה בתור ספיריטואליסטית, המנהלת חוג
ספיריטואליסטי קבוע. הוצע לה לערוך במסגרת
הפסטיבל סימפוזיון ספיריטואליסטי
קולנועי, להעלות בו את רוחותיהם של
גדולי אמני הקולנוע. ההצעה נדחתה מחוסר
מדיום מתאים. י

איל ה אחר• רימה

במרכז ההתענינות של הקהל בהצגת
הבכורה של להקת לונדון פסטיבל בלט,
עמדה קתרינה רודר, בת־ד,גיורת שנפסלה
כמועמדת למלכת היופי בשל מוצאה.
קתרינה, לבושה בשמלת־ערב כחולה, מל־וזה
על־ידי אביר,־החורג, עברה בין שורות
הקהל שהסתדר משני עבריה, כאילו היתד,
זו תהלוכה מלכותית להתענינות
רחבה יותר זכתה דיילת חברת התעופה
הישראלית אל־על אילה הראל, בת ד,־.22
אילה, שזכתה השבוע במקום הראשון
בתחרות דיילות בינלאומית שנערכה במי-
אמי ביץ׳ בארצות־הברית, נראתה זמן קצר
לפני התחרות בחברתו של עלי חאן, בעלה
לשעבר של ריטה הייח־רט. הם נראו
יחדיו במועדוני־לילה מפורסמים בעת
שהתחילו הצילומים הראשונים של סרטו
של לארי פריש, עמוד האש, העלה
כוכב הסרט, שחקן הקאמרי יצחק שילה,
זכרונות מתקופת ההסרטה של הסרט האנגלי
דונקירק, בו הוא מופיע. אגב, סרט
זה, בו משחקים בתפקידים הראשיים

היציר ההח די ש ה ביו ת ר של
תוצרת

הרדי 1המלכותי. נשמו נן הוא -

מלך

המקלטים!

8מנורות 2דמי קול. אנטנ ה פרריט
מסתובבת. מרחיקה את רוב ההפרעות
צליל וו •וא, תיבהמהודרת .

אגדות לוד
היה היה זמן ורכבת שהגיעה
מתל־אביב ללוד, חכתה לאחותה
מחיפה הרחוקה /,בכדי להתחבר
לה לעליה לירושלים .״עוד מעט
היא תגיע, עוד מעט היתד,
שהות לרדת לרציף, לקנות עתון,
״הרכבת מחיפה תגיע עוד מעט...״
לפי לוח הזמנים החדש בקו
ירושלים אין הרכבות מחיפה
ומתל־אביב משתלבות בלוד, שוב
אין ציפיה ועצבנות.

הרככוה מחיפה לירושלים
חוסכת 20דקה מזמן
הנסיעה.
בתחנות ובקרונות נעשו שפוצים
ושפורים רבים לנוחיות הנוסעים.
אוטובוס ״המקשר״ מס 6 .מסיע
אותך משער תחנת ירושלים
למרכז העיר.

תמיד לשרותך

הנהלת

רכבת ישר־אד

סטיוארט גריינג׳ר וג׳ורג׳ סנדרס,

לא זכה לתגובות נלהבות ביותר בפסטיבל
בקאן השנה. שילה סיפר כי בהגיעו לשדה־התעופה
בלונדון כבר חיכה לו מברק בו
נאמר :״מתחילים לצלם בעוד יומיים.״ מכיוון
שלא היה לו מושג באיזה קטע תחל
ההסרטה ומכיוון שלא יכול היה להתקשר
עם הבמאי׳ הסתגר שילה 48 שעות בתוך
חדר, למד את כל תפקידו בסרט מתחילתו
ועד סופו. כשהופיע לבמת הצילומים, התברר
כי מתחילים להסריט דווקא מהקטע
האחרון עלילותיו של הפורץ הנוצץ
הוסיפו גם השבוע לשמש חומר גלם לה־לצות
ומהתלות. יעקב בן־סירא, איש
רביעית מועדון התיא טרון שנשא השבוע
לאשר, את עדינה פלדמן, שהופיעה בשעתו
בציד ה מכ שפו ת בהבימוז, ביקר בפסהשאלה
הראשונה
טיבל האמנים בצפת•
שהציג בן־סירא בהגיעו למקום :״איפה הביתן
של מציתי שמואל שי,
עורך בטאון הנוער העובד, טען :״פעם
היה הנוער מתחנך על ברכי בן־ציון
ישראלי* ,ואילו היום מתחנכים על ברכיו
של ישראל בנציוני כוכבת
זמרה חדשה בישראל עתידה להתגלות
השבת. שמד, הוא עדינה פאולי. עדינה
היא זמרת שאנסונים צרפתיה, המבקרת
בארץ כאורחת. היא הסכימה להופיע בתכנית
מיוחדת של תיאטרון ס מב טיון, אשר
תורכב מקטעים נבחרים משלוש הצגות התיאטרון.
ההצגה מיועדת להקמת חוג ידידי
תיאטרון סמב טיון חנה אהרוני
מתכוננת בקדחתנות להופעתה הראשונה בפני
הקהל הישראלי, מאז חזרה מסיורה, שתיערך
בשבוע הבא, בקולנוע תל־אביב.

הופיע גליון מספר 6של

הירחון המצוייר לבידור והומור

צחוק ומצב־רוח לבית ולחברה

64 עמודים • 500 פרוטה

מראשי הנח״ל לשעבר.

אמנות אופרה דון מתל -א בי
דון פסקואלה

$רכדד
תשבץ הוווד 0הוד 1079
מאוזן .1 :אין
כזה בעירו ; .4
חיוני לצוללת ;
.10 היהדות, למ של;
.11 בת־קול;
.13״עם . .ב חרת״
; .14 לא
מוחלט ; .15 בום ;
.17 רב־אלוף; .19
אם לאחד, גם ל מאה;
.20 מכלי
העבודה עם סוס;
.22״עוד לא פס קה

פנייה בראשית
מכתב ; .26 ביטוי
לשון; .27 ראש
ממשלה אסיאתי;
.30 בעל מלך ב שר
ודם; .32 ענן;
.33 שבועות, למ של;
.34 עוף דורם; .36 כן מוחלט;
.37 הישראלי בבריסל ; .39 הנהר של
עיראק; .41 ברית גרמניה־איטליה־יפאן
; .42 אדון ; .50 אהל׳ ללא ראש ;
.51 שם פרטי לנקבה; .53 שמו ה פרטי
של האמרשילד; .55 שלושים
וארבע; .57 דורון; .58 מטייל; .59
נמל אמריקאי; .60 הרבה אנשים.
מאונך .1 :לא לעתים קרובות;
.2מיכל לשאול; .3חיבה רצינית;
.5סוד; .6הזוכה ברכוש הנפטר;
.7 וחומר״; .8סואן, אבל ללא
סמך ; .9ארצו של סלאזאר ; .12 מס
פיק;
.15 אלסטי; .16 גביר; .18
ממשפחת השפנים ; .21 שועל ; .23
הרבה; .24 משקה; .26 בן הדור הרביעי;
.28 ראש חודש; .29 חברת
כנסת מטעם מפא״י; .31 לצון; .32
נתניה, למשל; 35 שט על־פני המים
; .37 תנועת נוער ; .38 עוצר את
הנשק מלירות; .40 עני; .41 סמל
האיטיות; .43 מלת שאלה; .45ה אלה;
.46 סירה׳ אבל גדולה; .47
עוד הפעם, אבל באופן אמנותי; .49
מראה ; .52 קיים ; .54 גב ; .56 אויב ;
.58 סימן.

ר כז

1וסח בי ם
• זנוו די ס

ר ח ׳ ה ס •1 2די״יא

^ בתות שגתיח/

הוא אדון רפאל פולני: מסגר בן 24 שנתגלה
לפני שש שנים במקרה על־ידי משד,
ואלין בתחרות חובבים, והמופיע זו הפעם
הראשונה על במה מקצועית. יומיים לפני
הצגת הבכורה הביא את קרבנו העליון
לאמנות: הוא גילח את שפמו השחור
המגודל.
בעיקר הודות לפולני, נסתיימה הצגת
דון פסקואלה בהרגשה בטוחה יותר מאשר
זו של פאוסט, שבוע לפני כן (העולם הזה
.); 078 כי בעוד שפאוסט נישא כולו על
כתפיו הרחבות של השטן הצרפתי, ג׳ורג׳
וייאן, הרי באופרה קלילה
זו אין לזקוף את
כל ההצלחה על חשבון
הכוכבת האורחת, הסוס־ראנו
מארילין טיילר. אף
שפולני לא הגיע לרמתה
האופראית, הרי שלט על
הבמה בבטחון עצמי,
כאילו נולד עליה. כאשר
נפלה אחת מגבות עיניו
הלבנות באמצע ההצגה,
לא הניד עפעף,
הוריד גם את השניה, צחק
והמשיך — לקול
תרועת הקהל.
לא לגבי כל חברי
הצוזת החדשים היתד, לאדים
דה־פיליפ הצלחה
שווה. שמעיהו אשכנזי,
שירד מן הטון בשעת
הדואט הגדול, הוכיח שעודו
זקוק לאימון ניכר,
וגם שאר המשתתפים
לא הבריקו, אם כי לא
נכשלו. אולם המוסיקה
הקלילה, העלילה הקלילה
והמקצב הרענן של
הבימוי כולו התמזגו,לערב
משעשע,

אחרי השטן, מכשפה.
דון פסקואלה

בי״נז ב פ קיז־ו ת < .

למבוגרים

(האופרה

הישראלית)

משלם את המס לקלאסיות המסורתית כבאלט
הפיות (בתכנית א׳) ובקטע ממות
הברבור של מרקובה (בתוכנית ב מספרים
ששום להקת־באלט המכבדת את עצמה
לא תופיע בלעדיהם, כשם שרב יהודי טוב
לא ייראה בציבור ללא כיפה. אולם בצדם
ניתן נשף הבגרות — כמעט קומדיה מ מקדת,
המתארת לצלילי שטראוס מה קורה
כאשר הפרגיות של בית־ספר וינאי מארחות
בנשף־הסיום שלהן את הפרחים של
בית־הספר לקצינים.
יתכן כי הקטע היפה ביותר הוא התחלת
תוכנית ב׳ — הבאלט קונצרטי, חסר העלילה,
בו מפרש חדיד ליצ׳ין את המוסיקה
של מרסלו ושל ח־יואלדי באבריהם של
טובי הלהקה.
זהו באלם אוזרירי, רענן, המעלה בלב

קורם מזורז

לעעירים
| נפתח ביוני

היתד, אחת היצירות האחרונות
של גאטנו דו־ניצטי,
לפני שהותקף
במחלת־לב קטלנית. כמו
שאר 63 אופרותיו של
נורינה (טיילר) ודון־פסקואלה (פולני)
המלחין האיטלקי, אותן
השפם ירד, הגבות נפלו
כתב בתפוקה ממוצעת
של ארבע לשנה, מבהצופה
את ההרגשה הסתומה שהנה מתריקה
גם זו בכשרון קליל, מבלי להיות
בהר לו משהו שהיה חבוי בלבו מבלי
עמוקה מדי. כי דוניצטי, שהתגייס בנעוריו
לדעתו, נושא של געגועים תת־הכרתיים
לצבא מפני שלא רצה להרוויח את לחמו
בשיעורי־מוסיקה, התיחס אל אופרותיו כאל עמוקים.
יעדים שיש לכבשם בסערה, ללא תיכנון
אולם שיא שתי התוכניות הוא במרכזן:
מדוקדק או היסוסים.
שתי הרביעיות. הראשונה היא שיחזור
מאורע היסטורי מלפני 113 שנה. הרקדן
דון פסקואלה הוא גבר קשיש וקצת
הצרפתי ג׳ול פרוט זימן אז יחד, לעיני
מגוחך, החולם על אהבה ונשואין. הוא
המלכה ויקטוריה, את ארבע ד,בלרינות הגאוסר
על בן אחיו ארנסטו (שמעיד, אשכדולות
ביותר של דורו בבאלט אחד, שהיה
נזי) לשאת את האלמנה העליזה נורינה
מעין תחרות ביניהן. בצורה זו לא ניתן רק
(מארילין טיילר) ,שאין לה פרוטה. כדי
לארבע הגדולות להפגין את כושרן הנהדר,
להתגבר על הקמצן הזקן, משדך לו חברו
אלא גם ניתן לקהל ליהנות מהצגת קנאתן
את נורינה המחופשת, המתגלה לו במהרה
הלוהטת, ששלחה חיוכים ותנועות־אדיבות
כמכשפה פזרנית ובוגדנית. כדי להיפטר
כחיצים מורעלים מאשר, לרעותה. הבאלט,
ממנה, מסכים דון פסקואלה כי ארנסטו
אשר שוחזר לפי תמונות ששרדו מאותה
ישא אותה. רק במאוחר הוא מגלה כי
תקופה, מעביר חוזיד, זו יפה — אם כי
נפל קרבן לתרמית.
הוא נותן רק רמז ממלחמת ר,בלרינות של
טיילה השרה בעברית (״גם אני יודעת
אז — מרי טאגלוני, שארלוטד, גריזי וחבמלאכת
כשפים מגלמת נורינה חמורותיהן,
שהיכו זו את זו שוק על ירך.
דה ועשירת־קול, אם כי קצת מוגזמת. בניגוד
לדון פסקואלה, אין הקהל מגלה שום
אולי זו הסיבה כי רביעית הגברים —
נטיה לגרש אותה אחרי הכרה ראשונה.
שהיא פחות מלאכותית, הרבה יותר טבעית
אחרי השטן הצרפתי, זוכה המכשפה ההו — מלהיבה את הקהל עוד יותר. כאשר
לנדית לקבלת־פנים לבבית.
סוער ג׳ון גילפין על פני הבמה בהפגנת
יכולת נדירה, מטביעות מחיאות־ד,כפיים את
אם תצליח דד,־פילים גם להבא למזג
צלילי המוסיקה, בצורה ספונטאנית יותר אף
כשרונות חוצלארציים מנוסים עם חומר־גלם
מרעם התרועות האדיבות המלוות את המקומי
מבטיח׳ יתכן כי תצליח במרוצת
ברבור של אליסיה מרקובה הגדולה.
הזמן לגבש בארץ גם קהל אופראי וגם
בית חינוך אופראי. כמו רומא, לא תיבנה
לרוע המזל, לא חשבו מתכנני היכל ההאופרה
ביום אחד.
תרבות התל־אביבי על באלט — כפי שלא
חשבו כמעט על שום דבר אחר. חוסר המסך,
ושאר המגבלות של הבמה הנמוכה,
מעמידים את הלהקה בפני בעיות קשות.
אולם לונדון פסטיבל באלט יקצור בהופעה
שוק ער רך
וו את אותה ההצלחה כמו בהופעתו הקולדבדדן
פסטיבל באלט מגיש באלט
דמת — הוכחה לכך כי קיים בארץ קהל די
קלאסי במנה קלילה, הניתנת לעיכול גם
גדול (וגם די עשיר) המכבד את אמנות
הברבור הלבן.
בציבור שלא חונך על הבאלט הצרוף. הוא

מחול

העולם,הזה 1079

כזבים לילקוט
האבטידויס שראבו־ק-שק

בעריכת ליל* גליל*

מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מביו
המ שתתפים ב שליחת חו מר לעמוד זה יזכה מדי
שבוע ב שבו ע בפרס של 10 לירות. הזוכ ה בפרס
זה ה שבוע הוא הקורא יחיאל גולד שטיין, חיפה.

יום אחד ברחו כל הפילים ממכלאתם בגן החיות. המשטרה
ת גייי ר ד
הועמדה על רגליה ללכוד את החיות הבורחות. פתאום
זג 0 / 3 1
ראו את דודיק מתחמק בסימטה צדדית, מגיע הביתה ומסתגר שם .״מה אתה
מתחבא?״ שאלו אותו ,״הרי המשטרה מחפשת רק פילים.״ דודיק חייך במרירות:
״אני יודע מה שהם עלולים לעשות? היו תופסים אותי במקרה׳ מכניסים אותי
למעצר — ועד שהייתי מצליח להוכיח שאינני פיל, היו עוברים ארבעה שבועות.״

הערות=ע1ול״ס
כיצד מתייחסות המפלגות השונות בצרפת לשארל ד ה ־ גול

הימין חושם אותו למנהיג דגול ; המרכז חושם
שהוא סתם ד ה• גו ל ם; ואילו הקומוניסטים טוענים:
ד ה ־ גועל.

המפקח הכללי של המשטרה, יחזקאל סהר, סיים את שירותו

קץ הםהרוריה.

הועלתה הצעה ששוטרי ישראל ישאו על שרוולם סרטים, אשר יציינו
את השפות שבהן שולט כל שוטר

בקיצור: שפת ־ הזרוע .

נתפס פורץ, שניסה לבצע פשעים בהיותו לבוש תחתונים

מדי הייצוג החדשים של העולם

התחתון?

אבו־ליש, אחד מגיבורי ה״ילקוט המוסיקאלי
ב־ 22 כזבים,״ שיוצג בקרוב
ב תיא טרון זירה, בהצגת הפינג׳אן, מספר:

פעם אחת, באמצע הלילה, שומעים
דפיקות בדלת. אבא שלי לוקח את
הרובה האנגלי, אני את המאוזר והאמא
שלי תופסת ביד נאגאן. פותחים את
הדלת, מה רואים? השיך אבו־קישק
בכבודו ובעצמו. ביד שלו חבילה ענקית.
פותחים את החבילה, מד, רואים?
הילד של אבו־קישק חצי מת, חצי חי
ועל הראש שלו שאייבה גדולה מצינורי
השקאה.
מה קרה? הילד של השיך אבו־קישק
שיחק, הלביש את השאייבד, על הראש.
להתלבש יותר — לא רצתה. לרדת —
לא רצתה. התחילו למשוך — התחיל
הילד להתעוור. הלכו למכשפים — מכשפים
לא עזרו. הלכו להדסה — רק נוגעים,
הילד צועק.
אבא שלי, מסתכל בילד ואומר לשיך:
״לך הביתה, מחר אתה מקבל את ה־שאייבה
שלמה ובריאה — אולי גם את
הילד.״
אמר השיך :״וזאלה, אם אתה הורג לי
את הילד, אני בא עם כל השבט ומיירה
את כל מלבס.״
רק הלך השיך, לקח האבא שלי את
הילד למוישה בורק הנפח, שם את הראש
של הילד במלחצים, לחץ קצת איזה
שני מילימטר, נהיה הראש קטן. כשנהיה
הראש קטן, מה קרה? יצאה השאייבה
בריאה ושלמה.
בא השיך, ראה ככה, אמר לאבא
שלי :״תבואו אצלי.״
באנו אני ואבא שלי, עשו לנו פאנ־סאזיה,
איזה שבוע. מה אני אומר?
שבועים. אכלנו אצלו אבטיחים.
מה אני אגיד לכם׳ האבטיחים של
אבו־קישק: כל אבטיח — בית. מה
בית? גבעה! איפה גבעה?! הר!
אם היה חם מה חם? חם מאד!
אם היה חם מאד, היו יושבים בצל
של האבטיח. רוצים לאכול? עולה השיך
אבו־קישק על סוס, לוקח חרב,
תוקע אותה באמצע של האבטיח ומתחיל
מדהר מסביב.

אחרי חצי שעה על הסום מסביב
לאבטיח מה אני אומר? רבע שעד,
לפחות, בא השייך בחזרה. מנדנדים את
האבטיח, עד שנופל החלק העליון. נופל
החלק העליון — מטפסים למעלה ואוכלים.
אבל
מה? לא אוכלים את כל האבטיח,
אוכלים רק את הלב.
אחרי שגמרנו 7אכול את האבטיח, נפל
ילד אחד בפנים, שבר רגל. רצו להוציא
אותו, לא יכלו. שלחו רץ לשבט
ובאו כל השאבאב. התחילו לדחוף את
האבטיח מלמטה. דחפו, דחפו, דחפו,
עד שנשפך הילד החוצה.
נשפך הילד החוצה, נגמרה ד,פאנ־טאזיה,
הלכנו הביתה וחזרנו למלבס.

המנהרה שד סבני
מרשק, מי שהיה פולי טרוק ה־פלמ״ח,
הוא אחת ה ד מויו ת ה מרכזיו ת

בהפינג׳אן:
ברפיח, היו כל החברה הטובים עסוקים
בכריית מנהרה סודית כדי־ לברוח
מן המחנה. היו עובדים בלילה ושומרים
על המנהרה ביום, עובדים בלילה
ושומרים ביום.
הבריטים היו עצבנים מאד. בכל פעם
שהיו מגיעים על יד המנהרה, שהפתח
שלה היה על־יד המקלחת, היו החברה
מתעצבנים, אבל תמיד בלי שום סיבה
משום שהבריטים לא ידעו כנרא! 5כלום.
לבסוף נגמרה כריית המנהרה. העבירו
את הידיעה למטה בחוץ וחיכו
להוראות. באחד הימים, כשהיו החברה
עדיין מחכים להוראות, קפץ פתאום בני
מתוך המנהרה באמצע היום וצעק:
״חבר׳ה טוב שבניתם מנהרה. שמעתי
על זה במטה ובאתי מיד לכאן. הד,בריסים
המנחילים לא רצו לאסור אותי
ולהביא אותי לרפיח, כדי שלא אוכל
למסור לכם אינפורמציה. אז תדעו לכם,
המצב הוא קשה אבל יהיה טוב.״
כשהבריטים שמעו את הצעקות, באו
למקום וגילו מיד את כל הענין. הם
עצרו את בני וגירשו אותו מן המחנה,
והחברה היו צריכים לעבוד בסתימת
המנהרה. הפעם כשהבריטים שומרים
עליהם.

רחבא אשת!(ן י
״מוי שה, אתה יו שב
בוא נחליף מ קו מו ת.״

מאחורי

סיפור חיים
בשלושה חמ שירים

עמוד.

דרך עלסה

״סחתיין, אתה בא מת חברה׳ מן.״

מעשה בסטודנטית מגדרה
״אם אני יכול לעזור במשהו בזמן
שאשתך בבית־ד,חולים, אל תהסס לבקש
אותו ממני.״
״כן, בהחלט. הנה רשימת הדברים שצריכים
לקנות במכולת. אני חוזר מהעבודה
מאוחר ואין לי זמן לטפל בקניות.
אחר כך את יכולה לנקות את חדר־הילדים
ולסדר את הכביסה שלהם ולעשות
קצת ספונג׳ה בדירה. אשאיר לך
את המפתח מתחת למדרגות.״

באוזני מחזרה התמרמרה :
חברותי הנשואות
עולמן -הקדרות,
רכילות ו״כיצד אתאפרה?״

״אך אני כת קידמה,״ התפארה,

״זה נ שמע כאילו שהמסיבה שלכס
תהיה באמת מסיבה נחמדה, אבל הייתי
בכל זאת רוצה שתרשה לנו לתרום
מ שהו.״
״אם תוכלו להביא סלט־ביצים
ביל 24 איש, זה יהיה יופי.״

״על עולם ומלואו אדברה י״
כדי לשמור על בון־טון
היא ני־טאה לגאון

״בשד
שזה דלגת וזדווזילה חנשישז הגתלוז!״

על הקלף הבטוח המרה.

״חכה רגע שמוליק, תן לי לשאת
את הקצה הכבד.״
״בבקשה.״

__ ט עו ת לעולם צודקו __
התאבדה בתביעה( .מעריב)

״זה נו תן לי קצת הרגשה לא טובה.
הנה אני מז מין אותך למסיבה אצל
אנשים שאתה לא מכיר, ואתה הולך
ומפסיד 50 לירות בפוקר. אני מרגיש
אחראי להפסד הזה.״
״אתה צודק.
פיפטי־פיפטי.״

נחלק את ההפסד שלי

יחיאל גולדשטין,

חיפה

ש מואל שפר, נתניה

טבעה במים העכורים של סיכסוך משפטי.
שיחו ת חרות־ר,ציונים הכלליים — אין כל מגע בין שתי המפלות( .הארץ)
דניאל פוס, תל־אביב
נצחון הקו השלילי.
מרדכי דן, תל־אביב
שידורי קלי צד,״ל( .ידיעות אחרונות)
משקלם כמשקל גלי האתר.
כלב שירה גז עי אבד( .מעריב)
בולדוג באריטון.
רכבת הנו שאים הגיע ה באיחור( .למרחב)
מסע ההישגים.

והיום, סוד לכם אספרה:

אורי שיקה, חיפ ה

שיחתה באמת השתפרה.
איך לרכוש פריג׳ידרמה בהול לסדר
התקוות בה נתלו לא הפרה.

אליהו

דואק, חו לון

אבינועם גולומב,
הפקולטה לחקלאות, ר חו בו ת

סידרת גגועגגדות רביעית
שאלון מועמדות
את ה שאלון הזה זכ אי ת למלא ה מוע מד ת
עצמה, וכן כל אדם אחר ה ס טוניין להם־
לי׳ן על מוע מדת, המת אי מ ה לדעתו לתחרות.

השם— :

מצב משפחתי! :
הכתובת המלאה :

עתה, כאשר נכנסת עונת הרחצה
למלואה, מתמלאים החופים והבריכות
רכבות מתרחצים הנהנים מיופיים
הכלתי־רגיל של חופי הארץ. בעיקר
מסמלות שמחת־קיץ זו כנות־החן,
המתרחצות ומשתזפותמראש הנקרה
ועד אילת. השכוע מתפרסמות שלוש
תמונות ;וספות, שד מועמדות לכתר
״מלכת המים .״1958 הזוכה תיבחר
על־ידי ועדת־שופטים של אנשי ציבור
ידועים, והיא תישלח על־ידי מערבת
״העולם הזה״ לטיול גדוש הנאות
לאורן־ חופי הים התיכון. פסו פן
תזכינה המלכה וסגניותיה בשפע
מתנות. התחרות פתוחה כפני צעירות
מכל הגידים, המוזמנות למלא את
השאלון, ולשלחו לועדת התחרות.

שנת הלידה :

יפה

מקום הלידה - :

צברית גבוהה, בלונדית מאד, בעלת עיני תכלת.
כיום היא משרתת בצה׳ל, כמדריכת ספורם.
גילה 8ז שנה, והיא ידועה כמתעמלת וחברת
הפועל, כללה בין פעילויותיה גם את השהיה.

שנת העליה- :
גובה— :
צבע שיער :

שמאי

צבע
עיניים: י-

השכלה קודמת— :
ידיעת שפות-- :
ספורט

(לציין איוה

מקצוע או שטח לימודים:
מקום העבודה או הלימודים :

האפ המועמדת היתה או הנה תברח
בתנועת־נוער, תנועה קיבוצית, ארנון
ספורט, ניתקה אמנותית או כל אגוד אחר?

פרט איזה ומתי — :

חובבויות3 :

אס אחד הפריטים אינו חל •על המועמדת,
אל תמלא אותו• יש לצרף ל שאלון זה
את תולדות החיים של ה מוע מדת, עד
כמה שהן ידועות לממלא שאלון זה.

:נא ל שלוח את השא לון המ מול א 1
בצירוף ה חו סר למערכת העולם
ן. הזה׳ ת. ד , 156 .תל־אביב ולציין
! טל ה מעטפה ״ מ לכ ת חמים . 1958״

להדביק

את תמונת המועמדת כ* 4
דליה ליאון
התחילה את דרכה בחיים דווקא
בבית־ספר חקלאי תיכון, בפתח־תקווה.
אך הצברית בתה־21
הפסיקה את לימודיה, כאשר
התגייסה לצה״ל. אחרי שיחרורה
התקבלה כפקידה בעיריית תל־אביב,
היתה רוצה להיות דוגמנית
אופנה. גובה ( 170ס״ח),
שיערה השאטני ועיניה הירוקות
הס נכס יקר להגשמת שאיפתה.
רות תדמור
יבולה להתגאות בכן שהיא ה ישראלית
היחידה אשר עברה
קורס סדיר לדוגמניות, בבית־הספר
המפורסם של דיור, בפאריס.
היא צברית בת 21׳ גובהה
167ס״ס, עיניה שחורות
ושערה שחור אף הוא. היא
מדברת אנגלית• ,עברית וצרפתית.