גליון 1086 מתאריך 23 ביולי 1958

ם מזבים

העורך הראשי:

מעומס מיה

או ר• א בנ ר •

מירדן עם הזמן

ראש המערכת.שלום
כהו

עורך משנה:
דוב א־תו
פ ל 7ץ 1אשנים •

עורך כיתוב:
סילגי ־שת

עורך תבנית:
אהרון צור

כתב בכיר:

צלם המערכת:

אי• תיו ־

א רי ה? רן

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ח ו .136 מען למנרקים :״עומזפדס״.
•המוציא ׳לאור: העולם הזר, בע״נז.
דפוס משה שהם בע״יז, ת־׳א, טל.62239 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

חברי המערכת:
מנשה בר־רייו, שייע נלור, לילי גלילי.
דויד הורוביץ, רותי ורר, אברהם הרמון,
אוסהר מאובר, אלכם מכים, אביבה סטן,
עמום קינן, שלמה הרן.

הנקרא

במדינה

העתון

לפני כמה ימים הופתענו לקרוא בעתונים
היומיים כי צלם העולם הדה היה מעורב
ברדיפה דרמטית אחרי צלמים מיסתוריים,
שצילמו את באי כינוס־היסוד של הגוש
הערבי החדש, שהוקם ביוזמת מק״י.
האיש היחיד מטעם העולם הזה שכיסה
את הכינוס היה הכתב הערבי של המערכת,
חברנו עטאללה מנצור. הוא שלח לי תיאור
משעשע על צילום הצלמים — דוגמה יפה
לכך שגם הג׳וב העתונאי המשעמם ביותר
יכול להיות מבדר למדי.
הנה סיפורו:
״בחדר הצר, שנועד לשמש כמזנון המועדון
התרבותי העממי, בעכו, ישבנו אנחנו,
קבוצה של עיתונאים משועממים, והאזנו
לרפאל בשן, כתב מעריב, שהשלים כראות
עיניו את נאומיהם השיגרתיים של העסקנים
הערביים בכנס היסוד של הגוש הערבי. בשן
כמעט ולא טעה. העסקנים לא חידשו דבר.
מארגני הכנס הביטו בנו בדאגה. הם
הבינו שאי־אפשר לצפות לעתונות טובה על
כנם, שבו מושיבים את העתונאים בצינוק
צר, ומקריאים באוזניהם נאומים המושמעים
זה עשר שנים — אפילו היו הדברים אמת.
מדי פעם האזנו לתרגום העברי של הנאומים
מפי כתב אל איתחאד הקומוניסטי,
מוחמד חאם׳ הן מתוך נימוס והן מתוך
תקוזה לשמוע תוכנית מעשית כל שהיא. זה
עשר שנים צועקים הערבים בצדק חמס
על קיפוחם בשטחים שונים. מי שציפה שהגוש
יחדש דבר — התאכזב.
עורך־הדין חננא (אבו טוני) נקארה הבחין
בשיעמום שתקף אותנו .״חכו חכו!״
הבטיח לנו ,״עוד תשמעו את הסנסציה!״
הסנסציה לא היתד, סנסציה. אבו טוני
סבר שאם ידרוש הגוש החזרת הפליטים
הערביים יהיה בזה דבר גדול. הוא התעלם
מן העובדה כי חוגים יהודיים רבים דורשים
את אותו הדבר — ביניהם מק״י, שהוא
בעצמו חבר פעיל בה. בקיצור, לא היה
שום חידוש. בשמחה רבה שמענו את ההחלטות.
לא מפני שהסכמנו עמן, אלא משום
שבישרו לנו כי הנה סוף הכינוס להינעל,
ויהיה אפשר לצאת מתוך הצינוק שהוכנסנו
אליו על לא עוול בכפינו.
בחוץ חיכו לנו שני צלמים שצילמו כל
איש שיצא. פעולה זאת עוררה צחוק אצל
העתונאים. אם העתונאים עצמם משתעממים,
לשם מה יצטרכו העתונים לתמונות? שאלנו
את מוחמד חאם אם עתונו הזמין את הצלמים.
הוא ענה בשלילה. הצלמים המשיכו
לצלם במרץ. הענין כמעט הצחיק אותי. החלטתי
לצלם אותם כאפיזודה מצחיקה. אך
הם מיהרו להפנות לי את הגב.
חובת עתונאי ללחום בכל אי־צדק, אפילו
אי־צדק כלפי עצמו. הצלמים האלה צילמו
אותנו. אין כל סיבה מדוע לא אצלם אני
אותם. ניגשתי אל אחד מהם .״מדוע אינך
נותן לצלם?״ שאלתי .״לא רוצה! לא רוצה!״
ענה הבחור הקטן בקול בכייני .״לא רוצה
שוטר שעמד במקום, בעל המספר
,12881 מיהר לעזרת הצלם. הוא חשד בי
שאני רוצה להתקיף את הצלם הילדותי.
הסברתי לו כי אני עתונאי, ששום סכנה
אינה נשקפת ממני לצלם החביב שלו. רציתי
רק לדעת עבור מי הוא מצלם.
למען האמת, התערבות השוטר רק הגבירה
את סקרנותי. החלטתי להיסוג לצורך
התקפה. העמדה שלי לא היתה נוחה לצילום.
צעדתי כמה מטרים, והנה אחד העתו־

ביותר

נאים האחרים ניגש אל הצלמים והתחיל
לשוחח עמם. צילמתי (ראה תמונה).
מי היו הצלמים? היו שחשבום לצלמים־
מטעם, והיו שקראו לתינוק בשמו — ש.ב.
אבל מה שאינו ברור הוא: האם אנשי
הש.ב. לא יכלו לצלם את באי הכנס בצורה
יותר מוצלחת? בכל ועידה של פועלי אגודת
המחט מופיעים צלמי עתונות, יומני קולנוע,
וצלמים חובבים. האם אי־אפשר היה
לתת לועידה הערבית הראשונה את הכבוד
הזה? האין זאת הפליה? היכן הסולידריות
וכו׳ וכו׳.״

למה לא? שאלה זו מבצבצת בראשך כמה
פעמים בכל שבוע. למה לא עושים כך?
למה לא ינהיגו חידוש זה? למה לא ישנו
נוהל מסויים ויחליפוהו בשיטה אחרת, הנראית
לך הרבה יותר?
יתכן כי לעתים קרובות היית יכול להביא
תועלת• אילו הצעת את הצעתך באוזני האיש
הנכון. אולם אינך יודע מי האיש, אינך

מחמאות מקרב לב עבור נסיונבם להתמודד
במירוץ עם הזמז. אם אי־אפשר לומר
שיצאתם מנצחים במירוץ, על כל פנים
לא הפסדתם בו. גליונכם האחרון (העולם
הוה )10*5היה הוכחה מאלפת לכר שהנכם
שבועון חדשות חי ועירני, העוקב אחרי
המאורעות במתיחות. העובדה שהספקתם
לצאת עם שער וכתבה על המתרחש בעיראק
24 ,שעות אחרי שנודע דבר המהפכה,
מוסיפה לכל זכויותיכם הרבות האחרות.
שמעון
מינימר, חיפה
מאמריו של העורר על השתלבות במרחב,
יש בהם ענין והגיון רב. אולם תמיד
נשארת פתוחה השאלה באיזו מידה אפשר
לתרגם הגיון בריא זה ללשון המציאות.
זוהי הבעיה נם לנבי מאמרו האחרון של
העורר ,״כנען רבתי״ (העולם זז 1085
הצעותיו להתחבר לשאר המיעוטים הלאומיים
במזרח התיכון, ולהקים במשותה עמם כוח
שלישי מול עבד אל־נאצר וקאטיל שמעון,
נראות חסרות בסים מציאותי.
נניח שישראל היתה היום מציעה את
עזרתה למורדים הדרוזים בלבנון. האם הם
היו מוכנים לקבלה או אה לדון עליה? הרי
ברור שהם מושפעים מעבד אל־נאצר. סבורני
שנקיטת עמדה נויטראלית, ואי־הצטרפות למערב
בתכביו המזרח־תיכוניים, היא שתביא
בסופו של רבר את השלום המקווה ולא
דווקא נקיטת עמדה פרו־נאצרית או כדומה.
ח. חלפון, תל־אביב

קומיסארים לתרבות

הקומיסארים לתרבות — דומני שלא יכולה
להיות כותרת הולמת יותר למתרחש סביב
השירים ״הסלע האדום״ ,״אנקש״ ו״הפריון״
(העולם הוה .)10*5אומר את האמת, קשה
היה להתיחם באמו! אל הכתוב, כי לא
האמנתי שבמדינת ישראל נגיע לכד. למרבה
ההפתעה, בא אישור מפורש לכתבתכם
מפי ״קול ישראל״ עצמו. בשידור התכנית
בבקשתד לפזמונים ומחולות, ששודרה ביום
חמישי ה־ 17 לחודש זה, ביקשה אחת המאזינות
לשמוע את ״הסלע האדום״ או את
״אנקש״ .תשובת מגישת התבנית היתה, כי
אין באפשרות ״קול ישראל״ להשמיע שירים
אלה, בהתאם להוראות מפורשות.
על־ידי מי ניתנו הוראות אלה, לא פורש.
ודוקא העובדה כי מנסים להסתיר את זהותם
של הקוטיסארים מעידה על מצפון לא
נקי. לדעתי אסור לעבור לסדר היום, צריד
לעורר את דעת הקהל נגד שערוריה זו.
בי אם הצנזורה של קומיסארים אלמוניים

מה כל הרעש? בשיעור ציור בנטנסיה
ציירתי נם אני ציור מודרני. ושעה שהמורה
לציור ערכה תערוכה של ציורי תלמידים
נבחרים בכיתה, היא החליטה לפסול את
ציורי. היכן הייתם אז? מדוע אינכם מתרעמים
על הקומיסארים שהפקידו עלינו נ-
בתי־הספר ואשר מונעים את התפתחותם הטבעית
של כשרונות הציור המודרני?
פנחס לבנון, תל־אביב

חוץ מזה, כסדר
כתבתכם על כינוס המחולות בדליה (העולם
הזה )1085 היתה חביבה ומשעשעת. כאחד
שלא החסיר אל לא אחד מכינוסי דליה, אני
סבור שכדאי שמפנשים מעין אלה, המשקפים
בצורה המונית את דמותו של הנוער הישראלי,
יערכו אחת לשנה ולא בהפסקות ארוכות.
יותר משיש לכינוסי המחולות ערד
תצונתי בפני תיירים, יש לתם ערד פנימי

ב. מולא, גבת
בכתבתכם על דליה נתתם מדליה ללהקה
הלא נכונה. את ״רקוד המכונה״ ביצעו רוקד,
עמק־יזרעאל, בהדרכתו של שאול רוזנפלד,
ולא להקת חולון של יואב אשריאל.
חוץ מזה, הייתם בסדר.
רקדן, בית־אלפא

מה זה נח״ל?
נזדמנתי בשבוע האחרון לאולפן קול־יש־ראל
בתערוכת העשור. את תשומת ליבי
משכה במיוחד קבוצת צעירים וצעירות, ששניים
או שלושה מנציגיהם השתתפו בצוות
השואלים ב״תיבת הדואר המוסיקלית״ .בהמשך
השידור, בתכנית כבקשתר, חזר אחד
מהשלושה, יגאל זיננר שטו אם איני טועה,
ועלה על הבמה כדי למסור פריסת שלום
כנהוג. לקול מחיאות כפיים, רקיעות רגליים
ושריקות פראיות של חבריו דרש בשלום
חברת ״לה־שריטה״ ,מהחברה הנמצאים בתערוכה.
התקליט
אותו ביקש יגאל להשמיע לא
נמצא בנקל, והיתה שהות בירי יצחק שמעוני
לתהות על קנקנה של אותה חברה. את
דבריו אינני זוכר כלשונם, אולם אזכור
את העיקר. היו אלה צעירים ,״נוער חלוצי
לשעבר״ ,שהתיאשו מרעיונות חלוציים ומי
תנועת הצופים, בה נטלו חלק פעיל, ופנו
לררד חדשה. זה היה הכל. בצאתי מן האולפן
ראיתי בידיהם את גליונות העולם
הזה, והחלטתי לפנות אליהם בררר זו.
אני הנני צעיר תל־אביבי בז ,18 הניד
תנועת הצופים. לאחר סיום בחינות הבגרות
אני מתכונן לצאת לנח״ל, בעוד כמה שבועות.
חברת לה שריטה, שנתנה פירוש חדש
לראשי התיבות נח״ל — נוער חלוצי לשעבר
— העלתה את חמתי. שמעתי רבות
על פירושים הניתנים לראשי תיבות אלה.
אד דמיו! מילולי כזה, ויחד עם זאת שוני
מהותי כה רב כבין ״לוחם״ ל״לשעבר״,
עדיין לא פגשתי. אני רוצה לשאול את
אותה חברה: האם אתם רומים לכל עשרות
ומאות החברות הסלוניות שבעיר, החורגות
שעות יקרות בריקודים וגיפופים בחשיבה?
או אולי אתם דומים לחברות המתקדמות
יותר של בני־טובים? האם אתם איזה חוג
אינטלקטואלי העוסק בליבון תיאורטי של
בעיות, או שמא אתם באמת זקוקים לשריטה
— ״רחמים״ בצרפתית? הייתי רוצה לשמוע
מפיכם על האידיאלים מהם התאכזבתם,
ועל הדיר החדשה שמצאתם לכם.
רמי בר־אשר, חבר גרעין נח״ל

היכן הייתם?

הצלמים המיסתוריים בחסות המשטרה
מאמין כי זר, יעזור, והענין גם אינו נראה
לך די חשוב כדי לטרוח למענו. אך זה
זילזול בחובתו האזרחית.
יתכן כי תהיה מוכן לתרום תרומה קונסטרוקטיבית
קטנה לשיפור סדרי החיים של
כולנו, אם תיפתח לפניך דרך פשוטה ונוחה.
מכיוזן שגם אני אחד האנשים המוזרים
השואלים את עצמם לעתים קרובות ברונזה
״מדוע לא הצעתי למערכת להקדיש
תת־מדור מיוחד, במדור המכתבים, להצעות
מסוג זה.
על כן, החל מהשבוע, כשיש לך הצעה
מעשית כזאת למישהו, כתוב אותה במכתב
למערכת. זו. התנאים היחידים: התחל את
המכתב במלים ״מדוע לא״ ופרט במשפט
אחד או שניים את ההצעה המעשית. אם
אתה מוצא לנכון לנמק את דבריך, עשה
זאת בקיצור, במשפט אחד או שניים נוספים.
העיקר: אין הכוונה לשום פוליטיקה. אל
תכתוב :״מדוע לא יחדש ביג׳י את הפלמ״ח?״
הכוונה היא למכתב מן הסוג הבא, היכול
לשמש כפתיחה חגיגית למדור.

• מדוע דא -

ינהג קול ישראל כתחנות רבות בעולם,
המקדישות את שתי הדקות הראשונות של
כל שעה לשידור תמצית החדשות, כך שלא
יהיה צורך^ לחכות למהדורות המלאות?

תתקבל ללא תגובה, הרי יווצר בכר תקדים
מסובן ביותר.
אליהו אמיר, טבריה
ובכן, אני מסבים איתכם באופן מוחלט,
בי אסור שאיש שאינו מוסמר לכד יחווה
דעה פסקנית במקום שאינו בתחומו. אבל
איני מסכים שציורו של מר זריצקי הוא
באמת ציור. וכנראה שזו אינה רק דעתי.
ראיתי ביומן קולנוע כיצד צייר מודרני
חופן בידו צבעים, טטילם בזריקה על הבד,
מורח קצת במכחול לכאן ולשם, והרי ״ציור״
לתפארת. אותו דבר בשירה ובמוסיקה. כלום
תגידו ששירו של נתן זד ״המוות בא אל
סוס העץ מיכאל״ ,שפורסם בהארץ לפני
שבועיים, הוא שיר? ״שיר״ מעין זה אסור
לו, לדעתי, שיראה בלל או־• וכלום המוסיקה
של המחברים הישראליים היא מוסיקה,
או רק תוצאה של מעבר חתול בין
בלי המטבח השונים? לא נכון לומר שהקהל
הישראלי הוא סנוב בכל מאת האחוזים׳
כי רעש צורם אזניים לא אוהבים נם
אצלנו לשמוע.
אבישר מנחמי, חיפה
. ..איסוריהם של הקומיסארים לתרבות
עושים רק פירסומת ותעמולה ליצירות שאיו
להן, לדעתי, ערד רב בפני עצמן. והעובדה:
כל הארץ שרה כבר את שיר הפריון והסלע
האדום, וגם אנשים שלא התענינו מעולם
בציוב כבר זוכרים היטב את תמונתו
המודרנית של זריצקי.
ברוך פיינר, תל־אביב
...לידיעתכם: את השיר אנקש לברטולד
ברכט תרגם ועיבד נתן אלתרמז עוד לפני
שנים רבות, אפילו לפני שאריק לביא היה
המיתר השלישי בשלושת המיתרים, והזמר
הראשון במועדון התיאטרון.
יהודה שתיל, תל-אביב

בתור קורא קבוע של עתונכם ובתור בעל
דרגה בחיל־המוצנח, הרשו לי לענות למכתבו
של אותו הפייטר רז ישראלי מקרית־חיים,
השואל היכן נמצאים אנשי האצ״ל כיום
(העולם הוה .)10*4חבל שלא שאלת את
שאלתך זו, רז, קודם לכן. כדאי אולי לחוקק
עבורד חוק, לפיו יצטרכו כל אנשי האצ״ל
לשעבר למסור לד דו״ח היכן שירתו בצבא.
יתכן ובמחזורד לא כל הפלוגה אוהדת את
תנועת החירות. אבל כשתיטצא במילואים,
וראי תראה את הדברים באור יותר ברור.
אפרים רוזנצרדיג, גבעתיים
איני יודע מי אתה, דן ישראלי, ומה
השתייכותה המפלגתית. אד דבר אחד ברור
לי. שאם הנד ותיק בארץ, בודאי ובודאי
ידוע לד על פעולות האצ״ל בזמנו. איני
מבין נם מה ברצונך לומר שהנר משרת
בחיל הצנחנים. נם אני שרתתי בזמני בתיל
קרבי, ואיני רואה כל סיבה מיוחדת להתגאות
בכד כמור. חוץ מזה, הרבה מאנשי
תנועת החירות משרתים בחיל הצנחנים. אם
אינך יודע כל זאת, אל תרוז אותם לרעה.
אילולא אותם הגיבורים שלחמו בשורות
האצ״ל, קשה להניח שכיום היתה קיימת
מדינת ישראל.
יום־טוב אידלזיק, ראשון־לציון

לא תחסום שר
אני תמה על נאומו של מר בן־גוריון
בחגיגת ההג הלאומי האמריקאי בתל־אביב.
ראש-הממשלה אמר כי חגה הלאומי של
אמריקה הוא לא רק חנה של מדינת ישראל׳
אלא חנו של כל העם היהודי בעולם.
האם בז־גוריון דיבר גם בשם שלושה
מיליון היהודים בברית־המועצות? האם חשב
לרגע כי נאום כזה יכול לגרום לרדיפת
היהודים שם? האם חשב כי בדבריו טע;
למעשה כי שלושה מיליון יהודים סובייטיים
אלה מהווים גייס חמישי אמריקאי?
אני מבין שאי-אפשר לחוקק בכנסת חוק
שיאסור על ראש-הממשלה לדבר. אד האם
לא כדאי שעורכי העתונים הישראליים ים־
יים י ביניהם שלא לפרסם את נאומיו, לטובת
המרינה?
יורם גולדין, תל־אביב
העומד הזה 1086

רינ דוו

ך• ודה לאל! היאנקים באו! סוף־סוף
* 1הבינו האמריקאים את הענין: הם נחתו
בחוף ביירות׳ שלחו את האנגלים לרבת־עמון
ולקחו את הענינים בידיים,
במשך שנים ארוכות הזהירו מנהיגי ישראל
לשוא את האמריקאים כי קולונל נאצר
יהרוס את כולנו: את ישראל ואת המערב
גם יחד. הם לא רצו להבין.
הזקן שלנו הלך ואירגן עם הצרפתים
האנגלים את מיבצע סיני. הנחלנו למצרים
מפלה צבאית עצומה• אך ברגע שעמדנו
להנחית על ראש הרודן המצרי את מכת־המתת,
באו האמריקאים ותפסו את זרוענו.
הרודן המצרי החצוף לא רק ניצל, אלא אף
בלע את סוריה, ואחריה את עיראק.
והנה סוף־סוף נפלו האמריקאים על השכל.
הם הצילו את לבנון ואת ירדן. עכשיו
העיקר הוא שלא ייעצרו באמצע הדרך. הם
צריכים לכבוש את סוריה ואת עיראק,
ואז יהיה סוף לענין! הרודן המצרי יפול,
במקום מדינר, גדולה אחת שוב יתפצל האזור
לתריסר מדינות ונסיכויות, ויעבור
לפחות דור עד שיקום מישהו אחר שילך
בדרכי קולונל נאצר.

מה שקרה בחמש השנים האחרונות אינו
אלא פרי מוחו השטני של *הרודן המצרי״
— כך הדבר .״הרודן נאצר״ יקבל מכה
על הראש, האספסוף הערבי המוסת יזכור
מי הוא ומי אדוניו — והכל יחזור בשלום
למצב ששרר בשנת , 1949 ואולי למצב ששרר
בשנת ,1905 כשדויד גרין הצעיר למד
את הבעיה הערבית על בוריה בשדות ה־סג׳רה.

אולם
זהו ״אילו״ גדול מאד.
נניח לרגע קט שאמנם יבצע המערב את
התוכנית הנרקמת אי־שם במסדרונות רחוקים,
למרות האיומים הסובייטיים והעוצבות
המשוריינות האדומות המתרכזות בקודקיי.
המלך חוסיין, ראש האיחוד הערבי ההאשמי
בפועל ויורש־העצר החוקי של הכתר העיראקי,
יקרא לעזרה בריטית ואמריקאית כדי

לאורך ימים. ואילו עתה, מול סערות המלחמה
הקרה והאיום במוות האטומי, אין
הדבר אפשרי אפילו לזמן קצר.

החזית שנוצרה השבוע לאורך
גבולות לבנון, ישראל, ירדן, סעודיה
ובוויית היא מחסום זמני -
זמני מאד. היא תתמוטט -אולי
תוך במה שבועות, אולי תוך כמה
חדשים. וכאשר היא תתמוטט -
תהיה זו מפולת נוראה, שתק בור
תהתה את כל חלקיה.

^ שביל המערב — החשבון כדאי בכל
^ זאת. הוא נחת בחופי המרחב, מפני
שלא היה לו מה להפסיד. במקרה הרע

על כן: הידד למארינס! הידד
לבלניות של הדיביזיה הבריטית
המוטסת! הידד לבאמיל שמעון!
הידד לחוסיין! והידד, אחרי ה מוות,
לנורי אל־סעיד, זכר צדיק
לברכה !

מערך זה לא יתכן בלעדינו. רק בשמי
ישראל ייכון הקשר בין קפריסין וירדן, בין
ביירות לרבת-עמון. הדבר מחייב לפחות תיאום
של מנגנון הבטחון באוויר — ולמעשה
הרבה יותר מזה, תיאונ^ פוליטי ובטחוני
לאורך כל החזית.

ובבן -הנה פוף־סוף הגענו.
רצינו למשוך את המערב לתוך
מערבולת המרחב -והצלחנו.
רצינו להשתלב כמערך צבאי מערכי
-וזכינו. ואפילו אם לא ימצא
המערב עוז בלבו לפלוש לעיראק
ולסוריה ולשכור את שלטון הרודן
המצרי -דיינו גם בזה.

^ שאלה הגדולה היא רק: האם זו
1 1חזית יציבה? האם תחזיק מעמד במשך
25 שנות דורנו — או לפחות במשך עשר
השנים הבאות?
אילו צדקו מנהיגי ישראל בציור שציירו
לעצמם — אין ספק שכן. אם אמנם כל

בטחת על משענת הקנה הרצוץ הזה, אשר
יסמך א־ש עליו, ובא בכפו ונקבה!״
במקום אשור קמו על גדות הפרת עיראק
וסוריה. החזיתות שונות, המערך שונה.
אך שוב הגיע רגע גורלי לאומה העברית —
אולי לא פחות גורלי משעת הגורל של
חזקיה מלך יהודה. ושוב חובה היא להשמיע
למנהיגי ירושלים את האזהרה ההיסטורית:
מה הבטחון הזה אשר בטחתם? הנה
בטחתם על משענת הקנה הרצוץ, משענת
המארינס והמלך חוסיין, אשר ככל שתי-
שענו עליה יותר, כן תעמיק לפצוע את
כפות ידינו בבוא יום החשבון הבלתי־נמנע.

ך* מו בל שעת־גורל אמיתית, יש גם
לשעה זו שתי פנים. זוהי שעה הרת־אסון
— אסון ההשתלבות הסופית של
ישראל במערך הצבאי של המערב הנסוג.
אולם זוהי גם שעת־כושר חד־פעמית לשינוי
מהפכני של החזית.
מזה שנים, בכל פעם שקם בישראל הוגה־דעות
מרחיק־ראות שתבע את השתלבות
המדינה במרחב השמי, מוטחת בפניו טענה
מוחצת: מה יש לנו להציע לערבים? למה
יקבלו את ידנו המושטת? למה לא ימשיכו
פשוט לקיים את המצור עלינו, עד ליום
בו ינסו להשליך אותנו לים?

זאת היתה תמיד טענה כוז ב ת-
טענתם של חסרי בטחון עצמי,
אשר נדמה להם כי בוחנו אפסי
וידינו ריקות. אולם מעולם לא היה
כה ברור ובה בולט עד כמה זקוקים
לנו מנהיגי הלאומיות הערכית,
מה חיונית תרומתנו לתנו
עת־השיחרור של עמי המרחב
השמי, כמו דווקא בשעה זו.

ץ את היתה השבוע דרך־המחשבה של
1העסקן הממוצע בישראל. כך חשבו גם
אזרחים רבים, ביניהם שאינם לא טפשים ולא
מטומטמים, אנשים משכילים, בעלי רצון
טיב, שונאי דיכוי, שוחרי שלום.
היתה זאת הגבה טבעית. היא היתה פרי
המועקה, פרי הפחד שכבש בהדרגה את
ההכרה ואת תת־ההכרה. לנגד העינים עמד
סיוט מתמיד: התלכדות כל עמי ערב למדינה
גדולה אחת, שתכתר את ישראל מכל הצדדים
ותחניק אותה בין זרועותיה.
והנה נפרץ הכיתור. שוב אין אנחנו לבדנו.
עומדים אנו מול החרמון, משמאלנו ה־מארינס
ומימיננו הצנחנים הבריטיים. חדלנו
להיות ראש־גשר קטן ומנותק. הפכנו חלק
ממערך צבאי גדול.

זהו מעיד ממשי, שאפשר למשש
אותו כידיים. ישראל היא עתה
כיזרה בחזית ארובה ורצופה, ה מתחילה
בחוף הים ליד טריפולי,
עוכרת לאורך גבולות הלבנון עד
מטולה, ממשיכה משם לאורך
גבול ישראל עד מעבר לצמח, משם
לאורך גבולות הירדן עד סעודיה,
ולאורך גבולות סעודיה וכוויית
עד למפרץ הפרסי.

אילו הוטל עלי היום לצאת בשליחות
סודית בהולה לקאהיר — עם חניה קצרה
בשדה־התעופה של בלגראד — הנה אלה
הדברים שהייתי משמיע בשם ממשלת ישראל:
• איננו רוצים בפולשים זרים — לא
של האימפריאליזם המערבי ולא של האימפריאליזם
הסובייטי. אם יינתן לנו להבטיח
את בטחוננו על־ידי הסדר עם התנועה.
הלאומית הערבית — גתיצב במלוא קומתנו
בחזית המלחמה נגד הפולשים הזרים.

לכבוש חזרה את ארם־נהריים. הצבא המערבי
המאוחד, תחת דגל ערבי יפה, יחזור
לבגדאד — כפי שכבר עשה זאת פעם בימי
אל־כיילאני. סוריה תיפול בדרך.

ביותר יסולק מן המרחב — וגורל זה
צפוי לו ממילא. במקרה הטוב ביותר יעכב
את ההתמוטטות לכמה חודשים, ואולי אפילו
שנים.

מה אז? האם כזאת נגמרת ה־קאריירה
של גמאל עבד אל־נאצר?
האם בזאת נשברה התנועה הלאד
מית הערכית? האם כך יחזרו
מחוגי השעון אחורנית?

מאחורי החזית החדשה — מאחורי ה־מארינס׳
הצנחנים הבריטיים, כוחות צה״ל
והלגיון הירדני — חוסים אוצרות הנפט העצומים
של ערב הסעודית, כודיית, בחריין
וקטאר. כל יום של דחיקת הקץ, הריהו
יום בו זורם הנפט היקר לתעשיות אירופה
ואמריקה. לכן כדאית ההתערבות למערב.

עצם העמדת השאלה מוכיח עד כמה מופרך
כל החשבון הזה מיסודו. אפילו תתגשם
תוכנית זו — ואין סיכויים רבים שתתגשם
— הרי גם אז לא תשתנה המציאות היסודית.
עבד אל־נאצר כבש את סוריה ללא שפיכת
טיפה אחת של דם. עבד אל־כרים קאסם
השתלט על עיראק ללא מאמץ, כאדם הקוטף
תפוח בשל מן העץ. מדוע? מפני ששניהם
מייצגים תנועה שהיא חיה ונושמת בלב
מיליונים, שאיפה שורשית שאינה זקוקה
לשום תעמולה: השאיפה לשיחרור מעול
זרים, השאיפה לסילוק משטרים דורסניים
וכושלים, השאיפה לאחד מחדש את המרחב
שבותר באופן שרירותי על־ידי השליטים
האימפריאליסטיים מלפני דור.
גם בימי שלום, אין צבא בעולם שיהיה
די גדול כדי לדכא שאיפה המונית כזאת

• המערך הצבאי של ההתערבות
המערבית זקוק למרחב
האווירי והקרקעי של ישראל.
אנחנו נחסום כפניו שטח זה. כך
ניצור פירצה כחזית ההתערבות,
ננתק את ירדן מלבנון ואת הצנחנים
הבריטיים מן הים התיכון.

אולם החשבון הישראלי שונה
לגמרי. לנו יש מה להפסיד -את
עתידנו. אנו איננו יבולים להרשות
לעצמנו לקנות כמה חדשי נוחיות,
ולשלם תמורתם את קיום הדורות
הבאים. מגמתנו איננה לדחות
התמוטטות בלתי-נמנעת -אלא
לחלץ את עצמנו מן הכית המט
ליפול.

• המערך הצבאי של רע״ם ועיראק
זקוק לכבישי התחבורה העוברים בישראל.
אנו נפתח כבישים אלה בפני תנועת הכוחות
הלאומיים — כך שעוצבו ת מצריים
יוכלו להגיע לדמשק ולבגדאד בדרך היבשה.
• נכיר בממשלת המהפכה העיראקית
ונדרוש בכל הזירות הבינלאומית את ההכרה
בה. קולה של ישראל יהיה בעל משקל
מוסרי עצום באו״ם אם ישמיע תביעה זו —
כי אנו ם דינ!ז מרחבית, ודברנו ישפיע על
מיליוני יהודים בעולם. יתכן מאד שדברנו
זה יכריע את הכף נגד התערבות צבאית
זרה בעיראק.
• אלה תרומות מיידיות, מוחשיות, גלויות
— ואנו נתרום אותן תמורת הסדר
סודי, מלווה בערובות מתאימות, שישמש
בסיס לשלום רשמי בין ישראל, רע״ם והרפובליקה
העיראקית בבוא שעת הכושר —
אחרי סילוקם של המסיתים האנטי־ישראליים
מרבת־עמון וריאד׳ כשאיש לא יעז עוד
להאשים את המנהיגים הלאומיים בבגידה,
עת יחתמו על שלום זה.

באחד הרגעים הגורליים של ההיסטוריה
העברית השמיע מצביע אשורי מול חומות
ירושלים אזהרה שזכרה, לא נמחק .״אמרו
נא אל חזקיה: כה אמר המלך הגדול, מלך
אשור — מה ׳הבטחון הזה אשר בטחת? הנה

התנועה הלאומית הערכית נתונה
עתה במצוקה. זוהי השעה
לזרוק את הקנה הרצוץ -ולרכוש
דריסת־רגל על הקרקע המוצקה
של המרחב.

1תצפית

במרינה

וגי וזזכויות #ורות)

• ברית צבאית רשמית ומדאה

תיחתם בץ ישראל

וצרפת. הרעיון, שמנהיגי ישראל לעגו לו במשך שנים מפני שהומצא על־ידי
מנהיגי תנועת־החרות וג׳ק סוסטל, הפך לפתע למדיניות ריאלית. נסיעותיהם
של גולדה מאיר, שמעון פרס ויעקוב מרידור קשורות נולן בענין זה, מאחר
שכל אחד מקמה ני הברית תיזקף יעל חשבונו האישי.
ערכה המעשי של ברית זו יהיה מבוטל מאחר שברית בנאת קיימת למעשה
מאז ערב מיבצע סיני. אולם ממשלת ישראל מקווה ני החתימה הרשמית
תפיג בציבור הישראלי את החששות הכבדים שנתעוררו עם נצחון המהפכה
בעיראק, המוכיח את חוסר־התוחלת של המדיניות הרשמית. ואילו הגנרל רה־גול
שוכנע שהברית כדאית לו כדי להפגין את נוכחותה של צרפת במרחב.
כמשקל נגדי יעשה דה־גול כמה ג׳סטות חיוביות כלפי המחנה הלאומני הערבי.
• דאג האמרשילד יבקר שנית בביירות. מטרתה הרשמית של
נסיעתו תהיה ביקורת מנגנון הפיקוח של האו״ם, והוא לא יבקר בנקודות־מריבה
אחרות במרחב, כגון עיראק וירדן.

• מוקד הסיבפוביס הבא של מצרים יעבור דרומה. בהשפעת
המערב, ובגלל חששות הסודאנים מפני התגברות מצרית, יחריפו היחסים בין
מצרים לבין סודאן, עד נדי ניתוק אפשרי של היחסים ביניהן.

• הגגות אחרות של ממש לת ישראל על המאורעות במרחב:

דרישה מוגברת מ־ארצות־הברית
להע־ניק
נשק לישראל,
ונסיון מחודש להמריץ
את גרמניה להחליף המערבית
שגרירים עס ישראל.
העם עיט, עיט עדה רי ר
מעטים מאזרחי ישראל ראו אותם: מטוסים
גדולים, כבדים ומסורבלים, שהתנהלו
לאיטם בשמי ישראל, בכיוון דרומה. הם
דמו לציפורים גדולות — ציפורי גורל.
בימי קדם נהגו כוהנים עובדי־אלילים
לנחש את העתיד ואת מצוות הגורל לפי
המעיים של ציפורים. השבוע לא היה כל
צורך להסתכל לתוך מעיהן של ציפורי
הפלדה המגביהות־עוף. בשורתן היתד, ברורה
גם כך — השתלבות ישראל במערך
הצבאי המערבי (ראה הנידון).
ציפורי־גורל אחרות חגו בשמי הלבנון.
בכרסיהן השמנות נשאו מיטען איימתני:
פצצות אטומיות. בפעם הראשונה נפל צל
המטריה הקטלנית על אדמת המרחב: המלחמה
האטומית׳ שתמיד נראתה לאזרחי
ישראל כאיום הנוגע לאחרים — הפכה החל
מהשבוע לממשות־קבע במרחב* .כמו אזרחי
לונדון, פאריס וצ׳יקאגו, יצטרכו גם
בני חיפה להתרגל עתה למחשבה כי בלב־

האמריקאים

רע״ם יבקש מנשיא
יוגוסלביה לתווך בי־נו
לבין המערב.
׳עיקר הצעתו: האמריקאים
יוציאו את
צבאם מלבנון, תמו־רת
הבטחה שרעיים
תורה למורדים ב־ארץ
זו להפסיק את לעומת פעילותם.
זאת לא יתערב המערב
נגד המשמר
הרפובליקאי בעיראק,
ואילו זה יבמיח לקיים
את הסכמי הנפט
עם המערב.

$המכשול ה עיקרי
כסני הס־כם־פשרה
ברוח
זו: סרבנות ה אנגלים.
בריטנית

• הצרפתים

בכל תוקף להשיג הצהרה מפי המלך חוסיין
שם, בתוקף הסכם פנימי ביניהם. היא גס טרס ויתרה
הלגיון בעיראק, מתוך הכרה כי המשמר הרפובליקא-
הנפט במוקדם או במאוחר.

• צפויה מערכה מוגברת, בקשר לעליית יהודים מארצות
הגוש המזרחי. תהיה זו מעין תגובה ישראלית לסילוק הנספחים שלה מוורשה
ובוקרשם, והיא תכלול הפגנות
גלויות אלה, הפעלת הקונגרס

• הדתיים לא יחזרו
החלטתו של דויד בן־גוריון,
הדתיים. בין השאר: העברת

מול הנציגויות הזרות בישראל, צומים של יוצאי
היהודי העולמי.
לממשלה, לפני הבחירות לכנסת. זוהי
המעוניין להעביר כמה החלטות, בהיעדרם של
בתי־הקברות מידי הרשויות הדתיות לאזרחיות.

• צפוי משבר חדש בעירית נתניה. לאחרונה עבר חתול שחור בין
ראש העיר הפרוגרסיבי משה שקד לבין סגנו, שפרש מסיעת תנועת החירות,
דויד דהרי. דהרי טוען כי שקד אינו עומד בהתחיבויותיו מלפני המהפכה
בעיריה. בינתיים מתנהל משא־ומתן סודי בין סיעות הציונים הכלליים לתנועת
החרות, בדבר פרישתו של חבר המועצה מטעם חירות מאיר האום. את מקומו
של האום ימלא סגן ראש העיר לשיעבר הלל צור. חילופי גברא אלה יבוצעו
משום שדהרי טוען, כי פרישתו מתנועת החירות באה כתוצאה מיחסו של
האום אליו. במקרה שיושג הסכם, יחזור עובד ברעמי להיות ראש עירית
נתניה, ואילו דהרי יקבל מידו שוב את סגנות ראש־העיר.
• משבר ומהפכה עירונית צפויים גם ברעננה. רקע המשבר:
התמרמרותם של אזרחי המושבה, בשל החלטת המועצה להתיר את הפיכתו
של אחד מבתי המרגוע במרכז רעננה לבית־חולי־רוח. בית חולים זה, שיוקם
על־ידי הסתדרות העובדים, יהיה מיועד לחולי־נפש מההתישבות העובדת.

אולם כל מעשה שנעשה השבוע, כל
מילה שנאמרה, נגעה במישרין לגורלה של
ישראל. מהלכי השח
מת הגורלי:
נחתו בחוף לבנון,
שלחו את הבריטים
לירדן׳ ייצבו בצורר,
זו, זמנית, את החזית
במרחב. אין ספק
שלולא פעולה זו
היו המוני הלבנון
וירדן מטאטאים השבוע
את המלך חו־סיין
והנשיא שמעון
מכסאותיהם. אולם
משהגיעו האמריקאים
לחזית זו, היססו
אם לעבור אותה.
אילו כבשו הזרה את
עיראק׳ היו צריכים
להחזיר לשם ממשלה
שהוכיחה שאין לה
שום אחיזה בעם,
היו גורמים אולי לקוריאה
שניה, ואולי
אף למלחמת־עולם שאיש
אינו רוצה בה.
גרוע מזה: הם היו
מכריחים את גמאל
עבד אל־נאצר להזמין
את הרוסים ולהפקיד
בידי אלה את
הכוח הממשי והאהדה
העצומה של
התנועה הלאומית הערבית.

גמאל עבד
אל־נאצר יצא
כקרוב לביקור
נוסף אצל המרשל
טיטו. נשיא

תתנגד להוצאת כוחותיה
מירדן, תשתדל
כי הוא מבקשם להישאר
על רעיון התערבותו של
ידחוק את רגליה משדות

ליות. נסתבר כי דויד בן־גוריון לא התנגד
כלל למעבר המטוסים. הוא רק התרגז על
כך שכמה מטוסים יצאו בדרכם מקפריסין
לרבת־עמון לפני שהרשות הישראלית נכנסה
לתוקפה — הפגנה של זילזול גמור בממשלת
ישראל.
כיצד נוצרה אי־ההבנה בלב מאזיני החדשות?
השלטונות הישראליים פשוט מנעו
את פרסום הידיעה השניה — על המטוסים
שעברו — בעוד שלא עיכבו את הידיעה
הראשונה, על המחאה הרשמית. כך התבלבלו
המוחות בישראל ובעולם כולו, ללא
שום צורך.
היתה זאת, למעשה, התרומה היחידה של
ממשלת ישראל למאבק ההצהרות וההכרזות
שסער מסביב למרחב. בעוד שכל
מדינה רחוקה׳ המכבדת את עצמה, הרימה
את קולה והשתתפה במאבק הפוליטי, שתקה
ישראל לגמרי. לולא המחאה המגוחכת בלונדון׳
אפשר היה לחשוב כי מנהיגי ישראל
איבדו את קולם. אך בימי משבר, גם שתיקה
היא הודעה.

פירסמו הודעה מחוכמת•
בהודיעם שלא
נזכת״הע! לסת? ה׳
ינחתו בחוף הלבנון,
נתנו סטירת־לחי לאמריקאים,
על שלא
תם לישון
התיעצו עמם לפני הפלישה. בהודיעם שהבביתם.
מאבק
בלבנון ובעיראק הוא ענינן הפנימי
של שתי ארצות אלה, עשו ג׳י0ט .1ידידותית
כלפי הלאומנים הערביים בעולם כולו,
כולל אלג׳יריה. ובקבעם שנוכחות הכוח
האמריקאי בלבנון מספיקה, הפגינו את אהש
תי קהכ הו דעה
דתם לחזית המערב. בסך־הכל: מכה אחת
״ממשלת ישראל מחתה נגד מעבר מטו שהרגה שלושה זבובים.
סים בריטיים בשמי המדינה. ללא קבלת
• הדוסים נטלו לידם מיד את היוזמה
רשות,״ הודיע הקריין של קול ישראל
הפוליטית. אחרי ביקור־בזק של נשיא רע״ס
בעיקר החדשות.
במשך זמן קצר היה נדמה באילו חוללו במוסקבה, פירסמו, הודעה גאונית: הם הזמינו
את אייזנהואר, מאקמילן, דה־גול, נהרו
מנהיגי ישראל מהפכה במחשבתם הפוליטית.
סגירת שמי הארץ בפני כוחות המערב הי־ והאמרשילד לפגישה מיידית עם כרושצ׳וב.
תה יכולה להתפרש רק כהפגנה נייטראליס־ בצורה זו הרגו יותר משלושה זבובים:
טית וכג׳סטה ידידותית כלפ, הלאומנים. ה ם העמידו את העולם באופן דרמתי על
חומרת המצב׳ רמזו כי חצי מיליון החיילים
הערביים.
בלבם של אנשים ציניים יותר עלה הר הסובייטיים בגבול תורכיה ופרם מסוגלים
עיון שממשלת ישראל נקטה בטכסיס מאקי -לכבוש את המרחב (כולל ישראל) תוך
אזזלי: שגם נתנה למטוסים הבריטיים לעבור ימים ספורים. בהזמינם את נהרו והא-
(על־ידי כך שחיל־האתיר הישראלי לא ניסה מרשילד, החניפו לשני אישים אלה, משכו
ליירט אותם) וגם הגישה את המחאה ה לצדם מראש את אהדת האומות הקטנות
רשמית — כך שנשארה בסדר כלפי שני (המעוניינות בפרסטיג׳ה של האו״ם) ואת
הגוש הנייטראליסטי (שנהרו הוא אלילו),
הצדדים.
אולם תוך זמן קצר בלבד נתבדו האש בהזמינם את דד,־גול, כבשו את אהדת צרפת
והבקיעו בקע בחזית המערב. בסך
* סימן אחר לבוא האטום למרחב: הו הכל הביאו את האמריקאים במבוכה וחוסר-
דעת צרפת על ניסוי פצצות־האטום הרא וודאות רבתי.
שונות מתוצרתה. אס תקום ברית צבאית
• הערבים עצמם הלכו על חבל
בין צרפת וישראל (ראה תצפית) תהיה גם
לכן משמעות נוקבת לגורל המרחב.
(המשך בעמוד )6

מדינין ת

העולם הזה 1086

הפולשים האחווניס לגוחב -חיל!,נחיתה האגדתי

המרהב השמי ראה פולשים בלתי־ספורים.
חתים ופלשתים, יוונים ורומאים, כיזנטים ושלפנים,
מונגולים וטאטארים, צרפתים ובריטים
עברו בנתיכיו ונחתו בחופיו בדי להשתלט על
אוצרותיו ולהרחיב את האימפריות שלהם.
השבוע הצטרף לרשימה פולש חדש: חיילי
חיל־הנחיתה של ארצות־הברית.
החיל האגדתי, הנחשב לאחד הכוחות הלוחמים
המעולים ביותר בהיסטוריה האנושית,
יבול להצביע בנאווה על מסורת קרבית של
למעלה מ 200-שנה. החיל הוקם על־ידי פקודת
״הקונגרס היבשתי״ ,הפרלמנט של מלחמת
השיחרור האמריקאית, בנובמבר ,1775 לפי
דוגמת חיל-הנחיתה הבריטי.
שלושה חודשים אחרי ייסודו של החיל בבר
נחתו המארינ׳ס ויצרו את ראש־הגשר הראשון
שלהם. תחת חיפוי התותחים של שתי
אוניות־מלחמה, דהרו שתי ספינות עם 200
מארינ׳ם לעבר החוף של איי באהמאס הברימהינר
מונמזומח...

טיים, נערכו על החוף, הסתערו על המיכצר
הסמור ועל ארמון המושל, בכשו אותם בהת־קפת־פתע,
לבדו תותחים ותחמושת. כך נחל
כוח קטן ועני זה את הנצחון הימי המזהיר
ביותר של מלחמת השיחרור האמריקאית -
וקבע את המתכונת ששימשה מאז דוגמה לא
רק לו, אלא גס לחילות-נחיתה בצבאות אחרים.
מאז הוכיח החיל את סגולותיו המיוחדות
כבל מצב בו היה צורף להנחית חיל־רגלים מן
הים. הנחת האופייני הוא מלח־למחצה, חייל־למחצה,
אדם המתמצא במידה שווה על סיפון
אוניה ובשוחה על החוף. אופיו המיוחד של
החיל גרם לכד שכמעט מעולם לא היה מבוטל
-גם בימי שלום רשמי נמצאו לו ג׳ובים
למכביר כהענשת שודדי-ים ושיטור.
הפלישה ללבנון, בשיטה הקלאסית של ה•
מארינ׳ם, היא רק. חוליה אחת נופפת כשרשרת
ארוכה של נחיתות, שבוצעו לצלילי המנון
החיל :״מהיכל מונטזומה לחופי טריפולי״.

בשנת 1846 הצטיינו המארינ׳ס במלחמה הקצרה
של ארצות־הברית נגד מקסיקו. אחד
הגדודים נכנס לעיר מכסיקו אחרי קרבות אנזרייס, בהם נהרגו מכסיקנים רבים, טיהר
את הרחובות ושמר על ארמון מונטזומה המפורסם. מכאן המלים הראשונות של המנון החיל.

1 0 ^ 1אחרי מלחמת־חאזרחים, בה
11^ * 1111
\ 111ן • 0 * 1לחמו המארינ-ס משני עברי
111/
החזית, התאחד הזזיל שוב ופלש בפעם הראשונה לקוריאה.
חס שתו ליד סיאול, כשחם מושבים את הותחיהס בגוץ.

...לחופי טריפולי

העיר המונצחת בהמשך השורה הראשונה של ה־הימנון
אינה טריפולי הלבנונית, אלא טריפולי שבלוב׳
אליה פלשו המארינ׳ס בשנת 1804 כדי לחסל את בסים שודדי־הים הערבים ביס־התיכון.
סגן־משנה דקאטור (בתמונה, פצוע) ,הסתנן לנמל והצית אוניה אמריקאית שנלכדה.

אינו־ג״גה 1945 ,

תמונה היסטורית
זו, שצולמה במקרה
מליידי צלם צבאי יהודי. הפכה לסמל של החיל,
הופיעה מאז על נבי נולים, מודעות תעמולה וסרטים רבים.

קוראה 1951

במלחמה נגד ״המתנדבים*
הסינים, כותרה יחידת מא•
ריינ׳ס. שרידי חכש חתרו מד לחוף דרן כל היבשת, הניעו
לאוניותיחס בשארית כשותיחם, יצרו אפוס מלחמתי עולמי.

המאויגס י ס תלקו-
אנחנו נישאו
בצהלת שמחה קיבלו מנהיגי ישראל את פלישת המארינ׳ם ללבנון ופתחו
את שמי המדינה למעבר הצנחנים הבריטיים שנחתו בירדן. הם מקווים כי
אלה יצילו אותנו מן הכיתור הערבי, הסוגר והולך עלינו מכל עבר.

על מד! שמחתם?
המאמינים הם

שכידוני הפולשים ימגרו את ההתעוררות הלאומית

של עמי המרחב?
המאמינים הם שלעולם יגנו עלינו המארינ׳ס והצנחנים הזרים מפני
חזית ערבית המתלכדת נגדנו ז

אשליות הרות שואה!
במוקדם או במאוחר יחזרו הפולשים הזרים לאוניותיהם ולבסיסיהם. אנו
נישאר לבדנו מול מרחב מלוכה שהפכנוהו לאוייב לנו.
אין כוח בעולם שיבלום את התלכדותם של עמי המרחב. בנו תלוי הדבר
אם הליכוד יהיה עמנו — או נגדנו.

בשעה גורלית זו לאומה העברית ולמדינתה, אנו תובעים :
• חסימת המדינה בפני תנועת הפולשים הזרים !
• הפגנת אהדר, והצלית סיוע למהפכה העיראקית וללוחמי השיחרור נגד
משטרי הדיי< י במרחב !
• שיתוח־פעולה עם מיטו ונהרו לסילוק הפלישה המערבית ולהדיפת
הסכנה של התערבות סובייטית !

שעה זו -שעת מצוקה וסכנה לתקוות השיחרור של
עמי המרחב -היא שעת הכושר לפתיחת דן? חדש ביחסינו
עם תנועת-השיחרור של המרחב!

הפעולה השמית
המרכז הזמני:
ת. ד ,11253 .תל־אביב.

־^י־ לא! כל נער ונערה יבולים

ץ לה עותתף ב טי סו ת הטיול עגל )

ן ״ארקיע; פנה עוד היום לרוד׳ [
( בזז **ה 42 יאוו טלפן למט׳ 562/ 3ו . 6ץ

נ מדמה
(המשך מעמוד )4
דק וגבוה• בעיני עבד אל־נאצר לא היתה
הפלישה לירדן וללבנון חמורה כל־כך —
עיכול עיראק ברע״ם ידרוש זמן, אפשר
היה לדהות לפי שעה את בליעת ירדן
והלבנון. מטרת הסגן־אלוף המצרי: למנוע
את פלישת המערב לעיראק, למנוע את
התערבותם המזויינת של הרוסים, להרוזיח
זמן לסיום השלב הנוכחי (עיראק) ולהכנת
השלב הבא (סעודיה) .הוא ידע שהמארינ׳ם
לא יישארו לנצח בלבנון.
לכן נהג שליט רע״ם במתינות ובזהירות.
חבריו הבגדאדיים הבטיחו כי הנפט ימשיך
לזרום למערב. נאומו הגדול של עבד אל־נאצר
בדמשק הצטיין במתינות, גם כשדיבר
על ישראל (״כשהתקיפה ישראל את מצריים
ב־ ,1956 אמרו האנגלים שהם יגנו
עלינו. אתם יודעים איזו הגנה זאת היתה.
עכשיו הם אומרים שהם יגנו על הלבנון

כשנסתיים השבוע הראשון אחרי המהפכה,
נראה כאילו תישארנה החזיתות קפואות
לפי שעה. הנצחון המכריע נשאר כידי
עבד אל־נאצר וחסידיו: עיראק היתה כולה
בידי מנהיגי המהפכה. האמריקאים קבעו
חזית ברורה, שכללה את ישראל. והסובייטים
זכו לקלף תעמולתי עצום, שיועיל
להם מאד במישחק לכיבושם הרעיוני של
עמי אפריקה ואסיה.
כולם הרוויחו — מלבד ישראל.

המ שק
ח ש בון ללאבהדה
הקצינים החופשים׳ שחוללו את המהפכה
בעיראק, לא העלו מן הסתם על דעתם
שהם יוצרים בעיות כלכליות מיוחדות לישראל.
אולם מן הרגע שהתפוצצה הפצצה
העיראקית בחלל המרחבי, נערכו בישראל
בדיקות קדחתניות כדי לברר כיצד תעמוד
המדינה בפני משבר אפשרי׳ כגון מלחמה
חמה במרחב, הפסקת זרם הנפט המערבי,
עליית מחירים בעולם והפרעות בתעבורה
הימית.
המסקנה הכללית: שום סכנה מיידית אינה
צפויה לישראל. במקרה נוצר מצב שהוא
חיובי למדי. פריטים:
<• כדי לנצל במהירות האפשרית את
מענקי המזון האמריקאיים׳ נצברו בישראל
עודפי מזון ניכרים, בעיקר מספוא, חטין
ומוצרי־חלב. חוסר קל מורגש רק לגבי
אורז׳ סוכר ומתכות מסויימות.
• מצב חלש בשטח הדלק. מאחר שזה
עתה מתנהל משא־ומתן עם ספקים חדשים,
לא הצטבר מלאי גדול. כדי ללחוץ על
חברת של, עוכבה האספקה באופן מלאכותי׳
דבר בלתי־נוח לאור המצב החדש.
בחדרי חדרים נערכו דיונים על אפשרות
של קיצוב הדלק. אולם קיצוב הדלק למכוניות
נראה בלתי־יעיל (החסכון המכסיקיצוב
החשמל עורר
מלי ,)50/0 :ואילו
התנגדות חריפה מצד חברת החש טל, שלמדה
מנסיון קודם כי הגבלה זמנית מרגילה
את הקך,ל לחסכון קבוע.
כמו מדינאים אחרים במרחב׳ נשאו על
כן גם מדינאי ישראל את עיניהם אל מיכ־ליות־הדלק
האמריקאיות, מתוך תקווה כי
הדוד סם ידאג לכמויות הדרושות למדינה,
שהשתלבה במערך שלו.
געגועי מלחמה. בכל זאת יש לצמחירים
ניכרת בשוקהישפות
לעליית
ראלי• הסיבה: התיקרות המחירים בעולם,
כתוצאה מבהלת־המלחמה העולמית. השעורה
עלתה ב 117 החיטה ב־ ,30/0התירם ב־/0״,3
הקקאו ב־־ ,87 צמר סרוג ב־ס/״ד.
אפשר היה למנוע את העליה על־ידי
סובסידיות מאסיביות, כהצעת פנחס ספיר.
אולם פה נתעורר מכשול חדש: לוי אשכול
נעדר מתפקידו, הכולל בין השאר הקצבת
כסף לסובסידיות. מקומו לא נתפס על־ידי
ספיר, כמו במקרים קודמים, מפני שספיר
רב עם ביג׳י (עת היה השר היחיד במפא״י
שהתנגד לנסיעת משה דיין לגרמניה) .המינוי
של שר־האוצר־בפועל ניתן לעובר-
הבטל הגרמני של מפא״י, שר־בלי־תיק פרץ
נפתלי.
נפתלי רצה להוכיח את עצמאותו. הוא
השיב ״לאו!״ מוחלט לדרישתו של ספיר
להקצבת כספים נוספים למתן סובסידיות
חדשות. טען נפתלי, בצדק־מה: משרדו של
ספיר כבר השתמש בכל הכספים שנועדו
לסובסידיות, מבלי להביא אפילו להגדלת
הייצוא או להוזלת המחירים לצרכן המקומי.

סיבה משכנעת עוד יותר: לאוצר אין
כסף.
בכל זאת היו בארץ כמה יצרנים שקיוז
בגלוי להתלקחות צבאית מעבר לגבולות
ישראל. יצרני מתכת, טכסטיל ומזון זכרו
בגעגועים את הימים הטובים של מלחמת
העולם השניה, עת סיפקו את תוצרתם בשפע
לצבאות הזרים במרחב.
חינוך ציר הו עי ד הו העש רי ם
הצירים בוועידה העשרים היו נסערים
מאד. זה עתה הקשיבו לתרגומו של אחד
הנאומים המרגיזים ביותר שהושמעו באוזניהם,
מאז כונסה הוזעידה הראשונה. הנואם:
סעיד חסן אל־נאשף, ציר הוזעידה העשרים
של הסתדרות המורים העבריים בישראל.
אל־נאשף לא היה מורה עברי. לוועידה
שהתכנסה לפני שבועות אחדים בהיכל התרבות
בתל־אביב הגיע כציר מאחד מכפרי
המשולש. דבריו שעוררו את הסערה הגדולה
והנוראה :״אחרי כיתה ז׳ אין מלמדים יותר
את הקוראן בבתי־הספר הערביים, רק את
התנ״ך.״
״שקר!״ צווחו מאות פיות של מורים, שלא
עיינו מימיהם בתוכנית הלימודים של בית־הספר
הערבי .״עלילה שפלה!״ קראו צירי
מפא״י וחירות בכל כוחותיהם .״לגרש את
אל־נאשף מן הוועידה,״ הציע הרוב בנשיאות.
אפילו צירי מפ״ם, שאל־נאשף הוא אחד
מחבריהם, התבלבלו ברגע הראשון. חלק
הציע להסתייג בגלוי מן הערבי המשמיץ,
נואם מפ״ם אחד עשה זאת על דעת עצמו.
שתי אמיתות. כשנרגעו מעט הרוחות
הוברר שאל־נאשף אמר את האמת: בבתי-
הספר הערביים לא למדו, עד לסוף שנת
הלימודים תשי״ח׳ את הקוראן בכיתות הגבוהות
מכיתה ד.
כשחזר אל־נאשף לדוכן הנואמים כדי
להסביר שוב את דבריו, שרר כבר שקט
מוחלט באולם .״אינני מציע להפסיק את
לימודי התנ״ך,״ אמר המורה הערבי הקשיש,
בקול שקט ובוטח ,״אני מציע למזג את

מורה אל*נאשף ותלמיד
עקב אי־הזדהות — בריחה
שתי האמיתות, הקוראן והתנ״ך, וללמד אותם
זה בצד זה.״
הצירים האזינו בדומיה. רק חלק זעיר
מהם, אפילו לא חברי סיעתו של אל־נאשף,
ידע כי לפניהם, על דוכן הוועידה העשרים,
עומדת אחת הדמויות המענינות ביותר בתוך
המיעוט הערבי של מדינת ישראל. כי אל־נאשף,
המורה הערבי מבית־הספר העממי
בכפר המשולש הקטן, היה פעם האיש שיצא
יחידי ללחום את מלחמתו, מלחמת האמת
והצדק, נגד המופתי הירושלמי.
אשמת קשר בעיראק. לפני 19 שנה
החל סעיד חסן אל־נאשף את חייו כמורה.
בן למשפחה גדולה ואמידה מן הכפר טיבה,
לא טרח סעיד לפרנסתו עד שהגיע לגיל
.34 רק אז, ספק מתוך שעמום ספק מתוך
אידיאל, יצא להורות דעת את בני הכפרים
הבערים של ארצו. תחילה, לימד בתול־כרם
הקרובה לכפר מולדתו, עסק גם בפעילות
מדינית בחוגים סגורים, נאלץ לעזוב את
הארץ בשנת ,1936 עם פרוץ המאורעות
שהמופתי עמד מאחוריהם. סעיד חסן גמלם
חעזיס הזח 1086

לעיראק, עסק גם שם בהוראה במחוז הכורדים
הצפוני, בכפר רואנדוז שבמחוז אבו־צודיר,
ובעיירה אסמוואה.
חייו של הפליט הפוליטי לא היו קלים.
בשנת , 1942 אחרי שדוכא בעיראק המרד של
ראשיד עלי אל־כיילאני, הועמד סעיד חסן
למשפט, כאילו היה אחד הקושרים. הוא
זוכה מכל אשמה וחזר לארץ־ישראל, על
מנת לרכוש בכסף משפחתו חנות לתמרו־קים
במרכז יפו.
״זו לא היתד, חנות סתם,״ נזכר עתה
סעיד בחיוך ,״זו היתד. חנות גדולה. יהודים
ויהודיות מתל־אביב היו באים במיוחד על
מנת לקנות את מה שאפשר היה לקנות
רק אצלי.״
מתוך חנות התמרוקים שלו, החל סעיד
חסן בתעמולה מדינית גלויה נגד מי שהיה
ידידו, חאג׳ אמין אל־חוסיני .״התידדנו
בירושלים בשנת ,1939״ מספר המורה על
המופתי, שגס הוא היה מורה באותן השנים.
״הסתכסכנו בגלל שיטותיו. הוא האמין שצריך
לרצוח כל מתנגד, אפילו הוא מתנגד אישי
בלבד. כל מי שהיה יריבו, היה מואשם
על־ידו כבוגד. הוא לא בחל בשום מעשה.״
המק־ היה פחדן. סעיד חסן ו,חל
לשלוח מכתבים. תוכנם: כתב־האשמה חמור
נגד המנהיגות הערבית, בראשה עמד המופתי.
הוא שלח את מכתביו לשורה ארוכה
של אישים ערביים ולמשרדי החוץ של
המדינות הערביות. משפחתו, משפחת אל-
נאשף הגדולה והאמידה, אחת החשובות שבמשפחות
הערבים בארץ־ישראל, עמדה מאחוריו.
המופתי פחד לנגוע בבנה של משפחה

בשנת , 1947 שנה לפני הקמת המדינה
היהודית בארץ־ישראל, הגיעה מלחמתו הפרטית
של אל־נאשף לשיאה. הוא פרסם חוברת
קטנה, הפיץ אותה ברבבות טפסים בכל
רחבי המרחב. תוכנה: ח־יכוח רעיוני חריף
עם המופתי.
המופתי החליט שהגיעה העת לפעול. הוא
שלח רץ מיוחד לסעיד חסן, הזמין אותו
לביירות. אל־נאשף חשש לחייו, סירב לנסוע.
הזמנה נוספת הגיעה מן המלך עבדאללה.
״המלך רצה לראות אותי,״ מספר אל־נאשף
על עלילותיו כאילו היה מתאר שיעור קוראן
רגיל בכיתתו הכפרית ,״הוא פחד מאד
מן המופתי ורצה לקרב אותי אליו. המלך
היה מלא תסביכים וד,תסביך הגדול ביותר
שלו היה הפחד.״
אל־נאשף נסע לעבדאללה. הוא נפגש אתו
פעמים אחדות, הסביר לו מדוע לדעתו
מסוכן כל כך המופתי לעם הערבי.
עוד שלושה נאומים. בכל השנים
האלה לא טמן המופתי את ידיו בצלחת.
אל־נאשף זוכר עדיין את אותו יום בשנת
,1945 בו הגיע לחנות התמרוקים שלו כדי
להיווכח כי אלמונים הריקו אותה מכל
סחורה. בפעם אחרת ניסו להתנקש בחייו,
אך ללא הצלחה.
הגניבה שבוצעה בחנותו, אשר גם הוצתה
מאוחר יותר, לא הבריחה את סעיד חסן
מיפו. הוא נשאר בעיר הגדולה, יצא להורות
בבתי־הספר הערביים, כשאת שעות אחרד,צהרים
הוא מנצל לפעולה פוליטית יחד
עם שני גולי־עיראק אחרים, אתם התיידד,
דיאב עביד ועבד אל־ראוף אל־ראזק. אולם
אל־נאשף התאכזב מחבריו :״הם הלכו אז
לסוכנות היהודית ובקשו כסף,״ הוא מספר
בלגלוג ,״הם התיחסו לדעות שלנו כאל
קרדום לחפור בו.״
מדינת ישראל מצאה את סעיד חסן אל־נאשף
בכפר טייבה, כפר מולדתו. הוא חזר
להורות בבתי־הספר הממלכתיים של המדינה,
התנגד בחריפות לחינוך הדו־מיני המשותף.
כשיצאה מפ״ם לעבודה בכפרים הערביים,
הצטרף גם אל־נאשף לשורותיה. רעיון
אחח־ת־העמים מצא חן בעיניו.
״אין כל מרירות בלבי,״ מסכם הלוחם
הקשיש ( )53 את מלחמתו האחרונה ,״אני
מוכן לתת עוד ארבעה נאומים כאלה,
כדי שהילדים המוסלמים יוכלו לדעת מה הן
מצוזת דתם והיכן קבור הנביא מוחמד.״
שלושת הנאומים הבאים של אל־נאשף
יהיו מיותרים. מיד אחרי הוזעידה העשרים
של המורים׳ הורה משרד החינוך לשנות
את תוכניתו לכפרים הערביים: לימוד הקוראן
הוכנס גם לכיתות ההמשך.

מפלגו ת
•שלךק שיי ם *
אחד הצעדים הראשונים במערכת הבחירות
לכנסת הרביעית, אותה מכין מנגנון
מפא״י בקפדנות מרובה, היה לארגן מחדש
וביתר כשרון את חוגי הצעירים של המפלגה.
אחרי שהמשמרת הצעירה של מפא״י שבקה
חיים לכל חי תוך וויכוח רעיוני סוער

חעזלס חזה 1066

עד זלינגר

ותובע גילון כמשפט שטיינברג
עקב אי־התערבות — כנ״עה?

בין חברי המשמרת לפוליטרוקים מפלגתיים
שמונו מלמעלה, החליטה מזכירות
המפלגה לעלות על דרך חדשה, פחות
מחייבת מבחינה פוליטית. תחת לפתוח
קורסים לחברי. מפלגה חדשים, לערוך הרצאות
רעיוניות, וויכוחים כלכליים או סימפוזיונים
על כל נושא שבעולם, פתחה
מפא״י מועדונים מפוארים, ציידה אותם
במיתקני־תקליטים היי־פידליסי, שכרה תזמורות
ג׳אז וערכה ערבי ריקודים עם
כיבוד חינם.
השבוע עלתה הפעולה על שלב חדש.
אחרי שנה של עבודה חברתית בלתי־מחייבת׳
החליטו ראשי הפעולה להתחיל
ברישום מסודר. שאלון משוכפל חולק בין
מאות הצעירים, המבקרים בקביעות במועדונים.
השאלון
הכיל הכל: בצד שאלות על ארץ
הלידה, כתובת המגורים או משלח־היד,
נשאלו המפא״יים הצעירים שאלות רבות־משמעות
כגון :״האם אתה מרוצה ממקום
עבודתך? האם אתה מעונין במקום
עבודה אחר?״
על חייו הפרטיים של החבר הצעיר,
רצו המארגנים לדעת הרבה :״האם יש לך
בת־זוג? היש לך קשיים בהקמת משפחה?
איזה קשיים? קשיים כלכליים? דירה?״
לבסוף עובר השאלון גם לפסים חשובים
יותר :״האם יש לך דעה כיצד צריך
לערוך את הבחירות, לפי איזורים או לפי
ואחרון אחרון :״איזה ליקויים
מפלגות?״
אתה חושב שיש לתקן במדינה? מד, לדעתך
צריך להבליט במדינה?״
השאלון, אינם צריכים לפחוד ממלאי שמא יפוסרו מעבודה אם יודדע כי הם
לחוגיהצעירים של מפא״י. משתייכים הבטיחו השואלים בסופו של השאלון :״הפרטים
ישמרו בסודיות.״

שו חדד. חו׳
כל אזרחי ישראל שזזים בפני החוק —
אך כמה מהם שזזים יותר. בין אלה נכללים
זזתיקי הש״י של ההגנה, הזוכים
לחנינות. השבוע נוסף סוג חדש: רבנים.
רבה של ראשון־לציון, חיים זבולון
חרל״ם, הוא אישיות ידועה בחוגים הדתיים.
הוא תקיף מאד כאשר המדובר
בעניני המוסר וההלכה לגבי הזולת —
כמו בני־גיורות הרוצים להתחתן. אולם
לפתע נסתבר שיש חשש חמור לגבי המוסר
של הרב הנכבד עצמו. בתיקי הפרקליטות
הצטבר חומר שהחשיד את הרב
גבר,־הקומה והשמנמן בלקיחת שוחד. ההזדמנות:
סידור נישואי בוסר של ילדה
תימניה.
אולם מה יקרה אם רב מכובד ישב
על ספסל הנאשמים, כאחד האדם? רבני
ישראל התגייסו כדי למנוע את השערו־ריה
המחרידה, הופעל לחץ׳ נוצלו קשרים.

התוצאה: הרב החשוד בעבירה על החוק
הפלילי לא הועמד בפני בית־המשפט של
המדינה, אלא בפני בית־דין פנימי מיוחד
של שלושה רבנים — הרבנים הראשיים
אייזיק הרצוג ויצחק נסים, והרב מאיר
בן־מנשה.
השבוע החל המשפט, מאחורי דלתיים
סגורות לגמרי, בהיכל שלמה׳ שבעליו
הכריזו עליו כעל המרכז הרוחני של
היהדות. פרקליט־המחוז התל־אביבי המזוקן,
יעקוב בראור הדתי, השמיע את טענות
התביעה. חרל״פ הגן על עצמו, בסגנון
דיבורו שמתחת־לאף.
פסק־הדין היה מוטל עדיין בספק. מה
שלא היה מוטל בספק הוא כי בעלי המרכז
הרוחני הם אזרחים שמעל לנוהל החוקי
הרגיל.

פרשת שטיינברג
המככ ״ למתחילל הי כנ ע
לפרקליט המדינה, עורך־הדין קולין גלק־מן־גילון,
היה זה נסיון ראשון בכל הקריירה
המשפטית שלו במדינת ישראל.
דופרקליט המנוסה שרכש את השכלתו ואת
ידיעותיו המשפטיות בדרום־אפריקד* היה
צריך בפעם הראשונה בחייו לצאת למערכה
משפטית בקציני משטרה גבוהים. ההזדמנות
לכך ניתנה לו במשפט שהוא ניהל השבוע
בבית־המשפט המחוזי בתל־אביב, לפני הנשיא
התורן השופט מרדכי קנת: תביעתה של
המדינה, נגד מי שהיה ראש הענף הפלילי
במשטרת מחוז המרכז.
המערכה היתד, קשה מאד. כשהוא נעזר
בשני עוזריו, עורך־הדין פליקם לנדא וח־מתמחה
אמנון רובינשטיין, היה על גילון
למלא בבית־המשפט המחוזי את אותו התפקיד
שמילא עורך־הדין שמואל תמיר•
במשפט נגד הקצין זאב שטיינברג, ובתלו־נתו
של שטיינברג נגד הקצין זינגר: להוכיח
שלא זו בלבד שזינגר שיקר במתכזזן
בעדותו, כי אם גם שבניצוחו של ראש
המחלקה הפלילית רמ״ח אפרים הופשטטר
מנהלת קבוצת הקצינים המושחתת של המטה
הארצי מסע־גיבוי לאורך כל החזית, להגנתו
של הנאשם יוסף זינגר.
במסע זה, לא בחלו הקצינים בשום אמצעי.
״הכל להצלת זינגר,״ היתד, סיסמתם. הם
ידעו כי הם חייבים להצילו בכל מתיר,
כי הם עצמם היו מעורבים במידה חמורה
בפרשה זו.
להם הכל מותר, בשעה שגיבור
• תמיר עצתו, שבפעם הראשונה בתולדות
המזינה הצליח, על־ידי נצחונו בתביעה
המוקדמת, להביא לכך שגוף ממשלתי בדרג
גבוה ינהל מערכה נגד שחיתות בצמרת המשטרה,
היה נאלץ להשאר, בשלב זה של
המערכה, כמסתכל פאסיבי, משום שלפי החוק
יכולה תביעה פלילית בבית־המשפס המחוזי
להתנהל רק ׳על־ידי נציגי היועץ
הנזשפסי.

הפרשי* ראש מדור הבילוש לשעבר זאב
שטיינברג, מסר עדותו בשבועה מעל דוכן
העדים, יכול היה כל מי שמכיר את
שיטות פעולתה של הכת המושחתת במטה
הארצי להבחין בפעולותיה האופיניות, גם
באולם בית־המשפט ומסדרונותיו. הקצין
שלום ירקוני, איש מחלקת התפקידים המיוחדים
של המטה׳ ששירת את עמוס בן־
גוריון בכל זמן המשפט שהגיש נגד שורת
המתנדבים, נכח גם במשפט זינגר. תפקידו
של ירקוני: לדווח מדי יום ביומו לקת״ם
נוביק על מהלך המשפט, ואולי גם לפקח
מטעם נוביק ועמום על הקצינים והשוטרים
המעידים בו מטעם התביעה, כשבראשם
סגן המפקח הכללי אברהם זלינגר.
זלינגר היה לכאורה אדיב. שלא כמו
בחקירה המוקדמת, בה סירב בתוקף להגיש
לבית־המשפט את תיק החקירה נגד
זאב שטיינברג, שינה הפעם את דעתו.
״אין לי שום סודות בפני בית־המשסט,״
הכריז זלינגר, אחרי שנשאל על כך על־ידי
פרקליט המדינה גילון ,״אין לי גם כל
סודות בפני עורך־הדין הניגמן.״ המסקנה:
בשעה שלזלינגר, עד התביעה וסגן המפקח
הכללי של המשטרה, אין כל סודות בפני
פרקליטו של הקצין המודח, הנאשם באשמת
מתן עדות שקר, היו לו ולפיקודיו
סודות בהזדמנויות מקבילות.
אולם למרות אדיבותו החיצונית, היה
ניכר בעליל כי זלינגר אינו מרגיש את
עצמו בטוב בתפקידו החדש: מתן עדות נגד
חברו לקצונה. למרות החיוכים האדיבים
במסדרון ובמזנון, בינו לבין פרקליט המדינה
שקראו לדוכן העדים, הורגשה מתיחות
כבדה בין השנים. הסיבה: זלינגר,
שהוחשד בשעתו בחוסר נאמנות מספקת
לעמום, משתדל להבליט באחרונה את איבתו
וגישתו העוינת לכל מי שבא לחשוף
את צפונות המשטרה.
יש לענות. כאשר נסתיימו עדויות התביעה
— אחרי שזאב שטיינברג חזר וסיפר
על הימים שקדמו למשפט עמוס בן־גוריון
נגד שורת המתנדבים, ועל הנסיונות הנואשים
שנעשו להוכיח כי הוא, שטיינברג,
מסר אינפורמציה סודית למשרדו של עורך-
הדין תמיר — טען סניגורו של זינגר,
עורך־הדין יעקב הניגמן, כי ״אין לענות
על האשמות״.
השופט מרדכי קנת סבר אחרת. הוא
קיבל את נימוקיו של פרקליט המדינה, הורד,
להניגמן להשיב על שלושת סעיפי
האשמה הראשונים, ביטל את הסעיף האחרון,
בו נאשם זינגר כי מסר עדות שקר
בכך שאמר שלא זכר אם חקר את שטיינברג
על קשריו עם משרד עורך־הדין תמיר.
הסעיפים עליהם חויב זינגר להשיב:
מתן עדות שקר, בכך שהעיד כי לא שטיינברג
היה זה שמסר לו את שמו של הסמל
אניס קדיס המעורב בפרשה! מתן עדות
שקר, בכך שהעיד כי כבר בשני ליולי שנת
1956 ידע על אניס קדים׳ בזמן שרק באותו
(חמשך בעמוד )10

סינורו שר א1רח ישראלי שהיה חבר הפרלמנט העיראקי מטעם העזה היהודית

״ו־״ד. נור עיד!״
ך• פעם האחרונה פגשתיו בב-אנק
זילנה בבגדאד. היה זה ב־ , 1951 חודשיים
לפני שעזבתי את עיראק ועליתי לישראל.
הוא ישב בחדר המנהל, כדורי טויג —
שגם הוא נמצא עתה בישראל. היתה זו
פגישה מקרית׳ והשיחה היתר, שיחה קצרה
ורוגעת, שיחת רעים משכבר הימים. לא
מצאתי בי את העוז לגלות לו שאני עומד
לוותר על אזרחותי העיראקית ולהגר. היה
בוודאי חושב שנטרפה עלי דעתי. ואמנם,
מאוחר יותר, נודע לי כי כמה חודשים
אחרי שעזבתי את בגדאד פגש נורי אלי
סעיד אחד מידידינו המשותפים .״איפה
אליהו?״ שאל ,״זה כבר הרבה זמן לא
ראיתיו.״ משנודע לו כי עליתי לישראל,
היכר, על מצחו בתדהמה .״השתגע לעת
זיקנה!״ נאנח.
הידידות בינינו היתד, עתיקת יומין. עוד
אביו של נורי, סעיד אפנדי המנוח, היה
ידיד אבי, והיה מבקר אצלנו לעתים קרובות.
אני זוכר את סעיד אפנדי עורך אצלנו ביקור,
נימוסין, בכל חג יהודי, ואבי משיב
ביקור בכל חג מוסלמי.
את נורי הכרתי בהיותו ילה נעה סטודנט
ואיש הצבא התורכי, לפני מלחמת העולם
הראשונה. עקבתי אחרי הקריירה שלו מאותם
הימים, אחר אכזבתו מן ההפליה כלפיו
וכלפי חבריו הערביים בצבא העותומני.
ידעתי כי אכזבה זו דחפה אותו לצד
האנגלים, בעת שאלה גייסו את שבטי מלך
חיג׳אז במלחמתם נגד תורכיה. לא פעם סיפר
לי נורי על חלקו במרד הערבי הגדול,
לצידם של הקולונל לורנם האגדי והאמיר
פייצל.
נורי רכב לגדולה על גל הנצחון שאחרי
מלחמת העולם השניה. כאשר הוכתר פייצל
מלך סוריה, בדמשק, היה נורי אל־סעיד
ראש המטה שלו. אך מלכות פייצל לא ארכה
זמן רב. הוא גורש מדמשק על־ידי הצבא
הצרפתי, והיה נזקק לחסדי הנציב העליון
הראשון בארץ־ישראל, סר הרברט סמואל,
כדי לקבל מעט בנזין להימלט במכוניתו.
הימים השחורים באו לק^נב, וב־1920
הגיע נורי אל־סעיד לבגדאד, לן,כנת הדרך
בפני המלכתו של פייצל כמלך עיראק. באו־תם
הימים היינו, פגשים לעתים קרובות,
והוא היה מספר לי על עבודתו, עם הקצין
הבריטי קלייטון, בהכנת קאדר ערבי לצבא
העיראקי. נורי הוא אשר המציא את המונחים
הצבאיים, המשמשים עד היום את צבא
עיראק.

של משרדך. שם תמצא אסמכתא יותר חשובה
לפעולות אלה מאשר ידידי אליהו אל־עאני.״

התחלת
השיגאה

מי התכוון גורי לא פחות ולא
/יותר מאשר למלך פייצל עצמו. לא רק
ליחסו הכללי אל היהדות והציונות, אלא גם
למקרה מסויים מאד, בו פסק המלך לטובת
עריכת מגבית ציונית בעיראק.
היה זה ב־ .1924 לביתי הגיע ד״ר אריה
בן־ציון, איש הנהלת קרן היסוד בירושלים,
וביקשני לעזור לו בעריכת מגבית. היתר,
זו השנה בה נפטר אחי, ואני ביקשתיו שלא

סאת

להוכיח את יכולתו ואת נאמנותו, די לו
שיצעק ״מוות לציונים!״ ההמונים ברחוב לא
ידעו אפילו מה זאת ציונות. אני זוכר,
למשל, כאשר נערכה הפגנה נגד הציונות,
היו מנהיגי ההפגנה צועקים ״הלאה הציונות״!
וההמונים עונים אחריהם ״הלאה שוט־רי־הלילה!״
— מילה שדמתה לציונות הבל־תי־מוכרת׳
ואשר אותה הכירו היטב.
המצב החל משתנה, עם הופעת המורים
הערביים מארץ־ישראל. הם לימדו את המקצועות
הדרושים בבתי־הספר של עיראק,
ויחד אתם גם מקצוע שהיה קרוב מאד ללי־בם
— השינאה לציונות. אחרי מאורעות
1929 בארץ־ישראל, החל אף המלך פייצל
להסתייג מהסכמתו הקודמת לקיום התנועה

אליהו עע•

נזנזבר רשינזה נאה הנא בנה שר אזן\ז הגזשפזזן ן!
היהנדינת הירננננה בינהד שר בגדאד, כיהן בנזשך
שניב ארנכנה כנשיא רשכה הננננוזד בבידה ננידאגן.
פנננזייב אף נבננד כננבד הפדרנננבנ הננידא\2י, נהיה
נזגן נדב רביה הנזרנכה נרגדנרי הננדינאיב באדצנ.
כיננו הנא ננהגנדד בשיכנן נננזידר בבה-יב, ראננד
שכרה ארבה ננסי ונשפנזהנ, בכריה ההנזנניה שבאה
ננכיראגן. בננ רנפא־כינייב הכנבד ב!2נפה נזנרינד

גורי שובר שביתה

הפאשא והציוגות
ו חסו של גורי א ד ־ ס ^י ד אל היהודים
׳ הוא פרק בפני עצמו. יתכן כי דבר זה
הוא תוצאה מן הדם הזורם בעורקיו. כי
סבתו של נורי היתר, יהודיה, והיא אשר
הורישה לו את עיניו התכולות.
זכור לי וויכוח בבית הנבחרים בבגדאד,
ב־ .1932 אחד מצירי האופוזיציה התרעם על
כי הממשלה עוצמת עין מול הפעילות הציונית
בקרב יהודי עיראק. נורי קם להשיב
לו :״אם יש ציוני אחד בין כל יהודי
עיראק,״ הכריז ,״אני מתחייב להגיש את
התפטרותי והתפטרות ממשלתי!״ ותוך כדי
השמיעו את ההצהרה ד,מפוצצת, הפנה את
מבטו אלי, בגאלריית האורחים, וקרץ קריצת
עין שובבה. הוא ידע — ועוד איך — כי
אני עצמי הייתי ציוני נלהב.
דוגמה אחרת של יחס זה נתן ב־,1927
כאשר הניעו הרבנים פישמן ועוזיאל ז״ל,
לביקור בבגדאד. שני הרבנים היו שליחי הסוכנות,
אשר ביקשו לאסוף תרומות למען
ארץ־ישראל. ואמנם הם ערכו מגבית מוצלחת
מאד, אספו כספים בין יהודי בגדאד. אני
עצמי הייתי פעיל בעניין זה, וקישרתי אותם
עם כל החוגים הנכונים.
ואז נקראתי, יחד עם עוד שניים ממנהיגי
העדה היהודית, למשרדו של שר הפנים. הוא
הראה.לנו קבלות של הקרן הקיימת, ורשימה
של כל הסכומים אשר נתרמו למגבית הציונית•
היה זה רבע־שעה קשה ביותר עבורנו.
ואז נכנס נורי פאשא למשרד. הוא התפלא
למצוא אותי במבוכה כזו׳ ושאל מד, העניין.
שר הפנים השיב לו .״אז מה אתה נטפל
לאנשים אלד?,״ שאל נורי ,״מה להם ולכל
העניין?״ ואחר הוסיף :״אם אתה רוצה
לפעול בנידון, מוטב שתעיין תחילה בתיקים

נורי) היה אז ראש הממשלה. אללה ירחמו,
הוא נרצח כעבור זמן.
באותה תקופה באתי לראשונה במגע הדוק
עם המלך פייצל. לא פעם, בהיותו מרוגז
על שייך זה או אחר, או על מנהיג פוליטי
סרבן, היה קורא לי למשרדו, בחצר המלכותית.
הייתי אז מזכיר הכבוד של לשכת
המסחר בבגדאד, והתמצאתי היטב בעניינים
הציבוריים. המלך היה שואל אותי על מקור
הונם של אנשים מסויימים, על אופיים בענייני
מסחר, ועל פעולותיהם השונות. הוא
לא היסס לשאול אותי את כל הפרטים
שרצה, אף כי נושאי החקירה היו תמיד
מוסלמים ואני יהודי.
מפגישותי אלה, ומן ההזדמנויות הרבות
אשר ניתנו לי לעקוב אחרי מעשיו של המלך
פייצל, התרשמתי מאד מתבונתו ומי־כולתו
כמדינאי. מארבעת בני השריף חוסיין
של מכה, היה פייצל ללא ספק בעל הקומה
הבינלאומית הגדולה ביותר. אחיו עבדאללה
היה אמנם אדם טוב יותר, בעל לב ורגש.
אך פייצל היה מדינאי ומנהיג בכל גיד מגידי
גופו.
על כן היה זה עצוב במיוחד לראות את
האיש הגדול מתפורר בהדרגה. בשנת ,1933
חזר הביתה משהיית־ריפוי בשוייץ, כדי
להיות בבירתו בעת חגיגות יום הולדתו. זמן
קצר לפני כן׳ נערך בצפון עיראק טבח
המוני של המיעוט האשורי. מכיוון שהאשו־רים
הם נוצרים, נמנעו ראשי המדינות הנוצריות
מלשגר ברכות למלך פייצל ביום
הולדתו. הדבר פגע בו עמוק. כעבור שבועיים
עזב שוב את בגדאד, בדרכו חזרה
לשוייץ.
הייתי בין האישים שנפרדו ממנו, במסיבה
רשמית. מבחוץ אפשר היה לשמוע את
קריאות ההמונים :״יחי גאזי! יחי גאזי!״
הקריאות לחיי בנו גאזי (בעל עמדה לאומנית
אנטי־בריטית תקיפה) ולא למלך עצמו
העציבו אותו עוד יותר. פניו נראו חיוורים
כסיד. אני זוכר שפניתי אל אחד מחברי
הממשלה, שעמד לצידי, ולחשתי :״פני הוד
מלכותו כפני מת!״ ואמנם, כעבור ימים
אחדים הגיעה הבשורה משוייץ: פייצל הראשון

להטרידני בבעיה זו. אך לאחר שהפציר בי,
נעניתי לבקשתו.
לא היתד, זו בקשה רגילה. כי בואו של
השליח מארץ־ישראל עורר התנגדות רבד״
עוד בטרם יצא אל הפועל. בעיקר היו
האנגלים מנוגדים לביקור זה. לבסוף, לאחר
שהדבר הובא להכרעתה של לונדון, הורה
שר המושבות דאז, וינסטון צ׳רצ׳יל, להתיר
את ביקורו של ד״ר בן־ציון בעיראק —
בתנאי שלא ישמיע שום נאומים או הרצאות
בפני קהל כלשהו.
היה ברור כי תחת תנאי זה, יהיה קשה
לנהל מגבית רצינית. החלטנו כי הצעד הנבון
ביותר יהיה לפנות אל המלך פייצל
עצמו. ואמנם, היה זה צעד נכון. המלך
הודיע כי אין לו כל התנגדות שהד״ר בן-
ציון יערוך מגבית לאיסוף כספי צדקה .״יש
לי ידידים יהודיים,״ אמר אז המלך ,״יותר
מידיד אחד.״ הכוונה היתה לד״ר חיים וייצמן.
כי באותם הימים טרם השתרש המינהג
המקובל כיום, שכל מנהיג ערבי הרוצה

הציונית בארץ־ישראל. פעם, למשל, נשאל
אם אמנם הודיע בכתב לחיים וייצמן על
הסכמתו להצהרת באלפור. המלך התחמק
מתשובה ברורה, ענה רק כי אמנם שלח
איזה שהוא מכתב, אולם אין הוא יודע מה
כתב בו. היו שאמרו כי יחס זה בא כתוצאה
מתקוותו של פייצל כי יוכל להניע את
אנגליה לבטל את המנדאט על ארץ־ישראל,
ולצרף את הארץ לממלכות ההאשמיות בעיראק
ובעבר־הירדן.

פגי מת

ך 9שיגויים אלה לא שינו את יחסיו
^האי שיים של נורי אל־סעיד אל ידידיו
היהודיים הרבים. ב־ 1924 נבחרתי בפעם הראשונה
לבית־הנבחרים העיראקי. היה זה
הפרלמנט הראשון שנבחר בעיראק העצמאית,
ומלבדי היו בו עוד שלושה חברים
יהודיים. נורי היה אז חבר בית־ד,נבחרים אף
הוא, ושר ההגנה. גיסו הכפול ג׳עפר אל•
עסקרי (נורי נשא את אחותו, והוא את אחות

ף ים הגואה ומשתנה של המדיניות
1העיראקית, נשאר סלע אחד איתן, אשר
הגלים לא הצליחו לסחפו ממקומו. היה
זה נורי אל־סעיד — ״הפאשא״ ,כפי שכולנו
קראנו לו. הוא היה אדם בעל גמישות
מחשבתית רבה — ויחד עם זאת בעל אופי
של ברזל. אי־אפשר היה לבוא במגע עמו,
מבלי להיות מושפע מאישיותו החזקה.
כמו, למשל, בעת השביתה הכללית של
,1930 נגד המסים העירוניים. אנחנו, אנשי
העסקים, היינו מודאגים משביתה זו, אשר
פגעה באופן רציני בחיי הכלכלה בעיר• יחד
עם אישיות מוסלמית ידועה, פניתי אל שר
הפנים בבקשה שישחרר את מנהיג השביתה.
השר נתן הוראה למפקד בית־הסוהר, לעשות
במנהיג השביתה לפי הוראותינו.
פנינו לפית־הסוהר, ושם הובא האיש לפנינו
.״אנחנו נשחרר אותך,״ אמר לו בך
לוייתי המוסלמי! ״תן הוראה להפסיק את
השביתה!״
האיש סירב .״זה לא עניין של שלומי האישי,״
השיב ,״לא אעשה דבר הנוגד את
אמונתי!״
בן לוייתי ירק בפניו, ובהנחיתו סטירת־לחי,
קרא למפקד בית־הסוהר להחזיר את
האיש לתאו. שזב עמדנו במבוי סתום. לא
נותר לנו, אלא לפנות לראש הממשלה —
הפאשא .״תנו לי יומיים,״ השיב ,״ואני
אשבור את השביתה.״ כעבור שעה קלה
נראה נורי מסייר ברובע המסחרי. נודע לו
כי עובדי המתכת התכנסו אותה שעה לישיבת
חירום, לתיאום פעילותם בשביתה.
נורי נכנס לחדר הישיבה, קרא למזכיר העובדים
:״יא עבד אל־ג׳באר אל־ג׳דה!״
״כן, דודי,״ השיב האיש ביראת־כבוד ,״מה
אני יכול לעשות למענך?״
״שלח את אנשיך לעבודה!״ ציודה ראש
הממשלה. עברה דקה של דומיה, לבסוף יצאו

סוד שאיש אינו יודעו:

נכדו של אל־סעיו בקיבוץ

** שפחתנו, משפחת פשה< היתה אחת המשפחות
1 4העשירות ביותר בבגדאד. אמי, רג׳ינה פשה, היתד,
עוסקת בהשקעות כספים במפעלים שונים בעיר הבירה
העיראקית, והיתד, מתפרנסת מרכושה. אחד מבעלי ההון,
אתו עמדה אמי בקשרי מסחר, היד, נורי אל־סעיד פאשא,
עשיר מופלג שכבר אז, לפני 25 שנה, היד, אחד ממדינאיה
הבולסים של המדינה.

מכונית מפוארת צבאח אל־סעיד .״בואי׳ נבלה יחד,״ אמר
לי ופתח את דלת המכונית.

כשגדלתי מעס, החלה אמי לד,עזר בי בעסקיה. תפקידי
היד, לשאת את השטרות שהגיע זמנם לפרעון, ולהביא
לאמא את הכסף תמורתם. בביתו של נורי אל־סעיד הייתי
מבקרת לעיתים תכופות, מביאה שטרות, נוטלת כסף ומחכה
לתשובה על מכתביה הרבים של אמי בעניני עסקים.
באחד הימים, כשחיכיתי לצרור כסף שהפאשא צריך היה
לתת לאמי, ראיתי לראשונה את צבאח, בנו של נורי
אל־סעיד. צבאח היה אז בן עשרים ושרת בתיל האוזיר
העיראקי. אני הייתי בת שש־עשרה. מצאנו חן איש בעיני
רעותו. מפעם לפעם, בבואי לבית אל־סעיד, היינו נפגשים.
היו אלד, השעות המאושרות בחיי. שנינו היינו צעירים,
וכדרכם של בני נעורים, היינו מדברים על כל דבר. לפעמים
היינו סתם מחייכים אחת לשני — ושותקים. במהרה
נעשינו ידידים בלב ונפש. ואז, ללא התראה, סיפר לי
צבאח, כי נשא אשה — נערה מצריה שביקרה אז בבגדאד,
עם הוריה העשירים.
אחרי נישואיו של צבאח חדלנו במשך זמן רב להיפגש.
אני המשכתי לעבוד בעסקיה המסועפים של אמי, ובמרוצת
הזמן אף קיבלתי ממנה סכום גדול של כסף, כדי שאתחיל
בעסקים משלי. הייתי עסוקה מאד. בניתי לעצמי כמה
ארמונות מפוארים בבגדאד, והשקעתי את הכסף שקיבלתי
מד,שכרתם בעסקים מכניסים אחרים.
עשירי עיראק נוהגים לנסוע לחופשות ללונדון, ושם
הם גם משקיעים חלקים גדולים מהונם. כאשר שגשגו
עסקי שלי במידה כזו, שיכולתי כבר להגיח אותם בידי
קרוב משפחה נאמן, החלטתי לצאת לעולם הגדול.

״בואי נתחתן
ן* לונדון פגשתי שוב את צבאח. הוא למד באוניה
ברסיטת קמבריג׳ וגמר אז את חוק לימודיו במקצוע
הנדסת הטייס. נפגשנו באחד מבתי־הקפה הגדולים והמפוארים.
שנינו שמחנו מאד לפגישה, כי שנינו היינו בודדים
בעיר הגדולה. אשתו של צבאח היתד, אז בבגדאד, והוא
גילה בפני את כל ליבו, .אני אוהב אותך,״ אמר לי בנו
של מי שהיה אז ראש הממשלה העיראקית.
לא היה זה גילוי חדש לגבי. כבר בבגדאד היינו
נפגשים לעתים מחוץ למסדרונות ביתו הגדול של נורי
אל־סעיד ומחליפים לחישות ודברי אהבה .״אתה נשוי
צבאח,״ אמרתי לו אחרי וזידוי האהבה.
גם בהיותי ידידתו, לא שכחתי כי צבאח הינו בן המדינאי
מספר אחד של עיראק, ולא רצוי שהוא יסתבך בעניני
אהבה. למרות שאושרי היה קשור בכך, העדפתי לוותר על
קשירת יחסים בינינו .״אל תשכח שאתה בנו של הפאשא,
ושאתה נשוי -,חזרתי ואמרתי לו .״אשתי תקבל גם אותך
לביתנו,׳׳ קבע בהחלטיות. העובדה שהוא היד, מוסלמי
ואני יהודיה, לא העלתה ולא הורידה בעיניו.
צבאח נשאר בלונדון ואני חזרתי לעיראק. אחרי
יצאתי שוב את בגדאד, נסעתי לביירות. ואז,
הערבים, בצאתי את בית־המלון, שמעתי מאחורי
מכונית. הסתובבתי. שם, לאפתעתי הרבה, ישב
האנשים לעבודתם. היתה זו התחלת שבירת
השביתה.

מהפכת המרובע הזהוב
נבחרתי לתקופת־כהונה
ך• שנ ת
שניה בבית־ד,נבחרים, ויכולתי להמשיך
ולעקוב אחר התפתחות החיים המדיניים בעיראק.
הכרתי היטב את המלך גאזי ואת
גיסו, אחי־אשתו, האמיר עבד אל־איללה.
נסיך זה היה גם בן־דודו של המלך גאזי.
לעתים הייתי מבקר בבית אביו, המלך עלי
של חיג׳אז, אשר ממלכתו נכבשה על־ידי
איבן סעוד והוא מצא מקלם בבגדאד. שם
היתד, לי הזדמנות להכיר את עבד אל״
איללה הצעיר. הוא עשה עלי רושם חביב
וחלקלק. מעולם לא הייתי מאמין כי ימצא
את מותו בידי אספסוף, וכי גופתו תתגלגל
ברחובות בגדאד.
לא מפני שהחיים בעיראק היו כה שקטים,
עד שלא יכולתי להעלות על דעתי שיבוא
סוף מר למחזיקי השלטון. הרי רק ב־>1941
בימי מלחמת העולם השניה, נראה היה כי
אכן קץ הקץ על בית ד,ר,אשמים בעיראק.
היה זה כאשר תפס רשיד עלי אל־כיילאני
את השלטון, כתוצאה מהפיכה צבאית, בהנהגת
״המרובע הזהוב״ — כפי שקראו לארבעה
קולונלים, אשר אירגנו את הקשר
הצבאי.
גם את ראש הממשלה החדש הכרתי היטב.
נפוצו ידיעות כאילו שנא יהודים. אולם
דבר זה אינו נכון. מזכירו ואיש אמונו היה

כשנה, באחד צפירת
בתוך

סבתא יהודיה

ף• פו!? שנת 1939 נישאתי לצבאח. לפני נישואינו גילה
לי כמה מסודות משפחתו .״סבתי היתד, יהודיה,״ הפתיע
אותי בתחילת דבריו.
ספורו של צבאח ממש כאילו נלקח מתוך סיפורי
אלף לילה ולילה. סבו של נורי סעיד׳ אחד בשם לולו
היה עובד הוואקף העיראקי, ממונה על שמירת אחד
המסגדים של בגדאד. יום אחד פלש שבם של פרסים
סונים לבגדאד. הלוחמים הכניסו את סוסיהם לתוך מסגד
לולו. מלא חימר, יצא השומר הנאמן לאיסטנבול, למסור
על הפגיעה לסולטן.
הסולטן שיגר מיד צבא נקמה, שגירש את הפולשים
הפרסים. אך לא לפני שאלה הספיקו לרצוח את אשתו
של לולו ואת ילדיו. אבל הסולטאן לא שכח את משרתו הנאמן.
בשמעו על האסון אשר נפל בחלקו, שיגר לו מיד אשה
חדשה במתנה. היתד, זו שפחת־הרמון יפר,פיה, בעלת שיער
זהוב ועיני־תכלת, בת למשפחה יהודיה מרומניה, אשר
נשבתה על־ידי חיילים עותומניים, באחד ממסעותיהם.
וכך, לפי דיני ישראל לפחות, אפשר לומר שאביו של
נורי אל־סעיד היה יהודי, שכן אמו היתד, יהודיה.

נכד בקיבוץ

״ חו תני,
נ 1די...״

*111

והו שנזה \ז3\2ר3ן 2113־ מגזבוד
וכ חנו ת אדה, הזויה כיוגו. בתי־אביב,
והנושאת שגו ננברי. בנה,
שהוא גנו נכדו שד נורי אר־נונניר,
נושא אף הוא שנו ננבדי,
ותתגורר ב&יבוץ שר השונור
האנניר. התתונה דנניר, הר2וווזה
תתוך האדבונו הפרתי שדה,
תראה אותה יושבת דצירו שר
צבאה אד-נונניד, בננת בירר־הנאה
בדבנון, דפני 150 שנה.

אחד שלמד, כהן; אני עצמי ביצעתי כמד,
עיסקות משותפות עם רשיד עלי. הפוגרום
הקשור בשמו של רשיד עלי, בו נהרגו קרוב
ל־ 300 מיהודי בגדאד, אירע אחרי שהוא
ברח מעיראק, ולפני שהצבא הבריטי הצליח
להשתלט על העיר.
את הארס האנסי־יהודי הפיץ המופתי הירושלמי,
חאג׳ אמין אל־חוסייני. הוא היה
גורם פעיל מאד בהפיכה זו, ובהצטרפות עיראק
למחנה הגרמני־איטלקי. אני זוכר כי
באותה תקופה, תחת שלטון רשיד עלי, יצאתי
לטייל בחברת חיסאם אל־דין, המפקח הכללי
של משטרת עיראק. עברנו במקרה ליד
ביתו של חאג׳ אמין .״בוא ניכנס לרגע,״
הציע חיסאם אל־דין.
סירבתי .״למה ליצור מצבים בלתי־נעימים.
אם אשמע את המלה יהודי, לא אוכל לעבור
עליה בשקט.״ אך ידידי עמד על כך, והבטיח
כי לא תושמע המלה יהודי, כל עוד
אני אהיה בבית•
נכנסנו. בחדר האורחים ישבו כמה נכבדים,
ובמרכזם חאג׳ אמין אדום־הזקן. חי־כאם
אל־דין הציג אותי בקול רם :״ידידי
אליהו אפנדי אבן חזקאל אל־עאני.״ שם יותר
יהודי, קשה למצוא8 .רמז היה ברור. במשך
שהותי הקצרהישט ׳,לא אמר איש מהנוכחים
מלה על יהודים.

אורח בחתוגה

**ץ ב־ע אחרי שוב האנגלים למגדאד,
\£ /ת 1ר גם נורי אל־סעיד. הייתי בין הרא

ייתי היהודיה השניה במשפחתו של נורי אלי
1סעיד. חיי עם צבאח היו שקטים ושלווים — עד
למרד הגדול של רשיד עלי, בתחילת מלחמת העולם
השניה. אשתו ד,מצריה של צבאח היתד, חולה מאד.
את מרבית השנה בילתה בבתי־חולים ובבתי־הבראה
בשוויץ. בניה, פלאח ועיצאם, למדו בלונדון.
המרד של רשיד עלי הרחיק אותנו מעיראק. נורי אל-
סעיד, שחשש בצדק לחייו, נטל את אשתו, את צבאח
ואת אשתו המצריה שחזרה במקרה משוזיץ, ואותי, וכולנו
ברחנו לארץ־ישראל. גרנו אז ברמאללה, בארמון משפחתי
ישן שהיה לנו שם. אך אני עברתי אחרי כמה שבועות
לגור במלון המלך דויד בירושלים. היינו בחזקת פליטים
פוליטיים ולא היד. חסר לנו דבר.
לעיראק חזרנו בסוף ,1941 אחרי שהאנגלים חיסלו את
ראשיד עלי. כשחזרנו, נולד לנו בננו,
שלטונו של
אחלאם. שם זה פירושו ״חלומות״ והוא מרמז עד כמה
אהב אותו צבאח, ועד כמה אהב אותי. כיום נושא בני
שם עברי, אבל בשבילי הוא יהיה תמיד בן חלומותי. נורי
אל־סעיד חזר באותה תקופה להיות ראש ממשלת עיראק,
וצבאח נתמנה כמנהל התעופה האזרחית הממלכתית.
בשנת 1945 הגיעו אלינו ידיעות כי רוצים להתנקש
בחיי. אלמונים שחתמו על מכתבי איום שהגיעו לביתנו,
האשימו אותי כאילו אני היא שהודעתי בשנת 1941
לנורי אל־סעיד על קשר שקשרו נגדו כמה מאנשי ראשיד
עלי. חיינו נהפכו לגיד,נום. היינו נתונים תמיד למשמר־ראש
מטריד, מפחד שהאלמונים יגשימו את איומיהם.
לא יכולתילהמשיך לנהל חיי משפחה סדירים ואמרתי
לצבאח כי אני רוצה לעזוב את עיראק. אחרי כמד, חודשים
החלטנו במשותף כי עלינו לד,פרד. יחד בשנת 1946 עזבתי אתעיראק ועליתי לישראל,
עם בני. הצלחתי להעביר לכאן חלק גדול מרכושי. סידרתי
את בנו של צבאח בקיבוץ והוא ילמד שם, עד שיתגיים
לצבא. למרות שסבו היה האיש החזק של מדינה ערבית
גדולה, יגדל בני כישראלי לכל דבר.

שונים שבאו לברכו. היתד, זו הפעם הראשונה,
מאז היותו סגן צעיר בצבא התורכי,
שהוא נאלץ לברוח מבגדאד כדי להציל את
נפשו. היתד, זו נקודת־מיפנה בחייו של
הפאשא. החיים המדיניים בעיראק ובארצות
ערב בכלל הלכו ונעשו סוערים יותר;
ותמיד עמד נורי במרכז הסערה, עם כל
הסכנות הכרוכות בדבר. היו לו, כמובן,
שונאים רבים. וכי איזה שליט תקיף אין
לו שונאים?
מדי פעם, ככל שהיד, המתח גובר ונראה
כי הפאשא עומד בפני סכנה אישית מחודשת,
אפשר היה לראות את שומרו הנאמן
ביותר לצידו. היה זה בנו צבאח. הוא היה
נלווה אל אביו בכל מקום, כשידו על הדק
אקדחו, בתוך כיסו.
מבחינות רבות דמה צבאח לאבין..הכרתי״
אותו עוד מהיותו ילד, וקאשר נערכו נשו־איו
הייתי בין מהמג• הכבוד בנשף המופלא
בבית אגיו. בחצות הלילה ניגשתי לנורי,
וביקשתי ממנו :״אנא, פאשא, הרשה לי
להיפרד ממך. זד, שני לילות לא ישנתי,
ואיני יבול עוד לפקוח את עיני.״
״מה?״ התרעם נורי ,״אתה רוצה לברוח
באמצע החגיגה של נשואי בני? כמד, פעמים
מתחתן בני, אה? לך ושב במקומך. אם אך
תעז לעזוב את הבית לפני אור הבוקר אתן
הוראה לשוטרים לירות בך!״
לבסוף ראה שאני איני חש בטוב .״נו,
זקן שכמותך,״ אמר לי ,״אם אתה מעדיף
לחבק את הכר שלך במקום להיות כאן עם

הרקדניות היפות שהבאתי, לך לך הביתה.״

סיבו ש 7איש הברזל

ן* ורי עצגוו היה קשור לצבאח באותה
1מידה של נאמנות ואהבה. צבאח חונך
כטייס באנגליה, והיה אף קצין בחיל התעופה
המלכותי. הוא אשר היה מטיפ את
מטוסו הפרטי של אביו. פעם, בשעת טיסה,
נפל המטוס וצבאח נפצע פצעים אנושים.
הלכתי לבקרו בבית־החולים. מצבו היה עדיין
מסוכן. בחדר ההמתנה ראיתי את נורי אל-
סעיד יושב מדוכא, כשראשו רכון על ברכיו
— ובוכה .״מד, זה, פאשא?״ שאלתי
בתדהמה .״אתה, איש הברזל, בוכה?״
״וואלה יא אליהי *,ענה לי ,״הנח לי. אין
לי את הכוח להיות עצמי.״
הבן הבריא, ונורי הזמין אותי אליו, לשמוח
עמו על כי בנו ניצל ממידת. מי ניחש
אז את סופם?
לפני שבוע, כשנודע לי כי נורי אל־סעיד
נרצח על־ידי מבצעי ההפיכה, אמרתי בלבי:
״אם נורי מת, גם צבאח מת.״ כי לא
יכולתי לתאר שהבן יתן לרצוח את אביו,
בעודו בחיים. ואכן, כעבור יומיים, נודע כי
גם צבאח נהרג כשארגן התנגדות לרוצחי אביו.
ועתה, מה נותר לי עוד לומר? היה לי
ידיד — ואיננו עוד. כל אדם מצטער למראה
המוזת• אולם רק מותם של שני אנשים
עשוי לפגוע בי עד מעמקי לבי. האחד הוא
דויד בן־גוריון. השני הוא נורי אל־סעיד,
אלוהים ירחם עי, נשמתו.

י — 9י

במדינה
(המשך מעמוד )7
יום קיבל את המינוי לחקירת שטיינברג; ומתן
עדות שקר, בכך שהעיד כי לא חקר את
שטיינברג על התעמולה שניהל כביכול בכפרים
הערבים, למען הציונים הכלליים.
חכר בחכרה מוכה. זינגר החל במתן
עדותו. בקול תקיף של מי שבטוח בעורף
המשטרתי המוצק שמאחוריו, דחה בשחצנות
את כל ההאשמות נגדו. .השופטת
לא דייקה ברישום הפרוטוקול,״ האשים
את שופטת השלום מינה שמיר. הוא הצטרף
בכך לחברה טובה: היועץ המשפטי
חיים כהן ושר המשטרה בכור שיטרית
קדמו לו, בכך שהודיעו לכנסת כי. השופטת
טעתה,״ אחרי שקבעה כי קציני משטרה
גבוהים שיקרו בעדותם בפניה בפרשת
שטיינברג. האשמתו של זינגר היתה חמורה
יותר: כהן ושיטרית האשימו את שמיר
בטעות במסקנות, זינגר האשימה למעשה
בניהול פרוטוקול מטעה.
המשפט נמשך. הכת המושחתת, שהתבצרה
במטה הארצי של המשטרה עוד בימיו של
יחזקאל סהר, פעלה בקדחתנות. קצינים עליונים
עסקו בגיוס עדויות, קצינים אחרים
ישבו באולם בית־המשפם, ביטלו בפרהסיה
את זמנם ואת כספו של משלם המיסים.
אחד שלא היה נוכח במשפט ושלא עסק
בו כנראה כלל השבוע, היה המפקח הכללי
החדש בכבודו ובעצמו, יוסף נחמיאס. האיש
שנכנס לא מכבר לתפקידו החדש, ושבפניו
ניצבת התביעה הגדולה לטהר את צמרת
המשטרה מן הכת המושחתת, או להכנע
לה, יצר השבוע את הרושם כי הוא החלים
.לא להתערב״ ,ובכך להכנע, וללכת למעשה
בדרך שנסללה על־ידי קודמו האומלל,
יחזקאל סהר.

ד רכי אד ם
עין הרע
חייה השלוזים של משפחת אפרים חזן,
סבל תלת־אופנוע בשווקי תל־אביב, הורעו
מאד בשנה האחרונה. חזן ,46 ,שהיה חוזר
הביתה עייף ויגע. היה מוצא את נתמה
אשתו ,39 ,סוחרת עופות בשיכון רמת־ישראל,
כשהיא שקועה בשיחה תמידית
עם לאה ווינשטין, שכנתה וידידתה.
הידידות בין לאה האלמנה לבין נחמה, לא
מצאה חן בעיניו של חזן. כשתבע מאשתו
להפסיק מלהתידד עם שכנתה, נענה בתשובה
חד־משמעית. :יש לך ברירה. אנחנו
יכולים להתגרש.״
אפרים לא האמין למשמע אוזניו. ששת
ילדיו, שהיו עדים למריבות הבלתי־פוסקות
עם אשתו, מנעו ממנו מלעשות את הצעד
המכריע. הוא הביא את אשתו למשרדה
של העובדת הסוציאלית בקריה, על מנת
שתשכין שלום ביניהם, הציע לה :״בטח
עין הרע ירדה על ביתנו. בואי נתגרש
ונתחתן שוב. העין הרעה תעזוב אותנו.״
טיולים כטנדר. הצעות הגירושין והנישואין
לא התממשו. נחמה המשיכה להתרועע
עם סוחרת העופות השכנה, ואפרים
המשיך לריב עם אשתו. שכנים וידידים
החלו ללחוש אל אוזנו. :אפרים׳ אתה אינך
שם לב למה שאשתך עושה.״
השמועות הטרידו את מנוחתו של אפרים:
ידידים סיפרו לו כי אשתו יוצאת
לשוק עם שכנתה, מתרועעת שם יתר על
המידה עם סוחר עופות נשוי. בתום העיס־קות
המסחריות היו השתיים יוצאות למקום
בלתי־נודע, בטנדר של הסוחר.
את בוגדת בי!״ האשים אפרים אתאשתו בלילה בו נודעה לו החדשה. ,את
בוגדת בי עם סוחר עופות משכונת התקווה.״
נחמה הכחישה את הכל. בכל זאת,
ביקש אפרים את אחד מידידיו לעקוב אחרי
אשתו. השבוע, בפני שלושה שופטים מחוזיים
בתל־אביב, סיפר אפרים חזן את סוף
הסיפור :״תפשתי את אשתי כשהיא מספרת
לשכנתה על זריקה שעשתה כדי להפיל את
הילד של ה סו ח ר
אור כחלון. .באתי באחד הערבים לביתי,
אכלתי ושכבתי לישון. אשתי אמרה
שהיא יוצאת לבקר אצל שכנתה. התעוררתי
בשעה 11 בלילה. ולא מצאתי אותה
בבית. יצאתי לחפש אותר״״ סיפר הבעל
הקנאי לשופטים.
המשך הסיפור היה כמו בסיפורי בלשים
אמיתיים. :ראיתי אור בחלון של ווינשטין.
שמעתי את אשתי אומרת, :נפלתי בפח.
עשיתי זריקה. אני אוהבת אותו.׳״
על מה שקרה אחרי כן, סיפר לשופטים
התובע אליעזר לייבסון, שהאשים את
אפרים חזן בנסיון לרצח! חזן התפרץ

111-

פנימה, דקר את אשתו שלש־עשרה דקירות,
בכל חלקי גופה.
טען עורך־הדיו חיים קאדים, סניגורו
של חזן: הנאשם לא ניסה לרצוח. דבריה
של אשתו העבירו אותו על דעתו. אשה
אסור לה לבגוד בבעלה
למה לסלוח? סיפורה של נחמה אשת־חזן
היה שונה לגמרי. :בעלי היה תמיד
שיכור. אף פעם לא בגדתי בו. הוא מעשן
חאשיש ואינו דואג למשפחתו. הייתי הולכת
לח־ינשטין שכנתי׳ על מנת לשוחח
אתה. נכון שסיפרתי כי עשיתי זריקה
אבל היה זה ילדו של בעלי, לא של שום
סוחר לעופות.״
הנאשם ביקש רחמים. הוא ניסה להשפיע
על אשתו שתסלח לו .״למה שאסלח לו?
הוא דקר אותי.״ השיבה. אך לבסוף נכמרו
רחמיה, והיא הודיעה שהיא מוחלת
לו. לא כן השופטים.
אפרים חזן נידון לשנתים מאסר ושנתים
על־תנאי.

כלישר אל
מ• • קו לרהרוות *
רשיון רשמי יידרש בקרוב מכל מי
שירצה להלוות כסף תמורת משכון. גם
המשטרה תתבקש להביע את דעתה, אם
אזרח מסויים מתאים לקבלת רשיון כזה.
עד כה לא היו כל הגבלות על העוסקים
בשטח זה תחרות מקורית תכריז
בקרוב התאחדות הסוחרים בתל־אביב, לבחירת
״הקונה הטוב ביותר״ .ועדות מיבחן
חשאיות תעבורנה החודש בחנויות, כדי למצוא
את י-״ויה שאיוו מילשה על החנווני
הפרדסנות עוכרת בהדרגה לידי
השמאל. המועצה המורחבת החדשה לשיווק
פרי הדר כוללת בפעם הראשונה רוב
שמאלי, נוסף על נציגי הממשלה. בין הפנים
החדשות: נחום וורלינסקי, האיש החזק
של תנובה, שיחלוש על 4ל 40 משטח
הפרדסנות כאשר יניבו פרדסי ההתישבות
החדשה את פרים הראשון.

תזכיר
חפר אינו ורדף
ביקורת עצמית חריפה, בנוסח הסובייטי
המובהק ביותר, מתח השבוע על
עצמו המשורר חיים חפר, שמצא לנכון
להגיב על הגילוי בכתבה ״קומיסארים לתרבות״
(העולם הזה )1085 בה התגלו לראשונה
העובדות האמיתיות על האיסור שהוטל
בקול ישראל על השמעת הסלע האדום.
:הרשוני להגיב מעל דפי למרחב,״
כתב חיים חפר במכתב לעתונות. ,על
הכתבה בהעולם הזה -אשר הציגה אותי
בנרדף על־ידי הקומיסארים לתרבות( :א)
במשך כל שנות כתיבתי לא נרדפתי מעולם
על־ידי קומיסארים לתרבות, וגם כיום אין
איש מפריע לי לכתוב ככל העולה על רוחי
ולפרסם את יצירותי; (כ) אשר לשיר הסלע
האדום, דווקא משום שאני יודע ומעריך
כוחם והשפעתם של שירים, נדמה לי שרצוני
ששיר זה, בשל תוכנו המיוחד, לא יופץ
יותר מדי.״ לא אחר למתוח בקורת עצמית
גם המשורר נתן אלתרמן שעיבד לעברית
את אנקש של ברתולד ברכט שגם הוא
נאסר לשידור בקול ישראל אי לו
ידעתי שהשיר משודר בקול ישראל הייתי
מבקש, כמובן, להפסיק זאת מיד. עכשיו,
ששיר זה הוצא מתכניות השידור בלי הת־עיבותי,
הריני מודה לקול ישראל על שחסך
ממני טירחה פושעים מיוחסים
דיוז השבוע מטרה להיציו של נשיא בית־המש־פט
העליון השופט יצחק אולשן, שמתח
ביקורת סמויה על החנינות שניתנו לאחרונה
לפושעים, אשר הצליחו להוכיח את
פעילות העבר שלהם בהגנה (העולם הזה
1081י ש לציין בצער שאמנם נתגלו
בשנים האחרונות תופעות, בהן אנשים אשר
לפני קום המדינה היה דמם רותח בקרבם
לו היו עדים למעשי תרמית נגד מוסדות
לאומיים, אינם נרתעים מביציע מעשים
כאלה בעצמם דווקא במקרים כאלה
יש להחמיר בעונש החקירה
החוזרת הארוכה ביותר בדברי ימי המשפט
הישראלי נסתיימה השבוע, אחרי ש־עורך־הדין
אהרון חוטר־ישי סיים את עשרת
ימי חקירתו החוזרת של כתב העולם הזה,
שנקרא על־ידו כעד־התביעה במשפט הקבלן
החיפאי יצחק פרישמן נגד עורכי השבועון.
נסיונותיו החוזרים ונשנים של חוסר־ישי
להכריז על הכתב כעל. עד עויין״ נדחו
על־ידי חשדפטים.

גם תיירות היא עבודה -לפחות לגב• גש1

טובאדיעו

^ 4ל תעיזו להתקרב אליהם!״ הזהיר
שוער מלון רמת־אביב. .הם לא מדב־

ים עם אף אחד, חבל על המאמץ. אפילולחדר־האוכל הם באים אחרי שכל הקפיטליסטים
גומרים לאכול. כששואלים אותם
איזו שאלה, הם עונים: כן, התמונה ההיא
על הקיר באמת יפה מאוד.״
לאזרח ישראלי, שקיבל את התרשמותו
מדמותו של תייר רוסי בעיקר מסאטירות
הוליבודיות נוסח נינוצ׳קה בהן נראים תיירים
רוסיים כסוכני משטרה חשאיים, המסתייגים
מתענוגות המערב אולם נכנעים
1הם לבסוף, נשמע תאורו של השוער מציאותי
למדי. כל אדם שישב באכסדרת מלון
מת־אביב נראה כשומר חשאי, שהופקד
שמור על תנועות האזרחים הרוסיים.
מרפסת המלון היתד, מלאה תיירים מארצות
שונות, בולטים למרחוק. קבוצה אחת נר־ותה
בדיוק כמו אזרחים ישראליים: התיירים
הרוסיים.
הם אכלו את ארוחת הערב שלהם כשמסביבם
יושבים קפיטליסטים מארצות־הב־רית,
והדבר כלל לא קילקל את תיאבונם.
אפילו שומרי ראש לא עמדו סביבם, ואחרי
סימני החשדנות הראשונים אפשר היה לשוחח
עמם באופן חפשי וללא מעצורים —
גר־סית, בזידיש ובאנגלית.

מצלמים ושומעים
ך* ריסר חאזרחים^לזס^ייטיים(
1 1בני הדת היהודית, שהגיעו במשלחת
התיירות הראשונה מרוסיה, לא הבינו מדוע
מתעניינים בהם כל כך .״כשאנשים שומעים
שאנחנו מרוסיה, הם ניגשים וממששים את
הבגדים שלנו. מסתכלים עלינו כאילו באנו
מהמאדים,״ סיפר אחד מהם. ,בסך הכל
אנחנו בני־אדם רגילים.״
אך למרות הנסיונות להידמות לכל התיירים,
לא ככל התיירים היו הרוסים. אין
הם גם בני־אדם רגילים. כל אחד מהם הוא
כעל מעמד מכובד במולדתו: כולם כמעט בעלי
תוארים אקדמאיים, כולם בעלי מעמד חברתי
גבוה, כולם נואמים מקצועיים, כולם פטריוטים
נלהבים של ברית־המועצות. יותר
מאשר נראו כתיירים הבאים לבילוי חופשה
כישראל, עשו הם רושם של משלחת לימודים,
שבאה לסקור את הארץ.
בכל מקום ביקרו בצוותא. גם לאכול
ולסייר יצאו בצוזתא. כל אחד מהם צלם
מומחה, בעל שתיים או שלוש מצלמות,
לפעמים גם מצלמות הסרטה. ביצאם לסיור,
לא הירפו ידיהם ממצלמותיהם. כל זמן
הנסיעה צילמו מבעד לחלונות האוטובוס
של חברת פלטורס, אשר אירגנה את סיורם
בארץ. הם צילמו הכל — טרקטור חורש
כשדה, פועלים העובדים לצד הדרך. תחנות
בנזין, זאטוטים ערביים באבו־גוש.
בכל מקום שמעו הסברים והרצאות. בשום
מקום לא היה צורך במתרגם, כי
תמיד נמצא אדם היודע להסביר להם בשפתם.
כמו קבוצת תלמידים בבית־ספר,
העורכת סיור לימודים, הגיבו גם הם לכל
הסבר. בבת אחת היו נשלפים 12 עטים,
12 פנקסי נייר, ו־ 12 איש היו רושמים
כדיקנות כל מה שנאמר להם, כאילו היו
עתונאים. כי לגבי רוסים אלה לפחות, גם
תיירות היא עבודה. ואם התיירים הרוסיים
הם נוסף לזה גם יהודים׳ הרי שהתיירות
בישראל היא עבודה קשה.
״יש לי קרוב בברית־המועצות, מזמן
לא שמעתי ממנו דבר, אולי תוכל למסור
לו דרישת שלום,״ חזרה הבקשה בכל
מקום שם ביקרו התיירים הרוסיים. הם לא
התעצלו. בסבלנות רשמו כתובות ופריסות
שלום מלוא פנקסים שלמים.

במכון לשפות זרות במוסקבה, נשלח מטעם
אינטוריסט לארגן את מסע התיירים בישראל.
הוא אשר חילק את דמי־הכיס לתיירים,
אירגן את סיוריהם, שימש כמתרגם
בשעת הצורך• סלוצקי, הנראה כקומיסאר,
סירב לענות לשאלות על רשמים מסיורו:
״אני בא־ בתפקיד. תשאלו את חברי.״
הסיורים נמשכו מדי יום עד שעה שלוש
אחרי־הצהרים, ללא ארוחת צהרים .״אני
לא רוצה לאכול,״ סיפרה גלינה שרקובה,
העתונאית היחידה במשלחת ,״אני צריכה
להרזות.״ גלינה לא נראתה שמנה ביותר;
מאופרת בשכבות אודם ובוחל, לבושה
בפשטות ובצניעות .״ברוסיה לא אמרו לי
שום דבר, אבל כאן אחרי שהחברים ראו
את הנערות הישראליות שלכם. אמרו לי
שאני שמנה לעומתן. אז החלטתי להרזות.״
גלינה, המדברת אנגלית שוטפת, לא היססה
לספר על חייה בברית־המועצות. כיום היא
בת ,32 כתבת לעניני חוץ של השבועון
הסובייטי אוגוניוק. היא הספיקה להיפצע
במלחמת העולם השניה, להינשא בגיל , 19
להתגרש, להתחתן שנית בגיל .24 תקופה
מסוימת עבדה במשרד הפנים.

צמה בכיפור
*• שכורתה של גל?ול?מע!לכם!}£

! 10 ממשכורתו של פועל בינוני בברית

01* 113

שפירא]
מהנדס בניה .״הקונסטרוקציה בסדר,״ קבע
בעברית רהוטה ,״רק הסגנון קצת משונה.״

רוצה לרזות

** שרת הימים שעמדו לרשותם לשם
סיורים בארץ נוצלו במלואם. הם הוסעו
ממקום למקום, בקצב•מהיר. תוך כדי
נסיעה נמסרו להם הסברים מסי מורה־דרך
מיוחד.
לב גריגוריבייץ׳ סלוצקי גבה־הקומההוא
ראש המשלחת. במוסקבה, עובד סלוצקי
כמורה־דרך לתיירים בשרות חברת התיירות
הממלכתית אינטוריסס• הוא למד אנגלית

העתונאיח

גוניוק, גלינה שרקובה, התרשמה במיוחד
מחילוקי־הדטות בין אזרחי ישראל טל רוסיה.׳

חת התיירים היהודיים מבוית־המועצות
טוריסט המועצות. פועל כזה מרויח כ־ 1500 רובל
לחודש. משכורת היסוד של גלינה היא
אלף רובל׳ מלבד זאת היא מקבלת עוד
אלפיים רובל עבור כל כתבה שהיא כותבת.
בממוצע היא מפרסמת כתבה אחת לחודש.
בעלה של גלינה הוא מנהל תחנת טלביזיה
במוסקבה, מרויח מעט יותר ממנה. הם
גרים בדירה בת שלושה חדרים במוסקבה,
ויש להם עוד בית בכפר סמוך, לשם יוצאים
לבילוי חופשת סוף־שבוע לשלושה ימים.
לזוג יש ילדה בת .6היא אינה לומדת
עדיין בבית־ספר, אולם שלוש פעמים בשבוע
היא לומדת ארבע שעות בקבוצה
ללימוד השפה האנגלית. הבת מופיעה כבר
במחזות באנגלית, המאורגנים על־ידי חוגה.
גלינה יודעת שהיא יהודיה. אביה, רופא
מפורסם שיצא בינתיים לפנסיה, היה דתי
במקצת. היא אינה דתית, אולם ביום כיפור
היא צמה. ככל הנשים אוהבת גם גלינה
לשמוע ולספר רכילות, אולם לדעתה אין
מקום לרכילות מעל גבי העתונות :״מה פתאום?
הרי יש לכתוב על כל כך הרבה דברים
חשובים באמת.״

ויכוח עם רכ

ך* נקודה היהודית היא הנקודה הר!
וגי שה לא רק אצל גלינה, אלא אצל
כל שאר חבריה התיירים. שעה שהמשלחת

ביקרה במועדון הלי $לידידות ישראל
ברית־המועצות בתל־אביב, הרגישו אנשיה
בפעם הראשונה את עצמם חופשים, כמו
בבית. כל אחד מהם קם וסיפר מספר מלים
על עצמו ועל חוויותיו. כולם דיברו רוסית.
רק גריגורי דוידוביץ פלוטקין, המשורר
היהודי מאוקראינה׳ פתח במשפט עברי
:״יהודי אנוכי, אבל משורר אוקראיני.״
״אני כותב באוקראינית,״ סיפר פלוטקין,
גבר נאה, בעל חוש הומור מפותח ,״אני
כותב שירים, מחזות וסיפורים. אבל אם
הייתי כותב בעברית, הייתי יכול להיות
משורר עברי ברוסיה.״ אשתו של פלוטקין
היא שחקנית תיאטרון בקייב, ואילו בנו
לומד בגימנסיה אנגלית באותה עיר.
גילה פלוטקין מה היא הרגשתו, באזרח
סובייטי בן הדת היהודית :״כשנסעתי ארצה
במטוס, פגשתי רב מארצות־הברית שהחזיק
מכשיר רדיו ביד. הוא מישש אותי כאילו
באתי מעולם אחר. אחר כך התחיל להתווכח
אתי, :אנחנו חופשיים בארצות־הברית ואילו
אתם משועבדים.׳ ניסיתי לשכנע אותר שאין
אנו משועבדים, ולהוכחה הנה אנו יוצאים
כתיירים לבקר בעולם, .כן,׳ אמר לי אותו
רב, ,לך נותנים לצאת, כדי שתכתוב מה
שהממשלה שלך רוצה.׳ בנקודה זו סיימתי
עמו את הויכוח. אם אנחנו כותבים ומספרים
כמו שהממשלה שלנו רוצה, הרי
ז־ משום שאנחנו מרגישים כמו ממשלתנו.״
סיפרה סופיה פריי׳ המרצה לכלכלה במכון
המוסקבאי :״בכל מקום שואלים אותנו
מתי נבוא לישראל. אולם אלה השואלים
איתנו אינם מבינים שאנחנו חיים בארץ
משגשגת, ואין לנו שום צורך לעזוב אותה.
כל פטריוט צריך לאהוב את כל העמים,
ולהיאבק למען השלום.״
דעותיהם של יתר חברי המשלחת היו
זהות באותה נקודה :״ליהודי ברית־המועצות
טיב שמה, איש אינו רוצה לעלות לישראל.״

דרח על •ש אר

גלינה שרקובה רושמת את דברי מארחיה, במסיבה
שנערכה למען התיירים על־ידי אגודת הידידות
ישראל־ססס״ר. הישראלים התעני נו בקרוביהם הנמצאים ברוסיה, ביקשו להעביר דרישת־שלום.

תנוכה למשלחת הציונית
ף• ימיהם הראשונים כארץ הספיקו

איפה מאיכס?

גריגורייבנה פריי, מרצה לכלכלת במוסקבה,
את האחראי לספרית האוניברסיטה העברית.

מתקתקות,
של גרגו־קייב.
הוא
מישראל.

^ 1״החברים התיירים״ לבקר בתל־אביב
ובירושלים. הם ביקרו בבתי־חרושת ובבתי־חולים,
היו בנגב, במגדל אשקלון ובבאר-
שבי• ,שוחחו עם חברי קיבוץ ומעברה.
סיפר התייר אברהם ליבוביץ, שהוא מנהל
מחלקה בבית־חרושת לנייר צילום, על התרשמותו
מביקורו בארץ :״כשנחזור לרוסיה
ישברו לנו את הטלפון. הרבה יוד
ענינו לדעת מה התרשמותנו מהארץ. ובכן
הרושם הראשון שלי הוא ש־״/ס 10 מהתושבים
כאן חיים טוב 30 חיים עוד
ךןךיךןךן תמונה בעלת תוכן מזעזע. הגבר הוא יהודי
איך־שהוא, ואילו כל השאר חיים רע. ך ן | וןןך ך *
11X1 אמריקאי. האשה היא יהודיה ממוסקבה. השניים

יתכן שאינני מדייק באחוזים אבל זהו הרונפגשו
במקרה בעת סיור, שוחחו באידיש — עד שנתבררה לסופיה נתינות חברה.
שם. מה שזיעזע אותי זה מצבם של
העולים הגרים במעברות. דיברתי עם עולים
מפולניה, שבאו ארצה בשנים האחרונות•
/0״ 25 מהם שבעי רצון ואילו כל
השאר ממורמרים. כששאלתי את מנהל המעברה
מדוע לא הסבירו לעולים בחוץ-
לארץ מה יהיו תנאי חייהם בארץ, השיב
לי: האינטרסים הלאומיים מעל לפרטיים.״
גם שאר חבריו של ליבוביץ לא הסתירו
את התרשמותם ממראה עיניהם :״רואים
כאן עבודת בנין, וגם הנוער שלכם מעורר
הערצה. אולם השיעבוד לאימפריאליזם ניכר.
היה טוב אילו הצטרפתם למחנה השלום.״
על הגברים עשו את הרושם החזק ביותר
הנערות הישראליות (״יותר יפות מאשר
בפאריז״) ואילו ההתרשמות העזה ביותר
אצל הנשים היתר. מ״הדיעות השונות השוררות
אצלכם לגבי ברית־המועצות.״
שלא כמו בסרטים ההוליבודיים, בהם
נראים -תיירים מברית־הנדועצות כשהם מתפעלים
מקסמי המערב ובוגדים לבסוף במולדתם,
לא עירער הביקור בישראל את
אמונתם של הטובארישים היהודים. נדמה
היה, כי יותר מאשר באו לראות ולשמוע
הם באו להפגין כי יהודי ברית המועצות
אינם משתוקקים,לעלות ארצה.
אמר אחד מחברי המשלחת הישראלית
לפסטיבל הנוער במוסקבה, שנפגש עם התיירים
מרוסיה :״זאת כנראה משלחת הגומלין,
כתגובה למשלחת הציונית לפסטיבל,
שסיפרה כאן על שאיפת העליה של
1כיסה את ראשו של כל גבר מקבוצת התיירים.
יהודי רוסיה. אם היו יהודים שרצו לעלות
למרות. שהאסינו כי באו לישראל מצויירים .
בעקבות ביקורנו במוסקבה, יבואו אלה
ויספרו להם מעדות ראיה, כי לא כדאי.״ מראש לקראת מזג־האתיר הישראלי, סבלו האורחים מברית־וזנזועצות נון החום הקייצי! .

נובע הקש והווס

• 1 1ייי *

נעם כבר דוכא מרד צבא• עיראקי נגד הבר

הא ׳נילוש ה

***ני נצחונות היו לאימפריה הבריטית
* /בקרב מדינות ערב, בשנים 1941־.1942
האחד היה נגד המלך פארוק, כאשר הקיפו
טאנקים בריטיים את ארמונו בקהיר, אילצוהו
לפטר את ראש ממשלתו ולמנות במקומו
מדינאי אהוד יותר על האנגלים. מעלבון צורב
זה, שפגע עד מעמקי נפשם בקצינים
הצעירים של הצבא המצרי חסר־הישע, צמחו
הקצינים החופשיים של גמאל עבד אל־נאצר,
שנועדו לשים קץ לשלטון הבריטי במצרים.
הנצחון השני היה נגד הממשלה הפרו־נאצית
של רשיד עלי אל־כיילאני בעיראק.
שלושה מבין ארבעת הקולונלים — ״המרובע
הזהוב״ — אשר תיכננו את ההפיכה
למען רשיד עלי נתלו! אך נצחון הבריטים
לא היה מכת־מוזת לקצינים הלאומנים. עתה
מסתבר, כי שימש אך מוקד להתגבשות לאומנית
נוספת, אשר הביאה לפני שבוע לקץ
ההשפעה המערבית בעיראק.

לאורן קו הנפט
יש אינו מפקפק כיום בעובדה, כי
> 4קיים קשר הדוק בין ההפיכה האחרונה
בעיראק, לבין זו של רשיד עלי. גם המבצאחד
המעשים הראשונים של שליטי עיראק עים עצמם אינם מסתירים זאת. עבד אל־החדשים
היה לשחרר מאות אסירים פולי -נבי קובה, אחד משותפיו הפעילים של רשיד
טייס מבתי־הסוהר. רובם הוכנסו שמה על-יד׳ נורי אל־סעיד, כחברי המפלגה הקומוניסטית. עלי, הינו כיום חבר ממשלת ההפיכה ;
רשיד עלי עצמו הגיע לדמשק, להיות נוכח
בעת השיחות שהתנהלו שם השבוע בין
גמאל עבד אל־נאצר לבין נציגי הממשלה
החדשה של עיראק.
כיילאני, מרצה למשפטים לשעבר באוניברסיטת
בגדאד, ולאחר מכן שר המשפטים
של ארצו, העמיד את נסיונו האישי לרשות
ההפיכה החדשה. זהו נסיון עשיר — לא
רק בניהול תככים פוליטיים, אלא גם בצד
המעשי של קשר צבאי וניהול מערכה צבאית
של ממש לביסוס משטרו. מילת ההזהרה
השגורה בפיו :״אל תהיו בטוחים כי תמה
המערכה.״
כי גם ב־ 1941 הספיקו רשיד עלי והקולונלים
לתפוס את השלטון, לסלק את בית־המלוכה,
להשתלט על הצבא ולקשור קשרים
מדיניים ודיפלומטיים עם מעצמות גדולות,
נגד בריטניה. בכל זאת באה מכת־הנגד, שהפילה
את המשטר ארצה. הסכנה העיקרית,
אשר איש אינו מתעלם ממנה עתה: הלגיון
הירדני עלול לבצע שנית את אותו המיבצע
של ,1941 ובנסיונו להשליט עליה שוב את
בית ההאשמים יחצה את הגבול — בגדאדה.
משוריין של הלגיון הערבי בשעת כיבוש סיבצר רותב

העיראקי, ביעת הפלישה של , 1941 אשר סילקה את רש׳
אסיר כפירת טיולים
עלי אל־כיילאני הפרו־נאצי והחזירה את המלוכה. חוסיין מבטיח לשוב ולבצע מיבצע זו

האסירים ששוחררו

הוגיוו בולש

אל־כייוא]

• 111 רשיד עלי, המשפטן שהועמד בראש הממשלה העיראקית, בעזרו
י הצבא. אחרי שמשטרן חוסל, נמלט אל־כיילאני לסעודיה (מימין
שעה שבן־בריתו המופתי של ירושלים לשעבר (משמאל) חיפש מקלט בגרמניה הנאצית

אותו, אמרה להחזירו לבגדאד. הוא ניצל
רק הודות להתערבותו של השייך מולה אפנדי,
אחד מראשי השבטים הגדולים ביותר
בארץ הפאודלית, אשר ״על שולחנו סועדים
מדי לילה 100 איש!״ .הוא הודיע לחיילים
שהוא פורש את חסותו על המלך, ואוי
לאיש אשר יעז לפגוע בו.
כשהמלך בעקבותיהם, נכנסו האנגלים לבגדאד.
ממשלת רשיד עלי התפוררה לכל
עבר, והסדר המלוכני חזר על כנו. ההפיכה
הצבאית השלישית בחיי המדינה שהוקמה
ב־ 1920 דוכאה.
בעמאן, השבוע, לא השאיר המלך חו־סיין
שום ספק, שהוא להוט לחזור על
המיבצע שנית ולעלות בראש צבאו על בגדאד.
התפארו כמה קצינים בדואים של
הלגיון הערבי באזני כתבים מערביים :״עשינו
זאת פעם אחת, נדע לעשותו שנית. שום
דבר לא השתנה.״

״שנת האסון״

** ותם קצינים צדקו לפחות בדבר
\*,אחדי. שוב דבר מהותי לא השתנה
בעיראק מאז. אותן הסיבות אשר דחפו את
המרובע הזהוב לפעולה, פעלו גם בקשר
לקצינים החופשיים. המצב הכללי הספיק
אמנם להתפתח ולהחריף במידה ניכרת, אך
עובדות היסוד נשארו כפי שהיו.
עיראק המודרנית היא מדינה אשר נת־

ארם־נהריים
+חשיכותה במערך חעולמי נובעת
בעיקר בשל מיקומה כחוליה־מקשרת
בין פרס ותורכיה, מול הגבול
הסובייטי, ובשל שדות־חנפט
שלה. כיום תופסת עיראק מקום
ששי בין הארצות מפיקות הנפט.
* אוכלוסייתה דלילה ביותר,
מגיעה לפחות מששה מיליון. למרות
שהשטח הניתן להשקאה, לעיבוד
וליישוב מגיע ל־ 41 מיליון
דונם, מנוצלים למעשה רק ־107־.20
* המוצא הימי הישיר היחיד
של עיראק הוא כלפי דרום, דרך
נמל בצרה במיפרץ הפרטי. את רוב
סחורת־היבוא שלה קיבלה, מאז סגירת
נמל חיפה, דרך ביירות. הנפט
מיוצא כולו בצינורות לים־התיכון.

ך י> דרך זי צעדו חיילי הלגיון והצבא עוררה אך בקושי מתרדמת דורות. הארץ,
! 3הבריטי לפני קצת למעלה מ־ 17 שנה. אשר המסורת קובעת כי שכן בה גן־עדן
הם התקדמו אל תוך המדבר העיראקי, לאוהתנכ״י,
פרחה והושחתה לסירוגין. עד כי,
רך צינור הנפט קירקוק־חיפה, השתלטו על
בשנים האחרונות של השלטון העותומני, לא
מיבצר רותבה והמשיכו הלאה, אל גדות היתה אלא ארץ מוזנחת שחלקה היה מדבר
הפרת ואל מטרתם הראשונה: בסיס חבאניה.
שרוף וחלקה האחר נתון לסכנת שטפונות.
האנגלים, אשר כבשוה(בעזרה מועטה למדי
על בסיס זה, אחד הגדולים של חיל
התעופה הבריטי במרחב, הטיל הצבא העי מהלאומנים הערביים וחיילי השירף חוסיין
ראקי מצור הדוק, הצליח להוציא את של חיג׳אז) ניסו תחילה להקים בה משטר
המטוסים הבריטיים המקורקעים מכלל פעו קולוניאלי, דוגמת השלטון בהודו. אך הערלה
עוד ביום הראשון של ההפיכה. היתה בים, אשר לחמו למען סילוק התורכים, לא
קיימת סכנה כי בכל רגע עלולים העיראקים השלימו עם עול השלטון החדש. בשנת 1920
להשתלט על הבסיס ועל יושביו הבריטיים עאם אל־נרכה״ ,או שנת האסון — התכוח־ההצלה
הבריטי, טור קינגסטון, חש חולל מרד שהסתכם בעשרת אלפי נפגעים
לעזרת חבאניה, בעוד שיחידת הלגיון — בריטיים. הפגנה זו של להט לאומי שיכנעה
הנערות של גלאב כפי שקראו להם האנגלים, את אנגליה לנקוט בדרכי פיוס. היא הבטיחה
עצמאות לעיראק, הכתירה בינתיים את
בשל הקפטאנים הארוכים שלהם — חצו את
פייצל בן חוסיין למלכה, וקיבלה את הארץ
הנהר ויצאו לפעולות סיור והטרדה, בתחת
חסותה, כארץ מנדט.
שטה שבין נהר פרת ונהר חדקל.

אחרי שיחרור חבאניה, חצו הכוחות החלוקת
השלל
בריטיים העיקריים את השפלה שבין שני
הנהרות, תפסו עמדות על החדקל. הם כבשו
ך * הסדר כין האימפריה הבריטית לבין
תחנת רכבת בקו בגדאד־מוסול, ניתקו בצורה אנשי המלך היה פשוט: האימפריה תעזו
את הבירה מן הצפון. סוף המערכה היה זור לבית המלוכה ולשכבת נאמניו מבין
כמעט קומי: ישר לחיק האנגלים, שטה סירת השייכים הגדולים להשתלט שליטה מוחלטת
טיולים על נהר חדקל. בתוכה ישב ראש על הארץ, ובית־המלוכה ישיב
עיריית בגדאד בכבודו ובעצמו. הוא הופתע
ל אנג לי ם י : :ראת ׳ :ליטז
מאד לראות את עצמו שבוי. אולם הוא הת׳>׳

תא׳צ־אושש
במהרה, התקשר טלפונית עם מנהיגי

המרד בבירה, הודיע להם כי מוטב להם

־אי־להיכנע,
מאחר והאנגלים הגיעו לשערי העיר.
אל המחנה הבריטי הגיע באותו זמן גם

המלך פייצל השני שהיה אז ילד בן שש.

בפרוץ המרד הוברח המלך צפונה, משם

;2 3 91
קיוו נאמני בית המלוכה להעבירו לתורכיה כמת הממשלה
או לפרס. אך יחידה צבאית מתמרדת לכדה על כן, היה

יתייצבו ת!
מול הש
אוכלוסיה 1
היתד, לעצב
ניברסיטות
לא ראו עד
של בית ד,נ
אלה הם א׳
את שלרען
אלה, עברו; המשמשת חזית האין
ערב, מזה
כלה הינן !

ך* שינוי
1ולם מ
קאית בסעו
שנים משלנ
־ 507 מרווח
החלו זורמי
הממלכה ד,נ
בסעודיה,
גדולים יותו
נבלע זרם 1
של בית ד1,
מונות חדשי
ריס וניו־יוו
גם בעירא
כל בשר מו
המשמר כי
נורי אל־סעי
לפיתוח, הע1
אוטומטית ל
תמלוגים. ב;
שנות את פו
תוך שבע
16 סכרים י
על הפרת וח
מיליוני דונאו
קפץ מ־ 82ו
את ההנאה
קעות, הפיקו
השייכים. כל
ערך רכושג*

* ץ כו ר זו
1 3שלא לה
רובעים שלמי
קומם נבנו
הספר העממי׳
ספר תיכוניים
נוטשים את
בעיר המתפתו
הספר גדל
סם הלאומנות,
עלים העירה
לממשלה. ד,תנ
לה ״קומוניזם״
אולם עיראק
משטר פרלמנטו
כל 20 אלף
לפרלמנט *.על
השלטון גם
בחירות חולקו
חלק גדול הרב
ושבסיהם

ים והמלוכה

בעזרת חיילי הלגיון

\יון

שגית*

לימין הממשלה והמלוכה.
הפיאודליים׳ גדלה והלכה
|ית, אשר נאמנותה הראשונה
!לאידיאלים שהיא רכשה באון־,לאומנות
הערבית. גם כאשר
(מוני בני העיר כי הם אויביו
ידעה הממשלה כי המונים
בלולים ביום מן הימים לחסל
ן^לים. תחת השפעת חוגים
הם בהדרגה הקצונה הצעירה,
ארץ מפגרת כוח־מחץ של
|ננציה וההשכלה. ובארצות
דורות, אינטליגנציה והש־
,־תאומות ללאומניות.

לגות, מלבד מפלגת השלטון. הן השתייכו
לימין הקיצוני גלשמאל המוסוזה. אך סיס־מתן
היתד, אחת: שבירת כוח השייכים והמלוכה,
סילוק ההשפעה האנגלית. באחד מן
הצח־ים הרבים שהיה מכתיב למלך, לא ד,ימס
נורי אל־סעיד להכריז על פירוקן של
כל המפלגות, מלבד מפלגתו שלו.
האופוזיציה ירדה למחתרת — והתאחדה.
דובריה החלו נואמים במסגדים, בתאי הסטודנטים,
במועדוני קצינים, בקול אחד —
קול החזית הלאומית. היה זה קול חזק
הרבה יותר מזה שהושמע בעיראק במשך
דורות ואשר הביא מדי פעם לתבוסה זמנית
של השלטון. כי עתה חיזק אותו קולה
של התנועה הנאצרית מקהיר, ואחר מדמשק.
למעשה, לא היה כמעט צורך בשידורי
ההסתה של קהיר. זרע הלאומנות נזרע בקרקע
פוריה, והוא היכר, שרשים עמוקים וחזקים•
גם מבלי לשמוע את התסכיתים הארסיים
מקול ערב, שנאו הלאומנים העיראקיים
את נורי סעיד, כמשרת האימפריאליזם.
במסדרונות קהיר, שוב החלה מתנערת
דמות כמעט־שכוחה. כל עוד ישב בסעודיה,
היה רשיד עלי אל־כיילאני נאלץ׳ על פי
עצם חוק הקליטה שפתח בפניו את שערי
סעודיה, להימנע מכל פעילות מדינית. עם
עליית עבד אל־נאצר לשלטון, היה רשיד
עלי אחד מתריסר מנהיגים לאומיים מודחים
שהתרכזו בקהיר, המתינו ליום בו יוכלו
שוב למלא תפקיד בארצם.
אנשי־קשר החלו מגייסים קצינים עיראקיים
לארגון הקצינים החופשיים. בפגישות
הרשמיות המועטות בין קצינים נוצריים ועי־ראקיים,
במסגרת הליגה הערבית, היו העיראקים
מנצלים את ההזדמנות ליצור מגע
ישיר עם עבד אל־נאצר או עם שליחיו
המיוחדים. בכינוס של ראשי המטות הערביים,
שנערך בקהיר לפני ארבע שנים, היה
נוכח הקצין העומד עתה בראש ההפיכה
העיראקית. איש לא שם לב אליו במיוחד,
אולם עתה ברור כי באותה הזדמנות שוחח
חופשית עם שליט מצרים על האפשרות
לבצע הפיכה גם בארצו.

* * זרם הזהב
לול בא אחרי מלחמת העו־תחת
לחץ הדוגמה האמרי־החלו
האנגלים לפני שבע
לעיראק תמלוגים בשיעור
|נפט שלהם. סכומים אגדיים
אל קופותיה המיובשות של
ן־ית־למחצה.
הזרימו האמריקאים סכומים
|אשר עשו האנגלים בעיראק,
|ף בחולות ההנאות הפרטיות
|־ה הסעודי. המלך בנה אר־לבקרים,
הקבארטים של פאן
התעשרו במבול ריאלים.
ן,לך חלק מן התמלוגים בדרך
(י. אולם איש אחד עמד על
כולו ירד לטמיון. היה זה
|ד.וא הקים מועצה ממלכתית
חוק בבית־ד,נבחרים המקצה
עצה זו ס׳ל 70 מכל כספי ה־ות
מאות המיליונים, יצא ל[
ארץ הנהרות.
|נים אלה הוקמו או תוכננו
1ים; הושלמו שני סכרי־ענק
|ל, שבעזרתם אפשר להשקות
נוספים. מספר בתי־החולים
.121 כבישים רבים נסללו.
(עיקרית מהטבה זו של הקר!
בעלי־האדמות החוקיים —
|כביש, כל סכר העלה את
*תו נאמנותם לשלטון.

|משטר גמעט־דמוקרטי

של ברכות לא יכול היה
זת גם את תושבי הערים.
של בגדאד הושמדו, ובנד
ן כונים עממיים; מספר בתי־זינק
מ־ 1070ל־ , 1748 בתי־
|מ־ 108ל־ .152 פלאחים החלו
אדמתם, כדי לחפש עבודה
ועם כל מחזור של בית־פר
התלמידים שהוזרק בהם
1עם כל משאית שהביאה פו־
1ל מחנה האופוזיציה הטבעית
[יסד, גברה. הממשלה קראה
השליכה אלפים לבתי־סוהר.
היא ארץ דמוקרטית, בעלת
י חופשי. לפי החוקה, בוחרים
ואזרחים זכרים בציר אחד
[ כן, היה צורך להבטיח את
(מצעות הפרלמנט. אזורי הבצורה
כזו, שלשייכים היה
{־ ,יותר משני השלישים שהם
5הווים באוכלוסיה. לעתים היו
5לא פחות מ״ס/ך 90 של המקומות.
זי,יה אמצ ן נוסף, במלחמה הפרלרים
מנטרית.
האזחזים ״לא*

ישירות. כל
שני. תפקי^ לבחורי אלד^

ויציה.
;ש מכד

),ומות ב־
.דית, שמג־רוב
העדה

השושלת ההאשמית: עחוס״ן ועד חוס״ו
זהו אילן היוחסין של המשפחה ההאשמית, מאז השריף חוסיין בן עלי, מלך החיג׳אז (למטה) .ענף אחד של
צאצאי השריף נמצא עתה מת, ללא יורשים. זהו הענף המתחיל במלך עלי (מספר )2ונמשך בנסיך עבד אל־איללה,
העוצר של עיראק 6אשר נהרג בעת ההפיכה האחרונה. גם הענף השני, שיצא מהמלך פייצל
הראשון ( )3ונמשך דרך המלך גאזי ( )7הגיע לקיצו עם המלך פייצל השני 11 אף הוא קרבן ההפיכה. הבן
השלישי של השריף חוכיין היה המלך עבדאללה הירדני 4שהוליד את טלאל המשוגע 8שהוליד את המלך
חוסיין הירדני ( )12 ואת שני אחיו הצעירים מוחמד וחסן (13־ .)14 מאחר שהוא הבן הבכור של הענף הבוגר
ביותר במשפחה ההאשמית שנותר בחיים, רואה עצמו מלך הירדן יורש חוקי לממלכת בן־דודו הנרצח, וטוען
לזכות לכבשה בכוח. עבדאללה הוליד גם בן מאשתו הכושית, הנסיך נאיף 9שהוליד בן־דוד צעיר יותר
למלך חוסיין. הבן הרביעי של השריף חוסיין, זייד 5חי עדיין בירדן, שם הוא משמש יועצו ואיש־אמונו
של המלך חוסיין. בצילום למטה: שגי הרוגי ההפיכה האחרונה בבגדאד, המלך חוסיין מירדן ועוצר עיראק,
האמיר עבד אל־איללה, ביום הכתרתו של פייצל השני כמלך על עיראק, בטכס שנערך לפני חמש שנים.

״שעתי דחוקה!״
ול חתירה גלויה־למחצה זו, לא קפא
(•י נורי אל־סעיד על שמריו. תחת הצלפותיו
של רדיו קהיר, זז בהתמדה לקראת
שיתוף־פעולה בלתי־מסוייג עם המערב. הוא
חתם על ברית בגדאד, היה הרוח החיה
במסע נגד עבד אל־נאצר בין עמי ערב.
היה זה נורי אל־סעיד אשר הצליח, ברגע
האחרון, למנוע הפיכה פרו־מצרית בירדן,
ולאחר יסוד רע״ם לאחד את ירדן ועיראק
לפדרציה האשמית. כאשר היו יועציו מייעצים
לו לנהוג ביתר מתינות, היה משיב:
״אין לי זמן, שעתי דחוקה.״
ככל שנטה אל־סעיד לקיצוניות, כך נעשתה
מלאכת הקושרים נגדו קלה יותר. שהרי
הוא עצמו הוכיח להמונים כי האשמותיה
הדמיוניות ביותר של קהיר הן נכונות.
לא עזר לו גם נסיונו לרכב על השאלה הישראלית,
ולדרוש החלטה מנאט״ו למען קיצוץ
גבולות המדינה. הוא נשאר, מעל לכל,
סמל השיתוף עם המערב.

ה שע ה ה•!!
שי א ה גי ע עם פרוץ המרד בלבנון.
/מן הרגע הראשון התייצבה עיראק לימין
הנשיא שמעון, שלחה אליו מתנדבים
וטייסים, עם מטוסי סילון חדישים. אל־מעיד
לא חשב להסתפק גם בכך. הוא
דרש את כינוס ארבע המדינות המוסלמיות
של ברית בגדאד (העולם הזה ,)1085 בהסבירו
:״זוהי השעה ה־ 11 לעצור את עבד
אל־נאצר. או שאנחנו נשבור אותו בלבנון,
או שהוא ישבור אותנו!״
בתחילת שבוע זה, כאשר ביקר סגן ראש
הממשלה החדשה של עיראק בדמשק, שם
חתם על חוזה הגנה ושיתוף כלכלי עם
רע״ם, הוא גילה: ערב צאתו של המלך ו־נורי
לועידת איסטנבול, כבר ניתנו הוראות
תזוזה לצבא. המטרה: התערבות ישירה
בלבנון — דרך סוריה או ברכבת אוירית.
ברגע זה בדיוק הלמו הקצינים החופש
״ס במבנה האיתן־לכאורה של שלטון המלוכה.
הם הצליחו להשתלם בקלות־יחסית
על בגדאד, שמתמיד היתה מעוז הלאומנות.

=1355

אל תחמיץ את ההזדמנות

לזכות ב— 1000,ל״י במזומנים
— הפרם הראשון לחידון —
תיאדנט — 8ימים בלבד
להגשת הפתרונות (עד .)31.7.58
פרטים בכל אריזת תיאדנט —
משחת השיניים החדשה המכילה
הייגלים 1נ ^ 61ז ת :) 1יתר
לובן, יתר ברק, יתר קסם...

דינה פסקין
סרלין והדג הממולא

לארץ קיבל נשיא המדינה יצחק בן־צבי
את ספרו של יעקם בנאי, חיילים אלמו
אנשים

ר טי ם בי קו ר
שר התחבורה משה כרמל מרגיש את
עצמו, כנראה, בשבתו בממשלה, במצבו של
אסיר, הוא הפך שוב לאסיר עברי, חתם
בתואר זה על מאמר בשם ״תמורות סביבנו״
,שהתפרסם ביומון למרחב .״אסיר עברי״
היה שם העט של כרמל, בספר שכתב
בשבתו בכלא עכו בתקופת המנדט
סימפטיה מיוחדת לאפנת השק הוכיחה ח״ב
מפא״י דבורה נצר, שגילחה כי שמלת
החופה שלה, שנתפרה ברוסיה בתקופה שלאחר
המהפכה, נתפרה אף היא לפי אופנה
זו — משק לבן של סוכר שר החקלאות
קדיש לוז החליט להזמין, לפני
צאתו לועידה חקלאית באירופה, כמה כרטיסי
ביקור עליהם יכתב שמו באנגלית. ההזמנה
בוצעה, ולפני המראתו קיבל השר לא
פחות מאשר ארבעת אלפים כרטיסי ביקור
באנגלית בעת ויכוח שנערך בשבוע
החולף בכנסת, עלה על במת הנואמים ח״כ
אגודת ישראל קלמן כהנא, והקריא קטע
מתוך דו״ח ביחס לעבודתם של רשמי חינוך
בישובים, בו נאמר :״במשרדי רשות החינוך
פעלו כרשמים לגני־ילדים גם אנשים חסרי
ידיעה ונסיון בסדרי הרשום, ובעלי ידיעה
קלושה בקרוא וכתוב.״ כאן יצא להגנת
הרשמים ח״כ צ״כ ישראל רוקח, אשר
שיסע את כהנא בקריאה :״אבל בכל זאת
הם ידעו לשיר לפני המראתו לחוץ־

פיוס
׳^פרסי
מפעל הפיס

לפרס הגדול
של 3 0 0 0 0י־•
ולשני הפר סי ם
הנו ס פי ם שי 1 0 ,000
ל א יוענזן ו
פרס• פיו ס
לבעלי הנ ר סי סי ם
ש מ ספ רי הםס מוכי ם
ל מספרי ם שזנו
נפרסים הרי.

פר סי םנתנניה
ש אפ שי לה שיגה
אזגל נ י סוני
נרטיס•
ספ על ה פי ס

נים, על מבצעי לח״י. כתודה. על התשורה
הגיש הנשיא לבנאי אחד.מספריו הוא, בתק־וד,
שבנאי ימצא בו חנמר היסטורי. מאלף.
היה זה ספר מסמכים של הועד הלאומי,
שבעת עיון בו, מצא בנאי בין השאר כרוזי
השמצה של הועד הלאנמי נגד לח״י
מעשיה משעשעת על יחסי בעלה עם הנשיא
ויצמן המנוח, סיפרה השבוע אשתו של
מאיר וייסגאל, הגברת שירלי וייסגאל :
״בשעתו הירבה מיסטר וייסגאל לעשן סיגרים.
פעם הביא סיגרים לארץ ובמכס טען
שהם נועדו לפרופסור ויצמן. כשחתריסו
לעומתו, :הרי פרופסור ויצמן אינו מעשן!׳
השיב, :אבל הוא צריך סיגרים כדי לתת
לי פרטים אחרים שגילתה הגברת
וייסגאל אודות משפחתה: מלבד מייקל
(מגדי) וויג׳ר, בנם הבכור שהופיע בהצגת
הבכור, יש לזוג עוד בת, חיה אמיר,
שהיא חברת קיבוץ. הבן השלישי, דויד,
נשלח בשעתו להתחנך בקיבוץ משמר העמק,
אך מאחר ש״עברית לא למד ולתלוש קטניות
שנא״ ,הוא עזב את הקיבוץ וכיום הינו
טכנאי רדיו בארצות־הברית.

מ־ץ הפיר
אחד הגילויים הראשונים שגילו אנשי
האופרה הישראלית אודות הזמר האורח מפולניה
ברנרד לאדיש, המופיע בתפקיד
מפיסטו כאורח האופרה, הוא שברנרד רווק.
מנהלת האופרה והרוח החיה בה אדים
דה*פיליפ ידעה מיד לקשר בין עובדה זו

פס>1ן י הע<ב1מ
• איש לח״י, גולה קניה שלמה כן־שלמה, אחרי שאחד הנואמים
בכנס הגולים הפליג בשבח צרפת :״מי שלחם לחרות ישראל, ליבו עם לוחמי
החרות הנאבקים עם הכובש הזר בכל ארץ אחרת.״
• שר החינוך זלמן אין, בשעת נאום בכנסת :״הבדידות הטוטאלית של
ספסלי הכנסת וכסאות הכנסת, מאלצת אותי לפנות עכשיו ולהגיד: כנסת
נכבדה ונעדרת.״
• העתונאי דן בן־אמוץ, במאמר ביקורת על רקודי־העם הישראליים:
״כוריאוגרפים יקרים, לו הייתם ישרים עם עצמכם, לו באמת הרגשתם צורך נפשי
עמוק להודות בעזרת התנועה לכוחות העליונים הקובעים את עתידכם, הרי
שקודם כל הייתם חייבים להזמין את רקוד הסוכנות, רקוד הסובסידיה הממשלתית,
והרקוד הנפוץ ביותר בארץ היה צריך להיות רקוד המגבית המאוחדת או הורה
השילומים מגרמניה.
• מאיר וייסגאל, יושג־ראש ועדת העשור, בנאום פרידה לשחקני
הבכור :״רעמסס מת בגלל האידיאלים שלו, ואילו שנדי נרצח (על־ידי המבקרים)
רק משום שבחייו הפרטייח הינו בני.״
• הגברת שירלי וייסגאל, אשתו של מאיר וייסגאל :״אני שונאת לדבר
על מוסד שמיסטר וייסגאל עומד בראשו — יכולתי לרצוח את העתונאים שכתבו
נגדו: הוא כותב יותר טוב מכולם וציוני יותר טוב! — אבל האנשים פת
אימפוטנטים.״
• המבקר הספרותי ד״ר חיים גמזו, על הצגת הקיסר. ג׳וגס
בהתיאסרון הקאמרי :״הדיבור על הבמה היה בסולם פורטיסימו: בצעקות מראשית
ההצגה ועדסופה. הכושית צועקת, ידין צועק, וגם ניסן יתיר מנסה לצעוק, אך
תודה לאל, אין לו קול.״
• העתונאי נתן דונכיץ /על אותה-ההצגה :״הקיסר ג׳ונס היא הצגה
מלוכלכת. ממש. כמעט כל השחקנים עומדים לפני עלות המסך וצובעים את
עצמם בצבע שחור.״
• האפיפיור פיוס ח* ,12 בנאום בפני 60 אלף נערות קתוליות, בקרית
הותיקן :״לגבי אשד, נוצריה עדיפים הבתולים על הנשואים. טעות בידי אלד,
החושבים כי הבתולים הם עיוות הטבע. להיפך, הם דומים לחיי מלאך.״

.הענמנ־-דס.ד.1066 ,

לעובדה שהאופרה הישראלית זקוק לזמר בס
טוב מסוגו של לאדיש. היא הופיעה בחדר
ההלבשה של רקדניות הבאלס של האופרה,
הציעה להן לפעול בנידון :״קחו את הענינים
לידיים, אנחנו צריכים אותו אצלנו
במסיבה חגיגית שערך התיאטרון הקאמרי,
מיד אחרי הצגת הבכורה של הקיסר ג׳ונס,
היו אנשי הנהלת התיאטרון אחוזים התרגשות
רבה, נוכח חידוש פעולות התיאטרון.
עלתה על כולם ארנה פורת, שכמעט
במשך כל הערב עמדו דמעות בעיניה
באותה הזדמנות החזירו אנשי הקאמרי
מידה כנגד מידה לעתונאי נתן דוג־ביץ׳
,שכינה בצחוק את הצגת הקיסר
ג׳ונס ״הצגה מלוכלכת״ .מלצר שהגיש כיבוד
לשולחנו של דונביץ׳ ,שפך על בגדיו
כמה כוסות מיץ, דבר שעורר מיד את
אנשי הקאמרי להצביע עליו ולומר: הנה
עתונאי מלוכלך אגב, בהצגת הבכורה,
חלה אחד משני המתופפים שתפקידם לתופף
ברציפות במשך כל ההצגה, בקצב המהווה
מוסיקת־רקע למתרחש על הבמה. כאשר
התעייף המתופף האחד, מילא את מקומו
מנהלו החדש של התיאטרון, יעקב אגמון.
את ההכשרה לתפקיד זה קיבל אגמון
כשהיה בשעתו ראש פלוגת המתופפים של
השומר־הצעיר, במצעדי האחד במאי
דרישת שלום מהגברת מרלין מונרו־מי־לר
הביאה לישראל השחקנית הישראלית
דינה פסקין״דורון שחזרה השבוע ארצה
אחרי העדרות של שש שנים. דינה שזכתה
להצלחה פנטסטית בברודביי. רדוכיעה בתפקיד
הראשי באנה פראנק, התידדה עם
אחותו של ארתור מילר ששימשה כמחליפה
באותה הצגה. דינה הוזמנה למספר ארוח־ת
משותפות עם הזו; מילר. רשמיה: מרלין
נראית בחיים נמ• בסוטים. היא משתדלת
להכין מאכלים יהודים כדי להשביע רצון
בעלה אולם זה לא כל כך הולך לה.
מרגישים שהיא מאושרת שהיא יכולה לקרוא
להורי ארתור בשם אבא ואמא
הזמר היהודי ליאו פולד נמצא זה שבוע
בישראל, ללא כל פירסומת. פולד הגיע כדי
לרכוש אמנים ישראלים להופעות במועדון
הלילה שלו בניו־יורק, תמורת משכורת שבועית
של 150 דולאר, ודמי־נסיעה על־חשבונו.

כ ד אי יעבור
ל סי ג ריו ת

איכות מען לה
במחיר עממי

מכת בי אהבה
אפשר לצפות בקרוב למספר עקיצות חריפות
מפיו של דן כן־אמוץ, על חשבונו
של אריק לביא. האשם בכך הוא אריק
עצמו. באחד הימים, כאשר נכנסו למועדון
התיאטרון באמצע תכניתו הפזמונאי חיים
חפר ודן בן־אמוץ, הפסיק אריק את תכניתו
והודיע :״אוה, הנה באים המשורר והאיכר״
משה ואלין מתכונן להקים
לתחיה מחדש את תיאטרון לי־לה־לו. בתכניתו
של וואלין לשתף בהצגותיו אמנים מכל
התיאטראות האחרים. שיתחלפו בכל תכנית,
כך שעבודתם בלי־לה־לו לא תתנגש עם
עבודתם בתיאטרון הרכילאית מירח
אברך קיבלה על עצמה ג׳וב חדש: היא
הפכה מנהלת יחסי־הצבור של תיאטרון
סמבטיון, אולם בהזמנות הנשלחות על ידה
היא חותמת בשם תדמור בעת שביקר
השבוע תיאטרון זירה ביהודיה, החליטו
תושבי המקום כי הצגת הפינג׳אן הינה הצגה
עממית, ניסו להכנם להצגה בלי כסף. אך
השחקנים, שהתנגדו להופיע ולשחק על
הבמה ללא תשלום, מנעו בעד ההתפרצות
המקומית, נאלצו להחליף מהלומות עם מספר
גברתנים, שעמדו בתוקף על זכותם
להכנס ללא כרטיסים. כתוצאה נפצעו כמה
משחקני התיאטרון זיוה שפיר־רודן
עלתה שוב לכותרות העתונות ההוליבודית.
אחרי שהצטרפה לחברת הכוכבות ההולי־בודיות
שאוסף הגנראל רפאד טרוחילו,
בנו ההולל של שליט הרפובליקה הדומיניקנית
סביבו, הופיעה במסיבת תענוגות שערך
האחרון באנית הפאר שלו, זכתה זיוה למאמר
מיוחד בירחון קולנועי הוליבודי. בין
השאר גילה הירתון מספר פרטים שלא היו
ידועים עד כה למכריה של זיוה :״לזיוה יש
ממדים אידיאליים אך היא ניחמה גם בענווה
רבה ובלהט דתי עמוק זיוה הופיעה
על במת תיאטרון הבימה המפורסם בתל-
אביב.״ אולם גילויו הגדול של הירחון:
רומן אהבה סודי התנהל בחדשים האחרונים
בין זיוה שפיר־רודן לבין אלכים פרסלי.
אלביס העריך אותה מאוד משום שזיוה
אהבה אותו כאדם ולא כאליל מין או כאמצעי
לפירסום. מיו ה מצא פרסלי נפש תואמת
לו, אדם המשתדל לכלול את הדת והפילוסופיה
בחיי יום־יום. כאשר יצא פרסלי למחנה
האימונים הוא החל מתגעגע אל זיוה.
מאז נמשכת התכתבותם בהתמדה, אולם
זיוה מסרבת לסרסם את מכתבי האהבה של
פרסלי. סיים היריוון: ואלביס אוהב אותה
בשל זאת.
העולם.הזה 1086 .

סיגריה שטוחה
20 סיגרי1ת
5 0 0פר

מוצרי טבק בע״מ

בית ספר מקצועי למסחר

מ ר כז מו רי ם מו ס מכי ם

שנה אחת
4חדשים

לגברים. צבע הבגדים ואופן התפירה
משתנה, אבל קבוע הצורך לכבס את
הבגדים בכל אופנה, ולכן דרוש לך
חומר־כביסה טוב שיאפשר לך להנות
מהבגדים שקנית.
״קויק״ מעמיד לרשותך חומר־כביסה
טוב (עומד תחת השגחת המכון
הממשלתי בירושלים) שאינו דורש
ממך עבודה קשה.
הרתיח׳ מים, הכניסי הקויק עס
הכביסה לשעתיים, שיטפי ותלי
ליבש.
הכירי מוצרנו החדש ״שמפו
לטכסטיל׳ ,מיטב השמפו לכביסת
צמר משי ונילון.

(נוסד )1935
לבוגרי ביה״ם עממי
לגומרי ,5 ,6 ,7גימנסיה
פקידות והשכלה. למבוגרים הנהלת פנקסים ופקידות

אוגוסט 1

רחוב הס ,12 טלפון 5061

מעתה גם לקורא
העברי הופיע

כביסת כבס ולבש ;
נלי השמפו־לטקסטיל 1
החד ש1 :::
קוסמו להשיג בכל
דוכני העתונים.

ספורי מדע דמיוני

אמנות
תיאטרון
טי מ טו בטס ־ ט ס 1

1ג 11; £1ו ו§ 1
נו סףלמרמס -

מגן בפני כוית שמש ומבטיח שיזוף
נהדר ונעים.

קל למריחה — חודר יפה לעור.
אינו מלכלך — אינו משמן( 63861688ז ) 0

* מכיל את חומר הפלא ׳,א 8016י

.היום האחרון לוזלוסוו

ע \6ר ה & ע ם
יומן מ או ר עו ת י שראל
ספר זה מתאר בלשון בהירה, בניסוח
תמציתי ובשפע של תצלומים את המאו רעות
החשובים בתחומי המדיניות, הבט־חון,
המפלגות, הכלכלה והתרבות, מיומה
הראשון של המדינה עד היום.
ספר שימושי וספר קריאה חיוני לכל
אזרח. מצורף מפתח מפורט לאישים
ולענינים.
נכתב בידי אריה זיו׳ עורך החדשות של
״הארץ״.
526 עמודים בפורמאט גדול 1083 ,תמונות.
המחיר 6.750ל״י

יצא לאור ומופץ על ידי דאדד

ברבי
״תנוולגז חוה״ הוא היונו
הראטוו\
הבא,
ד 2ליולי,

הטי גווה
טט\ר טר אהה להוי האהריינו
וההטז טר טיבט אהר הצהרייה.

ה קי סרג׳ו נ ם (התיאטרון הקאמרי) —
הוא מושלה של קיסרות הפחד: הפחד מפני
המציאות, הפחד מפני האמנות הריאליסטית
והפחד מפני הישר, הטוב והטהור.
ברוטוס ג׳ונס (יוסף ידיו) הוא התגלמות
הפחד המאוחד. האסיר הבורח מן הכלא
האמריקאי מוצא מקלט באחד האיים הקאז
ריביים, שעדיין לא הגיעו להגדרה עצמית.
ג׳ונס הפושע משתלט על האי כולו. מבלי
שהצופה יוזכח בכך בעצמו, ורק במידה
שהוא סומך על סיפוריו של הלבן־הנבל
הנרי סמיטרם (ניסן יתיר) ,נודע לו על כל
מעלליו ופשעיו של ברוטוס ג׳ונס, הרודה
בנתיניו.
הנתינים יודעים על כל אלה בעצמם. הם
חשו זאת כנראה על גופם. יוג׳ין אוניל,
מחבר המחזה, אינו טורח אפילו להוכיח
זאת. הוא סומך על הצופים המשכילים והנבונים,
שיגיעו לכל מה שהוא ותושבי האי
הקאריביים, נתיניו הנדכאים של הקיסר ג׳ונס,
יודעים זה מכבר הימים.
בכל זאת נשאר הכל לא ברור. דואגים לכך
יוג׳ין אוניל והבמאי היי קיילוס במידה
שווה. אוניל עשה זאת בטקסט הספרותי
המעורפל שלו, קיילוס שימש עזר כנגדו
כבמויו המעורפל פי כמה, בתפאורה הקודרת
ומרובת־הפרטים, ובהוראות הבימוי הרעיונות
לשחקניו־נתיניו.
מ חו לוטם ־ ט ם. הקיסר ג׳ונס הוא מחזה
של אדם אחד, של שחקן אחד שאין שני לו.
מי שנבחר למלא תפקיד זה היה יוסף ידין.
על כתפיו הטיל קיילום את אחד הקשים
שבתפקידי הבמה של המאה העשרים.
ידין עשה הכל כדי להיות מוכן לתפקיד
הקשה. הוא גילח את שערותיו, צבע את
פניו בגוון־זפת ודאג לאבד כל קשר עם
הטקסט שבמחזה. כשהגיע הוא, ויחד אתו
גם כל השחקנים האחרים לדרגה בה לא
שלט עוד באופן הכרתי במשחקו, לדרגה
בה הוא — לפי מיטב האסכולה האמריקאית
החדישה — ״היה מופעל״ בידי כוחות נעלמים
שגם לקיילוס עצמו אין שליטה עליהם
כנראה, רק אז הועלה המסך על הצגתו
הראשונה של התיאטרון הקאמרי המחודש.
מה שקרה לידין ארע גם, לרוע המזל,
לקהל. כשיצאו הצופים מאולם הקאמרי, היה
קשה להם להחליט איזו מן החוזיות שעברו
עליהם בהצגת הקיסר ג׳ונס היתד, הראויה
ביותר לשבח: משחקו הצעקני והזועק לשמי
האמנות האבסטרקטית של יוסף ידין, הטקסט
הבלתי נשמע והבלתי ברור של יוג׳ין
אוניל, במויו המפתיע של היי קילוס, או
התפאורה המפחידה של משה מוקדי.
קרן אור אחת הפציעה, בכל זאת, מבעד
לחשכת היער העבות, שבין סבכיו ברח ברו־טוס
ג׳ונס מזעם נתיניו שמרדו. היו אלה
רקדניותיה של רינה גלוק והיא עצמה, שביצעו
את חלקי המחול שבמחזה המבעית.
הן וקולות התופים הבלתי־פוסקים, המטמט־מים
בטם־טם הבלתי־פוסק שלהם את אוזני
הצופים והשומעים, היו הבולטים ביותר במחזה•
הרקדניות — לטובה, התופים —
לרעה.
ישמה לו מ ר .״הסיבה להצגתו של
הקיסר ג׳ונס,״ אמר הבמאי היי קיילום,
״היא כי יש לנו מה לומר בו.״
קיילוס מוצא בהקיסר ג׳ונס את הכל:
״אופפים אותנו מוות והרס מזה דורות
אנו מוסיפים להרוג מה היתד, דמות
עולמנו אילו הוקדשו כוחות אלה עצמם
(כוחות ההרס) לפתרון בעיית הרעב האנושי?״

אותה השאלה בדיוק צריכים גם צופיו
הנאמנים של התיאטרון הקאמרי להפנות
להנהלתו החדשה, ולחבר שחקניו הרעננים
ממרץ עלומים להצלת התיאטרון: לאן מופנים
הכוחות? מה היתה דמות התיאטרון
אילו הוקדשו כוחות אלה עצמם למחזה
מלן ורי מענין, למחזה מציאותי המבטא את
חרדת ימינו בצורה משכנעת יותר מהזיות
ג׳ונס־אוניל־קיילוס?

בידור
חו שי טדון
להקת פרגוד מצליחה להופיע גם מפני
אולמות ריקים כמעט לגמרי, מבלי לסכן
את עצם קיומה או את מקורותיה הכספיים
השופעים. כשהוא ניזון מצינורות התקציב
של חיפה הפועלית, אסף הקריין אליהו
העולם חזה״ 1086

גולדנברג שחקנים גבוהים ושחקנים נמוכים,
שחקנים שמנים ושחקנים רזים, שחקנית
וזתיקה ופרח־במה צעיר, אמר להם ״זו
במה״ ,הראה להם ״הנה קהל״ והחוזה קידה
בפני פרנסי חיפה ועסקניה, שיצאו מכליהם
מרוב שמחה לתיאטרון הצעיר ותוכניתו
המקורית הראשונה.
פרגוד אינו מציג מערכונים קלוקלים או
פזמונים פורנוגראפיים שאסור לשדרם אחרי
בן בקול ישראל. פרט לחרזן דן אלמגור,
המתאים את עטו וחרוזיו לכל מפלגה, סיעה,
עיר, חיל, קואופרטיב, חברה מסחרית או
ראש עיריה אדומה — ובלבד שהשיקים יהיה
להם כיסוי — הרי כל שאר פרנסי התכנית
ואבותיה הם מן הוותיקים שבסופרי הבמות
הזעירות: עמנואל הרוסי, הלל אביחנן, יהושוע
בר־יוסף ויעקב אורלנד, כולם אבות־אבותיו
של המטאטא המנוח.
התוכנית עצמה שופעת ענין. עמנואל
הרוסי משכנע את מאזיניו כי צריך לעלות
לישראל, משום ש״פה ציון והר הבית ופה
ירושלים,״ יעקוב אורלנד מספר שהירקון
מסריח בגלל חיים לבנון, ושאבא חושי רוכב
במסע נצחון על גבו של סוס־דיזל, יהושוע
בר־יוסף ממחיז מחזה שאין לו סוף, אין
לו תוכן ואין לו צורה.
כל זה ביחד, הוא תיאטרון. את תקציב
פועלי חיפה מחייבים באלפי לירות, ואת
הקהל הנלהב מזמינים במודעות ענק .״מה
יש?״ אמר אחד הצופים שיצא את אולם
פרגוד ,״זוהי ממש הצגת עשור. פעם היה
לנו חישטרון. היום, אחרי עשר שנים, יש
לנו חושיטרון.״

מאחורי ה קל עי ם
סטאטיסטים, הביתה !
הגיל הממוצע של שחקני הבינוה עלה

השבוע מ־40־ 35ל־50־ 45 שנה, אחרי ש־17
משחקני התיאטרון הצעירים פוטרו לפי
החלטת ההנהלה החדשה. בין המפוטרים:
שחקנים כמו יונה עטרי ושמואל עצמון,
המופיעים כבר שנים אחדות על בימת התיאטרון•
״אין לנו צורך בסטאטיסטים,״ הכריז
אחד מחברי ההנהלה ,״כשיהיה צורך, נוכל
למצוא אותם תמיד רק מעטים
מבין מפוטרי הבימה יוכלו למצוא בעתיד
את פרנסתם מהמשחק. בשעה שיונה עטרי
התקבלה ללהקת בצל־ירוק וגילה אלמגור
נתקבלה ללהקת סמבטיון יאלצו האחרים להחליף
כנראה את מקצועם בזמן הקרוב
ולחכות לפחות עד לבחירות המתקרבות ובאות׳
בהן יוכלו לעלות על בימת כל אסיפת
תעמולה משעממת, בסיום דבריו של הנואם
פיטר פריי יחזור לעבוד בהתיאטרון
הקאמרי, אחרי שהורחק ממנו בידי יוסף
(״פפו״) מילוא. המחזה הראשון שיבויים
בידי פריי יהיה שור הביתה, מלאן. שמואל
בונים, במאי בצל ירוק, יכין להקראה את
פייטה של בנימין גלאי, ולהצגה את הלילה
השניס־עשר של שקספיר סדום־
סיטי״ לא יוקרא בהתיאטרון הקאמרי במסגרת
ערבי הקריאה, משום שבנימין גלאי
מתנגד לכך. במקום סדום־סיטי יוקרא פייטה,
מחזה מקורי של גלאי על חיי אמני פאריס,
עם רעיונות של גתה ושל גלאי עצמו.
מחזות אחרים שיוקראו לפי התוכנית: שני
מחזות של שלמה שבא ומחזה של משה
שמיר לפי הזמנה נכתב והולך
מחזה מקורי לתיאטרון זירה. המחברים,
פטייה (פרנסואה ראש גזר) דגן ויעקב בר־נתן,
טורחים למענו של השחקן יעקב בודו,
שיהיה על בימת זירה האיש הישר ביותר
במדינת ישראל. הבמאי: דן קדר
ועדים ציבוריים מקובלים עתה מאד
בעולם התיאטרון. בעוד שבהקאמרי תומכים
שרים ומנהלים, עושים זאת בשביל סמבטיון
סגן ראש עירית תל־אביב, רכילאית
ידועה, עתונאי מזדקן, מנהל היכל התרבות
ושתי נשות עשירים עד אן? התומכים
ומגמותיהם, יטפטף נהר הסמבטיון
גם כמה מילות ביקורת סאטירית לתוכניתו
החדשה, כמו פזמונם של דידי ויוחנן זראי:
״הממונה על וועדת העשור /לאמנות שלנו
הוא דואג /וכשהביא לכאן את בנו הבכור
/אז התברר שזהו בן חורג.״

מ אזן ש לי ל•

כסו!? העונה התברר לאנשי התיאטרון
בארץ, שרק שניים מתוך ששת התיאטרונים
המקצועיים סיימו את העונה במאזן
מסחרי חיובי. פרט להבימה ולתיאטרון זירה,
שהצליחו השנה לאזן את תקציבם בכמה
הצגות־קופד, מצליחות, נשאר מצבם הכלכלי
של שלושת האחרים — אהל, הקאמרי
וסמבטיזן — רע למדי. התיאטרון השישי
תיאטרון דו־רה־מי, נסגר לגמרי.

חמילס חזח <0*4

בכל מקום ושעה

״אנו חוששים,״ כותבים אלי כמה צעירים,
״שעלינו לאכזבך הפעס, אך איננו נשמות
גלמודות המחפשות מפלט בחיקם האינטלקטואלי
של נשמות תועות דומות ממין
נקבה. ותארי לעצמן שאפילו סטודנטים
איננו. ומוכרחים אף להודות, אם כי
כצער, שאיננו בקיאים כמתכתבים אתרים
של מדור זה, בכל הנושאים שבעולם.
״מה שאנו כן — זה מספר בחורים
ילידי הארץ בסביבות ה־ ,25 שהשכלתם
מצטמצמת בגבולות ההשכלה התיכונית
ומעונייניס להתכתב עם קבוצת צעירים ערכיים׳
בעלת גיל והשכלה מקבילה. נושאי
ההתכתבות: כפי שייקבעו על־ידי הצדדים
הנוגעים בדבר.
״על מנת למנוע אי הבנות כלשהן, ברצוננו
לציין שהשקפותינו הפוליטיות של כל
אחד לחוד ושל כולנו יחד, הינן מה שעלולות
להיקרא ״ימניות״ .אנו מציינים עובדה זו,
במטרה להרחיק מאתנו מתכתבים המסתופפים
בחוגי הפוליטרוקים של המפלגות
השליטות.״ נוען למתכתביס: יוסף בן־טל,
רח׳ כצנלסון ,12 גבעתיים.

בלות. לא, לא, היא איננה באה לספר לך
דבר על חיצוניותה. היא מוכנה, לעומת
זאת, לומר לך שהיא נורא מחבבת שיחה על
(טוב, למה ציפית, בשם אלוהים?) אמנות,
תיאטרון, פוליטיקה או ספרות• איך שאתה
רוצה. והיא בכלל לא שונאת לרקוד ריקודים
סלוניים.

7א בור 7 ,א מכוער
( )1086/7נמנה על אלה שאינם אוהבים
להרבות דיבורים על עצמם. כל מה שפירט
במכתבו היה שהוא (לא) בור( ,לא) מכוער
ובן .21 הוא חושב שבכל זאת יצליח לעניין
נערה כבת 18־ ,20 נאה ומשכילה.

!נערת וועיבוע

רותי והיפופה

( ,)1086/5אני מצטערת ל!מר, ג״ מ/״ו^ע
אחרי. חבל, כי הוא דווקא מוצא חן בעיני.
יאני מקודד, שגם בעינייך, אחרי שתקראי
את מכתבו אלי:
״מד, דעתך, רותי, האם הנוסח הבא מחוזה
אטרקציה מושכת? בחור גבוה, רחב וחסון,
בן לאחת המשפחות המיוחסות והעשירות
ביותר בתל־אביב, אשר שירת בעבר כסרן
בחיל הצנחנים, והעומד עתה, עם גמר לימודיו
באוניברסיטה, לנסוע לארצות־הברית
לשם התמודדות על פרס רובינשטיין לפסנתר,
מעוניין להתכתב עם בחורה — פשוט
בחורה בלי כל תוספת, אשר תיאות להכירו
אישית.
״מאחר והינך ממילא עושה חוכא ואיט־לולא
ממכתבי הקוראים, החלטתי שמוטב לי
לשתף אתך פעולה ולהשאיר לדמיונך, מה
יש מן המשותף ביני ובין אותה דמות
המסתתרת מאחורי ה״נוסחה״.
״באתי למסקנה שאינך מחבבת סטודנטים
ואינך מחבבת צנחנים, אינך מחבבת מוסיקה
קלאסית ואינך מחבבת רוקנ׳רול. אינך אוהבת
את כסיה ואינך אוהבת את דן. למען
השם, מה את כן אוהבת? אם אכתוב
ש,בחור עירוני המעוניין לצאת לאחד ממשקי
הספר הרחוקים מחפש י האם זה כן
ימצא חן בעינייך וירכך את עוקצנותך
הקטלנית?
״לפעמים רואה אני אותך בדמיוני כדמות
המשקיפה מכסאה הרם והנישא, וחיוך שטני
על פניה למראה הנמושות המנסות ברוב
עמל ומלל לכבוש להן מקום תחת מדורך
— מי במכונית ומי ב״השכלתו״ ,מי במלי־צותיו
השדופות ומי בעברו או עתידו
״המזהיר.״ מה עלובים נראים אותם אלמונים.
את — במחי יד נמהר — מציגה
כראי עקום את אישיותם ״הנאצלה״ אשר
בזיעת אפם טיפחוה, שיבחוה ורוממוה.
״הייתי אולי מבקשך לכתוב שאני בן
,26 המשוגע אחרי מוסיקה — לא אכתוב
לך איזו מפני עין הרע שלך — המתעניין,
האוהב, המחבב וכו׳ וכו׳ ועוד כמה אמרי
שפר — והמעוניין להכיר אישית בחורה
שבחיצוניותה תהיה דומה לאחת מאותן נערות
המופיעות בשער האחורי של העולם
הזה, ואשר בשאר נתוניה תהיה דומה לך —
כהיפוכו. עוד רותי אחת ואבדתי.
״אך מאחר ואני מתאר אילו מטעמים
תבשלי במטבחך המפולפל מאותן שורות
מסכנות, אולי מוטב שתכתבי ״בחור מעוניין
להכיר בחורה.״ לבחורה עצמה אכתוב כבר
בלי מורא ובלי משוא פנים. העיקר לצאת
ממלתעותייך הטורפות — ולו גם בשן

לא חשוב, אבר...

לא חשוב ל( )1086/6מה אתה ולמה, אבל
שתהיה סטודנט. לא חשוב לה מה אתה לומד
ואיפה, אפי; ו בחוץ־לארץ. לא חשוב,
באמת ...אבל שלא תהיה כזה שדוגר על
ספרים. אתה יודע כבר מה. יודע? היא תלמידת
שמינית בקרוב, ואוהבת ללמוד ול
ערב
באחד מערבי השבוע. חם. והיא
יושבת לה בבית וכל כך עצוב לה ! בוודאי
עצוב ל()1086/8בתה־,23
שצריך להיות
אם היא באמת גבוהת־קומה ושחומת־עור
כפי שהיא מעידה על עצמה — ועם השכלה
תיכונית, תארו לכם — חייבת היא, עם כל
המטען הזה, לשבת בבית.
״היציאה אל הלא־נודע,״ אומרת היא, בשמץ
מה של דרמטיות ההולמת יותר נערה
בת ,15 עשוייה, לדעתה, לשפר את מצב
רוחה. לכן היא רוצה להתכתב עם אינטליגנט
גבה־קומה .״אחד עם ראש על כתפיו.
אחד כזה שאוכל ליהנות בחברתו בכל מקום
ושעה. לבלות עמו את השבת על חוף הים
ולהצטער שהשעות חולפות כה מהר.״ אני
מקווה,למענה, שיימצא אחד כזה. בעיקר
ש״בתמורה, אוב; להציע את עצמי.״ נשמע
מבטיח מאד, הייתי אומרת.

אני מכירה זמר אחד שיגיע רחוק, ואיש
לא יתגעגע אליו.

?!-ורה, חברמי
בכל ימות השנה נמצאת ( )1086/9בנגב,
שם היא עוסקת בהוראה לילדי עולים. עכשיו׳
בימי החופש הגדול, כשהיא פנויה
פחות או יותר, ונמצאת חזרה בעיר, רוצה
היא להתכתב, על מנת להתוודע אל צעיר
כבן 24־ ,26 גבוה, בעל השכלה אקדמאית,
בעל חוש הומור וחברמן. כל מה שהיא
אוהבת או לא׳ תספר לו במכתבה אליו.

ציפ 1ר >ן סט!
לחטזה לי...

עצמן יפהפיות ופסבדו־שחקניות רבות, אחרי
שנודע שנחמה הנדל, שחקנית בצל ירוק,
קיבלה את התפקיד הנשיי העיקרי בעמוד
האש, הסרט הישראלי שמביים לארי פריש.
התשובה היא: דווקא משום שאין לה מה
שיש להן.
במבט ראשון אפשר אולי לתמוה כיצד
יכולים שני בחורים כיצחק שילה ולארי מוג־טיין
לריב על אהבתה של נחמה בסרט.
במבט שני, ואחרי כמה דקות שיחה עם
הצעירה נמושת־הפנים, אתה מבין הכל.
יש לה אישיות מקסימה, שלא לדבר יעל
ראש המביא במבוכה גברים רבים. כשאתה
שומע את נחמה הצברית מפטפטת צרפתית
בניב פאריסאי מובהק, או אנגלית כאילו
היתה אנגלו־סקסית, אתה מציין לעצמך
תמונה של ציונית טובה שעזבה הכל בחוץ
לארץ כדי לבוא הנה. נחמה היא, כאמור,
צברית, וידיעת הצרפתית שלה באה לה משהות
של שנתיים בפאריס, שם למדה מישי
חק, אחרי ששירתה בלהקת הנח״ל. הסיפור
החביב עליה ביותר מתקופה זו הוא כיצד
חשבוה רבים לקתרין הפבורן, או לפחות
לבת־דודתה׳ בגלל דמיונה המפליא לשחקנית
נפלאה זו, שהיא גם הכוכבת האהובה על
נחמה.
סיכוייה של כל חתיכה תל־אביבית או
אחרת להתבלט במסיבה בה נמצאת גס נחמה,
הם אחד לאפס. הנערה בעלת השיער
המקורזל והפרוע, העיניים העליזות והלחיים
השקועות׳ היא ׳הרוח החייה בעליצותה
ובתמימותה. ואם תשמעו על נערת השרה
נחמד יותר מאשר נחמה — שילחו אותה
אלי. אני סקרנית מאד

דידי נשבע לי ששמע את זה במו
אוזניו. נכון או לא, הסיפור, על כל פנים,
משעשע. שתי בנות שלושימפלוס במצב טוב
יוצאות מרחל׳ כשאחת אומרת לשנייה:
״קניתי מיניאטורה נהדרת. מכסה את כל
הקיר כאשר נשאלה גליה טופדל,
הנמצאת בחודשי הריונה האחרונים, אם אין
היא פוחדת לראות את המפלצות בסרט היפאני
רודן, ענתה כלאחר יד :״אם אני
יכולה לחיות עם מפלצת כמו חיים, ממה
אני צריכה עוד לפחוד לעליזה
עולש הקוסמטיקאית לא איכפת לומר על
עצמה שהיא אחת הנשים הבודדות, שנשים
מוציאות עליה יותר כסף מאשר גברים
רקדנית הפנטומימה מיה זיו כותבת מפאריס
ללא חשוב מי בתל־אביב, שאמיין
דקרו, אצלו היא לומדת פנטומימה, קורא
לה ״תל־אביב שמתם לב עד כמה
נעשה שלוימלה בר־שביט סנוב מאז
נכנם להנהלת הבימה? הוא אומר שלום לכל
אחד הבמאי ני סן נתיב :״משפט
בנציוני מוכיח שהמקום היחיד בארץ, בו
משחק גרוע אינו משתלם, הוא בית-הדץ״
נעמי יטמר אומרת שהיא מחברת
פזמונים, ובעלה, גדעון, הוא הבית החוזר
שלה סמבטיון הזמין את גילה אל
מגור, המפוטרת מהבימה פיטורי ייעול,
להופיע על קרשיו. נחמד מאד, אך יש לי
רושם שזה על חשבונה של זמרת צעירה
וחיננית של תיאטרון זה שחקן סמבטיון
מרדכי בן־זאב זכה בזמן החזרות
להצגה החדשה שמכין התיאטרון, דבר אל
הקיר, לכינוי ״השחקן בתחתונים״ ,אחרי
שלא השביע את רצונו של הבמאי בקטע בו
עליו להיראות תולה כבסים על חבל. לשם
ריאליזם פשט בן־זאב את בגדיו, תלם על
החבל הריק כשהוא נשאר בתחתוניו
כאשר אמרו ליורם מטמור מחבר מחזה
רגיל׳ העומד לשאת את קטי רודר לאשה
אחרי רומן לוהט של שבועיים וחצי, ששניהם
מהווים כבר מחזה רגיל בנסית, השיב:
״אני בטוח שזה יחזיק מעמד זמן רב יותר
מאשר בקאמרי כדי לספק את סקרנותם
של קיבוצניקים צעירים הבאים העירה,
נוהג עורך במעלה שמואל שי להצביע
להם מרחוק על כל מיני אנשים היושבים
בכסיה׳ ולנקוב בשמות גדולים. היה לי
העונג להיות חנה מרון למשך דקות מספ*
והנורא מכל הוא שהם האמינו הפעם
היחידה בה נראה זמר מסויים מאד — שאפילו
אי־אפשר מבחינה מילולית, לומר עליו
שהוא בעל שיעור קומה — שר בלי כסף,
היתה בכסית, אחרי הצגת הבכורה של
קיסר ג׳ונס. זה פשוט לא יכול להיות בגלל
הסיבה שליד אותו שולחן ישב חיים
גמזו. מסיבה זו או אחרת, קמו גמזו
ואשתו ללכת, אחרי שתי דקות מדוע
אין צדוק סביר מחקה את צדוק
סכיר שר את ירדתי דרומה?

רדיו
תזכניות
שרהש רי
שאלה המנחה :״באם היית מתמנה לשר,
באיזה תפקיד היית בוחר ומדוע?״
השיב האחד :״שר החינוך והתרבות: הייתי
מחנן את כל הילדים שלא יזרקו קליפות
— ואת התיירים שלא ישליכו סיגריות
השיב השני :״שר החוץ: הייתי נוסע
לכל התערוכות שבעולם.״
השיב השלישי, הצעיר בכולם, ילד בן
:8״שר השרים (לאחר שאלתה התמהה של
המנחה הוא מתרגם) — ראש הממשלה:
הייתי מדבר וכולם היו עושים מה שהייתי

טראסט מוחות. תוכניתם של חנה
בן־ארי ושמואל רוזן, שאלות גדולות לילדים
קטנים (קול ישראל, יום ד׳ )20.00 ,מבוססת
על עקרון מקובל: קבוצת ילדים, בני הגילים
10־ ,8נשאלת, לפני המיקרופון, שורה של
שאלות בסדרי קושי שונים, משיבה באורח
ספונטאני אל תוך המיקרופון. כרוב התוכניות
בנות אותו סוג, צופנת אף תוכניתם
של השניים שורה של הפתעות, המתקבלות
דודקא באורח בלתי צפוי.
כך, למשל, נשאלו הילדים: מה עדיף —
אכילת גלידה או אכילת תרדי (רוב התשובות,
המוכיחות כי הצביעות האנושית אינה
נתחמת בגיל: אכילת תרד. לכשנשאלו המשיבים,
מה הם מבכרים, השיבו.ללא יוצא
מהכלל: גלידה) :מה היית עושה לו היית
נבחר לראש עיריית תל־אביב? (רוב התשובות:
מנקה את הים); הצדק יעקב בקנותו
את הבכורה בנזיד עדשים? (רוב התשובות
מתחמקות, אחדים מהילדים אפילו השיבו
תשובות סותרות — ״לא יפה שרימה את
אביו (בגזלו את הברכה, אבל את עשיי
היה צריך לרמות. טיפש כזה, מה פתאום
מוכר את הבכורה תמורת מרק
את החשובה הבריאה ביותר סיפק אבי,
ילד בן 12 מרחובות. כשנשאל איזה שר
היה חפץ להיות, השיב: מה פתאום שר?
חסר לי כאב ראש?

• 1א רו ך

ס& י ס /רנן
גורדון לבינסון אילון

למדו

שפות

מהר וביסודיותבבית־ הספרלשפות ״ קדימה ״
תל־אביב, בן־יהודה ,74 טלפון 20314

נפתחים:
א) אולפניות לאנגלית ללימוד מרוכז ( 2שעות ביום) למת חילים
ולמתקדמים וחוג לשיחה (ת 831;10ז6זי1ז )):0למש תלמים
על־ידי מורים מאנגליה. כיתות קטנות.
ב) קורסים לעברית, אנגלית וצרפתית למבוגרים מכל
דרגות הידיעות וקורס מיוחד לשיפור הכתיב העברי.
ג) קבוצות נפרדות לאנגלית לתלמידי בתי־ספר יסודיים
ותיכוניים בחודשי החופש, לביסוס הידיעות ועזרה בבחינות.
פרטיםוהרשמה: מ־9־ 12 לפנה״צ—3־ 9בערב(פרט ליום ו׳).

החזק

את השעות המאושרות של
חופשתך, תנציח אותן בתמונה
ובעזרתה תהנה עוד שנים רבות
מזכרונותיך הנעימים.
בכסף מועט תקבל את המצלמה
והדרכת חינם בשימושה אצל

יומו הארוך ביותר של מנהל המלתחה
בבריכת תל־אביב, חל באחד מימי השביע
החולף: שדרנית קול ישראל מרים תמיר
נכנסה לשטח הבריכה עם טייפ רקורדר,
בילבלה את המוח לכל מי שפגשה בשטח,
בשאלות קול־ישראליות טיפוסיות( .למה
אתה הולך לבריכה? אתה נהנה מעבודתך?״)
עלוב לא פחות היה המאזין שפתח השבוע
את מקלטו. כאב הראש של מנהל המלתחה
הועבר אליו בעזרת גלי הרדיו. תוכניתם
של מרים תמיר וש( .שריה שפירא) שריה,
דיוקנו של אום (קול ישראל, יום ו׳,)20.00 ,
שהיתר, עלולה להיות תכנית רבת עניין,
התגלתה לאחר חמש דקות של שדור,
כשעמומלל טיפוסי. מרים תמיר, שמסיבות
לא מחוזרות העדיפה קבוצה של שהקני
תיאטרון ומחזאי צעיר על פני המתרחץ הטיפוסי
בבריכה, עמלה קשות כדי להקליט
את קולה ההססני של בתו הפעוטה של
יוש הלוי על גבי הסרט, גדשה את התוכנית
בקטעי ראיונות ללא ראיה. ואילו ש.
שריה, הממונה על המלל שבמשדר, אך סייע
בידה בעמעום הנושא: דיוקנו של אדב,
עובד המלתחה בבריכת תל־אביב.

תד רי ך
המשדרים המפורטים ממת עשויים להיות
מעניינים; שינויים אפשריים.
• קול אחד ואחד (קול ישראל, יום
ד.30 /ו — )2פיטר פריי מזיע בבית מרחץ
תורכי בתל־אביב.

• מגיד העתידות של הכפר
טל 4137 .

(קול ישראל, יום ד — )22.30 /אופירה
מאת ג׳אן ג׳אק רוסו, מסופר בידי אמנון
שילוח.
• שלושה בסירה אחת (קול ישראל׳
שבת — )11.15 ,תוכנית פרידה. קטעים
מהקלטת הסירה בבנייני האומה בירושליים.
המאזין הזהיר לא יפתח את מקלטו בתאריכים
ובשעות המפורטים מטה, פן יטבע

בגלי השעמום
• על נהרות בבל (קול ישראל,
שבת — )20.00 ,נהרות של מלל, בלקט־קריאה
שגרתי.
• ר ג בי ם (קול ישראל, יום ב׳)20.00 ,
— ילקוט חקלאי הזקוק לדלול ודישון ראש.
על מה שמשרד החקלאות מוציא את עודפי
כספיו.

ח פי פתראש בעזרת כד מרחבי, מדגימה
חיה בפני צלם הסינה רבולציון.

ישר מהסיר אוכלת חיה בדירתה בפאריז, שם
היתה מבשלת לבד. כיום מבשלת עבורה עוזרת.

?{רב בכית. חיה ליד ׳עגלת משקאות, ומאזינה
לתקליטים (משמאל) ,בבילוי חופשי בבית.

חיה הופכת כוכבת

ן • תמונה שחוללה השבוע את הסערה הגדולה
1 1ביותר בין אזרחי ישראל לא היתת דווקא תמונת חיילי
המארינק—האמריקאיים הנוחתים בלבנון, או תמונת הצנחנים
הבריטים המגיעים לירדן. היתד, זו דוקא תמונת
אשד״ שהגיעה לישראל במספר טפסים מצומצם, מודפסת
בעמוד השני של שבועון הקולנוע הצרפתי הגדול סינה
רבולציון — תמונתה של השחקנית הישראלית חיה הררית
כלבוש חוה.
תמונתה זו של חיה, אחת מסידרת תמונות מתוך כתבה
מצולמת שלימה שהודפסה באותו עתון, לא היתד, יוצאת
דופן מהתמונות המקובלות בשבועוני הקולנוע בעולם.
כמעטכל כוכבת, הנופלת בידיו של צלם עתונאי נועז,
זוכה ביום מן הימים לפירסום מעין זה שהוא שיגרתי
ומקובל. אולם דווקא לגבי חיה הררית היתד, בתמונה
זו מעין הפתעה. אפילו בעלה של חיה, המהנדס נחמן
(״בובי״) צרווניצר, שחזר רק השבוע מביקור ממושך
ברומא, שם עוסקת חיה בעבודת ההסרטה של הסרט
בן־חור, היה מופתע מהצילום הנועז של אשתו.
בובי לא היסס להביע את תדהמתו ואת מורת רוחו
מתצלומה של אשתו, עליו לא ידע כלל, למרות שהצילום
נעשה עוד בטרם ר,וחתמה חיה על חוזה ההופעה בבן־
חור, ועוד טרם הגיעה מפאריז לרומא. תגובתו של בובי
היתד, אפינית לתגובה הכללית בקרב אלה העוקבים אחר
התפתחות הקריירה של חיה. כי חיה הידועה ביחסה
הרציני לאמנות, בדיעותיה המתקדמות, בצניעותה ובענוזנותה,
התגלתה בכתבה המצולמת בם ינוו־רבולציון בדמות שונה
מזאת שהיו רגילים לראותה בארץ.
אין כל ספק שתמונת החשפנות של חיה הררית
מציינת שלב חדש בחייה היא מציינת את הפיכתה של
השחקנית הישראלית הצנועה והבלתי־ידועה לכוכבת זוהר,
ששמה הולך לפניה בעולם הבד.

ייי

שמדי פעם הוא רותח. הוא יודע שעליו להתאפק כדי
לא לעצבן את השחקנים.

חלק מערביה מוקדש ללימוד דיקציה אנגלית מפי מורה
מיוחד ולעיסויים השומרים על רעננותה. הערבים הנותרים
מנוצלים בידי שפע העתונאים הסובבים סביב עבודת
ההסרטה של בן־חור. כשמגיע יום ראשון, היום ד,חפשי
מצילומים, מנצלת אותו חיה למנוחה מוחלטת. אחרי סדר
יום שיגרתי מעין זה, מגיעים השחקנים למסקנה כי הסכומים
הגדולים המוענקים להם תמורת עבודתם בסרט, יותר משהם
ניתנים להם עבור אמנות המשחק שלהם, ניתנים להם
כפיצוי עבור השיעמום והחד־גוזניות שבחיי הכוכבות.
המעבר לחיי כוכבת אינו מתבטא במיוחד במלתחת־ר,בגדים
והשמלות של חיה. היא התקינה לעצמה שתיים שלוש
שמלות חדשות, שאינן מהסוג בו נוהגות כוכבות להופיע.
לעומת זאת היא מצווה להתאפר גם כשאינה נמצאת על
במת הצילומים. תחילה נהגה לבוא לאולפנים בלתי מאופרת
כדרכה, אולם הבמאי הורה לה להתאפר כדי להיות
נכונה בכל רגע לצילומי עתונות ופירסומת.
הצילומים נמשכים זה חדשיים. חלק ניכר מהסרט מצולם
בזירת מרוצים ענקית שהוקמה באולפני צ׳ינה צ״טה
מעצים וקרטון, שם מסריטים את מירוץ המרכבות המפורסם
בין בן־חור למסלה הרומאי. במרכבות נוהגים בשעת
הצילומים אקרובטים מיוחדים, ורק בצילומים מקרוב מופיעים
בהם כוכבי הסרט, כי מירוצי המרכבות כרוכים
בסכנה גדולה. בשעת אחד הצלומים, התנגשו שתי מרכבות
ואחת מהן התהפכה באויר. התאונה הבלתי צפויה והבלתי
מבוימת, צולמה ותוכנם לסרט.
ויליאם ויילר שבע רצון מעבודתה של חיה. הוא
מדגיש זאת בכל הזדמנות. חיה׳ המדברת איטלקית שוטפת,
אותה למדה בעת הסרטת הסרט נערת־היום, הצליחה
להתחבב על כל העובדים והפועלים. עוד בטרם הושלמה
עבודתה בסרט, כבר מתכנן עמה ויילר הופעה במספר
סרטים נוספים בביומו. למטרה זו, מתכוננת חיה לנסוע
לארצות־הברית.
בד בבד עם תוכניותיה לנסיעה לד,וליבוה לשם המשכת
הופעה בסרטים אמריקאיים, עומדות בפני חיה מספר
הצעות אחרות. האקטואלית שבהן היא השתתפותה בקופרו־דוקציה
יוגוסלבית־ישראלית להסרטת חיי חנה סנש. הבמאי
הישראלי איואן לנג׳ל, שהוזמן במיוחד ליוגוסלביה כדי
לדון באפשרויות שיתוף הפעולה, בקר השבוע ברומא,
ניפגש עם חיה לשיחה ממושכת בענין זה. החוזה שיש
לחיה הררית עם חברת מטרו, מכיל סעיף מפורש המרשה
לה להופיע בסרט זה.
התקדמותה המהירה של חיה לא השכיחה ממנה את
עובדת היותה ישראלית. עבודתה הרצופה מתירה לה אך
מעט מאוד זמן לעקוב אחרי המתרחש בארץ. אולם
בחופשתה הראשונה, מקוד. חיה לקפוץ לביקור קצר
בארץ. גם בכל הראיונות הרבים עמה, המתפרסמים בעתו־נות
הקולנוע האירופית, מובלטת ישראליותה של חיה.
ברוב הכתבות אף: מנפחים את עברה של חיה בישראל.
כך למשל אירע גם במאמר המפורסם אודות חיה שהתפרסם
בדיילי־מייל הלונדוני. חיה סיפרה לכתב העתון על עברה
בלהקה צבאית ישראלית. נקודת אחיזה זו שימשה לעתו־נאי
שראיין אותה עילה מספקת כדי להעביר את חיה
לנגב, ולצרף לה רובה ליד.

** כורת ההסרטה נמשכת ברציפות עד שעה 7.30
בערב, כשרק שעת הפסקה אחת בצהרים עומדת
לרשות השחקנים. אחרי יום עבודה מאומץ כזה, אין
שחקני הסרט מסוגלים להתפנות לבילויים ולמסיבות. אצל
שחקניות מסוגה של חיה, שעיקר כוחן במשחק הפנים
שלהן, מוקדש מקום ראשון לשמירה על הפנים מפני
קמטים. משום כך משתדלת ח,יה להקדים לישון.

**יעה שתצלומיה עוררו סערה בישראל, היתד, חיה
^1עצמה רחוקה מאוד מאותו הזוהר שקישרו אותה
אליו. היא עסקה בעבודה קשה ומפרכת, המהווה את צידו
השני של מטבע הכוכבות הזוהר. אחרי שבימים הראשונים
לשהותה ברומא שכנה חיה בדירת־פאר באחד המלונות
המהודרים של רומא, שם מתגוררים מדינאים ואצילים,
שכרה דירה פרטית משלה ברובע מהודר בצפון רומא.
דמי האש״ל שקיבלה חיה מחברת מטרו, עמה היא
חתומה על חוזה הופעה למשך ארבע שנים, חייבו אותה
לשכור דירת ייצוג, לקבלת אורחים ועתונאים. הדירה
המפוארת אינה מרווחת ביותר. היא כוללת חדר־שינה,
חדרי שירותים וחדר אורחים גדול. השינוי היחידי בתנאי
חייה, לעומת התקופה בה בלתה בפאריז בצפיה ממושכת
לתפקיד בסרט, מתבטא בכך שהיא מעסיקה עוזרת מיוחדת
המנקה את הבית ומבשלת את ארוחותיה.
יום העבודה של חיה הוא אפור ושיגרתי. מדי בוקר
היא משכימה בשעה 6.00 בבוקר. כעבור חצי שעה ממתינה
לה כבר מכונית הלוקחת אותה אל אולפני צ׳ינה צ׳יטה
ברומא, שם מתבצעות כל עבודות ההסרטה של בן־חור.
באולפנים הענקיים, שם מתנהלים הצילומים בכמה אולפנים
בעת ובעונה אחת, מבלי שהשחקנים השונים המשתתפים
באותו סרט מתראים זה עם זה במשך ימים, עוברת חיה
הכנה ממושכת לקראת הצילומים.
במשך שלוש שעות רצופות מאפרים אותה, מלבישים
אותה ומסרקים אותה. רק אחר כך מתחילים הצילומים
עצמם. חיה ממלאת בסרט את התפקיד הנשי הראשי,
תפקידה של אסתר שפחתו ואהובתו של הנשיא היהודי
בארץ יהודה — בן־חור. כמעט כל היום עובר בחזרות
חוזרות ונישנות על סצינה אחת, בפיקוחו האישי של,
במאי הסרט !זיליאם ווילר.
וויליאם ויילר עצמו, יהודי נמוך קומה עם נסיה להשמנה,
בעל שיער מכסיף, יושב ליד המצלמה ומפקח על הצילום.
לפעמים הוא מסוגל לחזור מ־ 20 עד 40 פעם על אותו
קטע עצמו. הוא מסוגל לצוות להתחיל סצינה מחדש
רק משום שד,נחיר הימני של שחקן כלשהו לא היה
בזוית הנכונה כלפי המצלמה.
אדם היושב מהצד ומשקיף על עבודת הצילום, מתעייף
ומשתעמם במהרה. ווילר אינו צועק ואינו מקלל, למרות

אולם גם בענינים אחרים, מחוץ ללאומיותה הישראלית,
אין היא מהססת לשוחח עם העתונאים. באותה כתבה
מצולמת בסינה רבולציון בה הופיעה תמונתה החשופה,
חיוותה חיה את דיעותיד, גם בעניני אהבה. אמרה היא:
״התרשמותי העזה ביותר מאירופה היא החופש הגמור
ביחסי הגברים והנשים. אצלנו בישראל האהבה היא משהו׳
רציני יותר.״

ך* יה הררית הגיעה אל פיסגת ההצלחה. אולם
| | ההצלחה טומנת בחובה מספר סכנות המאיימות על
כל כוכבת. הכוכבות היא מעין ריצת אמוק, בה מסוגל
אדם לאבד את שווי משקלו. כל הדברים האחרים בחיים
הופכים לבעלי ערך משני. חיה החלה לצעוד על דרך.
הזוהר של ד,כוכבות. אולם מעריציה הרבים בישראל.,
לא היו רוצים לראותה נופלת בפח הטמון בדרך זו.
הם היו מעדיפים כי למרות הצלחתה המסחררת, תישאר
חיה אותה חיה חברותית, צנועה, מקסימה וחביבה כשם
שהיו רגילים להכירה.

נכון

טפול

קשקשים

מרחיק

כדו רג ל

משר־דו מן הרא״י

נקה אויל שמפו
מטפחומיפה את שערך
_עם לנולין״ (ירוק) לשער רגיש.
׳י316<1מ 1<;1א ״ (סגול) מרחיק קשקשים.
חדש ! בקבוק זכוכית 0.900ל״י.
בקבוק פלסטי בלתי שביר — 2ל״י.
בכל אריזת ענק של ״טקסטיל־שמפו״
נמצא בקבוק מיניאטורי של נקה אויל
שמפו — חנם, המספיק לחפיפה אחת.
תוצרת נקה -תוצדת איכו ת • ה מ פי צי ם הי חי די םחברת נורית בע־מ

סברקבפניס הארץ
מס׳ פקודי הוגש כש5ר, בית הדואר המקורי והוראות השרות

שני
ה אליפו ת 1958 מ26 -
בתל-אביב

אוהדי ה כ דו רג ל

בישראל

?ליי׳

] נר;ם רט העתקים העולמית
ב כ דו רג ל
נשלה ו
ויו צגו
ביו לי
ב קו לנו ע
ו באמפיתיאטרון בחיפה

על בשטרקהולם החל מרכז

פאטה

פ אריז

ספורט בעת שהכדורגל עצמו הפסיק להתגלגל
על מגרשי הספורט בארץ, המשיך עולם
הכדורגל הישראלי לגעוש ולסעור, פלט
שפע של מאורעות והצהרות. הפצצה יירא׳
שוגה שהתפוצצה היתד, הודעת־התפטרותו
החריפה של מרכיב הנבחרת הלאומית,
אלוף־משנה שמואל סוחר, שאישר למעשה
את גילויי העולם הזה על פרשת טוקיו׳
הצטרף לתביעת היעולס הזה להעביר את
ספורט הכדורגל לניהול ממלכתי.
מיד אחריו באה הודעת־התפטרותו של
המאמן משד, ווארון, שהיתר, לא פחות
חריפה מזו של סוחר, האשימה את שחקני
הפועל פתח־תקוה בניהול מסע־השמצות
פרוע נגדו. גם נשיא ההתאחדות לכדורגל,
הד״ר יוסף לאם, אישר את תצפית העולם
הזה, הודיע על כוונתו להתפטר בקרוב.
מצילים על־ידי צפירה. היה זד, מר־בז
הפועל, המרכז בעל הכוח הרב ביותר
בכדורגל בארץ, שהחליט לעשות את הצעד
הראשון לתיקון המצב. אולם במקום
לפעול מיד לסתימת החורים בספינה הטו
בעת, במקום לסלק את המלחים המושחתים
מהסיפון ולהציב תחתם מ ^י ם חדשים,
בחר מרכז הפועל לצפור בצופרים.
במסיבת עתונאים שכונסה בבית־סולוולוב,
הופיעו דובר ההסתדרות ומזכיר מרכז ה׳
פועל, ניתחו את המצב והסיקו את המם׳
קנות. האבחנה, כפי שהתבטאה בפיו של
דובר ההסתדרות, אדם הרחוק מחיי הס
פורט, לא היתר, חדשה. הוא קבע למעשה
את שקבעו אחרים עוד לפני שנתיים :״גי־לויים
של שחיתות, מקח וממכר של משי
הקים, מקצוענות, אוירה אנטי ספורטאית*.
גם ההצעות לתיקון המצב, כפי שהעלה
אותן מזכיר מרכז הפועל, לא היו חדשות
ברובן. היתר, בהן רק דרישה חדשה אחת:
להפסיק את העליות והירידות בליגות ה־שינות
למשך שנתיים. לגבי סיום הליגה
בשנה הנוכחית, הציע המזכיר: לפסול את
המשחקים הבלתי־ברורים ולסיים את מש
חקי הליגה. רמז יוסף פן אי, מזכיר מרכז
הפועל, מה כוונתו בהצעה זו :״רק חלק
קטן של השחקנים נגוע ברע. מקור הרע
נעוץ רק בארגון אחד המשתייך להתאחדות
הכדורגל (קרי -בית״ר)*.
לנוכח דברים אלה, קשה היה להשתחרר
מהרושם שגם הפעם לא הגישה הספורטאית
הטהורה, אלא גישה אינטרסנטית צרה, ר,נ
חתה את עסקני הספורט. אחרת קשה להס־ביר
מדוע התעורר מרכז הפועל, ששתק
נוכח כל גילויי השחיתות בשנים האתרי׳
נות, דווקא בשנה בה קבוצת הפועל צריכד-
לרדת מהליגה הלאומית לליגה א׳ וקבוצת
בית״ר צריכה לעלות במקומה.
הצעת תקנון. אולם באיזו מידה רצי־ניות
כוונותיהם של אנשי מרכז הפועל ל
טיהור האוירה בכדורגל, אפשר היה להייז״
כח בחלקה השני של אותה מסיבת עתי׳
נאים. באותו חלק קמו צבי ברים, מי שהיה
גזבר ההתאחדות וכיום הוא סגן היושב*
ראש שלה, ומנחם הלר, כיום גזבר ה
התאחדות, והציעו להתאחדות להחליט ולקבל
תקנון שיקבע את זכויותיהם וחובותיהם של
שחקני כדורגל חובבים. הציעו השניים :״י׳ ,
תקנון יקבע את גובה התשלום לשחקנים,
יאסור על קבלת פרמיות, ויסדיר את ענין
הקניות וקבלת המתנות של שחקני הנבחרת
בחוץ־לארץ*.
היה זה צחוק הגורל שדווקא מנחם הלר׳
שביסס את מעמדו בהפועל פתת־תקוה ב־עזרת
מתנות והלוואות בסכומים של אלפי
ל״י לשחקני הקבוצה, ידבר על תקנון מעין
זה. היה זה מגוחך שאדם כצבי ברים ידבר
על טוהר־מידות בין השחקנים.
כי הכדורגל הישראלי לא הושחת על־ידי
שחקניו, אלא על־ידי עסקניו. לא הכדור־רגלנים
הם שהפניסו את נוהג הפרמיות
והתשלומים, אלא העסקנים שניסו באמצעים
אלד, להתחבב על השחקנים ולחזק את מע־מדם
בקבוצות. לא היו אלה השחקנים ש־מכרו
וקנו משחקים, אלא העסקנים והא״
גורות המפלגתיות. לא הכדורגלנים הם ש׳
העבירו את האוירה הספורטאית על המגר־שים
בארץ, אלא העסקנים שהסיתום. ולמג־חם
הלר אין צורך לומר מי הם עסקנים אלה•
משום כך טוב היו עושים אנשי מרכזי
האגודות אילו במקום לחבר תקנוני התנהגות
לכדורגלנים, היו מחברים תקנוני התנהגות
לעסקנים, ובראש וראשונה עסקניהם
הם. כי הכדורגל מסריח מהראש, וזהו גם

האבר שבו יש להתחיל במלאכת הטיהור.

תטולס חזח 1086

קולנוע
סרטים
הצדק יחס* מאד
עד התביעה (חן, תליאביב; בריטניה)
מחזיר אל הבד את כוכבי הקולנוע של תחילת
שנות הארבעים: טירון פאואר, מרלין
דיסריך וצ׳ארלס לוהטון. בביומו הנפלא של
בילי וילדר, מגישים השלושה פנינה קולנועית
נדירה: סרט מתח משעשע, רצוף
הברקות ביום, ומשחק קולנועי שהוא בבחינת
חויה אמנותית לכשעצמו.
העלילה עצמה, המבוססת על סיפור בלשי
של אגתה כריסטי, היא שיגרתית למדי
לגבי סיפורי בלשים. צ׳ארלס לוהטון, פרקליט
מזדקן הסובל ממחלת־לב והנמצא בריש־גחתה
המתמדת של אחות פטפטנית וטרדנית׳
מוזתר בהמלצת רופאיו על תיקי פשע.
אולם, כשמזדמן לידו תיקו של טירון פאואר,

ב ני ־ טו ביםומ טו ר ך
5נערים ונערה (המרכז, תל־אביב;
ארצזת־הברית) הם רק ארבעה נערים ונערה,
המנסים לבצע שוד מקורי בקאזינו מפואר,
בעיירת השעשועים והגירושין רינו• הנער
החמישי׳ המופיע בשם הסרט אך לא בסרט
עצמו, נולד בדמיונו של המתרגם מאנגלית,
שהוא אולי טוב בתרגום, אך חלש מאוד
בחשבון.
זהו סרט חסר יומרות, המנסה לחשוף
את הרקע הדוחף בני־טובים לביצוע מעשי
פשע. ארבעת הנערים, שכל אחד מהם כבר
עבר מזמן את גיל הנעורים, הם סטודנטים
באוניברסיטה אמריקאית, דמויות רגילות של
צעירים אמריקאים. הרעיון לביצוע השוד
נולד דווקא במוחו של בן־הטובים הטיפוסי,
בן להורים עשירים המשתעמם בחייו ה־שיגרתיים,
רוצה להיות ראשון לפחות בשטח
אחד. לגביו, השוד אינו אלא ניסוי
מעשי בפסיכולוגיה, המצאה שהיא לדעתו
הגדולה ביותר מאז הומצא הביקיני.
אל בן הטובים המפונק מצטרפים שניים
מחבריו לחדר. האחד לא־כלומניק בעל חוש
הומור לקוי, מעין חיקוי לא מוצלח של
ג׳רי לואים. השני, חייל לשעבר בקוריאה,
מטורף ששוחרר מבית חולי־רוח, לומד משפטים
למרות שמדי בעם הוא סובל מהתקפות
שגעון. בעוד שלגבי השניים הראשונים
השוד הוא שעשוע, לגביו מהזזה השוד מטרה.
הוא אף מתכנן תכנית שטנית, כיצד
להפיל בפח את דבריו.
בדרכם לביצוע השוד המקורי, בו ימלא
את התפקיד הראשי מכשיר הקלטה, מצרפים
אליהם השלושה את חברם הרביעי (גאי
מדיסוי) ,הנוסע להינשא לנערתו (קים נו־בק)
ברינו. בדרך מאלץ המטורף גם אותו,
בעזרת אקדח, להצטרף לחבורה. השוד
מתבצע כפי שתוכנן, אלא שהמטורף בורח
לבדו עם הכסף שנשדד, נופל לזרועות
המשטרה, ומשחרר את חבריו מכל אשמה
— מה שכמובן אינו משחרר אותם מכל
אשמה ביחס לרמתו של הסרט.

פ גי שהת־חול־ים
אשמת גברים (תנור, תל־אביב; אי
״עדת
התביעה״ מרליך דיטריד
הסבתא חושפת רגל
הוא שוכח את מיחושיו ומקבל עליו את
ההגנה על הנאשם.
טירון פאואר, חסר מקצוע קבוע, נאשם
ברצח אלמנה זקנה, עמה שיחק תקופת מה
את תפקיד המאהב, על מנת לרשת את הונה:
80 אלף לירות שטרלינג. פאואר, שהכיר
בתקופת שירותו כחייל בריטי זמרת גרמניה
(מרלין דיטריך) ונשאה לאשר״ מבסס את
האליבי שלו בעיקר על עדותה של אשתו.
הפרקליט, שאינו מתרשם מאפיה של ה־אשה
הגרמניה, מחליט לוותר על עדותה.
הוא מופתע יחד עם הצופים, כשהגרמניה,
המוכיחה כי לא היתד, נשואה לבעלה כחוק,
ומשום כך מותר לה להעיד נגדו, מופיעה
בתור עד תביעה ראשי.
נגמר הצחוק, מתחיל המתח. עד
כאן חלקו המשעשע של הסרט, גדוש ההברקות
של הומור בריטי טיפוסי. צ׳ארלם
לוהטון מעצב דמות בלתי־נשכחת של פרקליט
תקפני וחביב. מרלין דיטריך הזקנה
מעזה עדיין לחשוף את רגליה, נראית
בעזרת איפור מתאים מושכת ומינית לא
פחות מכוכבות הצעירות ממנה בשלושים
שנה. אפילו טירון פאואר מפתיע לטובה,
ובידיו האמונות של הבמאי נותן הרבה יותר
ממה שאפשר היה לקוות ממנו. גם כל שאר
תפקידי־המשנה מעוצבים בידי שחקנים בעלי
שיעור קומה, שלהופעתם על הבד הוקדשה
אותה תשומת־לב כאילו היו שחקנים ראשיים.
אולם חלקו המעניין והמותח של הסרט
מתחיל במקום בו מסתיים חלקו המשעשע.
גילוי ההתרחשויות בחלק זה יטול את כל
עקצו של הסרט. כי בכל מקום בו נדמה
לצופה כי הגיע סופה המשכנע של העלילה,
צץ סוף נוסף, משכנע לא פחות מקודמו.
כשמסתיימים גם סופי הסרט לבסוף׳ לא
יכול הצופה שלא להסיק את המסקנה: הצדק
הוא מושג מאוד יחסי, ולעתים אף מגוחך.
העולם הזה 1086

טליה) היא בראש וראשונה אשמתם של
אותם גברים אשר יצרו סרט זה. כי גם
במבול הסרטינופת המוצגים בעונה זו על
מסכי הארץ, זהו סרט חורג מגדר הרגיל.
הוא נסיון להיות מלודרמה גרועה, שנכשל.
אסון שאירע בלשכת עבודה לנערות, בהתמוטט
חדר המדרגות, מפגיש שלוש נערות
בבית־חולים. סיפוריהן של השלוש
צריכים להוכיח כי רק הגברים אשמים בכך,
שהן עמדו באותו חדר מדרגות שעה שהתמוטט.
האחת הגיעה לשם משום שבילדותה
אנסו אותה פעם וניסו לאנסה עוד
פעמיים. השניה באה לחפש עבודה, אחרי
שברחה מבעל עשיר שנשאה רק על מנת
שיהיה לו בעל־חי, לו יוכל לעולל מעשי
קונדס. השלישית הגיעה לאותו חדר מדרגות
שעה שירדה ממיטת מאהבה׳ ממנו
ניסתה להשתחרר, ואיש אינו יודע מדוע
לא הצליחה.
באותה מידה של הגיון אפשר היה להאשים
באסון שאירע לאותן נערות מבולבלות
את איגוד יצרני הנעליים, שבנעליו
צעדו הנערות למקום האסון, או את נהג
האוטובוס שהסיען לשם. אולם חוסר ההגיון
הוא רק הקטן שבחסרונות סרט זה.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• בפירי אריווז(תל־אביב, תל-אביב)
— מלחמת העולם השניה, כפי שהיא
משתקפת בעיניהם של קצין נאצי ושני
חיילים אמריקאיים, יהודי וגוי. לפי ספרו
של אירווין שאו. מרלון בראנדו, מונטגומרי
קליפט.
• לי לו ת ר| כי לי ד( 1צפון, תל־אביב)
— ג׳ולייטה מסינה ממשיכה להקסים צופים
בדמותה של יצאנית רומאית קטנה, שהחיים
והגברים מתאכזרים אליה.
• החב רי םהע ליזי ם (ירון, תל־אביב)
— ג׳רי לואים ודין מרטין, בסאטירה
משעשעת על מערבוני הוליבוד•
האויבבמ צו לו ת (אורנוס, ירושלים)
— קרב מוחות מעל ומתחת למים,
בין צוללת גרמנית למשחתת אמריקאית.
קורט יורגנס, רוברט מיצ׳ם.
• עד התביעה >חן, תל-אביס -
ראה לעיל,

תשבץ 05111:1הוה 1066
־ מאוזן .1 :מ לחומחמישה
שים;
.4שר ב ממשלה;
.10 מלת
איסור; .11 סופר
אידי; .13 בלתי
מבושל; .14 יש
בתוכנו, והוא עי וור
; .15 כהן תג־כ״י;
.17 כלי ב שח
מט ; .19 אחד
השבטים ; .20מ קום
סתד; .22
כלי נשק אינדיא ני
; .25 מן השחת
; .26 אם כל
חי; .27 לעצמו;
.30 שומר על ה סדר;
.32 בלילה
הוא יורד ; .33
אלוהים; .34 לי רה
ישראלית; .36 ישן; .37 הקומה
התחתונה ביותר; .39 חודש חורפי;
.41 התעשייה הצבאית ; .42 שליח צי בור
; .44 מיירא ; .46 חיית בית ;
.48 בן נח ; .50 מלת קריאה ; .51
יאה; .53 עיר הקונגרסים; .55 של
המכבים והוא פרח ; .57 פולה לרננה ;
.58 חריף; .59 בעל העצות הלא-
טובות; .60 חוזה.
מאונך .1 :מה שאומר איש לרעהו;
.2חצי מאמר; .3אחד מ שבעת
המינים; .5סלע קטן; .6
עיתון בוקר; .7נישא; .8התחלק;
.9גדול הנשיאים האמריקאיים; .12
שליט פרם; .15 מטע הדר; .16 על

כל אנייה; .18 אניית מלחמה קטלנית;
.21 מזיק קיץ; .23 מספר הנופלים
שחשו בחורף לעזרת גוש
עציון; .24 בן הרב נסים אף הוא
כזה; .26 הוצאה מחוץ למסגרת.28 :
דבר אחר; .29 אורחת המלך שלמה:
.31 נהר אירופי; .32 אבן; .35 כן,
בלועזית; .37 החלק השלוש מאות
וששים של מעגל; .38 חומר גלם
לבגדים ; .40 יו״ר ההתאחדות לכדור־רגל;
.41 תערוכת ישראל; .43 פקו דה;
.45 ארצו של נהרו; .46
ומגדל״; .47 לא היו דברים מעולם;
.49 בכל נמל .52 :יהיר; .54״אם
אין אני 56 מפקד פלוגה; .58
אחד ממאה ועשרים.

קו מ ח -סנ ס
א*1*/10ם

שימו לב לסמל המסחרי
המגעו מזיופים !

החי

^ ! 6^ ^ 61דוגמ ^ ל

מחזרי המחזור
ן • ת ל ־ א כי ב, אחרי שבמשך שנת הלי**
מודים סילק המורה יצחק אטלס שלושה
צעירים שהיו נטפלים לבנות ביודספר בלפור
בתל־אביב׳ הופיעו שלושת הצעירים בסיום
השנה בביתו של המורה, הסיחו בפניו מחצלת
לניקוי נעלים.

עולם תחתון
ך יפו, התלוננה צעירה במשטרה על נער
*י בן ,16 שהסתתר מתחת ליציע מגרש
הכדורגל ביפו, סיפרה :״אנחנו באנו לראות
כדורגל, הוא בא לראות תחתוני נשים.״

כי היא טובה מאד
ממריצה אותי בעבודה
מפיגה עיפותי
אני ממליץעליה

שמח הפקר

ך• ירושלים, עצר משמר שוטרים אדם
! בן ,40 שניסה לחצות את קו שביתת
הנשק• סיפר •לשוטרים כשנתפס :״אני אישיות
חשובה, העובדת בשירות מעצמה ידידותית
זרה. נשלחתי בשליחות חשובה,
ובשער שלוש לפנות בוקר אני צריך להשתתף
בפגישה בעלת חשיבות בינלאומית,״
התגלה כחולה־רוח שברח מטיפול פסיכיאטרי.

איך גפלו גיבורים

20 סיגריות 400 פר.

עגו לו ת • שטוחות

ף ריצ׳מונד, ארצות־הברית, התלונן אז!
רח על גניבת מכוניתו, מסר למשטרה
כי כל מאמציו לגלותה עלו בתוהו, הודיע
כי שמו שרלוק הולמס.

חלץ תאווה
ך* ירושלים, הבחין מארב שומרים באדם
! • המנסה להכנס בכוח לתוך בית־החולים
לחולי־רוח, פורץ את החלון ונכנס דרכו אל
תוך בית־החולים, תפסו את האיש, גילו כי
הוא בריא ברוחו, הנוהג לחדור לבית־החולים
כדי לבצע מעשים מגונים בחולות.

רוסא

גיס

הבירהז הצזלם, אליהץ וטלהיגז נזרי טבננו
נוינזיי

הוזנץ

ך • תל־אכים, נדרם הולך־רגל בלתי־זהיר
! -על־ידי מכונית, בילה חודש בבית־חולים,
נתבע לדין באשמת הליכה בלתי־זהירה ובאשמת
גרימת נזק למכונית שדרסה אותו,
חוייב לשלם 75ל״י לבעל המכונית.

שירות הדדי
י ^ רמת ־ ג ן, נטפלו שלושה צעירים לצי
! עירה ברחוב חשוך, ברחו אחרי שהצעירה
הקימה צעקות, גילו במאוחר כי
ארנקו של אחד מהם, ובו 50ל״י, נעלם,
מיהרו למסור על כר למשטרה, שעצרה את
הצעירה, האשימה אותה בגניבה, לא שכחה
להאשים גם את שלושת הצעירים בתקיפה.

שיד המעלות

ם פ 1ל ם • 1ח ד

להפסקת

נשירת שערות ומניעת קרחות
מאפ שר . 1 :הפסקה מו חלטת של העשירה
,2העמחת שער חר ש
א ח ריו ת ג מו ר ה * -כמקרהשל
אי ה * לחה, יוחזרהכסף

רובי עיט לן וסטטיקוס
בהנריוז סר א. ר 1בין. בי 1ק 1סם ט יקא יסדופלם

תל־אכיב,

ר חוב פיעסקר - 2ט ל22128 .

״הנוזלמי הזה״ טבנצזץ הנזרטזה היטראלי הנזזגזר ליטראלי בניכר
רז״ה נאנזץ זנזלא

בל הנצטה
בארץ.

איפפא מסתברא

בלונדון, לא קיבל בית־משפט תביעת
* 1גירושין של אשה, שהאשימה את בעלה
כי הוא מראה תמונות עירום שלה לחבריו,
פסק כי זכותו של הבעל ״להתפאר במעלות
אשתו.״

זעקת הקרם
ך*כיירות, לבנון, אחרי ששלושה ג׳יפים
! של חיל הנחיתה האמריקאי נתקעו בחול
בעת נחיתת המארינם, מיהרו מתרחצים ונערות
בבגדי־ים ביקיני, שהתרחצו בחוף
הנחיתה, לעזור לפולשים לדחוף את מכוניותיהם.

דופק
הזמן
^ חיפה, הבחינו שוטרי מכס בנמל ב־
* -גודלו הבלתי־טבעי של חזהו של אחד
התיירים, ביקשוהו להתפשט, גילו כי האיש
לובש חזית נשים, היו נאלצים לעורר את
האיש שהתעלף וטען *יש לי דפיקות לב־חזקות״
,נוכחו לדעת כי דפיקות־הלב החזקות
מקורן ב־ 20 שעונים שהוחבאו בתוך
ההזיה.
העולם הזה 1066

סעות לעולם צודקת

חסגסיר״ס

מחר׳ תתקיים מריבת חברים( .למרחב)
יורם ברנשטיין, אייל
רופאים ואנשי מגך דויד אדום מוזמנים.

מעשה כסמלת, שמה נילי,
שאמרה :״אם איני לי, אז מי

ב ע ריכ ת לילי גלילי

הותר פרסום שמו של השודד בתחנונים.
(הארץ)
חנון־ פלד, חיפה

מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מבי!
המשתתפים בשליחת חומר לעמוד זה יזנה מדי
שבוע בשבוע. בפרס של 10 לירות. הזוכה בפרס
השבוע הוא דוד דניאל, יורדי הסירה וו, ירושלים.

בלי רחמנות.
מעוניין להכיר בחורה. הכסף לא חושב.
(ידיעות אחרונות)
מרדכי דן, תל־אביב
אי! לו גם ריח.
שיירה ארוכה של אניות השתרכה לאורך
רחוב הרצל( .הארץ)
אליק מג, חיפה
א/ק — אניות קרטון.

״אמא,״ אמרה הבת ,״אני כל כך מפחדת מפני
דו ר
המחר הנשואין. את יודעת כמה אני אוהבת את חנן, אבל
אני גם מרגישה שאין לי מושג מכל כך הרבה דברים חשובים בחיי הנ שו אין...״
האם התחילה לספר לבת התמימה על הפרחים, הדבורים. אבל הבת הפסיקה
אותה מיד .״לא לזה אני מתכוונת. את חושבת שאני לא יודעת מה זה חיי־מין
או הריון? מה שמפחיד אותי זה הבישול!״
חנה זהבי, תל־אביב

(!ללח לבסלה

>ומן החד שו ת

אינני יכול להתחרות בצוות של ״שלושה בסירה
אחת״ ,אבל מאחר שגס דן בן־אמוץ אינו יכול להקיף
את כל המקצועות, בלקסיקון הקללות שלו, הריני
מוסיף נסה הצעות משלי:

רישומים מתוך פנקס הקופה של מר בר־יו ליוס,
סוחר טקסטיל בן ,50 תל־אביב:

ביו נגרים

שינסרו לך את הפרטנזיות, שידביקו את לשונך
בדבק־נגרים קר, שתאכל רק חמרי פרזול ויתקע לך
מסמר 35 מילימטר אתה יודע איפה, שיקימו לך
מצבה של דיקט.

לקבלו

שתבנה שיכון ותגור בו עם הדיירים, שיתקלף לך
העור כמו שמתקלף לי הטיח.

למנהל הח שבונות

שלא תהיה התאמה טכנית בינך ובין אשתך, ושלא
תוכלו להתאזן לעולם.

לאיכר

שתצמח לך שעורה על הראש, ובשדה קרחת.

לסופר עברי מקורי

שחברך יגנוב את הרעיון לתרגם ספר לועזי לפניך,
שתמות משעמום.

לעורך־דיו

שאשתך תגיש נגדך צו־על־תנאסכל אימת שתרצה
לתבוע את זכויותיך החוקיות כ?על, שידונו על כך
בבג״ץ במשך שנתיים, ושבינתיים יגישו נגדך צו
מניעה.
דויד דניאל, ירושלים

יסופרליל(ן01 כזביס יאומן כי

״לא יאומן״ היה ממייסדי הכפר. הוא בא מבתו־ביץ.
החברה חושבים ששם המשפחה שלו הוא
זלוטקין, אבל כולם קראו לו ״לא יאומן״ .ובכן,
כפי שאמרנו ,״לא יאומן״ נולד בברנוביץ, והיושב
במרומים התאכזר בחלוקת יופיו לנער, ובברנוביץ
נולד נער מכוער אבל מכוער זה לא מלה. איש
לא יודע מדוע אבל הוריו קראו לו בשם ״לא
יאומן״ .אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה סבל
הנער כל חייו — שהרי הוא, סמל הכיעור, נקרא
בשם ״לא יאומן״.
בכל אופן, משגדל, גידל זקן כדי להסתיר את
כעורו, ויום בהיר אחד, כשאמרו לו במקווה
של ברנוביץ :״לא יאומנצ׳יק, יש לך זקן כמו
להרצל!״ אז הוא החליט לעלות לארץ, והתיישב
בכפר ברוך.
רק אלוהים יודע איך — אבל דברים כאלה
קורים .״לא יאומן״ ,שיש לו פרצוף כמו בלאטה,
התחתן עם החתיכה הטובה ביותר של הכפר,
והם ראו יחדיו 35 שנים של אושר. ואז, אחרי
אותן 35 שנים, כש״לא יאומן״ היה שרוע על
ערש דתי, והולך להחזיר את נשמתו לבורא, הוא
פנה לאשתו :״יש לי בקשה אחרונה ממך, לפני
שאני משאירך לבדך. אנא, אל תכתבי את שמי
על קברי!״ והוא נפח את נשמתו, ר״ל.
אשתו, שמעולם לא ראתה בכעורו, לא יכלה
להבין את דרישתו. אבל בקשתו האחרונה של
המת קדושה היתד, לה. ולכן, על קברו היא
חרתה :״פה מונח בעלי, שבמשך 35 שנים של
נשואים לא בגד בי, אפילו פעם אחת!״
ומאז, כל התל־אביבים שעוברים, וקוראים את
הכתוב על המצבה, מפליטים בתדהמה :״הרי זה
א. גולה, ז׳נבה
לא יאומן!״

1באפריל:

היא יצאה לבלות
עם בחור בחולות,
אז היה הוא צועק לה :״הצילי!״

מעשה במ.כ ,.שמו סלים,
שניסה להיות קצת אלים.
הוא דפק וקרע,
העניש בשמירה,
והיום הוא שוכן בית־חולים.
נחמן אינגבר, צה״ל

האםהש תנ ה -

מודעה לבקשת מזכירה פרחים למזכירה 1 החדשה שוקולדה למזכירה החדשה 2,5
שכר שבוע
למזכירה

שוקולדה לאשתי 5
שכר שבוע

למזכירה

ארנק

שוקולדה לאשתי 5
שכר שבוע לזיוה // 100
ארוחת־ערב עם

זיוה ותיאטרון

שוקולדה לאשתי 5
מעיל פרווה
1250״ לאשתי מודעה לבקשת

מזכיר

חנה זהבי, תל־אביב

הער1ת=ע 11ל״ס

\זארבו ואו אפירג זזגוה)

הרוסים הציעו לערוך ועידת פיסגה

...סי מן ששוב הגענו אל פי התהום .

בשער, שטיטו ועבד אל־נאצר נועצו בבריוני

ניתן האות לפריונים להשתלט
על כגדאד.

רומניה גירשה
לעליה״...

נספח

ישראל״,

ש״שידל

עליה וקוץ פה.

המלכים ההאשמיים הולכים בדרכי אצ״ל:

תחילה אמר המלך עבדאללה :״שתי
גדות לירדן, זו שלנו זו גם פ ן
ועתה נשפע נכדוחוסיין :״עי רק כף!״

גז או

מו ר

נו מ ר?

שאלון מו ע מ דו ת
את השאלון הזה זכאית למלא המועמדת
עצמה, וכן כל אדם אחר המעוניין להמליץ
על מועמדת, המתאימה לדעתו לתחרות.

לכל אלה הרוצות להציע את מועט־דותן
לתואר ״מלכת המים 1958״,
ואשר טרם שלחו את תמונותיהן:
עליכן לעשות זאת כהקדם האפשרי,
מאחר ומתקרכ מועד סגירת התחרות
כפני מועמדות חדשות. ועדת
התחרות עורכת עתה את הסידורים
האחרונים למיץ המועמדות, לקראת

מצפ משפחתי— :
הכתוכת המלאה :

שנת הלידה :
מקום הלידה :
שנת העליה :
גופה — :
צפע שיער— :
צפע עיניים :

השכלהקודמת- :

ידיעת שפות— :

שפורט ( ל ציין איזה) :

פרחיה גרינב רג

צברית ילידת תל־אביב, בת , 19המשרתת
בצה״ל. שערה שחור ועיניה
חומות, שולטת בארבע שפות. ענפי ספורט אהובים: אתלטיקה, שחיה וכדורסל.

מקצוע או שטח לימודים - :

מקום העפודה או הלימודים :
!1111111
האם המועמדת היונה או הנה חברה
בתנועת־נוער, תנועה קיבוצית, ארגו!
ספורט, להקה אמנותית או כל אגוד אחר:

פרט איזה ומתי:

זופפויות - :

עליזה וינברג י
לין בהיותה

אס אחד הפריטים אינו חל על המועמדת,
אל תמלא אותו. יש לצרף לשאלון זה
את תולדות החיים של המועמדת, עד
כמה שהן ידועות לממלא שאלון זה.

נא לשלוח את השאלון הממולא
בצירוף החומר למערכת העולם
הזה, ת .ד , 136 .תל-אביב, ולציין
על המעטפה ״מלכת המיס . 1958״

להדביק

תמונת המועמדת כאן.

בת .9כיום היא בת , 18 תלמידת בית־הספר
לאחיות של קופת-חוליס. עיסוקיה הספורטיביים
הם: ריצה, קפיצה לרוחק ובעיקר שחיה.

נשף הכחידה, אשר ייערף כחודש
אוגוסט. יהיה זה נשף קיצי מהודר,
גדוש הופעות ממדרגה ראשונה. ולאותה
יפהפיה כחוף נהריה, אשר לא
הרשתה לאחד מצלמי התחרות לצלמה,
כל עוד לא יכטיח לה כי תיכחד
לפחות כסגנית ראשונה או שניה:
הכחידה אינה ניתנת כידי שופטים
חד־צדדיים, ואין מארגני התחרות
יבולים להכטיח שום מקום כתוצאה
הסופית, כי הכחידה תיעשה על־ידי
הקהל עצמו, כערב הנשף, והתוצאות
תכדקנה על-ידי רואה־חשכון מוסמך.

מלכ ה הגואל

מבלה את שעות היום כפקידה באחד הבנקים
הידועים בתל־אביב, ואילו את שעות
שפת הים, בשחיה. היא ילידת הארץ, בת .18

י״ח 23.7.1958

שגה 21

המחיר 590 פרוטה