גליון 1087 מתאריך 30 ביולי 1958

שנה 21

מש פ ר 1087

י״ג אב תשי״ח30.7.1958 ,

סינורו האקסקלוזיבי
שר עד ואייה שהגיע זה עתה ארצה;

באת

המחיר 500פרוטה

פתרו! היחיד היכול לסכל את הסכנה לקיום
מדינתנו.
ד. הר־פז, תל־אביב

העורך הראשי:
אודי אבנרי
ראש המערכת:
שלום בהו
עורך משנה:
רוב איתו
עורך כיתוב:
סילבי השת

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען לנזברקים :״עולמפרס״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״ם.
ופוס משה שהם בעיים, ת״א, טל.62239 .
ההפצה ; דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות

בל עתון הוא פקדון ציבורי. הוא אחד
מכלי־הקשר החיוניים ביותר של החברה די׳
דמוקראטית. הוא מסור אמנם בידי אנשים
וגופים פרטיים, אולם הוא דורש מבעליו
מידה רבה מאד של תחושת־אחריות.
אחד החובות המוטלים על העורך הוא
לדאוג לכך שכל אדם או חוג שיש לו מה
לומר, תהיה לו האפשרות להגיע אל הה׳
מונים הרחבים שהם בסיס החיים הדמו־קראטיים.
אם לדעת העורך הדבר הוא בעל
ענין ציבורי, עליו לחזח על כך לקוראיו.
אם אינו משוכנע בכך, הוא צריך להעמיד
לרשותו את מדור המכתבים למערכת, בו
יכולים האיש או החוג להביע את דבריהם
על אחריותם. אולם במקרה הקיצוני ביותר,
פתוחה דרך שלישית, אחרונה: האיש או החוג
הרוצים להגיד משהו, והמוכנים לשלם
תמורת זכות זו, יכולים לפרסם מודעה.
כל זה מובן מאליו בכל עתון הגון, בכל
חברה דמוקראטית. אנו, במערכת זו,
יכולים לומר זאת במצפון שקט. מעולם
לא סירבנו לפרסם מכתב כלשהו למערכת,
שהיה בו ענין ציבורי כלשהו, אפילו היה
תוכנו מנוגד לחלוטין לדעותינו. וכמובן:
מעולם לא סירבנו לפרסם מודעה בתשלום
שבאה להביע דעה כלשהי, על אחריות בעלי-
המודעה, כל עוד לא היתד, בדבר הוצאת
דיבה על זולתם.

אך נראה כי העולם הזה הוא יוצא־דופן
בין עתוני ישראל. בשאר העתונים אין הדבר
מובן מאליו כלל וכלל. להיפך, בכמה
מהם מובן מאליו ההיפך הגמור.
בשבוע שעבר נכנם לזירה הציבורית גורם
רעיוני חדש, הקורא לעצמו ״הפעולה השמית״
(ראה במדינה) .את דעתו על המצב
הנוכחי במרחב השמי ניסח במודעה, אותה
מסר לפרסום בתשלום בחמישה עתונים:
העולם הזה, הארץ, ג׳רוסלס פוסט, ידיעות
אחרונות ומעריב. מה שקרה הלאה היה
מפתיע מאד.
שני עתונים פירסמו את המודעה ללא
היסוס: העולם הזה וידיעות אחרונות (ש־עורכו
הסתייג מדעות המודעה באופן קיצוני
ואף פירסם כתבה עויינת מאד נגד
בעליה) .הארץ התלבט קשות, עיכב תחילה
את הפירסום, אך המכשול סולק מיד כאשר
התערב העורך הראשי.
ג׳רוסלם פוסט, הבטאון המוסווה של מפי
א״י, התלבט כמה שעות, הודיע לבסוף כי
הוא 08 רב לפרסם את המודעה. הוא לא
הסתפק בכך: באותו יום פירסם כתבה ארוכה
ומשמיצה ביותר נגד בעלי המודעה

כתב בכיר:
אלי תבור

עורך תבנית:
אחרון צור
צלם המערכת:
אריח הרו

חברי המערכת:
נלורף ילילי גלילי.
מנשה בר־דיין, שייע נלוו, ,
דויד הורוביץ, רותי ורר, אברהם חרמת,
וומאללה מנצור, אלכם מסים, אביבה סביו,
עמום ה יב ו, שלמה הרו.

שהוא לא פירסם אותה, ציטט כמה קטעים
מתוך המודעה תוך סירוס מגמתם והשמטת
חלקים חיוניים, כדי ליצור את הרושם
כאילו זהו כרוז קומוניסטי.
היה זה צעד ממאיר, כי ג׳רוסלם פוסט,
שהוא אמנם בעל תפוצה זעירה, הוא כיום
הבטאוך היחיד במדינה המופיע בשפה. האנגלית
— ובצורה זו מגיע במישרין, ללא
צורך במנגנון־תרגום, לעיני הדיפלומטים
הזרים• חסימת בטאון זה בפני תנועה חופשית
של רעיונות, כמוה כחבלה זדונית
באפשרות להגיע אל ציבור קטן אך חשוב זה מעריב סירב בכלל לפרסם את המודעה,
ללא ציון נימוק.

אני תמה מה רוצים עורכים נכבדים אלה
להשיג. נשק זה שהם מחזיקים בידיהם, הוא
חרב פיפיות.
במאה ה־ ,20 אי־אפשר להפסיק את זרם
הרעיונות, לא בארץ ולא בחוץ־לארץ. אם
הרעיונות מעניינים ומעוררים למחשבה, סופם
להגיע לידיעת כל אדם בישראל, ולידי
כל דיפלומט ועורך בחוץ־לארץ, המתעניין
בנעשה במרחב השמי.
אולם נסיון מסוג זה להשתיק דעות,
סופו להתנקם בבעליו. אם לא יימצא בארץ
עתון יומי בלתי־תלוי המפרסם, אפילו תמורת
תשלום, דעות של חוג בעל מעמד ציבורי,
יגרום הדבר בהכרח להקמת עתון יומי
בלתי־תלוי חדש, והסרבנים יהיו המפסידים.
ואם אי־אפשר להגיע אל הקהל הדובר־אנגלית
בכלים הקיימים, יוקם בסופו של
דבר בהכרח כלי חדש.
הפרשה כולה, שהיא כה אופיינית למציאות
המורעלת של חיינו הציבוריים, מלמדת
אותנו רק דבר אחד: עד כמה חשוב קיומו
של העולם הזה. כל עוד קיים שבועון זה,
לא תושתק שום דעה רצינית במדינה —
לא דעה הקרובה לעורכים, וגם לא דעה
המנוגדת לרוחם. זהו פקדון יקר, ואנחנו
נשמור עליו במלוא הכרת האחריות.

אגב, השבוע שוב הוכח לי בצורה חד־משמעית
שמנגנון מסויים דואג להקשיב לשיחות
הטלפון שלנו, ולברר מראש את
תוכן גליוננו הבא.
מה שחורה לי בענין זה הוא רק דבר
אחד: מדוע לא ישלמו בעלי מנגנון זה
500 פרוטה כדי לדעת מד, יש בגליון, כמו
כל אדם אחר? ואיך אפשר לגבות מהם את
הכסף?

אי! חידושים רבים בהשקפתכם בנוגע לבעיות
המרחב: תכניותיכם תמימות לטדי
ואינן בנות ביצוע, היות ואפילו משחרר
המרחב נמאל עבד אל־נאצר לא יעלה בראשו
להסכים לה! .כל זם! שדיברתם על דברים
היפוטטיים, ניחא. אולם עתה, כשמסביב
יהום הסער, אתם באים בתכניות שאינן
עלולות להועיל לישראל אלא רק לרוצי
טובת המרחב נוסח כרושצ׳וב. החושבים
אתם לעצמכם לרגע קט, שנאצר יכרות
ברית שלום עם ישראל בהינת! לו, לעבור
בדרד היבשה לעיראק? כלום עדיי! לא עמדתם
על כד שנאצר רוכב על הנל האנטי־ישראלי
יותר מאשר על הגל האנטי-אים-
פריאליסטי?
ד״ר מ. זכאי, תל־אביב
אין לי כל אהדה לקומוניסטים ונם לא
לנרורים אחריהם למיניהם, אולם דוקא הפעם
נראה לי כי התביעה להוצאת הכוהות
האמריקאיים היא צודקת. כל אדם שהתנגד
להתערבות סובייטית בשעת המרד ההונגרי,
חייב להתנגד גם לפלישת המארינ׳ם. מה
היינו אומרים, לו תנועת החרות היתה עולה
ביום מ! הימים לשלטון בררד דמוקרטית,
ומפא״י, שלא היתה רוצה לותר על
שלטונה, היתה מזמינה פולשים מנאנה או
מבורמה כדי להג! על שלטונה? נדמה לי
שאפילו המפא״יניקים הטובים ביותר יתנגדו
לכד.
מרדכי לוגר, חיפה
מאמרו של העורף ״כנען רבתי״ (העולם
הזה )1085 היה מתאים למצב לפני עשר
שנים, כאשר שלטו באיוור גורמים שלא היו
נאמנים לעמיהם, הפרידו בי! הערות השונות
ומשלו. לנבי ישראל, העורר סותר את
עצמו באסרו שעליה להשתלב במרחב ועם
זאת להתערב בסכסוכים הפנימיים בי! מדינות
ערב, כי הרי התנאי המוקדם להשתלבות
הוא נישה ניטראלית ואי־התערבות
בסכסוכים פנימיים.
אליאס מועמר, ירושלים

הבחשה דוהרת
במדור תצפית (העולם הוה )1086 התפרסם
כי טשא־ומת! סורי מתנהל בי! סיעות
הצ״כ וחרות בעירית נתניה, בדבר פרישתו
של חבר המועצה מר מאיר האום. הנני
להכחיש בתוקף ידיעה זו. יתכז כי זוהי
הצעה של דהרי עצמו, למישהו מבי! עסקני
הצ״כ, שלא זכתה לשום עיון. הנ״ל
מפריח מדי זמן לזמז הצעות שונות, שתפקיד!
הבלעדי הוא נסיו! לטהר את עצמו
מכתם הבגידה והפרת האימון שנת! בו הציבור
הנתניתי, ובעיקר ציבור יוצאי תים!.
הלל צור, יו״ר הועדה המוניציפלית
של תנועת החרות, נתניה

הקומיסארים
לא האמנתי למראה עיני, כשקראתי את
תגובותיהם של המשוררים חיים חפר ונתן
אלתרטז לנילוייכם בכתבה אודות הקומי-
פארים לתרבות, שאסרו את השמעת שיריהם
(העולם הוה .)1085 ההלקאה־העצמית בדבריהם,
בצירוף נימת החרטה על שכתבו שירים
שהרגיזו, רחמנא ליצל! ,את הקומיסא-
ריס הישראליים, הזכירה בדיוק תופעות דומות
ברוסיה הסובייטית. אם משיורר החצר
נתן אלתרט! מגיב בצורה שכזאת, אפשר

שלבי ההשתלבות

אנו רואים מחובתנו להניב על דברי הזלזול
שהטלתם בועדת העשור ובראשי מארגניה,
מר טדי קולק ומר דויד ניב, ברשי-
מתכם על חג המחולות בדליה (העולם הוה
.)1085 למותר להדגיש, שפרסום דברים על
סמר התרשמות חיצונית שטחית בלבד, מבלי
לבדוק את אמיתותם, מהווה עבירה ציבורית׳
על אחת במה וכמה שהדברים הם
נטולי שמץ של אמת.
האטת היא: אילולי עזרת ועדת העשור
ספק אם היינו מקיימים השנה את חג המחולות,
ובודאי שלא באותה תנופה ובאותו
היקף שקוים. ועדת העשור לא זו בלבד
שעזרה במימון הכנת התכנית האמנותית,
אלא שאניסיה השקיעו מאמצים רבים בהגשת
עזרה לנו בשטחי ביצוע רבים. בא־בוח
ועדת העשור עמד לרשותנו ככל שנדרש על-
ידנו, בשבוע האחרון שלפני הכינוס עבד
איתנו יתד בדליה. ואף מר דויד ניב היה
עמנו בדליה בימים האחרונים שלפני הבינום.
אולי למותר לציין, שמר טדי קולק
נענה לכל בקשה מבקשותינו בהבנה ובמהירות
הראויים להוקרה. אנו כותבים זאת, בניגוד
לרצונה של ועדת העשור, שיעצה לנו
לא להניב, בי צר היה לנו לקרוא דברים
לא נכונים על אגשים שנעזרנו בהם רבות
ואנו רואים חובה לעצמנו לעקור מלב הקוראים
דברים אלה.
מזכירות הקיבוץ, דליה
צר יותר לקרוא את מכתבה של מזכירות
קיבוץ דליה. נבון הוא שאיש ועדת העשור
משה (״מוסה״) כבירי עבד ימים אחדים בדליה
בפתרון בעיות הארגון האחרונות, אך
לא ניב ולא קולק השתתפו למעשה בארי ס החגיגות, ובוודאי שועדת העשור*כולה
לא השקיעה ״מאמצים רבים בהגשת מזרה
בשסחי ביצוע רבים,״ ואף לא את מאמץ
המחשבה והביצוע הקטנים ביותר, בהשוואה
לכל מפעלי הכשלון האחרים שלה. גם מזכירות
קיבוץ דליה יודעת זאת, אולם היא
חרדה, כנראה, שסר טדי קולק לא יענה
בעתיד לכל בקשה מבקשותיה בהבנה ובמהירות.
הראויים להוקרה.

הצלחה גלויה
מה אתם רוצים מחיה הררית? הטפת המוסר
שאתם מטיפים לה (העולם הוה ) 1086
אינה מתאימה לכם מצד אחר, ומצד שני
אין חיה ראויה לה. אינני חושבת שהתמונה
בה היא מופיעה בנב חשוף היא תמונת
עירום. זה צילום פירסומת אופייני למדי,
ובמידה שחיה רוצה להצליח ולהיות כוססת׳
היא חייבת להסתגל לפירסומת המקובלת,
כי הפירסוטת לא תסתגל אליה.
שפרה אדלר, תל־אביב
מכתבים ברצוני להניב על כמה ממאמרי העורר,
הדנים במצבה של מדינת ישראל לאור
ההתרחשויות מסביבנו. במאמרים אלה איבה!
העורר את מצבנו ונם הציע תרופה —
השתלבות במרחב. אני מסכים בהחלט לאנליזה,
אר לא לתרופה. ואלו נימוקי: אני
רואה רק שתי אפשרויות של השתלבות
במרחב: האחת היא שאנו נשמור על עצמאותנו
וריבונותנו, ונשתו* פעולה עם המדינה
הערבית שתסובב אותנו. האפשרות
השניה היא שנוותר על עצמאותנו ועל
צבאנו, ונהפור למחוז במדינה השכנה. אלה
שתי האפשרויות היהירות שאני רואה, וש־תיהז
אינו טובות. לראשונה לא תסכים המדינה
הערבית, שבדיוק במרכזה תבתר אותה

עוד להביז: אולם מה קרה לדעותיו האמיצות
של חיים חפר?
יהודה בלום, רמת־גן
״דווקא משום שאני טעריר את בוחם והשפעתם
של שירים, נרמה לי שרצוי יפשיר
זה, בשל תוכנו המיוחד, לא יופץ יותר
מדי,״ כתב חיים חפר במכתב־תנובה על
איסור השמעת שירו בקול־ישראל. ובעצם
הוא צודק. אם מגבילים ומקצצים סרטים,
מדוע שלא יגבילו גם שירים? אני מציע
להקים צנזורה מיוחדת שתבדוק כל שיר,
תועידנו לאנשים הראויים לו ותדאג ששירים
מסוימים לא יופצו יותר טדי, אלא
בחוג מוגדר של אנשים. כד, למשל, יש
להתיר את ׳סירת שירו של צדוק סביר
ירדתי דרומה רק לאנשים הגרים מדרום
לבאר־שבע, אחרת צפויה סכנה של נהירה
המונית לנגב. את סלע אדום ישירו רק
אנשים נכים, שיש בידם תעודות רפואיות
שאינם מסוגלים ללכת לפטרה. גם את
התקווה יהיה מותר לשיר רק במועדונים
סגורים, שמספר הנוכחים בהם אינו עולה
על שלושה. מי יודע, אולי המלים ״עוד
לא אבדה תקוותנו להיות עם חופשי״ מכו-
גלות לחולל מרד נגר הקומיסארים?
מנחם פלץ, ירושל־ס

לשניים מרינה זרה העלולה לבגוד בה, ואילו
לאפשרות השניה אסור לנו להסכים.
נורלה של צ׳כוסלובקיה, שניפתה להשתלב
ב״סדר החדש״ של היטלר, וגורלם של מיליוני
בני עמנו שנם הם השתלבו במרחב
הגרמני, צריכים לשמש לנו לקח.
אברהם בלסברגר, קרית־אונו
נוכח הסכנות המאיימות עלינו, עם המהפכות
החדשות במרחב, צפה ועלתה מחדש
ונעשתה אקטואלית יותר בעית ההסדר שיקבע
את מקומה של ישראל ביז עסי האחור.
עצם התעוררותה של בעיה זו רוקא.
בשעה זו, שעה שנשקפת סכנה לקיומה של
ישראל, מוכיחה בי ההשתלבות במרחב, כפי
שהיא מתבטאת מעל דפי העולם הוזז, אפילו
אם איננה בבחינת אידיאל, הריהי ה•

חיה הררית

זיוה שפיר חשפה את החזה וזכתה לתפ-
קידים סטאטיסטיים קטנים בהוליבוד. חיה
הררית חשפה את גבה וזכתה לתפקיד רא־שי.
אני מכיר בחורות שהיו מסכימות?חצי
טלם ערומות מכל הצדדים, ובלבד להניע
למה שהגיעו שחיים אלה. אבל לעומת ואח,
הז זועקות חמם כשהן רואות תצלומי חצי־עירום
של שחקניות ישראליות.
ב. קולר, פתח־תקוה
העולם הזח 1087

ך* ם באו בתופים ובמחולות. והם
1 1מתכוננים לצאת בקול דממה דקה. החיל
המהולל ביותר של ארצות־הברית, אחד
הכוחות המעולים ביותר בעולם, יסוג מלבנון.
בפני מיז בפני מה?

המארינם אינם יודעים זאת. אפילו
שולחיהם אינם יודעים. איש לא
ירה עליהם. הם לא נוצחו בשום
קרב. ובכל זאת הם נראים עתה
ככוח מובס.
איך זה קרה?
התשובה אינה מצוייה בספרי־ההדרכה של
חיל־המארינם, וגם לא של צנחני הוד מלכותה
או של צה״ל. כי כל הכוחות האלה
נועדו ללחום מלחמה מסוג מסויים —
מלחמה קלאסית בשדה־קרב, נגד אוייב
גלוי, על פי שיטות שלא השתנו בעיקרן
מאז עלה תותמושה השלישי מלך מצריים
על ארץ כנען.
ברומח ובקשת, ברובה ובתותח, בטיל
המונחה ובפצצת המימן — זוהי אותה
מלחמה, בקרב פתוח, בין שני מחנות מוגדרים,
אשר מנסים לחסל האחד את יריבו.

להחריב את עריה ולכבוש את שטחה, עד
שהיא מרימה את ידיה ונכנעת בעל־כורחה.
המלחמה החדשה גם היא ״המשך המדיניות
באמצעים אחרים״ .אך שיטותיה שונות
לגמרי. היא מבוססת על ההנחה כי המדינה
היריבה אינה גוש אחד — שהיא מורכבת
מהרבה חוגים ומעמדות ושכבות. העורך
מלחמה זו, משתדל לאמץ לעצמו מטרות
היכולות להלהיב את הכוחות הדינאמיים
ביותר במדינה היריבה. הוא עוזר להם להתגבש
ולהתארגן, ולחולל ברגע הנכון מהפכה.

המהפכה באה במקום הקרם,
האמצעים המהפכניים כמקום הנשק
הקלאסי. תחת לשכור את
בוח־ההתנגדות של ׳הצד השני
ולכפות עליו את מטרותינו בכוח,
אנו מבקשים לטפח בו גורמי־כח

שוב אינה מלחמה,בין מדינות -
זוהי מלחמת־אזרחים עולמית, שחזיתה
עוכרת כתוך כל אומה -
ואולי כלכו של בל אדם כעולם.
יתר על כן: מאחר שמלחמה קטנה ומקומית
יכולה להוביל בנקל למלחמה כללית,
יתכן מאד כי המעצמות הגדולות שוב לא
תסבולנה גם מלחמות קלאסיות קטנות —
וכי מלחמת קוריאה היתר, האחרונה מסוגן.

משום כך במעט בטוח בי גם
במרחב השמי לא תהיה עוד שום
מלחמה מן הסוג המקובל -אותה
מלחמה אשר לה מוקדשות מיטב
המחשבות של מנהיגי ישראל,
ואשר לה מצווה צה״ל להתבונן.
יש להיות מוכנים למלחמה כזאת. אולם

אולם המארינם האומללים נשלחו
לארץ בה מתנהלת מלחמה
אחרת לגמרי — מלחמה מסוג
חריט, בעלת חוקים חדשים ושיטות
חדשות.

פני חמש שנים היה גמאל עבד
/אל־נאצר שליט של מדינה מדולדלת,
שאיש לא חלם להזמינה לכל ועידה שהיא,
לא בפיסגת העולם ולא על תל נמלים.
בינתיים הוא כבש שלוש מדינות — את
תימן, סוריה ועיראק — ללא שפיכת טיפה
אחת של דם, מבלי שחייל מצרי אחד יירה
אף לא כדור אחד בזעם. אין ספק כי אותו
גורל צפוי לירדן, וכי רק לחץ בינלאומי
מאסיבי ימנע גורל זה זמנית מלבנון.
מורהו של עבד אל־נאצר, המלך צלאח
אל־דין, השיג מטרה זו רק במלחמות בלתי-
פוסקות ומגואלות בדם רב, להן הקדיש
את מיטב שנות חייו. ואילו סגן־האלוף
הצעיר מקאהיר הצליח תוך שנים מעטות,
ללא שימוש בנשק, למרות מפלות צבאיות
ממאירות בסיני ובסואץ.
מה סודו?
אין זה סוד כלל וכלל. עבד אל־נאצר
הוא בן ,38 בן המאה ה־ .20 כחייל מקצועי
חונך לקראת מלחמה קלאסית. אולם הוא
תפס את עקרונות המלחמה החדשה.

במלחמה זו דחק הרדיו את רגלי
המקלע, תפסה הסיסמה את מקד
מו של הפגז. חזיתותיהם אינן ניתנות
לשרטוט על גבי מפח טופוגרפית.
מקומן בלבבות ובנשמות.

ף שיא רע״ט לא המציא מלחמה זו.

^ היא נולדה מעצמה, יחד עם אמצעי
הטכניקה החדישה ומבנה החברה החדישה.
הקומוניסטים היו הראשונים שהשתמשו בשיטותיה.
הפאשיסטים והנאצים השתדלו
ללמוד מהם.
אולם גם הקומוניסטים וגם הנאצים לא
סמכו עליהם — המכונות הצבאיות האדירות
של גרמניה וברית־ר,מועצות עמדו מאחורי
סיסמותיה המצלצלות. ואילו הדיקטטור ב־קאהיר
הוא אחד הראשונים המנהל מלחמה
רעיונית מלאה ללא שום סיוע צבאי. הוא
לא היה מסוגל לכבוש את תימן, סוריה או
עיראק תוך איום בשימוש בכוח הנשק,
כפי שהנאצים כבשו את אוסטריה, והסובייטים
את פולין.
כאן פועל עקרון חדש. מהו?
המלחמה הקלאסית היא, בנוסח קארל
פון־קלאוזביץ ,״המשך המדיניות באמצעים
אחרים״ .במלים פשוטות יותר: נסיון להשיג
את המטרות המדיניות על־ידי שבירת
כוח־ההתנגדות הפיסי של היריב. אחרי שמדינה
פלונית לא קיבלה את דרישותינו
בדרכי־שלום, אנו יוצאים לחסל את צבאה,

גם הרודן האכזרי ביותר מסוגל לשלוט אלא
בהסכמתו הפעילה או האילמת של ההמון.

כל הגורמים האלה יחד -בני
הטכניקה של המאה ה - 20-הולידו
את המלחמה הרעיונית של
ימינו -מלחמה כה יבול אדם
אחד, בעל רעיון מושך ומשכנע,
לכבוש אימפריה עצומה מכלי
לזרוק אף לא פצצה אחת על עיר
אחת.

ך* והו של הלוחם במלחמה הרעיונית
הוא ככוח רעיונו. רעיון נפסד׳ רעיון
הנושא בחובו עבדות ושיעבוד, לא ינצח

אילו דגל אדולף היטלר באמת ברעיון
של איחוד אירופה, ב״סדר חדש״ המבוסס
על שותפות העמים — יתכן מאד כי היד,
מנצח. אולם הוא הפריח סיסמות אלה בציניות
שחצנית, כדי להסוות בהן את המיתוס
ההרסני של גזע עליון ושלטון־עמם גרמני.
לכן לא היה מסוגל לנהל מלחמה
רעיונית אמיתית, אלא אך ״מלחמה פסיכולוגית״
,שהיא אחותה הקטנה והמכוערת,
המלחמה הפסיכולוגית מטופחת כיום ב־מטכ״ל
של כל צבא בעולם. אין היא מבקשת
לשכנע את הצד השני, אלא לזרוע בו
מבוכה, שנאה הדדית, פיצול וחוסר־אונים.
מכשיריה הם הגייס החמישי והקוזיזלינגים.
היא יכולה לפלס את הדרך לצבא פולש —
אך לא יותר מזה.
הקומוניזם הסובייטי, המצוייד ברעיון
גדול ומושך, ירד גם הוא כמעט לדרגה
זו, כי הוא נושא עתה בחובו את זרע
ההשתלטות הסובייטית והטרור הממלכתי.
לכן לא ניצח אלא בארצות שנכבשו על־ידי
הצבא הסובייטי. ואילו שתי המהפכות
הקומוניסטיות האמיתיות היחידות של דורנו
— הסינית והיוגוסלבית — בוצעו
בלי עזרה סובייטית, נגד רצונו המפורש של
סטאלין.

כמערכות המלחמה הרעיונית
לא יאיר המזל לשקרנים, לרמאים
ולציניקאים. הוא צוחק לאנשים
שהצליחו לזהות את עצמם עם
רעיון חיוכי ומתקדם, והמאמינים
כו בבנות. זה סודו של עכד אל-
נאצר -וגם סוד נצחונו על זעקת
הקרכ של המארינם.
המזדהים עם מטרותינו ועוזרים
להם להגיע לשלטון.

ך* חלפת המלחמה הקלאסית במלו
|חמד, הרעיונית נעוצה בשתי סיבות
עיקריות — האחת שלילית והשניה חיובית.
מאז תום מלחמת־העולם השניה הגיעו
אמצעי־המלחמה לדרגה כזו של קטלניות
ששוב אין מדינאי נורמלי מעיז להפעילם.
אם המלחמה היא ״המשך המדיניות״ ,הרי
השימוש בה תלוי בחשבון של רווח והפסד
— האם כדאי לנו לסבול את הנזקים הצפויים
במלחמה, כדי להשיג את המטרות
הרצויות לנו?
כל עוד היה יחם הגיוני כלשהו בין גודל
המטרה לבין גודל המחיר, היתד, המלחמה
אפשרית. אולם עתה, כאשר מלחמה מימנית
כרוכה אוטומאטית בהתאבדות הדדית, שוב
אין מטרה בעולם אשר למענה כדאי למישהו
ליזום מלחמה.

יכולות לקרות טעויות. מלחמה
יבולה לפרוץ כמקרה, או כאשמת
חולה־רוח כתפקיד אחראי. אולם
אם לא יקרה מקרה יוצא-דופן בזה,
יש להניח בימלחמת־העולם השניה,
הראשונה בה הופעל נשק אטומי,
היתה גם מלחמת-העולס האחרונה.
המלחמה העולמית שלפנינו

אם לא יקרה מקרה יוצא־דופן, ברור כמעט
בבטחון מוחלט שמלחמה כזאת לא
תהיה עוד אפשרית — מפני שכל המעצמות
הגדולות חוששות שתביא בעקבותיה מלחמה
עולמית שסופה השמדתן שלהן יחד
עם מיטב הגזע האנושי.

**ול הסיכה השלישית -הפחד
14 מפני ההשמדה הטוטאלית — עומדת
סיבה חיובית, שגם היא גרמה להחלפת
המלחמה הקלאסית במלחמה הרעיונית: גיבוש
אמצעי־הקשר המודרניים והתגבשות
שלטון ההמונים.
באמצעות הרדיו יכול עתה כל אדם בעולם
לדבר ישר אל לב ההמונים במדינה
אחרת. אין עוד צורך בשום מתווך: אדם
העומד לפני המיקרופון של קול ערב בקא־היר
מדבר ישר אל בן השבט הכורדי
בצפון עיראק ואל הפלאח השחור במרכז
סודאן — בשפתו שלו, במושגיו שלו. שני
אנשים גדולים של המאה ה־ — 20 שארל
דה־גול וגמאל עבד אל־נאצר — עלו לגדולה
על גלי הרדיו. הם רדיו־אקטיביים יותר
מכל פגז אטומי.
לרדיו יש כוח מוחץ, מפני שהוא פונה
אל חברה בעלת הכרה פוליטית, פרי בית־הספר
של החינוך הממלכתי הכללי. לפני
200 שנה לא היתד, חשיבות למחשבותיהם
של פלאחים ופועלים שחורים. כיום אין

ך* ראש ישראל עומדים אנשים זקנים
— - 4אנשים שלמדו את כל אשר למדו
לפני שעבד אל־נאצר אף ראה את אור
העולם. הם מספחים להם יורשים צעירים
בדמותם וכצלמם — צעירים שמושגיהם הם
ירושת ימי סבא וסבתא.

לבן עומדים אנו חם רי-ישע
מול המלחמה הרעיונית הגורלית
כמרחב -מנזש במו המארינם
האמיצים. אנו מוכנים היטב
למלחמה אחרת, כחזית אחרת.
אולם אין לנו המכשירים הרעיד
ניים, המחשבתיים והטכניים -
בדי להשתתף כמלחמה האחת
החשוכה כאמת, המלחמה שתכריע
את גורלנו.
כדי להשתתף בה, זקוקים אנחנו למצביאים
חדשים — אנשים שיבינו את כוח
המחץ של חיל־ד,רעיון, כפי שאלופי צד,״ל
מבינים את האפשרויות של חיל־השריון.
אנו זקוקים לרעיונות חדשי* המסוגלים
להלהיב ולהמריץ מיליונים במרחב השמי.
אנו זקוקים לכלים חדשים — למערכת עצומה
של משדרים, של קשרים אישיים ושל
ארגוני־פעולה, המסוגלים להתגבר על גבולות
ולקבוע חזיתות מהרי האטלס ועד
לגדות החידקל.
אחרת נעמוד מול. גמאל עבד אל־נאצר,
כמו אביר משוריין על סוס מקושט מול
מטוס סילון דגם .1958

במרינה
העם
אל הפסגה
מאז ימי קדם משתדלים בני־האדם לתת
שם ודמות לכוחות המסתוריים השולטים
בחייהם והמעוררים בהם מורא. עובדי־האלילים
נתנו לאיתני הטבע חזות אלים
זבחו להם זבח, שיחדום במטעמים ותפילות.
האדם המודרני מתקדם יותר. אבל בעומק
לבו, שורר גם בו פחד סתום בפני הכוחות
הגדולים המכריעים את גורלו לחיים ול-
מתת: התהליכים המדיניים המסובכים המכוונים
מדינות ומרחבים שלמים.
לכן מעדיף האדם המודרני לזהות כוחות
מסובכים אלה בדמויות של בני־אדם —
מנהיגים שאת פניהם אפשר לגלם, שאפשר
להעריצם או לשנאם, לתלות בהם תקוות
מוגזמות ולבטוח בכוחם.
קלוב סגור. לכן, שום חזיון מודרני
אינו פונה אל דמיון ההמונים בכל המדינות
כמו ועידת־הפיסגה. האמונה הנאיבית, כי
סכסוכי העמים אינם נובעים מהתנגשות של
אינטרסים עמוקים, אלא מתוך א־־הבנות
שאפשר לסלקן בנקל על כוס ויסקי, מושרשת
עמוק בלב ד,עמ*ם. ומכיוון שהפיסגה
היא מועדון סגור, הפתוח רק לגדולי המדינאים,
שואף כל מדינאי לקבל הזמנה•
השבוע עמדה ישראל כולה בסימן השאלה:
האם יוזמן דויד בן־גוריון יחד עם גמאל
עבד אל־נאצר לועידת־הפיסגה, אם וכאשר
תתקיים? היד, ברור לכל כי נוכחותו של
נשיא רע״ם בין גדולי העולם תוסיף לו
פרסטיג׳ה עצומה ברחבי אפריקה ואסיה,
תעמיד אותו על דרגה אחת עם אנסים׳
כמו דה־גול ואייזנהואר. רק נוכחותו של
ביג׳י יכלה לתת לישראל פרסטיג׳ה מקבילה,
למנוע מפלה פסיכולוגית ממאירה.
אולם הקלפים בידי ישראל היו חלשים.
הפגנת חוסר־היוזמה וחוסר־האונים של המדיניות
הישראלית, מול המהפכה העיראקית
והנחיתה האמריקאית בלבנוו, לא הפכו
אותה לגורם הזכאי לכרטיס־כניסה למועדון.
רק נס — או מיפנה במשחק־הכוחות העולמי
— יכלו להביא את ההזמנה המיוחלת.

הממ שלה
נפש בריאה בגוף חודה
קוראי־העתון חייכו לעצמם. לפניהם היתה
מונחת פנינה של הומור שלא־בכוונה. כתב
פרשן הארץ: מר שמעון פרס ומר יעקוב
צור נפגשו עם אישים צרפתיים בפאריס.
פגישה זו מסמלת את ההתקרבות החדשה
בין משרד־הבטחון ומשרד־החוץ הישראלי.
פרשנות זו, ששמה את ההתקרבות בין
שני משרדים ישראליים מעל לבעיות ההתקרבות
בין ישראל וצרפת, היתר, במקומה.
כי המלחמה בין פרס לבין גולדה נראתה
ממאירה ממלחמה בין שתי מדינות ריבוניות.
שוק שחור דיפלומטי. במלחמת-
איתנים זו, צרפת היא הנקודה הרגישה
ביותר. כי דעתו הטובה של שמעון פרסומת
על עצמו מבוססת בעיקר על פעולתו בפאריס
ערב מיבצע־סיני. לכן לא ראה מעולם
צורך להשתעבד בענינים אלה ליעקוב צור,
השגריר הישראלי בפאריס•
גולדה קיבלה את הדבר כעלבון אישי, דרשה
להחזיר את פרס לעסקיו שלו. אולם
מאחר שלא רצתה להפוך את הפישה להתנגשות
אישית בינה לבין פרס, הנמוך ממנה
בדרגה והצעיר ממנה בגיל, התימרה גולדה
להגן על כבודו של צור. בשם צור התנגדה
לשוק השחור הדיפלומטי שטופח על־ידי
פרם, ושמצא חן כה רב בעיני ביג׳י,
הרגיש מאד לרומנטיקה של החדר האחורי.
שעת האפס במאבק המר הגיעה בימים
האחרונים. היה צורך לנסוע לצרפת, להתראות
בפעם הראשונה עם שארל דה־גול,
להעמיד את היחסים עם צרפת על בסיס
חדש, אולי אף להשיג ברית צבאית רשמית.
גולדה החליטה ליטול ענין זה לידיה.
נקמת הגוף. אולם לרוע מזלה, אץ
גולדה נהנית מחוסן גופני השווה לחוסן
רוחה. אחרי מחלה קשה בכליות מיהרה
לקום, התכוננה לנסוע לצרפת בשבוע הבא.
נראה היה כי הפעם תנצח גולדה. פרם
נאלץ לשתף את צור. בפגישותיו בפאריס,
שמטרתן הרשמית היתד, להכין את ביקורה
של השרד -הדו״ח הרשמי על הפגישות נמסר
לממשלה על־ידי צור — בעוד שבמקרים
קודמים (בעיקר ערב מיבצע סיני) נעשה
הדיווח על־ידי פרס ושווד.
כשהכל היה מוכן, התנקם גופה של גול־
(המשך בעמוד )8

סיטר אקסקלוזיב־ שר סטודנט אוניברסיטת

אני הייתי
— מאת
הנדי הגרי בוקר הגיע השבוע לישראל דיר
מעבר מנדלכאום, אחרי שטס מביירות
לירושלים העתיקה. לפי התוב-
נית היה מטוסו צריך לנחות בעמאן,
אולם כדיוק באותו יום נחתו שם
הצנחנים הבריטיים. הוא יליד אד
צות-הכרית, בן ,22 הגיע ארצה כדי
להשתתף במחנה העבודה הבינלאומי
של ארגון הקוויקרס האמריקאי, ה נעדר
כאבן ספיר, שבהרי ירושלים.

*** נתיים תמימות חייתי בלבנון. הם־
פקתי לראות את הארץ הקטנה והיפה
במצבים של רגיעה, של שיגרת יומיום,
של להט הפגנות ושל סערת מלחמת אזרחים.
הייתי נוכח גם בנקודת־השיא של
מאורעות השנתיים הללו — נחיתת ה־מארינס,
בני ארצי.
כאשר הגעתי לביירות, כסטודנט למדעי
המזרח באוניברסיטה האמריקאית שם׳ לא
סיפקה הארץ כותרות ראשיות לעתוני העולם.
אפילו העתונות המקומית הקדישה
כותרותיה הראשיות לבעיות חוץ. כפי שלמדתי
במהרה, לא היה זה מכיוון שהלבנון
היתה מנותקת ממה שהתרחש בעולם הערבי
סביבה. מדי פעם היתה ניתנת הוכחה שגם
הלבנון היא ערב. מפגינים נסערים, שראשם
נמלא משכרון הסיסמאות המנסרות בחלל
האויר המזרח תיכוני, היו גואים מדי פעם
ברחובות העיר ומפרים את השלתו. המשגשגת
של כל ימות השנה.
מפי המונים אלה למדתי את המשפט
הערבי הראשון שלי :״יעיש גמאל (יחי
גמאל)!״ אלפי גרונות היו משמיעים את
נהייתם אחר שליט מצרים. מאוחר יותר

למדתי משפטים ארוכים יותר, כמו :״שעב
ערבי וואחד (עם ערבי אחד)!׳
המפגינים השתייכו לכל שכבות העם, ז:ם
כי בלטו ביניהם צעירים משכילים וסטודנטים
שלמדו יחד אתי. ואילו המנהיגים
הגלויים של כל הפגנה כזו היו תמיד
פליטים פלסטיניים.

התפדדגו 7ש7ום

ך • אחר שנתיים לשהותי בביירות חל
/המיפנה. ההפגנות קיבלו אופי שונה.
היה זה בעקבות נסיונו של הנשיא כפיל
שמעון לשנות את החוקה בצורה שתאפשר
לו להגיש בשנית מועמדותו לנשיאות. אנשי
האופוזיציה איימו השכם והערב כי אם
לא ישנה שמעון את עמדתו, יקפיצו את
הארץ מן הכרוניקה לכותרות הראשיות.
אולם קשה היה להתייחס ברצינות לאיומים.
ואז, לפתע, נעשה הכל רציני מאד. אני
זוכר היטב כיצד התחיל הדבר. באחד מערבי
יום ראשון, בהיותי בפנימית הבנות, שם
עברתי להזמין כמה בנות לתפילת עדב,
הופיע איש השגרירות שלנו, מבוהל למראית

יפהפיות ביירות •וצא
עין. הוא הזהיר אותנו שלא לצאת לרחוב.
״האופוזיציה הזהירה את הנשיא, שאם לא
יחזור בו מהחלטתו מיד, הוא עלול לראות
את ביירות מופגזת,״ גילה איש השגרירות.
שמועות כאלה כבר שמענו לפני שבועות
אחדים, על כן החלטנו בכל זאת לצאת.
הרחובות היו ריקים מאדם. ואם נראה
צל בין הסמטאות, הוא חמק באפילה במהירות
שהיא זרה לחלוטין לרוחם של המטיילים
הלבנוניים. באויר הורגשה מתיחות
של ערב שואה. התפללנו למען השלום.
הלילה עבר בשקט. המרד התחיל למחרת.

מוות בחשמלית
^ ןנשיםהר חו קי ם ממקומות המאו־
^?רעו ת תמיד מעריכים אותם בהפרזה.
כך קרה לגבי המרד בלבנון. מעולם לא
היה המצב בלבנון נואש: יום־יום נשמעו
אמנם כמה התפוצצויות בעיר, אך המורדים
השתמשו בחומרי־נפץ לדיג, אשר קולם
חזק וכוח ההרס שלהם מועט ביותר. פעם,
בלכתי מהאוניברסיטה לחדר מגורי, במרחק
מאה מטרים בערך, התפוצץ לידי מטען
כזה של חומר־נפץ. קולו היה חזק במידה
כזאת, שחשבתי כי איבדתי את כושר שמיעתי.
שוטרים רצו למקום ההתפוצצות —
בית״שימוש ציבורי. כל הרעש הזה לא גרם
אפילו לחיסול הסרחון שנדף ממקום זה.
אולם אסור לחשוב כי המרד הלבנוני
הצטמצם בפיצוץ בתי־שימוש. אחד האסונות
הרציניים היה הנחת חומרי־נפץ בחשמלית;
כתוצאה מפעולה זאת נהרגו ונפצעו עשרות
רבות של אזרחים חפים מפשע. איני מאמין
כי הממשלה עשתה זאת. אין גם שום
לבנוני שהיה מסוגל לעשות פשע כזה. היה
זה מחריד לראות קטעי נשים וילדים
מפוזרים על הכביש.
אחרי אסון זה, הופסקו שירותי החשמליות,
ואתם נפסקו הקשרים שהיו קיימים עד אז
בין חלקי־העיר המתמרדים לבין המבעים
הנאמנים. המורדים שלטו באופן מיוחד
בשכונת בסטה, המוסלמית ברובה. אך
הסטודנטים המשיכו להופיע לשיעורים כר-
גיל, אם כי על שערי בניני האוניברסיטה

ב״וות שנא אוצה:

מועד, אמרה, כי הם עשו זאת כדי לשמור
על מקורות המים של העיר. הם גם הזדרזו
לרשום את שמותיהם על הסלע הענקי,
שם חרתו שמותיהם כל הפולשים שפלשו
אי־פעם ללבנון, החל מחמורבי ותותמשה,
וכלה באלנבי האנגלי שכבש את ארץ־ישראל
והלבנון מהתורכים. את הרשימה הארוכה
פתח המצביא היווני אלכסנדר מוקדון וגמר
מפקד חיל המרינס!
בשעות הערב לא נראו החיילים בעיר,
ורק מעט מאוד אזרחים נראו ברחובות,
המלאים קהל בדרך כלל.
למחרת היתד, העיר מלאה חיילים אמריקאים.
הלכתי לקנות ספרים בחנות. המוכר
היה נוצרי לבנוני. הוא נראה מאושר שסוף־
סוף באו חיילי ארצות הברית. בידעו שאני
אמריקאי שמח לומר לי זאת.
בטרם אצא את החנות, הופיעו שני טנקים
אמריקאים, אשר תפסו עמדה ברחוב, לא
הרחק מהשגרירות האמריקאית. סביב הטנקים
נעמדו החיילים וספרו הלצות. חייל
כושי מפורטו ריקו סיפר במבטא המיוחד
׳לבני ארצו כיצד התעורר בלילה, בהרגישו
דבר קר לידו .״מה אתם חושבים שהיה
לידי?׳׳ שאל אותם.
חייל אחר הסביר לו כי אין לו במה
להתרברב: בנות המזרח אינן פחות חמות
מבנות פורטז־ריקו. החייל השחור הסביר
כי רק הרובה שלו היה לידו, והוא היה

ו הו את אוניות-הגרחוה שר הוני חששי נש1שקו ווי חיו -הנין נ׳
הופקדו שוטרים שזיהו כל אדם שנכנס *.צוארי החיילים ונשקו אותם; אני ופאול בנו בשינאה נוראה, ירקו על הארץ והמבלי
כרטיס תלמיד לא היה איש מצליח
העדפנו לנסוע הביתה.
שיכו בדרכם מבלי להפסיק את לעיסת
להכנס, אפילו היה בן אחיו של כמיל
עם צאתנו מן המלתחה היה כל החוף המסטיק. באמת ובתמים, הצדק היה עמם.
שמעון בכבודו ובעצמו. היחסים בתוך ה מלא סקרנים. מרחוק נראו מכוניות־משא הם קבלו פקודה לנחות ולכבוש, כיצד
אוניברסיטה לא הורעו. הסטודנטים /אוהדי המתקרבות בשיירה ארוכה. היו שחשבו אפשר לכבוש ארץ בטרמפ? אבל אותם
שני חיילים לא היססו בכל זאת לקנות
המורדים ואנשי הממשלה. כאחד, שללו את כי אלה מורדים הבאים ללחום בפולשים,
פעולות הטרור. כל הויכווז הצטמצם סביב אבל ללבנונים יש יותר מדי שכל בשביל. גלידה מרוכל, שרץ אחרי הטור הכובש.
וכך כבש חיל הנחיתה המפורסם ביותר
הנקודה האקדמית, אם יש לשמעון הזכות ללחום וליהרג. במכוניות היו מוערמים כל
לשנות את החוק או לא.
כסאות בתי־הקפה של העיר, שהובאו על־ בהיסטוריה המודרנית את לבנון, כשהוא
מלקק גלידה!
ידי הסוחרים להשכרה על התוף.

הנחיתה המשונה
בעקבות הכסאות דהרו עגלות הגלידה
ורוכלי הקוקה־קולה,
לא נכנעו לביהיני
^ חת המכות הגדולות של ביירות
בדרכנו חזרה עצרנו את מכוניתנו ליד
\ 1היא מכת השמועות. אין לך בעיר זאת
לשדה־בדרכם והתנשפו שהזיעו חיילים שני
•ייו
א רק בחוף סן סימון נחתו המרינס.
כל סוד. ימים רבים לפני נחיתת המרינס התעופה, והצענו להם טרמפ. הם הביטו
/הם נחתו גם בחוף נהר אל־כלב. הש־כבר
הופצה בעיר השמועה על בואם.
באותה תקופה הייתי בסיאם. רק נגמרו
הלימודים נסעתי לחופשה אל הורי, העובדים
בשליחות המיסיון הפרוטסטנטי ננמזרח הרחוק.
הם חששו. מאד להרשות לי לחזור
למזרח התיכון; כי מסיאם נראה מצב
הענינים מאוד מאוד מסוכן. אבל אני הייתי
בתוך הענינים, והצלחתי לשכנע את הורי
כי אין נשקפת לחיי כל סכנה. הגעתי
לביירות בשש בבוקר, במטוס בי. או. אי.
סי ,.האחרון שהורשה לנחות בשדה־התעופה
הבינלאומי. עוד בשדה־התעופה שמעתי כי
חיל המרינס ינחת היום. אבל לך תאמין
כי חיל המרינס הודיע על נחיתתו לכל מי
שרצה לדעת. הלכתי לחדרי לנוח מן הנסיעה.
אחר־הצהרים
הלכתי אל ידידי פאול, ויחד
נסענו אל חוף הים של סן סימון לשתות,
החוף היה מלא אנשים, כרגיל. בקרבת החוף
נראו אניות מלחמה אמריקניות. הנשים והגברים
המשיכו לשחות בצפייה לחיילים.
ואז׳ בשלווה קיצית זו, נראו סירות נחיתה
מתקרבות לחוף ומהן קפצו חיילי המרינס.
הם נשאו ציוד מלא׳ ורוביהם היו מכודנים.
איש לא ידע כיצד להגיב. כולם עמדו
והביטו במחזה: היו חיילים שהתחפרו עם
הגיעם לחוף, חלק שני התחיל צועד לכיוון׳
שדה־התעופה•

ניגשתי לחיילים ושאלתי אותם אם הם
יודעים באיזה חלק מהעולם הם נמצאים.
החייל השחור ענה שהוא נמצא בלבנון;
חברו הלבן לא היה כל כך בטוח .״אם
קוראים למקום זה הלבנון, שיקראו אותו
הלבנון. בשבילי מקום זה הינו חלק ממדבר
ערב״.
פניתי לחיילים בשאלה צבאית יותר:
מה דעתם על נחיתתם? ״הצרה היא שהצבא
של לובשות הביקיני שקיבל את מנינו לא
דרש מאתנו להיכנע!״ נאנח חייל אוזו מבני
טקסס .״לא היה איכפת לי במקרה כזה
אפילו ליפול בשבי!״ חייל אחר גילה יותר
להיטות :״בחיי!״ נשבע ,״הייתי 6גל ,1את
כל סודות ארצות־הברית!״
לגביו, היתד, הפלישה הרפתקה אישית
מבולבלת אך לא בלתי־נעימה. הוא ידע
שיש לה גם צדדים איסטרטגיים ופוליטיים
בעלי חשיבות עולמית. אבל את הצדדים
האלה השאיר לגיבורים ממנו. הם הכניסו
אותו לשם, שהם ישברו את הראש מה לעשות
בו הלאה — להשאיר אותו בין לובשות
הביקיני או להחזירו חזרה לאנייתו.

פלישה בטרמפ
נו, האמריקאים האזר חי ם, לא
ידענו •כיצד להגיב. היו כאלה שקפצו על

שתת משוריינת ברחובות ב״וות מול מתרחצים סקרנים

ים שר סיסמאות נבובות, מנול של מסברים משעממים, עונובית של תצלומים.ישנים

ך כוצות־קכוצות שרכו המבקרים את רגליהם בשטח הענק המקיף את החורבה
העצומה הניצבת במרכזו. כשהם לאים ועייפים, מכוסים באבק ושטופים בזיעה,
י האזינו מושבניקים מנהלל, קיבוצאים מאילת־השחר, חנוונים מנהריה ופלחים מכפר קרע,
להסברות הדיילים :״זהו המדור הלאומי. בשורת מספרים זו אתם רואים את הישגי
המדינה בשדה כיבוש השממה. בתמונה זו אתם רואים את המאמצים הרבים שהושקעו
בחינוך הדור הצעיר
המבקרים לא ראו דבר. שורות המספרים הארוכות ונטולות־המשמעות ריצדו נגד עיניהם
בערבוביה אחת גדולה. כל תמונה דמתה לחברתה כמו שתי טיפות מים פושרים.
הסיסמאות הקהו את חושיהם לגמרי :״המאור שבהשכלה״ — הודיעה אחת מהן לציבור
המעוניינים ,״פקדון שניתן לו לאדם מן החברה ובדין שיוחזר לחברה.״
״מה זה פקדון?״ שאל בעל משק חקלאי מתרשיחה את הדייל במדים המצוחצחים,
שהמשיך להסביר את סידרת המספרים הבאה, כשהוא מזויין במטה דיילים מיוחד.
הדייל כבר היה עסוק בסיסמה הבאה :״חייל טוב יותר, אזרח טוב יותר, עם טוב יותר.״
סיסמאות היו למכביר. מספרים אפילו יותר מהן. תמונות תתלו באלפיהן, דיילים נשכרו
בעשרות. רק הצופים, קהל מבקרי התערוכה מבאר־שבע, אילת, מתולה ועמק יזרעאל,
איחר להגיע. כי השמועה עברה, מפה לאוזן, מחדר אוכל קיבוצי למזנון אספרסו בעיר
הסמוכה, מסלון תספרות־הנשים למסגריה הקטנה שבמושב הנידח ביותר :״תערוכת העשור

משעממת. אין מה לראות. חבל על הזמן.״ כך אמרו הוותיקים, העולים החדשים ואף תיירים.
כל זה היה נכון, וגם מצער מאד. אולי אפשר היה לעבור על כך לסדר היום, אילולא
נועדה תערוכת העשור להוות את שיא־שיאן של חגיגות שנת העשור לעצמאות מדינת
ישראל, לולא הכריזו מנהליה, מתכנניה ופרנסיה של התערוכה על מצעם בקולי־קולות,
גם בסיסמת־ענק מעל אחד מקירות התערוכה עצמה :״רק המשוכלל ביותר, המעולה ביותר,
המודרני ביותר — משוכלל, מעולה ומודרני למדי!״
זוהי סיסמה יפה, אולי אפילו מצויינת. אך למרבה האסון, לא חשבו מחבריה כי
היא צריכה לחול קודם כל וראשית כל על עצמם. תערוכת העשור ,1958 אינה משוכללת,
אינה מודרנית ׳ואינה מעולה.
זוהי הפגנת עולמם הרוחני של פקידים: ססאטיסטיקות על גבי סטאטיסטיקות, טבלות
על גבי טבלות, דיאגראמות על גבי דיאגראמות, בתוספת ים של תצלומים, המכסים את
הקירות במאמץ נואש לעשות רושם שכאן מוצג משהו.
לרוע המזל, חלק גדול מן המספרים מצוץ מן האצבע, וחלק גדול של התצלומים אינו
קשור בתוכן המבוקש. שערוריית המספרים הכוזבים מגיעה לגבולות הגיחוך. במאמץ קדחתני
ליצור הישגים מלאכותיים, במקום שההישגים האמיתיים נראו אפורים מדי, הומצאו
מספרים ביד רחבה, כאוות נפשם של הפקידים. לדוגמה: המסתכל התמים יכול לחשוב, כי
בעשור הראשון גדל מספר הרוקחים בארץ מ־ 400ל־ .2500 המספר האמיתי היום.800 :

איד למלא שטחי מבד להר או ת כדו

קירות מנוסים

בציורי־סרק ובקישוטים מופשטים קיבלו את פניו
של המבקר בו $ב( 3מ העשור. למרבית הרישומים
היה להבין במה המדובר.
לא היה שום קשר למדור בו הוצבו, והמבקר

| ן ן 1נשקפו מכל צד. כדי לכסות את קירות הבטון של
|ן *ן ן ןו
בניני האומה, השתמשו מתכנני התערוכה בניירות
1 111 1 \ 9י 11111
ובבדים צבעוניים. בכל זאת נשארו כמה קירות חשופים, מהם בלטו מוטות־ברזל חלודים.

לאלפים נתלו על קירות התערוכה. ברוב המקרים היו אלה
צילומים מקריים, שפותחו מתון ארכיוני הצלמים הישראליים.
רבים הבחינו כי צילומים המתימרים לתאר מאורע מסוים, צולמו בהזדמנות שונה לגמרי.

כסו בגרועות שבתערוכות הקרן הקיימת, סברו
מארגני התערוכה כי פסוקי חז״ל, או אימרותיהס
של ביג׳י ומנהיגים דגולים אחרים, מעידים על הישגי המדינה ותוכניותיה לעתיד.

תצלומים

וסוד תצלומים

לגבי התצלומים, שררה הפקרות קיצוני
כדי להדגים, למשל, זוג זקנים קורן מ!
שר, בקבלו את קצבתו מהביטוח הלאו!

הופקעה תמונת זוג מיסיונרים. המסתכל ד
העין אף יכול להבחין בספר חברית החדו
בידי הזקנה.

113 דונם של כשל
^ כל נלקח מראש בחשבון הסופי ׳
1 1התערוכה. הכל, פרט לכשלון. את מג
מה של התערוכה קבעו בירושלים, מש
שהיא בירת ישראל. העובדה שירושלים ה
עיר מרוחקת, שאינה מושכת, מסיבות מו
דקות או בלתי־מוצדקות, את לב המו
המדינה אליה, שאינה נמצאת במרכז האו
ושהגישה אליה מרוב חלקי המדינה קשה
כל אלה לא העלו ולא הורידו בעיני ראי
וזעדת העשור. אלה טענו באחת :״התערוו
תיבנה בירושלים. בבנייני האומה.״ במק
לבנות את בנייני האומה עצמם, ולשים אז
ולתמיד קץ למראה המכוער של חורבה
ניגשו ראשי העשור לבנות את התערוכה,
בצילם של הבניינים הבלתי־גמורים.
המדינה הצעירה. אך פרט לצילומים ולמספרים חסרי־משמעות, לא
כדי לעשות רושם על הבוחר האלמוני,
היה כיסוי רעיוני נוסף לתערוכה. כמו בתערוכת תמונות מקרית,
היוו את עיקר מוצגיה של תערוכת העשור. במדור הלאומי נתלתה
כדי לסחררו בגודל ובכמות, כדי להסיח את
חסרת כל רעיון מרכזי מדריך, עברו הצופים מתמונה לתמונה 1מ־תמונת־ענק
מצוינת זו, שבאה לסמל את הדור הצעיר והמבטיח של
דעתו מן המציאות במספרי־ענק שלרבים
דיאגרמה לדיאגרמה, השתעממו תוך כדי אנחה, חלפו עליהן בחטף.
מהם אין שחר, נתקבלה גם החלטה נוספת:
״זו תהיה תערוכת־ענק.״ בקבעם שהתערוכה תשתרע על 113 דונאם, קבעו גם את
כדי להוסיף משהו לאזרח, ולא די מעניינות כדי להוסיף משהו לקצין. הביתן מאכזב.
היקפו של הכשלון. היה זה כשלון ענק.
שטחו, ביחס לתערוכה כולה או לביתנים אחרים, כמעט אפסי. היוצא ממנו, תושב
הגורם השלישי, להצלחה או לכשלון: התקציב. לא היתד, כל אפשרות להגדילו. כוחם
הארץ או תושב חוץ, יוצא בהרגשה כי צה״ל הוא יחידת מילואים קטנה ובלתי־חשובה,
של מאיר וויסגאל, טדי קולק ועוזריהם, שנכנעו לתביעתו הפסקנית של ביג׳י לקיים
המיוצגות בחסד ולא בזכות.
את התערוכה בירושלים, לא עמד להם בבואם לתבוע הגדלת התקציב. שני מיליון

הלירות שהוקצבו מלכתחילה הספיקו בקושי לעריכת תערוכה בהיקף ובשטח מצומצמים.
מ חי רי ם כ 5ו?י ם 7קצב מו כבר
עתה, משהוכרע על שטחי־ענק, צריך היה למלא את הכמות על חשבון האיכות.
ףיסגאל, קולל! ורול חשבו שמבקר התערוכה הממוצע של ישראל ישתמש בהכרתו
שום נס לא יכול היה להציל תערוכה המפוזרת על פני עשרות דונאם, השוכנת
אפילו יצחק רול, הנחשב 1הלאומית, שכבר חונכה במבול של תערוכות שקדמו לתערוכת־העשור, ויאמר לעצמו:
במקום גיאוגרפי בלתי־נוח ושנוסף לכך חסר לה תקציב.
״אם ההר אינו בא למוחמד, יבוא מוחמד אל ההר,״ ימול את ילדיו, ישכנע את אשתו
למומחה בהא הידיעה לתערוכות ולירידים בישראל ושלזכותו נרשמה גם הצלחתה של
ויסע לירושלים.
תערוכת התעש יה החיפאית ב־ , 1956 לא יכול היה לנער את ההצלחה משרוולו. כשהוא
הם טעו. התערוכה לא באה אל המבקרים בה, המבקרים לא באו אליה. אך אפילו היו
מצוייד במילגה של האו״ם להשתלמות בהקמת וניהול תערוכות וירידים, יצא רול לסיור
רבבות מבקרים נוהרים לתערוכה כשם שעשו זאת לתערוכת הנשק שנערכה אחרי מבצע
לימודי ב־ 11 ארצות, מיד אחרי שקיבל את המינוי הרשמי מקולק ומעוזריו שנשארו
סיני, לתערוכת התעשיה שנערכה לפניו, לתערוכת כיבוש השממה או האטום לצרכי שלום
(זמנית) בישראל, כדי לארגן וליזום את חלקה ״הפרוגרמאטי״ של התערוכה.
או לתערוכת פרי הדר, היו מבקרים אלה מתאכזבים מרה. לתוכן העלוב נוספו תקלות
ארגוניות חמורות. בשבועות הראשונים התבטאו במאמצי בנייה בלתי־גמורים. במועד מאוחר
גציג המשטרה יועץ

יותר באו לידי ביטוי באחזקה בלתי־מתוכננת ובמשק מנהלתי בלתי־יעיל.
תשעה מיליון לירות חלמו נביאי העשור לגרוף מן התערוכה, ששני מיליון לירות
פר התערוכה מחכים במידה רבה. ממנו אפשר׳ללמוד כי במדור ״אומה עתיקההוקזקעו
רישמית בבנינה. אולם המהומה הרבתי ששררה בתכנון ואחר־כך בביצוע, אי-
^ ) חדשה״ ,עסקו בהכנת הפרוגראמה 17 חברי ״ועדת־יעוץ״ ,שמהם רק שלושה הם אנשים
הסדר הנורא המונע כל אחזקה ראויה לשמה, הפכו את הקערה על פיה. כשלכל אלה
העוסקים במדע ההיסטוריה, הסוציאולוגיה או מדעים קרובים. לעומת זאת, הוקדשו כסאות
נוסף גם הכשלון הגדול בענף המסחרי של התערוכה, כשהחברות הגדולות והחשובות
רבים לשימושם של חברים משונים מאד בתפקידיהם ב״וועדת היערך של מדור זה: נציגי
של ישראל סרבו להשתתף בה, היה הכשלון מוחלט ובלתי־ניתן לתיקון.
משרד־החוץ, משרד־הבטחון, משרד־ראש־הממשלה, משרד־הפנים, המטה הארצי של המשטרה
גם המארגן המוכשר ביותר לא יכול היה להתגבר על המהומה הבלתי־פוסקת שהביאה
ולא פחות משני נציגים של הסוכנות היהודית ושני נציגים לקרן הקיימת ולקרן היסוד.
למצב זה. הנבואות השחורות של אלה שהתנגדו לקביעת מקום התערוכה בירושלים התגשמו
התוצאות ניכרות לעין. שולטים בתערוכה סמלים וסמלי־סמלים כמו אלה המסמלים,
כולן עד אחת: חומרי הבנין, הקישוט, לוחות הלבדים או המאזוניט להם היו זקוקים,
הפוך על ראשו, שספר
לדעת רועיו הרוחניים של המדור, את הערך-קורת־גג״ :פסל
לא הגיעו בזמן הדרוש. הפועלים סירבו לעבוד שעות נוספות בגלל שיעורי מס־ההכנסה
—מדוכת התעסוקה, לשכותיה
התערוכה מסביר את חלקיו כ״גב הצמיד וכף היד הסמויה
שנוכו מהם, הקבלנים ניצלו את ההזדמנות ודרשו מחירים מופקעים.
ויסותה ושאר כל בעיותיה. משמאל — גגות הפוכים על צדם. ראשון שבהם — שיכוני
הזמן דחק. נהיה הכרח לסיים את העבודה לפחות למראית עין. המנהלים נאלצו לקצץ
ימים עברו
בתכניות. כביש הגישה לאגף המשקי הפך מכביש אספלט לשביל חצץ, גשר־ענק שעמן
בשאר המדורים אין המצב טוב יותר. בחלק מהם מאפשרת סקירה בשמות המוסדות
להיבנות מעל לרחוב יפו כדי למנוע תאונות דרכים בכניסה לתערוכה, נמחק מן התכנית
המרכיבים את ״וועדת היעוץ״ ,להיווכח היכן טמון סוד הכשלון: וועדת מדור־הבריאות
כוללת בתוכה שלשה נציגים של מלב״ן. התוצאה: המדור הפך לביתן פרסומת בלעדית במקום גינות שעמדו להגיע שלמות מן החוץ לפי התוכנית, הופיעו עציצים בודדים
רחבת הדשא המובטחת לפיקניקים פינתה את מקומה לפינה דחוקה עם כמה ספסלים
כמעט של מוסד חשוב זה. לוועדת־היעוץ של ״מדור החינוך והתרבות״ לא מונו
כשהתקרב מועד פתיחתה של התערוכה, התעצם מסע הקיצוצים. מבלי לרצות אפילו
נציגיהם של אגודת הסופרים ושל הסתדרות המורים, כשם שלא׳חיה בה מקום לבאי־כוחם
לקחת בחשבון את המראה החיצוני של האולמות והמדורים, דיללו המארגנים את המוצגים,
של התיאטרונים הישראליים. לא נעדרו ממנה נציג קול־ציון לגולה ושני נציגים של משרד
העבודה. התוצאה: אולם ענק עם קירות־ביטון מכוערים וחשופים, אשר ששה לוחות השאירו שטחים שלמים ריקים לגמרי׳ פסחו על ביצוע קטעים שלמים בתוכנית הראשוניר
ופתחו את שערי התערוכה לזרם הקהל הדליל, כשעשרות פועלים עדיין שקועים, ברוב
מחלקים את חללו ומספרים בלשון מספרים לא־מדוייקים על ״הפסיעה הראשונה: חינון
המקרים, במחצית עבודתם.
חובה (״רשות ליהרג על דבר־תורה אם רצונו בכך״) ראשי החץ (,,חינוך בצה״ל: חשוב,

דע, הווה חזק״); הדוכן (״תמרור־נוף מוכר: עתונים, שבדומה לאכילס אינם משיגים את
החורבותגשא רו ח ר כו ר
צב הזמן ל עול ם
גם ההרכב המוזר אך המגמתי מאד לא היה תורם תרומה כה נכבדה לכשלון ד,תיכ־
^ !תכן כי הסיכה המכרעת לקביעת חורבות בניני האומה כמקום עריכתה של תערוכו.
נון, אילו שלחו המוסדות המיוצגים בועדות השונות אנשים בעלי משקל וסמכות
העשור היתד, הטענה, כי בחלק מכספי התערוכה אפשר י-הי-ה לקדם את השלמתם של
לועדות אלה. אולם נראה שהמוסדות דאגו רק לשמירת הכסא ושאפו להבטיח ששמם לא
גושי הבטון החשופים הניצבים כבר שנים אחדות כאבן שאין לה הופכין. הנהלת התערוכה
יקופח ברשימת המוצגים. למטרה זו הספיקו בהחלט פקידים ממדרגה שניה ושלישית,
וראשי וזעדת־העשור טענו גם כי חלק גדול מן ההשקעות בתערוכה הן השקעות־קבע,
שהבנתם בעניני התערוכה או נושאיה היתה קרובה, לעתים קרובות, לאפם.
שתשמשנה לתערוכות הבאות. בין השקעות־הקבע נכללו כל אלה שנעשו כבנין _ ריצוף המספרים ולוחות
התוצאה היתה בלתי נמנעת. המוצגים, התמונות, הדגמים המעטים
הרחבה, גידור, משטחי־תצוגה, אינסטלציה וחבורי חשמל.
שאושרו להצגה, היו פרי המאבק בין קבוצות־לחץ במקום פרי מאמץ, תכנון ומחשבה
עתה נתגלה כי חלק גדול ״מהשקעות־הקבע״ הן השקעות זמניות בהחלט. הדוגמה
משותפים. על הבעיות שהתעוררו כתוצאה מכך סיכרו המבצעים עצמם :״ארבע פעמים החזיהבולטת
ביותר היא הבנין עצמו. תכנית השלמתם של בנייני האומה כוללת את גמר
רו את התכניות,״ טענו עובדי מדור הבריאות .״שלוש פעמים קיצצו בתכנית, ואת הקיצוץ הבנינו
ושיפוצו של האולם המרכזי, ציפוי המין בשיש וגמר חלונות החזית. הבנין אחרי אחרון קיבלנו שבועיים לפני הפתיחה!״ התלוננו אדריכלי מדור ״פנינו לעתיד״ .המראה
עצמו היה צריך להישאר גם להבא כלתי־גמור מבפנים, והיה עתיד להתכסות עוד זמן
הקיצוץ האחרון: אולם ענקי ריק, שפרט לשלט ״פנינו לעתיד״ מוצג בו רק מוצג אחד
רב בכיסויי בד לקראת כל מאורע חגיגי הנערך בין כתליו.
ויחידי — תמונתו העצומה והאבסטראקטית לחלוטין של הצייר קסטל.
אך משנסתיים זיגוג החלונות, התברר לאדריכל זאב רכטר כי האפקט של חלונות בעלי
דוגמה אפיינית אחרת הוא ביתן צה״ל, שצורתו החיצונית — אך לא תוכנו —
מסגרות עבות של בטון מצופה, ייצור תמונה בלתי־נעימה לעין ונוגדת כל מראה אסטטי:
מושכת את תשומת לב המבקרים. ביתן צה״ל נפתח לביקור הקהל שבועיים אחרי
העמודים עליהם נשענת חזית הבנין דמו לכרעי תרנגולת. צורתם הדקיקה של העמודיג
במשרד־הבטחון,
הפתיחה הרשמית של התערוכה. התוכניות להקמתו עוכבו זמן ממושך
בלטה כשהוחלט לצפותם בלוחות שיש שחור. לכן פקד רכטר להרחיב את העמודים.
ומברקים נרגשים הוחלפו בין משרד זה למשרד ראש הממשלה. לבסוף הוקם הביתן
אך הקבלן שגיגש לצפות את ו,עמוביב_,1ו•,מנבחנים..עמד.״ בפגי _בעיה _סד,שד -.גמהרה:
בחפזון. צופיו, בעלי הרצון הטוב ביותר, אינם יכולים להבין מה בדיוק ׳רצו לומר
(המשך בעמוד ) 14
להם מתכנניהן ובוניהן של מפות־המבצעים הגדולות המונחות בביתן, שאינן די חיות

תצלומי ענק, רעיונות גגד

במדינה

סן לן הינד. שיטה מדעית חדשה להרחקת שערות
עכשיו אפשרית לראשונה בישראל.
סן לן מרחיק שער מיותר במהירות ולצמיתות, בלי
כאבים בכל חלקי הגוף והפנים, בלי שמוש בשעוה או
חשמל.
קבעי עכשיו פגישה עם אחד מהסלוגים המובחרים
העובדים בהדרכת סן לן, כדלקמן;

חיפה

ברקוביץ, רח׳ שפירא 13
מנסי, דרך הים 3
סמי־לני, נורדאו 5
ריטה, רח׳ הבנק 5
שרפברג, רח׳ הרצל 16
תל-אביב
אדית קובקם, ככר מסריק 17
אנטה, רח׳ מאפו 18
אפל, רה׳ אלנבי 48
גלי ליזה, רח׳ בן־יהודה 24
זהבה, רה׳ רש׳׳י 9
יהלום, רח׳ שינקין 7
ינטי, שדרות ירושלים, יפו
לנה, רח׳ יוסף אליהו 8
טישה, רח׳ פרישמן 61
סופיה, שד בן־ציון 34
פירולי, רח׳ אדם הכהן 6
שרה, רה׳ בן־יהודה 60

ירושלי^ם
ברודווי, רח׳ בן־יהודה 36
רוברט, קינג דורג׳ 27
שתי אחיות, דרך יפו

לפקוביץ, רח׳ ביאליק ,45 רמודגן
הלן קליר, רח׳ עוזיאל 2״ ,תל-גנים
דיוים, רה׳ הרצל ,127 רחוכות
אסתר ארויו, רה׳ הרצל , 16 רמלה
ליבה, רח׳ ל׳׳ח ,9לוד
לילי, רת׳ הרצל ,84 ראשון־לציון
קוסמטיקה, פסד סוקולוב ,47 חולון
רישלר, רח׳ בן־עמי ,28 עכו

בינקה, נהריה

,סן לן -מרחיק שערות לצמיתות

מפעילים שמיים עברון, ילין־מור, רבינוכיץ ואכנרי
״קול דיסונאנטי מול דממה נבוכה
(המשן מעמוד )4

דה ברוחה הרודני. מחלה מסוכנת חדשה
תקפה את ריאותיה. הרופאים דרשו בתוקף
קיצוני לרתק את השרה העקשנית למיטתה.
כשעצות אלה לא הועילו, פנו במישרין לבידי
הוא פהד על גולדה להישאר במיטתה.
הפקיד והגנרל. לסי כל הסימנים, אין
מצב בריאותה של גולדה עומד בזמן הקרוב
לחזור לדרגת־כושר שתאפשר לה לסייר
בעולם מבלי לסכן את עצמה. כך נתעוררה
מחדש בעיה חריפה: מי ייפגש עם דה־גול
בשלב חשוב זהי האם אפשר לשלוח פקיד
שכיר כמו פרם אל הגנרל הנוקשה, הנוח
להיעלב, שיש לו מושגים עיקשים מאד על
נימוסים דיפלומטיים ודרו־ארץ פוליטית?
המסקנה היתה כמעט בטוחה מראש: על
אף הבטחתו של פרם להיות מעתה משרת
נאמד למשרד־החוץ, ינצל את המצב כדי
לדרוש חופש־פעולה בשטח הדיפלומטי. תע־מולת־הלחישות
נגד גולדה תגבר, קולות
אלמוניים בחוגו של בידי שוב ידרשו כי
השרה תניח מידיה החולות את תיק־החוץ,
תעביר אותו לידי בידי — או לאיש־חצרו.
העזרה העיקרית שתקום לגולדה במצב
זה: הרוגז הרב השורר בין וותיקי צמרת
מפא״י נגד הבחורים הצעירים חסרי הדרך-
ארץ, המנצלים את חולשתה הגופנית של
אשה כדי לעשות קאריירה על חשבונה.

א רגוני ם
קול ״מחתית הרדינגדי׳
תותחי סיני רעמו. כוחות צד,״ל פרצו
קדימה. קול ישראל שידר בשורות־נצחון
מלהיבות, יחד עם תחזית־מזג־האוויר במפרץ
שלמה• דויד בן־גוריון דיבר על מלכות שלישית,
ורוב אזרחי ישראל היו בטוחים כי
סוף סוף נסתיימו צרות המדינה.
אולם לא כל האזרחים האמינו בכך. בלב
אחדים מהם גברה מועקת עמוקה. הם חששו
כי הדי הנצחון הצבאי יתנדפו במהרה, וכי
בעקבותיהם תבוא תבוסה מדינית מוחצת, שתוצאותיה
תהיינה הרות־שואה לשנים רבות.
כרגיל לגבי אנשים האחוזים חרדה עמוקה,
חיפשו אנשים אלה איש את רעהו. פה ושם
נפגשו שנים בבית־קפה, התקשר מישהו אחר
בטלפון. כך נתקבצו, כמעט במקרה, שבעה
איש. זעמיה הראשונה היתד, לפרסם אזהרה
רצינית, שתעמיד את האומה על גודל הסכנה.
אולם מחשבה שניה לימדה אותם אחרת: אזהרה
סתמית לא תעזור במאומה, מה שדרוש
הוא נסיון להגיע אל שרשי התהליך, לגבש
יסודות לשינוי־ערכים בתפיסה הלאומית.

לח׳׳י +ארלוזורוג +כנענים.

בריסי

הי א ר 5אחתח בי רו ת חסו־לח
ח ר בו ת א לי ח\ וסולחיח
חרי סובוס חיוויי־ ה חו ץ סול
״הסולח חו ה״ ,סובוסוך חח־רסוות
היסוראלי ה חו ח ר לכל
יסוראלי בוי כ ר רוייח ואח\
ו חל א סל כל הוססוה באר ץ.

כך התכנסו, ימיב! מעטים אחרי סיום המיב־צע,
שבעה איש בדירה פרטית בתל-אביב,
סיכלו על עצמם משימה שנראתה פשוטה:
לגבש מצע רעיוני שלם חדש להנהגת האומה.
כבר הצעדים הראשונים הוכיחו שאין הדבר
קל כל עיקר. האנשים באו מחוגים
שונים ומשונים, דיברו במושגים שונים, התרגלו
לדרכי־מחשיב שונות. היה צורך להתחיל
לגמרי מן ההתחלה: לגבש מונחים חדשים,
לצרף אותם למושגים, ואותם לדרכי״מחשב.
ההתקדמות היתד, איטית. משנתקלו השבעה
בסלע־מחלוסת, לא ניסו לעקוף אותו על־ידי
ניסוח־סשרה. הם נעצרו, דנו בבעיה עד
שנתגלו שרשיה וגובשה דעה אחידה.
-האנשים שסללו דרך זו באו מכיוונים

שונים מאד. בין השאר:
#נתן ילין־ מור היה ראש מרכז לח״י
בשעה שלכל שוטר בריטי היתד, פקודה
להרגו בו במקום עם התגלותו. בהגיע
המאבק האכזרי לשיאו גברה בו הדעה כי
מלחמת־השיחרור נגד הכובש הזר בארץ
חייבת להפוך מלחמה נגד האימפריאליזם
באזור כולו, שתיעזר בכל גורם אנטי־אימפריאליסטי
בעולם, תחפש שותפים באומות
הערביות תחת הסיסמה של ״הנייטרא־ליזציד,
של המזרח התיכון.״
• בנימין רבינוביץ בא מכיוון לגמרי
אחר: איש מפא״י מחסידי חיים ארלוזורוב,
שעבר למפלגת השומר הצעיר והיה פעיל
בליגה לשיתוף־פעולה יהודי־ערבי, מאתימא־סיקאי
המנתח בעיות מדיניות בכלי המדע
המדוייק וחסר־הרגשות.
* בועז עברון, אחד המבקרים התרבותיים
המעמיקים ביותר בארץ, צבר שהשתתף
בשעתו בייסוד ״מרכז העברים
הצעירים״ ,פסל את התפיסה הכנענית הרומנטית,
השתדל לצקת את התוכן החי
של התפיסה העברית החדשה לתוך דפוסים
פוליטיים מציאותיים.
#אורי אבנר׳ ,לוחם אצ״ל בנעוריו
שפרש מן הארגון כדי לגבש בפעם הראשונה
את הרעיון המרחבי, פירסם ערב
מלחמת תש״ח את החוברת מלחמה ושלום
במרחב השמי בה תבע להעביר את המלחמה
לפסים של מאבק עברי־ערבי נגד
המשטרים הפיאודליים של פארוק ועבד־אללה,
התגייס לפלוגת שועלי שמשון, נפצע
קשה, גיבש מאז את התפיסה השמית במאות
כתבות בהיעולס הזה.
מצע ומכשירי-האזנה. למרות שהחוג
התרחב בהדרגה ושהתקיימו למעלה
ממאה פגישות, התנהלה הפעולה בסודיות
מוחלטת. כל המשתתפים חששו כי פרסומת
רעשנית תחבל במאמץ לגיבוש פנימי.
אולם מישהו הבחין בסכנה, דאג להפר
שקט זה. כתב העולם הזה אלי תבור,
שהשתתף בכמה מהפגישות בקפה הרלינגר
בתל־אביב, נחטף, נדרש על־ידי חוטפיו
לחתום על הודעה שחוג זה הוא מחתרת
חדשה, הזוממת להפיל את השלטון בכוח.
נחקר ארוכות על זהותם של חברי הוא החוג ודיוניו, בצורה שלא השאירה ספק
כי דיוני החוג הוקלטו במכשירי־האזנה.
אולם אפילו בשיא ההתרגשות, כאשר
עתוני הארץ דיברו על ״מחתרת הרלינגר״
ועתונאים סקרנים ביקשו לברר את פשר
החוג המסתורי, לא נפסקה העבודה השקטה
לרגע. למחרת החטיפה החליט החוג לגשת
לניסוח המצע, התפצל לחצי־תריסר ועדות,
שקיימו קרוב* למאה פגישות נוספות. התוצאות:
מצע של למעלה מ־ 100 סעיפים,
הפותח במלים :״אומה עברית חדשה נולדה
בארץ־ישראל כולל פרקים על היחס
לפזורה -היהודית, על עקרונות ההשתרשות
במרחב השמי ואיחוד ארץ־ישראל, על עמדת
המדינה כלפי הגושים העולמיים והמחנה
האפרו־אסיאתי, על מהות המשטר הפנימי,
החברתי, הכלכלי והפוליטי במדינה ועל הכיוון
התרבותי החדש.
המצע הושלם בעיקרו. נקבע תאריך לאישורו,
כהקדמה לפרסומו ברבים. ואז קרה
משהו ששיבש את לוח־הזמנים: המהפכה
העיראקית והנחיתה האמריקאית בלבנון.
שמים ואכטי־שמים. כמו בימי מיב•
צע סיני׳ שוב גברה בלב חברי החוג
וזנוולם חזה 1087

(שהחליט זה עתה לקרוא לעצמו ״הפעולה
השמית״) ההברה שאסור לשתוק, שיש לפרסם
אזהרה מיידית. היא פורסמה בצורת
מודעה צנועה בהארץ ובהעולם הזה. ראשי
החוג ק־וז כי למחרת היום יוכלו לחזור
לפעולתם עד לאישור המצע. הם טעו.
ההגבה על המודעה הקטנה היתד, מפתיעה
— בעיקר הופתעו אנשי הפעולה השמית עצמם.
תוך שבוע נאמו עליה ברדיו ובכינוסים
מפלגתיים, שרים ועסקני־מפלגה קבעו את
עמדתם, מיטב עתונאי הארץ הקדישו לה
מאמרים ארוכים, נתן אלתרמן כתב עליה
שיר ויוסף בס צייר עליה קאריקטורה.
ההומור העממי נכנס לפעולה, מיהר להגדיר
את מתנגדיה בשם ״אנטי־שמים״ .היה ברור
לכל: זו הפעם הראשונה מאז קום המדינה
הושמע בארץ רעיון מהותי חדש.
חלק גדול מן ההגבות היה מבוסם על
חצאי־משפטים חטופים שלא הובנו כראוי,
חלק קטן ניסה לסלף את הדברים בזדון,
לתאר את לוחם־החרות ילין־מור כזומם
חיסול המדינה, את פצוע־המלחמה אבנרי
כפחדן חתרני. אולם הקהל הרחב קבע את
עמדתו באינטואציה מיידית: הוא לא התאהב
ברעיון החדש כמבט ראשון, אך שוכנע
כי זהו רעיון הטעון מחשבה יסודית.
סיכם רגש זה השבוע פרשן הארץ שבתי
טבת :״היחס החיובי שיש לי לגילוי־הדעת
של השמיים נעוץ בעצם הופעתו של קול
דיסונאנטי שביתר את הדממה הנבוכה של
ההנהגה חלק רב מן הציבור מזדהה
עם מה שמשתמע מתוך הכרזה של הפעולה
השמית, בתביעה לגיבוש מדיניות
אחרת לגבי העולם הערבי ...העובדה
המצערת היא שאף לא אחת מהמפלגות
המתימרות להנהיג, באופוזיציה ובקואליציה,
לא נקטה באמצעי שיעורר את דעת־הקהל
ויעורר את המ מ של ה...״

מנים יכולים לבצע את ההשמדה, כי הם
לא היו יכולים לבנות מחדש את מיתקני
ההשמדה המסובכים.״
סטראנג :״הגרמנים הפסיקו את ההשמדה
מפני שסר ודינסטון צ׳רצ׳יל הזהיר אותם
מפני תוצאות פשעיהם, וגם הנשיא רוזבלט
חזר על אזהרה זו!״
בראנד :״אנחנו מודים מאד לאדונים צ׳ר־צ׳יל
ורוזבלט, אבל מדוע לא השמיעו אזהרות
אלו כשאפשר היה עוד להציל ששה
מיליון יהודים? מדוע לא פעלו כאשר נציגי
המחתרת הפולנית הודיעו להם על התחלת
ההשמדה ההמונית? מדוע חיכו עד שכמעט
לא נותר עוד את מי להציל?״
קרוסמן :״מיסטר בראנד, אתה רשאי לפרט
את ההאשמות שלך!״
בראנד :״אני מאשים את ממשלת בריטניה
ואת כל האנושות הדמוקראטית שלא עשו
דבר להצלת מיליוני היהודים. אפשר היה
להוציא אותם מידי הנאצים, אילו היה
מקום שהיה מוכן לקבלם. אפשר היה להעבירם
לארצות הריקות של אפריקה ודרום־

סוכויית מסורות

• ארצות־הברית תעודד כשקט הצטרפות מדינות ים

תיכוניות לברית החדשה המוצעת על־ידי צרפת. אולם מאחר
שברית זאת לא תכלול אף מדינה ערבית, יהססו כנראה תורניה ואיטליה
להצטרף אליה. מועמדת כמעט וודאית לכרית זאת: ישראל. הסיכויים להקמתה
והפעלתה קלושים למדי.

• מסתמנים חילוקי־דעות כתוף הכת השלטת בעיראק.
שני המחנות: קבוצת המדינאים הימניים, שותפי רשיד עלי אל־כ״לאני; ומולם
קבוצת הקצינים הנתונים, להשפעה סוציאליסטית, דוגמת מפלגת אל־בעס
הסורית. נקודה אשר טרם הוחלט עליה: הצטרפות עיראק לרע״ם. אי ן גס להניח
כי החלטה כזו תתקבל בעתיד הנראה לעין.
מסיבה זו, יתכן כי המערב
במשטר הרפובליקאי העיראקי.

• הפנטאגון האמריקאי מתנגד להוצאת המארינס מהלבנון.
לעומת זאת, קיימים סימנים כי הדיפלומטים של הסט״ט דיפרממנט מצדדים
בפתרון מוסכם, א שר יאפשר הוצאת המארינס.

• ממשלות

• יחזקאל סהר יתמנה נציג ישראל
כדרום אפריקה.

המינוי הרשמי יתפרסם תוך

ימיח אחדים.

• נטורי קרתא מתכננים הפגנות•

מחאה נגד הכריכה בחוץ-לארץ. לאחר
שהפגנותיהם בירושלים נכשלו, יתרכזו עתה אנשי
הכת הקנאית בהפגנות בלונדון, ובוושינגטון. הם
יזכו לתמיכה כספית מצד איגוו יהודי דתי, שאיננו
נמנה

נטורי

קרתא.

אל תופתע, בעניין זה, אם יתגלה
בי הארגון המחתרתי ״כרית פנחס״ ,אשר
איים לבצע
קייס כלל.

מיסטר בר*}1־ תוקף

העולם חזה 1087

איראן ותורכיה מתבוננות להתמרדויות
אפשריות של המיעוטים הבורדיים היושבים
כתוך־ גבולותיהן. ההפיכה העיראקית,
שבראשה עומד גנראל כורדי, תחזק את שאיפת
המיעוטים באזור הגבול לעצמאות.

פר שת קסטנר
שנים־עשר מיליון צופי״טלביזיה בריטיים
הסתכלו בפניו של האדם הקטן ואדום-
השיער שהביט לתוך המצלמה, כולו אומר
ענודה שקטה. הקריין סיפר להם מי האיש
הצנוע: איש בשם יואל בראנד, שנשלח לפני
14 שנה על־ידי הנאצים מתוי־ הונגריה הכבושה
לתורכיה, להציע לאנגלים לקנות מיליון
יהודים תמורת משאיות וציוד צבאי אחר.
עילת התוכנית: הופעת ספרו של בראנד
על השואה ופרשת קסטנר בשפה האנגלית.
המנחה: חבר־הפרלמנט השמאלי ריצ׳ארד
קרוסמן. הצד השני בויכוח: לורד וויליאם
סטראנג, מי שהיה האיש החזק במשרד החוץ
הבריטי בימי השואה.
הלורד הנרגש. כשאף נפתח הויכוח,
הופתעו המיליונים לראות כי האיש הקטן
והצנוע הופך לפתע ללוחם לוהט. יואל
בראנד ( )52 הוכיח את הצד השני של
טבעו, זה שגרם לכך כי כמעט ונורה על־ידי
כיתת־אש גרמנית בסוף מלחמת־העולם הראשוני״
עת הצטרף כציוני וחבר פועלי־ציון
השמאליים לארגון הקומוניסטי ספרטאקוס,
ושהובילו כעבור 28 שנה לשורות לח״י.
סטראנג :״אני תמה עליך, מיסטר בראנד.
אתה אמרת בספרך שהיינו צריכים לנהל
את המשא־ומתן הזה. אבל אתה יודע היטב
שבמלחמה לא קיימנו שום מגע עם הגרמנים.
איך יכולנו לנהל משא־ומתן?״
בראנד :״תסלח לי, אדוני הלורד, אבל
אתה טועה. אתם קיימתם מגע עם הגרמנים
כל העת. למשל, דנתם עמם על החלפת
שבויים. האמריקאים נפגשו לא פעם עם
נציגים גרמניים בשודייץ. האמנם לא הייתם
מנהלים משא־ומתן אילו המדובר היה על
מיליון אנגלים, במקום על מיליון יהודים?״
סטראנג :״אבל איך היתד, הצעת הגרמנים
יכולה להתבצע? מניין היו לגרמנים בעצם
ימי הקרבות כלי התחבורה להובלת מיליון
יהודים לגבול?״
בראנד :״מניין היו לגרמנים כלי־תחבורה
להובלת אותו מיליון היהודים לאושוזיץ?״
סטראנג (בהתרגשות גוברת והולכת, תוך
תנועות נרגשות בידיים) :״אבל מיסטר
בראנד, איך יכולנו לקבל הצעה זו? אילו
היינו מספקים לגרמנים את המשאיות, היו
הרוסים נוטשים אותנו, כורתים שלום נפרד
עם הגרמנים! זה היה משנה את כל תמונת
המלחמה!״
בדאנד :״אדוני הלורד, לא על כך מדובר.
מעולם לא דרשנו כי הבריטים באמת יספקו
לגרמנים את המשאיות. דרשנו שינהלו
משא־ומתן, שימשכו את הענין. ראשי ד,ס.ם.
התחייבו לפוצץ את מיתקני ההשמדה 3־
אושוויץ ובשאר המחנות מיד עם התחלת
המשא־ומתן, ולהפסיק זמנית את ההשמדה.
אילו נמשך המשא־ומתן, היו מאות אלפי
יהודים ניצולים. גם אחר־כך לא היו הגר
יחליט

פעולות

אלימות

נגד

הבריכה,
אינו

• למרות שאין סיכויים להתקרבות
בין מפא״י והדתיים כקואליציה המט•
שלתית, ייפתח בקרוב משא־ומתן בין שתי
המפלגות לצירות הדתיים לקואליציה העירונית של
ירושלים. לצעד זה תהיה רק משמעות מצומצמת
של חישובים עירוניים.

• שר המשפטים יניח כקרוב בפני
הכנסת חוק מיוחד, אשר יאסור על
שופטים -בולל שופטים עליונים -
לפרסם מאמרים פוליטיים כעתונות. בחוגי
המשפטנים זכה חוק זה לכינוי ״חוק גוייטין״,
מאחר שהוא בא כ חווי ה יעל מאמר של הש ופט
הע ליון דויד גייייד! בג׳ואיש אובזרבר, נגד מתן
החנינה לשלום רון.

• עם שינוי שיטת הטיפול כקופת־חולים
של ההסתדרות הכללית והנהגת
בקורי הכית, צפויה גס הפתעה בלתי־נעימה
לחברי קופה זו: העלאה במסי החבר.

• אחדות־העבודה ומפ״ם ינסו, כנראה,
ללחוץ ער מפא״י לשנות את החוק
המשחרר שיחדור גמור את בחורי
הישיבה משירות צבאי. שתי המפלגות ינסו
לנצל את העדר הדתיים מהקואליציה, כדי לחייב את
בחורי הישיבה לשירות צבאי כלשהו

הפינוגה גזאלגומפויביוז
אמריקה. אבל הממשלה הבריטית לא רצתה
בכך, כי פחדה שמיליונים אלה ילחצו על
שערי ארץ־ישראל, ושם היה קיים הספר
הלבן שאסר את עלייתם
באותו רגע נפסק זרם החשמל במיקרופון.
התוכנית נגמרה.

תמנע

• מם הכנסה מבין הפתעה לעצמאים.

משלמי מס רבים יתבקשו להגיש ״הצהרות־מילו־אים״
להצהרות שהגישו על הכנסותיהם בשנים שעברו. על ס מן אינפורמציה
ח יה מדוייק,
שנאספה בינתיים, הסתבר כ י חלק גדול מהצהרות אלה לא
ולנישומים תינתן אפשרות להצהיר על תוספת ההכנסות מרצונם הטוב, במקום
להביאם למשפט על מסירת הצהרות כוזבות.

• שוב צפוי סבסוד גלוי כין משרד הפיתוח לשרי מפא־״י
בממשלה. הקרע הפעם: נציג משרד הפיתוח באילת, צבי פי ק, הוכנס לבדידות
מזהירה ׳על־ידי מנהלי כל הוישרדים הממשלתיים האחרים, ההסתדרות והמוסדות

שתי פצצו ת

הלאומיים. ל פי הוראות סודיות הכריזו כל הנציגים ^מפא״יים של משרדים אלה

שתי ידיעות קצרות משכו השבוע את
תשומת לבו של קורא העתונים הישראלי:
״המפעל בתמנע יותנע מחדש באוגוסט,״
הודיעה כותרת בולטת בעל המשמר .״פנחס
ספיר זורק פצצה,״ בישר דבר ההסתדרותי,
השש לכל הזדמנות הניתנת לו לנגח את
משרד הפיתוח הנמצא בירי מפ״ם. הפצצה
של ספיר: מרדכי בנטוב ופקידי משרד הפיתוח
לא אמרו את האמת, בפרשת שיתוקו
של מפעל הנחושת בתמנע.
״קראתי בעתונות,״ הודיע פנחס ספיר בישיבת
מועצת השילומים, שלדברי דבר
היתד, סגורה בהחלט ,״כי הציוד הגרמני
שהובא לתמנע, בחלקו הגיע לקוי. אני חייב
(הסטן בעמוד )10

באילת חרם גלוי על נציג משרד הפיתוח. הם סירבו _לשתף אתו פעולס
בוועדה שהוצעה על־ידו לפיקוח על מפעלי התירות, שירותם ומחיריהם, כשם
שסרבו לעשות זאת בוועדה אחרת שה!תוך_צריכה לגקת על; .המחירים הנגבים
בבתי־עסק שונים בעיר. וועדת חקירה שפיק מציע עתה להקים בנדון חלוקה
אס תוקם :
פרוטקציוניות של שיכונים באילת, לא תוקם, או לא תופעל,
נציגי מפא״י בה יקבלו הוראות לא לשתף פעולה יעם פיק.

• שינויי חזיתות,

המסתמנים כקרב מפלגת הציונים

הכלליים: עלולה לבוא התקרבות בין ישראל רוקח לבין יוסף ספיר, לפחות
על נקודה אחת — תב״עתו של רוקח לראשות העיר תל־אביב. ספיר סבור

שרוקח צודק בתביעה זו. במקרה זה תצטרך המפלגה להכריע פדבר דרישתו
של חיים לבנון, כי תמורת ויתור על העיריה יקבל את כסאו של רוקח בכנסת.

במדינה
( ה ס טן מננמוד )9

לציין כי אולי זד, נאמר לצורך בירורים
מפלגתיים או בינמפלגתייס, אבל ייסודו של
דבר אין לזד, שחר
היתה זו יותר מפצצה. שר הפיתוח מרדכי
בנטוב הכריז במפורש בכנסת, כי
מקור התקלה בתמנע נעוץ בציוד ;־,לקוי
שסיפקו הספקים הגרמניים. כשנשאל על כך
מנחם באדר, המנהל הכללי של משרד פיתוח,
במסיבת עתונאים שיערכה במפעל,
ענד, אף הוא :״הספקים הגרמניים סיפקו
לנו ציוד לקוי. הבטחנו להם שלא נפרסם
זאת, ובתנאי זה הם הסכימו לספק לנו את
החלקים החסרים על חשבונם.״ באדר גם ביקש
מהעתונאים לא לפרסם את דבריו
בנקודה זו.
עכשיו שוב עבר הכדור לידי משרד הפיתוח
המפ״מי. מקורביו של ספיר דאגו
לפרסם את דבריו, שנאמרו בישיבה הסגורה
בהחלט. הכוונה הברורה: להציג את בנטוב
ואת באדר כשקרנים, לרמוז בבירור כי
הרצת המפעל נכשלה באשמתה של ההנהלה
המקומית, המודרכת על־ידי ראשי המשרד.
בינתיים נמשכה בתמנע עבודת ההרכבה
המחודשת, במאמץ עליון להפעיל את המפעל
ולהתחיל בהרצתו. אך בשעה שספיר
הטיל את ״פצצתו״ במועצת השילומים,
אירע השבוע פיצוץ חמור עוד יותר: מכונית
אוטדקאר, שנשאה את חלקי הגומי
להרכבת המכונות האחרונות, עלתה באש במעלה
מכתש רמון. מנוע המכונית התפוצץ,
הציוד הושמד כולו. אפילו האופטימיסטים
המושבעים ביותר בחוגי הנהלת
תמנע הודו: ההרצה המקווה תידחה לשבועות
ארוכים. נוספים.
עדות הצעה פרטית

מ שו ד הבריאות
מזהיר את הצבור בפגי אכילת
מאכלים שהוכנו ברחוב, כי הם
אינם מוגנים בפני זיהום, ולכן
עלולים להעביר מחלות ולגרום
להרעלה ממזון.

אם תבקר בבית אוכל, בחר בזה בעל ״הסרט
הכחול״ ,הסמל של משרד הבריאות לבתי־האוכל
המקפידים על מלוי תנאי התברואה
וההיגיינה.
״הסרט הכחול״ הוענק עד כה בערים :
ירושלים, תל־אביב, חיפה, באר־שבע, רמת־גן,
נתניה ורחובות. ביתר ערי וישובי המדינה
יוענק ״הסרט הכחול״ החל מיום .1.8.58

על שולחנותיהם של שר העבודה מרדכי
נמיר ושר המשטרה שלום בכור שיטרית
הונחה הצעת־חוק חדש: חוק להגנת המשפחות
המבורכות בילדים רבים. ההצעה לא הוגשה
על־ידי מפלגה, ועדת־כנסת או שר בממשלה.
היא הוגשה על־ידי האזרח שלמד, כהן־צידון.
כהן־צידון, ממושקף, צנום ומהיר־דיבור,
עלה ממצרים לפני 12 שנה, גמר את חוק
לימודיו באוניברסיטת תל־אביב והתמסר
בהתלהבות לשני תפקידים: פרקליטות, והגנה
על זכויותיהם של בני עדות המזרח.
אחת הבעיות אשר. הטרידו את.הפרקליט
הצעיר ( )35 היתה: מדוע חייבים אבות
המשפחות הגדולות לשאת לבדם את עול
גידול וחינוך ילדיהם, בה בשעה שמוסדות
המדינה מצהירים וחוזרים כי זהו תפקיד
בעל חשיבות לאומית־בטחונית ממדרגה ראשונה?
100 הל״י שראש הממשלה מעניק
לאם של עשרי, ילדים נראו לו כלעג לרש.
״ילד מוגן״ .כתב השבוע כהן־צידון
באל המזרח, בטאון ארגון יוצא׳ ספרד ו־המזרח־התיכון
(איס״ם) :״ישראל מעוניינת
שהמגוייסים לצד,״ל יבואו לשרותם הצבאי
כשהם עמוסי מטען של חכמה ודעת, ולא
יבואו שבורים וממורמרים.״
סעיפי הצעת־החוק, אשר נוסחו לפי כל
הלכות המקצוע: משפחה גדולה תיחשב כל
משפחה אשר בה יותר משני ילדים, כולל
ילדים מאומצים. לכל משפחה כזו ינתן
פנקס משפחה, וכל ילד לאחר הילד השני
יקבל פנקס ילד מוגן, עד גיל .18
בעל פנקס משפחה יהיה זכאי לנכות
מתשלום מס־הכנסה כל סכום, אשר יוציא
על חינוך ילדיו. הוא גם יהיה זכאי לתמיכה
ממשלתית להשגת דיור נאות, בצורת הלואר,
ללא רבית או שכירות בתנאים הוגנים.
כל ילד בעל פנקס ילד מוגן יהיר, זכאי
להיכנס למקומות בידור בכרטיס חופשי מכל
היטל עירוני, ממשלתי או אחר. הוא גם
יהיה זכאי לנסוע בתחבורה ציבורית במחצית
המחיר של נוסע רגיל, ואף יהיה זכאי,
במקרה ואין הוריו מבוטחים במוסד רפואי,
לקבל טיפול רפואי חינם, על חשבון הממשלה.
״תקציב
עצום״ .שני השרים קראו
את הצעת־החוק, השיבו עליה במשפטים
בלתי־מחייבים. כתב נמיר לכהן־צידון :״(הצעתך)
תהיה ודאי נגד עינינו בבואנו לטפל
בשאלת זכויות המשפחה מרובת־הילדים,
במסגרת הביטוח הלאומי.״
העיר שיטרית, אשר אליו נשלחה ההצעה
בהיותו השר היחידי מבני עדות המזרח:
״הרעיון טוב ומעודד, אלא ביצועו בהתאם
להצעתך יצריך תקציב עצום.״
טען כהן־צידון :״אם התקציב עצום גם
לגבי המדינה, כיצד להגדירו לגבי האב
בעל ההכנסה המוגבלת?״

שלוש הפנים המופיעות כתמונות מיט
פניה של נערה אחת, צעירה ישראלית
לפני שש שנים לארצות־הכרית, הזרז
לפני שבועיים כשהיא עטורה בירי ד
שחקנית תיאטרון מצליחה. זהו סיפורו
של השחקנית שהגיעה אל פסגת ^
בכרודכיי, שיחקה את תפקיד אננה
״אננה פראנק״ (כתמונה האמצעית)
לתפקידים כמחזות שקספיריים לצידם
כבים מפורסמים כמו השחקנית קתרין
ף י< פני שיט שנים הפלגתי לארצות־הבר׳

/ //לימודים. היה זה אחרי שסיימתי את לימוד
העברית הרצליה בתל־אביב, אחרי שהספקתי ל?
קריה נאמנה ולהופיע על בימת הבימה. ידעתי
שאבחר לעצמי תהיה קריירה של שחקנית. אול
אצלי הפחד הגדול, פחד שאתחיל לעבוד בתיא!
לדעת מה אני קושה. משוס כד החלטתי ללמו*
כשרון ללא לימוד לא אומר דבר.
התקבלתי בניו־יורק לנייבורהוד פליי סקול^ ,
הספר למשחק המפורסמים ביותר, ממנו יצא1
ידועים בגרגורי פק, ג׳ואן ודדוזרם והרבה במ<|
סמים• נבחנתי וקיבלתי סטיפנדיה. כל מטרתי !
ללמוד: לא חלמתי שאזכה לעבוד באמריקה. ן
קרובים בניו־יורק ולא היה לי כסף. במשך
שונות עבדתי בכל דבר בו אפשר להחזיח ״י
כקריינית בתכנית העברית של קול א מ רי ק ה^ ,

בייבי־סיטר וגם כמלצרית.
למעשה עבדתי כמלצרית רק יום אחד. זה היו
הקיץ. הייתי אז מאוד זקוקה לכסף. פגשתי מ
ישראליים, שהציעו לי לנסוע עמם לעבוד בנ
כמלצרית. ניסיתי לטעון כי מעולם לא עבדתי
אולם הם לימדו אותי לספר שאני מלצרית־ נ
שאקבל את העבודה. הגענו למלון והתחלנו לע!
כדר בארוחת הבוקר נוכחתי שלא נועדתי לד,יו
כל החברה סחבו את המגשים ביד אחת למעלה•,
את מגשי בקושי בשתי ידיים, לישה. כל הבחוו
במלון היו בריאות וחזקות, אני הייתי קטנה ו;
איתי נורא מצחיקה. החלוק שהלבישו עלי היה י
עד לריצפה. כולם הסתכלו עלי בתמהון, אך
דבר.
בארוחת הבוקר עוד שתקו המנהלים. אולם נ
יכלו להתאפק. כמה מהאורחים במלון, כולם יו
אותי בסרט קריה נאמנה ונכנסו איתי בשיחה.
ממני להופיע בפניהם בארוחת הצהרים. וכך, ל
מנהלים, הפכה המלצרית לפתע לקריינית. המ1
מאוד. אולם הוא עדיין שתק.
רק בארוחת הערב, כשהגיע תור הצלחות הכב
הרגע הטראגי. המנהל קרא לי והודיעני בצער ע
קריירה של מלצרית מתאימה לי. למחרת חזרתי

דוג׳
ך * בל הסתדר דודקא לטובה. אחד היהודים
• 1הופעתי במלון נורא התלהב, הפגיש אותי ע
פר ישראלים ויחד ערכנו סיבוב הופעות ן
אמריקה.
שנתיים למדתי בגייבורהוד פליי ס??ול. אחרי ר
לימודי, נכנסתי לקבוצה המקצועית של בית־ז
קבוצה בה משתלמים שחקנים המופיעים כבר
עובדים שם יעל הצגות ועל קטעי מחזות. בכל
קבוצה זו הצגה, בה מופיעים שחקנים צעירים ב׳

אננה פראנק י;״

בימת תיאטרון ברודביי, עס השחקן הננדע יונ 6
קראוט הותיק, ששיחק בתפקיד אביה של אננה

:זאל הן
שיצאה
:ארצה
:נה ש ה
א*שי

ש דו ש
פני
ל דינ ה

ין זצלחה
כמהזה וזפתה
של בו•
זפכורן: 1למטרת בגמנסיד.
זק בסרט
:׳הקריירה
התעורר
־וו מבלי
)•וזק. כי
וד מבתי-
שחקנים
ם מפור־זיתה

היו לי
הרא־
1פעתי
יתיב
בחופשת
!ר חברה
ון יהודי
:מלצרית,
יסה, כדי

מלצרית.
ני אחזתי
ז שעבדו
ומה. נר־קי
והגיע
!א אמרו
הרים לא
־ים, ראו
:ביקשו
״המת ה!
התרגז
ית, הגיע
ועתו אין
]ניו־יורק.

1ם אחד
י׳אני בעוד
מסך
יהודי
•ימת, את
זר. זוהי
ל הבמה.
ם עורכת
-מוכרים.

להצגה זו מזמינים במאים ואמרגנים, לגילוי כשרונות צעירים.
הופעתי באחת מהצגות אלה בקטע מתפקידה של
תרזה, תפקיד שפייר אנג׳לי שיחקה אותו בקולנוע. היתד,
זו הפעם הראשונה שהצגתי את עצמי בפני אנשים משדה
האמנות.
אחרי ההצגה ניגשו אלי מספר אנשים. אחד מהם הציג
את עצמו בשם רוג׳רס, שם שלא אמר לי כלום. הוא חילק
לי מחמאות עד כמה שאני מוכשרת, והציע לי את עזרתו
בכל עת. שאלתי אותו בתמימות :״היכן כתובתך?״ הוא
כנראה נדהם והשיב :״אין לך ספר טלפונים?״ לא התיחסתי
ברצינות להצעתו; תמיד פחדתי מהדרך ההוליבודית אל
ההצלחה. ך שום כך לא התקשרתי עמו.
אחרי תקופה מסויימת שלח אלי אותו רוג׳רס את מזכירתו׳
עם כתובתו המדוייקת. שם היה כתוב רוג׳רס ו־המרשטיין.
זה כבר היה שם מוכר לי. רצתי והתנצלתי
בפניו. אולם לא היה לי מה לבקש ממנו. התכוננתי אז
לחזור הביתה, לישראל.
אותה תקופה יצא בארץ ספרה של אננה פראנק, ואבא
שלח לי אותו. הופעתי בתפקיד אננה בתסכית, בשעה
העברית של קול אמריקה. וכאשר שמעתי כי עומדים להעלות
את המחזה גם על במת ברודביי, רציתי מאוד לפגוש
את האנשים שהעלו את המחזה. אולם לא היתד, לי שום
גישה אליהם; החלטתי לפנות לרוג׳רס ולבקש את עזרתו.

מיבחן ראשון

ך* יפרתי לרוג׳רס כי יהודי בשם קלמנט בלומגרדן
עומד להעלות את ההצגה, ואיני יודעת איך אפשר
להגיע אליו. רוג׳רס חייך, הרים את השפופרת ואמר :״הלו,
קלמנט הפגישה סודרה מיד.
באתי לראות את מר בלומגרדן. הוא היה עסוק מאוד.
לאחר שיחה קצרה הודיע לי :״אל תקראי לי, כשאזדקק לך,
אקרא לך.״ יותר לא שמעתי ממנו.
יום אחד היתר, לי פגישה בבית־קפה בניו־יורק, מקום
מפגש לאמנים, מעין נסית • של ברודביי. בדרך כלל אני
ידועה בתור טיפוס שלא מבקר במקומות מסוג זה, כי רוב
מכרי בארצות־הברית לא היו דווקא אנשים משדה התיאטרון.
היתר.
זו הפעם הראשונה שבאתי למקום כזה. האדם
שישב ליד שולחני שאל אם אשתה משהו. עניתי לו בפיזור
שאשתה מה שהוא שותה. חשבתי שיגישו מיץ עגבניות

או מיץ אשכוליות, אבל הגישו מרטיני. איני שותה משקאות
חריפים, אבל אז החלטתי לשחק את תפקיד הנערה המנוסה
במשקאות. שתיתי את הכוסית על קיבה ריקה. לפתע, מבלי
שארגיש בכך, התחלתי לדבר בחופשיות ולספר על כל
מיני דברים.
הייתי צריכה לרוץ לשיעור. לקחתי את ספרי ורצתי לביתר,ספר.
בבית־הספר חיכתה לי כבר ידיעה לצלצל לאותו אדם
ששתיתי עמו — מיד. צילצלתי. הוא סיפר לי כי ברגע
שעזבתי ניגש אליו אדם בשם קלמנם בלומגרדן ושאל
אודותי. הוא אמר שברצונו לראות אותי.
החלטתי שאם בלומגרדן אינו זוכר אותי, לא אגלה לו
מי אני. התלבשתי בצורה אחרת והופעתי במשרדו. שוחחנו
מעט ושוב חזרה אותה פרשה :״אין לך צורך להתקשר
עמנו, אנו נתקשר איתך,״ ואף פעם לא התקשרו איתי.
רק כאשר הגיע במאי המחזה, ששהה קודם לכן באירופה,
גרסון קינן, הוא הזמין אותי למבחן לקבלת תפקידה של
אננה. המעניין הוא שקינן שמע עלי ממקור אחר ולא
מבלומגרדן. כשבאתי למבחן, בלומגרדן כבר זכר אותי.
זה היד, המיבהן הבימתי הראשון שלי באמריקה. זה
נראה בדיוק כשם שזה נראה בסרטים. את נכנסת לבמה
חשוכה, אינך רואה מי יושב בקהל, לא מציגים אותך.
מאחורי הקלעים יש תור עצום של ילדות. כל כך משונה
היה לראות אותן. נדמה היה לי שכולן נראות בדיוק כמוני.
נדהמתי. לא ידעתי מדוע דווקא אני אזכה לקבל את התפקיד.
הטיפוס של אננה פראנק היה מוכר לי. ישבתי בתור
כמו לקופת־חולים, ושיננתי את הקטע שהיה עלי לקרוא,
עד שקראו לי. כשסיימתי את הקריאה, חיכיתי שיאמרו לי:
״אל תתקשרי איתנו, אנחנו כבר נתקשר איתך.״ להפתעתי
עלה הבמאי מתוך החשיכה ואמר לי :״מאוד התרשמנו
מקריאתך.״ אולם הוא גילה לי כי יש להם כבר שחקנית
לתפקיד אננה פראנק, ושאלני אם אני מוכנה להיות מחליפה.
תחילה רציתי לענות שעוד אחשוב על ההצעה. היה זה
הלם בשבילי, לשמוע שסוזאן שטרסברג כבר קיבלה את
התפקיד. אולם כשהשבתי על תור הבחורות בחוץ, השבתי
בחיוב. כך קיבלתי את תפקיד המחליפה ביומנה של אננה
פראנק.

היום הגדול הכיע

עם הנבוון

דינה פסקין, בחברת כוכבת
הקולנוע קתרין
הפבורן, לצידה הופיעה בשני מחזות שקספיריים.
בין שתי השחקניות התפתחה ידידות אמיצה ביותר.

ך תחילה תקופה משעממת למדי. שיננתי את התם־
1 1קיד. בכל הצגה הייתי צריכה להיות מוכנה מאחורי
הקלעים, כשהמשכורת היא משכורת מינימום. ניצלתי תקופה
זו די טוב. היה לי חדר, בו הייתי מכינה את שעורי.
היתר, לי חברה טובה, אחותו של ארתור מילר, שגם לה
היה תפקיד מחליפה באותו מחזה. היא היתד, מלמדת אותי
אנגלית תמורת שיעורי ריקוד.
המשכתי כל הזמן בלימודים. למדתי מחול אצל מרתה
גראהם, למדתי אנגלית באוניברסיטת ניו־יורק, ולמדתי ספ
רות
ותלמוד בסמינר הדתי היהודי, אף הוא בניו־יורק.
מאחורי הקלעים היה לי עולם שלם משלי. בחודש הראשון
עוד הייתי נרגשת, היד, נדמה לי שכל רגע יקראו לי
אל הבמה. אחר־כך כבר התרגלתי לציפיה. שום דבר לא
קרה. עד אשר ביום אחד קרה משהו. לשחקנים המחליפים
היו נערכות חזרות מיוחדות פעמיים בשבוע, שעד, לפני
ההצגה היומית. בשעת החזרה ראיתי שכולם עצבנים: הבמאי,
המפיק וכל שאר המנהלים. בערך בשעה אחת בצהרים
בא אלי הבמאי והודיע לי :״דינה, סוזאן חולה; היום
את עולה על הבמה.״ התחלתי להתכונן במרץ להופעתי.
הדבר שהדאיג אותי ביותר היה החתול המופיע במחזה.
ידעתי שעם שחקנים אוכל עוד להסתדר, אבל עם חתול
זה לא פשוט. ביקשתי שיביאו לי את מושי, זה שם החתול.
תוך זמן קצר התידדנו והייתי מוכנה לעלות על הבמה.
אז הגיע הרגע האיום, בו הודיעו לקהל שסוזאן שטרם־
ברג לא תופיע באותו יום. הקהל הפליט מפיו אנחת ״או!״
גדולה, ואני עמדתי מאחורי הקלעים ושמעתי. כל שחקן
מרגיש את הקהל. שחקן יכול להבדיל בין שקט אחד ע־מישנה,ו.
כשעליתי על הבמה, הרגשתי שכולם מסתכלים
עלי בספק משונה, אולם לאט־לאט הרגשתי שככל שהמחזה
נמשך, הקהל הוא איתי.
כשירד המסך לבסוף, היה זה תשלום עבור ה״או!״ שהשמיעו
לי עם תחילת ההצגה. איני יכולה לתאר בדיוק
את המעמד. איני זוכרת אפילו כמה פעמים ירד המסך
ועלה מחדש. הקהל חיכה כנראה לאכזבה, וכנראה שלא
איכזבתי אותו. כשירד המסך בפעם האחרונה, רציתי לרוץ
מהר הביתה, לחזור ולהופיע שוב בהצגת הערב. בתומי
רציתי לצאת מהתיאטרון. אולם בחוץ חיכה לי המון רב.
הם לא ידעו את שמי, אולם המתינו לקבל אוטוגראפים.
אני זוכרת שניגש אלי בחור אחד, ואחרי שחתמתי לו,
שאל :״סליחה, מה שמך?״

אמא הכיגה יי הפתעה

•** יחקתי כך בחמש הצגות, עד שסוזאן החלימה
וחזרה לתפקידה. מובן ששמחתי על ההזדמנות שנתנו
לי, אולם הסיפוק לא היה שלם. התפקיד לא היה במאה
אחוז שלי; הייתי נאלצת לעשות מה שעשתה קודמתי.
ולמרות ששתינו דומות, בהרבה פרטים, ביחוד בצורה החיצונית,
היינו שתי שחקניות שונות, בעלות אישיות אחרת,
אופי והשקפה שונה. אולם היד, לי מזל שבאופן כללי
האינטרפרטציה שלי ושל סוזאן שטרסברג היתד. דומה.
הנסיון הגדול עבורי הגיע כשסוזאן הודיעה שהיא עוזבת
את המחזה. בחרו בי אז כממלאת מקומה. זה היה רגע
גדול בחיי. כי באמריקה יש נוהג למלא את מקומו של
שחקן ראשי בשחקן ראשי אחר, ולא במחליף, שהוא בדרך
כלל שחקן מדרגה שניה. מזלי היה שהצלחתי לגלות את
עצמי כשסוזאן היתד, חולה.
הפעם הפך התפקיד להיות שלי ממש• היו לי חזרות
עם השחקנים הקבועים, ופה ושם שיניתי דברים, לא כל
כך גדולים, אך לשחקן הם משנים הרבה. לפני שהתחלתי
להופיע כקבועה, הודיעו לי שרצוי שאחליף את השם פסקין.
למעשה רימיתי אותם קצת. הם רצו שאבחר בשם אנגלי
או אמריקאי. בחרתי בשם דורון. אילו רק ידעו המנהלים
עד כמה ישראלי שם זה!
להצגת הבכורה הגיעה גם אמי, צביה פסקין. שלחתי לה
טלגרמה שבוע וחצי לפני ההצגה, ולא תיארתי לי שתגיע.
אולם היא סידרה לעצמה ויזה וכרטיס, והגיעה לניו־יורק
בדיוק ביום הצגת־ד,בכורה. אמא היתה בעצמה שחקנית עוד
ברוסיה, ופה בסטודיד, של הבימה, בימיה הראשונים. היא
הבינה שבואר, יעורר התרגשות אצלי.
אמא הגיעה לניו־יורק בלי פרוטה. היא היתה צריכה
ללוות כסף כדי לקנות כרטיס להצגה. כשהגיעה לקופה,
כל הכרטיסים היו כבר מכורים. היה רק כרטיס יקר אחד
בשורה השניה. כשהסדרנית הביאה אותה למקום, נבהלה
אמא. היא חשבה שאוכל לראותה מהבמה ואתרגש; משום
כך טיפסה ליציע ושם עמדה כל זמן המחזה. באולם פגשה
אמא את אחי, יזהר, הלומד הנדסה באמריקה. הופעתה
היתד, הפתעה גם בשבילו.
אחרי ההצגה היו לי תכניות משלי. חברי חיכו לי כדי
לערוך מסיבה לרגל המאורע. אמא החליטה שלא להפריע
לי. אחי בא אלי אל מאחורי הקלעים, הודיע לי שניפגש
בבית ולא סיפר לי דבר על אמא. כשחזרתי הביתה בשעה
מאוחרת ואחי פתח בפני את הדלת, אמרתי באנגלית, באופן
תת־הכרתי ׳:״האם אמא בבית?״ כל כך רציתי שתהיה עמי
ברגעים מאושרים אלה, שיש לה חלק בהם. אחי ענה לי:
(המשך בעמוד )16

דרכי אדם

ב קננ תן נעלים
עמוד על

סוליות
וע קבים

אזרח ונקשו

צי!* ,ן

נצל את המכירות המיוחדות
1 11 בחנויות הנעלים אך אל תוו#••
1תר על טיב הסוליות. דרוש

במדינה

ר 8י• נעלים עם סוליות סוליאתן
§ר עכשיו בחנויות ״סלוא״

ס#יובכל סניהי ״אב נ על״.

סו די א תן

ישראל לא התברכה בשפע של אזרחים
עקשנים. לרוב גם האזרח הבודד, שאין
מאחוריו כל גוף, הרוצה להילחם למען
זכויותיו או דעותיו, אינו יכול לעשות
זאת בהיתקלו בגילויי־בוז, הופך לנרדף.
עקשן שלא נכנע הוא אברהם הירשהורן
( ,)57 עובד חברת החשמל. הירשהורן, יליד .
ורשה שהשתלם במקצוע החשמל בבלגיה
והעובד בחברת החשמל מזה 24 שנים,
נלחם זה שבע שנים רצופות בתופעות
שליליות שגילה בחברת החשמל.
הירשהורן, שלפני 11 שנה נפל מעמוד
חשמל בגובה שמונה מטרים, הפך לנכה.
אולם הוא המשיך לעבוד בחברת החשמל,
החל את מלחמתו בועד, כאשר גילה כי
אנשיו מחפים על עובדים שנהגו ברשלנית
זידונית בעבודתם, והיו עלולים לגרום למות
פועלים. ארבע שנים נמשך מאבק־היחיד של
הירשהורן בתוך חברת החשמל.
כשהסתיימה פרשה זו בבית־המשפט,
העלה הירשהורן את פרשת חלוקת כספי
החסכון של עובדי חברת החשמל, האשים
את ועד העובדים באי־סדרים חמורים בהנהלת
כספים שסיכומם מגיע למיליוני ל*י, ובחלוקה
שרירותית ולא צודקת של גספים
אלד״ אולם גם פרשה זו דעכה.
ועדת חקירה. למרות זאת, הירשהורן
לא התיאש, העלה פרשה נוספת שהסעירה
את כל עובדי חברת החשמל — פרשת
חלוקת כספי המענק לנכים שקיבל ועד עובדי
חברת החשמל מאת הממשלה. הירש־הורן
האשים את הועד בעבירות פליליות,
בחלוקת כספי המענק לאנשים שלא היו
ראויים להם, י ולמניעתם מהזכאים להם.
כאן הצליח הירשהורן להביא לידי מי.וי
ועדת חקירה ממשלתית, שמונתה על-די
שר הפיתוח לחקירת הפרשה. אולם גם
ועדה זו, לטענת הירשהורן, פוזרה על־ידי
מספר שרים בממשלה, שהופעל עלידם
לחץ מטעם הסתדרות העובדים.
השבוע נקם הירשהורן בטכסיס מלחמתי
אחר. בהחליטו לגייס את דעת הקהל, הדפיס
בכספו הפרטי ספר בן 200 עמודים, קי פיתו
וסבלו סזל עובד חברת החשנזל, ג*לל ב•
את כל פרשת מאבקיו. את הספר, שהוא
כתב אשמה מזעזע ומחריד כנגד מספר
עסקנים בחברה, הוציא הירשהורן למכירה.
הפעם קיווה, שפנייתו הגלויה לציבור תביא
למינוי ועדות־חקירה לבירור האשמותיו.

תזכיר

שוחד מחויזן

גורדון לבינסון אילון

המאורעהספורטיבי של השנה על הבד!

האליפות העולמית בכדורגל
שטוקהולם 1958
החל 0־ 2.8.1958 כקולנוע ״מרכז״ תל־אכיב וקולנוע ״אורה״ חיפה

החסינות הרבנית לה זכה רבה הראשי
של ראשון לציון, הרב זבולרן חרל״פ,
שנאשם בעריכת נישואי־בוסר תמירת שיהד
ושלא הועמד על כר למשפט פלילי אלא
הובא לבירור פנימי ברבנות הראשית, תיעלה
השבוע בפני ישיבת הממשלה. אחרי גילי יי
העולס הזה 1086 עורר סגן יושב־ראש
הכנסת המפ״מי ד״ר חנן רובין את יעניו
בשאילתה חריפה שהופנתה לשר המשפטים
שופט שרום ערבי נוסף ימונה
בקרוב• יהיה זה עורך־הדין הערבי נימי
אל־הזזארי, מפקד הנג׳אדה לשעבר, שעל
מנויו לשופט שלום ניבא מדור תצפית
של העולם הזה 1077 לפני יותר מחודשיים
שטח ההפקר של הקיסנות
הפרסיות יהווה עתה נושא לוועדת הקייה
מיוחדת, שמונתה מטעם משרד החינוך. אחרי
גילויי העולם הזה 1084 התעוררו גם
מוסדות חינוכיים, הורים ומורים לפעולה,
התריעו במכתבי אזעקה חריפים במיוחד
לשר החינוך ולוועדת החינור והתרבות של
הכנסת אום(* הבולים של שר
הדואר הראשון למדינת ישראל, דויד רמז
המנוח, נמכר בניריורק ב־ 20 אלף דולאר.
על אוספי השרד הישראליים הנמכרים ברבבות
לירות בארצות זרות, אחרי שאוספים
אלה ניתנו במתנה לפקידים, חברי־כנסת ו•
שרים ישראליים בתוקף תפקידם הלאומי,
שרים ישראליים בתוקף תפקידם הלאומי, פר סם
העולם הזח 1026 פרשת נלסון
הובאה השבוע לבית־המשפם המחוזי בירושלים,
בו הואשם רפאל (״נלסון״) אילון
במסירת ידיעות בטחוניות לחוקריו המצריים,
אחרי שעינוהו במכות־תופת. סניגורו
של נלסון, עורך־הדין משה שודיג, התנגד
להגשת הודעותיו של נלסון לקציני הבטחון
והמשטרה, בטענה כי אלה הוצאו ממנו בטענה
כי הם ישמשו לתועלת המדינה ולא
יהוו חומר האשמה נגדו.

עלילות האהבה של עודו־הדין הדרוזי הצעיר שהבטיח אהבה והתגייוות אבל

הקאו״וה סובה מאהבה

ף• מאל קאסם גדל יחד עם המדינה. הוא נולד לפני
26 שנה, בכפר רמה שבגליל המרכזי. קאסם, בן
למשפחת פלאחים לא אמידה ביותר, שדאגה לחינוכו הרצוף,
היה תלמיד מוכשר. הוא סיים בהצסיינות את בית־הספר
העממי, למד בבית־ספר תיכון, ובשנת 1947 אף נסע למשך
שנה ללבנון למטרת לימודים.
כאשר קמה המדינה הוענקו מספר סטיפנדיות לבני-
מיעוטים מצטיינים באוניברסיטה העברית בירושלים. כמאל
קאסם היה אחד הזוכים בסטיפנדיות אלה, החל ללמוד
משפטים. מאז העתיק את מקום מגוריו לירושלים, הפך
׳הדרוזי הצעיר דמות פופולרית למדי באוניברסיטה הירושלמית
ובירושלים בכלל. הוא היה יפה־תואר, בעל מראה
אצילי׳ ידע הצלחה רבה אצל בנות.
נימוסיו היפים והתאקלמותו בסביבה העברית חיבבוהו
על כל מכריו. הוא היה תלמידם החביב של הפרופסורים
והמרצים באוניברסיטה, זכה לידידותם של שופטים ואנשי
צמרת. כי קאסם ידע גם ללכת בתלם הנכון.
בירושלים שימש בן הגליל כסופרו הפרלמנטרי של
היומון הערבי אל-יוס, השתתף גם בשידורי קול ישראל
כשפה הערבית. פרנסי מפא״י ראו בו אחד המנהיגים־לעתיד
בקרב המיעוט הדרוזי, השתדלו לקנות את ליבו, אפילו
בן־גוריון העניק לו ראיונות, הציע לו באחד מהם לפעול
למען צירופם של הדרוזים לתנועת הצופים.
כשסיים קאסם את לימודיו, זכה לעבודת התמחות בבית-
הדין העליון. בשלב מאוחר יותר עבר לעבודת התמחות
במשרד עורך־הדין המפא״יי יעקב סלומון בחיפה.

בחיפה. משלא מצאו דירה כזאת, הופיע קאסם כעבור
זמן, סיפר כי ביקר אצל אבא חושי, וזה הבטיח לו דירה
בתנאים נהדרים. באותה הזדמנות שוב ביקש קאסם: סף.
הפעם לא יכלה רינה לתת לו את הכסף מבלי שהוריה
ידעו. קאסם פנה לאב, הצליח לקבל ממנו אלף ל״י נוספות.
גם אז לא התקרב מועד הנשואין. הרבנות השהתה את
הגיור, העמידה בדרכו של קאסם את הקשיים המקובלים
במקרים כאלה. ואז, לפתע, הופיע קאסם וסיפר כי הוא
עומד לנסוע לחוץ־לארץ לששה שבועות. הוא הבטיח לרינה
הרים וגבעות, סיפר כי השליחות היא עבורו מבחן חשוב
לעתידו. הוא הבטיח להתחתן מיד כשיחזור.

״יש לתלות את הבוגד הזה ״ 1כותרת
זו התנוססה לפני כשנה מעל לכתבה
סנסציונית, בשבועון המצרי ״אל־תחריד״
,בטאון הבת הצבאית המצרית.
האיש שעמד במרכזה של
הכתבה, אותו דרש השבועון לתלות,
היה עורך דין ישראלי צעיר ממוצא
דרוזי: כמאל קאסם, שעורר עליו את
זעם המצריס אחרי שחיבר חוברת
כשפה הערבית, בשם :״מהי צורת
המימשל כישראל?״ החוכרת, שהופ
גערה
בשם רינה
וד כזמן לימודיו באוניברסיטה הכיר קאסם —
^ היכרות חיצונית בלבד — צעירה יהודיה בשם
רינה ,,שלמדה אף היא באוניברסיטה, אם כי בפקולטה
אחרת. רינה היתד, בת למשפחה פתח־תקואית דתית וידועה.
באחד הימים, אחרי שקאסם סיים את לימודיו באוניברסיטה
ועסק בהתמחות, נפגשו השניים שוב. היכרותם הסתמית
הביאה אותם לשיחת היכרות, שבסופה החלו השניים יוצאים
יחד, מחזרים זה אחר זו. רינה היתד, מבלה עם קאסם
בפומבי. דמותו המזרחית קסמה לה. ולמרות שהכירה מיד
באופיו ההרפתקני ובמיסתוריות שבה עטף את עצמו, התאהבה
בו. יחד היו יוצאים לבלות בבארים ובקולנוע.
בינתיים נודע להוריה של רינה על בילוייה עם צעיר
דרוזי. במשפחה הדתית, שאביה הוא יהודי אדוק בעל זקן
ופיאות, נראה הדבר כאסון. ההורים החלו ללחוץ על בתם
שתחזור מיד לבית־הוריה. בלחץ ההורים הוכרחה רינה
להיפרד מקאסם ולשוב הביתה. אולם קאסם לא שכח אותה,
היה שולח אליה שליחים ומכתבים. לרינה עצמה, שאינה
דתית, לא הפריעה כלל עובדת היותו של קאסם בן דת
אחרת. הוריה, שראו את השליחים והיו סבורים כי •היא
ממשיכה להתראות עם קאסם׳ כלאו את בתם בבית.
במשך כחודש וחצי חידשה הנערה את פגישותיי, עם
קאסם בתל־אביב. הוא היה מתגורר אז במלון מפואר, לבוש
תמיד בחליפות מהודרות, מפזר כסף בבארים ובתי־קפה.
כשגילו ההורים אודות פגישות אלה ניסו שוב לשכנע את
בתם לוותר על קאסם. אולם רינה הודיעה להם שבשום
אופן לא תוותר עליו. מול הצהרה זו, לחצו עליה ההורים
להשפיע על קאסם כי לפחות יתגייר.
רינה סירבה לעשות זאת. בלית־ברירה החליט אביה להתקשר
עם קאסם, מבלי ידיעתה, ולהזהירו לבל יפגש עם
בתו. אולם גם קאסם סירב לוותר בנקל על רינה. משראה
זאת האב הציע לקאסם להתגייר. ההורים יזמו פגישה
משולשת בין קאסם, רינה ואביה בירושלים. בפגישה זו
הביע קאסם את נכונותו ד,מידית להתגייר, ובלבד שיוכל
בעית ההתגיירות כרצינית וחמורה.
לרקום את עתידו יחד עם אהובתו. הוא כלל לא ראה את

שליחות לאומית

0בעית ההתגיירות לא נראתה חמורה בעיני
\ | קאסם, היו לו בעיות חמורות אחרות. הסביר הוא:
״כתוצאה מההתגיירות נעמדו בפני בעיות כלכליות קשות.
בבית ינשלו אותי מנכסי, גם בחברה הישראלית היהודית
לא יקבלו אותי. יהיה עלי לשנות את כל תכניותי לעתיד.״
קאסם לא גילה מה הן תכניותיו. לעומת זאת גילה
כי דרוש לו כסף לשם התחלת מימושן. הוא ביקש מהאב
אלף ל״י, והאב נתן לו אותן. כי למרות הכאב שכאב
בראותו את אהבתה של בתו לגוי, השלים האב עם העובדות.
היה זה בדיוק לפני שנה. הזוג רצה מאוד להינשא
ככל המוקדם. אולם מאחר שבתי־הדין הרבניים היו אז
בחופשה, לא יכול היה קאסם להתחיל בתהליכי ההתגיירות.
האב ניצל אז את השפעתו בחוגים הרבניים, וטפסי הגיור
הובאו במיוחד לביתו, שם חתם עליהם קאסם מיד, תוך
הבטחה מצד הרבנות לזרז את תהליך הגיור.
אולם כעבור זמן קצר בא קאסם אל נערתו, סיפר לה
כי דרוש לו כסף נוסף לשם ביסוס עתידו. הנערה,
בתמימותה, נתנה לו 500ל״י נוספות מחסכונותיה, ללא
ידיעת הוריה. הוא אף נסע עמה לבחור דירה מתאימה
• שס פיקטיבי, חמהוון לשמור על זחותח האנויתית
של חצעירח.

צה גם במדינות ערב, זיכתה את
קאסס בפירסום מרחבי.
השבוע חזר שמו של עוידהדין
במאל קאסם לכותרות. הפעם היו
אלה דווקא עתוני ישראל שהציגו
אותו כאור לא חיובי, סיפרו על
ההאשמות שהועלו נגדו במועצה ה משפטית,
אחרי שהואשם על-ידי
צעירה יהודיה בהפרת הבטחת התגיירות
ונשואין, ובהוצאת כספים
על סמר הבטחות אלה. המועצה
המשפטית החליטה לא לדון כתלונה,
אחרי שהוא החזיר לצעירה את בספה.
כעבור כמה ימים נוספים הופיע קאסם, ובידו מזוודה
גדולה, נפרד ממשפחת רינה לשלום.

ההתגיירות -פיקציה

ן• ז מן חלף, ומקאסם לא באה כל ידיעה. לעומת זאת
| | באו ידיעות אודותיו מצד אחר לגמרי: בקשת ההתגיירות
של כמאל קאסם הועברה בצינורות המקובלים עד
למשרד החוץ, וממשרד החוץ הגיעה תשובה כי קאסם עומד
לנסוע בקרוב בשליחות לחוץ־לארץ, וכי הוא רואה בבקשת
ההתגיירות פיקציה בלבד.
רק אז הבינה רינה שקאסם לא עזב עדיין את הארץ,
למרות שנפרד ממנה. והנד״ כעבור יום, קיבלה ממנו מכתב
מפאריז, ,בו סיפר שלא כתב עד כד, משום שהיה חולה.
ואילו באותו זמן התפרסמה בהארץ, במדור הכלל והפרט,
ידיעה על יציאתו של עורך־דין קאסם לעבודת מחקר
באנגליה. בהודעה זו, צוין תאריך יציאתו מהארץ כיום
אחד אחרי התאריך בו נשלח המכתב מפאריז. נוסף לזאת
שמעה רינה מפי אנשים שונים כי ראו את קאסם בארץ
בזמן שהיה צריך כבר להיות מחוצה לה.
רינה חשבה שחלה אי־הבנח! הוריה חשדו כי יש כאן
מעשה מירמה. הם פנו מיד למשטרה, בדרישה לערוך
חקירה, וזו הבטיחה לנהל חקירה שקטה. כעבור ימים
מספר קיבלה רינה הודעה לבוא ולהתיצב במשרד החוץ.
שם סיפרו לה כי כמאל קאסם יצא בשליחות, אשר אי־

אפשר לגלות את מטרתה ואת מקומה. מנהלי הדיפלומטיה
ביקשו ממנה בכל לשון של בקשה לא לעורר רעש
סביב הפרשה ולא לתת לה פירסום, הבטיחו להעביר לקאסם
מכתב. רינה כתבה מכתב גלוי אלט, בו דרשה תשובות,
ברורות על החלטת התנירותו, על ע|ן הנשואין ועל הכסף׳.
קאסם שלח תשובה — גם היא * ך משרד־החוץ, שהפך
מתוזך בין הזוב בלשון משפטית מהר קאסם לא לגלות
כל רחשי חיבה לדינה, הבטיח עם זאת להסדיר את ענין
הכסף. הוא הציע לה לפנות למשרד החוץ, לבקש שכל
חודש יחזירו לה 100ל״י ממשכורתו. רינה, שהבינה כבו
מה הענינים, דרשה את כל הכסף חזרה מיד.
מדי פעם בפעם הזמינו את רינה לאישיות מיסתורית
במשרד החוץ, שניהלה עמה שיחות, שידלה אותה לא
לסרסם את הענין, בהבטחה להסדירו. כך נמשכה הפרשה
כחצי שנה.

עכר עשיר ומגוון
כסוף היה זה האב שהבין כי בתו נפלה בפח.
/הוא כתב לקאסם מכתב, בו תבע ממנו לחזור מיד ארצה
שאם לא כן יעביר את הענין לאנשים היודעים דת ודין.
רינה אף נקבה למשרד־החוץ תאריך, אשר אם לא יחזור
קאסם עד אז, תיאלץ לתבוע אותו לדין. במרס 1958 קראו
את רינה שוב למשרד החוץ, הודיעו לה כי החליטו להחזיר
את קאסם לארץ וכי משרד החוץ מנער את חצנו ממנו.
ואמנם, כעבור ימים מספר, סודרה פגישה בינה לבין קאסם.
הפגישה היתד, שקטה ומסויגת. קאסם רק התרגז כיצד
נודע לרינה שלא עזב את הארץ במועד שהודיע לה. הוא
הסביר כי התברר לו כי הקריירה עומדת אצלו מעל לחישובים
רגשיים, וכי הוא חוזר בו מהחלטתו להתגייר. אולם
כאשר נתבקש להחזיר את הכסף שלקח ממנה ומאביה,
הודיע קאסם קצרות כי אין לו כסף.
אחר זאת לא נותרה הברירה בפני האב אלא לפנות
לעורך־דין. שוב ושוב ניסה קאסם לטעון כי אין לו כסף,
אולם כאשר הזהירוהו מפני תוצאות מעשיו השיג קאסם
את 2500 הל״י ממשרד־החוץ. בכך סייע משרד־החוץ לקאסם
לד,חלץ מדין חוקי, ואחרי חופשת מולדת קצרה, להסדרת
ענינו, בה זכה כפרס, נשלח שנית. אך בזה לא תמה הפרשה.
הנערה, שנפגעה עד מעמקי נפשה, לא יכלה לשכוח לקאסם
את הולכתה שולל. היא הגישה תלונה למועצה המשפטית,
תבעה להעניש את קאסם בשל התנהגות שאינה הולמת
עורך־דין•
לא היתד, זו הפעם הראשונה שענינו של כמאל קאסם
הובא בפני המועצה המשפטית. לפתע התברר כי היה לו
עבר עשיר למדי בקריירה המשפטית הקצרה שלו. בסוף
שנת ,1955 הסתבר, עבד קאסם כמתמחה במשרדו של עורו־דין
סלומון בחי* .לקוח של אותו משרד, אזרח חיפאי,
שכב באותה תקופה חולה. האיש רצה לערוך צזדאה
ולהגיש תביעה לגט נגד אשתו, כדי להדירה מנכסיו. הוא
הזמין עורך־דין מהמשרד, כדי לערוך את הצוזאה• עורך
דין סלומון הזמין את האשה׳ הסביר לה את כוזנת בעלה
להתגרש ממנה. בצאתה מהמשרד נתקלה האשה, שהיא
נאת מראה, בכמאל קאסם. כמאל הציע לה את עזרתו
בסידור עניניה. הוא נתן לה עצות, נפגש עמה לעיתים
קרובות — ובין היתר, גילה לה חומר מתיקו של בעלה
שהיה שמור במשרד.
האשד, נתנה בו תחילה אמון, אולם אחר־כך התעוררו
חשדותיה והיא. סיפרה לבעלה, אשר הבריא בינתיים, על
פגישותיה עם קאסם ונושאי הדיונים ביניהם. הבעל הגיש
תלונה למועצה המשפטית נגד כמאל קאסם, על גילוי
סודות מקצועיים לצד שכנגד וניצול לרעה של מעמדו
במשרד עור1־דין סלומון. אולם כאשר החל הבירור בתלונה
שינתה האשד, את טעמה, הכחישה את האשמות בעלה.
קאסם יצא זכאי.

הקריירה: משכת
ך* ע בו ר ז מן קצר שוב שימש קאסם נושא לדיונים
^ במועצה המשפטית. בעת התמחותו במשרד סלומון
עסק קאסם בגביית כספים מלקוחות המשרד, שילשל חלק
מהכספים לכיסו. הוא נהג לתת קבלות זמניות, בתוכן קבלות
שנשאו עליהן את הכתובת ״מדינת ישראל״.
באותה תקופה התבררה גם פרשה אחרת, בה היה מעורב
קאסם: הוא ניהל פלירט עם המפלגה הפרוגרסיבית ערב
הבחירות לכנסת השלישית, הבטיח לארגן עבורם רשימת
מיעוטים. רק כשבדקו את החתימות הדרושות להגשת
הרשימה, התברר כי חלק מהן מזויפות.
כאשר נודע לעורך־הדין סלומון על כך, הגיש תלונה
למשטרה, והעניו הובא בפני המועצה המשפטית. המועצה
החליטה אז לבטל את. וד־ופת התמחותו למשך שנה.
בית־הדין העליון, בפניו הגיש קאסם ערעור, אישר את
החלטת המועצה.
בכל זאת, עם עבר מעין זח מאחוריו, יצא כמאל קאסם
בשלום מבירור תלונתה של הנערה הסתח־תקואית 3פני
המועצה המשפטית• מפל מקום, נראה היה פי הקריירה
של כמאל קאסם׳ איש משרד החוץ, אוהד מפא״י, ואחד
תמועכד־יס של מפא״י לרשימת המיעוטים שלה לכנסת
הרביעית, תוכל להימשך ולהתפתח בתנופת קסמים.

תערוכת האסון
(המשן מעמוד )7

לוחות השיש השחור לא התאימו למידות החדשות. התברר שהלוחות נגזרו לפי המידה
הקודמת של העמוד. העמודים נשארו עירומים בחזיתם עד היום.
.לבסוף התברר שגם האולם עצמו איננו גמור. גם אחרי הרבבות שהושקעו בו יהיה
צורך להגביה את רצפתו בכמה סנטימטרים, הוצאה של כמה מאות אלכי לירות.
לא פחות ארעית היתד, הבניה שנעשתה באגף המשקי מחוץ לבנין. הרצפות הן שטחי־בטון
זולים. קבלנים ומהנדסי־בניין ניבאו שהן תיהרסנה תוך חורף אחד.
פרשה מעניינת ומוזרה בפני עצמה היא פרשת הקנוניות במטבע זר שנערכו בחוץ־
לארץ במיוחד לתערוכה. כחודש לפני פתיחת התערוכה, יצא רול את הארץ שנית, על
מנת לחזור ולהביא עמו כמויות גדולות של חומרים, שלדברי הנהלת תערוכת העשור
אי־אפשר היה להשיגם בארץ, והם חיוניים עד מאד להצלחתה של התערוכה. במסגרת
מסע־קניות זד, נרכש ציוד אקוסטי ב־ 20 אלף דולאר בהולנד, לוחות פלסטיק שקוף בערך
של 3000 לירות שטרלינג בבריטניה, לוחות פלסטיק גלי וצבעוני ב־ 21 אלף לירות
שטרלינג, ובד פלסטיק שקוף מתוצרת גרמניה. רול גם הביא אתו שואב־אבק ענקי׳,
המסוגל לשאוב את האבק מן המוצגים, אך לא מתוכניות התערוכה עצמן.
הבד הפלסטי מתוצרת גרמניה היה בלתי־יעיל. רול רצה להשתמש בו כדי ליצור
אפקט של מאות אורות צבעוניים, שיבקעו בלילה מבעד לביתנים. הרוח הירושלמית סיכלה
את חלומו. הבד נקרע. ההנהלה נאלצה לבקש ברגע האחרון מחברת הסוכך להשאיל לה
סככות־ברזנט לתקופת התערוכה.

התיאקרון הקאמרי מציג:

בגלל חגורה

הקיסר ג׳ונס

מאת

מאת

ב. ו .לוי

יוג׳ין או׳גייל

^ שמועותוהעובדות על ערכה הירוד וכשלוגה הצפוי של תערוכת העשור הגיעו
| | לאוזני הכלכלה הישראלית שבועות רבים לפני הפתיחה הרשמית. אנשי־עסק ומנהלי
חברות מסחריות, שהיו צריכים להשקיע אלפי לירות בייצוג מתאים של חברותיהם
בתערוכה, רצו למשוך את ידם ממנה בכל מחיר. חלק מהם הצליח לעשות זאת. חלק אחר
נמנע מראש לתת את ידו למפעל הפירסומת הגדול של וועדת־העשור. שגיאות תיכנון
וביצוע באגף המשקי של התערוכה, המשתרע על שטח של 15 אלף מטרים מרובעים, רק
הגבירו את הפקפוקים וההחלטות השליליות בקרב חוגים אלה•
ל־ 3500 חברות ומפעלים פנתה הנהלת התערוכה, בבקשה להשתתף בה 400 .בלבד נענו
לבקשה בחיוב. חלק גדול מן החברות לא טרח אפילו להשיב על הפניה, ואילו חלק
אחר נימק את סירובו ברצון. כך, למשל, מסביר נציג בנק דיסקונט ביע״מ את סיבת
אי־השתתפותו של הבנק בתערוכה (בה משתתפים, מכל עשרות הבנקים וחברות האשראי
הפועלות בישראל, רק בנק איגוד, קופת־עם , ,בנק הפועלים ובנק לאומי לישראל) :״פנו
אלינו כמה חודשים לפני הפתיחה, אך מצאנו שההשקעה אינה מצדיקה את התוצאות
שאנו עלולים להפיק מפרסום בתערוכה. הצענו להנהלת התערוכה לערוך מפעל מיוחד
במסגרת השתתפותנו, אך היא סרבה מטעמים בלתי־ברורים.״
סיפורו של מנהל הבנק למלאכה, מבין הקטנים בענף, היה פשוט יותר :״רצינו
להשתתף, אך כשראינו כי גם אחרים מסרבים, וויתרנו על כך.״
הפתיעה אי־השתתפותה של חברת התעופה הלאומית אל־על. בפי אנשיה היה סיפור
מוזר: שלושה חודשים לפני פתיחת התערוכה השיבה אל־על בחיוב. היא ביקשה רק שבהתאם
לנוהג הבינלאומי של תערוכות וירידים, תהיה השתתפותה בולטת מכל שאר חברות
התעופה הזרות, במדור התחבורה. כמו כן דרשו מנהלי אל־על להתיר להם להשתתף
גם במוצגים בולטים, נוסף על תמונות ומדגמים שטוחים. התשובה היתד, שלילית. אל־על
אינה משתתפת בתערוכת חעשור .״אנחנו חברה בינלאומית,״ הסביר איש יחסי־הציבור
של החברה ,״לא נוכל להרשות לעצמנו להשתתף בתערוכה בצורה חלקית.״
הסביר זאב גרודזינסקי, מנהל קרגל, שגם היא אינה משתתפת :״הנהלת תערוכת העשור
היתה מוכנה להסכים רק לתצוגה שיגרתית. הצענו שורה של הצעות, שתאפשרנה לנו
השתתפות יעילה. אך ההנהלה סירבה לאשר את התוכנית.״
בפי אלד, מן המציגים המשתתפים בתערוכה היו טענות רבות. לדבריהם, לא עמדה
ההנהלה בהתחיבויותיה. במקום מרצפות כמובטח, קיבלו רצפות־בטון סדוקות, בהן
מצטבר אבק רב, המכסה את המוצגים. במקום גגות הפלסטיק המובטחים׳ קיבלו סככות
בד, דרכן דולף הטל המשחית את המוצגים.
ב־ 20 לאפריל, כחודש וחצי לפני פתיחת התערוכה, קיבלו המציגים הודעה שהם יכולים
להיכנס עם מוצגיהם לשטח. כשהגיעו אליו, התגלה להם שאיננו מוכן. בכל מקום מצאו
ערימות פסולת וחמרי־בנין. העבודה ברוב המקרים לא נסתיימה עדיין. לא היו חיבורי מים
וחשמל, כמובטח. שיפוע הרצפה הגיע במקרים רבים עד 20 מעלות. רבים מן המציגים
נאלצו לפרק את המוצגים ולכנותם מחדש. מפעלי אסקור נאלצו לצקת רצפה חדשה.
בכל השטח הגדול לא היה בית־שימוש, לא היתר, לשכת אינפורמציה יעילה, איש לא
ידע לאן עליו לפנות כדי לסדר את עניניו. כניסות לא מתוכננות אילצו רבים לבנות הכל
מחדש. דוגמה לכך משמש ביתן דשנים וחסרים כימיים, שאלפי לירות הושקעו בהתאמתו.
כשלכל אלה התווספו גם מחירים מופקעים, חשבונות בלתי־מוסמכים ותנאיה הבלתי־נוחים
של ירושלים, לא הסתירו אפילו המציגים המעטים את מרירותם :״לא היה כדאי.״

ם פ 1ל ם • וח ד

להפסקת

נשירת שערות ומניעת קרחות
מאפשר:

. 1הפסקהמוחלטתש׳ל
.2ה * מחתשערחרש

ה ע שי ר ה

א ח ריו ת ג מו ר ה -כמקרהשל
אי הצלחה, יוחזרהכסף

רובי לס לן וסטטיקוס
בהוהלת סר א. רובין, ב !1קוסם טיקא• מדופלם

תלל אכיכ,

ר חו ב ^גי עסקת 2

ט ל 22128 .

400 מתוף 3500

הרוס איגה גדשבת

* * ההשעה? ״ זועקת כרזת־ענק באחד מאולמי התערוכה, ועונה לעצמה :״שני
מיליון יהודים — כל חמש דקות עלה יהודי לארץ.״
את אותה השאלה בדיוק צריכים היו מארגני התערוכה והאחראים לה להציג כלפי
עצמם: מה השעה? כלום הגיעה השעה להודות בכשלון הרודף כשלון, ולהסתלק הביתה?
פרפוריה האחרונים של וועדת־העשור מעידים על מטרותיה. תערוכת העשור לא השיגה
את מטרתה — בארץ, על־כל־פנים — משום שלמארגניה לא היה מה לומר. טדי קולק
ומאיר ודיסגאל הם בקיאים גדולים בהגיגיהם ובכיסיהם של יהודי הגולה, אך אין להם כל
מגע עם רוח הארץ ועם מאוזייו ולבטיו של האזרח הישראלי הממוצע, אותו הם רואים
רק מבעד לזגוגיות מכוניותיהם הדוהרות. הם גם אינם רוצים לדעת. התערוכה בירושלים
היא הדוגמה הטובה ביותר לכך.
הישראלי הממוצע, הצעיר והמבוגר, אינו רוצה לקרוא מספרים שאינם אומרים לו דבר,
או לחזות בתמונות יפות שאינן מסבירות ולא כלום. הוא רוצה לחוש את דופק החיים של
הארץ, את האפוס האדיר של אומה הנאבקת על קיומה ועל עיצוב נשמתה — את הבעיות
האמיתיות, את התקלות ואת הנצחונות. גם במסגרת התעמולה הקואליציונית ערב הבחירות
אפשר היה לעשות כל זאת — אילו תוכננה התערוכה על־ידי יוצרים ישראליים, המעורים
בחיי הארץ, ולא בידי מלכי־השנור המבלים את ביקוריהם הקצרים בארץ במלוין דן.
הביתן הישראלי הקטן בבריסל הצליח משום שליוזמיו ובוניו היה מה לומר. הם לקחו
נושא אחד, הרעיון הציוני, וגיבשו מסביבו מערכת של מבנים, דגמים, לוחות־הסברה
ותמונות. הנושא מוצה, נוצל עד תומו ותוכנן כראוי. העתונות העולמית שיבחה את
הביתן פה אחד, בצד הביקורת החריפה על ביתני כמעט. כל שאר העמים.
בתערוכת העשור. ,כמו ברוב מפעליה הכושלים של וועדת העשור, אין נושא, אין
צורה ואין תוכן. רוחה של ישראל אינה נושבת -ממנה. המבקר בתערוכה — אינו מוצא
את רגליו ואת ידיו בתערוכה, אינו מרגיש שעבר בה חוויה.
חמש דקות של כנס־המחול בדליה עוררו בלב הרבבות שם הד עמוק יותר -מאשר ביקור
של חצי־יום בתערוכת־היעשור. בדליה היתד, ונשמה ארץ־ישראל, נוצרה ההזדהות המוחלטת
בין האדם לבין המולדת, האומה ושרשיה. ואילו מתערוכת העשור נודפת רק רוח אחת —
הרוח השדופה של הקומיסארים, בני קבוצת־ההצר של ביג׳י, פקידיהם ועושי־דברם. זוהי
השיכבה התלושה ביותר מהווי הארץ — והתערוכה מביעה ריקנות זו יותר מכל.
״מה השעה?״ שואלת י הכרזה האינפאנטילית בתערוכה. למבקרי־התערוכה היתר, השבוע
תשובה מן המוכן הגיעה השעה •לחסל. את •התערוכה ולשים י קץ לשערוריה הגדולה של
הפירסומת הרעשנית, שאין• לה שום כיסוי.

חעולס הזה 1087

הווי
זרם חיגו כי
ך* חי פ ה, ניסר, ראובן סטרול למנוע
•4מגנבים לקטוף תאנים מעץ ׳התאנה
שבחצרו, חיבר חוט חשמל שהעביר זרם
לעץ כדי למנוע טיפוס עליו, נעצר.
בעצמו על־ידי המשטרה אחרי ששני
ילדים ששלחו ידם אל העץ, קיבלו מכת
זרם.

הצנת קו פ ה
ך* ת ל ״ א בי ב, לא קראו אלמונים על
•4הגרעון בקופתו של התיאטרון הקאמרי,
ניסו להתפרץ למשרדי התיאטרון,
הוברחו על־ידי עוברים ושבים
לפני שהגיעו לקופה.

3ה ג, ע צו ר !

ך* אי ל ת, המתינו חיילים לטרמפ
• 4תחת סככה שהוקמה לפני זמן קצר
על־ידי הועד למען החייל, הבחינו באוטובוס
המתקרב לקראתם, לא ניסו לעצרו
מאחר שלא היה בידם כסף, הצליחו
לצאת ברגע האחרון מהתחנה לפני
שהאוטובוס עלה עליה והרסה.

מו סי ק ה

ע מ מי ת

ן * י פו, נכנס צעיר בן 20 למועדון
•4הלילה אריאנה, דרש מהתזמורת להשמיע
לו תוכנית נבחרת כבקשתו,
נתקל בסירוב המנגנים, ערך בעצמו קונצרט
של צעקות, מלווה בניפוץ צלחות
ובקבוקים.

הי גי דיפויי
ף* פי או ל, קוריאה, ציווה סגן שר
•4החינוך קים סון קי על מורי בתי-
הספר התיכוניים במדינה לוותר על
פילגשיהם.

צדקהת צי לממוות
ף• ראשץ ־ ל צי ץ, פרצו שלושה יל-
*י דים בגיל 7לבית־כנסת, כדי לגנוב
קופסות צדקה, הדליקו גפרורים להאיר
את דרכם בחשיבה, גרמו לדליקה,
ניצלו ממנה בנם.

רוד ף עו ( ג שי ם)

ך* ת ל ־ א כי ג, נידון מרדכי
)25( •4למאסר של שנה ויום,
כלבתו ברחוב נטפל בשלושה
שונים לשלוש בחורות, נשק להן
לרצונן.

סאלם
על שמקרים
בניגוד

6דגל!
ך • יוהמפטון, בריטניה, הובא הא־
<4סיר גלין פטרם, בעל רגל אהת,
לבית־החולים כדי שיתקינו לו רגל תותבת׳
הסכים להרכיב את הפרוטזה,
שמע את הוראת הרופא :״לך קצת
ותנסה את הרגל,״ טייל ברגלו התותבת
אל מחוץ לבית־החולים וברח.

לי מו ד׳ מי ון מזר חי
ף* ניו״יו ר ק, הקימה האוניברסיטה ה*
קתולית של ניו־יורק חוג לימודים
מיוחד ללימוד בעיות מרחביות, שזבה
לשם ״עיראק׳נ׳רול״.

שעת כו ש ר
— *!111 ריזוס 11,
^ ת ל ־ א כי כ, הופיע אלמוני בחנות
4השעונים של מאיר קמינסקי ברחוב
לילינבלום, ביקש לראות שעונים עבור
מנהל בנק המסחר, הנמצא ממול לחנות,
קיבל את השעונים ללא שום ערבות,
נעלם עמם יחד.
העולם הזח 10*7

בואו ואספר לכן סיפור עצוב על צעיר בן
24׳ המחפש, מחפש ומחפש חברה לחיים ואינו
מוצא. הצעיר הוא בן־טובים, אפילו ממשפחה
טובה מאד, הייתי אומרת. הוא סובל ממה
שסרטים הוליבודיים כה רבים אוהבים לדון
בו: חוסר אהבה וחמימות. הוא רואה, תארו
לכם, את אביו אחת לשבוע, וגם אז הראיון
הוא רשמי מאד. יש לו כל מה שצעיר
מתאווה לו, ואף על פי כן...
כל מיני נפשות טובות ורעות יצאו לחפש
לו בת זוג, אך לצעיר שלנו דרישות משלו,
שאלמלא ידעתי מיהו, הייתי נשבעת שהוא
לקוח של רותי.
״אינני אוהב נערות שמנמנות,״ הוא אומר,
״או כאלה בעלות רגליים עבות. אני מעדיף
את הנערות הדקות והגמישות. רעייתי בעתיד
חייבת להיות בעלת אישיות חמימה,
חוש הומור, לאהוב ספורט באותה מידה
כמוני, לאהוב מוסיקה קלה ורצינית, להיות
רקדנית טובה, וכמובן, מארחת מ צויינ ת...
רעייתי חייבת להיות נמוכה ממני
הצעיר׳ אם לא איכפת לכן, הוא הנסיך
אקיהיטו, יורש העצר היפאני, לא פחות.

בדואית וליידי
בואו ונמקו לי, מדוע תרצו לכתוב אל
( .)1087/10 הניקוד החסר — זד, ענינה היא.
״לעתים קרובות אני קוראת את מדורך
ומשתעשעת. כמה פעמים רציתי לכתוב לך
גם כן אלא מדי פעם נרתעתי שמא אראה
מגוחכת. אך הפעם מספר דברים גרמו לכך
שאחליט לכתוב וכדי שתביני מה הביא לידי
כך, אסביר לך בקיצור: אני צברית
ילידת .1936 עם התבגרותי נסעתי לאירופה
באופן קבוע חייתי בצרפת אך זה לא מנע
ממני לבקר בבלגיה, לוקסמבורג, אוסטריה,
איטליה וכמובן ברחבי צרפת. חזרתי ארצה
לפני שבוע וברצוני להכיר אנשים בעלי
עניין בארץ דעותי ביחס לחיים מחולקות
לשתים מצד אחד מאד חופשי מצד שני
עצור מאופק וממושמע הדברים האהובים
#עלי באדם: כנות, רצון חזק וברור, עצמאות
ובעיקר טוב לב אין על האדם להיות בעל
השכלה מפוצצת כדי להיות נעים ומעניין.
ביחס לאופיי אני עצמאית מאד עקשנית
כמו ברזל ולפעמים יותר גרוע פראית ועדינה
ביחד מסוגלת להיות סתם בדואית
במקום מסויים או בחברה מסויימת וליידי
במקום המתאים אוהבת מוסיקה קלאסית
קלה אבל במידה ממוצעת יודעת ואוהבת
לרקוד החל מטנגו וכלה ברוק אנד רול אבל
אינני משוגעת לכך ובכלל אוהבת הכל אבל
כל דבר במידה מסויימת בזמן הנכון ובמקום
המתאים. בדרך כלל נחשבת לבחורה
יפה יש לי דעות משלי על האנשים והחיים
בכללם ובכלל לא איכפת לי אם
אחרים לא חושבים כמוני. בדרך כלל מעדיפה
אני ידידות כנה ורצינית על מחזה
אהבה שלעתים קרובות הוא מזוייף לך אגלה
שאינני מאמינה באהבה שונאת אנשים
שעושים רושם ושונאת רכילות. שמי המלא
זוהרה אבל קוראים לי זיזי.

עם אלה הרוצים להתכתב עמה, כיוון שהיא
נכה. היא מבקשת, ובזאת אף שוכנעתי
ממכתבה המלבב, שלא תרחמו עליה.
״מדבר אחד אני פוחדת,״ אומרת היא ,״אם
תוצג בקשתי בצורה בלתי־נכונה, עלול

נערתהשב 1ע
יש כאלה שלדידם היא יכולה להיות נערת
השנה. רות תדמור, בת , 19 דוגמנית,
אוהבת את רות תדמור ושונאת קרום חלב.
רותי הספיקה בחייה הצעירים יותר מאשר
רבות אחרות: לשרת בגיל 6ו בנח״ל,
לעזוב אותו, לשרת בחיל הקשר, לנסוע
לצרפת לחודשים מספר, ללמוד דוגמנות
אצל }וקי, דוגמניתו הגדולה של דיור, להתאהב
בעתונאי ישראלי והוא בה, לחזור
ארצה, לסובב הרבה ראשים ולעבוד כמזכירה
בסמבטיון.
רותי, בעלת השיער השחור כעורב וזוג
העיניים הבוערות, איננה יצור אכזוטי משנחאי,
כפי שהיא נראית, כי אם מירושלים.
דור רביעי. ואם היא דוברת עברית בניב

לי תמיד
נשים מתנשקות מזכירות
מתאגרפים בזירה לוחצים ידיים.

אין מקום זרחמגות

( )1087/12 איננה יכולה, לצערי, להיפגש

לפניכן 1087/13 בן־טובים עוד במובנה
העתיק של המלה. מוצר של אם $יב־רית
ואב יקה. עתיד המדינה והאומה, בפי
שאמר אבא חושי, בעת שמסר ליום אחד
את מפתחות העיריה. מאז שחרורו, לא
הצליח למצוא נערה כלבבו. הוא אוהב
אותן נשיות, דבר שקשה למצוא כיום,
טוען הוא. היא חייבת להיות נאה, לאהוב
טיולים ורחצה בים, ולהתעלם כליל מן
העובדה שאין לו מכונית. אשר לו, מבטיח
הוא, הריהו כבן ,21 גבה־קומה ונאה -,ומשולל
כל פגמים רוחניים וגופניים.
תחביביו: דגי נוי, דייג תת־מימי, טיולים
ברגל. הוא חושש ש־ 50 אחוז מאלה ביניכן
שכבר נוטלות ברגע זה את הגלובוס
כדי להשיב לו, מחזירות אותו למקומו
ברגע שנודע לכן שאין הוא יודע לרקוד.
לא ריקודים עממיים ואף לא סאלוניים.
נורא, לא? אבל הוא מוכן ללמוד. בתנאי
שמורתו תהיה שחרחורת. הוא מתעב בלוד
דיות וג׳ינג׳יות. הוא מבטיח לי זר פרחים
אם אמצא לו איזו ציפור נפש. סיגליות,
אני מבקשת.

או על אותו בחור שתלו אותו. פירפר,
פירפר, עד שהתרגל...
המרגל X13 עמד להוציא את עין הזכוכית
שלו, על מנת להוציא את כתב הסתרים
שמאחוריה. אולם הוא לא יכול היה
לקרוא את כתב הסתרים. הוא הוציא, את
העין הבלתי נכונה.

שני

זר פרחים וציפור נפש

מלה נרדפת אצלי לדידי, היא זוועות. הוא
משוגע לבדיחות זוועה, הסכים לתרום אחדות
לאוסף שלי. מי שיש לו עוד, מתבקש

להעבירן אלי, יזכה בחיוך שטני.
נשמע בתור לכסא החשמל :״אולי תפסיק

לדחוף?״

קצת לא נעים, הסיפור על אותו חייל
שצווח בקרב :״היד! היד!״ החברה, זרקו לו
אותה :״קח ושתוק!״

גואש, המצב

מכתב זה, אומר 1087/11 הוא בבחינת
קריאות ס.או.ס. מאחד הנלחם מזה
שנה בהכרח להודות לעצמו שגם הוא נזקק,
לא עליכם, למדורי. אבל המצב, מבטיח
הוא לי, הוא באמת נואש. כדי שתבינו
במה דברים אמורים, עליכן לדעת שהוא
נמצא בלונדון, משתלם שם באל־תשאלו־אותי־מה,
בשלבים האחרונים. הוא גבוה,
מבטיח הוא, נאה ורציני. מבקש להתכתב
עם סטודנטית ישראלית.
תארנה לכן מה עובר עליו כל השנה:
״שמיים אפורים תדיר ממעל, רחובות וגגות
דלוחים מתחת, ג׳נטלמנים אנגלים עם חיוכים
קפואים, החולפים על פניך כיצורים
מן המאדים, ונערות אנגליות שאם אינן
שייכות למפלגת הרוק׳נ׳רול (ואפשר גם הקריצה
שבמחירה אפשר לקנות אותן היא
מחיר יקר מדי עבורן, לגבי ישראלי המכבד
את עצמו) הרי שאין ביניהן לבין בובות
חרסינה מפודרות ולא כלום. היהודיוו./
המקומיות אינן הרבה יותר טובות, עוסקות
בחיפושים אחרי תוארים וכסף. וגם
מעט הישראליות, שרובן מדגישות ומצרי־חות
את ישראליותן במידה המשביחה כליל
שהן גם סתם בני־אדם, אינן מצליחות להציל
את המצב.״

לקרות הדבר האופייני ביחסם של האנשים
הבריאים אל חולה. אקבל מספר רב של
מכתבים של אנשים שרחמיהם נכמרו עלי,
והרוצים לעזור למסכנה הזאת. אינני זקוקה
לעזרה. אני די בריאה בנפשי ואף לא
ממורמרת על גורלי המר, כביכול. לא
שאינני רוצה ברחמנות מתוך גאוזה. אין
כאן לרחמנות כל מקום.״
( )1087/12 היא בת ,21 ואני בטוחה
שהתכתבות עמה תהיה חוזייה נעימה.

פעם היה ילד עם ראש גדול נורא, כל
הילדים צחקו עליו. הילד בא אל אמא:
״נכון שיש לי ראש גדול נורא לא
נורא,״ אמרה אמו ,״לא נורא. עכשיו תפסיק
לבכות ולך לירקן והבא לי שני קילו
תפוזים תני לי את הסל,״ אומר
הילד כשהוא מוחה דמעה .״אין צורך,״
אומרת אמא׳לה ,״תביא בכובע שלך.״
ילדים :״אבא, אפשר ללכת לשחק עם
סבתא?״
אבא :״אולי תתנו לה כבר לנוח? כבר
שלוש פעמים חפרתם אותה החוצה.״
זר כלשהו, יחסו את זה למה שאתם רוצים
— שוויץ, שמץ של סנוביזם, או אפילו
ביישנות, כפי שניסה מישהו להסביר.
רות, האוהבת להתפעל מעצמה שעות בפני
הראי, ממש בוכה כאשר אין מישהו שהיא
רוצה בכך, שם לב לשמלתה החדשה, או
זוג הנעליים שהחליפה. גינוני הנימוס נהירים
לה עד לפרטיהם האחרונים והיא משתמשת
בהם בקאתוליות רבה.
אם תלכו ברחוב ותראו לפניכם נערה
הולכת, בעלת קומה וגוף המקדירים את
גבות בנות לוויתכן, תזהו את רות תדמור
עוד לפני שתראו אותה. כי רות משתמשת
בבושם הנדיר ביותר בעולם: שאלימאר של
נדלן, אותו היא משיגה בכל הדרכים האפשריות.
מחירו של בקבוקון קט :1כ־60
ל״י. היא פשוט חולה, לדבריה, בלעדיו.

״מה יש לך, חיים? מדוע אתה מצוברח?״
״אל תשאל. הולך לי מין יום רע כזה.
אשתי מתה והמקרר מקולקל.״
.״הפסק לדגדג,״ אמרה הסויה לקברן.
ילד בא אל אביו, מספר, בהתקפה של
מצפון, שהטמין דינמיט בשולחן של המורה
שלו, מפני שהוא הרגיז אותו .״רוץ מהר
לבית־הספר, ותזהיר מישהו,״ אומר האב המבוהל.
״איפה,
בית־הספר

האס לבנה :״איזה דג גדול תפסת?״
הבן :״זה כלום לעומת הדג שבלע את
אבא.״

11/לוש מנ׳ס דדיגה

רדיו

(המשך מעמוד ) 11

\ 0סי £ה 1).ו 6ו6>*/י^ 1 מכונת הכביסה היחידה השוטפת
אוטומטית
ע״י מנגנון
מיוחד בתוך
מיכל

להשיג את ״הן־ בת ־אביב אצל:
תל־אביב, הגר״א ( 2תחנה מרכזית)

מקצועיות ואדיבות
הן התכונות בהן מצטיין ״פוטו
ברנד״ .עתה נוסף גם מיזוג אויר
למעלותיו.
הדרכה מקצועית ושרות אדיב בחנות
הצילום הראשונה בעלת מיזוג ד,אויר
בחיפה.
מכירה, קניה, פיתוח, הגדלה והעתקי
מסמכים.

אכקת־גלידה
וניל, שוקולדה, מוקה החדשים והמינים

שקדים ותות־־שדה

בית ספר מקצועי למסחר

מ ר כז מודים מוסמכים

(נוסד )1935
לבוגרי ביה״ם עממי

שנ ה!וזזו!

לגומרי ,5 ,6 ,7גימנסיה

פקידות והשכלה.
למבוגרים
4חדשים רחוב הם ,12 טלפון 5061

בת הסוחר מונציה
הרי ההצגה לא איחרו לבוא ה־

אלקטרו ־ נוע
...יכולתי לאכול אפילו מאד, מנות
גלידה שאמא מכינה. זד, נורא טוב.
כי היא משתמשת אך ורק באבקת־גלידה

היא ישנה.־ צחקתי. נכנסתי לתדר־המיטות
וראיתי משהו מתחבא מתחת לסדין.
כך נפגשתי עם אמא. היד, זה רגע בל־יישכח
של פורקן נפשי, לאחר העת הארוכה
של מתיחות עצומה.

הנהלת פנקסים ופקידות

־ אוססט

ביקורות. כשקראתי אותן ידעתי כי
הצלחתי. כך הופעתי במשך כשמונה חודשים
בתפקיד שכה נכספתי לו. עוד לפני
שסיימתי את עבודתי שם, קיבלתי הצעה
לשחק בתיאטרון השקספירי בסטרדפורד׳ עם
קתרין הפבורן. במשך שבוע אחד קיבלתי
אפילו שתי משכורות, כי המשכתי להופיע
באננה פראנק והתחלתי בחזרות בתפקיד
ג׳סיקה, בר,סוחר מונציה של שקספיר.
המחזה יומנה של אננה פראנק יצא לסיבוב
בערי־השדה, כשאת תפקיד אננה
ממלאה ילדה אחרת מטקסס. אני הופעתי
בכטרדפורד. היה זה עבורי הישג עצום.
ביום הצגת הבכורה חשבתי על מורתי לאנגלית
בגימנסיה הרצליה, הגברת ורדה מו־סינזון.
הייתי תלמידה גרועה באנגלית אצלה,
ורציתי מאוד שתראה את תלמידתה
הגרועה משחקת במחזה שקספירי.
שלושה חודשים הופעתי בתור בתו של
שיילוק באמריקן שקספיר באלט, עם מורים
קרנובסקי וקתרין הפבורן. כשסיימנו את
המחזה, קיבלתי תפקיד במחזה שקספירי
נוסף, מהומה על לא מאומה, בו השתתפה
שוב קתרין הפבורן. התידדתי עמה מאוד.
יש לה מרץ ואנרגיה של חמש נערות
צעירות. היא ספורטאית עצומה. בכל בוקר
היא קמה בשש, יוצאת לשיט בסירה על
הנהר שליד התיאטרון, באה לתיאטרון רכובה
על אופניים ומתעסקת בכל סוגי הספורט,
חוץ מכדורגל.
קתרין היא טיפוס נהדר של אדם. או*לם
אין זה קל לביים אותה. היא דואגת לומר
לבמאי כל מה שהיא חושבת, וצריכים
להתחשב בדעתה. יש לה חוש הומור נדיר,
ומאוד נהניתי לעבוד במחיצתה. בכל פעם
שהיינו רבות, בצחוק כמובן, היתד, מכנה
אותי בשם *הישראלית הזאת״ .היא דאגה
לכולם, ובמיוחד לי. כשראתה אותי בשמלה,
שחשבה כי אני לא נראית יפה בה, פקדה
לתפור לי מיד שמלה אחרת. לפני הצגת
הבכורה כרעה על ברכיה, ותפרה לי את
שולי השמלה.
למעשה, הקהל הרב שבא למחזות השקם־
פיריים, בא לראות רק אותה. היו אנשים
שלא ידעו אפילו את שם המחזה המוצג.
כשסיימתי את תפקידי במהומה על לא
מאומה, הציעו לי להופיע שוב בתיאטרון
השקספירי, בחלום ליל קיץ. אולם ראיתי
שאין לדבר סוף — עזבתי את הארץ כילדה
צעירה; במשך שש שנות שהותי באמריקה
הפכתי שחקנית. אולם הייתי לא
ישראלית ולא אמריקאית. ידעתי שאם אשאר
באמריקה עוד זמן מה, יהיה זה מסוכן
בשבילי. החלטתי לחזור לארץ.

דחיתי הצעת הוליבוד
ך* ז מ נו, אחרי שהופעתי בקבוצה המק־צועית
של בית־הספר למשחק, בו למדתי
במשך כל שנות שהותי באמריקה,
הציעו לי חוזה לשבע שנים מטעם חברת
פאראמונם, כדי שאסע להוליבוד. כיום אני
פשוט מאושרת שסירבתי לחתום על חוזה
זה. הוליבוד אינה מקום ללימודים. אפשר
להגיע לשם, לחיות חיים ריקניים• ,ולחכות
שנים עד שיגיע לידך משהו לעשותו.
למדתי הרבה בארצות־הברית, ואני חושבת
שהלכתי בקו של אחד־העם ולמדתי
תוך חיקוי של התחרות ולא תוך חיקוי של
התבוללות. מה שלמדתי כאן בארץ, בשטח
הריקוד, למשל, נתן לי יסוד נהדר ללימודים.
כי מה שמקבלים פה בארץ הופך אותך
לבן־אדם. כשנמצאים בין שחקנים אמריקאיים,
אפשר להרגיש שחסר להם משהו.
השחקן האמריקאי הוא חוליה פרטית נודדת,
אידיאלים נוספים.
אין הוא שחקן־אדם עם
קשה לחשוב על שחקן אמריקאי שיכול לייצג
את אמריקה, בו בזמן שבישראל המצב
שונה.
כאן העבודה בתיאטרון היא עבודת צחית,
תוך שאיפות ואידיאלים לשרת את התיאטרון
הישראלי ולא רק את ר,״אני־ הפרטי
של השחקן. תמיד הופעתי בתור שחקנית
ישראלית, וגם בהופעותי על הבמה האמריקאית
ידעתי שאני מייצגת את ישראל.
משום כך חזרתי ארצה, ואני מקוד, למצוא
את עתידי על במותיה.
הקומיסארים אחד המאזינים
התוכנית היתה שיגרתית. עופרה שור,
קריינית חיננית וצעירה, הגישה, כמו בכל
יום חמישי בערב, את תוכנית הפזמונים
והמחולות, לבקשת המאזינים בקול ישראל.
עופרה, שדרנית גלי צד,״ל לשעבר, הצטיינה
במידה רבה של תמימות. לכן הודיעה
באמצע התוכנית שאין היא יכולה לשדר
את השירים אנקש וסלע אדום, מפני שקול
ישראל החליט לפסול שירים אלה
(העולם הזה .)1085 ביקשה עופרה: נא לא
לבקש שירים אלה. להבא.
לרוע המזל, היה אחד׳המאזינים צבי הארי
זינדר, מנהל שרות השידור. הוא נדהם למשמע
אוזניו. אמנם, דברי עופרה היו
אמת לאמיתה: קול ישראל החליט באמת
לפסול שני שירים אלה, לפי פקודת הקומי״
סארים של חצר ביג׳י. אולם היתד, זאת
החלטה סודית. פירסומה על גלי האתר
כמוהו כאישור האשמות העולם הזה על
הצנזורה הסודית, שפורסמו יומיים קודם לכן.
זינדר לא התמהמה. זועם ורוגז קרא
אליו את עופרה, הודיע לה שהיא מפוטרת
והאשימה כי הודיעה מה שהודיעה בכוונה׳
כדי לחזק את דברי העולם הזה. אולם
בענין כה עדין, אין זינדר יכול להחליט
לבדו. אחרי כמה שיחות טלפוניות עם
הקומיסאר הראשי של קול ישראל, טדי•
קולק, רוככה ההחלטה, מתוך ונקוזה ש־הענין
יישאר בסוד. פסק־הדין הממותק:
עופרה לא תפוטר, אך לא תגיש עוד את
תוכנית הפזמונים. זו נמסרה לנעמי דליות,
אשתו של איש־הרדיו ישראל דליות.

המב כה נוולמי־י
העורך היה נבוך. המודעה שנמסרה לשידור
היתד, מנוסחת בלשון ברורה: הסתדרות
הציוניס הכלליים מודיעה על סידרת הרצאות
על הנושא דרכנו במדינה מול המבוכה
במפא״י. לגבי הנהלת השידור, ידע
העורך, לא קיימת כל מבוכה במפא״י.
לא צבי משה קנר ולא חנוך גבתון, שהוזעקו
על־ידו, לא יכלו לענות על השאלה
אם לשדר את ההודעה אם לאו. הפתרון
הגאוני נמצא במקרה. קריין חדשות השעה
שבע הודיע* :הסתדרות הציונים הכלליים
מודיעה על סדרת הרצאות, על הנושא
דרבנו במדינה.״ המבוכה נעלמה, כעובדות
אחרות שאינן נעימות לחיכו של שרות
השידור הישראלי.
תגובת הצ״כ לא בוששה לבוא. במכתב
חריף להנהלת שרות השידור הגיב פרץ
ברנשטיין על השמטת *המבוכה״ ,טען כי
מפלגתו לא זכתה לתמורה מלאה לכספה.
שמחה בבה, חבר המועצה הציבורית לענייני
שידור, העלה את ההשמטה ביתר הרחבה,
תבע להעניש את האחראי עבור שרות
גרוע זה ללקוח.
תדריך המישדרים המפורטים מטה עשויים להיות
בעלי ענין. שינויים אפשריים.
• זה עתה הגיע (קול ישראל, יום
ר — )22.50 /מבחר תקליטים חדשים שהגיעו
לספריית קול ישראל. המגישים: בני•

הזוג משה חובב ודרור בן־אבי.
• שיר השירים
ו — )22.30 /לט״ו באב, נסיון רדיופוני
חדש. ניסן נתיב עיבד את שירת אהבת
הרועים אשר לשלמה, בסיוע מוסיקאלי
מאת דן פרי.
(קול ישראל, יום

האל ואני

(קול

ישראל,

שבת,

— ) 11.15 סיפור חייו של הרקדן ואצ׳לב
ניז׳ינסקי, כפי שנכתב בידי מיכאל אוהד
ומוגש בידי חנה מרון.
• הספר מסביליה לקט מם׳ ( 2קול
ישראל, יום א 21.30 ,ביצוע קונצרטי
של האופרה מאת רוסיני, עם התזמורת
הפילהרמונית, בניצוחו של קארלו ג׳וליני.

החידון

ה תנ ״ כי

הארצי

(קול

ישראל, יום ב — )20.30 /העברת החידון
התג״כי, שלב ג ,,מהיכל התרבות.
המאזין הזהיר לא יפתח את מקלטו בתאריכים
ובשעות המפורטות מטה, פן
יטבע בגלי השעמום.
• האזרח רוצה לרעת (קול ישראל,
יום ד 21.30 ,מה שראש עירית

תל־אביב, חיים לבנון, רוצה שהאזרח ידע,
מבלי שאנשי קול ישראל ידעו איך לומר
• נאולה ונחמה (קול ישראל, יום
א 22.25 ,התחליף הדו־שבועי לפרשנות
בתנ״ך. הגאולה היחידה: כפתור ד,מקלס.

סנדק כן־גוריון והורים סוניה ושמעץ פרם ככרית המילה
יהודי? כן, אבל ממתי בדיוק?
אנשים מצוד על מצביא
מפקדו החדש של חיל ד,אויר הישראלי,
אלוף־משנה עזר וייצמן, הפך במשך
שירותו בחיל ד,אויר הישראלי לאגדה בפירט
של הטייסים. רוב הסיפורים המסופריס אודותיו,
נשבעים מספריהם, אירעו במציאות:
באחד הימים, למשל, יצאה הוראה במטה
חיל האויר שקציני המטה לא יופיעו לישיבות
במכוניותיהם הפרטיות אלא מכונית
אחת תסיע את כולם, כדי לחסוך בדלק.
לישיבה הראשונה, שכונסה לפי הסדר זה,
לא הופיע עזר וייצמן. המתינו לו במשך זמן
ארוך, ורק לבסוף הופיע עזר לישיבת,
כשהוא רכוב על חמור בעת ביקורו
של הנשיא יצחק כן־צכי בהולנד, ביקרו
הנשיא ורעיתו גם בביתה של אנה פראנק
באמסטרדם, ובכיכר שם היו מרכזים את
היהודים למשלוח למחנות ההריגה. משם
הלכו הנשיא ורעיתו לבית־הכנסת היהודי,
השתתפו בתפילת השבת כשהנשיא יושב
למטה ורעיתו יושבת בעזרת־נשים למעלה.
אולם כשהחל החזן בתפילת יזכור לזכר
נשמות הקדושים, לחשה רעית הנשיא רחל
ינאית כך*כי למלוזתה כי אינה יכולה
לשמוע עוד על הרוגים, וכי היא מוכרחה
לצאת החוצה. היא עזבה את התפילה באמצע׳
ונהגה הוביל אותה לחוד, הולנדית
קטנה. שם נעלה רעית הנשיא מגפיים ויצאה
לשדה הבוצי, כשמסביבה מתקהלים ילדים
רבים. כשעזבה פמליית הנשיא את הולנד
באו בעלי החוד, להיפרד ממנה, הגישו לה
כשי צילומים שצולמו באותה חווה
מאז הסערה שקמה סביב תמונתו של הצייר
יוסף זריצקי בתערוכת העשור, נזהר
טדי קללק, מנהל משרד ראש הממשלה,
מלהביע דעות בענייני אמנות. כאשר ביקר
קולק השבוע באילת, נשאל מה דעתו על
תפאורות החלונות באחד הבתים, השיב:
״חדלתי לדבר על אמנות, זה לא משתלם!״
הסטודנט משה דיין התפנה
השבוע מלימודיו, חזר לעיסוקו החביב עליו:
חפירות ארכיאולוגיות פרטיות. כאשר ניסה
דיין לחפור ליד תל־קסילה בתל־אביב, התקבצו
סביבו ילדי הסביבה והפריעוהו במלאכתו.
כל נסיונותיו לגרשם בדיבורים היו
לשוא. לבסוף לקח האיסטרטג את היזמה
בידיו, סילק את הילדים בעזרת יידוי אבנים
הסיפור הפיקנטי של השבוע היה אודות
שליט עיראק לשעבר, המלך פייצל
השני, שנרצח בידי קציניו. כשלמד המלך
פייצל באנגליה, הוא חיבר ספר בשם אין
להתגונן — מדריך ללוחמת ג׳ודו. הספר
הונהג כספר לימוד חובה בצבא העיראקי.
אולם כנראה שהמלך הצעיר שכח ללמוד
בעצמו את תכנו.

שאלות על הכל

צלם עתונאי פנה לפני שבוע אל הסופר
שמואל יוסף עננון באמצעות הטלפון,
ביקש מהסופר רשות לצלמו לכבוד יובל
ה־ 70 שלו. להפתעת הצלם ענה לו עגנון:
״זה יהיה אפשרי רק בעוד שבוע.״ להפצרותיו
של הצלם הסביר עגנון מדוע דחה
את מועד הצילום: תשעה ימים לפני תשעה
באב הוא מגדל ׳ זקן ואינו רוצה להופיע
בתמונה עם זקן כאשר ביקרה אצל
עמון באותו ענין כתבת למרחב גליה
ירדני, כיבד אותה הסופר כדרכו בטה,
אולם כעבור רגע נזכר :״יש לי משהו טוב
במיוחד לגבירות צעירות• הוא ניגש לארון,

חעויס חזח זיסז

כיבד את גליה בוופלים מצופים שוקולד
לסופר מעריב רפאל כשן, שראיין
אותו לרגל יובלו, גילה עמון :״אני מייעץ
לשמוע את הרצאות פרופסור ר רי ד
קורצוויל על ספרי, הוא מבקר גדול
משלחת של רבנים מארצות־הברית ביקרה
השבוע אצל הרב הראשי יצחק רחמים
ניטים. הרבנים קיוו לשמוע את חודת־דעתו
של הרב בבעיות שונות, אולם הרב, שחשש
כי יעמידו בפניו שאלות שלא יהיה לו נוח
להשיב עליהן; נקט בטכסיס מיוחד. הוא
הושיב את הרבנים ונשותיהם בחדרו, החל
לשאול כל אחד מהם על פרטיו האישיים.
כשסיים עם הרבנים החל לשאול את הרבניות,
וכשסיים את שאלותיו לא נותר
עוד למשלחת זמן לשאלות המסיבה
החברתית של המדינה נערכה השבוע בבית-
החולים בילינסון בפתח־תקוה, שם הביא
מנהל משרד הבטחון שמעון פרם את
בנו נחמיה בבריתו של אברהם אבינו.
לאחר הטקס, בו שימש ראש הממשלה
דויד כן־גוריץ כסנדק, העיר לו המוהל:
״אתה רואה, אדון בן־גוריון, עכשיו הוא
יהודי.״ ביג׳י לא ויתר גם על הזדמנות זו
לויכוח דתי, השיב למוהל :״הוא היה יהודי
כבר מקודם, משעת לידתו ולפי ההלכה.״
השיב על כך המוהל :״הוא היה יהודי
אבל יהודי עם ערלה לטקס ברית־המילה
של בנו, שנקרא על שם שלישו
המנות של ביג׳י, נחמיה ארגום, הגיע
פרס ישר מהמטוס שהחזירו מצרפת. אגב,
השבוע סיפרו בהלצה מדוע רכשה ישראל
את מפציץ־הקרב הצרפתי ווטור, ש־לפרס
היה חלק רב ברכישתו: פרס רצה
להנציח את שמו — כי השם תיטור פירושו
בצרפתית — פרם טקס חגיגי
החמיץ שגריר ישראל בברית־המועצות יוסף
אבידר, ששהה בישראל בחופשה מתוך
תקודד. להיות נוכח בשמחת הולדת נכדו,
בנה של בתו רמה• אולם יומיים לפני
הברית נאלץ אבידר לחזור למוסקבה לרגל
המצב, ואילו רעיתו, המספרת ימימה
צ׳רנוכיץ׳ ,נשארה לחוג את השמחה.

מהומה על לא מאומה
סכם וך גלוי וקולני פרץ השבוע בין
שחקן הקאמרי יוסף ידי׳ ,לבין מבקרו
האמנותי של הארץ הד״ר חיים גמזו,
בעת ששניהם היו נוכחים בטקס ברית־

המילה של נחמיה פרס, בנו של מנהל משרד
הבטחון שמעון פרס. הסכסוך פרץ כשיוסף
שמע את אשתו של גמזו מתמרמרת על
העובדה, שבמסיבה לאחר הצגת הבכורה
של הקיסר ג׳ונס ניתנה רשות הדיבור גם
ליוסף יעקוכסון, איש אמונו של ביג׳י
ואחד מראשי הועד הציבורי של הקאמרי.
ידין התערב בדבריה, ותוך סערת הוויכוח
האשים את גמזו כי שיבח את הופעות
התיאטרון הצרפתי בישראל רק משום ש־גמזו
הוא יושב־ראש האגודה לידידות יש־ראל־צרפת
של מפא״י. גמזו לא שתק על
הערה זו, ורק התערבותם של האורחים השתיקה
את המהומה יתכן כי בעתיד
הקרוב אי־אפשר יהיד, לומר יותר על רכי־לויותיה
של מידה אברך שהן ״לא הולכות
ברגל.״ כי מירד, תצטרך אולי לאסוף
את רכילויותיד. בהליכה, אחרי שרשיון הנהיגה
שלה נשלל על־תנאי על־ידי בית־המשפט.
מירד, הואשמה בזה, שאחרי שפגעה
בהולכת־רגל לא עצרה את מכוניתה לאחר
התאונה, לא הגישה עזרה לפצועה ואף לא
הודיעה על התאונה למשטרה אלוף
הצניחה החופשית של ישראל, הצנחן שמעון
צחור, כמעט והתעלף השבוע בעת
שקרא ידיעה בעתון־ערב, שכותרתה היתה:
״האלוף מאיר ע ״ י ת ביצע צניחה ושב
ר סיפר שמעון :״הייתי בטוח שהוא
שבר את השיא שלי בצניחה חופשית, רק
אחרי קריאה שניה התברר לי שהוא שבר
רגל נחמה הנדל, שחקנית
בצל •רוק שסיימה את עבודתה בהסרטת
עמוד האש, תאכזב בקרוב הרבה מחזרים.
היא עומדת להינשא לאקורדיאוניסט של
בצל ירוק יוסף אורג אכזבה דומה
הנחיל יעקב (״ג׳וקי״) ארקין לנערותיו.
הוא נראה לאחרונה כשהוא מסתובב בקביעות
עם השחקנית ברוריה אביעזר.
לשאלה מדוע סטה ממנהגו הקבוע להחליף
נערות, השיב ג׳וקי :״הגיבורים עייפים.״
לא הצליח כל כך פנטומימאי אחר.
לפי סיפורים שהושמעו על־ידי הזמר ה־יהודי־אמריקאי
ליאו פולד, השוהה עתה
בארץ, נמצא עתר, הפנטומימאי שיק.
אופיר, שהיגר לארצות־הברית, במצב קשה.
לדבריו כבר מיצה שייקר, את כל יכולתו
בפנטומימה והוא פשוט מחוסר עבודה ונזקק
לתמיכה. פולד אינו מגלה יחם אוהד
ביותר לשייקה, אחרי שזה האחרון עזב את
מועדון הלילה שלו בניו־יורק צברה.

פסיון* השסע
• ראש הממשלה דויד כן־גוריון :״יש בארץ מוסד אחד שלפניו ן
אפשר לספר דברים מבלי שיתפרסמו — עורכי העתונים.״
• העתונאי שבתאי (״סבי״) טבת, על הנערים המוכרים סיכות־מזכרת !
בשטח תערוכת־העשור :״אילו היו מוכרים נפט וגפרורים, היו אוספים הון גדול.״ ;
• הסופר דב סדן, אחרי שהתבקש לכתוב מאמר ליובלו של ש״י עמון; :
״את האמת על עמון אי־אפשר לכתוב, ושקר איני רוצה לכתוב.״
• העתונאי עמנואל פרת, אחרי שסגן ראש המועצה. המקומית באילת !
ישעיהו (״ישע״) שפי, התפטר :״מועצת אילת נשארה חסרת ישע.״

• חבר מועצת עירית תל־אביב מטעם

מפ״ם יוסף ימבור : :

״פיקניק בישראל הוא תערובת של חול, חרקים, עגבניות וענבים.״
• שחקן תיאטרון זוטא מאיר ינאי :״יוסף מילוא הוא משה שרת !
של התיאטרון הקאמרי.״
• הילד יורם ענדא, בן תשע וחצי, מירושלים, שאפניו נגנבו ונמצאו על־ י
ידי המשטרה, במכתב תודה למשטרה :״לפני יומיים /נגנבו לי האפניים /כמים !
נשפכו דמעותי /לשוא היו כל תפילותי /האפניים נעלמו ואינם /לא יכולתי
למצאם / .עם אבי הלכתי למשטרה /להודיע על האבידה /ברחוב הסתובבתי !
ללא מטרה /כשישותי מלאה יגון וקדרה /אולם מה רבה ההפתעה /המשטרה ;
את האבידה מצאה.״
אמנותי מאחזרי הקלעים
אהל ע מיזוג אוויר
החסות הכלכלית של ההסתדרות
הוסרה מעל תיאטרון אהל, אחרי שהנהלת
התיאטרון הסכימה לוזתר על הקיצבה ההסתדרותית
תמורת הענקה חד־פעמית שתוקדש
להתקנת מיזוג אתיר באולם, מעתה
יפעל אהל במסגרת כלכלית ורעיונית עצמאית,
מה שיציל את התיאטרון הכושל,
לדעת מנהליו, מחורבן כלכלי שני
מחזות מקוריים נוספים הוגשו לתעדת
הרפרטואר של ׳התיאטרון הקאמרי, אך לא
יתקבלו כנראה להקראה: כנורו של יוסי
מאת מרדכי טביב, וראש ועניר הבא מאת
ניסים אלוני. סופרים ומחזאים חשובים הביעו
לאחרונה את התנגדותם לערבי המקרא,
במענה כי זהו כופר שהנהלת הקאמרי
משלמת למחזאות המקורית, בה היא מזלזלת
תוך טענה כי אין היא מגיעה לרמה אמנו-
תית נאותה. סופרים אלה טוענים גם ני
באותה שעה מציג הקאמרי ומתכונן להציג
בעתיד מחזות שהביקורת הבינלאומית פסלה
אותם לחלוטין. אנשי הקאמרי, מצידם, דוחים
טענה זו בחריפות שנים מפיזמוני
תוכניתו של תיאטרון סמבטיון, זבר אל
הקיר, נפסלו בקול ישראל בגלל תכנם הפוליטי:
מדינת־נדמה־לי של נעמי שמר (״בהרים
כרו נחושת /ומצאו רק צדפים /באויר
בנו חרושת /בשדות זרעו כספים
ואת תיבת מדינה מאת דידי ויוחנן זראי:
״גילינו פעם כי שרת החוץ /שכבה
בבית חולים חולה עם חום / ,ואז הזמינו
לה רופא חרוץ — /את מנהל משרד
הבטחון כשלונו החרוץ של
הבכור שימש נושא לישיבה מיוחדת של
וועדת הכספים, שהזמינה אליה את טדי
קולק כדי להסביר את הפרשה. אחרי
שקולק חזר על הסברתו הצולעת כי
״ידידיו של מר וויסגאל בארצות־הברית״
יכסו את הגרעון, אישרה הוועדה העברת
כספים נוספים לתקציב העשור, שרשמית
עלה עתה על שני מליון לירות בלבד
סיור בתורכיה תערוך להקת המחול
של האוניברסיטה העברית ־בי־ושלים,
שהוזמנה לשם מטעם התיאטרון אצ׳יק
האווה מאיסטנבול, בהמלצת משרד החוץ
הישראלי. בלהקה 31 רקדנים, שמדיירם
הוא יונתן כרמון פזמונים ;דירים
ומיוחדים במינם ישמיעו יוחנן וריקה זיאי,
בתוכניתם הבלעדית שתפתח בקרוב במרתף
היין של מועדון התיאטרון, לפגי שהזוג
הפופולארי יצא לסיור הופעות גדול באירופה
הופעתו הראשונה של תיאטרון
לי־לה־מ, המוקם מחדש, תתקיים בעוד
שבועיים בראשון־לציון. במרכז התוכנית
החדשה תעמוד הזמרת חנה אהרוני,
כשעמד, יחד יופיעו אמנים כמיכאל גור,
צדוק סביר ולהקת המתופפים גחלילית
זרם אמניס זרים ימשיך לזרום לישראל.
אחרי זמר הקאליפסו המפורסם הארי
בלפונטה, שיבוא לישראל בעוד חודשיים
לשלוש הופעות, מתכוננים מספר אמרגנים
להביא לארץ גם את מנגן החצוצרה והזמר
לואי ארמסטרונג ואת הזמר הצרפתי איב
מונטאן. כמו כן יתכן שגם זמרת האופרה
המפורסמת, מחוללת השערוריות מאריה
קאלאס, תבוא לישראל בחודשים הקרובים.
אם אמנם תקויימנה ההבטחות, לא ישתפר
מצב התיאטרונים והאמנים המקומיים. כי
קרוב לוודאי שהשמות המפורסמים יוסיפו
למשוך את הקהל הישראלי.

7ועות לעולם צודקת
הרפתקאותיו ואהבותיו של עומד כייאם.
(הארץ)
מרדכי דן, תל־אביב

חברם של יושב באבא וארבעים העבים.

ב עריכ ת לילי גלילי

מנהל מחלקת הירקות במשרד החקלאות,
שהשתתף גם הוא באותו סיר( .על
המשמר)
אליק מג, חיפה

מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מבין
המשתתפים בשליחת חומר לעמוד זה יזכה מדי
שבוע בשבוע בפרס של 10 לירות. הזונה בפרס
השבוע הוא הקורא־בניכר, ה .גולה, ג׳נבת.

סיר הבשר האנושי.

היא החזיקה בידיה מיליון פולני־אנגלי.
(ידיעות אחרונות)
נורית הלר, נתניה
מצב אשר לא יתואר במילים.

התעניינות מצד תיירים ירודים מכל
העולם( .ידיעות אחרונות)
שמואל רם, תל־אביב
העשירים מתעניינים במונטה־קארלו.

הקללה דן בן־אמוץ ושווד, אני מוצפת הצעות קללות של קוראים. לא
יאומן לאיזו מידה של חידושים גאוניים יכול להגיע המין האנושי, כשהוא צריך
להלבין את פני חבריו בעתון. החלטתי לא לפרסם אף קללה, אולם ישנה אחת
אשר חייבת אני בכל זאת להביאה לפניכם. היא נשלחה על־ידי רון בליי, מרחוב
התקווה ,3קריית מוצקין, ומכוונת לאסטרונום :״שאשתך תצמיח לך קרניים
קוסמיות!״

עוד סי פו רי ם מכפר ברוך
כו־תכלול היה מלך הרפורמים של חיפה. לא היה יום שלא היה חוזר
א לתחנה עם 27 רפורטים בכיס. בקיצור, שמו ומראהו הילכו אימים על כל
נהגי הצפון, למרות שהחברה משרות החולה פתו)ו לו פעם את הראש עם מפתח
צרפתי. הדבר רק עזר להגביר את גאוזתו, מפני שכשהיה יושב עם השבאב בקפה
של מוסקפה מלחוס, היה מתפאר בין נרגילה אחת לשניה :״על הראש שלי לא
יכולים להגיד שהוא שוזר, חרא!״ והיה מוריד את כובעו ומגלה את קרקפתו,
שמחציתה המרוסקת הוחלפה בלוחית זהב.
מכל הנהגים של העמק, היו הכפר־ברוביים השנואים ביותר עליו, מפני שכל
פעם כשהיו עוברים בכיכר המלכים עם המאק־דיזל והוא היה שם, היו נותנים
בכוונה בנזין על ריק, כך שהיה מתאבך סביבו עשן כזה שאפשר לחתוך אותו
בסכין. אבל זה לא כל כך חשוב: העיקר היה הטיזטוז שהיו משאירים אחריו —
טיזטוז כזה שאפילו הקבצן החרש היה מקבל דפיקות לב.
יום אחד החליט — את החברה האלה אני דופק או ששמי לא אבו תבלול! אבל
חיכה חיכה, ולא הלך. כבר החל לחפש שם חדש, כשיום אחד, יא אללה! הוא
רואה או} המאק־דיזל עם אנטנה! החליט — אס אני תופס אותם עם רדיו פתוח
בעיר, אני נותן להם חאזוק כזה, שיזכרו אותי כל החיים. אבל החברה היו חכמים
ממנו. אמנם הרדיו היה פתוח אצלם כל הזמן, אבל כשהיו עוברים על־יד אבו
תבלול, היו עושים תנועות בשפתים, כאילו זה הם ששרים, ואז תוקעים טיזטוז
כזה שאפילו אם עבדול וואהב היה שר על־ידו, הוא לא היה שומע אותו.
אך לכל דבר יש קץ. יום אחד החברה נוסעים ושומעים את שמשון נוימן שר
יש לי כנרת, והחברה מניעים בשפתים, כשפתאום מחליפים את התקליט לשרה
שבעמק. כיוזן שאף אחד מהחברה. לא יכול לחקות צווחה
יערי ששרה שדות
שכזאת, הס התבלבלו! על המקום אבו תבלול תופס את העסק וזה עכשיו תורו
לתקוע טיזטוז. הוא עוצר אותם בשריקה אדירה, בלי הרבה חוכמות, כשחיוך של
אושר על פניו, כאילו הוא הולך לבלות עם לילה מוראד. הוא מתקרב, מוציא את
פנקסו ומתחיל לרשום! יוסקה הספיק לסגור את הרדיו, אבל אבו תבלול מתעקש.
משנזכר יוסקה איך יצחקו ממנו בכפר, הוא נלחם עד הסוף! ״בחיי שלא עשיתי
שום דבר רע,״ מיתמם יוסקה .״והרדיו זה כלב?״ אומר אבו תבלול אגב כתיבה.
״אני! רדיו? בחיאת דינק שהרדיו היה סגור!״
״אתה רוצה לומר שאני משקר?״ מתבלטים עורקיו של אבו תבלול.
״לא, יא־סידי — זה בטח היה הרדיו מן האוטו של נצרת שעבר!״
״לא — מן האוטו שלך זה בא!״
יוסקה לא יכול להשלים עם הדפיקה .״תראה, בחיי העינים שלך שהרדיו היה
סגור!״ פה אבו קבלול הפסיק והתעמק. עינים, ובעיקר כשהמדובר בעינים שלו, זה
לא עסק פשוט! אז טוב, ויתר אבו תבלול :״תביא לי הוכחה שזה היה סגור!״
יוסקה לא איבד את עשתונותיו .״תגיד, אם הרדיו היה פתוח — האנטנה היתה
צריכה להתחמם, כן?״
״כן,״ ענה אבו תבלול בהיסוס .״אז תיגע ותראה בעצמך אם היא המה או לא!״
וכך נפטרו החברה מרפורס. אבו תבלול חזר לתחנה בערב, כשבכיסו רק 26
ה. גולה, ג׳נבח.
רפורטים.
מאגדות בית־הספר לרפואה
אחד הסטודנטים. שנכשל בבחינה, הסביר
לחבריו את סיבת כשלונו :״הפרופסור
שאל אותי מה צריכים בשביל
חוקן. אמרתי לו — ישבן. אבל זה
כנראה לא הספיק לו.״

על הדשא בחצר בית־הספר לרפואה,
עליו נוהגים הסטודנטים לבלות את ה הפסקות,
הופיע יום אחד שלט, בזו
הלשון :״נא לא לדרוך על הדשא״ .כבר
למחרת נעשו התוספות והשינויים הדרושים,
כדי להקל על מצפון הסטודנטים
שהמשיכו להשתעשע על הדשא. וכך נקרא
עתה השלט :״נא לא לדרוך על
הדשא?״

סטודנטית נשאלה על־ידי מרצה מה
הם סימני ההריון. ענתה היא במבוכה
:״ובכן, יש נטיה להופעת בטן
גדולה, וכן קיימת אפשרות של בחילה,
וכמובן חוסר פעילות של אברים נקביים
מסויימים.״
לעג לה המרצה :״לי יש בטן די
גדולה, חסרה אצלי פעילות של אברים
נקביים מסויימים, וגם בחילה יש לי —
מתשובתך. האם אני בהריון?״
נ. שביס, ירושלים

חמשיר״י־ס
היתה פרגיותי כת לגהורן
שפגשה תרנגול ככית אורן.
אהרי נשיקה
ראשונה ורפה,
היא לכה לו מפרה על הגורן.
יעקב אלמוס, תל־אביב

היה איש שמן, שמו דומן,
הוא לגן ילדים הזדמן.
•מאלה הגננת:
״מחכה הוא לילד?״
״לא,״ ענה ,״הנני סתם שמן.״

>ן ל וחומר
* שוטר \זז!!זנ!זז מזזג :״אורי 2א !נז!3ז! בטהירזז!
שר וזאוז \2ירווזבוריבו, אבר נושיו! כר וזו! שימרו! כרי
רוזגינו רכך.״
* אשה, למפקחת הטלפונים :״אכל גברתי, זה לא יתכן שמספר
זה תפוס ! בל ההכרות ככר ברוגז אתה, ואני היחידה שעדיין
מדברת אתה.״

* שיזחז בין שוי בורוויב :״רפוי שוו! הייו!י שזזיצר
וורא. וזרכתי ררופא ופש. וזוא ריפא אוו!י ׳וזו!-שו!ייוז
וזוזיוזירוו! .עכשיו אוי בוזור וזבויין.״
* מחזר, לבחורה שדהתה את הצעתו :״אילו היה לי כל מה
שאת רוצה כדי שאמצא חן בעיניו, את חושבת שאת היית
מוצאת חן בעיני?״

* אשו! רבערוז :״אוי יוצאו! ררגע אוזר. ערבב ב ב2ן-
שוז ארו וזוזר \2כר רבע שעוז.״
חנה זהבי, תל־אביב

* מה יקרה אם תפרוץ מלחמת עולם שלישית? קשה עדיין
לקבוע את הקווים האסטרטגיים הגדולים, אולם ככר ברור ש־
״קול ישראל׳• יודיע בערך בך :״קול ישראל. הרי החדשות,
ועיקרן תחילה. פרצה מלחמת העולם השלישית. גרמניה, הונגריה
והכלים גדולים מרוסיה נחרבו. דרום־אמריקה וקנדה הופצצו
קשות בפצצות מימן. הבוקר הגיע לחיפה סיר פרנצים
רכינוביץ, לביקור של שבועיים, באורח ההסתדרות.״
אלימלך רייף, חיפה

מ עו ל ם׳ ועד עתה -או, ה אנו שו ת לא ה ש תנ ת ה

קולנוע סרטים
דור הרומח והסיכון

מקבט (אלנבי, תל־אביב;
ארצות הברית)
הוא נסיון מעניין ומרתק לתאר
כיצד היו נראות יצירותיו של ויליאם שקס־פיר,
אילו במקום להיולד במאה ה־ 16 היה
הסופר הגאוני נולד במאה הזאת. למטרה
זו לקחו היצרנים את אחת מארבע הטרגדיות
הראשיות של שקספיר — נזקבט —
השאירו את עלילתה, דמויותיה ולקחיה כפי
שהם במקור, והלבישו אותם במלבושי דור
הסילון. במקום לרכב על סוסים אבירים,
דוהרים גיבורי העלילה במכוניות חדישות
ומהירות, במקום להילחם ברמחים וחרבות,
הם הורגים זה את זה בעזרת אקדחים ומכונות
יריה. אולם אם השתנו האמצעים במרוצת
הזמנים, הנה אופיו של האדם לא
השתנה מהמאה ה־ 16 עד למאה ה־,20
וניתוחי האופי הנפלאים של שקספיר הולמים
את הגנגסטרים של ארצות־הברית כשם
שהלמו בזמנו את מלכי ואצילי סקוטלאנד.
סיפור עלילתו של הסרט מתפתח בדיוק

יצירה מעין זו אינה יכולה אמנם לשמש
תחליף או השראה למקור, אולם בתור
נסיון דרמתי וקולנועי אפשר למצוא בה
ענין רב•

תחתונים >ול התורן

אל תקרב אל המיס

(אסתר, תל-

אביב; ארצות־הברית) היא קומדיה הוליבודית
עליזה שיצמיד, הנהיגו בה חידוש משעשע.
הם החליטו לגזול מהצנזורים הפוריטניים,
נוסח אלה של ישראל, את התענוג להוסיף
את הבדיחות הטובות ביותר בקומדיות על־ידי
קיצוצים משונים, הנהיגו צנזורה עצמית.
וכך מופיע על הבד מלח בצי ארצות־הברית,
שמילה גסה מאוד מסוימת אינה משה
מפיו. אלא שבכל מקום בו הוא משמיע
את המלה, צונזר פסקול הסרט, ובמקום
המלה האסורה מופיע מין קרקור משונה.
כאשר חוזר הקרקור ונשנה בלי הרף, גורם
הוא לצופה לחשוב שיד הצנזור המקומי
בדבר. קרקור זה מהוה את אחת הבדיחות
הטובות שבסרט.
ובדיחות טובות ומשעשעות אינן חסרות
בסרט, המבוסם על ספר
הומוריסטי רב־מכר,
הנפוץ בימים אלה. העלילה
נרקמת סביב
מלחי צי ארצות־הב־רית
במלחמת העולם
השניה, עליהם הוטל
האיסור :״אל תקרב
אל המים״ .אלה הם
עובדי מחלקת יחסי־ה־ציבור
של הצי, שמתוך
קנאה בשפע הקומדיות
על הצי בים,
החליטו להראות את
כוחו ביבשה.

המטומטמים ד
החכמים. המצבים

לפי המחזה השקספירי, על כל תמונותיו.
מופיעות בו כל הדמויות המופיעות במחזה
המקורי, והן מדברות בלשון מודרנית אמנם׳
אולם בסגנון שהיה דומה כנראה לסגנונו
של שקספיר אילו היה חי בזמננו: משפטים
קצובים, ללא מילים מיותרות, מלאי משמעות
מחשבתית ופיוטית.
גסמכש פו ת. מקום העלילה הועתק
מסקוטלאנד לעיר אמריקאית טיפוסית. מק-
בט המודרני (פאול דוגלאס) הוא גנגסטר
שכיר בכנופיתו של הדוכס, דמות מקבילה
למלך סקוטלאנד בעלילה המקורית, המצטיין
בחיסול אויבי הדוכס. אולם אשתו לילי,
(רות רומן) ,דמות שטנית הדומה בתכלית
לדמותה הקלאסית של ליידי מקבט, מסיתה
אותו ומדרבנת אותו לרצוח את הדוכס ולהפוך
מלך בעצמו.
ג׳ו מקבט מנסה לחזק את מעמדו כמלך
הכנופיה בעזרת מעשי רצח, אפילו של
ידידיו הקרובים ביותר, דבר המביא לשגעונו
הפרטי ולשגעון אשתו, בעקבותיו נרצחים
שניהם בידי הגנגסטרים שהתקוממו נגד
שלטון הדמים.
קיין יום, במאי הסרט, לא החסיר את
האביזרים האפיינים לטרגדיות השקספיריות.
שלוש המכשפות של המחזאי האנגלי מופיעות
בסרט בצורת מגדת עתידות זקנה;
העורבים המקרקרים מבשרי הרע של שקם־
פיר נמצאים גם כאן, ואפילו צלצול הפעמונים
ישנו. כל תפקיד ותפקיד בפרט,
ואפילו הקטן ביותר, הותאם בדיקנות
לדרישות המחזה המקורי.
למרות הסכנה שסרט מעין זה יהפך
לגרוטסקה או לסאטירה משעשעת על שקס־פיר,
הצליח יוס להתגבר על מכשול זה.
שחקניו מופיעים על הבד כאילו שיחקו
במחזה שקספירי אמיתי, ולא בקולנוע מודרני.
גם האפקטים התאורתיים והקוליים
עוזרים להכניס את הצופה לאוירה של
טרגדיה שקספירית.
העולם הזח ; 087

זדז דזו א ז: 71

הקומיים הרבים בסרט
נוצרים על רקע הווי
היחידה, השוכנת באי
באוקינוס המערבי. מופיעים
בהם עתונאים
שחצניים, הנופלים בפח
שטומנים להם
קציני היחידה; מופיעים
מפקדים גבוהים
מטומטמים ומפקדים
זוטרים חכמים. כל
אלה יחד מנסים את
כוחם במלאכת הבנין,
מציגים על הבד סצינה
קומית המזכירה את
הסרטים האילמים.
אולם שיאו של הסרט הוא דוקא בעליתה
של כתבת עתון נשים על סיירת אמריקנית
בשעת קרב, והנפת תחתוניה השחורים על
תורן האניה בעת התקפה רעשנית.
בקומדיה קלילה זו, שאינה מצטיינת בחריגהמשיגרתהקומדיות
ההוליבודיות,
מספק גלן פורד את המשחק הקומי המשובח
ואילו גיה סקאלה, אוה גאבור ואן
פרנסים מספקות את הרגליים והגופות החטובים,
שבלעדיהם לא תיתכן קומדיה.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:

עד התביעה

(חן, תל-אביב)

סרט מתח מבדר. צ׳ארלס לוהטון מנסה להציל
את חייו של טירון פאואר הנאשם
ברצח, כשהנעלם הגדול — מרלין דיטריך.

כפירי אליות

(תל־אביב, תל־אביב)

— מלחמת העולם השניה, בעיניהם של
נאצי וחייל יהודי אמריקאי. לפי קצין ספרו של אירודין שאו. מרלון ברנדו, מונט־גומרי
קליפט.

החברים העליזים

(ירון,

ת שב ץ הננובס רור
מאוזן . 1 :אחד
מעקרונות המהפ כה
הצרפתית; .4
אל מצרי 10
מטבע אסיאתי ;
. 11 היו לו 11
אחים .13 :אות
הנצחון; .14 לכל
דגל; .15 יחידה
בצה״ל; .17 אתלט
קל; . 19ב מכתבים ראש מסויימים;
.20 סו אץ
או פנמה ; .22
להבה; .25 חצי
מושג; .26 גידול;
.27 בירה ים־תי־כונית;
.30 מידת
נפח; .32 מתנה;
.33 אדון ; .34
מצבה; .36 ראש
חודש; .37 בעל מקצוע; .39 מלכה
קדמונית; .41 הראשון לחודש; .42
נישא; .44 תנועה לא־חוקית; .46
רע; .48 מרכז; .50 חצי יאור; .51
מדורה מקובל מאד על קוראי העולם
הזה ; .53 תוצאה של זעזוע פתאומי ;
.55 הבעת כאב ; .57 חמש עשרה ;
.58 עני ; .59ח״כ חרות ; .60 כספים.
מאונך .1 :הנקודה הדרומית ; .2
מכונת כביסה ; .3ספר התפילה של
פסח; .5אות עברית; .6תיאטרון;
.7גבוה ; .8יחידה בפיסיקה ; .9בית
מלוכה אירופי ; .12 חברה לתעבורה

1067

ציבורית ; .15 ההמצאה שאיפשרה את
התעבורה המהירה; . 16 בעל אמצ עים;
.18 ילידי הארץ; .21 מזיק
קיץ; .23 רטוב; .24 אות אחדות
העבודה; .26 מודדים אותו ביחידות
מרובעות; .28 מפקד מחלקה; .29
בירת הודו; .31 עירה של רחב; .32
ראוי; .35 דרישת שלום; .37 ספר
כתובים; .38 מלחין; .40 אחד מאר בעת
הבנים; .41 תחת הראש; .43
מלת שאלה; .45 נימוק; .46 שאין
לו הורים ; .47 לגמל ; .49 היטל ; .52
יחידת חשמל; .54 מזון המדבר; .56
מערב; .58 אות יוונית.

אביב) — ג׳רי לואים ודין מרטין כובשים
את המערב הפרוע, בסאטירה משעשעת.

לה סטראדה

(סמדר, חיפה) —

אהבתה של נערה מפגרת לאקרובט חסר-
לב, בסרט פיוטי. ג׳וליטה מסינה, אנתוני
קווין.

מלך

בנידיורק(פאר, ירושלים)

— צ׳ארלי צ׳אפלין נוקם את נקמתו בארצות
הברית, בחיצי הלעג וההומור.

• ג׳ו מקכט

ראה לעיל.

(אלנבי, תל־אביב) —

ע/ג/׳60
שימו לב לסמל המסחרי
המנעו מזיופים!

סיו רחמ־ 12

מעמדת

שאלון מו ע מ דו ת
את השאלון הזה זכאית למלא המועמדת
עצמה, וכן כל אדם אחר המעוניין להמליץ
על מועמדת, המתאימה לדעתו לתחרות.

מצג משפחתי:
הכתובת המלאה :

שנת הלידה — :

מקום הלידה — :
שנת העליה :

צבע שיעד— :
צבע עיניים-— :
השפלה קודמת - :

ידיעת שפות:

גאולה אחרוני

ספורט ( ל ציין איזה;

היא אחותה הצעירה של
הזמרת חנה אהרוני. צברית
בת ,22 ופקידה. נוסף לכדורסל היא עוסקת גס בסיוף.

מקצוע או שטח לימודים — :

השכוע הפא יהיה השבוע
האחרון בו ת תקבלנה
מועמדות לתד
א ר ״מלכת המים
1958״ .אלה הרוצות
להניש את מועמדותן,
אך נמנעו מלעשות
זאת עד לרגע האחרון,
מתבקשות, על־כן,
להזדרז ולהגישן
לפני שתאחרנה את
המועד. אחרי תאריך
זה תתחיל הועדה המארגנת
במיון המועמדות
הסופיות, אשר
תופענה בנשף הסיום,
בו תיבחרנה המלכה
וסגניותיה. לפי ההכנות
הנעשות ככר עתה,
והתוכנית אשר
מארגני הנשך מכינים,
יהיה זה, בלי
ספק, המאורע ההכרתי
הנוצץ כיותר של
העונה, סיום נאה לתקופת
הרחצה כקיץ.
התוכנית תכלול, כין
השאר, הופעות אמי

מקום העבודה או הלימודים :

האם חמועמדת היתה או חנה חברה
בתנועת־נוער, תנועת קיבוצית, ארגון
מפורנו, לתקה אמנותית או כל אגודאחר:

פרט איזה ומתי :

הופפויות :

אם אחד הפריטים אינו חל מל המועמדת,
אל תמלא אותו. יש לצרף לשאלון זה
את תולדות החיים של המועמדת, עד
נמה שהן ידועות לממלא שאלון זה.

נא לשלוח את השאלון הממולא
בצירוף החוסר למערכת העולם
הזה, ת .ד , 136 .תל־אביב, ולציין
על המעטפה -מלכת המיס . 1958״

גא להדביק את תמונת המיעמדת כאן.

ערה די נור

בת אילת השחר .25 ,כיום היא
תושבת נהריה, שחיינית מושבעת,
וחובבויותיה רבות ומגוונות: קריאה, גידול פרחים ותפירה.

די אנ ה גורך ו>7ך

ילידת הארץ בת , 19ה
* משרתת בצה״ל ותושבת

תל־אביב. ענף הספורט שהיא עוסקת בו בעיקר: אתלטיקה קלה.

נותיות, תחרויות חי־תוליות
בתוך כריכה,
וכן שעשועי־מים מגד
ונים, באלט מים והפתעות
רבות. בל אחד
מבין אלה שיהיו נ ד
בחים כנשך בחירת המלבה
יקבל גם פתק
בוחר, עליו ירשום את
בחירתו מכין המועמדות
שתוצגנה בפניו.
׳רואה־חשבון מוסמך
יפקח על האיסוך, ירכז
את בל התשובות,
אשר תוכנסנה לקלפי
סגורה, ולפי מנין הקולות
תיקבע המלבה.
לנבחרת המאושרת
מצפה הפלגת-הנאה
לאורך חופי הים התיכון,
ממלכתה המימית
החדשה. נוסך לזה
מכה ר עשיר של מתנות
יקרות ערך. גם לסג*
ניותיה של המלבה,
אשר תיבחרנה באותו
מעמד, צפויות הפתעות
קוסמות דומות.