גליון 1080 מתאריך 11 ביוני 1958

גח שגדמאחור
וגרחנעועיס החגור
העובר על הארץ?•

האס גסוגלה הגעוסרה לחסלו1

קול הדם השפוף

הדורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
שיום כהו
עורך משנה:
דוג איתו

רחוב נליקסון ,8תל־אביב, סלפון ,26785
ת. ד .136 .מפן למבדקים :״עולספרס״.
המוציא לאור: הפולם הזח בפ״ם.
רפוס משח פזהס בע״ס, ת״א, מל.62239 .
ההפצה: דוד מופל ובניו, תל־אביב.
המפרכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

העתון

הנקרא

עורך כיתוב:
סייגי קשה

עורך תבנית:
אחרוז דור

כתב בכיר:
איי תבור

גלם המערכת:
אריה סרו

חברי המערכת:
מנשה בר־רייו, שייע ניור, יייי ויילי.
דויר הורוביץ ,,רוחי ורד, אברהם הרמוז,
דטאייה מנצור, אינם מפיס, אביבה סטו,
למום סינן, שיטה סרו.

ביותר

במדינה

המרכזי ברמלה. הוא לימה את רעיתו של
אחד האסירים הכלואים שם, על מנת לצלמה
לצורך כתבה מסויימת.
כשעמד מחוץ לכותלי בית־הסוהר וצילם

את האשד, עומדת לפני הבנין, נפתח לפתע
השבוע התחוללה מהפכה בממלכת המים. השער וכמה סוהרים הגיחו לעומתו והורסן
השלטון עבר ממעמד האבירים להמוני בילוהו פנימה• סגן מנהל בית־הסוהר, אחד
העם. מהפכה דמוקראטית ממש•
בשם גרינברג, הודיע לו שעשה מעשה
עם התחלת התחרות על כתר מלכת
אסור, וכי הוא עצור ויימסר למשטרה.
המים 958ו הורכבה עדת שופטים מאנשי־לשוא
ניסר, הצלם להיוודע מפי שוביו
ציבור, שעליה הוטל לעבד תקנון לבחירת על איזה חוק׳עבר. הוא דרש כי יינתן
מלכת המים. הכוונה היתד, כי המלכה תיבחר לו לטלפן למערכת ולהודיע על מקום היעל־ידי
ועדר, זו, לפי הנוהל המקובל בארץ מצאו, אך הדבר נאסר עליו. הואהוחזקו
שם במשך שעתיים.
ובעולם.
אולם ככל שהתקדמה התחרות, נסתבר •
בינתיים החלה המערכת חוששת לגורל
לשופטים כי הצטבר בארץ מישקע גדול של צלמה• מאז פרשת תבור אנו רגישים מאד
חוסר־אימון. בגלל סיבות שונות נפוצה להעלמם של אנשינו. בירור קצר העלה
בחוגים רחבים הדעה כי הבחירה בתחרויות כי הצלם נראה לאחרונה בסביבות בית־מסוג
זד, אינה כנה וחופשית, אלא שיש הסוהר, וכי נלקח פנימה.
והמלכות נבחרות עוד לפני תחילת התחרות.
העורך הראשי טילפן לבית־הסוהר, הגיע
צעירות רבות מהססות — בצדק גמור —
לסגן המנהל גרינברג. היה זה בשעה ד
להשתתף בתחרות שאינן בטוחות כי סיכובערב,
כשהצלם עוד ישב בבית־הסוהר,
ייהן בד, הוגנים.
במרחק כמה צעדים מן הסגן• אולם לאיש
לכן החליטה השבוע ועדת־השופטים ד.ח־ זה היתד, עזות־מצח לומר לעורך כי אינו
לטה מהפכנית: היא לא תבחר כלל במלכה. יודע שום דבר, וכי הצלם נאסר מזמן
המלכה תיבחר בהצבעה המונית כללית של על־ידי המשטרה. חוץ מזה סירב גם למסור
כל הנוכחים בנשף הבחירה.
את שמו.
הבחירה תתנהל איפוא לפי הנוהל הבא:
אחרי שנמסר במשטרה לעורך כי אין
• המערכת תבחור ב־ 20 המועמדות השום
איש בשם קרן מוחזק על ידה, ניסה
סופיות, מבין המועמדות שתמונותיהן מתשוב
להתקשר עם גרינברג. אולם גרינברג
פרסמות בגליתות העולם הזה.
נתן הוראות לטלפוניסט להודיע כי ״איננו״.
• נשף הבחירה יהיה פתוח לכל מי
כעבור שעתיים נמסר קרן למשטרה. זו
שירכוש כרטיס אליו•
ערכה חקירה קצרה, מצאה שלא עבר שום
• כל הנוכח בנשף, יקבל פתק־הצבעה, עבירה ושיחררה אותו באדיבות רבה. הבו
ירשום את בחירתו, אחרי ראיון פומבי
שאלה היא רק כיצד יכול סגן המנהל של
עס המועמדות.
בית־סוהר להחזיק אדם במאסר בלתי־חוקי,
• המועמדת שתזכה למספר הקולות לשקר במצח נחושה ולהסתתר אחר־כך כני
הרב ביותר בהצבעה זו תזכה לתואר המושה?
מלכה,
ושתי המועמדות הבאות אחריה תו־שרות
בתי־סוהר הוא שרות אחראי מאד,
כינה לתואר הסגניות.
המחזיק בידיו גורלות של מאות בני־אדם
• מנין הקולות יושלס בשעת הנשף
חסרי ישע, המופקרים לחלוטין לחסדיו.
עצמו, בהשגחת רואה־חשבון מוסמך, שיח האם זה המקום לאדם מסוג זה?
תום על דו״ח המנין.

תהיה זאת הפעם הראשונה שמלכה ישלאחרונה
התרבו המקרים שקוראי העולם
ראלית תיבחר בבחירות דמוקראטיות כלהזה,
הנוכחים בשעת מאורע זה או אחר,
ליות, כאשר כל הקהל יהווה למעשה מעין
כגון מעשה־פשע, רואים חובה לעצמם לחבר־מושבעים.
דומני שאין לתאר בחירה
הודיע על כך מיד למערכת. עזרה זו הקלה
הוגנת יותר.
במידה רבה על עבודתנו בכיסוי כמה מאו
רעות
חשובים.
השבוע שוב נעלם חבר־מערכת של העואני
רוצה להביע בצורה זו את תודתנו
לם הוה באופן מסתורי. במשך כמה שעות
לעוזרים אלמוגים אלה. כן ירבו.
שררה מתיחות רבה במערכת. הענין נסתיים
בטוב׳ אולם פרטיו מטילים אור על רמתם
של כמה מן הפקידים התופסים עמדות
חשובות במנגנון השלטון.
באחד מימי השבוע נסע אריה קרן, הצלם
שופע־ההומור של היעולם הדה, לבית־הסוהר

חשבתי שמותו של קולונל פלינט (העולם
הווו 9ר ).10 יזעזע את המשקיפים, ויזיז
אותם מעמדתם ה״אובייקטיבית בכל מחיר״
— זו העמדה המגנה רוצח ונרצח נם יחד.
אבל אובזבתי. קול החישובים המדיניים הגבוהים
חזק כנראה מקול הדם השפוד.
נעמן בן־דור, תל־אביב
בעיית הר הצופים מגלמת את כל הטרגדיה
של ארץ־ישראל. כי המדובר לא במשלט
צבאי, אלא במרכז של חיים תרבותיים
ורפואיים —ובכל זאת אי-אפשר לפתור
את הבעיה בלי שפיכות־דטים ...
דבורה שמחון, ירושלים

להסכמים
אז לחסל
את העיר
חלמו על
לנו!

זה לא היה קורה, לולא התקוות
עם עבדאללה. אני בטוח שיכולנו
לא רק את שייר נ׳ראה, אלא נם
העתיקה. אבל הפוליטיקאים שלנו
שלום, כשהערבים חלמו על היסו־

דויד שמעוני, ירושלים
הסיפור שלכם על הר הצופים היה הטוב
ביותר שקראתי על נושא זה. הוא סיפר
לא רק על הקרב ועל דמויות ההרוגים,
אלא נם כל הפרטים שהסבירו לי מדוע
עלול מקום זה להפוך לשדה־קרב קטלני
באחר הימים.
אליהו לוי, חולון

טעב מר בפה

זה זמן רב הנני מתגעגע לעתונכם, שבו
אני רואה את הררר הטובה ביותר להיות
בקשר חי עם הארץ שעזבתי אותה באופן
זמני בימי מלחמת סיני. לפני ימים מספר
הציע לי נותז־העבודה. שלי את העתוז
״דר שפינל״ על מנת שאקרא בו את המאמר
שנכתב עליכם (העולם הוה 9ד .)10 אמנם לא
הופתעתי לקרוא את פרטי חטיפת תבור,
אבל הרנשתי פשוט טעם מר בפה. לא
פעם שומע אני את הגרמנים אומרים שאי;
להאשים את הגרמנים ולדוז אותם על
פשעיהם בעבר, כאשר בבל העולם עושים
עכשיו דברים דומים.
אנב, בשנת 1952 הייתי בעצמי נוער
להיות נחטף. הייתי שומר מטעם האפוטרופוס
באיזור הנבול, ומאחר שנוכחותי
באותו מקום היתה כצנינים בעיני האחראים
לאותו איזור מכיוון שהפריעה להם במעשיהם
כלפי ערביי האיזור, רצו להאשיטני
כמרגל. רק הודות לאזהרתו של קצין שהכיר
אותי מקודם הצלחתי להנצל. המשיכו והצליחו
במאבקכם על צדק והגינות.
ויקטור פרידמן, דיסלדורף, סערב־גרמניה
שמחתי לקרוא ב״רר שפיגל״ אודותבם
ואודות מלחמתכם הצודקת, אני מאהל לכם
הצלחה.
משה וורצל, שטוטגרט, מערב־גרנזניה

התולעת ההורסת
אני לא מביז מה מצא לו העורר להתרעם
על ביזבוז כסף לאומי, בפיתוח הנגב
והעולם הוה .),1019 אז נניח שבאמת הכסף
לא מביא שום תועלת כלכלית — האם זה
משנה אם מבזבזים אותו על הנגב או על
המעברות בצפוז? גם כאז צריכים לחיות
יהודים, וגם שם. ובשני המקומות הם צריכים
לחיות מכסף שבא מן החוץ.
דויד שטיינר, תל־אביב
...ו פי תו ח עמק יזרעאל, ייבוש החולה
בל אלה גם בז היו ״בפרי פוטיומקיו״?נורית גל, טבריה
יתכן כי אותו פוטיוטקיז רימה את הקי-
סרית הרוסית והקים בתי־קרטוז. אבל המפעלים
המוקמים בנגב,אינם ציורי־סרק. אלה

תשובה למכתב

זועזעתי ממכתבו של מר שמעון אדם
מבני-ברק (העולם הוה 8ד ,)10 בו הוא
מתנגד ומסרב להשתלב עם הגוש השמי,
עם האספסוף הערבי החסר כל רצון להיות
עצמאי. הוא מוכיח את טענתו זו בהתי־נהנות
ערביי עזה במבצע סיני, שמסרו
לשלטונות הישראליים על חבריהם המסתתרים.
אני מפנה את תשומת ליבו שיל
מר אדם להתנהגות כל עם המפסיד במערכה,
אפילו אם עם זה הוא י-הודי — ותיקי
נאשמים יהודיים שעזרו לנאצים בהשמדת
יהודים ובהלשנה על אחיהם המסתתרים
יוכיחו זאת. תקוותי שמר ארם יבקר
באחד הכפרים הערביים בנליל או במשולש,
ישוחח עם הערבים המשכילים, כדי לעמוד
מקרוב על רצונו של אספסוף ערבים מדוכאים
אלה, ותקותי שישנה את רעותיו על
יחם חגידינה בלפי המיעוט הערבי שבה.
מחמוד ריאד, קלנסואר,
אני סטודנט ערבי באוניברסיטה העב רית
בירושלים, ומקום מגורי הקבוע הוא
הכפר קלנסואה שבמשולש. קראתי את מכתבו
של מר שמעה אדם, שבו הוא שולל
כל נטיה ומאמץ להשתלבות ולהתקרבות
יהודית־ערבית. נכוו הוא שהערבים נתונים
תחת שלטונם של שליטים כמעט־אבפולוטיים,
ונכוו שהם מלשינים אחר על השני. אבל
לא בולם. להיפר, זהו חלק קטז אשר אם
קיצו עוד לא בא, הריהו קרוב מאוד.
בהיותי אחד מביו הערבים האלה, הרשני
חבר אדם לומר לד כמה מילים. האמן לי,
כי כולי רצוז להיות עצמאי וזאת דווקא
מהיותי משועבד ומדוכא זה עשר שנים
תחת ממשל צבאי. האם לא תספיק לד התעוררותו
של אספסוף זה כהוכחה ברורה
על אי-אם פם ופיותו?
עבד אל־חמיד פרוג׳י, קלנסואה
ההוצפה העתו-
בצורה שאינה
שאינכם מפראיו
בזכותכם

חושבני בי הנעתם לשיא
נאית בפרסמכם את מכתבי
כוללת. יש בזכותכם להודיע
סמים כתבות גדולות, אולם
לקצצו בלי נטילת רשות.
שמעון אדם, בני־ברק
מתוך עיון בגליונות העולם הזה, יכול
היה הקורא, אדם להיווכח שאין המערכת
מפרסמת במלואם מכתבי קוראים ארוכים
מאד, והיא, שומרת לעצמה את הזכות
לצטט מתוכם את הקטעים המהווים את
עיקר המכתב׳ והמשקפים את רעיונותיך.

מה אומרת התורה?

חובשת יוכבד

מכתבים
הם הבסיס שעליו תיבנה עצמאותנו הכל-
שמואל כהן, רחובות
כליתג
מה שהכי מצא חז בעיני, זה איד העורר
ניתח את האפשרויות להתעשר מכר שעוסקים
בפיתוח. איו מה להגיר — הוא שכנע
אותי. איפה הכתובת הקרובה ביותר לקבלת
כספי פיתוח? אני מוכז להסתפק בחצי
מיליון, כצעד ראשון.
נחום שיף, חיפה
הצרה היא שבכל דבר יפה, יש גם
התולעת ההורסת. כמו בז בתוכניות פיתוח.
ישנם יהודים טובים החולמים באמת על
פיתוח ועצמאות כלכלית, אלא שכמה נוכלים
חדרו לתחום זה ומנצלים את המימי-
המוחין על מנת לצבור חוו לעצמם.
אליעזר מעוז, ירושלים

חרב

אני רוצה לספר לכם אפיזודה מעניינת
טמטום בריטניה של אל־על. כאשר ביקשתי
לקנות במטוס סיגריות פל מל, קיבלתי את
התשובה :״לא מחזיקים סיגריות אלה, כי
מיצריהם נכנעו לחרם הערבי ולבו אנו
מחרימים אותם.״ אחר כד הציעה הדיילת
עתונים. ביקשתי לקרוא את העולם הוה. .
התשובה., :מצטערת מאוד, איו לנו, לא
מחזיקים ״.לשאלתי מדוע איו מחזיקים את
העולם הוה ענתה הדיילת, שמה אגב מטיל דה
וולקוביץ :״אני באמת לא יודעת מת

האמנם חרם?
מ. רענן, מעל לגינואה, איטליה

קראתי בעי וו את כתבותיכם על פרשת
בנציוני, וביחוד׳ השתוממתי לראות בתמונה
את אשת הפורץ תוקפת צלם בעבודתו
(העולם הוה רו .)10 לדעתי מקומת •סל
הגברת סנציוני הוא על ספסל הנאשמים,
היות והיא היסותף בהא הידיעה לחיי בעלה
כמו בז היה לגברת בנציוני העוז לטעון,
בי בעלה הוא קרבו החברה ולבז לא הייתה
לו ברירה אלא להתפרנס ביתר קלות מאשר
ביגיע בפיו. והגברת ״המחנכת״ מה תיארה
לעצמה? שהכסף שבעלה מביא זורם מהשמים
ובונים וילה בזמן שבעלה אינו עובד
זם! רב?
ישי דבורסקי, תל־אביב
כמעט מדי שבוע אתם מצטטים במדור
פסוקי הי״בוע שלכם פסוק מדבריו של יש־ראל
בנציוני. כנראה שאדם צריר להיות
פויצע או מטורף, כדי שדבריו יצוטטו על
רות אילן, תל־אביב׳
ידכם •
כקורא נאמו של עתונכם, מוצא אני עניו בו
ביהוד בגלל נילוי הרקע האמיתי לכי־המאוס
והמוקצה במדינתנו. אחת ממטרו-
תיכם, בדרך בלל, היא ״הכפיה״ הדתית,
ואותם חוקים מיושנים שאתם משתדלים להוכיח
את אי־נחיצותם בחיינו. תמהתי איסוא
להיווכח בחוסר האובייקטיביות שלכם ביס־גיליתם
(העולם הוה 8ו )10 כי רכושו שי־
״הצייר״ בנציוני רשום על שם אשתו, ושאי;
שום אפיסרות מבחינת החוק להוציאו מידה,
הייתם חייבים לצייז כי החוק היהודי לא
רק שמתיר, אלא מחייב במקרה זה להוציא
את הרכוש מידה.
יהודה קליינשטוב, תל־אביב

לוחמי תש״ח

סגן־מפקד ישראל כהן

ביקשתם לזהות את דמויות לוחמי תש״ח
אשר תופיעו בנליוז העשור שלכם. אני
מכיר כמה מהם. הבחורה בכובע האוסטרלי
המופיעה בעמוד 13 של גליו! העשור (העולם
הזה 3ו )10 שמה יובבד, או כפי שהחברה
כינו אותה יוכקה. אז היתה חובשת בהיות
הנגב, כיום היא נשואה עם חבר מאותה
יחידה שקוראים לו עמום. הם חיים בחיפה
ומגדלים דור המשד של שני ילדים —
עד בה. האיש חובש מצנפת הגרב, המופיע
בעמוד ,12 הוא ישראל (ישרולנה) בהן.
פלמחניק מבית הערבה ואחר כר מ״ב ום״מ
בחיות הנגב. התמונה צולמה בסיני, בפעם
הקודמת שהיינו שם, ביחד עם תמונתה של
יוכקה. הוא התחתן עם סימה הפלמ״חית,
גר כיום בנתניה, עובד במוסר ואב לשני
אליעזר ירימי, תל־אביב
ילדים.
חיות הנגב יוכקה וישרולנה של — 1948
ראה תמונות•
הויו לתהזת 1 0 * 0

חד 3ד 1דו

ן• ריח אחת של אקדח הידהדה בשפת־הים של תל-
אביב, סמוך למקום בו נמצאת עתה בריכת־השחיה
החדשה. השבוע מלאו 25 שנה לאותו רגע. עד היום לא
ברור מי ירה, ומדוע. אולם דבר אחד בטוח לגמרי: הכדור
שהרג את חיים ויקטור ארלוזורוב, בשנה ה־ 34 לחייו,
גרם לטרגדיה הגורלית ביותר בתולדות האומה העברית
החדשה.

בי הלב הזה שחדל מלפעום, המוח הזה
שפסק מלפעול, נשאו בקרבם רעיון מהפכני
חדש, שעשוי היה לתת כיוון שונה לגמרי
לדרכה של האומה. הכדור שהפיל את ארלו־י
זורוב מנע זאת. הוא פינה את הדרך לאדם
שגילם בבל נימי נפשו את היפוכו הגמור.

ך* מעט ואי־אפשר להשוות את חיים ארלוזורוב
^ ואת דויד בן־גוריון איש לרעהו. ארלוזורוב היה אחד
בדורו — אחד מול דורו. הוא היה ענק רוחני, שבעומדי
בשתי רגליו על קרקע המציאות ראה מעבר לתלי־העפר
הקרובים את הפסגות השגיאות של רכסי הרים רחוקים.
ואילו דויד בן־גוריון היה איש־מנגנון מובהק, עסקן
מפלגתי ערמומי, שכוחו היה דווקא בכך שחשב בדיוק כמו
כל בני דורו.
כל עוד האיר אורו של ארלוזורוב בשמי הישוב, כמו
כוכב־שביט מבריק, נשאר בן־גוריון בצל. ארלוזורוב, שהיה
צעיר ב־ 13 שנים מביג׳י, דחק אותו הצידה מכל הבמות
המדיניות. רק אחרי הרצח בשפת־הים של תל־אביב, יכול
היה ביג׳י לעבור מעיסוק מפלגתי ומעמדי מצומצם לעיסוק
לאומי ומדיני.

הוא היה איש פוליטי מובהק, מאכסימליסט בהא הידיעה.
10 שנים -לפני שרעיון זה עלה על לבו של אברהם (,יאיר״)
שטרן, כבר הגה ארלוזורוב באופן מעשי באפשרות של
הפיכה מזויינת בארץ־ישראל, הקמת דיקטטורה של המיעוט
העברי, שלא מנה אז אף רבע מיליון נפש.

אם הציע לתמוך בתנועה הלאומית הערבית
ולהשתלב כמרחב השמי, לא עשה זאת מתוך
אהבה מיוחדת לערבים או שאיפה מיוחדת
לאחוות־עמים. הוא עשה זאת מפני שידע את
אשר לא ידע איש מלבדו: כי אין שום דרך
אחרת להגשמה אמיתית של התחיה הלאומית
העברית.
15 שנה אחרי מותו כבש צבא ההגנה לישראל חלק
מארץ־ישראל׳ והוקמה מדינת ישראל העצמאית. היה נדמה

כארץ־ישראל מתהווה אומה ערבית. כל
תוכנית עברית לגבי ארץ־ישראל חייבת לקחת
עובדה זו כחשכץ.
ביג׳י וחבריו, חניכי פלונסק וסג׳רה, הכחישו את הדבר.
למעשה לא היו הערבים של פלסטין בעיניהם מעולם
אלא אספסוף חסר נשמה לאומית ורצון לאומי׳ המוסת
על־ידי גורמים זרים וזדוניים. פקידי המנדט הבריטי, או
היטלר וסוכניו, או מק״י ועבד אל־נאצר•
לכן עמד כל עולמו הרוחני של ארלוזורוב בסימן של
שאלה גדולה אחת: איך לשלב את התנועה הלאומית
העברית עם התנועה הלאומית של האומה הפלסטינית
בחטיבה היסטורית אחת. ולכן עומד כל עולמו הרוחני
של דויד בן־גוריון בסימן של שאלה אחרת: איך לסלק
את המכשול הערבי, שנראה תמיד זמני, תמיד מקרי, תמיד
אחרון.

אפשר לתמוה לנובח גדולתו של האיש שראה
לפני 37 שנה במו לאור ברק עובדות השרויות
באפלה בעיני ביג׳י ובל שאר העסקנים עד
עצם היום הזה. אך אין לתמוה על כך שארלו-
זורוב לא שיבנע עסקנים אלה: בל ויכוח בין
אדם פיקח לבין אנשים עיוורים, על טיבו של
ציור־שמן, נידון מראש לעקרות.

רלוזורוב לא היה פאציפיסט מסוגם של גאנדי
ור׳ בנימין. השקפת עולמו לא היתד, מבוססת על
שאיפה הומאניטרית אוניברסלית, כמו זו של הד״ר מאגנס.

מדוע? מפני שהגיונו הצונן אמר לו כי
בשום צורה אחרת לא תיתכן תפיסת השלטון
בכלל, וכי הדרך האחרת תוביל לחלוקת הארץ
וליצירת מדינת־גטו קטנה במצור.

ךוי לשנות כמה מושגים כדי להיווכח עד כמה אין
| ויכוח זד, נחלת ההיסטוריה, עד כמה נשאר חי ורוטט
עד היום. הממדים התרחבו, המושגים גדלו — כל הבעיות
נשארו.
אילו חי ארלוזורוב כיום, היה חוזר ואומר כי לא כל
מה שרע לפלסטין, טוב למדינת־ישראל, ולא כל מה שרע
למדינת־ישראל, טוב לפלסטין. הוא היה דורש כי ננסח
תוכנית גדולה לארץ־ישראל כולה, בה יימצא פתרון לשאיפות
מדינת ישראל ולרצון־השיחרור של האומה הערבית
הפלסטינית בירדן, ברצועת־עזה ואף בישראל עצמה. זוהי
הדרך להחזרת שלמות הארץ, לאיחוד ארץ־ישראל על־ידי
שותפות חופשית של מדינת־ישראל ומדינת־פלסטין ערבית.

הוא היה חוזר ואומר שוב בי טעות נוראה
היא להופיע על כמות בינלאומיות יחד עם
נציבים עליונים צרפתיים, בשעה שנציבים
אלה מדכאים אומות ערביות משתחררות. הוא
היה מציע בי ישראל תתמוך כאומות משתחררות
אלה, בחזית משותפת נגד האימפריאליזם
המערבי. הוא רק היה צריך להחליף את
השם ״סוריה״ ,ולשים במקומה את השם
״אלג׳יריה״.

ככל זאת אפשר וצריך להעמיד שניים אלה
זה מול זה. לא מפני שהיו שווים כגודלם, אלא
מפני שייצגו את שני הקטבים של התפיסה
הלאומית, את הברירה ההיסטורית בין שתי
דרבים הרות־גורל.
הויכוח הגדול בין ארלוזורוב וביג׳י לא היה מעולם
גלוי. כל עוד חי ארלוזורוב, חזר ביג׳י על רבות מנוסחותיו.
דמותו הרעיונית העצמאית של ביג׳י התגבשה בבירור רק
לאחר מכן׳ עת התפנתה דרכו אל גשר הפיקוד. אולם
דמותם של השניים, כפי שבאה לידי גילוי במעשיהם
בתקופות שלטונם, ובדבריהם ברגעים של כנות חסרת־טכסים׳
גילמה את שני צדדי הויכוח הגדול.
למראית עין נסתיים הויכוח בשעה 10 בערב, ביום
ה־ 16 ביוני ,1933 ,לרגלי בית־הקברות המוסלמי עבד אל־נבי.
אולם למעשה נטוש הויכוח עד היום• כיום הוא
אקטואלי יותר וגורלי יותר מאשר ביום מן הימים
בחייו של ארלוזורוב עצמו.

ך* מרכז הויכוח עומדת הטיזה אותה ביטא ארלוזורוב
2שבועות מעטים בלבד אחרי שדרך בפעם הראשונה
על אדמת הארץ:

את תחיתם הלאומית באלף חוטים מעשיים בתחיה העברית
— החל בתמיכה עברית בתנועות השיחרור הערביות
בסוריה ובעיראק ובמצריים׳ ומלחמה משותפת באימפריאליזם
המערבי, וכלה בבנין כלכלה משותפת בארץ־ישראל,
שלא תוכל להתחלק לשתיים (ראה נוסגרת).
כאשר הגה בסוף ימיו בתוכנית הסודית של הפיכה
מזויינת ותפיסת השלטון בארץ, לא חשב על דיקטטורה
עברית נגד הערבים, לא על גירוש המוני ולא על יצירת
בעיה נוראה של פליטים. הוא תיכנן דיקטטורה שתשלב
את הערבים מיד במבנה השלטון החדש, שתקדם את
השאיפות הלאומיות והחברתיות של שני עמי הארץ.

ח־יים אררוז־ורגב ן)\925
כי ארלוזורוב טעה, וכי תפיסתו של דויד בן־גוריון היתר,
הנכונה. אולם בתום העשור הראשון של מדינה זו, שעה
שחבלי הלידה של האיחוד הערבי מרעידים את המרחב
מסביב לישראל המבודדת והמנותקת, שעה שהאומר, הפלסטינית
משתדלת לפרוק את כבליה בירדן ומתקרבת למרי
לאומי בתוך ישראל עצמה — נראה כי ארלוזורוב היה
נביא.

קוסם במו כיג׳י יכול להעלים בעיה, כמו
שפן במגבעת. אולם הבעיה, כמו השפן, נמצאת
איפה־שהוא -וסופה לקפוץ מתוך המגבעת.
פשר היה להגדיר את תוכניתו של ארלוזורוב
\ 1כך: ישנה פלסטין וישנה ארץ־ישראל. פלסטין היא
חזונה של האומה הערבית הפלסטינית המתהווה. ארץ-
ישראל היא חזונה של האומה העברית החדשה. יש
לשלב את פלסטין ואת ארץ־ישראל בחזון אחד.
דעתו של הדור, שארלוזורוב תקף אותה בנאום הגדול
האחרון בחייו, היתד, כזו: כל מה שטוב בשביל פלסטין,
רע לארץ־ישראל. כל מה שטוב בשביל ארץ־ישראל, רע
לפלסטין. כל דבר המועיל לערבים׳ רע ליהודים. כל מד,
שטוב ליהודים, רע לערבים.

על הנחות אלה בנה דויד בן־גוריון את מפעל
חייו, ועליהן בונה עתה משה דיין את בנין
רעיונותיו המטושטשים.
דעתו של ארלוזורוב היתד, הפוכה: כל עוד האומה
הערבית הפלסטינית נמצאת בשלב של התהוות, כל עוד
אינה מגובשת סופית, אפשר לשלב אותה במחנה אחד.
לא היתד, זאת הצעה אוטופית. הוא הציע דברים מעשיים
מאד: לשלב את הערבים בתוכנית הפיתוח העברית, לקשור

תחת לחשוב על השתלבות האומה העברית החדשה במסגרת
משותפת עם העמים השכנים — אז מצריים, סוריה
ועיראק — היה מדבר עתה על המרחב השמי הגדול,
ממארוקו ועד למפרץ הפרסי, ועל השתרשות מדינת ישראל
בה כגורם עצמאי, חזק ומשפיע.

ך* וא היה אחד בדורו. בדעותיו המכסימליסטיות,
י 1בתפיסתו הרחבה והמהפכנית, נשאר כמעט יחיד
במפא״י, כשם שנשאר קודם לכן במעט יחיד במפלגת
הפועל הצעיר — מפלגה שהולידה את פנחס לבון ואת
משפחת דיין.
בכל זאת הגיע לפיסגת המנהיגות, הפך למעשה לראש
הממשלה של הישוב העברי והתנועה הציונית. היה זה
כוחה של אישיות, שבלטה בצמרת של אז כמו גוליבר
בארץ הגמדים, מנהיג בעדה של נהגים, מדינאי בעדה של
עסקנים.
העסקן העוסק ברכישת קולות — זה מקצועו. אין הוא
רוצה להרגיז את הבוחרים. אין הוא רוצה להגיד להם
דברים בלתי־פופולריים׳ הסותרים את כל אשר למדו בבית
אבא, בבית־הספר, ברחוב. הוא שוחה עם הזרם, מתוך תקווה
שהזרם ישא אותו אל הכבוד והשלטון.
המדינאי רואה תהליכים היסטוריים. ככל שהוא גדול
יותר, כן רעיונותיו זרים יותר לרוח ההמון. תמיד קל
להכריז עליו כעל בוגד, כעל הוזה הזיות, כעל אוטופיסט
או מטורף או גייס חמישי או סוכן האוייב. ארלוזורוב היה
מדינאי.
בהיסטוריה אין ״אילו״ .אין טעם רב לשאול מר, היה
קורה אילו רעדה ידו של הרוצח בשפת־הים, אילו
החטיא כדור־המוות בכמה סנטימטרים. האם יכול היה איש
אחד, אף בתפקיד כה רם ונישא, להגשים חזון שהיה
כה רחוק מלב דורו? האם יכול היה, כמו ענק מדיני אחר ד,גרמני
אוטו פון־ביסמארק — לכפות את דעתו על עם
שלם ולייסד מדינה על דעתו זו?

כובב-השכיט דעך לפני שהאומה הספיקה
ללכת אחריו. לא מדינת ארלוזורוב קמה כארץ,
אלא מדינת בן־גוריון. היא לא תצא מן המבוי
הסתום בו נתקעה, אם לא תכין האומה בי
בויכוח ההיסטורי בין ארלוזורוב ובן־גוריון-
ארלוזורוב המת נשאר צודק.

במדינה העם אות המר•
השבוע שוב יצאו מנהיגי ישראל למל־חמת־איתנים.
לא היה זה מאבק על שנת
,1968 אפילו לא על שנת •1958 המלחמה
היתד, נטושה עדיין בשדה־הקרב של שנת
. 1946
שר־הבסחון של מדינת־ישראל העניק את
״אות ההגנה* לחברי ארגון ההגנה בתקופה
שלפני קום המדינה — פרט לאלה
מהם שאינם מוצאים עוד חן בעיניו, כגון
ראש מפקדת ההגנה, משה סנה. הנעשה
נעשה במעמד ממלכתי, מטעם המדינה.
היתד, זאת הודעה מפורשת כי שום אדם
אחר — לא לוחמי אצ״ל ולח״י׳ לא עולי
הגרדום׳ לא גולי קניה, לא חללי הפעולות
ופצועיהן — אינם נמנים עם הלוחמים
לקום המדינה, אינם זכאים לתודת האומה.
הדבר היה כל כך מגוחך, עד ששוב
לא עורר אפילו זעם של ממש. הוא נראה
כפארודיד, גרועה על ספרו המפורסם של

מורד לבנוני בישראל
לא רק בעיה פורמלית
ג׳ורג׳ אורחיל , 1984 ,המתאר ממשלה המקיימת
מיניסטריון מיוחד לסילוף ההיסטוריה,
בהתאם לטעמו המשתנה של ראש
השלטון.
לוחמי המרי העברי, חברי בל המחתרות,
אינם זקוקים לאות מטעם השלטון. הם
נושאים בלבם את אות־המרי. שניתן על־ידי
התודעה הלאומית ללא גינוני טכס, לכל
מי שהקריב קרבן במאבק נגד השלטון
הזר.
אין בידי השלטון לתת כבוד לאלפי
לוחמים אלה. בידי הלוחמים הוא לתת
כבוד לשלטון. בנסיונו האוזילי למנוע את
כיבוד הלוחמים, רק מונע השלטון כבוד
מעצמו.

הגבול
שלל פול־ט
קצין משמר הגבול, ע.מ.מ. צעיר וזהוב-
שפם ובעל עיני פלדה, הניח על השולחן
חפיסת נייר כחלחלה. היתד, זו תעודת
זהות של האזרח הלבנוני חסן בן עבד
אל־ג׳ואד קאסם. מקום מושבו: כפר חולא,
בדרום הלבנון, סמוך לגבול ישראל. מקצועו:
לא קבוע. דת: מוסלמי שיעי. תאריך לידה:
בסביבות .1935
הסיפור כיצד הגיעה התעודה המקושטת
בארז הלבנון, אל שולחן מסיבת־העתונאים
בתל־אביב, היה הידיעה המרעישה ביותר
של השבוע. כי באותה שעה ישב חסן
קאסם, יחד עם עוד 13 לבנוניים, במשטרת
קריית שמונה שבגליל העליון. לבנוני נוסף
שכב פצוע בבית־ד,חולים בצפת.
סיפר הקצין לעתונאים. :בתחילת השבוע
גילו אנשי עקבות החוצות את שסח יש־

ראל לרוחבו, באצבע הצפונית, המפרידה
בין סוריה ולבנון. גילינו שלוש עק3ות
שונות. המסקרן בדבר, היה שעקבות אלה
עברו מגבול לגבול — מרחק שני קילומטרים
בערך — בעוד שכרגיל מסתנן החודר
למדינה מבצע את זממו וחוזר לבסיס
מוצאו*.
הגבר פתח כאש. הוצבו משמרות
ומארבים בין שני הגבולות. כעבור יומיים,
ביום ששי בלילה. קרוב לחצות, נפתרה
התעלומה. משמר של ארבעה שוטרים הבחין
בגוש אנשים גדול המתקרב אליו,
מצד הגבול הסורי, המרוחק כמה עשרות
מטרים בלבד. כאשר הציב מפקד החוליה
הדרוזי את מארבו, לא תיאר לעצמו כי
יצטרך לטפל בששים איש בבת אחת .״אבל
הגבר החלים לפתוח באש,״ סיפר מפקדו.
הגוש הכהה נמס בחשיכה. חלק ממסיגי־הגבול
פנה לאחור, חזר לשטח סוריה.
חלק התפזר בשטח, בתוך גבולות ישראל.
משמרות שוטרים מוגברים החלו בסריקה
מקיפה, שנמשכה עד לשעות המאוחרות
של הלילה השני. בערוצים העמוקים, מתחת
לשיחים ומאחורי סלעים, אספו את המסתננים.
לכל אחד מהם היה רובה צרפתי ישן,
תרמיל־צד חדש מתוצרת ארצות־הברית, ו־אשפת־כדורים
חדשה מעור, מלאה כדורי
רובה.
היו אלה מסתגני־טראנזיט, אשר כמותם
לא הכירה עדיין המדינה* .חקירתם בידי
קציני מודיעין, התברר כי היו חלק מן
הכוחות האזרחיים׳ אשר מורדי הלבנון מגייסים
בקדחתנות, במלחמתם נגד שלטון
הנשיא שמעון (ראה מסגדת בעמוד .)11
הובחה בידי צד שלישי. למחרת
תפיסתם, הוצגו השבויים בפני נציגי העתו־נות.
היה בנוכחותם של לבנונים אלה עובדה
בעלת חשיבות בינלאומית לא מבוטלת.
כי למרות שהיה ברור עוד מקודם, שממשלת
סוריה מגישה סעד ממשי למורדי
הלבנון, לא נפלה הוכחה ממשית לכך בידי
צד שלישי. על כן רבו המבקרים אשר באו
לראיין, לחקור ולצלם את העצורים בקרית
שמונה.
הלבנונים עצמם היו נבוכים מאד. איש
מהם לא העז להודות בבירור כי השתייך
בצורה זו או אחרת למורדים. לד,יפו:
כולם הכריזו על נאמנותם לממשלת ביירות,
הסבירו כי פותו למעשם רק מתוך מצוקה
כספית .״הייתי רק סבל, שהבטיחו לו
תשלום בשביל עבודתו *,התנצל איברהים
מוחמד יסין, פועל בן .22״זד. רק מקרה
שהסחורה שהעברתי היא נשק. אבל חלקי
היה מוגבל בהעברת הסחורה ממקום אחד
לשני.״
״האם זה מתקבל על הדעת שיתנו לך
להעביר דווקא רובה אחד, תרמיל ׳אחד
ואשפת־כדורים אחת?* שאלו אותו.
״וזאלה *,השיב בתמימות תהומית ,״מה
אני שאוכל לומר מה מתקבל על דעתו
של אפנדי גדולי*
אולם פרט יסודי אחד לא יכלו להסתיר:
הם עברו את הגבול לתוך סוריה, על פי
עצת סוכנו של אחמד אל־אסעד, לשעבר
יושב־ראש בית־הנבחרים הלבנוני, וכיום ממנהיגי
המרד. אל־אסעד, תושב דרום לבנון
המבוקש עתה על־ידי משטרת ביירות, נראה
על-ידי חלק מאנשים אלה בעיירה הסורית
בניאס, שם פיקח על חלוקת נשק ואירגון
השיירה בחזרה ללבנון.
רע ל רן ן״ ם. פחדם של ה־ 14 להודות
כי הינם מורדים היה מובן מאליו. הוא
התברר בצורה דרמטית, כאשר הגיע לחצר
תחנת המשטרה סטיישן לבן של האו״ם.
וכבר באותו בוקר, בישיבת ועדת שבי-
תת־הנשק הישראלית־לבנונית שנערכה במקום,
הגיש נציג הלבנון בקשה רשמית שישראל
תעביר לידי הלבנון את האזרחים
שנשאו נשק נגד ממשלתם. ישראל נענתה
לבקשה זו. היתד, לצער זה הצדקה פורמלית
מוחשית: אלה הם אזרחים לבנוניים, והנוהג
הוא להחזיר מסתננים לארצם, אחרי
השלמת חקירתם.
אי־אפשר היה להתעלם מהצדדים האחרים,
הפחות־פורמליים, של השאלה. הצד הראשון
היה אנושי — המסתננים נמסרו למוות כמעט
בטוח. הצד השני היד, פוליטי: על־ידי
החזרתם בשלב זה, התערבה ישראל באופן
פעיל לצד הלבנון, במלחמה שבין ארץ זו
לשכנתה. אולם דודקא צעד זה עשתד. יש־נתסשך
בעמוד )8

המנהיג שנמעט שינת את ההיסטוריה

איש נרצח
ן -סאת בניסין ישראלי —
רזרזבז־ם־ בגיוזין ישדארי גרבעוביץ),
אוזר וזווו1י\2י הפעורה רעויוזוף פעורה
עברי־ ערבי בארץ, ע2ן ב נז\2רוב אזורי
פעורווז אררווורוב בשבווז וה. רשיוזה
זו, בווראוז 25 שוה ררצוז אררווורוב,
שופכת אור זזרש רא ר \2ער האיש
ופעורתו, ארא גע ער התניעיגו אשר
יכרו רענזור רנגר עיני ארה שעיערוהו.

* * אי .1921 המון ערבי תקף את תל־אביב הקטנה. הוא לא היד, כוח צבאי יעיל. קומץ
מגינים, מזויינים בנשק קל ובמקלות, הספיק להדפו. אולם למעלה מ־ 40 קרבנות מבני
הישוב העברי נפלו במערכה.
בין המגינים היה צעיר שחרחר וממושקף, שהגיע לארץ רק כמה שבועות לפני כן. בעצם
הימים הסוערים ישב וכתב חיים ארלוזורוב מכתב לאמו:
״מן1ני שהייתי בין המעמיס שבידם נשק חם, שולחתי כעבור שעה אל פלוגת ההגנה,
שעמדה בעיר הפנימית, בנווה־שלום ברנד, אחד מסופרינו המעולים והחשובים, נ ה רג...
הוא גר בזמן האחרון בבית בתון פרדס מחוץ לעיר, מנותק מיושבי הפיר ומעורה. וכאשר
התנפלו הערבים על הבית הזה, לא נשאר אף אחד מששת יושביו ב חיי ם ...בין היהודים
הצעירים היו מעשי גבורה שהגיעו באמת עד כדי אבסורדום במקלות־טיול הלכו בלי
פקפוק לקראת אש הנשק והאקדחים*...
אולם צעיר זה נבדל מכל האחרים. האחרים ראו רק את ההמון המתפרע, ד,נרתע מפני
מקלות־טיול, את ברנד וחבריו שנרצחו בבית בודד, את ארבעים הקרבנות. בעיניהם היה
הכל פשוט: אספסוף מוסת פורע בחסות השלטון הבריטי האנטי־ציוני. אין צורך לדבר עם
הערבים, כי אינם גורם פוליטי. הויכוח הוא עם האנגלים בלבד. יש לדרוש מהם לדכא
את הפורעים בכוח הזרוע.
אולם הלוחם הצעיר בנוזודשלום ראה יותר מזה: הוא ראה את שורש הדברים, שנעלם
מעיני האחרים. הוא פירסם מאמר להערכת המצב — מאמרו הפוליטי הראשון. במאמר זה
שם ללעג את ״ההשקפה כי אפשר היד, בנקל להשקיט את הרוחות אילו דיכאו בכוח
השלטון (הבריטי) את כל הסיבות שגרמו למצב הנוכחי* .הוא לעג ל״אמונה השלמה בפעולת
האגרוף והתותח״ ,תקף את ה״אירוניה כלפי הסכמה בין שני העמים השוכנים בארץ.״
כי כבר אז, במאורעות ,1921 ראה חיים ארלוזורוב את אשר לא ראו האחרים במשך דור
שלם: שזוהי התחלה של תנועה לאומית ערבית אמיתית. מאחורי ההמון הפרוע הבחין
ב״כוח פוליטי ששמו תנועה ערבית.״ שאל הוא: כיצד ישפיע כוח חדש זה על ״צורות
חיינו בארץ, שיהיו משותפים לנו ולערבים לעולמי עולמים.״ הוא דרש לראות את
״השאלה הערבית מבחינת שאלה פוליטית, ולא, כנהוג אצלנו כשאלה סוציאולוגית,
כלכלית־היססורית־אתנוגראפית או מוסרית.״
מסקנת המאמר :״במקום שכוחות בעלי מידות כאלה נדחקו לתוך מסגרת מדינית
אחת ...תוכל רק ההסכמה להביא לידי הצלחה.״
היתד, זאת הפעם הראשונה שמנהיג ציוני דיבר על הצורך לשלב את התנועה הלאומית
העברית והתנועה הלאומית הערבית במסגרת מדינית מוסכמת אחת. ואמנם, היד, זד,
מאמר יוצא־דופן. הוא לא מצא הד• העיד יצחק לופבן, עורך השבועון הפועל הצעיר :
היד, זה ״כעין דיסונאנס לתגובה הכללית בישוב ובציונות.״

ויטאלי ־ ו־קטור ־ חיים
* והי המילה: דיסונאנס. עד ליומו האחרון נשאר חיים ארלוזורוב דיסונאנס
( במפלגתו ובאומה — צליל יוצא־דופן.
ארלוזורוב נולד בשנה האחרונה של המאה ד,־ 19 בעיר רומני, באוקראינה הרוסית.
שמו היד, אז ויטאלי. בהיותו בן ,6בימי המהפכה הרוסית של שנת 1905 והפרעות
ביהודים שבאו בעקבותיה, היגרה המשפחה לגרמניה המזרחית. ויטאלי הפך ויקטור,
נקלט במערכת־החינוך הגרמנית.
מאות אלפי יהודים ברוסיה הסיקו באותן השנים את אותה המסקנה. הם פנו ליעדי־הגירה
שונים — רובם לארצות־הברית. כמה אלפי צעירים — וביניהם צעיר בן 19
בשם דויד גרין, מפלונסק הפולנית — שמו את פעמיהם לארץ־ישראל. הם היו עתידים
לחולל מהפכה בישוב היהודי, להפכו גרעין של אומה עברית חדשה. גל הגירה זה
נודע בשם ד,עליה השניה.
משפחת ארלוזורוב נשארה בגרמניה. בימי מלחמת־העולם הראשונה מצא ויקטור המתבגר
את דרכו אל הציונות והתחיל לקרוא לעצמו בשם העברי חיים. כשהתחיל בן ה־ 18 את
לימודיו באוניברסיטה של ברלין, כבר היה מעורה בחוגי הנוער הציוני, שהתפתחו לאחר
מכן לסניף הגרמני של ההתאחדות — תנועה ציונית-סוציאליססית לא־מארכסיסטית.
סניפה הארצישראלי של ההתאחדות — מפלגת הפועל הצעיר — היתד. מפלגת מיעוט
בתנועת־ד,פועלים בארץ, אך לא מיעוט מבוטל. ההתישבות העובדת דגלה ברעיון של
מושב־עובדים ושל ״קבוצה קטנה* .היא הניחה את היסוד לתנועת־הנזושבים ולחבר־הקבוצות.
ואילו מפלגת הרוב — אחדות העבודה — דגלה ברעיון של ״קיבוץ גדול״,
שהצמיח לאחר מכן את הקיבוץ המאוחד.
חילוקי־דעות אלה ואחרים לא הצדיקו את קיומן של שתי מפלגות נפרדות. בראשית
1931 התמזגו שתיהן למפלגה חדשה, מפא״י, שהפכה מיד לכוח המכריע בישוב העברי
ובתנועה הציונית. היתד, זאת המפלגה בה נערכה עליתו המסחררת של חיים ארלוזורוב
למנהיגות לאומית.
ב־ 1921 הפסיק ארלוזורוב לזמן קצר את לימודיו בברלין כדי לערוך ביקור של כמד,
חדשים בארץ־ישראל. הוא נולד להיות מנהיג, והוא ידע זאת. כתב עליו לופבן, הברו
למפלגה:
״אישיות־המופת המרחפת לנגד עיניו (היא זו של בנימין) דישראלי ...האיש אשר לא
ומקריות, אלא בכוח כשרונותיו בלבד,
בזכותן של מסיבות צדדיות
בזכות אבות ולא
הרים את האימפריה הבריטית למדרגה של גורם בעל כוח אדיר בעולם. ובציונות רואה
(ארלוזורוב) בעיקר את המטרה הזאת: לעשות מחדש את העם היהודי לגורם בעל כוח
בעולם.״
למשימה זו הביא עמו ארלוזורוב שתי תכונות של מנהיג. הוא ידע לקבוע את הקו
תוך ראיית מהות הדברים, לא לאור אירועים מקרי׳ים וחולפים. והוא ידע לשלוט —
להטיל את מרותו על אחרים, להוליכם בדרך שהוא עצמו בחד בה, אף בי האחרים

שי 9באורח מסתורי וגע רנני ההכרעה

בחשכת ליל
אינם מבינים את שיקולי המנהיג או אינם מעכלים אותם. לא היה זה שלטון המבוסם
על כוח המנגנון המת, אלא על כוח האישיות החיה והמשכגעת.

חיבה למפציצי רמשק

* * ןהרגעשעמד, מגודל־זקן ועייף, מול ההמון הפרוע בגבול יפו ותל־אביב, הבין
•את הבעיה המרכזית שעמדה להטביע את חותמה על האומה העברית החדשה:
ההתנגשות בין התנועה הלאומית העברית והתנועה הלאומית הערבית, המתחוללת באותו
מרחב.
היתד, זאת שאלת־יסוד לשתיהן, חשובה עד אין ערוך יותר מיחסי כל אחת מהן עם
גורמי־חוץ, אפילו עם גורמי־חוץ השולטים זמנית במרחב. ארלוזורוב הבין כי היחסים
בין שתי תנועות לאומיות, המתחוללות באותו מרחב, מוכרחים לקבל צורה של מלחמת־אחים
ללא סוף ותכלית, או צורה של הסכם ביניהן. הוא בחר בהסכם.
אולם גדולתו של ארלוזורוב היתה בזאת שהבין גם את הצד השני של המצב: בי
תנועתו, תנועת העבודה והתנועה הציונית כולה, אינה די מבוגרת כדי לעכל את הבעיה
לעומקה. לכן עשה מעשה נדיר: הוא הכניס את הרעיון כולו למקרר. הוא קבע לעצמו
יעוד: להגיע למנהיגות בתנועה, ורק לאחר מכן, בעומדו ליד ההגה, לכוזן את התנועה
בדרך הנכונה.
כך נעלמה לפתע הבעיה העברית־ערבית העמוקה ממאמרי ארלוזורוב, מנאומיו ומהופעותיו
הפומביות. תחת זאת עסק בדברים שהיו מובנים לכולם: מימון ההתישבות, היחסים עם
השלטון הבריטי, והארגון המשותף של פועלים יהודים וערביים (אותו שלל בשלב ההוא).
בגיל ,24 שנה אחרי שקיבל תואר של דוקטור בברלין, נבחר לועד הפועל הציוני. כעבור
שנה, ב־ ,1924 השתקע בארץ. כעבור שנה נוספת כבר נבחר למזכיר הכללי של הפוטל
הצעיר. ב־ 1926 שוגר במשלחת הישוב לחבר־הלאומים בג׳נבה. במשלחת זו ייצג את
החלק הפועלי, למרות שהשתייך למפלגת־המיעוט בו. מאיר דיזנגוף ייצג את החלק
האזרחי, והרב עוזיאל סיפק את הצד האכזוטי.
ארלוזורוב ביומנו רעיון יסודי, שיש לו עדיין חשיבות
בביקורו זה בג׳נבה גילה
מכרעת. היה זה זמן קצר אחרי דיכוי מרד הדרוזים בסוריה. בתאריך 12.6.1926 רשם:
,הממשלה הסורית ...פירסמה היום גילוי־דעת כתב זה עורר בי מחשבות ר בו ת...
הוא חיזק בהרבה את פיקפוקי לגבי הפוליטיקה הסורית־צרפתית, שהתחילו לנהל אצלנו
במה אחת מס (הנציב הצרפתי בסוריה) באסיפה ציונית
בזמן האחרון. להופיע מעל
בפאריז ...שבועיים אחרי ההרעשה החדשה של דמשק, שבשיעתה נהרגו באחריותו של
הנציב (הצרפתי) הזה תושבים, נשים וטף לא היה כל טעם. לעמוד בשעת מצוקה
לאומית קשה בסוריה, ושלטון עריץ מצד הצרפתים, לצד האימפריאלי — נ ם זה באופן גלוי —
האס אין זה מחיר יקר מדי חלף החיבה ל ציונו ת האם נחוץ הוא כי הישוב העברי
ישתתף ביום מן הימים בתשלום חשבונותיו של (הנציב הצרפתי בסוריה) ?״
מאז ניצחה התנועה הלאומית הסורית. סוריה החופשית הפכה למדינה האנטי־ישראלית
ביותר במרחב כולו. אולם הקו הציוני שהוביל לכך ואשר ארלוזורוב ראה לפני 32
שנה את סכנותיו, לא השתנה. הוא נמשך עד היום.

שליחים למצויים ולעיואק
^ מנהיג ״הפועל הצעיר׳׳ ניהל ארלוזורוב את המשא־והמתן לאיחוד עם אחדות
^ העבודה וליצירת מפא״י. פרטי שיחות אלה לא פורסמו עד היום, אך ברור כי
ארלוזורוב כבר הרשה לעצמו לתת ביטוי לתפיסתו הפוליטית היסודית.
הוא החל מעז יותר גם בהופעותיו הפומביות. ב־ 1929 התפרסם מאמרו ״נסיון לסיכום״,
בו הוקיע את (,ה)רבים אשר על אף כל האזהרות לא העריכו כראוי את התנועה
הערבית בארץ גם היום ישנם עוד רבים המעלימים עין מהעובדה, שהקיבוץ הצעיר
הערבי, החדור תרבות מודרנית, הולך וגדל משנה ל שנ ה
מצד שני ראה כי, מבחינת כשרונם הארגוני והכנתם הצבאית, התמדתם בפעולה פוליטית
או נכונותם לקרבנות — אין להשוות את תושבי ארץ־ישראל הדוברים ערבית לאחד
הקיבוצים הסוריים מטעם זה הם נכנעים יותר להשפעת אמצעי כפיה, הם נוטים יותר
להתפוררות מפלגתית ולפשרות מתוך א די שו ת המסקנה: לא בהלה ולא אדישות, כי
אם שורת אמצעים לשם שילוב שתי התנועות הלאומיות:
,יצירת עתונות בשפה הערבית ...דרישה לממשלת ארץ־ישראל שתבטל בבחירות׳
לעיריות המעורבות את שיטת הבחירות הנבדלת לעדות ...תמיכה פוליטית וציבורית
לגבי הקיבוצים הערביים הפרוגרסיביים ...יצירת מוסדות, כגון בנקים או קופות לחסכון
ולהלוואות, שישמשו את צרכי הפלחים או בעלי המלאכה (הערבים תמיכת העתונות
היהודית, הנפוצה בכל העולם, בדרישות בני מצרים או ארם־נהרים להתקדמות ולחופש
שליחת קבוצה של סטודנסים ...שלנו לאל־אוהר או לסוויאון הבריטי, כדי שיתיעמקו
ביצירות התרבות הערבית עיבוד הצעה מצדנו כיצד לשים קץ לשלטון הפקידות
(הבריטית וכיצד להקים מוסד רפרזנטטיבי
אפשר להניח בוזדאות שארלוזורוב דרש ממנהיגי אחדות העבודה התחייבות לתכנית
מעין זו, כתנאי לאיחוד. הצלחתו היתד חלקית. אמנם בן־גוריון, איש אחדות העבודה,
התחיל אף הוא לדבר בשנים אלה על הצורך בהסכם יהודי־ערבי, הקדיש לנושא זה חלק
ניכר מנאומו בועידודהיסוד של מפא״י, בינואר .1931 אך היתה זו הסכמה מהשפה
ולחוץ, כפי שנסתבר במרוצת השנים.
ארלוזורוב החליט להסתפק בכך, לפי שעה. קל לנחש מה היו נימוקיו. מפלגתו, הפועל
הצעיר, היתד, זרה להשקפתו הפוליטית לא פחות מאשר אחדות העבודה. הוא כסה אותה
לתכניתו הפוליטית בכוח אישיותו, ולא מפני שאנשי הפועל הצעיר אמנם עיכלו אותה.
מן הסתם העריך שכדאי לו להרחיב את מסגרת ההסכמה לתכניותיו הפוליטיות, ואפילו
תהא זאת הסכמה מן הפה אל החוץ, ממפלגתו הקטנה למפלגה גדולה שתהפוך לכוח
המכריע בציונות וביישוב. בהסתמך על הכוח המכריע הזד״ יכול היה לקחת להגיע
להגה התנועה הציונית, תוך קבלת יפוי־כוח לחתנר להסכם עם האומה הערבית. ההגה
הופקד בידו, והוא קבל את יפוי־הכוח הרצוי — בקונגרס הציוני ה־י״ז, בקיץ .1931 בקונגרס
הורשה ארלוזורוב לעצמו להתבטא באופן חפשי למדי:
,למה לא נמצא אף אמיץ־לב אחד, מהמשתתפים כאן בויכוח, שיזכיר לקונגרס, כי • .
בעשר השנים שעברו, עלה בידינו, בפגם הראשונה בתולדות המזרח, לאחד לחטיבה
אחת נוצרים ומוסלמים (נגדנו הנימוק שאוסישקין נתן לו ביטוי למופת . .אומר
כך בערך, :כל העולם שונא אותנו. הערבים אינם קיימים כלל, או שהם שונאים אותנו
...אין לחשוב, כפי שז׳בוטינסקי עושה זאת, כי במקבילית הכוחות הפוליטיים בארץ
ישראל, פועלים רק הכוח האנגלי והכוח היהודי.״
בפולמוס שלו מבמת הקונגרס חזר ארלוזורוב בחדאי על הנימוקים שהיו בפיו בדיונים
שקדמו להקמת פפא״י ובדיונים בתוך מרכז מפא״י. מפלי לתטוא לאמת ההיסטורית אפשר
להחליף את השמות של אוסישקין וז׳גוטיגסקי בשמו של בן־גוריון. פי מאז הגיע בן־גוריון
להגה, אחרי פותו של ארלוזורוב, הצליח שוב לאחד את כל דוברי הערבית במרחב לחטיבה

תמונההיסטורית זו שלח חיים ארלוזורוב לאמו, בשיא פרעות מאי 1921 היא מראה
את ארלוזורוב בן ה־ ,22 שבועות מעטים אחרי שבא לראשונה לארץ, כשהוא מגודל־זקן
בגלל חוסר זמן כדי להתגלח, שעה שלחם בעמדות ההגנה שעל גבול יפו—תל־אביב.
אחת, שחודר. מבחן נגד האומה העברית — מלאכה שהוא ממשיך לעסוק בה, בהצלחה
גוברת והולכת, עד היום.

נווציה מזרחית נגד המעוב
ך * שננעלה קונ גרס, נשאר ארלוזורוב עומד בשתי רגליו על גשר הפיקוד, כשמעליו
^ מתנופפת תוכניתו לשילוב עברי־ערבי. בידיו התרכזה שורה של תפקידים, שהפכוהו
למעשה שליט יחיד במדיניות הציונית בירושלים, ובעל השפעה רבה גם בהנהלה הציונית
בלונדון, שם נשאר וייצמן שליט מאחורי הקלעים.
יפוי־הכוח בשטח הערבי ניתן לו בצורת החלטה שתבעה מן ההנהלה לאחוז ,,באמצעים
נמרצים בשטח הכלכלי, החברתי והפוליטי — כדי להביא לידי יחסי־שלום והתקרבות בין
היהודים והערבים בארץ־ישראל, על בסיס העקרון הקובע •ששני העמים לא ישתרח זה
על זה, ויהיה כוחו המספרי של כל עס ועם מה שיהיה.״
ארלוזורוב החל מדבר עתה כשליט, .אלמלא (החלטה זו) לא היתה קמה ההנהלה
הנוכחית!״ אמר לעתונאים. היתד, זאת הודעה לז׳בוטינסקי, לאוסישקין וגם לחבריו במפא״י
עצמה כי מעתה תעלה הפעולה בשטח הערבי על מסלול חדש.
אולם ראש־ד,ממשלה החדש של המדינה בדרך לא היד. קנאי צר. הוא ראה חובה לעצמו׳
לפעול בכל החזיתות. לכן הקדיש מרץ רב לטיפול בנציב העליון החדש —׳ הגנרל ארתור
לוקוס, אותו הפך בהדרגה לאוהד מושבע של הישוב. אך אפילו כשניסה לרתום את
האימפריאליזם הבריטי זמנית לעגלת האומה העברית, הוכיחו נימוקיו עד כמה הרחיק
ראות לתוך העתיד. כך אמר לודקופ בפברואר 25 ,1932 שנה לפני ועידת באנדונג
ועלית גמאל עבד אל־נאצר:
,אם לא יחול שינוי (במדיניות תבדיטית) ,עלולה ארץ־ישראל לחיות לחוליה בשרשרת
המדינות הלבאנטיניות׳ שתתמזגנה בהמשך התפתחותן למעין פדרציה בעלת אוריינטציה
אסיאתית ונוגדת למערב אס אין למנוע התפתחות כזאת בעיראק, אפשר ואפשר
למנעה בארץ־ישראל, בתנאי שיעודדו ישוב יהודי חזק
ודקום השתכנע במידה רבה, חבריו של ארלוזורוב, שראו את כל העתיד דרך חלום
שיתוף־הפעולה עם האנגלים, היו מרוצים ע ב רו חודשים מעטים (אחרי כניסת
ארלוזורום לתפקיד) וכל האטמוספירה הפוליטית בירושלים נ ש תנ ת ה העיד בן־גוריון.
אולם ארלוזורוב לא היה מרוצה. הוא הבין את אשר לא הבינו חבריו: כי קצב
ההתפתחות הוא הקובע. מכיון שהבין — בניגוד לכל האחרים — כי גם האומה הערבית
מתפתחת במהירות לקראת גיבוש לאומי, רצה להבטיח שהאומה העברית החדשה תתפתח
בקצב מהיר יותר, כדי שתוכל לבצר בעוד מועד את עמדתה במרחב ולהגיע, בהסתמך
עליה, להסכם של קבע עם האומה הערבית המתגבשת.
בבהירות מפליאה הביע את חששותיו במכתב לוייצמן, בנובמבר 1932 יחסי הכוחות
בין שתי האומות. הנאבקות בארץ (מתבססים) על המעמד החברתי, על העמדות הכלכליות,
על הציוד הטכני הכספי או על הארגון הצבאי וכושר־ר,מלחמה של הגברים של כל אחת
משתי האומות.״
כמצביא ערב קרב, העריך את יחסי הכוחות האלה :״הערבים שוב אינם די חזקים
שיוכלו להרוס את מעמדנו, אלא שלדעתם עוד כוחם אתם לבצע הקסת מדינה ערבית
בארץ־ישראל בלי להתחשב בתביעותינו המדיניות. ואילו היהודים הם די חזקים לשמור
על עמדותיהם הנוכחיות, אלא שאין כוחם מספיק כדי להבטיח את גידולו של הישוב
על־ידי עליה והתישבות — וקיום השלום בארץ בעצם התהליך הזה.״
המטרה שרצה להשיג בשלב הבא, :יחסי־כוחות (שזימנעו כל אפשרות של הקמת מדינת
ערבית בארץ־ישראל שהיהודים יזכו לתוספת כזאת של כו ח ...שיהא בה כדי
לחסום את הדרך בפני השתלטות ערבית.״ ארלוזורוב פיקפק שבמסגרת השלטון
הבריטי אפשרית התקדמות לשלב הבא הזה. הוא לא יכול היה לנחש עדיין את עלית
היטלר לשלטון ואת מלחמת־העולם, שנתנו לישוב תוספת־כוח אנושית וכלכלית אדירה
עוד במסגרת שלטון המנדט הבריטי.
החשש של ארלוזורוב, והרגשתו כי קיים מירוץ גורלי עם הזמן, הולידו בו אז —
חצי שנה לפני מותו — רעיון מהפכני. היה זה מוקש בעל כוח־נפץ אדיר.

הנינה מזוינת, ויקססווה ענוית
ך ר עיון החדש של ארלוזורוב היה פשוט בתפיסתו ונועז במסקנותיו. מכיון שאין
ן | זמן לחכות לגיבוש הדרגתי, תחת השלטון הבריטי, חייב הישוב העברי לחולל בארץ
מהפכה מזויינת, להקים דיקטטורה של המיעוט העברי.
כתב ד,וזב באותו מכתב סודי לוייצמן, בסוף : 1932
״בנסיבות של עכשיו אין לחגשים את הציונות ללא תקופודמעבו שבה ישלוט חנויעזם
(חמשו מ סו ד

מ׳ אשם בהתגברות גר הפשעים החמורים המטיל אימה ער תושבי העיד

ץ וקרי הלשכה הפלילית של הנפה
| | הצפונית בתל־אביב בדקו בשבע עיניים
את מקום השוד, במשרד הנסיעות אוריינט־ללויד
ברחוב ישראל נגרה׳ ליד הקולנוע
אלנבי. הם ניסו לאבחן את טביעות־האצ־בעות
הרבות שנמצאו במקום, שיחזרו
את פרטי הפשע מפי מנהל המשרד המותקף
משה גרינפלד, ואספו עדויות מפי השכנים.
החקירה כולה, שנשארה עד כה חסרת כל
תוצאות, התנהלה במגמה אחת: להגיע לכיוון
כלשהו, שבו אפשר לנהל את חקירת
השוד.
העובדות היו מעטות ביותר: שלושה או
ארבעה בחורים הגיעו למשרד בצהרי היום;

מאת

מנשה בד-דיין

לשעבר סמל המיכצעים במדור הבילוש כתל־אביב
הכרתו. התוקפים סחבו כמה מאות לירות
מתון המגירה, שכחו במנוסתם את מטרת
השוד העיקרית: קופת ברזל כבדה, בה
היו אותה שעה כמה אלפי לירות.
חודש ימים לפני מקרה השוד בחברת
הנסיעות התנפלה כנופיה אלמונית על חנות
הנשק של ראובן פרנקפורט, ברחוב הרצל
בתל־אביב. גם שם השתמשו הפושעים באותן
השיטות: שניים נכנסו לחנות, ביקשו
לקנות אקדחים. בשעה שפרנקפורט ניגש

ללזיו, נמצאה קת של אקדח, כשהיא מפוצצת
לשני חלקים. פרנקפורט, אליו הביא
הקצין יעקוב קוטלר את הקת המפוצצת,
זיהה אותה׳מיד. אין איפוא שום ספק, כי
שני מעשי השוד בוצעו בידי אותה כנופיה.
המסקנה היא עגומה מאד: בתל־אביב מסתובבת
באופן חופשי וללא כל הפרעה כנופיה
של צעירים נועזים, המחזיקה בידיה
לפחות אחד־עשר אקדחים, שאחד מהם
חסר־קת. צעירים אלה אינם נרתעים מביצוע
מעשי פשע, שהעונש עליהם הוא 14 שנה
ואולי גם, אם ימות אחד מקרבנות התקיפה
בשעת השוד, מאסר עולם.
לא מספיק לציין עובדות. צריך גם לחקור
ולמצוא מה היא הסיבה שמחוז המשטרה
הגדול והחזק ביותר בישראל אינו
מסוגל להתגבר על גל הפשעים הגואה
משבוע לשבוע, ולאתר את הכנופיה האכזרית
המשתוללת בעיר. כי באותה שעה
בה נשארו שני תיקי השוד פתוחים, לא
פוענחה עדיין גם שורה נוספת של תיקים,
כולם של פשעים חמורים:

• רצח המהנדס פיאטלי כקולנוע
,,צפון״ .הצעיר או הצעירים שניסו
לשדוד את קופת הקולנוע, וירו במנוסתם
בקהל שהמתין להצגה השניה, לא נתפשו עד
היום. המהנדס יעקוב פיאטלי, שהיה בקהל,
נורה ונהרג.

• שוד היהלומים, האמיתי או
המכויים, בחברת יהלומי הנגב בתל־אביב.
בשוד זה נשדדו יהלומים בשוזי של 100
אלף לירות ישראליות. אחד הנשדדים, צבי
אורנשטין, נמלט מיד אחרי השוד לבלגיה.
השודדים, אם היו כאלה, לא נתפשו עד
היום. המשטרה גם לא הצליחה להוכיח
כי השוד היה מבויים.

שעיר לעזאזל?

דויד בן־ציון יושג; יעל ספסל הנאשמים, בבית־המשפט
המחוזי בתל־אביב. בן־ציון הואשם על־ידי
משטרת תל־אביב בביצוע מעשה אונס אכזרי בילדה בת ארבע, בשטח הגדול ביפו.
הנאשם האילם לא יכול היה להגן על עצמו בעזרתפיו, נאלץ להסתפק בתרגומו של אחד
מסמלי המשטרה. אחרי שחזר בו פעמים אחדות נ ^1דאותיו, נשלח לאישפוז בבית־חולים
לחולי־רוח• השבוע הודה כנראה ״השודד בתחתונים״ בביצוע הפשע, עליו הועמד בן־ציון לדין.

הילדה שנאנסה

ושצולמה בבית־החולים מיד אחרי הפשע, היא בתם
של אם ואב צעירים ברחוב מרכולת בתל־אביב.
משטרת תל־אביב לא הצליחה לפענח את הפשע הנורא שאנרע לפני כשנה, עד שהצעיר
המכונה ״השודד בתחתונים״ הודה כנראה גם בביצוע פשע זה. למרות ש״השודד בתחתונים״
נידון כבר בעבר בעוון ביצוע פשע מיני, לא עצרה אותו המשטרה כחשוד מיד אחרי הפשע
ברחוב מרכולת, כמו שלא נעצר גם במקרה של פשע אחר בו הודה* אונס הילדוז ברחוב זרובבל.

שניים מהם נכנסו פנימה. אחד הבחורים
ביקש ממנהל המשרד פרטים בדבר נסיעה
9לאירופה, בשעה שהשני שלף אקדח והצמיד
אותו לגופו. השניים פנו לקופה, גרינפלד
התנגד• שלוש מכות אכזריות של מוט
ביזל על ראשו׳.וצווארו גרמו לו לאבד את

לשרתם, הוכה במוט ברזל על ראשו. הכנופיה
הצליחה לשדוד אחד־עשר אקדחים. עד
היום לא הצליחה המשטרה לגלות את
משתתפי השוד.
אחד האקדחים שנשדדו אצל פרנקפורט
היה סדוק־קת. במקום הפשע במשרד אורינט

• שוד יהלומים בחדר המדרגות

של הבורסה בתל־אכיב. היהלומים,
בשווי 35 אלף לירות, לא נתגלו עד היום.
השודדים הצליחו להמלט.

מפצחי הקופות, מאין?
ך ל מעשי פשע אינו בא מעצמו.
כשמרימים אנשי העולם התחתון את
ראשם, הם עושים זאת רק כאשר הם
יודעים כי הם יכולים לפעול ללא הפרעה.
כששני מעשי שוד־מזויין באים בזה אחר
זה, בריוזח של פחות מחודש ימים, משמעות
הדבר היא: סכנה איומה לציבור.
בשנת 1952 שרר מצב דומה בתל־אביב.
מפצחי קופות, פורצי חנויות ומחסנים, ופורצי
דירות השתוללו באין מפריע. המשטרה
היתד, חדלת־אונים: קציני המדור הפלילי
לא ידעו אפילו היכן להתחיל. אני זוכר
שבאותם הימים נפוצה אצלנו, במדור הבילוש,
הדעה כי כנופית מפצחי הקופות
היא כנופיה של פושעים זרים שחדרו
לישראל• ׳.
היתד, זו כנופיה נועזת ביותר. הם היו
חודרים לתוך בניני משרדים, כשהם נעזרים
במפתחות ומכשירים משוכללים. אם היו
נתקלים בקושי כלשהו בפיצוח הקופה, היו
לוקחים אותה אתם במכונית־משא, שהיתר.
ממתינה בקרבת מקום הפשע.
בעולם התחתון פעלו אז כנופיות אחדות.
הן היו מאורגנות היטב, נועזות מאד במב־צעיהן
ובדרכי פעולתן, ובעלות קשרים
מצוינים עם סוחרים ברכוש גנוב.
המשטרה, לעומת זאת, היתד, מפורדת
ומפולגת. הפצע של פיטורי החוקרים הזזתי־קים,
בעקבות מסקנת וועדת החקירה של
נחום זיו־אב, היה עדיין טרי. קצינים מקצועיים
רבים הועברו ממקום שירותם בתל־אביב
למחוזות אחרים. את מקומותיהם תפשו
קצינים חדשים, שקיבלו את הכוכבים
על הכתפים כשרק אבן־בוחן אחת למינוי:
ברטים חבר מפלגתי ועברם בהגנה.
במדור הבילוש ובמחלקה הפלילית של
מחוז תל־אביב שרר אז תוהו ובוהו. הקצינים
והסמלים עסקו במריבות פנימיות,
במקום לצאת לשטח ולנסות לאתר את כנופיות
הפושעים שפעלו באין־מפריע. גם

במטה הארצי של המשטרה, לא שרר שלום
בית. ראשי אגף החקירות רם לוסטיג,
נעמן סתוזי ואברהם זלינגר, התחלפו בזה
אחר זה. לבסוף בא ישורון שיף. הוא
היה הראשון שניסה לתת צביון כלשהו
לעבודה המקצועית של המשטרה: מניעת
וגילוי פשעים.
המצב בתל־אביב החל אז להדאיג גם
גורמים שמחוץ למשטרה. כשראה ישורון
שיף, שהכנופיות עלולות להשליט משטר־אימים
בעיר הגדולה ביותר במדינה, החליט
לנקוט גם הוא במשטר של יד חזקה:
שיגר לתל־אביבכתגבורת, בזה אחר
הוא
זה, את ראש מדור הבילוש החיפאי מפקח
ראשון קרל זינגר יחד עם כמה מסמליו,
ואת ראש חולית הבילוש הירושלמית, הסמל
חיים לובינסקי. תפקידם של אנשי
התגבורת היה לחקור ולברר את הסיבות,
מדוע אין מדור הבילוש התל־אביבי ממלא
את תפקידו כראוי.
עד היום אינני יודע מה היו מסקנותיהם
של זינגר ולובינסקי. על כל פנים, אחרי
שמסרו את הדו״ח לישורון שיף, מונה ראש
מדור בילוש חדש בתל־אביב: מפקח ראשון
זאב שטינברג.

מלחמה שיטתית בכנופיות
ך* שלב הראשון בעבודתו של זאב
| ) שטינברג היה הקמת מוסד המודיעים.
רק אחרי שהקמנו רשת עצומה של מודיעים
חלקי העולם התחתון, בכל אחת בכל מכנופיותיו ובכל ענפי הפשע שבתוכו, הבנו
מה רבה חשיבותו של המודיעין בלחימה
בפשע.
רוח חדשה נשבה במדור הבילוש. הסמלים
והשוטרים הפסיקו לריב, והחלו למלא
את המשימות שהיו מוטלות עליהם. כולם
עד אחד יצאו לשטח. המפקד החדש הבטיח
לנו גיבוי מלא. הוא הטיל עלינו להתחבר
עם אנשי העולם התחתון ולהכירם מקרוב,
לא היד, הרבה זמן בידינו. הכנופיות
לא הפסיקו את פעולתן אפילו רגע אחד.
בכל לילה היו מ־ 12 עד 14 התפרצויות
בתל־אבי׳ב. מפעם לפעם היינו מוזעקים
להתפרצות במחסן סחורות או לשוד מזויין.
התחלנו לשים עין על ריכוזי הפושעים
בבתי־בושת ובמועדוני קלפים, בבארים ובמסעדות.
החדרנו למקומות אלה אנשים
שיכולנו לסמוך עליהם. ערכנו ביקורות
שיטתיות בבתי־מלון ואצל חנויות של שענים
וצורפים, שהיו חשודים בקניית רכוש גנוב.
איתרנו את מקומותיהם של ״בתי דין
תורה״ של העולם התחתון, שהיו עוסקים
ב״משפט״ פנימי של הפושעים. הגענו למצב
בו היינו שולחים בלשים או מודיעים
אחרים למסיבות פנימיות של אנשי העולם
התחתון, לחתונות שלהם, לבריתות מילה
או למסיבת בר־מצוזה, כדי לדעת מקרוב
אם מתארגנות קבוצות חדשות של פושעים,
או אם חלו שינויים בכוח האדם של הקבוצות
הישנות•
לאט לאט החל קולח זרם דק, אבל יציב,
של ידיעות. יצאניות, גנבים ופורצים שהצלחנו
להניח עליהם את ידו הקשה של
מדור הבילוש, החלו מספקים ידיעות האחד
על השני, ובעיקר על תנועותיהן של הכנופיות
הגדולות. אנשי המדור פקחו את
עיניהם לרווחה. בבת אחת התברר לנו
שכנופית מפצחי הקופות, כמו כנופיות הפורצים
לחנויות ומחסנים, מורכבות כולן
מפושעים ילידי הארץ עם תגבורת של
פולנים, שבאו עם העליה החדשה.
הרשימה של הצלחות המדור, באותה
תקופה, היא ארוכה מאד:

הגדולה

• בנופית הפורצים
כיותר — חוסלה. מארב של אנשי
המדור הפתיע את כנופיתו של יצחק מזרחי,
פושע מועד שנהרג אחרי כן בידי ישראל
חרבון. הכנופיה הופתעה על־ידי אנשי מדור
הבילוש, בשעה שעסקה בשוד מחסני הדואר
ליד גשר הרכבת, בשכונת התקוזה.
• כנופית ג׳ו ומרסל חזן, מן
המסוכנות שפעלו בתל־אביב, חוסלה בשעת
התפרצות־במחתרת למחסן בדים, בשדרות
הקרן הקיימת בתל־אביב.
• כנופית ״טוניק״ ,שחוסלה בדואר

החבילות ביד־אליהו, גם היא בשעת התפרצות
בלילה.
עם חיסול הכנופיות הגדולות, הצלחנו
להטיל פחד כבד בתוך העולם התחתון בתל־אביב.
הפושעים שראו בעליל כי הבלשים
מצליחים לשים להם מארבים שקטים במקום
הפשע׳ התחילו לחשוד אחד בחברו. הכנופיות
חוסלו ברובן. אלה מן הפושעים
שהחליטו להמשיך בפשע, עשו זאת לבדם.
אולם אפילו מספר ההתפרצויות לדירות
ירד אז פלאים. אני זוכר לילות שבשתי
הנפות, הצפונית והדרומית כאחת, לא נרשמו
יותר מ־3־ 2התפרצויות בלילה. לשם
השוואה: במוצאי שבת האחרונה נרשמו
39 התפרצויות במחוז תל־אביב.

המלחמה?גד פורצי דירות
***יטות עבודה מקצועיות הוכנסו
לפעולה במדור הבילוש. כמובן שאי־אפשר
היה לסמוך רק על המודיעים. במקרה
של ביצוע מעשי פשע, שלא היתד,
עליהם ידיעה מוקדמת, היינו מפעילים את
מחלקת הזיהוי הפלילי של המטה הארצי,
או משתמשים בכרטיסיה פנימית שלנו.
תיקי ד,״מודוס אופרנדי״ ,תיקים בהם
נרשמה שיטת פעולתו של כל פושע ופושע,
היו לנו לעזר רב. אליהם צירפנו
מערכת שלמה של דו״חות, שמסרו לנו תמונה
נאמנה על תנועת הפושעים מעיר לעיר,
מבית־הסוהר החוצה, או תנועתם בתוך
העיר עצמה• העסקנו צוות מיוחד בריכוז
הנתונים שקיבלנו מהמודיעים או מסיירי
המדור, שהיו נמצאים בתנועה מתמדת במשך
כל היום• הקמנו אז חוליות פעולה מיוחדות
שחילקו את שטחי עבודתן, לפי ריכוזי
הפושעים. היו גם חוליות מיוחדות, לפי
ארץ המוצא של הכושעים: הונגרים, פולנים,
אנשי עדות המזרח.
המשכנו להצליח ולפענח כמעט את כל
תיקי הפשע שהגיעו אלינו. בשנים 55־1954
פעלה כנופיה שהיתר, שודדת מכוניות ממגרשי
חנייה. מודיע נאמן מסר לנו את
זהותם של האנשים. מארבים שהונחו בכמה
מגרשי חנייה הביאו לתפישת הכנופיה,
בשעת פעולה. אז גילינו לראשונה בין
אנשיה סוג חדש של פושעים, חסר עבר
פלילי, שהיום מכנים אותם כ״בני טובים״.
כשרווח לנו מעט מאימת הכנופיות, התחלנו
לטפל במכת ההתפרצויות לבתי דירה.
כאן היתד, העבודה קשה הרבה יותר.
הפורצים לדירות לא היו מאורגנים, פעלו
בדרך כלל לבד. הם היו מעסיקים נשים
גבחורות, שהיו עוברות מבית לבית ב־איצמלה
של מקבצות גמילות־חסד לכלה
עניה או לחולה עני, סוקרות בינתיים את
מצב הדירה, מקום אכסון התכשיטים ומספר
הכניסות והיציאות. שיטה שניה: החדרת
עוזרות־בית מחברותיהם של הפורצים לאי-
זורים העשירים של העיר.
חדשים רבים עברו עד שהצלחנו לשבור
את הקרח גם בשטח זה. כייסת פולנית
וותיקה היתד, לנו לעזר רב ידיעות שמסרה
הובילו למאסרם של כמה וכמה פורצים
חשובים. אחרי כמה הצלחות פחת
כאמור גם מספר ההתפרצויות לדירות.
בבת אחת חזח לנו. יכולנו להוריד את

מספר סיורי הלילה. עד אז, כשמכת ההתפרצויות
היתד, גדולה — אמנם פחות
מזו של היום — היינו מגייסים לעיתים
את שוטרי וסמלי המטה הארצי לסיורי
ערב, כדי לאפשר לאנשי המדור להתרכז
בסיורי לילה מאוחרים.

עזרה לעולם התחתון
גת המפנה היתד, שנת . 1955 ישורון
11/שיף עזב את אגף החקירות ופינה את
מקומו לאברהם זלינגר, שכבר הוכיח פעם
את אי־התאמתו המוחלטת לתפקיד. אנו במדור
הבילוש בתל־אביב הרגשנו מיד את
השינויים.
הפעולה הראשונה של זלינגר בתפקידו
החדש היתד, להקים ודעדה לחקירת פעולות
הלשכות הפליליות. רמ״ח שור, ע.מ.מ. אליעזר
שילוני וס.מ.מ• שמואל רום, מונו
לחברי הוועדה. עד היום לא הוציאה הוועדה
את מסקנותיה. במקומן, הוציא זלינגר חוזר
ארוך לחוקרי המשטרה. הוא ציווה עליהם
להתיחס באדיבות לפושעים, לא להעליב
אותם ולהתחשב בבעיותיהם האישיות.
התוצאה הראשונה של החוזר היתה שאצל
הבלשים והחוקרים נוצרה מיד הרגשה כי
הגיבוי שהיה להם מאחוריהם, בעבודתם
הקשה והמסוכנת במגע יומיומי עם העולם
התחתון, הוסר מהם. מוראם של בתי־הדין
המשמעתיים ובתי־הדין החוקרים בעקבות
כל תלונה של פושע, הסיר מר,בלשים כל
חשק לעבודה שקדנית.
בקרב העולם התחתון נפוצה במהירות
רבה הידיעה על החוזר של זלינגר. גם
המטומטמים שבפושעים הבינו כי מאחורי
המילים הנבונות לכאורה של ראש אגף
החקירות, הסתתרה האמת הפשוטה: ממדור
הבילוש ניטלה היד החופשית• כל פושע
יכול היה לרכב לנו על הראש.
מדיניות חדשה זו באה לידי ביטוי גם
בשינויים אישיים: אחרי שלוש שנים של
עבודה יעילה בראש מדור הבילוש, הועבר
זאב שטינברג׳ שכבר הועלה בינתים לדרגת
ע.מ.מ ,.אל המטה הארצי של המשטרה.

מה: בול ההתחברות?

**ץ וב חזרה רוח חוסר־המעשה לשורות
בלשי המדור. הבלשים החלו לקנא
בחבריהם, סמלי המנהלה, התחבורה או
הקשר, המקיימים משטר עבודה של שמונה
שעות ביום והפטורים ממארבים קשים, קרב
עם כנופיות או פעולות עיקוב בלתי פוסקות.

באותה תקופה, החלה פרשת משפט
השורה על כל הכרוך בה. אחרי שאנשי
נוביק עצרו את זאב שטינברג, את הסמל
דויד ליבוביץ ואותי, התפטר ראש המדור
החדש ע.מ.מ. גרשון המאירי מתפקידו׳ ,ועבר
לתפקיד אחר .״עד איזה גבול מורשית
התחברות־יתר עם פושעים?״ שאל המאירי
את מפקד המחוז יואב פלג, אחרי שהאשימו
את זאב שטינברג ב״התחברות עם
פושעים.״ פלג הבטיח תשובה אחרי יומיים.
משלא ניתנה תשובה כזו, ביקש ד,מאירי
לעבור לתפקיד אחר. את מקומו תפש
דויד פאר, מי שהיה סמל טביעת־אצבעות

קו1ן ההתקפה

יפה עוזרי, מרחוב הרמן שפירא בתל־אביב, הופתעה
באחד הלילות על־ידי צעיר מזויין בתת־מקלע, שצלצל
בדלת ביתה ו1יסה להתפרץ פנימה. אחרי שהצעיר ניסה להתפרץ פעם שניה, הפעם דרך
החלון, הצליחה הגברת עוזרי להזעיק עזרה ולרדוף ללא הצלחה אחרי הצעיר שפתח באש
על רודפיו. הוא הסגיר את עצמו כעבור שבועיים וכונה בפי כל ״השודד בתחתונים״,
מאחר ולילה׳ קודם לכן ניסה לשדוד תחנת דלק, בהיותו לבוש בתחתונים בלבד.
במדור וסיים בינתיים קורם קצינים. פאר
שירת אז כקצין איזור בנפה הצפונית.
המאורעות קלחו בזה אחר זה. ירידת
המוראל הכללית בתוך החיל, התפשטות
השמועות והסיפורים על השחיתות בצמרת,
ואזלת היד של הקצינים העליונים במטה
המחוז, הרסו כל חלקה טובה בשדה הפעולה
המקצועית. ראש הענף הפלילי, ס.מ.מ.
אריה שמילגובסקי־נאור, פיזר את מדור
הבילוש ביד חזקה. את הבלשים המקצועיים
העביר לענף התנועה. חלק גדול מהם התפטר
במרוצת הזמן. הכושר המקצועי של
משטרת מחוז תל־אביב ירד פלאים.

האילם חזר מהודאתו

ל* ל רקע זה של חוסר כוח אדם
מקצועי בראשות מדור הבילוש, וסכסוכים
בלתי־פוסקים בין הלשכות הפליליות
של הנפות והענף הפלילי של המחוז —
מורשת משטרו של יחזקאל סהר בשורות
המשטרה — גאה גל הפשעים הנוכחי.
לעיתים קרובות שואלים אותי מדוע מותקף
תמיד מטה משטרת מחוז תל־אביב.
לכך ישנה רק תשובה אחת: בתל־אביב

נמצא כעת וימצא גם כנראה תמיד, ריכוז
הפושעים הגדול ביותר בארץ. ריכוז חיי
המסחר והתעשיה, הוא שמושך אותם לכאן.
משום כך חייבת משטרת מחוז תל־אביב
להיות המשטרה היעילה ביותר והמצויירת
בכוח האדם היעיל ביותר.
בחיפה, למשל, מצוי כוח אדם מקצועי
בשפע. זו גם כנראה הסיבה שראשי הענף
הפלילי של חיפה, ס.מ.מ. מנחם בנדל,
ע.מ.מ. זבולון בוים ומפקח ראשון קרל
זינגר, מצליחים לגלות כל פשע חמור המתרחש
בתחומם. בפיקודו של מפקד המחוז
מתתיהו סלע, הפך מחוז חיפה למחוז המשטרה
היעיל ביותר בארץ.
בתל־אביב, לעומת זאת, המצב הוא גרוע
מאד. הקבוצה הקטנה של קצינים עליונים,
שהשתלטה על מטה המחוז בימי המפכ״ל
סהר ושיתקה אותו מבחינה מקצועית, אחראית
גם במידה רבה לאזלת היד שהמשטרה
בעיר מגלה בחיסול כנופיות הפושעים
הפועלות בה — ובראש וראשונה, כנופית
שודדי האקדחים ומשרד הנסיעות.
אזלת־יד זו התגלתה לראשונה במקרה
של רצח המהנדס פיאטלי. המשטרה לא ידעה
לאן לפנות, אפילו לא את הכיוזן המשוער.
כשכלו כל ד,קיצץ, פנו קצינים גבוהים
לרועי־זונות וותיקים בעיר, הציעו להם
סכומים עצומים של כסף והעלמת־עין מעסקיהם
— אך ללא הצלחה. כל החשודים
שנעצרו שוחררו מיד.
במקרים אחרים, כמו אונס הילדה
ברחוב מרכולת, נסיון האונס בחסן־בק והאונס
ברחוב זרובבל, נשארו התיקים פתוחים
במשך חודשים רבים. עד שצעיר תל־אביבי,
מופרע כנראה, הסגיר את עצמו
למשטרה והודה בפני החוקרים בביצוע מרבית
מעשי הפשע המיניים שלא פוענחו.
תוך כדי כך התברר, למשל, שלפחות
במקרה אחד גרמה אזלת־היד המקצועית
לעינויי־מעצר וחקירה מיותרים לאזרח, שיתכן
והוא חף מפשע. איש זה הובא למשפט
על אחד מהתיקים, שנראה והחשוד
העצור כעת, המכונה ״השודד בתחתונים״,
מודה גם בביצועו.

חופר בשרון מונע פעולה

בנופיה אן מחתות 35י=
רונים את מחשבתם של רבים מתושבי תל־אביב, לאור מעשי השוד
בחנות האקדחים של פרנקפורט נימין) ,ובמשרד הנסיעות אוריינט

ללויד, בו הותקף ונפצע קשה, לאור היום, מנהל המשרד משה
גרינפלד (שמאל) .בעוד שראש הענף הפלילי במחוז תל־אביב משתדל
לחפות על כשלונו המקצועי ברמזו בייש כאן ענין ב״מחתרת חדשה״,
מעידה שיטת הפעולה, כי הכנופיה מודרכת על־ידי פושע מועד.

^ ויד אליעזר בן־־ציון, תושב יפו
| אילם בן ,34 הובא בשנת 1956 לדין
באשמת ״חטיפה, אינוס וחבלה חמורה בסדנה
תחילה״ בילדה כבת ארבע שנים,
בתוככי השטח הגדול ביפו.
כל העדויות המסיבתיות העידו לכאורה
נגד בן־ציון: הוא נמצא בקרבת מקום הפשע,
לידו הוא גר בעצמו. סיבה למעצרו
(המשך בעמוד )12

תצפית

(כל הזכויות שסוריתז

• עם הכתרת משה דיין כיורשו של כיג׳י התבהרו
החזיתות לקראת הבחירות הכאות והממשלה שתכוא
בעקבותיהן :

משהדיין ייכלל ברשימת המועמדים בין המקום היסו יבין המקום ח־,15
יהיה שר בממשלה הבאה. נמעם בטוח: שר־החוץ.
אבא אבן יופיע ברשימה לפחות במקום אחד לפני
החוששים בפני עליתו של דיין, מקוים כי אבן, אדם
מצויין, יאפיל על דיין ויתגבר עליו בהדרגה. לא ברור
בממשלה, אך אין ספק שתהיה לו השפעה רבה, וכי
שתנגוד את דעותיו של דיין.
אהוד אכריאל יחזור לישראל, ייכנס חזרה למערך הפנימי, עשוי להיות
חבר בממשלה. אבריאל יתקרב לדיין, נחשב עתה כאוייב מושבע של שמעון
פרס, שמנע בשנה שעברה את מינויו לסגן שר־הבמחון.

דיין. מתיקי המפלגה,
משכיל יותר ומרצה
אם אבן יזכה לתיק
ישתמש בה בצורה

טדי קולק

במדינה

יתמנה למנהל מנגנון חדש, שירכז בידו את כל ההסברה של

ישראל בחוץ־לארץ, מלבד זו המתנהלת מטעם שגרירי משרד־החוץ. נ ס קו ל ק
מקווה לדרגה של שר.
פנחסס פי ר ישמור על מעמדו הנוכחי בממשלה, יחזק עוד יותר את
החזית נגד פרס. ספיר נחשב עתה לאויבו הגדול ביותר של מנהל משרד-
הבטחון, עליו הכריז כעל סכנה ציבורית.
ש מ עון פ ר 0עצמ ו לוטש את עיניו לתיק שר־הבמחון, מוכן להתפטר
ממשרד־הבמחון כדי להיות מועמד ברשימת מפא״י בבחירות. יתכן כי ביג׳י
יתמוך בו כמשקל נגדי לשאר הצעירים, בידעו את היחסים המתוחים הקיימים
בין פרס לבין דיין, אבריאל וספיר.
• האיחוד כץ חרות והצ״ב לא יירד מן הפרק. יש סיכויים
רבים כי ערב הבחירות הבאות שוב תתגבר מגסת־האיחוד בשתי המפלגות,
מתוך תקווה כי איחוד זה יתן תנופה חדשה וסיסמה ברורה למחנה המאוחד
(.אלטרנטיבה למפא׳׳יו בעוד שבנפרד אין אף לאחת משתיהן סיסמה ברורה
לבחירות. יתמוך במגמת האיחוד: דויד בן־גוריון, המקווה עדיין שאיואד הימין
יביא רווסבותיו דהררח את איחוד מסא״י עם ייחדית העבודה ומפ״ס, ושאיחוד
זה יפלס דרך להנהגת בחירות אזוריות שיתנו לביג׳י רוב יציב ושלטוך יחיד.
• אל תזלזל ברמז שהשמיע השבוע משה דיין, כשאמר שיתמוך
במפא״יי או בכל מפלגה אחרת שתתסוך בהשקפותיו. דיין אינו חולם לנטוש את
מפא״י, אלא התכוון לזרוק פית־יון
לאלופי אחדות־העבודה, וב־ראשם
יגאל אלון, למען איחוד
עם מפא״י. פתיון זה מצא אוזן
קשבת באחדות־העבודה, שרבים
ממנהיגיה מקווים שבמסגרת של
מפא״י מאוחדת יוכלו להוות גו־רם
חשוב בשילוב עם קבוצת

(החשך מעמוד )4
ראל בשמחה — מתוך התפיסה המנחה׳ כי
מה שרע לרע״ם טוב לישראל.

מפרגנת
ער 013׳ הזקן
.ויחי כי זקן יצחק, ותכהינח עיניו מראות(
,יקרא את עשו בנו הגדול, ויאמר
אליו: ב ני ...ויאמר: הנה נא זקנתי, לא
ידעתי יום מותי• ועתה, שא נא כליך,
תליך וקשתו, וצא השדה, וצורה לי ציד.
ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי, והביאה
לי ואכלה. בעבור תברכך נפשי׳.
מאז הבטיח יצחק בן־אברהם את ברכתו
לעשו, ופותה במירמה לתתה ליעקוב, לא
בירך אדם בישראל את יורשו בחגיגיות
כזאת כפי שעשה זאת השבוע דויד בן־
גוריון. וכמו בפרשת יצחק׳ היה הדבר
מלוזה במאבק חריף ונסתר בין בני הזקן.
מפלגת כי ג׳י. תחילה נועדה הפגישה
בבית־ברל בכפר־סבא להיות פנימית וסגורה.
משה דיין עמד לנאום בה שוב על
דעותיו. היה זה צריך להיות השיא של
מיבצע־פירסומת מוצלח, שהפך את האלוף
(הנמנה עדיין עם שורות צה״ל) למועמד
פוליטי פעיל.
אולם ככל שהתקרב מועד הפגישה, כן
התרחב חוג הקופצים על ההזמנות. העשרות
הפכו למאות. כאשר נפתח הכינוס,
נשפכו מעשרות המכוניות המהודרות כל
העסקנים הצעירים של המפלגה, אלופי צה״ל
ופעילי המנגנונים. היה זה מיפקד של
׳דור שעשה קאריירה במדינה, בחסותו של
דויד בן־גוריון. לא היה זה כנס של מפא״י,
כי אם כנס מפלגת ביג׳י.
עסקני מפא״י עצמם בלטו באופן הפגנתי
בהיעדרם. לא הופיע אף שר אחד, למרות
שפנחס ספיר, איש כפר־סבא, נמצא במרחק
כמה דקות הליכה מן המקום. נעדרו כל
חברי הועד־הפועל של ההסתדרות, רוב

כי בעוד אנשים כמו אשכול, לבון, ספיר
וגולדה עמוסים מיטען רוחני מיותר לגמרי
ומפריע, הרי פרס עצמו ושאר אנשי מנגנון
הבטחון ,״שלא היה להם זמן לעסוק
באידיאולוגיה״ ,מוכשרים ׳הרבה יותר להנהיג
את המדינה. אחרי שיגיעו לשלטון,
רמז בזילזול ,״כבר תימצא האידיאולוגיה״.
300ל חו ץ ־ לארץ. מול ניהיליזם גלוי
זה, היה דיין הרבה יותר זהיר• הוא נראה
כאדם המשתדל בכנות׳ אם כי ללא הכשרה
מתאימה, לסגל לעצמו מסגרת רעיונית. אך
אחרי שויתר על הנושא העיקרי של כל
חשבון־נפש לאומי — עתיד המדינה במרחב
— השמיע שוב רעיונות מקוטעים,
שלא הצטרפו לשום השקפה מעמיקה. עיקר
טענותיו:
#יש לשלוח 300 שליחים צעירים
לחוץ־לארץ, כדי לגשר בין המדינה לבין
הנוער היהודי בתפוצות — דרישה שתתקבל
בלי ספק בהתלהבות בקרב צעירי מפא״י,
המוכנים בהחלט להתנדבות זו. תוך כדי
כך הדגיש דיין את תחושת שייכותו לעם
יהודי בן 11 מליונים, הסתייג מן הרעיון
הכנעני.
#דרש את הקפאת רמת־המחיה בארץ,
פיטורים המוניים של עובדים מיותרים,
הזרמת מיליוני ל״י נוספים לפיתוח.
>• פסל אפשרות של התנדבות מחוץ
למסגרות של מנגנון המדינה, פסל את
הקיבוץ כאידיאל של תנועת־הנוער וטען
כי מבחינת ההתישבות אין הנח״ל אלא
״פיקציה״.
#תבע להגדיל את המאמצים למתן
חינוך רב יותר לילדי העולים, על חשבון
החינוך לבני הוותיקים.
היה זה למעשה תירגום צברי של האידיאולוגיה
הישנה של דויד בן־גוריון,
בתוספת מנה פרטית של תנועת־המושבים
האנטי קיבוצית. לא נשארה שום סתירה
בין ״הזקן״ לבין חניכו. כמו עשו, שנדרש
,להביא צידה ליצחק כתנאי לקבלת הברכה,

המנהלים.

• מותוץ־ כלתי צפוי
עשוי לקום בין ישראל
וברית־המועצות. יש סיכוי
כי שארל דח־גול ימנה את דאק
סוסמל כשגרירו במוסקבה. במקרה
זה עשוי סוסטל לפעול
גם למען ישראל.

• גם השנה לא תהיה
תנועת תיירים לכרית־ה
מועצות. .בעוד שמחוגי השגרירות
הודיעו לאזרחים רבים,
כי שלושה ימים אחרו שיסדרו
את כרטיסי הנסיעה לרוסיה,
יוכלו לקבל אשרות כניסת בשגרירות
ברמת־גן, אין סוכנות
היוו השוטרים, שבאו לשמור על הסדר• הם התקדמו בשרשרת לרוחב
הנסיעות, הסיצנת בישראל את
הכביש, לפני המפגינ׳ ס הדתיים, כדי לחצות ביניהם -לבין המוני הנוער
סוכנות אינסוריסם הסובייטית,
מזדרזת לטפל בעניניהס של ח־ החילוני שבא למחות כנגד המפגינים. סיסמת החי לונים. :אנו רוצים בריכה, בחורי הישיבות לצבא!״
רוציס לנסוע. סוכנות הנסיעות
חברי מזכירות מפא״י, כל חברי הכנסת,
מצידה מסבירה את העיכוב בקשי ים בלתי־פוסקיס מצד משרד האוצר הישראלי.
מלבד שלושה. מכל צמרת מפא״י, נוכחו
• שגריר כרית־המועצות כישראל, אלכסנדר בודרוב, יג־רק
ביג׳י עצמו וגיורא יוספטל, מזכיר
כיר את פעולותיו בקרב האוכלוסיה היהודית, .השגריר החל
המפלגה הרוקד על כל החבלים המתוחים
לאחרונה להופיע בפני חונים סגורים של אנשי ציבור, פעילי מפלגות שמאליות
במפלגה.
ואנשי מקצוע, בענפים שונים. הוא מרצה בדרן כלל קצרות על מדיניות החוץ
כני 40 נגד כני .60 ערב לפני
הסובייטית לגבי המרחב, עונה בסבלנות לשאלות המוצגות על־ידי הנוכחים.
הפגישה נכנס לפעולה גורם חדש. מכונת־לעומת

החסתננות מירדן תלד ותגבר כשכועות הקרוכים.
התעמולה המשומנת של שמעון פרס החלה
ההסתננות הבטחונית־מודיעינית, תהיה זו הסתננות כלכלית, שגורמה העיקרי
לפתע פועלת במרץ. מזכירתו של מנהל
משרד־הבטחון הזעיקה את כל העתונאים
הוא, הבצורת׳הקשח אשר, פקדה א־ת הירדו השוה. לפי אומדן מוסמך הושמד
שיש להם טלפון בבית. לא היה ספק כי
כמעט לגמרי יבול העעורה והחיטה בכל רחבי המדינה, והנזקים מגיעים
פרם, הנחשב לנואם טוב יותר מדיין, החלים
לשבעה־שסונח מיליון דינר. המסתננים יעברו את הגבול לחיפוש אחר יבולים
להתלבש על המעמד, להתחויות על בירכת
בלתי־שמוריס בשדות, או כדי לגנוב מישוביםבירי.

שינה המעמד לפתע את תוכנו. תחת
• פעולה דראסטית נגד יבוא האמנים הזרים נידונה טתח
להיות כנם קרבי של בני ד,־ 40 נגד בני
בפגישות פנימיות כתיד הנהלות התיאטרונים, ובינם לגין
ה־ 60 במפלגה, הפך לזירת התגוששות בין
עצמם. בעוד שהביסה והאהל מהססים עדיין לפתוח בפעולה מוחצת נגד
חברי קבוצת המנהלים עצמם, שכל אחד
היבוא הזר, החליטו כבר כנראה שאר התיאטרונים לפתוח בפעולה, שאם לא
מהם רצה להיות היורש המוכר.
תישא פרי, הם מאיימים להעלותה לשלבים של שביתות מחאה׳ הפגנות
פרס שפך קיתונים של לעג על מנהיגי
ושביתת רעב
המפלגה העוסקים ב״אידיאולוגיה״ ,תיארם
כעוברי־בטל זקנים. הוא לא השאיר ספק

חוגת מג!־

רפואה

מונעת הפעיל ס.ם.מ.
זויד וילק, כאשר עצר
את הסטודנט לרפואה דניאל גור, האנטי־דתי.

הביא דיין את תבשיליו הרעיוניים בצורה
שנעמו לחיכו של ״הזקן״.
משה, לא שמעץ. כשקם בירי, עצרו
רבים את נשימתם. הרגע הגדול הגיע.
האם הצליח פרס, כמו יעקוב, להאפיל על
אחיו?
בירי לא השאיר שום ספק ביחס לתוצאות
הקרב .״אני מקבל את גישתו של
משה (דיין) ,ולא של שמעון (פרס),״ הודיע
ברורות. כוזנתו היתד, אמנם לשאלה צדדית,
אך היא חלה למעשה על המאבק כולו.
דויד בן־גוריון פרש רשמית את כנפיו
על משה דיין.

פרשת חבור
ה ק בו רהשלא נתקיי מה
בימים המרים ביותר של תבוסותיהם
בבית־המשפם, עמד חלום אחד לנגד עיני
ראשי מנגנון־החושך. בחקירת שתי־וערב של
שמואל תמיר נשבר בשעתו ד״ר ישראל
ויעזלם חזן! 10*0

רודולף קסטנר, נתגלתה הפרשה המזעזעת
של הצלת פושע־המלחמה בכר. בחקירת
שתי־וערב אחרת של תמיר נשבר יחזקאל
טהר והפר לטרגדיה. אחרי כל מפלה התנחמו
ראשי המנגנון בתקווה וורודה אחת:
יבוא יום ויעלו את ראשי מבקריהם על
דוכן העדים, יערכו להם שם קבורה סופית.
כי אין מבחן משפטי חמור יותר מאשר
חקירה צולבת בידי חוקר מומחה.
החלום החל מתגשם בצורה בלתי־צפויה.
כשאך החל משפט העולם הזה נגד דבר
השבוע, על הוצאת דיבה בקשר עם חטיפת
תבור, הכנים אורי אבנרי מרצונו החופשי
את ראשו לעניבת־החנק. לפרקליט הנאשמים,
מיכאל כספי, לא נשאר אלא למשוך
בחבל.
אנשי המנגנון עצרו את נשימתם, חיכו
לרגע הגדול. אולם משהו בחשבון נתקלקל.
במשך חמש־עשרה שעות עמד אבנרי על
הדוכן, הומטרו עליו השאלות. אולם העניבה
לא נתהדקה מסביב לצוארו. כאשר
נסתיימה עדותו השבוע, לא נמצא בה אף
הנקיק הקלוש ביותר.
לא זו בלבד שכספי לא הוכיח אפילו
ברמז כי אלי תבור נחטף בידי עורכי העולם
הזה, או שחטיפתו היתה מבוימת, אלא
שלא הצליח אף לזעזע את טענתם הברורה
של המאשימים: שתבור נחטף בידי מנגנון
החושך או מוסד הקשור עמו.
3פצצות ונם יון־חטיפה. לקראת
סוף החקירה החלה פוקעת אפילו סבלנותו
האגדתית של השופט ד״ר יוסף מגורי־כהן.
,אם אין לך עוד שאלות, אתה יכול
לשבת!״ העיר בחריפות בלתי־רגילה לכספי,
כשזה התעקש לחזור בפעם השלישית והרביעית
על שאלות שכבר שאלן קודם לכן.
נרגז ומעליב, תבע כי שאלותיו יירשמו
בפרוטוקול, וכי השופט יציין בכתב מדוע
הוא דוחה אותן.
אולם ברוב הזמן לא מנע השופט בעד
כספי מלשאול כאוות נפשו. אפילו כשתמיר
התנגד לשאלות חוזרות ונשנות על מעשי־האלימות
שבוצעו בתקופות שונות נגד
העולם הזה׳ הצביע השופט על העד, שענה

,1953 זמן קצר אחרי פעולת קיביה, בו
נגרם לשלום כהן זעזוע־מוח קשה ונשברו
שתי ידיו של אבנרי, בוצע על־ידי
אנשי יחידה צבאית בידיעת מפקדה (שם
היחידה והמפקד זוהו במפורש על־ידי אב־נרי)
.משה דיין ידע על כך לפחות אחרי
המעשה.
״אף לא באחד מן המקרים האלה טען
העולם הזה אי־פעם כי בוצעו על־ידיהש!!.״
קבע העד, הצביע על תריסר כרכי העתון
שהביא עמו. היתד, זאת מכה קשה לכספי,
שביקש להוכיח כי להעולס הזח יש שיטה
להאשים את הש.ב. במעשים שבוצעו על־ידי
גופים אחרים. לא נמצאה אף אסמכתא
אחת לטענה זו.
10 סיבות טובות. כשנואש כספי
מחזית זו, עבר להתקפה בחזית אחרת:
האם הסכים אבנרי לעמדתו של תבור,
כשזה סירב להמשיך ולשתף׳ פעולה עם
המשטרה, יום וחצי אחרי שנלקח על־ידה?
״כן׳ בהחלט!״ השיב אבנרי, ומנה
10 סיבות שונות, שהעידו כי ״המשטרה
פעלה בפרשה זו אך ורק כדי לחפות על
החוטפים.״ הסיבות:
• תבור נלקח מדירתו בכוח ובגסות
רבה על־ידי קצין־המשטרה אנטין, שעה
קלה אחרי שחזר מן החטיפה, למרות שקדח
מחום, סבל מהלם קשה, לא אכל ולא
ישן 36 שעות.
י • במשטרה לא נחקר על־ידי קציני
מחלקת החקירות, אלא חיכו לו שם קציני
ש.ב. במדי משטרה. נראה שראש הש.ב.
עצמו הופיע במקום — למרות שעד אז
לא האשים עדיין איש את הש.ב. בפרשה.
• למרות שתבור אמר שראה בבירור
אחד מחוטפיו, לא הראו לו החוקרים את
אלבום הפושעים.
• במשך היום וחצי ששיתף פעולה עם
המשטרה, לא נעשה שום נסיון לשחזר את
החטיפה במקום הפשע.
• למרות שתבור מסר פרטים מספיקים
לאיתור המקום בו הוחזק על־ידי חוטפיו,
לא נעשה שום נסיון במשך יום וחצי
למצוא מקום זה. אבנרי עצמו הביע את

המשטרה שום איש לדין.
היה זה כתב־אשמה חמור נגד צמרת
המשטרה בתקופת סהר.
״ מחתרתהר לי כגר ״ .ככל שהתקדמה
החקירה הצולבת, התבהר יותר כי לרשות
כספי עומדים התיקים הסודיים של מנגנון-
החושך. הוא הסתמך לא רק על עדויות
פנימיות שנמסרו במשטרה ומתוך הקלטות
של שיחות אבנרי בחוגים פרטיים, אלא
אף הסתמר על עדותו של אבנרי בועדת־משנה
מיוחדת של הכנסת שדנה בסודיות
מוחלטת בעניני הש.ב. ושיטותיו. ועדה
זו היתה כה סודית, עד שהפרוטוקול שלה
לא הובא אפילו לידיעת שאר 117 חברי
הכנסת. איך הגיעה לידי כספי?
קרא שמואל תמיר :״אני אטען כי לרשות
דבר השבוע עומדן ם תיקי המשטרה והש.ב,.
וכי על כן היו ׳ עורכי עתון זה מצח־ים
לנהוג ביתר זהירות ודייקנות בפרסומיהם
מכל עתון אחר*.
שאל כספי :״האם תדרוש על סמך זה
מאסר?*
השיב תמיר :״אדרוש על סמך זה את
הארכת המאסר!״
גם השופט הבחין במקורות אינפורמציה
מוזרים אלה. אמר הוא׳ בשעת אחד. הויכוחים
עם כספי :״איני יודע מה יש
לכם בתיקים שלכם
אולם יכל האינפורמציה הסודית לא הועילה.
כשהתישב כספי לבסוף, וניתן לתמיר
לחקור את אבנרי חקירה חוזרת, כמעט
ולא נשאר עוד מה לשאול. כל טענות
המאשימים כבר הועלו בתשובות לשאלותיו
של בא־כוח הנאשמים.
קבע אבנרי, בקיצור: בשעת פרשת תבור
לא ישן במשך ארבעה ימים ושלושה לילות
רצופים, עמד במגע בלתי־פוסק עם
מאות אנשים: עתונאים, חוקרים ומנהיגי־ציבור,
לא עזב את העיר ולא היה אף
רגע אחד לבדו. מי היתד, קבוצת האנשים
אשר חוטפי תבור ביקשו לסחוט ממנו
הודאה שהם מחתרת להפלת השלטון? קבע
אבנרי :״קבוצת אנשי־רוח שנפגשה למעלה
משנה וחצי בקפה הרלינגר, עוסקת בעיבוד
מצע רעיוני חדש למדינה, לא עסקה מעולם
בשום עיסוק מחתרתי.״
כשסגר השופט את התיק ודחה את
המשפט לחודש יולי, לא נראה כספי מאושר•
הוא לא הצטיין מעולם בעומדו מול
תמיר או מול אבנרי. הפעם, כשעמד נגד
שניהם יחד, נחל כשלון חרוץ, ברור ובולט.
מיעוטים ארב ע ;ומהות

הזירה ־

פרשים פיזרו את המתקהלים, שניסו לשבור את ההפגנה ואשר לא
נשמעו להוראותיו של ס.מ.מ. ויללו (במרכז) ,שהסביר להם כ;
המפגינים קיבלו הפעם רשות לקיים את ההפגנה. המפגינים לא שוכנעו, המשיכו בהפרעות.

ברצון ובשלתת־נפש .״אני רואה ששני הצדדים
נהנים,״ חייך מגורי־כהן.
ואמנם, לא היתה לאבנרי שום התנגדותלשאלות כספי, שנתן לו הזדמנות מצויינת
לפרט את כל מעשי האלימות שבוצעו
במשך השנים נגד העולם חזה, לזהות את
מבצעיהם. גילוייו:
• הפצצה שהוטלה למערכת בדצמבר
,1952 בה נפצע הצייר קריאל (״דוש״)
גודוש, הונחה כנראה על־ידי ״מחתרת צריפי]״׳
אך מעולם לא הובא על כך שום
אדם לדין.
• שתי הפצצות שהונחו במערכת ובדפוס
במאי , 1955 בהן נפצע פועל אחד
וכמעט נהרס אגף שלם של ה מין על
עשרות יושביו, הונחו על־ידי ״חוגים הקרובים
למפא״י״ .את הסיבות לקביעה זו
מסר אבנרי בשעתו בעדותו הרשמית במשטרה,
שלא ערכה שום חקירה ממשית, הסתפקה
בנסיון־שוא לסחוט מאבנרי את גילוי
מקור האינפורמציה.
• הנסיון לחטוף את אכנרי בדצמבר
חעולס וזזת 1060

ההשערה שמקום זה היה מחנה מסויים
(אותו זיהה בפירוש) הנחשב למחנה צבאי,
אך משמש אולי מחנה הש.ב.
• מן הרגע הראשון נעשה במשטרה
נסיון ללחוץ על תבור שיודיע כי החטיפה
בויימה על־ידו, או בוצעה על־ידי אנשי
העולם הזה.
• למטרה זו הושלך לצינוק, הופעלו
נגדו אמצעי לחץ ועינויים, כגון מניעת
שינה ואוכל במשך שעות ארוכות.
<• בו בזמן שתבור עוד שיתף פעולה
עם חוקרי המשטרה, פירסמו דוברי המשטרה
בעתונות הודעות־שקר כדי להחשידו.
• המשטרה מנעה בעד תבור מלבוא
במגע עם פרקליטו, שמואל תמיר, וניסתה
ללחוץ עליו להחליפו בפרקליט אחר*.
• בכל המקרים הקודמים ישל מעשי
האלימות נגד העולם הזה, לא הביאה
* בשבוע שעבר הודה בכך שר־המשטרה
במכתב רשמי לשמואל תמיר׳ הודיע שנזף
מל כך• רשמית בקצין אהרוני.

ירושלים בפני ,,בתי־משפם אזרחיים, כפרו
כולם בסמכותו של בית־המשפט הצבאי.
״את בית־המשפט הצבאי ממנה. הרמטכ״ל,
את פסק־הדין מאשר הרמטכ״ל, ואת הוראות
הממשל הצבאי מתקין הרמטכ״ל,״ אמר אחד
מעורכי־הדין, שד,תפטרו כולם מהגנה על
הנאשמים לאות מחאה, מלבד מחמד נימר
אל־הווארי, שהגן על אחדים שנקלעו במקרה
לכל המהומה .״לא נוכל למלא את תפקידנו
בפני בית־דין כזד.,״
סוכריות על מקל. העדים היו שוטרים
ערביים מנצרת. סיפורם היה אחיד:
״ראינו את הנשים, כשהן מפגינות ליד
בנין המשטרה בנצרת, יומיים לפני האחד
במאי, כשהן דורשות לשחרר את ח״כ מק״י
אמיל חביבי, שנעצר על־ידי המשטרה.״
הנשים לא השתתפו במשפט. השוטרים
סיפרו את שלהם׳ הנשים הסתכלו עליהם
בזלזול ובלעג. אף אחת מהן לא שאלה
אפילו שאלה אחת .״אתה יכול להוציא
כבר את פסק־הדין,״ האיצה אחת מהן
בשופט.
השופט מילא את חובתו. הוא קנה סוכריות
על מקל לילדי הנאשמות שהרעישו
באולם, הקריא מהר מאד את פסק־הדין
הקל :״שלושים לירות או שבועיים מאסר
לסמירה כורי, ועוד חודשיים מאסר על
תנאי למשך שנה, חמש־עשרה ל״י או שבוע
מאסר לוזפיקה אל־קאסם, ארבעים לירות
או חודש מאסר לעמיליה קנסיו, שבוע
מאסר וחמישים לירות לאודית עבדו.״
ארבע שנים לילד. לא היו אלה
המשפטים הצבאיים האחרונים שהתנהלו נגד
מפגיני האחד במאי בנצרת. בשעה שאף
אחד מן הנאשמים אינו מכיר בסמכות
בית־המשפט הצבאי לדון אותו, דנו השופטים
הצבאיים בעכו ובערה לארבע שנות
מאסר נער ערבי שרגם באבנים את המשטרה׳
לדברי השוטרים שהובאו כעדים.
למאסר שמונה־עשר חודשים נידו] זקן ערבי
מאום אל־פחם, ולמאסר שנתיים ושלוש
פועלים מכפרי הגליל ומנצרת•
בחודש השני למסע הממשל הצבאי נגד
נתיניו בגליל ובמשולש, נמשכו גם הגירושים:
ששה תושבים נוספים מנצרת נשלחו
לגלות לצפת ,״מטעמי בטחון״ ,בשעה שבמשך
עשר שנית קיומה של מדינת ישראל
נאסר עליהם לבוא לצפת — גם כן ״מטעמי
בטחון״.

ד רכי אד ם
הו צאות מ שלו ח
מתוך אלפי המשפחות המאכלסות בצפיפות
את שיכוני התימנים בראש העין נמצאות
שמונה מאות ברשימת המקרים ה־סוציאלים•
מקרה סוציאלי, בראש העין,
פירושו: חוסר עבודה, רעב מתמיד ודלות
מנוונת.
ככל מעמד שנתיניו מרגישים ביד הקשה
של הגורל׳ החליט גם מעמד המקרים הסוציאליים
של ראש העין למרוד. מאות המשפחות
האומללות התאספו, בחרו בנציגים שייצגו
אותם בפני המוסדות המוסמכים.
״באשמת אנשי המגבעות העטופים ציציות
ותוכם ערמומיות, אנשי הפועל המזרחי והמזרחי,
אנו סובלים מחרפת רעב וילדינו
הולכים יחפים,״ כתב לנשיא המדינה, לראש
הממשלה ולכנסת אחד מראשי ועד המקרים
הסוציאליים במקום ,״הוצאנו כבר יותר מ־
820ל״י, שקענו בחובות אבל מצבם של
האומללים לא השתנה.׳?;
מצבם של האומללים ל* השתנה גם אחרי
מכתב זה. השתנה רק מצבה של קופתם:
ל־ 820 לירות ההוצאות׳ יכול היה הוועד להוסיף
כמה לירות נוספות, דמי הוצאות משלוח
המכתב. על. המכתב;עצמו לא באה כל
תשובה, כרגיל,.׳

ארבע נשים עמדו בפני השופט הצבאי,
רב־סרן ראובן סביר, שישב באולם ׳בית־משפם
השלום בעכו כדי לברר את ההאשמות
בהן האשימה אותן משטרת־ישראל:
״השתתפות בהתקהלות בלתי״חוקית ואי-
ציות להוראות המשטרה.״
כבר מן הבוקר הורגשה מתיחות בסביבת
בית־משפט השלום בעכו. תחת לקיים
את הדיון המשפטי באולם הגדול של בית־המשפט
הצבאי שבאותו בנין, החליט השופט
להעביר את הדיון לאולם קטן יותר.
״אני רוצה לקיים ;עבודה אינטנסיבית, ואינני
רוצה שהקהל הרב, שבא לכאן, יפריע
לי,״ הסביר סביר.
לקהל הרב היתד, סיבה טובה להיות
במקום. לא בכל יום מביאה המשטרה לדין
צבאי אמהות לילדים ונשים מבוגרות, בהאשמות
שנשים יהודיות בתל־אביב ובירושלים
עומדות עליהן לדין אזרחי רגיל.
אמאכת .63 ראשונה קמה ממקומה
סמירה כורי ,27 ,אשתו של חבר מועצת
עירית נצרת פואד כורי, אמם של שני
ילדים .״אינני מכירה בסמכותו של בית־המשפט
הצבאי לדון אותי,״ אמרה האשד,
הצעירה, כשהיא מעיפה מבט חטוף בחברותיה
לספסל הנאשמים .״אינני מכירה,״
אמרה וזפיקה אל־קאסם ,35 ,אשתו של סגן למפכ ״ ל
סלים קאסם, מי שהיה מזכיר האיגודים ן׳ סגן אחד כלבד יהיה למפקח הכללי
המקצועיים בנצרת. ואמם של ששה ילדים .,החדש של משטרת ישראל. בראיון מיוחד,
ששנים מהם ליוד -את אמם לבית־המשפט .־׳לכתב דבר, גילה המפכ״ל החדש יוסף
״איננו מכירות בבית־המשפט הצבאי,״ אמרו
נחמיאס כי הוא עימד לקבל את..הצעות
עמיליה. קנסיו׳ ,63 .אמו של יוסוף סבר, העולם חזה 1079 למנות לעצמו בעתיד
מנהל החשבונית של. העתון. הקומוניסטי -סגן; .אחד במקום שלושה עד כה
אל־אתיאחד ואודית עבדו ,20 ,מזכירת בנק״י ; .הבכר הסובייטי המפורסם. דויד. אויס־בנצרת...

מראך, לא יבנא לישויאל. כפי שגילה
לשופט לא׳ היו..הודעות הנשים בבחינת העולם הזה ( )1070 סירבו גורמים, רשמיים
חדשה׳ .׳בחודש האחרון הספיק כבר לדון י בפעם נוספת להזמין את אויסטראך בלעונשי
מאסר כבדים 75 גבריים, כולם״ ב אורח רישמי לביקור בארץ נכאשמת
השתתפות ׳׳בהפגנת האחד במאי׳ ב בדים ערכיים רבים הצטרפו השבוע ל-
נצרת׳ ותקיפת שוטרים באותה הפגנה .״ועדה להדיפת היתוקפנות על המיעוט ההנאשמים,
שהובאו לדין באותן האשמות ערבי״ .כפי שניבא מדור תצפית בהעולם
בהן הואשמו בשנה האחרונה מאות נהגי הזה 1078 לפני הקמת ועדה זו, הצטרפו
מוניות. בתל־אביב ועשרות נטורי־קרתא ב אליה גם מנהיגים ערביים לא־קומוגיסטיים.

תזכיר

המוני מוסלמים באלג׳יר מקפלים פני דה־גול
היד הימנית ירדה מן הבמה

__ במרחב
הליג ההער בי ת
מות הבגד
במשך ששה ימים התכנסו נציגי שבע
החברות של הליגה הערבית באולם המועצה
המקומית של בנגאוי. נושא הדיונים:
תלונתה של הלבנון נגד רע״ם. במשך
ששה ימים אלה הגישו הלובים והסודאנים
הצעות־פשרה; נציג הלבנון השמיע הקלטות
של נאומי־הסתה אשר שודרו מקהיר ומד־משק:
הנציג המצרי האשים את הלבנון
בבגידה בעם הערבי, בכך שהגישה תלונה
נגד מדינה־אחות למועצת הבטחון.
אולם גם ברגעים הסוערים ביותר אי־אפשר
היה להסתיר עובדה יסודית אחת:
הגוף שניהל את ישיבותיו בעיר החוף
הלובית חדל מזמן להיות גוף חי. כי מאז
הפילוג העמוק, אשר קרע את העולם הערבי
לשני גושים, ידע כל מאזין־רדיו
מחרטום עד קאמשלי כי הליגה הערבית
היא פגר מת• רק המצרים, מתוך חישובי
סרססיג׳ה ותועלת אפשרית, המשיכו להעמיד
פנים כאילו הוא חי וקיים.
בבנגאזי עלתה השבוע צחנת הפגר לשמים•
״זוהי הזדמנות אחרונה לפני העולם
הערבי,״ הזהיר נציג סודאן ,״אם הליגה

הערבית לא תצליח לפתור את בעיית הלבנון,
תבטל ארצי את חברותה בה.״ אותו
איום השמיעו שלוש מדינות הגוש המערבי:
עיראק, ירדן והלבנון.
על כן, כאשר הודיע בתחילת השבוע
מזכיר הליגה עבד אל־חאלק חסונה, בקולו
הרפה, כי נסיון התיוזך נכשל, היה ברור כי
זוהי תעודת־פטירה רשמית לאותו אירגון,
אשר נולד לפני 16 שנה.
״הליגה הערבית התאבדה מפני,שלא ידעה
להעמיד את גמאל עבד אל־נאצר במקומו!״
הכריז עוד באותו יום קריין רדיו רמאללה,
ללא כל שמץ של צער .״איש לא יתאבל,״
סיכם אחריו קריין רדיו בגדאד.

אלג׳יריה
הצעת הגנ ר ל
שארל דה־גול בא לאלג׳יריה, ראה ויתכן
מאד כי ניצח. הגנרל הארוך, בן ה־,68
טיפל בבעיה האלג׳ירית בצורה שהעידה
כי הוא נחשב לאחד ממומחי הצבא הצרפתי
לבעיות מרחביות, עוד בהיותו סגן-
אלוף ב־ .*1931 ההצעות שהשמיע מעל מר•
כאשר מילא שליחויות בעיראק, פרס
ומצרים.

פסת בית הממשלה באלג׳יר העידו, כי ראש
ממשלתה החדש של צרפת מוכן לצעדים
נועזים ביותר, למען פתרון הבעיה הכאובה
ביותר של ארצו.
ההצעה היסודית היתד, פשוטה: הוא יבטל
את החוקים והנוהלים של הפליה, יבטיח
לתושבים המוסלמים של אלג׳יריה זכות־אזרחות
מליאה. בראש וראשונה הבטיח להם
זכות בחירה חופשית, כאזרחים צרפתיים —
דבר העלול לשלוח לאסיפה הלאומית בפאריס
כמאה צירים ערביים, אשר יהוו
לשון־מאזניים בכל ממשלה.
תדהמת פוסטל. הראשונים שהקימו
זעקות חרדה למשמע הצעות אלה היו דווקא
אותם קציני צבא ומנהיגי הימין הקיצוני,
אשר העלו את דה־גול לשלטון .״בגידה!״
צרחו נציגי המתיישבים הצרפתיים, אשר
שינאתם לערבים אינה יודעת פשרה .״אסון!״
נאנח ליאון דלבק, אוהד דה־גול המושבע
בן ה־ ,39 אשר תיכנן ו^ירגן עד לפרטיה
את ההפיכה, שהעלתה את הצבא לשלטון
באלג׳יר לפני חודש.
סמל המבוכה בחוגי הימין הקיצוני היה
ז׳אק סוסטל. כאשר שמע על התחלת ההפיכה
באלג׳יריה, היה ידידו של מנחם
בגין משוכנע, כי הגיעה שעתו הגדולה.
הוא התחמק משומריו בפאריס, הופיע במטוס
מיוחד באלג׳יר .״הורם הממשלות״,
שהיה לשעבר מושל אלג׳יריה, נתקבל בהתלהבות
היסטרית• כולם צייתו לו —
הצבא, המתיישבים ורבבות מוסלמים שיצאו
(המשך בעמוד 02

** לחמת הלבנון נכנסה לשבועה ה־חמישי.
בעיר טריפולי בצפון היו מבוצרים
עדיין כמה אלפי מורדים, שהחזיקו
בסימטות העיר העתיקה. כל נסיונות הצבא
לחסל את קני ההתנגדות לא הצליחו. רק
פעולת טיהור, בקרבות־רחוב אינסופיים,
היתד, יכולה להתגבר על הכוחות המבוצרים.
לאורך
הגבול המזרחי עם סוריה, זרמו
כמעט ללא הפרעה שיירות של לוחמים
ונשק. הם באו ביחידים, או בפלוגות מאורגנות
של מאות. חלקם היו לבנוניים שהועברו
להכשרה מזורזת בסוריה והוחזרו חמושים
לארצם, ללחום בממשלה. קבוצה כזאת אף
נלכדה במארב, בתוך שטח ישראל (ראה
במדינה) .מ^וניות־משא וג׳יפים העבירו נשק
קל ובינוני לחלוקה באזורי ההתנגדות.
בביירות, הבירה המשותקת־למחצה, אשר
רחובותיה הראשיים קוטעו במיתרסים ובונקרים,
התנהלו עשרות קרבות־בתים, בין
קבוצות מורדים מבוצרות לבין כוחות הממשלה.
שני הצדדים הפעילו תותחים. מטוסי
סילון חדישים הטילו את פצצותיהם בין
הבתים של הרובע המוסלמי, מיבצר עוזם
של אנשי האופוזיציה.

** וד בתחילת החודש מיהר ראש
לממשלה סמי אל־סולח להודיע, כי
הנשיא שמעון לא יבקש להאריך את מועד
כהונתו. השבוע הוסיף והודיע׳ כי הנשיא
אף יתפטר לפני סיום מועד כהונתו, וכי
נשיא חדש ייבחר ב־ 24 ביולי. אך למרות
ששאיפות שמעון היו בשעתן הניצוץ שהדליק
את אבק השריפה, לא הביא ויתורו
להפסקת הקרבות .״הטרגדיה התחילה!״ קרא
עתון ביירותי ,״היא חייבת עתה להימשך
עד הסוף.״

האסון הגדול הפוקד עתה את הארץ
היפה והאומללה הזאת, התחיל בצורה שרמזה
על ההמשך הנורא אשר יבוא. היה
זה בטריפולי, אחרי שנרצח עורך אל־טלגרף
נסיב אל־מותנה. מפלגות האופוזיציה קראו
לשביתה כללית. באחד הרחובות העיקריים
של העיר עמדו אלפי מפגינים מול בית־המלאכה
מיקאניק של תופיק שמעון, אחד
מבני משפחת הנשיא. הם דרשו כי יסגור
ן מיד את עסקו, והוא הבטיח כי יעשה
זאת מיד. אילו עשה זאת — אבל מה
הטעם ב״אילו״.
בנו של שמעון טיפס בינתיים אל דירתו,
שמעל למפעל, וכשהוא מנופף ברובה צבאי
מבעד לחלון, קרא להמונים :״התפזרו לבתיכם,
כלבים!״ המפגינים לא נסוגו. שמעון
הצעיר ירה בהם. אלפי האנשים הנרגזים
הסתערו על הבית, הרסו אותו כליל,
והעלו אותו באש. מרחץ הדמים החל.

״גמאל!״

השוטרים צעקו:
** אותו רגע התנהל הכל במהירות

שמחה מוסלמית

נערה ערביה זו,
מוקפת צעירים מבני
הרובע המוסלמי של העיר אלג׳יר אשר יצאו להצטרף לרבבות
הצרפתים אשר חגגו את בואו שד הגנרל שרל דה־גול.

הו! אב גוו נפו והי
הו אש נפו

רא ב גדו אוו ליו

ראיה

מתון• התוהו־וכוהו, כתב השבוע
אחד העתונאים המעטים אשר הצליחו
להסתובב בחופשיות בארץ
המשוסעת, שליחו של ״אל־מוצא־וור״
הקהירי, קדרי קרעג׳י :

צעירה אלג׳ירית זו התעלפה, בתוך

ההמון הרב אשר מילא את רחבת הפורום,
לפני בית־הסמשלה של בירת אלג׳יריה. היא באה לשמוע את דברי הגנרל
דה־גול, ומשלא עמדו לה כוחותיה, אסף אותה צנחן, העבירה לתחנת העזרה.

היריה• המפגינים השתלטו על תחנת
דלק פרטית, שאבו מתוך מיכליה את הדלק,
שחולק לפחים. בדלק זה הציתו רובעים
שלמים של העיר — כולל הספריה האמריקאית
וכמה תחנות. משטרה.
הייתי עד לכמה מחזות מזעזעים׳ שקרו
במשך הימים שלאחר מכן. בביירות, ראיתי
בחור צעיר, מבני רוגע אל־בסטה, שנפגע
בחזהר. הוא נפל ארצה׳ ,כשדמו קולח מן
הפצע. ואז התרומם לרגע, טבל את אצבעו

:ווו של עתונא׳ ,אשר ליווה את המלחמה מא 1נוצח

רחץ הדמים
1שירטט בדם על הקיר :״תחי הלאו־
|הערבית״ וצנח ארצה — מת.
גם את חבריו של אותו צעיר —
לתלמידים׳ כפריים שבאו מן המבצעים
התקפה מתוכננת על
!:חסנים, בתוך שטח הנמל. הם הת־לעבר
מטרתם בסדר צבאי מופתי —
כיוונים בבת אחת. מדי פעם
קבוצה אחת מתקדמת, שעה שהשתיים
מחפות עליה. כך התקדמו, עד
?רצו את השער וכבשו את השטח.
ביריות את כל השוטרים ששמרו
תסנים.
אל־סוזיקה ראיתי יחידת לוחמים
מצור על עמדת משטרה, מבוצרת
ומוגנת בשקי חול. הלוחמים פתחו
3ל הבונקר, אך מבלי לפגוע במגיניו.
|ים׳ מצידם, פתחו אף הם באש, ללא
ואז זחל נער אל הבונקר, כשהוא
?חריו פצצה פרימיטיבית עשויה מפח
|הוא הניח את הפצצה ליד הבונקר
כעבור דקות, התפוצצה מכונת
השוטרים סירבו עדיין להיכנע. עד
!למעלה משעתיים אחרי התחלת הקרב,
[חריץ בבונקר, ומטפחת לבנה ביצבצה
בזה אחר זה, בלתי־מזויינים וחפויי־הופיעו
שבעה שוטרים. הם הביטו
האימתני הסוגר עליהם, ופתחו בקול
״יחי גמאל עבד אל־נאצר! אל תהרגו
יחי גמאל עבד אל־נאצר!״ הלוחמים
!ותם אל מחוץ לרובע, שם שלטו

עדיין כוחות הממשלה שומרי־החוק.

תמונה כמקום ציבורי

ציאה חוק לפני כמה חודשים שאסור לתלות
תמונה זו במקום ציבורי?״

ך* יו נם מחזות פחות קודרים. כמו ל!
< משל מיצעד ההמונים לעבר עיר־הספורט
י ית־סוהר אד־רמאל, הוא בית-
הקרויה על שמו של הנשיא כמיל שמעון.
הסוהר המרכזי בביירות• יושבים בו
דבר ראשון — ההמונים הסירו את השלט לא רק פושעים פליליים, אלא אסירים
הנושא את שם הנשיא. אחר־כך היה ויכוח פוליטיים. על כן שימש מטרה מובנת
מה לעשות בשאר המיתקנים. היו כאלה מאליה ללוחמים. אלה צרו עליו מכל
שהציעו רק להחליף את שם המקום, אך הצדדים, חסמו את הכבישים במחסומי אבלבסוף
ניצחו הקיצוניים — המקום נהרס נים ועצים. מתוך הבניין הגדול הופיע ג׳יפ
לחלוטין. כמעט כמו אחרי משחק כדורגל ובו ארבעה שוטרים חמושים. מטילי הרציני.
מצור
פתחו באש; שוטר נפצע׳ הג׳יפ
או, למשל, כאשר עצרו כמה לוחמים חזר במהרה כלעומת שבא.
שני בעלי־רכוש שמנמנים, מזויינים ברובים ־
מבעד לאשנבי היריד, של הכלא החלו
צבאיים. הם התחילו להפשיט אותם ברחוב, הסוהרים ממטירים אש. זה יכול היה להיולשאול
אותם מנין קיבלו את הנשק .״מה משך ימים שלמים. אבל כעבור שעה קלה
ממשלה! מהממשלה!״ זעקו שני הבורגנים רעדו הרחובות מרעש שרשראות כבדות.
הנפחדים. מישהו הביא מכונת־הקלטה, ודב היו אלה הטאנקים של הצבא הלבנוני.
ריהם הוקלטו — עדות להשמעה בפני בית־ המפלצות הכבדות פיזרו את המחסומים לכל
הדין של ההיסטוריה, אם ישב פעם להח עבר׳ ואתם גם את הלוחמים. המצור על בית־ליט
מה הם הגורמים אשר הרסו את ארץ הסוהר אל־רמאל הוסר. שערי הכלא שוב
הלבנון.
היו פתוחים — לקליטת אסירים חדשים,
על אחד המחסומים נעץ מישהו תמונה שנתפסו ברחובות העיר.
גדולה של גמאל עבד אל־נאצר. עברה
במשך הימים הללו, ראיתי נשים נושאות
חוליה רכובה של משטרה. הסמל האחראי בקבוקי מולוטוב, ותלמידי בית־ספר מתגאים
עצר את הג׳יפ, דרך את תת־המקלע שלו, בתת־מקלעים חדישים כאילו היו עטים־
והעיף צרור לעבר התמונה. התפתח מיד נובעים שזה עתה הגיעו מאמריקה. ראיתי
קרב אש. אחרי שהיריות שככו שאלתי ילדים בני שש מקימים מיתרסים ברחובות
אותו :״למה ירית על תמונה?״
לא היו אלה תמונות נעימות. כי הן
״מה?״ השיב ,״אינך יודע שהממשלה הו הראו טירוף של עם, .

זשם ילדים

ברחוב שקם זה, ברובע מגורים נאה של ביירות, הקימו המבוגרים
מחסום עץ׳ למניעת תנועה. כמה זאטוטים נטלו טוריות׳ החלו
מים שברי ריצוף לחיזוק המחסום. התערבות זו של ילדים גרמה למות רבים מחבריהם הם.

ה לפצוע

הטירוף הגדור

סטודנט של אוניברסיטת ביירות, אשר יצא עם חבריו להפגין
ברחובות העיך. הוא נורה על־ידי משמר.שוטרים, נאסף על־ידי
יו, המובילים אותו לבית־החולים ברובע אל־בסטה. הוא מת מפצעיו כעבור יום אחד בלבד.

4 1. 1

ךךך 1 | 1ברובע

האלמנה

רק לפני דקה הובא לביתו ההרוג
מחמוד אל־גזאל, מוסלמי תושב
טריפולי. על פני אשתו טבועה כל הטרגדיה של מלחמת אחים.

המוסלמי של

המורדים, חופרים

ביירות, שם

אנשים

אלה

בונקר
התרכזו לרוחב

עיקר

כוחות

הרחוב.

בין

הגברים העוסקים במלאכה קשה ומפרכת זאת׳ נראית גם אשה (שורה ראשונה באמצע).

תלמיד יורה

.בין הלוחמים. התבלטו במיוחד נערי ׳!ית־ספר. בתמונה זו
נראה אחד מהם (לפני חבריו, במרכז) שעה שהוא מכוון רובה
צבאי אל אחד הגגות, שם התבצרו לוחמים מן הצד שכנגד, אשר ירו ללא אבחנה.

במרחב

16.000 איש זוכרים את החוויההנפלאה
של הופעת הבלט באיצטדיון רמת־גן לפני שנתיים

(המשן מעמוד ) 10
שוב עכשיו
14ליוני 1 9 5 8

מסימטאות הקסבה. כי היה ברור, שברגע
ששארל דה־גול יעלה לשלטון יהיה ז׳אק

סוסטל יד ימינו.
דה־גול עלה לשלטון, וטוטטל כמעט ירד
מן הבמה. הוא לא צורף לממשלה, לא זכה
לשום אות הערכה מצד דה־גול. מנהיג
צרפת החופשית אף הרחיק לכת: כאשר
לידי סוסטל
קיוו המתיישבים כי ימסור
את המשרד לענייני אלג׳יריה, הודיע דה־גול
על ביטול משרד זה, ועל נטילת
סמכויותיו לידיו שלו.
מי ישפיע יו תר! הצעות דה־גול הרחיקו
לכת יותר מהצעותיה של כל ממשלה
צרפתית אחרת. מתן זכויות־אזרחות מלאות
היה מספק, לפני שנים מעטות בלבד, את
דרישות המנהיגים הלאומניים. אולם מאז
עברה מלחמת־דמים נוראה, לאומיות אלג׳י־רית
התחשלה בקרבות מחתרת .״לא נלחמנו
בצרפתים כדי להיות צרפתים!״ הגיב בלעג
דובר פל״ן מקהיר.
אך דה־גול המשיך להאמין ביכולתו לפתור
את התסבוכת. הוא הצביע על רבבות
המוסלמים שמילאו את כיכרות הערים, כשהם
נושאים כרזות ברכה לכבודו. על רבבות
אלה, ועל עוד כמה מיליונים נוספים,
אין הפל״ן שולט עדיין. אליהם הפנה דה־גול
את הצעתו המפתה. השאלה היתה: מי
יצליח להשפיע עליהם — המורדים הלאומנים,
או הלוחם העיקש מפאריס. היתר,
קיימת גם אפשרות שלישית: שהמתיישבים
יצליחו שוב לגרור את הארץ אל תוך תהום
המלחמה — ואתה את הגנרל שארל אנדרה
ז׳וזף מארי דה־גול.

הצגת פרידה עממית רבתי

הבלש בא >צ 7ן ד>ון

לונדון פסטיבל בלט

1 8*110ג1¥ז[8ז 10110011
שבעים רקדניות ורקדנים על כמת־ענרן
בתכנית :

אורח: אליסיח מרקובה
אנטץ דולין

הופעת
גיזל הבלט השלם בשתי מערכות
-אולג כריאנסקי

״נתליח *!רסוכסקח

דוך ק>ע\ולו
ג׳ון גילפץ
מרילין כר
.מיכאל הוגן -אנדרה פרוקובסקי
אטיודעז הבלט המדהים -הצגה יחידה בישראל

אבדן דמת־־ ר חל

..קבוצות מאורגנות יכולות לטלפן 25563

טפול

מיוחד

נגד

נשירת שערות ומניעת קרחות
א חריו ת ג טו ר ה -כ 3יין רה */יל
אי העלחה, יוחזרהכסף
בהנהלת סר א. רובין. ביוקוססמיקאי ם דזפלם

תל־אכיב,

ר חו ב פיעסלן ר

-כול.

(המש[־ מעמוד )7
שמשו כתמי־דם שנמצאו על בגדיו. הסמל
אבני, שהציג את עצמו בבית־המשפט כמומחה
לשפת חירשים־אילמים, תירגם את
דברי עדותו: בן־ציון סען שהדם הוא דמה
של בת־אחותו, אותה הוליך לטיול ביום
השבת, יום הפשע, ונשא אותה על ידיו,
אחרי שנפצעה ברגלה בשעת הטיול. גם
אחותו אישרה את ספורו זה.
פרשת עדויותיו של בן־ציון היתד, מסובכת
מאד. בשלב מסוים של החקירה הודה כנראה
בן־ציון שהוא ראה והחזיק את הילדה
שנאנסה, אחרי הפשע. מאוחר יותר, חזר
בו מעדותו זו והחל לטעון שהוא חף
מפשע. הנשיא התורן של בית־המשפט המחוזי,
השופט מרדכי קנת, פיקפק גם הוא
כנראה בתוצאות החקירה המשטרתית והחליט
לאשפז את הנאשם בבית־חולים לחולי-
רוח, שם הוא נמצא עד היום. אם אמנם
יתברר כי ״השודד בתחתונים״ אחראי לביצוע
פשע זה, ימצא ראש הענף הפלילי
של מחוז תל־אביב במצב בלתי־נעים.
למעשה, נמצא ראש הענף הפלילי.0 ,מ.מ,
אריה שמילגובסקי־נאור, במצב בלתי־נעים

מצרים

׳ מכירת הכרטיסים מתחילה היום במשרדי הכרטיסים:
ברמת־גן:
אוניון, כנף׳ רוקוקו׳ שרותרון;
בתל־אביב :
ריכגיץ, רח׳ ביאליק ; 57 בגבעתיים: גבע, רח׳ ויצמן 13ז
בנתניה: סיגנל״רוז׳ונסקי, טל.389 .

צ״קגו בתל ־ אביב

22128

מזה כמה שבועות מפרסם השבועון המצרי
אדמוצאוור קטעי זכרונות של כמאל
אל־דין חוסיין, איש מועצת ההפיכה. המצרית,
מן הימים בהם היה קצין התותחנים
של המתנדבים המצריים בפרוץ מלחמת .1948
השבוע הגיעו הזכרונות לקרב רמת־רחל.
״ביום השבת 22 ,במאי , 1948 בשעה
תשע בבוקר, הגענו לבית־לחם, אחרי שראש
המועצה המקומית של חברון אמר לנו
כי נטוש קרב על רמת־רחל, וכי הלוחמים
הערבים זקוקים שם לתותחינו.״
ליד תחנת המשטרה של בית לחם עמדו
45 בחורות יהודיות ,״חברות ההגנה״ שנשבו
בידי הלגיון הערבי. הן נהנו מיחס
אדיב מאד׳ והלגיונרים כיבדו אותן בשוקולד
וסיגריות — דבר שהפתיע והרגיז במקצת
את הסרן המצרי.
בפנים התחנה פגשו את סרן חיכמת
מהיאר, מפקד הלגיון במקום .״הוא נאם
לנו נאום ארוך על החובה הקדושה של
כל ערבי לשפוך את דמו למען המולדת,
וכי הוא עצמו ויתר על כל הנאות העולם
הזה על מנת לקנות את חלקו בעולם הבא.
לבסוף אמר שהוא המפקד העליון בגיזרה.״
המצרים מיהרו להרגיעו כי אין בכוזנתם
לגרוע מסמכותו, וכי, כאשר יושג הנצחון,
ייזקף הכבוד כולו לזכותו .״בתנאים אלה,
הסכים לשתף אותנו במערכה.״
שו ד נ כיז ה. מעמדתם ליד בית־לחם,
פתחו התותחים המצריים באש על רמת-
רחל׳ שעה שכוחות ירדניים ופלסטיניים
הסתערו על הישוב העברי, העומד על
כביש ירושלים־בית־לחם. המערכה נמשכה
שלושה ימים, עד אשר נכנע הקיבוץ.
״ואז קרה מה שאיש לא ציפה לו.
אותו גיבור, סרן מהיאר, בראש חייליו,
שכח את כל המלחמה הקדושה והחל עוסק
בביזה ובשוד. הם לא דאגו לטהר את
השטח ך וקיני ההתנגדות היהודיים האחרונים,
אלא נחפזו לעורף כשהם עמוסים שלל.״
לא כן היה המפקד המצרי. בראותו אחד
מאנשיו מוביל פרה השייכת למשק׳ כדי
לערוך סעודת נצחון לאנשי היחידה, הוציא
מכיסו חמש לירות׳ הורה לו לקנות כבש
לחיילים, ואילו את הפרה הורה למסור
לדיירי בית סמוך, שנפגע מהפגזות היהודים.
אחת הבחורות השבויות ניצלה רגע זה
בדי לנסות להטיל רימון על המצרים. אך
החיילים הבחינו בה בזמן, ועצרו אותה.
ואז הופיע לפתע קצין ירדני• ,שדרש את
שיחרור ״היפהפיה הציונית״ ,בודחסותו.
בלילה, לפי הזזסכם, פינו המצרים את
רמת-רחל, עזבו אותה בידי הלגיון. אך
הלגיון, סיפר כמאל אל־דין חוסיין, דמה
עתה לאריה שבע מן השלל. הוא עזב את
המקום בחשיבה, ומיד אחריו חזרו אנשי
ההגנה, שתפסו את הקיבוץ וביצרו אותו
עד כי אי־אפשר היה להוציאם ממנו.

ם.מ.מ. אריה נאור
לא נעים
כבר עכשיו. מתברר כי גם ישראל מציוני
וגם ״השודד בתחתונים״ ,שפרשותיהם
התפרסמו ברבים לאחרונה, הם בעלי עבר
פלילי. לא היתה, איפוא, כל הצדקה שלא
לגלותם עוד בשלבים הרבה יותר מוקדמים
של פעילותם הפלילית. אם היו תיקי ה־
״מודוס אופרנדי״ מוחזקים בשיטתיות, ו־דו״חות
הפושעים מעודכנים עד תומם, היו
הבלשים, בהדרכת ראש הענף הפלילי, חייבים
לגלות את מבצעי הפשעים.
הוא הדין לגבי שוד האקדחים ומשרד
הנסיעות. מתוך שיטת הביצוע ואכזריות
הפעולה, אין לי ספק כי לפחות אחד מתוך
אנשי הכנופיה הוא פושע מועד, בעל הרשעות
קודמות. ראש הענף הפלילי במחוז
מנסה ליצור את הרושם שזוהי ״מחתרת
חדשה״ ,או לפחות כנופיה של צעירים
טירונים בעולם התחתון. אולם דיוק כזה
של הכנה מוקדמת, איתור מקום הפשע,
סיורים ממושכים ונסיגה מהירה, יכולים
להיות אך ורק פרי נסיונו של פושע מועד,
העומד כנראה בראש הפעולה.
אילו היה מוסד המודיעים פועל בראוי,
היתד, המשטרה יכולה להגיע אל קצה החבל
בזמן קצר יחסית. במצב הנוכחי, הסיכויים
הם, אחד לאחד. אם סומך ראש הענף הפלילי,
על כך שכנופית שודדי האקדחים
תסגיר את עצמה כמו ישראל בנציוני ו־
״השודד בתחתונים״ ,יכול הוא להמשיך
ולשבת בחיבוק־ידים בתוך משרדו. אולם
אם ירצד. לפעול — גם אז לא יוכל לעשות
הרבה: כושרו המקצועי הנמוך אינו מרשה
לו זאת.
אחת הפעולות הראשונות שהמפקח הכללי
החדש יצטרך כנראה לעשות בתוך המשסרה,
היא להזרים דם חדש בתוך הענף הפלילי
ומדור הבילוש של מחוז תל־אביב. אם הוא
לא יעשה זאת, עלול גל הפשעים הנוכחי
לגאות מעלה מעלה, ולגרום לאסונות נוספים
בזמן הקרוב.
יוזו*לוז רו 1

אנשים
אמנות תיאטרון
ל אוד הזכ רונו ת

חנה סנש (הבינוה) חייבת לעורר חרדה
בלב כל צופה, עוד בטרם עלות המסך —
בעיקר מכיון שפרשת גבורתה של הצנחנית
קשורה קשר בל־ינתק בפרשה המחפירה
של ד״ר קסטנר.
למעשה, הרי זה מחזה קלוש למדי, שרוב
הדמויות בו משורטטות בקוים מטושטשים
(מלבד דמויותיהן של חנה סנש
ושל אמה) .הדו־שיח גם הוא חלש מאד,
ולעתים נדמה שאילולא עמדו לרשותו של
המחזאי אהרן מגד שיריה המעטים אך
הנפלאים של גבורת המחזה עצמו, לא היה
בו כל ממש שהוא.
כל העלילה מתרחשת בבית־הסוהר בבודפשט,
לשם הובאה חנה סנש לאחר ש

פשר עם ו אפ שר ר•
כמומחה לספרות וציור גם יחד, התגלה
השבוע ראש ממשלתה האוניברסלי של
ישראל דויד כן־גורידן. כאשר התבקש
להשיב לשאלת כתב סוכנות הידיעות
אסושייטד פרס, איזה ספרים כדאי לקרוא,
השיב ביג׳י :״לדעתי לא טוב לקרוא הרבה
ספרים, מוטב לקרוא הרבה פעמים מספר
קטן של ספרים טובים.׳׳ וכאשר נשאל,
במסגרת סיורו בתערוכת העשור, מה דעתו
על האמנות המודרנית, פסק ראש הממשלה
דעת מומחה :״אפשר עם אמנות מודרנית
ואפשר בלי בעקבות ראש הממשלה
הלך מיד גם מנהל משרדו, טדי קולק,
המתימר כנראה להפוך לז׳דאנוב הישראלי,
לפסוק מה צריכים אמני ישראל ליצור ומה
לא. בביקורו בתערוכת העשור הורה קולק
להסיר את ציור הענק של הצייר יוסף
זריצקי, המכונה בשם עצמה, בהסבירו
לצייר :״הקהל לא יבין את הציור הזה.״
התמרמר זריצקי :״אני עדיין נדהם מן
העובדה שמר קולק נתן הוראה כזאת.
האמנם צריך הוא לקבוע איזו תמונה
תורד ואיזו תשארי במלאות 25
שנה למותו של חיים ארלהורוב, הזכירו
ידידיו פרשה בלתי־ידועה בחייו: יחסיו
עם צעירה גרמניה, שהפכה אחר־כך אשתו
של שר התעמולה הנאצי שונאיה,יהודים
יוסף גבל ס. מגדה גבלם, צעירה בלונדית
יפהפיה שחונכה במנזר ואומצה אחר־כך
על־ידי אב חורג יהודי, היתר, חברתה לכיתה
של ליזה ארלוזורוב, אחותו הצעירה של
חיים. היא התאהבה בו אהבה עזה שנמשכה
שנים, עד שנישאה לאחר, התגרשה,
הכירה את אדולף היסלר, התידדה עמו ונישאה
בשנית, הפעם לגבלם. מגדה היפה התאבדה
יחד עם בעלה וחצי תריסר ילדיה,
בשעת כיבוש ברלין על־ידי הרוסים
ספריהם של אכרהם שלונסקי, מנחם
בגין, משה שמיר ודוד בן־גוריון, יוצבו
בקרוב זה לצד זה על דוכני הספריות
הלאומיות של מוסקבה, לנינגראד וסטאליג־גראד,
לאחר שהם יצאו בשבוע זה
במשלוח מיוחד לברית־המועצות
תקלה אופיינית אירעה למומחה האטום
האמריקאי הפרופסור רוברט אופג*
היימד, זמן קצר אחרי שעזב את ישראל.
בהגיעו לשדר,־התעופה של פאריס כדי להמריא
ללונדון, הגיש הפרופסור את מזוודתו
לביקורת המכס׳ גילה כי בחיפזונו
שכח להכניס בה את חפציו. המזוודה היתד,
ריקה.

0סובר, עדוונא• וצד
שח קנית זוהר בחנה סנש
הפתעה לטובה
נתפשה בעקבות הלשנה, עם חצותה את
הגבול ההונגרי־יוגוטלבי.
החוקרים מנסים ללחוץ עליה, על־ידי
איומים על גורל אמה. אולם חנה מצליחה
להתגבר על כך, ולהתגבר גם על הפתוי
של המתקת גזר־דינה, המוצע לה על־ידי
עורך־דין הקהילה היהודית המקומית (אל־ברט
חזקיהו, הדומה באיפורו לד״ר קסטנר
המנוח) ,בתנאי שתמסור את הפרטים ש־חוקריה
דורשים ממנה. היא מוזזמדת למשפט
צבאי — ועומדת בו כמאשימה.
הגיבורה, שלא הורשעה במשפט, נורתה
לפי צו מיוחד של הקטיגור, זמן קצר לפני
כניסת הצבא הרוסי המשחרר לבודפשט.
בפעם האחרונה ניתנה לחנה סנש האפשרות
לתתר על הכבוד, במחיר החיים. הקטיגור
מודיע לה כי פתח הצלתה היחידי
הוא בבקשת חנינה. היא מתתרת על כך.
דמויות צדדיות -כמרכז. בנגוד
עומדת ההצגה בכללה על רמה
למחזה,
גבוהה מאד. בעזרת סממני תפאורה מעטים
וללא כל מתח עלילה, הצליח הבמאי אברהם
אסיאו לבנות מחזה מרתק ומזעזע.
הוא נעזר הרבה על־ידי משחקה של מרים
זוהר, המשחקת בפשטות ובכנות מזעזעת.
אין לומר דבר זה לגבי משחקה של
חנה רובינא, בתפקיד האם. הגברת רובינא
לכבול לקרקע את כל התמינות הצליחה בהן היא מופיעה, ליטול מהן את המעוף.
נחרתות בזכרון, מבין כל התפקידים המסיעים,
שתי דמויות בלבד: דמותו של
הסוהר ההונגרי הזקן, המבוצעת על״ידי
ברטונוב, ודמותו של אליהו (אהרן מס־קין)
,איש הקיבוץ השולח את חנה סנש
לתפקידה. שני אלה עוזרים לגיבורה לשאת
בנטל ההצגה, בעיקר לקראת הסיום, המגיע
לרמה שאינה מצויה לרוב בתיאטרון העברי.

בביתן קו? ישראל בתערוכת העשור מתנוססת
תמונה גדולה של קריין עברי, העומד
יום יום על משמר הקריינות הישראלית.
רק אחרי שחלק מעובדי שירות השידור
גילה כי לא הכיר מעולם את האיש
בתמונה, התברר כי הקריין הוא איש שירות
השידור הסובייטי, שבא לישראל כדי
לשדר בזמנו את משחק הכדורגל ישראל־ברית־ר,מועצות
אחרי שהתפרסמו
בעתונות דבריו של ח״כ מפא״י איש נהלל
שמואל דיין, שמנה גם את הסופר ש״י
עגנץ בין מיסדי כינרת, חיוה הסופר
הדגול את דעתו באותו ענין במכתב ששלח
למערכת הארץ. כתב עמון, בין השאר:
״אין אני חושב את עצמי שגם אני שותף
ליסוד כנרת. חלילה לי מלראות את עצמי
שותף ליסוד שום דבר גדול או קטן
בארץ. די לי שהארץ נושאת אותי. ועל
זאת אני מודה לאלוקי השמיים והארץ בכל
יום ובכל עת ובכל שעה. ולואי כל זמן
שהנשמה בקרבי לא יעלה על ליבי לראות
את עצמי בין אותם שרואים את עצמם
מייסדים וכן כל כיוצא הופעותיו
הפוליטיות של הסטודנט משה דיין עוררו
סערה בחוגי מפלגות אחרות, שהדיה ודאי
עוד ישמעו בכנסת. ביחוד רוגזים מנהיגי
הציונים הכלליים. אלה מזכירים כי כאשר
היה האלוף איתן אבישר בחופשה,
והחל לפרסם שורת מאמרים על נושאים
צבאיים בהבוקר, קיבל הוראה להפסיק לכתוב
כל עוד הוא קשור, ולו גם קשר
פורמלי, לצה״ל אגב, אחד הסטודנטים
ניגש השבוע לדיין ואמר לו :״עד עכשיו
הייתי אחד ממעריציך, עכשיו אני אחד מ־מתרציך״
עם פיטוריו ממשרת המפקח
הכללי גילה המפקח היוצא יחזקאל סהר,
כי הוא סבור כי נכשל רק בשטח יחסי
הציבור, תלה את הקולר בצווארם של
קציני העתונות של משטרת ישראל. אמר
סהר :״אין לי תרופה לזה. העסקתי בתפקיד
הממונה על יחסי הצבור של המשטרה
עתונאי, אחר־כך סופר, אחר-כך קצץ מש
טרה.״
השלושה שנכשלו, לדבריו, הם:
העתונאי חכיב כנען איש העארץ, הסופר
יגאל מוסינזץ, קצין המשטרה סוחר
השטיחים אברהם ינאי. הרביעי שנכשל
באותו תפקיד, ושעדיין מכהן בו, הוא
רמ״ח יעקב נאש, בעל מקצוע שונה —
צלם.

3ל* פויל ה שטיק ו 0י קינ•
שנתיים וחצי עברו מהיום, בו עלתה
זמרת ישראלית מדרגה שניה בלוזית אמרגנה
על סיפון אניה שהובילה אותם לפאריז.
באותם הימים היתה חנה אחרוני זמרת
בלהקת דו־רה־נזי, ואילו אמרגנה משה
וואלין היה חסר פרוטה ועמוס חובות.
כיום מתנוססות תמונותיה של חנה אהרוני
בלוחות הפירסום, בממדים ששום זמר
ישראלי אחר לא ידע אותם. כאשר תופיע
השבוע בקולנוע תל־אביב, בהופעת יחיד
מלווה בתזמורת של 20 איש, יהיו מאחוריה
כאלף הופעות ברחבי העולם, שהקנו לה
פירסום עולמי. רק למנהלי היכל התרבות
לא היה מושג על כך. כאשר ביקש ודאלין
לשכור את האולם להופעתה של חנה,
ביקשו המנהלים לראות קודם את הביקורות.
וזאלין, הטוען כי יש עמו ״ 50 קילו
ביקורות״ ,התרגז ושכר את אולם קולנוע
תל־אביב. אגב, רוב שמלותיה התימניות של
חנה, שהקנו לה חלק מפירסומה, הן
מעשי ידי אמה שהיתר, שולחת לה אותן
לחוץ־לארץ במכתב פרטי ששלחה
ארצה השחקנית חיה הררית, אחרי חתימת
החוזה על הופעתה בבן־חור, כתבה:
״שיכנו אותי בגראנד הוטל ברומא. פה
זורקים כספים פחד. הגרדרובה שלי בקושי
משתבצת בתמונה הכללית. אבל נגד זה אין
מה לעשות. יכלו גם לא לשכן אותי פה
יחד עם כל מיני מלכים, נסיכים וסתם
פרזיטים, .אני מטיילת פה על הקו פריז׳׳
רומא כמו כלום. בחיי שאני לא משויצה,
מתחיל כבר להימאס לי. אתם רואים שהלך
לי, בלי איפור, בלי גרדרובה, בלי חינחו־נים
ושאר הפוילה שטיקים ובלי צילומי
ביקיני. בודאי שיהיו בארץ כמה נשמות
טובות שיסבירו הכל. אין דבר, האל ירחם
על נשמתם הצילומים הראשונים של
עמוד האש, סרטו של לארי פריש, החלו
ברביבים. לראשונה צולמו דוזקא התמונות
בהן נהרגים ונפצעים גיבורי העלילה. אחרי
שפותחו הצילומים הראשונים במעבדות
גבע, הביעו מנהלי המעבדה את דעתם :״זה
יהיה סרט שיעלה אף על גבעה .24״ אגב,
נחמה הנדל הוצרכה לרזות בחמישה
קילו, לצרכי הופעתה בסרט.

אפשרש תראו ואסע! רשלא

צופי הקולנוע הישראליים יוכלו בחדשים
הקרובים לראות את הכוכבת ההוליבודית
ממוצא ישראלי זיוה שפיר־רודן בתצלומי
עירום בסרט, בתנאי שלישראל תגיע
הגירסה האירופית של הסרט התקפת חוס,
ובתנאי שהצנזורה לא תקצץ קטעים אלה.
בסרט זה מופיעה זיוה כאינדיאנית, שגבר
גם־רוח מנסה לאנסה וקורע באותה הזדמנות
גם את חולצתה. עבור השוק האמריקאי
לא צולמו צילומי עירום, אולם
עבור אירופה צולמה זיוה במערומיה, ב
חנה
אחרוני
חסלה בלתי-צפויה
קטע הנמשך שתי שניות. אגב, בשעת ההסרטה,
הוכרחה זיוה להצטלם עירומה פעמיים,
כי בשעה שהגבר האכזר קרע לראשונה
את חולצתה הוא קרע יחד עם זאת
גם את הפאה הנכרית שלבשה בהצגת
חנה סנש, המועלית בתיאטרון הבימה, ביקר
גם הציר היוגוסלבי בישראל דרגויה
ג׳וריץ, שהתרשם במיוחד ממשחקו של
יצחק ברקת, המשחק בתפקיד הפרטיזן
סטיפן. אחרי ההצגה טרח הציר והזמין
את ברקת לביתו, כדי שיספר לו על
פעולות הפארטיזנים שבשורותיהם פעל במלחמת
העולם השניה מטעמי זהירות
נגד משפטי דיבה אפשריים, החליטו
ברגע האחרון מחברי המחזה הפינג׳אן,
המוצג בתיאטרון זירה, להחליף כמה שמות
במחזה. במקום שקודם לכן הופיעה דמותו
של פוליטרוק הפלמ״ח מי׳ מרשק בשם
בני פוליטרוק, היא מופיעה כעת כזרח
פוליטרוק נחום סטלמך, חלוץ
הנבחרת הישראלית בכדורגל, יזכה לפיצוי
מתאים עבור האכזבה במשחקי טוקיו.
הוא יקבל חליפת בגדים מבית״המסחר מצ־קין,
שהבטיח אותה לשחקן הישראלי שיבקיע
את מספר השערים הרב ביותר בטוקיו.
סטלמך רכש את החליפה במחיר
זול — שלושה שערים בלבד
בפיצוי מסוג אחר זכה זורק הכידון הישראלי
כרוף פיינכרג, שהגיע בטוקיו
רק במקום השלישי. אחד ממאמני זריקת
הכידון המפורסמים ביאפן הכריז באזני
העתונאים, כי פיינברג עתיד להשיג הישגים
נכבדים באולימפיאדה ולעבור את גבול 70
המטר *בכידון.

*(>109ה<0ב1פ
• עמוס קינן, על חילופי המשפר בצרפת :״הרפובליקה עמדה דרוכה על
המשמר, עד שהמשמר דרך עליה.״
• ח״כ הצ״כ שמחה כסה :״מכל המאגיות, המסוכנת ביותר היא
המגאלומאניה של מפא״י.״
• ח״כ אחדות העכורה נחום ניר, בויכוח על חוק לשכות העבודה:
״אם ארבע מפלגות מכריזות על אבהותן לחוק זה, דבר אחד ברור — שזהו ילד
בלתי־חוקי.״
• ח ״ כ חרות ד״ר שמשון יוניצ׳מן :״בכל הארץ נותבים שחור על גבי
לבן. בהסתדרות כותבים לבון על גבי שחור.״
• חכרת קיכוץ שמיר שרה כרוורמן, בדיון שהתקיים במועצת הקיבוץ
הארצי על עבודת פעילי התנועה :״קל להם להגיע לניו־יורק במטוס, מאשר באוטובוס
לשמיר.״
• ילד אלמוני, בראותו את הפגנת הדתיים נגד הבריכה בירושלים :״פה, בל
האנשים האלה לא רוצים להתרחץ?״
• מנהיג נטורי קרתא ר׳ עמרם כלוי, בראיון לעתונאי שניתן בכלא
רמלה :״ליהודי אין הבדל בין בית־סוהר ל חו ץ ...העיקר למלא אחרי חוקי התורה
ולא חשוב איפוא.״
• דידי מנוסי, בחזרו מטיול לאילת :״באילת לעולם לא מתים — טתיבשים.״
• המשורר אכרהם שלונסקי :״אשד, המצמיחה לבעלה קרניים חד־פעמיות
הרי זאת קרן היסוד, אבל כשהיא מצמיחה לבעלה קרניים הרבה פעמי* זוהי כבר
קרן־קיימת.״

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים י
הרשמו עוד היום לקודם קיץ ל־

קצרנות

עברית ו/או אנגלית

(שני חודשים, פעמים בשבוע)
ב״אולפן גרג 0 0 0
ם ת״א: אצל ח. בר־קמא, גורדון 5

--גיו ר א גודיק מציג-- :

רדין

הנידאטרס

שדדני ם

5מ £־ד _* 7וק £א ז
בהיכל

מיקרופון בעננים
האדם העסוק ביותר בקול ישראל היה
השבוע, ללא ספק, שדרן הספורט נחמיה
בן־אברהם. לאחר שבוע של קריון מאומץ
במשחקים האסיאתיים בטוקיו העמיס את
מזוודותיו הבלתי־פתוחות־עדיין על המטוס
הראשון היוצא לשטוקהולם, לכיסוי מישחקי
הגביע העולמי.
היה זה רק אופייני כי האדם העסוק
באמת בקול ישראל, לא השתייך כלל לחבר
עובדיו של שרות השידור. אל המיקרופון
הגיע העתונאי גוץ־הקומה ורחב־החיוך כמעט
במקרה. הוא נקרא לסייע לעורך הספורט
של שרות החדשות של קול ישראל,
הציע את עצמו לקריין במשחק נבחרות
ישראל־יוגוסלביה, בשלהי שנת . 1950 מכאן
היתה הדרך קצרה להצלחה: נחמיה בן־
אברהם השתתף בשידורם של כל המשחקים
הבינלאומיים שהתקיימו בישראל, החמיץ
אך משחק אחד ששודר מוולם.
מי משלם? המאזין הישראלי, שיינסה
לעקוב אחרי דבריו של הקרין המחונן
מבעד לנפצי ההפרעות האטמוספריות, יוכל
לקבוע בסיפוק, כי לפחות שרות מענין
אחד מספק לו קול ישראל תמורת דמי־הרשיון.
אך המשלם האמיתי עבור שרות
זה הוא נחמיה בן־אברהם עצמו.
בן־אברהם, שקריינות הספורט הפכה
להובי העיקרי שלו, הסכים עוד במשחק
הבינלאומי במוסקבה לשלם את הוצאות־הדרך
מכיסו, לאחר שלא נמצא הסכום המבוקש
בקופת קול ישראל• גם הפעם,
אחרי שמשרד ראש הממשלה הכיר בחשיבות
המסע לטוקיו, הסכימה הנהלת קול ישראל
לשלם לבן־אברהם אך חלק מהוצאות נסיעתו.
החלק הארי של ההוצאות, ומשכורתו
של השדרן המחונן, שולמה מקופת העתון
בו הוא עובד ומכיסו הפרטי.

התרבות

בחיפה :

בי״ם ״במעלה*״ שמריהו לוין 30

הצלחה

מובטחת!

מבצעי השירים המפורסמים:
¥ 0 1 1 31631 ? 161611 ) 161 7

? 13761

17ת 0

ורבים אחרים
--א ן ורק --

חזקים הם קשוי אהבה

4מים ב תד־אביב

׳והם עלולים להתחזק על־ידי החלפת
צלומים שצלמתם בעצמכם. הצילומים
מסוגלים יותר ממכתבים להביע
געגועים ואהבה. גם אתם מסוגלים
לצלם יפה; הדרכה תקבלו אצל
יום יום יום יום
ה״פלאטרם״ ממריאים לארה״ב ביום ששי 27.6

פנטנ-ברנד

מכירת כרטיסים מיום ג׳ 10.6ב* 9כבוקר

חיפה, ד ח 1בהחלוק 31

במשרדים :״רוקוקו כנף״ ,״כרטים*.

ראשון 2 ,22.6 ,הצגות 9.15—7.15 בערב
2הצגות 9.15—7.15 בערב
שני׳ ,23.6
רביעי ,25.6 ,הצגה אחת ב־ 9.15 בערב
חמישי 2 ,26.6 ,הצגות פרידה 9.15—7.15

גלים קצרים
שבועון בחד שו ת
הנהלת ״קול ישראל״ לוחצת להקדמת
זמן שידור חדשות הערב לשעה
18.00 במקום ; 19.00 ול־ 20.30 במקום .21.00
יש לשער כי הצעה זו תתקל בהתנגדות
חברי המועצה הטוענים כי אין לשנות הרגלי
האזנה סכנה מאיימת על
קיומו של שרות השידור המסחרי הראשון
שנפתח בארץ. חוגים עירוניים שונים, שטענו
קודם כי זכויות השידור בתחנה המרכזית
בתל־אביב ניתנו לבעלי תחנת־השידור
ללא מכרז מתאים, שינו את כיודן התקפתם.
כרגע טוענים הם כי השידורים מפריעים
לשקט באיזור התחנה המרכזית, הרועשת
גם בלאו הכי יצחק זיו אב, אחד
העתונאים הראשונים שכתבו עבור שרות
השידור הישראלי הצעיר, חוזר לגלי האתר.
הפעם הוא עורך תוכנית דו־שבועית, בזכותם,
המוקדשת לאנשים ומעשים שקדמו
להכרזת המדינה.

מודרנית

תדריך

אמצעים

המשדרים המפורטים מטה עשויים לחיות
מעניינים. שינויים אפשריים.

• משחקי הגביע העולמי כ־כדורגל
(קול ישראל, ימים ד׳ ה׳ ו־א׳,

מו ד רניי ם

— )22.50 נחמיה בן־אברהם משדר רפור־טאז׳ה
מוקלטת ממשחקי היום בשטוקהולם.

ראל, יום ה 21.30 ,לקט ראשון מהק־לטתה
האחרונה של הסירה.
• להקת האורגים (גלי צה׳׳ל, יום
ו 21.15 ,תקליטיה של הרביעיה הקולית
המפורסמת, בשירי עם ושלגרים.

יעיל: אחסנה יעילה החוסכת זמן, מקום ועבודה.
זול: הוצאות ההתקנה נמוכות ואין הוצאות החזקה.
אין סכנת שריפה, כי התאים עשויים פלדה.
כל תא ניתן לטלטול לחוד, ולשקילה.
במבט אחד תראה מה בכל תא.
התאים בגדלים שונים, לפי צרכיך ונוחיותו.

#השדון הכקבוקי

(קול ישראל, יום

ב 21.30 ,מה קורה לאהבתו של בן איי
הדרום, האסור בכבליו של שדון בבקבוק.
סטיבנסון בעיבודו של אמנון אחי־נעמי.
המאזין הזהיר לא יפתח את מקלטו בש עות
ובתאריכים המפורטים מטה, פן יטבע
בגלי השעמום.

נוי דו מי ת
מפעלי מתכת אשקלון
רח׳ הירקון ,106 תל־אביב, טל 21964 .
המפעל: אזור התעשיה, אשקלון.
פטנט ישראלי רשום מס.1500 .

שלושה בסירה אחת

גקול יש

יומן ירושלים (קול ישראל, יום
ו 20.10 ליום השנה ה־ 25 להרצחו של
חיים ארלוזורוב — פרקים מספרו במיטב
הקריאה הירחמאלית, במקום תוכנית לבירור
פרשיות. עוד חול לעיני הציבור ואוזניו.

פ או ס ט (קול ישראל. שבת) 11.15 ,

— מה שקורה כשקול ישראל מנסה לקפוץ
מעל לקורקבנו. רק עוצמתם הבלתי־מספיקה
של משדרי קול ישראל טרם ד,יפכו את
גטה בקברו.
העולס חזה 1080

החי
שד גרדן?
ך* בביש חיפה תל־אכיב, נעצר
^1ישעיהו רוזנמן על־ידי שוטר תנועה,
שרשם לו דו״ח על נהיגה במהירות
מופרזת, הצטדק :״נהגתי במהירות מפני
ששוטר־תנועה רדף אחרי.״

הפרוטה והירח
ן * רכיבים, החליטו חברי המשק על
4הקמת מצפה כוכבים איזורי ומרכז
אסטרונומי נאות׳ הציעו להוריד מהתקציב
האישי של כל חבר תרומה
להקמת המצפה, עודדו את התורמים
בכרזה :״רכישת המניות מתחילה השבוע!
בל יקופח חלקך בסלילת הגשר
לשמיים!״

המשך יבוא
ך* כן־דור, הופיע נהג מיכלית־דלק
*< לתחנת הדלק המקומית, גילה אחרי
שעזב את התחנה כי מכונת־הגילוח
החשמלית שלו נעלמה, חזר כעבור חמישה
ימים לאותה תחנה, גילה בעזבו
אותה כי הפעם נגנב הכבל החשמלי של
אותה מכונת־גילוח, חזר לאותה תחנה
בשלישית יחד עם שוטרים, כדי לערוך
חיפוש אצל אחד מעובדי התחנה.

הצד השלישי
^ תל־אכיב, פירסמה גרושה בת 40
1מודעת־שידוכים בעתון, ביקשה להכיר
אדם למטרות נשואין, צירפה את
ההסבר :״גרושה מאד, שלא באשמתה.״

שומרי מומר
ף* תל״אביב, התאונן אזרח במש*
טרה, כי כאשר בילה עם נערתו
על שפת־הים ניגשו אליו 6נערים בני
16׳ דרשו ממנו לא לעשות מעשים
מגונים במקום ציבורי, הכריחו אותו
תחת איום אקדח הפחדה לעזוב את
המקום, לקחו באותה הזדמנות גם את
האופנוע שלו.

ממתוק יצא עז
ן * גדרה, רכב ספי סלח על חמורו,
4נתקל בלהקת דבורים שעקצה אותו
ואת החמור, פצעה אותו פצעים קשים
והרגה את החמור.

בעזרה השם
ך* תל־אביב, הובא בוסתנאי (״בו־
1סי״) סחה בפני השופט באשמת
התפרעות במקום ציבורי׳ שבוע אחרי
שהשתחרר ממאסר של שנה וחצי, ביקש
מהשופט רשות לשנות את שמו, בטענה:
״המשטרה עוצרת אותי בגלל שמי
בלבד.״

בתוך המשפחה
חיפה, התנגש האזרח י. טננבאום
4במכונית אשתו, הובל לתחנת־עזרה
ראשונה על־ידי בנו, קיבל טיפול מידי
בתו, מתנדבת במגן־דוד־אדום.

מישחרץ פיג׳מה
ך* תל־אביב, ראו דיירי בית משותף
ברחוב שלמה המלך אדם המנסה
להתגנב ולהתפרץ אל אחת הדירות,
הזעיקו את המשטרה, וזו, פרצה את
הדירה, גילתה את ״הפורץ״ שוכב במיטה
עם בעלת הדירה, זיהתה אותו
כבעל הדירה שאיבד את מפתחות ביתו,
התגנב לדירה כדי שאשתו לא תדע שאיבד
את המפתח.

היזלנז הזוז 1190

לא הייתי מפרסמת את שני המכתבים
הבאים, אלמלא הוסיפה הכותבת שהעבירה
לי אותם את ההערה ב־נ.ב :.״אולי יש לי
מועמד אחר מתאים?״
מה כל הצביעות הזו, לעזאזל? אם
את מוצאת ש״נטמן לך פח״ ואת רוצה
להדהיר, ולהתריע על סגירת המדור, לשם
מה את באה למנה נוספת? אני, על כל
פנים, מוכנה לקבוע לך מספר, בשביל אלה
שירצו לכתוב אלייך. יהיה זה (.)1080/89
שמעו מה בפיה:
״לא, הפעם אין זה כתב הלל — אלא
כתב אשמה כנגדך והמסתופפים בצל מדורך.
והכוונה לגברים בלבד.
״לפני כשנה הופיע במדורך מכתב מאחד
החתום חביון בן־חוריון׳ ואשר נקרא ״משפט
הציבור נגד רותי ושות״ .הואיל והיתה
כתובת, לא נזקקתי למדורך על מנת להשיגו.
מובן שלאחר זמן מועט הפכנו
לידידים בלב ונפש. לפחות כך חשבתי. לאחר
שהאמנתי לתומי כי הכל הולך למישרין,
קיבלתי פתאום את המכתב המצורף הזה
ממנו•
״לאחר שתקראי מכתב זה, תסכימי אתי
שיש לסגור את מדורך, על מנת שלא
תפולנד, בנות אחרות בפח שנטמן להן.״
לפני שאני מפרסמת את המכתב, שהוא,
לרעתי משעשע מאר׳ אני רוצה רק להזכיר
לאותה ״על, ש־א) היא לא פנתה באמצעות
המדור, מאחר ואותו צעיר לא הביע את
רצונו להתכתב אתה או עם כל אחת אחרת,
ב) למה שהעניינים באמת לא יסתיימו כך?
זה רק מוכיח שאין זה מדור לשידוכים,
ואם נמאס לבחור, הרי אמר לה זאת, בשביל
הכסף שלי, באלגנטיות רבה, ובחוש
הומור, כפי שיש לקחת דברים כאלה.
ובכן :
הנידון: ניתוק יחסים.
ל א הייתי כותב מכתב זה, לולא
ידעתי עגמת הנפש, צער הלבב, פיק הברכיים
ומוסר הכליות שייגרם לצדדים המעוניינים
בדברים שבעל פה. ברם, פטור בלא כלום
אי־אפשר, ומנסה אני להעלות על הכתב
מזעיר שבזעיר ׳מהמתרחש בנפשי הסואנת,
פורצת הגבולות ומי יעצור?
כבר אמר החכם מכל אדם :״הבל הבלים,
הכל הבל
״עת לטעת — ועת לעקור נטוע, עת
לחברות ועת לפרידה.״
ומכיוזן שבכך אנו עומדים, יש לחזור
ולומר, לשנה שעברה — דיינו.
היה טוב וטוב שהיה•
וק״ן טעמים מציתי בהחלטתי זאת, ונתחיל
בראשון ראשון:
א) חופשה נתנה לי המולדת — וללמו־דים!
האעז להמירה במזמוטין? כבר אמרו
חז״ל ״איזהו גיבור — הכובש את יצרו.״
ב) דת נתן לנו ה׳ ולא עלינו. האם
הזכות לי, תינוק שנשבה, מומר להכעיס,
וכופר בעיקר — לשלוח ידי במעל ולקחת
לי מבנות ישראל התמימות, הכשרות והבתולות
רחמנא ליצלן זכורות לנו מי־לותיו
של משורר ההשכלה תנצב״ה, זצ״ל
נ״ע והי״ד:
״מה נפלו פנייך, אחותי רוחמה,
מטומאתי תומתך לא נפגמה.״
וטוב שכך...
ג) ואי ההתאמה באופי, מה עלתה לה?
והאכזריות הרוחנית שתקעה יתד בנפשותינו,
הנתכחש — ולנצח?
ואני אומר שלא!
עוד יש מוצא, והיא פרידה.
ומכיוון שהעת קצרה והמלאכה מרובה,
שומה עלינו להסתפק בראיות דלעיל —
אם כי אולי פה המקום לציין שאני משאיר
לעצמי הזכות הראשונה להוסיף ו/או
לגרוע, לשבש ר/או לתקן נוסח איגרת
זאת. ומעיד אני על עצמי כשירמולקה על
ראשי׳ באלה, בשבועה ובנקיטת ציצית,
ששלם אני עם עצמי, בריא בשכלי ואינני
נתון להשפעותיו של הסטרא אחרא, ומאידך
אינני נתון לעבודה זרה. ודי לנו בז ה...
יעל — מספר מלים, ולעניין: המכתב
נכתב בלשון קלילה ובאותיות מאירות עיניים,
למען ירוץ בו הקורא קוממיות, אך
כוונתו רצינית. כתבתיו בצורה זאת, על
מנת שתקבלי הדברים באותה קלות בה אני
מוסרם. יש לדעת לסיים ריעות באותה
בדיחות־הדעת וחוש־ההומור, בה היא מתחילה•
נקווה
שתקחי העניין ברצינות ותתנהגי
בבגרות ההולמת אותך.
אגב: אינני מעוניין בשום בוררות זבל״א.
וזכרי: לא הפסדת הרבה.

פילגשות רבות מאד

לא אעשה לכן את זה. אינני מתכוונת
לתת את כל 14 בתיו של אב־היצירה של
( .)1080/96 רק שורות מספר. כדי שתדענה

עם מי יש לכן עניין.
״ממבט ראשון כבשתני /הייתי שלך בכל
מאדי /שכרתני עת נשקתני /לא היססתי
לחלל כבודי. ידעת אני מאוהבת /ניחשת
בלבך את הסוד /מאושרת כולה כואבת
/לך פילגשות רבות מאד.״
הרי לכן.

פוליטילן ה ותרד
הן שלוש בנות• הן ( )1080/91 דווקא נורא
מצליחות אצל בנים. אבל מה! הן בכלל
לא מעריכות אותם. כיל׳ כך ריקניים! והן
אפילו לא תענינה על מכתב בלתי מעניין.
והן אוהבות נורא — אני מבקשת שלא

נערת השבוע

טוב, אז מה? חם לה. מה אתם מסתכלים
כך? כולם אומרים לה שהיא יחידה במינה.
הנה, היא לא מצטבעת, למשל. לא סובלת
את זה. אוריגינלית. זה שהשיער השחור
שלה הוא אדום, זח לא נקרא, כי חננה
עשוי מצמחים, זה לא צבע, אחרי הכל.
היא חוזרת עתה מסיור בחוץ־לארץ,הזמינו
אותה. כל מיני אנשים וקרובים. זה היה
מעניין מאד. בעיקר בספרד• באמת, איזה
עם נחמד. היא למדה אפילו לרקוד קצת
פלמנקו. בכל מקום שבאה עוררה י חתענ־יינות
גדולה• היא לא יודעת למה, באמת.
הנה למשל, בצרפת בא אליה מישהו, היא
לא יודעת מי, ושאל אותה אס היא רוצה
להופיע בסרטים. אז היא אמרה שלא. זה
לא מעניין אותה .׳הבחור שלה של אותו
לכך• והיא מחפשת עכשיו
רגע התנגד
מישהו שיתרגם לה משבדית ואיטלקית.
כתבו עליה דברים, היא לא יודעת מה.
הנכון שיופיע
בעוד היא מחכה לגבר
מבלה כהוגן בחברת הבלתי
בחייה, היא
נכונים• שמה? נוה חשוב. באמת. כאילו
שאינכם יודעים.
תפסיקו אותי — טיולים ברכב וברגל,
ספרים וספרים ובילויים. והן נורא שונאות
לנסוע באוטובוסים ציבוריים ולא סובלות
פוליטיקה ותרד.
על אלה שירצו, בכל זאת, לכתוב אליהן,
להיות בני 16־ ,18 לאהוב לבלות ולטייל,
מוסיקה ולהיות בעלי המון חוש הומור
ואומץ, ואני מקווה שאתם כבר יודעים
שהמלה הנרדפת לאומץ אצל בנות טפשעשרה
אלה היא תמונות. טוב, יערב לכם.

על בבדל

גלויים, המכתבים השבוע, לא? ואם סבורות
אתן שמכתבו של ( )1080/92 טוב הרבה
יותר׳ טעות בידכן.
״אם היא נחמדה ואולי גם יפה /
חובבת טיולים ביחידות ובחברה /אם
היא אינה נמצאת בחברה סלונית /אם
היא מעשית, פשוטה בהליכותיה /ובעלת
אופי רגשי /וכמובן אם גילה מתנדנד
בין שנות ה־15־ 16 של חייה.
״אם היא תל־אביבית וחובבת התכתבות

״על בכלל״ ,הרי אני מוכן להציג את
עצמי לפניה בתור טיפוס; ישראלי צברי,
חובב טיולים בכל האמצעים, חובב סרטים
והצגות, ונוסף לזה מוכן להבטיח חברה נעימה
בהתכתבות וכמובן גם מחוץ לבלוק
הכתיבה! קשה לי לכתוב על עצמי מפחד
התגלות, ולכן אני עוד מוכן להגיד על
עצמי שאני בן , 17 רציני. בשעת הצורך
ועליז בשעת ה כו ש ר

״את הנערה הראשוניה שנישקתי,״ אמר
כשהוא מעביר את המהלכים בברכיו•

מסקגה*,רילין מוגרו
וי, וי, אוי לעיניים שכך רואות. הלב
נחמץ למראה מה שקורה להתיישבות העובדת
ולתנועה הקיבוצית, אם כמו ()1080/93
הן כל בנותיה. במקום ללמוד בעל פה את
כל כתבי ברל, לשנן היטב את דיעותיו
של א. ד .גורדון על דת העבודה, להעתיק
מאמותיהן את הסרפנים ולרקום חולצות רוסיות
לחברים שלהן׳ לתקוע מסרק בשיער
ולהשתתף במסכת איזושהי לכבוד יובל
כלשהו או משהו מעין זה, ראו מה הן
׳כותבות:
״שתי קיבוצניקיות החלטנו לכתוב לך.
התנאים שאנו מבקשות הם: שני מכתבים
לשבוע, בחורים גבוהים בעלי עיניים חומות,
מעל גיל ,18 רצוי שישלחו תמונה
במכתב הראשון. אומרים עלינו שאנו חמודות.
האחת: בעלת גוף חטוב וגמיש, תלתלים
סבוכים עוטרים פנים עגולים ונחמדים.
מעוניינת להתכתב על חיי חברה,
ספרות ומוסיקה קלאסית, אוהבת טיולים
וספורט. הגיל •18
״השנייה בעלת שיער בלונדי ארוך, המגולגל
למעלה בצמה, העיניים כחולות. מסקנה:
דומה למרילין מונרו. תלמידה טובה,
מתעניינת בספורט ופוליטיקה, בעיקר מהמדינה
גאנה. הגיל .16,5״
אז אני שואלת אתכם.

לא ח שו ב
זה באמת לא כל כך חשוב אבל
( )1080/94 הוא בלונדי כחול עין. הוא
באמת אינו מבין מדוע אמר זאת. אבל
זה כבר אמור• האם את סבורה שזה מספיק
כדי להביא לו מכתב של נערה כבת
,16 חמודה, מדברת לעניין ומעניינת והגרה
בסביבות תל־אביב? לא נעים לי לומר,
אבל הוא מבקש תמונה.

אני מתה שיאהבו אותי ושיעל ישי תעשה
גס לי מסיבת פרידה כאשר ואם אסע פעם
למקום כלשהו, כפי שעשתה לאילקה ואביבה,
המתעתדים לבלות שלושה שבועות
על התיאודור הרצל, שם ישירו וכל השאר.
אני מתה שהיא תערוך גם לי מסיבת
(ב־ 6ו בספטמבר),
הפתעה ליום הולדתי
כפי שעשתה בהזדמנות זו גם למירה אברך
ושתשיר גס לי הפי ברתדיי טו יו, הפי
ברתדיי טו יו, הפי ברתדיי טו יו רותי,
הפי ברתדיי טו יד.
את הוויסקי שלה, אני
אחרי ששתיתי
פשוט לא יכולה שלא לספר שהיא מקבלת
תפקיד (״מצויין. מתאים ל״ בדיוק, של
אשיה חושנית.״) באכילס והנערות באהל.
סמבטיון, אומרת היא, השאיל אותה.

משוגע על ב? הראש

אין מה להגיד. השבוע אנחנו כולנו שופעים
מוזה ומחברים שירים — איזה שירים,
הלא עיניכם הרואות. בקיצור, הנה עוד
מוכה שגעון־גדלות 1080/95 החושב את
עצמו לשלונסקי חדש, או לפחות לאלתרמן:
״רותי, הביטי ולא — תמותי ! !
הן בקשתי
לא שטות היא.
כל מחשבתי
על התכתבות היא.
מחוסר מגע תרבותי
כמעט והשתגעתי
עד שאליך הגעתי.
אכן יגעתי —
האם גם מצאתי?״

איש נר צח בחשכת ליל
(המשך מעמוד )5
היהודי שלטון מהפכני מאורגן, כי אין אפשרות להג״ע לרוב יהודי, או אף לשיווי־משקל
בין שתי האומות ללא תקופת־ביניים של ממשלת־מיעוט לאומית, אשר תכבוש את
מנגנון המדינה ואת הכוח הצבאי, כדי למנוע את הסכנה של השתלטות מצד הרוב
הלא־יהודי ושל מרד נגדנו ...במשך תקופת מעבר זו תוגשם מדיניות שיטתית של
פיתוח, עליה והתישבות

מכתב סודי זה של ראש־הממשלה היהודי שופך אור מפתיע על סוף ימיו של ארלוזורוב.
הוא לא מוכיח רק כי המנהיג, בעל התפיסה השמית המובהקת, היה קיצוני הרבה יותר
מאשר זאב ז׳בוטינסקי ואברהם שטרן באותה תקופה. הואמצביע גם על גורם חדש
שיכול היה להיות מעוניין בחיסולו של ארלוזורוב, לפני שזה יכול היה לגשת לביצוע
התוכנית. היתד, זאת האימפריה הבריטית.
הצנזורה המפא״יית, שאיפשרה רק את פרסום חלק מכתבי ארלוזורוב וגנזה את השאר,
אינה מאפשרת עדיץ לדעת מה עשה ארלוזורוב כדי להכשיר את הקרקע לביצוע המשימה
המהפכנית. אולם יתכן מאד כי ראה את התפקיד הראשון ברכישת תמיכה ערבית. כי
בניגוד לבן־גוריון כעבור 15 שנה, לא רצה לגרש את הערבים, גם לא להשתלט על חלק
מן הארץ בלבד. הוא רצה בדיקטטורה על הארץ כולה. לכן לא יכלה זאת להיות
דיקטטורה עברית צרה, העויינת לערבים. היה צורך בשילוב לפחות חלק מן הערבים במערכה.
במלים אחרות: הפיכת המהפכה העברית למהפכה עברית־ערבית, כל־שמית.
לכן פיתח פעולה קדחתנית בשטח הערבי. אחד מקוי הפעולה היו נסיונות לבוא בדברים
עם נציגי התנועה הערבית הלאומית. ב־ 12.2.32 רשם ביומנו את תוצאות פגישתו עם עוני
עבד אל־האדי, מנהיג מפלגת איסתיקלאל הלאומית־הקיצונית וכיום אחד המנהיגים החשובים
ביותר בירדן. :נתרשמתי מדבריו יותר מאשר בכל שיחותי הקודמות עם ערבים ...הנה
אדם שחותנו נתלה בידי התורכים כמהפכן ערבי, שהוא עצמו נידון
פטריוט קנאי
למיתה שלא בפניו בשיחה גילה עבד אל־האדי עמדה בלתי־מתפשרת אמר
שאינו רואה כל תועלת בויכוח בין יהודים ובין ערבים על בעיות היסוד. מבין הוא יפה
ללאומיות היהודית, אולם יש התנגשות־אינטרסים יסודית, שאין לבטלה בשיחות.״

ארלוזורוב ניסה לשכנע את בן־שיחו, שהיהודים לא יפוגו בפני הקיצוניות הערבית.
.התוצאה המעשית היחידה תהיה מלחמה ללא תכלית בין שתי האומות ׳.עבד אל־האדי
.לא ענה, אולם גלוי היה לעין שנתרשם. הוא השתמט מתשובה והציע כי ניפגש שנית

בקרוב, לשם המשך השיחה״ .ביומן אין רשימות על פגישות נוספות עם עבד אל־האדי.
אולי לא היתר, פגישה נוספת. אולי היתד, פגישה, וארלוזורוב, משום מה, לא רשם אותה.
ואולי רשם, והר־־גוי נגנזה על ידי הצנזור המפא״יי של היומן.
קו פעולה אחר היו גישושים לשיתוף פעולה כלכלי וחברתי. שאלה בוערת בארץ
באותם הימים היתד, שאלת הפיתוח. ממשלת־המנדט התכוונה במונח זה לשיקום הפלחים
וד,אריסים הערבים, שהפסידו את הקרקעות שלהם כאשר נמכרו על־ידי האפנדים ליהודים.
המוסדות היהודיים לחמו נגד מדיניות זו, כי פירושה המעשי היה כינון קשיים לרכישת
קרקעות על־ידי היהודים. ארלוזורוב ניהל את המלחמה נגדה, אולם באותה שעה ראה
סיכוי להפכה למכשיר לביצוע תכניתו המהפכנית. הזדמנות זו ניתנה לו על־ידי הועד
הפועל הערבי, שגם הוא החרים את התכנית.
רשם ארלוזורוב ביומנו. :שרתוק נפגש עם שני ערבים משכס, בני משפחת ע. הידועה
סיפרו לו על מידה רבה של אי־וצון השורר באזורים הכפריים, בין הפלחים (נגד הרעד
הפועל הערבי בגלל החלטתו להחרים את הפיתוח אם יכינו היהודים תוכנית לשיתוף
במדיניות־הפיתוח, יש אפשרות לרכז סביב הסיסמה לארגון משותף חלק ניכר מן הפלחים.״

שיטה שהוכיחה את יעילותה בכל העולם

קורסי קיץ מרוכזים לעברית, אנגלית
וצרפתית.
כתות מיוחדות לעזרת תלמידי כתי*
ספר יסודיים ותיכוניים.
קורסים לעברית, צרפתית, אנגלית,
גרמנית, איטלקית, ספרדית, רוסית 5 וערכית.

שיעורים פרטיים.

פתוח כל יום מ־ 8.30 עד 1ומ־ 3עד 8.30
ברליץ, תל־אביב, רחוב נחלת־בנימין ,2טל 4 .62347 .י

שוב עמדו זו מול זו שתי התפיסות. הרוב הגדול של מנהיגי הישוב היה רואה
מעשר,־טרוף בכל נסיון יהודי לעזור לפיתוח הערבי. ואילו ארלוזורוב, שחשב במושגים
של הפיכה מזויינת ודיקטטורה עברית, סבר כי מערכה עברית לפיתוח הכפרים הערביים
תשלב את הפלאחים במערך העברי. הוא שאב עידוד לכך מהצלחתה הרבה של שביתת־נהגים
משותפת, בה השתתפו הנהגים הערביים בצד חבריהם העבריים, למרות הטפות
העתונות הערבית.
אולם ארלוזורוב היה מוגבל בביצוע תפיסתו הנועזת והמהפכנית. כמו תמיד, לא מצאה
הסוכנות היהודית כסף למימון הפעולה בחזית הערבית הרת־הגורל, כל המחלקה
המדינית זכתה רק לתקציב של 3500 לא״י לשנה, ואילו להוצאת ירחון בערבית (אי־אפשר
היה אף לחלום על יומון) נמצאו רק 250 לא״י.
מכשול רציני עוד יותר היתה העובדה שארלוזורוב קיבל אמנם יפוי־כוח לנהל מדיניות
ערבית פעילה, אך הגורמים הקובעים בצמרת הישוב לא היו מוכנים לצעדים מעשיים.
באירוניה קטלנית ליגלג ארלוזורוב לאנשים אלה. כך רשם ביומנו עוד בסוף 1931 ויכוח
על מדיניותנו הערבית( .יצחק) בן־צבי פתח והקדים מבוא עובדתי יפה. הוא סיכם
את הנתונים ההיסטוריים, הסטאטיסטיים, הכלכליים והאתניים. אולם אשר לצד המדיני,
הרי לא התקדמנו כלל במשך השנים האחרונות!׳
הוסיף ארלוזורוב, במלים שנשארו אקטואליות באותה מידה בשנת 1958 אין לנו
מדיניות, ואין אנו יודעים לפי איזה קו לפעול. עדיין אנו בשלב ההכללות המטושטשות,
שהן ברובן מופשטות בתכלית. בינתיים מתרחשים כל הזמן דברים במחנה הערבי...
אנו מצווים לקבוע קו מדיניו*

ישיבה סודית ברחוב הירקון
ך * ד כ רי םהגיעול שי א ם במועצה סודית סגורה של מפא״י, שנתקיימה בצריף אוהל
1 1ברחוב הירקון, תל־אביב, ב־ 21 בינואר .1933 ,עד היום מרחף סוד מעל למה שהתרחש
בישיבה זו, בה נכחו כמה עשרות איש. משום מה מנעה הצנזורה המפא״יית את פירסום
כל דברי ארלוזורוב באותו ויכוח, וגם את דברי המתוכחים. נראה כי ההתנגשות בין
ארלוזורוב לבין דויד בן־גוריון הגיעה בו לפסגתה.
אין להניח כי ארלוזורוב הביע בועידה גדולה זו את תוכניתו הסודית למהפכה מזויינת.
מן הסתם הסתפק בליבון אותם הצעדים אותם ראה כהכנה חיונית למהפכה. לקראת נקודה
זו מובילים הרעיונות היסודיים באותו חלק של נאומו שפירסומו הורשה על־ידי מפא״י:
4 ההגרלה תתקיים
בשבוע הבא
מעכשיו יוגרלו 10 דירות ככל סדרה.

0 1ן ך 0

ססג

.קיימת תיאוריה האומרת: כל מה שטוב בשביל אר׳ן־ישראל, אינו טוב בשביל ׳פלשתינה/
ומה שטוב בשביל, פלשתינה׳ ,אינו טוב בשביל אר׳ן־ישראל — ועל כן צריך לדאוג לכך׳
שיהיה טוב לארץ־ישראל, לאמור ...לא לפתח יותר מדי שאלות (ביחס לערבים שכן
יותר שישאר בתוקפו הסטאטוס־קוו׳ יותר טוב יהיה בשביל ארץ־ישראל, ז .א. בשביל
התקדמות ענינינו בארץ״ .אחת הדוגמאות, בהן נעזר ארלוזורוב, כדי להראות את התוצאות
מגישה זו היא: הפוליטיקה של הפיתוח דיברנו מה שדיברנו בקשר עם זה — אבל
יחסנו האמיתי היה, שאם נצליח להיפטר מהצרה הזאת ולהשאיר את הכל כמו שהוא
יהיה הכל טוב ומצויין. וכשאנו קברנו, ברון השם, את הפוליטיקה (של הפיתוח),
קיבלנו את הדבר ...כנצחון פוליטי. ברם עליכם לדעת, שענין הפיתוח, לאמור עזרה
שיטתית לחקלאות( ,הערבית) ,פרוגרמה חקלאית לגבי הפלח ד -היא שאלה הנוגעת מאד־מאד
גם לנו עומדת שאלה בדבר שיטה של תיקונים בחקלאות, שיביאו בהדרגה לידי
הביצור הכלכלי של משק הפלת ויפתחו את החקלאות הערבית אתם תגידו לי: הלא
תמיד אמרנו, שאנחנו רוצים אינטנסיפיקציה של המשק הערבי אמנם כן, דיברנו על
הדברים האלה. אבל אנחנו צריכים היינו ליצור בסיס עם אותם החוגים החקלאיים
הערבים שאנחנו יכולים לבוא לידי הסכם עמהם על בסים כזה!״
הודות לתיאוריה על הניגוד בין ארץ־ישראל ו״פלשתינד אנחנו יוצרים בסו ידינו
מצב ש)האדמיניסטרציה הבריטית — נעשית לדואגת יחידה לעניניהם של המון
התושבים הלא־יחודיים בארץ־ישראל״ .והתוצאה הסופית. :אנחנו הופכים את המדינה יותר
ויותר למדינה אנגלו־צרבית״.

מה חשבו בן־גוריון ואנשיו לשפע דברים נועזים אלה׳ שסתרו את יסוד היסודות של
חפולס תזוז 060ו

תפיסתם? הדבר אינו ידוע. ידוע רק כי הויכוח
היה נוקב ומר — וכי לא פורסם
מעולם. צעיף מסתורי אך עבה של גניזה
מכוזנת נפרש על הפרשה כולה, איפול
כמעט מוחלט. הדבר מוזר שבעתיים לאור
העובדה שהיה זה נאומו החשוב האחרון
של ארלוזורוב לפני הרצח.
הנאום כולו היה מוקדש ליחסים בין
שתי האומות בארץ־ישראל. הממשלה הבריטית
מופיעה רק במידה שהיא משפיעה על
יחסים אלה. מה עשו מזה חבריו? בוזפועל
הצעיר מיוני ,14.7.33 חודש אחרי הרצח,
התפרסם מאמר מאת ד״ר א. קצנלסון, אז
ממנהיגי מפא״י, תחת הכותרת ״דרכנו בקונגרס
הי״ח״ .המאמר מטפל גם בשאלת
״מדינת המעבר. הפרובלימה הזאת שהועט־דה
גם בפעם הראשונה על־ידי ארלוזורוב
^ לויכוח בתנועה זכתה אמנם לבירור פנימי
במפלגה, אולם היא תובעת עדיין את פתרונ
ה המחבר ממשיך בפתרון הבעיה
לאורך חצי עמוד /בלי להזכיר אף פעם
אחת את המילה ״ערבי״.
הגדיל ממנו יצחק לופבן :״אחת השאלות
שהעסיקו אותו ביותר, ושהביאה אותו לידי
ביטוי ודיון גם בישיבות המרכז וגם ב־
* מועצות המפלגה היתד, שאלת, המדינה
** הארץ־ישראלית בימי המעבר׳ .התערבות השלטון
הארץ־ישראלי בחיים הכלכליים וה־התישבותיים
של הארץ הולכת וגדלה, אנחנו
נותנים לה את האמצעים לכך ומה
חלקנו בכל אלד השאלה הזאת לא
נתנה לו מנוח, והוא ניסה לקבוע דרכים
לשיתוף־פעולה עם הממשלה בשטח זה.״ לא
קל למצוא דוגמה דומה לסילוף אוילי וחצוף.
חבריו של ארלוזורוב עשו אחרי מותו
כמיטב יכולתם לסלף את דמותו, לאורך
כל החזית. בהפועל הצעיר מיום 23.6.33
מוקדשים לדברי הספד על ארלוזורוב 16
עמודים. אף אחד מחבריו במפלגה לא הזכיר
אפילו במילה אחת שהיו לארלוזורוב
השקפות בשטח היחסים בין העברים והערבים.
היחידי שנזכר בזה בקצרה היה ה־ד״ר
טהון, שלא היה חבר מפא״י.

צנזורה *סתווית

** ד יומו האחרון נשאר אדלוזורוב
דיסונאנס — צליל יוצא־דופן בתנועה,
בישוב ובמפלגתו שלו. וכאשר שותק לבסוף
קולו, על־ידי כדור של רוצח, נעשה הכל
כדי להשכיח ולטשטש את ההד של צליל זה.
גניזה זו, שנימוקיה לוטים בערפל, הגיעה
1לשיאים של העלמה. המחשבות שהגה המג־ר
היג בשטח שעמד לנגד עיניו בכל רגע של
חייו — בעיית שילוב האומה העברית והאומה
הערבית במסגרת שמית משותפת —
פורטה על־ידי ארלוזורוב בדיונים פנימיים
נוקבים. לא רק באותה מועצת מפא״י בינואר
,1933 אלא גם בישיבות המרכז המצומצם
יותר, כפי שנובע מדברי לופבן.
הדברים שנאמרו בפומבי, בנאומים ובמאמרים׳
נגעו רק בהכללות מופשטות. הדברים
המעשיים, החשובים יותר עד אין
ערוך׳ נאמרו דודקא בישיבות פנימיות.
הם לא פורסמו מעולם.
עוד יותר בולטת הגניזה ביומן ירושלים,
יומנו של ארלוזורוב מתקופת כהונתו כראש
הנהלת הסוכנות. לא מובן מדוע פורסם•
רק בשנת .1948 העובדה שפורסם דווקא
אחרי שנפטרו גם יעקוב שטיינברג וגם יצחק
לופבן, שבידיהם היתד, מופקדת הירושה
הספרותית של ארלוזורוב, יכולה לעורר את
החשש שהשניים לא הסכימו לנוסח היומן
כפי שפורסם לבסוף. אין שום תומר ביומן י הזה, כפי שפורסם, שאי־אפשר היה לפרסמו
10 שנים לפני כן. המכתב לוייצמן על הדיקטטורה
המזויינת׳ אותו אי־אפשר היה
י \ לפרסם לפני קום מדינת ישראל, אינו חלק
^ייי מן היומן עצמו.
לא מובן מדוע פורסם היומן רק בתרגום
עברי — רע למדי — ולא במקורו האנגלי,
לא מובן כיצד יכול היה ארלוזורוב להשתמש
ביום 13.1131 בביטוי ״גרמניה של
היטלר״ — שנד, וחצי לפני עליית היטלר
לשלטון. לא מובן איך מזכיר היומן עשרות
פעמים ישיבות של מרכז מפא״י ושיחות
עם אישי מפא״י — בלי שיהיה בו כל
רמז על תוכן אותן שיחות וישיבות.
כל זה מוכיח כי היומן עבר עריכה של
יד אלמונית׳ ולא אמונה ביותר, שהשמיטה
פרטים שמישהו התנגד לגילויים, ואף שינתה
קטעים. ו ארלוזורוב ניהל חליפת מכתבים פוליטית
ן * מסועפת• המו״ל של היומן — למעשה
ן מפא״י — צירף כמה ממכתביו לוזקופ ול־
^ וייצמן. מה עם השאר?
החודש הוצא לאור נובחר כתבים של אר־

מ עו מ חז מ מ סי

בעיטה

חופ שית

מאת

סה >ן רה

בסוון יו?

** וד לא היתה פעם שחזרנו ארצה
^ בהרגשה כל כך רעה כמו הפעם. חוץ
מזה שיצאנו כמו נבחרת ישראל וחזרנו כמו
נבחרת של מגן־דוד־אדום, היינו בטוחים שיקבלו
אותנו עם עגבניות רקובות• אלה שפחדו
מהעגבניות נשארו עוד יום אחד בפאריז׳
ואילו אני באתי עם החלוץ — מה
יש לי לפחד? תשאלו את סוחר, אם הוא
לא יגיד לכם שהפעם דווקא הייתי בין הטובים•
אבל את הציונים נחלק בסוף.
הנסיעה לטוקיו התחילה מיד עם פנצ׳ר.
בסייגון התקלקל מנוע אחד של המטוס והייני
צריכים לחכות יום שלם. הגענו לטוקיו
האחרונים. כמעט כולם חשבו כבר
שלא !בוא. לא נשאר לנו אפילו מקום בכפי
האולימפי. אבל זה היד, דווקא טוב,
משום שהכניסו אותנו למלון בתנאים קצת
יותר טובים.
קיבלו אותנו כמו מלכים• כבר ברדתנו
מהמטוס הניחו לרגלינו איזה שטיח פרסי.
לא הספקנו להגיע וכבר הודיעו על פתיחת
המשחקים האסיאתיים. לא הספקנו להתאמן
ולא כלום. רוב המשלחות היו במקום שבוע
לפחות, ואילו אנחנו לא הספקנו להתרגל
לא למזג האויר׳ לא לאוכל ולא לשפה
היאפאנית. את כל המרץ שלנו הוצאנו על
דיבורים, מפני שהיינו צריכים לדבר כל
הזמן עם הידיים. הפרם הראשון בשפה הזאת
מגיע דח־קא לאהרון אמר. למרות שרייה
חולה כמעט כל הזמן, הוא ידע להסביר
למלצרים היאפנים שהוא רוצה תמיד
לאכול עוף — הוא פשוט היה מנועע את
הידים כמו ציפור. אני הייתי המומחה הגדיל
ביותר בשפה היאפנית מפני שידעתי
להגיד ״סאיונרה״ — להתראות.
מיד אחרי טכס הפתיחה, שהיה רב־רושם
ומאורגן למופת, התחילו משחקי הכדורגל.
כבר למחרת עלינו להתמודד נגד נבחרת
פרם• להגיד את האמת, החברה לא לקחו
את הפרסים כל כך ברצינות. חוץ מזה, לא
היה גם למי להראות משחק. פשוט בושה
לספר איזה קהל בא לראות את המשחקים
— בכל מישחק היו איזה מאה, מקסימום
שלוש־מאות צופים וזה הכל. זה מפני שהכדורגל
ביאפן לא כל כך מקובל. אצלם
אוהבים בייסבול, שחיה, אתלטיקה קלה,
ואפילו פינג־פונג, יותר מאשר כדורגל.
הקהל לא מבין כלום בכדורגל — מי שבועט.
את הכדור יותר גבוה מוחאים לו
כפיים ושוער שקופץ הכי יפה, אפילו אם
הוא לא תפס את הכדור, הוא כמו מלך.

ך • פרסים הם קבוצה טובה, בשי
| ביל להתחרות עם הפועל מחנה יהודה.
ואם המשחק נגמר רק בתוצאות ,4:0הם
יכולים להודות לאלוהים על כך. הם שיחקו
כל כך רע שלא יכולנו לפתח משחק טוב,
והיינו בעצמנו מוכרחים לשחק רע.
אבל לקראת המשחק השני היה המצב
יותר רציני. ידענו שאנחנו צריכים לנצח
את נבחרת סינגאפור בהפרש שערים גבוה,
כדי להיות ראשונים בבית שלנו. לפי החוקה,
היתה הקבוצה הראשונה בבית שלנו
צריכה להתמודד עם הקבוצה השניה בבית
של סין הלאומנית, נגד ויטנאם. השניה בבית
שלנו היתד, צריכה לשחק נגד הראשונה
בבית השני — נגד סין בעצמה.
מכיוזן שידענו שנבחרת סין היא החזקה
בביתה, רצינו להיות הראשונים בדי שיצא
לנו להתחרות נגד ויטנאם. אולם הסינגא־פורים
קילקלו את כל החישובים.
הם שיחקו בכח כמו פראים. לפי הפראות
שלהם הם צריכים לשחק במשחקים
של ליגת הג׳ונגל האפריקאית ולא באולימפיאדה
האסיאתית. אחרי שהובלנו בתוצאה
, 1:0נפצע המגן חנוך מורדכוביץ .,מאחר
שלאברהמ׳לה בנדורי היה חלק די גדול
לוזורוב. הפעם היתד, הצנזורה חמורה יותר
מבפעמים קודמות. אפילו נאומו הגדול האחרון
של ארלוזורוב — על פלשתינה ו־ארץ־ישראל
— לא נכלל.
ארלוזורוב היה חבר מפא״י. אולם הוא
כיהן בתפקיד לאומי, בשם האומה כולה.
הוא שייך למסגרת הממלכתית, לאומה ו

ייעג לזר

וקיבל מוסר־מוכרח
לרדת
ואמנם בתפוהסינגאפורים

בפציעה,
הוא התחיל להתרגש
כליות וחטף מיד גול• הייתי
להגנה כדי להציל את המצב.
קיד הישן שלי הייתי קנון,
לא זזו כמעט אצלי.
ניצחנו אותם אמנם בתוצאה ,2:1אבל
זה הביא אותנו לשחק נגד סין. האמת היא
שהסינים פחדו מאיתנו יותר משאנחנו פחד־׳
גו מהם. בכלל, כולם היו בטוחים בטוקיו
שאנחנו נחולל הפתעה וניקח את הגביע. הצרה
היא שגם החברה היו יותר מדי בטוחים
בזה.
שיחקנו נגד סין את המשחק הטוב ביותר
שלנו בטוקיו. למרות שגם הפעם היתה הנבחרת
שלנו מורכבת לא מאותם שחקנים
ששיחקו במשחק הראשון והשני, ולא היינו
רגילים לשחק יחד, שיחקנו כדורגל סוב.
אולם בגלל טעות של ההגנה הכניסו הסינים

להגיד לכם, שהשמועות לא היו נכונות.
חוץ מסכסוך קטן ביני לבין נוח רזניק —י
עוד במטוס, לפני שהגענו לטוקיו — בגלל
משחק של זריקת כרים אחד על השני, לא
היה כלום. גם העסק הזה ביני ובין רזניק
לא הפריע ליחסים הטובים. בינינו.
חוץ מזה היה הכל בסדר. נשארנו עוד
שבוע בטוקיו וביליניו את הזמן כמו תיירים.
כל פעם היתד, משלחת אחרת עורכת
מסיבה ובכל מסיבה היו מחליפים מתנות.
יש לציין שהיחסים בינינו לבין כל שאר
המשלחות היו תקינים. גם הקהל בדרך כלל
היה נורמלי, לא צעקו בוז ולא זרקו אבנים
כמו ברמת־גן. להיפך, עוד מחאו כפיים
גם מתי שלא היה צריך.
ראינו כמה הצגות תיאטרון ויש לציין
שהדקורציות שם יפות מאד. ראינו גם הצגות
סטריפטיז. אולי אתם מתלהבים מזה,

פתיחת המשחקים באיצטדיץ טוקיו*
זה שקופץ הכי גבוה — מלך
את הגול הראשון: חודורוב הדף כדור
לרגליו של רזגיק, רזניק פיספס את המסירה
ומסר אותה ישר לרגלי החלוץ הסיני,
שהכניס אותה לשער.
אחרי הגול הזה ירדו כל הסינים להגנה,
כאילו שאנחנו היינו קומוניסטים הרוצים
להוריד את צ׳אנג קאי צ׳ק. הם פשוט עמדו
בשתי שורות לפני השער שלהם ולא נתנו
לגשת• התקפנו כל הזמן, אבל משום שלא
ביססנו את המשחק על הקיצונים, מפני
שהם לא היו טובים, לא הצלחנו לפרוץ
את ההגנה הזאת• הצרה היתר, שכל הזמן
ראינו את השעון מול העיניים וראינו שהזמן
הולך להיגמר. כמה דקות לפני ה־׳
סוף הייתי צריך לבעוט בעיטת קרן. סוחר
שלח את כל הגבוהים קדימה, אבל אני
מיהרתי לבעוט עוד לפני שהם הגיעו. ההגנה
שלנו נשארה פרוצה והסינים הכניסו
את הגול השני.

^ ני לא חושב שהגיע לנו להפסיד את
\ ! המשחק הזה. היכולת שלנו באותו משחק
עלתה על זו של הסינים. וזה לא סתם
תירוץ. ברור שאתרי הפסד כזה, כשאי־אפשר
היה עוד להמשיך לשתק, נסענו למלון
במצב רוח רע. התחילו ויכוחים בין
החברה והאשמות הדדיות, וגם בין ההנהלה
לא היה שלום־בית. כמה שחקנים
האשימו מנהלים, ומנהלים האשימו אחד
את השני, אבל דברים כאלה יותר טוב לא
לספר.
הדבר הראשון ששמעתי כשבאתי ארצה,
הוא שנפוצו כל מיני שמועות כאילו היחסים
בין החברה לא היו טובים, וכאילו
כמה חברה הלכו מכות. בתור שחקן נבחרת
שראה כבר הרבה נסיעות בחיים, אני יכול

למדינת ישראל. אין למפא״י שום זכות
להחזיק (ולהעלים) בארכיונה מיסמכים השייכים
להיסטוריה, והעשויים לשפוך אור
על רעיונותיו ומאבקו של מנהיג לאומי
דגול, שעוד יש להם כיום ערך אקטואלי
עגום.
לכן חייבת להישמע התביעה לשחרר אר
אבל
החברה אומרים שבפאריס הם נהנים
יותר. אחרי שלא נשאר לנו נגד מי לשחק,
התחילו החברה לעשות קניות. ליאפנים יש
כשרון מיוחד למכור כל מיני דברים יפים
ומעדנים, שאינם שוים בעצם שום דבר,.כל
אחד הביא הביתה ארגז של צעצועים קטנים,
שאפילו המכס לא שם להם לב־ מפני שאין
להם שום ערך.

ם לסכם את המסע אז היה מסע
\ 1קשה. ,ודי מאכזב. החברה חזרו עייפים
ושבורים ולהרבה נמאס כבר לשחק כדור״
רגל. הנבחרת לא הגיעה הפעם לרמה הבינונית
הרגילה שלה כמו במשחקים נגד
רוסיה או נגד וולם. אני לא, רוצה לחלק
ציונים לחברה, אבל תשמעו מה שהמרכיב
שמואל סוחר בעצמו אומר :״השחקנים הטובים
ביותר ששיחקו ברמתם י הרגילה היו
גולדשטיין, רזניק וגלזר. השחקנים שאיב־זבו
ביותר הי :1נחמיאם ודפי לוי, רצבי
ונהרי.״
כשהגענו ללוד חשבנו שהפעם כבר לא
יבוא אף אחד לקבל אותנו, חוץ מהנשים
ואלה שרוצים מחנות• מה שמתברר הוא
שלא חשוב אם מנצחים או מפסידים, תמיד
בא קהל ׳להסתכל. אפילי !,אוריאל כספי,
ראש אגודת מכבי תל־אביב, שבאופן פרינציפיוני
לא אוהב הפסדים, בא גם הפעם.
אבל בעצם אין לכם מה לכעוס עלינו:
תראו מד, נעשה בשטוקהולם, .אם קבוצות
כמו ארגנטינה ופאראגתאי מפסידות, כשהיו
להן כל הסיכויים לאליפות, אז מדוע
לנו אסור?
• השלט השלישי משמאל, בנזסדר המש־
?חוח, הוא של ישראל.
כיונים אלה — מלפני 25 שנה — לרשות
המחקר ההיסטורי, לפרסם את היומן המקורי
ואת המכתבים הגנוזים.
אין זה מן הנמנע שפרסום זה ישפוך
אור חדש לגמרי לא רק על מאבקיו של
ארלוזן רוב בשנותיו האחרונות, אלא גם על
נסיבות הירצתו.

בעריכת לילי גלילי
מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מבין
המשתתפים בשליחת חומר לעמוד זה יזכה מדי
שבוע בשבוע בפרס של 10 לירות. הזוכה בפרס
זה השבוע הוא הקורא דויד לבקוביץ, חיפה.

כבר נאמרו בדיחות לרוב על חשבונו של אותו פורץ
נוצץ. הנה האחרונה שהגיעה למערכת. כאשר נשאל
על־ידי חוקרי! כיצד הוא מצדיק את מעשיו, הסביר :״זה הכל לפי.הוראות הרופא.
פעם הלכתי אליו ואמרתי לו — ,דוקטור, אינני יכול לישון בלילות.׳ ואז הוא
אמר לי, :קח משהו.׳ לקחתי.״

הוראות הרופא

\7עזת לעולם צודקת
סקולסקי הוא אלגרי ביותר לטיסה.
(ידיעות אחרונות)

מרדכי דן,

תל־אביב

אלגרו קון בריאות לקריה•

ממשלת ישראל וממשלת בלגיה החליטו
להעלות את בירותיהן לדרגת שגרירויות(
.הארץ)
דניאל פוס, תל־א־ביב
צירי לידה דיפלומטיים.

הנרצח, יוסף חרזי, סיפר בעדותו.
דויד נחום,
(הארץ)
״חברה, אני מת

יררשלים

קול ישראל — 11.15 :המלך עולה.
אורי שיקה,
(למרחב)

חיפה

״אתה נורא גזאמב! וזשבתי אג\זך פוזוגז רציני!״

אתס בוודאי סכיריס אות׳
אני הוא ״וידיד״ ,המופיע בעי־לום־שם
בתמונות של ״העולם
הזה״.
כשאתה פותח את התוכניה בהצגה,
וקורא בה שהמחבר מודה
לרבינוביץ ולירחמיאלי, אני הוא
אחד מאותם ״ורבים רבים אחרים״.
חברי מבית־הספר מדברים עלי
ביניהם, כ״אתה יודע, הבחור ה הוא״.
כשאני
מפרסם מודעה של שמחה
שארעה במשפחה, שמי מודפס
עם טעות דפוס.

שם! רוץ לקרוא לפקיד הפלוגתי

כשבתי עורכת מסיבה לחבריה,
ואני חוזר הביתה לפני שכל ה חבורה
הסתלקה, אני הוא האדם
שמישהו קורא אליו בצחוק סוסי :
״היי, מה עושה כאן רהיט אנטיקה
כזה?״
אבל לעורכי רשימות השנור
למיניהם, בפינקסים של משרד
מם ההכנסה ועל צו המילואים
המגיע הביתה כל ארבעה שבו עות
— אני הוא
דויד בן ישעיה לבקוביץ

בשטח הפעילות הציבורית, אני
אותו ״אוהד נלהב שהגיש זר פר חים
למר סוסטל בבואו לשדה ה תעופה״.
בחזגי
הבוהימה, זו היושבת כל
היום בין ״כסית״ ל״רוול״ ,לוחשים
עלי, כשאני עובר ,״זה בעלה של

בין הזאטוטים בשכונה, אני
ידוע כ״אבא של עוזי״.
וכשאני עומד בשורה הראשונה,
במיסדר הפלוגתי במילואים, ה מפקד
פונה אלי תמיד :״היי, אתה

והמסך יורד על השלטון הריפובליקאי.

הער1ת=ע<1ל״כן
משה דיין השמיע שוב את ה ״ אני

מאמין ״ שלו

השאלה היא אם הם מאמינים .

בין השאר האשים דיין כי זקני מפא״ימפריעים לכוחות הצעירים לעלות

שנאמר: אבות הפכו כוסים, ושיני כנים תקהינה.

דה־גול דחק הצידה את םוסטל, ואילו כרושצ׳וב הרחיק, לפי השמועה, את
סוסל וב...

כל הסוסים נגמרים.

דה־גול הבטיח לחביב בורגיבה, כי לבסוף יסדיר גם את בעיית טוניסיה

...גוה זזגגזך רי ש גזי שעג\ז בגזמן־היופי!״

כזבים לילקוט
איך נכשלהכ רי ח • שו־אל־דבנון
אז בא שוקה ואמר לנו :״אני צריך את חוליית־המקלע וחבלן
אחד בשלוש על־יד אוהל המטה.״ בשעה הקבועה היינו שם, וגם
אוטובוס היה שם• זזנו.
לאן נוסעים? הדרך מובילה לראש־פינה. לא ידענו כלום בשביל
מה• בראש־,פינה עלה ראש־פינאי ענקי, אחד מן הוותיקים עם שפם
שרואים מאחור. ירדנו בכיוון לא מוכר. הגענו למאהל בדואי. הראש־פינאי
ירד, וכעבור כמה רגעים חור עם בן־השיך ו־ 50 שבאב
בדואים, שחורים כמו משחת נעליים חומה, עם רובים, בנדולירות
ושבריות שהיו מספיקים לגדוד מיעוטים• שלם. נתן לבן־השיך
50 קופסאות סטרנד־ספישל. זה הכנים אותן, חוץ משתיים, לתוך
העבאיה, ומה שנשאר בחוץ — חילק סיגריה לכל אחד מהשחורים
שלו. המוראל שלהם עלה ועלו לאוטובוס. האמת — לא נעים. יש
להם נשק והם הרוב הגדול. מתחילים להיזכר באמא איך הרגזנו
אותה, ומה יגידו בהכשרה איך היינו חבר׳ה טובים, ובכלל —
מה יהיה פה הסוף? לאן נוסעים?
הנה הגבול. סוריו־,־פלשתינה. כן, שכחתי לספר שבינתיים נהיה
חושך. האוטובוס עובר את הגבול. ממשיכים לנסוע בלי אור.
פתאום נעצר האוטובוס לפני׳ כפר סורי והראש־פינאי אומר לנו:
,,אנחנו עולים על הכפר. תפקידיכם — להבהיל את ד,תוחבים. זד

אחרון אחרון חכיכ .

מקלע ידפוק מה שיותר והחבלן יפוצץ גדרות בקצה הכפר.״
פקודה היא פקודה. עשינו רעש גדול כמה שאפשר. התושבים
ברחו ביללות (לא קרה להם כלום) והשחורים שלנו פושטים בחצרות
ואוספים את הבקר. במשך 10 דקות אספו עדר של 200
ראש אולי, ונעלמו. ואנחנו • עם הראש־פינאי בחזרה באוטובוס.
בינתיים כבר לילה טוב ואנחנו מתים לאכול. מגיעים למתולה.
מחפשים איזו מסעדה. אין. רק בית־מלון אחד. הולכים אליו —
רוצים לאכול. מה יש לך? — בולביף׳ סרדינים, גבינה צהובה —
כבר לא יכולים להסתכל על האוכל הזה, אבל מה לעשות? תן!
פתאום אומר לנו בעל המלון :״אולי זה אתם שהזמנתם את הארוחה?״
והראש־פינאי בבטחון :״כן. תן כבר.״
מה אספר לכם? בין־רגע — מפה לבנה ומרק עם קניידלאך,
ועוף צלוי עם פירה ומלפפון חמוץ ויין — ובכיס אין לנו מיל.
זוללים ואומרים לראש־פינאי :״אין לנו גרוש.״ ״יהיה בסדר״ —
אומר ולוקח את המלונאי הצידה .״כבר שולם מראש,״ אומר ההוא.
מזל של כלבים. ברחנו עם האוטובוס ממתולה, ותיכף בכניסה
שלה מד, אנחנו רואים אם לא טכסי עם כמה אנשים וגם יגאל
אלון. הראש־פינאי עוצר וניגש ב״אהלן״ לטכסי. מחליף בדיחה עם
יגאל. שומע חדשות, כנראה, וחוזר אלינו חיוור. הטכסי נוסע
הלאה, למתולה. מה קרה? יגאל עם עוד כמה חשובים נוסע
להיפגש עם ככד, חשובים מהלבנון
מה היה הסוף מהדיפלומטיד. לא יודע — לא העזנו מאז לפגוש
מתוך בקיבוץ
את יגאל.

ה מ שי חי ם
מעשה כגברבר רברבן,
שהיה -ביש־מזל -קצת קטן.
״אין דבר!״ הוא הפטיר
״נאפוליאון הזעיר
גם היה מבוער ושמנמן!״
פ. עופר׳ ,ירושלים

מעשה בחבר מעין־גב
שככה :״הוי, גבי לי כואב!״
הוא ייחל אל העיר
עד הפך למזכיר
שם אידיאלים לרוב הוא שואב.
דן מרגלית, תל־אביב

קולנוע
י שראל
המלחמה של א נסתיימה
מאז הותרה הצגתם של סרטי קולנוע
דוברי גרמנית בישראל׳ הציפו גרמנים מכל
הסוגים את מסכי הארץ. צופי הקולנוע
הישראליים זוכים לראות גרמנים סובים
וגרמנים רעים, אותם משחקים שחקנים גרמנים
סובים ורעים, כולל גם כמה שחקנים
שהיו בשעתם חברי המפלגה הנאצית. שום
גוף לא קם לזעוק נגד עובדה זו.
גם כאשר מופיעים על הבד הישראלי
מדים נאציים, אין איש מתמרמר על כך
— בתנאי שהשחקנים הלובשים מדים אלה
יגלמו את הטיפוס של החיה הנאצית האכזרית
וצמאת־הדם. אך ברגע בו מופיע
שחקן הלובש מדים נאצים, בדמותו של
חייל גרמני אנושי, אדם המבצע את הפקודות
המוטלות עליו למרות שאין הוא תמיד
משלים עמן׳ מתעורר מיד המצפון הלאומי
במקומות רבים.
במקרים מעין אלה רגיש המצפון הלאומי
ביחוד אצל אותו חבר אנשים מקרי, המהווה
את המועצה הישראלית לביקורת

?: 71? * 1 7 1 71

המלחמתיות בשדה־הקרב של צפון אפריקה
משמשות אמנם תעמולה פציפיסטית, אך
מעשי הזוועה של הנאצים כנגד העם הצרפתי
הכבוש מוצגים רק כדי לשמש
רקע מתאים לסלידתו של כריסטיאן־ברנדו
ממעשי הנאצים.
בסיכומו של דבר: כפירי אריות אינו
פחות או יותר נאצי מהרבה סרטים אחרים,
דוגמת האויב במצולות שהוצג רק לפני
שבוע בתל־אביב, למרות שמושרים בו שירים
נאציים ומופיעה בו תמונתו של
היטלר.
17 נגד .27 הצנזורה הישראלית החליטה
תחילה לפסול את הצגתו של הסרט
בארץ. הסביר יושב־ראש המועצה לביקורת
סרטים זאב מיליון :״הסרט מעורר את
בעית הנאצים בגרמניה, ומסתמנת בו המגמה
לטהר את החייל הגרמני.״ רק כאשר
נתקלה המועצה, עקב איסור הצגת הסרט,
במחאות חריפות, החליטה לדון בענין מחדש.

אנשי ציבור, שופטים, ח״כים, סופרים
ועתונאים הוזמנו השבוע לחזות בסרט בהצגה
פרטית, ולחודת את דעתם על איסור
או התרת הקרנתו .״זהו חילול הרגשות
של אנשים שעברו את השואה,״ קרא אחד
העתונאים .״אחוז הגרמנים הטובים הוא
קטן, עלינו למחות נגד עצם ייצור הסרט!״
טען הסופר ברוך קרוא .״אסור להציג סרט
המראה גרמני טוב אחד, שדווקא הוא נהרג
בידי יהודי!״ קבע ח״כ חירות יוסף שופמן.
אולם דעת הרוב היתד, אחרת• ״יש גם
גרמנים טובים,״ הסביר נשיא בית המשפט
המחוזי בתל־אביב הד״ר זאב צלטנר .״הנאצים
רצחו את אבי,״ זיעזע השופט את
הקהל בגלוי אישי ,״אולם אני ואימי ניצלנו
בידי קצינים גרמנים במלחמת העולם
הראשונה.״ 27 איש הביעו את דעתם בעד
הצגת הסרט 17 ,נגדה.
סרטים מאריה ה ק דו ש ה
רול כ ר * ד (ארנזון דויד, תל־אביב; גר־מניה־איטליה)
בנוי כולו על תופעת־טבע

נדירה אחת: חיוכה של מאריה של, הבוקע
בין הדמעות כמו שמש בין העננים.
הסיפור הוא מן הסוג שהלהיב את הקוראים
לפני 50 שנה: עוזרת־בית כפרית
(מאריה של) נכנסת למיטת בעל־הבית, עוברת
משם לפועל נואף (ראף ואלונה),
שידו האחת עושה במלאכה והשניה אוחזת
בשל. אחרי שהרתה ללדת, מפקירים אותה
שני המאהבים, והזקא מספר ,3טיפוס
דתי מרגיז וחדל־אישים, מגלה בלבו את
אצילות־הנפש הדרושה כדי ללכת אחרי
של, שהפילה את וזלדה.
כל זה יכול היה להיות סרט שיגרתי
ומלודרמתי, לולא אישיותה המקסימה של
של, המסוגלת להוציא מעין של דמעות
גם מלב של סלע. גם בדמות העוזרת
העוברת ממיטה למיטה, היא נשארת מאריה
הקדושה והבלתי־מחוללת, המקבלת על עצמה
את יסורי האנושות כולה.

כראנדו ב״כפירי אריות״
האם יש גרמני סוב?

סרטים. כל גילוי אנושי מצד חייל גרמני
עובר על ידם ביקורת חמורה, ובדרך כלל
מגיעות דמויות אלה לקהל, כשהן מתוקנות
על־ידי הצנזורה. לען תים קרובות פוסלת
הצנזורה סרטים שלימים בגלל טיפוסים
כאלה. אחד מהסרטים האלה היה סרטה
של חברת פוקס המאה העשרים האמריקאית,
כפירי אריות.

ספר מול סרט. כפירי אריות הם
חייליהם וקציניהם של הצבאות הנאצי והאמריקאי
במלחמת העולם השניה, כפי
שהם מצויירים בספרו של הסופר היהודי־אמריקאי
אירוזין שאו. בעיבודו של הבמאי
דימיטרי דימיטריק, שונה הסרט מהמקור.
החייל הגרמני כריסטיאן (מרלון
ברנדו) ,חסיד המלחמה ומאורעותיה בספרו
של שאו, הופך בסרט לחסיד אומות העולם,
שונא נאצים בעל שאר־רוח הומני.
החייל היהודי האמריקאי נוח אקרמן
(מונטגומרי קליפט) הופך בסרט לדמות אפי־זודית
כמעט, המוצגת אמנם באור חיובי
אולם מאבדת את חום־השדרה המוצק שלה.
בספר נהרג החייל היהודי בידי הגרמני,
כשהוא מנסה להציל את חברו. בסרט,
הוא נשאר בחיים.
בכללו מטשטש הסרט ככל האפשר את
מעשי הנאצים במלחמה. תמונות הזוועה
ה עו ל ח הז ה
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:

• לי לו ת ק בי רי ה (צפון, תל־אביב) —
פדריקו פליני מציג באור ׳פיוטי פרצים
בעולמה של פרוצה, הנופלת קרבן לפר-
צופים הפורצים את חלומותיה, רגשותיה
ורכושה.
• הפאריסאית (מגדלור, תל־אביב)
— בריג׳יט בארדו מגלה את חולשות
הממשל הצרפתי, בטרם עלה דה־גול לשלטון.

האדוםוהשחור (פריז, תל-אביב)
— יצירת המופת של סטנדל, בנוסח קולנועי
שאינו נופל ברמתו מרמת היצירה
הספרותית.
• צי דהמכשפות (אורלי, חיפ הז-
תוספת צרפתית של מין וחושניות, למחזהו
הסמלי־אידיאולוגי של ארתור מילר, וצילום
אמנותי בשחור־לבן, מסתכמים בסרט עז־רושם
נגד האי־סובלנות.
• מאזני צדלן (אורגיל, ירושלים) —
הנרי פונדה ועוד 11 אנשים נזעמים מסתגרים
בחדר, כדי לחרוץ גורלו של נער
הנאשם ברצח אביו.
• רוז כרנד (ארמון דוד, תל־אביב)
— ראה לעיל.

ת שבץ הסו&ם דוה 1 0 8 0
מאוזן .1 :מקום
המתנה לאוטובוס;
.4מלך מגילתי;
. 10 קריאת הכאב;
. 11 מזל; .13 אוני;
.14 מכם על
סיגריות; .15 הר
כנען, אך לא על
היבשה; .17 סוד;
.19 מספיק; .20
ריקוד עממי; .22
גאווה; .25 שש־עשרה;
.26 אות
עברית; .27 צי פור;
.30 פיטום,
אך במידות הנכונות;
.32 לחיל
הים; .33 מתנה:
.34 משחת גילוח;
.36 מוסמך האוני ברסיטה;
.37 מתקומם;
.39 מובן;
.41 שונה; .42 ראשי תיבות של
ראשי תיבות; .44 מתחיל בצבא; .46
סקי; .48 בקצה הזרוע; .50 מלת קריאה;
.51 ידיעת עניין; .53 חיוני לכל מכו נת
מלחמה מודרנית; .55 דינה ליעקב;
.57 מפעל חסכון; .58 צורה גיאומטרית;
.59 איש מדע מדוייק; .60 שטח בין
שני צדדים יריבים, שלא בבעלותם.
מאונך .1 :לה חמישה חומשים:
.2״דויד מלך ישראל ..וקיים״;
.3גולומב היה מצביאה; .5חסכון
צמוד; .6נוהל נסיעה צבאי למכוניות;
.7אונטרמן לתל־אביב; .8בין עובר
לילד; .9ברן היא בירתה; . 12 מספיק;

דכ1

.15 שם פרטי, לנקבה; .16 אור הקודש;
. 18 ציפור; .21 יחידת חשמל;
.23 סימן הרבות; .24 גוף שלישי,
רבים; .26 של (חודש) זה; .28 קיים;
.29 אוניברסיטה אנגלית; .31 חג שירה;
.32 שגריר ישראלי; .35 טעם של
שקדים מסויימים; .37 מאהל של חיילים;
.38 רמה של קצין; .40 כמו ,21
למעלה; .41 מלת ברירה; .43 סימן
מובהק של אתר ארכיאולוגי; ,45
מטבע רוסי; .46 אחת התפילות היומיות;
.47 השארת עודף; .49 מיכל
לנוזלים; .52 משפחה מוסיקאית גר מנית;
.54 מאה ואחת; .56 האות
האחרונה; .58 קהילה קדושה.

שוו רי ם

וו ס מ כי ם? : 1
רח׳הס •12 תא•
ן כתותשטעוח 25$ .לצעירים
למבוגרים 1

קורם מזורז

1נפתח ביוני |

סידרת
גו עמדות
חמישית

שאלו! מועמדות
את השאלון חזה זכאית למלא המועמדת
עצמה, וכן כל אדם אחר הסעוניין להמליץ
על מועמדת, המתאימה לדעתו לתחרות.

השם— :

מצבמשפחתי; -
הכתובת המלאה :
שנת הלידה - :
מקום הלידה - :

בשבוע האחרון היה צלם התחרות עסוק מאד
בצילום המועמדות, אשר כתבו בי אין ברשותן
תמונה הנראית להן כמתאימה. צילומים אלה
יפורסמו במרוצת התחרות, אשר מטרתה לבחור
את הנאה כנערות הממלאות את חופי ישראל
בעונת הקיץ. הזוכה תיבחר ככחירות גלויות,
חסרות-תקדים בארץ, אשר כהן יבחר קהל הנוכחים
את המועמדות הנראות לו ביותר. המועמדת
אשר תקבל את מספר הקולות הרב ביותר, תוכתר
כ״מלבת-המים״ ; השתיים הבאות אחריה
תזכינה כתואר סגניותיה (פרטים מלאים באיגרת

שנת חעליה :
גובה— :
צבע שיער ; -
צבע עיניים:

השכלה קודמת:
ידיעת שפות— :

מאירה שס־טוב ד

שראו את תמונתה כסגנית נערת אקמן (העולם הזד.)1079 ,

ספורט

(לציין איזה :

מקצוע או שטח לימודים-- :
מקום העבודה או הלימודים :

האס הנזוממדת היתה או הנח חברה
בתנועודנוער, תנוסה קיבוצית, ארגון
ספורט, נאזקה אנזנותית או כלאגוראתרז

פרט איזה ומתי

חובבויות- :
אם אחד הפריטים אינו חל!על המועמדת,
אל תמלא אותו. יש לצרף לשאלון זח
את תולדות החיים של המועמדת, מד
במה שהן ידועות לממלא שאלון זה.

נא לשלות את השאלון הממולא
בצירוף החומר למערכת העולם
הזה, ת .ד ,136 .תל־אביב ולציין
על המעטפה. סלכת המיס -.1958

81 להדביק את תמונת המועמדת באן,

רמה פרנציס

ילידת חיפה בת ,23 התפר סמה
בצרפת ובישראל כרק דנית
יחד עם אחותה הצעירה. כיום היא פקידה במשרד נסיעות.

העורף, בעמוד .)2הנערה שתוכתר כ״מלכת
המים 1958״ ,תישלח על־ידי מערכת ״העולם
הזה״ לסיור מקיף לאורך חופי הים התיבץ. התחרות
פתוחה בפני צעירות מכל הגילים, המבלות
שעותיהן הפנויות כחופי־הרחצה מוצפי־השמש
וככריכות־השחייה, כשהן משתזפות ומתרחצות
ומסמלות את שמחת־הקיץ. לא רק המלכה ת ד
כה בפרסים (פרט לסיור נדוש־ההנאות לאורך
חופי היס-התיכון) .גם שתי סגניותיה תזכינה
בשפע מתנות יקרות־ערך. על המועמדות למלא
את השאלון בעמוד זה על כל פרטיו, ולשלחו,
כצירוף תמונה מתאימה, אל ועדת התחרות
שליד מערכת ״העולם הזה״ ,ת. ד ,136 .תל-אכייב.

שרה שנ>>דר

היא דוגמנית אופנה, שכבר
הופיעה, למרות גילה הצעיר,
בתצוגות רבות. כיום משרתת בצוז׳״ל. תל־אביבית, בת . 19