גליון 1089 מתאריך 13 באוגוסט 1958

מספר 1089

שנ ה 21

כ״ז אב תשי״ח1^ 8.1958 ,

המחיר 550פרוטה

המשך סי פו רו
ה סנ סציוני של
של יח המח תר ת

1 18

מכתבים

זו רו הראשי:
*רדי *בגרי

0 3 1 1 1 :1

שמים ואנטישמים

ראש המערכת:
שירם כחז

עורך משנה
רוב *יוז1
עורך כיתוב:
ז ־לב י?שת
רחוב גליקסון ,8תל־צביב, טלפון .26785
ית. ז .136 .מען למבדקים :״עולמפרט*.
המוציא לאור: העולם הזה בע״נו.
דפוס וזשה שהם בע״ם, ת״א, סל.62239 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אוזראיוו להוגי המוועות

העתון

הנקרא

כתב בכיר :
סלי וזבור

עורך ת מי ת:

*חרוז יוד
צלם המערכת:
*ריח חרז

חברי המערכת:
ייגשה בר־רייו. שייע גלור. לילי גלילי,
רייוי הורוביץ, רוחי ורר* ,ברחם חרסוז,
׳:מהילה מנצור* ,לכסם םים* ,ביבחסטז,
עמום היגז, שלמה הרו.

ביות

אני מוצא את עצמי כרגע במצב בלתי-
ועין .:י מישהו יכול לחשוב שאני שקרן.
בשבוע שעבר ציינתי, בהערה לכתבתו
הראשונה של שליח המחתרת העיראקית, כי
״השמות האמיתיים (של חברי המחתרת העיראקית)
שמורים במערכת.״ בחנתי היתד,
שהמיסמבים הקשורים בשליחות שמורים
בידינו. אך לא התכחנתי לומר שהם נמצאים
במשרדי המערכת עצמה.
נראה לי שמישהו הבין את דברי שלא
בראוי, וקיבל אותם בפשטות רבה דדי.
מישהו זד, שלח מישר,ם כדי לערוך אצלנד
חיפוש יסודי מאד• הם לא מצאו את ה־מיסמבים
הנדונים.
על כן עלי להתנצל בפניהם על הסירהד.
הרבה שגרמתי להם. במידה שאני אשם ב־אי־ההבנה,
אבקש את סליחתם.

הפריצה שנערכה בליל־שבת במשרד המערכת
בתל־אביב היתד, מוזרה ביותר. צלם־
המערכת אריה קרן, הראשון שהגיע לעבודה
בשבת בבוקר ומצא תוהו־ובוהו בחדרים,
הזעיק את המשטרה וצילם למעבה
כמה תמונות המראות את פרטי המעשה•
הפרטים הכוזרים ביותר:
• הפריצה נערכה בליל־שבת, הלילה היחיד
בשבוע בו יש בטחון מוחלט שאיש
מחברי־המערכת לא יופיע פתאום במשרד.
• בידי הפורצים היה, כנראה, העתק
של מפתח המשרד, דבר המעיד על אירגון
והכנה מראש.
• הפורצים לא נגעו בשום דבר בעל
ערן, לא במצלמות יקרות ולא במכונות:
כתיבה, אף לא בהמחאה בסך אלף ל״י
שמצאו בקופה שפרצו. הם פנו לחדרי ך.־
עורכים, והזניחו לגמרי את הדלת הסמוכה
— מחסן בו מאוחסנות סחורות יקרות.
0הפורצים ידעו את סידורי העבודה
במשרד. הם לא פרצו את שולחן הכתיבה
של ראש־המינהלה, אך פרצו את כל שול־חנות־הכתיבה
של חברי־המערכת העוסקים
בענינים מדיניים. נערכו בהם חיפושים מדוקדקים
ביותר, נבדקו כל הניירות והתמונות.
מה היתד, מטרת החיפוש? השערתי היא
שהפורצים חיפשו ניירות מסויימים מאד. הם
רצו להחרים את המיסמכים הרשמיים הקשורים
במשא־ומתן עם שליח המחתרת,
ביניהם מכתבים של ראש־הממשלה, ראשי
משרד־החוץ ועוד. כי מיסמכים אלה יוכיחו
לכל בר־דעת שאמנם היתד, זאת פרשה שני׳-״
דונה בדרג הגבוה ביותר, שהעסיקה את
ראשי־המדינה, שמילאה תיקים עבים ב־משרד־החוץ
ושהיתד, על כן בחזקת הזדמנות
היסטורית חד־פעמית — שהוחמצה בזדון,
מתוך שיקולים פסולים שעוד נעמוד עליהם.
אילו נעלמו מיסמכים אלה, יכלו ראשי
המוסדות האחראיים לטעון כי היה זה רק
ענין של מה־בכך, חסר רקע רציני.
ברצוני להביא לידיעת הנוגעים בדבר
פרט אחה שיחסוך להם הרבה טירחה ב־עתיד.
לפני כמה שנים, אחרי שהחלה שרשרת
מעשי־האלימות נגד מערכת זו וראשיי״
הונהגה אצלנו שורה של אמצעי-
בטחון, שהם ביום בחוקת פקודות־קבע.
הוראות אלה אינן נוגעות רק לבטחונם האישי
של ראשי המערבת ולהבטחת מקורות
האינפורמציה, אלא גם לנוהל שמירתי מי•
סמנים חשובים. הכלל הראשון הוא: לעולם

אין להחזיק מיסמך חשוב במערכת או בבתיהם
של חברי המערכת.
אם תרצו למצוא אותם בכל זאת, תצטרכו
להתאמץ קצת יותר. אחרי הכל, בשביל
זה אתם מקבלים משכורת.

פרשת שליחותו של האיש המופיע בתיקים
הרשמיים בשם. ציון בן־אפריים״ היא,
לפי מיטב אמונתי, הפרשה החשובה ביותר
ביחסי ישראל עם ארצות־ערב בעשר ה
הניע
הזמו?ביצועו של הרעיון השמי,
שמערכתכם חוזרת וכותבת עליו. אולם הסבר
בעתונות בלבד אינו מספיק. אנשים שהיה
לי ויכוח אתם עדייו מפקפקים ברעיון. חלק
טוען שאי־אפשר לסמור על הערבים, חלק
אחר אומר שאי-אפשר לאבד את עצמאותנו.
מדברים כאלה יש להניע למסקנה, שהרבה
אנשים עדייו לא הבינו מה פירוש הרעיון.
משום כד הנני קורא לכם לצאת לפעולות
הסברה פומביות מפני שהמפלגות הישראליות,
עתוניהו וקול־ישראל, מכוונים את הצבור
לדרך לא נכונה. בחור אדם פשוט אני
מוהיר אתכם: עליכם מוטלת כיום החובה
להתחיל לא רק בדיבורים כי אם במעשים,
מפני שהברזל מלובן היום, ומחר יתקרר
ויהיה קשה לעבדו.
מ. ש .פתח־תקוה
אני מסכים רק לחלק מרעיונותיכם על
המרחב ועל הערבים. נבוז שיחסנו אל המיעוט
הערבי בארץ אינו נבוז: נכון שמדיניות
החוץ שלנו החמיצה מספר רב של
הזדמנויות להתקרבות אל הערבים. אולם
בשעה שאתם מציעים ללכת ננד המערב
בכלל ונגד צרפת בפרט, אינני מסכים עמכם.
עובדה היא שבדהברית היחיד שלנו הוא
העם הצרפתי. כמו כן אינני רואה היב 1באופו
מעשי אפשר לשתף פעולה עם כוח ערבי
לאומי. נוכחתי בזאת בזמז לימודי בבלניה,
כשהיתה לי אפשרות לפנוש בסטודנטים
סוריים וביניהם אחד משכיל וכנה מאוד.
ניסיתי לברר עמו באיזו טירה אפשרי שיתוף
פעולה בינינו, אם נעזור להם להשתחרר
מעמי המערב. גישתו היתה שהברירה
היחידה בשבילנו היא לנסות לפעול בכיוון
זה, אם אנו חפצים להשתרש במרחב. אד
אמונתו היתה שלא נצליח. דן חת, חיפה
קראתי את דבריו של. הקורא ד״ר מ. זכאי
(העולם הזה ו; )108 נד רעיון ההשתלבות
במרחב. אני שולל את דבריו. נישה ניטרלית
של ישראל, הוכחת רצונה לחיזוק ה
ישראלים
בוינה
קראנו בתמהוז את מאמרכם על הסטודנטיס
הישראליים בוינה (העולם הוה )1085 הנוטה
לתאר את העובדות בצורה בלתי־נכונה. התאחדות
הסטודנטים היהודיים באוסטריה, הכוללת
את כל הסטודנטים בני הארץ ובני
חוץ־לארץ, דואנת נם לאינטרסים של הסטודנטים
הישראליים בוינה. בעיית הסטודנטים
הישראליים היא בעיה לא רק לגבינו בא!
בוינה אלא נם מעבר לזה. אולם כתבתכם
אינה מתאימה לעובדות, ולו רק בגלל זה
שהסטודנט הישראלי מזהה עצמו כישראלי
בכל ההזדמנויות, ובנאווה. הוא עושה זאת
הן בחייו הפרטיים והו במשרדים צבוריים.
באשר ישנם שניים או שלושה יוצאים מהכלל,
הרי אי-אפשר על סמר זה לחרוץ דין
על קבוצה שלימה.
כאשר מדברים על הבעייה הרצינית של
הסטודנטים הישראליים בחוץ־לארץ הרי אנו
מתכוונים ליחסים ביניהם לביו יהודי הגזלה.
זו היא בעיה פסיכולוגית וחינוכית,
בת חייבים אנחנו, וגם המוסרות החינוכיים
בישראל, לטפל. נבוז שדווקא מהסטודנטים
הישראליים נדרשת הבנה לחיים היהודיים
בנולה. חלק הארי של הישראליים בוינה
מוכז לטפל בבעיה זו לא רק לטובת היהודים
בנולח, אלא נם לטובת ישראל עצמה.
לטובת ישראל, אנו מאמינים שכתבה
כזאת שאינה אומרת הרבה, לא תפתור את
הבעייה ורק תגרום לאי הבנות. הבה נקוה
לעזרת בל המוסדות בדי לפתור בעיה זו
לטובת ישראל.
ד״ר ליאון צלמן, יו״ר התאחדות
הסטודנטים היהודים באוסטריה, וינה
כתבת העולם ד,זד, מסרה דו״ח אמיתי על
בעייה אמיתית, לא התימרה לדון במכלול
הבעיות של הסטנדנטיס הישראליים בחו׳׳ל.
מבחינה זו ראויים דברי הקורא צלמן ל־תשומת־לב.

בראה
המערכת למחרת כגוקר: אחד השולחנות הפרוצים והעתקת טכיעת־אצבעורנ על־ידי מומחי המשטרה
שנים האחרונות. חבל ששיקולי בטחון הכרחיים
מחייבים אותנו להסתיר כמה פרטים
חשובים — בין השאר שמותיהם של ראשי
המחתרת. פירסומם היה מדהים את אותם
האנשים בישראל המצויים בעדני ערב.
אין זה סקופ עתונאי שאנו רוצים לשמרו
לעצמנו. השבוע פניתי רשמית לאגודת ה־עתונאים
והצעתי לה להציג את שליח המחתרת
לפני חבריה המוסמכים, על מנת
שימסור לה באופן סודי, ולא לפירסום, את
פרטי הפרשה שיש לשמרם בסוד.

לך, הקורא, הייתי רוצה להוסיף הערה
אחת• לא פעם אנחנו מביעים בעתון זה
דעות המבוססות על ניתוח ממצה של
עובדות הידועות לנו, אך שאין לנו כל
אפשרות למסרן לידיעתך. לך יכול להיות
נדמה לא פעם שאלה דעות מופרכות, החלושות
ממציאות שאינה ידועה לך.
פרשת השליח מעיראק — פרשה הידועה
לי מזה שבע שנים, שהייתי עצמי עד לכל
גילגוליה בין המוסדות האחראיים — היא
דוגמה לכך. רגש האחריות לענין עצמו ולאנשים
המעורבים בו מנע ממני את סירסו־מו
עד לחודש האחרון, כשההפיכה העיראקית
שינתה כליל את המצב. אך הסתמכתי
עליה — ועל אחרות — במאמרי על אפשרויות
הפעולה של ישראל במרחב.
אני מזכיר את הדבר כדי לבקש את
אמונו בעתיד — כאשר שוב נשמיע כאן
דעות על סמך עובדות בלתי ידועות לך.

שלום בעולם, וביחוד באיזור, היו פועלים
לטובת ישראל. ברור שיש להקריב על מנת
להגיע למטרה נשגבת, אולם מחיר ההקרבה
שווה אח התוצאות.
אברהם בירומי, עכו
בכתבתבם על הפעולה השמית (העולם הוה
ד )108 נפלה טעות קטנה. לא הייתי ממים־
דיו של ״מרכז העברים הצעירים״ אלא הצטרפתי
אליו אחרי יסודו. תיאור רקע פרישתי
מהמרכז הוא נבוז וממצה. למייסדי
״מרכז העברים הצעירים״ ובראשם המשורר
יונת! רטוש, זבות ראשונים לגיבוש הכרתה
העצמית המיוחדת של האומה העברית.
בועז עברון, רמוז־גן

זוועות שאטה
מרד האסירים בכלא בית־חשיטה (העולם
הוה )1088 עירפל את הגיונם של הנורמיב
שטיפלו בתקרית.
משום מה הותר פירסום תמונת הזועה של
אסירים עירומים כביום היולדם. תמונה זו
מזכירה את שחרור מחנות הרכוז בסיום מלחמת
העולם. לא אתפלא להיוכח ביעילות
פירסום תמונה זו בעולם כולו. קול־ישראל
מצא לנכון לראיין נידוז בעווז רצח, על מנת
שיספר פרקי גבורתו בהורנו ארבעה אסירים.
שוטר מהלל מעשיו על שלצערו פצע
רק ערבי בורח, טה צר לו הוא מודיע, שלא
הצליח להרגו. ומדוע מגולחים האסירים הערבים
בלבד? טבעי הדבר שעוצרים אנשים
הנשפטים בפלילים. נסיונם של אלו לברוח
הוא תופעה מוכרת. איז זו סיבה שבינתם
של הגורמים חייבת להתערפל. הנדיל מכולם
לעשות שר המשטרה בפניתו לשר המשפטים.
לאלוהים פתרונים לנבי תפקידו של שר
המשפטים במקרה זה.
דוד ארנפלד, בני־ברק

עד טעם וריח
משונה מאור. כמעט בכל עתוז אתם יוצאים
נגר מסע הפירסומת ששמעו! פרם עושה
לעצמו. והנה אתם נרתמים גם בז לעגלת
פירסומת זו. התמונות על מילת בנו נחמיה
(העולם חוה ד )108 חסרות כל חשיבות וה!
מיותרות לחלוטיז.
ק. עדין, רביבים

סדומון השגי
הובא לתשומת לבי סיפורכם על העו״ד
כמאל קאסם (העולם הוה ד )108 אשר בו
צויז כי התמחה במשרדי. את שמו של
במאל קאסם •סמעתי לראשונה רק אתמול,
עם קריאת סיפורכם הנ״ל. מובז כי לא עבד
במשרדי ונל הדברים באותה כתבה, במידת
שהם מתיחסים למשרדי, הם בלתי נכונים.
עו״ד סלומון, חיפה
על הטעות שנפלה באותה כתבה, הסליחה
עם עורן־הדין יעקב סלומון. הכוונה היתר.
לפורן־הדין החיפאי יואל סלומון, אשר במשרדו
עבד כמאל קאסם.

למה לא,
0יחייבו ארגוני בעלי בתי־הקולנוע
בארץ את חבריהם לפתוח
את כל דלתות בתי־הקולנוע בשעת
כניסת הקהל, במקום לגרום לדוחק
וצפיפות על־ידי פתיחת דלת אחת
ברוריה שורץ, תל־אביב
בלבד?
0תקים המדינה בתי־משפט
ראויים לשמם, מרווחים ובעלי מתקני
מזוג אויר, תחת בתי־המשפט הקיימים,
שהם אחד ממקורות ההכנסה
של האוצר, בהם גורמים המתוק
והצפיפות לסבל בל־יתואר ולבזיון
בתי־המשפט, הגורר בעקיפין גם
עימת׳ דין 1
אלישע שדמי, תל־אביב
9יטיל משרד־הבריאות את מרותו
!על מכוני היופי למיניהם, המש תמשים
בחלקם בהונאות־דעת נדי
למשוך לקוחות?
מרים צדף, רמת־גן
2 העולם הזה 1089

בפרק הראשון של כתבה סנסצ יונית
זג שפורסם בגליון האחרון
של ״העולם הזה״ ,סיפר ציון בן־
אפרים כיצד התקשרו עמו בבגדאד,
בסוף שנת ,1948 נציגי תנו־עת־מחתרת
עיראקית, שביקשה
להיעזר בישראל כדי לחסל את
שלטון האנגלים ונורי אל־סעיד
ולמנוע את חדירת הסובייטים. בן־
אפרים תיאר את פגישותיו עם
ראשי המחתרת -ביניהם כמה
מחשובי האישים המדיניים בעיראק,
שר־לשעבר, ראשי מעוטים
ופליטים מפלסטין -ואת שיחותיו
שנמשכו כשנה וחצי, בהן עמד
על כנות גישתם.
באוקטובר 1950 נשלח בן־אפ-
רים על-ידי המחתרת לבירת מדינה
נייטראלית, כדי לפתוח במגע
עם נציגים ישראליים. למרות שהציר
הישראלי במקום הודיע לבן-
אפרים כי לא ישתתף בהקמת
תנועת־מחתרת, וכי ינהל משא-
ומתן רק עם נציגי ממשלות, שלח
בן־אפרים על דעת עצמו לבגדאד
את המיברק שהכיל בצופן את ההזמנה
לראשי המחתרת לבוא ל
בירה
הנייטראלית. המשך הסיפור,
המתפרסם בעמודים אלה, מתאר
את השתלשלות המשא־ומתן מאותו
רגע.
בדברי הקדמתו לסידרה זו כתב
אורי אבנרי :״הייתי עד לפרשה
זו משלב מוקדם מאד ...אני מוסר
בזאת את מילת־הכבוד שלי
שלפי מיטב ידיעתי כל הכתוב ב־סידרה
זו הוא אמת לאמיתה, וכי
ידועים לי השמות והפרטים שהיה
צורך להסוותם ולהעלימם כאן.״
המדינאים העיראקיים שהוזכרו
(בשמות מוסווים) בכתבה זו
שייכים אל המחנה שחולל את
ההפיכה האחרונה בבגדאד. ראש
הפיכה זו, רב-אלוף עבד אל-כרים
אל-קאסם, טען השבוע כי היה
מוכן להלום בשנת - 1954 אך
למעשה היה חלק מן התנועה
הזאת מוכן לחולל את ההפיכה
עוד בתאריך הרבה יותר מוקדם,
בעזרת ישראל, מן הראוי לציין כי
ראשי ההפיכה האחרונה נמנעו עד
כה בקפדנות מלהתקיף את ישראל
-בניגוד נמרץ לנורי אל־סעיד.

״שליחות
במחתרת״ -חלקו השני של הסיפור
הסנסציוני ביוחר שפורס אי־ פ ע בישראל

הבאת א ת הצעת
המחתרת לקריה
מאת ציון בן־אפרי

פני צאתי מבגדאד קבעו עמי
/ראשי המחתרת העיראקית מקום מפגש
בכל אחת מן הערים הנייטראליות, בהן
יכול היה להיווצר המגע עם ישראל. היו
אלה כתובות של אנשים קרובים. בקבלם
את מיברקי, היו ראשי המחתרת צריכים לבוא לכתובת שנקבעה באותה עיר שממנה נשלח
המברק.
חמשה ימים אחרי ששלחתי את המברק שכלל את המלים ״אנא באל־צחה״ >״אני בריא״)
הגיע אבו־שוקרי לעיר הניטראלית. הוא סיפר לי שמברקי עורר תרועת־גיל בצמרת התנועה.
קיים, אומונא והאחרים קיבלו מתוכו את הרושם שאמנם מדינת ישראל רק חיכתה לאפשרות
לבוא במגע עם תנועה כמו שלהם, וכי אכן יד אלוהים בדבר.
שאלתי את אבו־שוקרי מדוע בא לבדו. הדבר הוחלט, לדבריו, מפני שיציאת אישיות כה
מרכזית כמו קיים לחוץ־לארץ יכלה לעורר את חשדות המשטרה החשאית העיראקית, כי
בינתיים עברה עונת חופשת־הקיץ בה נוהגים ראשי החברה העיראקית לנסוע לאקלים קריר
יותר. הוחלט לשגר לפי שעה רק את אבו־שוקרי, שלא היה איש כל כך ידוע — כדי ש״לא
להרוג את התינוק בעריסתו״.
מיהרתי לצירות הישראלית והודעתי למזכיר הציר כי הגיע נציג של הנהגת התנועה. הוא
התפלא במקצת על מהירות הפעולה, וקבע פגישה כבר למחרת היום, בבנין הצירות. הציר
קיבל את אבו־שוקרי בלבביות רבה. נוכחנו בשיחה ארבעה — אבו־שוקרי, הציר, מזכירו
ואנכי.
השיחה החלה, כמנהג המזרח, בענינים של מה־בכך — האקלים ורשמי נסיעתו של אבו־שוקרי
מבגדאד. אולם במהרה עברה לפסים מדיניים. אבו־שוקרי הסביר לציר את מגמות
המחתרת, ואת המניעים שהביאו אותה לבקש שותפות עם ישראל. וכאן החל הויכוח הראשון.
בעוד שהציר עמד על כוחה הרב של ישראל, שניצחה לבדה שבע מדינות ערב, כבשה אפילו
שטחים נוספים בלבנון והחזירה אותם מרצונה הטוב, הזהיר אבו־שוקרי את הציר מפני
הערכה מופרזת של תוצאות המלחמה .״ניצחתם שבעה אפסים,״ אמר, בהשתמשו כמעט
באותן המלים שהשמיע באוזני בשיחתנו הראשונה .״אולם הדרך לא נגמרה. ממשלות ערב,
העושות את רצון אדוניהן, עוד חושבות על סיבובים נוספים.״
היתר, זאת נימה ראשונה של חוסר־הבנה בין אבו־שוקרי והציר. ידידי מבגדאד רמז לציר
שהוא בא בעניני שלום, ואל לו לציר לדבר על עניני כוח .״אם לא תקח בידך את הרעיון
שלנו, במקום לתמוך בממשלות ערב, אתה תהיה מוג׳רם (פושע)!״ קרא אבו־שוקרי
בהתרגשות .״אולי נתן לך אלוהים את הכסא הרם הזה כדי שתוכל לשמוע את דברינו
ולבצע את הפעולה הדרושה!״
הרושם הכללי היה כי הציר מטה אוזן לדברינו. כעבור כשעתיים קם וביקש את
סליחתנו על שעליו לצאת למסיבת־קוקסייל שאינו יכול לבטלה. הוא סיים את השיחה
בהבטחה שיתקשר אתי למחרת היום, כדי לקבוע מועד להמשכת השיחו־״ הוא עצמו הוביל
אותנו במכוניתו עד למשרד הדואר, שם שיגר אבו־שוקרי מיברק שהודיע בצופן לקייס
ולאחרים שהתרשם לטובה.

היתד, לנו הרגשה טובה בלב .״יא אבו־סאלים,״
אמר לי אבו־שוקרי .״אני רואה
שיד אלוהים אתנו.״
עברו שלושה ימים ארוכים, ארוכים מאד.
שום הודעה לא הגיעה מן הצירות. ביום
הרביעי ביקש אותי אבו־שוקרי לברר בעצמי מה קרה. הוא חשש כי שהות ארוכה
מדי בעיר זו תעורר את חשדות המשטרה המקומית.
ניגשתי לצירות. אך נכנסתי לחדרו של המזכיר, נפתח וילון ונכנס הציר עצמו. כאן
עלי. ל | 1דות במשהו: במשך שלושת הימים שעברו, כשהירהרתי והירהרתי בפגישתנו
האחרונה, האשמתי את עצמי על שלא ביטאתי את רגשותי כלפי הציר ולא גיליתי שעל
אף היותי עדיין אזרח עיראקי, הרי לבי עם ישראל. לכן, כשאך ראיתי עתה את פניו. מיהרתי
אליו ונישקתי את ידו.
אולם הציר התנפל עלי במלים נרגזות .״אתה יודע מה אתה עושה כאן?״ קרא בכעס,
״אתר, מזלזל בחללים שנפלו במלחמה למען הקמת המדינה!״

זזצייר 0י\1ז \2את הגזגגן
* דהמתי. לא הכנתי על מה הוא מדבר. עניתי לו בתוקף :״אדוני, אני לא מזלזל
^ בחללים. אני דואג שלא יהיו חללים נוספים!״ הסברתי לו שהמלחמה עוד לא נגמרה.
שממשלות ערב מתכננות הקמת כנופיות בגבולות ישראל, וסיפרתי לו את שאר הפרטים
שנודעו לי בבגדאד על הסדנה להפוך את גבולות ישראל לשדר,־קרב נצחי. אבל הציר לא
שינה את סגנונו .״אתה עוד צעיר ואינך מבין מה אתה עושר״״ קרא, ועזב אותי בעומדי.
אחרי שהלך, ניסה המזכיר להרגיע אותי. אבל גם הוא אישר לי כי לא תהיה פגישה
נוספת. אמרתי לו :״אדוני, אני לא אנוח. אשבור כל דלת כדי להגיע אל האנשים הנכונים,
שידעו להעריך את חשיבות הענין!״ כך יצאתי׳ כולי נרגש מאכזבה.
אבו־שוקרי כבר חיכה לי בכליון־עיניים. לפי הבעת פני תפס מיד שקרה משהו רע.
הייתי מוכרח לגלות לו שלצערי אין מקום לפגישה שניה. הוא שאל לסיבת הדבר. לא
ידעתי לענות לד. היינו שנינו מדוכאים מאד. לבסוף שאל הוא :״האם פירוש הדבר שזרקנו
את כל הנשק?״ והוא ענד, לעצמו :״לעולם זה לא יהיה!״
קבענו שאבו־שוקרי יחזור לבגדאד ויודיע לי משם מה לעשות. לא עברו שבועיים,
וקיבלתי את המברק המבוקש: הוא הטיל עלי לחפש את האנשים הנכונים. בינתיים ישבתי
* לקרובי וכתבתי את פרטי הפרשה במכתב שהכתרתיו במלים :״לכל הנוגע בדבר״ ושלחתיו
* הערת העורך: יש להניח כי אחרי הפגישה הראשונה דיווח הציר למשרד־החוץ
בירושלים, וקיבל בתשובה הוראה לנתק את המגע. הסיבה המשוערת: באותם הימים של
1950 עוד הישלה את עצמז משרד־החחץ ני יש אפשרות לחגיע לידי הסדר ישיר עם ממשלות
ערב הקיימות, ובייחוד יעם המלך עבדאללה — ועל כן לא רצה לעודד יסודות מהפכניים
שחודם היה מופנה נגד מלכות ההאשמים בעידאק ונגד מדינות המערב.

שליחות במחתרת £
בארץ, מתוך תקווה שאולי ימצא הוא את הקשר ויביא את הדברים לידיעת המוסדות
המוסמכים. לא רציתי להעביר את המכתב בדואר ועל כן פניתי לצירות וביקשתי
להעביר את המכתב ארצה. אך הציר עצמו אמר לי, בגסות :״אנחנו לא פוהחים משרד־דואר!״
הודעתי לו שאשלח את המכתב בדואר — וכך עשיתי.
ידעתי שאם אסע לישראל בדרכוני העיראקי, לא אוכל לעולם לחזור לבגדאד, ובצורה
זו הייתי מנתק את עצמי מן התנועה. כשקיבלתי את תשובת המרכז בעיראק, שציווה
עלי לחפש את הקשר בישראל, התקשרתי עם אחד האישים של הסוכנות היהודית ששהה
במקרה במקום. דיברתי
אתו כעשר דקות. הוא
תפס את חשיבות הענין
והפנה אותי לקונסול הישראלי
באותה מדינה.

אגרן נזוזערב
ך*יפרתי לקונסול
בכלליות את פרטי
העניין, אך לא הזכרתי
שהיתר, לי שיחה עם
הציר. הקונסול התלהב
מאד. השאלתי לו לקריאה
את ספרו של אגוב
האשורי, על הקשר הקיים,
כביכול, בין העדה
האשורית ושבטי ישראל.
כוונתי הנאיבית היתד,
להסביר לו: אם
אפילו האשורים רואים
ברכה בשותפות עם ישראל,
למה תתנגד לכך
ישראל עצמה?
כעבור שבוע בערך,
כאשר חזרתי וביקרתי
שוב בקונסוליה, ניגש
אלי אדם זר ושאל אותי :״אתר, ציון בן־אפריים?״* שאלתיו מיהו ומה הוא יודע עלי. הוא
זיהה עצמו כמרדכי אורן והודיע שבא מישראל אחרי שקרא את אחד ממכתבי, בהם תארתי את
הפרשה( .בינתיים כבר הכיר העולם את שמו של מרדכי אורן, אסיר פראג, אך אז היה
זה בשבילי שם חדש ובלתי־מוכר לגמרי).
אורן משך אותי הצידה. ישבנו באחד מחדרי הקונסוליה ודיברנו עברית. הוא ניסה
לברר מי האנשים העומדים בראש המחתרת, אך לא נקבתי בשמות. הסתפקתי בתיאור
כללי יותר. הוא שאלני אם יש לנו קשרים בצמרת הצבא. הזכרתי שם אחד של קצין
גבוה, אלוף־משנה במטכ״ל העיראקי, הנמנה עם מנהיגי המחתרת. לבסוף, אחרי כשער״
ביקש אותי לכתוב לו דו״ח מפורט. הבטחתי לו זאת. לפי יחס עובדי הקונסוליה אליו
הבנתי שהוא איש חשוב מאד. אך לא ידעתי בשם מי הוא הופיע.
בשעה שקבעתי עם אורן, ניגשתי שוב לקונסוליה, כאשר בידי חוברת נאה, שקניתי
בשוק ושמילאתי אותה כולה בתיאור מפורט של הפרשה, שחזרתי עליו בפרק הראשון
של כתבה זו. אולם אורן לא נכח בבית. במקומו נכחו אדם בשם ג׳וש פלמון ממשרדי,חוץ
הירושלמי, אדם בשם בכמן(.כיום בי־חי) ומזכירו של הציר. הם שאלוני בתמימות
למעשי. גיליתי להם שבאתי למסור דו״ח למר אורן. הם כאילו תמהו, המזכיר לקח
מידי את החוברת ושאל :״מה פתאום אורן? אתה יודע מי זה אורן?״המזכיר ניסה לשדל
אותי לנתק את המגע עם איש זה, והזמין אותי לספר בהזדמנות זו את פרטי הפרשה
לאדונים הנוכחים.
״מה אתה רוצה מעיראק?״ שאל ג׳וש .״אולי אתה יודע משהו על ארץ קרובה לנו
יותר, למשל ירדן?״
גופך! על־ידי
לך מכונה להלבשת כל
״אתה רוצה גרביים,״ השבתי לו ,״ואני מציע
תנועה זו תשיג לא רק
את ירדן, אלא את כל
ארצות ערב!״ כי המחתרת
לא התכוונה להגביל
את עצמה לעיראק,
אלא ביקשה להתפשט
בעולם הערבי כולו.
בסוף השיחה לקח
ג׳וש סלמון את החוברת
והבטיח להעבירה
למוסדות המוסמכים בישראל.
כשיצאתי לרחוב,
בו ירד גשם, נלווה
אלי בכמן. הוא נתן
לי את כתובתו והזמין
אותי אליו הביתה. שם
הציע לי לנצל את קשרי
כדי למכור ליהודים
עיראקיים לירות ישראליות,
הרשומות בבנקים
ישראליים על שם סוחרים
מאותה ארץ ניטראלית.
עניתי לו באדיבות
:״תסלח לי, אדוני,
אולם לא לשם כך קיבלתי
עלי שליחות זו.״
החלטתי לנסוע לישראל.
התרשמתי כי נציגי
ישראל באותה ארץ סלמון ניטראלית עוינים לענין,
וחשבתי לתומי שאולי
זו גישתו הפרטית של מישהו. האמנתי בלב שלם שאם אך אצליח להגיע בעצמי אל האישים
הקובעים בממשלת ישראל, ייעלמו כל המכשולים, והענין ייכנס למסלול.
(אני רוצה להזכיר כאן כי כל הנסיעות, ואף שהותי באותה ארץ, שולמו על־ידי מתוך
כיסי הפרטי. לא קיבלתי פרוטה מאיש• לויתי אפילו סכום מסויים מידיד יהודי שנשאר
בעיראק, ושהגר בינתיים לפרס. אני עדיין חייב לו 300 לירות שטרלינג. בשיחתו עם
* זהו שמו של בעל־חכתבה המופייס בכל המיסמכיס הרשמיים ובתיקיס סל הפרשה
הנדונה במוסדות הישראליים.

הציר הזכיר אבוישוקרי את קרבני האישי באמרו :״אני מברך אותך שיש בין בני עמך
אנשים כמו אבו־סלים. לא מצאתי איש כמוהו בין כל יהודי עיראק. כשפניתי לאחד
היהודים החשובים ביותר בעיראק, שאל אותי ישר: מה יצא לי מזה?״)

דרמן ר2־א חיותמגת
ף* יקשתי מן הקונסול שיאפשר לי להגיע לישראל מבלי להחתים את הפספורט העי־
4ראקי. הוא יעץ לי לנסות לשכנע קצין מסויים במשטרת־הגבולות באותה ארץ, שיוותר על
חותמת היציאה בדרכון. פניתי לקצין זה, סיפרתי לו שאחותי גוססת בישראל וכי אני
מוכרח לבקר אותה כדי להקל על רגעיה האחרונים. הקצין שוכנע והטביע את החותמת
על נייר נפרד. הבטחתי להחזיר לו את הנייר מיד עם שובי.
טסתי לישראל. בלוד הצגתי את הנייר עם החותמת התורכית, וביקשתי גם את משטרת
שדר,־ו׳,תעופה להטביע את החותמת שלהם על נייר זה, ולא על הדרכון. כך הצלחתי
להיכנס לישראל מבלי להשאיר כל סימן על דרכוני העיראקי.
לפני טיסתי הציע בכמן לעזור לי על־ידי כמה המלצות. הוא נתן לי מכתב לגדעון רפאל
(כיום ציר ישראל בבריסל, ולשעבר ממונה על עניני המזרח התיכון במשרד־החוץ) .מיהרתי
אל רפאל, שישב בקריה בתל־אביב, למחרת בואי ארצה. סיפרתי גם לו את כל הפרשה,
בנוכחות מר משה ששון, בנו של מי שהיה ציר ישראל באנקרה, המכהן כיום בשגריר
ישראל ברומא.
נפגשתי עם משה ששון כארבע פעמים. התרשמתי מגישתו החיובית, אך לא היה לי
הרושם שהענין זז. בינתיים קיבלתי — באמצעות כתובת־הקשר בארץ הניטראלית —
מכתבים נוספים מן המרכז בבגדאד. ראשי המחתרת ביקשו שאחזור לעיר הניטראלית כדי
למסור דו״ח על התקדמות הענין. בעזרת משרד־החוץ קיבלתי היתר יציאה, ואני עצמי
הצלחתי להשיג ויזה חדשה של הארץ הניטראלית, כל זה בלי להשאיר סימן כל שהוא על
הדרכון העיראקי שלי.
בך, אחרי שהות של שלושה חדשים בישראל, הגעתי חזרה לארץ הניטראלית. בלבי
היתד, ההחלטה נחושה שלא ארפה מן הענין עד אשר אמלא את שליחותי — להביא את
נציגי ישראל ואת ראשי המחתרת למגע הדוק וישיר ביניהם. פניתי לאדם ששימש כמקשר
מטעם המחתרת בארץ הניטראלית, וזה מסר לי עוד שני מכתבים שהגיעו עבורי בינתיים
מבגדאד. מתוכם הבנתי כי למרות הדו״ח של אבו־שוקרי על תוצאות פגישתו עם הציר
הישראלי לא נפלו קייס, אומונא וחבריהם ברוחם, אלא המשיכו בפעולתם בעיראק במלוא
המרץ, הרחיבו את התנועה והכינו את מכשיריה לפעולה.
קראתי את המכתבים ואמרתי לעצמי: י ״במצב זה אסור לי לחזור לבגדאד ולהודיע
שנכשלתי. עלי לנסות שוב.״ בהודעות־הביניים שלי, ששלחתי בחודשים אלה לעיראק,
שמרתי על נימה אופטימית, סיפרתי שפתחתי בקשרים חשובים ושהענינים מתקדמים.
פניתי שוב לבכמן. מצאתי שהוא האיש שעמו יכול אני לדבר באופן חופשי. כעבור
שבועיים חזר לישראל, אבל לפני כן
נתן לי את כתובתו הפרטית של איש
אשר, לדבריו, יש לו השפעה רבה על
ממשלת ישראל בעניינים מסוג זה. נקרא
לו כאן בשם אלוני.

״בארווזים /יגזמך!״
>\לוני קיבל אותי יפה, נכנס
מיד לעובי הקורה של הענין ונפגש
עמי כעשר פעמים במשך שלושה חדשים.
הוא שמע ושמע, הקשיב קשב
רב לתוכן המכתבים ממרכז המחתרת,
אותם קראתי באוזניו בערבית, ואמר
לי :״שמע, אני מעריך את מעשיך. גם
אני הייתי פעם איש מחתרת.״
אולם הרגשתי שגם אלוני אינו יכול
לעזור. החלטתי לחזור לעיראק. חשבתי
שחובתי המוסרית היא לגלות את האמת
להנהגת המחתרת. אלוני הפציר
בי שלא לעשות זאת .״וואללה ישנקוך
(באלוהים, יתלוך)!״ קרא. השבתי לו
שאיני מאמין שחברי התנועה ישבו ב־חיבוק־ידיים
אם ידונו אותי לתליה —
ואם אין דרך אחרת, טוב לי למות בעד
הרעיון מאשר להוליך את חברי שולל.
בחוזרי מפגישה זו, מצאתי אצל אישר,קשר
מכתב נוסף מבגדאד .״כל שעה
שעוברת היא אסון,״ כתבו .״סע לישראל ודאג שיבואו מיד לפגישה!״ קראתי את ד,אגרת
וחזרתי לאלוני. הבנתי שאסור לי לחזור לבגדאד במצב זד״ אם אחזור, מבלי לעשות עוד
מאמץ נואש לבצוע המוטל עלי, איך אסתכל בעיני החברים בעיראק הסומכים עלי?
״אני מוכרח לנסוע לישראל,״ אמרתי לו.
״אני שמח,״ השיב.
בשדה־ד,תעופה פגשתי שוב אח הקצין, שקידם את פני במלה ״נו?״ אמרתי לו שבינתיים
הפכתי לסוחר, ועלי לחזור לישראל כדי לסדר את החשבונות. הרגעתי אותו :״כל זמן
שהקונסול שלך בישראל נותן לי ויזות על ניר לבן, רשאי לנהוג כך גם אתה.״ הוא הסכים
והוסיף חותמת לניר הלבן.
חזרתי לששון בקריה. הראיתי לו את המכתבים האחרונים מן המרכז .״אתה עקשן מאד!״
אמר לי בלי התלהבות .״למה לך כל הטרחה הזאת?״ שאל אותי פקיד אחר .״שב כאן
כמו שאר עולי עיראק, תמצא אצלנואת לח מך עניתי :״לא הזרתי כדי לקבל כאן
משרה. באתי להתמסר לרעיון.״ איני רוצה להזכיר כאן באיזה תנאים של מחסור ועוני
חייתי בארץ הניטראלית, אחרי שכבר הוצאתי אלפי לירות מכיסי הפרטי.
הייתי מיואש. ברור היה לי כי כל הדלתות סגורות, וכי שליחותי עלתה בתוהו. אולם קול
פנימי אמר לי שאסור להרפות, לפני שאנסה את כל אשר ניתן לעשות — אם לא
בעזרת פקידי הממשלה, אז עם גופים ציבוריים אחרים. מחשבה אחת ניקרה בראשי: עלי
להגיע אל ראש־ר,ממשלה עצמו.
אחרי הכל, אמרתי לעצמי, זהו ענין מדיני כל כך חשוב, כמעט יחיד במינו בהיסטוריה
היהודית, שאולי באמת אין פקידים יותר נמוכים מסוגלים להבין אותו. אבל ראש־הממשלה
יבין את חשיבותו הגורלית ויחליט מה לעשות.
הירהרתי מי יכול לעזור עתה. העברתי במוחי את כל האנשים שאני מכיר בישראל, בזה
אחר זה. ישבתי בחצר ועישנתי עשרות סיגריות ברציפות. לפתע הרמתי את מבטי וראיתי
אדם מוכר לי עובר ברחוב. היה זה איש שהכרתיו בימי שהותי בארץ־ישראל בתקופת
מלחמת־העדלם השניה. באותם הימים גר בשכנותי, ומשך את תשומת־לבי. השכנים לחשו
אז שהוא איש חשוב במחתרת.
קראתי לו.

1והברק הבא: דויד

בדגוריוף מתערב1

במדינה
הע ם
מ רגיז 1ודא
בדיחה ישראלית מפורסמת שואלת מה.
ההבדל בין אדם נברוטי לבין אדם פסיכוטי.
התשובה :״האדם הפסיכוטי חושב
ששניים ועוד שניים הם חמש. האדם הנברוטי,
לעומת זאת, אמנם יודע ששניים ועוד
שניים הם ארבע — אבל זד, מרגיז אותו
נורא.״
אותו כלל חל על החיים הפוליטיים בישראל.
בעלי הפסיכוזה הפוליטית אומרים
שישראל היא חלק מאירופה, או מאמריקה,
או מיבשת שטרם נתגלתה. בעלי הנברוזה
הפוליטית אמנם יודעים כי ישראל היא
חלק מן המרחב השמי, אך הדבר מרגיז אותם
נורא.
האנשים הסובלים מנברוזה זו, מוצאים
מוצא נאות לרוגזם. מדי פעם הם ממציאים
תיאוריה חדשה׳ שמטרתה ליצור ״במקום״
גיאוגראפי, שיבוא במקום המרחב
השמי המקולל. כאשר נולדת תיאוריה זו,
היא מופצת בנאומים רעשניים ובכתבות של
שנפרים־מטעם, מנחה לזמן־מה את המדיניות
הרשמית של הממשלה — עד שמתברר,
לרוע המזל, כי. התינוק נולד מת.
התינוק מת. לפני כמה חודשים נוצרה
התיאוריה הים־תיפונית ד,מפוצצת. ישראל
כלל אינה מדינה מזרח־תיכונית, טענו הדוברים,
אלא מדינה ים-תיכונית. עליה ליצור
ברית עם כל מדינות הים התיכון, ואז
תהיה משוחררת מן הסיוט הערבי.
הנואמים נאמו, המכריזים הכריזו, השגרירים
שיגרו, חסרי חוש־הביקורת נהנו,
אולם לפתע גילה מישהו כי לאורך הים
בתיכון׳ שוכנות שבע ארצות ערביות, יחד
עם מדינה מוסלמית המסתייגת מישראל
(תורכיה) ,מדינה אירופית הקשורה עם עמי
ערב ־(יוון /מדינה קומוניסטית סובייטית
(אלבניה) ,מדינה קומוניסטית נייטראליסטית
(יוגוסלביה) ,ושתי מדינות אירופיות שאתת
מהן קרירה כלפי ישראל (איטליה) והשניה
(ספרד) אף אינה מקיימת עמה יחסים. מכל
מדינות הים התיכון היתד, רק ארץ אחת —
צרפת — מוכנה לברית עם ישראל.
התיאוריה שנולדה ברעש, כפרי גאוניותו
של מנהל משרד־ד,בטחון׳ ׳מתה בשקט.
כמקום חדש. החודש הולידו אותם
החוגים ״במקום״ חדש. הרעיון הגאוני:
ברית בין כל. המדינות הפרו־מערביות במרחב
השמי — איראן, תורכיה, ישראל,
סודאן וחבש, שיקבלו נשק, כסף וערבויות
מאמריקה. בצורה זו יקום מחנה אנטי־ערבי,
שיחסום את דרכה של התנועה הלאומית
הערבית וישען על כוח המערב.
הוא יפטור את ישראל מן הצורך המרגיז
לגבש מדיניות המבוססת על ההכרה בלאומיות
הערבית.
שוב הסתובבו הגלגלים הגדולים — כתבו
הכותבים, נאמו הנואמים, וגולדה מאיר בכבודה
ובעצמה התגייסה כדי למכור את
הרעיון אישית לגדולי המערב. אולם כמו
הרעיונות הקודמים מסוגו, נולד גם זה מת.
סודאן היא מדינה ערבית, בעלת צביון
לאומני מובהק. מנהיגה אוהד אמנם את
המערב (והצדיק את פלישת האמריקאים ללבנון)
,אך הארץ רואה. את עצמה חלק
מן המחנה הערבי הכולל, שותפת למצור
הכלכלי הערבי על ישראל.
תורכיה היא עמוד־התווך של המערב במרחב•
אך אין לה ציר בישראל, ויחסיה
הרשמיים עם המדינה קרירים מאד. הסיבה:
ראשי תורכיה אינם מוכנים להקים נגדם
את כל העולם הערבי כדי לקנות את ידידות
ישראל. הוא הדין, במידה פחותה
יותר, לגבי איראן ואפילו חבש. איש מכל
הארבע אינו מוכן לנגוע בישראל אפילו
בקילשון דיפלומטי.
שניים ועוד שניים הם ארבע — וישראל
נמצאת בתודך העולם הערבי. יתכן שאלה
עובדות מרגיזות — אך מסוכן מאד לבנות
חשבונות על ההנחה ששניים ועוד שניים
הם חמש.

מ די דו ת
• ל בו ל ק טן
דויד בן־גוריון התפאר לא פעם שישנה
דרך בטוחה אחת להעלים ידיעה מעיני הציבור:
לספר אותה לעורכי העתונים. אולם
לרוע המזל אין המצב כך בארצות־הברית.
העורכים האמריקאיים סבורים, משום מה,
שתפקידם החיוני הוא לגלות לקהל את האמת
— ולא לשמור אותה בכיסם, כמתנה
העולה הזח ** 10־

תצפית

>כל הזכויות עמורות)

0אירופה תשדל את המערב למאמץ גדול לפיוס גמאל

פרטית לנשותיהם ולידידיהם.
כך קרה השבוע מקרה בלתי־נעים. שגריר
ישראל הכחיש במפורש שישראל הסכימה
לטיסת מטוסים צבאיים אמריקאיים
מעל לשטחה. אולם באותו רגע ממש כבר
הודיעו עתוני אמריקה שישראל הסכימה —
ושר,מטוסים כבר טסים.
לגבי כמה מאזרחי ישראל לא היה הדבר
בגדר חדשה. הם ראו את המטוסים חוצים
את שמי המדינה.
כעצם, למה? בילבול קטן זה היה
רק חלק מן הבילבול המוחלט השורר כרגע
בחוגים המדיניים בישראל. איש לא ידע
בדיוק מה הוא רוצה.
אם ממשלת ישראל רואה בברכה את
פלישת המערב למרחב — באיזה הגיון היא
מתנגדת לפלישת המטוסים האמריקאיים ו־הבריטיים,
הדרושים לקיום המערך הצבאי
המערבי? ואם היא מתנגדת לטיסות —
מה ההגיון בנסיונותיה הנואשים להשתלב
במערך הצבאי של המערב (ראה לעילן?
מעולם לא היתד, פשיטת־הרגל המוחלטת
של המחשבה המדינית׳ בצמרת המדינה כה

עבדאל ־ נאצר. אחרי שמקורות־המודיעין של נמה ארצות. אירופיות הודיעו
בסוד ש בפנישתו האחרונה עם ברושצ׳וב נתעוררו חילוקי־דעות בין עבד אל־נאצר

והסובייטים,
מציע עתה קונראד אדגואר להחזיר את קאהיר לעמדה

אוהדת למערב, תמורת הענקות כספיות מאסיביות. אחד הפיתויים: בנין סכר
אסואן המיוחל, על־חשבון אירופה. בין התנאים שיוצגו לקאהיר: הסדר כל
שהוא עם ישראל.

שופר תוכנית זו יהיה אמינטורה פאנפאני,

ראש ממשלת איט
ליה,
שאדנואר ״הטיל עליו שליחות זו.

• לגמאל עבד אל־נאצר יקומו מתחרים רציניים בהנהגת
התנועה הלאומית הכל״ערכית. אף שכל החוגים הערביים מסכימים כי
השליט המצרי הוא הסמל המאחד את כל התנועה, משתדלים גופים שונים
לקחת בידיהם את ההנהגה המעשית, בעיקר כדי לתת לתנועה תוכן סוציאלי
ברור.
מתחרהאחד: אפראםאל ״ חוראני, מנהיג מפלגת אל־בעת הסוציאליסטית
הסורית. מפלגה זו אמנם פוזרה, יחד עם שאר המפלגות בסוריה, אך
היא השתלטה על האגף הסורי של חזית־ד׳,שחרורי, שהיא המפלגה הרשמית
היחידה ברע״ם. משם מצליח ׳עתה אל־חוראני לחדור לצמרת חזית־חשיחרור
במצריים עצמה, ללכד מסביבו את האינטליגנציה הצעירה במצריים, שאינה
מסתפקת בנצחונות מדיניים־חיצוניים, מבקשת רפורמה סוציאלית מעמיקה.

• מתחרה שני:
צמרת ההפיכה המבחינה
עיראקית.
סוציאלית
מתקדמת צמ־רת
זו הרבה יותר מ־שליטי
קאהיר, מאחר שבשנים
ארוכות של מחתרת
בימי נורי אל־סעיד
הצליחה לפתח מגמת
ס,ציאלית ברורה מאד.
שתי המגמות ייכריחו

את עבד אל־נאצר להק־דיש
בקרוב הרבה יותר
מתשומת־לבו

לבעיות

חברתיות וכלכליות, לגבש
את השקפת־העולם
של המהפכה הערבית בדפוסים
סוציאליים. כ:
כל שירבו נצחונותיו ו־תנצח
התג יעה הלאומית
בארצות נוספות, כן ת־גדל

״ארגונו
ואמון! ארבוע
ברורה כמו השבוע. איש לא הבין מי מתנגד,
למה הוא מתנגד, ולשם מה. הוסכם
לטיסות אמריקאיות המובילות אספקה לצבא
הבריטי, אך לא לטיסות בריטיות לאותה
מטרה. איש לא הבין מד, ד,שיק1ל
המדיני המכריע שהנחה קו זה.
למעשה לא היה שום קו. הצמרת הישראלית
פשוט רצתה להשיג מחיר עבור
הטיסות — כמות של נשק אמריקאי. היתד,
זאת העיסקה המפוקפקת ביותר בתולדות
האומה מאז מכר עשיו את זכות־הבכורה
תמורת נזיד־עדשים. היא ד,בליטר, עובדה
עצובה: שבהעדר שיקולים מדיניים יסודיים
לגבי עמדת המדינה במרחב, נתפס מקומם
על־ידי שיקולים קטנטנים של קציני אפסנאות
וחימוש.
האמריקאים חייכו למראה התמרון השקוף.
הם סירבו לקשור את אספקת הנשק
בהרשאת הטיסות. דרישתם: קודם טיסות,
אחר־כך דיון בנשק. בינתיים, הרגיעו, יכולה
ישראל להגיש רשימה.
הרשימה הוגשה. הסיכויים לקבלת נשק
רציני: אפסיים.
חלוקת ירדן. בינתיים המשיכה שרת־החוץ
החולה את מסעה המסוכן, בלווי
צמוד של רופאה הפרטי. אחרי ששוחחה
עט דד,־גול הצרפתי ועם פאנפאני האיטלקי
(ראה תצפית) ,הוזמנה ק פתע ללונדון. מטרת
האנגלים: לשדל את ישראל להתנגד
לתוכנית המתגבשת במערב, המכודנת לחלק
את ירדן, לצרף את עבר־הירדן ל־סעודיה
או לרע״ם, להפוך את מערב הירדן
למדינה פלסטינית עצמאית בפיקוח האו״ם.
האנגלים, החוששים להשפעתם, מתנגדים לחלוקה

גולדה באה, שמעה, שוחחה. היא לא
יכלה להבטיח שום קו ברור. כי קו כזה
אינו קיים כיום בהנהגת ישראל.

קיימים.

שיך 1״

הבעיה

הפנימית.

• הסיכויים להתפתחויות
קיצוניות
בירדן עדיין

במקרה זה תהיה ישראל אחד הגורמים הפעילים בהתפתחויות אלה,

בהסכמת מעצמות המערב, או חלק מהן. על כל פנים, כל עוד יצליח משטרו
של המלך חוסיין להחזיק מעמד, יישמר השקם.

$בריטניה מעיינת באפשרות לבקש מישראל כי תחביר

לה בסיסים צבאיים זמניים. הבסיסים יהיו דרושים לה דווקא לפתרון
בעיית קפריסין, אשר יגרור אחריו חיסול הבסיסים הגדולים שם. הצבא הבריטי
ישתמש בבסיסים הישראליים כתחנות־מעבר. התמורה: חלק מהציוד, אשר לא
יהיה כדאי להעבירו לאנגליה, יושאר במתנה לישראל.

• אפשר לצפות לפעילות פוליטית מחודשת של הוותיקן,
כקשר לתוכנית הישנה של כינאום ירושלים. אם כי אין דעת
המעצמות שלמה יעם דרישות הוותיקן, תועלה אפשרות זו בכל דיון מקיף
על פתרון בעיות המרחב.

• ההישג העיקרי משיחותיה של גולדה מאיר עם ראש

ממשלת איטליה: הבטחה שאיטליה לא תתמוך בשום הצעה לקיצוץ
גבולות ישראל. יחסה של איטליה להצעת ברית מערבית במרחב שתהיה
מכוונת נגד הערבים: קריר.
• היכון לשורה נופפת של העלאת מחירים. מיד עם שובו
של שר האוצר לוי אשכול ממסע גיוס הכספים בחוץ־לארץ, יכין משרד האוצר
שורה של הצעות מסים שונים, בעיקר מסי עקיפין.

• ביג׳י ינ!,ל כימים הקרובים שיחות מקיפות עם מנהיג
אחרות-העבודח יצחק טכ״;,ין, לבירור סופי של אפשרויות
ההופעה המשותפת של מפא״י ואחדות־העבודה בבחירות הבאות.
לעומת זאת לא יקיים בינרי שום שיחות עם מפ״ם, מאחר והוא
סבור כי אין מקום לשיתוף־פעולה כזה עם מפלגה זו.

• אם הנך פקיד הסוכנות היהודית, צפויות לד תקלות

כקבלת משכורתך, בחודשים הקרובים. בגלל המצב המיוחד, משכנה
הממשלה את הכנסות הסוכנות לחודשים הקרובים.

במדינה
ציתות
על ה חבל
כל ביקור של ד״ר נחום גולדמן בארץ
דומה להצגה של הליכה על חבל גבוה.
הפרשנים המדיניים עוקבים אחרי כל תנועה
מתנועותיו בנשימה עצורה, ושואלים את
עצמם: מתי יפול?
כי לד״ר גולדמן ישנן דעות מגובשות
מאד על הצורך בהשתרשות המדינה במרחב
השמי ועל הסיכויים להשיג שלום עם גמאל
עבד אל־נאצר. כנשיא ההסתדרות הציונית,
אינו יכול להשמיע דעות אלה בגלוי ובפומבי
מבלי להיכנס למלחמת־איתנים עם ביג׳י,
המייצג את הדעה ההפוכה, דבר שיגרור
אחריו בהכרח את התפטרותו מן ההסתדרות
הציונית.
לכן פיתח גולדמן אמנות שלמה של
השמעת דעותיו מבלי להשמיען. הן מתפרסמות
תמיד על־ידי צד שלישי — מבלי
שגולדמן עצמו ישא בכל אחריות. לפני
שבוע, עם צאתו של גולדמן מן הארץ, הגיעה
תופעה זו לשיא חדש: במאמר בהארץ
התקיף שבתי טבת את גולדמן על שאינו
קם ומשמיע את דעותיו בגלוי. תוך כדי
כך שקד טבת עצמו לחזור בפרוטרוט
על דעותיו של גולדמן — שלא על אחריותו
של גולדמן.
היפהפיה הנרדמת. חסידיו של גולד־מן
עצמו הסבירו את סיבת ההליכה על
החבל: גולדמן מהסם להתפטר מן ההסתדרות
הציונית, מחשש פן יגרום הדבר להתמוטטות
התנועה כולה•
התנועה הציונית דומה במקומות רבים
למחסן של גרוטאות. מלבד מקרים יוצאים
מן הכלל, שולחות המפלגות למוסדותיה
את העסקנים שאין בהם שימוש אחר, קשישים
שירדו מנכסיהם הפוליטיים. בחוץ־לארץ
מורכבת הצמרת הציונית מאנשים קטנים,
העוסקים בענינים יהודיים מתוך סנטימנט,
או מחוסר עיסוק אחר.
כל אלה שרויים בתנומה מתמדת, כמו
היפהפיה הנרדמת באגדה, עד שבא הנסיך
בדמותו של גולדמן, נוגע במצחם ומכניס
בהם מרץ זמני. גולדמן טס מארץ לארץ,
גורם בכל מקום לבולמוס של פעולות בימי
שהותו הקצרה — בולמוס שמת מיד בהמי
שיך גולדמן את דרכו לארץ הבאה. אם
ירד גולדמן מבמה זו, סבורים חסידיו, תהפוך
ההסתדרות הציונית לאגודת וזתיקים
להחלפת זכרונות, ללא כוח והשפעה.
ויתכן שגולדמן היה׳ יורד מן החבל בכל
זאת, אילו סבר כי יוכל לעמוד מיד בראש
כוח גדול בישראל, המסוגל לחולל שינוי-
ערכים יסודי במדינה. בהעדר בסיס איתן
כזה, מעדיף גולדמן להתהלך על החבל
המתוח — עד שיפול.
דת איד לד מו ת את אלוהים
.כי תבואו אל הארץ אשר אני
נותן לכם, ושבתה הארץ שבת לאדוני.
שש שנים תזרע שדך, ושש שנים
תזמור כרמך, ואספת את תבואתה.
ובשני! השביעית, שבת שבתון יהיה
לארץ, שבת לאדוני, שדך לא תזרע
וכרמך לא תזמור ויקרא, כ״ה).

בימים הטובים ההם היה עבדאללה אבו־קישק
מטיל את מוראו על פתח־תקודה. השבאב
שלו היה מסתכסך מדי פעם עם
בני המושבה, ואברהם שפירא היה דוהר
על סוסו למאהל השבט כדי לארגן סולחה
— הכל כפי שכתוב בילקוט הכזבים.
השבוע עסקו אבו־קישק ואברהם שפירא
בשליחות חדשה׳ הלקוחה מילקוט־צזבים
אחר. הם ישבו בלשכתו של הרב הראשי
אייזיק הלוי הרצוג. השייך הערבי קנה את
כל אדמת ישראל, תמורת מיליון לירות
ישראליות. לפי תנאי החוזה שילם מיד 50
ל״י כדמי מקדמה. ואם לא ישלם את היתרה
בסך 999.950ל״י עד סוף שנת תשי״ט,
יחזור אז הרכוש כולו לבעליו הקודמים.
עיסקה וקוץ כה. היתד. זאת עיסקה
לפי כל כללי החוק. הקיבוצים היושבים על
האדמה נדרשו לתת את הסכמתם בכתב,
הקרן־הקיימת נתנה יפוי־כוח רשמי לרבנות
הראשית לפעול בשמה. הכל נעשה כדי שגורם
אחד לא יטיל ספק בכשרות העיסקה.
הגורם: אלוהי ישראל.
כאשר הגיעו בני העליה הראשונה לארץ,
מצאו שהלכות שנת השמיטה, שנולדו בתקופת
קדם כדי לשמור על פוריות הקרקע
בתנאי העיבוד דאז, אינן נוחות לחקלאים
מודרניים. אך כיהודים דתיים לא יכלו להת
עלם
ממצווה זו, אחת המצוות התלויות
בארץ (היינו, שאינן חלות על יהודים ב־חוץ־לארץ)
.הם לא יכלו לשנות את ה־תנ״ך.
היה צורך בטכסים אחר.
הוא נמצא בנקל. חוק השמיטה חל רק
על אדמה יהודית, אך לא על אדמתו של
גוי. ושום דבר אינו אוסר ליהודי אדוק
לעבוד על אדמתו של גוי אפילו בשנת
השמיטה.
על כן הונהג כי כל שבע שנים, ערב
שנת השמיטה, נמכרת כל האדמה היהודית
בישראל לגוי גמור. ההכנות לקראת שנת
תשי״ט — שנת שמיטה גם היא — התקדמו
לפי תקדים זה.
כל הנוגעים בדבר השתדלו להעלים עין
מעוקץ אחד. לפי חוקת הקרן־הקיימת אסור
למכור את אדמת הלאום ללא־יהודים. על
כן מכירת האדמה לעבדאלדה אבו־קישק
אינה חוקית — וספק אם תזכה להכרה
במוסדות של מעלה.

מפלגו ת
דיצה קלה ־ רוץ
״נסענו עם ביג׳י בעגלה. לפתע זרק
אותנו החוצה. עכשיו הוא מנופף לנו
מרחוק בחתיכת שחת, ואנחנו רצים אחרי
העגלה כמו שוטים — גם לא יושבים
בעגלה הנוחה וגם הולכים בדרך שביג׳י

תיאור פלאסטי זה ניתן השבוע על־ידי
עסקן דתי למצבה המוזר של המפלגה הדתית
הלאומית, שאינה לא באופוזיציה ולא
בקואליציה, אלא במצב של אנדרוגנום פוליטי.
היתד, זאת תוצאה של מלאכת־מחשבח
טכסיסית מצד ביג׳י.
הסוס שנגמר. עוד לפני חודש היה
נדמה למשה שפירא וליוסף בורג כי עלו
על סוס חזק. הנחיות הממשלה בענין הרישום
עוררו סערה, מכל בירות העולם הגיעו
ארצה מיברקי־מחאה של גדולי הרבנים,
אשר תמכו בעמדת הדתיים שפרשו מן
הממשלה. הדתיים קיוו בצדק כי בן־גוריון
ייכנע להם ללא תנאי, או שישאיר בידיהם
דגל נהדר לקראת הבחירות.
אולם החשבון נעשה בלי בעל־הבית. ל־ביג׳י
לא היה שום חשק להידחק לפינה.
הוא בחר במוצא גאוני: גם ביטל את ההנחיות
שעוררו את זעם הדתיים, וגם הודיע
שיתיעץ עם גדולי התורה בעולם כולו כדי
לקבוע הלכה המתאימה לרוח היהודית. אולם
אחרי שני צעדים אלה שכח לעשות את
הצעד ההגיוני השלישי: להחזיר את הדתיים
לממשלה ולמשרותיהם.
כך מצאו הדתיים שעמדתם ניצחה ושדרי־שותיהם
הקיצוניות ביותר נתקבלו —
בעוד שהם עצמם נשארו מנוצחים ומדולדלים.
הם לא יכלו אפילו לצאת למלחמה
בביג׳י — כ־ זה ניפנף לגני עיניהם באס־שרות
החזרתם לממשלה. וכל עוד קיימה
אפשרות ,־ו — מי יצא למלחמה?

ווטוו מפציץ
נמוך ביותר, ישר על

המטוס החדיש ביותר של חיל האוויר הישראלי, מטוס קרב־הפצצה
צרפתי, בעל שני מנועי סילון, מטיל פצצה מגובה
שטח המטרה, שבו מתאבך ענן פצצתו של מטוס ראשון.

פני חמש שגייס ניצב ראש הממשלה
/לפני שני מטוסי סילון מכסיפים, העניק
להם שמות: סופת וסער. היו אלה מטוסי
הסילון הראשונים של חיל האויר לישראל.
עוד לפני שהאזרח הספיק להתרגל לרעיון
כי בשמיו טסים מטוסי סילון, כבר התרחש
בדרום קרב אויר ראשון בין סילונים. שני
וומפיירים מצריים הופלו בידי טייס מטיאור,
כשטייס שני מחפה עליו.
מאז השאירו סילונים רבים את פסי
הגאזים הלבנים שלהם בשמי הארץ. אוראגא־נים,
מיסטרים ולאחרונה הווטורים האגדתיים
הציגו על כנפיהם את הכוכב הכחול של
חיל האויר. השבוע, כאשר הציג חיל האויר
את יכולתו, במלאות לו עשר שנים, היה
ברור כי הגיע לשיא של כוח. אולם היה
ברור גם כי זהו שיא אשר יישבר בעתיד
הקרוב ביותק. כי באוזיר, המטוס החדיש
ביותר הוא כבר מיושן. אם כי טיסת קרב
אינה משחק ספורט, הרי שאיפתו של מטוס
הקרב היא הסיסמה האולימפית: יותרמהר,
יותר חזק, יותר גבוה.

תוכנית סודית מצרית

ך* התחלה, כפי שכל מורה בבית־ספר
1 1עממי יודע לספר לתלמידיו, היתד, דלה.
עם פרוץ מלחמת העצמאות היו בידי המדינה
שבדרך 27 מטוסים קלים — פרימוסים
למיניהם — ועוד שני מטוסי הובלה
בינוניים ושני מטוסי הפצצה בינוניים, אשר

פר שת שטת
״ן וו שי בכד א
אחד אחרי השני עלו השבוע אל דוכן
העדים באולם בית־המשפט המחוזי בחיפה
האחראים לבזיון הלאומי והבטחוני הגדול
שאירע בשבוע שעבר בכלא בית־השיטד״
באופן חופשי ומתוך ראשי־פרקים מוכנים
מראש, הצטדקו נציב בתי־הסוהר וסגנו בפני
שלושת חברי וועדת החקירה הממלכתית•
״לא היה כוח אדם ...אין תקציב...
הודענו, התרענו, הזעקנו ...הזהרנו את השלטונות.״

היתה זו וועדת חקירה במלוא מובן
המלה, בהעדר תובע ממשלתי המסוגל לחקור
את העדים חקירת שתי־וערב תקיפה
ובלתי־פשרנית, לגלות פרטים חדשים ובל־תי־ידועים
על עבודתם שקדמה למקרה, יכלו
נציב בתי־הסוהר ד״ר צבי חרמון וסגנו
אברהם דשא, מנהל כלא שטה וסוהריו, להעיד
ככל העולה על רוחם. במידה רבה
של הצלחה הם יכלו גם להעלים כל עובדה
או מסמך אשר לא חפצו להגישו.
״אסור היה לסוהרים לפתוח באש,״ העיד
למשל סגן הנציב אברהם דשא׳ ״רק אם היו
האסירים מגיעים לחצר החיצונית.״ לא היה
שמץ של אמת בדבריו. פקודת בתי הסוהר
המנדטורית משנת 1942 הנוהגת עדיין בישראל
קובעת במפורש בסעיף ( )1727 שלה:
חובתם של הסוהרים לפתוח באש בכל
מקרה של מרידה.
כשעה שבחיפה נמשכה חקירת מאורעות
(חנזשך בעמוד )8

האנגלים מתעדביס

נזסייסי הקרב הנועזים ביותר של ישראד.

נרשמו במטוסי טיול, מטוסי אימון של
הקלוב לתעופה ומטוסים מסחריים תמימים.
בידי חמש מדינות ערב (מצרים, סוריה,
עיראק, ירדן, לבנון) היו 28 מטוסי הובלה
בינוניים 15 ,מטוסי הפצצה בינוניים (דא־קוטר
),ושישים מטוסי קרב.
אולם הכוח הרב הזה לא ידע לנצל את
היתרון שנתנה לו שליטתו המוחלטת באוויר.
על מקרה אחד, המסביר את אורח
פעולתם של טייסי מצרים, סיפר מאוחר יותר
גמאל עבד אל־נאצר בספרו:
״זוכר אני סוד שמור של הקצינים החופשיים.
חסן איבראהים יצא לדמשק, שם בא
במגע עם כמה מקציניו של פאוזי אל-
קאוקג׳י. באותו הזמן היה אל־קאוקג׳י מפקד
צבא השיחרור הערבי שהתכונן לקרב מכריע
בצפונה של ארץ־ישראל.
״חסן איבראהים ועבד אל־לאטיף אל־בג־דאדי
תכננו תענית נועזת לפעולה מכרעת
באותו קרב. נקודותיה העיקריות של התוכנית
היו כדלקמן: לצבא השיחרור לא היו
מטוסים לסיוע־אויר שעשוי היה להכריע לצדם.
״אך מנין יכלו כוחות ד,שיחדור להשיג
את המטוסים המיוחלים? חסן איבראהים
ועבד אל־לאטיף אל־בגדאדי לא הססו ואמרו
שיש באפשרותו של חיל האויר של מצרים
לבצע המשימה• אך כיצד? מצרים טרם
נכנסה למלחמת ארץ־ישראל. הפיקוח על
הכוחות המזוינים, לרבות חיל האויר, היה
מדויק וערני. ובכל זאת, לא אמרנו נואש.
״החלה תנועה מופלאה בשדה התעופה של
חיל־האויר. הושקעו מאמצים כבירים לתיקון
המטוסים ולהכנתם לפעולה. נעשו ניסויים
בלתי רגילים קאימונם ולהכשרתם של
הטייסים: אך מעטים מאוד ידעו את הסוד,
שהמטוסים וטייסיהם הוכנו ליום שיקלט
אות סודי מסוריה, ושאז היה עליהם להמריא
במלוא עוצמתם כדי להשתתף בקרב
המכריע על ארץ הקודש. אחר כך הם היו
צריכים להתקדם לעבר שדה התעופה בקרבת
דמשק, ולחנות שם עד אשר יגיע
אליהם הד פעלתם במצרים ...התוכנית
לא בוצעה. האות הסודי מסוריה לא ניתן.״

—* מלחמה כאח, ואתה מטוסי האויב.

| !בהתקפתם הראשונה על שדה־התעופה
בצפון תל־אביב, ב־ 15 במאי ,1948 הצליחו
ארבעה ספיטפיירים מצריים לתפוס את
חיל ד,אויר הזעיר מנמנם. כמעט כל מטוסי
הטייסת הישראלית היו מרוכזים במוסך.
אך הפגיעה הקשה לא עברה ללא נקמה.
ספיטפייר מצרי נפגע, נחת נחיתת אונם
ליד הרצליה. הטייס נשבה וחלקי מטוסו
צורפו לחלקים שהושארו על־ידי הבריטים
בערימת הגרוטאות בתל־נוף, כוי ליצור את
הספיטפייר הראשון של ישראל.
אולם נוסף לישובים היהודיים, טעו הטייסים
המצריים טעות מרה בתקפם מטרה
נייטרלית מסוכנת מאד: שדה התעופה רמת־דויד,
אשר בו היו עדיין מרוכזים הבריטים.
שבוע אחרי התחלת הפלישה המצרית התקיפו
ארבעה מטוסי ספיטפייר מצריים את
רמת־דויד, בחושבם כי השדה נמצא בידי
ישראל. הם השמידו שלושה מטוסים על
הקרקע, חזרו בשמחה לבסיסם באל־עריש.
בעבור שעה קלה חזרה הרביעיד, העליזה
לסיבוב שני: אלא שהפעם המתינו להם
האנגלים הנרגזים. בקרב קצר הופלו שגי
מטוסים מצריים, שני הנותרים גפגעו והסתלקו•
מ־אותד יותר הסתבר כי הבריטים
העבירו בעוד מועד הודעה למודיעין המצרי

במטו שר פצצות, בועס תותחים וברהסוטים חגג חיל־האויו הישואר׳ את ׳וברו

40 שני ב שמיים

אוואגאן מצריו

זהו מטוס קרב סילוני מתוצרת צרפת, הידוע כ״אבי המיסטר״ .הוא הצליף בתותחיו בעלי
קוטר של 20 מילימטר על המטרה, מגובה נמוך ביותר. עוד לפני שהספיק האבק להתפזר
כבר טס המטוס בפעם השניה מעל למקום הפגיעה. המלבן הלבן, מעל לעשן, מסמן את גבול שטח המטרה. מלבן שני נבלע בתוך העשן.

להתרחק מרמת־דויד, אך קצין המודיעין
שקיבל את ההודעה פשוט שכח להעבירה.

8,,ז?8ו בנויים יפה ״

**ול עדיפות הערבים, החל מנ״ון
] !ו הרכש במאמצים נואשים להשיג נשק
ומטוסים. את עיקר הנשק, שנקנה בכמויות
גדולות מצ׳כוסלובקיה, העבירו תחילה מטוסים
שכורים. אחר־כך עסקו במלאכה זו
מטוסי קומאנדו ישראליים.
הצעד החשוב הראשון לאיזון כוחות
האויר נעשה כבר ערב הפלישה הערבית,
כאשר הסכימה צ׳כוסלובקיה למכור לישראל
11 מטוסי מסרשמיט משומשים — על
ציודם, חימושם וחלקי־החילוף שלהם. מחיר
המסיט 190 :אלף דולאר — מחיר גבוה
מאד באותם הימים ׳.במיברק צופן ששלח
אל מפקד חיל האויר רמז, כתב שליח
הרכש שאול אביגור :״אקווה שהיום תקבלו
הסכין (המסרשמיט) הראשון. עליכם לעשות
כל ההכנות לקבלתו ולהרכבתו המהירה.
יחד עמו יגיעו הנהגים והמומחים הגויים.
טפלו בגויים יפה ודאגו לתורגמן

תל־אביב: יצלה

^ רכעתהמסרש מי טי ם הראשונים
\ 1הגיעו לתל־נוף מפורקים בארגזים, ושבועיים
אחרי התחלת הפלישה היו מוכנים
לטיסת־המיבצעים הראשונה שלהם.
חיל האויר רצה להפעילם נגד ריכוזי
המטוסים המצריים באל־עריש. באותו יום
הגיעה ההתקפה הישראלית על לטרון לנקודת
משבר ומפקד הגיזרה דרש התערבות מידית
של חיל האויר. אך למטוסים חיכתה משימה
דחופה עוד יותר: הצלת תל־אביב. תצפית
ניצנים הודיעה כי 500 כלי רכב —
חטיבה שלמה, על תו תחיה, שריונה ויחידות
הרגלים — נעה בכביש הראשי צפונה.
הטור המצרי הגיע לגשר מפוצץ, צפונית
לעיירה אישדוד, ושם הורה המפקד לעצור
לכמה דקות, עד אשר יבדקו סייריו את
הדרך וימצאו מעבר אחר לרכב. מול הטור
העצום עמדו רק כוחותיה הדלים, שסועי־הקרבות,
של חטיבת גבעתי. מפקד החטיבה
פנה בבקשה דחופה לסיוע אוירי. וכך המריאו
ארבעת המסרשמיטים לגיחת־הבכורה
הקרבית של חיל האויר לישראל.
המטוסים לא הצליחו לפגוע באופן רציני
בטור המצרי. אש נגד־מטוסים יעילה מאד
הפריעה להם, אילצה אחד המטוסים לנחות
נחיתת אונס קטלנית. תותחי המסרשמיטים
לא פעלו כראוי ופצצותיהם לא התפוצצו

כולן. אך גיחה זו הצילה, מן הסתם, את
תל־אביב. המפקד המצרי נדהם מהופעת
טייסת קרב ישראלית, הורה לאנשיו להתחפר
במקום. התנועה צפונה נעצרה — ללא
התחדשות. מאותה נקודה ליד גשר אישדוד
נועד הצבא המצרי לנוע רק אחורה.

הפצצת עמאן
*•ערכה דומה כמקצת ניהל חיל
^*זיהאויר נגד יחידות ימיות מצריות. ב־4
ביוני 1948 התקרבו שתי ספינות־קרב מצריות
ונושאת־גייסות לחוף ישראל, פתחו
בהרעשה על בת־ים וחולון. שלושה מטוסים,
שהיו מוכנים במקרה באותה שעה, יצאו
לתקוף את הצי. גם הם הצליחו לפגוע
רק פגיעה אחת בלתי־חיונית. מטוס אחד,
ובו הטייס דויד שפרינצק (,בנו של יושב־ראש
הכנסת) והמטילן מתתיהו טוקניק
(אחיהם של הרמטכ״ל לשעבר יגאל ידין
ושחקן הקאמרי יוסף ידין) הופל. אולם
גם כאן נבהל המפקד המצרי מעצם נוכחותו
של כוח אוירי, והוא נסוג לעזה.
במוחם של מפקדי החיל — כולם צעירים
— צצו אף רעיונות נועזים, שלא נכבלו
בצרכי פעולות העתיות. ב־ 1ביוני 1948
עמדה להתכנס בעמאן צדעצת הליגה הערבית,
כדי להחליט אם לקבל את הצעת
האו״ם להכריז על הפוגה בקרבות. כדי
״לעזור למועצה בדיוניה״ הוחלט להפציץ
את עמאן מהאויר, על־ידי שני מטוסי ראפיד.
המטוסים מצאו את המטרה ללא קושי,
כי הירדנים לא נקטו שום פעולת האפלה,
הפציצו אותה בקלות. אולם כבר למחרת
הודיע השגריר הבריטי בירדן לממשלת ישראל,
כי בהתאם לחוזה ההגנה בין בריטניה
לבין ירדן, תגרום כל פגיעה נוספת מהאויר
בירדן לתגובת מטוסי חיל האויר המלכותי
החונה בירדן. היתד, זו ההתקפה הראשונה
והאחרונה של חיל האויר בשטח הירדן.
מסכם אדם שתקאי, אחד מראשוני חיל
האוויר, המספר על פרשות אלה בבטאון חיל
אויר האחרון :״אם בגלל הרמז של הפצצת
רבת־עמון, ואם בגלל המצב הכללי של
המלחמה, הסכימו ארצות ערב להפוגה.״
את ההפוגה ניסה חיל האויר לנצל
כוי להתעצם ולהיות מוכן לפעולה עם
חידוש הקרבות — ניסה ולא הצליח. כאשר
התקרבה ההפוגה לקיצה וכוחות היבשה
התכוננו לפעולה, ביקש לפתע חיל האוזיר
לדחות את התחלת הפעולות, כי אין הוא
מוכן עדיין. אך מפקדי היבשה העדיפו לוותר
על עזרה אווירית מאשר לדחות את
מיבצעיהם. הקרבות התחדשו.

הביע את דעתו אחד מוותיקי החייל,
״היה קשה לשמור על משמעת. באותם הימים.
ולכן בא חלק לא קטן מן הליקויים.״,
היו גם סיבות נוספות לליקויים אלה:
המטוסים נאספו מכל פינות תבל, חלק מהם
הורכב ממש מערימות הגרוטאות• צוותות
הקרקע לא היו מאומנים כראוי, הטייסים
המתנדבים היו רגילים להרגלי ביזבוז של
חילות עשירים ועצומים. לרסק מטוס היה
עבור אחדים מהם דבר של מה בכך.
אך המיפנה האמיתי — העבודה לעומק
של הכנת שרשים בריאים, מבני הארץ —
בא רק מאוחר יותר, עם חלוף הלחץ הראשון
של מלחמת הקיום. עד אז היה
המאמץ כולו מרוכז בנקודה אחת: רכש.
כל מטוס שאפשר היה לקנות, לשנורר או
לסחוב מאיזו מדינה — הוכנט לשירות.
שלושה בי־( 17 נדבצריס מעופפים) נרכשו
בארצות־הברית והוטסו לצ׳כוסלובקיה, ללא
אישור ממשלת ארצות־הברית. רוב המעורבים
בפרשה זו הועמדו מאוחר יותר לדין
ואחדים מהם נדונו לקנסות ולמאסר. אך
המטוסים הגיעו בסופו של דבר לישראל.
אחד מהם הפציץ בדרכו את קהיר, ואילו
השניים הנותרים, להם נקבעו מטרות בסיני
וארץ־ישראל, לא מצאו את מטרותיהם, הטילו
את מיטען הפצצות על מטרות מקריות.
על פרשה אחרת, של העברת שלושה
מטוסי בופייטר מאנגליה, לישראל, בימי האמברגו
על משלוח נשק למרחב, מספר
מפקדו הראשון של החיל, אלוף אהרן
רמז :״במסווה של חברת סרטים רוכזו,
בשדה־תעופה בריטי קטן, מספר מפציצים
לצורך צילום קטע בסרט מלחמתי־אוזירי.
לעיני השוטרים וכל הקהל הרב שצבא ב־שדה־התעופה,
המריאו המטוסים, כשחבורת
צלמים שוקדת לצלמם כל הזמן. הקהל שציפה
לשובם — ציפה לשוא. הם לא חזרו
לנחות באותו הבסיס, אלא המשיכו דרכם
מזרחה, מחוץ לבריטניה.״

דעת קיבוצניק

מבריחים מטוסים
^ אותם הימים היוד הישראלים שבין
טייסי חיל האוויר מיעוט קטן מאד. את
הקו הכללי קבעו אנשי מח״ל, מתנדבים
יהודיים ולא־יהודיים, אשר הציעו את שירותם
מתוך זיקה אידיאליסטית או בשכר.
״אם נאמר זאת בשפר, העדינה ביותר,״

חריקופטר, הקדים

ך • שבוע, כאשר עמדו וותיקי חיל האויר
| ) על הגבעות מערבה לבאר־שבע וחזו
במיפגן הגדול של החיל, היוד סיפורים אלה
מקור בלתי־אכזב לכזבים וזכרונות. הם
תובלו במעשיות ובסיפורי־אמת על תקופת
הביניים הקשה, כאשר החלו מפקדי החייל
לבנותו מחדש מן הקרקע ומעלה. סופר על
החוויות הראשונות של טיסת־סולו בסילון,
של הצנחה, קרבות־אוזיר והפצצות בסיני.
״יתכן שמעולם לא נצטרך להשתמש בציפורים
הגדולות האלה,״ סיכם צעיר מזוקן
ממשק סמוך, שבא לחזות במיפגן ,״אבל
טוב לדעת שהם ישנם שם למעלה. זה עוזר
לי בשעה שאני יוצא לחרוש בשדה.״

הצרפתים קוראים להם ״הפילים העליזים״.
האמריקאים מכנים אותם ״מערבלי ביצים״.
שני הליקופטרים אלה, מדגם סיקורסקי ,58 מציגים את יכולתם הבלתי־מוגבלת, להנאת הקהל.

במדינה
(המשך מעמוד )6

ליל הזוועה בעמק יזרעאל, סערו עדיין הרוחות
בעפולה׳ המרכז העירוני הקרוב ביותר
לבית־הכלא. סיפורי הגבורה של האסירים
היהודיים, שפורסמו בכל העתונים
בהבלטה מיוחדת, הכעיסו את אותם התושבים
שהשתתפו בפעולות אותו לילה. אחד
מהם, נהג המונית זלמן (״זמקה״) אסנין,
סיפר לכתב העולם הזה:
״באותו ערב שכר אותי המהנדס ביקלס
לנסוע לקיבוץ בית־השיטה. כשהתקרבנו ל־בית־הכלא
בשטה ראיתי כמה דמויות קופצות
מעל החומה. חשבתי שאלה הם אימונים
של המשטרה. אבל לפתע ראיתי שלושה
אנשים מנפנפים לי בהתרגשות לעצור.
כשעצרתי התברר שהיו אלה שני סוהרים
ועוד אדם במכנסים ובלי גופיה, שרק אחרי
כן אמרו לי שהוא האסיר כהן, שנדון על
הריגה.
עכודת־פרך במחצבה .״הם אמרו
לי, :קח אותנו מהר לבית־שאן. יש מרד בבית
הסוהר!׳
״החלטתי לנסוע לבית־השיטה במקום ל־בית־שאן.
נסעתי במהירות עצומה, הגעתי
לחדר האוכל והזעקתי את החברים. תוך
כמה דקות יצאו את הקיבוץ שני ג׳יפים
וטנדר מלאים חברי קיבוץ מזויינים. שני
הסוהרים והאסיר כהן נשארו בקיבוץ. לא
נכון שהם חזרו יחד אתנו לשחרר את
בית־הסוהר.
״כשהגעתי חזרה לבית־הסוהר, הקיפו אותו
כבר חברי בית־השיטה. הם היו הראשונים
במקום. אחריהם הגיעו אנשי יחידת
משמר הגבול, דרוזים וצ׳רקסים עם
קצין צ׳רקסי. רק אחריהם הגיעו שוטרי
בית־שאן, עפולה וטבריה.״
לא היו אלה העובדות היחידות שאנשי
עפולה וחברי הישובים הקרובים תיקנו או
הכחישו לעומת פרסומי העתונות על פרשת
ישטה. מתוך סיפוריהם של עדי ראייה
אחרים, ואנשים הנוגעים בעבודתם היומיומית
בכלא שטה, מתברר:
• 25 מאסירי שטה היו מוסעים מדי
יום ביומו לשתי מחצבות אבן של סו-
לל־בונה, שתיהן במרחק כמה מאות מטרים
מן הגבול על רכסי הגלבוע, לעבודת־פרך
בשכר־עבודה סמלי, שהיה משתלם כנראה
לקופת שירותי בתי־הסוהר. על 25 הרוצחים,
המרגלים ולוחמי הקומנדו היו שומרים
שני סוהרים וסמל.
• במשך השנתיים האחרונות ארעו כמה
מקרי בריחה של אסירים, בשעת העבודה
במחצבות. מקרים אלה לא התפרסמו בציבור.

משקאות חריפים, חאשיש ואפילו נשים,
היו מובאים לתוך תאי האסירים. לא
ברור עדיין במה היו האסירים המצריים
והירדניים משלמים לסוהרים עבור שירותים
אלה.
• האסירים היו מועסקים בשירותים אישיים
לסוהרים, כביסה וגיהוץ.
• מקרים של משכב זכר בין אסירים
לסוהרים לא היו נדירים בכלא־שטה.
לפשע יש אחראים. לא היו אלה
גילויים שנמסרו מפה לאוזן. אנשי עפולה
והסביבה, שסיפרו עד כה את אותם הסיפורים
מבלי שאיש ירצה להאמין להם,
התכוננו עתה לצאת לחיפה, להעיד בפני
וועדת החקירה .״תמיד הזהרנו שיקרה
כאן אסון,״ אמרו השבוע לכתב העולם הזה
שבא לחקור את הנסיבות שהביאו למרד
בשטה ,״אף אחד לא רצה לשמוע לנו.״
וועדת החקירה תשמע את העדויות. היא
תגיע וודאי למסקנות שתבוצענה או לא תבוצענה
בעתיד. אך היא לא תוכל להעלים
עין בסיכומיה מהאמת האחת המזדקרת כבר
עכשיו לעיני כל: מד, שקרה בכלא שטה הוא
פשע. לפשע זה יש אחראים. האחראים חייבים
לבוא על עונשם. אולם בצורה בה
התנהלו השבוע חקירות הוועדה החוקרת
בפרשת שטה, היו הסיכויים כי מסקנות
וועדה זו תהיינה מבוססות על כל העובדות
האמיתיות — קלושים ביותר.

פרשת קסטנר
תמצאו בהרפתקותיה הסוערות של העולה היפה

יהוד > ת
בסיפורמתואריםמעשיםש הי ו, על רקעהעולם
התחת ון בארץ, והסיפו ר נקרא בנ שי מ ה עצורה.

קנו מי דבכלהקיוסקים. המחיר? 0ו פ רו טו ת.

היבן ה ע די ם *
בין כל מעשיו המסתוריים של ד״ר ישראל
קסטנר המנוח, שום מעשה לא היה
מסתורי יותר מאשר כתיבת מכתבי ברכה
להרמן קרומיי, בשעה שהלה ישב בביתר,סוהר
לפושעי־מלחמה. כי בעוד שמחולקות
הדעות על קורט בכר, שעסק בעניני כלכלה
ור,שתיין־ לחלק הצבאי של ה.0ס ,.הרי אין
שתי דעות על הרמן קרומיי.
קרומיי גדל בתנועתו של הנליין, הפירר

הקטן של הגרמנים בצ־כוסלובקיה. הוא הצטרף
לס.ס ,.עלה לדרגת אלוף־משנה ואחר־כך
אלוף, הפך סגנו של משמיד־היהודים
אדולף אייכמן, היה ראש המחלקה להשמדת
יהודי וינה ומבוקש גם על־ידי הממשלה ה־צ׳כוסלובקית
על חלקו ברצח ילדי הכפר
לידיצה *.
אחרי ששוחרר מכלא פושעי־ד,מלחמה (אולי
בעזרת מכתביו של קסטנר) חזר קרומיי
לחיים תקינים. הוא פתח חנות לרפואות
ולמכשירי־ספורט, קיבל אפילו פיצויים אישיים
כקרבן המשטר הנאצי, מפני שגורש
אחרי המלחמה ממולדתו (הצ׳כית).
סבתא יהודיד! .אולם בגרמניה יש
סדר — וכך הגיע גם תורו של קרומיי.
התובע הכללי של פראנקפורט תבע אותו
לדין כפושע־מלחמה, העביר את ענינו ל־שופט־החוקר
גראברט, נוצרי שיש לו חשבון
אישי עם הנאצים. כי השופט, בעל סבתא
יהודיה, נכלא בימי היטלר בגטו טרזינשטאט.
התובע והשופט נכנסו לענין במרץ לוהט.
אולם חיש מהר נתקלו בבעיה חמורה: אף
שהתובע היה מוכן לשלם את הוצאות הנסיעה
לגרמניה לכל עד שיתנדב בישראל
(אחרי שיימצא כמוסמך) ,לא נמצא בכל
ישראל אף לא איש אחד שיש לו מה להעיד
על משמיד־היהודים הנודע. ממשלת ישראל
עצמה לא עשתה דבר כדי למצוא עדים
כאלה ולתת פירסום לפרשה. הסיבה המשוערת:
משפט קרומיי יעלה שוב לכותרות
את פרשת קסטנר, דבר שראשי ישראל אינם
מעוניינים בו.
התוצאה האפשרית: זיכוי לאחד מגדולי
פושעי־המלחמה של ימי השואה.

הקומיסארי ם
או ה ק 1מי סאר
המועצה הציבורית של קול־ישראל, המורכבת
מרוב גדול של נאמני הקואליציה
הממשלתית ומיעוט של נציגי האופוזיציה,
דנה בישיבותיה האחרונות כמעט רק בסעיף
אחד ויחיד: הצנזורה האלמונית על
שירותי השידור. בעוד שבפעם הראשונה,
אחרי גילויי העולם הזה 1085 ניסה מנהל
קול ישראל, ד״ר צבי זינדר, להכחיש
את קיומם של הקומיסארים לתרבות, הודה
בגלוי בישיבה השניה :״אין שום קומי־סארים,
יש רק קומיסאר. אני הוא הקומי-
סאר.״
השבוע, אחרי שפסל את הסלע האדום
מטעמים מדיניים, את אנקש ואת הפריון
(ראה להלן) מטעמים מוסריים, הורה זינדר
לפסול לשידור את פזמונה של נעמי שמר
ישראלה, מטעמים מפלגתיים .״לא נוכל
להקליט את זד״״ אמר השדרן אפרים ודיל
לשמר המופתעת, באולפני קול־ישראל אליהם
הוזמנה להקת פיקוד הצפון להקליט
את הפזמון הסאטירי, השם ללעג את י פעולות
וזעדת העשור ,״קיבלתי הוראות.״
הוראות דומות קיבלו גם גלי־צה״ל :״נא
לא לשדר את ישראלה.״
היה זה צעד מרחיק לכת. כי נעמי שמר,
בת קבוצת כינרת המפא״יית ואשתו של
הבמאי הצעיר גדעון שמר, שפזמוניה הם
מן המבוקשים ביותר, לא התכוונה מן הסתם
לחתור תחת הממשלה ומפלגותיה בפזמונה
העליז.
הגברת ישראלה חוגגת חג עשור
תגידו — ״כן נאה לה״ תאמרו ״זה
יעבור״
אן ידידי, הגברת החליטה,
לחוג לה חג עשור קוסמופוליטי.
לחוג לה מה? — לחוג לה מה?
לחוג לה מה, מה, מה, מה, מה?
לחוג, לה חג עשור קוסמופוליטי.
לכן כשאלינו הגיע העשור,

הופיעו כל אורחינו ממש לפי התור.
מהוליבוד כוכבת וכוכב,
מברודווי זמרים עם קול־זהב,
פולי־ברג׳ר עם כל התפאורות,
ססיל־דה־מיל עם עשר הדיברות.
כי ידידי, הגברת החליטה
לחוג לה חג עשור קוסמופוליטי...
אז בשלישית הופיעו האינקה במחול
(תנו גס לאימפרסריו לחיות
למרות הכלו)
מלונדון בא גם המלט העצוב
לראות אס יש פה משהו רקוב.
בדחן מפראג, מוקיון מהונולולו
* שהושמד כולו על־ידי הגרמנים, כתגמול
על רצח ״התליין״ הידריין, מראשי הס.ס.
ומושל צ׳כיה בימי המלחמה.
העולם הזח 1089

וכולי וכר וכו׳ וכולי
כי ידידי, הגברת החליטה
לחוג לה חג עשור קוסמופוליטי...
אותנו, מה מובן הוא, עזבו כולם בדד,
מי כאן מכיר אותנו? — אותנו אף אחד,
הן כל בימה הופכת כאן בימונת,
כשדורים דיי פוסעת בלי כותונת
וכל בצל ירוק כאן הופך לבן
כשמרילין מונרו באה עם הישבן...
כי ידידי, הגברת החליטה
לחזג לה חג עשור קוסמופוליטי...
אבל, כמה חבל, חלף הקרנבל,
אחרון המוקיונים התעופף לו וחסל.
ישבה הגברת בחיוך עייף כה,
לנוח רגע קט פן תתעלף פה.
ולנו אז אמרה בחן־שפה
כי רבים כאן הכלים ו״רבה גם
האשפה...״
כי ידידי, הגברת החליטה
לחוג לה חג עשור קוסמופוליטי...
לגברת ישראלה אמרנו ״בוקר אור,״
חייכנו — ״כן נאה לן״ אמרנו ״יעבור״.
סגרנו את הדלת — שלום, תודה רבה,
זכרינו ישראלה בעשורן הבא.
ובשנית הגברת אל תחליטי,
לחוג לך חג עשור קוסמופוליטי.
לחוג לן מה? לחוג לן מת?
לחוג לך מה, מה, מה, מה, מה?
לחוג לן חג עשור קוסמופוליטי!

משהו מתפתח. על סיבות האיסור
על ישראלה רבו התמיהות בחוגי קול־ישר־אל,
כמו בחוגים אחרים. היו שאמרו כי
סיבת האיסור היא מוסרית :״איך אפשר
לשדר שדוריס דיי פוסעת בלי כותונת ו־שמרילין
מונרו נמצאת כאן עם הישבן?״
אחרים טענו :״הסיבה היא פוליטית. מה
זאת אומרת המלט העצוב בא לראות אם
משהו רקוב?״
סיכם אחד מליצני האמנות :״צריך לשנות
ולכתוב שהמלט השמח בא לראות
אם משהו מתפתח, ואז יותר השיר לשידור.״
שמשהו מתפתח בקול־ישראל, על כך לא
היה השבוע וויכוח בחוגים אלה.

מנהלת גוצ׳ה שינמן וכעלה

קיבוץ נדבות ליד בית־המשפט
רוזת״) אלמגור לחבר פזמונים להצגת משה
ונטילאטור בתיאטרון זירה, נזכר בשירו
הישן• כאדם החייב לספק את סחורתו ב־חפזון,
נקם בשיטה מקובלת בארץ: הוא
לקח את הפזמון הישן, ריענן אותו במקצת,
מבלי לשגות את תוכנו. המנגינה החדשה
חוברה על־ידי יוחנן זראי.
עתה עלה השיר מהתוכניות לפועלים, שכמעט
איש אינו מקשיב להן ברצינות, ל-
שעות־השידור הטובות. הפעם עוררו המלים
תשומת לב :״שאול נשא אישה / ,נאה
ורגישה / ,עברו חמש שנים /אין זכר
לבנים /אך הפריון, אך הפריון /אינו
נרכש בטכניון שיר הפריון עורר את

התערבותם הפוריה של הקומיסארים, נפסל
גם הוא.

גרוולושרו־*ון
בעודשישראלה נאסר לשידור בקול־ישראל
בגלל סיבות בלתי־ידועות שאפשר היה רק
לנחשן, הרי פזמון אחר שנאסר, שיר רד
פריון, זכה לגלגול ארוך ומוזר עוד יותר.
שיר זה הוזמן דווקא על־ידי מוסד ממלכתי:
המכון לפריון עבודה בכבודו ובעצמו,
ששילם לדן אלמגור את שכר הסופרים.
הלפרן חיבר מנגינה, יעקוב טימן
אדי
שר אותו בקול ישראל בתוכניות לפועלים.
לא עלה על דעת איש שהשיר אינו מהוגן.
אולם כשהגיע תורו של דן (״בית מח
חינוך

ל די םכאש ני ה
״לחם, לחם!״ מפריעות צעקות־זוזעה את
מנוחתם של תושבי המושבה הגרמנית שבדרום
תל־אביב• ״לחם!״ צועקים פיות־רע־בים
בכל בוקר.
״מנוולים!״ שולחים השכנים אגרוף לעבר
הצועקים, מצלצלים למשטרה ופונים
בעקשנות לעזרתם של משרדים ממשלתיים
וכתובות עירוניות, שכולם כאחד אינם יכו־

הקוויקרים פשעת התפירה הדוממת
לש כוח כי אויבים היינו.״
־ הננגלם הזה 1059.

והמוסד הפדגוגי לילדים מפגרים*

לים או אינם רוצים לעזור.
לא פועלי־דחק רעבים או מפוטרי-יעול
שובתים קוראים את קריאות ה״לחם!״ לעבר
תושבי המושבה הגרמנית. חניכי וחניכות
המוסד

הפדגוגי

לילדים

וילדות

מפגרים,

השוכן בעיבורה של השכונה, הם שזועקים
מדי יום ביומו את זעקות הרעב שלהם.
השכנים אינם פוסקים מתלונות .״ישבתי
בביתי באחד הימים כששמעתי שוב את
הילדים צודחים ומרעישים בלי הרף,״ סיפרה
השכנה אידה קרצ׳מר, אשה זקנה וחולה הגרה
ממול למוסד הפדגוגי ,״לא הספקתי
עדיין לברר מה היא סיבת הרעש ולפתע
פגעה אבן גדולה בראשי.״
״הילדים לא נותנים לישון בבוקר, לא
נותנים לנוח בצהרים ועושים לנו צרות,״
נאנחה השכנה לובה סלע ,״ביקשתי ממנהלת
המוסד לשמור עליהם והיא אמרה לי
שאפנה למשטרה.״
אין חוק. השכנים פנו למשטרה. הם
גם פנו לראש הממשלה, למשרד הסעד ולנשיא
המדינה. הם סיפרו בתזכירים אין-
ספור כי 150 הילדים המפגרים שבמוסד
מוחזקים בו ללא כל השגחה חינוכית
מתאימה. הם סיפרו על מקרים בהם פרצו
הילדים לבתיהם, גנבו מצרכי מזון מן
המטבחים ונטפלו לילדיהם. הם ביקשו מפקידי
המשרדים הממשלתיים לבוא ולראות
במו עיניהם כיצד מקבצים ילדי המוסד
נדבות ליד בית המשפט המחוזי שליד המושבה
הגרמנית, או לבקר בבית בשעות
הלילה כדי לראות את שעריו נעולים ואת
150 הילדים סגורים ללא כל השגחה.
אף לא אחת מן התלונות לא זכתה לטיפול
רציני. המשטרה לא רצתה לטפל, משום
שלא ראתה בחומר שהובא לפניה עבירה על
החוק .״אין חוק נגד ניהול מוסד כזה,״
אמרו קציני הנפה הדרומית לשכנים הזוע־
״מה זה אין חוק?״ התרעם זאב בדיאן,
מוכר עתונים מול בית־המשפט ,״אם אין
חוק, צריך לעשות חוק. הרי לא יתכן שנמשיך
לגור בשכנות למוסד נורא כזה!״
השפנים רוצים לסחוט. מנהלי המוסד
ובעליו, גוצ׳ה ויונה שינמן, הכחישו
את הכל :״השכנים רוצים לסחוט מאתנו
כסף. הכל אצלנו בסדר גמור. אצלנו זהו
מוסד פדגוגי. יש לנו מורים מוסמכים
ורופא־נפש לילדים. הילדים אף פעם אינם
תמיד יש מספיק אוכל אצלנו.״
רעבים.
יונה שינמן הוא מהנדס במקצועו. את
ה״מוסד הפדגוגי״ קנו הוא ואשתו לפני
עשר שנים מיהודית שאלתיאל, אשתו של
ציר ישראל במקסיקו .״אשתי היא אחות
מוסמכת,״ הסביר שינמן ,״והיא עבדה
הרבה זמן במוסדות דומים.״
בכל זאת לא היה ליונה ולגוצ׳ה שינמן
הסבר על תלונות רבות אחרות: שהרופא
הקבוע של המוסד הוא זמני בהחלט, מבקר
בבית שעות ספורות בשבוע; שהמורים
אינם מוסמכים והמטפלות לא אומנו מעולם
לתפקיד כה נכבד ואחראי כמו טיפול
בילדים מפגרים.
מוסדותפזוכים. אשר לתלונות אין האחרות, היו השכנים מוכנים להישבע ב־בית־המשפט
או בבית־זזכנסת, כי :״הילדים
של המוסד מחטטים בפחי האשפה. הם
מתנפלים על הילדים שלנו היוצאים עם
אוכל החוצה, וחוטפים מהם את המזון.״
עובדי משרד~הסעד בתל־אביב, המפקחים
להלכה על המוסד, הצהירו, מצידם :״לא

קיבלנו אף פעם ׳תלונות. אנחנו שולחים
למוסד ילדים מפגרים, ולנצרכים אנחנו נותנים
תרומות. אנחנו עוזרים למוסד בכסף
כדי לספק את צרכיו במזון קצוב. אין
מוסדות טובים יותר, לסי שעה.״
מכיוזן שכך, יאלצו תושבי המושבה הגרמנית
לסבול גם בעתיד. אך יותר מהם
יסבלו משפחות הילדים, והילדים עצמם,
אשר ימשיכו מן הסתם לקבץ נדבות ברחוב
יפויתל-אביב, לחטט בפחי האשפה ולהשליך
אבנים לדירות השכנים.

נ 1ע ר
אי די לי הבהדיי רו ש לי ם
בוקר בוקר, מיד אחרי שהשמש זורחת
על הרי ירושלים, מתחולל חזיון מוזר בכפר
אבן־ספיר שבמעלה ההר: שלושים
צעירים וצעירות כורעים על ברכיהם, יושבים
בצל עץ או בית, כל אחד לחוד, ממלמלים
משהו מתוך שפתותיהם, מסתכלים
בשמים או עוצמים את עיניהם. אחרי רבע
שעה הם קמים, הולכים למקום הריכוז,
ופותחים בארוחת הבוקר. אחרי ארוחת הבוקר
יוצאים חברי המחנה הבינלאומי ה־שנים־עשר
של הקוזיקרים בישראל לעבודתם.
המחנה הבינלאומי מנהל את חייו כתיקונם•
שלושים הצעירים והצעירות, מחציתם
ילידי הארץ ותושביה ומחציתם באי חוץ-
לארץ, עוסקים בעבודתם חינם אין־כסף ומקימים
אכסנית נוער בכפר אבן־ספיר.
״שלח את עמי,״ שרים הצעירים תוך כדי
עבודה. הם שרים את השיר בגרמנית, באנגלית
ובעברית, כשם שהם שרים את ״הבאנו
שלום עליכם,״ בעברית בלבד או מזמזמים
אותו ללא מילים כלל.
כבכל שנה, גם השנה חוסה המחנה הבינלאומי
בחסותה של אגודת אכסניות הנוער.
״חבל שלא באו יותר,״ אמר הארכיאולוג
יחיאל ארז, עבות הזקן, ממרכזי המחנה
וראשיו ,״אבל גם כך הוא מוצלח מאד.״
צעירי גרמניה, ארצות־הברית, בוליביה
וישראל שבמחנה מרגישים את עצמם מצויין.
״זוהי ארץ נהדרת,״ התוודה מרקו, סטודנט
ליחסים־בינלאומיים במכללת רומא וכתב הירחון
הכלכלי אקונומיקה .״אני נורא שמחה
שבאתי לכאן,״ הוסיפה פרנסשיקה ה־איטלקיה
( )20 חברתו של מרקו, גם היא
סטודנטית מרומא•
מישראל משתתפים במחנה יהודים וערבים
כאחד .״אף פעם לא הכרתי ערבים,״
גילתה מרים כץ, בת מושב צופית ,״עכשיו
אני יודעת שזה מענין מאד להכיר אותם.״
לדעתה של מרים הבעיה היא אישית :״יש
ערבים שכדאי להכיר אותם וישנם שלא.
ממש כמו יהודים.״
״אלוהים, אתה המקל על צרותינו /הגורם
להקלת סבלינו /בוא לעזרתנו /
תן לנו לחיות כידידים /ולשכוח כי-
אויבים היינו,״ שרים אנשי המחנה הבינלאומי
את המנונם, כשהם עומדים שלובי
זרועות ומתפללים בצוותא.
אם אמנם יבוא אלוהים לעזרתם של
הקתיקרים, קשה לדעת. אך אין ספק כי
לחיות כידידים ולשכוח כי אויבים היו
מטיבים יושבי המחנה ללמוד, במשך שלושת
השבועות באבן־ספיר.

פני הילדים כוסו כדי למנוע זיהוי.

במדינה
ע ת1נ 1ת
פיצוץ ההסכם :
מבט־פניהם של הקצינים הופשטטר ונאש
היה אפוף חשיבות סודית• ״אנו בדרך המלך
לפתרון תעלומת הרצח ליד קולנוע צפון,
עצרנו חשוד,״ סיפרו לכתבים שהובהלו למטה
המשטרה. הכתבים הקשיבו, רשמו בקדחתנות,
תכנו כיצד להעביר את הידיעה
לעתוניהם בדרך הקצרה ביותר. בסוף פגישת
הכתבים באה הבקשה המאכזבת :״אנו
מבקשים אתכם לא לפרסם את הידיעה עד
שנתיר אותה לפרסום.״ הכתבים טמנו את
פנקסיהם, נאלצו לחכות לצלצול הטלפון מן
המטה שיתיר את הפרסום.
בינתים המשיכו חוקרי המשטרה בחקירת
החשוד. הוא נעצר אחרי שחולית השחזור
של המטה הארצי הרכיבה את תמונתו מחל-
קי־פנים שונים, שעדי הראייה לרצח הצביעו
עליהם כאילו הם דומים לחלקי פניו
של הרוצח שנעלם. המשטרה פרסמה את
התמונה בעתונים, זכתה לתוצאות מפתיעות:
17 אזרחים הודיעו כי הם מכירים את
בעל התמונה הסינתטית, שלא היה קיים
מעולם. בירושלים נעצר אזרח אלמוני, מופרע
בשכלו, שהכחיש בכל תוקף את שייכותו
למקרה .״ישבתי בליל הרצח בבית־קפה,״
טען בעקשנות באוזני החוקרים.
על פרטי החקירה לא ידעו העתונאים
דבר. נאמנים לשיטתם לספק ידיעות בלעדיות
בשפע לכתבי שני עתוני הערב, תמורת
קשר־שתיקה של שני עתונים אלה
בכל הנוגע למתהווה בתוך משטרת־ישראל,
שיתפו החוקרים את כתבי מעריב ויד״עות־אחרונות
במהלך החקירה, סרבו להשיב
לפניותיו של משה וויניצקי כתב הבוקר
הצעיר והזריז, שהצטיין במשך השנה החולפת
בפרסום כמה יריעות בלעדיות מן
הענף הפלילי.
חוקרי המשטרה היו נאמנים להסכם הסודי
הקיים בעל־פה עוד מימיו של סהר:
זכות הבכורה לעתוני הערב. לפי הסכם זה
מקיימים קציני העתונות את פגישות הכתבים
בשעה שמונה וחצי בבוקר, כדי שכתבי
מעריב וידיעות־אחרונות יוכלו להקדים את
כל העתונים היומיים בפרסום מוקדם של
אותן ידיעות, שיפורסמו רק למחרת בעתו־נים
היומיים. לעיתים קרובות היתד, המשטרה
מעכבת במתכוון ידיעות על אירועים
או מעשי־פשע שבוצעו בשעות אחרי הצהרים
והלילה, כדי שעתוני הערב יוכלו
לפרסמם ראשונים.
הופשטטר אסיר־תודה. וויניצקי..,
שחשש כי גם הפעם יקדימו אותו מקריב
וידיעות־אחרונות בפרסום הידיעה על החשוד
ברצח בקולנוע צפון, החליט לפוצץ
את ההסכם: הוא פירסם ביום ששי אח
הסיפור המלא על פעולת המשטרה בתיק
הרצח, סיפר על התמונה שהורכבה מציורים,
ועל מעצר החשוד הירושלמי.
הידיעה בוזבוקר פגעה כברק פתאומי במטה׳
.צלצולים נרגזים של כתבי כל ה־עתונים
היומיים הטרידו את מנוחתם של
המפקח הכללי, סגנו וקציני העתונות .״לערוך
מיד מסיבת כתבים על מעצר החשוד,״
דרשו הכתבים מרמ״ח אפרים הופשטטר,
ראש מחלקת החקירות העוסק אישית בחקירת
הרצח.
אולם הופשטטר לא רצה לפגוע בהסכם
עם עתוני הערב. אסיר־תודה לשני העתו־נים
המעלימים בעקביות כל ידיעה המטילה
אור על מעשיו בתיק הקצין שטיינברג
ובטשטוש ההאשמות נגד הקצין זינגר, סירב
הופשטטר לכנס את הפגישה .״הפגישה תתקיים
ביום ראשון בשעה שמונה ושלושים
בבוקר,״ חזר והודיע בעקשנות. הסונה הברורה:
להשאיר שוב את הבכורה בידי
עתוני הערב• אורי דן, כתבו המשטרתי
המסור של מעריב, אף הוזמן למטה הארצי,
קיבל חומר רקע בלעדי לרשימה בעמוד
פנימי, מסר אותה לדפוס עוד לפני פגישת
הכתבים בה לא השתתף כלל.
החלטה מהפכנית. אולם הופשטטר
לא הבין כי המקרה האחרון מתח את
החבל יותר מדי. התיעצות דחופה שנערכה
במערכת הארץ הולידה החלטה מהפכנית
במערכת שמרנית זו. בבוקר יום א׳ פורסם
בהארץ הספור על חקירתו של החשוד
ברצח ושחרורו מחוסר כל הוכחות. כתב
הארץ זאב שיף סירב להופיע למסיבת
הכתבים .״לא נופיע כל זמן שלא תקיימו
את מסיבות הכתבים מיד אחרי שהתרחש
המאורע ולא לפי לוח הזמנים של עתוני
(המשך בעמוד ) 12

מראה לגשר
מעל

הקבוצה הואשוגה שר המועמדות הסוניות בתחרות ער
עשרים צעירות בבגדי־ים עלו כיום השלישי האחרון על הגשר שמעל
לבריכת־השחיה כמלון ״רמת־אכיב״ .היתה זו הקבוצה הראשונה של
המועמדות הסופיות, בהתחרות על כתר ,,מלכת המיס ,״1958 הנערכת
על־ידי מערבת ״העולם הזה״ .כמשף 13 השבועות בהם היתה התחרות
פתוחה כפני צעירות ישראל, שלחו עשרות רבות את תמונותיהן. במיבחן
ראשון, נבחרו כ־ 40 מועמדות, אשר תמונותיהן פורסמו כעתון, מדי שבוע.
40 בחורות אלה הוזמנו לפגישה ראשונה, וכאותה הזדמנות נערף להן
גם מיבחן צילום קולנועי, על־ידי מפריטי ״כרמל פילם״ .הקבוצה הראשונה
היתה מגוונת ביותר, והיו מיוצגים בה כל חלקי העם -צבריות, עולות

חדשות, כנות עדות המזרח
נסעה שעות רצופות מנהר
ירושלמית, הגיעה רק לאחו
של מלאכת הצילומים. אחר
נוספת, כה תקבענה המועט
כמלון ״רמת אביב״ .אלה 1
אישי עם ועדת התחרות ה
להופעה זו. כאשר נפרדו
מהן סימן השאלה הגדול :״ג

נא לחייו!

זוהי פקודת הצלם ל־ 14 מבין המועמדות הסופיות, הניצבות על המדשאה
גו 7ו פ 7ד, יפה שמאי, מרתה ליאופ
הגדולה של מלון רמת אביב. יושבות, מימין: מינה זקס, ליאורה שורצבורג ,׳״יי גם מטרה נוספת — להפגי׳ש או
נזרית רונאי, מאירה שס־טוב, אליס בונדפילד, גאולה אהרוני, ערה די־נור, זיוה פיול, שושנה § 8,הרגע הראשון של התחרות. מבח

ל ון

• גני ם

ואו ״מלכת המים ; 1958 אשד תיערך בשד שלושת שבושת, בתצלומי־53 בחן
:נות ההתיישבות העובדת. מועמדת אחת
הגיעה ראשוכה למקום המיפגש. אחרת,
יתר חברותיה היו ככר שקועות בעיצומה
תצלומים נאמר להן כי תיערף עוד בחינה
1שתופענה בנשף הבחירה, ב־ 28 לאוגוסט
ניהן אשר יעברו מיכחן זה יוזמנו לראיון
מנחה הנשף, לקבלת ההוראות האחרונות
המועמדות, ניכר היה על פני בל אחת
גהיה מלכת המים של ישראל? שמא אני?״

^ 1 1הוטלה על הקוסמטיקאית עליזה עולש,
ןען * ו ^ ך ך1
ביעלת המכון ליופי ברחוב דוב הוז 14

בתל־אביב, האחראית להופעתן של המועמדות בנשף הבחירה הגדול.

^ליה ליאון, עדינה פכלר ומלכה חגואל. לפגישתן היתה
ותחרות אשה עם חברתה, וליצור אוירה ידידותית מן
•ו היה המפגש בנן של רמת אביב הצלחה מוחלטת.

תיירים אלה
בקצב.
¥ך | 1 1מתקתקות

1 4ז 11 11 4 6 1הופתעו לטובה למראה היפהפיות
הישראליות, שפלשו לבריכת הסלון, הנציחו אותן בעשרות צילומים.

השופה הצעיר

לצילומים. בצילום הוא סוקר את מינה זקס הירושלמית.

| 9ע ל | 9ה 9 1 1 1 1 7 1מסר ט כרמל פילם מרכז ם
4 1 # 1 1 0 /1 4 11 #1מצלמותיהם על שלוש מועמדות
הנכנסות לבריכה, כדי להוכיח שהן גס יודעות לשחות.

במדינה

חיסול המלא*
בנעלי קיין
ב מ חי רי ם

(המשך מעמוד )10
הערב,״ הודיעו עורכי העתונים למשטרה
המופתעת מן המרד המאורגן.
השבוע היה נראה כי ההסכם בין המשטרה
לעתוני הערב עתיד להתבטל. מחאותיהם
של כל העתונים היומיים למפקח
הכללי יעשו כנראה את שלהן. מעריב ו־ידיעות־אחרונות
יהיו חופשיים מעתה לכתוב
על המשטרה כרצונם. כי לפי כל הסימנים
הם לא יהנו עוד מפרסום ידיעות שנגזלו
או הועלמו במתכוון מהעתונים היומיים.

נ מוכי ם!

כגגלי &זר
^9710ד יז נ גוף 97

פ ש עי ם
ראש מון בי פו

סנהדא בו ר ה
זמרת הרדיו והטלביזיה מכרודווי

שלישית ז׳ריס
בהצגת הבובות האקרובטיות

רואו אקרובטיקה

ם פ 1ל ם • 1ח ד

להפסקת

נשירת שערות ומניעת קרחות
טאפ׳*יר . 1 :הפסלן ה פיו חלסת */יל הג בי ר ה
.2הזנפיחת */יער חד*/י
א ח ריו ת ג מו ר ה -כמלן רה */יל
אי ה * ילחה, יוחזרהכסף

דרביע יס

קד סטטי קד ס

בהוהלת סר א. רובין. בייקזססט יקא יסדופלם

תל־אכיכ,

ר חו ב פיעסלן ר - 2כול 22128 .

שני הסיפורים שהשופט המחוזי יצחק
רווה הקשיב להם במשפט הארוך, היו שונים
מן הקצה אל הקצה. כמו בסרט היפני
ראשומון, סיפר כל אחד מן הצדדים את
סיפורו, מנקידת ראותו הוא.
״נעמי רודיטי פגשה את וויקטור חמו
באחד מערבי השנה שעברה,״ סיפר איתמר
פלפל, עוזרו של פרקליט מחוז תל־אביב׳
״היא הציעה לו (את עצמה) .הם
הלכו לביתו של חמו בחסן־בק וחמו
שילם לה שלושים לירות. אחרי שיצאה,
הבחין חמו ששעון־היד שלו, שהיה מונח
על המקרר, נעלם.״
חמו אינו מן המוותרים בנקל. הוא
חיפש ומצא את רודיטי, ליד מלון סלע.
״אם לא תחזירי לי את השעון אקרא למשטרה,״
איים על היצאנית. רודיטי נבהלה,
שלמה לו שלושים לירות במקום השעון.
חמו עזב אותה, נכנם לבית־הקפה
של ג׳מילי, ברחוב הכובשים. רודיטי, עם
שנים מחבריה, ניגשו לחמו, איימו עליו
באקדח, ציוד עליו להריק את כל כספו
על השולחן. אחרי שיוסף שווישה, שבא
עם רודיטי, ירה ירית־הפחדה בתקרת הקפה,
נטלו מחמו ארבעים לירות וברחו.
היוזמה הועברה אז למשטרה: אחרי סריקה
קצרה, עצרו בלשי תל־אביב את נעמי
רודיטי ,23 ,ואת יוסף שוזישה ,22 ,הביאו
אותם למשפט באשמת שוד מזויין.
אולם בבית־המשפם הופיעה התביעה כשהיא
בלתי־מזויינת לחלוטין. העד הראשי
שלה, וזיקטור חמו בעצמו, לא היה נוכח,
עזב את הארץ לצמיתות, מיד אחרי המקרה.
סכין כין הריסות. בפי נעמי רודיטי
היה נוסח שונה לחלוטין של אותו סיפור:
״פגשתי את חמו והוא הציע לי ללכת
אתו לביתו. כשראיתי היכן הוא גר, סרבתי
לעלות לדירתו. הוא שלף סכין ואיים עלי.
הייתי נאלצת לעלות.״
למעלה, בתוך דירה מרופשת והרוסה,
נכונו לרודיטי — לדבריה — חוזיות עזות
עוד יותר: ילד כבן חמש ישן על אחת
המיטות .״חמו איים עלי בסכין. גיליתי
לפתע שהוא עיוור בעין אחת. אחרי שהוא
חטף את
גמרנו, דרש ממני כסף.
ארנקי וגירש אותי מן הדירה.״
רודיטי לא היתר, מחוסרת נסיון במקרים
כאלה. היא ארבה ליד דלת ביתו של חמו,
השגיחה כשעזב את הבית, מיהרה לעלות
לדירתו, מצאה את הסכין, לקחה אותו אתה
והחביאה אותו בין הריסות חסן־בק. רק
אחרי כל הפעולות האלה מיהרה לידידה
הטוב יוסף שוזישה׳ גבר צעיר, חסון ויפה.
״המו רצה לרצוח.״ שווישד, לא
היסס. הוא טען את אקדחו, מיהר יחד
עם רודיטי לחפש את חמו. כשמצאו אותו
בבית־הקפד, של ג׳מילי תבעו ממנו את
כספה של הבחורה בחזרה.
במשטרה ידעה רודיטי את מה שעליה
לומר. היא לקחה את הבלשים להריסות
חסן־בק, הוציאה ונתנה להם את הסכין.
״בזה רצה חמו לרצוח אותי,״ סיפרה.
לשופט לא נותר אלא לקבל את גירסת
הנאשמים וסניגורם אביגדור שלוש. הוא
זיכה את השניים מאשמת שוד מזויין,
מצא את שוזישה אשם בהחזקת נשק ללא
רשיון, שפטו ל־ 6חדשי מאסר.

ד רכי אד ם
ה 3ן ה ציי ד
צרות צרורות באו לחנה שורקי מבנה
בכורה משה. בת לדור ששי בארץ־ישראל
עברה חנה שורקי את כל מדורות הארץ
ובנינה: נולדה בטבריה, התחתנה עם אכר
בסג׳רה, שראש הממשלה דוד בן־גוריון היה
אחד מפועלי־אביו, עברה לירושלים והשתקעה
לבסוף במושב אלרואי שליד חיפה.
שבעה בנים לחנה שורקי ( )58 ועשרה
נכדים, אך אין היא רואה נחת בהם: משה,
בנה הבכור, גורם לכך.

משה ( )32 אינו רוצה לעבוד. נשוי ואב
לשלשה ילדים, רשום משה שורקי בלשכת
הסעד המקומית, תובע ממנה קיצבת סעד
חודשית, ממש כמו עולה חדש קשה־יום
או פועל־דחק מחוסר סידור .״עזבי אותי
במנוחה,״ עונה משה בכל פעם שאמו ממריצה
אותו לחדול מחיי הבטלה.
השבוע, אחרי שנות סבל ממושכות ואחרי
שפקעה סבלנותה .,פנתה חנה שורקי
במכתב לשר המשטרה בכור שיטרית ואף
שלחה העתק לראש הממשלה פועל-חותנה
לשעבר. כתבה חנה :״אני מקווה, אדוני
השר, שאת המכתב הזה לא יזרוק לסל.
ויברר את כל הדברים האלה ויקרא לי
ולכל העדים ויראה אם אני צודקת, ואז
אני ארגיש את עצמי במדינה דמוקראטית
ולא משטרתית...״
מה טיב המשטרה ז מה הביא
את חנה שורקי להביא את צרותיה המשפח־תיות
בפני שרי המדינה?
בחודש שעבר הכעיס משה שורקי את
אמו במיוחד. מפעם לפעם היה יוצא לצייד
עם חבריו, ממלא את חצר ביתו בנבלות.
״הבית מסריח מנבלות,״ טענה חנה.
הנבלות הכעיסו אותה. היא ביקשה מבנה
לעזוב את ביתה יחד עם אשתו, פנתה
בצר לה לבית־המשפט, תבעה להוציא צו
פינוי נגד יוצא חלציה. התשובה לא אחרד,
לבוא: משה שורקי איים על אמו ברובה
צייד, היכר, אותה.
האם פנתה למשטרה. השוטרים יעצו לה
להתפשר עם בנה :״שלמי. לו 1500ל״י
והוא יעזוב,״ יעץ לה אלוני ׳,סמל תחנת
ג׳למי. האם סירבה :״המשטרה זה לא
בית־משפט. באתי להתלונן על מעשי בני.״
במקום לשמוע את התלונה אסרו׳ אותה
השוטרים, שחררו אותה בערבות אחרי כמה
שעות אותי, אשה זקנה שיש לה עשרה
נכדים, אסרו אותי ואמרו לי בפני
כמה וכמה פעמים שקרנית, ואותם שחררו,״

מיטה ורוזה שורקי
ע ז את אביו ואת אמך

התלוננה חנה שורקי באוזני שר המשטרה.
״אני פונה אל כבוד השר שינהל חקירה
יסודית ויברר היטב: מה טיב המשטרה והשוטרים
הנמצאים בה.״

מ שפט
מו תו שדע למה
גרם למותו של עלי, בן חלימה מחמוד
עמר, האלמנה מכפר קאסם? עוזר
פרקליט המחוז איתמר פלפל טען7 :חלי־מה
רצחה את עלי בנה, בן 14 יום, בכוונה
תחילה.״ טען חיים קאזים, סניגורה
של חלימה :״עלי מת מוות טבעי.״׳
מדוע תרצד, חלימה ( )38 לרצוח את פרי
בטנה? על כך צריך היה התובע פלפל
להשיב ולשכנע את שלושת השופטים המחוזיים
היושבים בדין. באוזני השופטים
מרדכי קנת, יצחק זונדלביץ ומקס צ׳רנו־בילסקי,
טען פלפל! ״חלימה ׳התאלמנה לפני
שנים אחדות. במרוצת הזמן הכירה את
אחמד עבד אל-רחמן עדם, חקלאי מג׳לג׳ו־ליה.
חלימה החלה לבקר בפרדסו.״
העולם הזה 1069

^ חי ר ת

זוהי תמונה המציגה את המציאות החדשה במיפרץ
אילת. מול נמל עקבה עוגנת כאופן קבוע משחתת
בריטית, השומרת על הנמל הירדני, שעה שאניות-
משא ומיכליות דלק פורקות את מיטענן המיועד להתפתחות
העלילה אחרי־כן יכולה לשמש
רקע מתאים לכל רומן שגרתי. סיפר פלפל
:״חלימה היתה מבקרת בפרדסו של
עדס ( )42 לעיתים קרובות. היחסים ביניהם
נעשו קרובים ביותר. חלימה הרתה ללדת.״
פלפל יכול היה להוכיח בקלות את דבריו:
חלימה נרשמה ללידה בבית־החולים
הממשלתי ביפו, כרעה ללדת וילדה את
עלי. היא מלאה את כל הטפסים הדרושים,
חתמה על בקשה למענק־לידה מן הביטוח
הלאומי, גבתה אותם וחזרה לביתה.
מתכא רון ״ז כו ^י ת. דחיקא עובדות
אלה שמשו חומר מצויין בידי קאזיס להוכיח
את צידקת שולחתו., :אם נרשמה
ללידה׳ בקשה מענק־לידה ואף גבתה את
הכפף׳ מדוע רצחה את בנה?״ שאל את השופטים
,״הרי אם התכוונה לרצוח אותו
מלכתחילה ובכוונה תחילה, לא היתד, רושמת
אותו אצל השלטונות.״
בעדותה במשטרה, לה התכחשה הנאשמת
בבית־המשפט, סיפרה חלימה :״חזרתי
מבית־החולים לביתי. בלילה השני שמעתי
את עלי משתעל. קמתי והכנסתי אותו לתוך
הארון עם דלת הזכוכית. הוא נחנק ומת.״
אחרי שעלי מת, סיפרה חלימה לשוטרים,
הכניסה אותו אמו לתוך חבית של קמח,
ובבוקר, השליכה אותו לתוך באר סמוכה.
בבית־המשפט טענה חלימה להד״ם .״עלי
מת מהצטננות,״ קבעה בעדותה. השופטים
המלומדים יאלצו להחליט בעצמם מדוע מת
עלי ומי גרם למותו.

חיזוק משטרו של חוסיין ולהבטחת אספקה לכוחות
הבריטייב בעמאן. צילום זה נעשה כעזרת מצלמה
מיוחדת של,,העולם הה״ ,ממרחק שמונה קילומטרים,
שעה קלה אחרי ביקורה של הממטסת הבריטית.
ספורט כדו רג ל
צבע חד ש ל חו לצה

עונה אחת. בעוד מוסי עצמו שתק, הבטיחו
אנשי מכבי הממורמרים :״אנחנו נעמוד
למוסי בדרך בכל דבר בחייו ונשתדל
להפריע ולקלקל לו כל מה שיעשה.״

איגדוף
ל א נו ס עי םלמקסיקו

בשנים האחרונות האמינו אוהדי הכדורגל
ענפי הספורט השונים בישראל, מחוץ לבדרום
באימרה אחת :״למכבי רחובות חס כדורגל, מתעוררים בדרך כלל לחיים לפני
רים 10 שחקנים, חוץ ממוסי ליטבק, כדי נסיעות. רק כאשר עומדת איזו נסיעה בלהקים
קבוצת כדורגל.״ השבוע התברר
אופק צצים לפתע ענפי ספורט שאיש לא
כי לקבוצה, שהיתר, בשנים האחרונות ה־ שמע על קיומם במשך כל השנה: התאבקות,
פייבוריטית של הדרום, הסרים 11 כדורגלנים מנים שולחן, טניס או קליעה•
על מנת שתהיה קבוצת כדורגל•
השבוע אירע דבר מוזר במציאות זו.
16 שנה היה מוסי ליטבק האבא של להתאחדות הספורט הישראלית הגיעה הזממכבי
רחובות. הוא גדל בקבוצה, ייצג או נה לשגר משלחת מתאגרפים לתחרויות איג־תה
בנבחרת הלאומית, צורף כתייר חופשי רוף בשם כפפות היהלומים, הנערכות במקלכל
מסעות מכבי תל־אביב בשנים 55־ . 1950 סיקו. יותר מזאת: הקהילה היהודית במק-
משך כל אותן שנים קשה היה לתאר את סיקו־סיטי, שידעה על הזמנה זו ואף על
מכבי רחובות ללא מוסי ליטבק. הוא עלה מצבה הכספי של ישראל, מיהרה לשלוח
וירד עם הקבוצה, הפך בשנים האחרונות אלף דולר לשגרירות המקסיקאית בישראל,
למאמנה הקבוע.
הבטיחה עזרה כספית נוספת לשיגור מתא-
אולם כל פעלו של מוסי ליטבק למען גרפים ישראליים למקסיקו. אך, למרבית ה־מכבי
נשכח לו בשבוע אחד. השבוע הפך
תמהון, לא קפץ איש על המציאה. איש
מוסי בן ד,־ ,32 פקיד בכיר בסניף הבנק מאנשי ההתאחדות לספורט לא טרח גם
הלאומי ברחובות, מנודה בין חבריו במכבי להשיב על ההזמנה.
רחובות. איש מאנשי מכבי אינו רוצה להאשמות:
האגודות. מבחינה פודבר
איתו, ומה שסיפרו אנשי מכבי רחו טנציאלית, מהתה ענף האיגרוף אחד מבות
על מוסי, שמסר את נפשו למען הקבו ענפי הספורט המבטיחים בארץ. מומחים
צה במשך שנים, היו רק דברי רכילות ו זרים הביעו התפעלותם מכשרו של הנוער
השמצות. הסיבה למפנה: מוסי עזב את הישראלי, מתאגרפים צעירים נוהרים לכל
מכבי, עבר ליריבו הגדול ביותר של מכבי
זירות האימון, ואף תחרויות איגרוף של
רחובות מאז ומתמיד: הפועל המקומי.
מתאגרפים טירונים מדרגות נמוכות מושכות
איחור כתשלומים. מה שגרם להחל קהל רב•
מסעה האחרון של נבחרת המתאגרפים
פת צבע חולצתו של מוסי, או למה שנראה
הקזג־ד זוכו
כבגידה בעיני אנשי מכבי, הוא סיפור הישראלית לבריטניה הוכיח כי מתאגרפי
ק צי ני צ ה ״ ל שהיו מפקדיה של המח פשטני נטול אידיאולוגיה המאפיין את דח־ ישראל מסוגלים להתמודד בכבוד עם מתאג־לקה
המתאמנת בקרבת הכפר הערבי סכנין, פיהם האמיתיים של כדורגלני ישראל• מוסי, רפים חובבים מכל העולם. מדי פעם בפעם
שהיתר, אחראית להריגתו של נער צעיר נשוי ואב לילדה, החליף לפני חדשים מס גם הציעו קלובים ואמרגנים מארצות חוץ
באותו כפר, זוכו מכל אשמה. אחרי ש פר את דירתו בדירה מפוארת בת שלושה לארגן חילופי מתאגרפים עם ישראל, אולם
העולם הזה 1065 גילה לראשונה את האמת חדרים, שהכניסה אותו בעול חובות. הוא כל ההצעות הללו נדחו. הסיבה לכך היתד,
על הריגת הנער, שנפגע בתוך כפרו, השיב היה משלם את התחיבויותיו בחלקן מהמש תמיד: הריב המתמיד והסיכסוכים בין שני
שר הבטחון דויד בן־גוריון לשאילתה :״בית כורת שקיבל כמאמן מכבי. לאחרונה אי המרכזים האגודתיים של מכבי והפועל, ההדין
הצבאי זיכה שלושה קציני צה״ל ש חרו תשלומי המשכורת, העמידו את ה שולטים בענף האיגרוף.
היתד, זו אשמתם של מרכזים אלה שהואשמו
בהתרשלות במלוי תפקידים ...ה בנקאי מוסי ליטבק במצב לא נעים, בו
תובע החליט לערער על פסק־הדין לא יכול היה לקיים בזמן את התחיבויו־ העמידו הנהלה כושלת, אשר הובילה את
האיגרוף אל סף ניתן מוחלט. מאז חזרו
מרתה גראהם תבוא לישראל על אפה תיו.
גם אנשי מכבי לא היו מרוצים עוד המתאגרפים הישראליים מבריטניה לא נערוחמתה
של הוועדה הבינמשרדית הממשלתית
לאישור הבאת אמני־חוץ. אחרי גי ממוסי, טענו כי הוא מזלזל באימונים ו כה שום תחרות איגרוף ראויה לשמה.
לויי העולם הזה ( ,0088 על פעולותיהם ה אינו מתמסר עוד לקבוצה. טענות אלה המתאגרפים מדרגה א׳ לא נראו מזה ששה
כפולות, בעד ונגד אמני חוץ, של אנשי גרמו להתפטרותו בסיום העונה הנוכחית. חדשים על הזירה• רק תחרויות בודדות
הבינוה, פרסם התיאטרון :״הבימה איננה אנשי מכבי, שחששו מפני האפשרות שאי של מתאגרפים מדרגות נמוכות נערכו.
חוסר ההיענות להזמנה המקסיקאית הוכיח
בעד פיקוח ממשלתי על אמנות הבימה
שיות מסוגו של מוסי תעבור להפועל רחואינה
רואה סכנה לתרבות הלאומית ביבוא בות, הציעו 7ו לאמן קבוצה מכבית אחרת. בפעם נוספת כי יש למסור ענף זה להאמנות,
מכל מקום לא בשטח עבודתה אולם עבודתו של ליטבק לא איפשרה לו ידיהם של אנשים אחרים, המבינים באיגרוף
והמוכנים להתמסר לפיתוח מקצוע זה. אנהי
א ...הבימה איננה גורסת נעילת שערי להתמסר לנסיעות אימונים.
השבוע, להפתעתם של אנשי מכבי ו שים מעין אלה יש בשפע. אולם כל עוד
הארץ בפני אמנים זרים הבימה מאמינה
שהקהל שלנו די מבוגר כדי להחליט ב אוהדי הקבוצה, נודע כי מומי חתם חוזה ישלטו המרכזים האגודתיים בענף האיגרוף,
עם הפועל רחובות לאימון הקבוצה במשך איש לא יתן להם דריסת רגל שם.
עצמו מתי ולאיזה הצגות ללכת

תזכיר

העזלס חזח : 0*9

בס־יבוז \2ו\2טייר
גגשף ריגן וריע
שיתקיים ביום החמישי,
28 באוגוסט ,1958 ,כשעה
8.30 כערב, בגן המלון
ומסביב לבריכת המלון

גזנזדמז וזיבוזר ער-ידי
2ן\זר בבכח־יב באב-
צעוב פוז\2י-בבז\־ \זב-
צורפיב רכרבויעי גזכב-
עב — בנין הגן ורבז
יבוצע ער-ירי וערב
שתיבוזר בוזוך ב\2בר.

כתוכנית: מיצעד המועמדות,
ראיון מפורט עם כל
מועמדת, הופעות אמנותיות,
שעשועי מים ככריכת המלון,
תזמורת, נשף ריקודים,
בחירת המלבה וסגניותיה,
כחירות משניות,
הכתרת המלבה.

מכירת הכרטיסים תתחיל ביום ב׳,
18 באוגוסט, במשרד למכירת כרטיסים
יוקי, תל־אביב, כיכר דיזנגוף ,14
טל .22445 .מספר הכרטיסים מוגבל.

מחיר הברטים יבלול צריבה
חופשית וכלתי־מוגכלת של
משקאות קלים, קרים וחריפים,
עד שעה 1אחרי חצות.

אמנות
אופרה
ההפיכהה עי ר א קי ת

הוא רוצה-וגלעילגו.

מרבן מאליר:
נ ל סיו הו א נלעעזן י

1.23א

תנועת ״הכוח השלישי״ בישראל
ביום החמישי , 14.8.58 ,בשעה 7.30 בערב, באולם
,׳ברית העבודה״ ,תל־אביב, רחוב קלישר ( 48 פינת
רחוב נחלת־בנימיז) ירצה עורך־הדין מ. שטיין על
הנושא: בחוץ ובפנים (במזרח התיכון, מדיניות ברית
המועצות ,״החזית

הציבור מוזמן.

הערבית״,

״הפעולה

השמית״).

ביצד להשמיד מקקים (דוקים)?
במשך 3ימים יש למרוח מדי ערב בערב
בפינות השונות של הבית, וביחוד בסדקים
בהם יש מעבר למקקים, שכבה קטנה של
משחת קומון־סנס—11861186 סת!מ 1ס 0
פעולה זו מבטיחה השמדה מוחלטת של
המקקים הרגילים.
במידה ובכל זאת נשארו בבית מספר מקקים מהסוג הקטן יותר, יש
לפזר במשך 3ימים נוספים, אבקת כלורודין — 0 0 0 0 0 0 0 1 1 4
במקומות המעבר של המקקים.
על פעולה זו יש לחזור לפחות פעם אחת לחודש בכדי למנוע
לחלוטין את שובם של המקקים.

* הקפידו על השם:
861186 — 001,01100114 תס1ת1ז 1ס 0

* המנעו מזיופים וחקויים.

נ בו כדנצר (האופרה הישראלית) נראה
כאילו נכתב על־ידי ג׳וזפה פורטוניו פראג־ציסקו
ורדי במיוחד למען ועדת־העשור,
לפי טעמו האישי של מאיר וזיסגל. הליברטו,
שהוא מגוחך יותר אף מן הרגיל
באופרות איטלקיות, מספר כיצד ישבו
היהודים על נהרות בבל אף בכו. אם הקהל
של האופרה הישראלית לא עשה כך גם
הוא השבוע, הרי זה רק הודות לרמתה
הטובה של המקהלה הגדולה של יעקוב
שניר ושל שלישיית הכוכבים — פטריציה
בירד (הוולשית) ,אדמונד הרשל (הוינאי)
ורפאל הפולני (הישראלי מאד).
כל דמיון בין תוכן האופרה לבין הסיפור
התנ״כי הוא מקרי בהחלט. שפחתו של
נבוכדנצר, אביגיל (בירד) ,זוממת לחולל
הפיכה, שיכלה לשמש דוגמה לקצינים החופשיים
של בבל בחודש האחרון. אחרי
שדעתו של נבוכדנצר (הרשל) נטרפה עליו,
מפני שהעליב את אלוהי ישראל, תופסת
אביגיל את השלטון. אולם היא היתד, פחות
חכמה מעבד אל־כרים אל־קאסם וחבריו:
תחת להרוג מיד את בת המלך, פננה, היא
מניחה לה לשיר בשקט. התוצאה: אלוהים
מספיק להימלך בדעתו ולרפא את דעתו של
נבוכדנצר, החוזר לשלטון, מגרש את אביגיל
ומחזיר את היהודים לארץ־ישראל (מעשה
שמחברי התנ״ך הנבערים מדעת מתעקשים
ליחסו לכורש, מלך פרס).
כל זה מתואר בצורה בלתי־משכנעת, ללא
שום מעברים דרמתיים. למרות הבטחת דוברי
האופרה שיצירה זו ״מבטאת בנאמנות...
את רוחה של מדינת ישראל בשנת העשור
לעצמאותה״ ,אין הבחירה נראית מוצלחת
ביותר. אם בכל זאת אין זה כשלון, הרי
זה הודות לרושם שהרמה המקצועית של
האופירה מתקדמת בהדרגה אך בבטחון,
וכי מבחינה מוסיקאית, ואף מבחינת הבימוי,
עולה נבוכדנצר על פאוסט (אופרה
מעניינת עד לאין שיעור) ועל דון פסקואלה
המשעשע.

שמועות העקשניות, מסר פיטר פריי את התפקיד
הראשי במחזה האמריקאי המענין לעודד
(״דדי״) תאומי, איש להקת פיקוד המרכז
שהספיק כבר להופיע בחודשים הראשונים
אחרי שחרורו מן הצבא בתפקיד
גידי, בהצגת הפינג׳אן בתיאטרון זירה. השמועות
שהתבדו אמרו: הקאמרי ימסור את
התפקיד לבנו של ודיסגאל, תמורת הבטחות
מסוימות מאבי הבכור. גירסה אחרת: התפקיד
היה צריך להימסר למייקל בלי תמורה,
אך זה קיבל הזמנה דחופה להופעה
בלונדון חמישה מאושרים מבין
אמני הבידור הישראליים יופיעו בסוף חודש
אוקטובר השנה בתוכנית הטלביזיה האהודה
ביותר בארצות־הברית, תוכניתו של
אד סוליבאן. בעלי הסיכויים הגדולים ביותר
להופעה, המאורגנת מטעם הסתדרות
ציוני אמריקה ומאומצת על-ידי סוכני הפרסומת
הזריזים של סוליבאן: אריק לביא,
ריקה ויוחנן זראי, יעקב (״ג׳וקי״) ארקין
ושושנה דמארי שיתון ן הפעולה

תיאטרון
> כו סתהמצ חי ק ה
דבר אל הקיר (סמבטיון) עונים מנהלי
התיאטרון לכל מי שיעץ להם, אחרי שלש
תוכניותיהם הקודמות, להפסיק להיות ״מצחיקים״
ולפנות מיד לכיוון הנכון: תיאטרון
סאטירי בעל מגמה מודרכת ואחידה.
וכך, במקום סאטירה מוצא המבקר ב־סמבטיון
תוכנית של מערכונים הומוריסטיים
ומבדרים למדי, השמים ללעג את הפקיד
הממשלתי שותה התה (התיק והתקמר, מאת
יעקב בר־נתן) ,את הרושמים הדתיים והלא־דתיים
לבתי־הספר הממלכתיים (החוטפים
מאת יעקב בר־נתן) ואת עסקני ההסתדרות
וארגון אמהות עובדות(הרוצח המקצועי
מאת שבתי טבת) .כל זה, בבימויו הטוב
של גדעון שמר ותפאורותיו הנאות של
שלמה צפריר מצחיק, מבדר, עליז, אפילו
מהנה, באולם המקורר היטב של בית־כל
קשר
ציוני־אמריקה בתל־אביב. אך
בין אלה לבין סאטירה אינו אלא מקרי.
האגדה על כך שמי שפוגע בביורוקראט
הקטן במשרדו מלא קורי העכביש הוא
סאטיריקן גדול, התבדתה משכבר הימים.
כשהחלו גוגול וצ׳כוב הרוסיים, צ׳רלס דיקנס
האנגלי ומרק טתין האמריקאי את מלחמתם
במשטריהם או בצורות החיים בארצותיהם,
במחצית ובסוף המאה ה־ ,19 עשו זאת
דרך זכוכית כוס התה של הפקיד ומשקפיו
הצובטים את החוטם. הסאטירה במאה העשרים,
חייבים לדעת בעליו (זאב ברלינסקי
ומרדכי בן־זאב) ושחקניו המוכשרים (שמעון
ישראלי, רחל אטס וגילה אלמגור) של
סמבטיון, מחייבת להרבה יותר. היא חייבת
בהכרח להשתרע לעבר המטוסים המביאים
הספקת. לירדן, אל המשברים בקואליציה הממשלתית,
פרשת שרת ואות ההגנה, נאומי
דיין, הירקון המסריח, הים המלוכלך׳ הסובסידיות
למפעלים המדומים במפעלי הפיתוח
ובעיות אינדקס־יוקר המחיה — לכל
אלה אין כמובן זכר בתוכניתו החדשה של
סמבטיון.

מאחורי ה קל עי ם
אין בכורחלבכור
השחקן הראשי בהצגת

מלאך האבן

בד,תיאטרון הקאמרי לא יהיה מייקל ווייג׳ר,
בנו הבכור של מאיר ודייסגאל. בניגוד >־

זמרת רינה פהן
״בני עמי היקרים
המקווה בין הנהלות הקאמרי להבימה לא

יצא כנראה לפועל בזמן הקרוב. בשעה
שהנהלת הקאמרי מתלהבת לרעיונה היא,
צוננים זקני הבימה לכל שינוי בסטטוס קחי
של האיבה המסורתית בין שני התיאטרונים
שליחות אמנותית בארצות־הברית
מתכוונת לשאת על כתפיה הצעירות זמרת
קפה קמניצר בתל־אביב רינה כהן. לקראת
נסיעתה להופעה במועדון סברה בניו־יורק,
השייך לליאו פולד, פרסמה רינה מכתב
פרידה לעתונות הישראלית :״אני מקווה
שאצליח להיות נציגת עמי ולעזור לזולת,
לאו־הזקא בשטחים האמנותיים. בני עמי
היקרים! היו שלום ואף להתראות
ים וימאים יהיו נושאי תוכניתה
החדשה של רביעית מועדון התיאטרון, שנכתבה
בידי דן בן־אמוץ, חיים חפר ויוחנן
זראי. אחד הקטעים בתוכנית החדשה, ה״
מבויימת בידי שמואל בונים, עוסק בשע־רורית
הקייטנות :״המחנך פה הוא יוסקה
השלייגר /דן הפרא אתם יתעמל /
המציל הוא שרעבי הפגר /מוישה קור־צ׳אק
בהם יתעלל מחיאות־פפים
גורף בסמבטיון פזמונו של דידי תיבת
המזינה, שנאסר לשידור בקול ישראל. אחרי
שנאסר הוסיף לו דידי בית נוסף :״לשיר
הזה צפוי עתיד גדול /כי הוא צוחק לכל
ומהתל /לכן מותר לשיר אותו בקול /
בכל מקום מלבד קול־ישראל פקודה
מוזרה קיבלו אנשי להקת פיקוד הצפון
בחתימת ידו של אלוף־משנה אהרון זאב,
שפקד על תחימת ״שטח סגור״ לאחד מ־מערכוניהם
של יורם מטמור וחיים חפר.
הפקודה: את המערכון על משלטי צד,״ל
והסורים בגבול הצפוני אין להציג במרחבי
פיקוד דרום ומרכז. הנימוק :״ההומור לא
יובן שם. את המערכון יבינו רק חיילי
פיקוד צפון.״־
העולם הזה 1089

סינורו האישי שר נכה המרהמה הישראלי שנפר קורבן רומאית הגרמנית שנעלמה

ארו ס תי נ/־אר־נה

ן ^ני הוא אשר הגעתי עם מארינה פכנר לישראל מגרם־
\ £ניר״ ואני בעצמי עזרתי לה בהתחלה בקבלת אשרת
כניסה לישראל ובעצמי טיפלתי בהשגת רשיון לישיבת
קבע בישראל עבורה. לשמחתי הרבה לא הצלחתי לקבלו.
עתה ברצוני להסביר מדוע עשיתי כל זה.
בחודש ינואר 1957 נסעתי לבקר את ידידי הגר בשטוטגרט׳
גרמניה המערבית. ביליתי אצלו כמה שבועות, ושבוע
ימים לפני שעמדתי לחזור לישראל הכרתי בדירתו אשה
נאה, שעשתה עלי רושם טוב. היא סיפרה לי שלפני שמונה
או עשר שנים התגיירה, אחרי שהיתר, ארוסה ליהודי שהיה
גר בפרנקפורט, וכי היא חיתה אך ורק בין יהודים.
היא דיברה אתי יידיש. היא גם סיפרה לי שעם אותו
בחור יהודי עשתה כל מיני עסקים לא כשרים, כמו רמאות,
מכירת מתכת בתור זהב, ובדומה לזה. בשנת 1951
או ( 1952 אינני זוכר את התאריך) היא נאסרה יחד עם
הבחור. אבל אותו שחררו מיד, כי היא לקחה את כל
האשמה עליה וישבה שנה וחצי בכלא. בזמן מאסרה עזב
הבחור את גרמניה והיא חושבת שהוא נמצא בישראל.
אחרי שיחרורה מבית־הסוהר חזרה מארינה להוריה והם
סדרו לה חנות לפרחים, קנו לה דירה וכעת, סיפרה לי,
היא בעלת עסק טוב ומבוסס בשטוטגרט.
אני מצדי סיפרתי לה שאני נהג מונית בישראל, שאין
לי עדיין דירה משלי ושאני חוזר ארצה בעוד ארבעה
ימים. במשך אותם ארבעה ימים נפגשנו עוד מספר פעמים,
ולפני נסיעתי הבטחתי לה לכתוב מכתב מפריס (כי נסעתי
משטוטגרט לפריס ומשם למרסיל) וגם מישראל. ב־ 12 לפב־רואר
עליתי על האניה ירושלים במרסיל — ומיד הודיעו
לי שאיזו אשה צעירה ששאלה עלי נמצאת על האניה.
מעולם לא היה עולה על דעתי שזו מארינה.

יכולנו, כי לא היו ברשותה שום תעודות שהיא התגיירה.
חכינו.
פתאום קבלתי מכתב מידידי משטוטגרט שידע שמארינה
אתי, ובו הוא כתב שנודע לו שהיא נשואה עם גרמני
בשטוטגרט, שהחנות והדירה שייכות לבעלה ושבעלה הגיש
נגדה תביעה משפטית, על שהיא לקחה מהחנות כסף
וסחורות בשווי של 40 אלף מרקים ( 20 אלף ל״י) וברחה
עם כל זה, ושהמשטרה הבינלאומית אינטרפול מחפשת
אותה. זה היה זעזוע גדול בשבילי, כי בינתיים התרגלתי

המוגה זו פורסמה השבוע על־ידי המשטרה,
בבקשה שכל היודע על מקום הימצאה של
מארינה פכנר יודיע על בך לתחנה המשטרה
הקרובה. מדוע מבוקשה מארינה? בסיפור
המתפרסם בעמוד זה מסביר נהג המונית משה
וורצל אה כל רקע הפרשה. הסיפור האישי,
המתפרסם בפי שכתב אוהו וורצל, נשלח
למערכת ״העולם הזה״ משטוטגארט, גרמניה
המערבית. הוא מגולל אה דרכה של מארינה,
הרמאית הגרמניה המועדת, חכרת כנופיית

הצעת גשואין חטופה
^ ראותי אותה לא ידעתי מה לחשוב ומה לשאול.
היא אמרה, שאחרי שנסעתי משטוטגרט הרגישה
שלא תוכל לחיות בלעדי והחליטה לעלות אתי לישראל.
הסתבר שהיא עלתה על האניה בלי דרכון ובלי אשרת
כניסה לישראל כשברשותה רק כרטיס נסיעה של שוהם אותו
קנתה במרסיל. איך היא הצליחה לעלות על האניה
ולעבור את בקורת הדרכונים, עד היום לא ידוע לי. היא
אמרה לי, שהוריה יחסלו את החנות ויעבירו לה בסף
לישראל, ולהפתעתי הרבה אף הציעה שנערוך נשואין על
ד,אניד .,בתור אשתי, אמרה, לא יהיו לה קשיים להכנס
לישראל.
לא הסכמתי וטענתי, שאנו מכירים זה את זו רק
ימים מספר וגם אין לי אפשרויות חומריות להתחתן כעת,
כי אין לי כסף ואין לי דירה — ובכלל אין לי כעת
ראש לענינים כאלו, כי אני צריך לעבוד ולבסס את מצבי
הכלכלי, שהתמוטט מאד בשל נסיעתי לאירופה. בנמל
חיפה לא הרשו לה לרדת והזמינו אנשי משטרה. אני
הייתי כבר באולם המכס כאשר בא אלי לפתע איש
משטרה ובקש ממני לעלות בחזרה על האניה ולמסור עדות
בקשר למארינה פכנר.
בעדותי מסרתי למשטרה שהכרתי את מארינה ארבעה
ימים לפני שעזבתי את גרמניה ושידוע לי מדבריה ומחברי,
שאצלם הכרתיה, כי יש לה חנות, מכונית, ודירה. ספרתי
גם שהיא התגיירה ושישבה בבית־הסוהר. למארינה מסרתי
כתובת של חברי בחיפה, אצלו התכוננתי ללון אותו הלילה.
ואמנם נפגשנו בלילה. היא אמרה לי שהמשטרה כבר
התקשרה עם הרבנות בפרנקפורט וקיבלה אישור שהיא
התגיירה. על סמך זאת נתנו לה אשרת כניסה לחודש ימים.
למחרת נסעתי לתל־אביב, שכרתי דירה והתחלתי לעבוד
עם מוניתי. לא עברו ימים רבים וגם היא הגיעה לתל־אביב
וביקשה ממני שנגור יחד ונטפל בהשגת רשיון לישיבת-
קבע, ואחר נתחתן. היא אמרה לי שאין לי מה לדאוג
לכסף, כי יש לה הרבה כסף בש1זיץ וזו רק שאלה של
זמן עד שהכסף יגיע לישראל.

* * אריגה היא אשד, צעירה, יפה, פקחית וגם אומרת
שיש לה כסף. אינני שייך לסוג הבחורים הרוצים להישאר
רוקים. להיפך, תמיד רציתי להתחתן, לבנות משפחה
(כל משפחתי נרצחה בידי הנאצים) וגם עובדת היותי
נכה מלחמת השחרור (קטוע יד) דחפה אותי לקשור את היי
עם עוד מישהי. למה הייתי צריך לא לקבל הצעה כזו?
התחלנו לגור יחד ומארינה היתר, אשה למופת מכל
הבחינות. הייתי מאושר בזמן הראשון. למארינה היה תמיד
כסף, הרבה כסף, ואמרה לי שכבר קיבלה איזה סכום
משוזיץ. לא בדקתי אם זה נכון, כי לא היתה לי שום
סיבה לא להאמין לה. הגשנו בקשה לרשיון קבע עבורה
כישראל אך הענין נסחב הרבה זמן. כל פעם היו עונים
לי שמחכים לאיזה אישור מגרמניה. גם להתחתן לא

7א התגיירה מעורם
פושעים מסובנת, המבוקשת על־ידי המשטרה
הבינלאומית. באשר ניסתה משטרת ישראל
למלא אחרי הבקשה ולהסגירה למשטרה
הגרמנית, נעלמה לפתע האשה מכיתה אשר
בחולון, מבלי להשאיר עקבות אחריה. נוסף
לבקשת ההסגרה של המשטרה הגרמנית
תלויות ועומדות נגד מארינה האשמות על
מעשיה כישראל. כין השאר: כדי לקבל רשות
כניסה, ומאוחר יותר רשות לישיכת־קבע
בארץ, הצהירה מארינה בי הינה יהודיה, לאחר
שהתגיירה בגרמניה, ועל כן מגיעות לה הזכויות
המפורטות בחוק השבות. על סמך הצהרה
זו אף הורשה לה להישאר תקופת מה בארץ.

אשה למופת

כל כספה משוויץ נקים איזה עסק שיבטיח לנו קיום.
שמעתי בקולה, מכרתי את מוניתי, מארינה התחילה לעבוד
ואני התחלתי לחפש עבודה. את הכסף שקיבלתי ממכירת
המונית הכנסתי לבנק.
ביום בהיר אחד הופיע אצלי חברי מחיפה, וסיפר לי
שמארינה לקחה ממנו 1100ל״י עוד לפני כמה חדשים,
בטענה שאני זקוק לכסף ושהיא תחזיר אותו מיד אחרי
שתקבל את כספה משוויץ. מכיון שעברו כבר שלושה־ארבעה
חדשים והיא טרם החזירה את החוב, הוא פנה
אלי. שלמתי לו את 1100 הל״י.
בערב ביררתי את העניו עם מארינה. היא אמרה שנכון
שלקחה כסף מאת חברי, אבל היא תקבל את הכסף שלה
והכל יהיה בסדר. כעת כבר הבנתי מנין היה לד, תמיד
כסף. התחילו להופיע אצלי הרבה אנשים, אשר טענו
שהיא חייבת להם סכומי כסף גדולים וקטנים. הופיעו
בעלי חנויות שהיא לקחה אצלם כל מיני סחורות ומצרכים
בהקפה וטרם שילמה. חיסלתי רוב החובות שלה ! את כולם
לא יכולתי לחסל כי כספי ממכירת המכונית נגמר ואזל.
התחלתי גם לברר בנוגע לכסף שלה בשוויץ, ואז נודע לי
שאין לה שום פרוטה. ראיתי שהיא רימתה אותי וגם ניצלה
אותי. הייתי שבור לגמרי, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה
נפשית, אבל עוד אהבתי אותה וקוויתי שהכל יסתדר.
בסתיו אותה שנה הזמינו אותה לאגף הפלילי של
המטה הארצי של משטרת ישראל, למר י. אבטיחי. שם
אמרו לה שהאינטרפול דורש את הסגרתה לשלטונות
גרמניה, אבל אם תוכל להוכיח שהיא התגיירה לא יסגירו
אותה. פנינו לעורך־דין ברמן בתל־אביב, נתתי לו 1500
ל״י (כסף שלוזיתי מחברים) והוא הבטיח לסדר את העניו
ברבנות ובמשרד הפנים.
מצבנו היה קשה מאד, כי מארינה הפסיקה לעבוד. גם
אני לא מצאתי עבודה ונוסף לכל זה היו ממשיכים להופיע
אנשים ודורשים כסף שמארינה היתד, חייבת להם. עשיתי
הכל על מנת להחזיר כאן ושם, ולמנוע שערוריה• מארינה
היתד, עוזבת את הדירה לשעות ארוכות, עד שעות מאוחרות
בלילה, בטענה שהיא נפגשת עם כל מיני אנשים
אשר יכולים לעשות משהו בענין שלה. אחרי כן נודע לי,
שהיתר, מבלה בחברת גברים שונים במועדוני לילה בתל־אביב
והסביבה.
בליל סילבסטר עזבה את הדירה וחזרה רק כעבור
יומיים. היא אמרה שהיא לא יכולה לחיות אתי יותר וכי
שכרה לה חדר בתל־אביב. את הכתובת לא רצתה למסור
לי. ואז החלטתי שאולי אסע לגרמניה. היו לי שתי מטרות
לפני: לברר ברבנות ובמשטרה את הענין; ולבקר את
הוריה, שלפי דבריה היו מאד עשירים, ולבקש או לדרוש
מהם כסף שהייתי נאלץ לשלם לחיסול חובותיה.

למארינה ואהבתי אותר״ היד, לנו ריב גדול והיא טענה
שעזבה את בעלה כי התאהבה בי וכעת בעלה מנצל את
העובדה שהיא איננה בשטוטגרט ומאשים אותה בה בשעה
שהוא לבטח לקח את הכסף ואת הסחורה בעצמו. האמנתי

כעבור כמה שבועות קבלתי מאותו ידיד העתק של
פסק־הדין לגירושין, אשר בעלה של מארינה קיבל מביתר,משפט
בשטוטגרט, אחרי שטען שהיא עזבה אותו ולא
יודעים איפה היא נמצאת. יחד עם זה קבלתי העתק מכתב־האשמה
שבעלה !?גיש נגדה, על סכום של 40 אלף מרקים.

האיגטרפור מחפש אחריה
**אריגה לחצה עלי שנמכור את מוניתי, עבור
3ן הכסף שאקבל נקנה דירה ואחרי שהיא תקבל את

ך שכנים וחברים אמרתי שאני נוסע לשבועיים ל/ירושלים,
כי חששתי שאם יוודע למארינה שאני עומד
לנסוע לגרמניה היא תוכל לקלקל לי את תכניתי. ב־10
בינואר השנה יצאתי את ישראל לגרמניה. ביקרתי אצל
הוריה שהיו מאד מודאגים, כי כבר מזמן לא קיבלו ידיעה
ממנה. התברר לי שהם עניים, וכי גם הם שילמו
כבר הרבה כסף לאנשי שונים שמארינה לקחה מהם, לפני
שעזבה את גרמניה.
למחרת ביקרתי במשטרה. מה שראיתי ושמעתי מד,פקידים
שטיפלו בתיק שלה עבר את גבול הדמיון. ראיתי
כתבי־האשמה נגדה, שאנשים רבים הגישו נגדה תביעות
באשמת רמאות והוצאת כסף בסכום כולל של 90 אלף
מרקים. התובע אמר לי, שאם פעם יחזירו אותה תקבל
חמש שנים• מאסר.
אחר כך ביקרתי אצל בעלה לשעבר. זה סיפור שלם,
שאין בכוחותי לספר. היא עשתה מעשים כאלו, בזמן
שהיתר, נשואה, ששברה אותו לגמרי — לקחה מאנשים
כסף כביכול בשביל החנות, והוא היה צריך להחזיר
סכומים אגדתיים. גם הוא לא ידע לאיזו מטרה היתר,
כל כך הרבה כסף.
מארינה צריכה
הבינותי שהיא רמאית מקצועית, אשד, בלי רגש כלשהו
שאותם מעשים והונאות שעשתה בזמן שהיתר, אתי עשתה
גם אתו. אחרי שראיתי גם את התיקים שלה משנת 1951
התברר לי גם שהיא אף פעם לא היתר, ארוסה לאיזה
יהודי, וכי משנת 1941 עד 1951 ביצעה לבדה מעשים רבים
של רמאות. במשך ארבע שנים היתה משטרת גרמניה מחפשת
אותה בכל גרמניה המערבית.
ביקרתי אף ברבנות הראשית בפרנקפורט, ושם הודיעו
לי שהיא מעולם לא התגיירה. מן העתונות הישראלית נודע
לי כבר בחודש ינואר שמשטרת ישראל פנתה לרבנות
בפרנקפורט, ואיני מבין, מאחר שלבטח קבלו תשובה
שלילית, מדוע אין מחזירים אותה. אני׳ על כל פנים,
נדרתי לא לשוב לישראל, למרות געגועי החזקים אחרי
מדינתנו, כל זמן שלא אראה את מארינה מאחורי סורגים
כאן בגרמניה.

דווקא מרגישים
הדבר המקורי היחידי שכתבה ()1089/20
בת ה־ 17 הוא בסוף מכתבה בסוגריים:
״מרגישים שאני ירושלמית, לא?״

פשוט לא נעים לומר, אבל היא תלמידת
שמינית ורוצה להתכתב עם בחור גבוה
ורציני ובעל השכלה מתאימה על כל השטחים.

מגזזילח את הגפש

אולי לא ידעתס שכל אלה שנולדו בין ה־ 24 ביולי ל־23
באוגוסט נמצאים במזל אריה. בני אריה הם בדרן כלל
אנשים נחמדים מאד, אך כשהם רעים, הם איומים. הם
נוטים לדאוג כאשר נגמר הכסף בסוף החודש. ילדי אריה
מסרבים לאכול תרד. רוב הילדות הקטנות תהיינה נחמדות
מאד וש שים אחוז מתוכן תעשינה כל מיני דברים, ושום
דבר לא יעצור בעדן. על כל פנים לא עצר בעדן שוס
דבר עד 1עתה.

( )1089/23 יכול להיות סטודנט ובן 24 כפי שהוא
טוען, אבל בשביל הכסף שלי הוא נמצא אי־שם בין הכתה

ציפור>ן0נה לחעזח לי...

נערת וועזב ט

את צעירה ותכפיקי
מרוב התרגשות שכחה ( )1089/18 לספר לי מה היא
רוצה ממני, אם כי לא קשה כל כך לנחש. מה דעתכם
על ה־ 1 ¥113.6מג 11 גז1-10־ 0111 שלה?
״הרבה לספר על עצמי אין לי. כלומר, לכל נערה בת
גילי יש לה מלאי שלה ואם לפרט ביתר פרסות, הרי
אלה חלומות, זכרונות, סודות, שאיפות וכר ...כמובן שלא
אגלה את סודותי ברבים. הם ענייני הפרטי, לא כן?
מה שארשה כן לספר על עצמי הרי זה גילי שעדיין מותר
לגלותו 21 :אביבים. כמו כן שאחרי גומרי את השכלתי
התיכונית — ,ברוך השם (מוטב שמנהלי היקר לא יקרא
שורות אלה. אני אומרת כך כי לא אהבתי ללמוד, תחת
זאת היה ראשי נתון לאירגון הצגות בגימנסיה ולהופעותי
בתיאטרון במתנו של אחל בהצגות סינדרלה, חסמבה וכר)
— לאחר מכן, ככל נתינה ישראלית, לבשתי מדים ומצאתי
את מקומי בלהקת פיקוד מרכז, בהצגות פשיטה בכפר,
דליה בת האיכר ובהצגת צחוק במרכז, מתפקיד של ילדה
בת 9עד אשה נשואה.
״היו אלה שנתיים מלאות הודיות. כיום, לאחר שחרורי,
עדיין עומדת אני בפרשת דרכים. מצד אחד ברצוני להמשיך
בקריירה התיאטרלית ומצד שני, לנוכח המצב העגום בתיאטרון
הישראלי, עדיין אני תוהה. בינתיים עלי לעבוד
ולהרוויח ולבסס את עצמי. כמו כן, ככל נערה נורמלית,
שאיפתי לצאת ולראות את העולם הגדול, אף על פי
שהמבוגרים עדיין טוענים, את צעירה ותספיקי׳ ,הפזמון
הישן. בינתיים מבלים, רואים הרבה סרטים והצגות, בולעים
ספרים ומשתזפים בים ובבריכה.״
אינני יודעת למה, אבל הציפור הקטנה והמיוחדת שלי
לוחשת לי ש> )1089/18 תקבל הרבה מכתבים.

?ירושלמי, תל־אכיכיוג
( )1089/19 רוצה באופן דחוף שתדעי שהוא קיים, שהוא
בן 22 ומתכונן להתיישב על איזה ספסל באוניברסיטה —
כתנאי שאת תל־אביבית או חיפאית ובת .17—19
הוא נשמע די נואש. נסי, מה ׳כפת לך? לא כל הסטודנטים
הירושלמים הם מה שחושבים שהם.

ישנס אנשים
תלחש את זה.

המאמינים

לכל מה

שתספר להם...

^ 0ו ך61

הסתכלו, הסתכלו ושיצאו לכס העיניים. .וזה עוד כלום.
אתם צריכים לראותה בתסרוקתה החדשה, הקצרה. יפה,
לא? אז דעו לכם ששמה תקווה עובדיה והיא בת 21 ועובדת
כזבנית בחנות ההלבשה של מדים. כמו שאתם רואים
אותה, היא דחתה הזמנות לעבוד בדוגמנות .״לא אוהבת
להיראות. רק לראות,״ אומרת היא בפסקנות. פרט לזאת
היא נערת רגילה בהחלט. אוהבת לרקוד, לראות סרטי
קומדיות והרפתקות ולהתרחץ בים. מה שמפריע לי הוא
שהיא אוהבת שמלות שק. והיא, כמו תשעת אלפים אחרות,
משתגעת אחרי מארלון בראנדו. שחור או בלונדי, לא חשוב.

ד,־ 5וד,־ 6במנטליות שלו, שלא לדבר על כתב ידו.
הוא מאכיל אותי מין לוקש שהוא נורא מצליח בלימודיו
וגם אצל נשים .״רבות הן הבנות שכנראה הוקסמו ממני
ומשתגעות לצאת אתי.״ שאמות תחת הבלטה הזאת, אם
לא אמר את זה !
אבל מה? הוא לא יכול למצוא חברות ביניהן. הן אמנם
יפות אבל נורא ריקניות וחנופתן מגעילה את הנפש. אלה
בדיוק מילותיד. לכן הוא רוצה למצוא דרכי את זו אשר
לה ישתוקק, אם לנקוט בצורת הדיבור שלו. נבונה, פקחית,
לא ביישנית וחתיכה. הוא אוהב מאד ספורט וטיולים. והוא
מבקש תמונה במכתב הראשון, שיכיל איזושהי השתפכות
נפש. ובהזדמנות זו הוא רוצה לומר שקיימת מכונית
ממודל חדיש ביותר. מבינה את הרמז? אם אני מיטיבה
להכירך, את עוד מסוגלת לכתוב אליו.

רות תדמור, נערתהשבוע של לפני שבועיים, נשבעת
לי שזה נכון. יום אחד ניגש אליה יוחנן* 5זראי בכסית
ואומר לה :״גיליתי שהמידות שלי הן בדיוק כמו אלה בפסל
אפולו. הצוואר אצלו היא 43ם״מ והמותניים .72 בדיוק כמו
אצלי.״ הכל טוב ויפה, אבל מה בנוגע לפרצוף
ריקה היא מאותן האמהות שכאשר אתה שואל לשלום
ילדיהן הן באמת עונות לך כאשר ביקרה יפה
ירקוני בבית־הכלא מעשיהו כאורחת, בהצגת אני רב החובל
שמחה לפגוש מכר שלה .״מה אתה עושה כאן?״ שאלה
אותו .״עניין של שטרות מזוייפים,״ השיב. לא נעים
אגב, אפשר או לא להתרגש משירתה, אך כששמעתי את
יפה השבוע בקול קאהיר, זה עשה לי משהו עכשיו
תגידו מי צודק בסיפורים שלו. ליאו פולד המספר ששי
קיי אופיר מחוסר עבודה ועומד בתור לקיצבה שבועית
של 45 דולאר, או אשתו של שי אוהלה הלוי שכתבה
במכתב אל ידידתה התל־אביבית טלילה כן זכאי :״אני
מוכרחה לסיים את המכתב. אני ממהרת להצגת הטלביזיה
האחרונה של שי כאשר שמע שמעון ישראלי
שהגיע תקליט ארוך־נגן משובח של שלושת המיתרים, תוצרת
חברת התקליטים קאפיטול, נכנס אל חנות התקליטים סקאלה
בתל־אביב, ביקש לקנות את התקליט. כאשר נוכח במחירו
— 25ל״י — ביקש הנחה כלשהי, זיהה את עצמו כאחד
מן ר,שלישיה. בעל החנות התבונן בשמעון ובתמונה שעל
התקליט, פיקפק במקצת כיוון שבתמונה מצולם שמעון
בפרופיל. אחרי ששר לו כמה קטעים, הסכים :״סוב, אתן לך
הנחה של 60 גרוש דידי הוא סתם גועלי. מדוע
קילל את ידידו הטוב אתם יודעים־מי, שהלוואי שיהיה כל
כך עני שלא יהיה לו כסף לקנות מי חמצן לאשתו
הנהלת האופרה טוענת אמנם ששדי צאדד! (שחמדה) לא
הופיעה, כפי שהיה בתוכנית המקורית, בתפקיד אביגייל
בנבוכדנאצר בגלל מחלה, אולם לעדי ראייה יש גירסה אחרת,
לפיה סירבה שרי לשיר באחת החזרות הסופיות, השתמשה
רק בתנועות שפתיים. המנצח טען שאין הוא יכול לחזור
כך. שרי נדרשה על־ידי אדים דדדפיליפ לשיר בקולה.
שרי, מספרים עדי ראייה, עמדה באמצע הבמה, ידיה על
מותניה ואמרה :״אם את רוצה שאופיע ביום חמישי, אז כעת
אשיר בלי קול.״ היא הוחלפה במקום בפטריציה כיי!
שהוזמנה במיוחד מוזילס. מרוב הסיפ,רים ששמענו עליה איך
שהיתר, פלמחניקית ואיך שנפצעה בשיירה, ואיך שלמדה
שירה באיטליה ואיך שמאיר וויסגאל הביא אותה הנה
אחרי שמצא אותה שם רעבה ללחם — מתחיל הכל להיראות
עתה כסיפורי אלף לילה ולילה. השאלה היא: האם, חוץ
מהכל, היא גם יודעת לשיר?

/ < 7י ג 5 7י

הפילטרהמאוזןשלאסקוטנ ות ן רך גם סינוןוגסארומה
מסיגה זז יותרויוחדאנשיםעוגדיםלאסקוס

אנשים

מתירה ״להשחית את המוסר
כבר בגיל עדין
אחרי שהנהלת תיאטרון אהל
פיטרה 17 עובדים שכירים,
הזמינה אותה הנהלה שבעה
שחקנים, בתוכם מניה

קו ל ח תן
במרכז ההתענינות השבוע עמד ללא ספק
חתן התנ״ך ע מו סחכם. תוך ימים
ספורים הפך הפינומן הצנוע והנחבא אל
הכלים לאיש שכל ׳הארץ רוצה בכבודו.
לא היה כמעט איש שלא ידע את שמו.
מפעלים מסחריים ידעו לנצל את מאורע
בחירתו לצרכי פירסומת, העניקו לו מתנות
בשפע, שגולת הכותרת שלהן באה
מההסתדרות וסולל בונה, אשר העניקו לו
דירה בת שני חדרים כדי להוציאו מחדרו
הצר. באותה הזדמנות נתגלה כי אביו של
עמום הכם הוריש לו במותו דירה בת
שלושה חדרים, אולם שכניו של עמוס הסבירו
לו כי בקרבת מקום גרה משפחה
מרודה מטופלת בילדים ולא נאה שחזק
כמותו יגור בדירה בת שלושה חדרים בעוד
שאותה משפחה תימק,בחדר צר. עמוס
ויתר על דירתו לטובת אותה משפחה, עבר
לגור במטבח הצר סיפורו של העתו־נאי
רפאלכ שן, שכתב במעריב כאילו
שכונת שערי חסד, השכונה בה גר עמום
חכם, היא שכונת עוני, עורר מהומה רבה
בקרב תושבי אותה שכונה. שערי חסד
ידועה כאחת השכונות העשירות של הישוב
הישן בירושלים תלמידיו של ד״ר
נחחכם המנוח, אביו של עמוס שהיה
מורה בסמינר המזרחי בירושלים, נזכרו
השבוע כי עמום עצמו היה ידוע להם זה
מכבר. כאשר היו מרגיזים את אביו המנוח,
היה אומר תמיד :״לו הייתם יודעים איזה
ילד חולה יש לי, לא הייתם מרגיזים אותי״
בעת שנערך המבחן הסופי בתנ״ד,
והיה סיכוי מה כי המשורר יצחקש ליו
יוכתר כחתן התנ״ך, הבטיחו מספר סופרים
ומשוררים צעירים, בתוכם דן כן ־ א מו ץ
ו חיי םחפר, כי יצעקו בוז אם שליו
יבחר. מקור הריב ביחסים מתוחים ישנים,
השוררים בין שליו לבין חוג הסופרים של
משא. למחרת יום החידון כתב למרחב:
כסגן חתן התנ״ך נבחר יצחק שליו, הידוע
בצבור כמשורר כרנרד מנ ד ם־
פ ר אנ ס, בנו של המדינאי הצרפתי מנ ד ס ־
פ ר אנ ס, השוהה בארץ, ביקר השבוע אצל
ראש הממשלה דוי ד כן ״נו ריון. כשהסתיים
הראיון נשאל ברנרד כיצד הוא רואה את
ביג׳י לעומת דה־גול. השיב הוא :״בן־
גוריון אדם גדול, בעוד שדה־גול עלה
לגדולה רק בגלל צירוף מקרים משונים.״
כדאי לציין כי. מאז עליתו של דה־גול לשלטון
בצרפת נמצא פייר מנדס־פראנס עצמו
בסיורים מחוץ לצרפת. כיום הוא שוהה
בפקין כאורח ממשלת סין העממית
הנסיכה פ א זי ד ת, ארוסתו לשעבר של
המלך פייצל השני העיראקי המנוח נפגעה
במידה כזו מרצח ארוסה, שאמה היתד,
נאלצת לקחתה מאנגליה, לחופשה ממושכת
על חוף־ים עזוב בצרפת, להרגעת עצביה
המתוחים.

המספרהא סו ר
קשה אמנם לתאר׳ כי למפיקי הוליבוד
היה העונג להכיר את דובר משטרת ישראל
•רמ״ח יעקב נאש. או/ם העובדה היא
עובדה: בסרט אל תקרב למים מופיע באחד
התפקידים הראשיים קצין עתונות, המוצג
באור מגוחך כלא־יוצלח ושלומיאל. שמו,
כפי שהוא מופיע בסרט: י .נאש

הדוי, רפי שחר, אברהם
דוד ויעד ישי,

הציעה להם לעבוד בתיאטרון
כמועמדים במשך שנה,
לקראת חברות מלאה בו.
ישי עצמה עומדת להקליט
בקרוב תקליט ארך נגן ובו
בלדות, פרי יצירותיהם של
משוררים צעירים. נושאי
הבלדות מגוזנים. אחד מהם:
אהבתם של שלדים וגוזיות
יפה ירקוני הסכימה
לבסוף לנסוע עם משלחת
הסטודנטים לטורקיה. משם
עומדת יפה לצאת לסיבוב
של חדשיים בדרום־אפריקה,
לפני צאתה לניו־יורק להופעה
במועדונו של ליאו פולד.

:ה רו פאמהדסה

נסיבה פאזילת כחופשה
הארוס מת, העולם נשאר

על אחת מהנאותיו המקצועיות סיפר השבוע
ערי דכוטינסקי, פרופסור למתמטיקה
גבוהה בטכניון :״אני רודף שלום ושונא
מלחמה בכנות, כי אני אוהב לשבת בנחת
בחורשת הארנים שעל הכרמל ולעסוק בתכונותיהם
של המספרים הראשוניים כמו
,17 כאלה שאין שום מספר אחר מחלק
אותם במספרים עסק גם בית ה־חרוזת
דן אלמגור, שהתבשר לאחרונה
כי אחד מפזמוניו נאסר לשידור בקול ישראל.
הפזמון, המספר על חייל שגורלו קשור
תמיד במספרו האישי, במספרי טפסים צבאיים
ובמספרי מכוניות, מסיים בקטע תעמולה
לזהירות בדרכים, בנוסח הבא: וכשאתם
ברחוב עוברים /אל תחשבו על
מספרים.״ קול ישראל החליט לפסול את
השיר, למרות שהוא מושר בתכניות להקת
פיקוד צפון דרכי־מלחמה משונות
ברעיונות גילה עורך מעריב אריה (״צ׳יק״)
דיסנצ׳יק. כאשר פירסם מעריב לפני
שבועות מספר תמונות זוועה של גוויות
מתקופת המרד בעיראק, התנגדו כמה מחברי
המערכת לפירסום תמונות אלו. אולם
צ׳יק הכריע בעד פירסום התמונות, בטענו:
״רק תמונות כאלו יראו מי הם האנשים
רוצה הפעולה השמית להשתלב״
שאיתם
אדיקות מיוחדת במינה גילה לאחרונה
חבר מועצת עירית ירושלים הרב
משה פורוש. כשיצא הרב נציג אגודת־ישראל
לסייר בבריכת המריבה בירושלים,
ביקר גם בגן־החיות הירושלמי. בגן זה
נמצאות שתי בריכות קטנות לילדים, לבנים
ולבנות. אולם הילדים המתרחצים בבריכה,
כולם מגיל ארבע עד שמונה, אינם מקפידים
לשמור על הבדלי המינים בבריכות. הרב
הביע את מחאתו על שעירית ירושלים

פסיגן* השבוע

• ה פ רו פ סו ר ע רי ז׳ כוטינסקי :״ברן נוסף בכלא שטה היה תורם יותר י
לבטחון המדינה ממושל צבאי בג׳יש.״
• הפיליטונאי יוסף נץ, בהשיבו על השאלה איך למנוע בעתיד בריחת ;
מסתננים ואנשי פדאיון :״יש לכלוא אותם יחד עם יוסף מנקס.״
9ח״ב צ״ב ד״ר אלימלך רימלט :״במקום שהש.ב. יעסוק בעניני ;
בטחון ושמירה במקום שצריך, הוא עסוק בשמירה על תושבי הארץ היהודיים ;
ובהאזנה טלפונית לשיחותיהם.״
• הסופר ש״י עגנון :״סופר שסבור שיש לו לספר גדולות על עצמו הרי !
הוא כמועל בשליחותו.״
9אמנון אחי-נעמי, איש צודת שלושה בסירח אחת, בהכחישו את הידיעה !
כי התנצל בפני הסופר אהרון מגד על שהעליבו בקללה לסופרים, שעוררה סערה !
בארץ :״יתכן שפגעתי באהרון מגד, אולם מעולם לא פגעתי בסופר.״
• המשורר הישראלי הערכי ראשד חוסיין, על חובת לימוד התנ״ך ;
ועל אי־לימוד הקוראן בבתי־הספר התיכוניים הערביים בישראל :״זהו צעד חשוב ; י לקראת השתלבות העם הערבי במרחב היהודי.״
• ה ר כי ל אי ת מי רהאברך :״בגיל חמש עשרה התענינתי בבנים. בגיל !
עשרים וחמש באבותיהם. עכשיו אני מתענינת גם בבנים וגם באבות.״
• הקומיקאי פרננדל, על בריג׳יט בארדו :״קשה להבחין אם היא נמצאת י!
בשמלה ומשתדלת לצאת מתוכה, או שהיא נמצאת מחוץ לשמלה ומשתדלת להכנם! .

העול ס וחח 089ז

תקרית בלתי־נעימה אירעה
השבוע ליוסף ידין,
שפנה להנהלת התיאטרון
הקאמרי בבקשה להקציב
לו לפחות 15ל״י לחודש,
לצרכי התגלחת היומית של
ראשו לפני כל הצגה של
הקיסר ג׳ונס. ההנהלה השיבה
בחיוב ויוסי פנה בו
במקום, בבית־קפה קטן ליד
אולם נחמני, לאדם שהיה
לבוש בחלוק עבודה של ספר ואמר :״סלח
לי אדוני, כמה תיקח ממני בעד תגלחת
קבועה שלושים פעם בחודש?״ הפתעתו של
יוסי היתד, גדולה מאוד כאשר השיב הספר:
״סלח לי, אני לא ספר. אני רופא בהדסה,
כאן ממול אגב, יוסי יזדקק בקרוב
לפיאה נכרית• הוא עומד להשתתף גם בהצגת
בגלל חגורה, במקומו של יצחק
שילה, העומד לנסוע בעוד חודש ימים
לארצות־הברית יחד עם אשתו השחקנית
אביבה גור חיים טופול, שחקן
להקת בצל ירוק, הופך קאפיטליסט בהדרגה.
אחרי שעזב עם חבריו את קיבוץ משמר
דוד, בונה לו עתה טופול דירה בת שלושה
חדרים ברחוב דב הה בתל־אביב. לעומת
זאת נשאר טופול נאמן למסורת״הלבוש
הקיבוצית, מופיע תמיד נעול סנדלים ולבוש
מכנסיים קצרים. התפלא אחד הבנאים הבונה
את ביתו :״אדם כמוך, שיכול לרכוש
דירה כזאת, לא יכול לקנות זוג מכנסיים?״
לכבוד יותר גדול זכו מספר ספורטאים
ישראלים, ביניהם שייע גלזר ויעקב
חודורוב. תמונותיהם מופיעות באוסף התמונות
שסיגריית עשור מציעה לקוניה בתוך
קופסת הסיגריות שלה. האוסף ששים
תמונות, אף זוכה באלבום ספורטאים נאה
מאד שהוכן במיוחד עבור מעשני עשור
אפרים קישון, השוהה עתה ב-
ארצות־הברית, עומד להקדים את שובו ארצה
כדי להשתתף בהצגת הבכורה החדשה
של בצל ירוק, בראשית החודש הבא. גם
בעת סיורו בארצות־הברית המשיך קישון
לשלוח מערכונים ללהקה התכנית החדשה
של ההצגה׳ החדשה בתיאטרון סמבטיון
גדושה בשפע הגדרות וניתוחים של
האנשים העוסקים בהצגה. כך, למשל, מציגה
החכניה את יוחנן זראי :״התחיל
לחבר מוסיקה בגיל צעיר. מאז התחיל עוד
לא חדל, אבל הוא עוד צעיר״ ; את מרדכי
כן״זאב ו ״חניכם הנאמן של סטני־סלבסקי
ותיאודור הרצל, שסיסמת חייו היא:
״אם תרצו תבואו להצגה״ ; ואת זאב
כרלינסקי :״בשנת 1920 הגיע לאנגליה
והתקבל באולר ויק כפועל במה. כשעמדו
להעלות על הקרשים את הקומדיה הסלט,
היו ברלינסקי ולורנס אוליביה המועמדים
היחידים לתפקיד. מאחר ונבחר לורנס או־ליבייה
לתפקיד המלט הרגיש ברלינסקי את
עצמו מקופח, ובצדק השחקנית חנה
מרוך רכטר, שמועד לידתה קרב והולך,
אינה מוותרת על הרחצה בים ובבריכה.
היא הכינה לה בגד־ים בגיזרה מיוחדת, ממשיכה
להופיע על החוף תל־אביבים
רבים תמהו ודאי בחדשים האחרונים לאן
נעלם אחד הגברים המקצועיים של תל־אביב
אליעזר (״לייזר״) שוסטרמן. לייזר,
דמות תל־אביבית ידועה, נשא לאשר, את
אלמנתו של טייס אמריקאי. הוא נסע עמה
להוליבוד, תוך תקוה ששם יגיסוהו לעבודה
בסרטים. בינתים פתח לייזר קפה מהודר
מול הסירו ההוליבודי המפורסם. הוא עדיין

ציד יצאניות בת״א
יותר מ־ 20 יצאניות ואחדים
מהאפוטרופסים שלהן נעצרו
השבוע במצוד משטרתי שנערך
על־ידי הנפה הצפונית במשטרת
תל־אביב. המשטרה מוסרת כי
לאחרונה רבו התלונות מצד
דיירי הרחובות מאפו, אידלסון,
יבנה, בן־יהודה, פינסקר, הירקון
והרחובות הסמוכים לבן־יהודה,
על פרוצות המשוטטות ברחובות
אלה, נטפלות לגברים, מתנהגות
באופן פרוע ומתקוטטות ביניהן
בקולי קולות על רקע של
תחרות.
הארץ6.7.58 ,

זוהי כרוניקה שיגרתית המופיעה
יום יום בעתונות
הישראלית.
מה מסתתר
מאחוריה?

בנו עז
האמ>ת>
ו ה מז עז ע
בסר>\7
ה שנ ה

לא גויס על־ידי הוליבוד.

רדיו
החי שררנים
הנ קי קוהפרנסה
המראיינת :״מה עבודתך, אדוני?״
המרואיין, עובד נקיון בשדה־התעופה בלוד
(לא בלי שמץ של גאווה) :״מנקה משרדים.

לפעמים מנקה מטוס אחד או שניים
המראיינת (בהצטדדות) :״האם לא אכפת
לך לנקות לכלוך של אחרים?״
המרואיין :״זה בסדר. זה הלחם של
הילדים שלי
שבוע לאחר ששודר ראיון גס־רוח זה
מעל גלי קול ישראל, במשדרו של ש.
שרייה, דיוקנו של אדם, עדיין המשיכה
הארץ לסעור. מכתבים שהגיעו מחוגים שונים
ומקצוות שונים של הארץ למערכות
שונות, התריעו בסגנונות שונים על חוסר
הטקט של המראיינת, הביעו במישרין או
בעקיפין את התביעה לחסן את ציבור המאזינים
מראיונות נוספים מסוג זה.
תגובת קול ישראל: שתיקה גמורה.
רק בסוף השבוע נקראה מרים תמיר,
המראיינת ששאלתה הסעירה את הרוחות,
אל ד״ר ישעיהו שפירא, מנהל תוכניות
המלל, הסבירה את טעותה בפליטת פה.
ההסבר התקבל, השתיקה נשמרה.

שוליים עמוקים
המונעים התזת מים לצדדים
ולריצפה.

מערכת שטיפה
אוטומטית. משמשת לשטיפת
הכביסה במכונה
עצמה בלי לנקוף אצבע.

מערכת הרקה

תוכניות

אוטומטית. משמשת להעברת
או הרקת המים
אל המיכל השני או אל
הכיור ללא כל טרחה.
מיוצר ע״י בית־החרושת
אוניברסל, ת״א טל 81676 ״.

,15.8.1958

אגדה חי ה
חנה מרון, שחקנית התיאטרון הקאמרי

,13.00

טצה

יהיה טטפר הטרפה טר גופנומו 31139 לרפווגז

11 וז

לפויבנו
.בוזורה,

וזטויווי

דפוס משה שהם בע״מ, תל־־אביב.

לא הצלחת

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים !
הרשמי עודהיום לקורס ד*

בצלומיך? ממצלמתך אל תתיאש,
רק ל,״פוטו ברנד״ עצה יש.
״״פוטו ברנר״ ידריכך חינם.
וצלומים מוצלחים הרי כבר
ישנם. מכירה — קניה —
פתוח — הגדלה — העתקי
מסמכים.

ק צ רנו ת
עברית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמים בשבוע)
ב״אולסן גרסס 0פ.) 011
ב ת ״ א: אצל ח. בר־קמא. גורדון 5
בחיפה :״במעלה״ ,שמריהו לוין 30

דנד
ו טנ-ב
חימה^חזב ה חלוק 31

הצלחה מוב טח ת!

המצפה לחסידה, הוכיחה השבוע שוב כי
היא שחקנית הרדיו מספר אחד של ישראל.
בחבר למסע, סיפור־אגדה מאת הנם בריס־טיאן
אנדרסן, שנערך לשידור בידי מיכאל
אוהד, הרטיטה מרון את אוזניהם וליבם
של עשרות אלפי מאזינים.
הסיפור, אחת מאותן אגדות מכושפות
אך מלאות הומור של בן הסנדלר ארוך־
הגפיים מקופנהאגן, הפך בקריאתה הפעילה
של חנה מרון למעשה של יום יום תלת־מימדי,
המרתק את המאזין יותר מכל משדר
ריאליסטי. יכולתה הקולית המיוחדת של
השחקנית ההייתה בזה אחר זה גאלריה של
טיפוסי בשר־ודם ששחוקם ובכיס, עצ־בם
ושמחתם דיברו אל לב המאזין בשפתו
המיוחדת של אנדרסן.
מה שעשרות ומאות משדרים אימפוטנטיים
עשו לשרות השדוד הישראלי, תיקנה חנה
מרון בקריאת אגדה בת 45 דקות.
תדריך המשדרים הבאים עשויים להיות מעניינים.
שינויים אפשריים.
• זרקור על המזרח (קול ישראל,

יום ד — )20.00 /קטעי פולקלור ערביים מקוריים
ישולבו במשדר על התרבות הערבית
העממית• הקטעים, מאוספו הפרטי של ד״ר
חיים בלנק, מרצד, למדעי המזרח באוניברסיטה.

למה דווקא? (קול ישראל, יום
ד 22.30 ,השוק הפרסי. יצחק שמעוני

ואלון שמוקלר מציעים תחליפים ליצירתו
הפופולארית מדי של קטלבי.

ו 19.35 /קולה של מאריה קאלאם,
מעל גבי תקליט שרות השידור האיטלקי.

שבוע שני
החברה להפצת סרטים למזרח הקרוב בע״ם גאה להציג
את המאורעהספורטיבי של השנה

אליפ ות הע ולם
בכדורגל 1958
ש טו ק הו ל ם־ ש ב די ה
בהשתתפות 16 הנבחרות הטובות בעולם.
סרט מרתק מהתחלתו ועד סופו.
הסרט בשפה הצרפתית

מרכז
תל־אביב

• תרגום עברי ואנגלי

עין־ד 1ר
חיפה

כרטיסים לחשיג גם בחנות לספורט חודורוכ-מירימוכיץ,
פסג׳ דיזנגוף־פרישמן, ת״א ובכל המשרדים למכירת כרטיסים.

אמנים גדולים

(קול ישראל, יום

טוסקה (קול ישראל, יום א׳)21.30 ,

— אופרה מאת פוצ׳יני, בביצוע הסוליסטים
הילדה צאדק (סופראן) וריצ׳ארד טאקר
(טנור) והתזמורת הפילהרמונית הישראלית,
בניצוחו של דימיטרי מיטרופולום.

על הגג הפתוח

פדר מוכרח להיות!
• 1ראש־העין, אחרי שזכריה צדוק נכנס
^ לאולם הקולנוע המקומי וסירב לתת
לסדרן לקרוע את תלוש הביקורת מכרטיסו,
שלף הסדרן שלום קהלני סכין, דקר את
מבקר הקולנוע בבטנו.

מס שעשועים
^ רחובות, אחרי שאחד מתושבי המע־גו
ברה הובא בפני השופט באשמת התפרעות
בלשכת העבודה, טען להגנתו כי
הוא מחוסר־עבודה ואב לשבעה ילדים, הפסיקו
השופט :״אז מה אתה עושה כל כך הרבה
ילדים על חשבוני? אני משלם מיסיס!״

3ים וי מלא
ך* סאלם, ארצות־הברית, החלים העתון
^ סאלם קאפיטול ז׳ורנאל להגדיל את
תבניתו, אחרי שקוראיו התאוננו כי התבנית
הקודמת אינה מספקת לעטיפת בקבוק ויסקי.

כשן ו> 140 אלף) עין
ך* טוקיו, יאפאן, במסגרת השבוע לנקיון
* 1השיניים, התקהלו 70 אלף תלמידי בתי-
הספר להופעה פומבית באיצטדיון, כדי
לצחצח שיניים בציזתא.

מ5ה על חטא
** תל־אפים, היכר, קבצן ברחוב אלנבי
עובר אורת, טען כי האיש נתן לו 50
פרוטה כנדבה, ביקש לקחת עודף, נטל
לעצמו מטבע של 100 פרוטה.

הגיל המסוכן
ך • ראשון־לציון, נעצר אברהם חסידאי,
^ ,70 אחרי שניסה לרצוח את אשתו
בדקירות סכין, גילה כי מה שדחף אותו
למעשהו היו חשדותיו כי אשתו בת ה־56
בוגדת בו בקביעות.

״שמעת 1

ך • טולזה, ארצות־הברית, שברה עקרת
1בית בת 32 את השיא העולמי בפיט־פוט,
אחרי שדיברה ברציפות במשך 94
שעות 32 דקות ו־ 5שניות, עם הפסקה של
שתי דקות וחצי לכל שעה של פיטפוט.

^נול!
ך* וגציה, איטליה, הבחינו מספר שוטרים
1בקבוצת אנשים מזוינים ברובים ונושאים
תחמושת, מיהרו לנתרם ולהחרים מהם
את הנשק, התנצלו כאשר התברר להם כי
המזוינים אינם אלא חברי משלחת ספור־טאים־קלעים
ישראלית.

האסטרטג

(קול ישראל, יום

ב — )21.30 /מחזה מאת אברהם ארצי,
כפי שהוקלט בערב קריאה מבויים על־ידי
פיטר פריי ומבוצע על־ידי חברי התיאטרון
הקאמרי.

• החידון התנ״כי הכינלאומי
(קול ישראל, יום ג 20.30 ,מבחן
הסיום. העברה מהאמפיתיאטרון של האוניברסיטה
בירושלים.
המאזין הזהיר לא יפתח את מקלטו
בתאריכים ובשעות הבאים, פן יטבע בגלי
השעמום.
• מדרום ומים (קול ישראל, יום ד׳,
— )21.30 הצד ה״ציוני״ של האולפנים לעב
רית׳
לרגל מלאת עשר שנים ליסוד הראשון
שבהם.

• הגרלת מפעל הפיס סדרה
( .12/1958 קול ישראל, תוכנית ב׳; יום
ה 17.30 ,השדור הקרוב ביותר לכיסו
של המאזין, הערוך בצורה האכזרית והפחות
יעילה האפשרית.

ך* יפו, אחרי סכסוך שכנים ממושך בין
* שתי משפחות מיוצאי בולגריה, פרץ
יהושע אלברט לדירת שכנו כשהאחרון לא
היה בביתו, הכה את אשתו ופצעה, הסביר
לשאלות חוקריו מדוע היכר, את האשד, שלא
עשתה לו דבר :״רציתי להרביץ לבעלה
אבל הוא יותר חזק ממני.״

מרוץ מכשולים
^ הסטון, טקסס, הסכימה אשר, לקנות
4מכונית בתשלומים למשך 18 חזדש,
גילתה בבואה הביתה במכונית החדשה כי
החתימו אותה על חוזה לתשלומים במשך
30 חודש, תבעה ממוכר המכונית לקבל
אותר, חזרה, נתקלה בסירוב מוחלט, הזמינה
צלמי עתונות, החזירה לעיניהם את המכונית
לחנות הסוכר, בנהגת אותה ישר דרך
חלון הראווה.
העולם הזה 1089

ק 1למע
סרס ,
דצחוע בו ד ת הו מ לי ס
מגרה מומן מלכודת (גן־רמה, תל־אביב;
צרפת) הוא סרט בלשי המעלה גפני
הצופה טיפוס של בלש׳ השונה לגמרי מזה
שהורגל לו. מגרה, חברם הצרפתי של שדלוק
הולמס הבריטי ופרי מייסון האמריקאי,
הוא יצירתו של הסופר ג׳ורג׳ סימנון. הוא
אינו מבריק, אינו זריז, אינו בעל כוח ואפילו
צעיר איננו. לכאורה חסרות בו כל
אותן התכונות המפורטות בשאלוני הקבלה
של משרדי הבולשת בעולם. לעומת זאת
יש במגרה של סימנון תכונה אופיינית ויסודית
אחה: הוא שיטתי.
ברובע פאריסאי אפל התגלה לפתע רוצח
נשים מסוכן. האיש, המתנכל בפרט לפרוצות
הניצבות בסמטאות אפלות, מחסל את

הומור ולהעמידה לפני צלם שאינו מתפעם
ממעלותיה, הרי זה ממש כמו לתת לצ׳ארלם
לוהטון לשחק במחזה של ייגאל מוסינזון.
הסרט נוצר אמנם בשלבי התפתחותה הקולנועית
הראשוניים של בארדו, עוד לפני
שנסב. הצליחה לקנות את קהל המעריצים
הגדול ביותר שהיה אי״פעם לכוכבת קולנוע,
באמצעים שייראו אולי פסולים בעיני
מכנסיה הקתולית או הרבנות הראשית, אך
הנושאים משום מה חן בעיני כל צופה
קולנוע ממוצע ובריא. אולם גם לידתו המוקדמת
אינה מצדיקה עדין את היותו
סרט־נפל גמור.
נפיץ כלילה. ב.ב ,.אסופית יתומה, נאספת
על־ידי עורכים חרוצים של שבועון,
על מנת לשמש להם כנערת שעו־ .בתפקיד
זה עליה לביים סידרת צילומים, המתארת
חתונה פאריסאית בכפר עתיק. וכאן מתחילים
הסיבוכים. בן־זוגה לתצלומים של ב.ב.
אוהב אותה בגלוי. אחד מעורכי השבועון
(לואי ז׳ורדן) אוהב אותה בסתר. ב.ב. אוהבת
את שניהם, מבלי לדעת להחליט את
מי היא אוהבת יותר.
כאשר לבסוף היא מחליטה לבחור בלואי
ז׳ורדן, דוחה אותה האיש בטענה שהיא
חסרת נסיון ובלתי מושכת. ב.ב. יוצאת
בלילה לרכוש נסיון. היא עוברת מחדר
לחדר, על מנת לשכנע את עובדי העתון
שיתירו לה להיכנס למיטתם, אולם הלילה
הולך כולו לאיבוד בגלל תקלות שונות.
ב.ב. נישאת לבסוף לאיש שרצתה בו,
למרות שאיש לא היה מציע לה זאת, אחרי
חוסר אונים מוחלט במשחק מצידו של
לואי ז׳ורדן. איש גם לא היה מציע לה
להופיע בסרטים מסוג זה, המעוררים את
הצופה לפיהוק, אפילו כשב.ב. מתחשפת.

יומן ה חד שז ת
בדיחהמהט תו גו ת

ממיטה למיטה

קורבנותיו בדקירות סכין. לבלש מגרה (ז׳אן
גאבין) ,אדם עייף החולם לצאת לחופשה
ולדוג דגים, אין כל נקודת אחיזה להתחלת
חקירתו. הוא מנסה ללכוד את הרוצח בעזרת
טכסיסים המושתתים על ניתוח פסיכולוגי
משוער של דמותו של הרוצח. אולם
כשמגרה נכשל גם כאן, הוא מתחיל בעבודת
נמלים של איסוף פרטים.
הצופה הולך צעד בצעד אחר מגרה. הוא
רואה כל מה שרואה הבלש, הוא משתעמם
יהד עמו, מסתקרן יחד עמו כשמתגלים
פרטים חדשי* אף על פי כן קשה לצופה,
על סמך אותם הנתונים שיש למגרה, לקבוע
בודאות מי הוא הרוצח.
אין. זה סרט מתח, השופע אירועים
מרתקים. זהו סרט איטי ואפור, נעדר כל
רומנטיקה, ממש כעבודת הבלשות האמיתית
עצמה. אולם עם זאת, סרטו של ז׳אן
דלנואה הוא סרט בלשי טוב, עשוי ביסודיות,
כשלכל פרט ופרט מוקדשת תשומת
לב, כשכל שחקן־משנה מעצב טיפוס. ואילו
גיבורו, ז׳אן גאבין, משכנע מאוד בדמותו
ובמשחקו.

פי הו ק, ג מו ל מוו ש 4ף
הכלה יפה יותר

סנסצית השבוע בישראל, היה ביקורו
החשאי של הבמאי האמריקאי המפורסם
איליה קאזאן. איליה, יליד טורקיה ממוצא
ארמני, שזכה להצלחה על בימות ברודביי,
הפך לאחד מבמאי הקולנוע הנועזים וה־מחדשים
ביותר בהוליבוד, נוהג לבקר מדי
שנה בארץ מולדתו — טורקיה. השנה
קפץ בשם בדוי לביקור חשאי בישראל.
פחדו הגדול של קאזאן הם העתונאים.
הוא היה מוכן להפגש עם אמנים ישראליים
כמו אהרון מסקין ואחרים, אך סירב בתוקף
לדבר עם כל אדם שחשד בו כי הוא
עתונאי. קאזאן סירב גם לקבל הצעה ממשלתית
לערוך לו סיור מודרך
טוני רייט, שחקן הקולנוע הבריטי שהופיע
בסידרת סרטי הבלש קלאגאן הצרפתיים,
ניסה לפני שבוע להתאבד על־ידי
בליעת גלולות שינה. הסיבה: אשתו של
טוני, השחקנית ג׳אנט מונרו, קיבלה תפקיד
בסרט הוליבודי, ניתקה את קשריה עם
בעלה חיים חפר עוסק בהסרטת
סרט קצר על חיי הלילה של תל־אביב. כדי
לשוות לסרטו גוון אוטנטי, מסריט חיים
את סרטו בסתר, באמצעות מיקרופון מוחבא
ומצלמה מוסתרת.

תד ריך
אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• עד״התכיעה >חן, תל־אביב) —

דרמה משפטית מבדרת ומותחת, בה נופל
פרקליט ידוע קרבן ללקוחותיו. צ׳רלס לוה־טון,
מרלין דיטריך, סיירון פואר.

כפירי

אריות (תל-אביב, תל־אביב)

— מלחמת העולם השניה משתי נקודות־מבט:
זו של קצין נאצי וזו של חייל יהודי
בצבא ארצות־הברית. יצירה קולנועית שהיא
חלשה מהמקור הספרותי עליו היא מבוססת׳
אולם משכנעת ומרתקת בזכות עצמה.

מאוזן .1 :אות
מזל ! .4בו סיים
נפוליאון את חייו:
.10 קריקטורים־
טן; .11 רטוב;
.13 מלת שאלה;
.14 השח שלד ;
. 15 מרבד; . 17
נוער; .19 עמום
לבי.ג׳י .20 ;.תענוג;
.22 בן יע קב
; .25 של שניים
; .26 מקום
מגורים; .27 בי רה;
.30 אשת הנמר;
.32 נשיא
קוריאה; .33 דו רון;
.34 בונה התיבה;
.36 עני;
37 שליו ובטוח ;
.39 ארמוז; 41
תכשיט ; .42 המלח, למשל ; .44 קיסר
יפאן; .46 בנק בישראל; .48 אות
עברית; .50 ממציא הטלפון; .51 לא
ציבורי .53 :מקצוע בבתי־הספר ; .55
מצבה; .57 על־גבי; .58 מונים; .59
יישוב בגבול המשולש; .60 עובד ב־בית־השיטה.
מאונך
.1 :אישור; .2היטל.3 :
חשכה ; .5נגד מטוסים ; .6שליט יוגוסלביה
.7 :מעסה; .8ביטוי; .9
יאנוש קאדאר שולט בה; . 12
וקיים!״ .15 :רעש; .16 דורשת פת
רון
.18 :כמותו ברח מבית־השיטה;
.21 נוזלים״; .23 החרמון, למ!של ;
.24 תן!; .26 בעל מום; .28 קיים:
.29 אבי בית הורדוס 31 :מרעיד
את הלב; .32 מראה; .35 לא מת:
37 ריק ; .38 תנועת מחתרת עברית ;
.40 גבוה; .41 מופיע בבית־המשפט;
43 תואר פנייה; .45 יש כבר בינ־יבשתי;
.46 קובץ מפות; .47 ברור
ומובן .49 :שמו הפרטי של השגריר
אבן; .52 ידיד; .54 חרק; .56 מם
פיק ; .58 להם ולא ידברו!״.

• משחקי הגביע העולמי בכדורגל
(המרכז, תל־אביב; עין־ז־ור, חיפה)

— רפורטג׳ה מצולמת ממשחקי נבחרות העולם
בשבדיה, ערוכה בכשרון. חיוני לכל
חובב ספורט.

• אישיותו של מלצר (רון,
שלים) — לעג לשמרנות המעמדית
בריטניה בקומדיה בריטית נפלאה. קנת
• לא כעושר האושר (אורלי,
פה! — אלסטר סים הבריטי בסאטירה חבירושל
מור.

מדי
( מ ק סי ם, תל-

אביב; צרפת) יכולה בצדק להיחשב כאחד
משיאי הביזבוז הקולנועי. כי לשלב שחקנית
מסוגה של בריג׳יט בארדו בעלילה כה
תפלה, לתיתה בידיו של במאי חסר חוש

אביב) — שעה וחצי של צחוק אנגלי בלתי-
מאופק, שעה שנורמן ויסדם הקטן עובר
ללא פחד מן הפח אל הפחת. רק למי שאוהב
אנגלים.

מי ״נ ביי ״ו

רתית, לפי צ׳ארלס דיקנם.

• כבשה כין זאבים (גת, תל-

העולם חזה 089ז

תשבץה סו & סמי 1 0 8 9 3

טטה .

עממיות .

צעירי

קורס מזורז נפתח | באוגוסט

בעריכת לילי גלילי
מוזמנים משתתפים.

אחד הקוראים מבין

חסשתתפיס בשליחת חומר לעמוד זה יזכה
מדי שבוע בשבוע בפרס של 10 לירות. הזונה
השבוע הוא הקורא נחמן ברושי, תל-אביב.

בטקסס, כידוע, כל דבר הוא הכי גדול בעולם. בזמן הנחת
ה שווי צ ר
צינור הנפט מאילת, הגיע מהנדס מטקסס לישראל. באחת
ההפסקות סיפר לחברה :״בטקסס, תיסע יום ולילה ועוד תהיה בטקסס. למחרת
תיסע עוד יום ולילה ועוד תהיה בטקסס. למחרת שוב תיסע יום ולילה ועוד תהיה
בטקסס. מה אתם אומרים על חתיכת מדינה כזאת?״ החברה לא התפעלו במיוחד.
״מה ישי״ השיב אחד מהם• ,גם אצלנו בארץ יש רכבות איטיות.״
דוריאן פינקלססון, קליפורניה

״נדוזזו תורנות בשביד רזזשוך את וזוזזווזינו. ראיתי את
התרבו והיא רא נזשוזזזשוו בא\2דווד אפירו תנות אתת !״

חער 1תי ש 1ל״ס
גלגולו של פסזק

בלי ידיים!״

הצוללת האמריקאית נאומילוס עברה מתחת לקרחוני הקוטב הצפיגי

נצחון כמלחמההקרה .

מאז אותו לילה, כו השמיעה
הפלמ״חאית הצעירה את ״הלו,
בלי ידיים ! לא אתה -אתה ! ״
שלה במשוריץ אפל העולה
ירושלימה, המשיך פסוק זה ל־הדרדר
בחוצות הכרך, ועד היום
היה כיטוי נאמן למספר
מצכיס עדינים. כמו, למשל :

אגוזן שרגש וזודברווז ה־זזגזזגזזווז,
שוזראשוזוז בהן.
נגד שהיוזה אוזורוז
״בו2ן ר גווב.״ וה כבר היה
רירה. גזר שהשזיה היהה
אוזזרוז. שבה שרום־,״ זה
כבר היה זזוצאי שבה. ו־אירו
השרישיה .,נזד שהי־הה
אוהרה :״ארוז; ברי
ידיים־,״ או כבר היהה ב־ודורש
ה ש זי רהריוזה.

עיריית תל־אביב אינה יכולה לפתור את בעיית הסרחון בי ר קון...

לכס!* אמנם אץ ריח, אכל לחוסרכסןז יש.

ייגאל מוסינזון הודיע שברצונו להשתתף כשחקן במחזה שכתב למען
תיאטרון ״זי ר ה״...

מ ה החידוש? ככר כצכא התפרסם כארםיםט.

״הבימה״ הסבירה מדוע היא מביאה את הרקדנית הזרה מרתה גראהם,
בעוד היא מנהלת מערכה נגד ייבוא אמנים ז רי ם...

כקיצור,

אוהו זהג שהובא ררין
נזר שרא הוציא יד בשנזה
סייבוב. וגונזן רהגזהו :״ישבה
רירי בורזזפינובויוז שו־בורה
ואזזירה רי ״ארוז;
ברי יריים־!״
אוהו בנזר הכורה. ש־בהיוהו
זאהן רהוראוה
השררהבריאוה. .בים ש ה״
יוזדהו :״גברה. ברי ירו
! -וואה נזזהה רו :״הה
? 1וה כואב רך?״

״ההרו רי שרבושך וההזהגוהך הברירה הפריהיה
רנזבורה שאר הנזובדיה. ההיוה וזגגברי בהרר וה!״

טעות לעולם צודקת
אלפי חדרים התקבצו לערוך תפילה.
(מעריב)

דויד הניג, עכו
מזמור שיר חנוכת הבית לדוד.

רפי נויפורו שר בזי, ה־הסיווג
אה בזוה הארץ רפי
ההוזורוג הבא :
הירושרהיהאוהרה :״ודבר,
ברי ירייה!״
ההר־ אביבי ה אוהרה:
״ודבר ברי ירייה״
ההיפאיה אוהרה :״הבר
! ברי ירייה?״
שלום בן פוררו, ירושלים

חרבת פרסומת שלחה שנים מטובי
הצלמים( .מעריב)
נחמיה לוין, תל־אביב
להנציח את החרבון הגדול.
משכן השריר הארגנטיני( .מעריב)
יונה דויטש, תל-אביב
הכוח העולה באמריקה הדרומית.

הבימה — טלפון הגופה .23742
(הארץ)
יורם ברנשטיין, תל־אביב
נהרגה על־ידי המבקרים.

חס שיר״ס
מעשה במעופך, כלי ספק עסקן,
שכתב לאשתו כרמת-גן.
הוא פתח :״ליקירתי,״
כאיי האיטי,
סיים :״מיקירך,״ במרומי
הכלקן.
מורד יוסף, בני ברק

היה איש, שמו קוצץ,
שהשתייך לחוג הנוצץ.
טיפס כרדת לילות
על מרפסות של וילות -
עד לו וילה הקים הפורץ.
משה קשטן, תל •אביב

מה שדווק שומע
לעתים תכופות ביותר

}} תשובות
לעניין
,,מה מכיא אותך לחשוכ שאני
נערה כזאת?״
״אני מעדיפה שנהיה רק
ידידים.״
״אין לי חשק.״
״אמי תמות אם יוודע לה!״
״זה לא הזמן ולא המקום.״
״אני אוהכת אותך יותר מדי
כשכיל זה״.
״למה ככלל הרשיתי לך להתחיל
עם זה?״
״חשכתי שתהיה שונה.״
״אנחנו לא יכולים להיות רק
סתם ידידים?״
״אני חושכת שכדאי לחכות
עד שנהיה נשואים״.
״אני פוחדת״...
״תשנא אותי אחרי זה.״
״ידעתי שאי-אפשר לכטוח

״אתה מתכוון לומר שאתה
רוצה דווקא כי?״
״למה דווקא אני? תוכל להשיג
את כל הנערות שתרצה״.
״אני יודעת איך זה יסתיים -
לעולם לא תישא אותי״.
״אתה שוכח את הכטחתך.״
״אני אשנא את עצמי ככוקר״.
״אתה מתלוצץ?״
״לכן האצת כי לשתות עוד
כוסית !״
״למה, כל פעם שאני יוצאת
עם גכר, זה מוכרח להיגמר

״סלק את הידיים ! ״
״מה אתה חושכ שאני?״
״חשפתי שתרצה את זה.״
״הו, נמאסו עלי כל הוויכוחים
האלה י״
״תן לי סיכה אחת למה שכן״.
״לא איכפת לי, אכל אני מצפה
לידידים ככל רגע.״
״מדוע אינך כנה? אתה לא
רוצה את זה כל כך״.
״שו־כ פעם, הידיים האלה!״
״עכשיו?!״
״היתה לי הרגשה שאתה
מתכוון לזה״.
״זה מגעיל אותי״.

נחמן ברושי, תל־אביב