גליון 1096 מתאריך 1 באוקטובר 1958

וידויו האישי של האסיר
שזנה השבוע ו חנינ ה

מכתבים

העורך הראשי:
#ווי #גנרי

שליחות במחתרת

רמש המערכת:
מדום כהו
עורך משנה:
דיג #יוזו
צייר המערכת: וקי רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
!ז. ד . 136 .מען לנוברקים :״עולמפרס״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.
דפוס משה שהם בע״מ, ת״א, טל 31139 .
תהפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערבת איננה אחראית לתוכן המודעות.

לא ינום ולא יישן שומר־ישראל. והסיפור
הבא יוכיח׳ ברוך השם.
לפני שלושה חדשים, כשהתחרות על תואר
מלכת־המים הישראלית עוד היתד, בעיצומה,
נתקבלה בין מאות הצעות־ר,מועמדות
גם אחת של סימה פיצ׳וטו.
היה זה שאלון רגיל. סימה פיצ׳וטו הודיעה
כי היא רווקה, גרה ברחוב תבור , 11
חיפה, נולדה ב־ 1936 במצרים, עלתה ארצה
בשנת , 1948 וכן שגובהה 1,62 מטר, שערה
שחור, עיניה חומות־ירקרקות והשכלתה תיכונית.
היא הוסיפה שהיא יודעת עברית,
אנגלית וצרפתית, עוסקת בשחיה ובטנים,
עובדת כפקידה במפעל קייזר־פרייזר בחיפה.
חובבויות: דיג תת־מימי ונגינה על פסנתר.
לשאלון היתד, מצורפת תמונה משכנעת
מאד. היא הראתה צעירה בבגד־ים ביקיני
שחור־לבן, היושבת בחול( .ראה תמונה).
התמונה פורסמה על־ידי מנהלי התחרות
בסידרה ה־( 13 העולם הזה .)1088 מכיוון
שהיה נראה כי לגברת פיצ׳וטו יש סיכויים
טובים גם בתחרות הסופית, הוזמנה
להתיצב לפני ועדת־המיון. אולם להזמנות
לא נתקבלה שום תשובה. הגב׳ פיצ׳וטו
המסתורית התעטפה בשתיקה עמוקה.

בזה היה מסתיים הענין, לולא נפל הגליון
לידי גבר צעיר ונמרץ, החרד לבטחון המדינה.
כשאך נתקל מבטו של גבר זה
בתמונה המשכנעת, נזכר בתמונה אחרת.
היתד, זאת תמונה שהוציא בעזה מכים
מעיל נטוש של קצין מצרי.
שתי התמונות היו זהות. נרעש ונפעם
פנה האיש מיד למוסדות הבטחון המוסמכים.
הללו לא היססו. הם פתחו בחקירה.
הם לא גיששו באפילה. לנגד עיניהם עמדה
מיד תיאוריה שהוכיחה נסיון עשיר
וכושר־אבחנר, דק. היא לא היתה עולה על
דעתו של כסיל כמוני.
וזאת היתד, התיאוריה: אם סימה פיצ׳וטו
נולדה בשנת 1936 ועלתה לישראל בשנת
,1948 משמע שעזבה את מצרים בגיל .12
אולם התמונה צולמה כשר,יתר, לפחות בת
•20 משמע שהיא מקיימת קשר עם ד,או־ייב,
ולא סתם קשר: אם תמונתה היתר,
בכיסו של מעיל שהיה שייך לקצין מצרי
אלמוני, משמע שאותו קצין מהיר־רגליים
(שהשאיר את המעיל אחריו) היה איש״
ריגול, ואת תמונתה של פיצ׳וטו החמודה
החזיק בכיסו לצורכי זיהוי. סוף פסוק:
פיצ׳וטו היא מרגלת מסוכנת.
כל זה היה טוב ויפה, אלמלא כמה
חברים עליזים אחרים, שגם הם נזכרו לפתע
כי יש בידיהם תמונות משלל האוייב. כשהגיעו
לידי החוקרים כמה תמונות מסוג
זה — כולן כפילות מדוייקות לזו שפורסמה
בהעולם הזה — הפליטו אנחה של אכזבה
וסגרו את התיק. לא היה מנוס מן המסקנה
העגומה שלא היתד, זאת אלא תמונת נערת־זוהר
מצרית, שחולקה להרמת המוראל של
חיילי גמאל עבד אל־נאצר.
משום מה שכחו להודיע על כך גם
למשטרת ישראל. כי לפתע הגיע גם לשם
מישהו עם אותה תמונה אומללה. שוב
נפתחה חקירה נמרצת. שני בלשים הופיעו
השבוע במשרד העולם הזה, ביקשו לעיין
במיסמכים הנוגעים בדבר. שוב נפתח התיק.
אחד הקוראים היקרים הקוראים רשימה
זו, הוא מן הסתם אותו קורא יקר שיזם
את ההלצה המקורית. בגללו הוציאה מדינת־

צלם המערכת:
#ויה?יו

חברי המערכת:
מנשה גר־ריין, שיחו גדור, דידי גליל׳,
רויר הורוביץ, ווווי ורד #גיחנז ״ימיו.
למהירה מנצור, אדכם טסים* ,גיבח •*ו.
למום קינן, שדמה הרו.

ישראל כסף רב בצורת ימי־עבודה של חוקרים
חרוצים, דלק למכוניות ומחיר נייר ה־דו״חים,
שלא לדבר על הקאלוריות שבוזבזו
על־ידי ״ רבני הבילוש והחקר בשעת התהליך
המחשבתי העמוק. אולם הוא הוכיח,
לפחות, כי שומרי ישראל, כאמור, אינם
נמים ואינם ישנים.

ועוד הערה קטנה לפרק ״ריגול״.
לפני שבועיים פירסם העולם הזה, בצורה
שקטה וצנועה, ידיעה סנסציונית מאד: כי
היועץ המשפטי לממשלת ישראל, חיים הר־מן
כהן, נפגש בבנין האו״ם עם הגברת
מארי פראנסיס האגן, הנתינה האמריקאית
שנשפטה בישראל בעודן ריגול לטובת סוריה,
ואף ישבה תקופה ארוכה בבית־הסוהר
כאן. כהן, שהיה התובע במשפטה של אותה
גברת צעירה ויפת־תואר, הזמין אותה
שלוש פעמים לארוחת־צהריים, בילה עמד,
שעות ארוכות .־

בהסיקו את המסקנות מפרשת ה״שליחות
במהתרת״ (העולם הזה )1095 מזכיר העורד
כמה נקודות נכונות. אך לדעתי הוא שכח
את הנימוק העיקרי, שנרם להחלטתם של
בינ׳י, שילוח ושות׳ לחבל בשליחות וו.
כל המשטר הקיים בארץ — מתנובה ועד
למגבית היהודית המאוחרת, מחוקי־החירום
ועד לשוד הקרקעות — בנוי כולו על המלחמה
המתמדת בערבים. משטר זה יתמוטט
כולו למחרת היום בו יושג שלום אמיתי
עם עמי ערב. שלום זה ייצור בישראל תנאים
כלכליים, חברתיים, מדיניים ותרבותיים
אשר לא ישאירו שריד וזכר מז המפלגות
השולטות כיום בישראל.
כל משטר בעולם רוצה להמשיד בקיומו.
מעולם לא עשה משטר קיים בהכרה מלאה
מעשה, שסופו לשלול מבעליו את כל ההנאות
החומריות והחברתיות הכרוכות בשלטי!•
על כן, מה הפלא אם המשטר הקיים
בארץ מחבל בהכרה מלאה בכל נסיח של
ממש להשיג שלום ושיתוף־פעולה ביז תנו-
עת־התחיה לביז תנועודהשיחרור הערבית?
א. בן־ארי, תליאביב
מאמר העורר והפרק האחרון בסדרה גרמו
לכד שאניח הבוקר כל עבודה, ולאחר שליחת
הילדים לבית־הספר הנני כותבת אליכם
אד ורק כדי לומר :״תחזקנה ידיכם.״ כמו
הרבה קוראים נדהמתי מהגילויים הראשונים,
ומגליוז לגליוז הלכה תדהמתי והפכה
לאכזבה מרה נוכח אזלת־היד של
ראשי השלטוז. מהמאמר האחרון מסתבר ש־עדייז
לא נסגרה הדלת למשא־ומתן.
הנני אם לשלושה ילדים, ואיני פנויה
הרבה לענינים שמחוץ לטיפול בהם בכל
אופן, נראית לי דרך ההשתלבות במרחב
השמי כפתרון היהיר העשוי להביא לילדי
עתיד טוב יותר והגיוני יותר מההווה
שלנו.
יוכבד איתן, כפר־סבא
מדי פעם בפעם הנכם דנים בנושא מסוים,
שלרוב הנו בעל עניז צבורי, חברתי או
ממלכתי, ומפרסמים את המאמרים בנושא
זה במספר גליונות, כמו שליחות במחתרת
או המשבר בקיבוץ. לקוראים קשה לעקוב
אחרי הנושא; המרחק של שבוע בין פרסום
לפרסום תורם את חלקו לניתוק הקשר בין
מאמר למאמר, באופן שלא נוצרת אצל הקורא
מסגרת רצופה ושליטה של הנושא
לפיכר רצוי היה, מיד עם תום פרסום
סידרת המאמרים המפוזרת על גלימות מספר,
להוציא לאור, במתכונת ספרון או חד
ברת, ריכוז של הסדרה ככתבה וכלשונה
כפי שפורסמה בנליונות העולם הזה. אם
הנושא נרם לתגובות רציניות בשאר העתו־נות,
אפשר לפרסם גם אותן במידה שקיימת
אפשרות מכנית לכד.
דויד ק ,.גדרה

הפד מותר -כתוך הקיבוץ

המרגלת המצרית
ידיעה זו של העולם הזה הועתקה מיד
על־ידי כמד, עתונים אחרים (כמובן ללא
ציון המקור, ובמקרה אחד תוך הסוואה
פקחית של מקור זה) .עד כה לא היתד,
שום תגובה רשמית.
חייו הפרטיים של היועץ המשפטי אינם
מעניינים, כמובן, איש. אך אין זה רגיל
כי פקיד בכיר ייפגש עם אשד, הידועה
כסוכנת־ריגול של האוייב.
כהן הוא אחד מאותם האנשים המחזיקים
בידיהם את המונופול הבלעדי על דאגה
לבטחון המדינה. לכן חיבר כהן כמה
וכמה חוקים, המאפשרים לאסור את כולנו
מחר בבוקר בעוון החשד (האמיתי או
ד,מבדים) הקל ביותר של פגיעה בבטחון
זה. דאגתו היתה כה חמורה וקיצונית עד
שלא חשש אפילו להיחשד על־ידי רבים
כמשפטן כמעט פאשיסטי ביחסו לזכויות
האדם, חופש העתונות והגבלת השלטון.
אז מה בנוגע?

קראתי בעיון את רשימותיכם (העולם
הזה 1094 והלאה) על בעית הקיבוץ, ומציין
בסיפוק שציפיתי לויכוח זר, מזמז. לפי
דעתי ודעת חברי, וביניהם גם חברי קיבוצים,
עתידו של הקבוץ מהווה לא רק בעיה
כאובה, כי אם ברור ללא ספק שבצורתו
החברתית והכלכלית כמו שהוא, צועד הקבוץ
לקראת אבדון. אני נמצא במחנה
עבודה של סטודנטים באחד הקיבוצים הגדולים,
וכמו כן אני אוהד של הקבוץ.
הנה כמה ראשי־פרקים שסיכמתי לי על הבעיה:

הקיבוץ כצורה חברתית היה פעם צורר
השעה, אולם כיום כל התפקידים החלוציים
של התישבות והגנה, קיבלו אופי
ממלכתי מבוסם על חישובים כספיים. את החלוץ
בקיבוץ החליף כיום פועל הדחק השכיר.
ב) עבודה שכירה היא עניז של
הגדרה תלושה מהמציאות. אין קיבוץ אשר
מסוגל להפעיל משק יעיל ללא עבודה שכירה.
נ) אין טעם להפוד את הקבוץ למוסד
סוציאלי, שבו ימצאו מקלט כל מיני מקרים
סוציאליים. ד) כדי להוציא. את הקיבוץ
ממשכרו יש־ להחמיר את משטר העבודה בו,
להוציא את אלה שאינם עובדים יעילים ממסגרת
המועמדות לחברות, ולהגדיל פי
שלוש את התקציב האישי. טוב יותר לפתח
משק קטן יותר ולהרים את רמת־החיים,
מאשר לשאור למפעלים גרנדיוזיים על השבוז
רמודהחיים. מנהיגיו ואבותיו הרעיוניים
של הקיבוץ צריכים להפסיק להתפלסף
על בעיות רעיוניות ולדאוג יותר לבעיות
כלכליות וחברתיות. כי הם הורסים את המשק
הקיבוצי רק כדי לשמור על האידיאליזציה
של רעיונות ושמירת פרסטינ׳ה מפלגתית.
פאול
כץ, גבעת־ברנר
אם אתם מעונינים בדוגמא של התפרקות
משק צעיר של יוצאי תנועות נוער (המה־נות־העולים)
,הרי הדוגמא הטובה ביותר
לכד היא קיבוץ יר־חנה של הקיבוץ המאוחד.
מהכשרה של מאה איש שקיבלו משק שלם
על אחריותם עם סיום השמינית, לא נשאר
אחרי שלוש שנים גם אחד.
ג• שטרן, רנוות־השבים
כיצד תסבירו את התופעה שאלפי תיירים
מרוב ארצות תבל, בבואם ארצה, ממהרים
אל הקיבוץ כדי לראותו ואה ללמוד ממנו,
בעוד שאת ״העולם הזה״ אין הם ממהרים
לבקר?
אתמה אם מקור התנפלותכם על הקיבוץ
בכלל ועל הקיבוץ המאוחר בפרט נעוץ ב־מצפון
בלתי־נקי, או שהסבר לכר צריך לחפש
בעזרת פסיכולוג? אולם הוספתם חטא
על פשע, בכד שפירסמתם ארבעה מחברי
קיבוצי ללא ציון העובדה שהתמונה הנה
מעשה ידיו של הצלם האמן איש הקבוץ
פטר מרום.
אלי, פלמחים
...במסתרים, שהגדולים לא יראו, היה
לנו ויכוח סוער על פירסומי העולם הזה

על הקיבוץ. אינני יכולה לומר שכל הדברים
היו לזכותכם. אולם מעניין כי כל
הדברים שפירסמתם עד כה משמשים נושאים
לכתבות ודיונים בחוברות הקיבוץ, באסיפות
חברים וכו׳ .שם משמיעים דברים
הרבה יותר חריפים ממה שפירסמתם. אלא
שכנראה שאצלנו הקיבוצניקים יש רגישות
כזאת, שאנו מוכנים שיאמרו עלינו הכל —
בחור הקיבוץ ולא מחוצה לו.
א. ר ,יגור

חינוך־ כשיטות יפות

אינני רוצה שמכתבי זה יתקבל כפגיעה
או התנגדות לגברת זראי. נהפור הוא, ברצוני
להודות לה על הכתבה המאלפת (העולם
הזה )1095 בקשר לחינור, ואני איתה,
או נכון יותר עם מר ניל, ומסכימה לכל
דבריו. לדעתי היה הרבה יותר פשוט לו
הגברת זראי היתד, ממליצה, באופן שהיה
נראה לה, על ספרו והיתה באה לספר לנו
מנסיונה בעוד כמה שנים. בלי ספק היתה
יכולה נם היא לתהות על קנקנה של שיטה
זו ותוצאותיה לגבי בתה. אינני מבטלת
את השנה הראשונה של אמר,ותה, ואין ספק
שהיא אם טובה, אבל לדעתי עדיין מוקרם
להוציא את המסקנות על תוצאות החינוד.
אשמח לשמוע ממנה בעוד שנתיים. אגב, גם
אני אם לבת.
דינה ורדימון, חיפה
...ריקה זראי באמת חכמה גדולה, יש לה
עוזרת במשד כל היום, כפי שמסתבר מכת-
בתה, ומשום כד היא יכולה להתמסר לתינוי
בשיטות יפות. האם היא חושבת
שאני לא הייתי רוצה לנהוג כר אל ילדי?
אולם נראה אותה עם שלושה ילדים, וללא
כל עוזרת, האם נם אז יהיה לה הרבה
זמן לחשוב על חינור?
נחמד, קפלן, ירושלים
ריקה זראי היא אולי הזמרת הטובה
ביותר בין המחנכות והמחנכת הטובה ביותר
בין הזמרות...
גד שאול, תל־אביב
כה לחי, ריקה! הניע הזמן שמישהו יחז
מנה לאמהות שלנו, הרצות עם הבננלה אחי׳
רגילה ותמהות אחר כד מדוע הוא נדי
כילד מלא תסביכים.
ש. ילין, תל־אביב

בלי לקרוא את ניל או את ריקה זראי,
ולא קראתי ספרים במיוחד כיצד עלי לגד
לם. חינכתי אותם כפי שחוש ההגיון שלי
אמר לי ונהגתי בדיוק כמו שטיעצת ריקה
זראי לנהוג. אינני חושבת שכדאי לכתוב
מאמרים על נושאים כאלה, כי אלה שנהגו
בהגיון חינכו כבר קודם את ילדיהם לפי
שיטה זו, ולאמהות חסרות הגיון לא יעוור
אפילו מאמר של בז־גוריוז על החינוד.
דליה קיל, תל־אביב
האם השתכרחם נם אתם כמו תדי קולק
ביום העצמאות עי שאתם צועקים ״תחי
ריקה זראי״? הצעתי לריקה: חדלי מזה
והפסיקי לגחד את עצמר.
אמנון צמח, כרמיה
תחילה נרתעתי מהמאמר בגלל עצם הכותרת
והשילוב המוזר בין כתבה על חינור
ושמה של זמרת. שאלתי את עצמי: מה
לכהן בבית־הקברות? והרגשתי כמו לפני
קריאת מאמר של הרב הראשי גיסים על
מוסיקת הנ׳ז המודרנית. אולם כשהתנברתי
על ההסתייגות הטבעית, קראתי את המאמר
ער חומו. התוצאה היחידה היתה שמיהרתי
לקנות את ספרו של גיל ,״המשפחה והילד
החפשי זהו זה. אני חושב שהרבה אג־שים
היו פותרים את בעיותיהם, לו העמיקו
לחשוב בנושא זה.
י. שתיל, טבריה

לא גאון, לא מטורף

שמחתי להיוכח שוב כי הנכם נאמנים למסורת
העתונאית ומסרתם את המקרה של
סרבן המלחמה ישעיהו קולר (העולם הזה
)1093 ללא כחל ושרק, על אף הסכנה
שתראו כדונלים בפציפיזם, כפי שנחשבתם
לחירותניקים או פרו־קומוניסטיים בששמרתם
על המסורת שלכם.
ניסלוביץ אדריאן, סרבן מלחמה,
פתח־תקוה
...או שקולר גאון או שהוא מטורף. על
כל פנים לא בגאון ולא במטורף אסור
להתעלל. ישעיהו קולר עונה על ירי מם-
צדיקים ועל בד יכול להעיד כל מי שהוחזק
בכלא הצבאי בו הוחזק קולר. אנחנו מקוים
שעקב הקמת ועדת החקירה יועמדו האשמים
לרין, ושישתנה אחת ולתמיד היחס
אל האסירים החיילים.
ז. פ ,.ומשה ש ,.צה״ל

תפקיד הסרט

אולי לכתב הקולנוע שלכם יש דעות קדומות
על גרמנים ועל השפה הגרמנית, בכל
אופן אינני יכולה להסכים בשום אופן לדעתו
על הסרטים דוברי הגרמנית. בסיכום
הסרטים של השנה (העולם חוח )1094 אתם
מציינים כאילו שפע הסרטים הגרמנים יש
בו סכנת לטעם הטוב. אתם לועגים לאידיאל
של הסרטים הגרמנים, שהוא כביכול נימו־סין
בסגנון פרנץ יוזף. קודם כל, עדיפים
אפילו אידיאלים כאלה, לדעתי בכל אופן,
על אידיאלים של רדיפה אחר העושר, של
שחיתות מידות ושחיתות מופר, של ריקנות
ושלטון כל דאלים המופיעים בסרטי הוליבוד
או בסרטים אירופיים אחרים.
נכון שהסרטים הגרמנים הם בעיקר סרטי
בידור קלים, עליזים ושלוים, אולם זאת
מטרתו האמיתית של הקולנוע, להרגיע את
הצופה, להשכיח ממנו את דאגות יומו, ולאו
דווקא להכניסו אל בעיות מסובכות שיכבידו
עליו ועוד ימרטו את עצביו.
פסח קליין, רמוז־גן
העולם חזה 1096

סיפוח האישי של האסיו שהצטיין

בלילי מרד כלא שסו

בגזשכגזזז הבגגזר שר ערב
יגגז וזכיפוריבו זזימזה זזזרית
״בעזרע \זז\ז״ ריר שער גזע-
שיהג, ציפגזה רשבתת שר
האפיר זזגזפזרגזגז ביגגזר ב־ישראר.
יע2ן ב גזחזבי, שמזון
בירי נשיא ההריגה ער \זצ-
בויגוהו בריבוי נזרר הגזגזהג-
ניע בכרא שבוה.
בג׳יפ התנזר רביוזו בגזריוז
בנינזץ, ריר עיבה, עיבר יעעב
גזרוזבי נזנרגש א\ז פיפורו
הגזרוזגן. בנזעננרנ-נזבינייע ר־אנרך
הדרך, בביוז-גן פה חיי-
פאי ובביה אעז, נזשריע אנ1
נזעיפנר.
1נזנ עיפנת שר הבן שרצוז
את אביר נזאנרע נז\ 1צה לעבר
בתשנבה, האפיר שהב-
עיין בריר נזוננענת הנורא,
נזארע הרוצה רנזנזעיר בעייע
ערשיע — יע2ן ב נזרעבי.

מאת

ונ ק ב

ן ״ אמרו לי כולם, בשני הימים שקדמו לשחרורי מבית הכלא. בשער
סעשיחו לחץ לי מפקד הכלא שמעון תורג׳סן את ידי, איחל לי את

גדטפ האיחולים לקראת חיי החדשים. עזבתי את הכלא כשכל תאנוירים מנפנפים לי בידיהם.

מדח •3

ישנתי כל הלילה. בערב, לפני
/הארוחה, קרא לי תורג׳מן, מפקד כלא
מעשיהו, והודיע לי הבשורה הגדולה, שלמעשה
שמעתי עליה כבר במהדורת החדשות
של מוצאי שבת .״מרחבי!׳׳ אמר לי
תורג׳מן בקול עליז ,״אתה יוצא מחר לחופשי.
נשיא המדינה החליט להעניק לך חנינה.׳׳
התרגשותי הגיעה לשיאה. בכלא מעשיהו
שומעים האסירים את שידורי קול־ישראל.
במוצאי שבת, במהדורת החדשות של שעה
תשע, שמעתי גם אני :״נשיא המדינה החליט
להעניק חנינה לאסיר יעקב מרחבי, שנדון
בשעתו למאסר עולם, ושעונשו הומתק
לעשר שנות מאסר לפני שנים אחדות.״

אי,״ אמרתי לאמי ,״הצלמים יצלמו אותך
והעתונאים לא יתנו לך מנוחה. תחכי בבית
— אני אבוא בעצמי.״
בלילה לא יכולתי לישון. חשבתי על כל
תנועה ותנועה שאעשה מחוץ לבית־הסוהר.
העליתי בזכרוגי את כל מה שעבר עלי מן
היום בו מסרתי את עצמי למשסרת פתח־תקודד
,.דרך המשפט הארוך, הימים הרבים
שישבתי בכלא רמלה׳ המאסר בכלא שטה
וליל הדמים — הלילה הנורא ביותר בחיי
— ליל מרד הפידאיון.
הכל התערבל במוחי, בדייסה אחת גדולה.
קטעי העדות שמסרתי באוזני חברי הוועדה,
השאלות הנרגשות של העתונאים בליל
המרד, חקירת השתי־וערב של קציני
המשטרה שניהלו את חקירת הרצח שבצעתי
ודבריו של תורג׳מן אלי ברגעים בהם מסר
לי בהתרגשות לא קטנה משלי• :אתה
משוחרר. אני מאחל לך הצלחה מקרב לבי.
תצליח.״
כולם רצו שאצליח .״תצליח, מרחבי,״
היה כל אחד אומר לי, בשני הימים שבין
שידור ההודעה בקול־ישראל לבין רגע שחרורי.
יותר מכל רציתי אני בעצמי להצליח.
עד כה, לא האירה לי ההצלחה סנים.
אולי אפשר להוציא מכלל זה את הלילה
בו יכולתי. כבר להחשב בין המתים, ובכל
זאת הצלחתי להציל את עצמי, יחד עם
שאר הסוהרים. ושארית הכבוד הלאומי —

לביתם שבקריית בנימין• .מוטב שלא תבו
בליל־שסה,
בלילה בו דהרתי במרוצת•אמוק

מאותו רגע לא ניתנה לי מנוחה. כל האסירים,
הוותיקים והחדשים, באו אלי בזה
אחר זה ללחוץ את ידי. הסוהרים איחלו
לי את מיטב איחוליו׳,ם, קציני הכלא קרצו
לי בידידות .״מרחבי, בערב יום כיפור אתה
תהיה חופשי,״ אמר לי כל אסיר לחוד את
אשר ידעתי אני בעצמי, ואת אשר הם ידעו
כי אני יודע.:״זכור אותנו בחוץ.״
נדמה לי שבכל ימי חיי לא התרגשתי
כמו בשני הימים הנוראים הללו. למרות שהידיעה
שודרה במוצאי שבת, לא הודיעו לי
אותה רשמית עד לערב השחרור. אמי
וקרובי, שבאו לבקר אותי בשבת, ידעו כבר
על כך. נדברנו שאבוא ישר מבית הכלא

לתחנת המשטרה, כדי להזעיק עזרה.
״עכשיו,״ חשבתי לעצמי בשני הלילות
הארוכים שהפרידו ביני לבין היום בו אפסע
מחוץ לחצר בית־הכלא ,״עכשיו אני
מוכרח להצליח. אני מוכרח להצליח• אני
מוכרח להצליח.״

בפעם הראשוגה קראו יי ״ממזר! ׳,
ל י מי חיי, מאז שעמדתי עלי דעתי
בבית אמי ועד ליום בו עזבתי את שער
כלא מעשיהו, היו רצופים צער ומרורים.
אני זוכר עדיין את היום בו נודע לי כי
אינני בן לאבי. היינו גרים אז בדירה קטנה
בחיפה — אמי, אבי וחמשת אחי ואחיו־תי.
פעם, התעוררתי משנתי בבוא אבי
מעבודתו כסדרן בבית קולנוע, והקשבתי
מבלי משים לשיחתו עם אמי. גונב אז לאוזני
כי אבי היה נשוי עם אשד, אחרת,
בטרם שאתו את אמי לאשר .,הבינותי כי
אין זה אבי האמיתי, אשר מחלציו יצאתי.
גם מחוץ לבית, משיחות השכנים ופד
פטפוטי אחי, שמעתי פרטים דומים. באותה
תקופה, בערך, עברנו לדירה מרווחת יותר
בהדר הכרמל. ואז הכניסה אותי אמי ללמוד
במוסד עם פנימית־יום, בבית־יתומים ששכן
ליד דירתנו החדשה.
בפעם הראשונה שכינו אותי ״ממזר״,
היה זה באותו בית יתומים. זה היה המקרה
שהביא למפנה הנורא בחיי. נפגעתי עד
למעמקי נפשי ונמלטתי מיד מן המוסד.
בדרכי הביתה חנקו את גרוני דמעות.
אני זוכר כי סיפרתי אז לאמי על כל
מה שקרה והיא לא ייחסה לכך שום חשיבות.
היא אמרה לי לחזור למוסד .״לא
אחזור! אינני רוצה להיות שם יותר!״ השיבותי
בתוקף, ואמנם לא חזרתי עוד לבית
היתומים. אמי רשמה אותי לבית־ספר, אך
עד לתחילת הלימודים — הימים היו ימי
החופש הגדול — הסתובבתי יחד עם ילדי
הרחוב.
הידיעה כי אינני בן לאבי, ונסיונותיה
של אמי להתעלם מכל שאלותי על כך, הוציאו
אותי משוזי משקלי. לא יכולתי ללמוד,
הייתי בורח מן הלימודים ומפריע
בשעות בהן ישבתי בכיתה.
הייתי מתפרץ לעתים תכופות. פעם ברחתי
מן הבית והסתובבתי במשך יומיים רצופים
בחוצות חיפה. פעם אחרת השלכתי
את שתי נעלי על ראשה של מחנכת הכיתה,
שהעירה לי הערה שיגרתית. באתי אז
הביתה יחף ואמי, שהבינה כי שוב עוללתי
משהו נורא, קשרה אותי בידי וברגלי
וכלאה אותי במרתף החשוך של הבית.
״כך תשאר שבוע ימים!״ זעקה עלי, כש־הגיפה
את דלת המרתף.
חדלתי ללמוד באותו בית־ספר. אמי מצאה
סנדלר שהסכים ללמד אותי את אומנותו.
תחילה נראה מאד הדבר בעיני וחשתי בלבי
הכרת תודה לאמי. חשבתי שבעיסוק זה
אמצא ענין והחיים אף הם נראו לי באור
יותר בהיר. אך לאמיתו של דבר, לא מצאתי
את אשר קיוויתי למצוא באותה 0נ־דלריה,
שאז, באותם הימים, הייתי מכנה
אותה ״הסנדלריה הארורה הזו״.
במקום ללמד אותי תיקון נעלים, היה
הסנדלר משתמש בי כשליח לעניניו האישיים.
הייתי מנקה וממרק את דירתו ועורך
לו את כל קניות הבית. הייתי משמש כסבל
לנעלים מוגמרות ולעור, אותו היה
קונה בשוק הרחוק. תוך ימים אחדים נראתה
לי הסנדלריה כמאורת שטנים והסנדלר
כשטן עצמו. באחד הימים, כשנעדרתי
במשך כחצי שעה יתירה מן המקום, צרח
עלי הסנדלר בבואי חזרה. :ממזר בן ממזר!

חשתי עצמי כעקוץ עקרב וזינקתי לרחוב.
רק כשראיתי כי אין איש רודף אחרי, ה־אמתי
את מרוצתי ועברתי להליכה בצעדים
רחבים ובלתי בוטחים. לא חזרתי אז
הביתה, פחדתי מן המכות שאקבל לבטח.
רק כעבור יומיים פגשה אותי אמי ברחוב.
היא לקחה אותי הביתה ולהפתעתי הרבה
לא היכתה אותי כלל. סיפרתי לה בפרוטרוט
על כל אשר עולל לי הסנדלר והיא השתתפה
בצערי. נשארתי אז כשבוע ימים
מבלי לעבוד או ללמוד.

אבי האמיתי חי!
• • אותם הי מי ם העזתי גם בפעם ה־ראשונה
לשאול את אמי ישירות, מי
הוא אבי .״אביך מת זה מכבר,״ פטרה אותי
אמי.בפשטות עשויה.
היתד, זו בשבילי תגלית אשר. פקחה, את
עיני לרודחה. מבלי משים ששתי לשמועה.

אך לפתע הרצינו פני וחששתי מפני האמת
המרה שבדבריה. בעיני רוחי ראיתי עד
לאותו יום דמות של אב חי, ממשי, הנמצא
אי־שם.
לא האמנתי לאמי. אספתי כמה כתובות
של משפחות תימניות שחיו בחיפה, ושה־כירו
את אמי בצעירותה, והייתי מבקר
אצלן בתואנות שונות, כדי למשוך את בני
הבית בלשונם ולהוציא מהם ידיעות על
אבי האמיתי. כולם היו מתחמקים במנוד
ראש ומושכים בכתפיהם :״מה לנו ולאביך?״
היו אומרים לי.
ההתחמקות שבתשובותיהם הגבירה את
הרגשתי, כי אמנם אבי עדיין חי .״אילו
היה מת, היו אומרים לי זאת,״ חשבתי
אז והמשכתי לחפש את עקבותיו של האב
המסתורי. חזרתי ושאלתי זאת גם את אבי
החורג וגם את אמי, אך לא זכיתי לתשובה.
עד אשר באחד הלילות שאלה אותי
אמי :״מדוע זה תחזור על אותן השאלות

בקשר לאביך?״
״יש ברצוני לדעת מי הוא ולראותו בקרוב,״
עניתי לה בפשטות וזכיתי לתשובה
שהדהימה אותי :״אביך הוא איש רע,״ אמרה
אמי במרירות.
למשמע דברים אלה הלם בי לבי בעוז

אך הוא לא היה מחמיץ את פניו ותמיד
תיקן את שגיאותי לאט לאט ותוך כדי
הסבר מתאים. בתקופה בה עבדתי אצלו,
התחלתי לבקר גם בשיעורי ערב לנערים
עובדים.
תקופת עבודתי אצל היפשר היתר. אולי
היפה בחיי, עד אז. היא נמשכה יותר משנה
וחצי. בהיותי בן 14 וחצי הייתי נער
גבוה ורחב כתפים, ונראיתי בוגר בכמה
שנים מגילי. נערים רבים, בוגרים ממני,
פחדו מפני. אז, באותם הימים, ניגש אלי
אחד מנערי בית־המלאכה ואמר לי :״מדוע
שיקרת לנו כי אביך מת?״
בבת אחת חלפה החלסת־בזק במוחי כי
עלי להוציא מן הנער את הידיעה, מהיכן
הוא יודע כי אבי לא מת, כי אם חי. התנפלתי
עליו, תפשתי אותו בגרונו ואיימתי
עליו שאהרוג אותו במו ידי אם לא יגלה
לי את מקום המצאו של אבי. הנער פרפר
בין ידי ואמר כי מכר שלו סיפר לו־־זאת.
הוא נתן לי את שמו של המכר, אך לא
את כתובתו.
בבית סיפרתי לאמי על מה שקרה. להפתעתי
אמרה לי אמי, כי אמת בפי הנער
ומכרו וכי אמנם אבי נמצא בחיים. המשכתי
ושאלתי למקום מגוריו והיא ענתה לי בבכי

התחלתי לחקור אותן בזהירות למשפחתן
והן סיפרו לי שמשפחת מרחבי היא משפחה
ענפה מאד בפתח־הקווה, וכי משפחות תימניות
רבות בשם זה פזורות בעיר. כשחזרתי
לחיפה סיפרתי כל זאת להיפשר
והוא עודד אותי והציע לי לחכות עוד כמה
שנים, ולהפגש עם אבי־מולידי רק כשאגיע
לגיל .18
בערך באותה תקופה עזבתי את בית־המלאכה
של היפשר ועברתי לבית־מלאכה
גדול יותר של סולל־בונה. הייתי חסר מאד
את היפשר, שבמרוצת השנים הפך כמעט
לאבי. שוב החלו המחשבות הנוראות מתרוצצות
בקרבי ואני לא יכולתי להחזיק מעמד
כמעט באף מקום עבודה. הייתי מחליף
את מקומות עבודתי בזה אחר זה.
פעם, באותם הימים, פגשתי את אחד
ממכרי אמי. בהתרגשות־רגע ספרתי לו כי
אני משתוקק למצוא את אבי. הוא גילה
לי כי הוא יודע את מקום בית מגוריו.
הפצרתי בו במשך זמן רב עד שלבסוף
הסכים לנסוע אתי לפתח־תקווה ולהראות
לי את הבית מרחוק. נסענו יחד, רשמתי
את מקומו של הבית והסביבה בזכרוני,
וחזרנו לחיפה.
ביום בו הגעתי לגיל 18 הודעתי לאמי
כי גיליתי את כתובתו של אבי, וכי יש
ברצוני לנסוע אליו עתה ולפגשו. היא נרתעה
מפני, נבעתה והסמיקה, אך מיד נרגעה
והביעה את אי־התנגדותה בפשטות
עשוייה.
נסעתי לפתח־תקודה וברדתי מן האוטובוס
פגשתי את אחת הבנות שהכרתי במחנה
הנופש. ביקשתי ממנה להראות לי
את ביתו של יוסף מרחבי וסיפרתי לה
כי עלי לסדר עמו ענין כלשהו בקשר
לעבודתי.
כעבור דקות אחדות ניצבתי נבוך בפתח
בית אבי. כל גופי החל מרטט מהתרגשות,
כאילו הייתי אחוז קדחת. כמעט וחזרתי
על עקבותי. אך לפתע אזרתי עוז והתרפקתי
קלות על הדלת. אשד, צעירה פתחה לפני
את הדלת ושאלה לרצוני. מאחוריה עמדה
אשד, זקנה אשר שלחה בי מבט חודר .״האם
יוסף מרחבי נמצא בבית?״ שאלתי כשאני
מסתיר את התרגשותי .״הוא יחזור בעוד
שעתיים,״ השיבה.
שיקרתי ואמרתי כי עלי לסדר אתו דבר־מה
בקשר לעבודתי וחזרתי על עקבותי.
אכלתי באחת המסעדות בפתח־תקווה, הסתובבתי
ברחובות וחזרתי לבית מרחבי
אחרי שלוש שעות. אמי החורגת פתחה לי
את הדלת. היא אמרה כי בעלה עלול לחזור
בכל רגע, והזמינה אותי להכנס ולחכות לו.

מי אבי, יוסף או זכריה
•* שבתי כאחד משני החדרים של הבית

״בווו הבא!

נמעט כל המשפחה היתה מסובה בחדר האורחים. כולם
ציפו לבואי. על דלת החדר ממול לדלת הכניסה, היתה
תלויה כרזה גדולה, שצויירה בידי אחי ואחותי .״ברוך הבא!״ אמרה הכרזה. חיבקתי את
אחי, נשקתי לאחותי ונפלתי לזרועותיה של אמי, שלא הסכימה בשוט אופן להצטלם.

ודמי עלה לרקותי. עתה הייתי בטוח כי
אבי חי. אמי דיברה עליו בלשון הווה ולא
בלשון עבר. לא שאלתי עוד דבר, אך
אני חושב שעוד באותו לילה גמלה בלבי
ההחלטה לתור אחרי אבי ולמצאו ויהי מה.

סופסוף: הודאת אמי
••• לושה חודשים עבדתי אז בבית
\1/אמי, ניקיתי את הדירה, ערכתי את
הקניות ועשיתי את כל עבודות הבית. מקץ
שלושת החודשים, נתקבלתי לעבוד בבית־המלאכה
לפחחות של היפשר. כאן, אצל
היפשר, יהודי טוב לב שעל פניו היה נסוך
חיוך נצחי, רכשתי לי את מקצועי, מקצוע
הפחחות. היה זה, למעשה, היפשר אשר
נתן לי היום את חופש־חיי. לולא המקצוע
אשר הקנה לי לא הייתי מתגלגל לכלא
שטה, כמדריך לפחחות, מצטיין בדיכוי המרד
וזוכה בחנינה.
אצל היפשר זכיתי בחזרה בבטחון עצמי,
בחופש ובעצמאות. הוא התיחס אלי
באדיבות רבה ולימדני את המקצוע בסבלנות•
לא אחת קלקלתי חומרים יקרי ערך,

עצור, כי אינה יודעת היכן נמצא אבי וכי
הדבר אינו מענין אותה.

גיליתי את בית אבי

הכיוון הראשון לחיפושים אח-
\ ! ר י אבי האמיתי, קיבלתי כשבאחד הימים
חיטטתי במגירתה של אמי וגל תעודות
וניירות ישנים נפל לידי. באחת התעודות,
עתיקה למראה וקרועה קמעא,
מצאתי את השם מרחבי. צירפתי דבר לדבר
והבינותי כי זהו שם משפחתו של אבי.
העבודה בבית־המלאכה מילאה אז את כל
חיי. למרות הרצון העז שבקרבי לברר סוף־
סוף מי הוא אבי ולפגשו פנים אל פנים,
המשכתי לעבוד בשקדנות בבית־ד,מלאכה
של היפשר, לקדם את ידיעותי במקצוע
הפחחות.
בהיותי בן ,16 שלח אותי מזכיר הנוער
העובד למחנה נופש של התנועה. בין
החברים והחברות החדשים שפגשתי שם
והתידדתי אתם, היו שתי אחיות תימניות
מפתח־תקודה ובאחד הימים הוברר לי להפתעתי
ששם משפחתן הוא מרחבי.
חשבתי שאולי שתי אחיותי עומדות לפני.

והנשים פטפטו במטבח. שמעתי את
הזקנה אומרת :״אני חושבת שזהו בנה
של אסתר,״ והצעירה עונה לה :״אמא,
אני פוחדת מפניו. הוא נראה לי כאחד
מאנשי העולם התחתון.״
הנשים החלו לחקור אותי, מי אני, מדוע
באתי לכאן ומה אני רוצה. בתחילה שיקרתי,
אך לבסוף הייתי מוכרח להודות :״נכון
הדבר שאני בנה של אסתר ובאתי לראות
את אבי *.דממה נוראה קמה בחדר. היתד,
זו אמי החורגת שפילחה אותה בקולה:
״כן, יוסף הוא אביך.״
באותו ערב, הסבנו אבי, אני ובני משפחתו
של אבי, סביב השולחן המשפחתי.
״עתה יהיו בביתנו שמונה ילדים במקום
שבעד״״ אמר אבי לאשתו ולבניו. היו
אלה רגעי אושר בשבילי. לא יכולתי לעצור
את הדמעות שנגרו מעיני.
בבוקר חזרתי לחיפה, התפרצתי הביתה,
מצאתי בו את אמי, אבי ואחי דני. סיפרתי
להם על הכל ואמרתי שאני עוקר לפתח־תקווה
.״יעקב, יבוא יום ותתחרט על צעדך
זד״״ אמרה לי אמי, כשאבי מוסיף על
דבריה :״יעקב! אם תפול חלילה לאיזו
צרה, פנה אלי ואעזור לך תמיד.״
בפתח־תקווה חיכתה לי קבלת פנים לבבית,
מצדה של אשת אבי, אותה כיניתי
מיד בשם ״אמא״ .בבית היתזז הצפיפות
רבה, אך כולם התיחסו אלי בסבר פנים
יפות. התחלתי לעבוד בפחחיה סמוכה לביתי
אבי וחיי התנהלו למישרין — עד שבאחד
הימים הקשבתי במקרה לשיחת שניים מ־שכני־אבי
.״אתה יודע כי יעקב מרחבי
איננו בנו של יוסף, כי אם של זכריה?״
שאל האחד את השני.
סיפרתי זאת לאמי ולאבי .״אל תשמע
לדבריהם של אנשי השכונה,״ אמרה לי
אמי החורגת ,״כל דבריהם הבל ושקר.״
שוב לא יכולתי לישון בלילות. מחשבו״
תי הקודמות החלו להתעורר בי מחדש
והציקו לי מאד. ניגשתי אפילו לזכריה מר־

4 1 1 1 1 1 1ף 1ך ה התחנה הראשונה שלי בדרכו
• 111ו • 11 | 11111 ׳ 1לחופש, ממעשיהו לחיפה, ריתה
תחנת המשטרה בפתח־תקווה. אל אותו השולחן, בו הסגרתי את
עצמי לפני שש שניס בהודיעי ״רצחתי את אביו״ ,באתי עכשיו
לקבל את תעודת הלידה שלי, שהיתה שמורה בתיקי התחנה.
״היום נולדתי מחדש ,-אמרתי בחיוך מאושר ליומנאי התחנה.
חבי וסיפרתי לו את אשר שמעתי. הוא
עשה תנועת ביטול בידו וסח לי כי הכל
שקר וכזב. לאט לאט התחלתי להרגע.

קטטה עם אבי

**ד לגיוסי לצבא, המשכתי לגור ב־
! 3בית אבי, יוסף מרחבי. יחסם של אחי
היה זר, אך יחסתי זאת לכך שטרם התרגלו
אלי. אבי היה טרוד בפרנסת הבית
ולא היה סיפק בידו להקדיש לי תשומת
לב. כשהגיע צו הגיוס, ואני בגיל ,19
יצאתי מיד לבסיס הטירונים, אחרי שהצלחתי
לסדר תמיכת־הורים חודשית לאבי בסך
של 22,5ל״י לחודש, סכום נכבד באותם
הימים.
באחת מחופשותי משירותי הצבאי נפגשתי
עם מאיר, אחד מחברי החדשים שאמו
היתד. ידידתה האינטימית של אמי החורגת.
הדברים שסיפר לי מאיר הרעישו אותי
מאד. הוא סיפר לי. כי אמי מתכוננת לגרש
אותי מביתה, מיד אחרי שאסיים את שירותי
בצבא, כי למעשה אינני בנו של
יוסף מרחבי, בעלה.
הרגשתי את הדבר גם ביחסו של אבי.
באחת החופשות החל הוא לחפש עלי תואנות
ואנוכי ניסיתי להצדיק את עצמי מול
האשמותיו, אך ללא הועיל. אבי החל לשפוך
עלי מבול של קללות וניבול פה, אשר
הרגיזוני והוציאו אותי משוזי משקלי. לבסוף
ציווה עלי אבי לעזוב את ביתו מיד.
אך אני לא נרתעתי והשיבותי׳ כי לא אעזוב
את הבית בעד שום הון שבעולם. לולא
אמי החורגת שהפרידה בינינו והרגיעה
את אבי, היתד, המריבה הופכת אז לתגרת
דמים.
חזרתי אחרי אותה תקרית ליחידתי הצבאית
כשמנוי וגמור עמי להלחם את מלחמתי
עד תומה, ולפענח את המסתורין
הכמוסים ממני אשר בעטיים כה רב היה
סבלי זה שנים רבות.

המשטרה מחפשת כביתי

ך* מתיחות ביני לבין אבי גברה מיום
ן | ליום. באחת החופשות נסעתי אפילו
לבית אמי בחיפה, כדי לחקור אותה אם יש
אמת בשמועה כי יוסף מרחבי איננו אבי.
אמי עמדה על דעתה והתעקשה :״יוסף
מרחבי הוא אביך.״
פעם אחת הזעיק אבי את המשטרה לעזרתו,
כשנסיונותיו החוזרים והתכופים ל־סלקני
מביתו לא הצליחו. אני זוכר שהקצין
שחקר אותי, אחרי שאמי החורגת התלוננה
במשטרה כי אני מפריע את שלום הבית׳
אמר לי :״עליך לעזוב את בית אביך מיד,
אם אינך רוצה להיאסר. מרחבי ואשתו טוענים
כי אינך בנם ואין לך כל שייכות
למשפחתם.״
חזרתי אז הביתה,׳ ארזתי את מזודדותי
ועזבתי את ביתו של יוסף מרחבי. התגוררתי
אז ביחידה הצבאית וכשהשתחררתי
שכרתי חדר קטן בפתח־תקח־ה, קניתי כמה
רהיטים עלובים והתחלתי לחיות את חיי.
הייתי במצב נפשי עלוב מאד והתוצאות
לא איחרו לבוא גם במצבי הסיד הכללי.
ביקרתי אצל רופאים ובזבזתי את רוב

הרגשתי צורך להפרד לשלום מכל אלה
שהכרתי בשש השנים הארוכות שהייתי
כלוא מאחורי סורג ובריח. סרתי לתל־מונד, כדי לומר שלום
לגבעתי, מנהל הכלא, אך הוא לא היה. בחיפה, בבית־קפה,
שטה לשעבר. היתה זו
פגשתי אתשלום שווילי, מנהל כלא
פגישה עצובה:אחרי המרד הודח שווילי ואילו אני יצאתי לחופשי.

אני רוצה לשכוח

משראיתי שאבי מגלה רצון לשוחח עמי,
נפתח בלבי פתח תקוה, וכל תוכניתי היתה
לאל. בשמחה יצאתי אתו אל הגן והתיישבתי
לידו על אחד הספסלים. אבי פתח לדבר
בשטף ואמר לי :״יעקב, לא רצוי הדבר
שכל האנשים ידעו את מד, שאירע בזמנו
ביני ובין אמך. זו הסיבה שאינני מעוניין
לגלות לך דבר על העניין.״
צפיתי לשמוע מפיו דברים חיוביים יותר.
צפיתי שיגלה לי לפחות את מה שאירע
באמת בינו לבין אמי ואדע מדוע יתנכר
אלי כך, אך משראיתי שנהפוך הוא, נת־כעסתי
והשבתי לו :״אבא, לדידי לא איכפת
לי את אשר יאמרו הבריות, כי אתה
הפצת כבר את כל אשר לא היד, צריך
להפיץ, כך שהסכנתי זה מכבר לפטפוטיהם
הנלעגים של הבריות. נוסף על כך, אבא,
בטזח׳ אני כי כל אשר הפיצות בין הבריות
שקר וכזב הוא. כי היטב חקרתי בדבר
ונוכחתי שאתה ורק אתה הנך אבי היחידי.״
אבי עמד על רגליו והחל לצחוק לעברי
בקול רם, ולאחר אמר לי בלשון עילגים:
״עשה איפוא את מה שיש בידך לעשות,״
והחל לנוע בכיוון הבית כשאני מזדנב אחריו
אובד עצות. משעברנו כמה פסיעות
נעצרתי לפתע וקראתי לעברו בקול יאוש:
״אבא, מוטב יהיה אם תימלך בדעתך ותמלא

•יי• יום, אחרי חמש שנים ושמונה
| 1חודשים, אני נזכר בכל זה כמו בחלום
בלהות. גם שנות הישיבה בסוהר, היאוש
הנורא של תא הנידונים למודת, השמחה
למשמע הידיעה על ביטול עונש המסת, ההעברה
לעבודה בפחחיה של שאטה, המרד,
החנינה — אני רוצה לשכוח את הכל.
אני רוצה לגור בינתיים בבית אמי שליד
חיפה, לעבוד במקצועי כפחח ולנסות לפתוח
פחחיה משלי. שש שנים הייתי נתון למרותם
של אחרים וכל ימי חיי לא הייתי
ברשות עצמי. עכשיו, בעזרתה של האגודה
לשיקום האסיר, אני רוצה לצאת לחיים
חדשים.
אני אסיר תודה לנשיא המדינה שחנן אותי
ולכל מפקדיבתי־הסוהר שעזרו לקדם את
בקשת השחרור שהגשתי אחרי מרד שטה.
מוזר בעיני רק ששני חברי האסירים שהצטיינו
לא פחות ממני בדיכוי. המרד, אליהו
כהן ועלי מוראד, לא שוחררו כמוני
ואף לא הופחתה אפילו שנה אחת ממעצרם.
זה הכל. אני רוצה לשכוח את הכל
ולהתחיל מחדש. היום, קיבלתי את חיי מחדש.
למעשה נולדתי מחדש: יעקב מרחבי
נולד ערב יום הכיפורים התשי״ט.
המקצוע: אזרח.

ידיד וותיק

משכורתי לביקורים אלה ולתרופות. ביקשתי
מיוסף מרחבי שיעזור לי אבל הוא
גירש אותי וגם התלונן במשטרה על ביקורי
בביתו. אחרי שהראיתי את תעודותי לקצין
המשטרה, שאמר לי כי מרחבי ואשתו
טוענים כי אינני בנם, קרא הקצין לאבי
ולאמי החורגת .״בחור זה אינו בני ואיני
מכיר אותו,״ אמר אבי בנוכחותי.
י״ הקצין עמד לצידי .״בחור זה הוא ללא
ספק בנך וגר בביתך קרוב לשלוש שנים.
עליך לתת לבנך יעקב את המגיע לו,״
הזהיר את אבי באמרו :״אם לא תעשה
זאת לא אתערב עוד בשום דבר שיעולל
לך יעקב.״
דכאוני הלך וגבר. ביאושי התחלתי לשתות
לשכרה. ניסיתי אז להשפיע על יוסף
מרחבי להצהיר בשבועה כבית־המשפט בי
אמנם הוא אבי, והוא ענה לי באחת השיחות
בינינו :״אני לא אביך ואמך היתד,
זונה. הסתלק מפה. אינני רוצה לראותך
עוד.״
בערך באותה תקופה הכרתי את אשתי.
היא לא ידעה דבר וחצי דבר על פרשת חיי
המשונים, ורק קרוב לנישואינו סיפרתי לה
את הכל. היא הביעה את הסכמתה להינשא
לי למרות כל אשר עבר עלי. התחתנו
בטכס צנוע בבית הוריד, של שושנה, אשתי,
ומלבד אמי, אבי החורג ואחת מאחיותי,
לא הופיע איש מבני משפחתי. חשתי עצמי
עלוב ומרומה. הייתי בטוח כי אבי ישכח
את הכל ויבוא גם הוא לחתונה. אבי החורג
היה הרוח החיה בטכס, ורק בזכות
רוחו הטובה נסתיים הכל בכי טוב.
עם אבי לא נפגשתי כמעט. כשהייתי רואה
אותו היד, מתעלם ממני. פעם אתת,
אחרי שנפגשנו בבית ההסתדרות, הופיעה
המשטרה בביתי. הם ערכו חיפוש מקיף ובקשו
ממני לתת להם את האקדח שברשותי.
אמרתי להם שאין לי אקדח והם
הובילו אותי לתחנת המשטרה. שם נודע לי
כי אבי התלונן כי תבעתי ממנו 3000ל״י
וכי איימתי לרצוח אותו נפש. השתוללתי
מרוב כעם, צרחתי ואיימתי במשטרה, אך
הקצין הרגיע אותי :״בטוחני כי לא תגע
באביך לרעה,״ אמר ושלח אותי לנפשי.
אני חושב שזו היתד, נקודת המשבר.
לא שלטתי עוד ברוחי. ידעתי כי אני עומד
לעשות משהו קיצוני ביותר, אך לא ידעתי-
בדיוק מהו. עשיתי את הנורא ביותר,
שאדם עלי אדמות, יכול לעשותו: רצחתי
את אבי.

את מבוקשי.״ אבי סובב על עקביו והטיח
בפני באותו קול מלא לעג אשר היד. בעוכרי
זה עידן ועידנים :״לך ושאל את
אמך הזונה, מאיזה שוק עבדים הביאה
אותך.״
דבריו הממוני כרעם ביום קיץ. דמעות
דם שמו מחנק לגרוני מחמת העלבון הצורב•
׳קולו ניסר עדיין באוזני כשראיתיו
מפסיע לאטו ־ לכיוון הבית. עיני נקרעו לרווחי׳
בשלחי אחריו את מבטי כשידי נשלחה
מאליה אל קת האקדח הטעון. חשתי שאני
נתקף באותה התקפת עצבים נושנה, ראשי
היה כבד עלי מנשוא וסחרחורת חזקה אחזה׳
את כל גופי. לא ידעתי מה קרה לי.
יריות מספר החרישו את אזני, והגופה
הצונחת באפלה נטלה ממני את כל חושי.
לא ידעתי אם עברה דקה או שנה תמימה.
על כל פנים, התעוררתי כמתוך סיוט ארוך
ומזעזע בתחנת המשטרה, בשער, שמסרתי
את האקדח לסמל. רק ברגע שפלט פי את
המלים :״יריתי באבי,״ ידעתי כי הרגתיו
באמת ובתמים.

רצחתי את אבי
ך* שגתי מאחד מידידי אקדח תופי
| | טעון, הטמגתיו בחגורת מכנסי ונגשתי
לבית אבי. השעה ד,ן תה שבע ומחצה לפנות
ערב, ואפילת לילה שררה בחוץ. נכנסתי
לבית אבי ומצאתיו בחדר המדרגות עם גיסי
וכמה מאחי. רציתי לשוחח עם אמי החורגת
ולהשפיע עליה שתדבר על לבו של אבי
ותרככו במקצת בטרם אשוחח עמו ,׳מאחר־שהיא
שלטה באבי ובכל בני הבית ואיש
לא העז להמרות את פיה. פתחתי איפוא
את פי ושאלתי את אבי היכן אמי החורגת.
מן הסתם ירד אבי לסוף כוונתי וביכר
לשוחח אתי לפני שאקדים ואדבר תחילה־ עם
אמי החורגת.
״בוא, נצא החוצה ונדבר שם,״ אמר אבי.

קץ המסו!

אינני יודע כנות אנשים יכולים להבין אותי נאת הרגשתי
הנהדרת כשהשתרעתי סוף סוף על הנוטה בבית אסי, חילצתי־את
עצסותי ואת רוחי כאחד. סוף יסוף החלה לחדור לתוכי החכרה כי אני אדם חופשי,
כי לא אוטרד עוד כמה רגעים בקריאה לאוכל, בפקודה לצאת לעבודה או לם סדר־אסירים.
״זה הסוף,״ אסרתי לעצמי ,״נזוף חיי בית חסותו ותחילת חיי החופשיים. אני וחפשי;״.

״במקום מרד הבן,״ אמרו הוגי הדעות של החינוך המשותף, בעצמם מראשי ״מרד הבן״
של יהדות מזרח־אירופה׳ ״יחל תהליך אורגאני של שילוב הדורות, תהליך של המשכיות
חסרת תקלות, תהליך־הזדהות רעיונית, נפשית ומעשית של הבנים עם דרך ומעשה הוריהם.״
במרוצת השנים חדל ״החינוך המשותף״ בתנועה הקיבוצית כולה להיות טבעי, ברור
ופשוט. במרוצת השנים החלו הורי הקיבוץ וחבריו להקדיש את מלוא תשומת־הלב לבעיה
שהטרידה אותם יותר ויותר, משנה לשנה. היתד, זו בעיית־ד,בעיות, בעייה ש״אתה קם
ונופל הקיבוץ כולו.״ ״אם ניכשל בחינוך בנינו,״ אמרו הקיבוצאים בצדק ,״חיסלנו את
המשך קיומנו, חיסלנו את הקיבוץ כולו.״
כך קם, צף ועלה המושג ״ילדי־תנובה״ .ילדי הקיבוץ, תקוות הוריהם, נהנו מכל
טוב. חברי התנועות החלוציות בעיר היו מספרים על ״בני הקיבוץ המתרחצים בתוך
כדי שמנת, משחקים כדורגל בביצי־אקסטרא ואוכלים עופות צלויים שלוש פעמים ביום.״
ההורים בנו למען ילדיהם חדרי־מגורים מפוארים, בתי־ספר מצויידים במיטב הציוד המדעי
והפדאגוגי, משק־עזר משוכלל, בתי־מלאכה, בריכות שחייה ומדשאות ענק.
ילדי הקיבוץ קיבלו את מיטב החינוך ההומני והריאלי, שיעורי פיסיקה וכימיה מפי
טובי המורים, חינוך גופני מעולה ויקר, ועידון רוחני בלתי־בוסק.

ך* עיית הדור הצעיר בקיבוץ לא היתד, בעייה כלל, לפני שלושים שנה. הסיבה
4״ היתד, פשוטה: בקיבוצים המעטים שאך זה החלו את חייהם השיתופיים החדשים והמוזרים,
לא היו ילדים.
בעשר השנים הראשונות לקיומן של הקומונות השיתופיות, לא הטרידה בעיית חינוכו
של הדור הצעיר את ההורים חברי הקיבוץ. מייסדי הקיבוץ, ששאפו להקים חברה חדשה,
אשר את 1מותה תארו לעצמם בקודים כלליים בלבד, רצו לחנך את ילדיהם במסגרת קודים
אלה ואף עשו זאת מבלי שאיש יעכב בעדם. הם הסתפקו, בדרך כלל, בכך שדחו מעל
פניהם את כל המושגים ״המיושנים״ בעיניהם והמקובלים כל־כך בעיני אחרים, מחוץ
לקיבוץ. הם עשו זאת בכל תחומי החיים, כולל תחום החינוך עצמו. הם ידעו: בחברה
החדשה שהם עמדו ליצור, חייבים לשרור יחסים אנושיים חדשים, יחסי שוויון, שיתוף,
יושר ואחריות חברתית ללא כפייה, שאינם קיימים בחברה האחרת.
היה זד, אך ברור ומובן בעיניהם כי את הדור הצעיר, את בניהם ובנותיהם, יחנכו
הם עצמם, לאורם של מושגים והנחיות אלה. המטרה הראשונה היתה :״עלינו ליצור
דמות של אדם סינטטי בתכונותיו ורעיונותיו. אדם חדש: איש העבודה והעמל, איש הרוח רבטב והתרבות — בעת ובעונה אחת.״
כיצד לבצע כל זאת?
לכך לא היו צריכים חברי הקיבוץ לטרוח. תנאי החיים, שהם עצמם יצרו אותם למען
עצמם, הכתיבו להם זאת ממילא. המצב שנוצר, בו עבדו הבעל והאשר, גם יחד במשך
שעות ארוכות מחוץ לחדר המשפחה, אילצם להפריד את הבנים מהוריהם, כבר מיום
׳הולדתם ועד לגיל בו הם יוצאים לדרך חייהם העצמאיים.
הבנים הראשונים בקיבוץ הומסו מיד למסגרת החיים והחינוך, הקיימת עד עצם היום
הזה ברחבי התנועה הקיבוצית: הם שובצו לקבוצות־גיל קטנות, שוכנו במשותף, חונכו
במשויתף, הואכלו במשותף, התרחצו במשותף וניהלו את כל חייהם בשיתוף ובאחווה. כך
הושגה, למעשה, גם המטרה הראשונה: החינוך לשיתוף. כל אשר בא על ההורים תוך
כדי יסורים וסבל היה פשוט, ברור ומובן בעיני ילדיהם וילדותיהם. הם נולדו, גדלו
והתחנכו בתוך מסגרת אחידה: המסגרת השיתופית.
ההורים עצמם לא;ראו במצב־דברים זה כורח־שעה, שנכפה עליהם עד יעבור זעם. להסך:
המציאות הקיבוצית, שאילצה אותם להרחיק מעליהם את ילדיהם, לשבצם בתוך מסגרת
חינוכית שיתופית לאחידה, נראתה בעיניהם חיובית וטבעית. מציאות זו היתד, בעיניהם
אידיאלית: היא באה לקדם את שאיפת חייהם — חינוך הבנים בדרך אבותיהם.
לא היה ספק כי החינוך המשותף, בכל התנועות הקיבוציות, הגשים מטרה זו בשלי־מותה:
שחרור הילד, כבר מימיו הראשונים, מן התלות המוחלטת בהורים, על כל תכונותיהם
השליליות והחיוביות, ומסירו? התפקיד המחנך למחנכים ומחנכות.
״בסביבה חסרת אלימות ושחיתות,״ אמרו הקיבוצאים הראשונים ,״בחברה חסרת־תחרות
— יגדל ויתחנך נוער בריא ברוחו ובגופו. הוא יגדל על קרקע־גידול של יחסי
מוסר גבוהים, של רעות, של שוויון הדדי.״
במרוצת השנים, כשהשח־יון ההדדי לא היה נחלת כל חבר וחבר בקיבוץ, וכשהשיתוף
בקיבוץ נעשה יחסי יותר ויותר, בשנים בהן החלה האשד, להאבק על מעמדה וכשרוחות
רעיוניות חדשות החלו נושבות בתוך שטחי המגורים והמשק של התנועה הקיבוצית —
פינו הרעיונות הטבעיים בדרך הגשמתם, בתוך מסגרת ״החינוך המשותף״ ,את מקומם
לשיטות חינוך מוגדרות ומתואמות, מחושבות בקפדנות ואגורות־נסיון. היו אלה שיטוח
מתקדמות יותר, שלא צמחו רק על בסיס המציאות הקיבוצית כמות שהיא, אלא שיוו
גם לנגד עיניהן את המציאות האידיאלית, כפי שהיא צריכה להיות.
שיטות חינוך אלה הפכו לקרקע הגידול המדעי של בן הקיבוץ. קרקע גידול זו צריכה
היתד — ,לדעת מדשניה — להצמיח ולטפח את דמות האדם החדש והסינטטי, את בן
הקיבוץ, שלרצון הוריו חובה עליו להיות אדם שלם והרמוני מכל הבחינות: האישית,
החברתית, הרוחנית, הנפשית והגופנית.

?- :י3די*ן בכך ש2־ שנזנת
* 1ראש וראשונה. דאגו הוריו של בן הקיבוץ לבעיה אחת, חשובה ויסודית: הם רצו
] להשמיט את הקרקע מתחת לאידיאולוגיה הנצחית והבלתי פוסקת של ״מרד הבן״,
האידיאולוגיה הרשמית. של כל. התנועות החלוציות בגולה.

שרות מאמרים נכתבו, כינוסים רבים כונסו ומאות נאומים ננאמו בנושא זה
* של החינוך המשותף. כל הישג וחידוש שהושג במקום אחר, ושנראה כרציני וכטוב
בעיני מורי התנועה הקיבוצית, הוכנס מיד לתוכנית הלימודים. ילדי הקיבוץ נמצאו במשך
כל שנוי? גידולם בתוך מבחנה מזוגגת של המעבדה הפדאגוגית של ראשי התנועה. מנהיגי
הקיבוץ התענינו אישית בממצאי מחלקתו החינוך, ראשי הקיבוץ דאגו להקצות חלק גדול
ממאמריו־,ם ומן הנושאים העיוניים שעסקו בהם לבעיות הבן והבת בקיבוץ.
אולם חרף כל המאמצים, היו העובדות אכזריות וחד־משמעיות. בתום עשרים השנה
הראשונות לקיבוצים הראשונים, החלו המספרים לטפוח על פניהם של הקיבוצאים. מפה
לאוזן היתד, עוברת השמועה — תחילה במשקי איחוד הקיבוצים, אחרי כן בד,קיבוץ
המאוחד ובסופו של דבר גם בקיבוץ הארצי — על פלוני שעזב, על אלמונית שהתחתנה
ועברה העירה, ועל בנו של עסקן חלוצי שלא רצה לחזור מצבא הקבע.
בתחילה טשטשו עסקני החינוך המשותף ומעצביו, את משמעות העזיבות של בני
הקיבוצים. הם ניסו שלא ליחס חשיבות לעזיבות הבודדות, ניסו לחזק בכל מקום בו
יכלו את היסודות ואת ד,בנין החינוכי שהוקם עליהם. אולם לאט־לאט הפכו השמועות
מציאות ברורה ואכזרית, שאי־אפשר היה להתעלם ממנה.
לחברי הקיבוצים התברר לפתע, כשמש בצהרים, כי בניהם מתיחסים בביקורת, בציניית
או אף בשלילה מוחלטת לדרך־הוריהם. התברר להם כי רבים מן הבנים תובעים לשנות
אי? סדרי־החיים בקיבוץ, רבים מהם אינם רוצים אף לחכות לשינויים אלה. אט־אט הוברר
כי זרעי הפרא והבר הצמיחו גידולים גם בקרקע־ד,גידול הנקיה של החינוך המשותף.
\ זאםהאדםהזזרש \ 2יי ם־ ?
ף• אחד מכנסי הצעירים שנערך לא
1מוכן לתת את החופש השנתי שלי למי
החדש. אני חושב שהוא לא ימצא אפילו אחד
מקיבוץ בית־אלפא של השומר הצעיר, כוזב
דבריו עוררו סערת־רוחות עצומה בקיבוצו.
למעשה, יש הרבה מן ההפרזה בראיית־שחורות זו. המבחן הראשון, בו נבחן בן הדור
הצעיר בקיבוץ, הוא מבחן היכולת לעמוד בחובת המשך קיומו של משק־הוריו, בעול
קיומו של הקיבוץ בו נולד והתחנך. כמעט בכל המקרים הוכיחו בני הדור הצעיר של
הקיבוץ, כי הם מוכשרים ומאומנים היטב לעשות זאת. במרבית המשקים הותיקים
נמצאים כמעט כל הענפים המשקיים בידיהם המרכזות של הבנים והבנות. בשורה ארוכה
של קיבוצים ברחבי התנועה הקיבוצית, תופסים צעירי המשק את המשרות האחראיות
של מזכיר הקיבוץ, מרכז המשק, הגזבר ומרכז הקניות.
בן הקיבוץ גדל וחונך במשטר של עבודה. בניגוד למרבית חבריו בעיר, אתם שרת
׳חד בצה״ל והרואים בושה בעבודת־כפיים, מתיחם בן הקיבוץ לעבודה הגופנית כאל דבר
מובן מאליו. זהו המכשול הקטן ביותר, הנמוך ביותר, חסר־הערך ביותר, העומד בדרכו
להזדהות שלמה ומוחלטת עם דרך הוריו.
המבחן החשוב של האדם החדש אינו המבחן המשקי בסידור העבודה ובענף החקלאי,
בתשע שעות העבודה החקלאית או באיסוף חבילות החציר הכבדות בשדה. המבחן הוא
הרבה יותר עיוני, ומשום כך גם הרבה יותר קשה: המבחן הרעיוני.
הוריו של בן הקיבוץ דרשו ממנו הזדהות שלמה: הם דרשו ממנו להזדהות עם דרכו
הפוליטית של הקיבוץ בו גדל וחונך, עם שאיפותיה הפוליטיות הארציות של התנועה
הקיבוצית בה חבר הקיבוץ, עם מצעה הרעיוני של המפלגה אליה שייכת התנועה ועם
עיקריו החברתיים והמוסריים של הקיבוץ.
לכך לא היה בן הקיבוץ מוכן בשלימות. ערכי החינוך המשותף שנטעו בו — מבעד
למעבדות משוכללות וכדי שמנת, מבעד לשפע של כל־טוב וחינוך מודרני — לא היו
מספיקים, לא עמדו במבחן.
הבנים שחזרו מן הצבא, הבנות שבאו מן המשרדים הצבאיים העירוניים או מקורם
הקצינות, נקטו לרוב בקו של הסתייגות פוליטית ואידיאולוגית. חברי הקיבוצים החלו
להיות מודאגים מן הצורה בה עקפו הבנים החוזרים את עקרונות חיי הקיבוץ ועיקריו.
את תקנון השוויון והשיתוף, את מוסדי החברה, את ערכי המוסר.
למעשה, לא יכלו הוריהם של בני הדור הצעיר להסתפק בהזדהות פורמאלית, או אפילו
מעשית בלבד. לקיים ולהחזיק צורת־חיים משקית וחברתית כמו הקיבוץ הישראלי, משמעו*
וזה גם לשנותה, לשפרה ולהתאימה בכל פעם אל המציאות החיצונית המשתנה. בני הדור
הצעיר, שמעצם טבעם של החוקים הביולוגיים החלים גם בחברה הקיבוצית — כמו בעיר
השכנה — היו חייבים להחזיק ולקבל על עצמם את ההמשך הפיסי והרעיוני של התנועה
הקיבוצית, היו צריכים להקדיש ממרצם ומרוחם לשיפורה ושכלולה של התנועה הזו. לשם
כך לא היתד, מספיקה הזדהות מעשית בלבד. הזדהות זו צריכה להיות נפשית, עמוקה,
שורשית. לרוע המזל, היא איננה כזו.
מכבר באחד המשקים, אמר בן־קיבוץ :״אני
שמתנדב לעבור בקיבוצים ולמצוא את האדם
מהסוג הזה.״ ישראל רוזנצח־יג, סופר ומורה
רעיונות דומים בחוברת הדים של התנועה.

עגדם זזדטז בצגו\ז גזטג?
ף• הערכה אחת מאוחדים הורי התנועה הקיבוצית כולה, ללא הבדל גזזן פוליטי או
1צבע מפלגה: שורש האשמה נעוץ בצבא.
אין ספק כי הקיבוצאים צודקים בהטילם את הקולר בצבא. גם העובדות הסטאטיסטיות
הפשוטות מעידות, כי עד להקמת המדינה היה זרם העוזבים מבין בני ובנות התנועה
הקיבוצית דליל מאד, כמעט בלתי קיים. מאז הפכה חובת הגיוס לצבא חובת המדינה, גדל

זרם זה לזרם־אדירים, לנהר שופע — נהר ההרס של התנועה הקיבוצית.
אחרי 18 שנה של בדידות מזהירה, של חיי־צוות בינם לבין עצמם, כשנקודות־המגע
היחידות בינם לבין החברה הזרה שמסביבם הם כמה ימי־חופש בעיר ההומה, ביקור בגן־
היות או מחנה תנועתי עם בני התנועה העירוניים, יוצאים בני הקיבוץ לשתיים ויותר שנות
עצמאות בניכר.
בצבא נפגשים בני הקיבוץ, בפעם הראשונה, עם העולם האחר, הזר והמוזר. הם מוצאים
בנים ובנות שונים מהם, ודומים להם. צעירים המקבילים אליהם ברמת ידיעותיהם והשכלתם,
והנופלים מהם. צעירים המסכימים לדרכם הרוחנית והמעשית — והמתנגדים לה. הם נפגשים
בנוער *חלוצי״ וביוצאי חברות ״סאלוניות״ ,במפזמי מנגינות־עת וברוקדי רוק׳נ׳רול.
בכתה, במחלקה, בגדוד ובפלוגה, במשרד השלישות ובחטיבת הגדנ״ע, פוגשים בני הדור
הצעיר של הקיבוץ את המציאות הזרה: את ההתחרות, את חוסר־השוויון, את הטוב שבדרגה
הגבוהה יותר ואת השאיפה אליה• הם נפגשים ברב־סמל, בממ־כף ובקצין. הם יודעים כי
הסמלים אוכלים מתוך כלי־אוכל נקיים במטבח הסמלים, וכי הטוראים חייבים לעמוד
כשהפנכות בידיהם בתור הארוך, בשמש ובין גלי הזבובים.
התיאוריות היפות של שוויון ושיתוף, של חדר־האוכל הנקי, המקלחת המבריקה ובריכת־השחיר,
הקרירה, נשארו בבית הרחוק. כאן, ביחידה הצבאית, בא בן הקיבוץ במגע עם
ההתחרות האישית, עם תאוות השלטון, עם ההפליה החברתית. הוא טועם מכל אלה, טועם
ורואה כי טוב. טועם ובוחן מחדש את כל שלמד וידע וחי ב־ 18 השנים שקדמו. פצלות
וסדקים מתהווים בדמותו של האדם החדש, פרי ההילולים של החינוך המשותף.
המגע בצבא בין בן הקיבוץ לבין בן־גילו העירוני איננו מגע שטחי, של הכרה חד־פעמית
ותו לא. המגע החברתי בכיתה הקרבית, בקורם המ״כים, בדבוקת הצנחנים או בצוות
הטנק, הוא מגע חברתי־אינטימי. בן הקיבוץ מגיע לידידות נפשית עם חברו ליחידה, בן העיר.
הוא לומד מפיו על חיי בני גילו בעיר, שומע על תוכניתו בעתיד של בוגר הגמנסיה,
מבקר יחד אתו בבית־הוריו, אולי גם נפגש עם חבריו של בן יחידתו, מבלה יחד אתם.
הפגישה הראשונה היא של בני־גיל דומה, אך זרים בנפש וברוח. הפגישות הבאות
אחריה הן פגישות של חברים לשרות, ואחריהן פגישות ידידות ורעות. מתפתחים קשרי
חברות הדוקה ואינטימית בן בני קיבוץ לבנות עירוניות, ולהיפך• הבנים החוזרים הביתה,
אחרי 30 חודשי שירות ארוכים, מצויידים במטען נפשי, רוחני וגשמי שלא סתר עדיין
סופית את המטען שרכשו בשנים הרבות של החינוך המשותף. אולם הוא השאיר
כבר את רישומו העז והבלתי נמחק.

התנועה הפוליטית העירונית, התרכזות־יתר בבעיות משקיות ורביזיה של מעמד האשה.
לכל אלה צופים הוריו של הדור הצעיר — אל העתיד הלא רחוק, בו יתפשו בניהם את
הגה השלטון. הם יודעים כי בעקבות שינוי הלכות השוויון והשיתוף, והשינויים במעמדה
של האשה, יבוא גם השינוי בדרכו של החינוך המשותף כולו• פני הדור הרביעי של הקיבוץ,
לא יהיו כפניו של הדור השני והשלישי. בעיותיהם של אלה תהיינה חמורות הרבה יותר.
את הפתרון הזמני, את בולם־הזעזועים, מצאו מנהיגי הקיבוץ בהקמת החטיבות הצעירות
של התנועות הקיבוציות. קיומן של אלה נתן מסגרת זמנית להתבטאות חופשית של בני
הדור הצעיר. בתוך מסגרת זו נפתחים הלבבות, מושמעים הרעיונות החדשים, נשמעת
הדרישה לשינויים, לשכלולים, להתקרבות יותר גדולה של הקיבוץ לעיר, מבלי שחברי
הקיבוץ — בני הדור הצעיר — יעזבו בעצמם את המסגרת המשקית והחברתית, שהוריהם
בנו להם בעמל־שנים מייגע ומפרך.

יוס אפור והורה סוערת
** סיכות קבלודהפנים לבנים החוזרים מן הצבא היו שופעות כל־טוב, חיוכים
]) והורה סוערת. הבנים ברכו את הוריהם, ההורים ברכו את בניהם. סדרן העבודה שפשף
את ידיו ברוב נחת, ומרכזי הענפים נעצו את עיניהם החושקות בצעירים רבי־המרץ, המדלגים
ומקפצים במעגל הרוקדים ושמחר ילבשו את בגדי העבודה האפורים ויצאו לעבוד בנן
הירק, ברפת ובמספוא•
למחרת השמחה באו הימים האפורים. הצעירים שחזרו מן השירות הצבאי מילאו היטב
את התפקיד המשקי שהוטל עליהם. הם עבדו בקפדנות, הקשיבו להוראות שניתנו להם׳ היו
ממושמעים ולא הרבו בזזיכוחים. יחסם לעבודה היה רציני. היחס לקיבוץ היה אחר. בתום
תשע שעות העבודה הקשות חזרו לחדרי החזקים המסודרים שלהם, או לחדרי המשפחה
שהספיקו להקים, יצאו רחוצים ונקיים מן המקלחת הסמוכה לחדר וחזרו לחיות את חייהם
שלהם, חייו של בן הדור הצעיר שחזר מן הצבא לקיבוץ. חייו של בן הקיבוץ, הרוצה מאד
ב,מרד הבן״ ,אך שלא הבהיר לעצמו עדיין מה תהיה דמותו של מרד זה חסר־המנהיגים.
השינוי שחל בדמותם של. בני־האדם החדשים, של בני הקיבוץ החוזרים להמשיך את
יצירת הוריהם, הורגש בכל. ממקלטי הרדיו בקעו מנגינות הג׳אז, על איצטבאות הספרים
נערמו ספרי־הכיס האנגליים• על קולבי הארון נתלו החולצות הצבעוניות ומכנסי האריג, ואל
הסרט האמריקאי, סרט המתח או הקומדיה המוסיקאלית, רצו בני התשחורת בהמוניהם.
אצל הבנות מצאו בקבוקי־הבושם את מקומם בארונות. הטיפול בבעיות הלבוש, התסרוקת
והצורה הכללית של הופעתן, משכו את תשומת לבן יותר מאשר שיחת הקיבוץ על מצב
ענף המטעים, או הרצאתו הפוליטית של פעיל המפלגה שחזר מוועידה עולמית חשובה.
צורת החיים השתנתה תכלית־שינוי. אחריה היה חייב לבוא גם השינוי הרעיוני, שהיה
קיים עוד לפני שינוי צורת החיים, אך היה חבוי יותר, נסתר הרבה יותר.
מי פה ומי שם, החלו בני הקיבוץ להרים את קולם. הססנים שבהם מצאו את הפתרון
בתביעה להשכלה גבוהה. במקום לתבוע את השינויים אותם רצו להכניס בדרכו ובחייו של
הקיבוץ, רצו להתרחק ממנו בעצמם לארבע או לחמש שנות לימוד, בעיר הרחוקה* .הקיבוץ
צריך גם אגרונומים ורופאים,״ טענו בצדק בחדרי ההורים, בוועדות הקיבוץ ובאסיפותיו.
הם התכתבו עם חבריהם ליחידה הצבאית, כשעל מעטפות המכתבים הבחינו בחותמת הדואר
של האוניברסיטה בירושלים או של הטכניון בחיפה.
היו גם אחרים, אלה רצו ללחום על השינויים, על הרביזיה, על הנראה בעיניהם כטוב
וכנכון. בעלוני החטיבות הצעירות, בכינוסים ובימי עיון, הרימו אלה את קולם בראש גלוי.
הם נענו מפי ראשי התנועה :״אל תזלזלו במה שהקימונו• יצרנו זאת במשך שנים רבות,
אינכם יכולים לבוא ביום אחד ולהרוס את הכל.״
לחישות של רכילות גברו בכל יום, בו השינוי המקוזה בעיקרי השיתוף והשוזיון, סגנון
החיים ובעיות הקיבוץ הבוערות האחרות, לא בא. דיבורים על עסקן פלוני או אלמוני
המבזבז את כספי הקיבוץ, ההופך ״פראזיט״ ,הנוסע במכונית מפוארת יותר מדי — הפכו
דבר יום ביומו. הזלזול הנסתר בדרך הפוליטית ובמפלגה העירונית הושמע בכל מקום:
במקלחת, בחדר האוכל, בענף העבודה ועל ספל קפה בחדרי הדור הצעיר.
ההתמרמרות עברה לאפיקים משקיים. התביעה הנסתרת לשינויים — תביעה שלא באה
על סיפוקה — מצאה את ביטויה בהתקפות גלויות על התנועה הקיבוצית ומוסדותיה.
המאורעות בהונגריה, הוועידה ה־ 20 של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, השאירו את
רישומם במשקי השומר הצעיר. משפט עמוס בן־גוריון ורצח קסטנר עורר גל של לחישות
והיסוסים במשקי האיחוד והקיבוץ המאוחד. כל חדשה מן החוץ זרקה מבוכה נוספת על
הקרקע הבלחי־יציבה, עליה חיים ופועלים בני הדור הצעיר של התנועה הקיבוצית.

המשבחת החדשה: האס היא שוש?
הבנים שחזרו מן הצבא נסגרו כחדרי הרווקים, או כחדרי
המשפחה החדשה שהקימו כינס לכין עצמם, או עם חבריהם
וחכרותיהם העירוניים, שפגשו כשירותם הצבאי. כתוך חדר
המשפחה נסגר גם המעגל הקיבוצי, המורכב מחוליות של עכודה
והכרה, ושאצל דור המייסדים -הוריהם של הכנים החוזרים -
היה נסגר כחדר האוכל, בוועדות הקיבוץ ובשיחות המשק. כאן
גם נרקמת מסכת־החיים החדשה ,״מרד הכן״ של הדור הצעיר.

בגרנו גגגגגנגיגג

הדוד הנ א: האם ״שאו במשק?

ת הפתרון לגעיות חשובות ונכבדות אלה מחפשים מורי והורי התנועה הקיבוצית
באלף עינים, בנרות שעווה ובזרקורי־חשמל. הם מנסים לעשות הכל למען הבנים
המוזרים- .הם משנסים את מתניהם ותקציבי המשקים ומוציאים חלק לא קטן אל
האוניברסיטאות והטכניון, חלק אחר זורם לשליחות בחוץ־לארץ, לחילופי חקלאים לאירופה,
ולשורות צבא הקבע. אולם כל אלה הם בבחינת פתרונות חלקיים.
הפתרון השלם יבוא במרוצת הימים, בתהליך הבלתי־נמנע שיעבור על התנועה הקיבוצית
כולה: ליבראליזציה של ערכים ומנהגים, עידון תורת השיתוף והשוויון, הפחתת המגע עם

לאט לאט תופשים כני הדור הצעיר את מושכות העגלה. צווי
החול, הכיולוגי חלים על חכרי הקיבוץ, כשם שהם חלים על כני
העיר. הכנים והכנות תופשים את הגה המשק, ינהיגו כו כמשך
השנים שיכואו את דעתם שלהם על שוויון ושיתוף, עכורה והכרה,
חכר והכרה. כתוצאה משינויים אלה יכוא גם השינוי המקיף
כמערכת החינוך המשותף -אשר יטכיע חותמו על הדור הכא.

נכיר בממשלת אלג׳ידיה!
האומה העברית, שקנתה את חרותה כמלחמה נגד שלטון
זר, מצווה להכיר כממשלת אלג׳יריה, שהוקמה בנכר על ידי
האומה האלג׳ירית העומדת כמלחמת־דמים על חרותה.
זהו צו המוסר. זהו צו האינטרס הלאומי.
הכרתנו כממשלת אלג׳יריה תדגיש את נוכחות ישראל במרחב השמי

כגורם מדיני עצמאי ופעיל׳ השותף בעיצוב עתיד המרחב.
הכרתנו כממשלת אלג׳יריה תקים גשר בין ישראל לבין עמי צפון
אפריקה, המתגבשים כגורם עצמאי במרחב השמי.
הכרתנו כממשלת אלג׳יריה תהיה צעד להשגת השלום בין ישראל
לבין עמי המרחב הלוחמים באימפריאליזם, ותקרב את ישראל למשפחת עמי
אסיה ואפריקה.
אל תרתיע אותנו אהדתנו הטבעית לצרפת, שהניפה ראשונה בהיסטוריה את
דגל החרות, השויון והאחווה. צרפת זו חיה וקיימת בדמותם של אנשי מדינה
ומוסר, התובעים זה שנים להפסיק את פעולות הדיכויז5והעינויים נגד תנועת
השיחרור האלג׳ירית, ולהעניק עצמאות לאומה האלג׳ירית. היא מצאה ביטויה
גם בפי הגנרל שארל דה־גול, בטרם הגיעו לשלטון, ולפני שהועמד תחת לחץ
הקולונים והצנחנים הפאשיסטיים, באמרו, כי אומה היודעת ללחום כך
לחרותה, ראויה לחרות.

לצרפת זו חייכת האומה העברית ידידות -ולא למשטרים
הבנויים על דיכוי וניצול, המרכזים סביבם יסודות גזעניים
ולאומניים, שידיהם מגואלות כשיתוף פעולה עם הכוכש
הנאצי.
אי־ההבנה הטראגית בין ישראל לבין לוחמי־השיחרור האלג׳יריים, שגרמה
למותם של שני שליחים ישראליים, אל תדחוף אותנו לדרך מוטעית. פריצתנו
לדרך המלך הפוליטית אף שקולה יותר מחשבונות קצרי־טוזח של אספקה ורכש.
ככל שיתרבו קשרי השלום והשותפות, כן יפחת הצורך בנשק.

אנו תובעים :
• תכיר מדינת ישראל בממשלת אלג׳יריה.

שילוח

• תשתמש ממשלת ישראל בקשריה הידידותיים עם ממשלת צרפת, כדי
לשכנעה לשים קץ לשפיכת הדמים על ידי שלום תוך משא־ומתן

בהושיטנו יד לעם האלג׳ירי, אנו קוראים לממשלתו לשוות
למלחמת־השיחרור אופי לאומי ומתקדם, להרחיק ממנה כל
גילוי של לאומנות הרסנית ולקשור קשרי ידידות עם האומה
העברית.

הפעורה השגיח

ת. ד , 11253 .תל־אביב.

התיאטרון הקאמרי מציג:

ה קי סרג׳ונ ס

בגלל חגור ה

מאת

מאת

יוג׳ין או׳נייל

בו ו. לוי

בקרוב :

מלאך האבן
מאת
ק סי פרינגס

מי מוכן לתת לו את היד7
במדינה העם
קו ד מן הכותל
שום מקום בעולם לא הצליח להוליד
אגדות כה רבות, שמשכו לבבות כה רבים,
כמו השטח הקטן הנושא כיום את הכותל
המערבי ואת מסגד עומר. השבוע נוספה
אגדה חדשה אל האגדות הרבות.
היתד, זאת ידיעה של קול ישראל, שמילאה
כל לב דתי בסיפוק עמוק. בשעת
הנעילה של יום הכיפור, כך נאמר בה,
שמעו המתפללים בהר־ציון תקיעת שופר
מכיוון הכותל המערבי. דיפלומטים זרים,
שהגיעו באותו יום מירדן לישראל אישרו
את הדבר. התוקעים האדוקים היו, כמשוער,
חיילים בריטיים בני דת משה, מן הכוח
החונה בירדן.
לרוע המזל, לא נולדה תקיעה זו בשופר
של ממש, אלא בשופר־התעמולה של משרד־הדתות
הישראלי. שום תקיעה לא נשמעה,
שום דיפלומט זר לא הגיע באותו יום מירדן
לישראל׳ שום חיילים יהודיים אינם
משרתים בכוח־ר,אבטחה הבריטי בירדן.
בכל זאת הצליח זנוויל כהנא שוב במלאכת
ייצור האגדות הסינטתיות. כי בעונת
החגים תשי״ם, כמו בכל שנה קודמת
מאז תש״ח, שוב כאבו לבבות רבים בישראל
את כאב המולדת המכותרת, בה אין
לאיש יהודי גישה למקום הקדוש בעיניו יותר
מכל, ואין לערבי נוצרי מבית־לחם גישה
למקומות בהם גדל והטיף העברי הגדול
שיסד את דתו.
בחודש תשרי, תשי״ט, לא נראה כי
יחול שינוי במצב זה בשנה הקרובה.

יחסים מרחביים
דגל חד ש
דגל חדש נוסף השבוע למשפחת הדגלים
במרחב. הוא היה בעל שני קודים מאונכים,
האחד ירוק והשני לבן. במרכזו התנוססו
סהר וכוכב אדומים.
היה זה דגלה של מדינת אל־ג׳זאיר*,
שאינה קיימת על המפה הרשמית, אך שהפכה
השבוע, עם הקמת ממשלתה בגולה,
* אל־ג׳זאיר — ״הא״ס״ — הוא השם
הערבי של אלנ׳יריה, ששובש׳ בשפות האירופיות.
הוא נובע מן האי הקטן, השוכן
סול חוף תעיר אלג׳יר.

לגורם מדיני פעיל בעולם.
״כן״ במרתף־עינויים. לגבי חלק
אחד מאזרחי ישראל היה זה מאורע חשוב
ומרומם את הלב. היו אלה 200 אלף ערביי
ישראל, העוקבים באהדה עמוקה אחרי מלחמת
ערביי אלג׳יריה. בניגוד לאזרחים העבריים,
לא התרשמו מן העובדה ש־970/0
מהבוחרים באלג׳יריה הצביעו השבוע ״כן״
למען חוקת הגנרל דה־גול. כי ערביי ישראל,
למודי הנסיון האכזרי של הממשל
הצבאי, יודעים מה קל להכריח אוכלוסיה
שלמה להצביע בעד מפלגת־השלטון — גם
מבלי שיעמדו לרשות השלטון חצי מיליון
חיילים צמאי־דם ומרתפי־עינויים כבאלג׳יר.
בקרב הרוב העברי במדינה היתד ההגבה
כמעט הפוכה. רק מעוט קטן העז לדרוש
בגלוי את הכרת ישראל בממשלה החדשה,
אם כי רבים מקרב בני־הסמכא בישראל
מאמינים שמדינות המערב הערבי — מא־רוקו
וטוניסיה — עשויות לשמש גשר בין
ישראל לבין שכנותיה. הקו הממשלתי נשאר
פרו־צרפתי אדוק.
״ מ כ שי רלכפייה היתד, זאת אי־הבנה
טראגית של קו ההתפתחות. לגבי 50
מיליון ערבים במרחב, האהדה ללוחמי אל־ג׳יריה
היא דבר שבקדושה. האהדה האוטומטית
של ישראל לשלטון הקולוניאלי, ששנותיו
ספורות, תיראה בעיני מיליונים אלה
כהמשך למעשים דומים של ישראל —
כגון פתיחת מרחבה האווירי בפני הבריטים
למחרת המהפכה העיראקית.
אמר השבוע נציג עיראק החדשה באו״ם:
״אנו משוכנעים עתה יותר מתמיד, כי ישראל
הוקמה לא רק כבית ליהודים, אלא
בעיקר כמכשיר לכפיית רצונן של מעצמות
(המערב) על מדינות ערב במרחב.״

מדיניות
רצחבפ רו רנ ץ
הרעיון המקורי צץ במוחו הפורה של
ד״ר נחום גולדמן, הנשיא הציוני. הוא ידע
כי ראש עירית פלררנץ, לה־פיזה, יוזם מדי-
פעם׳פגישות׳ בין יריבים פוליטיים ורעיוניים
בעולם, לשם טיפוח ההבנה ההדדית. חשב
גולדמן: מדוע לא ליזום פגישה כזאת בין
ישראלים וערבים?
לה־פיזד,׳ אחד האישים הססגוניים ביותר
בחיים הפוליטיים של איטליה, הסכים ברצון•
המדינאי הנוצרי הבין כי אין טעם
לקרוא לפגישה עברית־ערבית ישירה. לכן
דאג לאכסניה רשמית רחבה יותר. הוא קרא
לפגישה רחבה לדיון בבעיות הים התיכון.
העולם הזר 1096 ,

אולם הכל הבינו מה המטרה האמיתית:
לתת לאישים ישראליים וערביים, בעלי רצון
טוב, אח האפשרות להיפגש לא־רשמית.
חרם האיסלאם ודגל השלום. הרעיון
לא היה רק פרי חלומותיו האידיאלים־
טיים של לה־פיזה. אי־שם עמד מאחוריו
קו מנחה מטעם הצמרת המדינית האיטלקית.
המדינאים האיטלקים לא שכחו מעולם
את הימים בהם הכריז בניטו מוסוליני על
עצמו רשמית כעל ״חרב האיסלאם״ ,הסעיר
את גלי הלאומיות הערבית בשידורי־התע־מולה
של ראדיו בארי. במשך כמה שנים
אחרי המפלה הצבאית נחה המדיניות האיטלקית
במרחב, אולם כאשר קמה איטליה
שוב על רגליה, החלו גם התקוות הנושנות
של חדירה למרחב, קמות לתחיה. אנשי־עסק
איטלקיים חדרו לשדות־ד-נפט של המרחב,
רכשו זכיונות. המדינאים באו בעקבותיהם.
לאיטלקים היה יתרון אחד עצום: מכיון
שכל מושבותיהם נלקחו מהם, שוב לא
נאלצו להתנגד ללאומיות הערבית. להיפך,
הם יכלו להופיע כמעצמה המערבית היחידה
האוהדת את הרעיון הלאומי הערבי, מקדמה
בברכה את איחוד המרחב ואף משפיעה
מנגינות־נועם באוזני גמאל עבד אל־נאצר
כמו בעבר, קיבלו האיטלקים עידוד
שקט מצד הגרמנים, הפעם מידי הקאנצלר
הגרמני, קונראד אדנואר, המאמין גם הוא
באוריינטציה על תקומת הלאומיות הערבית.
בחפשם אחרי מנוף מתאים שיעזור להם
לחדור למרחב, נתקלו האיטלקים ברעיון השלום
הישראלי־ערבי. הם קיוו שאם יעלה
בידם לתווך בין ישראל והערבים ולכונן
סדר חדש במרחב, יקנו לעצמם עמדת־מפתח
במרחב המאוחד. מכיוון שהיו להם
יחסים טובים גם עם הלאומנים הערבים
וגם עם ישראל, חשבו האיטלקים כי אין
כמותם מוכשרים לתפקיד זה.
״פדרציה מרחבית״ .אולם המדינאים
האיטלקיים, הפועלים בתיאום הדוק
עם האפיפיור, ידעו כי שלום במרחב לא
יתכן על בסיס הסטטוס קוו. תחילה חשבו
על גבולות 1947 ועל ויתורים מרחיקי־לכת
מצד ישראל. אולם בהדרגה הגיעה מחשבתם
המדינית לרמה גבוהה יותר. היא התקרבה
יותר ויותר לרעיון האיחוד השמי.
כתב השבוע אחד מחשובי העתונים באיטליה,
בטאון המפלגה הנוצרית השלטת,
איל־פופולו: על ישראל להשתלב בפדרציה
מרחבית גדולה, יחד עם מדינות ערב.
הרעיון של לה־פיזה לא בא, על כן, רק
כדי לשמש ג׳סטה יפה מצד ראש־העיר
רב־הפעלים. המדיניות האיטלקית ראתה בו
צעד קטן לקראת מטרתה הפוליטית, ואילו
נחום גולדמן קיזזה שהדבר יניח יסוד להבנה
בין ישראל והתנועה הלאומית הערבית.
אולם גולדמן שוב לא לקח בחשבון דבר
אחד: שהרעיון היפה ביותר אין לו ערך,
אם לא יהיה הביצוע צמוד למטרה.
אחיו של השר. תחילה הלך הכל
במישרין. בפלורנץ נתקבלו שמות הנציגים
הערביים. ביחוד זכה לתשומת־לב אופטימית
יחסו של נשיא רע״ם. גמאל עבד אל־נאצר
שיגר לפלורנץ את אחיו של שר־הפנים שלו,
אחד ממקורביו ההדוקים ביותר. היתד, זאת
ג׳סטה ברורה של שליט קאהיר למען הרעיון.
אילו הקפיד גולדמן על כך כי לה־פיזה
יזמין אישית מישראל את נציגי אותם הגופים
שהרימו את קולם למען רעיון ההשתרשות
במרחב, ששמותיהם ידועים בבירות
ערב ועשויים לעורר אמון, יכלה
ועידת־פלורנץ לשמש סימן־דרך בדרך של
קירוב הלבבות. אולם גולדמן הזניח בצורה
מוזרה דווקא את הצד המעשי הזה של הרעיון.
קביעת הנציגים הישראליים נשארה
למעשה בידי אישים איטלקיים שאין להם
מושג במתרחש בתוככי ישראל — ובידי
משרד־החוץ הישראלי.
גם כך לא היה עדיין הכל אבוד. שרת־החוץ
פנתה למשה שרת, ביקשה אותו לנהל
את המשלחת. אפשר היה להניח כי לפלורנץ
תצא משלחת של אישים שהשפעתם הפוליטית
אמנם אפסית, אך שיקשרו לפחות כמה
קשרים אישיים חיוביים.
שילוח רוכב שוב. אך לא שרת־החוץ
שולטת על מדיניות־החוץ הישראלית,
ברגע שהדבר נוגע לבעיות־ערב. השלטון
המעשי על שטח מכריע זה נתון בידי קבו־
׳׳יצר, קטנה של פעילי הש״י לשעבר, אנשי
מנגנון־החושך, הפועלים תחת השגחתו האישים
של דויד בן־גוריון.
כך נזרקה לפתע פצצה לתוך ההכנות
לועידת פלורנץ. לתדהמת הכל, נקבע פתאום
כי הנציג העיקרי של ישראל במשלחת,
ולמעשה הבוס שלה, יהיה הציר ראובן
שילוח, להלכה ״יועץ מדיני״ במשרד־החוץ,
• למעשה קומיסאר של ביג׳י לעניני המרחב.
היתד, זאת סטירת־לחי מצלצלת ליוזמי
הרעיון ולשליחים־ד,מיועדים, החל בנחום
גולדמן וכלה במשה שרת. שיגורו של שי
לוח
יכול להתפרש רק בצורה אחת: כחבלה
מכוונת־מראש בכל מאמץ להשגת הבנה.
כי ראובן שילוח ידוע כאחד מגדולי
מנגנון־החושך. שמו ידוע בכל הבירות הערביות
כאויב מושבע ביותר של כל מאמץ
לאומי ערבי. האיש שפעל בימי ההגנה
כמקשר בין האינסליג׳נם הבריטי לבין ההגנה,
מסמל את ההשתלבות המוחלטת של
ישראל במערך המערבי במרחב. בפרשת
המחתרת העיראקית (העולם הזה 1088והלאה)
היה זה שילוח שחיבל בכל נסיון
לקשור את ישראל לתנועת־שיחרור מרחבית.
הכוס וההסוואה. התוצאה הראשונה
של מינוי שילוח כחבר המשלחת היתד, התפטרותו
ההפגנתית של משה שרת. אחרי
נסיון מר של שנים, סירב שרת להבאיש
את ריחו במרחב ולהשפיל את עצמו עד
כדי לשמש הסוואה לפעילות שילוח* .
מובן מאליו כי במשלחת המונהגת על־ידי
אדם במו ראובן שילוח, איש אמונו של
ביג׳י ובעל הקשרים הסודיים, לא יעז איש
לסטות מן הקו שייקבע על־ידו. הנוסעים:
• מורים פישר, איש משרד־החוץ, שהשפעתו
אפסית לעומת זו של שילוח.
• ראובן ברקת, מנהל קשרי־החוץ של
ההסתדרות, שהוזמן על־ידי האיטלקים. ברקת
אמנם הצליח בעבר לקשור קשרים חיוביים
באסיה ובאפריקה, אך הולך בתלם
הרשמי בכל הענינים העקרוניים.
• הפרופסור פלסנר, איש מדעי המזרח
של האוניברסיטה, שהוזמן על־ידי האיטלקים
במישרין. פלסנר לא ייצג את אגודת איחוד,
שלא ההנעה כלל.

* 79 חוכויות מסורות!

מזנ פי מ

• ישראל תקבל, בנראה, הלוואות גדולות מבנקים גרמניים,
לצורך קניית סחורות בגרמניה עצמה.

המדובר בחומרי גלם,

מכונות וציוד חיוני.

• למרות ההכחשה שאבא אבן לא יפרוש מתפקידו בשגריר

ישראל בוושינגטון, התפטרותו הינה ודאית. המועמד הרציני
ביותר לרשת אותו: טדי קולק, מנהל משרד הממשלה, ואחד מנערי הזוהר
של ביג׳י. נימוקו של ראש הממשלה: נוסף על תפקידיו הדיפלומטיים חייב
שגריר ישראל בארצות־הברית לשמש כמקשר בין המדינה לבין הגופים
היהודיים, וליטול חלק פעיל במסעות המגבית ובקבלת מלוות. בעבודה זו
כבר התמחה קולק מזה שנים רבות• גולדה מאיר מתנגדת להצעת זו, מתון
חשש ההשתלטות של נערי ביג׳י על משרדה.

• משה דיין ינהל שיחות לבירור האפשרות של הקמת
רשימת פועלים אחידה לבחירות הבאות. במקרה ויצליח במשימה
זו יוכל להתגבר בנקל על התנגדות המשמרת המתיקה של חברי מפא״י,
שאינם ששים לקבל אותו כמנהיג המפלגה בעתיד הקרוב. לצידו בנסיון
זה יתייצב אלוף אחדות העבודה יגאל אלון.

• פעולה אחרת, אשר יש לצפות לה מצד משה דיין:
תמיכה פעילה כמפוטרי סולל בונה. הוא יסייע לאהרן רמז, הלל ח
ודויד הכהן בניהול המערכה שהם מתכוננים לפתוח נגד פנחס לבון.
• ייעשה נסיון לפייס את דויד הכהן, על-ידי הצעה שיקבל לידיו
את שגרירות ישראל במוסקבה.

• צפוי נסיון להפעיל את דעת הקהל היהודית כעולם,
למען החזרת המפלגה הדתית־לאומית לקואליציה בישראל,
ולמען שינוי התקנות בדבר רישום הדת והלאום בתעודות־הז
הו ת. מיד אחרי החגים יצא השר לשעבר משה שפירא למסע בארצות־הברית,
אנגליה ואירופה,
על מנת לעורר
שם את דעת
הקהל היהודית לפעולה
בכיוון זה.

• שגריר ישבלונדון, ראל אליהו
אילת, הנמצא
עתה בישראל,
מברר
את האפשרויות
לפיתוח פחד יש־ראלי־בריטי.

רות שבימי המנדט
ייבאה הארץ חלק
ניכר מסחורותיה מבריטניה,
ירד עתה
הסחר בין שתי המדינות
לממדים מצומצמים
ביותר. מצד
גורמים בריטיים מסתמנת
נכונות לעודד
הרחבת הסחר•

• במשרד ההבוגרפדו
חוץ
מדברים על
לארבעה אלד, נתווספו שני שליחים של
האפשרות של שכירת הקפאון במסחר עם ארצות הגוש
מפ״ם, שנתמנו לפני מינוי שילוח, ושלא
המזרחי, בעיקר רומניה ופולין. לגבי רומניה מדובר בעיקר בייצוא

הסתלקו מן השליחות גם לאחר מכן. למעשה
ישמשו כמכשירי־הסחאה לפעילותו של
שילוח העיקרי מבין השניים:
• שמחה פלאפן -חבר קיבוץ גן־שמואל,
העסקן העיקרי של מפ״ם בשטח הערבי ו־הקומיסאר
שלה באגודה היהודית־׳ערבית שהוקמה
על־ידה לצרכיה. פלאפן, איש־תככים
מנוסה, הקים למען מפ״ם ירחון אנגלי
לטיפול בענינים ערביים, שיעבד ירחון זה
למשרד־החוץ, שמימן את הירחון בחשאי.
מי בצעהכלה. מד, היתד, כמנת ביג׳י
ואנשיו בפעולה צינית זו של החנקת ועידת־פלורנץ
בטרם לידתה?
הצלחה כלשהי של ועידת פלורנץ היתד,
מעלה בישראל את קרנם של אותם האישים
והגופים הפוליטיים הדוגלים בקו מרחבי.
היא היתד, מערערת את הקו הרשמי, המבוסס
על השתלבות במחנה המערב. שני
הדברים נמנעו מראש על־ידי שיגור שילוח.
אין ספק ששילוח וחבריו יפיצו בפלורנץ
את הסיסמות הנדושות הרגילות על רצונה
של ממשלת ישראל בשלום. כאשר יחזרו
ארצה, יוכלו לתת הוכחד, נוספת כי יוה
של ישראל מושטת לשלום — ונדחית.
ואכן, מעטים האנשים בין מאראקש לבין
מוסול המוכנים ללחוץ את ידו של שילוח.

* כדי להחליש את הרושם של צעד זה,
חפיץ מנגנון-החושך את הגירסה הבדויה
כאילו התפטר שרת מפני שמישהו הציע
לצרף למשלחת את אליעזר ליבנה.
** לא בפעם היחידה. השבוע פירסס דווקא
על־המשמר את תשובת מנגנון־החושך לגילויי
העולם הזה בפרשת המחתרת העיראקית,
החתים אותה בשם אחד מכתבי העתון.
המאמר כולו הוקדש להצדקת פעולת־החבלה
של ראובן שילוח.

פוספטים. נסיון לחדש גם את הסחר עם ברית־המועצות נכשל.

• שערוריה ציבורית עומדת לפרוץ כקרוב, בשיוודע כרכים
פי אחד מראשי וועדת העשור יצא עם משפחתו להשתלמות
של שלוש שנים במכללת הארווארד האמריקאית. יתכן גם כי
תוגש שאילתה לכנסת בעניין זה.

• סערה אחרת -דתית -עלולה להתהולל בכני-כרק,
מסביב לנסיון למנות בפעם הראשונה רב ראשי לעיר. כרגע

מכהנים בעיר שלושה רבנים בעלי זכויות שוות, שכל אחז מהם מכנה את
עצמו ״הרב דבני בלק״ .המניע: המפלגה הדתית־לאוסית רוצה למנות לתפקיד
זה את הרב שאול ישראל, הרב של כפר הרואה, כצעד לקראת הצעתו של
ישראל כרב ראשי לישראל, אחדי הרב אייזיק הלוי הרצוג.

• דויד בך־גוריון שואך לחסל את משרד הסעד. במקרה זה
יחולקו תפקידיו בין משרדי הממשלה השונים, המטפלים בלאו הכי בשטחים אלה.

• אס יוחלט להגיש את התביעה נגד שייב ורומק, על
הנהגתמחתרת, תתברר תביעה זו כנראה בפני, שופטת ביודהמשפט
המחוזי בירושלים מרים, בן־פורת. בן־פורת, ניהלה בשעתה את התביעה נגד.
חרותי ומנקם, בהיותה פרקליטה.

• תחול עליה במחירי הבנזין, כתוצאה מהעלאה נופפת
של שיעורי הבלו.
• גם שבר הדירה של הבתים שבידי רשות הפיתוח יועלה.
• על אך ההצלחה הכלתי-צפויה של הצגות ״כגלל חגורה״
ו״הקיסר ג׳ונס״ ,המתנהלות באולמות מלאים ב״התיאטרון
הקאמרי״ ,צפוי התיאטרון למשבר מחודש. יהיה זה משבר
רציני יותר מקודמו, אם לא יגשימו מוסדות הממשלה וההסתדרות את הבטחותיהם
ויפעלו לחיסול חובות התיאטרון, העולים בסן הכל על 600 אלף ל״י.
כיותר מ־ 400 אלף הם לפרעון מיידי.

במדינה
עתונות
האדםהש לי ש•
קוראי הארץ פקחו את עיניהם. היומון
המתון, המשתדל בכל כוחו להיות. הגון״
ו״מגימן״ גם בידיעות שמטבע העובדות
שבהן אינן כאלה, יצא בבת אחת מגדרו
וממנהגיו. בסידרה ארוכה, שכונתה בשם
המבטיח ״נערות הרחוב ורועיהן״ ,גילה כתב
העתון זאב שיף, כי רובעים מכובדים של
תל־אביב הפכו לאחרונה איזור שלטונם הבלתי
מופרע של רועי־זונות, ושמספר היצאניות
בעיר עולה בהתמדה משבוע לשבוע.
הכתבות הארוכות, שהיו כתובות בזהירות
רבה, לא שפעו גילויים. מרבית העובדות
היו ידועות מראש, חלקן נלקח מתיקיה
האחרונים של המשטרה ששיתפה פעולה עם
שיף, העמידה לרשותו את חוליית הבילוש
המיוחדת למלחמה בזנות, בראשותו של הסמל
סירקים מן הנפה הצפונית, ואת אוצר
ידיעותיהם של קציני המחוז.
הקצינים התחרו ביניהם בידיעות שמטרו
לשיך. בימים בהם היו צפויים לזעזועים במקום
שירותם ולהעברות ממחוז למחוז, רצו
למצוא חן בעיניו של כתב העתון רב ההשפעה,
למלא את כל מבוקשו.
הסיפור המזעזן ן. בשבוע שעבר, בעת
שפירסם את הרשימה השלישית בטידרה,
לא ידע שיף כי הוא מפרסם את אחד הסיפורים
הנוראים ביותר, שקציני משטרה גבוהים,
מהם גם כאלה ששוחחו אתו ומסרו
לו אינפורמציה עשירה, היו מעונינים להסתירו.
היה זה הסיפור על יצאנית שרצתה
לחזור למוטב.
סיפר שיף בכתבתו :״מקרה חמור ארע
בחודשים האחרונים ונמצא עתה בתהליך
משפטי שיף סיפר על נערה, שאת
שמה לא פירסם כמובן, אשר הרתה מחוץ
לנישואין, נפלה לידיהם של רועי זונות
שאילצוה לצאת לרחוב למענם. נהג מונית,
שהתאהב בה, ניסה להצילה מידם ולהכריחה
מתל־אביב לחיפה עיר־מולדתה. אך רועי־הזונות
׳ השיגוה, השתוללו בדירת הוריה,
עד שלבסוף אסרה אותם המשטרה והעמידה
אותם למשפט שיתקיים בקרוב.
הקצין שסיפר את הסיפור המרתק לשיף,
הסתיר ממנו רק פרט אחד: רועי הזונות
לא יועמדו ולא הועמדו למשפט. התערבותו
של קצין משטרה גבוה הביאה לסגירת התיק,
לגניזתו הסופית. קצין משטרה זה
הוא אחד מאלה, שבהתאם לתוכנית השינויים
של נחמיאם, יצטרך בקרוב להלחם
בזנות וברועיה.
סיגריות לוהטות כפרדס. הנערה
עליה סופר הסיפור הכירה את שני רועי־הזונות
בתל־אביב. היא עבדה למענם כמה
חודשים, עד שהכירה נהג מונית צעיר שרצה
לשאתה לאשה, הבטיח לה לשחררה מאימת
רועי־הזונות•
אך רועי־הזונות השיגו את הנערה. הם
גררוה לאחד הפרדסים בסביבות העיר, איימו
עליה במוזת, חרכו את כפות ידיה ורגליה
בסיגריות לוהטות. היא אמנם התלוננה במשטרה,
אך כעבור זמן קצר ביטלה אותה,
תחת לחץ ואיומים.
נהג המונית הצליח לבסוף להשלים בין
הנערה להוריה. הזוג הצעיר עבר לחיפה,
החליט לשכוח את כל אשר עבר עליו עד
כד״ אולם רועי־הזונות לא שכחו. הם קראו
לעזרתם את אחת הדמויות הידועות של
העולם התחתון התל־אביבי, בעצמו ידיד ורע
לקציני משטרה גבוהים, ופעיל מערכת הבחירות
של מפא״י, נסעו בג׳יפ לחיפה.
התיק נסגר. לביתם של הורי הנערה
פרצו השלושה, כשאחד מהם מזויין באקדח.
הבת הצליחה לברוח, הגיעה למשטרה, סיפרה
כי הפורצים מאיימים ברצח על הוריה
ובעלה. השוטרים שהגיעו למקום עצרו את
שני רועי־ד,זונות ואת האדם השלישי שהיד,
יחד אתם, פתחו נגדם תיק פלילי באשמת
תקיפה ואיומים.
חוקרי חיפה פתחו בחקירה. הם נטלו
טביעת־אצבעות מן השניים, אך לא מן האדם
השלישי. מפקד מחוז תל־אביב יואב פלג
שלח את אחד מקציניו הגבוהים, כדי לחתום
בפנקס ההאשמות של מחוז חיפה כי
מטה מחוז תל-אביב ערב לטביעת האצבעות
של האדם השלישי. בפנקס ההאשמות נאמר
שרמ״ח הופשטטר קיבל את התיק לרשותו,
לפי בקשתו. עד היום לא הועמד איש למשפט.

דרכי
חיים
ש תי מ * טו תופרדות
״או, זאת עוד פעם את?״ שאל השומר
התורן במשטרת הנפה הצפונית בתל־אביב,

כשערב אחד התפרצה לתחנה עדינה שטינ־סקי
( )24 פרועה ואדומה, כשרק כותונת
לילד, על גופה. עדינה לא היתד, פנים חדשות
בתחנה. לאנשי הנפה הצפונית נמאס
כבר מזמן לטפל בעניני הזוג שטינסקי.
עדינה היתר, נשואה לבעלה צבי בן ה־ד2
רק שנה וחצי. אולם שמונה חדשים מתוך
זה היו חדשי ריב תמידיים, שהיו מסתיימים
לרוב במכות ובד,זעקת שוטרים.
״החלטתי לא לחיות יותר עם בעלי,״
גילתה עדינה לשוטר המשועמם, כשהיא רוטטת
כולה מפחד. היא סיפרה לו גם באיזה
אמצעי נקטה כדי לא לחיות עם בעלה: מכיוון
שלזוג היתה בדירה רק מיסה כפולה אחת,
המורכבת משני חלקים, הפרידה האשד׳ ,בין
שתי המיסות, ששכנו בשתי קצות החדר.
אותו לילה, התעורר הבעל באמצע שנתו,
אחוז רוגז .״מדוע נתת לי את המיטה הנמוכה
ולקחת לך את המיטה הגבוהה?״
צעק על אשתו. כשלא היה בפיה הסבר
הגיוני למעשה זה הכה אותה מכות אלימות,
שהביאוה אל המשטרה.
המכות שהוכתה עדינה לדבריה לא היו
עדינות, אולם למרות עדינותה לא השאירו
בה סימנים. על אף עובדה זו החליטה המשטרה
להעמיד את הבעל המכה לדין, להפסיק
אחת ולתמיד את הריב המשפחתי
הבלתי־פוסק.
השבוע כשניצב צבי שטינסקי בפני השופט,
היתד, לו רק בקשה אחת :״כבוד
השופט, גם לי נמאס כל העסק• אני מבקש
מכבודו שיפריד בינינו.״ שופט השלום
יהודה טרייביש שקל לרגע את הבקשה,
הודיע לנאשם :״אתה יודע מה, אני מקבל
את בקשתך. כל אחד מכם יישן על מיטה
נפרדת,״ ושלח את צבי שטינסקי לישון
חמישה ימים לבד בבית־הסוהר.

משפט
מסיבת רווקי
שעות על גבי שעות היה אליעזר צבי
קהן ( )32 מסתובב ליד מלון גזית, בככר
דיזנגוף בתל־אביב. שתי חדרניות המלון,
צעירות שעלו לפני שנים אחדות מטריפולי
ומסוריד״ משכו את תשומת לבו. קהן, בעל
עבר פלילי, היה סבור כי שום מכשול לא
יוכל לעכב בעדו מלהגיע לשתי הבחורות.
הוא חשב ומצא כיצד לבצע את שאיפתו:
באחד הימים התייצב בפני השוער, אמר כי
הוא רוצה לבקר את אחד האורחים, שאת
שמו הצליח לאתר בסיוריו הרבים במקום,
הצליח לעלות אל הקומה השלישית.
במסדרון פגש קד,ן את שתי הצעירות.
הוא פנה אליהן ברוסית, הציג את עצמו
כנהג הקונסוליה הסובייטית ברמת־גן. הצעירות
לא הבינו רוסית. קד,ן ניסה להסביר
את עצמו: בעברית מגומגמת אמר להן
כי הוא עורך נשף, וכי ישמח לשמוע
כי הן מסכימות להשתתף בנשף זה באורחותיו.
הצעירות
הסכימו. קד,ן חיכה ליד המלון
בתום העבודה, התנצל על כי מכוניתו הפרטית
מקולקלת׳ הזמין מונית מקרבת מקום
ונתן לנהג את כתובתו. אחרי דקות
אחדות, הגיעה המונית לשכונת שפירא .״כאן
גר החבר שלי,״ הסביר קהן לצעירות ,״ד,כ־נסו
בבקשה.״
תה בלי סימפאטיה. החבר לא היה
בבית; קד,ן החל לבשל תה. עד מהרה התברר
לחדרניות כי הנשף הוא אינטימי לחלוטין:
הן היו אורחותיו היחידות של
קריז•
שעתיים אחרי תחילת הנשף הגיעו שתי
הצעירות, כשהן נרגשות מאד, אל תורן הנפה
הדרומית :״ניסו לאנוס אותנו,״ הודיעו.
כדי להוכיח את דבריהן, הציגו בפניו
חלקים קרועים מלבושן.
בעדותן מסרו השתיים: אחרי שתית התה
ניסה קר,ן לבוא אתן במגע מיני. הן נאבקו
אתו׳ אך רק אחרי שהצליח להתגבר
על אחת מהן, נמלטו השתיים על נפשן. קהן
נעצר, הובא לדין בבית־המשפס המחוזי
בפני השופט ד״ר יצחק רווה.
״הבחורות משקרות,״ טען פרקליטו של
קד,ן׳ עורך־הדין משה סנובסקי ,״הן נכנסו
לחדרו של קד,ן מבלי שיכריחו אותן לכך.
הן ראו ששום נשף אינו מתקיים בחדר.״
חוץ מזה ריחפה באויר השאלה: כיצד יכול
גבר אחד להתגבר על שתי נשים?
השופט קיבל את דעתו של הפרקליט.
אחת הבחורות לא הופיעה כלל למשפט, השניה
סיפרה סיפור אחר מזה שסיפרה במשטרה.
קהן יצא זכאי, אך הפעם בלווית
עצה נאמנה: לערוך את נשפיו בצורה נאותה
יותר, להסתפק בשמו ובתוארו ד,אמי־
(המשך בעמוד )11

אל תנהגו בילדיכם כמו בכלבלבים!

ך* וקא את מכל הנשים, ריקה, מד, את
יודעת על חינוך?״
״טיפוסי לאם צעירה. אחרי שנה ראשונה
מחליטה שהיא יודעת כבר הכל בגידול
ילדים. נתראה בעוד חמש שנים.״
״ריקה, בחיי את עצומה. הגיע הזמן שיכתבו
על זה.״
״מעניין מאוד, לא חשבתי על זה בצורה
כזאת.״
אלה בערך היו התגובות שקיבלתי השבוע
אחרי שפירסמתי את החלק הראשון של
רשימתי על חינוך ילדים (העולם הזח .)1095
אילו באה רשימה זו רק כדי לעורר את
סערת הרוחות שעוררה, ולהניע אנש-ם לחשוב
על מושגים וערכים שקודם נראו
בעיניהם כמובנים מאליהם, דייני. אולם יותר
מכל התגובות הפליאה אותי תגובתו של
אחד מידידי הטובים, איש רוח חמוד ועוקצני,
צעיר ומבטיח שמעולם לא הייתי
חושדת בו שהוא שמרני באיזה שהוא שטח.
ערב אחד, כשסיימתי את הופעתי במועדיו
התיאטרון ועמדתי לצאת הביתה, פגשתי
בו במדרגות של מרתף המועדון. הדבר
הראשון שהאיש עשה, היה לשאול בנימוס:
״מה שלום בתך, האם היא מרגישה סוב,
האם את מטפלת בה כהוגן?״ הבנתי את
הרמז, אולם הוא לא הסתפק בזה אלא המשיך•
הוא הצהיר בו במקום שלולא היה
נוסע לאמריקה בימים אלה, היה כותב בטור
השבועי שלו השימה מצחיקה כזאת על
רשימתי שלי, שכמותה לא התפרסמה מעילם
.״אינני יכולה לומר שששתי לסיכוי
שכל הארץ תצחק על חשבוני, ומה גם בנושא
שכל כך איכפת לי. משום כך ניסיתי
לשאול בנימוס: מדוע?
״מכיוון שזאת שטות אחת גדולה כל מה
שכתבת!״ השיב האיש, ופיתח מיד תיאוריה
על החינוך, שאמרה בערך כך: ילדים
אי־אפשר לגדל בחממה של זכוכית. אם יגילו
אותם כך, הם יגדלו רכרוכיים וחסרי
חוט שדרה. מאחר שהוא מספר אפילו בדיחות
בפרצוף רציני, קיוויתי שזו אחת מחלצותיו.
אמרתי לו במתיקות
:״אתה מתלוצץ.
בתור אב לשני
ילדים ושלישי בדרד,
איך אתה יכול לצחוק
על נושא כזה?״
הוא הודיע לי שהוא
מתכוון ברצינות למה
שאמר. הוא ניסה להסביר
לי: א) ששני
ילדיו גדלים בצורה
וגברית ולא
בריאה

בחממת זכוכית, והם ידעו — כשיגדלו
— להסתדר בעולם אכזרי זה; ב) אי־אפשר
להחזיק ילד בחממה שש שנים, ואחר כך
לזרוק אותו לעולם כשהוא כמו רכיכה.
שאלתי :״פירושו של דבר שאתה מכה
אותם?״
״אין לי שעות קבועות לכך, אבל מכה
טובה על העכוז פה ושם אינה מזיקה לגמרי,״
אמר והוסיף הצהרה טיפוסית לו:
״אני רוצה שלילדי תהיה ילדות קשה. אני
מזמין אפילו את חברי שיספרו להם ספורי
זוועה.״ הוא סיים את הויכוח :״נפגש בעוד
עשרים שנה, ונראה הילדים של מי יהיו יותר
מענינים.״ כשהסברתי לו שהמטרה בתור
הורה אינה צריכה להיות ילדים ״מענינים״
אלא ילדים מאושרים, ענה לי :״נו, אושר.
כל מטומטם ברחוב מאושר.״

טימטום ואושר
* אהכת לרעד כ&וך,״ זו סיסמא
/ /ן יפה ואנושית מאוד, אולם היא אינה
יפה לחינוך ילדים. לגביהם יש לנקוט את
הסיסמא :״ואהבת לילדך כמוהו.״ כי אם אב
שואף לחנך בן קשוח (״שיהיה גבר״) אין
זאת אומרת שגם הבן שואף לכך• יתכן
שכן, אולם אין זה הכרחי. תפקיד ההורים
הוא להעניק לילד רוך ואהבה, ולאפשר לו
לגדול בבטחון. לכל יתר הדברים, עליהם
להניח להם להתפתח באופן חפשי לגמרי.
הנסיון, לא שלי כמובן, הוכיח, שילדים שגדלו
בצורה כזו, לא נזקקו מעולם לקשיחות
או לגסות.
אני מוכרחה להוציא את הרוח ממפרשי
אלה שיטענו :״ודאי, כל הדיוט ברחוב הוא
מאושר.״ המחקרים החדישים הוכיחו כי המטומטמים
אינם מאושרים, למרות שהם
נראים כאלה.
כשאני מדברת על אושר, הכוונה אינה
בפאסיביות או טמטום• ברור שכל מיני
תופעות ניודרוטיות, שאפשר לפתח אצל
ילד הגדל באוירה גרועה, תראיינה מעגינות
כביכול. אבל זה כמו ציור
מודרני בלתי מוצלח, שהוא מע־נין
ממבט ראשון, אבל אחרי שהסתכלת
בו פעם אחת וסבלת,
אינך מוכן להסתכל בו שוב.
כאן המקום לציין ולהדגיש כי
נקודת ההשקפה של ניל על החינוך,
שאותה אני מנסר, להסביר
ברשימותי, מקורה בהשקפת העולם
שהוא דוגל בה, שהיא המפתח
להבנת שיטות החינוך שלו.
ניל קורא ובצדק, לעולמנו —

| 1| 1 1ר 1זוהי הצעקה שמשמיעים ההורים, למראה ילדיהם המתפרקים
מרצם הרב בין רהיסי הבית, עומדים על ראשם, מלכלכים
או נוגעים בחפצים שבירים. אולם טבעי הוא כי ילדים שאין להם פינה משלהם
בפינות וחפצי הוריהם. עליהם למצוא לעצמם פורקן ליצר־השובבות והסקרנות

תזוציאים
את הקירות,
יתענינו במרץ
הטבעי שלהם.

18118445 על התינוק

מסכמת האם

הנקרות

את האיסור עד למינימום ההכרחי ביותר.
אצלנו, למשל, המגבלה היחידה המוטלת
על יעל הוא הפסנתר וניירות העבודה של
יוחנן, שבהם לא תוכל יעל לשחק. כפיצוי,
הקציתי לה את כל מרפסת הגג.
כל אחד מכם גילה יום אחד בילדו, בצורה
בלתי נעימה, את פיקאסו החדש, המקשקש
על קירות הבית ועל דלתותיו.
זוהי תופעה חיובית ואפילו נפלאה. ברור
שהיא מוסיפה לדקורטיביות של הדירה. הפתרון
לכך הוא פשוט: לסייד את הדירה
בצבע פלסטי שאפשר לרחצו, או לסדר חלק
מהדירה בצורה זו שהחלק התחתון של הקירות
יהיה מכוסה בלוח או פקק, עליו
יוכל הילד לצייר ולנעוץ דברים כרצונו.
אם אינך רוצה שילדך ישתולל בכל הדירה,
יחדור לתחומיו ויפריע לך, עליך להקצות
לו פינה משלו.

יא״ רי ק ה זרא
עולם שולל־חיים, נגוע בשנאה ומוות־טיות
המטביעה חותמה בכל צורות ה־אנו אליו המנוגד׳ העולם חיים.
צריכים
לשאוף, הוא עולם שוחר־חיים, המבוסם
על אהבה. במקום משטרי הדיכוי ושיטות
ההכוונה החינוכיות למיניהן. יהיו
חופש ומתן אפשרות יצירה.
מקור כל הסילוף והרע הוא בחינוך
קלוקל. האושר של החברה תלוי באושר
של הפרטים, והאושר של אלה תלוי במידה
רבה באיזו מידה הרשו להם חופש־התבטאות
עצמי מלידתם. בני־אדם מחפשים
באופן אינסטינקטיבי אחרי האושר, בכל
שטח אפשרי. מדוע לא ננסה לתקן את
הסיבות הגורמות לבני־האדם להיות בלתי־מאושרים,
מהרגע בו הן מופיעות?

הידד והמין

***דג אנחנו חוזרים לנושא הישן־
14/נושן — המין. הייתי רוצה לפתוח
סעיף זה במשפט :״מדוע החתול לא נולד
מושחת?״ אני חושבת שחתולים הם יצורים
עליונים יותר מהכלבים. לאושרם, אין להם
דבר ששמו מצפון. גם אי־אפשר להטביע
בחתולים הכרה שיש בעולמם משהו כמו
מצפון, דבר שאפשר לעשותו בקלות יחסית
לכלב. על־ידי חינוך ואילוף אפשר להטביע
בכלב הרגשה של טוב ורע, של עשה
ואל תעשה, וזהו בדיוק מה שעושים גם
עם ילדים קטנים.
לאושרו של החתול אי־אפשר להסביר לו
רד מהו. מעולם לא יהיה קיים אצלו המושג
״רע״ ,ומשום כך הוא לא יהיה רע.
הבאתי את דוגמת החתול, כי גם בני אדם
אינם נולדים רעים. אלא שבכוח החינוך
המסולף, והמאמץ העילאי של הורים ומחנכים
המנסים להוכיח לילד שהוא רע, מתחילים
בני־אדם לחשוב את עצמם לרעים.
אולי תבינו עתה מה אתם עושים, כשאתם
רואים את ילדכם משחק בצואתו
וצועקים עליו :״דני ילד רע!״ או, כשאתם
פוגשים ילד חמוד ושואלים אותו :״איך
1קוראים לך? בן כמה אתה? האם אתה ילד
טוב?״ אתם פשוט מחדירים בו מושגים שאין
לו צורך בהם, וגורמים לו שאת כל
הדברים שהוא עושה בין כה וכה׳ הוא
מתוך הרגשת־אשם. יעשה אני חוזרת למין, כיון שזהו הכוח החזק
ביותר השולט בילד, מהרגע בו הוא נולד.
אם תסכמנה. האמהות לכך או לא, עובדה
היא שהיניקה מן השד היא כבר תענוג
מיני מובהק לילד. אני מניחה שתימצאנה
המון ביניכן שתרגשנה רע מאוד, בידיעה
שביניקה הן נותנות תענוג מיני לילד.
הילד נתון לתענוגות מיניים מהרגע בו
נולד, ובדרך התפתחותו המאוחרת הוא מגיע
לשלבי סיפוק מיני אחרים. למזלנו אין
עדיין אמהות הסבורות שבחליצת שד ל
ילדיהם
יש משהו בלתי מוסרי. אבל מדוע
הן סבורות כך, כשהילד נוגע באברי המין
שלו? אני בטוחה שאתם נהנים מאוד כ־שתינוקכם
מתחיל לשחק באצבעות רגליו
או ידיו. מדוע, אם כן, מתמלאים אתם
חששות לגבי עתידו המוסרי של ילדיכם
כשהוא נוגע בפיפי שלו? הדבר הנפלא
ביותר הוא הסקרנות הבלתי־נגמרת של
הילד. אבל אפילו אם ההורים מחשיבים את
עצמם לאינטליגנטים ואינם מנסים להפריע
לילד בשלב זה, מתוך ידיעה שזה יעבור,
הם אינם יודעים שהילד נדבק מהרגשת חוסר
הנוחיות שלהם, ובאופן בלתי־מודע לגמרי
מרגיש שמשהו לא בסדר.
כל אותן תופעות, שאת קוראת עליהן
יום יום בעתון — אונס, מעשים מגונים
— מקורם בדיכוי וסילוף היצר המיני, שהוא
טבעי ונחוץ. כי כלום הגיוני המנהג,
המהובל בעולמנו, שהמין, שכל החיים הוא
מושג גרוע ומכוער, יהסך לרצוי וטוב רק
ברגע בו נותן הרב או הכומר את אישורו?

פי ק א סו ה צ עי ר
ך * רו פאשלבתייעל אמר לי בזמנו
ן | (כשיעל היתד, בת חדשים מספר) :״הכל
בשיטותיך טוב ויפה, כשבתך שוכבת בעריסה.
אבל האם אותה שיטה תחזיק מעמד
כשיעל תתחיל לזחול ולגעת בכל דבר?״
באמת, קשה לי ליעץ לכם איך לנהוג
בילדיכם בגיל זה בתנאי הדיור הקשים בארץ.
אף על פי כן נדמה לי כי בקצת
רצון טוב וחוש המצאה, יכולים גם בעלי
השיכונים הסטנדרטיים להקל על ילדיהם.
קחו אותי, למשל. אני גרה בדירה קטנה,
בת 2חדרים. חדר אחד חייב לשמש כחדר
עבודה לבעלי יוחנן, ועליכם לקחת בחשבון
שכדי לכתוב מוסיקה יש צורך בשקט
למעלה מהמקובל בהרבה בתים. אותו חדר
משמש לי גם לקבלת אורחים — ויש לנו
המון. החדר השני משמש כחדר שינה לנו
וליעל. כשיעל התהילה לזחול, התחלתי אני
לסקור את הדירה בעיני נץ, או בעיני ילד:
דבר ראשון פיניתי מארונות המטבח, למשל,
את כל חמרי הניקוי החריפים העלולים
לסכן את חיי יעל. וזאת, כדי שאוכל
להמנע מהצעקה :״אסור!״ בהיכנסה למטבח.
אחר כך התחלתי לסלק ולפנות אגרטלים
היקרים לי, שניצבו על הרצפה. ברור שהחדר
נראה פחות אסתיטי, אבל אני סבורה
שכדי לסלק את המלה ״אסור״ מהבית מוטב
לוזתר על נוכחות קישוטים שבירים לשנה
או שנתיים. אינני חושבת שאני יכולה
להגביל בכוח את סקרנותה של בתי רק
לצעצועי התינוקות שלה, ולאסור עליה ל־התענין
בשאר החפצים הסובבים אותה.
אולם מצד שני אינני סבורה שליעל מותר
לגעת בכל דבר. הקונץ הדא להגביל

בזי מכות

יודעת שהרבה מכם יגודו ברא־שם,
ויאמרו כי הדבר אינו ניתן לביצוע
,״למי יש זמן וכוח לזה? קל לדבר
אך לא לעשות!״ אתם אומרים. אולם האם
חשבתם פעם, כי אתם משקיעים פי אלף
מאמץ ועבודה בריצה מתמדת אחרי הפעוט
ובצעקות ״לא! אסור!״ מאשר בתכנון וסידור
מוקדם של הדירה?
הצרה היא שהרבה הורים אינם מסתפקים
באיסור כשלעצמו, שאינו עוזר הרבה,
אלא משתמשים באמצעי הפחדה כמו שוטר,
מכבי האש, מכשפה זקנה או שדים.
אלה מכם שהתחילו לגדל את ילדם במשטר
של איסורים מוצאים עצמם במעגל
סגור: אינכם יודעים איך למנוע מהילד להרוס
דברים שונים בבית, בעוד שהסיבה
האמיתית להרס היא התנהגות בלתי נכונה
מימיו הראשונים, איסורים והפחדות. כי ה־הפחדות
והאיסורים, נוסף לכך שאינם משיגים
את מטרתם, גורמים לילד פחד מסתורי
עמוק ממנו אינו נרפא לעולם. או שביום
אחד הוא יגלה כי רימיתם אותו בטענה
שאם לא יאכל תבוא מכשפה לקחת
אותו, ואז יאבד אמונו בכם.
אולם השלב הנורא ביותר הן המכות. יש
הורים רבים שהם חברים באגודת צער
בעלי חיים, והטוענים כי מספר מכות משפרות
את מהלך החיים בבית. אחד מידידי
אמר לי פעם :״אני מכה את ילדי משום
שאני מרחם עליו, אינני רוצה שיהיה יתום.״
האמת היא שכל מכד, מכל סוג שהוא
לילד, מקורה ברגש נקמנות של ההורים.
אין דבר שיצדיק הכאת ילד על ידי מבוגר.

כוחות השניים אינם שווים׳ לרוב המכות
אינן משיגות את מטרתן, והשפעתן על
נפש הילד הרסנית ביותר.

7ב 7אחד פינה
ך* טענה האחידה שאני שומעת, בו
1התשובה לדעותי אלה, היא :״מה יהיה
בסופם של הילדים? הם יגדלו מופקרים ורודנים.
אם יעשו ככל העולה על רוחם
עכשיו, מה יהיה כשיגיעו לחברה והמציאות
תטפח על פניהם?״ אלה הטוענים כך אינם
יודעים את ההבדל בין חופש להפקרות.
כל הדוגמאות שהם מביאים, על ילדי השכן
שגדלו בחופש והפכו מופקרים, וכדומה,
אינן נכונות. כי קיים הבדל רב בין
חופש להפקרות.
החופש פירושו לתת לילד לחיות את
חייו, עד המקום שאינו פוגע בחופש ההורים
(נא להבדיל בין חופש לנוחיות) .הכוונה
אינה עד למקום שהוא פוגע בחופש
שלך בתור אב או אם, אלא בחופש שלכם
בתור דיירים שווים באותה דירה. גם אתם
זכאים לפינה משלכם, או לכלים שהם רק
ברשותכם. אולם דעו לתת לילד פיצוי, בצורת
פינה משלו וחפצים משלו. דעו לכבד
את רצונו והוא יכבד את רצונכם.
נכון ועצוב מאוד הוא, שאין לפתור את
בעיותיהם של ילדים שגדלו בחינוך מסולף,
בפתרונות של ילדים שגדלו באוירת
כבוד וחופש. הנסיונות שנעשו בעולם בחינוך,
לפי שיטת הויסות העצמי של ניל,
הוכיחו שילד הגדל באוירה חפשית, המרגיש
שמכבדים את רצונו, לא יעורר אף פעם
את הבעיה: האם החופש שניתן לו יהפוך
אותו לרודן קטן? כי ילד בעל ויסות עצמי
הוא בעל טאקט, רצון טוב והרבה אמון.
לכן הדרך הטובה ביותר לא להפוך את
ילדך לרודן קטן, היא לנהוג עמו ביחס
של כבוד הדדי, מן ההתחלה.

דור העתיד*
** כשיו אולי תדעו את מקורם של כמה
תסביכים, שגיליתם בילדיכם. אולם ידיעת
מקורו של תסביך אינה מספקת ואינה
מרפאת אותו. הריפוי אינו תפקידו של המחנך;
תפקידו לדאוג שהדורות הבאים לא
יזדקקו לריפוי. אולי, אם תתקבל שיטה
זו על־ידי יותר ויותר הורים — והיא עוד
רחבה וענקית ממה שניתן לספר עליה בשתי
רשימות קטנות בשבועון — אולי אז
נוכל להגיע ליצירת דמות של אדם מאושר
יותר, שיחיה בעולם טוב ויפה יותר.

11)1במקום לאסור על הילד לגעת בחפצים שבירים, מוטב לסלקס, לתת לו
11 להתענין בחפצים חסרי-ערך, כשם שעושה ״על זראי בתמונה. לעומת זאת
אין ריקה נותנת לה לשחק לבד במכשיר כמו הרדיו החדיש (תמונה למעלה) .אך גם
את האיסור הזה אין זיקה מבצעת בצעקות או באיומים. אין לכבול את פעילות הילד.

במדינה

נא להכיר את ״המועדון המוסיקלי״

(המשך מעמוד )10
תי, במקום להתגנדר בנוצות של נהג הקונסוליה
הרוסית.

משטרה

• 0״גירו ת 7115174

השלם את ספרית תקליטיד ! הנחה מיוחדת זו,
של יותר ם 40 מהמחיר הרגיל של תקליטינו בסך •8.750
ל״י נעשית כדי להראות לך את איכות תקליטינו ולהוסיף
את שמד ל־ססס 2,000,אספני. מס״ ברחבי תבל.
שז םהתחקיבותלקניה אינה כרוכה בחברותד ב״ממ״
אבל תמורת • 8.750ל״י — המחיר הנמוך ביותר שבו ניתן
להשיג תקליט ארך נגן בישראל — תוכל לרכוש, לפי בחירתך,
בל תקליט או מספר תקליטים ״ממ״ מאריכי נגן, הי־פי.
כדי להזמין תקליט כלשהו שברצנוך לקבל בביתך, סמן בעגול
את המספר הסמוך לו. התקליטים הרשומים למטה יוצאו
לחלוקה בקצב של שנים בכל חודש, החל ב־ 1באוקטובר ש.ז.
תוכל להפסיק את חברותך ב־״מם״ בכל עת, על ידי
| תקליט חנ ם ...לפי בחירתך החפשית. עם כל
הודעה מתאימה אלינו.
תקלים, כולל התקליט המיוחד במחיר — 5.ל״י, אתה
ללא תשלום מוקדם כלשהו. אתה משלם רק
מקבל בול חסכון בשוני של 800 סר׳ 11 .בולים כאלה
עם קבלת התקליט בביתך. אינך מתחייב בשום
^ על כרטיס חברותו ב״ממ״ יאפשרו לך לקבל לפי
תשלום מוקדם או ברכישת מספר תקליטים מסוים.
בחירתו, תקליט. ממי ארך נגן, הי־סי. חנם.
משלוח לביתך! כחבר ה״ממ״ תהנה מיתרון נוסף של ״משלוח חנם הביתה״ בכל שעה הרצויה לך.

מן והתזמורת הפילהרמונית
לכבוד ״המועדון המוסיקלי־ רחוב אחוזת בית .4חל-אביב.
ההולנץ ית; המנצח: אוטו
אנא, שלחו לביתי, לפי הכתובת הרצופה, ללא כל התחייבות
אקרמן.
נוספת, את תקליט ארך הנגן, הי־פי, של ״ממ״ הכולל 6
.18 באך — ״מגניפיקאט״ ברת;
יצירות שלמות במחיר •— 5.ל״י.
מכיה שטאדר סופרן; אלסט
(אם אינך מזמין את התקליט המיוחד תמורת — 5ל״י, סמן
הפלינגר, טנור; אלזה קאולטי;
בטובך א במשבצת זו) :
קונטראלטו והרמן שיי, באס—
.1בטהובן — סימפוניה מס־ 7
מונית ההולנדית ; המנצח :
עס מקהלת ריינהארט מציריך;
ואלמר גהר.
בלה׳מדור; תזמורת סונהאלה
ותזמורת ומקהלת מעורבת של
מציריך; המנצח: אוטו אקרמן.
.9צ׳ייקובסקי — סימפוניה מסוינטרטור
; המנצח: ואלטו
ס, בסי מינור ,״הפטטית״ ;
.2בראהמס — סימפוניה מס׳ 4
ך יינהארט.
תזמורת טונהאלה בציריך ;
במי מינור ; תזמורת האופרה
.19 אופנבאך — ״הלנה היפה״
המנצח: אוטו אקרמן.
של פרנקפורט .״פתיחה טרא(נוסחא
קונצרמנטית, מושרת
.10 שומן — סימפוניה מס׳ ו ב־סי סימפונית גית״ ; תזמורת
בצרפתית); סוליסטים, מקהלה
התזמורת

•במול;אופוס
מהמבורג; המ׳:קארל במברגר
והתזמורת הפילהרמונית של
הפילהרמונית ההולנדית; המ.3דבורז׳אק
— סימפוניה מס־ 5
פאריס בנצוח רנה ליבוביץ.
נצח: קארל במברגר( .עס
במי מינור ,״מן העולס החדש״,
.20/21 רוסיני — פתיחה ״הספר
מנדלסון — הפתיחה ״מלוסינה
תזמורת טונהאלה מציריך ;
מסיביליה״ ,התזמורת הפילהר•
היפה״).
המנצח:
אוטא אקרמן.
מונית ההולנדית ; המנצח :
.11 בטהובן — קונצ׳רטו לפסנתר
אלכסנדר קראנהאלץ.
.4פראנק — ואריאציות סימפד
מסי 5ב־מי במול אופוס ,73
עט הפתיחות ל״כרמן״ ,״לה
ניזת; התזמורת הפילהרמונית
״הקיסר״; האנס קאן, פסנתר
טראויאטה״ ו״חתונת פיגארו״
ההולנדית; המנצח־ קארל
והתזמורת הפילהרמונית ההו(
2תקליטים).
במברגר.
לנדית ; המנצח: אוטו אקרמן.
.22/23 ורדי — ״ריגולטו׳ (נוסחא
דחמנינוף— קונצ׳רטו לפסנתר
.12 בראהמם — קונצ׳רטו לכנור.
קונצרטנטית, מושרת באיטלבדז־מינזר
מם׳ ; 2התזמורת
ברה מדור, אופוס ,77 הכנר
קית בהשתתפות פאולו גורין,
הפילהרמונית ההזלנדית; המנריקרדו
אודונופוסוף ותזמורת
סוליסטיס, מקהלה והתזמורת
צח; ואלטר גהר. הסוליסט בהאופרה
בפראנקפורם ; המנהפילהרמונית
ההולנדית ; המשתי
היצירות: פיליפ אנמראמון.
צח: קארל במברגר.
נצח: ואלטר גהר ( 2תקליטים).
.5היידן — סימפוניה מט׳ ,94
לצ׳לו
קונצ׳רטו

דבורז׳אק

.24 שוברם — חמישיה לפסנתר
בסול סדור ,״ההפתעה״,
בסי מינור ; הצ׳לן פאול טור־וכלי
מיתר בלה מדור, אופוט
וסימפוניה מם׳ 100 בסול מדור,
טלייה ותזמורת טונהאלה בצי,
144״חמישית דג השמן״ פינה
״הצבאית״ ; התזמורת הפילריך:
המנצח: אוטו ואקרמן.
פוזי, פסנתר ורביעית המיתהרמונית
ההולנדית; המנצח;
.14 שופן — קונצ׳רטו לפסנתר
רים של וינטרטור.
הנרי סבובודה.
מם׳ ,2בפה ־ינור ; הפסנתרן
.25 היידן — קונצ׳רטו לחצוצרה ;
.6מוצרט — סימפוניה מס׳ .35
ניוטון ווד, ותזמורת הרדיו
הרברט ברוניג, חצוצרה והתזשל
ציריו: המנצח: ואלטר
ברה מדור .״הפנר״ ,וסימפומורת
הקאמרית מפרנקפורט;
גהר.
ניה מס׳ 29 בלה ; התזמורת
המנצח: קארל במברגר.
הפילהרמונית ההולנדית ותז.15
הנדל — קונצ׳רטו גרוטי מנד
.זימפוניה קונצרטנטית לאבוב,
מורת האופרה הממלכתית
6בסול מינור, ומס׳ 12 בסי־באסון.
כנור וצ׳לו; טוליסטיס
סבובודה.
בוינה; המנצח: הנרי
מינור ; תזמורת וינטלטור .
ותזמורת קאמרית של המבורג;
.7מוצרט — סימפוניה מם׳ ,40
דהינדן.
קלמנס
: המנצח המנצח: האנס יורגן ואלטר.
בסול מינור, וסימפוניה מס־
.16 מוצרם — קונצ׳רטו לפסנתר
דיורטימנטו לחליל וכלי מיתר;
34 בדו; התזמורת הפילהרמס׳
26 ברה מדור ,״ההכתרה״;
וילי אורפר, חליל, ותזמורת
מונית ההולנדית ותזמורת
הפסנתרן הישראלי פראנק פלג
וינמרטר ; המנצח: קלמנס
האופרה הממלכתית בוינה ;
ותזמורת טונהאלה מציריך ;
והי נדן.
המנצח: הנרי סבובודח.
המנצח: אוטו אקרמן.
.8ברליוז — ״הסימפוניה הפנ.17
מנדלסון — קונצ׳רטו לכנור
.26 שטראוס — ואלסים ופולקות
טסטית״; התזמורת הפילהרבמי
מינור; הכנר לאויס קא1פ־
( 10 יצירות שלמות).
אנא רשפו עבורי חברות ב־״מס״.
(•) בתוספת 200 פרוטה לכסוי חלק מהוצאות המשלוח לביתך.
שאוכל להפסיקה בכל עת. סמנתי
בעגול את הסספר הסמוך לתקליטים
נזזא ־ באותיות מרובעות זבזיו -את הפרסים הנאיס ונן ציין את כתובתן
הרצויים לי, על מנת שישלחו
בבהירות על הטעספה:
לביתי תמורת תשלום של •8.750
ל״י כ״א. כמו כן רשמתי לפני, כי

אקבל בול חסכון כשווי של 800

סר׳ עם כל תקליט.

בגללשש לי רו ת
בשלוש לפנות בוקר הקישו השוטרים על
דלת ביתו של פסח סעדיה׳ ברחוב לוזינסקי
בתל־אביב .״משטרה!״ אמר הקול מבעד לדלת
,״פתח מיד.״
סעדיה, נהג מונית, פתח את הדלת. רק
לפני שעה חזר מעבודתו וטרם הספיק אפילו
להרדש .״אתה חייב קנס של שש לירות׳״
הודיע לו הסמל ברשמיות ,״אתה
עצור.״
מה שקרה אחרי כן התברר בבית־המשפט,
בפני שופט השלום אליעזר זליקסון. התובע
המשטרתי סיפר כי פסח סעדיה, אחיו אברהם
והאב נחמן סעדיה התנפלו על השוטרים,
היכו אותם עד זוב דם. השופט
האמין לשוטרים באשר לשני האחים, דחה
את האשמותיהם שיוחסו לאב בן ה־.60
״אני דן את פסחסעדיה לשלושה שבועות
מאסר ואת אברהם סעדיה לחודש
ימים,״ פסק השופט וציודה לא להחליף
את עונש המאסר בתשלום קנס. האב הזקן
חזר לביתו, בו חיכו לו אשתו ושני ילדיו
של בנו הבכור פסח. שני בניו הועברו
לבית־הסוהר לריצוי עוונם.
ידיד ותיק. לפני שנים רבות היה
נחמן סעדיה שוטר רוכב במשטרת המנדט.
בשירותו הכיר אז את פליק קמפ, שוטר
רוכב כמוהו, אתו יחד בילה אז שעות
ארוכות בסיורים שיגרתיים ברחובות העיר
וסביבתה. סעדיה שידע את התקנות, כי
מאסר פחות מששה חודשים אפשר להחליף
במה שנקרא ״עבודות חוץ״ — עבודות
נקיון ושירות במשרדי המשטרה — פנה
לידידו משכבר הימים, פליק קמפ, היום
יואב פלג, מפקד מחוז תל־אביב.
פלג לא רצה לקבל לראיון את מי שהיה
חברו למשטרת הרוכבים. הוא דחה את
בקשתו ל״עבודות חוץ״ לבניו, סירב לטפל
בתזכיריו הרבים. בצר לו פנה נחמן סעדיה
ליוסף נחמיאם, מפקדו של פלג, ציטט
באוזניו את הפתגם הערבי :״היכני ובכה,
.הקדימני והתלונן.״ טען נחמן סעדיה: השוטרים
היכו אותו ואת בניו, הגישו
את התלונה הנגדית כדי למנוע תלונה חריפה
נגד עצמם• ענה לו על כך דובר המשטרה
רמ״ח יעקב נאש ט ב עי רק כי
המשטרה לא תסבול בריונות ומצב של כל
דאלים גבר.״
פסוקי תנ״ך. נחמן סעדיה לא אמר
נואש, פנה גם לנשיא המדינה, ביקש לחון
את בניו־מפרנסיו, לשחררם מבית הכלא
למען יוכלו לעבוד לפרנסתם. הוא נענה
בשלילה, הוסיף לשלוח מכתבים נוספים לכל
אלה שלא רצו לעזור לו, ציטט להם את
פסוקי ישעיהו סרק א׳ :״שריך סוררים,
חברי גנבים, רודף שלמונים, כולו אוהב
שוחד, יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא
יבוא אליהם.״
ענה לו על כך מזכירו של נשיא המדינה
:״תמוהה בעיני הדרך שבחרת להטפת
המוסר ולהטלת האשמות שווא, ואף זאת
בהסתמך על דברי הנבואה של ישעיהו הנביא
לצערי טרם נסתיים הטיפול בבקשתך.״
התשובה
הגיעה בדיוק חמישה ימים אחרי
שהבנים שוחררו מן הכלא.

דרכי אדם
ע לי ה ויר דהשלמ סי

קראו לה מלכת הדוגמניות, למרות שאיש
לא הכתיר אותה בתואר זה מעולם. היו בישראל
דוגמניות יפות ממנה, צעירות ממנה,
אולם אף לא אחת מהן לא יכלה להשוות אל
׳חנה קליין. כי הדוגמנות היתד, טבועה
אצלה בדם. היא לא למדה מעולם איך ללכת
ואיך להציג את עצמה, אף על פי כן גיחונה
בחוש טבעי׳של אשה, שהפך אותה לדמות
האצילה ביותר בין הדוגמניות בארץ, הפופולרית
ביותר והאהודה ביותר.
חייה של חנה, ילידת צ׳כוסלובקיה, לא
היו קלים. בשנת , 1940 כשהיתה בת ,20
הצליחה להתחמק עם שיירת מעפילים עד
לנמל קטן ברומניה, עלתה על אנית מעפילים
קטנה שהובילה אותה ארצה. האניה
נתפסה ליד חופי הארץ וחנה הועברה עם
שאר המעפילים לאניה הגדולה פטריה, בה
העויס ח?ח 10*6

עמדו האנגלים להגלות שלושת אלפי מעפילים
לאי מאוריציוס. היא הייתה על האניה
שעה שהתפוצץ מטען חומר־הנפץ שהטמינו
בה אנשי ההגנה, וכשלוש מאות איש מבין
שלושת אלפי מעפיליה נהרגו.
חנה, ספורטאית ושחיינית טובה, צעירה
בעלת גוף חטוב וצורה נאה, קפצה למיס,
שחתה עד שנמשתה. היא היתד, אחת משלוש
נשי האניה שהבריטים לא תפסו.
שבועיים התארחה בבית משפחה שלא הכירה
אותה בחיפה, ואחר יצאה לחפש את
עתידה בארץ כשאין לה ולא כלום פרט
לאישיותה המלבבת.
העתיד לא נראה ורוד ביותר לצעירה,
בת למשפחה אמידה ומן וחסת. לא היה לה
קרוב או מודע בארץ, והיא נאלצה לעבוד
כמלצרית בקפה צינס בתל־אביב.
הכת התעשרה בקנדה. אולם בחורה
עם גוף וחזות אצילית כשלה, לא היה
מקומה מאחורי הדלפק. היא מצאה עבודה
כזבנית בחנות בגדים, הכניסה בפעם הראשונה
לארץ את מקצוע הדוגמנות. בתחילת
שנות החמישים לא היתד, לה מתחרה בשטח
זה. השנים חלפו. חנה נישאה, התגרשה,
נישאה שוב למהנדס טקסטיל בעל בית־חרושת
לשמלות. שערה הלבין, אולם היא
נשארה חיננית ואצילה כשהיתה, גופה לא
איבד מגמישותו.
ב״משן זמן עבודתה הרחיבה חנה את
חוג מכריה וידידיה, הפכה להיות מקובלת
יותר ויותר בחוגי החברה התל־אביבית.
למרות שקם דור שלם של דוגמניות
צעירות נשארה חנה עד היום הדוגמנית
מספר .1היא היתד, מתבלת 100ל״י לתצוגה,
סכום שאף דוגמנית טובה אחת לא
קיבלה. מלבד זאת עבדה גם כמנהלת מח־להת
המרירות לנשים בבית־המסחר איתניר
בתל־אביב.
צורתה הנאה ומקצועה המיוחד הכריחו
את חנה להמצא תמיד בחברת גברים ש
היו
דרוכים. הידיעה מן המוקד מסרה, כי
ברחוב פינסקר מספר 24 בוצע מעשה שוד.
השוטרים זכרו כי לא רחוק ממקום זה
בוצע, רק לפני שבועות אחדים, רצח הדקו־ראטור
יחזקאל שיפטר. שני מקרה שוד
נוספים בוצעו אף הם לפני זמן לא רב
בקרבת מקום.
במקום הפשע מצאו השוטרים את הקרבן.
שאול וודובוסוף ( )21 סיפר כי עבר במקרה
ברחוב, כשגבר בלתי מוכר לו יצא מחצר
אחד הבתים וביקש ממנו לעזור לו להרים
חבילה כבדה .״אמרתי שאני מסכים והצעיר
נכנס אתי לחצר. ואז התנפלו עלי שני
בחורים אחרים, לקחו ממני את ארנקי
וברחו,״ סיפר שאול לסמל הניידת.
במקום נמצא גם הארנק .״היו בתוכו
26ל״י,״ טען שאול׳ שהועבר למשרד החקירות
של הנפה הצפונית׳ כדי למסור
עדות על נסיבות הפשע .״אני גר בקרית
עמל,״ מסר בעדותו ,״לפני כמה שבועות
הייתי חבר קיבוץ איילת השחר.״
המשטרה פתחה בחקירה. היא סיימה אותה
הרבה יותר מהר מכל תיק דומה אחר.
אך הפעם לא חריצותם של טובי החוקרים
היתד, בעזרת* ,כי אם עדותו החוזרת של
שאול עצמו .״כל הסיפור לא נכון,״ סיפר
דרדובוסוף בעדות שניה, שמסר לפנות בוקר,
אחרי שבילה את הלילה בתחנת המשטרה,
מחוסר כל מקום אחר ללון בו :״לא היה
לי היכן ללון ולכן טלפנתי למשטרה וסיפרתי
על השוד. אף אחד לא התנפל עלי.״
החוקרים הוציאו תיק חדש מארון התיקים,
רשמו את הודאתו של שאול, חיברו
גליון אישום והזמינו את המתלונן־לשודא
לבוא אתם אל בית־המשפט הסמוך .״יש
לי משפט דחוף,״ אמר מפקח שני אברהם
קדר לשופט השלום ד״ר אליעזר ווקס ,״הוא
יקח רק כמה דקות.״
המשפט ארך חמש דקות. שאול וודובוסוף
הואשם בהזעקת מנגנון משטרתי לשווא,
נדין לששה חודשי מאסר על תנאי .״אני
לא אעשה זאת שנית,״ הבטיח שאול לשופט
ולשוטרים שליווהו וחזר לביתו אשר ב־קריית־עמל.

ל 1ב 1

העט המיוחד לגברת

תזכיר

נסיון תיוו ך ב צי רי ך
נסיונות הפעורה בסכסוך שבין פנחס

דוגמנית קליין
הלנת האס אחר הבת
העריצו אותה וחיזרו אחריה. כשהשתתפה
חנה במשלחת הדוגמניות הישראליות שנסעה
לפני למעלה משנה לדרום־אפריקה,
היא קיבלה הצעות אינסופיות ממליונרים,
חזרה עם טבעת יהלום בן ארבעה קאראט.
שקיבלה מאחד מהם•
אולם בעוד חנה מצליחה בכל השטחים,
לא האירה ההצלחה פניה לבעלה. הוא פשט
את הרגל. סר וזעף היה מבלה את כל
יומו בבית־קפה, התפרנס למעשה ממשכורת
אשתו. לזוג לא היו ילדים. אולם לבעלה
של חנה היתד, בת שכיום היא בת ,22
בוגרת תיכון ובעלת הופעה משכנעת בזכות
עצמה, שהיגרה לפני שנתיים לקנדה ובעלה
הישראלי התעשר שם.
השבוע הפסיקה חנה קליין בת ה־ 38 את
עבודתה בבית־המסחר איווניר. לחברותיה
סיפרה כי היא יוצאת לחופשה. למכריה, שידעו
כי היא מכרה את דירתה, סיפרה כי
היא עוברת לגור בוילה מפוארת. במקום
זאת׳ היגרה השבוע מלכת הדוגמניות של
ישראל עם בעלה לקנדה.

פ שעים
החיק השני
שוטרי הניידת שהובהלה למקום הפשע
-העול ס-הזה 1096

לבון והוועדה המרכזת של ההסתדרות, לבין
מנהליו הקודמים של סולל־בונה, עלו בתוהו•
כפי שגילה העולם הזה ( )1093 סירב
לבון לשמוע כל הצעת תיווך מכל אלה
שהוצעו לו, דחה גם את ההצעה לנסוע
לציריך לשיחות פנים אל פנים עם הלל דן,
רודן סולל-בונה לשעבר. הלל דן, דוד הכהן
ואהרון רמז לא יחזרו עוד להנהלת מולל־בונה,
ותפקידיהם ימסרו לנאמני לבון. לעו־מת
זאת, ממשיכים המנהלים המתפטרים
לנסות ולחרחר ריב ומדון בחטיבות המפעל,
להפיץ שמועות על התמוטטות כלכלית קרובה
ועל הנזק שייגרם לציבור הפועלים, אם
יעמדו המנהלים בהתפטרותם הודאה
גלויה בחוסר השליטות שבמסקנות וועדת
החקירה לבדיקת וגילוי האחראים למה שאירע
במרד־שטה, ניתנה השבוע על־ידי שר
המשטרה בכור שיטרית, שקיבל את התפטרותו
של מי שהיה מנהל הכלא צחר.
בהתאם למסקנותיו של העולם הזה (,)1092
שהוכיח כי הוועדה שפכה את זעמה על
הקצינים והסוחרים הנמוכים שבשירות בתי־הסוהר
ולא הטילה את הקולר בראשי השירות,
רמזו אישים רמי־מעלה בממשלה
ובמנגנון הממשלתי כי על כל מי שהיה
אחראי במישרין ובעקיפין למה שקרה בשטה׳
להתפטר מיד מן השירות. אחרי התפטרותו
של סגן הנציב אברהם דשא, ניתן
רמז כזה לחיים צחר, החובש שעלה במהירות
מסחררת בשלבי שירות בתי־הסוהר.
למרות שבתחילה סירב שיטרית לקבל את
התפטרותו של צחר, הוא אולץ לעשות זאת
אחרי שנרמז גם לו, כי מעמדו נמצא בסכנה
לא פחותה מזו של צחר ושל
דשא פעולת״הנגד של שירותי הד
בטחון׳ למלחמה בחזית הערבית שהוקמה
אחרי מאורעות האחד במאי בנצרת, מקבלת
אופי של פעילות גלויה ותוקפנית, כפי
שצפה מדור העולם הזה ( )1092 לפני שבועות
אחדים עסקן הכדורסר
יהושע (״יוש״) בורשטיין־עינבר, התמנה השבוע
על־ידי מרכז הפועל כיושב־ראש ההתאחדות
לכדורגל. הפרדוכס, כי עסקן
כדורסל שאין לו מושג בכדורגל מתמנה
ליושב־ראש התאחדות הכדורגל, כפי שניבא
העולם, הזה 1093 מוזר עוד יותר,
נוכח העובדה שיוש קיבל את תפקידו החדש
אחרי שנכשל לחלוטין בענף הכדורסל.

מיטב! הברכות ל שנה החדשה
לכל* ידידיוולקוחותיו

מאוניברסל

במרחב
הלבנון
חלףעה עו צר.
משמרות חמושים סיירו ברחובות העזובים.
אזרחים עמדו בחלונותיהם ולא
העזו לרדת לרחוב. פה ושם, בסימטה נידחת,
הורם תריס־הברזל של חנות מכולת,
לספק משהו בחפזון לקונה. ביירות, ביום
בחירת הנשיא החדש, היתד, כעיר מתה. עוצר
של 24 שעות יצר חלל־ריק מתוח אך חסר־תקריות,
כדי לאפשר העברה סדירה של
רסן השלטון מכמיל שמעון ליורשו, מפקד
הצבא הלבנוני הגנרל פואד שיהאב.
השקט חלף עם העוצר. אך הספיקו המוזמנים
המעטים לחזור לבתיהם — ומרחץ־
הדמים התחדש בפראות שלא ידעו כמוה
ארבעת חודשי מלחמת־האזרחים. הפעם היו
אלה אוהדי־הממשלה־לשעבר שפתחו בהתקפה
על מרכזי האופוזיציה־לשעבר.
הכריז פייר ג׳מאייל, מנהיג הפלאנגה, הארגון
המארוני הקיצוני :״הקמת הממשלה
החדשה הוא נצחון בלתי־מוצדק לאופוזיציה.
היא גם לא שינתה במאומה את המצב. אנו
מכריזים כי נילחם בה עד הסוף.״
רחמי אללה. פמחי-יד התהפכו היוצרות
בארץ השסועה. הנשיא הפך — עוד
בטרם סיים רשמית את כהונתו — ראש
האופוזיציה החדשה; מפקד מורדי חלב רשיד
כראמה התמנה ראש הממשלה, לצהלתם הגלויה
של המורדים; האיש המהסס והשתקן
של הלבנון, פואד שיהאב, ניגש סוף־סוף
לפעולה נמרצת.
במשך כל חודשי המרד דחה שיהאב את
דרישת הנשיא שמעון* להטיל למערכה את
כל כובד משקלו של הצבא, לחיסול המרד.
אך עתה, משהבחין הנשיא שיהאב בסכנה
הנשקפת למשטרו ולארץ כולה מפני התנופה
החדשה למלחמת האחים, נקט המפקד העליון
שיהאב בפעולה תקיפה. הצבא והמשטרה
קיבלו הוראה לפתוח באש, ללא התראה,
על כל אזרח אשר ייראה נושא נשק
ברחוב. עוד למחרת מרחץ־הדמים של ה־פלאנגה,
בו נהרגו למעלה מ־ 60 איש, כבש
הצבא את מטה הפלוגות הנוצריות, פירק
את תחנת השידור שלהן.
•שיהאב גם הודיע על כוונתו לדרוש את

היצירה ה ח די ש ה ביותר של
תוצרת 64 0
הרדיו המלכותי, כשמו כן הוא -

המקלטים!

מלך

׳ 8מנורות 2 ,רמיקול. אנטנהפרדיט
מסתובבת. צליל וז ־ ו א, תיבהמהודרת .

יש מ קל טי ם זולים יותר, אך אין טובי ם יותר!
זוהיההשקעה עבו ר כספך.

1*410+11

ארצו בעת שרע״מ — מלווה בברכות ברית־המועצות
— באה לאור העולם. אך לא דעתו
של בכדאש על הדמוקראטיה היתד, עיקר
הידיעה מפראג. חשוב הרבה יותר היה
החלק השני של נאומו. בחלק זה גילה
בכדאש כי המפלגה הקומוניסטית בסוריה
סירבה להתחסל, בעת פירסום הצוו המפרק
את כל המפלגות הפוליטיות בסוריה. מסתבר
כי גם אחרי שראשה עף אל מקלט
בטוח בדמוקראטיות העממיות, המשיכה המפלגה
הקומוניסטית בסוריה להתקיים במחתרת.
הידיעה
השניה מפראג, שהגיעה יום אחרי
הידיעה הראשונה, נגעה לגמאל עבד
אל־נאצר. היתד, זו הודעה ממשלתית, כי
נשיא רע״ם הוזמן לביקור רשמי ברפובליקה
הצ׳כוסלובאקית. רק כדי להוכיח לו
שמפלגות מחתרתיות לחוד, ומדיניות גבוהה
לחוד.

עיראק
גבלהט, ה צני עו ת
״שמאל, ימין, שמאל, י מין ...פאוזיה,
ישרי את החזה! נעימה, הורידי את הכתף
השמאלית! שמאל
כיתת הצעירות עברה בסך, לפקודותיו של
סרן הצבא העיראקי מוחמד מרהום צפאר.
היו אלה המתנדבות הראשונות לחיל המשמר
הלאומי, שהוקם לפני שבועות אחדים,
בפקודת ממשלת ההפיכה. בצו של המושל
הצבאי העיראקי נתבקשו כל האזרחים שמעל
לגיל 15 להתנדב למשמר הלאומי ״להגן
על המולדת בעורף, במקרה שחיילינו
ייקראו לחזית.״
המתנדבים הראשונים זכו לפרסומת רבה.
ביניהם נמנה פואד אל־רכבי, שר הפיתוח
בן ה־ ,28 אשר העיראקים מתגאים בו כשר
הצעיר ביותר בעולם. אל־רכבי, מהנדס בניין
בוגר אוניברסיטת בגדאד, נאסר ארבע פעמים
על־ידי משטרת נורי אל-סעיד. בפעם
האחרונה שוחרר ממחנה המעצר לאחר שכבר
מונה חבר בממשלת ההפיכה.
״כמו ידי ״.מטבע הדברים, זכו
הבחורות למנה גדולה יותר של פרסום.
מחנה האימונים שלהן הוקם במרכז בגדאד,

מתנדכות המשמר הלאומי העיראקי כפעולה
״שמאל ימין! החזח קזינזהו״
פינוי האמריקאים בהקדם, ולשוב לקו הנייטרלי
בזירה הערבית .״אם אצליח,״ הכריז
אחרי טכס השבעתו ,״תחיה ארצי. אם אי־כשל
— אללה ירחם על לבנון,״ סיפר.
למען הדיוק, זקוקה לבנון לרחמי אללה
בלאו הכי.

רע״גז
יריד הלמחתרת
שתי ידיעות הגיעו השבוע מפראג. האחת
היתד. קשורה בכאלד בכדאש, מנהיג
המפלגה הקומוניסטית הסורית־לבנונית אשר
עזב את דמשק בחפזון, מיד לאחר איחוד
סוריה ומצרים (העולם הזח .)1065 בנאום
שנשא בכדאש בפני הועידה האחרונה של
המפלגה הקומוניסטית הצ׳כוסלובאקית, אמרה
הידיעה, תקף הקומוניסט הגולה את
החוקה של גמאל עבד אל־נאצר .״זוהי חוקה
בלתי דמוקראטית,״ טען בכדאש, כורדי
עקשן שעבר את מדורי הרדיפה האנטי־קומוניסטית
מאז היותו סטודנט צעיר.
מאותה סיבה, הסביר מדוע עזב את

מבעל הני ס

בשבוע .

* למרות שלפי החוקה הלבנונית, הנשיא
הוא הרמטכ״ל.

ומדי יום חזו במאמצי המתנדבות עשרות
אורחים מיוחדים. היה דרוש מאמץ לא מבוטל
להתאמן ברובה לי אנפילד הכבד. אך
המתנדבות לא השמיעו תלונה.
״להסתדר בשורה, לפי סדר הגובה,״ פקד
המדריך. השתררה ערבוביה ממושכת, כשכל
בחורה מנסה להוכיח כי היא גבוהה יותר
מאשר המקום שקבעו לה חברותיה בשורה.
לבסוף נאלץ המדריך לסדר אותן בעצמו,
כשהוא גוער בהן :״זה המקום שלכן, ואל
תעזו להחליף אותו. זאת פקודה!״
מדוע התנדבו הבחורות, כולן סטודנטיות
באוניברסיטה או תלמידות בית־ספר תיכון?
״כי מקומה של האישה לצד הגבר — בקו
ההגנה הראשון,״ השיבה גני אל־פארס ,״אני
מצטערת שלא היה רובה זה בידי ביום
פרוץ ההפיכה. הייתי הורגת בו את נורי־אל־סעיד
במו ידי!״
הבחורות תימרנו בסך, השתטחו על האדמה,
ביתנו את רוביהן למטרה. הן נראו
בכל כחיילות — מלבד החלוקים האפורים
שכיסו את צבעוניות השמלות .״מדוע לא
קיבלתן מכנסי חאקי?״ שאל אחד העתונאים.
על שאלה זו השיב המדריך עצמו :״גם בלהט
ההתנדבות חייבת הנערה
לשמור על כללי הצניעות.״
העולם הזה 1096־

החי
חל!? עם הדוד!
ך* ת ל -א כי ב, פירסמו בניה של אשד,
1שנפטרה מודעת־אבל, בנוסח הבא :״אנו
מבכים את פטירתה של האשד, החכמה,
שחינכה אותנו ברוח עמנו וארצנו״ ,פירטו
למטה את כתובותיהם, שהיו כולן כתובות
בארצות־הברית.

הכו אור

ך* ת ל ־ א בי ב, אחרי שראש העיר נשאל
במסיבת־עתונאים מה יש בדעתו לעשות
לחיסול תופעת הזנות, שפשטה בעיקר בפינות
וסימטאות חשוכות בעיר, הודיע הוא כי-
בדעת העיריה להאיר מקומות אלד״

עוף טוב, הכל טוב
ך • יכניאל, לא הצליחו בני משפחת ב.ש.
למצוא את סנדל בתם הקטנה, שנעלם
מבלי שירגישו בו׳ ניגשו לאכול את סעודת
ראש־השנה, הופתעו כאשר הורק סיר מרק
העוף, ובתוכו נמצא סנדל הבת שלם.

הלקוח צודק תמיד
ך י יפו, אחרי ששמואל קמחי בן ה־22
! עמד על דעתו, והתעקש לשיר בבית
הקפה אריאנה בלווי התזמורת, דקר אותו
בעל בית־הקפה בסכין בצווארו.

ך • נתניה, הבחינו שני המצילים ד,מקו*
מיים באדם טובע במי הים, מיהרו למשותו׳
במחשבה שהוא כבר מחוסר הכרה,
גילו בשובם אל החוף כי האיש עדיין בהכרה,
החלו להכותו מכות רצח.

חוק ההיצע והביקוש

^ קוקסביל, ארצות־הברית, כאשר בית*
הדין שדן״ בגירושיו של ג׳ימס צ׳סטר
התעניין לדעת אם נכונה העובדה שהוא
נהג להכות את אשתו, ענה האיש :״הכיתי
אותה רק בעת שהיתר. זקוקה לזאת.״

אגטי״קלדיקליסט
ך*בית־ליד, נעצר נער בן , 14 שד,ת*
פרץ ביום הכיפורים לחנות־מכולת במעברה,
גנב 32ל״י׳ הסביר לחוקריו:
״הצום הכביד עלי, ומאחר שלא נתנו לי
אוכל בבית התפרצתי לחנות לחפש ביס־קוזיטים.״

חטאנו, אשמנו
לנתניה, התפרץ זלמן קוזר, משיכון
* דיור לעולה, לבית־הכנסת בליל כל נדרי,
כשהוא שיכור וגלוי ראש, הוכה קשות
על־ידי המתפללים, שהפסיקו את תפילתם,
שברו את ידו.

חמוץ־מתוק

ך• תל־אביב, התלונן תייר דתי במש*
טרה, כי אחרי שקנה שלושה אתרוגים
ליד בית־הכנסת הגדול, הביאם לקרוביו במתנה,
התברר לו כי היו אלה רק שלושה
לימונים גדולים.

ההודים הללו
ך* נידיורק, בבנין מרכז האו״ם, נשמעה
* בעת הכינוס האחרון של העצרת קריאה
ברמקול של המזדרונות :״הגברת קלינמן
ממשלחת ניפאל מתבקשת להכנס לאולם״.

המחול הבמעט־אחרון

ך* תל״אביב, ניסתה צעירה בת 17ל!
שים קץ לחייה בשתית ליזול, אחרי
שאיחרה לחזור בלילה מנשף רקודים, ואחיה
סטר לד, על לחיה•

קול ישדאל

ף* יפו, אחרי שילדים הטילו אבנים על
1ת שעברה ביום הכיפורים ליד בית־כנסת,
שברו את שמשותיה, לא נתנו לה
לזוז מהמקום, נטש הנהג ישראל ברמן
את מכוניתו, השאיר את צופרה פתוח, הוזעק
על־ידי שוטר לחזור ולקחת את מכוניתו,
אחרי שהמתפללים הפסיקו את תפילתם
בגלל התרועה.

הממם וזזו! 1096

סיפור אגדח מודרני לילדים .״פ׳עם, כ־שאנזא׳לה
היתה ילדה קטנה, היה איש אחד
שקראו לו צ׳יאנג קיי צ׳ק. והאמינו או לא
— הוא עוד ישנו״.

זה לא היה זה

אני רוצה משהו,״ צועקת (,)1096/1
״כבר ביליתי בבארים עד שעות הלילה הקטנות
עם מיטב נוער ף,זהב של תל־אביב,
ומאידך גיסא ישבתי ליד מדורה עם החברה
המנסים, כביכול, להיות אמנים, והם
שרים שירי געגועים ומנגנים על מנדולינה
ומבלים את שארית הלילה בכסית. אך בכל
זאת, זה לא זה.
״יושבת אני כעת בחדר מוצף באור
חשמל מסנוור, לאחר יום עבודה בבית־חולים,
ויש בלבי כמיהה למשהו. דבר ממשי,
א מי תי ...או אדם שאוכל להיות לפניו
כמות שאני באמת, בלי אותם החנחונים האופייניים
כל כך לחברה בה אני נמצאת,
אדם שאוכל לבוא אליו בכל רגע של היממה
ולומר לו: כאן א ני ...וזה יהיה דבר
מובן מאליו שאני אהיה שם, ושוב —
שלא אראה אותו שבועות — ואף זה יהיה
מובן מאליו
״אני רוצה אדם שיבין או תי ...אני בת
18 ולומדת בבית־ספר לאחיות...״

אז הם אמרו לה נראה אותך. אז היא רוצה
להתכתב עם בחור נחמד כזה גבוה,
אתם יודעים, שאוהב ריקודים, שחייה ופסיכולוגיה.
ושיהיה לו קשר עם לימודים
ועם מורים, כדי שיוכלו להחליף רשמים.
זה אולי לא יפה כל כך לומר, אבל לא
איכפת לי אם היא תצליח או לא.

יש עוד בכל זאת מישהי שנזכרה בצנחנים•
נילי מיכאלי משדרות הצבי 22 חיפה,

נערת השסע

מתחת 7אפ8

קודם כל אני רוצה להתרות ש()1096/2
הוא מלבסי. לדבריו — ואינכן חייבות להאמין
לו — הוא ״טיפוס אהוד, טוב לב,
ע דין ...גבר די נאה.״ הוא שסבור משום
מה, שאחרי כל דברי הענווה שאמר על
עצמו, לא תהיה ההיענות מתחת לאפס. היי
מוכנה לקרוא, במכתבו הראשון לפחות,
משהו כמו איך שהעושר הוא לא האושר,
שהעיקר הוא האדם, באשר הוא אדם.

צי 19ר>ן 0נח לוזיוזה ל׳

נשבעת לכם שקראתי במדור מכתבים צרפתי
:״אני אוהבת אותו. הוא אוהב אותי.
הורינו מסכימים. מה לעשותז*

היה היו שתי הכרות

( )1096/3הן שתי חברות ...
(מלאו את החסר /מחקו את המיותר) בתנאי
שאתם שני חברים בני .20—40

יש או אין דו וספה

( )1096/4היה רוצה לדעת שאם לא יכתוב
שהוא דומה או לא לרוק האדסון, שיש
או אין לו וספה — אם באמת יכתבו
לו. הוא גם איננו כותב אם הוא בודד או
קשור בחברה סלונית או עממית מעולה וטובה,
שכל בחוריה ובחורותיה יפים ונחמדים,
בעלי חוש הומור, יודעים לבדר ולהנעים.
הוא אף לא תיאר מחזה עצוב ורומנטי
מעורר רגשי אהבה, בו החליף מבטים
לוהטים עם נערה שישבה בשורה התשיעית
כסא 5בקולנוע תל־אביב, בהצגה שנייה ב־
; 20.5.58 או מחזה אחר בו שכב על מיטתו
עם ד,במחילה למעלה, עמוס ומוקף ספרים.
הוא אפילו לא כתב, תארנה לכן, שהוא
רוצה שאכתוב שחבריו אומרים עליו שהוא
נחמד.
כן מה ש( )1096/4מוכן לומר על עצמו
הוא שהינו בן ,24 חובב ציור וזמר, גבוה
למדי, פקיד, ומעוניין להתכתב עם מורה.

;מאם י ה

מי שרוצה לכתוב אל ( )1096/5חייב,
לדבריה, להימנות על קוראי ואוהדי העולם
הזה. פשוט נמאס לה, טוענת היא, לסנגר
כל הזמן על העתון. היא בת ,21 פקידה,
ולמרות זאת נורמלית בהחלט.

קשרי אהבה ושדום פנימי
בכתב־יד מסולסל כותב לי צעיר ערבי
מן הכפר טייבה, במשולש (:)1096/6 לכבוד אהובת קהל האינטליגנציה, רותי.
״ינעם לי מאד לכתוב לך, זו הפעם הראשונה.
״אני
בחור ערבי, סטודנט למחצה, שולט
בשלוש השפות עברית, ערבית ואנגלית,
מעוניין להתכתב עם בחורים ובחורות ערביות
ויהודיות, בגילים 21—17 שנה.
״אני בן ,21 יודע קצת על חיי המדינה
למרות שאני צבר. אני תקווה שהתכתבות
תביא לידי קשירת קשרי אהבה ולבסוף לשלום
פנימי.״

ריקודים ופסיכודוניח

החברה אמרו שכלום לא ייצא מזה שכותבים
אלי )1096/7( .אמרה שדווקא כן.

השגתי במלואה. מקוריות פירושה: תרבות
וחיים יהודיים, שהם בעיני גם אוניברסליים.
פשטות, הכתנה לחיים ללא מותרות. טבעיות,
מובנה: התרחקות מדברים מלאכותיים
ומזיקים.
״בתדאי אפשר להוסיף ולפרט את הדברים,
אך אינני רוצה להאריך כאן. בנל
אלה כתנתי להשיג יציבות גופנית, נפשית,
כלכלית, וגם אי־תלות וחופש מכסימלי. אינני
מתכתן להנאות נכונות. לכך כוונתי•
״התכונות העיקריות שאני מקווה למצוא
הן: הבנה, אצילות־נפש וטוב־לב. אינני
מתנגד ליתר היתרונות. גם מצב בריאות
לקוי אינו מפריע עד שיש רצון, תקוזה ונכונות
לעשות למען החלמה. כי לדעתי,
אין פגם או מחלה שלא ניתנים לתיקון ולריפוי
בתנאים מסויימים.
שאיפתי לטבעיות ולפשטות מתבטאת,
במידת מה, גם בהופעתי החיצונית: זקן
ותלבושת פשוטה.״

טובה בן־רובי .21 .נשואה שלוש שנים.
כל צעד בהילוכה המהסס־עדיין מכריז: תוצרת
לאה פלטשר. כי טובה, הבלונדית בעלת
המידות הקלאסיות, סיימה לא מזמן את
קורס הדוגמניות של הגברת פלטשר. עתה
רוחה קצרה להתחיל מיד בעבודת דוגמנות.
ואם אין משרד הדוגמניות החדש, שנפתח
לא מכבר, שש להמציא לה או לחברותיה
עבודה, רואה בזאת טובה הפליה לרעת הדור
הצעיר. החברות אפילו מדברות על
הקמת מה שהן קוראות קלוב לדוגמניות,
שידאג להשגת עבודה, קשירת קשרים חברתיים
ויש לי חשד נורא שגם וכו׳ .אם
מותר לחלל את הקודש :״אל תתיאשו בנות,
אס תרצו אין זו אגדה.״
מחפשת את אותו צנחן שהציע את עצמו
כמונית הזולה ביותר על הכרמל לשתי נערות,
בליל שישי אחד לפני כשלושה חודשים.
אם יש לאותו צנחן נשמה, מבקשת
נילי, שיפנה אליה.
מה אם יש לאותו צנחן נשמה וחברהז
או חברה בלי נשמה? או כל אחד לחוד וכולם
ביחדל

זקן ותלבושת פשוטה
אני כבר רואה אותך בעיני רוחי מכרסמת
את הגלובוס שלך וכותבת אל ()1096/8
כמה שנורא משונה לכתוב אל מישהו שאינך
מכירה, ואיך שבדרך כלל אינך עושה
זאת. הפעם הרגשת שאת מוכרחה.
וכל כך למה? בגלל מכתבו, שהוא חורג
במקצת מן השיגרה:
ה נ ני רתק כבן 32 שאיפתי לחיים
מקוריים, פשוטים וטבעיים. הכתנד.
לא לפריפיטיניות. שאיפתי זו עוד לא

אני מתחילה לא להצטער שלא הייתי במסיבה
הירושלמית לכבוד עמיקם מרביץ.
הירושלמים טוענים כי התל־אביבים
קילקלו את המסיבה. נועה אשכול, למשל,
היתד, במצב־רוח מרומם מדי, הודות
לכמה כוסיות, מכדי לרצות להקשיב לתוכנית
שהוכנה. היא עלזה לא מעט, דבר שגרם
לאליהו חסין לגעור בה :״הפסיקי.
את נראית בדיוק כמו התקציב בפינה
אחרת ישב חיים גורי שתוי, מילמל
נוכח המהומה הגדולה :״ימי פומפיאה האחרוני
ם ...ימי פומפיאה האחרונים,״ דבר
שגרם לדידי לשאול :״אגב, האם הצלחת
לגמור את ימי ציקלג האחרונים?״ להזדמנות
חגיגית זו חיבר חיים חפר שיר, לפי
המנגינה של כושי, נושי כושי. הבית
החוזר הוא:
עמי, עמי, עמי, שלי, שלך,
״ מנחח מוצלח
״ בשנת תשי״ח

הפך למנהל התנ״ך.
התנ״ך אדיר כוחו
ובו כל איש עסק
אך כדי להנציחו
לקחו מספר חזק, כמו —
הוא ניהל ללא מורא
את טקס החידון
וסידר שהתורה
תצא שוב מציון, אח—
עמי, עמי, עמי, שלי שלך
יש לו קול יפה, עמוק,
הוא קורא תנ״ך כחוק
ובטונים הגבוהים
חיקה הוא את קול אלוהים• או —
אזי אויבים היו לו שם
רבים לאין מספר,
אך כמו גבר על כולם,
הוא גבור גבר, הו —
עמי, עמי, עמי, שלי שלך
מרשות פיתוח התנ״ך
סלקו את עמיקם,
אל הלב זאת אל תיקח
חרבן על נשמתם. נה—
הפך למנהל
הפך למנהל
הפך למנהל התנ״ך.
אני שמחה לומר שאחרי נסיעתו, שוב
לא יהיה המדור מדור לעניני דירי, מה
לעשות, אני אחת הבודדות המוכנה להקשיב
לו. לא נ עי ם ...אז בפעם האחרונה: הוא
מוסר לבצל ירוק שלא יאמרו הופ לפני
שיקפצו קלאוסטרופוביה, אם תשאלו
אותי, זה לשבת עם דן בן״אמוץ במכונית
ק טנ ה ...העובדה שיורם מטמור
מתרוצץ בעת האחרונה לבוש רק בחולצה
ירוקה, איננה מעידה במיוחד על חוסר משווע
בכותנות לעורו. יורם הטוב לובש
מדים אלה מיום שגילתה רעייתו, קטי, שהירוק
של החולצה מדגיש את הירוק שבעיניו.
היא סילקה את כל חולצותיו, קנתה לו
כמד, חולצות ירוקות. עכשיו זה ירוק, תלוי
עליו, כל מה שנשאר לו לעשות זה
לצפצף.

רדי1

ספורט

תוכניות

ג׳ימקאנה
ג סו סי םוגמר ,

כפרת עוו!ו ת
אחת לשנה מעניק קול ישראל למאזיניו
את המתנה העילאית: ביום הכיפורים הוא
משתתק.

ו״לים קצרים
לקראתהב חי רו ת
המאזץ שחשש לחורף מלל רגיל
בשדורי קול ישראל, עלול להתאכזב עוד
יותר: אחוז תוכניות המלל, יוגדל על חשבון
התוכניות המוסיקאליות, אולם בניגוד
לשנים הקודמות לא יהיה זה השעמום האקדמאי
הרגיל. בעזרתם של תקציבים מוגברים,
שחלק מהם טרם קיבלו את אישור
הממשלה, יסתער קול ישראל על המאזין
במשדרים תעמולתיים טהורים. צוות
כותבים מיוחד יגוייס השנה כדי להאדיר
את פעולות מפא״י. גם מישדרי יומן החדשות,
שהפך ליומן ממש, יוקדשו ברובם
לאותה מטרה — הבחירות הצפויות באביב
או בקיץ 2 עובדים חדשים,
זכו, באורח פתאומי וללא קרב־העמדוה המקובל,
באחת התוכניות השמנות של קול
ישראל: ישעיהו בן פורת, כתב ידיעות
אחרונות ומרים תמיר, שהחלה רק השנה
את עבודתה הסדירה בקול ישראל, יערכו,
החל מהשבת הבאה, את בימות ובדים,
תוכניתה של בלה ברעם. הסיבה המוצהרת
לחלופין: נסיעתה של ברעם לחוץ־לארץ
תוכנית בידורית אחרת, שתחודש
בעונת החורף, קברט ספרותי, בעריכתם של
יהודה האזרחי ויצחק שמעוני ויבוח
חריף על מעמדה של התוכנית השבוע
בהסתדרות פרץ לאחרונה בתגי משרד ראש
הממשלה. בעוד שהמחייבים טענו כי התוכנית,
הממומנת על־ידי ההסתדרות עצמה,
הינד, תוכנית אובייקטיבית, המעניינת חוג
מאזינים גדול, טענו השוללים, בראשם צעיר
בידי טדי קולק, כי התוכנית ערוכה כר,
רע, שהיא מעוררת את זעמם של המאזינים.
תוצאה אפשרית מהמחלוקת בין צעירי
בידי לתומכי פנחס לבון: ביטול ה־מישדר.

תדריך
״צל־נוע״

סוככי
שמש, גשם ושמשיוי
מחירים

את השער

נוח

תל־אביב, רוד הרכבת
סל 31909 .

המפיצים: חב׳ נורית בע״מ

באל0זמ\ר
\זיא טייר בנזרעוז גזארירנר אשר בארצגתי-גזברית
גב בזז וזי ישרארי בניכר, והוא וזנגי שר
זזזזז״ ,שבזשזן זזוזרשזזז זזישרארי, זזסיבפגן ריש-
רארי בניכר, רז״וד זזרא בר זזנזרורבש בהורדת.

הופיע גליון מספר 10 ,של

גפז*
הירחון

לבידור

המצוייר

והומור

צחוק

ומצב־רוח
עמודים

לבית

ולחברה

המשדרים המפורטים מטה עשויים להיות
מעניינים. שינויים אפשריים.
• עצה למלחין צעיר (קול ישראל,
יום ד 20.00 ,מיכאל אוהד כתב, לפי
מכתביו הפסימיים של ארתור ד,ונגר, תדריך
למלחינים צעירים. העצה המכרעת:
עזוב את המוסיקה ופגה לשרברבוח.
• מצעד הפזמונים (קול ישראל,
יום ד 22.30 ,דרור בן אבי ומשה
חובב עידכנו את מצעד הפזמונים בספטמבר.
אין הפתעות חדשות.
• תזמורות נוער (קול ישראל, יום
ה , 18.00 /תוכנית ב הקלטה מפסטיבל
תזמורות נוער. הפעם התזמורת ההולנדית,
בסימפוניה מם׳ 2לבטהובן.
• זרקור (גלי צה״ל, יום ה׳)20.00 ,
— המפקד הצעיר בצה׳׳ל, הקלטה במחנה
הדרכה.
• אמנים גדולים (קול ישראל, יום
ו 19.35 ,קולו של בנימינו דילי.
• מותו של המלך ליד (קול ישראל,
שבת 11.15 ,תסכית מעובד לפי
סיפורו של מנדל מן. בתפקיד ראשי אברהם
בן־יוסף•
המאזין הזהיר לא יפתח את נזקלטו בתאריכים
ובשעות המפורטים מטה, פן יטבע
בגלי השעמום.
• יומן החדשות (קול ישראל, ימים
ד׳־ד — )21.15 ,החדשות בתוספת מים
אחרונים, פרי הקלטות נאומיהם של מזכירי
מועצות הפועלים ודוברי הלשכה הכללית
מחיפה עד אילת.
• קבלת שכת (קול ישראל, יום
ו 16.00 ,השיטה המהירה (אך לא הנעימה)
ביותר להיהפך לאפיקורס.
• משוט בעולמנו ( קו ל ישראל, יום
ו 20.00 ,ישעיהו קלינוב שט בעולמות
רחוקים מהתקופה הפריהיסטורית של הציונות.

כשדה
500

פרוטה

האמנות

והתרבות

(קזל ישראל, שבת — )17.05 ,ארבעה אנשי
תרבות דנים באין האמנותי.

בפעם השניה בתולדות הספורט בארץ
בוטח השבוע מאורע ספורטאי בפני גשם.
חברת לוידס הלונדונית התחייבה לשלם למארגני
הדימקאנה את כל הוצאותיהם, אם
ירד ביום הרביעי השבוע גשם באיצטדיון
רמת־גן, החל מארבע שעות לפני המאורע
ועד לסיומו, בכמות שתעלה על שניים וחצי
מילימטר. התחנה המטראולוגית בלוד הקצתה
מודדים מיוחדים שימדדו את כמות
הגשם, אם ירד, באיצטדיון.
מארגני הג׳ימקאנה * החמישית החליטו
השנה להפוך את המאורע מתחרות של כמה
משוגעים לדבר, למאורע ספורט מבדח ועשיר
חוויות. לשם כך הוסיפו לתכנית
הרגילה של מרוצי כלי־רכב מבדחים גם
הופעה ססגונית של בדואי הנגב משבט
שייך עודה, והופעת ראוה של כלבי משטרת
ישראל.
הבדואים שיערכו פנטזיה, כשהם רוכבים
על סוסים וגמלים, ידגימו גם מבצע חטיפת
בתולה מאהל בדואי. הנערה תיחטף על־ידי
רוכבי סוסים, אולם אל דאגה, רוכבי
הגמלים ישיגו אותה. משטרת ישראל תציג
את לאסי, אלוף מגלי החשיש בעולם, שיגלה
מתוך שורה של אנשים כמה גרמים
של חשיש אצל אחד מהם.
אולם כמו תמיד יעמדו במרכז הג׳ימקאנד,
תחרויות היתוליות. מכוניות גדולות יערכו
מרוץ מיכשולים, יעקפו חביות ויצטרכו להחליף
גלגל תוך כדי מירוץ. אופנועים יצטרכו
לעבור על גבי קרש המונח על צינור,
רוכבי קטנועים, בהם ספורטאים ידועים
כמו יוסף מרימוביץ או האתליט אהרון
פינברג, ינסו לפוצץ אחד לשני במקל
מחודד את הבלון הקשור לכסא הקטנוע.
שיא החידושים יהיה תחרות מכשולים של
אופנועים, כשרוכביהם קשורי עיניים.

במסלגגי
לסתש בו ר ה
ניתוח מסוכר בלסתו עבר השבוע
כדורגלן מכבי תל־אביב בן ד,־ ,21 המגן
יהושע (״שוקה״) ריגל• ריגל נפצע השבת,
בעת משחק קבוצתו נגד הפועל תל־אביב,
כאשר התרומם לחסום את כדורגלן הפועל
גדעון טיש. השניים קפצו אל הכדור ולסתו
הימנית של ריגל פגעה במצחו של טיש.
מעצמת ההתנגשות התרסקה לסתו של ריגל
למספר רב של שברים, בקול שבר שנשמע
בכל היציעים. בהעדר אלונקה או אמבולנס
במגרש באסה הובל ריגל במכונית פרטית
לבית־החולים. רופאיו התפלאו שאינו זועק
מעצמת השבר, שבעקבותיו שקעה כל הלסת,
אולם דאגתו היחידה של ריגל היתר,
אי יכולתו להשתתף במשחק גמר הגביע
עם קבוצתו. למרות שתאונה מעין זו טרם
אירעה במגרשי הכדורגל בארץ, יוכל ריגל
לחזור למגרש, לפי דעת רופאיו, בעוד
חדשים מספר יעקב חודורוב,
שוער הנבחרת הלאומית וקבוצת הפועל
תל־אביב, טרם סיים את הקריירה שלו ככדורגלן.
בעוד שבועיים הוא עומד לחזור
למגרש, ממנו נעדר משום שלא התאמן
תקופה ארוכה 72 שערים הוב־ל!עו
ב־ 19 משחקי גמר, הגביע, שנערכו
בארץ מיום שהשתרש בה משחק הכדורגל.
המשחק רב השערים ביותר בין משחקים
אלה היה משחק הגמר, שנערך בשנת 1942
בין בית״ר תל־אביב למכבי חיפה, בו
ניצחה בית״ר בתוצאה . 1:12 השנה קצרה
את קציר השערים המבורך ביותר במסגרת
משחקי. הגביע קבוצת הפועל הרצליה, שהכניעה
בסיבוב הראשון את הפועל רמתיים
בתוצאה .2:14 פרטים אלה מתבררים מתוך
ספר ההיסטוריה של משחקי הגביע בארץ
הגביע הוא שלנו, בעריכת יזהר בתר, שהופיע
השבוע שופט הכדורגל שלום
ואג׳ים יהיה חבר הכנסת הראשון העוסק
בספורט באופן ממשי .,כשיושבע בימים הקרובים
במקום ח״כ אחדות העבודה אברהם
עבאס, שנפטר לפני שבוע הגבלה
מיוחדת במינה חלה על הגביע על שם
רם פרגאי, שנהרג בדרך לפטרה, אשר ינתן
למנצח בצליחת הכנרת. לפי הגבלה זו אסור
יהיה להוציא את הגביע מחוץ לתחומי הארץ,
ואם יזכה בו שחיין זר, ישמר הגביע
בצירות ארצו.
• ג׳ינוחאנה פירושה בהודית בית־הכדורים,
אולם מילה זו מקובלת בשימושה ככינוי
למשחקי־רכיבה חיתוליים.
העולם חזה 1096

אנשים
ל ג אוו ה
הידיעה המרעישה, שהתפרסמה לראשונה
במדור זה לפני שבועיים, על פגישותיו
של היועץ המשפטי לממשלת ישראל חיים
כהן עם המרגלת הסורית־אמריקאית מרי
פראנסים האגן, ועל ארוחותיו המשותפות
עמה, עוררה תגובות חריפות בעתו־נות.
חיים כהן, שלא יכול היה להכחיש
את הידיעה, פירסם את גירסתו שלו לפגישה:
הגברת האגן, העובדת עתה בבנין
האו״ם בניו־יורק כעתונאית של עתון סורי,
פגשה בו במקרה במסדרונות הבנין, התלוננה
בפניו במרירות על תנאי מעצרה בישראל,
במשך חצי שעה בלבד. כהן מיהר
לשגר דו״ח על כך לשלטונות המתאימים
בארץ בעת ביקורו הקודם של הנדבן
היהודי האמריקאי שמואל (״סם״)
רוכין בארץ, הציע הנדבן, שהגיע עתה
שוב לארץ כדי להשתתף בחנוכת בית האקדמיה
למוסיקה בירושלים שנבנה מתרומתו,
לראש עירית תל־אביב חיים לכנון
להעמיד לרשות העיריה קרן קבועה למימון
הוצאות לימודיהם של 10 סטודנטים
ערביים, מכל מקום בעולם• לבנון ענה לו
ש״יש לנו בעיות יותר חמו ות — בעיות
ביוב וחינוך.״ אגב, רובין מקיים את דבריו
הלכה למעשה, מחזיק על חשבונו באוניברסיטה
בירושלים מספר סטודנטים מגאנה
ומחבש יחיא אלשייך, הרב
התימני מירושלים שהתפרסם כמשנה לחתן
התנ״ך עמום חכם, התקבל בפקודת ראש
הממשלה לעבודה במשרד ראש הממשלה.
פקידי המשרד עדיין לא יודעים איזו עבודה
לתת לאלשייך התן התנ״ך עצמו,
עמוס חכם, שלא שכח לממלא מקום
נשיא בית־המשפט העליון שניאור זלמן
חשין את פגיעתו בו, בספרו על ימי ילדותו
בסיום טקס מבחן התנ״ך הבינלאומי,
השיב לו השבוע כגמולו. הוא סיפר על
״נער שובב שהיה נוהג להאזין מאחורי הדלת
לשיחות האינטימיות של הוריו ול־חקותן,
מעשה מוקיון. אותו גער הוא כיום
כבוד השופט חשיך קריינית קול
ישראל, שטעתה בעת שידור החדשות על
מינויו של נתן פלד כציר ישראל בבולגריה,
והודיעה כי נתן קגת נתמנה כציר, גרמה
לטירדה רבה לעורך־הדין נתן קנת. עשרות
אנשים פנו אליו לברכו לרגל המינוי
החדש• הגדילה מכולם לעשות משפחה בולגרית
אחת, שפנתה אליו בבקשה שיתערב
למען עלית קרוביהם שנשארו בבולגריה
בעקבות משה דיין גילח לאחרונה גם ח״כ
יגאל אלון את שער ראשו ערב
חג סוכות טס ראש הממשלה דויד כן״
גוריץ בהליקופטר, לסיור בחפירות חצור
בגליל, כשהוא מלווה על־ידי שמעון פרס
והרמטכ״ל חיים לסקוב• בשעת הסיור בחפירות,
בהדרכת הארכיאולוג ד״ר יגאל
ידין, התאהב ביג׳י בכובע האוסטרלי רחב־השוליים
של ידין, נטל אותו ממנו, נתן
לו כתמורה את כובע הטמבל שלו. במשך
כל הסיור שיחק ביג׳י במכשיר חדש שקיבל
במתנה — מודד־אור שהיה הלוי על
צוארו ערב החג יצא הסופר ש ״ י
עגנון לשכונת מאה שערים כדי לקנות
אתרוג, רכש לעצמו אתרוג מהודר. כש־ביקשוהו
ידידיו לראות את האתרוג, סירב
עמון, בנימוק: ראשי התיבות של אתרוג
הם ״אל תבואני רגל גאוה״ — אסור

שחקנים הררית והסטון ב״כן־חור״
זוית טובה לפירטום
להתגאות, ואמנם המשיך עמון לעמוד בסירובו.

נחמה הנדל, שחקנית בצל ירוק, מחפשת
עתה לקנות בהזדמנות מקליט־קול
זול• הסיבה: זמן קצר לפני שהתיצבה למבחן
אד סאליבן, פגשה נחמה בעורך הירחון
אפנות הקולנוע דוד גרינברג, אמרה
לו :״אני הולכת למבחן, למרות שאני יודעת
שלא אצליח.״ דוד ניסה לשכנע אותה
כי תצליח ואז השיבה לו נחמה :״אם אסע
לאמריקה, אתה מקבל ממני טייפ רקורדר״
מבקר הקולנוע יוסף שריק הביא עמו
בחזרו לארץ הצעה מענינת ממו״ל גרמני,
לציירת הקריקטוריסטית פרידל שטרן.
המו״ל, שראה את ספר הקריקטורות האחרון
שלה, הציע לה להפיצו בארצות־הברית,
בהביעו את אמונתו כי היא עשויה להרויח
בספר אלפי דולרים הכוח הארגוני
הגדול ביותר מאחורי מפעל הג׳ימקאנה של
מועדון בעלי המכוניות בישראל הוא מזכירת
הארגון הגברת קליד נחמיאס,
גיסתו של מפכ״ל משטרת ישראל יוסף
נחמיאס, ילידת קנדה. בן כתתה בגמנסיה
היה צעיר בשם ג׳ון דיפנבקר. הם נרשמו
יחד גם לאוניברסיטה, אולם הגברת נחמיאס
הצליחה לקבל את התואר ב.א. שנה לפניו.
כיום ג׳ון דיפנכקר הוא ראש ממשלת
קנדה לצייר הישראלי יהודה נוימן,
המתגורר ומצייר בפאריז, אירעה לאחרונה
תקלה בלתי נעימה. באחד מערבי
העוצר שהטילה משטרת פאריז על התושבים
האלג׳יריים, נעצר נוימן עטור הזקן בקפה
סלקט, בו יושבים הישראליים של
פאריז, כחשוד בהפרת עוצר. מאחר שלא
היתד, לו תעודת־זהות עמו ולא יכול היד,
להוכיח כי הוא ישראלי, ישב כל הלילה
בכלא, שוחרר למחרת כאשר ארוסתו הביאה
לו את תעודת־הזהות שלו יוסף
מילוא, מנהל הקאמרי לשעבר, הלומד עתה

פסאן• השסע

#יו סףנח מי א ס, המפקח הכללי של משטרת ישראל, אחרי שחזר מועידת !
האינטרפול בלונדון :״באינטרפול ובקרב המשלחות השונות מעריכים את משטרת !
ישראל במשטרה רצינית ובוגרת.״
• דו דהכ הן, מנהל סולל־בונה לשעבר, עם החלטתו לפרוש סופית מהתפקיד ׳
החדש המוצע לו בסולל־בונה :״לא נשאר לי אלא לאחל לחבר לבון, שתהיה ידו ;
חזקה ביעול המבנה החדש, כשם שהיתר. חזקה בערעור הקיים.״
• ה מ שו רראברהםש לו נ ס קי :״אני חושב שאדם יכול להיות אינטלי־ !
גנטי מאוד, גם מבלי לדעת את מספר הטלפון של רחב הזונה.״

• הבד רן ש מו א ל. פי ש ר, באותוענין :״טוב שנערך חידון תנ״ך. בפעם
הראשונה שמענו ברדיו מה אומר ישעיהו בן־אמוץ ולא רק דן בן־אמוץ.״
• אבאאחימאיר :״הסוציאליזם הוא המקרה הסוציאלי של הדורות ה־ י
אחרונים, בפרט באומה שלנו.״
• ה סו פרש( .שפירא) ש לו ם בתגובה ללעג על סופרי אבא חושי סופ־ ;
רים אלה לא הובאו לעיר, אלא הגיעו אליה בהוצאות מרובות, ובטלטולי דרך !
קשים• סופרים אלה אינם נהנים משום טיפוח, אלא מתענים על פת לחם ככל !
הסופרים בארץ ...מד, אשם הסופר שאץ לו מקור אחר לפרנסתו והוא מוכרח |
בדרך זו להביא לחם לביתוז״
• המלחין יוחנן זראי :״היד. לי חלום נורא. חלמתי על הרי זינדר, מנהל ;
קול־ישראל.״
• מארילין מילר״מונרו, בסרבה לרזות לצורך תפקיד קולנועי :״בעלי }

אוהב את סל־כולי.״

חעולס חזח 1096

במאות קולנוע בוינה, גילה ידיעה מאלפת
גם במקצוע הספורט. הוא החל לכתוב רשימות
ספורט עבור אחד מעתוני הערב בארץ
במאי אחר של ׳הקאמרי, גרשון
פלוטקין, חזר בימים אלה למקצועו המקורי.
פלוטקין, שהיה מפקד במלחמת השחרור,
והיה גם מפקדו של צייר בשם
ישראל מציוני שזכה מאוחר יותר לכינוי
״ ה פי ח הנוצץ״ ,משרטט עתה יחד
עם ארנון אדר את חלקי התפאורה להצגת
מלאך האבן בהתיאטרון הקאמרי, ומוסר
אותם לביצוע נגרים אורי רפ,
מרצה בסמינר הקיבוצים ולשעבר מרכסיסט
מושבע, הפתיע את קהל ערב הקריאה השלישי
של פייטה מאת בנימין גלאי בדברי
הגנה טוטאלית על המחזה האידיאליסטי המובהק,
המגן על האמנות האבסטרקטית
באחת המסיבות שמע הזמר אברהם
וילקומירסקי מישהו שואל את חברו:
ממה בעצם מתקיים וייסגאל? התערב ויל־קומירסקי
ואמר :״אינני יודע ממה חי וייס-
גאל, אני רק יודע שאני חי מוייסגאל.״

מי דאחר• ה מי ליוני ם
סוכני קטנועי למברטה הפכו מבלי משים
מכתירי תואר הנערה הפופולארית ביותר
בתל־אביב. סוכנים אלה, שנתנו קודם לכן
קטנוע לשימושה של הדוגמנית רינה׳
וייס, החזירו אותו לעצמם, מעמידים עכשיו
קטנוע לרשותה של דוגמנית אחרת,
קטי רודר־מטמור. אגב, רינה וייס שניסתה
למצוא תחליף לקטנוע במכונית,
נכשלה בבחינת הנהגות שלה דוגמנית
אחרת, סוגיה אברמוביץ, שחזרה השבוע
מירח^הדבש שבילתה עם בעלה באירופה׳
מצפה בקרוב לביקור החסידה
אלה שתמהו היכן נעלם הזוג זאב (״בומבה״)
צור ואשתו מינה, יכולים להרגע• לזוג
שלום והוא נמצא בלונדון, שם לומד
בומבה במאות הפזמונאי דידי מגד
סי, שיצא השבוע לעבור בג׳יפ את אפריקה
המרכזית, אחרי שעבר כבר פעם ב־ג׳יפ
את אסיה, נשאל לפני צאתו איזו
בשורה הוא עומד להביא לשבטי הכושים
שם. ענה דידי :״אני אומר להם: לא רק
אצלכם דופקים את השחורים.״ ידידו של
דידי, רפי אילון, הפיץ בינתיים את השמועה
שדידי נוסע ללמד את קופי הג׳ונגל
אידיש לפרסום בלתי צפוי זכתה הכוכבת
הישראלית חיה הררית. חברת
מטרו, המפיקה את הסרט בן חור בו מופיעה
חיה, החליטה כנראה שהשם ישראל
עשוי לעניין את צופי העולם, נטלה את
עובדת היות חיה ישראלית, השתמשה בה
בזוית פרסום עיקרית לסרט, מיד אחרי
סכום המיליונים שהושקע בו גילה
אלמגור, שחקנית הבימה לשעבר המופיעה
כיום בתיאטרון סמבטיון, מחכה כבר
לרגע בו תסתיים תקופת החוזה שלה. היא
קיבלה הצעה להופיע באהל, ועומדת כנראה
לקבל הצעה נוספת מהקאמרי בן־
הלויה הקבוע בתקופה הנוכחית של השחקנית
דינה פסמין הוא העתונאי ישעיהו
בן־פורת יגאל מוסינזון הצליח כנראה
להעביר בתורשה את כשרונותיו הדרמטיים
לכל בניו. מסתבר שלא היה זה
בנו עידוא׳ שהופיע בלהקת הנח״ל, אלא
בנו השני, אביטל. עידוא הוא חניך הבימה.

11קדיסקתט

לישראל
.נע מ 1

כי״ס לנהגות גדול ומשוכלל, הוראה עיונית ומעשית.
לכל סוגי כלי הרכם, ע״י מורים מוסמכים.
קטנועים, אופנועים, מכוניות, אוטוכוסים.
טלפון 61844

אמנות

ספרים

מאחורי הקלעים

מקור

ה ע 1חקניתנפלהלבור

תל־אכים רה׳ השומר מס׳ 5
פנת רה׳ נחלת־כנימין 12

איומיו /תורכיו!

גם בה נמצא ישראלי בניכר. והוא מנוי על ״העולם
הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי, המוסר לו דו״ח
נאמן ומלא על המתרחש במולדתו מדי שבוע בשבוע.

תקדים מעודד הנהיגה הנהלת הבימה,
בדרך לקראת הבראת היחסים בין התיאטרונים
לבין עצמם: היא הזמינה את הבמאי
גרשון פלוטקין, מנהלו האמנותי של התיאטרון
הקאמרי, להיות חבר ברעדה הציבורית
לחגיגות 40 השנה ליסוד הבימה סיקור
כתערוכה הביא את הבמאי פיטר
פריי להחלטה, בדבר הזמנתה של הפסלת
זהבה אודם להשתתף בעבודת התפאורה של
מלאן האבן. פריי, שביקר בתערוכת הפסלים
של אודם, חברת קיבוץ שמיר לשעבר
שחזרה משנת השתלמות באיטליה, התרשם
מעבודותיה, הזמין אצלה כמה פסלים לצרכי
תפאורת המחזה שהוא עוסק בבימויו
הבמאי הצרפתי מרסל ליפוביצי, שיגיע
לישראל אחרי שמחת־תורה, על מנת להתחיל
בביומו של המחזה הערב אימפרוביזציה
בהתיאטרון הקאמרי, כתב בשעתו
את ההקדמה להוצאה הצרפתית של המחזה
מלחמת בני־אור מאת משה שמיר
תאונת עכודה ארעה לשחקנית סמבטיון
גילה אלמגור, שהחליקה לבור מים עתיק,
בחצר אולם ההצגות בצפת, הצליחה לצאת
ממנו אחר צעקות נואשות ורק בשעה שמנהל
הבמה והשחקנים יצאו לחפשה, כשהבחינו
בהעדרה בתמונה בה היא חייבת להגיש שש
כוסות תה לבמה — והתה לא הובא
פליט המשכר בהתיאטרון הקאמרי, השחקן
זלמן לביוש, שיצא לארצות־הברית
בעיצומו של המשבר, חוזר עתה לישראל.
הנהלת התיאטרון כבר דואגת לתפקיד עבורו
נושאים מזרחיים מעניינים
את להקת מסכות הירושלמית, שמטרתה
״העלאת מחזות שנושאיהם יהיו בעיקר מן
ההווי המזרחי״ .בתוכנית הראשונה של הלהקה
החדשה, המקווה להחזיק מעמד יותר
מכל קודמותיה הירושלמיות, אפשר למצוא
את הפמוטות מאת ת־יקטור הוגו, מסים ומגבעות
מאת בנימין גל ונהר השגעון מאת
תופיק אל־חכים. המערכון הרביעי מוצג בשפה
הערבית ,׳המתעשר מהמלחמה . .
סופרים ומדינאים ישראליים, שחקנים
ועתונאים, ימצאו את שמותיהם במערכוני
או בפזמוני הופ ...יעברנו! תוכניתה החדשה
של להקת בצל־ירוק. במערכון הג׳ונגל
מתעורר צועקים הכושים, פרי יצירתו של

היו •מים
כצאת הכריטים (חביב כנען -ספרי
גדיש — 280 עמודים) את ארץ־ישראל
לפני עשר שנים היו להרבה אנשים מעניינים
הרבה חוויות מעניינות. את אלה מגלה
עיתונאי־סופר ותיק, איש הארץ חביב (צלב
הקרס בארץ־ישראל) כנען, בספרו זה. אחדות
מהחוויות — אמרות־כנף, כגון:
• ארנסט בוזין, שר החוץ הבריטי שו־נא־ישראל,
לביג׳י :״היודע אתה מה עשינו
למען קארל מארקס שלבב? קברנו אותו
בהיי־גייט (בית־הקברות הלונדוני אשר בו
נקבר מארקס ב־ )1883 אבל לעומת זאת
איפשרנו לסיימון מארקס שלכם (מיליונר
אנגלו־יהודי, בעל שרשרת חנויות הכל־בו
מארקס־את־ספנסר) לצבור מיליונים.״
• טריגווה לי, מזכיר האו״ם בימי ההחלטה
על חלוקת ארץ־ישראל, לד״ר נחום
גולדמן :״הבעת פניו של שרתוק (כיום
ראש־ממשלה לשעבר משה שרת) גורמת הנאה
לערבים. הוצא אותו לפרוזדור.״ .מצב־רוחו
עושה רושם כאילו השלימו היהודים
עם מפלה.״
כקכוק ויסקי. פניני זכרונות אחרים:
• שרת הציע לד״ר נחום גולדמן לכהן
כנציג ישראל באו״ם, מסר את התפי
קיד לאבן רק אחר סירובו של גולדמן.
• ורה וייצמן, אלמנת הנשיא הראשון,
מצטערת עד היום על כך כי המדינה החושה
נקראה ישראל ולא יהודה.
• אבא חושי התערב על בקבוק ויסקי
עם גנרל סטוקוול (המפקד הבריטי של חיפה
באביב )1948 כי היהודים יכבשו את
חיפה תוך 48 שעות (בטוקוול :״הנף חצוף
וקל־דעת, מר חושי. אני עם הדיביזיה וחצי
העומדות לרשותי לא אוכל לעשות זאת
בפחות משבוע ימים.״)
חושי זכה, כידוע, בבקבוק הוויסקי.
תג ״ך כסף. פחות משעשעת היא העובדה
כי משה נובומייסקי, מייסד מפעל
ים־המלח, נדרס דוזקא ב־ 14 במאי 1948 על־ידי
רוכב־אופניים אלמוני ליד כיכר מוגר-
בי בתל־אביב, נאלץ לבלות את ארבעת החודשים
הבאים בבית־חולים. אותו אחר-
הצהריים היה נובומייסקי, ידידו האישי

בנות ״בצל ירוק״* כפעולה
״ג־ו־ל־ד־ה ! ג־רל־ד־ה !״

.שפוד

סיזחד

להפסקח

נשירת שערות ומניעת קרחות
מאפ׳*יר . 1 :הפסקה מו חלטת ׳*יל ה עבירה
,2ה*גמחת ׳*יער חד׳*י
א ח ריו ת ג מו ר ה -כמקרה ׳*יל
אי ה * לחה, יוחזרהכסף

רוביעיס

קד סטטיקוס

בהנהלת סר א. רובין, ב י וק וססט יקא ימדופ לם

תל־אכיכ,

ר חו ב פיגסקר - 2ט ל22128 .

דן בן־אמוץ :״ג־ו־ל־ד־ה! ג־ו־ל־ד־ה!״ בשעה
שידידו חיים חפר, היוצא יחד אתו בימים
אלה לארצות־הברית, מתגרה בחיים (״ג׳ורי״)
גורי׳ בחברי הכנסת ובאישים אחרים.
תדריך העולם הזה ממליץ על מאורעות הבידור והאמנות,
המוצגים השבוע ברחבי הארץ•.
• כג לל חגו ר ה (התיאטרון הקאמרי)
— הצגה עליזה על גיבורי המיתולוגיה היוונית,
ההופכים את סיפורי המיתולוגיה
למיטלוגיה.
• דבר אל ה קי ר (תיאטרון סמבטיון)
— מדבר אל קירות מוגרבי ואל חובבי ההומור
והסאטירה.
• הו פ ...עברנו (בצל ירוק) — התוכנית
החדשה של הבצלצלים מבטיחה רבות׳
אחרי 200 הצגות קודמתה.

הותיק של המלך עבדאללה, בדרכו למטוס
שהיד, צריך להביאו לפגישה עם גלאב בא־שא,
מפקד הלגיון הירדני, כדי לחתום על
המסמכים לניטרול מפעל ים־המלח, ולפתוח
בשיחות לברית שלום בין ירדן לישראל.
לא נעים גם היה גורלו של קונסול כללי
ירושלמי אחר — זה של פולין הטרום־
קומוניסטית, ויטולד הולאניצקי, שנטש את
מולדתו ונשאר בירושלים כפקיד בכיר של
האדמיניסטרציה הבריטית. אנשי לח״י הוציאו
אותו להורג באביב ,1948 תחת החשד
כי ריגל בירושלים העברית לטובת הערבים.
לא הצילה אותו העובדה שהיה בידו ספר
תנ״ך בכריכת כסף עם הקדשה לבבית של
מייסד לח״י, אברהם (יאיר) שטרן, כאות
תודה על העזרה שהושיט הולאניצקי בשעתו
ללוחמי המחתרת, עת אומנו על־ידי
קצינים פולניים בבסיסי הצבא הפולני.
• נחפח הנדל, עליזה קשי, יזנח עפרי.
חגנזלס חזח 1094

קולנוע סרטים
שטן או מלאך
רחוב פרדריק 10 סזל־אביב, תל־אביב;
ארצות־הברית) השטן כמשי ;צפון,
תל־אביב; גרמניה) והחיים (ארמון־דוד,
תל־אביב; צרפת) מהוים מעין סימפוזיון

קולנועי מרתק ומאלף, על הנושא: האשד״
משלוש זוזיות־ראיה שונות, המושפעות ממעמדה
החברתי השונה של האשה בכל אחת
ממדינות ייצור הסרטים, בשלוש אסכולות
של הבעה קולנועית, מנסים שלושת הסרטים
לחשוף ולנתח מניעים ודחפים, לפתור את
החידה הנצחית הבלתי ניתנת לפתרון.
פילים דאן האמריקאי חושף את האשה
האמריקאית לנרי ספרו של ג׳ון אוהרה,
בסרט ריאליסטי בו בולטת הנימה האנטי־נשית.
זהו איפורה של משפחת עורך־דין
אמריקאי, בה הגיעה האשד, למעמד של
שליטה כל־יכולה, הקובעת את גורל כל
בני המשפחה. היא המחליטה מה ילמד הבן,

כפר בת־טובים, שכל חייה אינם אלא שורה
אחת של אכזבות, יאוש והתאכזרות. היא
נישאת לגבר נוקשה, הנושא אותה כדי
שיוכל לפרוע מכספה את חובוי*־ו. אחרי
ירח־הדבש הקצר, הוא מתעלם מ$חז כמעט
לגמרי, אינו פוקד אף את מיסתה. היא
תופסת אותו פעם אחרי פעם עם אשה
אחרת במיטתו. חייה האפורים וחסרי התוכן
מודגשים עוד יותר על־ידי צילום צבעוני
נהדר של נוף מגוריה.
למרות הכל, מריה של אוהבת את בעלה
(קריסטיאן מרקנד) אהבת עולם שאינה תלויה
בדבר. אהבתה אינה תוצאה של הגיון
או רגשות אחרים, אלא מין קשר נפשי
מיסתורי. היא מאושרר כשפעם בכמה שנים
הוא מחייך אליה, וכאשר בעל קנאי, שאשתו
(אנטואנלה לואלדי) שוכבת עם בעלה,
עומד לנקום בהם, רצה מריה להזהירם.
ביצירה אימפרסיוניסטית מובהקת זו, המבטאת
את האמת המציאותית כפי שהיא
משתקפת בעיני יוצריה ולא כפי שהיא
נראית במציאות, האשה אינה אלא מלאך.

תשבץ 05111:1ר 1ה 1 0 9 6
מאוזן.1 :

שחקנים לואלדי ומדל,נד ב״חיים״
על אף הכל, חידה

למרות שהיצירה הצרפתית היא הקשה ביותר
לעיכול, היא גם הטובה והמשכנעת
מבין השלוש.

היא הקובעת למי תינשא הבת ולמי לא
תנשא. היא הדוחפת באכזריות את בעלה אל
תוך קלחת החיים הפוליטיים, מתוך שאיפה
שיגיע אל הבית הלבן. תוך כדי כך היא
מאבדת כל סימן של רוך נשי, גורמת למותו שו פני םלפורד
בלא עת של בעלה ולתסביכיהם של ילדיה.
הנוקר (אסתר, תל־אביב; ארצות־הברית)
מסקנתו של רחוב פרדריק 10 האמריקאי,
והכוקר (אלנבי. ,תל־אביב; ארצות־הברית)
שאינו מצטיין בדבר מלבד משחקם של גרי הם ד״ר ג׳קיל ומיסטר הייד של המערב
קופר וג׳ארלדין פיצג׳ראלד כאשתו: האשד, הפרוע, שתי נשמות מנוגדות המתרוצצות
בעלת הזכויות היא אחד הגורמים לאסונה בגופו של אדם אחד — גלן פורר. אלא
של החברה האמריקאית.
שהפעם מתרוצצת כל נפש על מסכו של
כלישוט. השטן במשי היא לילי פלמר, קולנוע אחר. אחרי שבקולנוע אלנבי מופיע
בסרט גרמני אכספרסיוניסטי, לפי מיטב ה גלן פורד כבוקר עז־נפש, המראה את פלאי
מסורת של הסרטים הגרמנים -בשנות ה המערב וסכנותיו במערבון חיוזר ושיגרתי,
עשרים. פלמר היא אלמנה עשירר, ורבת־ לפקיד המלון הרכרוכי ג׳ק לימון, הוא
קשרים, המשתלטת על מלחין חלש־אופי קופץ לקולנוע אסתר ומופיע בדמות אחרת.
ובלתי־ידוע (קורט יורגנס) .יורגנס אינו
מאחר שבמערב הפרוע מאבד אדם את
מופיע הפעם בדמותו הרגילה של גבר גר זכויותיו האזרחיות ברגע שהוא מחליט למני
שחצן, הדורס את הנקבה בהיותו מגדל
צאן ולא בקר, נאלץ פורר לכבוש
שוכנע כי אלוהים ברא את האשד, למענו. באקדחו ובפיקחותו עיירת בוקרים שלימה
הפעם שכח יורגנס את אמרתו המפורסמת
כדי לגדל עדר צאן, בו זכה בקלפים. אחרי
של ניטשה :״אתה הולך אל הנשים? אל שהוא מסכל את תחבולות אויביו ומשמיד
תשכח את השוט!״ תחת זאת מנסה הסרט את מבקשי נפשו, מניחים לו לבסוף לגדל
להוכיח דעה אחרת של ניטשה: האהבה צאן. רק אז נזכר מר הייד־פורד בד״ר
אינה אלא שאיפה לשלטון.
ג׳קיל־פורד מקולנוע אלנבי, ומחליט דוקא
יורגנם אינו נושא את פלמר לאשה, אלא לגדל בקר.
נישא לה, משעבד את חייו לאהבתה. היא
זוהי קומדיה מצוינת, משעשעת ומצחיקה,
מרחיקה ממנו את ידידיו, מכריחה אותו שעם היותה כזו אינה מאבדת את אוירתם
לותר על יצירתו המוסיקאית, הופכת אותו המיוחדת של ד,מערבונים הקלסיים•
עבד בבית, פקיד בחברה השייכת לה. לבסוף
מתקומם הגבר. הוא מוצא אהבה מסוג אחר,
בחיק אשד, המעדיפה את הכניעה על ה־אלה
הסרטים המוצגים בשבוע זה בעדי
נצחון. כאשר מציע יורגנס לאשתו להתהארץ,
אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
גרש, היא מאיימת בהתאבדות. למחרת בבוקר
היא נמצאת מתה במיטתה. המשכו של
ס מלאך עובר בברוקלץ (תמר,
הסרט הופך חידת מתח משפטית, שאינה
תל־אביב) — פיטר יוסטינוב בקומדיה ני־אלא
פרט משני בסרט שגדולתו בביום
אוריאליסטית ספרדית, על כלבים ואנשים.
מצוין של רולף הנסן, ובעיצוב הדמויות
• הרוח היא פראית (אופיר, תל־הבלתי־נשכח
של יורגנם ופלמר.
אביב) — ואנה מאניאני שחקנית גאונית.
9לילות קביריה (אורה, חיפה) —
כלי פתרון סופי. מול שני סרטים
עולמה הקטן והפרוץ של פרוצה קטנה.
אנטי פמיניסטיים אלה, מציב אלכסנדר אסט־
• עד התביעה (ארמון, חיפה) —
רו הצרפתי את האשד, כפי שהיא מופיעה
בחיים של גי דה־מופאסן. חיים הוא הרומן סרט מבריק בעלילה, בהומור ובמשחק.
• גבעה 24 אינה עונה (פאר,
הראשון של מופאסן, שבשעתו נאסרה מכיתל־אביב)
— הסרט הלא־גרוע היחיד שנוצר
רתו בכל תחנות הרכבת בצרפת.
האשה במקרה זה היא מריה של, נערת בישראל. חיה הררית, בנו של וייסגאל.

תדריך

העולם הזה 1096

בית המחמירים;
.4קצין שדה ב־צה״ל;
.10 כוכב
השנה; .11 תואר
פנייה; .13 עני;
. 14 חודש השמ חה;
.15 בת ש אול
; .17 אות ה־נצחון;
. 19 מצ בה;
.20 ממלכה
מרחבית; .22 בן
המן; .25 מתנה;
.26 מושבה ברי טית,
תושביה הם
ערבים; .27ב קצה
רצועת עזה :
.30 משכיל; .32
מלת הבררה ; .33
תכונה נשית ; .34
אתלט; .36 היום
הידוע בעומר; .37 מפקד צבא ה־או״ם;
.39 אין הוא יכול להחליף עו רו;
.41 נמוך קומה; .42 אם המוש בות;
.44 כלי חיוני במעבדה; .46
שם המשפחה של מרילין מונרו; .48
מפקד מחלקה ; .50 כיף ללא התחלה :
.51 איש דת קתולי, אך לא כומר ;
.53 תבע; .55 נתן את שמו לפעולה
השמית ; .57 אילן ; .58 ספר כריתות ;
.59 תוצרת דובק ; .60 הוא כמעט ו כבש
את מצרים.
מאונך .1 :לוחם לשעבר בעת
מלחמה ; .2פרק תהילים המסתיים ב פסוק
מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי

עלי ; .3לא שמאל ; .5מזל ; .6עקום :
.7מלת שלילה; .8גיא; .9מושבה
בשומרון; . 12 לא קשה; .15 יתרו
היה כהנה; . 16 גלדיאטור; .18 מע לה;
.21 דל; .23 מטבע יפאני; .24
חוטם ; .26 מלך הבשן ; .28 גיל ה חופה;
.29 האיש שנרצח באמבטיה;
.31 הצדקה, מבחינת הזמנים, לחשוד;
.32 מדינה; .35 פקודה; .37 ברגל;
.38 שר בישראל; .40 בן נח; .41
נתן את השם לרמת־גן ; .43 אתר אר כיאולוגי;
.45 לא אסיר; .46 גיברל טר,
למשל; .47 משקל ערבי; .49
מרד; .52 זז; .54 שוטר גדודי; .56
געיית הפרה; .58 מלת הכללה.

בית ספר לפקידות

מרכז מורים מו ס מכי ם

4חדשים

הורם מזורז נפתח
באוקטובר

תל־אביב, רחוב הס ,12 טלפון 65061

יועחת=ש 1ל ״ 0
משה דיין התפטר מן הצבא, זמן קצר לאחר שנודע כי הוא נאלץ
לגלח את שער ראשו

ביי דינ ת ליל* גליל*

שרק לא יצא קרח מבאן ומכאן.

יחזקאל סהר מונה ציר ישראל בבירת אוסטריה .
מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים סבי1
המשתתפים בשליחת חומר לעמוד זה יזכה מדי
שבוע בפרס של 10 לירות. הזוכה בפרס
השבוע: אריה רוזנצוייג, רח׳ שץ ,9תל־אביב.

הנותן לשכוי וינה .

עיריית תל־אביב עורכת סיור לוותיקי העיר, תחת הסיסמה ״ הכר את

הם באמת אינם מכירים את עירם. הם עדיין חושבים
שאפשר להתרחץ כים ושה ירקון הוא נחל מים.

י<ר _ ״יקירי,״ הודיעה האשד, בהחלטיות לבעלה ,״אנחנו צריכים
חסכוןפי ״ עתה לחסוך לעצמנו קצת כסף להבטחת עתידנו. לכן אתה
תפסיק לשתות משקאות חריפים ואני אנסה למנוע בעדך את העישון.׳
פולין יאנוש, סאו־פאולו, ברזיל

פקיד התאחדות בעלי התעשיה בשם קדמון מעל באמון

החטא הקדמון.

הכחר הזא עגיל סאד

החלפות ובדם ים מהימנים מן הדיונים שהתנהלו בישיבות הנהלת ההתאחדות רנדווגד
1.7.58

15.8.58

הו חלט

להקים ועדת חקירה בקשר לגילויי השחיתות בנבחרת
הלאומית.
לשלוח את החבר בלום לאירופה, על מנת לסדר את מסע
הנבחרת לחו״ל.
להקים ועדת פיוס מכבי־הפועל-בית״ר.
להתחיל את משחקי הליגה מיד (ההחלטה נתקבלה פה
אחד).

15.7.58

)1לבחור את חברי ועדת החקירה.
)2לשלוח לאירופה את החבר רכינוכיץ, לביטול הסכמיו של
כלום, לאור המצב השורר כארץ.
)3להתחיל את משחקי הליגות מיד.
)4ההנהלה קיבלה את הצעת מכבי לחיסול המשכר. חברי
הפועל בהנהלה מתנגדים.

פרטי־כל

30.7.58

ההנהלה קיבלה לידיה את מסקנות ועדת החקירה. הדיון
נדחה לשבועיים.
ההנהלה קיבלה מיכרק מרכינוכיץ :״הגעתי לפאריס.
מחפש את בלום.״
בית״ר הציע הצעה לחיסול המשכר. בולם מתנגדים.
כלומשטיין ממכבי הציע להתחיל את מישחקי הליגות
מיד. ההצעה נתקבלה פה אחד.

1.9.58

הו חלט

ההנהלה בחרה לאחר דיץ סוער כחברי ועדת החקירה.
ההנהלה רשמה לפניה את תוכן מיכרקושל בלום מפארים:
״יש חוזה עם נבחרת צרפת. היכן רכינוכיץ?״
ההנהלה קיבלה את הצעת הפועל לחיסול המשכר. חברי
מכבי כהנהלה מתנגדים.
ההצעה להתחיל את מישחקי הליגות מיד נתקבלה פח אחד.

פרטי־כל

ההנהלה החלה כדיץ על מסקנות ועדת החקירה.
בלום חזר ארצה עם ארבעה חוזים.
ההנהלה קיבלה מיכרק מרכינוכיץ :״הגעתי להונולולו.
היכן בלום?״
ההנהלה החליטה לעיין מחדש כהצעות לחיסול המשכר.
חברי ההנהלה קיבלו פה אחד את הצעת יוסיפץ להתחיל
את מישחקי הליגות מיד.
הוסכם על סדר היום הבא לישיבה הקרובה:
א. לדחות את מסקנות ועדת החקירה.
ב. שיחה עם בלום.
ג. לשלוח את החבר כר־קיימא לטוקיו לביטול ההסכמים
של רכינוביץ, נובח המצב השורר כארץ.
ד. עיון מחדש בהצעות לחיסול המשכר.
ה. התחלת משחקי הליגות מיד.

ה סו סהא חרון

העתיק בנאמנות: אריד, רוזנצוזיג, תל-אביב

גועות --

לעולם צודקת

(לזכר גלית, הסוס האחרון, שנמכר)
יום עוד יבוא ותסופר אגרד״
ילדים לה יקשיבו בדחילו.
ועל זה הנושא ב״סמינר־העבודה״
דיאגרמות יכינו א פי לו...
על גורל הסום ותפקידו הנכבד
ועל שירותו רב הערך,
בתולדות הישוב, בעיצוב המעמד,
בימים של ״ראשית הדרך״.
הסוס החורש, המשדד, הקוצר,
יום יום בזיעת אסיים;
המרכיב על גבו ראשוני ״השומר״
ומריץ דיליג׳נם לירושלים.
על כל אלה, חברים, מצוד, לספר,
בפרוס ״העידן המוטורי״
ולרכז את החומר חשוב ביותר,
כמו כל חומר פרהיסטורי...
כי אין ספק, היום עוד יגיע,
לחלל עוד בטרם נטוס,
ילדים לגן־חיות ולקרקס נסיע,
לחזות, בין היתר --ב סו ס!
בינתיים, כמקובל בשנת העשור,
עת נכריז כל אחד מה פעל,
בל נפסח על הסום, ונזכיר ונזכור
גם את חלקו במפעל.
משייע (מי שהיה עגלון) ,חפצי־בה

פרטי־כל

קומדיה תרבותית, שאם גם עובדה
לפי חזה, הריהי מעניקה לצופה
בידור טוב. נפולס הקולנוע)
מרדכי דן, תל-אביב
קול המון כקול שדיים.

״גבו אבי תאבזבתי שכר הגבריב דבבזיב.
אבר כשהתוזתבתי גיריתי שיש גב יווזר גרונביבו

הוחרבה מסגרת הזכאים לתגמולים.
(על המשמר)
אליק מג, חיפה
אז אל תדחפו, להבא.
ישראל היא מיעוט בקבר עמי המזרח(
.למרחב)
יורם ברנשטיין, תל־אביב
השתלבות במחרב השמי•
העתקה מוקדמת של שערות הדיברות(
.למרחב)
נחמה פירסט, נתניה
אבל הן צמחו מחדש.
ניגב מוסיקה לריקודים( .הארץ)
שולמית פוקס, רמת־גן
אל תזיע, חבר.
מוסד לנועם עבריין( .חרות)
אליהו גור, תל־אביב
הפשע משתלם.