גליון 1092 מתאריך 3 בספטמבר 1958

מכתבים
איש השגה
יותר מלכולם מניע תואר איש המנח
לפנחס?בוז, מזכיר הסתדרות העובדים, שעצר
את גידולו של התמנוז ההסתדרותי,
פעולה שתוצאותיה ישפיעו על חיי האזרח
הישראלי בשנים הבאות.
שמעון תלמי, חיפה
...עמוס חכם, אלווי התנ״ר העולמי, המסמל
את החריגה מהשינרה האפורה של
חיינו.
נחמן גרודצקי, תל־אביב
...או ורנן מאיר וייסגאל, מפני שהוא
נתן לנו את חגיגות העשור ובגלל שהשמיצו
אותו על לא דבר.
יוסף קורבמן, תל־אביב

תשי״א

תשי״ג

תשי״ג

השגה, כגזו בכר שגה גזאו גזשי״א,
גגיגג נגגרכי ״הנגגרב הגה״ אה איש השגה
ואו אשה השגה הארב שס־יגזר אה הגזאגרנג
אשר הבובינג אה דגגזגוג — רבוובה או ררגגגז —

תשי״ד

ער גזייגזגג שר אדרח־י ישראל בגזשך 2ג דגדשיגג.
בגזירגז גג גן גגזגז רגז גזעגזד גגיגדד בנגגזגגגגז
גזישראריגז בשבע גזשגיגג וזאגזרגגגוג, גרגשגגז גזגגאגרעגגז.
בשגג! גזשי״א גזיגז זגז גזעגרגז גזגזדש גזארגגגגי,
ששיגגז בגגגזירגגז אגז גגף גזארץ, גזרגריגז גבעיגגזיגז.
איש גזשי״ב גזיגז אגגיר שגגגרא2ן, גזב\2ר גזסגכגגגז
שוגשף את גזשח־יגזגגז גסגרגן בבגשגז ער-ירי גזגגביגג.
תשי״ג עגזדה בס־יגזן פעגרתג גזפסגרגז שר ח־ייגז כהן,
גזיגנגץ הגזשפבגי שגיסגז רש עבד את האגרגז ררשגת.
כעבגר שגה התגזרגזה הגזדיגה כגרה רשגי גזדגגגז —
וזס־ירי ד״ר ישראר רגדגרף גזסבגגד גגכאן, תרשיעיג גזכאן.
עגג התפתגזגת גזשפבג \2ם־בגכד. עד רפעגן־הדין ההיבובגגרי,
הבגביע גזפתן ריבג שגגגאר תתיר את גדגתתג ער תשבג״ג.
בתשבג״ג גבדה העכגה גזבזזגץ — גגזאר עבד אר־גאצר
הפך גיבגד עתי הגזדגזב. שרבג ער תאגדעגת גזשגגז.
שהביאג בראשית תשי״ו רתיבצע סייגי. אשד עיפגן רשגה
את איש-השגה שרה •.דב־ארגף תשה דיין.
תי הגא איש-השגה !יאג אשת השגה ).שר תשי״גג י
תי התביע את גגגתתג ער 2ו הזזדשית שגגרפג וה עתה י
בגריגן השבגע הבא — האתדגן שר שגת תשי״גג —
יגדיעג עגרכי ״העגרת הגה״ את תגצאגת בח־ידתת השתיגית.

תשט״ו

הצעתי המפורטת היא: איש השנה —
הפורץ הנוצץ ישראל בנציוני; איש השנה
בעולם — שארל דה־נול: במרחב — עבד
אל־כרים קאסם; במדיניות — גולדה מאיר
ושמעון פרם: בכנסת — מנחם בניז: ביהדות
— שני השליחים שנחטפו ונהרגו ב•
אלנ׳יר; בתיאטרון — ינאל מוסינזון; בספורט
— יעקב חודורוב; בקולנוע — רומי
שניי דר.
עמנואל אלקיים, ירושלים

...ח די קולק, שהכניס את הקומיסאריות
הרעיונית והאטנותית להווי חיי המדינה.
ירדנה שיפמן, תל־אביב
אינני סבור שיש אדם לו מגיע תואר
איש השנה יותר מאשר ליחזקאל סהר, ה-
מפקה הכללי של משטרת ישראל לשעבר,
שהדחתו מהשרות וסילוקו בבושת־פנים מסמנים
מפנה במשטר, ותחילת הבראת החיים
החברתיים במדינה.
צבי סראוב, באר־שבע
השנה, כמו בכל השנים שקדמו לה במדינת
ישראל, איש השנה הוא האדם הקובע
לבדו את נורלה שיל המדינה — דוד בן־
גוריון.
צ. מלאכי, ירושלים
...אולי ראש עירית תל־אביב חיים לבנון,
שהסריח לנו את הירקון?
אזרח הגר בקרבת הירקון, תל־אביב
איש השנה — הרב עמרם בלוי, ראש
נטורי קרתא; או השחיין עמנואל פינם, שהצליח
לרמות את כל המדינה וגם אתכם.
מאיר דויטש, ירושלים
מאורע השנה היה ללא ספק הפריצה מכלא
שטה, משום כד איש השנה הוא האיש
המסמל מאורע זה ביותר: שר המשטרה
בכור שיטרית, או נציב שרות בתי־הסוהר
צבי חרמון.
אלי פורת, חדרה
אני בטוח שלא יהיה לכם דם לשים אותו
כאיש השנה, מפני שעוד הפעם כולם יכעסו
עליכם כמו ששמתם את עבד אל־נאצר בשער
העתון שלכם. זה צריד להיות משה דואק,
האיש המשוגע שזרק רימוז לכנסת.
ב. ק״ לוד
...עמום חכם.
מ. שממלר, תל־אביב
...ש ר האוצר לוי אשכול, הממשיד להיות
האיש החשוב ביותר בעיני כל משלם
מיפים ישראלי.
מנחם קורנפלד, חיפה
איש השנה הוא בן הגיורת שנרם לסערת
רוחות ולמשברים בממשלת ישראל.
חיה צור, תל־אביב
ללא ספק, הפורץ הנוצץ ישראל בנציוני
הוא האיש המפורסם ביותר של השנה ש-
צריר לתת לו להיות איש השנה, לפחות
בתור פיצוי על כליאתו.
פ. אורן, צפת
...יעקב מרחבי, האסיר מכלא שטה, שהיה
יותר לויאלי ונאמן למדינה מאשר
סוהריו, שנמלטו בפחד מפני הפידאיון שהתקוממו
בשטה.
אילנה באום, נהריה

השבת מתנה

בנליונכם והזוולס הזוז 090ד) הופיעה ידיעה
כאילו אני הוא שכתבתי את המחזה
פייטה שהוקרא שאחד מערבי שישי בהתי•
אטרוו הקאמרי. ברצוני להעיר שלא אני
כתבתי את המחזה הנ״ל ולו כתבתי אותו
לא הייתי מרשה לקאמרי להמית אותו בקריאה.
קשה
לי להוכיח אפילו לגבי מחזות שלי,
שאני הוא מחברם. אויבי מעלילים עלי שגנבתי
חלק מרעיונות מסו״מים המופיעים
אצלם, וחברי — שננבתי אותם בשלמות.
אם יש אמת מסויימת בטענות אלה, הרי
שעיקר החכמה הוא לדעתי לדעת ממי לגנוב,
ואילו הייתי מעלה בדעתי, ברגע של
חולשה, לגנוב מחזה ישראלי, הייתי מושיט׳
יד אל אחד בעל סיכויים קופתיים ולא אל
מחזה כמו פייטה, העומד על רמה ספרותית
נאותה. אם כבר נאלץ יהודי לגנוב,
לפחות שיבוא על שכרו...
יורם מטמור, תל־אביב
עורך הדפום, שכל כוונתו היוזה להגיש
ליורם מטמור מתנה ליום חתונתו, מתנצל
על המתנה הבלתי־נכונה ומחזירה לבעליה
— בנימין גלאי.

תשט״ז

ת שי ״ז

תשי״ח

מספר 1092
י ״ חאלולתשי ״ ח 3.9.1958 ,
המחיר 550 פרוטה
שנה 21

ץ ל הפשעים החמור, העובר על
תל־אביב, מביא עמו לפחות ברבה אחת:
הוא מבליט לעיני כל, באותיות של דם,
את חשיבותה המכרעת של משטרה יעילה.
בשנים האחרונות התלקחו ויכוחים חריפים
מסביב למשטרה. היו שהצביעו בעוד
מועד על הדימוראליזציה הגוברת והולכת
בחיל זה, על התמוטטות המוראל הפנימי,
על גירוש אנשי־המקצוע והחלפתם במלחכי־פינכה
בעלי מצחיות מוכספות.
גילויים אלה עוררו לא פעם התנגדות
חריפה. אמרו שלא יפה להשמיץ. לא יפה
לדבר דברים רעים, אפילו נכונים הם. בקיצור:
התווכחו על המשטרה כאילו היתה
סניף של חנות צעצועים. כאילו לא כל־כך
חשוב מה קורה בה, מי עומד בראשה ומה
טיב פעולותיה״
אולם המשטרה ממלאה תפקיד חיוני.
בניגוד לצבא, היוצא למלחמה — במקרה
הגרוע ביותר — אחת לכמה שנים, לוחמת
המשטרה בכל יום ובכל לילה — שבעה
ימים בשבוע 24 ,שעות ביממד״

חוסר־היעילות בימי סהר. בשביל מה דרושה
במשטרה מחלקת הבינוי והנכסים? מדוע לא
יוקמו ויקוימו בניני המשטרה בעתיד, כמו
בימי האנגלים, על־ידי השרות המקצועי של
מחלקת העבודות הציבוריות?

כמשפט עמוס פן־גוריון דיכר
יחזקאל סהר על ״סיידים כמדי
משטרה״ ,ששיפצו את הדירות ה פרטיות
של הקצינים. מי שרוצה
כמשטרה העוסקת פשיטור, מוטכ
לו לפשוט את המדים מסיירים
אלה, ולמסור אותם מדים לשוטרים
אמיתיים.

מכהן האמיתי לכל שינוי בצמרת
| | המשטרה הוא היחס לאגף השלישי —
אגף האירגון.

זהו אגף שהוקם על-ידי עמוס

לחלוטין. אם לא היה אומץ־הלב לפרקו, הרי
מעיד הדבר על חוסר־נכונות לחולל שינוי
של ממש. השינוי היחיד הוא שמעתה ייקרא
בשם אגף השיטור, ההדרכה ומח־האדס.

משנה שם אינו משנה מזל.

מצפ שנוצר כמשטרה, השינויים
^ האישיים חשובים אף מן השינויים הארגוניים.
הציבור הרחב, שאינו מתמצא בבעיות
המקצועיות היבשות הכרוכות ב־אירגון
הפנימי, היה מוכן לקבוע את דעתו
על המפקח הכללי החדש לאור נכונותו
לטהר את המשטרה מן האנשים ששמותיהם
הפנו בשנים האחרונות שמות נרדפים ל־חוסר־יעילות,
לחוסר־פקחות ואף לשחיתות
ממש.
גם כאן עשה נחמיאם משהו. הוא הרחיק
זמנית — באמתלה של קורסים — שניים

צייר כי נכשל -יכול לשרוף את
הכד. פרקליט כי נכשל -הפסיד
לכל היותר משפט. אולם משטרה
כושלת קוכרת את שניאותיה כ־כית־קכרות,
לקול פכים של אלמנות
ויתומים.

*מינוי המעניין כיותר הוא זה
| | ש ל עמום בן־גוריון למחוז תל־אביב.
לא נדבר כאן מתוך נקמנות. לא נחזור
על דברים הידועים לכל. די לציין, בצורה
שקטה ועדינה, כי דמותו של עמום בן־גוריון
ידועה לכל שוטר בארץ. שום שוטר, המקבל
את השראתו ופקודותיו מקצין זה,

לא יכבד את תפקידו.
עמוס הוא בנו של אבא. יש לו גב
חזק. הוא היה השלים האמיתי במשטרה
במשך שנים ארוכות. מרחב שעמום יהיה
מפקדו, יהיה מטבעו מרחב אוטונומי. רק
פתי יאמין כי עמוס יקבל פקודות והנחיות
מידי אהרון סלע או מתתיהו סלע, שרק
אתמול קיבלו פקודות והנחיות ממנו.

ץ• עולם לא נכנם אדם בישראל
^/ל תפ קיד חדש כשהוא מלווה איחולים
כה חמים כמו יוסף נתמיאם, המפקח
הכללי החדש. מסע־הגילויים הממושך, שנוהל
על־ידי לוחמי־האמת בעתונות ובמשפט
תוך סיכון עצמי כה רב, החדיר גם בלב
הציבור השמרני ביותר את ההרגשה שיש
צורך בשינוי קיצוני, במטאטא ברזל שיטהר
את מטות המשטרה וישליט מחדש סדר,
הגינות ויעילות.

הרחקתו שי עמום מן המטה
הארצי -והפקדתו עי המרחב
חחשוכ כיותר כארץ -מסטיות
את אופי התוכנית כויח -התקדמות
זהירה שי מטר אחד, ונסיגה
נחפזת שי 100 סנטימטר.

ך חמיאם נקרא לתפקידו כדי לחולל

זה התפקיד שהוטל על נחמיאס.
היה זה פרור לכל -לציפור,
לממשלה ולנחמיאס עצמו.
בינתיים עברו שנים־עשר שבועות. המפקח
הכללי החדש עשה כמה ג׳סטות
קטנות, שנועדו להפגין את הסתייגותו מן
העבר, כגון הדחת הקצין יוסף זינגר, שהואשם
על־ידי שופטת בשבועת־שקר בשרות
משטר־סהר. במתיחות גוברת־והולכת
המתין הציבור למעשה־ד,טיהור הגדול. כ־שהתמר,מד,
לבוא התפרש הדבר כהוכחה
ליסודותיו של המפקח החדש, שרצה לבדוק
תחילה את כל האפשרויות.

השכוע, אחרי כמה תרועות הצד
צרה עתונאיות, פירסם המפקח הכללי
את תוכניתו הגדולה לריאור־גניזציה.
לרוע המזל נסתכר כי הר
הצסיה הוליד עכפר של שינויים.

> ראש טפלת השינויים עומדת ה-
1חלוקה החדשה של המסד, הארצי. למר־אית־עין,
הנה שינוי רציני, אך בדיקה יסודית
יותר מוכיחה כי למעשה לא השתנה כמעט
כלום: היו ונשארו במסד, הארצי שלושה
אגפים. התחלפו רק השמות.
אגף־החקירות נשאר אגף-חתקירות. לא חל
בו שינוי רציני, מלבד שיבתה של המחלקה
לתפקידים מיוחדים — סניף ד,ש.ב.
במדי משטרה — שהיתר, שייכת גם בעבר
לאגף זד״ נבלעה אחר־כך על־ידי אגף
הארגון של עמום בן־גוריון.
אגף המינהלה שמה את שמו ונקרא עתה
אגף הנספים והמשק. אולם הוא נשאר
עמוס כל אותם התפקידים שאין מקומם
במשטרד״ ושצירופם למשטרה היווה אחד
הגילויים הבולטים של שגעדן־ד״גרלות ו

גם זה אינו העיקר. יתכן
שפלג היה פקיד נמיר טופ כעידית
תל-אפיכ, כימים הטוכים
ההם. עלייתו לגדולה כמשטר•
סהר עמדה פיהם הסוו להצלחתו.
פלג הוא שהרס את מחוז תל-
אפים, כיום הגרוע מכל מחוזות
המשטרה. פחוסר-השכלה, כחוסר-
יעילות וכנכונות לחפות על שחיתות
-לא היו רפים כמוהו גם
כמשטר סהר.
מי שיכול אף להציע את פלג למפקד
מרחב במשטרה החדשה — הריהו חותם על
תעודת־עניות לעצמו.

אל נשכח זאת. ויכוח על נושא זה חייב
להיות רציני ואחראי. יעילותה של המשטרה
חשובה עד אין ערוך יותר מרגשותיו
של פרט זה או אחר• הדברים אשר יש
לאמרם, חייבים להיאמר בפד, מלא וללא
משוא־פנים.

מדוע לא חוייב אהרון סלע להישאר לידו,
בתפקיד שהוא מצוי בו והתאים לו, תחת
למסור לו את אגף־השיטור במטה הארצי.
בו אין לו שום מושג.
אולם הגסיון למנות את יואב פלג למפקד
מרחב המרכז הוא כמעט מדהים. פלג, איש
קשיש, יצטרך לפקח אישית על מחוז המשתרע
מנתניה עד אילת, ושבירתו נקבעה
משום מה לא ברמלה, אלא בירושלים
הנידחת.

הארי ! גזנ צוזי

כן־גוריץ למען עמום פן־גורידן,
מנגנון כי־ורוקראטי אדייר ומסורכל
של שותי-תה ומלחכי-פינכה, שהתנפח
על-חשכץ המחלקות הפועלות
כשטח.

אגף־האירגון היה טעון חיסול. מחלקת
הסיור והבסחון צריכה להיות חלק מן האגף
האחראי לגילוי פשעים ולמניעתם —
אגף החקירות. למען אגף זה קיימת המשטרה
— כשם שהצבא קיים למען חטיבותיו
הקרביות. אין כל הגיון בקיום תפקיד
מופשט ועצמאי — השיטור — במסגרת
נפרדת, שתהיה בהכרח בלתי־יעילד״
לשם מד. דרושה מסלקת ההדרכה במטה
הארצי? ההדרכה צריכה להיות נחונה כולד
— ,כמו בימי האנגלים — בידי האיש
האחראי לה בפועל: מפקד בית־הספר
לשוטרים בשפרעם, אדם בעל דרגה של
מפקח מחוזי והשכלה משפטית. כל מחלקה
נוספת, השוכנת בעמי האולימפוס של
המטה, לא תגרום אלא להגברת הצריכה
של כוסות תר״
מחלקת חתנועח צריכה להיות שייכת בחלקה
לחקירות, בחלקה השני למיגהלה. מחלקת
נוח־האדס צריכה להיות שייכת מטבעה ל־מינחלה,
אחרי שמשמר־הגבול (שהיה צריך
להתפרק או לעבור לצח״ל) הופרד בצדק
מאגף האירגון, הפו כל האגף הזה מיותר

מעמודי־התווך של משטר־סהר, איש המשטרה
הכלכלית שמאי זוהר, ואיש החקירות
אפריים הופשטטר. נראה כי גיסה
להרחיק גם את לוי אפרהמי, האיש
שהפקיע בשעתו בנץ שלם של משטרה לצרכיו
הפרסיים. אולם כבר הצורה בה
געשה נסיון זה — על־ידי מחן שוחד של
שנתיים, השתלמות* בשכר ועם מכונית
לאדם העומד על סף גיל הפנסיה, העידה
על חוסר טשזדע של אומץ־לב. יש לזקוף
לזכותו של לוי אברהמי שדחה הצעה מגוחכת
זו והעמיד את המפכ״ל בפני הברירה
הברורה: לפטרו או להחזירו לתפקיד מרכזי.

אולם
כל זה כאץ ופאפם ל•
עומת שאר המינויים. הם מזכירים
מישחק הקרוי כשם ״כסאות מד
סיקליים״ ,בו מזנקים המשחקים
מכסאותיהם, רצים למקום מסויים
וחוזרים בזינוק לכסא הקרוב כיותר.
האיש שנשאר כסוף כלי
כסא -הוא המפסיד.
מבין שלושת אלופי״הפיקוד החדשים של
המשטרה — ראשי שלושת המרחבים הגדולים
— אין אף אחד. הנראה מתאים
לתפקידו. אפשר עוד להסכים למינויו של
אברהם זלינגר בצפון — אם כי לא ברור

^ שינוי מהפכני במשטרה — להכניס
למיל הרצוץ רות חדשה ודם חדש, להחזיר
למשטרה את האישים החזקים והישרים
שסולקו על־ידי הכנופיה של אתמול. להפקיד
את אגסיה בידי אנשים בעלי שיעור־קומה
כישורון שיף ונעמן סתווי, להוכיח
גם לאחרון השוטרים כי הנד. נפתח דף
חדש.

דפר זה יא קרה. המשטר הישן
שי ,,שמור יי ואשמור ין ״
יא נשכר. אנשים נודדים מרחופ
הרככת ירחופ השחר, ויהיפך -
אך אין ככך כי חשיפות. זוהי
אותח הגכרת כשינד האדרת.

מתקבל הרושם שיוסף נחמיאס רואה את
עיקר תפקידו ביחסי־ציבור. הוא יצא לפייס
את דעת־הקהל ולסבר את אוזנו — תחת
לסלק את הגורמים המוחשיים שגרמו ל־דעודקהל
בה שלילית. הוא מנסר. לבצע
ניתוח פלאסטי לחולה סרסן.
קרוב לזודאי שנחמיאס חדור באמת רצון
טוב. יתכן מאד שאינו יבול לעשות כרצונו,
שעליו לקחת בחשבון הנחיות מראש־ה־טמשלד״
שאץ נותנים לו לבצע את השינויים
הנראים לו.

אך הציפור נכסף יגפר שיהיה
לו האומץ לקום וללחום למען
השקפתו, שלא יירתע מפני לחץ
פוליטי ואישי. אם נחמיאס אינו
מוכן לכף, לא היה צריך ליטול
לידיו את כוכע המצחיח.

ת 2נ 9י ת

במדינה

זכר הזכויות שסורות

• אם יימשך השקט היחסי הנוכחי כמרחב, תתחיל ארצות־הברית
כחודשים הקרוכים בהענקת סיוע כלכלי נרחב למדינות
ערב, כולל רע״ם. לא מן הנמנע שהיא תגיש גם סיוע צבאי
• ההערכה הישראלית הרשמית על המתנכש כזירה הערכית:
מזכיר הליגה הערבית עבד אל־כאלק חסונה ינסה ליצור לעצמו
מעמד של ״האמרשילד ערבי״ .הוא יסע מארץ ערבית אחת לשניה, במאמץ
לתיווך, ואולי אף ינסה לגבש לעצמו עמדה עצמאית, מול עבד אל־נאצר.

• צפוי שינוי כמדיניות המרחבית של משרד החוץ הברי

לאחר מותם או פרישתם של רוב מומחי הפוריין אופים לעניינים ערביים,
יתקבל עתה כנראה קו מנחה חדש, שונה מן הקו הפרו־ערבי המסורתי. נקודת״
יסוד אפשרית בגישה החדשה: תמיכה להשגת ערובה בינלאומית לכל הגבולות
במרחב, כולל גבולות מדינת ישראל. רווחות גם שמויעות כאילו שר החוץ
הבריטי, סלווין לויד עצמו, יתפטר.
• צפויה מערכה טרוריסטית נגד הבריטים בעדן. גמאל עבד
אל־נאצר החליט, כנראה, להעביר את המוקד לחלק זח של המרחב, יפעיל
יחידות פידאיון תימניות.
• הפעילות הסינית כמרחב תלך ותגכר. יהיה בכך העברה
הדרגתית של החדירה הכללית והפוליטית לארצות ערב מידי מוסקבה לידי פקינג,
המבקשת עתה להוכיח את מעמדה כמנהיגת היבשת האפרו־אסיאתית.

שיבתם של הדתיים לממשלה קרובה מאד. החזרה תיעשה
ללא כל תנאים מוקדמים, בליווי הצהרה כי תוך כדי ישיבה משותפת בממשלה
יבהירו שני הצדדים את הבעיות השנויות
במחלוקת. למעשה לא ישיגו הדתיים
כל ויתור ממשי, מלבד המשך
הקפאתו של הויכוח סביב השאלה מי
הוא יהודי.
העם העבר* האידיאל
למעלה מחצי מיליון תלמידים חזרו השבוע
לספסליהם, ללמוד תורה מפי 23 אלף
מורים. לגבי רבבות מהם — בני כיתה א—
תהיה זאת חוויה בלתי־נשכחת, סימן־
דרך בחייהם הקצרים.
המספרים שפורסמו מטעם זלמן ארן,
שר החינוך והתרבות, היו רבי־רושם לגבי
אנשים האוהבים מספרים בעלי ספרות רבות•
אולם מאחוריהם הסתתרה עובדה בל־תי־נעימה:
ככל שגדלו ההישגים הכמותיים
של החינוך הישראלי, כן התרוקן מתוכנו.
בראשית שנת הלימודים תשי״ט לא ידע אף
לא מורה אחד בישראל מהי, בדיוק, מטרת
החינוך העברי — מה הטיפוס האידיאלי
לקראתו מחנך בית־הספר העברי, מה לוח
הערכים אותו הוא מבקש להציב בלב תלמידיו.
טימטום
מלומד. כתב השבוע מבקר
חינוכי :״תלמיד המלא לכאורה ידיעות במקצוע
מסויים, או במקצועות אחדים (יכול
להיות) בור או חסר־אינטליגנציה תופעה
זו בולטת במיוחד אצלנו, והיא אחד
הגורמים לדעה המוטעית כאילו לומדים אצלנו
פחות מאשר למדו באירופה, ביחוד
בבית־ספר תיכון האמת היא >ש)אין אינטגרציה
של המקצועות, המפתחת את ההרגל
להשחית, לחשוב, להקיש, להסיק מסקנות
ולהשתמש בחומר הנלמד לצורך מחש־

• כמעט בטוח כי יוקדם מועד
הבחירות הכאות יובנסת.
הגורם העיקרי הפעם: הרעת היחסים
בין מפא״י לבין מפלגות השמאל, בעיקר
בשאלות כלכליות ובשאלות של
מדיניות הסתדרותית.

• תחול מהפכה שלמה במערכת
כתי־המשפט בארץ.
חיים כהן יהיה שופט עליון, אס כי
עלול הדבר לגרור אחריו את התפטרותו
של נשיא בית־המשפט העליון יצחק
אולשן. את מקומו של כהן, כיועץ
משפטי של הממשלה, יתפוס פרקליט
המדינה קולין גילון, ובמקומו של גילון
.יתמנה פרקליט מחוז תל־אביב יעקב
בראור.

• אליהו ששון יהיה השר
הספרדי הכא, ממפא״י. ביקורו
הנוכחי של ששון, המשמש כשגריר
ישראל ברומא, אינו קשור בענייני שירות
החוץ, כי אם בבירורים בתוך
מפא״י לגבי הצעה למסור לידיו תיק
בממשלה, למשיכת קולות הבוחרים מבני
עדות המזרח, במקומו של שר ה־משטרה
בכור שלום שיטרית, אחרי
הבחירות הבאות

• התפתחות נוספת, הצפויה
כחזית העדתית, כתוך שורות
מפא׳׳י: עקב התסיסה הגוברת בשורות מפא״י בירושלים, מצד בני

שר-החינוך ארן

תלמיד בעל ידיעות יכול להיות בור

עדות המזרח, אשר תתלוננו על הפליה בחלוקת התפקידים הציבוריים והמנגנו־ניים
של המפלגה בבירה, יונהג כנראה להבא עקרון של חלוקה .50—50
על כל מועמד אשכנזי שיוצע לתפקיד ציבורי, יוצע בן עדות המזרח לתפקיד
מקביל או דומה.
• ימונה נציב חדש למנגנון המדינה. דויד רוזוליו, הנציב הנוכחי,
הרגיז את הבוסים המפא״יים שלו, בטיפולו הנוקשה בשביתות ׳עוברי המדינה.
טיפזל זה עלול לעלות למפא׳׳י בקולות חשובים בבחירות הבאות. כצעד ראשון
לקראת סילוקו הסופי, נשלח רוזוליו לסיור של חודשיים באמריקה. מסיור זה
לא ישוב, כנראה, לתפקידו.

• עורך-הדין החיפאי יעקב שמשון שפירא יחזור לפעילות
פוליטית. ח״ב לשעבר שפירא התרחק מן הזירה הפוליטית, אחרי שהתבררה
עיסקת מניות הנפט שקיבל. עתה החליטה מפא״י להפעילו מחדש, לקראת
בחירתו לכנסת הבאה.

• חכרת ״אל־על״ מעיינת כאפשרות לרכוש שלושה מטוסי
סילון לנוסעים. המטוסים המוצעים: בואינג ,303 מתוצרת אמריקאית, אשר
יוכנסו לשרות על־ידי חברות אמריקאיות בעוד חודשים מספר. החשבון היסודי:
בעוד שחברות זרות רבות יטיסו מטוסי סילון מעל לאוקיינוס האטלנטי
ולמרחקים ארוכים אחרים, קשה להניח שישתלם להן להפעיל ממוסים כאלה ללוד,
ישאירו פתח לאל־על.

בה על העולם הסובב את הלומד.״
אותו מבקר הציע פתרון: להנהיג שיעורים
מיוחדים לצורך שילוב המקצועות, השונים
בתמונה כוללת אחת. אולם היה זה
פתרון מכני מדי: שיעורים כאלה לא יביאו
שום תועלת אם לא תעמוד לנגד עיני המורים
עצמם תמונה ברורה, השקפת־עולם
מגובשת שתגדיר את מהותו ואופיו של האדם
העברי האידיאלי בדור זה.
במדינה שאינה יודעת אם היא יהודית,
עברית או ישראלית, שלא הצליחה עדיין
להגדיר מה זה יהודי, שלא החליטה אם היא
שייכת לאירופה או לאסיה — אין לדרוש
מן המורים להמציא את התשובה בעצמם.

בתי־סוהר
שרות שד חד
הגילויים שהושמעו בפי העדים באוזני
הועדה לחקירת המרד בכלא שטה היו
תחילה מזעזעים, אחר־כך מדהימים, אחר־כך
מגוחכים. לבסוף לא ידע הציבור אם לצחוק
או לבכות. אילו הקימו תושבי חלם בית־טוהר
לפידאיון, לא יכלו להמציא שיטות
שונות מאלה הנהוגות בשרות בתי״הסוהר.
לפחות שלושה שדוחים חשובים עמדו

בחקירה במלוא חרפת מערומיהם:
• שרות בתי הסוהר, שכלא את האסירים
המסוכנים ביותר בישראל בטווח זריקת־אבן
מן הגבול, נתן בידי האסירים את המפתחות,
שם את השער במקום שהוא מת
לגבי מלונת השמירה, לא אימן את הסוהרים
בשימוש בנשק, סיפק לאסירים בנזין ומוטות
ברזל, הקים חומה שלא הקיפה את כל
בית־הסוהר, הפקיד על בית־הסוהר קצינים
שהיו פחדנים, מפירי־תקנות ועריקים.
• המשטרה, אשר אנשיה הקיפו את
בית־הסוהר אך עמדו מנגד כאשר היה צפוי
מתת לכל הסוהרים שנשארו בפנים, לא
הצילו פצוע שזעק לעזרתם. לא מנעו את
בריחתם של עשרות אסירים מתחת לעיניהם
ממש, פחדו לפרוץ לתוך הבנין
עד שחוסל כל שמץ של סכנה.
9שרות הבטחון, שלא ידע כלום.
לא היו אלה ליקויים קלים. היתר, זאת
תמונה כללית של דימוראליזציה שנראתה
כללית ממש, ושהעלתה בלב הציבור את
החשש כי מן הסתם שורר מצב דומה גם
בשרותים ממשלתיים אחרים, שם לא גרם
מאורע דרמתי לחקירה כה יסודית.
״אין חיילים רע ים אפשר היה
לקתת כי ועדת החקירה, מורכבת משני
חברי כנסת ושופט מחוזי, תמצא עוז בנפשה
להסיק את המסקנות שהיו ברורות לכל
קורא עתונים:
הצורך הדחוף בחיסול מוחלט של מש־רד־המשטרה
המגוחך, חסר היכולת והמעמד,
והעברת המשטרה ושרות בתי־הסוהר למשרדים
יעילים ורציניים יותר.
• החלפת כל צמרת שרות בתי־הסוהר,
על סמך ההנחה הנכונה שהושמעה ביום הראשון
של החקירה על־ידי סגן הנציב :״אין
חיילים רעים, יש רק קצינים רעים״ .תמונת
הרשלנות, חוסר־ר,יכולת ואפיסת־הכוחות של
השרות, כפי שהצטיירה בחקירה, אינה
יכולה להיות פרי אפסותו של איש אחד.
אולם חברי הועדה הלכו בדרך ההתנגדות
הקלה ביותר. הם תבעו להדיח את הסוהרים
והקצינים הנמוכים, שלא הושפעו אלא על־ידי
הרוח הכללית של השרות, אותה לא יכלו
לשנות. ואילו לגבי הלויתנים נהגו בעדינות
רבה, הסתפקו בנזיפות אדיבות.
הכל מחדש. נזיפות אלה לא יכלו לשאת
פרי. כי ירידת שרות בתי־הסוהר לא החלה
ערב מרד שטה. היתד, זאת התמוטטות
איטית, שנמשכה בהתמדה עשר שנים.
עם קום המדינה היה נדמה לכמה אידיאליסטים
במנגנון השלטון החדש כי ניתנה
לישראל הזדמנות חד־פעמית לחולל מהפכה
גדולה. שרותי בתי־הסוהר בעולם כולו הם
מוסדות שמרניים, עמוסי דעות קדומות של
דורות, הצולעים עשרות שנים אחרי ממיצאי
המדע הקרימינולוגי והפסיכולוגי. אולם מדינה
חדשה, הבונה הכל מחדש, יכלה לבנות
שרות מודרני, יעיל ומותאם להישגים המתקדמים
ביותר של המדע.
הפקידים שסברו כך למדו לדעת שהמלאכה
קשה. הממונה על משרד־המשטרה של אז,
רם סלומון, ועוזרו גרו גרא, ניסו להטיף
את תורתם, דרשו תקציבים, תבעו להקים
מינהל עצמאי שיקיף את כל הטיפול באסירים
ובנוער העבריין. הם נתקלו בקיר
אטום של אדישות ממשלתית, חישובים
קואליציוניים ודעות קדומות. סולומון התפטר,
הפך עורך־דין פרטי. גרא נפטר.
לא תיקון, לא פחד. הממשלה פיר־סמר,
מיכרז, מצאה בקושי מועמד לתפקיד
מנהל השרות. אחרי היסוסים נבחר ד״ר
צבי חרמון, עובד סוציאלי הבקי בתיאוריה,
חסר נכונות או יכולת ללחום על דעותיו.
הוא לא היד, מסוגל לגרום להכרעה
ברורה בשאלה היסודית: האם בית־הסוהר
הוא מוסד לשיקומו הרוחני של העבריין
והחזרתו לחברה התקינה, או מוסד להענשה
ולהטלת מורא.
בהעדר החלטה, הושגה פשרה מעשית שלילית
ביותר: בית־הסוהר לא יכול היה לתקן
איש, אך גם לא היה מסוגל להפחיד
איש. הוא הפך לבית־ספר של פושעים.
תקלה רצינית ביותר היתד, אי־ההפרדה
בין הסגל האזרחי, שהיה צריך לרכוש את
אמון האסיר בדי לרפא את נפשו ולשקמו,
לבין הסגל הבטחוני, שהיה צריך לשמור
עליו. כולם עורבבו יחד בשרות של לובשי־מדים,
בו אי־אפשר היה להפריד בין מגדל־האווזים
במדים לבין השומר במגדל־הש־מירר
.,הכוח הבטחוני הלך מדחי אל דחי,
בעוד שגם הסגל המשקם, הפסיכולוגי והמדעי,
נשאר דל וחסר־התלהבות. נוצר
שרות שלא ידע מה בדיוק תפקידו, שהמוראל
שלו היה קרוב לאפס. אזרחי ישראל
התרגלו לראות סוהרים עלובים עומדים
העולם הזח 1092

בכבישים, עמוסי סלי־קניה, מחכים לטרמפ.
אפיזודה קטנה. כל הסבור שאפשר
לתקן מצב זה על־ידי הרחקת שני קצינים
וכמה סוהרים, משלה את עצמו. לגבי שרות
בתי־הסוהר נכונות אותן ההנחות כמו לגבי
המשטרה (ראה הנידון) :הוא זקוק לשר
חזק ואחראי, המסוגל ללחום על דעותיו,
והוא זקוק למפקד ראשי בעל אישיות ו־אומץ־לב.
בהעדר
תיקון זה, יהיה מרד שטה רק
אפיזודה קטנה בתהליך השקיעה של שרות
בתי־הסוהר.
הממשלה פגר לפני הדלת
הרקע למינוי הועדה הממשלתית היה
ידוע: סירוב הרב לקבור בבית הקברות
של פרדס־חנה את הילד אהרן שטיינברג,
בגלל היותו בן נוצריה (העולם הזה .)1052
אולם כאשר הטילה הממשלה על דויד בן־
גוריון, ישראל בר־יהודה ופנחס רוזן לברר
את בעיות הקבורה, היתד, המגמה מדחיקת־לכת:
להוציא אחת ולתמיד את עניני הקבורה
מידי הסמכויות הדתיות, להעביר את
בתי־הקברות ואת שרותי־ד,קבורה לידי העיריות.
סברו השלושה: אם ירצה מישהו
בקבורה דתית דווקא, יבקש זאת מן העי־ריר״
שתיענה לרצונו.
אולם כאשר פורסמו המסקנות לפני שבועיים,
נסתבר כי חלה נסיגה עצומה. אמנם
בוטלה סמכות הרבנות הראשית לאשר
את שרותי הקבורה, אולם שרותים אלה
נשארו כפופים למרותו של שר הדתות.
רק הוא יוכל להסמיך גופים דתיים ובלתי־דתיים
לעסוק בקבורת ״יהודים״.
תינוק מת כחלון. מה גרם לנסיגה
מבוהלת זו? השבוע התהלכו במסדרונות
הממשלה כמה ידיעות, שעוררו חיוך.
לפי ידיעות אלה, היה גיבור ׳הפרשה
שמואל זנוויל כד,נא, מנהל משרד־הדתות
וממציא מקומות־קודש בסיטונות. כד,נא הוזמן
על־ידי הועדה לתת חוות־דעת, כמו
מומחים רבים אחרים.
חוות־דעתו של כהנא היתד, מקורית .״אינך
מכיר את אנשי חברו,־קדישא,״ הזהיר
את ישראל בר־יהודה .״אם תפגע בפרנסתם,
הם יהיו מסוגלים לכל. אל תתפלא אם תמצא
בבוקר בהיר אחד גוויה מונחת לפני
דלת ביתך. הם יכולים גם לזרוק תינוק מת

דרך חלונך!״
איש אינו רוצה למצוא פגר על מפתן
ביתו. על כן, לדברי יודעי־סוד אלה, נתקבלו
המסקנות המתונות שאינן פוגעות ב־פרנסתה
השופעת של החברה קדישא.
דעות לפיד בוער
מבחינה חיצונית, אין קלמן כצנלסון דומה
למהפכן מופלג. פניו עגלגלות, משקפיו
עבים וקולו דק וגבוה. אולם מבחינה רעיונית,
היה כצנלסון תמיד אחד האנשים הקיצוניים
ביותר בישראל. אפילו רביזיוניסטים
שרופים רטנו לא פעם כי קלמן הוא
פאשיסט•
אולם בניגוד לחבריו לדעה, הצטיין כצנל־סון
תמיד בתכונה חשובה אחת: הוא הגיוני,
ואין הוא נרתע מלנסח את דעותיו בפה
מלא. במקום שאחרים חיפשו מליצות רמות
כהסוואה, לא היסס קלמן מלקרוא לילדו הרעיוני
בשמו.
השבוע כתב כצנלסון מאמר בהארץ, שהדגים
תכונה זו להפליא. בניגוד למאות
עסקנים אחרים, המשלמים מס-שפתיים למלי־צות
הומאניות בשעה שהם מצדיקים בחצי
פה את דיכוי ערביי ישראל, ניסח כצנלסון
ברורות דרישה הכמוסה בלב רבים בישראל:
לגרש את ערביי ישראל מתחום המדינה.
אכזריות לפני המוות. טוען כצנל־פון,
כהנחת־יסוד :״הכמיהה של ערביי
ישראל אינה מסתפקת בביטול המשטר הצבאי
ובהחזרת קרקעות. היא תובעת את
חיסולה של מדינת ישראל, מקור הצרות
והפורענות שירדה על ראש ערביי ישראל.
התביעות הערביות, הנוגעות להסרת ההגבלות,
אינן אלא מפרעות ותשלום־ביניים
על חשבון הפרעון הסופי הנכסף.״
קובע כצנלסון :״אילו ניתן לערביי ישראל
לעשות מה שלבם חפץ, לא היה נשאר איש
מאתנו בחיים. ולא זו בלבד, אלא שהאכזריות
שלפני המוות היתד, מעמידה בצל
את המתת
ד,רביזיוניסט התתיק לועג לאנשי מפ״ם,
היושבים על קרקעות ערביות והמטיפים מוסר
לזולתם, קובע בצדק :״מבחינה מוסרית
אין הבדל אם אנו מחזיקים באדמתו של
ערבי ישראלי, או באדמתו של זה שברח
הפילם חזח 1092

ונודה שבוה גדגי הר\2\2
ואנו מונעים בעד חזרתו יהודי המסרב
להזדהות עם המדיניות של ישראל כלפי
המיעוט הערבי וכלפי ערביי ישראל אין לו
מוצא אלא לעזוב את הארץ, כי המדינה
כולה עומדת על השלטת היסוד היהודי
במקום הערבי.״
אדיר צח — כחוץ. בהגדירו את השיטה
הנהוגה כיום בממשלה כלפי הערבים
כ״צביעות יהודית, המבקשת ליצור ערבו־יהודים
סינתטיים אוהבי מדינת־ישראל,״ לועג
כצנלסון לסתירה הגדולה של שיטה זו:
״כשמסיים צעיר ערבי בית־ספר תיכון ישראלי
אנו מסרבים לתת לו עבודה. וזה לא
רק משום שהעסקתו יוצרת מובטל יהודי,
אלא משום שלימודו העברי הכשיר אותו
לפתח פעולת ריגול המסוכנת לנו.״
מסכם כצנלסון :״לערביי ישראל, ובראש
וראשונה למוסלמים שבהם, אין מקום במדינה
זו לצורך פינוי הערבים מישראל
יש לנהל משא־ומתן עם מדינות ערב, הצמאות
לכוחות השכלתיים וטכניים, ולהסדיר
אתן — במוקדם או במאוחר — הגירה
זו, שתעביר כל שנה אלפי ערבים צעירים
מישראל אל המרחב הערבי. בעזוב
הצעיר הערבי את ישראל, ובדרוך רגליו
על אדמה ערבית, ינשום לרווחה אוזיר צח
ויהיה ישלם עם עצמו ועם מצפונו.״
אושוויץ ישראלי. גם כצנלסון אינו
כן עד הסוף. אין הוא אומר מה יש לעשות
אם מדינות ערב יסרבו — כפי שיש להניח
בודאות — לקלוט מרצון חופשי ערבים
שיגורשו מישראל. במקרה זה תהיה הברירה
היחידה: לגרשם בכוח, תוך שימוש
בשיטות דיר־יאסין, או להשמידם במשרפות
של אושוויץ ישראלי.
אולם למרות חוסר כנות סופית זו, עשה
כצנלסון שרות ציבורי רב: הוא ניסח
בפעם הראשונה ברורות מחשבות המכרסמות
בלב רבים, ביניהם אנשים בעלי עמדת־מפ־תח
במנגנון השלטון, מאפשר בצורה זו
ויכוח ציבורי גלוי.
אין זה מקרה שכצנלסון פירסם מחשבה
זו דווקא בשבוע בו מופיע ״המנשר העברי״
,מצע הפעולה השמית המנסח בפעם
הראשונה את המחשבה. ההפוכה: הפיכת
ישראל למדינת־שותפות של הרוב העברי
והמעוט הערבי,יצירת פדרציה ארצישראלית
וליכוד המרחב השמי. עשר שנים אחרי
קום המדינה הגיעו הוגי־הדעות משני ה־קצוות
למסקנה שיש לסלק את השקרים המוסכמים
ולדון ברצינות אם ישראל תהיה
מדינה קולוניזטורית יהודית, שתהא בהכרח
אוייבת העולם הערבי, או להיפך, מדינה
מרחבית, המבקשת להשתתף בהנהגת המרחב.
אמר
השבוע אחד ממתנגדיו של כצנלסון,
בתגובה על הצעתו לגרש את ערביי ישראל
:״כצנלסון מזכיר אדם המוצא לפיד
בוער בחדרו, והזורק אותו לתוך הדירה
השכנה. אם ערביי ישראל שונאים את המדינה,
הרי העברתם למדינות ערב רק תעזור
לגיבוש נוסף של חזית־המלחמה הערכית
נגד המדינה.״

כצנלסון אינו אומר איך לעמוד נגד חזית
זו לאורך ימים.

הממשל הצבאי
פעולת שרשרת
חמשת הגברים שישבו לפני כשלושה חדשים
בקומה השניה של קפה ורד, בצפון
תל־אביב, שוחחו ביניהם על בעיות התיאטרון
הישראלי. יעקב אגמון ממנהלי הקאמרי,
הסופרים משה שמיר ואהרון מגד
והעתונאים אמנון דרור וזאב שיף עסקו
בבעיה זו ברצינות מלאה. אך במהלך השיחה
התגלגלו הדברים אל בעיה אחרת לגמרי
מזו של משבריו התכופים של התיאטרון
הקאמרי, או פשיטת הרגל של תיאטרון
אהל; בעית הממשל הצבאי. עד מהרה
התברר כי כל החמישה, למרות היותם בעלי
השקפות פוליטיות שונות, היו בדעה
אחת: יש לחסל את הממשל הצבאי, ומיד.
תוך כדי שיחה התלבנה גם החלטה מעשית:
לצאת ולהחתים את חוג המכרים והידידים
על מכתב גלוי לכנסת וסיעותיה
בתביעה לביטול מיידי של הממשל הצבאי.
על אף היותם טרודים איש איש בעבודתו
היומיומית, יצאו החמישה לביצוע המשימה.
כשהם מופרעים מדי פעם במאורעות חיצוניים
ופנימיים, כמו המהפכה בעיראק וגילוי
רשת הריגול בגליל המרכזי, הצליחו
החמישה במשימתם יותר מאשר קיזז מלכתחילה.
על גילוי־הדעת, שנוסח על ידם
בזהירות• אך בתקיפות, חתמו סופרים, משוררים,
אנשי־תיאטרון ועתונאים מכל הזרמים
ומכל המפלגות*.
בשבוע שעבר פרסמו החותמים הראשונים
על גילוי־הדעת את קריאתם בפומבי :״החתומים
על קריאה זו רואים את ענין חיסולו
של הממשל הצבאי כהכרח מיידי וגם
כחובה מוסרית ואנושית המוטלת על
כל אזרח במדינה. החתומים על קריאה זו
מאמינים כי הממשל הצבאי הוא מכשול בדרך
הסיכוי להבנה בין שני העמים ובין
ישראל והמדינות השכנות, ומסתבר כי כבר
גרם נזק מדיני רב ועלול אף לפגוע ב־בטחונה
של מדינת־ישראל.״
משפורסם גילוי הדעת מצאו עצמם החותמים
עליו חברים בשורה ארוכה קודמת
של מתנגדים לממשל הצבאי 150 :פרופסורים
ואנשי־רוח דגולים, כמו הפרו׳פסורים
סימון וריינר מן האוניברסיטה והטכניון
והפרופסור מרטין בובר, מירושלים.
השבוע, חרף נסיונותיו של קול־העס הקומוניסטי
להטיל חסותו על הפעולה ותוך
כדי הסתיגות מפלגתית צרת־עין של חוגי
* הרשימה המלאה: יעקב אגמון, שלנוה
בר־שביט, חנוך ברטוב, אמנון דרור, אריה
זיו, ריקה זראי, יוחנן זראי, שלום כהן,
נפתלי לביא, בתיה לנצט, אהרון מגד, אלכס
מסים, יורם מטמור, אורי סלע, בועז עב־רון,
שמעון צבר, דן קדר, ג׳ימם יעקוב
רוזנטאל, זאב שיף, משה שמיר, בן־ציון
תומר, בנימין תמוז.

מפ״ם החוששים מפני התחרות באיגוד ה־יהודי־ערבי
המשותק מזה חודשים רבים —
החליטו החותמים על גילוי־הדעת החדש
להמשיך בפעולה: הם יזמו ״פעולת־שר־שרת״
בפניה אישית אל 150 סופרים,
עתונאים, שחקנים ואנשי־ציבור נוספים, בהצעה
להצטרף אל גילוי־הדעת.
דת כוורח דבורי
אילו נהגה משטרת ירושלים לפרסם קו־מוניקטים
צבאיים, יכלה להודיע השבוע:
״במזרח אין כל חדש.״ שכונת מאה שערים
היתד, שרוייה בשקט בלתי־רגיל. נטורי־קר־תא
השלימו עם הבריכה המעורבת, החגים
התקרבו, הכל בא על מקומו בשלום. איש
לא יכול היה להעלות על דעתו שאי־שם
בבנין המשטרה עצמו מכין מישהו מוקש
שיפוצץ שקט זה.
ההתפוצצות באה במפתיע. בן־ציון דוי־טש
,40 ,ואורי בן עמרם בלוי ,30 ,שניהם
אבות לשלושה ילדים, הוזמנו לפתע והואשמו
כחוק על שלא התיצבו מעולם לרישום
בלשכת הגיוס.
לא יכרע ולא ישתחווה. מבחינה
טכנית היתד, זאת האשמה נכונה. שניהם
היו צריכים להירשם לגיוס מיד עם קום
המדינה. אולם כאשר הגיע הממשל הצבאי
הישראלי לירושלים, בדמותו של המושל
דוב יוסף, אסר עמרם בלוי על בני עדתו
להתיצב. תחת תעודות־הגיום הרגילות של
מדינת ישראל, נשאו צעירי נטורי קרתא
בכיסם תעודת ״לא יכרע״ * מטעם עמרם
בלוי, והשוטרים הצבאיים הישראליים הסתפקו
בכך.
כאשר נאסרו דויטש ובלוי הבן, בעת
ההפגנות נגד הבריכה המעורבת, גילה הסמל
החוקר כי מעולם לא התיצבו לגיוס.
אמנם, אילו התיצבו היו זוכים לשיחרור
כמעט אוטומטי: הן כאבות לשלושה ילדים,
והן כבחורי ישיבה. אולם עצם אי־ההתיצ־בות
לצורך קבלת שיחרור היא עבירה על
החוק.
בלוי סירב לחתום על ערבות להופעה
במשפט, נשאר עצור, למורת רוח המשטרה.
כתוצאה ממרצו הרב של הסמל החוקר,
יצטרכו עתה גדולי המדינה לשבור את
ראשם איך להיפטר מן הצרה החדשה,
מבלי להיכנס לכוורת דבורים. כי שני הצעירים
יטענו, מן הסתם, שאינם מכירים
בהשתייכות ירושלים למדינת ישראל.
משטרה המפקח וסגנו
הדמות המגוחכת ביותר, שהצטיירה מהודעת
יוסף נחמיאס ובכור שיטרית על השינויים
בצמרת המשטרה בשבוע שעבר
(ראה הנידון) היתד, זו של מפקח מחוזי
* על פי הפסוק :״מרדכי לא יכרע ולא
ישתחווה״ .נטורי קרתא סירבו לכרוע ברן
לרשויות ישראל, אותן דימו לממשלת חמן.
(חמשן בעמוד )6

שליחות במחתרת -חלקו החודש שד הסיפור
הח שוב ביותר שפורס אי פע ב מדינ ת שראד
בארבעת הפרקים הראשונים של כתבה
סנסציונית זג שפורסמו בארבעת
הגליונות האחרונים של ״העולם הזו,״,
סיפר ציון בן־אפרים כיצד התקשרו עמו
בבגדאד, בסוף שנת ,1948 ראשי מחתרת
עיראקית חדשה, שביקשה להיעזר בישראל
כדי לגרש את הבריטים ואת
נורי אל-סעיד, ולמנוע את חדירת הסובייטים.
בן־אפרים תאר את פגישותיו
עם מנהיגי התנועה -ביניהם כמה מן
האישים החשובים ביותר בעיראק -
ואת שיחותיו עמם במשך כשנה וחצי,
בהן עמד על השקפת-עולמם ועל מימדי
המחתרת. בין השאר השתתף באסיפה
של 150 ראשי־תאים מחתרתיים בעיראק.
באוקטובר 1950 נשלח בן־אפרים על-
ידי המחתרת לבירתה של מדינה ניטראלית,
כדי לפתוח במגע עם נציגי
ישראל. אחרי שהציר הישראלי במקום
הודיע לבן־אפרים שלא ישתף פעולה
עם מחתרת, אלא ינהל משא־ומתן רק
עם נציגיה של ממשלה קיימת, נפגש
בן־אפרים עם כמה מראשי משרד־החוץ
ומשרד ראש־הממשלה, ביניהם יהושע
פלמון וגדעון רפאל. אך בבואו לישראל
נתקל בקיר אטום במשרד-החוץ,

שפקידיו סירבו להתקשר עם המחתרת
הלאומנית האנטי־בריטית.
כשנואש ממגעו עם השלטונות, נתקל
בן־אפרים בקלמן כץ, צבר בן ,49 לשעבר
ממפקדי אצ״ל, שהגיע במיבצע פרטיזני,
בעזרת נחמיה ארגוב ז״ל, לדויד
בן־גוריון, הסביר לו בפגישה אישית
ארוכה את פרשת המחתרת. ביג׳י ציווה
להזעיק מיד לירושלים את ראובן שילוח,
שהתייחס מהרגע הראשון באיבה
גלויה לרעיון כולו, לא הופיע לפגישה
עם ראשי המחתרת בעיר הניטראלית
ומנע בכוח מציון בן־אפרים לצאת ל פגישה
עמם. אחרי התערבות נוספת
של דויד בן־גוריון ומנהל משרד־החוץ
וולטר איתן, התקיימה פגישה עם ראשי
המחתרת בהשתתפות נציג ישראלי בדרג
נמוך, ולבסוף הוחלט לשגר את
מיכאל אסף (ימין) לפגישה נוספת*.
בדברי הקדמתו לסידרה זו כתב אוריאבנרי :״הייתי עד לפרשה זו משלב
מוקדם מאד ...אני מוסר בזה את מי-
לת־הכבוד שלי שלפי מיטב ידיעותי כל
הכתוב בסידרה זו הוא אמת לאמיתה,
וכי ידועים לי השמות והפרטים שהיה
צורך להסוותם ולהעלימם כאן.״

מי כאדאסףגא.
ראה והוכשד
* ד לצאתו של מיכאל אסף לארץ הניטראלית, לא נאמר לנו מי השליח העומד לד,ישגר.
#הדבר נעשה כדי למנוע בעד אסף מלהיפגש לפני צאתו עם ציון בן־אפרים, האיש היחיד
שיכול היה לתת לו את החומר הדרוש ואת ההדרכה החיונית לפגישה מוצלחת עם ראשי
המחתרת. היה זה צעד נוסף מצד ראובן שילוח כדי לסלק את בן־אפרים ואותי מגישה
לענין, כדי להיפטר מהטרדתנו — ולו גם במחיר אפשרות של כשלון השליחות.
ברגע האחרון ניגשתי שוב לשילוח, והטחתי בפניו דברים חריפים. הסברתי לו כי עמדתו
גורמת מראש לכשלון המשא־והמתן, כי העדרו של בן־אפרים יעורר בלב הערבים חששות
כבדים, ויערער את אימונם בטוהר הכוונות של ממשלת ישראל. אמרתי לו שמוטב לסגור
את התיק מיד, מאשר לגרום בושת־פגים
לשליח היוצא בשם המדינה. .חבל על הוצאות
הטיסה שלו *,קראתי.
שילוח ענה בצעקה כמעט היסטרית :״לא
אשאל אותך מה לעשות ואיך לעשות!״
אסף יצא לשליחותו באיחור רב. שילוח,
שחי בסיום מתמיד מפגי שירותי המודיעין
של מדינות המערב, הקפיד מאד ליצור הסוואה
מושלמת. שליחותו של אסף אורגנה
כמסע־השתלמות של קבוצת״עתונאים בתוץ־לארץ. לכתבים שהשתתפו במסע זה לא היה
מושג על מסרת שליחותו האמיתית של אסף, אליו נלוו*.
בעיר הניטראלית חיכתה לאסף אכזבה מעציבה. למרות החששות הכבדים בלבנו, עשינו
את הכל כדי להביא את ראשי המחתרת חזרה לאותה עיר. אומונא ואבו־שוקרי נעתרו
לבקשתנו ובאו. הם חיכו לשליח למעלה מחודש. כשבא אסף סוף־סוף, הופתעו להיווכח
שהוא איש בלתי־רשמי, ושלא נלוו אליו שום נציגים מוסמכים של ממשלת ישראל.
אבושוקרי, פליט מארץ־ישראל, הכיר את מיכאל אסף עוד מלפני קום המדינה. הוא
העריך אותו כידען ובקי בבעיות הערבים, אך ידע שאינו איש פוליטי. לפיכך הגיע למסקנה
שלא היתד, לממשלת ישראל כוונה לנהל משא־ומתן פוליטי רציני בדרג גבוה. על כך נודע
לנו מתוך חליפת־המכתבים המתמדת שקיימנו עם אבו־שוקרי ואומונא.

מלכודת, בשיתוף־פעולה עם אויביהם, שרותי־המודיעין שי המערב. הם חששו אפילו שציון
נכלא, וכי חתימותיו על מכתביו נסחטו ממנו בעינויים.
בו בזמן בא שליח של משרדה,חוץ אלי הביתה וקרא אותי באופן בהול למשה ששון.
״הערבים מסרבים לדבר עם אסף,״ אמר לי מנהל מחלקת המזרח התיכון במשרד־החוץ,
וביקש שציון יריץ אליהם מברק ויבקשם לשוחח עם אסף על כל הבעיות. כאזרח ישראלי
התביישתי. העליתי לנגד עיני את מעמדו העלוב של שליחנו, מול הערבים המסרבים לדבר
עמו. סירבתי להתערב. אמרתי שאחרי ששילוח התעלל כל־כך בציון — עד כדי החרמת
דרכונו, איום עליו במאסר בעודן האשמה מבויימת בהברחת מטבע ואף החשדתו
כקומוניסט — אני מתבייש לפנות לציון
ולבקש ממנו טובה כזאת.
ששון הפציר בי להתעלם משיקולים אישיים
נוכח חשיבות הענין. כשפניתי לציון,
גבר בו הפטריוטיזם על הרגשת העלבון.
הוא הציע לטוס מיד בעצמו לעיר הניטראלית.
אך ששון הודיע שאין לו סמכות
להרשות טיסה זו, ביקש להסתפק במברק
ובמכתב שיימסרו לו, ושהוא עצמו ידאג
להעברתם. היה מיקוח חריף על תוכן המכתב ועל אופן המשלוח. ששון חשש שהערבים
לא יאמינו למברק סתמי, והוא רצה לשלוח את המכתב על־ידי בלדר מיוחד כאסמכתא
למהימנות המברק החתום בשם ציון.
היה זה מעמד מביש מאד. אני חושב שגם משה ששון הרגיש במצב העלוב אליו הובא
באשמת שילוח, עת נאלץ לבקש חסדים מצד איש פרטי שאתמול ירקו בפניו. הוא הראה
את הערכתו בצורה עדינה: ציון נקרא לפתע למחלקת ד,עליה, ושם הוחזרה לו תעודת-
המסע שלו.
אחרי שקיבלו את המכתב, הסכימו הערבים לפגישות נוספות עם אסף. לדברי אסף, הן
התקיימו באמירה לבבית, אולם ראשי המחתרת נהגו בהסתייגות בולטת ונזהרו שלא
להיכנס לשום פרט מעשי — כגון מסירת פרטים נוספים על התפתחות המחתרת בעיראק,
על האישים שהצטרפו אליה, על הגורמים הנוספים הקשורים עמה ועל כל סבך הבעיות
הקשורות בהקמת בסיס צבאי ותעמולתי בישראל.
אסף ניצל את ההזדמנות ונסע לעיר הבירה של הארץ הניטראלית, שם שוחח עם הציר

שיחה הראשונה נפתחה בשאלת הנציגים הערביים :״איפה אחינו (ציון בן־אפרים)?״
| !כשנתברר לה* לתדהמתם, כי אסף לא ראה את ציון מימיו, וכי לא ידע בכלל על
קידמו, סגרו את פיהם וסירבו בכלל לדבר עמו. יתכן כי תששו שמישהו טומן להם

* הערת העורך: לצערה של המערכת, חלה טעות באחד הפרקים הקודמים של סידרה זו.
באחד מביקוריו של בך אפרים בקונסוליה הישראלית בארץ הניטראלית, ניגש אליו איש
שהציג את עצמו בשם אורן, ביקש סמנו דו״ח על פרשת המחתרת. בשעת ׳עריכת סידרה זו
לפרסום, סברה המערכת שהמדובר במרדכי אורן, אסיר פראג. אולם בפגישה פנים אל פנים
שנתקיימה השבוע בין ציון בן־אפרים לבין מרדכי אורן, הוברר למעלה סכל ספק שאותו
איש לא היה אודן זה. בן־אפרים זוכר היטב את חזותו של האיש, וכעת נעשה נואסץ
לברר סי היה אותו אורן מסתורי.

\זנ ח ־ בי מ זז ג ש שי סנזפ ני נזרמדגז

• פז־ לפני שבועיים, כאשר נמסרו סרטי סידרה זו לכתבי העתונות היומית לענינים
ערביים. מזה סן הכתבים תאלח השתתפו אז בסס׳ע, גילו רק במאוחר מה חיתה מטרתו
תאנדיתית.

הישראלי׳ שנפגש לראשונה עם אבו־שוקרי לפני כשנה וחצי. הציר הצטדק לפניו על שלא
הבין בשעתו כראוי את חשיבות הפרשה.

״ט 1לופ — ישר דרך גזוורבד !
ץידעם שו בו ארצה, הזמין אסף את ציון בן־אפרים לפגישה עמו. נוסח הזמנה זו,
מתאריך 3בפברואר ,1952 ,מובא בצילום• בפגישה זו השתתפתי גם אנכי• בעקבותיה
נתקיימו כמה פגישות נוספות, שבחלק מהן נכח גם משה ששון ממשרד־החוץ.
התרשמנו עמוקות מאישיותו של אסף, אדם שחש בלבו את בעיות המרחב ופעל כמיטב
יכולתו כדי להפוך את המגע עם המחתרת העיראקית למפנה במדיניות הישראלית. כאב לנו
לשמוע מפיו על הצורה המשפילה בה נאלץ לחכות להזמנת נציגי המחתרת, שסירבו לדבר
עמו עד שקיבלו את מכתבו של ציון.
לדבריו, התרשם מאד מאומונא ומאבו־שוקרי. הוא התמרמר מאד על יחסו של שילוח
כלפי הפרשה, ובמיוחד כעם על שלא ניתן לו להיפגש עם ציון לפני צאתו לשליחותו —
דבר שראה בו מכשלה חמורה. הוא קיבל את הרושם שהערבים מגזימים בהערכת כוחה
הפוליטי והכלכלי של המדינה. אך סיכומו היה חיובי ביותר, והוא נכלל בדו׳׳ח הרשמי
שהגיש למשרד־החוץ.
לפני שחיבר דו״ח זה, ביקש אסף לשמוע מפינו פרטים נוספים על הרכב המחתרת.
סירבנו לעשות זאת, בטענה שתהיה זאת בגידה בחברינו הערביים, וכי רק הם עצמם
יכולים ורשאים להחלים מה למסור ומה לא. חזרנו על עמדה זו באוזני משה ששון, שהזמין
אותנו מיד לאחר מכן לשם אותה מטרה. איני מהסס להוסיף כאן כהסבר כי לאור עמדתו
העויינת של שילוח במשך כל הזמן, לא היה בלבנו בטחון מספיק שהפרטים שנמסור לא
יגיעו לאוזני אויבי המחתרת, ויגרמו לתוצאות׳קטלניות בתוך עיראק.
מוזר להשוות את המסקנות של מיכאל אסף, כפי שנמסרו לנו בעל־סה, עם המסקנות של
אבו־שוקרי, שהגיעו אלינו בכתב.
אחרי שיחתנו עם אסף, רשמתי לפני את דבריו במלים הבאות :״ישנו (לממשלת ישראל)
קו־לא־קו, והוא רחוק מלהיות זה כפי שהוא צריך להיות. הוא מוכתב לנו על־ידי הקח־ים
של מדינות אחרות, העושות הכל להתאים אותנו לקודים האנוכיים שלהן, ובפרט כשהן
גם נותנות לנו עזרה כספית. אין לומר שאנו תמימי דעים לגמרי עם הקו הזה, אם כי
יש בינינו גם כאלה המאמינים שכך טוב וכך צריך להיות. יתכן שצריך ללחום נגד גישה
זו, אבל לא אני האיש המתאים לכך ולא אוכל לתת ידי לזאת* .אני גם חושש שגישה שונה
מזו של היום תסבך את יחסינו עם אמריקה בפרט, שלה אינטרסים. שונים משלנו באזור
זה, וכי עידוד ההצעה הערבית, בהתאם לתפיסת הערבים, עלולה להתפרש אצל האנגלים
והאמריקאים כעשיית צרות (£מ ס 131ג16-נ1גן-0נ׳.)׳1
״אמנם זה לא טוב בשבילנו. הדבר מקפיא את יחסינו עם הערבים לזמן ארוך וגורם לנו
תקלות רבות, סוגר בפנינו את הגבולות ויתכן אף גורם לשפיכת דמים מיותרת, אם כי
אני סבור שפועלים כאן גורמים נוספים שעליהם אין שליטה במצב הקיים. אבל ארצות
המערב מעוניינות במצב הקיים ובשמירה עליו כל עוד הן יכולות. בודאי הן תפרענה לנו
לשנות את המצב ביוזמתנו העצמית, והממשלה (של דויד בן־גוריון) לא תתן ידה לשינוי־ערכים
יסודי כהצעת הערבים, מחוץ אולי ליחסים תרבותיים בלתי־מחייבים.״
להלן ציטוט ממכתבו של אבו־שוקרי לציון:
״הדבר (טיפול משרד־החוץ בפרשה) מוכיח כי לבני עמך אין רגש כה טוב כלפינו כמו
שיש לנו (המחתרת) כלפיכם. יתכן שסיבת הדבר נעוצה בהשפעה הבריטית או האמריקאית
על מדינת ישראל, אשר בניגוד לדבריהם (של האנגלים והאמריקאים) אינם מביטים בעין יפה
על האפשרות של שלום של ממש בין ישראל והערבים.
״אמור שוב לבני עמך כי השלום עמנו אינו מוביל דרך בירות המערב, דבר שאנו
מדגישים לכם תמיד, אלא ישר דרך המדבר. אפילו השליטים הנוכחיים של המדינות הערביות
אינם יכולים לקבל שלום אשר יוכתב לנו על־ידי מדינות המערב, כי פירושו של שלום
כזה בשבילנו הוא חיזוק ההשפעה המערבית בארצותינו והגברת השיעבוד.
״שלום כזה היה אולי מביא לכם תועלת חומרית מיידית, אבל לנו לא היה נותן מאומה
מחוץ לאותו דבר שמפניו אנו יראים וממנו אנו רוצים להיפטר, כפי שכבר הסברנו לכם
היטב־היטב. שיעבוד בריטי גלוי או מוסווה בחסות ההשפעה האמריקאית• מסוכן לנו לא
פחות מהקומוניזם, שאנו רואים בו קללה גדולה, ואנו שואפים להיפטר מכל אלה.
״נראה לנו שממשלתכם נוח לה שהשיגה את החרות, אולם אינה חוששת לחיזוק ד,שיעבוד
אצלנו. אם ממשלתכם אינה מבינה אותנו, יתכן כי העם הישראלי יבין אותנו יותר טוב,
כי מה שמחייב ממשלה אינו מחייב עם.״

נזכתב לבן־גוריון

בהכרה כי מצפונם טהור ונקי מכל אחריות ואשמה מכשלון מאמצם ופניתם לשלום אל
מדינת ישראל, אשר דחתה את ידם המושטת לקראתה לשלום־אמת.
״הריני נשאר, הוד מעלתך, מכבדך ומוקירך בנאמנות, ברגשי כבוד( ,חתום) ציון הן־
אפרים, בשם התנועה הערבית בעיראק.״

ווינגי 1־גור\ז־\זפנוודגז
ץ וצאת הפניה הזאת היתה הזמנה פתאומית לישיבה אצל שילוח. בבואי לשם יחד
^ 1עם ציון מצאנו שם את שילוח, אסף ומשה ששון. בפתיחת הישיבה הוציא שילוח את
מכתבי לראש־הממשלה וקראו בקול רם. בתמימות רבה שאל מה נשתנה פתאום שראינו
צורך לפנות לביג׳י.
בנאום קצר העמיד פנים תמימות עד להפליא, מען שלא העמדנו אותו אף פעם אחת על
המשמעות הפוליטית׳ העמוקה של ההצעה העיראקית, וכי חשב שהמדובר רק בעניני תרבות.
נטלתי את רשות־הדיבור ועניתי לו בחריפות שיש להתפלא על היתממותו, וכי כל צדדי
ההצעה העיראקית — כולל הקמת בסים צבאי בישראל — נדונו בינינו באריכות.
על כך ענה שילוח בנאום ארוך עוד יותר, האשים את ציון ואותי בכך שאיננו מגלים
את כל הידוע לנו, דבר שהוא מחובתנו — האחד כיהודי, והשני כאזרח ישראלי וזתיק —
וכי הערבים עצמם לא מסרו את כל הפרטים לשליחנו מיכאל אסף. ציון התפרץ כאן בכעס
ששילוח עצמו הכשיל את שליחות אסף, וגם אסף עצמו התערב והעיד שהשליחות הוכשלה

בגלל העדרו של ציון בן־אפרים• שילוח נכנע עד כדי כך שהסיר את ההאשמות נגד ציון,
אותן השמיע בהזדמנויות קודמות, ולמעשה אישר שציון פעל בכנות וברצון סוב.
בסיום הציע שילוח לדחות את כל הענין הפוליטי עד שיוכל לסכם את דיוניו עם שר־החוץ
וראש־הממשלה, ובינתיים לפתוח בפעולות ליצירת מגע תרבותי ואינפורמטיני גרידא.
לכך ביקש את הסכמת ציון• למרות שגם אסף, גם ששון וגם אנוכי שלחנו לציון מבטים
מתחננים שיסכים, טען ציון כי הצעה זו פירושה למעשה תשובה שלילית. המחתרת
העיראקית, אמר, מתכוננת לחולל מהפכה, ולא לעסוק בעסקי תרבות.
שילוח עט על הזדמנות זו וטען שאם ציון מסרב לשתף פעולה, פירוש הדבר כי המחתרת
העיראקית היא האשמה בניתוק המגע, ולא ממשלת ישראל, כפי שטענו במכתבנו לראש*
הממשלה. הבנתי את הטכסים וביקשתי את ציון לצאת לרגע החוצה. בחוץ, באיזיר הצח,
שיכנעתי אותו להסכים להצעת שילוח, כדי שלא לתת לו תירוץ שאנחנו הכשלנו את
המשא־ומתן. בחזרנו סוכמה הצעת־פשרה: בינתיים נפעל בשטח התרבותי, והענין הפוליטי
נדחה זמנית עד לסיכום סופי של ראש־הממשלה. ציון קיבל על עצמו להמשיך בקשר עם
המחתרת, תוך הסתייגות, כפוף להבטחה זו.
בסיום הפגישה הורכבה רשמית ועדת־פעולה, בהשתתפות מיכאל אסף, משה ששון, ציון
ואנכי, עמה הבטיח שילוח לקיים מגע הדוק. שילוח עצמו מינה את אסף כיושב־ראש
הועדה, וביקש ממנו להגיש לו בהקדם הצעת־תקציב.

• מ רו תהכל, הפיחה הפגישה עם ״הזקן״ (כפי שקראו לאסף) תקווה חדשה בלב
/מנהיגי המחתרת. הם קיוו כי בעקבותיה יישלח אליהם סוף־סוף אדם פוליטי, שיסכם
אתם את הצעדים המעשיים שיש לנקוט בהם במשותף להכנת המהפכה בעיראק.
זמן מה אחרי שובו של אסף קיבלנו מבגדאד שאלון בן כמה סעיפים. העיקרי: מה תהיה
עמדת ישראל אם האנגלים ירצו לשלוח טור שריון לעיראק, דרך ישראל, למחרת המהפכה
שיחוללו בבגדאד. לנגד עיני המחתרת עמד כנראה זכר כשלון המרד הלאומי של ראשיד
עלי אל־כיילאני משנת , 1941 שדוכא על־ידי הטור המשוריין הבריטי (״טור קינגסטון״)
שעלה על בגדאד מעבר־הירדן.
העברתי פניה זו לאסף, על מנת לקבל את התשובות של צמרת השלטון. מעולם לא
קיבלתי תשובה למכתב, המונח היום בתיקי משרד־החוץ. מצדי ביקשתי את ציון לשגר
למרכז בבגדאד תשובה עדינה, ולרמוז בה שלפי שעה אין לתלות תקווה מופרות בעמדת
ממשלת־ישראל.
בינתיים נתחדש המגע ביני לבין שילוח, שעמדתו נתרככה במקצת לאור חוות־הדעת•
החיובית השקולה של אסף. אולם היחסים הלבביים לא האריכו ימים: מבגדאד באה דרישה
תקיפה מאד שציון יבוא מיד לפגישה בארץ הניטראלית. אמנם יכול היה ציון לצאת בלי
אישור, כי בינתיים הוחזרו לו דרכונו העיראקי ותעודת־המסע המוזרה שנשאה את החותמות
הישראליות — אולם הוא חשש לעשות זאת, בפחדו ששילוח עלול פשוט למנוע את שיבתו
לישראל כתייר בעל חופש־תנועה.
כך הגענו שוב לדין ודברים. שילוח טען שאינו יכול לעשות דבר לפגי שידון עם ראש־הממשלה
ושר־החוץ על הדו״ח של אסף, וכי בכלל אין לדון בדברים רציניים כאלה בחפזון.
כאשר המשכתי ללחוץ עליו להתחיל בפעולות מעשיות, התרתח .״לא אככים שאדם אחד
ימנה את עצמו כקצין־קשר פוליטי, ושאזרח ישראלי ימנה את עצמו למפקח פוליטי עלינו!״
מעולם לא הביע בצורה גלויה כל כך את התנגדותו היסודית לפעולת בן־אפרים ולפעולתי.
הבנתי שאין מנוס, ויש שוב לפנות אל דויד בן־גוריון. ביום ה־ 7במרס , 1952 ,שלחתי לו
בחתימת ציון בן־אפרים מכתב מפורט נוסף. הוא הסתיים במלים הבאות:
השהית התשובה החיובית מצד נציגי מדינת ישראל, לאחר כל איתן פגישות
שנתקיימו בן עיר הניטראלית) בחדשים האחרונים, ובפרס לאחר הפגישה האחרונה עם מר
מיכאל אסף, עלולה להרתיע את אנשי המחתרת לאור התפתחות אחרונה זו רואה אני
מתפקידי ומחובתי לפנות שוב אל הוד מעלתך בנסיון אחרון לברר באופן סופי אם האנשים
המוסמכים, המטפלים בנידון במדינת ישראל, מוכנים לעשות את הצעדים החיוביים
המוקזיאים ׳,על, מנת להוכיח את יחסם החיובי הנאות לפנית השלום החוזרת בהתמדה
ובעקביות מצד התנועה הערבית בעיראק מזה שנה וחצי.
״מסיבות רבות־משקל מוטל עלי לפיכך לבקש מאת הוד מערתו לכבדני בתשובה עד
יום רביעי זה, ד,־ 13 במרס ,1952 ובלב כבד ובצער כנה הריני להודיע כי חוסר תשובה
לפניתי הסופית הזאת תובן כתשובה שלילית, והנציגים הערביים יוחזרו (מהעיר הניטראלית)

ך • א יצאתי אופטימי מפגישה זו. אולם אני לא תיארתי לעצמי שסוף ועדה זו יבוא עוד
/לפני שהחלה בפעולה. היא נולדה תינוק מת.
ימים מעטים אחרי הפגישה בקריה וביום ה־ 2במאי ,1952 ,פורסם בדבר מאמר בחתימת
מ. א .שרמז על פניה ערבית למדינת ישראל, העשויה לפתוח אפקים חדשים. מאמר זה
הכיל את המלים אפילו בארץ המתנגדת לנו ביותר, יש מעין סימנים, כי מתחוללת
והולכת תמורה גדולה. ידועים לנו אילו מקרים על תמורות מן הקצה אל הקצה, כלומר:
משלילה קיצונית של יהודים לגישושים של ברית יסודית, מקפת, לשינוי פני הדברים בכל
המזרח הערבי על ידי פעולה הרמונית ומלוכדת בין מדינת ישראל ובין מדינות המזרח
התיכון. ראשית של נבטים, נבטים זערערים בהודה, אולם כמו שהופעת מדינת ישראל מחדש
בחלק זה של העולם היא בעיקר־עיקרה פרי ההכרח, הרצון, המאמץ של עם ישראל, כן גם
קיומה הגיבורי של מדינת ישראל ולא רק בשדות הקרב, ועל אף כל חולשותיה וליקוייו־— .
קיומה זה הוא העיקר בהפיכת ליבות בני המזרח ביחסם אל מדינת ישראל. גם כאן׳דרושים
מאמצים בלתי־פוסקים וסבלנות לאין־שעור.
מאמר זה, שנכתב על־ידי מיכאל אסף עצמו, היבה גלים בחוגים הקרובים לבעיות ערב.
אולם התוצאה היתד, שלילית ביותר: כפי שסיפר לי אסף, קיבל נזיפה חמורה מפי שילוח.
זה הגדיש את הסאה. אסף נפגע קשות, משך את ידו מכל הענץ, ולמעשה הסתלק מן
הועדה שהוקמה זה עתה. כך פורקה למעשה. היא נקברה בשקט.
זה היה בחודש מאי .1952 ,כעבור חודשיים פרצה במצריים המהפכה הגדולה של גמאל
עבד אל־נאצר, ששינתה לחלוטין את מצב־הרוח במרחב.

• הערת העורך: מיכאל אסף, מראשי ציבור העתונאים בארץ, הוא עסקן מפא״י נאמן.

( הפרק האחרון: הערבי מנתק׳ א ת המגע)

עבר. אל־נאצר פגג 1ל

בנוו ינו •
(המשך מעמוד )5
לוי אברהמי, מפקד מחוז הבירה. היה ברור
כי אברהמי סולק מן השירות, אף כי למען
טישטוש המעשה הועלה לדרגת סגן
המפקח הכללי ונשלח לשנתיים השתלמות.
אברהמי ,51 ,נועד לחזור למשטרה שנתיים
לפני שיגיע תורו לצאת לפנסיה.
מרגיזה במיוחד היתר, ההודעה, כי ב־משך
שנתיים אלה של השתלמות על חשבון
משלם המסים, תישאר מכוניתו של
מפקד המחוז צמודה אליו לשרותו הפרטי.
במסיבת העתונאים שלהם המטירו המפקח
הכללי ושר המשטרה מבול שבחים
מתקתקים על לוי אברר,מי. אך כל השבחים
לא יכלו להסתיר את העובדה היסודית:
אברר,מי מיותר במשטרה.
קצינים כמחתרת. בירושלים היו
כמה אנשים אשר נדו בראשם ואמרו באזני
כל :״אמרנו לו שיסדרו אותו.״ ידיד
משפחת אברהמי, שבא לבקר אותו בביתו,
מצא את אשתו ממררת בבכי, ערב חתונת
בנם רם .״זה לא צודק,״ נאנחה.
הסיבה מאחורי ההדחה הפוגעת, לדברי
ידידיו של אברהמי, היתר, נעוצה בריב הישן
בינו לבין עמוס בן־גוריון׳ ולהתנגדו־תו
למינוי נחמיאם כמפכ״ל. בשיא המערכה
נגד השחיתות בצמרת המשטרה, כאשר הצליחו
יחזקאל סהר וסגנו עמוס בן־גוריון
להבאיש את ריח המשטרה כולה, התארגנה
קבוצה של שמונה קצינים בכירים, אשר
ביקשה לשנות את המצב.
אברהמי עמד בראש המרד הסמוי. מניעיו
לא היו מקצועיים בלבד: יחסיו האישיים
עם עמוס היו מתוחים ביותר, הוא לא
החליף עמו מילה במשך שנתיים תמימות.
למרות שהוא עצמו היה קשור בכמה פרשות
בלתי־כשרות (העולם הזה ,)956 פנה
אכרהמי, עם יתר הקצינים, לשר האוצר
לוי אשכול, האיש מספר שניים בממשלה
(״אל אביו של עמום לא יכול היה לפנות
בתלונה על בנו,״ הסבירו אז מכריו).
אשכול, טרוד בענייני משרדו שלו, סירב
להתחייב כי יתערב בפרשת המשטרה. אולם
כעבור זמן מה הוטל על איש אמונו
של ביג׳י, שאול אביגור, לחקור את התפוררות
המשטרה. בפני אביגור הופיע גם
אברר,מי. כאשר נשאל מה דעתו על נחמיאס,
כמפכ״ל חדש, השיב בשלילה. הצעתו לתפקיד:
אלוף יוסף אבידר, שגריר ישראל
במוסקבה. בהצעה זו תמכו שרי כל מפלגות
המיעוט בקואליציה, אך קולות מפא״י
הכריעו בעד נחמיאס, איש השרות.
.היה ברור כי אברהמי עתיד לשלם בעד
מעשיו.
כעיה דוקרנית. נחמיאס מונה לתפקידו׳
בעת שאברהמי נעדר מן הארץ. מיד
עם שובו נקרא מפקד מחוז הבירה לראיון
עם נחמיאס. התוצאה — הצעה לנסיגה בכבוד:
אברהמי ימונה סגן המפכ״ל, יצא
לשנתיים השתלמות, בתנאים הנהוגים לגבי
קציני צה״ל• פירוש הדבר, בין השאר:
הצמדת מכונית פרטית.
על מעמדו החדש של אברהמי היה נח-
מיאס צריך, לפי ההסכם, למסור רק במסיבת
העתונאים, במסגרת כלל השינויים. אן
שלושה ימים לפני המסיבה הודלפה הידיעה
להארץ אחריה באה ידיעה מורחבת
יותר, במעריב. בעיני הציבור הצטייר אבר-
המי כעובר־בטל -זקן, אשר סולק כשהוא
עטוף במתנות ציבוריות.
למחרת המסיבה, אחרי שתפקידו נמסר
רשמית ליואב פלג, החליט אברר,מי להשיב
דקירת סכין למפקדו: הוא הודיע לפתע —
באמצעות העתונות — כי אמנם תהיה יציאתו
להשתלמות על חשבון המדינה ׳מעשה
בלתי נאה, ועל כן הוא חוזר בו מתוכניתו•
״אני מרגיש עצמי עדיין צעיר ורענן
לשרת עוד שנים רבות במשטרה,״ הכריז
בחיוך.
אל חיקו של המטה הארצי נזרקה בעיה
דוקרנית: מה לעשות עם סגן מפקח כללי
אשר איש אינו רוצה בו, ואשר האיבה
בינו לבין מפקדו שוב אינה סוד.
מסחר השק בפשרה
בסוף השבוע הראשון לפתיחת חנות הסופרמרקט
הראשונה בתל־אביב עדיין השתרכו
במשך כל שעות היום תורים ענקיים
בפתח החנות. ביום הראשון עוד ניסו חנווני
המזון להתנכל לחנות־הענק בשארית
כוחם, צעקו חמס בפתחה, ניסו להזהיר
את הלקוחות מלקנות בה, גרמו לאנדרלמוסיה
הגדולה ביותר כשנכנסו לחנות,
הטעינו את עגלותהמשא במצרכים, השאירו
אותן עמוסות בכניסה. אולם הם לא

מראה כללי של פנים הסופרמרקט
; 4ובים ליום
הצליחו למנוע מעקרות־הבית התל־אביביות
לזרום בקצב של שלושת אלפים ליום אל
תוך החנות.
מיכונה של החנות מותאם למעשה לשירות
ששת אלפים לקוחות. אולם דרושות כשלוש
שנים עד אשר יתאמנו עובדי החנות לעבודה
אינסטינקטיבית במכונות החדישות,
כמו המשקל החצי־אוטומטי המראה לקונה
מיד את מחיר הסחורה, בהתאם למשקלה.
איף לא לקנות. התקלה הגדולה ביותר
נגרמה עקב אי־ידיעתן של עקרות־הבית
הישראליות כיצד צריך לקנות בסופרמרקט.
לכל נכנס לחנות דרושה שעה
ארוכה כדי להבין, כי בראש וראשונה עליו
למסור את תיקיו למודיעין, לקחת עגלת
משא, ולמסור שם דברי אריזה ובקבוקים
שאת תמורתם הוא מקבל במזומן.
כשהן כבר הצטיידו בעגלות, הרי במקום
לצעוד עמן סביב החנות ולהוריד את המצרכים
מהאיצטבות ישר לעגלה, השאירו
רוב עקרות־הבית את העגלות בפינה כלשהי,
רצו סביב החנות להביא את המצרכים אל
העגלה. במקום ללכת בשבילים בין האצט־בות,
לעבור את כל החנות בסדר מסוים
מתוך ידיעה שלאט־לאט ימצאו את כל
חפצן, חיפשו עקרות־הבית את המצרכים לפי
רשימה שבידן, התרוצצו סביב החנות כשש
פעמים, עד אשר סיימו את קניותיהן.
כבר בימים הראשונים לא חסרו תופעות
של גניבה, שהן מקובלות למדי בחנויות
של שרות עצמי. נגד פגע זה הוצבו בחנות
כמה בלשים פרטיים ושני בלשי המשטרה,
שתפקידם למנוע חבלה בחנות.
עד כה הצליחו לתפוס כארבעה גנבים ליום,
מסרום מיד למשטרה.
היו גם מקרים של גניבות פעוטות• כך,
למשל, נתפסה בחורה ליד אצטבאת התמרוקים
כשהיא מתיזה על ראשה חומר מקשר,־שערות
מתוך בקבוק. היא סיימה את
הטיפול והחזירה את הבקבוק למקומו. כאשר
נתפסה הוכרחה לקנות את הבקבוק
כולו.
גניבות שקשה לתפסן הן גניבות של
דברי־מאכל, כמו עוגות או שוקולד, שאפשר
לבלעם בדרך מהאיצטבה אל הקופה. הנה

החנות הכלילה גניבות מסוג זה בחישוביה.
הסביר אברהם פיינברג, מנהל החנות,
מוסמך לכלכלה שהשתלם במיוחד בהנהלת
חנות סופרמרקט :״אנו יוצאים מתוך
הנחה שרובם הגדול של לקוחותינו
הם אנשים ישרים.״
מתחרה -אך רא רציני. כל קונה
העובר דרך הסופרמרקט מוציא בה בממוצע
קצת למעלה מארבע לירות. צורות
אריזת המזון החדישות וההיגייניות, הכוללות
ירקות ופירות קפואים ובשר ארוז
ושקול, התקבלו על דעת עקרות הבית
הישראליות. מה שצלע היו שירותי המשלוח
הביתה. למרות שרק 5מהלקוחות
דרשו שירות זה, חלפו כחמש שעות משעת
הקניה עד שעת קבלת הסחורה.
בסוף השבוע הראשון לפתיחת המתחרה
הגדול, הסתבר כי פחדם של החנוונים מפני
הסופרמרקט היה מוצדק רק בחלקו. אצל
יוסף רוזמן, בעל חנות מעדנים ברחוב בן-
יהודה ,81 בבית שליד הסופרמרקט׳ הורגש
אמנם שינוי :״מספר הלקוחות לא
פחת, אולם הפדיון ירד אצלי ב־ס׳לסצ.״
לעומת זאת לא פגע הסופרמרקט בבנימין
חיימוף, בעל חנות ירקות ברחוב בן־יהודה
.94 סיפר הוא :״הקונים שלי לא עזבו
אותי. קונים קצת פחות, אבל זה רק
בהתחלה. הם רוצים לראות מה נעשה שם.
ס/ס 90 מהסחורה עולה אצלי ואצלם אותו
דבר. אני בטוח שבסוף יחזרו אלי, כי אצלי
מקבלים קרדיט ושירות• שירות לא עצמי,
אבל טוב.״

תל־אביב
המחכים לצדק
לפני יותר משש שנים רצה חיים לבנון,
אז סגן ראש עירית תל־אביב׳ להכניס שינויים
אחדים בדירתו שבקרית מאיר. הוא
פנה לקבלנים העוסקים בתיקוני בתים, ביקש
מהם הערכות־מחיר לעבודות הדרושות.
כשקיבל את ההערכות, היה לבנון סבור
כי הסכום הוא למעלה מכוחו. הוא פנה
למהנדס פיכמן, מנהל מחלקת ההחזקה העירונית,
ביקש ממנו לבצע את העבודה

בעזרת פועלי העיריה וחומריה. לבנון ידע
כי הדבר ־ אסור בתכלית האיסור. אך הוא,
כבחיר־ציבור נאמן, לא רצה למעול כלל
ועיקר בכספי העיר, עליהם הופקד :״אני
אשלם,״ אמר לפיכמן, שהחל מיד בביצוע
העבודה.
את ד,אחרי,ת לביצוע התיקונים והשינויים
בביתו של לבנון הטיל פיכמן על הטובים
שבפועליו: מאיר ודיניק ומרדכי ביגלמן,
שביצעו את העבודה לשביעות רצונם של
פיכמן ולבנון גם יחד. לבנון שילם לפיכמן
לפי חשבון שהוגש לו ופיכמן זיכה את
חשבון העיריה בהתאם. את התקלות הטכניות
הקלות שהיו לו — כיצד לרשום את
החומרים שהושקעו בעבודות בית־לבנון ברישומי
העירית, וכיצד להכניס את הכסף
שקיבל מלבנון לקופת המחלקה — פתר
פיכמן בקלות: הוא ערך רישומים פיקטיביים,
משך חומרים מהקצבות של עבודות
אחרות, חייב את תקציבי אותן העבודות וזיכה
אותן בחזרה בכסף שקיבל מלבנון.
הימים היו ימי הצנע החמור ומחלקת ההחזקה,
שהשתמשה בחומרים מוקצבים, חייבה
את לבנון במחיר הרישמי של החומר
שהושקע בדירתו. גם שכר עבודתם של
פועלי העיריה היה נמוך משכר פועלי הקבלן.
חומר
לתעמולה. בקלחת הבחירות לעירית
תל-אביב בשנת , 1954 צפה ועלתה
בעתונות פרשת דירת־לבנון. מתנגדי הציונים
הכלליים פרסמו את הידיעה בראש
חוצות: המועמד לראשות העיר מועל בכספי
ציבור.
לבנון ידע את אשר עליו לעשות. הוא
הכחיש כי ביקש מפיכמן לבצע את העבודות
בכספי וחומרי העיריה, סיפר כי ביקש
ממנו לעשות זאת בזמנם החופשי של פועלי
המחלקה. גם פיכמן הציג את עצמו
כצדיק תמים :״וויניק וביגלמן זייפו רישומים
וקבלות, לקחו כסף בטענות שווא,״
האשים, כשהחלה המשטרה לטפל בחקירת
הפרשה.
כמו בכמעט כל פרשה ציבורית מסוג
זה, נמצאו לבסוף האשמים הנוחים. וויניק
וביגלמן נאסרו, שוחררו בערבות אחרי מעצר
ממושך, הודחו מן העבודה בעיריה
עד לבירור דינם•
לא רק הם. שלוש שנים חיכו שני
עובדי העיריה הקשישים והוותיקים לבירור
המשפט• שלוש שנים פירנסו את משפחותיהם
בעבודות זמניות, כשהם נושאים על
שכמם משא כבד של שכר עורכי־דין והוצאות
המשפט העצומות. לבסוף פסק השופט
המחוזי אליהו מני: זכאים במרבית
סעיפי האשמות.
69 פרטי אישום היו כלולים בגליון האישום
שהגיש נציג היועץ המשפטי לממשלה,
נגד וויניק וביגלמן. הם הואשמו במרבית
סעיפי החוק הפלילי: בהוצאת כסף
בטענות שווא, במעילה ובקשירת קשר לעשות
פשע. כשקרא לפני חצי שנה השופט
מני את פסק־דינו הארוך והמנומק, נצנצו
דמעות בעיניהם של שני העובדים המזוכים.
כי פסק־דינו של השופט, ששמע במשך
עשרות ישיבות ארוכות קהל עצום של
עדים, היה גליון אישום גדול נגד מנהלי
מחלקת ההחזקה של העיריה ונגד לבנון
עצמו. למרות שהשופט מצא את וויניק
ואת ביגלמן אשמים באופן טכני בפרט
אישום אחד מתוך 69 הפרטים האחרים,
קבע הוא בפסק־דינו :״אין להטיל על הנאשמים,
שהם פקידים נמוכים ודרכם למלא
אחרי הוראות הממונים עליהם, אחריות
גם מידת אחריותם לתוצאות, במידה
שנתגלו, היא קטנה באופן יחסי. מכל
מקום! ,זדאי שלא רק הם לבדם היו
הדין.״
צריכים ליתן את
אוספים את הנוחלים. השופט מני
קיבל את דעתם של פרקליטי הנאשמים,
עורכי־הדין שמואל תמיר, אלכסנדר טל ואריה
מרינסקי. וויניק וביגלמן ערכו את
הרישומים הכוזבים בפנקסי העיריה —
קבע השופט — לפי הוראותיו של פיכמן,
שלא הועמד לדין, לא נאסר ולא הודח.
לבנון עצמו ידע על כך מר לבנון
לא רצה להסתכל בקבלות שהוגשו לו.
הוא גם לא הופיע ולא העיד בפני כי
רומה וכיצד רומה, או שתשלום הסכומים
ומסירתם לוויניק, באמצעות פיכמן, נעשו
כתוצאה מהונאה ...אני משוכנע שויניק
לא מעל בכספים.״
לבנון סירב להופיע ולהעיד בבית־המש-
פט. הוא גם סירב אחרי זיכויים של שני
הפועלים — שתיקנו ושיפצו במסירות את
דירתו לפי הוראותיו — להחזירם לעבודה,
למרות שהשופט בעצמו קבע בפסק־הדין:
״אני סבור שהרשעת הנאשמים בעבירות
שנמצאו אשמים בהן (בפרט אחד: חתימה
(המשך בעמוד )12
העולם הזה 1092

לבל מיפעל ציבורי כארץ קיימת
אידיאולוגיה מתאימה. תמיד נמצא
העסקן המוכן לנאום על הצדדים
הלאומיים־הים טוריים של המעמד
הפעוט ביותר. מיכצע בחירת מלכת
המים נערף ללא יומרה של
אידיאולוגיה מלאכותית, וללא בל
״ציונות־׳ /הוא נועד להדגיש את
הצד הרענן והנאה, את יפי העלומים
של הנוער הגדל בארץ
חופים. מבחינה זו היתה הצלחה.
כמשד שלושת חודשי הקיץ רואיינו
צעירות בנות כל הגילים, בשעה
שנהנו מגלי הים התיכון או
מימי ים כינרת. כאשר נערף השבוע
נשך הבחירה התכנס קהל
של מאות, אשר ידע להעריך את
המעמד כאותה רוח שבה נערך:
עליזות טוכת־לב, גישה נאה ואוהדת
לבל המועמדות, תשואות
לנבחרות, ונבונות מלאה לבלות
ליל-קיץ עליז, כשמחה טבעית ולבבית
מוקפים יופי וחן נעורים.
שש המועמדות בנות־המזל, אשר זכו
המיס של ירושלים; מאירה שם־טוב,
ערה די־נור, נסיכת המים של חיפה;

בתוארים: מינה זקס, נסיכת של מלכת הטיס; אסתר קובאץ׳ ,סגנית ראשונה של מלכת המים;
נסיכת המיס של תל־אביב; יהודית מזרחי, מלכת המים 58׳ .את הכתר והשרביט למלכה הכינה
תלמה נויפלד, סגנית שניה במיוחד עבורה חנות התכשיטים ״סופד׳ מרחוב דיזנגוף 121 בת״א.

ראשונה בתולדות מדינת ישראל, התערבו ה/שבוע
דיפלומאטים זרים בבחירות מקומיות. הם
לא רק ניהלו תעמולה נלהבת בין קהל הבוחרים, אלא
אף השתתפו בפועל בבחירה, הטילו פתקי בוחר אל
הקלפי. אולם לא היה כל חשש פן יאבדו בעקבות
התערבות זו את משרתם, או יוכרזו כאישים בלתי
רצויים. כי הבחירות היו בחירות מלכת המים של
ישראל, לשנת .1958
היו אלה בחירות דמוקראטיות למופת 19 .הנערות
שהתמודדו ביניהן על הכתר היו צריכות לעמול קשה,
על מנת לשכנע את מאות הבוחרים והבוחרות להצביע
עבורן. הבוחרים, שנאספו על כר הדשא הענק של מלון
רמת־אביב, סביב שולחנות ערוכים תחת כיפת השמיים
המכוכבים, לא היו קהל שאפשר לשכנעו על נקלה.
היו שם יפהפיות החברה הישראלית, מלכות עם תוארים

ובלי תוארים, שביניהן בלבד אפשר היה לערוך תחרות
יופי. בין הגברים בלטו דיפלומטים, קציני צבא, אמנים
ותיירים.
בחדר ההלבשה המרווח, ליד בריכת המלון, התרכזו
המעומדות שלוש שעות לפני התחלת הנשף. על החשש
הטבעי מהופעה ראשונה בפני קהל בפורום כזה, נוסף
עתה החשש זו מפני זו. לבושות בבגדי־ים ססגוניים,
נעולות בנעליים גבוהות־עקב, הכינו הנערות את
כלי נשקן האחרונים לקראת ההסתערות על קהל הבוחרים.
הקוסמטיקאית עליזה עולש ועוזרותיה עברו
ממועמדת אחת לשניה, הוסיפו לאיפור שידגיש את
האופיני והמיוחד בפניה של כל אחת מהן. הבחורות
עצמן ניסו להפיג את התרגשותן בדרכים שונות: חלקן
הציץ מבעד לוילון בקהל שבחוץ, חלקן קשר קשרי
ידידות עם המועמדות האחרות. אחת אף השתרעה

הקהל משרה, אשר עברה את מבחן־הקהל,
זכתה לתשואות.
גרא לא הסתפק בשאלות סתמיות. הוא
דרש מהנערות גם להוכיח את הצהרותיה,ן.
למשל, כאשר הצהירה אליס בונדפילד, יפה־פיה
בלונדית בת ,17 כי בין חובבויותיה
כלולה גם השירה, עמד גרא על כך שתוכיח
זאת. אליס התגברה על התרגשותה,
פצחה בקטע של שיר. כאשר הודיעה אדיבה
קורט, בלונדית גבוהת־קומה מרמת־גן,
כי היא לומדת באקדמיה למוסיקה ומתעתדת
להיות מורה למוסיקה, ערך לה גרא בו במקום
חידון מוסיקלי קצר. התזמורת ניגנה
קטע, ואדיבה הודיעה באדיבות :״טנגו לה
קומפרסיטה.״ עוד קטע, ואדיבה זיהתה אף
אותו: מרש החתונה של מנדלסון. היא עברה
את המבחן.

ג 8חידון מגי״כי

שרה לוי, עדינה פכלר, מאירה שס־סוב ואליס בונדפילד עוקבות
במתיחות רבה מתוך החדר בו חיכו אחר המתרחש על הבמה,
בצפיה לתורן להופיע בפני קהל־בוחריהן. מתכופפת אליהס משמאל: גאולה אהדוני.

מתיחות

ננחת על כסא, עלעלה ברומן זעיר.
רק כאשר נכנס אריק (,מחקה הקולות״)
אמיר, והצליח לאסוף סביבו את כל הנערות,
כדי לשעשען בלהטוטי קולות החיות
שהשמיע, פגה מעם המתיחות. גל
של עליצות כיסה על ההתרגשות, ברגעים
שלפני היציאה אל הקהל.

כולן כיחד וכל אחת לחוד
ך * הסתערות על הבוחרים החלה כמו
| עם ללא התראה מוקדמת. לצלילי ה־מארשים
של תזמורת דוצי-קארלו החלה השדרה
הארוכה לנוע לעבר היעד. על המועמדות
היה לסובב את בריכת השחיה ואת
הזירה המרוצפת שלפניה, לעלות על המסלול
הארוך והמורם שהוביל לאורך עשרות
מסרים עד למקום שם ישבו חבת הועדה
הציבורית, אשר נבחרה בתחילת הערב מבין
קהל האורחים כדי לפקח על הגינות הבחירות•
החמישה: נ׳רי מלמד, בעל דפוס אופסט,
לשעבר מגדל בננות במקסיקו; מוזס
שורצפלד, בעל שרשרת חנויות מעדנים מ־ניו־יורק;
סם מורדוך, מנהל משרד נסיעות
מחיפה; חנה ערמון, עקרת־בית, אשת נציג
התעופה במשלחת משרד הבטחון לניו־יורק;

ובתיה בנדיקט, דוגמנית צילום מתל־אביב.
19 היפהפיות׳ שצעדו בבגדי־ים על המסלול,
קצרו מבול של תשואות וקריאות-
הידד מפי מעריציהן .״בחיי שאינני יודע
במי לבחור. כולן יפות!״ התפעל איש הקונסוליה
האמריקאית בירושלים. אברהם
שניאור, בחיר כדורסלני ישראל, ניסה להושיב
את הגברים שהתרוממו, כדי להריע
למצעד היפהפיות, קרא בקול הבס שלו:
״הי, אתה שם! אתה זקן כבר, אתה יכול
לשבת.״
19 בנות המים של ישראל חזרו לבסיסן,
אחרי הסתערות הרכוך הראשונה. הקהל עוד
רגש כולו, מסר את רשמיו זה לזו. וכבר
החל גרשון גרא, הצייר חד־הלשון שנבחר
כמנחה הערב, להעלות את המועמדות בזו
אחר זו על הבמה, כשכל אחת מהן עומדת
בחקירת שתי־וערב קצרה, כדי לשכנע את
הקהל מדוע דוקא היא צריכה להיבחר כמלכה.
טבילת־האש
הראשונה נפלה בחלקה של
שרה לוי, ג׳ינג׳ית־כספית תל־אביבית. עד
מהרה התגלתה כאחותם של שחקני הכדורגל
המפורסמים שלמה וחולי לוי, ושל
אלוף האיגרוף לשעבר ג׳אק לוי. ברוח סובה
ובהומור הצליח גרא להסיר את אימת

ה | 1ד ״ 1היה, לדעת כולם, הצייר גרשון גרא,
\ 1ד 1ד
. 1 11111 אשר שימש כהנחת הנשף. הוא ידע

לדובב את המועמדות ולעזור להן להתגבר יעל התרגשותן, הראה

ך יטאירה שם*טו^ הדוגמנית בעלת
/הצמה הארוכה, שנאלצה להקריא את
אחד השירים הטרגיים שהיא מחברת והודתה
גם בעובדה שהיא קוראת חנ״ך לעיתים
קרובות, ערך גרא חידון תנ״כי קצר.
שאל: איזו אשד, בתנ״ך קשורה גם במלכות
וגם במים? מאירה היססה במקצת, מצאה
לבסוף את התשובה :״בת־שבע ! דוד המלך
ראה אותה כשהתרחצה במים על הגג, ועשה
אותה מלכה.״
גם לגאולה אהרוני השחרחורת והחיננית,
אחותה של הזמרת חנה אהרוני, שהצהירה
כי היא מחבבת סיוף, ניתנה ההזדמנות להוכיח
את יכולתה. גרא הושיט לה סיף,
נטל לעצמו סיף אחר, וניגש לקרב. אביו
המנוח של גרא, נציב בתי־הסוהר גרי גרא,
היה סייפן מצטיין. אך הבן נכנע במהרה
למתחרה היפה.
למועמדות אחרות היו הצהרות ותשובות
מבריקות. כשגילתה יונה מרון כי היא
סטודנטית למדעי המדינה בירושלים, וגרא
היתמם לשאול :״מדעי איזו מדינה?״ התנדבה
יונה השחרחורת להזמין אותו לשיעורים
פרטיים. מינה זקס, הירושלמית שנבחרה
לאחר מכן כנסיכת המים של ירושלים,
הודיעה כי תחביבה הוא לאסוף בחורים
ולשחק איתם. רק כשתמה תדהמת
הקהל, התברר כי מינה אוספת בחורים לתיאטרון
מסך הירושלמי, על מנת להופיע
עמם במישחק על במתו.
מרתה ליאופולד, שנשאלה מדוע אינה משנה
את שמה לעברית, הביאה מיד קטע
משירו של י. ל .גורדון, המוכיח כי מרתה
הוא שם עברי. לצעקת אחד הנוכחים :״אבל
איפוא יש ליאופולד אצל יל״ג?״ העדיפה
לא לענות.
גרא הצליח להפליא בתפקיד המנחה. בהומור
ובטאקם נזהר שלא להפוך את תצו
בקיאות
במוסיקה, בספורט, בספרות, בתנ״ן. בתמונה הוא נראה
מתכונן לקרב־סייף עס המועמדת גאולה אחרוני. את החרבות
השאילו יעקב חודרוב ויוסלה מרימוביץ, בעלי החנות למכשירי־ספורט.

גת המועמדות למחזה וזלגארי. רק פעם
אחת אירעה תקלה קטנה בתכנית. עליזה
וינברג, שמיהרה לחצות את הבריכה ולהגיע
למסלול, מעדה ונפלה מעל לגשר, אל
תוך המים. מרוב התרגשות שכחה כי היא
יודעת לשחות וצעקות הנוכחים במקום הרימו
את כל הקהל על רגליו. היה זה אריק
אמיר, מחקה הקולות, שהציל את המצב.
הוא קפץ בבגדיו למים, הוציא את המועמדת
הרטובה, העלה אותה על הבמה
כשכולו רטוב מכף רגל ועד ראש.

תרומת האמגיס
ך* אשר ירדה אחרונת המועמדות, ה־
^ חלו הבחירות. ויכוחים ניטשו סביב כל
שולחן. אולם כבר מלכתחילה היה ברור כי
הקרב הגדול יהיה נטוש בין שלוש מועמדות:
תלמה נויפלד, בתו של הכדורגלן
נויפלד המפורסם ושחיינית שהופיעה עם
מגן עמוס כתריסר מדליות בהן זכתה עבור
השגיה בשחיה, קצרה גלי התלהבות בהתנהגותה
האצילית: אסתר קובאץ׳ ,בת ד,־22
מרמת־גן, שנישאה רק לפני ארבעה חדשים
ושגופה החטוב, על מידותיו התואמות, עורר
את קנאת חברותיה, שלכל אחת מהן
היה גוף מושלם משלה: ויהודית מזרחי,
הצעירה שבמועמדות, בעלת השיער הזהוב
והדמיון המפתיע לבריג׳יט בארדו.
אחרי ששתי חברות הועד אספו את פתקי
ההצבעה בקלפיות נעולות, הסתגר חבר השופטים
בחדר נעול כדי למיין את מאות
פתקי הבחירה ולקבוע לפיהם את המלכה,
שתי סגניותיה ונסיכות שלוש הערים הגדולות•
רק אז לבשו המועמדות את שמלות
הנשף שלהן, הצטרפו לבני לודיתם, ובאוירה
שלווה ונעימה התערבו בין בוחריהן .״אני
הצבעתי בעדך,״ הסביר גבר אחד לאחת הנערות
,״התרשי לי לרקוד עמך?״ הנערה
לא יכלה לסרב לאדם שנתן את קולו
למענה.
ההפסקה שיצר מניין הקולות הממושך
נוצלה לריקודים ולהופעת אמנים על הבמה.
היו אלה האמנים הידועים ביותר של ישראל,
אשר תרמו את כשרונותיהם המגוזנים
להצלחת הנשף. אילקה ואביבה, ריקה ויוחנן
וראי, וצדוק סביר (שמיהר להגיע מהופעה
בחיפה) ריתקו את מאות האורחים
למקומותיהם. אחריהם הופיע אריה הרשל־קוביץ
(הרשלה) ,זמר חובב אשר נתן מושג-
מה ממה שקורה באמריקה לאזניהס ועצביהם
של הנוכחים כאשר אלבים פרסליי מופיע
על הבמה.
רק אחרי חצות הסתים מניין הקולות.
התוצאות. סגורות במעטפה חתומה ב־ד-
חבר השופטים, הוצאו אל הקהל. ברוב קולות
ניכר זכתה יהודית מזרח• בתואר מלכת
המיס. אסתר קובאץ׳ ותלמד, נויפלד, כשרק
שני קולות מבדילים ביניהן, זכו בשני תוארי
ד,סגנות. מינה זקס זכתה בתואר נסיכת
המים של ירושלים, מאירה שם־טוב
בתואר נסיכת תל־אביב וערה די־נור, האדמונית
ילידת קיבוץ איילת־השחר, בתואר
נסיכת חיפה. סיכם את המאורע חבר הועדה
הציבורית מוזס שורצפלד, מניו־יורק :״זד.
היה המאורע ההוגן והנאה ביותר שראיתי
בחיי. והאמינו לי, כבר ראיתי הרבה מאורעות
ב־ 78 שנות חיי.״
עלי בתל־אב

לסגנית

ע הגכויע-וקוח סנווות לפג׳ נחיחח הקרני

^ * 1 1 1 1 ^ 1 1הקוסמטיקאית עליזה עולש, בע•
11 לת המכון ברחוב דוב הוו 14
יפרה את כל המועמדות, הגישה לכל אחת מהן שי.

14 0

אסתר קובאץ /שנבחרה
לאתר מכן
משיבה לשאלנתיו של המנחה.

מס 17 במים

אריה המציל

בעברה מעל לגשר, החוצה
את הבריכה, מעדה עליזה
וינברג ונפלה למים, נמשתה מהם תוך שניות מספר.

1י * 1ן | 1\ | 0 1ך 1ך 1ח אחרי שעברו על פני ה־
• 1 11 11 111/ 01 מסלול המוגבה; בין שוד
חנות האורחים; ירדו המועמדות אל הבמה של חברי הועדה הציבורית.

אריק אמיר, מחקה הקולות, ישב
בין הקהל כאשר נפלה עליזה
למיס. הוא קפץ למים בבגדיו. בתמונה נראים השניים רטובים.

מניו הקולות
בנדיקט

מתל־אביב וחנה

מוזס שורצפלד, מניו־יורק, ג׳רי מלמד,
מתל-אביב, סם מורדון מחיפה, בתיה
ערמון מתל־אביב, סופרים את הקולות.

במז־ץ ר.
(המעוך מעמוד )8
פיקטיבית על קבלות) במסיבות המקרה,
אינה צריכה לפי דעתי לשמש מניעה להחזיר
להם את זכויותיהם בעבודה בעירית
תל־אביב.״
ראש העיר חשב אחרת, דחה את התביעה
שהציג האיגוד המקצועי של עובדי העיריה
להחזיר את חבריהם לעבודה .״השאלה נמצאת
עדיין בדיון, דברים כאלה אינם קלים
להחלטה, ישנם שיקולים לכאן ולכאן,״ הסביר
דובר העיריה מתתיהו קליר ,״אחרי
שיאספו את כל הנוהלים בנדון — הליטו.״
בשעה שאנשיו של לבנון אספו עדיין
את הנוהלים, ששה חדשים אחרי מתן פסק
הדין, ישבו וויניק וביגלמן בביתם, חיכו
כי הצדק ייעשה.

עתתות

הסוד הנפוץ ביותר במדינה
השכם בבוקר יום ב׳ השבוע צבאו כבר
ראשוני העתונאים על דלת הסורגים הגדולה
של בית־משפט השלום בתל־אביב.
מלומדי נסיון ממאורעות פליליים שונים,
בהם ניסתה והצליחה משטרת המחוז להטעות
את העתונאים ולמנוע את נוכחותם
בעת הוצאת פקודות־מעצר של חשודים בביצוע
פשעים חמורים, הקדימו הפעם כתבי
המשטרה לבוא. מלוזים בצלמים המתינו
למאורע הגדול: הוצאת פקודות־המעצר
נגד החשודים ברצח המהנדס פייאטלי בקולנוע
צפון, ומעשי השוד בחנות האקדחים
ובמשרד הנסיעות.
אולם גם הפעם החליטו ראשי מחוז המשטרה
להקדיש את מיטב מרצם להטעיית
הכתבים• אחרי שבמשך יותר משלוש שעות
המתינו הכתבים בחום השמש לשווא
בחזית בית־המשפט, הגיעו למקום מפקד המחוז
יואב פלג וראש הענף הפלילי .0מ.מ.
אריה נאור־שמילגובסקי. הם טיפסו ועלו
לקומה השלישית, אל חדרו של שופט השלום
הראשי עמנואל ידיד־הלוי. היתד, זו
פעולת־הטעיה מוצלחת. הכתבים והצלמים
השתרכו אחריהם, עזבו את משמרתם.
חצי שעה אחרי שנכנסו לבנין, עזבו
אותו הקצינים כלעומת שבאו. החשודים
בביצוע הרצח והשוד לא הובאו כלל .״מתי
יובאו העצירים?״ שאל אחד הכתבים את
נאור ואת פלג ,״אנחנו מחכים כבר מן הבוקר.״
התש,ובה
היתד, מפתיעה :״אנחנו לא הזמנו
אתכם לכאן,״ השיב פלג ,״פקודות המעצר
הוצאו במקום אחר. לצערנו לא נוכל
להרשות את פרסום שמות העצורים או
נסיבות מעצרם.״
המיליון של.א קרא. השעה היתה
אחת עשרה וחצי בבוקר. באותה שעה בדיוק
ישב כבר שופט השלום שלום רוזנפלד
במשרד הנפה הצפונית, שמע את בקשתו
של קצין המשטרה קרת לעצור את החשודים
ב״צח ובשוד ל־ 15 יום, לאסור
את פרסום שמם ונסיבות המעצר. השופט
הסכים 1העצורים הוחזרו לחקירה.
בשעה אחת עשרה. וחצי פשטו נערי ה־עתונים
על העיר• בכותרת העליונה של
מעריב יכול היה כל אזרח ישראלי לקרוא
:״כנופיית האקדחים הוסגרה בגלל
כובע.״ הכתבה עצמה היתה מלאה פרטים:
היו בה השמות המדויקים של העצורים,
שמו המלא של המודיע למשטרה ופרטי
המקרה כולו. על פני עמוד פנימי שלט, ובכתבה
מקיפה בעמודים החיצוניים, מסר ה־עתון
הנפוץ ביותר במדינה את פרטיה הראשונים
של הכנופיה שחוסלה.
רבבות אזרחים קראו את הידיעה, קלטו
בזכרונם את שמות החשודים והמודיע, אולם
המשטרה, שגרמה במו ידיה לפרסום
השמות במעריב, בכך שעיכבה את הוצאת
פקודות המעצר והוראות איסור הפרסום עד
לשעות הצהרים, לא חזרה בה מהחלטתה.
״מאתים אלף קראו, אבל מיליון אחרים
עוד לא יודעים את השמות,״ התעקש נאור
באזני הכתבים אשר צלצלו אליו לביתו,
בבטחון שיסכים עתה לפנות לשופט לבטל
את הוראתו ,״אנחנו נפתח בחקירה מי
מזיל ידיעות למעריב.״
״ברור שזה צחוק,״ אמר כבוד השופט
לכתבים שהטרידוהו בשעות הלילה בביתו
הפרטי .״אני בטוח שהמשטרה תבטל את
הבקשה.״ נאור חשב אחרת. אחרי שגרם
כבר לבזיון׳ בית המשפט — המשיך להתעקש,
סרב לבטל את האיסור. הסוד הגדול,
נשאר הסקופ של מעריב.

פרסים אצל כל סוכני מפעל הפיס

פיתוח

נוער הנהב, רד לנגב !
אחד מאלה שהאמין לאגדות נואמי מינהל

ההסברח וחברי מפא״י בכנסת, על איזורי
הפיתוח הצמאים לכוח־אדם מקצועי, על
אילת המשוזעת לידים עובדות ועל הנגב
הזועק לפיתוח, היה מתתיהו מנצר (,)30
טראקטוריסט, מסגר ונהג משכונת מכבי
החדשה בתל־אביב. נשוי לאחות מוסמכת ואב
לילדה, החליט מנצר להיות בין חלוצי
הנגב והערבה. נאמן לשלטון ולמפלגה השלטת
סיכם עם אשתו כי מוטב להם לעזוב
את תל־אביב, לרדת דרומה.

על מה שעבר עליו בחצי השנה האחרונה,
אחרי שהחליט להיות חלוץ, סיפר השבוע
מתתיהו מנצר:
״בתחילה כתבתי מכתב לראש מועצת
אילת. צירפתי תעודות על כך שאני טרא־קטוריסט,
מסגר ונהג מקצועי ושאשתי
אחות מוסמכת. כתבתי שאני מוכן לכל
עבודה במקצועי, בתנאי שאקבל שיכון,
ועבודה לאשתי. הייתי בטוח שתוך כמה
ימים אקבל תשובה חיובית. אחרי כמה
ימים הגיעה באמת התשובה: היא היתד,
שלילית. ראש המועצה. כתב לי שעלי ל-
פנות ללשכת העבודה במקום בנוגע לעבו־דה,
ובאשר לשיכון עלי לכתוב לחברת
׳ענזידר.״

סידור במרכז מפא ״י .״כתבתי ולא
קבלתי תשובה. הכרתי עוד מן הצבא סרן
אחד בשם יצחק חננאל, שהיום הוא מרכז
עבודה בכפר־ירוחם. פניתי אליו וסיפרתי
לו כי אני רוצה לעזוב את תל־אביב ולרדת
לאחד מאיזורי הפיתוח.
״חננאל אמר לי שהכתובת הנכונה היא:
חיימוב, במרכז מפא״י. פניתי לשם. חיימוב
בדק את כשרותי המפלגתית ואמר לי שהוא
מוכן לסדר אותי בכפר ירוחם. אני
אעבוד בפוספאטים, אשתי בקופת־חולים.
הוא אמר לי שנקבל שיכון.
״אחרי זמן קצר קיבלתי הודעה ״-שעלי
לרדת לכפר־ירוחם. חיימוב צייד אותי בפתק
למזכיר הכפר, מוצניק מנהלל. לקחתי
את כל חפצי, את אשתי ואת בתי ועקרתי
לכפר־ירוחם.
״יום־יום הייתי בא למוצניק, שלא קיים
דבר מכל הבטחותיו של חיימוב. בפוספא־טים
התברר שאין עבודה בכלל. להיפך, הם
פיטרו באותו זמן חלק גדול מן העובדים
במפעל. למוצניק לא היה בכלל זמן לטפל
בי. רק בכוחותי שלי הצלחתי לסדר לאשתי
עבודה בקופת־חולים. בכל פעם שהייתי
פונה למוצניק, היה דוחה אותי בלו ושוב...״

מנצר
עלה לתל־אביב לברר אצל חיימוב
מתי יקבל עבודה. חיימוב הסביר לו הכל:
״מוצניק הודיע לי שאתה מקים גוף מתמרד
בכפר־ירוחם. לא תוכל לקבל עבודה.״
מנצר נשאר מחוסר־עבודה, נואמי מפא״י
המשיכו לנאום :״הנוער חייב לרדת לנגב!״
תזכיר בתים
לפליטי
פ לי טי כרעם, תושבי הכפר המרוני
שבתיו הופצצו מן האויר למרות שבית הדין
העליון הורה להחזיר את תושביו לכפר,
לא הסכימו להשתכן סופית בג׳יש
(גוש־חלב) ,בה הם מתגוררים היום. כפי
שגילה העולם הזה 1 0 74 הודיעו פליטי
הכפר, ובראשם הכומר יוסף סוסאן, לביג׳י:
״אנו מוחים בחריפות על הקמת השיכונים
המוקמים בשבילנו בג׳יש ללא הסכמתנו, ומודיעים
כי לא נוזתר על זכותנו לחזור
לכפרנו. אנו לא נתיישב במקום אחר מחוץ
לכפרנו בכית ־ המשפט המחוזי
בתל־אביב מתבררת עתה בקשתו של אברהם
מצליח, בנה של נג׳יה מצליח, להכריז
עליו כעל נכדו של נורי אל־סעיד. אחרי
שבגליון העולם הזה ( )1086 התפרסם לראשונה
סיפורה האישי של נג׳יה, מי שהיתר,
כלתו של סעיד ואשתו של בנו סבאח,
נקטה עתה נג׳יה בצעדים ממשיים כדי
להבטיח את חלקה בירושת המליונים שהשאיר
נורי אל־סעיד העשיר בשוויץ ובלונדון.
הצעד הראשון: הכרזה חוקית של
בית־המשפט המחוזי בתל־אביב כי אברהם,
בנה של נג׳יה וחבר בחברת הנוער של
קיבוץ השומר הצעיר ברקאי, הוא בנו של
סבאח. הצעד השני *:טיפול משפטי תכוף של
עורכי־הדין זליגמן וקריצ׳מאן׳ פרקליטיה
של נג׳יה, שיתבעו בלונדון ובג׳נבה ואולי
גם בבגדאד את חלקה של שולחתם בירו־שה.
העולם
הזה 1092

אקדחים באוון, קרבים על השולחן 18 ,עבירות קודמות

נו חוסלה הכנופיה

ך * שכם בכור! ר פותח מדי יום ביומו
| 1יצחק חיימוב, פקיד בחברת הנסיעות
הלל׳ את משרד החברה ברחוב הרצל בתל־אביב.
ביום ראשון השבוע, ניצב חיימוב
כמנהגו מדי יום ביומו בפתח החנות, צפה
ברחוב הרצל הקם לחיים חדשים אחר•
מנוחת הלילה הארוכה. לפתע, משכה תנועה
בלתי רגילה את תשומת לבו. מתוך מכונית
שעצרה לידו, ירדו שלושה אנשים כשהס
מובילים אתם צעיר .״זהו השודד!״ צווח
חיימוב בהתרגשות ,״זהו השודד!״
בשמונה בבוקר פתח ראובן פרנקפורט,
בעל חנות האקדחים שנשדדה לפני ארבעה
חודשים׳ את חנותו .״ברוך השם,״ קידם את
פניו חיימוב ,״תפשו את השודדים שלך.
ברוך השם.״ אחרי כמה רגעים צלצל הטלפון
בחנותו של פרנקפורט .״תכין קוניאק׳״
הודיע לו אריה נאור, ראש הענף הפלילי
,״מצאנו את האקדחים.״
אותה שעה היו שבעה אקדחים שונים
מונחים על שולחנו של נאור. בחיפוש מקרי
שנערך באחד מבתי בני־ברק, אחרי שצעיר
בשם רזיאל רוזנטאל התלונן על כי תקפו
אוחו, מצאו אנשי המשטרה את מצבור האקדחים
.״מספרי האקדחים מתאימים למספרי
האקדחים שנשדדו בחנות הנשק ברחוב
הרצל,״ הודיעו אנשי המחלקה לזיהוי פלילי
של המטה הארצי שבדקו את הנשק.
קציני מחוז תל־אביב קפצו על רגליהם.
הידיעה חישמלה אותם• הצעיר שבביתו נמצאו
האקדחים הובא מיד למטה המחוז. לא
היתה דרושה חקירה נמרצת כדי לשברו:
״אני ביצעתי את השוד ברחוב הרצל וגם
את השוד בחברת הנסיעות ברחוב ישראל
נג׳ארה. עשיתי פשע ואשלם בעדו,״ הודה
ברצון בפני החוקרים. הוא סיפר גם על
שותפיו~5פשע, שוטר לשעבר ששוחרר מסיבות
אי־התאמה פסיכית לתפקיד וצעיר נוסף
שאת כתובתו לא ידע. שכניו של הבחור
סיפרו גם הם בחיוך :״הוא תמיד היה
מספר כי שדד את חנות האקדחים ברחוב
הרצל,״ סיפרו ,״אבל אנחנו לא האמנו לו.״
עד מהרה הוקמו על רגליהם כל מדורי
הבילוש בארץ. הקצין שילוני מירושלים
הכיר את הצעיר המבוקש, ששוטרי תל־אביב
ידעו כי כינויו הוא ״טומי״ .שילוני
אמר כי הוא גר בחיפה. ראש מדור הבילוש
החיפאי, קרל זינגר, עצר אותו בדירתו.
מתחת למיטתו נמצא אקדח נוסף.
למחרת בבוקר עבר זרם חשמלי נוסף ב
מטה
מחוז תל־אביב :״זהו האקדח בו
נרצח המהנדס יעקב פיאטלי,״ הודיע הקצין
זאב שפירא, המומחה המשטרתי לנשק ,״כל
הסימנים מעידים על כך.״
קציני תל־אביב, כשנאור ופלג בראשם,
צהלו ושמחו כילדים קטנים. אבן כבדה
נגולה מעל ליבם. גל הפשעים שעבר על
העיר בחודשים האחרונים מבלי שהם יוכלו
לעשות נגדו דבר, ערער במידה ניכרת
את מעמדם• בחוגי המטה הארצי דיברו כבר
בקול רם על כך שקציני הענף הפלילי
בתל־אביב אינם מוכשרים לתפקידם ׳.״חיסלנו
את כנופית שודדי האקדחים ואנחנו בדיר
לגילויו של רוצח פיאטלי,״ הכריז
נאור כמנצח באוזני הכתבים שכונסו במיוחד
למשרדו .״זוהי תוצאה של חקירה מאומצת׳״
שיקר מפקד המחוז יואב פלג.

מכונת תעמולה משומנת

סחריישראלמציוני ורפאלחג׳בי,
י * אלופי הפשעים שהסגירו את עצמם למשטרה
מבלי שזו היתד, אפילו בעקבותיהם
— שוב נהנו קציני תל־אביב מן ההפקר•
במשך יותר משנה הודיעו הם ואנשי
המטה הארצי כי ״טובי החוקרים עוסקים
בחקירות הרצח בקולנוע צפון.״ ההשערות
והגירסות שהעלו בכל הזדמנות הגיעו במספרן
לעשרות :״הפושע הוא משוגע,״
הודיעו לכתבים. בהזדמנות אחרת :״זהו
פשע שבוצע בידי פושע־חובב.״ ושוב הפעם
:״זוהי פעולתה של מחתרת פוליטית.״
לפני כארבעה חודשים נשדדה חנות הנשק
ש? פרנקפורט ברחוב הרצל. שוב
החלה מכונת התעמולה המשטרתית, המשומנת
היטב בחוסר היעילות המקצועית של
ראשי המחוז, לפעול בכל המרץ :״החוקרים
סבורים שזוהי פעולה של מחתרת,״
העלו מיד את ההשערה הנדושה והמגוחכת
שהם אוהבים להעלותה בכל הזדמנות כדי
להטיל את הכדור לידי אנשי הש.ב. אחרי
כמה שבועות, כשהציבור רצה בכל זאת
לדעת מתי תגלה המשטרה את שודדי האקדחים,
הודיעו עתוני הערב מפי ״טובי
החוקרים״ :״את שוד האקדחים ביצעו צעירים
חסרי עבר פלילי ומשום כך מתקשה
המשטרה בחקירה ובגילוי עקבותיהם.״
עברו כימה שבועות נוספים ומעשה שוד
חדש תחריד את העיר: חברת הנסיעות אוריינט
ללויד ברחוב ישראל נג׳ארה נשדדה

אריה ן אור־שסילגובסלן י, ראש הענף הפלילי של

מחוז תל־אביב, נשם לרווחה כשנודע לו על

מציאתם של האקדחים שנשדדו בחנות הנשק של ראובן פרנקפורט
בתל-אביב. גל מעשי הפשע הבלתי־פתוריס שהציף לאחרונה את
תל־אביב יצר בקרב הציבור את ההרגשה הברורח ני נאור צרין
ללכת. עתה, בזכות קטטה מקרית בין אנשי הכנופיה, חוגג נאור
את נצחונו :״חיסלנו את הכנופיה,״ הכריז באוזני הכתבים.

בצהרי־יום. גם הפעם הודיעו חוקרי המשטרה
כי קיימת אפשרות של ״מחתרת חדשה״
,של ״פושעים־חובבים״ ,של ״חיילים
משוחררים״ ,ועל כל פנים ״אין שום קשר
בין מעשי הפשע בקולנוע צפון, בחנות הנשק
ובחברת הנסיעות.״
בשבועות האחרונים ארעו שלושה מקרים
של פשעים חמורים נוספים: שוד ברחוב
פרוג, שוד ברחוב חובבי־ציון ורצח הדקו־ראטור
יחזקאל שיפטר מרחוב פינסקר.
מגוחכים גם בעיני פיקודיהם ומלוזים
מבטי לעג מצד הציבור כולו, כשגם עתונות
השלטון מטילה ספק בכשרונם למלא את
תפקידם, המשיכו הקצינים להכריז :״השוד
ברחוב פרוג וברחוב חובבי ציון הם מעשי
ידיו של פושע חסר־עבר,״ הכריזו כשה-
חקירה נכנסה למבוי סתום .״הרצח ברחוב
פינסקר, הוא מעשה ידיו של מכיר המשפחה
או אדם שהכיר היטב את שיפטר. השוד
מבויים,״ חזרו על הודעותיהם המגוחכות.

שמחתם של תושבי העיר על חיסולה
של אחת הכנופיות המסוכנות המתהלכת
ברחובותיה כשהיא חמושת אקדחים, אינה
יכולה להאפיל על העובדות הברורות: כנופיית
שודדי האקדחים, שלפחות אחד מחבריה
השתתף גם בשוד וברצח ליד קולנוע
צפון׳ לא היתה ״מחתרת פוליטית״ וגם
לא היתה מורכבת מ״פושעים־חובבים״ .כבר
עכשיו, גם מתוך מסך האיפול המוזר והמשונה
של המשטרה, מבצבצת הידיעה כי
הפושע המכונה ״טומי״ הוא בעל עבר פלילי
והורשע על 18 תיקים שונים, נדון,
ריצה מאסר של שנה בבית־הסוהר והועמד
תחת פיקוחו של קצין מבחן.

גשר! מז העייס התחתון

ך*משך כל השנה שעברה מאז הרצח
בקולנוע צפון יצאו קציני המשטרה
מגידרם כדי להוכיח את יעילותם. לאחרונה,
הפציצו את הציבור בהודעה סנסציונית, הודיעו
כי הצליחו לשחזר את צורת פניו של
הרוצח, לעצור חשוד שכמובן אסור בתכלית
האיסור היה לפרסם את שמו. לבסוף,
אחרי הרעש, שוחרר העצור. התמונה נגנזה.
עכשיו, אחרי שהחשוד החדש נעצר
כשברשותו האקדח בו בוצע הרצח לדברי
המשטרה, מתברר כי הוא אינו דומה
כלל ועיקר, אפילו בפרט אחד, לתמונה
שפורסמה• ״תלוי איך מסתכלים על התמו־

ה ^ והץ ״ ןץבן נורה לדברי המשטרה רד
\ 11י | #י י ימהנדס יעקב פייאסלי, מוחזק
בידי המומחה המשטרתי, מפקח ראשון
זאב (״ביל״) שפירא. בעזרת בדיקה מיקרוסקופית
של סימני הנוקר על תרמיל אקדח
הפי.בי. אישר שפירא כי אמנם נרצח פייאט־לי
באקדח זה וכי תרמיליו של האקדח, הם
אלה אשר נמצאו בקרבת מקום הרצח בקולנוע
צפון בתל־אביב לפני כשנה לערך.
נד״״ אמר נאור לכתבים שרצו לברר זאת.
גם בחקירת מקרי השוד בחנות הנשק
ובחברת הנסיעות נקטה המשטרה בצעדים
מרחיקי לכת: היא הורתה לאחד ממודיעיה
להתחיל ברכישת נשק בכמויות גדולות.
עשרות־עשרות של אקדחים נקנו מאנשי
העולם התחתון, על מנת להשוות את מספריהם
למספרי הנשק שנשדד ברחוב הרצל.
התוצאה: אפס.

שתי החוליות החסרות
***־כ׳ הצליחה המשטרה לחסל כנוי

\4 /פיה מסוכנת — לשמחת הציבור —
בדרך מקרה בלבד. הצעיר שברשותו נמצאו
שבעה מתוך אחד־עשרד, האקדחים, סיפר
במשך חודשים רבים לכל מכיריו וידידיו
כי הוא הוא ששדד את חנות הנשק בתל־ י;
אביב. אף אחד לא רצה להאמין לו כמובן
ולגביו צדקה המשטרה בהכריזו־ .כי הוא
״פושע חובב,״ אולם הראש המתכנן והמארגן,
האיש שביצע גם את הרצח בקולנוע
צפון, היה פושע מועד, בעל 18 תיקים.
טביעות אצבעותיו צריכות היו להמצא בארכיון
המשטרה, שיטות פעולתו בתיקי
ה״מודוס אופרנדי״ ושמו וכתובתו ברשימת
החשודים הקבועים. למרות כל זאת, כש״
החלה המשטרה לחפש את האקדח שנגנב
לפני הרצח בקולנוע צפון ממחסן הנשק של
בית־אורן, בו נמצא אותה שעה הפושע
המועד שכונה ״טומי״ ,לא חקרה אותו כלל
ולא התחקתה על עקבותיו .״החוקרים לא
העלו על דעתם אפשרות זו,״ הודיעו חוגי
המשטרה כשנשאלו על כך•
חיסולה של כנופית שודדי האקדחים ומעצרו
של מחזיק אקדח הרצח בקולנוע צפון,
מעידים פעם נוספת על העדרן של שתי
חוליות חשובות ביותר בעבודות החקירה של
כל מנגנון משטרתי מאומן, מקצועי ויעיל:
@ רשת מודיעים נאמנה׳המסוגלת
למסור ידיעות מוסמכות על תנועתו של כל
פושע ושל כל חשוד. על מצבורי נשק, על
צעירים המתפארים במעשי־שוד שבצעו ועל
פושעים העוברים מעיר לעיר.
• רשימות מעודכנות ומסרגות של
פושעים למיניהם, של שיטות פעולה, של
פושעים יוצאים ונכנסים לבתי כלא ושל
תנועותיהם בכל מקרה ומקרה.
שתי חוליות אלה אינן נמצאות כיום בידי
הולדך 1מנהל החשבונות של משרד הנסיעות אוריינט ללויד המשטרה. גם מעשה הניסים האחרון המוצלח
| / 11י *יי| ברחוב ישראל נגארה בתל־אביב מנקה את משקפיו שאירע בתל־אביב, אינו זורה חול בעיני
אחרי שנחבש בתחנת העזרה הראשונה מיד לאחר השוד. משרד הציבור. רק הקמתו של מנגנון משטרתי
אוריינט ללויד במרכז העיר נשדד שבועות אחדים אחרי שוד יעיל ומקצועי, חסר פניות פוליטיות, יחסל
האקדחים ברחוב הרצל. המשטרה שלא הצליחה לגלות את השודדים את דאגתם של תושבי תל־אביב: גל הפשעים
הגדול העובר על העיר הגדולה
במשך זמן רב, פרסמה אז ני ״קיימת אפשרות שמחתרת חדשה״
ביותר בישראל.
ביצעה את השוד וני השודדים חם ״מחוסרי עבר פלילי״.

אמנות יצוא סאליב! דאה, סאליבן לקח

20 דיגדיזת 420 פו.

10 11 12

מ רוז ־

10 11 12 1 2 3 4 5 6 7 8 9

1 2 3 4 5 6 7 8 9

מנר שנידון רמווווז ברר רצוז אהובתו
נוותר רהיתרות תוך 36 שננווז.
אב וזורה שיכרות,
תנוש יין תכוניות תיריונר
ואשתו וזנזרת האהבה
תתאתצינז רהצירו תוזבר התריה ב

עג ולות • שדוחות

נגד הזמן

נזרנו תתוז בריגוי ה נוותר בדרגה אוזת נוב
נוד־התבינוה.
כהשתתפות

כקולנוע

סימן ל ררגרייב
^ ר מון ־ דו ד

10 11 12 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12

1 2 3 4 5 6 7 8 9

כי״ס לנהגות גדול ומשוכלל. הוראה עיונית ומעשית
לכל סוגי כלי הרכם ע״י מורים מוסמכים.
קטנועים, אופנועים, מכוניות, אוטוכוסים.
טלפון 618 4 4

תל־אכיג רה׳ השומר מס׳ 5
פנת רה׳ נחלת־כנימין 12

גן בית ציוני אמריקה בתל־אביב לא ראה
מימיו חזיון כמו זה שהתרחש בו לעיני
קהל־אלפים, ביום רביעי שעבר: כמו חסי־דים
המרקדים לכבוד רבם, או נתינים־מוש־פלים
המפזזים בפקודת הפריץ־שליטם, הפגינו
רבים מאמני ישראל׳ המקצועיים והי׳
חובבים, אי 1כשרונותיהם ואת חוטר־כשרו־נותיהם
בפני אליל הטלביזיה האמריקאי,
אד סאליבן (העולם הזה .)1091
עם מנגנון פירטומת כפול ומשולש —
של הסתדרות ציוני אמריקה, קול־ישראל ולשכת
התיירות — עם סוכן מיוחד שבא
מארצות־הברית, ועם סוכנים מקומיים רבי־השפעה
שנשכרו בכסף מלא — ערך סאליבן
את החזיון המוזר בהסכמתם האדיבה של
זמרים, שחקנים, מוסיקאים ורקדנים, אשר
תאוות הנסיעה לארצוה־הברית וההופעה בטלביזיה
הקורצת העבירה אותם על דעתם
המקצועית והאנושית•
רק מתי־מעט מתוך כוכבי עולם הבידור
הישראלי יכלו לשמור על שלוות רוחם,
ולסרב להשתתף במחזה הבלתי״נאה. נלהבים
ונרגשים נהרו כולם למבחנים המוקדמים
ולזיחז השוורים הפומבית, כדי לצפות
בחיל ורעדה למוצא פיו של אחד מרותי
נחמה הנדר
עולם השעשועים האמריקאי, שבא לחפש
היבוא דוחף החוצה
לו נתינים חדשים במושבה מרוחקת.
הקאמרי. התוכנית היא ליצור חוגים מקצווחות
מקוריות. סאליבן בא לישרבילים
במסגרתם, אך לא בפעולתם, לחוג
אל כדי לחפש כוכבים מתאימים לתוכניתו
הבימה לנוער ולאגודת ״נוער חובב מוהקרובה,
שתשודר מחוף־אל־חוף במימונה
של המנבית היהודית המאוחדת והסתדרות סיקה״ שליד התזמורת הפילה,אדמונית. החברים
בחוגי הנוער של הקאמרי, תלמידי
ציוני אמריקה .״סאליבן יקח אתו לארצות־הברית
חמישה אמנים,״ הודיעו באי־כוחו
בתי־הספר התיכוניים, ישותפו בפעולות
שונות מיוחדות של התיאטרון, בנשף פורים
בישראל, בפירסומים המוקדמים.
אמנותי גדול, בדיונים על ערכה האמנוחי
אולם בסופו של דבר יסעו לארצות־הב־רית
לא חמישה אנעים כי אם 17 בבת אחת. של כל יצירה ויצירה ובפגישותיהם עם
יסעו רקדני להקת הריקודים המרכזית של במאים, שחקנים וסופרים שמחת
הנצחדן שוררת עתה במעונם של ראשי
ההסתדרות, בהדרכתו של יונתן כרמון, כשהם
מפליאים לצחיח ״הו, הו־הו, הו! ו־הי,
תיאטרון סמבטיון; שנתים אחרי שעזבו את
הי־הי, הי!״ עלטהרת התרבות המקורית החור
האיפור המשותף שלהם בתיאטרון
ישראלית. יסע הכנר המשותק הצעיר ( )14 מוגרבי, חוזרים אליו עתה זאב ברלינסקי
הטוב־באמת יצחק פרלמן! יסעו זוג הפסנומרדכי
בן־זאב. לפי החוזה שנחתם עם
תרנים ברכה עדן ואלכסנדר וולקובסקי, שמשפחת
מוגרבי יציג סמבטיון פעמיים באיש
כמעט לא שמע עליהם בישראל אבל
שבוע, באולם שפועלי הקאמרי פינו אותו
באירופה כבר שמעו, יסע אמן הצלליות
השבוע כשהם מעבירים את התפאורות האלברט
אלמוזלינו ותסע נחמה הנדל מבצל
ישנות ואת המחסן העתיק למחסני הסוכרוק,
יחד עם מנחם לייורוביץ, המלווה
נות בסרפנד. פרט מענין: בחוזה שנחתם
שלה — כדי לעשות פירסומת לסרט עמוד עם הסוכנות, על החכרת המחסן הריק לאש
שהפקתו תסתיים בקרוב•
תיאטרון, התחייבה הנהלת הקאמרי לפרוק
כולם נשמעו בחיל ורעד לפקודותיו של
את התפאורות בעזרת פועלי סרפנד בלבד,
סאליבן: נעמי צורי שרה פעמיים את עץ מחשש שפועליו התל־אביביים של התיאטרון
הרימון במבחן סגור, ופעם שלישית במבחן ירכשו ״חזקה״ במחסני הסוכנות תג
הפומבי, כדי לשמוע סופית שהיא לא תיסע. כורת צרפתית למבול האמנים הזרים
מנחם לייזרוביץ׳ גילח את זקנו, משום ש־המתחדש,
כשלהקת מרתה גראהם צועדת
סאליבן הגדול אמר לו לעשות זאת, ולהקת בראשו, יספק השנה האמרגן ברוך גילאון,
הריקודים תכפיל בארצות־הברית את צוו הפועל בשיתוף עם השגרירות הצרפתית.
חות ה״הו, הו־הו־הו!״ משום שסאליבן אמר בהודעה לעתונות ציטט גילאון את מכתבו
להם שהצווחות הן ישראליות־מקוריות וריבעברית
של שגריר צרפת בישראל, פייר
קודי הלהקה ״עולים על אלה של להקת־ ג׳ילבר, לשר החינוך זלמן ארן או ל ם
מוסייאב״ הסובייטית, שאזרחי ניו־יורק שיל כדאימרי אינשי, אם אין קמח אין תורה —
מו עבור כרטיס להופעות הבאלט שלה 90
ולמען השגת קמח זה (מטבע זר להופעות
דולאר בשוק השחור.
האמנים) ,דרושה עזרתו של כבוד השר. לא
לודרי זירה; היה רק הסבר אחד ויחיד נבצר ממני כי על פי שר האוצר יישק כל
לבהלת־הנסיעה־לזהב שאחזה אמני־בידור ב ,דבר הקשור בצרכי העולם הזה. יואל נא
עלי רמה כמו ישראל נשרי, נעמי צורי, להמליץ בפני ״בעל הא שכולות
אברהם ווילקומירסקי, ריקה ויוחנן זראי מיזוג״אויר, במאי זר ומקומי, עתידים
להציל ולהחיות את תיאטרון אהל בגלגולו
ואמן הפנטומימה ווילי: המחנק המקומי.
מופלים ומושפלים בידי האמרגנים המקו החדש בקואופרטיב שחקנים. אחרי שהוציאו
מיים, המעדיפים יבוא אמנותי־זול המכניס את כספי הפיצויים לשיפור האולם והבמה,
שכרו בעלי האהל החדשים־ישנים את הבמאי
קופות־שפע על חרבות מקומית בעלת־רמה,
אברהם אסיאו, שביים את יומנה של חנה
אך המשתלמת מעט, רוצים אמני הבידור
של ישראל ביציאה למרחב. אם לא למרחב סנש, ואת הבמאי היי קילוס תחרות
השמי, אזי לפחות למרחבים הבלתי מוגב פזמונים מקורית הכריז השבוע תיאטרון
לים של ארצות־הברית. אפילו בחסותם של סמבטיון. אחרי ששירם של דידי ויוחנן זראי
אמרגנים גסי־רוח, לועסי־גומי ומופשלי שר תיבת המדינה, זכה בהצלחה בכל מקום מחוץ
לקול־ישראל, שם נאסר לשידור, הציע במאי
וול, הדומים ללודרי־זירה וסוחרי־אמנות.
בכל זאת, על אף הכל, נמצאו גם כאלה התיאטרון גדעון שמר להכריז על תחרות
שלא השפילו את עצמם לעלות על זירת לחיבור בתים נוספים לשיר זה. הסיבה :
הקרקס של סאליבן• אחד מהם, אריק לביא, צרכנים שונים של התיאטרון המשלמים משענה
למכתבם של סובני־סאליבן בתשובה ראש בעד ההצגה, דרשו להשמיט בתים
כי הוא מופיע ערב ערב במועדון התיאט מסוימים מפזמון זה. ההסתדרות דרשה
רון וכי האורח החשוב יוכל לראותו שם, למחוק את הבית על פנחס לבון המחסל
סיכם השבוע את הפרשה כולה באימרה את סולל בונה ובצבא ביקשו להשמיט את
קולעת• כשהוא שולח מבט לעברם של אלה הבית על דיין :״היה היה אייפעס רמטכ״ל /
שסאליבן יקח איתו לארצות־הברית :״ה׳־ אשר ניצח בכל המלחמות /אז הוא חשב
שגס לנאום זה קל /אך מתברר שזה קשה
נתן וה׳ לקח
מאז״ .במקום הבתים המושמטים, התבקש
קהל מבקרי סמבטיון לחבר בתים נוספים
תיאטרוני הילדים ימשיכו להתחרות
גם השנה. מרכז המורים לא יאחד את
אץ קמח. אץ תורה
תיאטרונו תליל עם התיאטרון המתחרה של
חוגי נוער מתכונן להקים התיאטרון מנחם גולן, תילון.

מאחורי הקלעים

העולם הזה 1092

החי
גביא בעידו
ףתל ־ א בי ב, רגעים מספר אחרי שמנהל
תנובה נשא נאום לוהט במועצת תנובה,
בו דרש להנהיג את שתית החלב במשרדים
ובבתי החרושת להבראת העם, הוגשו לחברי
המועצה בקבוקי מיץ וסודה.

עוצר בית

ן * ת ל ־ א כי ב, הופיע צעיר בן 24ב־
4תחנת המשטרה, דרש מהשוטר התורן:
״עצור אותי! עצור אותי! אני גנב!״ גילה
כי גנב 10ל״י מנוסע באוטובוס, הודה
לאחר חקירה קצרה כי לא גנב כלל, אלא
ביקש להיעצר אחרי שרב עם אשתו, זכה
.בכל זאת ללינה בכלא, אחרי שהשוטרים
חששו כי אם ישחררוהו יאבד הצעיר את
עצמו לדעת.

הא בהא תליא
ף קורג׳יו, צפון איטליה, תלה ברונו
4אביולי בן ה־ 25 את עצמו על חבל,
נשאר תלוי באויר שלוש דקות וארבע
שניות, ירד מן התליה כשהוא חש רק כאב
קל בגבו, זכה בהתערבות שהתערב עם
חבריו אשר עמדו למטה ובדקו את זמן
שהיתו תלוי באויר.

נביא השקי
ך י הי ל הי, ארצות־הברית, התערב צ׳ארלם
^ ר. מוריס עם אדם בבאר, כי המטוס בו
עמד האיש להמריא דקות ספורות יתאחר
בהמראתו, נעצר על״ידי המשטרה באשמת
אזעקת־שוא בצלצלו אל חברת התעופה, לה
שייך המטוס, כי במטוס הונחה פצצה.

ועיקרן תחילה
ך* אי־ ש ם, אחרי שחל שיבוש בהעברת
^ !חדשות קול ישראל לגלי־צה״ל והשידור
בתחנה הצבאית הופסק, הודיעה קריינית גלי
צה״ל על שידור הפתיחה בית הספר ל-
שערוריות•

ליל מנוסה

ך* נהריה, חיפשו שני חברי קיבוץ בית
קמה, קלוד אלו ( )22 ואמה לוסיק בת
,20 מקום ללון, נענו להזמנתם של אלמונים
ללון במעברת נהריה, הוכנסו לצריף, שם
החלו האלמונים לשכנע את הבחור לישון
בחוץ ואת הבחורה להישאר עמם בחדר,
נמלטו השניים אחרי שהשאירו בידי האלמונים
13ל״י שהוצאו מכיסיהם.

עזרה: ראשונה
ך• דימונה, התפרץ חיים כהן לחדר
1עבודתו של הרופא המקומי, תקף ו־היכה
את הרופא, שיבר את שולחנו וניפץ
את משקפיו, ניסה לפצוע את הרופא באמצעות
שברי זכוכית, התרגש והתעלף,
זכר, לשתי זריקות מהרופא שעורר אותו
ושלח אותו לטיפול בבית־חולים.

81781X888 18 81781X888
ך י מלדון, בריטניה, קפץ לסלי גורני
בבגדיו אל תוך בריכה, הציל ילד מטביעה,
נתבע לשלם דמי־כניסה, בבקשו
להכנס לחדר המלתחה כדי להחליף את
בגדיו.

דיונות זזות
ך* תל״אביב, פירסם מעריב מודעה,
1בה מבקש אדם מהמוצא הישר להחזיר
לו את דלתות מכוניתו, שאבדו
תוך כדי נסיעה•

הנמל המפוסל
ך• ערבה, אחרי שבקילומטר ה־ 9צפו-
4נית לאילת התנגש ג׳יפ צבאי בגמל,
נזקק אחד מנוסעי הג׳ים לטיפול
רפואי והג׳יפ עצמו לטיפול במוסך.
העולנז חזה 1092

וולף מנקוביץ, לאלח שאינם יודעים זאת,
הוא מחבר ועתונאי בריטי מחונן, ידוע ב־חוש
ההומור שלו, וולף מנקוביץ סייר,
לפני חודשים מספר, בישראל. הוא לא הת־רשם
כל כך מבניין הארץ אחרי אלפיים
שנה כמו מן הנשים המקומיות, ולא כל־כן
לטובה. את רעתו עליהן פירסם בעתון נשים
אנגלי. כתב מנקוביץ, בין השאר;
הנשים הישראליות הן קשות מנשוא,
כנשים בכל מקום אחר בעולם. אולם דבר
אחד ברור: הן שוות יותר לגברים שלהן
מאשר כל הנשים שבעולם.
״אחרי שבועות מספר בישראל, נוכחתי
באיזו מידה מתייחסים הגברים בבריטניה
אל נשים כאילו היו לא רק בנות המין
השני — אלא כאילו היו סוג מיוחד של
חיות.
״כל אותם הנימוסים המיוחדים, אשר נחשבים
בבריטניה בהוכחתו של הגבר המחונך
לכבוד שהוא רוחש ליצור הענוג והנחות
המטפל בו ומגדל את ילדיו — אין
להם כל שימוש בישראל.
״כל הביזנס של מחמאות ומשחקי גינונים
הוחלף בכנות וגילוי־לב, ברצינות אשר
נראית כמעט כגסות לאחד, כמוני, שמאז
ומתמיד נהג בנשים באדיבות ועדינות.
״בישראל, מתעקשות הנשים שפעליהן כ־חלוצות
בבניית ארצן, וכחיילות המגינות
עליה, מוכיחים שאין הן זקוקות כלל לטיפולם
הבובתי של הגברים.
״הגבר הסבור כי הדרך ללבה של אשה
רצופה גינוני נימוס ושימת לב לדברים
פעוטים — זוכה ליחס של איבה. הסיבה
היא שהנערות הנולדות בישראל מתחנכות
וגדלות יחד עם הנערים, מתאמנות באותם
המחנות הצבאיים, וחיות חיים קומונאליים
ביותר כבר בשנותיהן המוקדמות ביותר.
כתוצאה מכך אין הגברים מהוזים כל הפתעה
בשבילן, אחרי גיל שש.
״תוצאה מוזרה של אינטימיות קרובה זו
בין נערים ונערות, שגדלו יחד בקיבוץ
אחד, היא שהם מראים נטייה קטנה ביותר
לשאת אלה את אלו. יחסיהם הם כשל אחים
ואחיות. הם תרים לעצמם בני זוג במקומות
אחרים.
״פעם או פעמיים הייתי פשוט גס־רוח
במתכוון אל אשד, שגאוותה ועצמאותה היו
כבר קצת יותר מדי בשבילי. הופתעתי מאד
לגלות אצלה קורת רוח. לדבריה הוכחתי
גישה ישראלית מובהקת לבנות מינה. ברור,
אם רצונך להצליח אצל הנשים הישראליות
— העלב אותן.״
נדמה לי שמיסטר סנקוביץ לא ביקר
ברחוב דיזנגוף.

ומשכילה. רותי היקרה! זוהי האמת. לבי
שבוי אחר נערה נאתר. המתעניינת בכל
המתרחש בעולמנו שאיתר, אוכל לחרוג מ-
״המרגל״ ,למען נמצא סיפוק נפשי.״

הוי פגרת שזה

( ,)1092/12 למרות שהיא ירושלמית, הריהי
נשמעת חבובה מאד. היא רוצה להתכתב
דתקא עם קיבוצניק מסביבות הכנרת, תשאלו
למה — למה היא משתגעת אחרי ה־כנרת.
למד, קיבוצניק? למה היא מקתה שיעזור
לה במציאת דרכה בעתיד. והיא,
תארו לכם, אפילו לא מבקשת שיהיה לו
דם וישלח תמונה.

שום דבר לא משפר את מראיה של אשה
מהר יותר, מאשר גבר.

זמען האידיאל

הוא בן .20 אל תראו שהוא נראה פחות
( .)1092/13 חוץ מזה שהוא בעל השכלה
תיכונית, הוא גם שקט ורציני ומוכן לעשות
הרבה למען האידיאל, לא יודעת איזה. והוא
אוהב לבלות ולשוחח, ופשוט אי־אפשר לסייס
בלי להזכיר מונחים כמוסיקה, פוליטיקה,
סרטים ו״הרבה דברים טובים״.

קפוצ׳יגו ודן בן־אמוץ

הציפור •הקטנה שלי לוחשת לי ש־
( )1092/14 תקבלנה המון מכתבים:
״אם יש בין קוראי מדורך כאלה המסוגלים
ליהנות מקומדיה אנגלית, מספל קפו־

ה י פו

ש לי

חרוץ עם עיניים כחולות
( )1092/9היא נורא בת 15 ונורא ירושלמית
ונורא תלמידת סמינר ונורא תלמידה
טובה, והיא נורא רוצה ללמד פעם מתמתי־קה
בבית־ספר תיכון. לכן היא רוצה להתכתב
עם נער כבן , 16—17 שיאהב נורא
ללמוד ושיהיה גבוה ושיהיו לו עיניים
כחולות ושלא יהיה ירושלמי.
נורא.

שלושה כנות
הם ( )1092/10 אמנם מלבסים וחיילים
משוחררים, אבל אין זו סיבה לכתוב שהם
מחפשים אחר ״שלושה בנות״ .במחשבה
שנייה, אולי זה דווקא משום שהם מלבסים.
הם רוצים אותן בשביל פיקניקים ובידור.
אל תסתכלו עלי ככה. זה מה שהם אומרים.
ואם לא מוצא חן בעיניכן, אני מבינה אתכן
בהחלט.

נפשו עצובה ובודדה מאד

עם ( )1092/11 תוכלי להיות עצובה ביחד,
אם את מאלה הנאנחות כל פעם שהן רואות
את הירח במלואו, ומהרהרות על החיים
בכלל ובפרט. כותב הוא :״טוב שאת ומדו־רך
קיימים. יש לפחות אל מי לכתוב את
אשר מעיק על הלב ואין לשאת יותר. ימים
חולפים, שנים עוברות ואני בן 22 שנים
ומה אני רוצה בחיים?
״קריירה? או, לא! בושה ממש להזכיר
זאת כמטרה בחיים בארצנו שקמה לתחייה
הודות לרוח החלוצית והקרבה למען טובת
הכלל, אולם גישת חיים זו לא עמדה במבחן
המציאות וההגשמה. ברבות הימים הנוער
פנה לה עורף, והולך בדרך האנוכיות.
ואני נסחפתי עם הזרם וחיי בתל־אביב חיים
בנאליים וריקנים במהות* ועל כן נפשי
עצובה ובודדה מאד.
״מהי חדוות חיים אמיתית? אהובה גאודה

החיול גדעון נ״ץ ששלח לי את התמונה
הזאת לפירסום הוא הנפש הטובה
מאי־שם. כל מה שהוא רוצה, זה שהבחורה
המופיעה בצילום תראה את התמונה
ותבוא לקחת אותה בחזרה. כן הוא כותב:
״לפני ימים אתרים מצאתי תמונה זאת
באוטובוס אחר, שנסע ממגדל לתל־אביב.
החלטתי מיד שזה הטיפוס שלי.״
מזכיר לכם טיפוסים אחרים, שגם כן
נמצאו באוטובוסים?
אגב, הבה נקרא מהיום לכלי־רכב שבו
״מוצאים״ תמונות בשם ״פוטובוס״• זה
הרבה יותר מתאים למציאות.

צ׳ינו ומקללותיו של דן בן־אמוץ בשלושת
בסירה אחת, כאלה שאינם נרתעים מלשבת
בשורה חמישית באולם הקולנוע ובשורה
אחרונה ביציע באולם הקונצרטים, ואשר גילם
הוא כמחצית היובל לערך — מוזמנים
הם לכתוב אלינו ואנו מאד נשמח לענות
להם.
״מי אנחנו? נערות פשוטות, צנועות ושמחות.
לא מספיק?״

7א מספיק, האינטלקט

( )1092/15 מחפש אצלך אינטלקט. הוא
בטוח, משום מה, שימצא את זה דוזקא אצל
תלמידת תיכון או סטודנטית במוסד גבוה.
הוא עצמו סיים עתה תיכון. אבל אם את
סבורה שזר, מספיק לו — שבי בבית. הוציאי
את תמונתך הטובה ביותר מן האלבום׳
אם את חושבת שיש לך יותר מזה,
ושלחי אליו מיד. הוא נואש, נדמה לי. הוא
מתהלך כל הזמן במחשבה שאין הוא יכול
למצוא את שהוא מבקש.
בעצם, לא איכפת לי שתישארי בבית.

טייס או השד יודע

היא התרתה בי שלא אעיז לקלקל את
מכתבה 1092/16 פשוט לא תמצאי מה
לקלקל בו, היא אומרת. כמה שהיא צודקת!
אני מקטר, שאני טועה, אבל אני מתארת
לעצמי אותה עם שיער חום־כהה, ארוך,
מתוח על אוזניה ומגולגל בקוקו מאחור.
רבותי, רשות הדיבור ל(:)1092/16
״ובכן, לא רבות ניסיתי כוחי בכתיבת
מכתבים. לעתים ישנו איזה דחף פנימי
ד,מושכני לעט ולנייר, אך כמו שאמר, מה
אמר? ״לעט העיור לא חיה היא היד הכותבת
— ואין פשר לכתוב.״ כך קרה גם
לי וספק אם מישהו זולתי יוכל להבין
פשרם של דברים.
״החלטתי להעמיד בנסיון כל מי שמוכן
להתמודד עמי בכתיבת דברים שאינם שיג-
דתיים ושאינם לקוחים מחיי יום־יום, משהו
מיוחד לגמרי. אפשר לקרוא לזה גם פילוסופיה
בזעיר׳ אנפין. אינני רוצה להטיל פחד
על המעוניין להתכתב ולהתייהר ולומר שזו
תהיה מלאכה קשה. דווקא את הדברים האלה
שעליהם ניתן רק לחשוב אפשר להסביר
בצורה פשוטה, לפעמים הרבה יותר מדברים
מוחשיים שאינם נתונים להסבר בדרך
הכתובה.
״משום כך, מתחשק לי לנסות. איך אמר
אותו אדם? ״מילי אשר קלו, על פני גלי
הזמן, קלות הן תרצדנה עת כל יצירותי
כבדות הערך תרדנה אלי תהום.״ ומי שחושב
כי זה לא נכון יעיז דבריו נגדי!
״עם כל זאת — חוש הומור הוא מחוייב
המציאות. בלעדיו אין טעם לכל הדברים הרציניים.
נוסף לכך: לא כל אשר ידבנו לבו
רשאי לענות למכתב זה. עליו להיות גבוה
ובעל הופעה נאה, וגילו נע בין 21—28
שנים. שנית, רצוי שיהיה סטודנט מהאוניברסיטה
בירושלים, בחיפה, איש צבא קבע
בעל דרגה שמעל לסגן־משנה. טייס או השד
יודע מה. הוא יכול לגור על הכרמל או
בכל מקום אחר בארץ. אין אזור בארץ שאינו
אהוב עלי במיוחד.
״ובאשר לי? אל דאגה. זה אשר נאה
דורש, נאה מקיים. אז אשתדל לעמוד בדיבורי.״
היא
רוצה שתזהו את שני הפתגמים. וכל
המלים המפוצצות שלה לא הסתירו מאווייה
בנאלית אחת: תמונה.
אמר לכם לקרוא הכל? יכולתם למי
הפסיק
באמצע.

יש אנשים שיש להם כשרון למה שקוראים
משפט זאב בתוך ׳עור כבש. זה נשמע
תמים מאד עד שאתה מתחיל לחשוב על
זה מחדש ונוכח בפירוש הדברים. כמו אותה
טפשעשרה, שאמרה :״יש המון אנשים
נחמדים בתל-אביב, אבל לא הרבה.״ או:
״כשקמתי בבוקר וראיתי שיש לי שפעת,
הייתי ממש חולת.״ או אותו צעיר שהסביר
:״היא אחת מאלה שאתה אוהב יותר
ככל שאתה רואה אותה פחות.״

ספורט

מלי וב י ם

כסרגל בועת הסבון
אילו רצה מישהו ללמוד השבוע את
מצבו של הכדורגל בישראל על רגל אחת,
די היה לו להציץ משך שעה קלה לאולם
בית ליסין בתל־אביב, שם נערכה האסיפה
הכללית של ההתאחדות לכדורגל בישראל.
לולא נגע הדבר בגורלו של ענף הספורט
החשוב ביותר במדינה, קל היה לכתוב
פיליטון על המאורע המבדח היחיד בשנה
של מאורעות קודרים לכדורגל. כי האסיפה
הכללית של ההתאחדות לא היתד, אלא שוק,
בו נערכו עסקים מכוערים, התגלו קנוניות
בזויות. היא לא היתד. אלא אחיזת עינים
אחת גדולה.
מתוך 277 נציגי קבוצות הכדורגל שהיו
זכאים לבוא לאסיפה, לא נכחו באולם אלא
קצת יותר ממאה איש, אשר כל אחד ייצג

שגילה כלפיו בתקופה האחרונה מרכז הפועל.
לאנשי הפועל. בעלי הרוב בהתאחדות,
לא היה נוח כי נמצאת סמכות העומדת
מעל לרוב שלהם, אליה יוכלו נציגי המיעוט
לפנות בדרשם צדק.
נציגי מכבי ובית״ר התנגדו לעריכת הצבעה
על ביטול משרת הנשיא, בציינם כי
הסיבות שהביאו לבחירת הד״ר לאם כנשיא
עוד החמירו השנה. ואז, לתדהמת
כולם, קם יצחק זאבי והודיע כי עסקני ההתאחדות
אינם ילדים עוד; יש בכוחם לשלוט
בעצמם ואינם צריכים פיקוח .״אם הד״ר לאם
רוצה ללכת, מדוע לא נקבל את הצעתו?״
היה זה עלבון צורב לד״ר לאם, שנוכח
במקום ואשר השתתפותו הפעילה בדיונים
הוכיחה כי אם כל האגודות יפנו אליו
יסכים להמשיך ולכהן כנשיא. לרגע השתררה
תדהמה באולם. אולם כאשר עמד
זאבי על דעתו, להעמיד את הצעתו לקבלת

מרחיק את הקשקשים
מונע נשירת שערות
השמפו האידיאלי לכל המשפחה
ראשי־התאחדות זאבי, לאם ופינקלשטיין
״אם הוא רוצה ללכת, שילוו*

הופיע בקיוסקים:

כביסה -ונקיון
לאחרונה יצאו הרבה סוגי אבקה
לכביסה עצמית על־ידי בתי חרושת
שונים. לאור ההצלחה של אבקת הכביסה
״קוילן״ ,אבקת הכביסה אשר
עומדת תחת השגחת המכון הממשלתי
בירושלים ואלפי נשים מכירות ומד

קירות תוצרת זו, את האבקה
המכבסת כעצמה
בית. אבקת כביסה מיוחדת למכונות
כביסה ״שמפדלטקסטיד״
ומקלוני־נקיץ לכן על עקרת בית
עבור עקרת ה
אשר
קונה אבקת כביסה לשקול היטב
באיזה אבקת כביסה תבחר לפני
שתסכן את כביסתה בכל מיני אבקות.
לא כל אבקה היא קויק — לא כל
חומר כביסה לא מזיק.

החידון התנ״כי של ״גמד״

״זאבה״ כין ״ז א בי ם
היום בגליון מספר 9של
גמד הירחון המצוייר לבידור והומור
64 עמודים 500 +פרוטה

כמה קבוצות. גם הם לא היו ברובם נציגי
הקבוצות, כי אם פקידי המרכזים האגוד־תיים,
או סתם אוהדים. אפילו עתונאי הספורט
שכיסו את האסיפה זכו להיות צירים
בה. ברוך שינברג, כתב הספורט של דבר,
היה נציג הפועל טבריה; אהרון להב, עורך
הספורט של דבר, היה נציג הפועל קרית־מלאכי.
שאל להב, בלעג :״איפה נמצאת, בעצם,
קרית־מלאכי?״ כתב על המשמר אברהם
בן־שלום נשא תעודה שהקנתה לו זכות
הצבעה כנציג הפועל נאות־מרדכי, ואילו להוצעבכניסה
לאולם לכתב
העולם הזה
היות נציג מכבי צפת.
לאן הלך הכסף? כבר ברגע בו
החלה האסיפה, באיחור הרגיל של שעה,
היה ברור שהיא מיותרת לגמרי. כי במשך
אותה שעה נחתמו מאחורי הקלעים ההסכמים
בין שני מרכזי האגודות הגדולות
מכבי והפועל, בקשר לבעיות השנויות
במחלוק ת. מה שנערך לאחר מכן היה
הצגת־ראווה משעשעת וחסרת־חשיבות. יושב־ראש
ההתאחדות, יצחק זאבי, נשא נאום שהצחיק
אף את חברי ההנהלה, שישבו על
הבמה, התאמצו לא לפרוץ בצחוק קולני
למשמע משפטים כמו :״הכריחו אותנו
לנסוע לטוקיו!״ או ״צריכים ללמד את הכדורגלנים
איך לא להוציא מטבע זר לחוץ-
לארץ.״
משעשעת לא פחות היתד, סקירתו התקציבית
של סגן היושב־ראש צבי (״האיש
בעל הצלקת״) ברים, שגילה כי מתקציב
הוצאות של כ־ 56 אלף ל״י שהוציאה ההתאחדות
בשנה שעברה, בוזבזו כחמשת
אלפים על כיבודים בישיבות, שבעת אלפים
על נסיעות לבדיקת מגרשים, ולמעלה מאלפיים
וחמש מאות ל״י כפיצויים למזכיר
משד, וייס, שנתפס במעילו,־באמון והודח.
אופינית לדמותה של ההתאחדות היתד,
העובדה, שרק שני אנשים קמו להגיב על
דו״חות חברי ההנהלה. אחד מהם היה נציג
מכבי חדרה, שניסה לבקר את המאזנים
הכספיים של ברים, אך הושתק בתשובות
סתמיות. השני היה אריה קרמר, נציג
בית״ר יפו, שהתענין לדעת מדוע לא
הענישה ועדת טוקיו גם את העסקנים.
גם דבריו נשארו ללא תשובה ברורה.
מרד העבדים. לשיא המתיחות הגיעה
האסיפה כאשר הודיע נשיא ההתאחדות
הד״ר יוסף לאם על רצונו לא להמשיך
בכהונתו, הציע לבטל את משרת הנשיא
או לבחור אחר במקומו. היד, ברור שדבריו
נובעים מודד התמרמרותו מהיחס השלילי

התפטרות הד״ר לאם להצבעה, ודרש הצבעה
מידית, התחוללה סערה באולם.
״התמרדו, עבדים!״ צעקו אנשי מכבי
ובית״ר לעבר נציגי הפועל• ואז אירע
משהו בלתי רגיל: בהצבעה החשאית שנערכה,
הצטרפו 52 מתוך 160 הקולות של
הפועל למיעוט של הימין, וברוב של 120
נגד 108 קולות לא התקבלה ההצעה לבטל
את מעמד הנשיא.
לא נשתנה דכי. בפעם הראשונה בתולדות
ההתאחדות נערכה ההצבעה שלא
בהתאם להוראות המרכזים. צבי פינקלשטין
ממכבי ורון מבית״ר הריעו בקולי קולות,
הצהירו :״זה נצחון הדמוקרטיה.״ אנשי
מרכז הפועל הנדהמים ממרד נציגיהם ניסו
לצאת להתקפת־נגה הציעו לבחור 15 חברי
בית־דין עליון ברוב רגיל, שהיה נותן להם
להרכיב את כל חברי בית־הדין. נציגי
מכבי ובית״ר איימו בפרישה מההתאחדות,
ומרכז הפועל הוכרת להכנע שוב, להשאיר
את בחירת בית־הדין בידי הד״ר לאם.
אולם את שיא הכשלונות נחל הפועל בהצבעות
על שני הסעיפים החשובים ביותר
של התקנון החדש: הסעיף המטיל הסגר של
שלוש שנים על כדורגלן הרוצה לעבור
מאגודה לאגודה והסעיף המציע להקפיא את
משחקי הליגה בעונה הבאה. בהסכם המוקדם
הסכימו נציגי מכבי להצביע בעד ההקפאה
באם הפועל יסכים להטיל את הסגר
שלוש השנים רטרואקטיבית גם על שחקנים
שנכנסו להסגר מהראשון ביולי השנה.
תיקון רטרואקטיבי זה היה מחזיר
לשורות מכבי כדורגלנים רבים מאגודותיו
שנכנסו כבר להסגר.
כאן אירעה שוב מהפכה. אחרי שהתקבל
סעיף ההסגר, התמרד חלק מאנשי
מכבי ואף כמה מנציגי הפועל וסעיף ההקפאה
לא קיבל את הרוב הדרוש.
עוד באותו לילה דאג מרכז הפועל שהסיפור
על המרד בשורותיו לא יופיע בשום
עתון. בעתונים הופיעו ידיעות סתמיות
על ההנהלה החדשה שנבחרה להתאחדות.
היא לא היתד, שונה בהרכבה ובאישיה מההנהלה
הקודמת. שוב נבחר יצחק ואבי
מהפועל כיושב־ראש ההתאחדות, וגרישה
פינקלשטין ממכבי כסגנו. שוב נבחרו עסקנים
מושחתים כצבי ברים וכזלמן קליאוט
להנהלה. האסיפה הכללית, למרות סימני
המרד שנראו בה, לא היתד, אלא בועת סבון
חסרת־ערך.
חעולם חזח 1092

אנשים
ק1נצ קומפוזיטור••
האיש השמור ביותר במדינה היה השבוע
חתן התנ׳׳ך עמוס חכם. אחרי שנשלח להבראה
בקיבוץ ניר עציון שליד עין־הוד,
הוסתר מקום הימצאו אף מקרובי משפחתו.
ואילו בבית ההבראה עצמו שמרו עליו
שני שומרי־ראש ממשרד ראש הממשלה,
הרואה את עצמו עתה אפוטרופוס של עמוס.
שומרי־הראש אינם נותנים לזר לגשת אל
עמוס׳ ואף לא קעתונאים שאינם מקבלים
אישור מיוחד ממשרד ראש הממשלה
מלבד עמוס חכם נשאר בישראל רק עוד
משתתף אחד מחתני התנ׳־ך, הד״ר פרוספר
אזולאי מצרפת. הוא שוהה עכשיו ברעננה׳
עוסק בכתיבת ספר זכרונות על
חידון התנ״ך השבוע התברר כי
נזיפתו המפורסמת של ראש הממשלה דויד
בן־גוריון בנגני תזמורת קול־ישראל, שניגנו
את ההימנונים בסיום החידון התנכ״י, נעשתה
אף היא בהשראתו של הקומיסאר לעניני
תרבות, מנהל משרד ראש הממשלה תדי
קול ק. תדי, שהבנתו במוסיקה דומה להבנתו
בעניני ציור, רץ מיד אחרי הטקס
בירושלים אל גארי כרתיני, המנצח
הצעיר של תזמורת קול־ישראל, והודיע לו:
״בהימנון אי אפשר לעשות קונצים קונד
סוזיטוריים, ואתה עוד תשמע על זה, זה לא
הסוף.״ אגב׳ את ״הקונצים הקומפוזיטוריים״
בהתקוה עיבד בשעתו המנצח. כרנרדינו
מולינארי קול־ישראל שידר השבוע
שידור פרטי למאזין אחד, אשר בודאי לא
האזין לו. היה זה מזכיר האו״ם דאג
המרשילד, שבשידור הלועזי המיוחד לכוחות
האו״ם הודיע לו קול־ישראל :״במקרה
שאתה, מר המרשילד, מאזין, ודאי תהיה
מעוניין לשמוע כי השידורים נגד המלך
חוסיין וממשלתו בארצות־ערב עדיין נמשכים״
שוטר תנועה, שניצב השבוע
בכביש תל־ליטוינסקי, עצר בלילה מכונית
שנסעה במהירות רבה כשאחד מפנסיה כבוי.
השוטר עמד לרשום לנהג דו״ח, אולם האיש
שבתוך המכונית אמר לו :״נמצאים איתי
כמה אנשים חשובים ממשרד הפנים.״ השוטר
ויתר מיד על הדו״ח והרשה למכונית
לנסוע. כי הנוסע האלמוני לא היה אחר
מאשר שר המשטרה ככור שיטרית עצמו
שלום שווילי, מפקד בית־הכלא
בשטה שהודח השבוע מתפקידו והועבר
לפנסיה, לפי החלטת וזעדת החקירה לנסיבות
המרד הגדול, הוא מותיקי שירות בית־הכלא
של שנות המנדט. בשנת 1932 הוביל שווילי
12 מעפילים ומעפילות לגירוש מהארץ.
לפני חיפה הסיר מהם את הכבלים, רמז להם
לברוח. רובם הצליחו לקפוץ מהרכבת ולהימלט.
שתילי נידון כבר אז על מרד זה,
נקנס בסכום האגדי של 30 לא״י. לתומו
חשב שתילי שהמוסדות הלאומיים יחזירו
לו את הכסף. בהיותו בירושלים נכנס ליצחק
בן־ צ׳״י, שהיה אז נשיא הוועד הלאומי,
סיפר לו על כל הענין. בן־צבי
האזין בהתעדנות, סינן לבסוף :״טיפש״.
את הכסף לא קיבל שתילי מעולם.

מפא״ והתלמוד
הבדרן האמריקאי הנודע ג׳ורג׳ ג׳סל,
שהגיע בשבוע שעבר לביקור בישראל, הוזמן
לטקס פתיחתו החגיגית של מכון וינ־גייט
בנתניה. אחרי שנטע עץ בשטח המכון
ביקשו אותו לשאת נאום. בארוחת
צהרים שנערכה במקום, קם ג׳סל והודיע:
״אחרי מה שראיתי כאן, כל מי שלא תורם
למכון וינגייט הוא גדול!״ אחרי

פ סי סי

יקבי ראעגון לזגיזן חברון יעקב־

הצהרים מיהר ג׳סל לביקור אצל ראש הממשלה.
כאשר נתבקש להישאר, הודיע הבדרן
למארחיו :״תנו לי ללכת! את הצ׳ק
כבר אשלח לכם מאמריקה כתב
הארץ זאב שיף פירסם השבוע רשימה
המציגה את עסקן מפא״י שרגא נצר כדיקטטור
מאחורי הקלעים של מפלגתו. שיף
כל כך התלהב מכשרון המנהיגות הדיקטטורית
של נצר, עד שבמקום מסוים החל
לכנות אותו בטעות שרגא נאצר שר
האוצר לוי אשכול ידוע כאדם המקפיד
מאוד׳ שלא לחבוש כיפה אפילו כשהוא
נמצא בחברת הרבנים הראשיים של ישראל.
אולם השבוע, כשסעד אשכול במלון המלך
דוד עם הרב הראשי של יהודי בריטניה,
ישראל כראודי, הקפיד לחבוש כיפה כדי
שלא לפגוע ברב. הרב נמצא אותה שעה בראש
קבוצת משקיעים מאנגליה ביום
בו הגיעה לישראל הידיעה, כי הארכיבישוף
הארמני בירושלים העתיקה גורש מירדן,
ישב ראש הכנסיה הארמנית בישראל פאפ־קן
עכדיאן בקפה ירושלמי, מוקף בני
העדה הארמנית בישראל, והצהיר :״תמיד
ידעתי שיותר טוב להיות בצד הזה
ח״ב חרות הד״ר יוחנן כאדר, שחזר
לפני שבוע מהועידה הבינפארלמנטרית ב־ידיו
דה־ז׳נרו, שם ייצג את ישראל, סיפר
על תקרית משעשעת שאירעה לו שם. בעת
טיול משותף ברכבת של הצירים, החלו
הצירים הרוסיים להשמיע שירים ברוסית.
כטוב ליבו השמיע גם באדר כמה שירים
ברוסית. הנציגים הרוסיים לחצו על באדר
שיגלה להם מנין למד את השירים. הודיע
הוא :״זה לא יהיה לכם נעים ביותר.״ כי
באדר למד את השירים בעת שהיה גולה
בסיביר, בתקופה של מלחמת העולם השניה
בספרו החדש של אפרים דוידזון,
שחוק בישראל, על אנקדוטות בתולדות. הציונות
והמדינה, מובא בין השאר סיפורו

השסע

• שרה חינון * ז ל מן ארן :״אנו אולי המדינה היחידה הממשיכה לרחוש
אהדה לארצות־הברית, למרות העזרה שהיא מגישה לנו.״
• סופר ״למרחכ״ אכרהם כנרתי :״כולם מדברים על המיליון
השלישי, ובינתיים רוצחים אצלנו את המליון השני.״
• שגריר צרפת כישראל פייר אז׳ן זילכר, במכתב לשר החינוך בו
הוא ממליץ על הבאת להקות אמנותיות מצרפת :״האמנים הצרפתים שיבואו
לישראל ימלאו את שליחותם האמנותית, כשם שהמיסטרים שלנו מילאו את שליחותם
בעזרה לצה״ל.״
• הפיליטונאי יוסף (״נץ״) וינצקי, בתגובה להערתו של דוו בן־
גוריון שהוא מעריך מדינאי היודע לשמור על האני שלו :״זהו אניניזם מדיני
בגיל הגימנסטיקה.״
• משה הכהן דווילן, אחת הדמויות הידועות בירושלים, המפורסם בגמילות
החסדים שלו :״אם לא תיכרת ברית בין ישראל וצרפת, מי אשם בכך אם לא
ישראל עצמה? הרי בחידון התנ״כי הודענו בפירוש שלא תתקימנה שיחות על
הברית״החדשה.״
• איש ״קול ישראל״ אמנון אחי נעמי :״שועל זה זאב ששולח
פרחים.״

חעודם חזח 1092

של שגריר ישראל בלונדון אליהו אילת.
סיפר אילת: בזמנו התענין נשיא ארצות-
הברית לשעבר הרי טרומן בתוצאות הבחירות
בישראל. כשנאמר לו כי מפא״י
ניצחה בבחירות התענין טרומן לדעת מה
זה מפא״י. מזכירו טילפן לספריה הלאומית
בוואשינגטון, וכעבור שלוש שעות הגיעה
תשובה מאת המומחה לשפות שמיות של
הספריה :״בתנ״ך אין מלה כזו, אבל אנחנו
עוד נחפש בתלמוד העתונאית האמריקאית
דורותי טומפסון, הידועה ביחסה
העוין לישראל ואשר עמדה, בין השאר,
בראש הליגה הפרו־ערבית של ידידי ה־מזרח־התיכון
בארצות־הברית, פרשה השבוע
מפעילות עתונאית. אפשר אולי לנחש את
מקור יחסה העוין לישראל ולציונות, בכך,
שהגברת טומפסון החלה את הקריירה ה־עתונאית
שלה כאשר נשלחה, בשנת ,1920
לכסות ועידה ציונית בלונדון.

הצחוק והפסף

באסיפה הכללית של ההתאחדות לכדורגל
בישראל, שנערכה השבוע, נמתחה ביקורת
חריפה על הוצאות הנהלת ההתאחדות על
ארוחות וכיבודים. כאשר יצא גזבר ההתאחדות
צכיכ רי ם להגנת ההוצאות, באמרו
״אינני יכול לשלול מעסקן הבא לישיבות
מרצונו הטוב את הנסקפה״ ,נשמע לפתע
קריאה משורות העסקנים :״אם הוא עסקן,
שיביא את זה מהבית כאשר הקריא
ברים את תקציב ההתאחדות, הוא התבלבל
מרוב התרגשות והקריא :״הוצאות ההתאחדות
בשנת התקציב שעברה היו 56
לירות.״ הקהל התפרץ בצחוק רם וברים
האומלל לא הבין ממה צוחקים. ריחם עליו
זקן עתונאי הספורט בישראל כן ־ ציון פ ט,
שקרא לתוך האולם :״שקט! בעניני כספים
לא צוחקים יומיים אחרי שנבחרה
כסגנית מלכת המים הצליחה השחיינית
תלמה נוי פלד להוסיף עוד שלוש מדליות
לאוסף 13 המדליות שלה. באליפות הנוער
שנערכה השבת זכתה תלמה במדלית זהב
עבור שחיית 100 מטר פרפר, במדלית כסף
עבור שחיית 100 מטר גב ובמדלית ברונזה
עבור 400 מטר חתירה. תלמה גם נמנתה
על הקבוצה המנצחת במשחה שליחים
על שיטה מקורית ליפוי הדירה סיפרה
לאחרונה זהכהכר לי נ ס קי, אשתו של
שחקן התיאטרון זאב ברלינסקי. באחד הימים
ליכלך כלבה את וילונות חדרה, וכל
מאמציה לנקותם עלו בתוהו. זהבה, הדומה
בצורתה החיצונית לסינית, החליטה לבסוף
לחתוך ולגזור את הוילונות בגובה הזיהום.
כדי שהחדר לא יראה מוזר הוסיפה חוטי
רפיה למקום בו קצרה את הוילונות. מאז,
כל המבקר בחדרה מתפעל ושואל :״איזה
יופי, מי נתן לך את הרעיון הזה?״ וכשעמד,
היא — ״כלב אין הוא מאמין
אחרי תקופת הריון, שבעיני מעריציה נמשכה
משום מה יותר מהרגיל, זכתה שחקנית
התיאטרון הקאמרי חנה מרון־רכטר
לבן זכר, אותו ילדה בבית־החולים אסותא
ביום השני אחר־הצהריים.

ש עיי ם

לא מספיק
להבראת הפה אתם מצחצחים
שיניכם. טוב הדבר אך זה
עדיין לא מספיק. עליכם להשתמש
גם במי פה אודול. מי
• פ ה אודול חודרים לכל מקום
שם לא יכולה להגיע מברשת
השיניים. מטהר את הפה ומש־מיד
כל חיידק. ריחו מרענן
ונותן הרגשה נעימה. מי פה
אודול הם השלמה חיונית למשחת
השיניים.

למשתמ ש
באודול

נ קי

ונשימה טהורה

המפיצים היחידים בישראל

חכרת נורית כע״מ

מתכבדת להזמין את כל ידידיה וכל הבאים אתה בקשרי מסחר

להשתתף בלוקס הנ ח ת אבן־הפנה של ביהח׳־ר החדש שלה

חברת קרגל לחימיקלים בעיינו
שיתקיים ביום שני, כ״ג באלול תשי״ח ( )8.9.58 בשעה 11.00 לפנה״צ, על מגרש
ביהח״ר החדש באזור התעשיה החדש בלוד בנוכחות שר המסחר והתעשיה,
ראש העיר לוד ואישי צבור.

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים !
הרשמו עודהיום לקורס ל-
קצרנות עברית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג״ סספמס).
כת״א: אצל ח. בר־קמא, גורמן 5
בחיפה :״במעלה״ ,שמריהו לוין 30

הצלחה מובטחת!

חם -לך
לגילנו חם, כלנו מזיעים והבגדים

טפול

פ י! ח ד

נדבקים לגוף ויש צויד דחוף
להחליף את הלבנים מדי
יום לבן מצטברים בגדים לכביסה
ככמות רכה וגם בח
לכביסה אין.

לתפס קת י

נשירת שערות ומניעת קרחות

מאפשר:

הפסקה. טו חלטת

העמחת

א ח ריו ת

ג מו ר ח

העלוזה ,

שער

ה ע בי ר ה

חד ש

3מ לן ר הי וחזר

שימי את לבניך עם קויק
חמים. אבקת הכביסה המכבסת
בעצמה עבורו לא־מזיקה
במים

לכביסתך (.אשור מהמכון הממשלתי)

ויהיו בגדיך נקיים ללא מאמץ. אב

כסף

קות כביסה רבות בשוק.

קוסטטיקוס
ררכילה
בהנהלת סר א. רובין. בי 1ק 1סם טילן אי ם ד 1פלם
ת ל ־ אביב ,

ר חו ב

פיג ס דן ר

22128

ע בו ר

כביסתו בחרי כטובה והבטוחה
ביותר , -ל,וילך.

קן למע סרטים עאל שאיו דו תיקון
מרדן נגד הזמן (ארמון־דוד, תל־אביב;
בריטניה) הוא סרט מתח, המתחיל במקום
בו מסתיימים בדרך כלל סרטי מתח ; בגילוי
האדם המבצע רצח, עבורו נידון נער לתליה.
משום כך יודע הצופה חד־העין הרבה
יותר על הרצח ועל הנער מאשר אביו של
הנער, סופר חולה שיכרות (מייקל רדגרייב)
המשתחרר מבית־החולים 36 שעות לפני
שבנו מועלה לגרדום ומנסה תוך שעות אלה
להצילו.
במשך 36 שעות מנהל מייקל רדגרייב
מרוץ נגד הזמן, בנסותו להמציא ברגע
האחרון לשלטונות הוכחה או עדות שיהיה
בכוחה להציל את בנו מתליה. משום כך,
למרות שהצופה יודע מראש מי הוא הרוצח
האמיתי, אין הדבר פוגע במתח, מאחר
שהשאלה אם יצליח האב להציל את בנו

אז היה בעצם הפלאגיאט משהו מקורי ומרתק•
מענין היה לראות כיצד מצליח יום
להעביר כל דמות או סצינה שקספירית
לתקופתנו, לצייר את מקבט המודרני כראש
חבורת גנגסטרים. הפעם נטל יום יצירה
קצת יותר חדישה — שכר האימה של הנרי
קלוזו.
חלקו העקרי של הסרט אף מבוסם על
אותו נושא של שכר האימה: מכונית־משא
ענקית מפלסת לה שביל בדרך לא דרך,
על מנת להגיע בזמן קבוע ליעד מסוים.
אלא שהפעם אין המכונית עמוסה בחומר
נפץ, אלא בפחזת יקרות ובתחליף לחומר
נפץ ששמו דיאנה דורם. מה שהביא את
דיאנה דורם לתא המשאית, בו יושבים גם
ויקטור מיצ׳ור, ועוד גנגסטר בריטי שאינו
שונה מאלה המקובלים בארצות־הברית, היא
פשוט אהבה. דיאנה, לשעבר פילגשו של
הגנגסטר, מעין ג׳ימי הופה בריטי השולט
על חברות תובלה, הוכרחה על ידו להציג
את חזה לראווה בכל עת. מאחר שנהג
המשאית הגברתן מיצ׳ור לא דרש זאת
ממנה, מעדיפה העלמה להיות פילגשו.
הבעיות מתחילות להתעורר מכיון של-
ויקטור מיצ׳ור יש אשה וילד, ולגנגסטר רגש
בעלות על דיאנה. כל הדברים האלה יחד
דוחפים את שלושתם לתא המשאית, בה
הם בורחים מפני המשטרה, מפני עצמם,
וזה מפני זה.
קיין יוס לא בחל באמצעים כדי להפוך
את סרטו למשהו דומה לשכר האימה.
מוסיקה צורמת־אזניים ופעלולים טכניים רעשניים
מלווים את כל צילומיו, שברובם הם
כהים או בהירים באופן קיצוני, ללא שלבי־ביניים.
וכך לא יצא שכר שכר האימה
אלא בהפסדו.

לא בחינם
הדברים הטובים בחיים בחינם
ה ם (מוגרבי, תל־אביב; ארצות־הברית)*
ולעומת זאת הכניסה לסרט זה עולה בכסף.
ל א מזי ה
מרד האירים (גת, תל־אביב; ארצות־הברית)
הוא מסוג סרטי ההרפתקות התמימים,
המבוססים על אגדות נחמדות, ואינם
מזיקים לאיש — מלבד לילדים ההולכים
לראות אותם בהצגה שניה ומאחרים לקום
לבית־הספר.
רוק הדסון המגלם את דמותו האגדית
של קפטן לייטפוט (קל־רגל) ,שלחם בכובשים
האנגליים של אירלנד עוד לפני המרד
של מחצית המאה ה־ ,19 מצא בסרט זה
בדיוק את התפקיד ההולם אותו. חבל רק
שהוליבוד חדלה לייצר סרטי הרפתקות מסוג
זה, וצופי הקולנוע בעולם נאלצים לסבול
מהדסון גם בסרטים למבוגרים.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• הרוח היא פראית (אופיר, תל-
אביב) — אב ובנו־המאומץ מנסים לשוא
לרסן את אנה מניאני. אנטוני קודין, אנטוני
פרנצ׳יוזה.

דיאנה דורם

ממאהב למאהב, בתא של משאית
מעמוד התליה ולהכריח את הרוצח האמיתי
להודות ברצח, נשארת סתומה עד שמתקרב
הסרט לסיומו.
הפתרון, למרות שהוא כפוי ובלתי־טבעי,
עדיף על הפי־הנד מושלם, כמקובל בסרטים
דומים.
אולם יותר משהוא סרט מתח, מרוץ נגד
הזמן הוא סרט מגמתי, המנסה להוכיח את
האיוולת והעוול שבעונש המוות. דוזקא בניצול
העובדה שהצופה יודע כי הנדון למוות
הוא חף מפשע ואילו השלטונות והחברה
מתיחסים אליו כפושע החייב מיתה, מבליט
הסרט את העוול שאין לו תיקון, היכול
להיעשות בפסקי־דין מוות.
מבחינה קולנועית זהו סרט עשוי למופת
ובטעם, מבוים, מצולם ומבוצע בכשרון,
כך שגם מנושא כה קודר מפיק הצופה את
מלוא ההנאה הקולנועית.

השכר שהרך לאיבוד
זרקור באפילה (המרנז, תל־אביב;
ארצות־הברית) הוא גניבה. לקיץ יום, במאי
הסרט, ישנה כבר מסורת של פלאגיאטים.
רק לפני שבועות מספר הוצג בתל-אביב
סרטו נ׳ו מקבט, שעלילתו אינה אלא עלילת
מקבט השקספירי, בלבוש מודרני. אלא שהעולם
הזה 1092

• עד התביעה (חן, תל־אביב) —
שבוע אחרון לסרט מתח עליז, בו נופל
צ׳ארלס לוהטון הפרקליט קרבן לנאשמים
עליהם הוא מגן.
• מי עשה זאת׳־ (צפון, תל-אביס
קומדיה בריטית מטורפת, על בלש חובב
הנקלע לתוך רשת ריגול מזרחית. בני היל
ובלינדה לי.
• רוז ברנד (תל-אור, ירושלים) מריה
של, כל מריה של ורק מריה של.
• לילות קביריה (אורגיל, ירושלים)
עולמה העלוב והמזהיר של פרוצה רומאית
קטנה. ג׳ולייטה מסינה.
• כפירי אריות (אמפיתיאטרון, חיפה)
— בעיות מלחמה ושלום במלחמת
העולם השניה, דרך עיניהם של קצין נאצי
וחייל יהודי אמריקאי, ביצירה קולנועית
המבוססת על ספרו של אירוזין שאו. מר־לון
ברנדו, מונטגומרי קליפט.
• מירדן נגד הזמן (ארמון־דוד, תלאביב)
ראה לעיל.
* קומדיה מוסיקלית על שלושה מחברי
פזמונים של אמריקה בשנות העשרים, דה־סילבה
— הנדרסון — בראון, עם ארנסט
בורגני! ,דן דיילי, גורדון מקריאה ושרי
נורת.

תשבץ הווו 0 5מ ה 1092
מאוזן־ .1הצעיר
באיילים ; .4
חברו של אנגלס ;
.10 שמו הפרטי
סינגמן; . 11 או יב
הצמר ; .13
שירות ממלכתי;
.14 נשק ; .15ר חמים;
.17 ישן;
.19 בן; .20 ני גודו
של יום ; .22
מספיק ; .26נ תניה׳
למשל; .27
תפארתו; .30ק בוצה
אמנותית ;
.32 הטוב בקל פים
; .33 מסייר ;
34 שליח ציבור ;
.36 צבע פאר ;
37 הילולה; .39
פציעה באש; .41
התחלק; .42 בר, בארמית; .44 משו רר
שטבע במצולות יון; .46 איזור
גיאופוליטי ; .48 מרכז ; .50 תן מכה!;
.51 ספר פסח; .53 יושב ראש; .55
הברה היוצרת שמות עצם; .57 כמו
.58 ; 25 טנא ; .59 יישוב בעמק ; .60
מקומות יישוב במדבר.
מאונך־ .1תופעה לונדונית שכי חה;
.2הבעת כאב; 3לאריה; .5
דל .6 :ח״כ מפא״י לשעבר ביותר ?
.אביון; .8בנו של יפונה; .9ל עתים
תוצאה של עודף ריקוד; .12
חברת דלק שפעלה עד לאחרונה ב

ארץ;
.15 כלי מוסיקאי; .16 שאון;
.18 גזוזטרה; .21 מצבה; .23 ביום
כיפור מדליקים אותו של תמיד; .24
אות עברית; .26 בעל רצון חזק; .28
ראשי תיבות; .29 פרי הדר; .31
עיכוב; .32 חברת תחבורה־ .35 פקודה;
.37 תשובה; .38 חלק המלה;
.40 תריסר; .41 קול הפרה; .43 אבי
שלושת הבנים; .45 הון; .46 אויב
ישראל; .47 אבן קשה; .49 על כל
מכתב; .52 מזל; .54 ידיד; .56 נרו
יאיר ; .58 הפרק האחרון בספר
ישעיהו.

בי סלפקידות ״

י ״ ^ייי ״ מז ס ח בי ם׳ ד \
ו במו!ג מממ״חז 2 *3 .לזסדרים 7ן בקר כיתות --לבוגרי ערב כיתות מיוחדות לבוגרי בתי־ספר תיכוניים למבוגרים מזורזים קורסים כתי־ספר

יסודיים

בעריכת לילי גלילי
מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מבין
המשתתפים בשליחת חומר לעמוד זה יזנה
מדי טבוע בשבוע בפרס של 10 לירות. הזוכה
השבוע הוא הקורא נחמן ברייטמן, באר־שבע.

ליד ההגה שלטים לרוב מוצבים לאורך הכבישים, המזהירים את
הנהגים לנהוג לאט, להיזהר פן יתרסקו בתאונה או
יגרמו אסון לאחרים. אילנה פורמן, ילדה בת שמונה, מיפו, שלחה את
הצעתה לשלט־אזהרה לנהגים, אשר יש להציבו ליד בתי־ספר. אני
חושבת כי מגיעה לו תשומת־לב מיוחדת. ההצעה :״נהג, כאן ילדים /
נהג באהבה.״

יש הטוענים כי הדמות הצברית
אינה קיימת כלל .״במה יחודו של
הצבר על כל מהלך־על־שתיים אחר
במצב שימושי?״ שואלים הכופ רים
בעיקר. ובכן, לא זו בלבד
שהצבר קיים, אלא שאפשר להג דירו
היטב, בכמה כללים יסודיים :

מדריך שימושי לצבר
ולרוצה להצטבר
ספר שאתה מת ללכת לפטרה*
אין בהכרזה זו כל סכנה.
כיוון שתמיד יימצאו אוהבי
אנוש שיתפסו אותך כציציו־והיד
כדי למנוע ממד לבצע
חרקירי ישראלי זה.
נהמד יהיה גם אם תצהיר
בהזדמנויות שונות, שצריך להרוג
את כולם. זה מעיד על
טמפרמנט ועל רוח לחימה.
תגיד שבל המדינה הזו לא
שווה חצי גרוש( .באן יש להשתהות
קמעה להגברת הרושם)
אבל אתה ככר הולך מחר
אם יגידו לך( .פה גם המקום לציין, תוף צ׳יזבאט, שאתה
אינך משמש באפסנאי כצבא).
את הפלמ״ח עם הפירוק, אל
תזכיר. זה מעיד על חוסר עדכון
משווע. ספר לעומת זאת
שמץ מהטיול הגדול שלך לאירופה
או לדרום־אמריקה. מלה
אחת או שתיים כצרפתית הן
בהחלט לטובת העניין.
הצבע על צלקת והסכר שזה
ממלחמת השחרור. אם אין ברשותך
צלקת מקורית משכנעת,
כל צלקת או שריטה טובה לצורך
זה. אחרי הכל עברו כבר
עשר שנים מאז, שלא לקחת
כחשבון שלא בל אחד שאתה
מדבר אתו הוא רופא.
אם אין לך לא בושר דיבור
ולא צלקות, אל תתיאש. ארגן
לך זקן סמיך, צרף לזה משקפיים
וסנדלים, מה שיוצר קונטרסט
עז של ברבריות ולמדנות(
.כמו פרי הצבר -דוקר
וגם מתוק *,אתה זוכר?) לזה,
אם אתה יבול עוד להוסיף מקטרת
מצחינה, הרי שהדמות
הנוצרת נעלה מבל ספק שהיא
דמות צברית.
אם גם את נתוני הסעיף האחרון
אין באפשרותך למלא הרי שאתה
בלי ספק גלותניק, פלים, חוצ־לארצניק
— וזה בכלל לא חשוב
איפה שנולדת וגדלת.
א. אברמוביץ, חדרה

אני רוצה לפתוח בזאת מדור חדש של צילומים מיוחדים. במקור היתה זו
תמונה שצולמה במיפגן חיל האוויר, על־ידי הקורא נחמן ברייטמן, והיא מראה
ענן של פצצה, ומתחת לענן מטוס הטם קרוב לקרקע. הקורא ברייטמז הזמיר
לצילומו כמה קוים — והנה ראש מכוסה בשטריימל מפרווה. קוראים אשר
ברשותם צילומים מעניינים או משעשעים במיוחד, מתבקשים לשלחם אלי.

אס סת י>0)1וע זאת
מהרס״ר:

״אגדגזגר ווורזזם גזאגוזר גזאד גזוזגונויבר
בווורינו. רכן רא תצאו וזיוגו ראיגזוגי-
שדה.״
מנהג האוטובוס :

״אר הוגוו פגיגזה רבות: הגזווכיגו בוזור
יכגגוג גזהדרוז האוזגריוז.״
מיצרן הסיגריות:

״אנו גזייצריגו ס־יגריגה גוצוייגוו! — אבר
אגו אודה גושהנגר, רא כדאי רך רנגשן.״

והיווה רי אהוד בגזגן רה בכינו. בין כה וכה
הייהי צריך רנובור ברודוב הוה. אהה רא
צריך רש רגו דבר.״
מקריין ״קול ישראל״ :

״האוגהגו רהוכגיה \2צרה שר גזונוהן ה בוו-
בה. אגו גזגזשיכיב נגהה בהוכגיה ארוכה
יוהר שר גזונוי\2ה טובה. הגאוגויגו רבנגגו
אוורה.״
מאשתי:

״הגה הכבך שגהה רי ר2ן גוה בו גנגרייב.
הזזרנותי שוה יכור רזומה ר\2יץ הבא.״

מ השרברב:

מבני:

״ברו הגזיגו הווגזיגו ודור רוזיווז בגדו וזדש.
כר הה שהיה צריך וה ר \2גוגזיוז \2בוגהי

״אגי הורך רשכגיגו נגד שאהה ההנגורר
גז שגה הצהרים־״.

הער1ת=שול״ס
ישראל הודיעה שהיא מתנגדת לפתרונות

פיקטיביים בירדן

נבון יותר לומר פתרונות דפקטיביים .

סין העממית מוכנה למלחמה, ואילו גם סין
נרתעת מאיום במלחמה

הלאומנית איננה

אצל האחת זה ספורט לאומי, ואצל השניה זה
ספורט עממי .
ףלו^ר
איסלנד מאיימת לירות על דייגים אנגליים, הדגים במימיה הטריטוריאליים
המורחבים דגים לתעשיית הפילה

חסשיר״ס
נערונת תמימה, שמה יעל,
נלחמה בשנתה בל הליל.
בי על פרויד היא למדה
וגדול פחדה
פן חלום תמימותה יחלל.

כקופת־החולים הוא הופיע,
על באב בעיניים התריע.
לו אמרה האחות :
״נא הואל לחבות!״
לרופא-עצבים הוא הגיע.

טעות --
לעולם צודקת
אף על פי שהחוק מטיל עונת
מתת. נדבר)
אליק מג, חיפה
אין דבר, זה חולף.
אוטובוס פגע ברחוב־אופניים( .נדע־ריב)
אורי
שיקה, חיפה
הרכיב אותו על אמבולנס.
שכורי
(הארץ)

עכביש

נרקמו

בפתחים.

מרדכי דן, תל־אביב
שכור ולא מיין.
צר לנו מאד על שהממשלה מצאה
לנכון להחליט עתה על הכנסת
גורמים חיוניים לתוך סדרי הקבורה.
(הארץ)
אליק מג, חיפה
קוברים חיים את העסקנים הדתיים?