גליון 1085 מתאריך 16 ביולי 1958

10 85

כיצד תוכננה
הפיכת הקצינים?
חאס תמתי
ישראל?

האס השסק
זרימתהנכם?
האס צסיה
התלקחות אטומית?

כ״ח תמוז תשי״ח16.7.1958 ,

המהיר 50 0פרוטה

1בים

העורך הראשי:
אורי אבברי

אבות הנוטרים

ראש המערכת:
שלום כוזן
עירך משנה:
דוב איוזו
עורך כיתוב;
סיליי השת .
בכיר:
אלי תבור

עורך תבנית:
אהרון צור
.צלם המערכת:
ארית קרו

רחוב יגליקסון !א תל-אביב, טלפון ,26786
ת. ד .136 .מען למבדקים ; ״עולמפרם״.
המוציא לאור: העולם הזה בע׳־מ.
דפוס משה שהם בע״נז, ת״א, טל.62239 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
מערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

חברי המערכת:
נליר, לילי גלילי,
ברירייז, שייע נלור,
ין, מנשה רויר הורוביץ, רותי ורד, אברהם חרמון,
עטאללה מנצור, אלכם מסים, אביבה סטו,
עמום קינן, שלטה הרו.

הנקרא

במדינה

העתון

כאשר ירדו השחקנים הראשונים מן המטוס
שהחזירם ממישחקי אסיה, החלו הלחישות.
מפה לאוזן, בחוג סגור ומצומצם,
נמסרו פרטים על מעשים מחפירים בקרב
המשלחת והנהלתה, שגרמו לעירעור מוחלט
של המוראל ולתבוסה מבישה, שלא היתה
לה הצדקה. לולא הדימורליזציה בנבחרת,
היתד, הדעה הכללית בחוג סגור זה, יכלה
ישראל לנצח את סין הלאומנית — אלופת
.אסיה — ואולי אף לזכות בכתר האליפות
של היבשת — דבר שלא היה רק הישג
ספורטאי חשוב, אלא גם הפגנה מדינית
שקשה להעריך את חשיבותה.
אולם הציבור הרחב לא שמע מלה וחצי־מלה
על כל אלה. מלבד פרטים שיגרתיים,
שלא חרגו מן המקובל, לא פורסם דבר.
למרות שקיימים בארץ עתוני ספורט מיוחדים
וקבוצה שלמה של כתבי־ספורט ועורכי
מדורי־ספורט, שיש להם מעמד מונופוליסטי
מוכר — הושתקה השערוריה.
כל כתבי הספורט ידעו את האמת — אם
כי לא כולם טרחו לחקור ולבדוק. מדוע
שתקו? מפני שהדבר נגע לגדולי עולם
הכדורגל הישראלי, מחלקי כרמיסי־חינם
וידיעות־סקופים. הם לא רצו לקלקל את
היחסים הטובים, שהם מטה לחמם.

זה היה המצב כאשר החליט העולם הזה
להקדיש את גליונו לחקירה יסודית של
שערורית אסיה. חקירה יסודית, שבוצעה
על אפם וחמתם של שחקנים רבים שפחדו
לדבר, ועסקנים שניסו להשתיק, גילתה את
האמת. שתי המלים על השער — ״חרפת
טוקיו הפכו בן לילה לסיסמה.
אחרי שנשבר קשר השתיקה, שוב אי־אפשר
היה לעצור את מבול הגילויים. גם
כתבי־ר,שתיקה, שמצאו את עצמם לפתע
גלויים לעיני קהל נזעם וממורמר, נאלצו
ללכת בתלם, לחוות את דעתם על ״חרפת
טוקיו״ .אחדים מהם ניסו להציל את כבודם
על ידי הערות־זילזול על גילויי העולם הזה.
אחרים ניסו להטיל את האשמה לא על
ידידיהם, אלא על אנשים שלא היו כלל אחראים
לפרשה׳ כמו המאמן משה ווארון.
ראש המשלחת, מיקה אלמוג, הצהיר:
״התמונה שצוירו־) בארץ היא קרתנית, צרה
וקטנונית הייתי ממליץ כיום על שיגור
אותה משלחת׳ עם שינויים קלים, לטוקיו
הכדורנל הישראלי לא איבד את שמו הטוב
באסיה.״
אולם הכדור כבר עף מעבר לקו זה.
העולם הזה חזר לפרשה שבוע אחרי שבוע,
השלים בסבלנות את התמונה על כל צדדיה,
גילה את דמותו של איש כמו זלמן קלי־אוט,
נתן למואשמים את הזכות להצביע
על הגורמים שהיו אחראים, לדעתם, לבזיון.
דעת הקהל קיבלה את הדברים באמון.
היה ברור שהפעם אי־אפשר לחזור לסדר-
היום. התאחדות הכדורגל, הועד האולימפי
וההתאחדות לספורט חיפשו מוצא, נקטו
בקו שהפך מקובל בארץ: הם מינו ועדת־חקירה,
עליה הוטל, למעשה, רק תפקיד
אחד: לברר את האשמות העולם חוה.
השבוע פירסמה ועדה זו את הדו״ח
שלה. בחלק הראשון, קיבלה למעשה את
כל טענות העולם הזה, במלים רכות :״הועדה
מציינת בדאגה רבח את המצב הגברתי
הלקוי, שהתבטא ביחסים לא לגמרי חבריים
בין המשתתפים, בבולמוס של קניות מרובות,
ברדיפה אחר קבלת מתנות מיהודי

ביותר

המקום, בחוסר־משמעת חמור, בחוסר מרחק
מתאים בין ראשי המשלחת, המרכיב והמאמן,
לבין השחקנים, גורמים שגרמו לא
מעט להורדת המוראל
אולם אם קימה מישהו למסקנות חמורות,
ולנסיון אמיתי לתיקון המצב, הרי
אין הוא מכיר את מבנה הכדורגל הישראלי,
על האינטרסים המפלגתיים, הכלכליים והאישיים
הקשורים בו. הגלולה המרה של
המסקנות הומתקה בשכבות של מתיקות,
בתירוצים אבסורדיים ובדברי חלקלקות. במקום
לקבוע כיצד למנוע להבא את ההברחות
במטבע, את הפיכת השחקנים לסוחרים
מקצועיים ולשנוררים, את משחקי הקלפים
הליליים ושאר הבילויים. המפוקפקים לפני
התחרות׳ את החבלה האינטרסנטית המתוכננת
מראש, במקום לנקוב בפירוש בשמות
העסקנים והשחקנים שסרחו — הסתפקה
הועדה. בהצעה של איסור יציאת הנבחרת
לחוץ־לארץ — צעד חיובי, אך אפסי לגמרי
בהשוואה לאובר־הול הכללי הדרוש. שאר
ההצעות התמימות של הועדה, על מה שיש
להסביר לשחקנים לפני עברם את הגבול,
הן כמעט מבדחות.
הכדורגל הישראלי לא יבריא על־ידי גלולות
מרץ או הרדמה. מה שדרוש הוא
ניתוח יסודי — שבירת המסגרת המפלגתית
והאינסרסנטית, חיסול המונופול של עסקנים
שהפכו את הספורט לביזנס. אולם אפילו
ההישג שהושג ראוי לברכה. הוא מוכיח
מה עצומה חשיבות קיומו של עתון שאינו
נרתע מגילוי האמת, ושאי־אפשר לסתום את
פיו באינטרסים מפלגתיים או מסחריים.

מוזר שכמעט אותן הדבר עצמו קרה
בשטח הרחוק מאד ממגרש הכדורגל: באמנות.
מיבצע־פרסומת אדיר הופעל כדי לבשר
למדינה שמיסטר מאיר וייסגאל הצליח להביא
ארצה את פיסגת האמנות העולמית,
את מלך מחזות תבל — הבכור.
כתבי האמנות בארץ ידעו היטב כי
הבכור נכשל לחלוטין בחוץ־לארץ, ושלפי
הביקורת המוסמכת ביותר זהו מחזה כושל.
אך במקום כתבות שיוקיעו את ביזבוז כספי
הציבור וסילוף דמות העשור, הופיעו בעתו־נות
מודעות־ענק כדאיות, שהכניסו לעתונים
אלה אלפי לירות טובות.
שוב היה זה העולם הזה שהעז לשבור
את קשר השתיקה. ערב הצגת הבכורה גילה
העולם הזה ( )1083 את הרקע המפוקפק
של הבכור• אמרנו שהמלך ערום. ומאחר
שנשבר הקשר, אי־אפשר היה עוד להשתיק
את האמת.
השבוע הפכה דעת העולם הזה לנחלת
כלל עסקני האמנות. בעתונות וברדיו קמו
מיטב המבקרים והוקיעו את הבאת הבכור,
במלים שצילצלו בחלקן כאילו הן שאולות
ממש מתוך כתבתנו. אך היכן היו מוקיעים
אלה לפני שבועיים?
איש אינו מפקפק כיום בתפקיד החיוני
שממלא העולם הזה בשטח הפוליטי, בניתוח
המשטר המפלגתי ובביקורת הנהלת עניני
המדינה. אך שתי פרשיות אלה — חרפת
טוקיו ומכת הבכור — מוכיחות דבר שלא
תמיד שמים לב אליו באותה מידה: התפקיד
שממלא העולם הזה במערכות התרבות,
האמנות והספורט — שטחים הזקוקים לביקורת
״בלי מורא ובלי משוא־פנים״ לא
פחות, ולעתים אף יותר, מן השטח המדיני
המצומצם.

מאמרו של העורר ״נוי עברי״ (העולם
הוה )1084 פתח לפני אופק חדים. בפעם
הראשונה למדתי לדעת כי נטורי־קרתא אינם
כת של בוגדים מטורפים, אלא ממשיכי
מסורת אנטי־ציונית ארוכה.
.. .אולם שמא תתרגמו לי, לעברית
פשוטה, מה זה הנה״ק, הרה״ק, אדמו״ר,
זצ״ל, זי״ע?
אבי מרטין, פתח־תקוה
הגאון ה?ן דוש, הרב הקדוש, אדוננו מורנו
ורבנו, זכרון צדיק לברכה( ,ב)זכ 1תו יגן
עליניל
...למע; הצרק ההיסטורי, י הרי ראוי
לצייז בי היו נם אנטי־דת״ם שהתנגדו
מן הרגע הראשון לשילוב הרעיון הלאומי
עם מה שהעורר קורא ״המיתוס הדתי״.
למשל ברדיצ׳בסקי, שלחם נגד אחד־העם,
ושכמה מדברי העורר מזכירים בכיוונם
הבללי את השקפתו.
ראובן ניר, חיפה
כתב ד׳׳ר מיכה יוסף ברדיצ׳בסקי בספרו
על הפרק (ורשה :)1899״ואני הנני תם
ולא אדע עד האידנא מה היא הקולטורה
הציונית לפי פירנש (הנואם הראשי בקונגרס
הציוני השני מה היא מין קולטורה
שאינה לא דתית ולא בלתי־דתית, רק
לאומית, כלומר דתית, באשר אינה פוגעת
מאומה ביהדות, ולא תחלל גם אחד מרגשותיה

...מי הו אותו ״הרה״ק מרן אדמוייר רבי
שלום בר שניאורסון מלובאביץ׳ ״,שהשמיץ
בל כד את הציונות? האם זה אותו רב
ששלח את חסידיו להקים את כפר שפריר
במדינה הציונית?
שולמית בן־עזר, ירושלים
סבו. האדמו״ר מהרש״ב היה השלישי בשלשלת
מנהיגי חב״ד (ראה תמונה) .כמו

לשעבר שהצטרף ללאום אחר, וגם המיר
את דתו, אינו לא יהודי ולא עברי, .
מה כל הרעים על המשבר בממשלה, שנם
עתונכם רז בו? הרי לממשלה כפי שהיא
ביום יש רוב מוחלט בכנסת. היות וכולה
חילונית, יש לבל המפלגות שבה הזדמנות
להוכיח את נאמנותו למצעיהו ולשחרר את
המדינה מחוקי הכפיה הדתית.
אליק מג, חיפה
זהב כה ך*
כתב תכם. על ־ טערורית ה׳קייטג:ות( .העולם
הוה )1084ה י תה דבר בעתו ..בכלי אם, הי יתי
נוהגת נם אני בשנים ״:ע ברו לש לוח את
ילדי לקיט נת קייץ, כדי שי׳ זכו גם הם ונם
אני בחופש ת ק•יץ נעימה. היו אמנם הימנות
שהוסיפו לילדים הרי:ה, הז מבה ינה
חינוכית והן מבחינה חברתית, אולם לעומת
זאת היה נם מקרה שחודש בקיטנה מסוימת,
שאינני רוצה לנקוב בשמה, הרם לי
בילד את בל מה שבניתי ובנה בית־הספר
במש־ שנה. מדוע איז משרד החינוד מפקח
על אופי המדריכים בקיטנות ועל מה שנעשה
בהן?
ברכה צדוק, תל־אביב
הסיפור על פרשת קייטנת שמשו! של
רפאל הלפריז, שהדביקה לעצמה את חסות
הסתדרות הטורים, מטיל את כל האשמה
על הסתדרות המורים. כנראה ששמשון הל-
פרין החלים בנפשו: תמות נפשי עם מורים.
ראובן גדליהו, רמת־גן
מה אתם רוצים מהקיטנות? ועל גני
הילדים הפרטיים והמעונות היומיים למיניהם
השייכים למפלגות, יש פיקוח?
ב. צלניקר, תל־אביב

יי•1
ך** ו1

החייל דן ישראלי מקרית חיים (העולם
הוה ) 1084 שיואל שאלה בנוסח בינ׳י, בלפי
אנשי האצ״ל :״איפה הייתם בצה״ל? איפה
אתם היום?״ ארשה לעצמי לענות לו. אנה־.,
נו היינו אלה שלחמו בבריטים למען מדינה
עצמית, בעוד שחסידי בינ׳י למיניהם ישבי׳
לספור ביצים בלול, על מנת להעשיר את:
תנובה. היינו אלה שסיכנו את חירותם
וחייהם, בעוד שחסידי ה״איפה הייתם״ הסגירו
לוחמי חופש לידי הבריטים. אני
עצמי לחמתי בחבלו בנדור השני והתשיעי
של הפלמ״ת בנגב, כאיש אצ״ל לשעבר,
עוד בטרם קם צה״ל והחיל המוצנח בו
משירת ביום רז ישראלי.
אל תצפה דז, שא נשי האצ״יל לשעבר ילבו
כיום עם שלט עץ על המצח ״אנחנו הם״.
הם אינם זקוקים לאותות למיניהם כדי
להשלות את עצמם. הם יודע ים איפה הם
היו, וידעו להיות שם. גם בשלישית אב
יהיה, צורר בכך, ו;נקוה שלא יהיה.
מ. מנחם, תל-אביב
מקום משיכנו של הקורא דן ישראלי (קרית
חיים) מפרים יותר מאלף פרשנים את השקפותיו
הנעלות ואהדתו לארגוני המחתרת,
מתירי. בבלי,.המשעבד. הוא שואל איפה נמצאים
אניצי •חירות עתה, והיכן הים משר׳-
תים בצה״ל. אם הוא מעיד על עצמו ׳שהוא
צנחן אני מתפלא שלא ידע שנם׳ בפיקוד
הצנחנים ישנם אנשי מפלגת האסונות. אוי:.׳
דניל׳ה, אוי רנלל׳ה, תאכל את הבננל־ה
ותהיה גדול. אולי אז תביע דיעות יותר1
לעניז.
.א. ראש, כפר־חסידים

ה א דמו״ ר מהרש״ב
שאר גדולי התורה לא התנגד לעליה פרסית
לארץ־ישראל, אלא רק לעליה המונית שיש
לה כוונה פוליטית. כדברי רשכבה״ג מרן
החפץ חיים, לפני 51 שנה :״האיסור מבואר
במס׳ כתובות שלא לעלות בחומה, משמע
במתי רב, ואני בתומי אלן לחשוש שעבירה
גוררת עבירה, ואם יעברו על האיסור שלא
לעלות• בחומה, יעברו אח״כ על המרידה
באומות.״
כתוב, בין השאר, באותיות מאירות עיניים
:״יהודי הוא אדם השייד לדת הי
הו די ת ...מאמיני דת זו בארץ ובעולם
מהווים את העדה היהודית.״ ומה עם בני
עמנו בחוץ־לארץ שברובם הגדול אינם מאמינים,
ומהם אף אנטי-דתיים? לאיזה סוג
שייכים, למיכל, אותם בני־אדם בברית-המו־עצות
שבתעודת הזהות שלהם הם רשומים
כיהודים, ואשר למעלה מ 1!17 מהם אינם
דתיים כל עיקר? ומיהו המשורר ליוויק ובל
היוצרים באידיש? — לא, שהרי אינם
מאמינים בדת היהודית. שמא עבריים? ברור
שלא. הרי עברי הוא אדם השייד לאומה
העברית, בת ארץ־ישראל.
ובכן, במטותא, מי הם?
ד. שפירא, תל־אביב
לפי תפיסת העורן: יהודים. בני העדה
היהודית נשארים — לפי ההלכה הדתית —
יהודים נם כשאינם שומרים מצוות, כל עוד
לא יעברו במפורש לדת אחרת .״ישראל,
אף על פי שחטא — ישראל הוא!״ יהודי־

לידיעתו של דן ישראלי: שירתתי ביחידת
הצנחנים בשנת ,1950 זמז׳ הקמת היחידה.
ראשוני הצנחנים היו אנשים שלחמו בשו׳
רות האצ״ל. אל תחיעוב את עצמר ליחיד
סגולה, שבזכותו קיים החייל. אני מציע
לר שתתעניז יותר בתולדות החייל בו אתה
משירת, ואז לא תכתוב יותר שטויות.
שלמה לוסטגרטן, חולון

״העולם הזה״ בעולם הזה
לאחרונה, נדמה לי שהעולם הזה אינו
רק העתוז הנפוץ ביותר במדינה ׳,אלא
בעולם כולו. לכל מקום שאני מגיע אליו
רודף אחרי העולם הוה, או לפחות אחד
מאנשיו. הנה הנעתי לאחרונה לשבדיה;
כדי לשכוח קצת ממכם ולחזות בקצת כדורגל
טוב. בין משחק למשחק אני מתבונן גם
בפלא המודרני הזה, הנקרא טלביזיה. ואת
מי אני רואה שם אם לא את עורר העולם
חזה אורי אבנרי? פשוט הראו שם כתבה
מצולמת על בעית הבריכות המעורבות בישראל.
מול הפגנת נטורי קרתא הראו בריכות
שחיה מעורבות. בי! השאר זכה נם
עורככם לכמה שניות ארוכות של צילומים
מקרוב. יתכן שבגלל זקנו חשבו אוחו
לאיש נטורי קרתא.
ד. ארז, שטוקהולם, שבדיה
..יעניין אחכם אולי לרעת כי העולם
הזה התפרסם בבריסל. מאות אלפי התיירים
המבקרים ביום בתערוכת בריסל, והעוברים
באחר הרחובות הראשיים של בריסל, נתקלים
בתמונת השיער של העולם הזה בה
אני מצולמת עם הביקיני (העולם וזזה 0ד.)10
התמונה נמצאת במרכז חלון הראווה של
מועדון הלילה הטוב ביותר בבריסל ,״פארי-
זיאנה״ ,בו אני מופיעה- .ועובדה היא

שהתמונה עושה רושם רב.
כרמלה גולדברג, בריסל׳ בלגיה
העולס הזה 1085

ךץכ שי ל רו ת ח בקדירת הלבנון —
4 1ואין איש יכול עדיין לדעת מה יהיה
טעמו.
רבות הידיים המחשות. מארונים ודרוזים׳
סונים ושיעים מחסידי מוחמד, שוקדים
על המלאכה. מצרים וסורים נופחים באש,
עיראקים וירדנים שופכים מים. מעל לגב
הסורי מציץ התורכי. סוכנים צרפתיים
ובריטיים מנענעים את הסיר. באי בריוני
מנפנף המרשל טיטו במתכון פרטי משלו.
במוסקבה מדקלם הרוסי מתוך ספר־הבישול
הנושן, הפותח במלים ״לוקחים כמה רבבות
כתנדבים האמריקאי מאיים בכף
הארוכה של הצי הששי. ודאג האמרשילד
קר־המזג נושף נשיפת־הרגעה על הדייסה.

טבחים רכים מצטופפים מסביב
לקדירה. כל אחד בוחש, כל אחד
מקווה להשתתף בסעודה. רק אחד
נעדר: הטבח הישראלי.

אולם מאמץ זה של ״הפרד
על חולמי החלום, התיצב בגלוי
לימינם של המורדים בלבנון, נוש ומשול״ לא עמד להם ביום האי
הדגל הלאומני של גמאל עבד דין: מלחמת־השיחרור של סוריה
אל-נאצר.
והלבנון הקיפה את בני בל ה מה
קרה?
דתות והעדות. הצרפתים סולקו
ידידי חלום המעוטים יכולים לטעון׳ ב מן המרחב שנים רבות לפני הצדק
רב׳ כי המדינה לא ניהלה מעולם שום בריטים, שניסו להתחבר דווקא
מדיניות חיובית כלפי המעוטים. להיפך,
בני י עם היסודות הלאומניים הערכיים.
בתוך מדינת ישראל עצמה נרדפו
ד,מעוטים הלא־מוסלמיים בדיוק באותה עקשנות
אווילית כמו המוסלמים, ללא משוא־פנים.
כולם
זכו לאותו הטיפול. מכולם נשדדו
אדמות. על כולם חל המימשל הצבאי
הדורסני. כולם נזקקו לרשיונות־יציאה כדי
לבקר בעיר העברית. אמנם, הדרוזים גוייסו
למשטרה ולצה״ל׳ אולם מצבם הכללי לא
היה שונה מזה של שכניהם בכפר סמוך,
הערבי־מוסלמי. וכאילו רצתה המדינה ל
תבוסה
זו לא לימדה את הצרפתים לקח.
הם ניסו להפעיל שוב את התיאוריה הכושלת
בקצה השני של המרחב. במארוקו
תמכו בעם הברברי, ניסו להפעילו נגד
הערבים, הפכו את אל־גלאוזי המנוח לנשק
נגד התנועה הלאומית. אולם ברגע המכריע
הצטרפו הברברים לתנועת־השיחרור הערבית
ועזרו לסלק את הצרפתים בבעיטה.
לפי כל כללי ההגיון, היה נסיון ישראלי
דומה מסתיים באותו כשלון. כי התיאוריה

הוא פשוט אינו קיים. ריחות המטבח
עוברים את הגבול המפריד בין צור לעכו.
בני מתולה וחניתא יכולים לשמוע מרחוק
את הדי היריות. אולם אילו היה הלבנון הר
בצד השני של הירח, לא יכלה ממשלת ישראל
להיות אדישה יותר.
אין זאת רק זהירותו של אחד׳ שכבר
שרף פעם את אצבעותיו במטבח של סואץ.
גם אין זאת רק צייתנותו הנכנעת של
הקבצן׳ אשר הבוס העשיר אמר לו לשבת
בחוץ. זהו חוסר־האונים של אובד־הדרך,
פשיטת־הרגל של טבח שלא שרד לו אף
לא מתכון אחד.

ך י יו ימים כאשר נראה כי המדינה
ן !הציונית שתקום בארץ־ישראל תמצא
בת־ברית אידיאלית במדינת הלבנון, בעלת
הרוב הנוצרי.

היה זה ירח-דבש לפני הנשואין.
פאטריארך מארוני השמיע בפומבי
את קולו למען תביעות הציונות.
בביירות הופיעו ספרים
אשר הצדיקו כגלוי הקמת מדינה
עברית. רכים סברו בי קיימת
אפשרות מעשית ליצור שיתוף-
פעולה בין ארגון ההגנה לבין
הפאלאנגה, ארגון־הנוער הנוצרי
כלבנון.
מסביב לתקווה זו קמה אידיאולוגיה שלמה.
היא היתד, מבוססת על ההנחה כי
הלאומיות הערבית היא אויבת־נצח של הציונות,
וכי לאומיות זו היא מטבעה מום־
למית־קנאית, ברוח המופתי הירושלמי.
מכאן נבעו, לדעת אותם אידיאולוגים לפני
20 שנה׳ כמה מסקנות מעשיות :
ראשית :״המזרח התיכון״ אינו כולו ער־בי־מוסלמי.
שורצים בו מיעוטים מכל המינים
והסוגים. יש מעוטים דתיים —
כמו הדרוזים, המאמנים והקופטים. ישנן
עדות מוסלמיות פורשות — כמו השיעים
והעלאוזים. ישנם מיעוטים לאומיים — כמו
הכורדים והארמנים. כל אלה חוששים מפני
התגברות הלאומנות הערבית המוסלמית.
שנית: אם ינהל הישוב העברי מדיניות
בעלת־מעוף, יוכל ללכד סביבו את כל
המעוסים האלה, להפכם לגורם אדיר מול
הלאומיות הערבית, שתמוגר לחלוטין.
שלישית: בעזרת לאומים בלתי־ערביים
אחרים ב״מזרח התיכון״׳ כמו התורכים והפרסים,
ובתמיכת המעצמות האימפריאליסטיות
המערביות, יוכל מחנה זה להקים סדר
חדש באזור. סדר זה יתן למדינה הציונית,
כאשר תקום, מעמד של מנהיגה.

^ ינתיים עברו 20 שנה, המדינה
4הציונית קמה והיתד, לעובדה קיימת —
אולם כל שאר פריטי אותו חלום נתבדו.

שום מעוט -עדתי, דתי או
לאומי לא הושיט את ידיו למדינה
החדשה. לחיפך -ראש העדה
חמארונית, המיעוט שהיה הכיב

טבירה בגזיגזי הנירגגז
הפגין בעיני העולם כולו כי בחזית ד,ד,פ־ליות־לרעה
אין היא מפלה לטובה את
המאמנים, גורשו בני הכפר המארוני היחיד
בישראל מאדמתם.

המטוסים שהפציצו והרסו את
פתי הכפר ברעם, כדי לפנות את
האדמה למען קיבוץ של השומר
הצעיר, ניגנו את מארש-האבל
כהלווית החלום של כרית עמי
המעוטים.

מנהיגי ישראל, בני הגטאות של מזרח
אירופה, לא הבחינו בין עם לעם׳ בין
עדה לעדה. הם הבחינו רק בין ״יהודי״
ל״גוי״ .לגביהם׳ כל הגויים היו שוזים בפני
החוק — חוק שמטרתו היתד, לפנות את
השטח למשקים יהודיים. על׳ מזבח תפישה
קדושה זו הוקרב גם חלום ד,מעוטים.

^ ין טעם רב לויכוחים בנוסח ״אילו״.
אי־אפשר להגיד כבטחון מה היה קורה
אילו ניהלו מנהיגי הישוב והמדינה מדיניות
פעילה ועקבית ברוח התיאוריה של ברית
המיעוטים. אולם אפשר ואפשר ללמוד ממה
שקרה לממציאיה המקוריים של תיאוריה
זו: הצרפתים.
הצרפתים הם שהגו לראשונה את הרעיון
שכדאי להתבסס על המיעוטים של המרחב
כדי לשעבדו ביעילות• הם הפרידו את הלבנון
מסוריה. את סוריה עצמה חילקו למחוזות
מלאכותיים, על מגת לתת יתר משקל לדרוזים
ולעלאוזים.

של ברית ד,מעוטים, בנוסח הצרפתי המקורי
או בהעתק הישראלי, מבוססת על טעות.

ך • תנועה הלאומית הערכית המו!
1דרנית אינה מוסלמית ואינה דתית.
לד,יפו, היא מטבעה חילונית. היא ינקה
את רוחה מן המיתוס הלאומי של אירופה.
אחד ממרכזיה הראשונים היה דודקא באוניברסיטה
האמריקאית של ביירות, שם למדו
התלמידים את עקרונות המהפכה הצרפתית
והאמריקאית. ההיסטוריון הגדול ביותר של
תנועה זו — ג׳ורג׳ אנטוניוס המנוח —
היה לבנוני נוצרי.
בני הדור הצעיר בעמי המעוטים לא רצו
עוד להסתגר ולהתנוזן בד׳ האמות של עדה
קטנה וחסרת־סיכויים. הם רצו למלא תפקיד
בתנועה גדולה, החובקת מרחב ומלואו.
התנועה הלאומית הערבית׳ שהפרידה את
הלאום, המולדת והשפה של עמי ערב מן
הדת המוסלמית׳ סיפקה את דרישותיהם. הם
הצטרפו אליה בהתלהבות גוברת והולכת,
מילאו בה תפקיד שעלה על כוחם המספרי.

דווקא המרד כלבנון, בו בולטות
הדמויות של הפאטריארך המא־רוני
והמנהיג הדרוזי כמאל ג׳ונ
בלאט, ממחיש את הפלת המחיצות,
לא פחות מהשתתפות הכורדים
כהפיכה העיראקית האחרונה.
אין
ספק שעוד שרדו במרחב איי־התנגדות

רבים של בדלנות עדתית• רבים מאנשי
הכמורה, חוגים ריאקציוניים שניזונו מן
הפיצול, עסקנים שהיו פעם קוזיזלינגים של
ממשלות קולוניאליות — כל אלת חולמים,
מן הסתם, על גן־העדן האבוד. אולם זהו
כוח שוקע, המוכיח בימים אלד. את אפסותו
בלבנון, לא פחות מאפסות הריאקציה המוסלמית
בלבנון ובעיראק.

ך* כל זאת אסור לעבור על עמי*
המעוסים לסדר־היום. הם יכולים למלא
תפקיד חשוב בתהליך ההשתרשות של ישראל
במרחב. אולם אין לדרוש מהם דברים
שהם בניגוד לרוח התקופה.

המארונים, הדרוזים, העלאווים-
ערכים הם. הם קשורים כקשר
כל-ינתק למורשה התרבותית הערבית.
מי שרוצה להמרידם נגד
התנועה הלאומית הערבית, הריהו
סומך על קנה רצוץ.
אולם בכל זאת התגבשה בעדות אלה,
במשך מאות שנים של רדיפה, עמידה נואשת
על הנפש ומלחמת־חופש מפוארת,
מסורת חזקה מאד של עצמאות פוליטית
ושוני תרבותי. מסורת זו יכולה להיות
גורם חיובי לטובת ישראל — בתנאי
שתיווצר המסגרת הנכונה.
כל עוד רואה ישראל את עצמה כאוייבת־בנפש
של הלאומיות הערבית, יימנו. גם
עמי המעוטים על אויביה. מי שמכריז מלחמה
על התנועה הלאומית הערבית, מכריז
מלחמה גם עליהם.
אולם כאשר יתגבש בישראל הרעיון
השמי — הרעיון של שילוב התנועה הלאומית
העברית והתנועה הלאומית הערבית
במסגרת עליונה של תנועת־שיחרור שמית
משותפת — תיווצר גישה חדשה לגמרי
לעמי המעוטים
המיתוס השמי חותר לקראת יצירתה של
פדרציה גדולה של כל עמי המרחב השמי.
בפדרציה זו יוכל כל עם לשמור על
ריבונותו ולטפח את ייחודו התרבותי —
במסגרת של שיתוף־פעולה מרחבי גדול,
שיבטיח לכל העמים השמיים חרות מן
האימפריאליזם המערבי והצפוני, יעילות
כלכלית וקידמה חברתית.
מיתוס זה דומה לאחת מצורות־ר,אמנות
השמיות העתיקות ביותר: המוזאיקה. הוא
מעלה יצירה שתהיה מורכבת מאבנים רבות,
כל אחת בעלת צבע משלה וייחוד משלה,
המצטרפות יחד לתמונה ביעלת־משמעות.

תמונה זו תדבר אל לכם של
עמי המעוטים כמרחב יותר מאשר
הציור של מדינה ערבית מונולי־טית
אחת, כהנהגת דיקטטור זר,
כה יאכד כהכרח ייחודם. וכאותה
שעה תשתלב תמונה זו עם רצונם
הכן לפרוץ למרחב, להיות נאמנים
ללאומיות הערבית.

ילו היה הטבח הישראלי מצוייד
במתכון כזה, היה יכול למלא תפקיד
חשוב, ואולי מכריע׳ ליד הקדירה הלבנונית.
מול דגליהם של עבד אל־נאצר וכאמיל
שמעון היה מעלה דגל שלישי, שיכול היה
ללכד מסביבו את היסודות הטובים ביותר

בנוער המארוני, הדרוזי והמוסלמי.

זמן רב לפני שחירם מלך. צור
כרת כרית עם דויד מלך ישראל.
ושלח לו ארזים לבנות בהם בית
לאלוהיו, בכר היו ארץ־־ישראל
והלבנון קשורות זו בזו בשותפות־גורל.
שתיהן היו חלק מארץ כנען,
שהשתרעה מרגלי הרי הטאורוס
ועד למדבר סיני. עתה שוב מציע
לנו הגורל כרית כנענית מחודשת
לא נגד המרחב השמי, אלאכתוכו, ולמענו.

ותצפיוו

במדינה

(כל הזכויות שסודות)

• אם יצליח גמאל עכד אל־נאצר להשתלט סופית על
עיראק :
יולאם הנפט העיראקי תוך שנה. בנוקרה זה יש לצפות למאמץ
עליון מצד המערב להתקיים בלי הנפט המרחבי (מלבד כמויות של נפט
סעודי ופרסי שאפשר להובילן בסיכליות מסביב לאפריקה) .הפתרון: ניצול
קיצוני של מעיינות הנפט באמריקה הצפונית והדרומית, מעבר מזורז לכוח
העם מדליה בד די ה
״חברי ועדת האו״ם לעניני ארץ־ישראל
תפסו את מקומותיהם!״ הרעים הרמקול
בקול נרגש.
הם הושלך בין הגבעות. הרבבות קמו
על רגליהם. ואז, לפתע׳ בקע קול כאילו
מן האדמה, הידהד מצוקי ההרים ועלה
אל הירח ההיתר: ההמונים שרו את התקווה.
כל אחד מן הנוכחים הרגיש בלבו: רגע
זה לא. יחזור. מיטב הנוער העברי התקבץ
על המדרון התלול• הם ידעו כי עברו את
המיפתן לתקופה הרת־גורל. אולי חשו רבים
מהם כי זה יהיה מיפגשם האחרון — כי
תוך חודשים מעטים יפלו 6000 מבין
הנוכחים בשדות הגליל והנגב, כדי להגיש
לעמם את המדינה על מגש הכסף.
כזאת היתד, דליה — 1947 וכך נחרתה

המדינה (ראה להלן) ,היתד, הרוח של דליה
הגורם המעודד היחיד בחשבון.

יחסים שמיים
במבוי הסתום

הידיעה ירדה על המדינה כמהלומה.
אטומי. אירופה המערבית תוכל בקושי להחזיק מעמד בתנאים אלה.
מן הרגע הראשון הבחינו הכל: זהו מאורע
היסטורי, המטיל צל קודר על ישראל.
אל־נאצר,
ייעשה נסיון עליון של אמריקה לפייס את עבד
במשרדים נפסקה העבודה, הסתודדו הפקיולתת
לו מעמד דומה לזה של המרשל טיטו.
דים. ברחוב הפכה הידיעה נושא יחיד לשיחה.
אפילו לאורך שפת הים שטופת־השמש,
יפנה עבד אל־נאצר את חזיתו העיקרית דרומה, כדי להבטיח
לא קלח הצחוק כרגיל. מאז מיבצע סיני
את שלטונו על מקורות הנילוס, תוך השתדלות לממש בכספי הנפט את הקמת
לא היד, הציבור הישראלי כה מאוחד בדאגתו.
הסכר הגבוה באנזואן. באותו ז מן יקדיש מרץ רב יותר לנעשה במגרב, בנסיון
הקומץ הקטן של פרשנים ישראליים המבין
את הנעשה במרחב, לא הופתע. איש
להטיל את מרותו גם יעל מרחב ערבי זה ולסכל את תוכניותיו של דה־גול
לא יכול היה לדעת מתי תפרוץ ההפיכה,
להקים שם פדרציה פרו־מערבית שתתחרה ברע׳־ם.
ומה בדיוק תהיה צורתה. אולם הפרשנים
הרציניים המעטים ידעו כי שלטונו של נורי
• מהפכה ארגונית תתחולל כקרוב במשטרת ישראל, א
אל־סעיד בנוי על החול, וכי החול הזד,
יתקבלו המלצותיהן של וועדות
נשטף במהירות על־ידי הזרם הלאומני ההסקר
שמינה המפקח הכללי
מציף את המרחב*.
החדש יוסף נחמיאם. פרט להמלרוע
המזל, לא הבינו מנהיגי המדינה את
לצות בדבר חיסול אגף האפסנאות
גודל הסכנה וקירבתה. במשך חודשים הלוהתחבורה,
המליצו קצינים בכירים להעיטו
את אזרחי המדינה בסיפורים מגוחכים,
פוך את סגל אגף החקירות במטה ובמשבאו
להוכיח כי שלטונו של עבד אל־חוזו
ת לשוטרים לבושי אזרחית, ולהפוך
נאצר עומד להתמוטט בכל רגע, שפרצו
את כל חוקרי המשטרה לבלשים. בצורה
מרידות בסוריה, שחברי השליט הקאה,ירי
זו, יופרדו תפקידיהם של השוטרים
קמו נגדו, שרעב ומגיפות פוקדים את מצלשניי
ם: שוטרי הרובע או הניידת, בהת־ריים.
כל ידיעה מטופשת, פרי דמיונו
ושוטרים
אם לשיטה שיוחלט עליה,
המזרחי של תועמלן שכיר ברדיו רמאללה
או בגדאד, זכתה למקום מובלט בעתונות
שיחיו ממונים על מניעת פשעים וחקיר־העברית
•,שהסתמכו! עליה כעל אמת מסיני.
תם במקביל. ישורון שיף, מי שהיה
מסע־הרדמה זה היה יעיל מאד — נגד
ישראל. כאשר נסתבר השבוע כי כוחו של
ראש אגף החקירות של המשטרה לפני
עבד אל־נאצר גדול עתה יותר מכפי שהיה
שנים אחדות, תבע בזמן כהונתו להנהיג
אי־פעם, וכי מיבצע־סיני לא הפסיק את
שיטה זו ונתקל בסירוב מוחלט מצידם
מסע־הנצחונות שלו במרחב, היו מנהיגי
של סהר ועמוס, שפחדו ממתן סמכויות
ישראל מופתעים ממש כאחרון מוכרי־העתו־יתר
לאגף החקירות של המשטרה. המצב
נים ביפו.
כיום הוא, שתפקידי השיטור נמצאים
מי אשם 1׳ האמריקאים: היה זד,
בידי יעמוס, שהוא ראש אגף הארגון.
טבעי, על כן, שד,הגבה הראשונה מצד מנאס
יוג שמו המלצות אלה, ירוקן אגף
היגי ישראל היתר, להטיל את האשמה על
הארגון מתפקידיו למעשה.
הזולת• הם רגזו על אמריקה, שלא התערבה
• צי הסוחר הישראלי יהיה
במלחמת־האזרחים הלבנונית ועודדה בצורה
קטן מן המקווה. לאור השפל בענף
זו את המצרים. הם תבעו, כרגיל, תוספת
התובלה הימית, ששינה את תחשיבי
נשק לישראל. אולם הם שכחו לחפש את
הכדאיות, מנסה עתה הממשל ה לבטל
האשמה במקום קרוב יותר: בעצמם.
במה מן ההזמנות לבנית אוניות חדשות,
אם היה. דבר אחד ברור לחלוטין במצב
המעורפל שנוצר במרחב בשעות הראשונות
בסכום 30 מיליון ל״י. הגרמנים מתנגדים
אחרי התחלת ההפיכה העיראקית, הרי היד,
בינתיים לביטול.
זה הצד הישראלי. ההנהגה הישראלית נכנסה
למבוי סתום, בו שוב אין לה אפשרות
• מסקנות עגומות יבלטו
להגיב בכל צורה שהיא על הנעשה מסביבה.
כסקר התעשיות הנהנות מתק*
כמו שלא היתד, קיימת מדיניות ישראלית
ציבי פיתוח. משרד המסחר והתע־לגבי
המשבר בלבנון (-ראה הנידון) ,כן לא
שיה, העורך סקר זה, יגלה כי כתוצאה
היתד, קיימת לגבי המשבר בעיראק.
ממדיניותו עלו ההשקעות במבנים וב־ההנהגה
הישראלית הכניסה את עצמה
ציוד, לעומת ידידה בערך המוסף של
למצב בו כל הישג של תנועת האיחוד
הערבית הופך אוטומטית לתבוסה ישראלית.
התוצרת, דבר שפירושו ירידת הכדאיות
הסכנה *
ומאחר שנצחונה של תנועה זו, בטח־ח האמשמעות רבת הפגנה
אל־דין,
צלאח של קברו ליד בהשוואה
למפעלים אחרים.
רוך, לא היה מוטל בשום ספק רציני, אפילו
• יוקם ארגון של מקבלי
תיתקל במכשולים זמניים, הרי שמצבה של
בלב האלפים שנשארו בחיים — מהם ישראל היה צפוי להרעה מתמדת.
פיצויים מגרמניה במגמה. ללחוץ על האוצר לתת תנאים טובים יותר
פצועי־קרב, מהם לוחמים שחזרו עייפים
״ ה רו דן המצ רי ״ .למעשה קבעה המנלמק
בלים. הפיצויים יגיעו בשנה השוטפת ל־ 60 מיליון ל׳י•
הביתה ופנו לעסקיהם הפרטיים, מהם בני היגות הישראלית עוד לפני ארבע שנים —
ד,שו בגבולות עצמם את שמצאו
המשקים

יוקם בארץ מפעל למיקסריס, מסוג קנווד־צ׳ף, שהוא מן הטובים
מאז חזר ביג׳י משדד,־בוקר וערך את ההתתתים
דם של מדינה חדשה.
קפה הגדולה הראשונה על מחנה הצבא
בעולם.
ארץ־ישראל האחרת. השבוע שוב המצרי בעזה — כי גמאל עבד אל־נאצר הוא
• השם המסחרי של מוצרי רבלץ כישראל יהיה ״מארלוך.
האוייב מספר 1של ישראל.
התקבצו שבע רבבות, בשני לילות שטופי-
המפעל שיוקם על־ידי חותנו של ייגאל מוסינזון, מנהל־רבלון סורוקה, ייצר
קביעה זו לא נשארה בגדר הנחיה מדינית
ירח, על המדרון של דליה. ושוב היתד,
שפתונים וצרכי קוסמטיקה אחרים, בשותפות עם נציגי הלן קרטיס בישראל.
זאת הפגנה גדולה: הפגנה של ארץ־ישראל או צבאית. במשך הזמן קיבלה צביון אישי
מובהק. דויד בן־גוריון עורר בהודעותיו
האחרת.
• המגמה החדשה כפרדסנות: זירוז ייצור התפוזים בטווח
התכופות את הרושם כאילו גורל המרחב
קצר. למטרה זו יינטעו פרדסים בצפיפות של עד 50 יעץ לדונם, בהשוואה ל־ 33 ה אופנת־השק נעלמה אחד ערב משך
ייחתך
בדו־קרב אישי בינו לבין הקצין
עד כה, ומתוך כוונה לשרש חלק מעצים אלה בתקופה מאוחרת יותר. בין
צרפתית של רחוב דיזנגוף, נעלמו חליפות בקאהיר, הצעיר ממנו ב־ 33 שנה.
ד,סנובה של הצגות־הבכורה הזרות בהיכל
קבוצת החצר שלו, החולשת על קול
חלוצי שימה זו: יכין־חק״ל ההסתדרותית.
ההתרברבות, נעלם כל המעמד הרם של
נוסעי־הקאדילאקים־על־חשבון־הציבור. באורח ישראל, שקדה להעביר צביון אישי זה
• השפעה מצרית תהיה על הכותנה הישראלית ז במקום
לבטאון ממשלתי רשמי זה. קול ישראל
מפליא כוסה ההר בעם אחר, הוכח כי .
הסיב הקצר, יעברו היצרנים הישראליים בהדרגה לגידול כותנה בעלת סיב
ישנן בארץ רבבות של נוער המחפש את הדביק לנשיא רע״ם, גיבורם של 40 מיליון
ארץ־ישראל, החש את קסם ההתיחדות עם ערבים (כולל ערביי ישראל) את תואר־הקבע
ארוך, ברומה לסוג המצרי, שיש לו ביקוש גדול יותר בעולם.
ניצני התרבות המקורית (ראה כתבה ב ״הרודן המצרי״ .באותה התמדה מגוחכת
• האוצר יעלה שוב •את מסי הקניה של סחורות ייבוא,
סירב להכיר בקיומה של הרפובליקה הערעמודים
11־.)10
הגדולים בלאו הכי, אחילי שקיבל היתר לכך מטעם בנק ישראל, שרוצה לגייס
בית המאוחדת, התעקש לקרוא לה ״האיחוד
בצורה זו את הכסף למימון הסובסידיות לייצוא.
איש מבין ההמונים האלה לא ענד את המצרי־סורי״ .אולי קיווה כי העובדות
האותות והמדליות אשר המדינה מחלקת תעלמנה אם יקראו להן בשם אחר — כדרך
0מוניות צרפתיות יבואו במקום האמריקאיות בכבישי
אותם בשפע כה נדיב. הם נשאו על חזם
הארץ. הממשלה תפסיק את יבוא המוניות מארצות־הברית, תעביר את הייריא
* כתב העולם הזד ,)1064( ,למחרת האימדליה
שאינה נראית לעין, אך שהבריקה

למכוניות צרפתיות, שאולי אף יורכבו בארץ.
למרחקים: המדליה של הייחוד הישראלי, חוד של מצריים וסוריה :״האיחוד הנגדי
של עיראק וירדן לא יוכל לעמוד מול
המושרש בקרקעה של ארץ־ישראל.
• ההתחרות כין שני עתוני הערב תגיע לשיא חדש בזמן
התנועה הנאצרית ...הצלחתה (של זו)
הקרובביותר. בשיעה שמעריב יתחיל להופיע בפורמט גדול יותר, בעזרת
כאשר התקבצו השבוע העננים על״ האופק הינה למעשה רק ענין של זמן עבד
מכונת רוטאציה משוכללת המורכבת עתה בדפוסו, יוסיף ידיעות אחרונות
המדיני של ישראל, עם. פרוץ המהפכה העי אל־נאצר) ללא ספק ישתדל להשלים את
שני. עמודים לששת..עמודיו.
ראקית המאיימת להשלים את כיתורה של מרות האיחוד נבל. נודדהמיקתז -החשוב ביותר
של הערבים: שדות חנפם של עי•
מפה מצרית סיסי מדזזמת תש״זז.

חעולס חזח 1005

התועמלנים הערביים הקוראים לישראל בשם
.פלסטין הכבושה״.
כמעט לכל הפרשנים הרציניים שמחוץ
לגבולות ישראל היה ספק אם קו זה נבון,
אם הוא מבוסם על ראיית המציאות ועל
הגיון צונן. לדעת פרשנים אלה — בודשינג־טון,
בלונדון, ברומא, בבלגראד ובדלהי החדשה
— מתון עבד אל־נאצר ביחסו לישראל
יותר מכל מנהיג ערבי אחר במרחב. בניגוד
לאנשים כמו המלך סעוד, המלך חוסיין ונורי
אל־סעיד, מתנזר הביכבאשי המצרי מהתקפות
אישיות חריפות על ישראל, לא תבע
מעולם את מחיקתה מן המפה. פעמיים
בשנתיים האחרונות אף רמז על אפשרות
להגיע לכלל הסדר עמה בתנאים סבירים.
אזהרות גולדמן. האיש הראשון שהזהיר
את בן־גוריון בגלוי מפני מסע־הצלב
האישי שלו נגד עבד אל־נאצר היה נחום
גולדמן, הנשיא הציוני המאמין ביכולתו
האישית להשיג שלום פורמלי בין ישראל
ומדינות ערב• טען גולדמן:
#עבד אל־נאצר הוא המנהיג הערבי
היחיד הנהנה מתמיכה עממית כה מוצקה
עד שהוא יכול להרשות לעצמו לחתום על
חוזה־שלום בתנאים מתאימים.
#ככל שיחריף הסיכסוך בין שליטי
ערב, כן תתעמק התהום ביניהם ובין ישראל,
מכיוזן שכל צד חושש פן יאשימו יריבו
כ״סוכן ציוני״ וכ״בוגד בפליטי פלסטין״.
<• אם יצליח עבד אל־נאצר לאחד את
עמי ערב ולתת להם הרגשת בטחון, יגדלו
סיכויי השלום בהרבה.
מי שמסכים להשקפה זו, יכול להניח
כי צירופה של עיראק לרע״ם הוא צעד
העשוי להשפיע, בטודח הארוך, לטובת ישראל.

הצלבנים. אולם זהו צד אחד של
המטבע. יש לו ערך רק בתנאי אחד:
שבראש המדיניות הישראלית יעמדו אנשים
המסוגלים לחדור לעולם הערבי וליצור בסים
נפשי להשתלבות הדרגתית. אולם במציאות
הקיימת, כשבראש ישראל עומדים אנשים
שאינם רוצים בכך וגם אינם מסוגלים לכך
מטבע מהותם, יש ערך רב יותר לצד השני
של המטבע: הסכנה העצומה הטמונה באיחוד
עמי ערב תחת דגל אנטי־ישראלי.
מזה ארבע שנים מרחף על פני המרחב
צלו של צלאח אל־דין, מחסל ממלכת־ירו־שלים
הצלבנית• גמאל עבד אל־נאצר עצמו
שם את הדגש על דוגמה היסטורית זו,
כאשר ביקר ליד קברו של המלך המוסלמי
הגדול בדמשק, בביקורו הראשון בעיר זו
למחרת איחוד רע״ם.
צלאח אל־דין, שהקדיש את כל חייו למלחמה
בצלבנים, השקיע את מיטב שנותיו
למאמץ סבלני מוקדם: לאחד תחת שלטונו
את כל הארצות הגובלות עם כל ארץ־יש־ראל.
אחרי שביסס את שלטונו במצריים, כבש
בזו אחר זו את סוריה, עיראק ועבר־הירדן.
דק אחרי שהשלים מלאכה זו הפנה את
חזיתו נגד הצלבנים ומיגרם — מאה שנה
אחרי שכבשו את ירושלים.
קוריאה שניה? מה יכלה ישראל
לעשות כדי לקדם את פני הרעהז
השבוע, כאשר הצטרפות עיראק לרע״ם
לא היתר, מוטלת כמעט בספק, ניסרה
שאלה זו בחלל מעצבי המדיניות הישראלית.
היו רק שתי תשובות: לשבור את
רע״ם בעוד מועד, או לנסות לכרות עמה
ברית.
מלאכת השבירה נראתה כמעט בלתי־אפשרית.
היא יכלה לבוא בחשבון רק
בשיתוף־פעולה עם מעצמות המערב ותורכיה,
במהדורה חדשה, ורחבה הרבה יותר, של
מיבצע־סואץ־סיני.
מבחינה צבאית היה הדבר אפשרי. הצבא
התורכי הגדול יכול היה לפלוש לעיראק
ולסוריה, אולי בשיתוף עם שרידי משטרו
של נורי אל־סעיד. האמריקאים והבריטים
יכלו לשלוח מאות מפציצים ומטוסי־קרב חדישים.
ישראל יכלה להעסיק את מצריים בחזית
הדרומית, ולמנוע את התערבות הצבא
המצרי בצפון.
אולם מעבר לתורכיה ולפרס עומד הדוב
הרוסי, המטיל צל ארוך דרומה. המתכננים
האמריקאים חייבים לקחת בחשבון כי ברית־המועצות
עלולה להגיב על סואץ שניה
בשיגור חטיבות. מתנדבות״ של הצבא הסובייטי
ולהקי חיל־האוויר האדום. במקרה
הטוב ביותר היתד, נוצרת אז קוריאה שניה,
ובמקרה הרע ביותר מלחמת־עולם מימנית.
48 שעות אחרי פרוץ המהפכה העיראקית,
היה נראה כמעט בבטחון שאמריקה לא
תקבל על עצמה סיכון נורא זה, וכי בזאת
תאבד אולי את ההזדמנות האחרונה של
ישראל לשבור את רע״ם בכוח הנשק.
שלום עם רע״ם? הדרך האלטרנטיבית
— של נסיון נמרץ להשיג שלום
נראתה רחוקה עוד יותר.
עם רע״ם
כל נסי־רן כזה׳ לסי תוכניתו של נחום
חעזלם חזח 08#י

גולדמן, מחייב תנאים מוקדמים, שפירושם
שינוי יסודי של קו ד,מדינר. בין השאר:
מעבר למדיניות ניטראליסטית מובהקת, נכונות
להחזיר לפחות חלק מפליטי פלסטין,
שינוי מכריע של מצב המיעוט הערבי בארץ,
נכונות לשתף פעולה עם עבד אל־נאצר
באיחוד המרחב, תמיכה במלחמות־השיחרור
הערביות נגד צרפת ובריטניה.
היה ברור כי שינוי כזה אינו אפשרי
כל עוד עומד דויד בן־גוריון בראש
המדינה.
בתיאוריה הסתמנה אפשרות שלישית:
נסיון להופיע במרחב הערבי כמתחרה ל־גמאל
עבד אל־נאצר, על־ידי יצירת תנועה
מהפכנית שמית חדשה. אולם פתרון כזה
היה מחייב שינוי־ערכים פנימי מעמיק עוד
יותר, עד כדי שינוי עצם מהותה של
המדינה. השבוע היה רחוק מאפשרות ביצוע.
כך מצאה את עצמה הנהגת ישראל השבוע,
באמצע חגיגות שנת העשור, במבוי
סתום. היה קל יותר לשחק במשברים ממשלתיים
ובויכוחים על אות ההגנה מאשר
לרכז את כל הכוחות לעיבוד תוכנית כיצד
להיחלץ ממבוי זה בעוד מועד.

פיתוח
אל הירדן!
באחת הפינות המרכזיות של תערוכת
העשור ניצבת מפה יפה, מקושטת באורות
צבעוניים שונים. היא מראה את מפעל המים
במדינה, בעבר, בהודה ובעיקר בעתיד. המבקר,
העובר ליד מפה זו, ממשיך בדרכו
כשלבו סמוך ובטוח כי לפחות בשטח זה
הכל כשורה.
אולם• המומחים מאבדים מיום ליום את
בטחונם העילאי, שציין אותם במשך שנים.
היו ימים כאשר הבטיח שמחה בלאס, האקדמאי
המעופף של מפא״י, כי לישראל יש
הספקה פוטנציאלית של 3.2מיליון ממ״ע
מים לשנה• מאז ירד האומדן מיום ליום,
ככל שהמומחים גלשו ממרומי הציונות למעמקי
החקר. לפני שנה כבר הגיע האומדן
ל־ 1.9מיליון. בינתיים ירד ל־ ,1.7ועוד יש
הסבורים שאין זה הסוף.
עד כמה מסוכן להשיט תוכניות על גלי
המליצות הציוניות, מוכיח גורל קו הירקון.
מלאה אופטימיות, הניחה מקורות קו
מים שני, ירקון ב .,רק אחרי שהושלמו
קטעים ניכרים ממנו, נסתבר שאין מים
להזרים בו• ואילו החקלאים ליד הקו הראשון
קיבלו הוראות חמורות שלא לנצל
את יכולת הבארות המקומיות, ולהפחית
ברבע את צריכתם מן המוביל.
סוכיל ארצי כבר מחיר. אולם ישראל
אינה יכולה להתקיים בלי מים. לא
רק הכיוון הכללי של הפיתוח, המתרכז
בגידולים הזקוקים להשקאה, קשור בדבר.
גם חברות־ענק כלכליות — של סולל בונה
ומקורות — קשורות במפעל המים, ברצונן
לספק עבודה למפעל־הענק לצינורות המשותף
להן, יובל גד. גורמים אלה קיבלו תגבורת
אדירה על־ידי ההתישבות העובדת, שיש לה
עמדת־מפתח בקואליציה הממשלתית. הקריאה
הכללית: להפעיל מיד את קו הירדן.
עד כה הושקעו במפעל הירדן כ־ 10 מיליון
ל״י. לפי התוכנית הישנה, יושקעו בו
השנה עוד 11 מיליון ל״י* .עתה התארגנה
קבוצת־לחץ גדולה — אנשי תר,״ל, אנשי
התישבות ומפעלי ההסתדרות — הדורשים
להגדיל מיד את התקציב למפעל הירדן פי
שלוש, כדי להשלימו תוך שלוש (.במקום
שבע) שנים. אחד הדוברים שהושפעו מטענה
זו: משה דיין, בנאומיו האחרונים, לפני
שקיבל הוראה לשתוק.
מלחמה ל^ויפ. אולם מפעל הירדן אינו
וקוק רק לכסף. תהיה זאת איוולת לזרוק
את הכספים, מבלי שתהיה ערובה לכך
שאמנם יהיה אפשר להפעיל את המפעל
אחרי שיושלם. ניצול זה כרוך בגורל היחסים
עם מדינות ערב.
הירדן הוא נהר המשמש כיום גבול לשלוש
מדינות: ישראל, רע״ם וירדן. שתי
המדינות הערביות הודיעו זה מכבר שלא
תסכמנה לשום סידור עם ישראל. לפחות
רע״ם ממחישה סירוב זה למעשה, על־ידי
הטרדה מזויינת בקטעהסמוך לגבול הסורי.
מבחינה מעשית יכולה ישראל לקחת את
המים מבלי שאיש יוכל למנוע זאת. אולם
יתכן מאד שפירוש הדבר יהיה התנגשות
מזויינת עם הערבים. וככל שמתלכדים הערבים
למדינה אחת, תחת השפעתו של גמאל
עבד אל־נאצר, כן נעשית הבעיה מסוכנת.
היו ימים כאשר המדיניות העברית הודרכה
על־ידי בעית העליה, או בעית האדמה
להתישבות, או בעית ההסתננות, או בעיח
• בין השאר: להשלמת תעלה, להכנת
יסודות לתחנודכוזז ולזזפירת מנהרת מנשה.

מרידוד נבנם למינהרת הבריחה במחנה המעצר בקניה*
.כל יום מחליפים את צורת הפספורט!׳

מאזן־הנשק. עתה נראה כי קרוב היום
כאשר תוכתב המדיניות הישראלית כולה
על־ידי גורם אחר, שתהיה לו חשיבות
עליונה: הצמאון למים. וכל עוד לא תיסתר
הבעיה על־ידי השתלבות שמית ושיתוף-
פעולה מרחבי, פירוש הדבר: גידול סיכויי
המלחמה.

פרשת שטיינברג
הפרקליטות נגד המשטרה
בקומה השניה של בית־המשפט המחוזי
בתל־אביב, באולמו של הנשיא התורן,
השופט מרדכי קנת, מתנהל אחד המשפטים
המוזרים ביותר בעשור לקיומה של המדינה.
הנאשם: יוסף זינגר, מי שהיה ראש הענף
הפלילי במשטרת מחוז המרכז, וכיום קצין
מודח. התובע: ד״ר פליקס לנדה, סגן פרקליט
המדינה. הסניגור: עורך־הדין יעקב
הניגמן. האשמה נגד זינגר: מתן עדות
שקר, במשפטו של קצין הבולשת לשעבר
זאב שטינברג.
לבית־המשפט בא הנאשם במכונית פ ורד
משטרתית, מספר 361־ .81 הוא לא בא
כבול באזיקים או תחת משמר, ככל נאשם
אחר. הנלווה אליו הוא סגן מפקד מחוז
המרכז׳ .0מ.מ. ישראל מייבר. תפקידו של
מייבר, שאין לו שום תפקיד מעשי במשפט,
היה מוגדר בהחלט: לתת כבוד לקצין
המודח. מייבר לא זז מזינגר, ליווה אותי
למזנון, עזר לסניגורו בעבודתו והסיע אח
זינגר לבית־המשפט ובחזרה. משלם המיסים
דאג לכל השאר: למשכורתו של מייבר הבטל
מעבודתן, לרכב המבוטל כל היום, לדלק.
גם קצינים אחרים היו עסוקים במשפט
זינגר. אחד מהם העתיק את המתרחש
במשפט לשירותם של קצינים אחרים במטה
הארצי. כשהיה צורך בהבאת עד לשירותה
של הסניגוריה, הועסקו בכך ניידות מחוז
תל־אביב. כך קרה השבוע, כשזינגר רצה
לברר אם יוכל להזמין את הנהג לשעבר
יוסף עמרם, להעיד לטובתו.
נוהל המטה. למרות העובדה שקצינים
אחדים במטה הארצי ובמחוז המרכז החליטו
להתייצב נגד התביעה הכללית, העידו השבוע
קציני וסמלי משטרה אחרים כדי להוכיח
את אשמתו של זינגר. אחד מהם, סמל
הבולשת אניס קדיס, סיפר כיצד נחקר
במשטרה שעות אחדות אחרי ששטינברג
מסר כבר את עדותו. אחת ההאשמות נגד
זינגר היתד״ כי הוא שיקר במתכוון, בכך
שסיפר כי ידע על שייכותו של אניס קדיס
לפרשת־שטינברג עוד לפני ששטינברג עצמו
מסר לו על כך. עדותו של קדים טפחה
על פניו של זינגר.
בשבוע השני לניהול המשפט, העתיד
להוכיח סופית מי טעה פעם נוספת בפרשת
השחיתות במשטרת ישראל — השופטת
מינה שמיר או שר המשטרה והמפקח הכללי
יחזקאל סהר — ניסו זינגר והניגמן להוכיח
כי מפקדת המטה הארצי של המשטרה
אינה פועלת לפי תקנות המטה. הם עשו
זאת, כדי להוכיח כי יתכן שזינגר ושליחיו
נכנסו ויצאו ממשרדי המטה, גם מבלי
שירשמו ביומן הבית.
״האם נכון הוא שאין ממלאים את ההוראות?״
שאל עורך־הדין הניגמן את ע.מ.מ.
ישראל קירש, מפקד מתנה המטה, שהופיע
כעד התביעה. קירש נמצא במצב בלתי-
נוח: קצין משטרה עליון דורש ממנו לאשר
כי הוא איננו ממלא את תפקידו .״לא יתכן,״
השיב לבסוף קירש, כשהוא תוקע את מבטו
הנבוך בחיוכו של זינגר.
הישיבה הסתימה. זינגר ומייבר נכנסו

למכונית המשטרה שהמתינה בחוץ. קציני
המטה מיהרו למפקדיהם, כדי להמשיך ולהכין
את ההגנה על זינגר המודח. סגן פרקליט
המדינה חזר למשרדו. היה זה המשפט
הראשון בו היה עליו להופיע, כשליח הציבור,
נגד קציניו העליונים של מטה המשטרה.

היסטוריה
1כ ר הגרות
מקובל לחשוב כי ארצות־הברית היא
המדינה שהכירה לראשונה במדינת ישראל,
בלילה שאחרי הקמת המדינה. אולם עוד
מספר שעות לפני שארצות־הברית הודיעה
על הכרתה במדינה החדשה, הוכרה מדינת
ישראל, דה־פאקטו, על־ידי מדינה אחרת:
המושבה הבריטית קניה שבאפריקה.
היו אלה עצורי מחנה מעצר גילגיל שבקניה,
לוחמי המחתרת העברית שהוגלו,
אשר הביאו להכרה המעשית של קניה. מיד
עם השמע השידור ב־ ,15.5.48 כי הוקמה
מדינת ישראל, הוכרז במחנה המעצר על
״מבצע ישראל״ .הסורגים והבריחים פורקו
מכיי החלונות והדלתות, הוערמו בערימה
גדולה בחצר. שומרי המחנה, שהתבלבלו
נוכח המרד הבלתי־צסוי, באו לברר מה
קרה. אז הודיעו העצורים למפקד המחנה
כי הואיל ומדינת ישראל קמה, הם רואים
את עצמם כאזרחיה הוזופשיים הסרים אך
ורק למרותה. הם דרשו ממפקד המחנה להעמיד
לרשותם מיד אמצעי תובלה שיעבירום
לארץ.
מפקד המחנה היה כה מבולבל, עד שלא
הגיב על המרי הגלוי, לחץ את ידי העצורים
וסידר להם מיד פגישה עם מושל קניה
בפועל, פוסטר שטן. המושל לחץ את ידי
האסורים, ברכם להקמת המדינה. היתד, זו,
למעשה, ההכרה המעשית הראשונה במדינת
ישראל.
פספורט ביד הדמיון. מאז הוגלתה
הקבוצה הראשונה של 251 לוחמי המחתרת
לאריתריאה, ב־ 19 באוקטובר ,1944 עברו
439 גולים דרך שלושת המחנות אשר
הוקמו תחילה באריתריאה, אחר כך בסודאן
ולבסוף במחנה גילגיל שבקניה. בארבע
השנים שחלפו מאז הוגלו הראשונים עד
אשר חזרו הגולים ארצה, הקימו הגולים
במחנות המעצר מעין מושבה עברית אוטונומית•

הוציאו עתון יומי, שהחל להופיע
בכתב עפרון על גבי נייר טואלט, והודפס
בימים האחרונים של הגלות במכונת כתיבה.
לעתים היו מוציאים עתון באנגלית כדי
לספק אינפורמציה לסוהריהם. הם ניהלו חיי
חברה מסודרים, באמצעות ועדים נבחרים.
רוב אנשי המחנה עסקו בלימוד אינטנסיבי
של מקצועות שונים 60 .מהם עברו בחינות
בגרות בזמן שדלותם במחנה, באמצעות
אוניברסיטת לונדון, ובעזרת בוחנים שמונו
על־ידי אותה אוניברסיטה מבין העצורים
עצמם. שמואל תמיר, למשל, ניצל את זמן
שהותו במחנה כדי להשתלם במשפטים. עוזי
אורנן חיבר ספר דיקדוק השפה העברית,
שפורסם אחר־כך גם בארץ. כאשר רצו
העצורים להתעלל בסרג׳נטים ששמרו עליהם,
הם היו ניגשים ושואלים אותם שאלות
בדקדוק אנגלי.
אולם מלבד חיי מחנה מסודרים, שגרמו
לגולים לא ליפול ברוחם בשנים הארוכות
(המשך בעמוד )6
* לצידו, משמאל, שיח הצבר שהוצא
יעם גוש אדמה, ואשר שימש נזינסה לפתח
חסינהרה.

המדינה -ח! אני.
ראש הממשלה לא ׳נרתע מלהשתמש במאמץ הלאומי
להקמת המדינה לשם סדור חשבונות אישיים.
תחילה ״שבח״ מר גן־גוריון להוועץ בממשלה בענין
״אות ההגנה״ ,באילו הוא והוא בלבד רשאי לקבוע מי
לחם למען תקומת המדינה ומי לא.
אחר כך ״שכח״ להזכיר בין מייסדי ולוחמי ״ההגנה״ אישי־צבור
שמשום מה לא חיבב אותם אז, או אינו מחבב אותם
היו ם-
כן ״טעו״ אנשיו במשרד הבטחון ו״שבחו״ ,כביכול, ללא
ידיעת ראש הממשלה, לכבר כראוי ב״אות ההגנה״ כמה
ממייסדיה וראשיה.

בשם הדימוקרטיה׳ הישראלית פוסל ראש הממשלה
אנשים ש״לא ראה אותם בנגב״ ו״לא ראה אותם כחזית
מלחמת הקוממיות״.
ראש הממשלה אינו מסתפק בשלטון על ההווה. לבסום
מעמדו הוא זקוק לשלטון על העבר, על ההיסטוריה שלנו. גם
בה הוא מרשה לעצמו לעשות כראות עיניו.

המלה היונית ״הגמוניה״ אהובה על ראש הממשלה.
במפלגתו הוא קובע לעצמו הגמוניה כלתי־מעורערת.
למפלגתו הוא תובע הגמוניה במדינה.
והתוצאה: המדינה -זה אני.

ה ס תדרו ת הציוני הכלליי ם
מפלגת ה מרכז

במדינה
(המשן מעמוד )5
של המעצר, עסקו הם במלאכה חשובה לא
פחות: בריחה מכלאם. שבע בריחות בוצעו
ממחנות־המעצר באפריקה. כל בריחה היתד,
מלאכת מחשבת. בחודש יוני 1946 בוצעה
הבריחה הגדולה ביותר בהיסטוריה ׳של
הגלות, כאשר 54 איש, לבושים במדי
מחלקה בריטית, ברחו דרך שתי מנהרות
ממחנה אריתריאה. חודש לפני הקמת המדינה
בוצעה הבריחה המוצלחת ביותר, באמצעות
מנהרה שנחפרה ליד אחד הצריפים, במחנה
גילגיל. ששה אנשים, בתוכם סגן מפקד
האצ״ל יעקב מרידור, הצליחו לברוח דרכה
ולהגיע תוך יומיים לפאריס.
הבורחים צוידו בדרכונים של מדינות
הונדורס וסלוזדור, שהוכנו במחנה עצמו,
באמצעים פרימיטיביים. למעשה לא ידעו
מכיני הדרכונים עצמם כיצד נראים דרכונים
של מדינות אלה. הם יצרו אותם כיד
הדמיון. הטובה עליהם, העתיקו רק את
סמלי המדינות מתוך המילון של לארוס.
פקידי המכס הצרפתיים שבדקו דרכונים
אלה, רטנו בזעף :״איזה מין מדינות אלה,
כל שנה מחליפות את צורת הדרכון שלהן?״
אגב, אחרי הבריחה, נסתמה המנהרה במחנה
קניה, כדי לאפשר בה בריחות נוספות.
הבריטים לא גילו אותה עד עצם היום
הזה׳ ויתכן שחיילים בריטיים השוהים כרגע
באותו מחנה משתמשים בה כדי לצאת
לחופשות מחוץ למחנה.
שגת גורים גם יחד. מדי שנה בשנה
מתכנסים אלה שנותרו מקרב גולי קניה
לפגישות רעים, בהן הם מעלים זכרונות
מהשנים שבילו יחד מאחורי גדרות־תיל
בגולה. השבוע, כאשר יתכנסו הגולים למס־גשם
השנתי בבית ציוני אמריקה, מלווים
בבני משפחותיהם* הם עתידים לזכות בפיצוי
סמלי, שיפצה׳ אותם על שנות סבלם.
ועד גולי קניה החליט להוציא אות
מיוחד, שיזכיר לצאצאיהם כי אבותיהם נמנו
בין הגולים. לא יהיה זה אות רשמי או
ממלכתי: אפשר גם להניח כי איש מהם
לא יסרב לקבלו.

פרשת תבור
העד הבא: ראש ה ש. כ.

למדו

פ ות

מהר וביסודיותבבית ־ הספר לש פות
תל־אביב, בן־יהודה ,74 טלפון 20314

״קד ימה״

נפתחים:
א) אולפניות לאנגלית ללימוד מרוכז ( 2שעות ביום) למתחילים
ולמתקדמים וחוג לשיחה (תנ״ז^^מס )):למש תלמים
על־ידי מורים מאנגליה. כיתות קטנות.

קורסים לעברית, אנגלית וצרפתית
דרגות הידיעות וקורס מיוחד לשיפור הכתיב העברי.
קבוצות נפרדות לאנגלית לתלמידי בתי״ספר יסודיים

למבוגרים מכל

ותיכוניים בחודשי החופש. ,לביסוס הידיעות ועזרה בבחינות.
פרטיםוהרשמה: מ״9״ 12 לפנה״צ— 3־ 9בערב(פרט ליום ו׳).

״האם האמנת לדברי מר דויד בן־גוריון?״
שאל עורך־הדין כספי את העד, בהצביעו
על עתון דבר, שהופיע ימים אחדים אחרי
חטיפתו של אלי תבור, לפני שמונה חודשים.
בקטע המוצג הצהיר ביג׳י, בתשובה
לשאילתות שהוגשו בכנסת, כי אין יסוד
להאשמות העולם חזה שאלי תבור נחטף
בידי הש.ב >.וכי יתכן שעורכי השבועון
עצמם ביימו את כל העניין.
העד, דב שהם, צעיר תל־אביבי ששירת
בהגנה ובצה״ל, שקל את השאלה בדומיה.
ואחר פנה אל השופט ד״ר יוסף מגורי־כהן
:״אני מבקש להרשות לי שלא לענות
על השאלה.״
ההתמודדות מתקרבת. כאשר התחדשה
השבוע שמיעת העדים, בתביעת העולם
הזה נגד דבר השבוע, על כי בטאון
ההסתדרות הוציא דיבה בכתבו כי עורכי
העולם הזה הם אשר חטפו את אלי תבור
ומסרו הודעה כוזבת למשטרה בפרשה זו,
קיווה השופט כי שלושת הימים שהקצה,
יספיקו לסיום פרשת העדויות. אך מן השעה
הראשונה של חקירת עד התביעה
שהם, היה ברור כי אפילו זמן זה לא
יספיק.
בא־כוח הנאשמים נהג גם כלפי עד משני
זה לפי הטקטיקה של התנצחות והשהיה,
שהיתר, אופיינית לקו ההגנה מאז התחלת
המשפט. אחרי הישיבה, ביקש כספי מביתר,משפט
להזמין שני עדים מטעם ההגנה.
האחד: ע.מ.מ. חיים ענטין, ראש הלשכה
הפלילית של משטרת תל־אביב• השני היה
אדם חשוב מאד — אחד החשובים ביותר
במדינה: הממונה על שרותי ד,בטחון, אשר
שמו אסור לפרסום. היה ברור כי סוף־סוף
תבוא ההתמודדות המשפטית בין שני הקצוות
של החיים הציבוריים: לוחמי השחיתות
מזה, וראש מנגנון הבילוש מזה.
מה יחסי ביג׳י? אך ההתמודדות נדחתה׳
לעת עתה• כאשר עלה ראש מערכת
העולם הזה שלום כהן על דוכן העדים,
שוב נקם כספי בשיטה של חקירה מדוקדקת
עד כדי הגזמה .״זהו פיליבאסטר!״* קרא
תמיר ,״הם רק מנסים להרוויח זמן.״
״אני אחקור אותו עוד יומיים לפחות,״
(המשן בעמוד )8
* נסיון להשהות החלטה בלתי־רצויה,
על־ידי נאומים ארוכים שאינם לעניין.

ך*.ידיעה היתד, באמת מזעזעת :״טדי
1 1קולק ציווה להסיר את תמונתו של
הצייר זריצקי ממקומה בתערוכת העשור,״
כתבו כתבי ירושלים לעתוניהם.
הדבר אירע ביום שלפני פתיחתה ד,ריש־מית
של התערוכה. קולק פסע בעקבותיו
של ביג׳י, שסקר את המוצגים. תמונתו
המודרנית של הצייר זריצקי, אחד מוותיקי
אמני הציור בארץ, היתד, תלויה במרכז
המדור ״הישגי הכלכלה״.
קולק, שעוד היה תחת הרושם של דברי
ביג׳י, אשר רק רגעים אחדים קודם לכן
אמר ש״אפשר עם אמנות מודרנית ואפשר
בלי אמנות מודרנית״ ,החליט לפעול מיד.
הוא אימץ לעצמו את חלקם השני של דברי
ביג׳י, הורה להסיר מיד את התמונה ממקומה•
היתד, לו כל הסמכות לעשות זאת.
בתפקידו כחבר הוועדה הפרוגרמאטית של
התערוכה, היה קולק ממונה — יחד עם
אברהם הרמן מן הסוכנות היהודית, יוסף
בורשסיין מן המרכז לתרבות של ההסתדרות,
ראש ועדת העשור מאיר וייסגאל
ושלום רוזנפלד ממעריב — על הצד הרעיוני
של המוצגים .״אין לזה מקום כאן!״ פסק
נער. הזוהר של ביג׳י, שראה את יצירתו
של זריצקי כבר כמה וכמה פעמים קודם
לכן, מבלי שירגיש באי התאמתה למדור
ולמקום שהוקצו לה.
למחרת זעקו אנשים חמם. לחברי הוועדה
הפרוגרמאטית נודע על הוראתו של קולק
מן העתונות. מאמרים ראשיים התריעו על
הצנזורה השרירותית, אשר מנהל משרד
ראש הממשלה מטיל על יצירות אמנות
שאינן מוצאות חן בעיניו. סופרים, משוררים,
ציירים ואמנים החלו לפעול, קולק
נאלץ לסגת. הוא הורה לשנות את הוראתו
הקודמת, תמונתו של זריצקי נתלתה באחת
הפינות של אולמותה תערוכה הבלתי־חשובים.
אחרי שנתלתה במקום אחר, הסביר קולק
את •החלטתו לגבי תמונת־זריצקי :״תמונה
גדולה כזו גוזלת את תשומת־הלב מעצם
המטרה של מדור הישגי הכלכלה,״ תירץ
במכתב להארץ.
לבסוף, שככה השערוריה. ערכה האמנותי
האובייקטיבי של יצירת־זריצקי לא היה כר,
גדול, עד כדי כך, שיכול היד. לשמש בסיס
איתן לשולליה של הצנזורה האמנותית השרירותית
בישראל. רבים מאנשי־הרות התנחמו
בכך שתקרית־זריצקי היתד. תופעה
בודדת וחד־פעמית. איש מהם לא ידע בי
דווקא באותה שעה בה ניסה קולק לטשטש
מה שעולל בתערוכת העשור, מתחוללת
בחדרי־חדרים מערכה נוספת, חריפה הרבה
יותר, נגד הצנזורה האמנותית והספרותית,
הכובשת לאט אבל בהתמדה את מקומה
במדינת־ישראל. היה זה הקרב על סלע אדום.

הפגנה קורנית בדדיה

ב עי םאדףאיש הקשיבו לשירם
* /ש ל חיים חפר ויוחנן זראי בערבי המחול
של דליה. הזמר אריה לביא, שפתח
את תוכנית חצות של מפגן המחולות, ניגש
אל המקרופון והודיע :״אשיר לכם את
סלע אדום, של חפר הראי.״
השיר הסתיים. הקהל השתולל במחיאות־כפיים
סוערות, דרש לשמעו פעם נוספת.
לביא המשיך בתוכנית. רבבות הצופים היו
בטוחים כי יוכלו להוסיף ולשמוע את השיר
שהתחבב עליהם — מעל גלי האתר, בתוכניות
כבקשתך או באחת מתוכניות הבידור.
הם טעו. הם לא ידעו כי לביא פתח את
תוכניתו בכוונה תחילה בהשמעת סלע אדום.
היתד, זו הפגנה קולנית נגד הצנזורה האלמונית
אך הפסקנית השוררת במדינה,
וד,מעדיפה להשאר אלמונית.
כי את סלע אדום, כמו שני פזמונים

נגד קולי!

עלילותיהם של

חפר

זראי

אלמגור

סארי לתרבות!
אחרים שנכתבו או עובדו בישראל׳ אסור
להשמיע בקול־ישראל ״אין לנו תקליט
כזה,״ הודיע איש התקליטיה הירושלמית
של שירות השידור, כשנתבקש באחת מן
התוכניות החיות הנערכות מאולפן התערוכה
להשמיע את סלע אדום. הוא לא דייק:
שני תקליטים של סליע אדום נמצאים בתק-
לימית קול־ישואל. האחד בתל־אביב והשני
בירושלים. אך את שניהם, אסור להשמיע
בתכלית האיסור .״התקליט אינו לשימוש,״
אומרת כתובת בתקליטיה בתל־אביב.
לפני שלושה חודשים חיברו חיים חפר
ויוחנן זראי את סלע אדום. הזמר אריה
לביא הזמין את השיר אצל חיים חפר
וסיפר על כך לזראי, שחיבר את המנגינה
עוד לפני שחפר הביא לו את המילים. מה
שהוציאו השנים מתחת לעטם, אחרי עיבוד
נוסף, נועד להיות אחד השירים המושרים
ביותר בישראל — אם כי, עדיין, ללא ברכת
האנשים החשובים :׳
מעבר להרים ולמדבר
אומרות האגדות — ישנו מקום
שאיש ממנו חי עוד לא חזר
והוא נקרא הסלע האדום!
הסלע האדום — האדום!

שלשה יצאו לדרך עם שקיעה
מנגד להטו הרי אדום
חלום ישן, מפה ומימיה
לקחו הם אל הסלע האדום.
הו, הסלע האדום — האדום!
ראשון הלך גשש מרים פניו
מבט הכוכבים שבמרום.
אך המראה אשר ראו עיניו,
היה מראה הסלע האדום.
הסלע האדום — האדום!

בוזאדי עת חנו בין אבנים
אמר אחד כמו מוכה חלום
רואה אני: פניה לבנים
ענו רעיו: הסלע האדום.
הו, הסלע האדום — האדום!

גלגל השמש על ראשם הלם
והם נושמים אבק, מדבר וחוט
ולפתע כמו קפא בהם דמם
ראו הם את הסלע האדום.
הו, הסלע האדום —
מטח היריות היה קצר
גנח אחד: נפצעתי, ויידום.
ענו רעיו בפה מלא עפר
הגענו אל הסלע האדום.
הו, הסלע האדום —
מעבר להרים ולמדבר
אומרות האגדות ישנו מקום
שאיש ממנו חי עוד לא חזר
והוא נקרא הסלע האדום.
הו, הסלע האדום —

האדום!

האדום!

האדום!

שירים עליזים בעשור
ך * כלתהפנים במועדון, התיאטרון, שם
\ /הושר סלע אדום לראשונה, היתד, גלי
הבת. המסובים דרשו מאריק הדרן אחרי
הדרן. חברות התקליטים פתחו כבר
במשא־ומתן. מנהלי תוכניות הבידור של
קול ישראל וגלי צה״ל קבעו תאריכים
להקלטה.
ואז, באחד הימים, ביקר מנהל משרד ראש
הממשלה טדי קולק במועדון. הוא שמע את
סלע אדום, מחא כף יחד עם כולם בנימוס,
וביקש מיד מיוסף (״פפו״) מילוא לסור
הצידה. אחרי רגעים אחדים ניגש פפו לאריק,
התלחש אתו בהתרגשות.
למחרת, כבר לא שר אריק את סלע
אדום• פפו סיפר לידידיו כי קולק הסביר
לו, שסלע אדום הוא שיר ״עצוב מדי״,
וכי ״בשנת העשור מוטב לשיר שירים
עליזים.״
הקהל של מועדון התיאטרון לא רצה

לשמוח לפי הוראותיו של קולק. אחרי שבמשך
כמה ימים דרש הקהל את סלע
אדום ורק את סלע אדום, חזר אריק לשיר
את השיר. בכמה הזדמנויות שמע גם קולק
את השיר שהמליץ לגנזו, העלים עין.
לכאורה נדמה היה שהתקרית חוסלה. את
סלע אדום, שהוקלט בקול־ישראל, החלו שרים
כמעט יום יום מעל גלי האתר. לפתע, נעלם
השיר מתוכניות השידור .״משרד הבטחון
אסר את השמעת השיר,״ ספרו כמה עובדים
לידידיהם.
מנהל משרד הבטחון הוא שמעון פרס. פרם
הכחיש את הכל :״לא אסרתי, אין לי זכות
לאסור ואני לא מתערב בענינים כאלה.״
בכל זאת לא הושר עוד סלע אדום בקול
ישראל .״משרד הבטחון אסר את השיר,״
כתב מאיר התיק, האחראי על תוכניות
מוסיקה עממית בקול ישראל, לעובדים
בתל־אביב .״מצטערים׳ אי־אפשר להוציא
את סלע אדום מן התקליטיה,״ הודיעו
האחראים למחסן התקליטים, לעובד השירות
שהתעקש להשמיע דווקא את סלע אדום
בתוכניתו.
המעונינים בהשמעת סלע אדום׳ תבעו
הסבר. לד״ר ישעיהו שפירא, הממונה על
השידורים העבריים בקול ישראל, היה כבר
הסבר חדש :״מאחד הקיבוצים של השומר
הצעיר דרשו להפסיק את השמעת סלע
אדום, בטענה שהוא מעודד את הנוער להליכה
לפטרה.״
בפעם הראשונה נרמז מה היא סיבת
האיסור על סלע אדום. כמובן שהיתה זו
מענה מגוחכת. כי גם אם אפשר למצוא
בסלע אדום מוטיבים ליריים נוגים, העלולים
אולי לעודד מחשבות רומנטיות של
טיול הרפתקני לפטרה בלב כמה מאזינים־
הרפתקנים, הרי אי־אפשר היה ליחם גורם
מעורר כזה רק לסלע אדום. במקרה של
נסיון ממלכתי לדכא הרפתקנות, צריך
היה ההסגר לחול בעת ובעונה אחת גם
על הקאלברי פין של מרק טוזין, רובינזון
קרחו של דיפו ועלילות רובין־הוד, אגדות
השודד המפורסם ביערות בריטניה.
פרס הכחיש, שפירא לא יכול היה למצוא
את מכתב השוט ;,הצעיר ואת העתק
ההחלטה הממלכתית בדבר האיסור על סלע
אדום, ואילו על עובדי שירות השידור נאסר
לחלוטין להשמיע את השיר.

גימוקים מוסריים

היא יצירתו המודרנית של הצייר זריצקי, שהו־ך

| ךןך

1סרה לפי הוראות טדי קולק שסבר כי היצירה

מסיחה את הדעת ממדור ״הישגי הכלכלה״ ,העתיק אותה למדור אחר, אחרי שניסת לפסלה.

רפתקני פטרה וחובבי שיריהם של
| 1חפר־זראי־לביא לא היו הנפגעים היחידים
מהצנזורה האלמונית, המטילה את מרותה
על אמני ישראל. בשעה שקומיסאר־תרבות
באחת מלהקות־הבידור פסל להצגה
אח אחד ממערכוניו של יורם מטמור, מפני
שהוא ״אינו מתיחס ברצינות לציונות״,
בישרו עובדי קול ישראל למעונינים כי שיר
נוסף נפסל לשידור. הפעם היו קרבנות
האיסור מפורסמים עוד יותר: ברתולד
ברכט, שכתב אז השיר אנקש; נתן אלתר־מן,
שתרגם אותו לעברית; ואלכסנדר אברמוביץ׳
שהלחין את המוסיקה.
אנקש הוקלט מפי אריק לביא׳ שהזמין
את העיבוד אצל אלתרמן במיוחד עבורו,
מצידו השני של תקליט סלע אדום. אנקש
הוא סיפורה של פרוצה גרמניה, אשר פושע
בשם הנס התאהב ׳בד״ משנתפס הנס באחד
הימים ונידון למתת, היתד, בקשתו האחרונה
לראות שוב את אהובתו. הוא רצח
אותה בפגישתם האחרונה.

הפעם היה הנימוק מוסרי .״זוהי פורנוגראפיה,״ הזדעזעו אבירי המוסר של קול
ישראל ממילותיו של אנקש, מן הבלאדות
המפורסמות של גאון הבמה האירופית, בר־תולד
ברכט. העובדה שבעת ובעונה אחת
בה נפסל אנקש, זרם גל של בדיחות גסות
בתוכנית שלושה בסירה אחת, לא הדאיגה
אותם כלל .״אי־אפשר לשדר זאת,״ התחסדו
בנסיונותיהם לנמק את האיסור השרירותי.
לא היתד, זו הפעם הראשונה שמנהלי
קול־ישראל פוסלים לשידור שירים בלתי-
מוסריים כביכול. בפעם הראשונה עוללו זאת
ליוחנן זראי ודן אלמגור, שחיברו והלחינו
את שיר הפריון, להצגת מוישה ווינטילאטור
של תיאטרון זירה. בשיר הפריון סיפר
אלמגור על בעיה כאובה:
בחור ושמו שאול
אהב מאד יעול
הלך לטכניון
ללמוד שיטות פריון
אך הפריון, אך הפריון
אינו נרכש בטכניון.
המשיך שאול ללמוד
ארבע שנים תמימות
גמר הטכניון
כמהנדס פריון
אך הפריון, אך הפריון
אינו נרכש בטכניון.
שאול נשא אישה,
נאה ורגישה
עברו חמש שנים
אין זכר לבנים
אך הפריון, אך הפריון
אינו נרכש בטכניון.
גר איש ליד שאול
סנדלר ושמו בולבול
ולו בלי עין רע
בנים כבר עשרה
אך הפריון, אך הפריון
אינו נרכש בטכניון.
מוסר השכל ברור
למהנדסי יצור:
אם רצונכם פריון
לא די ברשיון.
לכך דרוש, דבר אחד
ומהו זה?
נחשו לבד
פרנסי קול־ישראל לא רצו להשאיר את
הניחוש למאזיניהם. בשעה שעשרות תקליטים
אמריקאיים וצרפתיים פיזמו מעל גלי
האתר הישראליים פזמונים חריפים ומפולפלים
הרבה יותר מזה של אלמגור וזראי,
אסרו הם את שידור התקליט שנפוץ ברחבי
הארץ באלפי העתקים•

מה מותר, מה אסור?
ך תבן וארבע דוגמאות אלה של1
צנזורה אמנותית בלתי־רשמית, על־ידי
אנשים אשר איש לא הכיר בזכותם לפסוק
הלכה בדבר המזון הרוחני אשר אפשר
להגישו לאזרח הישראלי, נראות עדיין כמע־ |
שים בלתי־נבונים של נערים שובבים.
אולם הסכנה העלולה לצמוח ממעשים אלה |
היא איומה וממשית. ידועים מקרים בהיסטוריה
הלא־רחוקה, בהם החליטו קומי|-
סארים ופקחים רעיוניים מה מומר לכתוב1,
ומה לשיר. תחילה אסרו להשמיע שיר;|
אחר כך אסרו את המשוררים.

במדינה
(המשך מעמוד )6

השיב כספי, אחרי שכהן עמד כבר יומיים
על דוכן העדים•
שאלותיו של תמיר׳ בחקירה הראשית,
היו מסזנות להבהיר את הצעדים שננקטו
מיד עם התעורר חשש לגורלו של אלי
תבור: הפניה למשטרה, למגן דויד אדום,
לחדר מקרי אסון של בית־חולים הדסה ;
החקירה בין חוגי הספורט! אזעקת המשטרה.
עורך־הדין
תמיר ביקש גם להבהיר את
הרקע הציבורי־פוליסי של הפרשה, שאל :
.מה הם היחסים בין דויד בן־גוריון לבין
העולם הזה?״
״אני מתנגד לשאלה זו!״ התערב כספי.
נימק תמיר :״הציגו בבית־המשפט את
דבריו של מר בן־גוריון בפרשה זאת, שנאמרו
בכנסת. ניסו ועוד ינסו להסתמך על
דברים אלה כעל דבריו של בר־סמכא. אני
מבקש להוכיח כי אין מר בן־גוריון משוחרר
מדעות־קדומות בכל הנוגע להעולס הזה,
וכי יחסו אל עתון זה הוא מלכתחילה
עיין.׳
״אין כל צורך להיכנס לדברים אלה,״
החליט השופט, בנסיון לצמצם את היריעה
,״ידוע יחסו של ראש הממשלה לכל
העתוגות, לא רק להעולס הזה אך אין
לטפל בכך במסגרת משפט זה.״
גיזכוז זמן. כספי, לעומת זאת, חקר
את העד על פרטי־פרטים, מסביב לעצם
החטיפה. למשל: מי הגיע לדירת תבור אחרי
ששוחרר מידי חוספיו? מתי?
כהן נקב בכמה שמות, הוסיף :״אינני
זוכר באיזה סדר הגיעו לדירה. לא שמשתי
שם סזעדת ק בל ה...״
המשיך כספי להקשות :״האם המשטרה
הגיעה לפני אבנרי?״
העד :״אינני זוכר.״
כספי: האם אבנרי הגיע לפני המשטרה?״
העד :״אינני זוכר.״
האם אשתו של תבור הגיעה לפני המשטרה?
לפני אבנרי? האם המשטרה הגיעה
לפני אשתו של תבור? האם אבנרי הגיע
לפני אשתו של תבור?
עד כי נאלץ השופט עצמו להתערב :״הלא
העד מסר את שמות הנוכחים והצהיר
שאינו זוכר באיזה סדר הגיעו. האם אתה
רוצה שיענה חמישים פעם שאיננו זוכר
אבקשך לא לבזבז את זמן בית־המשפט!״
קריאת״תגר. שעה אחרי שעה נשאלו
השאלות. תמיר קם, הפנה לעבר הנאשמים
ופרקליטם קריאת־תגר מהדהדת :״אדוני השופט,
עד עתר, לא שאלו את העד שאלד,
אחת היכן היה הוא בשעת הפשע, מד,
עשה הוא במועד החטיפה. והלא מאשימים
אותו בביצוע החטיפה. אני מצהיר שלא
אתנגד אם יחקרו אותו שבוע ימים על חלקו
בחטיפה, או ינסו להוכיח כי הוא אשר
חטף את ת בו ר ...אבל אני מתנגד ל-
ביזבוז זמנו של בית־המשפט, זמני וזמן
| המתלוננים.״
אך גם התגרות ישירה זו לא הועילה.
|כספי המשיך לערם גיבובי שאלות־סרק.
הוא לא נראה כאדם הממהר לחשוף את
האמת בפרשת תבור. היה ברור שהוא ו־
|שולחיו מעוניינים לדחות את ההכרעה בכל
מחיר.

*•*ני מלכים ושני נשיאים מוסלמים
*!התכוננו להתכנס ביום שני זה באיסטנבול.
מטרתם, לדברי ההודעה הרשמית, היתה
לדון במצב שנוצר בלבנון ובקפריסין, וכן
״בבעיות הקרובות להם״ .איש מהם לא
העלה על דעתו כמה קרובה תהיה הבעיה
שתתעורר תוך שעות, בדרמטיות מדהימה.
על סדר־היום של הועידה היתד״ למעשה,
הצעה מרכזית אחת: התערבות צבאית גלויה
בלבנון, לצד הנשיא הפרו־מערבי. אמנם,
לפי ידיעות מוסמכות, נמצאים כבר עתה בלבנון
מתנדבים עיראקיים. עתה ביקש ראש
ממשלת עיראק, נורי אל־סעיד פאשא, להכריע
את הכף בעד התערבות רשמית. קריאת־האזעקה
שלו: הגיעה השעה ר,־ 11 לעצור את
גמאל עבד אל־נאצר והקומוניסטים.
ביום ב׳ בבוקר, לפי לוח־הזמנים שנקבע,
הגיעה לאיסטנבול המשלחת הפאקיסטאנית.
אחריה היתד, צריכה לנחות המשלחת העיראקית,
בראשותם של המלך פייצל ה־2
וראש ממשלתו הקשיש 70 משמר הכבוד
של הצבא התורכי עמד ערוך בשדה־התעופה,
ראשי המדינה והסגל הדיפלומטי היו מוכנים
בחדר־ההמתנה הצר. מטוס וייקאונט של

חברת התעופה העיראקית נחת במסלולו.
אולם מתוכו לא יצאו המלך והפאשא.
מקבלי הפנים המשתוממים המשיכו להמתין
בחדר־ההמתנה. הם חיכו בעצבנות
שעות ארוכות, עד כי התברר להם ללא
צל של ספק כי האורחים מבגדד לא יופיעו.
ועידת הארבעה מתה בטרם נולדה.
כי העיראקים היו עסוקים אותה שעה
בבעיה קרובה להם יותז־ מאלה שהוצעו לסדר
היום: הפיכה צבאית בארצם.

״אויב אללה מת!״
ן* ידיעה ז־ורא שונה הובזקה לעולם
| | הנדהם על־ידי רדיו בגדאד. כבר בשעות
הבוקר של יום שני הודיע קריין נרגש:
״הוי הקצינים החופשים! היום יומכם, יום
שיחרור האומה העיראקית מהאימפריאליזם
ומשרתיו.״ הוא המשיך והודיע כי במשך
הלילה תפס הצבא העיראקי את השלטון,
הקים מועצת הפיכה שתשלוט עד לבחירת
נשיא• ״המלוכנות בוטלה, עיראק רפובליקה!״
בזו אחר זו נמסרו שלוש הודעות ארוכות,
מטעם השלטון החדש: הרפובליקה

״אללהו אככר:״
^ ראשונים ש ש מרלכ״ל שלו ^ד

1 1גורלי, ממש כאילו ציפו לו מראש, היו
הסורים. רדיו דמשק חזר על הודעות בגדאד,
מיהר להוסיף כי רע״ם הכירה ברפובליקה
החדשה. כעבור כמה שעות השיבו
הקצינים העיראקים את המחמאה: הם הכירו
ברע״ם, הודו לגמאל עבד אל־נאצר.
מן הפרטים הראשונים, היה ברור כי
המהפכה העיראקית בוצעה כמעט לחלוטין
לפי הדוגמה המצרית מלפני שש שנים,
בה הודח פארוק והועלתה לשלטון קבוצת
עבד אל־נאצר. אפילו שמות הארגונים שפעלו
במחתרת — הקצ-ינים החופשיים
ומועצת ההפיכה — היו זהים.
לא היה כמעט ספק כי ההפיכה אורגנה
במשותף, על־ידי המבצעים העיראקיים ו־המושכים־בחוטים
המצריים. מזה שנים
מנהלים הנספחים הדיפלומטיים המצריים —
בתוספת צבא של סוכנים חשאיים —
פעולת חתירה מאומצת נגד ממשלת עיראק,
בתוך גבולותיה של מדינה זו. לא פעם
גם נתבקשו נספחים דיפלומטיים לעזוב את
עיראק. חששותיה של ממשלת בגדאד היו,
כי המצרים פועלים בקרב הסטודנטים והפועלים
המאורגנים בערים — חומר־התב־ערה
הפוליטי הדליק ביותר בכל עיר מרחבית•
איש לא העלה על דעתו כי המאמץ
העיקרי נעשה דווקא בקרב הקצונה הצבאית,
וכי הוא עתיד להצליח במידה כזו.
על כן, כאשר שודרה ההודעה הראשונה
על ביצוע ההפיכה, צהלו רדיו קהיר ודמשק
ורוננו בכל מיקרופון׳ כשותפים בפועל לחתונה.
רדיו דמשק השתפך בדברי פרשנות,
שנשמעו בליריקה מדוקלמת.
השיב כעבור שעה קלה ״שרות השידור
של הרפובליקה העיראקית מבגדאד״ :״המלוכנות
חלפה עד בלי שוב! קומו ערבים
אצילים! קומו בני המולדת המשוחררת!
שירו ושמחו, ואמרו עמנו אללהו אכבר,
אללהו אכבר, אללהו אכבר והכבוד לערבים!״
ומיד הדהדו צליליו ומילותיו של שיר אדיר:

דרכי אדם
ווות בזריקה
ארבע שנים סבלה סופי כהן ממחלת
,1דיסקוס בחוט השדרה. כאבים עזים היו
{!וקפים אותה מפעם לפעם, משבשים מיד
1ת מהלך עבודתה במשק ביתה בשכונת
[זפירא בתל־אביב׳ שם התגוררו היא, בעלה
טני ילדיה, בת ובן. משפחת כהן, שעלתה
!בולגריה עם הקמת המדינה, לא התלוננה
1עולם על קשיי פרנסה. חיים כהן, בעלה
| ל סופי, מצא את פרנסתו בבית־מלאכה
טן למטריות. מפעם לפעם היתד, גם סופי
|1ה לעזרת בעלה, עוסקת בשלבי היצור
אחרונים של מוצר שימושי זה.
וכשגברו הכאבים בחוט השדרה, פנתה
|ם י לעזרת מומחים• רופא המשפחה, ד״ר
משכונת שפירא, שלח את האשד, הסובלת
!ית־החולים אסותא. פרופסור ספירו, ה-
|מחד, לטיפול בחולי חום השדרה, קיבל
תה תחת פיקוחו. אחרי טיפול קצר,
תקנה לסופי חגורת מגן, שעזרה מאד
טככת כאביה.
]לפני שלושה חודשים תקפו הכאבים שוב
סופי כהן. פרופסור ספירו, שבדק אותת
גית, ציווה על מערכת שלמה של טיפולים
|!יים, שהיו צריכים להקל על מחלתה.
(המשן בעמוד )12

העיראקית תתבסס על עקרונות האו״ם,
ותעמוד בקשרי אחווה עם כל המדינות
הערביות והמוסלמיות• האזרחים מתבקשים
לשמור על השקם, ובמיוחד לא לפגוע
באזרחים זרים .״כולנו יד אחת,״ סיימה
אחת ההודעות ,״נשבענו לשפוך את דמנו
למענכם, ועל כן בטחו בנו שנשלים את
המשימה הקדושה.״
ההודעה המעניינת ביותר היתד, גם המזעזעת
ביותר. היא הזכירה באלימותה מהפכה
אחרת, שאירעה באותו יום של ה־ 14 ביולי,
לפני 169 שנה, כאשר כבשו המוני פאריס
את מיבצר הבאסטיליה. ההודעה: האמיר
עבדול איללה, צאצא הנביא׳ הוצא להורג.
גוויתו נתלתה בכיכר ההגנה, במרכז העיר.
״צאו לרחובות וראו את מדכאכם תלוי,
והעם יורק בפניו!״ הזמין השדרן.
היה בשידור גם רמז כי לא רק דודו של
המלך נרצח .״ברחובות מתגוללות שתי
גוויות,״ הודיע הקריין בסיפוק רב ,״אחת
היא של אותו אדם שניסה להתעלות מעל
לכל העם, השניה היא של אדונו.״ בשידור
מאוחר יותר הכריז בנימה הרת־גורל :״אויב
אללה מת!״ הרמז העבה נתפרש כאילו
גורי אל־סעיד ,״אויב אללה״׳ הומת אף
הוא, במשפט לינץ׳ ,עם אדונו עבדול איללה.

אללהו אכבר,

אללוזו

אכבר,

אמרו עמנו

אללהו אכבר — השיר שהפך להימנון התהילה
של עבד אל־נאצר, אחרי מערכת סואץ.

קשר נגד חוסיין

בריוני

גמאל עבד אל־נאצר מטייל עס מארחו, המארשאל טיטו היוגוסלבי, באי
בריוני. המהפכה בעיראק פרצה בשעת פגישתם של השניים, בה נוספה
חשיבות לנשיא רע״ם כאחד ממנהיגי הגוש הנ״טרליססי ההולך ומוסיף למשקלו הפוליטי.

**סביב לכדור הארץ הגיבו תחנות
!*השמה כל אחת בדרכה. הקריין הערבי
של הבי.בי0.י. דיבר בנימה, שהזכירה את

פגישה זו לא נתקיימה — בין המלך

פייצל העיראקי, נורי אל־סעיד וראש יי ממשלת תורכיה מנדרס. הלאומנים התנגדו לפגישה זו.

הפרסטיג׳ה של תחנה זו במלחמת העולם ה־טניה.
אולם הוא רק ציטט את בגדאד.
^ ללה, הבירה השניה של האיחוד הער־
|^ 6 !:ן שמי)׳ התעלמה לגמרי מן המתרחש
במהדורת החדשות של אחר־לנחוץ
למסור כ• המלך
־ממשילה באר מונו
עצמי כמלך האיחוד ב־ז

רמא־־ע־ת

״ הבמיח ה

25 1י 3יי5׳ ׳ י

1־ 1 1 1 *1 1 1צילום זה צולם בעת ביקורו האחרון של מלך
| 1 1 1עיראק (מרכז) בבירת הלבנון, בחברת דודו,

האמיר עבדול איללה. מימין יושב הנשיא כמיל שמעון. המהפכה

ואז, לעת ערב, הודיעה סוכנות רויטר:
האמיר עבדול איללה לא נרצח; הוא עומד
בראש הכוחות הנאמנים למלוכה, המגינים
על ארמון המלך• לא ידוע דבר על גורלו
של המלך פייצל. נורי אל־סעיד הצליח להימלט.
קרבות התפתחו בכל רחבי המדינה.

״גיבורי 1941״
יה זה קרב שהתבשל במשך שנים
ן 1ארוכות. זה מול זה התגבשו שני מחנות:
האחד של נורי אל־סעיד וחסידיו, אנשים
אשר לחמו׳בשעתו את מלחמת הלאומנות
הערבית נגד השלטון התורכי, עברו
תוך כדי כך לשיתוף־פעולה רצוף עם האנגלים.
מול מחנה. זה, המורכב מאפנדים בעלי־קרקעות
ומשייכים בדואים רבי־השפעה, התייצב
הסוג החדש של לאומנים ערביים:
סטודנטים, פועלים ומשכילים, שהתרכזו
געיקר בערים הגדולות, ובקצונה הצעירה.
0את שלטונו ביסס בית המלוכה על ה־כ
י ם וראשי השבטים. חוק הבחירות נוסח
? רה שנתנה להם עדיפות מספרים מכרעת
*•צהנבחרים. מיליוני תקציב הפיתוח, מ־
^ 0 2 3 6הנפט׳ זרמו בצורה זו או אחרת
דוכאה תמיד כל תנועת
ן וגי האינטליגנציה העירוניים.
^קלה, היתד, המשטרה מש־ל
צעירים לבית־הסוהר.

בעיראק פרצה השבוע, שעות אחדות לפני שהמלך וראש
ממשלתו המריאו לועידה מוסלמית באיסטנבול, שבה עמדו
לדון בהצעה העיראקית להתערבות צבאית גלויה בלבנון.

טון רשיד עלי אל־קיילאני, הכריז על הצטרכות
ארצו אל הציר הגרמני־איטלקי.
הבריטים היו נאלצים לנהל מלחמה קצרה
אך נמרצת כדי לכבוש את הארץ בחזרה
מידי אל־קיילאני, אשר לצידו התייצב רוב
הצבא העיראקי — כשם שהתייצבו השבוע
ראשי ההפיכה אשר היללו את ״הלוחמים
האצילים של .1941״
אותה תנועה לאומית גאתה שוב ב־,1945
אחרי שנורי אל־סעיד חתם על חוזה עיראקי־בריטי
בפורטסמות. הפעם היו ההפגנות כה
חריפות, שראש הממשלה נאלץ להתפטר*.

אקדח כביס
ך* יסמתו ה מוצ הד ת ^״נור ^ול ^

מעיד תמיד היתה :״צריכים להיות מעשיים
— אין מקום לאידיאליסטים.״ והשקפה
זו הנחתה אותו בדרך שיתוף־הפעולה עם
המערב. הוא האמין כי ויק בדרך זו תצליח
ארצו להתפתח בהדרגה, לאי־תלות מוחלטת.
אך המאורעות במרחב התקדמו במהירות
מסחררת, שלא נתנה למדינאי הזקן את
השהות לצעוד בדרך ההתפתחות ההדרגתית.
על הימה הערבית עלתה דמותו של המהפכן
הלוהט גמאל עבד אל־נאצר, המיצר
האופייני כיותר של דור הלאומנות החדשה.
לא היה מנוס מן ההתנגשות בין הביכבאשי
המצרי לבין הקולונל התורכי לשעבר•
השפעתו של גמאל עבד אל־נאצר ניכרה

מיד בעיראק. לאינטליגנציה המתלבטת נית־גה
נקודת־אחיזה מעשית. מקהיר החל זורם
נחשולי של סוכנים, כסף, נשק ושידורי־הסתה•
הנחשול הגיע לשיא גיאותו בתקופת
מיבצע כואץ־סיני, ולאחייו. נדמה היה כי
אחד מן השניים חייב להישבר בזמן הקרוב.
בישיבת ממשלה מייסרת, שנערכה משעה
שתיים אחרי חצות ועד לצהרי יום, החליט
העיראקי להציע עזרה צבאית לעבדאל־נאצר,
לנתק את יחסיו עם צרפת ולהודיע לאנגלים
כי לא ישב עמם בברית בגדאד עד אשר
יכוגי ממצרים. אך צעזי־הפיוס המרים לא
הועילו! הסורים פוצצו את צינור הנפט
העיראקי — דבר שגרם הפסד של 60
מיליון דולאר לעיראק. במוסול, נג׳ף וקום
אל־די פרצו מהומות, בהן נהרגו 20
איש. בבגדאד, הפגינו אלפיים איש, כשבידיהם
תמונות של עבד אל־נאצר ובפיהם
הקריאה :״הלאה המלוכנות! יחי גמאל עבד
אל־נאצר, מנהיג כל הערבים!״
נורי אל־סעיד, הנושא בכיסו תמיד אקדח,
הכריז על משטר צבאי. הוא סגר את בתי־הספר,
פיזר את בית־הנבחרים והשליך
300 אזרחים לבתי-סוהר. אך החדירה הנא־צרית
לא חוסלה. אות־האזהרה הרציני הראשון
ניתן כאשר נוצר החשש כי עיראק
תפלוש לסוריה, בעת שזו עברה בגלוי
לצד ברית־המועצות. ידיעות שהסתננו לעתו־נות
המצרית אמרו, כי קצינים עיראקיים
הודיעו שיסרבו למלא פקודה לפלישה כזו.

* עד כה עמד נזרי אל־סעיד בראש
14 ממשלות עיראקיות, כשמספר התפטרו־יות
נעשה מרצונו הטוב.

הנהר השלישי: נפט
* ץאותו רג ע החל מירוץ־שדים,
^)אל־סעיד בדחף יותר ויותר ל £
אנטי־נאצרית, בשעה שבתוך ־ צ ^ 8
העיראקי גברה ההשפעה
רע״ב. השאלה ה־הה:

עיב ד ה

ף וסן{ים לדליה. נוסעים תל־אביביים
,*1עם תיקי משרד מלאי כריכים ובסודדרים
עבים! נוסעים חברי כפר־סולד במטפחות
צוואר, חולצות לבנות ומכנסים כחולים;
נוסעים ירושלמים עם פנים חיוורות! דוהרים
שוסרי־תנועה עם שרוולים לבנים, והמון
רב של קצינים וחיילים, רפתנים מיגור
ועובדי מטעים מאילון, גננות ממשמר־העמק
ותלמידי מוסד מבית־אלפא. חג לנו היום,
חג לרגליים. חג לאקורדיון, חג לטמבור
הערבי, חג לצהלת ה״הו הגרוני, וחג
לחלילית הצנועה.
צלעות האמפיתיאטרון העצום והזקוף
שחורות מבני־תשחורת. אנשי מנרה פוגשים
בצהלה את חברי בארי, נערי הנח״ל
של נירים מתחבקים עם חבריהם מסאסא.
דליה צועדת בעצמה: בשורות ישרות באים
גיבורי היום• הם מצטרפים אל חבריהם
שבתפקיד, סדרנים וסדרניות, מוכרי תכניות
ומראי מקומות .״לכאן חבר, בבקשה חבר,
תודה חבר׳ אל תדחק חבר, יש זמן ויש
מקום, חבר.״
כל ישראל חברים. אפילו התיירת השמנה
בכובע הנוצה האדום, המזיעה כטם־
טפת ודורכת על היבלות של כולם, היא
חברה .״את משתתפת חברה?״ שואלת את
התיירת חברה אחרת, הסבורה, בצדק, שכובע
הנוצה הוא חלק מתלבושת של ריקוד־עם
אלמוני .״אי דונט אנדרסטנד, מדאם,״
עונה החברה האמריקאית.
״איך המרגש, רן?״ מטלפנת מן היציע
אל הבמה שולמית (״מיתה״) בת־דורי, גיבורת
היום ,״הראש צלול?״
מיתה נרגשת מאד. ארנק על שכמה, מט־פחת־דליה
צבעונית על כתפיה וטלפון בידה.
לידה, חבריה לעבודה: תרצה הודס, גורית
קדמן שהיתר, פעם גרט קאופמן, גרטורד
קראום שנשארה גרטורד קראום, וישעיהו
אברך. מן הצד פוזלים לעברם הקומיסארים:
טדי קולאק ודויד ניב, היושבים כמיותרים
מן הצד -גם בלי עזרתה של ודעדת העשור,
שדאגה מאד להבכור ולא נותר לה כמעט

זמן לדליה, מסתדר הכל בכי טוב. וויסגאל
עם אמרגניו רוקד על קברם של התיאטרון
הישראלי והתרבות המקורית, נרקוד אנחנו
בדליה.
הבה נצא במחול.

הקפקן? הזקן והטוב
*ץ יקים, מזוודות, ילקוטי־צד, ילקוטי

! 4כ, מטפחות, כובעי טמבל וכובעי
קש קפאו בבת אחת. שעת האפס: שמונה
וחצי בדיוק נמרץ. האור כבה, המחוללים
יחוללו.
הכל נהדר, הכל יפה. מצעד המחולות
של אלף וארבע מאות רגלים, שלש חצוצרות
תוקעות ושבע־מאות גופות, גורף מבול
של שבעים אלף ידיים מוחאות. השוטר על
היציע משתולל משמחה, הוא מוחא כף
גם מחוץ לגבולות תפקידו .״יופי,״ לוחשת
נערה בת 16 לחברה בן ה־ .17״נהדר!״
צוזחים מהשורה מאתיים חברי עין־השופט.
״וזנדרבר״ ,מאשרים זקני מלב״ן שליד הבמה.
אדום, ירוק, לבן וצהוב תופסים את
שלוש הבמות .״להדליק את-כל האור על
הבמה,״ מורה שולמית בת־דורי בטלפון,
לעמדת החשמל שלמטה. האור עולה, המחוללים
יורדים. מעמד דליה החל.
מסבת העשור. עשרה ברושי־ענק מסמלים
את עשר השנים. הטקסט קלוש למדי, גם
הרעיון. הביצוע לא טוב משניהם, אך המחזה
נמשך. הקהל נוח וסלחני. מה שבא
אחרי כן מחפה על הכל :״מסביב יהום
הסער, אך ראשנו לא ישח מפזמים
בחורים חשופים בדבקה פלמ״ח. התנועות
מסוגננות, הביצוע מצוין, הקהל מבסוט.
אחד הבחורים הוא דתי. הכיפה שעל ראשו
נוצצת בזרקורים. הבחורים יחפים .,הפלמ״ח
היה צבא עני.
הדבקות מדביקות בהתלהבותן את האמפיתיאטרון
משורה אל שורה. באהל התזמורת
רוקד ״סמן ימני״ בראש המחנה, את שמחת
הנצחון רוקדים אנשי איחוד הקיבוצים; את

החג המרכזי שר הו1

אם־הופלנו להקת מועצת פועלי פתח־תקודה.
עולים חדשים מבית־הספר החקלאי על שם
וזיצמן מפתיעים במקוריות ובתלבושות.
״מי יבנה, יבנה בית בתל־אביבי״ מסתבר
שאת המלאכה הזו אין אנשי הפועל תל־אביב
משאירים לאחרים. הם מבטיחים לעשות
זאת בעצמם. כשסרטי הרוק אג׳ רול לנגד

רועה רועה
לחניה ממושכת
קבלו צאה:

תיבנד

המקורית הנו לחוויה עממית המונית והפגנה ובתי

ךךן
פסיעות הסוזינג מהנשף האחרון
הם מבצעים את הוראותיו של
הישראלי יונתן כרמון. התו־יד
כלאיים. המסקנה: אם תל־אביב
כשרון מקורי, מוטב למסור
ה לאחרים. כדאי לפחות להכריז
תזכה בו דווקא גורית קדמן?

הימים חולפים, שנה עוברת אבל המנגינה
תמיד נשארת. תפילה לשלוס מתפללים חברי
התנועה המאוחדת, שבאו זה עתה מכנס
האיחוד עם הנוער העובד• רוקדים ומגשימים
ומתפללים. כדי להתפלל, יוצאים חניכיה
לריקוד של לאה ברגשטיין, מתוך שוחות
המלחמה של אגף מבצעי דליה. רעיון מצוין:

כדי שלא יסתובבו רקדנים מובטלים מאחורי
הבמה, חפרו להם שוחות מכל ציריה.
אחרי הכנס אפשר יהיה להשתמש בהן
למטרות אחרות. אולי כדאי לקבור בתוכן
דעות קדומות על תרבות מקורית.
בשביל אלה שבאו לארץ אחרי דליה
הראשונה והשניה, ובשביל אלה שארונותיהם
מלאים נעלי־בית מרופדים בעורות־שפנים
יקרים, הכין שלום חרמון את ריקוד ה־קפקף.
הקפקף הישן והוזתיק מן המקלחת
הקיבוצית האגדתית, שוותיקים נאנחים על
ידה, כשהם ממהרים למקלחת הפרטית ש־בדירתם.
הקפקף הזקן והטוב שרק נערי
עלית הנוער וטירוני הנח״ל משתמשים גו
היום, זוכה לריקוד מקורי. הנוסחה: קצת
מריקוד־העם האמריקאי, קצת הומור מקורי,
קצת עליזות של ממש וכמה תנועות חדשות.
מאוחר יותר, בסוף החלק השני,
מדגים שלום חרמון משער־העמקים פרק
נוסף מכשרוגותיו: קומה על גבי קומה,
רוכבים ילדי דליה על אבות שער־העמקים.
עמק קומה ב׳ ,מוסרת התוכניה את שמו
של הריקוד החדש והמענין. בקרוב׳ קומה

הוא והיא 5

קוד, כדי להספיק ולחזות
שהופיעו בתכנית המחולות.
הוקצה מקום מיוחד, כדי ס

ת הזמן שנותר להם,
על פני הבמה ברי־של
להקות אחרות
שסיימו את תפקידם
עו לקהל המסתכלים.

כורדים כמו הפועל ת״א
ך* כקה, דפקה כפולה, צ׳רקסיה וו
ריקוד הרועים .״אלה הם ערביי ההסתדרות,״
לוחש אחד הנמצא בענינים. הערבים
יורדים, זקני וזקנות מלב״ן עולים. בכינור
מנגנת זקנה בת .70 פעם היתד, הכנור
הראשון בתזמורת הפילהרמונית של ווינה.
כיום היא משגעת 35 אלף איש, המוכנים
לסלוח לה על כל זיוף — ובלבד שתמשיך
לנגן.
הצ׳רקסים מתגיסים כבר לצה״ל, למה
שלא ירקדו בדליה? הם רוקדים ועוד איך !
הם הביאו אתם ילד קטנטן, הרוקד יותר
יפה מילד גדול. הם רוקדים צ׳רקסיה רגילה
וצ׳רקסיה כפולה. הם מנגנים בחליל שיש
לו טון אחד כמו אזעקה וטון שני כמו
סירנה. נהדרים, הצ׳רקסים.
החלק השלישי מתחיל. מצלע ההר יורד
עוד קיבוץ. קיבוץ גלויות על הבמה. כורדים
רוקדים על במה אחת, קוצ׳ינים על השניה
ותימנים עם פח גדול על השלישית. הכל
יפה, הכל עשוי בטעם, הכל מתוכנן. הקו־צ׳ינים
מצלצלים בפעמונים. למי? התימנים
רוקדים עם מקלות קפ״פ. הכורדים רוקדים
לא כמו כורדים, כי אם כמו להקת הפועל
תל־אביב. ממש פרופסיונאלים.
החלק השלישי הוא חלק צבאי. הצנחנים
רוקדיב משהו נורא מצחיק .״אולי יצניחו
אותם מכאן,״ מציע מישהו מעשי בשורה
הארבעים ושמונה. הנח״ל טובים יותר. השריונים
אפילו מצוינים.
את המכונה, הגדול והטוב בריקודי הערב,
מכוננים בכשרון רב פועלי חולון. על הריקודים
מנצח יואב אשריאל והמכונה
היא מכונה של ממש. איזן, ברזל, פלדה.
״יופי צוזח האיצטדיון .״עוד הפעם ! ״
זיעקים התל־אביבים, הירושלמים, אנשי הגליל
ותושבי באר־שבע .״ע־ו־ד ה־פ־ע־ם
אין עוד הפעם. עוד הפעם? בעוד שלוש־ארבע
שנים, בדליה, באמפיתיאטרון שיעמוד
שומם עד אז, בחיק המבע שלא ישתנה
עד אז, עם רקדנים חדשים, עם ריקודים
חדשים, עם הצלחה לפחות כמו זו של
הפעם.
לקול צלילי תוכנית ב׳ עוזב הקהל את
דליה. אריק לביא על הבמה מבטיח :״הורים
שלא ימצאו את ילדיהם, יוכלו לקבל
אותם מחר בין שמונה לתשע.״
הקהל מצטער שזה עבר. בתוך תוכו הוא
מצטער גם על הסדר המופתי יותר מדי,
על הארגון הקר אך הנחוץ, נחוץ מאד
להצלחת מבצע־ענק כמו דליה.
בשוחות שמאחורי הבמה, במחנה האהלים
שבציד־ האמפיתיאטרון ועל היציעים במעלה
ההר, התלחשו זוגות והתנמנמו רקדנים.
כמה מהם ישנו שנת ישרים. מכונות
משא דהרו הביתה, מכוניות פרטיות החליקו
על הכבישים. שוטרים גלגלו חבלים
יצאו במחול השרלה. כשסיימו וקני מלב״ן את על ידיהם, וראשי המפגן התכנסו לשיחת
הריקוד החסידי המסורתי, הצטרפו אליחם מחו־ סיכום, סיכום שהיה אחד ומשותף למארצעירים,
שהובילו אותס אחר כן בכבוד גדול אל השורות חראשונות של הקהל. גנים, לצופים, לרקדנים ולכולם: היה כדאי.

ים עם נערי

הוא ישן
על ראשו.
את המחי־ובני־כפר.

קצר
בין ריקוד
המתעלזים צחקו למשמע בדיחה
ותר כשהצלם הבטיח לפרסם את התמונה.
אינטרמצו סובה, צחקו עוד

רדיו

במדינה
(המשך תעמוד *)8

כדי להשגיח על טיפולים אלה, יעץ הפרופסור
לחולה לפנות אל ד״ר יצחק פרין,
רופא העובד יחד עם פרופסור ספירו
והגר סמוך לבית משפחת כהן. פרין סירב
לטפל בסופי באופן קבוע .״המשכורת ה־חדשית
מספיקה לי בהחלט,״ הסביר השבוע.
בכל זאת, אחרי שפרופסור ספירו הצליח
לשכנעו, הסכים להשגיח מפעם לפעם על
הטפול בשכנתו, כשהוא מוסר את ההוראות
המעשיות לד״ר לוי.
חקירה במשטרה. ביום ששי, לפני
שבועים׳ הורע מצבה של סופי כהן• דינה,
בתה בת ה־ , 18 מיהרה אל ד״ר פרין, בשיכון
צבא הקבע הסמוך. בדיקה קצרה עזרה לו
לאבחן את מצבה .״את זקוקה לזריקה,״
קבע ושלח פתק א 7ד״ר לוי, שיזריק את
הזריקה. ד״ר לוי׳ שלא היה לו נסיון
בזריקות •אלה, סירב לעשות זאת על דעת
עצמו וד״ר פרין הסכים להזריק את הזריקה
הראשונה בנוכחות ד״ר לוי, כדי שהאחרון
יזריק את הזריקות הנוספות בעצמו. ד״ר
פרין רשם את המרשם הנכון, שלח לקנות
את זריקת הנובוקאין, המכילה חומר הרדמה
משכך־כאבים, באחד מבתי־המרקחת הידועים
בעיר.
את זריקת הנובוקאין הראשונה הזריק
ד״ר פרין אישית• התוצאה היתד, מדהימה:
סופי לא יכלה להסתובב על גבה ולעשות
את התנועות שיש לעשותן אחרי זריקה
זו. הסימנים הראשונים של הלם נראו מיד
בפניה. כאשר ניסה ד״ר §רין לעודדה, נשכה
את ידיו מרוב כאבים. המצב נראה כלאחר
יאוש. ד״ר פרין לקח אותה מיד במכוניתו
לבית־החולים ומולו׳ שם נפטרה כעבור
דקות אחדות.
הרופא היה נרעש. הוא מיהר חזרה
לבית משפחת כהן, אסף את שיירי הזריקה
ומסר אותם למשטרה, שפתחה מיד בחקירה.
הרופא הפתלוגי הראשי, ד״ר קרפוס, הוזעק
מיד למקום• בנוכחותו נערכה החקירה הראשונה.
האפשרויות למותה של סופי כהן
היו אחדות: תוכן הזריקה יכול היה להיות
מקולקל .,כשם שהיה יכול להיות טרי וטוב.
״יתכן מאד שסופי כהן לא היתד, יכולה
לעמוד בזריקה זו, מה שקורה במקרים
מעטים מאה״ אמר ד״ר פרין שנחקר כבר
פעמים רבות במשטרה, והנמצא עדיין תחת
הרושם הכבד של פטירת סופי .״הזרקתי
וריקות כאלה ׳למאות חולים והכל עבר
בשלום. מצפוני שקט לגמרי, אך המקרה
עצמו הוא איום.״
בעלה של סופי היה נרעש לא פחות.
ידידים טובים יעצו לו להגיש מיד תביעת
נזיקין נגד רופאיה של אשתו, אך הוא
עצמו החליט לחכות לתוצאות החקירה
המשטרתית .״איבדתי את היקר לי בחיים,״
אמר אחדי י שקם מישיבת השבעה לזכר
אשתו ,״עכשיו אני רוצה לדאוג שזה לא
יקרה לנשים אחרות.״
דת טריפה או נבילה
היש הבדל בין בשר־טריפה לבשר־נבילהי
בשאלה זו טיפל במשך שנים אחדות הקצב
יעקב אבהר מחולון. אחרי שלא הצליח
לעשות זאת בעצמו, פנה לשופט השלום
יהודה טרייביש, הדן עתה במשפטם של
שלושת רבני חולון, הרב יצחק גליקמן,
הרב וזטרמן והרב ישראל גרוז׳ינסקי, הנאשמים
בהוצאת דיבה על הקצב התובע.
המחלוקת בדבר בשר הטריפה והנבילה
!החלה בין אבהר לרבני חולון לפני שנים
אחדות. עד שנת 1954 היה אבהר מקבל
מדי שנה את תעודת הכשרות לאיטליזו
מידי הרב נדב, רבה התימני של העיירה.
צשהוקמה המועצה הדתית באותה שנה, קפץ
|על אבהר רוגזם של הרבנים האשכנזים.
|אחד מהם, הרב וזין, פרסם מודעות־רחוב
בי אבוזר מוכר בשר־טריפה, למרות הכשרו
ט ל הלב נדב.
1אבהר יישב $ת המחלוקת בהוצאת ארנקו.
ך מורת כמה לירות, הסכים ודין להצטרף
1רב נדב ולהכשיר את האיטליז. הכרוזים
ן,מחרימים הוסרו ימן הקירות.
5000 1ח\זרים. מרבה רבניה מרבה
רות. כשהצטך פו בינתיים עוד כמה רבנים
וזולת׳ האשכנזי וד,תימני, עטו
שני
|ולם על איטליזו של אבד,ר. אחד מהם,
| ר ב יצחק גליקמן, קרא לאבהר למשרדו
|אמר לו :״שמעתי שאתה מוכר בשר
| ל תי כשר. אתה צריך משגיח באיטליזך.״
1לאבהר לא היתה כל התנגדות להעסיק ־
שגיח, אולם גליקמן לא סיים עדיין את
* ריו :״המשגיח יעבוד על חשבונך,״ אמר
1קצכ הנדהם. הקצב לא רצה אפילו לשמוע

על ההצעה. הוא חזר לאיטליזו׳ אך לא
ללקוחותיו. אלה הבחינו כבר למחרת היום
בכרוזי המועצה הדתית על לוחות המודעות:
״אבהר מוכר בשר טריפה,״ הוזהרו הלקוחות,
שחלק מהם פסק מלקנות אצל הקצב.
אחרי כמה חודשים נכנע אבהר. הוא הוציא
מכיסו את דמי משכורתו של המשגיח
שמונה לאיטליזו, צירף את הסכום העגול
להוצאותיו. אולם צרותיו של סוחר הבשר
מחולון לא נסתימו עדיין .״שני קצבים
מחולון הודיעו לי שאתה מוכר טריפה,״
הודיע לו באחד הימים הרב ישראל גרוז׳ינ־סקי,
מזכיר הרבנות המקומית ,״מעכשיו יעבוד
אצלך המשגיח במשכורת מלאה, תמורת
150ל״י לחודש.״
אבהר נבהל :״אני אב לארבעה ילדים,״

מיהו האיש אשד סופו
תוכניות ספינת השונשווו׳
הפלגתה האחרונה של התוכנית שלושה
בסירה אחת (קול •ישראל, יום וו)21 .30 ,

הוכיחה כי הספנים יכולים להפליג בקלות
רבה בימים הפתוחים והסוערים ביותר.
הסירה שוב אינה כלי מתנדנד, המפליג
באמבטיה ביתית, כי אם ספינת שעשועים
של ממש.
במרכז התוכנית, שהוקלטה באולם תערוכת
העשור בירושלים, עמדה אופרה מדברת
ומזמרת עברית, על הנושא העתיק: אדם
וחווה. האופרה — טקסט דן אלמגור,
מוסיקה רוברט סטארר — זכתה בפי שומעה
ישראלי, רמה סמסונוב ורחל הר־זז לביצוע
שלא היה מבייש גם אופרות רציניות.
״נחמיאס, נחמיאם עמי:״ שיא
התכנית היה בשתי סדרות שאלות לצוזת.
תחילה הוצגו מספר מקצועות, אשר אנשי
הצוות היו צריכים להשיב מה הן התכונות׳
הנדרשות לבעלי אותם מקצועות.

התכונות הדרושות למפקד משטרה —

התחנן באוזני מזכיר הרבנות. אולם הדת
קודמת לרחמים, גרוז׳יגסקי לא רצה אפילו
לשמוע .״בחנותו של יעקב אבר,ר,״ הודיע
ב־ 5000 חוזרים לתושבי חולון, אנשי צאן־
מרעיתו ,״מוכרים בשר נבילה וטריפה.״
ההכשר הוסר סופית מן האיטליז.
פרנסה לנאמנים. אבד,ר לא רצה
להיכנע. אם אין איטליזו כשר, ימכור בשר
טריפה. הוא גילה כי רבים מתושבי חולון
אינם זקוקים כלל לחותמת הכשרות. אולם
החוזרים על בשר הנבילה פגעו בו מאד.
״אנשים אוכלים טריפה, אך אינם רוצים
נבילות,״ טען באוזני פרקליטו, עורך־הדין
שלמה ליפשיץ :״הרבנות הרסה את פרנסתי.״
הוכחה להרס פרנסתו של אבהר סיפקה
השבוע לשופט השלום טרייביש אחת מלקוחותיו
לשעבר של הקצב .״פתחתי באחד
הימים את תיבת הדואר ומצאתי שם הודעה
כי אבהר מוכר נבילות,״ אמרה עקרת־הבית
אידה כהן מחולון׳ ״לא איכפת לי לאכול
טריפה, אבל אינני אוכלת בשום פנים ואופן
בשר נבילה. זה מסוכן מאד.״

דן בן־אמוץ :״נחמיאס נחמיאס עמי!״ שלום
רוזנפלד :״נאמנות למדינה ולמישטרה.״
לתופס כלבים — בן־אמוץ :״תפיסה מהירה.״
למוהל
— בן־אמוץ :״עין חדה.״ רוזנפלד:
״אחריות לכל מילה.״ גבריאל צפרוני :״ריקנות.
שיבוא בזמן כדי לא לעצבן את
הקטן•׳
למחבר ספרות ילדים — שלום רוזנפלד:
״חוסר כשרון כמו לסופר, אבל מנוקד.״
למארגן תערוכות — רוזנפלד :״לשאוף
*לכיבוש ולהיות מוכן לשממה.״ בן־אמוץ:
״תערוכה לא משחקת רול גדול.״.
מלך הקללות. חלקה השני של הסדרה
היה שייך כולו לדן בן־אמוץ. שאר חברי
הצוות, שהתבקשו להוסיף קללות עבריות
חדשות למילון העברי, נראו חיוורים לנוכח
צרורות הקללות המקוריות של דן, שסויגו
לפי מקצועות שונים:
לנהג: שיקח אותך טרפיק, נבלה קטנה
שכמוך! שתירדם בקסטל ותתעורר בהדסה.
שיצא לך גריז מהאזניים. שתידלק על המקום
בדלקת הריאות, טרנטה שכמוך! חתיכת טייר
מפונצ׳ר, הלואי שתעשה אקסידנט בזמן
הטסט ותשלם פיצויים כל ימי חייך לטסטר.
לרופא שיניים: שיעקרו לך את השיניים
עם טרקטור. שיקדחו לך חור במקדחה חשמלית
שמעבירה זרם• שיעשו לך סתימה
באף ושיקדחו לך בשיניים עם קומפרסורים
של מחלקת עבודות ציבוריות. שיכניסו לך
את גשר הירקון בין השיניים.
לעתונאי: הלואי שיקבעו פרם על שמך
ז״ל. שתזכה להיות סופרו המדיני של
לאשה. שישאלו אותך מה נשמע ולא תשמע.
הלוואי ששמך יופיע בעתון בצירוף
המלה איננו. שלא תחזה נחת בהעולם
הזה, כתבלבלר שכמוך.
לחקלאי: שתיפול לתוך קומביין ותצא
בחבילה. שתזרע עגבניות ויצאו לך קישואים
מהאזניים. שתעבד 120 שנה את האדמה,
אבל מלמטה. שהבן שלך ינגן על כינור.
חבל רק שאנשי הצוות לא התבקשו
להמציא ברכות לקול־ישראל• אחרי שדווקא
בעונת הקיץ, גדושת התכניות המשעממות,
הופסקה התכנית הפופולרית ביותר בסימן
שאלה גדול לגבי קיומה בעתיד, אין ספק
שאנשי הצוות יכלו להעלות כמה רעיונות
מקוריים בשטח זה.

תזכיר

תדריך

חזון השנמות
עצמות ז׳כוטינסקי לא יועלו בקרוב

המישדריס המפורטים מטה.ע שויים להיות
מעניינים; שינויים אפשריים.
• זרקור על המזרח >קול ישראל,
יום ד — )20.00 /סדרת סימפוזיונים, לא

קרבך זריקה כדזן
בו במקום, מוות

לישראל. התנגדותו המוחלטת של ביג׳י ל־מלוי
צוואתו של ז׳בוטינסקי, בפי שגילה
העולם הזה 1082 התפרסמה השבוע ברבים,
בעת שהשופט המחוזי ד״ר יוסף לס,
נשיא לשכת מי־ברית בישראל, קיבל את
תשובתו של ראש הממשלה לפניתו להגשים
את בקשתו האחרונה של המנהיג הרביזיוניסטי.
למרות זאת, תועלה השאלה בישיבת
הממשלה הקרובה, אחרי ששר המשפטים
פנחס רוזן:הביע את דעתו כי על ממשלת
ישראל לנהוג כבוד בז׳בוטינסקי ולהגשים
את משאלתו שש וחצי שנים
ישב עתה ישראל בנציוני בכלא, אחרי
שבית־המשפט המחוזי בתל־אביב, בשבתו
כבית־דין לפשעים חמורים, מצא אותו אשם
בביצוע 159 גניבות והתפרצויות, בערך כולל
של 108 אלף לירות. בית־המשפט פסק, יחד
עם זאת, כי על בנציוני להחזיר את הרכוש
שגזל מבעליו החוקיים. כזכור היה העולם
הזה ( )1078 הראשון שהשמיע תביעה זו.

ך 1רוב אזרחי ישראל נודע שמו של
/אלי קרלין בשלהי השבוע שעבר, כאשר
הופיעו עתוני הערב בכותרות סנסציוניות:
משטרת לונדון חוקרת עיסקות חברה שמנהלה
בארץ, השאיר בלונדון חובות במיליון
לירות שטרלינג ובא לישראל. מתחת
לכותרות המגרות הופיעו כתבות קצרות .
של סופרי עתוני הערב בלונדון.
נושא הסיפורים היה אלי קרלין, איש-
עסקים לונדוני בן ,32 אשר תואר כמעורב
בשערוריה פיננסית ענקית, אשר חמק מלונדון
לישראל. הרושם הראשון היה: הנה
שוב פרצה שערוריה בינלאומית, בה מעורב
יהודי. הנה שוב משמשת ישראל מקלט
לאנשים בלתי־רצויים בארצותיהם.
אולם חקירה יסודית יותר הוכיחה כי
הסיפור מסובך ורב־צדדים הרבה יותר, כשם
שהאיש שעמד במרכזו היה רב־צדדים• דמותו
של אלי קרלין, כפי שצוירה בפי קרוביו
ומכריו׳ היתד, שונה למדי מן הדמות
שהשתקפה מתוך הידיעות הבהולות.

בגיל ,14 דאוגיברסיטה
^ לי קרלין נולד בחיפה לפני 32

שנה. למרות שהוריו היו נתינים בריטיים,
תושבי לונדון, באה אמו, שהוריה
היו מחלוצי הישוב, במיוחד לארץ־ישראל
שלושה שבועות לפני לידתו, כדי שיוולד
בארץ. את השנתיים הראשונות בחייו, עד
שהוחזר ללונדון, בילה אלי הקטן בחיפה.
מאז, למרות שהיה נתין בריטי בעל דרכון
בריטי, היה יחסו של קרלין לארץ כאל
ארץ הולדתו.
בלונדון התחנך אלי קרלין במיטב מוסדות
החינוך הבריטיים השמרניים. הוא התבלט
על פני כל חבריו בכשרונותיו ־״לתפיסתו
המצויינת. באימון, זכה בססיפנדיה וכפרס
ראשון בלימודים, עבר ללמוד בד,ארו, ביתד,ספר
בהא הידיעה של בני האצולה, הבריטית.
בגיל חמש התיתם מאביו.
כאשר פרצה מלחמת העולם השניה העתיק
אלי את מקום מגוריו, עם אמו, ואחיו נוח,

אקטואלית ביותר, בענייני האשד, הערבית.
המשתתפים: נוזהה דארוויש, יוסף ואשיץ,
אולגה קאפליוק וד״ר חיים בלנק.

מדרום ומים

(קול

ישראל,

יום

ד 21.30 אלימלך רם מעמיד את המיקרופון
לרשותם של עולים חדשים. בעיית
החודש: הטרגדיה בכפר זכריה•

פשוטו במשמעו

(קול

ישראל,

יום ד — )18.30 ,יצחק שמעוני שואל שאלות
אישיות את חברי להקת בצל ירוק,
מאולפן קול ישראל בתערוכה.

יומו של אדם

(קול ישראל, יום

ו — )20.10 ,,ש( .שריה שפירא) שריה כתב
ומרים תמיר ליקטה, אפיזודות מיומו של
עובד מלתחה, בבריכת־השחיה בתל־אביב.

ה כ רי ח ה

(קול

ישראל,

יום

— )21.15 נסיונם של גולי קניה לארגן בריחה
המונית, בתסכית של אמנון אחי־נעמי,

הפסו נקי

בסך אלפי ל״י, שגרסה
הופעתח של
הזמרת ארחה קיס בישראל, ושכוסה על־ידי
אלי קרלין: ,חיה אחת מתרזמותיו׳.למדינה׳ .־

ליו כ׳ ברח השבוע לישראל ותשאיר אווו־ו חובות בסכום מיליון לי ש בלונדון?

ספו שד ה&און*

הבוגר ממנו בשנה, לקנדה. שם, בלמדו
בקולג׳ הראשון של טורנסו, זכה בכל
הפרסים שהוענקו לתלמידי הקולג׳ עבור
הצטיינות בלימודיב. פעמיים קפץ כיתה,
ובגיל ,14 גיל בו אך מתחילים נערים
בדרך כלל את לימודיהם בגימנסיה, כבר
עבר אלי קרלין את בחינות הבגרות.
כאשר ניסתה אמו של אלי להכניסו מיד
לאוניברסיטה של סורנטו, למרות גילו הצעיר,
נדהמו מנהלי האוניברסיטה. התלמיד
הצעיר ביותר שהיד, להם עד כה התחיל
את לימודיו בגיל . 16 איש מהמנהלים לא
הסכים לקבל סטודנט בן .14 רק אחרי
בקשות מרובות הסכימו לקבלו לאוניברסיטה
בתנאי שיירשם כבן .16
לימודיו של אלי קרלין באוניברסיטה
של טורנטו נפסקו כעבור זמן קצר. יחד
עם אמו עבר מקנדה לניו־יורק, החל ללמוד
באוניברסיטת ניו־יורק, עם אחיו נוח. האח
פנה ללימוד עסקים, אלי בחר בספרות ובמדעי
הרוח. בגיל 17 זכה בתואר ב.א,.
בצירוף תעודת־כבוד על הצטיינות, נכנס
לאוניברסיטת ייל המפורסמת.
בגיל 20 כבר זכה קרלין בתואר דוקטור
לפילוסופיה. עבודת הדוקטוראט שלו היתד.
על הנושא :״החירות והנחות היסוד לה.״
העתון האמריקאי הנפוץ, הניו־יורק הר־לד
טריביון, מצא אז לנכון לפרסם כתבה
מיוחדת על הצעיר היהודי יליד חיפה,
שהיה הבוגר הצעיר ביותר של מכללת ייל
ביום מן הימים. אלי קרלין זכה או גם
בתפקיד של עורך בכתב־עת פילוסופי. לא
היה שום ספק: הנער הוא גאון.

ההצעה: לך לקיבוץ
^ הרי סיום מלחמת העולם השניה
\ | נםע קרלין להשתלמות באיטליה, ביקר
גם בארץ, המשיך ללונדון. בלונדון הסך
אלי קרלין בן ד.־ 23 אדם אחר. מעולם הפילוסופיה
המיסטית עבר לעולם מציאותי
יותר. עולם העסקים. אחיה של אמו היה
אותה תקופה יועץ כספי למשרד המסחר
הבריטי. באמצעותו חדר אלי לעולם היסקים.
ב־ 1950 ערך קרלין ביקור נוסף בארץ,
הציע את שירותו לממשלה ולמדינה. אולם
הוא לא ידע את השפה העברית. הציעו לו
ללכת לשנה לקיבוץ, להשתלם בשפה, ואחר־כך
יראו מה לעשות עמו. כך איבדה ישראל
מוח כלכלי חשוב, שעשוי היה מן
הסתם לעזור רבות למדינה. אמר אז אלי
קרלין :״לא למדתי בשלוש אוניברסיטות
כדי לעבוד בעבודה חקלאית.״
לפני שעזב את הארץ הרצה הצבר האנגלי
הרצאת אורח באוניברסיטה העברית בירושלים,
הרצאה הזכורה עד היום לטובה.
מאות פרופסורים, סטודנטים ואישים, כמו
ציר ארצות־הברית בישראל ג׳ימם מקדונלד,
באו לשמוע את דברי הצעיר בן ה־,23
שסיפר להם על דברים כמו ״העולם נע
לקראת עתיד משותף, המובטח על־ידי האלוהים.״
כי אלי קרלין היה ונשאר יהודי
דתי ומאמין, שומר מצודת ומתפלל.
בארץ התידד אלי עם צעירה ישראלית,
שמאוחר יותר׳ כאשר פגשה בלונדון, נשא
אותה לאשה.
דודו, אחיה של אמו, סבר אז כי אלי
צעיר מדי להתחתן, התנגד לנשואים. אלי
עזב את הדוד, פנה לעסקים עצמאיים. משך
תקופה מסוימת הסתובב וחיפש אחר עיסוק.
במוחו ניקר הרעיון להקים בנק — לא
בנק רגיל, אלא בנק שיתן הלוואות ארו־כות־טווח
ליצרנים כדי שיקנו סחורה, ללא
שטרות, אלא בשעבוד הסחורה י הקנויה.
שני בעלי־עסקים יהודים שהסהוא
פגש
כימו להשקיע כסף, ,ויחד הקימו את הלר
בנק, שאלי קרלין הפך למנהלו. הוא היה
אז אולי מנהל הבנק הצעיר ביותר באנגליה,
אם לא בעולם כולו.

ייבוא אמגים לישראל
ך ) עבור שנתייו^גיע 9־לי^מסק!ה1
^ כי אין לו מה לעשות עוד באותו בנק.
הוא שאף לעסקים בעלי היקף רחב יותר.
היו לו רעיונות מסחריים ופינאנסיים חדעזב
את הבנק.
שים: הוא
קרלין נסע לצרפת, אל ידיד בשם מרסל
מסיקא. מסיקא׳ יהודי שהיה בזמנו מגדולי

סוחרי הכותנה במצרים, ניהל אז את עסקיו
של צרפתי בשם בוסאק, מלך הטקסטיל ומי־רוצי־ד,סוסים
הצרפתי. קרלין הציע למסיקא
את רעיונותיו להקמת בנק דומה לבנק הראשון
שהקים, אולם מתקדם יותר ובעל
היקף רב יותר.
מסיקא התלהב מהרעיון, עבר לאנגליה,
השקיע כסף להקמת הבנק קונזקור, בנק
למימון עסקי חברות. הבנק החדש זכה
לאמון ולהצלחה בלתי־רגילים. כעבור זמן
קצר כבר הפך הבנק מבנק רגיל לחברת
קוסקור בע״מ חברת בנקאות מסחרית, שקנתה
בתי־חרושת, רכשה מניות בתי־חרושת
ונכנסה בתור שותפה למפעלים חדשים. אלי
קרלין, שהיה מנהל כללי של החברה באנגליה׳
ושותף בחברה, ריכז למעשה את מימונם
של 24 בתי־חרושת שונים ועסקים אחרים,
שכללו את גדולי בתי־החרושת לטלוויזיה,
לפטיפוני היי־פידליטי, מכרות זהב, מפעלי
חשמל ומתכות, יצרני בגדים ומכוניות. תוך
שנים ספורות הפכה קומקור לאחת החברות
הכלכליות הגדולות בבריטניה.
אולם מדי פעם, למרות עשרו ומעמדו
הרם, הרגיש האיש בנקיפת מצפון, על שאין
הוא עושה משהו למען הארץ בה נולד. אותו
זמן השתקעה אמו, הגברת סוניה זילברלסט,
בישראל. אלי, שביקר,בארץ לפני כשנתיים,
החליט להקים אז את חברת אלינוע, חברה
הנקראת על שמו ועל שם אחיו נוח* .מטרת
החברה היתד, להביא לארץ אמנים וסר־סיס
בעלי רמה גבוהה.
החברה הביאה לארץ אמנים כארתה קיט,
ג׳וני ריי, הרביו המוסיקלי זהו זה ומספר
סרטים כמו דרכון לפימליקו. ההופעות הא־מנותיות
נכשלו לא פעם מבחינה כספית,
אולם אלי נשא בהפסדים, כדי לאפשר לאמו
להמשיך ולהביא אמנים וסרטים לארץ.

חברת י מטעי הגומי• בסוף אותה התכתבות
הודיע עורך־הדין לקרלין כי חברתו אינה
מקבלת את הצעותיו.

ך* עכור יחודש

המשפט

ניהל קרלין משא־ומתן

עם הברה אחרת, שאותה פירמה של
עורכי־דין; אשר ראשה הוא מנהל חברת
ממעי הגומי המזרחית, ייצגה גם אותה.
קרלין התנגד אז לכמה סעיפים בחוזה שהועלו
על־ידי עורכי־הדין׳ דבר שהרגתם.
רק כעבור חודש הוגשה על־ידי אותה

שני כסף, והמקבל משקיע את הכסף בעסקים
שונים, זו עבירה על החוק. אולם החוק
מתיר לבנקים להשקיע את הכספים המופקדים
בידיהם. על היתר זה מבוסם קיומם
של הבנקים. ן

כהדה לכסה

**ע ום בנק בעודם אינו יכול לעמוד,
1* /אם יום אחד יופיעו כל בעלי הפקדונות
וידרשו את פקדונותיהם חזרה. גם לא
הבנק של אלי קרלין. וכך קרה, שמפקידי
הבנק של קרלין, אחרי שקראו כי שמו

הצעה זקנות גומי

** ך העסקים לא נראו לקרלין כיעודו
בחיים• מדי פעם היה מספר בחוג
ידידיו על חלומותיו. הוא סיפר, למשל,
כי נכנס לעולם העסקים כדי לצבור כסף,
שיאפשר לו להתמסר לכתיבה ללא הפרעה.
חלומו היה לרכוש בית בארץ, בו ישתקע,
ואשר יהיה פתוח בפני אמנים, ציירים ואני
שי־רוח.
עסקיו של הגאון המיליונר הלכו ופרחו,
וככל שפרחו כן רבתה הקנאה בו מצד
בעלי עסקים מתחרים, שהסתכלו בעין צרה
על הצלחתו המסחררת. וכך, ביום מעונן
אחד, ב־ 1לנובמבר ,1957 נעצר אלי קרלין
על־ידי המשטרה הלונדונית, באשמת נסיון
לשחד חברה מסחרית שלימה. הוא שוחרר
כעבור זמן קצר.
הפרשה התפרסמה בעתוני לונדון׳ על
כל צדדיה• הסתבר כי ב־ 27 באוגוסט 1957
כתב אלי קרלין, בשם חברתו, מכתב מסחרי
רגיל לחברת מטעי הגומי המזרחית בע״ס.
המכתב כלל הצעה מסחרית רגילה, לקנות
מהחברה גומי במחיר גבוה יותר ממחיר
השוק, מאחר והיה מעוניין לרכוש את
הגומי לפני שיימכר למתחריו. מכיוון שחברת
מטעי הגומי המזרחית מורכבת, כהרבה
אחרות, מחבר מנהלים ומציבור של בעלי
מניות, וכאשר מדובר בהצעה מסחרית העשויה
להביא רווחים מיוחדים לכל בעלי
המניות, מקובל לערוך אסיפה כללית של
בעלי־המניות, הציע אלי קרלין לחבר המנהלים
של החברה לאסוף את בעלי־המניות
ולפרט בפניהם את הטובות העשויות לצמוח
להם כתוצאה מביצוע העיסקה עמו.
במכתב צוין עוד, כי במקרה שהצעתו
לקנית הגומי תתקבל, תמשיך החברה אותה
הוא מייצג לעבוד בשיתוף פעולה עם חברת
מטעי הגומי וכן עם החברות הקשורות עמה
ועם בעלי מניותיה.
מאז נשלח מכתב זה, ניהל אלי קרלין
חליפת־מכתבים ארוכה עם חברת מטעי
הגומי המזרחית, שאף לא באחד מהם לא
צוין כי היה משהו שלא כשורה בהצעותיו
במכתבו הראשון. חליכת־המכתבים התנהלה
בין אלי קרלין, בשם קומקור, לבין עורך־
דין מפורסם באנגליה, ראש משרד עורכי־דין
ידוע שהוא חבר בחבר המנהלים של
• נוח קרלינסקי, ממנהלי חברת שמשון
למלם, ליד הר־סוב.

אלי קרלין, איש העסקים הלונדוני, אחד מהמוחות
הפיננסיים המבריקים של הסיטי בלונדון, עם אשתו
וילדיו. קרלין, שהוא יהודי דתי מאמין, יליד הארץ, הרגיש את עצמו קשור למדינת ישראל,
ניסה לתרום לחיי האמנות כאן, בכספים ובפעילות עסקנית, ביקר לעתים תכופות בארץ.

נחוג המשפחה

פירמה של עורכי־דין קובלנה פלילית, בשם
חברת מטעי הגומי, על נסיון לשיחוד
החברה על־ידי אלי קרלין. הטענה: בקשתו
לכנס את בעלי־המניות ולהשפיע עליהם
ישירות לבצע אתו עיסקה תמורת הבטחתו
לניהול עסקים אתם ועם חברותיהם השונות,
מהודה נסיון לשחדם.
בשעה שהמשטרה עצרה את קרלין, היה
בידה רק המכתב הראשון ששלח לחברת
מטעי הגומי ושעל פיו הועמד לדין. המשטרה
לא ידעך, כלל על חליפת־המכתבים
שהתנהלה אחרי מכתב זה. אלי קרלין
הועמד לדין. בהיסטוריה של החוק האנגלי
היה משפטו המשפט הראשון, בו הואשם
אדם בנסיון לשיחוד חברה שלמה.
התביעה נתבקשה להביא הוכחות. אחרי
שעד התביעה הראשי, מר בורג׳ס, נשאל על־ידי
השופט :״אולי אתה יכול לעזור לבית״
המשפט ולהצביע על הנקודות המדוייקות
במכתב (של קרלין); המראות שהצעתו של
קרלין היה בה משום נסיון לשוחד?״ השיב
העד :״בכל הכבוד, אדוני השופט, אינני
יכול.״ סמל המשטרה, שהופיע בשם התביעה,
העריך את אלי קרלין כאדם בעל אופי מצו־יין
12 .המושבעים הסתגרו ל־ 15 דקות ויצאו
כשבידם פסק־די* שהתקבל פה אחד:
״אלי קרלין זכאי מכל אשמה.״
בין ה־ 10נ אפריל ,1958 היום בו הואשם
קרלין, ל־ 30 ביוני, בו זוכה מכל אשמה,
חלפו שלושה חדשים. משך שלושת חדשים
אלה פירסמו עתוני בריטניה החשובים ביותר
ידיעות ללא הפסק על המשפט ועל
ההאשמות בהן הואשם קרלין. כתבות אלה,
בהן הוזכרו מושגים כמו שחיתות, שוחד,
ומשטרה בסמיכות לשמו של אלי קרלין,
ערערו את האמון הציבורי בו ובחברתו.
בנק הוא עסק המבוסם על אמון אישי.
כשאדם משקיע כסף בבנק, הריהו מלודה
אותו׳ למעשה, לבנק, מתוך אמון מלא
שהכסף יוחזר לו. כל בנק בונה את מחזור
העסקים שלו על ההנחה׳ שלא יתכן כי
כל המפקידים ירצו להוציא את כספם בבת־אחת.
אם אדם פרטי מפקיד בידי אדם פרטי

מעורב בשערוריה, לא חיכו עד לפסק־הדין
שזיכהו מכל אשמה וטיהר את שמו. כל
אחד אמר לנפשו: אין עשן ללא אש, ורץ
להוציא את פקדונותיו•
אולם לא כל בעלי הפקדונות יכלו להוציא
את כספם בבת־אחת. הבנק השקיע את הכסף
באופן חוקי במפעלים יצרניים שונים. אם,
למשל, היה הכסף מושקע בייצור מכשירי
טלוויזיה שהיו בשלב הראשוני של ייצורם,
והמפקידים דרשו את כספם, לא יכול היה
הבנק למכור מכשירי טלוויזיה בלתי מוגמרים.
קרלין לא יכול היה גם לגייס בזמן
קצר את החובות הרבים שחבו לו, משום
כך לא י?ול היה להחזיר את חובותיו.
מאזן ראשוני של סכום החובות למפקידים,
לעומת ערך המניות הנומינלי של החברה
ושווי המוצרים הבלתי־מוגמרים שהחברה
השקיעה בהם את כספה, במצבם הבלתי
מוגמר, וכן חובות שונים לזכות החברה,
הראה על גרעון של 890 אלף ליש״ט.
כאשר מגיעה חברה פיננסית למצב מעין
זה, הנקרא פשיטת־רגל, נעשים שני צעדים.
השלטונות המוסמכים עורכים חקירה, אם
כספם של המפקידים לא הוצא באופן חוקי.
מצד שני עורך רואה־חשבונות מוסמך את
מאזן החברה, שבסופו מוחזר לנושים הכסף
שנשאר לחברה׳ לפי יחם פקדונותיהם.
כזה היה המצב, ברגע שהסתיים משפסו
של אלי קרלין. לקרלין לא היה מה לעשות
באנגליה, עד שהשלטונות ורואה־החשבונות
יסיימו את חקירותיהם, העלולות להימשך
כשנה• בהודעתו לעתונות מסר בתום משפטו,
כי הוא נוסע לנופש קצר בישראל.
אדם המתכונן לברוח מפני נושיו, אומרים
מכריו, אינו מוסר הודעות מעין אלה לעתו־נות,
ומה עוד שאלי קרלין יצא באופן
חוקי מאנגליה, מתכונן לחזור אליה, בעוד
שבועות מספר, כדי לשוב לעסקיו.
דבר אחד היה ברור למכריו ולידידיו
הרבים של אלי קרלין בארץ: הגאון הצעיר,
שבגיל 32 כבר עסק במיליונים, לא יעבור
לסדר היום על המכה שהנחיתו לו יריביו,
ושנישלה אותו ממעמדו בסיטי של לונדון.

ו/יאד 7ט

שחת

השיני *

החד

המכילההייגלים 1ו* * 1. £ס? א : 1
יתר ל 1בן. יתר בדקו
תיאדנם ־ בחידון השתתף
1000.ל״י פרס ראשון פרסים

בכר

אריזה

״אמנות חלוצית״ של רביעיית מועדון התיאטרון
״תן! תן! תן! נו?4,
אמנות בידור
מדריד לתייר

שב וע אחרון לקבלת
כריכות ״העולם הזה״
וזרועת כרכי ״המורגו הוה״,
אשר ננזנזרג כר־ירי היראים
ר ט־י טז, ומזוד־יב ב ש בו ע הבא.
שעות רזח־ררק־רז 10 :כר 1רפני
הצוזריים־ 5 ,ער 7אוזר הצהריים־,
ביגזיגך ראשון, שוי וווגוישי.

לפני שבועיים נכנם מאיר וייסגאל׳ יושב־ראש
ועדת העשור, למועדון התיאטרון בתל-
אביב כדי לחזות בתכנית המוצגת בו. שעה
שכל הצופים התפקעו מצחוק ישב וייסגאל
מרצין וזועף. כעבור דקות מספר קם, עזב
את המקום ברוגז מופגן. התכנית שכה הרגיזה
את וייסגאל וכה משעשעת את הצופים
בה מדי ערב׳ היתד, סאטירה ביקורתית על
ישראל בשנת העשור, מבוצעת בידי רביעית
המועדון (התיירים באים; טקסט: דן בן־אמוץ,
פזמונים: חיים חפר, עיבוד מוסיקלי: יוחנן
זראי, בימוי: יוסף מילוא) .התכנית׳ השלישית
בתכניות הרביעיה, היא ללא ספק גם
המוצלחת שבהן, מעמידה את רביעית המועדון
בשורה הראשונה של להקות הבידור
הישראליות.
הארבעה׳ מורה דרך ממשלתי (.שמעון
בר) ,נהג תיירים (ראובן שפס תורגמן
לצורך ושלא לצורך (גדעון זינגר) ,ואחד
מהחברה, ספקן, ציני ומפריע (יעקב בן־
טירה) ,מצליחים כבר מהרגע הראשון ליצור
מגע הדוק עם מאזיניהם. עוזר להם בכך
ההומור הצברי השחצני של האיש הראוי
ביותר לתואר ההומוריסטן מס׳ 1של ישראל
— דן בן־אמוץ :״יש פה איזה טוריסט
באולם? אתה שם? אתה לא טוריסטי אז
מה אתה בא לי פה עס חולצה אמריקאית?
ותוריד את הרגל מהשולחן אם אתה לא
טוריסט!״
ארוחה ישראלית. אחרי שהם מקבלים
את פני התיירים בשיר המכס (״כל
תייר אשר נכנס כאן /כמובן יצא שלם /
הנא השאיר את המכנס כאן /אבל לנו
הוא שילם) ,מובילים הארבעה את התיירים
לסיור קצר בישראל. הם נותנים להם
שיעור קצר בעברית שימושית (8x01186
! 6, !(16836 זמ = אל תדחוף בבקשה!
!•1£, 811ז0יד\\ 6־ 31 טס לא. אתה בעצמן
משנגעו ;18111־^.11 1ג =׳ הכל ימינה) מדגימים
כיצד נשמע מחזה ישראלי מקורי
באזני תיירים, מלמדים אותם כיצד להתנהג
במסעדה ישראלית:
״אס נכנסת לאכול באיזו מסעדה /אז
שב בצד ואל תפריע •כאן בעבודה /או
צא החוצה. ותשתה בבקשה עסיס לימון /
הרי אתה רואה שהוא קורא את העתון.
/לא להרגיז את המלצר /לא לשרת אותך
נוצר /אל. תתלונן על השירות /כהוא
חבו בהסתדרות.״׳
במסעדה. מגישים לתיירים את ארוחת
העשור :״מנה׳ ראשונה; לחם ממולא בפירורי
מצות• הלחם מסמל. את יגיע הכפיים
והמצות •את החירות. יחד. הס מסמלים את
התירנת שעלתה. לנו בוגיע כפיים. מנה
שניה; מרק ירקות. נעצם תרנגנלת. סמל
לקיבוץ גלויות. העצם מסמלת את הברי
טים
שעמדו לנו כעצם בגרון.
מנה שלישית; דג פילה ברוטב תפוזים.
את הדג יש לטגן לזכר החמסינים ואת
התפוזים יש לסחוט לזכר המיסים שסוחטים
סאיתנו עד היום הזה. מנה אחרונה: עוגת
העצמאות והעשוד ממולאת בפירות וסמלים.
הרכב העוגה: שתי. כוסות בורגול לזכר
הבורגול. שתי כפות שמן זית, סמל הנאומים
בכנסת. כף מים לזכר המחסור במים ומעט
מלח לזכר הדמעות. לערבב וללוש
במערבל בטון, זכר לבנין הארץ, ולשים
הצידה למשך שעתיים לזכר כל מה ששמו
הצידה למשך יותר משעתיים. להוסיף תמרים,
לזכר כיבוש הנגב, תאנים לזכר בנות
ישראל הצנועות. להכניס לתנור ולמרוח
בלבניה מלמעלה. לקשט בפרורי לחם ולהגיש
לתרנגולות ולאוחים.״
ת ן ! ת ן ! ת ן ! נו 7החלק השני של
התכנית מוביל את התיירים לשתי תצוגות.
האחת תצוגת אופנה בסעודת המגבית, בה
מופיעים בזה אחר זה איכר ממושבות הברון
(״הס לא התלבשו ככה •,אבל אל תעשו
מזה עוינים״) ,הטיפוס התנכ״י (״יהודי יקר,
תבוא. עליו בריכה״) ,איש השומר, חלוץ
וחלוצה, והיהודי החדש.
התצוגה השניה מראה את ישראל כמרכז
לאמנות הפלסטית :״ישראל היא ארץ הפיסול.
זה אלפיים שנה שהיהודים לא עסקו
באמנות זאת. אתם יודעים למה? עד עכשיו
לא היתה ליהודים ארץ משלהם כדי להעמיד
בה פסלים. חוץ מזח תמיד רדפו אותם.
לך תברח עם פסל של 4טון.״
כאן מדגימה הרביעיה בגופותיה פסלים
ישראליים מקוריים :״פועל יהודי מחיפה —
תראו את האגרוף. הנה ההוכחה שהפועל
קזה מאורגן. תראו אין הוא נושא את עיניו
אל האידיאל. מחכה למשכורת. אחוות עמלים
— גס כן בחיפה. פסל האחד במאי —
למעשה היו הדמויות צריכות לשבר ולנתץ
את הכבלים, שבהם קשרה הבורגנות את
ידי הפועל, אן מחוסר תקציב נאלץ הפסל
לצמצם את שטח הבסיס ולכן נוצר הרושם
המטפה כאילו הפועלים לוחמים אחד בשני.
פסל האמהות — בחורה עומדת בגאון ומסביבה
ילדים. פסל האבהות — בחור עומד
בגאון ומסביבו ילדים.״
אחרי תצוגה כזאת מגיעים הארבעה לתכלית
השיגרתית :״מה טוב שבאתם לארץ
האבות /מיסודה של הקרן הקיימת /
כאן תתקבלו בכבוד /כל עוד בלבבות /
תקוה גדולה להשקיע כאן פועמת / .לקרן
הפיתוח — תן תרומה! /היכל אנשי
הרוח — תן תרומה! קופת מלוה של אגד
— תן תרומה! לבית שימוש בנגב — תן
תרומה ! לקרן הקרנות, תן־תן תרומת !
לקרן הקרנות תן! תן תרומה /תן! תן תן!
תן תרומה /נו?״
אחרי שהורו בהצלחה כזאת את הדרך
לתיירים בארץ, מתכוננים ארבעת חברי ה־רביעיד,
עצמם להפוך תיירים. הם מכינים
עתה תכנית בלועזית, כדי לנסוע ולהופיע
בעוד חצי שנה באולימפיה בפאריז. תכנית
אחרת, מורכבת מאידיש ואנגלית, יציגו
הארבעה בסיור שהם מתכננים בארצות-
הברית.
העולם חזה 1085

החי

( )1085/3נשמעת בוזדאי נורא נמרצת. לא
מבזבזת זמן, יעני:
״לבן שירצה להתכתב אתי אומר זאת:
גובהי . 1.60 בלונדית עם עיניים תכלת.
הבנים אומרים שאני נחמדה. משרתת ב־צר,״ל
וחובשת כומתה אדומה• אוהבת חברה
ולעשות שמח. מעוניינת בבחור גבוה עם
שיער כהה שיהיה בין הגילים 22־.20״
עמוד נוח.

העוגה המתה
ף* הדר״רמתיים, אחרי שאנשי ה־
2חברה קדישא המקומית יצאו לחופשה,
תלה אלמוני מודעה בלוח המודעות
הפנימי של המועצה :״לכבוד מלאך
המוות. נא לדחות את ביקורך באיזור
הדר־רמתיים עד להודעה חדשה. החברה־קדישא
נמצאים בחופשה ואין אפשרות
לסדר הלוויות.״

8רי האדמה והעצים
1רמת״גן, אחרי שהחברה?שיווק
^ ירקות התאוננה על מחסור בבתי־קירור
לאיחסון תפוחי־אדמה, החכירה
לה העיריה את הפארק הלאומי כדי
לאחסן בו את תפוחי־האדמה מתחת
לעצים.

אות ומופת
ך* פפר־סכא, בטקס חלוקת אות־ההגנה
לחברי ההגנה באזור נתניה,
השתתפה גם מחלקה של עבריינים צעירים
מבית־הסוהר תל־מונד, שצעדה
במצעד, אך לא קיבלה את האות, מאחר
שרוב העבריינים רק נולדו בתקופת
פעילות ההגנה.

האויב במצולות
ך י* רמת ״ גן, שחתה צעירה בבריכת^
.השחיר, גלי־גיל, כשלפתע הרגישה
נשיכה ברגלה, הקימה צעקות זוועה,
גילתה כי הנושך הוא צעיר בן ,19
צעקה עליה ״קאניבאל שכמוך,״ הסגירה
אותו לידי המשטרה.

גוף זד

י * כרמן, ארצות הברית, הובא רוברט
4יוז לבית־חולים אחרי שהתגלה כ־חולה־לב,
לא יכול היה להיכנס דרך
הפתח בגלל משקל גופו המגיע ל־482
קילו, זכה לקרון פרטי שהותקן במיוחד
עבורו.

פילה קפוא
ך ירושלים, הבחינו שוטרים בילד
• 4בן 11 שחדר לתוך חנות דגים,
המתינו ליד החנות עד שיבוא בעליה
כדי לפתחה, הופתעו בהיכנסם פנימה
כשלא מצאו את הילד, מצאוהו לבסוף,
אחרי חיפוש ממושך, כשהוא חבוי במקרר
הדגים וקופא מקור.

האיש הגכון, בתור הגנון
ן חיפה, עמד שוטר ממדור הבילוש

4בתור לאוטובוס הנוסע לדליה, כדי
למנוע כייסות במפגן הרקודים, הבחין
כי ארנקו מוצא מכיסו האחורי, תפס
ישיש בן 71 שסחב את ארנקו, התגלה
ככייס נודע המבוקש על־ידי המשטרה.

פרוטקציה !
האיטי, בהגרלה הראשונה של
4מפעל ההגרלה הלאומית, זכה בפרס
הגדול מנהל מפעל ההגרלה הלאומית.

לכם!ק יש ריח
ף• תל־אביב, התרגז תושב שכונת
^ שפירא מן העשן שעלה מבית־מלאכה
ליציקת כסף, נכנס לבית־המלא־כה,
שפך דלי מים לקערה רותחת
ממנה עלה העשן, גרם להתפוצצות
כאשר המים הקרים באו במגע עם הכסף
הרותח, נפצע באפו ובעיניו.

חרוזים ופרוזה
ך • ירושלים, אחרי שהעיריה פיר־סמר,
מיכרז לחיבור שיר על הנושא
״מה טוב לחיות בירושלים!״ ניגש
סטודנט לחבר בתי שיר בעלי מקצב
מקביל, נעזר בחברתו שישבה ליד
הפסנתר ופרטה עליו עד שעת לילה
מאוחרת, הוכה נמרצות על־ידי שכניו
שהתרגזו מהפרעת שנתם.
חעולם הזח 1065

^ גליון ,1082 אם אתם זוכרים — ואם
לא׳ גם כן לא איכפת לי — הופיע
אומלל אחד שאיבד נערה בשם מלכה, במסיבת
פורים אי־שם במחנה צבאי. הוא
כתב, סלחו לי על הביטוי, מין שיר ערגה
מלא רגש, ביקש ממנה שתתגלה לו שוב.
היא עשתה זאת, והרי תשובתה:
״חרוז חרזת בעבורי שיר /ואת הפתעתי
מפניך לא אסתיר /שכן לא קרה לי עד
היום /מקרה בו שמי מופיע בעתון.
אם אתה את דבריך הבעת בחרוז /אעשה
זאת גם אני וללא היסום /ואל לך להתפלא
/כי יש עוד יצור שלכשרונך ישווה.
ועתה לעצם שירת הלב שלך /היא
במידה מסויימת את לבי כבשה /אך
גוברת אצלי הסקרנות /מי אתה אותו
יצור אבוד /שכה נשבה לבך ביסורים /
בפגשך נערה בנשף פורים.
אם אותי שנית חפצת לפגוש /לתל־חנן
נסה נא לפלוש /ואם תצליח פעולתך
בחפשך אחרי /סיכוייו טובים אצלי, וזה
כדאי ! !
ובכן לסיום שירתי הדלה /אקוד, כי
תנסה בצורה נאה /לזהות עצמך בדרך
נאותה /ולא ע״י פרסום הודעה /דרך
מתווך רחוק ולא ישיר /ועוד בצורת כתיבת
שיר.
ממני הנערה בחצאית השחורה /אשר
לדבריך את מנוחתך גרעה /ממלכה אשר
תל־חנן מקומה /המחכה לחזות בצעדך
הבא ! ״
והיא לא רוצה שאפרסם את כתובתה,
אז אני לא. ואל תערבב אותי יותר בעסק,
אני מבקשת. אני משערת כי מן הראוי
שאומר לך בהצלחה, אבל משום מה לא
איכפת לי אם תמצא אותה או לא.

יש רק שני דברים שאינני סובלת אצל
לילי: פניה.

בלונדית אדומת בומתה
זה, אני משערת, מה שמכנים, לעניין.

נערת הטזבו*

התזמורת הגיעה לאולם האופרה הנאה. הנגנים
החלו מכוונים את כליהם, פועלי־הבמה
עמדו הכן, הקהל החל לזרום כשדיבורו
השקט של כל זוג מתגבר להמולה הולכת
וגדלה. מאחורי הקלעים, בחדר האיפור, עמדה
נערה שחומה ודקה מאד, השלימה, בידיים
ארוכות ורועדות, את איפורה.
היד רעדה כל כך, שעפרון הגבות כמעט
ונכנס לעינה. יונה לוי תפסה בראי את מב
במו
תרנגולות בפדמ״ח
משהו שונה, לפחות (:)1085/1
״ראיתי במדורך לא פעם שכותבים אלייך
בזוגות ואפילו בשלשות, אך מזוגות מעורבים
ודאי לא זכית לקבל מכתב עד כה.
״הוא אחי ושנינו נולדנו באותו תאריך
ממש, אולם בהבדל של שבע שנים. אחי
ימלוק לי את הראש כמו לאותה תרנגולת
בימי הפלמ״ח, כשיוודע לו מה שאני עושה
בשבילו, אך את הרי יודעת שהבחורים
לא מבינים כלום. מצד אחד הוא משוגע
לבני אדם, ואפשר לומר שהאדם הוא תחביבו
העיקרי, ומצד שני הוא נבוך ברגע
שאותו אדם הוא במקרה בחורה. זה —
לא ינקוף אצבע עד שאיזו בת לא תתחיל
אתו מעצמה. בנות, אני לא אומרת את זה
משום שאני אחותו, אך כדאי להכיר אותו
״ואשר אלי — בסקרנותי לגבי האדם,
אני עוברת גם את אחי, אך אני מוכנה
להתכתב על צילום׳ ספרות ורכילות. הדגש
על האחרונה. חורצי לשון אומרים שאת כל
היופי של המשפחה אני לקחתי. לאחי היה
שכל לקחת לו את כל ה שכל ...לא רוצה
לנהל תעמולה לעצמי, אבל בהחלט כדאי
לכם בחורים, לכתוב אלי. על־ידי תרגישו
נורא חכמים.
״ואתן, בנות — הצלנה נפש בישראל,
כלומר את נפשי, כי הרי אחי יחנוק אותי,
והסיכוי היחיד שלי הוא לשנות את דעתו
על כל העניין על־ידי מכתבים מעניינים
שלכן. אם אינכן מסוגלות בעצמכן —
העתקנה מספרים. הוא לא ירגיש בזה.״

רפיגות חמד, גערה

את בטח תקפצי על המציאה, עד כמה
שאני מכירה אותך. צעיר שווייצי ()1085/2
בן ,24 שהוזמן לאחד המפעלים בארץ כמומחה
לטכסטיל. הוא אוהב מאד לפטפט בשפות
הצרפתית, האנגלית, הפולנית׳ הרוסית,
האיטלקית והגרמנית. נשמע יותר
מדי טוב כדי להיות אמיתי אבל אל
תתרגשי. מכתבו אלי, שנכתב בצרפתית, לא
נעדר כמה שגיאות. אך לא נהיה קטנונים.
הוא איננו יכול, כמובן, שלא לציין את
העובדה שהמפעל העמיד לרשותו מכונית,
והוא מת להסיע בה נערה חמודה שתראה
לו את פינות החמד בארץ. את יכולה לכתוב
אליו גם עברית. יש לו, הוא אומר,
מספיק ידידים שיתרגמו לו את דבריך,
דבר שמעורר בי את החשד שהוא לא כל
כך זר ושווייצי. אם טעיתי, אתו הסליחה.

מה המרגיע ונוסך הבטחון של מורתה, מיא
ארבטובא. מיא ניגשה, היטיבה את האיפור,
כשהיא אומרת לנערה כמה מלים מעודדות.
ברגע שהופיעה על הבסה חלפו פחדיה
ועצבנותה של יונה. הצופים שבאו לראות
ולהיראות בפאוסט, לא יכלו להתעלם סן
הנערה הצנומה שרקדה להפליא, ריחפה בקלילות
על הבמה• היא זכתה עם סיום ריקודה
לתשואות סוערות.
תופעה זו חזרה ונשנתה גם בהצגת
פסטיבל הבאלט על במת האופרה. היא חוזרת
ונשנית עם כל הצגה, פעמיים בשבוע.
יונה נרגשת, חרדה ורועדת מאחורי הבסה,
אולם עליה היא בטוחה להפליא. ביצוע
הסולו שלה של המחול הערבי במפצח האגוזים
— כשהיא מפרפרת בגווה הדק,
עושה ערבסקות נהדרות בידיה העדינות
ופניה מלאי ההבעה — הוא אחד היפים בתוכנית
כולה. ויונה בת ה־ 5ו, החיה, נושמת,
אוכלת וישנה באלט מאז נתגלתה על
שפת הים בהיותה בת תשע, רואה בכך
רק תמרור קטן בדרכה הארוכה — הבאלט
הקלאסי.
על אף ביישנותה הרבה, היא שאפתנית
ביותר :״אני רוצה להיות באלרינה גן ולה,״
אומרת היא׳ כשהיא נמצאת עדיין תחת הרושם
העז של הופעתה של אליסיה נואר־קובה
בלונדון פסטיבאל באלט, וגאלינה
אולנובה בסרט על הבולשוי באלט. לעתים
רחוקות מרשה לעצמה יונה ללכת לקולנוע
עם חברות מן הסטודיה, כדי לראות סרט
עצוב מאד. היא אוהבת להיות עצובה בסרטים
.״אני לא סובלת קומדיות,״ היא
פוסקת ברצינות נוגעת ללב.

שתעשה שמח
לעשות שמח, היא כנראה הסיסמה אצל
הכומתות האדומות. הרי לכן עוד אחד
( .)1085/4סמל, הפעם. הוא לא אוהב להשוויץ.
לא רוצה לספר על עצמו דברים.
מציין רק שהוא צנחן. רוצה לדעת עוד
פרטים? כתבי אליו, בתנאי שתהיי כבת
19־ ,17״נחמדה, בגובה בינוני, אוהבת
לעשות שמח.״ או אולי היית מעדיפה לעשות
משהו אחר?

יספטזעטזרח
על אסנות
איפה הייתי? אל תשאלי. אני אומרת לך
— הכל השתנה. הכל. את שומעת? נמאסו
עלי החיים הריקניים וד,סלוניים, בלי תכלית
ובלי שום דבר. הדבר היחידי שנותן
טעם לחיים זה האמנות. אני נורא מתעניינת
עכשיו באמנות. דיברתי על זה המון עם
גדעון, זה שיש לו דופין מס ,132.69 .את
יוד ע ת ...איציק? אני יודעת מה אתו?
איכפת לי בכלל? סתם סנוב אחד. הוא
סירב ללכת להבכור.
אז גדעון זה חזר מטיול קצר בצרפת
הוא כל כך תרבותי אני אומרת לך! היכרתי
אותו ברחוב כששרק אחרי מתוך המכונית
שלו. לא ח שו ב ...והוא נורא מתעניין
בתיאטרון ואומר שראה המון תיאטרון בפאריס,
פולי ברז׳ר, מדם ארתור ואני
בעצמי לא יודעת מה. והוא אומר שכאן
בכלל לא יודעים מה זה תיאטרון ושכולם
שוזים את יודעת לאן, ושהוא לא מרחם
על התיאטרון הישראלי המתמוטט. לא ידעתי
שהוא מתמוטט אבל עשיתי את עצמי
שכן.
אז לפני שבוע הוא קיבל כרטיסים
מאבא שלו לאיזו הצגה צרפתית מלפונה
והזמין אותי. מאז אני יודעת מה זה
תיאטרון. ההצגה היא אני לא יודעת בדיוק
על מה׳ אני באמת רוצה ללמוד צרפתית
בברליץ, אבל זה באמת לא חשוב,
כי הם אומרים יופי טקסט. שמעתי מישהו
שאמר את זה על ידי והוא פשוט סחב
לי את המלים מהפה. והיתר, שם שחקנית
כזאת בלונדינית אחת שגדעון אומר שהיא
קצת כמו קים נובאק אבל אני מוצאת שיש
לה דווקא רגליים שמנות, אבל לא ח שו ב...
זה על מנוול אחד ומנוזל עוד יותר גדול
שמסדר אותו. המון מוסר השכל ...נסענו
משם לאריאנה עם כל מיני הפסקות בדרך.
הוא לא מבזבז זמן. לא׳ אבל באמת, גם
דיברנו. יותר נכון הוא. כשישבנו על־יד
השולחן ולא רקדנו, דיברנו שוב על תיאטרון.
אני אומרת לך ! הרגשתי את עצמי
פתאום יותר מבוגרת וראיתי כמה שהחיים
שלי היו עד עכשיו בלי תוכן. מה את
מסתכלת ככה? לא מוצא חן בעינייך? גדעון
דווקא אומר ששק דווקא נורא נחמד לי
ושבפאריס הולכים רק עם שק ושזה נורא
שיק. את סתם מ קנ א ה...
אה, כן. הלכנו גם לוזבנור. זה דווקא לא
בצרפתית, באנגלית. אבל לא נורא. אומרים
שזה לא טוב, אבל שזה כן טוב. גם הם
אומרים טקסט יופי. אפשר להבין כל מלה
אם מבינים. ופתאום פשוט גיליתי שיש
עולם של אמנות. לקחתי בספרייה המון
ספרים של ויקי באום על שחקניות ואהבות
שלהן. יש להן חיים נורא מעניינים, זה
לא נראה ככה על הבמה, אבל הן נורא
סובלות וחיות חיים סוערים, כי בלי זה
אי־אפשר להיות שחקנית גדולה. עכשיו
שעוברים עלי כל מיני דברים ושאני מכירה
יותר את החיים — אל תעשי את עצמך
שאת לא מבינה מה, זאת לא בושת —
אני רואה שהחיים הם באמת מתים בלי
זה. וזה גם נורא עוזר באמנות. גדעון

בכלל, הכל השתנה. אני הולכת עם
גדעון לנשף של ד,־ 14 ביולי, היום שמרי
אנטואנט ברחה מהארמון שלה. את זוכרת
את הסרט? חבל שטירון פואר הזד קן...

ספורט כדורגל החדווריס באי
ועדת החקירה לחרפת טוקיו פירסמד.
השבוע את מסקנותיה (ראה לקוראים) .מזכיר
ההתאחדות לכדורגל, מיכאל (״מיקה״) אלמוג׳
ומרכיב הנבחרת אלוף־משנה שמואל
סוחר, הודיעו על התפטרותם. לרגע היה
נדמה כי סוף־סוף זז משהו בממלכת הכדורגל.
היה נדמה כי שליטי הספורט הישראלי
יטלו את הענינים בידיהם, יעשו
ניתוח חד בגוף המצחין של הכדורגל,
יטאטאו את המושחתים ויקימו בנין חדש,
בריא מיסודותיו.
ההתאחדות לכדורגל לא התמהמה. יחד
עם ההודעות על מסקנות ועדת החקירה ועל
ההתפטרויות, פורסמו הידיעות על המהפכה
בהתאחדות הכדורגל: צבי (״האיש בעל הצלקת״)
ברים, גזברה בעל העבר המפוקפק
של ההתאחדות לכדורגל, ימלא את מקומו
של אלמוג כמזכיר ההתאחדות. מנחם הלר,
׳מנהל קבוצת הפועל פתח־תקוה, שהוזהר
בזמנו על ניהול רשלני של כספי אגודתו,
ושבחסותו התפרעה בשבת קבוצת הפועל
פתח־תקוה, יהפוך לגזבר ההתאחדות. היה
זה צעד שדמה בדיוק לצעדו של אותו
איכר, שאחרי שראה כי עכברי ביתו משחיתים
את כדי השמנת, הפקיד על השמנת
חתולים כדי שישמרוה.

נער• ה כד
יאיר מאדר, כדורגלן כחוש בן 16 וחצי,
המשחק כמקשר ימני בקבוצת שמשון מליגה
א׳ ,כבש השבוע את עולמו. אחרי שבשני
מפגשים קודמים, במסגרת משחקי גביע
המדינה, נפרדה קבוצתו ללא הכרעה מהת־מודדותה
עם מכבי פתח־תקוה מהליגה
הלאומית, הבקיע מאדר, בדקה ה־ 73 של
המפגש החוזר שנערך השבת ביפו, את שער
הפתח־תקואים והנחיל נצחון לקבוצתו.
מאדר, תושב כרם התימנים ובן למשפחה
בת תשעה בנים, שיחק עד כה בקבוצת
הנוער של שמשון. היה זה לו אך משחקו
השלישי בקבוצת הבוגרים. אחרי שבעט את
הכדור מ־ 20 מטר לזוית העליונה של
השער, איבד את הכרתו. משהתאושש נישא
על כפיים בידי אוהדי קבוצתו. אולם
השער שהבקיע לא היה רק נצחונו האישי;
היד. זה נצחונה של כל קבוצת שמשון.
דרוש: מגרש. הקבוצה הבלתי־תלויה,
המורכבת מנוער פרברי תל־אביב, עולה
ברמתה משנה לשנה, מגיעה זו השנה
השניה לסיבובים האחרונים של משחקי
הגביע, שגם קבוצות ותיקות ועשירות ממנה
לא הגיעו אליהם. שמשון היא דוגמא בולטת
לאן יכולה קבוצה נלהבת להגיע גם ללא
תקציבי ענק, ללא תמיכת מפלגות וללא
מענקים לכדורגלנים.
אולם קשה להאמין כי קבוצה זו תוכל
להחזיק מעמד ללא מגרש משלה. ליד כרם
התימנים, על חורבות מנשיה, משתרע אמנם
מגרש מתאים לאימוני הקבוצה, אך עירית
תל־אביב נישלה אותם ממנו בכוח. בתכנית
העיריד, להפוך מגרש זה להמשך הגן העירוני
השכן. אין ספק שלשמשון, שאינה
נהנית גם מעזרת העיריה לארגוני ספורט,
זכות מוסרית למגרש זה• הפגנת יכולתה
האחרונה של הקבוצה מעלה את הדרישה,
כי עירית תל־אביב העושה כה מעט למען
נוער השכונות ולמען הספורט בכלל, תעניק
לשמשון דבר ראשוני כמו מגרש לאימונים,
העשוי למשוך את נוער השכונות מזרועות
הפשע אל כנפי הספורט.

20 סיגריות 400 פר.

צניחה
ספולםי 1ח ד

להפסקת

נשירת שערות ומניעת קרחות
מאפ שר:

. 1הפסקה מוחלקות של העשירה
. 2העמחת שער חדש

אחריו ת גמורה -במקרה ש ל

העלחה,

דוביעיס

יוחזר

הכסף

לן וטטטיקוס

בהנהלת סר א. ר 1ב*ן. ב י זק וסם ט יקא יסדזפלם
תל־אביב,

ר חוב פיעסקר 2

-ט ל22128 .

בני חורג•
נהגים שנסעו בכביש תל־אביב־נתניה, ביום
שישי האחרון, בלמו את מכוניותיהם בבהלה,
ליד הפניה לתל־ברוך. מעל ראשם היו
פרושים מצנחים לבנים, שהתקרבו במהירות
אל הקרקע. רק משנחתו הצנחנים נוכחו
הנהגים כי אין מקום לבהלה. לא היתד,
זו פלישה מוצנחת כי אם צנחנים אזרחיים,
לבושים במכנסי חאקי וחולצות תכלת.
חמשה צעירים, חברי מועדון הכומתה
האדומה שליד קלוב התעופה הישראלי, הפגינו
אותו יום צניחות חופשיות בפני קהל
קטן של מוזמנים, על החולות שליד תל-
ברוך. ארבעה מהם, שקפצו מתוך מטוס
קונסול ושהו באויר מ־ 3עד 25 שניות לפני
פתיחת מצנחם, היו ירוקים עדיין בספורט
הצניחה החופשית, למרות שהיה מאחוריהם
עבר של צניחות בחיל־הצנחנים. החמישי,
חננולס חזו! 1066

שמעון צחור, אחד מטובי הצנחנים בארץ,
שייצג את ישראל באליפויות העולם בצניחה
במוסקבה ובוינה, ניסה אותו יום לשבור
את השיא הארצי בצניחה החופשית.
לפני שהוא עצמו חגר את מצנחו, הידק
אותו בחבלים פשוטים, כדי למנוע טילטול
על־ידי הרוח, בדק צחור את ארבעת חניכיו,
נתן להם הוראות אחרונות .״אל תשכח,״
אמר לאחד מהם ,״תספור עד עשר ורק אחר-
כך תמשוך בידית לפתיחת המצנח.״ החניך
חייך :״זה יקח אצלי הרבה זמן לספור עד
עשר. אני מגמגם.״
אחרי שקפצו חניכיו, הנושאים במשותף
בהוצאות המטוס המצניחם מעל המטרה,
ניגש צחור לבצע את ניסיון שבירת השיא
הישראלי.
מגובה של 11400 רגל קפץ צחור, יליד
יוגוסלביה בן ה־ ,30 מתוך, המטוס. הוא
צנח ללא מצנח, בסגנון הצניחה החופשית,
כשידיו פשוקות והוא עושה שמיניות באויר.
רק כאשר עברו 60 שניות של צלילה שיחרר
צחור את מצנחו.
הרוח החזקה ( 20 קשר) נשאה אותו
הרחק מהצלב, אליו היה צריך לצנוח. הוא
נפל לתוך מקשת אבטיחים, קיפל את מצנחו
וחזר בטרמפ למקום הצניחה. כצידה לדרך
קיבל אבטיח מידי שומר המקשה המתפעל.
הצניחה המאתיים ומשהו בתולדותיו של
צחור הנחילה לו את אליפות ישראל בצניחה
חופשית. השיא הקודם׳ של שרגא טופול,
היה , 48 שניות־שהיה באויר ללא מצנח.
השיא העולמי, השייך לרוסים, הוא 183
שניות.
תשובה לחרם. הצניחה אורגנה באמצעים
פרימיטיביים למדי. המטוס היה מקולקל
בזמן שנועד להמראה. המצנחים, אוסף
מגוון של מצנחים גרמניים, אוסטרים ואנגלים,
לוקטו מכל מיני מקורות. כאשר
רצו הצנחנים להתלבש בחדר־ההמתנה בשדר,־התעופה
דב בתל־אביב, סילק אותם האחראי
לחדר, נעל אותו על מנעול. הצנחנים
נאלצו להתלבש בחוץ, כשמסביבם נדחקים
כמה עשרות מעריצים. אולם למרות ^התנאים
הגרועים והרוח החזקה שהפריעה
לצניחה, היה המפגן חיוני, לפחות עבור
שמעון צחור. היתה זו תשובתו לחרם
הבלתי־רשמי, שהוטל עליו על־ידי המוסדות
הנוגעים בדבר במדינה. מוסדות אלה, לא
רק ששמים מכשולים ואינם עוזרים לפיתוח
ספורט הצניחה האזרחי בארץ, אלא גם
נמנעו מלשתף את צחור במשלחת הצניחה
החופשית, שנשלחה לפני שבועיים לצרפת.
בעוד שלושה שבועות עומדת להיפתח
בברטיסלבה שבצ׳כיה אליפות העולם בצניחה
חופשית. הזמנה להשתתפות באליפות זו נשלחה
למועדון הכומתה האדומה. אולם חוסר
תקציב ותומכים עלול למנוע הופעה חשובה
של ישראל בתחרות זו.
בישראל ישנם צנחנים העשויים להגיע
להישגים נכבדים, ולייצג את המדינה בכבוד
במיפגנים בינלאומיים — זאת רצה
צחור להוכיח במיפגן הצניחה החופשית שערך,
וב־ 23 השניות הנוספות, בהן שהה
ללא מצנח באויר, נוסף על 37 השניות
שהיו שיאו האישי הקודם.
אמר צחור, אחרי שירד לקרקע :״אם
מוצאים תקציב לשלוח מלכת יופי למיאמי,
אפשר גם למצוא תקציב לשלוח צנחנים
לברטיסלבה. לפני שנה מכרתי את הוספה
שלי והשכרתי חדר כדי לייצג את ישראל
במפגן צניחה. השנה אין לי מה למכור
עוד• המדינה, או גוף ציבורי אחר, צריך
לשלוח אותנו.״

אנשים

עמוד האש מעדה עשן

משחק המלכי ם
עם המהפכה האחרונה בעיראק והפיכת
ממלכתו של המלך פייצל לרפובליקה, התקרבה
להתגשמות נבואתו של מלך לשעבר
אחר, המלךפא רו ק, שניבא עם סילוקו
מכס ד,ממלכו; המצרית :״בעוד זמן ישארו
בעולם רק חמישה מלכים: ארבעת מלכי
הקלפים ומלך אנגליה חדשה כמעט
מלכותית אחרת התפרסמה השבוע בג׳ואיש
כרוניקל, שבועון יהדות אנגליה: המושל
הכללי של גאנה, נציג המלכה אליזבת בארצו
של נאק רו מ ה, נשא השבוע צעירה
יהודיה מלונדון. לחדוותם של אנשי גאנה,
הנשואים הם נשואי אהבה לוהטת שגברה על
מכשול רציני יותר מיהדותה של הכלה. העדות:
המושל הכללי הוא בן ,51 רעייתו
הטריד, בת 23 סיפור יפה של סופר
הבוקר על אותו נושא :״לביקורו של ביג׳י
בתערוכה תהיינה לפחות שתי תוצאות:
המורה למלאכה הרצברג ייקרא מעתה בשם
הררי, והמורה אריאלי יקרא אריאל, מאותה
סיבה במשפט. היועץ המשפטי נגד
קצין המשטרה יו סן 5זי נגר, הנאשם במתן
עדות שקר, שאל עורך־הדין יעקב הניג׳
מן את אחד העדים :״נניח שבא אליך
יהודי שיסע אותו באמצע כתב עתים
יעקבכ) יפר :״מה זה יהודי
אחרי שהתברר כי תמונת הקריין, המוצגת
בתערוכת העשור בביתן קול ישראל, איננה
תמונת קריין ישראלי אלא קריין רוסי,
גילה זוג מקיבוץ משמר־העמק תמונה מסולפת
אחרת, המוצגת לראוזה בתערוכת העשור.
הזוג, שראה תמונת ענק של זוג זקנים
מתחת לכתובת המבארת כי אלה זוג זקנים
מישראל, הנתמכים על־ידי המדינה, גילה כי
זוג הקשישים אינו אלא המיסיונר צ׳פ־מן
ורעיתו, הנראית אגב בתמונה, כשהיא
מעיינת בברית־החדשה. צ׳פמן, מיסיונר מאוסטרליה,
בילה לפני ארבע שנים במשמר־העמק,
עבר לאחר מכן לאיטליה
סיפור משעשע היה השבוע בפיו של צלם
העתונות לשעבר מקסים סלומון, שהת־ישב
על חוף הכינרת, עומד לפתוח שם
בית־מרגוע למתבודדים. יום אחד באו אל
מקסים שני גרמנים, שהאחד מהם הוא יצואן
ויבואן של דגי נוי. הגרמני ביקש דג נוי
מים כינרת, שיוכל להפיצו בעולם כדג
תנ״כי. התנאי: הדג חייב להיות קטן, ועם
צבעים בגב• מאחר שד,גרמני הציע סכומים
נכבדים, ד,תיגע סלומון לתפוס את הדג,
אך לשוא. לבסוף לקח צאצאים של הדג
אמנון הגליל, צבע אותם בצבע שמן ויניעם
לגרמני. הגרמני התלהב מאד למראיהם. אולם
בערב הלך האיש לאכול דגים במסעדה
בטבריה ושם הגישו לו את אותו הדג
למאכל, ללא צבעים כמובן. התלהבותו של
הגרמני מדגי התנ״ך פגה מיד.

תלאות השחקנים
שבוע של תקלות פקד את הבימה הישראלית
הזעירה. התחילה בהן להקת פיקוד
הצפון הצבאית, שהחלה במסע הופעות בתכניתה
החדשה: נעלה צפונה. כאשר הופיעה
הלהקה לראשונה בפני יחידת אנשי מילואים,
הותקנה עבורה במה ארעית. הבמה היתד,
בנויה כך, שבמקום הצגה ראו הצופים
לפניהם נדנדה: בכל פעם שהשחקנים היו
עומדים על חלקה השמאלי של הבמה, היה

המתנדכ נס תמונה קרבית מתוך סרטו של לארי פריש, עמוד האש, מראה אח
השחקן הישראלי יצחק שילה נימין) בתפקיד מפקד חולית הלוחמים בנגב, שאת גורלה
וקורות אנשיה מספר הסרט. במרכז נראה לארי מונטיין השחקן האמריקאי, בתפקיד
המתנדב היהודי וייס מאמריקה, הנפצע בשעת הפגזה,כ ש אהובתו,נחמה הנדל — רחל, מטפלת בו.

הפבורן הישראלית. נחמה הנדל ולארי מונטיין, גיבורי הסרט, בסצינת אהבה. צילומיה
של נחמה הנדל מדאים דמיון בינה לבין השחקנית ההוליבודית המבוגרת קתרין הפבורן.
רוב קטעי הסרט כבר צולמו, ויעברו חודשים ספורים עד שהסרט יהיה סוכן להצגה.

חלקה הימני מתרומם• בהפסקה שמעו שתיים
מבנות הלהקה, טוכה ליכוכיץ ולאה
הופמן, פזמונים המשודרים ברדיו. הן
נכנסו לאחד האהלים כדי להאזין לתכנית,
שכחו כי עליהן לחזור לבמה, העסיקו את
הגדוד כולו בחיפושים אחריהן גם
תכניתה החדשה של להקת סמבטיון, דבר
אל הקיר, החלה במזל ביש. בשעה שהחל
ד,זן ר שמעון ישראלי בחזרות על השיר
אודות זמר הבס שאיבד את קולו, חלתה
דווקא זמרת האלט של הלהקה, רחל אטאס,
איבדה את קולה דקות מספר לפני
שנחל את הצלחתו הגדולה בסטטיבל הרקו־דים
בדליה, הכין איש חבורת האש שלמה

9ס>1ן• השבוע
• ח״כ חרות שמשון יוניצ׳מן, על המשבר הממשלתי:
״מלה אחת בלבד מאחדת את בל האופוזיציה — המילה.״

• המכל,ר הספרותי דכ כר מלבין,

על הצגת

הבכור :״זד, לא משה רבנו, אלא משה רב־אלופנו.״
• שר הפנים ישראל כר־יהודה :״היות שאינני
דתי, הרי ברגע שאני אומר שמד, דיברתי זו אמת, מובן
מאליו שזו אמת, כי אינני יכול להישבע על כך.״
• הסופר חיים הזז, על הצהרותיו הספרותיות של
ראש הממשלה :״לא בכוח סיפוריו י?ל טולסטוי והאפולוגיה
של סוקראטס עלה הנוער לארץ־ישראל, אלא בכוח שירתו של
ביאליק ובכוח הספרות העברית של הימים ההם.״
• המשורר שלמה סקולסקי, בועידת המורים :״החינוך
ל״חברד,״ ול״חברמניות״ הוליך את הדור הצעיר מציונות
לבנציונות.״

• השופט העליון דוד גוייטין, במאמר ביקורת
שפורסם בשבועון הלונדוני ג׳ואיש אובזרוור, על חנינת שלום
רון :״מאות עלובי־חיים נרקבים בבית־הסוהר, משום שחינוכם
ואפיים לא העניקו להם את הכוח לעמוד בפני פיתוי, ואין איש
במשרד ראש־ד,ממשלה מוכן להמליץ עליהם ושום שר אינו יועץ
לנשיא שאין לשלוח אנשים אלה לבית־הסוהר.״

• מנהל הוצאת הספרים ״עם־עוכד״ משה שרת,
על ארנסט בודן המנוח :״הוא נמנה על המדינאים שקנו השכלתם
מעיתונים.״
• הסופר כנימין גלאי, על יוסף(״פסו״) מילוא :״ידידי
פפו היה לולן לפני שנעשה במאי, כשם שהיה במאי לפני שנעשה
פילוסוף.״

• המשורר

האמריקאי

האנטי־שמי

עזרא

פאונד, אחרי ששוחרר מבית חולי־רוח בארצות־הברית וחזר
לאיטליה :״מימי לא שוחררתי ממוסד לחולי־רוח. כאשר יצאתי
מבית־ד,חולים נמצאתי באמריקה. ואמריקה כולה בית חולי־רוח
היא.״

(״סולימן הגדול״) כהן קפה תורכי מאחורי
הקלעים. כמה תיירים הוזמנו למקום, כדי
לטעום בפעם הראשונה בחייהם קפה תירכי
טהור, מבושל בתערובת הייל. אחת התיירות
טעמה מן הקפה, ביקשה מיד מסולימן:
״אולי אפשר לקבל קצת חלב
מ ר גו טקל אוזנ ר, מנהלת אולפני ההסרטה
הישראליים, הוזמנה לפסטיבל הסרטים הנערך
עתה בברלין. היא לקחה עמה סרט
אחד, אשר ייצג את ישראל בפסטיבל זה.
היה זה סרטו של חיים חפר, הקטר מס׳
.7041 לפי העתונות הגרמנית התקבל הסרט
באהדה. אולם לשיא הגיעה הגברת
קלאוזנר כאשר הירצתה בפסטיבל הסרטים
על הנושא: תולדות הסרט הישראלי
אדם אחר שהוזמן לפסטיבל סרטים זר
הוא במאי הסרטים הישראלי איוואן דג־ג׳אל.
איוואן, יליד יוגוסלביה, שזה עתה
סיים הסרטת סרט דוקומנטרי צבעוני על
פסטיבל הריקודים, בלילה, הוזמן על־ידי
שתי חברות יוגוסלביות להשתתף בפסטיבל
סרטים, שיערך בעיר פולה על חוף הים
האדריאטי. מטרת נסיעתו של איודאן היא
לדון׳ עם חברות יוגוסלביות על ייצור
משותף של סרטים, שעלילותיהם מתרחשות
בישראל ובין גוסלביה. בדרכו יפגש איוזאן
עם חיה הררית ברומא, כדי לדון עמה
על שיתופה בסרטים אלה מיד לאחר
שהסתיימו צילומי החוץ בסרטו של לארי
פריש עמוד האש (ראה תמונות) הוכיח
לארי מונטיין, השחקן האמריקאי המשתתף
בסרט, כי למד משהו בעת עבודתו.
אחד מתפקידיו של לארי בסרט היה לעגוב
על צעירה ישראלית, אותה מגלמת נחמה
הנדל. אחר שסיים את תפקידו, נראה לארי
בוחן את הצעירות הישראליות במציאות.
תוך שבוע אחד נראה יוצא בחברת שלוש
נערות־זוהר ישראליות יפהפיות, של איזור
כסית־רוול התל־אביבי. י

ב ע ריכ ת לילי גלילי
מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים המש־תתפים
במשלוח חזמר לעמזד זה יזכה מדי
שבוע בפרס של 10 לירזת ישראליזת. הזזכה
השבוע היא חווה שוורץ, אלנבי ,28 תל־אביב,

׳7 ר>ו<יי — -ו — לרוטמן הזקן היו ארבעה ילדים. משלושה לא ראה נחת,
*-י י ׳ 1-1וחיכה לבן־זקונים. אך המזל הרע רדף אחריו, והבן נולד
1י-י
חרש־אילם. לא עזר כלום — היו אצל הרופאים הטובים ביותר בארץ, אבל לשוא.
אפילו נסעו לקפריסין. החברה בכפר החליטו שרק טיפול של ״שוק״ יעזור, התחבאו
בלילה מאהורי הצריף של המזכיר, וכשצפריר, זה בן־הזקונים של רוטמן,
עבר, עשו בררררההההההה כזה שהעירו את כל הכפר. צפריר אפילו לא הניד
עפעף. אבל המזכיר קיבל ״שוק״ כזה, שהפסיק לדבר במשך שבוע ימים.

׳.סגה של בד
בגנגד שאני !ן וראוך. אגז יונונה
של רוירת, לנזשל, אן א ת יונונו
של ניננזנונ\ צ־וא־יל, אני תיו
נננרבנז ת שננאת ביננ לבי\ תיננז\
שלי. נבל בגננו אני ונ אנז בנזת
שנזיננז\ שלי שנננז נזשלנזנו. או
הוולנזנוי לפרנונו כנות?בוגנינו נונוו־בו,
לבני שאנונונר אוננו בנולנ או
לאיות נונצאנו גוברינו נובוברנז.
ר!ו רנגנונו !וגוננו.־
יום ראשון: חמסין.
יום שני: אמרתי לחלבן להשאיר לי
שני בקבוקים והוא השאיר רק אחד. צריך
להעיר לו על כך, שלא יוסיף לחשבון.
יום ששי: העוזרת לא באה, ימח
שמה.
שבת: החמסין נשבר, אבל עדיין חם.
יום שני: צריך לשתול מלפפונים בגן.
יום ראשון: כבר מאוחר מדי בשביל
לשתול מלפפונים.
יום שלישי: פילה.
יום ראשון: הוצאתי שן.

יום שלישי: צריכה לבקר אצל אמו
של יוסקה.
יום רביעי: בעצם, למה שאלך לבקר
את אמו של יוטקה? היא עולה לי כל
פעם על העצבים.
יום ששי: חמסין.
היי תי יבולה לנננזשיך נסיגות
סנוגניב ננגזביב. אבל תגנובנני לב־ת
נו ר? אתנ!ן נרננז ת שיא. כנזנ בג
לאבלתינת \ תנא בל בך
תנ ת ת ננזרת? בנזנ ת!ן3וגניננ תאלת.

-חווה ש11 רן ו

״אהזדת הבתזד, אתני

שיא הכייף, יא ג׳ מ אעה

חנזשיריינן

אחד מחברי למערכת, המקבל בקביעות את העתונות הערבית, הראה לי
השבוע את המחמאה הגדולה ביותר שקיבלתי מזה זמן רב. מסתבר ששבועון
אל־נזוצאוור המפורסם, המופיע בקהיר, מפרסם מזה כמה שבועות עמוד הומור
הדומה לעמוד שלי כשתי טיפות של עראק. עם משבצות והכל. מכיוון שבעבר
העתיק שבועון זה עוד כמה דברים מהעולם הזה, חברי מבטיח לי שמדורי
הצנוע הוא אשר שימש דוגמה למצרים. השתלבות מרחבית, מה? ובכן׳ הנה
כמה קטעים מתוך המדור הערבי בתרגום חופשי.

מן הון להון

המילון המקוצר

* מם ההכנסה קיבל הוראה לטפל
ברחמנות בבני השכבות העניות, מכיוון
שהוא אשר הפך אותם עניים.
הדבר היחידי שהכלה החדשה ידעה
במלאכת הבישול, היה להשאיר את בעלה
במצב של רתיחה מתמדת.
כאשר מתחילה אישה להיפרד ממאי־חיה,
סימן הוא שהגיעה למחצית ביקורה.

בעל נאמן: זה החוזר מירח־הדבש
עם אותה האשה, שעמה יצא.
-¥נערת זוהר: אשה המבלה ארבע
שעות ליום להיראות יפה, לפני שהיא
יוצאת לבלות לילה בחושך.
-¥צרות: דבר הבא בסיטונות והולך
בקמעונות•
^ בגדיים נשי: נשק אשר סכנתו גדלה,
ככל שהוא קטן.

מעשה במכונית סוג דה־סוטו,
שנכתב על דלתה זה המוטו:
״כעופר במהירות,
בטוסך ביהירות -
רק זכרי שאינך אלא אוטו׳.
מעשה כחובשת, שמה רות,
שצווחה יום אחד :״הוי, טעות!״
לארטיסט די ותיק
היא נתנה שמן קיק,
ומאז הוא חולה ברצינות.
נחמן אינגבר, צה״ל

מות המלח

יוקר המחייה

הברה סוציאלית
הלכה עקרת־בית ל־מלח
אנגלי מת בלב
אטליז, לקנות קילוגרם
כותרת מתחת לקריקים.
חיפשו משקולת בש של
לשון .״עשר לירות
טורה של שתי יפהפיות
ביל לקשור לגופתו, ולא
הקילו,״ השיב הקצב.
מחוטבות :״את שומעת
מצאו. לבסוף קשרו אליה
״מה אתה חושב שאתה
איזה חוצפה? הבוס שלי
שק של פחם. זו היתה
מוכר לי?״ התרעמה ווי
רוצה לנשק אותי* גם
הפעם הראשונה שאנגלי
אשה ,״לשון של יעורך־
אחרי שעות העבודה!״
שהלך לגיהינום הביא
דין?״
עמו את חומר התבערה.
;X0 X1X11X1111111110x1111x017 וווי ו 11ז 1ז81 זוזדוודזז 11 זי ווו—־־*א ¥1-זזזזז.זווזזוז 0זחהו 1:1:זזז 1¥ז 0תדו 01
טעות לעולם צודקת
שתקני

(חדשות ספורט)

אורי שיקה, חיפה
שיתקו את היריב.

תכנית בעריכת שלמה ברטונוב, דניאל
ובסטר ואברהם לינקולן. גהאוץ)
י. יצחקי, אילת־השחר

שאלות ותשובות לכל
מהי התקופה המסוכנת ביותר בחיי
ה נבר?
כשהוא טתהיל להצטער על החטאים
שלא חטא.
לאיזה סוגים מתחלקות פצצות
האטום?
ק טנ ה,
תמשים העולם.

בינוני ת,

וזו

צריכים

שאח רי

לחפש

שטש־

הפועל

הדגימו

משחק נאד״

* טחו משטר דיקטטורי?
משטר שבו תולים את שמד יום
אחד בקצה הרחוב, ולמחרת תולים
אותר שם.
האם אפשר לקנות ידידות?
אין להעלות דבר כזה על הדעת.
אבל אפשר לשכור אותה.
מדוע זוכרת תמיר האשה את גילה
הטרוייק?
מפני שזה מספר קבוע.

הקריין: וויליאם שייקספיר.

צה״ל ללא מחלות מיון (מעריב)
נורית זקם, נתניה
מצא מין את מיונו.
קבוצת מכבי יחפה( .חדשות ספורט)
מרדכי דן, תל־אביב
ולאנשי הפועל שני זוגות נעליים לאיש.

האמריקאים שילחו סוף־סוף קליע שהכיל עכבר

הפעם ההר כאמת הוליד עכבר.

המצרים ניסו לקומם את המיעוטים הכורדיים נגד ממשלות עיראק, פרם
ותורכיה

הסיסמה:״אנא כורדי!״

מרכיב נבחרת הכדורגל שמואל סוחר עומד לפרוש מן הנבחרת

הצרה היא שהסוחרים נשארים.

דויד בן־גוריון הודיע על התנגדותו להעלאת עצמותז׳בוסינסקי

״רא 2ן דה כרוב: בהב ונודה שאיבדה א ת בגד-היב שרה.״

עוד נביא השואל את עצמו: התחיינה העצמות האלה?

?ו 7דיו * זדד :

ק!לנוע סרטי שלושה בקרב
כפירי אריות

(תל־אביב׳ תל־אביב ;

ארצות־הברית) הוא סרט שגישת הצופה הישראלי
אליו נמדדת לאור שתי עובדות.
האחת: כמעט כל צופה קרא את ספרו של
אירודין שאו, עליו מושתת הסרט, עורך
ממילא השוואה בין היצירה הספרותית ליצירה
הקולנועית. מאחר שכמעט טרם קרה
כי בהשואה מעין זו, בין יצירה ספרותית
לגירסתה המוסרסת, יצא הקולנוע כשידו על
העליונה, סובל הסרט כפירי אריות בהכרח
מהעמדתו מול הספר.
העובדה השניה: כמעט כל צופה ישראלי
קרא כבר אתידיעותיהם של מבקרי הקולנוע
בישראל, כיצד הם חושבים שהיה צריך
לייצר את הסרט׳ לנוכח הבעיה הגרמנית
המועלית בו. רק צופה המשוחרר מד,שפ־

ברודביי, הוא התגלמות של אפם. הוא משתמט,
מוג־לב. הדבר היחידי העומד לזכותו
הוא ישרו האנושי. לידו ניצב נוח אקרמן
(מונטגומרי קליפט) ,זבן יהודי בחנות כל־בו,
כפוף־קומה וכחוש, חסר בטחון אך בעל
רגש מפותח של כבוד־עצמי. תאונת הדרכים
אשר אירעה למונטגומרי קליפט לפני שנתיים,
ואשר שינתה הן את תוי פניו השח־צניים
והן את קומתו התמירה, הכשירה
אותו, יחד עם כשרון המשחק הרב שלו,
לעצב טיפוס בלתי־נשכח.
כל אחד מהשלושה נוטל את בעיותיו
עמו, בצאתו למלחמה. כל אחד עוזב אחריו
אהובה או אשה, חיים אזרחיים שלווים. הגרמני
הולך למלחמה משום שהוא מאמין
שהיא עתידה לשנות את פני העולם בצורה
זו או אחרת. היהודי הולך למלחמה
משום שהוא צריך ללכת. האמריקאי הנוצרי
הולך אליה משום שמכריחים אותו.
רק בסוף הסרט, כשדמותו של כל אחד
מהשלושה נהשפת עד תום בפני הצופה,
נפגשים הם. הסיום המתקתק, בו נהרג
הגרמני דווקא ברגע בו הוא חוזר כאילו
בתשובה׳ פוגם ברמתו של הסרט.
אי־אפשר שלא להזכיר גם את דמויות
שלוש הנשים הראשיות המופיעות בסרט.
בולטת מכולן היא הופעתה של מי ברייט
השוודית, בתפקיד הגרמניה•
אם אין יוצאים מתוך ההנחה שהסרט צריך
לספק את רגש הנקמנות כלפי הנאצים, אין
ספק שכפירי אריות משיג את מטרתו:
הוא מביא את הצופה לידי המסקנה, שמלחמה
אינה רק ענין של גנראלים וגורלה
איננו נחרץ רק בחדרי המלחמה של המטות
האויבים. היא בראש וראשונה ענינם של
מיליוני בני-אנוש, המשתתפים בה וסולדים
מפניה.

מכונית בד אלחוט
המשטרה באה לפגישה

כרייט וכראנדו כ״בפירי אריות״
פקודות־קרב בטון של לחישות אהבה

עות קדומות אלה, יוכל למדוד את הסרט
באובייקטיביות — ולהגיע למסקנה כי בפירי
אריות הוא סרט טוב. אין הוא אמנם
יצירת מופת, אולם הוא סרט טוב.

שלום דרך מלחמה.

כפירי

אריות

מנסה לנתח ולתאר את המלחמה מצידה האנושי.
כאשר מתחילה מלחמת העולם השניה,
מתחילות להירקם גם שלוש עלילות
שונות, במרכזן עומדים שלושה טיפוסים.
יתכן והטיפוסים המעוצבים בסרט אינם
מהווים אבות־טיפום לדמויות אותן הם מגלמים•
יתכן שהחייל הגרמני אינו אפייני
לחייל הגרמני של מלחמת העולם השניה,
והחייל היהודי־אמריקאי אינו בדיוק הטיפוס
שנראה בשורות צבא ארצות־הברית.
אולם תהיה זו אך שטות לדרוש מיצרני
הסרט שיעלו על הבד סמלים לאומיים,
אשר יספקו את כל הדרישות. הם העלו על
הבד בני־אדם, באמצעותם הם מביאים את
בעיות המלחמה בפני הצופה, ולא סמלים.
כריסטיאן דיסטל (מרלון בראנדו) הוא
טיפוס חייל גרמני, שאינו תואם בדיוק את
הדמות שהצטיירה ביובל האחרון. הוא רגשני,
עדין־נפש, פציפיסט בעמקי נפשו. בקרב
הוא מחלק פקודות בטון של לחישת־אהבה.
הוא יוצא למלחמה, משום שהוא
סבור כי באמצעותה יושכן השלום בעולם.
כשהוא מגלה את זודעות הנאצים, הוא פוקח
את עיניו ומגיע ליאוש הגובל בטירוף.
בראנדו מגלם תפקיד זה באמונה.
סוף מתקתק. מהעבר השני של ה־מיתרס
עומדים שני חיילים אמריקאים. האחד,
מייק (דין מרטין) ,איש הבוהימה של
העולם הזה 1086

(תכלת, תל־

אביב; ארצות־וזברית) הוא סרט מקצועי
העשוי להביא תועלת רבה לקציני משטרת
ישראל. הוא יכול להמחיש לעיניהם, בצורה
הטובה ביותר, את הטענה המושמעת באז־ניהם
זה זמן רב ללא כל תגובה: כל
משטרה הגונה ויעילה מבוססת בעיקר על
רשת מודיעין בקרב העולם התחתון.
הסרט מבוסס על סיפור שאירע במציאות.
אד גלאכר (ג׳ורג׳ נאדר) היד, שוטר רובע
מתחיל בבוסטון, שעה שאד פלוריאה (טוני
קרטיס) היה גנב מתחיל. תאונה שאירעה
לגנב הירוק בעת תפיסתו בידי השוטר
הירוק, והוציאה אותו לכל חייו מוועד
ההורים, קשרה קשר הדוק בין השניים.
השוטר הירוק הפך לקצין משטרה מומחה
והגנב הקטן שודד מדופלם, שהתמחה בעיקר
בתרמיות הימורים. אולם גלאכר, שהרגיש
נקיפת מצפון על אשר עולל לפלד
ריאה, ניסה לעזור לו בכל פעם שתפסו
ולהחזירו למסלול חיים חברתיים סדירים.
בזמנים שפלוריאה בילה מחוץ לכתלי בית־הסוהר,
היה גם מודיע קבוע של גלאכר.
לבסוף הגיע גלאכר למה שהגיע הקצין
שטינברג בישראל. האשימו אותו בהפרזה
בהתרועעות עם אנשי העולם התחתון ובהפקת
טובת־הנאה מכך. אלא שבבוסטון לא
פירסם מפקח המשטרה כתבות השמצה בעתו־נים
על פיקודו. גלאכר הוחזר לתפקידו, הצליח
לגלות מבצעי שוד של שניים וחצי
מיליון דולר, ולהוכיח כי קצין משטרה ללא
מודיעין, כמוהו כמכונית שיטור ללא אלחוט.
תדריך אלה הסרטים הנווצגיס בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• לילות קביריה (צפון׳ תל־אביב)

— שבוע אחרון להפגנת־המשחק המשכנעת
של ג׳ולייטה מסינה, בתפקיד הפרוצה המתגוננת
באופטימיזם מול עולם אכזרי.
• החברים העליזים (ירון, תל-
אביב) — ג׳רי לואיס ודין מרטין, בסאטירה
מבדחת על מערבוני הוליבוד.
• הפאריסאית (פאר, חיפה) — ברי-
ג׳יט בארדו משתוללת׳ בסרט המפרט את
הסיבות שהביאו לסלידת העם הצרפתי מ־ראשי־ממשלותיו
המתחלפים.

• האויב במצולות

(אורנע,
ירו שלים)
— משחק פוקר רצחני, בין מפקד
משחתת אמריקאית למפקד צוללת גרמנית.
קורט יורגנם, רוברט מיצ׳ם.

• בפירי אריות
אביב) — ראה לעיל.

(תל-אביב,

תשבץה סו & סגור 1 0 8 5
מאוזן .1:בעל
כיפה; .4היושב
בוותיקן; .10 חול
המדבר; .11 כלי;
. 13 כיתה דתית;
. 14 כליל; . 15 ידיעה העברת
בטלגרף; .17 עני;
. 19 זקן ; .20 אפ שר
להוביל את
הסום אליה, אך
אי אפשר להכריחו
לשתות מ מנה
; .22 עזה ;
.25 נזכר לעיל ;
.26 הקצין הזוטר
ביותר; .27 עורך
הארץ; .30 פא־ראזיט;
.32 נהר
במרכז אירופה ;
.33 ענף; .34 בד חן
; .36 מגש ;
.37 מקום הזנת העדר ; .39 שר המס חר
והתעשיה; .41 ראש ממשלה ל שעבר;
.42 טעם שכיח של שקד;
.44 תלמה מיצרת אותו; .46 יהודי
לשעבר ; .48 ישן ; .50 לעתים הוא
מוליד $כבר ; .51 מלט ; .53 הפריג׳י־דר
דוחק את רגליו; .55 מצבה;
.57 המלה השכיחה בעשרת הדיברות:
.58 לא גם; .59 ישוב בדרום; .60
חברת תעופה בינלאומית.
מאונך; . 1דליל; .2היטל; .3
היא הניחה לאחרונה מסילה ׳לבאר־שבע
.5 :כלי קטן; .6חותן משה;

.7קיים ; .8חלק של הממלכה המאו חדת;
.9צייר.הולנדי; .12 גר; .15
חיוני בזמן מלחמה; .16 דובינר עומד
בראשה ; .18 משחק ; .21 הברה היו צרת
שמות עצם; .23 איננו אוכל:
.24 מלת קריאה; .26 ציפור; .28
מידת נפח; .29 בירה צפונית; .31
האניה שטבעה בנמל חיפה .32 :נהר
מרחבי ; .35 על־פני המים ; .37 בכל
גג ; .38 הרבה מאד ; .40 מערב ;
.41 בפה ; .43 נישא ; .45 עורק ; .46
דוחה; .47 אחת• האמהות; .49 התקוממות;
.52״אל . .ואל מטר!״;
.54 בן נח ; .56 עני ; .58 בן יעקב.

חי בי סלפקידות

?31ת*זח 3 לצעירים
בתות לבוגרי חמישית וששית תיכון באוגוסט הורס מרוכז למבוגרים

יאלון מו ע מ דו ת
השאלון הזה זכאית׳ למלא המועמדת
עצמה, וכן כל אדם אחר המונוניין לחמץ
על מועמדת, המתאימה לדעתו לתחרות.

מצב מ שפחתי
£ 02885

הכ תוכ ת המלאה :

שנת הלידה :

שנת העליה
נדכה — :

מועמדות

השכוע נכנם למערכת צלם טל-
כיזיה אירופי, ה שוהה כארץ. הוא
ראה א ת תצלומי המועמדות לת
ח רו ת ״מלכת המים ״1958 של
״העולם הזה״ ,וכה התפעל מן
הכחורות שהחליט להתעניין כהן
מקרוכ יותר -כאופן מקצועי, כצלם
טלכיזיה .״כהורות אלו הן
התעמולה הטוכה כיו תר למדינה
שלכם ״,הצהיר. הוא כהר כמה
מן המועמדות, ראיין אותן בבי־תן,
י עיד סידרת תצלומים. הפרט
יוצג כ ת חנו ת הטלכיזיה •כאותן
הוא מ שרת. זוהי רק דוגמה קטנה
מן ההד הרכ אשר מיכצע זה
מעורר. הניחושים הולכים ומת•
רכים :״מי תזכה בכ תר המלכות?״
א ת הת שובה יתן הקהל
שיכחר א ת המלכה כנש?,הפיוס.

רו ת מורגנ ש טרן
נושאת שם שהתפרסם בספרו של הרמן ווק,
מרג׳ורי מורנינגסטאר. היא נולדה לפני 20
שנה בארץ, גרה בתל־אביב• היא עברה
קורם דו־שנתי לעובדי מעבדות, וכיום היא
עוסקת במקצוע זה כלאבורנטית כימית.

צפע שיער :
צפע עיניים :
השכלה ר ורמת

ידיעת שפות :

ספורט(לציין איזה) .׳

מקצוע או שטח לימודים

מקום העכודה או הלימודים :

יי׳האס המועמדת היתר. או הנה חב1ה
י• בתנועת־נוער, תנועה קיבוצית, ארגון ז 1ספורט, להקה אמנותית או כל אגוד אחר:

פרט איזה ומתי :

הוכבויות :

אם אחד הפריטים אינו חל על המועמדת.
אל תמלא אותו. יש לצרף לשאלון זה
את תולדות החיים טל המועמדת, עד
כמה שהן ידועות לממלא שאלון זה.

נא לשלוח את השאלון הממולא
בצירוף החוסר למערכת העולם
הזה, ת .ד , 136 .תר־אביב׳ ולציין
על המעטפה ״מלכת המים .1968״

נא להדביק את תמונת המועמדת כאן.

א לי ס בינדפילד הינה צברית •לידת תל־אביב, בת
, 17 הלומדת עדיי! בבית־ספר
תיכון. היא עוסקת בשחיה ובאתלטיקה
קלה, הינה חברה, נוסף
לזאת, בחוג דרמתי לאמנות
הקולנוע. שתי חובבויותיה העיקריות:
מישחק ושחיה. שערה
בלונדי ,׳עיניה חומות־ירוקות.

ששושנה
סג ל
הינה תושבת הרצליה, בת .18
היא נולדה ברומניה, עלתה ארצה
בהיותה בת שלוש. סיימה
בית־ספר תיכון, מתכוננת להיות
רקדנית באלם. עוסקת בהתמדה
בהתעמלות, בזמנה הפנוי.