גליון 1093 מתאריך 10 בספטמבר 1958

גלקן ענ ק
המח>ר
650 פרוטה

אדם זה תינו רחוק מלהגיע דעות ההולמות
את מטרת המהפכנים הערביים. דבר
זה הנני מרניש כשהוא כותב את מאמריו
בעתונים אל-יום ובמאוני מפא״י, בהם הוא
משמיץ את ההתקוממות הערבית ומנסה
להסתיר מעיני הקוראים את הטוב שבה.
נם ביחס למיעוט הערבי בישראל יש למיכאל
אסף ריעות שאינו דמוקרטיות. הוא
אינו רוצה בביטול הממשל הצבאי ומכנה
את הערבים בישראל בשם גייס חמישי.
מתעוררת השאלה: מדוע דווקא הוא נבחר
לשליחות החשובה?
א. חלד, לוד

העורך הראשי:

ה 11ובו.ו ה

ראש המערכת:
שלום כהן

עורך משנה:

עורך כיתוב:
סילביקשת

צייר המערכת:
• זני

כתב בכיר:
אלי תבור

צלסהמערכת:
אריה קר•

רחוב גליקטון * ,תל־אביב, סלפון ,267*5
ת. ד . 136 מע! לסברקים • :עולספרס.-
המוציא לאור: הטולס הזה במ״מ.
דפוס משה שהם בע״מ, ונ״א, טל 31139 .
ההפצה: דוד סופל ובניו, תל־אביב.
המפרכת איננה אחראית לתוכן המורסות

חברי המערכת:
מנשה בר־רייו, שייע גלור, לילי גלילי,
רויד הורוביץ, רותי ורד, אברחם וזרסוו,
עמאללח מנצור, אלכם מסים, אביבה סשו.
עמום סיגו, שלמה טרו.

הנקר א

במדינה

העתון

ביותר

־ 2בשנה שגי בו ר ה חוא א לו ף ה חנ ״ ך, פו תר להמשיל אח קורותינו
לאחד ה סי פו רי ם הי פי ם ביו ת ר של ספר נהדר ז ה. הנ בי א א לי הו ביקש
אח א לו הי ם. ת חיל ה באה רו חגדולה, מפרקת הרים ופשברח ס ל עי ם.
ול א ב רו חאדוני. ואחר הרו ח -רעש. ול א ברעש אדוני. ואחר הרעש
אש. ול א באש אדוני. ואחר האש -קו ל דפפה דקה.׳ 4ב שביל הע^ולס הז ה. החלה השנה ב רו חגדולה. הוצא נו פן המחתרת
אח ה ש. א ,.פ ת חנו בי קו רתה ריפ ה על חלקו של ש. ב .בפרשת רצח
ק ס סנ ר. ה רו ח הג דו ל ה באה בצורת פרשת ת בו ר. פאבק -אי הני ם נכפה
עלינו. עו ר כי העול ם הז הנאס רו ו הו א ש מו בעווןפלילי. ע פ רנו
לא רק פו ל איו ם מוח שי ומיידי בפעשי א לי פו ת, אלא גם פו ל גל
ח סר-תקדים של ה שפצום. אול ם ה רו ח לא פירקה את הר ה אי מ ון ה צי ב ו רי
בעתון, לא שיברה אח סלע ד ב קו תו של העולם הזה ב מ שי מ תו.
£ואחר ה רו ח -רעש. ה ש בו עון שהוצא ע ל -י די פנגנון -החושך
ב מיו חדנדילהרס נו ׳,רי ס ון * ,השתדל להרעיש עו ל טו תנגדנו מ בי-
ענובמ בו ל של שק רי ם. הו אהא שי פנו בכל חועסדח ה עו ל ם, הי אר אוהנו
כפ א שיס מים וכקוטזניססיםלסרוגין .
£ואחר הרעש _ אש. ה חי א ס רון ה ל או פי גוייםכ די לשפוך עלינו
אש וגפרית. ראש הפפשלה עצמו כי בדב או פן ה פ גנ תי את המחזה
שהסית ס די ערב את ה צ עי רי ם שבקהל לצאת ולהחנק שבחיינו .
£באותם הי פי ם ב או אלינוידידים רבים ויעצולנו להרים אה
ווידייס. הם אפרו • מ• * שחבל על חיינוהצ עי רי ם, ש חיי ל טוב אינו
מ גן על עמדה א בו ד ה, ש אין בל סיכוילפאב קנו פו ל ענק אדיור
הפבקש להש סי ד נו, אולם שפ ענו גם קו לו ת אחרים -קו לו תאלפו גיי ם
פפעפ קי הקהל -והחזקנו מע פ ר.
ואז, לפ תע, באה דפפה דקה. ההתקפה הג דו לההת מו טט ה. פסר של
נצחונוחפפ חי עי ם י רד על ר א שנו. ה אי שום נגד עו ר בי העולם הז ה
לא הו ג ש. דיפוןנ סג ר ב בו ש ח -פני ם. הפחדה הפד,פיר הושלך לכלבי ם
ע ל -ידי קהל נז ע ם, ש סי ר ב לפלא אח אולפיו. בז ה אחר ז ה הו כ הו
גילויינו בשסחים שוני םבנבונים. סהר סולק פן המשטרה. שרשרת
מ או ר עו ת -פ פ הו פו ת נצרח ו עד הפרד ה ג דו ל בכלא שסה -הו כי ח כי
היחה מו פ רז ת, אלא שהיחה חלשה פדי .
בי קורתנו לא ז ו בלבד שלא
£ה שתדלנו ל הי מנ ע פי הי רו ת בי וםגצחון, כסם שהשתדלנו ל הי מנ ע
מ פ חדנווז עת נראה כי כו חו ח) ^ א די רי ם סו ג רי םעלינו. לא בי ק שנו
רחמים ביפי הפאבק ה קו ד רי ם ביו ח ר -אך ביו ם שי צ אנו מנ צ חי ם
פן ה סי בו ב, הו ש סנו את ידנו לשלום והצע נו להע מיד את יחסינו
עם המנגנון על בסים הוגן .
£הצעה זות לוי ה ו עו מדת. מעול ם לא קנתה הנ ק מנו תוהפ רי דו ת
א חיז הבלבנו. א נו נכנ סי ם לסנה החדשה בלב פתוח ו ב רו ח סו ב ה.
־ £ב רו חזו ׳-ברכתנולך, קורא יקר. עו דצפוייםלנופאב קי ס.
נ ע מו ד בהם יחדו. שנה טובה -סנ ה שלום וחדווח -יצירה .
מכתבים שנה טובה

נפסע לקראת העתיד בלי פחד וחת, בלי
סיוט המחר — נחיה את היום• .עלום נצח
הוא ברכתי בפרום תשי״ט, בשם המייחלים

שלום בן־פורדו, ירושלים
לקורא בן־פורדו ולטאות הקוראים ששלחו
את ברכתם למערכת לרנל השנה החדשה,
נתונה תודת החערכת וברכתה החוזרת:
שנה טובה• .

כשליחות המחתרת

לפי מיטב ידיעותי וזכרוני זהים ראשי
המחתרת בעיראק, עליהם אתם כותבים בסדרת
סאמריכם (העולם הזה 1088 והלאה)
עם אותו עתון עיראקי, היחידי אשר הנן
עלי בשנת 1949 כאשר הותקפתי על־ידי ה־

עתונות המקומית. הייתי תלמיד יהודי מצטיין
בלימודיו, וקיבל במסיבת פאר שי
מאת מיניסטריון החינוד. באותה תקופח
לחמו שני אחי בצה״ל לשחרור הארץ. יש
לציין שאנשים אלה •עמדו לימין היהודים
העיראקיים כל הזמן, דבר אשר טניעני להאמין
ולבטוח בכוונותיהם הטובות.
סוף־סוף מתגלית האטת שבפרשה המענינת
החשובה, ואף המכאיבה, של המדיניות הישראלית
הכושלת. האחראים להכשלת ה־משא־ומחן
עם מורדי עיראק חייבים לתת
את הדין, אבל המענין הוא בעובדה שאלה
לא נקפו מעולם אצבע לפעול למען שלום
ישראל-ערב, בנלל סיבות אישיות ועדתיות.
ע, ויקטור, חולון
עוד לפני שכתבתם על תוצאות שליחותו
של מיכאל אסף (העולם הזה )1092 אפשר
היה לנחש אותה: כשלון חרוץ. כי

כולנו חכמים

צר היה לקרוא נם אצלכם אודות אותו
חידון תנ״ר מנוחד. לאחר שכל העתונים
והשבועונים יצאו מעורם ממש. סביב חידון
זה, נותרה התקווה שאתם העמידוהו
במקומו הנכון, כשם שעשיתם במקרים דומים
(תערוכת העשור) .מסתבר שנרתעתם
מלעשות את מה שעשה בועז עברון ב־
״הארץ״ ,בתארו בדייקנות את אותה ״אווירת
קדושת הכזב״ סביב המאורע. מה קרח
הפעם? אנו מתחילים חוששים שנופל עליכם
מורא אחר הפעם, לא של השלטון
אלא של המחשבה להתייצב ננד הזרם, שמשום
מה סחף פה את כולם.
אמנון רן־רם, חולון
בתשובה למכתבו של הקורא ביין (העולם
הזה :)1090 הקורא ביין, אתה מש-
ת1סם למראה ההתלהבות שאחזה אח הטוני
העם נוכח המבחן התנ״כי. ברור לי כי
חכם אינד. אולם כדי להתלהב מהמבחן
התנ״כי אין• נם צורר׳ להיות חכם. עליך
להביו כי ההתלהבות לא נבעה דווקא מידענותו
של עמום חכם, כי אם מהרעיון
ומהשדור המוצלח. לסיכום, לא נשאר לי
אלא לאחל לר כי תוכל להשתמש בפסוק
״פי ידבר חכמות והנות ליבי תכונות״
(תהילים ט״ט, ד).
רפאל חכם (לא קרוב משפחה) ,ירושלים
מה דעתכם על קול־ישראל? כוונתי לתכנית
מסוימת ששודרה ב־ 21 לאוגוסט, בשם
״ערב טוב״ .אחד בשם אבירן שפר צריך
היה להביע רשמיו מנסיעתו באניה ישרא־אלית.
מתור כל רשמי המסע קלטתי רק
חלק קלוש, שכוונתו היתה כנראה לבדר את
קהל המאזינים. יתר רשמי המסע התבטאו
בדברים חסרי כל קשר עם המסע, כמו
חידון התנ״ך ועירית תל־אניב. כד הפר
קול־ישראל לסוכן הפרטי של אינטרס מסוים,
שראה כאן דרר נאותה לצאת ננד מישהו
שהיה לו משהו לומר נגד האופן בו התקיים
חידון התנ״ר. ממתי טשמש קול־ישראל
אמצעי לחימה במאמרי חעתונות?
קריזל דינה, נשר

הגבול והאופק

מאמרו האחרון של העורר ״מעבר לגבול״
(העולם הזה )1091 ממש הקפיץ אותי:
כל כר הרנה מציאות, כל כד הרבה אמת
טראנית, ומעל לכל בדיקה פסיכולונית מעולה
שאחריה אי-אפשר עוד לשתוק ולעמוד
מן הצד! אינכם יודעים כמה מעריצים
אמיתיים יש לעתונכם, וכמה אנשים החושבים
בדיוק כמוכם ורק מפחד מסתירים
מחשבתם מעיני הרבים. באותו גליון קראנו
את תשן נתכם למכתבו של קורא, השואל
מדוע אתם מנינים על טפא״יניקים, ואתם
עונים :״אין העולם הזה מבדיל בהשתיכות
המפלגתית של הצדק.״ אני, עם כמה חברים
העובדים במשרד אחר, אמרנו: אם
לא היינו מתביישים היינו שולחים למערכת
שלכם זר פרחים במקום תודה. לדעתי אתם
היחידים שכותבים בארץ הפרוטקציה והאינטרס
המפלגתי רק לפי המצפון הנקי
והמחשבה הבריאה.
צבי ורדינון, ראשון־לציון
המאמר ״מעבר לגבול״ ,כמו עשרות מאמרים
אחרים הרשים באותו נושא, הביא
שוב פעם את הקורא במבוכה. רבים היו
מסכימים לרעיונות אלה לו רק היה בזה
נופך קטן של מציאות. אפילו למאמינים
מושבעים ברעיון ההשתלבות קשה להסביר
איר מבצעים את זה. בפרט ביטים שמדינות
ערב מסביבנו כמרקחה, ונורי מעיד וחבריו
תלויים על עצים. שבע צריר לחשוב
לפני שמסתכלים פעם אחת מעבר לגבולן
שאול הללי, ירושלים
התרשמתי לא טוב מהמאמר ״מעבר לגבול״
.אם כי העובדות נכונות בדרר כלל,
הניתוח אינו נכון וגובל במין דמגוגיה.
אני בעצמי הוא מסוג הלא־שבעים־רצון
הטונדר שם. אמנם אני מאלה שבחר קצת
בהכרה וקצת מרשלנות לשקוע בתור ״ביצת
הבינוניות״ ,אם כי לא כל בד אדישה.
הבחילה האוחזת לפעמים את המהנדס כלפי
ארצו, למרות שהוא אוהב אותה, באה
משני נורמים: א) הגורם הכספי, כי לא
יתכן שכדי לשמור על רמת חיים בינונית
חייב ארם לעבוד בשבתות ובלילות; ב)
מתוך סלידה מתכונות מסוימות שקוראים
להן ישראליות, ארץ־ישראליות או גלותיות,
ועליהן לפחות הנעתי למסקנה שהן אפי־ניות
ליהודים. אלה הם קוי אופי שגילו־ייהם
הם חוסר נימוס, הינוד רע, חוסר
יחם כלפי נעלי מקצוע, זלזול בלקוח וכר.
דברים מעין אלה מעיקים על בעל המקצוע
הטכני עם הכשרה מדעית בארץ כמו שוויץ.
צדוק זילבר, תל־אביב

הפעורה השמית

נראה שאת יסודה של ״הפעולה השמית״
יש לקדם כברכה, לא רק עקב עקרונותיה
החיוביים אלא נם בשים לב לעובדה כי
קבוצה זו נוסדה על־ידי אנשים שעריסתם
הרוחנית עמדה בארץ־ישראל. מבחינה זו
יש לראות את הארגון החדש כיצירה מקורית
ועצמאית של אנשים מקומיים, שהבינו
כי אל להם להמשיך בדרכם של אלה שקדמו
להם, אנשי העליה השניה וכמותם.
אד בצד החיובי מצויים אי־אלו קוים בלתי-
ברורים. השם עצמו. כלום כל עמי המרחב
הינם שמיים? הדרוזים ואחרים במוחם אינם
כאלת. מוטב על כן השם ״הפעולה ל
מספר
1093

איחוד המרחב״ .איחוד מרחבי הוא רק
שלב ומכאן לא רב המרחק להשתלבות
בנוש שלישי, החיוני לאיזון הכוחות בזירת
היחסים הבינלאומיים. כלום מוטעם
עקרון זה אצל אנשי הפעולה המרחבית?
מסופקני.
ומדוע מושם הדנש על איחוד עם ירד!
דווקא? כלום מדינות אחרות אינן סובבות
אותנו? או שמא נובע הדבר מזיקה לסנטי־סנטים
ישנים של מדינה על שתי נדות הירדן?
דורנו מצטיין בטכנאים טובים אך
לא באנשי הרוח. ורב יהיה הצער אט
נסיו! לשבור את הקפאון המחשבתי בג -הננו
שרויים, יכשל. אך כרי להצליח וליהפד
אי־פעם לארנון פוליטי אין זה מספיק לרצות
לנער את השחיתות, כשם שאין זה
מספיק לרצות להשכין שלום או לברר את
מהותו של הגורם הלאומי. מפלנה זקוקה
לבסיס אידיאולוגי ולאנשים שישאוה. חבל
יהיה לחזות בכשלונה של ״הפעולה השמית״,
היכולה להניב פירות רבים ולמכביר.
ד״ר א. גבעון, רנזת־גן

מה מגיע לאנשי שטה ץ
זה לי אחר המכתבים הבודדים שאני
שולח למערכת, בטשד שמונה השנים שאני
קורא את עתונכם. הפעם יש לי להעיר
מספר מלים בנונע למכתבו של הקורא פארם
איוב (העולם הזה ,)1090 המלא התמרמרות
על הצורה בה מצינים את אסירי
שטה. האם באמת הוא חושב את האסירים
הבורחים לאנשים כה תמימים? האם רצחו
את היומנאי הבלתי-טזוין ליד השולהן, מתיר
התגוננות עצמית? כיצד הוא מרהיב
להשוות מקרה זה למחנות הרכוו של הנאצים?
אני טקוה שהקורא איוב יפקח את
עיניו ויווכח שכתב דברים מיותרים וחסרי
טעם.
ד. אליעזר, חיפה
פארם איוב היקר, הייתי מאור רוצה לרעת
מה היתה תנובתר כשאנשים אלה באו
בחשכת ליל ורצחו אנשים שלווים? מה הרגשת,
למשל, אחרי רצח ילדי שפריר? האם
גם אז חשבת על זכויות או על זרי דפנה
שיש להעניק לרוצחים אלה?
ש. שולמית, תל־אביב

תחי המלכה!
מיסרו את איחולי למלכת המים שנבחרה
השבוע. היא יפת ומקסימה...
יהודה בנבנישתי, רחובות
הרשו לי להודות לכם בהזדמנות זו׳ על
הערב הנעים שביליתי בטקס המפואר של
בחירת מלכת המים. כאזרח אמריקאי המבקר
לראשונה בישראל שימש לי ערב זה הזדמנות
בלתי־חוזרת להכיר את יופיו ועליצותו
של הנוער הישראלי. אני ורעייתי מורים
לכם שוב על המאורע הנפלא, שישמש לנו
מקור נאוה בחורנו לביתנו.
ג׳י. ס .וולף ורעיתו, תל־אביב
לדעתי נגרם אי־צדק משווע בבחירת מלכות
המים, דווקא משום שהבחירה היתה
בידי הקהל ולא בידי חבר־שופטים מוסמר.
אין ברצוני לפגוע בנערה שנבחרה, אלא לעמוד
על מהות השיטה לפיה נבחרה. לפי
שיטה זו יכולה להבחר לאו דווקא הנערה
הראויה ביותר לתואר, אלא זו שהביאה
מספר חברים רב יותר, או זו שמשום מה
נשאת איזו תכונה מיוחדת שלה חן בעיני
המספר הרב ביותר של הבוחרים. צוות שופטים
מובחר ופוסטר, כמובן ללא דעה
קדומה על איזו שהיא מועמדת, עדיף במקרה
זה על בחירה דמוקרטית של הקהל.
מרים ברוך, תל־אביב

הארוסה הרמאית
אני מודה לכם מעומק ליבי עבור ה•
מאמר ״ארוסתי מרינה״ (העולם הזה .)1089
אני תקווה שתודות למאמר זה הרבה ממכירי
וידידי בישראל יראו את הטרגדיה
שלי באור הנכון. אני רואה שוב, שהפעם
כמו תמיד, עתונכם הנכבד הוא לתועלת ולשירות
אזרחי ישראל.
משה וורצל, שנוומגארט, גרמניה

בעיות אישיות
הייתי מובטל מאז ה־ 12.1.58 עד ל־.18.7.58
הלכתי למשרד העבודה להתענין על עבודה
הפקיר האחראי, פואר קובטי, התקיף אותי
אחרי שיחה קצרה שהיתה בינינו. הוא
קרא למשטרה והאשים אותי שהתקפתי אוחי
הלכתי אחרי כמה ימים למשרד העבודה
שוב, ואותו פקיד הודיע לי כי פוט־רתי
מהלשכה בפקודת משרד העבודה. כתבתי
למשרד העבודה ונשיא המרינה. קיבלתי
תשובה ממשרד העבודה, שלא יכולים לטפל
בבקשתי כל זמן שלא יהיה משפט. אני עני
ומשפחתי לא יכולה לחכות בלי לחם, ער
שיהיה משפט. אנא, עזרו לי.
קאסם רג׳אח, חיפה
אני גר בשיכון עירוני רחוב ז׳ מספר
8בחיפה. עליתי ארצה ב־ 1956 עם אשתי
ושלושת בנותי ממרוקו, דרר צרפת. בדרר
זו שלחתי את כל חפצי בחמש חבילות,
באניה קו מה. ארבע חבילות קבלתי, אבל
החבילה ההמישית שהכילה מקרר חשמלי,
התעכבה. אחרי שלושה חדשי חיפושים,
המקרר לא נמצא. אחרי זמן מה קיבלתי
מכתב שהפיצוי המניע לי הוא 150ל״י.
אני כמובן ערערתי על זה, מפני שהפרי•
נ׳ידר עלה בחוץ לארץ 800ל״י. מלא
התמרמרות כתבתי לראש הממשלה והוא
השיב לי שיעזור. ובאמת קיבלתי מכתב
שני מהסוכנות, שם הודיעו לי שהעלו את
הפיצויים ל־ 250ל״י. אני כמובן לא יכול
להסכים לאי-הצדק הזה. ביהוד שקשה לי
להאמין שארבע חבילות שלי הניעו, ודוקא
היקרה ביותר לא הניעה. אני מבקש שתפר-
סטו את הפרשה אולי זה יניע את הסוכנות
להחזיר לי את כספי.
דויד משלי, חיפה

כ״ה אלול תשי״ח10.8.58 ,

שנה 21

בגבור הסעוה מסביבה, התיחדה העדינה עם ו 3קורות כוחה

^ אם יהיו טייסי־הוזלל הראשונים שיגיעו לירח רש־ן
1אים, לפי החוק הבינלאומי, להניף שם את דגלם הלאומי
ולהכריז על הירח כעל מושבה של מדינתם — בפי
שעשו זאת מגלי־ארצות מקולומבום ועד קוק?
האם בסים־חלל המקיף את כדור־הארץ מחלל את ריבונות
המרחב האווירי של המדינות שמעליהן הוא עובר?
האם החוק הבינלאומי חל רק על כדור־הארץ והאטמוספירה
שמסביבו, בגובה של 80 קילומטרים — או שיש
להרחיבו גם לחלל, לירח ולכוכבים זרים?
מי אחראי לנזק הנגרם למדינה אחת על־ידי רסיסי לויי־נים
וחלליות, ששוגרו על־ידי מדינה אחרת, ושחזרו
לכדור־הארץ?
בשנה שעברה היו אלה שאלות מופשטות מאד, שעניינו
בעיקר את מחבריהם של ספרי המדע־הדמיוני. בשנת תשי״ח
הפכו שאלות מעשיות, שהעסיקו בפועל את מיטב המשפטנים
בעולם• .
כי שנת תשי״ח, שנת 5917 לבריאת העולם לפי האגדה
היהודית, תיכנס להיסטוריה כשנה בה שיגר בן־התמותה
את הכלי הראשון לחלל, צעד את צעדו הראשון אל
היקום האופף אותו.

ך בי פ ־ בי פ ־ בי פ ״ החלוש ששידר ספוטניק 1חזרה
( | לכדור־הארץ, הידהד מסביב לעולם יותר מכל התפוצצות
אטומית. הוא הוסיף מימד חדש לאיומי המלחמה.
החלל נוסף £ל היבשה, הים והאוויר כחזית במלחמת־הגצח
של בן־האנוש.
עם שיגורם של הספוטניק ויריביו, הלויינים האמריקאיים,
נסתבר סופית שקיימים בעולם טילים מונחים המסוגלים
לעבור מיבשת ליבשת, כשהם נושאים ראשי־נפץ אטומיים
ומימניים. הנשק הנורא של הירושימה — המטוס המאוייש
הנושא פצצת־אטום — נראה מיושן כמו מרכבת־הקרב של
המלך אחאב.
לעיני הוגי־הדעות הצבאיים, כבר נוצרה תמונה מעורפלת
של מלחמת־העולם השלישית, שתהיה גם מלחמת־העולם
האחרונה. היא תיפתח בהתקפה מאסיבית של טילים, שתפקידם
העיקרי יהיה לחסל מיד את סוללות־הטילים של
האוייב. רק אחרי דו־קרב קטלני זה, אחרי שמעצמה אחת
הצליחה להשמיד את טילי יריבתה, תתחיל המלחמה האמיתית
— שתהיה בעיקרה השמות מרכזי האוכלוסיה והמשק
של המעצמה המנוצחת.
באחד הספרים החשובים של השנה תיאר גנרל אמריקאי
את דמותו של צבא העתיד: אוגדות קטנות של חיל קרבי,
המובל בהליקופטרים גדולים אל שדה־הקרב, הרחק מאחורי
קוי האויב. אספקתו תועבר לו בדרך האוויר. את הסיוע
התותחני יקבל בצורת טילים מונחים, שישוגרו לעזרתו
ממרחק של 1500 קילומטרים, מהעורף. לדעת הגנרל, תתגשם
תחזית זו תוך שבע שנים.
בעוד שאנשי־החלל מבין האלופים עיבדו את התוכניות
להקמת בסיסי־חלל, מהם אפשר יהיה לצלם את שטח
האוייב ולהפציצו בטילים מימניים, הצליח הגאון ההרסני
של האנושות לחולל מהפכה גדולה נוספת. הצוללת האטומית
נאוטילוס עברה במסע היסטורי מתחת למעטה־הקרח
י— ד,יא י״ .י י יי ״ לזירת הת׳לחמו! נשק הרש,
שבפניו כמעט ולא תיתכן הגנה: הצוללת המתקרבת במהירות

אל חופי האוייב, יורה מעומק רב את טיליה המימניים לעבר
מרכזי האוכלוסיה היריבה, מבלי שאפשר יהיה לאתרה.
הגבול הצפוני של ברית־המועצות, שהיה מוגן על־ידי
מדבר הקרח, חוסל.

ולס שנת תשי״ח היתד, גם השגה בה התקדמה
האנושות בפעם הראשונה, בצעדי צב, לקראת ביקורת
כל שהיא על כוח־ההרס הנורא אשר המדע החדיש הפקיד
בידיה.
אחרי שניקיטה כרושצ׳וב הודיע בצורה חד־צדדית שברית־המועצות
תפסיק את ניסויי האט! ם שלה (מבלי להזכיר,
כמובן, שזה עתה סיימה ארצו שורה ארוכה של ניסויים,
שעיכול מסקנותיהם דורש זמן) הופעל לחץ עצום של
דעת־הקה* על הממשלה האמריקאית, שהודיעה בסוף שנת
תשי״ח שגם היא מוכנה להפסיק את הניסויים, בתום שורת
ניסוייה השוטפים.
הבסיס לשתי הודעות אלה היה כלול בדו״ת של מדעני
שתי המעצמות, שהגיעו לכלל מסקנה כי אפשר עתה לגלות
כל ניסוי של מדינה יריבה, למנוע ניסויים במחתרת. אולם
בינתיים נסעוררה תקלה נוספת: רצונן של מדינות קטנות
יותר ליצור ולנסות נשק גרעיני משלהן.
לפתע הסתבר לעולם כי זוהי סכנה גדולה יותר מן הנשק
הנמצא בידי המעצמות הגדולות, הנוהגות בהכרח בתחושת־אחריות
מסוימת. כי נשק גרעיני בידי צרפת וסין, למשל,
יכול להגיע בנקל לידי ישראל ומצריים — וליצור תגובת־שרשרת
שקשר, יהיה להשתלט עליה.

ך* אזרח הישראלי התעניין אך במעט במהפכות אלה,
( | א שר ישנו את עתיד האנושות. גם ד,מד,פכר, האדירה
שהרעישה את המרחב שמסביבו, שהולידה בשנת תשי״ח
את הרפובליקה הערבית המאוחדת, את ההפיכה בעיראק
ואת המרד בלבנון, עניינה רק חלק קטן מבני השיכבה
המשכילה.
המאורע המרכזי שריתק את תשומת לבו הנלהבת של
האזרח הישראלי היה שונה לגמרי. היה זה קובץ של אירועים,
חגיגות ונשפים, שבא לציין את העובדה כי למדינת־ישראל
מלאו עשר שנים — תקופג קצרה בחיי אדם,
תקופה כמעט מבוטלת בחייה של אומה.
פטימיסטים יכלו למתוח ביקורת על בולמוס ההתחוגגויות
שאחז במדינה, להשחית את העם לנוסעי אוניה, הרוקדים
על הסיפון שעה שסערת־אימים גועשת סביבם.
אופטימיסטים יכלו לטעון, לעומת זאת, כי דוזקא חגיגות
אלה, בלב הסערה, מוכיחות את הבטחון העצמי האיתן
של האומה, שהתיחדה השנה עם מקורות כוחה הצבאי
והתרבותי, הריעה לחייליה שעברו לפניה במיצעד, התלהבה
למראה הגופות החסונים של בניה שהתעמלו ורקדו לפניה
בהמוניהם.
בפרום שנת תשי״ט קשה היה לחרוץ דין ולקבוע מי
משני המחנות צדק• יתכן מאוד כי הצדק היה עם שניהם.
אך אי־אפשר היה שלא לראות משום סמליות עמוקה בכך
כי אחרי ככלות הכל היה זה אירוע אחד שהטביע את
חותמו על השנה בישראל, וכי אירוע זה היה קשור עם
ספר המגלם את השרשים העמוקים ביותר של התרבות
העברית.
אם היתד, זאת שנת הספוטניק בעולם ושנת התת־מקלע
במרחב — בישראל היתד, זאת שנת התנ״ך.

• ץ ע רו כהססגו ני ת של אישים עברה בשנת תשי״ח
] 1על פני האזרח הישראלי. מן הנשגב אל המגוחך, מן
המלבב עד המבחיל. לא חסר כמעט אף לא טיפ-ם אחד.
הדמות המבדרת ביותר של השנה היתד״ בלי ספק,
אישיותו של האיש שנכנס לפולקלור הישראלי בשם ״ה8ו״
רץ הנוצץ״ — הצייר־השודד ישראל בנציוני. האיש
שאירח ביום את מיטב אנשי החברה הישראליים, ושיצא
בלילות לפרוץ לדירותיהם, האיש שבנה לעצמו וילה מפוארת
בכסף ששדד, האיש שהודה בלב קל ב־ 180 פריצות
והלבין את פני המשטרה ברבים — הפך כמעט לחביב
הקהל. כאשר נאם בבית־המשפט לפי מיטב כללי הפאתום,
כאשר האשים את גדולי המדינה, כמו צ׳רלי צ׳אפלין בסרטו
מסיה חרדו, שעשו כמוהו — נאלץ גם האיש הרציני והמוסרי
ביותר לעוות את פניו החמורות בחיוך.
יתכן כי חיבתו הכמוסה של הקהל לפורץ הנוצץ נבעה
גם מן ההכרה הסתומה כי הביא לידי אבסורד את האידיאל
המרחף לנגד עיני כל הצמרת החברתית החדשה של המדינה,
פקידיה הבכירים, עסקניה המפלגתיים וגיבורי כלכלתה
הבלתי־יצרנית: לבנות לעצמם וילה מהודרת, לעשות רושם
על הבריות, לכסות את הריקנות הפנימית בנשפי־פאר, במכונית
מבריקה ובטיולים לחוץ־לארץ.
היתד, זו גדולתו של הפורץ הנוצץ, שאפיין את דמות
החברה הישראלית. ועל כך כבש לעצמו, בצדק, מקום
משלו בתמונת תשי״ח•

״למען יחדלו לידות...״

סימל בנציוני את המגוחך, הרי התגלם הנאצל
והעילאי בדמותו של סגן־אלוף ג׳ורג, פלינט, קצין־
האו״ם הקנדי שהקריב את חייו בעיניים פקוחות, כדי
להציל אח חייו של פצוע עברי מתחת לאש הירדנים בהר־המריבה
— הר הצופים.
פלינט דיבר אל בני הארץ, בני שני העמים, גם מתוך
הקבר. במאמר שכתבה להנצחת זכרו, רשמה אשתו :״בעלי
לא בא הנה להקריב את חייו. אבל כאשר מת הוא מת
כפי שהיה רוצה למות — מות חייל, מות גיבור. אילו
היו שואלים אותו עכשיו מה דעתו על האיש אשר ירה
את כדור־המוות אני בטוחה שהיה עונה: לא חשוב לי מי
הוא האיש. כואב לי רק שמעשה כזה יכול היה בכלל
לקרות בין בני־אדם. ואנא מכם, אל תאמרו שאני מתי
בשביל צד אחד — כי אז יהיה מותי לשוא. אם יהיה ערך
כלשהו להקרבתי, יהיה זה בכך שהיתר, זו הקרבה למען
שני העמים ולמען יחדלו מלירות אה באחיו.״
הלקח אותו הנחיל פלינט במותו, לארץ־ישראל השסועה,
הנחילה דמות אחרת לארץ בעצם חייה. היתד, זאת הגיבורה
הקטנה ביותר ור,מלבבת ביותר של תשי״ח: התינוקת
מיניה, שנאספה בשנה שעברה על־ידי חיילי צד,״ל בחציר,אי
סיני ליד גופת אמה הבדואית.
במעמקי נכש העם גבר הרצון לגמול לילדה זו״ על
כל זוועות המלחמה, על הטבח של כפר־קאסם, על מעשים
רבים אחרים אשר העיקו על המצפון הלאומי. ורק מתוך
צער הסכים הציבור כי אכן הצדק והשיקול החינוכי מחייבים
את מסירת מיניה לידי משפחה ערבית מוסלמית.
פחות מלבבת היתד, דמותו של האיש שחולל את אחד
המאורעות הדרמתיים ביותר של השנה: המרד המתוכנן

של אסירי כלא שטה, פידאיון, מסתננים ופושעים פליליים.
אחמד?}ותמאן, ההרפתקן שנודע בכינוי ״העתונאי
המצרי״ ,המוח שמאחורי המרידה הגדולה ביותר בתולדות
המדינה, אמנם הצטיין במידה רבה של ד,ומאגיות, מנע
רצח מיותר, נהג בסוהרים שנפלו לידו בחסד רב יותר
מאשר נהגו אחר־כך השוטרים באסירים הערביים שנפלו
לידיהם. בכל זאת גרם המרד של עותמאן זעזוע עמוק ב־דעת־הקהל,
בחשפו בבת אחת את אי־ד,יעילות המחפירה
של כמה מן ר,שמתים המרכזיים ביותר במדינה — שתתי־הבטחון,
המשטרה ושרות בתי־הסוהר.
זייל

נשק -התחליף לכל

ך^איש החזק כישראל בשנת תשי״ח, כמו בתשע
| 1השנים שקדמו לה, היה דויד בך גודיץ. עלילותיו
ותעלוליו במשך תשי״ח יכלו למלא ספר. בראשית השנה,
בפתיחת היכל התרבות החדש של תל־אביב, הדהים נזת
הארץ כאשר ציווה לתזמורת לנגן את ההמנון האמריקאי
לפני ההמנון הישראלי. במשך השנה חולל שני משברים
ממשלתיים — האחד כדי ללמד לקח את השמאל, השני
כדי ללמד לקח את הדתיים.
אולם מתוך ים הנאומים, ההצהרות, ההערות ודברי־הפולמוס
של דויד בן־גוריון בשנת תשי״ח לא הזדקר
מעשה מדינאי גדול אחד, שיכול היה להטביע את חותמו
על השנה, להפוך אותו מועמד לתואר איש תשי״ח. בשנת
הספוטניק והטילים המונחים, השנה בד, התקדם כיתורה

בנציוני בבית״המשפס
לעצמה עמדת־מפתח טובה לקראת הקרב על ירושת־העצר,

ד,כשלון הגדול של השנה היה כשלונו של משה דיין,

איש השנה של תשי״ז, שאחרי הכנות ממושכות ומדוקדקות
התפטר מתפקיד הרמטכ״ל ויצא אל הציבור בכמה נאומי-
בכורה שנועדו להכשירו לתפקיד יורש־העצר של ביג׳י.
אולם הפער בין התוכן הרעיוני והמחשבתי של הנאומים,
לבין השאיפות הפוליטיות של הנואם, היה כה עצום׳ עד
שדיין כמעט ונקבר תחת הריאקציה השלילית של הקהל.
סיכם פזמון היתולי של אחת מלהקות־ד,בידור בארץ:
״היה היה אי־פעם רנזטכ״ל /אשר ניצח בכל המלחמות
/אז הוא חשב שגם לנאום זה קל /אך מתברר שזה
קשה מ אד...״
יתר על כן, ד,שנאות ההדדיות בתוך הקבוצה — ,המלחמות
בין דיין לפרס, בין שניהם לקולק, בין שלושתם לאהוד
א כ רי א ל — מנעו גם הן בעדם את הגיבוש הפוליטי.

האמלט הציוני

סינית במסיבת בווים
של ישראל באופן מסוכן, בה התאחדו שתיים משכנות
ישראל למעצמה ערבית אחת, בה הפך גמאל עבד אל־נאצר
לגיבורם של 50 מיליון ברחבי המרחב, בה חוללו חסידיו
מהפכה בעיראק, שברו את הממשלה העויינת של לבנון
והביאו את משטר המלך חוסיין עד לסף האבדון — לא
עשר, ביג׳י אף לא מעשה אחד לפרוץ את טבעת הכיתור על־ידי
מיבצע מדיני גדול, או אפילו על־ידי מיבצע צבאי.
תחת לפתור את בעית־היסוד של קיום המדינה —
יחסיה עם המרחב הסובב אותה — עסקה המדיניות הישראלית
כולה בתפקידו של קצין־חימוש. היא חיפשה נשק,
כתחליף לכל, פתרון לכל ותשובה לכל.
היא ביקשה נשק אחרי שעבד אל־נאצר הגיע לדמשק.
היא ביקשה נשק אחרי שהידק את קשריו עם בריתי,מועצות.
היא ביקשה נשק כאשר השתלטו חסידיו על
אוצרות־הנפט של עיראק. קשה היה לתאר׳ עדות חותכת
יותר לאפסות רעיונית ולמחדל מעשי.
שום מעשה ממעשי ביג׳י השנה לא עורר הסתייגות
כללית יותר מאשר החלטתו לנקום ביריב מת, זאב
ז׳בוטינסקי. כאשר התעוררה מחדש בעית העברתן
ארצה של עצמות המנהיג הציוני המנוח, שיכלה להתבצע
רק בעקבות החלטה רשמית של ממשלת ישראל, החליט
ביג׳י במפורש לשלילה, כפה החלטתו הקטנונית על ממשלתו.

כשלון יורש העצר

ספוטניק 1בתעוונה

•זירה הפנימית לא השיג דויד בן־גוריון הישגים
^ שיכלו לקרבו לתואר איש־השנה. קבוצת־החצר שלו
השתלטה על פעולות־העשור, ביצעה כמה מעשים שזכו
לפרסומת — החל ממטוס הנשק המסתורי של שמעון
פרס שנתפס באלג׳יריה, וכלה במלחמתו של טדי קולק
בטחנות־הרוח של הציור המודרניסטי. אולם קבוצה זו
לא יכלה לבצר במידה ניכרת את שלטונה במדינה, להקנות

^י ש נו ס ף שלא התקרב בתשי״ח לתואר איש־השנה
^ 4היה נחום גולדמן, נשיא ההסתדרות הציונית, ששיחק
מדי פעם ברעיון של פלישה לזירה הפוליטית הפנימית
של ישראל. היסוסיו העמידו אותו בפוזה דומה
לזו של ד,אמלט הנסיך, שאמנם הבין כי ״משהו רקוב
בממלכת ממארק נ״ אך קשה היה לו להחליט סופית אם
״להיות או-״לא להיות״ מנהיג בישראל.
כהוגה־דעות ומדינאי היה גולדמן גבוה משכמו ומעלה
מעל לכל העסקנים הוותיקים שמילאו את הבמה הציבורית.
אולם בשנת תשי״ח לא הצליח לגייס בלבו את כוח־הרצון
הדרוש כדי לפלוש למאבק הפוליטי העכור בישראל.
אחרי שגישושיו שיכניעוהו כי אין לו סיכוי להקים
לפי שעה מפלגה גדולה שתאחד את כל הציבור האזרחי
בארץ, מן הפרוגרסיבים עד חרות (ואולי עד בכלל) ,כדי
להוות אלטרנטיבה של ממש למפא״י ולביג׳י, קהתה התלהבותו.
לא היה לו חשק להיות עוד מנהיג אופוזיציוני חסר־אונים
בכנסת, או להיות עוד שר חסר־השפעה בממשלה
קואליציונית שהאיש היחיד הקובע בה הוא דויד בן־
גוריון. כך נשאר על משמרתו בכס המעופף של נשיא
ההסתדרות הציונית — עמדה שגם ממנה יכול היה ביג׳י
להרחיקו ללא מאמץ רב, אילו רצה בכך בתוקף.
את המקום שהושאר פנוי על־ידי גולדמן, החלה ממלאה
בסוף תשי״ח תנועה חדשה, שפירסמה את מצעה המרחיק־לכת
רק בימים האחרונים של השנה — הפעולה, השמית,
שזרקה לחלל הפוליטי את המחשבה החדשה הראשונה מזה
שנים רבות. אולם תנועה זו, שלא הספיקה עדיין לפתח
פעילות ענפה, תוכל להיכלל רק במאורעות השנה הבאה.

פניס בלתי־ידועות
>\דם שהתקרב השנה לתואר איש־השנה בכוח אישיות
ן תו האהודה היד, נשיא המדינה יצחק בן־צבי,
שהופיע לעיני הקהל פעמים רבות לרגל מאורעות העשור.
אולם הנשיא הפופולארי קיפח את זכותו זו כאשר
הרשה לנצל את מעמדו הרם לשם מתן פרוטקציה, לפנים
משורת הדין, לשני אנשים אשר נידונו לעונשי־מאסר על
עוונות של שחיתות: המועל שלום ירון, איש חסותו של
מנגנון־החושך, והמועל יוסף אלנחם, איש־חסות־מפא״י.
כך פסלו את עצמם בזה אחר זה כל המועמדים המוכרים.
כתר איש־השנה של תשי״ח נשאר פנוי לאדם שאיש לא
ידע עדיין את שמו בראש־השנה האחרון. הוא הגיע למעמד
זה במרכבה המבריקה והחורקת של שנת־העשור.

יי ו? ל ה לז 5מ

ד /ס גיי
ו. מ 151

ך * צי שנה אחרי פתיחתה החגיגית של שנת־העשור
( 1 1שלא היתד, שנת־עשור כלל, אלא השנה ד,־ 11 לקיום
המדינה) היה קשה לחרוץ דין חד־משמעי לגבי הצלחתה
או כשלונה.
אמני הפרסומת־העצמית מאיר וייסגאל ושות׳ הבטיחו
הרים — אך קיימי רק כמה גבעות.
אותם שקיוז כי חג־העשור יהיה קארניבאל אחד ממושך,
מעין מהדורה של 365 לילה ולילה, מיפגן אדיר של
תרבות עברית ויכולת עברית — לא יכלו לבוא על סיפוקם.
אולם גם אותם שציפו בסתר ליבם כי שנת־העשור
תסתיים בכשלון חרוץ ותתפוצץ כבועת־בורית, התאכזבו.
האמת היתד, אי־שם בין שני הקצתת. כמה מן המאורעות
היו מוצלחים וזכו לאהדת הציבור. אחרים היו
כושלים וחסרי־יטעם. ולפחות אחד הפך לנכס לאומי.

שלדים בבאב אל־וואד

הקשיש

**ן הרג?{ הראשון התרוצצו בגוף העשור שתי
!*/נשמות שונות• הסתירות ביניהן מסבירות רבות מתופעות
השנה האחרונה.
נשמתו של מאיר וייסגאל.
הנשמה האחת היתד,
מלך השנוררים, המכיר את ישראל מבעד לחלונות בתי־המלון
המפוארים, ראה את העשור כעיסקה מסחרית: עשור
של התיירים, בשמם ולמענם.
לפי תפיסה זו, דמו אזרחי ישראל לשבט אינדיאנים,
אי־שם באחת משמורות־הטבע של ארצות־הברית, הצובעים
את עצמם בצבעי־המלחמה, קוראים ה1־הו־ה 1ומנפנפים
בגרזני־הקרב, כדי לשעשע את התיירים החיזורים מן העיר.
זאת היתה התפיסה שחיללה את זכר לוחמי באב אל־וואד,
הביאה לשער־הגיא שלדים חדשים של מכוניות וביימה שם
מחדש את שרידי הקרבות האכזריים של תש״ח.
זאת היתר, התפיסה שגם מסרה את ההנהלה המעשית
של שנת־העשור לידי טדי קולק, אמן־השנור ומתרים
המיליונרים, מנהל חברת התיירות הממשלתית. קולק,
איש הש״י רב הפעלים האפלים, איבד מזמן כל מגע חי
עם הודי הארץ, לא הצטיין מעולם בזיקה עמוקה לתרבות
העברית — או לכל תרבות אחרת.
בכפיפה אחת עם נשמה זרה זו דרה הנשמה השניה
של העשור— נשמתו של עם שרצה פשוט לשמוח, שהלרעיון
שהנה קמה
שלו טרם התרגל לגמרי
מדינה. ישראלית בעלת צבא ודגל ומטבע משלה, ושהדור
הצעיר שלו שואף לביטוי עצמי. נשמה זו סיפקה את
הצד השני של העשור.
ברגעיו הטובים ביותר של חג־העשור השתלב, הכושר
הארגוני של וייסגאל, קולק ושות׳ עם הדחף התרבותי
של הנשמה הלאומית — והוליד את ערבי דליה ואת
חידון התנ״ך. אולם במקום שבו עוצב התוכן התרבותי על־ידי
קבוצת השנוררים ואלופי־הפרסומת, הוא רק הוליד
את השממון הנורא של תערוכת העשזר, ואת הבזיון ה
תרבותי
של הבכור, שיבוש תנ״כי חסר־תוכן.

תערוכת האבוד ומפת הבכירות
ף ים העצמאות של תשי״ח היה כמו כל יום־
עצמאות שקדם לו — רק קצת יותר. מיצעד הצבא
בירושלים, ומיפגני הצבא באיצטדיון רמת־גן, עוררו שוב
את התלהבותם של המונים האוהבים בלב -ונפש את צבאם,
היצירה העיקרית של מדינת־ישראל בעשר השנים האחרונות.
התרומה של ועדת־העשור לחג זה התבטאה בעיקר
כזיקוקין די־נור ובארגון רבתי של בימות־הבידור, עליהן
הופיעו אמנים עממיים לעיני אלפי איש, שנדדו מבימה
לבימה. מי שהיתר, בלבו השמחה, יכול היה לשמוח כאוות
נפשו. מי שרוחו קדרה, לא מצא התרוממות־רוח גט בין
ההמונים הצפופים של צפון תל־אביב.
בחודש אייר היתד, צפויה הסכנה כי חג־העשור כולו
יהפוך חג צבאי, וכי ההישג היחיד שהמדינה מסוגלת
להתפאר בו הוא ההישג הצבאי. כי בהשוואה לתרומת
הצבא, החווירו כל שאר התרומות. המפגן היפה של
הגדנ״ע. באיצטדיון רמת־גן עוד הגביר רושם זה, שפג
רק כאשר שני חגים צבאיים אחרים הסתיימו בנימת כשלון.
מפגן הצנחנים היה מלווה תופעות שליליות ביותר. נזיפגן
חיל־האוויר גרם לפקק־תנועה כל־כך פנטסטי, עד שהיה צ־רך
להוציא מן המקום את הנכבדים — ואת מנהל משרדי
ך,בטחון
— בהליקופטרים.
הבזיון העיקרי של השנה התבטא בתערוכת־העשור, שזכתה
בפי העם לכינוי ההולם ״תערוכת האסון״ .מאות אלפים
נהרו לירושלים, כשהם נמשכים אחרי להטוטי הפרסומת
של המנגנון הממלכתי. הם ראו דונאמים של סטאטיסטיקות
יבשות, בחלקן כוזבות לחלוטין, מאות תצלומים חסרי־ענין׳
עשרות סיסמות נבובות ומגוחכות. מיטב החברות
המסחריות החרימו, בצדק, את התערוכה. היא נשארה
גל־עד לשגעון הגדלות של שנוררים שאין להם מה לומר,
והחסרים כל חוש ללבטיה, שאיפותיה ומאוויה האמיתיים
של הארץ.
כשלון מחפיר דומה נגרם על־ידי ״מכת הבכורות״ —
הבאתה ארצה של להקת־תיאטרון שלמה להצגת הבכור.
לצורך ייבוא מפוקפק זה נפסלו כל התוכניות להפוך
את שנת־העשור שנת תקומה לתיאטרון העברי, לתת
תקציב הגון לפסטיבל תיאטראי מקורי, או לפחות לגייס
את מיטב שחקני ישראל להצגת מחזה מקורי מצטיין.

דם ודמעות בנצרת

ץ^ול כשלון תרבותי זה, הפגינו רבבות את קירבתם
ליצירה התרבותית המקורית עת נהרו לדליה, ישבו
שעות ארוכות מתחת לשמיים המכוכבים. מעל לים הראשים
ריחף משהו מן הרוח של ימים עברו — ימי המרדות

המונים שחים בצפון תל־אביב

ו״סגאל עם שות בהצגה
והסער של ארץ־ישראל החדשה, לפני מלחמת־תש״ח, קום
המדינה ובוא ד,עליה ההמונית.
בדליה רקדו להקות ערביות, קצרו מחיאות־כפיים של
ידידות וחיבה. אולם היה זה היוצא מן הכלל. שנת-
העשור היתד, מוגבלת לאומה העברית, לא התפשטה אל
הריכוזים הערביים.
״לא נרקוד בחג תליינינו!״ קרא עסקן ערבי ישראלי.
היתד, בכך הגזמה נוראה. אולם האמת הערומה היתה כי
בשנו, ד,־ 11 לקום המדינה נשארו הערבים מחוץ לרוב
מסגרותיה, מחוץ לחייה החברתיים והתרבותיים, כמעט מחוץ
למסגרת הפיתוח הכלכלי. משטר החמס והעושק של המי־משל
הצבאי, על הגבלותיו המשפילות, נשאר על כנו.
אולם המושלים הצבאיים סברו שאפשר להכריח את
הערבים בכוח לשמוח בחג המדינה. שתי התוצאות היו
שליליות. אחת היתה הפגנה של צביעות מזעזעת של
ראשי־מועצות ששפכו דמעות גיל פומביות לרגל העשור, אך
קיללו את הממשלה בסתר. השניה. היתד, הפגנת הדמים
של האחד במאי בנצרת, שגבלה עם התחלת מרי אזרחי
של ערביי ישראל. התגובה הממשלתית היתד, מסע של
מעצרים מינהליים ומשפטים צבאיים, לפי מיטב המסורת
הקולוניאלית של ממשלת פלשתינה (א״י) .אולם בסוף
תשי״ח קמו כמעט 200 אנשי־רוח, מדענים, סופרים, אמני
ועתונאים, דרשו את חיסול המימשל הצבאי

עץ חיים היא

* *ינתהע שו ר היתד, עוברת מבלי קר,שאיר רישום
*/ועמוק בנשמת האומה — לולא מאורע אחד שצץ כמעט
במקרה, הכה שרשים עמוקים בלב העם, צמח כאילן
שגיא המטיל את צלו על כל סביבתו.
היה זה מפעל החידון התנ״כי, שנתן לתשי״ח את איש־השנה
שלה — אלוף התנ״ך העולמי, עמוס חכם.

מהומות ומים בלב 1צוח

* * עו להלאזכתה ארץ־ישראל לגיבור
)*4לאומי מוזר יותר. הוא לא דמה לאחד
מגיבורי ילקוט הכזבים, המדברים בנוסח
.זבנג וגמרנו״ .הוא לא היה אלוף צבאי,
שדהר קדימה בראש טור שריון. הוא לא
היה דמגוג, המבטיח לתקן עולם ומלואו.
היה משהו מממלכת האגדה בעלייתו הפתאומית
והמסחררת של עמוס חכם מיתוס
עזוב לגיבור לאומי, שאפילו ראש הממשלה
ביקש להשתזף בשמש פרסומו. הוא הזכיר
את אגדת הלכלוכית, הילדה המכוערת שדוכאה
בביתה על־ידי אם חורגת אכזרית,
ושזכתה לפתע לאהבת הנסיך. עוד יותר
הזכיר את אגדתו המפורסמת של אנדרסן
על הברווזן המכוער, אשר כל הברווזים בזו
ולעגו לו, עד שהפך ברבור לבן וגאה.
באחד מערבי שנת תשי״ח ישב העם כולו
צמוד למקלטי הרדיו. אי־אפשר היה להסביר
את הלהיטות המופלאה הזאת של מאות
אלפים לספר התנ״ך. מבקרים רציניים עמדו
על אודירת הקדושה המזוייפת, בה ניסו אישים
מסויימים להקיף את החידון, שהיה
כרוך לא מעט בלהטוטי זכרון. אולם מעבר
לתשבחות ולביקורות הזדקרה עובדה שאי־אפשר
היה להתעלם ממנה: הוכח כי לאומה
העברית החדשה יש זיקה עמוקה לספר זה,
המגלם לא רק את הגאון הדתי של ימי
קדם, אלא גם-את פסגות הספרות העברית
הקדומה, את שיאי השפה העברית. לולא
זיקה עמוקה זו, המשותפת ליהודי הדתי
ביותר ולכנעני הכופר ביותר, לא היה הופך
עמ* 0חכם לאיש השנה של תשי״ח.
בבוקר של אותו יום, יום החידון הארצי,
היה עמוס חכם פקיד קטן ובודד באחת
השכונות העלובות של ירושלים הישנה.
בערב אותו יום דמה לשאול המלך, אדם
שנחבא כמוהו אל הכלים — ״ויגבה מכל
העם משכמו ומעלה״ .העם הריע לכבודו
כשם שלא הריע לאחר מעולם.

ציון באוסטריה, שיסדה את הראשונה במושבות
ארץ־ישראל: מחניים. תפקידו של
שפירא: לנהל את המושבה. מאחר שהיה
הנתין האוסטרי המכובד הראשון בארץ,
שלח לו הקונסול האוסטרי שני צ׳רקסים בתלבושתם
המסורתית, ששימשו כשומרי־ראשו.
כעבור שנתיים הביא אליו ארצה את אשתו
ושתי בנותיו הגדולות. הבכורה היתד,
נעמי שפירא — אמו של עמום חכם.
המושבה מחניים היתד, מורכבת בעיקר
מבני צפת היהודיים, שלא באו לעבוד אלא
לקבל תמיכה. היא התרוקנה במהרה מתושביה.
זכריה שפירא עבר לצת־שלמה, משם
לזכרון־יעקב. שם התישב, עבד כמורה,
יסד את הבנק הראשון — הלוואה וחסכון.
פרסומו העיקרי של שפירא בא לו בשל
הצל* המושבה. לפי הסיפור העממי, איים

הבת הבכורה, שהפכה אף היא. אגדה חיה.
נעמי הצטיינה לא רק ביופיה, אלא גם
בכוח זכרונה הבלתי־רגיל. בזכרון־יעקב
עברה כמה קורסים של חובשות ורפואה.
מחוסר בוחן מוסמך בארץ, בא בוחן מיוחד
מאיסטנבול כדי לבחנה. היא זכתה לתעודת
חובשת ורוקחת. כשנוסדה לפני חמשים שנה
החווה הראשונה בכנרת, היתר, נעמי בת
ד,־ 17 החובשת במקום.
הרופא היחיד בגליל גר אז בצפת, נעמי
הפכה למעשה ממלאת מקומו• כמה מן
השומרים עטורי־ד,אגדות של התקופה החלוצית
ההיא זבו לטיפולה ברגעים האחרונים
של חייהם. אחד הסיפורים ששרדו מאזז
ילד הכניס את אצבעו למכונת קצירה. הרופא
רצה לקטוע את האצבע. נעמי שפירא
התנגדה, הבריאה בטיפולה המסור את ה
אסון
7יד 8סר תנ״ד

אחות הבנקאי כגאזיציה

•ראשיתה שד האגדה ששמה עמוס
1חכם שרוייה בערפל. עמוס חכם עצמו
סירב בעקשנות לדבר על תולדות חייו ומשפחתו.
אנשים שעבדו שנים ארוכות במחיצתו
לא הצליחו מעולם לקבל מפיו תשובה
על שאלה שנגעה לחייו. כשנשאל על גילו
המדוייק, השיב :״בעתונים כתבו שאני בן
.30 שיהיה ככה.״ גילו האמיתי.34 :
עמוס נפגע עד מעמקי נפשו מדברי השופט
זלמן שניאור חשין בסיום החידון
העולמי, עת תיאר חשין ארוכות את נעורי
עמוס, התפאר בכך שהכיר את עמוס עוד
לפני שקרה אסונו. דברי חשין היו אופ־יניים
לדברים רבים שנאמרו ונכתבו בשבועות
האחרונים של תשי״ח על־ידי אנשים
שזנחו את עמום עת כמעט גווע ברעב, אך
נזכרו בו לפתע עת הפך גיבור לאומי.
היה זה המחיר שנאלץ עמוס לשלם עבור
פרסומו הפתאומי. הוא לא שילם אותו מרצון.
ההסתגרות הקיצונית שלו הגיעה אפילו
לשאלות תמימות שלא יכלו לפגוע בכבוד
איש. היתד, זאת תגובה טבעית של אדם
שסבל במשך שנים כה רבות מיחסן של
הבריות, למד לחשל לעצמו שריון־התבדלות.
האגדה החלה זמן רב לפני לידת עמום.
סבו, זכריה שפירא יליד טרנוב בגאליציה,
היה בנו של רב אשר נשא לאשה את אחותו
של הבנקאי הראשון בגאליציה, אברדם.
אמו של זכריה שפירא מתה בילדותה.
הבנקאי אימץ את זכריה לבן. אך העילוי
הצעיר נטה אחרי תנועת־ההשכלה׳ שביקשה
לפרוץ מחומות הגטו ולספוג את רוח ההתעוררות
החדשה של אירופה. משם הגיע
בדרך הטבע אל הציונות, הפלג היהודי של
הרוח הלאומית שהציפה את אירופה כולה.
הוא יסד בטרנוב את האגודה הציונית הראשונה
בגאליציה, הקים בית־ספר עברי וספריה
עברית ראשונה. גישתו לעולם הספרים
לא היתה מקרית: משפחת שפירא היא מצאצאי
רבני סלבוטה ברוסיה, שהחזיקו בית־דפוס
עברי, בו הדפיסו במו ידיהם, מבלי
לתת גישה לזר, את ספרי הקודש באותיות
של זהב טהור.

התותחים של ג׳מאל באשא
וי שנת 0ינ 16 עלה זכריה שפירא לארץ.
4הוא נשלח כנציגה של אגודת חיבת

קלוגר, שנאמר עליו כי חיבר ספרים כמנין
השם שלמה ( )375 ענה לשאלות כה רבות
בעניני הלכה, עד שלפי האגדה כתב בעת
ובעונה אחת עשרה כתבים שונים, בכותבו
בזה אחר זה שורה אחת בכל אחד מהם,
כדי לא לבזבז זמן עד שתתייבש הדיו.
אהרים רצו להפוך את חכם לספרדי, טענו
כי משפחת חכם הגיעה לרומניה מתורכיה,
לאורך חופי הים השחור. לדעת דודותיו
של עמום, השם הקודם היה שכטר.
כשהגיע נוח חכם לוינה, היה עדיין בחור
חסון ובריא. ככל הסטודנטים החסונים, השתתף
בתחרויות של כוח־סבל, רצה להוכיח
לחבריו את חסינותו הגברית. באחד הימים,
כשנכנסה העוזרת בבוקר לחדרו במעון הסטודנטים
כדי להגיש לו את ארוחת־הבוקר,
לא מצאה אותו במיטתו. ליד החלון גילתה
גוש של שלג. מתחתיו היה חבוי נוח חכם,
קפוא וחסר־הכרה. הוא הוחש לבית־ד,חולים,
שכב שם כמה חדשים.
נסיונו זה של חכם הצעיר להוכיח לחבריו
שהוא מסוגל לישון ללא כיסוי ליד
חלון פתוח בליל שלג, עלה לו ביוקר. הוא
לקה ברבמטיזם של עמוד־השדרה, מחלה ממנה
סבל כל חייו, ושבגללה התכופפה קומתו,
בשנות חייו האחרונות הפך לנכה.
את קימודיו הצליח לסיים כדוקטור לפילוסופיה.
הוא עבר לירושלים, עבד כמורה
להיסטוריה ולתנ״ך, תחילה בחדר מודרני
(שם לא הצליח בגלל נכותו) ,אחר־כך
בגמנסיה רחביה. משכורתו הגיעה ל־40
לא״י לחודש — סכום השווה לערכן הנוכחי
של כ־ 600ל״י.

ג׳מאל באשא, הנציב התורכי, להשמיד את
המושבה כתגמול על פעולותיו־,ריגול של
אנשי ניל״י, מבני המקום* .זכריה שפירא,
שהיה האזרח האוסטרי היחיד במקום, שוכנע
לנסוע ירושלימה כדי לשדל את הקצינים
האוסטריים וד,גרמניים שם להתערב אצל
בני־בריתם התורכים. חולה קשה וסובל מאבן
בכליה, הובל שפירא על אלונקה, ירו־שלימה,
הצליח במשימה.
רק אוצר אחד איבד זכריה שפירא במלחמה:
הוא שרף את כל מכתביו של תי־אודור
הרצל אליו, כדי לקדם פני חיפושים
תורכיים. כך אבדה חליפת מכתבים ממושכת,
שיכלה להיות מעניינת ביותר. תחת
זאת העשיר שפירא את המדע בספר משלו:
הספר התנ״ך כחוט השני במבוך השפות,
שהופיע בשפה הגרמנית לפני 30 שנה.

י^;,טיה נוחוות פגרת

ו! זכריה ש פי ר א היו ארבע בנות ובן
/אחד, הוא ד״ר מלאכי שפירא, רופא
תל־אביבי ויושב־ראש ארגון הציידים בישראל.
אולם אהובת המשפחה היתד, נעמי,
* ניל״י (ראשי התיבות של ״נצח ישראל
לא ישקר*) ,היה שם קבוצתם של אהרנן
אהרונסון וחבריו, שריגלו בימי מלחמת־העולם
הראשונה לטובת הבריטים, מתוך
מקווה שהבריטים יקימו בארץ בית לאומי
יהודי. פעולות הקבוצה, שכמה מאנשיה נתפסו
ונתלו, היו למורת־רוח מוסדות הישוב
המאורגן, ששיתפו פעולה עם התורכים.

אצבע הנפגעת, הפתיעה בכך את הרופא.
החיים בכנרת היו קשים. מדי. פעם הותקפה
על־ידי ערבים. לילות רבים עמדה נעמי
על המשמר. לבסוף נחלש לבה. אחרי שנתיים
בכנרת עברה לסג׳רה. אותה תקופה
עבד שם פועל בשם דויד גרץ אצל האיכר
רוגצ׳בסקי.
גם שם היה מתח העבודה גבוה. נעמי
עבדה בכל ישובי הסביבה, הצילה חולי־גרענת,
פקחה עיניהם של מאות. שמה
התפרסם בגליל כולו, לא רק כאחות רח־מניה,
אלא גם כרווקה יפר,פיה. מספר מחזריה
הלך וגדל.
אחת מאהבותיה הגדולות היה מורה צעיר
בשם קליבנסקי. אך אביה התנגד לנשואין,
מפני שהבחור נהג לעשן ולטייל עם בחורות
בפרהסיה. בחוזרה לזכרון־יעקב, התאהב
בה אחד ד״ר שטרנברג. שוב היה זה האב
ששם בתוקף י רב קץ לרומאן. נשואיה עם
ד״ר נוח חכם היו תוצאה של שידוך.

מיבחן שד כוח־סב?

^ ״ר נוח חכם בא מרומניה. כבן למש־
1פחה דתית אך משכילה, שלח אותו
אביו, מוהל ושוחט, ללמוד בוינה, אז אחת
מבירות ההשכלה בעולם.
שמועות רבות נפוצו לאחרונה על משפחת
חכם. היו שניסו לראות בשם תרגום
השם האידישאי ״קלוגר״ ,כדי ליחס את
עמוס חכם לרבי שלמה קלוגר, גאון שחי
לפני 120 שנה ונודע בשם ״המגיד מברודי״.

חד מידידיו של המורה חכם עבר
באותה תקופה מזכרון־יעקב לירושלים.
הוא סיפר לחברו על היפהפיה במושבה,
סידר לו את השידוך.
בשנת 1916 הכינה זכרון־יעקב קבלת־פנים
מפוארת לג׳מאל באשא. הוא לא הופיע.
הזדמנות זו נוצלה כדי לערוך את
נשואי נוח חכם, אז בן ,33 עם נעמי
שפירא, בת ה־ .23 הם עברו לגור בירושלים,
שם קיבל הד״ר חכם משרה כמנהל הסמינר
למורים של המזרחי. הזוג גר בביתה של
משפחת חשין, נעמי הפכה עקרת־בית.
עברו שנים עד שהזוג זכה לבנו יחידו —
עמוס. דודותיו זוכרות אותו כילד עליז
ויפה, שהירבה להתנועע. האסון קרה כאשר
כמעט מלאה לעמוס שנה אחת.
הוא שכב במיטה גבוהה מאד, מן הסוג
שנקרא אז ״מיטת שמיים״ .האם הלכה להחליף
את החיתולים, השאירה את הילד בהשגחת
האב. האב, כדרכו, ישב וקרא ב־תנ״ך,
שכח להשגיח. התינוק נפל מן המיטה.
היה זה המאורע שהטביע את חותמו על
כל חיי משפחת חכם מאותו רגע. היה
משום סמליות אכזרית בכך שספר התנ״ך
מילא בו תפקיד כה טראגי. תאי המוח
ד,מאורך בצד שמאלו של עמוס נפגעו קשה,
חלקם נהרסו כליל. מצבו היה חמור. הוא
שותק למחצה. הלשון הקטנה בלוע התרחקה
ממקומה, כך שקשה היה להבדיל
בין הוושט לבין קנה־הנשימה, כדי להאכילו.
גלגל המזל התהפך במשפחת חכם. הילד
היה ונשאר חולה. האב, שהרגיש מוסר־כליות
עמוק על חלקו באסון בנו, חלה גם
הוא, הנהלת הסמינר נלקחה מידיו. חיי האם
הפכו לגיהינום. היא היתה צריכה לטפל
בשני בני משפחתה החולים, לסחוב מים
ממרחקים כדי לעשות אמבטיה מיוחדת
לבנה, בתקווה להבריאו.
משפחת חכם עברה לשכונת שערי־חסד,
שם גרה בבית יפה, בדירה בת שלושה
חדרים. לבית הוכנס חשמל, נוספו לו שני
צריפונים קטנים, שאחד מהם שימש כחדר־אמבטיה,
השני כמטבח. ההורים הוציאו הון
כדי לרפא את עמום, אך דבר לא עזר. האם
הפכה דתית׳ כשכל מעינה להבריא את בנה.
גם נוח חכם ראה את כל ענינו בחיים בבנו.

קרבן ילדי השכונה
ויי א קל היה קחיות עם נוח חכם, אדם
/שהיה מפוזר כמו הפרופסור בבדיחה
העממית. סיפורים שונים נפוצו בין תלמידיו
על תכונתו זו. אחד מהם: פעם ראוהו
הולך בגשם שוטף, כשמטריה מתחת לבית־שחיו.
כשנשאל מדוע אינו משתמש במטריה,
השיב שאין לו מטריה. לרוב היה הולך
בגשם בלי מטריה, משיב לשאלות תלמידיו:
״אני הולך בין הטיפין!״
בשנה הראשונה היו התלמידים מתיחסים
אל מורם באיבה ובזילזול, בשל צורתו החיצונית
המוזנחת, קומתו הכפופה מאד,
זקנו הלבן המרושל, עיניו קצרות־הרואי.
אולם כעבור שנה למדו להכירו ולהעריצו,
כמורה יחיד במינו. הוא לימד תנ״ך והיסטוריה,
הכל בעל פה, לא הסתכל מעולם

בספר. אפילו היה הספר מונח לפניו, לא
היה זה בפרק אותו למדו.
אפילו הפראים מבין התלמידים אהבו את
הד״ר חכם. כשהיו מפריעים לו, היה דופק
במקלו על השולחן, עד שהשתרר שקט מוחלט•
דרישותיו בתנ״ך מתלמידיו היו ידיעה
כמעט מוחלטת של הספר בעל־פה. שיטת
הבחינה: הוא היה מתחיל פסוק, על הנבחן
היה לסיימו.
באותה שיטה לימד את בנו עמום, שמעולם
לא הלך לשום בית־ספר, למד בבית
מפי אביו. הבן, שידו היתהכרוכה תמיד
בידי אמו, לא יכול היה לשחק בחברת
ילדים בני גילו. לרוב היה צמוד למיטה,
למד מפי אביו הכפוף והזקן. נרדף על-ידי
ילדי השכונה בשל צליעתו וצורתו החיצונית,
התרחק מהם עד כמה שאפשר.
האסון השני במשפחת חכם אירע כשהיה
עמוס בן .15 אמו מתה מיגון ומעמל רב.

״ניתוח אבזרי״
* * אזאפשר היה לראות ברחובות ירו־
1*1שלים מראה שרק מעטים שמו לב אליו.
אב ובן, שדמו זה לזה, שניהם משותקים
למחצה, היו מתקדמים באיטיות ברחוב. לבושם
היה דל אך נקי. הילד דיבר בקושי,
שפתו התחתונה היתר, מופשלת החוצה. האב
היה טורח להסביר לו כל דבר.
נוח חכם נהג לקחת את בנו עמו -להרצאות
מדעיות. הילד ישב דומם, מבטו תלוי
בחלל. שכניו היו משוכנעים שאינו מבין
דבר. רק כעבור שנים נסתבר כי עמוס
חכם הבין הכל, קלט הכל, זכר הכל.
שני הגברים חיו לבדם בדירה בת שלושת
החדרים, כשהאב מבשל לשניהם. הם הפכו
חלק בלתי־נפרד מנוף השכונה בעלת הצביון
המיוחד. שערי־חסד, שכונה עניה, הגובלת
עם רחביה המודרנית והעשירה, נראית
כשריד מתקופה שעברה. בערב שבת נסגרת
הכניסה לשכונה בשלשלאות ברזל, עד מוצאי
שבת. השכונה כולה חיה על ספרי הקודש,
יותר מאשר על מזון גופני.
משפחת חכם היתד, קיצונית עוד יותר.
מעיד עמוס חכם ע; עצמו :״ספרות יפה
כמעט שלא קראתי. בבית היו אצלנו רק
שירי יל״ג וביאליק, וסיפורי מנדלי מוכר•
ספרים לפעמים, כשלא כאב גופי, הייתי
שוכב ולומד. אך לפעמים היה הגוף כואב,
ולא למדתי
נוח חכם החל משדר בקול ירושלים של
ממשלת המנדט את דברי הפרשנות לפרקי
היום בתנ״ך, אך בנו לא שמע אותם. בבית
לא היה מכשיר־רדיו.
במשך כל השנים ניסה האב להיטיב את
מצב בנו. כשהיה עמוס בן 18 לקח אותו
אביו לרופא ירושלמי, כדי שירפא את ידו,
שהיתה משותקת, אך באורך רגיל ובעלת
צורה נורמלית. הרופא סבר שאם ישברו את
עצם ידו, יופעלו השרירים המשותקים, ואילו
העצם תתאחה שוב. הניתוח נעשה,
אולם השרירים לא פעלו, מצבה של היד
החמיר הרבה יותר. הד׳׳ר פלדנקרייז, רופאו
של ביג׳י, שבדק לא מכבר את עמום, הגדיר
את הניתוח כ״אכזרי״.

ישבע שנים אחרי מות האם מת גם נוח
חכם.

״מה אעשה אתך ז״
דמיון קודר יכול לתאר לעצמו
י את חייו של עמום חכם מאז אוחו יום.
הוא נשאר ערירי בעולם, ללא ידידים וחברים,
חסר אמצעים וחסר אהבה. הוא
הרתיע אנשים מלהתקרב אליו. מבנה פניו
שהשתנה, צליעתו, הריר שנזל מפיו, הסתירו
את פנימיותו, את רגשותיו וידיעותיו, את
העולם הנפשי העשיר, בו מצא מפלט מעולם
חיצוני שהתאכזר אליו.
שתי דורותיו, חפצי־בה ואסתר, שחיו ב־תל־אביב,
טיפלו בו תחילה, תמכו בו, שלחו
לו לבנים ובגדים, אותם היה קורע במהירות
רבה. אולם כעבור זמן קרתה טרגדיה
בחייהן, שבעקבותיה חלתה אחת מהן קשה.
עתה לא יכלו גם הן לעוור לעמום. הוא
נשאר גלמוד, בודד ונשכח, כשהוא מתקיים
על לחם, לבניה וזיתים. הוא היה פשוט רעב.
במאמץ נואש לפרנס את עצמו למד בכוחות
עצמו הנהלת־פנקסים, עבר בהצטיינות
את הבחינות. אולם הדבר לא עזר לו
במאומה. הוא הופנה לידידים רבים של
אביו, אך איש לא רצה לעזור לו .״הוא
נראה רע, לא יודע שום דבר, מה אפשר
לעשות עמו ז״ היתד, התשובה האופיינית.
עמוס נכנס כחבר להסתדרות הפועל־המז־רחי,
הופנה משם ללשכה הכללית. כשפנה
אל משה גבירצמן, איש הפועל־המזרחי ומנהל
מחלקת הפקידים של הלשכה (.כיום
חבר העיריה) ,הפליט הלה :״מסתובבים אצלי
אנשים בריאים שאין לי משרה בשבילם.
מה אעשה אתך?״
עזוב ורעב, עסק עמום בדבר היחיד שהביא
לו נחמה: התנ״ך. סיפר הוא אחר־כך
:״כל הימים אני נמצא לבד בחדרי, אורחים
לא באים אלי, ואת ארוחותי הכנתי
בעצמי. אני חי בצימצום, אך בעזרת השם
הוגה בתורה.״
תחביב אחד של עמוס היה לבקר באסיפות
— הרצאות מדעיות, כינוסים מפלגתיים
מכל הסוגים והפלגים. הוא היה יושב, שומע,
שותק ויוצא. אך תחביבו העיקרי היה
אחר: לקרוא מדי שבת את פרשת השבוע
בבית הכנסת.
לא קל היה לספק תחביב זה. עוד כשהיה
צעיר, נפגע לא פעם קשות. הוא היה קורא
יפה, אך קולו ודרך הגהתו המוזרה את
המלים לא מצאו חן בעיני המתפללים, שעזבו
את בית הכנסת. עמום הנכלם היה יוצא
מבית־הכנסת ובוכה. הוא לא תיאר לעצמו
שאותו קול ואותה צורת־דיבור יהפכו, בשנת
תשי״ח, לצליל הפופולארי ביותר בישראל.
בבית־הכנסת של שערי־חסד קם לו מתחרה
בדמותו של הפרופסור (למאתימטיקה) אברהם
ד,לוי פרנקל, שגם הוא אוהב לקרוא
את פרשת השבוע. הקהל העדיף אותו על
עמוס. אולם הגואל נמצא בדמותו של צדיק
ידוע, הרב יעקוב משה חרל״פ* ,אדם אציל
נפש הגר מול ביתו של עמוס. הרב מינה
את עמוס לקורא הקבוע של פרשת השבוע
בבית־הכנסת הפרטי שבביתו, בית זבול.

אמו של עמוס, ג הגתה רי׳הידה ששווה
גם אחרי מות הרב המשיך עמוס למלא שם
תפקיד זה, שהוא התענוג העיקרי שלו.

ר,ב?ות מלפגי 2000 שכה

ף* שהורי עמוס היו עוד בחיים, הכניסו
^ לצריף הקטן המחובר לדירתם דייר בשם
ישראל יענקל ויינברג ואת אשתו רייזל.
במשך הזמן התרבתה משפחת ויינברג, הצריף
הקטן היה צר מהכילה. עתה, כשנשאר
עמוס בודד והסר כל, הציע לו ויינ־ברג
עסק חליפין: להעמיד לרשותו את
הדירה בת שלושת החדרים בבית האבן,
להיכנס תחתיו לצריף הקטן. לויינברג לא
היה כסף כדי לשלם דמי מפתח, אך הוא
הציע לעמוס תמורה אחרת: לסעוד על שולחנו
בשבתות עד סוף ימיו. עמוס הסכים.
אך מצבו נשאר קשה, גבל תמידית ברעב.
ואז באה ההצלה מידי קבוצת תלמידים של
נוח חכם, שלא שכחו את בנו. פייבל מלצר,
המרצה לתנ״ך בקול ישראל, תלמידו של
נוח חכם, נפגש עם תלמיד אחר, עורך־הדין
אשר ראנד. יחד עם חברו של נוח חכם
מסמינר המזרחי, ד״ר משה בראח־ר, טיכסו
עצה כיצד להציל אח בנו של האיש אותו
העריצו, שיהיה לו לפחות מה לאכול.
מלצר הוא חבר הנהלת בית־החינון לעיוורים
בירושלים. חבר אחר היה חבר הכנסת
הראשונה חיים שאג, נשיא מיסדר אחווה
(מעין חיקוי דתי של הבונים החופשיים)
שנוח חכם היה אחד מחבריו. הם החליטו
לסדר לחכם הבן מקום עבודה כל _שד,וא.
בחוזה שנחתם לפני שמונה שנים התחייב
המוסד לדאוג למזונו ולשאר הוצאותיו של
עמוס חכם עד לסוף ימיו, תמורת עבודתו
במ סד. נאמר בו בפירוש כי למרות נכותו
של עמוס, אסור למוסד לפטרו לעולם.
העבודה סודרה כמעשה־חסד, תמורת משכורת
זעירה, שהספיקה כדי להציל את עמזס
מרעב ממש. לא היתד, כל עבודה עבורו,
והמוסד לא חיפש עובד. כשנשאל מלצר
בישיבת הועד :״במה נעמיק אותו?״ ענה:
״נמצא קבלות מלפני 2000 שנה, שיסדרן!״
עמוס החל לחיות לפי סדר־יום שהפך
אצלו לקבע מזה שמונה שנים. בשעה שמונה
בבוקר היה מופיע בשערי המוסד, מביתו
אשר בקצה השני של ירושלים, פנה לעבודתו
האפורה. היה עליו להעתיק שמות
וקבלות מפנקסי הקבלות של הגובים לתוך
התיקיה. הוא עסק בכך בכל הרצינות, במסירות
וביושר, דייק שלא להחסיר אף לא
דקה אחת מזמן עבודתו. במוסד היה אוכל,
מקבל את הוצאות מחיתו, וחוזר ללון בביתו.
שם היה מסתגר ולומד.
הוא התענין בשטחים שונים: מאתימטיקה,
פסיכולוגיה, פילוסופיה, אנגלית. אך בעיקר
עסק במדעי היהדות. על שאיפתו ללמוד

ד״ו נו ז חנם, כפי שצולם על־יוי תלמידיו

* אביו של הרב חרל״פ נוראשון־לציון,
שסירב השנה להשיא את בן הגיורת זאב
היין (ראה האיש הצעיר של תשי״ח).

תווי־מוסיקה ויתר מחוסר אמצעים.

תג״ך באיתיות בריי?
** צ 3הדבאון בו היה שרוי השפיע
על פניו. הם הפכו כמעט למסיכה.
למזלו של עמום עבד במחיצתו של אדם
יקר־נפש בשם דויד יוסים־ן, שעמד על מעלותיו
של עמום, נלחם על כבודו וזכויותיו.
במשך הזמן הועלה עמוס. בדרגה. ממעתיק
של כרטיסיות הועלה לדרגת ממלא קבלות
שנועדו למשלוח לתורמים. אחרי שנתיים
הוטל עליו התפקיד לקרוא מדי בוקר את
העתון בפני חניכי המוסד הבוגרים, בסניף
המוסד בטלביה. מדי בוקר נסע לשם, קרא
במשך שעה תמימה את חדשות היום בפני
העיוורים, חזר לבית החינוך לעבודתו.
לפני ארבע שנים קיבל תפקיד נוסף:
בבית־הדפוס של המוסד החלו להדפיס את
התנ״ך בכתב ברייל, כתב־הנקודות לעיוזרים.
עמוס היה מקריא למדפים העיוור את המלים
מן הספר, הלה היה מדפיס אותן, קורא
את המלים חזרה באוזני עמוס לצורך הגהה.
בעבודה זו עסק שלוש שעות ביום.
בזמן האחרון היה עוזר גם לתלמידי המוסד
הלומדים בבתי־ספר תיכוניים בעיר
להתכונן לבחינות או להכין את שיעוריהם.
הם למדו להעריץ את האיש ש״פתח לפנינו
עולמות חדשים״ .קשמחת עמוס, סיימו כולם
את לימודיהם בהצטיינות. משכורתו הגיעה
השנה ל־ 120ל״י לחודש.
יחד עם כל אלה מצא עמוס זמן לעקוב
אחרי הנעשה סביבו. כשהעלה מישהו את
הרעיון לחגוג את יום השנה ה־סססב לייסוד
ירושלים, כתב עמוס מאמר בהצופה, הפריך
את החישוב עליו היה מבוסס החשבון. ההצעה
נקברה בשקט.

במקום בלשים ורומאנים
^ י ה זד, שו ב יו׳סיפון, הממונה על ארן
| כיון המוסד לעיוורים, שגילה את יכולתו
האינטלקטואלית של עמום. יוסיפון, הנשוי
לבת־אחותו של הרב יהודה לייב מיי־מון,
למד תקופה קצרה אצל חכם האב.
הוא מכהן כיושב־ראש ועדת־התרבות של
מוסד הרב קוק, המזמין בכל שבת אחרי־הצהריים
מרצה מכובד. עמום עצמו בא לעתים
קרובות ברגל. ,מן הקצה השני של
העיר, כדי לשמוע הרצאות אלה.
עתה, במפתיע, הציע יוסיפון לעמוס להרצות
במסיבת־שבת. עמום לא בא. הוא
לא הסביר אפילו את הסיבה. רק במאוחר
נתברר שהיה זה משום שהתכונן לבחינות
הבגרות. אחרי שהצליח בבחינות אלה —
על אף העובדה שלא למד שעה אחת בחייו
בבית־ספר — הוזמן שנית. הפעם בא. חברי
ועד המוסד, שהכירוהו, התנגדו להזמנתו.
אך אחרי ההרצאה הוקסמו.
כי עמוס חכם לא היה מרצה רגיל. ב־
(המשך בעמוד 8ו)

במדינה

שד האוצר שען שמכירו

מטרה מ ס פר \

עקרונות

הבעולה השגיח
אוגזה זזדשה * חשוזרשות בגזחזב *
וזוזטיבה האפראס-ית * נזשבור רעזאן ראבוי
חיירוני * רינינגאגבו תרבג\זי * זזינגור
הכרכרה הנופיריוז * הפעורה גזטזגזית

המחיר ם ם 5נווטה -להשיג בכר הקיוסקים

גתותינו הנאמנות לשנה החדמה

מפעל * ניוי
אמריקאיים ישראליים בע״מ

איש אינו יודע מה גרם יותר ליצירת
הגטו היהודי באירופה: שאיפתם של היהודים
לחיות יחדיו ולהיבדל מן הגויים, או שאיפתם
של הגויים להימנע ממגע עם היהודים
שחיו בקרבתם. שני הגורמים פעלו, מן
הסתם, ביחד.
זמן רב לפני שהאפיפיור פאול הרביעי
דרש בשנת 1555 לכונן הפרדה רשמית
לרובעים המיוחדים ליהודים, כבר היו קיימים
הגטאות• ברוב ערי איטליה וגרמניה. הם
היו לפחות בחלקם פרי רצונם החופשי של
היהודים עצמם לחיות חיים אוטונומיים
ומשותפים בינם לבין עצמם.
נטו ממלכתי. השבוע הודיע המדינאי
הבינלאומי מס׳ 1הודעה שהפרידה רשמית
מדינות המרחב.
בין ישראל לבין שאר
דאג האמרשילד הכריז כי שיחותיו עם
מנהיגי ישראל שונות במהותן משיחותיו
עם מנהיגים ערביים, מאחר שעניני המרחב,
שהטיפול בהם הוטל עליו מטעם עצרת
האו״ם, נוגעים לערבים בלבד.
בישראל גבר הרוגז על הודעה זו. אולם
האמרשילד לא אמר אלא מה שנאמר כבר
פעמים בלתי־ספורות על־ידי מנהיגי ישראל
עצמם: שישראל שייכת למעשה לאירופה,
שהיא מדינה ״ים־תיכונית״ ולא ״מזרח־תיכו־לשוק
האירופי
נית״ ,שיש לספח אותה
המשותף, ועוד.
הציונות נולדה כדי להוציא את היהודים
מן הגטו. אולם בסוף שנת תשי״ח היה
נדמה שהצליחה רק להכניס אותם לגטו
משותף גדול יותר, בעל מעמד ממלכתי.
שבירתו של גטו זה ויציאת ישראל למרחב
היא, בייי ספק, המשימה מספר אחד לקראת
שנת תשי״ט.
הממשלה מיס ווי־איס
פעמיים־שלוש בשנה מתנערת המכונה
המסורבלת של משרד הדתות, ויוצאת לפעולה
קדחתנית. בעיקר ניכרת הפעילות הקדושה
לקראת הימים הנוראים. בשבועות אלה
מוציא משרד הדתות תקציב של רבבות
לירות על מחזורי תפילה׳ שופרות, הקצבות
לחזנים ונואמים, שיפוץ בתי כנסת.
לצאן הנאמנים ברור כי מבול הברכה מגיע
אליהם בת ודכם האדיב של שר הדתות ומפלגתו
הדתית.
הדבר היה ברור גם לעסקני מפא״י. כל
עוד ישבו הדתיים בקואליציה, הבינו עסקנים
אלה כי זהו חלקם בחלוקת השלל, וכי יש
לתת לדתיים אשר לאלוהים. אולם מאחר
ושר הדתות אינו עתה אחר מאשר דויד
בן־גוריון, התמרמרו עסקני מפלגתו על הכבוד
והאהדה הממשיכים לעטר את ראש
המפלגה הדתית, בשל פעולות משרד הדתות.
לתשומת
לבו של בן־גוריון הובאה הידיעה
המוזרה, כי גם בהיות הדתיים מחוץ לקואליציה
המשיכו לחלוש על פעולות המשרד.
בהיכל שלמה המפואר, מרחק עשרות מטרים
בלבד ממשרד הדתות בירושלים, ישב
קבע ד״ר זרח ורהפטיג, סגן שר הדתות
לשעבר, והבום האמיתי של המשרד. אליו,
במשך כל שעות העבודה, באו פקידי המשרד
להתייעץ בשאלות חשובות של ניהול משרד
הדתות.
הפקידות הנמוכה והמנגנון הכללי, אשר
מונו בימי השרים הדתיים על. טהרת הכשרות
המפלגתית, לא הוחלפו. הם המשיכו
לטפל בענייני משרדם כאילו דויד בן־גוריון
חבש כיפה ושילם מס למפלגה הדתית־לאו־מית.
רמז
לדתיים. לתיקון מצב זה דרשו
עסקני מפא״י מביג׳י שיקח את העניינים
לידיים, או אם אינו פנוי לעסקי שמיים
יטיל את הניהול המעשי של המשרד על
איש מפא״י נאמן. ההצעה הממשית: למנות
את ח״ב ישראל ישעיהו לסגן שר — או
אפילו לשר — הדתות. ישעיהו (״ביג׳י של
התימנום״) ,אשר השפעתו בקרב עדתו סבלה
במשך השנים מחתירת הרבנים, היה זוכה
בצורה זו להשפעה ולשליטה על אותם
רבנים, מקבל בחזרה את מעמדו כאיש מספר
1של העדה התימנית. בעזרתו היתד, מפא״י
גם מפיקה את ההנאה הפוליטית המגיעה
לה, בזכות התקציבים אשר משרד הדתות
מחלק.
אלא שהנימוק המפלגתי לא יכול היה
(חמשך בעמוד )10
• השם האיטלקי ״נטו״ ניתן לראשונה
לרובע היהודי בדוזזא.

ף* אולם הישיבות של בנין הוזעד ה־
•4פועל בתל־אביב סערו הרוחות. חברי
מפ״ם מכל קצות הארץ התכנסו לישיבה,
כשעל פניהם *רשת חומרה וחשיבות .״מאז
פירוק הפלמ״ח, זהו פירוק הערכים הגדול
ביותר שנעשה במדינה,״ הכריז בתקיפות
מנהיג המפלגה יעקב חזן .״לא נוכל לעבור
לסדר היום על מה שנעשה עתה לנגד עינינו.״
הישיבה
התקיימה בתל־אביב, אולם העינים
היו נשואות לחיפה, למפעל הגדול של
חברת דשנים וחומרים כימיים בע״מ. יומיים
לפני כינוסה של מועצת מפ״ם החליטה
הממשלה לאשר את ההסכם, ששר האוצר
ניסח לחתימה בראשי־תיבות, עם ראש קבוצת
עסקני מלווה הפיתוח בארצות־תברית,
המליונר האמריקאי רוטברג. עיקרו של ההסכם:
ממשלת ישראל תמכור את מניותיה
בחברת דשנים וחומרים כימיים ותמיר אותן
באגרות החוב של מלווה הפיתוח הישראלי
בחוץ־לארץ.
לפני הממשלה הובאה התכנית במילואה:
כדי להבטיח את פרעון החוב של 350
מליון דולאר לרוכשי איגרות מלווה הפיתוח,
תחליף ממשלת ישראל, בבוא יום הפרעון,
את איגרות החוב של המלווה במניות
ממשלתיות של מפעלים כלכליים מבוססים.
כדי לשכנע את המלווים היהודים להסכים
לקבל את כספם במניות־מפעלים ולא בכסף
מזומן, תבטיח להם הממשלה תנאים
טובים יותר, תשכנע אותם במאזנים ובאותות
ומופתים אחרים כי המניות אשר
ממשלת ישראל מוכנה ל1ותר עליהן לטובתם
עולות בערכן על ערכן הנומינאלי של
אגרות החוב, שרכשו בשעתו ושאת תמורתן
במזומנים היציא האוצר הישראלי לצרכ״ו.
אשכול הביא תוכנית מפורטת לביסוס
הצעתו: הממשלה תוותר על חלק ממניותיה
בשורה ארוכה של מפעלי־יסוד כלכליים.
הרשימה כללה את מניות חברת החשמל
הא״י בע״מ, חברת צינור הנפט תל־אביב—
חיפה, מיכליות דלק בשרות צי״ס, מניות
חברת צי״ם בע״מ, מניות חברת הדלק
הלאומית בע״מ, מניות חברת אל־על בע״מ,
חברת דשנים וחומרים כימיים בננ״מ, ואף
קרקעות המדינה.
השרים הנידו את ראשם לחיוב. גם אלה
מביניהם, שאינם מתלהבים ביותר להעברת
מפעלים כלכליים מבעלות הממשלה להון
פרטי זר, הבינו כי עליהם לקצור עתה את
מה שאשכול ועוזריו זרעו במשך כל השנים:
בניגוד לבספי המגבית שבוזבזו ביד
רחבה כשחלקים גידולים מהם זורמים לקו־פותיהם
של מפלגות השרים, התחייב האוצר
במפורש להחזיר לנותניהם את כספי מלווה
הפיתוח, אותם לתה בריבית הזעומה וה־סמלית
של 4אחוזים לשנה. לא היה מנוס
מן ההחלטה לאשר בחיוב את המוצא שהציע
אשכול, מחוסר כל ברירה אחרת.
אולם אשכול לא גילה את. הכל בבת
אחת• אחרי שעיקרי הצעתו התקבלו כללית,
יצא המרצע מן השק: בעוד שאת מניותיהן
של 11 חברות ממשלתיות, מחברת קו הנפט
תל־אביב—חיפה ועד חברת החשמל,
התכונן הוא להוציא למכירה בערך כולל
של 13.5מליון לירות בלבד׳ כלומר כמות
מניות זעומה מכל חברה וחברה, שהרוב
(וההכרעה) בהן ישאר בבעלות עליונה של
המדינה — הביא אשכול לאישורה של הממשלה
הצעה מפתיעה נוספת: הוא הציע
לאשר את מכירת כל חלקה של הממשלה
בחברת דשנים וחומרים כימיים בע״נז .״עלינו
לעודד משיכת הון זר לישראל,״ נימק
אשכול הצעתו ,״ישנה קבוצת בעלי־הץ
המוכנה להמיר את אגרות מלודה הפיתוח
בערך כולל של 22 מליון לירות, תמורת
מניות הממשלה בחברת דשנים וחומדים
כימיים. זהו הישג עצום במאמצינו למצוא
הון פרטי מחוץ־לארץ. יש לקוזת כי בעקבות
קבוצה גדולה זאת יתארגנו עוד
קבוצות, שיראו בהשקעת הון בישראל לא
רק עסק מכניס רווחים אלא גם מפעל לאומי

המשקיע לא יפסיד לעולם

888 יי הממשלה לא הסתירו את תנד
\1 /הונם למשמע הצעתו של אשכול. הם
ביקשו ממנו פרטים נוספים על העיסקוע

מנעל הדשנים היא חיונית דנרנלח הלאומית, שוי מפי ס טוענים שז1זו בשע דאוג׳

המכירה הכללית
שהוא רוצה לבצעה• אחרי שקבלו פרטים
אלד״ הצטיירה לעיניהם התמונה הבאה:
רוטברג, בעל הון ותעשיין יהודי אמריקאי,
ממנהיגי ועסקני מלוזה הסתוח באר-
צות־הברית׳ אסף תחת חסותו עשרות מלווים
קטנים יותר, בעלי אגרות חוב בערכים
נקובים נמוכים. כשהוא מרכז בידיו בצורה
זו איגרות־חוב בערך כולל של 22 מיליון
לירות מתוך טו־הכל של 350 מליון שהוצאו
לשוק ושרק חלק קטן מהן נפדה,
סיכם רוטברג עם אשכול, על קבלת אופציה
לבעלות על דשנים וחומרים כימיים
בע״מ כשתוך שנים אחדות ייהפך הוא, בראש
קבוצת ה״משקיעים״ שהוא מייצג, ל־שותפם
של המשכיר וחחברה הכלנלית ה־ארץ־ישראלית,
בעלות 460/,ממניות החברה.
תנאי התשלום שרוטברג ואשכול הסכימו

עיסקות כלכליות רבות אחרות שהוכיחו כבר
את כשלונן — לאשר את השיטה המפורסמת
של ״קום ט־פלום׳־ ,בה אין הייצרן־ד,משקיע
צפוי לשום הפסד שהוא׳ אחרי שרווחיו
מובטחים מראש ברווח קבוע ובלתי משתנה,
הנוסף למחיר המוצר אחרי שנכללו בו
כבר כל הוצאות הייצור, לסי חשבונות שהיצרן
מגיש לאוצר.
״המחירים יקבעו על בסים השוק העולמי׳״
הבטיח אשכול לחבריו בממשלה ,״רווח
של 8אחוז הוא המינימום שבו אפשר
למשוך משקיעים פרטיים.״
פדי לשכנע את השרים״ הניח אשכול גם
נימוקים אחרים על שולחן הממשלה :״בכסף
שנקבל ממלווה הפיתוח ושלא נצטרך להחזירו
במזומן, אחרי שנמיר את האגרות
במניות חברות ממשלתיות, נקים מפעלי-
יסוד חדשים.״ על הטענה מדוע עליו למכור
דוזקא את מפעל דשנים וח,מרים
כימיים בע׳־מ, היתה לאשכול תשובה משכנעת
לא־פחות :״זהו הקרבן שאנחנו צריכים
להקריב. משקיעים אתרים שיווכחו לדעת
כי הקודמים להם זכו בנתח שמן יבואו
בעקבותיהם. זהו הפתיון שאנו מניחים

_ הסקר האמריקאי ה 6תיע

בעד

שר האוצר לוי אשכול, רואה
בעיסקת דשנים וחומרים כימיים
את המוצא היחיד מן הסכן הכלכלי אליו
נקלע במדיניותו הכלכלית המבוססת עלי
מגביות, מלוות ומענקים מארצוודהברית.

עליהם היו אידיאליים לכל משקיע: אחרי
שתוך 15 חודש ימיר האוצר אגרות־חוב
של קבוצת רוטברג ב־ 3,6מליון לירות,
יעברו זכויותיה של הממשלה בחברה לידיהם
של המשקיעים האמריקאיים. אחרי
שנתיים תמיר הממשלה אגרות־חוב של קבוצת
רוטברג בערך של תשעה מליון לירות,
ואחרי חמש שנים נוספות יומרו עוד אג־רות־חוב
בערך של תשעה מליון לירות.
אולם ההמרה לכשעצמה לא משכה כל
כך את לבות המשקיעים, כמו תנאי הנהלתו
של המפעל ומדיניות המחירים המובטחת
לו מסעם האוצר? בהסכם שעתיד להחתם,
מבטיח אשכול לרוטברג הכנסה קבועה של
א אחוז רוזח נטו, אחרי כיסוי כל הוצאות
הייצור. שוב נדרשה הממשלה — כמו ג־

^ יילי 73ה דיי גי ם היו משליכים כפת־יון
את חכותיהם לים, היה גורלם כגורלו
המר של האוצר הישראלי.
מפעל דשנים וחומרים כימיים נוסד בשנת
1946 בכספה של חברת האשלג ה־ארץ־ישראלית׳
שרצתה להבטיח את עיבודו
הנוסף והמתקדם של האשלג, בתוך הארץ•
אחרי שנתיים, כשהפסיקה חברת ה־אשלג
את פעולותיה ומשהוקמה מדינת־ישראל
נזקקה הממשלה למפעל הגדול וה־בלתי־פעיל
להספקה סדירה של דשנים וזבלים
לפיתוחה של החקלאות. אז התברר
כי לבעליו הנוכחיים של המפעל לא
היו הרצון, היוזמה וההון הדרושים לפיתוח
מקיף של המפעל והכשרתו ליעודו החדש.
נחתם הסכם בדבר הרחבת המפעל, השקעת
הון ממשלתי במתקניו והעברת חלק הארי
של המניות לידי הממשלה. כשותפים למבצע
הכלכלי הנועז נכנסו אז המשביר ההסתדרותי
ובעקבותיו גם אנשי החברה הכלכלית
לארץ־ישראל, שרכשו את מניות חברת ה־אשלג
הא״י במפעל החיפאי.
במרוצת השנים גדל מפעל הדשנים והחומרים
הכימיים והתפתח לממדי־ענק, כש־בסיסו
הכלכלי מתחזק משנה לשנה, וכש־מאזנו
הופך לחיובי. בשתי שנות התקציב
האחרונות איפשר מאזנו להקציב דיבידנדה,
קטנה אבל מבטיחה, על הון מניותיו. בסקר
שנערך במיוחד, לפי בקשת משרד הפיתוח
והנהלת המפעל ושהוזמן אצל החברה
האמריקאית אבסקו, הוגדרה הנהלתו
כ״יעילה״ ,מהלך הייצור והתפוקה כ״מובים
עד טובים מאד״ .מסקנות הסקר היו כה
מפתיעות לגבי מפעל פיתוח ישראלי, עד
שמנהלי החברה ומשרד־הפיתוח ביקשו מ־עורכיו
לבדוק מחדש את הדו״ח שהגישו.
יחד עם גידולה וביסוסה של החקלאות
תפש לו מפעל דשנים וחומרים כימיים את
מקומו בין תעשיות היסוד של המדינה.
כשהם משכללים בלי הרף את שיטות היצור,
מגבירים את התפוקה במידה ניכרת
מעל האומדן בחלק מן המתקנים ומקדמים
קידום־מקצועי יעיל את עובדי המפעל —
הצליחו מנהליו לבססו מבחינה כלכלית ר
לקדמו לקראת המעבר לשלבי־יצור גבוהים
יותר: יצור דשנים גרעיניים ונוזליים, מורכבים
יותר, משובחים יותר ויקרים יותר.
מפעל דשנים וחומרים כימיים הוא בין
המפעלים הכלכליים היחידים בארץ שאינו
עוסק בייצוא לשם ייצוא. מחירי הדשנים
הנמוכים יחסית בעולם לא איפשרו לו כיבוש
שוזקים נוספים, מבלי להכנם למדיניות
של מחירי ״דמפינג״ ,שהיו מאלצים אותו
לשנות את מדיניות המחירים המקומית,
להעלות את מחיר הדשנים בישראל ולכסות
על חשבון החקלאי הישראלי את ההפסדים
הנגרמים ממדיניות יצוא בלתי־יעילד״
תוך שנים אחדות מאז עבר המפעל לבעלות
ממשלתית כשהוא מונהג בידיהם
המקצועיות של שלושה מנהלים מסורים —
הכסיל כמעט המפעל את תפוקתו היחסית
לכל עובד. בעוד שבשנת התקציב 1955/56

היתד, התפוקה הכללית 167 טון דשנים לעובד
אחד, קפצה תפוקה זו בשנת 1957/8
ל־ 310 טון לעובד. בתפוקתו הגדולה חסך
המפעל למעלה מ־ 3,5מליון דולאר במטבע
קשה לאוצר המדינה, שיכול היד, לח־תר על
קניית דשנים וחומרים כימיים אחרים ב־שוזקי
חוץ. סיכומי מאזן החברה לשנת הכספים
האחרונה מעידים על יותר מ־16
אלף לירות רווח נקי . ,אחרי חלוקת דיביד־נדה
של 5ו־ 4אחוז על מניות הבכורה והרגילות,
ואחרי שההפסד של 31 אלף לירות
משנת הכספים הקודמת נוכה כבר.
בתנאים כאלד״ עם מאזן מסחרי חיובי
ועם סיכויים רבים לעתיד, עם שליטה בלעדית
על השוק החקלאי המקומי ועל סף
של פיתוח מתקני־ייצור נוספים הנמצאים
עתה בשלב תכנון — אין ספק כי אשכול
השליך פתיון נהדר, מושך ומעורר לקבוצתו
של רוטברג, עם 22 מליון הלירות
שבידיהם, ובצורת אגרות־חוב חסרות כל
ערך ממשי בהוצאת האוצר הישראלי.

משמעות הגשמת תוכניות הפיתוח של
מפעל דשנים וחומרים כימיים היא עצומה
לגבי עתיד הכלכלה הישראלית. בבריטניה,
בה אין כמעט שום אוצרות טבע פרט
לפחם וברזל בכמויות גדולות, תופשת ה־תעשיה
הכימית מקום חשוב ומכריע במאזן
הקשה שלה. בישראל, העניה והקטנה, היתד,
התעשיה הכימית עתידה להיות הענף ד,ייצ־רני
והמכניס הראשון במשק הצעיר. מכירתו
של מפעל דשנים וחומרים כימיים בע״מ
לקבוצת רוטברג, הדואגת רק לרווחיה הגבוהים,
משמעותה היא לדעת מתנגדיו של
אשכול: גניזת התוכניות הגדולות.
מפעל דשנים וחומרים כימיים היה צריך
להיות הקטר המושך את הרכבת הכלכלית
הארוכה, רבת הקרונות, של כלכלת־ישראל,
אומרים ראשי משרד הפיתוח. תוספת כוח

המחירים יקפצו -האזרח ישלם
• -שהלדעת מתוך איזו. קרקע־גידול
׳!/כלכלית צמחו הנחותיו וחלומותיו הי
ים של לוי אשכול. כבר מתוך סעיף־
החוזה המבטיח מראש רווח נקי של 8
אחוז למשקיעים הנדיבים אחרי כיסוי כל
הוצאות הייצור, ברור כי המשקיעים הנוספים
במפעל, מבלי לקבל כל רווחים שחם,
יהיו החקלאים הישראליים ואתם הצרכן המקומי.
כי הקפצת מחיר הדשנים לחקלאות
תאלצו לשלם מחירים גבוהים יותר׳ עבור
התוצרת החקלאית שיקנה בשוק.
המשקיעים האמריקאיים מבטיחים לא לשנות
את הרכב ההנהלה הקיימת עתה של
המפעל המצליח. המנהלים הנוכחיים אומרים
ברורות :״איננו יכולים להבטיח רווח
נקי של 8אחוז בשום אופן. איננו קוסמים
או מכשפים.״ בשיחות שניהלו השבוע המנהלים
הנוכחיים אחרי ששמעו על פרטי
תוכניתו של אשכול, התרו בו במפורש:
״לא נוכל לשאת באחוזי ריבית נוספים על
הלוואות שיתקבלו מן הממשלה, כדי להבטיח
את הרווח הנקי המובטח למשקיעים.״
חרדתם של מנהלי דשנים וחומרים כימ״ם,
וחרדתם של כלכלני המשק החקלאי בארץ,
מובנת: מחיר הדשנים לחקלאות יקבע בעתיד
— כפי שהוא קובע גם היום — את
מידת הצריכה של הדשנים בארץ. אם יקפצו
המחירים, יחליטו החקלאים לטייב את שדותיהם
במידה פחותה, מבלי להתחשב בנזק
שיגרמו בחשבון ארוך יותר לקרקע. אם
יחליטו על כך — יהיה המפעל חייב להקטין
את התפוקה. אם תוקטן התפוקה — יורע
מאזנו המסחרי.
אולם המשקיעים האמריקאים, אנשי קבוצת
רוטברג, פטורים כמובן מכל צרות
החישוב המסובכות הללו: שהרי אשכול
הבטיח להם רווח נקי בכל מחיר. כיצד
יעשה זאת אשכול? על כך אין הם רוצים
לדעת — לכך צריך הוא עצמו לדאוג. למנהלי
המפעל ולכלכלנים שנכנסו השבוע לעובי
הקורה של החישובים, שאשכול הציג
לפני הממשלה, לא היה ספק: כדי להבטיח
רווח נקי, אפילו בתפוקה הנוכחית, יהיה
האוצר הישראלי חייב להעניק למפעל סובסידיה
בלתי פוסקת.
כל זה יקרה, אם ימשיך המפעל בתפוקתו
ובדרכי ייצורו הנוכחיים. אך בתנאים אלה
אין להניח כלל כי תוכניות הפיתוח והקידום
של המפעל יוגשמו אפילו בחלקן. המשקיעים
האמריקאיים — אומרים שוללי המפעל
— שהיו מוכנים להמם לעיסקה רק
בתנאי רווח קצוב וקבוע מראש, לא יהיו,
מוכנים אפילו לשמוע על השקעת מליונים
התשלומים של המדינה, ובחשבון המטבע
נוספים בהקמת מתקנים חדשים, או בהש־קעתם
החוזרת של רווחיהם בהגדלת הונו
הקבוע של המפעל ובחעשרת נכסיו. הטובה
הגדולה שהיתר, עתידה לצמוח למשק הישראלי,
ולמאזן התשלומים של המדינה —
בחסכון הגדול ביבוא דשנים מורכבים,
בהבאת חומרים כימיים חיוניים ובשלב מאוחר
יותר ביצוא עצום של כל אלה —
תתבטל כלא היתה. במקרה הטוב ביותר,
ימשיך המפעל בהיקף ניצולו הנוכחי.

שר הפתוח מרדכי בנטוב, ש•
ן ין
מנהל משרדו, מרדכי באדר, הוא
1ח1
יו״ר מועצת המנהלים של דשנים וחומרים
כימיים, רואה בעיסקה המוצעת מליידי אשכול
ראשיתה של ״מכירת חיסול כללית״.
לקטר זה היתה משמעותה: מליונים רבים
נוספים להרחבת המפעל ופיתוחו. העברתו
של המפעל לידים פרטיות, שטובתה הבלעדית
של המדינה אינה עומדת לנגד עיניהם, משמעותה
גניזתו של הקטר במוסך צדדי. את
מפעל דשנים וחומרים כימיים, כמפעל המשמש
אבן־יסוד לתעשיה הכימית של ישראל,
צריכה היתה לנהל הנהלה שרק האינטרסים
הכלכליים של המדינה לנגד עיניה. רוטברג
ושותפיו אינם כאלה.

מאילו צעיר -לתהום טמורוה
ך ם טענותיו האחרות של לוי אש-
כול אינן עומדות במבחן הבדיקה הכל־
(חמשך בעמוד )20

תצפית

במרי • וי

גפ> הזכויות ׳*סודות)

(המשך נדעמוד )8
להכריע במקרה זד״ הדרישה באה בדיוק
בעת שמפ״ם איימה במשברים, עקב הצעת
המכירה של מפעלי הדשנים בחיפה (ראה
מסגרת) .ונדמה היה כי ביג׳י יהיה זקוק
לחופש־תימרון מקסימלי, לאיים על שותפתו
הפועלית בהכנסת הדתיים לממשלה במקומה.
מינוי איש מפא׳׳י בראש משרד הדתות היה
מרמז על כך שביג׳י אינו מתכודן להחזירו
בקרוב לידי הדתיים.
אולם כאשר נעשו ברחבי הארץ ההכנות
האחרונות לקדם את פני השנה החדשה,
נראה היה כמעט ודאי כי משרד הדתות יצטרך
לקדם, יחד עם תשי״ט, את פני תת־השר
החדש, ישראל ישעיהו.

• ההתארגנות המוגברת של אנשי רוח ואנשי ציבור מד
הממשל הצבאי, תגרום בבר בזמן הקרוב לפעולת־נגד של
הש.ב. ושל החוגים המעונינים בהמשך קיומו של הממשל
הצבאי. יש לצפות מילויה הקרוב של רשת ריגול חדשה, בכפרי הגליל
המרכזי. הגילויים החדשים ייקשרו באופן אמיץ יותר למפלגה הקומוניסטית
הישראלית ולחוגי החזית הערכית, שלמרות כל איומי הש.ב. והמושלים הצבאיים
הצליחה לשלוח שורשים בציבור הערבי.

דעות

• יחד עם זאת יתחיל הש.ב. בפעולות־לחץ כמקומות
העבודה של החותמים נגד הממשל הצבאי והפועלים נגדו. באוניברסיטה,

ע ל כנ פי מנשרים

בטכניון, בתיאטרונים ובמערכות העתונים, בהם מתרכזים ראשי הפעולה וחותמי
גילוי הדעת, יוסבר באופן בלתי משתמע לשתי פנים שהיחס למוסד סלו יקבע
לפי כך, אם תצליח הנהלת המוסד להשפיע על עובדיה להפסיק פעילותם

בפרשת חטיפתו של אלי תבור, ובמשפט
שבא בעקבותיה, צץ מדי פעם פרט אחד:
הפגישות המסתוריות שהתקיימו בקפה הר־לינגר
בצפון תל־אביב. שאלה שנשארה בלי
מענה פומבי: מה, בעצם, דובר בפגישות
אלה׳ שעניינו כל־כך את שלטונות ד,בטחון?
השבוע הופיעה התשובה בצורת חוברת
קטנה, בעלת עטיפה אדומה. היא לא דיברה
על הפלת השלטון בכוח הזרוע, כפי שטענו
חוטפי תבור. אולם היא כללה חומר־נפץ

• במקומו של אלוף יוסף אכידר, לא יישלח כנראה שגריר

חדש למוסקבה. לפחות למשך תקופת־מה תסתפק ישראל במינוי אחד
מאנשי השגרירות רמייפח־רוח, כביטוי לאי־יציבות היחסים בי 1י שראל לבין
מאי־וזהתחשבות
ברית־המויעצות ולאי־שביעת רצונה של ירושל
במעמדו של שגריר ישראל במוסקבה.

• מפעל ״דשנים כימיים״ יימכר, על אף
התנגדותה של מפ״מ. מפלגה
זאת גם לא תפרוש מן
הממשלה עקב צעד זה.

• ״קול ישראל״ יחדל
כנראה לכנות את גמאל
עבד אל-נאצר כתואר
״רודן סוריה־מצרים״• .עקב
פניה של כמה שרים לבן־גוריון,
אשר כינו עמדה זו כהתגרות
מפשית, תינתן כנראה הוראה
מתאימה על־ידי משרד ראש הממשלה
לקרוא לנשיא רע״ם
בתוארו הרשמי.

• שר העבודה מרדכי
נמיר יוצע על־ידי מפא״י,
כנראה, במועמד לראשות
העיר תל-אביב, בבחירות
הבאות.
• משרד החוץ מתבונן
לאפשרות שצרכיה המדיניים
של צרפת ידרשו
יתכלה שנה
ממנה שתפגין קרירות
כלפי ישראל. קרירות זו, קובעת ההערכה הרשמית, תהיה אחיזת עיניים
בלבד, לא תשנה את היחסים הטובים הקייסים בין שתי המדינות.

• אחת המהפכות הבאות של פנחס לבון תתחולל כחברות
ה שי כ ון ההסתדרותיות. החברות תדרשנה להקל את תנאיהן למשתכנים —
ותיקים כחדשים — וכן להימנע מהקסת דירות לוקסוס. בין השאר יבקש
מזכיר ההסתדרות להנהיג שינויים בנוהל המקובל לגבי דמי־מפתח והחלפת
דירות, אשר ירשו למשתכן ליהנות יותר מכל הטבה.

• צפה להתחדשות הויכוח החריף סביב השאלה מי הוא
יהודי. הפעם יהיה זה כתוצאה מסירובם של הרבנים הראשיים לשתף פעולה
עם ועדת השרים, שהוקמה לברר נקודה זו. הנימוק: התנגדות הרבנים להזמנת
אישים חילוניים למסור חוות־דעת בפני הועדה.

• עשויים לחול עיכובים כתשלום הפיצויים האישיים,
המשתלמים כמסגרת הסבם השילומים. הסיבה: ביקורת קפדנית
בגרמניה, בגלל החשש מפני זיופים. במקביל לזאת: צפויה שורת תב״עות
משפטיות בישראל, נגד מקבלי פיצויים, אשר יואשמו בהוצאת כספים בטענות
•--שווא מממשלת גרמניה.

• שינויים מרחיקי לבת יחולו כמבנה האישי של פיקוד
מחוז תל־אכיב, אחרי שעמוס כן־גוריון יכנס לתפקידו במפקד
ה מ חו ז. במקום עוזרי המפקח המחוזי, יהודה בראלי, חיים פלסר וחיים
קלטבאום, שכיהנו עד כה כמפקדי הנפות הצפונית, הדרומית ורמת־גן, ימונו
עתה: רמ״ח שמאי זוהר, מי שהיה ראש המחלקה הכלכלית, לתפקיד מפקד
הנפה הדרומית; רמ״ח אפרים הופשטטר, לשעבר ראש מחלקת החקירות, לתפקיד
מפקד נפת רמת־גן; רמ״ח יעקב קנר, סגן מפקד המחוז, לתפקיד מפקד הנפה
הצפונית. רמ״ח אלי דקל, מי שהיה ראש מחלקת שיטור באגף הארגון של
עמוס במטה הארצי, ימונה לתפקיד מגן מפקד המחוז. לגבי ראשי המחלקות
זוהר, הופשטטר וקנר יהוו מינויים אלה הורדה ניכרת בתפקידם ובמעמדם
עד כה, אולם לעומת זאת מסתמנת כבר עכשיו מגמתו של עמוס לרכז סביבו
את אנשיו הנאמנים, אשר דקל, זוהר והופשטטר הם הבולטים שבהם.

וערדותיה•...
הרבה יותר מסוכן למארגני החטיפה: אידיאולוגיה
מהפכנית מגובשת, שהתיימרה
לבוא במקום הרעיון הציוני של 60 השנים
האחרונות, עליו מבוסס המשטר הקיים.
״אומה עברית חדשה״ .כבר בהקדמתו
מבסס המנשר העברי יומרה קיצונית
זו בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים:
״אומה עברית חדשה נולדה בארץ־ישראל.
״לפני שני דורות באו לארץ אנשי העליה
השניה, נושאי המהפכה הציונית. תנופתם
המהפכנית פילסה את אפיק ההתפתחות של
הישוב העברי.
״המציאות החדשה, שנוצרה במהפכה הציונית,
הצמיחה את האומה העברית החדשה
ואת מדינת ישראל — התגלמותה הממלכתית
אולם האומה החדשה לא היתה חופשית
לעצב דפוסים מקוריים משלה. היא
כבולה עד עצם חיום הזה לדפוסים —
רוחניים וחברתיים, מדיניים וכלכליים —
שהם ירושת העליה השניה.
״ירושה זו, פרי מהות אחרת ומציאות
שחלפה, היא מחסום של האומה העברית.
היא שיעבדה את המדינה למיתוס הציוני
המתעה; פערה תהום בין שני עמי הארץ;
גרמה לביתור ארץ־ישראל; בודדה את המדינה
במרחב השמי ובחברת עמי אסיה ואפריקה;
הביאה לשיעבוד המדינה לאימפריאליזם;
הפכה את המדינה לכדור־מישחק
של הגושים העולמיים; הקימה משק טפילי;
כוננה משמר מפלגתי־רודני, מושחת ועדתי;
עיקרה את היצירה התרבותית העברית.
״הגיעה שעתה של האומה העברית לחולל
את המהפכה השניה. המהפכה העברית תגלם
את מהות האומה העברית כישות עצמאית
ונפרדת; תבטא את זיקתה ליהודי העולם;
תאחד את הארץ; תשריש את המדינה במרחב
השמי ובחברת העמים המשתחררים;
תקנה לה מעמד עצמאי בדירה הבין־לאומית;

תסנן משק יצרני; תקים משטר ממלכתי
דמוקראטי וחילוני, תחולל ריניסאנס •עברי
הומאניסטי.
״ואלה יסודות המהפכה העברית
לאום ״;פרד״ .שמונים ושניים הסעיפים
המופיעים מאחורי הקדמה זו, באים
לחסל כמעט את כל המושכלים הראשונים
של הדור האחרון. כמד, מן ההגדרות :
• האומה העברית :״יחידה לאומית
חדשה ונפרדת״.
• היחס ליהודי העולם :״זיקה הדדית
כנה וחופשית״.
• עתיד העליה היהודית :״(המדינה)
תעודד עליה רבת־ממדים מדיניות־העליה
תהיה כפופה לאינטרס הבלעדי של המדינה״.
התנועה הציונית :״יבוטל מעמדם...
של הסוכנות היהודית לארץ־ישראל, ההסתדרות
הציונית, הקרנות הלאומיות
• התרבות העברית החדשה תצמח
מתוך הוזיתה החדשה של האומה, תינק
מתרבות־עבר הקדומה ומשאר התרבויות השמיות

״אוגדת הירדן״ .אחד החלקים העיקריים
של המינשר, שנתן לפעולה השמית את
שמה, נושא את הכותרת ״השתרשות במרחב״
.כמה מעיקריו:
• איחוד הארץ :״ארץ ישראל היא
ארץ אחת, מן הים ועד המדבר. איחודה
מחדש לא ייכון אלא על ברכי שות־פות־אמת
בין האומה העברית והאומה הערבית
בארץ.״ ההצעה הממשית המפורטת:
פדרציה של ישראל ומדינה ערבית פלסטינית.
שם הפדרציה המתוכננת :״אוגדת
הירדן״.
• היחס למרחב :״השתרשותה של מדינת
ישראל במרחב, כשותפת בת־חורין בעיצוב
דמותו ועתידו, יחד עם שאר עמיו
וארצותיו.״ ההצעה המפורטת: איחוד כולל
של המרחב, שישא את השם ״האמנה
השמית״ (על משקל ״האמנה האטלנטית״)
ויקים רשויות משותפות לעניני מדיניות,
הגנה, כלכלה ותרבות. מטרה רחוקה עוד
יותר :״ארצות־הברית של קידמת אסיה
וצפון אפריקה״.
6ערביי ישראל :״מדינת שו תפו ת...
ערביי ישראל ישולבו שילוב מלא במנגנון
הציבורי ובמשק, בתעסוקה ובמפעלי פיתוח,
בהתישבות ובצבא ההגנה לישראל,
בחינוך ובחיי תרבות.״ הפירוט: חיסול
הממשל הצבאי, ביטול ״חוקי הדיכוי וה־עושק״•
פרט נוסף :״לא יהיו בישראל חוקי־חירום,
אלא בשעת מלחמה בפועל.״
• במערכות עולם :״כמדינה אסיאתית
שותפת ישראל לגורלם של עמי אסיה
ואפריקה, המשתחררים מכבלי 1האימפריאליזם.״
שם פרק זה :״החטיבה האפראסית״.
״מכשירים לחלוקת שלל״ .לא פחות
מרחיקות־לכת הגדרות המינשר בעניני
פנים. בין השאר:
• המשטר הקייס :״בלתי־ממלכתי, אנטי-
דמוקראטי, מבוסס על קנוניה טפילית של
מפלגות טוטאלימאריות, בעל צביון קלריקאלי.״
הפתרון :״חיסול״.
• המשטר החדש י הי ה מושתת
על חוקת־יסוד כתובה, שתבטיח לכל אדם
את זכותו לחיים, לחרות ולמחיה הוגנת.״
• דת ומדינה :״הפרדת הדת מן המדינה
העברה לידי הרשויות הממלכתיות
של כל עניני האישות.״ אולם :״מתן רשות
לקיום טכסי־נשואין דתיים, אחרי ביצוע
טכס־החובה האזרחי.״
• מפלגות :״ייאסר (עליהן) לקיים, במישרין
או בעקיפין, מפעלים כלכליים והת־ישבותיים,
חברות־שיכון, שרותים סוציאליים
ודתיים, או להתערב בפעולות מוסדות
החינוך הממלכתי.״
המנשר טוען כי המשטר הכלכלי הקיים
אינו לא סוציאליסטי ולא קאפיטליסטי, אלא
״משטר של משק טפילי״ .טפילות זו במשטר
הקיים ״אינה זמנית ובת־חלוף, אלא
מהות של קבע.״ מכאן שאין מקום, לדעת
המנשר, להגדרות המעמדיות המקובלות בתחום
משטר זה :״כל המאבקים הפנימיים
במשטר זה הם חלוקת השלל, וכל מאבק
אחר, כגון מלחמה בין מעמדות או סקטורים,
אינו אלא אחיזת עיניים כל
המפלגות והארגונים הכלכליים המשתייכים
למשטר זה, אינם אלא מכשירים לחלוקת
השלל המבנה המעמדי נקבע בעיקרו
לפי הקירבה אל כלי־החלוקה.״
״בכל סוגי הגשק.״ ל 82-סעיפי ה-
נוינשר עצמו, הוסיפו אנשי הפעולה השמית
81 שאלות ותשובות, שבאו להסביר את
פרטי המנשר ואת דרכי ביצועו. שאלות
אופייניות :״מה יחסכם לגמאל עבד אל־נאצר?״
או ״האם לא תיוזצר התנגשות בין
הנאמנות למדינת ישראל, לאו־דישראל המחעולס
חזה 098י

מתפטר דויד הכהן
הלחישות אמרו: לא תהיה מ שכורת...
אוחדת ולאיחוד המרחבי?״ (התשובה :״ישראל
ביתנו — ארץ־ישראל מולדתנו —
המרחב השמי מכורתנו. השלושה משלימים

התשובות המפורטות מוכיחות לפחות
דבר אחד: ההגדרות לא נבחרו במקרה, הנן
פרי של מחשבה יסודית. היה זה אך טבעי
לגבי מיסמך שייצורו ארך כמעט שנתיים,
הצריך למעלה מ־ 200 ישיבות של דיון־יסודי,
ניסוח טיוטות, ניסוח סופי, ביקורת ואישור.
מזה שנים רבות לא הושקעה בארץ
עבודה כה רבה וקפדנית בניסוח דברים
שבכתב.
עצם העובדה הזאת הבליט את גישתם
המיוחדת של בעלי המנשר. בעוד שזה
מכבר השתררה בארץ הסברה כי רעיונות
מופשטים אינם חשובים, וכי הדבר היחידי
החשוב הוא הפעולה המעשית, סברו אנשי.
הפעולה השמית כי ״בראשית היה הרעיון״
— וכי אין טעם לשום פעולה שאינה
מונחית מראש על־ידי מסגרת רעיונית מגובשת.
אמונה
זו התבטאה בתשובה לאחת השאלות
הכתובות :״אין אפשרות למחוק
רעיונות ועקרונות־אמונה חדשים מן הרגע
שהם נולדו ויצאו לחלל העולם, יש
להם כוחות־חייט משלהם, והם ימצאו את
נושאיהם ומגשימיהם, גם אם רבים ילחמו
בהם בכל סוגי הנשק.״

ההסתדרות
הכי -נגדד 1ו!
בחדרי־חדרים ניהלו השבוע מנהליו המתפטרים
של ענק התעשיה הישראלית סולל
בונה את חלקיו האחרונים של חשבון־הנפש
המעשי מאד, שלהם: לחזור או לא לחזור
להנהלה החדשה, ממנה התפטרו מיד אחרי
שנבחרו. במרכז מפא״י החליט הרוב הפרו־לבון
החלטה ברורה: על המנהלים המתפטרים,
חברי המפלגה, לחזור לתפקידם.
המתפטרים, שבראשם ניצבו דוד הכהן
בחיפה והלל דן בג׳נבה, היססו מלומר ברורות
— ״איננו חוזרים,״ השהו את החלטתם
עד להתערבותו המקווה של ביג׳י. בסוף
השבוע אמר ביג׳י את דבריו :״לא!״ הפעם
יהיו המתפטרים חייבים להחליט ברורות:
להכנס בסכסוך גלוי עם מפלגתם, או להכנע
ולחכות לפשרה צפויה־מראש, תוך כדי מלוי
תפקידם.
לבון יכול היה עתה לחוג את נצחונו.
הוא לא הסתיר את מה שעבר עליו במשך
חודשי המאבק הממושך החלטתי בהכרה
צלולה להיות מזכיר־הסתדרות לא־נוח,״
אמר בהודעה אישית, באחד הבירורים
של מזכירות חברת העובדים ,״נכון שזה
עולה לי בבריאות. אפשר שזה גם עולה
לאחרים בבריאות. אני מצטער על כך.״
הלל דן כעד הלל דן. לבון לא היה
היחיד שהצטער. הצטערו יותר יריביו התוקפניים,
שלא ידעו מתי הוא הרגע הנכון
לסגת לעמדות מוכנות מראש, להשיג משם
מוצא של פשרה. בתום המערכה, אחרי
שדברי דוד הכהן, ברל רפטור (״לא אחזור
להנהלת סולל־בונח, אפילו אם מפלגתי תחליט
על כך״) וחבריהם, נגד לבון, התפרסמו
העולם הזח 1093

בהרחבה בכל העתונות הישראלית ואפילו
בדבר ההסתדרותי, החליט לבון להשיב בכתב
על כל שהושמע נגדו.
במאמר חריף ומהוקצע, שפורסם בדבר
כשכל מלה בו נשקלה בוודאי לצורך בירורים
פנימיים וגלויים בעתיד על הגילויים
שהושמעו בו, קבע לבון :״במשך שבועות
ניזונה העתונות בארץ מלחישות, אינסינו־אציות
וסיפורי־בדים שבוודאי לא יצאו מבית
הוזעד הפועל. הנני בטוח שגם העתונים
לא בדו אותם מלבם. יש מי שהיה מעונין
להפוך את בחירת ההנהלות החדשות לדראמה
מרכזית בחיי הארץ
על כמה תמונות מעגינות מדראמה זו,
מסר לבון פרטים חדשים ובלתי ידועים.
ב־ 18 ליולי השנה, בעיצומם של הדיונים
לפיצולו של סולדבונה ולהגברת השפעתה
של חברת העובדים בהנהלות חטיבותיו, כינסו
דוד הכהן והלל דן ישיבה מיוחדת של
הנהלת כור, כדי לבחור הנהלה חדשה שתהיה
נקייה מאוהדי תוכניות־לבון. למרות
שהסמכות להרכבת הנהלה חדשה לכור נמצאת
רק בידי מזכירות חברת העובדים, ניהלו
הלל דן ומרגולין, מנהלי סולל־בונה,
את ישיבת הנהלת כור, כשבידיהם ״יפוי־כוח״
לכך מטעם הנהלת סולל־בונה, בחתימתם
של — הלל דן ומרגולין. בישיבה זו
לא נבחרו מחדש להנהלת כור המנהלים
הלל כהן, שמחה גולן וטסמן׳ כולם מאוהדי
לבון.
לרקיע השביעי. סיכומיו של לבון, על
הוזיכוח הממושך בינו לבין הלל דן ודוד
הכהן, היו חד־משמעיים :״הנסיון הנעשה
על־ידי דוד הכהן להעמיד את העניו כולו
על בסיס אישי. ,כאילו כל המערכה היא
עם אדם אחד, רע מיסודו ורשע מטבעו,
המוקף חדלי־אישים העושים כמצווה עליהם
— איננו חדש אצל קבוצה זו, שדוד
הכהן מייצג אותה, התפתחה מזמן השיטה
הזאת: להרים לרקיע השביעי כל מי שמסכים
אתה ולהוריד שאולה כל מי שמתנגד

אולם ׳*בון ידע, גם אחרי הנצחון המכריע
שנפל בחלקו, כי עוד מוקדם לו להיות
ברקיע השביעי של שמי ההצלחה. השלטון
האמיתי בסולל-בונה וחטיבותיו המפוצלות
נשאר עדיין, וישאר כנראה גם בעתיד הקרוב,
בידי המנהלים המתפטרים, שהחלטתם
נחושה: להלחם בלבון עד־חרמה. השבוע,
ימים אחדים לפני החג, דאגו המתפטרים
להשמיע שמועות־לחש באוזני רבבות הפועלים
של הענק ההסתדרותי :״ההתפטרויות
יביאו לעיכוב המשכירות.״ הכוונה היתד,
ברורה: להסית את הפועלים נגד ההנהלה
החדשה, לגרום לשביתות, שביתות־האטה
ומאבקים מקצועיים אחרים — הכל נגד
לבון.

משפט
ה חיי ם ב אי־ ץהד,ו ד ש
בודקי המכס בשדר,״התעופה לוד לא הצליחו
למצוא אפילו גרם אחד של סחורה
מוברחת, או סנט אחד במטבע קשה שלא

הצהירו עליה, אצל אלכס אברמוביץ׳ בן
ה־ >80 יהודי אמריקאי שבא, לדבריו ,״למות
בארץ הקודש.״ קרוביו של אברמיבי־ו׳
חיכו לו באולם ההמתנה .״תגור אצלנו,״
הבטיחו לו ,״לא יחסר לך כלום.״
לאברמוביץ׳ לא היה חסר כלום. התייר
הישיש, שהיגר לארצות־הברית מקאווקאז
לפני יותר מחמישים שנה, ושהצליח בעסקיו
ביבשת החדשה, גילה אחרי כמה
חודשים לקרוביו :״הבאתי אתי 8000 דו־לאר.
פקחי המכס לא הצליחו למצוא
אותם.״
הידיעה חישמלה את ביתם של קרובי אברמוביץ׳
.בבת אחת הורעו היחסים בינו
לבין קרוביו .״לא נוכל להחזיק אותך אצלנו׳״
אמרה לו ראומה אברמוביץ׳ קרובתו׳
״תן לנו את 8000 הדולאר ואז נוכל
לכלכל אותך עד מותך״.
ההצעה נראתה לאברמוביץ׳ הזקן. היא
מסר את הכסף לידי קרוביו, קיווה לחיות
את שארית חייו בשקט ובמנוחה•.
דולארים בקומקום. חודשים אחדים
אחרי שמסר את הדולארים לקרוביו, פרצה
תגרה קולנית ביניהם. הקרובים הצעירים
גברו על הישיש. אחרי ריב ומכות, הושלך
אברמוביץ׳ לרחוב. הוא החליט לנקום בקרוביו,
פנה לתחנת המשטרה, סיפר על מה
שאירע, הופנה לבסוף לחוקרי המשטרה
הכלכלית.
בתום החקירה הועבר התיק אל התביעה
הכללית. התובע שמואל רימר האשים את
ראומה וגדליהו אברמוביץ׳ בהחזקת מטבע
זר שלא הוצהר עליה .״התביעה היתה צרי־כה
לתבוע לדין גם את אלכס אברמובי׳ז׳,״
פסקה השופטת מינה שמיר, בזכותה את הקרובים
,״התביעה לא הצליחה להוכיח כי
אמנם מסר אברמוביץ׳ הזקן את 8000ה-
דולאר לידי ראומה וגדליהו.״
מה שלא ידעו התביעה הכללית והשיפטת,
ידעו אברמוביץ׳ וקרוביו. מיד אחרי המש־׳ט
הושגה ביניהם פשרה: אברמוביץ׳ קיבל
9500 לירות, החליף אותם בדולארים, שהחביא
בין שתי דפנות־ו של קומקום חש־מלי׳
חזר השבוע לארצות־הברית ״לא נות־נים
למות בארץ הקודש,״ רטן בצאתו,
״אפילו לחיות בשקט אי״אפשר!״

דרכי חיים
אהבתה שר כ דו ד ה
אילו היה מאיר טיב ( )21 שומר אמו־נים
באהבתו לפלורה ודיצמן 22 לא היה
נשלח השבוע לארבע שנות מאסר, אחרי
משפט ממושך בבית־משפט השלום.
פלורה ודיצמן היתד, ה״בחורה״ של מאיר
טיב, צעיר מטריפולי תושב מעברת כפר
אונו• ערנדערב היתה פלורה יוצאת לעבו-
דה. את הכסף שהיתר, אוספת מלקוחותיה,
אותם היתה צדה ברחובות תל־אביב, היתה
נותנת למאיר טיב. מפעם לפעם הי-ה מאיר
דואג גם ל״בחורתו״ .הוא היה לוקח אותה
לקילנוע, אוכל אתה במסעדה טובה או
מטייל אתה להנאתם ברחובות ובשדרות.
באחד הימים חשה פלורה שרגשותיו של
מאיר אליה הצטננו מאד. אמנם המשיכה
להביא לו את הכסף שהרודיחה מדי יום,
אך הוא היה מתייחס אליה בגסות, מכה
אותה וממריץ אותה לעבוד יותר.
פלורה החלד, לעקוב אחרי מאיר. כשגילתה
באחד הימים כי הוא נמצא בצריפו
עם אשה אחרת, העלתה את הצריף באש,
הזעיקה אליו את המשטרה.
פורץ וסרסור. בחקירה הוברר כי את
מקצועו החדש, רועה זונות, רכש מאיר
טיב אחרי שהתמחה במקצוע מכובד יותר
בעולם התחתון: פורץ דירות• מאיר נכלא,
הובא בפני שופט השלום יוסף זוהר, באשמת
חיים על רווחי זונה.
תובעי המשטרה התקשו בעבודתם. פלורה
חזרה ושינתה את עדותה בכל פעם.
מאיר לא רצה להודות והאשה השניה, זו
שנמצאה בצריפו בלילה בו עלה באש,
הכחישה את הכל. בכל זאת, אחרי שהמשטרה
גייסה חוקרים נוספים והביאה
עדויות רבות, הורשע מאיר .״הנאשם עסק
באחת המלאכות הבזויות והמסוכנות ביותר
לציבור,״ אמר השופט בגזר־דינו, שהיה
חמור במיוחד: ארבע שנות מאסר.
מאיר הובל למכונית המשטרה. מבין הסורגים
הוציא ארבע אצבעות, סימן בכך
לחברתו החדשה לכמה זמן נדון .״ארבעה
ימים?״ שאלה האשה .״ארבע שנים,״ צעק
לה מאיר. האשה התייפחה בבכי. היא לא
נשארה בודדה: מתוך הבנין עלה קול
בכיה של אשד, אחרת. היה זה קולה של
פלורה וויצמן•

במרינה
מפלגות
פועל— ציון עדב ״ ם

־ צנ ע ריפ ו ג לי ת
ו או עו ע עי ת

פסנס־ מס־ .10339 טיל בי חר 81592ת א.
להשיג את ״חך בתל־אביב אצל[

אלקטר רנו ע :

ע״י התחנה המרכזית

ת ח מי ץאתה הז ד מנו ת

הגדולה ב ר קדניו ת ז מננו

מר ת ה גדאהבו
ולהקתה
ב תי א ט רון. ה בי מ ה־ .תל־אביב

הקופה פתוחה ככל יום
משעה 11 עד 1.30 ומשעה 4עד 6
ו, משעה 12 עד 4

אחת הבעיות העיקריות שהפכו את מי־ם
ממפלגת פועלים מאוחדת למפלגת פועלים
מפולגת, היתד. השאלה הערבית. יוצאי
השומר־הצעיר דגלו בהפיכת המפלגה לדו־לאומית,
ואילו אנשי לאחדות־העבודה עמדו
על דעתם כי אין לקבל ערבים כחברים
במפלגה ציונית. אנשי לאחדות העבודה לא
רצו לארגן את הערבים. לבסוף נתקבלה
הצעת פשרה, לפיה נוצר מסדרון מיוחד
בכניסה למפלגה, בשם ״החטיבה הערבית״
אליו באו הרוצים באחוות עמים ובעבודה
במשקי מפ׳׳ם.
עם הפילוג החליטו אנשי מפ״ם להפוך
את מפלגתם לדו־לאומית. לעומת זאת הסתפקו
אנשי לאחדות־העבודה בערבים בודדים
שעברו למפלגתם. אלה נתקבלו למפלגה
החדשה מבלי שהדבר נזכר אף פעם אחת
בציבור. לשואלים הוסבר כי ערבים אלד,
מדברים אידיש.
סוציאליסטים נכבדים. בבחירות האחרונות
עשתה מפ״ם חיל ברחוב הערבי.
הקולות הערביים נתנו לה כמעט חבר-
כנסת שלם* .לעומת זאת פיגרד. לאחדות־העבודה,
הסתפקה בכמה מאות קולות ערביים
עלובים. על כן החליטה לאחדות־העבודה
כי עליה לפעול בנידון.
ברחוב היהודי נאמר כי אלוף יגאל אלון,
שהתפטר מתפקידו כמזכיר מדיני של המפלגה,
עייף, וכי הוא חוזר לביתו במשק
גינוסר. אבל העסקן אלון נשאר עסוק, סייר
בכפרים הערביים, שתה קפה תורכי, ולא
אצל הפועלים, החלוצים והמהפכנים דוזקא,
אלא במדאפות (חדרי־קבלת־האורחים) של
המוכתרים והנכבדים, הוא שוחח, נהנה מהכנסת
האורחים והציע שותפות. אך ביודעו
כי פעולותיו אלה עלולות להזכיר ברחוב
היהודי את ריבו הישן עם מאיר יערי
בקשר עם קבלת ערבים למפלגה המשותפת,
החלים להיות זהיר. הוא הציע איחוד
פדראלי למפלגה ערבית, שתקבל את תקציבה
מידי לאחדות־העבודה־פועלי־ציון. במהרה
מצא את הנכבדים המוכנים לשתף
אתו פעולה.
״אני אב לעשרה ילדים, והייתי ארבע
שנים בבית־הספר,״ אומר השיך זקי אל־צברי,
נכבד מכפר טמרה, בעל־נכסים .״אבל
זה יותר מאשר שמונה שנות־לימוד לפי
התוכנית של בית הספר כיום,״ הוסיף
המנהיג החדש של פועלי־ציון, גזבר המפלגה
החדשה. למנהיג החדש דעה רעה מאוד
על בית־הספר הישראלי. הוא סבור פי רוב
המורים סופרים את ימי החודש. לצורך
קבלת משכורתם.
אקטיביזם ו/או ממשל. למפלגה
החדשה הובטח, נוסף על תמיכה מטעם
לאחדות־העבודה, תשלום הוגן בעד אדמות
מוחרמות, ביטול הממשל הצבאי ו/או צימ־צומו,
פתרון סופי ו/או הוגן לבעית העקורים
כמו בכפר ברעם, אקרת וראבסיה, זכויות
מתאימות ו/או שודת, ועוד כמה
מליצות יפות המתאימות לנכבדים שעבדו
עם מפא״י והתאכזבו בבחירות האחרונות.
נוסף על כך הובטח חגיגית כי ג׳ורג׳ נצאר,
מנהיג הקבוצה הערבית שהצטרפה למפלגה
היהודית מראשיתה, ידריכו את המפלגה
החדשה כיצד לצוד קולות לטובת האקטיביזם
ותיקוני־ד,גבולות, לסי מיטב האסטרטגיה
האלונית.

דרכי אדם
על ס ר בן המלחמה
ביום בו הגיע צו־ההתיצבות לבדיקה
רפואית לביתו של חייב הגיוס ישעיהו
קולר, מיהר הצעיר ללשכת הגיוס, הכריז
שם באוזני הממונים :״הנני סרבן מלחמה
לפי הכרתי ומצפוני. אינני מסכים ואינני
יכול להתגייס לצבא.״
הבעיה בפניה הועמדו אנשי משרד ה־בטחון
היתה חמורה למדי: בישראל אין
שום חוק או תקנה המאפשרים לשחרר
מן השירות סרבני־מלחמה מטעמי מצפון.
בניגוד לנהוג בבריטניה ובמדינות מערביות
אחרות, בהן בוחנת וועדה ציבורית את הסרבנים,
חוקרת אותם לאמיתות השקפותיהם
ומחליטה אם לשחרר אותם אם לאו,
נתונה ההחלטה בדבר גיוסם של סרבני-
(הנזשך בעמוד )14
• חבר־חכנסת הערבי מטעם מפ״ם, יוסוף
חמיס, הוכנס בחלקו בעזרת קולות 1עבריים,
אחרי פטירת חבר־חכנסת היהודי יצחק
יצזזעי שעמד לפניו.

סינורו האישי שד האי

תנו

>\רכעה בחורים ישבו בשבת לפני
\| ש בו עי ם באחת הפינות של בית־הקפה
תפארת בבני־ברק, היחיד הפתוח בשבת בעיירה
הדתית והגובה את דמי הארוחות
למפרע. דקות אחדות אחרי שמרדכי ודיס,
רזיאל רוזנטל, ראובן לוי ובנימין אודרבאך
סיימו את ארוחת הצהרים, פרצה התגרה.
וזיס חטף את כובעו של לוי, עתונאי אנגלי
צעיר ( )23 שבא להשתקע בארץ, החל לזמר
בקולי קולות. רוזנטל רצה גם ׳ הוא להשתתף
בשמחה, מטף את הכובע מראשו של
ווים, שהתנפל על רוזנטל, ד,יכה אותו, תפש
את משקפי השמש שלו וזרקם.
״שלם לי בעד המשקפיים,״ תבע רוזנטל
מודים ,״אחרת אני אלך למשטרה!״ ווים לא
רצה לשלם :״אתה יכול ללכת לאן שאתה
רוצה,״ הסביר לרוזנסל ,״לך כבר.״
רוזנטל הלך למשטרה. הוא התלונן על
המשקפים שנשברו, וחזר לבית־הקפה עם
שוטר שנשלח לעצור את וויס. סמל תחנת
המשטרה ברמת־גן רשם את עדויותיהם של
השניים, שלח אותם לנפשם. כעבור שעה
חזר רוזנטל למשטרה .״אני רוצה לדבר עם
הקצין,״ הודיע ליומנאי ,״יש לי ידיעה חשובה
בענין רצח פיאטלי.״
השוטרים לא ידעו מי הוא פיאטלי. חלק
מהם לא ידע אפילו על הרצח בקולנוע צפון.
לבסוף, נקרא למקום קצין התחנה• ״למרדכי
ווים יש אקדחים בדירה בבני־ברק,״ סיפר לו
רזיאל .״הוא סיפר לי שרצח את פיאטלי.״
הקצין לא התרגש .״אתה קורא רומנים?״
שאל את רזיאל ,״איזה סוג בריאות יש לך?
מדוע שחררו אותך מן הצבאז״
לבסוף, אחרי שעתים, יצאו השוטרים לערוך
חיפוש בביתו של ודיס. בארון מצאו
חמישה אקדחים.
״אני אספר את הכל,״ אמר ווים לשוטרים.
והוא סיפר את הכל: תוך 24 שעות היו
בידי המשטרה כל שלושת חברי הכנופיה
שביצעה את השוד בחנות הנשק של פרנקפורט
ברחוב הרצל בתל־אביב, במשרד הנסיעות
אוריינט־ללויד ברחוב ישראל נג׳ארה,
ואשר לפחות אחד מחבריה ביצע את הנסיון
לשוד ואת הרצח ליד קולנוע צפון.
השבוע, אחרי שטומי בליץ, השודד בעל
22 העבירות הקודמות, הודה ברצח המהנדס
פיאטלי, חזר רזיאל רוזנטל, פועל במחנה
צבאי אי־שם, למשרד בולשת מחוז תל־אביב.
״באתי לקבל את הפרס,״ אמר למפקד הבולשת
ע.מ.מ. דוד פאר .״ניתן לך 50ל״י,״
השיב פאר ,״תחתום על קבלת״
רוזנטל נדהם .״חמשת אלפים שוטרים
חיפשו את הפושע שרצח את פיאטלי במשך
שנה שלמה ולא מצאו אותו,״ התרעם אחרי
שסרב לקבל את הסכום שהציע לו פאר,
״אני הבאתי לתפישתו ומגיע לי רק 50
לירותז אני דורש — 5000 לירה לכל
שוטר!״

על מה שקדם להסגרת הכנופיה
למשטרה ועל היכרותו עם מרדכי
ווים, סיפר השבוע רזיאל רוזנטל
לכתבי ״העולם הזח״:
״את ודיס היכרתי עוד מן הימים בהם
למדתי בישיבת כפר הרואה. הוא היה חניך
מוסד עדיה של עלית הנוער, והיה בא
לישיבה מדי פעם ללמוד שת
אחרי שגמרתי את לימודי בישיבת כפר
הרואה התגייסתי לצבא, שרתי שנתים־וחצי
והמשכתי לעבוד בחיל הנדסה כאזרח, בתפקיד
מפעיל גנראסור. עבדתי שלוש שנים
וחצי באילת ועברתי לעבוד בצפון. לפני
כארבעה חודשים פגשתי בבני־ברק את
מרדכי וויס. היה זה אצל חבר משותף.

שוד כטול־כרם

^ נ י חייתי מתמרמר תמיד על שאין
\ 1ל י עבודה, ועל שרימו אותי בקנית
מכונית־משא שלא היתד. שוזר, אפילו חצי
המחיר ששילמתי בעדה. סיפרתי על כך
גם לווים, והוא סיפר לי שגם לו אין עבודה.
יומיים או שלושה ימים אחרי הפגישה
הראשונה ביקרתי את ודים בביתו ב בני־ברק.
השיחה התגלגלה לעניני פשעים והוא ניסה
לשכנע אותי שנבצע יחד מעשה שוד. לא
רציתי לשמוע למה שהוא מדבר. דיברנו על
שיטות שוד. ודיס סיפר לי על השוד המפורסם
בבנק בעפולה. הוא אמר שגם אנחנו

אשד הסגיו דדי המשטרה את רוצת המהנדס פ אטלי וכנופיית שוודי האקדח ם

חמשת אלפי ל״!

נוכל לבצע שוד מוצלח, אם נתכנן אותו
היטב למפרע.
אמרתי לו :״אפילו אם תבצע שוד מוצלח
בישראל, לא יהיה לך לב לבזבז את הכסף.׳*
הצעתי לו תכנית אחרת :״בוא נמצא שני
חברה שיודעים ערבית. נלמד גם אנחנו
ערבית. נשכור ג׳יפ ונרכיב לו מספר ערבי.
נכנס לטול־כרם, נבצע שם שוד מוצלח ונחזור
לישראל. אז נוכל לבזבז את הכסף
כמה שאנחנו רוצים.״
ודיס לא התלהב מן הרעיון של טול־כרם.
כדי לשכנע אותי לבצע שוד בישראל יחד
אתו, אמר לי :״אני כבר ביצעתי כמה מעשי
שוד.״ לא רציתי להאמין לו. הוא פתח את
ארון הקיר, הראה לי מה שהיה בתוכו, על
אחת האצטבאות: חמישה או שבעד, אקדחים,
מסוגים שונים.
באותו יום, תוך כדי שיחה, סיפר לי
ווים שהוא הרוצח של המהנדס פיאטלי, שנרצח
ליד קולנוע צפון. לא האמנתי לו.
״אתד, עושה ממני צחוק,״ אמרתי לו כל
הזמן. ודים ניסה לשכנע אותי .״זה הייתי
אני,״ אמר לי ,״אני באתי לשם, הדבקתי על
הפרצוף שלי פלסטר והחזקתי ביד אקדח.
אבל התוכנית לא היתד, טובה כנראה. הקופאי
נבהל והתחיל לצעוק. הקהל הקיף אותי.
לא ידעתי מד, לעשות.״
על הרצח עצמו הוא סיפר :״נבהלתי מאד.
החלטתי לירות ולפצוע את אחד האנשים.
חשבתי שאם מישהו יפצע, אז כל השאר
יתחילו לטפל בו ותקום בהלה גדולה. וכך
היה באמת. יריתי ואחד מן הקהל נפל ונפצע
כנראה. כולם רצו לפצוע וחלק ברח מן
המקום. רק שוטר אחד רדף אחרי באקדח
שלוף, אבל לא ירה. הוא בטח פחד. ברחתי
מן הקולנוע לאחד הרחובות הצדדיים, עליתי
על אחד הגגות והסתכלתי משם איר שהמשטרה
מקיפה את כל האיזור והבלשים סורקים
את הגינות. אבל אף אחד מהמשטרה
לא עלה על שום גג. חיכיתי עד שיהיה יותר
שקט וחזרתי הביתה.״
ווים סיפר את כל זה בשקט, מבלי שאפשר
יהיה להבחין כי הוא מספר על רצח
שהוא ביצע, לדבריו, בעצמו.
הסיפור על הרצח, יחד עם האקדחים שבארון,
הגביר את חשדותי. ידעתי על שוד

לו על כל מיני מעשי פשע שהוא ביצע.
בבוקר החלטתי שווים הוא בטח בלש של
המשטרה, או סתם מישהו מן הש.ב. ושהוא
רוצה לבדוק אם אני מוכן לעשות מעשי
פשע כדי להלשין עלי אחרי כן למשטרה
או לש.ב. החלטתי לא להודיע כלום.
מאז שווים סיפר לי על הרצח בקולנוע
צפון, ראיתי אותו רק לעתים רחוקות.
פעם ביקרתי אצלו בחדר והחלטנו ללכת
יחד לקולנוע. אמרתי לו :״חכה לי רגע,
אני אלך לחדר שלי ־ כדי ללבוש גרבים.
אני רק בסנדלים.״ וזיס היה בחור ידידותי
וחברותי מאד .״אל תלך לחדר,״ אמר לי,
״יש לי גרבים בשבילך, קח!״
כשלבשתי את הגרבים סיפר לי שהוא
קיבל אותן מחבר אחד שלו, שעלה מהולנד
ושהוא הכיר אותו בתל־אביב. בדרך לקולנוע
סיפר לי עליו :״הוא בחור מצויין,
ההולנדי הזה. יש לו אמא חולה בהולנד
והוא בעצמו חולה באסטמה. הוא שודד.
יש לו שיטה נהדרת. הוא מצלצל לכתובת
איזושהי ומחכה לתשובה. אם אין תשובה,
הוא הולך לאותה כתובת ופורץ לדירה. לפני
כמה שנים תפשו אותו אצל לוי אברה־מי,
מפקד מחוז ירושלים, בבית. דנו אותו
לשנתים והוא ערער, קיבל רק שנה ושנה
מבחן.״
גם לחברים אחרים שלו הראה וזים את
האקדחים, אבל אינני יודע אם סיפר גם
להם שהיא רצח את המהנדס פיאטלי. אני
רק יודע שאף אחד לא היה מאמין לכל מה
שהוא סיפר. פעם אחת נעלמה אשד, זקנה
שגרה ליד ודים. הוא וחבר שלו, הלכו למשטרה,
כדי להודיע שהזקנה נעלמה ויש
סכנה לחייה משום שהיא חולה במחלת השכחה•
״תבוא בעוד 24 שעות,״ אמר לו היומנאי
,״אנחנו לא יכולים לחקור לפני שעברו
24 שעות מן הרגע שאתם הרגשתם
שהיא נעלמה.״ החבר שהלך עם ודיס סיפר
לי שהוא בקושי הצליח להוציא אותו מן
המשטרה .״בטח שאתם לא יכולים לעשות
כלום!״ צעק אז וזים על היומנאי המסכן,
״מה אתם כן יכולים לעשות? את הרוצח
מקולנוע צפון כבר תפשתם?״
תים היה מדבר תמיד על כך שהוא רוצה
להתגייס למשטרה. פעם, כששוחחתי אתו
על עבודה, סיפר לי שהוא הלך להתגייס
למשטרה אך לא קיבלו אותו משום שהיה
חולה. כשפגשתי אותו בבני־ברק, סיפר לי
שהוא אחרי ניתוח קשה של כליות. בכל
זאת, למרות המחלה, הוא היה עובד במה
ימים בחודש אצל קבלן־בנין, כטפסן.

מה קורא המודיע?

הרוצח הסינטתיי
בעד נסים —

האקדחים שבוצע בחנות הרצל בתל־אביב.
״אתה שדדת את החנות בתל־אביב?״ שאלתי
את וויס. נדמה לי שהוא לא ענה לי בכלל,
או שענה לי ״לא,״ אבל אני אינני זוכר
כבר היום. זה היה יותר מדי בשביל ערב
אחד: האקדחים, הסיפור על הרצח וכל השאר.
הלכתי הביתה וחשבתי כל הזמן על
מה שקרה לי באותו ערב.

״אודי הוא איש ש.ם?״

*א ישנתי כל הלילה. רציתי ללכת
/למשטרה ולהודיע על מה שראיתי אצל
ווים, ועל מה ששמעתי מפיו. קראתי באותו
זמן בגליון ישן של העולם הזה על זאב
אקשטיין ועדותו בבית־המשפס, כיצד הכיר
לראשונה את הפרובוקאטור של הש.ב.
דניאל זרניצקי. גם הוא הלך עם זרניצקי
ביום הראשון׳ שנפגשו לביתו, וגם זרניצקי
הראה לו אקדחים ומחסן נשק נסתר וסיפר

^ יוסשר צו ני עם ווים, פגשתי אותו
4במסעדה תפארת. שם אנחנו אוכלים
בשבת, משום שזוהי המסעדה היחידה הפתוחה
בבני־ברק בשבת. וזיס היה עליז
מאד ושר פרקי חזנות אחרי האוכל. היה
לו קול נהדר.
כששבר לי את המשקפים, אמרתי לו שישלם
לי בעדן. הוא צחק ממני ואמר לי:
״לך למשטרה!״ חברים שלו אמרו לו:
״למה לך? רזיאל יקבור אותך אם הוא
ילך למשטרה. שלם וגמור את הענין.״
וזיס לא רצה אפילו לשמוע .״שילך, שילך!״
אמר לחברים. אני החלטתי ללכת.
כשהרביץ לי ושבר את המשקפים, ראיתי
בעינים שלו איזה מין מבט של רצח. חששתי
שהוא ירצח אותי. כמה ימים קודם
ראיתי את התמונה שהמשטרה פרסמה, כאילו
זוהי התמונה של הרוצח. וזים דומה מאד
לתמונה זו. הכל דומה, מחוץ למצח שלו.
נכנסתי לתחנת המשטרה ברמת־גן וסיפרתי
ליומנאי על המשקפים, הוא שלח אתי
שוטר. י״יפד אמר לודיס :״למה לך צרות?
יהיה לך משפט ויאסרו אותך. שלם לו
ונגמר.״ וויס לא רצה לשמוע :״נלך למשטרה.
אם יהיה משפט והשופט יגיד שאני
צריך לשלם, אז אני אשלם,״ אמר לשוטר.
אחרי שכבר עזבנו את תחנת המשטרה,
פחדתי עוד יותר מוזים. החלטתי שאני צריך
לחזור ולספר את הכל. היומנאי ששמע את
מה שאני אומר הפנה אותי לסמל. הסמל
קרא לקצין .״תיכף ראיתי שהקצין לא
מאמין לי .״אתה קורא בלשים אמריקאיים?״
שאל אותי.
לבסוף הסכים נאור לעשות חיפוש אצל

מסגיר הכנופיה רוזנטל*
— אין משלטים?
וזים. אני פחדתי כל הזמן שוויס ירצה לדפוק
אותי ושיקח את האקדחים וישים אותם אצלי
בארון .״בואו מהר,״ זירזתי את השוטרים,
שהיה להם המון זמן כנראה.
פחדתי להכנס יחד עם השוטרים לידים
הביתה. אבל כשנאור יצא, ראיתי שהוא
שמח מאד. הוא אמר לשוטרים שיקחו גם
אותי לתל־אביב. חקרו אותי באותו מוצאי־שבת,
עד שתים בלילה. חקרו אותי בכל
פעם שוטרים אחרים. סמל אחד הרביץ לי
פעמים אחדות .״אנחנו נעשה אותך עד המלך,״
אמרו לי החוקרים ,״תודה רק שהיית
שותף של ודיס.״
באמצע החקירה נפתחה הדלת. שני בלשים
הביאו את וויס :״זהו השותף שלי,״ הוא
אמר לבלשים.
פאר, ראש הבולשת, ניסה להשפיע עלי:
״תראה רזיאל, יש לי כבר ילדים בגילך.
תודה ונגמור את כל העסק.״
מה היה לי להודות? אף פעם לא גנבתי
שום דבר — מחוץ אולי לתפוחים שגנבנו
כשהיינו בישיבה של כפר הרואה. סיפרתי
להם כל הזמן את אותו הסיפור, אבל הם
לא רצו להאמין לי. שוב חקרו אותי על
העתונים שאני קורא ועל הספרים.
בסוף, בשתים בלילה, שיחררו אותי. לא
יכולתי כבר לנסוע הביתה לבני־ברק ונשארתי
לישון במשטרה, על אחו הספסלים.
חזרתי לעבודה בצבא, ובסוף השבוע, אחרי
שקראתי בעתונים כי החקירה התקדמה וש־מצאו
כבר את אקדח הרצח, באתי לפאר
בדי לקבל פרם.
פאר הסתכל עלי ואמר :״מה אתה עשית?
אתה מסרת את הידיעה׳ אבל אנחנו חקרנו.
אנחנו עבדנו. אתה לא עשית כלום!״
מה זאת אומרת אני לא עשיתי כלום?
הרי הם חיים מנסים• לולא אני, הם היו
יכולים לחפש את בליץ ואת ווים עוד עשר
שנים ולא היו מוצאים. הרי וזים סיפר לכל
אחד שיש לו אקדחים ושהוא רצח את
פיאטלי, ואף אחד לא האמין לו. כל 5000
השוטרים של המדינה לא יכלו לתפוש
אותו, עד שאני סיפרתי להם את כל מה
שאני יודע.״

השוטר היה מירושלים

ך* יכוייו של רזיאל רוזנטל לקבלת
^ פרס כלשהו בעד תפישתו של רוצח
המהנדס פיאטלי וחיסולה של הכנופיה כולה
הם קלושים מאד, באופן פורמאלי. מסתבר

שמשטרת ישראל, שלא הצליחה במאמציה
בדרכי חקירה שגרתית ובכוח האדם המקצועי
העומד לרשותה, לגלות במשך שנה
תמימה את הרוצח בעל 22 ההרשעות הקודמות,
לא הקציבה גם פרס פומבי לגלויו.
רזיאל רוזנטל, שנתן למשטרה את הידיעה
אשר הביאה לגילוי הפושעים ולכליאתם,
ושהציל את כבודם של ראשי מחוז תל׳
אביב, לא יזכה כנראה אפילו בגרוש אחד,
אלא אם כן ירצה המפקח הכללי יוסף נח־מיאס
לנהוג כשם שנוהגים באזרחים נאמנים
במדינות רבות, ולזכותו בפרס על
המעשה האזרחי הטוב שעשה.
רוזנטל מבני־ברק לא היה האזרח היחיד
שרצה לעזור למשטרה במאמציה לגלות את
הרוצחים והשודדים״ שהתהלכו בתל־אביב,
מבלי שאיש יפריע להם לבצע את זממם.
אזרח אחר, איש עסקים ידוע, סיפר השבוע
לקציני משטרה מידידיו על מה שאירע לו
לפני שבועות אחדים:
אזרח זה היה בין הקהל הרב שהמתין
להצגה השניה בקולנוע צפון בליל הרצח.
פרצופו של הרוצח נחרת אז היטב בזב־רונו,
וכשלפני שבועות אחדים ראה שנית
את אותו הפרצוף חולף ליד קפד, נוגה
בתל־אביב, עזב מיד את הקפה ועקב אחריו.
האיש בעל הפרצוף המוכר, סיפר האזרח
לקציני המשטרה, נכנס לחצר הקולנוע גן־
רינה. האזרח עיכב שוטר שעבר ליד הקולנוע
וסיפר, ו בבהלה במה העניו :״אני מירושלים,״
אמר השוטר והסתלק.
החשוד הרגיש כנראה שעוקבים אחריו.
הוא עזב את חצר הקולנוע מבלי לקנות
כרטיס, ונכנס למשתנה של גן־לונזון. האזרח
עיכב שוטר אחר וביקש ממנו לעציר
את החשוד, כשיצא מן המשתנה. השוטר
חיכה, הסתכל בפרצופו של החשוד ואמר:
״הוא לא מתאים לתיאור שקבלנו.״
האזרח המשיך לעקוב אחרי החשוד. הוא
עקב אחריו עד לטיילת ההומה• של ים תל־אביב,
ושם איבד את עקבותיו. כשסיפר השבוע
את הסיפור כולו, בשעת מסדר זיהוי
בנפה הדרומית בתל־אביב, וזיהה את
טומי בליץ כאיש שביצע את הרצח ליד
קולנוע צפון ואשר אחריו עקב אוחו לילה,
אמרו לו הקצינים רק :״חבל שלא זכרת
את מספרי השוטרים
• מחזיק בידיו את המשקפיים שנופצו
בתינרה פס מרדכי וייס, ואשד בגללם פנה
למשטרת.

במדינה

(המשך מעמוד )12
מלחמה בישראל בידיהם של מנהלי לשכות
הגיוס: בשעה שבחיפה למשל, נוהג מנהל
הלשכה להאריך את שחרוריהם של הסרבנים
מפעם לפעם, נוהג בהם המנהל התל־אביבי
ביד חזקה, מורה לאסרם כשהם מתנגדים
לגיוס.
כזה היה גם הטיפול שניתן לישעיהו
קולר, כאשר הגיעה שעתו להתגייס בתל־אביב.
אחרי שעבר את הבדיקות הרפואיות
וכשבקשתו לצאת לשירות לאומי אזרחי למשך
שנתיים־וחצי נדחתה, התדפקו שוטרים
צבאיים על דלת ביתו, בשכונת נור־דיה
בצפון העיר .״אתה עריק,״ הודיעו השומרים
לקולר שהופיע בדלת בפיג׳מה,
אחרי שהעירו אותו בחצות הלילה.
המשוחרר שלא גויים. כך החלה
פרשת מעצרו של ישעיהו קולר. אחרי שבילה
לילה בתחנת המשטרה הצבאית ב־תל־אביב,
הועבר סרבן־המלחמה קולר לבסיס
הקליטה והמיון אי־שם. קולר, יליד הארץ
ושחקן חובב בלהקות שונות, שכמה ממחזותיו
לילדים הוצגו בהצלחה ברחבי הארץ,
התידד עד מהרה עם חיילי וקציני המחנה,
שנמנעו מלעסוק בתיקו כל עוד לא אולצו
לכך. אולם משנקרא קולר להשבע אמונים
העציר:״לא סרב לצבא ההגנה לישראל,
אשבע,״ אמר לקצין בפניו התייצב.
הוא הועמד למשפט צבאי בפני קצין בכיר,
נדון למעצר מחנה של 21 יום.
קולר הועבר לאחד מבתי־הסוהר הצבאיים
שם נכלא, לדבריו, בתא בודד במשך 16 יום,
הוכה בידי הסוהרים, חלה והתעלף ושוחרר
לבסוף, לפני תום מועד מעצרו, מבלי
לקבל כל הסבר לכך.
מן המעצר הועברקולר לבסיס השחרורים.
הוא הובא למשרד בו מקבלים חיילי
צה״ל את פנקסי המילואים, צוייד בצו
קריאה למילואים למועד קרוב, ושוחרר לנפשו
.״אתה משוחרר מצה״ל,״ אמר לו
הקצין מן המטכ״ל, שבא במיוחד לטכס
שחרורו של קולר, שלא חוייל ולא גוייס
מעולם.

זזעויזת 4 2 0כד. עגולות • שטוחות

דלאק
וסס שיער

111130 1131151(137
* התדיש ביותר
* המושלם ביותר
* השימושי ב יו תר
ניתן למילוי

כל ישראל

תזכיר חוסיין מתנגד
התנגדותו החריפה של חוסיין מלו
ירדן לפנוי הכוחות הבריטיים מארצו, לקראתה
הזהיר לראשונה מדור תצפית (העולם
הזה )1090 לפני שלושה שבועות, התפרסמה
השבוע רישמית ברבת־עמון עתוני
ה בו ק ר עתידים לפעול במאורגן נגד קציני
המשטרה, הממשיכים בשיטתיות להעלים
ידיעות משטרתיות מכתביהם, על מנת למסרן
בלעדית לשני עתוני הערב, או במרבית
המקרים למעריב בלבד. אחרי שהעולם הזה
( )1089 היה העתון היחיד במדינה שגילה
את פרשת מסיבות העתונאים המשטרתיות,
הנערכות במתכוון בשעות המוקדמות של
הבוקר כדי לשריין את החומר לשימושם
של עתוני הערב, הבטיחו ראשי המשטרה
לחסל מנהג זה. השבוע השההו קציני משכרת
תל־אביב במשך 48 שעות את הידיעה
על הודאתו של הפושע בליץ ברצח המהנדס
פיאטלי, מסרו את כל פרטי החקירה בתיק,
כולל תמונות וקטעי־הודעות, לכתבי המשטרה
של מעריב וידיעות אחרונות. בתלונה,
שתוגש כנראה בקרוב, ימצאו גם רמזים
ברורים לאפשרות כי להעלמת הידיעות מכתבי
עתוני הבוקר, ישנה גם סיבה כלכלית
— טובת הנאה פרטית לקצינים המעלימים
רוצח אשתו לוטפי נבולסי

ברכהש קו ר ה

תוצרת
8 .זל ^ 1,1? 01י11ז\•
(10(1 ) 8111886־ 1ט 2

תתקבל הצעת־חוק שהוגשה לכנסת על־ידי
ח״כ מיכאל חזני. כיום רואה החוק ברופא
הטבעוני אדם העוסק בהתעסקות בלתי־חוקית
ומטיל עליו סנקציות פליליות, בעוד
שבארצות רבות כבש הריפוי הטבעי לעצמו
מקום מוכר במסגרת הרפואה הכללית והחוק
אנרגית השמש תספק
שמונים אחוז מהאנרגיה הדרושה להפעלת
מפעל הדשנים, ההולך ומוקם בבאר־שבע.
מדענים ישראלים במכון לחקר הנגב, המנצחים
על מיבצע זה, הגיעו גם לשיטת
קירור באמצעות אנרגיה שמשית
קרח וחלם לא יחולקו בירושלים בימי
החג, והתושבים יצטרכו להצטייד במלאי
ערב החג.

13 מיליון כרטיסי ברכה יישלחו השנה,
לפי הערכת הדואר, לרגל ראש השנה. כמות
זו תטיל מעמסה של 25 טונות נייר על
כתפי החורים יוקר המקררים החשמליים
מרבה תמותת תינוקות בישראל.
למסקנה זאת הגיע ראש המחלקה לתברואה
מונעת של עירית ניו־יורק, ד״ר
מורים גרינברג, שביקר בישראל כחבר הועדה
הרפואית המיעצת שליד האוניברסיטה
העברית בירושלים. מיעוט המקררים ומחירם
הגבוה מונעים אפשרות של שמירה נאותה
על המזון הניתן לתינוקות, דבר הגורם
לשילשולים ולקילקולי־קיבה קטלניים. שלא
כבארצות רבות אחרות, נחשב עדיין בישראל
המקרר החשמלי כחפץ מותרות,
אשר עליו גובה הממשלה מס־קניות כבד
מאד זקן כן ,66 חיים רום מכפר
מעש, החזיר למוסד לביטוח לאומי סך של
290.250ל״י, שנשלח אליו על־חשבון קיצ־בת
זיקנה, מאחר והוענק לו רק בגלל טעות
ברישום גילו בתעודת הזיהוי ספרי
לימוד חולקו השבוע, באיחור, לרבבות
תלמידי בתי־הספר היסודיים בתל־אביב. התנאי
לחלוקה: אם הורי התלמידים לא ישלמו
עד חג הסוכות את אגרת החינוך
העירונית, יילקחו הספרים בחזרה מילדיהם
5000 דופין״ יורכבו במשך
שלוש השנים הבאות במפעלי לן ייזר פרייזר.
זוהי הגדלה ניכרת, לעומת ההיקף הנוכחי
של הרכבת מכוניות מסוג זה בארץ
קנטות״עישון יוטלו החל מהשבוע על
המעשנים באולמות הקולנוע של ת? *ביב,
או המלכלכים אותם. פקחים עירוניים, אשר
יוצבו במיוחד לתפקיד זה, יגבו את הקנסות
בו במקום קטי!ז הכותנה מעסיק
עתה 5000 פועלים, באמצעות לשכות העבודה.
עם התחלת הקטיף גם בדרום, בעוד
ימים אחדים, יגיע מספר הקוטפים ל־
8000 האוכדוסיח העברית של
הארץ בשנת 1970 תגיע לי , 1.846.000 לפי
חישוב של סיכויי ריבוי טבעי נמוכים. חישוב
לפי סיכויים בינוניים מבטיח 1.998.000
תושבים, ואילו בפוריות גבוהה יגיע המספר
ל־ 2.078.000 נפשות. חישובים אלה אינם
כוללים כל עליה של יהודים מחוץ-
לארץ רופאים טכעוניים יוכלו
לעסוק באורח סדיר במקצועם בישראל, אם

סרבף מלחמה קולר
16 יום בכלא צבאי
יועמד בקרוב למשפט, באשמת רצח בסדנה
תחילה• כפי שגילה העולם הזה 1090 יהיה
המניע לרצח: רצונו של נבולסי להיפטר
מאשתו ולסלול בכך את הדרך לנישואיו עם
אהובתו היהודיר״ המשטרה גילתה גם, כי
חודשים אחדים לפני הרצח, ביטח נבולסי
את אשתו בסכום של עשרות אלפי לירות
דינה פסקין, השחקנית הישראלית
הצעירה שזכתה להצלחה רבה ב•
ברודוזי ושסיפורה האישי התפרסם בהעולס
הזה 1087 חתמה השבוע על חוזה עם
התיאטרון הקאמרי, תופיע במחזה המרב
אימפרוביזיציח, שיוצג בקרוב..
העולם הזח 1095

השלם חזה״ תלווה את גיסות השריון בתמוונם הגדור ביותו

חרב במדבר

•ין שני זחלמים, מתחת לרשת הה!
״ וואה, שכנה מפקדת צוות־הקרב. בחיץ
הוכתה שמש חסרת־רחמים; בצל הרשת
הצהבהבה נשבה רוח קרירה .״צדוק!׳׳ ציווה
בקול של בקשה קצין המודיעין הצעיר על
נהגו של המפקד׳ ״תן לנו קצת מים קרים.״
״רק אל תעירו את המפקד,״ התרה רב־הסמל
המזוקן, בלחישה של מיגרש מיסדרים.
המפקד לא התעורר. הוא המשיך לשכב ב־צידו
השני של זחלם המפקדה, כששמיכת
צמר מתחתיו ושיכבח חול מעליו.
לאורח שזה עתה הגיע אל לב המדבר,
נשמעו המלים ״מים קרים״ כמליצה. עד
אשר הופיע צדוק, ובידו פח עגול גדול,
אשר פעם הכיל מלפפונים כבושים של
תנובה. אגלי קור ניגרו על דפנות הפח.
בתוך המים צפו שברי קרח .״ככה זה אצלנו,״
הסביר רב־הסמלים בחגיגיות ,״מלחמה
עם כל הלוקסוס.״

כאן טראפז; אתה יודע, כיסוי כזה שלא
מראה את כל מה שיש מתחתיו.״

המלהמה מכויימת, האש חיך?

באוהל מפקדת הי!.׳ 1ה,

/ערך המפקד את קבוצת הפקודות למפקדי
צוותי־הקרב. האווירה דמתה מאד
לזו אשר שררה בעשרות מפקדות, עיב
קדש. הפעם דובר אמנם בתרגיל, ב״מלחמה
על יבש״• אך די היד. להאזין לכמה דקית
לקולו הגברי של מפקד היחידה כדי ל
״עכשיו
סעודת עשר,״ הודיע משה ,״נאכל
את החול של כל הכוח הזה.״

המיסטרים צולפים

יעמוד ליד המכשיר שלו,״ היתה הוראת
מפקד צוות־הקרב, בתדריך האחרון שנתן
בל־לה הקודם ,״אני לא רוצה לנהל את
המלחמה עם קשרים.״

* 4שמאל ה ח לו מ גי עי ם הדי התפר
צצויות• התותחים. כעבור כמה דקות
נפסקה ההפגזה ובשמים, בגובה נמוך מאד
מעל לדיונות, הופיעו הצלליות המוכספות
של המיססרים. ט־ר־א־ח! ט־א־א־ר! התקפות
נאפלם ומכונות־יריה.

זחלמים. האלחוטאי שלו, הניף בינתיים את
דגל הקרב של משה: שלוש יריעות בד
קטנות בעלות גוונים שונים — ,שנקשרו

הטור חלף על פני צוזת־קרב אחר.
האמקסיס נראו צרים על גבעה עגלגלה,
ככלבים על חתלתול. חותחיהם נבחו. כלבי־הציד
מצאו את קרבנם. בעוד כמה דקות

במיבצע סיני׳ פקד משה על הזחלם הראשון
שנכנס לעזה. עתה, באמצעות רשת
השידור הפנימית שלו, פקד משה על 14

כובשי עזה ורפיח
ך* יתה סיכה מיוחדת לאוירה העליוה.
1 1״מחר גומרים את המלחמה ונוסעים
הביתה,״ הסביר אחד הנהגים .״בשבילי זה
היה חופש שנתי מצויץ,״ הכריז קצין־ה־מודיעין
המושבניק. כעבור כמה שניות
הוסיף בקול מהורהר :״אל תשאלו מה שז־עשה
לי במשק. הרס. כשאחוור יהיה לי
כבר מה לעשות.״
הוא השאיר אחריו אשה ושני ילדים,
יצא אל מחנה יחידתו כדי להצטרף אל סגל
הפיקוד של יחידת השריון, אשר כל אנשיה
חיילי מילואים• רובם לא נפגש מאז
מיבצע סיני, עת נכבשו בקרב עז משלטי
אבו־עגילה, את רפיח ואת עזה. עתה, לאחר
כמה שבועות של שיפשוף ותירגול,
התכוננו האנשים למיבצע הסיום.
היחידה הורכבה מיחידות סיור, יחידת טנ־חיל
רגלים משרמן,
ויחידת
קים קלים אמקס, יחידת טנקים בינוניים
חיל רגלים משרמן,
ויחידת
שוריין. כמטרה הוצב מולם מיתחם נרחב,
בו התבצרו יחידות חזקות של אויב דמיוני•
בפעולה מתואמת, בסיוע אוירי ואר־טילרי
ותוך שימוש באש חיה, הוטל על
היחידה לחסל את האויב.

רץ סראתוגי מתאמן
ך• נקודות הווריד! של כוחות־המשנח,
מהם היה מורכב צוזת־הקרב של היחידה
עסקו החיילים בהכנות לקראת המחרת
— שימנו את הקפיצים, בדקו את ציודם,
משכו תחמושת, או סתם ציפו לארוחת־הערב.
ליד
אחד הזחלמים התעסק צעיר מצומק
ונמוך־קומה, עטוף סרבל חאקי וכתמי שמן.
קוראי עתונות הספורט היו מזהים אותו
גם תחת צבעי־ד,מלחמה שלו. היה זה רץ
מראתוני• ״גם כאן הוא מתאמן.״ סיפרו
בגאווה חבריו ליחידה .״רק הבוקר רץ
אחרי הג׳יפ שלי,״ התגאה אחד הנהגים:
״קילומטר וחצי, על 19 קילומטר לשעה.
היה לי חבל על הבנזין, אז הפסקתי.״
מישהו הגיש קופסת־שימורים מלאה קפה
מהביל ומתוק־מאד .״כאן שותים חמישה
ליטר נוזלים ליום,״ הסביר רב־ר,סמלים
ברצינות ,״אחרת היינו מאבדים את כל המיצים
הטבעיים ומתייבשים.״
לפני המרפאה נעצרה מכונית. ליד הנהג
ישב מפקד צוות־הקרב. הוא הספיק
בינתיים להתעורר, וערך עתה סיור ביקורת.
משה, המפקד, הוא איש מלחמה ותיק, בעל
עבר קרבי מגוון, הכולל גם שירות*.יחידה
של חיל הים. הוא העיף מבט מקיף אחד
באוהל וקרא לרב־סמל האחראי על יחיית
הרפואה .״שמעת על דבר שנקרא הסוואה?״
שאל באירוניה הדקיקה המיוחדת, המוענקת
למפקדים מכל הדרגות, יחד עם סימני
דרגתם•
כן, הרב־סמל שמע .״אם כן,״ המשיך
המפקד ,״אני רוצה שתסווה את האוהל לפי
האופנה החדישה ביותר. לא אופנת השק:
היא נדבקת לכל הבליטות ומגלה את הכל;
היא גם יצאה מהאופנה. אני רוצה לראות

טאנק אמק״ס דוהר לפעולה
״עכשיו סעודת עשר,״ הודיע המפקד ,״נאכל את כל החול הזה
הבין כי לא היה זה בכל זאת מישחק.
״הנקודה הקובעת בלוח־ד,זמנים,״ הודיע
המפקד׳ ,״הוא הסיוע האוירי.״ המטוסים,
ארבעה מיסטרים, התמנו לשעה מסויימת.
לפני הופעתם ירככו התותחים את מוצבי
האויב. ברגע שד,מטוסים יכנסו לתחום התרגיל,
חייבת כל אש אחרת להיפסק. אחרי
ההפצצה והצליפה מן האויר, ינתן האות להסתערות
הטנקים. טעות אחת קטנה יכולה
לעלות בחיי חיילים רבים• כי אמנם המלחמה
תהיה מבויימת, אך האש אמיתית
וחיה.
מפקדי הצוותות התפזרו ליחידותיהם. בתוכנית
האימונים הושאר לילה זה חופשי.
ערב הווי. כל יחידת־משנה תבלה את הלילי׳
האחרון לפני הקרבי לפי טעמה. באחת
היחידות של הרגלים התקבצו האנשים מסביב
למדורה. צוות של גלי צה״ל הקליט
את ההווי• ליצן היחידה ניהל את העניינים.
הוא הציג את גאוות היחידה: זמר אופראי,
שזה עתה צורף אליה. מישהו צעק אליו:
״הוא שר בלה־סקאלה!״ הקונפרנסיה המזוקן
לא שמע .״תודיע שהוא היה בלה־סקאלה,״
נשמעה שוב הקריאה. הקונפרנסיה הבין
הפעם. הוא הכריז אל תוך המיקרופון :״רן,
והוא בעל־השכלה.״

משה יוצא?קרב
^ וקר 13 —1—8חצי־סהר בהיר ריחף
1מעל לצלליות הכהות, השרועות על
חולות המדבר. הגיע הזמן לקום• אמנם
ה״מלחמה״ תתחיל רק כעבור ארבע שעות,
אולם עד או היה סדר־יום גדוש ומלא:
הכנת הרכב והסוואתו, ארוחת־בוקר, מיסדר־בוקר,
המתנת־בוקר להופעת האלופים ו־ביג׳י,
שיערכו סקירה ביחידה.
ההמתנה, כפי שעלול לקרות גם בצבאות
ההגונים ביותר, היתר, לשוא. האורחים הנכ־בדים
לא הופיעו. ב־ 08.30 הועברה הפקודה
באלחוט: היכון לתזוזה מידית. תוך 20
דקות היו הזחלמים מוכנים לנוע.
סגן משה ב ,.בן משק בן ,24 נשען
על דופן הזחלם המשוריין ובידו השמאלית
אחז בפיית מכשיר האלחוט .״כל מפקד

בחום חשמל אל קצה האנטנה הגבוהה.

יסתערו עליו להנחית את מכת־המוות.

הפנטזיה הגדולה

* אדי רחם.

כל קופסות המתכת שלו תפסו כבר
את מקומם מאחורי שיירת הפיקוד של
צוות־הקרב, כשהם נעים במהירות. מאהוד,
מתוך ערפילי האבק, הודיע אחד באלחוט:
פנצ׳ר. הקופסה שלו אינה רוצה לזיז.
הפקודה היא לא להתעכב; להוציא את
הציוד והאנשים ולנטוש את הרכב במקומו.
״אחרי המלחמה״ יטפלו בו.
המפקד ופרשיו סטו מדרך העפר, נכנסו
לרחבה כבושה, מכוסה כולה צינורות בטון
גדולים: היתד, זו רחבה של מפעל־מים בלב
הנגב. באבק המיתמר נראו לפתע כל הצינורות
בצלליות נעות של שריוני־קרב.

מיפגש עס המגרים
א היתה זאת טעות־ראיה. מבין
/הצינורות הגדולים החלו מזנקים לפתע
ייצורי פלדה צהבהבים: הטנקים של צחיתות
קרב אחרים. ברגע זה בדיוק הגיע תורם
לנוע. האמקסיס הנמוכים, בעלי התותחים
הארוכים השלוחים קדימה, דמו לכלבי־צייד
גזעיים, בעלי האף המוארך, המזנקים בגוף
נטוי כחץ מתוח אחרי טרפם.

מעברו השני נישאה גבעה

גדולה: היעד.

משה נתן הוראה לקשר לבוא אחריו, קפץ
מן המשוריין, ורץ לנהל את המלחמה מרכב
אחר שהצליח לנוע קדימה. אפשר היה
כבר להבחין בבירור במערך־ד,הסתערות.
לקראת רגע זה עברו היחידות השונות
מרחקים של כמד, עשרות קילומטרים ונפגשו
ברגע הנכון, במקום הנכון.
הזחלמים הראשונים שעברו הטילו אחריהם
נרות עשן. עתה, משעלה וטיפס גם
רכבו של משה, חדר העשן המתקתק והמחניק
לכל פינה: לעיניים, לריאות. לבסוף
נפרץ גם מחסום זה, הזחלם מיהר לתפוס
את מקומו בשורת הרכב שהתקדם, כש־שורת
חאקי דקיקה של חיל־רגלים עולה
משם ניחנה הפקודה: להמטיר אש על
גבעה ממול, שם נשאר עדיין האויב. החלה
פנטזיה כללית. כל כלי פתח באש. רק
הטנקים נהגו בחסכון. התפוצצות הפגזים
היוצאים מקניהם קרעה קצובות את טרטור
הנשק הקל. מן האגף הימני נראה פגז
של מרגמת 2אינץ׳ שם באויר כדג קטן| , ן יורד בקשת ארוכה על הגבעה ממול.
היה זר, סתם ביזבוז תחמושת• הסתבר |
שהאויב נכנע כבר לאחר היריד, הראשונה1 .
לאורך הקו הועברה הפקודה :״הפסק אש!״
הכובשים ישבו על האדמה עייפים, מרוצים.
אחרי ככלות הכל, היד, זה עניין פשוט ,
.מאד. משה דיווח אל תוך המכשיר :״היעד 1
בידי. אבירות 5 :פצועים 3 ,הרוגים. טאנק *
אחד יצא מכלל שימוש• שני זחלמים שרופים.״
החברה מסביב הקשיבו להודעה בחיוך
רחב. התרגיל נגמר.

וקס מז •11(/ן

יהודית מזרחי מראה לכלבה רקס את התמונה שלה אשר
הופיעה על השער של העולם הזה, כשכתר מלכת המיס
על ראשה. רקס הוא הידיד הקרוב ביותר של יהודית, ישן עמה לפעמים במיטה.

ריב!ושפחתי

בין יהודית לאחיה הצעיר בועז בן ה־ 2ו הוא תופעה מל
בלת מאוד בבית. למרות שבדרך כלל הס חיים בשלו
פורצות המריבות ביניהם בשעת עשיית השיעורים, כאשר אחד מפריע לשניה בהכנת

11 * 11111ך 1־ 111ו־{ דברי־האמנות של אביה, מודדת
_ 1 11 1 >111י י 1 , 1 1עגיל לאחת הלקוחות. למרות
שהאב הוא רוקח לפי מקצועו, בחר לבסוף במקצוע הצורפות.

ך• קהל כהר כה. הקהל אהב אותה
1 1מהרגע הראשון שיצאה אל המסלול.
היא לא יצאה לבד. יצאו עמה עוד 18
נערות, יפות, חינניות, בעלות גיזרות חטו־בית,
תמירות, חייכניות, שופעות עלומים.
אולי היו בהן נערות יפית לא פחות ממנה,
מושלמות בחיצוניותן יותר ממנה. אבל הקהל
בחר ביהודית מזרחי כמלכת המים
לשנת . 1958 היה בה משהו מיוחד, מין
תמימות ילדותית, הופעה גאה ואצילית, לא
שחצנית; קסם שקשה להגדירו. היא היתר,
התגלמות של נעורים.
ביום הרביעי שקדם לבחירתה נרדמה יהודית
מוקדם מאוד בערב. הסערה הקטנה
שהתחוללה בבית כל אותו יום, כאילו לא
נגעה בה. היא ישנה. הוריה לא נרדמו כל־כך
בקלות• היה זה האב אברהם מזרחי
שהתנגד לכל הענין.
האב, גבר שחרחר יפה־תואר הנראה צעיר
הרבה יותר מ־ 38 שנותיו, הוא בעל חנות
לדברי־אמנות ברחוב נחלת־בנימין 20 בתל־אביב.
למעשה, החל את הקריירה שלו בלחלוטין
מזה• יליד
מקצוע שונה
אתונה שביוזן, נשלח אברהם בגיל צעיר
להתחנך בפאריז. שב בחר לו גם את עתידי׳
החליט להשתלם ברפואה. מלחמת העולם
השניה שיבשה את תכניותיו.
הוא קיבל הסמכה כרוקח. כשפרצה המלחמה
הציע את שרותו לצבא הצרפתי.
אולם שלטונות הצבא היו מוכנים לקבלו
כקצין רק ללגיון הזרים. אברהם היה רחוק
מחיל זה. הוא עלה לארץ־ישראל. תחילה
רצה הצעיר רחב האסקים, שניגן בכינור
כתחביב ועסק בציור כתחביב נוסף, להתמסר
למקצוע הרוקחות• אולם בתי־מרקחת
היו באותם הימים עסק נפוץ למדי. בעצת
אביו, החליט אברהם להיכנס לבית־המסחר
של אביו ברחוב נחלת־בנימין. שם הוא
משרטט ומתכנן כיום בעצמו את דברי־האמנות
הנמכרים בחנות•
אמה של יהודית הינד, צברית. לדוגמת
היפהפיה שחורת־השיער, הנראית ליד בתה
כאחות מבוגרת אך במעט, נולדה בתורכיה,
עלתה לארץ בהיותה בת כמה חדשים.
ויכיח ער היה נטוש בין שניהם ביום
שקדם לתחרות מלכת המים. האב לא רצה
לשמוע על השתתפות. בתו בטקס .״זה עלול
להסיח את דעתה מהלימודים ולבלבל אותה
לגמרי,״ נימק את התנגדותו. אולם הוא נאלץ
להיכנע לבסוף, מול לחצה של יהודית ונימוקיה
של האם :״אם יהודית תיכשל ולא

7 1 1 1 ^ 1 *111 יהודית, הלזמדת בבית־ספר למסחר, מלקקת גלידה
11 1 12 / 11 בחברת חברותיה לכיתה, בדרכה חביתה. בלכתה
לבית־הספר היא לובשת את התלבושת הרשמית של בתי־הספר התיכונייס.

תיבחר, זה ילמד אותה להוריד את האף.
אם תיבחר כמלכה, אין בידינו למנוע זאת.
במוקדם או במאוחר היא תהיה כזו.״

*• הודית ייטגה כשקט. היו אלה הימים
האחרונים לפני תחילת הלימודים
בבית־הספר. היא רצתה לנצל כראוי אתי׳,
הימים האחרונים של חופשת הקיץ. אפילו
להתרגשות של ערב הבחירה לא נתנה להשתלט
עליה. שקטה ושליה קמה בשעה
11 בבוקר; כוס קפח, שתי פרוסות לחם,
והיא היתד, כבר בדרכה אל עליזה עולש,
הקוסמטיקאית שאיפרה את המועמדות לתחרות
עד היום אין יהודית זוכרת בדיוק
מה עשו לה שם. לא היה לה צורך באיפור
מעולם. שערה הבהיר הטבעי, עורה הצח
ועיניה החומות הנתונות במסגרת של ריסים
כהים מאוד. לא נזקקו מעולם לתוספת של
צבע. הטבע העניק לד, יותר מכפי שיד
אדם מסוגלת להוסיף לה. אולם לקראת אותו
ערב, היתד, חייבת להתאפר. כי לאור
הזרקורים, מול בזקי המצלמות, יש להבליט
את שהברק מסנוור.
בחדר ההלבשה של רמת־אביב, עם ערב,
היו כבר כמעט כל הבנות שהשתתפו בתחרות•
לא היתד, עצבנות ולא התרגשות. רק
כשקרבו מחוגי השעון לשעה שמונה החלה
גם יהודית להתרגש מעט. מה שאירע אחר־כך,
חלף ביעף. המצעד הכללי של המועמדות,
המצעד הפרטי שלה, כשבפעם הראשונה
בחייה נמצאה לבדה מול קהל זר
וסקרני, מול עדשות המצלמות, על מסלול
ארור ולבן המורם מעל הקהל. גם זה חלף.
באה ההפסקה, בה יצאו השופטים למנין
קולות הבוחרים. יהודית לבשר, שמלת נשף
ויצאה אל הקהל. רק אז החלה להתעצבן
באמת. נם זה לא ארך זמן רב.
ואז בא טכס הבחירה. הכתר, השרביט,
תשואות הקהל, נשיקות ההורים, חיבוקים,
תרועות ההידד של הידידים, צילומים מיוחדים׳
חיוכים מיוחדים, קהל מעריצים המצטופף
סביבה, עוד נשיקות עוד חיבוקים,
והכל נגמר. אותו לילה לא נרדמה עד שעה
שש בבוקר. בשבע וחצי העירו אותה.

ך * מ חיו )־ן הייתה• חוויה. אך יהודית לא
1 1דשתנתה אחריה. למרות שבבית־הספר
ובחברה הופכת היא מאז מרכז ההתענינות,
ובעיני תלמידות הכיתה החמישית בבית•
הספר היא נראית באמת כמלכה, נשארה
יהודית כפי שהיתר, מקודם — נערה בגיל-

העשרה י!
ש אי ת ^ היאז גדל עם1
מצטמצם
שלו ובידה
עברה יו
בית־ספר
בת בכיו
בבית־הס
בחיבורי).
ההורי!
קנו לה
ישן וניב
בה חי
רצתה לו
לשחות 1
בוקר כ!
יפות ול
דבר שב
דיברו 0
בבית־הס

בבית. יהודית שומעת הסבר
והבעיות העומדות ברומו של 1
במיוחד בשטח זה, היא עוזרת לעתים קרובות

עס אנא

חלומות משלה, עולם משלה,
אפיינית למדי לדור חדש שדינה.
ילידת תל־אביב שעולמה
נתיים במעט רק בתחום העיר,

טייט. בסך הכל, חמש שפות. כאשר סיימה
את כית־הפפר העממי רצתה להיות עתו־נאית.
אלא שאז אירע מאורע ששינה את
שאיפותיה. ביקר בארץ ימאי סרטים ממקסיקו,
אלפונזו פטיו גומז. הוא רצה ל־

] | ק ^ 11111 הבן, הבת והאס המאושרים אחרי שיהודית הוכתרה ך * ןןך ! ן ^ ו 1ך 1על כורסא מודרנית• ,בגזוזטרת דירת הוריה, משתרעת יהודית׳ להנאתה. אחד
14 ] 4כמלכת המים, לפני שבוע. על ראשה מונח כתי המלכות 121-1 9 §1 11 13 >3מתחביביה העיקריים הקבועים הוא התעמלות מיוחדת, אותה היא מבצעת מדי בוקר, 1111 ביס, מוצפת יהודית בנשיקות מכל צד, שהרעיפו עליה בני משפחתה• כדרך שנוהג אביה לעשות זה שנים רבות, לשמירת חיטוב הגוף ובריאותו, לרעננו לקראת יום העבודה.
ית את בל השלבים הרגילים: גן,
בבית פינקו אותה. היא היתד,
עתה יש לה גם אח בן .12
היתד, חרוצה למדי, הצטיינה
,כתבה לפעמים חרוזים.
רצו שתלמד לפרוט על פסנתר,
ונתר. האב הוציא את פיגורו ה־ללוות
אותה בנגינה, כדי לטעת
ורצון לנגן. אלא שיהודית לא
על פסנתר. היא אהבה לרקוד,
,1להשתזף הרבה, להתעמל מדי
שעושה האב . ,ללבוש שמלות
ות בחברה עליזה.
למדה ברצון היו השפות. בבית
־דית קסטיליאנית; אנגלית למדה
־ ,וצרפתית ויוזנית בשיעורים פר־

^שנות מפי אביה, על החדשות
^ .1למרות שהיא אינה מתענינת
לכתוב מאמרים פוליטיים.

הסריט בארץ קטע מתוך סרטו שירת ה־יעמיס.
העלילה של הקטע הישראלי היתד,
פשוטה: בת מגלה את אביה, אחרי שלא
ראתה אותו במשך 15 שנה. היא עורכת
לכבודו מסיבת קבלת־פנים, בה משמיעים
אמני הארץ מזימרתה. אמנינן* היו לגומז;
הוא בחר בלהקת עינבל. אך בת מתאימה
לא היתד, לו. ידיד הציע לו לראות ולבחון
את יהודית. היא הצליחה, מילאה תפקיד
של חמש דקות בסרט.
מאז השתנו השאיפות. אלא שיהודית יודעת
שעליה עול ללמוד ולהשכיל׳ ,להכין
את עצמה למה שהיא רוצה להיות. כפי
שמבטאה זאת אמה :״יהודית יודעת חמש
שפות. עכשיו עליה ללמוד מה לדבר בהן.״

••לימודים ככית־הספר תופסים את
1 1מחצית יומה של יהודית. בחצי השני
היא חופשיה לעשות כרוחה — בתנאי אחד:
להיות בבית לא יאוחר מחצות. בשבתות
ובחגים מותר לה לחזור ב־, 12 וחצי.
בשעות שאחרי סיום יום הלימודים
וגמר השיעורים משתרעת יהודית על
אחת הבורסות הפוטוריסטיות, בדירת הוריה
בצפון תל־אביב, קוראת רומנים קלאסיים.
כשנמאס לה, היא מניחה כמה עשרות תקליטים
על הפטיפון, מאזינה בהתלהבות
ביחוד למנגינות דרום אמריקאיות סוערות.
כאשר היא מתלהבת מתחילה יהודית
לרקוד ריקודים ספרדיים, מלווה את עצמה
בקסטניסות. רקסי, הכלב הקטן, הלבן והמסולסל
הוא הצופה היחיד בריקודים אלה.
לפעמים מצטרף אליו גם האח בועז.כמו כל נערה״ בגילה מוצפת גם יהודית
מחזרים. מלבד צעירים ישראליים מבקרים
בבית הוריה גם צעירים זרים, ברובם תיירים
שיש להם קשר אל חוג מכרי הורי יהודית.
יהודית יוצאת לבלות בחברתם אי עורכת
מסיבות בבית הוריה.
כמו כל האמהות ששכחו כיצד התנהגו
הן בגיל זה, תמהה גם אמה של יהודית:
״באמת שאינני מבינה מה הם מוצאים בה,
מה איש מבוגר יכול לדבר עמה?״ ההסבר
הוא פשוט: בעיני אמה נראית יהודית
של יהודית מזרחי מכיל בעיקר מוסיקה לרקודים מכל המינים, ומוסיקה
עדיין כילדה קטנה, אולם היא כבר נערה
דרום־אמריקאית בעלת מקצבים סוערים. יהודית נם רוקדת רקודיס
עצמאית, מלאת חיים — עלמה בתחילת
ספרדיים בלחי קסטניטות בכוריאוגרפיה עצמית. הפוסק האחרון על רמת־הביצוע הוא ידידה —־ הכלב רקס.
פריחתה.

אוסיי התיליטיס

אי ש ה שנ ה

אנוש־ו

(המשך מעמוד )7

לצחצח
שי מי ם

לא מ ס פי ק

הרצותו על פרשת השבוע, לא דרש דרשה.
בקיאותו העצומה עזרה לו להביא הקבלות
ממקומות רחוקים במקרא, לגלות גילויים
שאיש לא שמע עליהם מעולם. מן ההקבלות
שהקביל הסיק מסקנות מקוריות ומפתיעות.
מאז הרצה עמום במוסד הרב קוק אחת
לחודש, במשך שנתיים. את הדרך עבר ברגל,
בגשם ובשרב. היתד, זאת הפעם הראשונה
שיכול היה להתבטא בפומבי. עולם
חדש נתגלה לו.
אף על סי כן היה האיש האחרון שסבר
כי יש בו משהו החורג מגדר הרגיל. בחגים
היה נוסע לדורותיו בתל־אביב, מבלה
את החג בחוג המשפחה בבית הישן, בו
משוטטים כחצי תריסר כלבים, ומספר דומה
של חתולים.
מעולם לא חשב עמוס אפילו שהוא מצטיין
במיוחד בידיעת התנ״ך. לא היתד, זאת
ענח־תנות מזוייפת — הוא פשוט לא יכול
היה להשוות מעולם את ידיעותיו עם זולתו•
כשהציע לו יוסיסון להשתתף בחידון
התנ״ך, הופתע, סירב, נכנע להפצרות רק
בתנאי שגם אשתו של יוסיפון, צילה, מורה
וידענית בזכות עצמה, תירשם אף היא.
עד לגמר החידון הארצי, לא בטח לרגע
ביכולתו. כשראה את יחיא אלשייך, הרב
התימני רב־הידיעות, סבר שהוא עולה עליו.
כשניצח, היה מופתע מכל אדם אחר במדינה.
חיוזה הוא את דעתו על הישגו :״שואלים
אותי אם יש לי זכרון פינומנלי. אני חושב
שהזכרון הטוב ביותר הוא ללמוד ולשקוד
תמיד. איני מייחס לעצמי שום זכרון מיוחד.
את הישגי בידיעת התנ״ך אני מייחס אך
ורק ללילות שעשיתי כימים בלימוד התנ״ך.״
וברגע פיוטי יותר :״דומה התנ״ך לתמונה
יפה. לעולם לא תסתכל בה עד הסוף. תמיד
תמצא עוד פרט, שלפני כן לא שמת לב
אליו.״

להבראת הפה אתם מצחצחים
שיניכם. טוב הדבר אך זה
עדיין לא מספיק• עליכם להשתמש
גם במי פה אודול. מי
פה אודול חודרים לכל מקום
שם לא יכולה להגיע מברשת
השיניים. מטהר את הפה ומש־מיד
כל חיידק. ריחו מרענן
ונותן הרגשה נעימה. מי פה
אודול הם השלמה חיונית למשחת
השיניים.

למשתמש באודול

נ קי

ונ שי מהט הו ר ה

חכרת נורית בע״מ

כברכת

מסכתהע שו ר: כדימסכת
הבעיה שעמדה בפני הבמאית הקיבוצאית
שולמית (״מיתה״) בת־דורי היתד, חמורה
מאד: איך ליצור הופעת־משחק המונית,
לפתיחה החגיגית של פסטיבל הקיבוצים
החיפאי, מבלי שתהיה זו ״מסכת חגיגית״
או ״הפגנת כוח״ או ״מסכת של חלוציות,
הגנה, שלום ובטחון״.
עשר שנים דיקלמו הקיבוצים מסכות למיניהן
בכל יום חג או מועד: מסכות קציר
ומסכות אסיף, מסכות בציר ומסכות קטיף,
מסכת האיחוד ומסכת הפילוג, מסכת יום
הבנים הנכנסים לקיבוץ ומסכת משבר התנועה
הקיבוצית. אך טבעי היה, כי בעשור
לקיבוץ במדינת ישראל ישמיעו הבמאים
הרגילים, בעזרתם של הכתבנים הרגילים
והחתנים היותר־רגילים, את ״מסכת
המסכות, מסכת עשר השנים: מסכת העשור״.
המקום
שנועד להצגה החגיגית היה אידיאלי
למסכת: גבעה מלאכותית, כביש מימין,
כביש משמאל ופסי רכבת ברקע. אפשר
היה להציג את המכוניות בגודל מבעי כשהן
פורקות את המגדל ואת החומה מלפנים,
את רכבת המעפילים ברקע ואת ההתיש־

״נאמנים פצעי אוהב״
**ה יהיה עתידו של איש־השנה? ה־

המפיצים היחידים בישראל

משחק

גלאי,״ אמר המתווכח, בהקריאו את ההתקפה
הפרועה של גלאי על השחקנים, התיאטרון
ועל המבקר דן מירון, שתקף את
גלאי בצורה קיצונית ומונה בינתים לאחד
מחברי וועדת הרפורטאר של התיאטרון הקאמרי.
את הוויכוח הנחתה השחקנית בתיה
לנצט, שאמרה בדברי פתיחתה :״כל מי שעולה
לדבר, יאמר את שמו — על מנת
שיהיה אחראי לדבריו המחבר
והבמאי של המחזה החדש בתיאטרון
זירה, פתקאות בכובע מאת יגאל מוסנזון,
לא יהסך גם לשחקן. אחרי שבפרסומת המוקדמת
של התיאטרון נאמר שמוסנזון
יחבר, יביים וישחק במחזה זה — החלים
מוסנזון להסתפק בתפקידי המחבר והבמאי
בלבד. את תפקידו בהצגה יתפוש השחקן
הירושלמי המוכשר יוסף באשי. שבלט בהצגת
הפינג׳אן בתפקידו של אבו־לייש. אחד
השחקנים הראשיים במחזה זה, שנושאו
הוא חיי הנפש של אסירים, יהיה שחקן
האהל לשעבר פרץ הלוי, שביים לא מכבר
מחוה שלם בבית־הכלא מעשיהו צייר
תפאורות צעיר, משה בן־שאול, חזר לא
מכבר משתי שנות לימודים באוסטריה. בן־
שאול, שכיהן לפני צאתו את הארץ כעורך
דבר לילדים, הגיש עתה הצעות לתפאורה
לאחת ההצגות החדשות של תיאטרון הבימה
תיאטרון מוסיקאלי לילדים

צעיר שחייו נהרסו בגלל ספר תנ״ך,
שמצא כל ימי חייו נחמה באותו ספר, הפך
עתה גיבור לאומי בזכותו. הוא עומד להישלח
לאמריקה, להופעה בחידון טלביזיה
באנגלית (שהוא שולט בה יפה, מכיר היטב
את תרגום התנ״ך לה) .הוא עומד לקבל
טיפול רפואי, שלפי דעת הרופאים יהיה
בו כדי לרפא לפחות חלק ממומיו. יתכן
שיקבל משרה כמורה לתנ״ך במוסד החינוכי
בעיינות.
כמו באגדת הברווזן המכוער, השתנתה
גם חיצוניותו. מאדם שאי־אפשר היה לעמוד
במחיצתו, הפך לאישיות קורנת. המסיכה
שעל פניו הוחלפה בחיוך מלא תוגה.
הוא מקבל מדי יום עשרות מכתבים וחבילות
מהארץ ומארצות־חוץ. בארץ, ס/ס 90מבין
הכותבים הם נשים• מבין הכותבים
הזרים, אופייני אחד יוהן שמיט מקלן,
השולח לעמוס כל שלושה ימים גלויה מצויירת,
לפי הכתובת: עמוס חכם, אלוף ה״
תנ״ך מס׳ ,1ירושלים.
דבר אחד לא השתנה בעמוס חכם: הוא
נשאר צנוע ונחבא אל הכלים. אופיו נשאר
בסוף תשי״ח כפי שהיה בראשית השנה,
עת כתב לחברו יוסיפון את המכתב הבא:
״ב״ה, ג׳ מרחשוון תשי״ח. לידידי, האדם
היקר והטוב, מר דויד יוסיפון, ברכת עידוד
והחלמה מהירה!
״רוצה אני בשעת הדחק לקיים מצודת
ביקור חולים באופן כזה, ולשלוח לך בזה
מעמקי לבי ברכת רפואה שלמה בתוך כל
שאר חולי י שראל...
בין בעלי הלשון הרע לא הייתי
ולא אהיה, כי יודע אני להעריך את יחסך
אלי, ודוקא משום שאתה אומר בגלוי את
אשר אתה חושב ומצביע בפירוש ובלי לחפות
על החסרונות שאתה מוצא בי. ודו־קא
גישתך זאת נחוצה וחשובה לי מאד. כי
כתוצאה מתנאים מיוחדים, שהייתי נתון בהם
בימי ילדותי, דבקו בי הרבה הנהגות רעות,
אשר קשה לי לתקנן בעצמי. ומעוניין אני
מאד, שיהיה מי שיוכיחני, בבחינת ״תוכחה
מגולה ואהבה מסותרה״ ,ו״נאמנים פצעי
אוהב.״
ואסיים בתפילה שכל אלה שכבר
חלו, ואתה בתוכם, יירפאו במהרה. וכל
אלה שטרם חלו, ואני בתוכם, לא יחלו
יותר. ונזכה בשפע טובה, תחת השפעת הרעד,
הזאת, ונזכה כולנו לשמור בריתו,
כמו שאמרו חז״ל על הפסוק בפרשת השבוע
:״ואתה את בריתו תשמור--
ברית המעור בין עשר אצבעות הרגליים,
והיא המילה, וברית הלשון בין עשר אצבעות
הידיים, והיא המלח״ (ע״ם ספר
יצירה).
״בהוקרה וברכת רפו״ש בתוח״י, עמוס
חכס*,

בות בהר על הגבעה. זו היתד, הדרך הקלה
והמסורתית__ .
האמת שניצחה. שולמית בת־דורי,
אמם הורתם של אחי גיבורי התהילה שהוצגו
ברוב עם בשנים שעברו, בחרה בדרך הקשה.
את הגבעה המלאכותית והמשטח
הגדול שלרגליה הפכה לחצר של קיבוץ.
את הגבעה זרעה באספסת אמיתית, אל
השטח הביאה אביזרי חצר קיבוצאית אמיתית
ואל כל אלה הביאה וגררה את חברי
הקיבוץ. בחצרו של קיל1ץ זה פתחה שולמית
בת־דורי את פסטיבל הקיבוצים :״חצרו
של קיבוץ פשוט, אופייני,״ לדבריה,
״חצר עם טראקטורים, מתבן־קש, אוחזת
ופלאטפורמות מלאות בשקי תבואה.״
החצר הקיבוצאית הרגילה הוכיחה את
עליונותה על כל המסכות הנמלצות .״חגגנו
את נצחוננו כשראינו עד כמה היה הקהל,
ברובו הגדול קהל עירוני, מרותק למה
שמתרחש בחצר שלפניו,״ סיכמה השבוע
בת־דורי את הצלחתה החדשה ,״האספסת
האמיתית, הקציר האמיתי, הטראקסורים האמיתיים
וחברת הקיבוץ הוותיקה, האמיתית
אף־היא, שפתחה את הערב וסיימה
אותו — שבו את לב הקהל יותר מכל
המליצות המזוייפות והבלחי־אמיתיוח. האמת
ניצחה.״

מאחורי הקלעים
מחברובמ אי בלבד
וויכוח חריף התפתח אחרי ערב הקריאה
השני של המחזה פייטה, של בנימין
גלאי. אחד המתוזכחים שעלה על הבימה
בתום הקריאה נפנף בידיו את דברי ד,שימ־צר,
שפרסם גלאי נגד התיאטרון במעריב,
אחרי ההתקפה הכללית של המבקרים עליו
בתום ההקראה הראשונה .״צריך להוקיע את

הקימה וטיפחה השחקנית החיתיקה עליזה
לוריא, חניכת בית־הספר הדראמטי במוסקבה,
בשנות ה־ .20 אחרי שהציגה בצנעה
וללא פרסומת את המחזות ניפח אדונזח,
חיי מוצארט והנזל וגרטל, חתמה עתה עליזה
לוריא על חוזה עם אמרגן ותציג בקרוב
את עקדת יצחק, מאת אברהם גולדפא־דן
כו בעזהב יהיה חבוש על ראשו
של הזמר הצרפתי שרל טרנה, שיופיע בקרוב
בישראל במסגרת פססיבאל האמנים
הצרפתי, העתיד להציף את הארץ ביבוא
של אמנים זרים. את הכובע המשונה והיקר
קיבל טרנה מחברת התקליטים מרקוני,
ביום בו מלאו 20 שנה להופעתו הראשונה
על הבימה. כדי לשמור על הכובע היקר
לו, מופיע בו שרל סרנה בכל הופעה
והופעה חידון תנ״כי זעיר,
שילבה להקת פרגוד בהופעותיה שנערכו
מאז חידון התנ״ך. שמואל רוזן מקול־ישראל
הוא מנחה החידון, והזמרת יפה
ירקוני מופיעה בשירים תנ״כיים לפניו ואחריו•
בתוכניות הפיתוח של פרגוד: הופעה
משותפת עם דו׳יגאן ושומאכר שח קני
התיאטרץ לילדים במוסקבה, יחד
עם סופרים ומשוררים לילדים, שיגרו לאחרונה
מכתב אל חבריהם למקצוע בישראל,
בבקשה להחליף חומר ונסיון. במכתב שהגיע
למשרדי תנופת חידידות ישראל־בריה״נו ב־תל־אביב
נאמר, כי האמנים הסובייטים מעוד
יינים בקשירת קשרים עם האמנים הישראליים
אפשר להאמין ואפשר לא
להאמין לגדעון שמר, במאי תיאטרון סמבטיון,
הנשבע כי מה שהוא מספר זה נכון:
בהופעת דבר אל הקיר באולם אורה בחיפה,
בליל ששי שעבר, התעלפה אחת הצופות
מרוב צחוק, באחת מתמונות המערכון
החוטפים, מאת יעקב בר־נתן וגבריאל
(״פטייה״) דגן• זהבה ברלינסקי, אשתו של
זאב ברלינסקי, שהיא אחות מוסמכת, הגישה
עזרה ראשונה למתעלפת.
ומנולס חזה 1093

קולנוע

רדיו

סרטים

תזכניות

ח ה־ ת ה־־ ח ה
דיילי (תמר, תל־אביב; בריטניה) היא קומדיה
המבוססת על הנחת־היסוד שאדם, אפילו
אם הוא אנגלי, עשוי להיות מופתע
למצוא תנין בתוך פסנתר או בתוך אמבטיה•
על הנחת־יסוד זו מתפתחת העלילה
כדלהלן: הקומיקאי דונלד סנדן נכנס לתא
אניה, ומופתע להיוכח כי שכנו לתא הוא
תנין. חה, חה> חה• מצחיק נורא.
הוא מביא את התנין אל דירת הוריו,
המופתעים למצוא את התנין באמבטיה. חד״
חד״ חה. מצחיק נורא. הוא מביא את התנין
לתחנת משטרה כדי למסור אותו לשוטרים,
אבל הם מופתעים מאוד. חה, חה, חה. מצחיק
נורא. הווריאציה היחידה על הנושא
לאורך הסרט, היא שבין עשרות האנשים
המופתעים למצוא תנין במקומות שלא חיכו
לו, יש גם כמה אנשים שאינם מופתעים.
לעלילה אינפנטילית זו לא עוזרת נוכחותה
של דיאנה דורס, כפי שנראתה לפני
ארבע שנים, וגם לא קטע הומור מצוין על
אמרגן יהודי בשם רוזנבלום, הממציא שלאגרים
בדרך מקורית. כי עד אשר מגיע תורם
של אלה להופיע על הבד, הקהל נמצא כבר
בדרך כלל בחוץ.

האלף השו
טרטור מכונות־קידוח בחלץ ומכונות־יריה
בחאן יונס הדגים השבת למאזין המשתאה
כיצד יישמע האלף השני של גלימות יומן
החדשות, שישודר החל מהשבוע. ללא רל
צביון מפלגתי, או צנזורה מטעם, שפעו 45
דקות המשדר שהוקדש לאלף גליונות יומן
החדשות (מאלף עד אלף, קול ישראל, שבת)
מבחר מצויין של יומנים* ,שמנחה המפלגה
שכח לפקוח אזנו עליהם.
הד ההתפוצצויות בכונתילה התערב ברעמו
העמום של הרימון שהטיל דוויק
בכנסת, וקולו הנרגש של כתב יומן החדשות
בגליל נשמע על הדי שירם של משתתפי
הצעדה הראשונה. עורכי היומן, שהשמיטו
מתוכנית היובל שלהם כל שמץ של שעמום,
אשר גדש את רוב יומניהם עד כה,
לפחות בתוכנית
יכלו להתגאות, בצדק,
זו, בפוטנציאל העצום העומד לרשותו של
יומן החדשות של קול ישראל.
זה היה בשבת. ביום ראשון בערב שבה
והוסרה מסכת העניינות. המאזין שציפה,
בעקבות משדר השבת, לשינוי־מה לטובה,
אוכזב. כל עוד מזכירי המפלגה באילת או
קומיסארים תרבותיים בירושלים קבעו את
תוכנו של היומן, לא היה צורך במספור:
גלימות האלף או האלפיים של יומן ה;
חדשות יהיו זהים.

מאריון מישל כ״ליאנה״
בגלל גרמניה ערומה בג-ונגל —

כולם וברוט
תל״החלומות (תל־אביב; תל־אביב; אר־צות־וזברית)
הוא סרס שקשה היה להבינו,
לולא היה מוצג לפניו סרטון מצויר קצר
ונפלא המספר בשלוש דקות מה שהסרט
אחריו מספר בשעתיים. בסרטון הקצר נראה
האבטיפוס של האזרח האמריקאי הקטן,
רומולוס, כשהוא מאושר ומצליח, מתחבב
על כל רעיו. עד שהוא נתקל בגבר אלים.
הוא מגיש לו פרח, משעשע אותו בלהטוטים,
נותן לו דג; שום דבר לא עוזר. האיש
האלים שונא אותו. בלית־ברירה הולך האיש
הקטן אל הפסיכואנליטיקן, דמות פופולרית
בארצות־הברית בדיוק כמו נהג הטקסי.
הרופא קובע את האבחנה :״אתה
נברוטי*.
אותה ׳שעה הולך גם האיש האלים לרופא,
לשאול אותו מדוע בעצם הוא שונא את
רומולוס• הרופא קיבע אבחנה: אתה נברוטי.
השניים נפגשים, מגלים זה לזה כי
מישל כאלה לבנה של שבט כושי
הם נברוטיים, ומאז חיים בשלום לעולם
ועד. סרטון עוקצני נפלא זה הוא המפתח
— סערת־רוחות בתל־אביב
למה שמתרחש בסרט הגדול.
האכי־^נד?}ל ישראל. בשיכון אמרי אביב; בריטניה) הוא אלק ג׳ינם, בקומדיה שחור, ואילו בתור הסרט הטוב של השנה
קאי טיפוסי, קצת יותר מפואר מזה המקובל קלילה, קצרה ומבדרת, העשויה בכשרון נבחר בפסטיבל זה הסרט היפני איש הריקבישראל,
מתגוררים ארבעה זוגות צעירים: האפיני לקומדיות בריטיות טובות. כבן ל שה החוכרת האחרונה של הירחון
לעניני קולנוע, אמנות הקולנוע, מוקמהנדס
אלקטרוניקה ואשתו, בעל תחנת בנ משפחת ימאים בעלי מסורת מפוארת הגיע
זין השואף להיות ראש משטרה ואשתו, גם ג׳ינס לדרגת רב־חובל, אלא שמפאת חול דשת לסקירות על הסרט השוודי והסרט הסוכן
מכוניות ישנות ואשתו, וסוחר כלי־ שת קיבתו הוא מתרחק מהים. מכיוון שבכל סובייטי חבריהם של האמנים
בית. תיאור היחסים בתוך כל זוג ובין אופן הוא רוצה בפיקוד משלו, הוא קונה הישראליים שנבחרו לתכנית הטלביזיה של
ארבעת הזוגות, המתואר בצורה ניאוריאליס־ רציף שעשועים בלוי על חוף הים, משליט אד סאליבן, בתכנית של אמנים צרפתים שתוצג
בערך באותה עונה, יהיו בריג׳יט
טית למדי, מציג חתך חיים של אמריקה, עליו משטר של אניח.
עלילותיו של רב־החובל האמיץ, הנלחם בארדו ומיריס שבלייה אחרי הפ*
.1958
סקה ארוכה ייצר דני קיי בקרוב סרט
מלבד הסוחר ואשתו, הנראים כזוג נור ברוח מסורת אבותיו בפרנסי העיר המנסים
מלי, מתוארים שאר הזוגות כאנשים מופ לסלק את הרציף ולהדסו כדי להפיק טובת חדש. הסרט שיוסרט כנראה ביפאן ייקרא
רעים, שחייהם אינם סדירים. סוכן המכונ הנאה פרטית מכך, משמשות לאלק ג׳ינס הקש מל המשי, ובת לוויתו של דני תהיה
יות הוא שיכור ושקרן, רודף נשים נקלה; כר נרחב להפגין בו את יכולתו הקומית השחקנית האנגליה המצטיינת קיי קנדל.
בעל תחנת הבנזין, המתאכזב כשאין הוא הגאונית. למרות שיש בסרט מספר סצינות
מקבל את משרת ראש המשטרה בשל הש שעיקרן בטקסט מפולפל וחריף, שאינו מובן
כלתו הנמוכה, אונס את אשת ידידו. המהנ די צרכו לקהל הצופים הישראלי הממוצע,
מצליח ג׳ינם לשאת על שכמו את כל משקל
דס רב עם אשתו על רקע של יעוד מקצועי.
אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
אל אלה נוטפת גם בעייתו של הסיני ה הקומדיה, להשיט את קהל צופיו על גלי הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
עובד בחנותו של הסוחר. כולם מרוצים מ הצחוק, כרב־חובל מנוסה, ללא כל מחלה.
• מרוץ נגד הזמן (ארתון־דור, תלמנו
מאיד ומעריכים אותו, אלא שאין הם
אביב) — אב שיכור שבנו עומד להיות
חפצים שיגור בכפיפה אחת עמם• וכך גדוש
מוצא להורג תוך 36 שעות, מנסה להצילו,
הסרט בעיות אמיתיות ומלאכותיות רציבסרט
מתח אנושי. מייקל רדגרייב.
ניות ורציניות פחות.
הארה הי א ע רו מ ה
הסרט אינו מראה רק את האנשים. הוא
• הרוח היא פראית (אופיר, תל- מהשבת החל
שיוצג
״ליאנה״, הסרט מסביר גם מדוע הם כאלה. המכנה המשותף
אביב) — אנטוני קרוין האב, ואנטוני פרנצ׳־
בכולם, המבלבל את דעתם ודוחף אותם הבאה בקולנוע גן־רינוז בתל־אביב, עתיד יוזה הבן־החורג, מנסים לרסן אשה פראית
להפרעות רוחניות, הוא השאיפה להתקדם, לחולל סערה בדומה לזאת שחוללה בשעתו
אחת — אנה מניאני.
להצליח, לעלות על השכן. שאיפה זו, לדעת הצגת הסרט אדס וחוח בקולנוע נווגרבי.
• העבריין מכרוקלין (חן, תל-
הסרט, אינה אלא תולדה של חוסר בטחון, בסרט הגרמני, המספר על משלחת חוקרים
של פחד מפני המחר. וכמו הסרטון הקצר גרמנית המגלה בג׳ונגל האפריקאי נערה אביב) — ג׳רי לואיס בקומדיה מטורפת,
שלפניו מסתיים הסרט באותה דרך: מכיון לבנה, המוחזקת על־ידי הילידים כאלה קדו בנוסח זרע הפורענות.
שכולם הגיעו למסקנה שסיבת כשלונותיהם שה והמזדהית לבסוף כאחותו האבודה של
• עד התביעה (ארמ-ון, חיפה) —
היא היותם נברוטיים, הם נשארים כאלה אחד מחברי המשלחת, מופיעה השחקנית צ׳ארלס לוהטון הפרקליט נופל בפח שהטהגרמניה
מריון מישל. מישל, הדומה בצורה
מינו לו לקוחותיו. סרט מתח• מרלין דיטריך.
והפי־אגד על ישראל.
משום כך תל-החלמזות אינו סרט רציני חיצונית לבריג׳יט בארדו, מופיעה בסרט
• כפירי אריות (אמפיתיאטרון, חיל
בלתי־אירוטיים בקטעים לגמרי, עירומה ביותר
כסי שהוא מתימר להיות. למרות
פה) — מלחמת העולם השניה, דרך שתי
שהוא עשוי בטעם עם צוזת שחקנים כש גמרי שהותרו להצגה על־ידי הצנזורה אך
נקודות מבט — זו של קצין נאצי וזו של
רוניים קשה להתיחס ברצינות לסרט החו עשויים לעורר את זעמם של חוגים מסו חייל יהודי בצבא ארצות־הברית•
שף את אחד הנגעים הממאירים בחברה ה ימים קולנוע ״חן״ כתל־אביב
• לידות קביריה (אורגיל, ירושלים)
נמכר לאחרונה בסכום הסובב סביב מיליון
אמריקאית, אך המתיחס אליו מצד שני כאל ל״י• הקולנוע נמכר לבעלי קולנוע ארמון —ג׳ולייטה מסינה כפרוצה רומאית עלובה
׳תופעה קלת־ערך שאפשר להתגבר עליה בונדכאת,
בסרט פיוטי.
בחיפה, שהחכירו את מרתפו לחנות סופרנקל.

לא פשוט להתחתן (מוריה, חימרקט
סופיה לורן הוכתרה

בתואר שחקנית השנה, בפסטיבל הסרטים פה) — ניאוריאליזם אמריקאי בסרט המספר
רב־־החוכל חולה־ים (מקסים, תל -בונציה, עבור משחקה בסרט חשחלב ה על הדברים הקטנים סביב המאורע הגדול

תדריך

יומז החדשות

העולם וזזה 1093

גלים קצרים
ה תנ ״ רבראש
הצלחתו הכלתי־משוערת של חידון
התנ״ך נתנה את הדחיפה האחרונה
לשינוי מהותי שיחול, כבר אחרי החגים,
בשידורי התנ״ך. חמש הדקות שהוקדשו
לשידור עד כה יורחבו ל־ 15 דקות, כהן
ישודרו פרקי היום בלויית מנת פרשנות
מתאימה לפחות עשרה הכרים
יוחלפו במועצה הציבורית לענייני שידור.
טענת אנשי קול ישראל: החברים המוחלפים
לא גילו פעילות מספקת. אולם אין
זה מן הנמנע כי בין המוחלפים ימצאו
את עצמם אף שניים מגורמי הצרות למנהל
שרות השידור טדי קוללו יחלים
אישית על גורלה של הלשון הגרמנית
בשידורי קול ישראל. לאחר שתי ישיבות
סוערות של המועצה לענייני רדיו, בה העלה
ח״כ חרות בנימין אבניאל את השאלה,
הודיע צבי זינדר, יו״ר המועצה, כי מאחר
ולא הצליחו להגיע לסיכום דעות, תועבר
השאלה למנהל משרד ראש הממשלה
טרם נמצאו יורשים מתאימים לאימי
פריה הרחבה שהשאיר אחריו דוד ריבלין
בגלי צה״ל• לאחר שאלימלך רם קיבל על
עצמו את עריכת התוכנית שני שערים,
מחפשים עתה גלי צה״ל מחליפים לחי־דוניו
של ריבלין ולתוכניות המלל שלו.
תדריך המשדרים המפורטים מטה עשויים להיות
מעניינים. שינויים אפשריים.
• זרקור על המזרח (קול ישראל,
יום ד 20.00 ,יעל וורד, יוסף הדס
ועבד אל־עזיז זועבי (מחברי מערכת הירחון
בשפה האנגלית, ההשקפה החדשה) ישתתפו
בסימפוזיון בן חצי שעה. הנושא: המשפחה
הערבית.
• למה דווקא ד (קול ישראל, יום
ד 22.30 ,הסימפוניה בנוסח הבלוז.
עורכי התוכנית, יצחק שמעוני ואלון שמוקלד,
ינסו לשכנע את המאזין, בעזרת קטעי
ג׳ז סימפוני נוספים, כי לא רק הסימפוניה
של גרשודין עשוייה למלא את מדורי
כבקשתך.
• המגילות הגנוזות (קול ישראל,
יום ב — )20.10 /מישדר קול ישראל שיוגש
לתחרות הבינלאומית על פרם איטליה.
סיפורן של המגילות הגנוזות, מפי חוקריהן.
המאזין הזהיר לא יפתח את מקלטו בתא־ריכים
ובשעות המפורטות נוטה, פן יטבע
בגלי השעמום.
• מפעולות ההסתדרות (קול ישראל,
יום ה 19.20 ,מסע משלחת
הפועלים בארצות־הברית (על חשבון משלמי
מם אחיד) במיטב המלל והמליצה.

• השירה כהשקפת עולם (קול
ישראל, יום ה 22.15, ,דיון מוקלט בשעירי
חובה בבתי־הספר. המבוגרים פטורים.
• שהחל ממוצאי ראש השנה יהפכו
ליומונים ממש, ישודרו מדי ערב בערבו.

ה מ כי רההכללית

אני סז מכ ת על טעמי זעל נתגי, הקזבעים
איזו סיגרית.פילטר מתאימה לי ביותר.
הנאתי מעדן״ שלי גדולה יז תר,זספז קי
מעיעוונה רב מכל סיגרית פילטר אחרת.

(חמשן מעמוד )9
בלית: למעשה, יחול זמן הפרעון הנקוב
הראשון של איגרות מלוזה הפיתוח רק בשנת
, 1963 שאז יאלץ האוצר להחזיר 21 מליון
לירות בתוספת 4אחוזים ריבית 80 .מליון
לירות נוספות מכספי מלווה הפיתוח יהיה
האוצר צריך להחזיר בשנים 69־ .1966״אין,
איפוא, כל צורך להזדרז בהחלטות כלכליות
מרחיקות־לכת,״ אומרים שוללי הצעתו של
אשכול ,״יש עוד זמן למכביר.״
אשכול עונה גם על כך :״מכירת אגרות
המלווה תקפוץ בארצות־הברית, אם ישמעו
בעלי ההון היהודיים על התנאים הטובים
שאנו מבטיחים להם בהמרת אגדותיהם בבוא
יום הפרעון.״ אלה הם נימוקים שיש להם
יסוד, אולם אין הם עומדים במבחן החשבון
הסופי: אם יפקיר האוצר את תעשיות
היסוד המבטיחות והמכניסות לידים פרטיות,
יהיה הוא עצמו חסר־יכולת בעתיד הקרוב
לפרוע את התחיבויותיו. בתנאים בהם רוצה
אשכול להעביר את חלקה של הממשלה
במפעל דשנים וחומרים כימיים לידי קבוצת
רוטברג, הוא מגדע את האילן הצעיר עליו
הוא יושב ומתנדנד בסכנת־נפשות של נפילה
לתהום.
הטענה האחרונה המלווה בחלום וורוד
ומקסים, היא חסרת כל ביסוס לחלוטין:
״המפעל ימכור את הדשנים במחירי השוק
העולמי,״ מבטיח אשכול. מחירי השוק העולמי
•הם נמוכים הרבה יותר ממחיריו הנוכחיים
של המפעל כיום. אילו היו המשקיעים
והבעלים לעתיד שומרים אפילו על המחירים
הנוכחיים, המחייבים אותם להסתפק
ברווח נמוך בהרבה — גם אז היתד, הממשלה
צריכה להמשיך ולהבטיח לפחות את
הסובסידיה הממשלתית הנוכחית למפעל, בערך
של 3,5מליון לירות לשנה. אם יעלה
שיעור הרווח, ומדיניות המחירים של המפעל
תיקבע לפי הוצאות יצור פלוס שמונה
אחוז רתח נקי, לפי הבטחות אשכול — יקפצו
המחירים עוד יותר, אם לא יתמכו
בסובסידיה ממשלתית נוספת.
אשכול רוצה למכור את מניות הממשלה
בדשנים וחומרים כימיים בע״ם בערכן הנקוב.
הדין וחשבון שהוגש על־ידי מומחי
החברה האמריקאית, שערכה לאחרונה את
הסקר במפעל, קבע שערכו הממשי של
המפעל כיום הוא כמעט כפול. המתנה שאשכול
רוצה לתיתה לעסקן המסור של מלתה
הפיתוח בארצות־הברית היא מתנה יקרת־ערך:
מניות ששתין כמעט פי שניים למעשה
מערכן הנקוב, בתשלומים למשך שנים רבות,
בריבית סמלית ותוך הבטחת רתחים גבוהים.

במשקפים שחורים ובלעדיהם

מכל

המעולה

סיגריזת

פילטר .

להשמדת מקקים
(לוקים)

קו מ ח סנ ס

דרוש אד ורק

קומון־סנס
- 8£1* 8 £א 10ג 1ג 0ס
משחה

בשפופרות

תוצרת

יונלה

מקקיס(זוקים)
לי ^ צ לי ר/

לבעלי וספה -למברטה ולכל רוכבי או פנו ע
סירות

מדגם

סירבל—איטליה 1 7 8 1 1 8־ $ 1 0 8 £ 1 1
ישר מהיצרן לצרכן

במחיר 350. -ל״י

סירות צד ״סירבל איטליה״ הם מדגם חדיש ,1959 עשויות יציקת
אלומיניום גמיש. מצוידות ב־ .511001 135011361-מתחברות
לאופנוע ללא צורף במסגרת, נוחות לחיבור ופרוק.
מכירה ג ם. בתש לו מי ם
פרטים ותצוגה אצל :״סירבל—איטליה״ מודל, יצרני סירות צד
וחלקי־חילוף לקטנועים. ר״ג, דרך ז׳בוטינסקי 115ע״י ה״זירהטרוך*.

מתאייד 1.9ועד תאייף 30.9יקכל סל קונה תוספת
חינם של אביזרי קישוט ומגן לאופנוע.

ץ• ל זח אמור לגבי מצבה הנוכחי של
המדינה. נימוקי השוללים את תוכנית׳
אשכול למכירת החיסול של המפעלים הממשלתיים,
רובם מפעלי יסוד, הם נימוקים
כבדים ורציניים עוד יותר לכל מי שרואה
את עתידה של המדינה וכלכלתה מבעד למשקפיים
אחרים מאלה של הרוב המפא״יי
בקואליציה, המודרך בחישוביו המדיניים על
מצב מלחמה שיהיה קיים לאורך ימים בין
ישראל למדינות השכנות.
כי ביום בו יחתמו הסכמי השלום הראשונים
בין.ישראל למדינות ערב, יקפוץ ויעלה
ערכו של מפעל הדשנים והחומרים
הכימיים, ואתו ערכה של התעשיה הכימית
כולה, פי כמה וכמה. החקלאות הערבית
הבלתי־מפותחת תיהפך לצרכן העיקרי והחשוב
של הדשנים הישראליים. התעשיות
השונות בארצות ערב תזדקקנה לחומרים הכימיים,
שהמפעל הישראלי הגדול יובל לספק
להן.
אולם במצבו הנוכחי של המפעל יתנפצו
סיכוייו הכלכליים בשלום העתיד לבוא. מעמדו
של ההון האמריקאי ישתנה תכלית
שינוי, במערך הכלכלי החדש שיווצר. המדיניות
הכלכלית של ממשלת ארצות־הברית,
הרואה עתה בעין יפה ומעודדת את זרימת
ההון היהודי לישראל, יתכן מאד כי תצר את
צעדיהם של המשקיעים בישראל שתשכון
בשלום עם שכנותיה. התנאים המדיניים ומי
דיניות־החוץ האמריקאית לגבי המרחב —
הם שיכתיבו אז את מעמדו של ההון היהודי
האמריקאי במדינת ישראל במציאות החדשה.
אם ישאר מפעל דשנים וחומרים כימיים
בידיה של ממשלת״ישראל בכל הרכב פוליטי
שהוא, יוכל הוא לשמש כראש־גשר בלכלי,
חשוב לא פחות מעמדות מכונות יריה או
בסיסי חיל־אוויר בימי מלחמה — ליום בו
יוכרז השלום בין ישראל למדינות ערב. אם
יעבור לידים פרסיות, לידי משקיעים חסרי
ענין פאטריוטי ראשוני במדינת ישראל —
אומרים מתנגדיו של אשכול — לא יוכל
המפעל לשרת את התפקידים המדיניים והכלכליים
שיוטלו עליו בבוא היום.
חעולם חזח 1093

הווי
פרקי הווי אלה הנציחו את לבטיו, נש־לונותיו
ונצחונותיו של האיש הקטן בישראל,
ב־ 12 חדשי תשי״ח:
תשרי

•חיפה, הועמו אברהם אדרעי לדין, הו־

אתם רוצים לומר לי שמרצונכם הטוב התיישבתם
ושלחתם לי ברכות שנה טובה? אני במקומכם לא
הייתי עושה את זה. מכיוון שאת הנעשה אין להשיב,
אני מודה לכם ומאחלת לכם שבשנה החדשה תקבלו
את כל מה שאתם ראויים לו.

לא ׳המיפוס שלי

משקל מגדלי

^ אשם בדריסת אדם בנהגו במכונית משא
עמוסה ב־ 12 טון, נשאל מה יש לו להגנתו,
השיב* :לא ידעתי שהמכונית כל כך כבדה.׳׳

חשון

כל ישראל הגרים

•חולון, בעת אסיפת חברים של פקידי
*•1ועובדי העיריה, הסביר אחד החברים
לנאספים כי אם לא יקבל שיכון מראש העיר
יאלץ להרגו, שוכן מיד בבית־הסוהר.

בסלו

חגר זאת בפרחים

!•חיפה, יצאו פקחי העיריה לביצוע פעו־

לות שיפור פני העיר, הרסו דוכן למכירת
פרחים, בטענה שהוא מכער פני הנוף.

סבת

מאזן רווח והפסד

•ירושלים, נטשה אם את ששת ילדיה
4בלשכת הסעד, לקחה אותם חזרה כעבור
יום, חזרה אחרי יום נוסף, השאירה ילד
אחד בלשכה בטענה שיום קודם לכן קיבלה
שבעה ילדים במקום הששה שהשאירה.

שרט

היגון• שימושי

ך • יפו, עלה אדם על גג אחד הבתים

מאחד שאין לו דם אפילו למסור את שמו המלא, שלא
על כתובתו, מלבד מנשה* :יודע אני שמכתב זה לא לדבר יזכה לפרסום מצידך, ואם כן, הרי שזה לא מפריעני כלל.
מה שכן עלול להפריע לי הוא שתשני מכתב זה בנוסח הפורמלי
שלך, ואז תוכלי לחייך בהנאה את החיוך השטני שלך,
לכשתראיהו מודפס בעתון.
*...באחד מעתוניכם ראינוך באור שלילי — תוכלי לחשוב
שאי־פעם ראינוך באור חיובי — שהתבטא ברגשי הסדיזם
במדורך. האם באמת הינך כזאת, או שרק לשם רושם? כדי את שנבין זה את זו, יש לי הצעההוגנת עבורך: הדפיסי
תמונתך, לא זו שמופיעה מדי שבוע ליד הכותרת מכתבים
לרות׳ ,כי אם תמונה מלאה של כל הגוף, תחת הכותרת
נערת השבוע, ולפי כל הכללים ששימשו אותך עד כה. נראה
איזו צורה תקבל אז רותי ורד המפורסמת שלנו. ואם באמת
דומה היא לורד, יתכן שאבין את רגש הגאווה שלה לאחר שאראה
את בקשתי מודפסת ואשנה את דעתי מיו, ואולי אף
גרוע מזה, אתאהב בך.״
מנשה־מה־שמך: דווקא כן פורסמה התמונה שלי בכל הדרי
(העולם הזה .)1048 אבל אל תטרח בכלל להתחיל להתאהב,
משום שכבר עכשיו אני מרגישה איכשהו שאתה בכלל לא
הטיפוס שלי. שנה טובה.

משהו מן הגולה הדוויה, ובעברית שיכולה לבייש כל טפש־עשרה
מקומית :״הנני נערה יהודיה 1093/17 הנמצאת בברזיל.
עתה לומדת אני להיות מורה בבית־ספר גבוה. בת 17 הנני,
נערה יפה, סימפטית, רצינית ועשירה. הורי רוצים לחתן אותי

נערת ו.שב 1ע

זרם חינוכי

•יי חיפה, ניסה ראובן סטרול למנוע
4מגנבים לקטוף תאנים מחצרו, חיבר חוט
חשמל שהעביר זרם לעץ, נעצר על־ידי המשטרה
אחרי ששני ילדים קיבלו מכת־זרם.

אלול

עכורה עצמית

••ירושלים, אחרי שאחד האזרחים הת־

4לונן על מטוסי טילון המנמיכים טוס
ומפריעים את מנוחתו, השיב לו דובר צבאי
כי כדי למנוע הישנות טיסות כאלה עליו
לרשום מספריהם של האפוסים המפריעים.
ומנולם הזח 1093

ספשעשרה!החרסזתיה
הסיבית י שנה החו ש ה

מו יאגג

*4תעודותיו, הודיע על כך לשוטר מספר
,3178 שעצרו מיד על אי־החזקת תעודות.

מה אתם אומרים על הסנוב הזה שהתאבד מפני שלא השיג
הזמנה למרתה גראהם ז

סיכומי ההגנה

•תל־אכיכ, איבד תושב כפר־יאסיף את

אמ׳שלי אומרת שהסיבה מדוע שגברים מעדיפים בלונדיות,
היא משוס שהן מתלכלכות יותר בקלות.

אל תסתכלו עכשיו, אבל זו שעוברת כאן כל החברה אומרים
עליה שהיא עליזה, וחברמנית, ונחמדה, וכל מה שאתם רוצים.
חוץ מזה היא ( )1093/23 בת 17 וכל הכרוך בדבר. אתם אינכם
מוכרחים להאמין, כשהיא אומרת שהיא שואפת להכיר ולדעת
את כל הניתן והמצוי. וכשהיא אומרת שהיא רוצה להכיר
סטודנט בעל חוש הומור, היא מתכחינת באמת להחליף אתו
רשמים.

••רמלה, תלה עורך־דין עולה־חדש שלט
- 1זה על פתח משרדו* :עורך־דין, עושה
ענינים בבית־המשפט.״

סיווו

המלשין

ל( )1093/21 נמאס ללכת עם חברותיה לסרטים ולמדוד רחובות.
אינני יודעת אם באמת מתכוונת לכך ; היא רוצה לשם
שינוי לשבת בבית ולכתוב אל צעיר בן ,20—18 תל־אביבי. היא
הייתה, כמובן, מוכרחה למלמל משהו כמו *שיהיה לו שכל״.
אם יש לו שכל...

לסמיגדימטית, סטודנט

מה שכמוה -כיטוח

4ברחוב הירקון, כשרגליו כפותות בשרשרת
ברזל נעולה בשני מנעולים, הסביר
כי אביו כפתו אחרי שרב עם אחד מחבריו
והאב החליט כי הוא צעיר מדי כדי להכותו.

תמוז

לא כרחובות

( )1093/22 אומר שהוא בחור רגיל, עם קצת בעיות. יש
לי הרושם שעם הרבה. אם להאמין לדבריו הוא צייר הרואה,
משום מה, צורך לומר שהוא דומה קצת לגוגין, מפני שגם
הוא אוהב אנטומיה של האשה. יש לי הרושם שהוא כבר
מעבר לשנות חייך היפות ביותר, כי אחרת לא היה רוצה
להתכתב עם עלמה כבת ,30 שלא לדבר על ירושלמית.
ז1ן ^ ^

פגי הדור

•תל״אכיכ, נמצא ילד בן שבע מטייל

נערה בכל נמל או לא נערה בכל נמל ( )1093/20 רוצה
להתכתב דווקא אתך, אם את בת 20—18 ואוהבת לקבל גלויות
מכל העולם. אני מקווה שהצלחת להבין ש( )1093/20 הוא יורדים.
הוא דומה לאלף בחורים אחרים, אוהב אותם הדברים, אבל
קצת יותר.

מוזה, ועוד כמה דכיים

••ירושלים, הודיעו מנהלי הבימוח ה־לאומי
כי ברשימות הסטטיסטיות של
המשרד מופיע כמבוטח אדם הרשום כגונב
לימונים, ואדם שפרנסתו המוצהרת היא:
תמיכה במפלגות בימי בחירות.

אייר

עוד מלח בודד בים

ך • ת ל ״ א בי ב, הציע מצחצח נעליים ברחוב
4דיזנגוף את עזרתו לחגיגות פורים, הכריז
כי יצבע את פני לקוחותיו במשחת
נעליים תמורת תשלום של 200 פרוטה.

ניטו

הוא 1093/19 רוצה שתאמיני שכבר היו לו המון נערות
וידידות, אבל, כמובן, אף אחת לא היתה מספיק טובה בשבילו.
הוא נורא מקורי. הוא רוצה בידידה עד גיל ,25 מתעניינת
בספרות, מוסיקה קלסית, תיאטרון, קולנוע, וכאילו לא הספיק
כל זאת — ועוד.

כחוד מוג, כבקשה

4ברחוב סואן, החל להמטיר אבנים על
עוברים ושבים, טען אחרי שהורד בכוח:
,,הם לא עוברים את הכביש בזהירות.״

אדר

נטיה לספרות, תיאטרון וכל אותם פרטים שיגרתיים הנזכרים
בכל מכתב,״.היא מרגישה שסמינר זהו בית־קברות לכשרונות
אבודים, ואני מקווה שזה באמת כך.

מוצר חדש ב״פיצה״ שברחוב דיזנגוף. צהוב, עומד ומצייץ.
קוראים לו נילי דאורמן, והוא הגיע מפולין לפני עשרה חודשים.
נילי היא זו שמגישה את הגלידה (״וואניל? שוקולד?״) כשהיא
נורא רצינית ומנסה להתעלם ממבטיהם והלצותיהם של הזבונים.
היא בת 9ו ויש לה חבר מציל, והיא אוהבת נורא נורא לרקוד
ויש לה שערות בלונדיות. היא גס יכולה להתגאות בתופעה
שלא מוצאים אותה אצל כל בלונדית: עיניה צהובות כשערה,
עטורות בריסים מוכהים. עור הפנים הוא כולו שלה. השמש
שלנר עוד לא עשתה לו דברים.
היא שונאת נודניקים ולנסזע כל בוקר באוטובוס מחולון.
בברזיל ולא חסרים לי בחורים. אך מכיזזן שאני רוצה לנסוע
לישראל לאחר שאגמור את לימודי, מעונינת אני להתכתב עם
בחור ישראלי בן 25—20 גבוה, סימפטי, רציני שיהיה מוכן
להתכתב עמי וכשאבוא לישראל יהיה לי ידיד ואולי יותר.
אני מקווה שיימצא איזה בחור בכל מדינת ישראל שיהיה מוכן
להתכתב עמי.״
בחורים, מה אתם מוכנים לעשות למען קיבוץ גלויות?
אבל אל תפריזו.

סימ-קבדוה לפשדוגות
אני בטוחה ש( ) 1093/18 חושבת את עצמה לנורא חכמה.
קודם כל היא סמינריסטית. ראיתם כבר סמינריסטית או מורה
שאיננה חכמה? אתם לא מחוייבים לענות. היא כותבת ברצינות
נוראית איך שהיא רוצה *ייצור הולך על שתיים המכונה אדם,
אנוש, או כל כינוי מקביל מהודו או מסין, ואפילו מישראל,
המוכן להתכתב על כל נושא מתחת השמים ומעליהם, עם

מוכרחה להתחיל לעשות משהו לאנגלית שלי. אני מאמינה
שהשיטה הכי טובה ללמוד שפה זה דיבור. אי־אפשר לדעת אף־
פעם, יש תיירים ואו״ם ובכלל, טוב לדעת שפה כן, גם
לנגן על גיטרה. כולם עושים את זה. עכשיו זה נורא חברותי
ואינטימי, ומוסיקלי ו בכלל ...לגמור עם אי ציק ...מוכרחה
להשיג תקליטים חדשים אין כבר מה לה שמיע ...אני אהיה
בלונדית. מצפצפת על אמא היא מוכרחה להבין שאני כבר לא
תינוקת יותר ושלא תנהל לי את ה חיי ם ...כל ערב, לא חשוב
מה שהיה, אני אקרא פרק בתנ״ך. פרק? טוב, אז פסוק. אבל
אני באמת אקרא אותו להפסיק עם העוגות לקרוא
לקרוא ולקרוא. איזה בושה שלא ידעתי מי זאת דזירה. אני
באמת שונאת ללמוד, אבל אי־אפשר לזלזל לגמרי בהשכלה
מוכרחה לעשות לי מהר שני זוגות מכנסיים ארוכים. עם
השמלות נראה איכשיהיה בשנה הבאר* טוב שעשיתי לי רק שק
אחד ...להתלבש על רפי. מה יש, רינה חברה כל כך טובה
שלי? ואם כן, אז מה? באהבה ובמלחמה אין חברים. רגע, מי
אמר לי את זה פעם, לא גדעון? מה זד. חשוב בעצם. לגדעון
יש אמנם הזמנות לכל מיני הצגות והכל והוא דזדקא די נחמד,
אבל רפי ממש משגע בצ׳א־צ׳א־צ׳א. אני לא יודעת למה אבל
הוא נורא מזכיר לי את ג׳יימם דין, רק שלא יהיה לו סוף כזה.
נורא לחשוב על ז ה יש לי רושם שמץ החבר החדש של
אחותי קצת פוזל אלי. נבלה כזו, הייתי עושה לה את זה. רק
בשביל הסקנדל שהיא עשתה לי כשסחבתי לה את הליפסטיק.
ואמא כל הזמן לצידה, מתה לחתן אותה. תתחתן, שתלך לה
כבר מוכרחה למדוד את המדים של ציפ. אבל אני חושבת
שבסופו של דבר לא אלך לחיל הים. במטכ״ל יש קצינים נורא
נחמדים ...אי־אפשר כבר, אני מוכרחה לנקות את המגרה שלי.
רק שאמא לא תחליט לנקות אותה בשבילי. תמצא שם את כל
מה שאני לא רוצה עוזי הוא באמת גועלי, עם המשקפיים
שלו ועם הפצעים על הפרצוף אבל הוא תלמיד נורא טוב
במתימטיקה. מה ׳כסת לי להיות טובה אליו, רק שאף אחד לא
יראה.

ספורט
כדורגל
ה אי ששבארקבור
כל הפנים שנראו בין עסקני הצמרת
של ההתאחדות לכדורגל׳ באסיפתה הכללית.
היו אותם הפנים שנראו שם זה
שנים: עסקנים צרי־האופק וחדלי־האונים,
שאינם נותנים למוכשרים ולצעירים מהם
לתפוס את מקומם. רק דמות חדשה אחת
נראתה ביניהם. היה זה האיש אשר קושט
בתואר נשיא ועדת המנדטים, יהושע (״יוש״)
בורשטיין־ענבר.
לאלה המתמצאים בענפי ספורט אחרים
לא היו פנים אלה חדשות. יוש, גבר כפוף־
קומה בגיל העמידה, חבר קבוץ גבעת־חיים,
היה עד לזמן האחרון יושב־ראש ועדת
הכדורסל של ההתאחדות לספורט. הוא
האיש שחיסל את הכדורסל בישראל, בגרמו
לשבירת משחקי הליגה האחרונה על־ידי
כך שהתיר לנבחרת הפועל לצאת לחוץ־ל־ארץ
לפני סיום המשחקים. אחרי שנכשל
בכדורסל, החליט מרכז הפועל כי באותו
כשרון יוכל בורשטיין לנהל גם את עניני
הכדורגל.
בעוד חודשים מספר עומד יצחק זאבי,
יושב־ראש ההתאחדות לכדורגל, לפרוש מתפקידו
ובורשטיין, שמעולם לא היה אף
עסקן כדורגל, הוא המועמד לרשת את
מקומו. אמר אחד מעתונאי הספורט :״זה
רק טבעי שאדם אשר קבר בכשרון כה רב
את הכדורסל בא לקבור באותו הכשרון
את הכדורגל.״

למקרר!

לעמום חכם —
מתחרה?
אילן מזור בן ה־ 12 זכה
כפרם של 100 0. -ל״י
בחידון הוזנ״בי של ״והיא־דנט״
-משחת השיניים
החדשה עם ״הייגלים״ .היוד
חרה אילן הצעיר עם חכם,
או שמא יעדיף להיות אלוף
השיניים ה ל בנו ת -היפות?
הלוא הוא משתמשכ״תיאדנט״...

ל שנה החדשה...
יפה וצעירה יותר
התחילי עודהיום לנקות את
פניך ביסודיות ובמהירות ב סי פ
ניס שרק. עור פנים צח משפיע
תמיד על הופעה צעירה ומלבבת.

מבחן שרק -אינומאכזב
מנקה את פניך בדרך הרגילה עד שהן
״נקיות* לחלוטין.
הרטיבי חתיכת צמר גפן בסי פנים שרק
ועסי את פניו היטב.
הצמר גפן נעשה כהה בעוד שפניך נוצצות
מנקיון. שרק מרענן ומניעים.

ההר אח השגה החדשה
עם מצלמה מ״פוטו ברנד״
הרבה שמחת החגים ע״י צלומים
אל תשכח שהצלומים הם מזכרות
יקרות של ימים שעברו ללא־חזור.

שנה
טובה עם מצלמה:

<1ץ 6ר 3 0 1
רו 0ו1_0 +

הדרכה חנם.

מחיר הבקבוקים:

1 3ט-1בדנר

1.800ל ׳ י — 3ל״י

היפה,רחוב ה חלוק 31

המפיציםהיחידיםבישראל חב ׳ נוריתבע ״ מ

בראשית היתה סערה. האשמות חריפות
התעופפו מכל צד, איומים הושמעו בהצהרות
לעתונות. היו אלה נציגי הפועל בהתאחדות
הכדורגל שרתחו, אחרי שבשבוע
שעבר, בגלל טיפשות בהנהלת ההצבעות
באסיפה הכללית של ההתאחדות. לא הצביעו
כל אנשי מכבי בעד הצעת הפועל להקפאת
הליגות השונות בכדורגל, והצעת ההחלטה
לא קיבלה את הרוב של שני שלישים
הדרוש לשינוי סעיף בתקנון ההתאחדות.
השבוע בא הד׳׳ר יוסף לאם, נשיא ההתאחדות,
והשתיק את הסערה בהחלטה יבשה
אחת. הוא קבע על סמף תקדימים באסיפות
שהיו בעבר, כי החלטות המתקבלות באסיפה
הכללית של ההתאחדות, אינן מהוות חלק
מהתקנות ומשום כך לא דרוש לקבלתן רוב
של שני שלישים אלא רוב רגיל. עם החלטה
זו נכנסה לתוקפה הצעת הפועל להקפיא את
משחקי הליגות לשנה אחת.
אף אחד לא שיחק. היתד, זו החלטת
אכזרית מאוד. היא היתד, כעין זריקת שיתוק
לחולה שיתוק. אפילו הד״ר לאם לא היסס
להביע את דעתו :״נראה לי כי עניני
הספורט דורשים לא להקפיא את המבנה
לא לשנה ובודאי לא לשנתיים. כמו כן נראה
לי כי המבנה הארגוני בהתאחדות דורש
תקנון נוקשה שאינו מרשה להנהלה לשנות
את המבנה יגב לא לאסיפה הכללית ברוב
רגיל••
במילים אחרות, החלטת ההקפאה שנעשתה
בלחץ מרכז הפועל ושנועדה כאילו לחסל את
גילויי השחיתות בספורט, שוב העדיפה אינטרסים
אגודתיים צרים על טובת הספורט.
דיה זה מרכז הפועל שהיה מעוניין בהקפאה,
אם כדי למנוע עלית קבוצות בלתי תלויות
בו לליגות גבוהות יותר במקום אגודות
הפועל שירדו, ואם כוי להגביר אף השפעת
המרכז על האגודות המקומיות, שיהיו מעתה
תלויות בתקציביו ובהשפעתו יותר מאשר
קודם לכן.
כיצד אפשר להסביר קבלת החלטה מוזרה
זו לרעת הספורט על ידי האסיפה הכללית
של ההתאחדות לכדורגל? הסביר זאת במלים
פשוטות אחד מגדולי הכדורגלנים של ישראל
שהיד, נוכח בדיונים :״יושבים פד, אנשים
עמדבריב על כדורגל, רבים על כדורגל וחיים
כל השנה בכדורגל׳ ואף אחד מהם לא שיחק
בחייו כדורגל.״

במס לו ל
צה״ללד רו ס־ א מ רי ק ה
אלוף־משנה שמואל סוחר שהתפטר
מתפקידו כמרכיב נבחרת הכדורגל של ישראל,
מתמסר לאחרונה לפיתוח ספורט הכדורגל
בקרב שורות צד,״ל. בתכניתו של
סוחר להקים סגל קבוע של נבחרת צה״ל,
לשלחו אף להתמודדויות בחוץ־לארץ. הביקור
הראשון המתוכנן הוא ביקור בדרום•
אמריקה.
חעולס חזח 093ו

אנשים
את דעתה של מומחית כאנה סוקולוב,

ה צג ת־ ב כו ר ה
לפני יציאתה לארצות־הברית, כדי להשתתף
בעצרת האו״ם, הפסיקה שרת־החוץ
גולדה מאיר את הופעתה לעבודה ב־משרד־החוץ,
נשארה לשכב בדירתה כדי לאגור
כוח לקראת הנסיעה כאשר נפגשה
הגברת אלן טיילור, נספחת לעניני
תרבות של השגרירות האמריקאית בישראל
והממונה על שירותי האינפורמציה של השגרירות,
עם רעיתו של ראש הממשלה פולה
ב״גוריי* ,התענינה פולה, מיד בשאלתה
הראשונה, לדעת היכן גרה הגברת טיילור
ומהו שכר־הדירה שהיא משלמת. כאשר נודע
לה כי בת שיחתה משלמת 200ל״י לחודש
עבור דירה בשדרות המלך דוד, בתל־אביב,
הפליטה פולה :״זה לא הרבה.״ מיס טיילור
ניסתה לשכנע אותה שזה כן הרבה, אולם
פולה טענה מיד :״כמה היית משלמת בשביל
זה באמריקה?״ רק אחרי שמים טיילור הסבירה
לה מה היא מקבלת בעד אותו מחיר
באמריקה, שוכנעה פולה :״באמת לוקחים
אצלנו יותר מדי כסף הצגת־הבכורה
החגיגית ביותר של השבוע היתד, הצגת
הבכורה של אמנון כן יעקב תלוי
רכטר, בנם של השחקנית חנה מרון
ובעלה הארכיטקט יעקב רכטר. בסקס
ברית־המילה של הבן, שנערך בבית־החולים
אסותא, השתתפו עשרות אמנים מכל התיאטרונים,
סופרים, ציירים וארכיטקטים
באותה הזדמנות אפשר היה לראות
את הסופר האנטי־קלריקלי משח
שמיר, כשהוא חבוש במגבעת ועטוף
טלית. הוא היה הראשון בסגדקים, כשאח־ריו
באים, לפי הסדר: ראש העיר חיים
לבנון, ראש קרן נורנון בישראל אליעזר
פרי, ואביה של חנה כאשר נטל
המוהל את הרך הנולד בידיו והחל לזמר
בקול רם, פרץ התינוק בבכי. העיר על כך
יוסף ידץ :״הוא בטח כבר לא יצביע
בשבילם אחר כך התנהל ויכוח ער
בין ידין לצייר ראובן ראובן, בקשר לחידושי
המילה, שהביאה עמה הציביליזציה
באמריקה. ניחש ידין :״בקרוב יתחילו למהול
בעזרת בלנדר.״

ביקורתא מוו תי ת
המאורע האמנותי של השבוע היה הופעת
להקת המחול של האמנית מרתה גר־האם.
דעות הנוכחים בהצגת קליטמנסטרה
היו חלוקות. מול אלה שטענו כי המחול
הוא נפלא, ניצבו אלה שהודו כי לא הבינו
ממנו ובר. משום כך היה מעניין לשמוע

שביימה לאחרונה בישראל את מעטה בחייל.
אנה, שהיתר, בשעתה תלמידתה של מרתה
גרהאם, והמייצגת כיום זרם שונה במחול
המודרני שאינו גורס תפאורות כבהצגותיה
של מרתה גרהאם, נתבקשה על־ידי שדרני
קול־יטראל להזזת את דעתה, בין מספר צו־יפים
אחרים. היא התחמקה מכך בגלוי, אולם
בשיתה פרטית בין ידידים חיזזתה את דעתה
:״משהו איום ונורא אחת הסו־ליסטיות
הראשיות בלהקת גרהאם, מרי
הינקסון, שהיא אף מורה בבית־הספר למחול
של גרהאם, ניצלה את אחד הבקרים
הפנויים מחזרות, אחרי ששמעה כי יוון
אינה רחוקה מישראל, ניגשה למשרד נסיעות
כדי לנסוע לארוחת צהרים לאתונה.
רק כשנמסר לה כי הטיסה לאתונה נמשכת
כשלוש שעות, התחרטה :״טוב, אז אסע
לאשקלון חברים אחרים של הלהקה,
כמו הסוליססים הדן מק־גיי ובדן טט־לי,
יצאו לבלות באפולוניה. שם ניצלו את
קפיצותיהם הארוכות כדי להגיע לסלעים,
אשר מבקרים רבים לא מגיעים אליהם,
מצאו חרסים ושברי כדים אותם הביאו חזרה
לתל־אביב, הראו אותם בגאוה רבה לחבריהם
כעתיקות יקרות־מציאות הפסנתרנית
פנינה זלצמן ערכה לכבוד חברי הלהקה
ארוחה חגיגית בביתר״ הגישה להם סעודה
מזרחית שכללה קבאב, שישליק וחומוס
חידון התנ״ך נעשה כה פופולרי
בישראל עד ששמואל רוזן, החידונאי
המפורסם שהתחתן לפני שבוע, עורך עתה
הופעות של חידונים תנ״כיים עם פרסים,
הזוכים להצלחה גדולה• אגב, שמוליק החליף
את המונח בימים טרופים אלה, במונח
חדש, על שמו של עמוס חכם :״בימים
עמוסי חכמה אלה״.

ת פ או רהדמסע
שוטרי ניידת שסיירה בצפון תל־אביב הבחינו
השבוע בשני טיפוסים חשודים. השניים,
שבידי אחו מהם היה תיק עור, נכנסו
מחנות לחנות ברחוב דיזנגוף, יצאו משם
כעבור כמה דקות בידיים ריקות• השוטרים
ד,חשדנים מיהרו להכנס בעקבות שני הצעירים
לחנות הנעליים נמיוד, שאלו את
הזבנית אודות החשודים. התשובה: השניים
הזמינו 12 זוגות סנדלים, מבלי לשלם דמי-
קדימה. השוטרים לא יכלו להתאפק יותר,
מיהרו לעצור את השניים, גילו כי אין אלד.
אלא יו עתן כרמון, שלהקת הרקדנים שלו
זכתה לפני שבוע במקום הראשון במבחנו

פ (1 0ן י
תגובותיהם של אישים שונים סל מאורעות השנה, מלוקטות
מתוך המדור השבועי הקבוע:
תשרי
• הנדבן האמריקאי פרדריק מאן, בטקס פתיחת
היכל התרבות, שנקרא על שמו :״הבית הזד, נבנה כדי שישמיעו
בו מוסיקה ולא דיבורים.״
חש ו ן
• ח״ב אגודת ישראל שלמה לורנץ, אחרי שראש
הממשלה דויד בן־גוריון נפצע ברגלו, בעת שהוטל רימון לכנסת:
״מזלו של ביג׳י הוא שהפעם לא עמד על הראש.״
כסלו

• הפרופסור ישעיהו ליבוביץ, בהרצאה על כלכלת
ישראל :״בשטח זה אין הבדל בין ישראל לאמריקה. האמריקאים
חיים מכספם וגם אנחנו חיים מכספם.״
סבת

• פרקליט מחוז תל־אביב יעקב בר־אור, בנאום
סיכום במשפטם של שני בני טובים, חברי התנועה המאוחדת,
שנאשמו בגניבת ג׳יפ :״אם הם רוצים להיות חלוצים — שיראו
מעשה חלוציות וילכו לבית־הסוהר.״
שבט

• היועץ המשפטי לממשלת ישראל חיים כהן,

על פסק־הדין במשפט קסטנר :״אי־אפשר לבוא אלי בטרוניה
שצפיתי את רצח קסטנר מראש. לא יוכלו לבוא אלי בטרוניות
אם לא אצפה בעתיד התפתחויות כאלה. עדיין אני חושב
שאזרחי ישראל אינם רוצחים.״
אדר

• יושב־ראש ההסתדרות הציונית, הד״ר נחום

י גולדמן :״חגגו את העשור במלוא הפאר והשמחה, בעתיד
:הקרוב לא תהינה לכם הרבה הזדמנויות לשמוח. העשור

העולם חזח 1093

גרהאס ב״קליטמנסטרה״
התלמידה אמרה :״איום ונורא...״
של אד סאליבן, וגדליהו שיכה, המתופף
והמנהל האדמיניסטרטיבי של הלהקה, שעסקו
בקניות קדחתניות לקראת נסיעתם לארצות־הברית
אחרי שהסתדרות ציוני אמריקה
הודיעה כי אין ביכולתה לשאת בהוצאות
ההסעה של הלהקה, המונה 12 איש,
הודיע אד סאליכן כי הוא לוקח את הלהקה
על חשבונו, שלא במסגרת שיירת
כוכבי ישראל, התחייב לערוך לה הופעות
הגסנה הראשון וצרותיו הם כאין וכאפס לעומת הצרות שתבואנה.״
ניסן
• שרת החוץ גולדה מאיר, בשובה מסיור ממושך
באפריקה :״אחרי הנסיעה הזו אני יכולה להתפטר ולהצטרף
ללהקת בלט.״
אייר
• מנהל ועדת העשור תדי קול ק, בנאום סיכום
בליל העצמאות :״שקט, שקט. אתם שיכורים, אני שיכור. אני
שיכור. אתם שיכורים. שקט הערב חג גדול חג
העשור. אני מבקש שקם מוחלט. הבחורה הנהדרת בארץ־ישראל
שאני מאוהב בה היא ריקה זראי• תגידו יחד איתי: יחי העשור!
יחי בן־גוריון! יחי ריקה זראי!״
סיין
• הפורץ הנוצץ ישראל כנציוני, בתשובה לשאלה
מדוע נהג לפרוץ לדירות לבדו :״בימים טרופים אלה קשה
למצוא אדם ישר שאפשר לסמוך עליו כשותף.״
• עמוס קינן, על חילופי המשטר בצרפת :״הרפובליקה
עמדה דרוכה על המשמר עד שהמשמר דרך עליה.״
תמוז
• אליעזר ליבנה, בתגובה לנאומי משד, דיין :״גיל צעיר
זוהי סגולה ביולוגית המסייעת לריבוי הילודה; אין זה סימן
היכר אינטלקטואלי או מדיני.״

• דויד בן״גוריץ, ראש הממשלה ושר ד,בטחון :״יש
בארץ מוסד אחד בפניו אפשר לספר דברים מבלי שיתפרסמו —
עורכי העתונים.״
אלול
• שר החינוך זלמן ארן :״אנו אולי המדינה היחידה
הממשיכה לרחוש אהדה לארצות־הברית למרות העזרה שהיא
מגישה לנו*.

ושידורי טלביזיה מיוחדים, שיכסו את הוצאות
שהיתם בארצות־הברית ואולי אף יביאו
להם הכנסות. סאליבן גם לא היסס לציין
במה עולים הרקדנים הישראליים על
רקדני הלהקה הרוסית מוסאייב, שביקרה
לאחרונה בארצות־הברית :״שם כולם מתקרבים
לגיל ארבעים, ויש להם שיניים תותבות״
רקדניו של יונתן כרמון הם
אוסף מגוון ביותר. בין חמשת בנות הלהקה
נמצאות שתי מורות. האחת, עודדה
צפרירח מקיבוץ עינת, היא מורה להתעמלות,
ואילו רחל טסמן היא מורה בבית־ספר
לילדים מפגרים בחיפה. חברה שלישית
בלהקה, שושנה חודורוב (לא קרובה
של תשוערך היא גננת המשתלמת עתה במדרשה
למורי מלאכה בין הגברים
של הלהקה נמצא גם יונתן גבאי, סרן
בצה״ל, המסיים בדיוק החודש את שירות
הקבע שלו. לפני תקופה מסוימת היה רקח
אחר של הלהקה, גכרון לוי, ש.ג. במחנה
בו היד, גבאי סרן. בבוקר היה מצדיע לו
ליד שער המחנה, ובערב היה צועק עליו
בחזרות המשותפות של הלהקה המספר
של להקת כרמון הוא אברהם קוגל,
בן ה־ ,24 שסיים השנה את לימודיו בטכניון,
ובכיסו תואר של מהנדס בנין.
קוגל, טבריני העוסק ברקודי־עם רק שנה
אחת, הבטיח למסור לראש עירית ניו־יורק
מפתח של העיר טבריה ,״אלא שבטבריה
עוד לא נותנים לי לנסוע. שם עוד לא
יודעים בדיוק איפה זה אמריקה אחד
הידידים אשר פגש לאחרונה את הסופר הצעיר
עמום אריכא ולא שמע עדיין כי
אריכא זכה באלף ל״י כפרס אשר ברש,
שאל אותו לתומו :״עמום, בעצם ממה אתה
חי?״ השיב עמום :״מה זאת אומרת? מקבלים
פרסים ענף יצוא חדש עשוי
לעניין בקרוב את שר האוצר: יצוא שירים
ישראליים לארצות־הברית. דידי מנוסי
תירגם לאנגלית את שירו קול־אורלונין, מת
ו ך סנונית בחוף מיונזבה, מתכונן לשלחו
למפיצים מעבר לים. ואילו חיים חפר
תירגם, בעזרת סופרו של לייף בישראל,
את הסלע האדום. באנגלית נקרא השיר
( 30 )* 01 3100)1סלע הדמים) ואריק לביא
• מתכונן להפיצו בצורה זו, כשיתחיל לזמר
במועדונו של ליאו פולד ועוד אודות
דידי: הוא מסר קטע חדש של שיר אקטואלי
לתיאטרון סמבטיון, אך מנהלי התיאטרון
סירבו להכלילו בתכנית :״משרד העבודה
החלים לקרוא /את אבא חרטי
לבירור רחב /אולם ד,״חושי״ יהפוך עורו
/רק אם ״נמיר״ את חברבורותיו״.

זאב היין

לבד נטורי קרתא, היו הצעירים הלוחמים היחידים במדינה ערביי ישראל, הצעירים
שמאות מהם נדדו לבתי־הסוהר ולמקומות־גלות.
שיכבה אחת של צעירים בלטה השנה, אם כי תפקידה היה בעיקרו פאסיבי. היו
אלה בני נשואי־התערובת, חלקם וותיקים בארץ וחלקם עולים חדשים ממזרח אירופה,
שגרמו בשנת תשי״ח לסערה רעיונית ופוליטית בלתי־פוסקת•
עוד בשנה שעברה דרש מזכיר הרבנות הראשית, אלימלך וזלגלרנטר, בתזכיר סודי,
לערוך רשימה ארצית של. ממזרים״ כדי למנוע בעדם מלהתחתן ולהפעיל בצורה אחרת
את הזכויות האישיות שנמסרו בישראל, כתוצאה מקנוניה קואליציונית עכורה, לסמכותן
הבלעדית של הרשויות הרבניות. בשנת תשי״ח נסתבר כי היה זה איום ממשי ביותר.
הסערה החלה עם סרובו של הרב מ&רז׳ם־חנד. לקבור את הילד אהרון שטיינברג,
בן נוצריה שלא נימול (דאה איש־הד*) .היא התחממה כאשר נודעו פרטים על שורה ארו־כה
של ילדים מבני עולי פולין שנרדפו על־ידי חבריהם בשל אמהותיהם הנוצריות. כך
סיפר בוגדן סביצקי הבלונדי, בן ד 12 הילדים הצביעו עלי ואמרו: בוגדן הוא בכלל
לא יהודי. הוא גוי. בוגדן הוא פויה. הוא שייגץ מלוכלך!״
המקרה הבולם ביותר היה זה של זאב היין, צעיר ( )26 יליד ברלין, הנמצא בארץ
זה 24 שנה, ושאחיו נפל במלחמת־תש״ח. אמו של היין, נוצריה שהתגיירה בגרמניה
ונישאה לבעלה היהודי, דאגה למילת בניה. אולם הרב חיים זבולון חרל״ם מראשון־לציון
(שהסתבך לאחר מכן בשערורית שוחד) לא הכיר בגיור שנעשה בחוץ־לארץ, סירב להשיא
את היין לבחירת לבו, בתו של הסופר התימני מרדכיטביב.
פרשתו של היין ושל כמה צעירים וצעירות אחרות, שנדרשו כולם לשרת בצה״ל
אך נמצאו לפתע משוללים זהות לאומית ודתית, ריתקה את תשומת־לב הציבור לבעיה
זו. כאשר הוציא השר ישראל בר־יהודה הנחיות חדשות, לפיהן יכלו היין וחבריו להפוך
אוטומטית ל״יהודים״ ,נגרם משבר ממשלתי. אולם הבעיה לא נעתרה.
הבעיהפשוטה ביותר. בהיותם רחוקים
לגבי רוב רובם של הצעירים בישראל היתד,
מן הדת היהודית, היה ברור להם כי כל אדם המגדיר את עצמו כעברי, הדובר עברית
והמרגיש כעברי, הממלא את החובות הנובעות מכך, עברי הנהו. אולם היה זה אופייני
לפאסיביותו של הדור הצעיר בישראל שקולו כלל לא נשמע בויכוח. זה התנהל בין
העזולהפריד בין האומה לבין הדת.
אבותיו, ובעיקר בין יוצאי מזרח אירופה, שלא
השקפת־העולם של הדור הצעיר נשארה ללא ביטוי פוליטי, רעיוני או ספרותי.

גולדה מאיר

דויד בן־גוריוו

״פויה,שיגץ מלוכלו!

הדור הישראלי הצעיר לא בלט בשנת תשי״ח כמעט בשום שטח. שז־ה־הביטוי העיקרי
של דור זה — צבא הגנה לישראל —
לא הופעל, עסק בתרגול ובשיכלול של שנת
שלום. שטח צעיר אחר — הספורט — בלט
ברקבונו.
מקום אחד בו בלטו צעירים היה ספסל
הנאשמים. שורה ארוכה של ״כני־טובים״
נשלחו לבתי־הסוהר או הועמדו במיבחן.
נאשמי רצח קסטנר, ביניהם שני הצעירים
זאב אקשטיין ודן שמר נידונו למאסר
עולם. משה דואק, הצעיר שהטיל
את הרימון לכנסת, היה גם הוא גיבור של
משפט מרתק.
מחוץ לרעיון השמי, שכמה מיוצריו היו
צעירים שגדלו בארץ, ונאומיו המבולבלים
של משה דיין, לא בלטו צעירים בשום
יוזמה פוליטית. צעירי כל המפלגות ליחכו
את פינכתם בשקט, הקפידו שלא לשחות
נגד שום זרם, שלא להשמיע שום רעיון
חדש ונועז שיכול היה להרגיז מישהו. מ־

ו7ז 5ז ס3ז8

ואש שבט כושי

בעולם המדיני של ישראל, שהיה ריק מדמויות חדשות ורעיונות חדשים, בלטה בשנת
תשי״ח דמות אחת שזכתה לאהדתו של הציבור כולו: שרת־החוץ גולדה מאיר.
היא לא היתה מדינאית המתקוממת נגד שיגרת האתמול, מפלסת דרכים חדשות למדי-
ניות בעלת־מעוף. אך כשגרירת המדיניות הקיימת, זכתה להערכה כמעט כללית בארץ
ובחוץ־לארץ. היא נאבקה עם חולשת גופה, עם אויבים מבחוץ, עם נערי־הזוהר של ביג׳י
בבית• היא יצאה מנצחת.
בישראל עצמה נאלצה גולדה לעמוד מול
התקפה זדונית ובלתי־פוסקת של קבוצת־החצר,
שניסתה להציגה במערכת לחישות
ושמועות ככלי סדוק וכעוברת־בטל, כדי להוריש
את תפקידה למשה דיין, המועמד
הפרטי של ביג׳י. אויבה העיקרי, שמעון
פרס, התעלם בגלוי מקיומה, ניהל את
מדיניותו הפרטית בצרפת• כאשר ניסתה
גולדה לשפר בהדרגה את היחסים עם
ברית־המועצות, כדי להחזיר למדינה מידה
כלשהי של חופש־תמרון, יצא פרס בנאום
אנטי־סובייטי חריף׳ קילקל במכה אחת את
מאמציה.
גולדה הגישה בסוד את התפטרותה ל-
ביג׳י, אך נתבקשה להמשיך בתפקיד. משבר
שני הגיע כאשר נתפס באלג׳יריה מטוס־נשק
ישראלי מוזר, שמטרתו נשארה שרויה
במסתורין, ואשר הצרפתים החשידוהו בגלוי
כמיועד למורדים האלג׳יריים. גולדה זעקה חמס נגד נסיונות פרטיזניים וחובבניים אלה
של ״שמעון פרסומת״ לנהל מדיניות־חוץ פרטית משלו, באמצעים המפוקפקים ששרדו מימי
הש״י של ההגנה. לפי שעה, הצליחה להוריד את ראשו של פרס.
גם לגולדה לא היתר, גישה קונסטרוקטיבית חדשה לתנועה הלאומית הערבית. אך היא
השקיעה מאמצים רבים לכיבוש ידידים חדשים ביבשת אפריקה, שיכלו, אולי, באחד הימים
לשמש גשר בין ישראל לעולם הערבי. במסעה הממושך במערב אפריקה זכתה לתואר
של ראש שבס כושי. למרות מצב בריאותה הרופף, הניתוחים שעברה ושהיותיה הממושכות
בבית־החולים, יצאה למסע־הסברה נוסף באירופה, כמעט תוך סיכון ח׳־ה ממש.
האדם היחיד מלבדה שבלט בזירה הפוליטית הפנימית כמצטיין בתפקידו, היה שר־הפנים
ישראל בר״יהודה, שהוכיח השנה כי אין לו רק ״עין זועמת״ ,אלא גם יד
חזקה, במאבקו נגד תופעות שנראו לו שליליות. הוא יצא למלחמה נגד ההפקרות שהשתלטה
בארץ בעיריות רבות, החל מפעיל בפעם הראשונה ביקורת תקיפה של השלטון הממלכתי
על הרשות המקומית. אולם בעיקר בלט בר־יהודה כאשר דאג לקבורת הילד אהרון
שטיינברג, בן הנוצריה מפרדם־חנה, תוך הפעלת מלוא כוחו הממלכתי.
בר״יהודה היה האיש החזק מאחורי הנחיות־הרישום, שגרמו למשבר הממשלתי. אמנם
לא העז גם הוא להפריד לגמרי בין דת ולאום, אולם הוא עשה לפחות צעד ממשי אחד
לקראת הפרדה כזאת. בזאת גילה אומץ־לב רב יותר מאשר כל שאר חבריו בממשלה,
שרובם הסתפקו בכהונה פורמלית בלבד, כשהם מנסים לרכוש קצת פרסומת אישית על
סמך מעשים שנעשו והחלטות שהוחלטו בידי פקידיהם.
מכל שאר הבחינות, היתה תשי״ח שנה של ירידת המתח הפוליטי הפנימי. קיומם של
הציונים הכלליים כמעט ולא הורגש. הדתיים שפרשו מן הממשלה השתדלו מאד שלא
להרגיז את ביג׳י ולחסום את דרכם חזרה. תנועת־ההרות נמנעה מכל מעשה שיכול היה
למשוך תשומת־לב. בשנת תשי״ח הוכח שוב כי מפלגות ישראל — מחרות ועד מפ״ם —
הניזונות כולן מאותו מקור תקציבי (המגביו* היהודית המאוחדת) אינן אלא פלגים שונים
של מפלגה גדולה אחת, שההבדלים ביניהם זעירים בהשוואה לדמיון העצום במהותם.
לא פחות בלט העדרה של מנהיגות־של־אמת בציבור שהיה זקוק לה עוד יותר: מאתיים
אלף ערביי ישראל. מחוסר מנהיגים בעלי־מעוף, שיכלו ללכד את ערביי ישראל׳ לעמוד
מול הקוויזלינגים השכירים מצד אחד וד,חתרנים מצד שני, שיכלו לעמוד בראש המלחמה
להחזרת זכויות הערבים ולשילובם במערכות המדינה — נפל רסן ההנהגה למעשה בידי
המנהיגים הערביים של מק״י, ביניהם בלט השנה במיוחד המנהיג הצעיר והדינאמי אמיל
חביבי. מק״י השתמשה בהזדמנות כדי להפיץ את הסיסמה של ״הגדרה עצמית לערביי
פלסטין״ ,שיכלה להביא לביתור המדינה ולערעור בטחונה. בכך עזרה להעמיק עוד-יותר
את התהום בין הרוב העברי לבין המיעוט הערבי. מצד שני עזר להם בזאת הממשל הצבאי.

גגה זה יהודי>׳

דויד בך גוריון אינו ד,וגד,־דעות, המגבש השקפת־עולם כוללת והגיונית. הוא טכסיסן
מפלגתי, המגבש סיסמות לתועלת השעה החולפת. כך עשה גם השנה. אולם סיסמותיו
עזרו לצייר סימן־שאלה גדול מסביב לשאלה: מה זה יהודיז שאלה זו הפכה אותו לאיש־ד,יהדות
של תשי״ח.
במשך שני דורות הצליחה הציונות ליצור השקפה שלא היתה הגיונית ביותר, אך שנתקבלה
כמעט על דעת כל היהודים בעולם.
היא קבעה שד,פזורה היהודית אינה עדה
דתית בלבד, אלא לאום מפוזר, שמולדתו
בארץ־ישראל. היא לא הפרידה בין העדה
והלאום. להיפך. היא קבעה שהם דבר אחד
— לאום דתי ודת לאומית.
כך לא נוצרה הגדרה חדשה להשתייכות
האדם ליהדות. יהודי היה למעשה אדם
שהשתייך לדת היהודית, או שהוריו השתייכו
לדת היהודית, כל עוד לא המיר את
דחו באחרת. גם לסי ההשקפה הציונית
החילונית ביותר, אדם שהמיר את דתו חדל
להיות יהודי.
אמנם, הגדרה דתית זו יכלה להתקיים
ללא שמץ של דתיות. הציונות רוקנה בהדר־גד,
את הדת היהודית מתוכנה, השאירה
רק סמלים חיצוניים, עליהם הוכרז כעל
סמלים לאומיים. אך דת חיצונית זו עדיין
נשארה ההגדרה היחידה ליהדות.
השנה ניסתה ממשלת ישראל, בהנהגת בן־גוריון, לחולל שינוי מסויים במצב זה. מבלי
לפגוע בעקרון הדתי היסודי, ניסתה לבטל את תחולת ההלכה הדתית, לפתות דרך חדשה
להצטרפות ל״לאום״ היהודי. הדבר נעשה בדרך מינהלית, על-ידי מתן הנחיות חדשות
לפקידי הרישום בישראל. לפי הנחיות אלה, די היה שההורים יכריזו על בנם שיהודי
הוא, ושאין לו דת אחרת, כדי שיהיה באמת יהודי על פי הלאום, אפילו אם אמו היא
נוצריה.
הנחיות אלה עוררו משבר לא רק בארץ, אלא בכל רחבי העולם היהודי. כמעט כל
רבני העולם מחו נגדה, ראו בה שבירת המסגרת העולמית היהודית. בן־גוריון עצמו
נסוג, ביטל את ההנחיות. השאלה נשארה פתוחה.
גם בחזית אחרת נשארו דעותיו של ביג׳י תלויות בחלל. בהכריזו. :העולים אינם
ציונים, והציונים אינם עולים!״ טען כי אבד הכלח על ההגדרה הציונית. אך באותה
שעה הוסיף לדרבן את הציונים לאסוף כסף כדי לקיים את משטרו בישראל.
לפי הוראות בן־גוריון, הנהיג שר־החינוך זלמן ארן השנה לימוד ״התודעה היהודית״ —
בליל של מושגים דתיים שרוקנו מתוכן, שמטרתו ליצור זהות מלאכותית בין הנוער העברי
בארץ לבין הפזורה היהודית — זהות שנעלמה מזמן.
בסוף תשי״ח הופיע על הבמה הישראלית בפעם הראשונה גורם פוליטי, ששלל במפורש
זהות זו. המינשר העברי. מצע הפעולה השמית שהופיע בימים האחרונים של השנה,
קבע כי בישראל קיימת ״אומה עברית (שהיא) יחידה לאומית חדשה ונפרדת״ .המינשר
רצה להשתית את היחסים ההדדיים בין אומד, זו לבין יהודי העולם על ״זיקה הדדית
כנה וחופשית״.
לא היו גיבורים בעולם היהודי בשנת תשי״ח. יצחק וולפסץ, מיליונר יהודי־אנגלי
שרכש חלק ממיתקני חברת של בארץ, הקים מכספו בירושלים את היכל שלמה, בנין
הרבנות הראשית, שטען לכתר. מרכז רוחני״ של היהדות — אך הסך רק מישכן נוסף
לפקידים מפלגתיים.
האיש הפעיל ביותר בעולם היהודי, נחום גולדמן, השקיע את מאמציו בבדיקת
האפשרויות לפלוש לזירה הפוליטית הישראלית, לא בלט השנה בזירה היהודית העולמית.
ואילו היהודי הנערץ ביותר בעולם, פרופסור מארטין כובד, כמעט ולא נשמע בתוככי
היהדות. השקפתו המתקדמת על התקרבות ישראל ועמי ערב הרחיקה אותו מהמוני היהודים,
כשם שהרחיקה מהם יהודי גדול אחר, יהושע (1׳ בנימין) התלמי, שהלך השנה
לעולמו.
הקשר עם יהודי ברית״המועצות שנוצר בשנה שעברה בססטיבאל של מוסקבה, נותק
כליל. משלחת של עסקנים יהודיים, כולם קומוניסטים מושבעים, אמנם הגיעה לשם מישראל,
אך נראה כי תפקידה העיקרי היה להזהיר את יהודי ברית־המועצות מפני עלית לישראל.

ששוז-טשר איש ואשת ס־עזרג בשנת גזשי״דו את \זישגיהט וכשרונגת־יגזט שר ישראר גגזט־גרס־הם
נבתר\־ טר־ירי טורכי ״הנתרם־ תות״ ,שננזנטו נזרבוזור באיש-תרפנאת שר תשי״זז
תאוזר שרא ותצא אף רא איש אוזר בתריוה אשר ווורר תאומו אתיתי והיה ראגי רתגאר וה.
ניתוק־י הבווירה שר הששה־ננשר תצבורפים רדו״וו ננר תצבה שר תדינת ישראר בשנת תשי״ם.

ה עול ם

שארו ווז-גול

איש גור המרחב
ההיסטוריה האנושית נוצרת תוך התגוששות בין כוחות אלמוניים. כך היתה גם שנת
תשי״ח: צוות סובייטי אלמוני שילח לחלל את ססוטניק ,1שנתן את חומר־הדלק לפעלתנותו
הססגונית של ניקיטה כרושצ׳וב במשך השנה. צוות אלמוגי יריב שילח לחלל את
הלויינים האמריקאיים.
פנים שחוקות הביטו השנה מתוך התמונות השיגרתיות של העתונים היומיים. הברק
האישי דהה מסביב לכדור הארץ. דוייט אייזנהואר וג׳ון פוסטר דאלם נגררו
אחרי המאורעות, ללא יוזמה הדשה וללא רעיון חדש. במזרח הרחוק החליפו שני יריבים
זקנים, צ׳יאנג קאי״שק ומ אד טסה־טונג, גידופים ופגזים. הלוחם הוותיק, יוסף
כרוז״טיטו, הזדקף שוב מלוא שיעור־קומתו כדי לעמוד מול התקפה חדשה של הענק
הסובייטי, אן גם שמו נפגם במקצת עקב רדיפת חברו וסגנו לשעבר, מידובאן דג׳ילאם.
מבין כל הדמויות האלה, בלט אדם אחד שהטביע על השנה חותם אישי לגמרי, שלא היה
פקק על גלי מאורעות אלמוניים, אלא שעלה הודות לאישיותו המיוחדת׳ שהשפיע הודות
לאופיו היחיד במינו. היה זה האיש שעלה לשלטון בצרפת: הגנרל שארד דה־גול.
הכוחות שהעלו את דה־גול על האוכף של המדינה הצרפתית היו אלמונים, רחוקים
מתחום שליטתו. היו אלה המתישבים הצרפתיים באלג׳יריה ובני־בריתם, הצנחנים ושאר
חיילי הכיבוש, שהתקוממו ב־ 13 במאי 1958 באלג׳יר (היא אל־ג׳זאיר הערבית) כדי לקטול
את הרפובליקה הרביעית. מטרתם היתה להשליט דיקטטור חסר־רחמים, שידכא בכוח הנשק
והעינויים את מלחמת־השיחרור האלג׳ירית, יבטיח את שלטון המתישבים בצפון אפריקה
ויקים משטר מרותי פאשיסטי בצרפת עצמה.
אולם הגנרל שהגיע לכס ראש־הממשלה הודות למרד זה היה איש שונה מאד מתמונה
זו. מעשהו הראשון היה להבטיח את המשטר הרפובליקאי בצרפת, על־ידי שיתוף המפלגות
הוזתיקות בשלטונו. מעשהו השני היה לשבור את עמוד־השדרה של המרד האלג׳ירי,
והטלת מרות קפדנית על הצבא המרדני בצפון־אפריקה.
זקוף, גאה ושתקן, סירב דה־גול לגלות את השקפת־עולמו״ואת תיכניתו לפני שהושכן
לבטח בארמון השלטון, על־ידי אומה מיואשת, שראתה בו הצלה יחידה מפני מלחמת־אזרחים
מגואלת בדם. כאשר השיג מטרה זו אחרי תריסר שנות גלות מרצון גילה ;•הגול
גישה שהפתיעה את עסקני צרפת והדהימה את מורדי אלג׳יר.
דה־גול תפס את אשר לא תפס שום מדינאי אחראי אחר של המערב: כי העובדה
המרכזית של המאה העשרים אינה ההתמודדות בין העולם המערבי לבין הגוש מקומוני־

צטירגז גווטרגזיוז טתטדפוז בהפגנח דגזטן עדית דגז־טד

חז־גגר גגאט בפגי הטתישביט רצרפת־ייב בטייר ארג׳יר
סטי, אלא ההתפרצות הלאומית של עמי אסיה ואפריקה, עמי האין השואפים אל היש.
ממשלות הגמדים, ששלטו בצרפת עד לעליית דה־גול, ניסו לעמוד נגד התקוממות זו, כסי
שניסו זאת ממשלות־הגמדים של ישראל. במאבק הסר־סיכויים זה איבדו את הודו־סין,
מארוקו וטוניסיה, עמדו לאבד את אלג׳יריה, היו עתידות לאבד את מאדאגאסקאר, הסודאן
הצרפתי, הקאמרון וארץ טוגו. היתד. זאת הדרך הבטוחה להפיכת צרפת למעצמה קטנה.
מול סכנה זו הציע דה־גול הצעה גראנד-יוזית, מפתיעה ברוחב תפיסתה ובתנופת מעופה.
הוא הציע לצרפת להשתלב ביבשת האפרראסיאתית׳ ללכד מאחוריה מחנה גדול של
עמים שואפי־שחרור, לתת להם סעד כלכלי ותמיכה פוליטית, ולהפוך את צרפת למנהיגת
פדרציה אפריקאית גדולה — כראשונה בין שוות.
גי מולה, מעין בן־גוריון צרפתי, רצה לעמוד נגד המרד האלג׳ירי עד כמה שאפשר. ג׳אק
מאסי, גנרל הצנחנים, מעין משה דיין צרפתי. רצה להטביע את המרד גדם. ג׳אק סוססל,
מעין בגין צרפתי, רצה להתחכם, לתת לבני אלג׳יריה שוויון מלא כאזרחים צרפתיים,
אף במחיר הכנסת מאה צירים אלג׳יריים לפרלמנט — שם יכלו להפוך ללשון־מאזניים.
דד,־גול הרחיק לכת עד אין שיעור יותר. היא הציע כי אלג׳יריה אוטונומית, בה
ישלוט הרוב הערבי שלטון מלא, תכנס כחברה שוות־זכויות לפדרציה הצרפתית הגדולה,
שתכלול גם את מארוקו, טוניסיה, והמושבות הנוכחיות של צרפת, שיקבלו את עצמאותן.
חבר־עדים צרפתי כזה, קיווה דה־גול, יהפוך את צרפת שוב למעצמה גדולה, בעלת בסיס
כלכלי מרחבי מוצק, דוברת של מחנה גדול וחשוב בעולם, מדינה שגם אפריקה וגם
ברית־המועצות יצטרכו לדבר אליה בכבוד.
לא במקרה הגיע דה־גול לגישה זו. לפני 17 שנה, כשהיה ראש צרפת החופשית, עמד
על קרקע אכריקאית.אז הבין שדק אפריקה הצרפתית יכולה לשמש בסים איתן לצבא
צרפת החופשית, ממנה יוכל לגשת לכיבוש חזרה של המולדת הצרפתית, שנאנקה תחת
מגפי. הנאצים ומלחכי פינכתם. אז נתן הצהרה היסטורית, בה צייר לראשונה את התמונה
המושכת של אפריקה חופשית, הקשורה עם צרפת.
רבים השבו אז כי זהו. תכסיס חולף, האמינו כי הגנרל שכח את חזונו ביום שדרכה
רגלו שוב על אדמת צרפת המשוחררת׳ .הם לא העריכו כראוי את יושרו האינטלקטואלי.
תפיסתו המרחיקה־ראות של דה־גול קרובה מאד לגישתם של בעלי הרעיון השמי בישראל,
המבקשים להפוך את ישראל לנקודת־המוקד של מרחב שמי גדול ומאוחד. אולם •ו־ה־גול
היה נועז גם מהם. כי סיכוייה של צרפת, מדינה אירופית עמוסת ירושה קולוניאלית
נפסדת, להצליח במיבצע כזה, היו קלושים הרבה יותר מסיכוייה של ישראל, שהיא מדינה
אסיאתית והקשורה בעמי ערב קשרי תרבות, לשון והיסטוריון.
אין כל בטחון כי דה־גול יצליח במיבצעו הנועז. אם יצליח, יוכל להיות לאיש־השנה
של תשי״ט או תש״ך, ייכנס להיסטוריה כאחת הדמויות הגדולות של ההיסטוריה
המערבית. אולם עצם עלייתו לשלטון והצגת מצעו הופכים אותו לאיש־העולס של
תשי׳׳ח.

ושש

שגואל שחו

ס פו ר ט

ה מרחב

עבו אל־כרים אל־קאסס

סוחון גן הראש דם בחוצות בגדאד

היה זה אופייני מאוד כי האיש ששמו היה קשור בשני המאורעות החשובים ביותר
שקבעו את תמונת הספורט הישראלי בתשי״ח לא היה ספורטאי, אלא דווקא עסקן ספורט.
כי תשי״ח היתד, שנה בה פינו הספורטאים, על המסלול והמגרש הירוק, את מקומם,
ונתנו את רשות הדיבור לעסקנים. האחרונים השתלטו והתפשטו בגוף הספורט הישראלי
על כל שלוחותיו כסרטן, הביאו להסתיידות עורקים מוחלטת, לתופעות של רקבון, ובסופו
של דבר העמידו על סף החיסול את שני
ענפי הספורט הפופולריים והנפוצים ביותר
במדינה: הכדורגל והכדורסל.
אלוף־משנה שמואל סוחר היה אולי
הדמות החיובית ביותר בין כל עסקני הספורט
למיניהם. הוא היה עסקן ששמו
לא היה קשור באגודה מפלגתית זו או
אחרת, לנגד עיניו עמדה טובת הספורט
לפני כל טובת הנאה פרטית. היה זה הוא
שהצליח להוביל השנה את נבחרת ישראל
בכדורגל להתמודדות, במסגרת המשחקים
המוקדמים של הגביע העולמי, נגד מעצמת־כדורגל
כמו וזלם. הוא האיש היכול בצדק
לזקוף על חשבונו את הפסדי־הכבוד של
ישראל במשחקים אלה, בהם זרח בבת
אחת מחדש כוכבו של שוער הנבחרת הלאומית
יעקב חודורוב, שחזר ארצה כגיבור
לאומי׳ אחרי שגילה יכולת ברמה
בינלאומית במשחק בקרדיף.
מלבדו התבלטו השנה ספורטאים כמו האתליט אורי זוהר, שהשיג הישגים טובים
בהדיפת כדור־ברזל, ייצג בכבוד את ישראל במשחקים האסיאתים בטוקיו ! המתאגרף
דויד עוכר, שעזב את הארץ, הפך למתאגרף מקצועי על זירות בריטניה, קצר גצחונות
ראויים להערכה; הצנחן שמעון צחור, שבכוחות עצמו, ללא כל עזרה מצד כל גוף

המאורע החשוב ביותר במרחב, ואחד משלושת המאורעות החשובים ביותר בעולמה של
תשי״ח (שני האחרים: שיגור הספוטניק, עלית דה־גול) אירע ב־ 14 ביולי, בשעות המוקדמות
של הבוקר. ביעילות של מכונה משומנת היטב התקומם הצבא העיראקי, קטל את
המלך פייסל, את דודו עבד אל־איללה ואת ראש־ר,ממשלה מרי אד־סעיד.
במשך כמה ימים חיכה העולם הנדהם להתקוממות נגדית. שמועות על תנועת חטיבות
נאמנות לממלכת ד,ד,אשמים ריחפו בחלל.
אולם אחרי שבוע היה ברור לכל: העם העיראקי
כולו, על בניו הערביים והכורדים,
קיבל ברצון את שבירת המשטר הישן, שבלם
במשך דור שלם כל התקדמות פוליטית
וסוציאלית של העם, באמצעי־דיכוי
מחריפים והולכים.
לא היה זאת מהפכה עיראקית גרידא.
הרצח האכזרי של אל־סעיד סימל את סופו
של דור שלם — הדור שהנהיג את מלחמת־השיחרור
הערבית נגד התורכים, שכרת
ברית לחיים ולמוות עם האימפריאליזם המערבי,
ושניסה לקיים בעזרתו שלטון ריאקציוני
של המעמד הפיאודלי ורוח האיסלאם.
נפילתם של שאר נציגי הדור הזה וממשיכי־דרכו,
המלך חוסיין בירדן והמלך
ס עו ד בסעודיה, לא היתד, אלא שאלה של
זמן. בעזרת כידונים בריטיים ודולארים
אמריקאיים יכלו להחזיק מעמד עוד כמה
שבועות, חודשים או שנים — אך כבר בתשי״ח לא היו אלא שרידים של תקופה שחלפה.
האיש הגדול של המרחב בשנת תשי״ח נשאר גמאל עכד אל־נאצר, גיבורם של
ששים מיליונים ממארוקו ועד עומאן ומוסול. תשי״ח,עמדה כולה בסימן נצחונותיו. סוריה
נתנה דוגמה יחידה־במינה של ויתור מרצון על קיומה העצמאי, הצטרפה לריפובליקה
הערבית המאוחדת, בחרה בעבד אל־נאצר לנשיא רע״ם. תמונתו נישאה בידי מורדי הלבנון,
שעירערו את שלטונו של כאמיל שמעון הפרו־מערבי וגרמו לבחירתו של הרמטכ״ל
פואד שיהאב במקומו — עדות לרצונה של המחצית הנוצרית של הלבנון להשתלב
בתנועה הלאומית הערבית, כפי שעשתה זאת העדה הדרוזית בהנהגת כמאל ג׳ומכלאט.
המרשל טיטו וניקיטה כרושצ׳וב התחרו ביניהם בנסיונם לרכוש את לבו של השליט
הצעיר בקאהיר; וזשינגטון, לונדון ופאריס החלו אף הן בלית ברירה לנגן לו סרנאדות.
המהפכה בעיראק היתד, רק שיא של תהליך זה, ורבים תלו בה תקוות. כי בעוד שעבד
אל־נאצר עצמו נמנע מלגבש השקפת־עולם חברתית ברורה, ונסיונותיו הקטנים להביא
קידמה כלכלית לארצו (כמו מיפעל הפרחת השממה ב״מחוז השיחרור״) נסתיימו בכשלון,
היה נדמה כי המהפכנים העיראקיים ערים יותר לבעיות הסוציאליות של העולם הערבי.
הם לא היו בני עור אחד. בהנהגתו של עבד אל־כרים אל־קאסם, מנהיג מתון
ואהוד, התלכדו זרמים שונים ומשונים. בצד אחד עמדו המדינאים האזרחיים, רובם בעלי
שאיפה חברתית מתקדמת אך מתונה. בצד השני עמדו הקצינים הצעירים, מעריצי גמאל
עבד אל־נאצר, בהנהגת עכד אל־סלאם עארף, דמגוג צעיר ולוהט.
היתד, השאלה
אחרי שנצחונה ך,מוחלט של התנועה הלאומית הערבית הפך וודאי,
הגדולה: מה תהיה דמותה הסופית? ככל שגדלה האימפריה של עבד אל־נאצר, כן רבו
בה הזרמים הרעיוניים. מסוריה התפשטה ברחבי המרחב המפלגה הסוציאליסטית המתקדמת
אל־בעת, בהנהגת אכרם אל״חוראני, שהשמיעה לא פעם רמזים של אהדה לישראל,
ויתכן כי המהפכה העיראקית תוסיף לה זרם נוסף.
האמריקאים ללבנון,למחרת
ישראל התרחקה השנה עוד יותר מתנועה זו. כאשר פלשו
המהפכה בעיראק, כדי לקיים את שלטונו הכושל של שמעון ולהיות מוכנים לקראת
אפשרות של פלישה לעיראק, קידמה ממשלת ישראל פלישה זו בשמחה גלויה. כאשר
רצו הבריטים לפלוש לירדן כדי לקיים את שלטון־ד,דיכוי השנוא של המלך חוסיין, פתחה

ספ רו ת

דויד בובר, הבפורבואי הריצמ־יין. בורגד ביריבו בוזחירגגז
שהוא, ניסה להחדיר ספורט חדש לישראל — הצניחה החפשית, אירגן לבדו משלחת
צנחנים לאליפות העולם בברטיסלבה שבצ׳כיה.
לא חסרו השנה מאורעות ספורט אחרים, בהם לא התבלטו במיוחד ספורטאים בודדים.
השנה נפתחה עם נעילת המכביד, החמישית, בה לא השיגו ספורטאי ישראל כל הישגים
מיוחדים. היא הסתיימה בחזרתה של משלחת הקלעים הישראליים, שהשיגו תוצאות של
כבוד באליפות הקליעה במוסקבה. באמצעיתה יצאו מספר משלחות ספורט לחוץ־לארץ,
וכמה קבוצות זרות, כולן קבוצות כדורגל, ביקרו גם בארץ. אולם אף לא אחד ממאורעות
אלה לא הטביע את חותמו על הספורט במשך השנה.
ללא ספק היתה זו פרשת חרפת טוקיו שאפיינה את הספורט הישראלי בתשי״ח. היא
גילתה את כל הרקוב והפסול בספורט בארץ, ולא בכדורגל בלבד. בגילגוליה השונים
היא חשפה את שלטון המרכזים ד,אגודתיים, את שחיתות העסקנים שדבקה בספורטאים.
ואשר באה לידי ביטוי בולט בכשלון המחפיר בטוקיו.
.לא. היו אלה דברים חדשים, אולם הם הגיעו לגבול שהצריך ניתוח חריף. שמו של
מרכיב הנבחרת, שמואל סוחר, למרות שלא היה אחראי באופן ישיר לחרפה בטוקיו,
סימל את הפרשה. הוא היה גם האדם הראשון שידע להסיק את המסקנות, התפטר
מתפקידו — עובדה שהבליטה עוד יותר את אופיים של העסקנים האחרים.

•זהו סמילנסק׳

לולא יצירה ספרותית רבת־היקף אחת, היתה תשי״ח יכולה להיכנס לתולדות הספרות
העברית החדישה כעוד שנה של שדפון• ענקי־הרוח המשיכו בדומיית־האלם, כמו בשנים
הקודמות. רחוקים מהוזי הארץ, זרים ללבטיו של האיש העברי, ריקים מכל בשורה התובעת
ביטוי, שבעים מטובות־ההנאה אותן שפעו עליהם מפלגות וראשי־ערים, ראו רבים מהם
את עצמם פטורים מליצור כלל. רק פה ושם עוד התפרסמו פרקים מיצירות העומדות
לבוא של שמואל יוסף (ש״י) עגנון,
ענק הספרות העברית וסמל היושר שלה,
שהשנה נחוג יובלו ה־ .70 מותו של הסופר
יעקוג פיכמן נראה כסופה של
תקופה.
לעומתם המשיכו המספרים של הספרות
העברית להוציא ספרים אשר המרחק בינם
לבין יצירות ספרותיות היה רב. הבעיות
שפקדו את האומה בשנים האחרונות, הזעזועים
שחלפו על פני העם, חילוקי־הדעות
שהטרידו כל אזרח בשאלות דת ומוסר,
ההתנגשות בין הדת והמדינה, המאבק בין
בטחון המדינה לבין צוזי המוסר — כל
אלה לא הגיעו אליהם. במקום לחשוף אמיתויות,
לחתור לקראת אידיאלים חדשים או
לשקף לפחות את הלך הרוחות של התקופה,
את השאיפות החברתיות, התרבותיות
והמוסריות, הסתפקו כמעט כולם בעבודה
הקלה של רפורטג׳ה ספרותית.
מפאריס הרחוקה זרק אחד היוצרים הישראליים המקוריים האמיתיים, עמום קינן,
קריאת־תגר לעבר סופרים אלה .״אפשר לתאר באופן נוגע עד הלב את הוזי הלוחמים
בפלמ״ח, ההולכים והנופלים בשדות, מבלי לעבור בחיים אפילו חוייה של יום־אימונים
אחד אלה הם) פונקציונרים רוחניים, מקבלי משכורת לעידוד התרבות, מפברקי מוראל

מגוזרי הגזגרי, עבר אר־נאצד וזגזצדי ועארף \זט,ירא\2י
ישראל לפניהם את המרחב האווירי שלה, דבר שחיזק מחדש בכל רחבי המרחב את
הדיעה שישראל היא בת־בריתם הטבעית של האימפריאליסטים. הגילוי המרעיש כי חלק
מן המהפכנים העיראקיים רצהי־ בשעתו להתקשר עם ישראל, אך נדחו על־ידה, רמז על
סיבות התפתחות זו.

סטנדרטי לפי הזמנה!״ ענה לו הסופר י הו ש ע כר־י־ופן? :בדורנו אין צורך בנונקונפו־רמיזם,
באי־השלמה עם סדרי החברה, מפני שבאמת הכל בא כבר על תיקונו, ובמדינת
ישראל הוקמה הברה כה מושלמת עד ששוב אץ לסופר מה לבקר. היה זה ההיפך המוחלט
של ה״צעירים הזועמים״ ,שהפיחו השנה חיים חדשים בספרות האנגלית.
נדמה שהסופרים האחרים מצאו שהאידיאולוגיה של בר־יוסף כדאית ונוחה. נתן שחם
כתב רפורטג׳ה על היי הקיבוץ, ניסה לדגדג כמה בעיות יסוד של החברה הקיבוצית,
בקובץ סיפוריו הרביעי ינון וותיקים. חיים הזז טיפל באותה דרך בהתישבות החדשה
בלכיש, בקובץ סיפוריו חגורת מזלות, שלא הצליח לתאר את האפוס המופלא של אנשים
הנצמדים אל קרקע חדשה. מיטה שמיר באגדות־לוב, וחנוך כרטוב בוזשוק הקטן,
עסקו ברפורטג׳ות סתמיות, שבמרכזן עמד טיפוס האדם הקטן בישראל. בנימין תמת
ביכר לכתוב בקובץ סיפוריו הקצרים גן נעול על הטיפיסים הזרים והמוזרים בחברה
הישראלית, עלה בכושרו על רוב חבריו. משורר־החצר נתן אלתרמן הוציא את קובץ
שירי התיבה המזמרת לבני־הנעורים.
פעלתנות ספרותית רבה פיתח מנהל עם עובד, מדינאי־לשעבר משה *ברת, שהוציא
לאור לא רק שני ספרים של עצמו, אלא גם הכנים לתוכנית ההוצאה כמה יצירות חשובות,
פתח בסידרה של ספרי־כיס עממיים וזולים לשיפור טעם הקהל.
היחיד שהתרומם מעל לכולם היה יזהר (ם. יזהר) סמילנסקי, שהוציא השנה לאור
את יצירתו ימי ציקלג, שעל חיבורה שקד חמש שנים. בשני כרכים, המכילים 1143 עמוד,
גולל יזהר את סיפורה של כיתת חיילים במשך שבוע ימים, בו לוחמת הכיתה על אחת
הגבעות בדרום הארץ, בימי מלחמת־תש״ח. בסגנון קשה לעיכול, במשפטים ארוכים
המשתרעים על פני עמוד שלם, בצורה הספרותית של ״שפך מחשבה״ מסועף ובלתי־פוסק,
ניסה יזהר להעלות את הטיפוס של הצעיר הישראלי, בן דור המדינה.
למבקרים היו דרושים שלושה חדשים כדי להתגבר על קריאת היצירה אדירת־הממדים.
(התלונן מנהל בית אחד־העם ד״ר יוחנן פרוגרבינסקי :״וכי ראיתם סיפור שנזקקים לכל
הפחות לעשרים מילונים כדי לקרוא בו עמוד אחד?״) אולם אחרי שהמבקרים סיימו את
הקריאה, החל להתפתח ביניהם קרב שלא נפל בחריפותו מן המאבק על גבעות ציקלג
עצמן. בעוד שרוב המבקרים גמרו את ההלל על יזהר ויצירתו, כדרכם לגבי כל יצירה של
סופר שקנה לעצמו מעמד בטוח, הרי נשמע לפחות קול נוגד חריף אחד.
סען כרוך קורצווייל, החשוב בין מבקרי־הספרות בישראל :״אין לפנינו התקדמות...
בסך הכל, ירידה מדאיגה של הרמה האמנותית (של יזהר) בכללותה הרחבה אין־סופית
של הסיפור הפלמ״חי, בסגנון היזהרי הידוע קריאה מייגעת, ולעתים קרובות מאד
משעממת
אפשר היה לחלוק על תפיסתו האכסיסטנציאליסטית השטחית של יזהר, לטעון כי בלב
הנוער העברי חבויים הניצנים של תחושת־חיים חדשה וגם מערכת־אידיאלים חדשה. אולם
אי־אפשר היה להכחיש כי יזהר היה בשנת תשי״ח היוצר היחיד שניסה להתמודד עם
הבעיות האמיתיות של הדור — יחסו של בן האומה העברית החדשה אל האומה העברית
הקדומה, חיפוש הזהות העצמית של הדור החדש, יחסו של האדם העברי למלחמה.

שני הקצוות של העולם הנשי יוצגו השנה על־ידי נשים שהתפרסמו הודות לבעליהן.
הדמות היפה ביותר היתר, אשה נכריה אודרי פלינט, אשתו של הקצין הקנדי בשרות
האו״ם שמסר את חייו על הר־הצופים (ראה עמוד .)4כתבה אודרי פלינם בהעולם הזה
עם פרידתה מן הארץ :״אני עוזבת את הארץ הזאת ברגשות מעורבים. הכרתי את יופיה,
וגם את צערה ואכזריותה. היא כמו לב שנקרע לשניים — האם אפשר לראותו ולא
לבכות עליו האם אני שונאת את הארץ או את יושביה? אין בלבי כל טינה .:ו
שנאה. האם השנאה תחזיר לי את בעלי?״
אשד, מסוג אחר לגמרי היתד, אשת הפורץ
הנוצץ, עדה דנציוני. כאשר נודע ברבים
כי הפורץ השקיע את הרכוש השדוד בוילה
מפוארת, אותה רשם על שם אשתו, בעלת
גן־ילדים משגשג, חיכה הציבור לשוא כי
האשד, תחזיר את הרכוש.
כמה ישראליות צעירות הוסיפו לעשות
חיל בחוץ־לארץ, למרבית קנאתן של נערות־הזוהר
בצפון תל־אביב. זיוה רודן (לשעבר
שפיר) נראתה פעמיים על בדי ישראל,
כל פעם במשך שניות ספורות, שלחה הביתה
תמונות חצי־עירום וקטעי עתונות בהם
הופיעה כגיבורת צד,״ל. חיה הררית
נראתה בתפקיד ראשי בסרט איטלקי בינוני,
זכתה להישג חשוב כשד,וחתמה על חוזה
לתפקיד הראשי בסרט בן־חור, הדהימה את
מעריציה כאשר הגיעה לארץ תמונה מן
הסוג ההוליבודי, בה הופיעה כמעט ערומה.
שחקנית צעירה אחרת, דינה פסקין, חזרה ארצה אחרי שחגגה נצחון תיאטראי בתפקיד
אנה פך אנק על במת ברודוזיי.
אולם האשד, שריתקה השנה את דמיון הציבור יותר מכל אשד, אחרת היתד, אמנית
משטח אחר: אביבה רווה, הצד הנשי של צמד־הזמרים אילקה ואביבה. היא גרמה
לסנסציה עולמית ולמד,ומה במגרש־הכדורגל של קארדיף כאשר הופיעה באנגליה יחד עם

איר\\2ז ואביבה בוזוושז וושפוזת־יוז בנזבובוז ביוזנו באפ\2גז
נבחרת הכדורגל הישראלית. כאשר נפוצה השמועה כי הוזמנה על־ידי ענק הכדורגל ג׳ון
צ׳ארלס, הידהדד, בעתונות הבריטית והישראלית השאלה ד,מדבקת :״מי שילם בשביל
הכרטיס?״ תשובת אביבה: בן־דודו של בעלה.
האפיזודה כולה חיבבה את אביבה על הקהל הישראלי, לא הזיקה לדרכם האמנותית של
אילקה ואביבה.
אשד, אחרת שהצליחה כאשד״ לא פחות מאשר זמרת: ריקה זראי, חביבת הקהל,
שהשקיעה בתפקידה כאם וכמחנכת לא פחות מרץ מאשר בעיסוקה האמנותי.
בשאר השטחים נשארו הנשים של תשי״ח, במידה רבה, אלמוניות. האחת שזכתה
לפרסומת, גולדה מאיר, לא מילאה תפקיד נשי, התגברה בהצלחה על תפקידו של גבר.
בכל רחבי הארץ עבדו אלפי מורות, לעתים קרובות בתנאים קשים, תמיד במשכורת
מגוחכת. מאות עובדות סוציאליות ניסו לעמוד מול המצוקה הגוברת והולכת של ישראל
השניה. אחת מהן השמיעה בסוף תשי״ח קריאה נרגשת, כאשר גינתה את חגיגות
העשור עליהן מוצאות מיליוני ל״י, בשעה שרבבות משפחות בישראל מוכות־רעב. אחת
החלוצות האלמוניות, הצעירה שושנה לפידות, זכתה השנה לתואר אשת־מופת,
בשל פעולתה המסורה בד,שתכנה כעבריה יחידה בכפר ערבי כמורה וכידידה.

תיאטרון

אדם בתוך ביצה

תשבץ 510:1הוד 1 0 9 3
מאוזן .1:לס-
קוב הוא ראשו!
.4קשור בתולדות
העם! .10 דגל!
.11 האות החמי שית!
. 13 בן
יעקב! .14 יציר
תקופת דב יוסף!
.15 הצבע הסובייטי
17 לכל
אדם כמעט! .19
אות! .20 אתר;
.22 מלכד. ביהו דה
! .25 כלי הק שה
; .26 זוית !
.27 קפה נערות
הזהר בתל־אביב !
30 אליהו גולומב
היה מצביאה ! .32
של שניים! .33
נרו יאיר! .34 בן
אדם; .36 סוג של קול! .37 הוא
העיקר, ולא המדרש! .39 מקבל דעת
הזולת בקלות יתירה; .41 אלה בב לית
; .42 אחת ממכות מצרים ! .44
בעלת מקצוע נשי; .46 סירה קלה;
.48 מרכז; .50 מאיר בפמוט; .51
בירה דרום־אמריקאית ! .53 יסוד הי מי;
.55 סימן הרבות; .57 נשיא
אסיאתי; .58 מומחה צבאי ישראלי;
.59 יישוב בעמק; .60 היא אורה.
מאונך .1 :שמו הפרטי של אוסיש־קין;
.2מגש; .3לא היו דברים
מעולם; .5בקצה הזרוע; .6מנעל;
.7סימן הרבות; .8ספר תג״ך; .9

המעמד החשוב ביותר של התיאטרון העברי בשנת תשי״ח התקיים באולם הבימה,
בנוכחות ראש־הממשלה, שרי ממשלה, אלופי צה״ל, מפקדי משטרה ונכבדים רבים אחרים
שהוזמנו על־ידי דויד בן־גוריון עצמו. לנגד עיני קהל מובחר זה נערך המחזה המביש
ביותר של השנה: התיאטרון הלאומי הציג את זרוק אותו לכלבים, מחזה גרוע מבחינה
אמנותית אך בעל מגמה פוליטית ברורה ביותר: להוכיח כי העתונאים החופשיים* ,הלוחמים
בשחיתות, מסוכנים למדינה יותר מאשר
הצבא המצרי. המחזה הוזמן על־ידי צמרת
מפא״י כשיא במלחמתה נגד העולם הזה.
עצם העובדה שאפשר היה לגייס למחזבל
זה את התיאטרון החשוב ביותר בארץ,
תמורת הבטחה של פיצוי חומרי ומעמד של
תיאטרון ממלכתי, וכי אחד מגדולי השחקנים
בישראל, אהרון מפקין השפיל את
עצמו עד כדי לשחק תפקיד ראשי ב־יצירעל,
הוכיח את הירידה המוסרית הנוראה
של התיאטרון העברי כולו. הגבת
הקהל לא אחרה לבוא: ד-וא ברח מאולמי
הביטה, הנחיל כשלון חרוץ לכלבים, על
אף נסיון נואש של מפא״י להביא בכות
את הקהל המאורגז באמצעות ״הזמנות מוזמנות״
של ועדי־עובדים.
הפרשה כולה נגמרה כאשר גילה ייגאל
מוסינזץ, יוצר הכלבים, את דמותו המוסרית
לעיני כל, בסרבו להחזיר את
כספה לצעירה שהבטיח לה הבטחת־נישואין כוזבת ושחי על חשבונה במשך שנים.
בריחת הקהל מן התיאטרון גרמה השנה לכמה משברים. העיקרי בהם נסתיים במהפכת־חצר
בתיאטרון הקאמרי, אשר שחקניו התקוממו, הרחיקו את יוסף (״פפו״) מילוא ואת
יצחק קדישזון ומינו הנהלה חדשה מקרב השחקנים. אחרי שמילוא המוכשר הושמץ
קשות ויצא לחוץ־לארץ, וקדישזון התרכז במועדון התיאטרון המשעשע, הציג הקאמרי שני
מחזות בלתי־מהפכניים שהנחילו לו הצלחה קופתית מסויימת: הקיסר ג׳ונס, בו בלט
יוסף ידין, ובגלל חגורה, שהבליט את אורנה פורת ואברהם כן־יוסף. חידוש
אחר של הקאמרי המחודש: קריאת מחזות מקוריים בפני קהל בערבי שבתות׳ כדי לברר
בויכוח ציבורי את סיכויי הצגתם.
״האיש החולה״ של התיאטרון הישראלי, אוהל, הגיע אף הוא השנה לשיא משברו, נותק
מן התקציב ההסתדרותי — מקור לא־אכזב של כספי־ברכה — ניסה לשוא להתאחד עם
הבימה, השתדל למשוך את עצמו מן הבוץ בכוחות עצמו, ובעזרת כמה רבבות ל״י של
פיצויים. התיאטרון רו־רה־מי, לעומת זאת, נסגר סופית, כשהוא שקוע בחובות עמוקים.
למרות הכשלון הנורא של הכלבים צעד הב*מה השנה בראש: שני מחזות מקוריים,
חנה סנש ושש כנפיים לאחד הרימו את קרנו הקיפתית. אולם הצלחתו הגדולה ביותר
היתה דוזקא במחזה מתורגם, הביצה, בו הגיע רפאל קלצ׳קץ לשיא הפופולאריות,
שהנחילה לו את תואר איש־התיאסרון של תשי״ת.
השנה היתד, שנת פריחתו של המחזה המוסיקאי ושל להקות־הבידור הקלות, שנתנו

הבירה ; .12 מלת בררה ; .15 נחתום ;
.16 תשובה; .18 יין; .21 בקצה הרו בה
; .23 המשקה האנגלי הלאומי ; .24
מלת קריאה; .26 מאיר בלילה; .28
שכיח בשמות משפחה הולנדיים ; .29
פרי הדר; .31 בה עמדה השמש; .32
הדל״ת בזזב״ד; .35 שועל; .37 תבלין;
.38 רשת בתי־חולים ; .40 ההבדל בין
בן לבנות; .41 אחי אונן; .43 מק״י,
אבל בלי ישראל ; .45 מראשי עיריית
ירושלים; .46 כלי מלחמה קדמון;
.47 ריקוד עממי מרחבי; .49 הדאר
מוציא אותו; .52 בן, בארמית; .54
מצוות הפילוסופים היווניים ; .56 ההב דל
בין אמר ואמרתי ; .58 חיטה.

חןביסלכו יל ידות

יי, יוסוזביס \ /
י! ך׳ 120
ל ע עי רי ס ץ?
ממ^יזוז״

לבוגרי כתי־ספר יסודיים

בקר
— ביוגוח ערב
פיתות מיוחדות לפוגרי כתי־ספד תיבוניים למבוגרים מזורזים
קורסים

בן־גוריון נום תום יתון ובתו בהצגת ״ורתן אותן רכרבים״
לקהל את אשר לא מצא בתיאטרון הגדול: משב רענן של רוח הארץ. בוגרי להקת־הנח״ל
התאחדו בקואופרטיב הבצל הירוק, יצאו לדרך־המלך בעזרת אפרים קישץ ובמאי
שמואל בונים. סמבטיון התאושש, רכש את לב הקהל בתוכניתו השלישית דבר אל
הקיר. תיאטרון זירה סנה גם הוא לבידור קל, הציג בהצלחה עצומה מחזה חסר-תוכן בשם
מוישה ונטילאטור, ובהצלחה ניכרת את חטוף אותו בשקט והפינג׳אן. בשלושתם בלטו
פזמוניו המצויינים של יוחנן זראי בתוספת אישיותה המלבבת של אשתו ריקה זראי.
בסוף השנה היה מקום לפסימיות לגבי עתידו של התיאטרון העברי הרציני. הוא לא היה
די טוב כדי להתחרות בקולנוע בכושר הבידור, וריחוקו מהודי הארץ ומלבטיו של האדם
העברי מנעו בעדו מלהפוך למזוך כורח רוחני״

א מנו ת

אדים דה־פיל־פ

אשש מזיזה שדים

אם היה קיים השנה משהו שאפשר לקרוא לו אמנות ישראלית, הרי שקשה היה
להבחין בו. כי מבול בלתי־פוסק של אמנות זרה הציף את הארץ, כיסה כל צמיחה
מקורית חדשה.
רוב ההופעות הזרות עמדו על רמה בינלאומית גבוהה. הלונדון פסטיבל באלט כבש את
לבבות בעלי־הסעם, הגולדן גייט רכש את לב נערות־הזוהר של תל־אביב, קירקס טדראנו
ערך מסע־נצחונות בין הילדים, פיקולי הפליא
בלהטוטיו את הילדים מגיל 6עד .60
הכושיות של בראזיליאנה, שאנטה ראו
ההודית, אולימפיה הצרפתית — כל אלה
מצאו להם קהל. אולם הפרסומת הרעשנית
שנתנה משקל שווה לפיל ולזבוב, למר־תה
גראהאט גללהקת הפלאטרס, והכש־לון
המחפיר והיקר שליווה כמה הופעות
כאימה פומאק, יצרה ריאקציה בקהל.
ריאקציה זו גברה כאשר הקדישה ועדת־העשור
את כספי הציבור להבאת להקה
תיאטראלית זרה שהציגה ברוב פאר את
הבכור, מחזה יומרני חסר־ערך, בו הופיע
במקרה בנו בכורו של מנהל ועדת־העשור.
זה היה האירוע האמנותי העיקרי של שנת-
העשור, שמארגניה, הזרים לרוח הארץ, התנכרו
לרוב ענפי האמנות המקורית.
הריאקציה הציבורית נוצלה בזריזות על-
האינטרסנטים, בעיקר על־ידי התיאטראות.
תיאטראות אלה, שיד שמאלם היתה עסוקה בהבאת אמנים זרים משלהם, בחשו ביד
ימינם בקדירה הציבורית, ביקשו לכונן מעין צנזורה ממשלתית על הייבוא האמנותי הפרטי.
אולם גם בלי הגנה שרירותית ופסולה זו צעדה האמנות השנה כמה צעדים בטוחים
קדימה. בערבי דליה התייחדו רבבות עם ריקודי״העם הישראליים, בחלקם מלאכותיים ושטחיים׳
אך בחלקם פרי אמיתי של נוף הארץ. אלפים אחרים הריעו לקראת להקת ענבל,
בהנהלת שרה לוי״תנאי שחזרה ממסע־נצחונות בחוץ־לארץ, מיזגה בקירבה ליטוש
מקצועי עם סגנון ישראלי מובהק ושרשי. אחריה חזרה ממסע־הצלחה בחוץ־לארץ הזמרת
חנה אהרוני, שדרכה להצלחה הוכיחה עד כמה קשה להיות זמרת בבית.
אשת־האמנות של תשי״ח היתד, האשד, ששימשה מופת בעקשנותה ובלחימתה למען
האמנות הישראלית: אדים דה״פיליס, שאמונתה הזיזה הרים ושרים, הקימה מחדש

את האופירה הישראלית ונתנה שיעור מאלף של ייבוא אמנותי חיובי: הבאת כוכבי־אופירה
זרים שנכנסו למסגרת המקומית, משכו קהל והעלו את הרמה׳ האמנותית.
התופעה האמנותית המסוכנת ביותר של תשי״ח היתד, עלייתה של שיכבת קומיסארים
תרבותיים — נערי־הזוהר של דויד בן־גוריון, שרמתם התרבותית קרובה לאפם, אך
שהתימרו לקבוע מה מותר ומה אסור לקהל הישראלי לראות ולשמוע. אחרי שתדי
קולל! הרחיק את תמונתו של הצייר זריצקי מן המדור המרכזי של תערוכת העשור
והגלה אותה לפינה נידחת, על היותה מופשטת מדי לטעמו הילדותי ולטעם ראש־הממשלה,
החל קול ישראל, הכפוף אף הוא לקולק, ושקיבל בענין זה השראה משמ עון
פרס, להטיל חרם רשמי על כמה יצירות שלא מצאו חן בעיני הקומיסארים, כגון הסלע
האדום, אנקש ועוד. ברוב המקרים מיהרו הפזמונאים שחיברו שירים אלה להכות על חטא
באופן פומבי, בצורה שהזכירה את התופעות של תקופת הז׳דאנובצ׳ינה בברית־המועצות.

פנחס לבון

משה זילבדג

כלכלה

״בראויריאוה״ בפטורה —
בויפה ההבור יבוא האהנים הורים בשגה תטזי״זן

מ שפע

סזט גיורג׳ והדרקון אחד שר השלטון

ויי

אילו קם השנה מחבר־אגדות גאוני, יכול היה לחבר סיפור מרתק על סנט־ג׳ורג׳ החדש,
פנחס לבון, שיצא להרוג את הדרקון האכזרי, סולל בונה, בעל שבעת הראשים היורקים
אש, כדי להציל את בתולת ישראל מגורלה המר.
האמת היתד, פחות ספרותית. מסע לבון לפירוק
סולל בונה — המעשה הגדול ביותר
בכלכלת ישראל השנה — היה פרי שיקולים
פוליטיים. מטרתו היתד, להכניע את
קבוצת־המנהלים של סולל בונה, שגיבשה
לעצמה עמדה פוליטית מונופוליסטית במערכות
מפא״י, ולהשליט במקומה את המנגנון
הגדול של ההסתדרות — שבראשו
עומד לבון עצמו. כמו בימי המלחמות בין
הדוכסים של ימי הביניים, לא היה לאדם
הקטן איכפת מי המנצח. כי מטרת המלחמה
לא היתד, שבירת שלטון הדוכסים.
בסוף תשי״ח נחל לבון נצחון בקרב, אך
עדיין לא ניצח במלחמה. הוא הכין בסבלנות
את הכיבוש, שלב אחרי שלב —
תחילה כיבוש הועד הפועל, אחר כך כיבוש
חברת־ד,עובדים, לבסוף כיבוש סולל.
בונ ה. אולם המנהלים לא נכנעו, השיבו
מלחמה שערה, התפטרו בסיטונות, ביקשו
לעצמם בני־ברית חדשים במאבק הגדול על השלטון בתוך מסא״י.
הקרב על סולל בונה לא נגע במאומה למחלת־היסוד של הכלכלה הישראלית. על
אף כל הסיסמות והפראזות הנבובות, על אף הידיעות המעודדות בעלות טורי הספרות
שפורסמו כל כמה ימים, התרחקה המדינה בשנת תשי״ח עוד יותר מעצמאותה הכלכלית.
בשנה בה שרר שלום עמוק לאורך כל הגבולות, ושלא הצטיינה בעליה רבתי, שוב עלה
הגרעון במאזן המסחרי של המדינה. בשנת 1957 הגיע ל־ 480.6מיליון ל״י, במחצית
הראשונה של 1958 הגיע ל־ 241.3מיליון ל״י. היתד, זאת הוכחה נוספת לכך שלא ד,בטחון
ולא ד,עליה גורמים לגדעון, אלא ליקוי יסודי בעצם מהותו של המשטר הכלכלי בארץ.
ליקוי זה בלט השנה לאורך כל החזיתות הכלכליות. שר־הפיתוח המפ״מי מרדכי
מטוב, שזוכה בשעתו מאשמה בשערורית־ד,מיליונים של סדום, נמצא אשם במישרין
בשערורית־מיליונים חדשה, הפעם בתמנע, שם נקברו סכומים עצומים בחוסר־יעילות מופתית.
במשך השנה התעוררו ספקות גוברים והולכים לגבי כל תוכנית הפיתוח של הממשלה,
ובמיוחד לגבי. פעולות משרדו של השר פנחס ספיר, שזכה לכינוי ״פוטיומקיך. נסתבר
יותר ויותר כי המדינה, הגורפת כספים מחוץ־לארץ באמצעות השילומים, המענקים,
המגביות והמלווים, מחלקת כספים אלה ביד רחבה ללויתנים מפלגתיים ופרטיים, אשר
הממשלה מכסה מ־״/ס 80 עד 110 של ההשקעות במפעליהם, שבחלקם אינם אלא פיקטיביים,
וברובם הגדול בלתי־יעילים.
ביקורת קטלנית נמתחה על כמה מן ההשקעות האלה, שבלטו במיוחד. כך בלטה
ההשקעה הממשלתית במפעל טקסטיל מפוקפק בנצרת, באמתלה של ״יהוד הגליל״ .סכומים
עצומים אחרים שולמו לבעלי מפעל המלט נשר כדי להשקיעם, כביכול, בנגב. מפעל
קייזר פרייזר, אחד הגדולים שטופחו על־ידי ממשלת ישראל, זכה לביקורת יסודית וקט־לנית
בסידרת־מאמרים של שבתי טבת, שגילה כי המפעל אינו יעיל, אינו כדאי ואינו
מועיל למדינה — אף שהמדינה היא שנתנה לו מימון אדיר־ממדים.

לתשי״ח לא חסרו משפטים פליליים סנסציוניים כמו משפטו של ישראל בנציוני.

אולם כמו בשנים הקודמות עקב הקהל בנשימה עצורה אחרי המשפטים הפוליטיים, בהם
ניתן לשופטי ישראל להוכיח באיזו מידה נשארה להם אי־תלות אמיתית מול מאמצה הממושך
והבלתי־נלאה של הרשות המבצעת להכניעם לרצונה.
דוגמה יפה של אי־תלות זו ניתנה על-ידי שני הרכבים של שופטים מחוזיים בתל־אביב.
השופטים מרדכי קנת, יצחק
זונדדכיץ ויצחק גכיזון חייבו את
יוסף מנקס, זאב אקשטיין ודן שמר ברצח
הד״ר קסטנר, אך זיכו את שלושתם מאשמת
חברות ומנהיגות בארגון מחתרת. מאותה
אשמה זיכו השופטים נתן כו״זכאי,
יצחק רווח ופסח אבישר את הנאשם
יעקוב חרותי. היתד, זאת מכה קשה לש.ב,.
שטען כי היתר, קיימת מחתרת פוליטית. כי
בהעדר מחתרת כזאת, נשארה פתוחה השאלה
הקודרת: מי שידל את אקשטיין,
סוכן ש.ב. לשעבר, להרוג את קסטנר, אשר
נוכחותו הפריעה במידה כה רבה לכמה
מאנשי־המפתח בשלטון?
בשני המשפטים הצטיינו הפרקליטים,
מקס קריצ׳מן ויצחק אדרת. לעומתם
התבלטה בשניהם התובעת, סגן פרקליט
המדינה מרים כן־פורת, בהתקפותיה ה־בלתי־מרוסנות
על כל יריבי השלטון, אותם
ביקשה לסבך ברצח קסטנר. על כן סערו הרוחות בציבור המשפטנים כאשר מונתה בן־
פורת לפתע למשרת שופטת מחוזית, דבר שרבים ראו בו פרס לשרות פוליטי. ציבור
עורכי־הדין החרים, זו הפעם הראשונה מאז קום המדינה, את טכס כניסתה לתפקיד.
משפט חשוב אחר היה משפטו של קצין־המשטרה יוסף זינגר, שנתבע לדין על־ידי
הקצין־לשעבר זאב שטיינברג בעוון עדות־שקר במשפט שביים מטה המשטרה נגד
שטיינברג, בימי כהונת יחזקאל סהר. שופט השלום ד״ר יוסף מגורי״כהן בלט באומץ־
לבו במשפט זה, עת ציווה בתום החקירה לעצור את זינגר ולשחררו בערבות.
אולם החשוב מכל המשפטים השנה היה משפט קסטנר, שהגיע סוף־סוף לסיומו.
בפסק־הדין, שתוכנו היה פוליטי לא פחות משהיה משפטי, ביטלו רוב השופטים העליונים
חלק מפסק־דינו ההיסטורי של ד״ר בנימין הלוי, איש־המשפט של שנת תשט״ו. על־ידי
מסירה מסורסת ומקוטעת של פסק־הדין, השתדלו שופרי השלטון ליצור את הרושם כאילו
טוהר קסטנר מכל דופי. אולם אפילו הרוב, שהיה תמים בדעתו הפוליטי על השלטון, מצא
את קסטנר אשם בהגנה על פושע־המלחמה קורט בכר.
האיש שבלט באומץ־לבו בין כל השופטים וחיבר פסק־דין היסטורי משלו היה השופט
העליון משה זילכרג, שהצטרף לדעתו של הלוי, קבע :״קסטנר מילא ביודעין, ושלא
בתום־לב, את רצונם ...של הנאצים, והקל עליהק על־ידי כך את מלאכת השמדת
ההמונים הוא השתתף עם הגרמנים בהעלמת סוד ההשמדה
הודות לאומץ־לבו של זילברג, נשארה פרשת קסטנר בחזקת תיקו משפטי, כאשר
שלושה שופטים — הלוי, זילברג וגויטין — מתיצבים מול, שלושת השופטים אולשן,
אגרנט וחשין בהערכת הפרשה ההיסטורית•

כי״ס לנהגות גדול ומשוכלל, הוראה עיונית ומעשית.
לכל סוגי כלי הרכם, ע״י מורים מוסמכים.
קטנועים, אופנועים, מכוניות, אוטוכוסים.
טלהוי 61 8 4 4

עמוס דה־שליט

מדע

אטום למען השדוס

תל־אכים רה׳ השומר מס׳ 5
פנת רה׳ נחלת־כנימין 12

חסינו׳

?יבל ה וזט\.בו\ 1*1גזוכורגז מל תטולגנז ונוי חמיינגי,

גא המבד לוג אח המך גזג^גך. ט!\ב \ז.בי\5ט\ וזגרגל
למיגגגג לא גגנל לממ 5גגיגגגגיגג לגויגגייגג שיחגוג
.בגזשלגגזיהגג.

בשטחים רבים הוסיף המדע, הישראלי לצעוד השנה קדימה. בראשית השנה התבלט
פרופסור זאם לם, עולה דתי מאמריקה, יליד פולין, אחד הפרופסורים הצעירים בארץ ()32
במחקר המים הכבדים שהיקנה׳ לו שם בעולם. בצפון ובדרום חפרו הארכיאולוגים באדמת
הארץ, כאשר שורה שלמה של צעירים — יגאל ידין, יוחנן׳ אה רוני וחבריהם —
ח, שפים בסבלנות ובעקשנות את ההיסטוריה הרב־גוונית של ארץ־ישראל.
בפעם הראשונה נעשה נסיון לנצל את
המדע כדי לפתור בעיה פוליטית רבת־נפץ,
כאשר ניסתה. הממשלה להסתמך על אנשי
המדע במאמציה לשנות באופן שרירותי את
יסודות מדד יוקר המחיה, על־ידי אי־הכללת
כמה תריסר נקודות שהיוד אחד מיסודות
האינדקס עד כה. המדענים לא הסכימו לתת
את שמם וידם למעשה פוליטי זה, שסתר
את הכרתם המדעית.
אולם מלכת המדעים הישראליים, בעיני
דעת הקהל, היתד, זו אשר ראש־הממשלה
הזכירה בכל הזדמנות, ואשר הקהל הבלתי־מדעי
תלה בה תקוות דדרודות לגבי העתיד.
היה זה מדע האטום לצרכי שלום, אשר רבים
בישראל קיוז כי יעזור בבוא העת להפרות
את השממה.
בראשית השנה התכנסו בישראל כמה
מגדולי האישים במדע עטור־אגדות זה
המשלהב את דמיונו של אדם ממוצע.
רוברט אופנהיימר, ני־לס כור ושורה נכבדה של חבריהם׳ התכנסו ברחובות, נתקבלו
על־ידי קבוצה של מדעני־אטום ישראליים צעירים. הבולט בין אלה היה הפרופסור?{מום
דה־שליט 36 יליד הארץ, שסימל את הנוער הישראלי המתמסר למדע כיעוד בחיים.
אולם דה־שליט סימל עוד בעיה, שהיא אולי החשובה ביותר בעולם המדע הישראלי. הוא
לא היה רק המצטיין בקבוצת הצעירים — הוא היה גם אחד המעטים מבין מחנה גדול של
פרחי־מדע מבריקים שגדלו בין כתלי האוניברסיטה העברית ומכון וייצמן — שנשאר בארץ.
רבים מחבריו, שהציבור הרחב לא הספיק מעולם להכיר את שמותיהם נמשכו על ידי כוח
הספיגה העצום של אמריקה, בה זוכים אנשי־המדע לקאריירות מזהירות• היתה דרושה מידה
רבה של אידיאליזם כדי שמדען צעיר ומזהיר יישאר בארץ. עמוס דה־שליט סימל אידיאליזם וזה.
בקרב הנוער הישראלי הרואה במדע ייעוד־חיים.

אלי תבור

עי תונו ת

בילוש אחרי הבלש
אין ארץ בעולם בה יש לעתונות יכולת רבה כזו להשפיע על דעת־הקהל כמו בישראל.
נוכח האפסות של הרדיו הממלכתי, העדר טלביזיה ואי־האמון שרוחש הציבור לעסקנים
מפלגתיים, נשארה העתונות למעשה בלי מתחרה, בשטח עיצוב דעת־הקהל.
אולם בשנת תשי״ח, כמו בשנים קודמות, לא השתמשה העתונות בפקדון זה שנמסר
לידיה. רוב העתונים נשארו כבולים באזיקים מפלגתיים, עשו מלאכתם דמיה. גם
הזיחוויח

הרלתי־תלוייח־למחצד.

וז ה רו

האד

!״״ 1ז ו-.ו״ו -1י/ו וון ווו,
שלטון ללא בושה, תמורת פירורים של
אינפורמציה. ואילו העתון המכובד ביותר
היה משועבד במידה רבה לשורה של
שינאות וקינאות פרטיות.
לכן נשארה השנה כמעט ללא מסעי־גילויים
מרעישים• שום כתב של העתונות
היומית לא סיכן את עצמו כדי לגלות
עובדות בלתי־נוחות לשלטון. בשנה, בה
הוכיח סילוקו של יחזקאל סהר מראשות
המשטרה את הערך הציבורי העצום של המלחמה
הבלתי־נרתעת בשחיתות, לא מצאו
העתונים היומיים עוז בלבם ללכת בדרך
זו. קשר־השתיקה, מסוג זה של עתונאי
הספורט סביב שערורית טוקיו, היה מצב
רגיל.
להשפעה הציבורית הרבה ביותר זכו
בעלי טורים אישיים, שהוכיחו במרוצת הזמן את אי־תלותם. אנשים כמו המבקר התיאטרוני
חיים גמזו והמבקר הספרותי כרוך קודצווייל הפכו כמעט דיקטטורים בשטחיהם.
מבקרים קולנועיים פחות ידועים קנו לעצמם השפעה רבה על ארנקי הקהל.
יחד עם הטורים הביקורתיים זכו להצלחה הטורים ההומוריסטיים, כמו אלה של רן
כךאמוץואפ רי ם קי ש ץ. כמה עתונים הפכו בהדרגה מכלי־נשק ציבוריים לכתבי-
בידור, ניסו בצורה זו להחזיק בקהל, שלמד לקמץ בשנה של מחירים מאמירים.
מסע־הגילויים הסנסציוני ביותר של השנה בוצע על־ידי כתב העולם הזה אלי תכור,
שהוציא במו ידיו את הש.א. מן המחתרת, זוכה על כך בתואר איש־העתונות. כשסירבה
הממשלה לגלות את שם ראש הש.א ,.גילה תבור את זהות האיש, בלש אחרי ראש-
הבולשת במשך יום שלם (ופירסם להנאת הקהל את פרטי מעשיו במשך יום זה) .החקירה
זה, שבראשו־ עמד עסקן
גילתה כמה פרטים מדהימים על שיטות העבודהשל מנגנון
מפלגתי פעיל. כתוצאה מכך נאלצה הממשלה להחליט על ביטול הש.א — .דוגמה יפה
לערכו החיובי של מיבצע עתונאי נועז.
כעבור זמן קצר התפרסם שמו של אלי תבור בארץ, כתוצאה ממיבצע בו מילא תפקיד
של קרבן: פרשת החטיפה המסתורית, שהרעישה את הארץ כולה, הגיעה לכנסת ולעתוני
חוץ, חילקה את הציבור לשני מחנות יריבים. בעוד שרוב הקהל הצטרף לדעה כי החטיפה
בוצעה על־ידי מנגנון־החושך, המשיכו חסידי השלטון לטעון בעקשנות׳כי היד, זה ביום.
מאורע גדול אחר של השנה העתונאית היה התמוטטות תפוצתו וחיסולו הסופי ׳ של
השבועון רימון, פרי־באושים בו הושקעו למעלה מ־ 400 אלף לירות מקרנות ציבוריות
סודיות, שניזון מתיקי הש.ב. והמשטרה, ושמטרתו העיקרית היתד, להפיץ השמצות זדוניות
וחסרות־שחר נגד שורה ארוכה של יריבי השלטון. הוא נקבר תחת ענני הבוז של הציבור.

עגום ברו׳

דם נגד הבריכה

כאשר סירב בראשית תשי״ח הרב יהושע זליג דיסקין מפרדס־וונד, לקבור בבית-
הקברות את הילד אהרון שטיינברג, בן לאם נוצריה ולאב יהודי, זרק את האבן שגרמה
למפולת. היא נסתיימה בהתפטרותם של השרים הדתיים מן הממשלה — ולסירובו של
בן־גוריון להחזירם, גם אחרי שקיבל את דרישותיהם ביחס לרישום בני נוצריות.
מלחמה קטנה אחרת התנהלה מסביב לרב
יצחק רחמים נסים, איש הדת של שנת
תשי״ז, שאחרי שורת נצחונות הגדיש את
סאתו של ביג׳י. כאשר החרים את טכס האזכרה
לזכר חיים וייצמן, מפני שכללי הטכס
נגדו את המסורת הדתית, התרגז ביג׳י,
פקד לגייס את בגו של הרב, משה נסים.
הצעיר התגייס בשקט. הפרשה נשתתקה.
אולם כל המעשים האלה מצד פקידים,
המקבלים את משכורתם מטעם ממשלת
ישראל ואת השראתם ממפלגות דתיות אינטרסנטיות,
לא סימלו את מאבקה של הדת
היהודית בשנת תשי״ח. זה התגלם בדמותו
של עמרם כלוי, מנהיג נטורי־קרתא.
בלוי, נכדו של יהודי הונגרי דתי שהגיע
ארצה מטריאסט לפני מאה שנה, על גבי
סירה תורכית רעועה, אחרי נסיעה שארכה
למעלה מחודש, אינו עולה חדש. הוא בז
לציונים, שאינם בעיניו אלא עולים חדשים.
מסיתים ומדיחים. לפני 30 שנה, כאשר בא לארץ חיים וייצמן, היה זה עמרם בלוי שהפריע
לנאומו הציבורי הראשון בירושלים והכריז מלחמה על ההנהגה החדשה.
הסיבוב האחרון במלחמתו של בלוי אדום־הזקן נגד המדינה הציונית הכופרת היה מופנה
נגד הקמתה של בריכה מעורבת בירושלים, נטורי־קרתא לא יצאו למלחמה נגד הבריכות
המעורבות בתל־אביב ובצפת. אך כאשר באה הבריכה לעיר־הקודש, יצאו למלחמת־קודש.
אזרחי ישראל, החדורים ברובם המכריע שנאה לוהטת לנטורי־קרתא, אינם יכולים להעריך
את מידת ההקרבה והמסירות אשר בני מאה־שערים, מוכי הדלות והעוני, השקיעו במלחמה
זו, מול אלות המשטרה, צינורות־המים ומכוניות־הסוהר. כאשר נאשמו נטורי־קרתא בהכאת
שוטרים, יצאו להפגנה הבאה כשידיהם קשורות בחוטים מאחורי גבם. הם ספגו את
המכות באהבה. אף שהאידיאלים שלהם היו פסולים בעיני הרוב, הרי ראוי לציון כי היו

המעשה המפוצץ היחיד שנעשה בשנת תשי״ח בכנסת לא היה כלול בסדר־היום. ביום
השלישי 29 ,באוקטובר , 1957 בדיוק שנה אחרי פלישת צה״ל לסיני וטבח כפר־קאסם,
נכנס משה דואק, צעיר מופרע וממורמר בגלל עוול אישי שנעשה לו לדעתו על־ידי
הסוכנות היהודית, לבנין הכנסת 14 .דקות אחרי שעה שש אחרי־הצהריים זרק רימון
יד לתוך האולם, ליד שולחן הממשלה, דויד בך גוריון וגולדה מאיר נפצעו קל,
משח שפירא נפצע קשה.
במשך כמה ימים עקבה הארץ כולה,
בדאגה ובאהבה, אחרי מאבקו של השר הקשיש
על חייו. כאשר ניגשו הרופאים
עוד באותו ערב לנתח את שפירא בראשו,
שנפגע מרסיס, הבחינו במאוחר שרסיסים
אחרים חדרו לבטנו, ריסקו את מעיו. בניגוד
לחששות רבים, יצא הנפגע מנצח מן
המאבק, זכה לשם חדש: משה חיים שפירא.
הוא החלים, חזר לתפקידו בממשלה — עד
שהתפטר בגלל משבר הרישום.
שפירא היה גיבור פאסיבי. הוא זכה
לתואר איש־הכנסת של השנה בגלל מעשה
של זולתו. אולם בכנסת של תשי״ח לא
היו גיבורים פעילים. במשך השנה כולה
לא נעשה בכנסת מעשה אחד, לא הושמע
נאום אחד, לא הוצעה הצעה אחת, שיכלו
לרתק את דמיון הציבור.
מעולם לא בלט יותר כי בכנסת זו אין
אפילו איש בלתי־תלוי אחד המסוגל לשחות נגד הזרם, להרים את קולו למען ענין בלתי-
פופולארי. הכנסת נשארה אסיפה של שליחי־מפלגות, שהרימו את ידיהם אוטומטית בהתאם
לאינטרסים של צמרות מפלגותיהם, תוך זילזול כמעט מוחלט בהצהרותיהם ערב הבחירות
ובבוחרים עצמם.
אפילו הטכסים שהתפרסם בשנה שעברה — ההימנעות ההפגנתית מהצבעה — כמעט
ונשכח השנה. אחרי שח״כי מפ״ם ואחדות־העבודה חזרו על טכסיס זה בשעת ההצבעה
על פרשת אלי תבור (ראה איש העתונות) והביעו בצורה זו אי־אימון גלוי בש.ב ,.החליט
ביג׳י ללמדם לקח. הוא גרם למשבר ממשלתי, שנסתיים למעשה בכניעת שתי מפלגות

משטר\ז ירושריש גזגזחשרת שר שורג! נזפגיני 1טגרי־\\2־\זא
בשנת תשי״ח היהודים היחידים בישראל שהיו מוכנים לסבול ולהקריב למען אידיאל.
בלוי עצמו נשפט לארבעה חודשי מאסר על תנאי, הפגין שוב, נכלא לתקופה של
תשעה חודשים, נחון אחרי שישב במאסר במשך ששה חודשים תמימים.
עובדה נוספת ציינה את בלוי השנה מכל שאר מנהיגי ישראל: בנו הלך בדרכו. אורי
בלוי 30 אב לשלושה ילדים, נכלא אחרי שהשתתף בהפגנה נגד הבריכה, נידון אף
הוא למאסר. כאשר נתגלה תוך כדי כליאתו שמעולם לא התיצב לרישום בלשכת הגיוס הציונית
(אף שהיה ברור שישוחרר מגיוס אוטומטית) ,הואשם בעבירה נוספת, נשפט לכמה
ימי מאסר ולקנס כספי. בלוי הצעיר סירב להכיר בסמכות בית־המשפט הישראלי, סירב
לחתום על ערבות כדי להשתחרר, סירב לשלם את הקנס לקופה הציונית. היו צפויים לו
חודשי־מאסר ארוכים נוספים.
מלחמתם של נטורי־קרתא בישראל עוררה הד רחב בעולם היהודי. באמריקה הפגינו
אוהדיהם בפני הבית הלבן •,דרשו מן הנשיא האמריקאי להתערב כדי להבטיח ליהודים
חופש דתי בישראל. שגרירות ישראל שלחה ארצה מברקים קדחתניים, בבקשה לטשטש
את הפרשה שגרמה לה בושת־פנים ברבים. כך נסתבר כי למדינת ישראל, כמו למדינות
רפות אחרות בעולם, ישנה בעיה יהודית משלה.

ה כנ ס ת

משח חיים שכיוא

מעשה מנוצץ מאד
השמאל, שהפכו מאז ילדים טובים מאד בקואליציה ובכנסת. הן לא זזו כמעט כאשר
הפך המרחב האוירי של ישראל נתיב לכוחות המערב בימי משבר לבנון וירדן, בחסות
ממשלה שלפחות חלק מחבריה נאמו כל ימי חייהם נגד האימפריאליזם, והתחייבו בפני
בוחריהם לנקוט בקו נייטראליסטי של אי־הזדהות.
איש אחר שהעז להעדר בשעת הצבעה ׳:ח״כ הפרוגרסיבים ועורך הארץ גרשום שוקן,
שהסתייג בצורה זו מן ההסכם הקואליציוני שאיים על חופש העתונות.
בהעדר מלחמה על דיעות והתנגשות של מחשבות, ירדה הכנסת מדי פעם לרמתה של
זירת התגוששות וולגארית. בויכוח על נאומיו הבלתי־מוצלחים של משה דיין, קבע ביג׳י
שלא נאה לאדם כמו מנחם בגין, שלא לחם במלחמת־העצמאות, למתוח ביקורת על
אנשים שלחמו. בגין השיב מלחמה שערה, הטיח בפני ביג׳י מלים כמו ״מסולף
מזוייף אבסורדאלי ילדותי חבריו צעקו לעבר ביג׳י :״רודנצ׳יק !״
דודקא ויכוח יזה הוכיח עד כמה חסר אומץ־לב מינימאלי בכנסת, הן בין ספסלי הקואליציה
והן בין ספסלי האופוזיציה. כי גם בגין וחבריו לא העיזו להכנס לבעיה האמיתית —
היחס בין מערכת הבטחון לבין מערכת המפלגות — שאלה כאובה, שאיש אינו מעז
לנגוע בה, פן ייחשד כחותר תחת בטחון המדינה.
אולם אפילו הסתייגותו הקלושה של ח״כ הפרוגרסיבים יזהר הררי, נגד פירושיו של
ביג׳י בפרשה זו, הספיקה כדי לעורר את זעמו של ביג׳י, להפחיד את הפרוגרסיבים עד
מעמקי הנשמה.
אזרחי ישראל השלימו עם כנסת זו. הם ידעו היטב כי גם הכנסת הגרועה ביותר
עדיפה על משטר רודני, מן הסוג החביב על כמה מן י הבחורים הצעירים המסתובבים
מסביב לביג׳י והחולמים בגלוי על משטר מרותי יותר של ״הזקן״ .על כן סבל העם את
הכנסת. הוא פשוט חדל להתענין בה.

ס לאנושות:

כיבוש היחד

• לישראל בנציוני:

• לנטורי קרתא :

תערוכה שר אופגן יב וזרשיב

צניעות בבריכה הנונוורב!

• לגולדה מאיר :

שיגור שנזנוון ברב רירה

• לדויד בן־גוריון

נווד כנוה תי\2יב