גליון 1088 מתאריך 6 באוגוסט 1958

24עמודיס /המחיר 550פרוטה
מס׳ / 1088 שנה / 21כ׳ אב תשי״ח^ 8.1958 ,

05110 רוח

חצי הסהר הפורה. במאמרו של העורר ״קנה
רצוץ״ (העולם הווו ).1086 הוא מדבר על
פתיחת כבישים לתחבורה חפשית של כוחות
רע״ם. אם הדבר הזה היה נעשה, היה נאצר
בא עם הטנקים שלו לתל-אביב, חיפה וירושלים,
והיתה נעשית שחיטה המונית. אי־לכד
עלינו להמשיד לשאוף לשלימות ארצנו,
עם הבטחת זכויות־מיעוט דמוקרטיות לערבים
ואיז כל צורך להשתלב.
גור ריזלר, חיפה

העורך הראשי:
ראש המערכת:
שלום נהג

עורך משנה:

• ג>י כע/ג\וא ע בי ט•
וחוב גליקסון ,8תל-אביב, טלפון ,26785
ת: ד• , 136 מען למברקים :״עולמפרס״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״נז.
דפוס משה שחם נעי-מ, ת״א, טל. .62239 .
ההפצה: דוו טופל ובניו, חליאניב.
המערכת׳ איננה אחראית לתוכן המודעות,

העתון

הנקרא

הקורא שמואל מינצר, משפטן מעפולה,
קיבל על עצמו משימה מעניינת מאד: להו כיח
כי זאב ז׳בוטינסקי נקט בשאלת ההגדרה
הלאומית בקו הפוך בדיוק מזה בו
נוקטים עתה מנהיגי תנועת־החרות.
כהוכחה שלח לי מינצר קטעים מתוך
עבודת־הגמר של ז׳בוטינסקי במדע המדינה,
בה כתב המנהיג המנוח:
״מן הצורך לקבוע סימן כזה (לפיו) יהא
המשפט רואה את השתייכותו הלאומית של
היחיד כנפתרת פתרון סופי. בעיני רבים
נחשב המוצא בט עות לסימן כזה ואם
נביא עוד בחשבון מה מאד קשה, ולפעמים
אף מן הנמנע, לקבוע את ה״מוצא״ הרי
נצטרך ...לפסול סימן זה מעיקרו.
קרוב מאד לודאי שמבחינה לאומית, כמו
בכלל מכל הבחינות של הסטטוס האזרחי,
ילכו הילדים בסופו של דבר בעקבות האב.
הדרך היחידה, איפוא, היא להנחיל מעמד
חוקי לתודעה הלאומית, בתורת הסימן ה משפטי
היחידי להשתייכות הלאומית.
השאלה צריכה להיפתר באותו אופן כל-
גבי חופש האמונה בתחום הדת: על־ידי הצהרה
מפי היחיד עצמו, מפורשת או נשמעת
מכלל דבריו.
המעבר מהשתייכות לאומית אחת אל חברתה
הרי זה ענין לאחריות אישית ולמצפון
אישי, ממש כמו המרת הדת. יש להניחו
בידי ההגדרה העצמית החופשית של כל
אדם.״
במקום אחר, במאמרו ״מתוך הופעות ההווי
של ימינו״ כתב ז׳בוטינסקי:
״הרי זה עקרון צודק: הלאומיות לחוד
והדת לחוד ...היו רבים בין הציונים והלאומים
שהכריזו שחבר לעדה היהודית הלאומית
הוא כל אדם המכיר בהשתייכותו
ללאומיות היהודית, בלא הבדל אמונה ודת
המרת אמונה (דתית) אחת באמונה
אחרת, מפני שבעיני האדם המומר (האמונה
השניה) טובה מהראשונה — יש בזה משום
כבוד לאדם
מכאן שדעתו של ז׳בוטינסקי היתד, כמעט
בדיוק כדעת ישראל בר־יהודה, והפוכה ממש
מזו הנשמעת כיום מפי מנחם בגין. מוסיף
הקורא מינצר :״כיום כולנו מודים שיתכן
גם יתכן אתיאיסט יהודי. איני יכול להבין
מדוע מבחינת ההגיון לא יתכן יהודי קא־תוליי
אדם המאמין כי רוסיה היא ארץ
סוציאליסטית — יכול להיחשב כיהודי. אך
אם הוא מאמין — בקצת יותר הגיון והצדקה
— כי מרים היתד, בתולה ושהאלוהות
היא משולשת, הרי הוא מאבד על־ידי כך
את זהותו הלאומית. הוא יחזור וירכוש
אותה שוב על־ידי אבדן גמור של אמונתו
באלוהים• אתמה,ה!״
אילו היה הקורא מינצר מחליף את המונח
הלאומי ״יהודי״ במונח לאומי ״עברי״ ,דו מני
שההגיון בדבריו יהיה ברור לכל בר־

הרעיון השמי
אתם משתדלים בלי הרף לקרוא להתקרבות
יהודית־ערבית וליצירת קשרים ביז ישראל
לארצות־ערב. הצעתי הקונקרטית היא: יפתח
העולם הזה מרור לקשרי מכתבים בין אזרחים
פרטיים מישראל ובארצות מרחביות
ואסיאתיות שהקשר עמו חוקי. במידה והחוק
מרשה ואת, כדאי להציע קשרים כאלה
אף לערבים היושבים בארצות ידידותיו ת.
,.אליעזר ב״ חיפה

עורך כיתוב:

כתב בכיר:
אלי תבור

עורך תבנית:

צלם המערכת:

חברי המערכת:
מנשה בר־דיין, שייע גלור, לילי גלילי,
רויר הורוביץ, רות י ורד- .אברהם חומוג,
א וסהרי מאויר ׳,אלבס מסים, אביבה סם,׳,
׳עמום קינן, שלמה קרן. .

ביותר

במדינה

דעת .״יהודי קאתולי״ נשמע קצת מוזר,
מפני שהיהדות היא קודם כל דת .״עברי
קאתולי״ נשמע כדבר הגיוני בהחלט.
השבוע קיבלתי מכתב נוגע־ללב מגרמניה.
אני מביא אותו במלואו:
״קודם כל, אבקש את סליחתך על כי
אני כותב לך כזר גמור. אולם לבטח כבר
נוכחת לדעת כי שוב אינך זר בגרמניה.
הכתבה בשבועון זר שפיגל, שקראתיה בת־שומת־לב
רבה, הבהירה לי בצורה מבהילה
מה עצומים הקשיים העומדים לפני ארצך.
כגרמני אני משתייך לעם שהביא צער וז־ודעות
לך ולארצך, בימי הרייך השלישי. אולם
אני יכול להבטיחך שלמדנו כולנו מן
העבר, וכי אחד רצוננו: לחיות להבא בשלום
עם כל האדם, כי לרוע המזל אי־אפשר עוד
לבטל את אשר קרה.
קראתי את דבריך שצוטטו בכתבה בדר
שפיגל. בינתיים נוכח העולם כולו לדעת כי
אמנם המזרח התיכון הוא מוקד אפשרי
למלחמת עולם שלישית (כדבריך) .גם לנו
בגרמניה ברור עתה, פחות או יותר, כי
המערב עשה שגיאות רבות במזרח התיכון.
גם אותם שנרדמו הודות ל״פלא הכלכלי״
הגרמני, התעוררו עתה משביעת־רצונם. אני
רוצה רק לקוות ולאחל שהמדינאים האחראיים
של העולם המערבי יצליחו למנוע מלי
חמה, שתוצאותיה תהיינה נוראות דווקא
בשביל ארץ צעירה כמו שלך־
מן הסתם קראת במדור המכתבים של
דר שפיגל את המכתבים של כמה מבני
ארצך, ונראה מתוכם כי רבים מבני עמך
תמימי־דעים אתך. מי יתן ותצליחו — אתה
וידידיך — להפוך את דעותיכם למדיניות
ממשלתכם, וליצור בסיס שעליו יוכלו ישראל
והעולם הערבי למצוא הבנה ואחדות.
כי אז יישכך אי־השקט במזרח התיכון.
על כל פנים, אני מאחל לכם הצלחה,
אם כי ברור לי כיי הצלחה כזאת תיפול בחלקכם
רק אחרי תקלות רבות• למרבית
הצער, מנצח הטוב לרוב רק אחרי קרבנות
גדולים, ולמרבית הצער תמיד הטובים ביותר
הם המוקרבים על המזבח. לכן כתבתי
לך שורות פשוטות אלה, הבאות מעומק
לבי.
לפני שנים אחדות קיוזיתי שגם אני אוכל
לבקר פעם בישראל. אולם לצערי אני מרותק
מזה חדשים רבים למיטתי, בגלל מחלת-
לב. על כן אני עוקב ביתר שאת אחרי
המאורעות, ברדיו ובעתונות. הרי זה כמו
תחביב: האדם יוצר לעצמו תחליף, ומסייר
במחשבתו במרחקים.
לבסוף, שוב כל טוב לך ולארצך. קבל
נא מכתבי זה כדרישת־שלום מגרמנים רבים,
שהם אתך בלבם.״
חתום: וילהלם גרוס, דיסלדורף־אלר, גרמניה
המערבית.

...נראה אם יהיה לכם רם לבחור בעבד
אל-נאצר עור פעם כאיש השנה?
נחום לוי, תל־אביב
מאמריכם על ההשתלבות במרחב השמי
הם מענינים מבהינת צורת הכתיבה, אולם
איז בהם יל הני ח. די לפתוח את הרדיו
כל יום בשעה 5.30 בתחנת קול קהיר ולש־מוע
את נאומי ההסתה בלי הרף. נאצר רואה
את מדינת ישראל כמעיז חור במזרח
התיכו! ,המפריע לו להשתלט ולהקים א־־,

מזה זמן רב לא זכה רעיוז כלשהו בישראל
לתנובה כה רחבה כשם •עזבו לה רעיונותיה,
המוגבלים עדיין, של הפעולה השמית.
אמנם רוב התגובות, במידה שאינן
הלצות טיפ שיות, הן תנובות ביקורתיות
חריפות המנסות להתגונן מפני רעיונות
נכונים, אולם עצם ההד מראה כי רעיונות
שלפני כמה שינים נחשבו רעיונות של מטורפים,
הפכו כיום נושא לשיקול רציני. לדעתי
נובעת ההתנגדות לרעיונות ההשתלבות
במרהב, מפחד של צורר בויתורים העלולים
להוריד את רמת חיינו.
שלום בנטל, תל־אביב

הקומיפארים

שיריו של משורר הם רכושו הפרטי והוא
רשאי לקבוע מה יעשה בהם. אם חיים חפר
ונתן אלתרמן לא רוצים שישירו שירים
מסויימים שלהם, טי אתם שתבואו ותורו
להם מה יעשו בהם! טוב שאתם נם לא
נותנים עצות על מה הם כ! צריכים לכתוב.
נאוה עמית, תל־אביב
לפני חודש לא שמעתי בכלל על השיר
הסלע האדום. היום, אחרי שהאיסור לשיר
אותו עשה לו פירסום ענק, שר אותו כל
הגרוד שלי. ולאותם משוררים שלא רוצים
שישירו את השירים שלהם: מוטב שתחשבו
על כד לפני שאתם כותבים אותם.
רב״ט עמיחי ק ,.צה״ל
לדעתי, דווקא במקרים שהזכרתם, השיקול
לאסור השמעת שירים מ סויימים הוא נכון.

לבקש הריטאה מיוהדת לסירורו של הנ״ל
במוסד לחולים כרוניים. לנלוסקא אף נשלחה
הורעה על מקום שהתפנה בשבילו בבית־חולים
בחיפה. איו כל אפשרות לנהל חקירה
כיום בקשר לפרטי תלונתו של נלוסקא על
סדרי בית־הסוהר, משום שתלונתו שהוגשה
בשנת ,1958 מתיחסת לשנת 1952/53 ואילו
כל הנוגעים בדבר שוחררו מכבר משירותם
בצה״ל.
סגן־אלוף שאול רמתי, הממונה על
יחסי־הציבור של משרד הבנזחון.

הגוער והחלוציות
קראתי בעניז רב את מכתבו של הבר
הנח״ל רמי בר־א׳טר (העולם הוזז ) 1086
ורוצה אני להבהיר כמה דברים בקשר
לדעותי ולחברה אשר בה אני נמצא.
חברת לה־שריטה (הרחמים) נוסדה לפני
כשנה על־ידי צעירים, תלמידי הכתה השמינית.
סרבנו להמשיך להיות בתנועת נוער
שאיבדה את טעמה ומקוריותה תור הפיכתה
למכשיר מפינ תי, ולעומת זאת בחלנו בחברה
סלונית רגילה. החלטנו ליצור חברה שמטרתה
לימור הדדי, תור כרי ליבון בעיות.
ימי שישי מוקדשים לבירור, וימי שבת
לויכוחים פוליטיים והרצאות.
אינני חושב שהלוציות הינה הפתרון
לבעיותיה של מדינתנו. אני מביע את
צערי אם רמי בר־אשר נפגע מהשוואה בין
נוער־חלוצי־לוהם לבין נוער־חלוצי-לשעבר,
למרות שאינני בטוח כלל וכלל מי עדיף
וטי יתרום חלק נכבד יותר לקידום המדינה,
וזאת על סמר דבריו של האלוף שהיה זה
לא מכבר מפקדו של הכוח הלוחם אשר כלל
את הנח״ל. אשמה מאוד אם רמי בר־איטר
ינסה להוכיח לי את צדקת דרכו הוא.
ואשמח עוד יותר להסביר לו כי דרכו אינה
הדרך הטובה היחידה שבנמצא.
יגאל זינגר, תל־אביב
רצח ביקרתי השבוע בסרט ״ג׳ו מקבט״ המוצג
בקולנוע אלנבי. אני החתום מטה ראיתי
הרבה סרטים, אפילו לפני 30 שנה עברתי
בפולניה בתור מבקר סרטים באחד מהעתו־נים,
אבל אינני זוכר אם פעם ראיתי זוהמה
כזאת ...בל, הפעולה בסרט הזה היא רק
רצח בכוונה, רצח אכזרי. אני מתפלא שהצנזורה
הסכימה להציג סרט כזה בלי כל
חשש, למרות שיאני הייתי מחליף את שמו
ל״ביודספר לרוצחים ״.אין פלא שבארצנו
נדל מספר הפושעים הצעירים, אחרי שה־מועצה
לביקורת סרטים מתירה סרטים כאלה.
שמואל שלומי, רמתיגן
לפי אותו הגיון, צריך לאסור את לימוד
כתבי שקספיר, אשר לפי אחד נזהס —
מקבט — נוצר הסרט, בלבוש מודרני.

קדיש עד גורי
׳״מחתי מאוד לקרוא את הכתבה שלכם
על נורי אל־סעיד, סאת אשת בנו נאנ׳י הה
פאשה (העולם הוה .) 1086 ברצוני לציי•
שנאנ׳יהה זו היא אנוכית מאוד ולא מסורה
לבעלה ולחותנה, מפני שלו אהבה אותם באמת,
היתה צריבה ליטכנעם לעלות ארצה. אני
בטוח כי אנשים כמו נורי אל־סעיד ובנו
היו יכולים לשגשג נם פה.
זוהיר חלאק, נצרת
לפחות יהיה אדם אחד בעולם, בקיבוץ
ישראלי• ,טיאמר קדיש על נורי אל־סעיד.
מ. שילוני, חיפה

פנים לכאן ולכאן

שחקניו* דורון
אלא שלהבא יש לקבוע ועדה של אנשים
מוסמכים משטחים שונים, שהיא תקבע מה
יש לאסור להשמעה פומבית.
גיורא זילברמן, נס־ציונה

הערכות על תערובות
מה פתאום נזכרתם לכתוב על תערוכת
העשור (העולם חוה ד )108 דווקא עכשיו,
אחרי שאני וכל בני משפחתי כבר הספקנו
לבקר ולהתאכזב ממנה?
נחמן רזובסקי, תל־אביב
היכן נאמר שתערוכת בריסל כן היתה
הצלחה? ביקרתי גם שם ולדעתי עשויה נם
תערוכה זו באותו חוסר כשרון כמו תערוכת
העשור. למרות שתערוכת ישראל בבריסל
עולה בהרבה על וו של ירושלים, הרי
בהשוואה לביתני עמים זרים; ולא רק
המעצמות הגדולות, ביתננו עלוב ומדכא
למדי.
מ. יהושע, ירושלים

פרשת גלופקא
נתבקשנו לציין מספר פרטים לבירור פרשת
יוסף נלוסקא שהתפרסמה בעתונכם (־העולפ
הזה .).1083 מתור עיון בתיקו של יוסף
נלוסקא מסתבר שימאז גיוסו ליצה״ל בספטמבר
1952 ועד לשחרורו בספטמבר 1957
נפקד שש פעמים משירותו הסדיר, הוכרז
כעריק, נירון שלוש פעמים על־ידי בתי־רין
צבאיים ונענים חמש פעמים על עבירות
משמעתיות. לדעת הרשות הרפואית המוסמכת׳
איי! יסוד לטענתו ששהייתו בבית-
הסוהר• הצבאי היתה עלולו? לגרום למחלתו,
שכן אין זו נובעת מסיבות חיצוניות אלא
מתור נופו של החולה עצמו. שהייתו בבית-
הסוהר לא הוסיפה להרעת המצב.
יוסף נלוסקא הגיש בקשה להכרתו כנכה
צה״ל, אד בקשתו נדחתה, משום שלפי החוק
מוכר כנכה צה״ל רק חייל משיוחרר שמחלתו
נגרמה לו או החמירה בתקופת השירות
ועקב השירות. כל עוד לא הוכר נלוסקא
כנכה צה״ל כחוק אין מחלקת השיקום של
משרד הבטחון רשאית לטפל בו. אף על פי
בז, לפנים משורת הרין ובהתהשב במצבו
הקיפה שיל החולה, החליטה מחלקת השיקום

אם כי יש לברד על צעדה של השחקנית
המוכשרת דינה פסקין־דורוו שהחליטה, לפי
סיפורה (העולם הוה ד ,) 108 לחזור ארצה
ולהופיע על בימותיה, ספק אם תוכל דינה
לתפוס כאז את המקום הראוי לה. בי
במבנה התיאטרון הישראלי, עדיפי ם הותק
והזכויות בקולקטיב על כשרונות צעירים,
וחבל שנערה המודה כמוה תיכווה בכר.
יורם אלפנדרי, תל־אביב
הראיתם •טלוש פנים של דינה דורון,
חבל רק שלא הראיתם את פניה הרביעיים --
פני צעירה ישיראלית. כי לפי תמונותיה
בעתונכם היא נראית כאמריקאית לכל דבר.
ויקטור קיים, חולון
פנים אחרות של דינה — פני צעירה יש ראלית,
כפי שהופיעה בחזיון יום העצמאות
בניו־יורק, ראה תמונה.

מי מכיר? מי יודע?

קראתי עליכם בעתונות הגרמנית, ועלה על
דעתי שאולי תוכלו לעזור לי להשיג כתובת
שי אדם שאני חפץ לבוא עמו במגע.
הנדון:
הרמז לסר, גראפיקאי, נולד בשנת 1908
בערד, נר בבראנדנבורגרהאבל, שם היה להוריו
בית־דפום עד שנת .1934 נשא איכה
בקנדה, וכפי שנמסר לי הוא משמש עתה
רועה באחד הקיבוצים בישראל. שמעתי
שנפצע כמלחמת־העולם השניה( .עד כמה
שידוע לי, יצר הוא את הסמל 1המסהרי

של חברת וויברטו.
יואחים א. פונקה, דואיסבורג, גרמניה

הודעה לקוראים
שבועות רבים אחר. שהעיתונים האחרים
העלו את מחיריהם, כתוצאה מן
ההתיקרות המתמדת בהוצאות הייצור,
נאלץ השבוע העולם הזח להעלות את
מחירו. אם כי העלייה במחירי עיתוני
הערב היתד, בשיעור של ״ ,250/ובעיתוני
הבוקר 15 יכול העולם הזה,
הודות לתפוצתו הגדולה, להסתפק בהעלאה
המינימלית של ס /ס 10 ומחיר הגליון
החל מן השבוע הוא 550 פרוטה.

העולם הזה 1088

שנם אנשים אשר יחם־ ישראל־ערב
מצטיירים לעיניהם כרומאנסה ספרדית.
הכלה הערביה חבויה אי־שם בבית, ומתאכזרת
בזדון למאהב המבקש את אהבתה. ואילו
החתן הישראלי עומד מתחת לחלון המסורג
ומשתדל לרכך את לב הנערה קשוחת־הלב
בנגינה על מנדולינה.

האם לא הציע דויד כן־גוריון
פעמים רכות לערכים לשם ת כד
פכים לשולחן ולעשות שלום?
האם לא נתקבלו בל פניותיו כסי־רוכ
מוחלט? אם בן, מה כאים
כעלי הרעיון השמי בטענות אל
ממשלת ישראל?
אין טעם להרצות לבעל המנדולינה על
התכונות היפות של האהבה. את ההטפה
הזאת יש להפנות לכלה האכזרית.

היא שהמחתרת העיראקית פנתה לישראל
בהצעת־ברית חשאית שנים אחדות לפני שהשליכה
את יהבה על קאהיר וחוללה את
ההפיכה בחסות רע״ם. ומי שמצוי בשטח
זה, האפוף מטבעו בערפל של מסתורין וסודיות,
יודע כי אין אלה עובדות בודדות.
מכאן שאין התמונה כה חלקה וכה חד-
צדדית, כפי שנדמה לרבים. משני עברי ה גבול
היו יוזמות־שלום, ואף חבלות.
אולם נניח אפילו לרגע כי צודקים הטוענים
בתמימותם שישראל תמיד הציעה
שלום, וכי הערבים תמיד דחו את הצעותיה.
האם יש ערך כל שהוא לטענה זו?

הסי עמים אינם דומים לרומאנסה ספרדית,
ושלום אינו נכבש בעזרת מנדו־

רחובות הארץ, ושממשלת ישראל
תתחנן ממש ששגריר יישלח מכון,
שיתקבל בבכור ממלכתי, לצלילי
ההמנון ״דויטשלאנד איכר אלם״.
ובכל זאת השיגו הגרמנים את הדבר תוך
שש שנים קצרות. כיצד?

^ ילוקם קונראד אדנואר בשנת 1952
והכריז כי הוא מוכן להיכנם למשא־ומתן
ישיר עם ישראל ללא תנאים מוקדמים
— לא היה שום מדינאי ישראלי מעז להיענות
להצעה זו. אילו הציע אדנואר לבוא
לתל־אביב כדי לדון עם בן־גוריון על אפשרויות
של שלום — היו שרותי־הבטחון
הישראליים מתחלחלים. אילו הציע אדנואר
לשלם לישראל שילומים ״אחרי שייחתם הס־

ץ* י שמעוניין לבסס טענה זו, יכול
^ולה בי א בנקל רשימה רבודרושם של
ש־רי־שלום שנוגנו במנדולינה של ביג׳י.
כשאך עלה רב־אלוף מוחמד נגיב לשלטון
במצריים, שלח לו ביג׳י ברכה פומבית מאולם
הכנסת.
נציג ישראל באו״ם הצביע בעד עצמאות
לוב — וזו הצטרפה רשמית למחנה אויבינו
(אם כי עזרה בשקט לכל היהודים שרצו
בכך לעלות לישראל).
ישראל היתה אחת המדינות הראשונות
שהכירו בעצמאות הסודאן — והנה מדינה
זו לוקחת חלק במצור הכלכלי עלינו.
לפני כמה חודשים הכריז ביג׳י באוזני
עתונאים אמריקאיים שהוא מוכן להתראות
בכל עת עם גמאל עבד אל־נאצר, אפילו
בקאהיר• בהזדמנות חגיגית זו נמנע ביג׳י
אפילו מלכנות את נשיא רע״ם בתואר ״הרודן
המצרי״.

אין בל טעם להתווכח אם הערבה
זו יש לה על מה לסמוף או
לא. מי שבא לנהל מערבה לכיבוש
השלום, חייב לקחת יחם זה בחשבון
כעובדה קיימת.

•*מלחמה כין ישראל וערב לא

| |החלד, בשנת . 1948 היא החלד, לפני
חמישים שנה, כאשר הופיעו אבותינו בארץ
זו כגורם מדיני לאומי, שהשתדל להתבדל
מבני הארץ, לגרש את הערבים מן הפרדסים
והסדנות ולהישען על השלטון הזר.
שתי תנועות לאומיות התנגשו, פעלו כמיטב
יכולתן כדי להשמיד זו את זו, גיבשו
את כל דפוסיהן לצורך מלחמה הדדית
ויצרו ירושה נוראה של שנאה הדדית, אי־אימון
מוחלט והתנגדות רגשית. אין כל
טעם לשאול :״מי התחיל?״ או ״מי צודק?״
במצב זה אין טעם בפריטה על מנדולינה
או בשירי־נועם. מי שחושב שאפשר להשיג
שלום באורח־פלא, מן היום למחר, על־ידי
הצעה מצלצלת, מרמה את עצמו ואת עמו.
השלום יושג רק כתוצאה ממיבצעים קשים
ונועזים, שמטרתם תהיה לעקור את ירושת
האתמול, ליצור חזיתות חדשות בעולם הערבי
ולגבש על־ידי מעשים ברורים ודרמ־תיים
אווירה חדשה מסביבנו.
מיבצעים אלד, נוכל ליזום רק אחרי שינוי
ערכים מוחלט אצלנו. כי הם מחייבים מושגים
חדשים, אנשים חדשים, כלים חדשים.

באמת, מה אפשר לדרוש עוד? אם צלילים
אלה לא ריככו את לב הכלה, משמע שלבה
עשוי מאבן חלמיש.

•*שעי הנאצים מיוחדים במינם בהיס־טוריה.
שום דבר שקרה בין האומה
העברית לבין ערביי פלסטין אינו ניתן בכל
צורה שהיא להשוואה עם פשעים אלה. בכל
זאת אין להכחיש כי יחסם של רוב הערבים
בעולם לישראל דומה ליחסם של היהודים
לגרמניה לפני תריסר שנים. הם רואים בנו
כובש זר שנישל אותם מאדמתם, בן־ברית
ושותף־לפשע של האימפריאליזם המשעבד.

מי שמציע בתנאים אלה משא־ומחן ישיר
וגלוי לשלום, ללא תנאים מוקדמים, ללא
הכנה מוקדמת, על סמך הסטטוס־קוו שנוצר
— הריהו מנהל אולי תעמולה פקחית כלפי
דעת־הקהל העולמית, אך לא מערכה למען
השלום במרחב.

והנה, בשבוע האחרון, הבריז
כיג׳י שוב שהוא רוצה כשיחות
שלום ישירות עם מדינות ערב,
ללא תנאים מוקדמים.

^ מנ ם, לא תמיד נשמעו צלילי המד
\ £ד ו לי נ ה בבירור. יש והם טבעו בים של
קולות אחרים לגמרי, כגון קולות נפץ, שפגמו
במקצת במנגינה המלבבת.
דוברים ערביים ברחבי העולם מציירים לא
פעם תמונה שאינה מתארת את ישראל כדון־
ז׳ואן מאוכזב. הם מזכירים כי במשך שנתיים
וחצי אחרי עלייתו לשלטון נמנע עבד
אל־נאצר מכל הכרזה אנטי־ישראלית — עד
שתקפו כוחות צה״ל את הבסיס המצרי
בעזה בסתיו 1954 בפעולת־פשיטה גדולה.
הס מזכירים כי ישראל היתד, המדינה היחידה
בעולם שהפצירה בבריטים להישאר ככובשים
באזור תעלת־סואץ, ובזאת, פגעה ב־צפור־הנפש
של האומה המצרית. הם מזכירים
כי לפחות פעמיים מאז מיבצע־סיני רמז
עבד אל־נאצר בראיונות פומביים שהוא מוכן
להכיר בישראל, בתנאי שזו תפתור את
בעית־הפליטים•

אם לא לידידות, הרי ליחס של השלמה.

אדנואר לא דרש הם בם-שלופ
כתנאי מוקדם לשילומים. הוא
אדם נכון. הוא הבין בי השילומים
יביאו מעצמם לשלום.

לינה. מי שרואה את בעיות־הקיום של יש ראל
בצבעים כה ילדותיים, מוטב שיחזור

לגן־הילדים הפוליטי.

יש לנהל שלום -כשם שמנהלים
מלחמה. דרושה תוכנית. דרושים
מיכצעים נועזים. דרושה
תקופה של הבנה והיערכות. על
מערכת-שלום חלים בל העקרונות
של מערבת־מלחמה: דבקות למשימה,
יוזמה, הפתעה, ריכוז המאמץ,
בטחון, ניידות ותיאום.

טוענים הדוברים הערכיים: גם
המנגן העילאי כיותר אינו משבנע
כאשר הוא שם -כין שיר לשיר
מיטען של חומר-נפץ מתחת לבית הכלה. הברזת שלום ערב
קיכיא, הצעת-שלום ערכ ההתקשרות
עם הצרפתים והבריטים כ־מיכצע־סואץ
-התמים לכבות?
הבה ביותר
ביותר,
הגרמני

יתר על כן, אין זה נכון בל־כך שכל
יוזמת־שלוס באה תמיד מצד ישראל, וכי
מעולם לא באה מכיוון הפוך. עובדה היא
שעבד אל־נאצר הזמין ידיד ישראלי לביקור
בקאהיר, זמן קצר אחרי שהגיע לשלטון.
עובדה היא שאישים ערביים מרכזיים פנו
לנחום גולדמן בהצעה לפתוח במשא־ומתן
ישיר׳ סודי, ובלתי־רשמי באמריקה. עובדה

לפני עשר שנים לא היה מישהו
בארץ זו מעז אף להעלות על דעתו
כי אי־פעם תתקיים צירות ישראלית
רשמית בקלן, שטכנאים
גרמניים יהיו אורחים מבוכדים
ורצויים בתמנע ובחיפה, שמודעות
על סרטים גרמניים יקשטו את כל

נבחון את מערכת־השלום המזהירה
בדורנו, שהצליחה בתנאים הקשים
והנוגעת במקרה גם לנו: המיבצע
לכיבוש השלום עם ישראל והיהדות.

כם־.שלום רשמי״ — היתד, ממשלת ישראל
יורקת בפניו.
אדנואר עשה משהו שונה: הוא קם בפרלמנט
הגרמני והודיע, ללא שום משא-
ומתן רשמי וללא כל תנאי, כי גרמניה מכירה
בחובתה לפצות את היהודים על הנזקים
החומריים שנגרמו להם, ביודעה היטב שלא
יתכן שום פיצוי אמיתי על זוועות הנאצים.
רק אחרי שהכריז הכרזה זו, נפתח משא-
ומתן בלתי־פומבי, ורק אחרי שאדנואר התחייב
מראש על סכום עצום, הפך המשא-
והמתן לרשמי. בראשו עמד אדם שלא ייצג
אפילו את מדינת ישראל, אלא רק מוסד
יהודי — כי גם אז לא רצתה עדיין ממשלת
ישראל להיות צד גלוי מדי בשיחות אלה.
מדוע הסכים אדנואר לשלם לישראל שלושה
וחצי מיליארד מארק תמורת לא כלום?
מפני שהבין שזו דרך לשלום אוטומאטי:
יסכימו הישראלים לקבל כסף, יצטרכו לשלוח
נציגים לגרמניה ולקבל טכנאים. ממילא
לפתוח ביחסים רשמיים. אי-אפשר לקחת ממישהו
מענקים של מיליונים ובאותה שעה
לחשוב אותו למפלצת. ממילא ייעלם בהדרגה
מישקע השנאה ויפנה את מקומו —

לא מפני שהמנהיגים הנוכחיים
אינם רוצים בשלום, אלא מפני שאחרי
50 שנה של מלחמה מתמדת
כתנועה הלאומית הערכית אין
הם מסוגלים לתרגם את שאיפת־השלום
המופיטטת לשפה של מיג־צעי-שלום
יזומים ועקביים :
מיבצעים שיוכיחו לעולם הערבי שאיננו
מתכוננים לעזור לפתרון בעית הפליטים
אחרי ימות המשיח, אלא שאנחנו כבר עוסקים
בכך היום — בצורה המחייבת את נצי־גות
הפליטים לקיים עמנו שיתוף־פעולה.
מיבצעים שיוכיחו כי ערביי ישראל הם
שותפים במדינה, וכי בניגוד לנתיניו של
עבד אל־נאצר הם מתפתחים במהירות רבה.
מיבצעים שיוכיחו כי איננו סוכני האימפריאליזם
— אלא בני־ברית של כל תנועת
שיחדור ערבית אמיתית.
מיבצעים שיקימו ברחבי המרחב תנועות
מהפכניות הקשורות עמנו, והמסוגלות לאיים
על אויבינו מבפנים.
ולא פחות מזה: מיבצעים שיוכיחו כי לא
יתכן איחוד המרחב, ולא שיחרורו מעול
האימפריאליזם הלבן והאדום, ולא חיסול
העוני והבערות — כל עוד לא תשתלב התנועה
הלאומית הערבית בזו שלנו.

מנדולינה? זרוק אותה לגל האשפה
! במרחב השמי תיכבש האהבה
כמעשים, לא כשירים.

ווינ ^י ^

ב מ דינ ה

(כי חזכויות ׳*סירות)

• גם עתה, כנראה, לא תקבל ישראל נשק מארצות-חכרית.
הודעתו של אבא אבן, ב שידור טלביזיה, שהוא הגי ש בק שה לקבלת נ שק עוד
לפני שלושה שבועות, מתפר שת כנ סיון להפעיל את זע ת־ הקהל האמריקאית,
במאמץ ל שנות את עמדתו ה שלילית של הססיים דיפרטמנט. לעומת זאת, תבסל
בנראה וו שינגטון את ה תנגדו ת ה למכירת נ שק לישראל על־ידי נדעצמות ידידו־תיות

כזכור גרמה ארצות־הברית לפני כ שנתיים לביטול

מכירת

מסוסי

סילון לישראל על־ידי קנדה.

• ישראל לא תמהר בשיגור תשובה לאיגרת המחאה הסובייטית,
על מעבר מטוסים בריטיים לירדן. בירו שלים מחכים
תחילה ל שתי התפת חויו ת: ת שובת ה של איטליה לאיגרת כמעט־דומה, ו תוצ או ת
התמרונים לעריכת ועידת פיסגה, עם זאת יצביע שגריר ישראל ב מו סקבה, באורח
בלתי־ר שמי, על עובדת הפסקת
טיסות אלה כמעט מן הרגע הרא שון.

ה טי סות ועל

כי ישראל

מיחתה

נגד

ד״ר נחום גולדמן יקבל, בנראה, את הזכות להשתתף
כישיבותהממשלה. בי שיבו ת אלה יוכל לה שתתף בדיונים, אן לא בהצבעה־
ז הו, כנראה, עיקר ההסכם שהו שג לאחרונה בין נשיא ההסתדרות הציונית
לבין ביג׳י, לפיו יתחייב גו לד מן שלא לעסוק ב ש טחי מדיניות־החוץ ולהתרכז
בפעולה מאו מצת בקרב הקיבוצים היהודיים בעולם, ל מען ישראל.

• ביג׳י יעמיד תנאי אחד להשתתפותו כבל ועידה בינלאומית
אשר
תדון כבעיות
שהוא
•המרחב:

העם

<וותיות שד ד
מכאן. תברחו גראנט,
לאסירי

״תפקידכם הוא לברוח
תפקידי הוא לדאוג שלא
מכאן ו״ (המפקח הבריטי
מפקד בית־סוהר עכו,
המחתרת העברית).
אלמלא כיסו גופותיהם של הסוהרים
והאסירים ההרוגים את השטח מסביב לכלא
שטה, היתד. המדינה כולה מתפקעת השבוע
מצחוק. היה משהו היתולי ממש במיקום
בית־סוהר לפידאיון בטווח זריקת־אבן מן
הגבול, בסידורי־הבטחון המגוחכים ובחוסר
מתקני־האזעקה במקום (ראה כתבה).
הביקורת הציבורית היתד, כה ספונטאנית,
אחידה ומובנת מאליה, שאפילו בטאון מ־פ־א״י,
דבר, החליט שאין טעם להתנגד לגל,
אלא מוטב לעלות עליו בעוד מועד. הוא
מיהר להטיח האשמות חמורות בפניו של
שר־המשטרה המפא״יי בכור שיטרית.
אולם היה זה מאוחר אפילו לגבי רוכבי־גלים
מדופלמים כמו עורכי דבר. מזה שנים
השמיעו גורמים רבים• את התביעה לביטול

יוכל להיפג ש יטם מנהיג׳י

ערב,,

ובי
חו ד

עם גמאל עבד אל-
נאצר.

ב מ קד ה שלא

תיווצר אפ שרות זו
יטיל ביג׳י את היי צוג
הי שראלי על
מ שלחת רגילה, יש מור
לעצמו את ה ז
כו ת להתכח ש לכל
החלטה אשר תיראה
לו כ מנוגד ת או פוגעת,
ב מי ש רין א!
באינטרס
בע קיפין,
של ה מדיניו ת היש ראלית.

בחוגים מערביים,
מתגבשת
הדעה בי
סעודיה תנסה
אולי לספח את
ירדן, ברגע שיו־ברר
כי המלך ח ד
סיין לא יוכל לה חזי
ק עוד מעמד וכי
הבריטים י היו נאלצים
להימוג. לא
ברור

עדיין מה ע*

לולה

תגוב ת

להיות

ליישר את הגבול
1במשך שנים

ישראל בפני התפת־חו

גזוזות וזנובר ליס־ם־גדבבי־ם־

כזו.

0תוכנית מערבית אחרת, כיחס לעתיד המרחב :

האנגלים

יחזקו את כו חו תי ה ם בכוויית, הנסיכות ה שו ממה במיפרץ הפרסי, המספקת להם
את מחצית תצרוכת הנפט שלהם. הכוונה: להב טיח שמירה רצופה על הצינור
הקצר, מ שדות הנפט לחוף המיפרץ, מפני כל חבלה.

• במעט בטוה שהנחתת הבוהות הבריטיים בלוב לא באה
רק לצרבי חיזוק המעיד המערבי הכללי כמרחב,

אלא כדי
למנוע מהפכה נגד של טון המלך אידריס, אשר עמדה כבר להתבצע, כדוגמ ת
המהפכה העיראקית.

• אבא אבן יתמנה בסגנה של גולדה מאיר. מאחר ושרת
החוץ חול ה מאד, יטול למע שה המדינאי הצעיר את רוב נטל מדיניו ת החוץ
לידיו. זו הי כנראה הפשרה שהו שגה ב תוך מפא״י, כאלטרנטיבה למסירת ניהול
מדיניו ת החוץ לאחד מצעירי ביג׳י, שאינם אהודים ביו תר על ה חוגים ה מיו
משרד־המשטרה,
שהוקם לצרכי נוחיות קואליציונית,
והמשבש את דרכי היעילות ד,מינ־הלית.
בשעת המערכה הגדולה לגילוי השחיתות
בצמרת המשטרה הוכח מה מוצדקת
היתד. תביעה זו לגבי משטרת־ישראל, המשוחררת
כיום למעשה מכל פיקוח דמו־קראטי..השבוע
הוכח באותיות של דם שהתביעה
היתה מוצדקת באותה מידה לגבי
שרות בתי־הסוהר, שהפך למנגנון פקידותי
•נטול־יעילות.
לפי הסיפור הנושן, יהודי טוב קונה לו
מטריה אחרי שכבר חלה בדלקת־ר,ריאות.
המרידה הגדולה בכלא שטה הוכיחה כי
דלקת־הריאות של משרד־המשטרה כבר
הגיעה לשלב אנוש.

מדיניות

שבים יו תר של המפלגה.

ס הרביזיוניסטים ברחבי העולם יפתחו במערבה נגד החלטת
ממשלת ישראל שלא להעלות את עצמות זאב ז׳בוטינ&קי.
חוגים אלה יפעלו בעיקר ב מסגר ת הארגונים הציוניים,
לקריאה מ שו תפ ת לביטול ההחלטה.

מ תון שאיפה להניעם

• צפויה פרישתו של הרב הראשי יצחק אייזיק הלוי הר־צוג,
מאחר שהוא מתקשה, מסיבות בריאות, למלא את
תפקידו. כמוע מדים לתפקיד זה באים בחש בון הרב איסר יהודה אונטרמן,
רבה הראשי של תל־אביב; אלוף־מ שנה שלמה גורן, הרב הראשי של צה׳׳ל;
הרב ד׳׳ר יוסף דב סולו בייצ׳יק מבוס טון. אולם יתכן כי הפרי שה לא תצא
לפועל, וכי הרב אונ ט ר מן י ת מנה רק כממלא מקום.

הקרב על הירדן
נסתיימה. המערכה
במרחב השמי כולו
מוזרה. למסתכלים
שאחרי הסערה. בעשזו
הדממה שלפני

המערכה על עיראק
על ירדן טרם החלה.
שררה השבוע דממה
שטחיים נראתה בדממה
לי כושר־אבחנה ידעו
הסערה.
לגבי הערכת העובדות כמעט ולא נשארו
חילוקי דעות בין הפרשנים הרציניים.
שלטון החזית המהפכנית בעיראק, בראשות
הקצינים החופשיים, היה מושלם ו*

יציב.
בלבנון הושגה הפשרה, אשר לה
הסכימו למעשר, כל הצדדים הלוחמים עוד
לפני שההפיכה העיראקית גרמה לפלישת
המארינס. כאמיל שמעון הסכים להסתלק,
במקומו נבחר פואד שיד,אב, הרמטכ״ל השקול׳
ששקד בימי המאבק להישאר ניט ראלי
בין הצדדים, לגלות אהדה לרע״ם
ולמערב כאחד, להציב את הטאנקים שלו
במבואות ביירות כאילו נגד המארינם ולתת
להם להיכנס לבירה בקבוצות קטנות.
ועידת־הפיסגה עמדה על הפרק, אגרות
ואגרות־נגדיות מילאו את הכותרות הראשיות.
היה ברור מראש ששום דבר מעשי
לא יצא מן הועידה רבת־ד,פרסומת. אפשר
היה לחשוב כי המשבר במרחב חלף.
מה תעשה ישראל ץ אולם באופק
כבר הסתמן המשבר החדש. כמעט איש
לא דיבר עליו. אך כל הצדדים התכוננו
לקראתו בשקט. במרכזו עמדה המהפכה
שטרם פרצה: המהפכה בירדן.
לא היה כמעט ספק כי ברגע שהצנחנים
הבריטיים יצאו מגבולות מדינה זו, יקום
עמה כאיש אחד ויטאטא את המלך חוסיין
החוצה. אם עוד שרדו למלך הקטן ידידים
לפני חודש, הרי הסתלקו ממנו ברגע שקרא
לפולשים הזרים
לחזור למולדתו —
מעשה שהיה בחזקת
בגידה בעיני כל
ערבי לאומי.
המלך היה עתה
כה מבודד, עד שנת עורר
חשש רציני ש המהפכה
תפרוץ עוד
בימי נוכחותם של
הצנחנים הבריטיים,
וכי אפילו הגדודים
הבדואים של הלגיון
הערבי, עד כה מש־ענת־הברזל
של הההאשמית, מלכות שייכים
עתה למחנה
המורדים תומכי עבד
אל־נאצר.
השאלה הגדולה:
אם תפרוץ המהפכה
למחרת צאת האנגלים,
ואם תשא את
דגלה של הרפובליקה
הערבית המאו חדת
של גמאל עבד
אל־נאצר — מה
יהיה?
ובעיקר: מה תעשה
ישראל במקרה

וברא שם העולם הזה.

הצהירה ישראל שלא
תשב בחיבוק
ידיים נוכח צירוף
ירדן למחנה רע״ם,
אשר ממשלת ישראל
רואה בו את האו־ייב
העיקרי של ישראל בברחב.״ אפילו אין
בן־גוריון משוכנע בכך בעומק לבו. ,הרי
אחרי שנים ארוכות של תעמולה קיצונית
נגד ״הרודן נאצר״ ונגד ״האיחוד המצרי-
סורי״ ,לא יוכל להשלים עם סיפוח ירדן
לרע״ם מבלי להיראות בעיני חסידיו כפחדן.
יתר על כן, כל מי שסבור כי גבול-
הירדן הוא כורח צבאי להגנת המדינה,
יראה במצב זה הזדמנות אחרונה ליישר
ההזדמנות תיראה חד־פעמית
את הגבול.
ובלתי־חוזרת, ואין ספק כי מנהיגים רבים
בישראל ידרשו לנצלה.
אם כן,מה יקרה הלאה?
קוריאה שניה. דיפלומטים קומוניסטיים׳
שדיברו השבוע בחופשיות רבה מן
הרגיל, תיארו באוזני בני־שיחם את השתלשלות
המאורעות הסבירה, כמו מישחק
שח־מט קטלני:
מהלך רא שון: האנגלים יצאו מירדן,
חוסיין ייהרג או, יברח׳ שלטון מהפכני
של חסידי רע״ם ישתלט בירדן.
מהלך שני: ישראל תפלוש לירדן, צד,״ל
יכבוש את כל השטח ממערב לירדן (ובצורה
זו יצרף לישראל מיליון תושבים
ערביים נוספים, מחציתם פליטים מן ה *
בניגו ד לנחום גולד מן, שחזר ה שבו ע
שוב על ד ע תו שגמאל עבד אל־נאצר הוא
ה מנ היג הערבי היחיד שאפשר לבוא יעמו
לידי הסדר שלום ב תנאי ם סבירים.
(המשך ב ע מו ד <14

העולם הזה 1088

מאתים פידאיון וגסה]]׳ ביצעו
את ההתקוממות הגדולה ביותושבוצעה אי• נעם בבית־סוהו

מאה ותשעים אסירים ערביים הציתו ביום
חמישי שעבר את לפיד המרד, בכלא המרכזי
למסתננים שבמשטרת בית-השיטה. אחרי 24
שעות של פעולות לחימה בתוך בית־הסוהר,
סריקה בשטחים הסמוכים וחקירה נמרצת, סיכמו
השלטונות את הפעולה: שני סוהרים ישראליים
נהרגו, אחד נפצע 67 .אסירים הצליחו
להימלט 13 ,נהרגו, חמישה נפצעו, נשק ותחמושת
נגנבו. בעמודים אלה מוסרים כתבי ״העולם
הזה״ את תיאור מרד בית-השיטה על גילויי
האומץ, ההקרבה, הפחדנות והרשלנות שבו.

הפידאי הפצוע

מובל לחקירה אחרי שהוחזר מבית־החולים בעפולה. ה־פידאי
מובל חצי־ערום בלוויית שוטר לבוש־גופיה. מאחוריו
מובילים סוהרים והאסיר היהודי אליהו כהן פידאי אחר, ערום כולו, לחקירה בכלא.

האיש שהרג

את הסמל יוסף שבח מוחזר דבית־הסוהר, אחרי שנחבש
בבית־החולים. ערום כולו נפל עבד אל־ראזיק מוסטפח אבו־עראפאת׳
בשעה שהאסיר היהודי אליהו כהן׳ ( 16 שנות מאסר יעל רצח אשתו) מנסה להקימו.

**טבוע אחרי מרד הדמים בכלא בית־
/א השיטה (*שטה״) ,למרגלות הר הגלבוע,
נשארה עדיין חידה אחת גדולה תלויה ועו מדת
במרכז ההתעניינות הציבורית: היכן היו
שני זקיפי המכלאה הפנימית, המזויינים בנשק
אוטומטי, בשעת המרד?
מערך ההגנה והבטחון בכלא שטה בשעות
הלילה, היה פשוט: שני זקיפים הופקדו על
המכלאה הפנימית, בתוכה נמצאו 190 אסירים
ערביים, מסתננים ואנשי פידאיון. הזקיפים
היו מזויינים במקלע ברן אנגלי ובתת
מקלע עוזי. כשפרץ המרד וכשזרמו עשרות
האסירים המזויינים בלפידים ובמוטות ברזל
לעבר מחסן הנשק המרוחק, יכול היה מקלע
הברן שעל החומה לחסל את המרידה בן
רגע. צרורות אחדים במקלע היו מרתיעים
את המורדים מזממם. חת־מקלע העתי היה
צריך לחפות על המקלען. שניהם יחד היו שתגיע יכולים לעמוד מול המרידה עד
העזרה מצדם של שאר הסוהרים, או מתחנת
המשטרה הקרובה וממשקי בית־השיטה, חפ־נזעקים
בוודאי
צי־בה ובית־אלפאשהיו
לקול חילופי היריות.
אולם המקלען ונושא העוזי לא פתחו
באש. מסיבות בלתי־ברורוה ברחו שניהם
מעמדות המשמר. העדרם איפשר לאסירים
המורדים לבצע את זממם.
השבוע לחקור
וזעדת החקירה, שמונתה
בפרשת המרד הגדול, תגיע למסקנות משלה.
אך מה שקרה בליל חמישי שעבר בכלא
המרכזי למסתננים מעיד כאלף עדים, כי
רק רשלנותם הפושעת של הממונים על
הכלא, קציניו, סמליו ואנשי המשמר שלו
הביאה לכך שמרד האסירים המוצלח ביותר
מזה שנים רבות ברחבי העולם כולו, אירע
בשבוע שעבר במדינת ישראל. וכך קרה
הדבר:
ארוחת־הערב התנהלה כרגיל. האסירים
שתו במהירות
קבלו את צלחות הפול,
את ספלי התה. הפושר והתכוננו לחלוקת
הסיגריות היומית. ערב ערב מחלקים
להם הסוחרים ארבע סיגריות לאיש. את

הסיגריות הם מדליקים במציתים* .מה הם
כבר יכולים לעשות הערבים האלה במציתים.
ככה אנחנו חוסכים גפרורים,״ הסביר פעם
אחד הסוהרים למבקר, אשר תמה על הימצאות
חפץ אסור זה בידי האסירים.
השמש שקעה מאחורי הגלבוע. ההר הנמוך
האפיר, האדים, הכחיל והתכונן להשחיר בחשכת
הליל. למעלה, על הרכס, אפשר היה
להבחין במשקפת טובה בסיור של משמר
הגבול. אם היו למישהו משקפים חודרות־הרים
אפשר היה אולי להבחין גם בפלחים
הירדנים, בעברם השני של ההר והגבול.
השומרים עם הברנים ירדו מן המגדלים,
מסביב לחצר הכלא הגדולה* .אין תקציב,״
ידעו אפילו האסירים החדשים ביותר, ומשום
כך שומרים בלילה רק שני סוהרים על חומת
הגדר הפנימית. אחד שומר עם ברן, שני

עם עוזי.

יתדות ברזל בחצר
לאסירי ם התכוננו ללינת לילה. הא-
| 1דוקים כרעו ברך בתפילת־ערבית. בכלא
שטה ישנים האסירים תחת כיפת השמים 190 :
אסירים בשלוש קומות של מיטות שבורות.
חם בעמק בית־שאן, ועל כן אין מקפידים
לסגור את האסירים בתאיהם בלילה. דק את
המסוכנים שבהם והחצופים במיוחד סוגרים
על סוגר ובריח. השאר ישנים בחצר, יחד
עם ערימות המחצלות הבלתי־גמורות ועם
גל גרוטאות שאיש אינו יודע מדוע לא
סילקו אותו משם. התכונן ללינת לילה גם
סולם, שהוצב בתוך המכלאה, ואתו ערימת
סמרטוטים, מלאי של נפט ומספר יתדות־ברזל.
יום
נוסף בבית־הסוהר המרכזי למסתננים
בבית־השיטה התקרב לקיצו.
סמוך לשעה שש וחצי בערב ניתן האות
הראשון. איש אינו יודע עדיין מי נתן
אותו, אך כבר עתה ברור שהכל התחיל
בפניית סובחי׳ אחד האסירים המצריים.
• 6ייייייייי ^

הערומים והמתים
הוא ניגש לדלת החצר
וביקש לפתוח את הדלת
את שיירי הפסולת של
תוצרת עבודת האסירים

הפנימית של הכלא
כדי להוציא מהחצר
תעשית המחצלות,
באותו יום.

לא היה שום דבר בלתי־רגיל בבקשתו
של סובחי. הסוהר שליד הדלת היה רגיל
לתת מדי פעם לכמה אסירים ערביים לצאת
ולבוא לצורך עבודתם. לעתים, התברר מאוחר
יותר, בשעת החקירה, ניתנו המפתחות
לאסירים שפתחו וסגרו את הדלת ללא כל
השגחה.
אלא שהפעם, כאשר נפתחה הדלת, ניתן
האות למרידה. אי משם צצו בידי אסירים
רבים לפידי נפט בוערים, שהחלו לנוע במהירות
מתוך החצר הפנימית לכיזזן היציאה
מבנין המשטרה. מזויינים ביתדות ברזל ובלפידים
בוערים רצו עשרות אסירים לעבר
הפתח. הם שטפו־עברו על פני היומנאי, שהוכה
במוט ברזל וצנח מתבוסס בדמו ליד
שולחן היומן. מכשיר הטלפון נקרע מחוטיו
החיצוניים, מכשיר האלחוט רוסק, רשת
החשמל נעקרה. חושך מוחלט שרר בתוך
בית הסוהר המנותק מכל קשר טלפוני ואלחוטי
עם העולם החיצוני.
נקודות־האש של הלפיוים נראו מתקבצות
סביב מחסן הנשק. כמה מהלומות ביתדות
ברזל ובמוטות גדולים ריסקו את דלת העץ
החלשה של המחסן. מנהיגי המורדים החלו
לחלק רובים, עוזים ומקלעים לכל דורש.
דמות אפלה וחסונה, שעמדה מעל למחסן,
המטירה על ראשי המתפרצים אבנים גדולות
וגושי סלעים.
״יא כלב איבן כלב!״ נשמעה צעקה מרו־באי
מורד, ליד המחסן. יריד, חדה סילקה את
הלוחם הבודד, שהטיל את האבנים למטה.
האסיר היהודי יעקב מרחבי קפץ ממרומי
הגג׳ הציץ לצדדים, עזב את גוש המורדים
המילל והזועק, שאחדים מתוכו הספיקו כבר
להרוג סוהר נוסף. מרחבי לא רצה לאבד
זמן. הוא דילג על חומת בית־הסוהר, רץ
לעבר הכביש ונפנף את ידיו בבהלה לעבר
מכונית שאורותיה נראו מרחוק. המכונית
עצרה בחריקה.
״אני אסיר מכלא שטה, אל תפחד,״ אמר
מרחבי בנשימה חטופה לנהג המבוהל ,״יש
מרידה בבית־הסוהר, סע מהר לתחנת המשטרה
בבית־שאן.״ לרגע היסס הנהג, נסע
לאיטו, עד ששוכנע מדברי מרחבי.
הוא לחץ על דוושת התאוצה. כעבור
שלוש דקות קפץ מרחבי על מדרגות ה
אליהו
כהן, שהזעיק את חברי

תחנה בבית־שאן :״מרידה בשטה!״ זעק לעבר
היומנאי הנדהם.

״שא? את אמך הזוגה!״
^ א היתה זו הפעם הראשונה שיעקב

/מרחבי הדהים שוטרים בהודעותיו. בפעם
קודמת, לפני כחמש שנים, נכנס הצעיר בעל
העינים היוקדות לתחנת המשטרה בפתח־תקווה
ואמר לשוטר התורן :״רצחתי את
אבי!״
עשרים ושלוש שנים סבל יעקב מרחבי
מתסביך פנימי מדכא: הוא לא ידע מי הוא
אביו. העלם התימני החסון גדל בסביבות
חיפה, בחסותו של אב חורג שלא אהב אותו
מעולם ועם אם אוהבת, שלא היה לה זמן
לאהוב את ילדיה. רק בהיותו בן 17 מצא
יעקב מרחבי את אביו האמיתי, שאת זהותו
הסתירה ממנו אמו כל הזמן. הוא עבר
לגור בבית־אביו, מצא למראית עין את אושרו
בקן־המשפחה החדש. אך גם שם לא
ארכו שבע השנים השמנות, אחרי כל אותן
השנים הרזות שבילה בצל אביו החורג.
בהשפעת אמו החורגת וקרובי משפחתה,
נודה יעקוב מרחבי על־ידי אביו שהחל
להתנכר לו. המשטרה הוזעקה מפעם לפעם
לבית הקטן שבשכונת התימנים בפתח־תקווה,
עד שאביו של הנער האומלל הכריז פעם
באוזני השוטרים :״הוא לא בני. אינני מכיר
אותו כלל.״
סופה של הטראגדיה המשפחתית היה עצוב
מאד. בגיל ,23 חודשים אחדים אחרי שנשא
אשה, טען יעקב מרחבי אקדח־תופי, ניגש
לבית אביו, קרא לו החוצה ואמר :״בוא נצא
החוצה ונדבר שם.״ האב ובנו יצאו לחצר.
יעקב ביקש מאביו שיחזור ויאהב אותו כמקודם.
האב סירב. בסערת הוויכוח צעק האב
לעבר בנו :״לך ושאל את אמך הזונה, מאיזה
שוק עבדים הביאה אותך!״
סיפר מרחבי בווידוי אישי מיוחד להעוינז
הזה ( )839 כתוב כולו בכתב־יד על מאות
גליונות־נייר מלאים באותיות צפופות:
״דבריו (של אבי) הממוני כרעם ביום קיץ.
דמעות דם שמו מחנק לגרוני מחמת העלבון
הצורב. קולו ניסר עדיין באוזני כשראיתיו
מפסיע לכיוון הבית. עיני נקרעו לרווחה
בשלחי אחריו את מבטי כשידי נשלחה מאליה
אל קת האקדח הטעון. חשתי שאני
נתקף באותה התקפת העצבים הנושנה, ראשי
היה כבד עלי מנשוא וסחרחורת חזקה אחזה
את כל גופי. לא ידעתי מה קרה לי.״
השופטים לא קיבלו את הסברו. הם מצאו

מוחזר לכלא באמבולנס. את ה אלונקה
נו שאים שוטר והאסיר
שהתגבר על ״ ה ע תונ אי״ עותמאן.

כי יעקב מרחבי ידע בהחלט את אשר הוא
עשה, בשעה ששלף את אקדחו כדי לירות
באביו. פסק הדין: עונש מוות, אשר הומתק
על־ידי נשיא המדינה למאסר עולם. ביום
העצמאות שעבר חתם הנשיא על מסמך נוסף:
דינו של מרחבי הוחלף ל־ 10 שנות
מאסר בלבד.
עתה, חמש שנים אחרי שנכלא בבית־הסוהר
— תחילה ברמלה ובתל־מונד ולבסוף
בשטה כדי לשרת בתפקיד מנהלתי בין המסתננים
— ידע מרחבי את אשר הוא עושה.
הוא סיכן את נפשו, הפקיר את גופו לאש
המתמרדים בעת שדילג על חומת בית־הסוהר,
לא נתפתה מאווירת־החופש ומיהר להזעיק
את כוחות הבטחון.

דמות שהוירה באפלה
ך • תוךכית ־ הסוהר נמשכה המהומה.
• 1האסירים זינקו עם לפידים, מוטות ברזל
ורובים טעונים, לעבר השער החיצון של
החצר. אחמד עותמאן, גבר מצרי מיוחס
שכונה בפי כל ״העתונאי״ ,החל לטפל במנעול
כשהוא משתמש במפתח שנטל משולחן
היומנאי ההרוג. לפתע זינק גוש שחור
על אחמד. המצרי ומתקיפו נפלו על הרצפה,
נאבקים בחשיבה.
כעבור שתים־שלוש דקות גבר המתקיף על
אחמד. מכה אדירה במוט ברזל הצמידה אותו
לחול. הדמות השחורה קמה׳ חטפה את המפתח
מידיו של אחמד, דילגה אל מלונת
השוטר שמעל לשער.
מלמעלה, מתוך המלונה, סקר אליהו כהן
את הנעשה בבית־הסוהר שמתחתיו. הוא ראה
את הלפידים נעים בבהלה מדלת העץ הגדולה
והנעולה, אשר מפתחה היה עתה בכיסו.
הלפידים נעו לעבר החומה הגבוהה, עטורת
גדר התייל. מרוב בהלה לא הבינו המתקוממים
כי הם יכולים להבקיע את הדלת
הנעולה ביריות הרובים שבידיהם. בהיסטריה
נעזרו אחד בשני, גררו לעבר החומה סולמות
גבוהים שהיו מונחים בחצר, הצליחו לעבור
את הגדר והחומה, כשהם משאירים עליהן
חלקי גוף ולבוש, ולברוח אחד אחרי השני
לעבר הגלבוע והגבול הסמוך.
אליהו כהן לא היסס. מבט נוסף והוא
ידע את אשר עליו לעשות. האסיר שנידון
לפני חודשים לא־רבים למאסר 15 שנה בעודן
הריגת אשתו, קפץ מתוך המלונה אל הכביש,
דהר בכל כוחו לעבר הקיבוץ הסמוך.
•הערבים שורפים את בית־הסוהר שטה!״
צווח כשהתפרץ לתוך חדר המזכירות של

זיהוי ההרוגים

בית־השיטה. אלד, שישבו בחדר מזכירות
הקיבוץ לא יכלו לדעת מי הוא הגבר הנמוך
והשמן, בעל השפם העבות, המזעיק אותם
לעזרת שומרי בית הסוהר הסמוך. הם נזעקו
לפעולה מיידית. אולם אם היו יודעים
את עברו של אליהו כהן, שדיבר
אליהם בהתרגשות כה רבה, יתכן והיו מהססים
להאמין בדבריו.

מן השטח הגדול
ישראל הגיע אליהו כהן לפני שנים
/אחדות מתורכיה. בלשי תל־אביב נתקלו
בו כבר בחודשים הראשונים לעליתו. פעמים
אין־ספור היה כהן נעצר ומובא למשפט
בעודן גניבות קטנות וגדולות, שהיה מבצען
בשיטה מיוחדת לו בבתי־עסק תל־אביביים:
הוא היה נכנס לחנות, מבקש לקנות סחורה
מאיצטבה מרוחקת, מריק בינתים את ד,איצ־טבות
הקרובות.
.בשטח הגדול ביפו, בתוך ריכוזי העולם

נערך על־ידי קציני בית־הסוהר וחבריהם של המורדים עצמם. על
הריצפה, לרגלי המזהים, שרמדה רוג המסתנן בסאט, שהיה בין מאר־גני
המרידה והבריחה. לדברי עדויו ת האסירים היהודים, היה בטאם ד־ימינו של ראש המרד, עותסאן.

ומפוחדים ממתינים מאהוד׳ הסורג לחקירתם, האסירים שלא וצו או לא הספיקו לבווח
התחתון, הכיר אליהו כהן את אשתו לעתיד.
לאה ודלירו הצעירה היתר, יצאנית. היא הת־ידדה
עם כהן, שהפך בינתים למורפיניסט
מושבע. אחרי חודשים אחדים רשמו לעצמם
אנשי מדור הבילוש המחוזי: אליהו כהן
הגנב חי על רווחיה של לאה וולירו היצאנית,
שהיתר, במקרה גם אשתו.
הסוף היה טראגי יותר: לאה ילדה לבעלה
שני ילדים. אך כהן לא טרח לעבוד לפרנסת
משפחתו, בזבז את כל כספיה של לאה שהמשיכה
לעבוד כיצאנית. לבסוף נמאס הדבר
על לאה. היא עזבה את בעלה, עברה לגור
אצל ידיד נושן בתוככי השטח הגדול. כש פגש
כהן את אשתו־לשעבר באחת ד0,ימ־טאות,
אחרי שהזריק לעצמו מנה גדושה של
מורפיום, שלף את סכינו ודקר אותה דקירות
מתת .״אליהו כהן רצח אותי,״ הספיקה
תלירו לגלות לחוקרים.
וכך, בשעה שמרבית הסוהרים נמלטו על
נפשם, עמדת הברן ננטשה והאסירים המתמרדים
שלטו בבית־הסוהר כבתוך שלהם, לא
השתמט אליהו כהן, איש השטח הגדול היפו

במקום לבחור בחופש ולברוח יחד עם
האסירים המתמרדים, חירף כהן את נפשו
על מנת להגן על חייהם של סוהריו־כולאיו,
ולמנוע את הצלחתו המלאה של המרד.

ההכרות חשורעזרה
עדרים חזרו הביתה. רועי עין־חרוד

ן | ובית השיטה העיפו מבט בשמש השוקעת,
קראו כמה קריאות גרוניות לעדריהם
המפוזרים בשלפים שמסביב למשקיהם והחלו
לחזור לכיתן משקיהם המוריקים
מרחוק. איש מהם לא תאר לעצמו אפילו
בדמיונותיו הפרועים ביותר כי מעבר לחומר,
הגדולה הניצבת למולם, מתחוללת ממש
באותה שעה דרמה שהיתר, יכולה אולי
להיות מוצגת בחדר האוכל הקיבוצי אחרי
ארוחת־הערב מעל גבי סרט הוליבודי מותח.
ראשון שהבחין בחלק מן המתרחש היד,
רועה בית־השיטה. שלש דמויות כפופות שחלפו
במהירות ליד העדר, משכו את תשומת
לבו. הוא מיהר לכיוון הדמויות, זכה

במקלחת חמה של כמה צרורות תת־מקלע.
הרועה דרך את נשקו והשיב באש. אחת
מן הדמויות כרעה ונפלה. שתי חברות קיבוץ
שחזרו מעבודתן בשדה הסמוך, חשו
לעזרה, עזרו לרועה לכבול את השבוי הפצוע
שעוד המשיך לד,אבק.
לא כל סוהרי שטה ברחו על נפשם. אחד
שברח כדי להזעיק עזרה, מיהר לכביש,
עצר בבהלה את מכוניתו של רופא השיניים
שבא לטפל בחוליו בכלא, חש יחד אתו
למשטרת עפולה.
כשהגיעו יעקב מרחבי למשטרת בית־שאן,
אליהו כהן לקבוץ בית השיטה ורופא
ד,שינים למשטרת עפולה — החל השלב
השני בתולדות המרד הגדול: המצור על
הכלא והפריצה לתוכו.

משורין פורץ 8גימד!

* עקב מרחבי ואליהו כהן הצילו את
בית־הסוהר בשטה. הם הצילו את ששת
הסוהרים שהתחבאו אי־שם בתוך בית־הסוהר,

ואתם את הקצין התורן אברהם ווילה ששכב
פצוע באחת הפינות. הם גם הצילו,
לפחות חלקית, את כבודם של שלטונות ד•־
בטחון, אשר 190 פושעים, רוצחים, מרגלים
ולוחמי־גרילד, ערביים ניסו להימלט במרידה
מתוכננת, שבוצעה מתחת לאפם.
שוטרי בית־שאן הגיעו ראשונים למקום.
אחריהם דהרה לשטר. יחידה קטנה של משמר
הגבול, ואחרי זו הגיעו חברי קיבוץ
בית־השיטה. אך איש מהם לא חדר לביתר,סוהר.
ממרחבי ומכהן למדו השוטרים על
הנעשה בפנים. הם ידעו כי האסירים, שלא
הצליחו עדיין לד,מלט מבית־הסוהר המכותר,
מזויינים בנשק ובתחמושת למכביר.
שעה וחצי אחרי שפרצה המרידה, כיתר
כוח משטרה עצום את מיבצר המשטרה הישן.
בראש הפעולה עמד רמ״ח דוד עופר, סגן
מפקד מחוז הצפון, שהוזעק לפעולה מביתו.
״הגעתי למקום בחמש דקות לשמונה,״
סיפר עופר בגמר הפעולה ,״מצאתי את כל
הכוחות שהגיעו מפוזרים מסביב לבית־ה־סוהר.״
עופר
הנמרץ והתקיף פקד ברורות: להקיף
את בית הסוהר, לתפוש עמדות מעבר
לכביש, לירות בכל מי שינסה לברוח ולחכות
לאות ההתקפה. שעה אחת אחרי
פיח המרד, היו אסירי שטה שלא הצליחו
לברוח, נתונים רק לברירה אחת: להלחם עד
הסוף, או להיכנע.

הסיום

גר הקומות

נאסף לרגלי הגדר. שוטרים וסו*
הרים שחזרו מפעולה מתבונני ם

ב־ 13 ההרוגים שנהרגו ברובם בעת הפריצה או ליד בית־הסוהר.

בדור לקבורה

מעמיסים שלושה אסירים שנתפסו
את חבריהם למרד, על מכונית־משא.

סם טיגריח בפה ,׳עומד האסיר אליהו כהן, שניצח על זיהוי הגופות.

ף * מטרההיתה ברורה: לפרוץ פנימה ו!
| לטהר את המיבצר. בשעה שבשדות הסמוכים
ובמעלה הגלבוע המשיכו עשרות אטי־רים־מורדים
לנוס על נפשם, כשהם זורקים
ומפזרים את כלי הנשק ואת אוצרות התחמושת׳
פקד עופר על שוטריו להתחיל לפעול•
רמקול משטרת סובב את ר,בנין ופתח
בשידור. כמו שופרות לוחמיו של יהושוע
שסבבו את יריחו הנצורה, נע הרמקול ובערבית
:״הקשיבו, הקשיבו. בית־
--מכותר. ניתנת לכם הזדמנות להיכנע.כל מי שיכנע ירים את ידיו מעל לראשו
ויצא לכיוון השער.״
לא יצא לכיוון השער. שוטרים, ש־ועלו
אל מלונת השומר שמעל לחומה
ושלטו על החצר הפנימית בקני מקלעים
יורקי־אש, מסרו לעופר :״אפשר לפרוץ
פנימה.״
השלב הבא דמה לפעולת לב״ב (לחימה
בשטח בגוי) מתוך ספר־לימוד קלאסי: אחד
השוטרים קיבל את המפתח מידיו של האסיר
כהן, קפץ ופתח מבפנים את הדלת.
משוריין של משמר הגבול חדר דרך השער
הפתוח. הוא חיפה על עשרות שוטרים שזינקו
לתוך ד,בנין, עברו בכלים טעונים
מחדר לחדר, הוציאו את האסירים לחצר,
כשידיהם מורמות. קיני התנגדות מועטים
חוסלו. מרבית האסירים הגיחו את נשקם.

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים !
הרשמו עודהיום לקורס ל

טפול נכון מ ר חי קקשק שי ם

קצרנות עברית ו/או אנגלית

בתוך הכלא רוכזו האסירים בחצר הפנימית.
חיפוש קפדני נערך על גופם. מחלק
גדול מהם הוסרו ונקרעו הבגדים,
תוך כדי סערת המרד או נסיונות הדילוג
על גדרות. ערומים ורועדים ישבו יותר ממאה
אסירים, חיכו לחוקרים.

(שני חודשים, פעמים בשבוע)
ב״אולפן גרג״ סספמס).
כת״א: אצל ח. בר־קמא, בורדון 5
בחיפה :״במעלה״ ,שמריהו לוין 30

הצלחה מובטחת!

אויבי

מדגז במזון ״דן״
מבולנסים תפשו את מקומותיהם

הנוער

המכוניות המשורינות. באלונקות

מחלות המין
מאת ד״ר מרדכי זידמן

הופיע גליון מם פר 8של

גפז*

נקה

מטפח ומיפה את שערך
^ 6£1מ(8,101 סגול) מרחיק קשקשים
״עם מו לי ך (ירוק) לשער רגיש.
חדש ! בקבוק זכוכית 0.900ל״י,
בקבוק פלסטי בלתי שביר — 2.ל״י.
בכל אריזת ענק של ״טקסטיל־שמפו״
נמצא בקבוק מיניאטורי
נקה אויל שמפו המספיק לחפיפה
אחת.
תוצרת נקה — המפיצים: חברת נורית בע״נו

הירחון המצוייר לבידור והומור

צחוק ומצב־רוח לבית ולחברה

64 עמודים

אויל

שמפו

• 500 פרוטה

אם יר ביבי
ב מקו ם הסוהרים

דוד
שמ ש

299
לי־ררת

* לרכישה ב־ 10 תשלומים נוחים.
* אחריות לחמש שנים.
* הרכבה על ידינו— גם על גג רעפים.

* אלפי דוודים בשימוש ברחבי הארץ.

מי רו מי ת אולימפיה דוו ד * קו משבע ־ מ
תל־אביב: רח׳ הירקון ,325ת. ד ,6004 .טל 21357 .
חיפה: רחוב המגינים ,48ת. ד ,201 .טלפון 4000
קרית־ביאליק: אלכסנדר רץ, רה׳ קרן היסוד 29
ירושלים: מ .פוזן, רח׳ בנימין מטודלה ,29 טל 4143 .

לקבלת חוברת הסברה חנם —
גזור את המודעה, מלא את

הפרטים ושלח

כתובת

עיר

אסיר מרחבי
הקרבה עצ מי ת עילאית

מכוסות בשמיכות הוצאו גופותיהם של שני
הסוהרים שנהרגו: רב־סוהר אלכסנדר ייגר
והסמל יוסף שבח. שניהם הגיעו לשטר,
באותו יום, אחרי ששלטונות הכלא קיבלו
סוף סוף את מבוקשם: תגבורת כוח אדם.
אחרי ההרוגים הוצאו הפצועים. קצין־
סוהר אברהם ווילר הועבר לבית־החולים,
סמל־סוהר גליק הוצא מאחד התאים כשהוא
תקוף־הלם.
ערימת גוויות קידמה את פניהם של הפורצים
לכלא. על הגדר היו שרועים כמה
אסירים, שלא הספיקו לברוח ושמטר יריות
הפורצים פגע בגבם. על האדמה שכבו אסירים
פצועים, שגססו תוך כדי צריחות־אימים.
מתוך השדות הביאה יחידה של
משמר הגבול כמה גוויות של אסירים,
שנהרגו בחילופי־יריות בשטח.
באחת הפינות שכב מארגן המרד, מתבוסס
בדמו :״העתונאי״ אחמד עותמאן.
״אני לא ארגנתי כלום,״ אמר באנגלית צחה
לחוקרים שהעבירוהו לבית־החולים ,״תשאלו
את הסמל גליק.״ האסיר כהן הסביר
מיד :״אחמד עותמאן הציל את חייו של
גליק, כשאחד האסירים ניסה לרצוח אותו.
עותמאן הוא שפרץ לתוך החצר כדי לפרוץ
את הדלת. אני השכבתי אותו במכת־מוס
ברזל*.
כשהועבר עותמאן לבית-החולים, אי־אם־

שר היה להעלים עוד את ספורו שלו, אחד
המרתקים והמוזרים בסיפורי הריגול הערבי
במדינת ישראל: אחמד עותמאן, ספרו
קציני הבטחון, הגיע לישראל אחרי שהציג
את עצמו בשגרירות ישראל בלונדון כעתו־נאי.
הוא ביקש לסייר בארץ כמו איברהים
עיזאת׳ ומבוקשו ניתן לו.
בישראל, אחרי שהתאכסן במלון דן והו צג
בסודי־סודות בפני כמה אנשי־סוד מיוחסים,
הציע המצרי את שירותו לשירותי
הבטחון הישראליים. הצעתו של עותמאן
התקבלה, אך כבר בימים הראשונים לפעולתו
נתגלו קלפיו. זוג יהודים מצריים ש עלה
לישראל נתקל באורח המצרי, שעה
שטייל ברחוב. הם זיהו את אחמד עותמאן
כקצין מודיעין מצרי.
מבלי שיובא למשפט, נעצר ״העתונאי״
ונכלא לשנה לפי צו־מעצר אדמיניסטרא־טיבי.
הוא נכלא ברמלה, הושב בצינוק בגלל
התנהגות רעה, הועבר לבית־השיטה.
שם הומלץ על יחס מיוחד בשבילו. שלטונות
בית־הסוהר מילאו אחרי ההמלצה הממשלתית
שבאה מלמעלה: הם הקצו מקום
מיוחד לאסיר האינטליגנטי, סיפקו לו את
כל מבוקשו. בהגיע הרגע המתאים סיפק
כנראה אחמד עותמאן. גם את מבוקשם של
שולחיו המצריים: הוא עמד בראש המרד
הגדול בכלא שטה.

הפידאי רצח סמר
ף דהמים ונסערים סיכמו קציני הן
משטרה וראשי שירות בתי־הסוהר שהוזעקו
למקום את ליל הזוועות בשטה.
כשהם נאספים בחצר הגדולה והמלאה עדיין
בגוויות שלא זוהו, נמנעו מלהסתכל האחד
בעיניו של השני. מפעם לפעם הפסיק רעש
של מכונית את ההמולה שבחצר. אמבולנס
הביא מבית־החולים אסירים שנפצעו קל
ונחבשו.
עבד אל־ראזיק מוסטפה אבו־עראפאת, פי־דאי
שנידון למאסר עולם בעוון ביצוע רצח
ומעשי־חבלה בשטח ישראל, הובל חזרה
לכלא. את מוסטפה תפשו אנשי משמר
הגבול ליד בית־הכלא .״הוא רצח את הסוהר
שבח,״ התנפל עליו האסיר היהודי אליהו
ביבי וניסה להכות אותו. השוטרים הרחיקו
את ביבי, הובילו את הפידאי לחקירה.
גם ביבי היה אחד מן האסירים היהודים
שיצאו להגן על בית־הסוהר אחרי שסוהריו
ברחו על נפשם. כשהוא נדון לשלוש שנות
מאסר בעתן התפרצות ואיומים, ואחרי טיפול
ממושך בבית־חולים לחולי־רוח, הוע־

מות היומנאי

מוקד המרידה

היה בחצר הפני מית של הכלא. כאן
בילו האסירים וזערביים את מרבית
שעות היום והלילה. מאחר ובית־הכלא הק טן לא יכול היה להכיל
מספר כה בדול של אסירים, הוצא חלק מהם לחצר, שוכן בה
ב מי טו ת בנו ת שתים ושלו ש קו מות. באות ה חצר גם עסקו האסירים

בר ביבי לשטר״ עזר שם לסוהרים במלאכתם.
מחסור חמור בכוח־אדם הכריח את
שלטונות בתי־הסוהר לצרף פושעים מועדים
לסגל סוהרי הכלא.
הגתיות סולקו׳ השוטרים יצאו לסריקה
חסרת־תוצאות. תה פושר נמזג לספלי החוקרים
העייפים. בגבול הירדני, מרחק חמשה
קילומטרים בלבד, חגגו כבר מורדי שטה
את חופשם. חגגו רוצחי הילדים היהודיים
בכפר הנוער החב״די בשפריר, חגג קצין
הבטחון המצרי שנתפש לפני שבוע, חגג
הכומר הקופטי שנדון למאסר ממושך בעודן
ריגול, וחגגו המרגלים הלבנוניים שנתפשו
במצוד ענק מיגע לפני זמן לא רב.

ואדה העובדות
ך• ישראל מינה שר המשטרה וועדת
1חקירה פנימית של משרדו׳ ביקש ל
לפני
שולחן היו מנאי
מצא רב-סוהר אלכסנדר
ייגר את מותו. ייגר, שהגיע לבית־הכלא
רק ב או תו יום, לא ידע אפילו להיכן להימלט.
אחד המורדים פגע בו ב מכ שי ר קהה והרגו במקום.
לפני ה שול חן נראים בבירור כתמי דמו.

הכובשים

בעבודתם: אריגה וקליעת מחצלות. בחצר ה תגוללו מו טו ת ברזל,
בקבוקי נפט, סול מו ת, קרשים ו מזרוני ם ישנים — נשק למורדים.
מעל לחצר, מימין, ניצבת סוכת הסוהר ה מזויין ב מקלע ברן. ב שעת
הה ת קו מ מו ת, כ שע שרות האסירים ה מזוייני ס פרצו לעבר החומ ה הפנימית,
נעלם הסוהר־המקלען וברח על נפשו. הברן הקובע לא פעל.

העמיד בראשה שופט מחוזי. כאשר תתכנס
הוללדה לישיבותיה יבואו אל שולחנה, בין
השאר, העובדות הבאות :
• לא כל סוהרי שטה ידעו להפעיל
את הנשק שברשותם.
• כלא שטה לא היה מצוייר בפעמון
אזעקה מחובר לאחת המשטרות הקרובות.
• משמרת הלילה בשטה, הקרובה לגבול,
היתד, קטנה ממשמרת היום, ובמקום
חמישה זקיפי־יום׳ הוצבו רק שני זקיפי־לילה.

מפתחות כלא שטה הופקדו לעיתים
קרובות בידי אסירים.
• מוטות ברזל, חפצים חדים, סולמות,
מציתים ודלק נמצאו ללא פיקוח בידיהם
של אסירי־שטה, ברובם רוצחים, מרגלים ו־לוחמי־קומנדו.

רוצחים ופושעים מועדים, יהודים וערביים,
שרתו בשטה בתפקידי־סוהרים.

העייפים מתנמנמי ם בין פעולה לפעולה, בחצר בית״
הכלא. אחרי יום עבודה קשה בתנאי התום הכבד של
עמק בית־ שאן, עמק הירדן ו מורדות הגלבוע, הוזע קו מאות שוטרי מ חוז ה צפון
לפעולת די כוי המרד בבית־הכלא של שטה (ליד קיבו ץ בית־השיטה) .אחרי
שפרצו לבית־הסוהר ולפני שיצאו ל שטחים הס מוכים לכלא, כדי לאסוף את
הנ שק שהמורדים ה שליכו ב מנוסתם, שוחררו ה שוטרים לשעה של שינה חטופה.

שלטונות הכלא לא יכלו, כמובן, לדעת, בשעה
שקיבלו את ההחלטה על כך, כי
פושעים אלה יהיו מסורים יותר לבטחון
הכלא מאשר סוהריהם.
אסירי שטה הועברו עתה לכלא אחר. הוועדה
שמונתה לחקור את קורות המרד
החלה בפעולותיה. האסירים שנמלטו התקבלו
בארצותיהם בתרועות גיל ושמחה
מוצדקות. כי מרד האסירים בכלא המסתננים
בבית־השיטה היה לא רק אחת ממרידות
האסירים הגדולות והמוצלחות ביותר בעולם,
כי אם גם מכה עצומה לפרסטיג׳ה
הבטחונית והמדינית של מדינת ישראל, שהשמיטה
מידיה בלילה אחד את האסירים
המסוכנים ביותר שנתפשו ונכלאו ברוב
עמל׳ בעשרות מארבים מסוכנים, תוך כדי
סיכון נפשות ומסירות עצומה של כל מי
שהשתתף בתפישתם׳ כליאתם, חקירתם ומעצרם.

מחסו
הנשק

הפרוץ נמצא ריק. דלת
העץ נפרצה בקלו ת בידי
המורדים, שידעו כנראה בדיוק את מיקומו. ב ד רן
אל ה מחסן נמצא מסדרון חסר־גג עליו עמד האסיר
יעקב מרחבי, שהשליך גושי־אבנים על ראשי המורדים
הפורצים למחסן. כמה אבנים נראות תלויות בתיל.

ח שיפ תהפרשההח שו ב ה ביו תר

בניגוד למקובל בעתון זה, אני רואה חובה להקדים
לסיפור זה הקדמה אישית, לאור אופיו המיוחד במינו
וחשיבותו הלאומית המכרעת.
הפרשה המתוארת בסידרה זו תדהים קוראים רבים, שלא
ירצו או לא יוכלו להאמין לה. קוראים אלה לא יוכלו לבדוק
בעצמם פרטים רבים.
אני הייתי עד לפרשה זו משלב מוקדם מאד -למעשה מן
השלב בו החל המגע בישראל עצמה. עקבתי אחרי ההשתלשלות
מקרוב בדאגה גוברת והולכת, מתוך אמונה כי
האנשים האחראיים מטעם ממשלת ישראל שוגים כאן משגה
היסטורי, שתוצאותיו עלולות להיות הרות־אסון לשנים,
ואולי לדורות. אולם לא יכולתי לפרסם את החומר שהיה
נתון תחת ידי -מפני שנותרה בלבי תקווה קלושה

מאת

איו ן

אפרי

^ סוףאוקטופר 1 9 5 0נשלחתי מבגדאד בשליחות סודית. שולחי היו ראשי תנועה
4עיראקית שפעלה במחתרת. תפקידי היה למצוא בישראל בסים לשיתוף־פעולה.
הייתי אז בן ,34 ייבואן כללי. בניגוד ליהודים אחרים בבגדאד, התחנכתי בגנזנסיה
המרכזית (״אל־תאנודיה אל־מרכזיה״) שבה למדו מיטב בני העשירים והאינטליגנציה הערבית.
כך נוצרו באופן טבעי קשרים אמיצים וידידותיים ביני לבין צעירים רבים בני ׳גילי, שתפסו
אחר־כך עמדות חשובות בחברה העיראקית.
בסוף שנת 1948 פנה אלי אחד הידידים האלה והפציר בי להיפגש עם פליט ערבי מסויים,
שהגיע זה עתה מפלסטין. התקשרתי עם האיש הזה וביקרתי בביתו. היה זה גבר בן 50
בערך, בן למשפחה חשובה מסביבות המשולש הערבי. הוא קיבל אותי בחמימות. הוא ידע
ששהיתי כמה שנים בארץ־ישראל. ואמנם, בשנים 1941 עד 1945 הייתי בתל־אביב לרגל
עסקי. עסקתי אז במשלוח סחורות שונות, רפואות ועוד, מהארץ לעיראק, וגם רכשתי כאן
קרקעות למען יהודים עיראקיים.
האיש (נקרא לו כאן בשם אבו־שוקרי•) החל לקרב אותי אליו. מאד .״יא אחי,״ הוא
אמר ,״כולנו בגי אותה רוח ואותו דם. ספר לי מה עובר ברוחך, איך נראית בעיניך
מלחמת־העצמאות של ישראל.״
באותם הימים שרר בלב כל יהודי בעיראק פחד בפני הזכרת עצם שמה של ישראל.
כששמעתיו מדבר על ישראל, שאלתי את עצמי בלבי: מה כוונתו? מה הוא רוצה? התחלתי
לחקרו :״הרי אתה היית בארץ־ישראל. אתה ראית את המתרחש שם יותר סוב ממני, שהייתי
בעיראק. ומה אסביר אני לך?״
אבו־שוקרי ענה לי :״דיברתי עם כמה יהודים בבגדאד, וכולם הצהירו מיד שאין להם
שום ענין בישראל, שהם עיראקים נאמנים. הס פחדו. אתה הראשון המבקש ממני לספר
על ישראל.״ ואז החל אבו־שוקרי שופך את לבו. הוא דיבר בהתרגשות ובכנות בולטת.
״אם ישראל קמה וקיימת,״ אמר בלהט ,״סימן כי יד אל־אללה פי אל־מודוע (יד אלוהים
בדבר)!״ והוסיף :״אני מברך את ישראל על שהיא כבר קיימת במזרח התיכון. לפני בוא
היהודים ולפני קום המדינה היינו אנחנו הערבים פרימיטיביים, פלאחים נבערים מדעת. אבל
בבוא היהודים לסביבות שלנו התקרבנו אליהם, הסתכלנו איך הם חיים ולמדנו מהם הרבה.״

״שפתנו משותפת,״ אמר אבו־שוקרי .״כשאתה עובר על השפה העברית והשפה הערבית
אתה רואה ש־ 750/),מן המלים בשתיהן נובעות מאותו שורש.״ ואז החל מדבר בעברית
צחה, שרק בקושי יכולתי לעקוב אחריה, כי ידיעותי בשפה זו היו אז קלושות.
שאלתיו איך למד את השפה. הוא טען שלמד אותה תוך שלושה חדשים, ללא מורה,
רק מספרים. הוא החל מצטט מלים מתוך הערבית של אל־ג׳היליה (מלפני תקופת מוחמד
הנביא) כדי להוכיח לי את הדמיון הרב בינן לבין מלים עבריות מקבילות.
״זה לא מפתיע,״ סיכם .״אין לך מה להתפלא. אנו מבית אחד. לאיבראהים אל־חליל
(אברהם אבינו) היו שני בנים — יצחק וישמאל. שנינו בני גזע אחד, ושנינו חיינו באזור
הזה.״ הוא הוסיף לנתח את העבר, ציין את התרומה העצומה של שני עמינו לתרבות.
ר א שי ת ה

ג חו ת דגז

ץ* ל זה לא נאמר בפגישה אחת. אחרי ביקורי הראשון בביתו הוזמנתי אליו כמה פעמים,
^ בהפרש של ימים ספורים. נמשכתי אליו מפני שהתרשמתי מרמתו התרבותית ותפיסתו
הרחבה. היתד, לי שמחה עמוקה לפגוש בימים אלה — ימים של שנאה לישראל וליהודי
עיראק — בערבי בעל גישה כה מתקדמת ונאורה.
אחרי כשבועיים, אולי בפגישה השמינית, הפסיק לפתע את השיחה, הסתכל בעיני ואמר:
״שמע נא, אבו־סאלים (כך קרא לי, כי הרגיש כי השלום קרוב ללבי) ,הגיע הזמן לגלות
לך משהו. בחנתי אותך כמה זמן. שמעתי אודותיך מפי ידידנו המשותף שהביאך אלי.״
ואז פיתח בפני רעיון שהדהים אותי .״ישראל לא ניצחה שבע ממשלות ערביות,״ אמר,
״אלא שבע סוכנות השטן. אלה הם שבעה אפסים (״סבעת אצפאר״) .כל שבע הממשלות
האלה לא גמרו את מלאכתן למען אדוניהן, לא נגד ישראל ולא נגד בעלי־ד,מצפון בארצות
הערביות.״
אמרתי לו שאיני מבין את דבריו. הוא הסביר כי ממשלות־ערב, הפועלות לטובת מדינות
זרות, ימשיכו להילחם בישראל, יקימו כנופיות נגדה וינסו ליצור מתיחות מתמדת בגבולות.
הדבר מתנגד לא רק לאינטרסים של ישראל, אלא גם של הערבים.
לבסוף גילה שהוא הקים גוף מבני עיראק, המקבל את ישראל כעובדה קיימת. טרם
* כל ה ש מו ת של ח ב רי ה מחתרת העיראקית שיוזכרו להלך הם בדויים, כדי שלא לסכן
את חיי ה ם במולדתם. ה ש מו ת האמיתיים שמורים במערכת.

שעוד יש שריד של סיכוי שיחול שינוי בעמדתם של המוסדות
הישראליים.
עתה, עם ההפיכה בעיראק, הקשורה קשר אמיץ עם
הפרשה המתוארת בסידרה זו כפי שעוד יתברר לקורא,
נעלמו השיקולים האלה. ההזדמנות ההיסטורית שניתנה
למדינה הוחמצה סופית. כל מה שנשאר לעשות הוא לגלותה
ברבים ולנתחה -כדי לברר את הסיבות ולהסיק מסקנות.
אני רוצה לצרף להקדמה זו הבטחה אישית: אני מוסר
בזאת את מילת-הכבוד שלי שלפי מיטב ידיעתי כל הכתוב
בסידרה זו הוא אמת לאמיתה, וכי ידועים לי השמות
והפרטים שהיה צורך להסוותם או להעלימם כאן.

אוד אבנר
הגיע הזמן להציג בפני גוף זה, הנמצא עדיין בתהליך של גיבוש.
לא לחצתי־ עליו. המשכנו להיפגש כמעט כל יום, שבוע אחרי שבוע. לפעמים ביקרתי
בביתו, לפעמים בא הוא אל ביתי. כך עברו כשלושה חודשים, בהם שוחחנו על ד,קירבה
בין שני העמים, ובמיוחד על הרושם העמוק שהמפעל העברי בארץ עשה עליו. באחד
הימים אמר לי אבו־שוקרי כי הוזמן לכינוס בקאעת אל־מליק פייסל (אולם המלך פייסל),
בו עמד לנאום נורי אל־סעיד, שחזר זה עתה מבריטניה. אבו־שוקרי ביקשני להילוות אליו,
כדי שאתרשם מן האיש ואביע את דעתי. הבנתי שהוא שונא את נורי פאשא.
נורי הרצה על המצב. הוא הודה שהערבים נכשלו במלחמה נגד ישראל, אך הבטיח שהדרך
לא נגמרה עדיין, ועוד יבוא סיבוב שני בו ינצחו הערבים ותושמד ישראל.
אבו־שוקרי קפץ ממקומו וניפנף בדרכונו העיראקי החדש. הוא הטיח בפני נורי דברים
קשים, האשים אותו בהרעלת הנשמות ואמר :״לא נחזור הביתה בסיבוב שני! בתור ראש־ממשלה
אתה צריך למצוא דרך אחרת מאשר דרך של מלחמה, כדי להחזירנו לנחלתנו!
אחרת אני מחזיר לך את דרכוני ואזרחותי, ואתה יכול לשלוח אותי לאן שאתה רוצה!״
נורי, שהיה שועל זקן, היסס, אך מצא נוסח כדי להרגיעו. אני חושב שלא פחד מפני
אבו־שוקרי, ועל כן לא התרגז .״אני סולח לך, כי אתה איבדת את ביתך ואת רכושך,
ואינך יכול לשקול את המצב ברוח קרה. אחרת היית יודע שאין מדברים בסגנון זה אל
ראש־ממשלה. אבל אני סולח לך ומאחל לך כל סוב.״
הציבור שנכח באסיפה תמך בגלוי בעמדתו של נורי, אך יתכן כי בפגישה זו רכש לו
אבו־שוקרי כמה ידידים נוספים לרעיון.

גן צין אשורי באעטדיג׳מז
ך• תום שלושה חדשים אלה, באחד הערבים, כשהופעתי כדרכי בביתו של אבו־שוקרי,
•4ראיתי גבר זר יושב אצלו .״תכיר בבקשה את הידיד הזר״״ פנה אלי אבו־שוקרי .״גם
הוא שייך לעם מדוכא.״ כך הכרתי את האיש שאקרא לו להלן בשם אגוב, בן המיעוט
האשורי הנוצרי, המתגורר בצפון עיראק.
אגוב החל משוחח עמי והציג את עצמו כאדם חשוב בין בני עמו, ששירת את האנגלים
בנאמנות בדרגה גבוהה בצבא. אבל מאז ד,יכו האנגלים בבני עמו (הכוונה לדיכוי המרד
האשורי בשנת , 1933 עת הרג הצבא העיראקי, בפיקוד בריטי, כ־ 600 אשורים) התחיל לשנוא
את האנגלים ולב ק ש את טו ב ת בני עמו הא שורי בדרכי ם חד שו ת. הוא קי ב ל באהדה את

רעיונו של אבו־שוקרי, כי גם הוא מכיר בקיומה של ישראל.
אגוב הזכיר שזה עתה קרא ספר שעשה עליו רושם עמוק. היה זה ספרו של חוקר
אמריקאי (שכחתי את שמו) שחיפש את עשרת השבטים האבודים של בני־ישראל, והגיע
לגלל מסקנה כי האשורים קרובים במנהגיהם לישראלים העתיקים .״כולונא מן אל־סאמיין
(כולנו בני שם)!״ אמר.
בן־שיחי גילה לי שפרש מן הצבא הבריטי (בו שירת ביחידה אשורית בחאבאניד ).אך
נשאר קשור עם שרות האינטליג׳נס הבריטי, ובתפקיד זה נדרש לגייס מתנדבים אשורים
למלחמה בארץ־ישראל. אולם הוא חיבל במאמץ זה על־ידי שליחת אנשים בלתי־כשרים.
בפגישה הבאה שאלתי את אבו־שוקרי מה לו ולאגוב זה. הוא ענה לי שאגוב פתח לו
דלתות רבות בבגדאד, כאשר הוא בא כפליט חסר־קשרים מארץ־ישראל. ואמנם, במרוצת
הזמן נוכחתי גם אני כי אגוב מצוי בבתים החשובים ביותר בעיר. אולם אבו־שוקרי הזהיר
אותי לנהוג בזהירות רבה בנוכחות אגוב, כי הוא אינו יודע חלק מן הסודות אשר יתגלו
לי בהמשך פעולתנו המשותפת.
לא עברו ימים רבים, ובאחד הימים לקח אותי אבו־שוקרי לביתה של משפחה שנקרא לה,
משפחת ג׳בל, משפחה ידועה למדי בבגדאד (וגם בתורכיה) ,שבניה לקחו חלק בהרכבת
ממשלות רבות בעיראק. אין זו משפחה ערבית, אלא בת אחד המעוטים המוסלמיים
המאכלסים את צפון עיראק ואת הארצות השכנות.
קיבלה את פני אשד, זקנה, כבת ,60 שהזמינה אותי :״תפאדל יא אבני (אנא, בני),״
והגישה לי ספל קפה. היא הצביעה על אבו־שוקרי ואמרה :״אתה רואה את האיש הזה?
אני רואה בו את רג׳ול אל־סאעה (איש השער .),מבין כל המנהיגים שהכרתי, המבקשים
להוביל את עיראק בדרך הנכונה, לא הכרתי איש כמותו!״
בהמשך השיחה אמרה :״אבו־שוקרי סיפר לי עליך. אני רואה באמת שאתה אינשאן (איש)
שאינו דואג לטובת עצמו ושאפשר לסמוך עליו. אולם עליך לשמור את הכל בסודי סודות.
מה שתראה להבא, לא תספר אפילו לתמונתך בראי.״
דבריה עשו עלי רושם עמוק. עתה ידעתי שהסתבכתי בענין מסוכן מאד.

בביוזו שר השר
ך* עכור ימים מעטים הכרתי איש נוסף, מן החשובים במדינה. אקרא לו בשם קייס.
4הוא היה שר בדימוס, שהתפטר מן הממשלה בגלל חילוקי־דעות עם המשטר של נורי פאשא.
הוא היה כבן 65 ואצילי. מיד עמי פגישתנו חיבק אותי ואמר :״שמעתי עליך, יא בני.״

בעשר שנות

ומה ש ל שדאד

הוא חקר אותי על רשמי מן התקופה שהייתי במגע עם אבו־שוקרי ועם אמר, של משפחת
ג׳בל, שקראו לה ״אומונא״ (״אמנו״) .השבתי שאני מתחיל לראות אור לפני עיני, כי
עד הרגע הזה לא האמנתי שאישיות פוליטית כל־כך מרכזית בחיי המדינה נמנית עם חסידי
הרעיון. אמרתי שאני מצפה ליום שאכיר עוד ועוד אנשים חשובים התומכים בתנועה ,״עוד
תכיר אותם, בני,״ השיב.
״התרצה בשלום בין ישראל והערבים?״ שאלני.
״איזו שאלה!״ עניתי.
״כמה?״ המשיך לשאול.
אמרתי לו :״אם יעזור לי הזמן ואגיע לישראל, ואודכח לדעת כי אין בה אנשים השואפים
לשלום ברגש עמוק כמוך, אהיה הראשון שאצטרף אליכם ואלחם בישראל!״
דברי עשו רושם עמוק. אבו־שוקרי קפץ ממקומו בהתרגשות, וקרא לעבר קיים :״אתה
רואה שהיהודים אינם כמו שחשבתם שונאי הערבים! זו עובדה! אתה שומע את דבריו!״
הבנתי מתוך דברים אלה כי קיים — ואולי גם האחרים — לא היו תחילה שותפים
לאמונתו של אבו־שוקרי באפשרות של שיתוף־פעולה בין הערבים וישראל.
לעולם לא אשכח מה שקרה אז: קייס הקשיש ניגש אלי, נישק במצחי, וכך עשו אומונא
ואבו־שוקרי. התרגשתי מאד. אמרתי :״לא אחזיר לכם את נשיקתכם עתה. זהו חוב שאני
נשאר חייב לכם, ואני אפרע אותו רק כאשר תשבו עם גוף ישראלי ותתחילו בפעולה
משותפת!״
קייס הציג את עצמו שנית. הוא הסביר לי שאינו רק שר לשעבר, כפי שבודאי ידוע לי,
אלא גם ראש מפלגה מסויימת (שלא אזכיר כאן את שמה. הכוונה למפלגה חוקית, שהוציאה
אז עתון יומי, ושמטרתה המוצהרת היתד, להביא לשלום־בית בתוך עיראק ולשים קץ
לשלטון הכיתתי).
לבסוף הזמין אותי לפגישה נוספת בביתו, כעבור יומיים. כשבאתי בשעה היעודה מצאתי
שם את קייס, אומונא ואבו־שוקרי, וכן שבעה אנשים נוספים שלא הכרתים. לא הוזכרו
בבקשה את אחינו ...אחינו ...א חינו
שום שמות. ההצגה היתר, בנוסח :״תכיר
לפי טביעת־עין הבחנתי כי אלה אנשים בעלי עמדה ושם בציבור, אך לא הכרתי את פניהם.
עלי להודות כאן שעד אז הייתי רחוק למדי מעניני מפלגות ופוליטיקה בעיראק•

חבויפה בזזש״כגז ריר\ז
ו* פגשנו כשש פעמים בביתו של קייס — הוא, אנכי, אומונא ואבו־שוקרי, התעמקנו
>1בבעיות העולם הערבי ובתופעות הטעונות בו תיקון. החלפנו דעות על השאלה
המרכזית: מה התועלת שיכולה לצמוח לערבים ולישראל משותפות ביניהם.
באחד הערבים, אחרי פגישה כזאת, ירדתי מן האוטובוס סמוך לביתי, ברובע רכייטא
השקט בבגדאד, כאשר לפתע קפצו עלי שני אנשים, סתמו את פי ואת עיני, לחצו אקדח
בצדי ואמרו לי בערבית :״הס! בלי מלים! אחרת אתה אבוד!״
הכניסו אותי למכונית ונסעו. לא הבחנתי לאן. אחרי נסיעה של כעשר דקות הוציאו
אותי באותה צורה, העלו אותי כמה מדרגות והכניסו אותי לתוך חדר חשוך.
שני אנשים החלו חוקרים אותי• ״ראינו אותך נכנס לביתו של קיים! עכשיו ספר את
האמת — מה קשריו אתו? אם תגיד את האמת, תחיה. אחרת תמות. אנחנו יודעים את הכל!״
חשבתי שזו המשטרה החשאית העיראקית, אך איכשהו שמרתי על קור־רוחי. סיפרתי
שבנעורי הכרתי את קייס בהזדמנות מסויימת בתפקידו כשר האחראי למשרד ממשלתי
מסויים, ומאז שמרתי על יחסים עמו( .סיפורי היה מפורט ומשכנע יותר, אך איני יכול
לחזור עליו כאן, מבלי לגלות את תפקידו של האיש).
חוקרי אישרו כי הפרטים שהזכרתי בסיפורי נכונים, אולם סירבו להאמין כי יכול להיות
קשר חברתי בין אדם במעמדו לבין סוחר פשוט כמוני .״אתה לא מספר את כל האמת!״
איימו. לוע האקדח עוד היה צמוד לצדי.
״חיי בידיכם,״ אמרתי .״אני נשבע בחיים אלה שמה שסיפרתי זו האמת, ואין יותר.״
הם אמרו ששוכנעו משבועה כה רצינית, הדליקו להרף־עין את האור וכיבוהו מיד, והבטיחו
להחזירני בשלום הביתה .״אתה נאמן עלינו,״ סיכמו .״אולם אם תופיע עוד פעם אחת
בביתו של קייס, אתה אבוד.״
חוטפי החזירו אותי לאותו מקום שממנו נחטפתי .״אל תסתובב ואל תתמהמה, הכנס
ישר הביתה,״ אמרו לי• כך עשיתי.
לפני החטיפה, נקבע שאבקר למחרת היום בביתו של קיים, בו היתד, צריכה להיערך
ישיבה חשובה. לא פיקפקתי לרגע. אמרתי בלבי :״מה שיהיה, יהיה,״ וניגשתי בשעה
הקבועה לביתו של קייס. הסתכלתי היטב סביבי לכל אורך הדרך, מתחנת האוטובוס ועד
לבית. לא ראיתי איש.
אך נכנסתי, בא אלי קיים, חיבק אותי בהתרגשות ואמר :״באת!״ עניתי :״כמובן, באתי.״
״האם קרה לך משהו? אתה נראה שלא כדרכך,״ אמר לי האיש הקשיש. התכוננתי לספר
לו מה שעבר עלי, אך באותו רגע נפתח לפתע הוילון בצד השני של החדר, ושני האנשים
שראיתי אותם כהרף־עין אמש עמדו לפני. הם צחקו ואמרו :״פסק־הדין שלנו עליך הוא
שתחיה לעולם!״
אבן ירדה מלבי. הבנתי כי כל החטיפה היתד, רק בחינה לנאמנותי .״אתה האיש הדרוש
לנו,״ אמר קייס בנאום קצר. בחדר נכחו שבעת האנשים שנכחו גם בפגישה הגדולה
האחרונה, וכן שני החוטפים. אחד מהם היה מראשי מפלגה צעירה שהוקמה זה עתה.
למחרת היום לקח אותי קיים עצמו לחווה שלו, במרחק־מה מחוץ לבגדאד. נכחו
במקום כ־ 150 איש, שקיים כינה אותם בשם ״רואסא כלאייא״ (״ראשי חוליות״) .הם ישבו
בחצר פנימית סגורה.
״הכירו את אבו־סאלים,״ הציג אותי קייס בפני האסיפה .״אני מכיר רק אותו, אבל אני
מאמין שכמוהו ישנם אלפים בישראל, ואני מקווה שיבוא יום ונכיר אלפים אלה! אמנם
היום רחוק, אך השנים מתגלגלות ואפשר לומר שהיום קרוב.״
קיים השמיע נאום לוהט. שרירי פניו התמתחו בהתרגשות. תוכן דבריו היה בערך כך:
אנו רוצים לבוא במגע בישראל עם גוף מחתרתי כמו שלנו. כל עוד לא הגענו אנחנו
לשלטון בארצנו, איננו יכולים להתקשר עם ממשלות. דרכנו תהיה ארוכה, אולי תקח אפילו
עשר שנים, אבל המטרה תושג.
בפעם הראשונה הבנתי בבירור מה מטרת התנועה המחתרתית, שעד אז שמעתי רק קטעים
ממנה בשיחות השונות. עיקריה היו כלהלן:

התנועה רצתה להגיע לשלטון בעיראק בדרך מהפכנית, על מנת לשחרר את הארץ מעול
זרים — ובעיקר מן האנגלים וסוכניהם הערביים, נורי פאשא ואנשיו.
היא לא רצתה לגרש כובש זר אחד כדי להכניס זר שני. לכן לא רצתה להיזדקק לעזרה
אמריקאית או סובייטית, אלא לעזרת מדינה שכנה, השייכת לאותו גזע, שהאינטרסים שלה
מזדהים עם האינטרסים של עיראק חופשית׳ שהיא די חזקה כדי לעזור, אך לא די חזקה
כדי להשתלט על עיראק. לכן בחרו בישראל.
ישראל הצטיירה בעיניהם — כתוצאה מדברי ההסברה של אבו־שוקרי הפלסטיני —
כמדינה מתקדמת, בעלת רמה טכנית ותרבותית גבוהה, שיש ללמוד ממנה .״למה לנו לקבל
עזרתו של זר,״ אמר קייס ,״אם אללה נתן לנו את האח הנודד שחזר לנחלתו. אנחנו צריכים
לעזור לישראל, כי אנו זקוקים לה, כמו שהיא זקוקה לנו. אנו זקוקים לתעשיה שלה,
למומחים שלה. הם זקוקים לחומר הגלמי שלנו, לשודקינו ועוד יותר לשלום פוליטי בינינו.״
כאן המקום להזכיר לקורא כי אנו עומדים עדיין בשנת — 1950 שנה בה שלטו נודי
בעיראק ופארוק במצריים, עבדאללה בירדן וסוכני האנגלים בסוריה ובלבנון. בעולם הערבי
כולו לא היה משמר אחד שלא היה כפוף למדינות המערב, וגמאל עבד אל־נאצר היה עדיין
קצין בלתי־ידוע בצבא המצרי. ישראל היתר, אז המדינה העצמאית היחידה באזור.

בי\2ור שד נורי נזטייד
*ץ אז הכינוס הגדול בחוותו של קייס התקדמו הענינים במהירות. גם אחרי־כן
היה לי מגע בעיקר עם השלושה — אבו־שוקרי, קיים ואומונא. אבו־שוקרי היה
הכוח הדוחף, כמו מיטען של חומר־נפץ. קייס היה המארגן השקול, האיש שריכז את
צמרת התנועה. אולם דומני כי האישיות החזקה ביותר בכל התנועה היתר, דווקא האשד,
הקשישה — אומונא.
״אתה רואה את הבית הזה?״ שאלה אותי פעם בכיתה ,״זה הבית שהקים חצי תריסר
ממשלות בעיראק. ניסינו ממשלה אחת והתאכזבנו. ניסינו פעם נוספת והתאכזבנו שוב.
עתה אני מאמינה רק בתנועה.״
קשה לתאר מה עצומה היתד, השפעתן של אומונא ומשפחתה, משפחת ג׳בל. פעם,
באחד מביקורי, נכנם נורי אל־סעיד פאשא ושאל על אחותה. האחות, אשה חיננית
בגיל העמידה, נעדרה אותה שעה מן הבית, ונורי הוזמן לספל קפה. הוא שהה כעשרים
דקה, והתפלאתי על האופן בו נהגה אומונא כלפיו. היא היתד, כמו אחות מבוגרת,
הנוזפת באח צעיר. נורי ד,היחס אליה ביראת־כבוד וקיבל את נזיפותיה ברוח טובה.
זמן מה אחרי הכינוס קרא לי קיים ודיבר אלי ברצינות רבה מאד .״אני יכול לאסוף
אנשים ככל שארצה,״ הסביר לי .״אבל בשלב הנוכחי אין טעם בזה. הגיעה השעה
לשבת עם הצד השני — הישראלי — ולקבוע קו משותף לפעולה.״
זה היה בסוף מאי . 1950 הבנתי כי הגיעה שעתי לבצע את התפקיד אשר למענו,
למעשה, קירבו אותי לתנועה מן הרגע הראשון. כי זה מכבר היה ברור לי שעוד ההזמנה
הראשונה של ידידי לבקר אצל אבו־שוקרי באה אחרי שיקול מצד ראשי התנועה, שחיפשו
אדם מתאים לשליחות ויצירת הקשר עם ישראל.
קייס אמר לי שקשה מאד להשיג דרכון בשביל יהודי בעיראק. נדונה האפשרות שאצא
מגבולות המדינה באורח בלתי־חוקי, בעזרת אנשי התנועה בצפון המדינה, שכבר עשו
את ההכנות הדרושות משני עברי הגבול. אולם לפתע בא אלי קייס והודיע לי שיצאה
הוראה חדשה, לפיה אוכל לקבל דרכון( .יותר מאוחר הבנתי כי ממשלת עיראק הרשתה
לשר־הפנים, סאלח ג׳בר, להוציא 250 דרכונים ליהודים, כנראה בתור מקור הכנסה פרטי,
כי כל יהודי שקיבל דרכון שילם לשר כ־ 500 דינר).
קיים עצמו טיפל בסידורים, לקח אותי למשרד־הפנים, דיבר עם השר והשיג לי את הדרכון•
נחרת בזכרוני כי בשעה שהייתי לבד עם השר שאל אותי הלה :״אגב, מה יש
לך עם קייס?״ חזרתי על הסיפור שסיפרתי בשעתו לחוטפים, שאני קשור עמו מילדותי
וכי אני בן ביתו. אולם השר ניענע בראשו, בספקנות בולמת, והפליט :״טוב, טוב
הרגשתי שהוא יודע משהו, ואולי רק מנחש, וכי בסתר לבו הוא אוהד לתנועה.

גזבתז \זביר\ז }ייט־ראריוז
^ ף יצאתי מגכולות עיראק ב־ 23 באוקטובר , 1950 ,כשבלבי ההרגשה שאני
שותף למעשה היסטורי. קשה לי לתאר היום איך ציירתי בעיני רוחי את הדברים אז.
חשבתי שבישראל מחכים לי ממש, שכל תפקידי יהיה קטן וצנוע: ליצור את הקשר בין
שני הצדדים, ואז ארד מן הבמה ואתן למאורעות להתקדם בכוח עצמם. מעולם לא
עסקתי בפוליטיקה, איני בעל השכלה גבוהה, ולא התימרתי למלא תפקיד מרכזי בענין,
אשר חשבתיו להזדמנות לפתוח פרק חדש ביחסים בין ישראל והעמים הערביים.
היה בכיסי מכתב המלצה של חבר יהודי מעיראק שפעל רבות למען הסוכנות היהו־דית,
ושהכיר אישית את משה שרת ואת אליהו ששון. קיויתי למצוא, בעזרת המלצה
זו, מיד את הקשר הדרוש, כדי שלא לאבד זמן יקר.
הגעתי לעיר הבירה של ארץ נייטראלית (שלא אזכיר את שמה, כדי לא ליצור
סיבוכים בינלאומיים) ופניתי מיד לציר הישראלי במקום. כשראה הוא את ההמלצות,
קיבל אותי בסבר פנים יפות ושאל במה הוא יכול לעזור. סיפרתי לו בקיצור מה
שליחותי, והדגשתי שמוטב לו לקצר את הדין־והדברים עמי, ולהזמין מיד לפגישה ישירה
את ראשי התנועה מבגדאד.
עוד בבגדאד נדברנו כי אחרי שאצור את הקשר הראשון, ואחרי שאברר אם אמנם
ישנה נכונות מן הצד הישראלי להתחיל בשיחות רציניות, אשלח להם מברק לאמור:
״אנא באל־צחה אני בריא״) וזה יהיה האות לקיים ולחבריו לבוא לאותה העיר שממנה
אשלח את המברק.
הציר אמר שהוא מוכן לשיחות. אולם הוא הוסיף הערה שהפתיעה אותי .״אני לא
אשב עם אנשים כדי להקים תנועה,״ הדגיש .״אני אשב רק עם באי־כוח של ממשלה!״
יצאתי מבנין הצירות. הרמתי את מבטי וראיתי את הדגל הכחול־לבן מתנופף ברוח,
ויחד עמו התנופפה נשמתי. הייתי כה נרגש שלא ידעתי איפה אני נמצא. אמרתי לעצמי:
״לא חשוב מה שהוא אמר. כל עוד הדגל הזה מתנופף, שיבואו האנשים וידברו — אם
לא עמו, אז עם אתרים ! ״
הלכתי מהצירות ישר למשרד־הדואר הקרוב ביותר, ושלחתי מברק :״אנא באל־צחה!״

!בשבוע הבא: משא־ומתן בישראל!

ממשלת ההפיכה, הזוכה מדי ׳01

30ד אד
ך * תמונות כלמודים אדה הן סידרת התצלומים הראשונה שהגיעה מבגד!*
1ההפיכה. כדי לצלם אותה, היה זוג העתונאים הצרפתיים נאלץ לשכור מונק
בעמאן, לחצות בה למעלה מ־ססל קילומטרים של מדבר, כשהתנועה היחידה
בכיוון ההפוך — מכוניות עמוסות פליטים ומטלטלים, הבורחים מן ההפיכה
בסידרה זו נכללו גם שני צילומי־זודעה, בהם נראות שתי גוויות ערו מו ת|
שסועות וכרותות־אברים. היו אלה גוויותיהם של יורש העצר, האמיר עבד
תלוי בצוארו לעמוד של פנס חשמל; וגופת נורי אל־סעיד, תקועה על יתד ^
בגדר המקיפה את ארמונו. שתי התמונות צולמו על־ידי צלם־חובב עיראלר
והדפיס אותן באלפי טפסים. משך כמה ימים ניהלו הקיוסקים ודוכני המז)
בגדאד עסקים פורחים בגלויות אלה. רוכלי ממתקים ומשקאות קרים התעשרו[
מזרם הרבבות שביקר מדי יום בארמונות ההרוסים של המשפחה המלכיתית ושל
עד אשר בא צו ממשלתי להפסיק את מכירת הגלויות ולסגור את שערי האר
אחרי השבוע הראשון של היסטריה המונית ואבדן־חושים רצחני החליטה הממשי[
לחזור לחיים נורמליים, לנסות ולהשכיח את מאורעות הזוועה של ה־ 14 ביולי
ניתן לטשטש או להשכיח, ניסתה הממשלה לכסות בצעיף של ישוב־הדעת. ב [
על השלד החרוך של השגרירות הבריטית בבגדאד, יתלה השלט :״אסור היה
אנשים אלה הם אורחינו וידידינו.״ משמרות צבא עברו ברחובות, כשפחי
מחקו בירוק את כל הכתובות האנטי־מערביות מן הקירות.
באזני נציגים זרים השמיעו דוברי המשטר החדש את הטענה :״אין אנו דון
אלה שנהרגו, הומתו בשעה שניסו להתנגד בכוח הנשק.״ ולהוכחת דבריהם כי1
התנגד לא הוצא להורג, הציגו בפני עתונאי־חוץ גבר מגודל, פרוע־שיער,
מגולח, מלא־אימה ולבוש קרעים. היה זה פאדיל אל־ג׳מלי, לשעבר שר החוץ|
ונציג ארצו באו״ם — לפנים גבר אלגנטי, מבריק מצוחצח ומהודר.
היו אלה, לפי כל הדעות, הצעדים האחרונים שיהפכו קבוצת קושרים מהפכג״
חוקי, סדיר, מוכר.

ה ך 1ך 1עבד אל־כרים אל־קאסם, ראש הממ שלה החדשה של עיראק, מצדיע ל שומרי מפקדתו,
ה ך | ח
| 1 | 1 1 1 1 1 ! 1 1 . 1 1 1למחרת ההפיכה. עדיין שררה בבגדאד אוירה של הרפתקנות וסכנה של הפיכתנגד
ובמ שך ימים לא זז אל־קאסס ללא אקדח ותת־מקלע, כ שלידו קצין ח מו ש אף הוא בתת־מקלע.

ן גקום
מקום הוצח

הקצין מי מין מראה על
כתמי הדס, המציינים את
ה מקו
המקום ם בו נרצח המלך פייצל, ב ת ון גן ארמונו.

אומו! המרו

ך * זו אחר זו הגיעו לבגדאד ההודעות על הכרת המדינות במשטר החדש
*4תחילה באו ההכרות הצפויות: של רע״ם ושל מדינות הגוש הסובייטי. אחו[
מדינות מוסלמיות כמו טוניסיה ואינדונזיה. פאקיסטאן, איראן ותורכיה, שותם
עיראק המלוכנית בברית בגדאד, ייפו גם כן את כוח שגריריהן להגיש כתבי־הכרד|,
הרפובליקאית. בריטניה וארצות־הברית, הנפגעות הישירות, נאלצו להכיר בעובדה
במרכז האו״ם, כאשר הופיע גבר מגודל ובלתי־מהוקצע, והציג את עצמו כנציג
העיראקית במוסד הבינלאומי העליון, נפל על צווארו ברוב שמחה סגן המשלחח
עזיז טאהיב — בעצם הימים שמלכו חוסיין נופף בחרב הנקמות לעבר המדבר |
לבסוף, נכנע אפילו המלך ההאשמי האחרון שנותר בעולם הערבי. חוסיץ לא
להכיר ברוצחי בן־דודו, אולם הוא עשה את הצעד הקרוב ביותר להכרה כזו|:
השבוע הודיע על ביטול האיחוד ההאשמי וחלומותיו לכבוש את עיראק. הסיכויים
שהמשטר החדש בבגדאד יופל מבפנים או מבחוץ נמוגו.
ואז, במקום מישחק הניחושים סביב השאלה מה צפוי למשטר החדש מיד(
חיצוניים, החל מישחק ניחושים חדש: מה צפוי לממשלת ההפיכה מידי חבריה
מן היום הראשון הודגש הרכבה של ההנהגה החדשה: תערובת של ש!ן
קיצוניים ששיתפו פעולה עם רשיד עלי והנאצים, של קציני צבא שגישתם החבר!
ברורה, ושל חוגים שמאליים ומתקדמים אשר פעלו במחתרת בימי המלוכה. השאון
איזה מן הגורמים הללו יתגבר על היתרי

מי אחת ההודעות הראשונות ששיגר ללונדון אחרי ההפיכה דיודח שגריך
- 4בבגדאד, סר מייקל רייט: המשטר של עבד אל־כרים אל־קאסם מורכב
ליברליים, ואין באופק הפוליטי העיראקי שום תחליף למשטר זה או אף אפשר!
בלעדיו שלטון וסדר. על סמך הודעה זו שיחרר הבאנק אוף אינגדנד 80 מילן
שהוקפאו על־שם ממשלת עיראק הקודמת. מצידם, לא חסכו אל־קאסם וחבריו
הרגעה וידידות למערב. ראש הממשלה עצמו, לפי מקור מסויים, הורה טלפונית!
בלונדון :״דחיל אללה, הבהר למערב שאנחנו עודנו ידידיהם!״

קבוצו ת של עתונאיס ואנשי צבא מתרכזים לפני הכניסה לארמון אל־רחאב בבגדאד, למחרת
ירצח המלך. מן ה ח לונו ת נראים סימני הע שן, תוצאת האש שהועלתה ב אר מון אחרי הוצאתם
להורג של בני ה מ שפח ה ה מלכותית. לאחר שכמה רבבות סקרנים עברו ב אר מון ההרוס, הורתה הממ שלה לנעול שעריו,

באומו

המתפרצים. רק

וכדה מצד מדיהת הספות בעורם, עושה מאמצים להשכיח את זוועות יום ההנינח

כ מ חר ת המהפכ ה מחרת יוחדת
היא

;ורות,
!יללה,

סעיד.
ז. כי חדשה טלא

! .כל שלא בלתי־יראקי

משטר

יראק.
צעדו

של דשלה נמרת.
:ליקה רדנית ראקי.
היה
:חילת
;רונים ורמים יסטים אינה היתרי:

פ״סר וארוסתו

הנסיכה פאזילת התורכית־מצרית, כפי שצולמה בחדרה הפרטי
בפני מית !י ת־ה ספר האנגלי בו היא לומדת, ביום בו
התקבלה הידיעה על רצח ארוסה, ה מ לן פייצל ה שני, אשר ת מונ תו נראית תלויה על הקיר.

פייסל והורגו

חיל עיראקי, אחד מאלה שעלו על ארמון המלך
ורצחו את בני מ שפחתו, מציג לראווה תמונה של
המלך, קרועה ו מנוקבת מכדורים, לעיני ה ה מון שהצטופף מול הכניסה לגן הארמון.

גם לאחר שהצהיר שר החוץ העיראקי עבד אל־ג׳אבר ג׳מרד, בראיון עם עתונאי מערבדלק
לאירופה, במקרה והזרם העיראקי, מקור הדלק העיקרי של אירופה, יופסק.
גרמני, כי ארצו תקבל עזרה טכנית מברית־המועצות, לא היתד, למערב כל ברירה אלא

להמשיך בנסיון להציל, על־ידי הימנעות מאיבה, מה שעוד ניתן להציל בעיראק. ואמנם,
יסניה
ך • שאלה הכוערת, אשר עליה ביקש העולם כולו את התשובה, היתה: האם תצטרף
פורסמה פחות מ־24
ההודעה על הכרת בריטניה וארצות־הברית ברפובליקה העיראקית
׳מנסים
1 1הרפובליקה העיראקית לרפובליקה הערבית המאוחדת של גמאל עבד אל־נאצר? השבוע
החדשים יקיימו את
שעות אחרי פירסום ראיון זה. המערב רק קיווה ששליטי בגדאד לקיים הסתמנה תשובה שלילית — כל עוד תישאר ממשלת עיראק בהרכבה הנוכחי. עבד אל־הבטחותיהם
שלא לקנות נשק מהסובייטים, ולא להשתלב במערך הקומוניסטי הכללי.
לי״ש
כרים אל־קאסם, איש צבא ותיק, הצטייר כדמות המתונה שבחבורה, האיש המונע בעד
ההסתייגות היחידה שיכלו שתי המעצמות להרשות לעצמן, בשלב זה, היתה להודיע כי
־דעות־ממשלתו
להיסחף בגלי ההתרגשות חסרת המעצורים ההגיוניים.
הן מעכבות לפי שעה את משלוחי הנשק לעיראק, אותם התחייבו למסור לה בהתאם סגרירו תמונה זו אף קיבלה צביון מוחשי יותר לגבי האזרח הישראלי. במאמר שהופיע
להסכמי ברית־בגדאד — ולעבד תוכניות משותפות לכל• מפיקי הנפט האמריקאיים לספק
בידיעות אחרונות, תיאר המ,כתר של כפר קאסם הישראלי כיצד התנהג ראש ההפיכה
העיראקית בעת היותו מפקד גיזרת כפר
קאסם בימי מלחמת העצמאות. לדברי המוכתר,
יעץ לו אל־קאסם, ערב צאת הצבא העיראקי
מהמשולש :״ידוע לי שבעוד ימים תהיו
אזרחי ישראל. אל תעיזו לצאת מהכפר.
תשארו תחת שלטון היהודים. היהודים טובים
יותר מאחרים. אל תשימו לב למה שאומרים,
כי היהודים הורגים את הערבים בכל
מקום לשם הם נכנסים. הם לא עושים זאת.
יחד עם זאת, דעו לכם כי היהודים הם
מלומדים ומשכילים.״
אך למטבע הזעים־רוקן (רב־אלוף) המתון־
יחסית ישנו גם צד שני. ועליו טבוע זכרו
של רב־אלוף מהפכני ומתון אחר — מוחמד
נגיב המצרי. הוא עמד בראש ההפיכה המצ
רית, כל עוד היתד, כת הקצינים מעוניינת
להציג את עצמה בדמות מתונה וטובת־לב,
שתרגיע את המערב כי אין הפיכתה אלא
תנועה מתקדמת וידידותית. ובמשך כל
אותם חודשים עמד ברקע המידי הענק החייכני
גמאל עבד אל־נאצר. ברגע ההכרעה
דחף הצידה את גולם־הראווה, תפס בידיו את
השלטון.
גם לצידו של אל־קאסם עומד סגן־אלוף
שאפתני: סגנו בראשות הממשלה, עבד אל-
סלאם מוחמר עארף. עארף ,38 ,היה אמנם
חניכו של אל־קאסם במכללה הצבאית העיראקית.
אולם יותר מאשר הוא חש את קשריו
למורהו, הריהו חסיד פאגאטי של הביקבאשי
המצרי.
ואין שום בטחון כי בבוא העת לא ידחוף
עארף את אל־קאסם, ויתייצב בראש הרפובליקה
העיראקית לפקודות עבד אל־נאצר.
אולם קבלות־הפנים, אשר לא נשאר בו רהיט
חיל עיראקי שומר עם מכונת־יריה ויקרם, ליד כן היתכן
מאד גם, כי מועד זה לא יהיה רחוק
או ח לון שלא נהרס כליל על־ידי ה המונים
שיש, עליו עמד פסלו של הגנרל האנגלי מוד, כובש
כל כך. כי עבד אל־נאצר זקוק מאד לנפט
השיש היקרים עמדו בפני טירוף־ההרס של המתפרעים.
עיראק -ב מל חמת העולם הראשונה על. הפטר־ ־נתלה ׳ זוג נעליים׳ ,לאות בזיון.
העיראקי ולהכנסותיו.

!ההרום

פסל שבור

ב מ דינ ה

בדאי לעבור
לסי

(הנושך תעמוד )4

איכות מ עו ל ה
במחיר עממי

מוצרי

סינריה ש טו ח ה
2 0סיגריות
500 פרי

טבק בע״נו

כדאי לעבור לסיגריות ״עשור״ !
כל המעשן את הסיגריה .״עשור״ שבע רצון ממנה. היא נעימה ובעלת ארומה
עשירה. יתר על כן ,״עשור״ אף מעניק שי נאה לבני המעשן — תמונות ספורטאים,
המצויות בכל קופסה של סיגריות ״עשור״ .חברת הסיגריות, מוצרי טבק בע״מ,
אף תעניק אלבום נאד, לכל אוסף ששים תמונות.

החברה להפצת סרטים למזרח הקרוב בע״מ גאה להציג
את המאורעהספורטיבי של השנה

אליפות העולם
בכדורגל 1958
שטזקוזולם -שבדיה

בהשתתפות 16 הנבחרות הטובות בעולם.
סרט מרתק מהתחלתו ועד סופו.
הסרט בשפה הצרפתית

הצגת
מרכז

תל־אביב

תרגום עברי ואנגלי

בכורה

ארצית

חיפה

חודורוב־מירימוביץ,

כרטיסים להשיג גם בחנות לספורט
פסג׳ דיזנגוף־פרישמן, ת״א ובכל המשרדים למכירת כרטיסים.

הרחקת השערות לצמיתות
משך שנים רבות מחפשת התעשיה ד,קוסמטית תכשיר בטוח להרחקת שערות
לצמיתות. ישנם סוגים שונים של תכשירים להרחקת שערות אשר דרך פעולת רבים
מהם שורפת את השערות ולפעמים אף משאירה סימנים על העור עצמו. לכולם
ישנן שתי מגרעות: אחת — השער מתחיל לצמוח מחדש מיד וסימניו נראים לאחר
כמה ימים בלבד, והשניה — הנם מסוכנים לשמוש בחלקים שונים של הגוף,
מרעילים את העור וריחם אינו נעים. כן ישנן שיטות יקרות ע״י טפול בחשמל
המוציאות כל שערה בנפרד. ישנה כמובן גם השעוה. טפול זד, הנו מאד פרימיטיבי.
שופכים שעוד, רותחת על השטח אשר ממנו מעונינים להרחיק את השער, לאחר
שד,שעוד, מתקררת ומתקרשת מושכים אותה ביחד עם השער. טפול זה ארוך מאשר
גלוח, אולם בכל זאת צומח השער שוב במהירות גדולה יותר.
שיטת סן לן החדשה, לעומת זאת, מורכבת משלושה חמרים עשויים מצמחים
יקרי המציאות ותמצית טבעית אשר נותנים ריח מעורר ונעים. סן לן מס׳ — 1
הנו לזרועות ורגלים. סן לן מס׳ — 2מיועד לפנים וחלקים עדינים אחרים בגוף.
סן לן 1או 2מיוצר על־ידי מומחים בעלי נסיון והשערות מורדות ללא כאבים
ע״י אריג מיוחד הארוג על ידם. לאחר שהשטח המטופל חפשי משער מורחים את
סן לן מם׳ ( 3חם) על העור. נוזל זה מופק מחומר שמשתמשים בו ילידי ברמודה
לרקודי הפרא שלהם. נוזל זה הנו חדש למדע הרפואי. סן לן מם׳ 3מונע צמיחת
השערות מחדש דרך נקבוביות העור ע״י סתימת נקבוביות אלו. כשהנוזל מתייבש
רוחצים את שטח הפעולה בסבון רגיל ומים אשר משאירים את העור חלק כמשי.
שיטת סן לן אפשרית במספר קטן בסלוני היופי בישראל אשר הוסמכו על ידי
החברה לפעול בהדרכתם.

שטח הישראלי).
מהלך שלישי: אמריקה ובריטניה ינצלו
אמתלה זו כדי לפלוש מיד לירדן, בטענה
שהן מצילות את ירדן מידי צד,״ל (כשם
שעשו בריטניה וצרפת לגבי מצריים בימי
מיבצע־סיני) .לצורך זה כבר מגבירה אמריקה
את כוח המארינס בלבנון, דווקא בתקופה
שהמשבר שם שוכך.
מהלך רביעי: כתשובה על פלישה זו
יתערב הגוש הסובייטי באופן מאסיבי, בנוקוריאה,
על־ידי שיגור חטיבות של

״מתנדבים״ ,נשק כבד ועוד.
המהלך החמישי לוטה בערפל. מתקבל
על הדעת ששני הצדדים ירצו למנוע מל־חמת־עולם
מימנית, יסתפקו בקוריאה שניה,
בה תהיה ישראל הפעם אחד הצדדים הלוחמים.
אך כאשר מטיילים לאורך שפת
התהום, לא תמיד יש בטחון שתהיה אפשלשמור
על שיווי־המשקל. רות שקט כלי נשק. אם תצדיק ההתפתחות
הערכה זו (עליה חשב השבוע ראש־ממשלת
הודו, ג׳והארלאל נהרו, עת הכריז
כי סכנת מלחמת־העולם קרובה כרגע יותר
מכפי שסבורים רבים) דבר אחד ברור:
ישראל תעמוד במוקד, בצורה המבטיחה
להיות בלתי־נעימה למדי.
כך מצאה את עצמה המדינה במרחק
רב מאד מן המקום בו קיוותה לעמוד לשלושה
שבועות בלבד, עת שמחה פני לקראת בוא המארינס ופתחה את המרחב
האווירי שלה בפני הצנחנים הבריטיים.
אמנם, כבר ביום השני של ההתערבות
האמריקאית שככה קצת השמחה בצמרת
המדינית הישראלית. הסיבה: השגריר
האמריקאי הבהיר לביג׳י, בלשון ברורה,
כי הדרישה האמריקאית היחידה כלפי ישראל
במשבר הנוכחי היא שתשב בשקט מוחלט
ולא תשמיע הגה. האמריקאים, שסברו
כי מצבם במרחב בלתי־נוח גם בלאו הכי,
לא רצו כי סימן כל שהוא של הזדהות
עם ישראל ישחיר עוד יותר את פניהם
במרחב.
גם התקוות הראשונות להשתתפות ישראל
בועידת־פיסגד״ בצורה שתביא לד, פרסמי־ג׳ה
בינלאומית — הצטננו במקצת. הסיבה:
השבוע היה ברור לכל כי אחרי נצחון
המהפכה בעיראק (ובהעדר מלחמה על ירדן)
ינסה המערב להתחנף שוב לגמאל
עבד אל־נאצר. חנופה זו תוכל לבוא רק
על חשבון ישראל. המסקנה: כמה שידברו
פחות על ישראל בפיסגה, כן בריא הדבר
יותר לישראל.
עיריות חופשה ברומא
אחרי שנה של עבודה מאומצת בסילוק
ההשפעה המפא״יית בעירית ראשון־לציון,
סברה ראש־העיריד, חנה לוין, עסקנית הצ״כ
ולשעבר קצינת האט״ס בצבא הבריטי, כי
הגיעה שעתה לנוח ולהינפש. בלב קל חתמה
על מינויו של עסקן הצ״כ שמואל גוטמן
כראש־העיריה בפועל, יצאה לאיטליה שטו־פודה,שמש.
היא
לא התחשבה בעינו הזועמת של שרד,פנים
ישראל בר־יהודה, האוהב חוק וסדר
הרבה יותר מכפי שהוא אוהבי ראשי־עיריות
צ״כיים, הודיע שהמינוי פסול: אין ראש־עי־ריר,
יכול למנות את ממלא־מקומו. הלה צריך
להיבחר במועצת העיריה, כמו ראש־העיריה
עצמו.
עיכוב זה הספיק כדי להעלות מחשבה
חדשה בלב חבר־העיריה וסגן ראש־העיר מטעם
תנועת החרות, איתן בלקינד .״מדוע
לא אני?״ שאל את עצמו עמוד־תווך זה של
הקואליציה הראשון־לציונית, ותבע את המינוי
לעצמו.
כך נשארה ראשון־לציון בלי ראש־עיריה
ועם עודף של מועמדים. שירת החופשה של
חנה לוין באמצע הופסקה. השבוע הוזעקה
חזרה לארץ, לישיבת הבחירה. משם תחזור
ישר למטוס, להשלמת החופשה שהיא תהיה
זקוקה לה עתה עוד יותר.

התנ״ך
בחיר ת האלוף
הקהל הריע בהתלהבות. מאות צופים
טיפסו אל הבמה, נדחקו ללחוץ את ידו של
כוכב הערב. עשרות אנשים מבוגרים הגישו
לו ספרי תנ״ך. לחתימה. מצלמות הקולנוע
כיוזנו את עדשותיהם אליו, צלמי העתונות
סינזזרו את עיניו. בבזקי מצלמותיהם.
האיש שכל זרקורי חיכל התרבות הופנו
אליו בחצות ליל יום שני השבוע, היה נבוך

ונרגש• הוא עמד מזיע וחיזור, ומעיניו הכחולות
נשקף מבט של אדם שקנה את
עולמו ביום אחד. בידו הבריאה האחת חתם
לאחרוני מעריציו, ואחר הוצא מן האולם
תשוש ומט ליפול, כשהוא נתמך בשני
סדרנים.
היה זה יומו הגדול של עמוס חכם, פקיד
בית־החינוך הירושלמי לעיוורים, אשר זה
עתה הוכתר בכתר אלוף ישראל בידיעת
התנ״ך. מכל עשרות המשתתפים בשלושת
השלבים של המבחן הארצי לא היה אדם
שהיה ראוי לתואר זה יותר ממנו. כי עמום
חכם ( )28 גילה בקיאות גאונית בכל שבילי
ספר הספרים. לא היתה כמעט שאלה בכל
אחד משלושת השלבים שלא ידע לענות
עליה. לרוב אף היה מתחיל להשיב את
התשובה עוד בטרם סיימו הבוחנים את
שאלתם•
בחירתו כאלוף התנ״ך היה בה משום
פיצוי על הסבל שהעניק לו הגורל ב־28
שנות חייו. עמוס, שב־שיער למרות גילו
הצעיר, הוא בנו של ד״ר אליהו חכם המנוח,
דמות ירושלמית ידועה, פילולוג שהיה
מנהל הסמינר של המזרחי בירושלים, ונכדו
של ר׳ משה גליקר, אחד מגאוני היהדות
בגליציה. כאשר היה עמום בן חצי שנה
נפל, ונחבל קשה. כתוצאה מכך נהרסו כמה
מתאי מוחו, שגרמו להשתתקות ידו השמאלית
ולשיתוק חלקי ברגליו.
מסיבה זו לא למד עמום מעולם בבית־ספר.
הוא היה רתוק למיטתו, קנה את
השכלתו בכוחות עצמו, בעזרתו הבלעדית
של אביו הגאון. רק לפני שנתיים הצליח
להשיג את תעודת הבגרות, אחרי שנבחן
בחינות חוץ.
את כל מרצו ומוחו היטה הנער הירושלמי
לאפיק אחד — התנ״ך. בעבודתו כ פקיד
בית־חינוך לעיוורים בירושלים, הספיק
עמוס לתרגם חלקים גדולים מספר־הספרים
לכתב ברייל. חייו הפרטיים היו חיי דלות
ועוני; הוא גר בחדר צר וחשוך, בצריף
רעוע בשכונת שערי חסד בירושלים. הלבוש
בו הופיע למבחן הסופי — חליפת בד חום —
היא מלבושו ההדור ביותר.
קונקורדנציה ער שתיים. לא קל
היה לעמום חכם לצאת מנצח מצוות ידעני
תנ״ך מובהקים כאלה שהשתתפו בסיבוב
האחרון של החידון הארצי. מלבד יחיא
אלשייך, רב מתימן, אב לחמישה ילדים שעלה
לפני שמונה שנים לארץ, היו בין
שבעת מתחריו מנהל בית־ספר מהרצליה
מנשה דובשני; שני המורים לתנ״ך המשורר
יצחק שליו מנהלל ויעקב מזרחי מזכרון
יעקב; הבלשן רפאל ספן; תלמיד הישיבה
שמחה כהן! וזקן המשתתפים ( )67 אהרון
אבי־כהן, מתקן מכונות־תפירה מאביחיל.
כמעט כולם יודעים חלקים ניכרים מספר
הספרים על־פה, זוכרים כל מלה, כל אות,
כל שגיאת־דפוס המופיעה בו.
כל אחד מהם הגיב בדרכו לשאלות, ניסה
לדלות את התשובה מזכרונו לפי שיטה
משלו: יחיא אלשייך, בעל הפיאות והדמות
הנבואית שהופיע לבוש קפוטה של משי
שחור, היה פורץ מיד בשטף של דיבור —
כשידע את התשובה. כשלא ידע תשובה,
לא עזרה לו גם המחשבה, המשורר יצחק
שליו, אימפולסיבי ומפולפל, ניסה להרויח
זמן למחשבה על־ידי הצגת שאלות לחבר
השופטים, היה מצליח להזכר בתשובות לאחר
שניתנה לו שהות לכך. אהרון אבי־כהן
הזקן היה עוצם את עיניו, מניח שתי
ידיו פשוקות לפנים וכאילו דולה את התשובה
מתוך זכרונו.
ככל שנמשכו השאלות, הסתבר שהנבחנים
הם קונקורדנציה מהלכת על שתיים, עם
זכרון פינומנלי. השאלה הסופית היתה שאלה
שהוצעה על־ידי נשיא המדינה: היכן יש
בתנ״ך מם סופית ולא בסוף מלה, והיכן
יש מם פתוחה ולא באמצע מלה?
בשלב זה היתה התחרות העיקרית נטושה
בין עמום חכם ליצחק שליו, כשהאחרון
נהנה מאהדת השופטים והראשון מאהדת
הקהל. אולם בסיכום הצליח עמום חכם
לגבור על יריבו, בהפרש נקודות ניכר:
32 נקודות, לעומת 22 לשליו 20 ,לאלשייך
ו־ד 1לאבי־כהן. מלבד התואר, חיכו לחכם
פרם של 500ל״י וסיור בן עשרה ימים
בחברת אלופי התנ״ך העולמיים, שהגיעו
ארצה להשתתף בחידון הבינלאומי. הוא
גם ייצג את ישראל בחידון הבינלאומי,
כשכל הסיכויים להיות אלוף התנ״ך העולמי
הם לצידו.
הציץ הנאה. האלוף העולמי לא יזכה
בפרס. כסף, אלא יקבל מתנה בעלת ערך
ארכיאולוגי, ששוזיה כאלף ל״י. אולם התעשיין
היהודי האמריקאי מארק סורוקה,
סגן נשיא חברת התמרוקים רבלו! הביע
העולם הזח 1088

מועמדים שלו, חכם, אלשייף ואבי־כהן

אלון* התנ״ד עמוס חכם חותם אוטוגרפים

כל אחד קונקורדנציה מהלכת על שתיים ב שבילי ספר הספרים

את רצונו להסיע את הזוכה העולמי לאר־צות־הברית,
לשתפו בתכנית חידון תנ״ך
בטלביזיה׳ שאפשר לזכות בה בסכום של
124 אלף דולר. תחרות זו לא תהיה בתחומם
של מארגני המבחן התנ״כי הבינלאומי,
אשר השתדלו להימנע מפרסים כספיים.
היה בכך מזון רב למחשבה, שדווקא ה־מיבחן
התנ״כי היה אחד המיבצעים המוצלחים
ביותר — אם לא המוצלח ביותר —
של ועדת העשור. הצלחה זו שוב אישרה
את הדעה, כי דוזקא מיבצעים הקרובים
לרו?ח העם ולתרבותו — ולא הועתקו מ־חזיונות־ראזזה
זרים ויקרים — הם הציון
הנאה ביותר ובעל הצביון הישראלי ביותר
לעשור קיום המדינה.

דרכי אדם
עזה כמוות אהבה
עם קום המדינה עלה יאסי ברש מרומניה
לישראל. העולה החדש, שהביא עמו
את ג׳ני ברש, אשו/ו מנישואים אזרחיים,
נוצריה לפי דתה, הסתדר מיד בעבודה
מכניסה במסעדת הנמל בחיפה, מצא את
אושרו בחיים החדשים.
אך לא לעולם חוסן. ג׳ני היפה לא רצתה
בחיים פשוטים של אשת מלצר. אחרי שק־מריבות
תכפו חזר יאסי לביתו באחד הימים,
גילה לחרדתו כי אשתו עזבה אותו מבלי
להשאיר עקבות.
הבעל פתח בחיפושים. הוא גילה את
ג׳ני בתל־אביב, חקר ומצא כי היא עובדת
כיצאנית לפרנסתה באחד מבתי־הבושת הגדולים
בעיר. לברש, יוצא מחנות הריכוז
הגרמניים, לא גרמה הידיעה הפתעה או
זעזוע: הוא דרש מג׳ני לחזור אליו, או לכל
הפחות לשתף אותו ברווחיה. ג׳ני היתה
מוכנה להסכם. בתיווכו של בעל העסק בו
עבדה קיבל יאסי ברש את הדירה החיפאית
ועוד אלפיים לירות במזומן, הבטיח לוותר
על זכויותיו באשתו לשעבר. סידורים פיר־מאליים
לא היו דרושים לשם כך: החוק
הישראלי לא הכיר ממילא בנישואים האזרחיים
שנעשו ברומניה• יאסי נפרד מאשתו,
חזר לחיפה.
כוס מיץ כמסעדה. לזמן מה נדמה
היה לג׳ני ש־אסי מקיים את ההסכם כלשונו.
עד שבאחד הימים נתקלה שוב ביאסי, שהגיע
לתל־אביב. הוא דרש ממנה לחזור אליו,
הציע לה לצאת לאירופה, ביקש ממנה
סכום כסף נוסף. ג׳ני סירבה. בעלה לשעבר
נפרד ממנה בכעס רב.
לפני חודשיים נפגשו ג׳ני ויאסי שוב,
באחד מבתי־הקפה בשדרות ירושלים ביפו.
יאסי הזמין את ג׳ני לשתות כוס מיץ, הציע
לה שוב ושוב לחזור אליו. ג׳ני עמדה בסי־ך
וכה. יאסי התרגז, דחף לה את כוס המיץ
לפיה, החל להכותה מכות נאמנות .״אני
ארצח אותך!״ איים• ג׳ני, שחשבה שהוא
מסוגל לבצע את איומיו, מיהרה למשטרה,
ביקשה לעצור את בעלה לשעבר. יאסי נעצר,
גליוך האשמה הוכן נגדו.
׳ 1עורדהדין חיים קאזיס, שנשכר להגן על
יאסי בבית־משפט השלום, אליו הובא באשמת
גרימת חבלה חמורה ואיומים ברצח,
טען באוזני השופט ד״ר יוסף מגורי־כהן:
״לאהבה אין גבולות, אדוני, האהבה עזר,

השופט המלומד חשב בדיוק כמוהו. אלא
שהוא חשש כי אהבתו הגדולה של יאסי
העולם הזח 1088׳

ברש עלולה להסתיים במוות, פסק על עונש
של שלושה חודשי מאסר לבעל האוהב מדי.
משפט קפה המוות
מדי בוקר, בשעה שבע וחצי, מגיע
אברהם פרידמן לבית הקפה פלסין בחל־אביב׳
אותו הוא מנהל בהצלחה. הוא משגיח
על פרסי ההכנות האחרונות, בודק
את עבודת צוות המטבח, מוודא את נוכחותם
של מלצרי הקפה ומכין הכל ליום
העבודה החדש המתחיל בשעה תשע. עורכי-
הדין של מרכז תל־אביב, מתווכים ואנשי־עסק׳ממלאים
אז את המקום במאותיהם,
גומעים אלפי ספלונים של קפה תורכי׳ מעומגלגלים
מליוני
שנים רבבות סיגריות
לירות.
לפני כמה חודשים הופרעה שלוות הבוקר
הרגילה. פרידמן שהגיע לקפה כמנהגו׳
מצא כי הסגל עובד כסדרו, הגיע בסיורו
היומי למכונת האספרסו .״תיכף
ומיד ראיתי שמשהו לא בסדר כאן,״ סיפר
פרידמן בהתרגשות אחרי כמה שעות בתחנת
המשטרה.
מה שלא היה בסדר, היה מיתקן הסינון
של מכונת הקפה. פרידמן הרגיש שהמיתקן
חסר. הוא הסתכל בתוך המכונה, גילה בה
לחרדתו גרגירים אדומים פזורים על גרגירי
הקפה השחור. הוא הוציא כמה מהם,
בחן אותם בדקדוק לאור היום, חשד כי
אלה הם גרגירים מורעלים.
פיטורי יעול. במעבדת המשטרה או שרו
חשדותיו של פרידמן :״אלה הם גרגירי
צליונדפוספט; רעל חריף נגד עכב רים,״
קבעו המעבדנים. למשטרה לא היתד,
עבודה מרובה. אברהם הרשקוביץ,
איש מכונת האספרסו׳ הודה מיד כי הוא
אשר הכנים את הגרגירים המורעלים לתוך
המכונה, כדי להתנקם בבעל פלטין.
״לא רציתי לעשות רע,״ אמר השבוע הר־שקוביץ
לשופט השלום יוסף בן־חנוך,
״חשבתי שרוצים לפטר אותי מבלי לתת
לי פיצויים. לא רציתי לפגוע, רציתי רק
להרגיז את בעל הקפה.״
בעל הקפה היה צפוי באמת לרוגז רב.
אילו היה מתבצע זממו של הרשקוביץ,
היו כמה מלקוחותיו הטובים גוססים בוזדאי
באחד מבתי־החולים. השופט שדן את הרש־קוביץ
למאה לירות קנס וחודשיים מאסר־על־תנאי,
סלל עתה את הדרך לפיטוריו של
הרשקוביץ — מבלי שישולמו לו פיצויים
ומבלי שלקוחותיו של פלמיו ימותו מהרע־לת־קפה.
פשעים האסיר
ברח
שלושה ימים לפני הפריצה הגדולה מכלא
שטה, עבדו מכשירי האלחוט בתחנות המשטרה
בקדחתנות. המוקד הארצי בתל־אביב
שידר הודעה דחופה :״נמלט אסיר מבית־הכלא
המרכזי ברמלה. שמו: נחמן פרקש.
תיאורו: בן .28 גובה 170ס״מ, עינים חומות׳
שערות חומות מסולסלות, אף רחב,
גוון פנים שזוף, מבנה גוף חסון.״ התיאור
התפרסם אף בעתונים, הובא לידיעת הציבור
שהתבקש לעזור למשטרה בגילוי הבורח.
התברר כי פרקש עבד בגינה שליד בית־הסוהר,
דילג על הגדר הנמוכה, נמלט על

נפשו בטרם השגיחו בו השוטרים. המש טרה
פתחה בחיפושים.
לא היתד, זו הפעם הראשונה שמשטרת
ישראל מחפשת בקדחתנות אחרי נחמן פר־קש.
הצעיר החסון היה עד למאסרו בפעם
האחרונה אחד הפושעים המבוקשים ביותר
בתל־אביב. עשרות מעשי פשע, גניבה, התפרצויות
ושוד מזויין נרשמו לחובתו במשך
שנות פעילותו הקצרות בתוככי העולם
התחתון בתל־אביב.
״תן לו, יתן לד!״ נחמן פרקש נילד
בתל־אביב. בן לנהג מכונית־משא ואם עובדת,
בילה נחמן את מרבית שעות היום
בין חבריו לשכונת הקווקזים, בסביבות
התחנה המרכזית בתל־אבי* .אחרי שסיים
בקושי את בית־הספר העממי, יצא פרקש
לחיי עבודה כדי לעזור בפרנסת הבית.
הוא עבר ממוסך למוסך, למד פה ושם את
עבודת תיקון המכוניות, הביא כמה לירות
מדי חודש למשפחתו העניה.
מדי חודש למשפחתו העניה. איש לא התעניין
לדעת מה עושה הנער בזמנו הפנוי לאחר
שעות העבודה.
את מקומו בחברה תפש פרקש הצעיר רק
אחרי שהצטרף באחד הימים לאגודת האיד
רוף של הפועל תל־אביב. בתחרויות איגרוף
רבות־קהל היו הצופים הנלהבים צועקים:
״תן לו, תן לו! קדימה פרקש!״ אך פרקש
שאף להתקדם, והאיגרוף והעבודה במוסך
לא נתנו לו את אשר רצה יותר מכל: התקדמות
בחיים. יחד עם חבריו ממשחקי
הרחוב, שהפכו בחלקם דמויות ידועות בעולם
התחתון, יצא פרקש לדרכו החדשה: הוא
הצטרף לכנופיתו של הפורץ יצחק כהן,
שנרצח אחרי כן בידי חברו לכנופיה ישראל
חרבון.
שוד ב״תנוכה״ .גם בדרכו החדשה
לא ליקק פרקש דבש. בלשי תל־אביב ושוט רי
הנפות היו עוצרים אותו מפעם לפעם,
מביאים אותו למשפט כל אימת שהיו
הוכחות בידיהם. פרקש היה נכלא לתקופות
מעצר קצרות, יוצא מבית־הסוהר, וחוזר
לגנוב.
באחד הימים של סתיו 1955 זועזעה תל-
אביב למשמע הידיעה על שוד מזויין בקופת
המחלבה החדשה של תנובה, בכביש פתח־תקחה.
הביצוע היה מדוקדק: הפושעים חדרו
לחדר הקופה, איימו על הקופאי באקדח,
אילצו אותו לפתוח את הקופה ונמלטו כש־
9000 לירות בידיהם. הם לא השאירו אחריהם
כל עקבות.
המשטרה היתד, אובדת עצות. דרכי החקירות
הרגילות לא העלו דבר. המודיעים
דרשו סכומי כסף גדולים. לבסוף סיפק אחד
מאנשי העולם התחתון את הידיעה, הצביע
לכיחנו של פרקש.
השוטר הבטיח מבחוץ. בחקירה
מדוקדקת ודדאה הידיעה. פרקש, שקנה אז
אופנוע חדש אחרי שרק כמה ימים קודם
לכן היה מחוסר פרוטה בכיסו, נעצר מיד.
יחד אתו נעצרו שותפיו: משה כהן, אחד
בשם לוי ושוטר־התנועה יהושוע כץ, מענף
התנועה בתל־אביב.
כולם הודו באשמה. השוטר סיפר כי הוא
נתן לפרקש את האקדח, נשאר בעצמו להבטיח
מבחוץ את השוד, כשהוא לבוש במדיו
המשטרתיים. פרקש הכנים לפיו את מגן
השיניים העשוי גומי, בו היה משתמש
בתחרויות האגרוף, שינה בכך את המראה
החיצוני של פניו.
על מעשהו, נידון פרקש לחמש שנות
מאסר — תקופה שנראתה לו ארוכה מדי

והוא החליט לקצרה על־ידי קפיצה מעל
לגדר. אך יומיים בחוץ הספיקו כנראה למתאגרף
לשעבר 48 :שעות אחרי בריחתו הסד
ר את עצמו לד״ר רוזנר, הפסיכיאטר של
בית־הסוהר ברמלה אשר טיפל בפרקש כל עת
שהותו בבית־הסוהר. לאחר שעתיים של שיחה,
הסגיר ד״ר רוזנר את פרקש לידי המשטרה.
עתה יצטרך לשבת גם עבור בריחה ממעצר
חוקי.
תזכיר נזיפה לקצין
הדו״ח הפנימי על מצבו וגורלו הכלכלי
של מפעל הנחושת בתמנע, שהוכן בידי
מומחי מפעל הפיתוח ושימש בסים לגילוייו
של העולם הזה 1077— 1078 בפרשת מפעל
הנחושת המשותק, הונח רק השבוע על
שולחנה של וזעדת הכספים של הכנסת.
חברי הוועדה, ששמעו על קיומו של הדו״ח
לראשונה מתוך גילויי היעולם הזה בפרשה
זו, יוכלו עתה לראותו במו עיניהם. בתו ספת
לדו״ח מציעים מנהלי משרד הפיתוח
לדון בהשקעה של 12 עד 15 מליון לירות
במפעל שינויים יסודיים יוכנסו
בקרוב במבנה הפנימי של משטרת ישראל.
כפי שגילה העולם הזה 1079 מחכה המפקח
הכללי החדש של המשטרה למסקנותיה
של ודעדת־סקר פנימית, שתמליץ בפניו
על קיצוץ שני מחוזות מתוך החמשה ה־קימים
עתה, העברתם של קצינים בכירים
במטה למחוזות והחלפתה של שיטת השיטור
הנייד ב״שוטר הרובע לנזיפה
חמורה זכה קצין החקירות של ד,ש.ב.
צבי אד,רוני, לדבריו של שר המשטרה בכור
שיטרית, שענה בכנסת על שאילתה של ח״כ
חרות ד״ר יוחנן באדר :״הודעתי לו דרך
הממונים עליו שאין דעתי נוחה, והודעה זו
היא בבחינת תוכחה.״ תוכחתו ונזיפתו של
השר באו אחרי שבאדר התלונן על כי הקצין
הזריז הציע בשעתו לכתב העולם הזה
אלי תבור, בשעה שהיה עצור במשטרה
אחרי שנחטף, להחליף את פרקליטו, עורך־
הדין שמואל תמיר, בפרקליט אחר. שיטרית,
שאיחר בתשובתו חודשים ארוכים, שכח רק
להוסיף כי מאז פרשת תבור עזב אהרוני
את ״עבודתו״ במשטרה וחזר לשולחן עבודתו
הקבוע: במטה שירותי הבטחון אי־שם.
אד׳,רוני, שלא היה מעולם קצין משטרה,
ושלבש מדי־שוטר רק לצורכי הופעה בציבור׳
לא יכול היה על כן לקבל את תוכחתו
של שיטרית דרך הממונים עליו, שאינם
כפופים לשיטרית, ושאינם חיים מפיו
המכירות בשרשרת, שפרחו
ושגשגו החורף בתל־אביב ביוזמתם
של סוכנים זריזים, משמשות עתה נושא
לחקירה משפטית וענינית ערה של פרקליטות
המדינה. אחרי שהעולם הזה () 1065
גילה ברבים את המירמה שבשיטת מכירה
זו, ביקש משרד המסחר והתעשיה לחקור
את הבעיה והעביר לא מכבר את העדן כולו
לטיפול משרד המשפטים קול
ישראל יפסול גם בעתיד לשידור יצירות
שאינן מוצאות חן בעיני הקומיסארים לתרבות.
אחרי גילויי העולם הזה 1085 על
פסילתם לשידור של הסלע האדום ואנקש,
התכנסה המועצה הציבורית של שירות השידור
ואישרה ברוב קולות קואליציוני את
מדיניות הצינזור. לאחרונה נודע כי שליטי
קול ישראל פסלו לשידור את אל הסואץ,
שירו של משה גיורא המושר בפי שושנה
דמארי. גיורא קורא בשירו לכפות שלום על
מצרים בכוח הזרוע.

אם, רעיה ואתנית ־ זה עורמה שר ג ני ער; האשת שידעה והתגבר ער החושות

עורכן הדממה זהצבעיק ע<ל
מאת

ספסל .״רק אשד, שהרתה וילדה יכולה
לצייר תמונה כזו,״ אומר על כך בעלה, שהוא
גם המבקר שלה. בתמונת ילדתה
דבורה, בת ר 7עגולת־פנים, מתוקה,
עיני שזיף גדולות ועגולות, פה קטן וקפוץ
— הסגירה ג׳ני את אמהותה, הכניסה
לתוכה את רגשות האם העמוקים ביותר
והקדמונים ביותר.

דותי ורד

^ י־אפשו* לחלוף על: פני ג׳ני קלי
ולהמשיך הלאה באדישות. פשוט אי־אפשר.
גם לא לנשים. בעיקר לא לנשים.
כי ג׳ני היא בעלת הופעה יחידה במינה,
לגמרי לא סטריאוטיפית. כפי שהעיר, ובצדק,
אחד ממאורות הדור הצעיר :״אחרי
שאלוהים יוצר יצירה כזו הוא שם את
האורגינל הצידה להרבה זמן״.
היא יפה להפליא, גזעית, אצילה וסקס־אפילית.
וכאשר היא נמצאת בסביבתן המיידית
של יפהפיות רווליות, היא גורמת
להן להיראות כבובות מלהקת העץ
של גבעת חיים, או במקרה הטוב בייתר
של פיקולי ; צבועות נחמד, מתקתקות אך
צריך למשוך בחוט כלשהו כדי להפעיל
אותן. וגם אז ההצגה לא תמיד משעשעת.
שערה הבלונדי של ג׳ני הוא שלה, ואין
לשום בקבוק חלק בו. עיניה הכחולות
הפקחיות, עצמות לחייה הבולטות, אפה
הדק, פיה החושני המכסה על שני טורי
שיניים בוהקות — כל אלה מהווים יחד
הרמוניה נדירה.

:״עוד לא מצאתי את דרכי הסופית בציור,״
הודתה ג׳ני, כשהיא מבטאה את
המלים האנגליות בכבדות, בניב צרפתי.
כי למרות שאינה שומעת דבר׳ קוראת
היא שפתיים בחמש שפות, ומתבטאה בהן
איכשהו.

י 1ג׳ני, שהיא אם לשני ילדים, אשתו של
הגרפיקאי שמואל גרונדמן, שהיא חרשת
כתוצאה ממחלת ילדות• ״היא גם קצת
מציירת״ ,התנדבה פעם נפש טובה לומר
עליה, תוך מבטי קנאה, שעה שחלפה על
פנינו גאה וזקופה בשערה הבהיר הפרוע
תמיד, וגופה בעל הסטטיסטיקה החיונית
מאד.
אגב, אם מדברים על סטטיסטיקה, יש
לה לג׳ני קימורים במקומות בהם אין
לבחורות אחרות אפילו מקומות.

רוק׳גדול, או׳גיל וסאדמד

קימורים במקומות המתאימים
ך* ברתיה רק מראיה. ידעתי ששמה

השבוע ניתן היה לראות כיצד. קצת
מציירת״ ג׳ני. ציוריה הוצגו בגלריה צ׳מ־
׳ רינסקי, יחד עם ציוריו של צייר מתקדם
ומבוסס יותר, יעקב שגב•
סנוב אינטלקטואלי לא ימצא סיפוק בתערוכתו;
.אין שם אף לא ציור אבסטרקטי
אחד• כשג׳ני מציירת את הדודה, למשל,
זה יכול אולי להיות דומה, לכל היותר,
לשכנה שלה. אבל היא בוודאי לא דומה
למכבש דרכים• ציוריה — רובם פורטרטים,
רישומי־נוף וציורי חיות — מחייכים אליך
.בחמימותם, בדקורטיביות שלהם, בצבעיהם
המלבבים, בעדינותם וברגש והדקות
בהם צוירו.
קחו׳ למשל, את האשה ההרה, המנסה
למצוא תנוחה מתאימה לגופה בישיבה על

ג׳ני מחזיקה בידיה ציור גמור, לביקורת־עצמית אחרונה לפני שתחליט
ן ל 1ץ 11ך מ
אם להציגו בתערוכה. למסת היותה ציירת מתחילה, זכתה לביקורות

חיוביות. כתב מעריב; ״מתחרה רציני באולם נשאר י הציירת עצמה. היא כל כך יפח

ך* יא החלה לצייר שנה אחרי לידת בנה
| 1רוני, שהוא כיום בן חמש. היא אמנם
למדה גרפיקה בבצלאל ב־ , 1949 לשם הגיעה
משנחאי, אולם לא התמסרה לציור
ברצינות• היא היתר, עסוקה בהיענות לחיזוריו
של שמואל גרונדמן, גרפיקאי צעיר
שהוקסם מדמותה ואישיותה של היפהפיה
האקזוטית. הם נישאו והריהם חיים ומציירים
באושר עד היום הזה•
אחד מצא שמואל את רני יושבת יום בהול החשוך, בדירת שני החדרים שלהם,
כשהיא מציירת בשצף־קצף. היתד, זו התחלת
הקריירה — דבר שלא הפריע לה לנהל
את ביתה• כי רני פשוט מפצלת את
אישיותה להמון חלקים :
רני י קמה בשבע בבוקר, מנסה להשתלט
על שני הילדים, להאכיל אותם ואת
הבעל, לשלוח את רוני לגן ואת שמואל
לעבודה. דבורה נשארת, בשלב התחלתי
זה, בבית.
קניות, מפקחת על הרני
2עורכת
ועל הבת, מקבלת את רוני מהגן עוזרת ומשלחת את דבורה למשמרת שניה, נאנחת
אנחת רווחה כשרוני מושכב לשנת־הצהרים.
ג׳ני
3הולכת לכסית ללגימת ספל קפה
מהיר ופטפוט קל•
רני 4קוראה, קוראה וקור א ה• ^
רני 5מציירת — מחמש אחר ד.1*,רים
עד עשר בלילה.
מי, מלבד המורה למתימטיקה המנוח
שלי, שמת מפני שחילק את עצמו חלוקה
אחת יותר מדי, מסוגל לעשות כל כך
הרבה בבת אחת ז
בדירתם החדשה בת ארבעת •החדרים, ב־תל־אביב,
יש לג׳ני סטודיו משלה• שלא:עמו
אמנים גדולים אחרים שהתברגנו, אין היא

מציירת עוד בהול החשוך׳ כשילדיה שלה
וילדי השכנים מתרוצצים בין הבד והצבעים•
היא מציירת לד, עתר, להנאת*״ כשהיא
עצמה דוגמה חיה של אמנות מופשטת
— במכנסי מינימום לבנים וכתונת
פרופה שהורידה מגב בעלה.
אם לרגע נתקבלה התלונה שג׳ני היא
סיפור עם מוסר השכל, דוגמה טובה לנערה
שהתגברה על מומה ועל תסביבי הנחיתות
שלה — טעות היא. ג׳ני היא הבחורה
הפחות מתוסבכת שראיתי מעודי.
היא עד כדי כך בלתי מתוסבכת, שזה
גורם לתסביך נחיתות אצל כל מי שמכיר
אותה• היא אוהבת חברה ומוקפת תמיד
מעריצים וידידות. הראיתם פעם את ג׳ני
רוקדת? לא סתם רוקדת. רוקדת. הכל. החל
מטאנגו ועד רוק׳נרול דרך סווינג, בוגי־ווגי
וצ׳ה־צ׳ה־צ׳ה. היא אמנם איננה מסוגלת
לשמוע את המוסיקה, אולם מספיק
לה להעיף מבט אחד ברוקדים, והיא תופסת
מיד את המיקצב.
היא גם מרבה ללכת לתיאטרון. אם בקולנוע
יכולה היא לקרוא את התרגום,
הרי בתיאטרון היא חיה את העלילה. ב־דקותה
וברגישותה היא יכולה להבין את
המחזה כולו• במקרה הגרוע ביותר, הרי
זו בשבילה הצגת פנטומימה. ג׳ני, אם לא
איכפת לכם, מבינה. בתיאטרון. המחזאים
האהובים עליה ביותר ׳,שאת יצירותיהם ראתה
וקראה, הם איבסן או׳ניל וסארטר.

פרוש, מתוח, נקי, חלק,
ממצמץ ומתגרה במכחול.
מעולם לא היית רחוק יותר, מעולס לא
יותר קרוב.
בד יקר, מה אעשה 1
אני מתפקעת, ואתה כה שליו, כה לבן
זה מצטלצל בלבי, גועש בנשמתי
מתהפך ומשתולל בתוכי.
ואתה ידעת זאת, כי הנה הוא מופיע
בעוד אני מתנפלת עליך במכחולי
בעוד אני מתיזה ומכה אותך בצבעי,
סוף סוף אתה מגיב׳ ועל ידי נעשית ציור.
אני, לפחות, התפעלתי מהשיר כשם שהוא
מופיע במקור. אם תעקמו את אפכם,
דומני שהאשמה היא בתרגומי, החופשי,
אולי, יתר על המידה.
עתה אין ג׳ני מרבה לבלות את זמנה
בדירתה החדשה, שריהוטה טרם הושלם• הבית
ריק• הילדים בקייטנה בקיסריה. ג׳ני
מעיפה עין מחייכת במרפסת החדשה, שעל
אחד מקירותיה מופיעים שלושה כתמים
חומים נוראים. כתם עגול מטושטש
ושתי ידיים קטנות. היה זה כאשר צבע
רוני, הפוחח הקטן של המשפחה, את פניו
וגופו בצבע חום של אמו, והלך להטביע
את דמותו על קיר המרפסת.
בחוש ההומור המיוחד שלה, הצליחה ג׳ני
לשכנע את ידידיה שזה דקורטיבי• חסר רק
שמישהו יחמוד את היצירה, ויזמין רפרר
דוקציה לדירתו.

וריצוד לעצמה שרם מלא־ענין וגדוש־תונן

הציירת היפה
היא אוהבת חיים. נסיעות. ריחות משכרים.
פני אדם בעלי תווים מעניינים. את
שירי רמבו.
בגדים נאים, פשוטים אך הדורים.
שמלות שק•
שונאת: לכלוך. נימוסים גרועים. סרטי
המערב הפרוע. פטפטנים (.יש לי יתרוו.
אני מפנה את הראש ואינני שומעת אותם״).
חוסר טעם.
בירה•
אופנת הטראפז.
מחמאות.

החיים קצרים מדי
ך היא סנטימנטלית, בעיקר כאשר
| היא קוראה שיר טוב. מבזבזת כמו
כל אשה כספים על דברים נאים, לא תמיד
הכרחיים• מתרגזת לעתים תכופות, בעיקר
על עצמה, כאשר אין היא מתפנה לצייר.
והיא אימפולסיבית, אוהבת להשתעשע ו להתבדח
ולמתוח בני אדם ולרקוד, משום
שהחיים קצרים מדי, אומרת היא.
והיא בעלת רגש דתי עמוק. לא לאותה
דמות מופלאה המצטיירת בדמיוננו, עם
זקן ארוך ארוך ולבן, או מודל חדיש יותר,
עם הילה מסביב לראש, או אפילו לאותה
דמות שמנה, גדולת־כרס, ומלוכסנת־ד,עיניים
המתבוננת בעיון בטבורה — היא פשוט
מאמינה בטוב שבאדם• ונסו לרמות אותה.
לא תוכלו. כי ג׳ני, מסתבר, די לה להציץ
בעיניו של מישהו, כדי לדעת לבטח מה
בלבו.

1 *1 0 ״1ךהג׳ני, לבושה בשמלת שק כחולה,
1 1 1 1 1 . 1מיישרת אחת מן התמונות חרבות
שהציגה בגלריה צ׳מרינסקי, שם היא ערכה את תערוכתה.

בעלה של בני, שמואל גרונדמן, מביט בעין ביקורתית מאד
ךןךןמ
1על הפורטרט שלו שאשתו הציירת ציירה בשעת העדרו.
ג׳ני עצמה אינה מקבלת ביקורת משפחתית, עונה לבעלת בהחלטיות רבח|

אוהבת להיזכר בעדנה בשאנחאי, העיר
הנפלאה ביותר בעולם, לדבריה. שם חי-
תה שנים מספר בנערותה• האם אמרתי
לכם שג׳ני בת ה־ 28 היא ילידת דרזדן,
שהיתר, בחצי העולם לפני שהגיעה הנה?

ידיים קטנות על מרפסת
^ אילו לא הספיק לה כל זה, החלה

^ ג׳ני לכתוב לפני כמה חודשים. שירים
בחרוזים לבנים. באנגלית. אחד מהם, אותו
היא מכנה הבד, אנסה להביא בתרגום חו פשי
מאד, ואפילו גרוע.
זהו ממש שיר אהבה אל בד הציור
הפרוש לפניה. מתוח חלק, בתולי ולבן.
בערך כ ך:
כיצד אכנה אותך?
שמך יהיה זח או אחר

׳ :ן, מה יהא שמך?
פשר מלה אחת, אפשר שתיים•

כדי שכל העולם ״דעו בקלות
ואז תהא שייך להם.
אך אל תשכח שחיית אהבתי חראשונח.
אהבתיך כאשר היית ריק
באשר היית לבן ועטוף סיסתורין,

חיבוק דומם ז!״

לדיר! הקטנים של ג׳ני מחבקים׳׳ללא אומר
אמם.,שאיננה מכירה את קולותיהם, כשעל
פניח חיוך נוגח. למרות שאיגח שומעת אותם, אין ג׳ני מתקשה בחינוכם.

שיחה ערה

רוני ודבורה מספרים לאמם, בעזרת
תנועות־שפתיים ותנועות־יד,
כמינה; האילמים, על חתיותיהם האחרונות בקיטנח.

17י~יי>

קולנוע סרטים סלט של סמלי

למה מחכים כולם

״ ף העונה

אינני !
ב תי האופנההראוייםלאמונף
רדו׳ ד>זנגוף פנ ת גורדון

,1רח׳ א לנ בי

על סל סחורות קיץ
הרגילות באיכות
הירועה שלנו.
נום ! 8לזה הצעות
מיוחדות במחירים
מולדים עו ריותר .

מתיקה (אופיר, תל־אביב; שוודיה) היא
צעירה שוודית (הריט אנדרסן) ,שאחרי שנמאס
לר, שגברים ימששו את גופה בחנות
הירקות ואב שיכור יכה אותה בבית, היא
יוצאת לעשות את אותם הדברים בחברת
עלם בעל פני תינוק, על גבי סירת־מנוע
השטה באגמי שוודיה. למעשה, קיץ אחד עם
טוניקה, שמו המלא של הסרט, דומה מאוד
לקיץ אחד של או׳שר. כמוהו, הוא עוסק
בבעיותיו של הנוער השוודי המתבגר• אמנם
הריס אנדרסן אינה יפה באולר, יעקובסון,
אולם כל השאר דומה: רחצת עירום בנהר,
תינוק לפני הנישואין וכיוצא בזה.
הבמאי השוודי, אינגמאר ברגמן, הכועס
מאוד כששואלים אותו אם הוא קרובה של
אינגריד המפורסמת, גיוון את סרטו, ר,שיגרתי
למדי, בקטעים נועזים ובלתי שיגר־תיים:
כך, למשל, גיבורת פרטו עושה את
צרכיה לצילו של עץ ומשכשכת רגליה בנהר.
ממורו ורבו, הבמאי אלף (העלטח יו־ליה)
סיוברג, למד ברגמן כיצד להראות דברים
גם ברמז. על כן, אחרי כל סצינת אהבה
קצרה, באות תמונות סימליות המראות
ברמז את מה שהצנזור הרחמן ביותר היה
מקצץ ללא רחמים: רכבות דוהרות לתוך
מינהרות חשוכות, מגדלים זקופים כלפי
מעלה, ים סוער מתנפץ אל צוק סלע• וד״ל.

הנפוץ ביותר שנמכר אי־פעם בארצות־ה־ברית,
הוסרט ועומד לקבל את תואר הסרט
האירוטי ביותר שנוצר בהוליבוד. בסרט,
בבימויו של אנתוני מאן, משתתפות, מלבד
שחקנים כמו רוברט ריאן ואלדו ריי, מספר
חשפניות שהפכו לכוכבות: פיי ספיין וטינה
לואיז, המופיעות בסרט בתצלומים הנועזים
ביותר שהוסרטו אי־פעם בסרט הוליבודי
לסידרת סרטי־הענק, שיוקמו
בתל־אביב עם תחילת העונה בעוד שבועות
מספר, ואשר תכלול סרטים כמו ב־
80 יום מסביב לעולם׳ משרת הדברות,
נוספו השבוע עוד שני סרטים: חברת
מטרו תקרין את עץ החיים, ואילו חברת
פוקס תציג את סרטה זרום פסיפיק
אלה שקיוו לראות את זיוה שפיר בסרט

רוחו של מנהל הבנק. הסרט, העוסק
באהבת בוסר של זוג ילדים מבוגרים, ובהת
פכחותם מאהבה זו מול המציאות, יש בו
הבחנות דקות וריאליות מסוימת, אך אין
בו ידיעת נפש הקהל, אשר גם בסרט רציני
ומבוגר, מעוניין לא רק בבעיות. משום כך
קולעת ביותר היא הגדרתו של ברגמן עצמו
לגבי סרט זה- :במאי סרטים יכול אמנם
להעלות רוחות רפאים באוב. אולם אין
איש בעולם שיוכל להחיות מנהל בנק, או
בעל אולם קולנוע אחרי שהקהל מסרב ללפת
ולראות סרט ולהניח בקופה את כספו.״

מצפון וגבינה צהובה
רעםהאלימות (מוגרבי, תל-אביב;
שוויץ) בא להוכיח כי מלבד הגבינה הצהובה,
מאפיינים את השווייצים גם סרטים החוזרים
ומסבירים, מדוע לא עזרו בני העם
מייצר־ד,שעונים לפליטי הנאצים במלחמת־העולם
השניה. כנראה שבעיה זו מעיקר, על
המצפון השווייצי הלאומי, שכן מוטיב זה
חוזר בכל סרט שווייצי שבו אין היידי בת־ההרים
מופיעה.
עלילתו של הסרט משתרעת לאורך יום
אחד, העשירי במאי, היום בו עמדו הגרמנים
בשערי שווייץ והתכוננו לפלוש אליה.
הצילום הוא טוב, המישחק משכנע, אך
כמו בכל סרט ציוני, המעלה בעיות לאומיות
כאילו היו בעיות אישיות, אין הצד
פד, שש להזדהות עם הגיבורים, וממכה
לקטעים בהם תהיה מלחמה על הבד.

מרק קר

ם פ 1לםי 1ח ד

להפסקת

נשירת שערות ומניעת קרח 1ת
מאפ שר . 1 :הפסיקה טו חלטת ^ ל ה עבירה
;2ה * מחת שער חד ש
א ח ריו ת ג מו ר ה -־במקרה ש ל
אי הצלחה, יוחזרהכסף

רובי עיט

ק ו 7ז ט סי יקדס

בהנהלת מר א. ריבי! .ב-יקזססטיקאי מרופלם

תל״אביב,

ר חו ב פיעסקר - 2ט ל.

22128

הפזרץ הנוצץ (ירון, תל־אביב; צרפת)
היא דמות שכל דמיון בינה לבין בעל תואר
דומה במציאות הישראלית אינו מקרי כלל.
כי מעשי הגבורה של ארסין לופין, הפורץ
הנוצץ של צרפת במאה הנוכחית, כתובים
בספר דברי הימים של משטרות אירופה,
וגדולי הפושעים עד היום מחקים את שיטותיו
ותמצאותיו המקוריות, שאפילו ישראל
בנציוני לא היה מתבייש בהן.
ארסין לופין לא היה פורץ פשוט — הוא
היה רב־אמן בשטחו הוא, מתיהם למעשי
התרמית שלו כאל מלאכת מחשבת. זו הנקודה
העיקרית אותה טרח הבמאי ז׳ק (קסדת
הזהב) בייקר להמחיש בסרט צבעוני, בו
משחק בתפקיד הראשי רוברט לאמורו. יש
בסרט קלילות אלגנטית וחוש הומור דק,
אולם שלא כבן־דמותו הישראלי, שכח ארסין
לופין כלל אחד: אי־אפשר למתוח את הקהל
יותר מדי. תעלול מוצלח יכול אמנם להע לות
גלי חיוך פה ושם, אן מיו אחריו
חייב הקהל לראות תעלול שני. אם בינתיים
חייב הצופה לראות כל מיני הכנות ושאר
ירקות — מתקרר המרק בינתיים.

יומן החדשות
קץ הצניעות
המבצר האחרון של הצניעות הקולנועית
בעולם המערבי — ,הוליבוד הפו ריטנית,
התמוטט. ספרו האירוטי של ארם-
קין קולדוול, הלקה אלוהים הקטנה, הרומן

חשפנית ספיין כ״חלקת אלוהים״
הסיבצר האחרון נחשף
מלך קריאול עם אלבים פרסלי, תפקיד סביבו
קיבלה זיוה פירסומת כה רבה, יתאכזבו.
חלקה של זיוה בסרט קוצץ בחדר
העריכה, והיא מופיעה גם בסרט זה רק
מספר שניות על הבד בעליו של
קולנוע גן־רינה בתל־אביב, חיים פלד,
עמד בימים האחרונים בפני איומים של
קבוצות בריונים. הבריונים, סרסורי זונות
הפועלים באיזור רחוב בן־יהודה, איימו
עליו לבל יעיז להציג את הסרט חולשת
בשרים, סרט בריטי שהוא כתב־אשמד, גגד
סרסורי הזונות• אגב, גם בלונדון חולל
הסרט סערה, שהדיה הגיעו עד לפרלמנט
הבריטי.
תדריך אלה הסרטים המוצגים השבוע בערי הארץ,
אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• עד התביעה (חן, תל־אביב) —
סרט מתח מבדר, בנוי על מחזה של אגטה
כריסטי ומשחק גאוני של צ׳ארלס לוי,טון.
גם הסבתא מרלין ־*טריך.
+בפירי אריות (תל־אביב; תל־אביב)
— מלחמת העולם השניה, כפי שהיא משתקפת
בסרט מרתק, בעיניהם של קצין נאצי
וחייל יהודי־אמריקאי. מרלון בראנדו, מונט־גומרי
קליפס.
+אליפות העולם בכדורגל >ה
לאוד ד*
מרכז, תל־אביב) — פיצוי מלא
הכדורגל, שלא הצליחו לנסוע למשח^
גביע העולם בשטוקהולם• שעתיים ש׳
כדורגל וירטואוזי.
• גם הוא כענקים (עצמון, חיפה)
— כושי אמריקאי מגלה לאמריקאי לבן כיצד.
להפוך לבן־אדם. דרמה מזעזעת.
העולם חזה *•10

אנ שי ם
הידון בלש•
השבוע

בילוי המתאים לתפקידו מצא
המפקח הכללי של משטרת ישראל יוסף
נחמיאם, שהופיע בלווית צוות קצינים
בכירים של המטה הארצי להצגת הסרט
הבלשי מגרה טומן מלכודת. אחרי ההצגה
החליפו ביניהם קציני המשטרה דעות על
הסרט׳ הישוז כמה מהטיפוסים המופיעים
בו לקציני משטרת ישראל. אחת מהערות
נחמיאם :״כנראה שבכל מקום בעולם שונאים
את המשטרה אגב, באותה הצגה
נחל ראש המחלקה הפלילית של משטרת
ישראל, רמ״ח אפרים הופשטטר,
כשלון אשר לא יסולח לבלש. בהפסקה
שחלה במחצית הסרט הודיע הופשטטר
בבטחון :״הרוצח אינו בין האנשים שהופיעו
עד עכשיו.״ הנחה שהסתברה כמוטעית
לחלוטין אחד האחראים שיצטרכו
לתת את הדין על הבריחה ההמונית
מכלא שטה, נציב בתי־הסוהר בארץ, ד״ר
צגי הרמץ, שהוא מוסמך לרבנות, לפילוסופיה
ולפסיכולוגיה, חיזזה את דעתו
על הבריחה :״אני בטוח שאילו הייתי יושב
על מגדל השמירה כשבידי מקלע ברן אפשר
היה, לדעתי, על־ידי יריות מכוונות,
לעשות שמות באסירים, גם אם אולי לא
ניתן למנוע את המרד כולו מועצת
עירית תל־אביב מתקדמת לאט־לאט, אבל
בהתמדה ובהצלחה, לקראת השוואת רמת
דיוניה לוו של הכנסת. השבוע, בעת הדיון
במועצה על מינהל יפו, קרא נציג המפלגה
הפרוגרסיבית משה גולדשטיין לעברו
של נציג מפ״ם יוסף ימכור נ ״דבריך
היו הערב ריקים מתוכן!״ השיב ימבור:
״אתה חמור!״ גולדשטיין לא נסוג, קבע מיד
את דרגתו של ימבור :״אתה אידיוט!״

גנו של צ׳ארלי. הצעיר השחרחר הוא סידניי צ׳אפלין, בנו של הקומיקאי הגדול. הבחורה
היא ארוסתו, הצרפתיה נואל אדם, כוכבת הבאלנו ראיון אבוד של פרנסואז סאגאן. השניים
נפגשו בניו־יורק, התאהבו מריקוד ראשון. סידניי לקח את נערתו לבילוי חופשה באיטליה.

בגישת לשעבר

המוכתר של כפר־קאסם, שייך ודיע
אחמד סרסור, סיפר השבוע על שליטה
החדש של עיראק, עכר אל־ברים
אל־קאסם שהיה בתקופת מלחמת העצמאות
מג״ד בכפר־קאסם. מעשהו הראשון
של הקצין העיראקי, בבואו לכפר: לפקד
על הריסת הבתים כדי להרחיב את הרחו בות,
ולבנות את הבתים מחדש. בני הכפר
סירבו תחילה להרוס את בתיהם, עד אשר
הרם שייך ודיע ראשון את ביתו ובני
הכפר עשו כדוגמתו. אל־קאסם עצמו הש תתף
במלאכת סלילת הרחובות בכפר
אם יגיע ראש ממשלת ברית־ד,מועצות ני*
קימה כרושצ׳וב לועידת פיסגה שתיערך
בבית האו״ם בניו־יורק, יהיה חייב
לפני הכנסו לבנין לקבל את אישורו של
יהודי בשם פרד ברנשטיין. ברנשטיין,
בעל הקומה הגבוהה, בן משפחה יהודית
אדוקה מברוקלין׳ הוא קצין הבטחון של
האו״ם הממונה על שער הכניסה, ובידו
לע׳כב כל נציג שהוא מלהכנס לבנין. אגב,
שבעה מבין קציני הבטחון של בנין האו״ם
הם יהודים הפרופסור משה דיורים,
מנהל הסמינר התיאולוגי בניו־יורק, המבקר
בארץ, כיבד בתואר דוקטור את זלמן
שזר. כשרצה דיוויס לקרוא לשזר בתואר
״יושב ראש הנהלת ההסתדרות הציונית״,
תקף אותו שיעול לפני שהספיק לומר את
הטלה ״הציונית״ ,ולא יכול היד, לבטאה.
העיר הד״ר נחום גולדמן, נשיא׳ ההסתדרות
הציונית, לדויד בן*גוריון, שנכח

אף הוא באותו מעמד :״אתה רואה, כשרואים
אותך מפחדים לומר את המלה
ציונות פגישה נדירה ומענינת, לכתבים
מדיניים במיוחד, התקימה השבוע בקפה תל־אביבי:
אליעזר ליבנה מנהיג מפא״יי
לשעבר, נפגש לשיחה ממושכת עם משה
דיין, רמטכ״ל ו״צעיר״ מפא״יי לשעבר
בתו של בירי רננה לשם חורה לאחרונה
מארצות־הברית. ידידיה גילו, כי בעת היעדרה
ביצעה רננה ניתוח פלסטי באפה׳ חזרה
כשהיא מצוידת באף קטן ועגלגל.

קרב הנשיקות
מלחמת שום ובצל היתר, נטושה השבוע
בין השחקנית בתיה לנצט, מלכת האמזונות
של התיאטרון ־הקאמרי, לבין
השתקן יצחק שילה, הרקולס של אותו
תיאטרון, המציג את הקומדיה הבריטית
בגלל חגורה. באחת התמונות במחזה צריך
שילה לנשק את לנצט, ודווקא בליל הבכורה
אכל שילה בצל לשובע. לנצט לא
השאירה את פיה סגור: להצגת הבכורה
למבקרים טרחה לאכול שום, בטרם נושקה
בפי שילה, זולל הבצלים סידרת ה קללות
שהושמעה בשידור האחרון של
שלושה בסירה אחת עוררה את זעמם של
כמה מאזינים. הקללה לסופרים, שהושמעה
באותה תכנית מפי אמנון אחי־נעמי
(״שתהיה עשיר כמו אלתרמן ומוכשר כמו
אהרון מגד״) נראתה בעיני הנהלת?!ולישראל
כביקורת ספרותית מוגזמת. אח

9ס(1ן י השבוע

#הרב משה צבי נריה, ראש ישיבת בני־עקיבא בכפר־הרואה :״דמותו
של העם היהודי לא נקבעה לא בסג׳רה ולא בשדה־בוקר אלא במעמד הר־סיני.״
• ראש ממשלת ברית־המועצות ניקיטה כרושצ׳וב, על גורל
המלך פייצל השני :״ברגע שמלך מאבד את אמון עמו אין לו שום סיכויים.
ראו מה קרה לצאר, למשל.״
• ה״ב חירות חיים לנדאו :״לא קשה לעשות עסקים בכספי הציבור;
תנו לי מיליון ל״י ואני אבנה בית והוא יהיה יפה.״
י • עורך־דין שמואל תמיר, בהגיבו על החלטת הממשלה שלא להעלות
את עצמות זאב ז׳בוטינסקי :״אם האומה הזו תישא על גבה את הממשלה המרושעת
הזו עוד זמן ממושך — היא תהיה ראויה לכל גורל שיבוא עליה.״

+חברת מועצת עירית תל־אביב מטעם מפא״י איליה קוזג־

שלראש מיוהל יפו אברהם שכטרמן:״נגמר שלטון
שלטונו
צ׳וי, בהתקיפה את
] המונרכיה. אחרי התמוטטות משטרו של נורי סעיד בעיראק, יפול גם משטרו של
:חוסיין בירדן ושל שכטרמן ביפו.״
#עמום קינן, על זייפני העתיקות בפאריס :״כל חמור יכול להבחין בזיוף

א״״בין־רגע, אבל למי יש פנאי להיות חמור?״
• נשיא הציונים הכלליים ד״ר פרץ ברנשטיין :״בדאגה לאינ-
ן טרתום של מדינת ישראל מצד ברית־המועצות יש מן החידוש, שהיד, אפשר
רואה ממשלת בדיתיהמועצות את האינטרס של
ן לשמוח עליו, אילו ידענו במה
:ישראל*.

חעולס חזו)

1058

אהרון מגד,

נעמי הוכרח להתנצל בפני
ואילו נתן אלתרמן הקדיש לקללתו את
הטור השביעי בדבר, הסביר בו כי חוש־ההומור
שלו נגמר בשעה שהמדובר בעצמו
:״יש מחלוקת: אי גבול בין מותר
ואסור /בהומור? אך שעה שבדיחונת
אומללת /מגיעה בפרהסיה אל גבול האבסורד
/תם ויכוח. ובכך מביאה היא
תועלת.

כורם מפורסמים

זיוה

לפירסומת מוזרה זכתה השחקנית
שפיר־מדן בעתון וורשאי, שמצא משום
מה דווקא את הכוכבונת הישראלית כדי לחמוד
לו לצון עמה. כתב העתון חדשות
הבוקר :״בתוך קבוצת כוכבים אשר מפיקי
הוליבוד מביאים כל שנה, נמצאת זיוה
שפיר, אחת השחקניות הכשרוניות ביותר
של התיאטרון והסרט הישראלי. זאת היא
תמונתה החדשה של הכופבונת היפהפיה.״
ומתחת לכותרת רבת־רושם זו פירסם ה־עתון
ציור אפור, עליו מופיעים קשקושים
שחורים, דמויי צפרים או עשבים. אפילו
אנשים המקורבים לעתונות הפולנית לא
הבינו את פשר ההומור המיוחד ל־פירסומת
הרבה יותר מכובדת זכתה שרה
טל, מלכת היופי של ישראל לשנת , 1950
שמאז נסיעתה למיאמי ביץ׳ נשארה ב־ארצות־הברית.
השבועון האמריקאי המפורסם
ט״ם פירסם את תמונתה של שרה במדור
״אנשים״ שלו, כשהיא מצמידה את פניה
קרוב לפניו של השחקן האירי אדוארד
מלהייר, שהופיע בתפקיד״ השוטר הבריטי
בסרט גבעה 24.-אינה עונה. הסיבה, לתצ־צלום:
הודעת טייס כי השחקן האירי
התארס עם שרה. כבר למחרת הפירסום
טרחה סוכנות יונייטד פרס להודיע, כי
שרה מכחישה את דבר אירוסיה למלהייר
צרות פירסום נגרמו גם לחיה
הררית, השוהה עתה ברומא. נראה ש־ההגבה
על תצלום־העירום שלה (העולם
הזה ) 1086 פגעה בה. במכתב שכתבה
חיה לעתונאי ישעיהו כן־פורת טרחה
להסביר את פשר הצילום. לדבריה צולמה
תמונה זו כשהייתה מועמדת לסרטו של
רוג׳ר ואדים, החיילות, לצרכי עבודה
ולא לצרכי פירסומת. חיה אינה יודעת כיצד
הגיעה התמונה לעתון הקולנוע הצרפתי,
הדגישה כי התמונה פורסמה ללא ידיעתה
פחות מפורסם היה כנראה הצייר
יוסף זריצקי, שהתפרסם בתמונתו המודרניסטית
לתערוכת העשור אשר הוסרה
לפי הוראותיו של מנהל משרד ראש הממשלה
טדי קולל! .עתונאי שצילצל השבוע
למשרדי אגודת הציירים בתל־אביב,
כדי לברר את כתובתו של זריצקי, נענה:
״זריצקי? מי זה, הוא צייר בכלל?״.

11ק דיסקתע ליוטראל 1עמ

דיני לחידלון? ובכדי לא לחרוג מהאופנה,
הנה מספר פרטים על עצמי:
הגיל: חצי ושתים ועשרים.
המקצוע: תולעת ספרים שהגיעה כמעט
לסוף דרכה•
נושאים לכתיבה: הכל מלבד אחד, בו
עדיין לא הספקתי להתמחות: כיצד משפיעה
הקרינה הקוסמית ותורת היחסות של אייג־שטיין
על מהותה של השאלה: מיהו יהודי?״
בכל פעם, כשאני רואה פנייה מעין זו, אני נשבעת שזו
הפעם האחרונה שאני מפרסמת דבר כזה. אבל אתם הרי
מכירים את טוב לבי. הפעם אני אומרת בהחלטיות; :וני
מסרבת למצוא לכם חתיכות אבודות, ומה בעיקר כשאתם
מוגי לב לסדר את ענייניכם בעצמכם. הנה, למשל, אלי,
שכתובתו היא ת. ד , 1293 .תל־אביב:
*הנערה אשר רקדה ביום ששי 25/7בקפה פינגווין
בנהריה את הריקוד האחרון עם גבר אשר התחלף עם בן־
זוגה הממושקף, מתבקשת להתקשר עמי דחוף. היא בלונדית,
גובהה כ־ 1,60מ׳ ולבשה שמלת שני חלקים לבנה
עם פסים אדומים.״
את באמת מתכחינת להתקשר אתו?

להיות או לחדו7

אולי תסבירו לי סוף סוף מה עושה את הסטודנטים
הירושלמיים לחכמים כל כך? מחצית הדברים שכתב
( ) 1088/14 לא הבינותי כלל, אבל אני בטוחה שזה יעשה
עליך דוזקא רושם:
״זה כמעט חצי יובל שנים, הוזי אומר מאותו יום בו
נשמתי לראשונה את אווי־רו הצח של עולמנו, נטושה בי
מלחמה פנימית, הגובלת עם מאזוכיזם, על רקע השאלה
הגדולה, שכה היטיב להציגה אחד מגדולי פייטני העולם
בפי אחד מגדולי גבוריו :״להיות או לחדול?״
מובן הוא, אז עדיין לא ידעתי שאין כותבים 51(661-ז811601
כי אם 631>631-6ד 81131 ואף לא ידעתי שמחבר מחזות
האלמוות הוא גם מחברו של ״6 1( 10111 נף נ 0 3״ ,אותו שיר
כה קצר וכה קולע
״היום, כאשר יודעני את שניהם, ועוד המון דברים
אחרים, השאלה עדיין מתנקרת במוחי — אם בכלל יש
בי מאותו חומר אפרפר שהאנטומיה כינתהו בשם מוח.
והנה, בגבור יאושי ופקפוקי, הרהבתי עוז לפנות למדורך,
אותו בית קיבול של קריאות לעזרה, של דמעות צער
וגיל, של התפרצויות זעם וחדווה, של תחנונים והתייהרות,
ובזמן האחרון, גם של יצירות משוררים, פייטנים בלב
ונפש, הנותנים ביטוי לרגשותיהם העזים בשורות מתחרזות,
מי ביתר כשרון, ומי בפחות אחרי 23 שנות תהייה
וחיפוש דרך, דומני שמצאתי סוף סוף את הכתובת הנכונה.
״ובכן, רותי, התימצא אי־שם במחבואי פינתו החמה נפש
כלשהי, אשר תוכל להשיב לשאלה הנוקבת? או שמא נגזר

גבוה ונחמו

( )1088/15 היא, באמת, כל כך מקורית. תארו לכם שהיא
רוצה להתכתב עם בחור בן 23־ ,20 גבוה ונחמד ובעל חוש

הסיפוס טילי
זה שהוא מוצא שהיא
הטיפוס שלו׳ דאג ממש
לנל. .הוא אפילו כתב
את החומר. כיוזן שנל
כך חם ועצלות היא,
כידוע, שם נרדף לרוסי,
נשמע מה יש לו לומר,
כלשונו:

הומור• וזאת, כנראה, משום שהיא בת 18
שמינית ומסוגלת לכתוב ״על כל נושא״.

ותלמידת

אין זה נכון שלאשה יש המלה האחרונה. לעתים היא
מדברת עם אשה אחרת.

מהתלה או?אז
הוא אינו בטוח שמדורי איננו מהתלה אחת גדולה׳ לכן
רוצה 1038/16 למסור רק את הפרטים ההכרחיים על
עצמו. כאילו שמכריחים אותו לעשות זאת. הוא מושבניק,
חקלאי, בן ,29 מתעניין בהיסטוריה, ארכיאולוגיה, בולאות,
טיולים, ספורט וריקודים, רוצה להתכתב עם צעירה כבת
,26״אינטליגנטית, בעלת הופעה נאה, המתעניינת לפחות
בחלק מן הנושאים הנ״ל.״ אך יש לי הרושם שלפלח שלנו
יש כוונות משקיות אחרות• שאם לא כן׳ מדוע ראה צורך
לציין שמשקו מבוסס ומשגשג? יש לי רושם שחסרה שם
מישהי שתחלוב את הפרות. אבל אם לך לא איכפת, למה
שיהיה איכפת לי?

לגמרי (לא) מפשח
הוציאו לכם פעם אחת לתמיד מן הראש את הרעיון
שקיבוצניקיות עשויות אחרת. לא מאמינים? קראו את מכתבה
של 1088/17
״אחרי היסוסים רבים החלטתי לכתוב לך, אני ילי.דת
הארץ וגילי הוא .22 שמונה שנים אני נמצאת בקיבוץ,
חיי המשק המשותפים מוצאים חן בעיני אך לא כפי שזה
עתה במשקים שהם לא קיבוצים. אך זה לא משנה דבר,
זה עניני הפרטי. ולעצם הענין אני מעוניינת להתכתב עם
בחור עד גיל :30 איני יכולה להגיד שאני מעוניינת להתכתב
על מוסיקה — לא שאיני אוהבת מוסיקה — אך איני
מבינה בזה הרבה. חוץ מזה באמת לא חשוב על מה,
מפני שאומרים שאני לגמרי לא טפשה ולא במיוחד לא
מעניינת. שערותי חומות, עיני חומות, גובהי מטר ששים
ושמונה, משקלי 55 קילו

החמודה בתמונה חינה
טירונית העשור בצה״ל.
שמה טובה גולדשטיין
והיא בת •17,5מחזור
הטירונים העובר עתה
את חיולו לשירות סדיר
בצה״ל ניעים ומגובש
במיוחד, על כך מידה
טובה. מיודעתנו טובה התנ-דבה לשירות בצה״ל חצי שנה
לפני זמנה. היא אוהבת את המדים וגאה ללבשס, אוהבת
לסייר ולטייל בארץ, בעיקר בחיפה, שם האוויר צח והנוף
נהדר, בכלל הטיול החופשי הוא מהתחביבים האהובים עליה.

״להתלבש, לבלות ולשמוח אוהבת טובה מאד. הספרים
מהונג־הונג
האהובים עליה לקריאה הם ספרי לימוד על הפסיכולוגיה.
לעומתם ספרי הבילוש, הדמיון והמתח. היא אף אוהבת
אם את כותבת אנגלית, ובאמת רוצה בהתכתבות לשמה
לצייר. הטיפוס הקולנועי האהוב עליה הוא כוכב הקולנוע
ולא את־יודעת־מה, מדוע לא תכתבי אל הצעיר הסיני
ג׳ימס דין ז״ל .״אני ממש מאוהבת בו,״ אומרת טובה
מהונג־קונג, המת לחברים לעט? הוא בן .21 יותר אינני
בהתרגשות
יודעת עליו, פרט לשמו וכתבתו שהם:
נשמע נורא ירחמיאלי, לא? אני בטוחה, אבל, שכוונתו
של הצעיר ששלח את תמונתה היתה טובה. חוץ מזה הודו 3 , 8601100 1 ,ס 1(- 860110ט 0011111110118 01107, 55.4., 8
0 0 £ .מ? 0111311 ¥1113£6, 00111301111 £0171000 , 110
בעצמכם שהיא מקסימה — ג׳יימם דין ז״ל או לא.

ה11י
רדיו הסרות חללי

ך* פלמחים, המליטו שלוש הפרות
4בולגנינה, מלכה ואהובה, את העגלות
בריג׳ים בארדו, מלכולה, ואנימה אקברג.

ירידח בדרגה
ף בריסל, בלגיה, איימו דיילות הביתן
• 4הישראלי בתערוכה הבינלאומית לשבות,
אם לא יתירו להן להסיר את נעליהן
בעלות העקבים הצרפתיים הגבוהים, ניצחו
באיומיהן, זכו בנעליים בעלות עקבים נמוכים.

הג׳וב

* ת ל ־ אביב, פירסם עתון ערב מודעה
6בנוסח הבא: רווק בן ,35 ספרדי,
מחפש ע*ודה קלה או ממשלתית.

משחקים בנדמה־לי
ף * רכיבים, אחרי שחברי המשק סחבו
מצרכי מזון מתוך ארון פתוח, שנועדו
לשומרים ולרפתנים העובדים עבודת
לילה, הוציאה מזכירות המשק את ההוראה
:״יש להתיחם אל הארון הפתוח כאל
ארון נעול, איש אינו יכול להרשות לעצמו
לפרוץ אותו.״

ך * אשקלון, אחרי שמתרחצת על חוף
4הים התלוננה כי שעון־היד שלה נעלם,
ערכה המשטרה חיפוש גם בסוכת המצילים,
מצאה אצל המצילים מחסן של חומר־נפץ.

הלחי השניה
ן* חיפה, אחרי שנגנבו ארבע ל״י מחדרו
4של מונסניור אנטוניו וארגאני, נציגו
של הותיקן בישראל, החליט המונסניור
לארוב לגנב, הגיח סכום כסף חדש במגירה
ממנה נגנבו ארבע הל״י, סימן את השטרות,
גילה כעבור יום כי 380 הל״י שהטמינן
במלכודת נגנבו מהמגירה, מבלי שאיש
יצליח לתפוס את הגנב.

קירבה שמית
ף* תל־אכיב, אחרי שכמה חברי מק״י
מקיבוץ יד־חנה חילקו כרוזים, הוכו על־ידי
עוברים ושבים, ברח אחד מחברי מק״י
מזעם הקהל אל תוך חנות לאינסטלציה,
אשר עליה התנוסס השלט ״מיקי״.

משא ומתן
ך ! כביש חיפה־תל־אביב, נפל צעיר
בן 23 ממשאית גבוהה, בעת שזו עצרה
במהירות, נפל אל תוך משאית נמוכה
יותר שנסעה בכיוון הפוך ועצרה גם היא
על המקום כדי למנוע התנגשות, פגע
במטען כלי־זכוכית שהיו על המשאית הנמוכה,
לא נפגע מן ההעברה הבלתי-
מתוכננת.

ברוך שפגזרנו
ף • ירושלים, פירסם שר־האוצר צו בעתון
4הרשמי רשומות, הפוטר את האנשים
המגורשים מהארץ מלשלם מס־נסיעות.

שמירה ממורה
ך • הרצליה, אחרי שחברי אש״ד התלוננו
4כי כספים נגנבו מתיקי הכסף שלהם
בעת שאלה היו מונחים בתחנה׳ עצרה
המשטרה את השומר שהופקד לשמור על
תיקי הכסף, גילתה אצלו את הסכומים
הגנובים.
העולם הזה : 088
תוכניות שיירים ש ל שיר
״שחורה אני ונאווה״ ,טוענת השולמית,
גבורת ספרו השירי של החכם באדם, שלמה
המלך, שיר השירים. שבתים דומים,
מפורטים יותר, יש בפיהם של שלמה המלך
ואחד הרועים, המתחרים על אהבתה
של השולמית בעין־גדי. השבוע, במיש־דר
מוסיקלי מיוחד בקול ישראל (שיר
השירים, קול ישראל, יום ו׳) הצביעה
שולמית (תקווה דר) מקול ישראל, על תכונות
נשיות אחרות ראויות פחות לשבח:
קול חנפני ומתלטף, וחוסר כשרון מינימאלי
למשחק.
תכונות אלה ואחרות של משתתפי התם־
כית המוסיקאלי, ניפצו אל סלע הכשלון
את רעיונו המקורי של ניסן נתיב: להגיש
לחג הכרמים והאהבה את שיר השירים,
בביצוע רדיופוני מיוחד במינו. מלבד שמעון
ישראלי, שמילא במשדר אומלל זה את
תפקידו של מלך ישראל החוטף את השולמית
מדודה ומוזתר על אהבתה כשהוא
נוכח שהיא חזקה ממנו, לא הצליחו שאר
הגברים והנשים שהופיעו בתסכית להתעלות
על משחקם של תלמידי כתה ח׳ בנשף הגמר
של בית־הספר העממי.

גלים קצרים
צנזורה ל הו מור
הסערה שהתעוררה עם המשדר האחרון
של שלושה בסירה אחת, בה עורר
דן בן אמוץ את חמת אסטיטיקני החצר, לא
עברה ללא תוצאות. הוראה סודית, לעורך
התוכנית יצחק שמעוני, תחייב אותו להקפיד
על צנזורה פנימית. בעוד שקודם
לכן היו מצנזרים את המשדר רק לאחר
הקלסתו׳ יימנעו עתה עורך התוכנית וכותבה
להעלות רעיונות פרובוקטיביים, עוד
לפני ההקלטה שינוי חד־משמעי
עלול לחול בפעולותיה של המועצה הציבורית
לענייני שידור, לפי הוראת ביג׳י, שיזם
הקמתה של מועצה זו, תורחב מסגרתה של
המועצה וישותפו בה אף אישים בלתי־מם־
לגתיים. בין היתר עלולה הרחבה זו להשמיט
את הקרקע מתחת רגליהם של
חברי האופוזיציה במועצה, שניסו להעלות
את הפוליטיזציה של קול ישראל לדיון
במסגרת זו פעולה אחרת של המועצה,
לה נתן ביג׳י את הסכמתו: הקמת
וזעדת־משנה, שתחקור את תלונות הציבור
פיטר פריי, שהעלה את הרחוב
על גלי האתר׳ בשורת משדריו הדו־קומנטאריים,
קול אחד ואחד, ינסה לתת
ידו לתוכנית חדשה: פנים אל פנים, משדר
שיביא אל המיקרופון קבוצות שונות מקרב
ציבור המאזינים, שיוזמנו להעלות בפניו את
דעותיהם על בעייה נתונה.
תדריך המשדרים המפורטים מטה ע שויים להיות
בעלי עניין. שינויים אפשריים.
(קול •שראל,

יום ד — )21.30 /פיטר• פריי מוחה אגלי

קול אחד ואחד

זיעה ופניני חכמה מחדר ההזעה בבית־המרחץ
בתל־אביב. תוכנית שנייה.

ראשון ראשון חביב

חבר למסע

>קול יש
ראל,
יום ד 22.30 ,מצעד הפזמונים,
בעריכת דרור בן אבי ומשה חובב.
(קול ישראל, יום ר,

— )20.10 אגדה מאת הנס כריסטיאן אנדר־סן.
ערך מיכאל אוהד, מגישה חנה מרון.

מוסקה, מערכה ראשונה

(קול

ישראל, יום א 21.30 ,הקלטת ביצוע
האופירה מוסקה על־ידי הסוליסטים הילדה
צאדק (סופרן) ,ריצ׳ארד טאקר (טנור) והתזמורת
הפילהרמונית. המנצח — מיטרופולום.

ערכי תיאטרון

(קול ישראל, יזם

תשבץ 09111131 דוח 1088
מאוזן . 1 :מפלגה
בכנסת.4 :
אישיות תג״כית;
. 10 משטרה צבאית
. 11 :בקצה
המעיל .13 :המלה
הלא־מקוב־לת
על ב.ג. 14 :.
ממלכה ערבית :
.15 תוצרת נשר;
.17 הבעת כאב:
.19 דוד מנשה;
התערבות ;

.22 כלי תובלה
מזרחי .25 :של
דשא ; .26 אחד
מחילות ההגנה ;
.27 שבור.30 :
יישוב בנגב.32 :
יהיר; .33 קהי לה
קדושה; .34
ליוסף ;
אפרים
.36 עוף דורס ;
.37 הוא גדל בברוקלין; .39 מלמדת
מקצועות ; .41 ספינת המדבר ; .42
ארבעים ואחת; .44 דינסטיה; .46
עירו של אבא חושי .38 :מערב :
.50 אל בבלי; .51 גאה; .53 מקור
מים; .55 מצבה; .57 של שניים;
.58 בפה; .59 בסיגריה; .60 הכרח.
מאונך .1 :רחמים; .2כלי בשח מט
! .3לעתים קרובות ; .5מלת
עשרת הדיברות; .6טעם הסוכריה;
.7אלוה; .8רז; .9שותפו של ביא־ליק
בספר האגדה; . 12 מיניסטר;
. 15 שר הדאר לשעבר; .16 יש ה

רואים
צלם כהם עצמם; .18 מדינה
במרחב ; .21 עני ; .23 קיים ; .24 חצי
מגהץ ; .26 חומה ; .28 בעל המרד ער
הקיין; .29 שגריר ישראל (עם שם
המשפחה הישן 31 שר הפיתוח ;
.32 שנים; .35 מלת זירוז; .37 אביו
של יונה; .38 שגריר ישראל במוס קבה,
לשעבר; .40 עני; .41 הרבה
מים ; .43 חוטם ; .45 מלך הוא כזה ;
.46 יש והוא מסויים; .47 הגברת מ־טרוייה;
.49 חודש אביב; .52 בת
קול ; .54 בלבד ; .56 מספיק ; .58
מתנה.

א 22.20 ,גיורא מנור מספר את ההיסטוריה
של התיאטרון, בדרך הקלה.

ביקור פתע

(קול

ישראל,

יום

ב 21.30 ,תסכית מקורי מאת זורה
דירנבאך, עברית מיכאל אוהד, בימוי: יוסף
כריסטוף.
ה מאזין הזהיר י סגור את מקלטו בתאריכים
ו ב שעו ת הבאים, פן יטבע בגלי ה שעמום.
(יום ה׳,

— )22.15 יוחנן טברסקי ינסה לדלות

בעולמה של ספרות

את השפעת התנ״ך מים השירה העולמית.
כל הסיכויים שהוא יטבע בים זה.

ביננו לבין עצמנו

(קול ישראל,

יום ג 18.50 /מנהלי קול ישראל מכב
סים
את הכבסים הנקיים של שירות השידור
בפרהסיה. הכביסה האמיתית מוסתרת.

טטזג

לצעירים ץ?

הורס מזורז נפתח | באוגוסט

אמנות
תיאטרון
מכ 1מ 1הרקולס
כגללחגורה (התיאטרון הקאמרי) יצא
הרקולס להילחם באמזונות האגדתיות, שה־מיתולוגיה
היוונית מספרת עליהן כי הן היו
עשויות ללא־חת, הקימו וניהלו ממלכה ללא
גברים, ריכזו את כל הזכרים שבארצן בתוך
מכלאה מיוחדת לצרכי רבייה בלבד.
הבאת חגורת האמזונות היתר, רק אחת
מתוך 12 המשימות שהטיל אוריסטיאוס מלך
מיקנה על הרקולס, שהאלים שיעבדו אותו
לו למשך 12 שנה. החגורה, התחליף הנשי
לכתר הגברי, נכללה במשימה התשיעית. ל גבי
הקאמרי היתה חגורת האמזונות משימה
ראשונה במעלה: הצלת קרנו של התיאטרון
ושיכנוע הציבור כי עדיין לא נם ליחו ולא
סר טעמו, וכי עוד ראוי הוא לכתר הבכורה
של התיאטרון הישראלי.

<< למדו

שפות
״קדימה״

מהר וביסודיותבבית ־ ה ספר לש פות
תל־אביב, בן־יהודה ,74 טלפון 20314

נפתחים:
א) אולפניות לאנגלית ללימוד מרוכז ( 2שעות ביום) למת חילים
ולמתקדמים וחוג לשיחה (תס 11ג 8ז6ז\1זס ) 0למש תלמים
על־ידי מורים מאנגליה. כיתות קטנות.
ב) קורסים לעברית, אנגלית וצרפתית למבוגרים מכל
דרגות הידיעות וקורס מיוחד לשיפור הכתיב העברי.
ג) קבוצות נפרדות לאנגלית לתלמידי בתי־ספר יסודיים
ותיכוניים בחודשי החופש, לביסוס הידיעות ועזרה בבחינות.
פרטיםוהרשמה: מ־9־ 12 לפנה״צ— 3־ 9בערב(פרט ליום ו׳).

אולם בעוד שהרקולס ניצח, נכשל הקאמרי.
עם טקסט קלוש וחוזר כמו זה של
בן ו. לוי, מחזאי בריטי ממדרגה שניה,
לא יכלו אפילו שחקניו הטובים ביותר של
התיאטרון לעשות הרבה: בימוי טוב (גרשון
פלוטקין) תפאורה יפה (אריה נבון)
ומשחק מצוין (אותה סורת,
אברהם בן־יוסף, רחל מרקוס
ובתיה לנצט) ,לא הצילו את
ההצגה. אפילו הרקולס המקורי
היה מתקשה לעשות זאת.
אורוות התיאטרון. מדוע
בחרה הנהלתו החדשה של הקאמרי
את בגלל חגו ר ה להצגה י
דעתם של רבים ממבקרי התיאטרון
המקצועיים, ואתם רבים
מאד משחקני הקאמרי והתיאט־רונים
האחרים, היתד, השבוע
מאוחדת: במקום בו אפשר
להציג את בגלל חגו ר ה, אפשר
וצריך להשקיע מאמץ בהכנתו
להצגה של מחזה מקורי.
התשובה על כך מוכנה בפי
אנשי הקאמרי. בשיחות פרטיות
השיבו מנהליו האמנותיים כי
״עד שלא יגיע המחזה המקורי
לדרגה בינלאומית, לא נוכל להציג
אותו.״ זוהי גם התשובה
לסימן השאלה הגדול, מדוע
הולכים מנהליו החדשים בדרך
הבדוקה של כשלון־קודמיהם.
בגלל חגור ה אינו מחזה על
רמה בינלאומית. הביקורת הבריטית
קטלה אותו ברובה הגדול
:״המערכה הראשונה מבטיחה,״
כתבו המבקרים ,״השניה
למטה מכל ביקורת.״
המשימה העומדת עתה לפני
פורת,
הקאמרי היא אחת ממשימותיו
של הרקולס עצמו: לנקות היטב
את אורתת התיאטרון הישראלי והקאמרי
בפרט מערימות הדעות הקדומות ורגשי הנחיתות
הרובצות בהן, לצאת לדרך המלך
של המחזה המקורי.
יבוא הבימה גגד הבימה

נרכוש כרטיס פיס
ל־ 3הגרלות רצופות בהגרלת ונשתתף
שיכון ללא תשלום

בישיתה שהתקיימה לפני כמה שבועות ב־בית־הסופר
בתל־אביב, היה השחקן דוד
תרדי, מתתיקי הבימה, ראש המדברים: הוא
ניענע בידיו בהתרגשות, ביקש פעמים אחדות
את רשות הדיבור, סיפר בדיחות מעניני־דיומא
ונבחר לתעדת הפעולה של הלוחמים
נגד היבוא האמנותי לישראל.
אותה שעה בה ישב נציגם בחברת סופרים,
עתונאים ועסקני־ציבור, תיכן יחד אתם
את דרכי הפעולה נגד היבוא הבלתי־מרוסן
של אמנים ולהקות, ישבו חברי הנהלת הבימה
על מדוכה אחרת, לא הרחק מבי ת הסופר.
בבית הבימה דנה ההנהלה על הבאתה לארץ
של להקת מרתה גראהם, הרקדנית האמריקאית
המפורסמת שכבר ביקרה בישראל ונחלה
הצלחה מרובה. הצלחה נוספת, חשבו
בצדק גזברי התיאטרון, תעזור לקופת הבימה.
התעדה בה ישב דוד תרדי הצליחה בפעולתה:
לפי דרישתה החליטו המוסדות הממשלתיים
להחמיר יותר בדרישותיהם לגבי
אמנים זרים׳ לא לשחרר בסיטונות להקות
זרות מתשלום מיסיס, לתבוע בחומרת יתר
לא להוציא את כספי ההכנסות מן הארץ
ושורה ארוכה של צתים ותקנות, שנועדו
כולם להקשות את עבודתם של האמרגנים
המקומיים. אחרי שלהקת הפלאטרס עזבה
את ישראל ובשעה שתיאטרון פיקולי המשיך
להציג בהצלחה זה החודש השני בתל-אביב,

לא נראתה שום להקה זרה אחרת באופק
האמנותי. וורדי וחבריו לוועדת הפעולה ספקו
את בפות־ידיהם בנחת.
חבריו של וורדי לתיאטרון ספקו אותה
שעה את ידיהם ביאוש. המוסדות הממשלתיים
הודיעו להם כי אינם מתלהבים מהב־אתה
של מרתה גראהם לארץ. הנהלת הבימה
הרימה קול זעקה. מבלי לזכור כי הם עצמם
שלחו את תרדי לוועדה שהצליחה להפעיל
לחץ ולבטל את הופעותיה של מרתה
גראהם, רצו אנשי התיאטרון לאישים המתאימים,
דפקו על דלתות תעדות העשור, לחשו
לאוזניהם של מקבלי כרטיסי ההזמנה
להצגות הבכורה.
בסוף השבוע היה נראה כי הנהלת הבימה
נחלה נצחון על שחקן הבימה תרדי .״ההופעות
תתקימנה כסידרן,״ הודיע איש ההנהלה.
תעדת הפעולה של תרדי יצאה להלחם
בלהקה אחרת, פחות מיוחסת.

מאחורי הקלעים
מפא״תיק (פסל ל שידור
שיתוף״פעולה צפוי בשטחים מנהלתיים
רבים בין הנהלות הביס הוה תי א טרון
הקאמרי, אם יגיעו מנהלי שני המוסדות

•טילה ובן־יוס?,כ״כגלל חגורה״
הרקולס הצליח, לוי נכשל

לכלל הבנה הדדית, בישיבה שתתקיים השבוע.
שני המנהלים החדשים, יעקוב אגמון
ואריה (״אריק״) הרצברג, חדורים רצון־
טוב והם מתכוננים להסדיר פירסום משותף
על לוחות המודעות, וויתור על פלקטים צבעוניים
ויקרים בשני התיאטרונים, ופרסום
הדדי על תוכניות התיאטרון האחד בתוכניתו
של השני כמאי צרפתי יביים
ב ה תיא טרון הקאמרי. מרסל ליפובצי, מי
שהיה הקריין הצרפתי בהצגת הוא ה לן
כשדות בפאריס׳ יביים ב הקא מרי את הלילה
נעשה אי מפרוביזצי ה מאת פירנדלה-את התרגום
לעברית הכין נתן אלתרמן כריחה
ישנה, אשר נכללה בידי יורם מטמור
באחד ממערכוניו שיוצגו השבוע בבכורת
תיאטרון ס מב טיון, נפסלה לשידור בקול-
ישראל. מטמור מספר במערכון על פגישתם
של שני יהודים ברחוב, כשהאחד מגלה
לשני :״אני מפא״יניק, אבי מפא״יניק וסבי
מפא״יניק תמה השני :״הכיצד? הרי
סבך מת כבר לפני שלושים שנה?!״ משיב
הראשון :״מת, מת, אבל הוא מצביע עד
היום בשביל מפא״י בקרית־שמונה
שחקנית צעירה, שעברה לאחרונה מתיאטרון
סמב טיון לתיאטרון זירה, עוררה
גל של רכילות סביב הנעשה במשפחת זראי.
האמת על גאולה נוני: החל מראשית ה־
.עונה היא תופיע בתפקידה של ריקה בהצגת
הפינג׳אן, בליוויו המוסיקאלי של האקורדיו־ניסט
משה רון. ריקה ויוחנן ימשיכו להופיע
ב הפינג׳ אן רק בתל־אביב רכי
עית המועדון תופיע כנראה במועדון
צברה של ליאו פולד בניו־יורק. בשנה הבאה
יאלצו יצחק קדישזון ויוסף (״פפו״)
מילוא, לחפש תחליף לרביעיה שתצא לסי־ביב
בעולם.
העולם הזה 1088

ב ע ריכ ת לילי גלילי
מוזמנים משתתפים.

אחד הקוראים מבין
המ שתתפים ב שליחת חו מ ר לעמוד זה יזכה
מדי שבוע ב שבוע בפרס של 10 לירות. הזו־כה
ה שבוע היא הקוראה עדנה נחמני, חולון.

ביסיס חהס -

חבב אחד הוזמן לנשף. כשהגיע בבגדיו

חו כ מ תו שלחכם הרגילים, סרב השוער להכניסו. חזר
החכם הכיתה, החליף את בגדיו בחליפה הדורה, ואז הרשה לו
השוער להיכנס. באשר ערכו את השולחן לסעודה, הושיט החבם
לעיני כל את שרוולו אל הצלחת, ואמר :״אכול, שרוולי, אתה
הוא המוזמן, לא אני״.
מחמוד ריאד, קלנסואה

1אזהואהכהא\תי<

כזבים לילקו ט
ד־שק־דו זיהו•
לכפר ברוכיים תמיד היה עסק עם
שוטרים! כשהחברה שכבו בג׳ולים והכריזו
על ההפוגדד הראשונה, אז חוץ
מאשר להתגרד, לאכול די.די.טי. ולחלום
על חביתות מחמש ביצים, שרגילים
היו להן בבית, לא היה להם מה לעשות.
יום אחד, אחרי שאפשטין ה חו תי התאכזר
אליהם ביותר והחל מתאר להם
בפרוטרוט איך מכינים חביתה וכיצד
אוכלים אותה, החליטו החברה שמלאה
מנת יסוריהם. הגרילו מבאב־אללה קו־מנד־קאר
והתפלחו מהמחנה הביתה.
כשחזרו, עברו על־יד גשר של, ושם
עצרו אותם מ״מ־צדיקיות, ודרשו פאסים
וצוזי־תנועה. היה מזל שהחברה תפסו
את משה דוזש, והכריחו אותו לחתום
על הנירות. כך שהרגישו את עצמם על
הגובה, וצחקו למ״מ״צדיקיות. והללו,
למזלן הרע, לא מצאו דופי במיסמכים.
עד שלא עלה רעיון גאוני בראשה של
אחת מהן, והיא פנתה אל אפשטין ה־חומי,
ודרשה שיראה את הדיסקיות שלו!
החברה הרגישו שפה הולכת דפיקה
גדולה, מפני שכל מי שמכיר את החורני,
יודע יפה שאפילו גופיה ותחתונים הוא
לא לובש — אז דיסקית הוא ילבש?
אבל החורני, בלי כל היסוס או התרגשות,
החל. פורם את כפתורי מכנסיו!
המ״מ־צדיקית כמעט שהשתבצה. הצי
טרחה, מסמיקה :״מה אתה עושה?״
״אני רוצה להראות לך אתהדיסקיות!״
״מה זאת אומרת!?״ התרגשה עד לאימה
המ״מ־צדיקית•
״תביטי, חברה!״ הפליט בשלווה אפשטין
החורני ,״יש איזה חוק שהוא, שמגביל
את אורך החוטים, אליהם מחובה.
גולה, גינבה

י ״ ה די ס קי ם ״

לוח ערכים
מפקח של משרד החינוך הגיע לסיור
שיגרתי בבית־הספר שלנו. הוא נכנם
לכיתה ד׳ בשעת שיעור בתנ״ך, ושאל
תלמיד: י ״מי שבר את הלוחות?״

ט עו ת ל עול ם

צו דקת

שירים מאת פאול בן־חייב( .מעריב)
מרדכי דן, תל־אביב
גרעון בדולאר מינור לחליל ולתזמורת.
בימים אלה יוטסו מפארים ללוד שלש
טונות של מיג טען( .הארץ)
דויד בן־צור, חיפה
להצגת האמנות הצרפתית המופשטת.
הועדה הציבורית
גולומב( .מעריב)

להצנחת

שמו

נעמה פוגל, נתניה
תפרוש את כנפיה על מיפעל הבניה.
מדיניות־החול הישראלית במבוי כתום.
_ אליהו שור, פתח־תקוה
(הבקר) •
מדיניות של בת־יענה.

־ בזמן חזה

הילד החוזיר, וגימגם :״בחיי שלא אני
שברתי אותם!״
המפקח יצא מן הכיתה בכעס איום,
התפרץ לחדר המנהל, ואמר :״איזה מין
לימודים נותנים כאן בבית־הספר? אני
שואל תלמיד מי שבר את הלוחות, והוא
עונה שלא הוא.״
המנהל הרגיע את המפקח .״אם הילד
אמר שהוא לא שבר אותם,״ השיב ,״הרי
עליך להאמין לו.״
פנינה פרומר, חיפה

״אתה יזרב, שמזרחן ...אתה בזזראי שכזזזז אח כר
הבניין, אבר אתה זזכד את זזפעב ההיא שפיבזרז אזזזך
תהג׳נב שרך במגבית, תפני שמישחז זזי2ן\ז את ה2ן נר
שרך בתרפנן תתן רתנהר שרך באבי-אביו? הא-הא-
הא, וה אני הייתי. השבתי שאזזרי כר השנינז הארה
זה כבר רא --״

מאורת הנחשי

״עכשיו שאתה בעצמך אמרת זאת, אני יבול לגלות לך שאני
מסכים אתך במאה אחוז. איטתך היא כאמת חתיבת מכשפה
פטפטנית וחסרת --״

בביקור של תיירות מויצ״ו ברביבים,
עצרה אחת התיירות לפני הכניסה למערה
ושאלה ברעד קל :״האם יש במערה
עקרבים ועכברים?״
״לא,״ ענה יואל ,״הנחשים אכלו או תם,״
וחסך לעצמו סיור מודרך במערה.
מתוך ״בקיבוץ״

״אגרי, אני רא רגבה ררנזר אנתך איך רננשנת את
הננבנרה שרך, אבר שני ההנבנינז ההשנזרייב הארה רא
הנרכיב ביבר. הארנב אריך רהינת מזזזבר דירתן. זהר
ב רי ת ן כך, נ ...יא אררה! אני באתת רא אריך דצזותן
ככה, אבר כשביברת את הזרב, נראית כנת

המושג הנכון
תייר מסנט־לואיס בא יום אחד לחי־רורג
ד״ר הרמן אופפרמן בתל־אביב וביקש
לסרס אותו. ד״ר אופפרמן חשב
שהוא לא שומע טוב, אך התייר התעקש
ודרש לסרס.
אחרי הניתוח, כשרק נגמרה הנרקוזה,
ניגש ד״ר אופפרמן לתייר, ששכב מאושר
במחלקה החירורגית• ״תסלח לי,״
אמר ,״עכשיו שהכל נגמר, אולי תואיל
להגיד לי בסוד מה הניע אותך בעצם
לעבור ניתוח זה?״
״או קיי,״ צייץ התייר .״הענין הוא
כזה: אני באתי כאן והכרתי גברת יהודיה
שמצאה מאד חן בעיני. אני רוצה
להתחיל אתה, אבל לא רציתי שהיא
תראה שאני גוי.״
״אלוהים שבשמיים,״ קרא הדוקטור הנדהם
.״אתה בכלל לא רצית סרוס. אתה
התכוונת לברית־מילה!״
״נכון!״ אמר התייר, וחיוך מרוצה התפשט
על פניו• ״זהו המושג הנכון!״
דויד נורמן, תל־אביב

״מה אתה אומר? אתה תשכור לי את השיניים? אתה אינך
מסוגל להכות אפילו עכבר מת. אין לך רם אפילו ל --״

״אתה רנאה רהגיר רי שאתה נננבר כבר שרנשה זזז-
רשיב ננר האינר הזה? אני רא תתכננן ריאש אנתך
אדנני, אבר אני ראיתי כתתיב ינתר תנארביב גנר 2ן יר
שר בית-שתנש אבנרי. אניאפירנ בנשב שאתה --״

״ועוד איך
קצת דיו על
הפ ט ...רגע
קרה? הייתי

שהפטנט הזה פועל! הנה, הבט: קודם אני שופך
החליפה שלך, אחר־כך אני מורח על הכתם את
אחד, זה תיכף יהיה נ קי ...ריבונו של עולם, מה
בטוח שהחומר הזה יכול --״
עדנה נחמני, חולון

הער1ודש1ל״ס
כל המדיניות הישראלית מתרכזת בימים אלה מסביב לשאלת המסדרון האווירי
הבריטי בשמי ישראל

...זו היתה תמיד צרת המדיניות הישראלית: היא תמיד עומדת
במסדרונות כמקום להיכנס לטרקלין .

עתה אומרים גם האנגלים תה יל ים

. ..פרק קל״ז :״על נהרות ככל, שס ישכנו גם בכינו״.

66 אסירים ברחו מתוך כלא שטה, היא בית ־ השיטה

...נקווה שזה לא יהפוך שיטהמקובלת .

עוד החודש מקווה המטכ״ל האמריקאי לשגר רקיטה אל הירח

...מנצח על הפעולה: בי תהמטה של ירחאוגוסט .

חמשירי״ק
כה אמר הטבח הערום:
״אכילה תעגל גוף גרום.״
בסעודות וזלילה
את המלאי הוא בילה
וכיום ־הוא מחסן של חירום.
נחמן אינגבר, צוז״ל

מעשה כעלמה מעקיר
שהדביקה ראשה אל הקיר.
״זה מחוסר ברירה,״
היא אמרה, מיצרה,
כי כתפיים חסרו מן העיר.
בתיה טופורבסקי, ראשון־לציון

מוו1מדות ־ סידרה
השבוע התקרבה התחרות על תואר ״מלכת
המים 1958״ לשלכה הסופי. ועדת התחרות זימנה
יחד את המועמדות הסופיות, אשר תתחרינה על
התואר כנש(* הגמר, ערכה לחן מיכחן קצר כמלון

13.091

״רמת אביב״ .צלמי ,,יומן כרמל״ ,אשר יצלמו
את נש!ז הבחירה במלואו, צילמו את המועמדות.
אותה שעה נעשו ההכנות לנשף, אשר יהיה
המאורע ההכרתי הנוצץ ביותר השנה בישראל.

שאלון מו ע מ דו ת
את השאלון הזה זכאית למלא המועמדת
עצמה, וכן כל אדם אחר המעוניין להמליץ
על מועמדת, המתאימה לדעתו לתחרות.

חשם:

מצב משפחתי
הכתוכת המלאה :

שנת הלידה
מקום הלידה
שנת חעליה
נוכה;

צבע שיער :

השכלה קודמת— :

ידיעת שפות

היא תל־אביבית חיננית בת

,22 בעלת שיער ועינים חו*״״יי*

מים, ילידת הארץ אשר סיימה את אחד הסימינרים למורות.

היא מדברת עברית ואנגלית. ענף הספורם שבו היא עוסקת
במיוחד, ואותו היא מעדיפה סכל, הוא השחיה. על כן היא
מבלה הרבה מזמנה הפנוי בבריכות ובחוף־היס (ולא רק על כן).

ספורט (לציין איזה) :

מקצוע או שטח לימודים:

מקום העבודה או הלימודים :

חאם המועמדת חיתח או חנה חברה
בתנועת־נופר. תנופת קיבוצית, ארנון
ספורם, לחקהאמנותית או כל אנודאזזד:

סרט איזה וממי

חוככויות — :י

אס אחד תפריטים אינו חל על המועמדת,
אל תמלא אותו. יש לצרף לשאלון זה
את תולדות החיים של המועמדת, פד
כמה שהן ידועות לממלא שאלון זה.

נא לשלוח את השאלון הממולא
בצירוף החומר למערכת העולם
הזה, ת .ד , 136 .תל־אביב, ולציין
על המעטפה. מלכת המים **.196

נא לתוביק את תמונת המועמדת כאן.

ע שירה ח>ון

מחבבת ספורס וספרות( .הספורט
האהוב עליה: כדורסל).

7ז*מה

חיפאית

בתשי
חח ,22

ילידת