גליון 1083 מתאריך 2 ביולי 1958

מספד

1083

המחיר 500 פרוטה

טי שולט במערכת חבטחון?
האס הצבא חופש ממפלגתיות 1
גווע אין
משת דיין
פושט אחמדיו?

מכתבים

העורך הראשי:
אורי אבגרי

חזון העצמות

ראש המערכת:
שלום בוזו
עורך משגה:
דוב אי תן
עורך כיתוב:
סילבי יזשת

רחוב גליקסון ,8תליאניב, טלפון ,26785
ת. ד . 136 .מען למבדקים ן ״עולמפרס״.
המוציא לאור: קעולס הזה בע״מ.
דפוס משה שהס בע״ם, ת״א, טל.62239 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

העתון

הנקרא

צלם המערכת:
אריה הרן
חברי המערכת:
מנשה בריריין, שייוו גלור, לילי גלילי.
רויר הורוביץ, רוהי ורר, אברהם הרמוז.
נומאללה מנצור, אלבם מסים, אביבה>
עמוס הינו, שלמה

ביותר

העולם של ימינו קטן מאד• לרעיונות. יש
כנפיים, והם עוברים בנקל את הגבולות
המדיניים. גם מעשים שנועדו לתצרוכת
פנימית מגיעים בנקל לאוזני מיליונים באד־צות־חוץ
— וכדאי היה שיוזמיהם יחשבו
על כך מראש.
דוגמה מאלפת לכך ניתנת עתה במדור
המכתבים למערכת של ה שבועון
המערב־גרמני דר שפיגל, גדול שבועוני־החדשות
באירופה. הכתבה הגדולה של
שבועון זה על העולם הזה, שקטעים ממנה
פורסמו במדור זה (העולם הזה ,)1078
גרמה לויכוח רבתי שהפך לסימפוזיון כללי
על בעיות מדינת ישראל. הוא נפתח במכתביהם
של עורך העולס הזה ושל נציג
רשמי של ממשלת ישראל, אותם פירסם
ה שבועון׳ יחד עם תמונתו של אורי אבנרי.
כתב אבנרי במכתבו, בין השאר:
ראויה לציון העובדה כי דהקא
עתון גרמני קיבל על עצמו לתאר באופן
אובייקטיבי את הבעיות האמיתיות של ישראל,
מבלי לחשוש שיאשימו אותו ב־
״אנטישמיות
אין אנשים רבים מבינים את הפירוש
האמיתי של המושג אנטישמיות. ידידי
ואני, הדוגלים ברעיון הפדרציה השמית,
העברית־הערבית, סבורים כי בשם אנטישמים
יש לכנות את אותם הרוצים להנציח
את השנאה בין שני העמים השמיים.
אנו סבורים כי הדרן לשלוס־העולם
מובילה דרך פדרציות מרחביות של עמים
הקרובים זה לזה. הדבר נכון במיוחד לגבי
המרחב השמי, המהווה כיום מוקד פוטנציאלי
של מלחמת־עולס שלישית. על כן יש
לשמוח כאשר עתון בעל קהל־קוראים בינלאומי
כשלכם מפרסם דו״ת כזה המביא
לידיעת הציבור הערבי את רעיונות־השלום
המתגבשים בישראל
מיד מתחת למכתב זה פירסם ה שבועון
הגרמני את מכתבו של ד״ר משה תבור,
לשעבר מעורכי דבר, כיום מנהל מחלקת-
ההסברה של משלחת ישראל בקלן:
״לערבים בישראל אותן הזכויות והחובות
כמו לאזרחים היהודיים. בונים להם בוני
ספר ובתי־חולים. ההסתדרות סגנה יעל זכויותיהם
המקצועיות, כפי שהיא עושה זאת
למען הפועלים היהודיים. נציגיהם יושבים
בכנסת. אמנם, אי־אפשר לחסל בין לידה
את ירושת החשדות והזרות• הדוברים
הרשמיים של מדינות ערב מכריזים יומם
ולילה שהם רק מחכים לרגע בו יוכלו
למחוק את ישראל מן המפה.
בישראל — ובעולם כולו — אין אנשים
רבים הסבורים כי בן־גוריון מדכא את
״השאיפות שמטרתן שיתוף־פעולה עם הערבים״
.היחידים האוסרים כך, מטעמים
טכסיסיים, הם הקומוניסטים בי שראל
צד אחר לגמרי של הויכוח מוזכר במכתבי
של קורא ישראלי, ברנארד מאיר:
--שנ א תו של בן־גוריון לאופוזיציההיא חסרת־מידה. דוגמה אחת: בדצמבר 1957
הזמין בן־גוריון את כל הממשלה להצגה
שהוזמנה עד־ידו אצל יגאל מוסינזון, זרוק
אותו לכלבים. במחזה זה מדובר על קצין
החוזר ממיבצע־טיני והמתנקש בעתונאי.
המחזה אינו מראה אס נהרג העתונאי או לא,
אולם עובדה היא שקל להכיר בעתונאי זה
את אורי אבנרי. למראה סצינה זו מחא בן-
גוריון בכפיו באופן הפגנתי — ממש הזמנה
להריגה.

עורך תבנית:
אהרון צור

הקדשתם את תמונת השער (העולם וזוה
) 1082 לזאב ז׳בוטינסקי. תמהתי מדוע לא
הקדשתם לו מאמר כפי שהקדשתם לד״ר
ארלווורוב. האמנם תרם חיים ארלוזורוב
לתקומת ישראל יותר מאשר תרם זאב ז׳בד
טינסקי? כלום תלמידיו של ארלוזורוב עונו,
הוסנרו והוגלו לארץ רחוקה? שניהם היו
אמנם ציונים גדולים: האחד נרצח על שפת
ימה של תל־אביב והשני מת בהתקפת־לב
בארץ זרה, בגלל סרוב השלטוז הזר להתיר
לו להיכנס לארץ. האם אינכם נורסים
בי לבקש מהאיש שכינה את ז׳בוטינסקי בשם
הימלר, להרשות את העברת עצמותיו לארץ,
במוהו בחילול זכרו?
יואל דרויש, כפר־אתא
האם אתם סבורים שהעלאת עצמות ז׳בו־טינסקי
היא באמת כיום בעית הבעיות של
המדינה?
צילה לוין, תל־אביב

עוקצנים והמודים
חבל שלא כיסיחם את המאורע הגדול
והנדיר, כאשר מר אבא חושי מסר ליום
אחד את השלטון בעירו לילדים. הדבר
מוזר, לאור המקום הרב שאתם מקדישים
לנסיון דומה של מר בז־נוריוז. ההבדל
היחיד הוא שבעוד שמר חושי מסר את
השלטון בחיפה לילדים רק ליום אחר, הרי
מר בן־נוריוז מתכנן את מסירת השלטון
במדינה לקבוצה של צברים עוקצנים והמודים
למשך דור שלם. מי למד ממי?
בנימין גולדמן, חיפה

כח מעוף ודמיון. הגענו למצב בו הציונות
זקוקה ממש לאנטישמיות אקטיבית, כדי
לשכנע את יהדות העולם שהחיים במולדת
טובים, יקרים ובטוחים מן החיים בחסות.
התוצאה: להג וניבוב, העלאת נירה והסתירות
כרונית. מדינת ישראל הצליחה להגיע
מאז קיומה למצב של בדידות פוליטית,
מושג שהפר לצערנו נדוש כמעט במו
הציונות. הרעיון שעלה במוחי, ואשר ברצוני
להביאו בפניכם הוא: מדוע לא תעודד
ממשלת ישראל הקמת ממשלות־סניף בכל
אותן טריטוריות, שהקיבוץ היהודי בה;
הוא בעל חשיבות מספרית במשקל כלשהו?
מעין אוננדות ובירובידנ׳אנים.
שיטה זו, במידה ותצליח, תוסיף לנו
קולות באו״ם, תרים את קרנה של מדינת
ישראל ותוציאנו מן הבדידות הפוליטית.
תוצאה מידית חשובה ביותר: נטילת העוקץ
מן הטענה הרווחת בעולם הערבי, באילו
שואפת ישראל להתרחב על חשבון שכנותיה.
לאלה אשר יתקוממו ננד המובא לעיל שמורה
עמי טענה אחת: נניח אפילו שכל
העסק לא ידפוק, לפחות יעורר הרבר את
רעת הקהל היהודית לאהדת מדינת ישראל
הליברלית. מאידד יקום נם גל חדים של
אנטישמיות, וכל היהודים יקומו כאיש
אחד ויעלו ארצה, כששירת ״הבו לבנים׳׳
עזה בפיהם
ה. בבארי, פאריז, צרפת

״הדבר הבלתי־נעים בפרשה זו הוא שאבנרי,
הוא פצוע קשה ממלחמת , 1948 בעוד שמשו־רר־החצר
מוסינזון גורש בגלל פחדנותו ב־הדבר
הבולט ביותר •לעין באיטליה, הוא
הפירפומת המצרית: טיולים למצרים, מאורבושת־פנים
מאותה חטיבה בה שרת אבנרי.״
גנים ופרטיים, תמונות ממצרים, בחנויות
קורא מתושבי נהריה, המעיד על עצמו
מוכרים בולים חדשים של רע״ם, וכננד
זאת איז אף טלה על ישראל. דוקא לאחר
שמעולם לא כתב עדיין מכתב לעתונות,
בל הנאומים הים־תיכוניים של שמעון פרם.
טען כי המצב המדיני הפנימי בישראל חמור
מכתב זה מופנה לאבא חושי, ראש עירית
זה מפליא. אם אין תקציב לקצת פירסומת
חיפה, אחרי ששמעתי את קולו של הנער
יותר מכפי שתואר במאמר. לדעתו, השאיפות
כאן, הייתי מציע להשינ את הבסף הדרוש
גדעון, מחליפו במשרה הרמה, ששודר מעל
על ידי קיצוץ בכפילות המגוחכת ביז
הפוליטיות של בן־גוריון משתקפות בתוכנית־נבי
קול ישראל. דבריו וסברותיו שופעי
ממשלת ישראל והנוף המוזר הנקרא סובנזת
החבטה של הנער גדעון, על החזקת מטאבילטמור
המפורסמת משנת ( 1946 בה דרש
יהודית. מסתובבים כאן שליחים של נוף
טאים, על מה שהולד בלבנון ועל מודעות
ביג׳י הקמת מדינה יהודית בכל ארץ־ישראל).
זה באפם מעשה ומבזבזים את כספינו.
הקולנוע הביאוני למסקנה שדור המחר של
״מאמרכס הוציא סוף סוף את הדיון בבעהדבר
המאחד את כולם הוא המפתח המפמפא״י
מסוגל כבר עכשיו להחזיק את הנה
לגתי וארץ המוצא — פולין.
יות ישראל מ תון האווירה של גבאי בית־השלטון
בירו, אם לא נניח שנם אבותיהם אינטלקטו רמה לאותה השתוו בצעירותם יורם
דלפר, מילאנו, איטליה
הכנסת, והביאו לאוויר העולם הדא־ישראלי
אלית.
והלא-יהודי,״ שיבח קורא זה.
משה נטף, תל־אביב
הרברט פראדן מירושלים׳* לעומת זאת,
הספורט והכלי
טוען כי הכתבה נקראה כמו רומאן־בלשים ;בול הסמכויות
כתבותיכם על הרקבון בכדורגל באו בעיה;.
לפני ימים אחרים פורסמה בעתונות ידיעה,
מרתק, מבלי שאפשר היה להכיר בה אפילו
אולם אינני מבין מדוע אתם רותחים על
כאילו נשיא בית-הטשפם העליון שיגר מכהנעשה
בכדורגל דווקא. מה שמתרחש שם
קטע אחד של המציאות הישראלית .״בבטחון
תב למנהל בתי־המשפם, ובו קראו להביא
הוא מיניאטורה של כל מה שמתרחש במדינה
סהרורי לקט המחבר יצורים המרחפים בשולי
לידיעת שופטי המדינה את עניז יחס
כולה, בכל שטח ושטח. ואם זה קורה
השופטים לעובדים סוציאליים. הנשיא ההזירה
המדינית של ארצנו, ומציג אותם
בשאר השטחים, זה מוכרח להתגלגל ולהניע
מלומד מצא לנכון לציין, שאין הוא מתערב
גם לספורט.
לקורא התמים כמנהיגים מייצגים. מפליא
בהרשעות וזיכויים אלא שעל השופטים
פנחס ליפוביץ׳ ,תל־אביב
אותי שלא לכד ברשתו את ההולנדי אבלינג,
להקפיד בכבודם של עובדים סוציאליים, ואס
שרצה ללכת ברגל, מישראל לקאהיר, יחד עם
בכדורנלז שתלה את נעלי הכדורגל שלו
אשתו ובתו, כדי ליצור שלום בין בן־גוריון
מזה שנים על הקיר, נתונה לכם תודתי על
ונאצר ליגלג קורא זה.
שיצאתם ננד נגע העסקנים ההורס כל חלקה
טובה בכדורנל הישראלי. פעם היה הכדורגל
בסגנון אחר כתוב מכתבו של דני לוין.
ספורט טהור, שהעוסקים בו היו מאושרים
״איני סבור כי ההשוואה בין בן־גוריון
כשניתן להם להופיע בפני קהל או לנסוע
ואבנרי ממצה את הבעיה,״ סבר .״הרבה
לחוץ־לארץ. העסקנים הם שהפכו את הכדורגל
לביזנס והביאו למצב בו בל זאטוט
יותר קולע להשוות את אורי אבנרי עם משה
המתחיל לשחק כדורגל, יש לו כבר דרישות
דיין, הרמטכ״ל לשעבר. הם אינם רק הנציגים
כספיות. ואם לא קונים לו נעליים ותלהבולטים
ביותר של הדור הישראלי הצעיר,
בושת, הוא לא מתחיל לשחק בכלל.
אלא מאפיינים גם את שתי הדרכים הפתוכדורגלן
לשעבר, תל־אביב
חות בפני דור זה.
שניהם לוחנזי־חזית שניהם נפצעו בקרב.
הדרד היחידה להבראת המצב היא
שביתת אוהדי ספורט הכדורנל. פשוט יש
לשניהם אוהדים רבים. אולם דיין הוא הנציג
להפסיק ללכת למשחקים. ואז נראה כיצד
הטיפוסי של אידיאולוגיה קולוניסטית. הוא
יחלצו אותם עסקנונים מן המצב. זוהי הדרד
סמל המלחמה בערבים. הוא משוכנע כי
היחידה להבריח אותם מהכדורגל.
לעולם לא יתכן שלום אמיתי בין שני העמים.
צבי מזרחי, תל־אביב
הוא איש־מעשה, הדוחה מעליו מחשבות מופשטות,
ואינו מייצג מדיניות לטווח־ארון.
סוכנות דא •טל הסוכנות
לעומת זאת, אבנרי הוא הנציג הטיפוסי
הננו להעיר את תשומת ליבכם לטעות
של החוגים הצעירים המבקשים פתרון סופי,
יסודית שנפלה במדור עתונות (העולם הזה
והמאמינים כי השקפת־עולם חדשה היא
. ) 1081 סט״א הינה חברה צבורית העומדת
תנאי מוקדם למדיניות חדשה. הם רואים
ברשות עצמה ואינה שייכת לשום נוף
פרטי או צבורי. ממילא אי! סט״א שייכת
את העתיד באסיה, מרגישים קירבה לתנועות־נם
לסוכנות היהודית. כמו כז אין סם־׳א
השיחרור הערביות ומאמינים כי אומה ״עבמקבלת
הנטולים או הקצבות משום גורם
צבורי או פרטי.
רית״ חדשה תוכל למלא תפקיד מרכזי
בפדרציה ״שמית״ גדולה. זיקתם ליהדות
א. שוורץ, תל־אביב
העולם דומה לזיקת האוסטרלים לבריטניה.״
העולם הזד, לא התכוזן לפגוע במנהל סס״א פרל מתון יותר בדעותיו הוא מרדכי
או בסוכנותו, הברת מניות ישראלית שאינה
פקידה אילנה פז
מירושלים, הדוחה את ההנחה כי בן־גוריון
שייכת לסוכנות היהודית׳ אן הניזונה מידיהוא
שונא־ערבים. הוא אמנם איש לוחם, אך
עות ימ״א, סוכנות הידיעות של הסוכנות
יש לשופטים דברי ביקורת עליהם, עליהם
היהודית.
לא תוקפני .״בתקופה אחרת היה אולי משלהעלות
דברי ביקורת אלה במכתבים פרתדל
לרכוש את אמונם של הערבים בישראל
טיים למוסדות הנדונים. נראה לי כי מכתב
זה ראוי למחאה החריפה
ובחוץ־לארץ, הנושאים בלבם שנאה כה בלתי־ביותר.בי
אין על יפחפית־עורכי־הדין
חוק השופטים קובע במפורש
פשרנית, שנאה אשר בן־גוריון אינו מסוגל מרותו זולת
שפיטה, בעניני מרות השופט בכתבה על משפט פדישמן( ,העולם הזה
לדעתי לרחוש אותה.״
של החוק. ובתהליר השפיטה כלולה לא
רק 1082 נתקלה עיני בדמות מוכרה. כוונתי
שאלת ההרשעה או הזיכוי, אלא נם הנמקת
אני סבור כי יש הרבה מן הברכה בויכוח
ליפהפיה הבלונדית, היושבת ליר שולחן
פסקי-הדין. במדינת ישראל בוטלה, לא
עורכי־הדיז. דומה לי שראיתי אותה בבר,
בינלאומי, המראה כי ישראל אינה גוף
במקרה, משרת זקן השופטים על כל הסמאולי
תעזרו לי לרענן קצת את הזכרוז?
כויות המצורפות אליה, ולבז מר אולשן
טוטאליטארי, המדבר כולו בקול אחד ויחיד,
אינו ראש שופטי המדינה, אלא נשיא בית־ברוך
ליבני, תל־אביב
כמו ברית־המועצות. העובדה שקיים בישראל
המשפט העליון ואין בינו ליתר השופטים
ויכוח רעיוני עקרוני ונוקב, רק תעורר אהדה
בל יחסי מרות המרשים לו להפנות חוזרים
ברצון רב. הבלונדית אינה אלא אילנה פז,
וענין בלב אנשים משכילים בעולם. חבל רק
מנהליים מהסוג האמור, המתיחסים לתהליר
מי שהיתה מלכת המכביה, התיילת המצולמת
השפיטה. יש לקוות כי שופטי בית־הרין
שבגלל כמה פקידים כושלים במשרד־החוץ,
ביותר בחיל הים, וכיוס פקידה במשרדו
העליון, אשר ידעו לא אחת להעמיד עובדי
שהלעיטו את העתונאי הגרמני בה שמצות
צבור במקומם עת ניסו לחרוג מסמכויותיהם,
של עורן־הדין חוטר־ישי. ליתר ריענון, ראה
ידעו להסביר לנשיאם הנבבד את נבול
זדוניות נגד העולם הזה׳ השתרבבו לויכוח
תמונה.
סמכויותיו.
עקרוני זה גם כמה מן הפרשיות האפלות,
שמואל מינצר, עפולה
אשר מוטב היה בהחלט להצניען מעיני העולם.

ישראל והתפוצות
קראתי את סיכום דבריו של משה דיי!
(העולם חוה .) 1081 אני עוקב אחרי כל
ההתפתחויות הפוליטיות בארץ. נמאס לי,
אני חוזר הק״ץ ארצה לאחר שלוש שנות
ליסוד וגיבוש האופי בפאריז. יש לי מה
לומר:
התיאוריה הציונית הנובהית היא חסרת

הקורא שחתם על מכתב שש
למערכת לפני שלושה שכון
כח תי מת א מתבקש להתק
בדחיפות עם הכתב מנשה בר־ז
כמערכת.
תעולם הזה 1083

***ר-הכטחון פקד על האלוף משה דיין
\1/לשתוק. מגיעה לו תודה על כך —
וקודם כל מצד האלוף דיין עצמו. כי אחרי
שהסיבוב הראשון במערכתו על השלטון
נסתיים במפלה טאקטית, כדאי לו לדיין מאד
להיסוג לשם היערכות מחדש וניתוח לקח
הקרב.

עד לפני חודש פונק משה דיין
מאד. כחייל הראשון של צה״ל זפה
כאופן אוטומאטי לחיבה העצומה
אשר אומה מלחמתית זו רוחשת
לצבאה. במפקד מיבצע־־סיני הומטרו
עליו לא רק השבחים המגיעים
לו אישית בעד החלטות נועזות
וגבונות, אלא גם אותם המגיעים
לבל שאר רכבות המפקדים והחיילים
ששמם נשאר אלמוני.

וכותרת מקרית ממקום אלמוני. גן ביתו
בצהלה הוא מוזיאון לאוסף מקרי של מוצגים
שנלקטו ללא סדר ושיטה מפה ומשם —
למורודרוחם הרבה של הארכיאולוגים המקצועיים.

ומוצדקת.
מאז שחר נעוריו הופגז דורנו
במלאי מתחדש של נוסחות מאובקות, שהפכו
מזמן לשקרים מוסכמים. הוא הולעט בדייסה
של רעיונות שהחמיצו מזמן, פרי מציאות
ששבקה חיים לכל חי.

הגן הרעיוני של דיין, עד במה
שהציג אותו בנאומיו האחרונים,
דומה לגן ארכיאולוגי זה. זהו אוסף
רעיונות מקרי, שנקלטו מפה ומשם,
ללא שיטה וסדר. הם אינם מצטרפים
לשום השקפת־עולם מקיפה.

•1ם זה כשלעצמו אינו אסון. אם יפרוש

אולם אין זו הסיבה היחידה.
לעתים קרובות אין הזילזול ברעיונות
נובע אלא מאפסות מתיהרת.
זהו פיצוי תת־הברתי להרגשת
הנחיתות של צעירים שמעולם לא
למדו לחשוב, ושהפכו את מומם
זה לסמל החברמניות.

\ * ל ק רן זווית, ישקע לפחות לכמה חודשים
במחשבה רצינית, יתוזכח עם אנשים רציניים
ויקרא ספרים רציניים, יוכל גם אלוף בן

אמנם, משד, דיין לא הרחיק לכת כמו
שמעון פרס, למשל, שהכריז כי העיקר ״לעשות״
,וכי האידיאולוגיה כבר תימצא איך
שהוא מעצמה. בניגוד לפרס, קולק׳ ושות׳,

כל עוד היה רמטכ״ל, נודעו לציבור הרחב
רק מעשיו הטובים. ואלה הועברו אליו ברמקול
של עתונאים אשר קיוז להשיג סקופים
בטחוניים תמורת חנופה אישית בלתי־פוסקת.
אין איש במדינה שזכה להיות נושא למערכה
כזאת של רימום שיטתי, בארץ וב־חוץ־לארץ,
כמו דיין. בארצות רבות הוא
הישראלי היחידיי הידוע, פרט לבן־גוריון.
כל היתרונות האלה אבדו לדיין ברגע
שהעתיק את עמדתו מן המשלט הצבאי
למוצב הפוליטי. על כן מובן מדוע הוא
כל כך מהסם לפשוט את מדיו סופית. כי
ברגע שיעשה זאת, יצטרך לוותר על כל היתרונות
של הגיבור על הסום הלבן. הוא יוכל
להניח על כף המאזניים את כשרונותיו
האישיים בלבד — בלי כל בטחון שדי בהם
להכריע את הכף.

משה דיין רוצה להגיע לשלטון.
שאיפתו זו ברורה ואין כה בל
פסול. הוא אינו רק יורש-העצר,
אלא גם יורש־היצר של דויד בן
גוריון. השאלה הגדולה היא: האם
קשור יצרו האישי של דיין להש•
קפת-עולם חיובית? האם כוח-דחף
זה יובל להוביל את הספינה הלאומית
לקראת נמל רצוי?

ל שורת נאומיו של דיין בחודש
* האחרון אפשר לומר רק דבר אחד: מעולם
לא עוררו רעיונות כה מעטים הגבות כה
מרובות מצד אנשים כה רבים.
דיין לא השליך רשת לתוך הים הרעיוני,
כדי להוציא משם את כל אשר יש בו. כמו
ג׳נטלמן אנגלי משועמם, הבורח מעסקי יומיום,
השליך בעדינות את חכתו, העלה שניים־
שלושה דגים רזים וחזר במרוצה הביתה.
אפשר להשוות פעילות רעיונית זו עם
חובנ>ת אחרת של דיין — תחביבו הארכיאולוגי.
גם שם אין הוא משקיע חודשים
מפרכים של עמל בחפירת מקום מסויים, כמו
יגאל ידין. הוא חופר כמה שעות פה וכמה
שעות שם׳ מביא כד שבור ממקום פלוני

• צביוננו ה תרבו תי: דתי גלוי,
דתי מוסוזה, דתי עם סמלים לאומיים או
בלתי־דתי; קשור לתרבות הגלות, קשור לתרבות
העברית הקדומה — או יצירת תרבות
עברית חדשה לגמרי. אם כן — מה מגמתה
היסודית?

ך* לא על אחת מן השאלות המכי
ריעות האלה לא ענה דיין במפורש או
ברמז. מתקבל הרושם הברור שאין הוא מייחם
להן חשיבות. בחירת הנושאים עליהם
דיבר מעידה שגם הוא סבור כי העיקר
הוא לפתור בעיות מעשיות קטנות — שליחות
לגולה, פיטורי יעול, חיסול הנח״ל —
מתוך ההנחה כי בימים טרופים אלה אין
ערך למסגרת הרעיונית.
אם כן, הרי זו הונאה עצמית• אין אדם
בעולם שאין לו מסגרת רעיונית. כפי שאמר
הגאון הכלכלי ג׳ון מיינארד קינם. :יחס של
,לא־יודע׳ ,יחס של בוז לתיאוריה, אינו
אלא כניעה תת־הכרתית ועלובה לגירסה פש טנית
ומובנת־למחצה של התיאוריה השלטת
של שלשום׳.

מנהיג צעיר הקם בימינו וקובע
שהאידיאולוגיה אינה חשובה. ובי
גבר אמיתי צריך להתמסר לתפקידי
״הגשמה״ בלבד -בל מה
שהוא אומר הוא שיש להגשים
את האידיאולוגיה מלפני 50 שנה,
זו שהובאה על־ידי אנשי פלונסק
ופינסק ומינסק כקופסות שימורים
ממזרח אירופה.

^ ש לדיין יתרונות טבעיים חזקים. הוא
מצוייד בקסם אישי רב. הוא שולט באופן
מושלם באותו סגנון צברי מוגזם, ההופך
בהדרגה לאופנה פוליטית. בארץ בה שולטים
אנשי העליה השניה, יש יתרון גדול לאדם
בן ,44 המפיץ סביבו ריח של נעורים.
אויביו של דיין טוענים שיש לו אמביציה
אישית שאינה יודעת מעצור. אולם אין בכך
אסון. אמביציה אישית היא דלק למנוע —
השאלה הגדולה היא אם האמביציה נרתמת
לשאיפות חיוביות או שליליות.
אדם המצליח להזדהות בכל נימי נפשו
עם אידיאל גדול ומאיר, האמביציה האישית
שלו יכולה להביא ברכה גדולה. אך ספרי
ההיסטוריה מלאים אנשים שיצר־השלטון שלהם
היה חזק יותר מכוח שכלם ויציבות
אופיים — וזו יכולה להיות קללה נוראה.
הדבר אינו תלוי ביצר, אלא בטיבו של
האיש.

• דרכנו הבלבלית: המשכת משק
השנור; רפורמה במשטר המשקי הקיים או
החלפתו במשטר משקי חדש; ואם כן —
איזה משטר י

44 לגבש את השקפתו על הבעיות המכריעות
של האומה בדור הבא.
דיין גדל באוזירה שלא עודדה מעולם פעילות
אינטלקטואלית. בבית־הספר העממי של
נהלל, ובבית־הספר החקלאי לבנות באותו
מושב, הופנתה תשומת לבו לענינים מעשיים,
לא לדברים עיוניים. במושב ובהגנה לא ניתן
לו עידוד רב לקרוא ספרים ולשקוע בעולמם
הרוחני של גדולי המחשבה האנושית. כי
בחברה זו שלטו האבאדאיאת, גיבורי הקומזיץ,
אבירי ילקוט הכזבים, לא קוראי הספרים.
כמו צברים רבים שגדלו באחיירה זו והרגישו
לפתע, בגיל מאוחר למדי, כי חסר
להם לחלוטין הציוד הרוחני, פנה דיין לאוניברסיטה.
אולם זוהי אשליה עצמית. האוניברסיטה
אינה צרכניה שאפשר לרכוש בה
השקפת־עולם עצמאית. אדם בן 20 יכול
לקבל בה דחיפה ללימוד עצמי. אדם בן 44
ייטיב לעשות אם יתבודד, יקרא ויחשוב.

אולם כאן מתעוררת שאלה נוספת:
האם מרגיש דיין ככלל בצורך
לגבש השקפת־עולם? או שמא הוא
מרגיש די כנוח בגן מחשבותיו,
על אוסף מוצגיו המקריים?

לא אמר דיין מעולם בגלוי כי הביצוע היומיומי
של תפקידים מעשיים קטנים הוא
תחליף למעוף הרוחני של מדינאי. אך כאשר
אלוף בן ,44 בראשית דרכו הפוליטית, נמנע
בקפדנות מלהגדיר את תשובותיו לבעיות
היסוד של המציאות הלאומית, הרי זה
מעורר חשד.
בעיות־יסוד אלו הן:
• זהות הגוף הלאומי: אומה
עברית חדשה או סניף של עדה בינלאומית:
מדינה השייכת לתושביה, או לחלק מהם:
ליהודי העולם, או לחלק מהם.

• עמדתנו מול המרחב השמי :
ראש־גשר אירופי או אומה אסיאתית: התבדלות
או השתלבות; עמידה במצור נצחי או
פריצה החוצה; מלחמה או התאגדות•
הגדרת המולדת: ישראל הנוכחית
או ארץ־ישראל המערבית, או ארץ־ישראל
משני עברי הירדן; התפשטות בכוח הנשק
או פדרציה עם אומה קרובה.
• מעמדנו במאבק העולמי: שייכות
למערב, או לעולם הקומוניסטי, או
למחנה הניטראליסטי — או הגדרה עצמית
אחרת.
• שאיפתנו ההכרתית: קאפיט־ליזם
או קומוניזם, או דרך שלישית —
ואיזו.

מי שיקרא בעיון את נאומי דיין, ויסיר
מהם לרגע את הקסם האישי של קצין צברי
מנהלל, ימצא שזה בדיוק המצב. משתקפת
בהם אידיאולוגיה ברורה — זו של .1905
יש בהם תשובות תת־הכרתיות לכל השאלות
המכריעות שמנינו — התשובות של אבות
העליה השניה. העובדה שהן מוגשות על
חוד החרב של אלוף עטור־נצחון אינה
משנה מאומה.
אין לשכוח כי דיין הוא איש חדש בפוליטיקה
הרשמית, אך רחוק מלהיות איש חדש
במערכות המדינה• במשך כמה שנים היתה
לו השפעה מכרעת גם על כיוזן המדיניות
הישראלית — השפעה גדולה יותר מאשר
לרוב שרי הממשלה הרשמיים.
בתקופה זו לא נבדל במאומה מביג׳י,
והשתמש בהשפעתו רק כדי להמריץ את בי־ג׳י
להתגבר על היסוסיו הפנימיים על־ידי
דחיפות נמרצות מאחור. בענייני חוץ ופנים
— כולל פרשת עמוס בן־גוריון — הלך
בתלם החרוש של ביג׳י.

•י* ודנו עני מאד במנהיגים. כאשר
1קם צעיר בעל אמביציות, השש לקראת
האחריות. אסור לרפות את ידיו. יש לתת
לו הזדמנות להוכיח את עצמו. אולם יש
לצרף לעידוד זה דברי־אזהרה.
אי־אפשר לבסס קאריירה פוליטית על חיוך
צברי מלבב. זאת הוכיח בעליל יגאל אלון.
אחרי כמה הרצאות מלבבות, סופם של
המאזינים המוקסמים ללכת הביתה ולשאול
את עצמם בכל זאת: מה הוא אמר, בעצם?

הדור הזה זועק למנהיגים צעירים.
אולם הנעורים הדרושים אינם
נעורים ביאולוגיים -אלא הנבד
גות והיכולת לקבור את הפגרים
האידיאולוגיים של שלשום, ולהתוות
מפה רעיונית חדשה, המתאימה
למציאות של היום, ואשר תי תן
כיוון ויעד למיצעד דורנו.

לאזרח צפויים
15 חושי השתוללות...
הבחירות לבנטת הרביעית עתידות להתקיים בשלהי קיץ
.1959 אף מלחמת הבחירות בכר החלה :
הופעותיו של האלוף דיין הן בחינת היריד. הראשונה של מפא״י
במלחמה זו. פרישת הדתיים מהקואליציה — גם אותה יש לראות
כצעד ראשון במאבק על קול הבוחר.

אם לא יושם קץ להסתערות הפרועה על הבוחר, תיפול
המדינה קרבן ל* 15 חודשי השתוללות פוליטית.
חמשה־עשר חדשים של מלחמת בחירות יחלישו את המדינה,
יערערו את יציבותה כלפי חוץ וכסף מיועד לפיתוח יבוזבז על
תעמולה רעשנית.
טובת הציבור מחייבת ריסון היצר המפלגתי־פלגני.
רק הגבלתה של מלחמת הבחירות לתקופה קצרה לפני המועד
הקבוע תצילנו מערעור מצבנו המדיני ובזבוז כספים.

מפלגתנו הגישה לבנסת הצעת חוק התובעת הגבלת מלחמת
הבחירות לתקופה של חדשיים בלבד לפני פתיחת
הקלפי. תקופה מוגבלת זו תמנע ממילא הוצאת בספים רבים
ותשמור מפני ערעור אחדות העם כעיני אויביו.
האינטרס העליון של המדינה והאומה תובע חקיקת החוק ברוח זו.

הסתד רו ת הציוני הכל ליי ם
מפלגתהמר כז

המצאה מהפ כנ י ת

היא גילוי התכשיר היי־גלים אשר הוליד
את ״תיאדנט״ ,שופר־משחת־השיניים החדשה
של ״תיא״ .״תיאדגט״ פותחת דף
חדש בתולדות טיפול השיניים והפה.
משחת שיניים זו היא הראשונה בעולם
המכילה את תכשיר הפלא היי־גלים. לא
זו בלבד ש״תיאדנט״ מרחיקה אבן ומונעת
רקבון וחיידקים, אלא היא גם מלבינה
את השיניים וגם מבריקה אותן במידה
שעוד לא היתה כדוגמתה.
עם היי־גלים שוב צועד ״תיא״ ראשון
כשם שעשה בעת המצאת ״דרמפוך, אשר
אחרי 12 שנה עדיין אין כדוגמתו בעולם
כולו.
״תיאדנט״ משרה הרגשת צחות ורענ־ :
נות, זוהר, חיוך וקורת רוח ונוסף לזה
יש בה עוד משהו: לכל אריזה של
״תיאדנט״ צמוד חידון בציורים נושא
פרסים, והפרס הראשון הוא ( 1000 אלף)
ל״י במזומנים.

במרינה

העם
כ אב• ב טן
סיפור השבוע אירע בבית־הספר לדייג
במכמורת. במקום נערכה מסיבה חגיגית,
אשר לכבודה הוכנה גם סעודה טעימה.
אולם התוכנית השתבשה. תחת כמה נאומים
קצרים, כפי שתוכנן מראש, נאלצו המסובים
להאזין לנאומים אינסופיים, שנמ שכו
שעה אחרי שעה.
בינתיים התקלקלו הסאלאטים הטעימים.
זמן קצר אחרי שהנואמים סיימו את ארוחתם,
הותקפו כאבי־בטן חזקים. אותו הדבר
קרה למאזיניהם. מעולם לא היה העונש על
נאומים ארוכים כה מהיר ונמרץ.
היה זה אות־אזהרה סמלי למדינה כולה.
כי גם במעיים שלה כירסמו השבוע כאבי-
בטן חמורים. נאומיו של משה דיין (ראה
הנידון) גרמו לכאבים קואליציוניים, נאומי
הדתיים על בעית מירשם התושבים גרמו
למשבר ממשלתי.
מוסר ההשכל: לנאום פחות, לחשוב יותר
— ולא לתת לאוכל לחכות.

מפלגות
ב ת הנוצריה
אלמונית, חברת קיבוץ
מאשר אלף נאומים את
שפרץ לפתע השבוע,
של השרים הדתיים
בורג. כתבה הצעירה

מכתב של צעירה
בת , 18 הבהיר יותר
המשבר הממשלתי.
ושגרם להתפטרותם
משה שפירא ויוסף
לדויד בן־גוריון:
״בתוקף תפקידך כראש־הממשלה ושר
הבטחון, רואה אני אותך כמוסמך לענות
על שאלתי. אי־לכך הנני מרשה לעצמי
להביא בפניך את ענייני.
אני בת לנשואי־תערובת, יתומת חלל
מלחמת השיחרור. אמי איננה יהודיה ץ גם
לא התגיירה׳ היות ואינה מאמינה בדת
איזו שהיא.
בתור בת לנשואים אלה, נחשבת אני לפי
חוקי הרבנות, השולטים במדינה, לבעלת
דת אמי משמע שאיני נחשבת כיהודיה.
לפיכך מוגבלת אני מכמה בחינות וחסרת
כמה זכויות־אזרח אלמנטריות. לפי חוקי
הרבנות׳ איני יכולה, למשל, לבוא בברית־נשואין
עם יהודי׳ ואף אין לי הזכות
להיקבר בקבר ישראל. כל זה למרות שאני
רואה עצמי כישראלית לכל דבר, וגם
חונכתי כך על־ידי אמי.
לפני כחודש ימים, בערך, קיבלתי צוו-
גיוס לצה״ל. אני רואה את הגיוס לצה״ל
כחובה חשובה לכל אזרח מדינת־ישראל
ואמלאנה ברצון. אלא שכאן לדעתי ישנה
סתירה מסויימת. מצד אחד אני חייבת למלא
את חובותי למדינה כמו כל אזרח אחר,
אך מצד שני אני מוגבלת לפי חוקי המדינה
וחסרת כמה זכויות אזרח אלמנטריות.
אני רואה בסתירה כזו דבר הנוגד את
עקרונות מדינתנו הדמוקראטית, ולכן מבקשת
ממך לענות לי ולעזור לי להבין את הדבר
וליישב סתירה זו.״
מדינה ליהודים. כאשר הכריזו העסקנים
בביח־המוזיאון התל־אביבי לפני עשר
שנים על הקמת ״מדינת־היהודים, היא מדינת
ישראל״ ,נמנעו מלהגדיר מה זה יהודי.
לא היה זה מקרה. כי ההגדרה היחידה
שהיתר, אפשרית היא :״אדם השייך לדת
היהודית, בהתאם להלכות הדת היהודית״.
העסקנים השמאליים לא רצו להצטרף בגלוי
להגדרה זו, אך לא היתד, להם שום הגדרה
אחרת•
ברגע שהעסקנים החליטו להקים ״מדינת
היהודים״ — ולא ״מדינת ישראל״ — הטביעו
על המדינה חותם דתי, שחייב את
רישום דת התושבים, כדי שאפשר יהיה
להבדיל בין יהודים ולא־יהודים. בעוד שגם
ארצות־הברית וגם ברית־המועצות שוללות
בפירוש את רישום דת האזרח, כדי למנוע
כל הפליה, הרי בישראל הפך רישום זה
לאבן־פינה שלטונית. בכל הסטאטיסטיקות
קיימת הבדלה מפורשת בין יהודים •ולא־יהודים
— מתוך ההנחה האילמת, אך הברורה
לכל׳ שהמדינה שייכת בעצם ליהודים,
וכי הלא־יהודים הם במקרה הטוב
ביותר אורחים נסבלים.
לכן קרה השבוע כי כל הצדדים למשבר
הממשלתי הפתאומי הסכימו ביניהם לפחות
על נקודה אחת: שיש בהחלט צורך להבדיל
ברישום התושבים בין יהודים ולא־יהודים
— אם על־ידי ציון הדת, הלאומיות
או ״העדה. הדתית״ .השאלה היתר, רק: איך?
פילוסופיה זולה. אילו נרשמה ״דת״

בלבד, היה נוצר חור: בני־יהודים רבים,
אנטי־דתיים או כנענים, היו רושמים את
עצמם כ״בלתי־דתיים״ ,ובצורה זו יוצרים
למעשה עם שלישי בארץ. אילו נרשם
״לאום״׳ היו אנשי השמאל מתנגדים כי
תכריע ההלכה הדתית, שאינה מכירה בבני
אמהות נוצריות כיהודים. רישום ״העדה
הדתית״ היה נותן לרבנים אפשרות לספח
לדת היהודית, מבעד לדלת האחורית, כל
אותם הכופרים בדת — מבלי לתת לכופרים
אלה את הזכות לפרוש מן העדה.
היה משהו מגוחך בכל הויכוח הזה,
כי כל הצדדים הצטיינו בחוסר־כנות רבה.
אנשי השמאל סירבו להודות כי ״העם
היהודי״ שהם מדברים עליו אינו אלא >ם
דתי, שאפשר להצטרף אליו רק בדרך
ההתגיירות. אנשי הדת סירבו להודות כי
ברגע שהצטרפו לאידיאולוגיה הציונית, הריקו
למעשה מתוכנן את הלכות גדולי התורה
במזרח אירופה׳ שכפרו בהחלט בזיהוי הדת
עם לאום חילוני. ובאמצע עמדו המפלגות
שהשתדלו להיות גם לאומיות וגם דתיות
— והצליחו בכך הודות לערפל מחשבתי
סמיך.
ענה ראש־הממשלה, שבימי שלטונו נוצר
מצב זה, לאותה צעץ־ה:
י ש סתירה, בלי ס&ק, בין הדברים
שאת מציינת. אין החיים בכלל, חיינו בפרט,
חופשים לגמרי מסתירות. אבל נתגבר עליהן,
ואל תתני לסתירה פורמלית וזמנית לעכור
את רוחך ולצער אותך יתר על המידה.״
דעתו ׳של ביג׳י עצמו לא נעכרה. הוא
חיכה שיימצא עוד טלאי שיכסה את הקרע
בבגדי כל המפלגות, יאפשר לדתיים לחזור
לכסאותיהם הירוקים ליד שולחן הממשלה.
תעלומות הידיעה ה סו די ת
אחת התעלומות המסתוריות ביותר בהיס טוריה
העברית החדשה היא: מה קרה בנובמבר
, 1956ב־ 24 השעות הגורליות מן
הרגע בו העלה דויד בן־גוריון על נם את
״מלכות ישראל השלישית״ מדן ועד יוטבת,
ועד לרגע בו התיצב לפני המיקרופון והודיע
בקול שבור כי הורה לצה״ל לפנות את כל
השטחים הכבושים?
החודש הסתובב מפה לאוזן, בחוגים יודעי
דבר, סיפור ששפך אור חדש על כל ההסברים
הקודמים, שנגעו לאזהרות האמריקאיות
והסובייטיות. הסיפור הסנסציוני, שלא היה
שום ספק במהימנותו, היה כדלהלן:
ביום הגורלי מסר ראש מנגנון החושך
לביג׳י ידיעה סודית, לפיה מתרכז בצפון
סוריה כוח סובייטי המצוייר בנשק חדיש
מיוחד. כוח זה היה צריך לעזור לצבא הסורי
לפלוש מיד לישראל. לפי דעתו של מנגנון-
החושך, אי־אפשר היה לעמוד מול נשק
מיוחד זה.
ביג׳י נדהם. הוא קרא מיד לשני אנשים
שהוא רחש להם אימון, ייגאל ידין ואהוד
אבריאל, הטיל עליהם לבדוק את הידיעה.
ידין נדרש להביע את דעתו מבחינה צבאית
מקצועית, אבריאל נדרש לבדוק את מהימנות
מקורות האינפורמציה.
באותו ערב מסרו שני האנשים את הדו״ח
שלהם אישית לביג׳י. שניהם היו תמימי-
דעים כי אין כל ממש בידיעה הסודית.
אולם הם לא הצליחו לשכנע את ביג׳י,
המאמין באופן עיוור לראש מנגנון החושך.
אחרי שנאבק עם עצמו כמה שעות — בשעה
שאזרחי ישראל חיכו לנאומו ברדיו, שנדחה
משעה לשעה — הגיע לבסוף להחלטה הגורלית:
לסגת.
מובן מאליו כי הידיעה הסודית היתה
כוזבת לחלוטין. מאז מנסה ביג׳י למצוא
עיסוק אחר לראש המנגנון. הנסיון למנותו
למזכיר הממשלה במקומו של זאב שרף
נתקל בהתנגדות השרים ונכשל• עתה מחפשים
פתרון אחר.
המישגה ההיסטורי. אחד האנשים
המצויים בפרשה זו והשומרים מאז טינה
הן לביג׳י והן לשמעון פרס, הוא המנצח
הצבאי של סיני, משה דיין. ביקורתו של
דיין על מיבצע־סיני היא אחת הפרשיות
הנעלמות האחרות של המיבצע.
חודש לפני שהתקיים בבית ברל הבירור
הרעיוני המפורסם שגרם לזעזוע בכנסת,
הופיעו דיין וביג׳י בבירור אחר באותו
מקום. באותו מעמד מתח דיין ביקורת קטלנית
על הצד הפוליטי של המיבצע והנסיגה.
בעיקר הציג שתי טענות:
• היה זה מישגה היסטורי לערוך את
מיבצע־סיני בעת ובעונה אחת עם הפלישה
האנגלית־צרפתית לסואץ, דבר שהפעים את

המלס הזח 1011

הרושם של נצחונו העצמי של צה׳׳ל והכתים
את ישראל כמשרתת המערב( .ביקורת
זו היתד, מופנית בעיקר לעבר שמעון פרם,
יריבו של דיין, שהשתתף בתיכנון הפוליטי
הכושל).
• אסור היד, לסגת מסיני בכלל, ומרצועת
עזה בפרט.
דיין הלביש את ביקורתו בשאלות מוחצות,
עליהן דרש בו במקום תשובות מפי
ביג׳י. אולם ביג׳י, שגילה סימני רוגז ניכרים,
הפליט :״לא יפה מצד סטודנט צעיר
להעמיד לי בטון כזה שאלות שלא אענה
עליהן!״
נראה שרק אחרי התנגשות זו החלים דיין,
כתוצאה משיחתו הממושכת עם מזכיר־מפא״י
גיורא יוספסל, ללכת בתלם ולקבל
על עצמו את חסות ביג׳י.

כנסת
הב עי ה ה גנ ר א לי ת
״אס קצי! בניר טל הצבא קורא לנוער
להשתתף באורח פעיל בחיים הפוליטיים —
האין זו קריאה פוליטית? אם אותו קצין
ידוע נחבר וותיק של מפלגה מסויימת —
האין קריאתו קריאה מפלגתית? אם באסיפה
מפלגתית משתתף השר האזרחי הממונה
מטעם הממשלה על עניני הצבא, והוא
אומר ני שיטת הייצוג היחסי, לפיה נבחרה
ותיבחר הננסת, מסננת את קיומה של
מדינת ישראל לא פחות — שמעו היסב —
מנאצר, ובאסיפה זו משתתפים ראש הסטה
לשעבר (שהוא) אלוף בשירות פעיל; סגן
ראש המטה לשעבר (שהוא) אלוף פיקוד;
סגן ראש המטה דהיום — ובאוזניהם מושמעים
דברי בערות והפקרות והשתוללות
נאלה, האין בהם הסתה פרועה של הפיקוד
העליון של הצבא נגד בית־הנבחרים בישראל?״
כאשר
קרא מנחם בגין השבוע קריאה
זו בכנסת, כדי לנמק את הצעתו להביע
אי־אימון בממשלה, התכוזן לתופעה אחת
בלבד: הופעתם של האלופים משד. דיין,
מאיר עמית וצבי צור באסיפת מפא״י, בד,
היו דיין ושמעון פרס הדוברים הראשיים.
בצורה זו הגיעה בפעם הראשונה לכנסת
בעיה אשר כל הח״כים פחדו מזה עשר
שנים להעלותה: היחס בין מערכת־הבסחון
לבין מערכת המפלגות.
המהר׳׳ל והגולם. למעשר. מחוסנת
בישראל מערכת־ד,בטחון כולה מפני ביקורת
רצינית. מאחר שכל העסקנים יודעים כי
אהבת העם לצבא היא עובדת־יסוד לאומית,
ומאחר שהם חוששים שביקורת על
נוהל צבאי כלשהו תגרור אחריה את ההאשמה
של חתירה תחת בטחון ממדינה,
מעדיפים כל העסקנים לשתוק.
הרחיקו לכת בכך דווקא אנשי חרות, שדמו
למהר״ל שיצר את הגולם. שום מפלגה
בישוב ובמדינה לא שקדה כמוה על טיפוח
פולחן לצבא, שכלל פולחן אישי לכל
האלופים שעמדו בראשו — ושהפכו למחרת
שיחרורם לעסקני מפא״י. כאשר נשלח משה
דיין לדרום־אפריקה כמשקל נגדי להופעת
בגין שם, התיצב בגין עצמו בראש מטפחי
פולחן־האישיות של דיין בארץ הדרומית.
כך קרה שגם השבוע סטה הויכוח בכנסת
במהרה מן האפיק ההגיוני, הפך למלחמת-
השמצות אישית בין בן־גוריון ובגין. כל
הנואמים, כולל ד,ח״כ הפרוגרסיבי יזהר
הררי, שמתח ביקורת על בן־גוריוך, שקדו
להעמיד פנים כאילו הופעת דיין בכנס מפא״י
היתד, תופעה ראשונה במינה ובלתי־רגילה,
וכי מלבדה הכל כשורה. הנקודות שלא הועלו:

• העובדה שמערכת־ד,בטחון דואגת לכך
שעתונים מסויימים, שאינם לרוחו של
שר־הבטחון, לא יגיעו לשום מחנה צבאי
(בין השאר: העולם הזה׳ המוחרם רשמית
מזה שמונה שנים רצופות).
• העובדה שמנהל משרד־הבסחון מנסה•
• ביג׳י עצמו קם באופן הפגנתי בראשית
דברי הררי, יצא מן האולם, חזר ברגע
שהררי סיים, נשאר יושב באופן הפגנתי
גם כשהחל הדיון הבא, שחיה מוקדש לנושא
משעמם (חוק חידושה).

חעולס חזח מיא

בגלוי לנהל את מדיניות־החוץ של המדינה,
בתוספת פרסומת אישית. דוגמה בולטת:
גיוס כל מכשירי־התעמולד, של המדינה לכיסוי
ביקורו של מורים בורג׳ם־מונורי בארץ,
שנוצל כולו למסע־פירסומת חסר־תקדים
לשמעון פרם עצמו. בן־גוריון עצמו ניצל
בשמחה את פחדי יריביו. כרגיל, כאשר אין
הוא רוצה לדון בנושא הויכוח, העליב את
בגין עוד בשבוע הקודם (עת צצה פרשת
דיין בכנסת בפעם הראשונה) בטענו כי
אזרח כמו בגין, שלא השתתף במלחמת־הקוממיות,
אין לו זכות להתקיף אלוף
צה״ל. כשקם בגין הפעם, השיב לביג׳י
מנה אחת אפיים מ סו ל ף ...מזוייף...
מלא כו תי ...אבסורד אלי ילדו תי
גרם לסערה שעזרה לעירפול הויכוח האמיתי.
בשיא הויכוח השמים ביג׳י את הקרקע
מתחת לרגלי יריביו, בהודיעו פשוט שאסר
על דיין לנאום.
כאשר נדחתה הצעת אי־האימון (ברוב
של 63 נגד 27 קולות חרות והצ״כ) היה
ברור כי נושא חיוני, בעל חשיבות מרכזית
לגבי יעילותו ובריאותו של צה״ל,
נשאר ללא ויכוח רציני — מאחר שכל
היריבים חששו מהתמודדות בשדה־הקרב האמיתי.

הזכויות שכזורות

תצפית

הפרוגרסיבים יעלו על הלהב של דויד בן־גוריון. ביג׳י מרוגז
עליהם עכשיו הרבה יותר מאשר על הדתיים, שגרמו למשבר ממשלתי, או על
אנשי חרות, שהעליבו אותו בכנסת. יש לצפות לצעדים נמרצים מצד ביג׳י
להשפיל ולהכניע את אנשי הפרוגרס.

תוף בדי כך, תיפתח מחדש לרווחה המערכה נגד כחום

גולדמן. ביג׳י משוכנע כי הפרוגרסיבים לא היו מעזים להתחצף (על־ידי הופעה
נפרדת בפרשת נאומי דיין) אלמלא חיזק להם גולדמן את וזעורף. סיבה נוספת
למלחמה: במפא׳י גוברת הדיעה שיש לאחות את הקרע עם משה שרת לפני
הבחירות. התפקיד האידיאלי לשרת: משרת נשיא ההסתדרות הציונית׳ בה לא
ירגיז את בן־גוריון. שרת מקובל בחוגים הציוניים בחוץ־לאר׳ך, קיים תמיד
יחסים הוגנים עם ההסתדרות הציונית. לדעת ביג׳י, יבטיח מינוי שרת לנשיא
הציוני את אי־שיבתו לממשלת ישראל.
אם יתקבל קו זה, יתכן כי ייעשה נסיו ן למרר את חייו של גולדמן כדי
#להכריח אותו להתפטר לאלתר, עוד לפני שתגיע תקופת כהונתו לידי גמר
בקונגרס הציוני הבא, שייערך כמשוער באפריל . 1960 יודעי־דבר סבורים כי
.גולדמן לא יידבק לתפקידו, וכי קל יהיה להמאיסו עליו.

מינויו של שרת ישקף גם את ההכרה הגוברת והולכת כקרב
מפא״י שאי־אפשר לוותר על ההסתדרות הציונית, ושהיא מהווה
עדיין מכשיר חשוב׳ על אף התקפותיו החוזרות ונשנות של בינ-י, הנחשבות
בחוגי מפא״י לשגעון פרטי.
משטרה שקי־נאש כ פ עו ל ה
הבנין: בית העתונאים על־שם סוקולוב.

הפרוגרסיבים עצמם מוכנים מכחינה נפשית לפרוש מן
הקואליציה עד לבחירות הבאות, אם ביג׳י יחריף את המאבק בהם.
הסיבות( :א) הדבר עלול להועיל להם בבחירות, להוכיח לציבור שהם דוגלים
בעקרונות( ,ב) יש להם עמדות מורמחות במיסדית ריים, שיוכלו להחזיק בחס
גם באופוזיציה (למשל: ד״ר פרדר בבנק הלאומי, משה קול בהסתדרות הציונית);
(ג) השר רוזן רוצה ממילא זה מכבר
לפרוש מתפקידו, לחזור לפראקטיקה
משפטית פרטית, כדי לשפר את מצבו
הכלכלי. לפרוגרסיביס אין ׳עדיין מועמד
מן המוכן שיבוא במקומו, ולא כולם
מסכימים שעודן־הדין יזהר הררי יקבל
את תיק המשפטים במקומו.

• יחסי ישראל־־גרמניה עשויי
יים להשתפר במידה ניכרת נוספת,
כאשר יוודע על עזרת גדולה וחשובה
שתושיט גרמניה לישראל בשטח הימי.

• חילוקי הדעות השוררים
כקרב קבוצת המנהלים יחמירו
כזמן הקרוב. לאחרונה הורעו עוד
יותר היחסים בין השר פנחס ספיר לבין
מנהל משרד הבטחון שמעון פרס. במקרה
אחר׳ התנה ספיר את השתתפותו בחבר
נאמנים של מוסד תרבותי ידוע בישראל,
בכך שפרס לא יתמנה לסגן ׳ושב־ראש
אותו חבר.

• סערת־רוחות עתידה לפרוץ
בין אנשי השורה של
הקיבוץ הארצי, אחרי שהמועצה
הארצית התשיעית של הקיבוץ החליטה
על הנהגת ״שוויון ושיתוף״ ברחבי התנועה,
כינס יעקוב חזן את מזכירי
הקיבוצים ומרכזי ועדות החברה, כדי
לבצע את ההחלטה. בכנס הוחלט להתחיל
במבצע שיתבטא בהחרמת חפצי הערך
שמעל לנורמה, הנמצאים בחדרי חברים.

בורג׳ס־מונורי עם שמעון פרסומת*

״מסולף מזוייף מלאכותי . .אבסורדי ילדותי
אם לא יחזרו מוסדות הקיבוץ מהחלטתם,
עתיד ביצוע ההחלטה להתקל בהתנגדות
המאורע! מסיבת עתונאים מטעם המפקח
חריפה, העלול להחריף במידה ניכרת את חילוקי הדעות השוררים בתנועה
הכללי החדש של המשטרה, יוסף גחסיאס.
קיבוצית זו.
• תוספת צפויה לעתונות הערכית כי שראל: יומון של
העתונאים עלו במדרגות, כאשר התקרב
לפתע יעקוב נאש, צלם־הרחוב לשעבר שמפא״י,
אשר ישתול להתחרות בבמאון מק״י, ויסתתר מאחורי מסווה בלתי-
הפך דובר המשטרה בימי הריקבון של
מפלגתי; וירחון ספרותי של מפ״ם.
יחזקאל סהר, אל מזכיר אגודת העתונאים
משד, רון, לחש לו משהו באוזן. המזכיר
• התפטרויות יפקדו כקרוב את ההתאחדות לכדורגל
הסתובב, ניגש אל צלם מערכו} העולם
בישראל _.מזכיר ההתאחדות מיכאל (״מיקה״) אלמוג יתפטר עוד השברע
הזה ושאל מי הזמין אותו. הצלם השיב
שאינו זקוק להזמנה כדי לצלם בבית־ה־ובעקבותיו
ילך גם נשיא ההתאחדות הד״ר יוסף לאם. ההתפטרויות כולן הן
עתונאים.
תוצאה של המשבר הפוקד את הכדורגל הישראלי, בעקבות חרפת טוקיו
ושערוריות המשחקים המכורים של ליגות הכדורגל.
אולם נאש לא נואש. באולם המסיבה ניגש
לאריה (״צ׳יק׳׳) דיסנצ׳יק, עורך מעריב,
• גוברת הנטיה לתת מעמד של מפעלים מאושרים רק
ולחש לו משהו באוזן. צ׳יק, שהתפרסם
למפעלים גדולים, בעלי הון ש ל 100 אלף ל״י ומעלה.
בימי סהר כאחד הדוברים הראשיים של
הצמרת המשטרתית הרקובה, פעל כממלא
• צפויה עליה בשער האגרות הממשלתיות לדולאר בשוק
פקודות: הוא קם ודרש בתוקף כי ״כל מי
המקומי, עקב ההקלות שהממשלה עומדת לתת לבעלי אגרות אלה.
שאינו עובד בעתון יומי״ יצא מיד.
אחרי שטוהר המקום מאנשי העולם הזה,
קם נחמיאס, הרצה על תוכניותיו לטיהור
המשטרה. העתונאים, שראו זה עתר. במו
עיניהם כיצד שולטים עדיין אנשי סהר,
האזינו בספקנות.

• ירידה נוספת תחול כענף המלטשות עקב נטייתם של היצרנים
לייצא לחוץ־לארץ את חומדי־הנלם המגיעים לארץ לפי חלקה בחלוקה
העולמית. בעוד שבעבר היתר, ישראל נהנית לא פעם מן ההקצבה הבלגית,
מקבלת עתה בלגיה חלק מן ההקצבה הישראלית, שמסיבות שונות אין
כדאיות

כלכלית

לעבדה כאן.

• לידם: שגריר צרפת פיאר ז׳ילבר והזנח תחש אחרוני.

במדינה

נוער הבו ש ה הי שר אלי ת
״יש לשלוח 300 שליחים מבני הארץ בשליחות
לחוץ־לארץ, כדי לדבר אל לבו של
הנוער היהודי שם!״ קרא בהתלהבות האלוף
משה דיין, בהרצאתו בבית ברל (ראה הנידון)
.בשבילו היד, זה מובן מאליו כי הישראלי
הצעיר בחוץ־לארץ הוא נושא דגל
מדינתו, וכי יכבוש בסערה את לבו של כל
צעיר הבא עמו במגע.

א 1רוג׳

עד במה שאופטימיות זו עומדת
על גסים רופף, מעידה הפתכה הכאה
של אכיכה סטן, כתבת ״העולם
הזה״ ,המדווחת מאירופה :

פשו• סמי? הדריס
בתוססח סוג ר נק•
סשקח סרענן וסהור
בסיסב ה 0ס 1רת שד
1 0 * 1 6

*ס^ו׳סקק• .ס ספו• ו. קךקך והשחתסו בתחרות הפרסים

1 0 * 1 0 117111/1

למדו
מ הר

וביסודיות ב בי ת ־ חספר לשפות
תל־אביב, בן־יהודה 4ז׳ טלפון 20314

״קדימה*

נפתחים :

א) אולפניות לאנגלית ללימוד מרובו ( 2שעות ביום) למתסילי
ולמתקדמים וחוג לשיחה (ססנואאמ׳ים סס) למשתלמים על*
ידי מורים מאנגליה.
0קורסים לעברית, אנגלית וצרפתית למבוגרים מפל ררנזש
הידיעות וקורס מיוחד לשיפור הבתיב העברי.
ג) קבוצות לאנגלית לתלמידי בתי-ססר ג׳ ד׳ ה׳ ר ד !1׳
יסודיות, ה׳ ו* ז׳ ח׳ תיכוניות, בחודשי החופש.
ורמיםוהרשמה ! מ־ש־עו לסנה 3־ 9בערב (פר*לי 01ד4

ה שעווויה האמנותית

אקרא לו עמום. הוא בחור כארז! גבוה,
חסון, שזוף, צבר־״חתיך״ טיפוסי. עכשיו
הוא לומד בוינה.
כאשר ביקשני להראות
לו את
״האוירה הוינאית״
,הסכמתי.
לקחתי אותו ל־מרתף־יין
מפורסם,
אחד העתיקים
בוינה.
המקום היד,
כבר מלא מפה
אל פד״ ליד אחד
השולחנות הארוכים
היו עוד
שני מקומות ריקים.
התישבנו.
הוא ואני, בחור ובחורה. שנינו שחורים,
מתבלטים בצורתנו החיצונית ובשפתנו.
היה מובן כי התעניינות שכנינו תופנה
אלינו, הזוג הזר, המעניין. ובאמת, כעבור
זמן מד, פנה אחד המסובים לעמום בשאלה:
״האפשר לדעת מאיזו ארץ אתם?״
״אנחנו?״ ענד, עמוס בהיסום־מה ,״אנחנו
מאלבניה!״
״עמוס! מה אמרת?! השתגעת לגמרי?״
התנפלתי עליו .״מדוע לא אמרת שאנחנו
מישראל?!*
״סתם ככה, התלוצצתי!״ התנצל במבוכה.
״התבייש! יש לן־ גוף של, שמשון ה גיבור׳
ונשמה של יהודון עלוב״ ,אמרתי.
הוא התמלא הימה .״את סתם ספשה ותמימה,״
צרח ,״אני לא בפעם הראשונה
בחוץ־לארץ, ואני יודע שמוטב לא להודות
בזה שאני מי שר אל
קמתי ועזבתי את המקונג
איטלקי בעל ל,ול. כעבור שבועות
מספר עברתי ברחוב הראשי ההומה של
וינה, עם וינאית צעירה. לפתע משכה בידי:
״תסתכלי, תסתכלי!״ האיצה בי ,״את רואה
את הבחור היפה השחור במדרכה השניה?״
״הוא איטלקי,״ הוסיפה ,״ויש לו קול
פנטסטי. רק לאיטלקים יכול להיות קול
כזה!״ הפניתי את ראשי כלפי המדרכה
ממול.
היה זד, עמוס.
מאז נודע לי מישראלים אחרים כי אותו
עמום ידוע בין ציבור הסטודנטים לא רק
כאלבני או באיטלקי, אלא כיוגוסלבי, כ-
ספרדי, כדרום־אמריקאי, אפילו כיווני. הכל
— רק לא ישראלי.
״יהודים מטונפים צבר צעיר,
סטודנט, הלומד רפואה בוינה, ביקש לנסוע
לביקור לגרמניה. הוא פנה לקונסול הגרמני
בבקשה להוציא לו ויזה. הקונסול שוחת
איתו בידידות, ותוך שיחה שאלו אם יש
לו משפחה בוינה או בגרמניה.
התרתח הצבר שלנו :״אני ישראלי! אין
לי כל ענין עם היהודים המסונפים והא־רודים.
היינו הך אם הם משפחתי או לא!״
הדבר נודע לי מהקונסול עצמו, שהיד,
מזועזע עד עומק נפשו מהגבתו של הצבר.
נשף ספרדי. מקרה אחר היה חמור
עוד יותר.
אני נכנסת לבית־קפה וינאי. ליד שולחן
בפינה יושבים שנים ממכרי, שניהם צברים,
הלומדים רפואה. הם מזמינים אותי לשולחנם.
שניהם נראים קצת נבוכים. לבסוף
מגמגם אחד מהם :״בחייתיק, אביבה, תעשי
לנו טובה, תהיי חברה׳מנית
קטנה?

י 9׳וזי׳**זז מ־ס

״מה יש, אתם רוצים הלוואה
מאפיש מסארי?״ אני עונה לתומי.
״לא, לא!״ עונה יוסי, כשהוא כולו מסמיק
.״את מבינה,״ הוא ממשיך, כולו מבוכה
.״יש לנו פה פגישה עם שתי חתיכות
(המשך בעמוד )8

קללת
י * גלי ארצות-הכרית, בריטניה
1 / /וישראל יונפו ביום החמישי בחזית
תיאטרון הבימה בתל־אביב, לכשיתכנסו ראש־הממשלה
וחבריה׳ ראשי מוסדות המדינה,
שגרירי ארצות־הברית ובריטניה והקורפוס
הדיפלומטי, נציגי הספרות והאמנות בישראל
והקהל להצגת־הבכורה החגיגית של הבכור,
יצירתו של המשורר־המחזאי הבריסי כריסטו־פר
פריי* ,שתוצג על־ידי תיאטרון שלם, המגיע
על שחקניו, מומחיו ואביזריו מניו־יורק,
על פי הזמנתה של ממשלת ישראל
במלים לוהטות אלה הוזמן הקהל הישראלי,
שעייף ממבול הצגות־הייבוא היקרות, למלא
בהמוניו את אולמות ההצגה של הצגת־ייבוא
נוספת. הפעם הבטיחו לו משהו יותר
גראנדיוזי מכל מה שקדם לו: הצגה שתהיה
פיסגת שנת העשור, שיא עבודתה הברוכה
של ועדת־העשור בהנהלתו רבת־המרץ של
מאיר ודלף וייסגאל.

חחי המת

ך י* לן מעטים מבין ההמונים שנתבקשו
1להתלהב למקרא כרזות־ד,פרסומת המוכשרות
של תועמלני העשור, ידעו כי המחזה
הגראנדיוזי נכשל במולדתו שלו כשלון חרוץ
וחד־משמעי. מעטים המחוות על קרשי ברוד־ודיי
שהצליחו לאחד את המבקרים במקהלה
כד, מלוכדת של שלילה מוחלטת, להוציא
במה מבקרים שראו חובה לעצמם לשבח
מחזה שהעדה היהודית הפכה אותו למוצג
רשמי.
כתב, למשל, המבקר של השבועון טייס:
״הבכור, שכתיבתו החלה בשנת , 1938 הוצג
לראשונה ב־ 1948 בפסטיבאל אדינבורג. זד״ו
מחזה רציני בצורה נוקשה, שעלילתו במצרים
ומרכזו במשה. כאשר מדכא פרעה את היהו דים,
חוזר משה לעמו, אחרי שכבר קודם לכן
התרחק מן הארמון בו גדל.
בסכסוך זה רוחש רעמסס, בנו הצעיר של
פרעה׳ אהדה למדוכאים. אולם כאשר נהרג
הבכור בכל משפחת מצרית, נספה הבכור
המלכותי שונא־הדיכוי יחד עם כולם.
הקריאה בסיום היא הקריאה הקלאסית על
מעשיו התמוהים של האלהים: למה חייבים
החפים לסבול יחד עם האשמים? מדוע חייבים
המנהיגים לצעוד קדימה, כשד,אשמה רובצת
על שכמם? זהו נושא די עמוק כדי לבנות
מסביבו מחזה, אם כי הוא מתאים בקושי
לנושא המרכזי של מחזה על משה.
האסון האמיתי הוא שפריי מציע המרים
כה מעטים לבניה — לא לבנים דרמתיות
אמיתיות ולא אבנים פסיכולוגיות של ממש,
אלא רק רסיסים פילוסופיים ושברי זכוכית
מוסריים. הסיפור, שיכול היה לבעור באש
תנ״כית, אילו סופר כתיאטרון חי, נראה כולו
חסר־חום. העלילה שיכולה היתד, להיות גדו לה
בחומרתה, אילו תוארה כדרמה גבוהה,
נראית רק חלולה. בהשוזאה למשה של מיכאל
אנג׳לו, נראה משה של פריי כאילו נחצב
בחגיגיות רבד, מסבון.
למרות רגעים גראפיים, הבכור הוא כשלון
חסר־חיים. הסיבה אינה בכך שחסר לפריי
כשרון ריטורי, אלא בכך שהשתמש בכשרון
זה בצורה כוזבת. שחצנותו הספרותית,
הערבסקות המילוליות שלו, מחניקות כל דבר
שיש בו חיים אמיתיים. פריי, חצי פרופסור
וחצי טרזן, מוצא את עצמו יותר בצורות
חיצוניות מאשר בתוכן׳ יותר בקריצת־עין
לגלגנית מאשר בעין בוחנת.
על אף מאמציה המלכותיים של קתרין
קורנל בתפקיד אחות פרעה, או של אנתוני
קוזיל בעל קול־החצוצרה בתפקיד משה, הרי
מצרים של הבכור אינה אלא חנוטה. רק
התפאורה של בורים אהרונסון מזכירה משהו
שהיה פעם חי, ושעודנו גדול.״

הבכור ש 7וייסנאר

מן פרשת משד, המקורית, אפופה גם
^ פרשת הבכור מסתורין עמוקים — אם
כי יתכן כי הפעם היו הסיבות פחות קדושות.
המסתורין החלו עם השאלה: לשם מה
הוזמנה ההצגה בכלל? הנושא התנ״כי לבדו
נראה כבלתי־מספיק להצדיק הזמנה של
להקה יקרה — כי בעולם מוצגים מדי
• לא קרוב של פיטר פריי
מיתי פנחס פרידמן.

ששמו הא־

!הציבורית העומדת רחסביע את חותם הכשרון ער נע1רותיה של ועדת־ העשור

העשור: מכת בכורות
שנה עשרות מחזות הדנים בנושאים תנ״כיים.
י אם חשבו המזמינים תחילה כי המדובר
ביצירת־פאר יחידה במינה. הרי היתר. להם
שהות רבה למדי כדי לעמוד על טעותם.
למקרא הביקורות הקטלניות, יכלו להחליט
להימנע מן ההזמנה׳ או לבטלה בעוד מועד.
אולם המזמינים המשיכו לפרסם בישראל את
הבכור, אחרי שחיטת הביקורת, באותה התלהבות
כמו לפני כן.
למאיר וייסגאל עצמו לא היו חסרים
מקורות אינפורמציה, שיכלו להעמידו, בשלב
מוקדם מאד, על טיב המיבצע האמנותי.
כי בצדם של שני שחקנים בעלי שם עולמי
— קתרין קורנל ואנתוני קוייל — נמצא
בלהקה גם אדם שאינו זר למאיר וייסגאל
כלל וכלל. היה זה לא אחר מאשר הבכור
של וייסגאל עצמו: מר מיכאל (״מייקל״)
וייג׳ר, ששמו האמיתי וייסגאל.
מייקל, שגילם בהצלחה בינונית מאד את
דמות המתנדב האמריקאי בסרט גבעה 24
אינה עונה (והצטיין בתפקידו פחות מאשר
אריק לביא וחיה הררית) ,משחק אמנם רק
תפקיד משני במחזה — זה של שנדי, בן
מרים. אך לא מן הנמנע כי היה לו תפקיד
גדול ביותר בשיקולים שגרמו להזמנת ההצגה
ארצה. כי כחוליה מקשרת טבעית בין וייס-
גאל האב לבין הבכור, יכול היה בכורו של
וייסגאל להשפיע בלי ספק על ההערכה
האמנותית.

מי מש? ¥8
.יא פחות מסתורית בעיה אחרת/מי
בעצם הזמין את ההצגה? ומי משלם
בשבילה את מחיר הפרסומת העצומה* ,שכר
24 אנשי הצוות המיובאים, מחיר ההעברה של
9טון תפאורה, ומחיר האולם?
לקוראים התמימים של הביולטינים הנלהבים
היה נדמה כי המזמין והמשלם הוא
האוצר של מדינת ישראל. אחרי שוייסגאל,
קולק ושות׳ כבר ביזבזו סכומים ניכרים על
מיבצעים של ״יחי הרושם״ ,שערכם האמתי
למען העשור היה מבוטל ואף שלילי, לא
יכול היה הדבר להפליא במיוחד. ואחרי
שטדי קולק הפך את עצמו לז׳דאנוב הישראלי
והחליט כמומחה יחיד על הסרת יצירה אמ־נותית
מתערוכת העשור, לא יכלה להפליא
גם הטעות בהערכת הרמה האמנותית
של הבכור.
נראה שזו גם היתד, הכוונה הראשונה —
* בין השאר: סכום גדול, הנאמד בכמה
אלפים, ששולם.להארץ וג׳רוזלם פוסט, תמורת
פירסום הטכסט המלא של המחזה. עתו־נים
אלה לא מצאו לנכון לציין כי זהו פיר־סוס
בתשלום.

שההצגה תובא ארצה בתקציב העשור. אולם
אחרי שהושמעו בארץ הפיקפוקים הראשונים
לגבי טיבו של הבכור, נקבע קו אחר. וזו
הגירסה הרשמית:

העובדה כי התיאטרון הישראלי, הנאבק על
קיומו ומצבו הכספי הקשה׳ דוכא ממש על־ידי
ועדת־העשור, ממלכת וייסגאל האב ו־קולק
הצעיר.

״מסע הבכור לישראל, לפי הזמנת ועדת־העשור,
נקבע על אחריותם הכספית של קבו־צת
ידידי ישראל בארצות־הברית, יחד עם
המממנים האמריקאיים של ההצגה בברודווי,
קתרין קורנל ורוג׳ר ל. סטיבנס.״ סטיבנס,
סוחר־קרקעות נוצרי עשיר, עוסק במימון
מחזות בממדים גדולים׳
כתחביב. הוא
גם אחד מפעילי קרן
נורמן בארצות־הב־רית•

לקראת
תערוכת־העשור הואילה הועדה
להזמין את תיאטראות ישראל לפסטיבל
תיאטרוני, שהיה צריך להתקיים בירושלים.
הוועדה לא התכוננה, חס ושלום, לשלם
לתיאטראות מן הקדירה העשירה של העשור
הבזבזני. להיפך: כל תיאטרון נדרש לשלם

אם ייכשל הבכור בישראל, לא יהיה
זה כשלון־הבכורה של הצגת־בכורה זרה :
לאחרונה זכו תושבי ישראל לסידרה ארוכה
של הופעות זרות שחפרו חורים עמוקים
בכיסיו. בכמה מן ההופעות היתד, לכך לפחות
הצדקה אמנותית, כגון במקרה של
הלונרון פסטיבל באלם, פיסולי, גולדן גייס,
וקירקם מדראנו. אולם במקרים רבים

לכאורה, שוחרר
איפוא משלם־המסים
הישראלי מן העול הכספי
של מימון ההמפוקפקת,
הצגה

כי לא שוחרר
מן העול הרוחני לחזות
בה. אך למעשה
אין הדבר כה
פשוט. שאלד, גדולה
היא אם אותו נדבן
אמריקאי לא היה
מווכן להקדיש את
כספו היקר למטרה
חשובה וחיובית יותר
לתרבות הישר אלית
— אילו במקום
להזמין את הבכור
הכושל, היו
משתמשים בכסף כדי
לממן את הבנים החורגים
של העשור
ושל ממשלת ישראל
כולה: האמנות ה ישראלית
המקורית.
איחוד התיאטראות
י -מ רי רו ת הגו
*דולה שהצטברה
לקראת הופעת־הבכורה
של הבכור
בחוגי האמנות בארץ
לא נבעה רק מערכה
המפוקפק של
סחורת־ר,ייבוא. היא
נובעת עוד יותר מן

אנתוני קוייל (בתפקיד משה רבנו) זועק לשמיים, משמאל — אך לא ננל השע־ה

רוריה הקשורה בהבאתו ארצה, אלא כחלק מתפקידו. מאחוריו: שותפיו למש־

הק תורין טאצ׳ר, רוברט דריוואס, קאתלין וידום וקאתרין קורנל, הממלאים תפקידים עיקריים בהצגת הבכור.
עבור האולם של בניני האומה סך 600ל״י
להצגה — פי שלוש ממחיר אולם קולנוע
אדיסון בירושלים. הקהל להצגות אלה היה
נדרש לשלם, נוסף על מחיר כרטיס ההצגה,
גם עבור כרטיס כניסה לתערוכה, שרמתה
הכללית עוררה בארץ הגבה אחידה של אכזבה
ובוז.
אמר השבוע במאי ישראלי נודע :״אילו
לקחו את 50 אלף הדולאר והיו נותנים לכל
תיאטרון ישראלי סכום גדול כדי לביים הצגה
רפרזנטאטיבית אחת לכבוד העשור, היה
הדבר לא רק מוסיף כבוד ותוכן לאומי
לעשור, אלא גם היה נותן דחיפה עצומה
לתיאטרון הישראלי ומחלץ את הקאמרי ואוהל
מן המשבר הקשה העובר עליהם.״

מכת הטכוודהבכודה

בן הנטו

אולם במקום חזיון לאומי, הוזמן בזיון
לאומי.

מיזקל-וייג־ר, א1נד משני בניו של מאיר וייסגאל, עם זיוה שפיר
(ך ןד 1״ בכר-ט היישראלי גבעה .24 אינה עדנה. וייג׳ר •,בעל נסיון רב
בהופעות תיאטרוניות, ממלא תפקיד משני במחזה זה, שמרבית שחקניו הובאו מאנגליה.

ין זו האפשרות היחידה. אפשר היה
\ 1ל ר כז את כל הכוחות האמנותיים של
ישראל — שחקנים בעלי רמה עולמית
כמו חנה רובינא, אורנה פורח, חנה מרון,
יוסף ידין ואהרון מסקין — להופעה משותפת
גדולה אחת• אחרי שכל הופעות־העשור
האזרחיות נסתיימו בכשלון או תוך
אוירה של אדישות, ואילו ההופעות הצבאיות
המוצלחות־ברובן הטביעו על י החג
הלאומי צביון צבאי מובהק ובלעדי, הרי
יכלה הצגה לאומית גדולה אחת כזאת, או
מספר הצגות מוצלחות בתיאטראות, להוות
משקל תרבותי ורעיוני הולם, שהיה מהווה
משקל נגדי להופעות הצבאיות המרכזיות.

היה ההפסד הכספי של הקהל מלחיה באכזבה
אמנותית. אימה סומאק, להקת המחול ה־דרום־אפריקאית,
הפלאטרם, לימדו את הקהל
לקח.
אולם לא הקהל בלבד הפסיד. לפחות
בחלק מן ההופעות הזרות הוצאו סכומים
גדולים במטבע זר, ולא תמיד בדרכים כשרות.
ובשעה שקהל סנוביסטי, שהלך עיוזר
אחרי הבטחות של פרסומת מנופחת ומפוקפקת,
נהר להיכל ההתרברבות התל־אביבי,
התרוקנו בהדרגה אולמי התיאטרון הישראלי,
שנאלץ להסתפק בפרורים משולחן־תקציב־השעשועים
המוגבל של האזרח הישראלי,
הלאו־דווקא־סנוביסטי.
השבוע התארגנו חוגים אינטרסנטיים רבים,
בדרישה לצמצם באמצעים מינהליים את המבול
הזר — אם על־ידי ביטול שיחרורם
ממם, או על־ידי תוספת מס־מגן, פיקוח מטעם
ועדה ממלכתית על רמת־האמת של הפרסומת,
או הגבלות חמורות עוד יותר. ספק
עם כל הדרישות האלה היו מעשיות או
אפילו מוצדקות, אך לא היה יכול להיות
ספק כי 3בול הסחורה האמנותית הזרה הפך
למכת־מדינה מסוכנת ויקרה.
וכאשר בא מוסד ממלכתי כמו ועדת־העשור,
שתפיקדו לגלם את רוח המדינה,
ונותן את הגושפנקה הרשמית שלו לייבוא
גראנדיוזי יותר ומפוקפק יותר מפרות היוזמה
הפרטית — הרי זו שערוריה ציבורית
שמגיעה לה זכות־הבכורה על. סדר
היום של הויכוח הציבורי.

במדיטז
(המשך נזעמוד )6

שיקסות. אז תשמעי, אל תראי להן שאנחנו
ישראלים!״
״ומה אתם, אם אפשר לדעת?״
״אני שחור, אז אני איטלקי,״ עונה יוסי,
״וצבי, שהוא בלונדי — הוא אנגלי!״
״ובכן, שלום,״ אמרתי, כשאני קמה ממקומי.

תתרגזי. תביני, אנחנו מפחדים שאם
נגיד שאנו מישראל, הן לא תצאנה אתנו!״
לפני זמן מה התקיים בוינה נשף הקרן
הקיימת• במרחק מה משולחני ראיתי את
יוסי וצבי, בחברת שתי וינאיות. לא התאפקתי,
ניגשתי אליהם.
״איך העזתם להביא לנשף ישראלי את
שתי האריות?״ לעגתי .״הרי עכשיו הן
בבר מכירות את סודכם האיום...״
״את תמימה בלילה,״ צחקו השניים לעומתי
,״אמרנו להן שזה נשף ספרדי...״
ק צין כם.ס. הגיבור של המקרה הבא
אינו צבר ממש. הוא ממוצא וינאי, הגיע
לארץ בגיל צעיר מאד, למד באחד מבתי־הספר
החקלאיים, היה מראשוני הפלמ״ח.
בדמותו החיצונית הוא טרזן ממש. הופעה
נורדית, גבוה, חסון, טיפוס לתפארת —
לפחות בצורתו החיצונית. טוען שהוא משרת
את המדינה בתפקיד חשוב ומיסתורי
בוינה.
נפגשנו בבית־קפה בוינה. אותו חברה׳מן,
אשתו, איש־משרד־החוץ האוסטרי, עתונאי
יוגוסלבי ועתונאי גרמני.
הבחור עשה רושם נהדר על כל המסובים.
הגרמני לחש לי אפילו בהערצה :״האדון
הזה נראה נהדר! כמו אובר־שטורמאן־
פיהרר!״• מחמאה יוצאת מן הכלל...

״הגידי, מי אותו הברנש שהכרתיו אצלך
אתמול?״ היתד, שאלתו הראשונה. מבלי
לחכות לתשובתי, המשיך :״לפי דבריו, קשה
לדעת אם הוא סתם משוגע, או יצור מלא
תסביכי־נחיתות איומים, או אולי הוא פרו־בוקאטור?״

עניתי. מה יכולתי לאמר? הגרמני
המשיך :״הרי לא ייתכן שאיש נורמלי,
הבריא בנפשו, ידבר ויגיד ככה. נכון?״
״נכון!״ עניתי נבוכה.
״את יודעת,״ המשיך הגרמני ,״נפגשתי
היום עם העחונאי היוגוסלבי, שגם הוא
שמע את שיחתנו. התחלנו לחשוד בבחור
שהוא עובד בשרותי הבטחון שלכם, וש־רצה
על־ידי דבריו לבדוק את ד,גבותינו
לשאלה היהודית.״
כמעט והתעלפתי. מובן שהשתדלתי לשכנעו
שהדבר לא נכון׳ כי הוא סתם מטומטם
ומלא רגשי־נחיתות, מה שגם כן נכון.
אך השאלה היא: איך שולחת הממשלה
אנשים כאלה לחוץ־לארץ, לתפקידים לאומיים?
ציונות קשר
ת ר בו תוכסף
ההזדמנות היתד, חגיגית. השופט המחוזי
האמריקאי צ׳ארלס ויז׳נסקי ואשתו ערכו
מסיבה לכבוד הקרן האמריקאית לעידוד
מפעלי תרבות בישראל — היא קרן נורמן
המפורסמת, המשלמת קיצבה לרוב מפעלי-
התרבות בישראל, מתיאטרון הבימה ועד
היכל התרבות התל־אביבי. השומן והסולת
של החברה היהודית בעיר בוסטון הופיעה.
בין האורחים המכובדים היה איש־עסקים

אילו קרה הדבר בישראל, לא היה איש
מקדיש לפרשה יותר מעשר שורות. אחרי
שנתברר כי סגן המפקח הכללי עמום בן-
גוריון גר חינם בוילה המפוארת של שלום
ליגום, וכי תמורת זאת הבטיחה המשטרה
לעזור לליגום להשיג חומרים שהיו בקיצוב
חמור, לא היתד, פרשת אדאמס מעוררת
תמיהה נוספת. אולם בארצות־הברית ישנו
קנה־מידה אהר להגינותם של אנשי ציבור,
גם כשהם קרובים לראשי המדינה.
ברחבי המדינה קמו העסקנים, העתונים
והארגונים ותבעו את גירושו של אדאמס
מגן־העדן הממשלתי, אחרי שאכל מן התפוח
האסור. העובדה כי לאדאמס יש
השפעה אישית עצומה מאחורי הקלעים,
וכי רבים חושבים אותו לנשיא האמיתי
של המדינה, רק החריפה את הדרישה. אמנם,
הנשיא עצמו קם וקבע :״אני זקוק
לו!״ וסירב לסלקו — אך השבוע היה
ספק רב אם אדאמס יוכל להחזיק מעמד
בתפקיד.
כל זה היה ענין אמריקאי פנימי. אולם
העובדה שגיבור העלילה גולדפיין נשא שם
יהודי בולט, שהוא מהגר יליד־ליטא, וכי
תרומתו למען ישראל מילאה תפקיד חשוב
בפרשה — סיפקו נשק חשוב לחוגים האנטישמיים
והאנטי־ישראליים. הנדבן גולדפיין
נידב לישראל פרסומת שהאפילה על כל
פרסומי ועדת־העשור.
עתונות פיטורי־נאום
כבר בימים הראשונים אחרי שחזר משליחות
לארצות־הברית הרגיש ד״ר שמואל
רולבנט, כי עורך דבר היים שורר רוצה

כן להביאו לבירור, חתם שורר דל מכתב
הפיטורין סיד.
הזעקה שקמה הגיעה עד לחלונות ה-
גבוהים ביותר. רולבנס סנה לנמיר, אצלו
שחז לפני שנים אחדות כדובר ההסתדרות,
גםם בהם כיהן נמיר כמזכיר ההסתדרות.
נם ר ניסה לעזור אך לא הצליח. ידיו ופיו
של שורר הגיעו לכל מקום• הפיטורים
הובאו בפני הוועדה המרכזת של ההסתדרות,
שם אושרו סופית.
״לרולבנט היה וויכוח עם הממונים עליו,״
הסביר מזכיר מערכת דבר יצחק יערי ,״הוא
פוטר לפי פסק־הוין של רעות הביקורת
של ההסתדרות, ששמעה את הצדדים ומצאה
שאין מקום להמשך עבודתו בדבר.״

חקירות
מי 3״ ם *
ביי 0״מישי שעבר, בשעה אחת בצהרים,

ויי י ל יהלומים שנעלמו,״ מסר ליומנאי אחרים יזאיייי׳ ״
דבריי
״ ד יפוקהספ?עלל אדיבתי
״לך ־ ותחזור

י מן המשטרה. שעה אחת קודם
הבחן, בדרכו למשרד המפקח על היהלומים
קריה׳ כ ארנקו, בו היו טמונים 187
קאראט יהלומים מלוטשים ו־ 285 האראמ
״לומים בלתי-מלוטשים, בשידי של למעלר
מ 24 אלף דולאר, נעלם מכיסו. פוקס נ?הל
מאד. היא חזר למשרדי׳ ערך חיפוש מדור^

אך ללא שום תוצאות. אחרי שהודיע על
מה שקרי לחברות הביטוח איחוד ופרות שד
בהן מבוטחים יהלומיו ב־ 12 אלו• לירית

ואינדור, סוכני הביסן ח ^ אסיו לו לוי,
המשטרה חשבה אחרת. רק בשעה שלוש

על מה שאירע לו מן הרגע בו גילד מי
״ ל י יעי לביקי בי קרא בעתו
״ ב ת הלומים,
>ן דין הפרטים
לפוקס נמסר לבוא בשלוש. כשנכנס ל-
משרד אזור ב׳ קיבלו את פניו הקצין ש מ עוו

מיקיביז יהסמלים ליימן יאבני קאח רי תי

לבורסה הבלגית• את היהלומים, שהיו עטו-
5 בתיך ארנק הצמוד
פעמיים או שלוש התפרץ לחדר דח רירי ת

השוטר הררי .״אתה גנב!״ היה יועק אליו
נאשמי־שחיתות אדאמס וגולדפיין
״כולכם גנבים. אתם רוצים להתעשר ריית
למען הבימה, היכל התרבות ומניעת צרות משפטיות
אחד, בו בזמן שאני׳ שוטר פשוט עודד
בעד מאתים לירות במשך חודש ימים!״
האוירה היתד, נעימה, השיחה התגלגלה
להצר את צעדיו בבית הגדול של עתון
יהודי מצליח בשם ברנארד גולדפיין, שחקרי
אותו שתי־וערב במשך שעות ארומנושא
לנושא. מישהו הציע שנאכל ביחד
הופיע יחד עם אשתו שארלוטה. כשאך נסההסתדרות.
לעתונאי שהתבלט בכשרונו ה 3״ • שאלי אוחי על הכל: איך תי* ״רי
ארוחת־ערב, במסעדה ־ידועה, במרחק־מה מן
תיימו הנאומים החגיגיים, קמה שארלוטה
יחסי מכל עשרות עתונאי דבר, ושהיד ^ ,באוסיביס׳ עם מי נסע באוטובוס, למה
המקום.
בזמנו עורכו הראשי של דבר השבוע, ניתנה
גולדפיין וניגשה לשופט המארח .״בעלי
היי׳ קשור חאינק,

משרה פחותת־ערך לגבי מעמדו הקודם:
בדרכנו למסעדה עברנו דרך רחוב ויבורג,
מעריץ את אשתך,״ אמרה בתמימות, וה׳!שוי
הארנק, ממה היה עשוי
האמק ,
כתב לעניני מפלגות.
בו נמצא בית־כנסת ומסעדה יהודית. בחוץ
גישה לשופט צ׳יק על־ם ך 1000 דולאר,
עמדו מספר יהודים מזוקנים, בשטריימל
למען עם ישראל.
רולבנם לא התגאה בתפקידו החדש. ה־מ!
הרגע הראשון ראה שחושדים בו.
וקפוטה.
השופט נדהם. כי באותו זמן ישב בדין
עתונאי שעלה לישראל עם ד,עליה הסינית,
במקום לנסות למצוא כיוון ולהגיע אל מי
״אני מוצא את הטיפוסים האלה ציוריים
במשפט חשוב׳ על מאות אלפי דולארים,
ושדמותו החיצונית משוזה לו צורה של

אמר העתונאי הגרמני.
בו היה ברנארד גולדפיין הנתבע העיקרי.
עורך־דין אמריקאי, חתם את רשימותיו
ר ם את כל חיציהם בו. הרגשתו היתה
״ובי הם מעוררים גועל־נפש,״ ענה לו
מלא חימר, נטל את התיק, רשם בו את
בעניני מפלגות בכינוי־העם של ״אחז חכשל
חשוד בביצוע פשע,
החברה,׳מן שלנו, בהוסיפו :״אילו רק יכולפרטי
המקרה, שריח השוחד נדף ממנו,
רבי״ ,טען באוזני ידידיו כי תפקידו הק
רידיטכטלפון. בשעה עשר בלילה
תי, הייתי מחסל את בולם את הבין
גולדפיין
מר אם יודע
״איני
ציין:
לגמרי. זמני הוא בדבר נוכחי
לקחו אותו החוקרים לביתו• בחצי ד ״ י
מלוא המשמעות של מעשיו!״
העתונאי הגרמני נבוך והעביר את השיחה
חזרה המכונית למשטרה .״אנחנו רוצים׳לחל
הוא לא ידע עד כמה צדק. באחד הימים,
זה קרה בנובמבר שעבר. השבוע היה סילנושא
אחר. אך החברה׳מן המשיך בשלו:
קיי ^ ז ך במכונת אמת׳״ אפי לו הקצין
לפני זמן קצר, הוטל על רולבנם לכסות
פור זה אחת הסנסציות העיקריות של ארצות
״אתה יודע,״ אמר ,״נלחמתי בעיר העתימסיבה
שגרתית של פעילי מגבית ההסהברית.
כי ברנארד גולדפיין, הנדבן הציוני,
קה בזמן המצור ב־ , 1948 ואז ראיתי איך
הוא הסכים להיבדק במכונת אמת. ביום
תדרות בארצות־הברית, שבאו לביקור בישהיה
גיבור פרשת שחיתות, שהעמידה את
הטיפוסים היהודיים הללו היו מוכנים לשי
1כבוקר הביאו אותו למטה הארצי.
ראל. רולבנט איחר לישיבה, לא טרח לברר
ארצות־הברית כולה על רגליה.
היכנע לאוייב. התחלתי להרביץ בהם מכות
ק* ו בבגדים אזרחיים, שאמר ששמו בו-
בתי מלץ ומעילי פרווה. השע -את פרטיה. בכתבה שפרסם למחרת בדבר,
רצח, ואז רק הבנתי את הגרמנים ...מה
הודיע לקוראים כי חבר מפא״י חסקין נאם ישי, חקר אותו• כשנגמרה החקירה במכונת
רוריה פרצה כאשר נודע לחוקרי הסנאט
נעים להרביץ ביהודים...״
אמת׳ י־יעי לי לקבל זריקת אמת ה ״ הם-
באוזני האורחים.
האמריקאי כי עוזרו הראשי של, הנשיא
העתונאי הגרמני החויר ומלמל משהו.
״ ״ י ״ -ירשה יאת• היא סובל
אייזנהואר, שרמן אדאמס, המושל־לשעבר
הוויכוח נגמר. נאומו של חסקין, שלא
כאשר הגענו למסעדה, השתדל שלא להתשל
מדינת ניו־האמפשייר, חי בבתי־מלון
נכח כלל באותה מסיבה ושחבר מפא״י
לבם י ף שיתיי• היא הלך לביתו באפיסת
יישב ליד החברה׳מן הפלמ״חניק. קיבל גולדפיין, של חשבונו על מפוארים
אחר החליף אותו, נתן לשורר את האמתלה
כוחות• על השולחן בביתו מצא את ר־היה הוא למחרת
בא הגרמני לבקרני.
אחרות. יקרות ומתנות מעיליפרוזה ממנו
המתאימה לפטר את רולבנט. בניגוד לכללי עתונים• ״היהלומן פוקס חשוד בביום גניבת
עוד כולו. תחת רושם הערב הקודם.
באותו זמן ניצל גולדפיין את שמו של
אגודת העתונאים, בד, חברים גם שורר היהלומים,״ כתבו כל העתונים שקיבלו את
אדאמס כדי להיחלץ מכמה אי־געימויות
וגם רולפנט, לפיהם נהוג להתרות בעתונאי הידיעה מסוכנות טתי״ם• הוא פנה לעורך-
• קציך גבוה בזס.ס. הנאצי.
חמודות מצד השלטונות•
המתרשל בעבודתו שלוש פעמים ורק אחרי
דן, כדי שינקוט בצעדים נגד אלח שמש-

ממולם הזח 1083

מיצים אותו ושהחדירו לעתונים ידיעות כי
מן — כבר הפכו בינתיים לבקיאים שבב־לאחרונה
הוא היה שקוע בחובות רבים. בקיאים
בפרשה התורכית, היו ברורות ביותר:
צלצול טלפון אחד יכול היה להשיג גם היום
• צבי זוהר, אחיו של רמ״ח שמאי
רבבות דולארים בקרדיט.
זוהר, היה מנהל עסקיו של הקבלן פרישמן.
• פרישמן היה שותף לחברת י. ם.
מי אמר מ ה? פוקס סיים את סיפורו.
סחרוב ובניו בע״נז׳ בה היה שותף באותה
האיש, אחד מודתיקי תעשייני היהלומים בישתקופה
גם יחזקאל סהר עצמו.
ראל, החליט ללחום עד שצדקתו תוכח
״על אף כל מעשיו — לא הובא פרישמן
ברבים. הפרסום על ״ביום״ הגניבה פגע
לדין על־ידי המשטרה,״ אמר מסים.
בו קשות.
תיקים פתוחים. חוטר־ישי קפץ ממ״הפרטים
מיד. התנצלה עתי״ם סוכנות קומו•
״אנחנו נוכיח שפרישמן נעצר ונחקר
שנכללו בידיעה לא היו מבוססים ואף לא
פעמים רבות,״ קרא באוזני השופטים. עתה
נתקבלו במישרין מהמקור שלו יחסו אותם,״
קפץ גם עורך־הדין אריה מרינסקי, פרקליט
נאמר בהתנצלות.
העולם הזה :״מצויין! אני מבקש שזה
חקירה קצרה העלתה כי הפרטים נתקבלו
יירשם! אנחנו נחקור את פרישמן על ה מהמקור
המהימן ביותר. הרמז הברור כי
חקירות שהתנהלו נגדו ונחקור את קציני
פוקס ביים בעצמו את הגניבה נתקבל מפי
המשטרה שחקרו אותו!״
ס.מ.מ. אריה נאור, ראש הענף הפלילי
המשפט נמשך. חוטר־ישי רצה לדעת על
במשטרת מחוז תל־אביב .״המשטרה מת־סמך
מה נוסחו עשרת השאלות למשרדי
יחסת בספקנות להודעתו של המתלונן,״
הממשלה בהן נסתיימה הכתבה הגדולה על
הודיע גם כתב. ידיעות אחרונות מסי נאור
פרישמן. מסים ענה ברצון :״פנינו למשרדי
ביום ששי שעבר.
הממשלה בכתב ובעל־פה. עשינו כל מה
שיכולנו על מנת להבהיר את הפרשה.״
נאור עצמו היתמם מיד .״הפרסום שחוטר־ישי
היה סבור אחרת .״כל התיקים
ניתן על־ידי עתי״ס,״ מיהר להודיע ,״היה ^
חריף מדי. למשטרה אין כל הוכחות כ אי לו׳ של פרישמן היו פתוחים לפניהם, והם לא
באו לראותם,״ טען בפאתוס בבית־המשפט.
היה כאן נסיון של ביום.״ דובר המשטרה,
תיקן אותו מסיס :״פרישמן אמנם הבטיח
רמ״ח יעקוב נאש, מיהר כרגיל לעזרתו
להראות ולפתוח את כל תיקיו, אלא שהוא
של נאור .״צריך היה לחכות לסיום החלא
בא לפגישה שנקבעה, אחרי שהמערכת
קירה,״ אמר בצדקנות. בצביעות, האופיינית
הסכימה לדחות את פרסום הכתבה ואף
לו, הוסיף: אם היה יודע מראש כי סוכקיימה
את הבטחתה. ביום בו היתה צריכה
נות עתי״ם תפרסם גירסה המחשידה אח
להתקיים הפגישה עם התיקים הפתוחים,
הנאשמים בביום, וזאת בשם המשטרה׳ היה
כבר היה פרישמן בשוייץ!״
פוסל את הידיעה הנ״ל.
פרישמן עצמו ישב כל זמן העדות בהאיש
שהפיץ כבר בעבר שמועות מטעות
דריכות. האיש, ששופטים רבים בארץ ו־וכוזבות,
קיודה כנראה שמישהו יאמין לו
שקציני משטרה מוסרים חומר לעתונאים — בחוץ־לארץ עסקו בשנים האחרונות בתיקים
שהוגשו נגדו ובתיקים שהגיש נגד אחרים,
על מנת שלא יפרס מו הו...
התכונן לעלות בתום עדותו של מסים אל
לפוקס עצמו לא היה איכפת כלל מי
דוכן העדים, מעליו ייחקר בידי מרינסקי
מאנשי המשטרה אמר מה שאמר, כדי
על פרשת עיסקותיו מאז החליט לשבור
לפרסם זאת נגדו בציבור. אם היה זה הקצין
שבר בתורכיה ועד ליום בו ״חזר במיוחד
נאור או השוטר הררי, דרש עתה פוקס
לישראל, כדי לתבוע לדין את מוציאי הדי-
להעמידם לדין כדי שבעתיד לא יטעו יותר
בות נגדו,״ כדברי פרקליטו בבית־המשפט.
את כתבי עתי״ם כשם שלא יוסיפו להאשים
עוד ברבים אזרחים שאשמתם לא הוכחה,
ושאפילו,לא הואשמו במשטרה.

דרכי אדם

פר שת פרישמן
על סמךמה *
בשבוע השלישי למשפט הדיבה שהגיש הקבלן
החיפאי יצחק פרישמן, נגד עורכי העולם
הזה, נמשכה עדיין עדותו של כתב העתון
אלכם מסים• ,עד התביעה הראשון במשפט.
בחקירה מיגעת, שנמשכה עד כה שבעה
ימים, המשיך פרקליטו של פרישמן, עורך־
הדין אהרון חוטר־ישי לנסות להוכיח כי
העולם הזה לא חקר את החומר די צורכו
קודם לפרסומיו. אולם מאמציו של חוטר־ישי
נכשלו: הכתב שעמד על הדוכן ידע
לפרט לעשרות פרטים את שיטת פעולתה
של המערכת בחקירת מעלליו של הקבלן
הישראלי שברח מתורכיה, אחרי שהשאיר
אחריו עשרות נושים ובנינים בלתי־גמורים.
נושא חדירתו של חוטר־ישי השבוע:
המשטרה. כאילו נשכר להגן על רמ״ח
שמאי זוהר, ראש המחלקה הכלכלית של
משטרת־ישראל ועל יחזקאל סהר, המפכ״ל
היוצא׳ לא הרפה חוטר־ישי מחקירה בנקודה
אחת: על סמך מה פירסם העולם הזה כי
בעזרת קרוביהם של קציני משטרה גבוהים,
ניסה פרישמן להערים על החוק?
התשובות שמסים סיפק לבית־המשפט,
ששלושן שופטיו הצעירים והסבלניים —
אליעזר ץ,,יעקב זיגלמן ואבפהם פריד
סיפורו
שד אסיד
אל בית קטן, בקירבת פתח־תקוזה, נכנס
לפני כמה חודשים זכריה גלוסקא, מי שהיה
חבר הכנסת הראשונה מטעם התאחדות ה תימנים.
היה זה ביקור מקרי אצל בני
משפחתו, אחרי שלא היה בביתם מזה תקו פה
ארוכה. על המיטה מצא את בן אחיו,
יוסף, שרוע במצב אנוש .״מה קרה?״ שאל
הדוד הנדהם.
הצעיר הנכה סיפר סיפור מדהים השבוע,
אחרי פניות רבות וחסרות תועלת אל המוסדות
המתאימים, כינס הדוד כמה עתו־נאים
ליד מיטת יוסף, שישמעו את הפרטים
המזעזעים.

זהו סיפורו של יום!? גלוסקא, כפי
שסופר על־ידו, באזני העתונאים :
מתגלחים בריצה. כאשר גוייסתי ל־צה״ל,
נקבע סוג הבריאות שלי. כ ק .2/היה
זה ב־ •19.11.52 עד לגיוסי תמכתי בהורי,
אב זקן מחוסר־עבודה ואם חלושה. ביקשתי
עבורם תמיכה ממשרד הבטחון — אך נעניתי
בסירוב. זה היה רק טבעי שהורי הזקנים
והרעבים יהיו תמיד לנגד עיני. ערקתי מן
הצבא.
אחרי חצי שנה ע הו ע כו ד תי בפני חודשי בית־דין צבאי,
מעצר. נשלחו
שם היו

חייל משוחרר גלוסקא
מכות בכלא
חום גבוה וכאבים עזים ברגלי. פניתי לרופא.
הוא נתן לי פתק למנוחה של שלושה ימים.
״זה לא כלום,״ הוא אמר ,״זה יעבור.״
המחלה לא עברה, אבל הרופא סירב
להאריך את פתק המנוחה ושוטרי הכלא לא
רצו להתחשב בחולשתי ובכאבי. עבדתי ב־מגהצה,
כשאני עומד כל היום על רגלי הכואבות.
תוך ימים אחדים התנפחו כפות
רגלי׳ עד שלא יכולתי לנעול עוד־נעלים.
נאלצתי להמשיך בעבודה. באותם הימים
היו עושים את הכל בריצה — אפילו להתגלח.
לא יכולתי לרוץ והשוטרים היו מענישים
אותי, בכל פעם שנכשלתי תוך כדי
ריצה. השוטר דהן יוסף, רב־טוראי מן ה־משטרד,
הצבאית, לקח אותי באחד הימים
לצינוק, כבל אותי באזיקים והחל מרביץ
בי. אסיר בשם אבוטבול, שעבר במקום,
דיבר על לבו של השוטר :״הוא בחור טוב,
עזוב אותו. אתה רואה שהוא חולה.״ דהן
עזב אותי.
״כלתי כשר לשרות״ .העבירו אותי
לכלא אחר. נסענו לשם במכונית פתוחה,
וגשם שוטף הצליף בי כל הדרך. ניסיתי
להסביר למפקדי הכלא החדש את כל מה
שעבר עלי עד לאותו יום, אך איש לא רצה
לשמוע לי. שוב סידרו אותי לעבודה במגד,צה,
בה עמדתי כל היום על רגלי הנפו חות
והחולות.
הרופא בכלא החדש היה נאמן יותר לתפקידו
הרפואי מזה שבכלא הקודם. כשהת־כדי
עבודה,
עלפתי באחד הימים, תוך
שלח אותי לבדיקות לבית־חולים צבאי.
אחרי שבועים! הוחזרתי לכלא. אבל מצבי
לא הוטב כלול. שוב התלוננתי בפני הרופא,
והוא שלח אותי בשנית לבית־החולים, ממנו
לא חזרתי עוד לבית הכלא.
בבית־החולים שכבתי עד לסוף תקופת
מעצרי, בהתאם לפסק הדין של בית־המשפט
הצבאי. הועברתי לבסיס המעבר הצבאי ומשם
העבירו אותי לבית החולים בתל־השומר.
לבסוף
הועמדתי בפני הוועדה לשחרורים,
וזו קבעה לי סוג בריאות של ״בלתי כשר
לשירות״ .קיבלתי חופשה של שבועיים, עד
לשחרורי הסופי מצה״ל.
היה איזה עיכוב משרדי בש חרור. ב כל
פעם שבאתי למחנה לה£גנ 112ב 2לי
חופשה של.

אדם זר, כשאני מחוסר הכרה.
היום אני שוכב בביתי כשאני משותק
בידי וברגלי. חיילת שבאה לביתנו, סידרה
את סידורי השחרור האחרונים. צה״ל אינו
רוצה עוד לשמוע ממני, ואילו כל מה
שמשרד הבטחון מבטיח לעשות לי הוא

אינני דורש טובות. אני דורש את המגיע
לי: פיצוי מתאים ושיקום לבעל מום, ש הפך
למה שהוא היום בעקב אי האחריות
של האנשים שמונו לתפקידים, שלא היו
מסוגלים למלאם.

כל ישראל
סנוניות ה שנ ה
במובבלשנה בתקופה זו, הציגו גם
השנה הפרדסנים וחברת צי״ס את תביעתם
להעלאת שער המטבע תמורת שרותיהם.
כמו בכל שנה, תיענינה הבקשות חלקית
חלקבחלוקתהשלל תובעים
הקבלנים הפרטיים. לדבריהם מבוצעות בארץ
עבודות ציבוריות בשיעור 200 מיליון ל״י,
מהן קיבל סולל בונה 120 מיליון, רסקו
הפרוגרסיבית 20 מיליון והשאר ניתן לחברות
מפלגתיות אחרות. הקבלנים הפרטיים
קבלו 20 מיליון 4 0 0 אלףל ״ י נאספו
בפגישות פרטיות של אנשי־משק, שכונסו
על־ידי שמעון פרס ופנחס ספיר למען
התיאטרון הקאמרי. הדבר גרם למרירות
מסויימת אצל התורמים, הסבורים כי הופעלה
עליהם לחץ ממשלתי רב מדי.

תזכיר
במסגרתה חו ק ומחוצה ד ה
המורדים בלבנון שחדרו לשטח ישראל״
שפעיליה הראשיים הם עורר־הדין
(העולם הזה 1080 שימשו לאחרונה נושא
לתזכירה של תנועת ״הכוח השלישי בישראל״
שפעיליה הראשיים הם עורך־הדין
מרדכי שטיין וסרבן המלחמה אמנון זכרוני.
בפניתם, שלא זכתה לתשומת לב
כל שהיא, תבעו בשעתו שטיין וזכרוני לעכב״

את הסגרת המורדות— כדי _לאפש ־

במרחב
מצרים שני ק צו ת הי בשת
הידיעה הסנסציונית ביותר, בשטח יחסי
החוץ של ישראל, בשבוע שעבר, היתר, הצהרתו
של קוזאמה נקרומה, כי יש לפתור
את בעיית ארץ־ישראל בהתאם להחלטת ה־או״ם
משנת ( 1947 העולם הזה .)1082 היה
זה נצחון ברור לרע״ם, אשר הצליחה במכה
אחת לחתור תחת מאמציה הקדחתניים של
ישראל לביצור הידידות עם ראש ממשלת•
גאנה.
נצחון זה לא בא במקרה. מאחורי הסיבות
המדיניות החשובות, שגרמו להצהרה, הכינו
המצרים מערכה רצופה של טיפול אישי, שהשפיעה
לא פחות על אורחם, במשך שבוע
ביקורו בקהיר. הג׳סטה הראשונה נעשתה
בשדה התעופה של קהיר. על אף שהדבר
לא נקבע בתוכנית הרשמית, היה גמאל עבד
אל־נאצר בין מקבלי פניו של האורח, ברדתו
מן המטוס .״הפגנת־ידידות שהוערכה מאד
על־ידי ראש־ממשלת גאנה,״ ציינו למחרת׳
העתונים•
״אני מקווה שתבקר בגאנה,״ אמר נקרומד,
לעבד אל־נאצר ,״כדי שנוכל להחזיר לך יחס
דומה.״
חוליותכשרשרת. משדה־התעופה נלקחו
נקרומה ובני לווייתו אל ארמון אל־קובה,
שם הוכנה לכבודם סעודת ערב חגיגית.
באולם הנוצץ של הארמון המלכותי
לשעבר, הציג עבד אל־נאצר שני אורחים
חשובים בפני נקרומה: סייף אל־איסלאם אל־בדר,
יורש־העצר של תימן, והאמיר אחמד בן
עלי, יורש־העצר של שליט קטר .״לוחמי החופש
מכל העולם הם אחים,״ מילמל הנסיך
מקטר .״ראש הממשלה מר נקרומד, מאמין
כי עמי אפריקה הם כחוליות בשרשרת,״
השיב שגריר גאנה ,״אשר אם יתחברו יחד,
לא יוכל איש להפריד ביניהן.״
גמאל עבד אל־נאצר, שניהל עד אז את
שיחותיו עם אורחו באנגלית, נשא נאום
ברכה רשמי בערבית. עובד שירות השידוס
המצרי תירגם את דבריו לאנגלית, חזר
ותירגם את תשובתו של נקרומה מאנגלית
לערבית .״כאשר חג המטוס שלנו מעל קהיר,״
סיפר נקרומד, בלבביות ,״ראה אחד המלוזים
שלי את הסיראמידות. הוא רצה מיד לפתוח
את הדלת ולקפוץ החוצה, כל כך הושפע
מעוצמת המיבנים המסמלים את מצרים בת־האלמזזת.״

יקודמשפחתי. בין האורחים החשובים
שהצטופפו באולם הקבלה של הארמון,
בלטו קשישה לבנת־שיער ושלוש בנותיה.
הן המתינו בשקט, עד אשר ניגשו אליהן
נקרומה ועבד אל־נאצר. האורח הכושי פתח
את זרועותיו לרווחה, חיבק את האישה, ונישק
אותה על לחייה. אחר פנה אל שלוש
הנערות :״את פאייזה את פרידה את
פתנד״״
היו אלה חמותו ושלוש גיסותיו של נקרו־מה.
אשתו המצריה, פתחיה׳ נשארה בגאנה.
״הנסיעה היתד, מעייפת אותה, במצבה העדין,״
הסביר.
סיפרה החמות לעתונאים למחרת היום .״לא
רצינו להפריע לו בקבלת הפנים הגדולה, לכן
את השולחן

הצליחה להשיג את עצמאותה מידי הבריטים,
התרשם מאד מעוצמתה של המדינה האפריקאית
השניה, אשר חיתד. דורות תחת שלטונה
של אותה אימפריה בריטית• בשיחות עם
עתונאים ומדינאים, לא הסתיר את תקוותו,
כי שתי המדינות, שבקצה המערבי והמזרחי
של אפריקה הצפונית, יוכלו לשתף פעולה
בהנהגת היבשת השחורה.
העוקץ היחידי, לגבי מארחיו: נקרומה חשב
על עצמו כשותף שתה געבד אל־נאצר, לא
כגרור של רודן עמק הנילוס.

הלבנון ז
המרקחה המ שו* 11
המלחמה בלבנון התקרבה השבוע לחודשה
השלישי, כשהמצב מעורפל ודמיוני יותר
מאשר היה בתחילתו. משקיפי או״ ם הגיעו
מכל קצות תבל, הקימו שבע תחנות פיקוח
על הגבול הסורי. אולם לא היה ברור מה
בדיוק תפקידם. אחרי הפוגה החלו שוב
הקרבות בטריפולי ומסביבה, כשהצבא נכנם
מדי פעם לפעולה עצלה. הרמטכ״ל עצמו
המשיך אותה שעה להפגין את נייטרליותו,
בעוד שאוהדי שמעון גייסו לוחמים בשכר
וחילקו להם נשק.
• בביירות, החליט בית־המשפט לדחות
את בירור כל התביעות הפליליות, מאחר
שאי־אפשר להעביר את האסירים מבית־הסו־הר
המרכזי עד לבית־המשפט.
• מטה המשטרה הורה לאנשיו להלך
לפחות בזוגות׳ גם בשעות חופשה, כשאינם
לובשים מדים, מאחר והמורדים מכירים את
זהותם ועלולים לארוב להם.
• חבר בית־ד,נבחרים פאוזי אל־חם הבטיח
לשלם מיליון לירות לבנוניות, לכל מי
שיביא לפתרון המשבר.
• קבוצת מורדים דרוזיים הסכימה להחזיר
ליחידה צבאית את הנשק שנלקח ממנה
בקרב, תמורת הנשק שאותה יחידה לכדה
בידי מסתננים מסוריה.
היו אלה ידיעות חסרות הגיון ^ כמעט,
אשר קשה היה לשבצן לתמונה ברורה. אולם
לא היה צורך בשום תמונה חדה כדי לדעת,
כי המרקחה הלבנונית עלולה בכל רגע
לעבור על גדותיה, ולהכוות קשה את המרחב
כולו.

מחרהת
ה א שה ה תנג ד ה
משפחת נשיא הלככון נמצאת בלונדון,
מאז פרוץ המרד. זאת גילו השבוע עתו־נים
מצריים, המוסיפים כי אשת הנשיא,
זילפה שמעון, התנגדה מלכתחילה לנסיון
בעלה להאריך את תקופת כהונתו בשש
שנים נוספות הצי הטוניסי יוקם
לתחיה. במאות שעברו הטיל צי שודדי־הים
הטוניסי את מוראו על ספינות הסוחר של
אירופה׳ מסביב לחופי הים התיכון. כודגת
ממשלת טוניס, בשלב זה: לוזתר על צי
מלחמתי, להסתפק באניות־סוחר
משרדי ממשלה בקהיר קיבלו הוראה
ית וטלגראפית על פניות ך קהל,
,אדוננו ואותו אנו חייבים להי־

רפגי שגרש שגררה פרשתה שר 2ן בוי רודר, גזצשירגז שנפשרה
כגזגשגזרגז תרכת-תתפי שפגי שהיא ב ת גיגרגז, שגין ציבורי
רב. השבגש הגפישה שבגי כרגגהניה בהצגגה-אגפגה שהה־שיהגה
גזבגשש ההאשרגה שגרי הגנגריה בגזרת ״רתת־אביב״
בתר. ד רי י: שהגדיש ארת תיא תתארת את גזגגיתת תגזרשת.

^ ^ טי דנ טי ם סעודיים

דוגמנית. בימים
* צ ביז ה ומשב־

אוד,לי׳ לאכול.

יצאתי שהנשים הישראליות
צלי הן מפחדור

יהירות -זוהר!״ מתרה הדוגמנית, שמשכה את תשומת ־לב החברה התל־ אביבית

דוג מניו ת ל דו גמה
בכן, הדוגמניות באות למדוד. הפעילות
כת וגוברת. מזמינים נעליים מתאימות. מד
בעל חנות התכשיטים, שגם הוא מציג את
:ריו, ומתכנן תכשיטים שיהלמו את השמלות.
:י הרבה עמל ועצבנות, בא סוף־סוף היום
הכל מוכן. מכניסים את השמלות למכו־
״יו צ אי ם לשדה הקרב, כמה שעות לפני
זלת המערכה.
:חר־הצהרים של הדוגמניות קודש לתסרוקות.
פרק בפני עצמו׳ שלא כדאי לעמוד עליו.
שלא עשה תסרוקת חדשה אצל ספר סוג א׳
יבין זאת ממילא, ומי שכבר עשה, אינו
ק לתיאורים נוספים. מתאפרים בחדר ההל.המאפרת
עצבנית וחושבת שלא תסיים
־ שש דוגמניות עד התחלת התצוגה, שנק־ידי
לשעה .9הסדרנים עצבניים עוד יותר.
יגמניות חיוורות, ואפילו המנוסות שבהן
עדות קמעה. הזמן עובר בחפזון, כאילו קיבל
חד מבתי אופנה מתחרים.
9בערב לא דובים, לא יער ולא תצוגה.
לם צועקים, מתרוצצים, מחפשים זוג נעליים
זבד באופן מסתורי׳ שותים קוניאק להתעודד.
9.20 שוב התרגשות. איש הנעליים מבן
בתוקף לבדוק את כל הנעליים. המאפרת
צה להוסיף אודם, הספר רוצה לשנות תלתל.
יה אחת הלכה לאיבוד.
9.25 התזמורת החלה לנגן. ידיים סוח־ת
את הדוגמנית המסכנה לכאן ולכאן. עוד
יכה׳ ועוד תפר, ועוד קו. עד שהיא צורחת:
יזבו אותי! תנו לי לצאת, זה כבר התחיל!״
־,יססריה מאופקת היא דוחפת מעליה את
עוזרים למיניהם, נושמת עמוק ויוצאת לתוך
אור — כולה שלתה, הוד׳ ונועם קריר.

ה &זאהגדור

יאקל להיות דוגמנית. תפקידה להציג
/את השמלה, להבליט את המלבושים — אך
א את עצמה. היא חייבת להתהלך בבטחה ובטב־יות
רבה על מדרגות רעועות, על במה צרה
פתנדנדת, שנבנתה לצרכי השעה. אסור לה
הסס או להיכשל, אפילו כשהיא מסונתרת
אורות המצלמות. מאות העיניים הסקרניות,
^זור שיוציאו אותה משיתי משקלה. לשם
ך דרוש־ם הרבה נסיון ובטחון עצמי. עליה
הסתובב בנחת לכאן ולכאן, כדי שהקהל
ראה את מה שיש לראות, מכל הצדדים.
אחר־כך היא יורדת בשלתה אלוהית.
השלתה האלוהית נעלמת ברגע שהיא עו נדת
את פתח חדר ההלבשה. מכל צד מתנפלים
יליה אנשי המקצוע, מפשיטים אותה, מלבי־
8ים אותה׳ מסרקים אותה, נועלים לה נעליים
חדשות, מתקנים את האיפור ודוחפים אותה
־,חוצה לבמה — הכל בפחות מחמש דקות.
נברים משתוממים לפעמים על כי בחורה,
׳כדרך כלל נצרכת לחצי שעה כדי ללבוש את
\ •מלה הפשוטה ביותר, מצליחה כאן להחליף
.״עט את עורה במהירות הבזק.

ע? גערהמתלבטת

ת צו גההאחרונהבומוד ^ י ^ בשתי
- .שמלות. הראשונה היתה שמלת קוקטייל
^לת, מבד ג׳רסי משי, מהודקת לגוף ובעלת
* מאחור. כנף זו, התפורה מבד השמלה,
׳שרת לתת לה צורות שונות: אפשר לזרוק
! ה מעבר לכתף, או לכרוך אותה סביב הזרוע
^ה לשדים בציורי ימי הביניים, שהיו נוש־כך
את זנבם הארוך. השמלה מושפעת
^ורת הטוגה הרומאית.
רהשמלה השניה היתה שמלת קוקטייל אדומה,
!טול, הדוקה לגוף׳ עם מחשוף עמוק, רקומה
חרוזים אדומים מבצבצים. השמלה היא שמלת
רפז אבל רק מאחור. הטרפז תפור משבעה
טר טול לא רקום, והוא תלוי מהכתפיים
׳הגב. הרושם שנוצר הוא אוורירי למדי, כאילו
יה זה פיפר אדום.
בסיכומו של דבר אינני בטוחה עדיין אם
ושאר דוגמנית• אמנם ללבוש בגדים יפים
יקרים, להתקשט, להיות מרכז ההתעניינות
חניף מאד לגאווה הנשית שבי, אבל מאז
מתמיד היו לי שאיפות לכיוונים אחרים. ספות,
למשל. לא, אינני צוחקת. בזמן שהותי
!אריס הספקתי ללמוד שנה בסורבון. פה,
!רץ, אני כותבת באופן קבוע את מדור
שים באחד העתונים. וחוץ מזה, התחלתי
תיבת רומאן על נערה צעירה המתלבטת.
פסקתי אותו באופן זמני, משום שלא היה
מספיק חומר. עכשיו — אני היא המתלבטת.

בידיה של המאפרת. תחילה משחה את פניה, האדימה את הלחיים, צבעה
את העפעפיים בצבע ירוק, האריכה בשחור את קו העיניים, צבעה את שפתיה
באודם בהה. אחרי טיפול זה היתה קמי מוכנה לעבור אל השלב השני: תהליך ההלבשה.
בין הצגת שמלה אחת לשניה היתה המאפרת רק מתקנת במהירות את האיפור היסודי.

רעה

הינה אחת הדוגמניות הפופולריות ביותר בישראל.
לדוגמנות הגיעה דרך מחנות ההשמדה הנאציים. ב:ן .
הופעה להופעה מודדת רינה וייס איזה נעל מתאימה יותר לשמלתה.

שני היא עולה מרומניה שע תה ארצה לפני שבע !1נ
לפני שנה.גרה בתנאים קשים במעברה, עבדה ם

אז החליטה לעבור העירה ולהיות דוגמנית. מרתה ליאופולד היא ב

אנשים

גירויים מרעישים ו! 0נ

ה מ קו מו ת ת פו סי ם
אי נעימות קצרה נגרמה השבוע לשגריר
צרפת בישראל פייר אז׳ן ז׳ילבר. שעה
שהופיע השגריר להצגת הבכורה של ה תיאטרון
הצרפתי בבית־ציוני־אמריקה, התברר
לו כי מקומו נתפס בידי אחר. ה שגריר
פנה אל האיש וביקש אותו בעברית
לפנות את המקום, אולם תופס המקום סרב
בתוקף. רק אחרי הסברות מצד אנשים
שזיהו את השגריר, הסכים האיש לפנות את
המקום לשגריר, שנאלץ לדלג מעל לשורת
כסאות אי נעימות מסוג אחר היתד.
מנת חלקו של יושב־ראש ועדת העשור
מאיר וויסגאל. וזיסגאל הופיע במוצאי
שבת בם ועדון־וזתיאטרון כדי לשמוע את
תכניתה החדשה של רביעית־התיאטרון העוסקת
בביקורת עוקצנית על בעית ריבוי
התיירים בשנת העשור. שעה שאחרים ישבו
ונהנו׳ ישב וזיסגאל בפנים חמורים. באמצע
ההצגה, קם ויצא באופן הפגנתי
בין התמונות הרבות שקיבל ראש ממשלת
צרפת לשעבר, כורג׳ם מונורי בעת ביקורו
בישראל, היתד, סדרת צילומים שהוגשה
לו על־ידי ילדה בת . 11 הילדה מדינה
גולדמן, בתו של צלם העתונות פאול
גולדמן, צילמה במו ידיה את האורח
החשוב בהגיעו ארצה, הגישה לו את צילומיו!
למזכרת מסתבר כי הסיפור
על שר החינוך זלמן ארן, בו סופר כי
פיטר את נהגו על שסירב לנסוע מהר
יותר, ואף פיטר את מזכירתו על שסירבה
לכתוב מכתב פיטורים לנהג, אינו נכון.
בהכחשה שפירסם השבועון הדתי עין־ביעין,
צוין כי שר החינוך ידוע דווקא כאדם
הדורש מנהגו לנסוע באיטיות בדרכים
גם אחרי גירושיה, אין סוראייה, קיסרית
איראן לשעבר, יורדת מעמודי החדשות.
הסיבה: אחרי ששבועון־מצוייר גרמני פיר־סם
סיפור גדול עליה, פנה השאח הפארסי
רשמית לממשלה הגרמנית, איים לנתק את
היחסים הדיפלומטיים עמה, אם לא תגיש
משפט פלילי נגד העתון. כתוצאה מכך אישרה
הממשלה הגרמנית תיקון מיוחד לחוק
הפלילי, לפיו אפשר יהיה לאסור עורכי
עתונים המפרסמים פרטים על ראשי־מדינות
זרות ״וקרוביהם״ ,בצורה העשויה לקלקל
את יחסי־החוץ של המדינה. העוקץ: לפי
חוק זה, שהגרמנים קוראים קוראים לו
״חוק סוראייה״ ,נעשית עבירה גם כאשר
הסיפור עצמו נכון.

הנסיכי ממתינים
הצופים בהצגת שש כנפיים לאחד, המוצג
בתיאטרון הבימה, תמהו להיווכח כי שח קנית
שושנה רכיד המשחקת תפקיד של
אשה בהריון, מתהלכת על הבמה בכבידות
גם אחרי שלפי תוכן העלילה, ילדה כבר
את בתה. הסיבה: הריונה של רביד הוא
אמיתי בפני בעיה מיוחדת במינה
עמד ערב הצגת הבכורה של מחזה זה,
חנוך כרטוס מחבר המחזה. הוא היה
צריך לצאת אל הבמה ולהשתחוות בפני
הקהל, אולם לא היתד, לו חליפה. ברטוב
נאלץ לשאול חליפה מיוחדת לצורך זה
עמום ברנדשטטר הוא אחד מצתת
השחקנים המופיע בסרטו של לארי פריש
המופק על־ידי אולפני־גבט. עמום הוא בנה
של הגברת מרגוט קלאוזני מנהלת
אולפני הסרטה בישראל, החברה המתחרה

פ ס> 1ן י

ט1קיו

קיסריודלשעכר סוראיד!
וגו 4ע! 1ם ט טז ס א

לאולפני־גבע משה רון, מזכיר
אגודת־העתונאים שחזר ממסע לבראזיל, סיפר
השבוע כי בהיותו בבראזיל תמהו חוגי
האמנים שם לשמוע כי בישראל ביקרה
להקת ד,רקוד ברזיליאנה. שם לא שמעו על
להקת רקוד כזאת מעולם נינה די*
נור ביתו של רופא הנשים המפורסם
פרופסור יוסף אשרמן, זכתה בהצלחה
רבה על סיפון אניד, ישראלית שהפליגה
למסע טיול לאורך חופי הים התיכון. בערב
תחפושת שנערך על האניה, התחפשה נינה
לרקדנית כושית, הצהילה את כל האניה
בוגרי הגמנסיה העברית הרצליה בתל־אביב
הזוכרים את מורה התלמוד המפורסם
של הגמנסיה ד״ר דורפלר, ישמחו ודאי
לשמוע על גורלו של אותו מורד״ אחרי
שעסק במסחר גבולות באירופה המערבית,
הפך המורה להיות רב בעיירה בדרום צרפת
ידיעות משמחות הגיעו גם מראש־עירית־ירושלים
גרשון אגרון השוהה עתה
בבריסל. כאשר הגיע אגרון למלונו בבריסל,
בו מתגוררים גם הנסיך רנייה והנסיכה
גרייס ממונקו, פנה אליו ראש הטקס של
ממשלת בלגיה :״הוד מעלתך, הנסיכים מחכים
לך.״ אגרון לא הבין את פשר ההמתנה
המוזרה שלא ידע עליה. רק מאוחר יותר
התברר לו שראש הטקס חשב אותו בטעות
למיניסטר של נסיכות מונאקו על
הישג נכבד של להקת בובות העץ שלו,
התגאה השבוע אביו של תיאטרון הבובות
האיטלקי פיקולי המופיע בישראל, הד״ר
וימוריו פדרקה. לדברי פדרקה בא אליו
יום אחד אדם מבוגר שסיפר לו כי בנו
הנשוי עומד להתגרש. האיש ביקש מהד״ר
פדרקה 4כרטיסים להצגה, עבורו ועבור
אשתו ועבור בנו ואשתו. אחרי ההצגה באו
הארבעה מאושרים אל מאחורי הקלעים להודות
לפדרקה: הצגת הבובות החזירה את
שלום הבית לזוג הצעיר סיפור
מעניין אחר של הד״ר פדרקה גילה כיצד
הצליח ליצור בתמונת הופעת הבובות מתחת
לפני המים אפקט של מים. בשעת אחת

השסע

חייםלסקוס :״מלחמה זו שאלה אגררית —

• הרמטכ ״ לרכ ״ א לו ף
מי יצליח לקבור את מי קודם.״
• ח ״ 3מפא ״ ייוסףאלמוגי :״המשבר הממשלתי התחיל בדיינים
ונגמר ברבנים.״
• הסופריורםמטמור :״אחרי שתדי קולק החל לפסול יצירות אמנים
מסיבות פוליטיות, יתארגנו האמנים לדרוש את פיטוריו של קולק מטעמים אסטטיים.״
• ד ״ 1כחי רו ר ! מנחםכגין, בעת הויכוח בכנסת על הופעותיו של משה
דיין :״אנחנו איננו רוצים להתווכח עם אלוף. אנחנו רוצים להתווכח על פוליטיקה
עם ״מר״ .ויכוח עם ״מר״ יכול להיות אפילו מתוק.״
• ג, וןקרופכי, מבקר הרדיו של חניו־יורק הרולד טריביון, בביקורת על
תכנית שלושדרבסירח־אחת בקול־ישואל :״זהו אחד המישדרים הרעננים והמענינים
ביותר בעולם.״
• המנצחדימיטרימיטרופולוסז ״לא באתי אליכם לפני עשרים שנה
כשהזמנתם אותי, כי רציתי להיות בעשרים שנה טוב יותר.״
• ח ״ כמפא ״ יעמוסדגני :״מיסים הם נושא נפלא לניגוח השלטון,
ומידת בשרם לשמש בתור כאלה אינח משתנית כאשר מציעים להפחית מיסים.״
• הזמראריקלביא, על ההצעה לקיים שביתודרעב של אמנים כמחאה
נגד יבוא האמנים הזרים :״אין בכך שום תועלת. בין כה וכה האמנים בארץ רעבים.״

1וטא !1

ההופעות באנגליה, שם חייב כבאי לעמוד
על הבמה, התרגז הכבאי וירד מהבמה
דווקא בסצינה של הופעה מתחת למים.
בירדו, הניע את הבמה ותנועת החוטים
פתרה לתיאטרון בעיה שהתלבטו בה רבות:
איך ליצור אפקט של מים.

ה פר ח תי מציצים ״
יוחנן זראי, המלחין המופיע כפסנתרן
בתיאטרון זירה, נאלץ השבוע להפעיל את
אגרופיו בשעת הצגת הפינג׳אן בקריית־חיים•
בעת ההפסקה, הבחין יוחנן בקבוצת
פרחחים שטיפסה על צינורות הביוב, כדי
לחזות בהחלפת בגדיה של אשתו, ריקה
זראי, המופיעה בהצגה .״כשיצאתי אליהם,
וצעקתי מדוע הם מסתכלים כיצד היא
מתלבשת,״ מספר יוחנן ,״הם אמרו שאינם
מסתכלים איך היא מתלבשת אלא איך היא
מתפשטת.״ על אף ההבדל בין שתי הנוסחאות
החליט יוחנן להגן על כבוד אשתו
ופיזר את הפרחחים אחרי שהכה כמה
מהם. לעזרתו בא השחקן יוסף כאשי,
שרצה להפעיל את צינור כיבוי האש שהיה
במקום ולפזר את הפרחחים. למזלו הרע
היה הצינור קרוע וחלק משחקני ההצגה
נרטב עד לשד עצמותיהם גם הופעות
תיאטרון סנובסיון אינן מחוסרות הרפתקאות.
כאשר הופיע תיאטרון זה בפתח־תקוה, התפתל
והופיע לפתע נחש ארסי על הבמה.
הזמר שמעון ישראלי לא איבד את
עשתונותיו, חיסל את הנחש כהרף עין
אנשים הנוסעים בשעות הבוקר בדרך
פתח־תקוה תל־אביב הבחינו לאחרוני, ב־אריק
מחקה הקולות כשהוא נוסע על
גבי הלמברטה שלו בפה פעור. התברר כי
אחרי ששכניו של אריק מאסו בקולות
החיות שהיה משמיע מדי בוקר כדי להתאמן׳
הם איימו על אשתו שיגישו נגדו
תביעה משפטית. כתוצאה מכך נאלץ אריק
להתאמן בחוץ מבריק במיוחד היה
השבוע קצין העתונות של משטרת ישראל
רמ״ח יעקב נאש. אחרי שהשיב ׳1שאלה
בדבר שלומו בתשובה ״תודה לאל״ ,נשאל
נאש מדוע הוא עונה כך. השיב דובר המשטרה
:״אני חושב על העולם הבא
לא פחות מבריקה היתר, בתה בת ה־3
של זמרת האופרה אולי שוקן. הילדה
פנתה בתוך של קופת־חולים לשוטר בגיל
העמידה וחקרה אותו :״איפוא האמא שלך?״
השוטר הנבוך הפליט לבסוף :״איננה!״ שאלה
הילדה :״מה, היא באופרה חגיגה
משפחתית תיערך השבוע במשפחת גלזר
הידועה בשל דור הכדורגלנים שהעמידה.
כסח גלזר, אחיהם הצעיר של הכדורגלנים
שייע וחיים גלזר, הידוע כקומיקאי מוכשר,
נושא לו השבוע אשה. כאשר נשאל שייע
לשמה המלא של אשת אחיו השיב :״מאיפוא
אני צריך לדעת? מה, אני מתחתן איתר?,״
רפאל חלפרין, האיש שפלש מהישיבה
לשטחי ההתאבקות, מכוני היופי,
קיטנות־ד,ילדים והפירסומת העצמית, מתכנן
לפלוש לשטח נוסף; לפתוח מסעדה מפוארת
׳ברחוב דיזנגוף.

ך * עולטוקיו ! סעולטוקיו :״ צעקו
השבת בקצב אלפי צופים באיצטדיון

באסה ביפו, לעומת כדורגלני מכבי והפועל
תל־אביב, אשר במשחק גביע, המשמש בדרך
כלל שיא משחקי הכדורגל במדינה, הדגימו
אזלת־רגל מחפירה.
בכנסת הועלתה שאילתה שתבעה להשיב
על ההאשמות בקשר לחרפת טוקיו, שהועלו
על־ידי וזעולם הזה. אותה שעה מונו שתי
ועדות לחקירת החרפה: ועדה משותפת של
ההתאחדות לספורט, הועד האולימפי וההתאחדות
לכדורגל, שתתחיל השבוע בחקירותיה,
וועדה של ההתאחדות לכדורגל, שתצטרך להעניש
את האחראים לבזיון הלאומי.
אולם אם ישנם אנשים המקזזים כי ועדות
החקירה למיניהן יוציאו את האמת לאור,
יענישו את האשמים ויסיקו את המסקנות,
אין הם אלא טועים. כי בועדות־ר,חקירה אין
יושבים שופטים בלתי־תלויים, חסרי מורא
ומשוא־פנים. יושבים בהם חברי המרכזים
האגודתיים, שאינטרסים אישיים ומפלגתיים
עדיפים בעיניהם על כל שיקול אחר.
כבר היום מופעל על אנשים אלה לחץ
עצום על־ידי הגורמים המעונינים. ועדות
החקירה מורכבות שוב לפי שיטת הפיפסי־פיפטי,
אין הן יכולות להאשים שחקנים
ועסקנים מבלי להאשים את עצמן• אין הן
מסוגלות להטיל עונשים על עסקנים ושחקנים׳
מבלי להעניש גם את עצמן. אם
תחליט ועדת־חקירה לאסור נסיעות בעונה
הקרובה לחוץ־לארץ, הרי חבריה יענישו
את עצמם בכך שיפסידו מסעות נעימים.
משום כך ברור שכל הועדות וכל הגורמים
יעשו ככל יכולתם כדי לטשטש
את העובדות, לרכך את ההאשמות, לטהר
אשמים ולהשתיק את כל הפרשה. הדיונים
יערכו בדלתיים סגורות• יוטל איסור נמרץ
על גילויים והצהרות מצד עדים ועסקנים.
כל המאמצים יופנו לכיוון אחד — השתקה
מוחלטת של הפרשה.
העולם הזה, בהיותו משוכנע שר,שתקת
חרפת טוקיו ומעבר עליה לסדר היום אין
פירושם אלא חיסול הכדורגל במדינה, מגיש
להלן בפני הצבור את העובדות שיובאו
בסודי־סודות בפני ועדות־החקירה ויושתקו
שם. גילויים חדשים אלה, החושפים את
הגורמים והסיבות שהביאו לכשלון ולבזיון
הלאומי בטוקיו, שופכים אור חדש נוסף
על הפרשה, שחלקה הראשון נחשף בהעולס
הזה לפני שבועיים.

סו ח ר:

כ ל תי־ ת לוי

^ ין כלספק שר,כשלון הספורטאי וה־מוסרי
היה נחלתם של הכדורגלנים וזד
מלוזים גם יחד. אולם אם תחילה היה יסוד
מוצק לטענה שהכשלון בא עקב התפרקותם
של השחקנים וחוסר שליטתם של המלווים,
נחשף עתה גילוי שהסביר את ההתפרקות
וחוסר־השליטד, גם יחד. מה שקרה בטוקיו
לא היד, רק התפרקות פתאומית, אלא התפרקות
מכוונת שבאה בעקבות חתירות ו־הסתות.
במילים אחרות: מה שאירע בטוקיו
היה תוצאה של חבלה מחושבת.
כדי להבין כיצד נרקמה חבלה זו יש לחזור
כמה שנים אחורה. עד לפני כמה שנים
היה הכדורגל נחלתם הפרטית של קבוצת
עסקנים ומנג׳רים. כך, למשל , ,היד. אדם
כמו זלמן קליאוט (העולם הזה )1082 המנג׳ר
הבכיר של הכדורגל הישראלי. כאשר היה
נוסע בתור מלווה למשלחת, היה הוא גותן
הוראות למאמן, מתערב ישירות בהרכב הנבחרת,
מטל מוראו על שחקנים ומאמנים גם
יחד. תוצאת שיטה זו היתד, כשלונות רצופים
של הנבחרת הלאומית בכדורגל.
המוצא היחיד משרשרת הכשלונות —
שבאו גם בעקבות שיטת בחירת סגל הנבחרת
רק מקבוצות תל־אביביות, לפי מפתח אגודתי
— היה מינוי מרכיב בלתי־תלוי לנבחרת
הישראלית. אדם מסוג זה היד. אלוף-
משנה שמואל סוחר. תחילה היה סוחר
אחד משני חברי ועדת ייעוץ, התפטר
מתפקיד זה בהתאם להוראת הרמטכ״ל דאז,
משה מין. אולם אחרי שנבחרת ישראל
נחלה ברוסיה תבוסה בשיעור 3:0׳ קיבל
סוחר, שבוע לפני משחק הגומלין׳בין שתי
הנבחרות בישראל, לפי צו מיוחד של שר
הבטחון, חופשה לחזור׳י־לתפקיד המרכיב.
־ מאז נשאר בתפקיד־ מרכיב הנבחרת היש-

1ל חוכת משחקי אסיה!(עוררי את השארה

בוטגיה?

ראלית בכל המשחקים הבינלאומיים. תוצאת
הכבוד שהשיגה נבחרת ישראל במשחק הגומלין
נגד רוסיה, והתוצאות במשחקי הונג־קונג
ובמשחקים נגד נבחרת הצבא הצרפתי,
נגד צרפת ב׳ ונגד תלם, הבטיחו לסוחר
מקום של קבע כמרכיב הנבחרת.
הסדר זה פגע כבוסים של הכדורגל בעבר.
העסקנים, שהיו רגילים לשלטון בלעדי על
הקבוצות, נדחקו מעמדתם. זלמן קליאוט
חדל מלשמש בתפקיד האהוב עליו, תפקיד
מחלק הכספים. לא ניתנה לו האפשרות
להפגין את בורותו בכדורגל ולהתערב בקביעת
ההרכבים. למרות שהמשיך לנסוע
כמלתה, להתהולל בפרהסיה תוך פיזור כספים,
הוא נדחק מעמדת הכבוד שלו. סוחר,

שום קבוצה. הוא ידע שאם לא יחזור
להנהלת איזו אגודה יסולק גם מתפקידו
בהתאחדות. קליאוט היה מעוניין מאוד
לחזור להנהלת מכבי תל־אביב. למטרה זו
לא היה איכפת לו אם יפגעו מעשיו בנבחרת
ישראל. חתירתו של קליאוט התבטאה, בין
השאר, בעובדות הבאות:
• ביום בו הגיעה נבחרת ישראל לטוקיו
מיהר זלמן קליאוט להחליף את כרטיסי
׳הטיסה חזרה, ולקחת במקומם כרטיסי טיסה
לתאריך מאוחר יותר. למרות שהוראת התאחדות
הכדורגל היתד, לחזור מאוחר יותר
רק אם יתברר כי הנבחרת מנצחת את יריבותיה,
עשה זאת קליאוט כבר ביום הראשון.
אמנם חבריו למשלחת ידעו כי דחה את
תאריך החזרה והזמין טיסה דרך הונג־קונג.
אולם רק אחרי הכשלון במשחק נגד סין,
כשראש הנבחרת החליט על חזרה ארצה,
התברר כי קליאוט לא רק דחה את תאריך
הטיסה, אלא ביטל את המקומות המוזמנים
הקודמים. אי־אפשר היה לחזור מוקדם יותר.
• זלמן קליאוט הכניס פירוד בין שחקני
הנבחרת, בכך שהסית את אנשי מכבי נגד
המרכיב, בעירעורים שלאחר המשחק על
ההרכבים שקבע סוחר. הוא התיצב לצד
שחקני הנבחרת בטענות נגד הרכב הקבוצה,
שלח מכתבים לאנשי מכבי תל־אביב, איתש
לא דיבר במשך זמן ארוך, כדי להדגיש
את מאמציו המיוחדים עבור שחקני מכבי
תל־אביב בנבחרת.

הלר: פלתי־מרום ו
ך* לקו של זלמן קליאוט היה רק צד
1 1אחד במטבע הכשלון. הצד השני כלל
מספר כדורגלנים הנמנים על שחקני הפועל
פתח־תקווה. לא יהיה זה מוגזם לומר, כי
היו שחקנים, שמתוך שיקולים אישיים וא־גודתיים
היו מעוניינים בכשלון הנבחרת.
כאן נכנס לתוך התמונה אדם חדש. שמו
הוא מנחם הלר, מנהל מחלקת הכדורגל
של הפועל פתח־תקווה. הלר אדום־השיער הוא
אחד הטיפוסים האופייניים של הבוסים,
שקמו בכדורגל הישראלי. גם הוא התחיל
את דרכו בצנעה. הוא היה פועל בנין ב־סולל־בתה,
שדרך עבודה במשרדי האפוטרופוס
על הרכוש הנטוש הגיע למעמד פקיד
בחברת השיכון ההסתדרותית נמה־עובד.
באיטיות אך בשיטתיות עלה הלר בסולם
העסקנות, הפך לבוס הבלעדי של הפועל
פתח־תקוזה, האיש המשתתף בכל הנסיעות,

הלר
מי רכב?

הידוע בישרו כ״יקה״ שאינו מתמצא בתככים,
הפך לדמות מהימנה ובלתי־תלויה —
קרן־אור בודדה בעולם הקנוניות האפלות.

קדיאוט: כלתי־־מרדצח

דם אחר היה משלים אולי עם
המציאות, אך לא זלמן קליאוט. במשך
24 השנים האחרונות היה קליאוס רגיל
למעמד אחר. אחרי שגירש את כל מתחריו
בהפועל תל־אביב, ומינה את העובדים בחברת
התובלה שלו כחברי הנהלת סקצית הכדורגל
של הפועל, היה קליאוט עד לפני שש שנים
השליט הבלעדי והכל יכול של אגודה זו.
גם אחרי שגורש באשמת מעילה, אחרי
מסע נבחרת הפועל לאנגליה — סיור בו היה
מספר לשחקנים כי הוא קופץ מלונדון ל־מנצ׳ססר,
אך קפץ אותו זמן לפאריס —
המשיך קליאוט להיות הבוס. הפעם במכבי
תל־אביב. כאשר סולק משם, נשאר לו מעמדו
בהתאחדות הכדורגל. אולם מאז בא סוחר
נדחקו רגליו של קליאוט גם משם.
קליאוט ידע שהוא יושב בהתאחדות
בחסד ולא בזכות, מאחר שהוא אינו מייצג

סוחר
סי חדכייבז

עסקנים אלמוג וקליאוט ליד שלט ישראל בטוקיו *
מי היה מעוניין במפלה?
המרכז בידיו את כל העניינים. הלר לא
סבל ואינו סובל כל ביקורת עליו: כשמישהו
מנסה לבקרו, הוא מחוסל.
בעזרת השיטה הידועה של מענקים כספיים
והלוואות אישיות בסכומים של אלפי
לירות לכדורגלנים׳ אותם מחזירה אחר־כך
אגודת הפועל פתח־תקוזה, ובעזרת הבטחות
למסעות בעולם הגדול, הצליח הלר להשתלט
שלטון מוחלט על שחקני הקבוצה.
לפני שנה, במסע שנערך ביזמתו האישית
של הלר למזרח הרחוק, ביקרה הפועל
פתח־תקודה גם ביאפן. מיליונר יהודי הגר
ביאפן, בשם מייק בל, הוא שמימן את מסע
הפועל מקוריאה לטוקיו. בטוקיו ליוזה מייק
את אנשי הפועל, לקחם למקומות בילוי
והבטיח להם מתנות עם עזבם. באחד הערבים
לקח מייק בל את כל הקבוצה על
חשבונו למועדון לילה יאפני. לפני חצות
עזב מייק את החברה במועדון, הודיע להם
שמעתה והלאה כל מה שיזמינו הוא על
חשבונם. אליעזר שפיגל המאמן חזר על
הודעה זו בעברית באזני השחקנים.
רק למחרת התברר כי מנחם הלר ועוד
שלושה אנשים נשארו בבאר, בילו בו עד
שעה מאוחרת. כשהוגש להם לבסוף חשבון
על־סך 32 אלף ין יאפניים, סכום הקרוב
למאה דולר, פקד הלר לרשום את הסכום.
על־חשבון מייק בל. מאז לא רצה בל להכיר
את המשלחת ואת אנשיה.

חקירה ם קופח
ן* סיום אותו מסע האשימו שניים
מחברי הקבוצה את הנהלת המסע למזרח
הרחוק בניהול רשלני של כספים. דוד
(״דודו״) קרמר, כדורגלן שהשתתף במסע,
ודב (״ברלה״) שונשיין, איש הנהלת הקבוצה,
פנו אל הועד המבקר של מועצת פועלי
פתח־תקווה בדרישה לחקור מדוע חילק ראש
הקבוצה אורי קרני, בידיעתו של הלר, כספים
מבלי להחתים את מקבלי הכספים.
כהוצאה מהבוררות שהתנהלה, קראו שני
המתלוננים בעתונים, כי בתגובה לחתירה
נגד אגודת הפועל פתח־תקודה, הוצאו השניים
מן האגודה. השניים, שרק זמן קצר
קודם לכן קיבלו גביעים מאגודתם על פעילות
מסורה במשך 10 שנים עבור האגודה,
הוצאו לפתע באשמת חתירה נגדה.
למרות שבשלבים השונים, בהם עברה
תלונתם, מצאו המוסדות המבררים כי היה
בקבוצה ניהול רשלני של כספי ציבור,
והועד המבקר של מועצת הפועלים דרש
להחזירם לסניף, לא הוחזרו השניים לאגודה.
אולם עולה על כולן פרשת שיחרורו של
הכדורגלן נחום סם למך ממסע קבוצתו במזרח
הרחוק, כדי שיוכל לשחק בנבחרת
ישראל נגד נבחרת צרפת ב׳ .המרכיב שמואל
סוחר דרש את החזרתם של שלושה
שחקנים מהמסע: סטלמך, משה (״ג׳רי״)
חלדי ונוח רזניק. השניים האחרונים חזרו.
סטלמך נשאר בהונג־קונג, בטענה כי רגלו
חבושה בגבס. ביום בו התקיים המשחק נגד
צרפת ב׳ ,שיחק סטלמך בהונג־קונג.
סוחר, שזעם על הלר בשל דחיית דרישתו,
דרישת מרכז הפועל ודרישת סניף הפועל
פתח־תקוו־ה להחזיר את סטלמך, תבע להעמיד
את הלר ואת סטלמך לדין משמעתי
בהתאחדות. י הפרשה הוכנסה למקרר ולא
בוררד, עד היום• אולם הלר לא שכח את
תלונתו של סוחר -עד מסיעה לטוקיו, כאן

היתה לו ההזדמנות להראות לסוחר ולשח־קניו
גם יחד מי רוכב על מי.

משח קי ס

מנו די ם

ך * יועודגורמים לחתירתם של כמה
| 1מאנשי הפועל פתח־תקוזה נגד הנבחרת.
הם לא יכלו לסלוח למאמן משה וארון,
שקבוצתו, הפועל רמת־גן, נמלה מהם השיה
את הסיכוי ליהפך אלופי הליגה. הם
היו מעוניינים שוארון יכשל, מתוך חישוב
שהדבר יסלול דרך למאמן רצוי להם יותר.
מלבד זאת נטרו אנשי הפועל סתח־תקוזה
איבה לסוחר, אחרי שהטיח נגדם כי נצ־חונותיהם
בהונג־קונג בשנה שעברה היו
תוצאה של ״הסכם פיקס״ .מאחר שבהונג־קונג
נערכים הימורים על תוצאות המשחקים
בסכומים גדולים, הובטחו מראש נצחונותיה
של הפועל פתח־תקידה בהונג־קונג, כדי להבטיח
רוזהים למארגני ההימורים.
לא כל אנשי הפועל פתח־תקווד, ניהלו
חבלה בנבחרת. היה רק אדם חזק אחד
שידע כי מקומו בנבחרת מובטח בכל תנאי
— נחום סטלמך. הוא הרשה לעצמו דברים,
אשר אין שחקן בדרך כלל מרשה לעצמו.
0הוא הסית אנשים נגד המאמן והמרכיב,
בנימוקים משונים. הוא ביקר, רטן,
התחצף׳ הכניס דמורליזציה בנבחרת.
ס הוא שידל שחקני נבחרת לא לקחת
את גלולות המרץ שנתנו להם ערב המשחק.
• הוא ניסה לשדל את אמציה לבקוביץ
לא לשחק מגן, במשחק נגד סין. ההסבר
היחיד לשידול מעין זה יכול להיות באינטרס
האישי שהיה לסטלמך שאמציה לא
ישחק. במצב זה היה שייע גלזר יורד לתפקיד
המגן. סטלמך היה נשאר הראשון
במירוץ למלך מבקיעי השערים בטוקיו. לבעל
תואר זה היתד, שמורה בארץ חליפת
בגדים, שנתרמה על־ידי חברת נזצקין.
• סטלמך הירשה לעצמו לפרסם מאמר
בחדשות ספורט, בו האשים בכשלון את
מאמנו וארון, מעשה חסר־תקדים בעולם.
אין להתפלא, איפוא, שהנבחרת יצאה
למסעה כשחלק משחקניה מנבא לה כשלון
מראש׳ כששחקנים מסויימים לא התאמצו
במיוחד במשחקי טוקיו ולא הגיעו
לרמת משחקם הרגילה בארץ. אין גם להתפלא
על חוסר המשמעת וחוסר השליטה
של ראשי המשלחת, שהביאו בעקבותיהם
את שערורית המסחר החופשי. המאמן והמרכיב
יכולים לעשות הכל עד למשחק עצמו.
אולם ברגע בו עולים השחקנים על
המגרש, מתוך החלטה לא לתת את המקסימום,
אין המאמן והמרכיב יכולים לעזור.
כל העובדות הללו, אשר התבררו תוך
חקירה ממושכת בין שחקניה של הנבחרת,
כולל שחקני הפועל פתח־תקוזה, מובילות
למסקנה אחת: הכשלון בטוקיו נגרם על־ידי
הכשלה מכוונת, אשר לראשי המשלחת לא
היו היכולת והכשרון להתגבר עליה. עובדות
אלו תועלנה גם בפני ועדות החקירה,
ואלה תנסינה לטשטש אותן. יתכן שפה ושם
יוענשו שחקנים, אולם השיטה שהביאה
לכשלון תישאר בעינה. העסקנים שחתרו
בחשאי להכשלת הנבחרת לא ייפגעו.
על כן מקבלת הדרישה להקמת ועדת־חקירה
ציבורית בלתי תלויה, שתחקור בפומבי
את חרסת טוקיו, משנה תוקף.
* נוטא -תדנל: אנזציח נ מיג״ ץ.

רדיו

הוא הבטיח לקחתה
תוכניות תעודה ציונית

רא שון

פרס

בםז 1םנים :

האשד, יבבה בקול חרישי. המיקרופון
הרגיש, שהוצב ליד פניה, קלם את האנחות
המהולות בבכי. המראיין שאל אותה, על רקע
רעש נמל חיפה :״דודה, אל מי את באתי״
ובמקום תשובה פרצה האשה בבכי -רם.
היתד, זו פתיחה מבטיחה מאד לתוכניתם
של ש. שריה (שריה שפירא) ויעקב בן־
הרצל, קיבוץ גלויות, בסידרת התוכניות
הדו־שבועית של קול ישראל, מנין שנים.
אולם הבטחה רדיופונית זו התנפצה אל סלעי
המציאות הישראלית תוך חמש דקות של
משדר: מה שעלול היה להפוך תוכנית תעו־דתית
מעניינת על דרכה של עולה חדשה, מהנמל
ועד מושב העולים או הפרוור העירוני,
תוכנית שהיתר, עלולה אולי לתת תמונה
מציאותית פחות או יותר של אחד הצדדים
החשובים של עשור ישראל, התבלבל תוך
דקות ללהג ממולמל, בו בלטו פרקי הפרוזה
של שריה, כמאמר ציוני בעתונות ההסתדרות.
הקטעים המוקלטים, שהועלו על סרט במושב
עולים בדרום, דמו יותר לציטטות של קומי-
סר־קליסה, מאשר לדבריו של עולה חדש.

פרטים בכל אריזה
. .ולבנות שיויי ךמחלב הו דות למשחתהסיו ״ סהחדשה

״ ת: אךגט ״ המכילה הייגלים ( ^016ץ^)

פיגאדו פ ת

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים י
הרשימו עוד היום לקורס קיץ ל־

ק צ רנו ת

עברית ו /או אנגלית
(שני חודשים, פעמים בשבוע)
ב״אולפן גרג״ ( 0 0פ מ .)0
בת״א: אצל ח. בר־קמא, גו ר מן 5

.צל־נזע״־

סובבי שמש, גשם ושמשיות

בחיפה :

מחירים נוחים
תל־אביב׳ רח׳ הרכבת 50
נול 5909 .

בי״ם. במעלה״ ,שמריהו לוין 30

הצלחה מובטחת!

הצעה מי נחדת
מכנסי ד קו־ן ן
(. 5.*.ט, זאסקטס אס^ס)

תדריך

23.-י־י

המשדרים המפורטים מטה עשויים להיות
בעלי ענין, שינויים אפשריים.
• החידון הספרותי (קול ישראל,
יום ד 20.00 ,שמואל רוזן ויעקב מלבין
מכינים את הקרקע לחידון התנ״כי הגדול.
התנ״ך בספרות.
• צלידים ואנשים (גלי צה-ל, יום
ד 20.30 ,סיפורו האישי של דימיטרי
מיטרופולום, המנצח האורח׳ בלווית הקלטות
מניצוחיו, וראיון עימו.
• כל העולם כמה (קול ישראל, יום
א 22.15 ,תוכניתו הששית של גיורא
מנור, בסדרת תיאטרון לכל. הפעם: הדרמה
הרומנטית.

סבחר של 7צבעים חו שי ס

תל -אביב, רח• א לנ בי * 7
רח• נחלת בני מיו 44
ד ח׳ ה רצל 7ן
ווי פ ח,

• השכלה למבוגרים בסקנדינביה

הופיע גליון מספר 7של
אויבי

פיטר פריי ומרים תמיר יצאו בשבוע שעבר
לחפש את הפיגארו הישראלי (קול אחד
ואחד, קול ישראל, יום ד׳) .הם מצאו פיגארו
מבולגריה, מרומניה ואפילו אחד משכונת ה־תקוזה.
אך הפיגארו הישראלי המקורי לא
נמצא.
פיטר פריי, במאי מזוקן המוצא את פרנסתו
החלקית בקזל ישראל, זכה להתקפות זעם
בלתי־מקובלות על תוכניותיו בקול ישראל.
אפילו עורכי התוכניות הנזופים ביותר בשרות!
ד,שדור השתתפו בצערו. אולם פריי, באי-
התחשבות מוחלטת, הפטיר, לאחר שמבקרי הרדיו
תקפו אותו על שדור חסר טקט מפנימיית
עולות עיוורות בנתניה :״אם זה מרגיז,
סימן שזה מ עניין
מורה עד ראש תינוק. הוא צדק.
תוכניתו׳ עוף שחור בכלוב התוכניות השומם
של קול ישראל, קנתה לה את חסידיה.
גם השדור האחרון לא איכזב.
עם מקרופון ביד שוטטו פריי ותמיר בין
מספרות, מרחוב אלנבי ועד סימטאות יפו.
פריי, בעברית מאומרקנת, דובב ספרים מרומניה,
בולגריה ופולין. הוא הצליח לקלוט,
כקוריוז נדיר, אפילו את בכיו של תינוק
שמורת הספר עברה על שערותיו בפעם
הראשונה. בנימת הומור מתובל בקטעים מנשואי
פיגרו, קלט את סיפוריהם של ספרים
מגלויות שונות, המחיש בצורה טובה ביותר
(ראה לעיל) את קליטת העליה ברחוב המספרות
הישראלי.

גע׳ד

הנוער

מחלות המ י ן

• האזרח רוצה לדעת

הירחון המצוייר לבידור והומור

צחוק ומצב־רוח לבית ולחברה

64 עמודים 500 פרומה

מאת ד״ ר מרדכי זידמן

(קול ישראל, יום בי — )18.95 ,הראשונה
בסדרת־שיחות חדשה על רשת בתי־הספר
למבוגרים בצפון, מפי המחנכת פרידה גודד
ביץ׳.
• שמנמונת (קול ישראל, יום ב׳,
— )21.30 חנה מרון בהצלחתה הבימתית,
כדור שומן של גי דה מופסן. מיכאל אוהד
המעבד והבמאי.
המאזין הזהיר לא יפתח את מקלטו בשיעות
ובתאריכים וזבאים, פן יטבע בגלי השעמום.
(קול יש
ראל,
יום ד 21.30 מה שהאזרח צריך
לדעת, לדעת מתכנני השאלות של קול
ישראל.
• יום פריון העבודה (קול ישראל,
יום ב 20.45 ,עשר דקות יקרות, לרשותו
של שר העבודה• פריון שיחה גבוה.
• כ, ו כ ״ אכתמה (קול ישראל,
יום נ 17.20 /הקטילה השנתית של הרצל
וביאליק׳ במתחמלל גבוה.

נסיך
^ פני כחודש נכנס עורך־הדין אמנון
/רזניק למזכירות בית־המשפט המחוזי
בתל־אביב, רשם אצל המזכיר את אחת התביעות
האזרחיות המעניינות ביותר של
השנה. התובעת: נערה מאחת השכונות שליד
תל־אביב. הנתבע: המהנדס בנימין סלמן מאר־צות־הברית.
עילת התביעה: הפרת הבטחת
נישואין•
תביעה ממין זה היא נדירה מאד במדינת
ישראל. דוקא בארצות־הברית׳ המדינה ממנה
בא הגבר הנתבע, שכיחות תביעות להפרת
נישואין. שם תובעות הנשים סכומים עצומים
של כסף, תמורת הפרת ההבטחה.
בתל־אביב, בביתה הקטן והדל, ישבה השבוע
נערה, מאוכזבת ומדוכדכת ממה שעבר
עליה לאחרונה, תלתה את מבטחה בבית־המשפט
הישראלי.

את קורותיה מאז נתפתת ה לכתוב
לראשונה לארצות-הכרית,
היא מספרת בשפתה היא :

מכתבים ותמונות
ן * צרות שלי התחילו כשבאחד הימים
| | פנה אלי חברי לעבודה במשרד ושאל
אותי :״למה את אינך מתחתנת׳ צפורה?״
חייכתי. עניתי לו משהו כדי שיניח
לי, אבל הוא המשיך :״יש לי חבר בארצות־הברית׳
תני לי תמונה שלך ואשלח לו.״
הדבר נשמע כבדיחה מוצלחת. הבחור שדיבר
איתי אמר בדיוק את אותם הדברים
לעוד כמה חברות לעבודה. הוא ביקש
מכולנו תמונות, והבטיח שישלח אותן לחבר
שלו בארצות־הברית• זה היד, רגע של
צחוק. כולנו הוצאנו תמונות ונתנו לו.
באותו רגע נראה לי כל העניין כהלצה
מוצלחת׳ מאותם מעשי הקונדס שעושים אותם
מבלי לחשוב הרבה. הייתי אפילו בטוחה
שזאת היא רק מתיחה מצד חברי לעבודה,
ושזה אין לו שום חבר באמריקה. על כל
פנים, אחרי שנתתי לו תמונה, שכחתי מכל
העניין.
אחרי כמה שבועות, ניגש אלי אותו
בחור שוב. הוא הוציא מכיסו מכתב כתוב
באנגלית ואמר לי :״החבר שלי בחר מכל
התמונות בתמונה שלך. הוא רוצה להתכתב
אתך. הוא שלח לך מכתב.״
זה לא היה צחוק. במכתב שהיה כתוב
באנגלית, ושהבחור שעבד אתי במשרד תרגם
לי אותו, ד,יה כתוב שמצאתי חן בעיניו
מכל הבחורות ששלחו לו את התמונות.
היו שם הרבה פרטים אישיים על עצמו.
שמו בנימין סלמן והוא בן 37 שנים. הוא
גר בקאליפורניה ועובד במקצועו, מהנדס
מטוסים. הוא כתב לי שהוא גמר מכללה
לפיסיקה באחת האוניברסיטות האמריקאיות,
וכי גם עבד לפנים בעתונות.
כל העניין נראה לי כסיפור מתוך רומאן
משונה׳ וקשה היד, לי להאמין כי הדבר
קורה דווקא איתי, בחיים האמיתיים.
לא ידעתי מה לעשות. לקחתי את המכתב,
אך לא עניתי עליו מיד. באותם הימים
הייתי יוצאת לבלות עם בחור ישראלי,
שרצה מאד להתחתן אתי. הייתי במצב
עדין מאד.
לבסוף החלטתי לכתוב לארצות־הברית.
זה היה אחרי שחברי לעבודה פנה אלי
שוב, וסיפר לי שבנימין סלמן התקשר אתו
טלפונית לישראל ושאל מדוע אינני עונה
לו. החלטתי לענות: שלחתי לו את המכתב
הראשון; הוא ענה לי מיד וחליפת מכתבים
ערה התפתחה בינינו. חליפת המכתבים
נמשכה ששה חודשים.
במשך הזמן שלחתי לו עוד מספר תמונות
וגם ביקשתי ממנו שישלח לי את
תמונתו. הוא עשה זאת. היתד זו תמונה
אמריקאית טיפוסית, שבה הוא נראה כשהוא
עומד ליד ביתו בקאליפורניה ומאחוריו
מכונית שהיא כנראה מכוניתו. בנימין,
שבינתים התחלתי כבר לכנות אותו במכתבים
בשם ״בן״ ,שלח כעבור כמד, חודשים
מברק בו שאל אותי אם אני רוצה כרטיס
טיסה לארצות־הברית כדי להיפגש אתו ולהכירו
מקרוב, בסביבתו הוא.

מקאליסורניה לישראל בטלפון
ך* יה קשח לי להחליט. התיעצתי עם

| 1אמי ועניתי לו

במכתב׳ אריך :״בלי

נריקה כאשתו -או החלים להישאר חוק
החלומות אמי לא אסע לארץ זרה. בוא אתה לכאן.״
למכתבינו היה כבר נושא חדש. בן ענה
שהוא מציעלי לבוא לבד ולהכיר אותו
כתב שאם הכל ימצא חן
מקרוב. הוא
להנשא לו, הוא ישלח גם
בעיני וארצה
לאמי ויביא אותה אליו, על
כרטיס טיסה
חשבונו.
התחלתי להכין את הכל לנסיעה. הגשתי
בקשה לוזיזה בקונסוליה האמריקאית בתל-
אביב והודעתי לו שעוד יעברו כמה חודשים
עד שאגמור את כל הסידורים בישראל.

שוחחנו בטלפון. הוא הזמין שיחה מיוחדת
על חשבונו מקאליפורניה לישראל, ואנחנו
דיברנו בפעם הראשונה מאז התחלנו להתכתב
.״אני בא לישראל, מותק,״ אמר לי
בטלפון. התחלתי להאמין שהכל יסתדר
באמת, ושבקרוב מאד אהיה מאושרת בחברתו
של המהנדס האמריקאי שעדיין לא
ראיתיו מעולם.
אותם ימים היו הימים המאושרים בחיי.
התהלכתי ברקיע השביעי. הרגשתי כאילו
כל מה שרציתי בחיים בא אלי פתאום,

1ן 1 1 1 ׳>1ן ^ 1 1 *1 1 1 1 1 *1 1 41 הוא בן סלמן, מהנדס מצליח ורווק מושבע,
1 1 1 - 1י י שניסה לוותר על עקרונותיו ולשאת צעירה

מישראל. במכתביו הבטיח להביאה על חשבונו לארצות־הברית, לדאוג גס לכלכלת אמה, בביתו.
באותם הימים הודיע לי בן שכבר קנה
למעננו בית מהודר, ליד מקום מגוריו
הנוכחי.
סידורי הנסיעה התארכו מאד, ובאפריל
של השנה שעברה הגיע מכתב משמח* :אני
בא לישראל,״ הודיע לי בן.
שמחתי מאד. התחלתי להכין הכל לבואו.
לדודי ישנה וזילה ליד תל־אביב. פניתי
אליו וביקשתי שיעזור לי ושיסכים לשכן
את בן בביתו, כשיבוא לארץ. הדוד הסכים.
לשמחתי לא היה גבול. הכנתי שמלות
חדשות והוצאתי הרבה כסף על סידורי
קבלת־הפנים, למי שהיה עתיד אולי להיות
בעלי.
שבוע לפני שעזב בן את ארצות־הברית,

בבת אחת. העתיד נראה לי וזרוד וזוהר.

ידידו שד עבדאלרה
ץ ולדתי כירושלים, בשנת . 1933 לאבי
! המנוח היתד. חנות לתכשיטים ולמוצרי
אמנות וקישוט, עבודותיו היו מפורסמות
בכל הארץ ואף במרבית ארצות המזרח
התיכון. פעם הזמין אצלו המלך עבדאללה
מערכת כלי שחמט, ומאז היו כל אנשי
חצר המלך מזמינים אצל אבי עבודות־יד.
כשהיה המלך מבקר בירושלים, היה תמיד
בא לבקר את אבי.
אבי דאג היטב לחינוכי. למדתי בבית־ספר
עממי והתחלתי לבקר בבית־ספר תיכון,
כשפרצה מלחמת העצמאות. באותה תקופה

£ 1ז 13 0
הליא בי ב ת.

ד־ 745מ22151*2*5 .7

גתוגמ רפבדקים*1 1ז**י**

1^ 1^ 3 ^ 004$

| ^ 1 1שפנתה לבית־המשפט בתלאביב, שלחה

לארצות־הברית את מיטב תמונותיה. בנ11

ימין סלמן הבטיח הרים וגבעות, החזיר תמונה זו, בהודיעו כי חזר בו לאחר שראה אותה.
נפטר אבי ומשפחתי עברה לתל־אביב.
בתל־אביב נכנסתי לקורס לפקידות. חיי
לא היו מאושרים ביותר. אחרי החיים השקטים
והשלווים בירושלים, באו חיים
קשים בעיר הגדולה. אמי ואני עבדנו קשה
לפרנסתנו.
פרשת ההתכתבות עם בן וההכנות לנסיעה
לארצות־הברית, עוררו בי ובאמי תקוות
חדשות. חשבנו שנוכל לצאת מן המסגרת
הצרה של החיים החדגוניים שחיינו יחד
בשנים האחרונות. אז, באותם הימים אחרי
השיחה הטלפונית, לא ידעתי עוד שאני
מתקרבת בפסיעות מהירות לאסון הגדול
ביותר של חיי.
חיכיתי ליום העצמאות בכליון עינים. בן
הודיע לי באותה שיחה טלפונית שהוא יבוא
ארצה כמה ימים לפני החג. סידרנו את
דירתנו הדלה בשיכון שליד תל־אביב, והשלמתי
את כל ההכנות לקראת בואו של
חברי לעט.
בוקר אחד, בערב החג השני של הפסח,
כשתליתי כביסה על גג ביתי, שמעתי את
קולה של שכנתנו לבית :״צפורה, צפורה,
מחפשים אותך למטה.״
ירדתי מן הגג. ראיתי ליד הבית גבר
זר, שהלך לקראתי ואמר לי :״איי אם
היר. איי אם בן.״
גל של חום עבר בי. תמיד חלמתי על
היום בו ניפגש שנינו לראשונה. אף פעם
לא חשבתי שזה יהיה כל כך פשוט. נכנסנו
לדירה ואני ישבתי מיד על אחד הכסאות,
כי לא יכולתי לעמוד עוד מרוב התרגשות.
ראיתי שגם הוא נרגש. הוא סיפר לי
שהגיע בלילה לישראל וכי הוא מתגורר
במלון ד מת אביב.
הזמנתי אותו לאכול ארוחת בוקר. הוא
סירב והסכים לבסוף לשתות׳ כוס קפה.
ישבנו ושוחחנו כחצי שעה. בן אמר לי
שהוא נוסע ליומים לקרוביו בטבעון, וכי
יבוא אלי מיד עם שובו לתל־אביב•

של איש רציני מאד ומבוגר מאד. במכתביו
כתב לי שהוא בן שלושים ושבע, אך הוא
נראה כבן ארבעים וחמש.
היתד, לי הרגשה שבן זר לי לגמרי.
חשבתי שאולי הרגשה זו תיעלם כשניפגש
שוב, אבל לבי ניבא לי רעות.
בן לא חזר גם אחרי ארבעה ימים.
לקחתי את אחותי ואחי והלכתי לחפש אותו
במלון רמת אביב. הראו לנו היכן הוא גר
ודפקנו על הדלת. בן פתח את הדלת, ואפילו
לא הזמין אותנו פנימה. דיברנו על הסף.
הזמנתי אותו לארוחת צהרים והוא סירב.
הוא רק אמר שיש ברצונו לדבר אתי
והבטיח לבוא אלי הביתה.
למחרת בבוקר בא שליח מבית־המלון
אלי הביתה. הוא הביא לי פתק באנגלית.
״החלטתי להשאר רווק,״ כתב לי בן ,״אני
מרגיש שיותר טוב שלא נראה יותר אחד
את השני.״ השליח חיכה עד שאגמור לקרוא
ואמר לי :״מה אתך? בחורה צעירה כמוך
רוצה להתחתן עם זקן כזה?״
גירשתי את השליח ופרצתי בבכי. כל
מה שקרה במשך השנה עבר לנגד עיני
בבת אחת. לא היה לי חשוב כלל שלא
אתחתן עם גבר שלא רוצה אותי, אבל חרה
לי מאד היחס הנבזי שהוא גילה אלי מאז !
בא לישראל.
כשהתאוששתי מעט פניתי לעורך־הדין
אמנון רזניק, ממשרדו של עורך־הדין מרדכי
רויטמן. התיעצתי אתו והגשתי בקשה לעכב
את בן מלצאת את הארץ. הוצאתי יותר
מאלף ומאתים לירות בקשר עם ההכנות
לנסיעה לארצות־הברית, עזבתי את מקום־
עבודתי ועשיתי סידורים שונים שכולם עלו
בכסף. אני בטוחה שבית־המשפט ימצא
דרך לחייב את בן להחזיר לי את כל׳
זה ולפצות אותי על הסבל שנגרם לי.

זהו סיפור פרטי, לאמיתו של דבר. אבל
אני מפרסמת אותו כדי שבחורות אחרות
תקראנה אותו בעיון ותלמדנה ממנו את. זד
לקח שלמדתי אני — לקח שעלה לי ביסורים
רבים ובהוצאות עצומות.

מכתב בהשכמת הבוקר

כתב הפריזה

נשלח על נייר המכתבים של מלון רמת־אביב .״החלטתי
להשאר רווק,״ כתב סלמן לבחירת־עטו ,״משוס כן אני
מרגיש שמוטב שלא נתראה עוד.״ מאז היא מחפשת אותו, ביקשה לאסור את יציאתו מהארץ.

ך • יומים שעברו מיום הפגישה בינינו,
1כמעט ולא ישנתי. בן עשה עלי רושם

קסע
סרטים שגעון כגיונגל
גורלאנוש (גן־רינה, תל־אביב; צרפת)
הוא פרטו של הבמאי הצרפתי לואי בונואל.
אי־אפשר שלא לזכור לבונואל חסד נעורים.
הוא יצר סרטים מעולים, כרובינזון קרוזו,
למשל, מהם שנכנסו למדפים המכובדים של
ההיסטוריה הקולנועית. אלא שאין בכוחה
של גישה סלחנית מעין זו לשנות עובדה
יסודית: גורל אנוש, או במקור המוות בגן
הזה, איננו סרט טוב. זהו סרט בעל אמביציות
שנכשל.
מוטיב העלילה הוא ישן נושן: התנהגותם
ויחסיהם של בני־אדם תחת לחץ. הלחץ,
הפעם, הוא לחצו של ג׳ונגל ענק, לתוכו
נקלעים שלל טיפוסים: הרפתקן נודד (ג׳ורג׳
מרשאל) ,זקן שנידון למוות על לא עוול ב כפו
(שארל ואנל) ויצאנית המבינה את ה חיים
ואת הגברים כמו שרק יצאניות מסוגלות
להבינם (סימון סיניורה).
אחרי שהם מסתובבים סחור־סחור בין
שיחים טרופיים, נחשים ונמלים, מגיעים

םפזלםי 1חדלהפסקח

שחקן אחד בשני פרסים חשובים. בשניהם,
בפרס השחקן הטוב ביותר ובפרס המבקרים
על מפעל רצוף בשטח הקולנוע, זכה אורסון
וולס.
״אילמלא מצא לו אורסון ודלם פורקן
ועיסוק בקולנוע ובתיאטרון, היה ללא ספק
הופך לפושע או לרוצח מסוכן.״ דיעה זו,
שהושמעה על־ידי ידידיו המקורבים ביותר
של אחד מגאוני הקולנוע, יש לה על מה
להתבסס. שכן בכל תפקידיו, בסרטים ועל
הבמה, כבמאי וכשחקן, עסק וולס ברוצחים
למיניהם, פושעים, אנשים סוטים, רמאים
וחנפנים. האמנות היתה עבור וולם מעין
פורקן ליצרים חולניים.
בל הצלחה, כשלון. הוא עלה לפתע
פתאום. את עולמו קנה בשידור רדיו סנסציוני
בניו־ג׳רסי, על פי ספרו של אדגר
וולס, הפלישה מהמאדים. שומעי התסכית
היו סבורים שאמנם בוצעה פלישה מעין
זו. התוצאה: פאניקה איומה, בריחה המונית
של תושבים, כמה הרוגים ופיצוץ תחנת
השידור. התוצאה עבור וזלס: הוא הוזמן
להוליבוד׳ הוחתם מיד על חוזה כמפיק־

נשירת שערות ו מד ע ת קרחות
מאפשר . 1 :הפסקהמוחלטת ׳*יל הגבירה
.2ה * מחתשערחדש
א ח ריו ת ג מו ר ה -כמקרהשל
אי הצלחה, יוחזרהכסף
אורסון וולם כפרט וכחיים

רדבי עיט קוסטטיקום
בהנהלת סר א. ר 1בין. בי 1ק 1ס ם ניי ק אי סדזפלם

תל־אכיכ,

רחוב פי גסקר 2

-ט ל22128 ,

כריכות ״העולם הזה״

חלוקת כרכי ״העולם הזה״ ,אשר נמסרו
על־ידי הקוראים לכריכה, תתחיל בשבוע
הבא החל מיום הראשון, ששי ליולי. שעות
החלוקה 10 :עד 1לפני הצהריים 5 ,עד
7אחר הצהריים, בימים ראשון, שגי
וחמישי.

״לולא היה שחקן גדול, היה פושע גדול
השלושה לכמה מסקנות חשובות: ההרפתקן
מסיק במאוחר מדי כי אסור היה לו
להסס להוציא להורג את העומדים בדרכו:
היצאנית נוכחה לדעת שאינה יכולה לחיות
בלי גברים: ואילו הכומר המלווה אותם
מת שעה שהוא סבור שאלוהים חזק יותר
ממטורפים. כדי להגיע למסקנות אלה עוברים
השלושה דרך הקדמה ארוכה מאוד, במחוז
מרוחק מאוד בדרום־אמריקה, בו שולטים
אלימות ויצרים, בו נלחמים ברחוב על־ידי
מטחי יריות. השאלה היא מדוע לא יכלו
הגיבורים להגיע לאותן המסקנות ללא מסע
היסורים המטהר בג׳ונגל.
לבמאי לואי מ ״לא
נו תני םלי . .
נואל יש כרטיס ביקור שבו הוא מטביע את
חותמו האישי על כל סרט היוצא מתחת
ידו. תמיד זהו קטע סוריאליסטי קצר,
בתוך מסגרת ריאלית• הפעש מוגש כרטיס
הביקור בצורה הבאה: כאשר יושבים הגיבורים
העייפים סביב מדורה קלושה באמצע
הג׳ונגל מופיע לפתע על הבד שער הנצחון
בפאריז, עם מלוא המולת הכרך. לרגע
נדמה שהמכונאי החליף את גלגל הסרט
והכניס בטעות קטע מסרט אחר. רק במאוחר
מתברר שזוהי הזייתו של אחד הגיבורים,
שעה שהוא מעיין בגלוית דואר מצויירת.
אי־אפשר להתעלם בסרט זה מסימון סניורה.
למרות שאין לה תפקיד ראוי לשמו,
והדיאלוגים שלה שיגרתיים למדי, הרי אישיותה
של שחקנית דגולה זו מבצבצת
ועולה גם מבעד לחלוק הדהוי שהלבישוה.
בתנועה, בקריצת־עין או בחיוך היא מזכירה
ללא הרף :״הייתי יכולה לתת ׳משחק מעולה
מזה פי כמה אבל מה לעשות, לא
נותנים לי*.

כוכבים

הי ל ד הנורא

השם חזר לחדשות בבת אחת. אחרי שנים
ארוכות בהן היה מבצבץ פה ושם בשולי
ידיעות חסרות־ערך, חזר והיה אורסון
1זלס שוב לאחד השחקנים המדוברים ביותר
בעולם הקולנוע. ואין המדובר רק בהופעתו
בחווית קיץ המוצג בקולנוע תל־אביב, שם
מגלים צופים מגיל 16 ומטה דמות קולנועית
חדשה שלא היתד, מוכרת להם עד כה.
בבריסל, שם הסתיים לפני שבוע פסטיבל
סרטיט במסגרת התערוכה הבינלאומית, זכה

במאי־סופר־שחקן. בשנת 1941 הופיע סרטו
הראשון, האזרח קיין.
בתריסר הסרטים, אותם ביים או בהם
הופיע בתפקיד ראשי זיעזע חילם את
קהל צופיו השלווים של הקולנוע זעזוע
ענק. אורסון וולס אוהב את האימה, הזעזוע
והמתח, ואין להתפלא שנטל עליו
תפקידי רוצחים מפורסמים כצ׳זארה בורג׳יה,
מקבט ואותלו, ופושעים אחרים ללא צידוק
ספרותי כה גדול. אלא שלא כל שגעונותיו
של הגאון עלו יפה. ההצלחה הקולנועית
לא עלתה בקנה אחד עם ההצלחה הקופתית,
ואחרי שהפיק לפני 10 שנים את נוקבנז,
סיים את הקאריירה ההוליבודית שלו.
מאז דעך כוכבו והוא נשכח, למרות שהופיע
פה ושם בסרטים אירופים. הזמן
עשה את שלו. אורסון וולס קיבל את ממדיו
החיצוניים של צ׳ארלם לוהטון ואת תווי
פניו המגושמים של ברודריק קראופורד.
אולם דבר אחד לא השתנה בו — הגאון
שבו. בנימה של שחיתות, סרטו החדש
שהוצג בבריסל, ובחווית קיץ, שוב מגלה
וולס כוח משחק מהפנט, שליטה עצומה
על תוי פניו, כוח עצור ועוצמה במשחקו.
בגיל 60 חזר וולס לפיסגת הקולנוע, כשהוא
ממשיך למלא, כבתחילה, את התפקידים
שנועדו לו — פושעים ונבלים.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זח בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:

• לילות קכיריה (צפון, תל-אביב)

— ג׳ולייטה מסינה מוסיפה להקסים ולהפנט
במשחק גאוני, בתפקיד היצאנית הקטנה
שהעולם הגדול מתנכל לה.
• הצריף הקטן ( אסתר׳ תל־אביב) —
שני גברים ואשד, מלבנים בעיות חברה
ומין, על אי בודד. קומדיה הוליבודית
בנוסח בריטי. אווה גארדנר, דויד ניבן.
• האויב במצולות (אמפיתיאטרון,
חיפה) — מפקד צוללת גרמנית ומפקד
משחתת אמריקאית נלחמים זה להשמדת זה,
כאילו שיחקו פוקר, באחד מסרטי מלחמת־הים
הטובים שנוצר עד כה. קורט יורגנם,
רוברט מיצ׳ם.
• עמק השלום (תל-אור, ירושלים)
— שני ילדים לבנים וחייל כושי אחד
מחפשים אחר עולם ללא מלחמות, בסרט
יוגוסלבי.

תעזלס חזח טוסו

שו ליי ^ז קו ס ם
4ן * דחופות, אחרי שאזרח מראשון־לציון,
^ 1שהציג את עצמו כקוסם והבטיח לרפא
חולים באמצעות קסמים, נתבע לדין באשמת
הוצאת כסף בטענות שוא, לא הופיע הנתבע
לבית־המשפט, שלח את אשתו להודיע כי
הוא חולה.

^ לי ^ הג ה
ך* למלה, ר,תרגזו#כמה נהגי מוניות, כאשר
1נהג אחד העמים נוסעים מחוץ לתור,
התנפלו על מכוניתו, הוציאו את הנוסעים
בכוח וניסו להעבירם בכוח למוניותיהם,

^ נאלצו להעבירם חינם לבית־החולים כדי לחבוש
את פצעיהם.

גלגל בלתי חוזר
ך י• חיפה, הבחין משה אשכנזי בצעיר
*4שסחב את אופניו, מיהר לרדוף אחריו,
נטל בדרכו זוג אפניים כדי להדביק את
הגנב׳ נעצר על־ידי שוטר והואשם בגניבת
אפניים.

הוצאת אורחים
ך* טורינו, איטליה, הפתיע לואיג׳י קאפאנו
^ את אשתו בחברת גבר זר בביתו,
השליך את הגבר החוצה עירום כביום
היולדו, נידון ל־ 15 יום מאסר אחרי ש הואשם
כי הפר את חוקי הצניעות בהשליכו
לרחוב גבר עירום.

החמרת העונש
ך* פתח״תקוה, אחרי ששופט השלום
4עמד לשלול את רשיון הנהיגה של
סניור דויד, שהואשם בנהיגת מונית ללא
ביטוח, הצהיר הנאשם :״אם תשלול ממני
את הרשיון תשלול ממני גם את אשתי,״
זכה בהחלפת העונש משלילת רשיון לקנס
של 150ל״י.

ההבדל הקטן
ך קהיר, הגיש איברהים סמרה תביעת
4גט נגד אשתו, טען כי גילה רק בליל
הנשואים כי אינה אשד, אלא גבר.

חוצפה וקידושין
ך* ירושלים, אחרי שרב שהוזמן לערוך
4חתונה באחד מבתי הקפד, בעיר סירב
לערכה, בטענה כי בית־הקפה אינו כשר,
נעלו קרובי המחותנים את הרב בחדר, שיחררו
אותו רק לאחר שהסכים בכל זאת לערוך
את הקידושין.

דמי מפתח

ויי ת ל ־ אכיב, דרש אזרח להציב
4שוטרים ליד המכונית המסחרית
מדי לילה ליד ביתו בצפון העיר,
כי יצאניות התקינו להן מפתת לתא
נית, משתמשות בה בלילות כחדר

משמר החונה בטענה המכו קבלה.

משחקים
פנדמודלי

ד ברלין, גרמניה המערבית, רשם אזרח
^ 1גרמני פטנט על גלולות המשמשות תח־ליף
לסיגריה, שעל־ידי כל מציצה בהן
ינשום המוצץ אל קרבו עשן, בעל ריח
של טבק, שאינו מכיל ניקוטין.

שיחת חוץ
* 1תל״אביב, נתפס אדם כשניתק שפו־
4פרת של טלפון בבית־מרקחת, ניסה
לגנבה, הסביר לרוקח :״לא היתד, לי
יותר סבלנות לחכות עד שתכינו את התרופה.״

אסון?
א ת החייל
^ ירושלים, התאוננה צעירה על מעשה
•4אונס, תיארה את האונס כחייל שפגשה
באותו ערב בתחנת האוטובוס, הסכימה
לתת לו לישון בחדרה אחרי שהחייל סיפר
לד, כי אין לו מקום לינה.

חסמס1זזזז

לנעים גלעדי, מאשקלון, יש מה לומר
ביחס לאופנת הברכיים:
לא זי בסבלנו במחשוף השוקיים?
והנה החליטו לגלות גם ברכיים.
יכולנו לשתוק
על ברן ועל שוק
לולא ידענו שבתור גם ירכיים.

אוהדים שד דן וריקה
( )1083/107 הרגישו את עצמם ודאי נורא
חכמים ברגע שכתבו את מכתבם. ואם
עיטרו את העמוד במכתבם בכ־ 330״אולר,־לה״
,אני מבטיחה לכן שמכתבם —
ואולי אפילו הם עצמם — אינם או-לה־לה.
ואם אינכן מאמינות לי, שפוטנה בעצמכן:
נולדנו בתקופת החור בגרוש ובגיל
19 ומשהו הגענו לתקופת החור בכיס.
רמתגנים, בוגרי תיכון ובדרך הלאה. מעודכנים
בשטחי ספרות ותיאטרון, הומור
ובעיות פוליטיות כגון: למה פירקו את
הפלמ״ח?
״מתנגדים חריפים לעישון חשיש וטבק
ואוהדים נלהבים לדן בן־אמוץ וריקה זראי
— אוח יא רוזה!
״כעת הדרישות: אנו מחפשים בנרות צמד
נערות חמד בגיל עד 19 ומאיזור תל־אביב
אשר: א) עדיין לא חרשו את האף
בעננים: ב) בעלות קומון סנס — כל
מי שתחפש זאת במילון, ברור שאין לה?
ג) מראה חזותי מבטיח
אמרתי לכן.

פרדדטייס בדרכים

הן חברות, שלשתן 1083/108 כל אחת
לחוד, וכולן ביחד, אם תשאלו אותי, הן
אותו הדבר. הן מבטיחות שאינן ממטרות
יותר, ואינן יודעות, המסכנות, שאין זה
שאלה של גיל. והן מתות להתכתב דח־קא
עם חיפאים כבני 23־ .26 כאילו לא הספיק
כל זאת׳ הפציצו אותי שתיים מהן ביצירות
הבאות:
״עצרת, לקחת אותי טרמפ /אתה איש
המדים לשעבר /פרח־ם ייס בליל שבת רק
/עד משק שריד /יש ברצונה לעצורך

השנייה לא הרבה יותר טובה :״בצפת
נתקעתי / ,מכונה לא מצאתי /אן בטב־ריני
פגשתי / .פגישה קבע לי /אך לא
הופעתי /״את ביישנית״ /ואתה! —
עדיין רוצה לדעת את שסה?״
באמת?

הייתי מבקשך, רותי החביבה, דבר אחד:
״אני רוצה להתכתב עם בת רצינית,
שיכולה לתאר את אצמה יושבת תחת פרה
וחולבת. אני יליד מרכז אירופה מעל 10
בארץ׳ מבנה גופי גבוה ורזה. שערות
חומות ועיניים כחולות.״

משהו?אירופה
ל( )1083/112 אין זמן. היא בת 19 וסטודנטית,
מתכוננת בקרוב מאד לערוך טיול
בטרמפים לאירופה. רוצה, על כן, להתקשר
עם בן /ב ת זוג למסע. אני לא כל כך
בטוחה שהיא התכוונה באמת לבת זוג.
מה אומרת אמ׳שלך על זד,ז

שועל, נוהגת אמי לומר, הוא זאב השולח
פרחים.

באמת שלא

הוא אולי יישמע לך קצת שיגרתי ובנאלי
( ,)1083/113 אבל באמת שהוא לא כזה,
מבטיח הוא. הוא רוצה מאד להתכתב אתך,
משום שיש לך גם משהו בראש ואת נורא
צעירה ונחמדת לא, באמת שאין הוא מתעניין
רק בסרטים. הוא בן ,21 מתכונן
ללמוד באוניברסיטה.

שבועון חדש שהובא אלינו מפאריס. שח־

נערת השסע

טיולים וגערות יפות
( ) 1083/109 מודיע לי, בעברית קצת משובשת
אבל לא כל כך, שהוא אוהב טיולים
ותמונות נערות יפות ) 1083/109( .הוא
נער ערבי מכפר פרדים׳ בן , 18 ובעל בית
קפה: רצונו להתכתב עם נערה כבת , 17
ערביה, יהודיה, נוצריה או דרוזית, לא
חשוב. צבע עיניו, אומר הוא, שחור. גם
צבע שערו הוא כזה, בעצם.

שום דבר לא מקלקל את זכרונו של גבר
לפרצופים, כסו מחשוף עמוק.

לעלמה, טיפוסים קשוחים
לפי כל החישובית שלי ) 1083/110( ,היא
כבר בוגרת מדי ( )20 בשביל הסיפורים
שהיא מלעיטה אותי. אבל אם הם לטעמך,
מד, איכפת ליז היא מסיימת, בין השאר,
שמינית, ורוצה אותך גבוה ונאה, ואם
אתה חושב שזה הכל אז אתה נורא טועה:
קודם כל שתהיה לך מכונית ו /או אופנוע
ושתשתגע אחר מוסיקה קלאסית ומחזות
שייקספיריים. במקור, אם לא איכפת לך.
ושתשלח תמונה במכתב הראשון.
אשר לה, אומרת היא על עצמה, הריהי
נורא שנאת חברה ואוהבת טיפוסים קשוחים
וציניים.
אתה לא מוכרח, אתה י ודע

תחת פדה זחו?בת

יש לי חשד נורא ש( ) 1083/111 הוא ייקה,
ואם אני מביאה את מכתבו על כמה
משגיאותיו, זה לא משום שיש לי דברים
נגד ייקים — ההיפך הוא הנכון — כי אם
כדי להפיג במקצת את השיעמום:
״אני מושבניק שגילו מתקרב לעשור
השלישי. אחרי כשלוני עם אשתי הראשונה,
החזקתי בדיעה שהנישואים דומים לשק
שהוא מלא נחשים ערסיים פרט לאחד
שהוא לא נושך ובר מזל זה, שהוא מכנים.
את ידו בשק בנוגע בנחש הלא נושך. אך
כיוון שאני חי במושב ואני לא עשוי מעץ

קניות התיאטרון הצרפתי שהגיעו השבוע
ארצה נראות ברחוב, כשהן נועלות את
נעליהן הפוכות: הנעל השמאלית על רגל
ימין והנעל הימנית על רגל שמאל.

אין שוק חרש
ואם אתם חושבים שדיור הוא שהמציא
את אופנת השק והבלונד אפר, אזי מגיע
לכם אפס בתנ״ך. כל תינוק יוכל לומר
לכם שנזכר באיזה מקום בתנ״ך המושג
שק ואפר. ובכלל, אם נסתכל קצת אחורה,
נגיע למסקנה הבנאלית והנדושה שבאמת
אין הרבה חדש תחת השמש, וכי מאז
ומתמיד נהגו הנשים לעשות דברים לשיער
שלהן.
• בלונדיות לא היו תמיד מה ש־ג׳נטלמנים
העדיפו. ביוון העתיקה, למשל,
היו רוב הנשים בלונדיות טבעיות. היה
עליהן לצבוע את שערן לחום, אדום או
שחור כדי לזכות במבט שני.
• ״הפסיקי לצבוע את שערך, קראתי /
עתה אין לך כלל שיער כדי לצבעו!״ שורר
המשורר הרומי אובידיום, בשיר הנקרא
״ניחומים לנערה שאיבדה את שערה״.
אגב, מה המצב אצלך?
• מסלינה, אשתו של הקיסר קלאודיוס,
היתד, נוהגת לחבוש פיאה נוכרית צהובה,
כל פעם שהיתר, יוצאת להרפתקותיה המפוקפקות,
שאם להאמין לדברי גרייבם וספטונ־יום,
היו רבות מאד. הפיאה הנוכרית הפכה,
בעקבות זה, סמל לפילגשים, והשם מסלינה
לשם נרדף שיוחס לנשים בעלות מוסריות
מפוקפקת.
י • מרי, מלכת הסקוטים, אוייבתה הגדולה
ביותר של המלכה אליזבת הראשונה
היתד״ כדי להרגיז את יריבתה, מחליפה
כל יום פיאה נוכרית בתקופת שהותה בבית־הכלא.
היא אפילו חבשה אחת לכבוד הוצאתה
להורג.
• בימי הביניים נחשב השיער האדום
כסמל לרוע־הלב. המלכה אליזבת, כדי
להיות נאמנה לסיפורים שהילכו עליה, היתד,
מפורסמת בפיאותיד, האדומות כלהבה. מרכלים
עליה שהיו לה למעלה משמונים.
י • אשד, קצוצת שיער, ביתן העתיקה,
היתד, אשד, אבלה.
• במאה השמונה עשרה, היתה צריכה
תסקוקת מפוארת להחזיק מעמד שבועות
מספר, בעזרת תיקונים קלים ושפיכת בקבוקי
בושם שלמים מדי יום. דבר זה יצר
בעיות מיוחדות לגברת הרוקוקו העדינה,
שניפתרו איכשהו על־ידי מקלונים חמודים
לגירוד ראש, עשויים שנהב, זהב או כסף,
עם ת בקצה. הגברת היתר, מתגרדת בחן
רב, כשזרתה העדינה מורמת — בנשף,
באופרה, בטרקלין או בארמון המלכות.

ציפור >ן ( 0ח
לחשה לי...
זוכרים את טאנטאלוס הזקן — זה
שהחבריה העליזה באולימפוס החליטה להרגיז
אותו בבל סיני פירות־אכסטרא, שלא
יכול היה לקטוף אותם? אז הענין הזה
קצת דומה.
ללוסי עמרם יש הכל. היא יפה• היא
חמודה. היא צנועה. היא מחונכת• היא בת
.20 היא תיירת. היא משירה. האסון הוא
רק שיצאה השבוע מהארץ וחזרה למולדתה
— פורטוגל.
לוטי באה הנה עם משפחתה. אולם הארץ
הקסימה אותה עד כדי כך שנשארה כאן
כמה שבועות נוספים, אחרי שהוריה כבר
חזרו. חוץ מזה הכירה כאן את אלכם סופרי!׳
ממנהלי מלון דן. אלכם עומד גם הוא
לנסוע בקרוב לפורטוגל, כדי להרחיב את
אופקו.
מה יהיה הלאה? ״סי יודע?״ שאלה

לוסי.

אם אצבע את שערי לבלונד אפר כמו
קטירודר אתם חושבים שאוכל גם אני
לקבל למברטה במתנה מחברת המפיצה אופנועים
כאלה, ואף ללמוד על חשבונה, כפי
שעושה עתה קמי? אני משוכנעת שהיא
תהתה פירסומת נפלאה ללמברטח. אם תראו
את האיש המחלק למברטות, אמרו לו שגם
אני רוצה מישהו התלוצץ שבבית־החולים
ליולדות, על דלת החדר בו תשכב
חנהמרץ, יהיה שלט :״תיכנון והשגחה:
אדריכל רכטר אינני יודעת מה עשה
דן ב ן ־ אמוץ למי השבוע, ולמה, אבל הוא
מת לראות את עצמו שוב בעתון. הכל טוב
ויפה, אבל נראה אותו מכניס את שמי
למדור שלו? הוא לא יעיז. הדודים במעריב
לא יתנו לו אם פושטים לי את העור,
אז בסגנון, לכל הרוחות. מדוע. חייב זוג
לשלם, במקרה הקל ביותר, שמונה לירות
בערב במועדון התיאטרון, ולקבל משקאות
בכוסות פלאסטיק תמהתני, למה
בעצם מתכתן ש מ?ןץפרם, בקוראו לעבר
נערה ״שגעי אותם!״ כשהוא מזמין אותה
להופיע לכבוד אורחי ממשלה חשובים?

כזבים לילקוט
אני והקו ס מוס
מנשה הסנדלר הוא אחד החברה
הרציניים במשק. פעם שמרנו יחד. היה
לילה יפה, זרוע כוכבים .״הביטי לשמיים,״
אמר לי ,״תראי כמה כוכבים.״
״המון,״ עניתי•
״כל זה,״ הוסיף ,״זה הקוסמוס, שאין
לו סוף.״

״ובתוך כל זה,״ המשיך ,״מערכת השמש
היא סתם כלום. וכדור הארץ במערכת
השמש מה הוא בכלל? ועכשיו
תארי לעצמך, איזה מקום תופשת ישראל
במפת כדור הארץ. הרי כל ברחש
יכול לכסות אותה ביריקה.״
״די נכון,״ אמרתי, והתכנסתי בפנים
השינל.
״ובארץ,״ הוסיף ,״המשק שלנו הוא
סתם חור עלוב. ותגידי לי את האמת
— את מי במשק, בכלל, מעניינת
הסנדלריה, הא?״

בעריכת לילי גלילי
מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מבין
המשתתפים בשליחת חומר ל׳עמוד זה יזכה
מדי שבוע בשבוע בפרס של סו לירות. הזוכה
בפרס השבוע הוא הקורא נחום לוי, גבעתיים.

יהודי טוב אחה שהגיע אחרי ימים ארוכים והרבה הרבה מעשים

טובים לשמים, נלקח לסיור היכרות ממצה בכל המחלקות. באחת

הפינות ראה אדם מבוגר, מגודל זקן ומכוער להחריד שרוע על ספה, ומתעלס
עם יפהפיה פנטסטית .״זה גן עדן?״ שאל את המלאך המלווה .״בשבילו זה
גן עדן,״ היתד, התשובה ,״בשבילה זה גיהינום.״

סופה, של אחת
רכה וענוגה

איך קוראים למשה
את הדיבור

דיין

מדוע פרץ המשבר האחרון

תקציר נאומי השבוע

טופנוה ויו גגזפארוז.
וובטוו הלזיוב\
כאילו רו צפ\,

נאום־ההסתייגות של ח״ב יזהר הררי בכנסת, יצר רק משברזוטא בקואליציה

הררי הוליד

טווגה, יפה, יהירה.

עקב

המחסור

עכבר.

במים המאיים על תל־אביב, הועלתה

הדרישה

מיס מים כשעון .

איופגויו0\1ויכיה הפנוהיה
וכרוכ כווו לווצהיה.
יטווהה בי וסכה
טולווה ווווויוווה.
וריוויהי כי נוהה-.
״ההי ההוזיוזוה״.

להצהיה כל כר,
טובירי וווטכה.
הביצה היהה רכה —
ההלפ הי ה ב טולוק ה.
נחום לוי, גבעתיים

״או 1גזודר עזר ציידיגד? גזטביין! גאצר גזיאוז נטבדגז?״

פינ תו שלדג זקן

רון בלי עזאמות, בבון טיה...
כרי קיבוץ כננב יכולים כבר לדבר בטלפון עם כמעט
כל העולם. האין זה עצום? אלא שבחוגים מסויימים בממשלה
מזהירים אותם משאננות. בל יחשבו כי זה עלול להיות
סימן שבשנים הקרובות כבר יהיו להם גם מיס לרחצך, יומי

יימית!

ינוקא היה מ״מ לדוגמה, תמיד דגל
בשיטה של דוגמה אישית. בשיעור
על טיהור בית, לימד את המחלקה כי
אחרי שזורקים רימון לבית יש מיד
להיצמד לקיר כדי לזעמנע מפגעי רסיסים.
אחר כך יצא עם החברה לשטח
כדי להדגים את התורה הלכה למעשה.
חיפשו בית ולא מצאו• הלכו, הלכו,
הלכו כדי למצוא בית הזקוק לטיהור —
ולא מצאו. בסוף מצאו איזה אוהל ישן
עומד בשטח. ינוקא ניגש להדגים —
הוא זרק רימון לתוך האוהל, ומיד
נצמד ליריעה.

עסקנימפא״י, שדרשו מבן־גוריון לאסור עליו

מפני שהשר ב ר •יהודה ביקש את הסמכווז לקבוע
מי הוא כריהודי .

ויופיה כה גירוז —

שיעור ל דוג מ ה

חעו4ת-־ע)1די<ס
מ שה דיינו.

היזו היוזוז והררוז,

״אני יודעת?״ השבתי.
״אם ככה,״ אמר ,״הרי לא חשוב
בכלל אם יש סנדלר או אין סנדלר.״
״באמת נכון,״ אמרתי.
״אז אם ככה,״ סיכם ,״למי איכפת
אם אלך לישון?״
מתוך בקיבוץ

1 .כלאחד צרות משלו. ויש ודברים פשוטים, אפילו טובים,
/נהפכים לצרות• כך, למשל, ידיד אחד שלנו, עם זכרונו
הטוב. הוא עמוס אסוציאציות המסכן אינו סובל בחורות
עם מטפחות על הראש כי זה מזכיר לו־ נשי איכרים בשוק
הירקות בחוץ־לארץ; אינו סובל דג מלוח כי זה מזכיר לו את
הים, ואינו סובל את הים כי הוא מזכיר לו אניות, ואינו סובל
אניות כי הן מזכירות לו את מחלת־הים.
פגשנוהו לא מזמן ושאלנו לשלומו. ענה בחיוב: שלומו טוב
מאד. שאלנו מה הסיבה. ואז קדרו פניו לפתע. שאלנו אותו
האם שגינו, האם שאלתנו הזכירה לו משהו בלתי־נעים. הסתבר
שכן: זה הזכיר לו את מס־הדיכנסה.

~ וג עולה לאוטובוס. היא מתיישבת, הוא קונה כרטיס.
י גומר לקנות, מצטרף אליה ורוצה לשבת. אלא שהמקום אשד

נותר נראה לו צר מדי. מביט בה ומהסס .״האם אתה רוצה
שאזוז קצת?״ שואלת היא. .
״לא חשוב,״ משיב הג׳נטלמן ,״אוכל לדחוף אותך הצידה.״

וכרים כשוק, תודה לאל, עוף שחוט ומרוט. אמנם זה
קצת ביוקר, אך עקרות הבית אומרות :״כדאי. זה שוזה.״
ואני, עבדכם, המכבד מאד עקרות בית, רק שאלה אחת בפי:
כמה שודה בעל סחוט ומרוט? ועד היכן כדאי?

פדנות היא תכונה חשובה מאד. ותראו בעצמכם: זוג
צעיר הולך בחיבוק אינטימי. היא לוחשת לו :״מותק!״
״תודה,״ עונה הוא ,״אבל תגידי זאת קצת יותר ברגש!״
״מממממממותק,״ לוחשת היא.
״זה כבר כמעט טוב• תגידי עוד פעם!״
״נודניק!״ רוקעת היא ברגליה, בחוסר כל הגיון.

ך• אשר נתבשרנו כי יוזילו את החשמל הביתי, היינו
עצובים מאד — בשום אופן לא יכולנו לנחש מה יתייקר
במקומו. כעת הוקל לנו. לפחות דאגה אחת נפלה מעל לבנו:
לא יוזילו את החשמל הביתי.

״עד אחרית הימים תזכור ההיסטוריה
היהודית את אורחנו הדגול, מר מורים
לה־פונטיין, חסיד אומות העולם,״ קרא
אתמול מר שמעון פרס, מנהל משרד
הבטחון, בזבח פלמ״חאי אופייני שנערך
על גגו של מלון דן, בהשתתפותם של
האורח הנערץ, מירד, אברך, ריקה זראי
ודויד בן־גוריון. מר לה־פונטיין, בעל
בית־המלון ליברטה בפאריס, אירח כידוע
את מר פרס בימים הרי־הגורל ערב
מיבצע־סיני, ובזאת תרם תרומה שאין
להעריכה להצלחת מיבצע היסטורי זה.
למר לה־פונטיין נילוו כמה פקידים
בכירים לשעבר בממשלת צרפת, שסולקו
מתפקידיהם עם עלית הגנרל דה־גול,
דבר שלא יפריע במאומה ליחסי
הידידות האמיצים, ההולכים ומתהדקים,
בין צרפת וישראל. בדברי תשובתו הנרגשים
העלה מר לה־פונטיין על נס את
מר פרס, שנתן לו את ההזדמנות לראות
במו עיניו את מדינת ישראל ולחזות
כאן בשלוש הצגות בכורה של להקות־קאבארט
צרפתיות .״מעולם לא היה לי
זמן לראות אותן בפאריס,״ הודה האורח
הדגול, כשדמעות של התרגשות בעיניו.

״שלוש משימות עומדות בפני האומה
בעשור הבא: הקמת מושבה של טדינת־ישראל
על הירח, ניצול האנרגיה של
המאדים להתפלת מי הים בנגב, וייצור
פצצה סימנית אדירה שתרסן את אמריקה
ורוסיה ותשבי! שלום־קבע בעולם ן״
במלים אלה פנה אתמול ראש הממשלה
ושר הבטחו! ,מר ד. בדנוריוז, אל פעילי
המגבית היהודית המאוחדת בקאמצ׳אט-
קה־החדשה, במדינת פלורידה, במסיבה
שנערכה לכבודם בירושלים.
ראש־הממשלה גילה כי מדעני מכו!
וייצמז כבר עסוקים בעריכת סקר ממצה
לתיכנו! כל שלוש המשימות, וקרא לפעילי
המגבית להגביר את מאמציהם לגיוס
האמצעים הכספיים הדרושים. הפעילים
חתמו בו במקום על צ׳יק בסר
500 דולאר. אחר כד חזו בתצוגת אופנה
מטעם הברת ״משכית״ ,שכללה את הלבוש
המוצע לכובשי-החלל הישראליים,
בסגנון הבית השני.

״הדור הצעיר בישראל מתחלק לשני
סוגים ,950/0׳ :ובכללם בני עדות המזרח,
שאינם מוכנים ואינם מסוגלים לצאת
לשליחות בחוץ־לארץ, ו־״ 50/בני ההוד
ישבות העובדת׳ הנחלצים לשליחות בהתלהבות
חלוצית כזאת שאי־אפשר לעצור
אותם בישראל,״ אמר אתמול אלוף
משה דיין בהרצאה לפני תלמידי ביוד
הספר העממי בנהלל. האלוף תבע להעלות
את המתח החלוצי גם בשאר
שכבות הנוער ולגרום לכך שכל הנוער
הישראלי יצא לשליחות בחוץ־לארץ, כדי
שכל הנוער היהודי בעולם יבוא לישראל.
כן תבע האלוף לייעל את סדרי
הגשת־התה במשרדי ההסתדרות, אפילו
אם יגרום הדבר לפיטורי מאות מגישי-
תה והחלפתם במכונות אוטומטיות. כפי
שנמסר, גרמו דברים אלה לתסיסה רבה
בחוגי ההסתדרות, ואין זה מן הנמנע
כי תוגשנה לכנסת שלוש הצעות לסדר-
היום מטעם סיעות השמאל. הפרוגרסיבים
כבר הודיעו כי נתנו הוראות לחבריהם
בכנסת לצאת בשעת ההצבעה לחדרי
השרות, מאחר שלדעתם השמעת דיעות
כה מהפכניות מפי אלופים בשרות פעיל
מסכנת את עצם המבנה של הדמוקרטיה
בישראל,

אמנות
תיאטרון כנפי החזון ה מ תו קן
שש 8 8:8לאחד (הבימה) — הן
שש כנפיה ד,מקוצצות של יצירה ספרותית
טובה, שהופיעה באותו שם מאת חנוך
ברטוב, לפני שנים אחדות.
במשך השנים המעטות שעברו מאז צאת
הספר ועד עלות המסך על הצגת הבכורה
של המחזה בהבימה, השתנו דברים רבים
בעולמם של גיבורי הספר, שהפכו לגיבורי
המחזה, כשם שהשתנו בחייו של המחבר
עצמו. ברטוב עזב את קיבוץ עין־החורש,
בו היה חבר בעת שיצא הספר לאור, עבר
לתל־אביב, לעיר הגדולה בה הוא מרוויח את
לחמו כעורך לילה ביומון למרחב•
כשהתחלפו מרחבי הקיבוץ המצומצמים
והמוגדרים במרחבי העיר האינסופיים, נשתנתה
גם עוצמת זגוגיות המשקפים בהן
השקיף ברטוב על שכונת העולים הנידחת,
על גבול ירושלים החדשה. הגיבורים שהיו
מלאי חיים ותקווה, תוססים, עמוסי בעיות,
אחוזי פחדים ואפופי דאגות היומיום בין
דפי ספרו, הפכו ביצירה שברטוב המחיז
לפרנסתו לאוסף דמויות מטושטשות, אח ׳ ,
דות־גוון וחסרות נשמה. דמויות שלא־מן־
העולם־הזה, של מלאכים צחורים מצחור,
טובים מטיב, מושלמים וחייכנים.
כנסים מקוצצות. בשתי מערכות
ארוכות כאורך הגלות המתקבצת, מתנהלת
בידי ברטוב — בתוספת ידיו הבלתי־אמונות
של הבמאי אברהם ניניו — מסכת יציאתם
של גיבורי המחזה מהגלות לחירות, מחושך
לאור, מחרדת אין־קץ לחדווה אין־גבול.

רוקמים לעצמם חלומות של תיאטרון חדש,
של אופק פתוח ועתיד מזהיר.
לפתע, נמוג הכל. אברהם ארצי עצמו,
שחקן בעל מקורות כספיים־משפחתיים בלתי
מוגבלים, נסע לארצו ת־הברית יחד עם אשתו
רוזינה ארצי, לתקופה בלתי מוגבלת. שחקני
יעל גג פתוח התיאשו מכשלונו ונפילתו של
הקאמרי, מגסיסתו של האהל ומהסתאבותה
של הבימה. במקום שעובדות החיים בתיאטרון
הישראלי יניעו אותם להחלץ ביתר מרץ
להגשמת מטרתם, החליטו לוותר על ביצועה.
על גג פתוח נקבר בקרן זוזית.
הגאולה באה ממקום בלתי־צפוי. היה זה
יעקוב אגמון, מנהלו החדש, מלא המרץ,
של התיאטרון הקאמרי, שלקח את המחזה
המקורי תחת חסותו. יחד עם גרשון פלוט־קין,
אורנה פורת ויוסף ידין פותח השבוע
אגמון את ״ערבי המחזה המקורי״ ,כשהראשון
בהם הוא על גג פתוח המספר
בעלילתו על חייהם של שחקנים ישראליים,
בעיותיהם ולבטיהם.
שחקני הקאמרי עצמם יציגו את על
גג פתוח בלי שום לבטים. אורנה פורת,
אורי לוי, אורה עידו, יהודה פוקס, אריק
לביא ובתיה לנצט, המשתתפים במחזה,
יטלו על עצמם בערב הקראתו גם את
תפקידי הסדרנות באולם ואת תפקידם של
פועלי הבמה .״כולנו למען התיאטרון,״ הולכת
עתה הסיסמה במסדרונות הקאמרי
המתנער.

מאחורי הקלעים
תופי םמאפ רי ק ה

קטע מקורי ביותר מכינה להצגה להקת
בשש כנפיס לאחד כל הפנים צוהלים, כל
בצל ירוק, בתוכניתה השניה. הבמאי שמואל
הגיבורים שוחקים, כל התקוות מתמלאות.
בונים בחר מתוך ספר שיריו של המשורר
לאיש מכל העולים החדשים הממלאים בהלל
עוגני ממשמר העמק, את השיר ארץ
שפע את בימת הבימה, אין אפילו בעיה
חדשה, המלגלג בצורה קיצונית על חייה
אחת שאינה נפתרת. הסיסמה ״כל ישראל
של העיר העברית :״ומה בתל־אביב / 7
חברים״ חרותה על לוח לבו של כל אחד
נשים יפות מתנים /שביתת פועלי הנמל
מהם׳ והם מגשימים אותה יומיום בחדווה
/הנואם אברמוביץ המענין הוא ש ועליצות.
סיסמה זו מביאה אותם לשכוח
מזכיר פועלי הנמל, בתקופה בה נכתב
איש איש את דעותיו המפלגתיות ואת
השיר היה פועל בשם חיים אברמוביץ׳.
דאגות הפרנסה האישיות שלו, רק כדי לשיר
אחר של הלל (״ע. הלל״) עוגני, כאן
עזור לחברו, העולה החדש, אופה מחוסר־נבנה
בית, מכינה לביצוע להקת פיקוד מרכז
עבודה. כי כאשר הקומוניסט, הדתי והסנדלר
בהדרכתו של דויד ברגמן :״כאן נבנה
מתאגדים יחדיו, מפגינים יחדיו, ומחלקים
בית /הקבלנים רזניק את רובינשטין /
רכושם עם הזקן מחוסר־העבודה, הרי שבעניני
דירות נא לפנות במקום.״ את ה התמונה
המתקבלת רחוקה מאד מלהיות
מוסיקה לשני השירים כותב יוחנן זראי
מתאימה להווי של שכונת עולים בישראל
שיגויים גדולים הכניסו המחזאי
החדשה.
חנוך ברטוב והבמאי אברהם ניניו בהצגת שחקני ממלאים זה סכריני בליל בתוך
שש כנפיס לאחד בתיאטרון הבימה, אחרי
הביסה את תפקידיהם באותה כבדות וכשרון
הביקורות הקטלניות, שלמחרת הצגת הכמו
איכרות מצטיינות בקולחוז רוסי. פרט בכורה נראה לעיל שכיתת חזרות
לשמואל רודנסקי, אלישבע מיכאלי ויוסף
הכריזו שחקניו השכירים של תיאטרון אהל,
בנאי הטוב שבכולם, המגלם תפקיד הצבעי
שהשביתו השבוע את חזרות השבת השחורה
המארוקני בצורה משכנעת ואמיתית, זוכה
מאת יגאל מוסינזון ואת עבודת ההכנה של
למחיאות־כפיים תוך כדי משחקו, לא מוצא
אכילס והנערות. סיבת השביתה: משכורת
אף לא אחד מהם את מקומו המתאים על הכרות התעופה המקיימות קודי
קרשי הבימה, אפילו כשהוא מוצב לפי הוטיסה
לאפריקה, נתבקשו השבוע על־ידי
ראות הבמאי, על טהרת המסורת של ההנהלת
התיאטרון הקאמרי להורות לטייסיהם
תיאטרון הרוסי השמרני. כאשר לשמרנות
להשתדל ולנסות לרכוש סוג מיוחד של
הבימוי מתוזספים שחקנים הממלאים את
תופים אפריקאיים, הדרוש להצגת הקיסר
תפקידם בחוסר כשרון, כמו קריין התנ״ך ג׳ונס בתיאטרון לאור לוקסים
שלמה ברטונוב או השחקן מישה אשרוב,
יציג תיאטרון זירה את הצגת הפינג׳אן ב־מצטיירת
בלב הצופים ההרגשה כי אפילו
זבח־ענק של סגל הגדנ״ע בכל הארץ. הההאידיליה
המושלמת ביותר לא תזכה לסוף
צגה תתקיים מעל בימת־עץ מיוחדת, שתוקם
אידילי מבלי שתהיה מוצגת בידי שחקנים
על־פני מפלי־המים של שבע טחנות בירקון,
אידיאליים. שחקני הבימה בשש כנפים לאחד
כששתי מדורות ענק משני צידי המפלים
רחוקים מלהיות כאלה.
ישמשו מקור אור נוסף לקהל הצופים שהמסך
נופל. עם כנפים מקוצצות כמו אלה יחזה בהצגה מגדת הנחל פרטים
מענינים על מצבו הכלכלי של התיאטרון
שיצר חנוך ברטוב, קשה להרחיק טוס
בצרפת, סיפקו השבוע למעונינים שחקני האפילו
עד לשולחן העבודה הקרוב ביותר,
תיאטרון הבלתי תלוי של פריז, שהגיעו
לידו יווכח ברטוב כי רק כדי שתיאטרון
לישראל לביקור קצר: מחירו של אולם
כמו הבימה יסכים לקבל מחזה להצגה, לא
בינוני בפאריז הוא 5000ל״י לחודש. מחיכדאי
כלל לקלקל ולעוות יצירה ספרותית
רם היקר־יחסית של האולמות מחייב את
טובה למחזה גרוע.
הלהקות להחליף את אולמי ההצגה שלהן,
כי המחזה הוא אמנם גרוע. למרות שהוא
לפי המחזה שהן מציגות: מחזה טוב מאד
מתיימר לתת תמונה ריאליסטית של הוזי
באולם גדול, מתזה בינוני באולם קטן —
חיי־העולים־החדשים, אין בו אף שמץ מכך.
הכל לפי התגובה מיד אחרי הצגת הבכורה,
לא העלאת בעייה, לא התוזיית דרך לפתרון.
ייתכן ויהודי טוב בברוקלין היה מזיל דמ 700 רקדנים יתכנסו השבוע לכנס
תל־אביבי גדול של מחוללים ומחוללות,
עה אחת או שתיים של אושר ונחת למראה
שהרקדן יואב אשריאל מארגן תחת הסיסמה:
אחוזת־אחים בישראל הנבנית, ייתכן שאף
״מצב רוח, נעלים קלות, רגליים בריאות
היה מניח ידו על פנקס־המחאותיו. אולם
וגרון צלול החצוצרן המפורסם
לא לשם כך, עדיין, מחברים מחזה.
הארי ג׳ימס ישמש אטרקציה נוספת בשורה
הארוכה של אמנים זרים שיגיעו השנה לתקוו
ה עד גג 11:13־1
ישראל. האמרגן משה וואלין מתכוון להביא
ימים רבים עמלו כמה משחקני הקאמרי״ את ג׳ימס בסוף הקיץ תשעה דו־בהודה
ובעבר, בחדרי דירוולי ובאולמים שכורות
של ציור אמריקאי משמשים נושא
רים, על הכנת המחזה על גג פתוח, מאת
לתערוכה בשם זה, המוצגת במוזיאון תל-
השחקן אברהם ארצי. בהדרכתו של פיטר
אביב והושאלה על־ידי המכון לאמנויות
פריי לבש המחזה עור וגידים, כשמשתתפיו
בדטרויט.
העולם הזה 083ו

? 71דזואזדד :

תשבץ הש&ס גו ר !083
מאוזן־ .1יש
של דרור ויש של
נפש; .4הירח הרוסי;
.10 מלת
שלילה; .11 חומר
גלם לכסאות; .13
לעתים הוא מוליד
עכבר; .14 מפלגה
המיוצגת בכנסת;
.15 תלבושת חו בה;
.17 מנעול
בטחון; .19 אל
בבלי; .20 מוקיון
ובדחן; .22 עיר
נמל בבריטניה;
.25 מרדכי נמיר
הוא כזה; .26 סל;
.27 מולדתו בפראג;
.30 עשרים
וארבע שעות; .32
הדרך הקצרה בין
שחי נקודות, כאשר הוא ישר; .33
מעט; .34 לחם; .36 חיל אויר; .37
צורת הבעה; .39 קיים פתיל כזה; .41
מושבת כתר בריטית; .42 מוסמך
האוניברסיטה ; .44 שושנה הזמרת;
.46 חשיבה; .48 הניע; .50 אות עברית;
.51 תוכן החדר; .53 גדר .55 :נפל;
.57 נזכר לעיל; .58 על כל בית; י .59
יחידת יסוד חימית; .60 המוזיאון של
פאריס.
מ אונ ך .1 :טון; .2אות עברית; .3
חבר להקת לונדון פסטיבל באלט; .5
להם ולא ידברו 6עורק; .7נגד

מטוסים; .8גת; .9מיליון מילימטרים;
.12 מתח; .15 תושב ארץ היאור; . 16
בקר; .18 עשיר ישראלי; .21 קיים;
.23 רב־אלוף; .24 נהר התשבצים בצפון
איטליה; .26 לא טהור; .28 ילק נטול
ראש; .29 יישוב באזור רחובות; .31
קומפלימנט; .32 על מצחו האות; .35
אות .37 :בלתי שכיח; .38 גיבור שקם־
פירי .40 :מביא ראייה; .41 בן יהודה;
.43 תואר פועל ההולם את הזהירות:
.45 מסופרי חיבת ציון; .46 תינוק;
.47 בלוקדה; .49 חשובה לעט הנובע:
.52 כן; .54 לכל אדם; .56 ערימת אב נים
; .58 מאחורי החזה.

חי בי סלפ קי דו ת

טיייסוז
1י יכז
׳ ויז׳הס 12 יזא
ן כממג וח.
־ למבוגרים 1

נ 1וסמכים
לצעירים ד ן

קורם מזורז

[ נפתח ביולי |

שאלון מועמדות
את רישאלון חזח זכאית ל#לא הטועסדח
מצמח, וכן כל אדם אחר המפוניין להם־
*•? פל מועסדת, ססתאיסח לדעתו לתחרות.

משם:

מ צכ משפח תי :

*תום תממלאח-- :
סידרת ונועגנדווו שמינית התחרות לבחירת ״מלכת המים ״ 1958 שלישראל,
הנערכת על־ידי מערכת ״העולם הזה״ ,מבה גלים
גם מעבר לחופי הארץ. שתי ארצות היושבות
על חוף הים התיכון בבר התקשרו עם המערכת,
במטרה לברר את האפשרות לערוך מיפעל משותף
בין כל המדינות היושבות לאורך חופי ים זה.
במיוחד עוררה עניין שיטת הבחירה הדמוקרא•
טית, אשר תונהג על־ידי ״העולם הזה״ בבחירת
שותדולידחן מקום חלידח :
שנת חעליח ג
ניבה:
צבע שיעד :
שסע עיניים :
חשכלח קידמת:
ידיעת שפות :
^7117

שפורט

1 7 :1 1 0 1 1 1

פנ״״שנה ״ ב ד

מזכירה בבית־ספד לפקידות, בת , 19 נרה עדיין בבית־המלוצות.

(לציין איזה

מקצוע או שטח לימודים:
מקום העבודה או הלימודים

0אם הנזוטנזדת חי וזח או חנח חברה
במנופת־נוער, תנופת קיבוצית, ארנון
ספורם, לחקמאמנותיה או כל אגוד אחר?

פרט איזה ומתי :

דובפויות נ

אם יוחד חפריטיס אינו אל יעל הנווננאדת,
אל תנולא אותו• י* לצרף לשאלון זח
את תולדות החיים של המועמדת, עו
נמה שחן ידועזת לממלא שאלון זח,

נא לשלתז את השאלון המטולא
בצירוף החומר למערכת העולם
הזה, ת ,ד , 136 .וול־אביב ולציין
על המעטפה. מלכת המים 1968

(א להדביק את ת מונ ת ה מוע מד ת כאן

רות פולק

מבלה את זמנה ה חופ שי ב ת חביבה
ה אהוב: באלט ואקרובטיקה. היא בתי לידת רו מני ה, עלתה לפני שמונה שנים. מקצועה: הצילום.

כד צופה יהכד פתה בוחר עליו יסד
המלכה
א ת בחירתו, ויטילו להלפי על מניין ההולות
יפקח רואה־חשבון מוסמך. הפרם המהכה לזוכה,
פרט לתואר הנכסף: טיול לאורך חופי הים התיכון
ואוסף מתנות יקרות. אף שתי סגניותיה של
המלבה תזכינה בפרסים רבים ויקרי־ערף. כתחרות
זו מוזמנות להשתתף צעירות בנות בל הגילים.

ש 7( 1

^ מיי ^ ת

סמינר לגננות. פקידה האוהבת לעסוק בעיקר בספו רט השחיה.