גליון 1090 מתאריך 20 באוגוסט 1958

מכתבים

העורך הראשי:
אורי אבנרי

איש השנה

עם התקרב ראש השנה, אני ממהר להציע
לכם מועמד מתאים ביותר לאיש השנה של
תשי״ז: חת! התנ״ד עמום חכם.
ראובן גור, זהריה
כמו בכל שנה, ישמחו עורכי העולם הזה
לקבל גם משאר הקוראים הצעות של מועמדים
לתואר.

ראש המערבת:
שלוב בהו
עורך משנה:
רוב איתן
עורך תבנית:
אחרון מור

עורך כיתוב:
סילבי השת

רזזוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד . 136 .מען לסברקים :״עולספרס״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״ם.
דפוס נזשה שהם בע״ם, ת״א, טל.62239 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתובן המודעות.

העתון

הנקרא

מדור המכתבים שלנו הוא, במידה מסו־יימת,
מיטת־סדום. אנו נאלצים לקצר מכתבים
רבים, להבליט בקיצור נמרץ את
עיקר הרעיון של הכותב. אך לעתים מתקבל
מכתב המהמה מיסמך אנושי, ופשוט
חבל לקצרו. אחד מאלה הוא מכתבו של
הסטודנט הישראלי נינון שיחור, הלומד
בוינה. אביא אותו להלן כמעט במלואו.
שיחור מגיב על כתבתה של כתבת העולם
הזה אביבה סטן על ״הבושה הישראלית״
(העולם הזה ,)1083 בה תיארה צעירים
ישראלים, בוינה שהתכחשו למולדתם. בין השאר
תיארה פגישה, בה טען סטודנט ישראלי
באוזני עתונאי גרמני שאכן צדקו
הנאצים בהשמידם את היהודים.
כותב גינון שיחור:
״בוינה, זו, עיר הולסים׳ הגדולה, נמצאים
קצת יותר משניים־שלושה ״שליחים״ כאלה,
שאגב אינם שליחים כלל ובלל, אלא טיפוסים
פשוטים, אשר משאת נפשם היא הרפואה.
הם משתייכים למדינה המעדיפה
לתת כמעט מחצית מספסליה באוניברסיטה
לעולים אשר זה עתה באו מארצות אירופה.
כך מאלצת המדינה רבים מבניה, אשר
נלחמו למענה, לנדוד ולחפש מקום אחר
ללמודיהם. לא, אין אלה שליחים, כלל וכלל
לא, וחייהם כאן בוינה אינם זוהרים כלל.
אם יושב לו מישהו בארץ ומעלה בדמיונו
את האפשרויות המפוארות והבילויים ד,פנ־טסטיים
הניתנים לסטודנטים בחו״ל, ודרך
אגב, דרך אגב בלבד, הופכת לחבורה של
רופאים במרוצת השנים. לאחד כזה עוד אפשר
לסלוח, כפי שסולחים תמיד לטעויות
הדמיון, הנובעות מחוסר ידיעה בלבד. אולם
לאביבה סטן, שהיתר, כאן, והיודעת את האמת
לאמיתה, כבר קשה קצת לסלוח.
קצת קשה להוכיח דברים שבלב. אי־אפשר
להביא לראיה מיסמכים או תצלומים למיניהם.
אולם אולי אוסיף משהו אם אספר
על חיינו. בוינה קיים מין מונח משונה,
הנקרא ״דעות ייצוג״ ,ופירושו אותן הדעות
שאנו מביעים כל אימת שמישהו זר שוא־לנו
אודות ישראל. השם נובע מכך שלמעשה
רבים מאתנו לבם אינו שלם לגמרי עם
מעשיה של מדינתנו. אולם כידוע אין מספרים
סודות מן החדר, וכך מבליטים אנו
תמיד את היפה והטוב הקיים אצלנו, ומסווים
את הרע, במידה וקיים, לדעתנו. לשם מה
לנו ״דעות־ייצוג״ שכאלה אם מתכחשים אנו
למולדתנו, כפי שטוענת אביבה סטן? מדוע
תקוע בדש בגדיהם של רבים מאתנו דגלון
קטן או סמלון קטן של מדינתנו? ולאיזה
צורך נושאים אותם סטודנטים, המסיירים
בטרמפים בארצות שכנות בזמן חופשות הסמסטר
שלהם, את דגל המדינה על תרמיל־הגב
שלהם? האם כל זה דרוש כדי להתכחש
למדינה? דומני שאמצעים אלה מפריעים לכך!
נכון, נכון שאביבה לא סיפרה דברים
בדויים. רק מספר פרטים שכחה להוסיף,
מספר פרטים הנותנים הארה שונה לגמרי
של התמונה. ראשית, שכחה להזכיר שאותו
טיפוס צברי מבהיק, המכונה בפיה עמום,
הוא דמות די ידועה בקרב הישראלים, ולא
לטובה, בערך מאותן הסיבות שהזכירה.
שנית, אותה מסעדה כשרה בוירבורג אכן
קיימת ולצערי אף תמשיך כנראה להתקיים,
אולם היודעים אתם מי הם אותם ״טיפוסים
ציוריים״ המסתובבים בסביבתה? אלה, ורק
אלה הם המביאים לעולם את האנטישמיות.
לפני כחודשיים הזדמנתי למסעדה כשרה
וו, ולא במקרה, אלא יחד עם חבר וותיק

השטות שד שטה

הזדעזעתי ממים כשקראתי את כתבתכם על
המרד בשמה (העולם הוה .)1088 התפלאתי
איד אסירים יכולים לארגן מרד. אסירים
שרצחו ושדרו במדינת ישראל, ובאו על
ענשם וקבלו 20 שנות מאסר — אינני מדבר
על זה שמניע להם פסק-דיז מוות, אבל לפחות
ימלאו את תקופת מאסרם כחוק! פעם
ביקרתי באחד מבתי-הסוהר האזרחיים בארץ,
וליד השער התקבצו מספר אסירים שפתחו
עמי בשיחה. כל אחד סיפר בנאווה על מעשי
פשעו, והסוהר שעמד לידם אפילו לא העז
להחזירם לעבודתם. אני חושב שלהבא יש
לבודד את האסירים, דבר שימנע התאגדותם
והתמרדותם.
רב״ט עזרא אהרון, צה״ל

צלס המערכת:
אריח הרן
הירי המערכת:
מנשה בר־ריין, שייני גלור, לילי גלילי,
רויר הורוביץ, רותי ורד, אברהם חרמון,
עטאללח פנצור, אלכם פסים, אביבה ממן,
עמום הינן, שלסח הרן.

במדינה

ביותר

נו, נראה אם יש לכם דם להעניק תואר
אנשי מופת לאסירים אליהו כהן ויעקב מרחבי,
אשר פעלו בזמז מרד שטה מעל לצו
״תפקידם״.
י. בן־מישאל, ירושלים
איני מביו לשם מה הקימו ועדת חקירה
פרלמנטרית לחקירת פרשת שטה. את נציב
שירות, בתי הסוהר וסננו, ואת כל השאר
האחראים לפשע שטה, יש להעמיד בפני
בית־משפט ולא בפני ועדת חקירה, שעקב
מסקנותיה הם בטה יועלו בדרגה.
יעקב שרהבני, רמת־גן
. ..אם ד״ר חרמון עצמו ישב בבית־סוהר,
אולי ידע להבא איר לפתור בעיות בטחוני
יות של בית־סוהר.
דן־ פכלר, תל-אביב

שעזר לי במקצת לפקוח את עיני. האולם
המה מאותם יהודים כשרים, בעלי פאות וזקן,
אשר התרוצצו לכאן ולשם. מזמן לזמן
נשמעה קריאה בפינת האולם, מהטלפון:
״רב יענקל, ציריך!״ ״רב מוישה, מינכן!״
יהודים כשרים, אשר חזיר לא תאכילם
אפילו בכח, אולם אולי רוצה אתה לקנות
אצלם דינרים יוגוסלביים, דולרים, או סתם
פרנקים שויצריים וצרפתיים? רק אמור כמה.
אלה הם אותם הטיפוסים הציוריים שה־עתונאי
הגרמני התפעל מהם, לדברי אביבה
סטן בכתבתה, בעוד שהצבר הביע את סלידתו
מהם. וזו דמותם של רוב יהודי וינה,
יהודים שאחוז עצום מהם יורדים, אשר
אינם מפארים כלל וכלל את שם ארצנו.
אני מתפאר בישראל כל אימת שמזדמן לי,
כלומר, בעובדת היותי ישראלי. אולם מה
שנוגע ליהדותי, אני מסתפק בכך שאינני
מתבייש בה ואינני מסתיר אותה מאיש.
וכיצד אפשר לדרוש ממני להתפאר במוצאי
היהודי, כשהדוגמות החיות המסתובבות כאן
בוינה מתנהגות כפי שהן מתנהגות?
מפתיע אולי לשמוע שאצל רבים מהגויים
באוסטריה קיים הבדל עצום בין יהודי ״אזרח
העולם״ ובין ישראלי. רבים כאן הנוטרים
איבה ושנאה עיורת ליהודים, אך מעריכים
את הישראלי, את האדם שיש לו
מדינה משלו, ושאינו תלוי כעלוקה על
כתפי אחרים.״
אני תמה אם סטודנטים ישראליים רבים
שותפים להשקפה זו.

בעתונות מאשימים את הסוהרים, ובמיוחד
את הסוהר ליד מקלע הברן, באי־ביצוע
תפקידם. דעתי היא כי אין להאשימם. כי
במקרה והיו מבצעים את המוטל עליהם,
כלומר פתיחת אש על האסירים המתמרדים,
היו מאשימים אותם ברצח ערבים, והיו מעמידים
אותם למשפט דוגמת משפט כפר־קסם.
אינני בטוח שזאת היתה מחשבתם של הסוהרים
בשעת המרד, אולם בטוח אני שלא
פעם חשבו על תפקידם המשונה. בי תמיד
כשקורה איזה בזיון מאשימים את האנשים
המקבלים פקודות, ומטילים עליהם להחליט
אם הפקודה נכונה או לא. זהו אחד התקדימים
המסוכנים שיצר משפט כפר-קאם ם.
נתן לבסקי, ירושלים
התמונות על מרד אסירי שטה הזכירו
תמונות ממחנות הריכוז של הנאצים. איזה
זכות יש לשלטונות המוסמכים והחוקיים של
מדינה להתיחם באכזריות כזאת אל אסיר
המנסה לברוח, כפי שהתמונות מראות זאת
בבירור? אסירים אלה אינם רוצחים מבטן
ולידה. התנאים השוררים באזור והטרגדיה
של מלחמת האחים במרחב הפכו אותם לב־אלה.
מרוע אי ז העולם הזה מוחה על
התעללות זאת? זכותו של אסיר לברוח,
וחובתו של סוהר למנוע ממנו זאת.
פארם איוב, ג׳יש מרום, הגליל

ר מ 1נ

מ 1מי ןאתהקהל

לנשוי בחירת

המין גזינזיבת ון תזבוייר ונעזף רי\2ודיגז
שיתקיים כיום החמישי 28 ,באוגוסט ,1958 ,כשעה 8.30 כערב.
כגן המלון ומסכיכ לכריכת המלון

הגזרמז ת־יבוזר ער-ידי 2ן\זר גזנוכזד־גן באגוצגוגג!
פג \21י-בגזזר הנוצורפיגד רכרטיסיי \זנ־}יגז\ז — 0י1ין
הוזורהז יבוצגו נור-ירי ונודה עזגזיבוזר נזוזוך \ז!\2זר
כתוכנית:מיצעד המועמדות, ראיון מפורט עם כל מועמדת,
מים ככריכת המלון, תזמורת
הופעות אמנותיות, שעשועי
נש!ז ריקודים, כחירת המלכה וסגניותיה, כחירות משניות,
הכתרת המלכה.

כרטיסים להשיג במשרד למכירת כרטיסים יוקי, תל־אביב, כיכר דיזנגוף ,14
מל .22445 .מספר הכרטיסים מוגבל. מחיר הכרטיס יכלול צריבה חופשית ובלתי־מוגבלת
של משקאות קלים, קרים וחריפים, עד שעד 1 ,אחדי חצות.

חכמה ודעת

ההתלהבות ההמונית שאחזה את המוני
העם נוכח המבחז התנ״כי אינה במקומה.
אפשר לחשוב שעם ישראל הוא עם לבנטיני
חסר תרבות, שמעולם לא קמו בו מלומדים
וחכמים גאונים, והנה לפתע ורה כובב בישראל
— דבר בלתי רגיל: יהודי המגלה
בקיאות בתנ״ר. לעמום חכם מגיע כל הכבוד
עבור ידענותו, אולם מכאז ועד התלהבות
נבערת, עדייז גדול המרחק.
יהושע ביין, זזל־אביב
כזלנו זזכמים, נזה?
מדוע, כאשר אתם מגלים נקודת תורפה
או מעשה שחיתות במשטר אתם ממהרים
לפרסם עמודים של ביקורת, ובאשר ערמה
המשטר הקיים משהו יפה וחיובי בדוגמת
המבחז התנ״כי, העשוי לעזור להפצת התנ״ד
וידיעתו בישראל, אתם מקדישים לו מקום
זעיר ומנסים להעלים עין טמנו?
ר. כהן, ירושלים
הקורא כה! אינז צזדק. גם בעניין זה
נתן לקיסר העשור את אשר לז.
...טוב יעשו האחראים לכר, אם יארגנו
מבחנים בתנ״ד, בתלמוד, בספרות ובשירה
עברית, עם פרסים ראויים לשמם. צורת החידון
והמבחן עשויה להמריץ את הנוער
ללימודים, ועם ישראל יחזור להיות עם
הספר.
צדוק קהלני, פתח־תקוה

החזית השמית

קראתי בעיוז את מאמריכם הדנים ברעיה
ההשתלבות המרחבית. ניטוסיכם, בדבר ההכרח
בהשתלבות זו, מבוססים על ההכרה
הנכונה שעבד אל־נאצר הינו מנהיג הלאומנות
הערבית ונהנה מתמיכת חוגיס רחבים
בעולם הערבי. התסכימו עמי שגם היטלר
ומוסוליני היו פופולריים בארצותיהם בזמנם?
נם הלאומנות הערבית לא תביא ברכה
להמוני הערביים, ואיז בה שזם פתרוז מוצע
לבעיות הנחשלות והרעב במדינות ערב. זוהי
תנועה המבוססת על רגשי נקם של הערבי,
הנובעים מנחיתותו והשפלתו. ומכיוון שלישראל
חלק רב בהשפלתו של הערבי, אי-
אפשר לה להתפשר עם הלאומנות הערבית
הנוכחית. .
לו קמה,בקרב הערביים תנועה ליברלית
אמיתית, שלזעייניה היו הטבת מצב הפלחים
והמוני העם הערבי, היינו יכולים להניע
להסכם עמם. אולם באופז אוביקטיבי לא
תיתכן השתלבות של הישראלי בז המאה
ה־ 20 עם הערבי הנאבק בכבלי הפיאודליות.
יש ביכולתנו להושיט לו יד, לעזור לו,
אם יוותר על רגשי הנקם. לפיכר נראה לי
שהטפתכם המבוססת על הנחות מוטעות
עשויה לנרום לתבוסתנות.
יצחק גוטליב, גבעתיים
עתה, עם יסור קבוצה נוטפת שאתת ממטרותיה
העקריות היא להשכין שלום ביז
ישראל למדינות המרחב, נשאלת השאלה אם
לא הניע הזמז בו יתאחדו כל הארגונים
הפועלים בכיוון זה :״איחוד״ ,מיסודו של
ד״ר מגנם ,״הכת השלישי״ ,״החזית הערבית״
ו״הפעולה השמית״? או שמא חייבים
הפרוד והפצול להימשך, לפחות מטעמים של
פרסטיג׳ה אישית?
חנן ישי, תל־אביב

לאות ולמופת

אנו חושבים לנחוץ להעיר את תשומת
לבכם לתופעה הראויה לתחקר ולבוא לידיעת
הצבור. הנדון הוא אות ההגנה. העניז
אינו רק באות ההננה כלשעצמו, ואם נתינתו
על־ידי גורם ממשלתי צודקת או לא, דבר
שברור לנו כבר די צרכו. אנו מעונינים רק
להראות את אופן חלוקתו לאלו הזכאים
לקבלו. נמצא בכתתנו נער בז 18 בשם דרור
לזרום, אשר בתקופת מלחמת העצמאות לא
היה עדייז בארץ. בזמז מילוי שאלוני הבקשות
לאות ההגנה בדנניה נינש נם הוא
ומילא שאלון אחד להנאתו. הוא כתב כי
הוא זכאי לקבל את אות ההגנה עקב השתתפותו
בקרבות ירושלים, בלי להתחשב בהיה
בז .8
עובדה שבאותה תקופה הוא
והנה להפתעתו הרבה, בביקורו הבא בדגניה,
נינים האיש למזכירות וקיבל את אות ההגנה
שהגיע על שמו.
מיכאל ברנד, גדעון גלעדי, אהוד ארצי,
המכון למדריכים חקלאיים, עכו

הצעות קוראים
בדרך כלל אני נהנית למרי מעתונכם,
אולם בשום אופז איני יבולה להסתנל לציור
המופיע בכל שבוע במאמרו של העורר.
לדעתי יצירה זו מפחידה ממש, ומכניסה
אוירה מיסתורית ובלתי נעימה במאמר.
לפעמים היא מרתיעה אותי מלקרוא את
המאמר, ואני מתארת לי שההפסד הוא די
רציני.
רחל דישון, תל־אביב
לדעתי חסר בעתון מדור מאור חשוב,
והוא מדור ספרותי. קורא בינוני מסתפק
אולי בפוליטיקה ובשערוריות, אד יש קוראים
המחפשים עוד משהו, שסדורה של
רותי אינו יכול לשמש לו תחליף. מה דעה־בם
על מדור ספרותי הכולל פרק מספר
חדש, יצירות קוראים, שירי משוררים עם
ביאוגראפיה? עמוד כזה יוסיף לעתון.
ג. י ,.רחובות

כבוד הרב כמקומו
צר לי לאכזב את קוראי מרור תצפית,
הרגילים לתצפיות מוצלחות, בקשר לידיעה
שהופיעה במדור זה (העולם וווה )1088 על
פרישתו הצפויה של כבוד הרב הראשי הר-
צוג מתפקידו, באופז שלם או חלקי, ולקבוע
שאין שמץ של אמת בידיעת זו.
י. שאול, לשכת הרב הראשי, ירושלים
העולם הזח 1090

של״חות במחתרת -החדק השריש שד הסיפון־
הח שוב !המדהים ביותר שפורס אי־בע באר ץ
בשני הפרקים הראשונים של
כתבה סנסציונית זו, שפורסמו בשני
הגליונות האחרונים של ״העולם
הזה״ ,סיפר ציון בן־אפרים
כיצד התקשרו עמו בבגדאד, בסוף
שנת ,1948 ראשי מחתרת עיראקית
חדשה, שביקשה להיעזר בישראל
כדי לגרש את הבריטים ואת נורי
אל-סעיד, ולמנוע את חדירת הסובייטים.
בן־אפרים תאר את
פגישותיו עם מנהיגי התנועה -
ביניהם כמה מן האישים החשובים
ביותר בעיראק -ואת שיחותיו
עמם במשך כשנה וחצי, בהן עמד
על השקפת-עולמם ועל מימדי המחתרת.
בין השאר השתתף באסיפה
של ׳ 150 ראשי-תאים מחתרתיים
ברחבי-עיראק.

בן־אפרים עם כמה מראשי משרד-
החוץ ומשרד ראש-הממשלה, ביניהם
יהושע פלמון וגדעון רפאל,
ועם שליח מפ״ם מרדכי אורן. אך
בבואו לישראל נתקל בקיר אטום
במשרד-החוץ, שראשיו סירבו להתקשר
עם המחתרת הלאומנית
האנטי-בריטית.
כשנואש ממגעו עם השלטונות,
החליט בן־אפרים, כמוצא אחרון,
לפנות ישר אל דויד בן־גוריון. בחפשו
איש שיוכל לעזור לו להגיע
לראש-הממשלה, נתקל בקלמן כץ,
צבר בן ,49 לשעבר ממפקדי אצ״ל,
המתאר בפרק זה כיצד הצליח,
במאמץ פרטיזני מסור ויחיד במינו׳
לגרום להתערבותו האישית של
ביג׳י.
בדברי הקדמתו לסידרה זו כתב
אורי אבנרי :״הייתי עד לפרשה
זו משלב מוקדם מ אד ...אני מוסר
בזה את מילת-הכבוד שלי שלפי
מיטב ידיעותי כל הכתוב ב-
סידרה זו הוא אמת לאמיתה, וכי
ידועים לי השמות והפרטים שהיה
צורך להסוותם ולהעלימם כאן.״

באוקטובר 1950 נשלח בן־אפרים
על-ידי המחתרת לבירתה של מדינה
ניטראלית, כדי לפתוח במגע
עם נציגי ישראל. אחרי שהציר
הישראלי במקום הודיע לבן־אם-
רים שלא ישתף פעולה עם מחתרת,
אלא ינהל משא-ומתן רק עם
נציגיה של ממשלה קיימת, נפגש

* * ל כ תי ב ר חו כ בדרכי הביתה, כשלפתע שמעתי מישהו קורא בשמי. הסתובבתי.
ן | ראיתי לפני את ציון בן־אפרים.
הכרתי את ציון בימי מלחמת־העולם השניה, כשעסק כאן בייצוא לעיראק. הכרתי גם
כמה מבני משפחתו, הגרים בשכנותי. הכרנו איש את רעהו, היינו מברכים זה את
זה לשלום, ותו לא. אחר־כך נעלם מן האופק. שמעתי מפי בני ביתו שחזר לעיראק.
על כן תמהתי לראותו פתאום לפני.
אחרי הברכות המקובלות, אמר לי בהבעה רצינית :״יש לי ענין חשוב־חשוב!״
קבענו פגישה למחרת היום, בבית קרובו.
כמנהג המזרח, כבדוני בקפה תורכי חריף. ואז שמעתי את הסיפור המוזר ביותר
בחיי. היה זה הסיפור שהתפרסם בשני
הפרקים הראשונים בסידרה זו.
אם להיות כנה לגמרי׳ עלי להודות שתגובתי
הרא שונה היתה ספקנית ביותר• שאלתיו

מדוע הוא פונה דווקא אלי. הוא הסביר לי
ששמע כי הייתי איש חשוב באצ״ל. הוא
היה בארץ כאשר חטפו אותי בשנת ,1944
והוא זוכר את הרעש שקם מסביב לפרשה
זו. זו חטיפה וזה שכרה.
אני יליד הארץ. הורי היו מראשוני העליה השניה. גדלתי במושבה בה היה מגע
מתמיד עם ערבים. לעתים קרובות היו לי תגרות־ידיים עמם, למדתי את שפתם ואת י מנהגיהם, לא פעם אכלתי עמם מקערית אחת•
בן 20 הצטרפתי להגנה, אולם בהמשך הימים עברתי להגנה הימנית, וכאשר זו הפכה
לאצ״ל, נשארתי בה. מלאתי באצ״ל תפקידים שונים, ישבתי בעכו והייתי שם נציג
האסירים, עברתי קורס ראשי־קבוצות עם יעקוב מרידור, ובמשך זמן־מה הוטל עלי
להתחיל בארגון מחלקה ערבית. בניגוד לרוב חברי באצ״ל, התעניינתי תמיד באפשרות
לכונן באחד הימים יחסים־ תקינים עם העולם הערבי, סיירתי ברוב ארצות המרחב
והשתדלתי ללמוד ולהכיר את בעיותיהן החברתיות והמדיניות.
בכל זאת נראה לי סיפורו של ציון מוזר ביותר. ראשית, מפני שהיה קשה לי להאמין
שאמנם כבר קיימת בעיראק תנועה גדולה הדוגלת בשלום עם ישראל, ושנית, קשה היה
לי להעלות על הדעת שאנשי משרד־החוץ יתיחסו באדישות כזאת לתופעה כה חשובה.
חקרתי את ציון המסכן חקירת שתי־וערב ממש. במשך כמה ערבים רצופים, על מטרות הדשא של בית קרובו, המטרתי עליו שאלות לאין־ספור, כדי להבהיר לעצמי מהי מידת
הרצינות שבכל הענין.
מתוך דבריו הוברר לי שהמחתרת חולשת על ארגונים פוליטיים המונים כ־ 80 אלף
חברים בכל רחבי עיראק, וכי לפחות חלק ניכר מהם מאורגן במתכונת צבאית־למחצה,
לפי שיטת תאים, עם מפקדים ומפקדה. הבנתי שהאיש שנקרא בסידרד, זו קייס הוא
ראש התנועה, וכי אבו־שוקרי הוא המפקד הצבאי של התאים. כמה מן השמות (האמיתיים)
שציון מסרם לי, אחרי היסום־מה, היו ידועים לי היטב — כפי שהם צריכים להיות
ידועים לכל אדם המצוי בעניני המרחב.
ציון תבע ממני למצוא אנשים בעלי השפעה מרכזית במדינה, להסביר להם את

מאת

הרעיון ולהביא אותם למצב בו יוכלו לקחת תחת חסותם את הענין הזה. אמרתי לו
שאני מוכן לקבל את הדבר על עצמי, ולהקדיש לכך את מיטב מרצי, אולם רק אחרי
שאהיה משוכנע בעצמי בכנות יחסה של המחתרת העיראקית לישראל. לצורך זה ניסחתי
לו שורה של שאלות, וביקשתיו להעבירן לחברי המרכז בבגדאד .״אתה כמו אנשי משרד־החוץ,״
התלונן ציון תחילה. אולם אחר־כך שינה את דעתו ואמר :״אתה הראשון השואל
אותי שאלות לענין. מדוע אנשי משרד־החוץ לא עשו זאת?״
ציון התקשר עם ראשי המחתרת, וכעבור שבועיים בלבד הגיעה תשובתם המפורטת,
שהיוותה למעשה הצהרת־יסוד על יחסי ישראל ועמי ערב נזדורנו. אני מאמין שזהו מיסמך
היסטורי, שכדאי להביאו במלואו. הוא יובא כאן במסגרת.
מיסמך זה סילק את פקפוקי. האמנתי עתה
שיד הגורל הטילה עלי במפתיע שליחות,
העשויה להיות בעלת חשיבות מכרעת לעתיד
ישראל. הסברתי לציון כי במצב הנוכחי
אינני רואה את השעה כשרה להקמת הגוף
הציבורי כפי שהוא הציע, וכי לדעתי יש
להמשיך בקו שהוא התחיל בו: להתקשר
עם ממשלת ישראל. הוספתי שרק אם תאבד
כל תקווה למשוך את הממשלה לענין, יהיה
מקום להתחיל בפעולה של גיבוש כוחות ציבוריים. התקשרתי עם כמה אישים ציבוריים,
שלפי בקשתם לא אפרט כאן בשמם, והראיתי להם את אגרת־התשובה שבאה ממרכז
המחתרת. שאלתי לדעתם.

ל מ1ן

בס־ינג ר&יגזון דוזזמוי גזזזחרת
^ * חריכמהפ גי שות ודיונים עם אישים אלה, הוחלט שאין דרך אחרת אלא לפנות ישר
^ לראש־הממשלה, לעמוד על גישתו. כי בינתיים הגיע עוד. מכתב מבגדאד, שפירט
את ההצעות המעשיות להפעלת הקשר עם ישראל . ,והיה ברור לי שרק ראש־הממשלה
מוסמך ומסוגל להכריע בענין. הצעות אלה כללו, בין השאר: הקמת בסיס־אימונים
ללוחמי המחתרת העיראקיים בישראל, הצבת מדריכים ישראליים לבסיס זה, הקמת
תחנת־שידור חשאית הן לצרכי תעמולה והן לצרכי קשר אלחוטי, כינון מרכז להסברת
(כדי שיהיה אפשרלפרסם בעיראק את מטרות התנועה
התנועה בממדים עולמיים
בצורה של ציטוט מן העתונות הבינלאומית).
התעוררה עוד נקודה, לא כל כך נעימה, אך חשובה. המחתרת סירבה בהחלט לקבל
תמיכה כספית מכל גורם זר. המימון, היה צריך לבוא מבפנים, על־ידי תרומות של חברי
המחתרת עצמם. בין אלה היה אבו־שוקרי, שעיקר הוגו, נשאר בישראל בצורת אדמות,
שהופקעו כשאר הרכוש הנטוש. לכן הציע אבו־שוקרי כי יינתן לו למכור את הקרקעות,
ולהקדיש את ההכנסות למימון פעולות הבסיס של התנועה העיראקית בישראל.
הבנתי שזו נקודה כאובה, כי כל מי שירצה להכשיל את התכנית יוכל להיאחז בדבר
ולטעון כאילו כל הענין לא קם אלא כדי לעזור לאבו־שוקרי למכור את אדמתו הנטושה.

שדיחות במחתרת ב
לכן ביקשתי את ציון להודיע לבגדאד שמוטב להסיר הצעד, זו מסדר־היום. הוספתי
שממילא לא תספיק התמורה למימון פעולות־מחתרת נרחבות, ויהיה צורך בסכומים
הרבה יותר גדולים. רכושו של אבו־שוקרי בישראל לא הגיע, לפי האומדן הגס שלי,
אלא לרבע מיליון ל״י (לפי הערך של אז).
התשובה היתד, חיובית. יחד עמה באה עוד הצעה, שמטרתה היתד, לסלק מלב התומכים
הישראליים את שארית הספקות ביחס להגשמת הבטחות התנועה כלפי ישראל, אחרי
שתחולל את המהפכה בעיראק בעזרת ישראל. ראשי המחתרת הציעו בפשטות ערבית
טיפוסית לשלוח את בניהם לישראל, כבני־תערובת, לפי מיטב המסורת המוסלמית.

נזזנזיה ארגוב נכנע לפעולה
**חד האישים שאתם התיעצתי, ושעודדו אותי להמשיך בפעולתי הפרטיזנית, נתן
לי פתק אל מזכירו הצבאי של ראש־הממשלה, נחמיה ארגוב ז״ל. מצוייד בפתק
זה עליתי ירושלימה ללא הודעה מוקדמת ופניתי ישר לארגוב.
ב־ 30 באוגוסט , 1951 ,בשעות הבוקר, הגעתי ללשכת ראש־הממשלה ברחביה. אחרי
שעברתי את כל שלבי הרישום והביקורת, מצאתי את עצמי בחדרו של נחמיה. אחת
המזכירות ישבה ליד שולחן סמוך.
נחמיה קיבל אותי באדיבות, אך בחשדנות רבה. הוא ביקש שאספר לו במה הענין.
השבתי שאני יכול לדבר רק בין ארבע עיניים .״נוכל לעשות זאת בחדרו של הזקן,
אם הוא פנוי,״ ענה. עברנו לחדרו של ראש־הממשלה.
ישבנו בבורסות הנוחות. ממול היתד, תלויה מפה גדולה של כל המרחב. נחמיה
הסביר לי שלא יוכל לקבוע לי פגישה אישית עם ראש־ר,ממשלה, אלא אם כן ידע
בבירור את כל פרטי עניני. אמרתי שד,עניו כה סודי, שאני מעדיף לספרו רק לראש־הממשלה.
אולם נחמיה התעקש .״אם אתחיל לספר,״ אמרתי ,״תרים את הידיים אחרי
חמש דקות בדיוק ותגיד לי שזה ענינו של ביג׳י.״
התחלתי לספר. לא עברו חמש דקות, כשקרה מה שנבאתי. הוא הרים בצחוק את ידיו
מעל ראשו וקרא :״אדון כץ, אני נכנע. זה לא עניני. עליך לדבר עם הזקן, ואני אקבע
לך פגישה אתו.״
הזקן לא היה באותו יום בירושלים. נחמיה ביקש אותי להישאר, ואמר שינסה להשיגו
ולהביאו ירושלימד, אפילו במיוחד למטרה זו. ציון היה עמי בירושלים. נשארנו ללון
בעיר, ולמחרת בבוקר התקשרתי עם נחמיה טלפונית. הוא אמר בקיצור :״בוא הנה
מיד!״ שאלתי אם להביא עמי את השליח העיראקי, אך נחמיה קבע שאבוא לבדי.
נחמיה קיבל את פני בידידות, אמר לי לשבת ולחכות עד שיצא האיש היושב אצל הזקן.
בינתיים דחה את כל הפונים האחרים שרצו להיכנס אל ראש־הממשלה. בעוד ששתינו
קפה, עמד על המשמר שאיש לא ייכנס לפני.
אחרי המתנה של כחצי שעה, הכניס אותי ארגוב עצמו לחדרו של דויד בן־גוריון.
״זהו מר כץ, האיש שעליו דיברתי אתך,״ הציג אותי ,״כדאי שתשמע אותו.״
ראש־הממשלה קיבל אותי בסבר פנים יפות, ביקשני לשבת ולחץ על כפתור. אום
בגיל העמידה ושב־שיער נכנס בשקט גמור לחדר, התישב ליו קצה השולחן כשבידו
מחברת לקצרנות וכמה עפרונות. ראש־הממשלה הציג לי כמה שאלות על זהותי ועברי.
אחרי הפרטים האישיים, אמרתי שאני בא אליו בשמו של שליח של מחתרת ערבית
בבגדאד, שמטרתה, בין השאר, לכונן יחסי שלום ושותפות בין עמי ערב וישראל. ראיתי
מיד שפני הזקן נמתחים ומבט עיניו מתחדד ונעשה חריף.

השיחה שגז ביג־י**•אלתו הראשונה של ביג׳י היתד, כיצד הגיע ענין זה אלי. אמרתי שגם אני
|* /מתפלא על כך, כי לדעתי זה ענין של משרד־החוץ ואילו טופל בדבר כראוי, לא
היד, הענין צריך להגיע אלי בכלל. הוספתי שהנציג מכירני אישית מתקופת היותי
במחתרת, ומשום כך פנה אלי, אחרי שהתיאש מן המוסדות הממשלתיים. מתוך אמון

דויד בן־גוריון ונחמיה ארגוב ז״ל
*אני מני ר רק שתי מ חתרות

אישי בי הטיל עלי את התפקיד להביא את הענין אל האיש המרכזי במדינה. מרצון
טוב, ומתוך שאיפה לעזור למטרה, קיבלתי עלי את התפקיד.
״אתה מתכודן להגנה?״ שאל אותי, אם זכרוני אינו מטעני. עניתי שאני מביר רק
שתי מחתרות, ובלח״י לא הייתי. ביג׳י חייך. הרגשתי שתשובה זו הפיגה את המתיחות,
ונוצרה אוירה לבבית יותר.
סיפרתי לביג׳י בקצרה ובאופן תמציתי את פרשת ציון, החל מפניתו הראשונה אל
הציר הישראלי בארץ הניטראלית, ועד לשיחותיו במחלקת המזרח התיכון של משרד־החוץ
בתל־אביב. זוכרני ששאל אותי מדוע, לדעתי, לא טיפל הציר בענין. עניתי :״לא
עלי להגיד.״ אז שאל אותי בחריפות :״האם אתה חושב שהציר שואף פחות ממך
לשלום עם הערבים?״ השבתי :״איני סבור כך, אך חוששני שחלה אי־הבנה מצערת
מצדו.״
אחרי שהרציתי בפני ביג׳י על כתנות השלום של המחתרת העיראקית, שאלני כיצד
אני מיישב את הסתירה בין כתנות השלום של ״הערבים שלכם״ לבין המתיחות על הגבול.
עניתי לו בקיצור נמרץ :״אדוני, כמדינאי, יודע את ההבדל בין מעשיה של ממשלה לבין
ד,כתנות של מחתרת מהפכנית, הרוצה להפיל ממשלה זו.״
לשאלה כיצד תגיע התנועה לשלטון, עניתי שאמנם רוצים ראשיה לעשות זאת בדרכי
שלום, אך שהם מוכנים גם לדרך של דם. לדעתם אין כל בעיה לסלק את נורי אל־סעיד,
אך ברצונם לגשת לכך רק אחרי שיכשירו את הקרקע מכמה בחינות פנימיות וחיצוניות.
כריתת ברית חשאית עם ישראל היא חלק מהכנה זו. תוך כדי כך סיפרתי לו על
התכנית להקים בסיס לאימונים בישראל, והזכרתי את הצעת בני־ד,תערובת. ראש הממשלה

הצעת השלו של המרוח
זהו הנוסח המלא של המכתב שנשלח על־יידי האייש המפר
נה כסידרה זו כשם אבו־שוקרי לציץ בן־־אפרים, חודש
לפני השיחה עם דויד בן־גוריץ, בתשובה לבמה שאלות
שהוצגו על־ידי קלמן בץ בתנאי מוקדם לטיפול בענין. תשובות
מפורטות יותר, לגופם של הענינים, באו לאחר־מבן
בבמה מכתבים נוספים, שנשלחו כתקופה יותר מאוחרת.
יקירי אבו־סלים,

בגדאד 22/6/\ 95\ .

ברכה חמה מבגדאד הלוהטת. קיבלתי את מכתביך מד,־ 14 וה־ 17 לחודש זד״ והעברתי
את תוכנם לידיעת כל החברים. ברצוני לציין, כי השאלות שאתה מבקש עליהן תשובה,
על־מנת שאלה ישמשו נקודות לדיון בפגישה המקווה, כבר הוסברו לך קודם לכן. אנחנו
גם יפינו את כוחך להבהרתן בפני האחרים. הרי אתה מסוגל בהחלט לעשות זאת בעצמך,
ובזאת גם ניתן לך אמון אחינו — אותו אמון אשר שפע מתוך הכרתנו העמוקה ברוח
הקרבתו לתנועה המבורכת הזאת, ולאותם אידיאלים נעלים שהם ערובה להרמת המזרח
המדוכא הזה מעמקי מצוקתו ולסילוק צל האימפריאליזם המפחיד הרובץ עליו כעול, וד,נ־חייתו
לחיי רתחה שלווים, לבטחון ולשלום בר־קיימא.
אולם, מאחר שבכל זאת פנית אלינו, הרי התשובה הטובה ביותר לשלוש שאלותיך היא
אותו קו שהותווה על־ידי הלאומנים הנאמנים, המשמש לנו כאור מדריך בחשיבה. והלוא
אתה אישית היית בין החותמים על הנחיות אלה, בראשית תנועתנו, כפי שאתה בתדאי
זוכר *.והרי הפירוט:
מאחר והיהודים חולשים על הכוח הכלכלי העצום ביותר בעולם, והינם בעלי קשרים
פוליטיים וכשרונות מדעיים, תעשייתיים ומסחריים,
ומאחר והערבים, מאידך, שולטים על אדמות הנחשבות לעשירות שבארצות תבל, הן
בעושרן החקלאי והן באוצרות הטבע — ומעל כולם אוצרות הנפט — נוסף לעמדתן
האיסטרטגית היחידה־במינה, השולטת על מבואות שלוש יבשות — אירופה, אסיה ואפריקה
— ועל חופי הים התיכון הדרומי והמזרחי,
• הכחנה למגילת־היסוד של ה תנוע ה שנחתמ ה על־ידי 11 איש, ביני הם ציון בן־אפריס,
אבו־ שוקרי, קייס, או מונ א ו־ 7חברי ההנהגה האלמוני ם שנקראו *אחינו ,-בכינוס שנערך
בח ת תו של קייס.

ומאחר והגזע השמי, מתחילת ההיסטוריה האנושית, הוא אשר הניח את יסודות התרבות
העתיקה אשר ממנה נבעה התרבות החדישה — ובראש וראשונה יסוד המדינות, המצאת
הכתב, מדע האסטרונומיה ועוד כהנה וכהנה מן היסודות אשר בלעדיהם לא היתד, קמה
התרבות המודרנית, אשר ממנה נהגה האדם בימינו אלה,
ומאתר והגזע השמי הוא הגזע אשר בחר בו אלוהים מבין כל הלאומים להפצת תורתו,
ובחר בנביאים מבין בניו, השרה את השראתו עליהם והודיע לאנושות את כתביו הקדושים
באמצעותם — דבר אשר לא ייתכן לראות בו מקרה בלבד, או מן הדברים הניתנים ללא
זכות, אלא שאלוהים, יתברך שמו, עשה זאת מתוך הראיה כי רק גזע זה מבין כל
הלאומים חונן בתכונות ובמעלות הדרושות לשאת את עול השליחות האלוהית,
ומאחר ובימינו אנו לא נותרו מן המשפחה השמית אלא הערבים והיהודים, ושריד פעוט
מן האשורים וענפיהם -*,מצאנו כי טובת הכלל והתבונה מחייבות את בני המשפחה השמית
האצילה שתציב אמיתות אלה לנגד עיניה ותעשה כל אשר אפשר לעשותו לעקירת השנאה
והטינה, אשר למרבה צערנו הצליח הזר לנטוע בלבבות, ובפרט במשך השנים האחרונות
(מאז מלחמת .)1948 במצב זה יכולה לצמוח תועלת רק למשעבד, המבקש להרוס את כוח
שני הצדדים כדי שיוכל להשתלט עליהם ביתר קלות. והוא ממשיך גם כיום, בכל כוחו
ובכל דרכיו הבדוקות, להרחיב את תהום אי־ההבנה בין בני הדודים, מסית איש גגד רעהו
על־מנת שיוכל לנשל אותם מכל רכושם ולהשתלט השתלטות מוחלטת על כל מקורות
פרנסתם — ,כל זה כדי שהוא עצמו יחיה מאושר וחסר־דאגות, רוקד על גוזיותיהם של
המשועבדים. כי מינהגו של כל משעבד הוא למצוץ את דם העמים, כדי שיחיה הוא עצמו
ברווחה, על חשבון רעבם —
לאור כל העובדות האלה, מצאה לנכון קבוצה מתאימה מבין הלאומנים והמושבעים
והנאמנים ביותר לעמם ולמדינתם לנסות בכל כוחה לפעול למען הכשרת הדרך וזימון
האנשים הנאמנים לאמיתות אלה, כדי שיחליפו דעות ויתוו קו כללי לפעולה ממשית למען
הפצת רעיון האחווה בין בני הדודים, והצבת האידיאלים והמסורת הנעלים שעברו אליהם
בירושה מאבות אבותיהם. וזאת על מנת להקים איחוד שישתרע מטטואן עד חנאקין,
ומהטאורוס עד לעדן. קבוצה זו תפעל ללא ליאות למען תעורר את המרחב הזה מתרדמתו,
וכדי להרים אותו מהשפלת הדורות שבה הוא נתון, ולהחזיר את עטרתו ליושנה. היא
תשאף לניצול מתנות האלוהים באוצרות טבעיים, בתכונות בניו ובפוטנציאל אשר אין
להם דוגמה בכל ארצות תבל•־
רבים מבין ערביי עיראק מאמינים נ י
וחעילאוויס, מוצאם מן העם הא שורי הקדום.

מיעוטים רבים, ביניהם הדרוזים,

הכורדים

שמע זאת בחיוך ולא הגיב אף לא במילה אחת לדברי אלה.
הוספתי שאיני מוכן להישבע שאין עומדים אחרי תנועה זו גם גורמים ממשלתיים,
המבקשים למשש בצורה בלתי־רשמית זו את הדופק בישראל.
כששאל אותי ביג׳י מתי, לדעתם, עשויים ראשי התנועה להגיע לשלטון, עניתי, שלפי
הערכתם עלול הדבר לקחת בין חמש עד עשר שנים( .מאחר ששיחה זו התקיימה באוגוסט
, 1951 ראוי לזכור שעברו בדיוק שבע שנים עד שאמנם פרצה בעיראק המהפכה שסילקה
את נורי אל־סעיד ואת הבריטים ).כששאל אותי הזקן אם התנועה מתכוונת לסלק את
הבריטים לגמרי, עניתי שאמנם כן, זוהי כוזנתם הברורה.
בשלב זה העיר ביג׳י שגם הוא רוצה בשלום, אך רצוי כי שלום זה יבוא בעקבות
תיווך של מעצמות המערב, בין ישראל לבין ממשלה ערבית קיימת, ולא על־ידי התקשרות
עם תנועה מחתרתית שאינה נמצאת בשלטון. על כך עניתי :״אדוני, אני סבור
שזו אשליה. הערבים אינם רוצים בשלום שיבוא כתוצאה מהתערבות מערבית, כי הם
חוששים שיחד עם שלום כזה תתחזק דריסת־הרגל של מדינות המערב בארצותיהם.
המערב ידרוש בלי ספק תגמול עבור תיווכו. הערבים רוצים בשלום רק ישר דרך
המדבר.׳׳
״למה תהיה לערבים אורינטציה עלינו? כיצד תסביר זאת?״ שאל. הסברתי שהם
סבורים כי לישראל יש די ידע וכוח כדי לעזור להם בשיחרור מעול זרים ובפיתוח
המרחב, אך שישראל אינה די חזקה כדי להשתלט עליהם ולשעבדם.
״דבריך מעניינים אך תמוהים,״ השיב ביג׳י. דומני שהוסיף שאינם מתקבלים על
הדעת. עניתי שאיני מבקש שיאמינו לי, ואשמח מאד אם הוא ייפגש אישית עם מנהיגי
המחתרת וישמע את הדברים מפיהם. כששאל אם הם מוכנים לבוא לפגישה כזאת,
עניתי שישמחו לבוא לכל מקום, ולמען מטרה זו הם מוכנים אפילו להסתכן ולהסתנן
לישראל. פסוק זה נאמר בשעתו על־ידי אבו־שוקרי לציון בן־אפרים.

להז־עיל את ראגבן שילגוו
ן יישיחה ארכה 45 דקות. בסופה ביקשתי את ראש־הממשלה לחקור בענין ולטפל
| 1בו אישית. הוא שאל מדוע לא הבאתי את שליח המחתרת עצמו. עניתי שיעצו לי
לבוא תחילה לבדי, אך האיש נמצא בירושלים ושאפשר להזעיקו מבית־הקפה שם השארתיה
ביג׳י הירהר רגע קט, ולבסוף החליט :״השמות (של ראשי המחתרת) שהזכרת אינם
מוכרים לי במידה מספקת. איני מתמצא כל כך בעניני העולם הערבי. יש לי אדם שהוא
מומחה לענינים האלה, ושאני נותן בו אימון. אני רוצה שאתם תפגשו עמו, ולאחר שיבדוק
את הענין יביאנו לפני, אם יהיה צורך בזה. אז אולי ארצה לראות גם את השליח.״
(אני רוצה להוסיף כאן שאני מצטט את פרטי השיחה לפי הזכרון בלבד, ויתכן שפה
ושם החלפתי מלים. אולם זה עיקר הדברים כפי שהיה. דו״ח קצרני מלא של השיחה
נמצא בלי ספק בידי ראש־הממשלה).
בנוכחותי הרים ביג׳י את שפופרת הטלפון, וציווה להזעיק אליו את ראובן שילוח.
נאמר לו שאינו נמצא במשרדו בתל־אביב. ביג׳י קרא את נחמיה ארגוב לחדר, ובנוכחותי
ציווה עליו לדאוג ששילוח יבוא מיד ירושלימה כדי להיפגש עם ציון ועמי. כשנפרדתי
מראש־הממשלה הייתי משוכנע שעתה זז הענין מקפאונו.
האמנתי שברגע זה נסתיימה שליחותי, ושאוכל לחזור לעיסוקי הפרטיים. לא חלמתי
באותו רגע שאצטרך להקדיש לענין זה שבע שנים רצופות, שעלו לי ביוקר רב — ואולי
עוד עתידים לעלות לי ביוקר רב יותר.

פגישה בעשר בערב

\ 0ח רי השיחה עם ביג׳י נשארתי יושב אצל נחמיה. שתיתי אצלו את הקפה התורכי
הטוב ביותר ששתיתי בחיי, וחיכיתי עד שיעלה בידיו למצוא את שילוח. הוא
קבע פגישה עוד לאותו ערב בשעה ,10 בביתו של שילוח, מול בנין טרה־סנטה, בי משלים.

3רק הבא: שילוח מחבל ב שליחו ת!

רחה עי ר קי ת

התומכים ברעיון זה מאמינים בתוך ליבם כי אם יושלם כל זה — וחובה היא כי יושלם
בכוח הרצון, ההקרבה והצדק אשר נתגלו מימי קדם בהלכות נביאינו וגדולי אבותינו —
אין ספק כי איחוד עממי כזה ילכד מצד אהד את המרחב החיוני הזה, ומצד שני יתפתח
ויתעצם מניצול היתרונות והאוצרות של מרחב זה. בזאת תהיה ערובה ליצירת אומה שמ׳ת
בין אומות העולם, אשר תקום מחדש לתחיה ואשר תהיה חזקה לא פחות מן הגדולה
שבאומות העולם התרבותי. אומד, זו תמלא תפקיד פעיל בשליחות התרבות ולמען שלום
העולם.
אשר לפירוט המצע הזה וקביעת החלטות ותוכניות מעשיות — זאת נשאיר לאנשי אמונה,
אשר ייבחרו מבני כלל האומה השמית. הם אשר יחליטו על דרכי הפעולה ודפוסי ההתקרבות,
ויקבעו את הנחיות היסוד הכלליות.
אלר, הן מטרותינו. זוהי שאיפתנו ולזה חותרים מעשינו ומשאת־נפשנו. והלוא כבר
השתתפת אתה בהנחת יסודות אלה וחתמת עליהם, אחרי שעייננו בהסכם פייצל־וייצמן אשר
^ אותו מבקשים אנו לבצע, בהתאם לתנאי היום. אנו מקווים כי הסברים אלה יספיקו להבהרת
^ הרקע ד,כעלי, אליו מתייחסות הנקודות אשר העלית במכתביך. למען הסדר אנו גם עונים
על שלוש נקודות אלה בקיצור:

בקשר לשאלה הראשונה — מטרתנו היא להגשים הלכה למעשה מה שפירטנו לעיל,
ונסיוננו לימד אותנו שכריתת ברית־אחים אפשרית מאד, כי ההכרה הלאומית מפותחת כיום
והיא פקחה את עיני הכלל לעובדות האמיתיות — והן: כי טובת הערבים דורשת הסכם
כנד, עם כל גורם אשר טובתו תואמת את טובתם. ומה עוד שבמקרה זה מדובר בבני דודם
ושותפיהם בדם ובמוצא. התנאי היסודי הוא סילוק הפחד ההדדי השורר עתה בלבבות, כשכל
צד חישש מפני שאפתנות הצד שכנגד. ומה הם פחדים אלה? הלוא הם ניטעו על־ידי המשעבד
הזר, כמנהגו הידוע של ״הפרד ומשול״.
באשר לשתי בקשותיך האחרונות, כי אנו נשלח לשיחות המקוות אנשים בעלי עמדה
רשמית, הרי שהסברנו לך לא פעם כי כוחנו בעם ובשמו אנו פועלים. אין פנייתנו, בשלב
זה, מופנית אל הממשלה הישראלית, כי אם אל אנשים פרטיים, מבני העם. כאשר תוכל
כי אז נחדש את
תנועתנו לעמוד בראש — ואנו מקווים כי זה יהיה תוך זמן קצר
קשרינו עם ממשלת ישראל.
האחים מצטרפים לאיחולי ההצלחה שאני שולח לך, ומקווים שתישאר״בקו הבריאות. ן בידידות,

(אכדשוקוי).
במרעה העם
החזית החשוכה
המלחמה בין ישראל ומדינות ערב גואה
ונרגעת לפרקים, מתחממת בעונה אחת, שוככת
קמעה בעונה שניה• אולם בחזית אחת
אין הפוגה לעולם. בה נטוש קרב מתמיד,
בכל יום ובכל דקה ממנו. זוהי חזית
השרויה באפלה, אשר לוחמיה חוצים גבולות
בלילות חשוכי־ירח, ואשר קרבותיה
המכריעים נודעים ברבים רק לעתים רחוקות.
חזית
הריגול היא חזית אכזרית. כל צד
משתדל להשיג את פרטי המערך הצבאי
של הצד השני, משתדל באותה שעה לשבור
את מנגנון הריגול של היריב. בעיקרו מתנהלת
המלחמה בדרג נמוך, מתוך שיקולים
של מודיעין צבאי, ר,מעוניין לדעת מה גודל
היחידות של היריב, היכן הן חונות, מה ציודן
ומה שיטותיהן.
ההצלחות היחידות בחזית זו אשר הציבור
שומע עליהן הן הצלחות הריגול הנגדי. מדי
פעם עולה בידי שרותי הבטחון הישראליים
לשים את ידם על כמה מרגלים — מהם
עברים הפועלים תמורת ממון, מהם ערבים
הפועלים מתוך זיקה אידיאליסטית לאחת
הממשלות הערביות השכנות. ואילו מעבר
לגבול מגיעה מדי פעם ידיעה כי נתפסה
קבוצת מרגלים ערביים שפעלו למען ישראל,
תמורת בצע כסף.
שניים יצאו לדיר. השבוע התפרסם
שוב פרק קטן מתוך מלחמת־נצח זו. כמו
כל פרשת־ריגול, זכתה לטיפול סנסציוני
ולפרסומת רבתי. אולם הפרשה עצמה היתד,
כמעט שיגרתית. הסיפור האמיתי, ללא
מעטה הפרסומת והתעמולה המגמתית (ראה
להלן) ,היה כנראה כלהלן:
שני צעירים ערביים, בוגרי בתי־ספר תיכוניים
ישראליים, ניסו לברוח לסוריה כדי
להשתקע שם — כפי שעשו לפניהם עשרות
רבות של בוגרים תיכוניים ערביים, שמצאו
בתום לימודיהם שבישראל חסומות לפניהם
כל הדרכים לקאריירה אמיתית.
אחרי שעברו את הגבול ונתקלו במשמר
סורי ליד טבחה, על חוף הכנרת, קרה
להם מה שקרה לקודמיהם: הסורים סירבו
לקבלם, הודיעו להם שיוחזרו לישראל. תוך
כדי כך הציעו להם — כנהוג במקרים אלה
— לעבוד למען המודיעין הסורי, לספק להם
את הפרטים הצבאיים שאנשים בלתי־מאומ־נים
כמוהם יכולים לספק: תנועות של יחידות
צה״ל, דו״חי תצפית על נמל חיפה
ושדות־תעופה.
קצין המודיעין הסורי הודיע להם כי
ישלח אליהם שליח, לקבל את החומר ולמסור
הוראות. כשהתמהמה השליח, הסתננו
השניים שוב לסוריה, הוחזרו משם
בכעס. כשהופיע לבסוף השליח, לא היה זה
אלא פליט מבני כפרם, החי עתר, בסוריה,
משרת כנראה גם הוא את המודיעין של
רע״ם.
בינתיים התרחבה הקבוצה, גייסה כמה
צעירים נוספים. אחדים מהם היו מזכירים
של מק״י בכפרים. בכפרים אלה, שהם
בעלי רקע שמרני ביותר (ובניגוד לעיר
נצרת) שייכים כל הצעירים המשכילים שלהם
למשפחות מכובדות. לכן מגוייסים מזכירי
מק״י משכבה פחות משכילה. גאשמי־ד,ריגול
הם מסוג זה של משכילים־למחצה.
יש להניח כי שליחי שרותי הבטחון חדרו
לקבוצה עוד בשלב מוקדם, ידעו מראש
על תנועתו של השליח, שנעצר כשבידו
מיסמכים סודיים. התיאור התמים, כאילו
נעצר הצעיר במקרה כשעורר את חשדו
של בעל מכונית שאסף אותו בדרך, לא
נשמע משכנע ביותר.
קרם קטן נסתיים. בסך הכל נעצרו
על־ידי שרותי הבטחון 14 איש. היה זה
מיבצע הראוי להוקרה, דודקא מפני שלא
חרג מגדר הרגיל, הוכיח ערנות מתמדת.
יש להניח כי קבוצה קטנה זו אינה יחידה
בארץ, וכי כמוה ישנן אחדות, הפועלות
בנפרד, מבלי לדעת זו על זו.
קרב קטן אחד בחזית האפלה נסתיים ב־נצחון
קטן. המאבק העקשני, שאין לו סוף,
יימשך, מן הסתם, משני הצדדים.

המיסשל הצבאי
דבר והיפוכו
במידה ששרותי הבטחון עוסקים במלחמה
בריגול, הם ראויים להערכת הציבור. אך
לעתים נדמה שהם מומחים לא פחות למלחמה
מסוג אחר לגמרי: המלחמה הפסיכולוגית
נגד דעת־הקהל הישראלית.

הפירסום הסנסציוני הראשון לחיסול קבוצת
המרגלים (ראה לעיל) בא במוצאי שבת,
מעל גלי קול ישראל. היתר, זאת שעה טובה:
אחרי יום השבת, בו אין עתונים, מקשיב
הקהל בתשומת־לב מיוחדת לחדשות.
הידיעה ברדיו לא הסתפקה במסירת עובדות•
היא היתד, דומה למאמר ראשי. לשמע
הידיעה נוצר בלב הקהל הרושם הברור
הבא:
9רשת־הריגול נתפסה באותו יום.
0המרגלים הצליחו להעביר לידי הסורים
סודות חיוניים לבטחון המדינה, ולא
סתם פרטים סודיים שיגרתיים על תנועות
צה״ל.
• רשת־הריגול היתד, שייכת למק״י.
במסירת הודעות מסוג זה, הרושם הראשון
הוא בדרך כלל הקובע. הוא יוצר מסלול
מחשבתי, ששום פרטים נוספים אינם
יכולים לשנותו בנקל. לכן היתד, ההודעה
הראשונה בגדר נצחון פסיכולוגי למוסריה.
מפלגת המימשל הצבאי. אולם אזרחים
בעלי חוש־ביקורת, וביניהם רוב ד,ע־תונאים,
שמו כבר למחרת היום לב לעובדה
שפרט בולט אחד לא התאים לרושם זה.
רשת־הריגול לא נתפסה באותו יום, גם לא
כאותו שבוע, אלא לפחות חודש לפני כן.
עתונאים אחדים שמעו על כך לפני למעלה
משבוע, אך לא ניתן להם לפרסם את הידיעה.
מדוע,
אם כן, דאג מנגנון־החושך לפרסם
את הידיעה (ובצורה שפורסמה) דודקא ב־מוצאי־שבת

הסיבות המשוערות היו כה גלויות לעין,
עד שביצבצו מעצמן כמעט בכל שיחה
שההנהלה השבוע על נושא זה:
• פרטי חקירת המרד בכלא שטה, ש־זיעזעו
את דעת־הקהל עד היסוד, הטילו צל
כבד על הש.ב ,.השרות שלא היה לו מושג
על המתרחש בין האסירים, הואשם במאמריהם
של עתונאים נכבדים ברשלנות ובחוסר־יעילות
מדהימים.
0דעת־הקהל התיחסה בתשומת־לב רבה
לפרסומים הראשונים של הפעולה השחית
(העולם הזה ,)1087 דבר שהוכיח כי חלק
גדל והולך של הציבור העברי המשכיל נוטה
לשינוי־ערכים בגישת המדינה לתנועה הלאומית
הערבית במרחב.
ובעיקר:
150 0 ,אנשי־רוח, עתונאים, פרופסורים,
מדענים וסופרים, שמנה וסלתה של העילית
הרוחנית בישראל, חתמו על גילוי־דעת שדרש
בצורה חד־משמעית את ביטול המימשל
הצבאי. קבוצה נוספת של 30 סופרים ו־עתונאים
עמדה להצטרף השבוע לדרישה זו
בכרוז נוסף.
המימשל הצבאי אינו רק מוסד שלטוני.
הוא חלק ממחנה, המהווה למעשה מפלגה
גדולה ומוסוזית של אינטרסנטים, הלוחמת
קרב נואש לקיום המימשל. כי במימשל
כרוכים אינטרסים מפלגתיים חשובים של
מפא״י, הזקוקה לקולות הערבים המצביעים
לפי הוראות המימשל. כן כרוכים בו אינטרסים
כלכליים עצומים, פרטיים וציבוריים,
המתעשרים מניצול הייצור והשיוזק הערבי,
מהפקעת קכקעות וכו׳.
הידיעה הראשונה של קול ישראל לא ניסתה
אפילו להסתיר מגמה זו. בלי כל קשר
סביר לפרשה עצמה, הוסיף הקריין בהדגשה
כי ״העצורים יכלו להשיג בנקל רשיונות־מעבר
מטעם המימשל הצבאי.״ מוסר־ההשכל
המבוקש: אם יבוטל המימשל והערבים ינועו
באופן חופשי, יהיו כל הערבים מרגלים.
הגבה הפוכה. נסיונם של חסידי ה־מימשל
ושותפיהם למנוע את שינוי־הערכים
העמוק בדעת־הקהל, על־ידי פירסום מגמתי
ורועש, לא הביא השבוע לתוצאות הרצויות.
הדבר עצמו נעשה בצורה כה גסה שעורר
אצל אנשים רציניים הגבה הפוכה.
אנשים אלה שאלו את עצמם לא רק מדוע
הוציא מנגנון־החושך לפתע את הידיעה המיושנת
על תפיסת המרגלים מן המקרר,
אלא גם מה מידת היעילות של המימשל
לגבי מקרי־ריגול כאלה. התשובה הבולטת
לעיין: אפם. שום פעולה של המימשל —
כגון רשיונות־מעבר, שלילת זכויות ושיפוט
צבאי — אף אינה נוגעת לבעיות־ה־בטחון
האמיתיות, כפי שהן מסתברות מן
המקרה הזה.
אולם היה עוד צד לבעיה, ובו הופיע
המימשל הצבאי כנאשם.
מוצרי המימשל. יתכן כי הפרט המעניין
ביותר בכל הפרשה היה טמון בזהותם
של העצורים. הצד השוזר, בהם: כולם
מוצרים אופיינים של חינוך המימשל הצבאי.
שני טיפוסים אופיינים:
0חוסיין ג׳רבוגי 24 ,׳ מכפר עראבה,
(חמשן בעמוד )9

ש. ב] .ימנם, הסוהרים הסתתה, המשטרה פחדה לנתץ טיגה נדי להציל

שערורית שטר.

** שרים וארבע שעות אחרי מרד ה-
¥אסירים הגדול בכלא המסתננים המרכזי
בבית־השיטה, ישב אחד מעורכי דבר אל
מכתבתו, הוציא מתחת לידו את אחד מכתבי
האישום החריפים ביותר שהודפסו אי־פעם
בעתון ההסתדרות. המטרה, הפעם :
שר המשטרה ועסקן מפא״י, מנהיג עדת
הספרדים, בכור שיטרית. מסקנת המאמר הראשי
של דבר: שיטרית חייב ללכת — הוא
אחראי עבור בזיון־שטה.
לא היה ספק מי הוא שהטיל את צילו
על מכתבתו של עורך דבר. היו אלה ראשי
שירות הבטחון, האחראים האמיתיים לבזיוך
שטה כמו לבזיון בתי־הסוהר כולם במדינת־ישראל,
שהאיצו במשרתי העט הנאמנים להם
לעשות את מלאכתם: למצוא שעיר לעזאזל,
להתעלל בו, להטיל עליו את האחריות.
שיטרית צ1זח חמס. הוא נאלץ לפטר מוועדת
החקירה, שהקים עוד בליל הפריצה
בשטה, את שני קציני המטה הארצי של
המשטרה שמונו על־ידו• בראיונות לעתונאים
הודה בחצי פה בכל מה שהטיחו בפניו
במשך כל השנים: הוא הודה שאין לו שום
שליטה מעשית על משרד המשטרה ועל
שירות בתי־הסוהר, כי לא היה לו שום
מושג על הנעשה במוסדות אלה, הנמצאים
רק להלכה תחת מרותו.
האחראים האמיתיים, אך הנסתרים, נתגלו
עד מהרה, עם תחילת עבודתה של וועדת״
החקירה. בפני הוועדה, שקבעה את מושבה
בחיפה, הופיעו בזה אחר זה נציב שירות
בתי־הסוהר, סגנו ופיקודיו. הם הודו, מי
בגלוי, מי בכורח: אף לא אחד מאנשי שירות
בתי־הסוהר, מן הגדול בהם ועד לקטן, אינו
מאומן כלל לתפקידו. הראשון במגלים היה
הד״ר צבי חרמון, נציב שירות בתי־הסוהר
בכבודו ובעצמו :״בפעם האחרונה,״ העיד
חרמון בשבועה ,״התרעתי בפני שר המש
טרה
על המגרעות והליקויים של כלא שטה
בשנת 1953״
הגילויים היו מסמרי ׳ שער. היושבים באולם
המשפטים הגדול, בו שמעה ודעדת
החקירה את העדויות, לא ידעו אם לצחוק
צחוק גדול ופרוע או לטמון ראשם עמוק
בחול, מעשה בת־יענה. טוראים שבקהל
ופשוטי־העם שבו לא האמינו למישמע אוזניהם.
קציני משטרה וצבא, פרקליטים ועסקני
ציבור, העדיפו להסתלק מן המקום,
לנסות ולהאמין כי מה ששמעו לא היה אלא
חלום־בלהות.
מה שהושמע במשך עשרת הימים הראשונים
של חקירת פשע־שטה היה מספיק כדי
למלא גליון אישום נורא, בן מאות ואלפי
סעיפים, נגד שורה ארוכה של פקידים בכירים
ושרים נבחרים במדינת ישראל, כשבראשם:
ראש הממשלה ושר הבטחון, שהיה
ממונה על לכידתם, תפישתם והעמדתם לדין
של המסתננים, כשם שהוא ממונה לפי הח־לטת־עצמו
על שירותי הבטחון הבלתי יעילים;
שר המשטרה חסר המעש והידיעות
על הנעשה במשרדו; המנהל הכללי של משרד
המשטרה שזכויותיו וסמכויותיו דומות
לשרו; נציב שירות בתי־הסוהר וסגנו•
סעיפי האשמה שעדי־שטה סיפקו עד היום
נגד כל אלה׳ בחומר העדויות שהצטבר:
עבירה על חוק העבירות נגד המדינה, שהעונש
המקסימאלי עליה הוא עונש־מוזת;
רשלנות פושעת; שותפות לפשע ומאות סעיפים
אחרים, שתקנון שירות המדינה ופקודת
בתי־הסוהר קובעים במפורש כי העובר
עליהם דינו מאסר ופיטורים מן השירות.

ב לי סי דו רי אזעקה
^ תירותונפיץ למסור עדות שקר
ציינו כבר את העדויות הראשונות ש
נשמעו.
בהעדר תובע ליד הוזעדה, שמתפקידו
למיין את חומר העדויות, להכין שאלות
לחקירת שתי־וערב, לחקור בתקיפות
את העדים ולהעמיד אותם על הסתירות בעדויותיהם
שלהם ובין עדויותיהם ועדויות
חבריהם — נאלצו חברי הוועדה לעשות את
מלאכת התובע בעצמם. התקיף בין שלושת
החברים — השופט המחוזי ד״ר משה עצ־יוני,
עורך־הדין הישיש הציוני־כללי ח״ב
אברהם קליבנוב וח״כ אחדות־העבודה יצחק
בן־אהרון — היה האחרון: מטר השאלות
הבלתי־פוסק שבן־אהרון המטיר על כל עד,
מבלי להתחשב במעמדו או ביחוסו, עשה
את שלו.
ראשון נלחץ אל הקיר ד״ר צבי חרמון,
אחרי שסיפר לוועדה כי השכלתו כוללת
את מקצועות הרבנות, הפילוסופיה, היסטוריה,
פסיכואנליזה ועבודה סוציאלית,
הודה גם בשורה של עובדות אחרות, נעימות
פחות :
י• הסיפורים שנשמעו מפיו בימים הראשונים
על מחסור בתקציב, בכוח אדם
ובציוד, אינם נוגעים כלל ועיקר לכלא שטה,
בו פרצה המרידה. בניגוד לסיפורי המעשיות
שלו לכתב למרחב, כי ״ביום ח מי שי,

מנאי עם לפידים ו מו טו ת בידיהם, כל עוד
לא ראה כי הס מסכנים חיי סוהר, או כל
עוד לא יצאו אל מחוץ ל חו מו ת בית־הטו־הר.״
בן־אהרץ
! ״האס אסירים האוחזים ב־מו
טו ת עץ וברזל ובלפידים בוערים והפורצים
לעבר החו מה, אינם מהווים מכנה
וכוונתם רק לאמור תהילים?״
דשא :״הס לא התנפלו על סוהר ולא
יצאו מחצר בי ת הסוהר...״

שעות אחדות לפני המרידה, י שבתי בתל-
אביב עם באיכו ת משרד האוצר, אחד מפקידי
ה מ מונה על תקציבי המדינה ואמרתי
לו כי אי־אפשר להמ שיך יותר בעבודה סדירה.
אמרתי לו שיש מחסור משווע ב כו ח
אדם והפקיד ה שיב: אין לנו כסף. דר שתי
ממנו למסור את דרי שתי ל ממוני ם עליו...״

לאיש מחברי הוועדה ולנוכחים באולם
לא היה ספק כי אלה הם תירוצי סרק
מגוחכים ועלובים. את הפירוש האמיתי לפקודת
בתי־הסוהר, הקובעת בסעיף )1(27
את החובה לירות באסיר בורח, נתנו אנשי
שירות וותיקים אחרים:
שלוב שווילי, מנהל בית־הסוהר :״צריך

— הודה חרמוני באוזני הוועדה, אחרי שבוע
ימים בלבד, כי בכלא שטה היה רק סוהר
אחד פחות מן התקן שהוא עצמו דרש
לאותו כלא.
• מאז שנת 1953 לא התלונן חרמון
באוזני השר שיטרית על כלא שטה ומגר־
״ותיו, או על בעיותיו המיוחדות.
• בארץ ישנם ששה בתי כלא ואף לא
אחד מהם אינו מתאים לתפקידו — גם על
כך לא התלונן מעולם באוזני השר הממונה
עליו.
• הוא עצמו מחוסר ״השכלה בעניני
ארגון ובטחון״ ואילו סגנו, רב־סרן לשעבר,
בצבא הקבע, לא התפנה מעולם לעניני
בטחון ממש.
• ועדת התקן של שירות בתי־הסוהר
קבעה, על דעת עצמה, את כלא־שטד, כמקום
הכלא המרכזי למסתננים. אף לא אחד
מגורמי הבטחון הממלכתיים לא התערב בהחלטה
זו, פרט לאי־הטכמתם של שירותים
אלה להקים את הכלא למסתננים בנגב המרכזי.

א לו ת

ו ת שו בו ת

*** גי לעדים היה סגן הנציב אברהם
דשא. בהתעלמו כליל מדברי הממונה
עליו, שסיפר רק שבוע אחד קודם לכן כי
״כל הסוהרים עשו את חובתם בלי יוצא
מן הכלל,״ מיהר דשא להטיל את ההאשמה
על כל אדם — מחוץ לו עצמו :״לדעתי
היו 14 הסוהרים שבשטר ,,עשויים לשנות
את אופי המרד׳ ואולי לבלמו לאחר הגל
הראשון, אילו היה כל אחד עומד על
משמרתו ולו פעלו לפי ההוראות הקבועות,
ובאומץ־לב ובשיקול עצמי.״

מפה זו של החצר הפנימית בפלא־שטה מסבירה את אחריותם הפושעת
של האחראים לכלא, החל ממפקדו ובלה בנציב בתי־הסוהר וסגנו.
העמדה מם׳ ,2שבפינה הימנית העליונה של החצר הפנימית, אינה
שולטת על הדלת של החצר הפנימית המצוינת במספר .1אף־על־פי־בן
הוסיף שומר מזויין במקלע, שהוא עצמו לא ידע ביצד להשתמש
בו, לשמור כעמדה זו, שהוקמה פדי לצפות ממנה אל הדלת שנמצאה
בשעתו ממולה. המספר 3מסמן את מקומו של היומנאי והמספר 4
את מחסן הנשק. האסירים המורדים עכרו דרך הדלת מספר ,1שמפי
תהה היה מצוי דרך־קבע כידי אחד האסירים, הגיעו למספר ,3הרגו
את היומנאי שהגיע למקום רק אחרי שהם הגיעו אליו, ושדדו את
מחסן הנשק. במפה הכללית, בפינה השמאלית העליונה, בה נראה
שטח כית־הסוהר פולו, מסומנים חיצי הבריחה של האסירים, שמיהרו
מיד אל חלקי החומה הבלתי מגודרים ואל הגבול הצפוני־מזרחי של
מבנה כית־הסוהר, שהיה תחום על־ידי גדר־תייל גבוהה ודקה כלבד.

ח ״ פכן ״ אהרץ :״האם יש להסיק מדבריך,
כי אתה מטיל את הא שמה העיקרית
על הסגל ה מ קו מי?״
דשא 1״אם כי לא בדקתי לגמרי את
המצב ביום המרידה, הרי לפי הערכתי —

כ ן ־ אהרץ :״האם ח שבתם על אפ שרות
של נסיון שייעשה מבחוץ לשחרר בכו ח
את האסירים מ שטה, והאם היה הסגל יכול
לעמוד בהתקפה זו?״
דשא :״ע מדנו לא אחת בק שר עם גורמים
ב ט חוניי ם בשאלה זו, והרגיעו או תנו
כי דבר כזה אינו עלול לקרות ואם יהיה
מ שהו כזה — יספיקו להזהיר אותנו. הסידורים
והסגל ב מ קו ם לא היו מספיקים
כדי לעמוד במקרה של התקפת מבחו ץ.״
כ ן ־ אהרץ :״מה היו סידורי האזעקה
בכלא?״

דשא

ז (אחרי היסוסים, תשובות מקו
טעות
ו מ תח מקו ת לא היו סידורי אזעקה
מספיקים.״
השופט עציוני :״איך תוכננ ה החומה?״
דשא
:״על סמך נתונים הגיוניים.״
לציוני 1״ולא על סמך נ מיון כלשהנ

מתי מותר דירות?

ך* המשך החקירה התברר כי חרמון
1צדק: הסוהרים מלאו את המוטל עליהם,
לפחות לפי דרישותיהם של נציב בתי־הסוהר
וסגנו. לשאלות חברי הוועדה, השיב
דשא :״לסוהר, הניצב על המגדל, אסור היה
לירות באסירים, אפילו אם רצו לעבר היו
להיות
שלושה דברים לאדם שבא להחלטה
לירות בבן־אדס: מצפון, אנו שיו ת ורחמנות...
אני לא הייתי מהסס אפילו שניה לירות...
אס אני הייתי שם, הייתי אוכל אותם ...בידים
שלי הייתי גומר אתם...״

חיים צחר, מנהל בית־הסוהר המרכזי
ברמלה ולשעבר מנהל שטה :״אני לא
הייתי מהסס.
באש מיד!״

הייתי

נו תן

פקודה

לפ תו ח

אולם דשא המשיך לעמוד על שלו. הופעתו
הכללית, העלובה שבין כל העדים, עוררה
שאט־נפש אצל חברי הוועדה. אחרי
שהטיל את קולר האשמה על פיקודיו, למרות
שהודה כי ״אין חיילים רע, ם _ ,שנם
רק מפקדים רעים,״ נאלץ גם דשא להודות

• רק 177 מתוך 459 אנשי שירות
בתי־הסוהר עברו קורסים בסיסיים קצרים
לשימוש בנשק ומלוי תפקידי בטחון ראשוניים

• רוב הסוהרים אינם גרים סמוך למקום
שירותם, מה שמפריע להם למלא את
תפקידם ביעילות, גורם להתמוטטות המוראל
בין אנשי השירות ולתקלות רבות בסדרי
העבודה.
.׳• ראשי השירות לא הוציאו מעולם את
המסקנות ממקרי הבריחה המרובים של
אסירי־שטה, שאף לא באחד מהם לא הצליחו
אנשי השירות והמשטרה לתפוש את הבורחים.

בדאי להיהרג...״
^ ש א והרמץ ירדו מדוכן העדים על
1מנת לתפוש את מקומותיהם ליד שולחן
הפרקליטים. כשהם אינם גורעים את עיניהם
ואוזניהם משורת הסוהרים ואנשי השירות
שעלו להעיד אחריהם בזה אחר זה, תרמו
חרמון ודשא לא־מעט להסתרת עובדות חשובות
ולמתן עדויות בלתי־מדוייקות, מעלימות
ומתחמקות מפי אנשי השירות, שפחדו
להעיד על האמת כולה באוזני אלה היכולים
לפטרם בכל רגע מן העבודה.
על טיבם של אלה, שדשא הטיל עליהם
את האחריות לבטחון בכלא־שטה, בו כלאה
המדינה 190 רוצחים, שודדים, מרגלים ולו־חמי־קומנדו
מחילות האויב, העידו הסוהרים
בעצמם:
הסמל יעקב גליק, שהיה האחראי
על חצר האסירים בשעה שפרצה שם המרידה
האסיר הערבי סובחי, שהיה ממונה
על הדלת החוצה, פתח את הדלת
ו שמונ ה עד עשרת אסירים פרצו דרכה לעבר
חדר היומנאי. רצתי אל ה שער וצעקתי
לאסיר סובחי שיסגור אותו. הוא דחף את
הדלת אן לא נעל אותה ...ב קו שי הצלחנו

0 *1 1 11| 1 1^*1} 0 1 0 9 1היה בית־הכלא ב שטה, שחלק טסנו נראה
ב ת מונ ה זו. האסירים היהודיים והערביים

]1 1 4 1 1 /
המקומיים נראים כאן, כשהם מטיילים להנאתם ב שטח בית־הסוהר, ב שעה שוועדת החקירה
יחד יעם (הסוהר) נסראללה להכניס את האסירים
לתאים ולנעול אותם.
״אחרי שנעלתי את התאים, ה שארתי את
נסראללה ב מקו ם ואני יצאתי לחדר היו מנאי
לראות מה קרה ...אז שמע תי׳י ריו ת ואחר
כך צעקות של מי שהו מן הגג, שתפ שו
את חדר הנשק וה שתלטו על חדר היומנאי.
אז החלטתי להשאר יחד עם הסוהר נסר־אללה
בחצר. לא היה כדאי לי לצאת החוצה
ולהיהרג ...נשארתי במקלחת עד שנפסקו
היריות בחצר.״
כןיאהר 1ן :״ידעת מי האסירים שהיו
בה שגחתך, עד כמה הס מסוכנים למדינה
וכמה עמל ודם נדרשו ללכידתס, וכשראית
שהם בורחים לא נתת את דעתך לתפוש רובה
ולמנוע את בריחתם?״
גליל! :״ח שבתי שיתפסו אותם בחוץ...״
כךאהרץ :״הופקדו בידך 190 רוצחים
מאומנים שנ שלחו לרצוח את אזרחי המדי נה.
אתה ראית אותם פורצים. האס לא היה
תפקידך הרא שוני לה שיג נשק ויהי מה?״
גליק :״מה שהיה מוטל עלי זה לשמור
על החצר ולא ב חו ץ.״

תירס גם את מפתח מחסן הנשק, שהיה
ברשותו.

המקלען אינו יורה
**ל מידת כושר ההחלטה של הסוהרשב־טר,
וותיק בשירות בתי־הסוהר ובכיר בין
סמלי שטה, העיד הוא עצמו :״כ שנודע לי
(לדבריו לא שמע יריות, כי אם שמע מפי
שוטר על המרידה) ,הייתי מבולבל ולא ידעתי
מה לע שות.״

פרטים מעניינים לא־פחות קבלו חברי הוועדה
מפי הסוהר חבושה, שסיפר כי רק
אחרי שמירה רצופה של שלושה חודשים

(ליד הבנין) ערכה בו את סיורה. מי מין לשמאל׳ פוני ם אל המצלמן ז, נראים: עלי מוראד,
שנידון למאסר עולם על רצח אס־אהובתו; האסיר אליהו כהן שנידון למאסר 15 שנה על
הריגת א ש תו; יעקב מרחבי, שנידון למעת ואחרי־כן למאסר עולם על רצח אביו.

עבר קורס קצרצר של שימוש בנשק.
חבושה הועבר לשטה במחצית יולי :״לא
הראו לי את. העמדות ב שטה ולא אמרו לי
כלום על המצב ועל סוג האסירים שם. לא
הכרתי אפילו היטב את כ? שטח בית־הסוהר.
שמרתי עם ברן, אף־על־פי שמעולם
לא למדתי לה שתמ ש בו.״

חברי הוועדה פערו את פיותיהם בתמהון.
הם נעצו מבטים חודרים בדשא, שהצטמק
ליד השולחן ממולם. על חבושה זה, ששמר
בליל המרידה בברן מעל לחצר הפנימית
ושלא ידע כלל להשתמש במקלע שבידו,
רצה דשא להטיל את האחריות לבזיון הלאומי
הגדול.
מדוע לא העיר חבושה את תשומת לב

הממונים עליו, כי אינו יודע להשתמש בברן
וכי לדעתו סידורי הבטחון הם לקויים,
רצו לדעת חברי הוועדה.
תשובותיו של חבושה :״אנו ממ ש כאסי-
רים בבתי־הסוהר שבהם אנו עובדים. אצלנז
ב שירות בתי־הסוהר, אסור לשאול שאלות.

השופט עציוני :״אתה הכרת בתיסוהר
רבים ב שנו ת שי רו תן. מה לא מצא
חן בעיניך אתה בק שר עם סידורי הבט חו\
ב שטה?״
ה בו ש ה :״ז ה שהאסירים עובדים עד
שעה שש בערב, ושיש להם בחצר שלהנ4
פחים, ברזלים, עצים ופטישים. ויש ב תו ך
החצר שלהם, ליד התאים, מכבסה ושם
תמיד יש נפט מספיק כדי לשרוף את כל
בית־הסוהר. וגם זה שאסיר פו ת ח את הדלת
לחצר הפני מית ולפעמים גם את השער
הראשי. בתל־מונד, למשל, לא נתנו אף
פעם מפתח של שער בידי אסיר, למרות כל
הפ סיכולוגי ה החדשה

יוצא לגנוב תירס

שי רי ם ב טיי פ -ר קו רדד

*ץ והר אחר. ,שדשא וחרמון סמכו עליו
כי ישמור על אסירי־שטד, יומם וליל,
היה הסוהר ברנארד שכטר. הוא סיפר כי
גויים אומנם לשירות בתפקיד טבח, אך
הועבר לתפקידים אחרים במשך הימן. הוא
גם הודה כי אינו יודע ״כמעט״ להשתמש
בנשק, ובי בשטה היה אחראי ליומן ולמחסן
הנשק.
הגילויים בפי שכטר, שאת עדותו צרי״
כים היו חברי הוועדה לסחוט טיפין טיפין
באיומי משפט על עדות שקר, היו מעני׳
נים לא פחות מאלה שבפי הנציב וסגנו:
״לפני שלוש שנים הונהג שאסיר יפתח את
דלת החצר הפנימית. האסיר היה אומר
ליומנאי מי רוצה לצאת והיה מקבל את
המפתח מן היומנאי היו מנאי לא היה
מזויין.״

ר | 11ר האיש שיצא לגנו ב תירס
כדי להביאו לקצין ה תורן,

ולקח יחד אתו את מפתח מחסן הנשק.

ת | ך 1ההא ׳ ש שהסביר לוועדה כי
| 1 1 1 1 1 .1 1 1״ אצל נו בבתייחסותר, אסור
לשאול לסוהרים היחס גרוע מלאסירים.״

השופט?}ציוני :״האם, כ שהיו יוצאים
אסירים עם פסולת, היה סוהר מזויין
מלווה אותם?״
שכטר :״לא• הס היו הולכים לבד.
אבל כשהם היו חוזרי ם, היה סמל החצר
סופר אותם.״
השופט עציוני :״׳באמת? היה סופר?
ואם בדרך היו בורחים כמה, היה בוודאי
רושם זא ת ביו מן?״
שכטר :״כן.״

מו ד אי:

סו ד אי :״מה פתאום? הרי מאז שהם
עברו את הגדר חלפו כבר 12 רגיעים

לא טוב. והקצין ווילר הרשה לי לצאת מחוץ
לבית־הסוהר

מדוע •הרשה הקצין זוילר לסמל התורן
שלו לצאת מבית הסוהר? גם עובדה זו
התבררה עד מהרה :״ווילר,״ סיפר שכטר,

״ביק ש ממני להביא. כמה
השדה של תל־יוסף.״

,מאוחר יותר התברר גם חלק אחר של
האמת: שכטר -לקח אתו למסע גניבת ה

כן ־ א ה רון :״זא ת או מרת שהנ שק ש־בידך
הוא למטרת הגנה עצמית בלבד?״
סו ד אי :״לא. הוא גם כדי למנוע ברי חה.״
?}ציוני
:״אם ראית את הערבים קופצים
מעל לשיער ורצים אל מחוץ לחומה,
ואחר כך קפצת גס אתה — מדוע לא ניסית
לרדוף אחרי הבורחים?״

אולם כל אלה היו רק סיפורי־פתיחה.
תוך כדי העדות התברר ששכטר, האחראי
למחסן הנשק וליומן, לא היה כלל בבית׳
הסוהר. בזמן המרידה. סיפר העד :״הרג שתי

קלחי״תירס

ך ^ א כל ה סו ה רי ם היו אחוזי בהלה כמו
/שכטר, פחדנים כמו גליק, או אובדי
עצות כמו חבושה. אחד שלא ירה באסירים
במתכוון ומתוך הכרה ברורה היה הסוהר
סודאי, שהעיד כי רק אחרי שנתים מן היום
בו התקבל לשירות בתי־הסוהר עבר
אימון ראשוני בנשק.
סודאי סיפר, כי בשעת המרידה שמר
ליד השער הראשי כשברשותו אקדח וחמישה
כדורים. כאשר פרצה המרידה ניסה לעצור
את המתפרצים, כשהוא יורה באוזיר
אך לא באסירים. רק אחרי שראה כי אסירים
מטפסים על החומה ירה ופצע שניים
מהם. כשנשאר לו רק כדור אחד, טיפס
בעצמו על החומה וברח על נפשו.
כףאהרון :״אם אסיר אחד בו ר ח אני
מבין שההוראות שלכם הן להזהיר או תו ואחר
כך לירות ברגליו. האס או תן הוראו ת
אינן מבחינות במקרה שהמדובר באסירים
רבים, המצויידיס בלפידים והבורחי ם יחד
לעבר השער, האם במקרה כזה רשאי היית
לירות בהם במטרה להרוג?״

שכטר ידע לספר כי בפעם האחרונה ראה
ביום המרידה את האסירים מוציאים את
הפסולת מן החצר הפנימית, כשאסיר פותח
להם את הדלת.

דיו ת

היו:

הייצור

נזענין

אותם.״

״אנו

קטנים

בבית-הסוהר,״

הסביר

פיצ׳ון.

חברי הוזעדה פסקו מלשאול, לא היה להם
ספק כי כל התשובות שיקבלו מן הסוהרים
וסמליהם תהיינה דומות אחת לשניה כשתי
טיפות מים. מתוך העדויות שהצטברו, והופעתם
של הסוהרים, הצטיירה תמונה איומה.
משום כך לא עוררה עדותו של רב־סוהר
יוסף דווידוביץ׳ ,אחד מעובדי שטה
שלא היה בכלא בשעת המרידה, תדהמה
כה מרובה.
דודידוביץ׳ סיפר בפשטות על התנהגותו
של סגן מנהל בית־הסוהר בשטה, הקצין
קובאני• ,שלמעשה היה שליטו האמיתי של

שערודית עוטה

נצים חרמון, סגן דשא ומנהל גית־סוהר צחר
״הסוהרים היו טפ שים מאד

הכלא, שמנהלו היה הקצין הוותיק והקשיש
שווילי, שהיה נמצא בו רק שעות ספורות
בכל יום :״קובאני היה ידיד המסתננים וב
למדו

שפות

מהר
וביסודיותבבית ־ ה ספר לש פ ות ״קדימה״
תל־אביב, בן־יהודה .74 טלפון 20314

נפתחים:
א) אולפניות לאנגלית ללימוד מרוכז ( 2שעות ביום) למת חילים
ולמתקדמים וחוג לשיחה 0011^ 8811011 למש תלמים
על־ידי מורים מאנגליה. כיתות קטנות.
ב) קורסים לעברית, אנגלית וצרפתית למבוגרים מכל
דרגות הידיעות וקורס מיוחד לשיפור הכתיב העברי.
ג) קבוצות נפרדות לאנגלית לתלמידי בתי״ספר יסודיים
ותיכוניים בחודשי החופש, לביסוס הידיעות ועזרה בבחינות.
פרטיםוהרשמה: מ״9־ 12 לפנה״צ — 3־ 9בערב(פרט ליום ו׳).

או תו ז מן היה מ שפיל את הסוהרים.
קובאני תעסיק כעשרה אסירים ערביים
כמ שרתים אי שיים בחדרו. הוא היה
מקליט בטייפ-רקורדר שירים ערביים ומש מיע
אותם לאסירים. ב מקום להקפיד על
עניני ב ט חון היה שולח סוהר ב שעת תפקיד
להביא לו מהקיבוצים ׳עופות, חלב ו ביצ
י ם לעיתים תכו פו ת היה נוסע לחיפה
אחר הצהרים וחודר מאוחר בערב לפעמים
היה חוז ר עם בחורה

על המשטר הפנימי בכלא שטה, בין הסוהרים
לבין־עצמם, ספרו גם עדים אחרים.
הם ספרו על משקאות חריפים שהובאו לכלא׳
על סיגריות שנמצאו ברשות האסירים
והיו עוברות לסוהרים תמורת שירותים
מיוחדים, ועל בחורות שנמצאו בו
כמעט באופן קבוע. אחרי סיפורים כאלה
לא הופתעו ביותר חברי הוועדה לשמוע את
דעתו של חיים צחר, מנהלו לשעבר של
כלא שטה, שערך חקירה במקום מיד אחרי
המרידה :״אני סבור ׳שהסוהרים גליק ונסר־אללה שהם בחדר דעתי בחצר
הנשק

היו בחצר כלל ב שעת המרד, כפי
מספרים. אני חו ש ב שלא היה אף אחד
היומן. אני חו ש ב שהם שיקרו. לעברו
יותר מ־ 20 רגע בין ההתפרצו ת
הפני מית לבין ההתפרצות אל חדר
שליד היו מנ אי׳.

סוהרם של ראשי המדינה

בי״ם לנהגות
גדול ומשוכלל
הוראה עיונית
ומעשית לכל
סוגי כלי הרכב
ע ״ימורים
מוסמכים.

קטנועים,

אופנועים,
מכוניות,
אוטובוסים.

^ הרי שורה של סיפורים כאלה, הו־פנו
כל העינים לעברו של העד שהיה
נראה החשוב שבכולם. גם דשא וגם חרמון
ניסו להטיל עליו את מלוא ההאשמה.
היה זה קצין הסוהרים הח־תיק ביותר בישראל,
שלום דווארה שוזילי.
שוזילי ( )63 בן העדה הגרוזינית, שהיה
כבר מפקח שני בשירות בתי־הסוהר בימי
המנדט וששימש מאז יולי השנה בתפקיד
מנהל כלא שטה, לא נראה מבוהל ביותר
לנוכח חברי הוועדה החשובים ומול הנציב
וסגנו שתקעו בו מבטי זעם.
אך הוא, הזאב הוותיק ששירת כסוהר ו־כקצין
במרבית בתי־הסוהר של ארץ־ישראל
ועבר־הירדן, שהיה סוהרם של ראשי המדינה
שהיו אסורים בלאטרון וברפיח ושה־שתתף
בדיכוי עשרות מרידות אסירים בצב
שנות שירותו בבתי הכלא — לא נרתע
ולא נבהל. בשקט ולאט לאט, בלי כל סדר
הגיוני או חוט מקשר, עם גמיעות גדולות
של מים קרים בין משפט למשפט, השמיע
שודילי כתב־אישום אחד גדול נגד שירות
בתי־הסוהר ושירותי ד,בטחון:
• מתוך חישובים תקציביים נוהל כלא
שטה כמו כל בתי־הסוהר האחרים במדינה
ולא ככלא למסתננים. התפקיד הראשון
במעלה, שהטילו חרמון ודשא על שחיילי,
היה ל״ייצר ולייצר״.
• אסירים נשלחו לפי הוראות שירות
בתי־הסוהר לעבוד בהשקאת עצים או בהציבה,
מבלי שיוקצה לכך משמר נאות
מיוחד. כל טענותיו נדחו מיד .״השגעון של
הייצור שיגע אותם,״ קבל שווילי.
• את הכסף שהוקצב להשלמת החומה
מסביב לכלא העבירו הנציב ועוזריו להקמת
ברווזיה :״מר, אני, מנהל בהזזים?״ שאל
שוזילי את עציוני.
• בניגוד לתלונותיו על העברת עות־מאן
אליו, קיבל שוזילי הוראה להתייחס
לאסיר ״העתונאי״ בכבוד וביחס מיוחדים.
כן העביר אליו דשא אסירים יהודיים, אח

שקודם לכן הופרדו המסתננים מן היהודים
מטעמי בטחון.
9רק 14 מתוך 64 הסוהרים בבית הסוהר
עסקו בשמירה .״מה עשו השארז הם
עשו ייצוה
• איש לא שם לב לטענותיו של שווי־לי
בדבר מיקומו של מחסן הנשק, השלמת
החומה וטיוחה, מתיחת גדר וסלילי־תיל.
שודילי נעלב עד עומק לבו, כשלפני מבצע
סיני העביר אותו נציב שירות בתי־הסוהר
ממשרתו כמנהל כלא־דמון, ליד חיפה בה
גרה משפחתו, לתפקיד סגן־מנהל בשטה.
מנהל שטה היה אז הקצין חיים צחר, שהיה
סוהר־חובש אצל שווילי בימי המנדט.
במשך השנתיים ששירת שחיילי כסגן־מנהל
לא היה אחראי למצב הכלא. כשקיבל סוף־
סוף את תפקיד המנהל, היה כבר עייף מדי.
הוא חיכה כל יום להודעה על צאתו לפנסיה,
התריע מדי פעם מתוך הרגל על
מצב הבטחון וסדרי הכלא. לטענותיו לא
היה שומע בלאו הכי :״הם פרופסורים,״
התמרמר שווילי במסדרונות הוועדה ,״הם
פרופסורים ודוקטורים: דוקטור לנגריה, דוקטור
לפסיכולוגיה ודוקטור לברווזים. אבל
אף אחד לא יודע מה זה בטחון ומה זה
אסירים. אף אחד

רובה דרך הסורג
^ יכם אתשכ הן העדויות הראשון
גיבור המרד ,״העתונאי״ אהמד עות־מאן׳
שסירב למסור עדות בפומבי אך
העיד באוזני יושב־ראש הוועדה השופט
עציוני :״הסוהרים היו טפשים מאד,״ הביע
עותמאן את דעתו.
״היו שתי תוכניו ת,״ סיפר המצרי
ערב,

אני הצעתי לע שות זאת לפנות
ידענו שהיומנאי איננו מזויין.
אני מניח נ י אדוני (ה שופט) מבין
כי לו רצינו לה שתמ ש בנו ח, אפשר היה
בנקל לפרוץ את כל בית־הסוהר היי תי
סבור כי כדבר רא שון י מהרו. הסוהרים אל
מחסן הנשק, אבל הסוהרים היו מפ שיט
מאד.״

על מה שקרה בשעת המרד עצמו סיפר
עותמאן סיפור שנגד במידה רבה את סיפוריהם
של שאר העדים־הסוהרים• הוא סיפר
כי מצא את הקצין ווילר כשהוא בלתי־מזדיין.
הוא טען כי הברניסט לא ירה אפילו
יריד, אחת. הוא טען כי לא שמע כל שריקות
אזעקה, שכביכול שרקו הסוהרים.
סיפור גרר סיפור, כל עד הוסיף את
סיפורו לסיפורי הזוועה של קודמו. עובדה
אחת התבררה מעל לכל ספק: הרשלנות
הפושעת השתוללה בשטה בראש גלוי.
רק עד אחד מבין סוהרי בית־הסוהר
זכה מפי חברי הוועדה לשבחים ולטפיחה
על הכתף. היה זד, הסוהר אברהם פיצ׳ון
( )50 שלא חשש ממוות, יצא להדוף את
האסירים המורדים ונאבק לבדו עם המסתנן
בטאט שניסה להרגו. סיפר פיצ׳ון:
״למחסן הנ שק אפשר היה להכניס יד ד דן
הסורג ולהוציא מ שס בנקל רובה.״
כךאהרץ :״ ה ה פני ת את ת שומת־לב
האחרים לענין הדלת?״
פיצ׳ץ :״אנו קטנים שס. לא יכולנו
לומר מה לע שות ומה לא לע שות

דבריו של פיצ׳ון היו גם המסקנה היחידה
שהסתמנה לפי שעה מדיוני וועדת
החקירה. ה״קטנים״ — הסוהרים, הסמלים
ואפילו מנהלי בית־הסוהר — לא קבעו
בשטה דבר .״הגדולים״ — הנציב וסגנו,
קציני ד,בטחון של השירות והאחראים על
הייצור — הם הנושאים באחריות, יחד עם
ראשי שירותי הבטחון הכלליים של המדינה.
חעדלס הדת 1090

במדינה
(הנושן מעמוד )5

צעיר כמעט דבילי, שייאש את מוריו ב״
בית־הספר התיכון בנצרת באדישות דוממת,
גורש מכיתה י׳ כנער מפגר, ניסה לשחד
את המנהל ב־ 500ל״י לקבלו הזרד״ על אף
היותו צעיר נחשל במיוחד מייצג ג׳רבוני
מאות צעירים ערביים בעלי השכלה תיכונית
שאין להם שום עתיד במדינה, בה
הקאריירה היחידה — והמצומצמת — הפתוחה
בפני בוגר תיכון ערבי היא הריי״
ראה•
ס איבראהים פחמאווי, מורה שגורש
מעבודתו בגלל השתייכותו למק״י, כיהן
אחר־כך במשך זמן־מה כמזכיר מק״י בכפר
תמרה המפגר. אחד ממאות צעירים
ערביים שגורשו ממקומות עבודתם בגלל
דעותיהם הפוליטיות הלאומניות או הקומוניסטיות,
הפכו לשונאים מושבעים של
דמדינה.
אם היתד, עדיין דרושה הוכחה לכך כי
המדיניות של ממשלת ישראל כלפי הערבים,
ובמיוחד קיומו של המימשל הצבאי, יוצרים
הוזי המצמיח מתוכו כמעט בהכרח
מרגלים, חבלנים ושונאי־ד,מדינה למיניהם,
הרי ניתנה זו השבוע על־ידי הצלחת שרות״
הבטחון.

מתחת 1ו
להישמטו 5י
עשויותו מ נ
•^ שתי^מדינות ^מרחביות נוספות :
.-כי הז כויו ת מ סו רו ת)

הלאומנים הערביים, כדי להכשיר את הקרקע
הנפשית בעולם הערבי לצעד כלשהו לקראת
הסדר עם ישראל. אם כן הדבר, הרי לא
היתד, כתנת עבד אל־נאצר מן הסתם לשלום
כולל, ששעתו ״טרם הגיעה״ ,לפי הנוסח
של נהרו, אלא להסדר חלקי כלשהו, אותו
יעיז שליט מצרים ליזום אחרי שעמדתו
בעולם הערבי תהיה יציבה ובלתי־מעורערת.
אם אמנם התחבאה כתנה זו בהכרזת
נהרו — ושום סיבה סבירה אחרת אינה
עולה על הדעת — הרי יש בכך אישור
לדעה שהושמעה לאחרונה על־ידי הפעולה
השמית ועל־ידי הנשיא הציוני ד״ר נחום
גולדמן, שטענו כי מדיניות ניטראליסטית

כנפי ההשפעה האמריקאית: סעודיה ואיראן. בעוד שמלו סעודיה
חושש מזה זמן רב בפני הפיכה פרו־נאצרית בארצו ואחיו האמיר פייצל מקיים
שיחותיגישוש עם המצרים בריאד ובקאהיר, מסתמנת אפשרות שממלכת החול
והנפט תצטרף בצורה רופפת לאיחוד כלל־ערבי, בהנהגת רע״ם. באיראן, לעומת
זאת, קיימים סימנים כי קציני הצבא יסלו את השלטון לידיהם, יפרשו אולי
סברית־בגדאד ויצהירו על עמדה ניטראליסטית, אם כי אוהדת למערב.

• המלך חוסיין לא יסכים, כנראה, להחלפת הבריטים החונים
בירדן, בצוותות מוגברים של מפקחי או״ם, אשר יבטיחו
ליטול על עצמם את האחריות לשלומו ולשלימות מדינתו. לעו-
מת זאת, עשוי הוא להצהיר כי לא יתנגד ליציאת הבריטים, וכי הוא מוכן
לדאוג לעצמו, אם יקבל את התמיכה הכספית הדרושה וכן כמות נאותה של
נשק וציוד צבאי.

0כבר עתה אפשר לנבא את תוצאות דיוני
מליאת עצרת האו״ם 5המושב המיוחד יסתייס בט־סירת
הודעה מצד המערב, על נכונותו להוציא את צבאותיו
מהלבנון והירדן, ברגע שמזכיר האו״ם יודיע שהוא מוכן
ולערוב לשקט ולשלמותן של ארצות אלה. אחת ההחלטות
הצפויות: שיגור דאג האמרשילד למרחב.

• ישראל תחדש, כנראה, את מערכת התעמולה
הבינלאומית, סביב הצעתה לשקם את
הפליטים הערביים. פרטי התוכנית המוצעת, שנדחתה
פעם אחר פעם על־ידי הערבים: הפליטים ישוקמו בארצות
מושבם הנוכחיות, על־חשבון ישראל, אן בשום אופן לא
בתחומיה. הצעה חסרת־מעוף זו לא תעורר אפילו את הכי
רזות־ההתנגדות המקובלות במקרים אלה מצד מדינות ערב.
מדיניות נדא־ו מדבר

״אני מקווה שאפשר להביא לידי שלום
בין ישראל ומדינות ערב. יהיו פרטי ההסדר
כאשר יהיו, פירושו יהיה שישראל תמשיך,
להתקיים וכי מדינות ערב — ובכלל
כל המדינות מסביב — יכירו בקיומה.״
כאשר הפליט ג׳והרלאל נהרו משפטים
אלה במסיבת־העתונאים השבועית שלו, לפני
שבועיים, ידע שהוא זורק פצצה. כי
בהיותו המלך הבלתי־מוכתר של המחנה ה־ניטראליססי
בעולם, שאחד מעמודי־התוזו
שלו היא הריפובליקה הערבית המאוחדת של
גמאל עבד אל־נאצר, היה לקולו של נהרו
הד עצום.
הכרה כלי אהדה. במסדרונות או״ם,
במשרדי־החוץ של תריסר מדינות, גרמה ההכרזה
ללחישות נרגשות. הכל הבינו כי
היא מהתה סימן־דרך.
אמנם הכירה הודו בישראל עוד בראשית
קיומה׳ אך מעולם לא כוננה עמה יחסים
דיפלומטיים, לא גילתה לה שום גילוי של
אהדה. הסיבות לכך היו רבות. בין השאר:
• בהודו יש מיעוט מוסלמי גדול, המרגיש
זיקה עמוקה לעולם הערבי. נהרו
לא רצה להרגיז מיעוט זה, לתת נשק
בידי אויבתו־בנפש — ממשלת פאקיסטאן
המוסלמית.
• כראש המחנה הניטראליסטי, היה נהרו
זקוק לתמיכת הערבים, לא רצה להשמיע
הכרזה שיכלה לשמש במרחב נשק בידי
ססידי־המערב נגד שותפו גמאל עבד אל־נאצר.

נהרו עצמו הביע עוד לפני 20 שנה
את הדעה כי הישוב העברי בישראל הוא
סוכן האימפריאליזם ומשרתו, שטופח על־ידי
האנגלים כדי לגרום לפיצול המרחב, כשם
שהליגה המוסלמית טופחה על־ידם כדי
לפצל את הודו.
,,מגע ישיר״ .אחרי ההכרזה החדשה
לא נרגעו הרוחות. בהפגנת־סולידאריות מיוחדת
התיצבו לפני נהרו שגרירי רע״ם,
מארוקו, סעודיה וד,סודאן, תבעו יחדיו הבהרה.
אחרי הפגישה הסודית הודיעו אמנם
שבאו על סיפוקם — אך נהרו לא חזר בו
מדבריו הקודמים.
תחת זאת השמיע השבוע הכרזה נוספת,
הפעם רשמית בפרלמנט ההודי. תוכנה: לא
ייכון שלום במרחב ללא הסדר בארץ־ישראל.
ההסדר במרחב חייב להתבסס על ההכרה
בתנועה הלאומית הערבית, שהיא הדחף המרכזי
בו. הוא צריך לבוא מתוך ״מגע
ישיר בין המדינות הנוגעות בדבר.״ אולם,
הוסיף, לא הגיעה עדיין השעה ליזום שלום
רשמי בין ישראל ומדינות ערב. הרמז הגלוי:
שעה זו תגיע כאשר תמגר התנועה
הלאומית הערבית, בהנהגת עבד אל־נאצר,
סופית את יריביה במרחב.
המתווך שד מחר. אישיות פוליטית
מנוסה כמו נהרו אינה משמיעה הכרזות כאלה
ללא כוונה מוחשית. לא באה אליו שום
פניה מצד גורם ממשלתי ישראלי. לכן
יכולה היתד, ההודעה לבוא רק כתוצאה
ממגע סודי עם רע״ם. מאחר שבשום פנים
לא יכול היה להשמיעה ללא הסכמת עבד
אל־נאצר, אין ספק שהיא כוללת, לפחות
בעקיפין, תמרון מצד השליט בקאהיר.
השערה אפשרית אחת: עבד אל־נאצר
השתמש בנהרו, שהוא איש נערץ על כל
העולס חזה 1090

• אישיות יהודית תבקר, כנראה, בעיראק.
מזכירה המדיני של אגודת ישראל העולמית, הארי גודמן
הלונדוני, עשוי להשיג את הסכמת ממשלת בגדאד לעריכת
ביקור אצל יהודי עיראק.

• מסתמנים חילוקי-דעות קשים, כקרב הדתיים,
בקשר לקו האופוזיציוני אשר יש לנקוט
בו בעתיד. בעוד שחלק מן המפלגה הדתית־לאומית
ימשיך בנסיונו ללכד את כל מפלגות האופוזיציה, פרט
למק״י, למערכה כללית נגד מדיניות הממשלה לאורך כל
החז ית, יתבע חלק אחר של מפלגה זו להתרכז אן ורק
במערכה על עניינים דתיים, תוך הצהרה ברורה כי אין
חילוקי דעות בין מפא״י לדתיים במדיניות החוץ והכלכלה
של הממשלה. מחייבי קו מתון זה מקווים כי בצורה זו
יצליחו לפתוח בחזרה את הדלת לאולם הישיבות של הממשלה.

מתבשלת הסתערות כללית של מנהלי המוסדות
הכלכליים של ההסתדרות, על פנחס
לבון. מזכיר ההסתדרות, אשר פעל בבולדוזר בפרשת פיצול
הטראסטים הכלכליים האדירים של ההסתדרות, לא יצא
עדיין מנצח בקרב עם המנהלים. הצעד המסתמן באופק:
אותם מנהלים, או לפחות חלק מהם, אשר מונו על־ידי
לבון להנהלה המפוצלת של סולל־בונה, עשויים לסרב לקבל
את המינוי.

• במסדרונות הפנימיים של הממשלה חוזרות
ונישנות הנבואות כי יחולו שינויים והקלות
בנוהלי המימשל הצבאי -אם כי במר
שאין כל סיכוי לביטולו בעתיד הקרוב. אם ת תג ש מנ ה הקלות

אלה, הן תכלולנה, בין היתר: ליברליזציה במתן רשיונות
תנועה, לתקופות ארוכות יותר ולשטחים גדולים יותר מכפי
שנהוג כיום, צימצום השטחים הנתונים למימשל הצבאי.

• תוכנית אחרת, המסתמנת באופק והק
שורה עם ערביי ישראל 1תוכנית ייהוד הגליל, אשר
מצד ישראל עשוייה להביא לתיח־כו של
נהרו בין ישראל והמחנה הלאומני הערבי.
מגגנזן אגדוו־ו לוד
שני אויבים היו לשמואל פישר, מזכיר
וועד פועלי הרכבת במחוז הדרום ומזכיר
מחלקת המנגנון המחוזית: הגדול והחזק
בהם היה קצין הבטחון אריה כרמלי, איש
אחדות־העבודה, מפלגתו של שר התחבורה
משה כרמל. האויב השני, הקטן מן
הראשון אך המסוכן ממנו: נחום פורק,
לשעבר בעל מזנון הפועלים בתחנת הרכבת
בלוד.
איבתו של כרמלי לפישר היתר, מובנת:
פישר, איש מפא״י, החזיק בידו את ה־
(המשך בעמוד )12

תקום כנראה לתחיה בעתיד הקרוב. דבר זה עלול לגרום
לשורה אינסופית של החרמת קרקעות, המעובדות כולן על־ידי תושבים ערביים.

• לקראת ראש השנה, שוב תצוך ותעלה שאלת ההכשר
לתוצרת תנובה. השנה, אחרי שרוב הקיבוצים העוסקים בכן לא קיימו
את הבטחתם להפסיק את גידול החזירים, תהיה הרבנות תקיפה הרבה יותר
בדעתה.

• מפ״ם ואחדות־העבודה יעלו דרישה שהממשלה תכיר
בבתי-ם פר מיוחדים, כבתי-ספר ממלכתיים פועליים. טענתן :
ההחלטה על ביטול הזרמים היתה מוקדמת מדי, וגיוון בתי־הספר קיים ממילא

גס עתה.

• השחקן האמריקאי־יהודי הנודע, אדוארד ג .,רובינסון,
יבקר בישראל, כאורח משרד ראש הממשלה, במסגרת אירועי
שנת העשור.
• יוצא לאור בקרוב רבעון ספרותי־מדיני, בעריכתו של המשורר
אהרן אמיר.

ובנות האזינו לקולם ־ או מעטים ואו את פניהם של חו

חכם אחד וי

1ן ^ 1י 1 * 0 ^ 1ן סי מון די מון, אלופת ה תנ ״ן
1 1 1 1 ** 1 ^ 11 של הרדיו הצרפתי, בעלת
הוצאת ספרי ילדים, הביאה בגד־ים, התרחצה בכינרת.

הצרפתי

ד״ר פרוספר אדולאי, נציג ו
טלביזיה הצרפתית, הוא רופ
יהודי מאלג׳יר שכבר ביקר בארץ, בל שן וגימאטריק

• ^ נשיםכר חו ב נעצרו והתלחשו זה
\ 4עם זה. חנוונים בפתחי החנויות חייכו
והחרד קידה. הילדים רדפו אחריו ברחוב
וצעקו :״יחי אלוף התנ״ך!״ נערות
עצרוהו במהלכו והגישו לו פנקסים לחתימה
.״אתה יותר מפורסם ונערץ אפילו
ממלכת היופי,״ לחשה לו אחת מהן.
עמוס חכם רק חייך, חתם בטוב־לב לכל
דורש•
אחרי עשרה ימים של התבודדות והסתתרות
בפנסיון זדזינגר בירושלים, כשהוא
מעביר את כל יומו בראיונות, בלימודים
ובמבחנים עצמיים, חזר עמום חכם
והופיע ברבים. אלא ששוב לא היה זה
אותו עמום חכם שעלה לפני שבועיים על
בימת היכל התרבות בתל־אביב, נרגש ו־חיור
וחסר בטחון־עצמי. שוב לא היה זה
אותו פקיד עלוב־מראה של בית־חינוך עיוורים
בירושלים, שאיש לא שם ליבו אליו
ולחייו.
עמום חכם החדש היה לבוש הדר: חליפה
כהה תפורה לפי מידתו, עניבה בצבע
כסף ומגבעת שחורה. אך לא רק מבחינה
חיצונית חל בו שינוי. לצעיר המופלא,
בעל שיער השיבה, חזר בטחונו העצמי.
מפורסם ונערץ, מכובד בפי כל, הרגיש
עמוס חכם את עצמו כמרחף בעננים. הסביר
הוא :״השינוי הזה הוציא אותי מכל
מסלול החיים שלי. אינני יכול לעבור ברחוב
בלי שיעצרוני או שיצביעו עלי באצבע.
עדיין לא קבעתי את מהלך חיי
לעתיד, אולם אשתדל ככל האפשר שלא לסטות
מחיי בעבר. עדיין אינני יודע אם
השינוי הזה הוא לטובה ואם לא מוטב
היה לחיות כמו מקודם.״
מוקף מלווים ומעריצים הובא חתן ה־תנ״ך
בכבוד מלכים אל מלון המלכים
בירושלים, שם צורף אל שאר 14 חתני
התנ״ך, עמם היה עליו להתמודד השבוע.
הם היו זרים לו. פנים זרות, שפות זרות,
מוחות זרים שאין הוא יודע מה טמון
בתאיהם. אך הוא לא היה זר להם. במשך
עשרת ימי שהותם בארץ הספיקו אלופי
התנ״ך הארציים לשמוע רבות על עמוס
חכם ועל ידענותו וזכרונו. כמה מהם,
אחרי שעיינו בסבך השאלות שעמוס השיב
עליהן בחידון הארצי, הודו בפשטות:
״אין לנו כל סיכוי.״ האחרים הסתירו את
חששותיהם.
״הדרום־אפריקאי אומר שהוא מתעלף כשהוא
רואה אותי,״ סיפר עמוס חכם ,״אבל
הוא סתם לץ.״

הבעל הארמגי התגכד

ן הקולומבי והמלטאי;;י

איה נציג קולו מביה, ופאול גיאו מלי ה נציג מלטה.

דו־פדסים, חתן התנ״ך הדרום־
!ואפריקאי, יכול היה אמנם להיות בבדחן
קרקס. הוא מלא
אותוכשרון גם
מרץ ופטפטן. על כל אחד יש לו הערה
קולעת, לכל משפט יש לו תשובה מכדחת.
הבעיה שהעסיקה אותו במיוחד, בשעות
שלפני תחילת המבחן בירושלים :״מה לעשות
בכד הזכוכית העתיק שינתן כפרס
ראשון לאלוף העולמי? מי יקנה ממני בקבוק
כל כך קטן ועוד כל כך ישן?״
ב־ 48 שנות חייו הספיק דו־פלסיס להיות
כורה זהב, עורך עתון קטן, מעסה
במרחצאות וצייר שלטים. היום הוא אב
לשני ילדים ורואה־חשבונות בחברת משקאות,
חבר הכת הנוצרית האדבנטיסטית השונה
משאר כתות הנצרות בהקפדתה על
שמירת השבת, ובראייתה את הברית־היש־נה
כתעודה חשובה יותר מאשר הברית־החדשה•
האיש
הצנום ונמוך הקומה, שעיניו השקועות
מרצדות במהירות לכל העברים
מאחורי משקפיו חסרי־המסגרת, ושפיו פולט
הלצות ללא הרף, לא יכול היה להיראות
בעיני עמום חכם כיריב רציני. בכל
שהיה מביט בו, היה עמוס חכם פעם נאלץ לחייך. ועמוס הירבה להביט ביריביו.
כשהוא יושב על כורסה מרופדת ובידו
ספר תנ״ך קטן, עטוף בכריכת עור חומה,
היה חכם מלכסן מדי פעם מבטים בוחנים
לעבר יריביו.
כמו כל מתחרה בתחרות ספורטאית היה
גם עמוס חכם מעונין מאד לדעת מה כוחם
של יריביו. אולם בתחרות ספורטאים רגי

יודע כל מתחרה לפחות את הישגיו
האחרונים ורמתו הכללית של יריבו. הרץ
היודע שיריבו לתחרות הקדימו והשיג זמן
הטוב מזמנו בעשירית השניה, יכול להאמין
כי במאמץ שרירים יוכל לגבור הפעם על
ואילו חתני התנ״ך היו
יריבו ולנצחו.
חידה סתומה איש בפני רעהו. אי־אפשר
היה לנחש לפי צורתם ודיבוריהם באיזו
מידה היה מוחם מסוגל לזכור את שראו
מידה יכולים הם לאסוף
ושיננו, באיזו
ולמיין פרטים שונים מזכרונם ותלמודם.
הנה, למשל, קבוצת התמהוניים שבין
אלופי התנ״ך, טיפוסים מוזרים כדוגמתו
של דו־פלסיס, אשר מבחינה חיצונית קשה
לקשרם עם ידיעת התנ״ך. האשד, עבת הגוף
ובעלת שיער השיבה היא שרה רבי־נוביץ
היהודיה ילידת רוסיה ,56 ,אלופת
התנ״ך של מקסיקו. שמה, בעצם, אינו
רבינוביץ• אולם בעלה הארמני אסר עליה
בתוקף להשתמש בשמו, כשהיא רוצה לעשות
עצמה לצחוק ולהופיע, בגילה, בחידוני
טלביזיה.
בטוב־לב, ללא כל שמץ של נסיון לפגיעה
בכבודה, היה עמום חכם מכנה אותה
בשם :״המשוגעת ממקסיקו.״ ״עוד לא הספקתי
לבוא למלון,״ סיפר הוא ,״והיא כבר
לימדה אותי את כל התורה שלה.״ תורתה
של הגברת רבינוביץ היא פשוטה :״יהודי
טוב הוא יהודי המאמין ביעודו המשיחי
של ישו.״

המדבר הח
*** יין־ לאותה קבוצה, למרות ש-
ל ב קי או תו הגדולה בתנ״ך אינה מוטלת
בספק, הוא גם היהודי השני שבא בין
14 שליחי התנ״ך — הד״ר פרוספר אזולאי.
מבחינה חיצונית נראה הד״ר אזולאי, נציג
הטלביזיה הצרפתית, כדמות פילוסופית רצינית.
קומתו הנמוכה והרחבה, שפמו הלבן
וגבותיו השחורות, מצחו הרחב והקמטים
שסביב עיניו עושים רושם חזק
על המתבונן בהם.
הד״ר בן ה־ ,69 הזקן שבחבורת חתני
התנ״ך, יליד אלג׳יר שביקר מספר פעמים
בארץ ושבנו ומשפחתו נמצאים בישראל,
הוא גם מומחה לקבלה. אולם מומחיותו
הגדולה ביותר היא הגימטריה. הד״ר אזולאי
הוא נשיא מועדון הגימטריה בפאריס,
ואין כמעט מושג או מלה שאין הוא הופכם
מיד למספר, מוצא את משמעותם המשנית
ומפרש לפיהם פסוקים וקובע הלכות.
עמוס חכם שומע באדיבות ובענין
את פירושיו המסובכים של אזולאי, מכווץ
שפתיו ומרים גבות עיניו כאומר:
״מה זה שייך לתנ״ך?״
הד״ר אזולאי, שהיה במלחמת העולם הראשונה
רופא שדה צבאי בדרגת סרן בצבא
הצרפתי, הוא אולי המשכיל בין כל משתתפי
החידון. מלבד היותו בלשן העוסק
במחקרים לשוניים, הוא דובר 14 שפות על
בורין, בתוכן שפות כמו אשורית, שומרית
וחיתית. עתה, בגיל 69 החל גם ללמוד את
השפה הסינית .״לעולם לא מאוחר מדי,
ביחוד לא ללימודים,״ גורם הד״ר אזולאי.
אולם הוא בחר בלימוד השפה הסינית לאו־דוזקא
מתוך קפריזה לעת זקנה. לפי תורת
הגימטריה המיוחדת שלו יכול הד״ר אזולאי
להוכיח כי בתנ״ך יש סימוכין לחיוניות
ולצורך שבלימוד השפה הסינית.
או, למשל, הגברת אירנה סנטוס, המורה
בת ה־ 39 מברזיל, שלעמום חכם לא ניתן
לעמוד על אפיה ודמותה המיוחדת משום
שאת הימים שקדמו למבחן בירושלים בילתה
בבית־חולים בחיפה• היא הגיעה לארץ
כשנגיף השפעת כבר בתוכה, נפלה למשכב
בעת סיור קבוצת האלופים בחיפה. למרות
שלמדה פסיכולוגיה באוניברסיטה ואף
חיברה ספר העוסק בבעיות חינוך
ילדים, נראתה הגברת סאנטוס כילדה נפחדת,
הזקוקה לייעוץ פסיכולוגי בעצמה.
באנגלית הטובה והשוטפת השגורה בפיו,
היה עמוס חכם נכנם מדי פעם בשיחה עם
אחד ממתחריו. הוא החליף עמם חתימות
ורשמים. העלמה אינה ניולנד, נוצריה פרוטסטנטית
בת ,42 המשמשת כמורה בהולנד
מולדתה, היתד, מלאה התפעלות מהנגב:
״בפעם הראשונה בחיי אני רואה מה זה

טבילה בירדן

להטביל בהם את נכדיה. מאחוריה נהגת מכוניו

מול הבתולה הקדושו
רושם בל

ימחה.

רוב

האורחים

נוצרים

מדבר. קראתי בתנ״ך הרבה על מדבר, איך
שמשה הלך 40 שנה במדבר, ואף פעם
לא ידעתי מה זה. עכשיו קיבלתי תמונה

ברורה ואוכל גם להסביר לתלמידי.״
אולם לא כל חתני התנ״ך הזרים הם
טיפוסים יוצאי־דופן ומשונים כאלה. ה־ ^
שתקנים שבהם, הם אנשים רגילים ואפו־ ^
רים׳ ללא פילוסופית חיים מיוחדת, שהת־ מ

עה־עשו גיבור השבוע, האוסר המוזר ביותו שר אדונים

ד השליחים
מצטיין בשום דבר מיוחד. הוא פשוט מכיר
ויודע את התנ״ך• כזה הוא גם פאול גיאו־מליה
נציג האי מלטה והנציג היחיד של
האימפריה הבריטית. גיאומליה בן ה־19
הוא הצעיר שבחבורה. גבה־קומה ושחום
פנים, הוא נראה כאילו לא הרגיש כל כך
בטוב בהברת האנשים המבוגרים והרציניים
והיה מעדיף להתהולל מעט בנשפיית
רקודים. הוא בן למשפחה עשירה במלטה,
שהתחנך במנזר ישועי, שם למד את ה־תנ״ך.
הוא היה נלהב מאוד מן העובדה
שבעת ביקורו בנצרת חשבו אותו תושבי
המקום לערבי ופנו אליו בשפתם׳ שמח
על הביקור בישראל מפני שאולי תינתן
לו ההזדמנות לקבל אוטוגראף של בן-
גוריון.
גם ליאורה צ׳רוטי האיטלקיה בת הסד,
מגנואה, העובדת כנהגת בבית המסחר
של אביה, היא דמות אפורה ורגילה.
באיטליה הפכה לדמות נערצת לא
פחות מאשר עמוס חכם בישראל, זכתה
לברכת האפיפיור והצליחה להגביר את
תפוצת התנ״ך. היא באה בלווית אמה, מאמא
איטלקיה טיפוסית רחבת־גוף וטובת־לב, ה־משגיחה
על בתה הרווקה.
אנג׳לו פרה בן ה־ 35 מארגנטינה הוא
חרט מכונאי, הנראה כיהודי יוצא רומניה.
גם הוא בקי בתנ״ך משום שמילדותו הר־גילוהו
לקרוא בו יום יום בעיון, וההרגל
השתרש בחייו.

במנזר הפרנציסקני בנצרת עומדים ששה מאלופי התנ״ך, שערכו סיור במ שך עשרה
1ימים בארץ ה תנ״ן. הביקור בנצרת, על כנ סיו תי הומ קו מו תי ה הקדו שים, השאיר עליהם
אדוקים, שהתלהבו כ ש חזיונו ת התנ״ך והברית־החדשח הפכו ל מ צי או ת״ ם לנגד עיניהם.

חנכו על ברכי התנ״ך, למדו לאהבו ו־להקדיש
לו מזמנם מדי יום — כמו עמוס
זכם עצמו.
4כזה הוא קרל דריארד, השבדי הכחוש ו הקומה
שאינו מרבה במלים. דריארד,
ש ן בן ה־ ,65 קרא בקביעות במשך 40
שנים האחרונות שלושה פרקים מהתנ״ך,
די יום ביומו. הוא אינו מבריק, אינו

למעשה נולד אנג׳לו באיטליה למשפחה
אבנגלית, שהיא נדירה למדי באיטליה. אביו,
רצף עני, היגר כשהיה בן עשרה חדשים
לארגנטינה. וכך, למרות ש־ 34 משנות חייו
בילה אנג׳לו בארגנטינה, הוא עדיין אזרח
איטלקי הגאה בעובדה זו ומדגישה בכל
הזדמנות. רק איטלקית אין הוא יודע ולשאלות
שישאל בחידון ישיב בשפתם של נציגי

אמריקה הדרומית־הספרדית.
דרך לימודו של אנג׳לו את התנ״ך, היא
אופינית, לדבריו, לרבבות בני־ארצו. הוא
נוהג לקרוא את התנ״ך ביחידות, ופעם השבוע
הוא משתתף בהקראה ׳ פומבית של
התנ״ך בקהילתו. כדי לשנן את מה שהוא
קורא נוהג אנג׳לו להעתיק מדי פעם פרקים
שלמים בכתב ידו•׳ בביתו מצויות מחברות
על גבי מחברות שכתב עוד בילדותו ובהן
פרקי תנ״ך. הוא מקוה שבעוד עשר שנים
יהיה בידו נכס שאינו שכיח ביותר בימינו
— התנ״ך כולו בכתב ידו.
ארגנטינה, ארצו של אנג׳לו היתה אולי
המדינה בה התקבל החידון התנ״כי בהתלהבות
הגדולה ביותר. לדבריו של אנג׳לו
הגיעו כ־ 25 אלף מכתבי תודה להנהלת השידור
הארגנטיני על השידור המוצלח. אני
ג׳לו עצמו מאושר לא פחות :״אני יכול
להפוך בקלות סוחר בולים, קיבלתי אלפי
מכתבים וכמה עשרות הצעות נשואים. אולם
המכתב המשונה שבכולם היה מכתב של
נזירה. היא כתבה לי שבגלל אדם יודע
תנ״ך כמוני היא מוכנה להפר נדריה, לצאת
מהמנזר ולבוא עמי בברית־הנשואין.״
בחברתם של אלה הרגיש עמוס חכם את
עצמו בטוב• הם היו דומים לו יאפיים:
שתקנים, חסרי יהירות, צנועים וטובי לב.

הדוום=אפויקאי

בונו ת בן הכת האדבנטיסטית, הוא הליצן באלופים.

לא הציעו לי אשה
^ תרםשלחתניהתנ״ך־ הם המלומדים,
כד״ר סנטור פיגארו מאורוגוואי
בן ה־ ,36 שמלבד היותו מורה הוא
גם כומר; או כוילהלם אייטלה, הכומר הבלונדי
הצעיר מעיר הנמל הפינית הקטנה,
שהתנ״ך הוא לחם חוקו היום־יומי.
החביבה שבקבוצה זו היא ללא ספק
מירטל דייוים, אלופת התנ״ך של ארצות-
הברית. שפעת תחתוניות התחרה הכחל־חלות׳
המבצבצות מתחת לשולי שמלתה,
רגליה השזופות והמוצקות עשויות ליצור
את הרושם שהיא נערה בת .17 אולם
כשמסתכלים בדמוולה של מרת מירטל דיי־וים,
המורה לאנגלית מג׳יאורג׳יה, נראית
היא לפי פניה וגיזרתה כאשה בראשית
שנות השלושים שלה. למעשה הגברת דיי-
וים היא אשה בת ,49 סבתא לחמישה
נכדים. היא חייכנית ושובבה, חושפת מדי
פעם טורי שיניים מבהיקות ומקפידה בשיחתה
על מבטא של מורה לאנגלית.
הגברת דייויס ושאר חבריה מקבוצת
המלומדים הביטו בעמוס חכם במבטים מלאי
הערצה :״הוא ממש פינומן .,אינני חושבת
שמישהו מאיתנו יוכל לנצחו.״ קשה
היה לדעת אם מחמאות אלה היו רק
ביטויי אדיבות וענווה, או שהיתה בהן
באמת הערכה־מתור־ידיעה להתמצאותו המופלאה
של עמוס בתנ״ך.
עמוס עצמו לא זילזל ביריביו :״אני
יודע שהם מלומדים וידענים בתנ״ך, אצטרך
להתאמץ כדי להתחרות בהם.״ הוא
חייך חיוך טוב־לב :״מי יודע מה יכתבו
העתונים אם אצליח להיות חתן התנ״ך
העולמי? כבר עכשיו מסלפים כל כך הרבה
ומגזימים. כתבו, למשל, שאיזה רב תימני
הציע לי את בתו לאשה, דבר שלא
היה ולא נברא. בכלל מתארים הכל באופן
מוגזם.״
גם בזרוח כוכבו לא שכח עמוס חכם את
החלכאים בתוכם חי במשך עשר שנות חייו
האחרונות. לא היו לו. לעמוס חכם הרבה
דרישות ותביעות ממארגני החידון. כל מה
שקיבל — קיבל בתודה. אולם תביעה אחת
היתד. לו: לתת לכיתה של עוזרים מבית־חינוך
לעודרים בירושלים, בו עבד כפקיד,
לבא ולשמוע את אשר יתרחש באמפיתיאטרון
האוניברסיטאי בירושלים, שם ייערך השלב
האחרון של מבחן התנ״ו•
בטוח בעצמו אך ענו יצא עמוס חכם
להתמודד עם חתני התנ״ך על הבכורה העולמית.
במשך יום שלם עמד במרכז ה־התענינות
הצבורית של כל אזרחי המדינה,
שעקבו בחרדה אחר הצעיר שאך אתמול
היה בלתי־ידוע, הפך בין לילה נושא
לפולחן אישיות. אלא שהפעם היה מן החיוב
שבפולחן אישיות מעין זה — פולחן
לאישיות שסימלה תופעה תרבותית רוחנית,
ולא את כוח השררה או השרירים.

ליאורה צ׳רוטי, הנהגת מ־

14111^1
1 1גמאה שהביאה לישראל את
# 4 1 1\ 11
ברכת האפיפיור לחידון ה תנכ״י ואת אמה הזקנה.

האוושא׳

ד״ר נסטור פיגארו הוא גם
כומר וגם רופא, אב לששה
ילדים ומטיף. למרות זאת אינו נרתיע מטבילה בלם.

או>ר>

מ>ועד
ב מיו ח ד
לכ ם!
1 אנשי משקי הגליל
בתפקידי חוץ נופשים
וקייטנים בגליל עובדי
מפעלים בצפון הארץ
ותושבי הגליל בכללם.

קוי האויר הקבועים של
״ארקיע״ תל־אביב — חיפה — פעמיים מחניים, מופעלים
יום יום ההמראות מת״א בשעה
6.30 בבוקר וב־ 15.15 אחה״צ.
תחבורה סדירה משדה התעופה היישוב במחניים לנקודות
ובתי מלון בצפת ובהר כנען.
המחירים עממיים

ההרשמה בראש פינה:

דב גולדשלו״ן

בתל־אביב

״ ארקיע״
קוי תעופה כישראל כע״ט
רה׳ מזאה 42 טל 61562/3 .
פרסום ״דחף״

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים י
הרשמו עודהיום לקודם ל*

קצד־נות

עברית ו/או אנגלית

(שני חודשים, טעמים כשבוע)
ב״אולפן גרג 0 0 0
בת״א ז אצל ח• בר־קמא, גורמן 5
כהיפה :״במעלת* ,שמריהו לוין 30

הצלחה מובטחת!

עד־שקר פורק

קרבן־עלילה פישר
תכניו תיו שטניות עלילה שפלה טיפוס

מסוכן וגרוע ביותר שקרן ואיש־תככינז

ערכו חיפוש בביתו של פישר, מצאו את
המכנסים שנתפרו מן הבד אשר ליטו
נתן לו חינם כביכול. פישר טען :״את
הבד קניתי מליטו. הוא מכר לי אותו לפני
ראש השנה. תפרתי ממנו מכנסים.״
(המשך נדענזוד )9
חשובה שבמשרות מחוז הדרום. הוא שלט
חומר העדויות היה זעום ובלתי משכעל
תיקיהם האישיים של מאות הפועלים, נע• למרות זאת הוחלט להעמיד את פישר
טיפל בבעיות שכרם, קידומם בעבודה והע למשפט. ד״ר מנחם בוכוויץ, פרקליט נפת
ברתם מדרגה זמנית לקביעות. בתפקידו השפלה שמונה השבוע לשופט שלום בתל-
כמזכיר הוועד השלים פישר את תפקידו אביב, הגיש את התיק לבית־משפט השלום.
כאיש מחלקת המנגנון. הוא דאג לפועלים, עורך־הדין אברהם אלחנני קיבל לידו את
הקפיד על זכויותיהם, ללא הבדל מפלגה ההגנה.
או לאום.
״עלילה שפלה״ .בבית־המשפט התכשרצה
משרד התחבורה לפטר 40 פוע פוצץ התיק כולו כבועת סבון. בחקירת
לים זמניים לחם פישר על זכויותיהם. גם שתי וערב תקיפה של אלחנני התברר כי
כרמלי לחם על זכויותיהם לעבודה של פורק היה זה שנתן לליטו את הבד, כדי
חברי מפלגתו: הוא דאג לבטל את פקודת שליטו יתן אותו במתנה לפישר. אך ליטו,
.הפיטורים של הפועל הערבי חבר המפלגה פועל זמני חסר־אמצעים, החליט להרוויח
איברהים איסקנדר.
מכל הענין: הוא בא לפישר, הציע לו את
הסכסוך בין פישר לפורק היה על רקע הבד למכירה. חלק מן הבד מכר ליטו לבלתי
מפלגתי לחלוטין: פורק, בעל המזנון, אדם אחר. הוא גם סיפר כי הציעו לו קביהיה
מוכר את המצרכים המוקצבים לו ב עות תמורת עדותו.
שיק השחור. המזנון שברשותו היה מלוגם
העד השני, מאיר סביצקי, פועל
כלך ומזוהם. גם תלונותיהם של פקחי זמני בלתי־יציב ברוחו, גילה כי הובטחה
משרד הבריאות והעבודה לא מנעו מפורק לו קביעות בעבודה. עדותו כי נתן מת־לעשות
כרצונו. קשריו האמיצים עם פקידי נית־כסף לפישר לא התקבלה על דעתו של
משרד התחבורה עשו את שלהם. בכל השופט, שדחה גם את סיפוריו של פורק.
זאת לחם פישר בפורק בלי הפסקה: הוא
״כל העדים הנ״ל עשו עלי רושם של
תבע ממשרד התחבורה לבטל את הזכיון
למזנון, לסלק את פורק משטח התחנה. ל שקרנים ואין אני מאמין לאף מלה מדבבסוף
ניצח פישר: זכיונו של פורק נשלל ריהם,״ קבע השופט בפסק־דינו החריף בממנו,
אך באורח פלא ניתן לו פיצוי אחר, מיוחד ,״אף אחד מהם לא נתן סיבה. מתבצורת
זכיון דומה בתחנת הרכבת בנת קבלת על הדעת מדוע נתנו מתנות־כסף
לנאשם לדעתי כל התלונה נגד פישר,
ניה.
בשר, סובר וכסף. אחדות־העבודה בנוגע לסכומי הכסף שסביצקי וליטו נתנו
יצאה למלחמה בפישר המפא״יי. אחרי ש לו, אינה אלא עלילה שפלה והיוזם של
הפיצו תילי־תילים של שמועות על קבלת -כל העלילה הוא העד נחום פורק. איש זה
שוחד כביכול ועל שחיתות בוועד פועלי עשה עלי רושם של טיפוס מסוכן וגרוע
הרכבת של מחוז הדרום, החלו קציני ה -ביותר, שקרן ואיש תככים. הוא שביים
בטחון של הרכבת, אריה כרמלי מחיפה את כל הענין נגד פישר אני מאמין
וזלמן כהן מתל־אביב, לחפש עדים לבי שליטו מסר את הבד לפישר כדי להפיל
סוס השמועות. בצר להם, אחרי שחיפשו אותו (בפח) ולהעליל עליו כל ענין
ולא מצאו אפילו שמץ של האשמה מבוססת המתנות הכספיות אינו לדעתי אלא שקר
נגד פישר, נקרה להם פורק בדרכם. בעל גר.״
על משמר הטוהר. פועלי הרכבת
המזנון, ששנאתו לפישר היתה גדולה, שמח
כמוצא שלל רב. יחד עם כהן וכרמלי החל נשאו את פישר על כתפיהם מאולם בית-
לתכנן את הבור הגדול אליו צריך היה המשפט החוצה. השבוע, אחרי שהוחזר
למשרתו כמזכיר הוועד ומזכיר מחלקת הפישר
ליפול תוך זמן קצר.
פורק החל לפעול במהירות. הוא עצ מנגנון של הרכבת, ערכו לו הפועלים מסי-
מו התיצב במשטרה, מסר עדות ארוכה, בת־נצחון בבי ת־ תבורי בתל־אביב .״פישר
בה סיפר כי נתן פעם לפישר בשר וסוכר, הוא הישר באדם,״ ספרו הפועלים שהלכו
ממערכת עתון אחת לשניה, כדי להשפיע
מבלי שמזכיר הוזעד ישלם לו תמורתם.
בעזרת פורק הביאו כרמלי וכהן שני על העורכים לפרסם את דבר זיכויו.
בכנסת שאל ח״כ אחדות העבודה אברהם
עדים אחרים למשטרה: משה ליטו סיפר
בי. נתן שלושה מטר בד במתנה לפישר עבאס את השר כרמל, בשאלה מוזמנת:
וכן 25ל״י במזומן, מפעם לפעם. פועל ״היוכל השר להבהיר פרשה זו בפני האחר,
מאיר סביצקי, העיד באוזני הקצין כנסת?״
יונה גילבין כי נתן לפישרמתנות־כסף
ענה כרמל רמיזו ת החשד לגבי הבסך
10ל״י בכל פעם.
בחנות של קציני הבטחון אינן מוצדקות
פישר נעצר. הוא הואשם בקבלת •שוחד, בשום פנים כלפי אלה שמלאו חובתם בהודח.
ממשרתו והועמד למשפט בפני שו תוקף תפקידם ...עלי לומר כי אין בשום
פט השלום הראשי ציון אלוף, בבית־ה־ פנים לגנות את העומדים על משמר הטוהר
משפט ברמלה.
ונקיון הכפים ברכבת ישראל ואין לרפות
בד למכנסים. המנגנון כולו קם ל ידיהם ...במקרה האמור יש להצטער על
הלחם את מלחמת גולית בדויד, כנגד שמו כי נגרם בשגגה צער וסבל לאדם על לא
אל פישר. עסקני אחדות העבודה הבטיחו עוול בכפו.״
שיכונים וקביעות בעבודה לכל מי שיסכים
קציני הבטחון שמעו את דברי השר ולהעיד
נגד המזכיר המפא״יי .״קציני ה־ חזרו למשרדיהם. הם פנויים עתה, מן
בטחון ביקשו מן הפועלים למסור עדות הסתם, להעלות בחכתם דג נוסף שאינו
נגד פישר בהבטחה שיסדרו אותם
בעבודה חבר אחדות־העבודה.
קבועה,״ סיפר יוסף וישני, מנהל הסדנ
אות וחבר ודעד העובדים ,״אותי האשימו
שאני מחפה על פישר ושאני יודע על כל
מעשי השחיתות
?־ייי־יי הף
שלו — אחרי שלא הס *חד• הנופש
כמתי להעיד נגדו.״
ההסכם בין מרכז הסתדרות המורים לקציני
המשטרה יונה גילבין וברוך שווי־לי
מן המטה הארצי עבדו בקדחתנות. הם רפאל הלפרין היה ברור ובהיר בהחלט:

במדינה

חינוך

מרכז הסתדרות המורים יעמיד לרשות הל־ י
פרין וקייטנתו, קייטנ ת שמשון, את צוזת
עובדי תליל תמורת פרסומת מתאימה ו־רעשנית
לתיאטרון הילדים. לא היה מקום
לספק בדבר כשרות ההסכם: ההסכם בין
שני הצדדים הנוגעים בדבר הודפס ונחתם
על גבי טופס רשמי של מרכז הסתדרות
המורים.
בכל זאת, היו לשלום לוין, מזכיר המרכז,
ספקות מרובים :״מרכז המורים לא
המליץ על שום קייטנה,״ הודיע לוין בהד
החינוך ,״ קיי טנ ת שמשון לא היתד,
רשאית להשתמש במודעותיה בשם מרכז
הסתדרות המורים כיצד בכל זאת הגיע
טופס רשמי של המרכז לידי מי שחתם עם
הלפרין על ההסכם האמור? על כך לא היתד,
לשלום לוין שום תשובה. הוא אף לא
הזכיר עובדה זו במאמרו.
השבוע הודיע הלפרין כי הוא עומד
לנקוט בצעדים נגד הסתדרות המורים, מרכזה
ומר שלום לוין .״הם הפרו את כל
ההתחיבויות,״ נזעם הלפרין.
השתלשלות הענינים היתד, באמת פשוטו,
ביותר: אחרי שמורים בעלי קייטנות
פרטיות זעקו חמס על המלצות מרכז המורים
שהופצו על־ידי קיי טנת־ ש מ שון, נר־רתע
המרכז. למרות שנציגיו המוסמכים
חתמו על הסכם רשמי, סרב לוין להכיר
בו. אנשי תליל ובמאי התיאטרון לא הגיעו
לקייטנה.
״הם גרמו נזק עצום לשמי הטוב,״ סיפר
הלפרין, אשר אלף וארבע־מאות ילדים
נפשו במחזור הראשון של קייטנתו הגדולה,
״הייתי צריך לשכור במאי על חשבוני הפרטי.״
למרכז
המורים היו נימוקים מספיקים,
לדעת עובדיו, לעשות מה שעשו :״הלפרין
לא נתן לנו מספיק פרסומת. הוא הפר
את ההסכם. לא קיבלנו מספיק פרסומת
ומשום כך לא שלחנו אליו את במאי ת־ליל,״
הסביר אלוני, גזבר מרכז הסתדרות
המורים. הוא שכח להוסיף רק פרט קטן
שהיה עלול לזרוק אור נוסף על הפרשה
כולה: במאי תליל, דן קדר, לא הסכים מעולם
להדריך בקיי טנת־ ש מ שון, הודיע על
סירובו המפורש למנהלי תליל ולראשי המרכז
כאחד, מבלי שהלפרין עצמו ידע
על כך כלל.
פשעים רצח בפרדם סיק־סיק
שתי מכוניות, מכונית־משא ומכונית פרטית,
התקרבו אל גבול ישראל־ירדן מן הצד ׳׳-
הירדני. החיילים והשוטרים שעמדו משני
צידי הגבול ליד חירבת עזון, בין טייבה
ותול־כרם במשולש הקטן, לא נקפו אצבע.
כדי לעכב את המכוניות מלחצות את הגבול.
היושבים במכוניות, גבר צעיר, אשתו,
ילדיו, הוריו ושני אחיו, החזיקו בידיהם
תעודות רשמיות. הפקידים הישראליים בדקו
את הניירות, החתימו אותם בחותמת רשמית,
הסתכלו במכוניות ובנוסעיהן הרבים
המתרחקים במהירות לתוך השטח הישראלי.
לוטפי
נבולסי היפואי חזר לישראל, במסגרת
מבצע איחוד המשפחות. אנשי ה־בטחון
הישראליים לא שכחו ללוטפי את
שירותיו הטובים בימים שלפני מלחמת
תשי״ח, התירו לצעיר הערבי ולמשפחתו.
לחזור לאדמת אבותיהם שבפרדס סיק־סיק
בתל־עריש, ליד אבו־כביר ביפו. אחרי תקופה
קצרה, בה התגורר נבולסי החוזר אצל
משפחת מנסור בכפר טירה ואצל קרוביו
הרבים בכפר ג׳לג׳וליה, עבר לגור באחד
חעזלס הזה 1090

עד־שקר ליטו
רו ש ם של

ש ק רני ם ...הפיל והעליל

מפרדסי מסמיה שבכביש ירושלים־באר־שבע.
משם עבר סוף־סוף בחזרה ליפו׳ אותה
עזב בשנת .1948
כבר במסמיה התגלגל לוטפי נבולסי אל
מול כוונת משקפותיהם של אנשי החוק.
הצעיר הערבי, שעסק בגידול ובממכר צאן
ובקר, היה מבזבז סכומי כסף עצומים
לעתים תכופות, משך אליו את תשומת
לבם של בלשי המשטרה. לוטפי, שהיה סבור
כי קשרים שיקיים עם משטרת ישראל
יצילו אותו בבוא היום,כשהחוק ישים
עליו את ידו, טעה: אנשי המשטרה גילו
כי הוא עוסק בהברחת סמים משכרים, חא-
שיש ומורפיום, ומכירתם.
גינת ירקות כפרדס. עסקיו של
לוטפי פרחו ושגשגו מיום ליום. על אף
העובדה שבלשי המחלקה הכלכלית העוסקים
במלחמה בסמים משכרים החלו להשגיח
על צעדיו, לא חדל החוזר הערבי׳ בן למשפחת
נבולסי העשירה ורבת ההשפעה, מ־עיסקותיו
המפוקפקות. כשנסגרה עליו מבעת
אנשי החוק, פנה נבולטי לאנשי המשטרה,
הציע להם את שירותיו כמודיע
משטרתי.
בביקוריו הרבים בתל־אביב, בין הברחה
אחת לשניה, הכיר נבולסי ( )31 בהירה
יהודיה בשם יפה מזרחי, אתה נפגש לראשונה
במסעדה השייכת לאביה. נבולסי, שהיה
כבר אז אב לשלושה ילדים קטנים,
ובעל לאשה צעירה, העתיר על יפה מזרחי
את רגשי־חיבתו, ביזבז אלפי לירות בבילויים
אתה. ההיים בב־תו במסמיה נעשו
קשים מיום ליום• ידידי משפחה סיפרו
לזריפה, אשתו של לוטפי, על מעשיו של
בעלה. מריבות וסיכסוכים פקדו את הבית
שבפרדס הגדול.
אחרי שעבר לגור בתל־אביב, הידק נבול-
סי עוד יותר את קשריו עם יפה מזרחי.
עסקי ההברחה שהסתעפו מאד, כשהוא נהנה
מחסות המשטרה, לה סיפק שפע של ידיעות׳
הכניסו לנבולסי סכומי כסף עצומים.
כדי לחפות על מעשיו הבלתי־חוקיים, גידל
המבריח ירקות בחצר ביתו, מכר אותם
כביכול לפרנסתו.
שיטותיו של נבולסי היו פשוטות: אחרי
שביצע כמה הברחות מוצלחות, היה מודיע
למשטרה על הברחת־סמים ששותפיו עומדים
לערכה. השותפים המרומים לא ידעו
כמובן מי הוא המוסר על פעולותיהם. המשטרה
היתד, מביאה אותם לדין, כולאת
אותם בבית־הסוהר לפי פסק־דינו של השופט.
מלבה
נפצעה כזרוע. בבית המשפחה
הגדול בפרדס סיק־סיק התנהלו חייו
של לוטפי נבולסי תוך מריבות בלתי־פוס־קות.
אוזמד נבולסי 38 אחיו של לוטפי,
הביא לבית־אחיו אח אהובתו היהודיה, מלכה
אלפסי. לנוכח יהודיה שניה זו פקעה
סבלנותה של זריפה אשת־לוטפי.
לוספי, שהיה חוזר הביתה שיכור, הרביץ
לא פעם לזריפה. זריפה, מצידה, היתד, מתנפלת
על מלכה ומכה אותה. באחד הימים
חזר לוטפי כשהוא שתוי• אתו הביא בחורה
זרה. זריפה ברחה אז מן הבית, העתיקה
את מגוריה לביתה של אחת ממשפחות
הערבים המכובדות ביפו. רק שליחים־מתוו־כים
שבאו לזריפה, והבטיחו לה בשמו של
בעלה כי יסור מדרכו הרעה, החזירו את
זריפה לבית בעלה, אחת שבועיים.
זריפה לוטפי היתה עשירה מופלגת בזכות
עצמה. זריפה, בת למשפחת פרמאודי
עתירת הנכסים, תבעה את רכוש הוריה,
מיד כשהגיעה בחזרה לישראל. סמוך ליום
בו ברחה מבית בעלה, קיבלה זריפה
העולם הזה 1090

חכר־כצרה ווישני
עלילה ד מיו ני ת ...מחוסרת כל יסוד

את הודעת רשות הפיתוח על אישור תביעתה
ועל העברת חלק גדול מרכוש הוריה
בחזרה לרשותה. לוטפי דרש מאשתו
להעביר את הרכוש לידיו. זריפה התנגדה.
גם אחרי שזריפה חזרה הביתה לא ריסקו
המריבות.
לפני שבועים שוב הגיע הסכסוך לשיא.
זריפה התנפלה על מלכה אלפסי, פצעה
אותה בזרועה. מלכה, שנלקחה לבית־ה־חולים
דתולו ביפו, נחקרה במשטרה, אך
סירבה להעיד נגד זריפה. לחוקרים ספרה
כי נפלה ונפצעה .״אני עוד אעשה אתך
השבון,״ אמרה לזריפה ביום בו חזרה
מבית־החולים לבית נבולסי.
השבוע פלחו ארבע יריות־אקדח את דממת
הלילה בפרדס סיק־סיק .״זריפה!״ נשמעה
קריאה חדה לפני שנורו היריות.
בתה של זריפה בת השש ומלכה אלפסי,
שרצו החוצה למשמע היריות, מצאו את
זריפה כשהיא מתבוססת בדמה, הרו נד, מפגיעת
קליע של אקדח קולט אמריקאי
בראשה.
פח כחדר מדרגות. בשעה אחת בלילה
חזר לוטפי לביתו, שתוי. למראה השוטרים
הרבים שהקיפו את הבית ושסיפרו
לו על מה שאירע, פרץ הבעל בבכי,
קרע את בגדיו וצעק בהיסטריה :״ידעתי
שיעשו לי את זה, יש לי הרבה אויבים.״
לוטפי צדק. אויביו היו מרובים, בכל
רחבי העולם התחתון העוסק בהברחת סמים.
רק לפני כשנה מסר לוטפי למשטרה על
פח חאשיש שהיה מוחבא בחדר המדרגות

של אחד הבתים ברחוב הכובשים בתל־אביב.
האחים מזרחי, שנמצאו במקום, נעצרו,
מחכים עתה לבירור דינם.
בבית־המשפט טענו האחים מזרחי כי
לוטפי קינא בהם, אחרי שהתידדו עם יפה
מזרחי, ידידתו. לוטפי נתן ליפה את פח
החאשיש כדי שתחביאו בחדר המדרגות
של ביתה ביום בו ביקרו אותה האחים,
הודיע על כך למשטרה.
עתה, אחרי הרצח, פנו החוקרים לעבר
האחים מזרחי, כשם שהחלו לחקור את
קרוביהם של יפה מזרחי ושל מלכה אלפסי.
הסמל נסים ענתבי, איש המחלקה הכלכלית
של המשטרה, שהיה בשעתו המומחה ל־עניני
ערבים במשטרת־יפו, נקרא לעמוד
בראש החקירה. אנשי המטה הארצי ידעו
כי• ע.מ.מ. חיים פלסר, מפקד הנפה הדרומית
ביפו שמימיו לא חקר תיק משטרתי
כהלכה, לא יוכל לנהל חקירה רצינית
כמו זו של רצח זריפה. ענתבי, שהצטיין
בחקירת חבורת רצח ביע״מ בשנת , 1954
החל לפעול במרץ.
האליבי: קצין המשטרה. בהתרגשות
הלילה הראשון׳ כשפלסר הבלתי־מנוסה
מנהל את החקירה תוך כוי פליטת
הצהרות על ״רצח קלאסי״ וסיפורי־מעשיות
אחרים, נעשה המשגה הראשון:
טביעות הרגלים הטריות, שנשארו בפרדס
מסביב לבית, לא נלקחו על־ידי חוקרי המשטרה.
הטביעות טושטשו כולן במצוד
הענק וחסר־הערך של עשרות שוטרים, שנקראו
לפעולה בפקודת פלסר.
כיתן החקירה הופנה מיד אל אויביו
של גבולסי:
• האחים מזרחי נעצרו ונחקרו.
הם הוכיחו אליבי לליל הרצח, שוחררו
מיד.
• עשרות מכריחים ואנשי העולם
התחתון נעצרו לחקירה. כולם שוחררו
אחרי שעות אחדות.
• מלכה אלפסי, ששמרה טינה ל־זריפה,
נעצרה.
החוקרים פנו גם ללוטפי עצמו. היה
לו אליבי מצויין: בליל הרצח ישב במשך
שעות רבות עם קצין המשטרה ע.מ.מ. גי־נוטר
והסמל ברדה, ראשי המחלקה למלחמה
בסמים משכרים. יחד אתם ישבו גם כמד,
כתבי עתונים, שגינוסר הבטיח להם להשתתף
בפעולת תפישה מוצלחת.
בחקירה הוברר כי האליבי אינו מושלם.
הסתבר כי נבולסי נעדר מחברתם של אישי
המשטרה ליותר מחצי שעה. בפרק זמן זה,
טוענים החוקרים, יכול היה לבצע את הרצח.
נבולסי נעצר׳ מיד, אך לא רצה להשיב
לשאלות :״אין לי מה להגיד,״ השיב
לחוקריו.
החקירה נמשכה. החוקרים, שהגיעו למבוי
סתום׳ המשיכו לנסות ולפתור את
החידה הבלשית: מי רצח את זריפה גבולם•?
בעלה, שקציני משטרה משמשים לו
באליבי, או אויביו הרבים שרצו לנקום
בלוטפי על הידיעות שהיה מספק נגדם?

השודד בעל שן הזהב

רפאל הלפרין כקייטנתו
הבמאי לא ידע

בעשר בבוקר של יום ראשון השבוע
צלצל הפעמון בדירת משפחת בלקין׳ ברחוב
חובבי ציון 59 בתל־אביב. בטי
בלקין ( )40 פתחה את הדלת. צעיר רזה
וגבוה, בעל שערות שחורות, מצח מתקרה
ושפמפם קטן מתחת לאפו, כששן זהב
(המשך בעמוד )16

ברור רו
בדור 2״ י
לאן נלך??
לפיגן ולי
פיסולי עוד ימים ספורים כת״א
4.30—8.30
יום ג׳—ה׳
אל תחמיץ
כרטיסים: כנף, רוקוקו, כרטיס
קופת פאר מ־ 2אחה״צ

כהרוכ כירושלים

אמנות תיאטרון תיאטרון־זגטא, הצלחת-ענק

^ סוווס
3נ/ 3י

וכסאות עם סרט > .סי ד
נצל את ההזדמנות המיוחדת במינה. רק
עד סוף חודש זה תוכל לרכוש בהנחה של
* 10 בסאות עם סרטי *סיד וכסאות־ן נח
״ענג״ — המשובחים ביותר בארץ.

1070הנחה

ביודר לרהיטים מתקפלים

הקטן והצנוע בתיאטרוני המדינה, תיאטרון
זוטא, ערך השבוע את מאזנו האמנותי
והמסחרי לעונה החולפת: הוא היה טוב
למדי. הוא יכול היה, בפרום פגרת הקיץ,
להכריז :״באנו, הצגנו, נצחנו.״
תיאטרון זוטא, שהרוח החיה בו הוא
זיגמונד טורקוב, ניצח בכל מקום לשם הוא
בא• כשהם מכונסים בתוך מונית אחת,
הנושאת על גבה את תפאורות המחזה,
נסעו שלושת שחקני התיאטרון — זיגמונד
טורקוב, מאיר ינאי ודורה קורס — מקיבוץ
לקיבוץ, ממושב למחנה צבא וממושבה
לכפר עולים, הציגו את הצגתם הקאמרית,

היחידה לחזות בהופעתה החובבנית של
להקת הפסטיבאל הבינקיבוצית, מספק אמן
הפנטומימה ווילי מקיבוץ נירים, שאחרי
הופעתו המצוינת בפסטיבאל הנוער במוסקבה
והצלחתו ב מו ע דון־ ה תי א ט דון ב־תל־אביב,
זכה להצלחה גם ביריד־בריסל.
פרט להופעותיו האישיות המצויינות במסגרת
תוכנית הלהקה, מופיע ווילי עם
שחקניו־חניכיו גם בכמה קטעים, המאכזבים
בחוסר־הרעיונות הבולט בהם.
אור בהשיבה סיפק ווילי בטיפת הדבש,
אגדת־עם הודית שעובדה בידי המשורר
נתן יונתן. עם רעיון בשל, על כך שלוחמי
המלחמות אינם יודעים בעצם מדוע לוחמים
הם, הפליא ווילי לעשות כשכל שאר חברי
הלהקה (ליאור ייני הטוב שבכולם, גברי־

בי״ם לנהגות גדול ומשוכלל׳ הוראה עיונית ומעשית
לכל סוגי כלי הרכב ע״י מורים מוסמכים.
קטנועים, אופנועים, מכוניות, אוטובוסים.
טלפון 61844

פנטומימאים ווילי ולהקה בפסטיבל הקיבוצים
שעתיים ת מי מו ת — של מה 7

נ*3דג דת׳ בחלת.-ב 3ימין 12

זכו למבול של שבחים, טמנו בכיסם את
הכנסות הערב ונסעו למקום חדש .״זוהי
המטרה האמיתית של התיאטרון,״ אמר השבוע
מאיר ינאי, שהוא גם מנהלו האדמיניסטרטיבי
של זו ט א :״להציג בכל מקום.
השנה אנו יכולים לומר בשקט מוחלט:
הצגנו מדן ועד אילת, כולל קיבוץ דן
ובית פיליפי מוריי באילת.״
עם וותק של עשרות שנות משחק, עם
שליטה מוחלטת בחמש שפות (רוסית, פולנית,
אידיש, פורטוגזית ועברית) נדד זיג־מונד
טורקוב הקשיש ( )60 על פני הארץ
כולה. מחזהו אוסלואר, שנכתב, בויים והוצג
על־ידו (עם מאיר ינאי ודורה קורס) זכה
ליותר מ־ 180 הצגות׳ שיא־במה שגם תיאטרונים
וותיקים אינם זוכים לו.
לעונה הבאה יחליף טורקוב את הרפור־טואר,
יחד עם אחד משחקניו. בקומדיה
המקורית של יוסף הייבלום, ירח הדבש
של פרופסור וולטר, תשתתף נוסף לטורקוב
עצמו ולמאיר ינאי, השחקנית פנינה גרי
מנהלל, שכבר השתתפה קודם לכן בהצגת
מריוס בקאמרי.

בלי שערוריות, שטרות שאינם מכוסים
ומהפכות־חצר, הצליח תיאטרון זו ט א יותר
מכל שאר חבריו לענף, כשהסיכויים בכיסו
ועל קרשי בימתו הם רבים מאד, בדרך
להגשמת הפסוק :״זה הקטן, גדול יהיה.״
משחק ביל• מלי

נרכוש כרטיס פיס
ל־ 3הגרלות רצופות בהגרלת ונשתתף
שיכון ללא תשלום

נופעל הכיס
ההגרלה תתקיים בשבוע הבא

להקת המשחק אשר הוקמה במיוחד
למען פסטיבאל התנועה הקיבוצית בחיפה
ושתפורק מיד אחריו, נטלה על עצמה משימה
רצינית מאד: תוכנית של שעתיים מורכבת
מקטעי פנטומימה, מחול, משחק ומקרא.
המציק
ביותר בהופעת הצעירים והצעירות׳
רובם בלתי מנוסים בהופעה על במה
אזרחית, הם קטעי המחול הנוראים בהדרכתה
של גבריאלה אורן מגן־שמואל. בקנאות
קיצונית לאבסטרקטיות מוחלטת מקפצים
ומעווים אנשי הלהקה בפניהם ובידיהם,
כשהסך הכל המתקבל מנסיון בלתי־אמנותי
זה (הבן האבוד, מוסיקה: בלה ברטוק!
שלישיה, מוסיקה: שוסטקוביץ׳) הוא עלוב.
עם חלילית ותוף, שהוצאו כאילו מתוך
מילואי להקת האש של סולימאן, מופיע
איש שער העמקים הנוטל על עצמו משימת
שמשון וקורא לבד, עם מקל ארוך בידו
וארשת קדושה אלוהית־קיבוצית על פניו,
את שירי אהבת שט שון ללאה גולדברג.
התוצאה האמנותית: קטע מקרא בינוני,
עם המון פאתוס שמקומו לא על בימת
המקרא אלא על במת המוזמנים והנואמים
בטקס נטיעת יער החלוצים בחבל שמשון.
תרומתו שד ווילי. את ההצדקה

אלה אורן, מיכל רייביץ, רפא גולדפרב,
יגל זן, שלמה חבר) עוזרים על ידו.

בידור
11 ובדי זק!
חדש ימינו בקדם (לי-לה-לו) ,היא
משאת נפשו של האמרגן הוותיק משה
וואלין, שחזר לישראל אחרי סיבוב ממושך
ומצליח בארצות אמריקה הדרומית, אירופה
ואפריקה, בחברתה של הזמרת חנה אהרוני.
ודאלין, שהיה מנהלו של תיאטרון ההומור
והסאטירה לי־לה־לו, אשר שבק חיים שעה
ששבקה חיים הסאטירה הישראלית כולה,
לא הספיק עדיין ללמוד ולהבין היטב את
תנאי הארץ שהשתנו בשנים בהן נעדר ממנה,
וכבר הכריז על הקמתו מחדש של לי־לה־לו.
התוצאה, שהוצגה השבת מעל בימת אהל־שם
בתל־אביב, היתה קלושה: טרטור תופים
מרגיז וחלילית צרודה של צמד בחורים
מזוקנים, בדיחות עם זקן ארוך מפי מיכאל
גור המגולח, הומור של גלות־עדן בביצוע
טוב של סעדיה דמארי וצרור שירים לועזיים
מפי צדוק סביר, המחקה את כולם
מבלי לחקות, למזלו, את צדוק סביר.
החלק הטור בתוכנית היה הקטע ההומוריסטי
שהגיש מיכאל גור, כשהוא מאופר
באשה אינטליגנטית לבושת־שק. תוכנו ומגמתו
של הקטע: לעג ושחוק על מבול
האמנים הזרים המציף את ישראל, על
״מאשר, סומאק, פטטיבאל־בלט, פלספום
(הפלטרס) פסטיבאל־בלט, ומרים גראהם פס״
טיבאל־בלט.״
למרבית הצרה, אפילו שירתה הטובה של
חנה אהרוני אינה מצילה את התוכנית.
היוצאים מן האולם, אחרי שהתאכזבו לפחות
במשך החלק הראשון עד להופעתה
של חנה אהרוני, אינם יכולים שלא להגיע
למסקנה כי מוטב אולי ב״פסטיבאל־בלט״
למיניהם ובלבד שלא לחזות בחזיון תפל
מקומי, כזה שחידש השבוע ימיו כקדם.

מאוחרי הקלעים
הנציג־ נעואדו בחוץ
מרד השכירים בתיאטרון אהל דוכא
השבוע ביד חזקה. השכירים התאגדו בשעתו,
כשהם מסרבים לקבל תנאיהם מחברי הקולקטיב,
שזכו לפיצויים גדולים אחרי שהשתחררו
מחסותה של ההסתדרות. השכירים
בחרו בשחקנים יוסף לוי וחינה רוזובסקה
לוועד הפעולה, החליטו לא לחזור לעבודה
בתיאטרון עד למלוי כל התנאים שהציגו.
חברי הנהלת התיאטרון פעלו מיד בשיטת
הפרד ומשול, קראו אליהם כמה שחקנים
חלשי־אופי, הציעו להם לחזור לעבודה.
התוצאה: כל השכירים חזרו לעבודה, יוסף
לוי וחינה רוזובסקה נשארו מובטלים.
העולם הזה 1090

רדיו

להעמיק הקד
תוכניות כאב־ראע! תנכי״
מכונת הפירסום של קול ישראל סבבה ביעילות:
חידון התנ״ך ואלופיו היו השבוע
בכותרות החדשות. כיסוי ההכנות לחידון
העסיק את מיטב הכתבים של העתונות.
אולם בין הכותרות המרעישות נחבא אחד
מכאבי־הראש המדכדכים ביותר ביחסי־החוץ
של ישראל — הפעם כאב־ראש רדיופוני.
מארגני החידון, אנשי וועדת העשור וקול
ישראל, דאגו בראשית שנת העשור להבטיח
מספר מינימאלי של מדינות, שתשתתפנה
בחידון התנ״כי. לאור ההיענות המעטה,
בראשית ההתחרות, הסכימו המארגנים לכלול
במסגרת החידון לא רק את התנ״ך,
אלא, בהתאם לדרישת אנשי הכנסיה הנוצרית,
שסייעו לא מעט למארגנים, אף את
הברית החדשה.
היה מובן כי בחידון הבינלאומי, בו ישתתפו
חתני תנ״ך מכל העולם, יכללו, לפחות
באורח סמלי, כמה שאלות מהברית החדשה.
חומר מת לא כך סברו חוגי הדת בישראל.
מיד לאחר שפורסם ברבים על החידון
הבינלאומי, לחצו חוגים אלה לא לכלול
את הברית החדשה בחידון. אחד השרים
הדתיים איים אף בהתפטרות. האיומים עזרו.
בצנעה, בלי להודיע על כך לאיש, הוציאו
מארגני החידון את הברית החדשה מהתוכנית.
איש מהמתחרים לא ידע על כך.
השבוע, כשהתייצבו 16 אלופים לחידון
התנ״ך הבינלאומי, הרגישו כמעט כולם מקופחים.
מחצית מזמנם הטוב בוזבזה על לימוד
חומר מת. איש לא טרח לשאול אותם אפילו
שאלה אחת מהברית החדשה.

גלים קצרים
גלים מתחרים
ריאורגניזציה מקיפה צפויה בקרוב
בגלי צה״ל. יציאתו של הדינאמו החי בתחנה,
דוד ריבלין׳ לארצות־הברית, שם יכהן
כנספח תרבותי באחת הנציגויות הישראליות,
הותירה חלל ריק בלוח התוכניות של התחנה,
העלתה סימן־שאלה נוסף לגבי תקציבה.
בעוד אנשי משרד ראש הממשלה, שעינם
צרה בקיום שרות שידור נפרד במדינה,
פועלים נמרצות להעברת השידורים למרותו
הבלעדית (והמשעממת) של קול ישראל,
הכינו אנשי האגף לחינוך ליד משרד ה־בטחון,
תוכנית פעולה רחבה יותר לגלי
צה״ל לשנה הבאה. תוצאה אפשרית: הרחבת
השידורים של התחנה הצבאית, ויחד עם
זאת שיתוף־יתר עם קול ישראל ג ם
״קול ישראל״ עומד עתה בפני בעיות
של מחסור בכוח אדם. לפחות שלוש תוכניות
מרכזיות — בכנסת ובוועדותיה, החידון
הנווסיקלי, שלושה בסירה אחת — הועמדו
בסימן שאלה עם צאת עורכיהן לחופשת
לימוד או חופשה אישית לזמן ממושך ב־חוץ־לארץ
פגישה מחודשת עם
המיקרופון של קול ישראל תהיה השבוע
לרות שפירא, אחת הקרייניות הפופולאריות
של שרות השידור, שנעדרה זה למעלה משנה
מעבודתה. רות, הנמצאת בהולנד כאשתו
של אחד מעובדי הצירות הישראלית
בהאג, מלחיה את הזוכה ההולנדית בחידון
התנ״כי, מקליטה עבור הטלוויזיה ההולנדית
את מהלך החידון הבינלאומי.

אודה: לא ציפיתי למכתב מסוג זה. גם אתם לא.
פנינו להיכרות, אבל עם התנ״ך בלבד. אין
ספק כי לאחר הגל הגדול שנהר כנחיל דבורים להיכל
התרבות, וליושבים ליד מקלט הרדיו בכל אתר ואתר,
היה הדבר גורם מדרבן או אולי המסמר האחרון אשר
ימריצם לשוב שנית וללמוד התנ״ך, לעסוק בו ולהעמיק
חקר.
״בעצם, אין אנו עומדים לחדש מעשי בראשית שכבר נעשו,
ובלי צל של ספק קיימים כאן ושם חוגים שונים לתנ״ך. אך
בטוחים אנו כי רבים׳ בכל אופן לא מעטים, היו שמחים לו
יכלו להצטרף לחוג לתנ״ך אשר יתחיל מבראשית ללמוד התנ״ך.
״וזו מגמתנו: צעירות וצעירים בגיל 30־ 20 המעוניינים להצטרף
לחוג חברתי לתנ״ך, אשר יתחיל בהקדם בפעולותיו. אך
הכוונה היא לכאלה אשר באמת מעוניינים בתנ״ך. החוג יהיה
מצומצם יחסית. כלומר, הוחלט על מספר משתתפים מסויים,
למען היעילות והרמה הנאותה. החוג הוא לתל־אביב והסביבה.״
כל מה שאני יכולה לומר הוא.)1090/24( :

חוש אומור

שתיהן ( )1090/25 בנות חמש־עשרה, גם נראות ונשמעות
כאלה, לומדות בששית, ורוצות להכיר צמד תל־אביבים בני
17־ .16״שיהיו בעלי חוש אומור.״
אתם יכולים בשקט להתקשר אתן. הן לא תבחנה שאין לכם
חוש אומור.

״נשים,״ אומר הסופר הסקוטי קו מ פ טון מקנזי ,״ אינן מתק שו ת
בימינו להתנהג כגברים, אולם לעתים קרובו ת הן מתק שות
להתנהג כג׳נטלמניס.״

חצי עז הבתף
זה נוער קיבוץ, זה? ()1090/26
״את בטח תעשי מהמכתב שלנו איימה בסייסה, אבל זה בכלל
לא ׳כפת לנו למש׳ אנחנו בכלל לא מתחשבים בך הרבה .״אל
תקחי הכל ללב, קחי חצי על הכתף.״
״לעניין ובקיצור — אמנם אנחנו אח ואחות אבל בכל זאת
אנו מבינים אחד את השנייה יותר מדי טוב והעובדה היא שאנו
כותבים לך יחד•
״לפי הכתובת את רואה בטח שאנחנו קיבוצניקים שרופים
ואנחנו באמת כאלה. ומסיבה זו אנו רוצים להמיס שני לבבות
של עירוניים מתל־אביב והסביבה — בקוטר של חמישה ק,״מ
מבית העם.
״גילנו? אני בת 16 ורוצה בן זוג בן ; 17,5אני בן 17,5
ורוצה בת 15 מינימום.
״דרישותינו: ראשית על בני הזוג לא להיות סלוניים. בשום
אופן ופנים לא! בעלי חוש הומור, שיודעים לעשות שמח. ואחד
הדברים היותר חשובים — להיות חמודים — ויחד עם זח
להתעניין בתיאטרון, ספרות ואתלטיקה קלה ...רצוייה תמונה
כבר במכתב הראשון.
״אני די גבוהה. לא רזה אבל בהחלט לא שמנה. שערותי

נערת השבוע

תח סידרה חדשה על חייהם של מוסיקאים
גדולים, בראי זעיר. הפעם: לאה פורת מגישה
את פרשת כתיבתה של טורנדוט, האופרה
האחרונה של פוצ׳יני.
(קול ישראל, יום

ד — )21.30 /פגישות בארץ. הפעם מפגיש
פיטר פריי את מאזיניו עם הבדואים בנגב.

שלושה כסירה אחת

(קול יש
ראל,
שבת 11.15 ,על גלים גבוהים.
לקט מתוכניות השנה החולפת.
ה מאזין הזהיר לא יפתח את מקלטו בתאריכים
וב שעו ת המפורטים מטת, פן יטבע
בגלי ה שיעמוס.
• מפעולות ההסתדרות (קול ישראל,
יום ה׳ 31 19.20 ,שנה לחברת
הסנה. אין סיכויים לכיבודי יום הולדת מל

לחברה עצמה.

מגי] שגי0

(קול ישראל, יום ר,

— )20.13 הכשלון הרביעי בתוכניות הרימום
של וועדת העשור. הפעם: החינוך בעשור.
העולם הזה 1090

( )1090/27 הוא סטודנט בטכניון, העשוי מזן מיוחד במינו.
תארי לך שהוא ביישן נורא, בודד ומסתגר, בן ,20 המתבייש,
פשוט, לגשת אל חבר ללימודים ולתת לו להבין שהוא רוצה
בידידותו. עם נערה, סבור הוא, יהיו הדברים קלים יותר. אך
הוא רוצה שתדעי שהוא איננו מתכוון, חלילה, כלל ״למצוא
לעצמי חתיכה ולהתעלס אתה באהבהבים. מה שאני רוצה, זה
פשוט ידידה.״
הוא איננו מציב כל הגבלות לגבייך. רק שתתאימי לגילו ()20
לא חשוב לו מי את, מה את, ואיך את. גם לי לא, בעצם.

בזי ליפסטיר! ופרמננטיס
( )1090/28 היא קצת כמו רומיה של יואל: בלי ליפסטיק
ובלי פרמננטים. חוץ מזה היא בת מושבה דרומית שזה אך
גמרה את שירותה הצבאי. היא כל כך מתעבת את הבארים,
מועדוני הלילה ושאר מקומות בילוי עירוניים נוראים. תנו לה
מוסיקה וספר טוב, והריהי מאושרת. גם תיאטרון. והיא רוצה
שהכותב אליה יהיה שחרחר, גבוה וסימפטי.
היא אמנם לא אמרה זאת, אך יש לי חשד נורא שהיא מורה
או משהו כזה.

נערה שתשיב לחרוז?
תראו מה יש לנו פה. פייטן 1090/29 אינני רואה כל סיבה
לחסוך מכן את המאמץ לקרוא אותו.
״במקרה, רותי לתוך מדורך הצצתי /פינת התצוגה של חן
ונעורים /ונמשכתי מקסמו עד שלבסוף נדחפתי ל כ תו ב...
למרות שאני כבר בן שלושים /
״ואשרי האיש שבו רוח עליזה / ,המפעמת בו ומלווה אותו
לבגרות /הצחוק שבו תשמר נפשו מעירה /ותחשלו לעמוד
בפני כל התחרות /
״ולמה נדרש תכונות כה נעלות /נשכח שגיאותינו? צחק
לאלה הדברים /קשה למצוא אידיאל ורבו החסרונות /יקבעו
בחיים בפשטותם המאורעות הקטנים /
״ואצחק לעצמי בכותבי את זה /ואף עטי יצחק ויתקשה
לזוז /קשה להניח שאקבל כלל מענה /וכי תימצא נערה
שתשיב לחרוז? /
״למה, איפוא, כתבתי אלו השורות? /כלום אענה שלבי
בקצב יהלום? /ודאי תלעגי לי במילותייך השנונות /אסיים,
רותי, באומרי לך שלום.״
עכשיו אני מבינה הכל. הוא מלבסי.

שמעון צבר נראה השבוע במחלקת הביוב של עיריית
תל־אביב כשזר פרחים בידיו, לא יודעים למה דן כד
אמוץ וחיים חפר מתכוננים לגור משך כחודש ימים בחומה

תדריך

בודד, הסטודנט

ציפור >ן0נוז לחשח לי...

המישדרים הבאים יעשויים להיות מעניינים.
שינויים אפשריים.
• המיניאטורה המוסיקלית גקול
ישראל, י 1ם ד 20.00 ,מיכאל אוהד פו
קול
אחד ואחד

ארוכות ונוסף לזה הן אפילו בלונדיות. דרך אגב, הצבע הבלונדי
הוא טבעי ולא ממי חמצן.
״אני, דווקא אין לי משקפיים, אבל גם שפם אין לי ואני
אפילו גבוה נורא• הפולניות אומרות שאני חתיך. אבל לך
תאמין להן.״

הייתי נו תנ ת הרבה כדי לראות את פרצופן של ידידותיה
ואוי בו תי ה של ירדנה פ ליג ל מן /לו ס קי, כאשר יופיע בארץ שבועון
אל הצרפתי, כשעל שיערו היא מתנוססת בכל הדרה. ירדנה,
העושה עתה בפאריס, הקסימה כליל את צלם ה ח תיכו ת מספר
אחד של צרפת סרג׳ ז׳אק. מסתבר שהיתה זו אהבה מלחיצה
ראשונה על הדק הלייקה. ו ה תוצ או ת, ב שחור־לבן ובצבעי טכני־קולור,
אינן נגאטיביות. אל תח שבו שיש מ שהו אפלולי בכל
העניין הזה. סרג׳ ,כן אומרים, לא ניסה אפילו את טכניקת־חדר־ה
חו שן עליה, כדי לפתח את היחסים ביניהם. ב מכ תב אקספרס
שהריץ לידידו ה טו ב בתל־אביב, ביק שו לכתוב בעברית לירדנה
ולהסביר לה מה שהיא כנראה לא הבינה באנגלית של סרג•/
שהוא מתכוון ברצינות. מה עשתה לו, שם?
אגב, ירדנה נמצאת עתה ב שלב הג׳ינג׳י שלה? .וכרים אותה•.
חו מ ה, שחורה, אדומה, בלונדית, בלונד־דהוי?

בעכו, אצל דייג, שם יכינו את המחזה המוסיקלי הבא בשביל
בצל ירוק. דן מתעקש להראות לכל אחד את מרפקיו המשופ־שפים.
מה הוא רוצה להוכיח, תמהתני אם תישארי
במחזור עוד כשנתיים, כדאי שתתחילי לצחצח את הצרפתית
שלך. כרנאר מנדם־פראנם, בנו בן ה־ 24 של פייר
מנדם־פראנם, מתכוון עם סיום שירותו בצבא צרפת למצוא
לו אשד, ישראלית. מה יש לישראליות שלצרפתיות אין, בעיקר
כשזה עוד שם, קרוב יותר אליו רחל אטאס פשוט
דיברה אל הקיר, כאשר דרשה מהנהלת ס מ בטיון שמלות טרפז
להופעתה בדבר אל הקיר. יש לה מה להסתיר בתוך טראפז.
היא מצפה אותו זמר באמת ירחיק לכת. הוא הוזמן על־ידי
ליאו פולד לשיר בסברה. הדבר כל כך סיחרר אותו,
שבאחת הפעמים האחרונות בהן היה בגילופין אמר ביהירות
לעתונאי :״אם אני מצליח שם, אני לא חוזר לארץ המחרובנת
הזו!״ פעם אחרת, כשהיה שתוי, בחברה רצינית באריאנה —
עם איליה קאזאן, אנה סוקולוב, חיים חפר ודן כן־
אמוץ — שפכה בשוגג אנה סוקולוב טיפת קוניאק על
חליפתו הבהירה. הגאון משך בחמת־זעם את מפת השולחן,
הפיל את כל מה שהיה עליה על היושבים. באמת, אף אחד
אינו מבין אותו. כמו אצל ג׳יימס דין אם לא הסביר
איליה קאזאן פנים לעתונאים ושחקנים עשה זאת כלפי
רוחלה בהן, מזכירת הקאמרי שנתגלגלה לה הזכות להיות
חבוקה ערב שלם על־ידי אחד מגדולי הבמאים. ידו, כפי שכתוב
ברומנים הזעירים, לא זזה מתוך ידה מישהו שטיל?!
לביתה של חנה מרץ חשב שיש כבר חדש במשפחת רכטר,
כאשר שמע את קולה של השחקנית גוער ,״מיקי, הפסיקי מיקי,
עזבי אותי! מיקי, לכי מפה!״ היתד, זו, בסך הכל, הכלבה
בכסית יוכלו, אם ירצו, לראותה כל יום על שפת הים מ־6.30
אלה המתפלאים כיצד ייתכן שאין רואים את דינה פסקץ
בבוקר עד שעה עשר. מתנצלת דינה יפת־העין :״לפני שעזבתי
את הארץ, הייתי צעירה מדי כדי להסתובב בכסית, כעת זה
לא מושך אותי.״

במרמה

החי

נוצצת בקידמת פיו, שאל את בעלת הבית
:״בעלך בבית?״
״לא!״ השיבה בטי. הצעיר פרץ פנימה,
שלף אקדח ואיים על האשה .״אף מלה,״
הזהיר אותה ,״אני אהרוג אותו•״ הוא
ציווה עליה להגיף את התריסים ושאל:
״את יודעתעברית?״ בלקין השיבה בשלילה
.״צרפתית? אידיש? וו איז די געלט
(איפה הכסף)?״ כשבלקין היפסה, הוסיף
האיש באידיש :״אני יודע שאתם. רוצים
להגר מן הארץ בעוד כמה ימים וכבר
מכרתם את הדירה
האשה היתד, מבוהלת מאה היא הצביעה
על המזוודה שניצבה בפינה :״שמה יש
כסף.״ השודד הזהיר לא רצה לגעת במזח״
דה :״תביאי בעצמן,״ ציווה על בטי, שפתחי׳
את המזוודה תהת איומי האקדח,
הוציאה ממנה שקית ניילון ובה 500ל״י.
הבית מצא השודד את
לפני שעזב את
אחת מחגורות המזוודות שהיו מוכנות לאריזה,
הורה לאשר, לשכב על המיטה, קשר
אותה ברצועה ונמלט.

*0ירושלים, אחרי שג׳רחלס פוסט פיר־סם
את תלונתו של אזרח על טיסתם
הנמוכה של מטוסי סילון צבאיים מעל
ביתו, פירסם אותו עתון, כעבור ימים מספר,
את תשובתו של קצין יחסי הציבור
של משרד הבטחון, כיצד יוכל למנוע הפרעות
אלה :״עליך לרשום את מספר המטוס
ולהתלונן.״

(המשך

מעמוד

על משמעותו של מעשה הפשע
החיש, השנ ׳ מסוגו תוך שבוע
ימים, מסביר מנשה בר־דיין, כתב
ה״עולם הזה״ ומי שהיה סמל המבצעים
במדור הבילוש של משטרת
תל-אכיב:

ן9י< בלונדון איימו אנשי העולם התחתון על יצרני סרט זה לבל
יעיזו להסריטו. כשלמרות הכל הופק הסרט והוצג בהצלחה
חורגת מגדר הרגיל בשלושה בתי־קולנוע, איימו כנופיות הזנות
הלונדוניות להסל את המציגים. בתל־אביב, ניסו אפוטרופסיהם של
נערות רה׳ בן־ יהודה למנוע הצגת הסרט בתחומם. לסרסורי הזנות
בכל רהבי העולם ישנה סיבה טובה לחשוש מסרט זה. כי סרט זה
נועד ללחום בהם, ללחום בתופעה זו שהיא בעיתה של כל עיר בעולם.

חולעזת בגסרעז
הנורבו הנונלזציווי הראשון גזנוגגג
הוותן אור ער הוזהרח־ש וזאווורי
הסרעיע שר הבעיה הזזברהיוז
העהי\2ה בעורב.
דרוזה שר אגזה רבווזה וזהוך
הוזהרחיש ברוזובוהעו.
הברט שיהיה רשיווה בפי

בהשההפוה ג־ון דאראגן
וטירי ויטארה.
החל ממוצאי שבה 23.8.58
בקולנוע

גן־ר־נה
תל־אכיב

זהו מקרה הפשע החמור הששי במשך
שנה אחת, למטרות שוד וגניבת. קומו
לו מקרי שוד היהלומים הגדול בחברת
יהלומי הנגב בתל־אביב; נסיון השוד ה־מזויין
בקולנוע צפון ורצח המהנדס פיא־טלי:
ומקרי השוד המזויין בחנות האקדחים
של פראנקפורטר ברחוב הרצל וחברת
הנסיעות אוריינט־ללויד ברחוב ישראל
נגארה; שוד 7000 הל״י אצל סוחר הבירה
ברחוב פרוג, בשבוע שעבר. לכל הפשעים
הללו יש מכנה משותף אחד: לפחות אחד
ממבצעיהם, בכל מקרה לחוד, היה פושע
בעל נסיון ועבר.
כלי טביעת־אצבעות. לביסוס טענה
זו יש לזכור את הנקודות הבאות:
9כל מעשי הפשע הללו בוצעו לאור
היום, וברחובות מרכזיים בתל־אביב.
רק פושע מועד ובעל נסיון יהיה בעל
עוז־רוח רזה וכושר החלטה, הדרושים לביצוע
פשעים מסוכנים ונועזים כמו אלה
שבוצעו לאחרונה. בחלק מפשעים אלה,
לא נרתעו הפושעים מלהכות וגם לרצוח
את קרבנותיהם.
9כל מעשי הפשע שבוצעו בשנה החולפת
למטרת שוד יכלו להיות מבוצעים
רק אחרי עיקוב ממושך, איסוף ידיעות
רבות על מצבו החומרי של הקרבן, הגישה
למקום הפשע, הנסיגה ממנו, מקום
מחבוא הכסף והסיכויים להצלחת השוד.
רק פושע מועד מסוגל לבצע או לעמוד
בראש מבצע כזה, ולהצליח בו בדייקנות
כד, מרובה,
9בכל הפשעים שבוצעו נזהרו המבצעים
ככל האפשר מלהשאיר סימני טביעת
אצבעות. במקרה השוד האחרון בדירת־בלקין
ציווה השודד על האשד, להגיף בעצמה
את התריסים ולהושיט בעצמה את
הכסף, כדי לא להשאיר אפילו טביעת־אצבעות
אחת.
נקמה במודיעים. משטרת ישראל, מצידה,
נשארה חסרת אונים ומעשה, גם
אחרי מקרה הפשע הששי למטרת שוד.
אף לא אחד ממבצעי הפשעים הקודמים לא
נמצא .״אלה הם פושעים חדשים ומידו׳
נים שתמונותיהם אינן נמצאות באלבום
הפושעים,״ מנסים האחראים לאי־הצלחתה
של המשטרה לטעון באוזני הציבור.
אולם העובדות האמיתיות הן אחרות לגמרי:
9אלבום
הפושעים של המשטרה איננו
מעודכן. תיקי ה״מודוס־אפררנדי״ ,על
שיטות פעולותיהם של הפושעים, אינם
מוחזקים כיאות.
9כמעט כל מודיעי המשטרה פסקו מלשתף
פעולה עם מפעיליהם, אחרי שחוסר
הזהירות של הקצינים הבלתי־מנוסים גרם
לגילוי מקורות מודיעין רבים ולמעשי נקמה
של אנשי העולם התחתון במודיעים
שנתגלו.
9אחרי שסמלי ובלשי תל־אביב המוכשרים
ביותר הועברו לנפות ומחוזות אחרים,
נשאר מדור הבילוש התל־אביבי, הגדול
ביותר בישראל, חסר אונים לנוכח
גל הפשעים החמור, המאיים עתה על חייהם
ורכושם של רבבות תושבי תל־אביב.

על הנדבה

בקיצור, שמח
ן* גבעתיים, אחרי שעזרא מועדים ל־
^ שמחד, נדרם בכיכר נוח, על־ידי נהג
אלמוני, עצרה המשטרה כחשוד בדריסה
נהג בשם יום־טוב ששון.

משפט קללינץ׳
ך ירושלים, הובא הנהג נחום מזרחי
4בפני שופט, הואשם בדריסת ילד קטן
ובבריחה ממקום הדריסה מבלי להגיש עזרה
לנפגע, הסביר מדוע עשה זאת :״הייתי
מוכרח לברוח מפני שהילדים, החברים של
הילד שנפצע, התחילו לקלל אותי.״

פרס תנחומים

ף תל״אכיב, פירסמה הנהלת המכס
הודעה על הקלות במכס לסטודנטים
חוזרים, קבעה שכסטודנט חוזר יחשב כל
מי שיביא עמו תואר אקדמאי או תעודת
כשלון של מוסד מוכר.

מצוות ומעשים טובים

• 8פתח ״׳ ת קוו ה, פרצה תגרה במסיבת
01 בר־מצוה של משפחה תימנית, אחרי
שבר־המצוה לא קיבל מדוריו את המתנה
שהבטיחו לו, סירב ללכת לבית־הכנסת ולומר
דרשה בפני האורחים הקרואים, הטיח
פירות בפני האורחים הקרואים, גרם לקטטה
המונית.

7א בת מז7

ך • צריפי] ,סירבה אסתר חמי, יולדת
9ממגדל העמק, לעזוב את בית־החולים
אסף הרופא שבועיים אחרי שילדה בת,
הקימה שערוריה בכל פעם שניסו להוציאה
בכוח, טענה :״בעלי איים להרוג אותי אם
אחזור עם בת נוספת על החמש שילדתי

מורת נבובים

ף* תל״אביב, התלונן דרוזי מדלית אל-
1כרמל, כי בלכתו בסביבת התחנה המרכזית,
שאל צעירה יהודיה היכן נמצאת
דרך פתח־תקווה, הלך אחרי הצעירה אל
תוך חדר המדרגות של בזת, טיפס כמה
מדרגות, שם התנפלו עליו שני צעירים
שבעזרת הצעירה שדדו את כספו.

ביושבי עיר בן ראשה

ף רחובות, אחרי שאזרחים הגרים ב־
^ סביבת תחנת ריכוז הירקות של תנובה,
והסובלים מהרעש בלילות, ניסו ל־שוא
להרחיק מהם את התחנה, התאספו
כמה מאזרחים אלה, העירו את ראש העיר
בשעה שלוש לפנות בוקר, הזמינו אותו
לקונצרט לילי של מכוניות תנובה.

האיש שבא 7סעוד
0כאר״שכע, התידד תייר צרפתי עם
9אזרח מקומי שהזמינו לביתו, הובילו
לדירה בשיכון החדש, ביקש ממנו לקפוץ
דרך החלון ולפתוח את הדלת מכיוון שמפתחותיו
אבדו, ישב עם מארחו לסעוד
עד שזה ביקש להמתין לו עד שיביא משקאות,
נשאר בדירה לבד במשך שעה, הופתע
כשנכנסו אנשים זרים שהאשימוהו
בפריצה לדירתם ובגניבת 50ל״י.

רדבשה ועדקצה
0יפו, ניסה רוכל בשוק לגרש דבורה
1שהתישבה על ערפו של לקוח, חבט
בה בחוזקה, פצע את הלקוח שנפל על
ערימת צברים, נעקץ בעצמו על־ידי הדבורה,
הועמד לדין באשמת גרימת חבלה.
העולם חזה 1090

.המועמדות מתכוננות
אחרי שהופיעה בשבוע שעבר לפני המצלמה הקבוצה הראשונה של
המועמדות הסופיות לתואר ״מלבה המים ,״1958 התיצבו השבוע
המועמדות האחרונות, רואיינו ארובות על־ידי וועדת־התחרות לקראת
הופעתן בנשף הבחירה אשר יתקיים במלון ״רמת־אביב״ ביום החמישי
הבא (ראה הודעה בעמוד .)2למעלה: אחת המועמדות הסופיות, נורית
רונאי, עונה לשאלות חברי הוועדה -הצייר גרשון גרא, שינהל את
נשך הבחירה, ראש־המערבת שלום בהן וחברת־המערבת סילבי קשת.
משמאל: שלוש מכין המועמדות הסופיות, הפקידה שרה זמיר, התלמידה
תלמה נויפלד והתלמידה יהודית מזרחי, ביצעת הצילומים של
יומן ״כרמל״ .כנשף־הבחירה תפגנה המועמדות כשרונותיהן המיוחדים.
זכות ראשונים
בטקס חגיגי נחוג השבוע יובל 80 השנה
של ד״ר ארתור כירם, מנהל בית־הספר
הריאלי בחיפה מזה 44 שנה. רק מעטים
מבין מאות המוזמנים ואישי הציבור שהשתתפו
בטקס ידעו כי למעשה יכול היה
הד״ר בירם להתחיל את הקריירה שלו כמנהל
בית ספר ריאלי בארץ עוד שנה קודם
לכן, ב־ .1913 הד״ר בירם, שהיה רב רפורמי
בברלין, עסק בהוראת שפות קלאסיות בבתי
ספר פרוסיים. כשחברת עזרה הברלינית
עמדה לפתוח בית ספר ריאלי ליד הטכניון
בחיפה, היא הזמינה את הד״ר בירם לנהלו.
אולם בירם סירב, אחרי שהחברה דרשה
ששפת הלימודים בבית הספר תהיה גרמנית
והלימודים יתנהלו ברוח התרבות הגרמנית.
רק שנה אחר כך קיבל הד״ר בירם בית
ספר קטן ודל תחת הנהלתו אגב,
נטיתו הצבאית של הד״ר בירם היתד. ידועה
כבר באותם הימים. עוד בשנה בה קיבל את
הנהלת בית הספר, עזב אותו הד״ר בידם,
חזר לגרמניה כדי להצטרף לצבא הגרמני
שלחם בחזית הרוסית, תחילה כחייל פשוט
ואחר כך כקצין תובלה בשיחתו המפורסמת
של עמוס חבם עם ראש הממשלה
התעקש דויד כן־גוריון לקבוע
כי בתקופה החדשה היה הוא הראשון שבחר
לבנו את השם עמוס, ורק מאוחר יותר
הפך שם זה פופולרי. אולם עמוס חכם
העמידו על טעותו, הוכיח לו כי בין יוצאי
צפון אפריקה השם עמוס הוא מקובל ונפוץ
מזה מאות בשנים על פגישה עם
הסופר היהודי הסובייטי איליה אהרג־בורג
סיפר השבוע המשורר אברהם
שלונסקי, שחזר מועידת השלום העולמית
כשטוקהולם. לדברי שלונסקי התמרמר אהרג־בורג
על שמשמיצים אותו בישראל ורואים
בו אנטישמי. כשניסה שלונסקי להסביר ל־אהרנבורג
מה מקור השקפה זאת עליו,
נפרד ממנו הסופר בזעף :״אז גם בעיניך
אני אנטישמי?״

הדברים השנואים
מה הם הדברים שהוא שונא ביותר,
גילה השבוע הסופר ש״י עגגון בשיחה
עם הקריקטוריסט שמעון צבר. שח עמון:
״קודם כל אני שונא את כל אלה שגנבו
את שמי. כן, פשוט גנבו. כשנטלתי את
השם עמון לא היה עוד עמון אחד בכל
העולם, והנה עכשיו אני שומע עמון בחיפה
ועגנון בתל־אביב. מה זה, כבר אסור
לאדם לשאת את שמו בשקט? למה לא מוציאים
חוק שאסור לגנוב שם של בן־
אדם דברים אחרים שעגנון שונא:
״את אלה המדפיסים בלי נטילת רשות
את הנהגים העוברים וצופרים בלי להתחשב
העולם הזה 1090
אנשים באחרים הזקוקים למנוחה ואת ה־טרדנים
המפריעים לאדם בעבודה הצייר
מאנה כץ חזר השבוע לארץ אחרי
מסע ארוך ביאפן, הדגים אופנה חדשה,
הופיע ברחובוי? תל־אביב כשהוא לבוש
במכנסי מלח לבנים ובחולצת מלחים כחולה
לבנה חליפת־דברים משעשעת התרחשה
השבוע בוועדת החקירה לפרשת
שטה. כששאל מנהל בית־כלא שטה שלום
שווילי את יושב־ראש הוועדה, השופט
המחוזי משה עציוני :״תגיד, אתה
סברה?״ הודה עציוני, בו במקום, כאילו
היה הוא הנחקר :״לא, אני גליציאנער״
. .מלחמה עד חרמה הכריז המשורר
נתן אלתרמן באפנת השק. כאשר ראה
את הזמר אריה לביא בלווית רעיתו
שושיק לביא, להם נוטר אלתרמן איבה
מאז פרשת אנקש, העיר המשורר :״הנה
אריק ושושיק בשקיק מלה טובה
היתד. לאלתרמן גם בשביל עדה כן־נחום,
המכונה ״עדה השמנה״ ,אותה ראה בשמלת
שק עם פסים :״תזהרי לא לרדת מהפסים״
אחרי ששמע כי דבר הקדיש לו מאמר
השמצה חריף, המנתח את צורת ההומור
שלו מבחינה מדעית, סיפר דן בן־אמוץ
על פרשת יחסיו עם עתון ההסתדרות :״אחרי
שעזבתי את דבר־ה שבוע המשכתי לקבל

יום־יום את דבר הביתה. ביקשתי שיפסיקו,
ולא עזר כלום. רק אחרי שלושה חדשים
השגתי פרוטקציה מיוחדת בועד הפועל
והפסיקו לי את משלוח העתון.״

ביקוד, לא עסקים
אחרי הפרשה המפורסמת של משלוח־קללות
בתכנית שלושה בסירה אחת, שאחריה
נאלץ שירות השידור לבקש את סליחתם
של אלתרמן ואהרון מגד, עתיד
כנראה גם בעליו של מועדון התיאטרון
יצחלן, קדישזון להסתבך בפרשה דומה.
הפעם יהיה אחראי לה הפזמונאי חיים
חפר, שכתב לתכניתה החדשה של רביעית
המועדון פזמון על קיטנות קיץ, כשהוא
רומז, לקיטנות שפירטמו השנה שחקני תיאטרון
וכדורגל על מודעותיהם. כתב חפר:
״הם ישמינו אצלנו בטונות /יחקו אריות
וצבועים (אריק אמיר מחקה הקולות) /
הם תנ״ך יקראו כמו (יהושע) כרטונוב
/יחשבו שזה קול אלהים, אלהים
את אהדתם הגדולה לכדורגל הפגינו צמד
הזמרים הלד ואביבה רווה, כשהלכו
בצוזתא לראות את הסרט על אליפות העולם
בכדורגל בקולנוע מרכז בתל־אביב. לפתע,
כשעל הבד הופיעה לשניה. תמונתו של ה
פסאן׳
ח>9בופ
• שר המסחר והתעשיה פנחס ספיר :״אחרי קריאת מאמרים מסויי-
מים בעתונות אני מתרשם כי שום ענף בארצנו אין לו זכות קיום, חוץ מהעתונות.״
• שר החינוך והתרבות זלמן ארן :״גם לישראל יש ספוטניק הסובב
את כדור הארץ — זהו התנ״ך.״
• הפיליטונאי יוסף (״נץ״) ויניצקי, בענותו על השאלה מדוע שמח
בן־גוריון כל כך על פגישתו עם עמוס חכם :״סוף סוף פגש עמוס חכם אחד.״
• ח״ב צ״ב יוסך ספיר, בישיבת ועדת חוץ ובטחון של הכנסת :״מה אתם
רוצים משיטרית, הוא בכלל לא ידע שיש בית־סוהר בשטה!״
• העתונאי שמואל שניצר, בתשובה על הטענה כי האסירים הערביים
רוכזו בכלא שטה כדי למנוע דליפת ידיעות בטחוניות לאזניהם מפי האסירים היהודיים
:״מי יודע, אולי יבוא יום ושירות בתי־הסוהר יחליט שצריך לשחרר כל אסיר
ערבי תיכף עם תפיסתו, בטרם יהיה סיפק בידו לאסוף אינפורמציה על מצב ד,בטחון
בבתי־הסוהר של מדינת ישראל?״
• הד״ר יוסף בורג, בכנס הברית העברית העולמית :״ברית המילה הסעירה
את היישוב: ברית־בגדד הסעירה את המזרח־התיכון, ואילו הברית העברית העולמית
חייבת להסעיר את תפוצות הגולה.״
• המבקר אשר נהור, בביקורת על חידושו של תיאטרון לי־לה־לו :״לי,

כדורגלן הוולסי ג׳ ץ צ׳ארלם תופס את
ראשו בידיו, צעק מישהו באולם :״מי שילם
עבור הכרטיס ליעקב (״ג׳וקי״)
ארקץ צפויה אחת האכזבות של חייו.
בעוד שבועות מספר עומדת לחזור ארצה
להקת ד,באלט של ז׳אן כאכילה ועמה
הרקדנית הצרפתיה שכה העריצה את ג׳וקי
— ליז פיניי. ודווקא לאותה תקופה תיכנן
ג׳וקי נסיעה לפאריז, תוך תקווה לפגוש
שם את ליז• עתה אין הוא יכול עוד לבטל
את נסיעתו עמוסי חוויות ורשמים
חזרו השבוע ארצה שלושת הצעירים הישראליים
שערכו מסע של חדשיים באירופה:
אברהם >״פשנל הגדול״) דשא,
מנהל תיאטרון זירה, ושני עסקני הספורט
הצעירים דורון קרדו ממכבי תל־אביב
ודני זיידל ממכבי חדרה. דרישת־השלום
הראשונה שלהם היתד, מחיה הררית,
אותה ביקרו באולפן ההסרטה של מטרו
ברומא. חיה צבעה את שערה, הפכה משחורה
לג׳ינג׳ית, והבמאי של בן־חור ויליאם
ויילר מביע באזני כל את הערצתו אותה.
חיה ניצלה את ביקורם של הישראליים למטרה
מיוחדת: מכיוון שכוכב הסרט
צ׳ארלסון הסטון חוזר וטוען ברציפות
כי הוא יכול להופיע בסרט כיהודי, בשיער
בלונדי, הביאה חיה לפניו את דני
זיידל, בלונדי בעל פנים אריים מובהקים,
הציגה אותו כיהודי לתדהמתו של הסטון
פשנל לא שכח, לפני צאתו למסע,
להצטייד בכרטיס ביקור, עליו היה רשום
״מנהל תיאטרון זירה, ישראל״ .בהיותו בלונדון
לא הצליח להשיג כרטיסים להצגת
גברתי ׳הנאווה של רקם הריסון. הוא
בא לתיאטרון, הושיט את כרטיס הביקור
שלו לשוער המנומס, שמיהר להובילו אל
רקס הריסון בכבודו ובעצמו. רקם לא זילזל
בערכו של מנהל תיאטרון — אפילו ישראלי
— ניהל עמו שיחה קצרה. דרך אגב,
הזכיר לו פשנל כי הוא היה מאוד רוצה
לראות את הצגתו, אך חבל שאי־אפשר
להשיג בקופה כרטיסים למשך השנתיים הבאות.
מיד סידר הריסון לפשנל זוג מקומות
בשורה הראשונה ביציע. אחרי ההצגה שוב
ניגש פשנל להודות לרקס הריסון, וחבריו
אומרים שאף הזמין אותו להופיע לצידו של
י ע קו ב 3ו דו במשה וינטלטור בזירה.
תשובתו של הריסון להצעה היתד. אדיבה
מאוד :״אני אבוא לישראל לביקור ולא לשם
עסקים המחזה הבא אשר יועלה
במסגרת ערבי־ההקראה של הקאמרי ביות
ששי הקרוב, יך,יד, פייטה של יורם מט״
מור, בו באה לידי גילוי ההתנגשות בין
האמנות האבסטראקטית לריאליסטית. את הויכוח
שלאחר ההקראה יפתח יוסן 5זריצקי,
הצייר אשר תמונתו האבסטראקטית נפסלה
לתצוגה בתערוכת־העשוד.

ספורט

יציאה לאימונים. הצנחנים הי שראליים באליפו ת העולם הרביעית בצניחה. עולים
למטוס האימונים. רא שון נראה הצנחן ש מעון צחור. אחריו צנ חן בלגי בודד,
שהצטרף למ שלחת הישראלית, ו שלי שי מי מין נראה הצנחן יצחק מנור מרמת־גן.

טלפון 61844

התיאגורון הקאמ רי מציג:

בגלל חגור ה

הק>סר ג׳ונ ס

מאת

מאת

בו ו. לוי

יוג׳יו או׳ניי ל

החלפת דגלים. מנור וצחור מחליפים דגלונים עם צנ חן צ׳כי, בפ תיח ת האליפו ת
בברטיסלבה. שלו שת הצנחנים רטובים עד לשד עצמותיהם מהג שם שירד עם תחילת הטקס.

כדורגל

העובדות והעידו איזו מידה של רצינות יש
ליחס לדיבורים מס זה.

מנושי ודיבורי
לפני חודש ימים בדיוק הטיל מרכז
פועל פצצה רעשנית אל עולם הכדורגל. במסיבת
עתונאים חגיגית קמו דובר ההסתדרות
ומזכיר מרכז הפועל, הכריזו על החלטת
מרכזם לצאת למלחמה נגד השחיתות
בכדורגל ונגד המקצוענות בענף ספורט זה.
*מרכז הפועל יתחיל בביקורת ובהקפדה על
שמירת טוהר המידות, ובמלחמה במקצוענות
באגודות הפועל עצמן,״ הכריזו הדוברים
בהתלהבות.
השבוע נודע כי 40 כדורגלנים מהליגה
הלאומית, ליגה א׳ וליגה ב׳ הוכנסו על־ידי
התאחדות הכדורגל להסגר, אחרי שעזבו
את קבוצותיהם במטרה לעבור לקבוצות
אחרות 80 מהם היו שחקני מכבי ובית״ר,
שעזבו את קבוצותיהם, בדרכם לקבוצות
הפועל. הם לא עשו זאת בגלל הצהרותיהם
המלהיבות של אנשי מרכז הפועל. הסיבה
לכך היתד, הרבה יותר חמרית: אגודות שונות
של הפועל הציעו להם תנאי משכורת
ודיור טובים, בתנאי שיכנסו להסגר. לפחות
במקרה אחד, ב מכבי חיפה, בו הוכנסו ארבעה
כדורגלנים להסגר על מנת לעביר ל־הפועל
חיפה, נעשה הדבר יותר על מנת
להרוס את הקבוצה היריבה מאשר לזכות
בכדורגלנים עצמם.

ם פ 1ל

ם יוחד

להפסקת

נשירת שערות ומניעת קרחות
מאפ שר: ו .הפסקה מו חלטת של העשירה
,2הצמחת שער חד ש
א ח ריו ת ג מו ר ה -במקרהשל
אי הצלחח, יוחזרהכסף

רובידס

קוסטטיקוס

בהנהלת סר א. ר וב י ן. כי 1ק 1סםטיקאיםד 1פלם

תל־אביב,

ר חו ב פיגסקר 2־־ ט ל22128 .

מכות לשופט. השבוע הוציאה גם ועדת
העירעורים של ההתאחדות לכדורגל בישראל
את מסקנתה הסופית, בקשר לשע־רורית
הכאת השופט דודאי על־ידי שחקני
הפועל פתח־תקווה, במישחקם נגד מכב־תל־אביב.
היא זיכתה לחלוטין שני שחקנים,
הקלה את ענשם של שלושת הנותרים,
שנידונו להרחקה. למשך שנה, קיצרה את
תקופת ענשם למשך שלושה חודשים. למעשה
רשאים שחקנים אלה, שהיכו שופט
לעיני קהל אלפים, להופיע כבר היום על
מגרש הכדורגל. שניים מחברי ועדת ה־עירעורים
הם חברי מרכז הפועל.
וכך, בשעה שהדוברים הוסיפו להשמיע
את מליצותיהם הגב בית על טוהר כוונות
אגודותיהם ביחסם להפירט הישראלי, בא*
צניחה משלחת כל־ ב ה
בדיוק במועד שנקבע לפתיחתה הרשמית
של אליפות העולם הרביעית בצניחה, שהתקיימה
לפני שבועיים בברטיסלבה שבצ׳כו-
סלובקיה, החל לרדת גשם זועף. למרות זאת
נהרו אלפי צופים׳ במעילי גשם ומטריות,
לשדה־התעופה המקומי, שם נערך הטכס. על
במת הנשיאות עמדו נציגי המדינות המשתתפות
בתחרויות, בתוכם מפקדי צבא גבוהים
ממזרח וממערב, הגנו גם הם על עצמם
מפני הגשם במעילים ומטריות. רק
משלחות הצנחנים על המגרש נרטבו ללא
רחמים. משלחת הצנחנים מישראל: דנובה
במידה המועטת ביותר. היא היתר, הקטנה
שבמשלחות•
רק שני צנחנים ישראליים הגיעו לפתיחת
תחרויות האליפות: שמעון צחור ויצחק
מנור. הם התקבלו על־ידי נציגי המפעל
קומבט, מפעל ענק לתעשיית רהיטים שקיבל
את האפוטרופסות למשלחת הישראלית, דאג
לכל צרכיה.
אולם עזרתם האדיבה של הצ׳כים לא
הועילה הרבה לישראלים• על שכמם נפלה
מעמסה עצומה, המחולקת במשלחות אחרות
בין אנשים רבים. מלבד צניחותיהם, נאלצו
לארוז את המצנחים, לצפות לשינויים מטי־אורולוגיים׳
לתת רכונות, להופיע ברדיו ובטלביזיה.
רק בשלב מאוחר יותר הצטרפו
למשלחת שני צנחנים שקיבלו היתר־יציאה
במאוחר, והטייסת רינה. לוינסון.
בשלבים הראשונים הצליחו הישראלים להשיג
תוצאות נכבדות. המצנחים׳ המיושנים,
שלקחו עמם מישראל, הכשילו אותם, והם
נאלצו לבסוף לשאול מהצ׳כים מצנחים חדישים
עם חלונות, שהיטיבו את הישגיהם.
טרם נודעו תוצאותיה הסופיות של אליפות
העולם בצניחה. אולם גם אם לא
השיגה בה המשלחת הישראלית תוצאות נכבדות,
הרי עצם השתתפותה, שנבעה מיזמת
צנחנים אזרחיים ללא סיוע ותמיכה, עוררה
רושם חיובי המשתקף בעתונות האירופית.
העולם הזה 1090

קולנוע סרטים סערה איטלקית

הרוח היא פראית

(אופיר, תל-אביב;

ארצות־הברית) אך עוד פראית ונפלאה ממנה
היא אנה מניאני. גם כיום, כשהיא כבת ,50
לא נולד עוד התחליף לפקעת של רגשות
ויצרים לוהטים כאנה מניאני, הכובשת את
בד הקולנוע מן הרגע בו היא מופיעה עליו,
משגרת מטעני חשמל לוהטים אל הצופים.
הפעם היא גיבורתו של סרט בעל עלילה
פשוטה ואפורה. ג׳ינו (אנתוני קודין) הוא
מהגר מאיטליה, שהתעשר. יש לו חוזה ויש
לו בת בוגרת אולם אשה אין לו — אשתו
מתה עליו לפני שהתעשר. כשכליותיו מייסרות
אותו על החיים העלובים שהעניק לאשתו
בעבר, הוא טס לאיטליה, מביא את
אחות אשתו (אנה מניאני) לאמריקה ונושא
אותה לאשה.
אנה עוברת מספר לבטי הסתגלות בארצה
החדשה! נדמה לה כי היא מאושרת. אולם
אט־אט מתברר לה כי בעלה למעשה אינו
אוהב אותר״ אלא את דמות אחותה המנוחה
שהוא מוצא בה. היא מנסה לעוררו, ללא
הצלחה. לבסוף בא המשבר, והיא מתמסרת
לבנו המאומץ של בעלה (אנטוני פרנצ׳יוזה),
הצעיר ממנה בהרבה.
אור וצל. הבעל המזדקן מגלה את הבגידה,
משלח את בני משפחתו הבוגדנים
לכל עבר. אולם ברגע האחרון הוא מבין
בי למעשה הוא האשם במה שאירע, מחזיר
את אשתו החדשה אליו.
העלילה הדרמתית שיגרתית למדי. אולם
די בנוכחותם של שני גדולי הקולנוע מניא־ני
״וקוזין, כדי להפוך סרט זה לשיעור
מאלף ומענג בתורת המשחק הקולנועי.
כששני אלה נתונים בידי האמן של ג׳ורג׳
צוקור, הבמאי האמריקאי־יהודי שנולד בעיירה
קטנה בהונגריה, הופך הסרט ליצירה
מושלמת.
מקסימות ביחוד הן סצינות צילומי הטבע
המשתלבות לתוך העלילה. השתאתה של
אנה מניאני לסוסי הפרא האציליים, ציד הסוסים
ואילופם, ותמונות ההמלטה ההמונית
של עדר הכבשים, מוסיפות לדרמה העלילתית
גתן ריאליסטי.
בשחקו באור וצל, בצילומי שחור ולבן,
בהצליחו להעלות את שחקניו לשיאים דרמתיים
ולהימנע עם זאת מהפרזה פסיכופטית,
מביא צוקור את הסרט לשלימות אם־
נותית. למרות שאין בו חידושים, הרוח
היא פראית הוא אחת החתיות הקולנועיות
החזקות ביותר של השנה האחרונה.

קיטש דרומי

חבורת מלאכים

(ארמון־דוד, תל־אביב;

ארצות־חברית) נראים בעיני עצמם חיילי
האיחוד של צפון אמריקה, במלחמתם נגד
הדרום. הם רואים את עצמם כמשחררי העבדים,
כמביאי החרות ושתיון־הזכויות לדרום.
אחרת לגמרי הם נראים בעיני בני
הדרום עצמם. וצאצאיהם של סוחרי העבדים
בדרום, כיום אזרחיה של ארצות־הברית
המאוחדת, לא סלחו מעולם לצפוניים את
חטא הכחדת פאר הדרום. סרט זה הוא
אחת הנקמות של הדרומיים בצפוניים.
האיש שנבחר לנקום את נקמת הדרום
הוא הטיפוס הקולנועי שקנה לו מונופול
על דמות הגיבור הדרומי — הנועז, הפיקח,

הרע והטוב גם יחד — קלארק גייבל. מה
שטוב אצל גייבל, שלעולם אינו מזקין, זה
שהוא גם גיבור, גם חכם וגם פסיכולוג.
הוא שולט בעבדים באמצעות הפסיכולוגיה,
כובש לו אהובות באותה שיטה ונמלט ממרת
באותו אמצעי.
לא פחות נשגבים הם העבדים הדרומיים
עצמם: איש לא יכול לומר שרע להם אצל
הדרומיים. במקום לעבוד שרים הם שירים
ספיריטואליסטים במקהלות, עורכים קבלות
פנים ומסיבות לאדוניהם הלבנים.
צבעי ה^גנר ת. אולם אם לאדוני הדרום
טוב, ולעבדיהם טוב עוד יותר, הנה רע
ומר הוא גורלה של איבון דה־קרלו. תחילה
היא לבנה, אך מאוחר יותר היא מתגלה
בכושית, נמכרת כשפחה בתמונה הלקוחה
ישר מאחל הדוד תום. למזלה אין קלארק
גייבל מבדיל בצבע עורן של הנשים שהוא
כובש, ואחרי כמה תקלות מסתיים האפוס
של מלחמת הדרום בצפון בהרמוניה שלימה
בין הלבנים, הכושים ובנות התערובת.
היצירה הקולנועית, שיצרניה מתארים אותה
כאפוס הדרומי הגדול ביותר מאז חלף
עם הרוח, אינה אלא קיטש קולנועי חסר-
חיים וחסר־ענין, מלבד לאלו הזוכרות עוד
חסד נעורים לקלארק גייבל.
תדריך אלה הסרטים המוצגים ב שבו ע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם :

עד התביעה

תל־אביב) —

סרט־מתח משעשע על פרקליט הנופל בפח
שטמנו לו לקוחותיו, אותם הוא מנסה להציל
מעמוד התליה. צ׳רלס לוהטון, מרלין
דיטריך, טירון פואר.

כפיליאליות (תל־אביב, תל־אביב)

— כיצד נראתה מלחמת העולם השניה
בעיניהם של קצין נאצי וחייל יהודי אמריקאי,
כפי שצוירה בידי סופר יהודי אמריקאי.
מרלון ברנדו, מונטגומרי קליפט•

מגרה טומן מלכודת

(גן־רינה,

בלש זקן ועייף פותר תעלותל־אביב)

רצח כמו תשבץ בלשני. ז׳אן גאבין.

לילות קכיריה

(אורגיל,

ירוש־

לים) — ג׳ולייטה מסינה, בתפקיד פרוצה
מסכנה שהגברים מתנכלים לה.

אישיותו של מלצר

(רון, ירו
שלים)
— קומדיה בריטית שנונה, השמה
ללעג את שמרנות המעמדות הבריטיים. קנת
מור.
• קיטי (ארמון, חיפה) — רומי שניי־דר,
בקומדיה אוסטרית קלילה על הקשר
שבין אהבה לפוליטיקה.

לא בעושר האושר

(אורלי, חי

— דמות הכילי של צ׳ארלם דיקנם מועלית
במשחק גאוני של אלסטר סיס.

כבשה כין זאבים

(גת, תל־אביב)

— שעה וחצי של צחוק אנגלי, כשנורמן
ויסדום הקטן עובר ללא פחד מן הפח אל
הפחת. רק למי שאוהב אנגלים.

הפורץ הנוצץ

(ירון, תל-אביב)

ארסן לופין, ישראל בנציוני בהיסטוריה הצרפתית,
מדגים את שיטות התרמית שהפכו־הו
לדמות אגדתית. קומדיה קלילה. רוברט
לאמור.

הרוח היא פראית

(אופיר, תל-

אביב) — ראה לעיל.

תיווסן הסו&ס ה1ה
מאוזן־ .1ב קצה
רצועת עזה ;
.4לא טבעי; . 10
חבר כנסת; .11
מלת שלילה ; .13
בעל חוד; . 14
קלף טוב; .15
שליט 17 מטבע
אסיאתי! .19 מלת
שאלה; .20 חמורו
מפורסם בת־נ״ך;
.22 מסמלי
המלכות ; .25 או יב;
.26 קבוצה
פוליטית; .27 יש ראלי
שכיח ב־חוץ־לארץ

הרבה מאד; .32
מלת ברירה; .33
לא רחב ; .34
קרם; .36 אילן ;
.37 כוון ; 39
יבול התפוזים; .41 יוצר אנרגיה;
.42 בן, בארמית ; .44 מיסד הקאמרי ;
.46 על כל גג; .48 רטוב; .50 שופט
מחוזי ; .51 תענוג ; .53 דרך, באיטל קית;
.55 אחד השבטים; .57 לא
מתוק; .58 שליח ציבור; .59 מטוס
אל־על החדש; .60 חברת ביטוח.
מאונך־ .1סימטה; .2כלי קטן;
.3חשים אותו בלילה; .5שלושים
ושמונה; .6מנומס; .7שום, אך ללא
ראש ; .8אות הקריאה לתי״ו ; .9מפעל
חקלאי הסתדרותי; .12 סופר אי־

1090

די; .15 מצוייה בהר־טוב; .16 שפה־
.18 אדם המשלם מם־הכנסה ; .21 בד חן;
.23 עני; .24 יורד בלילה; .26
קטן קומה־ .28 מצבה; .29 עיתונאי
עברי; .31 עולה בימי המנדט; .32
אגף מודיעין; .35 יחידת חשמל; .37
תלונה ; .38 חלק המלה ; .4)7מערב ־
.41 נהר באירופה; .43 סוד; .45
ח״כית אחדות העבודה שהפכה ל־ח״כית
מפא״י; .46 קללה; .47 יש
והיא נולדת ביום־טוב; .49 מלכת החילות
.52 ישן־ .54 מדגסקר, לדוג מה
.56 נרו יאיר; .58 יש טוחנת.

^סלפ קיי ד ו ־ ר /

זויי סיז
נ 1וסחני 1 0ו
״׳הס 12
ל*ג*ירי 0ץ
ך טומג מממיזח.
כוכבים פרנצ׳יוזה, מניאני וקווין ב״הרוח היא פראית״

קורס מזורז נפתח [ באוגוסט

מצל האחות לז רועו ת ה בן

העולם הזה 1090

כיצד מתחתנין

טעות לעולםצודקת

חתונת סבא וסבתא

בראשותו של מפקד כנף קולונל
חסן איבראהים בקהיר בשנת .1554
אורי בן־דור, תל־אביב
(הארץ)

כשסבא וסבתא התחתנו בצוותא —
היתד, כל העיר כסוסה
הרבי בר חי׳מל חבש את השטרימל,
ערך בעצמו החופה.
וסבא ברעד ענד הטבעת
על אצבע הבתולה הצנועה כדת
וכל הבובות /ידידי
געו בבכיה אי־אי־אי.
אז סבא אמר, ופניו האדימו:
״הרי א ת ...כדת ישראל״.
וכולם הסכימו, בדחילו ורחימו
בי זהו דברו של האל.
ובשהדוד ברל עם הדודה פרל
אחזו במטפחת לרקוד את השר׳ל —
אז כל הבובות, ידידי
געו בבכיה אי־אי־אי.

בעריכת לילי גלילי

בראש הפרשים המעופפים.

בתיה לנצט ״פותחת עצמה״ בפני
עתונאי( .מעריב)
עליזה שורץ, חיפ ה

מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מבין.
המ שתתפים ב שליחת חו מר לעמוד זה יזכה
מדי שבוע ב שבוע בפרס של 10 לירות. הזו־כה
בפרס ה שבוע — אליהו ח סון, חולזן.

הצגת־בחורה עולמי ת?

שליש זה היה מייסד העדה הדרוזית•
(הארץ)
דויד לוי, רמת־גן
שני ה שלי שים האחרים נ שארו מוסלמים
אדוקים.

הנשק הוא למטרת הגינה בלבד.
אורי שיקה, חיפ ה
(למרחב)
לגידול רימונים ופטריה אטומית.

הסוד הגדול

בית־החרושת שלנו, ניגש־אחת
המפלגות ניגש לכל
הנכונה. רבים מהבוחרים
היה סקרן, וביקש לפתוח

בעת הבחירות לועד הפועלים של
נו אחד אחרי השני לקלפי. עסקן
פועל, ותחב לידו מעטפה שכבר כללה את הרשימה
שילשלו את המעטפה הסגורה אל תוך הקלפי. רק אחד
את המעטפה .״למה לך?״ שאל העסקן.
.,אני רק רוצה לראות בשביל מי אני בוחר,״ השיב האיש.
״אין שום צורך,״ ענה העסקן ,״אלה הן בחירות חשאיות.״

יא. ברגמן,

התונת אבא ואמא

חיפ ה

פעם אחת בחור יצא לקבוצה
בחורה הוא שם מצא.
ואותה מאד רצה
היה זה לפנים, לפני הרבה שנים.
היא היתר, בסרפן עם שרוכים
לו היה מעיל של עור
ומגפיים מלוכלכים.
היד, זה לפני ם...
שמעי נא, חביבתי, הוא חשב,
אם אוהבת את אותי
נסתדר גם בלי הרב׳
היד, זה לפנים
לועדת־שיכון פנו בהיסוס
וקיבלו חדרון בצריף,
בתוספת של פרימוס.
היה זה לפנים
כך עברו שנים: ואחרי זמן רב
הם נסעו לכפר־יחזקאל,
להירשם אצל הרב.
היה זה לפנים
והבת הרביעית שאלה:
מה פתאום שאבא־אמא

משחקים חתן־כלה?
היה זה לפנים
בינתיים הילדה קצת גדלה
עוד מעט תגמור ללמוד,
והיא רוצה להיות כלה --
עזריה, בית־השיטה

צבר עו
ח מו די ם
ו עו ק צנ עז
* ס מטפלת מזרזת את הילדים לאכול
אורז בקינמון, באמרה שהוא מאד
טעים. מיכל טועמת ומפטירה :״לא רוצה
אוכל טעים!״
פלמחים

*-פ ול ישראל
׳ ץ| אחת• הכל
י חבר אחד
מחריש־אוזניים.
תסתיר שם!״

משדר שלושת בסירה
מרותקים לרדיו, מלבד
המתניע טרקטור ברעש
זועק אליו עומר :״אל
פלמחים

>9שוב בקשר לרדיו: בחדר מקשיבים ל! רדיו, המשדר בקול נמוך. יורם מבקש
להגביר :״תן לו גז!״
חוקוק

״אביך אתר רי ש גירית את ון ופת־החם כון שרו ום חבת
תתנה נושר רירות. גרי גת רי היכן הוא נוחביא אותה.״״

איג• •כול לנן רוא היאה
בישיבת הם יום שר הוגנרה הפריבובוית שר התאח-
דות רואי-החשבונות הנוום נוכים ונציגי וננדת הנובוג׳-
ריב, תוננרו רדיון הנ2ן ורות הפטרוניות הכרורות בהצ-
ננת החו2ן ה, אשר תוגש--
הקונסרכטוריה למוסיקה מודרנית כחדרה תציג כפני הקהל
הרחב שניים מבין תלמידיה המצטיינים כצ׳לו, ה״ה שמריהו
גרינבלט ואלהנן בדברו. המלווה הגב׳ ברנדנבורג, כתכנית--

כאשר הובא אתנזור בנורית בן נחנון הרשוץ וביך;
נהג נוונית נזוזברת ״הנזפגר״ ,בפני שופבו בית-הנושפבו
רנובירות תנונוה בכרכור, הוא הנוביר את הנזצב ב-
נורים ארה :״כבור השופבו --״

עולי העיירה אונגניי יערבו את פגישתם השנתית כמוצאי־שכת,
ההל משעה 8.45 בביתו של הנדבן היד --

בנזיפגן רב־רושם הוצגו אתנוור הישגיו שר ח־יר
נזצניח־י האם פ\2ה הרפואית, בנזנונוד נופון רי הווייר. נציגי
הנן ורפום--
מאמן קבוצת הכדורמים של מבכי מחנה־נחמיה, אשר הפסידה
כמישהקה האחרון נגד קבוצת הפועל מחנה־נחמיה, בתוצאות
,28:6הבטיח חגיגית, בפני עתונאי הספורט המקומיים,
כי כפעם הכאה, באשר תינתן להם ההזדמנות --

ראחר הכשרונות הרבים, הן נובח־ינה סופתית והן
נזבח־ינה אנזנותית, אשר פ2ן רו בוזשך הוזורשים האח-
רונים את תיאבורון ״הצריפון״ ,ואוורי שכנזה נזוותיון י
התיאבורון התארגנו וחורש, הבבויחו רוברי השווגזנים
אתנוור כי יציגו ב\2רוב את ״נודונו נוירר החתור״ ,הנוחות
הפיני הנוש־ --
״רא, אינך נושנננום אותי כשאתה נורבר גנר

המגון לפריון העבודה פירסם את הסטטיסטיקה של עליית
אינדקס יכולת הייצור התעשייתי לחמשת החודשים האחרונים.