גליון 1091 מתאריך 27 באוגוסט 1958

י זעז

י• י י

שנה / 21המחיר 5 5 0פ רו פ ה

־ העח 5ם 5115
ב7י * הוואהמם •
רחוב גליקסון ,8תל־אניי, טלפון .26735
ן ח. י . 156 מען לנזברקים עולנזפרס• .
! המוציא לאור; העולם הזה נע״נז.
דפוס משה שהם בע״מ, ת״א, טל.62239 .
ההפצה: דוו טופל ובניו, חל אניב
המערנת איננה אחראית ל חונן המודעווד

ה ע תון

הנקרא

בשבוע שעבר, ביום השלישי בערב, שרר
ברחובות ישראל שבתון כללי, בתי־הקפה
היו ריקים, נעלמו התורים ליד בתי־ד,קולנוע•
העם היה צמוד למקלטי הרדיו, הקשיב
חידון ד־תנ״ך העולמי. למהלך כשאך נודעו התוצאות, נהרו ההמונים
הכלואים לרחוב. בירושלים היד. יעד ברור
למרצם: הם אצו לקבל את פני עמום חכם
ברחוב. אך גם בתל־אביב ניתן להמונים
לחזות בפניו של גיבור היום. לאפתעתם
מצאו כי גליונות העולם הזה, עם תמונת
האלוף העולמי על שערם, כבר הופיעו
ברחוב לפניהם.
איך הושג הישג זה י דבר אחד היה
ברור לוו מראש, לא יתכן כי בשבוע זה
יופיע על שער השבועון מישהו זולת האלוף
העולמי. אולם החידון הסופי עמד
להיערך רק ביום שלישי בערב — בדיוק
במועד הופעת העתון — ואילו הכנת ה*
שעד בתנאים רגילים דורשת 48 שעות.
על חולית־הכיטוי שטיפלה בחידון הוטל
לערוך חקירה פרטית, להמציא למערכת חישוב
של הסיכויים. התוצאה: סיכוי מכריע
לעמוס חכם. על סמך חודת־דעת זו הודלק
האור הירוק. ניתנה הוראה להכין שער של
עמוס חכם, חתן התנ״ך העולמי.
היה זד. כמעט מישחק־פוקר. מכל ההתעשנעשו
אותו יום ברחבי הארץ, רבויות היתד. זו ההתערבות הכבדה ביותר. ליתר
בטחון הוכנו שני שערים אלטרנטיביים,
של המועמדים שנראו לחולית־ד,כיסוי שלנו
כרציניים ביותר. גם בזאת לא טעתה :
השלישית שנבחרה על־ידם הזדהתה עם השלישית
שהמנוניה נוגנו בסופו של החידון,
בשעה אחת לאחר חצות.

בעתונות הרצינית, מן הדין כי כתב המכסה
שטח מסויים יתמצא בו לא פחות
מאשר האנשים שהוא כותב עליהם. בעולם
כולו, הכתבים הצבאיים של מ תונו ת האחראית
הם חיילים וזתיקים ולמודי־קרבות,
כתבי־המשטרה הם מומחים לפלילים והכתבים
הפרלמנטריים יכלו להיות — ולפעמים
גם היו — חברי־פרלמנט טובים יותר
מנושאי כתבותיהם.
בארץ כמעט ואין תופעה כזאת. התוצאה
היא שהכתבים, ביחוד של העתונות
היומית, תלויים לחלוטין בחומר ובחוות־הדעת
של המוסדות הרשמיים, ולמעשה אינם
אלא דוברים בלתי־רשמיים של המוסדות
שהם כביכול ״מכסים״ אותם. רבים מן הסופרים
הצבאיים לא בילו יום אחד בקרב,
הכתבים הפרלמנטריים מקבלים את ידיעותיהם
ממרכז המפלגה, וכתבי המשטרה
של אותם עתונים הם סוכני־פרסומת של
בעלי כובעי־הקצונה.
בשבועון זה השתדלנו להימנע מתקלה
זו, ההופכת את תפקיד העתונות ללעג.
חולית המערכת העוסקת בבעיות המרחב
מרכזת בידיה אינפורמציה שאינה נופלת
בטיבה מזו של המוסדות הרשמיים, והער־כותיה
את המצב במרחב — ובעיקר נבו־אותיר,
לגבי העומד להתרחש — הוכחו
במרוצת השנים כמוסמכות הרבה יותר מאלה
שממשלת ישראל מבססת עליהן את
פעולותיה. הוא הדין בכמה וכמה שטחים
אחרים.
אך דומני שבשום שטח אין כיסוי העולם
הזה מקצועי יותר מאשר בשטח המש
העורף.
הראשי:

מכתבים

ראש המערכת:
איש השגה
שלים כהן
אני מציע את העתונאי המצרי אחסר
עותסאן, שאירנז את סרד כלא שסה ושם
ללעג את כל הביורוקרטיה הסעובשת של

עור!־ משנה :
ססשלת ישראל
מרדכי דביר, חיפה
...בלי כל ספק: שארל דה-נול
עורך כיתוב;
ישראל קורץ, ירושלים
עורך תבנית:
נראה אם יש לכם דם. איש השנה :
ישראל בנציוני, הפורץ הנוצץ, שעשה באופו
פרטי סה שאחרים עושים באופן ציכתב
בכיר:
בורי.
צלם המערבת:
אסתר גליקמן, טבריה
סאיר וייסנאל, שהפר את סדינת ישראל תולדות שטה
להירקם
מאוד שהעתונות הישראיש
להצטער
חברי המערכת;
מאיר סער, רמת־גן לית כורכת בהתקפתה את ההזנחה הבטחו־יוגשה
גי־ריייו, שייע גיור, יי לי גלילי,
נית בכלא שטה, הראויה ללא כל ספק ל־
__ יינאל טוסינזוז, שהוכיח
דייר היריביץ. רות־ ירר, אברהם וזרם,;,
בעל ברחו ביקגות, עם הצד ההומניטרי שהונהג בבית-
כי לא כל בד קל לזרוק לכלבים...
א ימהר: ואובר. אלכם מסיב, אביבה סט;,
הכלא ואשר אין לו כל קשר עם הצד ה-
עמום הינן, שלמה הרן.
דבורה קוגל, ירושלים בטחוני. יש לשבח את הד״ר חרמון על
כי בבית־כלא ישראלי יובלו
כד, שדאנ
אל־עבד
נטאל

לרעה או לטובה

האסירים
לישון בנוחיות, לאכול טוב, לשחר.
ב י ות רבמ די נ

שחמת, לחזות בהצנת קולנוע ולעבוד בעבואריק
סגל, תל־אביב דה פרודוקטיבית. אולם יש להצטער שמשרד
הבטחוז אישר מקום כה בלתי-מתאים
__הכלבה לייקה, בודהתסותה הראשונה
בשטה, כמקום כליאה לפדאיוז ומרגלים. גרטרה•
היד, זה אחד הפרדוכסים של תקר־ בחלל
סה לי כי מר חרמון, המשמש עתה ממרה
פת־סהר שהעבירה בהדרגה את מיטב כויעקוב
זזסרמן, תל־אביב לחיצי ההתקפה מכל הכיוונים, ראוי להגנת
חות הבולשת ממטה המשטרה למערכת
על הצדדים החיוביים שבמדיניותו.
...התואר מגיע בצדק לעבד אל־כרים קא־שמואל
מינצר, עפולת
העולם הזה, אם ככתבים ואם כיועצים, סם, שהיה אחראי למאורע החשוב ביותר
בעוד שבמשטרה עצמה נתפסו מקומותיהם של השנה — הטהפכה בעיראק ...
הייתי נובח בישיבות ועדת החקירה ל לעתים
רבות על־ידי אנשים שכשרונותיהם
צדוק ניר, באר־שבע פרשת שטה בחיפה. אני יכול לומר שסוחרי
בשטח גילוי הפשעים ומבצעיהם הם קלושים ...בן־הברית היחיד ששרד למדינת ישר שטה הביאו כתב־אשמה כבד ננד הנהלתם.
ביותר.
ועדת החקירה תסיק ודאי בסוח ישיבותיה
הטלה חוסייז

דוב גלר, תל־אביב את מסקנותיה, אולם לא די במסקנות. באו
בחודשים האחרונים הביעו מומחים אלה
נעשה פשע חמור ביותר, ולפשע זה יש
אחראים אשר חייבים ליתז את הדין עלו
— סמל־המיבצעים של הבולשת לשעבר,
הרב־סמל שלי, שאמר שאם יתנו לו
אורי שיקה, חיפו־.
מנשה בר־דיין, בהתיעצות עם מפקד ה שלושה חיילים עם עוזים, הוא יעשה סדר כד.
הטורח התיכון
בולשת לשעבר זאב שטיינברג — דאגות בכל
יוסי ג ,.אי־שס צבע הצדק
חמורות והולכות נוכח הידרדרות היכולת ואחרי
שקראתי את כתבתכם על פרשת
המוראל של המשטרה התל־אביבית. ניתוח שליחות במחתרת
פישר־פורק בשירות הרכבת( ,העולם הזה
אני קורא בנשיטה עצורה את הסידרה ,)1000 נדהמתי מתגובתכם המעודדת אנשים
מקצועי ועקבי של נוהלי העבודה, הזנחת על שליחותו של ציוז
בז־אפריים (העולם כמו פישר. כשעבדתי ברכבת ניגש אלי
תיקי המודוס־אופרנדי, התפוררות רשת ה הזה 1088 והלאה) .בכל הפרשה
המדכאה מנהל עבודה בשם אליהו, ודרש ממני ל מודיעין
ובו׳ ,הביאו לאזהרה שאם לא הזאת, יש רק קרן־אור מעודדת אחת: שעוד
ציון הביא תרנגולת עבור המנהל. סירבתי לה נותרו
בסדינת־ישראל אנשים כסו
ביא תרננולת מפני שלא היו לי תרנגו יחול
שינוי מיידי ומהפכני במצב — וב וחברו, המוכנים לקבל על עצמם
טשבורת.שליחות לות. למחרת קיבלתי כרמים עבודה וכתוב
עיקר בהרכב ראשי הפעולה — עלולים לאומית טסוכנת, בלי לקבל
עליו באדום: פוטר. בנונע ללכלוד במסע אזרחי
העיר לשלם בדמם.
שמעון שגיא, חיפה דת פורק, היה זה ליכלוד הפועלים, של...בויכוח
על שליחות זו, שהפכה השבוע פעמים היו טובלים את עצמם לצורר עבו הרצח
המחריד שאירע השבוע ברוזיב לנושא מרכזי בחברה שלנו, טען חבר אחד דתם בשמן ובנפט ומתישבים על ספסלי
בהעו• המסעדה. לכלוד זה אינו ניתז לנקוי, לפינסקר
בתל־אביב בא בדיוק שלושה ימים שטכתב המחתרת העיראקית, שפורסם
נברא. האם מרות הספוננ׳ות היום־יומיות.
אחרי שהזהיר העולם הזה 1090״משט לם הזה 1000 לא היה ולא
רת ישראל נשארה חסרת אונים ומעשה, לא היה כדאי לפרסם תצלום של המקור,
א. חלד, לוד
כאלה?
כדי לשים קץ לספקות טפשיים
מה קרה לכם? מה פתאום נזעקחם להנן
גם אחרי מקרה הפשע הששי למטרת שוד
אבי גורדון, תל־אביב על מפא״יניק? האם המצב במדינה הורע
(בשנה האחרונה בתל־אביב מדור ה המקור נמצא מאז שנת 1951 בתיקי משרד־ עד כדי כד שאיין כבר מי שינן על מפא״י-
בילוש התל־אביבי, הגדול ביותר בישראל,
ניקים אלא העולם הזה? אם כד, ימי ה-
החוץ. בידי המערכת נמצא
חיים דיניי, חיפר.
תצלומו.רק העתק, שלא משיח מתקרבים.
חסר־אונים נוכח גל הפשעים החמור, ה היה טעם בפרסום
מאיים עתה על חייהם ורכושם של רבבות
...מה שהיה הכי מוזר בעיני בפרשה אין העולם הזה מבדיל בהשתיכותו המפל;-
תושבי תל־אביב.״
תית של הצדק.
מוזרה זו הוא: מדוע ישלח ביג׳׳ את
שליחי המחתרת לראובן שילוח? נדמה לי
שהאיש המוסמד במקרה זה היה שר־החוץ, רמאות ר״ל
• מר משה שרת. האם כבר אז התעלמו מבכתבתבם
איד לרמות את אלוהים (העו קיומו?

בראון, תל־אביב לם הזה )1089 מצאתם עוקץ בפעולת הרבנות
והקרן הקיימת, הואיל ״ולפי חוקת
...א ני מקווה שגילויים פנטסטיים אלה הקרן הקיימת אסור למכור את ארמת היפקחו
את עיניהם של כל הכסילים, החוז לאום ללא יהודים (לטשר שנת השמיטה).
על כן מכירת האדמה לעבדאללה אבו קישר.
אינה חוקית ״.אכן העוקץ מצוי בעיסקא
זו, אד לא מטעמכם. הקיז הקיימת היא
חברה הרשומה בישראל. הקרן הקיימת רש אית
לשנות את תזכירה ותקנותיה בראות
מחד, יום חמיש
עיניה, במסנרת ההגבלות החוקיות הכלליות.

היד שאסרה מכירה ללא יהודים יכולת
להתיר מכירה זו. אולם לפי סעיה 4לפקו־כערב

באוגוסט ,1958 שעה 8.30
; דת העברת הקרקעות אין תוקר חוקי ל׳
כל העברת־קרקע שלא בוצעה במשרד ספרי
האחוזה. אין בישראל אפשרות להעברת
בעלות על הקרקע בהתקשרות חוזית בלבד.
יתכן והשייך הנכבד הפד לבעל שביושר
על מרבית אדמות ישראל, אך הבעלות
הרשומה נותרה בידי נופים יהודיים.
עו״ד אברהם נאמן, תל־אביב
אם כן, טוד יותר קשה לרמות את אלוהים.

רים השכם והערב כי בכל המזרח התיבוז
אין אה ערבי אחד הרוצה בשלום עם
ישראל — וכי מנהיגי ישראל הושיטו
תמיד את ידיהם לכל ערבי שרצה בשלים...
שמואל לוין, קרית־חיים
זה השבוע השלישי שאני מחכה לתנובה
מוסמכת של משרד־החוץ. שום הודעה לא
באה, עד כמה שיכולתי להבחיז. עתה אני
יכול רק להניד: שתיקה כהודאה.
יצחק הכהן, תל־אביב
אולי יותר נכון, במקרה זה: שתיקה כהו דעה.

3י 1נ

3שן נ 3חירת
ח מי ם

טלבת

גזנזיבגז \2ג\2טיי2־ גג שף רי\2גריגז
כגן המלון ומסביב לכריכת המלון

הגזרכה ג1יב1זר נגר־ירי 2ן\ז2־ הנגמזיגז. באגזצנגגון
פת\2י־בוף ר וזגזצגרפיגז רכרבגיגזי הכגינזה — מעין
ה^גרגגז יבגצנג נגר-ירי תגרה שגזיבגזר גזתגך העוזר.

כתוכגית: מיצעד המועמדות, ראיון מפורט עם כל מועמדת,
הופעות אמנותיות, שעשועי מים בכריכת המלון, תזמורת,
נשף ריקודים, בחירת המלכה וסגניותיה, כחירות משניות,
הכתרת המלכה.

כרטיסים להשיג במשרד למכירת כרטיסים יוקי, תל־אביב, כיכר דיזנגוף , 14
מל .22445 .מספר הכרטיסים מוגבל. מחיר הכרטיס יכלול צריכה חופשית ובלתי-
מוגבלת של משקאות קלים, קרים וחריפים, עד שעה 1אחרי חצות.

לא מצחיק
מדי שבוע אתם דואגים להקדיש מקום
כלשהו בעתונכם לאישיותו של אחר פילי-
טונאי דן בז־אטוץ. אינני יורע משום מר.
אתם סבורים שלקוראיכם יש עגין מיוחד
דוקא באיש זה יותר מאשר באישים חשובים
ונערצים במדינה. אולם לא זה העיקר.
לדעתי האיש חסר חוש הומור, וכל הבדישאתם
מפרסמים בשמו אינן מצחי חות
בלל.
קות
י. בחור, תל־אביב

המחיר לתייר

ביום רביעי לפני שבועיים, אחרי בחינת
מעבר בטכניון, נכנסנו, אני וידידתי, כדי
להתפרק קמעה מעומס הבחינות לקפה־בר
״סיני״ ,הנמצא במרכז הכרמל בחיפה. תור
כדי התבדחות הרעת החלטנו לבדוק את
מידת ישרם יטל בעלי הבארים בלפי התיירים.
החילונו מדברים בינינו רק אנגלית,
כדי שהמלצרים ובעלי המקום יתרשמו שאנו
זרים. ניגשתי אחר־כד אל הבאר והזמנתי
באנגלית בקבוק מיץ תפוזים. המלצר, שחח־רשם
•:אינני ישראלי, דרש עבור הבקבוק
לירה וחצי, בעוד שמחירו אינו אה החצי
מכד. החלטתי לשלם ולחכות לקבלה כרי
להגיש אהר־כר תביעה. אולם המלצר היד,
זריז ממני, רשם את המחיר על פתק מבלי
שאוכל לקראו, קרע מיד את הקבלה וזרקה שפעולה לסל. אני
צבורית נרחבת,
סבור ״^נ^ 1
חמורים ח ——

הכוללת עונשיח
וקנסות נבוהים, עונשים חייבת להנקט בלפי פושטי העור המשחיתים
את ••:מה הטוב של המרינה.
הרץ בן־ארצי, רמת־יצחק

העולם הזה 1091

ך 1מעלהמ־ 100אלף איש היגרו מן
/המדינה בעשור הראשון לקיומה. בשנה
האחרונה בלבד יצאו ממנה 13 אלף
איש לצמיתות.
זוהי תופעה מדאיגה׳ אולם הסיפרה היבשה
אינה אומרת עד כמה שהיא מדאיגה.
שהרי בארץ הקולטת עליה המונית, אך
טבעי הדבר שחלק מן העולים החדשים
מתאכזב ומבקש לו ארץ־מגורים הקרובה
יותר ללבו.

העובדה ההופכת את המססד ל•
מדהים היא זו: ב־ 1955 בא רבע
מן היוצאים לצמיתות מכין ותיקים.
השנה הגיע השיעור ל־40
אהוז 74 .אחוז מהם היו למטה
מגיל ,45 כמיטב שנות היצירה.
20 אחוז היו ילידי־הארץ, צברים
מבטן ומלידה.

אני יכול לדרוך במקום, לבלות יפר, ולטפל
בגינה בשבת בבוקר. אבל זה לא
בשבילי. אני אתנוזן כך ! ״

זוהי גישתו של אדם מצליח,
מוכשר. שום דאגה של פרנסה
לא רבצה עליו. רבצה עליו מועקה
הרכה יותר מדכאה: ההרגשה
של אי-ההתבטאות, של אי•
ניצול הכשרונות, של אי־־היבולת
להשאיר אחריו בבוא היום משהו

הדין לגבי הסוחר, התעשיין, הזמר, העתו־נאי.
העולם הזה, אילו נמכר באמריקה
באותה פרופורציה, היה עובר את תפוצת־המיליונים
של השבועון טיים.

ארץ קטנה ארצנו. אחרי כמה
צעדים, אתה נתקל בגבול אטום.
בל אדם, מעל לרמה מסויימת,
מרגיש כזאת. רק מעטים מגיעים
למסקנתם הקיצונית של המהגרים.
אחרים מסתפקים בטיולים

ך* ם ״יורדים״ .וותיקים, בני הארץ,
| ולוחמי מחתרת לתפארת, עכברי חזית
מצטיינים ופצועי־קרב. אבות הלוקחים עמם
את נשותיהם וילדיהם, צברים זקופים ומנומשים.
מדוע?

לא גוועו ברעב. להיפך. הם משתייכים
למעמד העילית של החברה הישראלית,
זו החיה ברוזחה יחסית, שאינה חסרה
מכוניות ופריג׳ידרים, המגייסת ללא קושי
מוגזם את דמי־ד,נסיעה היקרים (בתוספת
מטים) וגם מעט הון (מוברח) לביסוס פרנסה
חדשה בקנדה או בארצות־הברית.
חבר־הכנסת שהגיש את ההצעה לסדר־היום
התלונן על חוסר הפער במשכורות.
העובד האקדמאי משתכר רק פי 2.5יותר
מן הפקיד הפשוט. הוא היד. רוצה להרתיח
יותר. פי חמש, או פי עשר.

אולם האם עוזב אדם את מולדתו
-זו שלחם למענה, שסיכן
למענה את חייו, שהוליד בה את
בניו, בגלל במה לירות? האם הוא
נוטש פרנסה בטוחה וכת-רווחה
תמורת עתיד מעורפל ובלתי־בטוח?
אני
מעז לטעון שאין זו אמת. אני מעז
לטעון עוד יותר: לדעתי לא בגלל הכסף
פורצות אותן השביתות האקדמאיות הפוקדות
את הארץ לאחרונה. ולא הפער הוא
ד,מרתיח את רוח־ד,לחימה של מהנדסים ורופאים.

משהו עמוק יותר, החי עמנו
ומרחף מעל לחיינו -משהו
שאיש לא ניסח אותו עדיין כמלים,
אף שבל אחד מאתנו מרגיש
בו בלבו.

^יחד היורדים — מהנדס מצליח מ־
> 1בני הארץ — הסביר לי זאת פעם.
״אתה חושב שכל החיים שלי אני רוצה
לשבת מאחורי שולחן במשרד ממשלתי קטן
ולעסוק בדברים של מה בכן?״ הטיח
בפני .״אני מהנדס טוב. אני מרגיש שיש
בי כוח לעשות דברים גדולים. אני רוצה
להוכיח את יכולתי.״
שאלתיו מדוע אינו מוכיח את יכולתו
כאן .״כאן?״ שאל בלעג מר .״הגעתי ל-
פיסגה. אני בן ,35 וכבר השגתי את כל
מה שאני יכול להשיג כאן. מכאן והלאה

אחיו המבוגרים לא הרגישו בקטנות הממדים,
כי היו עסוקים במלחמת־שיחרור,
בגירוש שלטון זר, בתפקיד בלתי־אמצעי
שכילד. את מרצם. ואילו האח הצעיר שבא
אל המוכן, שגדל ישר לתוך המדינה
הזאת — הוא נשאר מצומק ברוחו וחלוש
בשאיפותיו.

* והי הקללה של ארץ קטנה ושל
1אומה קטנה במאה ד,־ .20 בעומדן לבדן,
מנותקות ומבודדות, הן לוקות בשחפת
רוחנית.
אמנם, עם קטן מאד יצר את ד״תנ״ך.
50 אלף האזרחים החופשיים של אתונה
הולידו תרבות בלתי־נשכחת. פלורנץ וחצי
תריסר ערים קטנות אחרות נתנו לעולם
את הריניסאנס בת־האלמוות.
אולם התרבות של המאה ה־ 20 מבוססת
על כלים של קשר המוני. ללא תפוצת ענק
לעתונים, לספרים, לתקליטים ולסרטים, ללא
קהל אדיר לרדיו ולטלביזיה, מתנוזנת
היצירה התרבותית בת זמננו. אתונה הקטנה
לא נאלצה להתחרות עם מדינת־ענק
כמו אמריקה, הסופגת אליה את מיטב הכוחות
של העולם כולו, דוזקא מפני שהיא
״ארץ האפשרויות הבלתי־מוגבלות״.

יתכן שגם מספרים אלה אינם ממצים את
מלוא החרדה. זאת עושה מספר אחר, נורא
שבעתיים 80 :אחוז מבין הסטודנטים שלמדו
בחוץ־לארץ נשארו שם.
אלד. מספרים רשמיים שהובאו לכנסת,
בגדר הצעתו של ח״כ חרות ד״ר בנימין
אבניאל להעמיד את ה״ירידה״ על סדר
היום. הם לא זיעזעו איש. הכנסת רשמה
את הדבר לפניה ויצאה לחופשת־הקיץ, כשהיא
שבעת רצון ממלאכת ידיה. אולי
תמצא אפילו באחד הימים כמה שעות
פנויות כדי להשמיע כמה נאומים על
נישא זה.

חסרים לו האופקים הרחוקים,
חסרים לו התפקידים הגדולים הרומזים
וקוראים. שום דבר אינו
מלהיב אותו, שום דבר אינו די
גדול, די מפתה, די קורא לתגר,
כדי שיהיה כדאי להתאמץ למענו,
להקדיש לו חיים. ללא המרצה
אין מעוף, אין תנוסה. נשארת
השאלה :״לאן אני יכול להגיע?״

מה שנכון לגבי התרבות, נבון
גם לגבי כל שאר שטחי-החייב.
אנשים גדולים נולדים תוך התמודדות
עם בעיות גדולות, תוך
שאיפה להישגים גדולים. רק כאשר
מתמתח כל שריר רוחני,
מגיע האדם לפיסגת ההתבטאות,
לפיסגת חדוות-היצירה והחרות.

גן נעול
אשר למענו היה בדאי לעמול.
בפשטות אכזרית :

חוסר ההזדמנות.

ץ והי אחת הקללות של ארץ קטנה.
1לכל דבר יש גבול — והגבול הוא
כה קרוב, עד שהאדם מגיע אליו בשלב
מוקדם מאד בחייו.
אולם בלב האדם — והזקא בלב הטובים
ביותר, המבריקים והמזהירים — חי
הצורך לבטא את עצמו במעשים חשובים,
לראות לפניו דרך תלולה ועולה, להתמודד
עם תפקידים גדלים והולכים. זהו זיק
הקודש, מתנת החרות. יתכן שגם אליו
התכוזן הוגה־הדעות התנ״כי, בקבעו :״לא
על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא
פי אדוני יחיה האדם.״
מהנדס ישראלי לא יבנה לעולם את
סכרי־הענק, שהוא רואה אותם בשבועונים
הזרים. עורך־דין ישראלי לא ייצג לעולם
חברת־ענק החולשת על כלכלה של מיליארדים
רבים. אלוף ישראלי לא יפקד לעולם
על צי של עשרות ממטסות וצוללות אטומיות,
לא ייקרא לעולם להתמודד עם האחריות
הנוראה של מפקד כנף איסטרא־טגי
של מפציצים מימניים.
פחות מחצי תריסר סופרים ישראליים
הגיעו אי־פעם לתפוצה של 20 אלף טפסים
לאחד מספריהם — ולהכנסה שאיפשרה
להם בקושי לחיות עליה שנה אחת. אולם
אותם הסופרים, אילו זכו לאותה הצלחה
יחסית בארצות־הברית, היו זוכים לתפוצה
של שני מיליונים — ולהון תועפות. הוא

תכופים לחוץ־לארץ לשם ״הרחבת
האופק״ ,או שוקעים כביצה של
בינוניות אדישה, אומחוללים
שביתות-פער.

התוצאה המחרידה ביותר
*1תכן כי
הגטואי הזה היא דמותו
של המחנק
של הדור שגדל במדינה — בני ה־20
של היום.
אברהם שפירא יצר סיסמה שאין דומה
לה :״זה נוער זד? ,זה חרא אין צורך
להגיע לקיצוניות כזאת, כדי להבחין ב־חוסר־האמביציה
הנורא של נוער זה.

זהו דור שאינו שואף לטפס על
הר אכרפט, המסתפק במועט, המשלים
עם סדרי החיים במו שהם,
המגיע לזיקנה עוד לפני שהגיע
לבגרות. מכונית, ערב בבאר, מסיכה
מוצלחת של ערב שבת וחברה
״קבועה״ -אלה בערך גכד
לות חלומותיו של רובו.
אכן, זה חומר אנושי מצויץ, הוא ממלא
פקודות במסירות, הוא ממושמע, הוא מקור
לא־אכזב של חיילים טובים. אולם
מי שאינו רוצה ב-חומר אנושי״ ,אלא
בבני־אדם הנושאים את עיניהם אל־על, הרוצים
(לפחות בנעוריהם) להביא את האש
מן השמיים — לא ימצא סיפוק רב בדור
סתגלני זה של הולכים־בתלם.

מה חסר לו? חסר לו המרחב,

^!כל הנימוקים, זהו הנימוק ה־
׳3מכריע להשתרשות המדינה במרחב השמי:
אנו זקוקים למרחב כדי לגדול,
כדי להזדקף עד מלוא שיעור קומתנו
הרוחנית.
הרעיון השמי אינו רעיון של פחד, של
פיוס, של התבוללות, כפי שנדמה לבעלי
המאמרים האנטישמיים. הוא הרעיון היחיד
שהגשמתו תתן למדינה את מרחב־היצירה:
קהל של 50 מיליונים לסרטים ולעתונים,
מרחב צבאי של אלפי קילומטרים להגנה
משותפת בפני פולשים, שוק כמעט בלתי־ .
מוגבל לתעשיינים. רשות־המים המרחבית
תכלול את היאור, הפרת והחידקל. איזור
הסחר המשותף ישבור את מחיצות המכס
מבצרה ן עד קזבלנקה, מאדיס־אבבד. ועד
מוסול.

חזון לעתיד? אמנם בן. אבל זהו,
חזון המסוגל להלהיב את דמיונו
של דור, להחזיר ללבו מעוף ותנופה,
לדרבן להשחזת כשרונות ד
לפיתוח האישיות. כאשר יתגשם,
כהדרגה ושלכיס-שלבים, יספק לבני
האומה הזאת תפקידים שיספקו
גם את בעל השאיפות הלוהטות
כיותר.
בן־גוריון
ממטולה עד
מנתניה עד
משני עברי
גם את כל

חושב במושגים של מדינה
אילת. דיין רואה אולי מדינה
יריחו. בגין מדבר על מדינה
הירדן. שייב בלע בדמיונו
הלבנון, וחתיכה מסוריה.

בל אלה תפיסות מינימליסטיות.
מה שדרוש לנו, יותר מכל, אינו
גבול ישר יותר, ועוד במה אלפי
דונאמים. אנו זקוקים למרחב -
לא למענו, אלא קודם כל למעננו.

במדינה
העם
לקחה שבו ע

תשבץה עו & סחוה 1091
מ אוזן . 1 :מו פק
מים המלח;
.4אחד השופטים
בחידון התנ״ן־ ;
. 10 משחת גילוח
ישראלית; .11
האהבה נוקבת בו
בחץ; . 13 טעם
שכיח של שקד;
.14 מם הגולגולת
הציוני! .15 בתה
טומנת את ראשה
בחול; ד . 1אחת
ממכות מצרים ;
. 19 חול מדברי;
.20 עבודתו של
הרפד; .22 צורת
שיר; .25 רחמים
נסים ; .26 עיר
קדושה לדת מו נותיאיסטית;

מלחין; .30 עם; .32 אוסטרליה, בכל
זאת ; .33 האותיות המקדימות שמה
של קהילה יהודית; .34 כמותו עמדו
מי הירדן ; .36 קץ הנשואין ; .37
מדברי; .39 בעל קול; .41 שלושה
ספרי כתובים; .42 יום הולדתו בט״ו
בשבט ; .44 תושב אפריקה המזרחית ;
.46 שמח; .48 עשרים חסר אחד;
.50 זע; .51 כיוון; .53 חומר ממנו
עושים מגבעות; .55 מלא מים; .57
עני; .58 מספיק; .59 יתמרדו; .60
הורשה,.
מ אונ ך . 1 :נסיך ערבי; .2אחי
חם; .3מצבה; .5ישן; .6ממלכה
מדיניות טילי מונחי בי שראל

(זמנית) שכנה; .7חצי ושתי; .8עץ
מרחבי; .9בירה צפונית; .12 יפת
לנח; .15 חמישים שנה; . 16 חוזה;
.18 מעורר השתוממות; .21 אבי העגל;
.23 ראש השנה; .24 מלת הפ צרה;
.26 אליו כרוך הדגל; .28 לא
עבה; .29 רווחי; .31 ראש עירית
ירושלים ; .32 גימ״ל׳ למשל ; .35
אחד השבטים ; .37 השחקים ; .38 ית רון
; .40 המלה שנתנה את השם
לאשכנזים; .41 אלוה; .43 אוני; .45
בבטן ; .46 קומיסיון ; .47 ציפור ; .49
חודש עברי; .52 שבט; .54 דייק;
.56 אות עברית; .58 הנצרות, למשל.

רץ בי ^סלפ יק ידות *<׳1
ר כז 1

1ורים 1 1
ו ס מני ם 1ו
יי הס 12
סמדרינו ד ן
ן טו 11ג שטוזזח,
קורם מזורו נפתח

בשתי דרכים השתלבה ישראל השבוע
במרחב. בידה האחת ניגבה מפניה את
הזיעה, שנגרמה על-ידי השרב, שהפך את
המרחב כולו לחממה לוהטת. ידה השניה
הורמה באו״ם, בהצבעה למען הצעת־ההח־למה
הערבית, שהנחילה נצחון מדיני מזהיר
לגמאל עבד אל־נאצר (ראה להלן).
מפני הזיעה של האקלים המרחבי נסוגי
אזרחי המדינה לעבר ממלכת המים, ביקשו
סעד בים, בבריכה ומתחת למקלחת הקרה.
מפני הלחץ הפוליטי המרחבי היתה הנסיגה
קשה יותר. נציגי ישראל נוכחו לדעת
שאם לא יקחו את היוזמה לידיהם בדדו,שתרש
במרד־ מרצינם ובהתאם לאינטרסים
של עצמם, ייאלצו בסוף לעשות זאת
בעל כורחם, לטובת האינטרסים של מדינית
המערב.
זה היה לקח השבוע.
קרקע לתככים. היה עוד לקח שני.
במשך דור שלם התרגלו ישראלים רבים
להשלות את עצמם שהערבים עצמם אינם
חשובים כלל, ושכל הקורה במרחב איני
אלא פרי הקנוניות והתככים של המעצמות
הגדולות. מכאן נבעה מסקנה נוחה:
אין צורך לטפל בערבים, דרוש רק לשכנע
את מעצמות המערב לשנות את כללי מיש־חקם
ולהכניס את ישראל למחנם.
ההצבעה באו״ם הוכיחה שזו טעות מרה.
גורל המרחב מוכרע בעיקרו על־ידי תהליכים
פנימיים: השאיפות, המאבקים והשנאות
ההדדיות של עמי המרחב עצמם. כל עוד
המרחב מסוכסך, יכולות מעצמות זרות
לקנות בו אחיזה ולרקום בו מזימות. אך
ברגע שהמרחב מתלכד — אפילו בחלקו —
מאבדות המעצמות הזרות את הקרקע לזריעת
תככיהם.
הדבר נכון לגבי איחוד עמי ערב. הוא
יהיה נכון כפליים לגבי ליכוד עמי המרחב
כולו, כולל ישראל.

| באוגוסט

״ישראל תפלוש הנה ברגע שנצא,״ גילה
השבוע קצין־מודיעין בריטי בסוד לכתבים
הזרים בעמאן .״כבר עתה שורצים
בישראל קצינים צרפתיים, המכינים את ההתקפה
ומקימים סודלות של טילים מונחים.״
הכתבים התרשמו עמוקות, הבריקו
לעתוניהם את הסקופ וביקשו רשות דחופה
לנסוע מיד לישראל כדי לראות את
הטילים.
הם לא מצאו את הקצינים הצרפתיים
ואת הקליעים, גם לא הכנות גלויות אחרות
למיבצע צבאי קרוב. אולם חששותיהם
לא נעלמו כליל. בשיחות עם דיפלומטים
זרים ומנהיגים מקומיים, שקלו את
האפשרות שישראל תבצע בכל זאת את
״המיצעד אל הירדן״ ,ברגע שהמלך חוסיין
ילך בדרך כל מלכי המרחב.
כושה שניה. רוב הדיפלומטים הזרים
בישראל הגיעו למסקנה שאין לצפות למי־בצע
צבאי גדול. הסיבות :
• מיבצע כזה יחזיר מיד את התנאים
שגרמו לנסיגת ישראל מסיני, הפעם בצורה
חריפה עוד יותר. בעוד שבאוקטובר 1956
רוסיה עסוקה במרד ההונגארי וההיתד,
אמריקאים
בבחירות לנשיאות, הרי הפעם
יהיו שתי המעצמות פנויות ללחץ אולטימא־טיבי
על ישראל. ישראל לא תוכל לעמוד
בפני לחץ כפול כזה.
0דויד בן־גוריון יודע מן הסתם שאינו
מסוגל לעמוד בפעם שניה במיבצע־נסיגה
מביש. שום ממשלה ישראלית לא
תוכל לצתת על פינוי הגדה המערבית של
הירדן מבלי לגרום לזעזוע עמוק בדעת־הקהל
הישראלית, העלול למוטט את משטר את מפא״י. ביג׳י עצמולא ירצה לסיים
הקאריירה שלו בצל של נסיגה שניה.
• ממשלת ישראל לא תדע מה לעשות
במיליון ערבים נוספים, החדורים עתה להט
לאומני קיצוני.
צרפת, היוזמת של מיבצע סואץ־ 0 רחוקה כיום מדרך הרפתקנית זו.
סיני,
בניגוד לגי מולה, שהיה עסקן כושל וחסר־דרך,
יש לדה־גול מדיניות ברורה, המכוונת
לרכוש לצרפת את אהדת ההמונים האפרי־קאיים.
דה־גול לא ינטוש את ישראל, אך
הוא לא ירשה לה להסתבך בהרפתקה שתקים
נגדו את כל העולם המוסלמי.
לכותל המערכי. לעומת זאת הזהירו
המדינאים המערביים את הכתבים הזרים
בפני אפשרות של מיצעד ישראלי ״קטן״ :

כיבוש העיר העתיקה של ירושלים, ופתיחת
הדרך להר־הצופים.
לדעת הדיפלומטים, עשוי מיבצע כזד,
למצוא חן בעיני המנהיגים הישראליים בגלל
כמה סיבות:
0הוא יאפשר לצה״ל להשתלט על
צומת דרכים החולש למעשה על כל ארץ־
ישראל המערבית: הדרך לחברון בדרום
ולמשולש בצפון.
0הוא יהיה פופולארי במידה עצומה,
יאפשר לבן־גוריון להכריז מיד על בחירות
חדשות שיביאו לו את המוני הקולות של
הדתיים והימין הלאומני.
0הוא לא יגרום לזעזוע כה עמוק
בעולם, אינו כרוך בסכנה כה חמורה של
התערבות סובייטית ואמריקאית.
0אם יהיה מלווה הכרזה ישראלית
דרמטית על נכונות ישראל למסור את ה עיר
העתיקה למשטר בינלאומי, הוא עלול
למצוא חן אפילו בעיני הוואתיקאן, שדעתו
מכרעת לגבי גוש המדינות הדרום־אמרי־קאיות.
המגרעת
של מיבצע זה: הוא יזעזע את
העולם המוסלמי, מאינדונזיה ופאקיסטאן
ועד מארוקו, הרואה בירושלים את אחת
משלוש הערים הקדושות, רואה במסגד עו מר
מקדש• לכן עלול המיבצע לא רק להעמיק
באופן מסוכן את התהום בין ישראל
והעולם הערבי, אלא גם לגרום לתגובות
בינלאומיות למעלה ממידת חשיבותו.
דעת הרוב, בסוף השבוע: ישראל לא
תעשה מאומה.

מה נשמע?
ראש־הממשלה, שר־הבטחון, שר־החוץ בפועל׳
שר הדתות, שר הדואר ושר הסעד,
נכנס לחדר. האיש שהיווה באותו יום למעלה
משליש הממשלה כולה, באחדו בתוכו
ששה מתוך 17 תיקיה, בא לספר לחברי
ועדת־החוץ־והבטחון של הכנסת מה נשמע.
יתכן שדויד בן־גוריון היה מוזתר ברצון
על תענוג זה. אולם הוא נקרא לועדה בתוקף,
תוך איום שאחרת ידרשו מפלגות
האופוזיציה מושב־חירום של הכנסת. כי
כל עסקני ישראל חולים במחלה שדבקה
בהב עוד מראשית התנועה הציונית: הם
רוצים לדעת סודות. תחת לחשוב על בעיות-
הירוד של המדיניות הישראלית, שאינן
קשורות בעובדות הקטנות החולפות, הם
רוצים לשמוע דוזקא עובדות אלה, שידיעתן
נותנת להם הרגשה של חשיבות ועליונות.
דאג דואג לערכים. הידיעה העיקרית
בפי ביג׳י היתה, שניתנה לאבא אבן הוראה
להצביע באו״ם בעד קבלת הצעת ההחלטה
הנורבגית, שגילמה את עמדת המערב. חוץ
מזה נצטווה אבן להשיב בתוקף לדברי
אנדרי גרומיקו, שר־החוץ הסובייטי, שהאשים
את ישראל בהכנת התקפה מזויינת.
הישיבה המייגעת ארכה ארבע שעות.
אך כשחזר ביג׳י הביתה, מצא שחל שינוי
קיצוני במצב. אבן הודיע במברק דחוף
שדאג האמרשילד דואג עתה לגיבוש הצעת-
החלטה ערבית משותפת, העשויה להתקבל
על דעת כל העצרת, להנחיל לקאהיר נצחון
גדול של פרסטיג׳ה.
תגובת ביג׳י היתה -מובנת מאליה: הוא
תבע מאבן להצביע נגד ההצבעה. לנאום
נגדה בחריפות. אולם אבן לא הסכים. במברק
חוזר ביקש לעיין בענין מחדש. שי־הוליו:
ישראל עלולה לעמוד לבדה מול
80 קולות או״ם, להפגין בזאת את בדידותה
המוחלטת, להגביר עוד יותר את הנצחון
הערבי.
אולם אבן׳ המכיר את ביג׳י, הוסיף ליתר
זהירות נימוק הרבה יותר משכנע :
הצרפתים דורשים בתוקף שישראל תצביע
בעד.
א* .קיי היתד, זאת הנקודה החלשה.
״בשביל הצרפתים של פרס מוכן ביג׳י לוותר,״
העיר פקיד של משרד־החוץ. ביג׳י
הריץ לאבן מברק חדש, שכלל את הבימיי
האנגלי ״או.קיי.״
כשנודע בישראל שאבן הצביע בעד הצעת
הערבים, שנועדה להוכיח כי הערבים
מאוחדים בדעתם, כי כל העולם נכנע להם
וכי הם לבדם גורמים לגירוש הבריטים
והאמריקאים מירדן ולבנון, נדהמו רבים
מעסקני ישראל — ובעיקר חברי ועדת־החוץ־והבטחון,
שביג׳י הבטיח להם משהו
אחר לגמרי. הם התרגזו במיוחד, מפני
שנתגלו בעיני חבריהם כאנשים שאינם יודעים
את הסודות .״מדוע לא יכלה ישראל
להימנע פשוט מהצבעה?״ שאלו רבים מהם.
לא היתה שוב תשובה. בממשלה שאין
לה קו מדיני, כל האפתעות אפשריות. היא
(המשן בעמוד )7
העזים הזה : 091

של*ח1ת סגחתרת ־ לק
רביעי של הסיסד החשובביותר שפורס בישראל

בן־אפרים עם כמה מראשי משרד-
החוץ ומשרד ראש-הממשלה, ביניהם
יהושע פלמון וגדעון רפאל.
אך בבואו לישראל נתקל בקיר
אטום במשרד־החוץ, שפקידיו סירבו
להתקשר עם המחתרת הלאומנית
האנטי־בריטית.

בשלושת הפרקים הראשונים של
כתבה סנסציונית זו, שפורסמו בשלושת
הגליונות האחרונים של
״העולם הזה״ ,סיפר ציון בן־
אפרים כיצד התקשרו עמו בבגדאד,
בסוף שנת ,1948 ראשי מחתרת
עיראקית חדשה, שביקשה
להיעזר בישראל כדי לגרש את
הבריטים ואת נורי אל-סעיד, ולמנוע
את חדירת הסובייטים. בן-
אפרים תאר את פגישותיו עם
מנהיגי התנועה -ביניהם כמה
מן האישים החשובים ביותר בעיראק
-ואת שיחותיו עמם במשך
כשנה וחצי, בהן עמד על
השקפת-עולמם ועל מימדי המחתרת.
בין השאר השתתף באסיפה
של 150 ראשי-תאים מחתרתיים
ברחבי-עיראק.

כשנואש ממגעו עם השלטונות,
נתקל בן־אפרים בקלמן כץ, צבר
בן ,49 לשעבר ממפקדי אצ״ל, שהגיע
במיבצע פרטיזני, בעזרת
נחמיה ארגוב ז״ל, לדויד בן־גוריון,
הסביר לו בפגישה אישית ארוכה
את פרשת המחתרת. ביג׳י ציווה
להזעיק מיד לירושלים את ראובן
שילוח (תמונה משמאל) .ארגוב
קבע לכץ ולבן־אפרים עוד לאותו
ערב פגישה עם שילוח.

באוקטובר 1950 נשלח בן־אפרים
על-ידי המחתרת לבירתה של מדינה
ניטראלית, כדי לפתוח במגע
עם נציגי ישראל. אחרי שהציר
הישראלי במקום הודיע לבן־אם-
רים שלא ישתף פעולה עם מחתרת,
אלא ינהל משא-ומתן רק עם
נציגיה של ממשלה קיימת, נפגש

בדברי הקדמתו לסידרה זו כתב
אורי אבנרי :״הייתי עד לפרשה
זו משלב מוקדם מאד ...אני מוסר
בזה את מילת-הכבוד שלי שלפי
מיטב ידיעותי כל הכתוב ב־סידרה
זו הוא אמת לאמיתה, וכי
ידועים לי השמות והפרטים שהיה
צורך להסוותם ולהעלימם כאן.״

9ג1־ ראובן שילוח
מחבלב שלי חו ת
ך* אובן שילוח קיבל את פנינו, בשעה 10 בערב, בנימה של הסתייגות בולטת. הוא לא
1עשר, כל נסיון להעמיד פנים כאילו ביקורנו רצוי לו. הוא רק ביקש סליחה על שאינו
יכול לפתוח את החלונות, למרות החום המחניק, בהיותו מצונן. הוא ישב עטוף בחלוק־רחצה
חרפי, כשמגבת סביב צוארו.
את פרטי השיחה רשמתי כעבור זמן מה, ואני סבור כי מן הדין להביא אותם כאן כפי
שנרשמו אז. מאחר ושילוח הבחין חיש מהר כי ציון בן־אפרים מתקשר, בדיבור העברי,
הציע לעבור לשפה הערבית, והמשך השיחה — עד לשעות הקטנות של הבוקר — התנהל
בשפה זו. הסרנו את המעילים ואת העניבות, פתחנו את החולצות שהיו דבוקות לגופנו
מרוב זיעה. אולם לא בשל כך סבלנו.
ציערו אותנו יותר גישתו הכללית של
שילוח ונימת דיבורו. יתכן שהתרגז על כי
פנינו אל דויד בן־גוריון מעל לראשו, או
על כי ביג׳י הזעיקו באופן בהול ירושלימה
כדי להיפגש עמנו .״איני יודע מה החיפזון,״
רטן ראובן שילוח עוד בפתיחתה

של השיחה.
אחרי ששמע מפי ציון פרטי פרשת הד,מחתרת
ואת שמות ראשיה, הביע מיד את דעתו כי כל העניו הוא בלתי־רציני. אין
לדעת מה תוכל התנועה לעשות להגשמת רעיונותיה. זו שאיפה של כמה אנשים הרוצים
להגיע לשלטון סתם. כל המדיניות בעיראק אינה אלא ריב בין משפחות מיוחסות, העולות
ויורדות .״יש מי שהנהו משהו כיום, ויש מי שהיה משהו.״
משהו,״ אתאבו־שוקרי אינו מקבל
הוא מעדיף לדבר עם ״מישהו שהנהו כבר היום
ברצינות. אינו מוכן לנהל משא־ומתן רציני עם אדם שהוא פליט ארצישראלי, הנמצא בעיראק
במקרה• בענין הסכם עם עיראק, הוא רוצה לדבר רק עם עיראקי טהור (״צאפי״),
ובענין הסכם עם סוריה, הוא רוצה לדבר רק עם סורי ממש. בכלל, מה הטעם לנהל משא-
ומתן עם אנשים ממדינה שאין לנו עמה שום קשר ישיר, וגם לא גבולות משותפים? אך
הוא הוסיף מיד שאין לו דבר נגד זה.
הוא מוכן להיפגש עם ראשי התנועה, וגם לשמוע אותם. בכל זאת אינו רואה את הטעם
לשבת עם ערבים שאינם כעוז בשלטון, והמקווים רק שיגיעו אליו אי־פעם. אדרבה, יגיעו
גא תחילה לשלטון, ויביעו אז את נכונותם להיכנס למשא־ומתן עם ישראל — אז יהיה
גם הוא מצירו מוכן לעשות זאת.

מאת

בכלל, הוא אינו בטוח שכל הענין אינו ״טריק״ בעל אופי קומוניסטי מוסווה. ממשלת
ישראל אינה יכולה, כמובן, להיכנס למשא־ומתן במקרה זה. הוא רוצה הוכחות שד,עניו
כולו אינו כזה.
כל התוכנית של הליכוד השמי — ספק אם היא נושא לדיון רציני, ואם היא רצויה בכלל.
הוא מוכן לדון במטרות קרובות יותר, אך היה רוצה לשבת עם אנשים שהם בשלטון, ואשר
להסכם אתם יכול להיות ערך כלשהו — ״במידה שהערבים בכלל באים בחשבון כצד רציני
לחוזה ממין זה.״
הוא התנסה כבר בעבר במשא־ומתן עם הערבים. הדבר עלה לנו, היהודים, בכסף
רב, ובסוף היה כשלון. לדוגמה הביא את
המשא־ומתן שניהל עם האמיר עבדאללה
מעבר הירדן. היו עוד פניות מצד ערבים,
שאנו איננו יודעים עליהם, אך בכל המקרים
הוכח שלא היה להם ערך של
ממש, .
לא ניכר ששילוח התיחם לענין ברצינות
כלשהי. דיבר בטון אויש, כמעט משועמם,
ונתן לנו להבין כי אילמלא הוראתו המפורשת
של ראש־הממשלה, יתכן ולא היה דן עמנו בכלל בנושא זה. זה ענין לטיפול משרדך,חוץ
והממשלה, ולא לאנשים פרטיים כמונו, שבמקרה נקלעו לענין ובאים כמתווכים.
אמנם יפר, שאזרחים באים ומוסרים על ענין כזה לממשלתם, אבל הוא סבור כי מכאן ואילך
יש להשאיר את הענין לטיפול בלעדי בידי הממשלה, שתכריע בו כראות עיניה, ואין
ללחוץ לתשובה.
אין הוא מאמין כי הערבים אינם רוצים להשיג כסף מממשלת ישראל. אמנם כעת הם
מדברים כך, אבל אחרי כן יעשו כמעשה חלפן מסויים (בבירה ערבית מסויימת) ,ויגישו
לנו חשבון שמן. מכל ההצעה נודף ריח של הרפתקה מצד אנשים שאינם מתמצאים היטב
בפוליטיקה של המזרח התיכון, ובמדיניות העולמית הגבוהה. אבל כפי שכבר הדגיש, אינו
רוצה לדחות סתם את הענין כדבר חסר כל ערך, ואם יש צורך הוא בעצמו מוכן לצאת

ל | למן1

כ ׳ ן1

* הערת העורך: זוהי ההודאה הראשונה מצד האיש המוסמך שאמנם היו פניות שונות
מצד גורמים ערביים לממשלת ישראל בהצעות עזרה ושיתוף. לאור פרשה זו, מתעוררת
השאלה מה בדיוק גרם לכשלונן.

שליחות במחתרת
לפגישה עם נציגי התנועה — בתנאי שיהיו בני עיראק׳ ושאבו־שוקרי לא יהיד. ביניהם.
ובתנאי ״שיהיו מישהם, ואפילו רק בעבר.״

״גזחט אין רכם אוגזץ
ך* טון האדיש הכללי של דברי שילוח היה בו כדי להרגיז אדם שנתן כה הרבה
ן | לרעיון התנועה, כמו ציון. הוא לא הפסיק כמעט את שילוח בשעת דיבורו, אבל
הנימה העוקצנית, והפגנת העליונות המתובלת בשמץ של זילזול בהם הצטיינו דבריו
העלו סומק בפני ציון.
כשסיים שילוח את דבריו, החל ציון משיב לו בצורה מאופקת, אן מתוחה למדי. אט־אט
פרץ כעסו המרוסן, והוא התריס כלפי נציג ראש־הממשלה :״צר לי מאד שהנך ניגש
לבעיה מנקודת־השקפה כזאת. אמנם היה כבודו פעם בעיראק ורכש שם נסיון, אך אני
נולדתי בה וכל חיי עברו עלי שם. את רוב האנשים הפעילים במדיניות אני מכיר עוד
מתקופת בית־הספר בבגדאד, בו למדנו יחד, כשאני יהודי אחד בין 800 ערבים. רבים
מהם עד היום ידידי האישיים.
״איני מוכן לקבל את הגדרתן על משפחות עולות ויורדות. גלגל החיים המדיניים סובב
והולך, ועמו גורל מפלגות ומנהיגיהן. אם היה אדם פעם שר, וכיום איננו, אין לזרקו
הצידה בהנחה שכבר גמר את הקאריירה המדינית שלו. הוא עלול לחזור ולהיות משהו.
״על אף הרצון הטוב שראשי התנועה מגלים כלפי ישראל, מקונן בלבם עדיין רגש
של הסתייגות כלפי מדינת ישראל בכלל וממשלתה בפרט, ולסילוק רגש זה יש לגשת
לענין בסבלנות רבה, ובעדינות רבה עוד יותר.
״השלום שאתה מדבר עליו לא יושג בדרן שאתה מקווה. חבל על הכסף שאתם משקיעים
בזה. השולטים בארצות הערביות כיום, ידיהם כבולות בשל עברם המשותף עם השלטון
הבריטי. העם בכללו אינו רוחש להם אמון וכבוד. העם שואף לשיחרור לאומי, ועל כן
הגדרותיך אינן נכונות.
״הייתי רוצה לראות אתכם מניחים הצידה את דעותיכם הקדומות, וניגשים אל הערבים,
ואל התנועה, בגישה שונה לגמרי. גישה חדשה ! אמנם רעיון הליכוד השמי הוא כיום
רעיון מופשט, ואני בעד זה שנדון תחילה במטרות קרובות יותר.
״אני מבין לשאיפתך לשבת עם נציגי ממשלות קיימות של מדינות שיש להן דבולות
משותפים עם ישראל. אבל למה תשלה את עצמך? מרצונן לא יעשו זאת. הן הסתבכו
מדי בהכרזות נגד ישראל, ופעולה בעד ישראל עלולה למוטט אותן כליל. כל הגישה
החדשה דורשת הכנה פסיכולוגית, ואת זאת אין הם יכולים לעשות כעת. את המפנה
החריף יכולים לבצע רק אנשים שיש להם עבר נקי ביחסים עם ישראל, ועל כן לדרך
המוצעת על־ידי התנועה שלנו היא קצרה יותר, אף שהיא נראית כרגע ארוכה.
״היא גם בטוחה יותר. היא תביא למפנה בהדרגה, והדבר צריך להיות רצוי לישראל
יותר משלום שיוכתב על־ידי מדינות זרות, אשר עצם טיפולן בהשגת השלום יקנה להן
פיקוח עליון עליו. מצב זה הוא המרתיע את הערבים מלעשות שלום עם ישראל באמצעות
ממשלות המערב. הערבים שואפים לחסל את השפעת המערב אצלם, ולא לחזקה. הדבר
שאתה מדבר עליו הוא ההיפך הגמור ממה שהם רוצים, ואני מתפלא מאד שאתם חושבים
בכיוון כזה.
״האנשים המרכזיים של התנועה הם ערבים לאומניים קיצוניים מאד. הם שונאים במידה
שודד, את המערב והמזרח. הם יראים את שניהם. מנקודת השקפה מדינית אפשר להבין
את האוריינטציה שלהם על ישראל, למרות שהדבר נראה בעיניו כמוזר. אין הם דורשים
מממשלת ישראל דבר, מלבד סיוע מוסרי, פוליטי וטכני, שמשקלו רב בעיניהם.
״אני מתפלא שאתה מיחס חשיבות כה רבה לחשבון כספי. אמנם דרש אבו־שוקרי (בשיחה
עם הציר הישראלי בארץ הניטראלית) לשחרר את אדמותיו הפרטיות בישראל, אבל הוא
רצה להשאיר את הכסף כאן בארץ, ולהשתמש בו רק לצרכי מימון פעולות התנועה.
לפיכך אין ליחס לו כוונות בלתי־כשרות, או לראות במעשה זה הסוואה או תחבולה. מובן
שמחתרת זקוקה לאמצעים כספיים ניכרים. כמה עלה לכם גירוש האנגלים?
״מה איכפת לך שאחד ממנהיגי התנועה הוא דווקא פליט ארצישראלי ז מי כמוהו טעם
את תוצאות הפוליטיקה המוטעית של הערבים כלפי ישראל? ואיפה בכל המרחב תמצא
ערבי ״טהור״ אחד שמוצאו מאותה ארץ? האם עבדאללה היה ירדני ז האם פייסל היה
עיראקי? האם פארוק הוא מצרי?
״אם היה לכם האומץ להוציא את האנגלים מישראל, מדוע אין לכם האומץ להוציא
את האנגלים גם משאר ארצות המרחב? למה נרמה את עצמנו? האנגלים אינם מעוניינים
בשלום בין ישראל והערבים. אם יבוא השלום, שוב לא יהיה להם מקום במזרח התיכון ! ״
(כאן העיר שילוח בכעס כי ציון אינו מתמצא בעניני המזרח. האנגלים שינו את יחסם, ועתה
הם בהחלט מעוניינים בשלום, כי המצב הנוכחי מפריע להם).
ציון סיכם :״הנה באים ערבים נכבדים ומציעים לך שלום. הם מסכנים לצורך זה את
חייהם. למה לא תתיחס אליהם בחיוב? למה לא תקבל את ידיהם המושטות? אני רוצה
שאתה תבוא בעצמך לפגישה עמם ותשמע את הדברים מפיהם. אני רק שלית הממלא
שליחות, ואהיה מאושר לראות את התגשמות הרעיון.״

סזידוזז 1זגב\ רצנתז בסיירה
•ץ* י לו חקבע שבשלב זה אינו יכול להמליץ שראש־הממשלה עצמו ייפגש עם ראשי
* /המחתרת, אך הוא מוכן לבדוק את הדבר בעצמו ולבוא לפגישה. בדרך המליצה
הוסיף שאילו הענין נראה לו רציני, היה מוכן לסכן את חייו ולצנוח בעיראק. ציון
הרגיעו שאין צורך בכך: די בפגישה בארץ ניטראלית.
אחרי ויכוח קצר על מקום הפגישה — שילוח הציע ארץ אחת, וציון הציע אחרת —
נתקבלה הצעת ציון. הוסכם על ניסוח. מכתב לבגדאד, שיכלול הזמנה לפגישה כזאת. העתק
אחד של המכתב נמסר לשילוח, והעתק שני נשלח על־ידי ציון עצמו לבגדאד.
התשובה מעיראק מיהרה לבוא. ראשי התנועה הביעו את קורת רוחם על קביעת הפגישה,
וביקשו מציון לבוא באופן דחוף להתיעצות. הם כבר חיכו לו בבירה הניטראלית. פניתי
;שילוח, לא רק כדי להודיע לו על התפתחות הענינים, אלא גם כדי לבקש ממנו לממן
את טיסתו של ציון. כי אחרי אלפי הלירות שהוציא מכיסו הפרטי למימון הפעולה עד כה,
נשאר ציון חסר אמצעים, ואילו אני לא היה ביכולתי להעמיד לרשותו סכום גדול כזה.
נתברר לי ששילוח איננו בארץ, ואף לא יכולתי לברר מתי יחזור. אחרי שחיכיתי
כשבועיים, וסבלנות הנציגים בארץ הניטראלית פקעה, נאלצתי לחזור לראש־הממשלה
מזכירו האזרחי, עברון, שמע את פרטי העניו מפי, נכנס לחדרו של ביג׳י, שהה שם
כעשרים דקה ובצאתו מסר לי מעטפה סגורה, שהכילה מכתב, כנראה בכתב־ידו של
ביג׳י, למנהל הכללי של משרד־החוץ, וולטר איתן.
פניתי אליו בו ביום, יחד עם ציון, בקריה התל־אביבית. איתן קיבל אותנו מיד, בסבר
פנים יפות. בניגוד לפגישתנו עם שילוח, הרגשנו שלפנינו הפעם אדם אשר,.מתיתס לענין
באהדה. נסתבר כי המנהל הכללי לא ידע מאומה על כל הפרשה, והוא ביקש הסבר
מפורט על השתלשלות העניו, כולל טיפולם של הציר, של שילוח ושל אנשי מחלקת
המזרח התיכון — כולם אנשי משרד־החוץ.
הסיכום: ודלטר איתן דאג למימון הטיסה על חשבון משרד־החוץ• עוזרו של שילוח,
דפני, טיפל בהשגת מקום באל־על. מזכירו סיפר לנו אחר־כך שהוריד נוסעת מן המטוס
כדי לפנות באופן דחוף מקום לציון.

שירגוו גערגז
#וי יון הגיע לבירה הניטראלית בלי פרוטה בכיסו. לא היה לו כסף אפילו לשלם את
• * דמי־הנסיעה באוטובוס משדה־התעופה העירה. הוא נסע על חשבון נוסעת שהכיר במטוס.
בבירה ־הניטראלית חיכו לציון אומונא ואבו־שוקרי. קייס, שלא רצה לעורר את תשומת־

הלב של המשטרה העיראקית, הודיע שיבוא רק כאשר יופיע נציג ישראלי בדרג גבוה.
אבו־שוקרי קיבל את פני ציון בלבביות, אך בתרעומת־מה על ההשהיה המרובה בבואו.
לא כך תיאר לעצמו את ראשית היחסים עם ישראל. היה דרוש כל כושרו הדיפלומטי
של ציון כדי לסלק את ההרגשה הבלתי־נעימה אצל הנציגים הערבים. הוא לא שיקר להם,
אך תיאר את יחסם של שלטונות ישראל בצבעים יותר בהירים מן המציאות הקודרת.
״ראיתי את עצמי כמתקן־נעליים המטליא טלאים,״ אמר לי לאחר־מכן.
אולם מטרתם העיקרית של הנציגים הערביים לא היתה לשוחח עם ציון, אלא להיפגש
עם נציג ישראלי מוסמך בדרג גבוה. בשעת פגישתנו עם שילוח, הבטיח הלה שיבוא
לכל מקום שיידרש, מכל מקום שיימצא, אחרי הודעה מוקדמת של 48 שעות .״אל־תדאגו.
אעלה על המטוס הראשון ואבוא אמר אז.
אולם עתה נסתבר שהענין אינו פשוט כל כך. שילוח לא בא. לא ידענו אפילו היכן
בדיוק הוא נמצא. פניתי לעוזרו האישי, אך ללא הועיל. הוא הבטיח רק להעביר לו את
ההודעה. בסוף, כשבאו מציון קריאות ס.או.ס. והנציגים הערביים איימו לחזור לבגדאד,
הסכמתי עם וולטר איתן כי ניהול המשא־ומתן יוטל לפי שעה על הדיפלומט הישראלי
שקראנו לו בשם אלוני, שכיהן בתור נספח מסחרי באותה ארץ ניטראלית.
הערבים ידעו, כמובן, שתפקידו הקבוע של אלוני אינו פוליטי, והדבר הוריד מיד את
מתח השיחות. גם אומונא וגם אבו־שוקרי לא התיחסו אל אלוני כאל אדם שזזה להם,
שאפשר לנהל איתו משא־ומתן רציני. הם לא גילו את לבם עד תום, והשיחות כולן

מסדר הווי?
ם זכ ר

הזחת!

הקריאה הדחופה למשרדו של ראוכן שילוח, כדי לסדר א־ג
טיסתו של ציון כן־אפרים מישראל לארץ הניטראלית, על־חשבון
משרד־החוץ, אחרי השיחה שהתקיימה עם וולטר איתן.
הצטיינו בחוסר־מעוף. אך אפילו נוכח עמדתם המאופקת של הערבים, הבחין הנציג
הישראלי, הקריר והמסוגר במקצת, בכנות האנשים ובמעופם הרעיוני. הוא הבריק ארצה
דו״ח חיובי נלהב, מיד אחרי השיחה הראשונה.
בין ץורראגרהיתז
ך* סף הכל קיים אלוני שלוש פגישות־בירור עם הערבים, שהסבירו את רקע תוכניות
תיהם. נשאלו שאלות עדינות, וניתנו תשובות גלויות־לב. בהדרגה נוצרה אווירה לבבית
למדי, אם כי לא התרוממו השיחות לדרגה שהיתר, מושגת אילו באה אישיות ישראלית
חשובה ובעלת־משקל. לבסוף נקבעה שיטת־קשר קבועה, והיתד, הרגשה כללית שמעתה
תתחיל סוף־סוף הפעולה המעשית, מיד עם התקבל האישור הרשמי מישראל.
אולם ברגע האחרון קרה משהו שהעיב על הלבביות. בשיחה האחרונה נקבע שהמשלחת
הערבית עוד תישאר בארץ הניטראלית, עד התקבל אישור רשמי מן הקריה על פתיחת
הפעולה לפי הקודים שהותוו, וכי אלוני יודיע לה על בוא אישור זה במועדו. חוץ מזה
נקבע שאלוני יהיה אורח המשלחת הערבית בסעודת־ערב חגיגית שהיא תערוך לכבודו,
כתגמול על הארוחה החגיגית שהוא ערך קודם לכן לכבודה. אלוני היה צריך להודיע
על המועד המדוייק להזמנה זו, באמצעות ציון.
ארוחה זו לא נתקיימה. תחת זאת קבע אלוני פגישה דחופה בשעות היום, והופיע אצל
המשלחת הערבית, בדירה הפרטית בה התאכסנו, ובפיו הודעה מוזרה מאד. תוך התעלמות
גמורה מכל מה שהוסכם, הודיע שהוא חוזר לישראל, וכי הוא מניח שגם הם חוזרים
לבגדאד. על כן הוא רוצה להיפרד מהם.
הערבים נדהמו. הם לא הבינו מה קרה. לי, לאחר מכן, היה ברור כי אלוני — כיום
ציר ישראל באחת המדינות — קיבל בתשובה לדו״ח שלו הוראות חדשות. הדבר נשאר
סתום בעיני עד היום הזה, למרות נסיונותי החוזרים ונשנים לברר את פשר הדברים.
היו כמה סיבות לתדהמתם של אבו־שוקרי ואומונא. ראשית, מה ראה הנספח הישראלי
לפתע אפשרות להופיע לאור היום בדירתם, הפתוחה לאורחים רבים מחוגי ממשלת עיראק
העוברים באותה ארץ, ללא נקיטת אמצעי־זהירות מינימאליים? שנית, כיצד התעלם מהזמנתם
לארוחה, בצורה שסתרה בגסות את מנהגי המזרח? שלישית, ובעיקר, מה גרם לנסיגה
הפתאומית מצד ממשלת ישראל, בצורה שנראתה כאילו משטים בהם, ומוליכים אותם שולל?
כך נסתיים המגע הראשון בין תנועת המחתרת לבין ממשלת ישראל בכשלון גמור. אולם

גם בזה עוד לא היה די. המשלחת השתהתה כמה ימים נוספים.
ואומונא שאלות מן המרכז הבגדאדי, אותן היה צורך לברר מיד
לכתובת שהוסכם עליה עם אלוני להעברת הודעות. והנה נתברר
חזר לישראל, אלא שגם הפקיד במקום שנקבע אינו יודע מאומה
ולא ידע כיצד לנהוג בפניה ערבית מוזרה זו.
גג רגו ר

כאשר קיבלו אבו־שוקרי
עם הנציג הישראלי, פנו
כי לא זו בלבד שאלוני
על כל הענין. הוא נדהם

אי\ז\

ך * ש חז רציץארצה, בראשית דצמבר ,1951 עוד היה שילוח בחוץ־לארץ. ציון
^ הלך יחד אתי לוזלטר איתן, לביקור נימוסין. הוא מסר לו דו״ח קצר. איתן נראה
מופתע למדי, התנצל ואמר שיברר את הדבר. בפגישה שניה, בה השתתפתי לבדי, אמר
איתן בנימה של התנצלות כי הענין שוב אינו נתון לטיפולו, וכי עלינו לחכות לשילוח.
ברצוני להוסיף כאן כי במשך כל הפרשה התרשמתי כי יחסו של איתן חיובי ואוהד, אך
שבענינים אלה לא היתד. לו שליטה על שילוח, שקיבל את הוראותיו ממקום אחר. חוששני
כי גם אלוני, שלבו היה עמנו, לא היה חופשי לפעול כמיטב דעתו, אלא קיבל הוראות
ממקור שאינו ידוע לי.
על בואו של שילוח נודע לי מתוך פתק שנמסר לדירתי על־ידי שליח מיוחד, בו הוזמנתי
לפגישה. כשבאנו אליו בקריה התל־אביבית, קיבל את פנינו בהבעה זועפת ביותר. השתררה
מיד אודירה מתוחה מאד. הוא לא הסחיר את הסיבה: הוא דרש במפגיע שנסביר מדוע
פנינו שוב מעל לראשו לבן־גוריון ולוולטר איתן, ובאיזו רשות יצא ציון לשליחותו.
לפגישה ברגע שיקבל הודעה על בך,
אני הייתי העונה. הזכרתי לו שהבטיח לבוא
והטחתי בפניו שלא עמד בדיבורו. אמרתי לו במלים ברורות שעל־ידי אי־הופעתו, וקיום
הפגישה בדרג נמוך, פגע קשות בסיכויי ההצלחה של כל המאמץ. אם ידע שלא יוכל לבוא,
היה צריך לפחות להודיע על כך לנו ולמשלחת הערבית.
שילוח התנצל בכך שעסק בענינים מדיניים חשובים באמריקה (ובכך רמז כי לדעתו
מגע עם הערבים אינו חשוב כל כך< לדעתו גם מספיק בהחלט שלפגישה מסוג זה יבוא
אדם בעל דרגה נמוכה, כמו אלוני. לבסוף תבע מאתנו באופן אולטימאטיבי שנפסיק
להתרוצץ בינו לבין משרד־החוץ. במיוחד רצה למנוע מגע נוסף בינינו לבין וולטר איתן.
מאחר שראש־הממשלה הטיל עליו את העניו באופן בלעדי, אסור לנו לפנות לאחר.
בפגישה זו תבע מציון, בנוכחותי, להפסיק כל פעילות בפרשה זו. הוא הודיע שלא
הוא רמז בצורה גלויה שקל יהיה לו
ירשה לו בשום פנים לטפל בענין זה להבא.
להחשיד את ציון בהברחת מטבע זר, לאור נסיעותיו התכופות לחוץ־לארץ, ובצורה זו
לשים קץ לנסיעות אלה. ציון התרתח, אמר שזף סחיטה ואיים לפנות לראש־הממשלה.
שילוח לא הסתפק בכך. הוא איים לגרום למאסרו של בן־אפרים באשמת חשד של
עיסוק בהברחת מטבע. היה ברור לי שעלי להגן על בן־אפרים בפני התעללות זו, על־ידי
הכנת כלים לגיוס דעת־הקהל אם יתעורר הצורך. פניתי לאורי אבנרי, עורך העולם
הזה, שהפך מאותו רגע שותף לפרשה.
הכרתי את אבנרי עוד לפני מלחמת־השיחרור, והיה נראה לי שיש קירבה רבה בין
שהוגדרו באיגרת ההיסטורית ששלחה
דעותיו לבין דעות המחתרת העיראקית, כפי
כתשובה לשאלותי. על כן הכנסתי את אבנרי לסוד הפרשה כולה, סיפרתי לו על השתלשלות
הענינים עד כה, והתיעצתי עמו על האפשרות של פירסומה.
בשיחה התגבשה דעתנו המשותפת שאסור לפי שעה לפרסם את הפרשה. שני הטעמים
שעמדו לנגד עינינו: הבטחון המוחלט שגילוי ראשי המחתרת בעיראק יביא להוצאתם
להורג על־ידי נזרי אל־סעיד, והתקווה הקלושה, ששרדה בלבנו, שיחול שינוי כל שהוא
בעמדת השלטונות הישראליים. שילוח עצמו העמיד אותי בצורה חריפה על הסכנה
הראשונה, עת רמזתי באוזניו שלא אהסס לפרסם את הפרשה אם יתעלל בבן־אפרים,
שהקריב את כל הונו לפעולתו למען המחתרת ונשאר עתה חסר־אמצעים, .אם תעשה
זאת, תביא במו ידיך לחיסול מנהיגי התנועה,״ אמר שילוח.
למרבית שמחתי, לא היה צורך באמצעים קיצוניים מצדנו. שילוח לא הגשים את איומו
הציני. תחת זאת קרה משהו אחר: בן־אפרים נקרא למחלקת־העליה. שם נלקח ממנו,
בתירוץ של מה־בכך, דרכונו העיראקי. כך נשלל ממנו חופש התנועה.

~ שדיזז הוא ״?ן נזונעובג״
אעכרתי על התעללות זו בשתיקה. פניתי מיד לשילוח, ללא הזמנה. דרשתי ממנו
/הסבר להתנהגותו. תחילה היתמם וטען כי אין לו מושג על מעשי מחלקת־העליה.
אולם כשלחצתי עליו השמיע טענה חדשה לגמרי להצדקת הרחקתו של ציון מן הפרשה.
הוא טען, פשוט, כי ציון הוא שליח קומוניסטי.
כמעט ופרצתי בצחוק. אולם שילוח לא הרפה. הוא טען כי חקר את הרקע המשפחתי
של ציון, וגילה כי אחד מאחיו נכלא בעיראק באשמת קומוניזם, ואחרי שיחרורו שם
הגיע ארצה. היה בכך משום אמת — אחיו של ציון באמת נסה לקומוניזם ואף סבל
על דעותיו — אולם לא היה לו שום קשר עם ציון, ובוודאי לא עם המחתרת העיראקית
הלאומנית, שהיתה אנטי־קומוניסטית מובהקת. שילוח הוסיף כי גם אחיו השני של ציון,
ששירת אז בצה״ל, חשוד בנטיות קומוניסטיות. מכאן הסיק שגם ציון קומוניסט.
,אני אחראי לבטחון המדינה,״ קרא לעומתי .״אני לא יכול להרשות שקומוניסם יסע
הלוך וחזור בשם המדינה. הדבר עוד יכול להיוודע חס־ושלום לשרותי המודיעין של
מדינות המערב. ממשלות המערב יכולות להסיק מכך כי ישראל מנהלת משא־ומתן עם
גורמים ערביים בתיוזך קומוניסטי.״
כאן נתגלה לי בפעם הראשונה באופן ברור הניגוד הגמור בין גישתנו היסודית לענין,
פער שנבע אולי מעברנו השונה. בעוד שאני השתדלתי להתיחס לפרשה בגישה פוליטית
רחבה, ניגש שילוח לענין בפסיכולוגיה הצרה האופיינית של איש־מודיעין.
לא טרחתי להפריך את דבריו בפרוטרוט, כי לא האמנתי שהוא עצמו מאמין בהם
בכנות. בעיני היה זה טכסיס מחוכם מצדו כדי למנוע את התערבותו הנוטפת של ציון —
ואולי גם שלי — ובצורה זו להיפטר משני אנשים מטרידים, שדרשו ממנו יוזמה ופעילות
מאומצת בכיוון שלא היה, כנראה, לפי רוחו, מטעמים השמורים עמו.
בעיני היתה חשיבות מכרעת לחופש־התנועה של ציון. היה ברור לי — וכך הסברתי
גם לשילוח — כי ציון הוא האיש היחיד בצד שלנו הנהנה מאמון מוחלט בצמרת המחתרת
העיראקית, וכי היעלמו הפתאומי יעורר בלבה חשדות כבדים ביותר, מוצדקים בהחלט, לגבי
כנות גישתנו לענין. דרשתי במפגיע להחזיר לציון את דרכונו, ואיימתי אפילו — בניגוד
לי־יחי — שאהפוך ענין זה לשערוריה ציבורית.

שריזד ברתי-רשוזי
ך י*דרכץ לא הוחזר. מן הארץ הניטראלית הגיעו מכתבים בהולים. אומונא נשארה
ן | שם, בעוד שאבו־שוקרי חזר לבגדאד ומסר דו״ח למרכז המחתרת. לבי מלא הערצה
למנהיגים ערבים אלה, שעל אף כל האכזבות והיחס המשפיל מצד ישראל, לא נואשו
מגישתם היסודית, בה ראו חלק חיוני בתפיסתם המהפכנית.
קיימתי עם שילוח פגישות, שיחות טלפוניות וחליפת מכתבים בלתי־פוסקת. הוא עמד
על שלו: הוא לא יתן לציון לנסוע. הוא גם לא יסע בעצמו. אולם, כתוצאה מן ההטרדה
המתמדת, נעתר לפחות בנקודה אחת: הוא הסכים לשלוח שליח מיוחד מן הארץ, שיקיים
פגישה נוספת עם ראשי המחתרת. אולם הוא סירב לשלוח אישיות רשמית. תחת זאת
הציע לשלוח אדם בעל מעמד ציבורי, הבקי בענינים ערביים, אך שלא ייראה כלפי חוץ
(וכנראה גם לא כלפי שרותי־המודיעין של המערב, ששילוח כל כך חשש מפניהם) כנציג
ממשלת ישראל.
היה זה מר מיכאל אסף, עורך העתון היומי של מפא״י בשפה הערבית, אל־יום, ביום
נשיא אגודת העתונאים.

(הפרק הבא: שליחותו של מיכאל אסף)!

״חתונה כקיבוץ״ כתערובת הקיבוצים
הצלחה ברבע מיליון בלבד

במדינה
(המשך מעמוד )4
יכולה לברך את פלישת האמריקאים והבריטים
— ולמנוע בעד מטוטיהם את המעבר
בשמי הארץ. היא יכולה לגדף את הערבים.
ולהצביע בעדם. במקום שאין קו,
רכל תלוי, בסופו של דבר, במצב־רוח.

ההס תד רו ת
בודגאנין הי שדאל•
בברית־המועצות הדבר מקובל: השרים
של אתמול הם מזכירי קולחוזים נידחים
של מחר — מנהלי תחנות־כוח כמו גאורגי
מאלנקוב, שגרירים בערבות כמו ויאצ׳סלאב
מולוטוב, מזכירי קופות־אשראי כמו ניקו־לאי
בולגאנין.
בארץ יש בכך משום חידוש. כאשר הגיע
החודש לשיאו מיבצע־הכיבוש של פנחס
לבון בממלכת סזלל־בונה, הודיעו שרי האתמול
שאין להם שום חשק לצאת לגלות.
מה מריץ את פיניה. לבון פתח
במיבצע בתנועת־איגוף גדולה. תחילה כבש
את הועד הפועל של ההסתדרות. אחר־כך
פישפש ומצא כי להנהלת חברת־העובדים
הזכות למנות את מנהלי סולל־בונה. הוא
יצא וכבש את חברת־העובדים. רק כשהגיע
לנקודת־היערכות זו, פתח בהתקפה המכרעת:
הוא פירק את הנהלת סולל־בזנה לכמה
חטיבות, שלח את דוכסי הצמרת למלא
תפקידים קטנים בחטיבות המצומקות.
אולם בניגוד לניקיטה כרושצ׳וב, מצא
שהדבר אינו קל. המנהלים החדשים סירבו
פשוט לקבל את התפקיד. דויד הכהן, במשך
זמן רב הבוס הגדול של הממלכה, סירב.
הלל דן, מלך סולל־בזנה עד לפני כמה
שבועות, סירב. אהרון רמז, הנסיך הצעיר,
שהתפטר מהכנסת כדי להישאר בהנהלת
חברת־ד,תעשיה האדירה כור, סירב להסתפק
בתפקיד נחות בחטיבת הנמלים ועבודות־חוץ.
היתד, זאת הכרזת מלחמה. פיניה לבון
קיבל אותה ללא התרגשות בולטת. הוא
ידע שהגיעה שעת ההכרעה — ושאם יצא
מנצח מן הקרב, יהיה בידיו ריכוז של כוח
שיקנה לו עמדת־מפתח במלחמה על הירושה,
כאשר יישמט הרסן מידי ביג׳י.
קיבוצים כיצד אוכלי אות!?
שלושה ימים אחרי שתערוכת העשור
הכושלת נעלה את שעריה בירושלים, חתך
נשיא המדינה יצחק בן־צבי את סרט הפתיחה
של תערוכה אחרת: תערוכת פסטיבאל
הקיבוצים׳ בחיפה. חרדים ולמודי נסיון נכנסו
מאות המוזמנים, שחזו רובם ככולם
גם בפתיחתה של תערוסת העשור, אל השטח
הגדול שלמרגלות הכרמל המערבי. הם
הופתעו לטובה: בפחות מרבע מליון לירות
ביצעו אמני כל התנועות הקיבוציות מבצע
גראפי, שעלה בהרבה על אחיו הירושלמי.
באמצעים פשוטים ביותר של מכחול, צבע
ופחם־רישום, עשו ציירי ורשמי הקיבוצים
יותר מכל גאוני התכנון הגראפי, אדריכלים
ואמנים מודרניים, שבזבזו יותר משלושה
מליון לירות בירושלים. במאות
שעות של ״גידור עבודה״ קיבוצי רגיל,
עם גופיות ומכנסי עבודה, בלי ״וזערות
פרוגרמאטיות״ וקומיסארים מלמעלה, עשו

ראשי התערוכה ומתבנניה את שלהם: תערוכת
תמונות, המסבירה בפשטות: הקיבוץ
מה הוא? מי הוא? וכיצד אוכלים אותו?
בסופה של עבודת ההכנה, יכול היה דן
גלברט, רשם הקריקטורות של הקיבוץ
המאוחד וחבר קיבוץ אלונים, להזדקף ולהכריז
בצדק :״זוהי תערוכה של הישגים.
ההישג הראשון: אין בד, אף דיאגרמה.״
זהו באמת ההישג החשוב ביותר של
התערוכה, המבדיל אותה לטובה מכל תערוכה
אחרת שנערכה בישראל: הצופה בה
אינו חייב לעייף את עינו בטורי מספרים
שאינם אומרים דבר, או בקוזי דיאגרמות
חסרות שחר המראות את מצב החציר בשדות
בית־אלפא בחודשי הקיץ השדופים של
מאורעות תרצ״ו. את מה שאומרת התערוכה,
היא אומרת בשקם, בשלווה ובנחת:
״באנו לפגי חמישים שנה, ראינו את הארץ
כי סובה היא, התישבנו בה, בנינו אותה
והנה אנחנו כאן.״

הממשל הצבאי
ה מו של ה תנ ג ד
אם היו חסרים נימוקים ודוגמאות לשוללי
הממשל הצבאי, כדי לשכנע בהם את
מתנגדיהם, סיפק להם השבוע חומר רב
אחד מנגידי הממשל בכבודו ובעצמו, סגן-
אלוף זלמן מרט, המושל הצבאי של מחוז
התיכון. סיפר מרם בגלוי לכתב מיוחד
של ידיעות אחרונות, שהעדיף להשאר עלום־
שם: הממשל הצבאי מתערב בגלוי בבחי־רתן
ומנוין של המועצות המקומיות שבשטח
שיפוטו.
הדוגמה שסיפק מרט לכתב העתון היתד,
פשוטה: בכפר קרע שבמשולש היתד, צריכה
לקום מועצה מקומית. מועמד הממשל
לכהונה היד, המוכתר, איש מפא״י חסן
עטמנה, שלפי דברי מרט לכתב העתון היה
״אחד *־,מעטים שבמשולש, שקשרו את גורלם
עם המדינה הוא סייע בשעתו ל־קק״ל
לרכוש קרקעות.״
אולם לשר הפנים ישראל בר־יהודה היו
דעות אחרות בענין זה. לתפקידו של ראש
המועצה יעד בר־יהודה את אחמד עבדאללה,
מנכבדי הכפר ומן הנאמנים על מרבית תושביו,
אך לא על הממשל הצבאי.
על מה שקרה אחרי החלטתו של השר,
סיפר כתב העתון מפי המושל הצבאי :״הממשל
הצבאי התנגד. נשלחו שליחים לשר
הפנים — לשוזזג״ בר־יהודה ניצח, ולמרס
לא נשאר אלא להסביר ולפרש את עמדתו:
האחריות להסתה נגד המדינה אינה מוטלת
רק על שכם הקומוניסטים, כי אם גם על
המפלגות הציוניות־לאומיות, דוגמת מפלגת
אחדות העבודה, מפלגתו של בר־יהודה.
י רי קהכפרח. כדי שלא להשאיר את
האשמותיו חסרות ביסוס, סיפר מרט לכתב
ידיעות אחרונות גם על מקרה נוסף פרץ
ברנשטיין בא לקלנסואה (אחד הכפרים במשולש)
והתארח בביתו של פלח אחד, שאפילו
לירוק בו לא הייתי רוצה.״
על פעילי מפ״ם, סיפר מרט :״הם משמיצים
אותנו בכל הזדמנות, לצהלתם הרבה
של הערבים המוכנים להאזין תמיד
כשיהודי אחו אוכל יהודי שני.״
כיצד יכול היד, מרט, איש צבא מקצועי
הממונה על עניני בטחון, להביע דעות כאלה
באוזני עתונאי? על שאלה זו יתבקש
בוזדאי שר הבטחון להשיב בקרוב מעל
בימת הכנסת, אחרי ששר הפנים פנה בת״
לונה חמורה לביג׳י, תבע לנקום באמצעים.

במדיש
יחסים מרחביים
דו״ח של עד ראיה
אחת התופעות המסוכנות ביותר בישראל
היא חוסר כל מגע עם הנעשה בעולם הערבי.
לרוב האזרחים, כולל מעצבי המדיניות׳
מושג קלוש מאד על האופי האמיתי
של האנשים והמאורעות המתגוששים בזירה

השבוע הגיעה לישראל אישיות זרה, ש־סיירה
במשך חודש בעיראק, סוריה, לבנון,
ירדן ומצריים, נפגשה׳ עם רוב המנהיגים
החשובים. רשמיה, כפי שתוארו בשיחה
פרטית, מאלפים מאד :
ס עי ראק: השלטון מחולק בין שתי
קבוצות, השונות למדי באופיין. בצד אחד
^ עומדים המנהיגים האזרחיים, רובם בגיל
העמידה, שהם מתונים בדעותיהם, רוצים בקשר
רופף עם רע״ם. בצד השני עומדים
הקצינים הצעירים, כולם ערבים, בהנהגת
עבד אל־סלאם עארף, שהם לאומנים קיצוניים
ביותר, רוצים בהצטרפות מיידית ל־רע״ם.
עבד אל־כרים קאסם עומד באמצע,

קרוב יותר למדינאים המתונים.
הסגנון הדמגוגי של עתרף ואנשיו חריף
הרבה יותר מזה של עבד אל־נאצר עצמו.
בפגישה הפומבית בין השניים, בלט יחסו
הספקני של עבד אל־נאצר, שהסתכל מגבוה
בחברו העיראקי נמוך־הקומה, במבט של
סקרנות מבודחת.
הבעיה המרכזית של עיראק: העוני הממאיר
והצורך במהפכה כלכלית. בגדאד
(אקלים נוכחי 51 :מעלות) היא המכוערת
בבירות ערב, מוזנחת ועניה. העם כולו מצפה
לנס, כתוצאה מן המהפכה. אך אין

רור הרשמית. אל־בעת היא ערבית לאומנית,
דוגלת בסוציאליזם הומאניסטי, מזכירה מדי
פעם בזהירות אפשרות של שלום עם ישראל.
היא שולחת את אצבעותיה גם לעיראק,
לירדן ולמצריים.
בעלי־האחוזות בסוריה היו מעוניינים בייבוא
פלאחים מצריים, ששכרם נמוך מזה
של חבריהם הסוריים. לעומת זאת לא רצו
השלטונות המצריים להרגיל את הפלאחים
שלהם לרמת־שכר גבוהה מזו שאפשר לקיימה
במצריים. הפתרון: הפלאחים גויסו
לגדודי־עבודה במסגרת הצבא של רע״ם,
נשלחו לעבודה בסוריה במשכורת צבאית.
האמיתי במדינה
• ל בנון: השליט
הוא הפטריארך המארוני מעושי, שהגדיר
את בן־עדתו קמיל שמעון כהרפוזקן פושע
וכסוכן בריטי, גרם לבחירת שיהאב, ושולט
עליו. דעתו של מעושי: עתיד הנוצרים
בלבנון יהיה מובטח רק אם יצליחו להשתלב
בתנועה הלאומית הערבית, תוך אוריינטציה
על ארצות־הברית.
• ירדן: המלך חוסיין הקטן איבד
את כל חשיבותו. במדינה שולטת מזמן כנופית־חצר מנוונת, בהנהגת האמיר נאצר,
אחי־אמו של חוסיין. בירדן מספרים כי
נאצר עצמו פיקח על עינויי הצעירה היפה
בת משפחת סאלטי הירושלמית, שהועמדה
לדין יחד עם ארוסה בעוון הטלת חזיז למשרד
ממשלתי עזוב בעמאן. נאצר איים
על היפהפיה, באוזני עדים, לאנסה בלילה,
למסרה למחרת היום לטיפולם הנוסף של
״אלף בדואים״ .בשעת המשפט בלטו בכל
גופה של הצעירה, כמו אצל שאר הנאשמים,
סימנים מובהקים של עינויים.
העם כולו מאוחד בשנאתו למשטר חו־סיין.
אפילו פקידים ממשלתיים בכירים אינם
מסתירים, באוזני זרים, את הערצתם ל־גמאל
עבד־אל־נאצר, הנחשב במרחב כולו
לגדול הדור. גם האמריקאים בירדן שונאים
את הופיין ופמלייתו, מנהלים כמעט
בגלוי תעמולה נגדם, למורת־רוח הבריטים
התומכים היחידים במשטר. האמריקאים מצביעים
בסיפוק על העובדה שרוב המהפכנים
שנאשמו במשפטים האחרונים הם חניכי
האוניברסיטה האמריקאית בביירות, שם
ספגו את רוח המהפכה האמריקאית.
• המרהג כולו מלא עתה סוג חדש
של מנהיגים ערביים צעירים, השונים מאד
מטיפוס הערבי שאזרחי ישראל התרגלו לראותו
בימים עברו. בהשוואה אליהם, ערביי
ישראל מפגרים ונחשלים. בכל בירות ערב
מורגשת רוח של דינאמיות וטודרניום,
צפיה לשינויים גדולים ונכונות להעז ולחולל
תמורות.
במרחב כולו קיימת דעה שלילית על
ישראל, בגוונים שונים של חריפות. אולם
בבירה ערבית מסויימת אמרה איש-ית חשובה
מאד, מבין הכוחות העולים הקשורים
בעבד אל־נאצר, כי שום מנהיג ערכי רציני
אינו חולם על זריקת ישראל לים.
הפתרון המעשי שהוצע על־ידי אישיות
זו: ישראל והחלק הערבי של ארץ־ישראל
יבואו בקשרים הדוקים, יצטרפו יחד לפדרציה
של כל המזרח התיכון, שתסלק את
הפחד ההדדי בפני התקפה מזוינת. המנהיג
היה מופתע לשמוע שקיימת דעה דומה לזו
גם בישראל.
חקלאות מאזן ה ע שו ר

מהפכן עארף

גמאל הסתכל מלמעלה
לשליטי עיראק סיכויים רבים לחולל פלאים
בשטח זה, דבר העשוי להמריץ את הצטרפות
המדינה לרע״ם.
• סוריה: מתלבטת בהסדר יחסיה
עם מצריים, חברתה ברע״ם. ההבדל העיקרי:
לעומת מצריים החילונית־למחצה, סוריה
היא מדינה מוסלמית אדוקה. בדמשק
היפהפיה, בעלת רובע חדיש גדול ושובה־לב,
מעבירה רשת רמקולים עצומה את
קריאת המואזין לתפילה בשעה ארבע בבוקר,
מעירה ברעם אלוהי את האוכלוסיה
כולה.
בעת האיחוד, תבעו המנהיגים הסוריים
לקבוע בחוקה כי הדת הרשמית של רע״ם
היא האיסלאם, וכי נשיא המדינה חייב להיות
מוסלמי. עבד אל־נאצר דחה שתי
דרישות אלה.
הכוח העיקרי בסוריה הוא מפלגת אל־נעת
המפורקת, שהשתלטה על חזית־השיח־

במיפעל רשמי אחד ציין משרד החקלאות
את שנת העשור. המפעל, כרוך בעטיפה
כחולה סולידית ונושא את השם חקלאות
והתישבות במשור למדינה, הופיע השבוע
בחנויות הספרים.
200 עמודים אינם מגישים סודות מסוג
״עתה מותר לגלות״ .לעומת זאת אין הוא
מזכיר, בפתיחה ההיסטורית, את השם סג׳־
רד, אלא פעם אחת — ובסוגריים.
בעזרת טבלאות, מספרים יבשים ומאמרי
מומחים, צייר העורך אהרן עבר־הדני תמונה
מחייל,ת של התפתחות החקלאות בעשר
שנים מהפכניות. מתוך 20 מיליון הדונאם
של שטח המדינה, אשר מחציתם היא *דמה
נגבית בלתי־ראויה לרוב לעיבוד}! ,אויים
רק כארבעה מיליון דונאם לגידולי שדה
ומטעים, ועוד קרוב לחמישה מיליון ראויים
למרעה, יעור ובריכות דגים. אחרי טיוב
הקרקע וביצוע תוכנית המים, יהיו חמשה
וחצי מיל-וו דונם ראויים לגידולים בהשקאה
ויתכן שעם התקדמות התיכנון יתוזספו עוד
שטחים, שאין יודעים עדיין על אפשרות
ניצולם.
ו.ם תקנות חירום. ברוב הענפים
חלה התפתחות עצומה לטובה. שטח החי־
(המשך בענווד )10

ט״ו אלופי התנ״ך שהשתתפו בחידון הבינלאומי כירושלים. מימין
לשמאל: קרל טריארד (שודיה) ,סימון רימון (צרפת) ,ד״ר פרוספר
אזולאי(צרפת) ,ויליאם אייטלה (פינלנד) ,אירנה סנטוש (ברזיל) ,עמום

שבוות מאחורי הקלעים שר

הסודיות-

**וזר מאד כי דווקא אהבותיו ונשואיו
^ /ש ל יגאל מוסינזון היוו, בעקיפין אמנם,
אחת הסיבות להצלחתו של חידון התנ״ך
הבינלאומי. יתכן אולי שמוסינזון עצמו אינו
יודע מה הקשר בין נשואיו החדשים
לבין החידון התנ״כי. אולם הקשר קיים.
כי באותה תקופה בה התלבט מוסינזון
בבעיותיו המשפחתיות המפורסמות, התלבטו
אנשי ועדת העשור הממונים על עריכת
החידון התנ״כי במדינות העולם בבעיות
אחרות.
עד אותה שעה הביעו רצונן להשתתף בחידון
רק שלוש מדינות: הולנד, צרפת ואיטליה.
המצב היה חמור למדי, כי ערכו
של חידון תנ״כי בינלאומי בהשתתפות
שלוש מדינות זרות בלבד מבוטל למעשה.
עמוס־מחשבות צעד האחראי על אגף חוץ־
לארץ של ועדת העשור, מאיר (״ממי״)
דה־שליט, במסדרון מלון דן בתל־אביב. לפתע
קרא לו גבר אמריקאי, שעמד בחברת
נערה :״הי בחור, האם שמעת פעם על
רבלון?״ ממי, לשעבר מזכיר ראשון של
שגרירות ישראל בוזשינגטון, הירצה מניה
וביה את כל אשר ידע על מפעלי התמרוקים
רבלון. ואז התברר כי השואל היה
מרק סורוקה, חותנו החדש של יגאל מו־סינזון,
שבא במיוחד לישראל לנשואי בתו.
סורוקה הזקן עסק אותה שעה בויכוח עם
עובדת הפיתוח, שהדהימה אותו בתגובתה
כי מעולם לא שמעה על חברת רבלון, אשר
סורוקה הוא סגן נשיאה.
תוך דקות ספורות החל סורוקה לפרוש
את תכניותיו בפני הצעיר הבקיא. כשסיים,
סיפר לו ממי על צרותיו שלו בארגון חידוני
התנ״ך בעולם. סורוקה, שחברתו מממנת
את תחרות שאלת ה־ 64 אלף דולר
בארצות־הברית, הסכים לארגן תחרות כזאת
בארצו. וכששמעו תחנות השידור והטלויזיה
בשאר מדינות העולם כי ארצות־הברית נתנה
את האוקיי שלה לחידון התנ״כי, שינו
גם הן את תגובותיהן.
עד אותה שעה עמל מנהל קול ישראל
צבי זינדר ללא ליאות — וללא תוצאות
כמעט. גם נציגויות ישראל לא הצליחו
במאמציהן לרתום ארצות זרות לחידון. רק
אחרי הצטרפות רבלון, משיצאו שני נציגים
לאירופה ולדרום־אמריקה, התארכה רשימת
המשתתפים: רות שפירא־סמילן גייסה את
שתדיר, ופינלנד! חנוך גיבתון, סגן מנהל
קול ישראל, כבש חמש ארצות בדרום־
אמריקה. החידון התנ״כי נעשה למה שקית
כי יהיה: מיבצע חובק־עולם.

רעיון ;ולד
ץ והי רק אחת הפרשיות מאחורי ד,מפן
על, שהפך בשבוע שעבר גולת־הכותרת
של מבצעי שנת העשור, וריתק אליו את
אזרחי ישראל בממדים שלא ידעום עד כה.
האלופים חזרו לארצותיהם. מארגני המבחן
למיניהם קצרו שבחים על עבודתם.
שופטים, מומחים ועתונאים סיכמו את מפעל
הענק, על כל צדדיו וגילוייו.
האיש שידע אולי יותר מפל כיצד נולד
המפעל, כיצד קרם הרעיון עור וגידים
והפך מציאות, היה הצעיר שנשא על כתפיו
את אחת המעמסות העקריות של ביצוע
חידון התנ״ך. ההמונים שמעו את קולו
וראו את דמותו במבחן האזורי בתל־אביב,
במבחן הארצי ובמבחן הבינלאומי, אולם
הם כמעט ולא הכירוהו. היה זה האיש
שהופיע כלפי חוץ כמנחה החידונים: עמיקם
גורביץ׳.
גורביץ׳ ,יליד תל־אביב 29 בוגר כדורי
ואיש הפלמ״ח לשעבר, בוגר אוניברסיטת

ירושלים ובית־הספר למשפט וכלכלה בתל-
אביב, לשעבר קריין התנ״ך בקול־ישראל,
הוא האיש שריכז למעשה בידיו את העבודה
השחורה של ביצוע המבחן התנ״כי
לכל שלביו.

השבוע ישכ גורביץ׳ רצוץ וסחוט
כתום המפעל לו הקדיש את
בל אונו ומרצו בחדשים האחרונים,
ענה לשאלות כתב ״העולם
הזה״ על כל מה שאירע כאותם
חדשים. סיכם מרביץ׳ בקולו העמוק,
כעל הנגינה של קריין
תנ״ד :
באוקטובר אשתקד, ביום הראשון לבואי
לעבודה בועדת העשור, ניגשה אלי הגברת
אורה הרצוג, אז מזכירת ועדת העשור, ואמרה
לי :״עמיקם, ישנו רעיון של עריכת
חידון תנ״כי במסגרת שנת העשור. נדמה
לי שאתה האיש לביצוע המשימה.״ הסכמתי
בלב ונפש וכעבור דקות ספורות כבר
הביאה אלי הגברת הרצוג את התיקים של
החידון התנ״כי. תחילה טיפלנו רק בחידון
בחוץ־לארץ, ואילו לחידון הארצי ניגשנו
רק אחרי שידענו כי מחוץ־לארץ יש תגובות
המבטיחות השתתפות הולמת.
עתה, לאחר מעשה, עוסקים מומחים ב־עשרותיהם
בקביעת הוגי הרעיון ויוזמיו.
נשמעים שמות שונים וגירסות שונות. האמת
היא פשוטה מאד: רעיון הצמדת ה־תנ״ך,
על כל גזלוייו, לארץ התנ״ך, מתגלגל
בצורות שונות מזה שלוש שנים בחברה
הממשלתית לתיירות. היא ראתה בו
אמצעי מובהק של פירסום להגברת משיכת
ישראל לתיירים. בין יתר הרעיונות הוצעה
כבר אז תחרות על נושאים תנ״כיים. שנת
העשור נראתה כהזדמנות נאותה להוציא את
הרעיון אל הפועל.

יא בתם הירץ

**ידונים בבר נערפו למאות בקול!
| ישראל ובכל נשף פרטי. וידוע כי מעולם
לא הצליחו חידונים מעין אלה להוציא
את המאזינים מן השיגרה, ולהלהיבם.
לפיכך היתה הבעיה הראשונה שניצבה
חידון התנ״ך
בפנינו: איך להפקיע את
מכל מסגרת ושיגרה קיימות, ולהעמידו על
בסים ציבורי נרחב.
אתן דוגמה: יכולנו, למשל, לעשות כפי
שנעשה הדבר בכמה ארצות — להקצות
במשך כמה שבועות שעות־שידור. בקול-
ישראל, להזמין מדי פעם קבוצת אנשים
אל האולפן, לערוך מעין תכנית ״ושיודע
לשאול״ ולהגיע בסופו של דבר לקביעת
המועמד הישראלי. אין לי כל ספק שדרך
זו לא היתד, מביאה לידי התעוררות יתירה
בציבור.
כדי להפוך את מבחן התנ״ך לחידון
בקנד-,מידד. ממלכתי, פנינו בראשונה לאישים
ידועים מקרב חוקרי התנ״ך בארץ,
מלומדים בעלי שם המייצגים גישות שונות
ושייכויות שונות, דתיים ובלתי־דתיים, כדי
שיעסקו בצד התוכני של החידון. פעולה
שניה היתד, שימוש בכלים ממלכתיים, במגמה
לתת למפעל חותם צבורי מחייב. כך,
למשל, לא הסתפקנו בבקשת משלוח מכתבים
סתמיים לקול־ישראל מצד הרוצים
להשתתף בחידון, אלא חייבנו אותם להירשם
אצל מנהלי המחוזות במדינה. גם
בדבר זד, וגם בדברים אחרים שאפנו למנוע
גישה של היסח־דעת או קלות־דעת
כלפי המפעל, ולהביא לידי כך שאדם
שטרח לבוא ולהירשם אצל מנהל המחוז

הפס (ישראל) ,ראול מאיה (קולומביה) ,שרה רגינוביץ׳ (מקסיקו) ,אנג׳לו
פארה (ארגנטינה) ,ד״ר נסטור פיגארי (אורוגואי) ,קלרינה וילהלמינה
יעקופינח ניולנד (הולנד) ,פאול גוויימיה (מלטה) ,מירטל דייוויס (ארצות־

הפרית) ,דניאל דו־פלסי (דרום־אפריהה) ,לאורה צ׳ירוטי (איטליה).
מאחוריהם נראית שורת מתורגמניהם, אשר נבחרו בקפדנות פהתחשב
בבקיאותם המקיפה כשפות הנדרשות ושליטתם בתנ״ך כשתי השפות.

הבתה! בהבסת עחס־ -בפי האזט [71, 117101

7מו מי בצע סי1
יעשה זאת רק אחרי שיאמין שיש לו מה
להציע.
אחרי שערכנו ל־ 400 הנרשמים בחינות
מיון בכתב, בששה מחוזות בעת
ובעונה אחת, נבחרו כ־ 60 איש להשתתף
בחידונים האזוריים שנערכו בארבעה מרכזים,
כולם במועד שווה, נוהל שווה ושאלות
שוות.

השמירה על הסוד
* * אותו רג ע כבר הרגשנו בהתעוררות
^ו ציבו רי ת סביב הענין. ההרגשה הראשונה
היתד, שכל מה שייעשה מאותו רגע חייב
בביקורת ציבורית. לפיכך, הדבר הראשון
שניגשנו להכנתו, היה קביעת הנוהל בכלל
וסידורי הבטיחות והסודיות בפרט. היו
אנשים שהתיחסו בזלזול לסדרי הבטחון והסודיות
המופרזים סביב המבחן התנ״כי.
אחדים אפילו לעגו וכינו אותי בשם ״חסמי
בה.״ אולם אני משוכנע שדווקא סידורים
אלה הם שהוסיפו למפעל את צביונו הממלכתי,
נטעו בלב הצבור אמון אליו.
מה שהדריך אותי בסדרי הסודיות היתד,
הידיעה כי מדי פעם בפעם מתגלה מחדש
דליפה מחומר שאלוני בחינות הבגרות בישראל,
למרות כל האמצעים. גמרנו אומר
למנוע הסתננות כזאת, לא חס וחלילה מתוך
מחשבה שמישהו׳ מהנבחנים עלול לנסות
בזדון להשיגם, אלא שבהיסח־הדעת ובקלות־דעת
עשויים דברים מעין אלה להסתנן.
פניתי אל אלוף־משנה דוד ניב, מנהל
ועדת העשור שהיה בשעתו ראש פיקוד
הדרכה בצה״ל. הוא ישב ושיחזר לפני איך
פורסמו בזמנו פקודות המבצע של מערכת
סיני ואילו אמצעים ננקטו כדי לשמרן ב־סודיגת.
לקחנו את פקודות מבצע סיני כדוגמה
של סודיות. ניב שלח אותי גם
לקצין בטחון־שדה של צה״ל, ויחד עמו
סיכמנו הצעה.
מתוך הנחה שאדם אחד לפחות מוכרח
לדעת את כל חומר המבחן, הוחלט למנות
נאמן שיאחד בתוכו גם ידיעה מובהקת של
החומר וגם מהימנות בלתי־מעורערת. פניתי
איפוא לכבוד השופט ד״ר שניאור זלמן
חשין, ממלא־מקום קבוע לנשיא בית־המשפט
העליון, והצעתי לו לקבל את תפקיד הנאמן
הבינלאומי. נסעתי אליו פעם ופעמיים
לירושלים כדי לפרט בפניו את התכנית,
ולבסוף הסכים ד״ר חשין לקבל על עצמו
את התפקיד.
בעיית מציאת הנאמן הארצי היתד, מסובכת
יותר. תחילה הצענו לד״ר חשין להיות
גם הנאמן הארצי. אולם הוא קבע,
ובצדק, כי לא יוכל לעמוד בעומס כזה•
רצינו לבוא בדברים עם השופט העליון ד״ר
משה זילברג, אולם הוא עמד להעדר באותה
תקופה מהארץ. מתוך רצון שהנאמן
יהיה מקרב אנשי הרשות השופטת, פניתי
לנשיא בית־המשפט המחוזי בירושלים, ד״ר
בנימין הלוי. ביקרתי כמה פעמים בביתו
וניסיתי לשדלו שיטול על עצמו את ד,תפ־קיד.
בעת ביקורי אצלו מצאתיו מוקף ערי־מות
ערימות של תיקים. הוא היה עסוק
אותה שעה בפסק־הדין למשפט כפר־קאסם
ולא יכול היה להיפנות לחידון התנ״כי.
משלא מצאתי את מבוקשי ברשות המשפטית
נשארתי אובד עצות. לבסוף התרגלת,
לרעיון שהנאמן לא מוכרח להיות שופט.
אבי המליץ בפני על הד״ר ברוך בן־יהודה
ואמנם גם ד״ר חשין הזכיר את שמו של
בן־יהודה כבר־אוריין. פניתי, איפוא, אליו
ורגע אחרי שקיבלתי את הסכמתו הרגשתי
שלא זו בלבד שנפתרה בעייה אלא שנוסף
שותף רציני למפעל, הבקיא לא רק בסודות

התנ״ך, אלא אמון על כל בעיות הארגון
והניהול.

בתיבה בשתי אצבעות
**בר כשלב עריכת החידונים המחוזיים
צצו אלפי בעיות פעוטות, שלכולן היה
עלינו למצוא תשובה. על רובן ענה סגן
מנהל ועדת העשור אריה אפרת, לשעבר
מפקד גבוה בצה״ל, שגילה כושר אירגון מופתי.
אולם היו גם בעיות אחרות. כך, למשל,
הייתי צריך להשיג לד״ר בן־יהודה
כספת בה יישמר חומר השאלות שחיברו
צוותות המומחים. כספת שרק הוא יכול
לגשת אליה. מצאתי כספת אצל רואה־החשבון
ברוך ברוידא. היתד, זו כספת פלדה
שמשקלה 200 קילו. לא לקחנו סבלים
כי לא רצינו לערב גורמים זרים, ומר
ברוידא ועוזרו, בעזרתי, העבירו את כספת
הפלדה אל דירתו של ד״ר בן־יהודה.
מטעמי סודיות ישב הד״ר בן־יהודה, מנהל
הגימנסיה הרצליה, ותיקתק בעצמו את כל
חומר השאלות על מכונת־כתיבה בשתי אצבעות,
משום שלא רצה אפילו להסתכן
בשיתוף מזכירה. השאלות הגיעו אליו בכ־תב־יד
מצודתי המומחים, שכל אחד מהם

חיבר שאלות בשטח אחר. הד״ר בן־יהודה
מיין וערך את השאלות, כך שאף אחד
ממחברי השאלות אפילו לא ידע איזו מהן
תיכלל במבחן.
רבים שואלים אותנו מדוע בחרנו דווקא
בשופטים מקצועיים כשופטים בחידונים האזוריים.
לא קל לשכנע כי אמנם הכרחית
נוכחותו של שופט במבחן תנ״כי. אולם
בכל חידון, יהיה נשואו אשר יהיד״ קיים
האלמנט של היחסים בין הנשאל לשואל,
וזאת לא יעשה איש טוב יותר מאשר
שופט מחוזי מקצועי האמון על דרכי השאלה
והתשובה. לשבחם של השופטים המקצועיים
אני יכול לומר שאף אחד מהם
לא קיבל את ההצעה באמירת הן מיידית;
כולם היססו וביקשו שהות לשיקול דעת
מתוך צניעותם והרגשתם שאין הם ראויים
לשמש בתפקיד מבחינת בקיאותם בתנ״ך.
בבוקר אותו יום בו נערכו ארבעת ה־חידונים
המחוזיים, הסתגרו שנים־עשר שופטי
ארבעת המחוזות בבית ציוני אמריקה
בתל־אביב, עברו בצוותא על החומר ובדקו
את ניסוח השאלות בפעם האחרונה. בד,רבד,
שאלות הכניסו שינויים ושיפורים.
כך, למשל, היתד, שאלה: מי היה שלום
בן־יבש, היכן מלך, וכיצד מצא את מותו?

אחד המומחים התנגד לניסוח זה של שאלה,
טען כי השאלה מנוסחת כך שהיא שמד,
תשובה בפי הנשאל. התיקון היה פעוט:
״מי היה שלום בן־יבש, מה אתה יודע
עליו, וכיצד מצא את מותו?״*
פרט אחר, שאולי אינו ידוע לכל אלה
אשר צפו בחידונים המחוזיים: כל ההכנות
והנוהל תורגלו כמה וכמה פעמים לפני החידון.
אפילו הטכסים עצמם תורגל ,-.כשעה
לפני תחילת המבחן. כדי להבטיח את שלימות
ההופעה ולהימנע מכל תקלה בלתי־צפויה,
הועלו השופטים והנבחנים גם יחד
על הבימות לפני המבחן וכל שלב ושלב,
החל מכניסתם ועד לצאתם, תורגל.
רבים גם התפלאו כיצד, מיד בתום המבחנים,
הוגשו למנצחים המתנות כשעליהן
כתובים שמותיהם. במבחנים האזוריים קיבלו
הנבחנים מיד תעודות קלף, במבחן הארצי
זכו בספרי תנ״ך כששמותיהם כתובים
עליהם. הסוד הוא פשוט: מאחורי הקלעים
הוחזק סופר סת״ם, שמיד עם היוודע
שמות המנצחים רשמם במקום המתאים.
בחידון הבינלאומי, כשעל קופסאות
עצי הזית ניתנו ההקדשות חרוטות על
לוחיות כסף, פשוט הוכנו לוחיות כמספר
המשתתפים, ובר,יודע חלוקת המקומות חות
מלאכה
שבאהבה
שואלים אותי איזה שלב היה
הכי קשה מכל שלבי המבחן התנ״כי,
ברור שהיד, זה השלב של המבחן הבינלאומי.
ואם ניקח את בעית המתורגמנים
לבדה, דיה כדי להעיד על הקשיים שהתעוררו.
היינו צריכים למצוא לא סתם מתורגמנים,
אלא כאלה היודעים את השפה העברית
על בוריה, את השפה המתורגמת
ומכירים היטב את התנ״ך בשתי השפות.
גם הנשיאות שהושבה על הבמה לא הושבה
שם רק מטעמי כבוד. יחד עם חבר
השופטים היתד, הנשיאות, שהיתר, מורכבת
מאנשים היודעים את שפות הנבחנים, מעין
בקרה על המתורגמנים. לפיכך נשמעת טענתה
של הנבחנת האמריקאית בדבר התרגום
הלקוי, מגוחכת, לאור העובדה שבעצם לא
היה כלל צורך בתרגום תשובות מאנגלים.
לאחרונה נשמעות גם טענות כאילו הנבחנים
אוכזבו, אחרי שלא נבחנו על ידיעתם
בברית החדשה. בהנחיות הראשונות
שנשלחו לכל הארצות נאמר שכל ארץ
יכולה לנהל את המבחן כרצונה, עם או
בלי הברית החדשה. אולם כדי למנוע מחלוקת
נאמר שם, שד,חידון בארץ ייערך לגבי
התקופות בהיסטוריה החופפות את מסגרת
התנ״ך ולא את מסגרת הברית החדשה.
יתכן שבכמה ארצות לא העמידו את הנבחנים
על כך. אולם לאחר בואם לארץ
הוסבר להם הדבר והם הבינוהו.
כמעט ומוסכם כבר שמבחן התנ״ך יהפוך
מפעל קבוע, שיחזור מדי שנה בשנה. אני
רוצה לסיים בכך, שאם המפעל יקר לצבור,
לממשלה ולחברה לחקר המקרא, אסור לתת
לו ללכת לאיבוד ולהורישו לגוף שלא
יוכל לשאתו ויוריד את ערכו. לדעתי, הצלחתו
של מבחן התנ״ך מחייבת להקים
רשות מיוחדת שענינה יכך.
כי, אם אפשר למנות גורם אחד מלבד
התגלות רגישותו הטבעית של הקהל הישראלי
לנושא התנ״ך, אשר סייע להצלחה
הבלתי־משוערת של המיבצע, היה זה גורם
נפשי: כל העוסקים במלאכה עשאוה באהבה.
אמו הלוחיות לפרסים המתאימים.
הדלה | ה 11ה החתן עמוס חכם, הכלה ספר התנ״ד,

4111 1 11 ##1 1 | 1 1111י והמנחה עמיקם גורביץ /שעמד מאחורי
ארגון מבחן התנ״ן העולמי ואשר עשה את כל העבודה השחורה שהביאה להצלחתו.

* שלום בן־יבש מלך ירח ימים בשומרון
ונרצח על־ידי מנחם בן־גדי.

שונה מכל השני
השנה שולחי

שנח״
בדזד־י

כן הנרצח (במרכז) וקציני המשטרה* כפתח הבית
בלשים אובדי עצות
במדינה כרטיס ברכה ושנה טובה! נושא
ברסיס בהוצאת קרן נכי מרחמת
ה ש חרור וצ.ה.ל. ל ה שיג א צר
מוכרי הגלויות ב־ 250 פרי.

1 0 0 0פדם

וספה • 56 פדידידר־מכונת
כביסה • רדיו
2זוגות אופניים • כיריים רגז
טישת לאילת • נופש לזוגות
ועוד ...ועוד...
כי״ס לנהגות גדול ומשוכלל. הוראה עיונית ומעשית
לבל סוגי כלי הרכב ע״י מורים מוסמכים.
קטנועים, אופנועים, מכוניות, אוטובוסים.
טלפון 61844

(הנושך תעמוד )8
טה, למשל, הוכפל, בעוד שהיבול גדל ב־ס/ס
.70 אך עדיין נשאר היבול הממוצע נמוך
— 170ק״ג לדונם, בעוד שהמטרה היא
להגיע ל־ 300ק״ג. עיקר הכשלונות היה
בגידולי התעשיה, אך גם שם משתפר המצב.
ב־ , 1956 למשל, הושגו רק 30 אלף
ק״ג סיבים מ־ 55 אלף דונם כותנה. שנה
לאחר מכן נזרעו פחות מ־ 50 אלף דונם
ואילו היבול עלה ל־ 40 אלף ק״ג סיבים.
לא חסר גם פרק על החוקים החקלאיים
חוק ההדרים, חוק השבחת בעלי חיים,חוק לשמירה על איכות הייצוא. מסתבר,
שאפילו תקנות לשעת חרום אינן חסרות
לחקלאות ישראל.

פ ש עי ם

רצח בו־ חוב פינסקו־שש
ניידות משטרה חנו ברחוב פינטקר
מול קולנוע תל־אביב. קציני משטרה גבוהים
התגודדו ליד אחד הבתים, התלחשו
בעצבנות. בתוך אחת הדירות בקומת הקרקע
של הבית מספר 64 הבזיקו מצי
למותיו של צלם המשטרה. על הרצפה,
בתוך שלולית גדולה של דם, היתד, מונחת
גופתו של בעל הדירה, יחזקאל שיפטר.
בפעם השלישית בשבועיים האחרונים החריד
מקרה פשע חמור נוסף את ציבור.האזרחים
בעיר. בפעם השלישית חדרו שודדים
אלמונים ואכזרים לדירתו של אזרח
תל־אביבי, למטרות שוד. אחרי שבשתי הפעמים
הקודמות — מקרי השוד ברחוב
פרוג וברחוב חובבי ציון — לא נתפשו
השודדים, הסתיים הפעם השוד ברצח. בנו
של הקרבן, סמל משטרה לשעבר יהושפם
(״ג׳ימי׳׳) שיפטר, גילה את גופת אביו,

בשעות הערב המאוחרות של מוצאי שבת.
״רצח! רצחו את אבי!״ החרידו צעקותיו
את דיירי הבית.
חוקרי המשטרה אובדי־העצות קבעו: ה־שודד־הרוצח
נכנס לדירה דרך חלון המטבח,
או דרך הדלת הראשית, שדד מן הדירה
כ־ 500ל״י במזומן, הרג את בעל
הדירה תוך כדי האבקות בחנקו אותו אחרי
שהלם תחילה בראשו במכשיר קהה.
בלשים כמון ןדונים. מצב הכן הוכרז
במחוז תל־אביב. בלשי המחוז יצאו לפעולה,
עצרו שלושה פורצים מועדים, שחררו
אותם אחרי שהוכיחו אליבי. מחוסר מודיעים,
החליטו מפקדי המשטרה לנקוט ב־שיטות־בילוש
חדשות: הוא הכניס שניים
מבלשיו לכל מועדון־קלפים בתל־אביב ויפו,
הודיע לבעלי המועדונים כי לא יוציא
מחדריהם את הבלשים עד שלא ימציאו לו
פרטים חדשים, שיוליכו אותו בכיוון הנכון
לגילוי השודד הרוצח.
מחוסרי־כיוון מעשי סיפרו קציני המחוז
כמה השערות המוטלות עדיין בספק גדול :
הם הודיעו, בין השאר, כי הרוצח היה
״מכירו של הקרבן״ ,על מנת שלא לקשור
את הפשע ברחוב פינסקר עם שני הפשעים
שקדמו לו. לחיזוק טענה זו הביאו
מספר עובדות על חייו הפרסיים של שיפטר,
העלולות באמת לשנות את פני התמונה
כולה.
אולם, ניתוחו המקצועי של הפשע החדש
מעיד על עובדה חשובה אחת: הפשע ברחוב
פינסקר, ממש כמו קודמיו, יכול היה להתבצע
רק בידי פושע מועד.
לאור היום. כל התכונות שציינו את
שני מקרי הפשע הקודמים בצפון העיר התגלו
גם במקרה הפשע החדש:
• השודד הרוצח ידע כי שיפטר צריך
* מימין: מפקד־נפה יהודה בראלי, מפקד
מחוז יואב פלג, סגן מפקד־מחוז יעקוב קנר.

חעדלנו תזה זמוז־

לקבל סכום־פיצויים גדול מגרמניה׳ ממש
כשם שידע כי סוכן הבירה ברחוב פרוג
החזיק בכיסו בבוקר השוד סכום כסף גדול
במזומנים, וכי משפחת בלקין מרחוב חובבי
ציון מכרה את דירתה ב־ 25 אלף
לירות.
• השודד הרוצח נכנס לדירה דרך הדלת
הראשית, ממש כשם שעשה זאת ב־דירת־בלקין
ברחוב חובבי ציון.
9השודד הרוצח לא השאיר אפילו
טביעת־אצבעות אחת, כמו בכל מקרי הפשע
הקודמים. גם עובדה זו העידה על
מידת נסיונו בביצוע פשעים.
0השודד הרוצח ביצע גם את הפשע
האחרון לאור היום. הרופא קבע את מותו
של שיפטר בסביבות השעה ארבע אחרי״
הצהרים. גם מקרי הפשע הקודמים בוצעו
לאור היום, ושוב: רק פושע מועד היה
מסתכן לבצע פשע נועז כזה לאור היום
ובתכיפות כה רבה, תוך שבועיים ימים.
אין ת שו ב ה. בבית סוקולוב בתל־אביב
הודיעו השבוע שר המשטרה בכור שיטרית
והמפכ״ל החדש יוסף נחמיאס על תוכנית
השינויים חסרי החשיבות שהם עומדים להנהיג
במשטרת ישראל. שניהם גם יחד לא
היו יכולים להשיב, לו היו נשאלים, על
השאלה החשובה יותר מכל שינוי אישי זה
או אחר של קצין־מטה כלשהו, שהועבר
ממחוז למחוז: מה יש בדעת שר המשטרה
והמפכ״ל לעשות כדי לחסל את גל הפשעים
הנורא העובר על העיר הגדולה ביותר בארץ?

שאלה חשובה זו לא היתד, למפכ״ל
ולקציני מטהו כל תשובה מעשית. השינויים
עליהם הודיע השבוע לא סמנו בחובם
תשובה כזו: כי הקצינים החדשים שיתפסו
את כסאותיהם במסה מחוז תל־אביב לא
יחסלו את גל הפשעים. הם אינם עולים
בכשרונותיהם וביכולתם על אלה שקדמו
להם. אלה המסוגלים לפעול, וביד חזקה,
לביצוע משימה זו, נמצאים עדיין במחוזות
המשטרה האחרים או מחוץ למשטרה. הם
אינם נכללים במסגרת תוכנית השינויים של
״שמור לי ואשמור לך״.

תיבת עץ מלפני מאות שנים, חלק ממתנות
הנישואים שהיו מוענקות לכל כלה
עם נישואיה.
לא היו אלה סוחרי עתיקות, כי אם אנשי
משרד הפנים שהכינו את המוצגים לתערוכת
הפולקלור של המיעוטים. במשך חודשים
סרקו 64 כפרים, אספו בהם קרוב לאלפיים
מוצגים. לבסוף פנו גם לאוניברסיטה, שאלו
ממנה כתבי־יד עתיקים בערבית. לאחר מאמץ
ועבודת־נמלים התמלא בית־המרחץ התורכי
של אחמד פאשא אל־גזאר, שלים עכו אשר
הדף, בעזרת הבריטים, את חילות נפוליון
שהתקדמו לעבר סוריה, אחרי שכבשו את
מצרים בתחילת המאה ה־.19
הבית, המשמש מזה כמה שנים מוזיאון
עירוני לעיר עכו, קושט באלפי מוצגים,
הולבש בהדר אשר לא זכה לו מאז מת אל״
גזאר.
״התקווה״ על תקליט. השבוע נפתחה
רשמית התערוכה, במעמד כל מוכתרי
הארץ, שייכי הבדואים, וכל הפקידים המטפלים
בבעיות ״המיעוטים״ במשרדי הממשלה
השונים. הטקס נפתח בהשמעת התקווה מעל
גבי תקליט, ובנאום שר הפנים על ערבים
ודרוזים, ועל עברם המפואר של המיעוטים.
על העתיד לא הרבה לדבר.
הכריז השר :״אני מקווה שגם מנסיון
ראשון זה, גם אם איננו ממצה, יוכל
ללמוד האזרח הערבי והדרוזי לא מעט על
עצמו ועל יכולת יצירתו אתמול והיום,
וילמד האורח היהודי על שכנו ועל עברו.
וכל המרבה דעת בשטח זד, מרבה כבוד
הדדי בין העמים.״
לא נעדרו מן התערוכה מגרעות וחסרונות,
אולם את מטרתה העיקרית השיגה:

קיצר ת
להשתנות צכצורהפ י
מדיניות ישראל כמרחב עשויה מ

(פי חזכויות מסורות)

נית. עיקרי הקו החדש: ישראל תראה בחיוב את גיבושה החדש של הלינה
הערבית ככוח המאחד באמת את מדינות ערב, תביע את נכונותה לשתף
פעולה עמה. הנימוק מאחורי צעד זה: הנסיון הוכיח כי כל עוד היו מדינות
ערב מפורדות, שימש הסיכסוך עם ישראל קנה־מידה ללהטן הלאומני, ואף אחת
מהן לא היעזר, לעשות את הצעד הראשון לקראת הבנה עס ישראל.
מאחר ועתה, לדעת מדינאי ישראל, אין צפויה מלחמה מרחבית, לא יביא
האיחוד הערבי לסכנה צבאית מידית. המערכה הצפויה תהיה פוליטית, ובמערכה
זו יהיה נוח יותר לישראל לתמרן מול גוש אחיד. בעת ביקורו של דאג
האמרשילד בירושלים, יתבקש מזכיר האו״ם לפעול למען אפשר פעולה׳
ברוח וו.

• כניגוד לכל ההודעות הקודמות, לא תפרוש גולדה מאיר
ממשרד החוץ. יחד עם זאת יחזור ארצה אבא אבן, אשר יתמנה כסגן
שר החוץ. במקומו, בראש משלחת ישראל באו׳׳ם, יעמוד וולטר איתן ומשרד
החוץ יתנהל, כנראה, ללא מנהל כללי. את תפקידי איתן תמלא ועדה של ארבעה
מאנשי הסגל הבכירים.

• הנימוק אשר האמריקאים ישמיעו, להסברת הירוכם
להעניק נשק לישראל:

אם יתמקם כוח האו״ם בירדן יעזור הדבר

להבטחת הגבולות, יבטל את הצורך בתוספת נשק למקרה של התקפה אפשרית
של רע״ס מכיוון זה.

• ההערכה השוררת בחוגים בינלאומיים, לגבי ההתפת•
חויות הצפויות בירדן: הבריטים ינסו להתפייס עם עבר אל־נאצר, בהב־טיחם
לו כי יוציאו את צבאם מירדן בהקדם. סברה אחרת: חוסיין עצמו ינסה
להתפייס עם שליט רע״ם, תמורת הבטחה לדרוש את פינויים המידי של האנגלים
מארצו.

• קבוצת חסידים ישראליים מירושלים עשויה לערוף
ביקור ככרית־־המועצות.
המדובר בחסידי הצדיק רבי נחמן
מברסלאו, אשר פנו לשגרירות
הסובייטית בישראל וקיב־לו
רמז כי אם יחיה בדשותס
מטבע־החוץ למימון נסיעתס,

יורשו לבקר את קבר רבם ליד
קיוב.

עתונות

• מערכת בחירות חמה
במיוחד צפויה לעיר
אילת. בארבע השנים שעברו

מב צעט שטו ש
בשעה שכל ״טובי החוקרים״ של מש־טרת־ישראל
לא הצליחו לפענח אפילו אחד
משרשרת הפשעים החמורים שארעו בתל-
אביב בשנה האחרונה, עסקו הם בכשרון
בלתי מצוי כמעט ובהצלחה מרובה בשטח
אחר לגמרי: מניעת כתבי העתוגות מלעסוק
במלוי תפקידם.
דקות אחדות אחרי שניירות המשטרה
הוזעקו למקום הרצח ברחוב פינסקר בתל־אביב,
הופיעו העתונאים. מצב הכן הוכרז
מיד בין השוטרים שנמצאו במקום .״אל
תתנו לעתונאים להכנס,״ פקך מפקד הכוח
המשטרתי שהיה במקום .״זד, לא סינמה,
זהו רצח!״ צווח יואב פלג, מפקד
המחוז, על הצלם פאול גולדמן שצילם את
הקצינים הבכירים כשהם משוחחים עם בנו
של הנרצח.
העתונאים נשארו במקום .״אתם ד,אינ־פורמרים
הגדולים ביותר של העולם התחתון,״
נימק .0מ.מ. אריה נאור־שמיל־גובסקי,
ראש הענף הפלילי של משטרת
תל־אביב, את סירובו למסור ידיעות על
פרטי הרצח לאורי דן כתב מעריב .״תבוא
מחר,״ אמר לצלם העולם הזה, שביקש לצלם
את דירתו של שיפטר המנוח.
בשתים אחרי חצות עזבו הקצינים החוקרים
את המקום. העתונאים נשארו עדיין
בחוץ, חיכו לידיעות של ממש על מה
שאירע באמת. אולם קציני המחוז, שהתפרסמו
בכשלונותיהם התכופים בגילוי הפשעים,
היו מעונינים כי האמת הנוראה
לא תתגלה, שתושבי העיר לא ידעו מאומה
על אזלת ידם של אלה המופקדים על שלומם
ובטחונם.
״אין מה להודיע, לא קרה כלום,״ אמר
הקצין התורן במחוז תל־אביב לכתב יומון,
מבלי למסור לו מילה אחת על הרצח.
בשאר העתונים פורסמה ידיעה קצרה, מוצנעת
באחת הפינות. קציני מטה המחוז היו
מרוצים: אזלת־ידם הנוראה לא התפרסמה
ברבים.

תערוכו ת
ת ר בו ת בית־המרדוץ
במשך שבועות ארוכים נראה ג׳יפ אזרחי
מתרוצץ בין הכפרים הערביים ברחבי הארץ.
יושביו התענינו רק בדברים עתיקים.
עבאיה בלויה ובקרג׳ (פינג׳אן) קפה עתיק
התקבלו על ידם בתרועת שמחה. התושבים
התפלאו לראותם קורנים מאושר, למראה
העולם הזה 1091

מאז הבחירות לכנסת ולרשויות
המקומיות, התחזק בעיר סניף
תנועת החירות, המורכב בעיקרו
מעולים חדשים ממרוקו ומארצות
המזרח, שהרגישו את עצמם
מקופחים מאז בואם למקום.
כרי למנוע את סכנת ״השתלטות
הפאשיזם״ כפי שהם מכנים זאת
באילת — עושים נאמני מפא״י
את הכל, כדי לדכא את אלה
שאינם מנאמניהם. במערכת הטיהור
של מתנגדי ספא״י יפלו
בוודאי קרבן גס חברי מפ״ס
ובעיקר אחדות העבודה.

טובי הווהזרים־ יצאו לפעולה
גם המבקר שלא הכיר ערבים מימיו קיבל
מתערוכה זו מושג־מה מן התרבות המפוארת
שהיתר, נחלת הערבים בעבר הלא
רחוק.

ד רכי אד ם
מ כו תלח תן
בפני איש אחד מוכן גם עמוס חכם להוריד
את כובעו התנ״כי. זהו הרב יחיא
אלשייך, גאוות העדה התימנית, חתן התנ״ך
הארצי מספר .3חסידיו טוענים שיכול היה
לעלות בסולם החתנים, להיות אולי גם
חתן ראשי, אילו הבין ביתר קלות את
חיתוך דיבורו של מנחה התחרות.
לכן היה זה אך טבעי שגם מפא״י החליטה
לרכב על פופולריותו הפתאומית של
הרב התימני שחור־הזקן. היא ערכה לו
מסיבה יפה במועדון יחדו, שהיה פעם קפה
פילץ. ח״כ ישראל ישעיהו המפולפל השמיע
נאום נמלץ בסגנונו התימני, מיטב עסקני
מפא״י מארץ שבא נשאו את דבריהם. אך
כשבא תורו של אלשייך עצמו, שאל לתומו
:״מה יש לדבר?״
התנפלות חינוכית. לאלשייך דווקא
היה מה לדבר — אלמלא היה בעל טאקט
רב. הוא יכול היה להזכיר למארחיו כמה
דברים נשכחים.
כי מאז הגיע הרב התימני על כנפי
נשרים לישראל, לפני שמונה שנים, דרש
במפגיע לשכנו בירושלים עיר־הקודש, היה
(המשך בעמוד )14

• צפה לויכוח ער על

״המנשר העברי״ ,מצעה
של ״הפעולה השמית״ ,אשר
יתפרסם בציבור בשבוע הבא, יכלול
סעיפים, בתוספת פירושים. המצע,
המשתרע על בעיות מהות האומה, יחסיה ליהודי העולם, מדיניות ארצישראלית,
מרחבית ועולמית, אופי המשטר, עניני תרבות ומשק, מתנגד לדוב הדעות
המוסכמות בישראל, עלול לעורר תנובות חריפות מצד בל המפלגות.
• יתחדש הם יכסוף כקשר למפעל הנייר כהדרה. לרבנות
הראשית הגיעו ידיעות כי המפעל ממשיך לחלל שבת, בממדים לא פחותים
מאשר לפני שהוסר האיסור של הרבנות להשתמש בנייר מתוצרת המפעל
החדרתי להדפסת ספרי קודש.
• שגריר ישראל ברומא, אליהו ששון, יוחזר ארצה. כפיצוי
עלול להתמנות בנו משה, עוזרו הנאמן של ראובן שילוח, לתפקיד דיפלומטי
גבוה.

• התחרות כין־דתית. תגרום להפגנות־ראווה למען הדת.
בקרוב יתחיל משא־ומתן בין המפלגות הדתיות על הקמת חזית דתית מאוחדת,
ואגודת־ישראל, אשר תבקש להגדיל את חלקה בשותפות זו, עשויה לפתוח
בפעילות מוגברת בקרב הציבור חדתי. פעילות זו תתבטא בריבוי האסיפות,
וגס בעריכת הפגנות לשמירת השבת ומצוות דת אחרות.

• האסיפה הכללית של ההתאחדות לכדורגל בישראל

תיערף באוירה של סערת רוחות. האסיפה, שתיערך ביום ראשון
הבא בבית לייסין בתליאביב, תקבל את החלטתו של הד״ר יוסף לאס י להתפטר
מתפקיד נשיא ההתאחדות, תבטל עם זאת את מעמד הנשיא בכלל. חילוקי
הדעות העקרייס יהיו סביב הצעות חהבראה של מרכז הפועל. קרוב לודאי
שמרכז הפועל יצליח להעביר את ההחלטה להקפיא את הליגות השונות למשך
שנה. אולם צפויה סכנה של מחלוקת חריפה בקשר לתקופת ההסגר לשחקנים
העוברים מאגודה לאגודה. אל תצפה לשינויים יסודיים במבנה ההתאחדות
או הכדורגל הישראלי.

הצעירה שדא הגיעה לכתו מלבה היופי מפן׳ ש!

בספקנות .״אבל הוא לא יפה,״ אמרו .״אני אוהבת אותו,״ חזרה
קטי. החברים עזבו אותה לנפשה .״המסכנה,״ נאנחו תוך דכאון
כבד ,״היא לגמרי מבולבלת.״

כשראשה מכוסה במטפחת משי, לפי הלכות הצניעות של הרבנות.
^יו ם בהיר אחל; לפני כחודשיים, חזרה קטי רודר, הדוגמנית,
^1לביתה, נגשה להוריה ואמרה :״אני מתחתנת.״ ההורים נדהמו.
״עם מי?״ שאלו, כשהתאוששו במקצת. קטי חייכה :״עם יורם

מטמור.״
תוצאת הודעה קצרה זו היה ריב משפחתי ממושך, והתוצאה של
ריב זה היתד, שקטי ארזה את חפציה ועזבה את בית הוריה.
תחילה מצאה מקלט אצל יוחנן וריקה זראי, שהוכיחו נאמנות גדולה
בעת צרה. אחרי־כן מצאה לה חדר משלה, בצפון תל־אביב. הידיעה
על צעדה הנועז של הנערה הצעירה חישמלה את מרכזי הרכילות
של רחוב דיזנגוף. מסביב כל תסרוקת נאה ברוול ומתחת כל זקן
פורח בכסית, התנהלו דיונים על המצב. לא עבר זמן רב וקמו לה
לקטי שורה של יועצים, שמיהרו ליעץ לה מה לעשות — ומדוע לא.
תחילה ניסו להשמיץ את החתן המיועד. הפיצו עליו שהוא בחור
טוב. קטי, שבילתה את השנתיים האחרונות בפריז, לא הבינה
את המשמעות הנוראה שיש לתואר ״טוב״ בארץ .״בטח שהוא
בחור טוב,״ אמרה ,״אחרת לא הייתי רוצה להתחתן עמו.״
״הוא יושב כל היום בכסית ושותק,״ אמרו. ושוב לא הבינה
קטי שבחור שאינו עומד על רגליו וצועק, סימן שהוא לא בסדר.
ראו שהיא תמימה, עברו להתקפת־מצח .״אין לו כסף, מגורו
בצריף.״ לגבי החברה הנוצצת זהו שיא הדלות. בסולם העדיפויות
החדיש של המין האנושי צועד בראש איש שיש לו וילה ומכונית,
אחריו בא אדם שיש לו סתם מכונית, אחריו אחד שיש לו דירה
או שיכון. אחריו בא סתם אחד, אחריו יצור שגר בצריף, ולאחריו
באות שאר החיות.
״טפשה שכמותך,״ אמרו ,״בחורה יפה כמוך יכלה לתפוס לה
מליונר, או אפילו דיפלומט ישראלי צעיר!״
״אבל אני אוהבת את יורם,״ התעקשה קטי. החברים הביטו בה

המשוח

קטי יוצאת
מן המקהה,
כשהיא טהורה מכל הבחינות.

מבט לעתיד

;יגה לכזה, מטבח לחתן

א כולם היו כאלה. שהרי יש עוד אנשים, אפילו ברחוב
׳ /דיזנגוף, אשר לגביהם אהבה היא מלת קסם. הם באו לקטי
ולחצו את ידה בחמימות .״טוב עשית,״ אמרו .״רוב ההורים מנסים
לנהל את חיי ילדיהם לא מתוך שנאה, אלא מתוך עודף אהבה.
הם מנסים למנוע מילדם את הצרות שהם עצמם חזו על בשרם —
וזו טעותם המרה. כי אין לבנות מיתרס בין אדם והחיים. עליו
לשאת באחריות המלאה למעשיו. אם הוא מצליח — מה טוב, ואם
הוא שוגה ונופל בפח — עליו, ורק עליו, לשאת בתוצאות. ולכן
אנחנו מאחלים לך כל טוב, מקרב ל ב כן, גם אנשים כאלה
יש בנמצא.
לאט לאט השלימו גם הוריה של קטי עם העובדה שבתם היחידה
תתחתן עם סופר צעיר ומבטיח, ולא עם עשיר זקן ומקיים. הזוג
שכר בית קטן בשיכון הקצינים, עם גן בשביל הכלה, מטבח מהזח
בשביל החתן המתפאר במומחיותו בשטח הבישול, וטלפון (מס,
,)25440 עומד לשרות שניהם. נעשו הסידורים הדרושים לקיום
החתונה. ואז נמצא שלא כל־כך קל להתחתן בארץ. הפרוצדורה
היא ארוכה ומיגעת, ולדעת אנשים חילוניים — מיותרת לחלוטין.
בחורה שאינה דתית לא תציית לעולם לדינים החמורים ביותר
של הדת היהודית לגבי טוהר, ובחורה דתית יודעת דינים אלה
מזמן. לפי דיני הטוהרה החמורים, אשד, אסורה לבעלה כמעט
שבועיים מתוך כל חודש. והיות והרוב המכריע של תושבי הארץ
אינו מציית לדין זה שחובר בתקופה בה ההייגינה הציבורית היתד,
עדיין פרימיטיבית למדי, יש להניח שקרוב לשני שליש מתושבי
ישראל חייב נידה מכלל ישראל. מה טעם בהפצת דינים מיושנים
אלה, שאיש לא דתי אינו מציית להם? מה טעם בחטטנות הזהירה,
האדיבה אמנם, של הרבנים, בפרטים אינטימיים ביותר ועוד בנוכחות
זרים י מד, טעם במיסמכים מחוסרי־תוכן כגון תעודת רווקות,
למשל? מאלצים אנשים לשקר, ליהפך לעדי־שקר, לסלף
עובדות.
במקרה של קטי היה המצב חמור ועדין במיוחד. אמה היתד,
נוצריה, בטרם נישאה לאביה. אמנם התגיירה לפני חתונתה, אך
מי ערב שהרב שגייר אותה לא היה רב רפורמי — עובדה ההופכת
את גיורה לפסול בעיני רבני הארץ, ואת קטי — לנוצריה! קטי
ויורם, וחבריהם שהובאו כעדים, נאלצו לשקר בשטף, עד שכל
הניירות סודרו ומועד החתונה נקבע סופית.
בא תורו של העלבון האחרון, שכלה חייבת לעבור לפני שירשו
לה להתחתן.בישראל — המקווה. אמנם יש רבנים שמתעלמים מן
הדרישה הזאת, ויש גם מקוואות שבהן תמורת שוחד אפשר לקבל
את הפתק הנכסף גם בלי להירטב. אך הזוג הצעיר החליט שמאס
בתרמיות .״אם זהו המחיר שאני צריכה לשלם,״ אמרה קטי ,״אלך
למקווה בחפץ לב.״ וכך ליווה אותה יורם לפתח המרחץ, ערב
החתונה .״תתרחצי היטב,״ הפציר בה .״גם מאחורי האזניים.״
את החויד, הבלתי־נעימה של רחיצה פומבית במים לא נקיים
ביותר עברה קטי בסבר פנים יפות. מנהלת המקווה, אף כי נגלתה
כקוראר, נלהבת של מדורה של קסי בעתון ההונגרי אוי קלט, לא
הרפתה. ממנה אלא טבלה אותה במרץ, תוך מלמול פסוקים שלגבי
קטי לא היתר, להם כל משמעות.
111] 1 1 1יהר קה ויוחנן זראי טע,
1|#י* שיוחנן וקטי עוצמים א
אחרי שמונה ניסויים מיואשים הצליחה קטי לטבול כהלכה במים
הירקרקים. כשיצאה מבית המרחץ, מבוישת ועצבנית, מבלי לשהות בתקופה הראשונה אחרי שעזבה את בית הוריה, התג!
במקום אפילו כדי ליבש את שערה הארוך, שתלה פרוע על כתפיה,
מצאה את חתנה עומד בפתח, שקוע בשיחה עם חתלתול צעיר. בין

אורי זוהר, שחקן בצל ירוק,
הביא ליורם מטמור מתנה שהוא
מאמין כי תעזור לפתח שרירים הדרושים לבעל בעמיו.

מבט לאחוו

בשניות המעטות, בהן שתתה הכלה מכוס
היין, מתחת לחופה, שקע החתן בהרהורים
היתה זו ההזדמנות האחרונה לסקור את ימי הרווקות שחלפו.

נדת מ

כים בארמית,ין

5ה נוצריה, זכתה השבוע לעמדת הנשוא׳! מיד הרב

הנערה והחתולון נתלקחה אהבה ספונטאנית. בלי הרבה היסוסים
תפסה אותו בצוואר, והביאה אותו הביתה לשמש לה ידיד ורע.
ולזכר החוויה הבלתי־נעימה שקדמה לפגישה, קראה לחתול בשם
״מקווה״.

פלה בטרפז 7בן

ץ** לכמה שטכס הנשואים מאבד את תוכנו הדתי, מחשיבים
יותר את צורתו החיצונית. שמלת הכלה, ההזמנות והכיבוד,
מצטרפים יחד לסכום שבמקרים רבים גובל עם האגדות. חתונתה
של קמי היתד, צנועה באופן יחסי. פירושו של דבר, שלא היו יותר
מ־ 150 אורחים, לא היתד, סעודה חגיגית, אלא סתם קבלת פנים,
וגם התזמורת המסורתית של שלושה כלי־זמרים משועממים הצטיינה
בהעדרה. מזל נוסף, או אולי תכנון זדוני, זימן את החתונה ביום
חידון התנ״ך הבינלאומי, וכתוצאה מכך נעלמו כליל כל האורחים
עם הגיע שעת פתיחת החידון.
קטי ויורם •התחתנו בגן הקטן שמאחורי ביתם החדש. אם כי
לגבי קטי היה הטכס הדתי נטול כל תוכן, וחלקים ממנו, כגון
שבעת הסיבובים סביב החתן, גבלו עם המגוחך, בכל זאת החשיבה
מאוד מאוד את עצם החתונה, את השמלה הלבנה (טרפז),
את הזר המסורתי ( 15ל״י) ,ואת ההינומה. שעות רבות עמלו על
תסרוקתה בסלון פירולי. אמה, בעלת סלון לתפירה גבי, התקינה
בעצמה את השמלה .״אינני מבינה מדוע יש מתנגדים לשמלת
חופר״״ אומרת קטי ,״הרי אפילו החיות היוצאות לחפש לעצמן
בן־זוג, מתקשטות, וכך נוהגים גם בשבטים הפרימיטיביים ; ולכן
אין שום סיבה, מלבד אולי סיבה תקציבית, שנערה, החולמת על
כלולות בלבן עוד מימי הילדות, המתחפשת לכלה בפורים, לא
תלבש שמלת חופה ביום כלולותיה. אה, כן, ויש עוד סיבה,
אולי הסיבה החשובה ביותר — היופי. אומרים שכל נערה יפה
ביום נישואיה. מלבד השמחה שמחממת את לבה, יש לכך סבה
(טרפז ממיטב האופנה) ,עס כל גינוני הנוכס של חתונה מסורתית.
נוספת. היא לבושה יותר טוב מכל חברותיה, לובן השמלה מבליט
אותה במיוחד, וו־,הינומה מעדנת את תווי פניה. היום זה אפילו אחד משמיץ את המחלקה לדראמה שאוניברסיטת תל־אביב עומדת
חסכוני לתפור שמלת חופה. בעבר נהגו ללבוש את שמלת החופה
שאליהם אני נמנה. מיד הכרתי את
לפתוח בקרוב, ואת מוריה,
שבאה בירושה מהסבתא. עכשיו הנערות תופרות שמלה חדשה,
הקול, היה זה ידידי הותיק שרגא פרידמן, שמאז נבחר לחבר
שמלה שבאופנה, ואחרי החתונה מתקינות להן שמלת נשף ממנה.
הנהלת הבימה לתקופת שנה, מחשיב את עצמו כקומיקאי. נו,
מאוד. יש את מי להשמיץ. אך הנה, אני מהסס
למי יש כיום מקום בארונות לשמלת־ענק שהולכת ומצהיבה?״ כמובן שמחתי
שמלתה של קטי היתה מבד ברושה מצבע לבן שזור בכסף,
לפתוח את פי. לא נעים אשתו בחודש השמיני ! וגם שרגא
מאחורנית טרפז, ומלפנים חובקת את הגוף, ההינומה כאילו יצאה
עצמו עיני החתן נעשו חולמניות והוא לא סיים את המשפט.
מתסרוקתה, בצורת קוקו, כשהיא מהודקת לשערות במחרוזת
מתוך האמבטיה בקעו צריחות וצודחות. קטי מנסה לרחוץ את
פנינים. הזר שהיה מחציתו מפרחים כתומים, הוסיף גוזן לתלבושתה.
החתול .״אתם רואים?״ אמר החתן ושקע עמוק בתוך הכורסה,
בשעה ארבע אחר־ר,צהרים הוכנס הזוג לחופה כדת וכדין, לעיני ״חיים שקטים הכל בא על מקומו. יש סוף לכל ענוי, וכל אי־קומץ
קטן של חברים ובני משפחה. האורחים התחילו להגיע רק
נעימות קטנה עוברת עם הזמן. זו התקווה היחידה שאפשר להושיט
בשעה חמש. ישבו על הדשא ושתו, או שרו שירים חסידיים בחדר־ לדורות הבאים, ולעובדי משרד הבטחון
האוכל תחת שרביטו של שמואל הכהן, המומחה הידוע לזמירות.
קטי נכנסה לחדר רטובה — את החתול לא הצליחה לרחוץ. אוריגינאליים מלבד המתנות השגרתיות, קיבל הזוג מספר חפצים
שאלנו אותה איך התרשמה מחתונתה .״החופה היתה מצחיקה,״
ביותר. אורי זוהר, למשל, הופיע, כשמתחת זרועו מכשיר קפיצי
אמרה ,״והיתר היה מעייף. קבלתי יותר נשיקות ביום אחד מאשר
העוזר לפתוח השרירים .״המתנה,״ טען אורי ,״מיועדת לחתן, ולא
בכל תשע־עשרה שנותי עד כה.״ וחיי הנשואין? ״זה מעסיק
לכלה, ומטרתה לפתח שרירים הנחוצים לאדם להגנתו העצמית
נורא זוהי כנראה עבודה מלאה.״ יותר מזה לא רצתה לומר
ולביסוס עתידו.״
דבר על הנושא. על חתנה היא אומרת — ״הוא קצת מוזר. לפעאת
ירח־הדבש החליטו בני הזוג לבלות בביתם, לשם נהר זרם מים יושב לו בשקט יום שלם, ופתאום מתפוצץ מצחוק. אי אפשר
של חברים, אשר באו לברך ולשמוח .״אמנם,״ טען החתן ,״זה
לריב אתו. זה נורא מעצבן. והוא אוהב תבלינים. לפעמים אני
יותר יקר מבית דולפין אבל מה לעשות, אנחנו מרותקים לעיר.
חוששת שאוהב תבלינים יותר משאוהב אותי. את כתביו עוד לא
ם לכלה המאושרת שתי נשיקות מצלצלות. בעוד קטי מקבלת קטנוע למברטה והיא מתכוננת לבחינות בכל הרצינות.
קראתי. אולי זה יבוא עם הזמן.״ מה תכניותיך לעתיד? על כך
׳עיניהם בהנאה, פוקחת ריקה עין בוחנת על יוחנן. איך השפיעו עלי חיי הנשואים? באופן חיובי בהחלט. אני חש
היא עונה בפשטות :״מטמורים קטנים.״ החתן מעיר מתוך כורסתו.
ז קמי אצל משפחת זראי, עד אשר הסתדרה בחדר משלה. עצמי הופך יותר אנושי, יותר סובלני.
״תגידי שאת רוצה לסיים את האוניברסיטה, אחרת עוד יחשבו
שאת לא אינטליגנטית.״ ״מדוע לא?״ שואלת קטי בתמהון ,״הרי
״הנה, אתמול, למשל, פתחתי את מקלט הרדיו ובהיסח־הדעת
התחתנתי אתך ! ״
סובבתי את הכפתור לקול ישראל. ומה אני שומע, לתמהוני הרב?

ז וישראל

הרב קורא את סעיפי הכתובה.
למרות הנזשפטים הארד
פני הזוג בחיוכים גדולים. העיקר שזה כבר נגמר.

החתימח

יורם וקטי חותמים
על הברית החדשה
ביניהם, לקריאת ״עוד הפעם!״ של הצלם.

111 ״1 1 1 ^ 11 אבא מחבק את הכ־
*!*לה, ושניהם קורנים
מאושר, למרות שהתנגד בתחילה לבחירתה.

אום ושה

״זו תמונה סמלית
לגמרי,״ מבטיח יו־רם
,״ואין בה שום רמז לעץ הדעת.״

שרות הסעה לנשף מלכת המים 58׳
באי הנשף יוכלו לנסוע למלון רמת־אביב באוטובוסים
המיוחדים של חברת ״סייטסיאינג״ מרחוב הירקון ,81 תל־אביב.
תחנות איסוף מיוחדות ברחוב שלמה המלך פינת
ארלוזורוב וליד שיכון מגורים, פינת כביש נתניה. עם סיום
הנשף יעמדו מכוניות לשרות הקהל לכל חלקי תל־אביב
ולרמת־גן.

שרשרת השוטרים לפני ה״שופרה־־סל״
״איפה הייתם בשטה?׳-
במדינה הראיתם את הסרט ״עולם הדממה״

(המשך מעמוד )11
לו עיסוק אחד חשוב: לשכנע יהודים תימנים
לשלוח את ילדיהם לבתי־ספר דתיים.
למרות שלא השיג משרה, אלא קיבל רק
תמיכה של 50ל״י לחודש (בתוספת שלוש
ארוחות ליום לעצמו) בישיבת הרב קוק
בה למד, ופירגס בקושי את שלוש בנותיו,
ניהל אלשיין־ את תעמולתו לשם שמיים.
לפני שלוש שנים החליטה מפא״י כי
הגיעה השעה לחולל מהפכה במעברת תלפיות
הירושלמית. מיטב עסקני המפלגה נאמו
בפומבי, מיטב המתנות חולקו בשקט,
כדי להעביר את ילדי התימנים לבית־הספר
הכללי. הנצחון נראה מובטח. עד שבא יום
הרישום ונסתבר כי רוב בני המקום הצביעו
בעד בית־ספר דתי.
אנשי מפא״י המרוגזים ערכו חקירה,
מצאו שמישהו כירטם בשקט את יסודות
בנינם. מישהו זה היה יחיא אלשייך. התוצאה:
באחד הלילות התנפלו אלמונים על
יחיא, שברו את עצמותיו.
לא יחדיו. אלשייך קיבל את המכות
באהבה, לשם שמיים. המחמאה שהיתר, כלולה
בהן נעמד. לו יותר מכל תשבחות
חתונת התנ״ך .״המסיבה (במועדון יחדיו)
כאבה לי יותר מן המכות,״ אמר השבוע.

זה עתה הופיע בהוצאת ״הדר״ הספר

עולם הדממה
מאת ז׳אן קוסמו

אשר תגליותיו והרפתקאותיו התת־ימיים
יצאו להם מוניטין ברחבי העולם.
מחיר הספר 5ל״י.
עד ראש השנה מחירו 4,500ל״י.

בלווי עשרות תמונות מרהיבות עין

מפלגו ת
ה מזכיר שו חרר

טפול 0י 1ח ד

להפסקת

נשירת שערות ומניעת קרחות
מ אפ שר . 1 :הפסקה מו חלטת של העשירה
,2העמחת שער חר ש
א ח ריו ת כמורה -כמקרהשל
אי ה * לחה, יוחזרהכסף

דוכיע יט

קוסטטיקוס

בהנהלת סר א. רזב ין. ב י וק 1סםטיקאיסדזפלם

תל־אכי־כ,

ר חו ב פיעסקר - 2ט ל,

22128

הפרט הבולט ביותר בהודעת המשטרה
על גילוי רשת הריגול הפרו־סורית בגליל
(העולס חזה )1090 היה, כי בין העצורים
שני מזכירי מק״י. כבר למחרת ההודעה,
אחרי 17 יום של מעצר, שוחרר אחד משני
המזכירים. אך הידיעה לא זכתה כמעט ל־פירסום.
המשטרה עצמה לא הזכירה אותה.
שיחרורו של סלים אברהים כנעני (,)28
מזכיר מק״י בכפר עראבד״ היה שיחרור
ללא תנאי. הוא לא נתבקש אפילו לחתום
על ערבות. לעומת זאת חתם על מיסמך
מסוג אחר: הודעה על חלקו ברשת הריגול.
הודה כנעני: חוסיין גרבוני, מורד, שפוטר
מעבודתו לאחר שסירב להשתתף בחגיגות
העשור בבית־הספר ואף הסית את התלמידים
ללכת בעקבותיו, פנה לכנעני בהצעה
להצטרף ל״תנועתו״ .את מטרות התנועה,
לדברי כנעני, סירב גרבוני לגלות, כל עוד
לא יודיע כנעני על נכונותו להצטרף אליה.
אפילו קול העם ואל־איתיחאד של מק״י
לא נתנו פירסום לשיהרור. הם כבר חשבו,
כנראה, על היום בו יופיע מזכירם על דוכן
העדים, כעד המשטרה, ויעיד נגד יתר העצורים
— ובכללם איברה,ים אל־פחמאויי,
מזכיר מק״י בכפר טמרה.

מסחר
אד הקרב, חנווני !
באולם הענק שבקומה הראשונה של
מגרד השחקים התל־אביבי הגדול ביותר,
בנין בן 10 קומות ההולך השלם ברחוב
בן־יהודה, מול רחוב פרץ סמולנסקין, עסקו
עשרות עובדים בהכנות קדחתניות. הם
הטעינו מאוח פריטים על גבי האצטבות
הארוכות והמכסיפות, הכינו את עגלות־המשא
המסוגלות לשאת ירקות ותינוקות.
היו אלה ההכנות האחרונות לפתיחת חנות
המזון הראשונה בישראל מסוג סופרמרקט,

חנות בר, תוכל עקרת־הבית לבחור את כל
מצרכי המזון שלה בעצמה, באולם נקי,
בעל מיזוג אויר, ללא צורך לעמוד בתור,
ואשר יובאו ישר לביתה.
לאזרחי תל־אביב, אשר רובם קונה את
מצרכי המזון שלו בחנויות צרות, במחנק,
בתורים, בזיהום, בישרה פתיחת ה־שופרה־סל
הראשונה תחילתה של תקופה
חדשה. בעלי הון אמריקאים עומדים לבנות
בזמן הקרוב רשת של 20 חנויות מסוג
זה במתכונת אמריקאית. פירושה של שיטת
קניה זו ,,היא נוחיות, היגיינה ואף הוזלה
של המצרכים.
אולם לגבי 15 אלף חנווני המזון בישראל,
מהם מרוכזים חמשת אלפים בתל־אביב בלבד,
סימל הסופרמרקט קרדום שבא לחסלם.
כמו העגלונים שסרבו להתיר למכוניות לנסוע
ברחובות, כדי שלא ישללו את פרנסתם;
כמו האורגים האנגלים שקמו לנתץ
את הנולים המיכניים בראשית ימי המהפכה
התעשיתית, קמו השבוע חנודני תל־אביב
למנוע את פתיחת הסופרמרקט הראשון.
איפה הייתם כשאמה? לולא נגע
הדבר בגורלן של אלפי משפחות המעמד
הבינוני, המטופלות בילדים׳ היתד, נראית
מגוחכת הפגנתם הנואשת של עשרות חנוונים
נושאי־כרזות, מול חלונות הסופרמרקט.
ביאושם כילו המפגינים את חמתם בעשרות
השוטרים, שהגנו בשרשרת על החנות,
קראו לעברם :״שא־טה! שא־טה! אי־פוא
הייתם בשאטה?״ ברגע בו החלו דד
מפגינים־ברשות להתקרב לחנות, נאלצו השוטרים
להיכנס עמם בקרב מכות. לבסוף,
אחרי שסיסמאותיהם נקרעו בידי השוטרים,
אחרי שהביעו את זעמם באמצעות צעקות
ברמקול, הבטיחו החנוונים :״אנו נחזור הנה
יום יום! לא ניתן לפתוח את הסופרמרקט!״
אמר ברטרנד לואב, נשיא חברת המשקיעים
האמריקאים שהקימו את השופרה־סל,
שצילם במצלמת קולנוע את המפגינים:
״במקום להוציא מרץ על הפגנות, מוטב
שיוציאו אותו לשיפור חנויותיהם!״
בפי החנוונים הממורמרים, היו כמד, טענות
צודקות: מקימי הסופרמרקט קיבלו מן
הממשלה הלוואות בשיעור של שני שליש
מהסכומים שהשקיעו בהקמת חנויותיהם.
״שיתנו גם לנו הלוואה כזו קראו
המפגינים ,״ואז גם אנחנו נשפר את
החנויות שלנו!״ הוסיף דובר המפגינים:
״כיצד מעיזה הממשלה לתת כסף — שבחלקו
נגבה מאתנו כמסים — לאנשים אשר
יהרסו את קיומנו? ובכלל — האם לא
נותרו עוד מיפעלים הזקוקים לפיתוח ב־איזורי
ד,עליה או בנגב, כדי שהממשלה
תתחיל להשקיע כסף במסחר, בתל־אביב?״
אלא, שעם כל ההגיון, היתד, מלחמתם
אבודה מראש. כשם שהמכונית ירשה את
הסוס יירש הסופרמרקט חלק גדול מן החנויות
הקטנות.

נוער
חמ ש שניות של פחד
קוראיו הקבועים ומנוייו של בטאון גדודי
הנוער בצד,״ל. ,במחנה גדנ״ע, זכו
השבוע למכתב משוכפל שהגיע לבתיהם.
״הנדון,״ כתבה מזכירות מערכת במחנה
גדנ׳״ע לקוראיה :״חמש שניות של פחד...״
הודיע המכתב :״כותב לנו דוד זילברמן
מנתניה: עמדנו מספר חברים ברחוב, והנה
נגש י.מ. שהיה שכני לספסל הלימודים,
אל אחד החברים. אופניו הנאים
העולם הזה 1091

שוטרים מכים במפגינים

מפגין מסביר לשוטר

פנים ה״שופרה־סל״ לפני הפתיחה

כשם שהמכונית ירשה את הסום והמכונה את כוח הידיים, יירש הסופר־מארקט את חנות המכולת

של י.מ. משכו את תשומת לבנו ובעיקר
הפנס החדש. אז שאל אותו חברו, בהצביעו
על הפנס, :חמש שניות של פחה האי׳
,כן! למה לאי׳ ענה הנשאל והוסיף:
,היום יהיו עוד חמש שניות של פחד —
חסר לי פעמון.׳ הוא נסע לדרכו ואני
עקבתי אחריו באופני. הוא נעצר, נטל
בידו מברג ונכנס לחדר מדרגות של אחד
הבתים הישנים שבשכונה. כעבור דקות
מספר יצא ופעמון בידו
אמיל והכלשים. מסתבר שבמקום
לפנות מיד למשטרה ולהודיע על מעשר,
הפשע שבוצע ממש לנגד עיניו, ואחרי הודאה
מפורשת על תכנון הפשע מראש, החליט
דוד זילברמן מנתניה לשתף גם את
עורכי במחנה גדנ״ע בחוויותיו י הבלשיות.
אלה, מצידם, החליטו להפוך את גניבת
הפנס והפעמון לנושא של וויכוח ציבורי.
שאלו עורכי השבועון׳ בסיכום, את ציבור
הקוראים, ביניהם מאות אנשי מילואים
וקציני־קבע בצה״ל בדרגות גבוהות:
״אם נראית לך סחיבה זו כשלילית, מה
היא הדרך כדי להפסיק מנהג זה?״
עורכי השבועון היו עדינים מדי, כנראה,
בשביל להזכיר, ולו גם פעם אחת, שהמדובר
הוא במעשה פשע. הם יכלו להקל
על עצמם את המלאכה החינוכית ולשאול,
בקיצור: האם מותר לגנוב או לא?

תזכיר
הד ברשתהד
תמר הד־הופמן, עורכת־הדין התל־אביבית,
שהתפרסמה לפני יותר משנתים
בפרשת מנויה המוזר לתפקיד דיפלומאטי
בארצות־הברית, עמדה להתמנות בעתיד הקרוב
לתפקיד סגן פרקליט המדינה. תמר
הופמן יצאה אז את הארץ לארצות־הברית
באורח בלתי־חוקי, אחרי ששינתה את שמה
מהופמן להד, משום שצו איסור היציאה
מן הארץ הוצא על שמה הקודם. כיום מנהלת
הופמן משרד עורכי־דין מצליח בתל-
אביב, מבלי שתחזור לשם הד, אותו המציאה
לצורך הנסיעה הבלתי־חוקית. כפי
שגילה אז העולם הזה ( )965 היו קשריה של
עורכת־הדין הופמן־הד עם היועץ המשפטי
לממשלת ישראל הדוקים מאד. קשרים אלה
כמעט הביאו השבוע, אחרי שקודם לכן
ביטלו את המשפט הפלילי שהיה צריך
להתקיים נגד הד, למנויה של תמר הופמן־
הד לתפקיד החשוב של סגן פרקליט המדינה,
ללא כל מכרז. רק התערבותם התקיפה
של שותפי מפא״י לממשלה בפרשת
המנוי המוזר ביטלה את המנוי ה״
גנגפטר האמריקאי״ וויליאם ג׳יקובם
קיבל היתר זמני להשאר בארץ למשך שלושה
חודשים נוספים, למרות פקודת הגירוש
שהוצאה נגדו לא מכבר. ג׳יקובס, שהתקבל
לראיון אצל שר הפנים בלשכתו בירושלים,
סיפר לשר את עיקרי סיפורו האישי שהתפרסם
לראשונה בחתימתו בהעולם הזה
( ,0 082 ביקש ממנו לשנות את החלטתו.
שר הפנים הסכים, דחה את החלטתו הסופית
לתאריך מאוחר יותר פליט
פלילי אחר, מלך הגרוטאות הצרפתי יוסף
יואנוביצ׳י, הודיע השבוע כי הוא מוכן להצטרף
כחבר לאחד הקיבוצים, אם יותר לו
להשאר בארץ. יואנוביצ׳י, שמשטרת צרפת
דורשת את הסגרתו באשמת עיסקת רמאות
ענקית (העולם הזה ,) 1059 איבד השבוע
גם את תקוותו האחרונה: ממשלת פנמה,
שהוציאה לו תחילה אשרת כניסה, חזרה
בה, ביטלה את האשרה אחרי שהובאו לידיעתה
עבירותיו הקודמות בצרפת.
׳מעולם תזח ו109

אנ שי ם
חומוס כבני מינ ה
הרבבות שהאזינו לשידור חידון התנ״ך
הבינלאומי בקול ישראל שמעו את הערתו
של חתן התנ״ך עמוס חכם, כשבאחת
מתשובותיו השוטפות שיסעו אותו מחיאות־כפיים
:״אל יפריעו לי!״ אולם הם לא יכלו
לראות למי היתד, מכוונת הערה זו. בראש
וראשונה היא כוונה כלפי ראש הממשלה
דויד בף גוריון, שהפגין את עליצותו ואהדתו
לעמוס במחיאות־כפיים מיד בתחילת
דבריו. דוגמה זו, שגררה אחריה את תשואות
הקהל, הוציאה לבסוף את עמוס השליו
מכליו אגב, אחרי שעמוס חכם
ביקר אצל ראש הממשלה במלון השרון,
בלווית כלות התנ״ו סימון דימון מצרפת
ו אי רנ ה סאנטוש מברזיל, נשאל עמום
על מה שוחחו הארבעה. סיפר חכם :״לא
דיברנו הרבה. כשישנן שתי נשים בחברה,
הן לא נותנות לגברים לדבר אי־נעימות
נגרמה לפרופסור כן״ציון די־נור,
מחברי הנשיאות של חידון התנ״ך. די־נור
בא לאולם בו נערך השלב הראשון של החידון
הבינלאומי בבוקר, אך הסדרנים לא
נתנו לו להיכנס, סירבו אף לשמוע לטענותיו
:״אני פרופסור די־נור, אני מהנשי־אות.״
רק ברגע האחרון נמנעה תקרית,
כשאחד הנוכחים במקום הכיר את הפרופסור,
נתן לו להיכנס לאולם בחלק
השני של החידון, שנערך בלילה באמפיתאטרון
של קרית האוניברסיטה, התקשה
נציג דרום אפריקה דגיאל דו־פלסי להשיב
על השאלה בדבר המתה שבפסוק
״ואהבת לרעך כמוך״ .העיר יגאל אלון
,לירוחם כהן, שישב לידו :״תזכיר לו את
בעית הכושים בדרום אפריקה במסיבה
שנערכה לחתני התנ״ך, לאחר המבחן,
במלון רמת־אביב, נראה מנהל משרד ראש
הממשלה טדי קולל! כשהוא צועד בלוד־ית
ארבעה נציגים, לכיוזן הביתנים של המלון.
שני עתונאים קראו כלפי קולק:

״טדי, לאן אתה הולך?״ קולק קיבל את
השאלה ברוח טובה, השיב :״אני הולך להראות
להם את החדרים.״ כעבור מספר
שניות פנה אל העתונאים אחד התיירים
שחיפש את השוער, והם הפנו אותו
אל טדי קולק ,״האיש שמראה את החדרים״
בטקס פתיחת תערוכת הקיבוץ
בחיפה הזמין מנהל מחלקת התרבות של
עירית חיפה, שמואל (״דה סוטו״) ביא־ליק,
את האורחים הנכבדים לתפוס את
מקומם על הבמה. אחרי שסיים את הקראת
כל השמות וגם אחרון הפקידים עלה על
הבמה, מיהר לעברו ראש העיר אבא
חושי, לחש משהו על אזנו. רק אז נזכר
ביאליק להזמין גם את שר הפנים ישראל
בר־יהודה לעלות על הבמה נשיא
המדינה יצחק כן־צכי, שמיהר להגיע
לפתיחת הטקס, גילה באמצע הדרך כי הוא
עשוי להקדים לבוא לטקס. הוא עצר במפגש
בנימינה, וכיאות לנשיא מדינה מרחבית
סעד את ליבו במנה של חומוס.

אז עקה ב א ״ ל ת
ההיסטריה ההמונית שתקפה * את אמני
ישראל לרגל בואו של איש הטלביזיה האמריקאי
אד סאליכאן( ,ראה מסגרת)
לבחירת חמישה אמנים ישראליים לתכניתו,
פסחה לפחות על אמן אחד. היה זה אריק
לביא, זמר מועדון התיאטרון המתכונן
להופיע בקרוב במועדונו של ליאו פולד
בניו־יורק. אחרי שהעתונאי עזריה רפ־פורט,
המומחה שסייג את האמנים לפני
המבחן של סאליבאן, ניסה לשכנעו לשוא
להשתתף במבחן, קיבל אריק הזמנה מטעם
בית ציוני אמריקה, שהחלה במילים הבאות:
״בהתאם לבקשתך להשתתף במבחן
אריק התמלא חימר״ שלח חזרה את טופס
ההזמנה אל השולחים, הוסיף עליו :״מעולם
לא ביקשתי להופיע בפני אד סאליבאן,
ואינני רוצה להופיע בפניו גם זוג
הזמרים אילקה ואביבה רווה לא נתקף
בהיסטריה הכללית. הסיבה: לפני תשע
שנים הופיעו שניהם בתכניתו של סאליבאן.

9סו>ן י הט<ב1ונ
• ינני קוסטנדי ינני, ראש המועצה המקומית בכפר יאסיף, בטקס פתיחת !
סניף החזית הערבית בכפר יאסיף :״אנו אנשים הנאמנים לעצמם, למדינתם ולעמם| .
העם היהודי יבין אותנו כשנבוא אליו גאים.״
• שגריר ישראל בארצות־הכרית אבא אבן, בראיון בטלביזיה :
האמריקאית :״למרות כל העננים שבאופק אנו מתקדמים התקדמות כלשהי בדרך 1
להשתלבות ביבשת אסיה. וההוכחה היא דברי ההערכה הנרגשים שהשמיע ראש
ממשלת גאנה לסיוע הטכני שישראל נותנת לארצו.״

• הפרופסור ישעיהו ליכוכיץ

:״נשואים בישראל, זו נתינת גושפנקא :

רשמית לפונקציה שבוצעה מזמן.״
• ראובן (״רומק״) גרינברג, על הבריחה מכלא שטה :״אם הש.ב. רואה י
את עיקר הסכנה למדינה מסולם של נייר, אין פלא שהוא מאפשר לפדאיון להמלט ;
באמצעות סולמות של עץ.״

• המשורר נתן אלתרמן,

על הסופר אברהם ברוידם :״זהו בחור הדומה

לבחורה הדומה לבחור.״
• הפזמונאי דידי מנוסי, אחרי גל החום שעבר על המדינה :״איזו מדינה !
זו, יש בה מיזוג גלויות אך אין בה מיזוג אויר.״
• המבקר הקולנועי מיבאל אלמז, בביקורת על הסרט חולשת בשרים :
המטפל בבעית היצאנות :״היצאנות — זהו אחד המקצועות המעטים בו עושים י
החובבים שמות במקצוענים.״

הם הופיעו במסיבה מטעם חברת צים במלון
וולדורף אסטוריה, בה נוכח גם סאלי־באן.
הוא הציע להם להשתתף בתכניתו
ביום ראשון, אולם אילקה השיב לו :״אנחנו
עסוקים ביום ראשון.״ סאליבאן התרשם
מן התשובה, הזמין את הזוג למועד אחר.
למחרת כתב עליהם סאליבאן בטורו השבועי,
המתפרסם בכל עתוני רשת הירסנו:
״הטיפוסים האלה מזכירים לי את האירים
הלוחמים לעצמאותם.״ סאליבאן עצמו הוא
ממוצא אירי בין האמנים שליאו פולד
בחר לקחת עמו לארצות־הברית נמצא גם
יצרן הסרטים גורי חביב. פולד לקח
אותו לאמריקה ועומד, לדבריו, להפיק שם
עמו סרט חדש ביום בו נערך חידון
התנ״ך הבינלאומי, הוזמנו האמנים יוסף
ב;אי ואריק (״מחקה הקולות״) אמיר
להופעה באילת• בבואם לבית החייל, התברר
להם כי רוב מאזיניהם צמודים למקלטי
הרדיו• רק לבסוף הצליחה לוטי, מנהלת
בית החייל, לארגן קבוצת חיילי חיל הים
שביכרה להאזין לזוג האמנים• וכך, בשעה
שבחדר אחד האזינו הקצינים לחידון ה־תנ״ך,
האזינו חייליהם לבידור. כשהגיע
תורו של אריק להופיע, והוא פתח בחיקוי
צפירת אזעקה, התפרץ החוצה אחד הקצינים,
בחשבו שהאזעקה היא אמיתית, רץ
לעבר אניתו. עד היום מחפשת הגברת לוטי
את הקצין, כדי להחזיר לו את הכובע
ששכח.

א כז ב ה בוינה

הקריקטוריסט רענן לוריא החל לאחרונה
לצייר גם קריקטורות פירסו-מת, עבור
פירסום דחף. אנשי הפירסום רצו להביא
עובדה מענינת זו בפני הקהל, הודיעו עליה
בנוסח הבא :״אתה יכול ליהנות מהקרי־קטורות
של רענן לוריא לא רק כשאתה
מסתכל בהן הצייר שלמה צפריר,
שצייר את התפאורה להצגתו האחרונה של
סמבטיון, היה כה מופתע כשקיבל השבוע
את 100 הלירות הראשונות על חשבון עבודתו,
עד שמיהר להוציא 50 מתוך ה־100
שקיבל לעריכת מסיבה חגיגית לציון המאורע
בין המתווכחים על מחזהו של
כגימין גלאי פייטה, שהוקרא בערב קריאה
בהתיאטרון הקיאמרי, היה גם אורי
זו ה ר, שחקן בצל ירוק. כשהיה כבר על
הבמה, התברר לאורי, שלהתווכח על נושא
רציני קשה יותר מלשחק טקסטים של אפרים
קישון• הקהל היה בלתי־סבלני ואף
הפסיק אותו במחיאות־כפיים באמצע, כדי
שירד• אורי לא זז, אף הציג שאלות לבנימין
גלאי שהיה באולם. כשסיים זוהר
ואמר :״אני מציע שגלאי יעלה ויענה לי,״
בישר לו מישהו באולם :״לא היתד, לו
סבלנות, הוא כבר הלך.״ זוהר לא התבלבל,
השיב :״טוב, אז אני אתפוס אותו ב־נסית״
נערת הזוהר התל־אביבית ורדה
פותר המטיילת באירופה, שלחה השבוע
את רשמי פלישותיה לידיד בתל־אביב•
סיפרה ורדה על פגישתה עם יול
כדינר, אותו ראתה בבית־קפה בוינה:
״התאכזבתי ממנו מאוד• הוא נראה במציאות
הרבה יותר שמן ונמוך מאשר בסרטים.״
ורדה פגשה גם את השחקנית הגר־מניה
רומי שניידר, שוחחה עמה שעה
ארוכה על ענינים העומדים בראש דאגו־תיהן
של נערות־זוהר. התרשמותה של ורדה
:״במציאות היא הרבה יותר דקיקה
ושטוחה.״

אבונות

ברק

ל ש עוו תי ך

שמפו—חנם׳ המספיק לחפיפה אחת.
תוצרת נקה — תוצרת איכות

המפיצים היחידים חברת נורית בע״מ

בי״ם לנהגות גדול ומשוכלל, הוראה עיונית ומעשית
לכל סוגי כלי הרכב ע״י מורים מוסמכים.
קטנועים, אופנועים, מכוניות, אוטוכוסים.
טלפון 61844

בוא
ראה ותהנה
הופעות אחרונות בת״א
פיקולי הברור לכל ׳הצבור
יום־יום 4.30—8.30
יום ו׳ 11.30-4.00
כרטיסים — רוקוקו — כנף
פאר. קולנוע ובקופות

וכל ^ -גיגרת/ו ד שו כו ר מיז׳ 5
ענוג דת׳ נ תל.- 71 בגיכזין 12

תיאטרזן
ר ח מי ם לג ל אי
פייטה (ערב קריאה !התיאטרון הקאמרי)
היא אלת הרחמים, שגויסה לקריאתו
של בנימין גלאי כדי להגן על הלכותיו
הפסוקות בדיני אמנויות למיניהן. כל
מי שיצא מאולם הקאמרי, אחרי שהקשיב
במשך שעה ארוכה לקריאתו המבויימת
(שמואל בונים) של פייטה מאת בנימין גלאי,
היה בדעה אחת: גלאי עצמו זקוק לרחמים.

פיי.טה כתב גלאי כדי לעסוק ״בירושלים
ובדפורמציות הפלאסטיות שלנו,״ בדבריו
בתוכניית התיאטרון. זמן רב לפני
שפרשת הצייר זריצקי צפה ועלתה על פני
גליה הדלוחים של וועדת העשור, ועוד בטרם
שיגר ביג׳י את כתב־השגותיו על נגינת
התקווה, יצא גלאי לעסוק באמנות המודרנית.
אם עשה זאת באמצעיתה של רומא,
שם מתחוללת עלילת פייטה, ואם קרא לעזרתו
— פרט למפיסטו, פיגמליון ושאר
יצורים קלאסיים, גם את הטובות שבמילות
השפה האיטלקית — היתר, זו, כמובן, זכותו
להוכיח כי אפשר לכתוב מחזה ״מקורי״
ו״ישראלי״ כפי שסבור הוא לתומו,
גם מבלי להיזקק לשפה העברית־ישראלית
עצמה וליצורי ארץ־ישראל בכבודם ובעצמם.
בביצועם של שחקני התיאטרון הקאמרי
(יוסף ידין, משה חורגל, אברהם בן־יוסף,
יהודה פוקס, יוסף כרמון, הלל נאמן, זה־רירה
חריפאי, אורנה פורת ועדנה פלידל)
ויחד עם קהל תיאטרון מצויין כמו זה המתאסף
ללילות הקריאה של התיאטרון המתחדש
— עברה קריאת פייטה ללא תקלות
ומכשולים. עלילת העוועים של ג׳וליו
(אברהם בן־יוסף) ,צייר מודרני המצייר אשה
בעלת עין אחת באמצע מצחה ומבטיח ל־מפיסטו
(יוסי ידין) לשאתה לאשר — ,נתקבלה
בסלחנות על־ידי הקהל, שהגיב ב־ענין
לרעיונותיו הלאזחדשים של גלאי ו־לצחצוחי
הלשון המיוחדים לו.
מתנה מ ן השמים. פי כמה גבר
ענין הקהל, כאשר עלו על הבימה המוצפת
אור כל אלה שהבטיחו להשתתף בוויכוח
על המחזה פייטה: בנימין תמוז, פסל ומשורר:
דוד גרינברג, צייר ומבקר קולנוע:
יוסף זריצקי, גיבור פרשת־קולק, שזכה למטר
של מחיאות־כציים.
פרט לתמוז שהסתייג במקצת בתפקידו
כמנחה מקשירת כתרי־הלל, ולגרינברג, התמוגג
זריצקי מרוב נחת דווקא הצגה
זו היא מקורית,״ שיבח הצייר הקשיש,
בעברית עילגת ובמבטא רוסי ,״ואם היא
מקורית, אז היא ישראלית בשבילי זו
מתנה מן השמים.״
היחיד שקם מתוך הקהל לתקוף את גלאי,
לכל אורך הקו וללא רחמים, היה
המבקר הצעיר ( )24 דן מירון :״זוהי הצגה
וולגארית של מודרניזם ...לא נוצרה כל
מציאות בימתית האנשים האלה אינם
חיים, אינם יוצרים דמויות: הברק שבפיי־טה
מדגיש את הריקנות שבה.״ הקהל מחא
כף בהתלהבות: היתד, זו דעתו של כמעט
כל מי שישב באולם.

ביד 1ר
מאה ו 1שרי ת ח
בגופיות, מכנסים קצרים ורגלים יחפות
עסקו השבוע שמונה שחקנים באחת מחזרות
התיאטרון המבדחות ביותר: הם חזרו
על קטעי הופ, עברנו תוכניתה החדשה
של להקת בצל ירוק.
עם טקסטים משובחים של דן בן ואמוץ
ואפרים קישון ועם פזמונים מבריקים של
חיים חפר, נעמי שמר ודן אלמגור, יצאו
הבצלצלים הירוקים, שהבשילו תוך כדי
200 הצגות התוכנית הראשונה, לדרך המלך
של עולם הבידור הישראלי, בערב ראש
השנה הקרוב.
על סף השנה השניה לקיומם לא התפארו
עוד שחקני בצל ירוק ומנהליו ביחודם
החלוצי. כאשר הקימו את התיאטרון החדש,
סיפרו ניסים ונפלאות על היותם חברי
קיבוץ ספר, על שעות העבודה שישקיעו
כל אחד במטבח, במספוא וברפת ועל התרומה
הגדולה שיתרמו לעולם התרבות
החלוצית המתקדמת. כתום שנה גז הכל
כחלום לא־מוצלח :״אנחנו אגודה עותומא־נית
שאינה מחלקת רווחים,״ הודיע עניגית
חיים טופול, כוכב התיאטרון ומנהלו, בין
ביקור חטוף בבית־החולים בו מתגוררת בתו
העולם הזח 1091

בת היומיים, לבין ישיבה על רגל אחת עם
אנשי להקתו.
השכנים מפריעים. אילו היו אנשי
בצל ירוק ובעליו מחלקים את הרווחים,
אין ספק שהיה להם מה לחלק: הצלחות
הקופה של כביסת הרש, תוכניתם הראשונה,
עברו על כל המשוער.
בתוכנית השניה מקווים אנשי בצל ירוק
לעלות על הראשונה. סיפר אורי זוהר על
חוויותיו, בדרך להצלחה :״אנחנו עובדים
במרתף מסויים ברחוב פינסקר. השכונה
כולה קשרה עלינו קשר והחליטה להפריע
לנו בחזרות. כל פעם שיוסלה (האקורדיו־ניסט)
רוצה להתחיל לנגן, מתחיל מישהו
בבית השני לכוון את הפסנתר
על מה שיהיה בתוכנית החדשה הופ,
עברנו התקשו השחקנים לדבר. כל עוד
שאפרים קישון לא חזר מארצות־הברית
לא בטוח עדיין שום דבר: כי קישון הוא
הכל יכול בלהקה, שהוא גם אחד ממיסדיה
ושותפיה.
רק, בפרט אחד אין חילוקי דעות בבצל
ירוק, בו מתנהל הכל בחזרות ואחריהן בדרך
דימוקראטית של וויכוחים והצבעה :
המיספר הטוב ביותר בתוכנית הבאה יהיה
פזמון הכנסת של חיים חפר ומשה וילנסקי,
פזמון סאטירי על הכנסת, על המזנון ועל
התה, על הקואליציה ועל האופוזיציה, ש־הסך־הכל
שלהם, בחרוזיו של חפר, הוא:
״מאה עשרים תה.״

מאחזרי ה קל עי ם
גיורג׳ וואד חוזר
מהפכת חצר שקטה התחוללה השבוע
במשרדו של תיאטרון זירה, השוכן
בחצרו של בית תנועת המושבים: אברהם
(״פשנל הגדול״) דשא, מנהל התיאטרון,
עזב את עבודתו הפעילה ופינה את מקומו
לג׳ורג׳ וואל, מנהלו ובעליו לשעבד של
דו־רה־מי. אחרי שבפאריס, בה ביקר לאחרונה,
סיפר דשא למכריו כי הוא עומד
לפתוח בית קפה בתל־אביב, החליט בישראל
לפתוח לו משרד אמרגנות פרטי והוא כבר
מנהל משא־ומתן עם להקת בצל־ירוק ל־אירגון
הצגותיה בעונה הקרובה. למהפכה
בזירה לא תהיה כנראה שום משמעות
כלכלית, אך התוצאות האמנותיות תהיינה
כנראה חד־משמעיות: אחרי שבעונה החולפת
הציג התיאטרון אך ורק מחזות מוסיקאליים,
ימשיך וזאל ויתמיד בקו זה, בד בבד עם
המשכת הצגותיהם של מחזות מקוריים שלא
מצאו את מקומם על במות אחרות, או
הוזמנו במיוחד לזירה מועדון
יופ״ראשון אמנותי יפתח בקרוב, בועה־לתם
של יורם מטמור והעתונאי ישעיהו
בן־פורת, באולם תיאטרון זירה. במועדון
יקראו שחקני התיאטרון ושחקנים אחרים
יצירות דראמטיות מודרניות, שאחריהן יתבקש
הקהל להביע את דעתו עליהן, על
הרעיונות שבהן ועל האפשרות להצגתן
בארץ בתיאטרונים מקומיים. תהיה זו תוכנית
מקבילה במידת מה לערבי ההקראה
של המחזה המקורי בהתיאטרון הקאמרי
מחזה מקורי נוסף יוצג בעונה
הקרובה בתיאטרון זוטא. ביום נישואיו
של יורם מטמור, שילם לו מאיר ינאי,
נציג מתיאטרון דמי־קדימה על חשבון
המחזה שיכתוב מטמור לתיאטרון זה
מסלול מיוחד לעגלות נכים יוקם
בתיאטרון הבימה. בדומה לתיאטרונים החדשים
בארצות אירופה, יוקצה גם מקום נפרד
לעגלות הנכים שלא יוצבו עוד במעברי
המושבים הרגילים לפזמון הנפוץ
מאד של נעמי שמר, שיר הזמר הנודד,
מתוכניתו הראשונה של בצל ירוק, יהיה
המשך בתוכנית השניה: היטירילי, פזמון
על אותו נושא ...ת פ קי דחדש בעולם
התיאטרון המציאו חברי הנהלתה החדשה
של התיאטרון ׳הקאמרי. מדי ערב נמצא
אחד מחברי ההנהלה במשרדי אולם־נחמני,
כשהוא נושא את התאר ״מנהל־תורן״ .תפקידו
של המנהל התורן: טיפול בתלונות
הקהל, השגחה על מכירת הכרטיסים, עבודת
הסדרנים ומהלך ההצגה כית־עם,
אולם תערוכות ובריכת שחיה הוקמו בבאר־שבע,
בכספי נדבנים אמריקאיים. על המאורע
התרבותי הודיעה הקרן למען מוסדות
תרבות בישראל (קרן נורנזן) בביוליטין
לעתונות :״אילו יכול אברהם אבינו לעמוד
על סף הבית הקריר, אין ספק שהיה נהנה
לראות את הצעירים הבאר־שבענים כיצד
הם מזנקים וצוללים לתוך בריכת השחית
מ ח תן! היין של מועדון התיאטרון
יהפוך ממוצאי ראש השנה לבימת הופעותיהם
הקבועות של הזוג זראי. ריקה ויוחנן
יופיעו לילה־לילה במרתף, בצרור פזמונים
שנאסרו לשידור בקול־ישראל, בפזמוני עמים
מעובדים ומתורגמים, ובהופעות מוסיקאליות

בין אס פניך מאופרות או לא, עור
הפנים תמיד קובע בהופעתך. יכולה
את לשפר אותו עוד היוס במי־פנים
״שרק״ ,מבחן שרק שאינו מאכזב
לעולם מראה לך ״שחור על גבי לבן״,
איך הופך עורך להיות רענן יותר,
נקי יותר ופניך צעירים ונאים יותר.

מבחן שרק — אינומאכזב
מנקה את פניך בדרך הרגילה עד שהן
״נקיות״ לחלוטין.
הרטיבי חתיכת צמר גפן במי פנים שרק
ועסי את פניך היטב.
הצמר גפן נעשה כהה בעוד שפניך נוצצות
מנקיון. שרק מרענן ומניעים.

רו 0ו1_0 +
מחיר הבקבוקים:
1.800ל״י — 3ל״י

המפיציםהיחידיםבישראל חב ׳ נוריתבע ״ מ

^€101

הספוטניק הירושלמי פועל
המשטרה נאלצה לפנות אתמול את רחוב
בן־יהודה בירושלים כאשר נוסתה רקטת הירח
אשר סובבה באופן חופשי מסביב לירח עשוי
מקרטון בחלון הראוה של החנות שורץ.
חלון הראוה מוקף דרך קבע סקרנים אשר
אינם יכולים להסביר לעצמם העניין. ההסבר
הוא כנראה שכדור הגומי האדום מוחזק באויר
ע״י זרם אויר המכוון דרך משקפת של
האסטרונום.
חלון הראוה עם הפרסום האורגינלי שייך
לבית־חרושת לעטים כדוריים ,/רולקם״.

ז 1ו 8 ? 0
11111*1 1 0 ¥ £
71117£ 81011¥
)117*1110 *111) 1*01
הירחונים האמריקאיים הידועים הגיעו שוב
ארצה ונמצאים למכירה אצל כל מוכרי
העיתונים. המפיץ הראשי: דוד טופל ובניו,
תל־אביב, רחוב אחד העם ,24 טלפון .65673

ה תי א ט רון הקאמ רי מציג:

הק>סר ג׳ונ ס

בגלל חגור ה

מאת

מאת

יוג׳ין או׳נייל

בן ו. לוי

מיוחדות.
העולם חזה 1091

קולנוע

ובבאר־שבע
מ־22־40

סרטים

עד כאן וברי החזאי — לא רק
בנגב אלא בכל הארץ מרבים
הבריות בשתיה ונוטים יותר
ויותר לקראת הנוהל האמריקני
— ״על הסלע״ ,שהיא
הצורה הנעימה ליהנות מ״ברג־די
אקסטרה סייף׳ או מ״וורמוט
זכרון״ בחום הקיץ.
ממלאים את הכום עד מחציתה
בקוביות קרח ומוסיפים ברנדי
או ודרמוט משובח זה מתוצרת
״כרמל מזרחי״ — יקבי ראשון
לציון וזכרון יעקב.

אהבה בע״מ
חולשת בשרים (גן־רינה, תל־אביב;
בריטניה) היא אהד הגורמים העיקריים לזנות.
מחקרים סוציולוגיים הוכיחו כי האחוז
הניכר ביותר של היצאניות התחיל
במקצוע זה כתוצאה מאהבה לגברים, שאל־צון
לפרנס אותם בדרך זו. עובדה זו ידועה
לא רק לסוציולוגים אלא גם לכנופיות סרסורי
הזנות, המשתמשות בה כדי ללכוד
בעזרתה בנות תמימות.
אחת מכנופיות אלה היתד, כנופית האחים
ג׳יאני בלונדון. האחים ממוצא איטלקי, ששלטו
על איזור משלהם ברובע סוהו הלונדוני,
הצליחו באמצעי פשוט להקים איגוד
מקצועי של יצאניות, אשר תעבודנה למענם.
אחד האחים היה מתאהב בקרבן
— נערה כפרית תמימה, בצאתה לחיי העיר.
אחרי שהצליח לכבוש את ליבה וגופה של
הנערה, היה האח משחק את תפקיד המאהב
האומלל שרק נערתו מסוגלת להצילו
בצאתה לרחוב. הנערות, אחרי שעשו את
הצעד הראשון, היו ממשיכות בדיר עד
תומה.
עובדות אלה היו ידועות למשטרה הלונדונית.
אולם זו היתד, חסרת־אונים, מאחר
שהנערות סירבו לתת עדות מרשיעה
נגד האחים ג׳יאני, מהם פחדו פחד מוות.
היה זה עתונאי שנטל על עצמו את ה־מיבצע,
הצליח להביא הוכחה נגד האחים,
שהועמדו לדין.
מ?ן שה שהיה. על פרשה זו, שאירעה
במציאות, מבוסס הסרט. הוא אינו סרט
ריאליסטי, שכן השמרנות והפוריטניזם הבריטיים
הביאו לידי כך שבסרט בו נראות
פרוצות על הבד כל העת לא נשמעת אפילו
פעם אחת המלה פרוצה. אולם הוא סרט
אמיתי, המבוסס על עובדות המשכנעות באמיתותן.
משום
כך אפילו דלות העלילה הדרמטית,
שהיא נדושה למדי, ומשחקם הדרמטי יתר
על המידה של ג׳ון דארק בתפקיד הסרסור,
ומילי (ינ1ושה הלהמיס) ויטאלה בתפקיד הנערה
ד,קרבן, אינם גורעים מאיכותו של
הסרט. יותר משהוא סרט בידור, חולשת
בשרים הוא סרט תעודה צנוע, המדגיש בפעם
נוספת את חוסר־האונים של החברה
ללחום בתופעות חטא חברתיות, שמקורן
ביצרי לב אנוש.

חסיב4י
?ויבלה הט\בו\ אן הן־
כוו ה >ול ה שלו ה וגזי
ה היגוי, נא הנגבד לגו
א ת ההן הג!\וב> .ן!\.ב
ה בילו ש הגרגל ר>\יוזו\
לא וופל להפ?\ יגיהגגיה
להיגגייה ש יפגרו בה ש־לוגויהגז.

טירוף
א1גד
מי עשה זאת? (צפון, תל-אביב;
בריטניה) היא קומדיה בריטית מטורפת.
אולם מלבד עובדה זו היא גם קומדיה קולנועית.
למעשה, הקומדיה הקולנועית ביותר
שנראתה בארץ בשנים האחרונות. היו אמנם
קומדיות טובות ממנה ומצחיקות ממנה.
אולם אלה לא היו קומדיות קולנועיות.
עיקר כוחן היה בטקסט, או בקומיות של
שחקניהן. לרוב היו אלד, גם קומדיות אשר
בה במידה שהיו קומדיות־בד טובות, היו
גם קומדיות במה טובות.
אם מי עשה זאת זכאי לתואר קומדיה
קולנועית, הרי זה משום שבזיל דירדן הבמאי
ביסס את הקומדיה שלו לא על בני
היל הקומיקאי, גיבור סרטו, ולא על להטוטי
מילים. אלא על להטוטי מצלמה ועריכה
קולנועית, הנותנים את קטעי הסרט
הטובים.
כך, למשל, הסצינה בה מפעיל אחד מגיבורי
הסרט מכונה לשינוי ׳׳מזג־האויר,
המחוללת תוך שניות סופות רעמים או
סופת שלג; או הסצינה בה נוהגים שניים
מגיבורי הסרט מכונית בירה על מסלול
של מירוץ מכוניות ישנות, מסיעים את
מכוניתם במהירות מטורפת בכיוון הפוך
לבזכרניות הדוהרות מולם, הן סצינות קומ־יות־קולנועיות
טהורות.
גיבורו של הסרט הוא בני היל, עובד־במה
בתיאטרון קרח, אשר אחרי לזוכה
בתחרות בלשית בכלב בלשים, מחליט להיהפך
עצמו לבלש. .בני התמים, הדומה
לבוב ד,ופ, נקלע לתוך רשת רגול מזרחית,
המתכוננת להעביר איש מדע גרמני אל
מעבר למסך הברזל. הוא גם נקלע באותה
הזדמנות לתוך זרועותיה של יפר,פיה (בליני
דה לי) המסוגלת בשקט להתמודד עם רפאל
ד,לפרץ על אליפות העולם בהתאבקות.

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים !
הרשמו עודהיום לקורס ל*

ק צו־נו ת

עברית ו/או אנגלית

שוגה מ כו ל ם

(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג״ סספמס).
כת״א: אצל ח• בר־קמא. גורדון 5
בחיפה :״במעלה״ ,שמריהו לוין 30

הנרדף (תל־אביב, תל־אביב, ארצות־ה־ברית)
זכאי בצדק לתואר שהדביקו לו
סוכני הפירסום שלו: המערבון השונה מכולם.
הוא הרע שבהם.
מערבונים לא נועדו לעודד את צופיהם

הצלחה מובטחת!

שחקנים ויטאלה ודארק ב״חולשת בשרים״
האמת במערומיה
להשתתף בחידון ריתנ״ך הבינלאומי. מטבעם
הם סרטים בעלי עלילה פרימיטיבית, בהם
מופיעים טיפוסים מוגדרים היטב, שדמותם
עוצבה עוד בשחר הקולנוע. הם מדברים
אל לב צופיהם, משום שהמנוולים המופיעים
בהם הם מנחילים עד הסוף והטובים הם
טובים עד הסוף, והמנחלים־ד,טובים הם הפשרה
הטבעית בין מצפונו לאהדתו של
הצופה.
הנרדף (דון מוריי) הוא דמות שאינה מתמזגת
עם רקע שעטות פרסות הסוסים ויריות
האקדחים של המערבון. זהו טיפוס
רך ועדין־נפש, הקורא את התנ״ך לאור הכוכבים,
המתחלחל כשקליע אקדחו הורג
נפש ואשר הכנותיו לקראת נישוק נערתו
(דיאנה ורסי) נמשכות יותר מהכנותיה של
עקרת־בית יהודיה לליל הסדר.
מוריי נרדף משום שהרג את בנו של
בעל שררה אחד. אולם בעל השררה, אשר
צריך לגלם את טיפוס הנבל, הדומה לנמר
המוכן לטרוף את מוריי אחרי שבבריחתו
הרג עוד אחד מבניו, אינו אלא כלב־רחוב
חסר אופי. למעשה גם הוא טוב לב, ישר,
חנון וסלחן. ולצופה, שהמערכון הבלתי מותח
השאירו ללא כל גיבור עמו יוכל להזדהות,
נשארו רק יריות האקדח הרבות כמזכרת
מד,מערבונים שלא היו שונים מכולם,
והיו רק טובים.

כור חולי

פשעים גרחובות (עצסון, חיפה;
אוצות־הברית) אינו רק סרט הוליבודי
נוסף על נוער מופרע, אלא גם הוכחה
לכך שיצרני הסרטים אודות הנוער המופרע
מופרעים בעצמם. זה סרט חולני עשוי בידי
אנשים חולניים, בו מופיעים שחקנים חולניים
בעיצוב דמויות חולניות. הוא גדוש
אלימות וסאדיזם, יצרים ותשוקות מסולפות
העשויות להחריד גם את השלח שבצופים.
במרכז העלילה עומד צעיר (ג׳ון קאסאבס)
השונא את כל העולם. הוא מנהיגה של
בנופיה צעירים מרי נפש הנלחמת בכנופיות
דומות. כשאזרח שלח, המגלה מעשה אלימות
שלהם, מסגירם למשטרה ופוגע בכבודו
של המנהיג, מתכונן קאסאבס לרצחו.
כיי הסרט הוא למעשה התכנון והצפיה
לרצח•
מבחינה טכנית עומד הסרט על רגזה
והוא עשוי למתוח ולגרות את יצרי הצופה,
אולם כל הרוצה לשמור על שלחת נפשו
למשך שבוע, מוטב שירחק ממנו.
תדריך אדה הסרטים הנזוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• הרוח היא פראית (אופיר, תל-
אביב) — אנה מניאני מרתיחה את דמם של
איטלקי מזדקן ובנו המאומץ, בדרמה משובחת
של יצרים ומשחק. אנתוני קחין, אנ־תוני
פרנציוזה.
• עד התביעה (חן, תל-אביב) —
הפרקליט הופך לקרבן של לקוחותיו, בסרט
מתח מבדר. צ׳רלם לוהטון, מרלין דיטריך.
ס כפירי אריות (אמפיתיאטרון, חיפה)
— מבט על מלחמת העולם השניה
משתי נקודות מבט, זו של קצין נאצי וזו
של חייל יהודי אמריקאי. מרלון ברנדו,
מונטגומרי קליפט.
• לירות קביריה (אורגיל, ירושלים)
— עולמה הבזוי של יצאנית אופטימיסטית,
שזאבי הכרך נועצים בה שיניים. ג׳ולייטר,

מסינה.
@ כמבי (אלנבי, תל־אביב) — יצירתו
הישנה של חלט דיסני, בשיא של עדינות
ועושר ביטוי ציורי.
ספורט כדו רגל
דונג וקד
לפגי כחדשיים התרחש על מגרש הכדורגל
של איצטדיון באסה ביפו אחד המחזות
המבישים ביותר בתולדות הכדורגל
הישראלי. במסגרת משחקי הגביע, בהתמודדות
בין קבוצות מכבי תל־אביב להפויעל
פתח־תקחה, טעה השופט אברהם דודאי,
פסק שער בלתי־מוצדק לרעת פתח־תקווה.
כל אחד משבעת אלפי הצופים שנוכחו
במגרש היה עד לאשר התרחש אחר־כך.
פקעת של כדורגלני הפועל סבבה את השופט.
כמה מהם דחפוהו בידיהם, אחד תפס
את גרונו בשתי ידיו, אחד או שניים מהכדורגלנים
ד,יכו אותו. באותם רגעים לא
היה כלל ויכוח אם אנשי הפועל פתח־תקחה
התפרעו או לא, היפו בשופט או לא. אלפי
עדים היו לכך. תמונות של צלמי עתונות
יכולות להעיד על כך עד עצם היום הזה.
הויכוח היה נטוש אז סביב השאלה: האם
היתד. ההתנפלות מוצדקת או לא?
פחות מחדשיים עברו מאז אותו יום.
השבוע׳ בעירעור שהגישה אגודת הפויעל
פתח־תקחה על החלטת ועדת הליגה והגביע
של ההתאחדות לכדורגל, לפסוק נצחון
של 0:3באותו משחק למכבי תל־אביב,
קשה היה להאמין להערות שהשמיעו אנשי
הפויעל פתח־תקווה.
בעצם, השופט אשם. קבעו אנשי
הפועל בעירעורם :״לפי כל העדויות
מסתבר כי השופט דודאי היה אשם בהפסקת
המשחק. יש להניח כי לאחר שהרגיש
כי נהג שלא כשורה, לא היה מסוגל מבחינה
נפשית להמשיך לשפוט, לכן ירד
מהמגרש ...לאור כל אלה מתבקשת הועדה
להחליט על משחק חוזר בין
שתי הקבוצות.״
היתר, חוצפה ועזות־מצח מדהימות בניתוח
הפסיכולוגי של אנשי פתח־תקתה,
אשר ניסו לשקר ולשנות עובדות שהיו
גלויות לעיני שבעת אלפי צופים. אולם לא
הם היו אשמים בכך. היו אשמות בכך חך
דותיה השונות של ההתאחדות לכדורגל,
אשר בחדשיים האחרונים הביאו להרמת־הראש
ולחוצפתם התהומית של אנשי הפועל
פתח־תקווה.
בכל ארץ אחרת היה מעשה מסוג זה
שעשו שחקני הפועל פתח־תקוזה גורר אחריו
עונש חמור ביותר. רק לפני זמן קצר
הענישה התאחדות הכדורגל בהולנד קבוצה
שהתפרעה, בהרחקת כל שחקניה לכל ימי
חייהם מהכדורגל. בישראל, בה שיקולים
אגודתיים של מרכזים מפלגתיים קובעים
את רמת הכדורגל, קובעים אותם שיקולים
גם את רמת הצדק. למעשה נענשו רק
שניים משחקני הפועל פתח־תקווה בהרחקה
ממגרש הכדורגל — לשלושה חדשים בהם
היתד, ממילא פגרה בכדורגל.
שוב לא היה טעם לרגוז או להתעצב
על מה שמתרחש בשדה הכדורגל הישראלי.
ביום בו הפכו כדורגלנים מכי־שופט
לצדיקים גמורים הדורשים דין צדק לעצמם
בתארם את השופט המוכה כחסר שווי
משקל נפשי, אפשר היה רק לצחוק לבדיחה
ששמה ההתאחדות לכדורגל בישראל. בשבוע
הבא תתכנס ההתאחדות לכדורגל לאסיפה
כללית כדי לסכם את עבודתה ולהתוות
את דרכה לעתיד. באותה אסיפה ישבו, בין
השאר, גם נציגי האגודה שעשתה מעשה
פנחס ובאה לדרוש שכר כזמרי.
העולם חזח 1091

רדיו
תקציב
פ ר סו מתלפר סו
נעילת תערוכת העשור, בשבוע שעבר,
חסכה לפחות כאב־ראש אחד ממנהלי שתתי
השדור. במשך 10 שבועות הביאה התערוכה
מדי בוקר ב־ ,11.00 להפרת הוראת־קבע
של שרות השדור, האוסרת פרסומת
מסחרית בכל אופן שהוא. לפחות שעה אחת
ביום הוקדשה להוכיח את האבסורדיות של
הוראה זו. נקודת הריכוז הגדולה ביותר
של התערוכה היתד, אולפני קול ישראל,
מהם שודרו בקביעות משדרים חיים, אשר
מומנו על־ידי חברות מסחריות שהציגו את
תוצרתן בתערוכה.
המשדרים, שרמתם לא היתד, אחידה, הפריכו
את הדעה כי שידור מסחרי הוא גרוע
בהכרח. כל מאמציהם של עורכי תוכניות
בינוניים ושדרנים ממדרגה שניה, להפוך
את התוכניות לחסרות־טעם, לא עמדו בפני
התלהבותו של הקהל שהשתתף במישרין
במשדרים.
הפרסום עזר. השבוע סיננו חוגים המקורבים
למשרד ראש הממשלה את הידיעה,
כי הנהלת שרותי ד,שדור דנה במציאת תחליף
(תקציבי) לשדורי התערוכה.

תוכניזת
צ ל צו ל מ־ותר
שני צלצולים, תוכניתו של יעקב אשמן
על עשור השנים בחינוך ( 2צלצולים, קול
ישראל, יום ר) הזכירה למאזינים רבים את
תקופת הזהב של בית־הספר, עת כתלמידים
בני 10 ,8ו־ 12 האזינו לשעורים משעממים
במתמטיקה, היסטוריה או אנגלית.
אשמן, מורה לשעבר, הקדיש הרבה רצון
טוב לתוכניתו, ניסה במסגרת 45 דקות
ד,שדור לסקור את כל מה שהתרחש בשדה
החינוך בעשור השנים האחרון בישראל. כמורה
שיטתי כלל בתוכניתו את כל שיטות
ההוראה הבדוקות ביותר. לא היתד, זו אשמתו
שנכשל.
הרדיו אינו קתדרה בבית־הספר. הוא דורש
גישה מיוחדת לו. המאזין, שהוצף במספרים,
עובדות ו״ציונות״ ,היה במקרה
זה עדיף על התלמיד הפוטנציאלי: הוא לא
היה חייב לחכות עד הצלצול השני; הוא
פשוט סגר את כפתור המקלט.
תדריך המשדרים המפורטים מטה עשויים להיות
מעניינים. שינויים אפשריים.
• החידון הספרותי (קול ישראל,
יום ד 20.00 ,שמואל רוזן חד ויעקב
מלכין עורך, חידון הלקוח מהקומדיה העולמית.

כימה לחייל (גלי צה״ל, יום ז /
— )21.15 צוות הווי מביא אוירה קרבית
לאולפן. ה״מספרים״ החביבים ביותר על
שוכני המשלטים.
• זה עתה הגיע (קול ישראל, יום
ד 22.30 ,מבחר תקליטים חדשים שהגיעו
לתקליטיית קול ישראל. דרור בן אבי
בוחרת, משה חובב מגיש.

• סיפורים קטנים על אמנים

גדולים (קול ישראל, יום ה׳— )21.30 ,
מרים תמיר ואדי הלפרין ליקטו ויגישו אפיזודות
פיקנטיות מחייהם של מוסיקאים
מנוגנים ביותר.
• אמן השבוע (קול ישראל, יום
ר — )19.35 ,פול רובסון בלקט שירים
חדש.
• מאריום (קול ישראל, שבת)11.15 ,
— שידור חוזר של מחזהו של פאניול, בביצוע
התיאטרון הקאמרי בהרכבו מלפני
המשבר.
9שו ל מי ת (קול ישראל, יום ב/
.30ו — )2מחזהו של אוסקר ווילה מעובד
לתסכית בידי מיכאל אוהד ומוגש מפי חנה
מרון ויוסי ידין.
• היכן צ׳ארלי (קול ישראל, יום ג/
— )19.35 נורמן תיסדום, כוכב הטלוויזיה
הבריטית מס׳ ,1מופיע במחזהו המוסיקאלי
המטורף של פרנק לסר.
המאזין הזהיר לא יפתח את מקלטו בתאריכים
ובשעות המפורטים מטה, פן יטבע
בגלי השעמום.
• האזרח רוצה לדעת (קול ישראל,
יום ד — )21.30 /מה שראשי וועדות
הכנסת רוצים לספר למאזין על פעולות
וזעדותיהם.
• השכוע כעשור (קול ישראל,
שבוע — )21.15 למי שכבר שכח: התראות
חדשות למה שעדיין צפוי לו השבוע.
העולם הזח 1091

התפרצות של היסטריה תקפה
כשכועות האחרונים במעט את
כל אמני ישראל. האמריקאי גבה-
הקומה, לשעכר מתאגרף ועתונאי
ספורט, שהגיע השכוע לישראל,
הוא עורכה וכעלה של אחת מתכניות
הטלביזיה הפופולריות ביותר
כארצות־הכרית. בתכניותיו,
הממומנות על-ידי הגדולות שבחברות
כארצות־הכרית, מופיעים
מיטב אמני העולם. אמן בלתי-
ידוע שזכה להופיע בתכניתו של
סאליבאן, באילו הובטח לו עתידו.
ומאחר שסאליבאן הגיע לישראל

בדי לבחור אמנים ישראליים ׳לתבנית
טלביזיה מיוחדת לכבוד
ישראל, שיזכו אף במסע מחוף-
אל-חוף מטעם המגבית היהודית
המאוחדת, ראו ב־ 200 אמנים ו־פרחי־אמנים
ישראליים את עצמם
ראויים לכבוד הגדול, כאותה רקדנית
(מימין) ,מיא כויקו, המציגה
את יכולתה כפני חברי־הווע־דה.
ועדת המבחנים עמלה קשות
בדי לנפות את אלה הראויים להופיע
למבחן הסופי, כפני אד הגדול
עצמו. אולם רק חמישה מהם
יזכו לנסוע עם סאליכאן לאמריקה.

ך• הזמנה היה כתוב :״פגישה בבית
1ציוני אמריקה, עם אד סאליבן, ידיד
נאמן לישראל.״ כמובן שמחתי ללכת. מעולם
לא ראיתי במו עיני ידיד נאמן לישראל.
רציתי לדעת מה — ,אם בכלל —
מריץ אותו לישראל מלבד הטלביזיה. התאמנתי
שעות לפני הראי כשאני מחזיקה
כוסית בידי, מתעלמת ממבטיה המודאגים
של אמא, ושואלת בחיוך חברתי מאד :״מה
דעתך על ישראל, מיסטר סאליבן? מה דעתך
על האמנים המקומיים? התיאטרון הישראלי?
הקהל חם, מיסטר סאליבן, האין
זאת? גם אצלכם? מ עניין...״
אך לא. האולם המאודרר של בית ציוני
אמריקה לא היה מלא את אד סאליבן, בבואי.
מיסטר סאליבן, התברר, יבוא רק ב־
27 לחודש. אותו אחר־ד,צהרים והבאים אחריו
היו מיועדים למבחנים לחובבים שיופיעו,
אולי, בפני מיסטר סאליבן.
ליד שולחן ארוך, עמום ניירות, גונג,
בקבוק או שניים של מיץ, ישבה הוזעדה
הבוחנת. מר צור, מלשכת התיירות הממשלתית
(״אני דואג לייצוג נאה של ישראל.״)
מר אמנון אריאלי, מטל־אריאלי, גבר
נאה ופיקח־מבט, רומן מסינג, שייצג את
בית ציוני אמריקה והיה אחראי על הסדר
המופתי (״ 10 נבחנים לשעה — לא פחות,
לא יותר״) ועזריה רפפורט שייצג את אד
סאליבן.

•בואי היתה כבר על הבמה מס׳ ,13
1או , 14 או .12 מספר, בקיצור. היתד,
זו נערה אדומת ופרועת שיער בשק ירוק,
וצבע שפתיים מחוק במקצת.
״אני שרד״״ אמרה .״אבל אני רוצה קודם
להגיד משהו. אף פעם לא שרתי על־יד
המיקרופון. גם לא עם ליזזי.״
הגרון היה מכוזץ מהתרגשות, ברגע שפתחה
את פיה לשיר את טו יאנג טו לאב.
הוא השתחרר קמעא כעבור שנייה או
שתיים. מין סופראנו של מקלחת — אם
אתם יודעים למה אני מתכחינת. בשביל הכסף
שלי היא טו יאנג טו סינג, ונראה שגם
בשביל הכסף של ד,תעדה. כי אחרת לא
היה עזריה אומר, בעדינות מעוררת התפעלות
:״אני חושב שכדאי לך לל מוד...״

בי בכל זאת משהו, כמו שאומרים בחברה.״
אני מוכנה להישבע שאין לה.
ההפסקה נגמרה. ילד־של־אמא, צנום, במכנסים
אפורים מגוהצים, גרביות לבנות
ונעליים מצוחצחות נכנם, הדביק לאוזניו
פיאות מסולסלות, חבש כיפה, התקין את
רצועת התוף ואמר בקול מאנפף שישיר
את רומייה ויואל. מה שהוא עשה לשיר,
בתנועות כתף של ילדה מפונקת ובקול
נורא, מגיע שיעשו לו במקום הקלאסי ביותר.
מה יש, כבר לא מושכים יותר לילדות
בצמות בשכונה? לא משחקים מחניים?
לא הולכים לפעולה?

*** לא לדבר על הגבר הזה שבטח
14/היה פעם במחנות העולים, שבא בסנדלים
ושר את הקורא־יקר של אורי אבנרי
(שועליו של שמשון) והיה חזירי למדי להביא
את עזריה במבוכה ולזרוק לחלל
האולם :״שלום עזריה. זוכר אותי?״ עזריה,
אני שמחה לומר, לא זכר.
התרועה ששמעתם אותו יום בשעה שש
בערב לא היתד, תרועת קימת המתים, כפי
שחשבתי. זה היה אותו צעיר שניגן בחצוצרה
את אופרה בגרוש של קורט וויל
כך שהיא לא היתד, שווה אפילו חצי מיל
של כופר היישוב. אילו היו לו שכנים
גברים של ממש, לא היה מגיע לבית
ציוני אמריקה בכלל.
גולת הכותרת, בשבילי, היה נער כבן
,16ג׳ינג׳י עם תסרוקת פרועה כשל טומי
סטיל, מכנסי ג׳ינס וגופייה אמריקאית, שעלה
ביהירות .״דייאנה!״ לחשתי, טנטטיבית
לשכני. לא טעיתי הרבה: יו אר מיי זסטיני.
הרגשתי, לחרדתי הנוראה, כמעט כמו
אבותינו שישבו על החצץ בסג׳רה ואשר
שמעו מקץ דורות בפלצות את בניהם שרים
את שיר הג׳אז הארצישראלי הראשון
אחרי אלפיים שנה: תישן, ח־בי־בי אם תרצה
כוכב זהב ת גיד לי
פרט לעובדה שלטדי בוי זה לא היה
בכלל קול — הוא אפילו לא מספיק היסטרי
בשביל לשיר את שירו של פול אנקה.
וזה, כנראה, הדסטיני של הוועדה — עד
למיבחן הסופי בפני אד סאליבן עצמו.
הגדור הבאה אחריה, אם להשתמש בביטוי שהתחבב
על מר דו־פלסיס, היתד, נערה
חמודה שעשתה דברים עם הכינור שלה.
״היא טובה בשביל סטריפ־ם יז,״ שמעתי
אומר גועלי אהד שישב לא הרחק ממני.
מאות בקשות הוגשו לתעדה הממיינת
מצעירים שואפים, ילדי־פלא נוראים שהגיעו
בלתית אמהותיהם הנוראות לא פחות;

רותי וורד
נערות חולמניות שאינן יודעות דבר על
ארץ האי־אפשרויות הבלתי־מוגבלות, וכמה
חובבים באמת טובים, שד,תינו, לשם גיתן
את עבודתה המייגעת ומורטת־ד,עצבים של
ד,תעדה. כמו אותו ילד משותק ברגליו, שהגיע
בכסא גלגלים והפליא בנגינתו בכינור,
ואשר אמנים גדולים כזינו פרנציסקטי
וברנשטיין מנבאים לו עתיד גדול; ילדונת
בת , 10 מקסימה, כובשת לב בהופעתה;
או אותו המנגן במפוחית הפה שניגן את
ויתאלדי שהיה פשוט תענוג לשמוע, כשמ
מן מסינג מעודד אותו, לאחר מכן :״משהו
יזראלי, בבק שה״...
מה בדבר האמנים המוכרים, נשאלה ה־תעדה
בהפסקה. מיסטר סאליבן, מסתבר, איננו
מעוניין ביותר באמנים המוכרים גם
בארצות־הברית כשושנה דמארי או אילקה
ואביבה. נראה, אולי ריקה הלאומית שלנו,
או הדודאים, או יונה עטרי ומתי עינב

^*שאחד הדודים לא הסתכל, הצצתי
^ בכמה מכתבי בקשה שהיו על השולחן.
מכתבים הם, כידוע, לחם חוקי. וקראו לי
לילי אם לא ראיתי כמה כתבי־יד מוכרים.
היו שם פנינים כמו :״אני, כמובן, מילאתי
את התפקיד הרא שי ו״אולי יש

חלץ את נעליו נדי לרקוד באלט, ועתה
הוא נראה מדקלם תירגום של שיר

רוסי. הוריו. שחזו בבנם מאחורי הקלעים, קרנו מרוב אושר.

חברת להקת בצל ירוק, עליזה ברוש, מלווה
! | 1 111 על־ידי אקורדיאוניסס שבא איתה, משמיעה ב־במיבחן
זה סידרת שירים ישראליים, לפי בחירתה ו!חופשית.

19י י

מאדם המתחרט על עברו, שתכתוב לי ואענה
לה על כל שאלה שתשאל. אני יליד
הארץ, שירתי בצד,״ל, נלחמתי בסיני והיום
אני נלחם עם עצמי. והייתי רוצה שותפת
למלחמתי. יש הרבה לכתוב ואת זה אני
משאיר לאותה הגיבורה שתכתוב לי.״

סנוביזם ישראל׳ חדש, המשתרש והולך
בחיי החברה: בייבל פארם .,זה בערן נמו
בוטל פארנזי, אבל באים עם ב״בל יחד
עם הבוטל.

ללא שמץ ליקוק
אם לא איכפת לך לקרוא מליצות תריסר
בפרוטה, הרי ( )1091/1הוא בדיוק מר.
שרשם הרופא בשבילך. אני בטוחה שיספר
לך במכתביו הראשונים איך שהלך לטייל
על גפי מרומי קרת ואיך ששמע את כנף
הרננים הנעלסת, ולילי אני אם מכתביו
לא יסתיימו במשהו כמו ״לעתיד פתרונים״.
כדי לתת לך מושג, ראי איך הוא כותב לי:
״אכן, גם אני כורע ברך לפניך ונצרך
למדורך. זו לי השנה השלישית שאני קורא
בתאווה את העולם הזה ותאמיני או לא —
מעולם לא התעכבתי יתר על המידה באותו
עמוד בו מתפרסם המדור שלך. עד שבאקראי
— לפני כשבועיים, בשעת שיעמום
נדולה, החילותי קורא את דבריך. ומה
אומר? כפתור ופרח! נופת צופים! אין לי
אלא להתחרט על שפסחתי על מדורך עד
עצם היום ההוא.
״ואל נא, רותי, תסיקי מהקטע הקודם
שחומד אנוכי לצון או שמא לשון חנופה
נוקט אני על מנת שתיעתרי לבקשתי. לא!
ועוד פעם לא רבתי! כל שכתבתי הינם
קושט דברי אמת. ללא שמץ של ליקוק,
ואף לא קורטוב של שקר.
״ומה בקשתי? ,שחי ואגלה לך סוד יסו•
די, אומרים נעורים יש בעולם — היכן
נעורי?׳ אמר משורר אחד. ומשורר אלמוני
שני הוסיף ואמר, :לו ידעת מה קר,
להיות בעולם — ערירי ועקר, ויד האשד,
בה חמה וגמישה.׳
״אה! לו ידעת
״ובכן, אני עבדך, תר ומבקש לי נערה
כלבבי. וכבר אמר הפסימיסטן מכל אדם:
אדם אחד מאלף מצאתי ואשד, בכל אלה
לא מצאתי.
״אני מקווה שבאמצעות מדורך ילך לי
— ואמצא את שאני מחפש. הגחתי מרחם
אמי לפני עשרים ואחת שנה. לפני שלושה
חודשים השתחררתי מצה״ל, ובעוד חודשיים
אני מתכוון להתגייס לחיל הלומדים באוניברסיטה
העברית בירושלים. אני לא מעשן
וגם לא יורק. קצת מרגיש את עצמי לאחרונה
בודד אך, ברור, לא בדד. אם תימצא
נערה בסביבות , 17—19 הגרה בתל־אביב
או חיפה או בסביבות הערים האלה, המוכנה
לשלוח מזור לנפשי האומללה —
ברוכה תהא.
״רק את, רותי, שלא תסיקי שכותב המכתב
הזה מחזיק ביד האחת גלובוס ובשנייה
אקדח מכוון לרקה. לא! אינני מיואש
כמו שאני נשמע. לפעמים מצב רוחי מגביה
למרומים, ויש והוא שח לתחתונים.״
אוף!

אכל?א ריקגי

כשמילמל המלך שלמה הקשיש והטוב
לתוך זקנו משהו על השמש שאין דבר
חדש תחתיה, התכוון, בין השאר, מן הסתם
גם לשתי הטפשעשרה שלפניכם )1091/4( .הן
כבנות ,16 תלמידות תיכון עירוני בתל־אביב.
ד,חובבות: טיולים וכל מה שנכנס
בדרך כלל ברשימה הזו בתוספת ״אולם
לא בילוי ריקני״ .מה שהן רוצות גם הוא
איננו חדש כל כך: שני נערים — פשוטים,
רציניים, עליזים, נעימים, בעלי חוש הומור
וכו׳ וכר. אם החמצתי משהו, הוסיפו בעצמכם.

שותפת
למלחמה

הופתעתי לא מעט לקבל את מכתבו של
( :)1091/5״אני בטוח שממקום זה לא קיבלת
מכתב מעולם. את בודאי רואה לפי
הכתובת שהמקום ממנו נכתב מכתב זה הוא
בית־סוהר. ולכן את גם יכולה לתאר לעצמך
שאדם היושב פה כבר שנה ויש לו
עוד לשבת תקופה די ארוכה — מובן שלאחר
תקופה זו רצונו להתכתב עם בחורה
שגילה אינו עולה על ,25 היות וגם אני
בגיל זה.
״אותה נערה שתהיה מוכנה להתכתב אתי
תוכל להכיר טיפוס שתי בשתי צורות חיים
— חיים נורמאליים וחיים מסוג אחר לגמרי.
״ואם
יש אחת שיש לה דם לשמוע וידוי

נערת ו. שסע

( )1091/3אוהב אותן עם חינוך של
תנועות נוער ברקע. ובלי יותר מדי צבע.
ולא גבוהות מדי. שאוהבות מוסיקה וכל
סוגי הספורט הקשורים במים. וחוש הומור.
הוא עצמו בן ,23 ממוצע־קומה, משוגע
למוסיקה עממית, שונא ג׳אז, מנגן בגיטרה,
אוהב לרקוד, לשחות, לרכב, לקלוע למטרה
ולבקר בקולנוע. הוא אומר שלא חסר לו
בלל חומר לכתיבה, למ׳שהו עובד בצי הסוחר
״מבלי להיות מבריח, דווקא.״ הזדמנות
בלתי חוזרת לנערה האוספת בולים
וגלויות. הוא בטוח שייראה מפתה עוד יותר
אם יציין שהוא רוכש קטנוע עם מושב
אחורי. יש בעיות? -

כשהוא אומר ״גלויות״ אני נזכרת במשהו
שאמר פעם׳ איזה רוסי חכם, בטח
כשהיה שתוי מוודקה ומדוכא :״אי תכתבו
על הגלויות לנצח, משום שהנצח חולף והגלויות
נשארות.״

- 20י

שרה אביאני בת ה־ 22 נראית, מדברת
ומנסה לעשות רושם של שושנה דמארי
במהדורה שנייה ובלתי מעובדת. שרה ה־יפהפיה,
בעלת שיניים צהורות־צחורות ו־בסנטר,
היא חברה בלהקת פרגוד.
גומה
או שמא צריכה הייתי לומר תיאטרון? לשאלה
אם היא זמרת היא משיבה בענווה,
עמוק ואיטי :״לא, מזמרת.״ בקול היא טוענת שאין זה נכון שהיא מחקה
בשירתה את שושנה דמארי .״אני רק דומה
לה,״ היא אומרת, וממלמלת שלכל התימניות
יש משהו מן המשותף. שרה איננה
מסתפקת בהופעותיה, לומדת גם פיתוח
הקולואיטלקית באקדמיה למוסיקה .״תוך
שנתיים אדע אס אהיה פעם זמרת,״ היא
אומרת.
אם לא, יימצא לה מה לעשות. שרה היא
גס ציירת אופנה ותופרת בעצמה את שמלותיה
הנאות. היא גס קצת מבולבלת. לרגע
היא אומרת שהיתה יכולה להיות
׳עקרת־בית טובה, וברגע שני היא טוענת
שהיא שונאת לבשל אבל תודו שהיא חמודה,
ואס לשפוט לפי צליל דיבורה _ יש
לי חשד שהיא יודעת גס לשיר.

קל וחומר

ף* כפר חיטיא, ניסתה נערה בת 15
• 4להתאבד על־ידי בליעת כדורי רעל,
אחרי שאחותה קראה לה ״חמורה״.

״עוד לא אכלנו״...

— ירושלים, אחרי שנגני תזמורת קול־
* 1ישראל השמיעו בסיום מבחן התנ״ך
הבינלאומי את ההמנונים הישראלי, הצרפתי
והברזילאי בצורה מסולפת ומעוררת
גיחוך, התברר כי הנגנים החליטו למחות
בצורה זו על שהחזיקו אותם חמש שעות
במכלאה, לא נתנו להם לאכול או לשתות.

כן, הא?

י, 1.1111 —11
אם זו תעודת המלצה מספיק טובה רש־בילכם,
אז החברה אומרים על ()1091/7
ששתיהן חמודות מאד. הן חיילות, נמצאות
ביחידה מרוחקת, ורוצות להתכתב עם שני
צעירים על כל נושא (אל תהיו ציניים) התנאי
שיהיו מעניינים.
הן ״מתעניינות בכל מה שעלולות להתעניין
בנות בגילנו, החל במוסיקת ג׳אז וכלה
בספרי פילוסופיה״ (עלינה?)..
באמת שלא נעים לי לומר אבל הן מבקשות
דם ותמונה.

התחמ קויו ת נ מו סיו ת

דירי מנוסי, העומד בימים הקרובים
ביותר לצאת למסע לאפריקה, רוצה כנראה
להשאיר אחריו פס. קודם כל אמר לי שהוא
מעיין באפשרות לכתוב מחזה בשם מלחמת
העוברים נגד השבים. אחר כך הביע כל-
מיני דעות על כל מיני אנשים, כמו
ירוחם כהן, אתרי שחזר מאנגליה, נעשה
מומחה לערבים (בעיקר לערבי בידור); יו*
חנן זראי ז המלחין ההונגארי הטוב ביותר
בארץ; יוסי בנאי — הזמני הקבוע
ביותר בהבימה; יהודית (גזודי) עמיר:
״כל פעם שאני רואה אותה בשק, אינני
יכול שלא לחשוב על המרצע״; אילנה
רובינא :״אחרי שחזרה מאיטליה, אפשר
לראות שלמדה זימרה״; דן בן־אמוץ :
״שגעון הגדלות שלו אינו יודע גבול. לאחרונה
הוא מציג את עצמו כחיים הפר
הפסנתרנית פנינח זלצמן הוזמנה לנגן
במסיבה. מאחר שלא דייקו במתן פרטים,
סבורה היתד, פנינה שהמסיבה היא לכבוד
נעילת תערוכת העשור, באה לבושה שמלה
החושפת את כל הגב. היא אמנם הראתה
את גבה, אבל כדי להימלט, כאשר נוכחה
שהמסיבה היא לכבוד אלופי התנ״ך
מרכלים שהמצילים הידועים אמיל ויום־
קח מתכוונים אף הם להתייצב בפני אד
סאליכן, אחרי שהתברר להם ששם
תוכניתו הוא מחוף אל חוף משהו על
הענווה של סימון רימון, הזוכה מס׳ 2
בחידון התנ״ך. כאשר הגיעה לצרפת, הצהירה
באוזני העתונאים בשדה־התעופה אורלי
:״אלמלא סיירתי בארץ ששה ימים,
הייתי מנצחת את עמוס חכם
בכפר וארבורג ניגש, אחרי ההופעה, אדם
אל חנה אחרוני, דיבר אתה אידיש, אמר
לה שלא תעשה את עצמה. הוא הרי יודע
שהיא אינה תימניה, ששמה הוא אנה
אהרונסקה והוא ראה אותה במו עיניו
מופיעה בפולין. יש לו עדים, אפילו.

מורה נבוכים

—י —נו
ף י פאנאנג, מלאיה, התבקש המדיום
• 4קארים בן עוסמאן, בסיאנס ספירי־טואליסטי,
לגלות את המקום בו הוחבאה
גתיתו של אדם שנרצח בנסיבות שלא
הובררו, הוביל את השוטרים למקום
הקבורה, נאסר מיד, הואשם בביצוע הרצח.

כיד אדוקה וברגל נטויה

ף* ירושלים, החליטו עובדי היכל שלמה
*1ועובדי הרבנות הראשית להקים שתי
קבוצות כדורגל אשר יתחרו רק זו בזו, ולא
להתמודד עם קבוצות חילוניות.

בחנות, כמכירה הכללית
לא, תודה, אני רק מסתכלת. לא תודה.
הו, האם יש לכם שמלה כזו בצבע ביז׳
במידה?42 מספר?44 לא? אין כל טעם
למדוד אותה? לפעמים אני אפילו לובשה
מידה .40 תלוי מי מייצר את השמלות.
כן. כמובן שאני בטוחה. אח, יש לכם
.42 יופי. בחום? לא, לעולם אינני לובשת
חום. לא, אין לי כל רצון לנסות. כן. אני
יודעת שזה מתאים עם ירוק. אבל זה לא
בשבילי. תודה.

ציפור >ן םנה
לחעיה לי...

שאהיה טובה היום ולא אומר דבר על
( )1091/2המבקשת להתכתב עם ״בחור
רציני מן העיר, מושב או קיבוץ, בגיל
,25—30 המתעניין בספרים, טיולים בארץ,
מוסיקה קלאסית ועוד נושאים על החיים״?

( )1091/6תשיב רק לאלה המתכוונים באמת
רק להתכתבות והתכתבות לשמה. מכתבה,
אני שמחה לומר, היה קצר ביותר.
היא אומרת בו שהיא רוצה להתכתב עם
נער, בחור ו/או גבר החושב שכבר הגיע
לגיל ההגיון. היא באמת מותק. שום מלה
אינה מוזכרת על קולנוע׳ גבוהים, שחורים
ונאים וחוש הומור. כלב זה שלא כותב
אליה.

כ ש מז מי ני םאומדו איו לד חשק
הו — כמה נחמד מצידך. טיול ופיקניק?
נהדר. השבת? אנחנו אינני בטוחה כל-
כך. לעולם אין לדעת, את יודעת. להביא
גם בגדי ים? יוצא מן הכלל. תראי, לא
איכפת לך אם עוד אתקשר אתך? יש לי
מין הרגשה שבעלי אמר משהו על הצורך
להיות באיזה מקום בשבת. אז אם לא איכפת
לך. כן — אני אתקשר אתך. שלום.״

עיר, מושב, קיבוץ

אוקזיון

רה! לשמח

החי

מר ממוות

— —0י —וגו
ך* רמת״גן, ניגש גבר עצבני לבית!
• מרקחת, ביקש לקנות גלולות רעל,
נענה על־ידי הרוקח :״רעל אין לי אבל
יש לי נפטלין,״ קנה את הנפטלין, נמצא
מתגולל בגן־ציבורי כשהוא מתעוות בהרעלת
קיבה, אחרי שבלע חמשה כדורי
נפטלין.

כיבוד הורים ומורים
ף* ורשה, פולין, אחרי שבתו נכשלה
^ בבחינה בבית־הספר, רצח אב גאה
את מורה, הסביר במשטרה :״כבודי האישי
לא ר,ירשה לי להשפיל את עצמי עד
כדי כך.״

הקללה והברכה

— עכו, בתערוכת הפולקלור של ד,מיער־
1טים, התבקש פקיד להציג את ספר
הקוראן, לפתחו בפרק המדבר על יחסי
אחוד, בין המוסלמים לשאר העדות, פתח
את הספר בפרק אלפתחה (הפותח) ,הציג
את דפיו דווקא במקום המכנה את היהודים
כמקוללים ואת הנוצרים כטועים.

המערב הפצוע

ך* סא״ג׳וסטו, ארגנטינה, נחת טייס
* • מטוס פיפר נחיתת־אונס על גבו של
מוס, יצא בשלום, נוכח לדעת כי הרג
את הסוס ורוכבו אשר על גביהם נחת.

_ לעזאזל המוות, העיקר הבריאות
ך אילת, שמעו תושבי העיר צרורות
• 1יריות של
לתפוס בנשק,
כי היו אלה
שאחרי שאזל
כלבים שוטים,
מקלעים.

מקלעים מכיוון הגבול, מיהרו
יצאו לכיוון היריות, גילו
פקידי מחלקת הבריאות,
במחסניהם הרעל להשמדת
יצאו להרגם בעזרת חת־

גייס חמישי

•י* בריסל, אחרי שהרוסים החלו למכור
• 1בביתנם בתערוכה הבינלאומית תבניות
מפוטניקים, המשמיעים תקתוק הדומה ל־
.פזיתות המשודר מהלוויון הסובייטי, גילו
היירים סקרנים כי מנגנון התיקתוק שבתוך
דספוטניקים הוא מתוצרת שוויצרית.

דיאטה

נהריה, דפק קבצן על דלתה של
בעלת פנסיון, ביקש נדבה באמרו:
״,גברת, שלושה ימים כבר לא אכלתי,״ זכה
בתשובה :״הפעם אני נותנת לך, אבל
מעם שניה אל תעשה זאת, זה מזיק
לבריאות.״
חעולם חזה 1091

עדינ ה פכלר

מינה זקס

תל־אביבית, בת 16 וחצי, עלתה מרומניה לפני עשר שנים. גובהה 169ס״ח, עובדת כפקידה
בחברת ביטוח. נראית ונשמעת כצברית מלידת לכל דבר, אף־על־פי שאינה כדו.

ירושלמית דור ששי, בת .17 הופיעה בתפקידים שונים בתיאטרון מסך הירושלמי. עובדת
במשרד ההשקעות של אביה. הספיקה לטייל בעולם, לבלות שלוש שנים באמריקה.
עשרים תתגודדנה

המועמדות הסוניות אשו
מחר על התואר הניכסף

כעמודים אלה מתפרסמות תמונותיהן
של המועמדות הסופיות, אשר
תופענה בנשף כחירת ״מלכת המים
,״1958 ביום חמישי זה. הנשף, המפואר
והמהנה שבנשפי העונה, ייערך
בגן של מלון ״רמת אביב״ ,ומסביב
לבריבתו.
החידוש העיקרי בתחרות זו הוא,
שהקהל עצמו יבחר את המלכה. על
גבי כל כרטיס כניסה הודפס פתק בוחר,
עם שורה ריקה, אשר בה יציין
מחזיק הברטים את מספר המועמדות
הנראית לו כמתאימה כיותר לבתר.
כרטיסי הבוחר יוטלו לתוך קלפי
נעולה.
מיד כתחילת הערב תיבחר גם וועדה
מכין באי הנשף, אשר תפקח על
מנין הקולות. מניה זו היא אשר
תקבע מי הן המלכה ושתי סגניותיה.
הועדה תשמש במקרה זה גם בחבר־שופטים
כתחרות משנית, אשר כה

יוענקו תוארים למלבות חיפה, תל-
אביב וירושלים.
התוכנית תיפתח בשעה 8.30 כערב
עם מיצעד המועמדות, ובחירת הועדה
הציבורית. אחרי הפתיחה תופענה
המועמדות, אחת אחת, לראיון
פומבי עם מנחה הנשף, הצייר גרשון
גרא. כל הופעה תהיה מעין מערבת
בחירות זעירה, כה תפנה המועמדת
אל קהל הבוחרים.
בתוכנית משובצות גם הפתעות והופעות
אמנים אורחים, אשר ינעימו
לקהל את הערב. תזמורת דוצ׳י
קרלו תלווה את מיצעד המועמדות
ותשמיע מוסיקה לריקודים.
כדי לתרום תרומה מידית למצב־הרוח,
קבעה הנהלת התחרות הסדר
עם מלון ״רמת אביב״ ,שבל אורה,
מן הרגע שהוא נכנס ועד לסיום הנשף,
יכובד במשקאות קרים, קלים
וחריפים ללא הגבלה, וללא תשלום.

שרה זמיר
תל־אביבית, ילידת הארץ, בת .25 בוגרת בית־הספר החקלאי בבן־שמן, עובדת
כפקידה בחברת ביטוח. את זמנה הפנוי חבלה היא, בין השאר, בשחיה והשתזפות.

יפהשמ אי

תל־אביבית, ילידת הארץ, בת .18 משרתת עתה בצה״ל
כמדריכת ספורט. שחיינית מצטיינת, ומתעמלת בקביעות.

ערה די־נור

בת אילת־השחר ,25 ,כיום תושבת נהריה. שחיינית מושבעת.
תחביביה העיקריים: קריאה, גידול פרחים ותפירה.

פ ר חי ה ג רינ ב רג

תל־אביבית, ילידת הארץ, בת ,19 משרתת בצה׳׳ל. הספורט
החביב ׳עליה: אתלטיקה, שחיה וכדורסל. שולטת בארבע שפות.

מלכ ה חגו אל

תליאביבית, ילידת הארץ, בת .18 בת למשפחה ממוצא
יווני, עובדת כפקידה בבנק. תחביבה: הים, והשחיה.

נו רי ת רונ אי

תל־אביבית, ילידת הארץ, בת , 18 למדה תפירה ודוגמנות
בסלון מימי רונאי. הספיקה כבר להתמחות כדוגמנית צילום.

כורתה ליאופולד

גננת לפי מקצועה, שהפכה דוגמנית אופנה. בת ,23 עלתה
מרומניה לפני שבע שנים. הופיעה בכמה תצוגות אופנה.

שרה שניידר

תל־אביבית, בת , 19 משרתת בצה״ל. כבר
הספיקה להופיע בכמה תצוגות אופנה.

ח סי ה גינ צבורג

פתזז־תקוואית, ילידת הארץ, בת .21 משרתת
כיוס בצה״ל, בדרגת טוראית ראשונה.

זיוה פיול

שרה לוי

תל־אביבית, ילידת הארץ, בת .21 שירתה
בחיל הים, עובדת כפקידה במשרד עורך־דין.

תל־אביבית, בת ,17 גובהה 172ס״מ. עובדת כפקידה, מקדישה
את זמנה החופשי למוסיקה ולמישחק. שואפת לקריירה אמנותית.

אדיב ה קו ר ט

רמתיגנית, ילידת הארץ, בת .17 סיימה
בשנה זו את הקונסרבטוריון למוסיקה.

י הודי ת מזר חי
הצעירה שבין המשתתפות, תל־אביבית ילידת הארץ.
תלמידת בית־ספר מסחרי, שאיפת חייה — קריירה אמנותית.

גאולה א ה רוני

א לי ס בונ ד פי ל ד

תל-אביבית, ילידת הארץ בת .22 אחותה ישל הזמרת חנה
אהרוני. הספורט האהוב עליה: סיוף. זכתה בו בהישגים טובים.

תל־אביבית, ילידת הארץ, בת .17 לומדת עדיין בבית׳
ספר תיכון. חברה בחוג דרמטי לאמנויות הקולנוע.

מ איר השם־ סוב
תל־אביבית, ילידת הלבנון, בת 16 וחצי. הוצעה לתחרות
על־ידי קוראים שראוה משתתפת בתחרות נערת אקמן.

אסתר קובאין׳

צברית בת ,22 וזושבת רמת־גן שהתחתנה לפני ארבעה חודשים.
חובבותה: שחיה בים ובבריכה, וכל הקשור בבילוי מעין ווה.

תל מ ה נויפלד
תל־אביבית, ילידת הארץ, בת שש־עשרה וחצי. שחיינית
מצטיינת שהתחילה להשתתף בתחרויות שחיה בגיל .12,