גליון 1081 מתאריך 18 ביוני 1958

הברחות -גניבות ־

קלפי ־

שנור

ושם הגיע
סוף הכדורגל?

האס אשם
שגואל סוחר?

אדת הבריאה

...אילו פגש דויד בדגוריוז את הקדוש־ברוך־הוא,
היהימונד לו בטכס חגיגי את
אות־הבריאה, בלווי נאום מקיף וממצה על
חשיבות בריאת העולם כחלק ממפעל מפא״י.
למעז השם, ער מתי נמשיד בחלוקת אותות
למיניהם, שאי! להם כל ערד מוסרי,
מאחר שהם מחולקים על-ידי אנשי־מפלגה
למע! אנשי־מפלגה (העולם הזה 1)1080
נחום דביר, חיפה

מקלט ללוחמים

״מהפכה חברתית תתחולל כלך
רוב כקיבוץ הארצי, כשתתכנס
המועצה הארצית של ה תנו ע ה...
הרוב דורש רביזיה מקיפה ב ש טחי התקציב
השנתי לכל חבר, ההלב שה, הרהיטים, ובעי־קר
בבעיו ת הפעילים בקיבו ץ הארצי
תצפית זו הופיעה בהעולם הזה 1076
לפני חודש, כעבור שבוע הגיב עליה על
המ שמר במאמר של כותב אלמוני, שחתם
בשם ״ בי״ ת״ .הוא הצטיין בסגנון שהיה

נדיר אפילו בעתון־הרפש המנוח של הש.ב:.
״ מו פקר׳ העט עטים על הקיבוץ הארצי
למקרא (הר שימה) בהעולם הזה היתה ההר־נ
שה: מוקצה מח מת מיאוס מכיוון ש־מופקרי־העט
הללו הת אמנו לחבר שקרים
גמורים עם תחליפי אמת ועלול להימצא
מי מבין הקוראים הת מי מים בקיצור,

האיש הכחיש את הכל.
כעבור שבוע כתב סופר הארץ חביב כנען
רשימה על הויכוח בקיבוץ הארצי, אישר
למעשה בהרחבה את גילויי העולם הזה.
העיר כנען :״לפני ז מן מת יצא מר מ. יערי
ב פו ל מו ס עם העולם הזה, שנבע כנראה
מהעובדה ש שבועון ז ה זוכ ה לקוראים רבים
בקיבוצים הצעירים, כיוון שהוא משקף את
עמדתם בבעיה הערבית, בגינוי תופיעות שו־נות
ב חיינו, בתביעה לניטראליות ישראל•״

בינתיים התקיימה המועצה הארצית, ונתברר
בי תצפית ^עולם הזה היתה נכונה
עד לפסיק האחרון — הויכוח התנהל בד־יוק
לפי הקו שהודענו עליו, המחלוקת
היתר, חריפה והמחנות נערכו כפי שניבאנו
(ראה במדינה) .למותר להעיר שעל המ שמר
(.שכבר נאלץ פעם להתנצל בפרהסיה על
התקפת־זדון נגדנו) לא מצא לנכון להסתייג
מאותה רשימה. אני משאיר את המסקנה
ל״מי מבין הקוראים התמימים״ — היינו
לחברי משק הקיבוץ הארצי, אשר כתבי
על המ שמר אינם מעריכים כראוי את רמת
האינטליגנציה שלהם.

ויכוח קטן זה מוכיח עד כמה חשוב
לחזור מפעם לפעם לרשימות שהתפרסמו
בהעולם הזה, כדי להיווכח איך עמדו במבחן
המציאות. לשם כך קיים המדור תזכיר,
המראה את המשך ההשתלשלות של ענינים
אשר העולם הזה נתן להם פירסום.
יש ומדור זה מעורר היסוס מסויים.

קשה להימנע מן הנימה ״אנחנו אמרנו״
או ״הנה, צדקנו״ .יש בכך משהו מן
הצדקנות. הדבר יכול להתקבל אפילו כביטוי
של יוהרה.
בכל זאת דומני כי מדור זה הוא אחד
החשובים בעתון. כי עתון המגלה גילויים
יוצאי־דופן כה רבים, המנבא נבואות יכה
רבות הנראות ברגע הראשון כדמיוניות,
הלוחם מלחמות כה רבות נגד אישים בעלי
שם ועמדה — זקוק למידה גדושה של
אימון ציבורי. אימון זה לא יכול ולא
צריך להיות עיודר. הוא צריך להיות מבוסם
על שיקול הגיוני: באיזו מידה נמצאו גילויי
העולם הזה כעבור חדשים או שנים כנכונים?
עד כמה התגשמו הנבואות שנראו
כה מוזרות? האם זכו המלחמות הציבוריות
בנצחון המוכיח את צדקתן?
שום עתון אחר לא יעשה שרות זה
בשבילנו. קשר־השתיקה המאורגן של העתו־נות
היומית, הפועל נגדנו זה שנים, יעיל
מדי. מי מן העתונים, שהודיעו השבוע על
הדחת קצין־המשטרה זינגר, היה מעלה על
דעתו להזכיר לקוראיו כי העולם הזה היה
העתון היחיד שגילה את חלקו של זינגר
בקנוניה נגד זאב שטיינברג, כי היה העתון
היחיד שדרש את הדחתו כאשר קבעה השופטת
שנשבע לשקר, שהיה היחיד שדרש
להעמידו לדין וגייס לבדו את דעת־הקהל
לצורך זה?
מבין כל העתונים הדשים עתה מדי יום
ביומו בעלייתם של פרס, דיין ושות׳ ,מי
יזכיר לקוראיו כי לפני למעלה משנתיים
העתון היחיד שגילה
היה העולם הזה
שקיימת ״קבוצת מנהלים״ המתכננת תוכנית
ארוכת־טזזח לגרש את עסקני מפא״י ולהשתלט
על הגה השלטון בחסות דויד בן-
גוריון? האם יזכיר עתון אחד שגילויינו אשר נתקלו אז בצחוקציני בעתונות,
העמידה פנים שאינם אלא פרי דמיוננו
הפורה?
לכן חשוב המדור תזכיר. בקראך אותו,
אל תחשוד בנו כי יש לנו תענוג לצעוק
״יחי אנחנו״ .לא חשוב לנו להוכיח את
צדקתנו. אך חשוב להראות כי מקורות-
האינפורמציה וכושר־השיקול שנמצאו נכונים
אתמול, מול ים ההכחשות וההתקפות,
אפשר לסמוך עליהם שהם נכונים גם כיום.
כתבים רחוב ארלוזורוב

לפי דבריכם על חיים ארלוזורוב (העולם
הזה )1080 לא הבינותי בדיוק על מה אתם
מתאבלים יותר: על זה שארלוזורוב סולק
מהנה השלטון, או על זה שההגה נפל
לידי דויד בדנוריון.
יצחק רובין, רמת־גן
...ע ד היום היה ארלוזורוב בשבילי שם
של רחוב בתל־אביב. עתה הוא מוכר לי
כאדם חי. כדאי שתמשיכו בקו זה ותראו
כי לא כל ההיסטוריה הציונית היא שרשרת
של פלונסק־סנ׳רה־שרה־בוקר.
אסתר ברמן, תל־אביב
מעולם לא שמעתי ולא קראתי פרטים
מדויקים על ארלוזורוב, כפי שהופיעו ב־עתונכם.
מכל המאמרים הקשורים ברעיונות
אלה שהבעתם שם, אפשר להסיק שאכן לא
נואשתם מאותו אידיאל מזויף להתאקלם
במרחב השמי ולהשתלב בו. יתכן שאף אני
קצר רואי בנקודה זו, אר מי יודע לו
החטיא אותו רוצח את המטרה, לו רעדו

ידיו, אם זו לא היתה שאיפה ורצון של
הרבה מבני האומה.
משה שלום, ירושלים
מה אתם מתאוננים? אילו ארלוזורוב היה
חי, היה ביום ראש־הממיסלה. במקרה זה
אתם הייתם עתו! ממשלתי, כי דעותיו של
ארלוזורוב היו אות! הדעות המופצות כיום
על־ידי העולם הזה. ואיד הייתם נראים
בתור עתו! ממשלתי ההולד בתלם?
אברהם צוקר, נתניה
...ובכל זאת, מי רצח את ארלוזורוב?
ב. ריינר, תל־אביב
חשבתי שהרעיוז על השתלבות במרחב
השמי הוא מקורי שלכם. עכשיו מסתבר
שלקחתם אותו מכתבי ארלוזורוב. זהו שנאמר
:״אי! חדש תחת השמש.״ כראי שתקראו
עוד כמה ספרים עתיקים, כמו ״אהבת
ציו!״ של מאפו, נם שם תמצאו משהו
חדש. בז־גוריוז בכל אופן מצא שם את
השקפת עולמו, לפי דבריו.
חנן רבצל, תל־אביב

קראתי בבושה עמוקה על החלטתה של
ממשלת ישראל להחזיר את הלוחמים הלבנוניים,
שחררו לישראל, לממשלת הלבנה
(העולם הוה .)1080 לא יכול להיות ספק
בכד כי בצד השני של הגבול היה צפוי
להם מוות וודאי, אולי אחרי חקירה של
עינויים.
אינני רוצה לדבר על הצד הפוליטי של
העני — :אם כדאי היה להפגיז בצורה
זו את תמיכת ישראל במשטר הכושל ו־המתמוטט
של כמיל שמעו!.
...במשך עשרות דורות, עת היו היהודים
נרדפים בעולם, העלינו על נם את
אות! הממשלות הנאורות שנתנו זכות־מקלט
לנרדפים פוליטיים. מת! זכות־מקלט הפר בתודעתנו
הלאומית לאחת המירות האנושיות
היסודיות.
והנה, מה מהר שכחנו! כדי להשיג תועלת
פוליטית מפוקפקת, אנו מזדרזים למסור
למיתה אנשים הנושאים אידיאל פוליטי —
נכו! או בלתי-נכו! — מבלי שהצד המוסרי
של העני! יטריד את מנוחתו של איש אף
לילה אחד.
...הדבר הנבון לעשות היה לדו! את
המסתננים לעונשי־מאסר בישראל, בהתאם
לחוק המדינה. אחרי ריצוי העונש יכלו
לחזור לאותה ארץ שכנה שהיו בוחרים בה.
עד אז ממילא היתה המלחמה בלבנון כבר
מניעה לכלל הכרעה.
חיים אבן־עזר, ירושלים

שמים ואנטישמים

חשיפת השחיתות המכרסמת במדינתנו,
עיסתה ממני קורא קבוע של עתונכם. אך
בהדרגה ובבטחה אתם נכנסים לאיזור טסו־

הוה )1018 אולם כתב ״הארץ״ מוטקה
ארציאלי מוכר לי בסהימז למדי, ואם טעה
בפרשה זו הרי ׳הוטעה על-ידי השייד הבדואי
אבו קירינאט. שייר זה הכחיש
אמנם במסיבת עתונאים את הדברים שפורסמו
ב׳סמו, אר לאחר שנודע שתיפתח חקירה
ויתנהל משפט הכחיש שוב ללא שמץ של
בושה את דבריו, במסיבת העתונאים.
אין זה מקרה ראשון ששייר זה מ4חייס
דברים שפורסמו עליו בעתונות. סקרה רומה
אירע בשעתו, כיסכתב ״ידיעות אחרונות
ביצע ביום מכירת נערה יהודיה לשייר זה.
אחרי פירסום הפרשה הכחיש השייד את
העני! ותבע את העתון לדין. העתון נרתע
מהמשפט ופירסם התנצלות, למרות שהכתב
דריס להמשיד במשפט וכשלא נענה —
התפטר. לפני כמה שנים היה נם מקרה
דומה שהשייד הכחיש דברים שנכתבו עליו
ב״על המשמר״ ושהתנלו אחרי כן כנכונים.
אי: ספק שהוא אלוף המכחישים.
יורם כהנא, כפר־אונו

צו גירוש?

כאזרח ירושלמי, שחזה השבוע בפו עיניו
בהפגנת הכפיה הדתית ננד הבריכה, ישבתי
אחרי ההפגנה עם אשתי וילדי ותור זמן
קצר הנענו למסקנה כי אם ברצוננו להמשיד
לחיות באוירה של חופש וחירות אנו
חייבים להעתיק את מושבנו מירושלים. אני
בטוח סרבים מתושבי ירושלים חשבו כמותי.
אי; ספק כי אם יצליחו הדתיים לכפות
את רצונם על תושבי ירושלים החפשיים.
יאלצו רבים מהם לעזבה. זהו אמנם מה
שרוצים הדתיים. אולם האם נם יהיה הדבר
לתועלת המדינה?
חיים בל-ך, ירו שלים

השיטה הדמוקרטית

לוטה שאלו; מועמדות למלכת המים 1958
שמולא על-ידי, עבור בתי רפנה בת הארבע.
חשבתי שאולי זה דהוף ולכן צירפתי את
התמונה שהיתה בידי. כמובן שהיא תהיה
מוכנה להצטלם גם בביקיני מחמודה האחרונה,
למרות ׳ססבורתני שנוטים שוב לחזור
לבנד־ים בחתיכה אחת.
היות ובתי היא מבקרת קבועה בבריכת
השחיה במלון הניסיא בירושלים, אני מניחה
שתתאים לתואר יותר מטועמדות אחרות.
מה שעודד אותי להגיש את מועמדותה היה
הניסוח שלכם :״צעירה מכל הנילים״ .כמובן
שבתי תהיה צעירה מדי לעשות את
הטיול היפה לבדה. לא אתנגד להילוות
אליה. אני מקווה •סתתאימו את ההנאות
לניל, במקרה זה. כמו כן אני סבורה
שנותני המתנות יתחיסבו בגילה. דפנה
מאוד אוהבה מתנות.
חנה שמירק, ירו שלים
המועמד ת דפנה (ראה תמונה) נר שמת בזה
לתחרות

״מלכת המים 1972״.

בקורת רוח קיבלתי את הודעתכם (העולם
הוה )1080 כי מלכת המים תיבחר על-ידי
הקהל, ולא באמצעות מינויים מנבוה. זהו
מבצע דמוקרטי מאוד. אולם כמו בכל
בחירות דמוקרטיות, סבורני שעליכם להגדיר
גם את בעלי זכות הבחירה. אני מציע: כל
נבר או אשה מניל 18 ומעלה אשר יעבור
בשחיה ׳סלוש בריכות לפחות.
משה שסריס, תל־אביב
תחיה זאת טביעה

מוגזמ ת.

קריאה לעזרה

מועמדת שמורק ואמה
כ! של מדיניות פרו-ערבית בכל מ חי ר...
בהתקרבותנו לעמי ערב, שכנינו, יש מן
החיובי. אבל אי! צורר לשאוף לכד בכל
מוזיר, בי התקרבות חד־צדדית היא בעוכרינו.
הרג היה תמיד תנובת הערבים
להצעת שלום שלנו. המדיניות הפרו־ערבית
שלכם אינה מציאותית.
ד״ר שלמה סגל, קרית־ים
לאחר סזו: ברוד של יבולים, בו הפדרתם
את עניני הפנים של המדינה על הצד
הטוב ביותר, ביערתם את השינים, קטפתם
אתהרימונים, הברחתםאתהכל בי םולב סו ף
עוד העפתם סהר טבעי, עברתם לעניני
חוץ. התחלתם בציטוטים מתור שבועונים
נרמניים המצטטים אתכם. וכל זה סביב
הרעיון השמי. האין העובדה שבמולדת
האנטישמיות מרבים להתעניין ברעיון השמי
מדברת בעד עצמה?
חיים ליפשיץ, תל־אביב
הנני כבר קורא לר, העורר, אחי, שלבי
כבר מבי! את ליבד או שליבר כבר מבין
את ליבי
אחיך, אברהים קעבור, עוספיוז
כיליד הארץ ועובד מנדטורי לשעבר,
אשר עבד וממשיד לעבוד עם הערבים,
הנני להעיר כי ר׳סימתו של העורר .0או.ס.
(העולם הוה וו )10 הכזיבה אותי מאוד.
מק״י זכורה לנו היטב עוד ממאורעות
1921־ 1936 בעת שעזרה לערבים לשחוט את
היהודים בצפת, בחברון ובירושלים. מה
שלא נעיסה לערבים במדינת ישראל, זה לא
ימצא חן בעיניהם. האם במדינות ערב יש
להם את כל הטוב שיש להם פה במדינת
ישראל?
ראו מה פני הכפרים הערביים כיום,
בהיטוואה למצבם בימי המנדט. יש להם
מים, שירותי בריאות, בתי־ספר. מה היה
מצבנו אילו היו מדינות ערב כובשות אותנו
— האם היינו מקבלים את אותם
התנאים? אני מבקר בנצרת ובכפרי הגליל
לעיתים קרובות. שם כולם מורעלים, מלאי-
שנאה למדינת ישראל. עם כל הכבוד •סאני
רוחיס לעחונכם, הנני להודיעכם כי בענין
המיעוט הערבי אתם טועים בהחלט.
דויד מטלון, ירושלים

אלוף המכחישים

איני יודע אם הקיבוצים להב ודביר
שרפו את שטחי המרעה של הבדואים (העולם

ימים ספורים לפני ה 1-בטאי, באחד
במאי ולאחריו, ביצעו השלטונות מסע
מעצרים רחב באזורים הערביים. נעצרו
למעלה ם־ 350 אזרחים ערביים, ביניהם
ייסישים, נשים וילדים. הממשל הצבאי השתמש
בתקנות ההגנה לשעת חירום לשנה
,1945 הוא עצר 21 אורחים ערביים, הגלה
10 נוספים לצפת לתקופה של שלושה חדשים
לפי צוו אדמיניסטראטיבי (ללא כל
משפט) ,והעמיד עשרות חושבים מבני העם
הערבי בארץ הזאת, ביניהם תלמידי בתי־הספר,
תחת פיקוח משטרתי תור חובת
התייצבות יום־יומית בתחנות משטרה המרוחקות
מכפריהם ומקומות מגוריהם, וחייבם
להשאר בבתיהם לאחר שקיעת החמה במיסד
שלושה חדשים. גזרות אלו שוללות מהם
אפיסרות עבודה ונורמת סבל ורעב לעשרות
משפחות.
אנו החתומים מטה מבני העם הערבי,
התאספנו יהדיו לשם החלפת רעות על
ההתקפה המשטרתית הזאת נגר עמנו, ש־עלתה
על כל הקודמות לה מאז קום
מדינת ישראל. מכל מה ששמענו נוכחנו
לדעת שההתקפה המשטרתית הזאת אינה
מופנית נגד ׳סככה מסויימת מבני עמנו
הערבי בלבד, אלא נגד עמנו הערבי כולו,
במטרה למנוע את התעוררותו וחיזוק אחדותו,
במטרה למנוע זקיפת קומתו והשמעת
קולו הרם בתביעה לזכויותיו החוקיות.
אנו קוראים לכל בעלי הרצון הטוב
מבני העם היהודי לראות את האמת ה-
מסווית מאחורי ההתקפה המשטרתית. התקפה
זאת היא: נד בל האזרחים הערביים
בארצנו, והיא המשר למדיניות הדיכוי
הלאומי ודריסת זכויות האזרחים הערביים,
מדיניות אשר נתגלתה כפושטת רגל.
אנו קוראים לעם היהודי, שסבל רדיפות
והשפלה משלטונות הדיכוי באירופה, להבי;
את רגשות האזרחים הערביים אשר חיים זה
עשר שנים תחת ממשל צבאי, אשר גוזל
את אדמותיהם, הורם את כפריהם, שולל
את פרנסתם ומונע מהם את זכותם הטבעית
לנוע בחופש במולדתם, דורם יום יום אה
כבודם האישי והלאומי.
היות ואנו רואים שההתקפה המשטרתית
הזאת מופנית נגד עמנו הערבי כולו ללא
הבדל רעה, הקמנו ועדה להדיפת ההתקפה
הממיסלתית, להננת העצורים, האסירים והגולים
ואלה שהוטל עליהם צווי התייצבות
ואלה המחכים למשפט. תפקיד הועדה היאה
לגייס את דעת הקהל למען שחרורם, לאסוף
תרומות למטרה זאת ולעזור למשפחות שנשארו
ללא תומר ומפרנס.
אנו קוראים לכל האזרחים, ערבים ויהו דים׳
להשתתף בפעולה צודקת זאת ואללה
יעזור לאדם כל עוד עוזר הוא לאחיו.
יני יני, ראש המועצה ה מ קו מי ת
כפר יסיף ו־ 44ח תי מו ת א חרות

העולכו הזה 1081

על־ידי ניצול לרעה של כבוד הנשיא, התערבות חסדת תקדים
של קזגיו־משטוה בניד ותכנים מוזרים, נוצר ב שראל מעמד של

טשע

ך* זעזוע הראשון ניתן לאזרחי המדינה על־ידי פרשת ישראל בנציוני. המשטרה
( | הטילה איפול על שמו ופרטי אישיותו, נתנה לו חיפוי מלא בפני זעם דעת־הקהל,
עד שהשופט ביטל את האיפול בכעס. יותר מזה: יום אתרי יום חזו אזרחים בתמיהה
גוברת והולכת כיצד מובילים שוטרים בלא־מדים את האיש, שהודה ב־ 225 פריצות, לסעודת־המכובדות
ביותר בעיר — מסעדתאקרופוליס, ברחוב המסגר
מלכים באחת המסעדות
פינת שינקין.
כך נתברר בפעם הראשונה ללא ספק כי ישנם בישראל שני סוגים של פושעים. ישנם
פושעים פשוטי־עם — למשל עולים חדשים מתימן הגונבים כמה לירות כדי לפרנס
את ילדיהם מזי־הרעב. המשטרה מפרסמת את שמותיהם בתרועות חצוצרה, זורקת אותם
לבית־הכלא ומטפלת בהם בכל החומרה. וישנם פושעים מסוג אחר לגמרי — אותם
המוחזקים ב״מעצר״ בבתי־מלון, האוכלים במסעדות יקרות בתקופת מאסרם, המוגנים
מפני פירסום שמם וגילוי פרצופם ברבים, והנהנים בכלל מיחס מיוחד.
עד כמה שיחס זה יכול להיות מיוחד, מעידה פרשה שהסעירה השבוע את המדינה
בולה, ושהאפילה על פרשת בנציוני. היתד, זאת פרשתו של איש שניצול מפני העונש
הצודק הודות לקנוניה שגרמה להשפלת כבוד משרת הנשיא, תוך ניצול לרעה של
הנשיא עצמו בצורה המטילה צל על אחד מעמודי־התוזך של הדמוקרטיה הישראלית.

אל-נחם: נידון לתקופות־מאסר שונות בחמישה תיקים שונים של מעילה,
הוצאת בסף כטענות־שוא, קבלת שוחד וגניבה -נחון על־ידי נשיא
המדינה אחרי שבית המשפט העליון דחה סופית את ערעורו. נראה
בתמונה זו בחברת אשתו כשהוא מנסה למנוע מהצלם לצלם אותו.

רון היה כל־יכול בתפקיד זה. ראש החברה, אלוף ברנע, חברו מימי ההגנה, נתן
לו למעשה יד חופשית, לא השגיח אפילו על מעשיו, אולם לא הכל היה ברור כאור

הלפיד בחברת לפידות.
נוסף לחברה. ממלא־מקומו,
נסע ברנע לאמריקה, כדי לגייס הון
באחד הימים
צימרמן, העלה לפתע על דעתו לבקש מן המזכיר הכללי דו״ח על המצב הכספי של
החברה. אותו רעיון גאוני לא עלה מעולם על דעתו של המנהל הכללי, אלוף ברנע.
כאשר השהה רון את הדו״ח, הפעיל עליו צימרמן לחץ שגבר מיום ליום. משכלו כל
הקיצין, הבטיח רון לצימרמן להביא את הדו״ח למחרת היום.
הוא נכנס למכוניתו הצמודה, הורה לנהגו הפרטי להובילו כרגיל למשרד. שם לקח
כמה ניירות ומסמכים ויצא ברגל. בדרך פגש חבר וותיק, שהזמין אותו לכוס קפה.
אולם רון אמר שהוא עסוק. החבר עוד ראה אותו נכנס למונית של טקסי קופל, המקיים
שרות למלון השרון. הוא לא נראה נרגש במיוחד.
אולם פרט זה לא היה ידוע. שלום רון פשוט נעלם. משבושש להופיע במשרד, פנו
פקידיו לביתו. אשתו סברה כי נסע למגרש בתל־ברוך, שם הקים לו רון, בשיכון
וילה מפוארת חדשה, שבלעה כמה רבבות לירות. איש לא שאל
***לוס רון נודע בחוגי מנגנון־החושך של ההגנה, בימים הטובים לפני קום המדינה, דדתיקי ההגנה,
^\ ב ש מו הלועזי הקודם :״אוסקר״ .הגבר שנולד בבסרביה והגיע ארצה בילדותו, השתלב את עצמו מעולם מנין יש למזכיר הכללי בעל המשכורת הקבועה, רבבות לירות אלה.
במהרה במנגנון ההגנה, עלה לגדולה בעסקי הרכש
פקידי החברה שלחו איש לחפש את רון ליד
והש״י בחוץ־לארץ. כל השליחים הכירו את אוסקר
הוילה. רון לא בא לשם באותו יום. עתה דאגה גם
— האיש המתגורר בדרך־כלל בבתי־מלון מפוארים,
האשה. בשעות הערב המאוחרות פנתה למשטרה,
סיפרה שלאחרונה היה רון עצבני, שקוע עד מאוחר
מפזר כספים ביד רחבה וחי ברמה המתאימה
בלילות בחשבונות.
לשליח של ארגון לוחם.
עם קום המדינה היה ברור כי אוסקר רון,
המשטרה פתחה בחקירה. חיש מהר נודע לה
המצוי בחוגים הקרובים ביותר לביג׳י, יעשה
שיש חשש של מעילה. היא חיפשה בבתי־המלון
קאריירה מזהירה. בידעו שפות רבות, סברו רבים
המפוארים, בהם נהג רון לבקר ולהוציא כסף רב —
כי תינתן לו משרה רמה במשרד־החוץ. תחת זאת
דבר שגם הוא נראה, כנראה, טבעי לגמרי בעיני
קיבל תפקיד שונה לגמרי.
חבריו. שמו נמצא לבסוף ברשימת האורחים של
מלון השרון בהרצליה. הדלת נפתחה על־ידי השומר
באותם הימים השתלט ראובן שילוח על מנגנון־
במפתח רזרבי. אז נתגלה רון שוכב על מיטתו,
החושך המסועף, בחסותו האישית של דויד בך
כשמסביבו פזורים מכתבים לאשתו, לברנע, למנהל-
גוריון, אחרי סילוקו של איסר בארי באמתלת פרשת
מקורות דובדבני, למזכירתו ולמשטרה. ליד המכתבים
טוביאנסקי (שמלאו לה השבוע 10 שנים) .שילוח
היתר, מונחת קופסה ריקה של כדורי־שינה.
היה זקוק לאיש שיעשה את העבודה השחורה: לסלק
את רוב האנשים המרכזיים של מנגנון־החושך,
אולם רון לא מת• הרופא שהוזעק למקום מצא
שהיו נאמניו של ״איסר הגדול״ ,ועל כן שנואים
כי מצבו אינו מעורר שום דאגה, לא הורה אפילו
על קבוצת־החצר של ביג׳י.
לשלחו לבית־חולים. למרות שבאותו רגע כבר
ידעה המשטרה שקיים חשד של מעילה, לא נעצר
רון מילא את התפקיד הבלתי־אהוד באמונה.
רון. הוא נשלח פשוט לביתו.
הוא גילה מיד תירוץ נהדר. פעילי מנגנון־החושך,
שהתרגלו במרוצת השנים לחיות חיי מלכים באיהיה
זה סימן ראשון בפרשת שלום רון כי ברופה
על חשבון האומה, קיימו כנס כל־אירופי דווקא
ישראל כל האזרחים אמנם שווים בעיני החוק —
בריביירה הצרפתית, בבתי המלון המפוארים ביותר
אך כמה מהם שווים קצת יותר מאשר שאר הבעולם.
רון ניצל עובדה זו כדי לסלק את אותם
אזרחים.
שהיו חשודים בבאריזם. תוך כדי כך רכש לעצמו
אולם אי־אפשר היה למנוע את החקירה. היא
את שנאתם הלוהטת של רוב אנשי המנגנון.
העלתה כי למעלה מ־ 30 אלף לירות חסרו בקופת
אם קיווה רון כי שרות קודר זה יפלם לו קאריירה
לפידות. היא גם העלתה כי רון ניהל את העסקים
מזהירה, טעה. אחרי שסיים את המלאכה׳ נוכח
ללא חשבון, שילם משכורות לאנשים שמעולם לא
שילוח לדעת כי רון אינו יכול להמשיך לכהן
עבדו בחברה, הבטיח למספר רב של חבריו לסדרם
כסגנו, כי שנאת הפעילים אליו מפריעה לעבודה.
בעבודה ושילם להם בינתיים מפרעות שמעולם
לכן סולק. אולם איש מנגנון־החושך אינו הולך לאילא
הגיעו להם. לא הוברר כמה מן הכסף הלך
בוד. כעבור זמן־מה נמצאה לו משרה מתאימה:
רון: נידון ל־ 15 חודשי מאסר על הוצאת 30 אלף ל״י כ-
לכיסו הפרטי של רון — למימון שהיותיו בבתי־האיש
שלא היה לו מושג בעניני משק, נתמנה
מלון מפוארים ולהקמת הוילה — אולם הדעה הכללית
טענוודשוא ומעילה באימון -נחון על־ידי נשיא המדילמזכירה
הכללי של חברת לפיזות, חברת־הענק
היתר, כי רון השתמש ברוב הכסף שלא למטרות
נה לפי דרישת מנגנוך־החושף וקבוצת־המנהלים של בינ׳י.
שהוקמה בכספי הציבור כדי לחפש נפט.

מנהל משון=₪ושו

(המשך מעכזוד )3
פרטיות, אלא פיזרו בין חברים וידידים כדי להראות להם את גדולתו ולעשות רושם בחברת
הוותיקים.

אנשי ביג״ שבע ם חנינה
ך* תיק שנפתח נגד רון האשימו בהוצאת כסף בטענות־שוא ובמעילה באימון.
| 1למרות זאת דן אותו בית־המשפט המחוזי רק ל־ 15 חודשים של מבחן, על סמך חוות־דעת
של פסיכיאטר, שסבר כי האיש מופרע מבחינה נפשית. העובדה שרון ניהל במצב
מופרע זה את עסקיה של אחת החברות הלאומיות הגדולות ביותר, שאיש לא ראה צורך
לפקח עליו שם וכי נמצא על־ידי חבריו במצב די נורמלי כדי לעמוד בתפקיד רם זה —
לא הוזכרה.
פסק־הדין עורר תגובות ציבוריות שליליות. היועץ המשפטי הגיש ערעור, דרש מביתר,משפט
העליון להחמיר בעונש. ואמנם זכה היועץ: בית־המשפט החליף את 15 חודשי־המבחן
ב־ 15 חודשי מאסר ממש. קבע השופט העליון זלמן שניאור חשין: הפסיכיאטרים
נוהגים להוציא חוות־דעת בקלות רבה מדי, כי בעיניהם כל פושע הוא אדם מופרע. אך
לפי חוק הארץ, חייב גם אדם מופרע לשאת בעונש על מעשיו — כל עוד יש בכוחו
להבחין בין טוב לרע. במלים חריפות מאד ופסקניות ביותר פסל על כן חשין את חח־ת־הדעת
של הפסיכיאטר.
בזה היתד, נגמרת הפרשה — אילו היה המדובר בבן־תמותה רגיל. אולם אדם שהיה
פעם סגן־מנהל של מנגנון־החושך אינו אדם רגיל. יש לו ידידים. ידידים אלה מגיעים עד
לראש־ד,ממשלה, הפטרון האישי של כל אנשי מנגנון־החושך. וידידים אלה מסורים מאד אחד
לרעהו, דואגים אחד למשנהו להצילו בכל עת צרה ומשבר. אף ידידיו הרבים של רון לא
ישבו מנגד בעת שנכשל ידידם הטוב.
וכך קרה כי שלושה אנשים פנו לנשיא המדינה, ביקשוהו לחון את רון. השלושה:
שאול אביגור, גם הוא פטרון זזתיק של מנגנון־החושך ושליחו האישי של ביג׳י לענינים
אלה! טדי קולק, מנהל משרד ראש־ד,ממשלה ושותף לענינים רבים של מנגנון־החושך!
מנהל ישראל כנציוני :״הפורץ הנוצץ״ שהודה בביצוע 225 פריצות, זכה
פנחס ספיר, שר המסחר והתעשיה, לשעבר פעיל ברכש של ההגנה ואחר־כך
תחילה לחיפוי רחב מטעם המשטרה, שביקשה מן השופט לאסור את
משרד ד,בטחון.
השלושה לא הסתפקו בכך. כנראה שהופעל מאחורי הקלעים לחץ על שר־ו־,משפטים י, פירסום שמו ופרטיו האישיים, מנעה פירשום תמונתו, נתנה לו לאכול
שאינו ידוע כאדם חזק־אופי. אין הנשיא חן פושעים אלא בהמלצת שר־המשפטים. השר
אז בפיקוח חמור. בחקירה נוספת התברר שידידתו של אלנחם, אסנת גולדנברג, קיבלה
המליץ. כך נוצר המצב המצחיק שבעוד שמשרד המשפטים הגיש ערעור כדי להחמיר
גם סכומי כסף גדולים מן החברה שייבאה את המתפרים, בזמן שאת המחפר עצמו החכירה
את עונשו של רון, דרש שר־ר,משפטים עצמו לבטל את העונש שנקבע כתוצאה מן הערעור
לחברה אחרת.
של משרדו שלו. תוך כדי כך הסתמך על אותה חוזת־דעת פסיכיאטרית אשר משרדו
• אלנחם גנב 15 טון שעורים, שהובאו לארץ על־ידי נזטעי־האומה ואוכסנו בחצר
פסל אותה, ושר,שופט העליון חשין ביטל אותה בצורה פסקנית ושאינה משתמעת לשתי
ביתה של אסנת גולדנברג!
פנים, בפסק־דין רשמי.
• אלנחם גנב 5.5טון מלט ו־ 400ק״ג ברזל בנין. כן העלים ממחסני מטעי־חאומח
החלטת החנינה של הנשיא עוררה הד ציבורי בלתי־רגיל. אפילו נשיא בית־המשפט
העליון׳ יצחק אולשן, ראה חובה לעצמה לפנות לנשיא במכתב שהיווה למעשה מחאה 64 מטר צינורות!
• אלנחם העסיק לצרכיו הפרטיים מכונות חקלאיות ואחרות מרכוש מטעי־האונזה;
חריפה (אף שניסה אחר־כך להמתיק את הגלולה) .נתקבל הרושם כי כתוצאה מקנוניה
• אלנחם הקציב לעצמו מדחס, קיבל שוחד מגורמים שונים שהיו קשורים בתפקידו
מפוקפקת נגרם בזיון למשרת נשיא המדינה — משרה שכל אזרחי ישראל רוצים בכבודה,
הממשלתי, גנב טרקטור וזייף את חשבונות הוצאותיו הפרטיות.
ושיש לה ערך רק כאשר קיים כבוד כללי זה.
על כל אלה הועמד אלנחם לדין. הוא נשפט במשך שנתים תמימות בהפסקות ממושכות
איש לא היה מעוניין דווקא שרון ישב בבית־הסוהר. ההגבה הציבורית לא היתד, תוצאה
בבית־המשפט המחוזי בתל־אביב, ונידון בכל תיק לחוד לתקופות מעצר קצרות. סניגורו,
של תאוזת־נקמה נגד האיש עצמו, שהיה ראוי בלי ספק לרחמים. אולם על כפות המאזנים
עורך־הדין מיכאל כספי, פעל בשיטה אחת: הוא הגיש ערעור על כל תיק באופן נפרד לבית
היה מוטל משהו חשוב יותר אף מגורלו האישי של המזכיר המועל — החשד ההרסני
הדין העליון.
כי אדם הקרוב לשלטון, וביחוד למנגנון־החושך, יכול לבצע בארץ כל פשע שהוא, ולסמוך
להגנתו גייס אלנחם את אלוף הפלמ״ח יגאל אלון, שהוטרח לבית־המשפט להעיד עדות־על

הגנב מאוצרהאומה. השופט המחוזי
הגיבוי המוחלט של חוג אנשי־החצר של ראש־הממשלה גם אחרי שנדון על־ידי ביתאופי חיובית על פעולותיו החלוציות המפוארות
ד,משפט.
פסח אבישר ציין אז בפסק־דינו, כי העובדות שנשמעו במשפט על עברו ההתישבותי
של הנאשם רק מוסיפות על חומרת העבירות שעבר, במעלו באמון הציבור ובגנבו ונצלו
לצרכיו הפרטיים את רכוש הציבור.
דעה אחרת לגמרי היתד, לכמה וכמה פקידים בכירים במנגנון הממשלה. אחרי שהערעור
** רשתרץ לא היתד, אולי מעוררת תגובות כה קיצוניות, אלמלא באה רק חודש בבית־המשפט העליון נדחה בכל תיק לחוד, והשופטים העליונים אישרו את מימצאיו ואת
גזר־דינו של השופט המחוזי, נרתם לפעולה מנגנון החנינה. בצו שפורסם בחתימת נשיא
* 5ימים אחרי שנשיא המדינה נוצל לרעה בצורה דומה. הוא נתן חנינה למועל אחר, שהיה
המדינה נחון אלנחם, שלא ישב אפילו יום אחד בבית־הסוהר. הפושע המיוחס חזר לחיקה
גם הוא קרוב לשלטון וגם לו היו ידידים רבים, אנשי ציבור חשובים.
הרחום של החברה הישראלית, כשהוא אינו טורח אפילו להחזיר את רבבות הלירות
--שגנב מהמוסדות הלאומיים, בראשם הוא עמד. אזרחי תל־אביב ויושבי השכונות הסמוכות
לה רואים את אלנחם כשהוא עובר על פניהם יום יום, במכוניתו המפוארת. עסקיו
המסועפים, שטחי האדמה שברשותו, ורכושו הלא־קטן שנרכש בשנים רבות של ניצול
כשרונותיו והאידיאלים הלאומיים שלו, מאפשרים לו קיום בכבוד׳ בקרן הקיימת שהקים
לעצמו בכספי האומה והמדינה.

!חגה לאל־נחם

איש לא שותוו ל טי נן בעונות

שלום שינפלד: נאשם בנסיץ לרצח על־־ידי דריסה, שוחרר בערכות
וקיבל את הזכות חסרת־התקדים כתולדות המדינה לנסוע לחוץ־לארץ
לפני בירור דינו, עליו הוא צפוי למאסר עולם. כתמונה: שינפלד כמרכז.
במשך שנים ארוכות היה שמו של אלנחם שם נרדף לעסקי פיתוח וחלוציות. רבבות
לירות של כספי האומה עברו דרך ידיו האמונות, ומכריו הרבים התרגלו לראות בו אחד
החלוצים העוברים לפני המחנה, כשידיהם נקיות ומצפונם שקט, ואין להם בעולמם אלא
תפקידם והאידיאל.
אלנחם עבר מתפקיד לאומי אחד למשנהו. המושבניק מנהלל כיהן׳ בזה אחר זה, כאחד
מראשי המוסד לעליה בחוץ־לארץ, מנהל מחלקת העבודות הציבוריות במשרד העבודה
ומנהל ממעי־האומה. אך בעוד שבמוסד לעליה לא התנהלה מעולם הנהלת־חשבונות מסודרת,
התנהלה זו בשני המוסדות האחרים. ב־ , 1954 כשכיהן אלנחם כמנהל נזטעי-האונזה, התדפקו
אנשי המשטרה על דלת ביתו. בחקירה ממושכת, שהתור,לה במשך חודשים ארוכים מבלי
שאלנחם עצמו יעצר אפילו לשעה אחת, התגלח כי:
• אלנחם הקציב לעצמו מחפר־עפר, מחוך מספר מצומצם של מחפרים, שהוקצבו

**וד יותר מענינת מפרשות רון, אלנחם ובנציוני, היתד, פרשתו המוזרה של שלום
א שינפלד, בעל בית־ד,חרושת לאופניים הצבי, הנאשם בנסיון לרצח. פרשה זו, המתפרסמת
לראשונה בעמודים אלה, היא אולי המוזרה והמדהימה בפרשות דרכי־עבודתה המשונות
של משטרת ישראל.
כשנעצר שלום שינפלד, בעת שפגע במכונית הטנדר שלו ביצחק בוכשרייבר ברחוב
פייארברג בתל־אביב (העולם הזה ,)1076 טען שהפגיעה היתד, פרי רשלנות בנהיגה בלבד.
בוכשרייבר האשים, לעומתו :״שינפלד ניסה לרצוח אותי.״ לטענתו של בוכשרייבר גיסה
שינפלד לרצחו אחר סכסוך כספי ביניהם.
בחקירה מדוקדקת שנערכה אז, בימים הראשונים של חודש מאי ,1958 הובררה השתלשלות
המאורעות הבאה: בוכשרייבר היה שותף לכמה מעסקיו של שינפלד. באחת מעיסקותיהם
פתח בוכשרייבר בשמו חשבון עובר־ושב (מס׳ )456 בבנק ליצוא בתל-אביב. היקף העיסקות
הבנקאיות שנעשו באותו חשבון הגיע ל־ 150 אלף ל״י בחודש.
באחד הימים ביקש בוכשרייבר את שינפלד להעביר את החשבון על שמו. שינפלד
סירב לעשות זאת, גם כשבוכשרייבר שיגר אליו מכתבים אולטימאטיביים, שבאחרון בהם
קבע את השביעי במאי כתאריך אחרון. בשמיני במאי פגע בו שינפלד בטנדר, אחרי
שארב לו ליד ביתו.
חוקרי המשטרה פקחו את עיניהם לרוזחה. בזמן שבוכשרייבר שכב פצוע קשה בחדר
פרטי בבית־החולים אסותא בתל־אביב, נחקר שינפלד ארוכות במשטרת תל־אביב, הואשם
לבסוף בנסיון לרצח, בהתאם לסעיף 222 מפקודת החוק הפלילי .1936 העונש הצפוי :
מאסר עולם.
פרקליטו של שינפלד, עורך־הדין יצחק אדרת, היה כפות־ידיים מול האשמה מוסמכת
כזאת. הוא הסביר ללקוחו, כי מעתה ועד לבירור דינו, יהיה חייב להמתין בישיבה
ארוכה בבית־המעצר. חשודים בנסיון לרצח, כמו חשודים בפשעים חמורים אחרים, לא
שוחררו מעולם בערבות במדינת ישראל.
שינפלד חשב אחרת. הוא קרא אליו לביודהכלא את אדרת, ביקש ממנו לוזתר על התיק.
היה לו כבר מועמד אחר להנהלת עניניו המשפטיים: עורך־הדין מיכאל כספי.
כספי החל לפעול מיד. הוא הגיש בקשה לבית־המשפט המחוזי, תבע לשחרר את מרשו
בערבות. המשטרה התנגדה .״יש חשש שהמבקש יעזוב את הארץ,״ טען מפקח ראשון
צבי עזריאלי, מפקח פשעים בנפה הצפונית בתל־אביב, בפני השופט המחוזי יצחק זונדלביץ׳,
בעת שמיעת הבקשה.
״זהו מקרה של תאונת דרכים רגילה,׳־ טען לעומתו כספי ,״רק במקרר. היד, הקרבן
שותפו לעסקים.״ לגבי החשש של עזיבת הארץ, טען כספי כי מאחר ושינפלד הוא איש־עסקים
ידוע בישראל ועסקיו כאן הם מסועפים ו״אין לו שום רכוש בחוץ־לארץ,״ אין
חשש כזה. לעומת זאת לא הכחיש כספי כי אמנם מתכונן שינפלד לעזוב את הארץ על

במדינה
העם
כ א רזי םנפלהשלהבת

כמסעדות היקרות כיותר בתל־אביכ. כתמונות נראה ישראל בנציוני
כשהוא נואם השבוע ככית־־המשפט, טען שהוא שליח אלוהים וכי מותר
היה לו לגנוכ כלילה, נוכח העובדה שנדולי המדינה נונכים לאור היום.
מנת לחזור כעבור שבועות אחדים, לבירור דינו .״יש לו עסקות יבוא בחוץ־לארץ,״ הכריז
באוזני השופט.
למשטרה הכלכלית היו ידיעות אחרות. ידיעות אלה, שהתבססו על תיק חקירה טרי בענף
הכלכלי של משטרת תל־אביב, מסרו כי לשינפלד בית בשוזי של 90 אלף דולאר בלוס
אנג׳לס, נוסף על עסקים רבים אחרים, בכמה מארצות אירופה ובעיקר בבריטניה.

״פצצה־ של הו בשטםו-נ ספי

י כפפי היו גם טענות אחרות. הוא הביא תילי תילים של תעודות, בהן אישרו
/הרופאים כי שינפלד עבר ניתוח קשה בקיבתו לפני שבועות אחדים, וכי הוא סובל
משטף דם תמידי באיזור הניתוח.
השופט נעתר לבקשתו של כספי. הוא ציווה על שלטונות בית־הכלא לשחרר את שינפלד
בערבות בטוחה של 25 אלף ל״י, נתן צו להחרים את דרכונו. מאוחר יותר, לפי בקשת
המשטרה שנציגה צבי עזריאל, חזר לפי הוראות הממונים עליו לביודהמשפט, הוחמרה
החלטתו של השופט: שינפלד נצטווה להתייצב פעמיים ביום בתחנת המשטרה הקרובה לביתו•
בזאת לא תמה פרשת הנאשם בנסיון לרצח, שלום שינפלד. אחרי שלושה שבועות
חזר כספי לבית־המשפט המחוזי. בתמימות מרובה, ביקש עתה להתיר את יציאתו של
לקוחו שינפלד לחוץ־לארץ .״בית־המשפט מתבקש לצוזת על החזרת דרכונו של המבקש
ולשנות את תנאי שחרורו בערבות של המבקש, ולהרשות לו לצאת את הארץ לתקופה שלא
עולה על 30 יום,״ ביקש כספי בשם שינפלד.
הבקשה הדהימה את פרקליט המחוז יעקב בר־אור, שבמשרדו הושלמה כבר אותה שעה
עבודת ההכנה להגשת גליון־האישום נגד שינפלד, באשמת נסיון לרצח. בר־אור יצא להתקפת־נגד.
במקום להסתפק בתשובה חלקית לבקשתו של כספי, נקט בצעד קיצוני: הוא הגיש
בקשה לעיין מחדש בשיחרורו בערבות של שינפלד.
״הוגש לנאשם גליון־אישום חתום על־ידי פרקליט המחוז, באשמת נסיון לרצח,״ גילה
בר־אור לבית־המשפט ,״התברר ליועץ המשפטי כי לשינפלד אמצעי קיום מספיקים בחוץ־
לארץ כדי לאפשר לו שהות לזמן בלתי־מוגבל מחוץ למדינת ישראל, וכדי להמלט ולא
לעמוד לדין.״
לא בכל יום מטיח פרקליט המחוז האשמות כה חמורות נגד נאשם המשוחרר בערבות.
אולם בקשתו של בר־אור, שהונחה לפני השופט יצחק זונדלביץ׳ ,היתד, קיצונית בחריפותה:
היא כללה גם האשמות מפורשות של עיסקות יבוא בלתי־חוקיות, וביצוע מעשים בלתי־חוקיים
נוספים שלמטרתם מבקש שינפלד לעזוב את הארץ. לבר־אור, כמו לחבר עוזריו,
לא היה ספק מה תהיה החלטת השופט. ואז הטיל כספי את אחד המסמכים המוזרים ביותר
בתולדות בתי־המשפט בארץ. הוא הגיש לשופט את מכתבו של ראש מחלקת החקירות
במשטרת־ישראל, רמ״ח אפרים הופשטטר.
״אין מצד המשטרה התנגדות לבטל את האיסור שניתן נגד שלום שינפלד לעזוב את
הארץ,״ הודיע הופשטטר לבית־המשפט המחוזי, במכתב חתום בחתימת ידו.
היה זה מסמך שהתאים לימים האחרונים של משטר סהר במשטרה, אך לא התאים למשב־הרוח
החדש שהסתמן השבוע עם הדחתו של זינגר.
אחרי הודעה רשמית כזו, לא יכול היד, השופט שלא להיעתר לבקשתו של כספי.
אם המשטרה אינה מתנגדת שאחד מן החשודים על־ידה בנסיון לרצח יעזוב את הארץ,
אין בית־המשפט יכול לעשות דבר .״ניתן צו כמבוקש,״ הודיע השופט, כשהוא מגביה את
גבות עיניו למקרא מכתבו של הופשסטר. בר־אור החוויר מרוב כעס.

גי התערב וגעו הנאשם?

ך * רקליט המחוז יצא לפעולה מידית. הוא מיהר למשרדו, ציודה על עוזריו לנסח ערעור
דחוף על החלטת השופט, אשר יוגש לבית־המשפט העליון. אולם גם מהירותו לא
הספיקה. עוד בטרם הספיק להגיש את הערעור, עזב כבר שינפלד את הארץ, כשבכיסו
הדרכון שהיה שמור במטה הארצי של המשטרה. כתמורה הפקיד בערבות בידי המשטרה
ארגזי־חלקים חסרי־ערך וסך של 25 אלף ל״י — בצורת שתי דירות מאוכלסות בדיירים.
מי אחראי לכך שנאשם בנסיון לרצח עזב את הארץ באישור מטעם המשטרה?
בר־אור משך בכתפיו. הוא הגיש את החומר לידיעת הממונים עליו ואלה העבירוהו
לעיונו של המפכ״ל החדש יוסף נחמיאם, שפתח מיד בחקירה רצינית. הופשטטר, שנהג
בניגוד לכל הנוהל הקבוע והיה צפוי לתגובה ראויה, דאג השבוע להפיץ שמועות בין ידידיו
כי עשה מה שעשה בפקודת הממונים עליו.
מי הממונים? קשה להניח שאברהם זלינגר, הממונה על הופשטטר, יעשה צעד כזה. לעמום
בן־גוריון, שהוא אמנם ידידו של כספי, אין זיקה למחלקתו של הופשטטר והוא אינו מוסמך
לעשות כן. הוא גם למד קצת לקח מן העבר, וגם ידע שאצל נחמיאם לא יוכל לעשות את
אשר היה מסוגל לעשות אצל סהר. גם לסגן השלישי, קרן, אין זיקה למחלקה זו. קשה,
איפוא, להימנע מהמסקנה שהופשטטר, ששמו מעורב באור מפוקפק למדי עוד בפרשת שמיינברג,
יוכל הפעם לרחוץ כפיר מאחריות.
יהיה האיש אשר יהיה, חייב הוא לתת את הדין על מעשהו. אין זו רק שאלה של
משמעת פנימית במשטרה או של נוהל טהור — זוהי שאלה אשר בד. תלוי עצם קיומו
של משטר הצדק והמשפט הבלתי״משוחד במדינה.

מאז ימי הכנענים, שישבו בכל הארץ
מאוגארית בצפון סוריה ועד באר־שבע בנגב,
היו ארץ־ישראל והלבנון יחידה אחת. בניהן
עמדו יחדיו מול מצרים ואשורים, הפליגו
יחדיו לארץ אופיר, נהנו יחדיו מתמיכת
כורש מלך פרס׳ היוו יחדיו בסיס לממלכת
הצלבנים. מארזי הלבנון נבנה בית־המקדש.
השבוע היה נדמה כאילו שתי הארצות
שכנו בכוכבים שונים. בביירות, אחת הערים
העתיקות ביותר בעולם, רעמו הטאנקים,
טירטרו המקלעים. ממשלת־מיעוט׳ נתמכת
על־ידי המערב, עמדה בהגנה נואשת מול
תנועת מרי תוקפנית, שאיחדה מוסלמים,
נוצרים ודרוזים, השליכה את יריבה על
גמאל עבד אל־נאצר וקיוותה לסעד סובייטי.
שום דבר שנעשה בישראל במשך שבוע
זה — 168 שעות גורליות לעתיד המרחב —
לא היה לו קשר כל שהוא עם מאורעות
הלבנון. כאילו קרה הדבר בקוטב הדרומי.
אולם רק, טיפש יתיחס בשלודת־נפש לאסון
שכנו. השלהבת שנפלה בארזים, עלולה
לאחוז בנקל באזובי־הקיר של ישראל.

המשק
המש כו רתהשדה
האזרח הישראלי מוציא יותר כסף מכפי
שהוא מרוזיח. לפי סטאטיסטיקה אחת, הפער
הוא כ־ 20ל״י לחודש. לפי חשבון
אחר הוא מגיע ל־ 100ל״י — לעומת הכנסה
חודשית ממוצעת של 200ל״י, מגיעה
ההוצאה כמעט ל־ 300ל״י.
החידון הלאומי: מנין בא הכסף?
עבודה מן הצד. חלק מן הפער כוסה
על־ידי הפיצויים האישיים מגרמניה, שהגיעו
בשנה שעברה ל־ 46 מיליון דולאר.
אולם החלק הארי בא׳ בלי ספק, ממקור
לגמרי אחר: המשכורת השניה של העובד.
לגבי מקצועות שלמים, עבודה שניה —
אחרי העבודה העיקרית — היא דבר מקובל.
היא באה לא רק כדי להגדיל את
ההכנסה ברוטו של אב המשפחה, אלא גם
כדי להשיג הכנסה נקיה, שאינה כפופה
למס־ההכנסה. כי בעוד שאין לשכיר אפשרות
רבה לרמות את המס לגבי משכורתו
העיקרית, ממנה מנוכה המם אוטומטית,
אפשר לעשות זאת בהכנסות נוספות.
כך עובדים כמעט כל המורים במתן שעורים
פרטיים, מבלי ששלטונות המס יכולים
לבדוק זאת. כמעט כל מנהלי הפנקסים
עוסקים בעבודות מן הצד במקצועם. הוא
הדין לגבי רובם המוחלט של העתונאים
בישראל, העוסקים מן הצד ביחסי־ציבור,
בפירסום׳ בכתבי־עת מקצועיים׳ בכתיבת מאמרים
לעתוני־חוץ. שחקני התיאטרון מופיעים
בנשפים ציבוריים ופרטיים, פועלים עובדים
בשרותים אחרי שעות־העבודה.
ההוכחה! בעוד שהשכר הממוצע עלה
בשנה שעברה ב־־ 90/בלבד, הרי עלתה
ההכנסה הפרטית הפנויה (אחרי תשלום מסים)
בממוצע ב״ 13.67<,לנפש.
התוצאה הבלתי־נמנעת: האיש העובד בשני
מקומות, פריונו נמוך בשניהם.
מגפט לחשמל. לאן הלך הכסף של
המשפחה הממוצעת? קובע הדו״ח של בנק
ישראל: התצרוכת עברה מסיגריות זולות
ליקרות, מכרטיסי־קולנוע זולים ליקרים, מלחם
אחיד ללחם לבן, ממזון־ייבוא זול
לתוצרת חקלאית מקומית יקרה (פירות
וירקות) ,משימוש בנפט לחשמל וגאז.
אולם עיקר ההוצאה הנוספת הלך למצרכים
בני־קיימא: מקררים חשמליים (170
אלף בכל הארץ) ,כיריים לגאז וכו׳.
למעשה הגידול גדול יותר אף מן המשתקף
במספרים הממוצעים. כי הממוצע הוא
ארצי, בעוד שהגידול העיקרי מוגבל לשכבות
המבוססות של הישוב הוותיק.

דעות
ת מי רמול דיין
במקום אחד בארץ הוקם האיחוד בין
תנועת החרות והצ״ב: בקרב ציבור הסטודנטים
בירושלים, שם התאחדו התאים
של שתי המפלגות לפעולה מאוחדת. השבוע
החליטו התאים לתת תשובה לסטודנט מכובד:
אלוף משה דיין, שפתח במסע הפוליטי
האחרון שלו בהרצאה לפני הסטודנטים. הם
לא הזמינו איש מאחת משתי המפלגות. תחת
זאת מסרו את רשות הדיבור לאדם שהוא
יליד הארץ כמו דיין, צעיר מדיין ב־ 10 שנים
ובלתי־מפלגתי: עורך־הדין שמואל תמיר.
החישוב היה נבון: מאות סטודנטים׳ בני

כל המפלגות׳ הצטופפו ראש אל ראש באולם
משכן־המלאכה בירושלים. אמר תמיר:
#״יש לי מלוא האהדה לדיין, כשהוא
אומר שיש להפסיק לדבר על מה שקרה
ב־ 1905ו־ ,1925 ולהתחיל לדבר על 1962״.
#דיין אמר ש״ניתן לחלק את הנוער
לשלוש קבוצות( :א) נוער המקבל ואינו
נותן, המהווה ס/ס 50 מן הנוער בישראל, כולל
עדות המזרח׳ נוער הפרברים ועולים חדשים.
(ב) נוער שהלך לתפקיד חלוצי לכל אורך
חייו, בהתישבות, בצה״ל, בהוראה בכפר.
(ג) נוער שלא יצא לשרות למען אחרים,
ונקרא לו היום התל־אביבים.״ קרא תמיר:
״נוכח דברים אלה מסתיימת האהדה. כי
אלה דברי רהב שאינם מוסיפים כבוד לאומרם.
מי שהיה רמטכ״ל של צה״ל חייב
לדעת שבני עדות המזרח, העולים החדשים
והתל־אביבים, הירושלמים והחיפאים מה־ווים
את היסוד העיקרי עליו מושתתת
המדינה, הן בייצור והן בשטח הצבאי.
ממעלות הגרדום ועד המלחמה במורדות
המיטלה, נמצאו הם תמיד בקו הראשון.״
#אחרי שמנה את כל דרישות דיין בהרצאותיו,
שאל תמיר את הנוכחים :״מי
מכם נגד? מה החידוש? זה מופיע בכל
מצע של בחירות. אבל תוכנית־פעולה לאומה
קטנה, הנחנקת במצור צריכה להיות
כה נועזת שמטבעה תהיה שנויה במחלוקת.״
+״לא קול ענות גבורה ולא קול ענות
חלושה — קול בחירות אני שומע.״
פאציפיפטים הפוכים. בקבעו שאין
טעם להתפלמס עם תוכנית שלא הוצעה,
חיוה תמיר את דעתו שלו :״מתוך שלושת
אלפים שנות קיום של היהודים, הם התקיימו
כאומה ממלכתית ריבונית רק פרקי
זמן קצרים. לכן השאלה הגדולה היא: האם
תהיה מדינת ישראל אפיזודה מפוארת אך
חולפת, או שהפעם נוכיח כושר קיום מדיני.״
שלוש הבעיות׳ לדעת תמיר :״שבירת
המצור הערבי, גידול האוכלוסיה והפיכת
הכלכלה הישראלית לחי הנושא את עצמו.״
בנושא הראשון הציע את הפתרונות ה־מרחיקים־לכת
ביותר.
טען הוא :״כרושצ׳וב השולט בחצי עולם,
ואייזנהואר השולט בחצי השני, אינם בולים
להתעלם מן הכוח הערבי ואינם מרשים
לעצמם לדבר עליו באותו זילזול כמו
ראשי מדינת ישראל. דה־גול, סמל הלאומיות
הצרפתית, מוכן להכניס לפרלמנט הצרפתי
בפאריס 100 מוסלמים חובשי־כפיה, למען
עתידה הלאומי של ארצו. ואילו הנהגת
ישראל, שמשה דיין הוא חלק ממנה, איננה
מסוגלת לבוא בדברים לא רק עם המדינות
השכנות, לא רק עם המוסלמים החיים בקרבנו,
אלא אפילו לא עם עדות קטנטנות
כמו המאמנים והדרוזים. אם לא נתגבר
על הנחיתות הגטואית האומללה הזאת׳ המולידה
את ההתנשאות השחצנית, לא נתחמק
גם מגורלן של ממלכות הפלשתים
והצלבנים שקדמו לנו.״
״רק מי שהיה פאציפיסט חולני,״ קרא
תמיר, לשעבר סגן מפקד אצ״ל בירושלים,
״יכול לקפוץ לקיצוניות השניה ולהאמין
שצבא ונשק בלבד יכולים לשמש פתרון
לבעיות מדיניות. ראשי המשטר מתיחסים
למאורעות המתחוללים עתה בלבנון מתוך
פאטאליזם. מובן מאליו בעיניהם שגם הרוסים,
גם האמריקאים וגם האנגלים רשאים
להתערב בקביעת עתיד הלבנון. אולם אנו,
היושבים במנרה ובמטולה, ושהמאורעות
המתחוללים בלבנון עשויים להכריע אם
נהיה מוקפים כליל על־ידי אימפריאליזם
נאצרי מחודש, לא הצלחנו לגשור כל גשר
עם יסודות אחרים באוכלוסיה המוסלמית
של הלבנון׳ ואפילו לא עלה בידינו להידבר
עם המארונים ועם הדרוזים. גריפת כמה
דונמים של אדמה לכמה קיבוצים׳ במחיר
נישולם של מוסלמים, דרוזים ומארונים,
היתד׳ חשובה בעיני המשטר יותר מפתרון
בעית המפתח של עתידנו בחוף הים התיכון.״
כירדאיקסה ובית־לחם. סיכם תמיר,
בפנותו אל מארחיו, אנשי חרות הצעירים:
״מי שמדבר על שלמות הארץ, ומי שחש
בה כמוני וכמוכם׳ מי שבית־איקסה׳ עין־
פארה ובית־לחם אינם רק מושגים תנ״כיים
בשבילו אלא חלק מנוף נעוריו, חייב לדעת
שבארץ־ישראל השלמה יחיו אתנו מיליון
וחצי ערבים. ז׳בוטינסקי שר שבארץ יחיה
לו בנחת ואושר, בן טרב, בן נצרת ובניו
האמנם מוכרחים תלמידיו להיגרר אחרי
מושגי הגטו של בן־גוריון, לתמוך במדיניות
הכושלת של מימשל צבאי, שוד הקרקעות
מאזרחי ישראל׳ הקיפוח וההפליה המתמידים
— במקום לעשות מאמץ נועז להפיכת
המיעוט הערבי בישראל לחולית־הקשר הטבעית
בינינו לבין המדינות השכנות?״

במדינה
מפלגות
ש תי הפגנות

הוא רוצה-וביעייגו.

מרגן גו אליר:
נלסוך הוא גיעעין י

פ קי די ם !
ת ל מי די ם !
ס טו ד נ טי ם י
הרשמו עוד היום ל קו ד ם קי ץ ל-

קצרנות
ע כ רי ת ו /א ו אנג לי ת
(שני חודשים, פעמים בשבוע)
ב״אולפן ג רג״ ס .) 011£0
כ ת ״ א: אצל ח. בר־קמא, גורדון 5
ב חי פ ה :
בי״ם ״במעלה״ ,שמריהו לוין 30
הצ? ההמובטחת !

25 שנה אחרי שנורו היריות הקטלניות
שהפילו את חיים ארלוזורוב, ערכו מוסדות
מפא״י וההסתדרות את התנועות השיג־רתיות
של אזכרה והספד. רוב הנואמים
דאגו שלא לסבך את עצמם בויכוח ההיסטורי
בין ארלוזורוב ובן־גוריון. אפילו
משה שרת, מזכירו של ארלוזורוב שסולק
על־ידי ביג׳י, הטביע בים של מלל חסר־תוכן
כל רמז על הדו־קרב שהטיל את
צלו על הימים האחרונים של המנהיג הגדול.

שני צלילים הפריעו את ההארמוניה
בגל ההספדים לאיש שהיה בחייו ״דיסונאנס״
בתנועת־הפועלים (העולם הזה .)1080 האחד
סופק על־ידי בן־גוריון עצמו: הוא נמנע
מלהשתתף אף באחד מכל ההספדים והאז־כרות.
היתד. זאת הפגנה גלויה נגד האיש
שהריגתו פתחה בפני ביג׳י את הדרך לשלטון
באומה.
הצליל השני סופק על־ידי פנחס לבון,
תלמידו ושותפו הקרוב של ארלוזורוב.
בנאום בועד הפועל הציוני השמיע רמזים
שקופים, שהצטרפו להפגנה ברורה נגד
ביג׳י.
״בגיל 20 כבר היה (ארלוזורוב) מבוגר
ובשל למילוי התפקידים הקשים ביותר,״
אמר .״בגיל שלושים הגיע להנהגת האומה.
אל מה היה מגיע אילו חי איתנו היום?
מה היה נוף תנועתנו ומדינתנו, אילו ענק
זה היה ממשיך בעלייתו המסחררת —
כל אחד מאתנו יכול לנחש!״
הנוכחים ניחשו בלבם. התשובה המבוקשת
נתבקשה מעצמה: נוף התנועה והמדינה
היה שוגה מאד אילו היה ארלוזורוב כיום
ראש־הממשלה במקום ביג׳י. אולם לבון
לא הסתפק בזה .״עשרים וחמש שנים
עברו מאז הירצחו ...ועדיין מקומו שנתפנה
נשאר ריק, ועוד לא קם לנו מנהיג
בעל שיעור־קומתו!״ קרא.
מכיודן שמקומו של ארלוזורוב נתפם על־ידי
איש הסבור בהחלט שהוא מגיע —
ואף עולה — על שיעור־קומתו של קודמו,
היתד, זאת הכרזה נועזת מאד.
ה די כרחה* .11 אולם העובדה הבולטת
ביותר השבוע היתד, אחרת: בכל האזכרות
וההספדים לא הזכיר אף לא איש אחד, אף
לא במילה אחת, את העניו המרכזי בחייו
של ארלוזורוב: שאיפתו לשלב את התנועה
הלאומית העברית עם התנועה הלאומית הערבית
בתנועת־שיחרור שמית משותפת. ה-
איפול המוחלט שהוטל למחרת הרצח על צד
עיקרי זה של השקפת ארלוזורוב, נשאר
שריר וקיים גם כעבור 25 שנה. היה זה
כאילו נערכה אזכרה למשה רבנו, מבלי
להזכיר את עשרת הדיברות.
התישבות תזוז ה מינה

כל העם-צבא...
וגם אתה, בין אם משרת אתה בצבא הסדיר או
במילואים. כאשר הוציאה ״מערכות״ את אלבום
צה״ל לאור, נחטפה המהדורה הראשונה תוך
ימ יםספורים .
לאחר מאמצים רבים עלה ביידינו
להוציא לאור את המהדורה השניה
של אלבום צה״ל בכריכה מהר
דרת, על נייר כרומו מסוג משובח.
ההפצה הבלעדית נמסרה ל״ידיעות אחרונות״ ,רחוב
מקוד. ישראל ,12 תל־אביב, טלפון מם,61065 ,
ולתחנותהחלוקהבכלרחבי הארץ.
המחיר בכריכה מהודרת6.500 :ל״י.
6.800ל״י.
עם נרתיק:

אלבום צה״ל

מהדורה שניה

בלב כבד ניגשו ראשי הקיבוץ הארצי
השומר הצעיר לסעיף בחירת הוועד הפועל
של התנועה, במועצת הקיבוץ שהתקימה
בתחילת החודש בעין־השופט. בדיונים שהתנהלו
ברחבי הקיבוצים, במשך החודשים
שקדמו למועצה, הביעו אלפי החברים את
דעתם ההחלטית כי יש לשנות מיד את שיטת
הבחירה למוסד העליון של התנועה הקיבוצית
השמרנית והסגורה ביותר בישראל,
לבחור את חברי המוסד העליון בתוך הקיבוצים
עצמם. השינוי שהושג: במקום להצביע
בעד או נגד רשימת־מועמדים שלמה,
המוגשת למועצה מטעם מזכירות התנועה,
תינתן האפשרות לצירי המועצה להכניס
שינויים ברשימה, להחליף מועמד אחד בשני.
שינוי שיטת הבחירות לוועד הפועל היה
רק מצוף אחד, שעלה על פני סערת הח־יכוח
הפנימי בקיבוצי השומר הצעיר. בדיונים
סוערים על הדימוקראטיה הפנימית בתנועה,
על בעית השליחים למפלגה ולמוסדות ועל
רמת־החיים של חברי הקיבוץ, הסתמנו סדקי
המשבר הראשונים: בעוד שמאיר יערי נלחם
בחירוף־נפש על עקרונות העבר המקודשים,
נראה היה כאילו מוכן יעקוב חזן
להיכנע לפחות חלקית לתובעי השינויים.
״חזן מחניף להמונים,״ האשים בגלוי מאיר
יערי את סגנו לכם המנהיגות בהשומר הצעיר
ובמפ״ם ,״הוא מתכונן לתפוש טרמס
על העגלה של טיטו,״ טען ברמזו גם לדעותיו
הפוליטיות הבינלאומיות של חזן.
כשניגשו צירי המועצה לפרשת ההצבעות,
(המשך בעמוד )1

במלאת 20 שנה דתר׳

חבר
ך • ר עיון שדהפ עו ר ה צץ אחרי שן
| מונית יהודית הותקפה בדרך מצפת
לראש־פינה. נהרגו בה שבעה יהודים, ביניהם
צעירה אחת, שגופתה לא נמצאה
תחילה. היא נתגלתה אחר־כך מתחת לגשר,
כשבגדיה קרועים, סימני אונס על גופה
וסימני התעללות בגוייתה.
באותם הימים היתד, תסיסה רבה בנוער
הארצישראלי — ולא רק בשורות הארגון
הצבאי הלאומי. הויכוח היה אם להגיב ואם
לאו. כשגמרתי את לימודי בגימנסיה הרצליה
בתל־אביב והתגייסתי מטעם בית״ר לפלוגת־הגיוס
הבית״רית• בראש־פינה, הייתי בטוח
כי תהיינה פעולות, וכי אשתתף בהן.
אנשי בית״ר בפלוגות הפכו אוטומטית,
אחרי מיבחן קצר, לאנשי הארגון הצבאי
הלאומי, ללא פרוצדורה מיוחדת, מלבד
התהליך הרשמי. באותם הימים עמד בראש
הארגון משה רוזנברג, אחרי שאברהם (״גדעון״)
תהומי וחבריו פרשו והצטרפו להגנה.
בפלוגה היתד. תסיסה רבה מאד. דרשנו
פעולה. כמה שבועות לפני כן נהרג בחניתא
הטרקטוריסט קורט גאון, בוגר פלוגת־הגיוס
בראש־פינה. דרשו פעולה מהירה. אולם
מדברי משה מולדבסקי, מפקד הארגון
הצבאי הלאומי בגליל, באזכרה לזכר גאון,
הבינונו שלא תהיה פעולה. התאכזבנו מאד.
מן האזכרה יצאנו שלושתנו — שלמה
בן־יוסף, שלום זוראבין ואנכי. שפכנו את
לבנו איש בפני רעהו. ואז צץ הרעיון
ששלושתנו ננסה לבצע ביוזמתנו פעולה.
לזוראבין ולי היתד, גישה למחסן הנשק של
הפלוגה, שהיה מחולק בכמה מחבואים. היינו
מביאים את הנשק בכל ערב לשומרים ומחזירים
אותו בבוקר.

שני רי מו ני םוש כי אקד חי ם
ן* יהי דו ע כי השבאב הערבי מצפת היה
1 1נוהג לרדת בצהריים לטבריה, משתכר
שם, מתקיף בערב מקומות־ישוב עבריים
וחוזר בלילה הביתה, בדרך ההרים. הם היו
נוהגים לנסוע באוטובוס שירד ב־ 1.30 או
ב־ 1.40 אחרי־הצהריים מצפת.
החלטנו להתקיף את האוטובוס בסיבוב
החד, בדיוק לפני ראש־פינה.
המקום היה נוח גם מפני שבמרחק של
כ־ 30 מטר ניצב סלע גבוה, שמאחוריו היה
נוח להתחבא. שלמה בן־יוסף, שאנחנו קראנו
לו ״שלום״ ,היה צריך לזרוק רימון־יד
מתוצרת עצמית, ואילו שלום זוראבין ואני
היינו צריכים לירות. לזוראבין היה אקדח
מאוזר גדול, בעל ידית־עץ שהיתר, מתחברת
אליו בצורת קת. לי היה אקדח פאראבלום.
יצאנו מראש־פינה, דרך בית־הקברות, מוקדם
בבוקר ביום החמישי 21 ,באפריל.1938 ,
יצאנו כה מוקדם מפני שבשעה זו היינו נוהגים
לצאת לעבודה במטעי הטאבאק של הפלוגה,
ולא רצינו כי חברינו ירגישו בתכונה
בלתי־רגילה מצדנו.
עלינו על הגבעה מעל לגן ראש־פינה,
מקום הידוע בשם ״האורווה״ .שם לקחנו
את שני הרימונים, שהיו חבויים עם רימונים
נוספים בתיק, מאחורי אבן בקיר. גלשנו
לתוך הואדי, ודרך בית־הקברות עלינו
להר, ודרך ההרים הגענו למקום הפעולה.
היד, יום חם מאוד — יום החמסין
הראשון באותה שנה. חיכינו לזמן הפעולה.
היינו מתוחים, כרגיל לפני פעולה ראשונה.
לא דיברנו.

״ 5יקמאן ! 8יקמ אן ! ״
ך* שעההי עו ד ה ראינו את האוטובוס
מתקרב. בן־יוסף זרק את הרימון ממקום
מחבואנו, מאחורי הסלע. לפי התכנית
האוטובוס צריך לרדת מן הכביש, היה מעוצמת ההתפוצצות, ולהתגלגל במדרון.
אותה שעה ירינו מאקדחינו.
אולם הרימון לא התפוצץ. האוטובוס המשיך
לנסוע בכביש, הגיע לתחנת־המשטרה
של ראש־פינה והודיע על ההתקפה. כנראה
* כל בית״רי שבא מחוץ־לארץ נצטווה
בתקופה ההיא להתגייס לשנתיים לפלוגת־גיוס,
שהיתה דונוח להיאחזויות נח״ל כיום.
אנשי הפלוגות עסקו בעבודה לשם מימון
קיומם, חיו במשטר של משסעת צבאית.
בני הארץ גויסו לפלוגות למשך שנה אתת,

תעבדי הראשון,מספר הניוון השני ער דגוש

1סף

שבדרך נעצר והוריד את כל הגברים, חברי
הכנופיות. כשהגיע למשטרה, היו בו רק
נשים, ואיש זקן אחד.
חזרנו דרך ההרים לאורחיה. רצינו להחביא
את הנשק. פתאום שמענו צעדים. בתיו
האורווה היו חלונות קמורים סגורים,
בהם אפשר היה להסתתר מבלי להתגלות י לאדם מן החוץ.
שני חברי הסתתרו׳ ואני קפצתי החוצה
לראות מי זה, כי כבר הספקתי להחביא
את נשקי. בחוץ ראיתי שוטר יהודי בשם
מזרחי, שהיה מבקר לעתים קרובות בפלוגה.
שאלתי אותו :״המשטרה כבר הלכה?״ והוא
השיב בשאלה :״מר. אתה עושה פה?״ לא
בטון משטרתי, אלא כשאול איש את חברו.
הסברתי לו שמיד עם הישמע היריות
החלטנו להחביא את העולים הבלתי־חוקיים
(״מעפילים״ בשפתנו) שהיו בפלוגה. הוא
יעץ לנו שלא לצאת מן החורבה, כי
הסביבה מלאה חיילים בריטיים. אם נצא,
ניאסר.
כעבור דקות מעטות שמענו שוב צעדים.
היתד, זאת קבוצה של ששה איש — שוטר
בריטי, אותו מזרחי וארבעה שוטרים ערביים.
הייתי בחלון האחרון. שמעתי את השוטרים
נכנסים, ואת קולו של בן־יוסף
שנתגלה ויצא עמם. ואז שמעתי את קולו
של מזרחי אומר :״פי קמאן יש עוד!״).
הם נכנסו שוב, והוציאו את זוראבין. ושוב
אמר מזרחי :״פי קמאן!״ שמעתי את זורא-
בין אומר לו בקול נמוך :״נבל שכמותך,
לא מספיקים לך שניים?״
שוטר ערבי נכנס פנימה ונעמד לפני.
ראיתיו בקושי, והייתי בטוח שאינו רואה
אותי בחשכה. אולם משום־מה גברה בי
ההרגשה :״מה יש להתחבא, כששניים בחוץ?״
יצאתי החוצה.
השוטר האנגלי ערך אותו רגע חיפוש בכיסי
זוראבין. שוטר ערבי ניגש אלי ורצה
לערוך חיפוש גם בכיסי. תוך כדי כך נתן
לי דחיפה גסה. רציתי להתנפל עליו, אך
האנגלי התערב, דחף את הערבי הצדה ואמר:
״אני אערוך את החיפוש בעצמי!״
השוטר לא ידע שאני מבין אנגלית. הוא
מילמל אל עצמו, בקול נמוך, ללא הרף:
״מה אני צריך את כל זה? באתי הנה

השאר, יצחק חנקין ושלמה יעקובסון, שני
שומרים שנאשמו ברצח ערבים. היינו בטוחים
שיערכו לנו י משפט צבאי, וכי תוך
כמה ימים ידונו אותנו למוות. היתד, לנו
הרגשה כי אחרי שנתלו לוחמים ערביים
כה רבים׳ יעוטו האנגלים על ההזדמנות לתלות
כמה יהודים, כדי להוכיח שאין להם
משוא־פנים.
זמן ניכר לפני הפעולה, עוד לפגי שבכלל
חשבנו בכיוון זה, כתבתי פעם ביומן
הפלוגה סיפור קצר מפרי דמיוני, כפי
שכולנו היינו נוהגים לעשות. בסיפור זה
תיארתי שלושה צעירים היוצאים׳ לפעולה
בלתי־מוצלחת, ניתפסים ונתלים. נאומיהם
במשפט ותלייתם עוררו את הישוב כולו
למרד כללי, אוניות עם תגבורת יהודית
הגיעו לארץ, החלה מלחמה בה נכבשה
הארץ. באותו זמן פרץ מרד בהודו, והאנגלים
עשו את החשבון שבמקום לאבד
את הודו, מוטב לתת ליהודים עצמאות ולהגיע
איתם להסכם. זה היה הסיפור.
מצחיק הוא שמתחת לסיפור זה כתב יוסף
בוים, האחראי על הפלוגה במשמר־הירדן:
״זה רק חלום! האם הכותב מוכן להגשימו?״
אולם כל השמועות שנפוצו לאחר מכן,
כאילו ביימנו את הפעולה כדי להיתפס,
וכאילו השוטרים אמרו לנו לברוח ואנחנו
סירבנו כי רצינו להיתלות — אינן אלא
בדויות. הכוונה שלנו היתד, לפעולה ממש,
וקיוינו שאחרי הצלחתה נגייס אנשים נוספים,
ונכריח את מפקדי אצ״ל לפעול.

״ זאתתליה

**תה התחיל המישחק מסביב ל-
*משפט. היה ברור לנו שזה יהיה משפט
פוליטי. אם נכשלה הפעולה עצמה, לפחות
נצליח במשפט להביא תועלת לרעיון הלאומי.
בא אלינו עורך־הדין אהרון חוטר־ישי.
משום מה היה נדמה לנו שהוא איש משלנו,
ושנשלח מטעם הארגון. וכך גם התנהג
בביקורו הראשון. הוא אמר :״נשלחתי
על־ידי החברים בחוץ ,,ולפני שאקבל עלי
את ההגנה, אני רוצה לדעת מה יהיד, הקו
שלכם.״ ענינו לו :״משפט פוליטי!״
הוא כעם מאד .״אתם יודעים מה זה?

= מאת אברהסש״ן

ווזו נזיפורו ש2־ ארגז שוזית שותף רפרשה הגחרגז,
אשר הביאה רפני 20 שוה אה היהודי הראשון
רוודר־הגררוגז בנוכו. אברהגז שיין, שנידון מזווה
יוזד נונז בן־יונזף ושרינו הונוהגן, ישב שניב רבוה
בביה-החוהר בננכו, שוחרר רגן אחירי שהבריח־,
בבוח-רצון ברהי-נזצוי רהנונויד פני חורה־שחפה
ורהבוננוה אה הרופאיח. הוא נושא נוהה שח ננברי.
לאסור יהודים? באתי להילחם בכלבים הערביים!
היהודים רוצים אותו הדבר כמוני!״

״אתה גראה גן ס! ,

*וכילונו לאותו אוטובוס שירינו
| | בו. הוא הסיע אותנו למשטרת ראש־פינה.
ניסו לחקור אותנו באיומים, הרימו
מקלות עלינו, אך לא היכו אותנו. משראו
שהשיטה אינה מצליחה, העבירו אותנו למשמרת
צפת•
המפקד הבריטי שם התיחס אלינו באדיבות
רבה. הוא נתן לנו לאכול, הוציא
אותנו מחדר־המעצר הכללי, שהיה מלא
אנשי־כנופיות ערביים, נתן לנו חדר מיוחד
ושלח לנו רב, כי היום היה האחרון לפסח.
למחרת היום נשלחנו לבית הסוהר המרכזי
בעכו.
בעכו נתקבלנו על־ידי קצין יהודי, שנקרא
רובין אפנדי. הוא לחש לי :״אתה נראה
בן .16 אתה בן !16״• אולם התעקשתי
להישאר בן .19
הכניסו אותנו לתא מס׳ ,11 שהיה מלא
אסירים ועצירים יהודיים. היו בו, בין

זאת תליה!״ קרא בהתרגשות. אמרנו לו:
״אנחנו מוכנים!״ הוא צעק :״לא אסכים
לזה! לא אהיה עורך־דין במשפט בו הנאשמים
ימותו! אני חוזר ואודיע לחברים
שלא אקבל עלי את ההגנה!״
והלך•
כעבור ארבעה ימים חזר ואמר :״הפקודה
היא שעליכם להישמע לקולי. בשבת יבוא
שמשון (.אז מפקד פלוגות־הגיום של בית״ר
בגליל) יוניצ׳מן, ויאשר לכם זאת!״
בשבת באו יוניצ׳מן וכמה חברים מן
הפלוגה. אחד לקח אותי הצדה ושאל :״אתה
יודע ממה זה מריח?״ הראיתי לו בצואר
סימן של תליה •.יוניצ׳מן התקרב ואמר
שעלינו לשמוע לקולו של חוטר־ישי, כי
הוא בא בשם ההנהגה בחוץ.
ביום הראשון באו עורכי־הדץ חוטר־ישי
ופיליפ ג׳וזף* .חוסר־ישי סיפר לנו
שמעשנו עורר את לב הישוב וגרם להתקרבות
בין הועד הלאומי (אז הנהלת הישוב
* אחיו של דו ב יוסף, יהודי קנדי שהיח
מגדולי עו רכי־ הזין בארץ, וחזר סמוך לתום
חמנדט לקנדה.

צולמה תמונה יחידה־במינה זו של שלמה בן־יוסף, שעה
קלה לפני שנקבר בראש־פינה. על צווארו ניכרים סימני חבל-
התליה. ת מונ ה הי סטורית זו הועמדה ל ר שו תו של העולם הזה על־ידי מ כון ז׳בוטינסקי.

אחו׳ המוות

העברי) לבין המפלגה הרביזיוניסטית (שהח־רימה
אז את הועד הלאומי) .הוסכם ביניהם
לנהל משפט בלתי־פוליטי, כדי להציל מה
שניתן להציל, .
ענינו שלא עשינו את הפעולה מטעם ההנהגה
הרביזיוניסטית׳ ואנו נמשיך בקו
שנראה לנו. הם הלכו.
בשבת הבאה שוב היה ביקור. היינו
משוחחים דרך גדר, במרחק של שני מטרים
איש מרעהו, לאוזני שוטרים. כל השיחות
היו בשפת רמזים. אמרו לנו מראש כי
מה שיגיד חוטר־ישי יהיה מוסמך. הוא בא
שוב עם ג׳וזף ואמר שהגיע מיברק מזאב
ז׳בוטינסקי, שדרש מאתנו ״לבל להרוס
את אשר הוא מקים״ .רק במאוחר נתברר
לנו שלא היה בזה שמץ של אמת.
נדהמנו. יכולנו להתנגד למנהיגים ה־רביזיוניסטיים
המקומיים, אך לא לז׳בו. פילים
ג׳וזף הבחין בתדהמתנו וניצל מיד את
המכה. בעברית הקלושה שלו, בעלת ה־מיבטא
האנגלי, אמר :״למה לנו לריב,
כשאתם אינכם יודעים אפילו מה הקו שלנו?״
ג׳וזף הסביר את הקו: יש עדים שראו
את בן־יוסף במקום אחר בשעת הפעולה.
לגבי ז׳וראבין ינסו להוכיח כי אינו אחראי
למעשיו. קיימת רק סכנה לגבי, וגם כאן
יש סיכויים להוציא אותי ללא עונש מות,
בטענה שאני מתחת לגיל .18 כל זה בתנאי
שלא ננהל משפט פוליטי.
שתקנו, ולמעשה אושר הקו הזה. נתקבל
כאילו אני הדוברבשם כל השלושה, כי
ז׳וראבין היה ביישן, ואילו בן־יוסף לא
ידע עברית על בוריה. אני כמובן לא יכולתי
להתנגד להצעה, שהיתר, כאילו מבטיחה
הצלה לשני חברי, ומשאירה סכנה רק
לגבי. אולם כשחזרנו לחדר והירהרנו שלושתנו
יחד בדבר, הרגשנו שעשינו טעות.
אך היה כבר מאוחר: הבטחנו לחוטר־ישי
שנשתוק במשפט מנהג כמצוותו, ויהי

״עד שתוציא נשמתו.״

* * אותו רג ע הלך הכל במהירות. עד
(ו אז אמרו לנו מפעם לפעם כי המשפט
יתקיים בנצרת. ואילו למחרת השיחה עם
עורכי־הדין י נמסר לנו רשמית כי המשפט
יתנהל תוך שבוע בחיפה.
המשפט היה צבאי, והתנהל באחד הבנינים
בעיר התחתית. הוא נמשך רק שבוע וחצי.
כשהודיע השופט כי שלושתנו נמצאנו אש•
למע שה נתקבלה ההחלטה שלא לנהל
מ שפט פוליטי על־ידי מרכז המפלגה הרביזיוני
ס טי ת (הצה״ר) ב רוב קולות, נגד דעתו
של ה מיעוט, שכלל גס את ד״ר שמ שון
יוניצ׳מן. לפי סברה אחת תמך גס ז׳בוטינ־סקי
תחילה ב קו זה, מתוך תקווה להציל
את חיי בן־יוסף וחבריו.

מים בהחזקת נשק ובהתקפה על האוטובוס,
חשבנו שבזאת נסתיים תוקף הבטחתנו. קמתי
לדבר. אולם באותו רגע הסיר השופט
הראשי את מבטו ממני ושקע כאילו בשיחה
עם שני השופטים האחרים — דומני שני
סרנים, בעוד אב בית־הדין היה רב־סרן —
ואדם שישב ליד חוטר־ישי (ושסברתי כי הוא
נציג הארגון) התקרב אלי ולחש לי בתוקף:
״שב! הפקודה היא לשתוק עד הסוף!״
ישבתי.
כעבור ארבעה ימים הובאנו שוב לאולם.
תחילה קראו את פסק־הדין נגד ז׳וראבין,
שנמצא בלתי־אחראי למעשיו ונשלח לבית־הסוהר
תחת פיקוח רפואי. אחר־כך ציון על
בן־יוסף ועלי, וגם על הקהל שנכח באולם,
לקום על רגליו.
באותו רגע היה ברור: יש נגדנו פסק־דין
מוות.
בשעה שאב בית־הדין קרא את פסק־הדין
שדן אותנו בזה אחר זה :״תילקח
מכאן לבית־הסוהר בעכו ושם תיתלה עד
שתוציא את נשמתך, וירחם אלוהים על נשמתך!״
לחצתי באופן אינסטינקטיבי את ידו
של בן־יוסף, שעמד לידי. הוא החזיר לי
לחיצה. אחר־כך סיפר לי שבאותו רגע
גבר בו הרצון לזרוק על השופט את רימון־
היד שהיה מונח על שולחן המוצגים. רק
לחיצת־ידי החזירה אותו למציאות. ממילא
היו הרימונים מפורקים.
הריאקציה של בן־יוסף היתד, מובנת, כי
עד לאותו רגע היה משוכנע מדברי חוטר-
ישי וג׳וזף והמנהיגים כי הוא ישוחרר
אוטומטית — או באמצע המשפט או לכל
המאוחר בסופו• כששמע את פטק־דין המסת,
הבין כי היתד, זאת אשליה.

כן־־יום ן? חדש נולד

למה בן ־יו ס ף היה צעיר יפה, גבוה,
^ זחבר נאמן, פועל טוב, מתנדב מטבעו
לכל עבודה שחבריו לא רצו בה. הוא שנא
מלים מפוצצות, לא נאם מעולם ובז למלי־צות.
הוא
נולד בשם שלום טבצ׳ניק בפולין,
בן למשפחה עניה. בגיל צעיר מאד כבר
עבד ופירנס את משפחתו. הוא/הצטרף ל־בית״ר
וחסך כל גרוש כדי לעלות ארצה.
עליה בשביל בית״רי בתקופה ההיא —
פירושה היה עליה בלתי־חוקית, כי אשרות־הכניסה
(״הסרטיפיקאטים״) המעטות נמסרו
לסוכנות, שחילקה אותן בין נאמניה. ל־בית״רי
לא היו כמעט שום סיכויים. ואילו
זאב ז׳בוטינסקי פירסם אז את מאמרו
הספורט הלאומי, בו דרש מכל צעיר יהודי
ללמוד את מלאכת השיט כדי להגיע לארץ
בסירות.
בן־יוסף עשה זאת. בסירת־דייגים מלאה
עד אפס מקום — הרבה מעל לקיבול ה־
(המשך ב ע מו ד 0 6

במדינה

זמן -וכח
דרוש לך לבקור בתערוכת העשור ושני
דברים אלה ביחד תוכלי לקבל רק אם
תכבסי ב״ק 1י!5״ ,אבקת הכביסה המכבסת
בעצמה? 0־1־1־ .את, הרתיחי
מים׳ השאר יעשה ה*?וילן ״ ובכח שחסכת
והזמן שהרוחת יספיקו לך לבקור
בתערוכת העשור. גם בייתננו מחכה

לך שם.

המועדון הלאומי
על־שם
פרופסור קלוזנר
תל־אביב, שלמה המלך 95
ביום רביעי הקרוב,
25ליוני ,19 58
בשעה 8:30 בערב,
תתקיים הרצאתו של

אורי אבנו־ז
על הנושא:

הדה־גוליזם בישראל

הפותח: אליהוז כא י

(המשך תעמוד )6
היו רבים מהם חדורי החלטה נחושה: לנסות
ולסלק מן הוועד הפועל את אנשי
הסיעה השמאלית — שהתיצבה לאחרונה
דווקא להגנתו של מאיר יערי, הנחשב כיום
למנהיג ד,״שמאל״ במפ״ם ובקיבוץ הארצי.
תוצאות ההצבעה: שורה ארוכה של שמאלנים
לא נבחרו, כשביניהם בולטים בראש וראשונה
שמחה פלפן, מרכז המחלקה הערבית
של מפ״ם ומזכירו של האיגוד היהודי-
ערבי; פייגה אילנית, חברת נשיאות הוועד
למען השלום: פרץ מרחב, ראש מחלקת
ההסברה של המפלגה; ואברהם (״אברמק״)
ליפסקר, מזכיר קיבוץ בית־אלפא ולשעבר
מזכיר מפ״ם בתל־אביב.
עוד טיהור? המועצה ננעלה בריב.
מאיר יערי, סירב לשאת את נאום הסיום
המסורתי, נעתר לבסוף לבקשות חבריו והמריא
אחרי ימים אחדים לטיפול רפואי ממושך
בשוייץ. בישראל נשאר חזן מול שולחן מלא
בעיות: שמחה פלפן ופרץ מרחב הגישו את
התפטרותם מיד, סרבו להמשיך ולמלא את
תפקידם. מנהיגים אחרים הסתכסכו עם נתן
פלד, בהאשימם אותו על כי יצא במלחמה
גלויה נגד מאיר יערי. הנהגות מפ״ם והקיבוץ
הארצי כמעט ושותקו בין לילה,
תוך שבוע ימים אפשר היה גם להבחין
בתוצאה מיידית אחרת של מועצת עין-
השופט: איש הימין המובהק יהודה בן-
חורין, מי שעמד בשנת 1953 בראש מערכת
הגירושים של חסידי סנה בקיבוצי התנועה,
קיבל על עצמו את הנהלת המחלקה הפרסונאלית,
החולשת על מינויי ופיטורי פעילי
המפלגה והתנועה.
״להתחיל מיד בטיהור הקיבוץ הארצי מן
השמאלנים,״ תבעו השבוע ראשיו החדשים
של הקיבוץ הארצי .״מערכה נגד הימין!״
תבעו מיעקב חזן ומנתן פלד עסקני התנועה
הוותיקים.
שני הצדדים כאחד ידעו כי תביעותיהם
תביעות־שוזא, שלא תתגשמנה. כי במציאות
הנוכחית, בה מוחלש הקיבוץ מדי יום ביומו
בעטיו של גל העזיבות הגואה והולך,
לא תוכל התנועה הקיבוצית הראשונה בגודלה
במדינה לקבל על עצמה את הסיכון
העצום הכרוך במערכת טיהור חדשה, אחרי
שהמערכה הראשונה גזלה ממנה רבים
מטובי פעיליה ושליחיה.

עתתות
״לא מקבר ״
הביוליטין של סט״א, סוכנות הידיעות
של הסוכנות היהודית, הביא למערכות ה־עתונים
בשבוע שעבר ידיעה מעניינת מאד:
בראיון שנתן לאנשי־עסקים ובעלי מקצועות־חופשיים
מאמריקה, דיבר ניקיטה כרושצ׳וב
בנימה מתונה מאד על עתיד יהודי ברית־המועצות
ועל סיכויי עלייתם לישראל.
היתד, זו הידיעה שסיפקה את כותרתם
הראשית של רוב עתוני המחרת. פרט אחד
בלבד לא צויין בביוליטין, וגם לא בעתונים
שהעתיקו את הידיעה: מתי נערך הראיון.
רק הארץ החליט למלא את החסר, הוסיף
את שתי המלים ״לא מכבר״.
בעקבות הארץ פיטפט גם קול ישראל.
שלוש פעמים שידר את הידיעה, וכל פעם
קבע כי הראיון נערך ״לא מכבר״ .פרשנו
המדיני של שירות השידור אף הוסיף באותו
ערב גיבובי־מלל׳ על המשתמע מהצהרתו
.האחרונה״ של ראש הממשלה הסובייטי.
שני עתוני הצהרים, צמאים לכל סנסציה,
רכבו על הסוס המוסקבאי, הגישו לקוראיהם
כתבות מדיניות מלאות סברות־כרס.
התיקון הקטן. הידיעה, המשיכה להכות
גלים גם למחרת היום. הארץ הקדיש את
מאמרו הראשי לאותו ראיון טרי, ואילו
בעמוד שלוש של אותו גליון פירש הפרשן
המדיני של העתון את פרשנותו הנבונה
על הראיון.
פגם בדברי־הטעם דבר קטן מאד: בסוף
הפרשנות, ללא כל מעבר, הדביק עורך
הלילה ידיעה צנועה מניו־יורק. הידיעה: הראיון
המפורסם ניתן, בעצם, לפני עשרה
חדשים, וזכה בזמנו לכיסוי נרחב בכל
העתונים — כולל הארץ.
אולם כאילו כדי להוכיח, כי אין זה
נאה לשרות ממלכתי לשים לב לקטנות,
ציטט קול ישראל אותו יום בהרחבה את
המאמר הראשי של הארץ. מן התיקון הקטן,
התעלם לחלוטין.
היחידי מבין העתונים היומיים שהביט
פעמיים בביוליטין המקורי של סט״א, לפני
פירסומו, היה. למרחב. לעורך־הלילה דויד
פדר,צור נדמה היד, כי תוכן הראיון מוכר.
הוא דחה את הפירסום, ביקש ממשרד

סס״א בתל־אביב לברר את תאריך המאורע
בניו־יורק. כאשר אושרו חששותיו, הדפיס
למרחב ידיעה על כשלון רעיו, לא שכח
להוסיף טפיחה עצמית מוצדקת על הגב.

פרשת שטיינברג
משב ־ רוח נק•
החוק הישראלי הינו חד־משמעי ביחס לפקיד
ממשלה, אשר מוגשת נגדו תביעה
פלילית לבית־המשפט: יש להרחיקו מתפקידו,
עד גמר בירור המשפט. רק אם יצא
זכאי יוחזר לעבודתו. י
אך לס.מ.מ. יוסף זינגר, ראש הענף הפלילי
במשטרת מחוז המרכז, היה גיבוי
חזק יותר מן החוק: יחזקאל סהר. כאשר
יצא המפקח הכללי לשעבר למלחמת־תנופה
במפקד הבולשת זאב שטיינברג, הצטרף
זינגר לשורת המגוייסים, לא היסס לשקר
למען הבוס המיליונר.
שטיינברג, איש נרדף ומושמץ על כי
חשדו בו, לשוא, שאינו מנאמניו של המטה
הארצי, השיב מלחמה נואשה. הוא ביקש
מהיועץ המשפטי להרשות לו להגיש קובלנה
פלילית פרטית נגד זינגר, באשמת מתן
עדות שקר. היועץ המשפטי השהה את
תשובתו החיובית במשך ששה חודשים תמימים.
אולם כאשר נתן אותה, חייב הדבר,
לפי חוק המדינה, כי זינגר יורחק מתפקידו
עד סיום המשפט.
שיחה עם השר. זינגר לא הורחק.
להיפך. בישיבות בית־המשפט היה מופיע
במדיו הכחולים, עטור כוכבים וחבוש מצ־חיית
כסף. הוא נמצא לכאורה אשם במתן
עדות־שקר, ודינו הועבר לבית־המשפט המחוזי
(העולם הזה .)1071 שם יצטרך לנהל את
המשפט נגדו ענף אחר של המנגנון הממשלתי,
אותו ענף שטען בשעתו שזינגר
דובר אמת — פרקליטות המדינה.
אולם גם אז — אחרי שהשופט הורה
לעצרו ולשחררו בערבות — נשאר זינגר
מחוסן בפני החוק. סהר לא הרחיק אותו
מתפקידו. הוא המשיך לייצג את חוק המדינה
כלפי פושעים, בשעה שהוא עצמו נמצא
*שם לכאורה בביצוע פשע, עליו היה צפוי
לעונש שבע שנות מאסר.
המצב השתנה רק עם כניסתו של המפקח
הכללי החדש לתפקידו. אחת הפרשות הראשונות
שהובאו לתשומת לבו של יוסף
נחמיאס היתר, זו של זינגר. הוא קרא אליי
מיד את אריה ניר, מפקדו של זינגר, ואת
זינגר עצמו׳ הסתגר אתם בוקר שלם בלשכתו.
למחרת נקרא זינגר לשר המשטרה, ושם
נודע לי כי הודח.
היתר, זו שיחה סוערת. השר בכור שיט-

רית ניסה בנימת־פשרה להסביר לקצין כי
הצעד אינו מבטא חלילה הבעת אי־אימון
מצידו, אלא שהחוק היבש מחייב אותו לעשות
צעד זה.
״אין אני רואה כי חובתי לחלץ את שר
המשטרה ממיצריו!״ השיב זינגר, שייתכן
ורמז כי רק מילא הוראה כאשר שיקר
בבית־המשפט ,״המישקע שנוצר בנפשי —
שום בית־משפט לא יוכל לבטלו.״
אך ההתחלה היתר, סופית. היא בישרה
משב־רוח נקי, במסדרונות המעופשים של
צמרת משטרת ישראל.

דרכי חיים
ונקב ואסתר
בבית הוריו, בית ערבי נטוש הידוע
בשם ״בית הפרדס הקטן״ ,בקצה שכונת
קרית־שלום בתל־אביב, הרגיש את עצמו
יעקוב מפולי כמלך בעיה הצעיר בן ד,־,18
מסגר במקצועו, יליד הארץ שפירנס בשנים
האחרונות את הוריו הזקנים יוצאי
דמשק, החליט כי הגיע הזמן שהוא ורק
הוא יחזיק במוסרות המשפחה.
למשימה הראשונה בתפקידו החדש בחר
לו מסולי הצעיר את בעיות מהרת המשפחה
וקדושתה. הוא הבחין באחותו
הצעירה ממנו, אסתר בת ד,־ ,17 שהיתה
מאחרת לחזור לביתה אחרי טיולי לילה
וביקורים תכופים אצל חברותיה .״אני לא
מרשה לך לצאת עם החברות האלה,״
היה יעקוב גוער באסתר מפעם לפעם ,״הן
אינן מוצאות חן בעיני.״
בעיני אסתר, שגם היא עבדה כבר לפרנסתה,
לא מצאו חן הערות אחיה .״אני
לא שואלת אותך מה לעשות,״ היתד, עונה
בכל פעם שהיה אוסר עליה לצאת עם
החברות.
מריבות השפתים הפכו לתגרה רצינית.
יעקוב נעשה תוקפני יותר ויותר. הוא
פקח את עיניו על שעות צאתה ובואה
של אסתר, פרץ עליה במבול צעקות וחרפות
כשאיחרה לחזור במוצאי־שבת הביתה.
המריבה האחרונה נמשכה במשך כל הלילה,
וכשיצאו השניים לעבודתם בבוקר יום
הראשון, החליט יעקוב לעשות מעשה כיאה
לגבר היוצא להגן על כבוד משפחתו: הוא
תפש סכין, דקר את אסתר בבטנה.
במשטרה, אחרי שהעבירו את אסתר לבית
החולים, האזינו השוטרים לסיפורו של יעקוב•
אולם גם בכיו המר ורגשות חרטתו
לא יכלו כבר לשנות את העובדות הפשוטות.
בסוף השבוע הובא יעקוב מסולי
הצעיר לבית־המשפט, להוצאת פקודת מעצר
נגדו. האשמה: נסיון לרצח, עבירה שאם
יורשע בה יהיה צפוי עליה למאסר עולם.

משפט
א ג רו ףבזכוכית
גם התובע וגם הנאשם היו שוטרים.
קרא התובע ויקטור שהרבני באוזני הנאשם
ליאון חדד׳ נהג במשטרת רחובות :״הנך
נאשם בגרימת נזק בזדון לרכוש בסך 15
לירות.״
העדים סיפרו את המעשה כולו: השוטר
ליאון חדד טייל להנאתו באחד מרחובות
יפו, כשהוא חבוק עם ארוסתו ויולה מסיקה.
הכל הלך למישרין וגם הזוג המשיך בטיולו
ללא הפרעה, עד שמכונית פרטית עברה
ברחוב ,4בדיוק ברגע בו חשקה גם נפשו
של ליאון חדד לחצות את הכביש.
ליאון חדד התרגז מאד. כיצד מעז נהג
אזרחי לעבור בכביש, כשהשוטר מרחובות
חוצה אותוז
על עזות־מצח כזו, הגיב חדד ביד מונפת.
הוא קימץ את אגרופו והיכה בזגוגית
חלון המכונית. החלון נשבר.
בבית־המשפט טען חוד ש״החלון היה
דק. אני הושטתי את ידי ובמקרה הוא
נשבר.״
במקריות הגורל לא האמינו התובע והשופט,
אך מכיוון שמשקל עדויות התביעה
לא היה מספיק, החליט שופט השלום:
״אני מוצא אותך זכאי, כנהנה מן הספק,
אך אני מזהירך לגבי העתיד.״
בעתיד, נשבע חדד, לא יחצה עוד דחו־בות־עיר
כשמכוניות פרטיות עוברות בהם.
ובכלל, יכבד גם את אלה שאינם לובשי
מדים.

תובעעל בו ן
מודח זינגר
אין חובה לחלץ שר

האסיפה שהתכנסה בבית ההסמדרות ברחובות,
ימים אחדים אחרי הרצח של הנער
רמי רוזנברג בידי כנופית פרחחים (העולם
העולם הזח 1081

הזה )888 ריכזה קהל רב. בין הנוכחים
היה גם אברהם קרטה, תימני משכונת
שערים ברחובות.
הנואמים היו נרגשים. הרצח שבוצע בידי
נערים, אשר כולם היו במקרה בני העדה
התימנית, חידד את יחסי העדות. אף תימני
אחד לא העיז, מחוץ לקרטה, לבוא לאסיפת־המחאה
בבית־ההסתדרות. מאוחר מדי, רגעים
אחדים אחרי שנכנס לאולם, הכיר קרטה
בטעותו .״לא ידעתי על מה בדיוק האסיפה,״
סיפר אחרי כן.
הכל אירע כהרף עין. אחד מסדרני הפועל
ניגש אל קרטה. היה זה חיים קירם, אותו
הכיר קרטה מהזדמנויות קודמות.
אחרי שלש שנים. על מה שאירע
מאותו רגע, סיפר אברהם קרטה בבית-
משפט השלום :״קירט התחיל להשמיץ אותי.
הוא אמר לי, :יא איבן סיטין כלב, יא
איבן שרמוטה!׳ הוא חלץ את נעלו והרים
אותה מול עיני, וביקש ממני בכוח שאנשקה.״
קרטה ניצל בקושי מן ההמון שהתאסף
סביבו• לבסוף הצליח להימלט, מיהר לתחנת
המשטרה כשבגדיו קרועים וכל גופו מוכה.
במשטרה חיכתה לו חודיה נוספת: הוא נאסר
בעודן הפרת סדר במקום ציבורי.
הצעיר הובא למשפט, נקנס ב־ 15ל״י
קנס וקיבל הזהרה חמורה מהשופט. אך
קרטה לא שקט ולא נח: השבוע׳ שלוש
שנים אחרי אותה אסיפה בבית ההסתדרות,
תבע פרקליטו, עורך־הדין דן גרנדיר, פיצויים
בסו 1701ל״י מחיים קירט, כדי לפצות
את קרטה על הכאב שסבל, על הסבל
הנפשי שנגרם לו, על הוצאות הטיפול
הרפואי ועל הבטלה מן העבודה .״לא איכפת
לי כמה זמן זה יקח,״ הצהיר בעקשנות,
״אבל אני אתבע את עלבוני.״

בות, וכן מיבצע חוזר בתל־אביב
״דירה לילדים״ היא הסיסמה החדשה
ביותר להמרצת חסכון. הממשלה תעודד
הורים לקנות דירה לילדיהם הרכים בתשלומים
חדשיים קטנים במשך 18 שנים, כך
שהילד ימצא דירה מוכנה בהתבגרו
הפקת ברזל בישראל עלתה שוב על
הסרק. למרות שעפרות הגליל מכילות רק
־ 277 ברזל, בעוד שרק בתכולה של 5070
כדאי לנצלן, עומדת חברת כור על דעתה
שיש לנצל עפרות אלה, כדי לספק חומר•
גלם לכבשני קרית־הפלדה בולעת־ההון בעכו.

תזכיר
ה ג מו ל ל אי שמובת
תודת האומה לאדם שהקריב את חייו
כדי להציל את זולתו ממות הפכה נושא
משפטי. הוריו של שלמה ורדי, שהעולם הזה
( )971 העניק לו את התואר ״איש מופת״
על כי ״ שעה שחברו לעבודה הפעיל ב שגגה
רי מון חי, חסם בגו פו את רסיסי ה רי סון
והציל חיי אנ שים רבים, ב חרפו אח נפ שו

וכי הזכויות שטויית

• מיבצע סיני -שלב ב׳ -צפוי למרחב. י תכן מאד בי ביוז מ ת
אמריקה ובריטניה תתקפנה עיראק וירדן בימים הקרובים ביו תר את סוריה,
ב שיתוף עם חוגי ם אופוזי ציוניי ם סוריים, כדי לשבור את רע״ם ולכונן מחדש
סוריה עצמאית פרו־מערבית. הגורם לדחיפות: רק בצורה זו עוד אפשר -
לדעת

המערב —

האפ שרות

להציל את

ב רי ת־ח מועצו ת

ל בנון
ת שלח

למלחמת עולם.

העולם חזה 1051

אולם תשים

לאל דל ו חיוו של הצבא המצרי לערוד ר שסחה רדי להחיש עזרה לחבל הצפוני
עצם

שלר׳ ע ״ ם.

החסימה

הי שראלית

דרן־ היב ש ה

בין

רע״ם

שני חלקי

ישמש ׳עזרה מכרעת להתקפה המערבית, מבלי שעיראק וירדן תהינה ח שו דו ת
ב שיתוף־פעולה עם ישראל. במ קרה זה יהיה מוסל על ישראל עול של דריכות
מיוחדת. וצמוייס לאז רחי ה כמה שרוווות של מ תי חו ת קיצונית.
• המתיחות בין גולדה לבין פרם עוד תגבר. שרת־החוץ, העוברת
עתה טיפול קשה במחלת־מרה ח מור ה, מא שימה את פרס ושאר חברי קבוצת־המנהלים
סית

בניהול

נגדה,

תעמול
ת־ל חי שות אר־היא

כאילו

מדי,

שישה

חולני ת ובלתי־יפילה. עם שובה לתפקידה,
יש לצפות לצעדים שקטים אך
נמרצים מצדה כדי לבצר את עמדתה,
נגד

הא מביציות

ודיין.

פרס

• מפא״י תעשה מאמץ גדול
לרכוש כחזרה את קולות ה־בדואים
בנגב. אחרי שבמשך שנים
הופקרו הבדואים לטיפולם של אחרים,
בעיקר מאנ שי מפ״ם, יופעל עתה לחץ
שיטתי. בי קו רו של השר מרדכי נמיר
ב שמח ומינוי איש קרוע מטעם מפיי״י
ב שטח וסינון ידיעות נגד קיבוצי מפ״ם
הבלתי־תלויה הם רק התחלה

לעתונות
ב מסע זה.

• ספר שיעורר סערה: מחקר
של א הרון כהן, הערביסט הוותיק של
מפ״ם, איש קיבוץ שער־העמקים, על
הנ סי עו ת שנעשו בדור האחרון להגיע
לכלל שלום עם הערבים. בספר, שיופיע
בעוד כמה חד שי ם, יוכי ח כהן כיי במק־רים
רבים גילו

מנהיגים אחראי

ש לי חי בשבע
התפטרותו של אנדרה בלימל, יושב-
ראש התנועה הציונית בצרפת, באה כמחאה
על פעולות שליחי הסוכנות בצרפת. עובדה
מעניינת שנתגלתה תוך כדי כך: לא פחות
מ־ 18 שליחים מן הארץ היו דרושים בצרפת,
כדי לארגן את עלייתם של 140 יהודים
בעקבות הצלחת המיבצעים
להתרמת דם, שנערכו בתל־אביב וחיפה,
ייערכו מיבצעים דומים ברמת־גן וברחו
ומתנדבים

הגורם

ישראל
לא תתערב הפעם במישרין במקרה זה,

סו ב סי די הלפקח

כל ישראל

המנותקת.
מטוסים

ה שיקול

להיסוסים:

מוסלמיים־סובייטייס

לעזרת רע״ס. אולם במערב שור>ת הדי׳עה כי ברית־ה מועצות לא תיגרר הפעם
פשעים קריאה טלפונית פתאומית, שהגיעה אליו
לפני כשנה, גרמה לליאון יהודה, סיטונאי
ירקות משוק החשמונאים בתל־אביב, להפסיק
השבוע את עבודתו ולמסור עדות
בבית־המשפט המחוזי בתל־אביב.
״בצד השני של הקו,״ סיפר יהודה לשופט
המחוזי ד״ר יצחק הזה ,״דיבר הפקח
מנשה שוחם. הוא אמר לי שלטובתי כדאי
לי לבוא מיד לחנות כלי המטבח של כהן,
בשוק הכרמל.״
ליאון יהודה לא פקפק אף לרגע. הפקח
מנשה שוחם היה ממונה על ביקורת משקל
הירקות הנהנים מסובסידיות ממשלתיות. עם
פקח כזה יש לשמור על יחסים.
הפקח, שחיכה בשוק הכרמל, היה מהיר
ונמרץ. הוא הסביר לליאון כי הוא דורש
ממנו 500ל״י מיד ובמזומנים, על מנת
שיוכל להמשיך ולאשר גם בעתיד את
כמויות הירקות המקבלים סובסידיות.
צלצול לכתובת גכונה. ליאון יהודה
נדהם .״מה, אני עובד בשביל לשלם שוחד
לפקחים?״ שאל השבוע בזעם בבית־המש־פט
המחוזי. אולם למנשה שוחם לא גילה
ליאון את אשר בליבו .״אני צריך להתיעץ
עם השותף שלי, ברוך רוסו,״ אמר לפקח.
השותף לא הופתע מן הידיעה שמסר לו
ליאון .״פגשתי היום את יצחק קפון,״
סיפר, מצידו, לשותפו הנסער ,״והוא אמר
שהפקח גמליאלי עובדיה מבקש 600ל״י.״
גם גמליאלי עבד באישור הסובסידיות.
רוסו ויהודה התאוששו מתדהמתם, פנו מיד
לכתובת הנכונה: הם צלצלו לאגף הפיקוח
של משרד המסחר והתעשיה.
פעולת נקם. סניגורם של הפקחים שהובאו
לדין, הכחיש את הכל .״זוהי עלילה
נגד שולחי,״ הרעים בבית־המשפט ,״הסיטונאים
נתפשו בעבירה על תקנות הפיקוח,
וכדי לנסות להשפיע על הפקחים לבטל
את התלונה, העלילו עליהם כי ביקשו שוחד.״
השופט לא האמין לטענות אלה, גם
אחרי ששמע מפי איש משרד המסחר
והתעשיה כי אמנם נחשדו הסיטונאים רוסו
ויהודה בעבירות אחדות, אך לא נעשה דבר.
הפקחים פוטרו מעבודתם, נשלחו לששה
חודשי מאסר. ליאון יהודה וברוך רוסו
המשיכו לקבל את הסובסידיות.

ת צ פי ת

ערביי ארץ־ישראל נ כויו ת להגיע להסכם
קבע מתקבל על הדעת, אך נדחו בכל
המקרים על-ידי
דית, בעיקר

צמרת

בהנהגת

ה סוכנות

היהו־

בן־גוריון.

• בחוגים מדיניים מצריים,
מצפים לפירסומה הקרוב של
הודעה סוכייטית־ערבית נוספת.
ה שו דדבתח
לחידוש מעצרו,
המ שטרה, חיד ש
כשהובל לתחנת

תונים. ה שבוע, אחרי שישב 5ו יום במעצר, הובא הפו שע רב־הפעלים
כדי לאפשר למ שטרה להשלים את חקירתה. ה שופט זו הר נענה לבק שת
גם את פ קודתו האוסרת לפרסם כל חו מר על ז הו ת האיש או על מע שיו.
המ שטרה במרחק כמאה מטרים, לא הוריד האיש את ידיו מעל פניו.

מעל לצו התפקיד ומעבר לקריאת ה חוב ה״,

הגישו בשבוע שעבר תביעה נגד משרד ה־בטחון
לתשלום פיצויים בסך 7000ל״י
קרבנות הפורץ הנוצץ התעוררו לפעולה.
אחרי שהעולם הזה 1078 עורר
בפעם הראשונה את שאלת החזרת הרכוש
השדוד על־ידי הפקעת הוילה המפוארת של
בנציוני, והציג אפשרות זו בצורת שאלה
לחלק מן הקרבנות, החליט השבוע אחד
מהם, הצורף מוני סקל, להגיש משפט
להחזרת 5292ל״י שנגנבו על־ידי בנציוני.
סקל ביקש להטיל עיקול על הבית והמגרש,
מתוך טענה שלפי מיטב ידיעתי ניכשו
בכסף הגנוב, אף שהם רשומים על שם
אשת הפורץ אדכס בן־דויד זוכה.
הצעיר שנמסר למשטרה על־ידי מערכת
העולם הזה, אחרי שיצרן־הסרטים הכוזב
אלי גלר האשימו בנסיון לסחוט ממנו
כספים בטענה שהוא כתב העולם הזה
(העולם הזה ,) 1029 זוכה השבוע על־ידי
השופט מכס צ׳רנובילסקי. השופט קבע ב־פסק־דינו
כי לאור אופיו של גלר, אין הוא
נותן אמון בעדותו, וכי בלעדיה אין הוכחות
נגד הנאשם כפירי אריות״,
הסרט שהצנזורה ביקשה לאסור את הצגתו
בארץ מפני שקצין גרמני מופיע בו באור
חיובי, הותר להצגה. אחרי שחוגים רחבים
בציבור, וביניהם העולם הזה 1080 התנגדו
בתוקף לאיסור שרירותי זה של יצירד,
אמנותית בעלת־ערך, נסוג הצנזור מעמדתו.
הסרט יוצג במלואו, פרט לקטע שהכיל את
ההמנון הנאצי (״הורסט ווסל״).

יד המ-יייר

הנוכחי

רלכנוו.

וחידו ש

תוכן ההודעה :״הסברים והב הרו ת״ על
שיתוף הפעולה בין שתי הארצות, עקב
ביקור גמאל עבד אל־נאצר ב מו סקבה,
ב שטח הכלכלי זהמדיני. הנ קודו ת העיקריות׳
כפי הנראה: צידוד גלוי ברע״ם
ההצהרות

האנטי־ישראליות.

• אל תצפה להידוק קשרי־הכלכלה כין גרמניה המערבית
לישראל. אילי־המ שק הגרמני ת מכו תחילה בהסכם ה שילומים, מ תוך תקוות
כי הוא יפלס בהדרגה את הדרך לה שקעות ג רמניו ת גדולות בישראל ולהפיכת
ישראל

לבסיס כל המ שק

הגרמני במרחב.

אולם לאחרונה חל

מפנה

קיצוני

בחוגים אלה, שהנייוו לכלל מסקנה שאיו כל טעם לה שקיע כספים בישראל,
מאחר שישראל לא תורל לעולם לייצא סחורה שכדאי לגרחניה לקלטה ת מורת
היבוא הגרמני. הדוגמ ה המרחבי ת ששיכניעה את הגרמנים: תורכיה,
סכומים גדולים לגרמניה, ו שאין לה מה ל שלוח לגרמניה תמורתם.

החייבת

• שכר עובדי המדינה יעלה, עוד בטרם תעלה תוספ ת היוקר
בחודש יולי. האוצר החליט לשחרר 6 0 7מן השליש המוקפא. בעק בו תיו ילכו
שאר המעבידים.

• תקוות התיאטרון הקאמרי לצאת מצרותיו הכספיות: הבטחתם התיאטרון.

לפחו ת

שני

אישים

ידועים,

לתרום

סכומים

ניכרים

לקופת

• סוכר חום יזוקק בעפולה. הסוכר הזה, ב שיעור 25 אלף טון,
׳יובא מחוץ־לארץ כדי לספק תעסוקה נוספ ת למפעל־הענק העובד רק 75
יום ב שנה, למרות שלפי ה תח שיב זול יותר להביא לארץ סוכר לבן מזוקק.
• ריב הסתדרותי פנימי נוסף יחוסל. תחת להקים מוסד כספי
משלו בארצות הברית, שיתחרה בחברה ההסתדרותית אמפל, יקבל סולל־בונה
מאמפל, כדמי לא־יזזרץ הלואה של ששה מיליון דולאר.
• שותפות בספי־צדוק תפורק. משרד עורכי־הדין שעשה את רוב
העבודה ה מ שפטי ת הפוליטית של המ שטר ב שנים האחרונות, והמהווה אחד
הגדולים בארץ, יתפצל לשניים לפחות, כאשר עורך־הדין חיים צדוק — מוע מד
מפא״י לכנסת — יעזוב את כספי ויקים משרד משלו.

משלחת כדורגל, נבחרת קלטים או חבורת סוחרים-מי ייצג את ישראל באסיה?

טוסי

הופעת המשלחת הישראלית באולימפיאדה האסיאתית בטוקיו היתה חרפה. לא בגלל עצם הכשלון
הספורטאי בלבד, אלא דווקא כגלל מה שהתרחש כמון• אותה משלחת ומסביבה -מחוץ למיגרש
התחרויות. השבוע, עם שוב חברי המשלחת ארצה, הסתבר בי מאחורי מדי־הייצוג הלאומיים הסתתר
אחד הבזיונות החמורים לשמה של המדינה. בעמודים אלה מוגשת חקירת ״העולם הזה״ על הקנוניות,
מעשי השחיתות החומרית והמוסרית, הזילזול בעקרונות האלמנטריים של הספורט, והפגיעה בשמה הטוב
של ישראל, לעיני עמי אסיה. מערכת ״העולם הזה״ נמנעת בכוונה מפירסום שמות, הגם שבולם שמורים
עמה, ומתעלמת מעובדות בעלות אופי אישי ואינטימי מוכהק. כי כוונת הרשימה הזאת אינה כיקורת
לשמה, אלא חשיפת הנגע והצעת דרכי פתרון מעשי. השליחים, אשר מילאו בתחילה תפקידים לאומיים
חיוניים, הפכו במרוצת השנים לנושא מרכזי של השתמטות והברחות. הימאים, אשר היו פעם נציגיה
הנאמנים של המדינה, נשברו אף הם ונכנעו לאווירה הכללית של שחיתות ופריקת-עול. עתה התפשט
הנגע הממאיר גס לספורט. חרפת טוקיו היא אות־אזעקה אחרון, לפני התמוטטותו המוסרית והמקצועית.
ך י• חרפה החלה כבית. שבוע ימים
1 1לפני מועד ההמראה לטוקיו, כונסו בבית
המרגוע של קיבוץ שפיים 16 שחקנים,
בחירי הכדורגל הישראלי. בלב כולם היתד,
תקווה מבוססת, כי הפעם נתכנסו לקראת
מסע נצחון. במשך חודשים התנהל וויכוח
מר בחוגי הספורט, מי ייטיב לייצג את
המדינה בין נבחרות אסיה: נבחרת הכדורגל
או נבחרת הכדורסל. לבסוף הוחלט כי
לכדורגלנים סיכוי מובטח לזכייה באליפות
אסיה.
אולם תחת רגש הדריכות והכוננות, השתררה
בקבוצה אוירה של קלות־דעת ופריקת
עול• עוד לפני שכונסו השחקנים, נוצרה
סביבם האוזירה העכורה הרגילה של קביעת
המועמדים. אלא שהפעם היו ממדיה חריפים
יותר, והפגינו כבר בשלב זה את אזלת־היד
הרת־הסכנות של מארגני המסע.
הדוגמה המנחה היתד, צירופו של יעקב
חודורוב לסגל. במשך שבועות האימון שקדמו
ליציאת הנבחרת, היד, השוער הלאומי
נעדר כמעט בקביעות מן האימונים. היו לו
סיבות טובות לכך. סיבות טובות לא פחות
היו, כנראה, לאלוף־משנה שמואל סוחר,
מרכיב הנבחרת, להדיחו מן הסגל.
אלא שלא ככל שוער הוא חודורוב. ושמואל
סוחר, אדם חביב כשלעצמו, נבהל
מן הצעד הדרסטי שעשה. הוא החל חושב
מד, יעשה אם ישראל תפסיד, וכולם יטיחו
בפניו שסיבת ההפסד היא העדרו של חו־דורוב.
כעבור ימים ספורים, חזר שמו של
חודורוב (״הסתימה הלאומית בשן החולה׳׳)
והתנוסס ברשימת מקבלי האשרות לטוקיו.
אמר השבוע אחד מפרשני הספורט הרציניים
בארץ :״זה גמר את מעמדו של
סוחר. החברה ראו שאפשר לרכב לו על
הראש — ולצאת מנצחים.״

הנבחרת. היו גורמים רבים אחרים שהשלימו
את המעגל העכור.
״מי שהיה מזדמן באותם הימים לשפיים,
היה חושב ששם מתאמנת נבחרת הפוקר
לאליפות העולם בקלפים,״ כמעט ובכה
מרוב בושה אחד מחברי המשלחת השבוע.
ואמנם, לא נערך שום אימון של ממש
לקראת המסע. בעוד מתקבלת על הדעת
טענתם של המארגנים כי רצו ״להרעיב
את הבחורים לכדור״ ,קשה היה להבין
מדוע לא נערכו אימונים קבועים לפיתוח
הכושר הגופני .״היינו באים לשפת־הים
וסתם מתמזמזים שם כל הבוקר,״ הודה
אחד השחקנים.
גם שיעורים תיאורטיים לא ניתנו. לשיעורים
אלה תפקיד חיוני בכל מישחק כדורגל.
בדומה למפקד צבא היוצא לקרב, חייב
מאמן קבוצת כדורגל לאסוף כל חומר המודיעין
האפשרי על טיב היריב ומשחקו,
לתכנן בהתאם את שיטת המישחק והרכב
הקבוצה שלו.

המזל העמיד לרשות ראשי הנבחרת חומר
מודיעין ממדרגה ראשונה: פעמיים התמודדו
קבוצות ישראליות עם חלק גדול מאותן
נבחרות אסיאתיות, אשר נועדו עתה להתייצב
מול ישראל בטוקיו. שיטת־משחקן
היתד, ידועה, שחקניהן המצטיינים היו מוכרים•
אפשר היה לקבוע במידה מתקבלת
על הדעת תמונה של יכולת היריבים
ושיטותיהם. אף לא דבר אחד מכל אלה
לא נעשה.
ראשי המשלחת יכלו לבקש, למשל, את
חוות דעתו של מאמן קבוצת הפועל פתח־תקווה
אליעזר שפיגל — או את דעת
שחקניה של אותה קבוצה — אשר לפני
חצי שנה בלבד חזרו ממסע ארוך במזרח
הרחוק, וניצחו כמה-מן הנבחרות הלאומיות
של ארצות אלה. כאשר נשאל השבוע אליעזר
שפיגל, הידוע בידידו האישי של
שמואל סוחר, אם ביקשו ממנו אינפורמציה
או עצות מתוך נסיונו, לפני המסע, התחמק
ממתן תשובה. אולם היה ברור כי חמקנותו
נבעה מתוך חיפוי קוליגאלי בלבד.

לא יי

לטוקיו,
החלפת
נם של לחזור החלינד:
דרך ,1
במר
!יריח* מוצרים הזולים
וארון
כי לא
אלה, בי
הוא א
המבקש׳
לרכז א
רוצצו^

!ום ;אמנות קוליגאדית אינה
!יכולה לחפות על עובדה ברורה אחת:
משה וארון ושמואל סוחר לא הוכיחו את
יכולתם בהכנת הנבחרת לקראת מיבחניה.
הכלל הראשון בניהול קבוצה הוא קביעת
נוהל ומשמעת של ברזל. השחקנים חייבים
להישמע להוראות המאמן, כשהוא קורא
להם לאימונים, למנוחה או לכיבוי־אורות.
אם בדברים אלה אינם נשמעים לו — כיצד
ישלוט עליהם במיגרש?
משה וארון ,32 ,לשעבר שחקן הפועל
פתח־תקוזה ומאמנה, וכיום מאמן הפועל
רמת־גן, ידוע בין חבריו למקצוע כמאמן
טוב להקניית יסודות ראשוניים ולעיצוב
שחקנים צעירים. אולם מעולם לא התבלט
כאיש התיכנון, הטקטיקה וד,תיאוריה. דרכו
למעמד הרם של מאמן הנבחרת הלאומית אף, עתוני 1
לאומית.
היא נסללה בנתיב ד,קנוניות והניגודים בין
כל כך
האגודות.
כי אפש
למן היום הראשון בשפיים, נהג וארון
בשיטה פסולה. תחת ההקפדה על הריחוק של שע הנצחו הנאות בינו לבין השחקנים, ניסה להיות
הוסיף 1
אחד מהחברה — והצליח. כאשר לא רצו לראות השחקנים להתאמן — לא התאמנו. כאשר לא
צועי ונ
רצו לישון בזמן — לא ישנו. כאשר שיחקו
קלפים עד שעות הבוקר המוקדמות — שם יכו׳
לא ני
שיחק גם הוא עמד,ם. שמואל סוחר, הכוח
לפני הג
האחר שעליו היה לייצג משטר משמעתי,
תר הוז
לא ידע אף הוא להפעיל סמכותו בכיוזן זה.
לשמור
על כן, באשר חייכו השחקנים לקרוביהם
או לנהו
וטיפסו על כבש מטוס איר פראנס שהולהרבות
בילם
לטוקיו, הסתתרה מאחורי החיוכים
הרבה ע
מבוכה עמוקה. עד לאותו רגע לא ידע שוער איש מהם מהו בדיוק תפקידו במישחקים,
אם הוא אמנם ישחק, ולצד מי. ה
לאי־וודאות ולמתיחות מזיקה.

חודורוב סירב ל,

שעו הדולאו

הפך להיות אחד הנו שאים העיקריים, בו צריכים שחקני כדורגל להוכיח את
בקיאותם. ב ת מונ ה: בדיקת המזוודות של הכדורגלנים החוזרים מאחד המסעות,

ך* טוקיו לא חלפו המגרעו!?1
., 1עצמו פי כמה. המשלחת מישר
תעה למצוא את עצמה מחוץ לש
מקובץ של יתר המשלחות. ההסב!
לאנשי המשלחת היה, כי הם הגיעו׳
ועל כן שוכנו בנפרד. אך קכיונו
הגיעו אף אחרי ישראל שוכנזי!
האולימפי.
אחד השחקנים, שהביע את הדעה
קידה הלאומי של המשלחת הישרא
ייב אותה להימצא בחברת שאר ה
ולקשור קשרי־ידידות וספורט עם נצי
ביקש מהנהלת המשלחת לעשות
בנדון. הוא זכה לתשובה של ביי
חוסר־ה,אימונים המתמיה של שפ
פתח בטוקיו לרשלנות מסוכנת.
אחת נלקחו השחקנים לאימון
כדורגל. וגם בפעם זאת היתד, זאת
ולא אימון. הקבוצה הוסעה שלו;
למיגרש, על מנת שתערוך מעין
מיבחן. האימון נמשך 20 דקות ב7
מישחק 20 הדקות, אמרו ראשי
להרכיב את הקבוצה הראשונה. או
מבין השחקנים שהצטיינו באימון
חלדי, קופמן, חודורוב — לא נכללו
גם אימון פעוט זה לא התקיי ^
התבררר ^

כאשר התאספו השחקנים
מביניהם יעקב חודורוב. היו כאלה
כי הוא נעלב מהחלטתו של סוחר
את נשיאת הדגל הישראלי, במין
פתיחה, בידי אמציה לבקוביץ, שחי
וחסר זכויות כלשהן, הידוע כאיש
של סוחר. לבסוף, לאחר התרוצצויוו
חודורוב למיגרש• הוא ביקש שלא 1
השמיע לפתע את הטענה ר,תמו
נפגע בקרסולו, עוד בישראל. בכל ז
אמן, ודווקא הצטיין באימון.

נושא השיחות: סח
ל הפגמים הרלו נבעו

בדי פרקטיקה או תיאוריה
ך* סיבפוכים המוקדמים לא היו ה

111 תופעה המזיקה ביותר בשפיים. הם רק
סייעו ליצירת האווירה הכללית שאפפה את

מתנוה
בה היו
ליטי־קר
כולת ל
אות מי

המאמן -אחד מהחברה

הפרסטיג׳ה של קליאוט
ך* מיקוח השגי לא איחר לבוא. זלמן

! 1קליאוט, מזכיר הכבוד של ההתאחדות
לכדורגל בישראל וכלב השמירה של מכבי
תל-אביב בגוף נעלה וחדל־אונים זה, הגיש
אולטימטום לסוחר: אם איש מכבי תל-
אביב יצחק נחמיאס לא יצורף למשלחת —
לא יסע לטוקיו אף שחקן אחר ממכבי.
אילו נשאר סוחר איתן בדעתו שלא
לקחת את נחמיאס, בגלל היותו פצוע, והיה
מאיים להרכיב נבחרת ללא השתתפות מכבי,
היה קובע תקדים בחיי הספורט במדינה.
אפשר היה בהחלט להקים נבחרת, טובה
מאד, למשחקי טוקיו גם ללא ילדי־טיפוחיו
של קליאוט. בכך היה גם מוציא את המשחקים
הלאומיים מזירת המיקוח, הסואנות
והאיומים הבין־אגודתיים.
אולם גם סכנה זאת לא היתד, מעשית.
כי אין לתאר ששבעת אנשי מכבי הנותרים
היו מוותרים על הזדמנות בלתי־חוזרת זאת
רק כדי להגן על הפרסטיג׳ה של זלמן
קליאוט. אך סוחר לא קורץ מחומר יוצר־תקדימים.
הוא נכנע; ולבית־ההבראה ב־שפיים
הובאו גם מזודותיו הארוזות של
נחמיאס.
מתארגנ הסתבר
חרים.
כל שי!

שעו ה חונה

יעקב חודו רוב מביט ב ת מהו! על הכדור שחדר?רשתו, ב מי ש חק נגד נבחרת
פור מוזה, אלופ ת אסיה. לפי כל החי שובים, הייתה ישראל צריכה לנצח.

ההנהלה. אולם לא רק ההנ^|
להורדת המוראל. רוב השחקנים
לא במעט. אם בשפיים נתקבל ^

:שלחת קלפניס, הרי שבטוקיו
ישראל שיגרה משלחת של סו־
:מטוס היה הנושא המרכזי של
מה כדאי לקנות, ואיפה.
נא היה במזכרות קטנות או
#נ לקרובים. הסחורה שדובר
חורה יקרה• מכשירי רדיו, מק־כשירים
חשמליים, בדים ומרו.
הוותיקים, במיוחד׳ גילו בקי-
1מפליאה.
איפוא, שמיד עם הגיע הנבחרת
; הצעד הראשון של ההנהלה:
הנסיעה בחזרה, לשביעות רצו־קנים.
לפי ההסדר החדש, במקום
ב־ 3ביוני, דרך הקוטב הצפוני,
ית לחזור באיחור של שבוע,
..4שבוע זה היו צריכים לנצל
|4נ הבריטית, שם נמכרים ה־וקשים
ביותר בעולם, במחירים
נר, כי אין משלמים שם מסים.
גו, אשר אפשר היה לצפות ממנו
ודד תופעות בלתי־ספורטאיות
מבעלי הנסיון הדרכה בשטח זה.
ערך בעצמו רשימה של כל
קנות מכשירי רדיו ניידים, כדי
הקניות .״זה ימנע מהם דית־
^ירץ את מעשהו, במבוכה.

ש גי הגצחו גי ת
.שחק נגד נבחרת פרס. התוצאה
— עוררה שמחה רבה בישראל.
ב של אותו יום שפעו גאוזד,
י השחקנים עצמם אינם מתגאים
ישגם. כולם עד אחד בטוחים,
־,יה להבקיע לפחות מספר כפול

גיבור העלילה
ז הו התצלום הרשמי של המ שלחת הי שראלית, בגן המלון
שלה בטוקיו. ב מרכז יו שבים חברי ההנהלה: המרכיב
שמואל סוחר (ז) ,ראשי המ שלחת מיכאל אל מוג ()2
וזלמן קליאוט 3ה מא מן משה וארון 4ה שחקנים :
משה חלדי 5רפי לוי 6יצחק נחמיאס, אשר בגללו
איים קליאוט לפוצץ את הקבוצה 7ה שוער אברהם
בנדורי 8עומדים, ב שורה ה תיכונה: מטיל הכידון
ברוך פיינברג 9בו עז קופ מן 10 גדעון טיש 11
יוסף גולד שטיין 12נ חו ססטלמך 13 שיי עג לז ר 14
זכריה דצבי 15ב שורה העליונה: שאול מתניה 16
אמציה לבקוביץ 17 נוח רזניק 18 שופט הכדורגל
אהרן ורנר 19 שלמת נהרי 20 הודף כדור־הברזל
אורי זו ה ר 21 אהרן אמר 22 יעקב חו דו רו ב (.)23
חנוך מורדכוביץ אינו מופיע ב ת מונה, לאחר שנפצע
ימים אחדים לפני כן, במי שחק נגד נבחרת סינגפור.

השני 2:1על סינגפור
תה גאווה בישראל. אפשר היה
תוצאה נוספת של ניהול מק־של
הנבחרת. אולם מי שהיה
5ספר אחרת:
שום תדריך מקצועי לשחקנים,
חקים. הדברים האלמנטריים ביו.,השחקנים
לא ידעו אם יש
שחקנים יריבים שמירה אישית,
בשמירת השטח; שאסור, למשל,
מסירות קצרות, בגלל זריזותם
השחקנים האסיאתיים; שאסור ל־לביר
מסירה חוזרת ביד, בגלל
ועוד עשרות ביקשו לדחוס את כל השחקנים בשטח ה וארון אם יש לו מה להוסיף .״כן,״ השיב
־ גרם אותה זריזות של היריב
יריב — ולהבקיע שערים בכוח. משה המאמן ,״אני רק רוצה לומר לכם דבר
הנחיות חיוניות לכל שחקן העולה* למגרש.
: לאנשיו וצעק
המגרש, בצד רכן וארון אחד: אם תנצחו היום, יהיו הקלות במכס
במישחק שני זה יכלה ישראל להרשות
לעצמה הפסד בשיעור ,3:0מבלי לאבד את ״להכניס להם! תשברו אותם!״ דבריו היו כשנחזור הביתה.״ דבר המעיד כי מאמן
זכותה לעליה לרבע־הגמר. ניהול נבון היה מלווים בניפנופי־ידיים פראיים, אשר אפילו הנבחרת הלאומית של ישראל ידע בדיוק
מנצל הזדמנות כזאת להחלפת כמה משחקני אלה שאינם דוברים עברית יכלו להבין את מה מעסיק את שחקניו לפני התחרות.
׳.הופ -המפתח, כדי לאפשר להם מנוחה וכושר משמעותם.

היתד, זו פקודת התאבדות לשחקנים כמו
:רן ה־ טוב יותר במישחק הקשה והמכריע נגד
הסיכון המקצועי
סטלמך, נחמיאס או חלדי. משחקם בנוי שניתן סין שגם הוא רק השלישי מבין חמשת
איחור, המשחקים שנועדו לישראל במשך שבוע אחד על עדינות טקטית, לא על התנגשויות מגוך
כהרת פורמוזה לא היתה יריב חדש
׳ אשר בלבד. במקומם אפשר היה לבחון את כוש שמות. ואמנם, עד מהרה, נתנה הפראות * 1לכדורגלני ישראל. שתי הנבחרות כבר
}מרכז רם של שחקנים שלא ניתן להם להופיע
את אותותיה: גם שחקני סינגאפור לא התמודדו קודם לכן, והפעם היו כל הסיכויים
במשחק הראשון — ושהוכנסו ללא מיבחן
טמנו את רגליהם בחול. אולם שני הפצו לצידה של ישראל.
עים הישראליים, קציר המישחק הפראי
:י תפ־במישחק
השלישי.
בדקה העשרים של המשחק הבקיעו הת
מח־אפשר
היה, למשל, להציב את חודורוב
הזה — המגן מורדכוביץ׳ והשוער בנדודי סינים את שער ישראל, בגלל טעות מקרית שלחות בשער במישחק זה, ולא בשלישי, כדי — נפצעו דווקא על־ידי חבריהם לקבוצה, של נוח רזניק. לא היה בכך שום אסון,
אסיה,
לבחון את צדקת טענתו שהוא פצוע ואינו
מתוך להיטותם המופרזת לפראות. היה אף לא תופעה בלתי־רגילה. גם קבוצות
זה מחיר יקר מדי לנצחון כה זעום ובלתי
משהו יכול לשחק, ולא להסתכן בהכנסתו ישר
חלשות עלולות להבקיע שער בתחילתו של
למשחק השלישי. אפשר היה להחליף את מכריע, על קבוצה אשר נוצחה פעמיים

משחק, ולהפסיד לבסוף במישחק. זהו סיכון
ם התהמגן
השמאלי חנוך מורדכוביץ, שהצטיין על־ידי הפועל פתח־תקוה במסעותיו במזרח מקצועי, אשר הקבוצה חייבת לעמוד בו
במישחק הראשון ונפצע במישחק השני, ה־ הרחוק.
ק פעם
בשטף משחקה.

:מיגרש בלתי־מכריע, ובכך נמנע ממנו להשתתף ב־
״הקרות כמכס״
לא היתד עדיין כל סיבה לדאגה ממשית.
זהתלה,
מישחק השלישי.
נותרו עוד 70 דקות של מישחק, והמאמן שעות אפשר היה, כמו כן, להחליף אחד הוותיל־הגיעו השליליות התופעות

יכול

היה כבר להתאים את מישחק קבו!
אימון־ קים, כמו שייע גלזר, למשל, ולשמור על
נקודת־שיא, לקראת המישחק השלישי, צתו לשיטת היריב. אילו שלט על הקבוצה
:ד. לפי כוחותיו למישחק -נגד סין. בהזדמנות זו
.משלחת אפשר היה לבחון במקומו של שייע את נגד נבחרת סין הלאומנית. באותו לילה ועל עצמו, היה מורה לאנשיו לשמור על
ניגש וארון לאנשיו, כמה דקות לפני השעה קור־רוחם, ולהמשיך ולשחק כרגיל. אך
ם כמה כושרו של בועז קופמן, אשר הוכנס לשחק
זה — במישחק השלישי, למרות שלא הוכנס ,11 הודיע על כיבוי אורות. באחד החדרים בנבחרת הישראלית לא וארון קבע את
בהרכב. בשני הקודמים, בטענת סוחר כי לא היה ישבו כמה שחקנים שקועים במישחק פוקר. האסטרטגיה. נטל לידיו את התפקיד שמואל
נ.נפלה. בכושר. חוסר החלפה וחוסר אימונים מס כאשר הודיע וארון על כיבוי האורות, נטש סוחר. הוא נתקף חרדה, נתן את ההוראה
!ילעדר פיקים רק גרמו לכך שאותו קופמן, למשל, בועז קופמן את המישחק, השתטח על הגרועה ביותר שיכולה להינתן במצב זה.
שטענו עלה ארבעה קילוגרמים במשקל, במשך או מיטתו. יתר השחקנים לא הפסיקו את ה־ בטון שהחדיר בהלה בין השחקנים, הורה
מישחק. הם המשיכו לשחק עד שתיים אחרי להם לעלות כולם על היריב, להתרכז בלהפקיד
תר, תקופת הבטלה, וכשהוצב בהרכב לא היה
!דר ה בכושרו המלא. יתר על כן: הוא טולטל על חצות — כשהמאמן וארון עצמו משחק התקפה.
קופמן. של במקומו
הסינים, אחרי השער הראשון, סגרו את
ון צעיר פני המגרש מתפקיד לתפקיד, בחוסר כל
בילויים מפרכים אלה ודומיהם דחפו, כנראה,
את מרכיב הנבחרת לשאת נאום גדוש שורותיהם, הצטופפו ברחבת ה־ 16 שלהם.
חסותו תכליתיות.
,1הובא
ציונות לפני המשחק. שמואל סוחר הסביר כאשר נוספו להם גם שחקני הנבחרת היש
׳התאמן,
להם
מדוע חייבים הם לנצח. בדרך כלל, ראלית, היתד, הצפיפות מול שערם כה
הה כי
״תשכרו אות 18״ נהוג שהמאמן עורך תדריך לשחקניו לפני גדולה, עד כי אי־אפשר היה בשום אופן
את התהמישחק,
מסביר להם סופית מה תפקידם, לפתח את התנופה הדרושה להתקפה יעילה
ך* הנהרה נקטה כקו אחר לגמרי. נותן את ההוראות המקצועיות האחרונות ולהבקעת קוי־ההגנה הסבוכים.
1 1מתוך נסיון לצבור שערים ככל האפשר,
למצב זה ישנו פתרון קלאסי, אשר כל
לא זו בלבד שלא נתנה הזדמנות לנבחרת לפני עלייתם למיגרש. רק לאחר התדריך
לשחק מישחק קל, אלא שדחפה אותה המקצועי נמסרת רשות־הדיבור למרכיב, מאמן בעל שיעור קומה מכיר אותו: על
משחק הגנתי סגור יש להגיב במשחק
להשמעת כמה מילות עידוד.
למשחק קשה במיוחד.
במקרה זה התהפכו היוצרות. שמואל הגנתי. אפילו קבוצה שלמה אינה יכולה .
כל האמצעים נראו כשרים בעיני מרכיבי
לכד הקבוצה. במקום לנהל משחק פתוח, טקטי סוחר נאם ארוכות על הצד הלאומי של להבקיע חומה בצורה של מגינים. לשני
^שם כי וטכני, בו היו כל היתרונות לצד הישראלים, ההופעה, ורק לאחר שדיבר שאל את משה חלוצים מהירים וזריזים ישנם סיכויים טו

בים
יותר לעשות זאת, בהסתננות־יחיד.
אילו נשארו רוב שחקני ישראל מרוכזים
בצידם הם של המיגרש, היו גם מאלצים
את הקבוצה הסינית לרפות את הגנתה, לשלוח
את חלוציה ורציה אחרי הכדור. לפחות
עד מחצית המיגרש. בצורה זו היה שוב
נפתח המישחק ונוצרים המרחבים לתמרון
ולמשחק תנופה מתוכנן.
תוצאת האסטרטגיה של סוחר לא איחרה
לבוא. נבחרת ישראל הסתבכה במערבולת
אנושית חסרת־תנופה מול השער הסיני,
בעוד שהשער הישראלי הושאר כמעט חשוף
לגמרי. שני חלוצים סיניים ניצלו כדור
מקרי שנפלט מחוץ לפקעת האנושית המרוכזת,
פרצו אתו אל השטח הישראלי החשוף,
הבקיעו את השער השני.
גם או לא שונתה הטקטיקה של סוחר.
גורל המישחק נחרץ.

ריב כהגהרה

^ נדהמים כיותר היו השחקנים עצו
|מם. הם עלו על המיגרש בטוחים —
אולי יותר מדי — בעליונותם. הם ירדו מן
המיגרש חפויי־ראש, ועד לשעות המאוחרות
של אותו לילה הסתגרו מבויישים בחדריהם.
ההמשך המובן מאליו ברגע זה היה צריך
להיות: שכירת המטוס הראשון החוזר הביתה.
לכך היתה צריכה לדאוג ההנהלה. אר
ההנהלה עצמה היתה שקועה בעניינים הצדדיים
לא פחות מהשחקנים עצמם: שמואל
סוחר עסק בבילויים ובקניות; משה וארון
הצטרף אליו! זלמן קליאוט, נציג מכבי,
שקע בעיסוקים מגוונים, חסרי כל קשר עם
ספורט, מיכאל (״מיקה״) אלמוג, נציג הפועל,
לא הזיז אצבע למנוע את התפרקות החבילה.

בינה לבין עצמה לא ניהלה ההנהלה
יחסים תקינים. לא פעם היו השחקנים עצמם
עדים להתפרצויות זעם בין חברי ההנהלה.
פעם, למשל, הוזמנה המשלחת למסיבת־גן
אצל אחיו של קיסר יפאן. מתוך חוסר שליטה
של ההנהלה על אנשי המשלחת, לא
יכלה לרכזם בזמן באוטובוס, והם הגיעו
באיחור של שעה למסיבה .״אצלי זה לא
היה קורה,״ לעג קליאוט לסוחר, בהיותם
(המשך בעמוד )12

חרפת טוקיו
(המשך נועמוז־ ) 11

י ־ מגן כפני כוית שמ ש
לשזוף יותר מהיר ונעים
אינו יורד כזמן השהיה
החול אינו נדכלן לגוף
להשיג גם בשפופרות ובקבוקים
בכל הפרפומריות ובתי־המרקחת.

כבר בתוך הגן המלכותי .״כן,״ השיב סוחר
,״אתה היית נותן עוד לירה לכל שחקן.״
ברגע זה הבחינו השניים בכמה שחקנים
שצעדו אחריהם .״את הויכוח נמשיך במקום
אחר,״ סינן הראשון.
פרשה מיוחדת היתד, פרשת יחסם של
ראשי המשלחת ושחקני הכדורגל אל שני
האתליטים של הנבחרת. אורי זוהר וברוך
פיינברג לא ידעו בתחילה מה מריץ את
הכדורגלנים; הם הגיעו לטוקיו מחוסרי פרוטה
למעשה. במשך כל זמן שהותם שם היו
נאלצים להסתפק בעשרת הדולארים שניתנו
להם עם יציאתם, ודמי־הכים של שני
דולאר ליום .״החברה היו נוסעים לבילוייהם
במוניות,״ סיפרו בשובם ,״ואנחנו היינו
מבזבזים זמן בחשמליות. אנשי קבוצת הכדורגל
ראו בכך סיבה מצויינת ללעג ולמתיחות.״
כאשר
יצאו זוהר ופיינברג לראשונה ל־מיגרש
התחרויות באתליטיקה, החליט ראש
המשלחת מיקה אלמוג כי יש לצרף מלווה
למשלחת הזעירה. התפקיד הוטל על קליאוט,
וזה לא הסתיר את מורת־רוחו מן ההחלטה.
במשך כל הדרך רטן על כי אולץ לבזבז
את זמנו על מטיל כידון, בשעה שנבחרת
הכדורגל התמודדה עם נבחרת פרם. הוא
לא התעניין במה שהתרחש על המיגרש,
וכאשר זכה זוהר במדליית הארד התנפל
עליו קליאוט בקריאות־בוז וקינטור :״היה
כדאי לך לבוא הנה בשביל מדלית ארדי
תצמיח לך <(זני חמור ותסתובב ברחובות
כדי לא לבזבז זמן.״

שיאי החרפה

למדו

מחר

שפות

וביסודיותבבית ־ ה ספר לשפות
תל־אביב, בן־יהודה ,74 טלפון 20314

״קדימה״

אנו פותחים:
א) אולפניות לאנגלית ללימוד מרוכז ( 2שעות ביום) למתחילים
ולמתקדמים וחוג לשיחה (8311011ת8זיס )00 למשתלמים על־ידי
מורים מאנגליה.
)2קורסים לעברית, אנגלית וצרפתית למבוגרים מכל דרגות
הידיעות וקורס מיוחד לשיפור הכתיב העברי.
ג) קבוצות לאנגלית לתלמידי בתי־ספר ג׳ ד׳ ה׳ ז׳ ז׳ ח׳
יסודיות, ה׳ ו׳ ז׳ ח׳ תיכונית, לפי שיטה קלה.
סרטיםוהרשמה ! מ־9״ 12 לפגה״ג— 3־ 9בערב (פרט ליום

מחרת התכופה מידי פורמוזה, הת־
/אוששו חברי המשלחת מדכאונם .״הם
נזכרו שבעצם לא באו לשחק כדורגל,״
התמרמר אחד השחקנים הצעירים של הנבחרת,
אשר מסע זה הטביע בו רושם שלילי
צמוק ,״המשימה העיקרית עוד עמדה
בפניהם.״ הם אמנם הפסידו את כתר הספורט,
אך הם עדיין נשארו מלכי המסחר.
ההתפוררות המוסרית הגיעה לדרגה מבחילה.
הסוחרים של סוחר נשטפו בתאוות
הבצע. כמה נקודות־שיא:
9שחקן שהביא עמו חפיסות חלבה
וממתקים מהארץ, הציע אותי ליהודי המהום
שבאו לבקר את המשלחת, תמורת
תשלום במזומנים •או במתנות.
9בסיום מסיבה במועדון יהודי מקומי,
הוזמנו השחהנים להיכנס לחדר סמוך, בו
נשארו כמה מוצגים פעוטי-ערך מבזאר ש־נערר
קודם לכן באותו מקום. נערכה התנפלות
מבישה על החפצים העלובים והתנצל
שחקן :״ראיתי את ראשי המשלחת מם־
תיירים על החפצים לפני, למה שאני לא
אעשה כמוהם?״) והשחקנים יצאו מן החדר
עמוסים כמו רוכלים זעירים.
• עקב ריבוי הפניות של השחקנים אל
בני הקהילה היהודית המקומית, שתתן להם
״מתנות״ או כסף מזומן, שלח ציר ישראל
להנהלת המשלחת בקשה רשמית שיפסיקו
את הנוהג הנפסד.
9אחד השחקנים הודיע לפתע כי נגנב
מחדרו ארנק, ובו 400 דולאר .״איך הגיעו
לך 400 דולארים?״ נשאל .״היו לי אלף
דולאר ונותרו לי רק ,600״ השיב, מבלי
להרגיש שבכך הודה בעבירה חמורה על
הוראות הפיקוח על מטבע חוץ. הוא ביקש
מסוחר ומיעקב חודורוב שיספרו על אבידתו
למיליונר יהודי שביקר אצל המשלחת, מתוך
תקווה כי הוא יפצה אותו. אולם
כאשר ביקשו חברי המשלחת להזמין את
המשטרה היפאנית?חקירה, נחפז אותו
שחקן להכרייז כי לא איכפת לו שנגנבו
ממנו 400 דולאר, וכי אין הוא מעוניין
בשום התערבות משטרתית.
9יהודי עשיר בשם אייזנברג ביקש
מארבעה שחקנים שיביאו את חבריהם ל־חוילתו,
שם הכין מתנות לכל השחקנים.
הארבעה ענו כי הם מוכנים לקבל את
המתנות בשם כל החברה, וכי ידאגו לחלוקתן.
הם קיבלו את המתנות כשי פרטי,
ולא חלקו מהן דבר.
9אחד השחקנים נטל על עצמו לרכז
את קניית מכשירי הרדיו עבור חבריו. רק
אחרי שקנה את המכשירים, הסתבר ללקוחותיו
כי המחיר למכשיר גבוה בשלושה
דולאר ממחיר השוק, וכי הוא קיבל כדמי־טירחה
שני מכשירים חינם, בתוספת מערכת
כלי חרסינה.
6הקבוצה, אשר בצאתה לא הובילה
אתה אף קילוגרם אחד מיותר של משא,
אספה בטוקיו כמה מאות קילוגרמים של

סחורה אשר אי־אפשר היה להטיסה בחזרה,
ואשר חלקה הוחזר ארצה באניה.
9כאשר נעשה נסיון לעניין קבוצה
כלשהי בטוקיו לערוך מישחק ידידותי נגד
נבחרת ישראל, לא הושגה אף לא הסכמה
אחת.

כבוד ברוד

ף רוע מזלם של הסוחרים המנוסים, לא
/נמצאו מקומות במטוסים העוברים את
הונג־קונג, ובימים האחרונים היו נאלצים
לקנות בקדחתנות סחורה מקומית. כאשר
ירדו בלוד, היו רובם עמוסים מכשירים
חשמליים, מכונות־הקלטה יקרות, מיקסרים,
מכשירי רדיו, בדים וצעצועים. למרות שלא
ניצחו במישחק נגד פורמוזה, נהג בהם
המכס כבוד רב. כל שחקן הצהיר על מה
שרצה. שום ביקורת לא נערכה במזודות.
הם הצהירו על סחורה ששודיה אלפי
דולארים, שילמו קרוב לאלפיים לירות דמי
מכס על הסחורה המוצהרת. היה זה ללא
ספק הישג מסחרי נכבד לאנשים שיצאו
רשמית, עם עשרה דולאר בכיס. אם לא
זכו באליפות הכדורגל, הרי הגיע להם ללא
ספק כתר האליפות בספורט לאומי אחר.

הכל בסדד

*ץ רפת המסע לטוקיו היתד, צריכה
1 1לשמש אות אזעקה באזני כל האנשים
הקרובים לספורט. היא היתד, צריכה לעורר
חשבון־נפש נוקב אצל אלה שעמדו בראש
המשלחת. אולם שום זעזוע לא ניכר בחוגים
השליטים על הספורט הישראלי. במקום
להקים ועדת חקירה ציבורית, מילאה ההתאחדות
פיה מים, ורק דאגה לכך שהשחקנים
לא יגלו סודות מן המסע.
תחת הביקורת־העצמית שהיתה נאה לו,
הפליג שמואל סוחר בשורת תירוצים להסברת
הכשלון. את הקולר תלה במשחקם
המאכזב לדעתו של כמה שחקנים — לא
בחוסר המנהיגות והעדר כל משמעת, לא
בהעלמת־העין ממעשים מחפירים מצד השחקנים,
ואף לא בשיטה הנפסדת השולטת
בספורט הישראלי.
בכך נסתיימה, רשמית, הפרשה העגומה
ביותר בתולדות הספורט הישראלי. לכל
היותר, יוצע רשמית כי נבחרת ישראל לא
תופיע בתחרויות בינלאומיות במשך כמה
חודשים, ובינתיים תוכנס הנבחרת הלאומית
למקרר. עד שלפתע תזמין אחת הקבוצות
המקומיות קבוצה זרה, ומתוך חישובי ביזנס
יוחלט להעמיד נגדה את הנבחרת הלאומית
הבלתי־קיימת. ברגע האחרון ייקבע
מאמן, תורכב נבחרת והחרפה הלאומית
תוצג מחדש.

המסקגזת

ולס אם רוצים שחרפת טוקיו לא
תשוב ותתחדש, וכי לפחות מהלומה זו
לפרסטיז׳ה של הספורט הלאומי לא תהיה
לשוא, חיונית נקיטת כמה צעדים מיידיים:
9בירור פרשת טוקיו, בלי מורא ובלי
משוא פנים, והסקת המסקנות לגבי האחראים
לכשלון.
• הקמת סגל חדש קבוע לנבחרת לאומית.
הגיע הזמן, עם כל הכבוד לשחקנים
הוותיקים, כי יפנו את מקומם לדור החדש,
אשר הוכיח כבר את יכולתו. הנבחרת
החדשה צריכה לכלול שחקנים אשר גילם
לא יעלה על .24
9למנות מאמן ישראלי קבוע לנבחרת
הלאומית, אשר ידאג לאימון רצוף של
הנבחרת, ולשמירה קפדנית על כושר אנשיה
בכל עונות השנה.
9ביטול מישחקים בינלאומיים למשך
שנה, אך עריכת מישחקי־מיבחן רבים ככל
האפשר עם קבוצות מקומיות.
9לבטל את שיטת המפתח האגודתי,
בעת הרכבת הנבחרת. שיטה זו מעמיסה
על הנבחרת שחקנים שאינם מתאימים, מוציאה
ממנה שחקנים טובים שאינם שייכים
לאגודה הנכונה.
9לטאטא מראשות הספורט את כל
אותם העסקנים הרואים את עצמם כנציגים
של אינטרסים קבוצתיים או מסחריים, ולהגביר
את סמכותם של אלה המוכנים להתמסר
לספורט לשמו.
רק כאשר ייעקרו השורשים, אפשר יהיה
למנוע תופעות דומות לאלה שהכתימו את
שם ישראל בטוקיו. כי תופעות אלה —
ההתפרקות המוסרית והחברתית, חוסר המשמעת,
הלהיטות לבצע — כל אלה אינם
אלא פירות־ביאושים, היכולים לצמוח רק
על עץ נגוע משורשיו.
העולם הזה 1081

>ירדז מ ט מי ר

זוז

היחזורהמבצ? £שניר החלוץ המרכזי של נבחרת אנגליה קיבן, מבקיע את השער
הרא שון במ שחק נבחרתו נגד נבחרת רוסיה בשוודיה, שהסתיים ב סיבוב הרא שון בתוצאה
.2:2מלבדו נראים בת מונ ה השוער הרוסי המצטיין, יא שין, הקיצוני הימני של אנגליה
דוגלאס, ושני המגינים הרוסיים קסרב וקריגבסקי. שתי נבחרות אלה יפג שו ה שבוע
בפעם השניה, כדי לקבוע מי מהן תעלה למ שחקי רבע־הגמר, יעל הגביע העול מי לכדורגל.
ספורט כדורגל
א ל כו הו ל ב לי ל ה
אחרי הסיבוב השלישי, במשחקי גביע
העולם בשטוקהולם, עלו חמש נבחרות למשחקי
רבע־הגמר: גרמניה המערבית, יוגוסלביה,
ברזיל, שבדיה וצרפת. שלושה משחקים
נוספים, שיערכו השבוע (,צ׳כיה־איר־לנד,
הונגריה־וולס, אנגליה־רוסיה) יקבעו מי
יהיו שלוש הנבחרות הנוספות שיעלו.

על המתרחש סביב משחקי הגביע
העולמי בותב שליח ״העולם
הזה״ דורון ורד:

שבדיה מוצפת. היא מוצפת אורחים. ו־כדורגלנים,
אולם יותר מכל היא מוצפת
דגלים. על כל בית, כל עמוד, כל תחנת
דלק וכל עץ בודד בדרך מתנוססים דגלים.
כבר בהגיענו לגטבורג התברר שיש יותר
דגלים משיש אורחים. בארץ אמרו לנו שכל
הכרטיסים למשחקי הגביע אזלו עוד לפני
חצי שנה. כאן התברר שלכל משחק אפשר
להשיג מקומות בשפע, בכל המחירים. אפילו
במשחק החגיגי, בנוכחות מלך שבדיה, בין
שבדיה למקסיקו, היו מקומות פנויים רבים.
מארגני המשחקים מאוכזבים, כמובן, ממיעוט
המבקרים. עוד יותר מאוכזבות הנערות
השבדיות. יש אמנם מספיק גברים לכל
נערה גלמודה בשבדיה, אבל אף אחד לא
שם אליהן לב. מי שכבר בא הנה, קם וישן
ביחד עם הכדורגל.
כוכב הסטריפטיז. תפקיד העתונאי
כאן קל להפליא. המארגנים עושים בשבילו
הכל. לכל עתונאי תא לחוד, עם קו ישר
לארץ מולדתו. יש גם מכונת כתיבה ושליח
מיוחד, החוטף את הנייר מהמכונה ורץ
איתו למברקה. עוד באמצע המשחק מגישים
לו תמונות מתחילתו. ישנם עתונים בעולם,
שעוד לפני סיום התחרויות כבר הופיעו
עם כתבות וצילומים שנשלחו אליהם ברדיו.
עם סיום המשחק מביאים רצים מיוחדים
ניירות מודפסים, ובהם מהלך המשחק שאפשר
לפענח אותו עם קוד מיוחד. בזמן
המשחק עצמו משורים בכל מגרש את
התוצאות מיתר המגרשים בשוודיה. מנהל
לשכת העתונות במשחקים הוא שוודי שהיה
בשנה שעברה עם כוחות האו״ם בעזה,
מתלהב מאד מהביקור שערך בתל־אביב.
אחרי הסיבוב הראשון של המשחקים הלכתי
לראיין את הכדורגלנים האנגלים וה־ברזילאיים.
הם היו נורא אדיבים וגילו
התענינות בארץ. כולם שמעו על תוצאות
הכבוד של ישראל במשחקים נגד רוסיה
העולם חזה 1081

ו־ודלס. על טוקיו הם עוד לא שמעו.
האדם הפופולרי ביותר כאן הוא יאשין,
שוער הנבחרת הרוסית. מכנים אותו כאן
בשם ״כוכב הסטריפטיז״ ,אחרי שקרע את
חולצתו של השופט במשחק נגד אנגליה.
מה שמקלקל את האוירה, לפחות בשביל
האורחים מאירופה, הוא החוק האוסר למכור
אלכוהול אחרי שעה 6בערב• למרות
זאת יש כאן יותר שיכורים מאשר כדורגלנים:
בפינות חשוכות של הרחובות מוכרים
אלכוהול בשוק שחור.

עסקנים
הגזברהמ עו מ ף

דעהא*ש*ת לגמר*

החס רון

ף* שבו?} שעבר ירד עלינו מבול של
4פרסומים ומודעות על אבדן ציוד. הנה
למשל משוררת צעירה למדי המודיעה לקוראי
המוסף הספרותי של הארץ שאבד
לה האלוהים שלה ושזה גורם לה אי־נעימות
לא מעטה; הרמטכ״ל לשעבר הודה
בפומבי על אובדן התנופה החלוצית האישית,
דבר שגרם צער ויסורים למשפחות וגופים
צבוריים רבים הבנויים על עקרון ההתנדבות;
וההנהלה החדשה של התיאטרון
הקאמרי הודתה בפומבי כי אבד לה הקהל,
דבר שגורם להפסדים כספיים לא מבוטלים.
בשני המקרים הראשונים אני בטוח שהזמן
יעשה את שלו• המשוררת הצעירה
תמצא ודאי אלוהים אחר, חסון, משופם,
ורחב גרם יותר מהקודם, וגם מפא״י תמצא
אולי מועמד אחר לקבלת תיק משרד ה־בטחון;
אינני דואג להם; שהרי שומה על
נערות צעירות ומפלגות פוליטיות לעבור
משברים׳ אחרת אין משמעות לקיומן. אבל
התיאטרון הקאמרי במצב עדין: הוא כבר
אינו נערה צעירה, ועוד איננו מפלגה שלטת.
על כן יש לעשות משהו בנדון.
אכן בחדשים האחרונים האולם היה ריק
מצופים. רק כמה עשרות בעלי כרטיסים,
מרביתם בעלי חובות שבאו לבדוק את מצב
הציוד וערך הרכוש, ישבו באולם וכאילו
הדגישו את הריקנות. והרי רמת הבצוע
לא ירדה מחזה צרפתי חביב, שהיה
פעם זוכה להצלחה בלתי־מסויגת, הורד
מעל הפרק במהירות רבה. ואז
באו לידי מסקנה בהנהלה החדשה:
המשבר שפוקד את התיאטרון
הוא משבר של אמון.
לא מאמינים יותר לתיאטרון
הקאמרי. או בנסוח מדויק יותר
— הפסיקו להאמין ג ם לתיאטרון
הקאמרי.

** די לתרץ עובדה מעצי^
בה זו׳ ביצע יוסי ידין
השבוע מספר תמרוני מחשבה
בפומבי, הראויים לשבח ולציון
כדוגמא נאותה של כשרון ותפיסה
טקטית מזהירה ביותר.
המשימה היתר — ,לבלבל את האויב. על
כן הפליג מר ידין בניתוח ההתדרדרות המדהימה
שבאה על מוסדו. ותוך כדי דיג
אינטנסיבי במימיו העכורים של העבר, העלה
על חכתו מספר סיבות שהזכירו לי ביופין
הפראי והאכזוטי בחורה שהכרתי לאחר מלחמת
העצמאות. צר לי רק שעל אף התענוג
האסטיתי שסיבות אלה גרמו לי, לא היה
לי מהן סיפוק, וגם בזה נו, לא חשוב.
הסיבות יורדות עלינו במטר: הבזבזנות
ויצר ההתרחבות של ההנהלה הקודמת,
ההרכב המשונה והמוזר של קהל מבקרי
התיאטרון, יבוא אמנים מבחוץ ועוד ועוד.
השכל הבריא החל לעבוד אך ורק כשבא
מר ידין אל קץ דרך היסורים שלו, והוציא
מתוך שרוזלו הרחב את האם האחרון:
רבוי בעלי זכות לכרטיסי הזמנה.
רגע, רגע, אמרתי לעצמי. הרי גם אני
מקבל כרטיסי הז מנ ה ...ושאלתי את עצמי
בכל הכנות, מה היה קורה אלו הפסיקו
לחלק לי הזמנות. והתשובה לא אחרה
לבוא: במקרה כזה הייתי מוותר יעל התיאטרון,
על הצגת הבכורה, על נאומי הברכה,
על לחיצת הידיים ואמירת מחמאות בחצי
פה, והייתי הולך לקולנוע לראות איזה סרט
טוב.

בטוקיו נחלה נבחרת הכדורגל של ישראל
את אחד הכשלונות המבישים בתולדותיה
(ראה עמוד .)10 בישראל התבישו הכדורגלנים
להראות את פניהם ברחוב .״על כדורגלני
ישראל לנוח שנה ולא להופיע בשום משחקים
בינלאומיים,״ אף הצהיר מרכיב הנבחרת
אלוף־משנה שמואל סוחר .״רביזיה
מוחלטת של כל הרכב הנבחרת!״ דרשו
העתונים.
רק אדם קטן אחד התעלם מכל מה שמתרחש
בכדורגל הישראלי. בעננים, בכורסאות
הנוחות של שירותי האוויר הבינלאומיים,
מעל כל יבשת אירופה, טס לו אדם
גוץ וחלם חלומות ורודים על עתיד הכדורגל
הישראלי. צבי (״האיש בעל הצלקת״)
ברים, גזברה המפוקפק של ההתאחדות הישראלית
לכדורגל, לא היה בעל דרישות
מופרזות. הוא ידע בדיוק איזה יריבים יש
לזמן בעתיד הקרוב לנבחרת הישראלית.בכדורגל:
נבחרת אנגליה הצעירה, נבחרת
ספרד הצעירה, נבחרת איטליה הצעירה,
ריאל מדריד, ברצלונה.
^ ששמו האיש
מאיתגוז״
״מה רוצים
ך • נד! לבם עובדה מפליאה, שהרי אני
קשור בפרשות אפלות בכדורגל הישראלי
| 1אוהב תיאטרון בלב ונפש, מתפרנס מובשטחים
אחרים, ערך לו טיול צנוע• דרך
תיאטרון, אוכל־שותה־וחולם מתיאטרון, מדוע
פאריס ולונדון טס להולנד, משם המריא
איני אוהב לבקר בו? התשובה היחידה הדרך
קופנהגן לשטוקהולם, לא חיכה עד
אפשרית היא שהתיאטרון שלנו איננו תיאטגמר
משחקי גביע העולם, טס לספרד ומשם
רון; זוהי אשליה של תיאטרון.
לאיטליה. כרטיסי הטיסה לשליחות החשובה
הכל עשוי כדי לחזק את האשליה הנוראה
של צבי ברים שולמו מקופתה הריקה של
הזאת: כל הסממנים החיצוניים נאספו כדי
ההתאחדות לכדורגל.
אותך שולל: הבנין הוא בנין, להוליך הוא סדרן אמיתי,
הסדרן
״מה אתם רוצים מאיתנו?״ טענו ההקופאי עצבני,
שבוע כמה כדורגלני נבחרת ישראל ,״אם
האולם צורתו כאולם תיאטרון, התכניה מבלברים
מותר, מדוע לנו לא?״ איש לא היה
טיחה השתתפות כוחות מקצועיים, האורות
מסוגל להשיב להם תשובה מניחה את
כבים, מסך אמיתי עולה על צלילי מוזיקה
הדעת. פי בשעה שגזבר ההתאחדות מטייל
אמיתית ...ואז, רק אז, מתגלה הרמאות.
בעולם, רוקם חלומות כאילו היה נציגה
לפנינו על במה, לבושים בטוב־טעם,
של אחת מנבחרות הכדורגל החזקות עלי
מאופרים היטב, בין תפאורות ססגוניות, מתטובים,מתרוצצת אנשים חבורת
אדמות
ומבזבז את כספי ההתאחדות לריק, רוצצת
איבדו כל הטפות־המוסר של קברניטי ההתאחדות
לכדורגלנים את ערכן.

הלוך ושוב מבלי לדעת בדיוק מדוע; בהתחלה
זה מרתק; אחר כך מתחיל לשעמם.
וכי כמה זמן אפשר להתבונן ביהודים שמתפרנסים
בדוחק? מהתענינות ומשעמום
עוברים היש מהר ליאוש, ומהיאוש למזנון,
ומהמזנון חזרה לאולם, והעסק מתחיל מחדש.
ואם המזל מתנכר לנו באמת, אז יש גם
מערכה שלישית. עם רדת המסך האחרון
מודים למשתתפים במחיאות־כפיים סוערות
על כי הצליחו לסיים סוף־סוף את הפרשה
העגומה, מבלי לגרום נזק רציני לאיש.
ככה זה ב־ס/ס 90 מהמקרים. רק לעתים
רחוקות ביותר, לרגעים ספורים, מצליח
אמן זה או אחר לרתק אותך. כאמור זה
קורה רק לעתים נדירו^ז ביותר. אין לחפש
חוויות חזקות בתיאטרון שלנו. לפני שבוע
נגעתי מתוך חוסר זהירות במנורה שהיתר,
תקועה בקיר באחד התיאטרונים, וקיבלתי
מכה חשמלית; תוך כדי כך נזדעזעתי יותר
משנזדעזעתי בכל הביקורים שלי בתיאטרון
במשך שתי העונות האחרונות גם יחד.
מזמן לא בכיתי בתיאטרון; מזמן לא
צחקתי בפה מלא (אם נוציא מכלל חישוב
את הביצה) ,מזמן לא הזדהיתי עם מצב
על הבמה, או עם דמות כלשהי. מזמן לא
נדתי בראשי ולא אמרתי ״אה, כן זה
נכון, זה ככה כאלה החיים!״ וזה מה
שחסר לי וזה הוא מה שאני תובע
מתיאטרון. ובכלל לא חשוב לי אם יציגו
מחזות עם ששה משתתפים או ששים. אני
מסרב בהחלט להמשיך לקבל את
המנה הקבועה של חצאי־שק־רים,
של קומדיות קצת עליזות׳
של מילודראמות זולות
שמגישים בהתאפקות ובאי־הצ־לחה.
מה גם שהקאמרי אינו
יכול להרשות לעצמו להמשיך
בדרך זו; כי הזמן הוכיח שבתיאטרון
הזה רבים המוכשרים
ורבים השקרנים. מה שחסר
להם הוא מספר שקרנים
מוכשרים.

^ חלה קשה מאד דב־
/ 3קה בתיאטרון שלנו בשנים
האחרונות — הלא היא מחלת הנח״
מדיות. כל המאמצים, כל ההשתדלויות כולן
מכוזנות למטרה אחת — להיות נחמדים, או
במלים אחרות — להתחנף לקהל. חם וחלילה
לא לאמץ את שכלו, או להרגיז את מזגו
או לדרוך על דעותיו הקדומות או להרוס
את אשליותיו. ואם כל אלה פסולים, מה
נותר? טיפה של חן, קליפה של קסם אישי.
נו, אז אני שואל אתכם, זה תיאטרון זה?
הקהל לא אבד לכם. אתם אבדתם לקהל.
אני עוד זוכר היטב את תקופת השיא של
הקאמרי, מיד לאחר הווסדו, כשהיו אמנים
הרבה פחות מושלמים מכפי שהם כיום:
כשיוסי שיחק כמו מדריך תנועת נוער, בתיה
כמו גימנזיסטית, חנלה כמו סתם נערה
נחמדה, אורנה כמו יקית. אני זוכר את
הימים היפים ההם, כשגרשון פלוטקין עוד
ביים בקיבוץ. אבל אז היה להם מה לומר.
לא הרבה. העובדה שהיו צעירים הספיקה.
בינתיים למדו לשחק, למדו לדבר, להתנועע,
לביים, להאיר את הבמה. אבל את
העיקר שכחו. שכהו שאנחנו חיים באמצע
המאה העשרים. שאנחנו בני אדם, מלאי
תקוות, פחדים, שאיפות, תאוות. שאנחנו
נלחמים ונכשלים, בונים הרבה, הורסים המון,
שנולדנו ושיבוא יום ונמות, ונרקב בקבר.
כן, אנחנו חיים באמצע המאה העשרים,
עם כל מה שכרוך בזה, עם כל הקשיים
והטינופת והתפארת. זה לא פשוט. ולכן
יש לנו נטייה למזמז את החיים, לבזבז
את האפשרויות וכר וכר. מה יש פה
להסביר? די להסתכל מסביב. ופה באה
חיוניות התיאטרון. שגיאה חמורה, לדעתי,
לחשוב על התיאטרון כאמצעי בילוי גרידא,
או כמקום פרנסה; התיאטרון, מר ידין, הוא
כלי שנועד לעזור לאנושות לחיות.
אני מקווה שתבואו לידי הכרה זו במהרה,
ושתדעו להשתמש בכלי הזה שבידכם
להנאת כולנו, כך שנשכיל ונחכם. במידה
ואין באפשרותכם לעשות זאת, הייתי מציע
שתחסכו עוגמת־נפש וטרדה מכל הנוגעים
בדבר, ושתחסלו את העסק בהקדם.
כי אנחנו כולנו תמימי דעים שאין לנו
צורך באהל נוסף.

החי

תיבה קטנה, סימפוניה גדולה

עצה ידידו תי ת וחביבה, לאלה ה מפליגו ת
לחוץ־לארץ: לב שי שמלות שק. אס יקרה
לן ל מו ת בא מצע הדרך, כל מה שיהיה
עליהם לע שות שם, יהיה פ שוט לתפור את
השק מלמעלה ולזרוק או ת ך ישר הימה.

גומר, אסומגיה אבורגייה

כמעט ברור לי שכל המכתבים של
השבוע הבא יהיו מיועדים ל(,)1081/96
ולא בלי סיבה:
״השעה .12,30 חזרתי מהצגה שנייה. היריות
עדיין מהדהדות באוזני. סרט המערב
הפרוע. הנבלים 0הטובים ניצחו במלחמה,
כרגיל. מחכה לפני לילה שלם של ישיבה
על הכולבויניק תוך טבילת הרגליים. במיים
קרים, כשהנני מוקף ספרים ומחברות, רומנים
זעירים, בלשים ועתונים הפזורים על
המיטה, השולחן והריצפה. מתכונן לבחינות
הגמר, בעוד אדי המיים וריח הקפה
ממלאים את חלל החדר.
תפסני חשק לכתוב אלייך, על אותם
אסטים, איזמים אטינם ואחרים הממלאים את
הספרים והמחברות. אך את ודאי תבשלי
מטעמים, תוך ניגוחי בגב׳ בעזרת עפרון
או עט בירו, כדרך שבה את נוהגת בכולם.
נסתכן וזבנג לעניין. ברצוני להתכתב
עם נערה ולאו דווקא התכתבות לשמה. ללא
ויכוחים על אישיות, יופי, פנימיות, קנקן
ו תו ך ...שהיופי לא יהיה מנת חלקה רק
בראותה את אזנה השמאלית, הימנית או
להיפך, ושלא תשאיר אחריה תלם בעננים
בעברה ברחוב, והעיקר, שלא תיקח או
עצמה נורא ברצינות.
מי אני? סתם אחד, עטור זקן ושפם
שחורים כשחור הליל, כשהעירייה מסתכסכת
עם חברת החשמל והאל מפלרטט עם הירח.
תוצרת הדסה, מן הדגמים הראשונים של
הר הצופים. שתיתי לבנייה וגזוז, ואכלתי
כבד וסטייק, אגסים, בננות ותפוחי עץ
ופלירטטתי עם הגננת. וכמובן תמונה כשאני
שוכב עירום על הבטן עם הטוסיק למעלה.
ימים אחרים עברו עלי בצל העפרון האדום
שמאחריו מתחבאים המורים, החל
מאותה צעירה שאודם השפתיים היה מנת
חלקה, ועד לאותו המורה סבוך־הזקן והמשקפיים
עבי־המסגרת.
הקווים האדומים ליוד את עבודתי החל
מאותן אותיות א־ב משורטטות ועקומות על
דפי נייר לבנים, ועד חזון העצמות היבשות
ובעיר ההריגה לביאליק. התמציתים על
יל״ג, של״ג, פינסקר, מל״ל, מיכ״ל, ודפי
החשבון המכוסים ו
את שאר ימי ביליתי בשבירת שיניים
באכילת אסקימו, שריפת פה בפלאפל חם,
צחצוח נעליים ברחובות, תגלחת במספרה.
השתעממתי בהרצאות מוסר וציונות. פצחתי
את פי בשירה במסיבות ובתנועות הנוער,
שמעתי את הרצאת המדריכים עד שיצאו
מהאף; ביקרתי בבתי קולנוע, בתיאטרון
ובתחרויות ספורט: ואת שאר הזמן ביליתי
תוך שימוש במילים הידועות: אדחק, נומר,
עבדאי, פיסטוקם, לגרד, פייג, אסומנייה
אבודנייה. זה אני כמו שאני.״

בכתב ובשפתיים

חנה היא אחות ילדים
רחל היא מדריכה
חנה השניה לומדת מורה
ושרה לומדת גננת.
קונים 1081/97 הן בטוחות שתוכלנה
לספר לכן על המון חוויות משותפות שיש
להן. בכתב או בעל־פה, איך שאתם רוצים.

פדדן דומות

אחרי שהיו ל> )1081/98 בן ה־ 19״המון
ידידות״ ,הגיע למסקנה שכולן דומות. אולם
הוא רוצה להשתכנע שהוא טועה. אבל על
נערה שתרצה להוכיח לו זאת באמת להיות
מקורית קובע הוא. הוא באמת מקורי•.
למד באלט משך שנים מספר, חוץ מזה
הוא הולך בדרך כל בשר במדור זה, מבלה
בנשפים ומסיבות. רק שיזמינו אותו.

ירצח, יכתדם ; דא ירצה,
לא יכתוב

( )1081/98 לא רוצה שאני אומר עליה
שהיא אומרת שאומרים עליה שהיא נחמדה.

כנראה שהיא לא.
היא נורא אוהבתי
לכתוב מכתבים כשאחרי
שהוא מספר לי כמה שהוא משהבוס
שלה נוסע ל -תגע אחרי סמלים וניגודים, ואיך שהעולם
תל־אביב. באשר ל מלא אותם וכמה שזה מוזר שתיבה כל
נושאים, אומרת היא, כך קטנה יכולה פתאום להפיק צלילים
״את כבר יודעת.״ של החמישית לבטהובן, סימפוניה כל כך
אני מקווה שגם אתם. גדולה — מודיע ( )1081/103 שאת תהיי
היא אוהבת לשבת החמישית שאליה התקשר בעשרים וארבע
בבית־המשפט. היא שנותיו. כאילו שזה מעניין מישהו.
אמרה משהו נפלא, בלי שכמובן התמזגה
הוא מבטיח לך שאיננו יפה ומבריק
לכך :״החושד בקשרים לוקה בגופו.״ והיא
ונוצץ, אבל הוא נורא צבר. ואין לו
נתנייתית.
מכונית או אפילו וספה׳ אבל העבודה

נורא מעניינת אותו. והוא איננו דון ז׳ואן,
סדוע, כל פעם שאני שוטע ת בדיחת -אבל הוא נענה ברצון כאשר נערה מחזרת
זוויעה, אני נזכרת בלילי? כ מו על אותת
אחריו. ואם את חושבת שאני פיברקתי את
אשה שמרוב ה תח שבו ת רצחה את בעלה
כל הדברים האלה, קראי את הסוף של
בחץ וקשת, כדי לא להעיר את הילדים.
מכתבו :״ממך לא אדרוש הרבה, אך:

עלייך להיות בראש וראשונה נעימה, רק
אחרי זה — יפה.
הראש והרגליים
בראש וראשונה פקחית, ורק אחרי זה —
הם שניים 1081/100 אחד במדים וחכמה.
השני
פשט אותם לא מזמן, והם החליטו,
בראש וראשונה תל־אביבית, כי גם אני
כזה, בימים אלה.

נערת השבוע

מהרי — אני מחכה לך.״
אמרי את האמת: את באמת מתכוונת
למהר?

ספריס טזנדסח
טאן ראת א1תס
אני ב טו ח ה שזה קרה גם לך. אתה
מעלעל ב רו מן כל שהו, אנגלי, צרפתי, אמריקאי
או רוסי — אפילו בתרגום —
וב טוח שתמצא שם מ שפט אחד, לפחות,
שנדמה לך שנמצא בכל רו מן אנגלי, צרפתי
או רוסי. קח, באמת, רו מן אנגלי. מוכרחה
להימצא שם איזו ליידי גוונדולין, למשל,
ה מחזיקה את קו מקום הכסף בידה, ו שואלת
בחיו ך מלבב וקריר :״עם לי מון, או עם
חלב? האם מזג האוויר איננו פ שוט יו ת ר
מדי נפלא?״ ב קצ הו ה שני של הטרקלין,
אתה פ שוט יכול לשמוע את הלורד הילארי
אומר לסר הנרי :״אני אומר, ילד ז קן,
שמעת מה שהיה היום בקלוב?״

ה שבוע לא אהיה נבזית. ב או פן מיוחד
בי ק שוני שלא ל. אז תדעו ששמה שושנה.
שמחה, ירו של מי תבת , 19ב ת למ שפחה
דתית דווקא ופקידה בבנק הלאומי ביעיר
הקודש. תחביבה העיקרי הוא הצייד. בכל
יום שבת בבוקר נראית שוש הנאה כ שהיא
נו שאת רובה צייד ויוצא ת לצוד צפוריס
ויונים בחור שו ת.
אילו הייתי כסו שאומרים שאני, אז
הייתי עובר ת עכ שיו ישר לציד בני ה מין
החזק ול שירה של אנני אוקלי על זה שאי־אפשר
לה שיג גבר ברובה, וכר. אבל, כאמור,
הבטחתי שלא.

משום, מה, שלא יוכלו לטייל טיול ארוך
בארץ, כפי שיש ברצונם לעשות — בלי
שתי סמינריסטיות לצידם• דתיות, דוזקא.
כל מה שהם מבקשים מהן, משום מה, הוא
״ראש בריא ורגליים בריאות״ ושתהיינה מחיפה
ו/או הסביבה.

ספרות על הלב
( )1081/101 מוכרחה לשכוח משהו. אז
תעזרו לה• היא בת ,25 ורוצה לראות כיצד
נראה כתב־ידו של גבר בן .30 הנושאים?
אם תאמר ״בעיות החיים, ספרות, תיאטרון,
קולנוע ובכלל ככל העולה על הלב״,
האם תאמינו לה?

אשת־רוול, לחברתה, באנ חה :״כל פעם
שאני רואה את מגדל אייפל, אני חו שבת
על פאריס.״

לא להתפתבות

בן ,21 סטודנט ו( .)1081/102 רוצה להתכתב
עם נערה נאה כבת 20־ .18 מודה
שבעצם זה לא־כל־כך בשביל להתכתב (בשביל
מה, תמהתני?) .האמיני לי, זה הכל.

ב רו מן רוסי, נועץ איבן עיניים דלו חו ת
בחלל ו מ תייפח :״ בבו שקה רחימאית. אני
חו טא גדול. למה נולדתי?״ הו, הס כולם
שם מדוכאים תמיד ו שותים וודקה והנפש
הרוסית הרחבה שלהם סובלת כל כך, והם
מיטהרים תוך חטא.
זיגפריד מילר מקנח באיזה מרתף בוואדי
את הנקניקיות והזאורקראוט בבירה מקציפה
ואומר :״ הז מני ם ה שתנו וזאת לא בדיחה.״
הצרפתי :״היא רו ששה אותי. קניתי לה
עדיים׳ פרחים, טואלטות. בסוף חזרה אל
המ שורר שלה. גארסון — עוד פ רנוו״
מה בנוג ע לאיזה בלש? ״ מ ״ ק האמר,
העיין הפרטית, ניער את ידיו באדי שות.
לרגליו היו מוטלו ת גופו תי ה ם של סלים
הלטפן, קיט הלח שן וטוני בונאבנטורח .״או־קיי
בייבי,״ אמר לנערת הבאר ,״אני אשתה
את ארבעת הוויסקי.״

צפ 1ר >ן סגוז רח>ו<ה ר׳
הייתי מגדירה את מקצועה של עליזה
עולש הקוסמטיקאית, בערך כך:
הופכת כל כלבה לחתולה דידי
היא

מסרב לנהל מאבק השמצות ידידותיות עם
יורם ממסור .״לא חוכמה,״ אומר הוא,
״לו יש יותר חומר״ .לעומת זאת, אמר על
נחמה הנדל שהיא השאור שבכביסה,
ועל זירה, שהוא בעצם זיראי על שם יוחנן
וריקה, וסיפר אפילו בדיחה על נהג א ש״ד
אחד המשוחח עם חברו :״תאר לך שאתה
קם בבוקר אחד ומוצא את עצמך מת. אז
אני שואל אותך. זה חיים האם
אתם סבורים שאם נקרא לו שריק לביא
זה יעזור במשהו? אגב, אריק יהיה ה־קונפרנסייה
בהופעות הפלאטרס ושד
שנה דמארי. נשאר במשפחה
בעלה של שושנה דמארי, שלמה
בושמי, מסרב באבירות קנאית לגלות את
גילה של הגברת, כאילו שזה באמת משנה
משהו. בשביל הכסף שלי ושל רבים אחרים,
שושנה היא האשד, הנהדרת ביותר
בישראל, גם כשהיא איננה בישראל.

שאו ציונה אונם ורגל
ך* חיפו ! ,התלוננה תיירת שבאה באניה
4ציון מקובה, כי בהיות האניה בלב
ים התנדבו שלושה מאנשי הצתת לספר
לה על מדינת ישראל, באו לתאה ואנסוה.

הבל
חבלים, הבל חבל
ך* תל־אכיב, התאבד יצרן חבלים בן
43 4בתלותו את עצמו על אחד
מחבליו.

שם נפשו בכפו
ך טו רי נו,
1חולה־רוח
מנהרה באורך
בעזרת כפית

איטליה, תפסה המשטרה
שברח ממוסד סגור דרך
של 20 מטר, אותה חפר
שגנב מחדר האוכל.

כת (בלי בגד) ים

ך • כת־ים, אחרי שאזרחים מקומיים
•4התלוננו כי בנות המקום נוהגות
לצאת בקיץ לים מבתיהן, כשהן לבושות
בבגדי־ים בלבד, הוציאה המועצה המקומית
חוק־עזר האוסר על נשים להתהלך
בחוצות בבגדי־ים.

הגיל הממוכן
*1טירה, האשימה המשטרה זקן בן
70 1בנשיאת זקנה בת ,65 בהיותה
נשואה לאדם אחר.

חם־קר־חם
ף • רעננה, עסקה המשטרה בסריקה
4אחרי שני ילדים בני 7ו־ 11 שנעלמו
מבית הוריהם, גילתה אותם אחרי
שעות של חיפושים, כשהם ישנים בארגז
ירקות בחצר הסמוכה.

מין במינו
^ ג׳יפוצה, דרום־איטליה, סרב סל•
בטורה אלברו לשאת את כרמלה
סוברו, אשר ילדה לו עשר בנות, לאשה,
עד אשר תלד לו בן, הסכים לנשואין
רק אחרי ששתיים מבנותיו נסעו לסיציליה,
עברו ניתוחים לשינוי מין, הפכו
גברים ונשאו להם נשים.

נקודה כאובה
ך* חיפה, ניסה צעיר בן 20 להתאבד
4בדקירה, השאיר אחריו מכתב בו
הסביר כי עשה את הצעד משום שהתאכזב
מטיפול שקיבל בתחנת עזרה ראשונה,
אחרי שנדקר.

חתול שחור
ך • תל־אביב, התרגז דויד יוניוף
)48( * 1על שכנתו בגלל מנהגה להאכיל
חתולים, זרק לחדרה חתול מת
זב־דם, שבר את שמשות דירתה והיה
נוהג גם להריק אשפה לתוך חלונה,
איים עליה ברצח אם לא תפסיק להאכיל
חתולים, חויב על־ידי בית־משפט לקנס
של 150ל״י.

הלהבה האולימפית
ך• גכלי, שוודיה, פירסמה מועצת
1העיר מיכרז, בו הבטיחה להעסיק
בגדוד הכבאים העירוני כל אדם היכול
לרוץ 1500 מטר בפחות מארבע דקות,
קיבלה לשורות הכבאים שלושה רצים
אולימפיים.

סולידאריות

* ע כו, דן שופט צבאי את תופיק
4כנעאנה ( )20 למאסר על השתתפותו
בהפגנה אסורה, הטיף לו מוסר :״תתן
את הדין בפני חברי מפלגתך היהודים
שירקו בפניך,״ הופתע כאשר ניגשה הסופרת
היהודיה של קול העם לנאשם,
נשקה לו במצחו.
העולם הזה 1051

ספרים
מקור
עלגמ לי םוח סי די ם
ניכון עברי (מאת ם. כהן — 207
עמודים — הוצאת טברסקי) מביא את
המעשה באדם שהיו לו שתי נשים: אחת
ילדה (צעירה) ואחת זקנה. ילדה מלקטת
לו (שערות) לבנות, זקנה מלקטת לו שחורות
— נמצא קרח מכאן וקרח מכאן.
סיפור זה המופיע במסכת התלמוד בבא
קמא הוא, כידוע, מקור הביטוי קרח מכאן
וקדח מכאן — אדם שהפסיד את שני
הדברים גם יחד שרצה להשיגם בבת אחת.
מאות רבות אחרות של מטבעות לשון,
פירושיהם ומקורותיהם מאבות אכלו בוסר
ושיני בנים תקהינה עד תבן אתה מכניס
לעפרים* כונסו בניבון, מאלפים ומשעשעים.
מ !1יעשו !־!רגיס? שניבי הלשון
העברית הם מצוינים מוכיחות מימרות
כ״בין הרועה ובין הזאב נבקע השה״ או
״הלך הגמל לבקש קרניים וקיטפו את אוזניו״
.ואגב, אותו מקור (מתוך מסכת
התלמוד מועד קטן) שקבע את המימרה
״אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי
הקיר?״ קבע בו במקום גם ביטוי מקביל —
״לויתן בחכה הועלה, מה יעשו דגי הרקק?״.
מה עשה הקב״ה ץ הסיסמה שקריעת
ים־סוף לא היתד, פשוטה כל כך נקבעה
עוד מקידמת דנא, ובאופן מדעי ביותר,
בבראשית רבה :״מטרונה אחת שאלה את
ר׳ יוסי בן חלפתא, אמרה לו: לכמה ימיט
ברא הקב״ה את עולמו? אמר לה: לששה
ימים. אמרה לו: ומאותה שעה ועד עכשיו
מהו עושה? אמר לה: הקב״ה יושב ומזווג
זיווגים: בתו של פלוני לפלוני. אמרה לו:
וזוהי אומנותו? אף אני יכולה לעשות כן.
כמה עבדים וכמה שפחות יש לי, ובשעה
קלה אני יכולה לזווגם. אמר לה: אם קלה
היא בעיניך, קשה היא לפני הקב״ה כקריעת
ים־סוף. הניחה ר׳ יוסף בן חלפתא והלך
לו. מה עשתה? נטלה אלף עבדים ואלף
שפחות והעמידה אותם שורות שורות ואמרה:
פלוני ישא פלונית, ופלונית תינשא
לפלוני, וזודגה אותם בלילה אחד. למחר
באו לפניה: זה ראשו פצוע, זה עינו שמוטה׳
זה זרועו פרוקה, זה רגלו שבורה.
אמרה להם: מה לכם? זה אמר: איני רוצה
בזו, וזו אמרה: איני רוצה בזה. מיד שלחה
והביאה לר׳ יוסי בן חלפתא. אמרה לו:
רבי, אמת היא תורתכם, נאה ומשובחת
היא, כל מה שאמרת יפה אמרת!״
ומי, למשל, היה מאמין כי את המונח
״תיפח רוחו״ המציא דווקא אברהם אבינו?
ומעשה שהיה כך היה :״באה אשד, אחת
אלמנה ואמרה. לו לאברהם (שהיה, כידוע,
בראשית הקריירה שלו זבן בחנות פסילי־אלילים)
:אשד, עניה אני, תן לי אלוה עני
כמותי. מייד נטל אברהם פסל אחד, שהיה
יושב למטה מכולם ואמר לה: בעניותך טלי
אלוה זה, שהוא שפל ויושב למטה מכולם,
אבל אין הוא רוצה לזוז ממקומו עד
שתתני לי את הדמים. כשנפטרד, לילך אמר
לה: בת כמה שנים את? אמרה לו: בת
הרבה שני ם ...אמר לה אברהם: תיפח
רוחה של אותה אשה, שהיא בת הרבה
שנים ומשתחווה לאלוה בן יום אחד.״

תרגום
אחת, ש תיי ם, ש לו ש
ראש פו מ פיי (מאת האנוילטון באסו —
363 עמודים — הוצאת ׳עדית) היא עיירת
מולדתו הקטנה של אנסון פייג׳ ,עורך־דין
ניו יורקי מצליח. פייג׳ מבקר בראש פומפיי
עשרים שנה אחר שיצא אותה על־מנת
לחלץ מצרה סופר שהסתבך בענייני כספים.
באותה הזדמנות משחזר לעצמו עורו־דין
פייג׳ אהבת נעורים אחת — את מידג׳ .י
אך שעה שפייג׳ נזכר במידג׳ הוא גם
ממהר?פרוע את החשבון בין זרועותיה של
אהבת נעורים שניה, הלא היא דינה.
השמש בסתיו. ראש פומפיי, רב-
מכר אמריקאי טיפוסי, מצליח להוכיח כי
עורך־דין הוא, בסופו של דבר, גם כן
רק בשר ודם, בעיקר בשר. כי דם אין
לאנסון פייג׳ מספיק, בכל זאת. למרות
חוויית שתי אהבותיו, הוא חוזר לחיק אשתו
מג, כתבת שבועון יפר,פיה, לה הוא נשוי
זה חמש־עשרה שנה ואשר את צבע שערותיה
הוא עדיין רואה כ״גוזן השמש על
ההרים בשלהי הסתיו לאחר שד,כפור שיווה
לדשאים הגבוהים והגמישים צבע חיטה.״

חיו ך * צ חו תורעננות • זו ה ר
ורבנות שינייך סחלב הודות ר•

תי אדגט
* ש 1ס ר * סשחת השינייס החדשה

ר,השיג האחרון שר המרע

תכשיר הקסם סחורר סהפכה בתולדות צחצוח השינייסו״ מיאךנט * -מעניקה לשינייך השיאשבברק.
שכרוכן ; במחיצתך הכר יהנו כ׳ נשימתך נעימה

זאתועוד • ר ר גי י 1בלה 2 5חיא ״ מזמינה אותך רהשתחף
עד 11.7.1958 כפתרון חידון בציורים. מושך ומותח. מעני! ומבדר ביותר:

״ חידון -ת: אךנט״

החדור.

צמוד לכל שפופרת. חיארנם ־ ובו הפרסים המלאים
פרם

ראשון

במוואן :

1000.

250. -

פרסש ני ב מזו מ ן

ועוד 2 6 0פרסים במזומניס 1במ 1צרימ.

הנה דוגמא מן השאלות ש ב. חידון -
תיאדנם ־ :לאיוו דם 1ח מהתנ״ך תקשור
ציור זה מקב, רוח, דוד, שמשון?

תיור

בירושו

אושר

יו י 1ר

הודות

§ 1ד 7
ווי א
משחתשי ני י ם

ם׳ פה חיאדנם

ט י5
1 1 סשחח שיו ״ ס

חסא, איטליה
היא רנן אזזת נזבירזה הננזרב הרבהז אריהן נשרח־ינז
נזרי שבוש נזינזיי־הזזזץ שר ״הננזרנז הזה״ ,שבזננזן
הזזרשזה הישרארי, הנזזנזר רכר ישרארי בניכר
ח־״זז נאנזן זנזרא ננר כר הנזהרזזש ברזזבי הארץ.

• ז. א .להביא דבר למקום שאותו דבר
מצוי בו בשפע, כגון חולות לנגב. עפרים
היה נפר בגליל התחתון, שופע תבן.

העולם חזח

10* 1

ח ב רי, ב ן -וםף

שוליים עמוקים

(המשך מעמוד )7
מותר — כמעט ללא מזון וללא כל נוחיות,
הגיעו ארצה. המעפילים ירדו בלילה בחוף
נתניה וחולקו בין פלוגות־הגיוס.
ברגע שהוקרא פטק־הדין, הרגשתי כי מתגבשת
דמותו של בן־יוסף כפי שנכנס להיסטוריה.
נוצר בן־יוסף חדש. הוא קרא מיד:
״תחי מדינת היהודים משני עברי הירדן!״
כשחזרנו לבית־הסוהר, היינו משום־מה במצב
רוח מרומם. אולי היתר, זאת ריאקציה,
אולי שמחה על עצם הסרת הסיוט של
המשפט. קידם את פנינו מוחמד אפנדי, קצין
מצרי. הוא שאל אותנו בקיצור :״קדיש?״
(״כמה ענינו בהלצה :״פרוג חופשים!״)
הוא נתמלא חימה רבה עד אשר גילינו
לו שנידונו לתליה. מיד השתנה יחסו.
הוא פנה אלינו בנימוס ובדאגה, נתן לנו
סיגריות ואף הציע אוכל. הולבשנו במדים
האדומים של הנדונים־למוזת . .כשראינו זה
את זה בצינוק הקטן של הנידונים למוזת,
סמוך לגרדום, פרצנו בצחוק רם. כי אני,
שהנני נמוך־קומה, הולבשתי בבגדים גדולים

לדברים אחרת. כבר יש הרגשה כי החיים
נגמרו, וכי נמצאים בעולם אחר. אני זוכר
ששלמה יעקובסון, שהיד, אחראי למטבח
והביא לנו בפעם הראשונה את האוכל, לא
יכול היה מרוב התרגשות להכניסו מתחת
לסורג התא. הייתי מוכרח לעשות זאת•

גילוח 7פ ט המוות

^ עבור שלושה שבועות, בשבת
^ בצהריים, בא מנהל בית־הסוהר עם
הקצין רובין אפנדי, וקרא לי מבעד לסורג
הדלת :״קח את המזרון וצא!״ אמרתי לו
שאיני יכול לצאת כשהדלת סגורה.
רק אז הבחין בכך ופתח. בחוץ חיכיתי
כמה רגעים, עת הקריא בפני בן־יוסף את
החלטת המפקד הצבאי, שאישר את פסק־דין־המוות
נגדו. אחר־כך ניגש אלי וקרא
לי את ההחלטה של המפקד שאישר את
פסק־הדין גם נגדי, אך המתיק את העונש
שלי למאסר־עולם׳ בגלל גילי הצעיר.
זכיתי לכך הודות לתעודת־לידד, מזוייפת,

המונעים התזת מים לצדדים
ולריצפה.

מערכת שטיפה

אוטומטית. משמשת לשטיפת
הכביסה במכונה
עצמה בלי לנקוף אצבע.

מערכת הרקה

אוטומטית. משמשת להעברת
או הרקת המים אל
המיכלהשני או אל הכיור
ללא כל טרחה.
מיוצר ע״י בית־החרושת
אוניברסל, ת״א טל 81676 .

יובל׳־ והחברה לקשרי־תרבות ישראל־איטליה
ב ח סו ת השגריר האיטלקי
מ תכבדי ם להציג א ת

הלווית בן־יוסן) בראש־פינה ()1938
״ל מו ת או לכבוש את ההר

מדי, ואילו בן־יוסף׳) שהיה גבר,־קומה, הולבש
בקטנים. היה זה צחוק של התפרקות.

״שיתגו למות בשקט!״

תיאטרון המריונטות האיטלק
הגדול ביותר בעולם

הצגת הגאלה החגיגית — מוצ״ש ,21.6 ,שעה 8.30
באולם ״רמה״ ,רמת־גן. יום־יום ב־ 4אחה״צ וב־.8.30

טי נ־טק־הדין יבוצע
יינו 1*43 ווי
| 1תוך 48 שעות׳ והחלטנו להיות מוכנים.
ברור היה לנו שנכשלנו גם בפעולה וגם
במשפט. רצינו להיות בסדר לפהות בסוף.
עלי העיק קודם לכן עוד ענין נוסף.
אני הייתי האחראי להרכבת הרימון, ועל
כן גם לעובדה שלא התפוצץ. היה ברור
לי שאילו התפוצץ, היה האוטובוס נעצר, המשטרה
לא היתד, שומעת מיד על המקרה
בעוד מועד, וממילא לא היינו נתפסים.
למרות זאת לא הזכירו חברי את הדבר
אפילו ברמז. כאשר העיד המומחה הצבאי
לחומרי־נפץ כי הסיבה לאי־ר,התפוצצות של
הרימון היא נדירה ביותר, ושמקורה בתקלה
טכנית בפתיל, ירדד, אבן מלבי.
רצינו להראות לפחות דוגמא איך צעירים
עבריים עולים לגרדום. קבענו שאני, כבי־ת״רי
ארצישראלי, אשיר את המנון בית״ר
ואקרא :״יחי ז׳בוטינסקי!״ ואילו הוא, כ־מעפיל,
ישיר את המנון המעפילים ״אף על
פי״ ויקרא :״יחי הארגון הצבאי הלאומי!״
מאותו רגע הפסקנו לדבר על התליה.
ישבתי עם שלמה בן־יוסף בתא הקטן
במשך 21 יום 24 ,שעות ביממה. בתא
לא היה דבר מלבד שני מזרונים של סמרטוטים
(״בורש״) ,פח מי־שתיה ו״קרדל״
(דלי לעשיית צרכים) .קראנו ספרים, דיברנו.
לעתים שכבנו, כל אחד על מזרונו, במשך
שעות ארוכות, מבלי לדבר. איך שהוא הרגשנו
שנינו תמיד מה השני חושב. לפעמים
היה אומר — אחרי שתיקה של שעות —
״אל תחשוב על השטויות האלה!״
בכל שבת באו ידידינו ומנהיגינו —
שמשון יוניצ׳מן, שלום רוזנפלד (שהיה אז
מפקד פלוגת־הגיוס שלנו) ,מנשה ברמן
ואחרים — שראו חובה לעצמם להבטיח
לנו שלא ניתלה, אלא נשוחרר בקרוב.
אחרי כל ביקור כזה היה בן־יוסף נרגז
ומקלל• ״שיתנו לנו למות בשקט!״ אמר.
כשיושבים בתא הנדונים למתת, מתיחסים

שהשיג אחי בפולין על־ידי כך שחברו שיכר
את שומר הארכיון העירוני בתלקוביסק
ואילו הוא עצמו נכנס ושינה את תאריך
לידתי בספר הרישום.
הועברתי חזרה לחדר ,11 תא האסירים
היהודיים. בתא השפוטים למתת נשאר רק
בן־יוסף. בתא השני שכבו שני ערבים שנידונו
גם הם למוות. הם היו בוכים ומי־ללים.
השוטר הערבי, ששמר על שני התאים,
אמר להם :״אינכם מתביישים? הנה
שני ילדים ולהם לא איכפת, ואתם בוכים
כנשים זקנות!״
התנהגותו של בן־יוסף בארבעת ימיו האחרונים
עשתה רושם כביר על כל מי שבא
עמו במגע. מפקד בית־הסוהר, תרסלי, נתרשם
עד כדי כך שעוד כעבור שנים, היד,
מצביע עלי ואומר לאורחיו :״זה חברו של
בן־יוסף!״ פעם אחרת אמר לקצין רובין:
״ראיתי גבורה גם אצל נידונים ערביים. אך
אצלם היתד, זאת קנאות דתית עיתרת• ואילו
פה ראיתי צעיר שהלך למות ללא כל פחד,
ללא משחק של גבורה.״
ביום השלישי בבוקר ביקש בן־יוסף רשות
להתראות עמנו. הרשות לא ניתנה לו. יגם
לרב לא ניתן להיכנס אליו, מחשש כי
ייעשה בעזרתו נסיון לשחררו.
הקצין רובין היה אחראי על המשמרת
בלילה לפני מותו. הוא סיפר כי בשעת
הארוחה האחרונה, בארבע בבוקר, הביא
הוא עצמו את האוכל לשלמה. שלמה אכל
קצת, אך לא גמר את הסעודה. הוא ביקש
את הקצין במיוחד להבין כי אין הוא נמנע
מלסיים את הארוחה בגלל פחד הגרדום,
אלא פשוט מפני שאינו רגיל לאכול בשעה
מוקדמת כזאת.
בחמש שאלו הקצין מה בקשתו האחרונה.
אז כתב מכתב לאמו. לעצמו רק ביקש
רשות להתגלח ולהתקלח. הדבר ניתן לו.
בשעה 8בבוקר׳ אור ליום הרביעי, א׳
תמוז תרצ״ח, עלה שלמה בן־יוסף לגרדום,
היהודי הראשון שנתלה בארץ ישראל בימי
המנדט הבריטי. על הקיר בתא הצינוק רשם
בעפרון את המלים מתוך המנון בית״ר:
״למות או לכבוש את ההר!״

יזעווס חזה י מו

גיבורי ״הפינג׳אן״ על הבמה וכחיים: אכו־ליש השחקן ואבדליש הפלמחניק; דן כן־אמוץ; זרח פוליטרוק השחקן וכני (״הפוליטרוק״) מרשל!
האשה אמרה :״אם היה כזה בחיים, לא הייתי מתחתנת אתוו״

אנשים
בודמוסשר פי טו רי
גילוי מעניין וחדש היד. בפיו של מנהל
הוצאת הספרים עם עובד משה שרת,
בעת שהעלה השבוע זכרונות בחיפה, במאמץ
זכרונותיו הוא.
לעשות פירסומת לספר
הגילוי נגע רק במקרהלמתחרה בשטח
הזכרונות האישיים. גילה שרת :״ערב
ההצבעה הגורלית על הקמת המדינה באו״ם,
ביקרתי אצל הציר היוגוסלבי כדי לשכנעו להצביע
בעד הקמת המדינה.״ בלשכת הדיפלומט
מצא שרת מדינאי ישראלי אחר שבא
לשכנע את הציר, לדברי שרת, להצביע
דודקא נגד הקמת המדינה. שם האיש: מרדכי
אורן, אסיר פראג טענות מרות
היו בפי ח״כ מפא״י יוסף אלמוגי נגד
הממשלה דויד כן־גוריון. קבל ראש אלמוגי :״אי־אפשר לדבר עם ביג׳י. כאשר
אני מוזמן לשיחה אצלו למשך שעה אני
יודע מראש שהוא ידבר 55 דקות ואני
רק 5 סיפור אפייני מתהלך לאחרונה
במסדרונות משרד החינוך בירושלים, אודות
שר החינוך זלמן (״זיאמה״) ארן. באחד
הימים נסע זיאמה עם אשתו קלרה ארן
מתל־אביב לירושלים, במכונית־השרד שלו.
הוא האיץ כל הזמן בנהג לנסוע יותר מהר.
כאשר הגיע הנהג לשיא המהירות והשר
עוד האיץ בו לנסוע יותר מהר, סירב הנהג.
השר עצר את המכונית׳ עלה על מונית. מיד
בהגיעו למשרדו החל מכתיב למזכירתו
הפרטית מכתב פיטורים לנהג• כאשר התבררה
למזכירה סיבת הפיטורין ניסתה לשכך את
זעמו של שר החינוך. זיאמה קרא מיד
למזכירה אחרת, הכתיב לד, מכתב פיטורים
למזכירתו הראשונה, על אשר העזה להתערב
בענינים שאינם שייכים לה נסיעה בלתי
זהירה אינה פטנט בלעדי של ארן. לפני
ימים מספר הבחינו נוסעי מונית שיצאה
מירושלים לתל־אביב בדודג׳ שנסע לפניהם
במהירות, עקף מכונית בסיבוב וכמעט שהתנגש
בג׳יפ. נוסעי המונית רדפו אחרי
המכונית שנמלטה, הצליחו לעצרה בעזרת
שוטר תנועה באבו־גוש. כשניגש השוטר
לרשום דו״ח לנהג, גילה כי היתד, זו מכוניתו
של שר החקלאות קדיש לוז. התנצל
השר בפני השוטר :״מה לעשות, אתם
צודקים לשיא ארצי של תמימות
טובת־לב הגיע השבוע שר המשטרה ככור
שיטרית, בדיאלוג הבא, שנערך בכנסת.
שאל ח״כ אגודת ישראל שלמה לורנץ :
״מביאים לתשומת ליבי ששוטרים מסדרים
ביקורים פרטיים במכוניות משטרה ביום
שבת.״ השיב שיטרית :״לא ידועים לנו
מקרים כאלה. זד, בניגוד להוראות
כאשר הירצה עורך־הדין שמואל תמיר
בפני סטודנטים בירושלים, כתשובה לדבריו
של הסטודנט משה דיין, בפני אותו ציבור,
שאל תמיר באמצע נאומו באופן
דרמטי :״בשני עברי הירדן יש מיליון וחצי
ערבים, מה נעשה איתם?״ קרא אחד הסטודנטים,
מאוהדי דיין :״נשלח גם אותם
לעיראק!״ סטודנט ערבי, שנוכח באותו
מעמד, ניגש לקורא קריאת־ד,ביניים, תפס
בגרונו ובקושי הצליחו להפריד ביניהם.

קדחת שלי נישואין
כאשר. הסתיימה הצגת ד,באלט גיזל, שהוצגה
בשבת שעברה על־ידי ד,לונדון פסטיבל
באלם באיצטדיון רמת־גן, הופתע כוכב
הלהקה אנטון דולין משפע מחיאות־

מעממ ודוח זמין

הכפיים הסוערות שניתנו לו בסיום ההצגה,
עת נשאר לבד על הבמה. דולין לבוש
השחורים יצא פעם אחר פעם מהבמה, ובכל
פעם נאלץ לחזור אליה נוכח מחיאות־ד,כפיים.
כך חזר הרקדן לבמה כתריסר פעמים, ובכל
פעם כשהחור, קידה גברו מחיאות־הכפיים
ושאגות הקהל. רק לבסוף הבחין דולין
שהקהל צוחק לו. בקטע הסיום ממש התפקעו
מכנסי ד,רקוד השחורים שלו, ובכל
פעם שהיה יורד מהבמה היו אחוריו גלויים
לעיני הקהל מרוצה מאד מלהקת הבאלט
היתר, הזמרת הישראלית כרמלה ביזמן.
כרמלה, שעוד לפני שנתיים, בביקורה הראשון
של להקה זו בארץ, התידדר, עם מנהל
הבמה של הבאלט ג׳ימס הוגן ודחתה
את נשואיה עמו עד אחרי גמר שירותה
הצבאי, החליטה הפעם כי היא עדיין אוהבת
את הוגן, הסכימה להינשא לו תכניות
נישואים היו גם לאיש אחר של להקת ה־באלט
הלונדונית. ערב יציאתו מהארץ גילה
הרקדן מחמוד אלכסנדר גוהאר כי
הוא אחיו־החורג של ראש המחלקה הארץ־
ישראלית במיניסטריון המלחמה המצרי, הקולונל
סאלח גוהאר. לדברי הרקדן בן
ד,־ ,21 שפורסמו במעריב, נפרד אביו מאמו
אחרי לידתו באנגליה, נסע למצרים, נשא
אשד, שניה, שילדה לו את סאלח. לפי
ספור זד, יכול סאלח להיות לכל היותר
בן ,20 בעוד שלמעשה הינו מבוגר בעשר
שנים לפחות בשלב מוקדם לנישואים
נמצאו שני זוגות מהחברה הישראלית הנוצצת.
יוסף בחבוט, ממנהלי חברת פורד בישראל׳
עומד להתארס רשמית עם נערת-
חברה נאה, מארישה היגר, בעוד שהדוגמנית
סוניה ויינכרגר כבר התארסה,
לפי ידיעות מוסמכות, עם צבי אברמו־ביץ,
בעל תחנת הדלק ליו גשר הירקון.

מ בו ל של הצל חו ח
להצלחה רבתי זכתה לאחרונה שחקנית
הבימה עדה טל. עדה החליטה ללמוד
צרפתית בבית־ספר לשפות. בבואה לכיתה
לא הציגה את עצמה בפני חברותיה לספסל.
אולם כעבור זמן קצר העירו לה הבנות:
״את דומה נורא לעדה טל, רק שהקול שלך
שונה לגמרי להזדמנות גדולה זכתה

שרה רובין, לשעבר כוכבת הזמרה בדו-
וה־מי. אחרי שהופיעה בהצלחה במועדון־
לילה בבריסל, הוחתמה על חוזה להופעות
בעיר בוסטון בארצות־הברית גם לסולומון
אדיר, שופט האיגרוף ומארגן
המבצעים הספורטאיים, היתד, הזדמנות טובה•
אחרי שאירגן את השמירה וד,סדרנות
בהופעות קרקס מדראנו, הציעה לו בעלת
הקרקס תרזה מדראנו לקחת אותו וכל
משפחתו עם הקרקס בחזרתו לאירופה. סלומון
דחה את ההצעה, משום שבתו, הספריג־טרית
המבטיחה אילנה אדיר, צריכה
בעתיד הקרוב להתגייס לשורות צה״ל
פגישות נלהבות התרחשו מאחורי הקלעים
של הצגת־ה,בכורה של הפינג׳אן, בתיאטרון
זירה. היה זה כאשר גיבוריו האמיתיים של
המחזה נפגשו עם השחקנים המציגים אותם
על הבמה. ליוסף כאשי, המשחק את
דמותו של אבו־ליש האגדתי, אמרה אשתו
של אבו־ליש האמיתי :״אבו־ליש היה יותר
גיבור. אם לא היה גיבור לא הייתי מתחתנת
איתו לבני מרשק, פוליטרוק
הפלמ״ח המפורסם, שכאשר נפצע פעם קלות
בהפגזה הלך במשך שבוע ימים עם כתמי
הדם על מכנסיו, היו טענות אחרות להצגה:
״ הפוליטרוק בפלמ״ח היה הרבה יותר
רציני.״ אולם לשי דנץ, ששיחק את תפקיד
זרח הפוליטרוק בהצגה, אמר בני :״יש לך
סיכויים עוד להיות פעם פוליטרוק
המזל לא האיר פנים לכוכבי הקולנוע.
סיפר השבוע השחקן האמריקאי לארי
מונטיין, המופיע בתפקיד ראשי בסרטו
של לארי פריש טמוד האש :״הדבר היחידי
שהצלחנו בו עד כה ברביבים, הוא
שכל אנשי הצוות קילקלו את קיבתם
קוריוזים מבדחים מטוקיו סיפרו חברי נבחרת
הכדורגל הישראלית שחזרה לארץ.
השחקן רפי לוי היה כל כך מבולבל בהגיעו
לטוקיו, שאחרי שהגיע לחדרו צעק
לעבר חבריו :״קרה לי אסון, נעלתי את
המזוודה שלי ושכחתי את המפתח בפנים״
בקשיים, כאשר שלטונות הבריאות בהונג־קונג
ביקשו ממנו תעודה על חיסון בפני
חולירע. כשלא מצאו אצלו אישור מעין זה
רצו לעכבו בהסגר. לבסוף שיכנע אותם ו תר
גבר,־הקומה כי הפתק הירוק בדרכונו, שלמעשה
הינו אישור להוצאת מטבע זר מהארץ,
הוא אישור לחיסון מפני חולירע.

פסיון השבוע
• ח״כ מפא״י יוסף אלמוגי, בתשובה לדרישותיו של משה דיין לערוך
קיצוצי יעול :״אני מיעץ לכל חברי במפלגה המדברים על פיטורי יעול ליעל
את מוחותיהם תחילה.״
• המשורר אברהם שלונסקי, על ריעות דיין :״אם מדינת ישראל
איננה בת הציונות ואם צה״ל אינו בן הפלמ״ח, אז גם׳ משה דיין אינו בן נהלל.״
• ח״כ הצ״כ יוסף סרלין :״לקראת הבחירות פותחת מפא״י סופרמרקט
ענקי ומבטיחה את הכל לכל׳ היא בעד ונגד סובסידיות, בעד ונגד פיתוח,
בעד ונגד הנח״ל.״
• הפרופסור ישעיהו ליכוביץ /כשהתבקש לנאום על הישגי המדינה:
״מה? למדינה יש הישגים?״
• ראש ממשלת צרפת שארל דה־גול, למתישבים המרדניים באלג׳יריה:
״אתם צריכים לעזור לדר,־גול, אך אסור לכם לדחוף אותו. זה לא ימצא חן בעיניו.״
• דובר ההסתדרות לוי יצחק הירושלמי, על הצגת הפיננ׳אן:
״מול עולם של כזבים מציג זירה אולם של כזבים.״
• שחקן תיאטרון ״סמבטיון״ שמעון ישראלי :״אחרי שמילוא יוצא
לחוץ־לארץ, נשאר לנו בארץ רק במאי אחד — האחד במאי.״
• המלומד הצעיר דויד תמר, בהרצאה באוניברסיטת בר־אילן :״כל
המשיחים שקמו לישראל היו כולם ספרדיים, מלבד דויד הראובני, ובתנאי שכולנו
נסכים שדויד בן־גוריון איננו מש י ח
אמנות מאחורי הקלעים
ח צי םלרוביו ־ הוד
חינוך מוקדם לשליחות לאומית לחוץ-
לארץ, מתעתד להעניק לחניכיו תיאטרון
הילדים תילון׳ המתכנן סיבוב בריכוזים
היהודיים של אירופה עם הצגתו החדשה:
שמונה בעקבות אחד, מאת ימימה טשרנו־ביץ
/אשתו של שגריר ישראל בברית־המועצות
יוסף אבידר. על תפקידיו החינוכיים
האחרים של התיאטרון, מודיעים מנהליו
:״קבוצת ילדים עוסקת עתה באימון
מיוחד בירי חיצים למטרה.״ המטרה: הצגת
רובי! הוד רוצחים מקצועיים
משמשים נושא לאחד ממערכוני התוכנית
החדשה של תיאטרון סמבטיון חילד
פי במאים חלו בהצגת מרד האמזונות,
שתוצג בהתיאטרון הקאמרי בתחילת העונה
הבאה. את מקומו של שמואל בונים תפש
עתר, גרשון פלוטקין, מנהל התיאטרון
תוכנית חדשה של מערכונים ופזמונים
מכין תיאטרון בצל-ירוק להצגה במחצית
חודש יולי. התוכנית השלישית של התיאטרון
המצליח: רביו מוסיקאלי מאת דן בן־
אמוץ וחיים חפר אם יסכימו
מבקרי ישראל לדעות חבריהם בעולם כולו
על תיאטרון הבובות האיטלקי פיקולי,
יוכלו לצטט את המנצח ארתורו טוסקאניני:
״פיקולי הוא הבידור המשובח ביותר שאפשר
למצוא על בימה בת־זמננו,״ או את
צ׳רלי צ׳פלין שאמר :״הופעותיו של פיקולי
שופעות קסם ועליצות. מי עוד כמוני
יודע להעריך מעשה אמנות כזה
אחרי שהוכיחה באוזני הקהל התל-
אביבי את מה שלמדה בסיבוב העולמי
ואת עוצמת קולה בעל ארבע האוקטבות,
תפתח חנה אד,רוני כנראה בסיבוב זמרה
בארץ, תופיע השבוע בקונצרט שני בבית
ציוני אמריקה בתל־אביב בית־ספר
לדרמה יפתח בשנה הבאה באוניברסיטה של
תל־אביב, בעזרת ארבעים אלף ל״י שנתרמו
למטרה זו על־ידי קרן התרבות האמריקאית.
את בית־הספר ינהל הבמאי פיטר
פריי, כשלידו הסופר יורם מטמור. בית־הספר
יסמיך את תלמידיו לתואר ״מוסמך לאמנות
הבמה״ וחוק לימודיו ימשך ארבע שנים
תמימות כלי תמונות־פרסומת
מתנהל מסע התעמולה של רביעית הפלאטרס
בישראל. הסיבה: הרביעיד, המפורסמת נימקה
את אי־משלוח תמונותיה בכך ש״בכל
העולם מכירים אותנו כבר מספיק
זבחים מקומיים נערכים במקומות שונים
בארץ, לכבוד צוזת שחקני הפיננ׳אן
של תיאטרון זירה. את הזבחים מארגנים
וותיקי הפלמ״ח בכל מקום, הבאים להצגה
בקבוצות מאורגנות ואינם מניחים לשחקנים
לחזור לתל־אביב עד אחרי גמיעת ספל
הקפה החמישי, לפחות ציירת מניו־יורק,
בשם ליזה שפירא, מציגה עתה את
עבודותיה במוזיאון תל־אביב הצלחה
עצומה קצרה בחוץ־לארץ להקת המחול
של הסתדרות הסטודנטים באוניברסיטה הירושלמית.
בהזדמנות זו פירסמה הסתדרות
הסטודנטים את רשימת מממני הסיור: וועדת
העשור, חברי הלהקה בעצמם, עירית ירושלים,
קרן נורמן, משרד החינוך, הסוכנות
היהודית, ההסתדרות ומפא״י מחזה
חדש הגיש ייגאל מוסינזון לועדת הרפרטואר
של הבימה, אולם הוא נתבקש להגישו
לתיאטרון אחר. כרגע נמצא המחזה באהל.

פתגם זו לטובה

טעות לעולם צודקת
נגנב טקסי מסיג פרד.
נעמה כהן,

(מעריב)

טבריה

כוזזיזזמור.

אספת נשים במרת גן.

ב ע ריכ ת לילי גלילי

(קול העם)

אליהו אוחנה, יפו
הגברים התע סו במר נפוליון.

שערות

שוטרים חיפשו

אחר

מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מבי!
המ שתתפים ב שליחת חו מר לעמוד זה יזכה מדי
שבוע ב שבוע בפרס של סו לירות. הזוכ ה בפרס
ה שבוע הוא הקורא שלום בן פורדו, ירושלים.

הילד.

(למרחב)

אורי שיקה,
טרגדיה

מסמרת

חיפ ה

נילי תירוש,

נברי תקנו אותם.

אתך

יורם כספי,

1־ 1׳ ו לועירז ן יוסי יצא עם אחת חדשה. בסוף הערב, נורא התחשק לו
לנשק אותה. אבל הוא רצה להיות ג׳נטלמן, אז שאל אותה:
411
״תמר, את מרשה לי נשיקה?״ היא עשתה כאילו שלא שמעה. הוא לא התייאש:
״תמר, מותר לי לנשק אותר?״ ושוב שתיקה. זה הלך אולי עשר פעמים, עד
שיוסי התחיל להתרגז .״תגידי תמר,״ הוא פנה אליה בכעס ,״את חירשת?״
אורי שיקה, חיפ ה

בודד

שני גברים ועלמה לבדם
נפלטו על שפת־אי כלב־ים.
כך נוצר -לא בבדי -
המשולש הנצחי

צה״ל

* מאה מיטות ולא קינאה
אחת.
יורם הילר,

תל־אביב

לאלה שאינם מרגישים את עצמם מספיק בקיאים כענייני התנ״ך,
כדי להשתתף בהידון העולם של ועד העשור, מגיש הקורא שלום
בן פורדו, מירושלים, חידץ מקורי משלו -עם תשובות מוכנות.

החירז! התגב״׳ הברתי ס10 בך
* מי היה השוער הראשון של
הנבחרת הלאומית בכדורגל?

דום! כתוב :״שמש בגבעון
(ספר

מרדכי. כתוב :״ויעמוד מרדכי בשער.״
כל אשר עליך לעשות
הוא למצוא את השורה
החמישית של חמשיר זה.
הנושא אינו חדש. הוא
והיא ועוד הוא על אי
בודד — מה קורה?
האפשרויות כמעט בלתי
מוגבלות• כבר נכתבו
על כך רומאנים שלמים,
וצויירו קריקטורות למכביר
— ושתי הדוגמאות
האלה יוכיחו. חברת מאיר מטרו גולדוזין
הרחיקה לכת ויצרה סרט
מכל העניין, בשם הצריף
הקטן, בהשתתפות
שני השחקנים האנגליים
סטיוארט גריינג׳ר ודויד
ניבן׳ והשחקנית אודה
גארדנר.
במסע התעמולה העולמי
לסרט זה אירגנה
חברת מטרו תחרות חמשיר,
בה נתבקשו המשתתפים
למלא את
השורה החסרה להשלמת
הארבע המופיעות בעמוד
זה. כפרם הקציבה לא
פחות ולא יותר מאשר
אי של ממש, בשם אווא־אודא,
באיי פיג׳י. המאושר
שזכה בו מתחבט עד
עכשיו איפה להשיג את
הכסף לנסוע לממלכתו.
הסרט מבוסם על המחזה
הצרפתי של אנדרה
רוסן׳ שהוצג בפאריס,
לונדון וניו־יורק
— שלא לדבר על תל־אביב.
תוכנו: שני גברים
ואשה נקלעים לאי
שומם, לאחר שספינתם
נטרפה בסערה. אחד משני
הגברים הוא בעלה
של האשה. מכיוון שזהו
הרכוש היחידי, מחלקים
אותו הגברים ביניהם.
בתור רעיון־יסוה זה
מספיק בהחלט כדי ליצור
מצבים משעשעים
למכביר.
בארץ, לפני הצגת
הסרט החל מהשבוע האסתר
בקולנוע בא בתל־אביב,
נערכת החוליה
הישראלית של אותה
תחרות — על פרסים
ממשיים קצת יותר. כפרס
ראשון נקבע בילוי סוף־
שבוע במלון תדמור בהרצליה.
פרסים נוספים:
תקליטים מתוך סרטי
סטרו וכרטיסים זוגיים
לסרט חצריף חקסן.

חיפ ה

^ אבות אבלו יושר, וידי בנים
תאזקנה.

שיער.

14 שבורים הוחזרו ללבנון( .ידיעות
אחרונות)
אורי שיקה, חיפה

אל יתהולל חוקר כמפקח.
נכנם יין יצא שוד.
בין הפטיש והסדין.
כל ציון לגולה.
הצבא צועד על נקיכתו.

דום!״

יהו שע)

* מי היה רב־סרן מילואים
ראשון בעולם?

(מגילת אסתר)

* מנין לנו שבשושן הכירה
היה כית־שימוש אחד בלבד?

אדם; התכסה בעלה תאנה בעת צרה.

* מי היה גובה המסים המוצלח
ביותר בהיסטוריה?

כתוב :״נכנס מרדכי והתאפק המן.״
(מגילת אסתר)

משה. אפילו מאבן סחט.

* איזוהי תחנת השידור הראשונה
המוזכרת בתנ״ך?

* מי קיבל את פקודת־הגירוש
הראשונה בעולם?

* מהי הפקודה הראשונה של
תס״ח אשר ניתנה כתנ״ך?

אברהם בן תרח( .פרשת לן לן)
* ספר בראשית מתחיל :״בראשית
ברא ה׳ את השמים ואת הארץ״ —
מי ברא את חוץ־לארץ?

קול ישראל. כתוב :״וישמע ה׳ את קול
ישראל.״ (במדבר)

וזערות=ע1ול״כן
שלום אוסקר רון זכה לחנינה, כהוקרה על שירותו במנגנון החושך

פרסאוסקר הישראלי.

מה היתד, התוצאה של מסע נבחרת הכדורגל בטוקיו

חארא

קירי.

התורכים ערכו מרחץ ־ דמים בגבול השכונות היווניות בקפריסין

מרחץ

תורכי

ל פי שיטהחדשה.

כאשר נתבקשו דוברי ממשלת קהיר לאשר אם אמנם מת הגנרל מוחמד נגיב

אמרו: לא נגיב !

מאגדות מוות״עובות הטוברת
״רשומות״ ,עלון קיבוץ גבים המצטיין בערנות ובגישה מקצועית מאד לעצם
קיומו, נהג להקדיש מדי חודש מקום לתיאור אחד מענפי המשק. אחרי ענפים
מקובלים כמו הפלחה והמסגריה, שלח את כתבו לאסוף חומר על ענף שאינו
מופיע בלוח העבודה של המשק: ענף הרכילות. התוצאה:

״מה לעשות, נצטרך להסתדר איך שהוא...״

ענף אתם אומרים — זה לא ענף,
זה עץ 1עץ ענק, השולח זרועות לכל פינה.
לא ידעתי אנה אפנה תחילד, בלבי-
רינט זה של ה״סזפרטרכל״ .המרכלה
ועל משקל מתפרה) עשתה עלינו רושם
של אשה רבת־פעלים. היא סיפרה :״הענף
שלנו תמיד הכנים, מכניס ויכניס.
אנו מכניסים לבוץ אנשים שמעולם לא
היו בו, ואנשים שהיו בו — מכניסים
יותר עמוק. כמו בז אנו מייצרים עובדות
בסיטונות, ומיצאים אותן. שלוחת
אחת ממשרדי עוסקת בבישול. אנו
מבשלים דייסות, ואחרים אוכלים אותן.״
אחת העובדות לחשה :״אומרים שהוא
לא התנהג אתה בהגינות, וניגש
ישר לענ״ז. ועוד משהו, שאני לא
רוצה לספר
מן הפינה השניה נשמע קול גברי:
״מה אתה מקשקש? זה בכלל לא ממנו

היא נכנסה...״
צריף המרכילות (על משקל מזכירות)
מורכב מארבעה אגפים:
אגף א׳ :תפירת-ילדים להורים (ולא);
אגף ב׳ :סידור החשבונות ביז החברים;
אנף
נ׳ :עוסק בבעיות מטה-פיויות;
אנף ד׳ :המזכירכילות.
כשיצאתי מז הצריף עברה על פני
גננת בעלת אורד-רוח ולשון .״מה חרש?״
שאלתי מתור שיגרה.
״טח? אתה לא יודע?״ פקחה עיניה
בתמהוז ,״הרי כולם כבר יודעים
את! אתה בטח צוחק על י אני רואה
את זה על הפרצוף שלד מה? נאמת
לא שמעת שאשתך ע וטרת
רק עכשיו הבנתי עד כמת זח ענף
מכניס.

קולמע
סרטים
״אני לסןו הו א ש חור...״
רכילות (אסתר, תל־אביב; ארצות־הברית)

היא תופעה מעניינת: סרטינופת הלוחם ב־עתוזנות.הוא
נותן לצופהאת הבחירה
בין הקולנוע, ברמתו הנמוכה ביותר, לבין
העתונות׳ אף היא ברמתה הנמוכה ביותר.
הסרט הוא הירחון קונפידנ של, גיבור בשעתו הפיכה קטנה באמריקה, שחולל מצא לו שורה של מחקים ונקטל אחרבן
בבית־המשפס (העולם הזה .)1040 ירחון
זה, שהגיע תוך זמן קצר לתפוצת מיליונים,
היה בנוי על העובדה הפשוטה
שחלק גדול מאלילי־הקולנוע של אמריקה
הם נארקומנים, נימפומניות או סתם פסיכו־פאטים.
הירחון העסיק צבא של בלשים
פרטיים, פילגשות בעבר, בהתה ובעתיד,
נשים גרושות ומשרתים כדי לגלות פרטים
על החיים האינטימיים של האלילים, למכרם
בסוף החודש בכסף טוב למיליוני אמריקאים
צמאים לזוהמה. לא היתד, לו שום
מטרה פוליטית או אחרת•
רכילות אינו מתימר להיות אמנות. הוא
פרי ההחלטה ללחום בנבזות באמצעים נבזיים.
לא רק הפרט, אלא גם עלילתו
עשוייה בשחור־לבן. העתונאי הוא׳ שחור
משחור, אדם תאב בצע ושלטון. קרבנו,
שודד מסכן שהתחרט והפך כוכב־טלביזיה

יצליח במדינה. לכן היה מוטב להשאיר
את הסרט, יחד עם הירחון שהוא מתאר,
במקום שנולדו: בהוליבוד, קאליפורניה.

מסילתה חיי ם
איש המסילה (חן,

תל־אביב; איטליה)

הוא מסוג הסרטים העשויים לעלות ולרדת
מבלי לעורר הד רב, מבלי למשוך קהל
אפילו למשך שבוע אחד, מבלי שאיש ירגיש
בהם — סוג הסרטים הטובים הנדירים.
זוהי מסכת אפורה על חייה של משפחת
פועל־רכבת איטלקי, מסכת ללא פאתום,
ללא רגשנות מיותרת ואפילו ללא שמץ
של אידיאולוגיה סוציאליסטית או ניתוח
בעיה חברתית. זהו סרט ללא גיבורים, או
ליתר דיוק, סרט בו כל הנפשות הפועלות
הן הגיבורים.
אנדרי (פיטרו ג׳רמי, שהוא גם התם־
ריטן והבמאי) הוא פועל־רכבת קשיש, הנראה
בעיני בנו הקטן כגיבור, משום שהוא
שותה יותר מכל אדם אחר, פורט על גיטרה
ונוהג ברכבת החשובה ביותר. מבעד לעיניו
של הילד, השובה לב במשחקו הכנה׳ חולפים
כל המשברים המשפחתיים הרגילים,
המביאים לשבר המשפחה: האחות נכנסת
להריון, נאלצת להתחתן עם אבי ילדה
למרות שאינה אוהבת אותו. האח הבכור,
עצלן מושחת, גונב כסף מהאם. האב עצמו
מורד בדרגה, אחרי שדרס צעיר שקפץ
אל מתחת לגלגלי הרכבת, הופך למפר־שביתה,
עוזב את הבית.
הילד הקטן, שאיש אינו שם לב אליו
במיוחד, רואה הכל. הוא רואה את אחותו
בכשלונה, שעה שהיא בוגדת בבעלה, הוא
רואה את אביו בחברת אשד, זרה, אולם
אינו פוסק מהערצתו אליהם. באמצעיו הילדותיים
הוא מנסה להסדיר כמה בעיות,
לנקום במאהב, לגשר בין אחותו לבעלה
ממנו נפרדה, להחזיר את האב הביתה.
לקראת הסוף מוצאת משפחת הפועלים האפורה
את תיקונה בשלום־הבית, כשכל
השברים מתאחים. אז מת אנדרי, כשהגיטרה
בזרועותיו, ובנו העצל יורש את מקומו,
יוצא לעבוד במסילה — מסילת החיים.

תשבץ געו&ס רור 1081

ונ שר וכנופיות ל שנ ה
המטזן ן

הלבן ( א ו פי ר, תל־אביב; צרפת)

שחקנית ארנול ב״המטען הלכן״
קשה להתפרנס בעמידה
מצליח (ואן ג׳ונסון) הוא לבן מלבן. העתו־נבל
רודף אותו עד חורמה, כדי לסחוט
ממנו אינפורמציה אפלה, הורם את חייו.
וכאילו כל זה אינו מספיק כדי למעוך
את בלוטות־הדמעות של הצופה, עוד נהרג
ברגע האחרון בנו הקטן של הקרבן בתאו־נת־דרכים.
אחרי זה שוב אין כל ספק כי
יש להרוג את העורך. השליחות הקדושה
מבוצעת על־ידי אמו שלו, שלא יכלה
לסבול הפיכת בנה למפלצת• דמעות. מסך.
השאלה היא מה עלילה פרימיטיבית וכמעט
מגוחכת זו נוגעת לישראל, בה אין
אלילי־קולנוע נארקומאניים, בה שום שודד
בתחתונים ובלעדיהם לא הפך עדיין לכוכב
טלביזיה, ובה לא ניסה עוד איש לייסד
עתון־רפש. יחסו של הקהל לעתון הש.ב.
רימון, שהחל מלכלך אנשים באופן שיטתי,
הוכיח בעליל ששום עתון כזה גם לא
העולם הזה 1081

הוא סרטמתח, העוסק בנושא העומד במרכזם
של כעשרה סרטים צרפתיים מדי שנה:
דרכי ההספקה של בשר חי מצרפת לשוקי
הזנות העולמיים. כל צופה שאינו פוסח
על סרטים מסוג זה מתמצא כבר היטב
בשיטות מסחר הנשים. רק פרנסואז אר־נול,
עתונאית כתבות־אופנה מתחילה, הנת־קלת
בכנופית סוחרי־נשים, סבורה עד מחצית
הסרט כי אלה סוחרי פרחים.
אחרי שחברה העתונאי נהרג בנסותו
להתחקות על עקבות הכנופיה, יוצאת אר־נול
האמיצה, ללא כלי נשק מלבד מחוך
הדוק היטב, לגלות את דרכי־הלכידה של
נערות, שמתקשות להתפרנס בעמידה.
על גופה היא מנסה את כל השלבים
בדרך אל המקצוע העתיק. היא מתחילה
כחדרנית בארמונה של אחת הספקיות הראשיות
של הכנופיה, הופכת למאהבתו
של איש כנופיה אחר, עולה לדרגת נערת
בר. ברגע האחרון, לפני שארנול מצליחה
לחגיע אל השלב הסופי ולמסור לקוראיה
דו״ח מהימן בנוסח ״הייתי זונה באל־ג׳יר״
,מופיע עתונאי המקלקל לה הכל.
בסוף מתחסלים כולם. מתחסלת הכנופיה,
וגם אמול המתחסלת כעתונאית, הופכת ל־אשה.
רק דבר אחד נשאר בלתי ברור.
אם המשטרה הצרפתית מצליחה בקלות כזאת
ללכוד כנופיות ציידי נשים, מאין
לוקחים יצרני הקולנוע הצרפתיים עשר
כנופיות נוספות כאלה, לעשרה סרטי מסחר־זנות
מדי שנחי
תדריך אלה הסרטים ה מוצגי םבש בוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:

לילו 11קביריה (צפון, תל־אביב) —

עולמה הקטן והטהור של פרוצה, בעולם
גדול ומלוכלך. פדריקו פליני מציג את אשתו,
ג׳וליטה מסינה, בניאו־ריאליזם פיוטי.
• ג ׳ רבז (פאריז, תל־אביב) — חיוכה
המקסים של מריה של, על רקע הווי פריזאי
מגעיל שהועתק בדיקנות מסיפורו של אמיל
זולא. בימוי: רנה קלמן.
• לא פשוט להתחתן (עצנזון,
חיפה) — בטי דיח־יס בניו־ריאליזם אמריקאי,
על בעיות הנשואים של האדם המודרני.

• איש המסילה

ראה לעיל.

(חן, תל-אביב)

מאוזן .1 :פרי;
.4אי בים התי כון;
. 10 לא מתוק;
. 11 בדחן; . 13
עוף טורף ; ;14
״משנכנס
מרבין בשמחה״;
. 15 רקיע; .17
אות הנצחון של
צ׳רצ׳יל; . 19הגבול
המערבי ז
.20 קליאנט; .22
בעירית- פעיל ירושלים ; .25
אופנת השנה ; .26
יחידה צבאית ;
.27 בית חרושת
צרפתי למכוניות
ואוירונים ; .30
דליל; .32 אות;
.33 צליל מוסי קלי;
.34 יחידת
חשמל; .36 זר; .37 מיוצרת מחלב;
.39 קודם ; .41 זמן הקפת כדור הארץ
מסביב השמש; .42 מרכז הדם; .44
אבי דת הודית; .46 אבי שכם ה־חוי;
.48 מגש; .50 מקור אור; .51
קבוץ בנגב, בקרבת עזה; .53 דרך,
באיטלקית; .55 דינה ליעקוב; .57
דורה ; .58 חצי יונה ; .59 מלך ביהו דה
בימי ישעיהו; .60 קצין לעתיד.
מאונך . 1 :כנוי למפלגות הסוציאליסטיות
; .2לא מקומי .3 :יגאל אלון
היה מפקדו; .5טון, ללא טית; .6
אין דבר העומד בפניו ; .7אחד עשר ;
.8שופט מוסלמי ; .9סופר אמריקאי ;
. 12 מספר אוניות; . 15 הומה; . 16
גיא מוקף הרים; . 18 עדיפות; .21

הוא השובר את גב הגמל; .23 עבורה;
.24 מאתיים ועשר .26 :מפעל
הסתדרותי; .28 אינו נשאר במקום
אחד; .29 מחבר וזלוזמה ושלום; .31
חיל; .32 מתפלא; .35 ילדים; .37
משמש בין השאר לתעשית מנענעי
פסנתרים; .38 מצביא בחיל אלכסנדר
מוקדון, ומיסד שושלת מלכים; .40
נזכר בסוף; .41 בעל חי; .43״קרדום
לחפור 45 מרוץ סוסים
באנגליה; .46 נקב; .47 חבל ארץ
ששימש כסלע מחלוקת בין גרמניה
לצרפת ; .49 סוס קטן ; .52 גורמת ל־שריפות,
לפעמים; .54 מראה על זמן
בעבר; .56 ממנו מרבים לשתות ב משרדים
; .58 מהלך.

טטזז? .וגתיחז״ 3£ 5לעעידיס
נפתה סיוגי |

סידרת וגוע1נד!ת ששיח
שאלון מו ע מ דו ת

כשבוע האחרון היו שני גורמים שהגכירו את
זרם המועמדות: קכיעת שיטת כחירות דמוקרטית,
על־ידי הקהל עצמו כטבם הסיום; והשרב
הכבד, שדהן? רככות לחופי הרחצה. לזוכה ככתר

את השאלון הזח זכאית למלא המועמדת
עצמה, וכן כל אדם אחר המסוגיין להמליץ
על מועמדת, המתאימה לדעתו לתחרות.

השם:

״מלכת המיס 1958״ מוכטח סיור פילויים מקין?
לאורך הים התיכון /פו תוכל להתמודד עם מלכות
המים של העמים היושפים לאורך חופים אלה.
לשאלון כעמוד זה יש לצרך גם תמונה מתאימה.

מצב משפחתי- :
הפתוכת המלאה :
שנת הלידה:
מקום הלידה - :
שנת העליה - :

צפע שיער - :
צפע עיניים :

השפלה קודמת :

ידיעת ששות — :
ספורט

פסי ה סו קולוב סק

(לציין איזה — :

הרצליה. היא תל־אביבית ב ת , 19 אשר

הספיקה לסיים

שתי

כי תו ת של בית־הספר ה תיכון, לפני שהתגייסה לצבא. עיני ה
בעלות גוון אפור־ענזוק, שיערה ה א רון שאטיני. היא או הב ת את
הקיץ יותר תאשר את החורף בגלל א פ שרויו ת הרחצה בים.

מקצוע או שטח לימודים
מקום העבודה או הלימודים :

האס המועמדת היתה או הנח חברה
במנועת־נוער, תגועח קיבוצית, ארגון
ס 6ורם$ ,הקהאמנותית או כל אגוד אחוז

פרט איזה ומתי - :

הוככויות- :
אס אחד הפריסינו אינו חל על המועמדת,
אל תמלא אותו יש לצרף לשאלון זה
את תולדות החיים של המועמדת, עד
כמה שהן ידועות לממלא שאלון זת;

נא לשלוח את השאלון הממולא
בצירוף החומר למערכת העולם
הזה׳ ת. ד , 136 .תל־אביב ולציין
על המעטפה. מלכת המים ׳. 1958

*3לחדביק את תגווגת המועמדת

הניה שיבק !3

בלונדית /בעלת שיער חלק ו־עינים
ירוקות /מ שרתת כיום ב־צה״ל.
תל־אביבית בת , 19 גרה בבי ת אחד עם פסיה סוקולובסקי.

ליאורה שורצבורד

נולדה דווקא ב
פתח־תקוזה, ל 3
ני 17 שנה. היא סיימה בית־ספר ע מ מי, לו מד ת בסמינר ל מודו ת