גליון 1084 מתאריך 9 ביולי 1958

העורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
שלום בהו
עורך משנה: דובאיתו עורך כיתוב:
פילבי קשת

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען למברקיס :״עולנזפרס״.
המוציא לאור: העולם הזה בט״נו.
דפוס משה שהם בע״מ, ת״א, טל.62239 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערבת איננה אחראית לתוכן המודעות.

הנקרא

העתון

אין ספק שכבר שמעת על הנח׳-ל אולי
אפילו על אנשי הגח״ל (*גיוס חוץ־לארץ״)
שעלו לארץ בימי מלחמת־תש״ח, ואנשי
המח״ל (״מתנדבי חוץ־לארץ״) שבאו אז
כמתנדבים זמניים מן המערב. פעם היה
קיים אפילו שח״ל (״שרות־חלוצי־לישראל״),
תנועת־נפל של מפא״י. אולם האם שמעת
אי־פעם על יח״ל?
אלה ראשי־התיבות של מושג חדש, ש־שמעתי
עליו החודש בפעם הראשונה :״יש־ראלי־חוץ־לארץ״
.המכתב שהעמיד אותי על
תופעה לאומית חדשה זו נשא את כתובת־ד,שולח
״מיל־שטראסה׳ מינכן״ .זהו רחוב
הידוע לשימצה בכל אירופה, כמרכז ד,ספ־סרות
ועסקי השוק־השחור, בעל צביון יהודי
מובהק — מעין אח־תאום לרחוב לילינבלום
בתל־אביב.
בעל הבשורה הוא אחד רפאל מרלין,
שכתב מכתבים נמרצים אלי, אל מערכת
השבועון הגרמני דר שפיגל, שכתב עלינו
כתבה, ואל אחד האזרחים הישראליים שכתבו
לשבועון הגרמני ותמכו בדעותינו (העולם
הזה .)1083 כותב איש זה, בין השאר :
״אנחנו, הישראלים־של־חוץ־לארץ׳ (בגרמנית:
זקוקים לכל
18 13136118 זמ\.11813ל)
כוחותינו כדי לקיים את מדינת־היהודים
המוקפת אויבים.״ אחר־כך הוא שופך עלינו
קיתון של השמצות, על שהוצאנו, כביכול,
לעז על המדינה.
היתד, זאת תופעה כה משעשעת שלא
יכולתי לענות לאיש זה ברצינות. אולם
פאול הרמן שידלוף מנהריה, האיש שכתב
לשפיגל מכתב ושקיבל מכתב־השמצה מידי
יח״ל זה, לא התאפק .״כנראה שאדוני
אינו יודע עדיין,״ כתב ,״כי מאז הקמתה
של מדינת ישראל חוסל מצב־הביניים של
היהודים. או שאדם הוא ישראלי, או שהוא
אזרח במדינה אן זרת ישראלי־חוץ־לארץ
הם רק אותם הנוסעים לחוץ־לארץ בשליחות
המדינה, הלומדים שם או מבלים חופשה
אך לא אותם שהיגרו חזרה לגרמניה, והפכו
אזרחים גרמניים.״
מסתבר שבעולם ישנן כיום שתי פזורות:
פזורה יהודית ופזורה ישראלית. חומר נוסף
לבעלי־הטיעון המטפלים במשבר הממשלתי
ובויכוח על הדת והלאום.

אותו יח״ל לא היה היחיד שכתב לי
מגרמניה. מאז פירסם דר שפיגל את מאמרו
עלינו, ואת סידרת המכתבים שבאו בעקבותיו,
כתבו לי כמה וכמה גרמנים נוצריים,
שהתענינו ברעיון הפדרציה השמית,
אותו השמעתי באוזני הכתב הגרמני.
בגרמניה ישנו חינוך רחב (ולא תמיד
חיובי) למחשבה מדעית גיאו־פוליטית, העו
כתב
בכיר :
אלי תבור

עורך תבנית:
אהרון צור
צלם המערכת:
אריה 5וו

חברי המערכת:
מנשה נד־רייו, שייע בלור, לילי בלילי.
דויד הורוביץ, רותי ורד, אברהם הרביוו,
עטאללה כבצור, אלכם מסים, אביבה סטו.
עמום היבו, שלמה כרו.

ביותר

במדינה

סקת במרחבים גדולים. יש בה גם חוג
משכיל רחב המבקש ליצור איחוד אירופי,
ושרעיון של איחוד שמי דומה קרוב על
כן ללבו.
כך כותבת לי קוראה אחת, גברת דוקטור
גינה גרנר־שנבואר, בין השאר :״השקפת
כב׳ ,כי רק בפדרציה כל־שמית ימצאו
היהודים עמדה המתאימה למהותם, היא
הגיונית בהחלט ועקבית מבחינה גיאופוליטית.
אולם יש לצפות למאמצי־חבלה הן
מצד ה״מתבוללים״ היהודים, והן מצד ה־
״אנטי־שמים״ האריים והלא־אריים
מכתב נחמד במיוחד קיבלתי מזוג סטודנטים
— צעיר ואשתו — מברלין, האומרים
שיסדו חוג פרטי של נוצרים המתעניינים
בבעיות ישראל. אולם, כך הם
אומרים, האינפורמציה הניתנת להם מחוגים
ישראליים רשמיים היא חד־צדדית מאד,
ואינה משכנעת. שמא אוכל לספק להם
אינפורמציה נוספת, שתתן להם הבנה רחבה
יותר של בעיות ישראל והשקפות הישראלים?
זהו חיזוק נוסף לטענתו של שלום כהן
במדור זה לפני שבוע: ככל שישוכנע
העולם שאין לישראל רק קול אחד, אלא
שאנו אומה בעלת קולות רבים ודעות
רבות, רק תגבר האהדה למדינה. שום תעמולה
רשמית — ובמיוחד תעמולה שיגרתית,
חדגונית ועקשנית — לא תוכל לבוא במקומו
של ויכוח חופשי של ציבור נאור, המתלבט
בכנות ובגלוי בבעיות קיומו.

בחדשים האחרונים הולכים ומתרבים המקרים
בהם טוענים אנשים כי ״נציגי
העולם הזה״ היו אצלם, ערכו חקירה ואיימו
כל מיני איומים. בכל המקרים האלה העלתה
חקירה קצרה מצדנו כי שום איש מאנשי
המערכת לא היה מעורב בדבר.
במקרה אחד מסרנו איש מסויים למשטרה,
אחרי שהושמעה הטענה כי הציג את עצמו
ככתב העולם הזה וכי ניסה לסחוט כספים.
האיש זוכה במשפט מחוסר הוכחות. במקרה
אחר הושמעה (ופורסמה) טענה דומה. גילינו
את הצעיר ׳המעורב ונמצא כי הטענה היתה
שקר. אולם יתכן כי חוגים מסויימים מבקשים
באמצעות פרובוקציות מסוג זה להבאיש
את ריחנו ברבים.
על כן, ל:דיעת כל מי שהדבר עלול
לנגוע לו:
כל נציגי העולם הזה נושאים תעודות־כתב
רשמיות מטעם המערכת. התעודה נושאת
את תמונת הכתב, את חותמת המערכת
ואת חתימתי. אם מופיע אצלך אדם המתימר
לייצג את המערכת, ושאינו מציג לפי
בקשתך את התעודה הזאת — נא להודיע
על כך למערכת, ובמקרה הצורך למשטרה.
מכתבים דיוני דיין

מאמרו האחרוז של העורר אודות יורש
היצר (העולם וזווז )1083 היה שיעור מאלף
כיצד אפשר להציג אדם, בהגינות, בתבונה
ובנימוס, ככלי ריק. שבע בעיות היסוד של
המדינה, עליהן תובע העורך את חוות דעתו
של דיין, ה! אולי באמת בעיות היסוד של
קיומנו, אולם מדוע חייב דווקא דיין לתת
עליהז תשובה? בז־גוריו: כבר הוכיח שאפשר
להוביל מדינה טבלי שתהיה לו דיעה
כמעט אף לא באחת מבעיות אלה.
שמחה רוט, תל-אביב
איני מבין מדוע כל הרעים שמקימים, נם

אתם ביז היטאר, סביב הופעותיו של הגנרל
דיין. סבורני שדווקא יריבי מפא״י היו
צריכים להיות מעוניינים שהגנרל יוסיף
להופיע בפומבי ולפטפט ככל אוות נפשו. כל
הופעה מעיז זו היתה חושפת ביתר בהירות
את העדר כל קו מחשבתי הגיוני בין צעירי
מפא״י, מבריחה את הגוער ממפלגת זקנים

איתמר שוורץ, ירושלים
אתם מעריכים את כוחכם יותר מדי
ומזלזלים מדי בכוחו של היריב. אתם מתעלמים
מז העובדה, שמשה דייז, למרוח
חסרונותיו והביקורת עליו, יהיה מנהיגה

של מדינה זו על אפם וחמתם ים ל יריבי
מפא״י. ומשה דיי! אינו בז־נוריוז. כאשר
יגיע יומו הוא ידע לפרוע את חשבונותיו
עמכם ביתר כשדו! מקודמו.
ב. ע ,.תל־אביב
...דיקטטורה צבאית היא הפתרון היחיד
להוצאת המדינה מז הבוץ. אולי איז לדייז
ריעות ברורות בבעיות מדיניות גבוהה, אולם
איז ספק שרק ארם מסוגו, באם יתפוס
את השלטון, מסוגל לחסל את השחיתות
והרקבוז המפלגתי במדינה ולהעלותה על
דרך הממלכתיות.
ר. יוסף, באר־שבע

המקום הנכון ־
צוטטתי (העולם חוה )1083 כאילו אני
מציע, בעקבות התערבותו של מר תדי קולק
בעניני אמנות, את פיטוריו של האיש האומלל
מטעמים אסתטיים. לא היתה לי כל
בוונה לפגוע בציפור הנפש של פקיד ישראלי,
ובמידה וגרמתי ענמת נפש בדברי
הנחפזים, הריני מתנצל על כד בפומבי. שהרי
ידוע לי מה יקרה משרתם בעיני אנשים
מסויימים. תחת זאת, היה חוש הצדק
והיושר שבי בא על סיפוקו המלא, אילו
נהנו במר קולק כשם שהוא נהג בתמונתו של
מר זריצקי, והיו תולים נם אותו באיזו
פינה אפלה.
יורם מטמור, תל-אביב

מרוב אדונים...
משום מה, אחת לארבע שנים, בשמתקרב
מועד הבחירות, אתם מגלים את פרצופכם.
אני אומר זאת אחרי הכתבה על שלמה בז־יוסף
(העולם הוה ,)1081 בה אתם מדגישים
את אומץ ליבו הרב. איפה המשמעת הפנימית
או הצבאית בארנון הצבאי הלאומי?
יזמה פרטית כמו זו, בה אתם מנסים לפאר
את תנועת החרות, היא ודומות לה, הביאה
הרבה אסונות על העם. אם אתם מנסים
למצוא נקודות אור באצ״ל, אני שואלכם,
איפה נמצאים אנשים אלו עתה והיכז הם
שירתו בצה״ל? אני משרת בחיל מוצנח ושם
כמעט ולא פגשתי כאנשי חרות או אוהדים
להם.
דן ישראלי, קרית-חיים
זכור לי כי רבים טענו שאתם קומוניסטים
אחרי שכתבתם על בעיות המיעוטים
וסבלם, ואחרי ששלחתם את שלום כהז למוסקבה
לפסטיבל הנוער. זכור לי כי הציגו
אתכם גם כשליחי הריאקציה והקפיטליזם.
אחרי המאמרים שלכם על תנועת החרות
ומנהיגיה, האשימו אתכם בפאשיזם. היום,
אחר שקראתי את מאמרו של העורר ״בצל
הנרדום״ (העולם הוה ,)1082 אותו קראתי
בנשימה עצורה, אחרי שקראתי את הצעתו
של העורר כי עלינו לבחור במשטר עליו
יתנוסס דגל הסוציאליזם החופשי, אני בטוח
שיאשימו אתכם שאתם מפאי׳יניקים.
נ. אילת, רעננה

משני עברי טוקיו
תמהתי במקצת על כתבתכם האחרונה ,.טוקיו:
סבוטג׳ה?״ (העולם הוה .)1083 האם
איז היא סותרת את שתי כחבותיכם הקודמות
על חרפת טוקיו?
מוניה סגל, רמת־נ!
לא. העולם הזד, מצא לנכון לפרסם את טע־

והוא קיבל מכתב פיטורין, אסף קליאוט
את שחקני הפועל דאז בעת אימוז באיצ־טדיוז,
והקריא להם את מכתב הפיטורי;.
תור כדי הקראת המליצות, שלא חסכו יחד
עם הפיטוריז מחמאות בשבחו של קליאוט,
הקריא לפתע זלמז את המשפט. :״הנענו
לשייע.״ החברה לא הבינו מה שייר שייע
גלזר לעניו, ונם קליאוט עצמו תפס כי
נכשל בלשונו. רק אחר כד התברר כי במכתב
היה כחוב :״הגענו לשיאים,״ וקליאוט
הפד זאת ל,.הנענו לשייע.״
כדורגלן לשעבר, תל־אביב
בכתבתכם האחרונה על שערורית טוקיו
מצאתם טעם לגנאי במכתב שפירסם נהום
סטלמר בהרשוורהספורט, בו יצא בגינוי
חריף על מאמנו. למרות שאני סבור כמוכם
שצער מעיז זה מהוה מעשה חסר תקדים
שאסור להתירו, איני מביז איר יכולתם
אתם להשמיע טענה מעיז זו, שעה ששייע
נלזר מפרסם מעל נבי עתונכם האשמות הרבה
יותר חמורות ממה שקרה בטוקיו.
אילן חפץ, חולון
לש״ע גלזר לא היה כל חלק שהוא ברשימות
שהופיעו בהעולם הזה אודות חרפת
טוקיו. רשימותיו של שייע בהעולם הזה לא;
היו מעולם ביקורתיות או מאשימות, אלא
תיאורים אישיים של מאורעות ספורט.

מים? 1מעונה
אנו החתומים מטה, תושבי הכפר תרשיחה
הערביים, פונים אליכם בעניז הבא :״זו השנה
השלישית שבחדשי הקיץ מפסיקים לנו
את המים, וכל תושבי הכפר תרשיחה (מעונה)
,היהודים והערבים, לא מקבלים מיס.
הסיבה לכד היא בזאת, שהתושבים היהודים
בכפר משתמשים במים ללא מונים, ואינם
משלמים עבור המים, דבר שאינו מאפשר
לועד הכפר לשלם את החוב עבור המיס
לחברת מקורות.
הננו מודיעים בזה שכל התושבים הערביים
בכפר מקבלים מים דרר מונים, ואי:
כל פיגור בתשלום עבור המים מצד התושבים
הערביים. איז כל סיבה שאנו נסבול
בעד פיגור של אחרים. הננו מבקשים, אי־פוא,
שלא לנתק את המים שלנו כל זמז
שאנו לא מפנרים בתשלום. לתת לנו קו
ישיר מהקו הראשי, על חשכוו מה ששילמנו
עבור רשת המים.
ייסוף בחלה מנוס יעיד ,20 תרשיחה

הזפות ללמוד
קראתי את מכתבה של אסתר ו. מתל-
אביב (העולם הזה )1082 וסבורני שאנו מז־דהים
ביחס לבעיות שהתעוררו, סביב מצבז
של המיעוט הערבי תחת הממשל הצבאי בישראל.
אבל מה? יש נקודה שדומני שאם-
תר לא עמדה מספיק עליה, והיא שאלת
הלימודים באוניברסיטה. אני נפגש יופיים
עם סטודנטים יהודיים שבאו לאחרונה
מאחת מארצות־ערב. יש לצייז כי רמתם ב־לימודים
מפליאה לא רק את חבריהם, אלא
אף את מרציהם. לפז אני בטוח שנם את
היית זוכה ללימודים באוניברסיטה
ערבית, כמו כולם, אילו
היית נתינה יהודיה של מדינה
ערבית. יש עוד משהו שיעניין
אותר ודאי. האמיני לי, אסתר,
כי חוגי המימשל הצבאי ניסו
כבר בעבר למנוע בערי ם-
להמשיך בלימודי באוניברסיטה,
על־ידי שלילת רשיון התנועה
שלי. אמנם בהתערבות מוסדות
אחראיים חזרו בהם וויתרו.
עבד אל חמיד פרוג׳י,
קלנסואה

סקס למועמדות

אני שולחת לכם בזה מועמדת
חדשה למלכת המים. היא צוירה
לפי דגם של אחת מהנערות שכבר
הציגה את עצמה כמועמדת,
ולפי דעתי היא בעלת הנוף
המושלם והנאה ביותר מכל השאר,
על כז המחשתי אותת בציור.
אם יש ברצונכם, אוכל
להמחיש גם את שאר המועמדות
ולעשות! יותר סקסיות.
עדה גלזר, רחובות
תודה לקוראת גלזר על עזרתה
בהנצחת המועמדות (ראה ציור),
אבל אם מדברים כבר על סקס,
הרי שעדיף האוריגינל.
נות שני הצדדים, המאשימים זה את זה
באחריות לחרפה׳ הן למען ההגינות והן
מתוך ההנחה ששני הצדדים צודקים בהאש־מותיהם
ההדדיות.
אינני מביז איד יכולתם להאמין על
כדורגלז כמו נחום סטלטר, שהוא יהיה
מעוניין בכשלון נבחרת ישראל, מתור סיבות
אישיות. הז רק לפני במה חודשים הענקתם
לו את תואר איש השנה בספורט.
יהושע שליט, פתח־תקוה
יפה עשיתם שגיליתם את פרצופו האמיתי
של עסקז הכדורגל זלמן קליאוט. זמז
רב הייתי בדיעה שאתם מבכרים לגלות
את פרצופם של עסקני הכדורגל המושחתים
של הפועל בלבד. סיפוריכם אודות קליאוט
הוכיחו לי את ההיפר. בקשר לכד יענייז
אתכם בודאי סיפור קטז אודות רמתו של
האיש הזה. לפני שנים אחדות, כאשר עסקיו
המפוקפקים של זלסז קליאוט בהפועל התגלו

תיקוני טעויות
עשיתם עוול גדול לשושנה שמחה, נערת
השבוע שלכם (העולם הוה .)1081 היא אמנם
ציידת נלהבת, אולם בניגוד למה שכתבתם
היא אינה יוצאת לצוד בשבתות,
כפי שפירסמתם בטעות. היא נערה דתית.
מה אתם רוצים, שיהיו לה עוד צרות מנטור
י־קרתא?
חבר, ירושלים
במדור רדיו (העולם הוה ,)1083 ביקרתם
קשות את התכנית קיבוץ גלויות. אני שלם
עמכם בביקורתכם על תכנית זו, אולם מדוע
הייתם צריכים להדביק את שמו של יעקב
בז־הרצל לביקורת, בציינכם כי הוא נמנה
עם עורכי התכנית?
גרשון שניידר, תל-אביב
הקורא שניידר צודק. ליעקב בן־הרצל אין
חלק בסדרה זאת.
העולם הזה

1084

המבנה האדיר של ההלכה — זאת היתה
חוקת היהדות, חוקה שנבעה במישרין מן
המיתום היהודי. לפי ההלכה אין כל הבדל
בין יהודי בצפת לבין יהודי בתרשה, ויהודי
שומר־מצתת במונקאץ׳ היה בלי ספק יהודי
טוב יותר מאשר יהודי בירושלים, שזילזל
במצוות הכשרות.

י !בלבבות. הוא פשוט איננו מעויין. יכולים
הדתיים להרעיש עולמות בסיסמה ״הן
עם לבדד ישכון!״ ,אותה סחבו דווקא מגוי
גמור בשם בלעם. יכולים החילוניים להזיל
דמעות תנין על גורלן של בנות טובות,
שהן כשרות לשרות בצה״ל, ואינן בשרות
ליהדות לפי ההלכה.
הקהל אינו מתרגש. האינסטינקט הבריא
שלו אומר לו ששני הצדדים אינם כנים
בזעקותיהם:
דויד בן־גוריון מכר לדתיים את כל עסקי
הנשואין והגירושין׳ תמורת כמה קולות
עלובים בכנסת. אחרי שכפה על מאות
אלפי זוגות צעירים טכס דתי המעכיר את
רוחם של רבים מהם ברגע החגיגי ביותר
של חייהם, מה לו להתרעם עתה על ענין
הנוגע לכמה מאות בני־נוצריות?
ואילו העסקנים הדתיים — האין כל
תוחלתם למצוא חור קטן בניסוח הממשלתי
כדי לזחול דרכו חזרה אל האבוס הקואליציוני?
אחרי שהפכו את מלאכת אדוני לביזנס
פוליטי פורח, לא יקשה עליהם להתפשר
עוד פעם אחת עם מצפונם.

ואנשי־רוח את המיתוס של ״הגזע הארי״,
גזע עליון המאחד בקרבו לאומים רבים.
היטלר לקח מיתוס זה והפכו למצע פוליטי,
כדי לכונן על ברכיו את ״הסדר החדש״
של אירופה.

כיו בר-דעת יודע כיום כי מבחינה
מדעית היתה זאת תורת-
איוולת, כי מעולם לא היה גזע
ארי, וכי אין למושג ״ארי״ שום
משמעות זולת זו של משפחת
לשונות. הוא יודע גם כי עצם
המושג ״גזע״ מופרך מיסודו.
אולם כמשך כמה שנים האמין כל

היכן חבויה נפשו, מהו לב תודעתו —
מה המיתוס שלו.

ך< משך 2500 שנה -מאז גלות בבל
^ ועד דורנו — היה ליהודים מיתוס
מסויים מאד. הוא היה בנוי כולו על יחם
מסויים בין היהודי לבין אלוהיו.
ההשתייכות לציבור זה לא נקבעה על־ידי
הישיבה בארץ מסויימת, גם לא על־ידי
הדיבור בלשון מסויימת. היא נקבעה על־ידי
הדת. היהודים היו ״קהל אדוני״ ,עם שנבחר
על-ידי אלוהים למשימות מסויימות
ולתכלית מסויימת.
המוצא היה חשוב׳ אך לא היה הגורם

שני הצדדים נזהרים מאד. הם
יודעים כי אי־שם בזירת הויכוח
מנמנם שור מסוכן מאד. אין הם
רוצים לעורר אותו. לכן הם צועקים
בלחש, ומפזרים סביבם עשן
סמיך של מליצות חלולות. הם יודעים
כי שור זה -שור השקרים
המוסכמים -עלול כל רגע לקום
ולנעוץ כהם את קרניו החדות -
קרן אחת כחילוניים, קרן שניה
כדתיים.
אולם לנו, בני דור אחר, אין ממה
לחשוש. הבה נתפוס את השור בקרניו.
מהו, בעצם, המוקד האמיתי של הויכוח,
ששני הצדדים נזהרו כל־כך מלגלותו?

ף * תודעה של כל עם היא מגרד!
1שחקים, המורכב מקומות בלתי־ספורות.
היסוד של כל הבנין הזה אינו נראה לעין.
הוא קבור עמוק בתת־ההכרה הקולקטיבית.
זהו היסוד הקובע את יציבות הבנין כולו —
התשובה לשאלה. :מה אנחנו ז״

לרוב אין תשוכה זו מנוסחת כמלים.
היא מתכטאת כתמונה תת-
הכרתית, המרחפת מעל לכל כני
העם, מכוונת את מעשיו מראש
ומתווה מראש אפיק לפעילותו ההיסטורית.
היא קוכעת את גורל
החכרה יותר מכל גורם אחר, רוחני
או חומרי, כלכלי או צבאי.
כי היא מתווה מראש אפיק לניצול
כל שאר הגורמים.
תמונה זו אינה תוצאה של חקירה מדעית•
מטבע מהותה אין לה שום קשר
עם עובדות היסטוריות יבשות. כאשר עם
של מיליונים רבים רואה את עצמו כצאצאו
הגופני של איש אחד — אין זה הגיוני.
אך יש לתמונה זו השפעה רבה יותר על
התנהגותו של אותו עם מאשר כל העובדות
המדעיות ההגיוניות בעולם.
הצרפתים קראו לתמונה זו
השקפת־סתר מיסתורית שאין
כלי ההגיון. אחרים קראו לה
מעין אגדה מדריכה ומכוונת.
לה בכל שם שבעולם.

״מיסטיק״ —
להסבירה ב״מיתוס״

אפשר לקרוא

ך • אינו כדור האחרון איר יכול מיתוס
1כזה לצוץ ולהימוג בין לילה, כקיקיונו
של יונה, ולהשאיר אחריו תוצאות נוראות.
בסוף המאה שעברה יצרו כמה משוררים

תפיסה זו לא היתה סילוך של
משהו, או תוצאה מצערת של
הגלות. להיפך, היא שיצרה את
הגלות, את הגטו ואת התרבות
הפורחת ששיגשגה שם. היא היתה
הגיונית בפני עצמה -ואין למדוד
אותה בקני־המידה השאולים מציבור
אחר. המיתום היהודי לא
היה פחות הגיוני או יותר הגיוני
מן המיתוס של כל חכרה אחרת.
הוא היה שלם עם עצמו.

ך * גטו היה מבצר. חומת ההלכה
( !הגנה עליו. שום שחיטה, פוגרום או
גזירה לא יכלו לקעקע אותו. להיפך, ככל
שרחבה התהום בין היהודים והגויים, כן
גדל בטחונו הפנימי של הגטו.
אך לפתע, בסוף המאה שעברה, החל איל-
ברזל אדיר הולם על חומת הגטו. באירופה
נולד מיתוס חדש — המיתוס הלאומי. הוא
קבע שכל מי שנולד במולדת מסויימת, שייך
ללאום מולדתו. חשוב מזה: הוא קבע כי
ההשתייכות הלאומית היא עובדת־היסוד
בחיי האדם, חשובה עד אין ערוך מכל
השתייכות אחרת — עדתית, דתית או לשונית.
המיתום החדש יצר חרבות חדשה, ג־
״השכלה״ זו נשבה כרוח פרצים לתוך הגטו.
היהודים החלו מצטרפים בהמוניהם
למיתוס החדש. היתד, זאת ה״התבוללות״
המפורסמת — שאיפת היהודים להיות לגרמנים,
לאוסטרים ולאנגלים בני דת משה.
התבוללות אישית זו נכשלה. האנטישמיות
גדלה. הלאומים החדשים סירבר לקבל לתוכם
את היהודים — בטענם, בצדק, שכל
עוד ממשיכים המתבוללים להשתייך באותה
שעה גם לעדה בינלאומית, אין לבטוח בלאו־מיותם.
פרשת דרייפוס בפאריס, עליית
האנטישמים בוינה, יצירת פילוסופיה אנטישמית
שלמה בגרמניה — כל אלה השמיטו
את הקרקע מתחת להתבוללות הפרט.

באותו רגע עלתה הציונות. היא
היתה שיא ההתבוללות -לא התבוללות
הפרט בלאום מסוייל, אלא
התבוללות הכלל היהודי כמיתוס
הלאומי החדש של אירופה. תחת
להתבולל כנפרד, איש איש בלאום
שגר כתובו, החליטו הציונים
להתאגד יחד ולהפוך במשותף!
ללאום.

העם הגרמני כמיתוס זה, הודרך
על־ידו ופעל על פיו. אגדה מופרכת
זו גרמה למלחמת-עולם, לרצח
ששה מיליונים יהודים, ולהריגת
מיליוני ״ארים״ מדומים.
לכל עם יש מיתוס משלו. ישנו המיתוס
האמריקאי — האגדה של ״כור ההיתוך״.
הוא אומר שאין כל חשיבות למוצא הלאומי
או לאמונה הדתית, וכי כל אדם — בן
פולין ובריטניה, מקסיקו והלבנון — יכול
להיות לאמריקאי תוך שנים מעטות. הודות
למיתוס זה יכלו 13 מושבות קטנות
להפוך תוך 200 שנה קצרות לעם החזק
ביותר בעולם. על אף משברים חולפים,
כמו ליטל־רוק או הגבלת ההגירה, מנחה
מיתוס זה גם עתה את האומה כולה.
ישנו מיתוס סובייטי, שקבע כי הנאמנות
למדינה הקומוניסטית חשובה יותר מהגדרות
לאומיות ועדתיות. על אף תקלות
ומכשולים, כמו בגידת האוקראינים והי־טאטארים
במלחמה האחרונה, הצליח מיתוס
זה בדור אחד לצרף 50 לאומים מסוכסכים
לאומה אחת.
מי שרוצה להבין עם, מי שרוצה להנהיגו
או לחולל בו מהפכה, חייב להבין תחילה

הקובע. אדם שהוריו היו שייכים לקהל
אדוני נשאר יהודי, גם כאשר הקל בשמירת
המצוות. אולם ברגע שעבר לדת אחרת,
אבדו עקבותיו — ואין ספק שמיליונים הלכו
בדרך זו במשך 2500 השנים.

ואילו הגרים שקיכלו על עצמם
את עול המצוות הפכו יהודים
לכל דבר, עד שכיום שוכ אין כל
אפשרות להבדיל כין יהודים שאבותיהם
הם צאצאי הגזע הישראלי
המקורי, לבין בניהם של
צידונים ורומאים, כוזרים וערכים,
ארמנים וכרכרים, ספרדים ורוסים,
שמיליונים מהם התגיירו כמשך
מאה דורות.
היהודים היו עדה בעלת מיתוס דתי. לא
היתד, להם מולדת — אלא ״ארץ קודש״
שהיתר, קשורה במצוות מיוחדות. לא היתד,
להם שפה, אלא ״לשון הקודש״ ,ששימשה
לכתבים דתיים. הם לא הרגישו צורך
בשום מבנה מדיני ממלכתי, כי המיתוס
שלהם לא היה מכתן לשום מציאות מדינית.
היהודים לא היו עם־התנ״ך, כפי שסברו
זרים. הם היו עם־ההלכה. המשנה, התלמוד,
כתבי הרמב״ם והשולחן־ערוך, כל

!מאת

**נהיגי הציונות המדינית היו זרים
|*ן לעדה היהודית ולדת היהודית. אין זה
מקרר, שבנו של תיאודור הרצל התנצר ונקבר
בבית־קברות פרוטסטנטי. אין זה גם
מקרה שאשתו של מכס נורדאו היתה צר־פתיה
נוצריה.
אולם הציונות יכלה להצליח רק בקרב
בני העדר, היהודית. היא היתד, בת הפזורה
היהודית, בה גיבשה את מצעה ובה לחמה
את מאבקיה. ארץ־ישראל היתד, רחוקה, מדינה
יהודית היתד, חלום לעתיד הרחוק —
אולם הרב המקומי היה קרוב, ובעל השפעה
עצומה.
כך קרה שהציונות השתמטה מן הרגע
הראשון מהתקפת־מצח על המיתוס היהודי.
היא התחכמה לו: תחת לשלול אותו, רוקנה
אותו מתוכנו האמיתי והשתדלה להכניס
בו תוכן שונה לגמרי.

מה שיצא היה אנדרוגינוס רוחני
מיתוס ציוני שלא היה דתי־אמיתי ולא לאומי־אמיתי. הציונים
לקחו את הטלית הלבנה,
בעלת הפסים הכחולים, והפכוה
דגל ״לאומי״ .הם לקחו את מגף
דויד מכית־הקכרות הדתי, והפכוהו
סמל ״לאומי״ .הם לקחו את

נהמשן בענזוד )4

י 13111

פרצופו האמיתי...
זעקת הציבור נגד זביונות הניתנים ל״סולל-בונה״,
בחפות השלטון המפא״יי, הניעה אותו בשעתו למצוא
פם־הרנעה: הממשלה והמוסדות הציבוריים נאלצו
להתחייב כי עכודות־כנייה לא יימסרו עוד לקבלנים
אלא באמצעות מיכרזים, מוך התחרות הוגנת.
אולם ״סולל בונה״ ,רודף רווחים קלים ושלטון טוטאלי׳ לא
השלים עם שיטת מיכרזים הוגנת. אכן מפא״י המציאה אז
שיטה ״מקורית״ של מיכרזים ״סגורים״ שרק יחידי סגולה
יכלו להשתתף בהם.

אך התיאבון של הענק ההסתדרותי לא בא על סיפוקו
וכאי־בוחו בממשלה החליטו על שיטה קלה יותר:
מזמינים הצעות לבנייה ציבורית, פותחים את המעטפות
הסגורות, בודקים וקובעים את ההצעה הזולה
ביותר, מתעלמים ממנה ומוסרים את העבודה ל־
״סולל-בונה״.
כך קרה במיכרז שהוצא על בניית המרכז של חבר השלטון
המקומי.

בועדת המיכרז של חמישה, ישבו ארבעה חברי
מפא״י, ובקולותיהם הוחלט לא לקבל את הצעתו הזולה
ביותר של קבלן פרטי, אלא למסור את העבודה
ל״סולל־כונה״ ,שהציע מחיר יותר גבוה.
זהו פרצופו האמיתי של השלטון ההסתדרותי במדינה.
רק סילוקו יחסל את משטר ההפליות.

הסתדרות הציוני הכלליים
מפלג ת המרכז

)1איזו עיר אפשר לאכול י
)2מהי המלה הכי ארוכה בעברית?
האם אתה כרוך אחרי
כרכך?

)3מי היה השדכן הראשון בעולם?
תשובות עליהן
ועל עוד מאות שכמותן תמצאו
בספריו של החידונאי שבח מם
שהופיעו שוב במהדורות חדשות:

ושיודע לענות !

(עם תוספת מיוחדת לשנת העשור)
המחיר 2.500 :ל״י

אם כן, נא בוא לקבלו, במערכת
״העולם הזה״ ,תל־אביב, רחוב
גליקסון ,8בימים ראשון, שני וח מישי
בשעות 10 עד 1לפגי הצה־ריים;
5עד 7אחר הצהריים.

ב) העיקר שיהיה שמח...
100״פטנטים״ למסיבות, נשפיות
וערבי־הוי, מלוזה ציורים רבים.
המחיר 3.— :ל״י
להשיג בהוצאה:
אחיאסך ירושלים, בן־יהודה ,36
ואצל כל מוכרי הספרים בארץ.

9תקליטים משובחים
במחיר של 6תקליטים
( — 10ל״י כל אחד במקום — 14ל״י)
עד־עתה הופיעו, :
.1״ארואיקה״ — לבטהובן.
.2קונצרט לפסנתר של צ׳ייקובסקי והפנטסיה ההונגרית
של ליסט.
.3מנדלסון — קונצרט לכנור ולתזמורת אופ.64 .
ברוך — קונצרט לכנור ולתזמורת אופ.26 .
5־ 4האופרה ״טוסקה״ לפוצ׳יני — תופיע במחצית חודש
יולי.

ההרשמה לכל הסידרה תסתיים ביום .31.7.58

מבצע הארד להפצת תקליטים

הנידון המושג הדתי ״ציון״ ,ופסוקים
דתיים בגון ״נצח ישראל לא ישקר״
,ונתנו להם תוכן ״לאומי״.
המיתום החדש התבסס על ההנחה שהיהודים
הם ״לאום דתי״ ,והיהדות ״דת
לאומית״ .המשכילים אמרו זאת אחרת:
היה קיים לאום יהודי, בעל מולדת ולשון.
לאום זה גורש ממולדתו בכוח הזרוע. כדי
לשמור על לאומיותו ב״גלות״ ,סיגל לעצמו
את הדת ואת ההלכה, שמילאו זמנית תפקיד
של תחליף־למדינה. עתה תחודש מדינה
לאומית יהודית, ותשחרר את הדת מתפקידה.
הנסיון המושלם למזג את המיתוס הדתי
עם המיתום הלאומי נעשה על־ידי הרב
הראשי של לונדון, ד״ר משה גסטר, בקונגרס
הציוני השני בבאזל .״מה הדבר ש־קיבצנו
פה יחד?״ קרא בהתרגשות, בפתיחת
הויכוח התרבותי .״מה הדבר השוכן עמוק,
עמוק בנבכי לבנו? האם החיבה לאנשים
אומללים ונדכאים? כאלה הלא תמצאו גם
בין העמים האחרים! גם לא רק מפני
שאנו רוצים בתחייה מדינית ולאומית!

״ישנו קשר אחד עמוק בלבנו,
שאינו כמום ונסתר בלל. אין אנו
צריכים להביע אותו, בי אנו מרגישים
אותו בקרבנו: האחדות
הדתית והמסורת הדתית״.
300 צירי הקונגרס מחאו כפיים בחרדת־קודש.

• זכותם של גדולי-התורה, ראשי
/העדה היהודית, יש לציין שהם לא רומו
לרגע. בחדות־עין נדירה הבחינו מיד כי
התורה הציונית החדשה נוגדת את כל מהותה
של העדה היהודית הדתית.
אפשר להביא מאות ציטטות של גדולי־התורה
מלפני 50 שנה נגד הציונות. למשל:

• הגה״ק אדמו״ר מדזיקוב
זצ״ל, כעל ״עטרת ישועה״ :״בעוונותינו
הרבים יעמדו זרים לרעות צאן קדושים,
האומרים שעם ישראל יסתעף מלאומיות
הדיוטית, גוי מכל הגויים, ועל שלושה
דברים היהדות עומדת — על רגש לאומי,
הארץ והשפה, והרגש הלאומי הוא הוא
התבלין היותר משובח׳ ומסוגל לקיום היהדות,
ושמירת התורה והמצוות הוא ענין
פרטי שתלוי בבחירת כל איש ואיש. יגער
אדוני בהרשעים האלה

• הרה״ק מרן אדמו״ר רבי
שלום בר שניאורסון מיוגאביץ׳,
מנהיג חסידי חב״ד :״הציונים התחכמו לרעה
הרבה יותר, ונתנו הלאומיות תמורת התורה
והמצוות הם) לקחו (מן היהודים) את
יסוד החיוב של תורה ומצוות לגמרי, ומש־רישים
בלבם שבלאומיות המה יהודים גמורים,
וממילא כל הנלכד בשחיתותם יורד
שאול באין תקווה ח״ו הכל בכוונה לעקור
היהדות ולנטוע הלאומיות ...לקחו להם
הדרך להסיר את היעם מהתורה ולהגביר
הרעיון הלאומי, אדוני ירחם, ושזה עיקר
היהדות, לא התורה והמצוות

0הגה״ק מרן, השפת־אמת, אד־מו״ר
מגור זי״ע :״עד שלא ישלח
אדוני גואל אמת, על כל אחד מאתנו להיות
נאנח ומיצר ומתאוה לכבוד ירושלים ולכבוד
בית מקדשנו, ואם לא ה, י,בנה בית, שוא
עמלו בונים בו בענין הגאולה כבר
אמרו חז״ל, יעשו אתם שלכם, היינו לשמור
התורה ולקיים המצוות, והקדוש־ברוך־הוא
עושה את שלו חלילה וחלילה להעלות
על הדעת שעל־ידי הציונים תבוא הגאולה
וישועה לי שראל.,.״

כך דיברו גדולי־התורה שהמיתוס
היהודי חי כלבם. הם היו עקביים
והגיוניים, בתחומי המיתוס שלהם.

ם ככל זאת הצליחה הציונות, הרי
\ £ג ר מו לכך סיבות רבות. השמדת מרכזי
היהדות הדתית על־ידי הרוצחים הנאציים
מוטטה את המיתום היהודי מבחוץ. התגברות
המיתום הלאומי האירופי בעולם כולו מוטט
אותו מבפנים. הצורך במפלט מיידי מפני
שנאת־היהודים המתגברת נתן דחיפה לציונות,
אין להכחיש כי בשלב־ביניים זה, שהחל
בקונגרס הציוני הראשון ונסתיים בהקמתה
של מדינת־ישראל, התאים המיתוס הציוני
לצרכים החיצוניים. בהיותו מזיגה מבולבלת
של המיתוס היהודי הדתי והמיתוס הלאומי
האירופי, דיבר אל יהודי דור־המעבר.
כבסים למאמץ ההיסטורי להקמת מדינת
ישראל, היתד, לו מעלה ומגרעת גדולה: י

המעלה: בטענו בי יהודי בל
העולם הם לאום, ובזהותו לאום
זה עם קהל המאמינים בדת היהודית
ובניהם, יצר מסגרת מצויינת
לקליטתם הרוחנית של כל היהו
דים
כיחידה אחת.
היהודי מפולין הרגיש כי היהודי מתימן
שייך לעמו, היהודי מרוסיה ראה את עצמו
שותף ליהודי שבא ממארוקו. על אף תופעות
לא מעטות של הפליה וקיפוח, הרי בכללו
אפשר לומר כי הכשרון הציוני למזג
בני ארצות רבות ביחידה רוחנית אחת הוא
מן החיוביים ביותר בהיסטוריה האנושית.

המגרעת: בזהותו את הלאום
עם הדת, וכירשו את תסביך־
ההתבדלות של הגטו היהודי, מנע
המיתוס הציוני מראש את קליטת
הלא־יהודי מלידה או מהתגיירות.
הוא הוליד מתוכו מדינה בדלנית, שאינה
מסוגלת לקלוט שום מעוט לאומי, העויינת
בעומק נפשה את כל ה״גויים״ .זהו השורש
הרוחני העמוק לתסביך ה״בטחון״ של בן־
גוריון, היוצר מטבעו אי־בטחון, מרי של
המעוטים ומלחמה עם השכנים.

המיתוס הציוני בנוי כך שהמדינה
מסוגלת לקלוט מבחינה נפשית
כל אדם שהוא בן הדת היהודית -
ואינה מסוגלת לקלוט אחרים.
ף תבן בי כשלב המעבר, עד להקמת
המדינה, לא היה תחליף למיתוס הציוני.
אולם בינתיים, הודות לציונות עצמה, נולדה
בארץ־ישראל אומה חדשה שהיא זרה לא רק
למיתוס המקורי של העדה היהודית, אלא גם
למיתוס הציוני.

בי מיתוס זה, שעטנז של מושגים
דתיים ולאומיים, מזיק לדת וללאום.
הוא בוגד בדת, באשר הוא מזייף את
סמליה ומחליף את עבודת אלוהים בפולחן
האלילי של המדינה.
הוא בוגד בלאום, באשר הוא כובל אותו
במושגים דתיים זרים לו, המונעים את התפתחותו
החופשית. ללאום יכול להצטרף כל
אדם המזהה את עצמו עם הגורל הלאומי. די
לאדם לומר בכנות :״עברי אנוכי!״ כדי
שיהיה באמת עברי. אולם גם הציונים ה־
״חילוניים״ ביותר יכולים להסכים רק ש־
״יהודי הוא אדם המכריז בתום־לב שהוא
יהודי, בתנאי שאין לו דת אחרת ״.זוהי
סתירה חותכת. שהרי לאום עברי אמיתי
יכול בהחלט לכלול עברים קאתוליים, בודה־איים
ומוסלמים.

הזהוי הכוזב כין האומה החדשה
בארץ, לבין העדה היהודית כעולם,
קושר את זו כגורלה של זו ללא
צורך. שהרי בתיאוריה יתכן בהחלט
שאם תתמוטט חס וחלילה
המדינה, תישאר העדה היהודית
קיימת עוד 2000 שנה. ומאידך
יתכן בתיאוריה שאם תיעלם העדה
היהודית בעולם, תתקיים
מדינת ישראל.
ך* בנות, היעילות והתבונה מחיי}
| בות להכיר בעובדה הקיימת: ישנן שתי
יחידות נפרדות — העדה היהודית בעולם,
והאומה העברית בארץ.

ישנה זיקה הדדית עמוקה בין
שתיהן, והלוואי ותישאר זיקה זו
על בנה משך דורות רבים. אולם
שתי היחידות אינן זהות.
כדי למנוע את הבילבול שגרם למשבר
הממשלתי, וליצור בסים הוגן לזיקה ההדדית,
יש לקבוע הגדרות ברורות:

#״יהודי״ הוא אדם השייך

לדת היהודית. ההשתייכות לדת נקבעת
על־ידי ההלכה היהודית, ולאיש מן החוץ
אין הזכות להתערב בדבר. מאמיני דת זו,
בארץ ובעולם, מהווים את העדה היהודית.

• ״עברי״ הוא אדם השייך לאומה
העברית, כת ארץ־ישראל.
כל אדם המזהה את עצמו בכנות עם גורלה
הלאומי1,עברי הנהו. עברי יכול להיות ממאמיני
הדת היהודית או כל דת אחרת, ואף
כופר בכל הדתות.

0״ישראלי״ הוא אדם שיש לו
אזרחות ישראלית, בלי הבדל של אמונה
דתית או השתייכות לאומית.

הנחיות אלה לא יתקבלו על־ידי
חברי ממשלת ישראל היום או
מחר, לא הדתיים ולא החילוניים.
הן יתקבלו כאשר יתהלך כלב ה אומה
העברית החדשה שרידי
המיתום הציוני כמיתוס עברי
לאומי. זה תהליך המחייב מהפכה
נפשית עמוקה, אך באשר יושלם,
יפתח כפני האומה אופקים חדשים,
לגמרי -האופק הטבעי
לאומה עברית שהיא כת אסיה,
כ ת המרחב השמי והמאה ה־.20
העול ס חזח *108

ב מ דינ ה

הע ם
וטו!ונבו־־ווץ
הטענה העיקרית שריחפה השבוע על פני
ישראל היתד, שאסור לחוקק בה חוק שלא
יתאים לחיי היהודים בפזורה. טען עסקן
דתי: אם אשר, נוצריה תוכל להפוך בישראל
ליהודיה באופן מינהלי, מבלי לעבור את
תהליך ההתגיירות — הרי בברוקלין או
בברלין תישאר בחזקת נוצריה. כך יוזצרו
שני סוגים של יהודים בעולם.
אילו היה המדובר רק בענין דתי׳ לא
היה כל פסול בטענה זו. אולם סלע־ד,מחלוקת
היה לגבי עצם מהותו הלאומית של העם
המהווה את הרוב במדינת ישראל. הטענה כי
בענין זה אסור למדינה לחוקק חוקים שיעוררו
מורת רוח־ בפזורה היהודית, היתה
לה רק משמעות אחת: שמדינת ישראל אינה
ריבונית, אלא כפופה בענינים מדיניים מובהקים
למרות בינלאומית מעורפלת, הרשאית
להטיל וטו על מעשיה.
היה זה מצב שחייב את כל אזרחי ישראל
לשאול את השאלה: היכן כאן הפגם בשרשרת
המחשבתית? (ראה הנידון).

הממ שלה
״ולא תתחתן בס״
״כי יביאך אדוני אלוהיך אל הארץ אשר
אתה בא שמה לרשתה, ונשל גויים רבים
מפניך, החיתי והגרנשי והאמורי והכנעני
והפריזי והחיוי והיבוסי, שבעה גויים, רבים
ועצומים ממך. ונתנם אדוני אלוהיך לפניך,׳
והיכיתם. החרם תחרים אותם. לא תכרות
להם ברית ולא תחנם. ולא תתחתן בם, בתך
לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנן. כי
יסיר את בנן מאחרי, ועבדו אלוהים אחרים,
וחרה אף אדוני בכם, והשמידך מהר
פסוקים אלה של ספר דברים, פרק ז׳,
שנכתבו לפני אלפי שנים *,עמדו השבוע
במרכז החיים הפוליטיים של מדינת ישראל.
ז נו תולאנ שו אי] .המחוקק התנ״כי
הזכיר רק שבעה עממים. אולם כדרך כל
עיקרי היהדות, נבנה על הפסוקים התנ״כיים
הפשוטים בנין גבוה ויציב של הלכה, שהרחיב
את משמעותם עד אין שיעור.
כתב ״הנשר הגדול״ ,רבי משה בן־מיימו־נידס
(הרמב״ם) לפני 750 שנה בספרו
היד החזקה, תחת הכותרת ״הלכות איסור
ביאה״, :אחד (גורס) שבעה עממין ואחד
כל האומות.״ אחרי שהסתמך על עזרא הסופר,
הוסיף :״ולא אסרה תורה אלא חת־נות.
אבל הבא אל הגויה דרך זנות, מכין
אותו מכת מרדות מדברי סופרים, גזירה
שמא יבוא להתחתן ...ודבר זה גורם להידבק
בגויים, שהבדילנו הקדוש־ברוך־הוא
מהם, ולשוב מאחורי אדוני ולמעול בו.״
בזנות עם בנות עכו״ם ראה הרמב״ם
צרה קטנה הרבה יותר מאשר בנשואין עמן.
לפני 435 שנה גובשה ההלכה סופית על־ידי
רבי אהרון הלוי מונציה, בעל החינוך.
קבע הוא :״בן הבא מן העבד, או מן ה־עכו״ם,
או מן השפחה, הרי הוא כאמו,
ואין משגיחין על האב ...לפי שרוב העם,
דרך טפשות, יימשכו אחר עצות נשותיהם,
ואם ישא אדם בת אל נכר, תמשכהו
לעבודת עבודה זרה, ולעמה. ועוד — כי
גם בניה ממנו תגדל לעבודה זרה, ואוי לו
לפוסל את זרעו. מה שאין כן שהאם יהודיה,
אין חשש כזה גם כשהאב הוא מן העכו״ם.״
״ ג רי א ריו ת ״ .זוהי הלכה חד־משמעית,
שאין עליה שום אפשרות של ויכוח: מבחינה
דתית, בן הנוצריה הוא נוצרי.
למראית עין, ישנו פתרון פשוט לבעיה:
על האם להתגייר, יחד עם בנה. אולם הסבורים
כך אינם מבינים, לרוב, את הקשיים
הכרוכים בדבר. כי לפי ההלכה, אין תוקף
להתגיירות שבאה מטעמי נוחיות, שלא מתוך
רצון כן לקבל את מצודת הדת היהודית.
מספרת ההלכה: עדה של כותים, בני-
ארמניה, שהועברו לסביבות שכם, שסבלה
ממכה של אריות שהטילו את חתיתם על
העדה, גרמו לכך שהכותים עלו ירושלימה
והתגיירו. אולם להתגיירות זו לא היה תוקף,
* אן לא בעת יציאת מצריים, לדעת
מבקרי׳המקרא החדישים. המדענים סבורים
עתה כי דברים אלה נכתבו על־ידי עורכים
מאוחרים יותר, ססון לגלות בבל, כדי לשמש
בסיס רעיוני להפרדה הגזעית החמורה
שהחלה בתקופת עזרא הסופר. למעשה התמזגו
שבטי ישראל עם עמי הארץ בדרן
של נשואי־תערובת במשך מאות בשנים.
העולם חזח 1084

(כל הזכויות שמורות

מאחר שבאה רק כדי להינצל מן האריות.
נוצריות המבקשות להתגייר בישראל כדי
להינשא לבחורים יהודיים, או כדי להירשם
כיהודים במירשם התושבים, עלולות למצוא
את עצמן במצבם של אותם ״גרי האריות״.
גם אחרי הגיור, אין מצבו של הגר שחה
למעמדו של היהודי מלידה. כי בעוד שיהודי
מלידה, המפר את מצחת הדת, נשאר יהודי,
כל עוד לא עבר בפירוש לדת אחרת, הרי גר
שאינו שומר בקפדנות את מצחת הדת עלול
גיורו לאבד את תוקפו. לפי ההלכה, כשחדל
למלא מצחת, הוא חוזר להיות עכו״ס.
אוו! י׳ בדרכון. ככל שהתבהרו השבוע
בעיות אלה גם לבלתי־דתיים, כן החמיר
המשבר הממשלתי שפרץ בגלל רישום
בני הנוצריות. למרות שהדתיים ביקשו ב
תצפית

לפי שעה אין סיכוי שמפא״י תקדים את הבחירות

לכנסתהרביעית. בניגוד לדעת הפרשנים שסברו תחילה כיביג ׳ י
גרם למשבר הממשלתי כדי לקבל תירוץ לפיזור הכנסת ולקביעת בחירות,
נראה עתה כי כוונות ראש־הממשלה היו מעורפלות יותר. הסיבה הסבירה
ביותר כעת: ביג׳י סילק את הדתיים ויצר רקע של משבר רעיוני כדי לשכנע
את הציבור בצורך במשטר של שתי מפלגות, בו לא יוכלו הדתיים להוות
לשון־מאזניים מתמדת. צפה לנסיון מצד ביג׳י להחריף את מלחמת־התרבות.
• אלוף משה דיין יתפטר מצה״ל, יהפוך אזרח. אחרי שביג׳י
פקד עליו לשתוק כל עוד הוא חייל, מתגבשת בלבו של דיין ההכרה שקיום
מעמדו המעורפל הנוכחי יזיק לקאריירה הפוליטית שלו ברגע מכריע. עד
כה סבר דיין שכדאי לו להישאר באופן רשמי חייל, כדי לא לוותר על עמדה

אחת לפני שישיג אחרת.

אין אמת בשמועות שהלל דן ואהרון רמז יתפטרו
מ״סולל בתה״ ,כתוצאה

מפירוק

הענק ההסתדרותי לחטיבות.

• יכין־חק״ל

תקים

מפעל

לפקטין בפתח־תקוה. המפעל יפיק
מקליפות הדרים תמצית חימית, שתשמש
לייצור ריבות ומזונות אחרים. ההשקעה;
שלושה מיליון ל״י.

• מפעל ״פלאלום״ בהרצליה
יירפש על־ידי ״תמאיל״ .מבין
שלושת המתחרים, הצליחה קבוצה זו
לשים את ידה על המפעל.

• השוק האפור ישתלט כשטח
מזון־המותרות. במקום למ

סור
ייבוא זה לייבואניס מונופוליסטיים,
מסוג עמיזן, במחיר גבוה, תעבור הממשלה
לשיטה של מיכרזים פתוחים׳,
בהם יזכה מי שישלם שער גבוה יותר
לדולאר.
• חדשה טובה: מפעל הברום
של ים המלח, בו הושקעו 3,6מיליון
לירות, יהיה אחד ממפעלי־הפיתוח המעטים
שישא רנוחיס. השנה יגיע הייצוא
שלו ל־ 1.8מיליון ל״י.

• להוציא את הכדורגלן
נחום סטלמך לכל ימי חייו
מהשתתפות בנבחרת ישראל
ב כ דו רג ל — זאת תהיה ההחלטה העיקרית
של ועדת החקירה לבירור חרפת
טוקיו, המשותפת להתאחדות הכדורגל
ולהתאחדות הספורט. החלטה זו, שתועבר,
לאישור הועד האולימפי, תתקל בהתנגדות
חמורה, לפני אישורה, עקב התערבותן
של קבוצות־לחץ שונות. ההחלטה
תתקבל בעקבות העדויות החמורות נגד
התנהגותו חסרת הלויאליות של סטלמך
בטוקיו, שהושמעו על־ידי ראשי משלחת
הספורט.

0תיאטרון רביו חדש יקום
כישראל, אם יגשים ליאו פולד
את מה שהוא מבטיח לעשות
במכתבים הרכים שהוא שולח
לישראל. לדבריו הוא מתכוון להביא
לכאן את הרווחים הרבים שצבר בשנתיס
האחרונות במועדון סברא בניו־יורק, ולאגד
בישראל לתיאטרון אחד את דז׳יגן
ושומכר, ליאו פולד עצמו, חנה אחרוני
וכוכבים מקומיים אחרים.

שר הדתות
לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנן.״
כנות לחסלו, היה קשה למצוא פשרה שתאפשר
להם נסיגה בכבוד.
היה רק פתרון סביר אחד: לנהוג כדרך
המדינות הנאורות בעולם, לאסור בכלל את
רישום הדת והלאום במירשם התושבים. כי
לפי ההלכה של הדמוקראטיה החדישה, כל
האזרחים שתים בפני החוק — ללא הבדל
דת ולאום.
ייתכן כי הדתיים היו מסכימים לכך. אולם
ההתנגדות היתד, דווקא חילונית. דויד
בן־גוריון תבע בתוקף כי מירשס התושבים
יבחין בין יהודים ובלתי־יהודים — ״מטעמי
בטחון״ .גם לא היה לו רצון לעשות
זאת על־ידי תחבולה׳ בדרך הוצאת תעודות־׳,
זהות בעלות מספרים מיוחדים לבלתי־יהו־דים.
סימון כזה היה דומה יותר מדי לאות
י 1אשר הנאצים היו מטביעים אותו
בדרכוני היהודים. איש לא הציע להטביע
בישראל את האות ג׳ בדרכונם של ״גויים״.

• בקרוב תוכל לראות בבתי
הקולנוע כארץ סרטים זרים,
שגיבוריהם דוברים עברית. בי
מים
אלה מסתיימת עבודת השלמתו של
מפעל סינכרוניזציה חדיש, שמכונותיו הובאו מגרמנית וכבר נעשו נסיונות
ראשונים בהתאמת קולם של שחקני תיאטרון ישראליים לסרטים זרים. הסרט
המדבר עברית הראשון, מתוצרת המפעל החדש, יוצג בקולנוע גת בתל־אביב.
אולם אין להניח כי רוב מפיצי הסרטים ייעברו לשיטת עיבור השפה המדוברת
בפי גיבורי הסרטים. הוצאות הסינכרוניזציה מיקרות את הסרט בכאלפיים ל
ומלבד זאת, יעבור זמן רב עד שהקהל יתרגל לשמוע את בריג׳יט בארדו או
רומי שניידר שופעות אמרות אהבה בעברית.
$צפויה לך עונת קולנוע גדושת סרטי ענק. כאשר תחל
העונה, בעוד שבועות מספר׳ יקרינו אולמי הקולנוע בתל־אביב את מיטב
הסרטים הנבחרים שיוצרו בעולם בשנה האחרונה. קולנוע חן יפתח את
העונה בהצגת סרטו של מייק טור ב־ 80 יום מסביב לעולם; במוגרבי יוצג
הגשר על נהר קוואי; עשרת הדברות יוצג בעת ובעונה אחת בשני בתי-
קולנוע. כמו כן יויעלה מחדש סרטו הענק של צ׳ארלי צ׳אפלין׳ הדיקטטור
הגדול, כנראה בקולנוע תמר.

במדינה

...יכולתי לאכול אפילו מאה
מנות גלידה שאמא מכינה. זה
נורא גווב, כי היא מ שתמ שת
אך ורק ב אב ק ת גלידה ויטה.

ע תונו ת
כו תר ת השבוע
בהבוקר, מעל לידיעה של הכתב גרשון
הנדל :״ב. ג — .ראש הממשלה ושר הבטחון׳
הדתות׳ הסעה הדואר ומ״מ שר־החוץ״.

מפלגות
דו־ קדבד אור השמש
ניטה מוקה

וניל שוקולדה

שקדים

והמינים החד שים

שדה

ותות

פ י1

׳ ^ פוסי

מפעלה פי ס נוסף לפרס הגדול
של 30,000ל״י
ולשני הפרסים הנוספים של 10,000
כל־אחד, יוענקו
פרסי פיו ס
לבעלי הכרטיסים
שמספריהם סנווכיס
למספרים שזכו
בפרסים הנ״ל.
הזניה הגדולה

453878 453879 453880 1
•ייייי• ידנאא

4: 453877:

פרטים בתכניה
שאפשר להשיגה
אצל כל מוכר כרטיסי מפעל הפיס.

453876

| 453874 455875

על הקו היה סופר חרות, שלמה נקדימון.
״קיבלנו את מכתבו של מר שמעון פרס
אליך,״ הסביר למשה שרת .״הייתי רוצה
לדעת מה תהיה תשובתך עליו.״
משה שרת לא האמין למשמע אוזניו .״מר
פרם מסר את המכתב שלו לפירסום?״ שאל
בחוסר־אימון.
כשנענה לחיוב, החל להגיב במלים נר־גזות.
אולם מיד עצר, הסביר כי ימסור
את תשובתו המנוסחת לעתונות למחרת
היום.
״לב 1בידיו״ .כך החל השבוע סיבוב
חדש בדו־קרב הדרמתי בין שני עסקני מם־
א״י. הוא היה הרבה יותר חשוב מאשר
ההתכתשות על אות ההגנה.
אם ישנם שני אנשים במדינה שאינם סובלים
איש את רעהו אפילו בראיה, הרי חם
משה שרת ושמעון פרס. שרת בן ה־ 64ופרס
בן ה־ 34 אינם מייצגים רק שני דורות
שונים׳ אלא גם שתי רמות תרבותיות
שונות.
שרת, בן רוסיה, ופרס, בן פולין, גדלו
שניהם מגיל צעיר בארץ־ישראל. אך תוצאות
חינוכם היו רחוקות כרחוק מזרח ממערב.
שרת,
קורא ספרים וכותב ספרים, הוא
בלי ספק אום תרבותי מאד. השכלתו אינה
עמוקה במיוחד, אך מתפשטת על שטח
רחב. במשך שנים ארוכות של עיסוק דיפלומטי,
בהן נפגש עם גדולי העולם, קיבל
ליטוש חיצוני שהפך אצלו לטבע שני. הוא
רגיש מאד, נוקשה מאד ואפילו יהיר — אך
איש לא האשימו עדיין בחוסר טאקט או
דרך־ארץ.
פרם הוא ההיפך הגמור. הוא המוצר
החינוכי של המפלגה אשר שרת נמנה עם
מייסדיה. הוא גדל בדרך העסקנות האפורה,
הצטיין לראשונה במאבק־התככים שהשליט
את מפא״י בקרב תנועת הנוער העובד. אמנם
טוען פרס כי היה תלמידו וחביבו של
ברל כצנלסון, אך מאחר שטענה זו הושמעה
אחרי מותו של המנהיג הקשיש׳ לא
ניתן הדבר לבדיקה.
כוחו של פרס אינו בהשכלה או ברמה
התרבותית. הוא טמון בתכונה מיוחדת,
המציינת את גדולי הפרסומת האמריקאית:
הכשרון להיראות כנים ומשכנעים גם בשעה
שהם מוכרים סחורה מפוקפקת מאד. מי
שמאזין לדברי פרם בחוג מצומצם, אינו
מתרשם מרוחב תפיסתו או מברק אישיותו,
אלא מכנות דבריו האפורים והשיגרתיים.
״הוא נושא את לבו בידיו,״ אמר עליו
פעם עתונאי אמריקאי ספקני.
פרם חושב את שרת לעובר־בטל. שרת
חושב את פרם לפרחח מן הרחוב.
בעיטה לפני המיבצע. שמעון פרם
היה הרוח החיה בקנוניה הגדולה, שסילקה
את שרת מן הממשלה. יחד עם משה דייו,
אהוד אבריאל וטדי קולק, שיכנעו את ביג׳י,
ערב מיבצע סיני, שנוכחותו של שרת רק
תפריע — ואולי גם שאין כל טעם לתת
לשרת חלק בעלי־הדפנה העתידים. הם גירשו
-את שרת בבושת־פנים, כשם שגירשו
קודם לכן את פנחס לבון מתפקיד שר־הבטחון.
שתי הקנוניות היו אות אזהרהד
לא רק לגבי כוחה העולה של קבוצת-
המנהלים, אלא גם לגבי שיטת עבודתה.
ברגע שסולק שרת, חוסל למעשה משרד-
החוץ כגורם מנחה, הפך לשרות דואר דיפלומטי,
בו ממלאים השגרירים תפקיד של
חורים. המדיניות נקבעה על־ידי ביג׳י, בוצעה
על־ידי שמעון פרס.
מאז מנהל פרם למעשה את מדיניות ישראל
— במידה שיש דבר כזה. למורת
רוחה של גולדה מאיר, שרת־החוץ הרשמית,
המתנדנדת מזה שנתיים על סף ההתפטרות,
אירגן פרס מאחורי גבה את פרשת
מטוסי־הגשק ומיבצעים רבים אחרים, שלא
נודעו לציבור הרחב. ומכיוון שפרם הוא
איש מוגבל מאד, בעל מחשבה שיגרתית
והבנה מועטת בעניני אומות זרות והויות
העולם, נשארה גם המדיניות הישראלית
(המשך בעמוד )8
כזאת.

שעוווית חקים גות :

מכרה

ך* ראיטית היו קיטנות המחצלאות ליד
נמל תל־אביב — כמו בסרטי אינדיאנים
עתיקים מאולפני הוליבוד של ,1936 או
כמו במעברות .1950 מורי עירית תל־אביב
היו פולשים לשפת־הים שמתחת לבית־הקברות
המוסלמי, בצפון העיר. מצוידים
בתקציב עירוני ומזוינים ביתדות־ברזל ו־פטישי־עץ,
היו מגדרים את השטח, מותחים
יתרים, מקימים קירות־מחצלאות ובונים עיר
עברית חדשה על גבעות החול.
הילדים, שהיו באים בעקבותיהם, היו
בניהם של החלוצים. עם מכנסים קצרים
וגופיה לבנה, היו יורדים בוקר־בוקר אל
שפת הים, מתרחצים שעה, משחקים שעתיים,
מעסים פלסטלינה ובונים ארמונות־חול.
האחות בשמלה הירוקה היתד, עוברת
ביניהם ומשגיחה על הנקיון ועל הסדר.
המורים היו עוזרים להם להכין את שעו־ריהם,
המורות היו מותחות את מפוחיות
היד בעלות הכפתורים השחורים :״מי יבנה,
יבנה בית בתל־אביבי״ והילדים במכנסים קצרים
וגופיות נהנו מאד.
בניהם של חלוצי־החולות היו כבר פחות
חלוציים. קיטנות המחצלאות נעלמו. גושי
לכלוך ואדי־סרחון תפסו את מקומם על
שפת־הים. המורים לא האמינו עוד במשכורת
העירונית, פנו לייסד בעצמם קיטנות
משלהם .״נופש על שפת־הים!״ הכריז
האחד, כשהוא מחלק רבבות עלונים מודפסים
בהפסקות בין הלימודים .״שחיה בהדרכת
מצילים מוסמכים!״ הודיע השני בשמחה
לכל הורה שדאג לחינוך הגופני של
ילדיו, באשר הוא שם.
בשנה הראשונה היתד, התעמולה שקטה.
המורים הקימו לעצמם סככות־יוטה על חוף
ימה של בת־ים, שכרו לעזרתם מורים אחרים,
שילמו כמה עשרות לירות לבוגרי
שישיות ושביעיות בבגדי־ים והובילו את
הילדים מבתיהם לקיטנה בכל בוקר, ומן
הקיטנה לבתיהם בכל צהריים.
העסק היה משתלם מאד. כל ילד שילם
כמה עשרות לירות וזכה תמורתם בחצי
יום חופש מבריא, ברחצה בים הפתוח,
בלימוד שחיה, במשחקים עם בני גילו
בסביבה חינוכית ובניתוק זמני מהרחוב
על כל מוראותיו: המכונית הדורסנית, האבק
והזוהמה• ההורים זכו גם הם: במשך
מחצית היום היו פטורים מן הדאגה המתמדת
לילד הפנוי במשך כל שעות היום
מלימודים. כששילמו בעד החזקת ילדם ב־קיטנה,
היו בטוחים כי הוא נמצא בידיים
נאמנות. הקיטנה המודרנית היתר, הפרוזדור
למחנה הצופי בכיתות הגבוהות של בית
הספר העממי, או למחנה העבודה בכיתות

׳ חתם?

רפאל הלפרין, שזנח
את מקצוע ההאבקות
המקצועית ועבר ליענף מכוני־היופי והכוח,
שולח אח ידו בקיץ במקצוע נוסף: קיטנות
הילדים ..השנה הוא פירסם כי מרכז המורים
והגננות אישר קיטנותיו׳ מנהליו המסחריים
של תיאטרון המרכז חתמו על ההסכמים אתו.

מי מפקח? מי אחראי? מי מרוויח י

הזהב ב חוד
להגנת זכויות מקצועיות — בביזנס, הן
בניהול תיאטרון בעל ערך חינוכי מפוקפק,
והן בקיטנות•

הגזבר גיסה, המזכיר מכחיש

רבבות ירדים הגזגזובבו \זט1בונו ער חופי יגזה ט1ר הארץ -
וזבדי שוזוזוגן יבפויח את תפיסוח תבפווזתי הנזובתך
תורנוות נותן ושתות תארצרים וזושכיגז את תוזורינו בבונו־וות
שבחירגן ן הן כתבות— גבש תו הברתי־תווזתך שר תרבו
התורים והגננות נעשים ״ביתם״ פרבוייגז ררא פיגן ווז ציבורי.
הגמנסיה. היה זה חינוך טוב לספורט, חיי־חברה
ולימודים.

סגדלר ופדגוג מוסמר
ף• ימים בהם פינתה המודעה הקטנה

•,£את מקומה למודעה הגדולה והגרלות
מפעל הפיס נזקקות כבר למכונות עירבול
חשמליות׳ יצאה גם קיטנת הנופש למרחב
העת־החדשה. אפילו בקבוקי הטמפו שחולקו
חינם בכמה קיטנות בשנה שעברה,
לא יכלו עוד לשמש גורם מכריע בתעמולה
לקיטנה הטובה ביותר. יחד עם דוכני
האספרסו ובתי־הקפה של נערות־הזוהר ברחוב
דיזנגוף, נראתה הקיטנה כמקור רווחים
מבטיח, לאותם י שרצו להניח את כספם על
קרן מפעל חד־פעמי. לקיטנות הקבועות
של מורי התעמלות וותיקים׳ נוספו סככות
יוטה נוספות. ההרשמה התנהלה בשיטות
פרסומת אדירה, כששמות מפורסמים של
אלילי כדורגל כמו חודורוב ושייע גלזר או
אריק מחקה החיות מגויסים לעזרה. מו־דעות־ענק
ברחובות הזעיקו את ההורים
למשרדי־הרישום, רבבות עלונים נשלחו לכל
בית בכל רחבי ישראל, שילד בגיל הקיטנה
גדל בין כתליו.
כדי להקים קיטנה בישראל, אינך נזקק
לשום אישור ממשלתי או אחר. כל מה
שעליך לעשות כדי להקים קיטנה ולמלא את
קופתך בעזרת המצאה ישראלית זו, הוא
לקנות כמה שקיי יוטה, לתקוע יתידות
בחלקת־אדמה שתחכור בכספך ממועצת בתים
או הרצליה ולהזעיק לעזרתך את שופרות
התעמולה שאתה יכול להזעיקם.
שום חוק או תקנה ממשלתית אינם
מונעים משום אדם לעסוק בהדרכת ילדים
במשך חודשי הקיץ. שום תקנה אינה מונעת
ממנו להכריז על עצמו כעל ״פדגוג מוסמך״
,או ״כוחות הוראה מעולים״ ,הוא
יכול להיות סנדלר, חייט או פקיד־בנק
בחופשה, אין זה משנה: מקור ההכנסה
החדיש והבטוח עומד לרשותו, ללא כל
הגבלה. להורים לא נשאר אלא לם מוך על
כושר אבחנתם ומידת ידיעתם את השפה.
כשהם בוחנים ובודקים את המודעות השונות,
הם מחליטים בעצמם אם לרשום את
ילדם לקיטנה זו או אחרת. כמו בכל עיסקה
מסחרית אחרת, יש להם רק שתי אפשרויות:
להיכשל או להצליח.

איכו צייד ואיגו רוצה

ך• שנה פינו בקבוקי הטמפו בקיטנה
| 1א ת מקומם לתיאטרוני הילדים. הראשלהבמאי
מנחם
שון,תיאטרון תילון
גולן, הקים קיטנד, לעצמו באחד מבתי־הספר
של המושבה הו׳צליה.יחד עם
אוריאל אופק, עורך דבר לילדים, אסתר
סופר מקול ישראל, הבמאי חיים עינב,
הצייר שלמה יורני, הרקדנים אברהם דוד
ונעמי וזינר, המנצח קונרד מן והמלחין

עמנואל זמיר, הבטיח גולן לציבור ההורים
המסור, פנימיה מסודרת עם אם־בית
מסורה, שש ארוחות ליום׳ חינוך דראמתי
ומוסיקאי של שבועיים ימים בכל מחזור,
רחצה בים ובילוי נופש מתוכנן. לריכוז
הקיטנה והנהלתה התחבר גולן עם המורה
הרמת־גני חיים כהן, מי שריכז בשנים רפאל אתקיטנת־שמשון של האחרונות הלפרין,
רפאל הלפרין לא טמן ידו בצלחת. הוא
מיהר להתקשר עם מנהלי התיאטרון המתחרה,
תיאטרון תליל, של מרכז המורים
והגננות, הציע להם עיסקה מסחרית: תיאטרון
תליל יתן את שמו לקיטנת־שמשון,
תמורת פרסומת עצומה והמונית שיתן
הלפרין לתיאטרון. סוכני התיאטרון, שירשמו
את הילדים לקיטנה, יקבלו את אחוזי
הקומיסיון המקובלים תמורת שירות כזה
בכל ענף מסחרי מקובל.
לעיסקה מעין זו, עם תליל, היה יתרון
נוסף, גדול יותר משמו של התיאטרון
הכושל: תליל הוא תיאטרונו של מרכז
המורים והגננות. החוזה אתו נתן להלפרין
את האפשרות להשתמש בשמו של האיגוד
המקצועי של מורי ישראל למטרותיו. כך,
ימים אחדים אחרי שנחתם החוזה עם תיאטרון
תליל, הודיע רפאל הלפרין, מי שהיה
אלוף העולם בהאבקות, לציבור לקוחותיו:
״גן־עדן לילדים, קיטנת שמשון. בשיתוף
תליל, תיאטרון לילדים. בהמלצת הסתדרות
המורים והגננות. בהנהלת רפאל הלפרין.״
השערוריה שקמה׳ החרישה את המולת
ילדי כל הקיטנות גם יחד. בעלי הקיטנות
המתחרות מיהרו למרכז המורים. הם נתקלו
במשרדיו בהכחשותיהם הנמרצות של עסקניו
ושל שלום לוין, מזכיר הסתדרות המורים
בראשם :״נציגי התיאטרון לילדים של מרכז
המורים חתמו על הסכם עם מנהל קיטנת־שמשון
בדבר מתן פעולות אמנות ותרבות
בקיטנה,״ הודיע מרכז המורים בבטאונו הד
החינוך, שכמעט איש אינו קורא אותו :״על
ההסכם חתמו נציגי תליל ולא מרכז המורים,
שמטעמים שונים אינו צריך ואינו רוצה
להיות שותף להסכמים ממין זה. כמו כן
לא המליץ מרכז המורים על שום קיטנה
לילדים. קיטנתישמשון לא היתר, רשאית להשתמש
במודעות בשם מרכז הסתדרות המורים

בשום מקום אין זכרון־הדברים מסביר את
השאלות המתעוררות בלב הציבור:
כיצד מקבל על עצמו מרכז המורים
והגננות׳ במישרין או אפילו בעקיפין, אחריות
חינוכית, מוסרית וציבורית לקיטנה
שאין לו שום שליטה עליה ושום פיקוח
בה — וזה בצורה העשוייה לעורר אצל
ההורים את הרושם שיש פיקוח זה.
• האם מישהו — המרכז עצמו או
אנשים פרטיים שניצלו את שמו — הרוויחו
כסף מעיסקה מוזרה זו, וכיצד.
י • מה בכלל ענינו של המרכז — גוף

ך פאל הלפרין חשב אחרת• במשרדו
י שבמכון חנוט בצפון תל־אביב, העוסק
בחיטוב נשים, הוא החזיק את זכרון־הדברים
המקורי שחתם עם נציגי תליל. זכרון דברים
זה הודפס על טופס רשמי של מרכז
המורים והגננות, שמוספר בתאריך 8.5.58
במספר שוטף .7/587/37658 החתומים על
הטופס, האמרגנים הפרטיים לוריא וארז,
בעליו האמיתיים של תיאטרון חליל. כיצד
הגיע טופס רשמי של מרכז המורים והגננות
לידי לוריא וארז? זאת לא יכול היה
שלום לוין להסביר. כשניסה לטעון בפני
אחד ממנהלי הקיטנות שפנה אליו, כי
האחראית לכך היא הגננת לאה גיחון,
איימה זו בהתפטרות.
הלפרין החזיק בידיו הוכחה אחרת להצדקת
מעשיו .״הורים נכבדים וילדים חביבים,״
קרא כרוז אחר לילדי תל־אביב והוריהם
,״אנו שמחים להביא לידיעתכם כי
התקשרנו עם מר רפאל הלפרין, מנהל
קיטנת־שמשון הידועה, בדבר הפעלה משותפת
של קיטנה זו שהיא המעולה בארץ
אנו ממליצים בפניכם על קיטנת־שמשון
ומבקשים מכם להביא המלצה זו לידיעת
כל מכריכם וידידיכם. בכבוד רב, מרכז
הסתדרות המורים והגננות.״
״שלום לוין בעצמו עבר על הכרוז
הזה, אחרי שגזבר המרכז אברהם כהן,
ניסח אותו,״ מספר רפאל הלפרין ,״איך
הוא יכול עכשיו לבוא ולהכחיש את עצמו
בהד החינוך?״
אולם לא רק שלום לוין חייב היה
להכחיש את עצמו, כששערורית המלצת או
אי־המלצת מרכז המורים הגיעה לשיאה,
וכשמורים נרגזים הדפיסו כרוזי מחאה נגד
המרכז ומזכירו. הבמאי הצעיר דן קידר,
מי שביים הצגות אחדות בתיאטרון תליל,
דרש גם הוא הכחשה .״יצאתי באחד הימים
לרחוב ומצאתי את שמי על מודעותיו של
הלפרין כמדריך אמנותי,״ סיפר השבוע
קידר ,״פניתי מיד ללאה גיחון, והיא הפנתה
אותי ללוריא ולארז. הם הציעו לי 200
לירות לחודש תמורת עבודתי. לא הסכמתי,
אך שמי נשאר על לוחות המודעות.״
להלפרין היה הסבר גם על כך :״מנהלי
תליל אמרו לי שדן קדר יביים בקיטנה
שלי. הם אמרו ואני הדפסתי.״

הכחשות נוספות תבואנה כנראה בזמן
הקרוב. אחת מהן קשורה בהבטחת הפרוספקט
של קייטנת־שמשון.׳ ״ילדים מקייטנת־שמשון
יבחרו לתפקידי כוכב בסרט עלילתי
שיופק בקרוב.״ אף לא אחת משתי חברות
ההסרטה הידועות במדינה אינה יודעת על
סרט כזה, ועל כוכבים שהיא תזדקק להם
ותבחר אותם מבין ילדי שמשון.

טוטו-קיטנה

א היה כל ספק כי כמו כל עיסקותיו
/המפוקפקות האחרות של תיאטרון תליל,
העושה ביזנס תוך ניצול שם מרכז המורים
והגננות, היתר, גם עיסקת שמשון עיסקה
מוזרה ביותר. בזכרון־ר,דברים שנחתם
ביניהם הבטיחו לוריא וארז להלפרין כי
יערכו מסיבת עתונאים מיוחדת לפרסום
הקיטנה, ואף ישלחו הודעות מיוחדות לוועדי
העובדים במרחב תל־אביב כדי לארגן את
ילדיהם בשורות הקיטנה המשותפת.
שאר הקיטנות הגדולות, קיטנת נופש של
המורה הוותיק מיכאל ספיר, קיטנות ספורט־וים
של יהושוע ירון והריה פרידן, הכדור
והים של מפעל טוטו־כדורגל של ידיעות
אחרונות וקיטנת תילון בהרצליה נפגעו מאד
מכרוזיו הצעקניים של הלפרין בכותרת
מרכז המורים. אחת הקיטנות, ספורט ויס,
נאלצה אף להתאחד עם שמשון, נושאת
עתה את השם המשותף: שמשון, ספורט
וים.
אך עיקר השערוריה והענין הציבורי שפה
לא היה טמון בהתחרות המסחרית הפרועה
שבין הקיסנות, ואף לא בשמו הטוב או
הרע של מרכז המורים והגננות שהמליץ
או לא המליץ על קיטנת שמשון. שורש
הרע הוא בעובדה כי כל אחד יכול להקים
לעצמו קיטנה, להכתיר את עצמו בכתרי
הלל ושבח ולאסוף אליו מאות ילדים מבלי
שיהיו לו אפילו מינימום הכשרון והיכולת
לעשות זאת. אם לא יפעיל משרד החינוך
והתרבות פיקוח פדגוגי ובטחוני מעולה
ומידי על עשרות הקיטנות הקטנות והגדולות
הפזורות לאורך חוף־ימה הארוך של מדינת
ישראל, עלולה המדינה להזדעזע באחד הימים
למשמע הודעות על אסונות ופגעים
העלולים להתרחש בקיטנות־ילדים הפועלות
ללא כל פיקוח והשגחה ממלכתיים, חלקם
על שפת־הים ממש.
וגרוע מכך, הנזק החינוכי העלול לפגוע
קשות בילדי־הקיטנות, בהיותם נתונים, לעתים
קרובות, לפיקוח מדריכים חסרי כל נסיון
ובקיאות בהדרכת ילדים.

רבבות הורים נזקקו גס השנה למוסד הישראלי האופייני: ק טו
סןן ) 4ןןן * 3ן *
; 11X71 / 11 נות הקיץ. בעוד שרק קיטנות אחדות הן בעלות מסורת והנהלה

פדגוגית מתאימה, מקיימות משטר חופש ונופש חינוכי לילדים, תמורת תשלום הוגן, מנצלים
בעליהן של עשרות קיטנות קטנות בכל רחבי הארץ את העדרם של כל חוק או תקנה
ממלכתית, עושים בשטח הפ > זה כבתוך שלהם. משרד החינוך והתרבות אינו מפקח על
פעולת הקיטנות — לא מבחינה חינוכית, לא מבחינת היגיינת הילדים ואף לא מבחינת
גובה התשלום והשירותים החייבים להינתן תמורתו (למשל: מספר הקיטנים לכל מדריך).

במדינה
(גזמנסך מעמוד )6
מועמד או כדי ריק. בשעה שפרם
התבסס בתפקידו החדש, נשאר שרת בחוץ.
המנהלים לא הסתפקו בסילוקו מן הממשלה.
הם דאגו שלא ייבחר כחבר בוועדת החוץ
והבטחון של הכנסת — כך שראש־הממשלה
לשעבר נמצא בדרג נמוך יותר מאשר עסקני־מפלגה
אפורים כמו מאיר ארגוב ויונה כסה.
שרת נסע לשליחויות בלתי־חשובות, כתב
מכתבים למערכות עתונים והגיע למצב בו
הוא מקבל בתודה הזמנה לנאום בפני כמה
עשרות חברי מפא״י בסניף נידח׳ לפני התוכנית
האמנותית•
אולם שרת לא האמין כי הוא מחוסל. כמו
כל עסקני מפא״י החשובים, הירהר גם הוא
בבעיות הירושה. אם יצטרך ביג׳י להשמיט
מידיו את רסן השלטון — מי יבוא במקומו?
כל עוד לא הספיק ביג׳י למנות את דיין,
פרס ושות׳ לשרי־ממשלה, נשאר שרת המועמד
הטבעי לתפקיד ראש־הממשלה במקרה של
ירידת ביג׳י מן הבמה. לפרס אין שום
עורף פוליטי. אשכול הוא אדם אפור מדי.
לבון, על אף מסעו הנמרץ בועד הפועל של
ההסתדרות לרכוש את אהדת הקהל (על־ידי
מלחמתו בדרקונים של סולל־בונה ו

זה היה ידוע, כמובן, למחלקי אות-
ההגנה. אולם הם החליטו להתעלם מכך במזיד•
בעוד שמסרו ללוי אשכול את האות
מס׳ ,3ונתנו לביג׳י את התפקיד המרכזי
בטכסי חלוקת האות, לא הזמינו את שרת
לשום טכס, לא כמחלק ולא כמקבל. רק
אחרי שנגמרו כל הטכסים העיקריים, שלחו
לו שאלון שיגרתי, בו נתבקש להודיע מדוע,
לדעתו, מגיע לו אות ההגנה.
תשובתו של שרת היתד, מלאכת־מחשבת—
אות לכך כי בשטח זה, לפחות, הוא עולה
עד לאין ערוך על יריביו. כתב הוא לסגן־
אלוף אורבך, הממונה על עניני האות במש-
רד־הבטחון :״אינני מכירך, אך חזקה עליך כי
כקצין צה״ל אתה ממלא באמונה אחרי ההוראות
של הממונים עליך, ולא אשמתך היא
שנפל בחלקך לעשות מעשה המוכרח להיראות
בעיני כל יודעי־דבר כתמוה ואף
כמגוחך.״
אחרי שהטיל את כל האחריות על שני הממונים
—שר־הבטחון ומנהל משרד־הבטחון,
מנה שרת בקצרה את זכויותיו למען ההגנה
(כולל הנהגת כיתה של בחורים ובחורה אהת
ברחוב היהודי בעיר העתיקה, במאורעות
,)1920 ציין כי הטופס לא יספיק למנין כל
הזכויות .״בין כה וכה, כיון שקבלת אות
ההגנה אינה חובה, אלא זוהי זכות — הריני
מוזתר על זכות זו כשהיא מוצעת לי ככה
מבחינה ציבורית חלילה לי, על־ידי קבלת
אות־ההגנה, לחפות על נגע השכחת ההיסטוריה

״דאגה עמוקה כלב כשנודע
סירובו של שרת ורקע המעשה, התעורר
במפא״י גל של אי־רצון עמום. גם העסקנים
ששתקו כאשר גורש שרת מן הממשלה, נר־גזו
נוכח העלבון. בן־גוריון עצמו מיהר לד,י־

את רמתו של השר־לשעבר עם רמתו של
פקיד, ולו אף גבוה, מאנשי־המנגנון.
אולם גם סיבוב זה לא יהיה האחרון.
כל עוד יישאר ביג׳י בשלטון לא תהיה בו
דריסת־רגל למשה שרת• ובעוד שביג׳י יכניס
בהדרגה את אנשי־החצר שלו לעמדות־המפתח
הממלכתיות, יימשך המסע להשפלת שרת.
בספרו המעורר־חלחלה של ג׳ורג׳ אור־רול
, 1964 ,תואר שלטון המקיים מיניסטריון
מיוחד לתיקון האמת — משרד המתאר את
העבר לפי ההנחיות המשתנות של השלטון
הקיים. בארץ קיים נוהל דומה. אחרי שנעשה
הכל כדי למעט את דמותם של חיים אר־לוזורוב
וזאב ז׳בוטינסקי, להכחיש את חלקם
של לוחמי המחתרת במלחמת־השיחרור נגד
הבריטים, רק טבעי הוא שנעשה נסיון דומה
גם כלפי משה שרת — שהוא עצמו אחד
האחראים לקיומו של מיניסטריון־אמת זה
בישראל.

מ שט רה
הנושים 113 ראשה
שלושה חודשים אחרי ששם קץ לחייו
בכדור אקדח־השירות שלו, קיבלה אשתו של
מפקח ראשון משה הידנה את דמי ביטוח
החיים של בעלה 4000 :ל״י.
בבתיהם של כמה קציני וסמלי משטרה
היתד, השמחה רבה, כשנודעה חדשה זו.
״עכשיו נקבל מאשתו של הימה את הכספים
שנשאר חייב לנו ביום התאבדותו,״
אמרו חבריו לעבודה של קצין התשלומים
לשעבר במחוז תל־אביב. נם פרקליט מחוז
תל־אביב היה בטוח, כי יצליח לקצר את
התהליכים המשפטיים שפתח בהם׳ אחרי ש

איש־ההגנה
שרת
אותות ומופתים
תנובה) ,עוד לא הגיע חזרה לליגה הממשלתית.
בהעדר מתחרה בתוך מפא״י, נשאר
שרת לפי שעה מועמד יחיד לירושה —
לפחות עד לבחירות הבאות, שיביאו לממשלה
את דיין וחבריו.
לכן לא היה זה מקרה כאשר החליט פרס
— ויש לשער: בידיעת ביג׳י — להשפיל את
שרת השפלה נוספת, כדי להציגו בפני הציבור
ככלי ריק שאבו עליו הכלח. זוהי
משמעותה הפוליטית של פרשת אות ההגנה.
״מעשה ת מו ה ...מגו ח ך עד
לשלב מאוחר מאד בחייו, לא התענין ביג׳י
בעניני בצזחון. רק באמצע שנות ד,־ 40 הבין
לפתע כי עמדת־הבטחון היא עמדת־מפתח
פוליטית מרכזית, ושאין להפקירה בידי
מתחרה.
אולם 25 שנה לפני כן, כשנוסדה ההגנה,
היו הפעילים העיקריים אנשי קבוצת הגימנזי-
סטים: ארבעת הגיסים אליהו גולומב, דוב
הוז, שאול מאירוב (אביגור) ומשה שרתוק.
גולומב והוו עסקו בעיקר בצד המעשי, שרת
התרכז יותר בצד הפוליטי. אך אין ספק שהיתי׳
לו יד רבה בצמיחתו של הארגון.

הטיל — כדרכו — את כל האשמה על
פרס• פרס כתב מכתב נכנע לשרת, שכלל
לא פנה אליו, הסביר את הנוהל לפיו חולק
האות, ושהיה כדיוק מנוסח כך שאי-אפשר
היה לשתף את שרת בחלוקת האות.
אם פרם לא יכול היה להתחרות בשרת
בברק הכתיבה, הרי ניצח אותו בזריזות:
הוא מסר את המכתב לפרסום עוד לפני
שהגיע לשרת. היה זה נצחון טאקטי אופייני
לאיש שזכה לכינוי ״שמעין פרסומת״ —
כי העתונים פירסמו את תשובת פרס עוד
לפני שהספיקו לפרסם את תלונת שרת.
הפעם ענד, שרת בסימון חריף עוד יותר,
הוכיח כשרון יפה להלביש עלבון אישי
בניסוח עדין .״פרשת אות ההגנה ...אינה
כלל ענין צבאי או פקידותי, אלא זהו ענין
בעל אופי ציבורי מובהק.״ אחרי ששלל את
סמכות הממשלה לטפל בענין זה ולחוקק בו
תקנות של נוהל, הוסיף משפט של בוז אישי
:״אין לדרוש כלל מהפקידות של משרד־הבטחון,
בכלל זר, ממנהלו הכללי, את מידת
הבקיאות בתולדות העבר, אף לא את מידת
התחושה הציבורית, אשר בלעדיהן קשה. היה
להימנע בפרשה זו מתקלות ומעוולות.״
כך האשים את פרס אישית בבורות ובחוסר
דרך־ארץ. הוא לא הסתפק גם בכך,
הנחית את המכה המוחצת על כל ממלכתם
של ביג׳י ופרם :״הטיפול של משרד ה־בטחון
מגלה רקע של מידות ונימוסים,
מושגים והרגלים, המוכרח לעורר דאגה עמוקה
בלב כל אזרח בעל הברה.״
מיניסטריון האמת. מעולם לא ניתן
פרסום גלוי כך למלחמה הנואשת של קבוצת
העסקנים הוותיקים במפא״י נגד כת
המנהלים של ביג׳י. מעולם גם לא הגדיר
מנהיג מפא״י במלים כה חריפות את האופי
הנפסד של כת־החצר של ביג׳י — אופי
שתואר עד כה רק מעל עמודי העולם הזה.
אם ביקש ביג׳י לנקום בשרת״ ,הרי נכשל.
הפעם יצא שרת בבירור כמנצח מן המערכה.
נשיא המדינה הציע לערוך בביתו טכס מיוחד
בו יוענק לו האות, בנוכחות ביג׳י. עתוני
מפא״י פירסמו בהרחבה את דבריו. גם לציבור
הרחב הוכיחה הפרשה כי אין להשוות

הטיל עיקול על רכושו של הימה, שהשאיר
אחריו גרעון של 3800 לירות בקופת
המחוז.
אשתו של הימה חשבה אחרת, סרבה
לשלם את חובות בעלה .״אני לא יודעת
מכלום,״ אמרה לקצינים ולסמלים שלא
הניחו לה אפילו לרגע ,״אני לא רוצה
לשמוע על זה.״
עדים על הדוכן. ממקור בלתי־צפוי
באד, עזרה גדולה לשרה הימה .״מי שהלווה
כספים להידנה, או נתן לו ערבויות
להלוזאותיו, עבר על תקנות ד,משטרי״״
הודיע בהחלטיות לפיקודיו מפקד מחוז תל־אביב
יואב פלג ,״אני עורך עכשיו חקירה
ואנקוט באמצעים נגד אלה שעברו על
התקנות.״
הרמז היה ברור. מפקד המחוז, שחיפה
במשך שנים רבות על מעשיו הבלתי-
חוקיים של פיקודו ושמינה שני קצינים
מנאמניו לטשטוש תיק החקירה, איים במפורש
על נושיו של הימה לבל ינקטו
נגד אשתו בצעדים חריפים מדי, העלולים
להביא את הפרשה כולה לבירור משפטי.
הנושים לא נרתעו. היו ביניהם כאלה
שלא ידעו כלל כי הם ערבים להלוואה של
הימה, כמו השוטר נעים, שמצא את שמו
ברשימת הערבים לקצין התשלומים בסניף
משען. נעים וודאי שלא עבר, איפוא, על
התקנות. אחרים בין הנושים היו בעלי גב
משטרתי איתן מכדי שיבהלו מאיומו של
פלג. בראשם עמד אלי דקל, ראש מחלקת
שיטור ותפקידי־מטה במטה הארצי של המשטרה.
כשהם נהנים מחסותו של דקל, שהימר,
נשאר חייב לו 3000 לירות, התכנסו
השבוע הנושים לאסיפה כללית. הם הטילו
על בא־כוחם, עורך־הדין רפאל הורג־שטין,
לפעול כחוק על מנת לגבות את
חובותיהם, אפילו בעזרת בית־המשפט.
אם יעמדו נושיו של הימה על דוכן
העדים ויספרו על הדרך בה נוהל משק
הכספים של מטה מחוז תל־אביב, יצטרך
כנראה פלג לפשפש בעצמו בתקנות, כדי
להגן אז על משרתו שלו בפני ההאשמה
החמורה, כי המחוז שבפיקודו מתנהל בניגוד
לכל תקנה משטרתית הנמצאת עדיין בתוקף.

• בין השאר על כך שבועד להעמת נוחי-
און להגנה בביתו של אליהו גולונוב׳ בשדרות
רוטשילד בתל־אביב, לא החתן ביג׳י
להשתתף, בעוד ששרת תופס בו מקום מרכזי.

הנערה מגבשת השלושה
כמה צעירות אלמוניות הפכו השבוע לסל־

עי־מחלוקת ממלכתיים. אחת מהן היתה הצעירה
מאחד ממשקי השומר הצעיר, בת
לאם נוצריה ואב יהודי, שעמדה להתגייס
לצה״ל, אך לא הוכרה כיהודיה מבחינת החוק.
לנזרחב, עתון מפלגתו של שר הפנים, הוסיף
השבוע סיפור שני, שגם הוא סיפק מיד חומר
דלק לויכוח הגדול של המשבר הממשלתי,
הובא כראיה בידי שר־הפנים להצדקת עמדתו.
אולם סיפורה של גליה שמבוביץ, חברת
משק גבעת השלושה של הקיבוץ המאוחד
(אחדות העבודה) ,הוא הרבה יותר מסובך
— כשם שהבעיה, שהיא גילמה אותה, היתד,
מסובכת.

״יהודים כקיבוץ

-אינם יהד

דים ״.הסיפור שהופיע בלמרחב פרש את
פרשת סבלה והמכשולים שעמדו בדרכה של
חברת קיבוץ, בת לאם נוצריה, שרצתה
להינשא לאחד מחברי המשק. גליה שמבוביץ,
צעירה ( )18 נמוכת־קומה ובלונדית, הגיעה
לקיבוץ גבעת־ד,שלושה לפני תשעה חדשים.
יחד עם אבי המשפחה היהודי, אמה הנוצריה
ושני אחיה הצעירים, עלתה גליה מפולין.
אחרי תקופה קצרה נימולו אחיה, ואילו
היא התערתה בחיי המשק, נשלחה לסמינר
הקיבוץ־ד,מאוחד באפעל, למדה עברית, שמעה
הרצאות על בעיות הארץ, עבדה בקיבוץ
במטבח ובגן, הפכה לישראלית לכל דבר.
גליה הרגישה את עצמה כבת לאומה הישראלית.
אולם כאשר החליטה להינשא לבך
המשק, ופנתה לצורך זה למשרד הרבנות
בפתזדתקוד״ התברר לה כי הרגשתה אינה
מכניסה אותה תחת כנפי הדת היהודית.
״למרבית התמהון,״ כתב למרחב ,״סרב הרב
המקומי להשיאה ולגיירה.״ לדברי למרחב
ולדברי גליה עצמה, נבע סירובו של
הרב לגיירה ולהשיאה בגלל היותה חברת
קיבוץ, בטענה :״אין לנו צורך ביהודים
החיים בקיבוץ ללא קיום דיני ישראל
היהודים החיים בקיבוץ אינם יהודים.״
שני צדדים למטבע. אולם תיאורו של
למרחב היה פשטני מדי. הרבנות בפתח־תקוה
סירבה להשיא את גליה לא רק בגלל
קפריזות אישיות של הרבנים, אלא בהסתמך
על חוקי ההלכה היהודית, שהם הפוסקים
במדינה בעניני אישות.
כי גליה לא היתה רק בת לאם נוצריה.
גם אביה היה נוצרי. אחרי שנהרג במלחמת־העולם
השניה, נישאה אמה מחדש, הפעם
לגבר יהודי. אמנם, גם אחיה, שנולדו מהאב
היהודי והאם הנוצריה, אינם יהודים לפי
חוקי ההלכה, למרות שנימולו. אך מצבה של
גליה, בת לנוצרי ולנוצריה, היה שונה.
הקשיים שהטילה הרבנות בפתח־תקוה על
גליה, כדי לגיירה, הם ההגבלות הרגילות
המוטלות על נוצרי הבא להתגייר. סיפר השבוע
מזכיר בית־הדין הרבני בפתח־תקוה,
הרב שמעון כץ :״אחרי שגליה פנתה אלינו
והודיעה שהיא רוצה להתגייר, קבעו לה
מועד לדיון בפני בית־הדין הרבני, בהרכב
שלושה דיינים. אחרי ששמע את בקשתה,
הסביר בית־הדין למבקשת את עיקרי היהדות
והמצוות של התורה, שבלעדיהם אי־אפשר
לקבלה לגיורת. בית־הדין נתן לה
שהות להרהר בדעתה, אם לנוכח חובות אלה
היא מסכימה להתגייר. כשבית־הדין יהיה
משוכנע בצדקת דבריה ובנכונותה להתנהג
על פי הדת היהודית, יגיירוה.״
גליה הבינה מדברי הרבנים שכדי להתגייר
יהיה עליה לעזוב את הקיבוץ, שם אין
מקיימים את עיקרי מצוות היהדות. היא
פרצה בהיסטריה של בכי. היה נדמה לה
כי עולמה חרב עליה. אולם רבני בית־הדין,
שיתכן כי אחד מהם יעץ לד, לעזוב את
הקיבוץ כדי להקל על גיורה, אינם רשאים
לראות בהשתייכות לקיבוץ עילה לסירוב הגיור.
הדגיש הרב שמעון כץ :״יהודי החי
בקיבוץ אינו פסול. גם אני חייתי בקיבוץ!״
פרשתה של גליה היתה פרשת גיור רגילה.
רק משום שהועלתה בתקופה סוערת,
עלתה לראשי הכותרות ולדיונים. כשדיברו
כתבי העולם הזה עם גליה במטבח גבעת-
השלושה, נראתה הצעירה נבוכה ויראה
מאוד. היא לא רצתה בפירסום שנתנו לה.
כי בעוד שאחרים השתמשו השבוע בפרשתה
לצרכי ויכוח קואליציוני, כבר לומדת גליה
את מצוות היהדות פעמיים בשבוע, מתכוננת
להיכנס בקרוב לדתה החדשה ולהינשא לשבתאי,
בחיר ליבה.
תזכיר שוחד ציוני
פרשת השחיתות של המיליונר היהודי
מבוסטון, ברנארד גולדפיין, ממשיכה
רייעולנז חזה 084ו

לספק חומר־דלק לתעמולה האנטי־ישראלית
באמריקה כולה. בשבוע שעבר היה העולם
הזה 1083 העתון הישראלי היחיד שהצביע
על העובדה כי בין שאר עסקיו המפוקפקים
ניסה גולדפיין לשחד שופט אמריקאי־יהודי
בתרומה לקר! נורמן. השבוע נודע פרס
נוסף, שהכה *.ם הוא גלים באמריקה: גולד־פיין
תרם אח הפרה הראשונה לעדר של
פרות אשר קהילת בוסטון עמדה לשלוח
כמתנה לישראל. התוכנית בוטלה כאשר
נודע׳ במאוקר, כי ״ברות מן הסוג המצוי
בצפון־מזרח ארצות־הברית אינן מתאימות
לאקלים של ישראל הפיכה ב*
״ נ 1עדהעובד ״ בוצעה השבוע. העולם
הזה ( )1075 ניבא לניני חודשיים כי ״מפא״י
תחולל מהפכה בהסתדרות הנוער העובד.
הצורה: התפרקות התנועה המאוחדת, השייכת
למפא״י, והצטרפות כל חבריה לנוער העובד,
דבר שיתן למפא״י רוב מכריע בהסתדרות
זו מכיוון שהקיבוץ המאוחד של אחדות־העבודה
תלוי בתגבורת נוער משורות הנוער
;.העובד, מקח־ה מפא״י כי מהפכה זו תכריח
את אחדות העבודה להתאחד עם מפא״י.״
כעבור חודש ניבא העולם הזה ( )1079 כי
״מפא״י תנסה לתת־ לתנועת הנוער שלה
מעמד ממלכתי .,אחרי שיתממש האיחוד בין
התנועה המאוחדת עם הנוער העובד
מפא״י תעמיד פנים כי הנוער העובד המחודש
הוא בלתי־מפלגתי לזכאי לתמיכה ממלכת
י ת השבוע החליט הרוב המפא״י בנוער
העובד לאחד תנועה זו עם התנועה
המאוחדת, בשם ההסתדרות הכללית של
.הנוער העובד 1הלו.מד. בישראל, כשלב ראשון
לקראת ההתפתחגת שהעולם ירתה ניבא
.לה טלביזיה לפני הבחירות :
אארי שהעולם תזה ( )1077 בישר את גיבוש
התוכנית הזאת בחוגים הקרובים לראש־הממשלה׳
כאחד. הצעדים. של מערכת הבחירות
הממלכתית של מפא״י, מסר השבוע
מנהל שרדתי השידור כי ועדה מיוחדת הוקמה
ליד משרד ראש־הממשלה כדי ״לבדוק
את כדאיות ההתקנה״ של משדר כזה
התנגדות חריפדז הביעו ראשי חברת
התיירות הממשלתית למשמע הידיעה, כי
משרד ראש הממשלה מתכוון למנות את אלוף
משנה דויד ניב־חבקין, מנהל וזעדת העשור,
לתפקיד מנהל החברה, במקומו של יוחנן
ביהם, היוצא לשליחות. כזכור, היה זה העולם
הזה ( )1076 שגילה לראשונה כי חילוקי
הדעות בין ניב לבין חבריו לעבודה בוועדת
העשור גרמו לפיזור הוועדה ולאיומי־התפטרות
של אלה מעובדיה שהושאלו מחברת התיירות
ואיימו שלא לחזור לחברה אם יעמוד
ניב בראשה• אחת המפוטרות: מזכירת הוועדה
אורה׳ הרצוג, אשת אלוף־משנה חיים
הרצוג הודעות אישום ב״הסתה
למרד״ ו״בזיון בית־הדין הצבאי״ ,וכן ״פגיעה
בשמה הטוב של המשטרה״ הוקראו השבוע
בתחנת המשטרה בעכו באוזני טהיאר אל
פאהום וד״ר יוסף חדאד, מראשי הכינוס
הערבי הלאומי בעכו, למאבק על זכויות
המיעוט הערבי. למרות שהיועץ המשפטי
סירב להגיש גליונות אישום כאלה (העולם
הזה )1083 עשתה זאת המשטרה על דעת
עצמה׳ במטרה להרתיע את ראשי הכינוס
מפעילותם, גם מבלי לטרוח ולהביאם ל־בית־המשפט.
שערוריזת גביע
הבריוני
השופט שרק שריקה חדה, לציון הבקעת
שער. הוא לא הספיק להוציא את המשרוקית
מפיו וכבר לפתו ידיים את גרונו, איימו
לחנקו. בטרם עלה בידו להשתחרר מטבעת
החנק, הסתערו עליו מכל העברים• מתוך
המגרש עטו עליו עשרה כדורגלנים; משולי
המגרש הסתערו חצי־תריסר עסקנים. כולם
הקיפוהו, תפסוהו באבריו, טילטלוהו והיכוהו.
גם כאשר עלו שוטרים על המגרש, הפרידו
בין השופט נמוך־הקומה לבין השחקנים ה־גברתניים,
עוד רדפו אחריו הכדורגלנים, חר־פוהו
וניסו לפגוע בו ולהכותו מבעד למסך
השוטרים.
הדבר לא קרה בונצואלה, גם לא בפורטו־ריקו•
זה אירע בישראל, השבת, באיצטדיון
באסה ביפו 11 .כדורגלני הפועל פתח־תקוה
וקומץ עסקנים הסתערו בחמת זעם על
השופט אברהם דודאי, אחרי שפסק שער
בלתי־מוצדק, לדעתם, נגדם. הכאת שופט
כדורגל אינה חזיון נדיר על מגרשי הכדורגל
בארץ. אולם מה שאירע השבת חורג גם
ממסגרת הבריונות המקובלת בספורט הכדורגל
בארץ. זאת לא היתר, תוצאה מאיבוד
חושים רגעי, אלא פרי באושים של עץ
שהרקיב ולא נגדע.
המוהיקאנים האחרונים. מלכתחילה
היה ברור, כי המפגש במסגרת רבע־גמר
משחקי הגביע, בין אלופת הליגה מכבי
תל־אביב לבין מחזיקת הגביע דאשתקד הפועל
פתח־תקוה, יהיה הקרב החריף ביותר
במסגרת משחקי הגביע השנה. בשנה רגילה,
מקבץ מפגש מעין זה כרבבה וחצי של
צופים נלהבים. השנה, אחרי שקהל חובבי
הכדורגל כמעט ונואש לגמרי מספורט זה,
היה מגרש באסה ביפו ריק בשלישו. חלק
ניכר מ־סססד הצופים שנוכחו בו אף נכנם
למגרש ללא כרטיסים, כתוצאה מפריצת־שער
המונית.
7000 אלה היו, למעשה, המוהיקנים האחרונים
של חסידי הכדורגל, ההולכים לכל
משחק מעניין, בכל מזג אויר ובכל מצב
שהוא. אחרי הצגת הכדורגל העלובה שראו
בשבת שעברה בדרבי התל־אביבי, בין מכבי
להפועל, לא ציפו גם הפעם למשחק מרהיב.
משום כך, כשהחל המשחק, והתברר כי
שתי הקבוצות גם יחד מציגות כדורגל טוב
במו בימים הטובים, היתה זו הפתעה נעימה
לקהל.
הפתעה נוספת היה משחקה של קבוצת
מכבי תל-אביב, לה ניבאו רוב הצופים כשלון
ברור. מכבי לא רק החזיקה מעמד נגד
הפועל, בהרכב שכלל שלושה שחקנים צעירים,
אלא השתוותה אליה ברמת משחקה ואף
הצליחה להבקיע בדקה ה־ 26 שער יתרון,
מרגלי הכדורגלן הצעיר אמנון אהרונסקינד

אך מלבד שתי הקבוצות היריבות היה על
המגרש גורם נוסף שהתערב במהלך המשחק
— היה זה השופט אברהם דודאי (דוד־

קביץ׳)•

ן. אם דודאי יכול לזהשופט
הלו*
קוף לזכותו את המספר הרב ביותר של
הכאות שהוכה שופט כדורגל בישראל, אין
להאשים בכך רק את הכדורגלנים עצמם.
ישנן בארץ כמה וכמה קבוצות, המשוכנעות
כי דודאי אינו מחבב אותן במיוחד. אחת
מקבוצות אלה היא הפועל פתח־תקוה.
רק לפני ימים מספר, כאשר שפט דודאי
במשחק בין הפועל פתח־תקוה לבין פלמנגו
הברזילאית, הוציא השופט את שחקן הפועל
בועז קופמן מהמגרש, אחרי שזה העליבו
בגסות• כתוצאה הורחק קופמן לשלושה חדשים
ממשחקי כדורגל. כאשר נודע לאנשי
הפועל פתח־תקוה כי דודאי ישפוט גם
במשחק בינם לבין מכבי תל־אביב, ניסו -
לשוא — למנוע. ת בדרכים שונות.
אין ספק שהיתר, זו שגיאה חמורה מצד
התאחדות הכדורגל לשלוח דודקא את דודאי,
הפחות מקובל בין שופטי הליגה הלאומית,
לשפוט במשחק סוער זה. אולם טעות זו
אינה יכולה בשום אופן להצדיק את התפרצות
הטירוף של כדורגלני פתח־תקווה.
קשר מקרי -לבד. הרגע הקריטי
הגיע בדקה ד,־ 43 למשחק, שתי דקות לפני
סיום המחצית, כשמכבי הובילה .1:0יוסף
גולדשטיין, החלוץ המרכזי של מכבי, בעט
לשער ממרחק 25 מטר. הכדור חלף על פני
השוער, פגע בקורה הפנימית של השער.
מאוחר יותר טען דודאי כי הכדור נכנם
מהקורה לשער, והשוער ויסוקר הדפו בידו,
רק לאחר שעבר את הקו. אחרים טענו כי

מתגיירת. גלית..שמבוכיץ

האס אפש,ר לקיות,יהודיה״בקובוץ ז

העולס חזה 10$4

ספורט

אלימות על מגו ש הכדורגל

ההתקפה. אורי קרני (ימין) ונחום סטלמן (מאחורי השופט) תוקפים את שופט הכזור־רגל
אברהם דודאי (במרכז) ,בנוכחות שוטרים. דודאי הוקף על־ידי כל שחקני הקבוצה
ועסקניה שהיו נוכחים במגרש, ספג מהלומות בראשו, הוצא מהמגרש בקושי ׳על־ידי השוטרים.

הנסיגה. בניידת של המשטרה, מלווה פרשים רוכבים, מוצא השופט דודאי ממגרש הכדור-
רגל באסה ביפו. המשחק הסתיים בדקה ה־ ,43 בתוצאה 2:0לזכותה של מכבי תל־אביב.
אחרי שפגע בקורה נכנס הכדור לשער, פגע
באדמה ויצא החוצה. ואילו חלק ניכר מהצופים
היה מוכן לד,שבע כי הכדור יצא
החוצה מיד בפגעו בקורה, דבר שאינו נחשב׳
כשער לפי חוקת הכדורגל. אולם התנפלותם
הפראית של שחקני הפועל על השופט,
מנעה ממנו אף את האפשרות להתייעץ עם
שופט־הקו, במידה והיו פונים לשופט בבקשה
לשנות את החלטתו.
כל קשר בין מה שקרה לאחר מכן, לבין
הספורט, היה מקרי בלבד: מכל העברים הסתערו
על השופט. אורי קרני, ראש הקבוצה
הפתח־תקוזאית תפסו בגרונו; כל שאר השחקנים,
מבלי יוצא מהכלל, הקיפוהו, בלווית
צוות סדרנים ועסקנים. במהומה הכללית אי־אפשר
היה להבחין מי היכר, ומי לא.
דודאי שרק לסיום המחצית והוצא בלווי
כבד של משטרה מהמגרש. שחקני הפועל
נשארו על המגרש, טענו אחר־כך בתמימות
חסרת־טעם :״אנחנו מסכימים לשחק הלאה,
מדוע השופט לא עולו?:״
הפועל פתח־תקוזה יצאה ממשחקי גביע
המדינה, אולם כדאי בהחלט לדון אם אין
היא ראויה לקבל את גביע ד,בריונות. אין
ספק, שאילולא הרגישו הכדורגלנים את
עצמם כה בטוחים בעמדתם, כה בטוחים בגב
שמאחוריהם, לא היה קורה מה שאירע. כי
הדרך שהתחילה בקנוניות ומכירת משחקים,
נמשכה דרך חרפת טוקיו וחתירות אישיות,
מבלי שאיש יחסמה באמצע, מובילה בהכרח
לבריונות גלויה, כזו שגילוייה הראשונים
נראו השבת.

ב מ סלו ל
פנטזיזז ברדליאנ ה
נוח רזניק, בלם נבחרת ישראל ומכבי
תל־אביב, לא שותף השבת במשחק קבוצתו
נגד הפועל פתח־תקוזה• הסיבה: נוח, שעבד
בסוכנות הקטנועים וספה של אפרים גוזמן,
מהנהלת מכבי תל־אביב, מצא בשובו מטוקיו
כי גוזמו מכר את הסוכנות, והוא נשאר
ללא עבודה. הוא רב עם הנהלת קבוצתו,
ומאחר שאיחר לפגישות הקבוצה הוציאו

מאמן מכבי תל־אביב מהרכב הקבוצה בשבת,
למרות נסיונותיהם של עסקנים שונים להכניסו
ברגע האחרון שלושה אנשים
נפצעו ביריות אקדח, בשטוקהולם, אחרי
שברזילאים שיכורים חגגו את זכיית קבוצתם
הלאומית בגביע העולם בכדורגל בפייססה
רעשנית, מלחיה יריות אקדחים. אגב, מחירי
המשקאות בשוודיה ירדו עד כדי עשירית, עם
תום משחקי גביע העולם בכדורגל
את הסיכות דכשלונן של נבחרות ארגנטינה
ומקסיקו בכדורגל, במשחקי גביע
העולם, גילה השבוע השבועון האמריקאי
טייס. לדברי השבועון :״הארגנטינים פגשו,
בבואם לשוודיה, המוני נערות שוודיות חמודות
ובלונדיות, שהיו נלהבות לבחון את ה־פירסומת
אודות הדרום־אמריקאים התאוותניים.
אחרי יותר מדי לילות ידידותיים במלונם,
ואחרי יותר מדי עיכובים על מגרשי המשחקים,
חזרו ד,ארגנטינים העייפים לארצם מוכים
לגמרי מנהל הקבוצה המקסיקאית
העביר את בחוריו מהקומה הראשונה בבית-
המלון לקומה החמישית, בקוותו למנוע בעד
נקבות אתלטיות חדירה לחדריהם דרך החלונות.
המקסיקאים הובסו גם הם. אולם הם
לא היו היחידים שהשיגו שיאים מחוץ לתכנית.
בלילה שוודי בהיר אחד, חנה עתונאי
בעל מרץ לפני מלונה של המשלחת הצפון
אירלנדית, הצליח למנות תוך חצי שעה, אחרי
השער 2 ,בלילה, ארבע מטפסות־חלונות
שוודיות עוד מאמן הונגרי
נוסף לכדורגל הישראלי. אחרי שמשה (מוסי)
ליטבק, מאמן מכבי רחובות פרש מתפקידו,
יאמן בימים הקרובים את הקבוצה ההונגרי
אימרה סאנטו שבוע ימים בדבר
אחרי סיום משחקי גביע העולם בכדורגל,
הופיעה בישראל חוברת מסכמת למשחקים
אלה, בעריכת יחיאל ארזי וישראל פז. בין
הסיכומים שבחוברת: סיכום גילי הקבוצות. הכדורגלן
הצעיר ביותר שהופיע בשוודיה היה
הברזילאי פאלא 17י ואילו המבוגרים ביותר
היו השוודי גונאר גראן והגרמני פריץ
וולטר, שניהם בני .37 הגיל הממוצע של
הנבחרת השוודית ( )29 היה הגבוה ביותר,
ואילו זה של בראזיל הצעיר ביותר ( 26 שנים
ושמונה חדשים).

]ערות וודביוח

באו לכנס כפר ויתקין מיפו, טייבה, עכו ונצרת.
הן ברובן מורות, עובדות סוציאליות, עסקניות־סעד
או תופרות. רק בחורה אחת מבין הערביות הופיעה בלבוש המסורתי של פלאחית כפרית.

עלי ואת
בחסות מפא״ נערך כנס הידידות הדו־ל
מחפש הבנה וידידות בין
יהודים וערבים?״ שאלה אותי המו//
דעה
הענקית בשבועון ההסתדרות חקיקת
אל־אמר, לפני חודש ימים ,״אם כן, הנך
מוזמן למיפגש של נוער־יהודי וערבי הרוצים
בזאת להתקשר עם רשימת האנשים
שיכולתי לפנות אליהם בענין היתד,
ארוכה מאוד: מזכירי האיגוד המקצועי בכל
הישובים הערביים בארץ, סניפי מינהל
ההסברה וההסתדרות באזורים העבריים. על
המודעה חתמו יעקב כהן מהמחלקה הערבית
של ההסתדרות, ויוסף אליאש ממינהל ההסברה,
צברים בני ירושלים.
״יעקב כהן יושב חדר ,132״ השיב השוער
מטית .״למה לך מעלית? ברגל יותר בטוח,
של בנין הועד הפועל מתוך שיגרה אוטו־הוא
יושב בקומה הראשונה!״ בכפר שלי אין
מעליות, וכשאני פעם בתל־אביב, בבית בעל
מעלית, שולחים אותי לקומה הראשונה!
החבר כהן שמח על שבאתי. מאוחר יותר,
כשידע כי אני ערבי, התאכזב במקצת .״איר־גנו
את הכינוס בזמן כזה, שכל הנוער
העברי עובד ואינו יכול להתפנות,״ הסביר.
עניתי כי מצידי, אין כל התנגדות עקרונית
שבמפעל אחד לפחות נהווה אנחנו רוב. לבסוף,
ברוח טובה, רשם אותי כמשתתף בכנס.

?א במיטה אחת
ך* יום השליש^זאחרוססעת^כנם!

דךך בחורים ממג׳ד אל־כרוס מלמדים
נערה מגבעת חיים כיצד נושאת

ערביה אמיתית נד יעל ראשה, מבלי שיפול.

4ברכבת הרהרתי על קבלת־הפנים שיערכו
לנו בכפר ויתקין, אך איש לא חיכה לנו
בתחנה. הלכתי בשביל החול עם מר שסרוך,
ממגן־דוד אדום בתל־אביב. הוא שאל איתי
אם אני משתתף בטיול, באותה צורר, ששואלים
אדם אם הוא מעשן. הוא לא עשה
רושם שידע לאן הוא הולך. שאלתי אותו
אם הוא יודע איזה טיול הוא מלווה הפעם.
הוא כמעט נעלב :״מה זאת אומרת? ברור:
טיול של יהודים וערבים!״
הוא גם לא הסתיר את דעתו החיובית על
הכנס .״שמע ממני בחור צעיר, אספר לך
ספור על אותה בעיה. היה פעם זוג צעיר
שהתחתן, למרות התנגדותם של הוריו. הזוג
קיווה כי עם הזמן, ישלימו ההורים עם הנשואים,
אבל ההורים 7א רצו להשלים. הם תמיד
ניסו לעורר מריבות בין בני הזוג, אם כי
בלי הצלחה. הזוג חי לו באושר. יום אחד
התאכזר להם הגורל והאשה חלתה בשחפת.
הרופא ציווה על השניים להיפרד, כי אין הם
מסוגלים עוד להיות חיי זוג. ההורים שמחו
לאידם. אבל הבעל שאל את הרופא, :תגיד
דוקטור, אתה אוסר עלינו חיי בעל ואשה
במיטה אחת. האם אסור לנו לחיות ביחד
בבית אחד, כידידים?,״

דיפלומטיות צעירות

הפגיון

נערה עבריה בוחנת בהתפעלות
את להב פגיונו של
מהנגב, שבא לבוש במדיו המדבריים.

ף* רג עשעבר נו את הגשר ונכנסנו
••<1לשטח מוסד נעורים (מיסודן של נשי
הדסה) הורגשה האוירה של שני העמים אולם
קשה מאוד היה לראות את ההבנה והידידות.
מתחת לעצים ועל הדשא השתרעו מאות
רבות של בני נוער, אשר קל היה לזהות ללא
מאמץ — אילו ערבים כפריים ואילו עירוניים,
אילו יהודים מקיבוץ ואילו מעיר. אך
שים קבוצה מעורבת לא נראתה באופק.

על הדשא, בתוך השטח שהוקצה ללינת
הבנות הערביות, השתרעו חמש בחורות, שמדדו
במבטים בטוחים את העוברים והשבים.
היו אלה בנות תל־אביב, חניכות בית־הספר
התיכון העירוני שלש, הלומדות כמגמה
המזרחנית. הן ראו בפגישה עם נוער ערבי
דבר יפה ,״כמעט שיעור מעשי,״ לדברי
אילנה שחורת־השיער וחומת העינים .״אנחנו
משתדלות להתמחות במתן הצהרות, לכשנגדל
נעסוק בסגל הדיפלומטי בארצות ערב,״ המשיכה
להסביר.
בינתים גברו קולות הרמקולים; כל המשתתפים
נקראו לרחבה הראשית של המוסד,
שם חולקו לקבוצות — הפעם קבוצות מעורבות•
המדריכים הציעו להם נושאים לויכוח
ולשיחה, וכך ישבו בצוזתא בני טייבה עם
בני גבעת חיים, בני טירה עם בני שפיים,
ובנות נצרת ועילבון עם בנות תל־אביב
ומושב חירות.
תוך דקות השתנתה ד,אוירה. המגע, שאורגן
תחילה מגבוה, התפתח במהרה לשיחות
ידידותיות. המשוחחים יצאו את המעגל
מעורבים, ובבואם לצרכניה המקומית לשתות,
היו כבר חבורה אחת.
הדיפלומטיות־לעתיד הצליחו בפעולתן
הראשונה: אתן צעדה אמירה אדלבי, הבלונדית
בעלת הצמה והעינים הכחולות.
נושא שיחתן: אופנת השק. ארבע בנות תל־אביב,
לבושות המכנסים הארוכים, ובת
עכו הערביה בת ה־ , 17 הלבושה חצאית וחולצה
לבנה, הסכימו פה אחד כי אין מקום
״לאופנה הזאת״ .אצלנו במרחב, היה השק
מאז ומתמיד לבוש של אבל ובושה.

־־ מאח

ווגואדד

ואני מבקשת אותך לא לספר אותם,״ הפצירה
בי בהיפרדה.

חוואג׳ה מוכח מדבר
ך* שעותהערב התמלא האצטדיון של
כפר ויתקין. ליד הבמה הסתובבו צלמים
ועתונאים, שבאו במכוניות מיוחדות מתל־אביב.
מולם התייצבו ארבעה צעירים —
נערה ערביה, אמירה אדלבי מעכו; צעיר
ערבי כפרי, נד,אד אל־נאשף; צעיר יהודי
אברהם אופיר, ובדואי שאף הוא אברהם —
איברהים עיד אבו עקיד• הם הקריאו נאומי

רמי
עם| במן אכ1

ד,מ1
אל 1

״שהערבים דא, ישמשו,,

ך שכיל החול, המוביל מחדר האוכל
* 1של מוסד נעורים אל חדרי המגורים,
פגשתי כמה נערות. מבלי לדעת מאין הן
פניתי אליהן בשאלה :״מה דעתכן על הכנוס?״
הנערות השיבו במקהלה׳ תשובה
חיובית למדי. קול אחד אפילו אמר :״אני
נורא מתלהבת מר,עניו.״ בעלת־הקול אפילו
הסכימה להסביר את נימוקי התלהבותה, אבל
בתנאי — ״שלא ישמעו הערבים.״
התמדתו במרכז המדשאה ושם גילתה לי
כי שמה הדסה גוטליב׳ בת ,17 מקיבוץ חפץ
חיים של הפועל המזרחי. היא נמצאת כיום
במוסד נעורים, שם היא עוברת קורס מטפלות.
״טובת המדינה מחייבת גישה הוגנת כלפי
הערבים.״ הכריזה; ״ערבים אלה הם בני
אותו עם הסובב אותנו. אם נקרב אותם אלינו
לא יהיו גייס חמישי, אם חס וחלילה
תהיה שוב מלחמה. והם יוכלו לעזור לנו
כגשר של הבנה בינינו לבין בני עמם ולקרב
את השלום.״ הצעירה בעלת הדעות המפו־כחות
אינה משתייכת לשום תנועת נוער, היא
פשוט אינה מכירה שום תנועת־נוער היכולה
להוסיף לה משהו.
עוד דבר אמרה לי הדסה אדומת השיער,
בעלת הפנים המנומשים: היא מחוננת בתכונה
שלפיה היא יכולה להכיר כל אדם,
אם הוא יהודי או לא. כאשר ראתה צלם
אמריקאי, שהתקרב אלינו אחרי שצילם אותנו
בשעת שיחה, אמרה שאינו יהודי. ואמנם
הודה האיש שהוא באמת נוצרי אמריקאי.
״מה ששוחחנו אלה דברים פנימיים שלנו,

שבת אחים ואחיות

ונוצרה אוירה של ידידות כנה וערה, בה הוחלפו

צופה צ!פה

סאמי חננא שהין, צופה מנצרת, החובש את כובע
הצופים הבינלאומי ׳(משמאל) ,צופה לעבר שני מראות
|רים: בנות עבריות היושבות בסירה, ונוף הרי סעודיה, המשתרעים מעבר למפרץ אילת.

ן חוף אילת
^מי הגדול ביותו מאז קום המדינה
! מנצוד -
להסתדרות ולממשלה, אך איש כמעט
,אזין להם. היו עסוקים מדי בקשירת
וידידות על דרג נמוך יותר, עמוק
ולבבי יותר.
:תי לחפש את המפקח הכללי של
ורה. מצאתי אותו מטייל בשטח המאהל
:קב כהן. הוא הביע את שמחתו להימצא
1בו שוררת הבנה בין יהודים וערבים,
נם טענות היו בפיו של המפקח הכללי:
אוהב לראות את הערבים בבגדיהם
!,״ הכריז נחמיאס בערבית, באזני ראש
צה המקומית של טירה, צוילח עבד
זדי מנצור; ״מדוע הם מנסים להדמית
?״ הסתבר כי בואו של המפקח הכללי

היה הפתעה למארגנים; הם הזמינו אותו אך
לא ציפו שיבוא.
האישיות רמת־המעלה, אשר הובטח לנו
כי תקח את הענין תחת חסותה, היתר, כמובן׳
משד, שרת. עיקר דבריו החגיגיים של
״חוואג׳ה מוסה״ היו על הכפר עיסאויה, בו
בילה את ימי ילדותו. הוא הזכיר לערבים כי
יש לה שווי־זכויות מלא, אזרחי ומדיני. אבל
מאחר וידע כי הנכבדים שהוזמנו צריכים
לחזור לבתיהם בטרם יתחיל העוצר, המוטל
על כפרי המשולש מזה 10 שנים (מתשע
בערב עד שש בבוקר) הקדים שרת את דבריו
בערבית לדבריו בעברית. התחשבות למופת
של מארח כלפי אורחיו, לפי מיטב המסורת
המרחבית.
המענין הוא׳ שלשרת יש יותר קרדיט אצל

שני בדואים

נפגשים ביוטבתא שבערבה. משמאל, חשוף־חזה, הוא יאק דה־מונבריוון,
שהגיע לפני שנה מצרפת והשתקע בערבה. הוא מח־ליף
רשמים עם בן־מדבר וותיק יותר, משבט אבו־רביע. נושא השיחה: גמלים וטרקטורים.

הערבים מאשר יתר ראשי המדינה. זאת
שמעתי אישית, בעת ביקורי בירדן ובלבנון.

הצופים מגצרת

כך נראתה הרחבה המרכזית של מוסד נעורים בכפר ויתקין* בעת הכנס העברי־ערבי. תחילה
ישבו בני שני העמים בנפרד, אולם לאחר מכן קיבצו אותם המארגנים בקבוצות מעורבות,

ות על כל הבעיות העומדות ברומו של עולם הנוער — .ננגמאל עבד אל־נאצר ויעד לאופנת שמלת השק.

ך• לי דהש רו בני חבורת האש שירים
ערביים לפי מנגינות עבריות ולהיפן,
ובצורה זאת יצרו בלגן דו־לאומי עצום.
עמנואל זמיר, שחיבר את הימנון הכנס, סיפר
בסוד, ברמקול, שאשתו, נישאה לו פעמיים
— תחילה ברבנות, ומאוחר יותר הוסיף
ברכה לנישואיהם הרב הראשי סולימאן הגדול
מחבורת האש. דבר שגם הוא, כמובן,
היה צריך להגביר את ההבנה והידידות.
מעלייש יא חבוב.
למחרת בבוקר יצא טור של משאיות דרומה.
הוא הוביל 460 ערבים ו־ 60 יהודים
לאילת. כל הבנות הערביות חזרו הביתה
מכפר ויתקין, כי באילת אין סידורים מתאימים
לאכסניתן, ואילו רוב המשתתפים היהודים
חזרו למשקיהם, שם היו דרושים לעבודה.
נסעתי במשאית של בני נצרת, רובם׳
הגדול מאורגן בקבוצות שונות של צופים.
צופי נצרת צפו לכיוון בנות כפר ויתקין,
שהתרכזו ליד דלת המשאית, ופתחו בשירים
אמריקנים ועבריים. אפילו שירים ערביים השמיעו
מדי פעם. אולם עד באר שבע כמעט
ולא הוחלפו דברים בין שני המחנות. סאמי
חננא שאהין, מנהל יצור בבית־החרושת אלק־טרו־כימי
במפרץ, לא יכול היה לסבול את
הבדידות במשאית. מתוך הנחה שאני שייך
לקבוצת הבנות של כפר ויתקין, בא לספר
לי שאין זה הוגן לצאת בטיול למען הבנה
וידידות, ולהתבודד. הוא סיפר לי דברים
מענינים; למשל: יש בנצרת ארבעה־חמישה
קומוניסטים אמיתיים. השאר, לדעתו, הם
אנשים שנדחפו לקראת מק׳׳י על־ידי הממשל

הצבאי, שאינו מעניק להם רשיונות כמו שלו.
הוא הראה לי את רשיונו: מותר לו להגיע
לחיפה ולמפרץ, לעכו, לתל־אביב ולירושלים.
הוא היה אפילו מוכן לגלות לי כי
הוא קיבל רשיון זה מפני שיש לו פרוטקציה•
הוא גם סיפר לי בגאוה, שיש לו חברה
מחיפה. היא נתנה לו תמונה, עליה כתבה
״לסמי המתוק באהבה. הניד,״ .הניה, כפי
שהסתבר, היא עולה מפולין. סמי הביט בתמונה
ונאנח :״אצלנו אין חופש כמו אצלכם,
גבר יכול לקבל תמונה רק מאשתו.״ שמחתי
שלפחות אחד מצא את הידידות וההבנה האישית.

גוף הארץ מאחד
ך* שה לתאר את חוויית הטיול הזה
׳ 1/בערבות הנגב. גם אני, אשר מותר לי
1לנסוע ברוב חלקי הארץ, התרגשתי
כמעט עד כדי דמעות מן הנוף הנהדר. תחת
השפעה זו — עלינו בני הנוער העברי
— נמס הקרח ושיחה קולחת התפתחה בין
בני נצרת ובנות כפר ויתקין. נוף הארץ
השפיע במידה שזזה על בני הארץ׳ בלי
הבדל דת או לאום.
באילת קיבלה את פנינו כרזה בשפה הערבית
״אהלן וסהלן״ .נשכבנו לישון על
החול, אך הירח לא נתן לישון. במוחי
ניקרה המחשבה׳ כיצד אפשר לחיות באילת
ולא להיות משורר? מי שישן פעם אחת באילת
על החוף לא יוכל אף פעם להתפעל
לא מציור ולא משום תמונת נוף. הוקסמתי
במיוחד מיפי הירח המלא, שגלש מהרי אדום.
כאשר הסיעו אותנו המשאיות צפונה, היה
ברור כי המגע הראשון בקנה־מידה ממ*:תי
ורציני הצליח .״לדבר יהיה בודאי המשך׳,
הבטיחו חפץ מאיר ויעקב כהן.
אני מקוד, כי אמרו אמת•

אמנות תיאטרנן
•אור ש ל מליצות
הכפור מוכיח שקשה להתחרות עם ה־תנ״ך.
הפרקים בספר שמות, המתארים את
יציאת מצריים׳ כתובים בפשטות חותכת
כזאת, ללא מילה מיותרת ומבלי להחסיר
אף פרט חשוב אחד, עד שכל המוסיף גורע.
כריסטופר פריי אינו יוצא מכלל זה.
קשה לקרוא ליצירה זו בשם מחזה —
כשם שקשה לקרוא לאירוע זה של ועדת־העשור
בשם הצגה. על הבמה כמעט ולא
קורה כלום. אנשים עולים, מדקלמים משפטים
רבי־הוד ודלי־תוכן באנגלית נהדרת, ויורדים.
התוכן רדוד מדי כדי לפצות על חוסר
עלילה, והעלילה רדודה מדי כדי לפצות על
חוסר תוכן פילוסופי אמיתי.
התוספת של פריי לספר הספרים מתרכזת
מסביב לשתי דמויות: רעמסס, בן פרעה,
ושנדי, בן מרים. רעמסס רוצה לעזור למדו-
כאים, מבקש מפרעה לשחרר את היהודים —
ובכל זאת הוא נקטל על־ידי מלאך אלוהים,
יחד עם כל בני מצריים הבכורים. שנדי בן
מרים (ובמציאות בן מאיר וייסגאל) הוא מעין
קאפו קדום — יהודי הזוכה לדרגת קצונה
בס. ס .המצרי ומכה יהודים, ונספה גם הוא
עם בכורות מצריים.
לעומת גדולת הסיפור המקורי, נראה כל
זה מיותר למדי. לעומת זאת לא מיותר
בסיפור מה שהחסיר פריי: אלוהים. הכוח,
העליון, אל קנא ונוקם, גיבור העלילה המקורית,
הופך בידי פריי לעוזר־משנה של
משה. במקום הדו־קרב הקדול אלוהים־פרעה,
בא הדו־קרב משה־פרעה. אהרון הפך לדמות
עלובה שתפקידה בלתי־ברור, מרים היא סמרטוט.
מוזר עוד יותר שפריי משתמש ביד
רחבה במושג *יהודי״ ,שנולד רק כעבור
כמעט אלף שנים, אחרי שהשבט הפך לעם,
והעם הפך לעדה דתית.
ביאור זה של מלל, שוחים אנתוני קודיל
(בתפקיד משה) וקתרין קורנל (כאחות פרעה)
בכשרון עילאי — אולם גם הם אינם
יכולים להפוך את דייסת המליצות לגוף של
בשר ודם. כאשר יוצא הקהל (שברובו אינו
מבין אלא שברי משפטים) מן האולם של
בית־הבינוה׳ יכול לעלות על דעתו הרעיון
האפיקורסי שהיה טוב יותר (וגם זול יותר)
אילו עלו קווייל וקורנל על הבמה וקראו
פשוט את פרקי התנ״ך המקוריים.

עראק במקוס וויסקי

סתח 1ן ^ ו ן
חסטן סרס!

11ק ויסקתע
ליונוראל

נע״מ

גג פ תו ח (התיאטרון הקאמרי, ערב
המחזה המקורי) — הוא שמו של מחזה
בלתי מקורי ביותר, בתוכנו ובצורתו.
דויק (אריה לביא) הוא בעלה השחקן הספרדי
של יעל (אורנה פורת) הצעירה האש־כנזיר,
מירושלים. הגברת ברגמן (אורה עידו)
היא אמה היקית של יעל, ורפי הוא חברם
הצבר של יעל ודויק. השחקנית ההונגריה
ורה (בתיה לנצט) היא דיירת־המשנה של יעל
ודויק, ואוטו (יהודה פוקס) הוא בעלה ההונגרי
הלומד באולפן.
כשנסתימו שתי מערכות על גג פתוח,
שהוקראו עם תפאורה סמלית בלבוד ועם
הרבה כשרון בפי כמה משחקניו הטובים של
הקאמרי, נשארו הצופים באולם כש״למה?״
תלוי להם על קצה לשונם. אברהם ארצי,
סופר המחזה שהעתיק בינתיים את מושבה
לארצות־הברית, התימר לספר על שחקן
המופלה בתיאטרון רק בגלל עדתו, על
קונפליקט הקיים כביכול בינו לבין אשתו מן
העדה האחרת בגלל אותה סיבה, ועל עוד
אשה ובעל, הרבים ביניהם׳ בלי כל סיבה
כלל .״זה לא אוכל, זה לבניה,״ אומר אוטו
לוורד ,,באחת הרפליקות המתרחשת ביניהם
על גג ביתם הפתוח של דויק ויעל .״זה לא
מחזה, זה לא כלום,״ אמרו הצופים באולם.
חצי עולם של עור. הפעם נתן התיאטרון
הקאמרי את רשות הדיבור לצופים,
עוד לפני שהמבקרים המקצועיים הספיקו
להגיע לבתיהם .״צריך לשאול את הסופר
מדוע הוא בחר דווקא בשחקן מעדה מזרחית,״
שאל בתוקף׳ בעברית עילגת בעלת מבטא
מזרחי מאד, אלפרד שמואל, בוגר האוניברסיטה
בירושלים ,״לא היה במחזה ובדמותו
של דויק שום דבר שיבדיל אותו לעינינו
מכל שחקן אחר׳ בן כל עדה אחרת. דויק
דווקא מתנהג כאשכנזי ממש. מתעוררת רק
השאלה, מדוע הוא שותה אצל אברהם ארצי
עראק, במקום וויסקי?״
לא היתד, זו השאלה היחידה שהתעוררה.
צופה מבוגר, יגאל רוזנבאום מתל־אביב, עלה
על הבימה אחרי אלפרד שמואל :״מדוע
דווקא מחזה כזה עכשיו? למה לעורר ולנפח
בעיה שאינה קיימת כלל?״ פיטר פריי, הבמאי,
ניסר, להסביר, אם כי לא להצדיק,

את על גג פתוח, ולשבחו :״המציאות היא
שהיום עומד חצי עולם של עור שחור, מול
חצי עולם של עור לבן. ישנה בעיה כזו.״
על כך קיבל תשובה מפי צעיר ממושקף:
״טוב, הבעיה קיימת. יתכן ומפלים, אבל על
כל פנים לא את דויק של ארצי. את דויק
לא מפלים כלל. הוא מתוסבך כמו שחקן
צהוב, לבן או שחור
הוזיכוחים לא הסתימו באולם• שעד, ארוכה
אחרי ההצגה ניסו עוד שכניו הקרובים של
אולם נחמני להשתיק את קבוצות המתווכחים
בסימסאות השכנות• כשעברו אנשי ההנהלה
החדשה של התיאטרון ויוזמי סידרת ערבי
המחזה המקורי, על פני הצופים הנרגשים,
עשו זאת בסיפוק. הנסיון הראשון הצליח.

מחול
סל• מכס־מגן
ענ ב ל חזר הביתה. אחרי שהפך את מסעו
בשמונה ארצות למחרוזת של נצחונות (שכללה
אבן פגומה אחת: כשלון בלונדון) נתן
לבני הארץ לראות ממה התפעלו הזרים. הוא
הופיע בהיכל התרבות בזכות, ולא בחסד —
בצדק רב יותר מאשר רוב הופעות הייבוא
שרקדו ושרו שם לאחרונה. כי ענבל הוא
יצירת תרבות — במובנו האמיתי של המושג.
לרוע המזל, קשה לקהל הישראלי להבחין
בכך. רבים בו הסנובים המקצועיים, המסוגלים
להתפעל רק מפרות תרבות זרה (שאין
הם מבינים אותה) .רבים עוד יותר בו יוצאי
מזרח אירופה ובניהם, שאיבדו מזמן כל
תרבות משלהם, אך המסתכלים בבוז על
התרבות השרשית של אסיה. ובעיקר: החומר
הגלמי של ענבל כה קרוב לחיים, והמעבר
מפולקלור לתרבות כה עדין והדרגתי, עד
שגם לבעלי הרצון הטוב קשה לתפוס כי
הנה נולדה בארץ יצירה תרבותית אמיתית.
מה שהופך את ענבל ליצירה אינו הגיבוש
הטכני — שעדיין אינו מושלם לגמרי. גם לא
הליטוש, שנוסף לו בחוץ־לארץ. היצירה מתבטאת
בתחושה של סגנון, המאפשרת לשרה
לוי־תנאי לקחת מכל הבא ליד, לחבר יחד
קטעים של 120 מלחינים שונים, לעכל אפילו
יסודות של תריסר סגנונות שונים, מהודו
ועד כוש — ובכל זאת להוציא מתחת ידה
ורגליה דבר שהוא אחיד, שלם ומקורי.
לא כל קטעי ענבל ברמה אחת. יש קטעים
שהם נחמדים בלבד, כמו בעקבי הצאן, ואף
מיותרים׳ כמו הפטריוטיזם הממותק של
מסביב למדורה. יש קטעים טובים, שאפשר
לקצרם קצת, כמו חתונה בתימן, הדגמה נהדרת
של מנהגי העדה הסימפאטית ביותר
בישראל. אולם לגדולה אמיתית מגיע ענבל
בפרקיו ד,תנ״כיים — מלכת שבא, ובעיקר שירת
דבורה — בהם מתמזג הטכסט התנ״כי הנהדר,
הנקרא ומושר בעברית אמיתית ומרהיבת
אוזן, עם ריקוד ותנועה המעלים בלב
הצופה את האמונה שאולי באמת כך רקדו
ונעו העברים הקדומים. תענוג אסתטי להאזין
לדברי הקריינית, לראות את מרגלית עובד
(דבורה) ,להקשיב למוסיקה.
ענבל שוב אינו זקוק לחיבה המיוחדת והסלחנית
השמורה ליצירות מקומיות׳ שהיא
מעין מכם־מגן תרבותי. הוא יכול להתחרות
בשוק התרבות עם כל ההופעות הזרות בכוחו
התרבותי העצמי. אולי אין זה מקרה
שהיצירה העברית הראשונה המסוגלת לכך
נושאת עליה את החותם המובהק של תרבות
שמית, הממזגת בקרבה לא רק את העבר
עם ההווה, אלא גם את העברי עם הערבי,
ואת הסהר הפורה עם דרום חצי־האי ערב.

מאחזרי ה קל עי ם

? סדום מחזות מקוריים נוספים יוקראו בקרוב
בהתיאטרון הקאמרי. המחזה הבא, אחרי על
גג פתוח (ראה תיאטרון) ,יהיה בנראה סדום
סיטי של בנימין גלאי. מחזה זה הוגש להצגה
לכל התיאטרונים בישראל והם סרבו לקבלו.
גלאי עצמו נמצא במצב מלחמה עם כל
הנהלות התיאטרונים, בגלל סירובם. הפעם
תיתן הנהלת הקאמרי הזדמנות נאותה לקהל
עצמו לשפוט בינה לבין גלאי פועלי
הכמה של תיאטרון הבימה חגגו השבוע
את נצחונם. הנהלת התיאטרון הורתה להם
לבוא להצגות הבכור, על מנת להיות נוכחים
בעת פעולתו של הצוות הטכני שהובא
במיוחד מארצות הברית, וללמוד מהישיגי
האמריקאים בשטח זה. כבר בערב הראשון
נוכחו הפועלים המקומיים לדעת כי שיטות
העבודה של האמריקאיים הן מיושנות ביותר.
גם הנהלת התיאטרון חזרה בה מרצונה לרכוש
את הציוד שהביאה אתה להקת הבכור,
אחרי שהתברר שהציוד הישראלי חדיש יותר.

סיטוו האישי של האיש|

״לפתע
**•לושה ימים לפני היום שקבע לי
*/בית־המ שפט לחזור ארצה, הגעתי במטוס
לשדה־התעופה בלוד. אנשים שאינם
מכירים אותי ודאי יתמהו שאדם המואשם
בנסיון לרצח, שקיבל היתר יציאה לחוץ־לארץ,
יחזור כדי לעמוד לדין. אולם לי לא היתד,
מעולם כל כוונה לעזוב את הארץ. מה רע
לי כאן? כאן ביתי וכאן משפחתי, ופה, אני
מקוזה, נמצא גם הצדק.
יצחק בוכשרייבר, האיש שנפגע על־ידי
מכוניתי ואשר אני מואשם בכוונה לרצחו,
השחיר אותי ואת משפחתי. אני אינני מתכוון
להשחיר אותו. כל מה שאני רוצה הוא
לספר את השתלשלות המאורעות:
עליתי ארצה לפני 23 שנים מפולין. באתי
כספורטאי־תייר למכביח השניה, כשחקן
כדורגל בקבוצת מכבי פולניה. וכמו רבים,
שהשתמשו במאורע זה כדי לעלות ארצה,
נשארתי גם אני בארץ. בחוץ־לארץ היתד, למשפחתי
סוכנות לאופנועים ואני עצמי נהגתי
באופנוע. משום כך החלטתי לעסוק גם
כאן במקצוע האופנועים. התחלתי לעבוד בשטח
זה, וכעבור חצי שנר, פתחתי חנות
לתיקון אופנועים ברחוב מכבי בתל־אביב.
בחנות זו הכרתי גם את יצחק בוכשרייבר.
בשנת 1936 הוא קנה אצלי זקס מוטור קטן.
הוא היד, קונה כמו כל קונה רגיל. מזמן
לזמן היד, מחליף אופנוע או מתקן את אופנועו
אצלי. באותם הימים היה בוכשרייבר
סוכן למכירת סחורות בתשלומים. מלבד הב־רותי
אותו בחנות, לא היה לי כל מגע עמו.
בשנת 1937 עברתי לחנות ברחוב בצלאל
פינת בית־לחם, ושם פתחתי בית־מלאכה לאופנועים,
בשותפות עם אדם אחר. רק
כעבור 12 שנה, אחרי שהתחתנתי ונולדו
שתי הראשונות בשלוש בנותי, פתחתי שותפות
חדשה, לייצור אופנועים וחלקי אופנועים
בגבעת הרצל, בשם הצבי — תעשיית
אופנועים. בתקופה זו לא הרביתי לראות
את בוכשרייבר. רק לעיתים רחוקות היה בא
לבית־החרושת כלקוח ותיק׳ לשם קבלת גל־גל־שיניים
במהירות. אולם שום עסקים לא
היו לי איתו.
לפני ארבע שנים הייתי צריך להיפרד משותפי
בבית־ד,חרושת. הוא הקים לעצמו בית־חרושת
לחלקי מכוניות, והסכים למכור לי
את חלקו בבית־החרושת, על־ידי מיכרז פנימי.
באותה תקופה קיבלתי שטף־דם פנימי
בקיבה, נותחתי וסבלתי הרבה מאוד. כאשר
הייתי צריך לרכוש את חלקו של שותפי
בבית־החרושת, בסכום של 53 אלף ל״י,
הכביד עלי הדבר מאוד. היו ברשותי רק
שמונת אלפים ל״י, ואת היתר הייתי נאלץ
ללוות ממקורות אחרים. את רוב הכסף לויתי
מבנקים 5 .אלפים ל״י הילוזה לי בוכשרייבר.

עסקי כדים
** זמן ששכבתי חולה בבית־חולים

4אסותא היה בוכשרייבר, כמו הרבה קונים
ותיקים שלי, מבקר אותי בבית־ד,חולים,
הייתי אז במצב קרוב לגסיסה; כל יום
קיבלתי חצי ליטר דם, ואיש לא ידע מה
יהיה גורלי. כשר,בראתי הייתי צריך להשיג
את הכסף עבור השותף תוך שלושה ימים,
ובוכשרייבר הלווה לי את חמשת אלפי הלירות.
אולם ההלוזאות לא הקלו עלי. שותפי
היה ממוצא הונגרי ו־ 990/0מפועלי ביתד,חרושת
היו הונגרים גם הם. שותפי לקח
עמו את הפועלים ואני הייתי במצב מסובך.
בוכשרייבר ניחם אותי. הוא היה בא אלי
הביתה ומדבר על ליבי :״אין דבר, תראה
שהכל יסתדר, תתגבר ותצא מכל התסבוכת
הזאת.״ אני המשכתי בעסקי ובוכשרייבר המשיך
בשלו. בשותפות עם שני אנשים פתח
מכבסה במלון רמת־אביב, ומדי פעם היה בא
אלי לקחת אצלי כביסה מהבית. לאט־לאט
יצאתי מהתסבוכת בעסקי ועמדתי על רגלי.
בפברואר 1955 יצאתי בפעם הראשונה לחוץ־
לארץ, כדי לקנות מנועים ושאר חלקים
לייצור אופנועים בארץ.
באנגליה הזדמן לי לקנות אופנועים משומשים
ממחנות הצבא הבריטי. חזרתי ארצה
כדי לקבל רשיון, ונסעתי שוב לאנגליה על
מנת להכין את האופנועים למשלוח. במשך
ששה שבועות עבדתי שם יחד עם פועלים
בריטיים, ובאוגוסט 1955 התחילו להגיע
האופנועים לארץ. שיפצתי אותם ומכרתים
לפי המחיר שנקבע על־ידי משרד התחבורה.
בחודש מאי , 1956 בצאתי מהבנק ליצוא

הנאשם ב סיון דוחס את שותם רגוות

שכב לקני...״
בתל־אביב, פגשתי מכר שהציע לי לעשות
עמו עסק בבדים. היתד, לו הזמנה לבדי
גברדין, אולם כדי לייצר את הבדים הוא
היה צריך להביא חוטים מחוץ־לארץ והיה
דרוש לו כסף למימון יבוא החוטים. אמרתי
לו שאינני מתמצא במסחר בדים אבל יש
לי מכיר מומחה ואתקשר עמו. קישרתי את
האיש עם בוכשרייבר.

חשבון ע 7טם בדוי

חרי שהתברר כי נחוצה השקעה
של 25 אלף ל״י לעסק הבדים, הודיע
בוכשרייבר שהוא מוכן לד,כנס לעסק —
בתנאי שאכנס גם אני. תמורת 25 אלף הלירות
של ההשקעה היינו צריכים לקבל 4250
ל״י, על כן הסכמתי להכנס לעסק. באותו
זמן עמדתי לצאת עם אשתי לארצות אמריקה,
כדי לראות את שלושת אחי שעמם לא
נפגשתי 22 שנה. לפני יציאתי הסכמתי עם
בוכשרייבר שנפתח חשבון משותף בבנק,
אליו יוכנס הכסף שיחזיר לנו סוחר הבדים.
נכנסנו לבנק ליצוא, כדי לפתוח חשבון
משותף. אולם מכיוון שלבוכשרייבר לא היה
כיסוי לכסף בפני חקירה אפשרית של מס
הכנסה, הוא נכנס לחשבון בשם בדוי. כשפתחנו
את החשבון, לא הכנסנו כל כסף
אליו. אחרי כמה ימים יצאתי לחוץ־לארץ.
חזרתי כעבור חצי שנה, ואז התברר לי כי
בוכשרייבר ניהל חשבון הכנסות והוצאות
מסובך, בחשבוננו המשותף. מתוך כספנו
המשותף הילווה סכומים בריבית. מאחר שהכסף
היה של שנינו ולא כסף פרטי שלו,
הודעתי לבוכשרייבר שאינני אוהב חשבונות
כאלה• היות והיתד, לי זכות חתימה, חיסלתי
את החשבון המשותף.
בתחילת שנת 1957 הייתי צריך לקבל את
סוכנות הרכבת קטנועי למברמה בארץ. עבדתי
שלוש שנים בשטח זה, ואני הייתי צריך
להיות סוכן לנזברטה בישראל. ואז חליתי
בשפעת. עד שהחלמתי ונסעתי לחוץ־לארץ,
התברר לי שסולל בונה הקדים אותי בשלושה
ימים ונטל את סוכנות לנוברטה בעצמו. במקום
סוכנות זו, שנשמטה מידי, קיבלתי חוזה
בצרפת, לייצר בארץ 300 תלת־קטנועים.
אולם גם העסק הזה התקלקל. בית־החרו־שת
הצרפתי פשט את הרגל ולא יכולתי
לייבא את חלקי תלת־הקטנועים. מאחר ובידי
היד, כבר רשיון להבאת חלקי 300 תלת־קטנועים,
החליפו לי אותו ברשיון לייבוא

אמר במקום :״אל תדאג׳ אני מוציא אותך
מהשותפות ותוך חדשיים אחזיר לך את הכסף
שהשקעת.״ אחרי הדשיזם הוא החזיר
לי רק 3000 מתוך ד,־ 8000 שהשקעתי בעסק
הבולים. בוכשרייבר הסביר לי :״אתה רואה
שד,בולים ירדו. צריכים לחכות עד שנת העשור•
אז הבולים יעלו. אני הלויתי לך
פעם כסף וחיכיתי עד שתחזיר. תחכה לי גם
אתה.״ הסכמתי.
כשהייתי עם אשתי בחוץ־לארץ, היא קנתה
שם מעיל שחור. אולם המעיל היה קצר מדי.
אשתי רצתה להאריך את המעיל, אבל התופרת
הודיעה לה שאין הדבר ניתן לביצוע.
בוכשרייבר היה באותו זמן נוכח והביע את
נכונותו לרכוש את המעיל, עבור אשתו. הסכמתי
לתת לו את המעיל, בתנאי שישלם
עבורו כמה שזה עלה. הוא לקח את המעיל.
אחרי כמה ימים חזרה בתי הביתה לחופשה
מהצבא, וכששמעה כי המעיל ניתן
לבוכשרייבר פרצה בבכי. היא התחילה לנדנד
לי׳ בטענה כי המעיל מתאים לה ודרוש לה
לקראת נשואיה הקרובים. בלית ברירה ציל־צלתי
אל בוכשרייבר, ביקשתי ממנו שיחזיר
לי את המעיל — ובפעם הבאה, כשאהיה
בחוץ־לארץ, אקנה לאשתו איזה מעיל שירצה•
הוא התרגז וביקש ממני לשכנע את
בתי שתוותר על המעיל. אולם אחרי שהיא
עמדה על דעתה, הוא החזיר לנו אותו.
לפתע לא ראיתי את בוכשרייבר במשך
תקופה ארוכה. ככה, בדרך כלל, היה מבקר
אצלנו לעיתים קרובות. היה נוסע עם אשתי
ובתי לערוך קניות לקראת החתונה. צילצלתי
אליו ושאלתי למה הוא לא בא ומדוע הוא
כועס. בוכשרייבר השיב בטלפון :״אתה עוד
מצלצל אלי? איך יש לך חוצפה?״ וסגר.
ידעתי שאי־אפשר להכריח אף אחד להיות
חבר• אף פעם לא יצאתי איתו לבלות ותמיד
היה לנו מגע רק בעניני עסקים. אולם רציתי
לקבל את 5000 הל״י שהשקעתי בבולים.

אגי דורש את כספי
ף* אחד הימים ניגשתי אל חנות הרפו

אות ברחוב רש״י, השייכת לבוכשרייבר
בשותפות עם יהודי בשם חליוף. חלקו של
בוכשרייבר בעסק זה רשום על שם בנו.
ביקשתי מבוכשרייבר לגמור איתי את החשבון.
הוא התחיל להתרגז ולצעוק :״מה בוער
לך? שלח אלי את גיסך, איתך אני לא
רוצה לדבר יותר ולעשות חשבון! חוץ מזה

==מאת של1ס שינפלד==23
רפני כנחז שבגשגת וושושז הארץ כאשר נ\־דע כי
ארם, הנאשם בנסייון לרצח־ ,שחזרר בשרבות גהוד-
שה ננר־ירי ההשטרה רצאה אה הארץ. השבנם
הופתעה הארץ שניה כאשר ם ור האיש, כרי
להענזיר אה עצנזו לדין. בהתאם רנום ורהו דהה
לכל אדם הואשם אה האפשרות להביא אה טענותיו
בפני הציבור, הביא ״העולם הוה״ בעהורים
אלה אה עיפורו האישי של החיוור שרום שינפלר.
חלקים למאה אופנועים.
כאשר באתי ארצה בפברואר , 1957 שררה
בארץ הבהלה הגדולה לבולים. פגשתי את
בוכשרייבר והוא סיפר לי כי תוך יומיים
הרויח בבולים 1400ל״י, על אלפיים שהשקיע.
הוא לא נתן לי מנוחה, דחף אותי ש־אשקיע
גם אני את כספי בבולים. היה לו
מכר בשם גורל, עמו היה משחק קלפים,
מומחה בשטח זה. החלטנו לעשות שותפות.
כל אחד היה משקיע שמונת אלפים ל״י.
ברודח־ם היה גורל צריך לקבל, תמורת מומחיותו
507 ואילו אנחנו כל אחד ״.250/
אחרי שעשינו את העסק, ביקר בוכשרייבר
בביתי, סיפר לי שקנה בולים בששת אלפים
ל״י וכי הוא רוצה שאלווה לו עוד כסף.

עיסקת הבולים

הימרתיל כו ב ש רי? ר? ״ ל ל בנ £
\ ^ א ת העסק כל כך טוב. מה שהשקעתי
עד עכשיו השקעתי. יותר אינני רוצה להיות
שותף.״ כעבור יומיים שוב הודעתי לבוב־שרייבר
שאני רוצה לצאת מהשותפות. הוא

זה לא חשבון גדול, או שיגיע לך 20ל״י
או שיגיע לי 50ל״י.״ נדהמתי .״מה זאת
אומרת?״ שאלתי ,,״מגיע לי ממך 5000ל״י.״
על כך השיב בוכשרייבר :״אתה נתת לי
מעיל ואחר כך לקחת אותו בחזרה. אז אני
הוצאתי אותך משותפות הבולים ועכשיו אני
לוקח את הדברים שלי בחזרה.״ כשעמדתי
על דעתי שיש לגמור את החשבון, החל
לגדף אותי. הוא התחיל לאיים עלי. החזקתי
את ידי בכיסי בקור רוח, ואמרתי לו שכך
לא גומרים חשבונות.
שוב התחיל בוכשרייבר לאיים עלי במכות,
אולם כשלא עזבתי אותו המשיך לצעוק שהוא
עשה אותי בן־אדם, הוא נתן לי עצות
והילוזה לי כסף, הוא ניחם אותי כשהייתי
מדוכא ועכשיו יש לי החוצפה לדרוש ממנו
לגמור חשבון על רגל אחת. השותף שלו,
חליוף׳ ראה ששנינו מרוגזים והציע שנפגש
ביום שבת בביתו, ושם נגמור את החשבון.
לפני שהלכתי לחליוף שלחתי את גיסי
לבוכשרייבר, לקבל את חשבון. שותפות הבולים.
בוכשרייבר נתן לו שני חשבונות
נפרדים. אחד שותפות עם גורל ואחד רק

בין שנינו, למרות שמעולם לא עשיתי כל
שותפות בבולים עם בוכשרייבר. לבד. לפי
חשבון זה התברר, כי במקום שאני יצאתי
עוד בהתחלה מהשותפות, בוכשרייבר יצא
ובמקום שמגיעים לי 5000 לירות,
ממנה.
.מגיע לו ממני 2092ל״י. כשהלכתי. עם
חשבון זה אל חליוף בשבת, לא מצאתי
שם את בוכשרייבר. הוא הודיע שהוא לא
רוצה לבוא ולשבת איתי יותר.

הצלתי אותו מטביעה

^ מה ימים לאחר מכן חלתה אשתי ב־
/ס טרומבוזה ברגל. העניו התפתח והיה
צורך לנתחה. מסיבה זאת הנחתי הצידה את
החשבון עם בוכשרייבר, עד שאתפנה מדא־גותי
האישיות. ניסיתי אמנם לדבר על לב
מכר משותף ׳שלנו, שיתווך בינינו. אך המכר,
אחרי שניסה ׳לבוא בדברים עם בוכשרייבר,
טען שאינו מוכן לתווך בתנאים שהוא הציג
לו. עברו שבועות וחדשים.
מפעם לפעם הייתי רואה את בוכשרייבר
ברחוב. בכל פעם היה מתחמק ממני ולא
היינו אומרים שלום זה לזה. ראיתי אותו
עשרות פעמים נוסע בקטנוע שלו׳ כשאני
נסעתי במכוניתי. מעולם לא נכנס לי בראש
.הרעיון לפגוע בו.
כשראיתי שהימים עוברים ומבוכשרייבר
אין כל סימן שהוא מתכונן לסיים את החשבון,
ביקשתי מגיסי וחותני שיעלו אליו
ויגמרו את הענין. סיפרתי להם באותה הזדמנות
מעשה שאירע לפני שנתיים, ביני לבין
בוכשרייבר: התרחצנו יחד בחוף הרצליה.
הוא לא ידע לשחות ונכנס לתוך מערבולת
והחל לטבוע. אני הייתי במרחק של 15
מטר ממנו. הייתי שחיין טוב. צללתי וניסיתי
למשותו מהמים והצלתי אותו מטביעה.
כאשר הזכירו חתני וגיסי פרשה זו לבוב•
שרייבר הוא השיב :״שלום מתחרט על זה?
אני אשאל מציל כמה הואי לוקח בעד הצלה,
ואת הכסף הזה אוריד לו מהחשבון.״ כשגם
מפגישת תיוזך זאת לא יצא דבר, החלטתי
לנסות שנית לגשת לבוכשרייבר ולשכנעו.
ב־ 18 לחודש מאי עמדתי לצאת שוב לחוץ־
.לארץ, כדי לקנות צירים אחוריים לשם יצור
תלת־אופנועים, ולימוד שיטת ייצורם. התחמקותו
של בוכשרייבר מסידור החשבון העיקה
עלי ורציתי לגמור עד הנסיעה את החשבון.
בשביעי לחודש נערכה חתונתה של בתי הבכורה.
למחרת, החלטתי לגשת לבוכשרייבר.

אדם מוטל ברחוב

ך * געתי בערך בשעה 7בבוקר לביתו
* 1ברחוב פיארברג. ישבתי וחיכיתי לו
שיצא מהבית. מאחר שהוא לא יצא הת־חשבתי
בדעתי והיות והיו לי במכונית, שטיחים
מהחתונה, שהייתי צריך להחזיר הביתה,
החלטתי לא לדבר איתו אלא לנסוע הביתה
ולהחזיר את השטיחים. הדלקתי את המכונית
והתקדמתי ברחוב סיארברג, בכיוזן לשיינקין.

מצד אהד של הכביש עמדה שורת מכוניות׳
לכן נסעתי כמעט במרכז הכביש. כשהגעתי
לפינה השניה ראיתי אדם על הכביש,
כמטר וחצי מהמדרכה, כשהוא מתכונן לחצות
את הכביש. עצרתי באופן אינססנקטיבי
את },מכונית ומשכתי ימינה כדי לא לעלות
עליו ,.אבל האדם המשיך ישר לכיוון המכונית
שלי. באמצע הכביש פגעתי בו ומעצמת המכה
נהדף האיש עד המדרכה, בין שתי
מכוניות. לא דרסתי אותו. רק אז הבחנתי
שזה בוכשרייבר, ואז תקף אותי פחד והתרגשות
ונסעתי מהמקום.
נסעתי הביתה ומשם לבית־החרושת שלי.
שם כבר הודיעו לי שהמשטרה צילצלה אלי.
מיד נסעתי והתיצבתי במשטרת הצפון. אז
עצרו אותי והוציאו נגדי פקודת מעצר לחמישה
ימים. אחר־כך הוציאה המשטרה פקודת
מעצר לששה ימים נוספים. זאת היתה
הפעם הראשונה בחיי שנעצרתי והסתבכתי
בפלילים. בוכשרייבר בעדותו העליל עלי
עלילות שונות. בין השאר, כנראה כדי לספק
למשטרה את המניע, שכביכול היה לי לרצ־חו,
סיפר שהיו לו יחסים עם אשתי. רק
אחרי מעצר של 10 ימים שוחררתי בערבות
של 25 אלף ל״י. אז נפגשתי לראשונה עם
עורך־הדין שלי, מיכאל כספי. אמנם תחילה
שכרה אשתי את עורך־הדין יצחק אדרת,
אולם אני רציתי לצרף אליו גם את כספי.
כל אותו זמן היה לי הרשיון לייבוא קטנועים
משומשים וצירים אחוריים לתלת־אופ־גועים.
הסברתי לעורך־הדין שלי שרק אם
אהיה באופן אישי בחוץ־לארץ אוכל לסדר
את העברתם לארץ. לא חשבתי אף פעם
לברוח. מאחר שסיימתי כבר מזמן את שיפוץ
האופנועים שהבאתי בשנת 1955 ופיטרתי
פועלים מבית־החרושת, היה סידור
ענין יבוא הקטנועים חיוני בשבילי׳ כדי שאוכל
להמשיך בעבודה. למרות שבוכשרייבר
ופרקליטיו הניעו את פרקליט המחוז לחשוב
שיש לי כאילו עבירות כלכליות וכדומה.
ולהגיש בקשה לעיון מחדש בשחרורי בערבות,
לא מצא השופט המחוזי ד״ר יצחק
זונדלביץ טעם לשנות את החלטתו הקודמת,
שלפיה שוחררתי בערבות, והותר לי לנסוע
לחוץ־לארץ•
כדי לאפשר לי לנסוע לחוץ־לארץ דרשה
המשטרה תוספת ערבות. שיעבדתי את ארגזי
האופנועים שלי, שהיו במחסני הערובה, ושטרם
הוצאתי אותם. לא היו אלה ארגזים
חסרי ערך; היו בהם אופנועים חדישים ממודל
חדיש, אשר שווים לצורך ביטוח בלבד
הוא כ־ 17 אלף ל״י. אחרי השיעבוד לא התנגדה
המשטרה שאצא לחודש לחוץ־לארץ.
סידרתי את עניני בחוץ לארץ בזמן קצר,
וביום שישי חזרתי ארצה. עכשיו אני ממתין
לבירור המשפט. בית־המשפט הוא שיקבע
מי צודק. אולם אני חושב שבמשך הזמן
שחלף הספיקה כבר המשטרה ללמוד מיהו
יצחק בוכשרייבר, האיש המאשים אותי ב־נסיון
לרצחו.

130

דוד
שמ ש

החי

אל מלא רחמים
ך* ירושלים, הבחינו המבקרים בבית*
-העלמין הצבאי, שהשליכו מטבעות אל
תוך הבריכה לצרכי צדקה, כי החזן יוסף
בן־ציון צמח, שהיה עורך תפילות אזכרה
בבית־העלמין, מוציא את המטבעות מתוך
הבריכה, תפסוהו והסגירוהו למשטרה.

פרקטיקה מוקדמת
הרצליה, השאירה הגברת רחל סעד*
-יה את בנה בן השש בבית עם חברו
בן העשר, גילתה בשובה כי בפיו של בנה
חסרות שיניים, שהוצאו על־ידי חברו, בשעת
משחק ברופא־שיניים.

* לרכישה ב 10-תשלומים נוחים.
* אחריות לחמש שנים.

לי רו ת

* הרכבה על י דנו -ג ם על גג רעפים.
* אלפי דוודים בשימוש ברחבי הארץ.

מירומית
או לי מ פי ה
דוודי

שמש

תעודת־בנרות
<יי1״ו1וויי(*— י אייי /
^ רמת ״ גן, אחרי טקס חלוקת התעודות
*— בבית־הספר נזיכלל, ניפצו התלמידים
שמשות בבנין בית־הספר, הסכימו לחתום
בפנקסו של אחד המורים על הודאות כי
הם שניפצו את השמשות.

לקבלת חוברת הסברה חנם —
גזור את המודעה, מלא את

הפרטים ושלח

ח ד שו ת

^ טורינו, איטליה, הוקם מזבח שדה
* -מיוחד, כדי לערוך לידו את טקס חתונתו
של זוג שיבוא אל המזבח בצניחה
ממטוס, יקודש על־ידי כומר גדודי של חיל
הצנחנים האיטלקי שיצנח אף הוא, יערוך
את הקידושים בטבעת מוצנחת, יחלק להם
מתנות שיוצנחו אף הן.

ך • פתח״תקוה, בעת משחק כדורגל בין
*יי נזכב־ פתח־תקוה לקבוצת שנזשון תל־אביב,
קפץ הסדרן אברהם כהן מרוב שמחה
על הבקעת שער לטובת׳ קבוצתו, השליך
בהתלהבות בקבוק טנופו שפצע את אחד
משחקני הקבוצה האורחת.

ה פ >י ס

טעות חוזרת

כתובת עיר

פרסי פיוס: הנהלת מפעל הפיס החליטה להעניק
פרסי פיוס בסך — 500.ל״י לשני בעלי הכרטיסים
שמספריהם גדולים וקטנים בספרה אחת ממספר הכרטיס
הזוכה ב־ 30,000ל״י, ופרסים בסך — 250.ל״י לארבעה
הכרטיסים שמספריהם גדולים או קטנים ב־ 2וב־ 3ספרות
מאותו מספר.
מכונות חשמליות. לפני כחודש ימים הובאו
ארצה 6מכונות חשמליות (ראה תמונה) שבהן יוגרלו.
כל הגרלות מפעל הפיס, החל מהסדרה הבאה מס׳ ,10
שתתקיים ב־ 17 ביולי. המכונות עלו 22 אלף לירות
בתוספת 13 אלף לירות מכס. המכונות יוצרו בצרפת,
בעיר הטקסטיל רובה. זמן ייצורן ארך שנה• המפעל
מספק מכונות רק למדינות ולפי הזמנה מיוחדת. לפי
דרישת הקהל יוגרלו מספרי הזכיות מ־ 40 לירות ומעלה
בנפרד. שינוי זה ידרוש שההגרלה תימשך כ־ 4—3שעות
במקום /3ג שעה כנהוג עד כה.
הלוואות לבתי*ספר. במשך 3השנים האחרונות
ניתן כמיליון ל״י בכל שנה ובשנה זו ניתנו למעלה

מכת עונש

מ־ 2מיליון לירות. הועדה, בהשתתפות נציגי משרד
החינוך, משרד הפנים ומפעל הפיס דנה כעת גם בדבר
מתן הלוואות לבתי־ספר תיכוניים ומקצועיים־על־יסודיים,
שיוקמו על־ידי הרשויות המקומיות.
בעית גידול מספר התלמידים בישובי העולים מקבלת
את פתרונה החלקי על־ידי תקציבים, הבאים ממשרדי
העבודה והחינוך. ישובי העולים אינם מסוגלים לקבל
הלואות, אפילו בתנאים הטובים הניתנים על־ידי מפעל
הפיס ומשרד האוצר, ביחד עם זאת היה רצון לפתור
את הבעיה של המשמרת השניה למקומות שהאקלים
בהם קשה, כגון באר־שבע, בית־שאן ועוד.
ם תי*חולים. בכדי להנות מכספי מפעל הסיס, על
הרשות המקומית לקבל אישור ממשרד הבריאות להקמת
בתי־תולים. אושרו איפוא כרשות־אישפוז בתי־חולים
ליולדות בחדרה; לאיגוד ערים עפולה בית־שאן בית־חולים
יולדות; אשקלון ובאר־שבע בתי־חולים ליולדות;
עומדים בדיון לאישור בתי־חולים בנתניה, איגוד ערים
בת־ים חולון ואחרים. כמו־כן הולכות ומוקמות כעת
10 מרפאות באזורי הספר ועוד ידו של מפעל הפיס
נטויה.

מצנחופה

תל־אכים: רח׳ הירקון ,325ת. ד ,6004 .טל 21357 .
חיפה: רחוב המגינים ,48ת. ד ,201 .טלפון 4000
קרית־סיאליק: אלכסנדר רץ, רח׳ קרן היסוד 29
ירושלים: מ .פוזן, רח׳ בנימין מטודלה ,29 טל 4143 .

^ ירושלים, אחרי ששופט השלום יעקב
•*1בזק הטיל על שלמה ביטר קנס בסכום
של 75ל״י, בעוון העלבת שוטר, ליגלג
הנאשם :״תודה רבה, אדוני השופט,״ נעצר
בו במקום על בזיון בית־הדין.

שוויצר !
ן * פלוריסנט, ארצות־הברית, בשטח בו
->1מותרת נהיגה במהירות מוגבלת של
30 מיל לשעה, נעצר רוכב האפניים ג׳ורג׳
ואן־מטר, הואשם בנהיגה במהירות של 42
מיל לשעה.

מצא אשה מצא תור
ך • חיפה, נעצר שמואל מלומד באשמת
^ הכאת אשתו, חודשיים בלבד אחרי
נשואיהם, הסביר כי נאלץ להכותה אחרי
שבחזרו מהעבודה מצא ״תור של גברים
ליד הבית.״

תורת היחסיות
ף* ירושלים, הועמד חיים קליינפלד ל*
דין, הואשם בהוצאת כסף בטענות שוא
מאשה, אחרי שהציג את עצמו בפניה כ־
״המשורר הגדול משה ליטבק״ ,הראה לה
תמונה בה הוא מופיע מצולם ביחד עם
איינשטין.

רפית קצוצה
• ס דנכר, ארצות־הברית, שכח אמריו
01 שאבז לקבל את העודף לאחר ששילם
בעד משקה בבר, חזר לבר לקבל את
כספו, אמר לברמן :״תן לי את כספי!״
נעצר בעודן שוד אחרי שהברמן המבוהל
הריק את הקופה לגמרי, מסר לו 289
דולר.

וזעולנז הזה 1084

ספרים

רדיו

תצל 1ם

תכנון

אהבה בהמשכים

והדי החדשות

דיוקנה של מולדת (ספר תצלומים
מאת בנו רוטנברג, הוצאת שוקן) הוא רומאן
אהבה: אהבתו של המחבר לנוף הארץ׳ שאינה
זקוקה לסיסמות ציוניות׳ כשם שאוהב אמיתי
אינו זקוק לאידיאולוגיה להסברת אהבתו.
הספר עורר ביקורת חריפה בחוגי העליה
השניה — ובצדק. כי אין הוא מראה כמעט
בכלל את מה שנקרא בלשון־ציון ״הישגי
המדינה״ .אין בו חלוצים מחייכים׳ אין בו
מפעלי פיתוח, אין בו מודעות הקרנות
הלאומיות. יש בו מה שאין בספרי התמונות
של הקרן הקיימת: ארץ־ישראל.
זוהי ארץ המוכרת רק למעטים המשוגעים
לדבר, חבריו של רוטנברג ברומאן־האהבה.
אלה האנשים שאינם מחפשים את הסבתא
היהודית של הכלה הארצישראלית — והמוכנים
להשלים, ללא קינאה, עם כל המאהבים
הקודמים של הכלה׳ שותפיהם לרגש.
הם מוכנים לאהוב באותה מידה את חומת־המים
הצלבנית של עכו, שהיא אולי המקום

״באילו שעות תעדיף לשמוע את מהדורות
חדשות הערב — ב־ 19.00ו־ 21.00 או ב־
18.00ו־ 20.00 בערב?״ שאלה זו העסיקה
בשבועות האחרונים את חברי המועצה
הציבורית לענייני שדור, המתכנסת אחת
לשלושה שבועות במשרד ראש הממשלה
בירושלים. לא היתד, זו שאלה ריטורית
גרידא. שיקולים שונים הביאו את הנהלת
קול ישראל להקדים את שידור־חדשות הערב,
לנסות ולהגיע למקדימים־לישון.
הסביר צבי משה כנר, המנהל הממושקף
של אגף החדשות של קול ישראל :״דעות
המאזינים מחולקות. במשאל שנערך לג־סיון
בקיבוץ יגור היו הדעות מחולקות
שווה בשווה.״
שש, שבע ותשע. גם חברי המועצה
היו מחולקים בדעותיהם. בעוד שיעקוב
עמית, הציע להשאיר את המצב כמו שהוא,
״מאחר וד,מאזין התרגל ללוח זמנים זד״״
הציע ח״כ שמחה בבה לדון
בהצעה השניה. ליוסף בורשטיין,
מנהל־ההסברה גבה
הקומה של ההסתדרות, היתה
הצעת פשרה: להקדים את
מהדורת החדשות של השעה
שבע לשש, להשאיר בתוקפה
את מהדורת החדשות בתשע.
התוצאה: כרגיל בבעיות
הנדונות במועצה — דחיד,
לתאריך מאוחר יותר.

111*31011

פיטרלנן

מחטא 1ם רענן

פי טרלון

חזית גרמנית

צלם רוטנכרג
יחד עם נל המאהבים הקודמים
היפה ביותר בארץ, את המבצר הממלוכי
באי האלמוגים מדרום לאילת, את התבליטים
היווניים על ארון־מתים בסביבת חיפה. עמודי־.
שלמה בנחל תמנע, חשובים להם הרבה יותר
ממפעל תמנע.
האדם הארצישראלי מופיע בספר רק בדרך
אגב: איש־קיבוץ המשקיף על הנוף וממחיש
בקטנותו את ההוד הפראי של צוקים אדירים,
או רועה בדווי ליד עדרו, ששלוזתו מסמלת
את הרציפות האינסופית של תולדות הארץ,
מאז רועי קדם.
ההקדמה האנגלית מתוקה, כרגיל. אולם
ההקדמה העברית היא ״אני־מאמיך של ה־מחבר־הצלם,
שהפך בעצמו לסייר מדופלם:
״משימתי היתד, להכין ספר צילומים על הארץ
בשביל בני הארץ, ולאו דווקא, כנהוג,
בשביל תיירים. הדרך הנכונה ביותר לאהבת
הארץ ולתחושת הזדהות אתה היא דרך שעוברים
אותה ברגל, בנעלים כבדות, מסומרות
ומאובקות...
״ביקשתי להביא בעמודים אלה את נופה
של הארץ כפי שעוצב על־ידי ההיסטוריה הארוכה
של עמנו. אך יחד עם זאת לא
נתכוזנתי לטשטש את העקבות המרובים
שהותירו עמים אחרים בארצנו. לא מתוך
רדיפה אחר אובייקטיביות לשמה עשיתי כך,
אלא משום שהנוף של מולדתנו משקף על
פי דרכו המיוחדת אותו מאבק מתמיד של
האדם, לחיי שלווה ואושר, סובלנות וכבוד.״
תצלום יכול להסביר יותר מאלף מלים.
שני תצלומי מיבצר מונפור (עמודים ק״ל
וקל״א) מראים לא רק את המקום הנהדר,
שרוב תושבי הארץ לא ראוהו מעולם, אלא
מסבירים גם מדוע הקימו הצלבנים הגרמניים
את מיפקדתם דווקא במשלט אדיר זה. הם
מוכיחים גם עובדת יסוד אחרת: שכל העמים
שהשתרשו בארץ זו, בזה אחר זה, עמדו
בפני אותן הבעיות.
כתב דויד בן־גוריון, בצדק :״זהו לא
צילום — אלא אמנות.״
העולם הזח 1084
תדריך המשדרים המפורטים מטה עשויים להיות
בעלי ענין. שינויים אפשריים.
• קול אחד ואחד (קול ישראל,
יום ד )21.30 /פיטר פריי מבקר אצל קוסמטיקאית,
מגלה כי לא רק קול ישראל זקוק
לשיפורים אסטטיים.
• שלושה בסירה אחת (קול ישראל,
יום ה׳׳ )21.30 הקלטת הסירה כבניני
האומה בירושלים.
המאזין הזהיר לא ייפן זח את מקלטו בתאריכים
ובשעות המפורטים מטה, פן יטבע
בגלי השעמום.
• מנין שנים (קול ישראל, יום ר,
)20.10 מה היד, קורה בישראל בעשר השנים
האחרונות, לו היו פני הדברים כפי שעורכי
קול ישראל מציגים אותם עתה,
בתוספת סכרין.
• עת הקיץ (קול ישראל, יום ב׳,
)20.20 ישראל דליות מעלה על פס קול
את הכיף של אורחי הקייטנות בישראל,
מקלקל ערב קיץ נעים לשאר המאזינים.

מי גילוח

גלים־קצרים
חזית רבגוונית ביותר
נתהדקה בשבוע שעבר,
עת יצא מנהל שרותי השדוד
להגן על העלאת
השפה הגרמנית על גלי האתר
הישראליים. לצידו של
צבי זינדר, ניצבו נוסף על
עובדי קול ישראל, גם ח״כ
הצ״ב שמחה בבה, ושופט
בית הדין העליון שניאור
זלמן חשין, בעוד המתנגדים
לשמרים אלה נאספו
משני אגפי המועצה: חברת-
הכנסת רות חקשין מאחדות
העבודה וחבר הכנסת ד״ר
בנימין אבניאל, מחרות
כנין חדש, שיכיל אולפנים מודרניים ובנייני
שרותים רחבים לקול ישראל, נמצא בימים
אלה בשלבי תכנון אחרונים. הבנין, שיוקם
בקריה הירושלמית׳ בסכום של למעלה משלושה
מליון ל״י, יהיה ד,״מלה האחרונה״
בתחום השדור בעולם סירתם של
יצחק שמעוני ואלון שמוקלר יצאה לחופשה
ממושכת. לאחר הקלטתה האחרונה
בבנייני האומה בירושלים, שלקט ממנה
ישודר כבר ביום ה׳ (ראה תדריך) יוצא
צוזת שלשה בסירה אחת לחופשת קיץ.
התוכנית שזכתה להערכה רבה על־ידי כתב
הניו יורק הראלד טריביון, עלולה לא להתחדש
בעונה הקרובה.

מרחיק פצעים ומונע גרוי עור.
הופך את עורך חלק, נקי
וגמיש. פיטרלון אינו רק מי
גילוח, הוא גם חומר אנטיספטי.

אם בסבתה א 1סבון
אחרי הגילוח פיסרלזן
המפיצים היחידים בישראל
נורית בע״מ
חברת

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים י
ד,רשמו עוד היום לקודם קיץ

קצרנות

עברית ו/או אנגלית

(שני חודשים, פעמים בשבוע)
ב״אולפן גרג״ סספמס).
בת״א: אצל ח. בר־קמא, גורדון 5

בחיפה :

בי״ם ״במעלה״ ,שמריהו לוין 30

הצלחה מובטחת!

כריכות ״העולם הזה״
חלוקת כרכי ״העולם הזה״ ,אשר נמסרו
על־ידי הקוראים לכריכה, התחילה. שעות
החלוקה 10 :עד 1לפני הצהריים 5 ,עד
7אחר הצהריים׳ בימים ראשון, שני
וחמישי.

אנשים

סוף,

סוף!

חלוקת כרכי ״העולם הזה״,
אשר נמסרו על־ידי הקוראים
לכריכה, החלה. כל יום ראשון,
שני וחמישי 10 ,עד 1לפגי־הצהריים
5 ,עד 7אחר הצהריים.

למדו

סהר

וביסודיות

שפות >

בבית־הספר

לשפות

״קדימה״

יוסף ידין בקיסר ג׳ונס
קר וקרחת

מתווכחים במסדרון
הברקת השבוע היתד, של הח״כ הדתי־לאומי
מיכאל חזני. בתום הודעת ביג׳י על
פרישת הדתיים מן הממשלה היתד, הכנסת
צריכה לעבור לדיון בחוק הירושה. כשהחל
היושב־ראש יוסף שפרינצק לומר ״ועכ
שיו
אנחנו עוברים לדיון על קרא חזני:
״חלוקת הירושה את הצד האישי של
המשבר הממשלתי סיכם השבוע עסקן אנטי־דתי,
שהסביר מה יקרה אם תתקבל דעתם
של הדתיים :״נכדו של ניקיטה ברוש־צ׳וב
יהיה יהודי, ואילו נכדו של דויד
גךגוריון יהיה גוי גמור.״ הסיבה: בנו

תל־אביב, בן־יהודה ,74 טלפון 20314
נפתחים :

א) אולפניות לאנגלית ללימוד מרוכז ( 2שעות ביום) למתחילים
ולמתקדמים וחוג לשיחה (תס 8311ז0׳י!1סס) למשתלמים על״
ידי מורים מאנגליה. כיתות קטנות.
מ קורסים לעברית, אנגלית וצרפתית למבוגרים מכל דרגות
הידיעות וקורס מיוחד לשיפור הכתיב העברי.

ג) קבוצות לאנגלית לתלמידי בתי-ספר ג׳ ד׳ ה׳ י׳ י׳ ח׳

יסודיות, ה׳ ו׳ ז׳ ח׳ תיכוניות, בחודשי החופש. קבוצות
נפרדות לתלמידי בתי־ספר יסודיים ותיכוניים בחודשי החופש,
לביסוס הידיעות ועזרה בבחינות.
ירטיםומרשמ : 0ם־ 9־ט לפגח 3־ 9בשרב (פרס ליום ו׳{.

טפול
נ שי ר ת

סי וחד

ש ע רו ת

ק ר חו ת

מ אפ שר . 1 :הפסקה מו חלטת של העבירה
,2העמחת שער חד ש
א ח ריו ת כ מורה -כ מק רהשל
א י. חצלחה, יוחזרהכסף

רוכיע יס לן וטטטיקוס
בהנהלת• גור א ׳..רובין, ביוקוסםטיקאיס דז פ ל נז

תל־אביב,

• ח״ב חירות ד״ר שמשון יוניצ׳מן, אחרי שבידי תבע למסור לידיו
את הקמת המוסד לקידום האדם, תחת למסרו לשר החינוך זלמן ארן :״האם
גם באדנים נכלה שלהבת?״

• ראש עירית תל־אביב חיים לבנון,

בתשובה לשאלה כמה אנשים

עובדים בעיריה :״חמישים אחוז.״
ס חכר הנהלת הסוכנות היהודית ליים דולצ׳ץ :״ד״ר אבא הילל
סילבר הוא חכם, ואילו ד״ר נחום גולדמן הוא פיקח. ההבדל בין החכם לפיקח
הוא: פיקח נכנס לבוץ ויודע איך לצאת ממנו. חכם אינו נכנס לבוץ בכלל.״
• מנהל ״היכל שלמה״ א. מ .יפה, בישיבת הועד הפועל של המפלגה
הדתית הלאומית :״המשבר הממשלתי האחרון מטיל עלינו את החובה להכין
את עצמנו ליד,פך למפלגת השלטון.״
• המסקר ר״ד חיים גמזו, על הצגת המיזאנטרופ בתיאטרון הצרפתי:
״קומדיה אחת של מולייר, שקולה כנגד כל שמלות השק המכוערות והמכערות
של האופנה הפאריזאית.״

להפסקת
ו מני ע ת

• העתונאי שלום רוזנפלד, על המשבר הממשלתי ובעית בני נשואי־התערובת
:״בבר היו אצלנו משברים שנגרמו בגלל נאום. זהו המשבר הראשון
שנגרם בגלל מילה.״

ר חו ב פיגסק ר - 2ט ל 22128 .

• שחקן ״הסבור״ אנתוני קוויל, בתשובה לשאלה כיצד הוא מרגיש
בתפקיד משה בישראל :״לשחק כאן את משה, זה פשוט בלתי אפשרי. הצרה היא
כי כאן כל אזרח הוא ידידו האישי של משה, כל אחד חברו הטוב ביותר, וכל
אחד מכיר את משה יותר מאשר משה עצמו.״
• המלחין יוחנן זראי, על המשבר בתיאטרון הישראלי :״כשאזרח ישראלי
רוצה להשתעשע, הוא הולך לקולנוע. כשהוא רוצה תרבות, הוא נוסע לחוץ־לארץ.״

• הצייר יוסף זריצקי, בתגובה על הוראת טדי קולק להסיר את תמונתו
בתערוכת העשור :״מה הם חשבו? שאני אעשה להם פלאקאט? גם מבטהובן והיידן
אפשר לעשות פלאקאט. אבל מנצח טוב נותן את היידן ובטהובן כמו שצריך.
אני מנצח שכזה!״

• הזמר אריה לסיא, אחרי הופעתה הראשונה של להקת הפלאטרס :״לא

ידעתי שגם כושים מסוגלים להיות סנובים.״

חיעולס חזח 10*4

של כרושצ׳וב נשא אשה יהודיה שלא התנצרה׳
ומכאן שבנה יהיה יהודי כשר כמוה,
לפי ההלכה הדתית• ואילו בנו של ביג׳י,
עמוס כן־גוריון, נשא אשד, אנגליה נוצריה׳
שלא התגיירה מעולם, ומכאן שילדיה
אינם יהודים לפי ההלכה כשבמסדרוני
הכנסת נכנסו המתוזכחים על המשבר הממשלתי
אל הריב ההיסטורי הישן, בין הדת
והמדינה, סיפר ח״כ חירות ד״ר אברהם
אלטמן סיפור בקשר לאותו ענין :״בימי
שלטונו של הגנרל חואן פרץ בארגנטינה
נערכו פעם בחירות, וראשי הכמורה שהתנגדו
לפרון פירסמו נגדו כרוז שקרא עליכם לבחור
בין ישו לפרון 1למחרת פירסם פרון
כרוז נגדי: לא קיים שום סכסוך ביני לבין
ישו. אלא מלחמת לי באנשי הכמורה המשתדלים
זה כאלפיים שנה להרוס את ישו״
תקלה משעשעת אירעה השבוע לשלי־שו
של נשיא המדינה סגן אלוף יוסף בר־מל.
השליש שליוה את הנשיא בעת ביקורו
בתערוכת העשור הבחין לפתע, ליד הביתן
של בית־החרושת למזרונים מפ״י, בבחורה
נאה ששכבה על אחד המזרונים. גם כאשר
התקרב הנשיא לעברה נשארה הנערה במצב
תנוחה לא עדין ביותר. השליש, שחשש לכבוד
הנשיא׳ מיהר לעבר הבחורה כדי להקימה.
רק אז הבחין כי הבחורה אינה אלא
בובה התעדנות מוזרה גילה לאחרונה
ראש הממשלה באישיותו של מיסד הלח״י
אכרהס (״יאיר״) שטרן. במכתב ששלח
ביג׳י למפקד החטיבה הלוחמת של הלח״י
יעקב (״מזל״) סנאי, לרגל הופעת ספר
הלח״י — חיילים אלמונים — שהוא מחברו,
כתב ביג׳י בין השאר :״עשית שרות חשוב
להיסטוריה של ימינו בספרך. חברי המנוח
אליהו גולומב היה מלא הערצה לאנשי
הלח״י, בניגוד לאנשי האצ״ל. שמעתי גדולות
על אישיותו של שטרן ז״ל וחבל שלא
מצאתי בספרך קצת יותר על דמות זו.״ איך
אומרים? ״מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.״

מצליח בחוץ
החום הכבד השורר באולם החזרות של
התיאטרון הקאמרי, שם נערכות החזרות
האחרונות להצגת הקיסר ג׳ונס, הניע את צוות
העובדים והשחקנים להפעיל את מערכת הקירור
של האולם החדש. התוצאה: הבמאי
היי קילוס חלה בדלקת ריאות, בעוד יוסף
ידיך שגילח את שערו לצרכי התפקיד הסתפק
בהצטננות קשה אגב, בתפקיד
עוזר הבמאי בהצגה זו מופיעה דמות חדשה
בעולם התיאטרון הישראלי: אורי מרינוס,
חבר קיבוץ נחל עוז לשעבר וכוכב תכנית
הטלביזיה המפורסמת של אד מורו, שקיבל
חופשה מקיבוצו על מנת לעבוד מעט
בתיאטרון באחת ההצגות הראשונות
של שש כנפיים לאחד בתיאטרון הבימה,
הוזעק רופא אל מאחורי הקלעים. השחקנית
הצעירה שולמית קפלן, כפילתה של הש־קנית
גליה אלמגור, התעלפה מרוב התרגשות,
כאשר היתד, צריכה לעלות על הבמה.
כמה טיפות ולריאן החזירו אותה לתחיה
ולהצגה ריקה זראי יצרה השבוע
תקדים חדש בשטח הבידור הישראלי: היא
הופיעה בפזמוניהצגת הפינג׳אן של תיאטרון
זיוה מעל גבי טנק. ההופעה היתד, באי־:
שם־בארץ, אצל יחידת אנשי־ד,שריון
גם הזמרת חנה אהרוני, שחזרה לפני
שבועות מספר ארצה, עומדת ללבוש מדים
בקרוב. בתור סמלת בצה״ל עליה לשרת
עתה שירות מילואים. היא תעשה זאת בסיבוב
הופעות בצד,״ל, בלווי תזמורת חיל־האויר•
אחרי שחרורה עומדת חנה לנסוע
לארצות־הברית, שם מחכים לה חוזי הופעות
בגדולי המיוזיקהולים בניו־יורק גם
לפנטומימאי ג׳וקי ארקין תכניות מרחיקות
לכת. הוא עומד להעלות בקרוב מחזה
פנטומימה שלם, לפי מוסיקה של איגוד
סטרבינסקי וכוריאוגרפיה של אנה סוקד
לוס, הכוריאוגרפית האמריקאית המדריכה
גם את להקת ענבל בעוד המשבר
בתיאטרון נמצא בעיצומו בישראל, מצליחים
שחקני תיאטרון ישראליים על במות זרות.
שמעון פינקל, שחקן הבימה הנמצא עתה
בארגנטינה, יביים ויופיע שם בתפקיד ראשי
בהצגת המלך ליר גם מיטה הלוי,
במאי תיאטרון האהל, ורעיתו לאה דגנית,
שחקנית האהל, הנמצאים בבואנוס איירס,
מצליחים שם בסיבוב הופעות בו מרצה הלוי
על התיאטרון הישראלי (שאיננו) ,בעוד דגנית
מופיעה בפרקי קריאה ומשחק
למסיבה מוזרה ביותר הזמין השבוע הקריין
סעדיה דמארי את כל ידידיו ומכריו.
הוא הזמינם לביתו ל־ 15 בחודש זה, כדי
להיות נוכחים בשעת עיקול שיטילו שלטונות
מס ההכנסה על מכשיר הרדיו שלו, בגלל
חוב שהוא חייב כביכול למס־ההכנסה. הרדיו,
ששויו 300ל״י, הוערך לצורך מכירה פומבית
בסכום של 50ל״י. יהיה זה, מן.ד,סתם,
עיקול אמנותי ביותר.

העלם חזח 1014

אם אתם באמת סבורים שאני משתעשעת
לשחק את תפקיד קופידון בימים חמסיניים
אלה, הרי אתם בדיוק מה שאני חושבת
שאתם. אני יכולה לחשוב על אלף דברים
יותר נחמדים לעשות מאשר לבקש איזו נערה
שישבה ועשתה עיניים בקולנוע לבחור ביישן
וחסר דם — שתתקשר אליו. אחד מהם
הוא טר״ש שיכול אולי להיות אמיץ מאד
בצה״ל אך ברכיו פקות למראה חולצה
ממולאה.
״...הנערה שישבה ביום חמישי 12.6
בהצגה השנייה בקולנוע מקסים, בסרט האיש
הירוק, באמצע השורה החמישית ליד חברה
בעלת שיער ארוך, משקפיים וחולצה אדומה,
היתה בעלת חולצה לבנה, חצאית וסנדלים.
היא החליפה מבטים עם מישהו שהסתכל
בה גם הוא בהתעניינות, משורה שבע
זה בסדר, מותק. עשית את הרושם שרצית
התקשרי עם טר״ש 418676 רפאל
קאופמן, ד.צ ,2408 .צה״ל.

איפה המ?ד ארתור?

״סוף סוף,״ מואיל 1084/114 לומר לי,
״החלטתי גם אני לכבד את מדורך בנוכחותי
(אינני יודעת, באמת, במה זכיתי להיות
ראוייה לכבוד כזד .),לצדי יושב חברי ומבזה
אותי. יש לו טענות חזקות למדי נגד
גברים המציגים עצמם בחלון הראתה שלך,
ומזמינים בנות לכתוב אליהם. אלה גברים
אלה? הנוהג המקובל בחיזור מכתיב פעילות
יוזמת לגברים. הם החייבים לבקש את קירבת
הנערה — כלומר, בשלב ראשון לכתוב
אליה — ומה להם לאלה התולים מודעה
בחלונך, ומטפחים על כתפיהם שלהם לאמור:
גברים אנחנו, טובים אנחנו, יפים אנחנו,
ושאר מעלות טובות עמנו. הנה, בנות, כתוב־נד,
חכינה! מי מקובל כבוחר את מי׳ היא
אותו או הוא אותה? והלא אין לו אלא
להתאוות אל מכתבים מנערות, לבחור לו
אחת או אחדות מכל הרבות המחכות אצלך
בתור. ומה לו להידחק אצלך כדי שתלביני
פניו?
״אכן, טענות של ממש, לא כן? אלא מאי?
טענות אלה תופסות לגבי אלה המחזיקים
עדיין בכללי האבירות והחיזור שהוריש לנו
המלך ארתור — כך טענתי כנגד חברי —
אך לגבי דירי, אין הוא מקובל עלי, ומשום
כך אני פטור מהן.
״אך פטור בלא כלום אי אפשר, לכן
אבטיח לנערה השנונה שלא אמה אותה
בלבי אם תהא היא הכותבת ראשונה ואחזיר,
כמקובל, תשובה ערוכה כהלכה׳.
אני, משום מה, דוגלת בשיטה הנושנה
של נער־פוגש־נערה ללא כל תמוכים.

אמא יש דק אחת

היה

עולה בכלל

דעתה של

גערת השבוע

מוכרחה׳ פשוט, לחלק איתכם את מה שקראתי
בדיילי מירור על חיה הררית שלנו,
וכלב מי שלא מסכים לדעתו של הכתב,
דונאלד זק :
גמלים נוהמים, אווזים מגעגעים, חמורים
נוערים, יונים מגרגרות, צ׳ארלטון הסטון
מדבר, ואני מתבונן בזוג העיניים הנהדרות
ביותר ברומא.
הן שייכות לישראלית היפה חיה הררית,
שפעם נשאה רובה בשביל בן־גוריון, ועתה
נושאת את עיניה לעבר בן־חור. זוג עיניים
יחידות בהחלט במינן — גדולות, שחורות
ומאירות, לעתים נוגות, לעתים מפתות ולעתים
בוערות.
היה זה הלהט שבעיניה שהביא לה את
תפקיד הכוכבת בסרט בן ששה מיליון זה,
שיגרום שקוו ואריס והגלימה ייראו בסרטונים
לעומתו.
פסטיבל הסרטים בקאן .1957 ,חיה
הוצגה בפני הבמאי וזיליאם וויילר .״נערה
זו באה מישראל,״ נאמר לו.
״האמנם?״ אמר ודיילר באדיבות ,״מאז
ומתמיד רציתי לבקר שם.״
עיניים ישראליות אלה נצצו והיא החזירה
לעומתו :״אם כן, אל תעמוד ותדבר על
כך. סע לשם.״
״סליחה?״ וויילר החל מגמגם כשהוא מרגיש
כמו גבר טרדן בתל־אביב.
״כל אחד אומר שהוא רוצה לבקר שם,״
המשיכה הישראלית הנאה ,״מדוע אינם
נוסעים?״
״אינני יודע, מים,״ מלמל וזיילר.
אולם הוא זכר את חיה — ואותן עיניים
לוהטות — כאשר חיפש אחר הנערה שתשחק
את תפקיד אסתר מול בן־חור. והיא קיבלה

( )1084/115 לכתוב אלי, אלמלא אמה. מד,
לא עושים בשביל אמא? אמא יש רק אחת,
ובכן אמא טובה זו לא יכלה פשוט לסבול
לראות כיצד בתה בת ה־ 19 הנחמדה ותלמידת
הסמינר, כל כך יושבת לה בבית
ואיש אינו בא לקחת אותה. היא ממריצה
אותה שתעשה משהו. הבת, כמובן, בשום
אופן לא רוצה. אך, כאמור, מה לא עושים
בשביל אמא? אמא יש וכר. אז היא כותבת
אלי.
היא מעוניינת, אומרת היא, בצעיר נחמד,
תל־אביבי ומשכיל.

דווקא לא

שלא תחשבי, חלילה, ש( )1084/116 סובל,
חלילה, מחוסר חברה. דודקא בכלל לא. הוא
פשוט מסוקרן לנסות סוג חדש של היכרות.
באמת• (אם כן, מדוע האיץ בי כל כך לפרסם
את מכתבו אחרי שהתמהמה במקצת?)
בדרך כלל הוא מעדיף בלונדיות, איננו
נרתע גם משחרחרות והוא עומד על כך שתהיי
בעלת השכלה תיכונית.

חברה סלוגית ״טובה״

תנו לי שלוש סיבות טובות מדוע תתקשרו
עם 1084/117 לא הייתי מפרסמת
את מכתבן אלמלא היה אופייני כל כך לבנות
גילן.
אנו שתי בנות, בנות 17־ ,16 המעוד
יינות לייסד חברה סלונית טובה מכל הבחינות.
מטרתנו היא לייסד חברה שתהיה טובה,
מאורגנת ומאוחדת, שתערוך את כל פעולותיה
במשותף. לכן אנו מחפשות בחורים ובחורות
בעלי אופי טוב. על הבחורים להיות
מגיל 19 ומעלה, אפילו יפים. עליהם לדעת
לרקוד, לאהוב לטייל, לערוך פיקניקים וקום־
זיצים והעיקר: להיות בעלי מרץ. הבנות
צריכות להיות בגיל 17־ ,16 נאות, חביבות
ובעלות תכונות דומות לאלו של הבנים.
ועכשיו קצת עלינו. אנחנו נערות יפות,
עליזות, אוהבות חברה ויחידים, לערוך טיולים,
ובקיצור: לעשות שמח. אך גם להרצין
בשעת הצורך. הכל לפי התנאים. רצוי שבני
החברה יהיו תל־אביבים.״
אם זה מה שאתם רוצים, אתם בהחלט
ראויים לכך.

משונה, מדוע, כל פעם שאני פוגשת
בחברה לכיתה׳ אני מחליטה שהיא בוגרת
ממני בהרבה?

דתית וסימפאטית

למורה הדתי בן ד,־ 24 מחיפה ()1084/118
אין כנראה מה לעשות בחופש הגדול, אלא
לכתוב אל נערה דתית וסימפטית עד גיל
.22 למה שלא תכתבי לו? אני בטוחה שיש
לכם המון מה לומר זה לזו.

חיפה או תל-אכיב

כלום אני אשמה ש( ) 1084/119 בת ר,־16
רוצה להתכתב עם צעיר חיפאי בן 17־,18
או אפילו תל־אביבי, על מה שהיא מעיזה
לכנות קולנוע, אמנות, ספורט ובולאות?

ציפ1ר(!סנה לחטיה ל׳
הגדרה נוראה שבאה מעיר הקודש: אנטישמי
הוא זה השונא את היהודים יותר מכפי
שצריך ידידים שהתווכחו עם המשורר
הכנעני יונתן רטוש, כנראה על המשבר
הממשלתי, דרשו ממנו שיראה להם את תעודת
הזיהוי שלו, נדהמו לראות את המלה
״יהודי״ מחוקר. בדיו, ובמקומה כתוב ״עברי״
.התיקון נעשה בידו הרועדת של פקיד
הרישום, שרטוש אילצו לעשות זאת
מן הראוי שיאמר מישהו לח״כ בן־אליעזר,
המצסלם כשהוא נושק את ידה שלי — אם
יורשה לי להתבטא כך — מלכת היופי
מרים הדר, שאם הוא מתעקש •כל כך
להיות אבירי וקונטיננטלי, עליו לדעת שאין
נושקים ידה של גברת בלתי נשואה
אחרי שזכה יוסף גולנד בנאפולי בטייפ־ריקורדר
בחצי המחיר׳ ותמורת שירת אריות
מריגולטו ולה־ב1הם הגיע למסקנה כי מוטב
מאוחר מאשר בכלל לא, החל לומד שירה
אופראית, בתקווה לשיר פעם באופרה הישראלית.
גולנד, שהשתתף יחד עם אחרים
במסע המושמץ בירושלים, טוען כי השד היה
הרבה פחות נורא מכפי שתיארוהו
באותו מסע השתתפה, בין השאר, גם ג׳טה
לוקה ששרה, ערב אחד, בהתלהבות וברגש
רב אני מחפשת בחור, בחרה מבין הקהל
הישראלי קרבן, חיבקה אותו ועשתה לו
עיניים. האיש הנבוך מילמל ברצינות נוראה
שהוא מצטער, אבל הוא נשוי.

* 65 ) 1851164,1121ץ 6ז $31 45*4 # 6 1£1.

ה 4ז״ 1א **ו־*־ איז״
ז 1־ט1ר-.־יפזז

-״ מ1ו..ץ זע 411=3

את התפקיד, חוזה לארבע שנים, דירה מפו*
ארת עם עוזרת, וכסף שמעולם לא חלמה
עליו. וויילר אמר :״יבוא יום והיא תהיה
כוכבת גדולה.״ שמעתי אוחו אומר בך רק
פעם אחת לפני כן, על נערה קטנה וצנומה
בשם אוררי הפבורן.
״בוא אתי למחלקת האיפור,״ חייכה חיה
בעיני הבוא־אתי־לקאסבה שלה ,״וראה כיצד
מוחק צ׳ארלי את צללי הבילוי מתחת לעיני.״
צ׳ארלס פארקר, אמן האיפור המפורסם,
ניגש לעבוד על עיניה של חיה.
״ד,אם את מספקת את הסקס־אפיל היחיד
בסרט זה?״ שאלתי את חיה.
״לא,״ אמרה חיה ,״ישנה רקדנית ערביה
סקסית — אירים — שני שלישים לבושה

ושליש עירומה — המנסה להדיח את בן־
חור מעלי.״
״זוהי התחרות קשה,״ אמרתי.
״לא בדיוק,״ חייכה חיה .״יהא,עלי.לעשות
בעיני מה שנערות אחרות עושות בכל
דבר אחר.״
ואני מתערב בשני איריסים אלה בעיניה,
לאחד — שהיא תנצח.
חיה המשכילה, בעלת הקול הרך ומוצקת
הגוף, תיסע להוליבוד אחרי בן ח1ר..
״דאגי לכך שלא ישנו אותו שם,״ התריתי

״בלתי אפשרי,״ הצהירה .״יש לי שרשים
חזקים למדי. אני יכולה תמיד לחזור ולאחוז
ברובה, אם אצטרך לעשות זאת.״

ב פני ם שורת השיר

מה יכול לקרות על אי בודד
ב ע ריכ ת לילי גל>ל>
מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים המש־תתפים
בעמוד זה יזכה סדי שבוע בפרס של 10
לירות• השבוע מתחלקלס פרסים מיוחדים למשתתפים
בתחרות החמשירים על הסרט הצריף
הקטן של חברת הסרטים מטרו גולדווץ מאיר.
הנער הגיש לאביו את תעודת הגמר של שנת הלימודים.
ן ד ו ! ה^נז* עם כל שורה שקרא, עלה זעמו של האב. בכל המקצועות
זבד. בנו בציון ״בלתי מספיק״ .רק בסוף הטור, ליד המקצוע ״מוסיקה״ ,הה,
רשום הציון ״טוב מאד״ .האב לא יכול היה לעצור בעד עצמו, הנחית סטירה
מצלצלת על לחיו של הבן .״אחרי כל זה עוד היה לך חשק לשיר?״ התרתח.
אהרן סרגוסטי, שיכון המשטרה, ירושלים

׳חערות־שול״ס
משה שרת הכריז בבנם עברי־ערבי, כי קיים במדינה
וערבים

שוויון בין יהודים

התבוון בוודאי לומר כי כך־גוריון מסדר אותו באותה
מידה שהוא מסדר את הערכים .

הצבא הבריטי בקפריסין מחפש אחר נשים יוזניות שעמדו בראש התקפה נגדם

אשתחי יל מי ימצא?

צרפת דורשת להשתתף בעיצוב המדיניות במרחב

ולי היה נדמה שהיא די עצובה גם כך.

אוהדי הנשיא שמעון טוענים כי דאג האמרשילד, אשר מתוך ידידות לעבד אל־נאצר
הודיע כי אין התערבות רע״ם בלבנון, הנחיל בכך נצחון למורדים

בא, לא רא ה, ניצח.

שני גברים ועלמה לבדם
נפלטו על שפה אי בלכ-ים.
כך נוצר -לא ככדי -
המשולש הנצחי
ארבע השורות הראשונות של חמשיר
זה נכתבו על פי הסרט הצריף הקטן
של חברת מטרו־נולדמין־מאיר. את השורה
החמישית נתבקשו הקוראים לספק.
תחרות זו נערכה בכל רחבי העולם
(פחות או יותר) ועתה הגיעה לסיומה
אף בישראל. אגב, לאחר עיון בכמה
מן התשובות שנוצרו בעולם הרחב,
מסתבר כי פעולות המוח האנושי זהות.
הנה שלושה בני אנוש אומללים, שהגורל
התאכזר להם, וסירתם נטרפה
בסערה. אתם חושבים שמישהו מכל
המשתתפים בתחרות זו חשב על הצד
הרפואי־הומניטרי של הבעיה? אף לא
אחד! במידה שהיה צביון מדיצינלי
כלשהו באחת התשובות, הרי היה זה
של המדיצינה הגניקולוגית.
אך מדוע להרבות מלים. קראו בעצמכם
את התשובות. אחרי שתיווכחו מה
שאנשים מסוגלים לרכל ולרנן, יעבור
מלבכם כל חשק להימצא על אי בודד
— אפילו עם אתה גארדנר.
הפרס הראשון (,בילוי סוף־שבוע במלון
תדמור בהרצליה) הוענק ללא היסוס
למשה קשטן, מרחוב דיזנגוף ,62
תל־אביב. הוא חיבר לא פחות מ־55
תשובות שונות. ואני חוששת שלא
המשיך הלאה, מפני שפשוט לא היה יותר
מקום על הנייר. כמה דוגמאות מובחרות
מיצירותיו: שד נחש וחווה ואדם;

של שני רצים ו״כלם״; •טלא
הביא כבוד לכולם; היה טוב -
והיה בחינם; והכל היה כמי
עולם; והשקיף -ריבונו של
עולב.
את הפרם השני, תקליט מתוך הסרט
הצריף הקטן׳ קיבל צבי כהן,
מרחוב ישא ברכה ,24 ירושלים, עבור
תרומה זהה לאחת מהצעותיו של הזוכה
הראשון• :טל נחש, חוה ו*
אדם. ואילו הקורא אורי שיקה, חיפה,
שגם הוא לא הסתפק בתשובה או

שתיים,

זכה בתקליט נוסף. הפנינה:

לשום איש לא סירבה המדאם.

לקבוצת הזוכים הבאה יש דבר אחד
במשותף — מלבד גישתם הסנסציונית
למצבו האומלל של המשולש, כפי שהזכרתי
לעיל — הם כולם ירושלמים.
והם זכו בכרטיסים זוגיים להצגת הצריף
הקטן, לכשיוצג בירושלים. והנה מדוע:

מי האב -לא ידעו לעולם;
(מרים רובינסון) :״ויהלוקו׳״ פסקו
רבנן; ״שווה שוקיים״ קבעו
לעצמם ; הוא והיא -ושלישי
מיותם (אברהם אפרים); תוצאה :
תאומי ט*אפ (שמואל חזן); עד הפך
למרוכע, עם הזמן ( י. נחושתן).
בני תל־אביב והסביבה לא הראו שום
נטיח שונה מחבריהם בבירה. גם הם
כתבו את החוכמות הנצחיות על המשולש
הנצחי. למשל: שהתרכע,
עת נולד עוד אדם( .דן לוי, רחוב
סירקין ,33 גבעתיים); לפתרו לא
יוכל אף חכם (נחום רזיטל, רחוב
חניתה ,2תל-אביב); עד מצאו (הוי
אכזרית!) גו פתה כלב ים; מעשה

ככד יום, ככל ים; מה קרה -
פרט לצנזור לא ידע איש לעולם
(הקוראה רחל אורן, מרחוב אמיל

זולא ,9תל־אביב, אונסת במקצת את
המשקל בחרוז השלישי, אבל מכיוון
שהרוח הכללית של החמשיר היא כזאת,
אפשר לסלוח לה); והג׳ונגל שומר
על סודם (נחמיה רוזנבלום, ביל״ו
,20 פתח-תקודה); שד תם וחכם

ומדאם; שד שני אדונים ומשרתם
; כקיצור :״שרשה לה
פאם״( ,יעקב טומשין, רחוב יודלביץ

, 17 ראשון־לציון) .אלה זוכים בכרטיסים
זוגיים לקולנוע אסתר, תל־אביב.
היו עוד תשובות כהנה וכהנה. בעיקר
כהנה. כמו, למשל, ודגננת הפכה
המדאם (גדעון שפיגל, תל־אביב); או

אהבה, תאנה ומדאם; בו חילקו
כשווה את ״לחמם״( ,פורטי,

תל־אביב) .והיו, כפי שטבע הדברים
מחייב, כמה תשובות כאלה, שאני כל
כך הסמקתי שלא יכולתי לקרוא אותן,
כך שאיני יודעת אם היו ראויות לפרס.

מ שהו על בריג׳יטבאר דו

סי פו ריגן סכפרברוך
) 11 רקה היתד, הרופאה של הכפר. כלומר, רופאה לא היתד״ אבל את כולם
היתה מרפאה. לא מפני שפקחית היתד, בענייני רפואה, אלא פשוט הכירה
טוב את הכפר־ברוכיים. אבל צחוק בצד, היא באמת היתד, אחות. או כמו שאוריק
של זלמן היה מקשה ושואל :״אחות של מי של קופת חולים, כמובן.
כל יום משעה 9.30־ 11 היתר, פותחת את המרפאה וחביבי! מה זה תור —
כל הזקונים של הכפר! לא מפני שחם וחלילה חולים היו. היו באים אל שרקה
ואומרים :״שרקה, אני מרגיש רע!״ אז שרקה היתר, עושה את עצמה כאילו
חושבת, מתעמקת לרגע׳ ומודיעה :״יש לי בשבילך בדיוק מה שאתה צריך!״
ומוציאה את בקבוק הערק. רק מן הריח היו הפציינטים מבריאים.
הערק הזד, היד, עוזר במקרים המשונים ביותר. כמו, למשל, מקרהו של
זכרנוב הזקן. כמו שהוא זקן, אז הוא אוהב להרביץ שינות ארוכות. אבל מה,
על עץ החרובים שליד חלונו הקימו עורבים קן, וכבר בחמש בבוקר היו מתחילים
לבלבל את המוח ולא נותנים לישון. אז יום אחד נמאס לו העסק לזכרנוב.
הוא החליט להוריד את הקן, טיפס על העץ, אך פתאום הביט למטה —
ונבהל. נאחז בענף ופחד לרדת.
התחיל לצעוק. באו כל החברה והחלו מצעקים :״רד! מה אתה עושה שם
למעלה?״ אפילו התחילו לצחוק ממנו, שאלו אותו מה מזג האוויר שם למעלה.
אבל זכרנוב היה נפחד מדי להשיב. אפילו אשתו שצעקה עליו ״זכרנוב רק
בושות אתה מביא לי — ולחשוב שמחר אתה בן •87 רד כבר!״ לא יכלה
להשפיע עליו. הביאו לו סידור, בונבונים, פיסטוקים — אבל שום דבר לא
עזר. הזקן פחד לרדת. לבסוף קרא :״ערק! הביאו לי ערק!״
אם ערק, אז כמובן שערק של שרקה. היא הופיעה ובקבוק בידה. העלו את
הבקבוק על העץ, וזכרנוב הריק אותו בלגימה אחת. אבל לפני שהוא הספיק
לקפוץ, העלו לו החברה דגל אדום, שיתלה אותו על העץ. בשביל האחד במאי,
למרות שזה היה עדיין חודש ינואר. אם כבר מישהו טיפס כל כך גבוה, חשבו
הכפר־ברוכיים. אז חבל שלא ינצלו את העובדה.
וזה לא הכל על זכרנוב הזקן. יום אחד החליט שעליו להשיג שינים תותבות,
כמו אלה של המזכיר. נסע לחיפה ובכיכר חמרה, בחנות של אלטע־זאכען ערבי,
ראה שינים תותבות. מבסוט חאלס קנה אותן. אפילו אגוזים. היה מפצח עמן.
היה לוקח אגוז, מוציא את השיניים, ולוחץ ביד על התותבות. פעם אפילו
שבר שמשה ככה, מפני שהאגוז קפץ.
האסון הגדול קרה לפני פסח. זכרנוב, הוציא את השיניים התותבות כדי לעשות
אותן כשר לפסח, ושכח אותן על הכסא. חזר ולא שם לב — התיישב עליהן.
צעקה כזאת מזמן לא שמעו בכפר. רצו איתו לשרקה, אבל לשרקה היו רק
פינצטות קטנטנות. קראו לטימי שיביא את המלקחיים מהמסגריה. עבדו איזה
שעתיים בשביל להוציא לזכרנוב כל שן לחוד, חוץ מאשר את הניב השמאלי, אותו
לא הצליחו לעקור.
מאז, כשפעם בשנה בא רופא השיניים של קופת חולים, כדי לבדוק את
שיני־החלב של ילדי בית־הספר, אז מי אתם חושבים עומד בתור? זכרנוב הזקן.
וכשהרופא מביט על חניכיו החשופים, הוא מחייך לעומתו :״לא דוקטור, לא כאן.״

אותרית טותיותי טולה טתתן רטות1ן הטור טולה, לוז יותר.
״או תת יי תטוירית תמידית ,״אוחוו אותרית את חיאוויותת,
לא את תררר טולת.״
• ״איווי תריוה תת דל תתתתטלות הואת. תרי רריג־ית
ראררו תיא אחרי תרל חררה טול התי\ תוטוי י־״ תתרטתת אטות
רארגו\ ויצ׳׳ו הצעירה. לרך תיתת תטוררת תורות. בתי רטלת.־
״לא יקירתי, לא תתת חררת. היא תיוטורת־ראטו״.
תתריך תרכאור, קורט תתיריאתר אחר, ירול לתיות תואאת
תחלות־רלתות, רו אתה חולת טואטותך ורריגיית ראררו וארקות
טליך — ואטזתך תורחת.

״אנזא בצא\ז וזנגגז גזצרינת בשכיר כר
גן ניב שר בשר רירגג: כגז־כג רי בארגן ח־עב!״

קולנוע סרטים הים האבזר
ה אוי בבמ צו לו ת (אמפיתיאטרון, חיפה;
ארצות־הברית) מוקדש לאינטרנציונל
האמיתי היחיד בעולם: האחווה של החיילים
הקרביים. מקצועם להרוג איש את רעהו —
אך תוך כדי כך נקשרים ביניהם יחסים
אינטימיים מסתוריים. משני עברי החזית
הם מתחילים לדמות איש לרעהו הרבה יותר
מאשר דומים הם לחבריהם בעורף.
לעתים רחוקות רואים האויבים במלחמה
המודרנית איש את יריבו. הרובאים
רואים איש את אויבו מרחוק, כדמויות
מטושטשות. באויר נפגשות רק המכונות.
המלחמה הפכה אלמונית, בלתי־אנושית,
אלקטרונית. הטייס אינו רואה את בני
העיר שהוא מוחק אותה בפצצה אטומית

קיטי נקלעת במקרה לחברתו של שר
החוץ הבריטי, המשתתף באחת מאותן ועידות•
כשתמונתם המשותפת מתפרסמת בעתו־נות,
ועומדת לגרום לשערוריה, נאלץ בן־אחיו
של השר לחטוף את הנערה כדי להעלימה
מעיני העתונאים. מה שמתרחש אז הוא מה
שמתרחש בכל סרט אוסטרי: מעט רומנטיקה,
קצת מלודרמה, קצת בדיחות הגונות
וישנות, וכמובן — הפי־הנד.
למי שראה את הפאריסאית עם בריג׳יט
בארדו, ואת הנסיך זנערת־השעשועיס עם
לורנס אוליבייה ומרלין מונרו, לא יהיה
חידוש בעלילת קיטי, המבוססת, כשני הסרטים
האחרים, על המצבים הקומיים הנוצרים בפגישתם
של שני קטבים, כמו נערות המוניות
ומדינאים מאופקים. מבחינה קולנועית נופלת
קיטי משתי יריבותיה הצרפתית והאמריקאית.
אולם מי שהשתעמם בסרטו של אוליבייה, או
סלד מהגסות שבפאריסאית, יתענג ודאי מה־

תשבץ 05111:1הוה
בוכבת ׳שריטה מונטיאל
אל פיסגת התהילה, בעזרת צילומי עירום
אחת. התותחן אינו רואה את הטייס אשר
התותח שלו, בעזרת המכ״ם, קוטל אותו
אוטומטית.
סרט מיוחד במינו זה מראה כיצד יכו*
לים האויבים להיח־דע איש אל רעהו בכל
זאת• משחתת אמריקאית עוקבת אחרי צוללת
גרמנית ומבקשת להטביעה. תחילה
זו מלחמה של מכונות — הסונאר, המקשיב
לדופק הצוללת, נגד הטורפדו האוטומאטי,
המחפש את האוניה. אולם לאט־לאט
הופך הדבר למלחמת־מוחות וזו הופכת למאבק
אישי לגמרי בין שני המפקדים:
הקברניט האמריקאי הרדום, רוברט מיצ׳ם,
והמפקד הגרמני, המעוצב בצורה נהדרת על־ידי
השחקן הגרמני קורד יורגנס.
במשחק השח־מת הגורלי על חיים ומוות,
מתחיל כל אחד משני היריבים לצייר לעצמו
תמונה דמיונית של השני. הם מתחילים
להעריך זה את זה, בשעה שהם משתדלים
להרוג איש את רעהו. כאשר מתמוטטים
העצבים של הגרמנים בארון־המתים השקוע,
פוקד עליהם מפקדם לשיר בקול רם —
בידעו שקול השירה יגלה את מקומו. האמריקאים
קולטים את הד השיר, מזמזמים
אותו — וממטירים מיטען־עומק קטלני.
אחרי שעה וחצי של תמרון ותמרון־נגדי,
שהצופה מבין אותם ועוקב אחריהם בנשימה
עצורה, בא הסוף. לפתע האויבים רואים
זה את זה פנים אל פנים. אפשר היה
לוותר על כמה רגעים מתוקים מדי, וגם
על ההפגנות האנטי־נאציות המיותרות של
הקברניט הגרמני. אך מלבדם, זהו סרט
גדול — הודות לאמת האכזרית שבו, הודות
ליורגנם וגם קצת הודות לסגנו, השחקן
הישראלי תיאודור ביקל, המעצב קצין־ים
גרמני, שיכול היה להיות גם אנגלי, מצרי
או ישראלי.

תערובת אוסטרית
קיטי (מוגרבי, תל־אביב; אוסטריה) היא
רומי שניידר, הכוכבת האוסטרית שתוך שנה
אחת קנתה לה בישראל מספר מעריצים רב
מאד. הפעם היא נערת מספרה צנועה, בת
למנגן בתזמורת העירונית של עיר הועידות
הבינלאומיות ג׳נבה, שוויץ. דווקא בימים
אלה, כאשר בג׳נבה מתכנסת ועידת מומחי
האטום העולמיים, יש משום אקטואליות
בקומדיה חביבה זו׳ הלועגת למתרחש
מאחורי הקלעים של הועידות הבינלאומיות
החורצות את גורל האנושות.
העולם הזה 1034

לבביות והנועם שבגירסה האוסטרית.

יומן החד שו ת
ג״מס דין מת לגמר
הנוער הישראלי שכח את ג׳ימס דין.

למסקנה זו הגיעו בעלי בתי־הקולנוע בתל-
אביב, אשר איש מהם לא היה מוכן להציג
את סרטה של חברת ורנר, שהובא ארצה:
ח״ ג׳ימס דין אולפני ההסרטה
הישראליים בהרצליה עומדים להסריט
סרט צבעוני על פסטיבל הריקודים בדליה.
הצילומים ייעשו בשלוש מצלמות בעת
ובעונה אחת רומי •טניידר,
המשתתפת בהסרטת סרט צרפתי בפאריס,
התארסה לאחרונה לשחקן קולנוע צרפתי
צעיר, אלן דילון טרה (שריטה).
מונטיאל, הכוכבת הדרום־אמריקאית הקוצרת
עתה הצלחה בקולנוע תנור בתל־אביב,
שם מוצג זה השבוע החמישי סרטה השיר
האחרון, זוכה גם להצלחה בלתי צפויה באירופה.
רק לפני חצי שנה, כשהגיעה. שרימה
לפאריס ובידה התואר ״כוכבת מם׳ 1של
דרום אמריקה״ ,ומאחוריה השתתפות ב־25
סרטים׳ לא שם איש לב אליה. כמה סדרות
תצלומי עירום וצילומים סנסציוניים ברחובות
פאריס הקנו לה פירסומת רבה. היא קיבלה
שלושה תפקידים בעת ובעונה אחת: בסרט
צרפתי, ספרדי, ואמריקאי (עם גרי קופר)
מאיר לוין, הסופר היהודי־האמריקאי,
השלים תסריט לסרט אודות המגילות הגנוזות.
תכנית אחרת ש, לוין: ליצר מערבון
באילת, לפי רעיון של ברוך דינר.

תד רי ך
אלה הסרטים הנווצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• לילות קביריה (צפון, תל־אביב) —
ג׳וליימה מסינה בכל תפארת כשרונה, כיצ־אנית
רודפת אושר. סרטו של פדריקו פליני.
• מאזני צדק (סטודיו, ירושלים) —
גורלו של נער המואשם ברצח אביו, מוטל
על כפות המאזניים. הנרי פונדה מהסס 11 .
מושבעים אחרים בטוחים בדעתם. מי ישכנע?
• עמק השלום (תל־אור, ירושלים) —
שני נערים יוגולביים וטייס כושי אמריקאי,
מחפשים אחר עולם ללא מלחמות.
• האויב במצולות (אמפיתיאטרון,
חיפה) — ראה לעיל.

מאוזן . 1:ברית;
.4בית המשפט בימים העליון,
עברו; .10 ריכוז
של עצים להנאת
עירונים; .11 רעל;
.13 טנא .14 :בלעדי;
.15 יו״ר
תנועת החירות;
.17 מלה שכיחה
מאד בלשון האנגלית;
.19 ניגודו
של גם; .20 עורך
דין ישראלי בעל
שם; .22
.25 גבעונת; .26
חבצלת׳ למשל;
.27 יהיה לטורח
ומעמסה; .30 שר
מרחבי; .32 עיר
פלשתים; .33 אגף
בארגון ההגנה; .34 גבוה; .36 מעל
גבי; .37 מרכז הנחושת; .39 יורד בים;
.41 הון; .42 עני; .44 חברת תעופה
פנימית; .46 בין חיפה לעכו; .48 מידת
נפה, שכיחה לחרובים; .50 קובה היא
כזה .51 :יישוב בדרך לירושלים.53 :
זכות ראשונים בארץ; .55 היוני לחיים;
.57 בן נח; .58 טוב לנוח בו מן השמש;
.59 ראש משקיפי או״ם; .60
עושה מעשי הונאה.
מאונך .1 :מכתב; .2מזון המדבר;
.3בלוקדה .5 :דגל; .6לכאן .7 :היפוכו
של מעט; .8לא מבוגר; .9עיר בקפ
1064

ריסין;
.12 מלת שאלה; .15 תנועת
עלייה; . 16 קרונית המחוברת למכונת
משא; .18 הוא שבלע את יונה; .21
לא חי ; .23 רטוב; .24 נוזל החי; .26
חייה גדולה; .28 סופר אידי; .29 היוני
לצוללת; .31 מלחין; .32 סיום; .35
מפקד מחלקה; .37 שלוש בריבוע; .38
תופעה לונדונית ידועה; .40 ארגון
לאשראי; .41 תל חרבות; .43 פנחס
רוזן למשפטים; .45 אלף גרם; .46
מסה; .47 רפובליקה דרום־אמריקאית;
.49 הבת שלו .52 :ראש חודש; .54
בית הציפור; .56 בן; .58 עשה כל מה
שבעל־הבית אומר, חוץ מזה.

כתות לבוגרי חמישית וששית תיכץ

סידרת גנועו9דוח תשיעית
ש אלון׳ מוע מדו ת
אה השאלון חזח זכאית ל*זל* הוזוענזדין
מצמח, וכן כל מדם אחר המשוניין לחם
ליץ מל מועמדת, רינזתאיסח לדסתו לתחרות

משם:
מצפמשסחתיי:
חפתופתממלאח:
*נ ת חליד ח:

3קום הלירח ;

שגמ הן!ליח :

צפע שיעד :

צפע עיניים
משגלה קידמת-- :
ידיעת שפות :
ספורט גלציין איזח :

אסתר שפן

הופיעה פעס בהצגת באלט־מים
(כמו אסתר אחרת, מהוליווד).
פתח־תקוואית בת ,23 שהשתתפה בהצגות של דו־רה־מי והבימה.

מר תהל או פו לי
,23 עלתה מרומניה לפני שבע שנים, גרה זמן רב במעברה.

מקצוע או שטח לימודים:

מקום חעכודח או הלימודים :

מאם חמופסזת היתח *ו הנח חברה
*מנומת־נוער, תנועה קיבוצית, ארנון
3פורע, לוזקוז אמנותיו; או כל אגוד אחרי

סרט איזה ומתי :

חופפויות :
אם אמד הפריסים אינו סל טל הגווממדת,
אל תמלא אותי• י • לצה• לסאלון זח
אה תולדות החיים סל חנזופמדת• ,ד
אנוח שהן ידועות לממלא סאלון זח.

נא לשלוח את השאלון הממולא
בצירוף המומר למערכת העולם
הזה׳ ת. ד , 136 .תל־אביב ולציין
על המעספח, מלכת המים . 1968׳

נא להדביק את תמונת המועמדת כאן

השבוע ניגשה ועדת
התחרות ״מלכת המים
1958״ לתיכנון הנשף
הציבורי הגדול. אשר
בו יבחר הקהל עצמו
את המלכה, לפי פתקי
בוחרים שיימסרו לכל
משתתף בנשף. התוכנית
העשירה אינה עדיין
לפירסום, אולם כפי
הנראה תכלול אטרקציה
שתוצג בפעם הראשונה
בישראל -
באלט מים. לשם כך
דרושות שחייניות מעולות.
בעלות נסיון ב-
סגנוני שחיה שונים.
אשר תשתתפנה בלהקת
הבאלט, בהדרכתה
של אמנית בעלת שם.
מועמדות יכולות לפנות
בכתב אל מערכת

הספיקה להציג בגדי ים בתצוגות
אופנה. צברית בת
! , 1שלמדה תפירה ודונמנות בסלון מימי רונאי, השייך לאמה.

נורית רונא>:

״העולם הזה״ ,ת.ד!36 .
תל-אביב. עבור ״באלט
מים״ .אשר לתחרות
עצמה, מוסיפות המועמדות
לשלוח את תמונותיהן.
כמו כן מסיירים
צלמי התחרות בחופי
הרחצה ברחבי
הארץ, ובוחרים את הצעירות
הנראות להם
כבעלות סיכויים להצליח
בתחרות. לבחורה
שתזכה בכתר המלכות
נכונה הפלגה נעימה,
גדושת ביקורים ובילויים,
לאורך חופי הים
התיכון, ולסגניותיה -
מובטח שפע של מתנות
יקרות־ערך. תחרות
זו פתוחה לצעירות
בנות כל הגילים.
הרואות עצמן מתאימות.