גליון 1094 מתאריך 17 בספטמבר 1958

מספר 1094

ג׳ תשרי תשי״ט17.9.1958 ,

שנה 22

המחיר 550 פרוטה

העורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
שלום נחו
עורך משנה:
ץ־וג איתז

רזזוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד . 136 .סמן למבדקים :״עולמפרנז״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״נז.
דפוס משה שהם בע״מ, ת״א, טל 31139 ,
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודמווז

העתון

הנקרא

השבוע באה משלחת מיוחדת־במינה למערכת.
תחילה נכנסו שני נערים בני .16
מבעד החלונות הציצו כמה ראשים נוספים.
לבסוף התיצבה המשלחת כולה 16 :נערים
ממוסד מסויים, הנמצא בטיפול עלית־הנוער.
הנערים סיפרו סיפור־אימים על המוסד
ועל מנהליו, האשימו אותם בהאשמות חמורות,
כגון הרעבה, חוסר־טיפול, ליכלוך, חוסר
חינוך ופעולות חברתיות, הזנחה כללית.
קשה היה להאמין לסיפור המזעזע. חוליה
של העולם הזה יצאה למוסד למחרת היום,
מצאה בו עזובה כללית• אולם העין הבוחנת
גילתה שלפחות בחלקה היתד, זאת
עזובה מבויימת. בין השאר שברו הנערים
את המטאטא של המנקה ושרפו את זרועותיה
בסיגריות דולקות, כדי שלא תוכל לנקות
את הבית.
התמונה הכללית היתד, מדכאה מאד. ל פחות
חלק מבני המוסד הם מקרים קשים,
עלולים להידרדר בנקל לתהומות הפשע. גם
אחרי שנתגלו סימני הביום של הנערים,
נשאר רושם של ליקויים חמורים׳ שלדברי
המנהלים מקורם בחוסר־תקציב.
במשך כמה שעות ניהל כתב העולם
הזה — שהוא בעצמו בעל נסיון לא־קטן
בטיפול בנוער מופרע, במסגרת אחרת —
הסברה חינוכית בין הנערים, הסביר להם
שהדרך הנאותה היא חיסול המרד, בחירת
משלחת שתשב עם המדריכים, תברר את
הבעיות תוך הבנה הדדית והידברות חופשית.

עורך
כיתוב:
טילביקשת

צייר המערכת:
וקי

כתב בכיר:
מלי תבור

צלם המערכת:
אריח קרו

חברי המערכת:
מנשה בר־רייו, שייע נלור, לילי נלילי,
רויר הורוביץ, רותי ורד, חברתם חרמוו,
עטאללה מנצור, אלכם מסים, אביבה סטו,
עמום קינו, שלטה קרו.

ביותר

במדי

ואמנם, הנערים הושפעו, נקטו בשיטה זו.
המרד הגדול חוסל.

אולם פרשת אותו מוסד לא נגמרה בזה.
טיפול העולם הזה — עוד לפני שנכתבה
אף שורה אחת בעתון — המשיך להכות
גלים במעגלים מתרחבים.
ראשי עליית־הגוער, אליהם פנה כתב
העולם הזה לקבלת אינפורמציה נוספת,
הפכו את הקערה על פיה, ראיינו את ה כתב•
כתוצאה מכך מינה מנהל עלית־הנו־ער,
משה קול, חבר־נאמנים, אשר ינהל
חקירה פנימית, לבירור המצב.
פרקליט־המחה, ששמע אף הוא על חקירת
העולם הזה, הזמין את הכתב לשיחה
פרטית, גילה ענין רב בשטח זה, יעץ לו
להרחיב את היריעה ולטפל בבעיה הכאובה
כולה.
קציני־המעקב של משרד־הסעד, שתפקידם
לטפל בעבריינים צעירים אחרי שנפתח נגדם
תיק, הופיעו במערכת, ביקשו לשמוע מפי
הכתב את רשמיו על אחד הנערים ועל המוסד
כולו.
העולם הזה לא התכוון לכתוב כתבה על
מוסד זה בנפרד, דבר שעלול היה לגרום
נזק נפשי נוסף לנערים ולשבש את הטיפול
הפסיכולוגי בהם. אולם חקירתם השבוע
במוסד זה תשמש להם כחומר נוסף
לסידרה גדולה על העבריינות הצעירה, אשר
כתבי העתון שוקדים זה מכבר על הכנתה.

מלחמה כגידולי הפרא

איש השנה
בחירת עמום חכם כאיש השנה (העולם
הזה )1093 לא היתה מתאימה ביותר ל־אפים
של אנשי השנה שהעולם הזה נוהג
לבחור. עמום חכם הוא בז התקופה — בז
חורג מגדר הרגיל — שאינו מאפייז אותה.
על אחת כמה וכמה שאין לו כל השפעה על
תקופת השנה האחרונה, גם לא בעצם ההתלהבות
שעוררה דמותו. מוטב היה אם הייתם
בוחרים דמות לא כל כר פופולרית אר
מאפיינת יותר, כמו מאיר וייסגאל.
נחום שיסל, תל־אביב
...סיפור הברווזז היפה היה מזעזע. בפעם
הראשונה הצטיירה בפני דמותו האמיתית
של האיש. אלא שאני סבור כי הכא־בתם
לעמום חכם עצמו בגילוי פרטי חייו
הבלתי נעימים.
מ. כדורי, ירושלים
רצוי להוסיף לדמותו של ר׳ זכריה שפירא,
סבו של עמום מצד אמו, כי הוא נבחר
במחוזו, בטרנוב העיר, כציר לקוננרם הציוני
הראשון. אלא שהוא היה כה צנוע
וצעיר, והציע שיבחרו במקומו ארם יותר

לשביעת רצון האזרחים לאחר בזיון שטה,
הוקמה ועדת חקירה מכובדת שהפעם היו
דיוניה פתוחים לקהל הרחב, ויוכיח כל מי
שישב והאזין שהדיונים התנהלו בהלכה ו

יי-׳ ת מרגגר,

שליחות במחתרת
אינני יודע אם מאז קום המדינה פורסמה
בעתונות העברית סידרת גילויים כה
מרתקת, והנוגעת לעניינים כה חיוניים לעצם
קיומה ומהותה של המדינה. כוונתי
לסידרת המאמרים הדנה בהצעת שיתוף־
הפעולה של המחתרת העיראקית, באמצעות
ה׳ ציון בדאפרים (העולם הוה 1088והלאה).
מדי
שבוע אני קורא פרק נוסף, ומדהים
ם! הקודם, כיצד זילזלו מעצבי המדיניות
של ישראל בהצעה זו. בעצם, קשה לומר
שהם ״זילזלו״ בה. כדי לזלזל במשהו, חייבים
תחילה להבין את מהותו ואת ערכו,
ורק לאחר מכן להחליט כי אינו ראוי ליחס
רציני או חיובי. אולם האדונים ראובן שי לוח
ושות׳ אפילו לא הבינו מה מוצע להם.
היה זה כאילו דרשו מבז־תמותה להבין את
שפת אנשי המאדים.
אין כל ספק כי זוהי זכותו של מר שילוה
לא להבין דבר במדיניות ובתהליכים ההיסטוריים
העמוקים הקובעים בבוא העת את
נורלם של עמים ומדינות. אולם אני חולק
בהחלט על כד שזכותו של איש כזה לכהן
בתפקיד כה מכריע.
ד״ר יוחנן פרום, תל־אביב
חיכיתי בנשימה עצורה להמשך הסידרה,
בנליון ראש השנה שלכם. מדוע אוכזבתי?
בנימין הרץ, חיפה
הפרק האחרון בסידרה זו יפורסם בגליון
הבא של העולם הזה.

׳ וסיבון יי גלת 2ג1,

שנ ה טן ב ה
מאחל

ישראל עו*ה

רל; ב לג רז^^ס \ר-ח א /ר ^ ׳ריי׳נ

גלוית שנה טובה שיו עמוס חכם
מכתבים באזני עודה מהדהדת הפיסקה שיוחסה
עבורכם בעתוז ״הדור״ ז״ל, זמן מה טרם
נכנם לבית־החיים — ״עד שיסתאב וימות
בקיאו.״ מאז נאמרו דברים אלה, שבקו
חיים לכל חי עתונים ושבועונים רבים. לא
בא! המקום להתפשט בנמוקים כיצד קרה
והעולם הזה עודו נושם במלוא ריאותיו
את אויר המדינה, למרות המכשולים שהושמו
בדרכו. וזאת, על אף שעתוז זה ניבש
לעצמו מראשית קיומו השקפת עולם תמי־מונת,
המתבטאת כידוע בשמיות ובמרחב.
אין זה מוריד במאום אם הקוראים אינם
מזדהים עם השקפה זו. מיטב הידיעות המזוקקות
והמושכות משתרעות בחלקו הארי
יעל העתון. מה אפשר לאחל לכם לקראת
השנה החדשה יותר מאשר: חזקו במלחמתכם
העקבית בכל גידולי הפרא.
יצחק י. הללי, ירושלים

כם את תוכן מכתבי למערכת עתון המשטרה
999ז״ל, אשר פורסם לפני שנים מספר.
כתבתי אז :״מי שקורא את המאמרים השונים
ב־ 999 יכול לקבל את הרושם כאילו
נציבות בתי־הסוהר מבקשת ביעם החברה את
סליחת האסירים, אשר לפי איזה רבר
״חסר הניח״ בחיים אשר שמו חוק, היא זה-
נציבותו מוכרחה (ננד רצונה הטוב כמובן)
לסגור את כבודו (העבריין) בכית־הסוהר, והיא
משתדלת עד כמה שהדבר ביכולתה לדאוג
לכד שזמנו יעבור בצורה נעימה. לדעתי
זה לא צריד להיות כד. בית־הסוהר
זה לא בית הבראה. אני חולק כמו כן על
העובדה שבנוה תירצה עובדות סוהרות
צעירות כל־כד. בכל העולם מקובל שסוהרת
היא אלמנת איש משטרה, סוהרת צריכה להיות
אשה בניל העמידה ולא בחורונת צעירה.
מה יכולה להיות השפעתה של ילדונת
בת 20 על עברינית בת 40 או זונה מקצועית?״
כתבתי
אז גם שאני מתננד באופן פרי־נצפיוני
לכד, שעובדי בתי־הסוהר ילכו לבושים
במדים צבאיים. ויש להבדיל בין עובד
בית־סוהר לשומר בית סוהר. אזרח עובד
בית־סוהר צריד להיות אדם בעל השכלה והוא
צריך להופיע לבוש אזרחית. חתמתי
אז על המכתב: פסח אונגר, לשעבר מנהל
בית־הסוהר אשר בפז, מרוקו. אין פלא שהגענו
בשטח בתי־הסוהר למה שהגענו, מאחר
וכבר ב־ 1954 פירסמה נציבות בתי־הסוהר
שורה של מאסרים ב־ ,999 בהם התגאתה
שהאסירים בבתי־הסוהר בארץ עושים
חיים. וכמו כל דבר בארץ, כל מי שחשב
אחרת היה בוגד.
פסח אונגר, באר־שבע

הסוציאליזם בימינו. משטר רקב זה הוא
מקור האוירה המורעלת, השמה מחנק לב!
חורין השואף לחיים באויר צח.
ירובעל, ירושלים

ויתר על

מפורסם. למרות פעלו בציונות
מקומי בקוננרס לטובת הד״ר זלץ.
א. רום, תל־אביב
בסוף כתבתכם על עמום חכם הבאתם קטע
ממכתבו לידיד. לדעתי, היה מעניין יותר
לו במקום להדפיס את הקטע הייתם מפרסמים
את גלופת המכתב בכתב ידו.
שאול בנבנישתי, ירושלים
דוגמת כתב־ידו של עמום חכם, בברכת
שנה טובה ששלח לידידו דוד יוסיפון, ראה
תמונה.
קלעתם לרעת קוראיכם, בבחרכם את
עמום חכם כאיש השנה.
כרמלה סבוראי, תל־אביב

הכסף עוזר ץ

באיזו חוצפה מעז רזיאל רוזנטל לדרוש
חמשת אלפים ל״י מהמשטרה, תמורת נילוי
כנופית רוצחי פיאטלי (העולם הזה !?)1093
הסנרת פושעים היא מתפקידו של כל אזרח
ישר, ורוזנטל ראוי לעונש רק בשל זה
שידע קודם על הכנופיה ולא הסגירה עד
שרב עם וייס. שיניד תודה נם כשנותנים

לו 50ל״י.
צבי אופיר, רמת־נן
מת! פרסים לעוזרים למשטרה היא תופעה
מקובלת למרי בעולם. מדוע באמת משטרת
ישראל לא הולכת בשיטה הזו? עובדה היא
שהרבה אנשים ידעו משהו על כנופית בליץ
ולא מסרו דבר למשטרה. אולי באמת היו
להם סיבות, אבל אולי עשו חשכון: למה
להפסיד זמן ובלבול מוח בעד דבר שאינו
נושא עמו טובה? כדאי לפעמים להשקיע
קצת כסף, כי הכסף עוזר במקום שדברים
אחרים לא עוזרים.
חיים רוזנמן, חיפה

כלא או הבראה ץ
בנוגע למאמרכם ״שרות של חלם״ (העולם
הזה <1092 אני מרשה לעצמי להביא בפני
נחקר
כל מי שצריך היה להחקר כרי לסכם
את החקירה. אד אתם מצאתם שוב קוץ
באליה :״ועדת החקירה בחרה בררר הקלה
ותבעה להריח סוהרים וקצינים נמוכים״.
האם ועדת חקירה בראשות שופט מכובד
לא ידעה את אשר עשתה? האם רצתה להעלים
את העוברות? לדעתכם כן. נם כאן
מצאתם לנכון למצוא משהו על הש.ב ,.אד
כנראה שאין כאן כר נרחב להאשימם לכן
הסתפקתם בפסוק אשר אינו אומר לא כלום.
אבקשכם באם יש בכם מעט דם לפרסם מכתב
זה במלואו.
מ.ב ,.חבר משק בדרום הארץ
הקורא מ. ב .שדרש דם אן בעצמו לא
היה לו דם עד כדי לכתוב את שמו במלואו
— טועה העולם הזה לא טען כי הועדה
רצתה להעלים עובדות, אלא שלאור
העובדות שהובאו בפניה לא הוענשו האחראים
האמיתיים.

מחנק לבני חורין
את מאמרו ״מעבר לגבול״ (העולם הזה
<1091 פתח העורר במספר עוברות נכונות.
נכון הוא שהירידה היא תופעה מדאיגה,
ובפרט מבחינת האחוז הגבוה של יורדים
שבתנאים מסוימים יכלו לחיות כאז כאזרחים
חיוביים ואף מאושרים. נכון הוא שלא
רק בגלל חוסר פרנסה עוזב אדם את מולדתו,
ונכון שיש משהו עמוק יותר החי
עמנו ומרחף מעל חיינו. אד מכשהוא מניע
לחשיפת המשהו הזה בא הנקע הרעיוני.
העורר מוצא את מקור המועקה במיעוט
שטחה •על ארצנו ומניע לתיזה :״זוהי הקללה
של ארץ קטנה ושל אומה קטנה במאה
העשרים, בעמדו לברז מנותקות ומבודדות,
הן לוקות בשחפת רוחנית.״ ה׳
איתר מר אבנרי. האמנם בשחפת רוחנית
לקינו? האם בעולם הרוח הננו מנותקים
ומבודדים? בעולם המדע, למשל? הרי בשטח
זה התפשטו קשרינו למרחבים גדולים לאין
ערור מהמרחב השמי
יצירה נדולה הראויה לשמה אינה זקוקה
איפוא למרחב של מאות אלפי קילומטרים
מיושב על-ידי עשרות מליוני בני־אדם. היא
צומחת בשטח הזעיר של המוח הכביר וה־גאוני,
והיא הופכת לנחלת האנושות כולה.
לא ולא! מקור כל אמונותינו המדיניים,
הכלכליים והמוסריים — והם שלובים זה
בזה ומשפיעים אהדדי — הוא המשטר. המשטר
שהקימה הברית הבלתי־קדושה של
העומדים כביכול על משמרת הדת, ומפלגת

מחנה הידידים
איזו כתבה זאת שכתבתם על וענוויקרים
(העולם הזה?)1089 עד כמה שידוע לי הארגון
שאירנן את מהגה העבודה באבן
ספיר הוא ״ועד השרות של הידידים האמריקאיים
בע״ם״ ,ארגון אשר לא היטבתם לתאר
בכתבה זו.
משה משתף, ירושלים
מארגני המחנה נמנים על קבוצה של
סרבני מלחמה• ,אשר נוסדה ב־ 1917 ואשר
הרעיון המנחה שלה הוא לספק מסגרת לסרבני
המלחמה, בה יוכלו להתגייס לשרות
מקביל לשרות חובה בצבא ארצות־הברית.
פעולותיהם מכוונות למניעת המלחמה, ולהקלת
הסבל של נפגעיה.

בשם האנושות
בתור אחד מקוראי העולם הזה ובתור
אחד מתושבי הכפר עראבה, אני עדיין מבולבל
מן הידיעות השונות על כנופיית ה־מרנלים,
אשר חלק מן החשודים בהשתי־כות
אליה הם ממכרי. אני מבקש שתעשו
חקירה ותוציאו את האמת לעיני כל, בגלל
אותה הבעיה. מאחר שאני ונם אה־רים
מתביישים להגיר ליהודי שאנו מכפר
עראבה, משום שהם מסתכלים עלי בתמהון
ואומרים :״הלא אתה מכפר המרגלים?״
סעיד יוסף נאסר, עראבה
אני תמיד נהנה מהעולם הזה מכל מדוריו,
ובפרט ממאמרי העורר הבלתי נשכחים.
לטובת הקוראים ולמען העם הייתי מציע
להוסיף מדור חדש בהעולם הזה, למען אחווה
והבנה. אחיכם באנושות.
אברהים קעבור, עוספיה

דן המצחיק
קראתי את מכתבו של הקורא י. בחור
(העולם הזה )1091 נגד פירסומיכם על
רז בז־אמוץ, ואני מתפלא על שבכלל הדפסתם
מכתב שחצני וטיפשי זה. ידוע לכל
אדם שד! בן־אמוץ הוא אולי הטוב ש־בהומוריסטים
בארץ וכל הארץ מתנלנלת
לבדיחותיו. אם יש מישהו שאינו נהנה מהם,
הרי או שהוא חולה במרה שחורה או
שנפנע מאחת מהן.
רפאל דרור, חיפה

העזים הזה 1094

ואד

מאת

ס אנד

הבת המתרגז ״היכן העריב?״ הביא הנוורט
הוה ( )1089 רפני רתישה טזבוטגגז את היריעה
כי שרטונות ישראר אינב תשתפיב פנתרה
עב השרטונות הגרתנייב, כרי רנזצגא עריב
נגר פושע-התרבתה \2רתויי, תתשתירי יהורי
בגדפשת, שהגעתר ררין ער-ירי הגרתניב. הגבעה
ההשערה כי ארישגת תגגרה גג ת2ן גרה
באי-רצגנב שר בגגיב תבגייתיב בישראר רעגגר
רהרבבת תשפבג, בג ערגריב רהתגרגת פרבגיב
נגבפיב ער פרשת בבתנר, גער בר\ 2ב שר אי־שיב
ישרארייב תרכגייב בפרשגת ההשתדה.
שבגע אברי הגפעת רשינזה גג הגפיעה רפתע
ב״ג־רגברב פגבט״ יריעה, רפיה גגכה ברגתיי
תאשתה גג. יריעה כגובת גג נראית כאירג הגת־

צאה כרי ררפגת את יריהב שר אנשיב, שיב-
רג רהתעגרר כתגצאה תרשיתת ״העגרב הגה״
גרנזבגר רגרנגניב ערגת בפרשה גג.
בעתגריב ארה תגרה אבר האנשיב התרכגייב
שר יתי ה שגאה את רעתג ער ע נין \/רגתיי, גער
כר העתרה התגגרה שר תת שרת ישראר בפר-
שגת פשעי-התרבתה. יגאר בראנר (תתגנה ר־תערת)
,שנשרב בשעתג ער-ירי אייכתן רתגר־כיה
כרי רהציע רבנגת־הברית 100 ארף יהגריב
בייב תתגרת ציגר תרבתתי, גשהגבגר ער-ירי
אהגר אבריאר גתשה שרת רירי הבריבגיב,
כ תב ער פרשה גג בפר שתרגגב תתג\2ן גתבג-
רף תתנג הגפיע בישראר. הרבריב התתפרב-
תיב כאן יעגררג תבשבגת עתהן גת ב רב ה2ן גרא.

פני חודש, ב־ 20 באוגוסט, פירסם ג׳רוסלם פוסט
ידיעה שהופיעה גם ברוב העתונים העבריים. נאמר כי
קצין הס.ס. לשעבר, אובר־שטרומבאן־פירר הרמן קרומיי,
זוכה בפראנקפורט מכל אשמה ביחס לפשעים שביצע בשנת
1944׳ כשכיהן כממלא־מקומו של אדולף אייכמן.
לעומת זאת נאסר מחדש, כך נאמר, בעוון רצח 88 ילדים
בכפר הצ׳כי לידיצ׳ה (שהושמד כולו על־ידי הנאצים, כתגמול
על הריגת מושל צ׳כיה, איש הס.ם. היינריך היידריך).
ידיעה זו, במידה שהיא נוגעת לפשעים שבוצעו בבודפשט,
היא כוזבת• מסתתרת בכזב זה מגמה מסויימת. האמת
היא כי המשפט נגד קרומיי וחבריו, בעודן רצח וסחיטה
בבודפשט, עדיין תלוי ועומד.
ב־ 26 באוגוסט כתב לי השופט־החוקר ד״ר גראברט, המנהל
את החקירה, מפראנקפורט :
״אין אמת בידיעה (שפורסמה בג׳רוסלם פוסט) כאילו
זוכה קרומיי מן ההאשמות שנתעוררו נגדו בקשר עם
שהותו בבודפשט. החקירה המוקדמת, שנפתחה נגדו בענין
זה עודנה מתנהלת, והיא לא נסתיימה. מכאן שלא היה שום
זיכוי, וגם לא סגירת־תיק. על כן אבקשך להמשיך במאמצין
להשיג חוסר ולגלות עדים נוספים בפרשה זו.״

משמידי יהודים כמוסד העליה
זהמקרה יוצא מן הכלל. השלטונות הישראליים,
\ £וחלק מן העיתונות הישראלית, מגלים עמדה סותרת,
ולעתים אדישות שלא תיאמן, הן ביחס להענשת פושעי־מלחמה
נאציים ישנים, והן ביחס להוקעת זרמים ומעשים
נאציים חדשים.
אין זו מגמה חדשה. היא כבר היתד, קיימת בשנת , 1945
בעת התמוטטותו של הרייך הנאצי. כאשר דרשתי אז מן
הסוכנות לארגן קומנדו מיוחד שיפרע את החשבון עם
רוצחי־היהודים, קיבלתי מפי אישיות מסויימת את התשובה
הבאה :
״מה אתה רוצה, יואל 1אין אנחנו מצפון העולם. איננו
יכולים גם להקים משטרה עולמית• המעצמות הגדולות כבר
יחסלו את הנאצים במשפטי פושעייהמלחמה. לנו יש תפקידים
אחרים.״
לאחר מכן, בשנים 1946ו־ , 1947 גיליתי כי עלה בידי
חברים לשעבר של מנגנון־הריגול הגרמני להשתלב בתוך
פעולותיהם ועמדותיהם של שליתי הסוכנות היהודית, מנ^לי
המוסד לעליה (הנלתי־ליגליח) .הם קנו ומברו אח חסכו־

1ל 1ך | 1 1 \ 1ך פושע־המלחמה אדולף אייב־מן
היה אחראי להשמדת ה^/1ן

ווו !
יהודים באזורי־הכיבוש. אתרי המלחמה נעלם. לפי דברי
אישיות גרמנית מסרז הגרמנים לממשלת ישראל את מקונו
הימצאו של אי״טון. לא נעשתה גל פעולה לגילויו״

מים הדרושים במטבע זר בתנאים טובים יותר מאחרים,
השיגו את כלי־התחבורה במחיר זול יותר, בדרך זו הצליחו
להעלים נאצים מבוקשים, מבלי לעורר תשומת לב.
כל מחאותי נגד שיטה זו, שמקורה לא היה ברצון רע,
אלא באדישות ורשלנות, היו לשוא.
להלן מכתב שהפניתי אז לאנשים האחראיים בסוכנות
היהודית :
״תל־אביב 30 ,באוגוסט.1946 ,
אל ג /ז /ג׳ וצ׳.
חברים יקרים,
לאור העובדה שהדו״חיס שלי מיום 6.5.46 ,5.4.46ו־
2.6.46 כנראה לא נלקחו בחשבון, הייתי רוצה למשוך שוב
את תשומת־לבכם למקרים מסויימים, ולהגיש כמת הצעות.
.1כמה מאות (ואולי אף יותר) נאצים עליונים ועשירים
בהונגריה נימולו (מהם אחדים בבית־החולים היהודי בבודפשט)
.כן הוסרו מהם שם כתובות־קעקע שהיו סימני־ההיכר
של הס.ס. לאחר מכן אופשר להם לצאת מהונגריה בדרך
הבריחה (היינו, על־ידי המוסד לעליה ב׳ ,שהיה קשור עם
הש״י של ההגנה).
.2הזדמנות זו ניתנה לנאצים, בין השאר, על־ידי אחד
זלצר במונקאצ׳בו, שקיבל מהם תמורת שרות זה סכומי־כסף
גדולים. ולצר שיתף־פעולה, בעמדה חשובה, יעם הבריחה
בהונגריה. שליחנו וחברנו יונה ניצל את שרותו (מבלי
לדעת את הפרטים הנ״ל) ,מניון שזלצר היה מסוגל להשיג
קרונות־רכבת זולים יותר וכלי־תחבורה אחרים למען הברי•

.3בוינה
ניצלו כמה סוכנים ראשיים של המחלקה היהודית
של הנאצים, וכן סוכני שרות הריגול־הנגדי של הצבא
הגרמני, את הבריחה שלנו ל״עיסקות מסחריות״ .שמותיהם
של כמה מהם: יוז׳י ויניגר, רודולף שולץ, ד״ר
שמידט, פרנץ, ועוד. שליחנו וח בונו אשר (שלא ידע את
עברם) ניצל יסודות אלה מפני שהיו מסוגלים לקנות ולמכור
מטבע זר בשעורים נוחים יותר, ולרכוש מכוניות
וכלי־תחבורה אחרים במחירים זולים יזתר.
.4כאשר הפניתי את תשומת־לבס של החבדים גדעון
ואשר ליעובדה זו, חקרו בדבר וקיבלו את האינפורמציה
כי הנאצים האלת עובדים עתה, כביכול, למען הבריטים
נגד האמריקאים (אם זה נכון, איני יכול להבין מדוע הם
רוצים לעבוד דווקא עם המוסד לעליה).
5בבראטיסלבה, בג׳נבה, בוריריך ובפאריס, מנסים אנשים
חשודים להתערב אל חברינו.
* .הבריתה שלנו מנוצלת עתח במידה רבה על־ידי מברי־

פושע* המלחמה1
חים, אנשי שוק שיזור ויסודות מפוקפקים.
.7על רבים ממחנינו ומרכזי-מקלם אחרים
שלנו אין פיקוח די יעיל. על כן הפכו
למרכזים של שוק שתור וזנות ואולי גם
של ריגול והברחת נאצים מעבר לגבולות.
מבלי להגיש לפי שעה הצעות מפורטות,
הייתי רוצה להדגיש את הצורן בארגון
שרות־יריעות כללי, כדי לחקור מי האנשים
המסובבים את שליחינו. דבר זה היה מחזק
בהרבה את עמז׳חנו הפוליטית, ומייעל את
מאבקנו למען העליה.
אין צורך להוסיף שהנ״ל אינו אלא תמצית
של העובדות ושל הערכתן, וכי אוכל
להגיש פרטים מלאים יותר והסברות רק
שלום, יואל בראנד.״
פעל־פה.

גופות ש 7יהודיות באמבטיה

צאות בידי אנשים בעלי השקפה ליברלית
ומתקדמת. פקידים רבים, גם במוסדות הפיצויים,
הם אנטי־נאצים.
אולם בצד אלה יש גם נאצים־לשעבר
רבים, שיש להם דרגה ומעמד. עמדתם של
הנאצים לשעבר (שהם למעשה נאצים גם
כייי׳ז מתחזקת והולכת• הדבר נכון לגבי
משרד־החוץ, מוסדות המשפט במנגנון־ה־שלטון
הכללי, וגם המשק והתעשיה החופשית.
אפילו בחוגי האינטליגנציה.
לפני כשנה פירסם עתון בגרמניה המזרחית
רשימה של 44 שמות של שופטים ותובעים
כלליים, המכהנים כיום בתפקידיהם
בגרמניה המערבית, ושדרשו או הטילו בתקופת
הנאצים פסקי־דין מתת נגד אנטי־פאשיסטים.
כן פירסם רשימה של 118 שופטים
ותובעים כלליים נוספים, שהשתתפו
בימי הנאצים במשפטים פוליטיים כאלה כ־עורכי־דין,
עוזרי־שופטים ופקידי־משפט. כ תוצאה
ממשפטים אלה הוצאו להורג 407
אנטי־נאצים.
רופאי־ס.ס. לשעבר, אשר במשך שנים
נאסר עליהם לעסוק במקצועם, מנהלים עתה
שוב בתי־חולים. עסקנים נאציים בעלי מעמד
עליון שוב ממלאים תפקידים חשובים
במסחר ובתעשיה, או מנהלים בנקים.

* • תהצציב מדי פעם בגרמניה ובמקום
מות אחרים נאצים׳ שנעלמו בדרך זו.
אזורים מהם שינו את שמותיהם. אחרים לא
עשו זאת, אך התישבו באזורים אחרים.
רבים מהם השיגו את הכסף הדרוש להם
מקרנות הפיצויים לנפגעי הנאצים של
ממשלת גרמניה המערבית. ראוי לציין שרק
תמונה זו של קרומיי הזפיעה בעתון גרמני, שהסתיר
מארק אחד מתוך כל שבעה מארקים של
בפס שחור את פני האשה. התמונה של רוצח־ההמונים

פיצויים, מגיע לכיס יהודי.
צולמה בעיירה גרמנית. העתון הגרמני הכתיר את המאמר עליו בכותרת. זאב בע!ר כבש״.
״מעט מדי יהודים גחדגו״
כך קרה שאלוף הם.ם. קרומיי יכול היה
להתישב בעיר הקטנה קורבאך. בטענה שגורש
ממולדתו בחבל הסודטים (בצ׳כוסלו־
^ שנן?]יד סיכות. בגרמניה שורר
בקיר ,),השיג פעמיים פיצויים בסך 5000 מא אי־רצון
כללי לעסוק במשפטים של
רק. הוא נבחר אפילו כציר בית־הנבחרים
פושעי־מלחמה. לא רק מצד הנאצים, אלא
האזורי של המפלגה הימנית ״ברית מגורשי־גם
מצד היהודים. רק קומץ זעיר של שו־ץ
16 זז 1דו)׳* 1״ < ת 0 1 8 €68011101116 </6 > 5 5 -/
המולדת ומשוללי־הזכויוח״.
נאי־נאצים מושבעים אינם מרפים.
113411

אם כבר משפטים של פושעי־מלחמר״ או£
7 0 1 *1-0 2 6 014/ )1611 1010 1001-1611
זהו אותו קרומיי שעזר, כסגנו של אייב־
1זז* 7* 6 201111118
קין דגזי 18 5*116
מר בית־הקפה, אז לא בגלל פשעים שבו מן,
לשלול את הזכויות ממאות אלפי יהו 1
*4160. 861 810566
9 •!7ס1111 סג*0181ם1תסע 61 גם בפ £ 1 0 0 1 1 12 6 0 9 0 0 01
ג1נ< 3ג<1ם ס 1131ס 6ג1ט1פ11611ז
16 חדז 6׳ \ 013 56106 צעו נגד יהודים. גם לא בגלל פשעים נגד
דים הונגריים, לגרשם לאושוויץ ולהשמידם
061668 )**15* 0*6*1 11א ח016 £6* 11
ז ק 8! 1.וזז <5ם 1• • 41) ?800*160ז ין א ם *0

)161 610601 $416301
ץ * ום 11ז א * 00 מדו 61061* 0 116־*0 1ן 5 8 £6-0 2 61*4סנו 01-0) 1116ם61*6נ(*( 66113.1161*0 62״
שבויי־מלחמה. אם כבר, אז בגלל פשעים
*.ז*311י > 6ן/טנ )01261
שם בתאי־הגאזים. אותו קרומיי שהיה ב־
*11• 806)1*6
נ1*01 זז \ ׳0נז1ז 11-6) 60ן תX101*6*0611101-4* 188* 6(8611111 166( •1ן • 110110(661011( 1116
611 1)101״! 61 *46״ ,
נ 1>200 )01נ 60ס)661נ 1ס 1) 1. 061- ) 1011666 85 -־00)1 6*6• 011
1ת30א6ז>ן £6תז*<* 1.ז6ג 1ס5ת *8ז)6־יי
שבוצעו נגד גרמנים, נגד ארים. מנהל ה)8*4)
£61161160ן
לודז׳ מנהל ״מחלקת ההגירה״ של הס.ס.
* 1ז ס 1>6631ס 00 <1 8 )6111-66)6.6166 86• 89 -זx086 1944 11111*6116116 נסם* •יי! * 6יי 8608167 600
ם * 0גו•)01166-6

•61118

866
*41 866 181
*4161
19)4
66)01)160
)86*6)100
1610

6 ת מעצר של מחנה־הריכוז בבוכנתלד, מארטין
ם ט**8008*6610<*)11)018111*080 111**10111611•)611)6, 8• 816 £61006800) 866 40860 0116*61
מחלקה זו, בעלת השם המצלצל כל-כך,
•)06)^111166)6. 4 0 4 ] 10)160 816 88-7611606 )06 810 £661)*1>0 600 4086 110116 0618116)61
זומר, שנידון לא מכבר למאסר־עולם עם
(1)111066 860
.סייסג) *061*0)1 008 *11)6110111000
עסקה ביישוב מתישבים גרמניים חדשים
• * 86* 8 86ז1 /.
עבודת־פרך, הרג במלקות אכזריות לא רק
191(60 *16 556)1 1
• )011666 1)1 8 *01*11866 2611 841׳ 10 860 *41*08׳* •04׳*יזס0 016 )!6)4160 \ ׳860 10 041• 06860
במחוז לודז׳ .במלים אחרות: היא פינתה
6, 010.806) 20 (8601016611 708 (061 8 610 8 681011611, 1018 10 1
0 816 861)1106 866 16)2)60 111860 6)0ז08*0 11
יהודים, אלא גם ״גרמנים״ .דעת־הקהל הת43)60
*61. 0041
6*)*08 גי) *ז 011*0. 016166 1161 8*1>6 *41נ 610610 *101<606 016< 1(4161*61)£61 806 66(00
להם מקום על־ידי הפקעת הבתים והמש )
41). $16 86162
66860. 816 *141 1)6006 16141) 80641 8616)6 8*168
עוררה מפני שהעדים במשפט זה לא היו
*0166 47 86
101 8051126 86* (6)2) 161866 610101:160 ]061 86*0
קים של אזרחים ואיכרים פולניים, ומסרה
) )411416 10 866• 1^ 1ץ* ו מנוזל >6חבא 83508* $)611002 8600010160. 83 0 8*/ £65)• 86)40860. 066
יהודים או זרים, אלא גרמנים, בני אותו
168 • 1141״! *16866 811), 1108 6״! 68)116 )16066
560•) 865 08661*0865866141)5 10 £64611)06) £60 אותם לידי בני הגזע העליון הגרמני. ה־
11110 61060 8616) 865 )60116660 016)1 866 $14161 סס 6460 ? 08 £656)2) 111), 110ט• ץ 6סז
מעמד כמו השופט, התובע הכללי והעתונאים
)011261 1108 1* 1)665 86* 86141511416611*115ק 1-מ ) 0686*0. 181 £ס8)0 $)60008 *6006 11)100 2
פולנים הועלו לקרונות־משא ונשלחו לעבד
י׳ 6041- • 01)63. £605) £ 1 1 ) 6086110066ק*£065״[ 06 866״ 0* 21)121*600)5*!׳*6)3(11*16

באולם.

036015)18), 30 86)0 ) 63. 8486 5141ח1
דת־כפיה. היהודים הועברו למחנות־המודת.
ו661״זקט*א ) 816ס*
*8881141 60)1*3160865 $41661 ם ג 114 610.11 רופא מחנה־הריכוז הנאצי, ד״ר איזלה, ש ־*

66010686)60 ] 0060*115)60 06.
בלידיצה העניק אותו ציר דמוקראטי של
נמלט עתה לקאהיר, נידון כבר פעמיים למפלגת
״מגורשי־המולדת ומשוללי־הזכויות״
מתת על־ידי האמריקאים. איש לא התרגש
מה שנקרא אז ״טיפול מיוחד״ ל־ 88 ילדים
בשל כך. שהרי האויבים הם שדנו אותו,
צ׳כיים.
חוץ מזה, נגע המשפט הראשון ליהודים,
נאצים אחרים כמו קצין־הס.ס ,.האופט־והשני
לשבויי־מלחמה. היה זה רק צודק
תחת הכותרת ״משפט שאנו מחכים לו״ ,מספר
שטורמבאן־פירר ד״ר הונשה, שגם הוא קנה
שעונשו הומתק למאסר־עולם, ושוחרר אחרי
עתון גרמני על משפט קרומיי. בניגוד להתרגשות
לו שם כחבר הקומנדו של אייכמן, הפכו
שבע שנות מאסר. אחר כך קיבל את כל
הגרמנים, מסתבר מדברי יואל בראנד כי ממשלת ישראל לא עשתה דבר לגיוס עדים.
בינתיים עורכי־דין. ד״ר התשר״ המואשם בהעזרה
כדי לחזור שוב למקצוע הרפואה.
משפט יחד עם קרומיי, גר עתה ברקלינג־רק
עתה, כאשר הוכח כי איזלה רצח גם גרמנים באמצעות זריקות של אבינפאנאטריום,
האוזן, והפך שותף במשרד של עורכי־דין בעיר סמוכה, ייתכן שעסק אף בעניני־פיצויים.
התרגשו הרוחות ודרשו את מאסרו מחדש.
אולם בימים הנוראים של אביב 1944 נפוצו שמועות איומות ברחובות היהודיים במחוז
דוגמה אחרת היא זו של המורה הראשי, היועץ החינוכי ד״ר צינה הוא הכריז בפומבי:
ההונגארי טראנסילבאניה. שם ביצע הד״ר התשה את ריכוז היהודים בגטאות, ואת גירושם
״מעט מדי יהודים נהרגו בתאי־הגאזים של אושוויץ. אני נאח על בך ששברתי במו
למחנות־המוזת. שמועה אחת אמרה כי בכל בוקר מוציאים מחדר־האמבטיה שלו גופתה של
ידי את המפרקת של כמת מאות יהודים במכות האת שלי.״
צעירה יהודיה.
למרות הכרזה פומבית זו ניתן לקצין־הס.ס. לשעבר להמשיך ולחנך שנה גוספת
את תלמידיו בבית־הספר התיכון. רק כאשר התרגשה דעת־הקהל על מקרה זה, שינה
מי מד 51ה על אייכמן?
את הכרזתו כך שלא שבר באיתו את המפרקת של יהודים, אלא של רוסים. אולם גם בפני
> ^ יניי כו ללתאר במסגרת מאמר אחד את עברם ופשעיהם של פושעי־מלחמה נאציים
בית־המשפט לא רצה לחזור בו מהכרזתו כי מעט מדי יהודים נהרגו בתאי־הגאזים.
> | אחרים, החיים עתה בגלוי או בסתר. ספר עבד, לא היה מספיק לכך. אך איני יכול
לכן לא נידון בעתן רצח, אלא בעתן ״בזיון זכרם של מתים״ ,לשנתיים מאסר.
שלא להזכיר את אייכמן.

אדולף אייכמן היה המפקד של המחלקות היהודיות של הס.ס. בכל אזורי־הכיבוש הנאציים.
זמן קצר לפני התמוטטות הרייך השלישי אמר :
״אבי היה רוצח נאצי״
״אני חיסלתי חמשה מיליונים יהודים. בשביל זה אני מוכן לקפוץ בעצמי לתון הקבר.״
אולם הוא לא עשה זאת. תחת זאת נהג בהתאם לנוהג הטוב של ד,ם.ם : .הוא ״ניתק
• • ובדה רצינית מאד, אשר אין מקדישים לה תשומת־לב בישראל, היא שהולך
את המגע״ .הוא הציל את עצמו ונעלם, בלקחו עמו כסף רב ששדד מן היהודים.
^ וגדל מספר הפרסומים האנטי־שמיים והניאו־נאציים בגרמניה. אני עצמי קיבלתי מספר
אחרי המלחמה נפוצה השמועה כאילו הוצא להורג באוסטריה, בידי עוצבה מיוחדת של
רב של כרוזים וחוברות כאלה.
אירגון ההגנה. אולם שמועה זו התבדתה הוא עודנו חי.
אחדים כותבים שוב על ״זקני ציון״ .אלה אירגנו, כביכול, את מלחמת־העולם הראשונה
כמה אנשים, שאינם יכולים לשכוח את פשעיו, עודם מחפשים אותו. בשנת 1953 הייתי
והשניה, רק כדי להמיט אסון על גרמניה• במלחמת־העולם האחרונה גרמו ״זקני ציון״
בעקבותיו במאדריד. דיתחתי למוסד היהודי המוסמך על תוצאות חקירותי. אולם שום דבר
בעצמם לרצח כמה אלפי יהודים, כדי לייהם פשעים אלד. לגרמנים ולמצוץ עתה את דמה
לא קרה. אולי באו הודעותי באיחור.
של גרמניה על-ידי תביעות־פיצויים.
כעבור כמד, זמן נעלמה אשתו של אייכמן מדירתה בוינה, מבלי להשאיר אחריה עק שום
מוסד יהודי אינו עושה דבר נגד פרסומים אלה. אולם צעיר גרמני בן 20 כתב לי :
בות. כעבור שנתיים הופיעה שוב באותה פתאומיות, כאילו נפלה מן השמיים. שום
״רק עתה הבנתי כי אבי היה רוצח נאצי. לצערי אינו יכול לתקן זאת. אולם איני רוצה
שאלות לא יכלו להניע אותה לספר היכן בילתה שנתיים אלה. בשנת 1956 איתרה אחת
לעמוד מנגד כאשר העם הגרמני מורעל שוב על־ידי תעמולת־ד,סתר.,״ הוא הגיש ביוזמתו
הכתבות של העתון הפאריסאי הרציני לה־מונד את אייכמן בסביבת גמאל עבד אל־נאצר.
לבית־המשפט המחוזי במינכן קובלנה פלילית נגד מו״ל אנטי־שמי. איני יודע עדיין מה
לפני כששה חדשים אמרה לי אישיות גרמנית, המעורבת בפרשת קרומיי, כי השלטונות
גורלה של קובלנה זו.
הגרמניים מצאו את אייכמן והעבירו א!) האינפורמציה על מקום הימצאו לממשלת ישראל.
האם נשמע על תפיסתו של פושע מועד זה?

קוומיי ואשתו

הגרמנים נוגשים

קסטכד גתן עדות

״היהודים אינם עוזדיב״״
*^ 4ין ספק כי אלפי רוצחים נאציים עודם מסתובבים חופשיים. מעת לעת נאסר אחו מהם
ונידון על־ידי הגרמנים לתקופת־מאסר ארוכה או קצרה יותר. איך אפשר להסביר
סתירה זוז
הגרמנים טוענים בעיקר: איננו יודעים מי הרוצחים. אחרי תבוסת הנאצים לא היו לנו
זכויות. בנות־הברית ניהלו בעצמם את משפטי פושעי־ד,מלחמה. לנו לא הותר להסתכל
בתיקיהם. עתה שמורים אלה בוושינגטון, ולנו אסור לעיין בחם. בגרמניה המזרחית ובשאר
הארצות הגרורות, הפכו הנאצים־לשעבר קומוניסטים סובים, הנאמנים לקו המפלגה• גם
הרוסים אינם נותנים לנו שום אינפורמציה. היהודים אינם רוצים עוד לעסוק בענינים אלה.
יתכן וכל זה נכון. אול 0אין בזה הסבר מספיק. נכון הוא כי בגרמניה המערבית
יושבים עתה בעמדות־מפתח רבות דמוקראטים והומאניסטים אמיתיים, שסבלו בעצמם
מידי הנאצים. רוב העמדות בעתונות, באוניברסיטאות, בבתי־הספר התיכוניים: ,מ־

** אמור, הודעת הג׳רוסלם פוסט על זיכויו של קרומיי, בענין הפשעים שבוצעו
^ בבודפשט, כוזבת. המשפט נגדו ונגד חבריו נמשך.
אשתי ואנכי, וכן כמה מידידי ומירי, מסרנו עדויות בפני השופט החוקר בפראנקפורט.
מסרתי גם את כל השמות שנחרתו בזכרוני, של אנשים שעמדו במגע אישי עם קרומיי.
בניגוד לכל הידיעות הסותרות, שלח גם הד״ר קסטנר הודעה חריפה נגד קרומיי לביתר,משפט
הגרמני, ימים מעטים לפני שנרצח.
אנשים אחרים, שסבלו מידי קרומיי והיודעים על פשעיו, חייבים להתיצב כעדים. קשה
מאד למסור עדות בת־תוקף בפני בתי־המשפט המקומיים, מאחר שיזין קיימים יחסים
דיפלומטיים בי^יישראל וגרמניה. אולם השופט החוקר אמר לי שיבוא ברצזן לישראל כדי
לשמוע עדויות. ידוע לי גם שהשלטונות הגרמניים ישלמו את הוצאות הדרך לפראנקפורט
וחזרה, וכן את הוצאות השהות שם, לעדים שיש להם מה לומר ושיקבלו הזמנה.
זוהי חובה לאומית.

נסריזה
העם
ב די דו ת מז היר ה
לקראת עונת החגים עולה במדינה מדי
שנה קרנם של שני מוסדות: הדת והקיבוץ.
הדת מעוררת בעונה זו זכרונות־ילדות גם
בלבם של כופרים רבים, הממהרים לרכוש
מקום בבית־כנכת שלא ראו את תוכו מאז
יום־הכיפור האחרון. ואילו הקיבוץ מושך
בעונה זו המונים אחרים, הנזכרים לפתע
שיש להם בנים, בני־דוד וידידים באחד
המשקים, ומזדרזים לשמחם בהזדמנות וו
בביקור בלתי־צפוי.
בימים האחרונים של תשי״ח לא עלו רק
שתי הקרניים — הן גם התנגשו ראש אל
ראש. ההזדמנות: רצונו של התאשון־לציון
יצחק רחמים נסים לבקר במשקי הקיבוץ
המאוחד, וסירובם המוחלט של מנהיגי הקיבוץ
להרשות ביקור זה.
יתכן כי מספר אוהדי־הקיבוץ גדול בארץ
ממספר אוהדי־הדת. אולם הפעם התיצבה
דעת־הקהל ברובה המכריע בצד הרב. ה־ראשון־לציון
לא היה ראשון לחיבת־הקהל
כאשר הטיל חרם על חלב הקיבוצים, כעונש
על גידול החזירים׳ אך גם כופרים מוחלטים
מודים בזכותה של הדת להפיץ את
תורתה בדרכי־שלום ולעשות נפשות ככל
יכולתה.
קיפוץ לכדו ישכון. אולם סירובה
של הנהגת הקיבוץ המאוחד לתת לכוהן־דת
להיכנס לתחום משקיה — אפילו אם חברי
משק מסויים היו רוצים בכך — היה בעל
משמעות נוספת. הוא היה ביטוי נוסף לשאיפה
כמעט טוטאליטארית מצד מנהיגי הקיבוצים
(שהם בעצמם יושבי־עיר ברוב
ימות השבוע) לבודד את צאן־מרעיתם מכל
השפעה זרה, על־ידי החרמת אישים זרים,
עתונים זרים ועל־ידי אמצעי־בידוד אחרים.
אין שאיפה מגוחכת יותר בשנת — 1958
כאשר בני המשקים מתגייסים בהמוניהם
לצה״ל ונפגשים בו עם בני כל הארץ, וכאשר
הרוחות החדשות חודרות גם לפינה
הנידחת ביותר בקומונה הקיבוצית (ראה
כתבה בענזוזים .)6—7אולם שאיפה זו
אינה רק חסרת־סיכויים. בהיותה מבוססת
על תפיסה מסולפת, היא הרת סכנות לקיבוץ
עצמו.

צבא
מ סו קהש בו ע
מה תפקיד צבא־ההגנה לישראל?
הכריז השבוע רב־אלוף חיים לסקוב, ראש
המטה הכללי: התפקיד אינו רק ״כוננות
ונכונות להילחם על ריבונות המדינה,״ אלא
גם ״כוננות ונכונות להגן על המשטר בו
אנו חיים ובו בחרנו ברצון חופשי —
כנגד כל נסיון לפגוע בו מבית ומחוץ.״
היתה זאת הפעם הראשונה שאיש־בטחון
ישראלי הכריז שיש לצה״ל גם תפקיד כלפי
פנים, שאיננו מגויים רק נגד אויבי המדינה
מבחוץ, אלא גם נגד אויבי ״המשטר״
מבפנים.
מאחר שהרמטכ״ל לא פרש מה זה ״המש

,ומאחר שכמה וכמה מפלגות
וגורמים פוליטיים אחרים, הודיעו
על רצונם ״לשנות את המשטר״
״לחסל את המשטר״ ,היתה זאת
המעוררת למחשבה.

ד עו ת
מאחור המחרשה
״כל פעם שיהושע מנוח יוצא מאחורי
מחרשתו, עשה אזנך כאפרכסת!״ כתב פעם
ברל כצנלסון, במאמר שהיה מוקדש לפולמוס
עם מנוח. כי יהושע מנוח הקרח, איש
העליה השניה, חבר דגניה א׳ הנמנה עם
צדיקי מפא״י ששרדו מימי קדם, ממעט מאד
בכתיבה• אולם כאשר הוא נוטל את העט
לידיו, הוא שוחה כמעט תמיד נגד הזרם.
השבוע יצא מנוח שוב מאחורי מחרשתו,
כתב מכתב למערכת דבר. העילה: צו
הגירוש של שר־הפנים נגד ג׳וזף חיים יו־אנוביצ׳י,
סוחר־הגרוטאות היהודי, אשר ממשלת
צרפת דורשת את הסגרתו. צו זה נשאר
בתוקפו גם אחרי שיואנוביצ׳י העשיר
לא מצא שום ארץ שהיתר, מוכנה לקלטו.
גירושו היה, למעשה, הסגרה — פעולה
מדינית, שכל מטרתה היתר, לפייס את ממשלת
צרפת.
בל יהודי -כמעט. בפתיחת מכתבו
ציטט מנוח את חוק השבות, האומר כי
״כל יהודי רשאי לעלות״ ,אך שהוסיף שתי
הסתייגויות: פרט לפושע או לחולה במחלה
המסכנת את בריאות הציבור. כתב מנוח:
״בשעתי התקוממתי נגד ההסתייגויות,
משום שהן עושות לאל את החוק עצמו.
יהודי, אף אם חטא, יהודי הוא. אין פושע
שאי־אפשר להביאו על ענשו כאן בבית,
ואין מחלה שאי־אפשר לבודדה ולהקהות
את הסכנה שבה.״
ולענין יואנוביצ׳י :״לאן ילך אם שום
ארץ אינה רוצה לקבלו? לים? כל הטרגדיה
היהודית, לאורך אלפי שנות גלותנו, עו מדת
פה לנוכח עינינו בכל חריפותה. האין
אנו רואים את המתדפקים הגולים בכל הדורות,
כשהם עומדים לפני שערים סגורים?
היכול מישהו להסכים שהטרגדיה
הזאת תחזור לעינינו, בשל הסתייגות שרירותית
העושה את החוק היהודי הנפלא
לאל?״
״כל יהודי יכול לעלות״
דרש מנוח: לעכב את צו הגירוש עד
למושב הבא של הכנסת, ולהציע בה לבטל
את ההסתייגות לחוק השבות.
היצאנית האמיתית. מנוח לא נשאר
בלי מענה. לא חלפו 24 שעות ובמדור
המכתבים של דבר כבר הופיעה תשובה.
מאחר שהזמן היה כה קצר, נראה שהתשובה
באה מצד מקורבי המערכת.
אמר המכתב, בחתימת יצחק תרגי :״דבר
זה עלול להתפרש כהזמנה ליהודים בכל
מקום: פשעו ׳ועברו על החוק — ישראל
תשמש מקלט בטוח בשבילכם!״
היה זה יותר מויכוח על גורלו של איש
אחד. בהעמידו את האינטרס של המדינה
מעל לעקרון חוק השבות, ביטא למעשה המכתב
השני דעה ״כנענית״ מובהקת, בעוד

מועמד־לגירוש יואנוביצ׳י
פשעו וענדו עד חחוקו״
העודם תזוז 1054

חוקיות, במפורש ואפילו
הצהרה

גוזר זזגזיגזה בוובה
שיהושע מנוח היה האיש היחיד בכל מדינת
ישראל שהרים את קולו למען האידיאל הציוני,
אותו ביטא פעם זאב ז׳בוטינסקי כאשר
קיווה ליום בו תהיה בארץ־ישראל יצאנית
יהודיה אמיתית.

־־חסים מרחביים
ישראל בתערה
בדיוק שנה אחרי שחזר ארצה רפי (״נל־סון״)
אילון, אחרי תקופת־עינויים בכלא
המצרי ונסיון של משפט לינץ׳ בעזה, הגיעה
ארצה ידיעה, כי מלח ישראלי אחר
הצליח לעבור בשלום בתעלת־סואץ.
בעוד שנלסון הורד בפורט־תופיק מאוניה
דנית, הפליג דניאל קורנפלד ( )23 תחת דגל
הולנדי. בהגיעו לפתח תעלת־סואץ בדקו
המצרים את רשימת הצוות, גילו שהמיכלית
נושאת על סיפונה ימאי ישראלי. האיש
נדרש להיכנס לתאו, משמר של חיילים מצריים
הופקד עליו, אולם יחס החיילים היה
אדיב מאד, והם שמחו להצטלם עמו. הנוזט
המצרי, בדרגת רב־חובל, נכנס לתאו, התרועע
עמו, שוחח עמו על בעיות מדיניות.
דעתו: מצריים רוצה בשלום עם ישראל, רק
האימפריאליזם הבריטי מונע שלום זה.
היה זה אופייני כי רק עתון ישראלי אחד,
למרחב, הביא ידיעה זו. שאר העתונים,
המוצאים מקום לכל פעולה אנטי־ישראלית
של רע״ם, לא מצאוה ראויה לדפוס.

מנגנון
ה קו מי ס ארי ת
משה שפירא התפטר. בתוקף החוק, עבר
תפקידו אוטומטית לידי ראש־הממשלה, שהפך
(בין השאר) שר־הסעד־בפועל. לא חלף
שבוע ועל שולחנו של המנהל הכללי של
המשרד, משה בר־סלע, צילצל הטלפון. הגברת
חנה אבן־טוב ממשרד ראש־הממשלה
הודיעה כי ראש־הממשלה הטיל עליה לדווח
לו על פעולות־המשרד. על כן ביקשה
כי להבא, כל פעולה עקרונית של המשרד
לא תבוצע מבלי להתיעץ עמה מראש ולקבל
את הסכמתה.
בר־סלע נמוך־הקומה, הדומה להפליא ל-
פיאר מנדם־פראנס, הבין מיד במה דברים
אמורים — שחנה אבן־טוב תהפוך למעשה
לשר־הסעד בפועל. הוא אמר באדיבות ש־יהרהר
בדבר, מיהר להתיעץ עם שר־הסעד
היוצא, בן־מפלגתו משה שפירא, שמינה אותו
לתפקידו.
עצתו של שפירא היתד, קיצונית. המנהל
הכללי של המשרד, הסביר לבר־סלע, מתמנה
על־ידי השר באישור הממשלה כולה, ועל
כן הוא אחראי יחיד במישרין הן בפני
השר והן בפני הממשלה. אם השר אינו רוחש
לו אמון, עליו לפטרו. אך אין הוא
יכול למנות קומיסאר מעל מנהל.
האדם והנחש. בר־סלע נהג לפי עצה
זו. כעבור כמה ימים קיבל הודעה בכתב
מאת שר־הסעד־בפועל, בו נמסר לו בלשון
שלא השתמעה לשתי פנים :״הטלתי על
הגברת אבן־טוב לדווח לי על עניני המשרד.
אבקש להושיט לה את כל העזרה המתאימה.״
בר־סלע לא נבהל, השיב לביג׳י במכתב
שהגדיר את עמדתו. תמציתה: אין הנחש
והאדם יכולים לדור בכפיפה אחת.
עברו יומיים מתוחים. לפתע הופיעה
חנה אבן־טוב במשרד הסעד ברחוב יוליאן
בירושלים, ביקשה שיקצו לה חדר. הודיע

לה בר־סלע: היא יכולה לקבל חדר, אבל
הוא עצמו לא יקיים שום קשר עמה. כדי
ליצור תקדים, החל פונה במישרין לשר-
בפועל, ביקש את הכרעתו בענינים שונים,
כאילו לא שמע מעולם את השם אבן־טוב.
אך למרות שהעביר את המכתבים דרך מזכיר
ביג׳י השחרחר, יצחק נבון, קיבל את
התשובה תמיד באמצעות חנה אבן־טוב.
השבוע היתה צריכה להתכנס המועצה
הציבורית לעניני הסעד, ששר־הסעד הוא ה־יושב־ראש
שלה בתוקף תפקידו. כאשר
הודיע ביג׳י כי הגברת אבן־טוב תייצג אותו
ותכהן כיושבת־ראש, הודיע בר־סלע שלא
ישתתף ולא ימסור דו״ח. התוצאה: המועצה
התכנסה בהעדרה של הגברת אבן־טוב.
הסלע והאכן. יתכן כי ההתמודדות בין
בן־הסלע לבין האבן־הטובה היתה נמשכת,
עד שאחד מן השניים היה משתחק ומתפו רר.
אולם בינתיים באו לשני הצדדים מחשבות
שניות.
משרד ראש־הממשלה התיעץ עם נציבות
המנגנון. הוברר לו שלפי התקשיר (תקנון
השרות) פועל בר־סלע בהתאם לחוק, ואי־אפשר
לצמצם את סמכויותיו. הקשר בין
מנהל כללי לבין השר שלו הוא ישיר, ואין
להפירו על־ידי הכנסת קומיסאר־ביניים.
אולם בינתיים נסתבר גם לבר־סלע כי
שובו של שפירא לכהונתו אינו קרוב, וכי
עליו להיות מוכן לכהונה ממושכת של
ביג׳י. הוא נזכר גם במה שקרה למנהל קודם
של המשרד, עסקן אגודת־ישראל יעקוב
לנדאו, שנתמנה לתפקידו בימי כהונת איצ׳ה־מאיר
לוין. כאשר התפטר לוין ומסר את
תפקידו לביג׳י, סירב גם לנדאו לשתף פעולה
עם אבן־טוב העקשנית. כעבור כמה שבו עות
נאלץ להתפטר.
לאור מחשבות שניות אלה, נפגשו השבוע
בר־סלע ואבן־טוב, סיכמו ביניהם שינסו
לעבוד יחד במשך חודש ימים. רק
אז יחליטו אם יש ביכולתם לדור בכפיפה
אחת.

עת 1נ 1ת
פ עו רתתג מו ל
פניו של סגן המפקח הכללי אברהם
(״רמי״) זלינגר היו אפופי חשיבות, כשקם
להשיב במסיבת העתונאים שנערכה לפני
שבועות אחדים בבית סוקולוב בתל־אביב,
על השאלה :״האם למשטרה יש כיוון כלשהו
בחקירת רצח הדקוראטור שיפטר, ברחוב
פינסקר בתל־אביב?״
השאלה היתד, במקומה; התשובה הפתיעה
את כל הנוכחים :״אני מבקש שמה שאומר
עכשיו, ישאר בסודיות מוחלטת,״ ביקש
ראש אגף החקירות של המשטרה ,״גילוי
כלשהו עלול להזיק לחקירה.״
העתונאים לא רצו להזיק לחקירה. הם
הבטיחו לשתוק. זלינגר סיפר כי שיפטר
נמצא ערום כביום היוולדו, כשסימנים מ־סויימים
בחדר בו נמצאה הגופה׳ ובחדר
האמבטיה של הדירה, מעידים כי יתכן
שהנרצח היה מקיים יחסי מין עם גברים.
״יתכן מאד שזהו הרקע לרצח,״ אמר המפקח
הכללי בכבודו ובעצמו, שקם להוסיף
על דברי סגנו׳ ״אנו חוקרים בכיוון זד,
ומקווים להגיע לתוצאות.״
4צעירים הודו. הישיבה נסתיימה.
(המשך בעמוד )8

נוכית ונשירות גדולות מתוך גרעיני־ד,ד,גש מה
התנועתיים, הסדקים הגדולים במערכת
השיתוף והשוויון, בעיות האשה בקיבוץ
שהחמירו מאד, וסטיותיו של הדור הצעיר
שלבש לפתע דמות אחרת לגמרי מזו שציפו
לה — כל אלה הכריחו את ההנהגה
ואת חברי הקיבוצים גם יחד לתת את דעתם
על הקיבוץ עצמו ובעיותיו, ולהניח לפי
שעה הצידה את הנסיונות לתיקון העולם
כולו.

מי יחלר! סופריוח? ,

ן י * קיכוץץ ״ יודע האזרח הישראלי ה־
ממוצע לומר ,״הרי זה מקום שבי
עובדים קשה, לא מקבלים כסף, כל הילדים
בו משותפים פחות או יותר וגרים בלי
הורים, וחבריו חיים על חשבון המדינה
והסוכנות — אפילו ברוסיה זה אחרת.״
תשובה מעין זו, אשר הושמעה באזני
חוקרי העולם הזה מפי מאות אזרחים —
עולים חדשים פחות או יותר, נערים ילידי
הארץ, עקרות־בית בישובים הוותיקים —
מרמזת על תהליך עמוק ומהפכני אשר חל
בנוף החברתי של הארץ, בעשר השנים האחרונות:
התרחקות של העיר מהקיבוץ.
התרחקות זו אינה מתבטאת דווקא בהבדלי
רמת־מחיה• סממניה. הם הזרות הרוחנית,
הבורות וחוסר־הענין שמגלה האזרח
העירוני הממוצע לגבי כל מה שנוגע לאופי,
לתוכן ולמכלול הבעיות והמעשים
של אותה יצירה מופלאה, מוזרה ועם זאת
ממשית — האוטופיה שהפכה מציאות, הנקראת
קיבוץ.
תהליך ההתרחקות של העיר מן הקיבוץ
היה, למרבית התמהון, מלווה בתהליך הפוך:
התקרבות הקיבוץ לעיר. גם תהליך זה
אינו מתבטא דווקא באמת־המידה של רמת־החיים.
בשנים האחרונות עלתה רמת־החיים
בקיבוץ במידה רבה: מאכלי הקישואים הממולאים
ומכנסי החאקי עם הטלאים הצבעוניים,
השרפרפים והשולחנות מארגזי
תנובה פינו את מקומם לריהוט מודרני,
לבוש נאה ואוכל מגוון, מזין וטעים.
כיוון ההתקרבות של הקיבוץ לעיר מתבטא
היום בשטחים אחרים לגמרי: חברי
הקיבוץ, ובעיקר הצעירים שבהם, אינם רואים
את העיר כהוזית חיים מנוגדת, זרה
ואפילו עוינת לקיבוץ. שוב אין הם רואים
בסממני החיים של העיר — הריקוד
הסאלוני, השלאגר המושר, המוצרים הקוסמטיים,
מצוות האופנה האחרונות בחזקת
מוקצה מחמת מיאוס, כפי שהיו רואים או תם
לפני פחות מעשר שנים. להיפך, באלף
ואחת דרכים, גלויות ונסתרות, אם מתוך
גאווה צינית מתגרה או מתוך בישנות,
הולכים ״סממנים״ אלה וקונים להם חזקה
גם בתוך הקיבוץ. הנהייה אחריהם, בחוגי
צעירים כבחוגי הוותיקים, גואה והולכת.

האיגוד המקצועי בקמצ׳טקה
עבר הרחוק — לפני עשר שנים
ך 4בערך, ואולי עוד פחות מזה — כשאיש
במדינה לא חשב עדיין על חגיגות ה־

558555588555* 6

עשור, ור,ש.ב. עוד לא היה נושא לקריקטורות
בעתונים, כשכתבו עוד ״א״י״ או
״פלשתינה״ וכשוויטמאן היה הקפה המפורסם
ביותר בארץ ורוואל עוד לא היה
אפילו קונדיטוריה קטנה וסולידית ברחוב
דיזנגוף הנידח — היו מכנסי החאקי וחולצת
התכלת לבוש לאומי כמעט, וכובע
הטמבל שהיום אפשר לראותו רק בקריקטורות
של דוש, היה מעורר יותר כבוד
מאשר צילינדר בשנת . 1958
כך מספרת ההגדה הישראלית על ״הימים
הטובים ההם.״ והיא ממשיכה ואומרת :״אז,

וש.ג ,.הפך הקיבוץ מעין גן־חיות, או
תערובת של מינזר ומחנה־כפיה. מחלקת
התיירות גוררת לשם את התיירים, כדי לחזות
באטרקציה אקזוטית מיוחדת במינה
השוכנת לחוף הים התיכון.
כל זה קרה תוך עשר שנים. עד כה
הופיע הקיבוץ בציבור כאותו נביא ואיש־רוח
קנאי, שלמרות כל מכאוביו וחוליו, כאבר,בטן
ודלקת העיניים, היה מסור כל־כולו
לתיקון העולם. חברי הקיבוץ עסקו בהסדרי
השלום בקוריאה, בחופש הכושים בדרום
ארצות־הברית, בזכות ההגדרה העצמית של

שבעים ושנים ארף ח־ברי התנועה הקי-
.מציג! וווגגים ביהים ארב את ווג פם היבר
הקיבוצים. רראשונה באו הקהתה, וווגגת
התנועה הקיבוצית כורה, ער כר ורהיה
ופרגית, ב ה שותף. והיא עושה ואת דווקא
בוזיפה, בעיבורו שר ישוב עידוני.
פנים רבו\ז רתנועה הקיבוצית ורהשקיה,
הדן וער אירה. אה פניה השהווות היא
הציגה עתה רראווה בכשרון בהערוכה
ובהופעות הפם היבאר. אה פניה העצובות,
היא השאירה בביתה. כי נוהג הקודש הוא,
שאת פניה העצובות אין התנועה הקיבוצית
הראה רורים. ער הדיונים הפניהיים
ההתקייהים בה עתה רעיתים תכופות,
היא שוהרת בם ורי־ם ורות. ער בעיותיה
בימים הטובים ההם, להיות קיבוצניק זה
היה מעורר יותר כבוד והערצה מאשר להיות
היום נספח עתונות בשגרירות ישראל
בצרפת. לא היתד, תעודת־זהות טובה מזו.
תעודת־יושר מושלמת מזו. מי שלא היה קיבוצניק
היו מביטים עליו כאילו היד, חזיר.
מי שעזב קיבוץ, נחשב לחזיר מת.״
היום נחשב הקיבוצניק לחמור, ומי שעוזב
קיבוץ הינו כמשיח הרוכב עליו.
בימים ההם, עם כל הזרות והשוני שבין
קיבוץ לעיר, ידע כמעט כל יהודי היושב
בפלשתינה־א״י ״ממה מריח״ הקיבוץ. כל
אחד היה מתגאה בסיפוריו כי הוא, או
אשתו או בנו, היו פעם חברי קיבוץ. היום,
בבליל תצוגות־אופנד, והביתנים בירידים בינלאומיים,
המעילות והשחיתות, הש.א ,.ש.ב.

— •קיפוץ דומה לבת־מלך עדינה, שן
| עדשים פוזרו מתחת לסדיניה והגורמים
לה נדודי־שינה בלתי פוסקים. לכל קיבוץ
ולכל חבר קיבוץ מציקים במיוחד העדשים
הפרטיים שלו. אין זה מופרז לומר, שכל
בעיה אשר יעקוב חזן נגע בה בחוברתו שפורסמה
לקראת המועצה הארצית התשיעית
של הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, שהתקיימה
לאחרונה בעין־השופט, כבסים לדיונים
על ״הקיבוץ במבחן הימים״ ,היא, לדבריו
:״בעית יסוד המסכנת את כל קיומו
של הקיבוץ.״
כל בעיה אצל חזן היא בעיה ש״איתה
אנו קמים ונופלים,״ כל ענין קטן הוא ענין
של ״עצם קיומנו״ .כי בקיבוץ, כצורת חיים
חלוצית שהמשטרה היחידה שלה היא הרכילות,
הבעיות הן כה סבוכות וקשורות זו
בזו, שכל זעזוע בנקודה כלשהי מפר את
שיווי־המשקל הכללי וגורר אחריו זעזועים
ומכאובים לרוב.
לאחרונה גברו הזעזועים במידה כזו, שאפילו
אנשי ההנהגה, שהיו עד כה טרודים
במדיניות גבוהה ובכינוסים ארציים ובינלאומיים,
נאלצו להפנות את ראשם אחורה.
כשהבחינו בסכנה המתקרבת במהירות מבעיתה,
הטילו למשל מנהיגי הקיבוץ הארצי
על אחד משני ראשי הקיבוץ לחזור
על עקביו, ולהתמסר כולו אך ורק לבעיות
הקיבוץ. משימה נו הוטלה על חבר משמר
העמק יעקוב חזן.
הסיפור על ה״טחיק סליק״ מפורסם מאד.

ורבבויה אין נציגיה הרבים ררבר הוזוץ
רביתם, פרה רריוני-תקציב וקריאות עורה
אוורונות. בפנים, בבית, נאהרת האהת
כורה: התנועה הקיבוצית הגיעה אר ם ף
השבר — הוזהור ביותר, הקשה ביותר,
ההאיים ביותר, בכר קורותיה.
השבר וה, ער הכרור בעיותיו — השיתוף
והשוויון, האשת בקיבוץ, ש ריווי
הקיבוץ בהפרגה ובהום רות ובעיות הדור
השני בהשק — שיהש נושא רהווקר
העהיק וההושך, אשר ערך צוות היוווד
שר ״העורם הוה״ .ההר ההשבוע יגיש
״העורם הוה״ את תוצאות הווקרו ער
נושא וה, אשר הוא הנוכר וההבוקר פוזות
הכר נושא אדר בישראר.

האינדיאנים ובבעיות האיגוד המקצועי ב־קמצ׳טקה
או מוזמביק. לעיתים נעצרה קצת
הנשימה, והדופק לא פעל כהלכה. אז היו
נותנים לקיבוצאים גלולת מרץ של קצת
ציונות מעורבת בקמצוץ סוציאליזם ואחוות־עמים,
והכל המשיכו להסתער קדימה.
ההנחה היתה :״הקיבוץ הוא אמצעי במאבק
להגשמת הציוגות והסוציאליזם, אך
גם תכלית וצורת חיים לעצמו.״ אז הושם
הדגש על החלק הראשון. כיום מרגישים
הכל — ובראש וראשונה אנשי השורה —
כי ד,״עסק אינו דופק.״ אחרי עשר שנים
הבינו כי שום #8לת מרץ לא תועיל.
״דרוש אוברהאול רציני,״ החלו לוחשים
בחדרי חדרים.
ריבוי העזיבות, הצטמקות התנועה החי
כשפעם
ישבו שלושה — גרמני, אמריקאי
ויהודי — לכתוב ספר על בעית ה״סחיק
סליק״ ,כתב הגרמני ספר־כיס בן 5000עמוד,
על ״כיצד לצוד את הטחיק־סליק.״ האמריקאי
פירסם חוברת מצולמת על ״טיפול
פסיכו־אנליטי בטחיק־סליקים בעלי סטיות
מיניות.״ היהודי כתב על ה״טחיק־סליק
והבעיה היהודית.״
אילו היו מטילים על יעקוב חזן ועל
מחלקת ההסברה של הקיבוץ הארצי לעסוק
בבעיות הקיבוץ לפני חמש שנים, היו
כותבים ראשי פרקים ב־ 200 עמוד, בתוספת
ביבליוגרפיה ״על הטחיק־סליק והסינתיזה
בין הציונות החלוצית והסוציאליזם המהפכני.״
אולם הפעם, בדיונים לקראת המועצה
האחרונה של הקיבוץ הארצי, שנערכו

ברוב עם ובמתח גבוה מאד בכל קיבוץ,
הזהירו כל החברים מפני העיסוק בפוליטיקה
גבוהה במקום לעסוק ב״טחיק־סליק״ עצמו:
בעיות השיתוף והשודיוך, האשד, בקיבוץ, ה־חיניו
המשותף, הדור הצעיר, הפעילים והדמוקרטיה
הפנימית, ההשכלה הגבוהה וה השתלמות
של חברי הקיבוץ. בשפת החברים:
״הגיע הזמן לדבר על תכלית!״
עזרא, אחד ממחנכי המוסד החינוכי בקיבוץ
שער העמקים כתב• :״בדו״ח מישיבת
הוועד הפועל האחרונה שמעתי שחבר וותיק
בהנהגת תנועתנו הכריז: אין לשחד את
החברים, המועצה לא תחלק סוכריות.
״יש בזה רעיון בריא, ללא־ספק. אולם
אותי׳ בכל זאת מענינת השאלה: מי כן
יחלק סוכריות? יכול אני להבין ששאלה זו
אינה מענינת את כולם• יש כאלה אשר
אינם יכולים לתאר לעצמם, שחברים רבים
ברחבי הקיבוץ הארצי אינם יודעים כיום
איו להשיג סוכריות לילד, קמצוץ קפה לכיבוד
או כרטיס לתיאטרון, מגלי לחטוא
לעקרונות. יוגד ברורות: אם מ 8טגי המועצה
מתכוונים לכך, שהיא תעסוק רק בבעיות
חובקות עולם, מבלי לפתור את הבעיות
המעשיות של שיתוף ושוויון, המעסיקות
עתה כל חבר קיבוץ, הרי מוטב שהיא
לא תתכנס בכלל.״
קטע זה מבטא נאמנה את דעת רוב
החברים בקיבוץ הארצי. פוליטיקה גבוהה?
כן, בהחלט, אך במידה. העיקר הוא :״חט־חיק־סליק״
עצמו. איך הוא חי? איך הוא
אוכלים אותו?
אוכל? ואיך

ליה ומעלותיה של קומונה אלף, עליה
השלום והברכה. הם יעשו זאת בחיוך שובב
או במנוד ראש מתגעגע, אך איש מהם לא
יעלה בדעתו לחזור ולהחיותה, כשם שאיש
מחברי הקיבוץ לא יעלה היום בדעתו לחזור
ולחרוש בסוס או לקצור בחרמש, לפרק
את המקלחת הפרטית ולחזור אל המקלחת
הקיבוצית המשותפת המהוללת, המשמשת
היום רק את חניכי עלית הנוער
או חיילי הנח״ל החונים בקיבוץ.

מציד ושמו קרובים
^ כלשנה מקבלת חברת הקיבוץ ה־
* 1ארצי זוג נעלים אחד, במחיר של 14
ל״י לכל היותר. אם היא לקחה בקומונה
נעלי־חורף בשנה האחת, מקבלת היא זוג

הצעיר, כמו בקיבוצי הזרמים האחרים, עם
שינוי המציאות. התנועה הקיבוצית החלה
את חייה עם מטען עשיר ובלתי מוגבל
של חלומות, אך עם מטען דל מאד של
אמצעים חומריים. הבל בארץ היה זול בשנות
העשרים, ואפשר היה להשיג כל דבר
בפרוטות. אבל למי היו הפרוטות לקניית
אוכל, נעל או בגד, או לצייד דירה בריהוט
מתאים? ולמי היו נחוצים כל אלה?
התיאוריה של ״בלויים אנו, קרועים אנו״,
של ״הוי הוי נעלים, בלי סוליות נעלים״
שלטה אז בחדרי האוכל של הקיבוצים, כשם
ששלטה באצטבות הריקות של הקומונה.
לא היה זמן לעסוק בקטנות .״אם שוויון,
אז שוויון עד הסוף,״ אמר אז אחד
ממנהיגי הקיבוץ ,״את מעמד הפועלים יבנה
רק הפרולטריון בעצמו. ואם פרולטריון, אז

אוכל או במקלחת המשותפת. הרווקים וה־רווקות
שהתאחדו למשפחות, הילדים שנולדו,
גדלו והתבגרו, החלו ליצור מצב חדש לגמרי
בחברה השיתופית.
בד בבד עם השינויים החברתיים בקיבוץ
ובארץ כולה החל להופיע הגורם המרגיז
והמפריע כל כך בחיי הקיבוץ: הטעם
האישי והיחס האינטימי והבלעדי לחפצים
מסוימים. חבר זה או אחר החל להתענין
בצורת הנעל, בצבע הבגד או באיכותו של
הרהיט הניצב בחדרו. החברות שמו לב יותר
לגיזרת השמלה, או לתספורת של השכנה.
הקיבוצניק
לא נולד בעיר, אך לכל אחד
ואחד מחברי הקיבוץ היו קרובים בעיר הגדולה
והרחוקה. העליות הרבות לארץ הגבירו
את השפע במצרך זה• הקרובים והידידים
לא הסתירו מעולם את אהדתם ודאגתם
לחברם וקרובם המסכן, שבחר בדרך
החיים הקשה והלך לגור בקיבוץ הרחוק•
את אהדתם זו הם מימשו תמיד בצורה
אחת: מתנות.

חולצה שסורח או אדומה
ך* מתנות, הן שקובעות את רמת
1 1 ,החיים הקיבוץ,״ אמר חבר קיבוץ וז־תיק,
באחת משיחות הקיבוץ שהתקיימו במשקו.
עד כמה שזה נראה מוזר, הוא צדק.
רק אחרי שכמה חברים בקיבוץ מקבלים

לחרוש בסוס, לקצור בחרמש
מוזי און ה ע תי קו ת ת!ועהלבץ
^ שאר המוצגים מן ״הימים ההם״ ,העטופים
הילה של הגדה וספורי נפלאות,
נמצאת במדור ה״שיחוף והשוויון״ הקומונה
אלף על כל אביזריה.
ילדי השומר הצעיר, המתחנכים כבר מ כיתה
ה׳ של בית־הספר העממי לקראת חיי
שוויון ושיתוף בקיבוץ, אינם פוסקים מלחזור
ולעסוק בבעיה זו. כברמן המחנה
הארצי הראשון לוקח מהם המדריך הצעיר
עם מכנסי השיבר והחולצה בחוץ, את
ארזה בחרדה לילדה, אוסף
האוכל שאמא
אותו לערימה, מתחיל לחלק אותו מחדש
בין כל ילדי הקבוצה, למען השיתוף והשוויון.
דרך כל תקופת חינוכם בתנועה החינוכית
ובשיחות אין־סוף בעלות אופי חברתי
חצי־פילוסופי במחנות, טיולים וסימנר־יונים,
ממשיכים חניכי התנועה לעכל בעיה

כל קיבוץ צעיר העולה על הקרקע במקום
התישבותו, ושחבריו מצוידים באוצר בל־תי־מוגבל
של התלהבות חלוצית ראשונה,
מייסד מיד לעצמו את הקומונה אלף. קומונה
זו היא המשך ישיר לקומונת המזון
של התנועה החינוכית. משמעותה — ניתוק
האדם בקיבוץ מכל יחס למוצרי הצריכה
האישיים שלו: כל מה שבקיבוץ שייך לקיבוץ
ולקיבוץ בלבד. הריהוט אחיד וצמוד
לאהל או לצריף. כאשר מעתיק אחד החברים
את מקום מגוריו, נשארים רהיטי חדרו
במקום ומשמשים את הדייר החדש. על הבגדים
אין כל סימון והם מחולקים בהתאם
לצרכיו של החבר או החברה. מה שלבש
אתמול ינקל או חצקל, ילבש למחרת ארטק
ומחרתים מאיר. השמלה שלבשה נתקה משרתת
כעבור שבוע באותה מידת הצלחה
את חודה, שרה או לאה, אם רק. שוות מידותיהן
של חברות הקיבוץ הללו זו לזו.
אפילו שעונים או עטים נובעים, אינם שייכים
לאיש, אלא משמשים את מי שיהיה
נזקק להם באותו זמן — המזכיר, הגזבר
או איש וועדת התרבות. מקלטי הראדיו הראשונים
שהגיעו לקיבוץ לא ניתנו לשום
שימוש פרטי. הם הוצבו במקומות ציבוריים
בלבד, בחדר האוכל או בחדר התרבות.
חברי קיבוץ וותיקים יכולים עוד היום
לספר בעת רצון את כל עלילותיה, תעלו־
•בבטאון הקיבוץ הארצי, השבוע בקיבוץ.

הקומונה הישנה ש אנו עליה הנדה -האידיאל היפה שגגו!
בראשית היתה ה״קומונה א כפי שהיא נראית
בצילומים אלה מקיבוץ להב. לכל חכר היה תא משלו
כמחסן הבגדים הכללי של הקיבוץ ובו היה מוצא,
מדי יום ששי, שתי מערבות בגדים: עבודה ו״שבת״.
חולצה שהיה לובש בשבוע אחד׳ חכר פלוני, היה
לובש כשבוע שאחריו הכד אלמוני. הנתון היחיד
שהיה בידי מרכזת הקומונה לחלוקת הבגדים לחכרים
נעלי קיץ בשנה שאחריה. אחת לשנתיים היא
מקבלת בקומונת הנורמות שמלת קיץ טובה
במחיר של 27ל״י, אחת לשלש שנים
חצאית קייצית בערך של 10ל״י, ואחת
לשבע שנים שמלת חורף בשווי של 30ל״י.
בכל עשר שנים זוכה חברת הקיבוץ למעיל
חורף ארוך שיעלה לקומונה 50 לירות׳ ואחת
לשבע שנים תקציב לה הקומונה 30
לירות לתפירת מעיל קצר. חולצת צמר היא
תקבל אחת לחמש שנים בשווי של תשע
לירות, וכל שנתיים היא תוכל ללבוש שמלה
שניה חדשה שתעלה 18ל״י. חצאית חורף
היא תקב׳ ,אחת לחמש שנים וגם היא
תעלה 18 לירות לפי מחירי השוק הקיימים
היום. לבנים ובגדי עבודה היא תקבל לפי
צרכיה, באופן חופשי בהחלט.
זהו פרק הלבוש, מתוך לוח הנורמות של
חברת הקיבוץ הארצי, בכל אחד מקיבוציו.
מחירי ארון הבגדים הצנוע הזה, העלול להדהים
כל אשד, בעיר או אפילו במושבה,
הם מחירי האריג ממנו נתפר הלבוש בתוספת
ערכן של שעות העבודה שהושקעו ביצורו,
בדרך כלל במתפרת המשק.
קומונה אלף התפוררה בקיבוצי השומר

בסון* כל שבוע היה מידות גופם של החבר או של
החכרה. הקומונה הנוכחית היא ״קומונת הנורמות׳״ :
בל חבר מקבל מכסה מוקצבת של חולצות, מכנסים
וחלקי לבוש אחרים, מסמן אותם במספרו האישי,
משתמש בהם לצרכיו בלבד. ביום, קמו עוררים גם
על שיטת־שיתוף זו, ו״קומונת התקציב האישי״
ניצבת בבר על סן? כיתה של התנועה הקיבוצית.

פרולטריון עד הסוף.״ כך נוצרה אותה אופנה
ישראלית של לבוש מרושל ומכנסים
דהויים, ארגזי תנובה בריהוט ואהל פתוח
במקום דירת מגורים, ששלטה בקיבוץ כשם
ששלטה בערים ובמושבות היהודיות.
לאט אבל כבטחון יצא הקיבוץ מאותו
מצב בריא ואידיאליסטי והחל להתבגר. העניות
חסרת־הכל פינתה את מקומה אמנם
לא לשפע שאין לו גבול ושבו, לפי התיאוריה
המרכסיסטית היתה בעית השוויון
נפתרת ממילא, אלא לאותו מצב שבו יש
כבר מה לחלק. אפשר כבר לתת נעל או
בגד יותר טובים ודירה יותר נאה, או אפילו
איזה קומקום חשמלי או ראדיו, לכל
חדר. אולם, במצב החדש שנוצר, אי־אפשר
היה עדיין לחלק את זה לכולם בעת ובעונה
אחת. ואי־אפשר היה לעשות זאת לפי
מעמו ורצונו של כל חבר בקיבוץ.
גם המבנה החברתי האחיד של הקיבוץ
נשתנה. הקיבוץ חדל להיות מורכב מקבר־צת־גיל
אחת, הפך בהדרגה לפדראציה של
קבוצות־גיל שונות. השלמות, חברות הנוער
והגרעינים התנועתיים גיוונו במשך השנים
את הנוף החברתי, שהיה נשקף בחדר ה

אחד, בזה אחרי זה, מצרך כלשהו כמתנה,
קולה־לחם חשמלי או מאוזרר, מתעוררת
וועדת החברים מחוסר־כל־ברירה, לספק
את אותו מצרך גם לחברים שלא קבלוהו
עד כה כמתנה.
המתנות זרמו לקיבוץ בזרם אדיר. הצרה
היתד, רק שזרם זה לא פנה באופן
שווה לכל חבר וחבר בקיבוץ. מערכות כלי
קפה, קומקומים חשמליים ובגדים, מקלטי
ראדיו וזוגות אופנים הגיעו כשהם מלוזים
במכתבי ברכה. לקיבוץ ולמוסדותיו לא יכלה
להיות שום שליטה על נותני המתנות.
אמנם שליטה מוגבלת, יש גם לקיבוץ על
חבריו: וועדות החברים פנו איפוא אל מצפונו
של החבר. חבר הקיבוץ נתבע לסרב
לקבל את המתנות הנשלחות אליו מן העיר,
או לפחות להעביר אותן לרשות הקיבוץ.

אדם הוא רק אדם, ולעיתים עוד פחות
מזה. גם חבר הקיבוץ אוהב מתנה
שימושית, טובה וקרובה ללב. המתנות לא
הוחזרו. כמוצא אחרון הוחלט במוסדות הקיבוץ
הארצי, למשל, שכל מתנה תורד מ־
(המשך בעמוד )14

במרינה

מכיל חומר הפלא 7ו4יו^1-
ב־ס^ גוונים מודרנית -
דפילים בבל הגדלים
השפתון היחיד המת אי ם
לכל עונות השנה
ובמיוחד לאקלים ארצנו
גומי הלכת של. הלן לן רנז־ס -מבס־חיס
התאמה של צבע צפרנין לשפתותין.

מיטב האיחולים לשנה החדשה
מאחל

א 1ש י 1סקי
רחוב הרצל 56
מיטב הריהוט המודרני — ספות־פינה בקוים ובדים
חדישים ביותר — חדרי סלון — חדרי שינה ואוכל
תנאיםנוחיםושרות אדיב.
חנות הרהיטים המובחרת

א. זוזובסק ׳
רחוב הרצל 39
מערכות הריהוט החדישות ביותר — חדרי שינה נוחים
.ואינטימיים — קומפלט חדר אוכל מרהיבי־עין —
דוגמאות מקוריות

בית החרושת לרהיטים ב. ג .את א. לוינשטיין

מאחל שנה טובה לכל לקוחותיו
דוגמאות חדישות ביותר בבית־המסחר
לרהיטים

ד 1י 1שטין
ביהמ״ם
ביהח״ר
מרכז וולובלסקי -ת״א רחוב הרצל - 43ת״א
טלפון 83575
רחוב 2טל 82525 .
חדרי אוכל — רהיטי משרד —
ספריות — מוכנים ולפי הזמנה

!זיבוב האיזזוריבו רנג\\1ז הזגרמזה
כמחיר פית חרושת
אצל

״ הרהיט׳׳
ת״א, רח׳ כן־יהודה 78
טלפון 28918

חדרי־שינה
1 ארונות

! ספות כורסאות ופו,

הקלות בתשלומים

חינוך
לי ט ל־ דו קבר חו בו ת?

שנה טובה לכל הלקוחות מאחלת

רהיטים

(המשך מעמוד )5
הכתבים לא פירסמו אפילו מלה אחת, קיימו
את הבטחתם במילואה על מנת לאפשר
לחוקרי המשטרה להמשיך בעבודתם החשובה,
ללא פרסום מפריע.
מי שהפר את ההסכם הג׳נטלמני, אחרי
שלושה שבועות של חקירה חסרת־תוצאות,
היו קציני המשטרה בעצמם. נאמנים לשיט תם
להעדיף את עתוני הערב על כל שאר
העתונים, מטעמים בלתי ברורים וי צרכם,
מסרו קציני תל־אביב לכתב מעריב את
הידיעה הבאה: ארבעה צעירים בעלי נטיות
הומוסקסואליות נעצרו, בקשר עם חקירת
רצח שיפטר המנוח. הם הודו, תוך כדי
חקירה, בשוד מורה, שנועד אתם לפגישה
על רקע מיני.
הידיעה פורסמה במעריב. הרמז היה ברור
למדי. עתון הערב הנפוץ ביותר במדינה זכה
שוב בסקופ עתונאי, שהיה ידוע לכל עתו-
נאי תל־אביב, הפר יחד עם המשטרה את
ההבטחה שלא לפרסם דבר על הרקע המשוער
של רצח הדקוראטור מרחוב פינסקר.
הרוצח קורא עתון. במערכות דיעתו-
נים היומיים נעצו כתבי המשטרה עיניים
זועמות בגליון מעריב. הכעס המוצדק על
קצינים, שהפכו לאחרונה לכתבים מוסתים
וגלויים של שני עתוני הערב ובעיקר של
מעריב, הגיע לשיאו. הכתבים פנו לעור־כיהם,
תבעו לפעול מיד נגד הקצינים המעורבים
בפרשה.
רק במערכת הארץ החליטו ראשי המערכת
להשיב בפעולת־תגמול מיידית: במקום
בולט, בעמוד חדשות הפנים, פרסמו כתבי
העתון את הידיעה ״הדקוראטור שיפטר
נרצח, כנראה, על־ידי הומוסקסואליסט
השבוע נמשכה עדיין החקירה ללא תוצאות.
חוקרי המשטרה המשיכו לחקור באותו
כיתן, הפעם בגלוי ותוך פרסום עתו־נאי
נרחב. הרוצחים עדיין לא הסגירו את
עצמם למשטרה. קציני מחוז תל־אביב המשיכו
לשרת את מעריב באמונה.
היחיד שנפגע היה הציבור: הסיכויים לגלות
ולמצוא את רוצחו של שיפטר, מבלי
לגלות לרוצח ולעוזריו כי הדרך אליהם
גלויה ואינה נסתרת, התמעטו מאד. גם רוצחים
קוראים עתונים.

אנשים שרצו לפגוש את ראש עירית רחובות
בחדרו, בבנין העיריה, לא מצאו אותו
שם ביום הראשון לפני שבוע. במקום זה
היה חדרו של ראש העיר מלא נשים
וילדים. על כסא ראש העיר ישבה אסתר
קדרי, אשה בריאת גוף, וסרגה במרץ. הילדים
בכו, הנשים צעקו, וראש העיר עצמו
העביר את משרדו לחדר אחר. רק בשעות
הערב באו שוטרים, גירשו את הנשים.
שבע הנשים שתפסו את מקומו של ראש
עירית רחובות היו תושבות שכונת משכנות,
של הפועל המזרחי. כולן היו אמהות
לילדים, שהיו צריכים השנה להתחיל
את לימודיהם בבית־הספר היסודי. אך לא
יוסי צרפת בן השש, לא רבקה וינקלר בת
אותו הגיל ולא חמשת חבריהם בשכונת
משכנות החלו השנה בלימודים. לכאורה
היתד, הסיבה לכך קשורה בכמה החלטות
פורמליות של עירית רחובות; למעשה ריחף
מעל הפרשה הצל המפחיד של שנאה ביו־עדתית,
שאיש לא רצה לדבר עליה בגלוי.
כ7ן זרת זיופים. כאשר הוחלט על חוק
חינוך חובה, לפני שש שנים, חילקו פרנסי
העיר רחובות את העיר לאיזורים. לכל
איזור נקבע בית־הספר שלו. אז נקבע גם
כי ילדי משכנות הרוצים ללכת לבית־ספר
דתי ילמדו בבית־הספר מוריה, בו לומדים
ילדי השכונה התימנית שעריים הדתיים. אולם
ההורים של ילדי משכנות לא השלימו
עם גזירה זו. עד אז נהגו לשלוח את ילדיהם
לבית־הספר הדתי תחכמוני, בו רוב
התלמידים הם אשכנזים.
הפרשה היתה חוזרת ומסעירה את רחובות
כמעט מדי שנת לימודים חדשה, ותמיד
יצאו תושבי משכנות מנצחים. בעזרת זיופי
רישום ובעזרתו של מנהל בית־הספר תח־כמוני
העמידו את העיריה בפני עובדה
מוגמרת: ילדיהם היו לומדים בבית־ספר תח־כמוני.
הפרשה הגיעה עד לשאילתה בכנסת,
איימה לפני כארבע שנים להצית מהומות
ברחובות.
השנה החליטה מועצת העיר רחובות להקפיד
על ביצוע חוק חלוקת האזורים. הסיבה
לכך היתד, רגישותם המופרזת של ארבעת
נציגי שעדיים במועצה, שטענו כאילו
אי ביצוע החוק מהווה הכרה בזכותם של
הורים אשכנזים לא לשלוח ילדיהם לבית־העולם
חזה 1094

ספר תימני. החלטת העיריה אמרה: אלה
שלמדו עד כה בתזזכנווני ימשיכו ללמוד
שם, אלה מילדי משכנות שנרשמו השנה,
ילמדו בבית־הספר הדתי מוריה. מאחר שהשנה
התמנה מנהל חדש לבית־הספר תח־כמוני,
שסרב להפר את הוראות העיריה
ומחלקת החינוך, לא הצליחו הוריהם של
שבעה מילדי משכנות להגניב את ילדיהם.
הנימוקים שהשמיעו ההורים לא היו עדתיים
כלל. אמרה אמה של רבקה וינקלר:
״בני הגדול הולך לכתה ו׳ בתחכמוני, מדוע
צריכה בתי ללכת לבית־ספר מוריהן כדי
ללכת למוריה הילדה צריכה לעבור כביש
ראשי ופרדס, ואני לא אתן לה ללכת שם
לבד!״
כשנמוקיהם לא הועילו, ניסו ההורים לשלוח
ילדיהם בכוח לתחכמוני, גרמו להשבתת
הלימודים שם במשך יומיים. ביום
השלישי, אחרי השביתה במשרד ראש העיר,
נכנעו ההורים. הם לא שלחו את ילדיהם
ללמוד כלל.
העיריד! תיכנע. היה ברור כי מענות
ההורים, שהיו צודקות בחלקן, באו רק לחפות
על הלך־רוח שהתגלה לפני ארבע
שנים בכל כיעורו. הסבירה הגברת וינקלר:
״אני לא שולחת את בתי למוריה לא מפני
שלומדים שם תימנים. התימנים גם כן יהו דים
כמו אנחנו. גם פה גרים תימנים. זה
לא בגלל זד.,״
אולם שלא כמו בליטל־רוק, לא נדרשו
צנחנים ברחובות כדי להשליט את חוק החינוך.
כמו בשנים הקודמות נראה כי גם
הפעם תהיה זו העיריה שתיכנע ללחץ
ההורים. כל אחד מהם יצטרך להגיש בק שה
אישית, עם נימוקים מדוע בנו חייב ללמוד
בתחבמוני ולא במוריה. מאחר ולכולם
יש אחים גדולים הלומדים בתחכמוני,
כמעט ברור שהם יתקבלו לשם.
הסערה העדתית ברחובות תשכך — עד
שנת הלימודים הבאה.

אחמד הוא הודי*
מכל הנימוקים שהושמעו בעת המשבר
הממשלתי סביב השאלה ״מי הוא יהודי?״
בצבץ ועלה הנימוק האמיתי לעקשנותו הרבה
של ביג׳י, בדבר ציון הדת בתעודת־הזהות.
״איך נוכל להבחין בין ערבים ליהודים?״
שאלו עושי־דברו של ביג׳י בוויכוחים פנימיים
ובתדריכים לתועמלנים ,״מטעמי בטחון
אנו חייבים לציין בכל תעודת־זהות אם
נושאה הוא ערבי או יהודי.״
אחמד מוחמד פארג׳ נקלע לוויכוח, שגרם
בסופו של דבר למשבר הממשלתי, מבלי
שיהיה לו ענין כלשהו בשאלה מי הוא יהודי
ומי היא הסמכות הקובעת עובדה זו.
פארג 30 אהב את מרגלית חלבי, עולה
חדשה מעיראק ושכנתו לרובע המגורים ביפו,
חי אתה שנים אחדות ללא נישואין.
כאשר עמד להופיע בנם לאוויר העולם הלך
אחמד לרבנות, ביקש להתגייר .״אמי היתד,
יהודיה,״ סיפר לרבנים ,״שמה היה רחל כהן
ושם אבי היה מוחמד פארג׳.״
הרבנים לא האמינו לאחמד. אך הוריו לא
היו עוד בחיים, הם נהרגו בעת כיבוש יפו.

תאייך רלידד.

רקיס דל י יד

ז־ -4ע,
הלאום
( 1גי

צנע ומניגיט
מ עז!

׳יל ס י*ל

מתגייר אכרהם יצחק ותעודת הזהות כלי ציון הלאום
ערבי יהודי או בן בלי עס
העדים שאחמד יכול היה להביא זכרו את
אמו בשמה הערבי, רביחד״ לא יכלו להשבע
על כך שהיא היתה יהודיה.
כלי לאוס. אחמד עבר את תהליך
הגיור. הוא נמול כדין, טבל כחוק וצוייד
בתעודת גיור מספר /688 תשט״ו חתומה בחתימת
ידו של הרב הראשי לתל־אביב־יפו,
הרב יעקב טן לידאנו :״הננו לאשר בזה שהאדון
אחמד מוחמד פארג׳ ,אשר תמונתו
מצורפת לזה, מקודם בן לעדה הדתית המוסלמית,
הגר ביפו מזהה א׳ רחוב 221
מספר , 14 בעל פנקס זהות, מספר , 132479
נימול וטבל לשם גרות ונקרא שמו בישראל
אברהם בן אברהם אבינו.״
מאותו יום היה אחמד מוחמד פארג׳ ידוע
לשלטונות בשמו החדש: אברהם בן אברהם
יצחק. כיהודי כשר, נקרא אברהם יצחק ל־התיצב
לצבא, צוייד בפנקס יוצא־צבא לפיו
הוא עומד להתייצב לשירות פעיל בעוד ימים
אחדים. אברהם יצחק זכה גם לתעודת נישואין,
חתומה בידי רב.
בחודש שעבר החליט אברהם יצחק לה חליף
את תעודת הזהות הישנה, בתעודה
חדשה. הוא שילם את האגרה, מילא את
השאלון המפורט וחיכה לקבלת התעודה בדואר.
הפתעתו היתה מרובה, כשהבחין כי
העמודה ״לאום״ נשארה ריקה .״למה אין
כאן הלאום שלי?״ שאל אברהם יצחק את
פקיד משרד הפנים, למחרת היום.
הפקיד ידע להשיב :״יש לי הוראות. קיבלתי
הוראות לא לכתוב יהודי לגרים. אם
אתה רוצה אני יכול לכתוב יהודי־ערבי״.
אחמד־פארג׳־אברהם־יצחק לא רצה ב״יהו־די־ערבי״
,כשם שלא רצה שהעמודה ״לאום״
תישאר ריקה בתעודתו .״אני יהודי. יש
לי תעודות,״ הכריז תוך ניפנוף באישורו

של הרב טולידאנו, הסמכות הדתית המחוזית
העליונה המוסמכת לקבוע מי הוא יהודי
ומי איננו כזה ,״למה לא יכתבו שאני
יהודי?״

דרכי־חיים
גיני פו חדת מיאס
באחת מכנסיות יפו, מאחורי חומה גבוהה
וצלבים מזדקרים, מצאה לה בחורה
נוצריה מקום מקלט. ג׳ני ברש מבלה שם
את הימים האחרונים לשהותה בישראל. מ פחד
בעלה, יוסף (״יאסי״) ברש וחבריו,
השתדלה שלא לצאת את שטח הכנסיה.
דני ברש הגיעה לישראל לפני כעשר
שנים. נשואה בנישואין אזרחיים לבעלה
היהודי, נכנסה דני למעגל הסגור של העולם
התחתון החיפאי, מיד עם הגיעה. יוסף היה
מבלה את רוב שעות היום בחברה מפוקפקת,
התפרסם כפושע מסוכן בכל סביבתו.
במשך השנים התעבה תיקו של יוסף ברש
בארכיון הענף הפלילי החיפאי. יחד עם
אחיו, מחי ברש, הואשם יאסי פעמים אחדות
בתקיפה ובגרימת נזק, כמעט בכל מקום
ששני האחים באו אליו.
לקראת פשע נוסף. דני הוכנסה לחיי
העולם התחתון כמעט בעל כורחה. ב־אזול
הכסף בבית ברש, היה יאסי מכריח
את אשתו לצאת לרחוב, להזמין גברים זרים
לביתי לשלשל את הפדיון לכיסו, כדי שיוכל
לצאת ולהשתולל יחד עם אחיו במו עדונים
ובבארים. דני היתה נכלאת לעיתים
תכופות במשטרה, מושפלת ומבוזה.
באחד הימים קצה דני בחייה הנוראים.
הקשרים שרכשה בקרב העולם התחתון,
בעבודתה כזונה, הספיקו לה כדי למצוא
ידידים ואנשי־חסות חדשים בתל־אביב. כשחיפש
אותה יאסי ברש, אחרי שנעלמה למשך
זמן רב, מצא אותה באחד מבתי הזונות
של תל־אביב. הוא תקף אותה באחת
הפגישות ליד קיוסק יפואי( ,היעולם הזה
,)1088 איים לרצוח אותה, נכלא׳ בעודן מעשיו
לשלושה חודשי מאסר.
בשבועות הקרובים עומד יאסי ברש לעזוב
את בית־הסוהר. דני המתחבאת בכנסיה
היפואית חוששת מיום זה. היא
מקווה לעזוב את הארץ עוד לפני יום שחרורו
של בעלה. אך בעולם התחתון התל־אביבי,
בין רועי הזונות יוצאי רומניה, התלחשו
ש״יהיה שמח״ :רועי־הזונות החיפאים
יבואו בוודאי לעזרתו של יאסי, יצאו לנקום
את נקמתו. אם לא תספיק דני לעזוב
את הארץ ואם לא תפעל המשטרה בעוד
מועד, יופתע בוודאי הציבור במעשה פשע
מחריד נוסף, שיבוצע במוקדם או במאוחר.

פ ש עי ם
מפת הקסגג*

אם ותלמידה וינקלר
תימני אשכנזי או בת בלי בית־ספר
חעזלס חזה 1094

לבעלות הבית של שיכוני יד המעביר,
במזרח תל־אביב, היו החודשים האחרונים
חודשים של בהלה רבתי. אחת אחרי השניה
ספרו אשד, לרעותה, בחנות המכולת, באיט־ליז
ובצרכניה, על הגיסים והנפלאות המתרחשים
על מרפסות הבתים .״הנחתי מפה
חדשה על השולחן במרפסת,״ ספרה אחת,
״ועליה צנצנת פרחים. אני חוזרת הביתה
ומה אני רואה: הצנצנת מונחת על השולחן

והמפה איננה.״ התעלומה היתד, רבה.
הסיפורים היו דומים אחד לשני. המפות
של שולחנות המרפסות נעלמו בזו אחר
זו כמו בעזרת מטה קסמים, בשעה שהצנצנות
והעציצים שעל השולחנות נשארו.
עקרת־הבית ברכה זיסקינד לא רצתה להשלים
עם תעלומת המפות• אחרי שמפה
אחת מאוצר מפותיו! הנאות נעלמה כלא-
היתד״ החליטה ברכה לשים מארב לגנב
האלמוני. היא הניחה את הטובה שבמפו־תיה,
העיפה מדי פעם מבטים חטופים לעבר
המרפסת. לפתע, אחרי כמה שעות־מארב,
נדהמה הבלשית החובבת: ישיש כפוף ניגש
למרפסת, שלח את ידו לעבר השולחן, תפש
את המפה, ובתנועה זריזה הסירה בשעה
שהצנצנת נשארה על השולחן החשוף.
במשטרה לא רצו השוטרים להאמין למשמע
אוזניהם. רק אחרי שברכה זיסקינד מסרה
להם את כתובתו המדוייקת של הזקן,
הסכימו לגשת לביתו. לעיני השוטרים נתגלה
בביתו של יעקוב גורביץ׳ מחבוא עצום
של מפות־שולחן .״הבאתי אותם משאנחאי,״
טען הקשיש בן ה־ 70 שעלה מסין.
בבית־משפט השלום בתל־אביב, אליו הועבר
השבוע תיקו של גורנניץ׳ לבירור משפטי,
יתבקש אולי הזקן עושה הלהטים
להדגים גם לעיני השופט את זריזות ידיו.
בינתים יכלו השבוע עקרות־הבית של יד־המעביר
לנשום לרווחה: מפות השולחן
שלהן ישארו מעתה שלימות, מתחת לצג־צנות
הפרחים.

תזכיר
השד והמוושד
שר הפנים ישראל בר־יהודה נחל כשלון
חרוץ, בקרב הקצר והפומבי שניהל
נגד הממשל הצבאי ונציגו באיזור התיכון,
סגן־אלוף זלמן מרט. אחרי שבר־יהודה
התלונן בפני בידי והממשלה כולה (העולם
הזה ) 1091 על התערבותו של מרט בפרשת
בחירת יושב־ראש המועצה המקומית בכפר
קרע, סבר השר כי בזאת סיכל את
פעולותיו של המושל הצבאי וסלל את הדרך
לבחירת מועמדו אחמד עבדאללה, לכהונה
הרמה. מרט חשב אחרת, הפתיע את
בר־יהודה, שהיה נוכח בישיבת הפתיחה של
המועצה, בהחלטת־פתע ברוב קולות, לפיה
נבחר מועמד המושל #צבאי חסן עטמנה
לתפקיד החשוב על פרישתו של
שגריר ישראל בארצות־הברית וראש משלחת
ישראל באו״ם אבא אבן, ניבא מדור תצפית
(העזלם הזה ) 1088 ומסר על התוכנית להעמדתו
של אבן באחד המקומות הראשונים
ברשימת מפא״י לכנסת הבאה. השבוע
מסר גם היומון האמריקאי רב התפוצה
ניו־יורק היראלד טריביון ידיעה זו בעמוד
הראשון, בהוסיפו כי מועמדים אחרים חדשים
ברשימת המפלגה השלטת יהיו בוודאי
שמעון פרס ומשה דיין סרכן ה־מלחמה
ישעיהו קולר, שאת פרשת גיוסו
ושחרורו גילה העולם הזה 1093 העיד
השבוע בפני קצין חוקר, שמונה מטעם ה־מטכ״ל
ומשרד הבטחון, לחקור את האשמותיו
של קולר על היחס הרע וההתעללויות
כלפיו בבית־הסוהר הצבאי, בו נחבש. קולר
האשים את קציני בית־הסוהר וחייליו בהתעללות
מכוונת, בהכאות, במאסר־יחיד ובשורה
ארוכה של מעשים בלתי־אנושיים.

מאזני צדק (ארצות הברית)

לילות קבידיה (איטליה)

* * קפחיםאותנו ! עושקים אותנו!״
1^ 8בסימן זעקה גדולה זו של בעלי בתי-
הקולנוע, שלא היססו מלסגור בעקבותיה את
אולמותיהם כדי להכריח את הממשלה להפחית
את המסים הנגבים ממחירי כרטיסי
הקולנוע, עמדה שנת תשי״ח הקולנועית. היא
עמדה בסימן של משבר. מתחילתה חששו
אנשי המקצוע בענף הקולנוע כי המשבר
יתחולל השנה.
״לקהל אין כסף, המיסים הכבדים אינם
מאפשרים את קיום הקולנוע כבידור להמונים,
פתיחת עשרות בתי קולנוע חדשים
תחסל את הענף,״ טענו המומחים. תשי״ח
חלפה והמשבר הגדול לא בא. מחירי הכרטיסים
עלו, המיסים לא ירדו, השירותים
ברוב בתי הקולנוע לא השתפרו, והקהל
הוציא את מיטב כספו והמשיך ללכת באותו
מספר פעמים ממוצע שהלך לקולנוע בשנים
קודמות.
אולם אם בקופת הקולנוע הישראלי לא
חל שינוי, חל שינוי ניכר על הבד. הסרטים
שראה הצופה הישראלי בתשי״ח היו שונים
במהותם ובהרכבם מאלה של השנים הקודמות.
ההבדלים הניכרים ביותר היו:
• סרטים דוברי גרמנית, גרועים בחלקם,
תפסו את מקומם של הסרטים ההולי־בודיים
כמספקי מטעני חלומות ורודים, הפכו

אחד המוצרים הנדרשים ביותר בקולנוע הישראלי,
מבלי להתחשב בטיבם.
ס סרטים אירופאיים — מבריטניה, מ־ברית־המועצות
ומספרד — החלו לדהוק את
מקומם של סרטי מעצמות הקולנוע, צרפת
ואיטליה, מרשימת הסרטים הטובים.
• הסרט האמריקאי חזר וכבש את
מקום הבכורה שלו, לא רק ברשימת הכמות,
אלא בפעם הראשונה מזה זמן רב גם
ברשימת האיכות.
1 שחקן השנה

שחקנית השנה

צירלס לוהטון

ב ט סי בלייר

הרי תשע שנים בהן לא היה איש
\ | א ף מעז להעלות על דעתו כי סרטים
דוברי גרמנית, בהשתתפות שחקנים גרמנים,
יועלו על מסכי הארץ, כבש הסרט הדובר
גרמנית את ישראל בסערה. למעשה לא
העז אף לא מפיץ סרטים אחד לייבא סרטים
אלה קודם לכן, רק מתוך ההנחה הטבעית
שסרטים אלה ״לא ירוצו״ בישראל.
הפרצה הראשונה נוצרה עוד בתשי״ז,
כשברשיון מיוחד הוצג הסרט האוסטרי
דוניה, כיבוא של רכוש עולה. דוניה נחל
הצלחה לא רק משום שדיברו בו גרמנית,
אלא משום שהיה בו משחק קולנועי מצוין.
הצלחת הסרט עוררה את קנאת המפיצים.
הם מצאו שטח חדש לרודחים: סרטים גרמניים
ואוסטריים זולים יותר מסרטי מעצמות-

1רט הרע תשי״ח * הסרט 1

פייטו! פלייס ארצות, הברית!

טיל אולגשפיגל (צרפת)

מ סיב ת הדווק׳כו!(ארצות הברית)

מבשדי 1הגורל (בדית יזמועצות)

בד אחרות. מצד שני אפשר היה לייבא סרטים
מתוך מלאי שהצטבר במשך תשע שנות
האיסור. סרטים שיצאו מן המחזור בארצות
אחרות, הם ממילא זולים יותר.
כך הורחבה הפירצה. תחילה היו אלה רק
סרטים מתוצרת אוסטריה. אחר כך באו
סרטים שנוצרו בשיתוף פעולה גרמני־צרפתי,
גרמני־איטלקי, או גרמני־בריטי. תחילת שנת
תשי״ט עמדה כבר בסימן של הצגת סרטים
גרמניים טהורים.
הסרטים דוברי הגרמנית היו תמימים מאוד.
ברובם סיפרו על תקופה שחלפה לבלי שוב,
נסכו בלב עולי אירופה געגועים לאירופה
שלפני מלחמת העולם השניה. אלה היו
סרטים כמו סיסי, נעוריה של מלכה,
שערוריה כנמנפיה, או אשתי ואני.
רומי שניידר, שרוב צופי הקולנוע בישראל
לא שמעו שמע* .לפני סנה, הפכה אחת
הכוכבות הפופולריות ביותר בארץ.
יתכן שלא היה רע בעצם העלאת הסרטים
דוברי הגרמנית. אלא שלא היתה שום הצי
_ דקה למבול של סרטים מסוג זה, לא מבחינה
5אמנותית ואפילו לא מבחינה קופתית. שום
סרט לא משך קהל רק מפני שדיברו בו
גרמנית.
הסכנה העקרית בסרט הגרמני לא היתה
דווקא סכנה לרגש הלאומי, אלא לטעם

שחקן־משנה השנה

שחקנית־משנה השנה

סידני פואסייה

מילייו דמונג׳ו

הטוב של הצופה הישראלי. היתר, זו הסכנה
שבמקום להביא להצגת סרטים אמנותיים,
סרטים המציגים בעיות והמנסים לפתור
בעיות, או סרטי בידור משובחים, תגרום
הנהירה לסרט הגרמני להצפת הארץ בסרטי
חלומות מתקתקים, שעיקר האידיאלים שלהם
הם נימוסי חברה בסגנון פרנץ יוזף, או
רומנים בנוסח האופרטות ההונגריות הישנות.

יץ ידוש נוסף על מסכי הארץ היו
1 1סרטים אירופאים מסוג שלא נראה בארץ
בשנים האחרונות. הסרט הסובייטי, ש בגלל
היחסים הרעים בין ישראל לברית־המועצות,
חששו המפיצים ובעלי בתי־ה־קולנוע
להפיצו, חזר בשתי יצירות קולנועיות
טובות שהיו שונות מהמוצר הטיפוסי
של הקולנוע הסוביטי בעבר. הארבעים
ואחד, סרט פיוטי אודות אהבתה של
חיילת בצבא האדום בתקופת המהפכה לקצין
רוסי לבן ומבשרי הגורל, סרט
אנושי נפלא אודות המלחמה ומאורעותיה
בנוסח גשר ווטרלו, לא היו עוד סרטי תעמולה
נדושים ומשעממים, אלא יצירות אמנות.
מבשרי הגורל נכלל גם בין ארבעת
הסרטים הטובים של השנה בשל כנותו,
ביומו, צילומיו הנפלאים ומשחקה המקסים
של סיסינובה סמואלוביה.

רע תשי׳׳ח * הסרט הרע ר

סר טי ה שנ ה
(המשך מעמוד ) 11
ספרד, מעצמת קולנוע בלתי־מוכרה לצופה
הישראלי, כבשה לה השנה מקום של
כבוד על בדי הארץ. ארבעת הסרטים ה־ספרדיים
שהוקרנו השנה — איזבלה, ההטרגדיה
של בתולה זקנה בעיירה ספרדית;
מותו של רוכב אופניים, סרט ביקורתי
על החברה הספרדית הגבוהה (שניהם
יצירות הבמאי חואן אנטוניו בארדם); דו״
די ואני, ופדרה — היו יצירות אמנות
מענינות. שלושת הראשונים נכללים
גם ברשימת הסרטים הטובים של השנה.
פה ושם נראו גם מוצרי מדינות אחרות.
יוגוסלביה יוצגה על־ידי סרט פציפיסטי מצוין,
עמק השלום ; יאפן בסרטים טובים
כמו שער הגיהנום ורחוב ה חרפה:
הולנד בסרט הפרובלמטי רצחתי
את אמי; שוודיה במוניקה ו ב
טיל

לת השנה, היתד, סרט־ראווה קר;
לנשפיגל, סרטו העצמאי של ג׳ראר פילים
אודות הגיבור הפלאמי האגדתי, הפך מיקי־מאוז
מצולם. אשמת גברים האיטלקי,
שתואר כיצירה ניאוריאליסטית חדשה, לא
היה אלא קיטש ממדרגה ראשונה.
הוליבוד נכשלה בעיקר בשטח אחד — בשטח
שניסה להתמודד עם בעית ההפליה הגזעית.
דבר של ערך, שרצה לספר על

שרב של קיץ.

עקרונות

הפעולה השגיח
אגנזה ן זרשה * גזשתרשגגז בגזחוב *
הזזבגיבה האפראם־יגז * גזשב>דדעוג\\2־אכ\־י
וזירתי * רעמזאמז תרבותי * זן י0ץ ר
הכרכרת תתפירית * הפבורה תשתית

הסחיר 500 נווטה -להשיג בכל הקיוסקים

חדירתם של יצרני סרטים חדשים לשוק
באה בעיקר מסיבה אחת: שתי מעצמות
הבד, צרפת ואיטליה, התדלדלו כמעט לגמרי.
.צרפת סיפקה השנה רק שלושה סרטים
בעלי רמה: ציד המכשפות, מחאה מזעזעת
נגד אי־הסובלנות! פורט דה ליל,
יצירה אמנותית של רנה קלייר; ולעולם
לא מאוחר מדי, סרט שבתל־אביב ירד
תוך ימים מספר מבלי שירגישו בו.
איטליה, אשר סרטיה הניאוריאליסטיים נדחקו
על־ידי מלודרמות סינמסקופיות סוח־טות־דמעות,
הציעה גם היא לצופה בישראל
מבחר דל מדי של סרטים טובים. היו אלה:
לילות לכנים, סרטו של לוצ׳יאנו ויס־קונטי,
לפי ספור של דוסטויבסקי; איש
המסילה של פיטרו ג׳רמי, שהיה כשלון
מבחינת הקופה; ואת לילות קכיריה של
פדריקו פליני, אשר כמו לה סטרדה בשנה
שחלפה תפס מקום בראש הסרטים הטובים
של השנה.

ך* שטח היחידי שלא חלו בו שינויים
• 1קיצוניים בישראל, היה שטח הסרטים
הבריטיים. הבריטים תפסו שוב מקום ראשון
בשטח הקומדיה, עם קומדיות מצוינות
כמו אישיותו של מלצר, שלושה
כסירה אחת ; עם הסאטירה המצוירת
לפי ספרו של ג׳ורג׳ אורוזל חוות ה חיות;
וכשהם זוקפים לזכותם גם את
יצירתו החדשה של צ׳ארלי צ׳אפלין מלך
בניו״יורק, סאטירה על דרך־החיים האמריקאית.
גם בשטח סרטי־המתח נטלו הבריטים
את הבכורה, סיפקו את שניסרטי־המתח
של השנה: עד התביעה ומרוץ נגד

הזמן.

״7וופ די
ת כ שי טי ם
ת״א, רח׳ דיזנגוף 121

החנ > 1ות

המובחרות

בתל־אג>נ

+החנות בדאון את כילד מרחוב נחלת־בנימין ,43 שולחת את ברכותיה
לשנה החדשה לכל לקוחותיה. בחנות כראץ את כילר מבחר עשיר ורב־גווני
של בדים מעולים ביותר מתוצרת הארץ ומתוצרת חוץ. ביקור בחנות בשנה
החדשה משתלם ביותר.
• מיטב האיחולים לשנה החדשה מאחלת החנות האלגנטית ויקטור מרחוב
בן־יהודה ( 6ליד מוגרבי) ומזמינה את לקוחותיה לבקר בחנות׳ בה ימצאו מבחר
עשיר של הלבשה לגברים לשנה החדשה: חולצות ספורט ואלגנטיות, מכנסי
דקרון וקמגרן, עניבות וגרביים. דוגמאות יפות, איטלקיות, אוריגינליות, של
אפודות ומכנסיים לגברות. דברי קיץ בהזדמנות.
>• ברכות חמות ולבביות לשנה החדשה שולח מנחם מרחוב הרצל ,82
המומחה למגיני רוח ולמושבים. כל בעלי הקטנועים, תספר, ולמברטה, יוכלו
מעתה להצטייד במגן הרוח הטוב ביותר ובמושבים ישר מן היצרן.
• את המתנה הגיאותה ביותר לשנה החדשה תמצאו אצל סמדר מרחוב
פרישמן ,77 מול ככר מסריק, המציעה עדיים ותכשיטים ההולמים את לבושך
במבחר עשיר ורבגודני. מיטב התמרוקים אפשר למצוא אצל סמדר המאחלת
לכל לקוחותיה את מיטב האיחולים לשנה החדשה.
• הסלון לנעליים עדין, מרחוב אלנבי ,92 שולח לכל לקוחותיו את מיטב
האיחולים לשנה החדשה, ומזמין אותם לבקר בסלון, בו ימצאו את הדוגמות
החדישות ביותר של נעלי תשי״ט. אצל עדין: שרות נאה ומחירים נוחים.

המהפכה הגדולה של השנה חלה בסרט
ההוליבודי. אחר שנים של משברים, פחדים
מפני משברים, התלבטויות וחיפושי דרך,
חזר הסרט ההוליבודי וקנה לו מחדש את
הקהל שנשמט ממנו. הוליבוד לא היתר, רק
הספק הכמותי הגדול ביותר, אלא גם הספק
האיכותי הטוב ביותר. בצד זרם סרטינופת
שהלך ופחת, ידעה הוליבוד ליצור סרטים
שעוררו בעיות והתמודדו עמהן. אפייני לסוג
סרטים אלה היה מסיכת הרווקים
של אלברם מאן, לפי תסריט של פדי (נזאר־טי)
שייבסקי.
הוא היה סמל לאסכולה חדשה, אסכולה
אוניברסלית לה השתייכו גם בארדם הספרדי
ופליני האיטלקי, שניסתה להציג את ריקנות
חיי האדם הקטן בעולם המודרני, את לבטיו
ואת המניעים למעשיו המוזרים. זאת היתר,
אסכולה, שיחד עם הצגת הבעיות ניסתה גם
להראות את הדרך לשלודה ולשלימות הנפ שית•
סרטים אמריקאים אחרים במתכונת זו,
שהוקרנו השנה: לא פשוט להתחתן,
על בעיות החתונה; כסחור התשוקות,
על בעית הסמים המשכרים; גם הוא

כענקים והרוח היא פראית.

גם בשטחים אחרים לא קפאה הוליבוד
על שמריה, הוכיחה שגם במתכונות הישנות
אפשר לייצר סרטים טובים. היו אלה מערבונים
מצוינים כמו הדו-קרכ הגורלי,
מושחת עדין־נפש; סרטי מלחמה והסובב
אותה כמו אדם כקרכ, האויב
במצולות וכפירי אריות, הסרט ה-
קופתי של השנה, אחרי שעורר את סערת
הרוחות הגדולה ביותר שהקים סרט בארץ.
הסרט הטוב ביותר של השנה היה סרט
צנוע, שהמצלמות שהסריטוהו לא יצאו מתחום
ארבעה קירות של חדר אחד. היה
זה מאזני צדק, סרט־מתח שתיאר בצורה
הנפלאה ביותר את לבטיהם של 12 אנשים
נרגזים, היושבים כשופטים מושבעים לחרוץ
גורלו של נער הנאשם ברצח אביו.

ף* תשי״ח לא הוקרנו על הבד הישראלי
1רק הצלחות. לא חסרו גם האכזבות וה־כשלונות
הגדולים. הגירסה הצרפתית החדשה
של הגיבן מנוטרדאם, שהוצגה בתחי
אודרי
הפבורן
כשרון, בלי סנס

רומי שניידר
הכל, בלי מזל
מאבק המאו־מאו בקניה, היה דבר חסר
ערך; אי כשמש, עם הרי בלפונטה, על
יחסי שחורים ולבנים באחד האיים הקארי-
ביים, היה כשלון נורא. כשלון גדול עוד יותר
ומפתיע היה כשלון סרטו של ריצ׳ארד
רייט יליד הארץ, בהשתתפות המחבר.
הספר עליו בוסס הסרט הצליח בהוקעת
ההפליה הגזעית; הסרט נכשל לא רק בהוקעה,
אלא גם בעצם הזכות להקרא סרט.
סרטים רעים אחרים היו גם הם פרי המצאה
חדשה של הוליבוד. היו אלה סרטים
שניסו כביכול לתאר ולבקר את דרך־החיים
האמריקאית, ריכזו לתוכם כמויות עצומות
של שחיתות, יצרים מסולפים, אסונות מזעזעים,
עטפו אותם ברומנים מתקתקים. התוצאה
— סרטינופת שמשכו בעיקר את קהל
הטיפשעשרה. המוצר האפייני ביותר לסרטים
מסוג זה היה פייטון פלייס.

ן* סרטים הטובים של תשי״ח הגיעו
ן | למעמדם לרוב בשל עבודת הבמאי, בשל
הבעיר, שניצבה בהם, או כתוצאה מעבודת
צוות כללית. מעטים היו הסרטים שהתבלטו
בעיקר בזכות משחקם של גיבוריהם. בין
הגברים נשאר מבצעו של השחקן האנגלי
הזקן צ׳רלס לוהטון, בעד התביעה, ללא
מתחרה. בין הנשים בלטו ג׳ולייטה מסינה
בלילות לוביריה, ג׳ון וזדודרד בשלוש פנים
לחווה, אנה מניאני בהרוזז היא פראית.
עלתה על כולן השחקנית האמריקאית בטסי
(מארמי) בלייר, בסרט הספרדי איזבלח,
בו גילמה דמות בלתי־נשכחת של בתולה
זקנה, שהביאה לה את תואר שחקנית השנה.
בין שחקני־המשנה היה רק אנתוני פרג־צ׳יוזה
(האיש המוזר, בסחור התשוקות,
הרוח היא פראית) מתחרו של הכושי סידני
פואטייה (גם הוא בענקים, רבר של ערך,
חבורת מלאכים) ,שהוכיח יכולת משחק נפלאה,
הבטיח להפוך תוך זמן קצר לכוכב.
ואילו בין שחקניות־המשנה בלטה מיליין
ד׳ימונג׳ו בציר המכשפות יותר מאשר קרו־לין
ג׳ונס, האגזיסטנציאליסטית ממסיבת הרווקים
ומאשר פרנקה מרצ׳י, היצאנית גדולת
הגוף׳ חברתה של היצאנית הקטנה, בלילות
קביריה
העולם חזה 1094

בריג׳יט באודו

כוכב השנה

חלו

שלמי

ךישבועותהקרובים יערך בצרפת טקס נישואים
*1צנוע. מנגן גיטרה צעיר בשם סאשה דיסטל ישא לו אשה.
באופן יחסי, אנשים רבים אינם מכירים עדיין את שמו
של סאשה דיסטל. אולם אין כמעט ספק: תוך זמן קצר יהיה
מוכר מאד, הגבר שישמש נושא לקנאתם של חלק ניכר
מגברי העולם. כי סאשה דיסטל ישא לו לאשה צרם־
תיה קטנה בת ,23 ששמה הוא בריג׳יט בארדו. אותה
אין צורך להציג בפני הקהל.
לפני שש שנים היתד. ילדה בת . 17 היא שיחקה אז
את תפקידה הראשון בסרט. לפני שלוש שנים עוד ידעי
בקושי את שמה צופי הקולנוע הצרפתיים. לפני שנתיים
אמרו צופי הקולנוע ברחבי העולם :״מי זאת
הילדה החצופה והמפתה?״ לפני שנה סיפרו אודותיה
בדיחות מפולפלות בהוליבוד, צחקו קצת על חשבונה, אבל
לא ברצינות. סוף־סוף מי מכוכבי הוליבוד הרציניים יתיחם
ברצינות לאיזו נערה המופיעה בסרטים צרפתיים.
היום בריג׳יט בארדו הינה מושג אוניברסלי, חלום ב־קנה־מידד,
בינלאומי. שמה בלבד מבטיח לסרט הצלחה
בקופה. בארצות־הברית חוללה תוך מספר חדשים, מאז
הוצגו שם ראשוני סרטיה ומאז הגיעה לשם בעצמה, סערה
רבתי. היא קצרה זרי הערצה שאפילו מרלין מונרו,
בימים הטובים לפני שהכירה את ארתור מילר, לא היתד,
מזלזלת בהם. בכל מקום, מיאפן ועד גרמניה, כשרוצים
לציין כוכב חדש, יפהפיה חדשה, עושים זאת כך :״בריג׳יט
בארדו היפאנית, או בפוג׳יט בארדו מהונולולו.״

מפיק אחד ואמר* :ד,ופ, תפסנו אותך, את תהיי כוכב
קולנוע.״ והיא היתה.
היו צריכות לחלוף שנתי* עד שואוים ראה מה שראו
אחרים, והחליט להראו|ז לאחרים מה שהוא ראה.
בריג׳יט התפרסמה בזכות ^ ר טי ם בהם הופיעה בעירום
מוחלט, ערום למחצה ולרביע• היא גם התבגרה במשך
השנים, התמלאה בבמה מקומות ולמדה את כל הטריקים
איך שהוא רוצה.
הגורמים לה להיראות בעיני הצופה

יצד הגיעה בתו של תעשיין
^ לדרגת המלכה הבלתי־מוכתרת
דרגה בה מסוגל סרט שלה, לא
מי ברא את האשה, למשוך קהל
רצופים בניו־יורק?
קשה ליחס עובדה זו לכשרונות המשחק המיוחדים שלה.
ב.ב• היא שחקנית נחמדה, היודעת להבין מה שאומרים
לד, הבמאים, ור,משחקת בעליצות טבעית רבה. אולם עדיין
יש לה מה ללמוד מאנה מניאני, למשל.
יהיו אולי אנשים שירצו ליחס זאת לצורתה החיצונית
המיוחדת, למבטה החצוף, לשפתיה הבולטות והרוטטות,
לתסרוקתה הפרועה שצבעיה משתנים בהתאם לצרכי הסרט
בו היא עובדת, בגופה שהוא שלב־ביניים בין נערה
לגוף של אשה. אחרים ייחסו ללא פיקפוק את הצלחתה
לתאוזת־ההפשטה שגילו יצרני סרטיה, שהציגו את גופה,
מכוסה בדים, מבצבץ מבעד לבדים, או כשהבדים מבצבצים
דרכו. המיניות שבה, יאמרו אחרים, היא הכובשת.
אין ספק שבכל טענה יש משהו• אולם נערות ממינה
של בריג׳יט בארדו היו ועוד תהיינה. היו נערות כמוה, שהתפשטו
כמוה לפני חמישים או עשר שנים, ומעט מאד
אנשים שמו לב אליהן. אפילו לקולנוע לא נתנו להן
להגיע. הסיבה העיקרית להצלחתה המסחררת של הבאר־דו,
אצל קהל צופי הקולנוע, אינה נעוצה בה אלא בו,
בקהל הצופים עצמו.
הכוכב הקולנועי היה מאז ומעולם בעיני הצופה כח
המשיכה העיקרי של סרט. היה זה משום שהוא היה
המגשר בין הצופה לבין הסיפור, שהוגש לו על־ידי הסרט.
משום כך הפך הכוכב הקולנועי לעיתים קרוב יותר
לצופה מאשר המציאות, נוצר ביניהם איזה קשר אינטימי
שאת מהותו ידע רק הצופה עצמו• מישהו, ודאי אדם
חשוב, הגדיר זאת פעם במשפט :״הצופר, הוא שותפו מה ואדם נזהר מאוד בכל
של הכוכב שהוא מעריץ.״
שנוגע לבחירת שותפים.
גזים נוזליים צרפתי
של המין הנשי; למשובח
ביותר, כמו
במשך 50 שבועות

ך* ריר, וההיסטוריה כבר
צ. כוכב בוחר את הקהל
אפשר להתחיל ולנתח את
פיקפורד, טדה ברה, וגרטה

ה־קבעה
זאתבערך, שלא
שלו אלא הקהל את כוכבו.
קשר הגומלין מתקופת מרי
גרבו. אולם יהיה זה ניתוח

מה שקרה אחרי כן דומה לסיכום של אחד ממשלי
קרילוב. ואדים הסתחרר, בריג׳יט הפכה כוכבת. ואדים
חשב שהוא עשה אותה. הוא יצר את הסרט אלוהים ברא
את האשה, ובליבו חשב שהוא ולא האלוהים עשה אותה.
נתן לה להופיע עירומה במיטה עם אחד ז׳אן לואי סריג־טאן,
וזה מצא חן בעיניה.
אחרי הסרט נתנה גס לואדים, נשארה עם טרינטאן במיטה.
אבל גם שלב זה לא נמשך זמן רב. מכיון ש־טרינטאן
עשה מעשים של גבר, חשבו גם שלטונות הצבא
שהוא גבר. הם גייסו אותו לצבא, שלחו אותו לגרמניה,
וזה היה קצת רחוק בשביל נשיקות מעופפות.
בעלמא, משום שהצופה של היום אינו זוכר אותן.
אבל כולם זוכרים את אותן דינאוזורות משונות, בעלות
חזות משתפכים שהיו מרתיעים אדם מלעמוד בטווח
של מטר, ואחוריים מובלטים עוד יותר; אותן ה־כוכבות
שזה לא מכבר חלפו מעולם הבד ועוד אפשר
למצוא שרידים מהן זעיר פד, וזעיר שם, במידה שהצליחו
להקטין את טווח חזותיהן ולהגדיל את טווח כשרונותיהן.
אלה היו אחת ממאורעותיה מחויבי המציאות של תקו פת
המלחמה• הטבע כבר קבע זאת מקודם. בתקופת
מלחמה, ערב המלחמה וקצת אחרי המלחמה, קיים בלב
הגזע האנושי אינסטינקט המזהיר אותו מפני השמד. יצר
זה, קבע המדע העממי, דוחף אותו לפעילות מינית מוגברת.
עובדה היא שבעת מלחמה מתערער המוסר, והגב רים
הצעירים הנשארים בבית מולידים יותר ילדים, והחיילים
אוהבים אז דווקא את הנשים בריאוח־הגוף והחושניות,
וצופי הקולנוע את הכוכבות המגלמות את המין.
אין מה לעשות נגד זה, זהו אחד החסרונות של המלחמה.
בריג׳יט
בארדו היא תוצר מובהק של הצופה המודרני,
של האיש הקטן שאינו רוצה לחשוב, מפני שלפני יומיים
חשב כבר כשהגיע חשבון מס ההכנסה; שאינו
רוצה להיות עצוב, מפני שהוא כבר מספיק
עצוב; שאינו רוצה לראות נשים זוהרות ומיניות
וטפשות, מפני שכאלה יש לו כבר בבית.
הוא האיש הקטן, רוצה בשותף ממזרי במקצת,
שתמיד — אפילו כשהוא עצוב ובוכה,
נהנים להסתכל בו; ביצור היודע שהמיטה אינה
רק מקום שינה או הרבעה, אלא מעין מגרש
שעשועים קטן. זאת נותנת לו בריג׳יט בארדו.
כי הצופה של היום אינו יודע בעצם מד, הוא
רוצה, וזוהי בדיוק בריג׳יט בארדו.

ך* ל צופה כקולנוע חולם על בריג׳יט באר־דו,
אך ספק גדול הוא אם היה מוכן לחיות
איתה. בתור נושא של חלום היא אידיאלית, אבל
במציאות יש דברים יותר טובים ויפים מאידיאלים.
הראשון שהגיע למסקנה זו היה צעיר
צרפתי בשם רוג׳ר ואדים שנשא אותה בגיל . 16
המ 6כן החזיק מעמד ארבע שנים. אומרים שבכל
זאת היה כדאי, מפני שעכשיו הוא כבר
במאי סרטים ולא עוזר במאי. הוא כל כך סבל,
שאפילו לא שם לב לכך שאשתו יכולה להיראות
די טוב על מסך הקולנוע. אלא שהפעם, כש־רדפה
אחריו להציק לו גם בעבודה, ראה אותה

בריג׳יט נעשתה יותר מפורסמת, כסף לא העריכה. לפתע
הרגישה את עצמה בודדה מאוד. בסנט טרופז, כפר
הדייגים הקטן של הריביירה הצרפתית שהפך משכנה של
כל הסנובה התרבותית הצעירה של צרפת, מצאה לה
פורקן בחברת צעירים מטורפת למדי. שם הכירה אותו,
את סאשה דיסטל, המנגן על גיטרה.
חסרת מזל. היא היתד, מצליחה
אודרי הפבורן
בתור כוכב. היה לה כל מה שדרוש לצופה של הדור:
גיזרה דקה, עיני איילה מבוהלות, הליכות פרחח־יות
ואצילות גם יחד, כשרון וקצת קסם אישי. אולם
היא היתד, עצובה לפעמים ורצינית, וגם חסרת סקס. וזאת
לא סלחו לה• לרומי שניידר כבר היה יותר מזל. היא
אף פעם לא היתר, עצובה ולא רצינית, ותמיד השתדלה
לעשות לצופה טוב בלב. הוא היה מוכן לצאת עמה לטייל
בשדרה, אך לא להכנס למיטה. בריג׳יט בארדו ענתה
על כל המשאלות.
חבל היה אולי לקלקל את החלום העולמי, אך לבסוף
זה ישתלם. אולי, כשתיכנס בריג׳יט בארדו לחופה בעיד
שבועות מספר, יייי״י י־״ת פחות.

בי״ם לנהגות גדול ומשוכלל, הוראה עיונית ומעשית.
לכל סוגי כלי הרכב, ע״י מורים מוסמכים.
קטנועים, אופנועים, מכוניות, אוטובוסים.
טלפון 618 4 4

תל־אביב רה׳ השומר מס׳ 5
פנת רה׳ נחלת־בנימין 12

?י 1ל 1ז זגט\בג\ .אג \זוכך\־\ז _>\ל וזטזלגגו דנזי ן זנזיוגי,
וא ה\ 1בר לוג א\ז הנזך \זו?גב ב \\ 1י?ץ ט\ הגוג ל
לטייגזט לא וגכל לנזפס נויגזגדגז לוויוגייוז ט\י 9ג\־\
בגזטלגגויהם.

סו פ ה שד הקומונה

(המשך מעמוד )7
כלל המצרכים שהחבר צריך לקבל אותם
מן הקיבוץ. אם קיבל חבה קיבוץ אלמוני
חולצה במתנה מדודתו שבבנימינה, לא יקבל
אותה שוב ממחסן הבגדים שבמשקו.
אלא שרוב המתנות אינן מסוג המיצרן ש־במחסני
המשק. הדודות מעדיפות תמיד לשלוח
מכשיר חשמלי מיוחד או צעצוע
מובחר ויקר לילה חליפה נאה לאשר, או
חולצת פאר לגבר, אותם אין הקומונארית
בקיבוץ זוכה לראות אפילו בחלומותיה הטובים
ביותר.
האיסורים, ההחרמות והבקשות לא הועילו.
כשהתנאים החיצוניים גברו על הקיבוץ מבחוץ,
הוא החל לשנות את ערכיו מבפנים.
הקומונה אלף הושלכה לקרן־זודית וקומונת
הנורמות עלתה לכם המלוכה תחתיה. זוהי
הקומונה בה זוכה חבר הקיבוץ לנורמות —
זוג נעלים אחד בכל שנה, או למעיל חורף
אחת לעשר שנים.
קומונת הנורמות קבעה כללים פשוטים:
כל חבר, בהתאם לגילו, מינו ושנות הוזתק
שצבר לזכותו בקיבוץ, מקבל את חלקי
הלבוש שהוא זקוק להם, את מנעליו, את
הריהוט לחדרו וחפצי־בית שונים ברווחי זמן
קבועים מראש. אין זה משנה כלל אם
חבר פלוני בילה כבר את נעליו, ביום בו
הוא זכאי לזוג נעלים נוסף כעבור שנתים
מן היום בו קיבל את נעליו הקודמות.
״אתה צריך או לא, זה לא חשוב,״ אומרת
הקומונארית לחבר הנכנס למחסן. לחבר ניתנת
אז ברירה אחת: לוזתר בכלל על הנעלים
להן הוא זכאי, או לקבל אותן גם
מבלי שיהיה לו צורך בהן לפי שעה. כך
הם הדברים גם לגבי חולצה, מכנסים, שמלה
או מטפחת ראש.
חפציו של החבר בקומונת הנורמות הם
אישיים בהחלט. החולצה והחצאית אינן עוברות
מחבר לחבר ומחברה לחברה. הם
מסומנים בשמם או במספרם של חברי הקיבוץ,
להם הן שייכות. את הרהיטים גורר
אתו החבר מחדר לחדר, אם הוא עובר לשיכון
משובח יותר. ויחד אתם עוברים הקומקום
החשמלי, הראדיו והמאוורר. שיטה
חדשה זו נטתה גם להתחשב יותר בטעמו
של כל חבר וחבר. אם, למשל, זכאי חבר
הקיבוץ לחולצה בשווי של 10 לירות, יכול
הוא, בגבולות תקציב זה, לבחור בין חולצה
אדומה לחולצה כחולה, או בין חולצה
משובצת עם כפתורים לחולצה שחורה ורקומה,
רכוסה ברוכסנים.

מצב-רוח ובשרון
ך* כלל כ,,קומו;ת י, הנורמות?!ילרה
| 1אותו כלל שהדריך את הקיבוץ כולו ב

פ 1לםי 1ח ד

בעיות השוזיון והשיתוף :״מכל אחד לפי
יכולתו׳ לכל אחד לפי צרכיו — בהתאם
ליכולת הקיבוץ.״
עכשיו, אחרי שנים לא רבות של ימי
קיומה המאושרים, טוענים הליצנים שבמתג־גדיה
:״הכלל בקומונת הנורמות הוא: מכל
אחד לפי יכולתו ולכל אחד לפי צריחו־תיו.״
שוב טוענים המתנגדים :״קיים תור
ושיטה בקומונת הנורמות, אך כמו בכל
תור זוכים בעלי המרפקים. מספיק שיהיו
מועטים כאלה, כדי שהתור לא יהיה תור
וכדי שהעומרים בו יתמלאו תרעומת ורוגז
וכדי שישארו כמה אחרונים שלא יספיקו
לעלות על האוטובוס.״
בכל קיבוץ קיימים כמה בעלי מרפקים,
המטילים את מוראם או השפעתם על מרכזת
הקומונה, האחראי לסנדלריה או מרכז
יזעדת החברים. הם זוכים לקבל מצרכים
שאינם מגיעים להם לפי מקומם בתור, או
לפי זכויותיהם בכרטיסית הנורמות. כל זאת,
מבלי לגעת בפרשת המתנות. הזרם המתגבר
שלהן, בד בבד עם העלאתה והעשרתה
של רמת־החיים בעיר, משבש את כל שיטת
הנורמות ועושה אותה לצחוק מוחלט.
בעשר הלירות שקומונת הנורמות מקציבה׳
למשל, לחולצת החבר, יכול מי שזכאי
לקבל אותה חולצה לבחור בין חולצה
צהובה׳ ירוקה או שחורה. אולם הוא
איננו יכול לוותר כליל על חולצה זו, או
אפילו על חולצה שניה, ולהוסיף סכום זה
לתקציב מעיל החורף שלו, על מנת לקנות
מעיל מאריג משובח יותר או מגיזרה המוצאת
חן בעיניו יותר מהמעיל שהוא
מקבל בקומונה.
חבר הקיבוץ הקשור לקומונת הנורמות
אינו יכול לרכוש לעצמו פריט שאינו נמצא
ברשימת הפריעים של הקומונה. הוא
אינו יכול גם להביא לחברתו נעלים בעלות
עקבים גבוהים כדי שתשתמש בהן בביקוריה
בעיר, בעזרת ניצול תקציב הנעלים
הרגיל שלה, בתוספת ערכו של פרים
אחר, עליו הוא מסכים לוותר בשנה זו.
בסיכומו של דבר: שיטת הנורמות אינה
מאפשרת לחבר הקיבוץ להשתמש באופן
חופשי בתקציב ההנעלה או ההלבשה שלו,
בהתאם לטעמו האישי ולצרכיו הפרטיים, מחוץ
למסגרת הכלכלית והחברתית המוגדרת
של המשק. מתנגדיה של קומונת הנורמות
משתמשים בנימוק זה כאחד מנימוקיהם החשובים
ביותר לחיסול השיטה. כשהם מוסיפים
לו את טענת הבזבוז הסמוי שב-
קומונה זו, בה לוקח החבר פריטים שהוא
אינו זקוק להם כלל, ואת הטענה כי החבר
כפוף עתה למרותם של בעלי התפקידים,
מצב רוחם, טעמם ויכולתם של האחראי ל־

להפסקת

נשירת שערות ומניעת קרחות
מ אפ שר . 1 :הפס?ן ה מו חלטת של העשירה
,2העמחת שער חד ש
א ח ריו ת ג מו ר ה -כמין רה ש ל
אי הצלחה, יוחזרהכסף

ררביעיס

קדסטסייקוס

בהנהלת סר א. ר 1בין. ביזקוסםטיקאיםד 91ל ם

תל־אביב,

ר חו ב פיעסין ר - 2ט ל22128 .

אכילה בצוותא. היעבור הבישול לחדרים?
חדר האוכל הוא מקום המפגש ההמוני של כל חברי הקיבוץ, שלש
וארבע פעמים לפחות כיום. הוא גם המוקד החברתי והמשקי של
הקיבוץ, ביחידה הכרתית. כחדר האוכל נערכות שיחות הקיבוץ,
נופלות ההכרעות המשקיות הפשוטות והחשובות ביותר, מתלבנות
דרכיה הרעיוניות והפוליטיות של התנועה הקיבוצית ומוברעת
השאלה אם ״להקים או לא להקים את בית הילדים החדש לקבוצה
א חדר האוכל אינו מלכד את החברים לאכילה בצוותא כלבד.
בחדר האוכל מרגיש חבר הקיבוץ פעמים אחדות ביום את כוחו •טל
הקיבוץ בולו: הקולקטיב היוצר, הפועל ביחד, במשותף, כבל שעה
משעות פעולתה של המכונה השיתופית הגדולה, בה הוא חי.
וזערלנזיהזה 1094

שנה

טובה עם

א ר קו

רהיט

4 8 0 0

רהיטים לפי תרשימים אדריכליים ומודלים סטנדרטיים

הוו המשפחה -הכיש הכוסית
חדר המשפחה הוא מבצרו האישי של בל חבר קיבוץ נשוי.
בחדרו יכול החבר לבטא את אישיותו שלו בחפציו
האישיים, כסידור פני החדר, בקישוטו ובפגישות החברתיות
שהוא מקיים עם חבריו הקרובים בקיבוץ. מחוץ לחדר,
החבר הוא פרט -חוליה קטנה כשרשרת גדולה. כחדר,
אחרי שעות העבודה הקשה, יבול החבר לעסוק כשלו,
מבלי שמישהו יתערב כעניניו הפרטיים ובמעשיו. אולם
גם לחדר המשפחה מגיעה ידה של וועדת החברים
כקיבוץ: הרשות המפקחת על השיתוף והשוויון. שני
הצילומים בעמוד זה מופיעים בתערוכת הקיבוצים, בחיפה.
קומונה ולקניות בה, מניפים מתנגדים אלה
את נם המרד נגד קומונת הנורמות. כאלטרנטיבה
מציעים חברים אלה את השיטה החדשה׳
המקובלת כבר עתה במשקי איחוד
הקיבוצים :״התקציב האישי״.

מועצת הקומקומים

ך1יצגים שבין חברי הקיבוצים קור/
,אים לקומונה זו בשם ״תקציב אשתי״.
יש להם סיבה טובה לכך: מרבית התקציב
האישי, המוקצב בקיבוצים בהם הונהגה
שיטה זו, עוברת אוטומאטית לצרכיה של
האשד, במשפחה.
שיטת התקציב האישי מבוססת על כוח
בחירתו האישית של כל חבר קיבוץ. כל
הסכום המוקצב מדי שנה להנעלה, הלבשה,
ריהוט וחפצי־בית לכל שכבת חברים בקיבוץ,
לפי גילה, וותקה ומשך הזמן שהיא
נמצאת במשק, עומד לרשות המשפחה. החבר
והחברה יכולים לעשות במסגרת סכום
זה ככל העולה על רוחם• הם יכולים לקנות
תריסר חולצות ותריסר זוגות נעלים,
ולחסל בכך את כל התקציב. הם גם יכולים,
לעומת זאת, להסתפק בשנה מסוימת בכורסה
נוחה ובמעיל חורף משובח. הם אינם
יכולים להעביר תקציב זה לצרכים אחרים:
בילוי ממושך בעיר או נסיעה לחוץ־
לארץ, אולם במסגרת התפקיד לו נועד התקציב
רשאים הם לעשות בו כרצונם.
מכל הבחינות עדיפה שיטה זו בעיני החבר
הפשוט על כל השיטות שקדמו לה, ושהיו
נהוגות בקומונה הקיבוצית. לא זו
בלבד שאינה פוגעת אף לא באחד מעקרונות
השוזיון הקיבוצי הנהוגים היום, אלא שהיא
עוד עוזרת גם להסדירם בצורה מתקבלת
על הדעת, לנוחיותו של כל חבר. שיטה
זו מתחשבת בטעמם של החבר והחברה בקיבוץ,
ומצמצמת כמעט לגמרי את תלותם
בטעמם האישי, מצב־רוחם או כשרונם של
בעלי התפקידים בשטח זה.
הוויכוח בין שתי השיטות, קומונת הנורמות
וקומונת התקציב האישי, עמד השנה
במרכז הדיונים במועצה התשיעית הכללית
של הקיבוץ הארצי ובדיונים שקדמו לה. רק
קיבוץ אחד, קיבוץ מרחביה, החליט לפני
המועצה לתמוך בשיטת התקציב האישי. במועצה
עצמה היה שלום לוריא, מורה ממרחביה,
ראש הדוברים בעד תקציב כזה.
אולם למרות שצירים רבים הביעו את הזדהותם
החלקית או המוחלטת עם חברי מרחביה,
נדחתה ההצעה ברוב גדול, כשחברי
מנהיגות הקיבוץ לוחמים בה בשצף־קצף.
טען בשיחה פרטית אחד החברים המרכזיים
של הקיבוץ :״חשבתי לדבר בעד התקציב
האישי, אבל בשביל מה לעורר מהומות?
בין כך וכך יונהג התקציב האישי בכל
הקיבוצים, תוך כמה שנים.״
מי שזוכר את ״מועצת הקומקומים״ של

העולס חזה *109

רוזנ ב רג א״ איכלר
תל־אביב, רחוב בן־יהודה ,43 טלפון 22136

הקיבוץ הארצי בתל־עמל, שציריה עסקו ברצינות
גמורה בשאלה אם לאסור או להתיר
את הקומקום החשמלי בחדרים הפרטיים
או לאו, ידע כי אותו חבר מרכזי צדק.
כי המעבר מ״קומונת הנורמות״ לקוצונה
של ״התקציב האישי״ הוא רב־משמעות הרבה
יותר מהחלטה פורמאלית של מועצה
זו או אחרת — המציאות ותנאיה הם שיכתיבו
את ההחלטה על כך בכל קיבוץ
וקיבוץ לחוד ויביאו בסופו של דבר גם
להחלטה מרכזית אפילו במוסדות העליונים
של התנועה הקיבוצית השמרנית ביותר: הקיבוץ
הארצי.

פחות שוויון, יצור מוגבר

• תבואותהקיבוציות הגדולות ה־
^ אחרות, באיחוד הקיבוצים ובהקיבוץ המאוחד
חתרה שיטת ״התקציב האישי״ מתחת
ל״נורמות״ במשך זמן ממושך והשתלטה
על הגדולים שבמשקי תנועות אלה.
שיטה זו חרגה באיחוד ובקיבוץ המאוחד
גם מעבר לארבעת כתליו של מחסן הבגדים:
בקיבוצים אחדים מקציב הקיבוץ
מנת מזון לחדרי החברים בשעה שבקיבוץ
נאות מרדכי שבצפון הארץ מקבל כל חבר
ספל אספרסו אחד ליום ב״באר״ הקיבוצי
היחיד במינו בארץ.
את משקי האיחוד והקיבוץ המאוחד מאפיינת
תכונה חשובה שאינה קיימת כמעט
במחלקות לעניני חברה וחברים בקיבוץ הארצי:
גמישות מקסימאלית. גמישות זו מוכתבת
כמובן על־ידי המציאות. בשעה שמשקים
שלמים נעזבים — אומרים ראשי תנועות
אלה — מוטב להקל על החבר בדרישותיו
האישיות, להוסיף זוג נעלים לחברה
וכורסה לחדר, פחות ״חינוך משותף״ ומטבח
קטן ליד חדר המשפחה — ובלבד ש־
*חדר זה על יושביו לא יעבור לעיר.
גמישות כזו אינה קיימת במשקי השומר
הצעיר. בעוד שהיום אין מגרשים עוד חברים
המעשנים במשקים צעירים, שהחליטו בשעתו
לאסור על העישון מטעמים אידיאולוגיים
— מקפידים מוסדות התנועה על
כל עבירה קלה כחמורה בתקנון החברתי
של הקיבוץ ומעדיפים לעיתים לאבד כוחות
משקיים וחברתיים מעולים ובלבד שלא
לעבור על התקנון הכתוב המקודש.
התנאים והמציאות השתנו תכלית שינוי
בעשר השנים הראשונות לקיומה של מדינת
ישראל: בעוד שבעת יסוד התנועה הקיבוצית
היו ה״שוזיון והשיתוף״ תנאי יסודי
ליכולת המשקית של הקיבוץ — רואים בהם
היום ה״מישקיסטים״ מכשלה וגורם עיקרי
להתמוטטות יכולת זו. הם מעדיפים
פחות שוויון, פחות שיתוף ובלבד שהייצור
יהיה מוגבר יותר, יכסה בהכנסותיו המוגדלות
את הדרישות האישיות הגוברות של
חברי הקיבוץ. על הנחה זו, נטוש הקרב בין

הנהלת ביהח״ר ״קויק״

במקרה נגל בחלקי פרם הנאמנות שלכם מבלי שידעתי שהדבר קים.
פרם הנאמנות. משום שאני משך כל השנים משמגיע
לי מכם באמת
תמשת בתוצרות שונות, אבל מיום שיצאה תוצרתכם לשוק הריני
ולא באחרת. כמו כן אני משמשת לכם בין כל
משתמשת בה בלבד
ידידותי ומכרותי הרבות שופר תעמולה מרצון ובחנם.
באם יש ברצונכם להשתמש במכתבי זה כפרסום לתוצרתכם, הריני
נותנת לכם הרשאה זו בחפץ לב. אני מצהירה שנית שאיני מוצאת,
לאחר נסיון של שנים, שום תוצרת דומה בטיבה לתוצרת ״קויק״ הן
בטיבה והן בתוצאותיה.
בכבוד רב,

ורדה מכנם,
רחוב רוטשילד ,122
פתח־תקוה.

לכפטיסטים

כארץ

הכינוס השנתי יתקיים בימי
סוכות בכפר הבפטיסטים.
נא להתקשר בכתב לשמי רת
מקום לפי הכתובת :
פתח־תקווה, ת .ד177 .

חברי הקיבוץ להנהגתם הרומנית•

אנשים עוגה ממשל תי ת>

המעשן

סיגריות

נסיון בכל
ה עו לםב הו ראת

• צרפ תי ת
• אנג לי ת
• ע ב רי ת. פורטוג זי ת
ג ר מני ת. רוסית
ספרדית וב־ל
פג ה ״צשעורים עם
3-5סטודנטיםבלבד
אזזה״צ קבוצות מרוכזות
ועזרה לתלמידי ביה״ס.

ההרשמה החלה

בסבר לי ץ
רח ׳ נחלתבנימין 2
ת״א, טל.6 23 4 2 .

צל־נוע
סוככי שמש, גשם ושמשיות
מחיוי-ם

נוחים

תל-אביב, רח׳ הרכבת 50
סל 51909 .

בעת ביקורו האחרון של היועץ המשפטי
לממשלת ישראל חיים כהן בבנין האו״ם
בניו־יורק, פגש מכרה ותיקה׳ אותה לא
ראה מזה זמן רב. היתד. זו מרי כרנסיס
האגן, הנתינה האמריקאית אשר נדונה
בישראל באשמת ריגול לטובת סוריה. חיים
כהן, שהיה עצמו התובע במשפטה׳ נכנם
בשיחה עם מרי, הזמין אותה שלוש פעמים
לארוחות צהרים, בהן בילו השניים
שעות ארוכות בשיחות ידידותיות מאז
חזרה ממסעה האחרון לפאריס הספיקה
שרת החוץ גילדה מאיר להוכיח, כי אם
תועלת מדינית מרובה לא היתר, בביקורה,
הרי תועלת גסטרונומית היתד, גם היתה.
גולדה, המתמחה באפיית עוגות והנוהגת אף
בשיחות החשובות ביותר עם דיפלומטים הנערכות
בביתה להגיש עוגות מעשה ידיה,
ולשסע את השיחה באמצע בשאלה :״נו,
איך העוגה?״ הביאה עמה מתכונים מיוחדים
מפאריס לעוגות וטורטים בעת ששרת
החוץ היתד, בלונדון במסעה האחרון, אירגן
עבורה שגריר ישראל אליהו אילת פגישה
עם עתונאים. כמד, דקות לפני שה־עתונאים
הגיעו, כאשר גולדה נוכחה כבר
באולם, היא ביקשה מפקיד השגרירות מטלית.
כשהביאו לד, מטלית, החלה לנגב את
האבק מהשולחן סיפור אחר על גולדה
מספר על פגישתה, עם שובה ממסעה,
עם קבוצת חברות מפא״י. גולדה באה לפגישה
חבושה כובע מהודר, התנצלה בפני
החברות :״הכובע הוא רק בגלל התפקיד —
מה אפשר לעשות. הפרוטוקול מחייב
בהלוויתה של הגברת לאד, גיינגר, מי שהיתר,
בעלת מזנון הכנסת והמזנון בבית־ציוני
אמריקה בתל־אביב, שנפטרה בשבוע
שלפני ראש־השנה, נשא יושב־ראש הכנסת
יוסף שפרינצק דברי אזכרה למנוחה.
אמר שפרינצק, בין השאר :״היא היתד,
פאר הכנסת. מה שחברי הכנסת קילקלו בבריאותם
באולם, תיקנה היא במזנון במא־כליה
המשובחים אם כי לא היו לה
ילדים, כל 120 חברי הכנסת היו ילדיה״
האדם הגאה ביותר בישראל יכול היה
להיות השבוע צבי שגב, עובד ועדת העשור
שהתמנה כאיש הקשר בין הועדה לבין
אלוף התנ״ך, איש השנה עמום חכם.
שגב ליתר, את עמוס בימי שהותו בהבראה
בקיבוץ ניר עציון. כתב עמום חכם, במכתב
לידיד :״לו בא כל ענין מבחן התנ״ך
אך ורק כדי שאוכל להכיר אדם נפלא כמו
שגב, די היה לי בכך אחרי הבקורת
הצבורית החריפה שהתעוררה על השופט
העליון שניאור זלמן חיטין, בקשר לדבריו
בסיום החידון התנ״כי הבינלאומי,
בהם הודיע כי הוא מכיר את עמוס מילדותו,
מצא השופט חשין לנכון להשיב
על אלה ששאלו אותו :״איפה היית עד
עכשיו? מדוע החשית כל העת?״ הסביר השופט
במכתב למערכת דבר :״לא רק גאוניותו
לא היתר, ידועה לי אלא עצם קיומו.״
חשין גילה כי עוד בשנת 1921 שכרו הורי
עמום חכם דירה אצל הוריו, ומאז לא שמע
עליו דבר. לפי דבריג מסתבר כי עמוס
חכם הוא כיום בן 37 ולא בן 30 או .34

בי קו ר ת אמנות־ת
לפני שבועות מספר הקדיש החשוב ש־בעתוני
ארצות־הברית, הניו־יורק טיימס,
כתבה מיוחדת לתקליטים עבריים. במאמר
ארוך ומנומק, סקר מבקר העתון רוכרנז
שלטון את התקליטים העבריים הנפוצים
בארצות־הברית. בראש הרשימה צועד תי*

הורים חנה ויעקב רכטר
אסור לצלם
אודור ביקל, בשירים יהודיים וישראליים;
אחריו מעריך המבקר זמרת ישראלית תיט־ניר,
בשם גאולה גיל, עליה הוא אומר:
״קולה של הגברת גיל אינו בשל עדיין,
נוטה לשריקה ולצרצור חטמי לפרקים.״ ב עיקר
משבח המבקר את צמד הזמרים הלל
ואכיבה רווה, כותב עליהם :״מעטים
האמנים על גבי תקליטים במדינה זו, היכו לים
ליצור את אוירת ישראל באופן כה
יעיל כמו הילל ואביבה אדם יכול לדמיין
לעצמו שהוא נמצא בנוה מדבר
תנ״כי, כשהם מופיעים כלה פאם־
טור, השחקן ההונגרי שעלה לישראל,
ישב כאן כמה שנים וניסה להקלם בשטח
התיאטרון והקולנוע בארץ ללא הצלחה, מופיע
עתה בתפקיד ראשי בסרט גרמני רוזנת
הצ׳ארדש, שהוא נוסחה קולנועית של האופרטה
המפורסמת הרקדנית כרמלה
גולדכרג הופיעה לאחרונה בטלביזיה הבריטית׳
ומופיעה כיום במועדון המפורסם
מקסים בוינה. אחרי הופעתה בטלביזיה הוח־תמה
כרמלה לסיבוב הופעות במזרח הרחוק,
הכולל את טוקיו, הונג־קונג, בנקוק, ניו־דלה,י,
קלקוטה ורנגון שלושה שבועות
אחרי שבאו בברית הנשואים, החלו הסופר
יורם מטמור ואשתו קטי רודר מרגישים
את הטרדות הרבנות. כזכור, נגרמו
כבר לקטי קשיים בעבר בקשר לספקות בדבר
היותה יהודיה, לפי כל הדינים. אולם
לבסוף אושרו נשואיה, היא סבלה במקור,
ונישאה כיהודיה כשרה. אלא שלכבוד ראש
השנה הכינה לה הרבנות הפתעה: קטי ויורם
לא קיבלו את תעודת הנשואין שלהם.
כשצילצל יורם לרבנות, לברר מדוע לא
קיבל את התעודה, הודיעו לו כי הרבנות
רוצה להזמין קודם את קטי לחקירה. וכך
נוצר המצב המוזר שקטי רודר היא באופן
חוקי קטי מטמור, אלא שבגלל חוסר תעו

אין ביכולתה להוכיח זאת או לשנות
את תעודותיה. על כל פנים קטי אינה מתכוננת
להופיע לחקירה בפני הרבנות, ואם
תסרב הרבנות לתת לה את התעודה, קרוב
לודאי שהענין יובא לבית־המשפט•

ב די ח ה די פ לו מ טי ת
הרכילאית מירה אכיר היפנתה בזמן
האחרון את תשומת ליבה המיוחדת לעסקן
צבורי נאה ואלמן. לאלה שתמהו מדוע מרבה
מירד, להזכיר לאחרונה במדור הרכילות
שלד, את אברהם שכטרמן, ראש מינהל
יפו, תובן עובדה זו לנוכח הידיעות שהזוג
מתכנן נישואים בקרוב. אם לא יהיו
אלה נשואים בקנה מידה ממלכתי. הם יהיו
לפחות בקנה מידה עירוני. אגב, כיאה לראש
מינהל יפו, שכטרמן הוא בעל רגש
לוקאל־פטריוטי מפותח: הזוג מעדיף לטייל
ביפו מאשר בתל־אביב נשואים של
אישיות אחרת, העשויים להתקיים בקרוב הם
נשואין של החזן ידסן ש קוסוביצקי, לאלמנתו
של מי שהיה אחד האישים המפורסמים
במדינה אחרי שבנו של ראש
עירית באר־שבע דוד טוביהו נשא לו
אשד, בטקס חגיגי שנערך בקיבוצו, קיבוץ
גבים, שלח ראש העיר מכתב ברכה מיוחד
למשק, לא שכח לצרף אליו 100ל״י ״לשם
קנית מזכרת בשביל המטבח או חדר־האוכל״
טקס ברית המילה של בנם הבכור
של השחקנית חנה מרון ובעלה הארכיטקט
יעקב רכטר, למרות שנערך במעמד
קהל מכובד ורב, נערך כמעט בסחר.
הזוג לא פירסם מודעה על המאורע בעתין,
ובין עשרות המוזמנים לא היו כמעט עתו־נאים.
הזוג אפילו לא הזמין צלם לצלם את
המאורע, וצלם העתונות היחיד שנוכח במקום
התבקש על־ידי האב המאושר בתקי פות
רבה לא לצלם שום צילום במאורע
יעקב (״ג׳וקי״) ארקין הפנטומימאי,
שהתאכזב כשאד סאליבן לא לקח אותו עמו
לארצות־הברית, הפליג בשבוע שעבר לצרפת.
עדי ראיה למאורע מספרים, כי ברגע
האחרון הופיעו בנמל כמד, נערות ודרשו
הסבר לצעד הנמהר. כל מה שג׳וקי יכול
היה לומר להן :״לא מבינים אותי כאן בארץ״
לפירסום עולמי זכתה יהודית
מזרחי שנבחרה לפני שלושה שבועות
כמלכת המים של ישראל. העתון האמריקאי
הנפוץ ניו־יורק דיילי ני ח פירסם את תמונתה
של יהודית בל1זית סיפור אודותיה.
בעקבות פירסום זה החלה יהודית לקבל
מכתבים מאזרחים אמריקאיים. המכתבים
המגיעים אליה לפי הכתובת: יהודית מזרחי,
מלכת המים של ישראל, ישראל, כללו עד
כד, הצעות לסידור עבודה בארצות־הברית
כדוגמנית, והצעות הכרות מצעירים אמריקאיים.

ב מרחב
האו״ם

י — וווי

ויו

ויויי -ז

גירויים של קצין ירדני על הקשר ביו עבד אל־איללה וישראל

•דיים רי קו ת
מכל אחד מביקוריו הקודמים במרחב, הצליח
פקיד האו״ם מספר , 1דאג האמר־שילד,
להביא עמו בחזרה לניו־יורק דו״ח
על הישג ממשי כלשהו. הפעם לא עזרה לו
אף או״מנותו הרבה. השבדי חדור ההערכה־העצמית
סובב מבירה מרחבית ליריבתה, כשכל
חיוכיו אינם מחפים על העובדה שבכל
מקום הושב, למעשה, ריקם.
התפקיד הראשון שהציב האמרשילד לעצמו,
עת הגיע למרחב בשליחות האומות,
היה: הבטחת פינוי־מתוך־הסכם של האמריקאים
מלבנון והבריטים מירדן. שליטי שתי
הארצות הביעו את הסכמתם העקרונית —
בתנאי שמזכיר האו״ם יוציא משליט רע״ם
הבטחות ממשיות לבטחונם. האמרשילד טס
לידידו גמאל בקהיר.
היחסים האישיים לא הועילו הפעם• עבד
אל־נאצר, אשר לא הסתיר מימיו כי ענייניהן
הפנימיים של כל מדינות ערב הם גם
ענייניו הוא, סרב להבטיח הבטחות. אדוניה
החדשים של עיראק, מפניהם חושש המלך
חוסיין לא פחות מאשר מעבד אל־נאצר,
סירבו אף הם להתחייב לכל הרגעה.
״לך הכיתה 1״ בידיים ריקות יצא השליח
לסיבוב שני בעמאן ובבירות .״לא
נבקש מהבריטים לצאת,״ היתה תשובת חו־סיין.
להיפך: ממשלתו תבקש מהבריטים במפורש
להישאר ולהבטיח את השלטון ה־האשמי.
בביירות היתר, קבלת־הפנים הרש מית
קרירה עוד יותר. ראש הממשלה סמי
אל־צולח סירב תחילה לשוחח עם האמר־שילד
על כל בעיית פינוים של הכוחות האמריקאיים.
לבסוף, בנוכחותו של מתווך
ארץ־ישראל ראלף באנץ׳ ,אשר הוזעק במיוחד
לשם כך מניו־יורק, נאותו אל־סולח
וכמיל שמעון להודיע להאמרשילד, כי הפינוי
האמריקאי הוא עניין שבין ממשלות
ביירות ווושינגטון.
התמרמר אל־עמל, עתון הפלאנגה, הארגון
הנוצרי הקיצוני, ביום בואו של שליח האו״ם
לביירות :״בעל־בריתו וידידו של עבד אל-
נאצר מוכן להפקיר את לבנון לתוקפנות
רע״ם, כדי להוציא את הצבא האמריקאי
המגן על עצמאותה.״ הכותרת הראשית קראה
:״לך הביתה, מר האמרשילד!״
למחרת הלך האמרשילד הביתה, להכין

> ןינניכותכ שורות אלה כדי להכות
במת,״ כתב בתחילת החודש עבדאללה

אל־תל, קצין הלגיון הערבי אשר ברח למצרים
אחרי רצח המלך עבדאללה ,״כי הכאת
מת היא עוון. אולם את אשר אני כוו•!,
איני יכול להסתירו. וזוהי ההזדמנות הנאותה
לגלותו ברבים.״
המת: אמיר עבד אל־איללה, יורש־העצר
העיראקי אשר נרצח בשחר ה־ 14 ביולי, בפרוץ
המהפכה העיראקית. מאמרו של אל־תל
שפורסם באל־מוצאהו זמן קצר לאחר המהפכה,
אינו רק חושף עובדות בלתי־ידועות
ממלחמת העצמאות. הוא עשוי, אולי, גם
להסביר מדוע התייחסה ממשלת ישראל כפי
שהתייחסה, להצעת שיתוף־הפעולה אש1
הובאה אליה על־ידי ציון בן־אפרים, בשג
המחתרת העיראקית (העולם הזה 1088ו
הלאה) .כי באותם הימים קיימה ממשלו.
ישראל מגע עם בית המלוכה ההאשמי, וה
אמינה שתוכל באמצעותו לכרות ברית עג
העולם הערבי.
המאמר מתחיל בנימת התמרמרות, על כ׳
הצבא העיראקי, אשר נכנס למשולש הערבי
במאי , 1948 לא פתח בשום התקפה ע7
מדינת ישראל .״די היה לתותחיו הכבדים
לפתוח באש, מעמדותיהם מול נתניה ומדרום
לחיפה, כדי לחנוק את המדינה באיבה.״
המערכה הרצינית היחידה, בה היה מעורב
הצבא העיראקי, היתד, המערכה על
ג׳נין. ביולי 1948 כבש צר,״ל את העיר. במקרה
הגיעה באותו יום לגיזרה זו חטיבה
עיראקית חדשה. החטיבה פתחה בהתקפת־נגד,
הצליחה לכבוש את העיר בחזרה .״ברגע
זה בדיוק,״ כותב אל־תל, שהיה אז
מפקד הלגיון בגיזרת ירושלים ,״הגיעה פקו דה
מאת האמיר עבד אל־איללה, שלא לרדוף
אחרי הכוחות היהודים הנסוגים. ללא פקודה
זו אפשר היה לכבוש את עפולה, הרחוקה
מחיפה מספר מילין בלבד.״

ך* אמיר העיראקי, לדברי אל-תל, אהב
} | להסתובב בקווים הראשונים של החזית,
כדי להעמיד פני גיבור. באחד מביקוריו אלה,
ב־ 28 ביולי , 1948 הגיע לירושלים. הוא נתקבל
כגיבור על־ידי האוכלוסיה, אשר ״האמינה
שהוא בא להצילה.״
אל־תל הוביל את אורחו לסיור בעמדות
הקדמיות, ולאחר שחזרו למפקדה הירדנית
התיישבו השניים לשיחה קצרה .״מה אתה
כל כך מודאג?״ שאל האמיר.
״הכוחות שלרשותי אינם מספיקים לכיבוש
העיר החדשה, שבה יושבים 100 אלף יהודים,״
השיב אל־תל. האמיר התרשם מן הקצין
הצעיר, הבטיח להעמיד תחת פיקודו
כוחות עיראקיים אשר יספיקו לביצוע המשימה.
אלא
שהאמיר עבד אל־איללה — שנשא
את תואר המפקד העליון של הצבא
העיראקי — לא עשה צעד כלשהו להגשת
העזרה המובטחת לקצין הירדני הנסער.

^ 1 4 -באוקטובר , 1 9 4 8ממשיך ה־
. 4ירדני הגולה לספר, הפרה ישראל את
הסכם שביתת־הנשק ופתחה בהתקפה רבתי
על הצבא המצרי. ממשלת עיראק, בראשות
מוזאחם אל־פאצ׳צ׳יי, דרשה מן הצבא ה עיראקי
בארץ־ישראל לפתוח מיד בפעולה
שתקל את הלחץ הישראלי על המצרים. ל

הדו״ח על המצב במרחב. יהיה זה, מן
הסתם, דו״ח שהגוזן הוורוד שבו יהיה מודגש
הרבה יותר מאשר במציאות.
מצרים כוכ בי ו מזלו ת
בירלנטי אין צורך לצלם
העולם הזה 1094

השם בירלנטי אומר הרבה במצרים —
ביחוד לגברים. זהו שמה של כוכבת הקולנוע
המגרה ביותר של עמק הגילום: יפה־פיה
שחורה, בעלת עינים גדולות, גוף מחוטב
שאין היא מתביישת להציג חלקים
ממנו מדי פעם, ואישיות מלבבת, מחוסרת
כל מעצורים.
לפני כמה שבועות ניגש לבירלנטי גבר
זר, בהפסקה שבין צילומי סרטה האחרון,
בסטודיו מיצר הקהירי .״אני מגלה כוכבים

דרישה זו הצטרף גם בית הנבחרים העיראקי.
אך מפקד חיל המשלוח החדש הודיע,
כי אינו מקבל פקודות אלא מיורש-
העצר. אל־פאצ׳צ׳יי נעלב והתפטר. במקומו
מינה האמיר את ידידו הנאמן, נורי אל-
טעיד. הפקודה לעזור למצרים לא ניתנה.
באותה תקופה, קובע אל־תל, לא זו בלבד
שעבד אל־איללה לא רצה לסבך את צבאו
במיבצעים מלחמתיים אלא שהוא חיפש דרכים
כיצד להוציאו כליל מן החזית. הוא מצא
את ההזדמנות בעזרת דודו, עבדאללה.
״עבדאללה ניהל שיחות חשאיות עם ה־

בג׳פתלק. האמתלה הרשמית: הסכם שביתת־הנשק
אוסר זאת במפורש.
>• רצוי כי באותו זמן יארעו כמה התנגשויות
בין יחידות ישראליות לבין כוחות
ירדניים, על מנת שממשלת הירדן תוכל להגיש
תלונה רשמית, לאחיזת עיני ההמונים.
• ברגע שיהיה הצבא העיראקי מכותר,
יידרש לסגת בלי תנאים.

••איגרת הישראלית לא הגיעה למלך
ן !עבדאללה, בארמון שונה. אותה אישיות
ירדנית, אשר לידיה נמסרה האיגרת, מיהרה

עבד אל־איללה (שני מימין) כחזית ארץ־ישראל
מן הרגע הראשון רצה לסגת
יהודים, באמצעות ידידו הטוב אליהו ששון.
ביניהם החליטו שניים אלה כי הצבא היהודי
יתקוף את הצבא העיראקי מן העורף, בעמק
הירדן, ויחסום לו את דרך הנסיגה, במקרה
ויסרבו כוחות אלה לסגת מפלסטין.
״סוד נורא זה נתגלה על־ידי אישיות ערבית
ידועה, אשר היתד, בשגרירות הירדנית
בלונדון, ביום בו נמסרה שם איגרתו של
ששון, על מנת שתישלח למלך עבדאללה.״
באיגרת, ממשיך אל־תל, היתד, כלולה תוכנית
מדוייקת למיבצע כיתור הצבא העיראקי,
כצעד ראשון להכריחו לנסיגה כללית.
#הצבא הישראלי יפתח בפעולות־הסחה
נגד הצבא העיראקי במשולש, ביום אשר
ייקבע על־ידי המלך עבדאללה.
<• כוחות צה״ל העיקריים יתרכזו בעמק
בית־שאן, משם יזנקו בעורף הצבא העיראקי
וישתלטו על ג׳פתלק, מיבצר החולש על
הצטלבות הדרכים בית־שאך נאבלום־יריחו,
אותו החזיק כוח עיראקי קטן. בנקודה זו
אפשר היה לנתק את הקשר בין הצבא העיראקי
במשולש, לבין עבר־הירדן ועיראק.
ממשלת עבר־הירדן לא תרשה לצבא
העיראקי להשתמש בכביש רמאללה־ירושלים־
יריחו לפעולת־איגוף, בה יוכל לפתח הת־קפת־נגד
על הכוחות הישראליים המחזיקים

מאיטליה,״ הציג האיש את עצמו באנגלית.
״ראיתי אותך משחקת. את נהדרת, את נפלאה.
את בדיוק מה שאני מחפש. תני לי
את כתובתך הפרטית, אני רוצה לשוחח
אתך ביתר אריכות.״
אך בירלנטי לא נולדה אתמול. בת הרובע
העני סיידה זיינב של קהיר, אשר
אביה לא ידע קרוא וכתוב ואשר עלתה ב סולם
ההצלחה בכוחות עצמה, היתד, כבר
רגילה לתחבולות מסוג זה .״זכרוני חלש
מאד,״ השיבה לגבר הנלהב ,״פנה בבקשה
למשרד, הם יתנו לך את כתובתי.״ ובטרם
יכול היה האיש להגיע למשרד, העבירה
הכוכב הודעה שאין לתת את כתובתה בשום
פנים ואופן.
דרכון מכובד. במשך ימים ארוכים
השתמטה בירלנטי מפני הגבר הטורדני.
״הוא משתגע אחריך,״ אמרו לה מכריה,
״הוא מטריד כל אדם העלול לדעת מה כתו
לשגריר
העיראקי בלונדון, אחיו של עב־דאללה,
האמיר זייד. השניים בכו מרוב בושה.
למחרת יצא זייד במטוס מיוחד לבגדאד.
שם סיפר לעבד אל־איללה את פרטי התוכנית
הגרקמת מאחורי גבו. אך ״לתדהמתו,
ראה שהאמיר עבד אל־איללה אינו מתרגש
או מתרגז. להיפך: הוא חייך חיוך רחב.
ובמקום לעלות על המטוס הראשון ולצאת
לדודו עבדאללה, הוא הודיע לזייד כי זוהי
סיבה מצויינת להוציא את הצבא העיראקי
מפלסטין מיד.
״וכך היה. הצבא העיראקי נסוג מפלסטין,
ועזב את בניה לרחמי היהודים ועב־דאללה.״
אל־תל
יכול היה להמשיך ולספר על השיחות
החשאיות, אשר התנהלו לאחר מכן
בין משלחת ישראלית לבין המלך עבדאללה,
בארמונו. כי באותן שיחות עמד אל־תל ל־צידו
של המלך, אשר ראה בו בן־טיפוחים
מוכשר. אם כי מפונק במקצת. משיחות אלה
לא יצא דבר, ולא יכול היה גם לצאת כל
הישג מעשי. כי כבר אז לא היו המלכים
שליטיו של ההמון הערבי. ברגע שנראה כי
עבדאללה עומד לחתום על הסכם — נרצח.
סגן־אלוף עבדאללה אל־תל היה אחד הנאשמים
העיקריים ברצח זה.

בתך הפרטית.״ בירלנטי לא התרגשה ביותר.
לבסוף מצא האיש את הבית. הוא הגיע
לשם בלוזיית שחקן מצרי ידוע, שנשבע באזני
בירלנטי כי הוא אמנם מגלה כוכבים
אמיתי .״אני רוצה לצלמך,״ הודיע
האיש .״בבקשה,״ השיבה החתיכה מספר 1
של מצרים ,״אבל רק מפני שאתה אורחי ובאת
עם ידיד. אינני מאמינה שיצא משהו
מכל זה.״
השבוע צהלה העתונות המצרית, לנוכח
מיברק שהגיע מרומא: בירלנטי מצאה חן
בעיני מפיקי הסרטים .״את יכולה לעמוד
בשורה אחת עם ג׳ינה לולובריג׳ידה וסופיה
לורן,״ הודיעו לה, על סמך צילומי־המיבחן
שבידיהם .״הקולנוע האירופי זקוק לפנים
חדשות.״
כתב אל־כאוכב, שבועון הקולנוע המצרי:
״בירלנטי נוסעת אל עולם הקולנוע כשבידה
דרכון מכובד מאד: גוף סוער וראש רוגע.״

הצורך.

עליז בשעת
עינים כחולות.
אל תספרו לאף אהד, אבל היא אומרת
שאומרים עליה — אתם כבר יודעים מה.
ויש לה גם זנב־סום.

״אני נהנה לקרוא את מדורך,״ כותב
ברצינות נוראית משה בן־חיים מחיפה ,״ב של
ההערות והעיבוד של המכתבים, המלאים
הומור עוקצני, קולע ומביע הרבה ברמז
דק• עיבוד זה הופך את מדורך ליצירה
עתונאית־אמנותית מיוחדת במינה. עם כל
זאת אני מצפה ממך שתמצאי דרך למשוך
למדורך יותר צעירים רציניים, במקום סטודנטים
שאין להם זמן לחפש חתיכות לבילוי,
צנחנים, טפשותעשרה וכדומה. שמא תקדישי
כמה שורות, דרך קבע, להסבר היתרונות,
התועלת והאפשרויות המיוחדות שבה־כרות
בכתב?״
באמת?

מי ילד יופץ

כמה ש( ) 1094/1דרמתית! וכמה שאני
אדישה למלודרמה! שפטו בעצמכם :״למה
את כה אכזרית? כן, יודעת אני שמלה זו
הינד, חריפה מאד, אולי אף אכזרית אני, אך
זו אמת. כן, אני חוזרת ואומרת: הינך אכ זרית
ואף גרוע מכך. ואני שואלת: למה?
האם חינך מטבעך כזו, או שאת מכריחה
את עצמך להיות כזו?
למה זה לאחד הינך מראה פנים שוחקות
ולשני מקדירה פנייך? איך את יכולה
לקבוע שהאחד מעניין והשני לא למה
את מתערבת, מבקרת וגוזרת? כן, את דומה
לועדת הביקורת של הסרטים. לך יש
סיבה אחת ויחידה לפירסום בקשה — היא
צריכה להיות מפוצצת. האם זהו קנה המידה
שלך, האם אדם שאינו מוכן להשתמש
בפראזות ובסתם מלים — האם אדם כזה
אינו מעניין?״
אני מקודד, שהבנתם מכל זה שהיא סטודנטית
באוניברסיטה. ההשמצה הטובה ביותר
שאפשר להשמיץ אותה, היא להמשיך
לתת לה לדבר בשם עצמה :״אני הולכת
לקראת חיים חדשים, אודירה חדשה, מקום
חדש — ובכלל, הכל חדש. אני צועדת לקראת
הבלתי־מודע מי יודע מה ילד
יום. כן, אוהבת אני את הבלתי־נודע, את
האלמוני־למחצה, ולכן לא פלא שרצוני הוא
להכיר גם אנשים אלמוניים, שלאחר זמן מה
יהפכו למוכרים.״
בבניין הארץ תנוחמו.

כחלוציות בכל צורה שהיא — שתכתוב.
נוסף על תכונה יקרת־מציאה זו, הרי
הוא בן 19 וחצי, נמצא בנח״ל• אבל ישנו
דבר אחד בו אין הוא חלוץ כלל: הוא
מבקש תמונה.

השבוע ביליתי במקום בו רצפת הריקודים
היתה נה צפופה, שראיתי בחור רוקד
לחי־אל־לחי עם הניערה שמאחוריו.

תקף עריו יצרו

אני שואלת אתכם, עד מתי?
( :)1094/6״באחד האמשים האחרונים, כשהייתי
יושב בכורסתי ומהרהר בדרכו של
עולם, תקף עלי יצרי וישאל: האמנם טוב

ה סיפו ס > 11ו•

דווקא כן, דווקא
( ) 1094/3נמנית על אלה שהעולם הזה,
יעני, נופל במקרה לתוך ידיהם. היא דיפדפה
בו והחליטה שרותי דוזקא די מוצאת חן
בעיניה. וכשהיא אומרת שהיא תלמידת תיכון
רגילה, אפשר בהחלט להאמין לה. רוצה
אחד בן ,20—19 שיאהב, כמוה, לשגע
מורים. קצת מבוגר בשביל שיאהב דברים
כאלה, לא?

הנושא: ספרות

כלום אני אשמה ש( ) 1094/4היא בת 15
ונשמעת כך ו״מעוניינת להתכתב עם בן,
בגיל , 18—17 על הנושא ספרות?״

שתכתוב

הגיעה העת, סובר 1094/5לרענן את המדור
במכתבו של אחד, שלמרות נאומו של
משד, דיין בבתי ברל, אינו חושב שהחלו־ציות
הכזיבה. ואם ישנה אחת שמאמינה

מה יש, אפור?

הוא ישראלי 1094/8אבל יש לו שם
נורא אנגלו־סאבסי והוא נמצא בלונדון והוא
לומד שם והוא רוצה להישאר שם מספר
שנים והוא רואה צורך לציין שנוסף לדרכון
הישראלי הוא מחזיק גם בדרכון אנגלי
(״אסור?״) והוא רוצה להתכתב עם נערה
חיננית בת .21—18
ואת?

כל מיני נושאים
לפניכם 1094/9בת , 17 ירושלמית (אתם
שמים לב שאני לא אומרת כלום?) ,תלמידת
שמינית. כמובן שכל זה מביא לידי כך
שהיא מתעניינת בכל מיני נושאים. דבר
אחד אפשר לומר עליה: היא טוענת שהיא
רוצה אך ורק להתכתב, עם צעיר בן
23—17 הכותב מכתבים מעניינים.

אפשר להשתגע אין שאנשים לא יודעים
לבטא שמות. נבר שמעתם בטח איך שמבטאים
ריטה הימרת נריטה העיוורת, יול בדינר
ביואל ברנר. אבל עכשיו זה הגיע לשיא
חדש: נאשר ׳עברה חתיכה ידועה מאד ב־כסית,
הפטיר מישהו :״היא נורא מזכירה
לי את פריג׳יד בארדו.״

( ) 1094/10 רוצה לראות שתעזי לכתוב
אליו למרות הידיעה הברורה שהוא רק חייל
ביחידה רגילה ואפורה, נעדר הזוהר של
הרקע האדום. לא מעניין אותו צבע עיניים,
ואם בגד־הים שלך בעל שני חלקים .״ראשון
לכל,״ אומר הוא ,״הלב. צריך שתבין
בליבה ולא בשכלה. אין זה משנה היכן
רכשה את ההבנה, בחיים או מן הספר. התוצאה
חשובה לי יותר. מספר כיתות בית־הספר
שסיימה אינו מעניין אותי, מעניינת
אותי יותר העובדה שהיא מתעניינת בספ רות,
באומנות, באדריכלות אם אפשר, או הבת
לטייל ברחבי הארץ, אוהבת שירה
לאור מדורה, אוהבת להצטלם משום שאני
אוהב לצלם. ויותר מכל — אוהבת את כל
אשר יפה בחיים: נופים, אדם, חי וצומח,
ואף את המוזר בחיים והלא־מובן בהם.
״אני עצמי שונא־בדידות מובהק, שונא את
ההד שמשיבים לי עמודי שלמה כאשר אני
בדד מולם, שונא להנות מן החיים כאשר
אין עם מי לחלק את החויות, ושונא להשיב
על שאלת־תימה :״עדיין אין לך חברה, למה
אתה מחכה?״ ואיש אינו רוצה להבין שאני
צעיר עדיין (בן 19 הנער).״

פכד? 7היות איפה

אחרי 23 שנות חיים, והשכלה תיכונית,
שלא לדבר על ספרות טובה, פילוסופיה,
פסיכולוגיה ומוסיקה קלסית — הגיע
( ) 1094/2למסקנה שכל הנערות אינן יודעות
מה זה לאהוב גבר, להבין אותו —
ובכלל להיות אשה. ראשן, אומר הוא, מלא
שיגעון לבילויים, נוחיות וכל מה שאפשר
לחקות מנוער הזהב של ארץ האפשרויות
הבלתי־מוגבלות.
אני לא רוצה לסכסך, אבל יש לי רושם
שהוא רוצה בלהתחתן, כי אחרת לא היה
אומר :״אני רוצה ל ה כי ר ...נערה שמשאת
נפשה היא בעל שתהיה חלק מחייו. אדם
שחייו, מחשבותיו, עבודתו וכולו יהיו חייה
ועולמה הגיל אינו חשוב
מה, אני שדכנית אני?

שיהיה

גבוה

ובעל

ראובן ממו התל־אביבי השתגע לגמרי.
תראו מה שהוא נו ת ב :״גם אני באוהבים.
זרו מקרה פגשתי בזו הנערה שתמונתה
מצורפת, ותוך דקות סוחררתי על־ידי קסמה
האישי. איני יכול לכתוב יותר מסלה אחת
— אהבה. ואכן, בי נשבעתי בהן שלי שמעולם
לא אהבתי נ פי שאוהב אני עתה.
מספר פרטים אודותיה: שסה — אביבה
קנטרוביץ׳ ,או בלשון החברה אביבית קנטרו,
שכן נ שמה היא — מקנטרת. נערה
חביבה, אהודה, מושכת, מקסימה, אצילה,
וגננת
שום דבר לא מחייב או תן להשיב לו,
אביבה.
היות האדם לבדו? ויען — לאו! ואשב
לשולחן אשר לי ואכתוב אליך מכתב זה
חפצתי בנערה אשר מכתבה י מין לבי ואשר
רוחה טובה עליה ועסוקה בחינוך, או
המתעתדת לעסוק במקצוע זה. גילה לא
יעלה על 20 אביבים, וכל השאר אשר לה —
לד, הוא ולא אהיה מקפיד על תוארה אלא
הליכותיה. אני לכשעצמי מתעתד לעסוק
בחינוך נוער סוטה.״
את רוצה לסטות אתו?

יש רה זגב־סוס
( ) 1094/7היא אמנם בת 15 וחצי, אך כל
הסימנים מעידים שהיא לא תישאר הרבה
זמן כזאת. היא תלמידת סמינר, מתכוננת
להיות מורה לפיסיקה ומתימטיקה בבית־ספר
גבוה. ואולי אפשר להאמין לה כשהיא
אומרת שהיא אוהבת מאד ללמוד. היא מבקשת
להתכתב עם נער מעניין, כבן
, 18—16 תלמיד תיכון שיהיה (כנראה שגם
היא לא יכולה להימגע מכך) רציני, אך

חברים משמיצים את דידי

עכשיו שדידי מתכוון לנסוע לאפריקה,
לא רוצים ידידיו להישאר חייבים לו. לכל
אחד יש מלה ידידותית וחמה בשבילו, או
עליו.
* דך בן־אמוץ, למשל, נזכר בגעגועים
בתקופה שדידי היה באמריקה. החברה
רצו אז לסדר אותו ולשלוח לו בקביעות
את פראבדה וקול העם לניו־יורק. אבל בסופו
של דבר החליטו שלא כדאי. האמריקאים
היו עלולים עוד להחזירו לארץ.
+ידרם מטמור אומר שברכות לא.
משפיעות בכלל על דידי .״בראש השנה״
איחלתי לו שנה כזאת, אבל זה בכלל לא
עזר.״
+נפש טובה שלחה לו כרך של
גוילי אש, בו מקובצים יצירותיהם הספרותיות
של חללי מלחמת העצמאות, בצירוף
הפתקה :״יצירותיך חסרות בקובץ חשוב

* אורי סלע החליט להקדיש לו חמשיר.
זה מה שהצליח לחבר:
מעשה בברנש ושמו דידי
שאמר לה למוזה ,״הגידי:
שקם, ועדין וסולידי.
פרס עשר לירות למי שישלים את החמשיר.
לילי תשלם. היא רגילה לשלם.
* אמנון אחי־נעמי, ששמע שדידי
נוסע לשבטי הכושים באפריקה, התרעם:
״דופקים את השחורים!״
^ שמואל שי, עורך במעלה :״נולדה
לך בת? הרוג אותה! היא עלולה ענד להסתובב
עם דידי.״
*.אלמוני :״למה עזב את גבע?
נמאס לו להיות אידיאליסט והחליט להיות
דידיאליסם.״

ויון׳
הכשר החי
ך * ח ל ־ אביב, הודיעה הועדה לפיקוח על
^ המוהלים, כי כדי למנוע תקלות בברית־המילה
היא מתכוננת להגביר את הפיקוח
על המוהלים, וכי בקרוב תיערך בחינה
ל־ 300 מוהלים.

אחרית הימים (הנוראים)
ך ניו״יורק, הודיעה קהילת שערי חפי־
1לה, הקיימת משנת 1845 באחד הרו־בעים
העשירים של העיר, כי בגלל השיפוצים
בבית־הכנסת של הקהילה, תקויימנה
תפילות הימים הנוראים בכנסיה הנוצרית
הסמוכה.

תוספת יוקר
תל־אביב, מכרו
4כה, כשאתרי המלים
בק פתק מוזהב ועליו

רוכלים גלויות־בר־
״שנה טובה״ מודהמלה
:״מאוד״.

תומך יתומים
ך* מג׳דל כרום, הובאו, טע׳וה א!ום ד
^ מו סד. בת ה סט לתו!,ת המשטרה, כש־היא
פצועה ממסת גרזן שר,ונחתו עליה
בשנתה על־ידי אחיה הבכור, שהגדיר את
מעשהו במשטרה :״אנחנו יתומים, ואני
אחראי עליה.״

הגורם השני
•י-ניו יורק, ארצות־הגרית פירסם המו־
4של הוראה האוסרת על כל העתונים
בב״ינתו להדפיס מודעות המבקשות ״מזכירה
בעלת השכלה ויפה״ ,מאחר ומודעות
אלה משמשות לרוב אמצעי להפנות נערות
תמימות לפח בלתי־מוטרי.

שעת הנעילה
יפו, נתפס ילד בן ,8שגנב שלוש
4חבילות של כרטיטי־ברכה לשנה החוש,״
סיפר לחוקרי הגפה הדרומית כי גנב
את הגלויות כדי למכרן, ולקנות בכסף
נעליים לשנה החדשה.

כאש וכעיקר במים

ך י דרום־מזרח בריטקיה, אתרי ש-
^ סערה וסופת גשמים שיבשו את הדרבי״
,נאלץ פילים נארבת בן ה־ 24 להגיע
בשחיה לכנסיה, יחד עם שושבינו, כדי
להופיע בזמן לחתונתו, הגיע לכנסיה בתחתונים,
פגש שם את כלתו שעברה גם היא
את מי השטפון בבגדיה התחתונים, נשאה
את שמלת הכלולות במזוודה מעל ראשה;
השניים התנגבו, התלבשו, נישאו בפני הכומר
המחוזי והמתינו יומיים בכנסיה, עד
אשר נעלמו מי השטפון.

עלבון בוער
ך• ראשץ־לציץ, הרגיש חנן קרטל כי
4קיוסק המשקאות שלו, הסמוך לדירתו,
עו/ה בלהבות, מיהר להזעיק מכבי־אש ומשטרה,
שעצרה את יצחק לוי ( )46 שהודה
בהצתת הקיוסק אחרי שבעליו דרש ממנו
לשלם עבור כוס סודה שנשמטה מידיו ונשברה.

טעם
וריח
ך כפר מלמה, אחרי שעקרת־בית הגי־
^ שר, לבעלה דגים ממולאים לא לפי טעמו,
הטילהבעל פתיליה דולקת על האשה,
גרם להצתתה ולשריפת הצריף.

על חודו של פער
ך • קאסל, גרמניה, אחרי שהרץ הגרמני
ארמין הארי שבר את שיא העולם בריצת
100 מטר, הודיע נשיא הארגון הגרמני
לאתלטיקה קלה כי השיא לא ידווח
לארגון הבינלאומי, משום שבדיקת המסלול
הוכיחה שהוא קצר ב־ 11 סנטימטר (הטעות
המותרת — פלוי־מינום 10 סנטימטר).

חשו? ם חזח !• 9

אמנות
תי א טרק
תנ״ך ליל די ם
דוד וגלית (תיאטרון חילון) מוצגים ומסופרים
לילדים, בדרך הקלה והחינוכית
ביותר להבנתם, בתיאטרון הילדים המודרך
בידי הבמאי הצער והדינאמי מנהם גולן.
בשנה השניה לקיומו המסחרי של התיאטרון,
אחרי הצלחות מרובות בהצגות כמו
לאסי שובי הביתה ושמונה בעקבות אחד,
החליט מנחם גולן לחזור למקורות. חודש
ימים אחרי שצופיו הצעירים היו צמודים,
ממש כמו הוריהם, אל מקלט הראדיו ממנו
בקע קולו של עמום חכם, הביא עתה
גולן את התנ״ך וסיפוריו אל התיאטרון.
דוד וגולית של תילון הוא עיבודו הקל
והחביב של עודד אבישר, לסיפור המקראי

עבודה זו, עוד לפני שהוזמנו הרישומים
מחברו למקצוע בברודווי פזמון
אסורנוסף יתווסף כנראה לרפרטואר הפזמונים
האסורים. למרות כל תקוזתיהם של
חיים חפר ויוחנן זראי כי את מרש חברי
הכנסת שנכתב לבצל־ירוק, לא תאסור הצנזורה
הקומיסארית, לא שודר פזמון מצויץ
זה, אחרי שהוקלט לשידור בתוכנית תיבת־נח
של קול-ישראל. עד כה לא קיבלו אנשי
הלהקה ומחברי הפזמון הסבר מתאים מדוע
לא שודר הפזמון, והם עדיין מקווים להיתר
שידורו קטעסאטירי מיוחד,
כתבה הפזמונאית והמלחמה נעמי שמר,
למען השחקנית הצעירה גילה אלמגור,
שהצטרפה ללהקת סמבטיון, בתום החזרות
על תוכניתה החדשה דבר אל הקיר. הקטע
האקטואלי עוסף באד סאליבן ונפלאותיו,
ונקרא מחוף אל חוף אתס רואים

תווו בץה עו בםגוג 1094
דמארי והילד השחקן שי קוקוי ב״דויד וגולית״
במקום סרט אסור או ספר קלוקל
המפורסם. עם לחנים ומנגינות נעימות של
קונראד מן, ריקודים עליזים ומסוגננים, חסרי
יומרות ״עממיות״ ,של אברהם דוד, וביום
טוב מאוד של גולן עצמו — הופכת
הצגת דוד ונדלית לחודיה של ממש לילדים
הממלאים את האולם, סוחפת לעיתים להת־ענינות
בלתי־מעושה גם את הוריהם.
בולט בדויד וגולית השחקן סעדיה דמארי,
נושא כליו של שאול המלך ואיש הסוד בארמון
המלוכה כולו. הופעתו התרבותית,
משחקו המצויין ועליזותו הטבעית של
דמארי, בין עשרות הילדים והילדות הממלאים
את שאר התפקידים במחזה, משאירים
את רישומם לא רק על פניהם ובליבם
של הילדים שבאולם, אלא גם על אלה המשחקים
על הבימה.
במקום הצגה יומית בינונית או קלוקלת
בקולנוע, או אפילו במקום ספר בלתי חינוכי
הנשאל בספרייה שאינה עומדת תחת פיקוח,
ייטיבו ההורים לעשות אם יקחו את ילדיהם
שבגיל בית־הספר העממי, יבקרו יחד
אתם בהצגה כמו זו.

מאחורי ה קל עי ם
ת פ קי ד ראשי לאשתהבמ אי
התנגדות חריפה מביעים מרבית שח קני
הבימח לבחירתה של השחקנית שושנה
רביב לתפקיד הראשי במחזה ליזיסטרטה,
שיוצג בקרוב. שחקנים שאינם מראשי הקולקטיב
ואינם שותפים למערכת החשבונות
האישיים הכרוכים במסירת התפקידים
הראשיים ובביום הצגות התיאטרון, סבורים
כי התפקיד הראשי הקשה ניתן לשושנה
רביב׳ אשתו של הבמאי שרגא פרידמן,
כדי לפצות את בעלה על שפסחו עליו בעונה
הקודמת לכשהגיע תורו לביים מחזה,
בהתאם לזכויותיו כחבר הקולקטיב וצתת
במאיו הקבועים תפאורת העגל,
שהכין הצייר האמריקאי ג׳ו מילזינר למחזה
מלאך האבן בהתיאטרון הקאמרי, תוחלף
בתפאורה קטנה יותר ומתאימה יותר לממדי
התיאטרון ואמצעיו הטכניים. לפי הרישומים
ששלח ג׳ו מילזינר היה התיאטרון צריך
להתקין תאורה של 200 כלים, כמעט פי
שנים ממספר הכלים המצוי עתה בתאורת
התיאטרון, להתקין במה מסתובבת לאחור
ולהרחיב במידה ניכרת את שטח הבמה של
התיאטרון החדש ברחוב נחמני. את התפאורה
החדשה למחזה יכין הצייר ארנון אדר,
שהביע את תמהונו — ככל ציירי התפאורות
המקומיים — מדוע לא הוזמן לעשות
העזלם חזה •; 094

את להקת הריקודים הזו שנוסעת, אתם
שומעים ה ר הו — זה אני עושה. אני
אחראית על כל ההו־הו מחוף אל חוף. ככה
זה, הו! י — קצת מזל וקצת חן ישראלי,
הו! אתה מצליח, הו! אתה נוסע, הו! ואתה
לא חוזר יותר — הו־הו ה שי
נויים המנהלתיים בתיאטרון זירה גררו
אחריהם, כנראה, גם שינויים אישיים על
הבימה. אחרי שיגאל מוסנזון הודיע על
הסתלקותו מהשתתפות בפועל במחזה פתקאות
בכובע שהוא כתב וביים, הוחלפו
מרבית נושאי התפקידים במחזה זה, בשחקנים
אחרים. שינויים אחרים בתיאטרון
המתחדש: החזרות על המחזה של גבריאל
דגן ויעקב בר־נתן (האיש הישר ביותר בעולם)
הופסקו, ובמקומן החלו חזרות אחרות
על מחזה אחר, אותו יביים הבמאי הרש־קוביץ
כועסים ונרגנים מאשימים
רקדני הלהקות העממיות את הרקדן
יונתן כרמון בהרכבת להקה משלו להופעות
אד סאליבן, מבלי שאיש מבין הרקדנים האחרים
ידע כי קיימת אפשרות בכלל ש־סאליבן
יקח אתו לארצות־הברית להקת רקדנים
שלמה. אחרי שהשמועות בנושא זה
התפשטו והרקדנים החלו לרמוז בגלוי כי
בידם ידיעות ופרטים נוספים בנושא זה,
הודיעה הסתדרות ציוני אמריקה כי לא תוכל
לשאת בנטל הכבד של הסעת להקת־כרמון,
וסאליבן הודיע מצידו כי הוא מוכן
לממן את הנסיעה מתקציב תוכניתו. במקום
הרקדנים, צורפו למשלחת הזמרים אברהם
ווילקומירסקי ונעמי צורי. לארצות־הברית
יסע גם כתב מעריב עזריה (״ר. עזריה״)
רפפורט, שעסק בארגון התחרויות בישראל.

מאוזן־ .1 :יישוב
בדרום.4 :
איש השנה.10 :
נוזל חיוני.11 :
בלבד .13 :ידיד :
.14 הורגת סיס־רא;
.15 שמחה;
.17 דרישת שלום:
.19 סימן .20 :
מזכיר ההסתדרות:
.22 ראש וראשון:
.25 מאכל; .26
על שפת הים ;
.27 בירה ישראלית;
.30 פרי;
.32 מדגסקר, לדוגמה;
.33 אות
עברית; .34 כלי
בשח־מת; .36 טס;
.37 מדבר; .39 בן
צרוייה; .41 נסתיימה
זה עתה ; .42 קרם ; .44 עיטור;
.46 אי באימפריה הבריטית; .48 סוד
שאין לו התחלה; .50 תן!; .51 מתכת;
.53 מלך שקספירי; .55 מוקיון; .57
חברה שחיסלה עסקיה, לאחרונה, ביש ראל;
.58 סוף; .59 יו״ר; .60 נזיפה.
מאונך . 1 :מתכת .2 :פולה לעמום
; .3נהר מרחבי ; .5תואר פנייה ;
.6מועצה ; .7 וקיים 8עתה ;
.9סוג של דרמה; .12 צורה גיאומטרית;
.15 בעל תפקיד בצה״ל; .16
עם רב ; .18 מה שספורטאים משיגים

באולימפיאדה; .21 ענף; .23 נזכר
לעיל; .24 גו; .26 על שפת הים;
.28 מערב ; .29 נמל לבנוני ; .31 שכי חה
במכון ויצמן; .32 חומר ניקוי;
.35 פקודה; .37 מופק מן הפיל; .38
עושה־שמח יתר־על־המידה ; .40 מלת
תנאי ; .41 דורון ; .43 יחידת חשמל ;
.45 פקיד נמוך ; .46 המ״ם של סכו״ם;
.47 בדיחה ; .49 חיונית לעט הנובע ;
.52 פקודה ליורש ; .54 אביון ; .56 כל
מה שאומר בעל־הבית יש לעשות חוץ
מצו זה ; .58 חצי קרקע.
תדריך העולם הזה ממלי׳ן על מאורעות הבידור
והאמנות, המוצגים השבוע ברחבי הארץ:
• בגללחגורה (התיאטרון הקאמרי)
— הצגה עליזה על גיבורי המיתולוגיה היוונית,
ההופכים את סיפורי המיתולוגיה ל־מיטהלוגיה
בעזרתם של בן־לוזי, המחזאי,
והבמאי גרשון פלוטקין. אורנה פורת, בתיה
לנצט, אברהם בן־יוסף ויוסף ידין.
• מדתה גראהם בת ה־ ,65 מדהימה
אפילו את חובבי האמנות המודרנית הטהורה
ומעמידה את מעריציה במבוכה.
9דכראלהקיר (תיאטרון סמבטיון)
— מדבר עתה אל קירות אולם מונרבי
בתל־אביב ואל קירות אחרים בכל רחבי הארץ.
חובבי הומור טוב, פזמונים טובים ומשחק
טוב, לא יחמיצו תוכנית זו.

רן בי סלפקידות
י כי ]1ווי ם] 1
בוו ס מ כי ס ! \
הס 12

טו סג

ש ס שזג
כיוי

לו מ ד די ס

לבוגרי כתי־ספר יסודיים

כיתור! ערב כיתות מיוחדות לבוגרי בתי־ספר תיכוניים למבוגרים מזורזים
קורסים

פפימ 12נ5פ£3

בעריכת ליל* גלילי

מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מבין
המשתתפים בשליחת חומר לעמוד זה יזכה מדי
שבוע בפרס של 10ל״י. הזוכה בפרס השבוע:
שמואל קרפל, מעברת אבו־כביר, צריף ,212ת״א.

גלים 7ז ^ ך > ם על אחת מאניות חיל הים, שאל פעם קצין הסיפון את
הזקיף מה היה עושה, אילו היה אחד מאנשי הצוזת נופל
למים .״הייתי מיד משמיע אזעקה!״ השיב. הקצין התעניין לדעת מה היה הזקיף
עושה, אילו נפל למים אחד מקציני האניה. הבחור נדם לרגע, ואחר־כן־ שאל:
״איזה מהם, המפקד?״

סה חרטי מבחראל? 1ח״״יר״ש

זמר, נשים וגם יין
לב אנוש משמחים הם עדיין.

מחזה לא־דיאליסטי, בחצי מערכה

רזרו\2רם: ארץ גידוזוז בשגז גבוזראר. זזוגזן ; גזוזי שאוזגז
רוציגז. וזגזגזגרוז -.רראגזגז יווניוז. וזגזוזבו־ .שגזואל־ לר־פר,
וזר־אביב. גבר וזבנזוז, גורבר רזנגוח־ק־בים, יש גבו
גזסוזרוז. וזגזגן וזרוז גזורכבוז נזאזרוזינ\ שאיגגז נגוגזגזיגז
בפוריבגיגן ה. וזנו רבושיגז בבגרי גוראכיגז, נזוזגז אוגזזד
רכר אוזר ווג כנפיינו רבנווו. וזנו גזרוזפיגז באוויר,
נזנגנים ננר ננוגבי פזז, ושרים־ :

טעות --
לעולם צודקת
שידוכים: בעל מקצוע חופשי רוצה
להכיר בחורה לשתוף פעולה תרבותי(
.ידיעות אחרונות)
רות לבו, חיפה
ברית־ניסויים?
מפעל ההסברה שנערך בבריכת גי־גי
ברמלת־גן( .הבקר)
גדעון שפיגל, תל־אביב

האזרחים (שרים):
כמה טוב להיות אדם בינוני,
כמה טוב לא לעסוק בפוליטיקה,
כמד, טוב להיות הגון ומטומטם
ולהיות בטוח שהכל בארצנו
הולך למישרין.
כמה טוב לא לחשוב
אלא רק ללכת למשרד׳ לאכול ולישון
כמו האדם הקדמון.
(הם ממשיכים להתעופף, מאושרים.
נכנס בן־גאוף, הבוס הגדול).
בן־כאון (שר) :הוי, מה קשה, מהקשה.
במחתרת ישנם סוכנים — ס /ס 90 לא
פחות, והשאר משוגעים. במפלגה קשה
יותר 90 משוגעים ורק השאר הינם
סוכנים•
(נכנס ד״ר שונא)

מעות לעולם נופלת (למים).
300 מורים לטונת הלימודים ( .דב ר)
גרשון רובינשטיין, צה״ל
חינוד שקול.

ד״ר שונא: גועל נפש! קאניבלים
שכמותכם. מתת לצרות הברית! רק
ברית העצמאות תציל אותנו! (יוצא
בריצה)

השידורים של ״קוף ישראל״( .חרות)
דניאלה שוזרץ, נתניה
עומדים על רמה בהמית.

כן־גאץ: הוא רוצה להשמיד אותי!
הו־הו־הו! אקים ארגון מחתרת בשמו.
(נכנס ירא שמיים)

ירא שמיים: אני ירא שמיים. אני
הולך לעיר הקודש ירושליים — יש
שם הפגנה( .יוצא בריצה)

בך גאון:

הו־הו־הו! אכניס את בנו

אף האיש מזדקן,
הבקבוק מתרוקן,
משניהם לא נותר אלא אץ.

צעירה דשנה, שמה אמירה״,
שום דיאטה אותה לא התמירה.
היא מצאה -הוי מזל -
עוד שלוש בנות־־משקל
ויסדה להקה ״עת ;שירח״.

לצבא.
(נכנס ד״ר שרץ)
ד״ר שרץ ז תחי צרות הברית! (יוצא
בהליכה מתונה)

כן״גאון

:אעלה לו את הרבית!

(נכנסים נציגי מפלגות הפועלים
המתקדמים)
הנציגים (שרים שיר עממי, המרמו
על כיוונם הפוליטי) :ימינה־ימינה, שמא־לה־שמאל,
לפנים־אחורה( .יוצאים)
(נכנס בייגלה, לבוש כאינדיאני
ומתויק גרזן־קרב ביד).

בייגלה

( מ ש מי ע

אינדיאנית):
בריצה)

בך גאון

איאתווו,

צעקת

הקרב

איאתתו.

(יוצא

:גם הוא רוצה להשמיד אותי.

המקהלה: לא־לא־לא. הוא רק אינו
יודע אינדיאנית. אינו מבין מה שאמר.

חטייבותה טיל אסא

עם פתיחת שנת הלימודים החדשה, נתנה המורה לילדים
לבתוב חיבור על הנושא :״אמא יש רק אחת״.
בתב האחד :״כשחזרתי אתמול מכית־הספר התקיפו אותי
כמה ילדים רעים מהשכונה ורצו להרביץ לי. אז אמא צעקה
עליהם נורא והם ברחו. וכד ניצלתי. אמא יש רק אחת!״
בתב השני :״פעם, אחרי ששיחקתי הרכה כרחוב, לא מצאתי
את הדיד חזרה הכיתה. היה מאוחר וחושד וקר, והייתי נורא
רעב והתחלתי לבכות. ואז באה האמא שלי שהלבה לחפש אותי
והיא הביאה אותי הכיתה, הלבישה אותי בגדים חמים ונתנה
לי לאכול. אמא יש רק אחת!״
כתב השלישי :״פעם הייתי רעב ואמרתי לאמא שתתן לי
לאכול. אז אמא אמרה לי שאני אגש למקרר ויש שם שתי
צנצנות לבניה, שאוכל אותן. אז פתחתי את המקרר ואמרתי:
אמא, יש רק אחת!״
דובי פישל, תל־אביב