גליון 1097 מתאריך 8 באוקטובר 1958

מספד 1097

שנה 22

ב״ד תשרי תשי״פז8.10.1958 ,

המחיר 550 פרוטה

אונס חוו
איום בנשק?
האס נבראה
הנזירה?

האם א״מו
שני הכמרים
נ וצוח את
.הבישוף?

העורך הראשי:
*גרי *בברי
ד8ש המערכת:
שרום בהו
עורך משנה:
דוב •יוזז
עורך כיתוב:
סירב י קשת

צייר המערכת:
זקי

כתב בכיר:
*ץ.״ תבור

צלם המערכת:
•ריח קרו

רסוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,267*5
ו .1ך .136 .מען למברקיס :״עולמפרנו״.
המוציא לאור: העולם הזה בע-מ.
דפוס משה שהם בע״נז, ת׳׳א, טל 31139 .
החפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערבת איננה אחראית לתוכן המודעות.

חברי המערכת:
מנשה בר־רייו, שייע נלוו, לילי גלילי.
דויד הורוביץ, רותי ירי *ברחם תרנווו,
עמאללוז מנצור׳• .רם ייייים• .ביבה .190
עמום קינן, שלסח קרו.

הנקרא

נמדיגה

העתון

באחת השיחות הסוערות בין קלמן כץ
לבין ראובן שילוח בקשר לפרשת המחתרת
העיראקית, עוד בשנת , 1951 השמיע שילוח
איום מבעית.
כץ אמר שיגלה את הפרשה ויפנה אל
דעת הקהל אם שילוח לא יחדל מלטפול
האשמות־שוא על ציון בן־אפרים. ואז
אמר שילוח משהו נורא :״אם תעשה
זאת, תביא במו ידיך לחיסול מנהיגי התנועה!״
(המלים צוטטו בהעולס הזה .)1091
היה זה סמוך לזמן שכץ הכנים אותי
בסוד הפרשה, כדי לבחון יחד עמי את
כדאיות הפירסום לאור הנסיבות. הבינונו
שנינו את איומו של שילוח כלשונו: ש־מנהיגי
המחתרת משמשים בידיו כבני־ערובה
כדי להבטיח את שתיקתנו. אם נפר־סם
את הפרשה, יגרום הוא לפרסום שמו״
תיהם — דבר שבימי גורי אל־סעיד היה
גורר אחריו אוטומטית את הוצאתם להורג.
לא זילזלנו באיומו של שילוח, שהיה אז
ראש מנגנון־החושך הכל־יכול, ושנשאר גם
לאחר מכן קשור בקשר הדוק עם מוסד
זה. אולם היינו בטוחים שלא יצליח להג־שים
את האיום. בטחנו בעתונות העברית.
היינו משוכנעים שלא יימצא בישראל שום
עתון שיזהה בזדון את ראשי המחתרת בעיראק,
אפילו ידרוש זאת מנגנון־החושך.
מי — כך שאלנו את עצמנו — יעשה
מעשה שימסור לחבל התליין אנשים שכל
פשעם הוא שביקשו להתקשר עם ישראל
נגד המערב?
מי יעשה מעשה שיכתים את ישראל, ב־עיני
כל אדם מתקדם במרחב, כמשרת ש־רות־האינטליג׳נס
הבריטי?
מי יעשה מעשה שירתיע בעתיד כל
ערבי במרחב מלהתקשר עם ישראל באיזו
צורה שהיא?
עתה נסתבר כי שילוח צדק, ואנו טעינו.
ישנו עתון אחד כזה — עתונם של הלוחמים
האמיצים באימפריאליזם, אבירי השותפות
היהודית־ערבית. מכל העתונים הישראליים,
הוא לבדו היה מוכן לעשות
עבודה בזויה זו למען ראובן שילוח.

מעשה־הנבלה שנעשה השבוע על־ידי על
המשמר הוא חסר תקדים בתולדות העתי־נות
העברית.
לפני חודשיים מסרתי לקומץ קטן של
עתונאים את שמותיהם של ראשי המחתרת
העיראקית ופרטים סודיים אחרים, אותם
לא גילינו אף ברמז בפירסומים שלנו, ולא
הודענו אפילו במסיבת־העתונאים הסודית
שקיימנו בענין זה. מסרתי פרטים
אלה — לכל עתונאי בנפרד ובאופן אישי
— על־סמך מילת־הכבוד של כל אחד שלא
יפרסם אותם לעולם, אלא אך ישתמש
בחב כחומר־רקע להבנת הפרשה כולה. הזהרנו
את כולם שכאן ענין בדיני נפשות.
השבוע פירסם אמנון קפליוק, איש על־המשמר,
את כל הפרטים האלה. הוא לא
פירסם את השמות עצמם, חם ושלום, כי
הוא איש הגון. הוא רק מסר עליהם פרטים
אשר על פיהם יכול כל נער ברחוב
בגדאדי לזהותם. היה זה כאילו כתב עלי,
בלי להזכיר את שמי, שאני עורך העולם
הזה, חבר מרכז הפעולה השמית, לשעבר
איש אצ״ל, מחבר ספר בשם בשדות פלשת
, 1948 בתוספת ציטטות שונות ממאמרי.
הדבר לא נעשה על דעתו האישית. אחרי
שפירסם על המשמר את המאמר הראשון,
שגילה בצורה חד־משמעית את זהותו של

ביותר

קייס, מנהיג המחתרת, הרצתי מכתב בהול
לעורך על המשמר, עם העתקה למאיר יערי.
כתבתי בין השאר :״האסון שכבר נגרם,
שוב אין לתקנו. אולם אני פונה אליכם
עתה בדרישה נמרצת למחוק מכל הכתבות
הבאות בסידרה זו כל פרט העשוי לזהות
איש נוסף מאנשי המחתרת — ואני מודיע
לך בזה בפירוש שאפיל עליך אישית את
מלוא האחריות הציבורית לכל מעשה־נבלה
נוסף בשטח זה.״
לא כתבתי דברים בעלמא. על שולחני
היה מונח דו״ח של כתב העולם הזה ב־או״ם׳
דויד הורוביץ, שהוא גם ראש סוכנות
ידיעות יהודית־אמריקאית, לאמור :״דיברתי
היום שוב עם השגריר העיראקי, חשם
ג׳וואד. סיפורו של בן־אפרים עניין אותו
מאד, והוא ביקש ממני את כל גליונות
העולם הזה שהכילו את הכתבות. העברתי
לו את כולם. הוא אמר שיתרגם אותם במלואם,
ואחר־כך יודיע לי את הגבתו. אם
לדון לפי סגנון דיבורו, נראה לי שהוא
יודע משהו על אותם נסיונות מחתרתיים
ראשונים. הוא אמר שהוא יכול להבין אל
נכון את הסיבות שגרמו לחיפוש מגע עם
הישראלים, שאז השתחררו זה עתה מעול
הבריטים.״
מכתבי לא הרתיע את עורך על־המשמר.
כעבור שלושה ימים פירסם מאמר נוסף,
שזיהה ללא צל של ספק את אומונא. הוא
גם זיהה את הארץ הניטראלית בה נתקיימו
הפגישות ודרכה קויים הקשר עם בגדאד
— דבר העלול להמיט אסון על שורה
נוספת של אנשים.

זוהי נקמתו של ראובן שילוח. מי שיודע
לקרוא ולא נולד אתמול, יווכח בנקל
כי מאמרים אלה של על־חמשמר, על שפע
הכלולים בהם, באו ישר מתיקי הפרסים מגגנון־החושך. ברור מדוע בחר מנגנון זה
ד!זקא בעתון של מפ״ם לפירסום זה —
הרוצה לשקר, ירחיק עדותו. אולם מזה
כמה ימים אני יושב ותמה: מה המריץ
לבזות את עצמו
דווקאאת על־המשמר
במעשה שפל כזה?
האם עשה זאת מפני שמפ״ם שותפת לבעלות
ולאחריות על מנגנון־החושך, כפי
שאנשי מפא״י טענו לא פעם ברוגז, כש־מפ״ם
מתחה כביכול ביקורת עליו?
האם עשה זאת מפני שישלמפ״ם מצפון
שחור בקשר עם חלקה באחריות ל־מיבצע
סיני, שוד אדמות ברעם ועוד?
האם יש למפ״ם התחייבויות סודיות עקב
ישיבתה בממשלה והסכמת ביג׳י להחזירה
לשם אחרי המשבר מלפני שנה?
או שמא פעלה כאן שנאתם העיוורת של
עורכי יעל המשטר להעולם הזה, שנאה פא־תולוגית
שגרמה פעמיים בשנה האחרונה ל־פירסום
שקרים זדוניים עלינו, שבעקבותיו
נאלץ על המשטר פעמיים לפרסם התנצלות
רשמית?
או שמא נכונות כל התשובות האלה גם
יחד?

אין טעם רב להתווכח עם אותו כתבלב,
או אם טל המשמר. במידה שיש ויכוח,
יש לנהל אותו ישר עם הבוס — עם ראובן
שילוח. מה טענותיו במאמרים אלה?
בימי הטיפול בפרשה עצמה, טען שילוח
מדי פעם שזוהי מלכודת קומוניסטית, וכי
ממשלת ישראל אינה יכולה לתת את י ידה
לכך. הוא האשים את בן־אפרים עצמו כסוכן
קומוניסטי, ועל סמך זה נטל ממנו
את דרכונו ומנע ממנו במשך זמן רב מלהתקשר
אישית עם ראשי המחתרת.
עתה טוען שילוח בדיוק את ההיפך: ש
קיים
הוא פאשיסט וותיק. ונשאלת השאלה:
אז מה? בשנות השלושים, כמעט כל מנהיגי
התנועה הלאומית הערבית השליכו את
יהבם על אויבי בריטניה דאז — איטליה ה־פאשיסטית
וגרמניה הנאצית. אפילו בישוב
העברי השתדל לוחם־חרות אחד — אברהם
(״יאיר״) שטרן — לכרות ברית עם איטליה
הפאשיסטית נגד הבריטים, ונחשב בעיני
שילוח ושות׳ לפאשיסט.
טענה מספר :2קייס היה חבר בממשלת
נורי אל־סעיד (לפני פרשת המחתרת),
הוא השמיע בהזדמנויות שונות הצהרות
פרו־מערביות, והשתתף אפילו בהלווית המלך
עבדאללה. הוא סוכן אימפריאליסטי.
מוזר הוא כי דווקא שילוח — איש הקשר
בין הש״י של ההגנה והאינטליג׳נס
הבריטי — משמיע טענה כזאת. אולם הדבר
מגוחך עוד הרבה יותר. שילוח וכת־בלבי
על המשמר לא עסקו מעולם במחתרת
רצינית. אחרת לא היו מתפלאים על כך
שראש מחתרת, אדם מרכזי בחיים הפוליטיים
של עיראק, מפיץ סביבו מסך־עשן של
הצהרות פרו־מערביות ושירי תהילה לנורי,
בשעה שהוא מגבש את הקאדר של המחתרת
האנטי־אימפריאליסטית ומנהל בחשאי
משא־ומתן להקמת בסיס צבאי ותחנת־שידור
בישראל.
הוא לא היה היחיד שנקט בשיטה הגיונית
זו כדי לבלבל את האדיב ולהטעות
את הבולשת האכזרית של נורי. עשו זאת
כל מנהיגי ממשלת המהפכה הגוכחית• קא־סם,
עארף וחבריהם נחשבו עד היום האחרון
לקצינים הנאמנים ביותר של המשטר —
אחרת לא היו מגיעים לעולם לעמדות־המפ־תח,
שאיפשרו להם לחולל את המהפכה.
טענה מספר : 3בשנת 1948 פירסמד,
מפלגתו (הרשמית) של קייס הצהרה אנטי־ציונית,
אחת מרבבות החלטות שיגרתיות
כאלה שפורסמו באותם הימים על־ידי כל
הגופים הפוליטיים בעיראק. וכי מה חשב
שילוח? שהמפלגה תצעק הידד לציונות ותגלה
את כל קלפיה, לפני שצעדה אפילו
את צעדה הראשון, ולפני שבא הרמז הקטן
ביותר מישראל על אפשרות של ברית אד
טי־אימפריאליסטית?
גם שאר דברי אותם מאמרים הם מלא־כת־מחשבת
של סילוף דברים — בליל של
כמה עובדות נכונות, הרבה חצי־אמיתות
ואף שקרים ממש, וסילוף זדוני של דברים
שנאמרו לאותו כתבלב בשיחות פרטיות על־ידי
בן־אפרים, כץ ועל־ידי. אין הוא מנסה
אפילו להעלים שמטרתו להגן על ראובן
שילוח ואנשי מנגנון־החושך, אותם מתאר
כתבלב מפ״מי זה כגאוני הדור וכחסידי
האחוזה והשלום. בצד תשבחות נכנעות אלה
גדושים מאמרים אלה בקללות וגידופים נגד
העולס הזה. הסגנון מגלה את כתובת
המכתיב.

אולם אחרי תשובה זו של מנגנון־החושך
לאורך שלושה מאמרי־ענק בבטאון ממשלתי
זה נשארו גם השאלות שלנו ללא מענה:
שאלה מס־ : 1ראשי המחתרת העיראקית
היו מוכנים לבוא לישראל לפגישה עם בן־
גוריון. מדוע לא הוזמנו? אם באמת היה
חשד בלב שילוח, כפי שהוא מנסה לרמוז עתה,
שקייס בכלל לא היה קשור בענין וכי בן־
אפרים וכץ שיקרו — מדוע לא הוזמן קיים
פשוט לבוא הנה? מדוע לא הסכים שילוח
להיפגש עמו בארץ ניטראלית?

שאלה מס׳ : 2אם פיקפק שילוח בכוחה
של המחתרת ושלל את הודעת בן־אפרים
כי מפלגתו (הרשמית, לא המחתרתית) של
קייס מונה כ־ 80 אלף חברים — מדוע לא
נעשה שום נסיון לברר את האמת? מדוע
חיבל שילוח בזדון ובכוונה גלויה בכל
אפשרות של פגישה בדרג גבוה? מדוע
לא העמיד את המחתרת העיראקית במבחן
מעשי? אילו הוסכם לתת לה בישראל בסיס
לאימון לוחמים, האם לא היה קל לעמוד
על כוחה וממדיה?
שאלה מס׳ :3אם הכל היה הבל הבלים,
פרי דמיוננו החולני, מדוע כתב מיכאל אסף,
האיש היחיד שנשלח מישראל כדי להיפגש
עם ראשי המחתרת במאמר בדבר למחרת
פגישה זו כי ״אפילו בארץ המתנגדת לנו
ביותר (קרי: עיראק, שלא חתמה על שבי־תת־נשק
עם ישראל) יש מעין סימנים כי
מתחוללת והולכת תמורה גדולה. ידועים
לנו אילו מקרים של תמורות מן הקצה אל
הקצה, כלומר: משלילה קיצונית של יהודים
לגישושים של ברית יסודית, מקפת,
לשינוי פני הדברים בכל, המזרח. הערבי,
על־ידי פעולה האדמונית ומלוכדת בין, מדינת
ישראל ובין מדינות המזרח התיכון.״
יתכן כי אסף אינו יכול לסכן את עצמו
וללחום בשילוח, אך האם יחיתר על כבודו
עד כדי להכחיש את דברי עצמו בעתו?
ובשיחות פרטיות, למחרת שובו מן הפגישה?
אנו מוכנים לבירור ציבורי מלא: תמנה
הכנסת ועדת־חקירה ציבורית, בלתי־מפלג־תית,
תגיש לה את הפרוטוקולים של דויד
בן־גוריון ואת תיקי משרד־החוץ ומנגנון־
החושך על פרשה זו, ואנחנו נגיש לה את
המסמכים שבידינו. תגבה הועדה את העדויות
ותקבע את האמת!
יתפתלו שילוח ומלחכי פינכתו כאשר
יתפתלו, ,אין, מנוס מן הקביעה היסודית:
שלא נעשה שום נסיון לבדוק הלכה למעשה
את כנותם של ראש המחתרת ואת
ממדי ארגונם, ששום נציג מוסמך של
ממשלת ישראל לא הופיע לפגישות עמם׳
ששילוח השמיץ את המחתרת עוד בערב
הראשון ששמע עליה, לפני שנודעו לו
הפרטים העיקריים, ושחיבל בזדון בבל
מאמץ נוסף, כשם שחיבל השבוע בועידת
פירנצה.
הניבזות הסופית שבוצעה השבוע רק
משלימה תמונה זו. אותם האנשים שמסרו
בשעתו את לוחמי המחתרת העברית לידי
התליין הבריטי, ניסו עתה לחזור על מיב־צע
זה לגבי לוחמי־השיחרור בעיראק.

אני כותב דברים אלה בלב כבד. בלבי
תפילה כי גם הפעם יחטיא שילוח את
מטרתו. אני מקוזה כי ראשי השלטון הנוכחי
בעיראק אינם שונאי־ישראל, וכי נסיונם
של קיים וחבריו לפני שמונה שנים להיעזר
במדינת ישראל כדי לחולל את המהפכה
נגד נורי והאימפריאליזם, לא ייראה בעיניהם
כבגידה לאומית, אלא להיפך, כנסיון
הגיוני שנעשה בתום־לב.
אם כן, יעזור פירסום זד, לגלות את
פניהם של מנהיגי עיראק — כפי שכבר
חשף את פרצופיהם של ראובן שילוח ושל
עורכי על המשמר.

מכת בי ם
מרחבי יוצא למרחב

סיפורו של מרחבי (העולם הזה )1090
העביר בי רטט. איז ספק ששחרורו מהכלא
אינו רק תודת החברה על גבורתו במרד
שטה, אלא מעין הודאה שבעצם לא היה
מגיע לו העונש׳ ,למרות שעבר על החוק.
מאיר בר־ניב, חיפה
אני תמה שגם אתם נתפסתם להערצתו
של רוצח אביו ומצאתם לנכון לחזור ולפרט
את פרטי הטרגדיה של האיש שהפר
ד״ר י. שפירא, תל־אביב
לגיבור •..
עד כמה שזכור לי היה מרחבי, בעת
שנאסר, נשוי. מה קרה לאשתו? בכתבתכם
לא הזכרתם אותה כלל• פ. ג ,.פתח־תקוה
״עקב מרחבי התגרש מאשתו בתקופת המשפט,
בו נדון למוות.

בני הקיבוץ

ברשימתכם השלישית על המשבר בקיבוץ
(העולם הזה )1096 הינכם מאשימים בעיקר
את צה״ל בגורם למשבר בנוער הקבוצי.
הגורם הוא נכון, אולם לא הניתוח. בני
הקבוצים מתקלקלים בצבא, לא מפני שהם
מוצאים עצמם נחותים. להיפר, הם רואים
ש,הם עולים בכל על העירוניים והעולים
החדשים — בכושר גופני, במנהיגות ובתפיסה
— ועובדה זו מסחררת אותם, נורמת
להם להרגיש ריקנות בחזרם למשק.
סמל עוזי ל״ צה״ל

יתכן כי דבריכם על בריחת בני הקבוץ
נכונים, לגבי בני קבוצי השומר הצעיר,
העוזבים את משקיהם בהמונים. אולם אם
תבואו אלינו, אנשי איחוד הקבוצות והקבו־ציג,
תמצאו מצב הרבה יותר טוב.
קורא, עין־חרוד(איחוד)
בשנה האחרונה בלבד עזבו 80 מילידי
משקי האיחוד את משקי האיחוד. המצב
במשקי השומר הצעיר איננו גרוע מזה .־

אמא ריקה

...מגו חד הדבר שהגברת זראי, שבקושי
גידלה בת בת שנה, וכפי שהיא עצמה
אומרת (העולם הזה )1095 מגדלת אותה
בעזרת מטפלת, כבר מרשה לעצמה להציע
דרכי חינוך לאחרים. כל עוד שיטת החינוך
של ניל לא נבחנה על ידה, מאמרה מוקדם
מ די.

מרים גיל, גבעתיים
שמחתי לראות תנובה לספרו של ניל
הדומה לתגובתי שלי כשקראתי אותו לרא־
.שונה, לפני שמונה שנים. יישר כוחר ריקה,
על ששינסת את מתניד והבאת את תגובתד
לידיעת הצבור הרחב. נקוה שדבריד יקלעו
למטרה ויביאו את התועלתהמבוקשת.
יצחק חלמיש, כפר הנוער קרית־ יערים
...תנו לי אמא כמו ריקה זראי ותראו
שגם אני אהיה מחונד.
יוסף ברסקי, תל־אביב
העולם חזה 1097

ך* עוד כמה שבועות יארוז חיים כהן
את ניירותיו ויעזוב את משרדו —
משרד היועץ המשפטי לממשלת ישראל.
אחרי סילוקו של יחזקאל סהר ממשרד
המפקח הכללי של משטרת ישראל, זהו
השי השני של ממשלת ישראל לציבור
בשנת העשור. הדבר מוכיח כי כל עוד
נערכות במדינה בחירות, וכל עוד קיים בה
עיתון בלתי־משוחד, אין מנוס מתביעות
דעת־הקהל.
אולם ידידיו של חיים כהן לא נואשו.
ברגע שנאלצו לסלק את כהן מתפקידו הקודם,
הם ניסו להגניב אותו לעמדת־מפתח
בבית־המשפט העליון. הם לא הסתפקו ב־נסיון
למנותו כשופט עליון עשירי במוסד
זד״ הם ביקשו למנותו לסגן שני של נשיא
בית־המשפס — כלומר, לאיש מס׳ 3ב־מערכת־המשפט,
מעל לראשם של שבעה
שופטים עליונים וותיקים.

טית. לשרים לא ניתנה שום אפשרות להפעיל
עליהם מרות•

בך נוצר מצב ההופך־ שלושה
שרים לבובות פרלמנטריות, המגינים
(מטעמי פרסטיג׳ה אישית)
על מעשי פיקודיהם, כעוד שאלה
מצפצפים עליהם ציפצוף חוקי. הבל
יודעים את מצבו האומלל של
בכור שיטרית. לא הבל יודעים כי
פנחס רוזן נמצא בדיוק כאותו
מצב עצמו -ובי כשנים הארובות
של ישיבתו בממשלה לא נותר לעסקן
״ליבראלי״ זה תפקיד אלא
לתת גיבוי אישי לפאשיזציה גו
אין
זו השקפה מקורית לגמרי. היא נובעת
ממעמקי הנפש הפרוסית. מקורה ברוחו
של עם אשר הפך את המדינה לאלוהים,
אשר פילוסופיו העניקו למדינה
זוהר דתי.
כנגד השקפה זו עומדת ההשקפה של המערב
כפי שנוסחה על־ידי הקונגרס האמריקאי
ביום ה־ 4ביולי ,1776 ,בהצהרת
העצמאות :״אנו מאמינים כי אמיתות אלה
מובנות מאליהן: שכל בני-אדם שמיס מטבע
ברייתם, שהבורא העניק להם זכויות
מסויימות שאין לשללן מהם, וכי זכויות
אלה כוללות את הזכות לחיים, לחרות
ולבקשת האושר. לאבטחת זכויות אלה נוצרו
בקרב בני־האדם ממשלות, היונקות סמכויותיהן
הצודקות מהסכמת הנמשלים

קשה להניח כי נפיץ זה יצליח.
הוא ייתקל, מן הסתם, בחומת
התנגדות נחושה בצמרת המשפטית.
אולם עצם העובדה שמישהו
יכול היה להעלות על דעתו שהדבר
אפשרי, מוכיח עד במה הצליח
חיים בהן לערער את יסודות
מערבת-המשפט העצמאית כארץ.

ימי האנגלים שלט בארץ משטר

מאיש הנושא באחריות לתהליך
ן | זה אינו פקיד. רגיל. מעטים בארץ
מבינים את חשיבותו המכרעת של תפקיד
היועץ המשפטי במסגרת החוק הקיים.
הדיקטטור האנגלי לא נזקק לממשלה
דמוקראטית. הוא פעל באמצעות קומיסא־רים,
שמונו על־ידו וסרו במישרין למרותו.
שלושה מן הקומיסארים האלה קיבלו מעמד
חוקי, המשחרר אותם למעשה מכל ביקורת
דמוקרטית. היו אלה היועץ המשפטי (לשעבר
התובע הכללי) ,המפקח הכללי של המשטרה
והמנהל הכללי של הדואר.
אלה שלושה תפקידי מפתח שלטוניים.
היועץ המשפטי מעצב את מערכת החוקים,
מחליט את מי לתבוע לדין — ואת מי לא.
המפקח הכללי של המשטרה אחראי לביצוע
החוק — או לאי־ביצועו. המנהל הכללי
של הדואר מסוגל לפתוח כל מכתב,
להאזין לכל שיחה טלפונית.
מצב זה לא השתנה עם הקמת ישראל.
אמנם מונו שלושה שרים — שר־המשפטים,
שר־המשטרה ושר־הדואר — הממונים למר״
אית־עץ על שלושת הקומיסארים. אולם זוהי
אשליה. בידי הקומיסארים נשארו מלוא הסמכויות
החוקיות מימי הדיקטטורה הברי

יתברר -במאוחר -בי במשך
שנים ארובות של פעולה שקטה
וסבלנית גיבש ושיכלל חיים
בהן מערבת־חוקים המאפשרת לכלוא
בל בן־אדם, להאשים במעט
בל אדם ב,,ריגול״ ולהחזיקו במאסר
תקופות ארובות, לשדוד רכוש
״לטובת הציבור״ ,להשתיק בל
עתון, לשלול את החוקיות מבל
ארגון פוליטי -ולהפוך למעשה
ציבור שלם להמון חסר-אונים, ח-
סר־הנהגה וחסר־זבויות.
זאת אינה תיאוריה. כל זה כבר קיים
ופועל בחלק הערבי של ישראל — במסגרת
חוקית לגמרי, בלי כל אפשרות (פרט למקרים
יוצאים מן הכלל) לבקש סעד מ־בית־המשפט.
ואם אותם האמצעים נשארו במקרר
לגבי הציבור העברי — אין שום
ערובה שיישארו שם לנצח.

- 4דיקטטורי. יש ושוכחים זאת: שלטון
המנדט לא היה רק שלטון זר, אלא גם
שלטון של איש אחד, בעל סמכויות מוחלטות.
דיקטטור זה היה הנציב העליון.
הדיקטטורה של הנציב העליון לא נזקקה
לאישור מלמטה. היא לא הוגבלה על־ידי
פרלמנט מקומי. כל מערכת־החוק המקומית
כוננה כדי לתת לאיש האחד הזה
אפשרות ב-לתי־מוגבלת להשליט את רצונו.
כאשר סמכויות רגילות אלה לא נראו
מספיקות — נוכח המרד הערבי, מלחמת־העולם
ומלחמת המחתרת העברית — השתמש
הנציב העליון בנשק משפטי נוסף:
הסמכות לחוקק חוקי־חירום, הבסיס
המשפטי המוצק ביותר שהיה לדיקטטור
מעולם.
זוהי הירושה המשפטית שנפלה לחיקו
של היועץ המשפטי החדש, כאשר אך הוקרה
מדינת ישראל. האם תוקן המצב מאז?
האם השתנה הבסיס הצשפטי של השלטון?

ההיפך הוא הנבון. אחרי עשר
שנים, אשר ברובן היה חיים כהן
האיש המכריע כעיצוב החוק הישראלי,
עוד הורע המצב. כשנת
1948 ירשנו חוק דיקטטורי קולר
ניאלי. ביום יש לנו חוק דיקטטורי
המתעטף בדגל לאומי.

מונים הרחבים משלימים עם מנת־חלקם,
יכולים חוקי־הדיכוי לנוח. אולם הם רק
מנמנמים — והם עלולים לחשוף את שיניהם
ברגע שמישהו יעמיד בספק את
שלטון בעליהם.
אם ישתנה שוזי־המשקל הפוליטי בארץ,
אם יודצר משבר כלכלי המלוזה בתמורות
פוליטיות, אם באיזו צורה שהיא תראה
הצמרת סכנה לשלטונה — עשויים חוקי-
הדיכוי להיכנס במפתיע ובעצמה לפעולה.

אם להשתמש בפתגם חודי: ההולך
לישון עם נמר, אל יתפלא
אם ייטרף בלילה.

ך* הן אינו בודד בהשקפת־עולמו. מי-
שהו שם אותו בתפקידו, מישהו החזיקו
שם, מישהו מבקש עתה להפכו שופט
עליון. אולם בעוד שחיים כהן פיטפט
על דעותיו, מישהו זה שותק בנקודה זו.
הוא עושה את שלו בשקט. בראש וראשונה
הוא דואג לכך שלא יהיה במדינה בית־משפם
בעל סמכות אמיתית להגן על חרות
האדם ועל זכויות האזרח.

זוהי הנקודה המכרעת, ויש לחזור
עליה פעם אחרי פעם: אין
ערך לבית־משפט, אם בית-משפט
זה חייב לשפוט לפי כל החוק״פ
המתקבלים ככנסת. בי כנסת זו -
שאינה אסיפת-הנבחרים של העם,
אלא אסיפת־השליחים של מפלגות
כעלות מהות טוטאליטארית -
יכולה ברוב רגיל לקבל חוק המצווה
להרוג בל אזרח חמישי.
ברת והולכת של מערבת־החוק.
חיים כהן היה האיש שניסח את החוקים
החדשים. את הוראותיו קיבל ישר מן המקור
— מממשלת־הצללים, המקובצת מסביב
לדויד בן־גוריון. בכמה מקרים בולטים
— שעוררו ביקורת מפלגתית או עתו־נאית
מיוחדת — הוגבלו צעדיו על־ידי הכנסת.
אולם במאות מקרים אחרים ניתן
לחיים כהן לחוקק חוקים כאוות נפשו.

ך * יי ם כ הן איננו משרת קטן, הרוקד לפי
| | חליל אדוניו. אין הוא יחזקאל סהר
משפטני. הוא אדם הרבה יותר מורכב ומסובך.
יש לו השקפת־עולם להצדקת מעשיו.
למרבית המזל, גם אין הוא שתקן. להי-
פך, הוא אוהב לדבר. הודות לדיבורים אלה
— ברדיו, בעתונות, במסיבות — ניתן לציבור
לעמוד על השקפת־עולמו של היועץ
המשפטי, המועמד לכס השופט העליון.

השקפה זו אומרת בך: המדינה
היא מקור כל הזכויות. יבולה היא,
כטוב לבה, להעניק זמנית זבות זו
או אחרת לפרט. אולם בל זבות
שלא הוענקה במפורש, נשארה
כידי המדינה. ובל זבות שהוענקה,
יבולה המדינה להחזירה לעצמה.

הניגוד כין תומאם ג׳פרסון לבין
חיים בהן הוא ניגוד חותך.
השקפתו של ג׳פרסון מובילה ל
מדינת-חוק, כה ניתנת לאזרח הזכות
לעמוד נגד חזק בלתי־צודק.
השקפתו של חיים בהן מובילה
לחוקי-חירום ולשרירות שלטונית.

ך* עת הקהל העברית לא עמדה עדיין

בכל המדינות הדמוקראטיות בעולם (פרט
לבריטניה, בעלת המסורת הדכוקראטית שאינה
ניתנת לעירעור) קיימת חוקה כתובה,
המגדירה את זכויות־היסוד של האדם. אם
כל חוק שהוא של הפרלמנט סותר את הנחיות
החוקה, רשאי וחייב בית־המשפט לבטל
את החוק.
מפעם לפעם הומצאו בישראל תירוצים
נגד קבלת חוקה. דובר על צרכים קואליציוניים
חולפים, על חילוקי־הדעות הקיימים
בין החילוניים והדתיים, על הצורך
לקיים חוקי־דיכוי שאפשר להפעילם נגד
הערבים. כל אלה אמתלות. הסיבה האמיתית
היא פשוטה: למנוע בכל מחיר את
תקומתם של מערכת־חוק ושל בית־משפט
המסוגלים באמת לשמש תריס נגד שרירות
השלטון. הצמרת הפוליטית של המדינה
רוצה לשמור במחסנה עתודה של
כלי־נשק חוקיים, להפעלה בשעת הצורך.

לא נעמוד באן על הרקע המוסרי
של גישה כזאת. ברגע חשוב
לציין רק דבר אחד: שבל חוק
שואף להתבצע. חוק המופעל כיום
נגד חלק אחד של האובלוסיה,
סופו להיות מופעל נגד בולם.

הודות לחיים בהן, בא רצון זה
על סיפוקו. כפרם על בך רוצים
להכניסו לכית-המשפט העליון. לפני
שציבור המשפטנים ייכנע ל
נסיון זה, מוטב לו לעיין מחדש
בספרי חומרום ולהיזכר מה קרה
לבני טרויה, כאשר הכניסו את
סוס העץ אל כין חומותיהם.

1על מלוא הסכנה הגלומה במצב החוקי
הקיים. כי מאות חוקי־דיכוי ברי־תוקף טרם
הופעלו כלפי האוכלוסיה העברית.
אולם חוקים אלה הופעלו במדינת ישראל.
הציבור הרחב עבר על כך בשתיקה,
כי קרבנות החוקים האלה היו תמיד ערבים,
ורבים בארץ סבורים כי כל פעולת־דיכוי
המכודנת נגד ערבים טובה ורצויה.

כל עוד קיים בארץ שלטון יציב, כל
עוד הנגודים בין המפלגות זעירים, והה

תצפית

ב מדינ ה

• צפויה כימים הקרובים תוספת פוח רצינית לישראל. אם

העם

תפורסם הידיעה ברבים, היא תימסר בצורה חגיגית ורבת־רושם.

• במה מפלגות ינסו לנצל גמלחמת־הכחירות את אלופי

אזרח אמי ץ

התנ ״ ך. בעוד שבמפא״י ׳העלו כמה עסקנים את הרעיון להכניס לרשימת

מלבד ברית־המועצות, אין מדינה המופיעה
כלפי העולם כגוש מונוליטי כמו
ישראל. בכל רחבי העולם חוזרים כל הישראליים
כתובים אחרי אותן הסיסמות
הרשמיות, סוגדים לקו הרשמי של ממשלתם
כדבר אלוהים חיים.

המועמדים את יחיא אלשייך, כדי למשוך קולות של תימנים ודתיים, ייעשה נסיון
מטעם המפלגה הדתית הלאומית למשוך לרשימתם את עמוס חכם.

• השגריר הסובייטי יעזוב את ישראל אחרי ה־ 1בנובמכר
ולא יחזור אליה, כל זמן שישראל לא תמנה שגריר קבוע
במוסקבה. ההודעה הממשלתית על מנויו של אלוף יוסף אבידר למנהל
הכללי של משרד העבודה, יעוד בטרם שמונה לו מחליף, מתפרשת בחוגי הדיפ־לומאטים
הסובייטים בישראל כעלבון מפורש ובהדמנה לניתוק יחסים מעשי,

לולא הרצון הטוב שנשאר בעולם התרבותי
כלפי ישראל, כתוצאה מפשעי הנאצים,
היתר, הופעה טוטאליטארית זו מבאישה מזמן
את ריח המדינה. כי אנשים נאורים
בעולם המערבי מעדיפים מדינות בהן יש
מאבק של דעות והשקפות, ושבהן נשמעים
בצד הקול הממשלתי גם קולות אחרים.
במידה רבה נובעת אחידות חדגונית זו מתסביך
גלותי: הרגשתם של בני הגטו שעליהם
להציג חזית אחידה כלפי ה״גויים״.
אולם בשנים האחרונות נוספה סיבה מוחשית
יותר. בכל רחבי העולם, עד לפינות
הנידחות ביותר, משגיחים מאות רבות של
שליחי מנגנון־החושך הישראלי, כולם בשכר
מלא ובתנאים נוחים, על אזרחי ישראל. לא

לפחות. באותה צוריה מתפרשות גם הידיעות ש״הודלפו״ לעתונים על אי־הסכמתם
של דויד הכהן ויעקב שפירא לקבל את תפקיד השגריר במוסקבה
על עצמם

לתסיסה גוברת והולכת כין צעירי מפא״י, כעיקר בתנועת
המושבים, יש לצפות בהתקרב הבחירות לכנסת. הפעם
המדובר הוא בצעירים ממש, בגילים ,24—28 מאלה שהשתחררו לפני כחמש
שנים מצה״ל, או בשנים האחרונות מצבא הקבע. במושבים ובקיבוצים מתרכזים
חוגים גדלים של צעירים וצעירות, המביעים בגלוי בכל הזדמנות את התמר־מרותם
מן ההנהגה הנוכחית. ציר הביקורת הוא השחיתות במדינה וחוסר המעש
שראשי המפלגה מגלים ביחס אליה. החנינה שהעניק הנשיא לאחרונה לשלום
רון וליוסף אלנחם
הוציאה מן הכלים
את הצעירים האלה,
הרואים בכך עידוד
גלוי לשחיתות ׳המתרבה

הבחירות
כהסתדרויות הארציות
של ההסתדרות
הכללית
יקוימו בעת
ובעונה אחת
עם הבחי־דית
בהסתדרות
כולה. חשבון וזי

פא״י: מאחר שיש
לצפות לנצחונה בבחירות
בהסתדרות
כולה (בעזרת הט־כסיסיס
ואף הזיופים
הרגילים) יבטיח לה
קיום הבחירות בהסתדרויות
יות

באותו

הארצי־מועד

את אותם היתרונות

יחסים מרחביים

גם שם, כנגד נופל־גות
השמאל. המועד
המצופה: זמן קצר
לפני הבחירות לכנסת
הרביעית, בדי
שנצחון ספא״י בהסתדרות
יגביר את
הפרסטיג׳ה שלה ל קראת
המאבק העי־

כגנבב>*ילד.

פגי ע ה

קי • תערוכת הקיבוצים לא תתקיים בתל־אביב. בניגוד לקיבוצים,
שרצו לקיימה בתל־אביב כדי לכסות את הגר ע ון הגדול מן המשוער
שנתהווה בגלל מעוט המבקרים בחיפה, החליט תדי קולק למנוע את הדבר,
מחשש פן יגדיל קיום התערוכה המוצלחת בתל־אביב את הפרסטיג׳ה של חיים
לבנ ון הצ״כי. ל עומת זאת ייתכן קיום התערוכה באחד המקומות בסביבת תל־אביב.
ס שטרי הכ?|0יוחלפו. אין כנראה מנוס מפני צעד זה, מאחר
וסכומים גדולים של שטרות מזוייפים נמצאים עתה, בחו׳ן־לארץ וחלקם אף
חדר ארצה.

• קרוב לוודאי שראש ממשלת איטליה, אמינטורה פנפני,
יבטל את ביקורו בישראל. הסיבה, אשר אפשר היה לצפות לה מראש:
מורת רוחם של הערבים.

• מפ״ם תחריף באופן מלאכותי את יחסיה עם מפא ״י.

בסוף אוקטובר תקיים מפ״ם כינוס של פועלי בנין, בו תעלה את הדרישה
להגדלת שכר העבודה ב־־ 57ז והטבות אחרות, בניגוד מוחלט לקו הממשלה.
כוונת מפ״ם: לטשטש את הרושם הציבורי כאילו היא גרורת מפא׳׳י, לפתוח
בזאת את תעמולת־הבחירות שלה.

• הסוחרים יצאו שוב למערכה של הפגנות ומחאות. הפעם
יהיה זה נוכח נסיונה של הסתדרות העובדים לארגן את הזבנים השכירים באיגוד
מיוחד• אולם הפעם אין ׳הסוחרים מאוחדים בדעתם בקשר לתגובתם, מאחר
שהענין נוגע רק לבעלי החנויות ׳הגדולות ולא. לרוב ציבור הסוחרים, שאינו
מעסיק זבנים שכירים.

• חילופי גברי רציניים צפויים במשטרת מחוז ירושלים,
עקב שערוריה פלילית שנתגלתה במטה ענף התנועה בבירה הסמלים משה
אלמגור, שלמה נג׳ר ודויד מזרחי מענף זה נאסרו לאחרונה באשמת ניהול עסק
פרטי של השכרת מכוניות, בתוך כתלי המשטרה. הקצין החוקר בפרשה,
ע.ס.מ. דויד טריפוס, ימצא בוודאי את הקשר למפקדיהם של סמלים אלה,
קצינים בכירים במטה המחוז.

מוסרי, וכי הדבר מחייב אותו לפעילות
מדינית. כך חתם, בין השאר, על הכרוז של
150 אנשי־רוח נגד הממשל הצבאי.
ישראל אינה ביג׳י. עובדות אלה
לא נעלמו מעיני ראובן שילוח ואנשיו,
השוקדים לדעת את הכל על כל אנשי־הציבור
בישראל. לכן, כשאך הופיע שמו
של פלסנר ברשימת־המשתתפים האיטלקית,
הוזמן הפרופסור למשרד־החוץ. שם נדרש,
בלשון שלא השתמעה לשתי פנים, לודתר
על הנסיעה. פלסנר דחה את הדרישה.
השבוע יכול היה שילוח לקבוע בסיפוק
מר שצדק בהערכת האיש. כאשר הסתלקו
הנציגים הישראליים מן הועידה, נשאר פל־סנר
על משמרתו, נאם את נאומו המדעי
על המשותף בין שלוש הדתות השמיות,
היהדות, הנצרות והאיסלאם.
הוא לא הסתפק בכך. הודיע פלסנר בראיון
עתונאי :״ישראל אינה זהה בעיני
עם בן־גוריון ודעותיו. האידיאל שלי הוא
כינון החברה החדשה, עליה חלם הרצל,
שאת דעותיו האמיתיות מסלפים אנשי המשטר
הקיים. הציונים האמיתיים בדורנו
היו ארלוזורוב ולנדואר. אני משתמש באותה
מידה של חרות שהמדינה משאירה לנו,
כדי לפעול בהתאם להכרתי ולטובת ישראל,
באופן ההולם את עברה.״
הוסיף פלסנר :״איני נציג רשמי של
ישראל. איני רואה את עצמי כפוף להחלטה
בלתי־הגיונית של אנשים בעלי מזנות
רעות כלפי הערבים. אני בטוח כי פרופסור
בובר היה נוהג כמוני.״
אולם פלסנר לא היה תמים. הוא ידע כי
מאותו רגע יופעל נגדו מלוא הכוח של
המנגנון. העיר הוא :״איני מפחד. אם יהיו
נבזים ויסיתו נגדי, הרי יש לי אמצעים
אחרים, ואינני תלוי מבחינה כלכלית באוניברסיטה.״
איש
״תמהוני״ .הוא לא טעה. כבר
למחרת בבוקר החלה מכונת־ההשמצה הרשמית
לפעול במלוא הקיטור. כתבות ב־עתוני־המשטר
הציגו את פלסנר כאיש ״תמהוני״
,מטורף למחצה, עובר־בטל (פשע לדוגמה:
הוא התרגז על ילדים שאינם קמים
ומפנים את מקומותיהם לגברות באוטובוס).
מעמדו המדעי, המוכר ברחבי המרחב, הוטל
בספק. דוברים רשמיים איימו ב״חקירה״.
אולם לגבי רבים מאזרחי ישראל היה
פלסנר השבוע מעין גיבור לאומי, איש
שנתן מופת של אומץ־לב אזרחי. הודות לו
נקבע בפלורנץ כי לישראל יש יותר מקול
אחד.

י טז׳ רה

יק עסקנים מפלגתיים מישראל, אלא גם
סטודנטים׳ סוחרים וסתם תיירים בטוחים
כי דבריהם בנכר ייכנסו לאחד התיקים בישראל,
עלולים למוטט את הקאריירה שלהם
כשיחזרו הביתה.
מפר הפקודה. השבוע זכתה ישראל
לאזרח אחד, ששבר את החזית הטוטאלי־טארית,
העז להציג כלפי העולם את דעותיו
הפרטיות, למרות האיומים הרשמיים. היתד,
זאת הפגנה של אומץ־לב נדיר בישראל.
הענינים בועידת פלורנץ הגיעו לכלל משבר.
ראובן שילוח הצליח להגשים את המשימה
אשר לשמה בא: לפוצץ את הועידה.
כל המשתתפים שבאו מישראל נכנעו
לפקודתו, הודיעו על הסתלקותם (ראה להלן)
.ואז לפתע נסתבר כי משתתף אחד מ־
,ישראל מפר את הפקודה. היה זה הפרופסור
מאיר פלסנר 60 יהודי גרמני ממוצא
פולני, שהוזמן אישית לועידה כמומחה בעל
שם עולמי למדעי האיסלאם.
פלסנר נקרא לפלורנץ לפי בקשת מאר־טין
בובר, ידידו האישי של המארח, הפרופסור
ג׳יורג׳יו לה־פירה, ראש העיר. כמו
בובר, נמנה פלסנר על חברי האגודה איחוד.
מכיון שהועידה לא היתר, פוליטית, אלא
מוקדשת לבעיות רוחניות ודתיות, העדיפה
איחוד לשלוח את פלסנר, כותב הערך
האוהד והארוך על האיסלאם באנציקלופדיה
העברית, במקום אדם פוליטי מובהק.
אולם גם פלסנר הוא בעל הכרה פוליטית
עמוקה. כיהודי דתי, השומר מצודת ולומד
מדי יום שעור בתלמוד, הגיע למסקנה כי
הקו האנטי־ערבי של ממשלת ישראל בלתי־

השלום בין ישראל ועמי ערב יבוא, כמו
יום־הדין באמונת הנוצרים ,״כגנב בלילה״*.
יסודו לא יונח בפגישות דרמטיות, בועידות־שלום
היסטוריות, ובתרועות חצוצרה. לכל
אלה חייבים לקדום מאות מגעים שקטים
ללא־פרסומת, פגישות פרטיות בהן יתגבש
לאטו בסיס ראשון לאמון הדדי ולהבנה
הדדית.
יוזמי ועידת־פלורנץ רצו בדיוק בזאת.
אחד היוזמים העיקריים היה יוסף (״ג׳ו״)
גולן, איש כפר אביחיל, ראש המחלקה הערבית
של הקונגרס היהודי באירופה, אדם
שקט ורציני, הפועל מזה שנים בסבלנות
ובהתמדה ליצירת מגע עם הערבים. היה זה
הוא ששיכנע את ג׳יורג׳יו לה־פירה, ראש
עירית פלורנץ, לכנס ועידה של עמי הים
התיכון שתהיה מוקדשת, באופן רשמי, לליבון
בעיות רוחניות, רעיוניות ודתיות
גרידא.
החשבון: מחוץ לישיבות הרשמיות יוכלו
אנשי־רוח מישראל ומארצות ערב להיפגש
באופן שקט ופרטי, ללא פרסומת עתונאית,
לברר זו הפעם הראשונה את הסיכויים האמיתיים
ליחסי שלום ושותפות, לקשור קש׳
רי־ידידות אישיים ולשתול את השתיל העדין
הראשון לפעולת־שלום עתידה.
ההרצאות בתוכנית היו כמעט כולן מוקדשות
לנושאים דתיים. רק הרצאה אחת היתד,
צריכה לדון בסוציאליזם הערבי. נעשה
הכל כדי למנוע את בואם של אישים פוליטיים
רשמיים, שיאלצו את שאר הנציגים
להבליט שוב את השנאות הנושנות ולנקוט
בקו נוקשה. כאשר ערך גולן, יחד עם לה־פירה,
את רשימת המוזמנים מכל הארצות,
היה מצוייר בהבטחה מפורשת מפי שרת־החוץ
הישראלית, שנמסרה לו באמצעות
* ״הלא אף אתם ידעתם היטב כי יום ה׳
כגנב בלילה, כן יבוא.״ (איגרתו הראשונה
של טאולוס אל לן חילח התסלתיקים).

העולם חזה 1097

יושב־ראש הקונגרס היהודי ד״ר נחום גולו*
מן, כי גם ישראל לא תשלח נציגים רשמיים•
כנציג עיקרי הוצע משה שרת, שאין
לו כיום תפקיד רשמי.
מ;גנוך החושך מתערב. זה היה המצב
כאשר התערבה בעניו אותה מחלקה
של מנגנון־החושך המנהלת את ״המדיניות
הערבית* של ישראל. מחלקה זו, בהנהלת
ראובן שילוח, שייכת רק להלכה למשרד־החוץ,
כפופה במישרין לדויד בן־גוריון.
עקרונותיה: השתלבות במערך המערבי, שנאה
לתנועה הלאומית הערבית.
במשך עשר שנים חיבל מנגנון זה בהצלחה
בכל נסיון מצד גופים אזרחיים פרטיים
ליצור קשר עם גופים ואישים ערביים. הוא
מנע בעד אזרח ישראלי מלהיענות להזמנתו
האישית של גמאל עבד אל־נאצר לבוא למצריים,
ניתק את המגע בין נחום גולדמן
ואישים ערביים באמריקה, השיב ריקם את
פניותיהם של שורה שלמה של גופים מחתרתיים
ערביים, ביניהם פניית המחתרת העיראקית
(ראה מכתב העורך).
יוזמתו של גולן עוררה מורת־רוח בחוג
זה. האפשרות שאנשים פרטיים מישראל
יסעו לפלורנץ, יקשרו קשרים עם אישים
ערביים ויתחילו בפעולה מדינית המנוגדת
לקו הרשמי, נראתה לו כסכנה למגמותיו.
על כן החליט לנקוט באמצעי קיצוני: לשגר
לועידה את ראובן שילוח עצמו, יחד עם
מורים פישר.
ההחלטה גרמה לתדהמה כללית. משה שרת
התפטר מיד מהשתתפותו במשלחת• האיטלקים
רמזו שבואם של שני פקידי משרד־החוץ
אינו רצוי, אך לא רצו לקלקל את
היחסים עם ישראל ושלחו להם הזמנות.
ברור היה לכל פרשן רציני כי הופעתו של
ראובן שילוח בועידה כזאת תבהיל את
הערבים, תהרוס במחי יד את המטרה האמיתית
של הועידה, אחרי שגמאל עבד אל־נאצר
כבר שלח לה ברכה רשמית*.
עצם הופעת שני פקידים של משרד־החוץ
כבר היתד, מעין הפרת־אמון כלפי המשתתפים
הערביים. ואילו הופעת שילוח עצמו,
אדם הידוע במרחב כולו כאיש מנגנון־ה־חושך
והנחשב כסוכן המזימות הבריטיות,
הגדישה את הסאה.
״בזיון לישראל״ .ברגע שהופיע שילוח,
מתה הועידה. הערבים סרבו לשבת
עם שילוח ופישר. שילוח נתן פקודה לכל
הישראלים להסתלק באופן הפגנתי. שני אנשי
מפ״ם, שמחה פלאפן ורוסטום בסטוני,
ביקשו עצה ממאיר יערי בארץ. יערי הלך
לבן־גוריון, שמע את האיומים הרגילים לסילוק
מפ״ם מן הממשלה, נכנע כרגיל.
פלאפן ובסטוני קיבלו את פקודת שילוח,
עזרו בזאת לפוצץ את הועידה, סייעו. בידי
שילוח ״להוכיח״ כי אכן אין שום סיכוי
לשלום עם הערבים.
שני אנשים סירבו להיענות לפקודה זו.
האחד היה נציג ישראלי — הפרופסור מאיר
פלסנר (ראה לעיל) .השני היה נציג הקונגרס
היהודי, יוסף גולן. איש זה, המארגן
האמיתי של הכנס וחבר קבוצת האטיד
מדיטראניין הפועלת בצרפת למען שותפות
מרחבית, לא ראה, קל סיבה לעזור לשילוח
במזימותיו המפוקפקות•
התגובה היתד, מיידית .״נערוך חקירה כדי
לקבוע את אחריות הארגונים היהודיים, שניצבו
מאחורי קבוצת האפיר מדיטראניין
שארגנה את הכנס והסבה בזיון לישראל!״
התרתח ראובן ברקת, איש ההסתדרות, לכאורה
ראש־המשלחת ולמעשה עושה־דברו
של שילוח.
בארץ הפגין ד״ר נחום גולדמן חוסר או־מץ־לב
מדהים, ניער בפומבי את חוצנו מ־גולן,
העמיד פנים כאילו גולן הוא פקיד
קטן שבא לגמרי במקרה לפלורנץ, ללא
קשר עם הקונגרס היהודי, בשם כתב־עת
אלמוני. כך הציל גולדמן את עורו מפני
זעמו של ביג׳י, המאיים זה מכבר לסלקו
מתפקידו כנשיא ההסתדרות הציונית.
אולם דעת־הקהל הישראלית הגיבה לגמרי
אחרת• כמעט כל הציבור הנאור הבין כי
שילוח פוצץ את הועידה במזיד. אפילו
עורך ידיעות אחרונות, הרצל רוזנבלום,
אחד מאוכלי־הערבים המובהקים במדינה,
כתב :״הכשלנו בטפשותנו את יוזמתם היפה
של האיטלקים ...התנהגנו כפיל בחנות
החרסינה ...מדוע היה על משרד
החוץ לשלוח שני פקידים רשמיים שעצם
שמותיהם (מעוררים התנגדות מדוע לא
יכלו לשבת להם בצנעה מוחלטת באיזה
בית־מלון באיטליה, כדי לשמש יועצים חדישים
למשלחת הישראלית?״
השתיל העדין. פיצוץ הועידה לא קבר
רק את המאורע הראשון מזה שנים רבות

* עוד לפני צאת המשלמת מישראל, ניבא
העולם הזה 1096 את העומר להתרחש
בועידה, תחת הנותרת ״רצח גפלוונץ״.
מעולם חזח !097

בו הסכימו נציגים ערבים לשבת בצוותא
עם נציגים ישראליים ולדון עמם על בעיות
המרחב. הוא פגע קשות גם בממשלה האיטלקית
ובכנסיה הקאתולית, שעמדו באופן
בלתי־רשמי מאחורי הועידה.
אלה עשו מאמץ נואש להציל את הניתן
להציל. הם הבינו כי המטרה האמיתית של
הועידה — ליצור אווירה של אמון ולאפשר
שיחות בלתי־רשמיות ידידותיות — כבר
נקברה. ר,נ £ביקשו להציל לפחות את המראה
החיצוני של ועידה מצליחה. לכן
הפעילו לחץ כבד על כל הצדדים, השיגו
לבסוף הסדר בו ויתרו שני אנשי משרד־החוץ
על השתתפותם בועידה עצמה, הסתפקו
בישיבה ביציע המשקיפים הדיפלומטיים.
אולם
היה זה הישג ריק. הנאומים נמשכו,
אולם כל המשתתפים ידעו כי זוהי
הצגה חסרת־תוכן• ועידת־פלורנץ פוצצה.
השתיל העדין של הבנה עברית־ערבית, שנשתל
בסבלנות כה רבה על־ידי היוזמים,
נעקר מן השורש ביד אכזרית. היתר, זאת
ידו של ראובן שילוח, היד ששום ערבי
במרחב אינו מוכן ללחצה.

היסם 1רי ה
הקרבעד חצוי־

המתאר את תבוסת
השמדת העיר, לבין
כיצד לחם ברק בן־
מלך חצור :״וימכרם

טת בין ספר יהושע,
יבין מלך חצור ואת
ספר שופטים, המתאר
אבינועם גם הוא נגד
ה׳ ביד יבין מלך כנען, אשר מלן בחצור, ושר
צבאו סיסרא, והוא יושב בחרושת הגויים.״

אם חצור הושמדה, כיצד יכלה כעבור שנים
מעטות למשול ברחבי הגליל והעמק —
ביחוד נוכח העובדה, שהחפירות מראות ששום
עיר כנענית נוספת לא קמה בחצור
אחרי השריפה הגדולה?
שלושת שרבי הפלישה. בסימפוזיון
הגדול, שנערך אחרי פתיחתו של ידין, ושבו
השתתפו מיטב המדענים, היה מספר
התיאוריות כמספר המתווכחים. המתווכחים
ודעותיהם:
ש״רה ב עו ר ף
• ד״ר יוחנן אחרוני: יהושע לא הגיע
כלל לגליל. ראשוני המתנחלים הישראלים
בעוד המדענים עסקו בקרבות מלפני 3200
הסתננו לאזור זה בדרכי שלום, התנחלו ב שנה (ראה לעיל) ,דיבר לפחות נואם אחד
הר המיוער, למדו את דרכי־החיים של ה על קרב קצת יותר קרוב. היה זה יגאל
כנענים• חצור נכבשה רק בימי דבורה. מח אלון, שהפתיע את באי הכינוס בראשו הברי
התנ״ך תיארו את הפרטים במדויק, אך מגולח (״זוהי תספורתי הקיצית. לא ידעתי
לא היו בטוחים בתאריכים, ועל כן ייחסו שיזמינו אותי לנאום אלוף הפלמ״ח נקאת
הכיבוש בטעות ליהושע. הישראלים ש־ רא לספר על כיבוש העיר צפת והגליל ההתישבו
על חורבות העיר הכנענית הש עליון תחת פקודתו, בשנת . 1948
תמשו בכלי־חרם שסגנונם מוכיח כי ישבו
אלון ויתר על האגדה העקשנית, החוזרת
כבר קודם לכן זמן רב בין הכנענים,
.ברוב הסיפורים על כיבוש צפת: כאילו ברוהתבוללו
בתרבותם.
חו הערבים מפני שהפיצו אצלם את ד־,שמו־
• חוקר״המקרא מנחם הרן: יתכן כי
לא יהושע כבש את חצור, אך מחבר ספר
יהושע הסתמך על מסורת עתיקה, שהתאשרה
על־ידי הארכיאולוגיה, כי צפון הארץ
נכבש בסמוך לתקופת כיבוש מרכז הארץ.
לכן ניתן היה לייחס את כל הכיבושים לדמות
אחת.
• ההיסטוריון ד״ר טלמון: אין כל הוכחה
שחצור ,״ראש כל הממלכות״ של
כנען, שנחפרה על־ידי ידין וחבריו, היא
אמנם אותה חצור שנכבשה על־ידי יהושע,
או שעליה מדובר בפרשת דבורה. אם בני-
ישראל לא יכלו לכבוש את יריחו, אז עיר

נושא לארכי־פרחיי־אולוגים. יתכן*.
כי השאלה תוכרע סופית רק עם המשך
החפירות בחצור וגילוי מימצאים חותכים
יותר. הבטיח יגאל ידין: יש בחצור עבודה
לפחות לעוד 796 שנים של חפירה. עד אז
יוכלו להתווכח כאוזת נפשם לא רג] כל המדענים,
אלא גם ארכי־פרחי־אולוגים חובבים•

?־ויד
בן־גוריון אוהב להשוות את עצמו
ליהושע. צ׳ארלס אורד וינגייט דימה את
עצמו לגדעון. יתכן כי לולא דוגמתו של
התיאור התנ״כי, לא היה המצפון הלאומי
מרשה בקלות כזאת את גירוש הערבים
מן הארץ. באלף צורות בלתי־נראות משפיעה
תקופת כיבוש כנען על ההווה.
אולם מה קרה באמת באותה תקופה?
האם ספר יהושע אמיתי או כוזב? השבוע,
כאשר התכנסו מאות חובבי־ארכיאולוגיד, בצפת
כדי להקשיב להרצאות כינוס החבות
לחקירת אר׳ן־ישראל ועתיקותיה, עמד נושא
זה בראש הויכוחים.
כבר לפני שלוש שנים, בכינוס החברה
בטבעון, התנגשו
שני ה־יריבים־השו־
תפיס:

יגאל ידין,
תומך נלהב
ספר של יהושע וד״ר

יוחנן אהדו־

.ני, אויב מו<

, . של שבע
ספר זה (העולם
הוה .)939 מאז הצטיידו שני קטנה ועלובה, בלי עזרת שמיים, בודאי לא
היריבים הגדולים בנשק חדש: המימצאים
יכלו לכבוש את חצור האדירה. סופרים
שנתגלו עד כה בעבודתם המשותפת בחצור,
מאוחרים, שביקשו לפאר את הישגי יהושע
בה נמשכת עתה העונה הרביעית של החפי ודבורה, סילפו את העובדות והעמידו פנים
רות.
כאילו המדובר באמת בחצור הגלילית, באריה
כנעני. מבטן האדמה של התל עוד שלמעשה מדובר בשלושה מקומות שוהענקי
והשטח הסמוך לו הוצא שלל של
נים שנקראו כולם בשם חצור.
כדי חרס. בעיר התחתית נמצא בית מקדש
• חוקר־המקרא מנחם נאור: תיאור ספר
כנעני לאל־השמש הדד, המתאים בדיוק נמיהושע
נכון, ואין סתירה בינו לבין התירץ
למתכונת בית־המקדש של שלמה, מוכיח אור בספר שופטים. כי את הפסוק על
כי המקדש הראשון של ישראל היה העתק
״יבין מדן כנען אשר מלן בחצור ושר צבאו
(קטן למדי) של מקדשים כנעניים סטנדרסיסרא,
והוא יושב בחרושת־הגויים״ יש
טיים• תבליט של אריה נהדר, אולי היפה לקרוא :״יבין מלך כנען אשר מלך (בעבר)
ביותר שנמצא אי־פעם בארץ, הקסים את הבחצור
ושר־צבאו סיסרא — והוא (יבין)
מסתכלים• .׳אולם המימצאים לא נתנו נשק יושב (כעת) בחרושת־הגויים.״ משמע: אחמכריע
בידי אחד משני היריבים.
רי שחצור הושמדה בידי יהושע, עבר יבין
דבר אחד הוכיחו המימצאים: התאורים לחרושת־הגויים, ומשם שלט על שאר חלקי
בספר התנ״ך מדוייקים עד להפליא .״כי _ממלכתו הקודמת.
חצור לפנים היא ראש כל הממלכות ה־י
• הארכיאולוג שמואל ייבין: פלישת
אלה,״ קבע מחבר ספר יהושע — ואמנם
נתגלה כי חצור היתר, עיר אדירה, שהש בני־ישראל לכנען נעשתה בשלושה שלבים
תרעה על פני 800 דונם — פי עשר גדו שונים. שלבים אלה מקבילים לחלוקת בני
לה יותר מכל עיר קדומה אחרת בארץ־ יעקוב בין בני השפחות (זילפה ובילד,ה),
ישראל, ואולי אחת הערים הגדולות ביותר בני לאה ובני רחל. אלה שלוש דרגות של
בכל העולם של אז, בעלת חומה אדירה ש ייחוס, המבדילות בין השבטים שבאו ראשונה
והתבוללו בין הכנענים (שבטי השפנתגלתה
השנה יחד עם השער הראשי.
חות) ,לבין השבטים שבאו לאחר מכן (שבטי
התנ״ך קבע כי ״כל הערים העומדות על לאד ),והשבטים שבאו בסוף, שנשארו בלתי־תלם
לא שרפם ישראל, זולתי את חצור נגועים בתרבות כנען האלילית (שבטי רחל).
לבדה שרף יהושע״ — ואמנם נתגלה כי
לדעת ייבין, באו תחילה שבטי אשר והעיר
הכנענית הושמדה בשריפה אדירה, שנפתלי,
שהסתננו בשקט דרך אזור בית־שאן,
שמה לה קץ פתאומי.
השאלה היתד, רק: מתי קרה הדבר, והאם שלא היה מבוצר, והתישבו בסמוך לשנת
1390 לפני הספירה בהרי הגליל, באזורים
אמנם היה יהושע השורף?
הדלים שלא היו מיושבים. שבט אשר נזכר בעל הוא הויכוח המבין לא יכין.
בין יושבי ארץ כנען בכתבות מצריות עתימשמעות
היסטורית עמוקה. אם צודק ספר קות, הרבה לפני תקופת יהושע.
יהושע, כדעת ידין, הרי היה הכיבוש הבתקופה
מאוחרת יותר, אחרי שהמצרים
ישראלי פתאומי וחד־פעמי, השמיד את התרבות
הכנענית הקודמת ונתן לישראלים ביצרו את בית־שאן, באו שבטי יהודה, שמלפתח
תרבות חדשה לגמרי. אולם אם צו עון, ראובן, יששכר וזבולון, בערך בשנת
דק אהרוני, הרי הסתננו הישראלים באיטיות 1300 לפני הספירה. הם פרצו לארץ בכוח
ובהדרגה, התמזגו עם הכנענים, למדו את הזרוע. מפעלו של משה בן־עמרם היה קשור
תרבותם ומהווים המשך ישיר של התרבות עם גל־פלישה זה, שכלל גם לויים.
לבסוף, בערך בשנת ,1250 פלשו שבטי
הכנענית — תיאוריה המתאימה מאד לתפיסה
ד,״שמית״ ,הרואה בתרבות העמים מנשה׳ אפרים ובנימין׳ שכבשו את יריחו.
מצביא הגל הזד, היה יהושע, ומכיוון שהשמיים
הקדומים יחידה רוחנית אחת.
העילה לויכוח כולו היא הסתירה ה מל
הכיבוש
כולו. אולם למעשה נמשך הכיבוש
מאז ימי האבות (כיבוש שכם ופרשת דינר),
עד ימי דויד (כיבוקן ירושלים) — היינו
תקופה של הרבה מ*1ות בשנים, בהן קיימו
הישראלים מגע הדוק עם הכנענים ומן
הסתם התמזגו עמם בהדרגה לעם חדש.

הית האחרון, ייחסה לו האגדה העממית את

משה שרת
אל תשלח את שילוח

עד, שיש ליהודים פצצה אטומית, או בגלל
פגז אחד של מרגמת הדויד׳קר״ סיפורו של
אלון היה פרוזאי יותר: הפיקוד, שחלש על
כוחות דלים (כמה רובים, מקלע אחד ו־40
סטנים מתוצרת הארץ) החליט כי המפתח
לכיבוש העיר כולה הוא מצודה, השוכנת
בראש ההר אשר העיר צפת ערוכה מסביב
לפיסגתו.
נסיון ראשון של התקפת־מצח נכשל. ב־נסיון
שני חילק אלון את הכוחות, התקיף
יחד עם המצודה גם שני מקומות אחרים
בעיר, שלח שלוחות אחרות לכבוש את
הכפר עקברה, מדרום לצפת, ואת משטרת
הר כנען. היתד, זאת ההתקפה שהכריעה
את הכף•
״לא סגרנו את המעגל, כי לא רצינו שהערבים
יישארו במקום וייערכו להגנה
היקפית. לא היינו מעוניינים בהתעקשות הערבים,
אלא בניידותם,״ הוסיף אלון בחיוך
עדין. היתד, זאת הפעם הראשונה שאחד
ממצביאי תש״ח הודה בגלוי כי סילוק ה־
(הנושן בפמוד )9

״העולם הזה״ מגיש את גירו״ו ותוצאות חקירתו המוסמכת והמקיפה הראשונה

במינוד

* ילהמכוערת מרחפת מזה כמה
!ז שבועות בחלל האויר הגלילי — ,אונס.
שני כמרים של הכנסיה היח־נית־אורתודוכ־סית,
אמרו השמועות, אנסו נזירה׳ במינזר
הר תבור.
המטרופוליט איזידורוס, בישוף העדה ה־יזזנית־אורתודוכסית
בישראל, מאן בכל תוקף
לדבר על הנושא הכאוב. במשך ימים
כמעט ולא פסק הטלפון מלצלצל בביתו;
עתונאים מכל קצות הארץ וכתבי חוץ רצו
לשמוע מפיו פרטים על הידיעה המדהימה,
אך הבישוף שתק. לכל היותר היה מוכן
לומר :״זה בשבילנו אבל. אנחנו כולנו
המומים מדי מן המכה, מכדי שאפשר לדבר
עליה.״
והוא ציטט פתגם יווני עממי :״כשעכבר
אוכל חתיכת לחם, אומרים בעלי הבית:
העכברים אכלו את הלחם.״ הנמשל:
אמנם סרחו רק שני כמרים, אך החרפה נופלת
על כל לובשי הגלימות השחורות.
אולם אם הבישוף לא היה מוכן לדבר,
דיברו אחרים — ובשטף. בכל נצרת —
במספרה, בשוק, בבית־המלון היחיד — ובכפרי
הסביבה, שם מרוכז רוב 7000 בני
העדה היוזנית־אורתודוכסית בישראל, דיברו.
הידיעה הראשונה שפורסמה בעתונות נשלחה
על־ידי כתב עתי״ם. היתר, זו ידיעה
קצרה ותמציתית. לא כן הגירסות שעברו
מפה לאוזן. נאמר בהן כי לא נזירה אחת
אלא שתיים נפלו קרבן למעשים המגונים,
כי המצב נמשך חודשים רבים, כי ההתנפלות
היתד, חד־פעמית ובעקבותיה ברחה
אחת הנזירות והגישה תלונה לראשי זד
כנסיה, היו כאלה שטענו כי הנזירה/הנזי־רות
הורדמה/הורדמו על־ידי סם מרדים לפני
שבוצע המעשה. אחרים היו מוכנים
להישבע כי ידוע להם ממקור מוסמך שהאונס
בוצע תחת איום בנשק.
אלה היו השמועות. העובדות היו מדהימות
עוד יותר.

צילום גדול בחדר־הקבלה שלו בנצרת מעיד
על עברו כסגן חיל־רגלים בצבא היווני,
בימי מלחמת העולם השניה.
איזידורום ממלא מקום מיוחד בחיי העדה
היוונית־אורתודוכסית בארץ. כאשר הגיע ארצה
לפני חמש שנים, שרר קרע בין בני
העדה לבין ראשי הכנסיה המקומית. בני
העדה, ברובם ערבים, היו ממורמרים על
הכמורה הגבוהה, אשר כולה נשלחה מיידן.
״קראנו לזה קולוניאליזם יווני,״ הסביר אחד
מזקני העדה ,״הכנסות הכנסיה עמדו כולן
לרשות ראשי הכמורה ואילו העדה עצמה
לא נהנתה מהן. אפילו בית־ספר הגון אחד
אין לנו.״
בין השאר, כאשר היו בני העדה עורכים
את תפילותיהם, היו נמנעים באורח הפגנתי
מלהזכיר את שם הפאטריארך, ראש הכג־סיר,
בכל הארץ, בתפילות־הברכה. חרם זה
נמשך למעלה מ־ 30 שנה, עד אשר תיווך בו
הכומר איזידורוס — ״הדיפלומט בגלימת
הנזיר״.
כיום שוב מזכירים היוונים־אורתודוכסים
בישראל את הפאטריארך שלהם בעת התפילה,
ואיזידורוס הוא ראש כנסייתם מצד
זה של הגבול הירדני. כאות הוקרה הוענק
לו התואר ״מטרופוליט״ — תואר אשר
אי׳אפשר לשללו מבעליו כל ימי חייו.
בארכיונים של מדינת ישראל רשום ה־מטרופוליט
איזידורוס כאדם אשר ביקר בממזר
סנט קתרינה, זמן מועט לפני פינוי
כוחות צה״ל ממדבר סיני. התעמולה המצרית
הפיצה אז ברבים את הבדותה כי
צר,״ל בזז את הממזר ופגע בתשמישי הקדושה
שבו. המטרופוליט איזידורוס ביקר
במקום, ראה כי ההאשמות אינן נכונות.
עדותו על התנהגותם־למופת של חיילי צה״ל
שודרה ברחבי העולם כולו.

קרב סכינים בהר

לוחס ודיפלומט

ך* מרכז הפרשה עמדו שתי דמויות
עיקריות. האחת היא זו של המטרופוליט
איזידורוס, גבר עדין־הליכות ומשכיל, אשר

כאן ענדה הנזירה

מטרופוליט איזידורוס, ראש הכנסיה היוונית־אורתודוכסית בישראל, היה האיש אשר הביא את
פרשת האונס בפני שלטונות הכנסיה והעומד בכל תוקף על כך שיגורשו המואשמים מהארץ.

הכומר לאחר שהמירה שהיתח ממונה על פך

המינזר בהר תבור, בו עבדה הנזירה שהובאה במיוחד
עתה עוזר אליאס, הנער הרועה, להכין את ארוחות
עזבה את המינזר בעקבות התלונה על האונס.

שעד המינזד

היפיס

ביותר

בארץ,

ממנו

ך!י דמות השניה בטרגדיה יוונית זו הוא
ן 1הארכימנדריט (ראש כנסיה מקומית)
דיוניסיוס: גבר נאה מאד, בעל עיניים כחולות
גדולות וזקן זהוב מטופח, יליד העיר
הראקליון שבאי כריתים. דיוניסיוס (,)40
הממונה מזה חמש שנים על ד,כנסיה בכפר

מיגדל גבוה זה שומר מל הכניסה לחצר המינזר
היווני־אורתודוכסי בהר תבור. זהו אחד המקומות
ניתן להשקיף על חלק גדול מנוף העמק.

נו ש ה שני הכמרים
תבור קנה שליד נצרת׳ ידע להתחבב על חלק
גדול מבני כפרו ומבני הכפרים הסמוכים.
לא פעם פעל למענם אצל השלטונות, חתם
על עצומות לסלילת כבישים, ובביקוריו
השנתיים בעיר העתיקה היה מעביר חדשות
מבני משפחות שהופרדו על־ידי המלחמה.
היתד, לו גם הצלחה חברתית רבה והוא
היתד, ידוע כגבר מושך, בעל אישיות חזקה,
שידע להתחבב על נשים ועל גברים.
בימי מלחמת העולם השניה לחם דיוני־סיום
בשורות הפרטיזנים בהרי אי מולדתו,
ולא פעם -התחבא בביתו רב־סמל ארצישראלי
אשר הצטרף לפרטיזנים אחרי כיבוש
האי בידי הצנחנים הגרמניים. דיוניסיום ד,ת־ידד
עם אותו רב־סמל, שהוא כיום רב־סרן
אריה כץ, נציג המושל הצבאי בנצרת.
האיבה בין דיוניסיום לבין הממונה עליו,
המטרופוליט איזידורוס, היא שם דבר בכפרי
הגליל. הדברים הגיעו לידי כך, שכאשר
בקר פעם דיוניסיוס במינזר שעל
הר תבור, ומצא שם את איזידורוס משוחח
עם אחד מנכבדי העדה, הוא בירך רק את
הנכבד לשלום והתעלם מקיומו של איזי־דורום.
ההתנגשות
הגדולה בין שני אנשי הדת
אירעה ביום׳ שהיה צריך להיות מוקדש דווקא
לאחוזה ולגילויי שמחה דתית — יום
חג הטראנספיגורציה של ישו. כמינהגם
בכל שנה עלו מאות מבני העדה — גברים,
נשים וטף — לבלות את החג בין החורשות
שעל פיסגת הר תבור.
שם, מסביב למינזרם, אכלו, שתו ועלזו
החוגגים בפיקניק המוני. לפתע נפלטו זע־קות־אימים.
כמד, צעירים, אשר השתכרו מן
העראק ומן האוויר ההררי, החלו מתכתשים.
המריבה, כרגיל ברוב המקרים האלה, התפתחה
בקוזים משפחתיים: משפחה נצרתית
נגד משפחה מכפר רינה הסמוך. תוך שניות
היד, שומר המינזר, בן כפר רינה, מונח
על האדמה, פצוע מדקירת סכין.

״הכישו!? קומוניסט!״
דחת הקרב אחזה במאות החוגגים.

הבסיס המשפחתי התרחב לבסיס כפרי
ועירוני. אבנים התעופפו באוויר ומקלות

הכמרים דיוניסיוס וירותיאוס, בנייני ההארחה של בחדר הכנסיה בכפר קנה. השניים הם קרובי משפחה וטוענים ני הבישוף

שני הנאשמים

וסכינים הבזיקו מכל עבר. במרכז ההמולה
התייצב הארכימנדריט דיוניסיוס. אלא
שברגעים אלה לא נראה כאיש־דת ד,משכין
שלום וארגעה. הוא עמד בין אנשי רינה
וכפר קנה וקרא להם לנקום את דם השומר
השפוך .״איפה הגיבורים שלי?״ נשמע
הוא קורא לצעיריו.
שוטר נוצרי, אשר נשלח אותו יום להר
לשמור על הסדר, ניסה להפריד בין הנצים.
משלא הצליח בדברי־נועם שלף את
אקדחו, ירה כמה יריות באוויר. ההתכתשות
נפסקה. כעבור שעה קלה הגיעה המש
איזידורוס
פעל נגזם מתוך שנאה אישית. הס רוצים להישאר
בארץ בכל מחיר, מאיימים אף להתייהד ולהצטרף לקיבוץ, לשם כן,
הגישו לבית־המשפם השלום תביעה על הוצאת דיבה נגד הבישוף.

טרה במלוא כוחה, עצרה כתריסר מבני נצרת
כחשודים בהתנפלות הראשונית על השומר
ובגורמים להתכתשות ההמונית שבאה
לאחריה.
אותו אדם אשר הזעיק את המשטרה טלפונית
מן המינזר הקאתולי הסמוך הזעיק
גם את הבישוף איזידורוס מנצרת. הוא
מצא את בני עדתו מחולקים לשני מחנות
מזויינים, כשרק נוכחות המשטרה מונעת
התחדשות הקרב .״הבה נקרא לאנשים לתפילה,״
אמר לאחד מנכבדי העדה ,״בצורה
זאת גם נמלא את חובת החג וגם יירגעו

כאן התחוללה הדראמה הגדולה.
בבניין המרכזי של המנזר, מעל
לכנסיה הגדולה, גרו הכומר ושתי הנזירות, כל אחד בחדר נפרד.

ב תו עי המנזר

לטענות, כאילו הוא כלא את הנזירה תיאוזורה ונעל את דלתות
המינזר .,השיב הכומר ירותיאוס :״מאות אורחים ראו אותה מהלכת
חופשיה ומטפלת במשק הבית. אילו רצתה יכלה לצאת בכל רגע.״

הרוחות.״ הנכבדים לא נראו משוכנעים.
״כיצד יכול מישהו להתפלל כשבחורינו
עצורים בניידות המשטרה?״ השיב הנכבד.
הוא גם השיא לו עצה :״יגש כבודו אל
מפקד המשטרה וישחרר את העצורים בערבותו
האישית. אז נוכל כולנו להתפלל
ולחגוג.״
המטרופוליט עשה כעצת הנכבד ד,נצרתי.
העצורים שוחררו — אך הריב לא חוסל.
דיוניסיוס נסער כולו מן ההתערבות .״הוא
אמר למשטרה שהוא סולח על ההתנפלות
על השומר. איך יכול הוא לסלוח? האם
אותו דקרו או את השומר?״ הוא ראה את
שיחרור העצורים מנצרת כפגיעה בכבודו
ובכבוד צאן מרעיתו הכפרי, נעל את ד,כנסיה
והסתלק — אויבו המושבע של המטרו־פוליט.

עבר זמן רב ולראשי ד,כנסיה היוו־נית־אורתודוכסית
בעיר העתיקה בירושלים
הגיעו מכתבים מדיוניסיוס, בהם האשים את
המטרופוליט הממונה עליו כסוכן קומוניסטי.
האשמות דומות הטיח הכומר הלוחם
גם באזני השלטונות הישראליים. הוא ידע
כי אין האשמה נוראה יותר. ואמנם, כאשר
נערכו כעבור זמן קצר הבחירות למינוי
הפאטריארך חדש, נפסלה מועמדותו של
איזידורוס.
איזידורוס עצמו שלח עשרות שליחי־שלום
אל דיוניסיוס ואף נסע אליו בעצמו, אך
הארכימנדריט לא נרגע. הוא הודיע בגלוי
כי אינו מוכן לקבל שום הוראה מאיזי־דורוס,
וכי אין הוא מכיר בסמכותו.

הנזירות מגיעות דהר

כו מרהש ני, המעורב ב״פרשת ה!
י אונס״ בהר תבור, הוא דמות צנועה
ושקטה הרבה יותר מן השתיים הראשונות.
הארכימנדריט יאני ירותיאוס ,״אבונא חנא״
בפי צאן מרעיתו, הוא גבר צעיר ונמוך־
קומה בן •30 כאשר פרצה מלחמת קוריאה
ונשלחה לשם חטיבת מתנדבים יווניים ללחום
בצד כוחות האו״ם, היה יאני אחד
הטוראים בגדוד התותחנים.
הוא החזיר עמו משם אלבום מלא תמונות
— ונדר אחד. היה זה נדר שנדר בשעת
סכנה קיצונית בחזית, כי אם יחזור חי
ליוון יקדיש את שארית ימיו לשירות הב־נסיה
בארץ־הקודש. ואכן, הוא ניצל ממוות,
שב להראקליון עירו, הצטרף לכנסיה, גידל
את שער ראשו כמצוות כנסייתו ולפני שנתיים
הגיע ארצה לשמש ככומר הכנסיה ש־בהר
תבור.
היה זד, אך טבעי כי מן הרגע הראשון
יצטרף אל הארכימנדריט מכפר קנה במרדו

מה קר ה במינזר*
נגד איזידורוס. כי מלבד היותם בני עיר
אחת היו ירותיאוס ודיוניסיוס בני אותה
משפחה. אישיותו החזקה של דיוניסיום ועשר
שנות ההפרש שבגילם, קבעו את
דיוניסיום כמנהיג הטבעי בצמד זה.
להשלמת רשימת הנפשות הפועלות בטרגדיה
המתרגשת ובאה, היו נחוצות הנשים.
הן הופיעו, בדמותן של הנזירות מג־דלינד
)35( ,ותיאודורה 46 מהרקאליון.
לפי מינהג המקובל בכנסיות רבות, ביקשו
דיוניסיום ובן־חסותו ירותיאוס עזרה
נשית, בעבודה המרובה של טיפול במשק
הבית של כנסיית הר תבור. הם כתבו
ישירות אל שתי הנזירות, הזמינון לשרת
בארץ הקודש. תפקידן היה לבשל לכומר,
לכבס, לתקן את תשמישי הקדושה — תוך
מילוי נדרן להקדיש את חייהן לכנסיה.
ראשונה הגיעה תיאודורה, המבוגרת והי
יפה שבשתיים. היה זה לפני כשנה. שלושה
חודשים אחריה הופיעה גם מגדלינה. הנזירות
הגיעו ישר להר תבור, לא התייצבו
אפילו בפני המטרופולים בנצרת•

מכתב מאגאסטסיה
ך* רמז הראשון, שלא הכל מתנהל כ

1שורה במרומי הר תבור, ניתן זמן
קצר אחרי בואה של מגדלינה. באחד הימים
ארזה מגדלינה את חפציה בכעס, נטלה
את דרכונה ונסעה בחזרה לכריתים.
לפי גירסה אחת שידלה הצעירה את תיאו־דורה
להצטרף אליה, אך זו השיבה כי אין
היא רוצה להשתמט מתפקידה הקדוש. גיר־סה
אחרת אומרת כי מגדלינה לא עזבה את
המינזר לאור, היום, אלא ברחה ממנו.
מה בדיוק לא היה בסדר על ההר התברר
כעבור זמן קצר. מהראקליון החלו מגיעים
מכתבים מאחת אנאסטסיה כרסטדיה,
אחותה המבוגרת של הנזירה תיאודורה. היא
כתבה לבישוף איזידורום, הודיעה כי שמעה
מפי הנזירה מגדלינה סיפורי־אימים על הנעשה
במינזר ההר. גם אחותה, טענה _אנס־טסיה,
כתבה שאינה מרוצה מחייה על הר
תבור וכי היתה רוצה לשוב הביתה, אלא
שאין לה הכסף הדרוש, ביקשה מאיזידורום
שיעזור לאחותה לשוב לכרתים.

לצה תיאודורד, לשכב עם הכמרים כבר
בימים הראשונים לבואה, באיימם עליה
בנשק.
מסיפורה הצטיירה תמונה של ניוון מבהיל,
של אווירת אלימות מהולה בגילויי
תשוקה הלקוחים ישר מסיפורי הדיקאמוון.
על הודעה זו חתמו אנאסטאסיה במתלוננת,
ותיאודור חליביס כמתרגם. אולם שום צעד
משטרתי לא ננקט. כי עוד באותו יום, בשובו
מחיפה, שמע איזידורוס על הגשת התלונה.
הוא נחרד מן התגובות אשר טיפול
משטרתי בפרשה זו עלול לעורר בציבור
הרחב, ביקש מהמשטרה לגנוז את המיסמך.
את הטיפול המעשי בשני הכמרים העביר
המטרופולים לידי הפאטריארך. כונס
הסינודום — ישיבת זקני הכנסיה — בעיר
העתיקה וכל 18 חבריו החליטו פה אחד
כי יש להוריד את הכמרים מתפקידם ולגרשם
מן הארץ.
נדמה היה כי כל העניין חוסל.

״איימו לרצוח ורחב?.״
?(£ה שחשכו כך לא העריכו נכונה
את רוח־הלחימה של הארכימנדריס דיו־ניסיוס.
עוד לפני שהגיעה אליו הידיעה הרשמית
על החלטת הסינודום פתח בהתק־פת־נגד.
סיפר השבוע עזיז סלים נצאר.
מוכתר העדה בנצרת :״דיוניסיוס וירותיאוס
איימו שהם יהרגו את הבישוף, אותי ועוד

ידוע גם תקדים מימי שלטון התורכים,
כאשר ב־ 1898 התמרדו שני ארכימנדריטים
במרות הפאטריארך דמיאנום בירושלים. כמי
במקרה הנוכחי החליט אז הסינודוס כי
יש לגרש את השניים מן הארץ. השלטונות
התורכים ביצעו את פסק־הדין, הובילו את
שני הכמרים במרכבה לחיפה ושם העלום
על אניד, שהפליגה לפיריאום. אגדות העדה
מתארות ברוב פרטים כיצד יידו תושבי
חיפה עגבניות רקובות בכמרים שסרחו.
דחיפות בקשתו של המטרופוליט היתד,
מובנת. כי בכל יום התרחבה הפרשה לממדים
של סיכסוך עמוק בקרב העדה, ואף
ביחסים שבין העדה לבין עדות אחרות
בגליל. חמישה מוכתרים התגייסו לצד שני
הכמרים, הזהירו את ראשי ד,כנסיה והשלטונות,
כי לא יהיו אחראים למה שיקרה אם
ינסה המטרופוליט לכפות בכוח את הגירוש.

א 8געשה? ,א בכוח

• ץהע שו שני הכמרים בינתיים? במקו־
• 1מות מושבם, על כל פנים, קשה היה
למצאם. הם התרוצצו בין משרדי העדה בירושלים,
הקונסול היודני בחיפה ועורכי־הדין
בנצרת. כתב העולם הזח שביקר במיג־זר
על הר תבור מצא את המקום כמעט
עזוב לגמרי. ירותיאוס נעל את ד,כנסיה
ונטל עמו את המפתח, פן ישתלטו עליה
בהעדרו שליחי איזידורוס.

הבריחה

יפני חמישה שבועות הופיעה ב/בית
הבישוף בנצרת אשה שדיברה
רק יוונית. הבישוף נעדר אותה שעה מן
העיר, אך האשד, אמרה שהיא מוכנה להמתין
עד בואו. היה זה ערב חג מות
הבתולה, והופעתה של מאמינה זרה לא
עוררה שום סקרנות מיוחדת.
אלא שהאשה היתד, ראויה בהחלט ל־תשומת־לב.
היא לא היתד, אחרת מאשר
אנאסטאסיה כרסטדיה עצמה, שבאה לקחת
אח אחותה חזרה הביתה. על פניה העייפות
אפשר היה לקרוא את סימני הסערה
המתקרבת. הבישוף חזר לביתו אחר־הצהרים
ומיד טילפן להר תבור. הוא הודיע לתיאו־דורה
כי אחותה הגיעה מיוון, אולם מאחר
והיא עייפה מן הנסיעה היא מבקשת ממנה
כי תרד אליה לנצרת.
למחרת הופיעה תיאודורה, בלח־ית ירו־תיאום
.״באתי לקחת אותך חזרה הביתה!״
אמרה אנסטאסיה. ירותיאום התערב, ניסה
להניאה מהחלטתה. למחרת עלו השלושה —
ירותיאוס ושתי האחיות — להר. שם התעורר,
כנראה, ויכוח חריף. הכומר סירב
בכל תוקף להרשות לנזירה לחזור, ולדברי
אנאסטאסיה איים כי לא יתן לה את דרכונה.
אך אנאסטאסיה, אשד, מלאת מרץ ואשר
חמתה בערה בה, נטלה את תיאודורה ולעת
ערב יצאו השתיים ברגל לעבר המינזר ה־קאתולי
של הר תבור. חפציה של תיאודורה
נשארו במינזר של ירותיאוס. כשכולה נזעמת
צילצלה אנאסטאסיה לבית הבישוף,
דרשה שישלחו לה מיד משטרה ומכונית.
איזידורום, אשר חשש כנראה מפני הפצת
העניין בציבור ומפני התערבות המשטרה,
ניסה להרגיע את האחות, שלח מונית שהביאה
את שתי הנשים לביתו.
כעבור יומיים׳ ביום ראשון בבוקר, יצא
המסרופוליט בשעה שבע לחיפה, לערוך שם
את תפילת השבוע. כעבור חצי שעה כבר
עמדה אנאסטאסיה בתחנת המשטרה של
נצרת. היא רצתה להגיש תלונה.
תוכנה המדויק של התלונה לא ניתן ל-
פירסום, והמשטרה אף טוענת עתה כי לא
נתקבלה כל תלונה. אולם עובדה היא כי
באותו יום א׳ שפכה אנאסטאסיה כרסטדיה
בפני החוקר התורן את כל זעמה על אשר
קרה לאחותה במינזר הר תבור. בתלונתה
הארוכה והמפורטת טענה כי, למעשה, או
עזיז
סלים נצאר 72 ,׳ נוונתר העדה היוונית־אורתודוכסית בנצרת, הוא
אחד הדורשים בתוקף את סילוקם של שני הכמרים מן הארץ, אחרי
שלדבריו איימו להרגו .״הם משולים לסרטן בגוף בריא אשר חובה לעקרו מן השורש,״ הכריז.

המוכח ר

אחד מנכבדי העדה, אם יאולצו לעזוב את
הארץ. לפני שיעבירו את הכנסיה והמינזר
לרשות כמרים אחרים הם יחבלו בהן וב־רכושן.
אנחנו בבית הבישוף חיים במצב
הכן.״ ולראיה הרים הגבר הנמרץ, הנראה
צעיר הרבה מכפי 72 שנותיו, את קצה
מעילו. מסביב למותנו, מעל לקפטאן הצמר,
היה חגור אקדח .״אני מוכן לירות מיד.״
באווירה זו, כאשר ביקש הסינודוס מאי־זידורוס
לשחרר את שני הכמרים מתפקידם
ולקבל מידיהם א ת׳ נכסי הכנסיה שהופקדו
לרשותם, הוא מאן לעשות זאת .״הם עלולים
לבצע את איומיהם,״ הסבירו בני חצרו,
״ואם לא יישפך דם, עלולה לפרוץ
תיגרר .,וזה לא לפי כבודם של המטרופוליט
ור,כנסיה.״
עיקר המאבק עבר בינתיים אל מחוץ לתחומי
ד,כנסיה. איזידורוס סנה לשלטונות
ישראל, דרש בכל תוקף כי יכבדו את
החלטת הסינודוס ויגרשו את השניים מן
המדינה .״מאז כיבוש ארץ הקודש בידי
הכליף עומר (שנת )637 שמורות לכנסיתנו
זכויות לפסוק בענייניה היא. כל החלטת
בית־דין כנסייתי מחייבת — ועל אחת כמה
וכמה החלטת קדושת הפאטריארך עצמו.
אין לנו זרוע מבצעת משלנו — את ביצוע
פסקי הדין צריכה המדינה ליטול.

האחראי־למעשה במקום היה הנער הרועה,
אליאס 16 בן כפר קנה. סיפר אליאס:
״אני עובד כאן זה ששה חודשים, ואני יודע
שאבונא חנא הוא אדם טוב־לב, המרבה
תמיד בתפילה. לפעמים היה אומר לי, :יא
אליאס, אתה מקבל משכורת של 40 לירות.
אם יעלו לי את הכנסותי, אתן לך את
ההפרש כדי שתביא הביתה קצת יותר כסף.׳״
הכומר והנזירה גרו בשני חדרים סמוכים
זה לזה, מעל לכנסיה. אליאס עצמו גר
באחד מחדרי האבן, המיועדים לעובדי המשק
של המנזר, במרחק מטרים אחדים מבנין
המסיר״ ״מעולם לא שמעתי צעקות משם,״
סיפר אליאס ,״אילו באמת הכריחו אותה
האבות הקדושים לעשות דברים לא טובים,
הרי יכלה לצעוק. היינו שומעים אותה בחצר,
ואפילו מהמנזר הקאתולי הסמוך היו
שומעים ובאים לעזרה.״ הוסיף הגנן המוסלמי
הזקן של המשק :״אני בטוח שאם קרה
משהו, לא היה כאן שום שימוש בכוח.״
אליאס סיפר כי תיאודורד, היתד, מסתובבת
חופשיה במינזר ובחצר הגדולה מסביבו,
היתד, מבשלת לאב ירותיאוס, מכבסת
את בגדיו ומשגיחה על כלי הקדושה.
״פעם, לפני כמה שבועות, שמעתי אחד
מנערי הכפר דבוריה מדבר על מעשים לא
יפים שארעו בין אבונא חנא לבין הנזירה.

רציתי לבכות, כל כך זה כאב לי. חזרתי
למנזר עצוב מאד. אחר כך היינו חוטבים
עצים בחצר, אבונא חנא ואני. הוא שאל
אותי למה אני כל כך עצוב. אמרתי לו
ששמעתי משהו לא טוב. באותו רגע בדיוק
הגיעה הנזירה תיאודורה ואבונא הזמין אותה
לשבת עמנו. הוא לחץ עלי שאספר לו
מה מעיק עלי. אמרתי לו שזה נוגע לנזירה,
ושאני מתבייש. הוא ענה שד,נזירה ממילא
אינה מבינה ערבית ושאני יכול לדבר
בחופשיות. סיפרתי לו מה ששמעתי. הוא
נעשה רציני מאד, .זה לא נכון, יא אליאס,׳
השיב לבסוף, ,אם מישהו יתחיל לדבר אתך
על העניין הזה, אל תענה.׳״

״רק גקמת

אשת!״

• • תחילתש בו עזה היתד, מונחת ב-
4כנסיית כפר קנה גופתה של אחת מבנות
הכפר. אך כומר העדה, דיוניסיוס, לא
היה שם לנהל את טכס האשכבה. הוא היה
עסוק אותה שעה בהתייעצויות עם עורכי
הדין, ייפה את כוחו של פרקליטו להגיש
לבית־משפט השלום בעפולה תביעה על
הוצאת דיבה, נגד המטרופוליט.
השכם למחרת בבוקר שוב התכונן דיו־ניסיוס
לצאת לחיפה, לפגישות ודיונים. בשיחי׳
מיוחדת עם כתב העולם הזה׳ שמצא
את שני הכמרים בכנסיית כפר קנה, לא
הסתירו השניים את כוונתם ללחום עד הסוף•
״זה הכל בגלל שינאת איזידורוס.
הוא רוצה לפתוח את הדרך בפני הקומוניסטים
ואנו נלחמים בקומוניסטים בתוקף.״
דיוניסיוס סיפר כיצד, ביום השנה לטבח
כפר קאסם, ניסו כמה עשרות קומוניסטים
בכפר לפרוץ אל חצר הפנסיה ולצלצל ציל־צולי־אבל
בפעמון. הוא מנע בעדם. הוא
גם סיפר כיצד עודד את צעירי עדתו להתגייס
לצד,״ל, כי ״ככל שתמלאו את חובו״
תיכם כן תיהנו מזכויות.״
אשר לעצם הטענות של תיאודורה, כי
נאנסה :״היא חיתה תשעה חודשים במנזר
— מדוע דווקא עכשיו נזכרה לפתע שנאנסה
ז והרי היא היתד. חופשיה, יכלה לעזוב
כל רגע ולהתלונן או לברוח. זה פשוט
עניין של נקמה — שלה ושל הבישוף. היא
ביקשה מאתנו כל הזמן כסף לתמיכה בהוריה•
לנו לא היה כסף. היא גם רצתה
שנחזיר לה את דמי נסיעתה הנה. סירבנו.
כשבאה אחותה, היא ניצלה את ההזדמנות
להתנקם בנו״.
תלונתם העיקרית היא על כך שדנו אותם
שלא בפניהם, ומבלי לשמוע את הסבריהם•
״אדרבא, יחזירו את הנזירה הנה,
והיא תעיד בפני בית־משפט מוסמך. אומרים
שהיא אפילו הרתה איך יכולה אשד,
בגיל זה להרות?״

מו בן? היותיהודי*
* * תוךדב רי ה ם הזדקר פחדם של השניים
מפני האפשרות שהם יגורשו ליוון, או
למינזר־הכלא מר סבא במדבר יהודה .״באיזה
זכות יכולה ד,כנסיה לגרש אותנו
ממדינת ישראל? היא יכולה — אם תערוך
משפט ותמצא אותנו אשמים — לסלקנו מד,כנסיה.
אבל אין לד, כלסמכות לכפות
עלינו לשוב ליוון, כששמנו מוכתם!״
סיוטם הנורא הוא, כי יפוג תוקף היתר
ישיבתם בארץ׳ והממשלה תסרב להאריכו.
לגבי ירותיאוס המצב נואש ביותר: נותרו
לו רק 20 יום של ישיבה חוקית בישראל.
לדיוניסיוס נותרו עוד חמישה חודשים.
אך גם לסיום זה לא היו השניים מוכנים
להיכנע בקלות .״אנחנו מוכנים לעשות
כל דבר, כדי להישאר בארץ,״ הכריז דיו־ניסיוס
.״אני מוכן לעזוב את הפנסיה ולהתגייס
לצה״ל — כחייל פשוט או ככומר
צבאי של היחידה הנוצרית. אני גם מוכן
ללכת לעבוד באיזה קיבוץ! לא יקבלו אותנו
בקיבוץ? יש לי רכוש רב בעירי, אמכור
אותו ואתן את הכסף לקיבוץ. אבל את
הארץ הזאת איני רוצה לעזוב!״
היה מוכן להרחיק לכת עוד ירותיאוס יותר. בנימה של אדם היודע כי הוא מטיל
פצצת־יאוש, קרא :״אני מוכן לעזוב את
הכנסיה ולגלח את זקני. אני אפילו מוכן
דתי ולהיות יהודי — בלבד
להמיר את
שלא יחזירו אותי ליוון!״
כאשר שמע על כך מוכתר העדה בנצרת,
השיב בתרועת־שמחה :״מי מדבר כך אם
אין לו משהו המכביד על מצפונו? הם מסרבים
לחזור ליזזן, כי הם מפחדים מן העומד
לפניהם כשיגיעו לשם!״ ובנימה פילוסופית
הוסיף :״הכנסיה היא גוף בריא. מה
שקרה עם שני כמרים אלה, יכול לקרות
בכל חברה. זהו סרסן בגוף, וחובה היא
להוציאו — בכוח אם יש צורך!״

במן •נרי
(המשך מעמוד )5
חולפים ביעף על פני העיר, חונים על
אוכלוסיה האזרחית הערבית היתה אחת השפת
הים כשהם מצויירים במזון ומשקאות
מטרות בעריכת תוכנית־מיבצע.
לכל זמן שהותם בעיר.
כפר שנכבש כטעות. לא חסרו
הימים הטוכים חלפו. בהעדר רשת
קוריוזים במערכה על צפת. אחד מהם:
פרסום ותעמולה ארצית לא יכלו אנשי ענף
מפקד מנרה הודיע באלחוט למפקדה שאם
ההארחה באילת להעמיד את תושבי הלא
יקבל במשך היום תגבורת, ינטוש את מדינה על טעותם. מפורדים ומפולגים בינם
המשק וייסוג דרך הואדי. הבריק אלון חזרה:
לבין עצמם, קרועים בין מגמות פוליטיות
אציב מקלע בוואדי, ואצווה לירות בכל מי
וכלכליות מנוגדות של ראש העיר המפא״יי
שנסוג. מובן ששום מקלע כזה לא הוצב.
מזה ומשרד הפיתוח המפ״מי מזה, שיפרו
כאשר הגיע אלון לבסוף בעצמו למנרה, אמנם את שירותיהם, הוזילו את המחירים,
תמה המפקד המקומי על נוסח המברק ה — מבלי שיוכלו להביא זאת לידיעת לקוחוחריף
של אלון. רק אז נתברר כי מעולם
תיהם לעתיד.
לא איים בנסיגה. הוא רק דרש תגבורת.
השבוע נולדו מחשבות קיצוניות רבות בהאלחוטאית,
ביוזמתה הפרטית, הוסיפה את לבותיהם של סוחרי אילת, בעלי מלונותיד,
האיום בנסיגה.
ומסעדותיה .״הימים הטובים לא יחזרו עוד,״
קוריוז אחר: בליל ההתקפה על הכפר
אמרו אחדים מהם המתכננים כבר חיסול
עין־זיתון, מצפון לצפת, נשלחה כיתה אחת עסקיהם במקום.
לחסום את הדרך מכיריה הערבית, לרתק
״הימים הטובים רק מתחילים,״ אמר אופאת
לוחמי כפר זה במכת־אש. אולם משעלה טימיסט מושבע כמו המהנדס מאיר בית־אש,
השחר, נסתבר למפקד־הכיתה שתפס עמדה שהקים דווקא השבוע את חברת חוף־אילת
חשופה לגמרי. מכיוון שלא רצה להיסוג לפיתוחו של ענף התיירות והטיול המקומי.
ולמעול בתפקידו, התקדם בלית ברירה באל
בקעת הירח. תוכניותיו של בית־הסתערות
לעבר הכפר. תושבי ביריה נדאש
מתחלקות לכמה שלבים. בראשון מתעהמו,
היו בטוחים שזה חיל־החלוץ של
תד המהנדס הדינאמי, שהשתקע סופית באיכוח
גדול יותר, נטשו את כפרם. ביריה
לת, אחרי שנות נדודים רבות על פני הנכבשה
כמעט בטעות.
ערבה כולה, להקים מחנה מטיילים במזרחו
השער ננעל. אולם שיא הסיפור היה
של החוף הצפוני. יהיה זה מחנה שיכיל הבלי
ספק תיאור המערכה על צומת מלכיה
כל: סככות למטיילים, תחנת שירות למכו־
— אחד המקומות החשובים ביותר בצפון, ניותיהם, מזח לסירות, בית־קפה ומסעדה,
מכיוון שזו הנקודה היחידה בה מתחברות
בריכה של מים חמים לרחצה בחורף ופירשתות־הכבישים
של ארץ־ישראל והלבנון. נות שעשועים• חמישים אלף הלירות הראבלילה
שלח אלון טור משוריין, דרך
שונות שהשיג בית־אש ממשקיעים פרטיים
וממוסדות ממשלתיים הושקעו מיד במפעל.
השדה החרוש׳ לעבר הכביש הלבנוני. כשעלו
על הכביש, הדליקו המשוריינים את ״בפורים יגיעו המטיילים הראשונים,״ הבטיח
בית־אש, הדואג גם לתעמולה מתאימה.
אורותיהם, העמידו פנים כאילו הם שדרת
תגבורת לבנונית. כך התקדם הטור, עד
בשלבים הבאים יצא בית־אש אל מחוץ
שנתקל במקרה בטור של תגבורת לבנו לגבולות העיר. הוא מתכנן שיפור דרכי
נית אמיתית, שאנשיו הופתעו וחוסלו. למטיילים
אל הר הנגב, אל הקניון האדום
אחר מכן התקדם לעבר צומת מלכיה•
הנהדר ואל בקעת הירח האגדתית .״זה יעכשהופיע
הטור בעורף היחידה הלבנונית,
לה רבע מליון לירות,״ העריך בית־אש, הנסוגה
זו. כך ננעל השער לפלישה מצפון. עוסק כבר בסקר הדרכים מטעם משרד הפיתוח
,״אך אפשר יהיה לכסות את ההוצאה
מהטלת מס דרכים. המטיילים ישלמו אילת ועוד איך.״
עונ הדלא תיי רי ם
בית־אש היה מלא מרץ ונלהב לעבודה.
כשד,תוכניות המפורטות לשלב הביצוע ההשולחנות
במסעדות אילת היו ערוכים,
ראשון נמצאות כבר בידיו, הוא מחפש
המפות הלבנות פרושות עליהם בקפידה,
משקיעים נוספים לשלב זה ולשלבים ההסכינים
והמזלגות הבריקו בצחצוחם והמלבאים.
הוא חולם על הפיכתו של אחד מ־צרים
המתינו בדריכות. הכל היה מוכן
מלבד פרט קטן: האורחים לא באו• השול נוות המדבר שליד אילת לבית מרגוע מפוחנות,
המפות והמלצרים נשארו מובטלים. אר, ועל הפיכתה של עין נטפים הגבוהה
בבתי־המלון היה המצב דומה. המיטות למצפה־נוף שימשוך תיירים מכל העולם.
השבועות הראשונים של העונה חלפו. המוצעות,
ממזגי האוזיר פעלו ונערות הקבלה
שיננו על פה את תפקידן. אך גם כאן לא מטיילים נשארו בצפון, העדיפו לבקר בגליל,
נראו האורחים באופק. למעשה, הם לא לרחוץ בים כינרת ולקרוא על אילת מן ה־היו
בשום מקום: לא ברחבת ארקיע הרי עתונים. באילת עצמה החרישו אנחותיהם
קה מאדם, לא על חוף הים שתושבים של תושביה את חלומותיו של בית־אש.
מקומיים בודדים רחצו בו בדומיה, ולא המציאות, לפי שעה, היתד, אכזרית מאד.
בחוף האלמוגים, שדגיגים, נחשי־ים וסרטנים משמעותה היתד, אחת: עוד עונת־תיירות
מתה תביא חורבן כלכלי מוחלט לעיר.
ניצלו בו את הבדידות מהמין האנושי.
פרנסי העיר מרטו שערות ראשם בחרדה״
אנשי ענף ההארחה המפותח והמנוד
ר כי אדם
פח חזרו ופתחו את קופותיהם הריקות,
סגרו אותן באנחה קודרת. חנויות המכולת מצלמהבערתלב
חדלו למכור בהקפה, דוכני האספרסו נשארו
מאות אלפים ראו את תמונותיו. אחת
ריקים מקונה. עננה של חרדה ופחד ירדה
מהן הפכה לסמל של דור שלם. היא הראתה
על העיירה הדרומית .״ידענו שזה יקרה,״
גבר מיואש, על סיפון ספינת־מעפילים, מאמרו
פועלי סזלל־בונה לפועלי תמנע׳ כשהם
מעיפים מבטים של ספק צער ספק שכד רים את תינוקו המת לעבר החיילים הבריטיים,
שעמדו לגרש את ר,אוניה מהארץ*.
תה־לאיד לעברם של בעלי העסקים .״עכשיו
האיש שמאחורי המצלמה היה הנם קאופהם
קוצרים את אשר זרעו בשנה שעברה,״
מן, גבר יליד־גרמניה שבא ארצה כתייר,
ניתח את המצב אחד מפקידי המוסדות הזמן
קצר לפני עלות היטלר לשלטון, התממשלתיים
,״זה היה ברור מראש•״
היה הדבר אהב במקום ונשאר כאן. הוא הפך ציוני
סדינים מלוכלכים. לכולם
נלהב, עבד כחלוץ בקבולת־ד,חוגים, בעין־׳
ברור מראש ובכל זאת לא נקף איש מהם
אצבע לשינוי המצב. עונת התיירות והמיי חרוד ובגבעת־ברנר.
מאוחר יותר החליט קאופמן שהסוציאליזם
תם השופעת כל־טוב, שעברה על אילת בשנה
הקודמת — השנה הראשונה לסלילת אינו לפי רוחו. הוא עבר העירה, הפך פסנהכביש
דרומה — סינוורה את עיני כולם. תרן מקצועי, התגייס לצבא הבריטי ושרת
בעלי המסעדות שגבו סכומים דמיוניים ע בו שש שנים תמימות. במלחמת תש״ח
בור ארוחת צהרים, בעלי המלונות ששיכנו היה סמל־מודיעין בחטיבת יצחק שדה. כתיירים
עייפים על סדינים מלוכלכים וגערו צלם קרבי יצר כמה מן התצלומים המלבהם
על כל בקשה או שאלה, מוזגי ה חמתיים הטובים המעטים ששרדו ממלחמה
זו. אחרי שיחרורו הקדיש קאופמן החזק
משקאות הקרים שהעלו את תעריפיהם מע־לה
מעלה -כל אלה ידעו בתוך תוכם כי את חייו למצלמה, הפך לאחד מצלמי־העתו־הם
גודעים את הענף עליו הם יושבים. אך נות הידועים ביותר בארץ.
ההצלחה סיחררה את ראשם .״הרווחתי ה ~ ״דודבמקום״ .יום אחד, למחרת סיום
דוס 150 לירות נקי,״ היו הם מתפארים. מיבצע־סיני, נעלם הנס קאופמן. איש לא
את התוצאות ניתן היה לחזות מראש: ה ידע מד, קרה לו. חבריו הופתעו לשמוע
מטיילים והתיירים המרומים חזרו לצפון, בי ירד מן הארץ, הגר לאמריקה. אמנם,
הזהירו את מכריהם וידידיהם להדיר רגלי*
הבריטים כעסו במיוחד על מקרה זה,
ך,ם מהעיירה הדרומית .״אל תעיזו לרדת
טענו ני התינוק מת מסיבות טבעיות בת,״
היתד, עצתם הסטנדארטית.
לה ההרסנית עשתה את שלה• עו־ שעת ההפלגה, וכי ניצולו לצרכי תעמולה
מוכיח ״חוסר כל חוש אנושי״ מצד הוהטיול
השנה באילת החלה
ציונים.
כשטיולים מאורגנים בודדים

נאשם בליץ ככית־המשפט
רצח בעת מבחן

נאשם בורנשטיין

נאשם וייס

לחולה נפילה —

חבר בצרח

לא היה זה מקרה יוצא־דופן — רבים מטובי
הצלמים הישראלים הגרו בשנים האחרונות,
אחוז גבוה יותר מאשר ברוב המקצועות
האחרים. אולם הגירתו.של קאופמן,
שנראה מושרש בארץ, ה׳יתה תמוהה.
החודש בא ההסבר בצורת מכתב מארצות-
הברית. הוא נשא את הכותרת האנגלית:
״הנם קאופמן — מצלמה בעלת לב״ ,הוכיח
כי קאופמן התבסס כצלם בניו־יורק.
במכתב הסביר את נימוקי ירידתו, שהפתיעו
את חוג מכריו.
עוד בשנת , 1939 מסתבר, כתב קאופמן
לגרשון אגרון, אז עורך הפלסטיין פוסט,
רען :״לא די בבנין חומרי. יש צורך בשינוי
הלבבות עלינו להתוודות בפני
אלוהים והעולם, ולנדור לחיות מעתה חיי
טוהר ויושר.״ אגרון הודה לו על המכתב,
סירב לפרסמו•
בהיותו חייל במדבר המערבי, מצא קאופמן
ספר הברית החדשה על מיטת חברו לאוהל.
הוא החל מעלעל בו, קרא אותו אחר־כך
בעיון. מאז החליט שספר זה מכיל את
החסר לישראל•
כתב קאופמן השבוע :״צבאנו חזק, ו־האוייב
לא יצליח להשליכנו מן הארץ. אולם
אלוהים יצליח שום אומה אינה
יכולה לחיות ללא דת. כשבאתי לישראל,
בשנת ,1933 היתה בה דת. לא היתד, זאת
דת אמיתית, אלא דת־במקום, אך היא עזרה
ללכד את בני־האדם בשאיפה לקראת מטרה
משותפת. דת זאת היתה הציונות. אולם
דתות־במקום מטבען אינן מאריכות ימים.
כאשר מתה הציונות, בערך בשנת
,1952 לא נשאר במה למלא את החלל. היה
זה כאילו אמר אלוהים: בסדר, יהיה כרצונכם.
קחו את ארצכם, את חייכם הלאומיים,
את הארץ היעודה. אז מה? אתם תהיו
לעם־ישראל רק עמי באלוהיכם. בלעדי תיכשלו.״
״חיו
בשלום, כולכם אסונם
של היהודים הוא, לדעת קאופמן, שפנו עורף
לאלוהים מאז צליבת ישו. מאז הפכו
עם נרדף .״בשנת 1954 נתן לנו אלוהים
סימן נוסף. מעידה על כך העובדה שעד

כה לא הצליח שום מדען למצוא לה הסבר.
התבואה בשדות העמק עמדה זקופה וגאה,
כל חקלאי חישב בלבו בשמחה את רוז־חיו
הטובים. אך כאשר בא יום הקציר,
נמצא שכל השיבולים ריקות ושדופות. האם
אין זו תמונת־אמת של ישראל? האם לא
היה זה סימן אלוהים?״
מבטיח קאופמן: אם תפנה ישראל שוב
לאלוהים ,״תמס שנאת ד,שכנים, אי־הסוב־לנות
תהפוך לאהבה, אדם יכבד אדם, נהגי
האוטובוסים יפנו באדיבות לנוסעיהם ול־היפך,
שרי הממשלה לא יתעלמו עוד מ־דעת־הקהל,
ויפסיקו לנצל את מעמדם הרם
כדי להתעשר על חשבון האזרח״.
סיים קאופמן :״חיו בשלום, כולכם. מי
יתן ותפילתי זו תיפול על קרקע פוריד.,״
כי געגועיו של קאופמן לארץ נשארו
חזקים. ציין הוא, בנימה מלנכולית :״אני
עודני נכסף לאותו לחם שרוף, בעל הפתקה
הבלתי־היגיינית המודבקת עליו, ומעדיף אותו
על הלחם המודרני, בעל האריזה הפלאסטית,
הנמכר כאן. אני שותה כוס לבן
כשאני מוצא אותה, ואני מחפש בניוייורק
טיימס כל ידיעה על ישראל

פושעים
כרנפגשההכ נו פי ה
״הצעיר שעמד מולי עם האקדח רעד
כולו מהתרגשות. היה נדמה לי שכל רגע
הוא עלול ליפול ולהתמוטט,״ מסר בעדותו
במשטרה קרבן השוד המזויין ראובן פרנקפורט,
בעל חנות כלי הנשק ברחוב הרצל
בתל־אביב ,״הרגשתי שהוא רועד מן הרגע
ששלף מולי את האקדח.״
ישעיהו בורנשטיין 26 הצעיר בעל האקדח,
הכלוא עתה במעצר עד למשפטו באשמת
השתתפות בשוד מזויין בחנות הנשק
ובחברת הנסיעות אוריינט ללויד, לא
רעד מהתרגשות. הרעידה הבלתי פוסקת
של גופו, אינה חדלה כמעט גם ברגעים
בהם אינו ניצב עם אקדח שלוף מול קרבנו.
(המשך בעמוד )10.

במרחב
(המשך מעמוד )9

כי בורנשטיין, השוטר לשעבר, ואחד מש
לושת חברי. כנופיית האקדחים״ שנתפסה
לאחרונה, הוא חולה במחלת הנפילה, מחלה
שתקפה אותי לפני יותר מ״ 14 שנה• _
בן שמונה היה ישעיהו בורנשטיין, כש
הפצצה נאצית כבדה הרעישה יום ולילה
את וורשה עיר מולדתו. הילד הצעיר נתקף
בהלם קשה, באחד מלילות ההפצצה׳ לא
נרפא ממנו בכל שנות מלחמת העולם השניה
ועד לעלותו לישראל יחל ׳ל פ ייוייי•
ידיד כקרכות. בישראל, אחרי ש־נרגע
מעט מן ההתרגשות הרבה של שנות
ילדותו, נודע לישעיהו בורנשטיין כי הוא
חולה במחלה נוראה עוד יותר מרעידת גו ׳
פו הבלתי־פוסקת. כשהופיעו סימניה הראשונים
של מחלת הנפילה, ניסה ישעיהו
להסתיר אותם מהוריו, מיהר לעזוב את
ביתם, התגייס בגיל צעיר לצה״ל.
במשך כל שנות שירותו פחד ישעיהו
פי תתגלה מחלתו לחבריו ליחידה. בקרבות
תל אל־מוסילה, בהם השתתפה יחידתו, הכיר
ישעיהו חבר לנשק, שהפך זמן רב אחרי
כן לידידו ורעו הטוב ביותר, מרדכי ווים•
מיד אחרי שהשתחרר פנה ישעיהו להת־גייס
למשטרה. בלשכת קצין הגיוס הראשי
של החיל, לא סיפר ישעיהו על מחלתו,
שהתגלתה בדרך מקרה רק אחרי שלוש
שנים, כשהתקפה פתאומית תקפה אותו ב
חצר הנפה הדרומית ביפו. רופא שהוזעק
למקום, קבע במפורש את האבחנה. ישעיהו
בורנשטיין נשלח לביתו, פוטר מן השירות
אחרי זמן קצר.
שוטטות כככי־ברק. אחרי שפוטר
מן המשטרה ניסה ישעיהו בורנשטיין להת־
^ לעבודה במקומות אחרים ללא הצל־חה. מחלתו והתרגשותו החיצונית, אותה
לא יכול היה להסתיר, מנעה מנותני ה־עבודה
להמשיך ולהעסיקו, מיד אחרי ש־עמדו
על מצב בריאותו. גם בין חבריו לא
היה ישעיהו רצוי ביותר. בחורות שהיה
יוצא אתן לבלות, היו מתרחקות ממנו כ
שהיה נודע להן על מחלתו.
משבר חמור בחייו, אירע לישעיהו לפני
יותר משנה כשידידתו הטובה, בת לעדה
הספרדית בתל-אביב, עזבה אותו. ישעיהו
היה יוצא עם ידידתו זו במשך זמן ממושך*
חרף התנגדות הוריו. כשהתעקש ישעיהו
לשאתה לאשה, אמר לו אביו :״ספר לה
על המחלה שלך ותראה אם היא אוהבת
אותך.״ ישעיהו עשה כדבריו והנערה שד
בהלה מגילוייו, ביקשה ממנו לא לד,פגש
אתה יותר ולעולם.
פרשת ידידתו האחרונה שברה את ישעיהו
לחלוטין. הוא הפסיק לחפש עבודה, הת־קיים
על חשבון אביו, בעל חנות לירקות
בבני ברק. שעות על גבי שעות הסתובב
ישעיהו ברחובות העיר, עד שנתקל באחד
הימים במשוטט כמוהו. היה זה ידידו הטוב,
מימי תל-אל־מוטילה, מרדכי ווים•
היכרות עם בליץ. וויס הקשיב לכל
סיפוריו של ישעיהו המיואש. הוא גם היה
מוכן לנחמו. הוא סיפר לו על צרותיו שלו,
על הניתוחים שבוצעו בכליותיו רק לפני
זמן קצר ועל קשייו הגדולים להסתדר ב״
עבודה ובחיים ממש כמו ישעיהו.
ימים אחדים אחרי שנפגשו, סיפר ודים
לישעיהו על חברו הטוב אפרים (״טומי )
בליץ .״בליץ הוא בחור מצויין,״ היה יייס
מספר תמיד לישעיהו ,״כדאי לך להכיר

אותו•״
ישעיהו הכיר את טומי בליץ, אחר ש
זה הספיק כבר לבצע את הנסיון לשוד
מזויין בקולנוע צפון בתל־אביב ולרצוח
תוך כדי כך את המהנדס יעקב פייאטלי.
בליץ לא הסתיר מישעיהו את מעלליו. הוא
הציע לו להצטרף אלין ואל ווים, להשתתף
יחד אתם במעשי שוד מזויין נוספים. ישעי־הו,
בעל הנסיון הקרבי בצה״ל והנסיון
המשטרתי במשטרת־ישראל הסכים מיד.
״רציתי למצוא שוב את מקומי בחברה,״
הסביר אחרי שנעצר.
האם נשאה מחדש. לחברו ומדריכו
החדש של ישעיהו, היה עבר לא פחות סו־ער
מזה שלו. טומי בליץ, שכונה בחוגי
העולם התחתון בשם ״ההולנדי״ ,עלה מ
הולנד עוד בהיותו ילד צעיר, חונך במוסדות
עליית הנוער.
מדריכיו של טומי לא ניבאו לו טובות,
כבר מן היום הראשון בו נתקבל למוסד.
בן לאם יצאנית ואב שזהותו לא הובררה
סופית, בלט טומי לרעה בכל חברת־ילדים
אליה נשלח. אחרי נסיונות רבים לקלטו במוסדות
שונים, נאלצו מדריכיו בעליית הנוער
לח־תר: טומי בליץ יצא לחיים עצמאיים
בעיר הגדולה.
בערך באותם הימים נא גם המשבר ב

חייו
של טומי. אמו החליטה לחזור למו־טב,
נישאה לנוצרי־הולנדי. המעשה הראשון
שעשתה אחרי נישואיה: היא פנתה למשרד
הפנים ההולנדי, תבעה את החזרת מהה
צעיר, אחיו של טומי, שעלה יחד אחו
והתחנך במוסד דתי של עלית הנוער.
רצח כשעת מכהן. טומי ידע על
כל הפרשה. היטב חרה לו על כי אמו לא
דרשה גם את החזרתו. הוא סיפר אמנם ׳־
חבריו כי הוא מקבל מכתבים מאמו וכי
היא מבקשת ממנו לחזור אליה להולנד ו
אפילו מבטיחה לו את הוצאות הדרך• אך
לאמיתו של דבר, מסר השירות הסוציאלי
ההולנדי, בדו״ח שחיבר לבקשת עלית ה
נוער, כי אמו של טומי היא ־מחוסרת אמצי
עים גם אחרי נשואיה. רק אחרי שמשרד
הפנים ההולנדי קיבל על עצמו את האח
ריות לכלכלתו ולחינוכו של האח הצעיר
ורק אחרי שהאח הביע את רצונו, חזור
אל אמו — קיבל הקונסול ההולנדי את
בליץ הצעיר לחסותו. אחרי שאחיו חזר להולנד׳
נשאר טומי בליץ לבדו בישראל.
תגובתו הראשונה של בליץ לכל מה
שקרה, היתד, שורד, של התפרצויות שביצע
בשיטה מיוחדת לו, בכל רחבי הארץ. הוא
היה מצלצל בטלפון לדירת־עשירים שהיה
בוחר מבעוד יום ׳ פורץ לדירי־ ,אח ג ,״
היה מ1זדא כי איש אינו. עי.נ׳ 7״יי ד מי׳
כשנתפש לבסוף בדירתו של לוי אברהמי׳
מפקד מחוז ירושלים׳ ד;ודי׳ בביצ !7י ״! 7
התפרצויות. הוא נידון לשנה מאסר, הועבר
לטיפולו של קצין המבחן למבוגרים, אחרי
״ ת ק ״ ת המבחן של בליץ נמשכת עד עצם
היום הזה. היא נמשכה גם בימים בהם בי
צע בליץ, הפושע המועד, את הרצח בקול
נוע צפון ואת מעשי השוד המזויין בתל־מחכה
ו ילל־בליץ׳הסוהר,
עמם חרד
אביב• יושבבבית שטיין ועם^ וויס
משפטו שיתקיים בראשית החודש הבא ב
תל-אביב•

ג״בו ר י פו
אל דפי העתונות הגיע חמים יתים במדד
צית השנה שעברה :״פושע מועד הוגלה .
אילת,״ זעקו כתבי העיר הדרומית ,״המש־טרה
רוצה להפוך את אילת למחנה פוש

עים.״
גם חמים יתים 33 דייג ערבי מיפו, לא
רצה להשאר באילת, אם כי מסיבות אחרות
לגמרי מאלה של הכתבים הפטריוטיים. אח־רי
ימים אחדים התפרע בתחנת המשטרה׳
היכר, כמד, שוטרים, הוגלה בחזרה לעירו״
״גיבור יפו נעצר,״ סיפרו העתונים אחרי
ימים אחדים.
חמיס יתים החל את הקריירה המפוארת
שלו כ״גיבור יפו״ כבר בימי הכיבוש. ה־צעיר
הנמוך והחסון החליט אז כי הגיעה
השעה להתפרנס מכספם של אחרים. אחרי
שאירגן כנופיה של בעלי־אגרוף היה חמים
יוצא לשוד בצהרי יום, מתנפל על עוברים
ושבים, בוזז חנויות ואיטליזים, מבלי שאיש
מהקרבנות יעז להתלונן על מעשיו באוזניו
חוקרי המשטרה.
מם־עוכד לשודד. ימים עברו, עד שהצליחו
השוטרים לשים את יד החוק על
כתפיו הרחבות של חמיס. קטטה גדולה,
שהתפתחה בינו לבין בעל בית־הקפה חמך,
הביאה את יתים אל בית״הכלא. חמדן,
שלא פחד מחמים, סיפר לשוטרים את אשר
רצו לשמוע :״חמים התנפל עלי כשסכין
בידו,״ העיד במשטרה.
בבית־המשפט נידון חמיס לשנת־מאסר. כ־שיצא
מבית־הסוהר חזר שוב לפעילותו ה־קודמת
בסימטאות יפו הערבית, ושוב לא
הצליחו השוטרים לשכנע את קרבנותיו לה
עיד נגדו. תושבי רחוב 60 ביפו היו מגי־פים
את חנויותיהם, כשהיה חמיס עובר
ברחוב .״אין לנו מנוחה ממנו,״ היו מסס־דים,
מבלי שיעזו לפעול ולהתלונן במשט

לפני שלושה חודשים החליט לבסוף אחד
מתושבי רחוב 60 לשים קץ לתעלולי חמיס.
היה זד, עלי מוסד״ רוכל ירקות, שפקעה
סבלנותו. סכומי הכסף, שהיה נותן כמס־עובד
לחמים, הגיעו למאותלירות. הוא
פנה למשטרה, מסר עדות ארוכה באוזני החוקרים
.״הייתי נותן לחמים יתים בכל
שבוע סכום כסף, כדי שלא יתנפל עלי׳״
מסר בעדותו.
השופט פסק ששד, חודשי מאסר, ורחוב
60 נשם לרווחה. אולם רוכלי השילו ו־דיירי
הרובע הערבי חרדים כבר ליום בו
יצא חמים ך תים לחופש .״בית־המשפט די־יהודי
הוא רחמן מאד,״ אמרו השבוע ,״מה
יהיה עלינו כשיצא חמים שוב מבית־הסו־הרז״

יצטדיון רמת־גן, יום שלישי. אפור,
מלא אנשים זועמים, מקללים, מגדפים,
שורקים בזעם, מנופפים באגרופים באויר ולפעמים
גם בפני השכן. צעקות מחרידות.
שעתיים של מתיחות ורוגז׳ קריאות בוז
במקהלה. מכות בקהל, ובעיטות על המגרש.
לבסוף טקס עלוב שאיש אינו רואה אותו.
זה היה מאורע הספורט העיקרי של השנה
במדינה — משחק הגמר על גביע הכדורגל.
איצטדיון
רמת־גן, יום רביעי. צבעוני,
מלא קצת פחות, אבל אנשים עליזים. שמח.
האנשים חבושים בכובעי נייר צבעוניים,
צוחקים זה למראה זה, הרבה חתיכות, הרבה
מוסיקה ברמקולים. התחרויות על המגרש
מעוררות צחוק וחיוכים. המבצעים
מעוררים תיאבון. הכל מסודר ודופק טיס
טופ, נראה כמו פיקניק המוני בסרטים
אמריקאיים. אף אחד אינו צועק או מקלל
— חוץ ממתחרה אחד שפסלו אותו, ואשד,
ממקומות העמידה, הטוענת שגבר ניסה
לעשות מעשה מגונה בגופה. צודקת בהחלט.
אי־אפשר לעשות כבר מעשים כאלה במקומות
הישיבה? וה היה בצנוע במאורעות
הספורט השנה — הג׳ימקאנה החמישית.

חתיכות לרכנים
ף י מו כד ספורט התחילה הג׳ימקאנה
יי• בתהלוכה ונאומים, וכמו בכל התה
לוכות
רכב בראש אברהם שפירא. לכל
אחד אפשר למצוא יורש, אפילו לבן־גוריון
ולמשה דיין, אבל לא לאברהם שפירא.
זקוף על הסוס, לאורך כל שמונים ומשהו
שנותיו, לבוש מעיל כחול, מגבעת חומה,
עניבה אדומה ומדליות זהב, אין לו עדיין
תחליף. הקריין מסביר באנגלית לתיירים כי
זהו מנהיג ההגנה. וסוף סוף הם רואים
כי לא תרמו את הכסף שלהם לשוא.
לצידו של שפירא רוכב מועמד אחר
להובלת תהלוכות — השייך עודה אבו
מועמר שיש לו בנגב שבט בן שלושת אלפים
נפש 600 ,גמלים 20 ,סוסים, טרקטור
אחד ושלוש נשים, לפי סדר החשיבות.
קשה לשפוט לפי הוסעה אחת שלו אם חוא
מתאים כתחליף לשפירא, כשזה יזקין באמת.
הוא לא כל כך אקזוטי כמוהו בתלבושת
הבדואית שלו, אבל אחרי שייראה
בראש תהלוכת ותיקי ההגנה או האחד
במאי, רק אז אפשר יהיה לדעת בדיוק אם
הוא מתאים לתפקיד.
אחרי שני מנהיגי ההגנה והבדואים באות
החתיכות. בעצם, זאת היתד, צריכה להיות
תהלוכת מכוניות, אלא שטעם הקהל לגבי
מכוניות משתנה מדי שנה בשנה, ואי־אפשר
לדעת מה ישביע את רצונו. אולם
חתיכות נשארות תמיד חתיכות. אפילו וולס־סון
הנדיב מלונדון, שבנה לרבנים את
היכל שלמה בירושלים מהכסף שירויח בחברת
של שהפכה לפז, יודע שרבנים עומ־

הכלה החטופה

רוכב האופנוע, שעיניו
קשורות, היה צרין לע־הוראות
בן לוויתו שישב בגזירה.

טובים

שגמלים

לדברים

אחרים

דיפלומט במויצה
מלבד

לתעשית

נקניקים.

במריצה

על־ידי

אשתו.

פיו

הוא

משתתף

ותיק

בג׳ימקאנות.

לימקאנה ע מוסר השכל
תה!זאת תחרות ספורטיבית עליזח ומבדרת, ללא מכות, ללא קללות, וללא קריאות בוז
1במקומם וחתיכות במקומן. ועל גבי
נית משא מקושטת בשלטי פז, הושיב
:ע יפהפיות עם זרי פרחים שחשפו
;ל את רגליהן ועיניהן. קשה היה לין
לשם מה יש להן צורך בזרי פרחים,
י זה התברר מיד. הצלמים עטו עליהן
ערות הסתירו מיד את פניהן בזרי הזים.
לא רוצות להצטלם. מה שמוכיח
תיכות ורבנים אינם יכולים לחסות בצל
:אחד, מפני שאלה נדבקים ממנהגם
אלה.

כוק ג׳ונס וג׳סי ג׳יימס

— ן יחדי התהלוכה חלה הפסקה, כדי ל-
^אכול סנדביצ׳ים ולראות גם סמה תחרויות.
תריסר מכוניות מתחרות בנסיעה אחות
בשמיניות, בין חביות אדומות. תרי־אופנועים
עוברים מסלול מכשולים׳ היל
מעבר קרש על גבי גליל, צפצוף בתוך
כוי נסיעה, הרמת
ר תלוי על עץ
ש בין שני מוטות והנחתו בין שני
זזות אחרים. בג׳ימקאנח, כמו בכדורגל,
הפתעות. האלוף נשאר האלוף של הים
הקודמות — יהודה ענן.
ירק אז מתרחשת ההפתעה הגדולה8 .
שים עולים על המגרש, להופעת ראוה.
ומונה: ארבעה נערים וארבע נערות, בני

חכפר־הירוק, שבאו להדגים מה הם מכינים
להופעת הסוסיאדה שתתקיים בימים הקרובים
בכפרם. בוק ג׳ונס וג׳סי ג׳יימס, מי
יגול עפר מעיניכם וראיתם איזה יורשים
קמו לכם. בעצם, מוטב שתנוחו על משכבכם
בשלום.
ארבע הנערות החמודות במכנסים כחולים
וחולצות לבנות, המנסות לשוא למנוע מהסוסים
לאכול את הדשא באיצטדיון, מחזיקות
בידן שושנים במקום מגלבים. אתם
שומעים ג׳ונס וג׳ימס? שושנים. זרים של
שושנים בהם הן מצליפות בסוסים. והנערים?
אלה זורקים לאסו איש על רעהו, לקצב
דפיקות הטנבור של המורה לריתמיקה
הכורעת ברך מאחורי הסוסים. אם יעקב
אורלנד כותב מחזה תקומה המוני בחיפה,
יכולה המורה לריתמיקה של הכפר־הירוק
לביים בשקט חזיון של המערב הפרוע.
אחר כך עוד תחרויות. עשרים רוכבי
קטנועים מוכנסים לתוך מעגל, כשבידיהם
מקלות עץ מחודדים. לכל אחד מהם קשור
סלון לכסא הקטנוע. כל אחד מנסה לפוצץ
את בלון חברו. הקרב מתנהל בשיטת שמור
לי ואשמור לך. כל אחד מנטה לברוח ולא
להתקיף. עד שיענקלה חודורוב נכנם למערכה.
הוא מסתער על הרוכבים בזה אחר
זה, מפוצץ בלונים באותה קלות בה הרחיק
כדורים מרשת שער ישראל. אלא שנופלים
ההולכים ראשונה, ויענקלה מוצא בין הראשונים
מהתחרות.
בתחרות אחרת מובילים נהגי מכיניות
את בנות זוגם עד לקו מסוים, מחזירים
אותן במריצות. לדוחף המריצה של חבצלת
דרור, מי שהיתר, פעם מלכת היופי של
ישראל, נגמר הכוח באמצע, והוא משאיר
אותה עם המריצה בצד המגרש. פשוט
יותר לזכות בתחרות יופי מאשר בתחרות
מריצות, מפני שבתחרות יופי אף פעם לא
נגמר לגברים הכח באמצע.
״דן־דיגי־דן על הסוס הלבן״ ,נוהגים
צברים בני 5לקרוא בקול כשהם רוכבים
על גבות אבותיהם. בשבטו של שייך עודה
הסגנון קצת שונה. שם אומרים ״דן־דיגי־דן
על הגמל הלבן״ ורוכבים בגיל 5על
גמלים אמיתיים. והבדואים הגדולים של
שייך עודה באו לג׳ימקאנח כדי לעשות
לגמליהם פירסומת לא רק כבשר נקניק
משובח אלא גם ככלי רכב מהיר וחסכוני.
להוכחה, חטף רוכב גמל צעיר, בדואי צעיר
אחר מחופש כבידואית, מיהר לברוח עמו.
אבל אחרי 50 מטר כבר השיגו אותו חבריו,
שכחו שהם נמצאים בהצגה והתחילו
להכות אותו ברצינות.

שמונה כלבנים של המשטרה עולים עם כלבי
הזאב המחונכים שלהם. הם עושים כל מה שאומרים
להם. הכלבים, כמובן. ואמא אחת בשורה ,13
גוש ,8כסא 9יכולה להגיד בקול לבנה בן ה־:6
״אתה רואה, הכלבים שומעים בקול השוטרים הרבה
יותר ממה שאתה שומע בקולי.״
לוקחים 12 ילדים וילדות של המכבי־הצעיר ומח־ביאים
בכובעה של אחת מהן חפיסת חשיש. מביאים
את כלבת המשטרה המפורסמת, לאסי. לאסי הולכת
מילד לילד ולא מוצאת אצל אף אחד, להפתעת
הכל, שום גרם של חשיש. אפשר היה לחבר המנון
חוש למכבי הצעיר :״מכבי צעיר צועד על הכביש /
מסתיר מעיני המשטרה קצת חשיש אבל לא.

לאסי גילתה לבסוף את הכובע עם החשיש, הביאה
אותו מיד לסמל שלה.
מלבד גילוי חשיש אצל ילדי הנזנבי־הצעיר תיפסים
כלבי המשטרה לפעמים גם גנבים. מביאים מכונית ואיש
משטרה לבוש כגנב — בבגדי גנבים מיוחדים שאינם
רגישים לנשיכות כלבים — גונב מתוך המכונית תיק
עור. במקום לברוח אל בין הקהל הוא בורח אל
מרכז האיצטדיון, ושם הוא מחכה עד שכלב המשטרה
מתנפל עליו ומחזיקו עד לבוא השוטרים. זה היה
כלב מיוחד לגילוי גנבים.
אומרים שכשהוציאו את הכלב דרך במת המכובדים
הוא רצה לנשוך ולתפוס כמה אנשים שישבו שם.
אבל השוטרים לא נתנו לו.

לאשי מגדה חשיש

:י-המשטרה הראשונה
בחג סוכות׳ י י לגלות מחבואי
קכבי־הצעיר.
העולם הזח 1097

ך* חלל! החינוכי של הג׳ימקאנה מתחיל
ן | ברגע בו עולים השוטרים על המגרש.

מלחמת הברונים

דובב וספה, שנפל מקטנועו בעת שניסח לפוצץ בלון הקשור למושב
יריבו, היה קרבן ראשון בקרב משעשע של רוכבי קטנועים. כל

;חואחיוז זרו רנריזויח יסריס. כל אחד בשווי ש? 110 לירות׳ ר״רריררלר ר*נצ

הווי

רדיו

תפאורות לתפארת

תחנות
קו ל מ טנגיי ר

שר התחבורה, אלוף משה כרמל, קורא לנוער לפעול לזהירות בדרכים.

ת מונו תמדב רו ת
חכר הנהלת ״אגד״ ,מר דוידזון
(למטה, נואם) סיפר על חלקו של
הנהג במאבק למען העצמאות.

שמואל בנקלר, כעל הזקן, הוא
אייד מ״יהעים מדריכי הטיולים
של ״אגד״ ,שהדריך כטיול זה,,

ערב ערב, בין השעות שמונה לתשע,
יכולים מאזינים שנפשם קצה בשידורי קול-
ישראל או גלי צה״ל, להאזין לתחנה עברית
נוספת בגל קצר 31,9מטר. התחנה המסתורית,
המכנה את עצמה בשם קול־תקוה,
אינה תחנת שידור של מחתרת חדשה. אין
היא עוסקת כלל בנושאים פוליטיים; במשך
שעת השידור היא משמיעה רק קטעי מוסיקה
ובעיקר קריאות מתון כתבי הקודש, ה־תנ״ך,
הברית החדשה, קטעי פרשנות, מזמורי
תפילה ופרקי חזנות, שמטרתם מוגדרת
במשפט המסיים את השידורים :״עם
ישראל הוא העם הנבחר, מתוכו נולד ישוע
המשיח, שיביא את התורה לכל העמים.
עם ישראל יקבל את המשיח בארץ הקודש,
איפה שהמשיח ימשול.״
בעלי התחנה הם חברי אגודת היהודים
המשיחיים, כת דתית של יהודים המאמינים
בישו, אינם רואים סתירה בין יהדותם, ציוניותם
ואמונתם בו כמשיח. קשה לתאר שמדינת
ישראל היתד, נותנת לתחנה מעין זו
לפעול בתחומיה, על כן מגיעים שידורי הכת
מטנג׳יר. בעיר האפריקאית הבינלאומית,
בה רשאי כל אחד להקים תחנת שידור, הקימה
חברה אמריקאית תחנה בשם קול נ1נ־ג׳יר,
השכירה שעה לערב לאגודה המשיחית
האמריקאית, אגודת יהודים משיחיים באר־צות־הברית,
המממנת את התכנית. האיש
העומד מאחורי התכנית הוא הרברנד יעקב
בלום. בלום, תושב ירושלים, יליד ראש
פינה העובד במיסיון האמריקאי, רואה את
עצמו כיהודי לאומי. מדי פעם הוא טס ל־חוץ־לארץ,
מכין מספר תכניות לחדשים הבאים,
מקליט אותן בקולו הוא על גבי מכי
שיר־הקלטה, וחוזר לארץ.
בישראל אוסף הרברנד בלום מכתבים ממאזיני
התחנה, שברובם פונים אל כתובתו
המשודרת, אחרי שגילו את התחנה המסתורית.
הסביר הרברנד בלום את מטרת התחנה
:״כמו מטרתו של החידון התנ״כי —
?הפיץ את ידיעת התנ״ך והברית החדשה
בין עם ישראל, בעיקר בישראל, אבל גם
בין יהודי חוץ־לארץ.״

גלים קצרים
טי סהלחלל
אנשי המאדים יפלשו באחת השבתות
הקרובות למקלט הרדיו שלך. קול-
ישראל, העושה הכל כדי לתבל את לוה
תוכניותיו המשעמם ברוטב בידור, אימץ
לו את רעיונו הישן נושן של אורסון זדלס,
ילעיט את קהל מאזיניו במשדר חללי אחד
כל שבועיים, בשבת כמשקל כנגד
ל״קלות ראש״ בידורית זו, תשודר בשבת
השנייה, באותה שעה, תוכנית מדעית ממש
לא קרכה משפחתית הביאה את
חנה בן ארי (ניניו) לערוך את המשדר
ארבעים שנות הבימה, בו נשמע אף קולו
של בעלה, אברהם ניניו. חנה קיבלה לידה
את ריכוז המשדרים האמנותיים, לאחר
נסיעתה של בלה ברעם לחו״ל
תדריך 500 ילדים ונערים השתתפו בטיול הגדול שנערך על־ידי ״אגד״ לזוכים בחידון החופש
הגדול. הילדים יצאו ממקום הריכוז בתל־אביב לירושלים, בה נתקבלו במסיבה חגיגית
על־ידי שר התחבורה, אלוף משה כרמל, שברך את המטיילים ועמד בדבריו על האחריות
ההדדית המוטלת על הולכי הרגל, המסיעים והנוסעים לשמירת הסדר והמשמעת בדרכים.
אחר סיפר מר דוידזון, ממזכירות ״אגד״ ומודתיקי התחבורה, למטיילים הצעירים על
תולדות התחבורה בארץ ועל מאבקיו והישגיו של הנהג ששימש בכל תקופת הבניין,
ההתישבות וההגנה סמל ההיערכות החלוצית. לבסוף חולקו לילדים מתנות *אגד״
ובחזרה סיירו גם בחבל עדולם. מובן שמשך כל הטיול קיבלו המטיילים הסברה ממדריכי
הטיולים של ״אגד״ וכן ערך השוער יעקב חודורוב (ראה תמונה למעלה, חודורוב
במרכז) ,שנתלווה לטיול, לילדים חידון ספורט שגרם להתלהבות רבה.

עשויים להיות

המשדרים המפורטים מטה
מעניינים. שינויים אפשריים.
• החינוך הערכי( .קול ישראל, יום
ד׳ )20.00 ,סימפוזיון על החינוך העכשווי

במדינות ערב, במסגרת הסידרה זרקור על
המזרח; המשתתפים: אנשי משרד החינוך.

40 שנות הכימה.

(קול ישראל,

יום ד )22.00 /הקלטה מחגיגות ארבעים
השנה לתיאטרון המוסקבאי מאולם הבימה.
בתוכנית: מלל והמערכה השנייה של הדיי׳
בוק לאנסקי.

התיירים כאים.

(קול

קול צופר
ניו״יורק, אחרי שבגלל יום הכפורים
. 1נחלשה התנועה ברוב חלקי העיר, נוצרו
פקקי תנועה קשים ליד השדרה החמישית,
שם התכנסו אלפי יהודים רפורמיים
במכוניותיהם לתפילה בבית־הכנסת שלהם.

יש לנו תייש
ך יפורט כנינג, קליפורניה, זכה אזרח
. 4במכרז לגזימת הדשא של מרכז האימונים
הצבאי הגדול, אחרי שהוכיח כי.הדרך
החסכונית והזולת ביותר לגזימת הדשא
היא להעלות עליו תיישים.

תחרות בלתי הוגנת
^ ת ל ־ אכים, אחרי שהתגלה בית־בושת
^ בצריף קטן ליד בית־הספר תיכון חדש,
הציתו תלמידים את הצריף, שרפו את המזרונים
וכלי המיטה שבו.

פרט קטן

ך* ולס פורד, ניו־זילנד, גילו שלטונות
^ העיר כי לתחנת מכבי־האש החדשה,
בעלת מתקני האינסטלציה והשאיבה החדישים׳
שעלתה 80 אלף לי״ש, אין בכלל
הספקת מים.

המאזין הזהיר לא ייפתח את מקלטו בתאריכים
ובשעות המפורטים מטה פן ״טבע בגלי
השעמום.
• מפעולות ההסתדרות (קול ישראל,
יום ה׳ ) 19.20 ,צליחת הכנרת משמשת
הזדמנות לשבח במלל רטוב את ארגון הפועל.

• מדרום ומים( .קול ישראל, יום
ה׳ )21.30 ,קוטפי הכותן בלכיש ומגדלי העגבניות
בתענך עושים ככל יכולתם להצטרף
למקהלת שרי ההלל בהדרכתו של
אלימלך רם. קליטת עליה כפי שהיא מצטיירת
בעיני כותבי המאמרים הראשיים בדבר.

קול דודי

ך* לו ד׳ הגיעה לשדה־התעופה הצעירה
4אינטנגן רסורקיון ממגילה שבפיליפינים,
הודיעה כי באה לפי הזמנת עובדת סוציאלית
בתל־אביב, כדי למצוא חתן.

אוי לעיניים :
ך* כלקפול, אנגליה, גילה מפקח הבריג
אות, אחרי מחקר שערך ב־ 200 דירות,
כי רק בשלוש מהן מצא אמבטיות, מים
חמים בשש דירות, בתי־כסא נפרדים בארבע׳
ואילו מתקני טלביזיה חדישים היו ב־
125 דירות.

חוץ ומחץ

ך י לוד, אחרי שאל שדה־התעופה הגיע
1חייט שטען כי תייר שעזב במטוס קיבל
בטעות את מכנסיו הגדולים של לקוח אחה
שודרה הודעה דחופה למטוס להשאיר את
המכנסיים הגדולים ברומא, לקבל תמורתם
מכנסיים קטנים יותר, אך התייר הקטן לא
החזיר את המכנסיים הגדולים.

איזון שערים
ך ישטוקהולם, שבדיה, במשחק בין שתי
קבוצות כדורגל קטנות, ניתר השוער
יחד עם מגינו כדי להרחיק כדור משערו,
לא הצליח לפגוע בכדור, תפס במקומו את
אוזן חברו המגן ותלש אותה.

חלומות פז

ישראל,

יום ה )21.30 /קטעים מהצגתה האחרונה
של רביעיית התיאטרון, כפי שהוקלטו בזמנו
בתערוכת העשור.

^ ת ל ־ אביב, אחרי ששחקני התיאטרון
^ הקאמרי גרמו בעיות רציניות בהצגת
בגלל חגורה, באבלם בהצגה הראשונה גם
את הענבים שנועדו להצגה השניה, תלתה
הנהלת התיאטרון את המודעה הבאה על
לוח המודעות של התיאטרון :״השחקנים
מתבקשים לא לאכול את הדיקויזיטים״.

ך חיפה, אחרי שישראל דיין חזר ל־ביתו
ומצא אותו פרוץ׳ גילה כי גנב
אלמוני גנב את תיבת התכשיטים של
אשתו, שתה מתוך בקבוק היין של הבר
שלו, הוריק את תוכן המקרר במטבחו, נרדם
במיטתו עד שנתפס על־ידי בעל הדירה.

צו האופנה
•לוס אנג׳לס, ארצות־הברית, אחרי
^ שהעיריה ביקשה מהאזרחים הצעות לשיפור
פני העיר, קיבלה הצעה של אזרחית
שהציעה לצבוע את כבישי רחובות העיר
בצבעים שונים, כדי לגוון את הנוף.
העולם תזח 1097

בנאי שואלי ווסט־ על בגישתו עם חיה

חיה הגיעה
אד השיא!

מאת אי 11א\ מגיאי *-׳

איהאן מגיאר הגא בנזאי נורבגיבו צעיר. הגון שב
בישראל כבנזאי ה2ץ גרהע הגזוכשר גהוובנגיגז ביגהר.
איבאן, יריד יוגגברביה, שב 2ן יבר אה השכרהג
הגגגלנגנגיה, הגא הבהאי הראשי של אגלפני ההברבגה
בישראל, בייב נגר כה הבפר רב של ברבגיב \2בריב,
גהיה בהאי נגגגר לבהאי הברה ״גבנגה 24 איגה נגהה״.
אברי שבור הביגר באירגפה הגלה איגגאן ברשיהה גג
נגגברגה נגל נגתירה של הנגשייה היזגלגגנג הישראליה,
* ^ חרית קו פ ה ארוכה, לא מעודדת
ביותר, יש לי בשורות טובות עבור
אלה המתענינים בגורלו של הסרט הישראלי:
בשנה הבאה יתחילו בישראל בהפקתם
של שני סרטים, סרטי עלילה באורך מלא.
לא יהיו אלה אמנם סרטים ישראליים טהורים,
אלא סרטים שיופקו בשיתוף־פעולה
עם ארצות אחרות. אולם כאיש קולנוע
ישראלי אני מאמין שזהו הפתרון לבעיות
תעשיית הקולנוע בישראל, והתחלה של
יציאה למרחב.
לפני שבועיים חזרתי מיוגוסלביה. הוזמנתי
לפסטיבל סרטים שנערך שם, כדי לשוחח
עם אנשי תעשית הסרטים היוגוסלבית
על בעיות הפקה משותפת של
סרטים. ביקרתי בתעשיות הסרטים של ארבע
מדינות — יוגוסלביה, אוסטריה, גרמניה
ואיטליה — ואחרי סיור זה אני
משוכנע כי עתידו של הסרט הישראלי
הוא אך ורק בקופרודוקציה — הפקה
משותפת. הקופרודוקציה אינה גילוי חדש
של אנשי הקולנוע הישראליים. כמעט כל
מעצמות הקולנוע מיצרות סרטים בשיטה
זו, ולא מתוך אהבת עמים אלא מסיבות
כלכליות פשוטות. אין תעשיית סרטים,
ואפילו לא זו של ארצות־הברית העשירה,
שלא ייצרה סרטים בשיטה זו.
כי ההפקה המשותפת של סרט מבטיחה
לו שוק כפול וקהל כפול.
שום סרט ישראלי שנועד רק לשוק
המקומי, בו יש 150 בתי קולנוע, אינו

יכול להגיע — בגלל תקציבו — לשום
רמה טכנית מינימלית שהיא דבר מובן
מאליו בעולם, שלא לדבר על רמה אמנו־תית.
לכן צריכה תעשיית הסרטים הישראלית
לשאוף להפקת סרטים משותפת
עם תעשיות הסרטים של ארצות אירופה,
הקרובות לנו גם במנטליות שלהן וגם בנושאים.
כאן
אתם יכולים לשאול: אפשר להבין
שאנחנו רוצים לייצר סרטים עם מדינות
אחרות, אולם מדוע ירצו תעשיות סרטים
כמו של צרפת, איטליה או יוגוסלביה לייצר
סרטים ביתד איתנוי התשובה אולי
תפליא רבים, אבל תעשיות הסרטים הזרות
דווקא מעונינות בכך. ביוגוסלביה, למשל,
המייצרת כיום כ־ 15 סרטים ארוכים לשנה׳
מהם כחמישה ביצור משותף עם
ארץ אחרת, מקוים שאם יפיקו עמנו סרט
על נושא משותף, יוכלו להגיע לקהל הצופים
העולמי שיש בפוטנציאל לישראל
— קהל יהודי העולם.

סרט על חנה פנש
^ חריידיעדו ^ כות ^ הופ ^ ב5
\ י עתונות הישראלית על הסרטת סרט
אודות חיי חנה סנש, אני יכול להודיע כיום
כי הושג הסכם עם חברת אבלה פילם
בבלגרד, אחת משש חברות הסרטים היו־גוסלביות,
על ייצור סרט משותף אודות
חנה סנש. מאחר שפרשת חנה סנש מתר־

חיה הררית (שמאל) בחברת איבון דה־קרלו וכוכבת
קולנוע ספרדית, על גבי סירת־מנוע באחד מרחובות
ונציה, בעת הפסטיבל הקולנועי שנערך שם. חיה הופיעה בפסטיבל ככוכבת חברת מטרו
האמריקאית, זכתה להתענינות ולתשומת־לב צלמים ועתונאים, שהגדירוה ככוכבת העתיד.

שלושה נניס

חשת בחלקה ביוגוסלביה יצולם חלק מהסרט
שם, ושם יערכו גם הצילומים של אותו
חלק מהעלילה המתרחש בהונגריה. אולם
רוב הצילומים, כ־ ,750/0ייערכו בארץ.
בעת סיורי באירופה אמרו לי כמה אנשי
סרטים :״אילו רדתה לנו פרשה כמו
פרשת חנה סנש, היינו מסריטים עליה
לא סרט אחד אלא ארבעה סרטים.״ אולם
העובדה היא שבידינו אין עדיין תסריט
מוכן. מתוך רגש האחריות שיש לנו כלפי
הנושא, אנו רוצים להיות בטוחים שהחומר
שנוציא מתחת ידינו יהיה הטוב
ביותר. חברת אולפני ההסרטה בישראל,
שהיא השותף הישראלי בסרט, אספה עד
כה את כל החומר שנכתב והקיים על הנה
סנש, כולל פירסומים בחוץ־לארץ וכולל
מחזהו של אהרון מגד שהועלה בהבימה.
על סמך חומר זה נבחר תסריט אחיד, שיהלום
את חשיבותה של העלילה.
טרם נקבע גם הבמאי לסרט זה. מה
שאפשר לגלות הוא׳ שאנו מנסים לעניין
בנושא זה את טובי הבמאים בעולם, מכיוון
שהמטרה היא להפיק סרט בקנה־מידה
בינלאומי. ויליאם ויילר, הבמאי האמריקאי
המביים כיום את בן־חור, מתעניין
בסרט. כמו כן מתעניין בו במאי
אוסטרי מפורסם והבמאי הספרדי ממוצא
הונגרי וידה, שסרטו מלאך עובר בברוקלין
מוצג עתה בארץ.
עכשיו אנו מגיעים לבעית התפקיד הראשי
של חנה סנש. אם לא יחולו הפרעות,
קרוב לודאי שתהיה זו חיה הררית
שתשחק את התפקיד הראשי. כידוע הוח־תמה
חיה לחוזה ארוך עם חברת מטרו,
אחרי שהוחלט על השתתפותה בתפקיד הראשי
בבן־חור. בחוזה יש סעיף המתיר
את השתתפותה בסרט, אולם מגביל אותו
לתקופה מסוימת ולשפה. אולם כל הגורמים
העושים את הסרט מעונינים שחיה
תקבל את התפקיד הראשי, ולמטרה זו יש
לסיים את כל ההכנות עד חודש יוני .1959

חיה ברומא

ברקיע

ויליאס ויילר, במאי הקולנוע האמריקאי המביים ברומא
את הסרט בן־חור, בו משתתפת בתפקיד נשי ראשי חיה
באולפני צ׳ינה צ׳יטה. חיה נראית בצילום בתלבושת בה
לה פיאה נכרית, נדי ששערותיה יראו ארוכות יותר.

ין ספל! שאם תופיע חיה בסרט חגה
סנש, הרי בשעה שסרט זה יופץ היא
תהיה כבר כוכבת מפורסמת בעולם. הסרט
בן־חור, המחזיק את השיא בסכום
ההשקעות שהושקעו בפרט אחד ביום מן
הימים, יופץ באביב ,1959 ואז ידברו על
חיה בכל רחבי העולם, מה שכמובן עשוי
להועיל לסרט ישראלי בהשתתפותה. אולם
לחיה יש גם זכות אחרת להופיע בסרט.
ישנת 1955 הייתי באנגליה כדי לסיים
את עבודות הסרט גבעה 24 אינה עונה.
באותה תקופה שהתה שם גם ׳,חיה, ומתוך
מגע משותף שהיה לנו עם נציגי
תעשית הסרטים היוגוסלבית, חיפשנו נושא
לסרט ישראלי־יוגוסלבי. הגענו אז לפרשת
חנה סנש ומאז אנו עובדים לקראת
מימוש רעיון הסרט.
ביקרתי אצל חיה הררית ברומא פעמיים.
ראיתי אותה באולפן וברחוב, ושוחחתי
עמה. אחרי פגישות אלה אני יכול לומר

שהיא הגיעה למקסימום ששחקנית קולנוע
יכולה להגיע אליו, מבחינת פירסו־מת
והצלחה. היא עובדת כיום עם ויליאס
ויילר, אחד מגדולי הבמאים בעולם, וזאת
בלבד היא עמדה שרק כוכבות מעטות בעולם
יכולות לחלום עליה. כפי שמשוחחים
באולפנים, סבור ויילר כי חי־ הררית היא
בבחינת גילוי חדש בשדה הקולנוע, פנים
חדשות וטיפוס חדש העשוי לזכות באהדת
הצופים. הוא חוזה לה עתיד גדול.
חיה מוקפת כל היום צלמים ועתונאים,
ותמונותיה יפורסמו בקרוב בעולם כולו.
כך, למשל, שבועון הנשים האמריקאי טק
קולס, הנפוץ במיליוני טפסים באמריקה,
החליט לפרסם סידרת מאמרים על ההיסטוריה
של האיפור. חברת נוטרו שיתפה
פעולה עם השבועון, וביחד הם בחרו בחיה
הררית כבדמות שתסמל ותדגים את
כל צורות האיפור בתקופות השונות. בעת
שביקרתי ברומא צילמו אותה במשך 12
שעות רצופות, עשרות תמונות בעשרות
תלבושות.

לא תנ׳׳כי, לא מלחמתי
ץ ^ לכדהפרט חנה סנש, שיופק בשי־
]* /תוף עם היוגוסלבים, יופק בחדשים הקרובים
סרט נוסף בארץ. גם הוא יהיה
קופרודויקציה עם תעשית סרטים גדולה,
שמבחינת ההשקעה הכספית שתושקע בו
יהיה הוא הסרט הגדול שנוצר אי־פעם בארץ.
אי־אפשר עדיין לגלות את כל הפרטים
על סרט זה, מכיוון שחלקם לא
התבררו סופית. אולם דבר אחד ברור
כבר כיום: כל העובדים הטכניים בארץ
יהיו עובדים ישראליים.
מלבד שני סרטים אלה, שיצורם בארץ
בחדשים הבאים הוא ודאי, יש גם מגע
עם יצרן אוסטרי על קופרודוקציה של
סרטים קצרים על נושאים קתוליים ועל
המקומות הקדושים, וכן מתנהל משא־ומתן
על יצור סרט גדול בארץ.
נפגשתי ברומא עם במאי הסרטים ה־אמריקאי־יהודי
המפורסם פרד זיננמן, שאף
הוא הביע באזני את התפעלותו החיובית
מחיה הררית. הוא מסיים כיום
חיתוך סרט בו משחקת אודרי הפבורן
תפקיד של נזירה. ניסיתי להתעניין מה הן
האפשרויות שזיננמן יבוא לארץ. הוא השיב
לי שהוא היה מעוניין מאוד בכך,
לא רק לבוא לביקור אלא לבוא לייצר
סרט. אלא שהדבר תלוי רק בדבר אחד:
בנושא מתאים, בסיפור. הוא גילה לי שכמה
פקידים ממשלתיים ישראליים הבטיחו
לו מומן לספק לו חומר, אולם לא
שלחו לו דבר• הוא נתן לי כמה קוי־יסוד
של הסיפור שהוא מחפש, לא תנ״כי ולא
מתקופת מלחמת השחרור, אבל שיהיה
אנושי־כללי ובעל רקע ישראלי.
אני סבור שאם נדע לכוון את ההתע-
גינות בנו בעולם הקולנוע לפסים נכונים,
תהיה השנה הבאה שנה של יציאת תעשיית
הסרטים הישראלית למרחב.

בתשלומיםשל 2 5ל״ילחודש
לל א ריבית

דמי ההרשמה 13ל״י
מחיר המכונה — 288.ל״י בלבד
צבע המכונה וגוון הרהיט לפי בחירה
קורס לתפירה וגיזרה ינתן לרוכשי ״דורינה״
אחריות ושרות מלא לחמש שנים

סו כ נו תרא שי ת: חברה להפצה, רח׳ פינסקר ,2ת״א
טל,29671 .
ת. ד,4420 .
חדרים ,418—28
בדבר סוכנים בשאר חלקי הארץ תבוא הודעה נפרדת

ואחרי ההו־הו, שקט

שפולםי !.ח ד

דודאים גודלו ואמדורסקי

להפסקת

נשירת שערות ומניעת קרחות
מאפשר . 1 :ה>*סלן ה טוחלטת של העשירה
.2הזימחת שער חדש
אחריות גמורה -במקרה של
אי הזגל ח ה, יומור הכסף

רדבי עיס

קד טטטיקום

בהנהלת סר א. רובין. בי וק וססטיקא • סדזפלם

תל־אכיב,

רחוב פיגסקר - 2טל 22128 .
אמחוז זמרה
טו בי ם ה שו ״ ם מן הארבעה
מאורע ללא תקדים אירע השבוע בענף
התקליטים הישראליים. חברת הד־ארצי הוציאה
לשוק אלף טפסים ראשונים של תקליט
חדש. תוך 24 שעות נאלצה החברה
להדפיס מהדורה נוספת של התקליטים, אחרי
שכל קודמיהם אזלו לגמרי ממחסניה. המפתיע
בעובדה זו היה שהתקליט החדש לא
נשא את שיריו של זמרוק אמריקאי, או
אמן בעל שם עולמי, אלא את שיריהם של
צמד צעירים ישראליים — הדודאים.
צמד הגיטרה הישראלי בנימין אמדורסקי
( )27 וישראל גוריון ( )22 הצליח לא רק
בשטח התקליטים. ברדיו — שיריהם הם
המבוקשים ביותר! ברחוב — הופכים שיריהם
לשירי העת העיקריים. הם עצמם
עמוסים הזמנות להופעות שבועות מראש,
הצליחו תוך חדשים מספר להגיע למעמד
אמנותי וכלכלי שאמנים רבים לא הגיעו
אליו במשך שנים רבות. השבוע אף חתמו
חוזר, עם האמרגן גודיק, יסעו לצרפת כנציגי
הזמר הישראלי למועדון אולימפיה.
שקט במקום צעקות. בפעם הראשונה
נפגשו בנימין וישראל, שניהם ילידי
ירושלים, לפני שנתיים ברביעיד, קולית שהקים
המלחין נפתלי אהרוני. בנימין, נהג
משאית, לשעבר חבר קיבוץ הראל, החל את
הקריירה המוסיקלית שלו כמנצח מקהלות
קיבוצים בהראל ובכפר־יהושע. ישראל היה
חובב שירה ואקורדיוניסט בינוני, שאחרי
שניצל את שהותו במחנה נוער בינלאומי
בבריטניה, ולמד מחבורת ספרדים לפרוט
על גיטרה, החליט לבחור בקריירה אמנותית.
הרביעיה הקולית הירושלמית בה שרו
השניים, רון־טון, לא החזיקה מעמד והשניים
נפרדו אף הם. בנימין למשאית שלו, וישראל
ללהקת הפנטומימה של ג׳וקי ארקין.
בערבים, אחרי ההופעות, היה ישראל יורד
למרתף מועדון התיאטרון, מרכז שם בעזרת
קולו והגיטרה שלו שירה בציבור. באחד
הימים, לפני כשנה, ביקר במועדון חברו
בנימין. לזכר הימים הטובים שרו השניים
דואט. מד, שאירע אחר כן הפליא אותם
יותר מאשר את מאזיניהם. שירתם השלווה
והספונטאנית כבשה לבבות. השניים החליטו
להמשיך לשיר יחד, בחרו בשם דודאים
משום שהוא גם עברי ויש בו גם צלצול
דומה לדואט.
מה המיוחד שבצמד גיטרה זה שהעלהו
מעל לרוב שאר זמרי ישראל? אין ספק
שהשניים הביאו חידוש ניכר לשדה הזמר
הישראלי. עד כה אפיינו את הזמר הישראלי
קריאות ה״הו־הו״ ,מחיאות־הכפיים הקצובות
וקצב ההורה הצעקני. הדודאים הוכיחו
שאפשר לשיר שירים ישראליים שקטים
ושלתים, בשירה עצורה ובהבעת תחושתם
הפנימית.

בידור

סלט • ר קו ת
הו פ ...ע ב רנו!...

(בצל ירוק) הוא
יותר מבצל בלבד. הוא סלט שלם, עשוי
מכל הבא ליד — מלפפונים טריים ורעננים,
עגבניות ששכחו מזמן את יום לידתן,

כמה חתיכות פילפל חריף, ובמה עלים
של כרוב חסר־טעם.
נדמה כי טבחי הסלט הזד, עסוקים יותר
מדי במטבחם. בעבדם ללא ליאות כדי
לספק ארוחות לחצי־תריסר במות, הם התרגלו
לתפריט אחיד ושוזר, לכולם. כן כולל
הופ ע ב רנו כמה קטעים המעוררים
בלב הצופה את ההרגשה שכבר שמע את
הבדיחה. האם היד, זה במועדון התיאטרון?
או שמא בלהקה צבאית? ואולי כבר נשמע
הדבר במה נשמע, או הוגד בחד־גדיא?
בדיחת המצלמה העתיקה לקוחה מן הקרקס,
בדיחת הפוקר ללא־קלפים מזכירה את
רביעית מועדון התיאטרון, הג׳ונגל המתעורר
נראה כאילו התעורר כבר כמה פעמים
יותר מדי. אוכל־האדם האוסר על בנו
לנגוע בבני־אדם מפני ש״לא נוגעים באוכל״
,הוא בעל זקן ארוך כאורך נהר ה־קונגו.
אולם
בצל ירוק שובה לבבות בכל זאת
— הודות לרעננותו, הודות לשלישיה טו־פול־זוהר״הנדל.
מרש חברי הכנסת הוא
חסר טעם, מפני שחיים חפר, שלא הצטיין
מעולם בעודף אומץ־לב, נזהר מלפגוע במישהו
היבול להזיק מחר. אולם גיבורי
התקופות, מערכון המראה את דרכי האהבה
של חמשה דורות, מאנשי ביל״ו, דרך גא-
פירי כופר־הישוב והפלמ״ח ועד לקפה
רוואל, נחמד ומלבב.
אפילו כשבצל ירוק דש בנושאים נדושים,
הוא משעשע. הסיפור על ״יצחק הסוף״,
האיש שלא היה ולא נברא, שזכה למודעת־אבל
גדולה בעתון המפלגה הודות לטעותו
של המדפים והופך נושא לנאומי־אבל, למאמרים
ארוכים ולאסיפות מפלגתיות, נראה
איך שהוא לקוח מן החיים. מערכונו
של אפרים קישון, המשכוכית, על נמיונה
של המפלגה לקנות את קולותיה של מעברה
מידי הבריון ההולך בראש העדר, מתקרב
לסאטירה פוליטית. אפילו שירו של חפר
על בריאת העולם בשנית, אחרי הפצצה
האטומית נ״וביוס הששי הוא ראה כי
מעשהו תם / ,וישבות מכל מלאכתו ולא
ברא את האדם חמוד.
כדי להצליח, על בצל ירוק להיות חריף
יותר, גם אמיץ יותר. אך גם כך יצליח
לפי שעה — כי הוא משאיר בלב הצופה
הרגשה נעימה, כמו אחרי פגישה עם אהבת־נעורים
עמה בילה פעם שעות יפות, וש־נשארה
נחמדה גם אחרי שקלטתר פניה
דהה במקצת.

מוסיקה
קלאסי, אבללכל
בישראל, בה משתגעים אנשים למוסיקה,
קשה יותר, כידוע, לקבל כרטיס מינוי ל־פילהרמונית
מאשר היתר יציאה. ולכרטיס
כניסה להופעות המיוחדות של ארתור רובינשטיין
עמדו השבוע אנשים בתור כמעט
כמו לאימה סומאק, לפני שגילו כי בעצם
הם לא שומעים את האוקטבות שלה.
אולם לאוהבי מוסיקה קלאסית טובה, בביתם,
ובמחיר מתקבל על הדעת (והכיס),
צצה השבוע קרן אור גדולה: היתד, זאת
פתיחת חברת הבת הישראלית של המועדון
המוסיקלי הבינלאומי, בעל שני מיליון החברים.
47ד
קותשלהנאה. המועדון המוסיקלי
פתח את משרדיו הישראליים ב־העולם
׳חדה 1097 -

רחוב אחוזת בית 6בתל־אביב, הזמין את
רבבות אוהבי המוסיקה הקלאסית בארץ להעשיר
לעצמם את ספריית התקליטים שלהם
מתוך מבחר של 600 יצירות קלאסיות
מוקלטות על תקליטי ארך־נגן מיקרו־שקע
בגודל של 10ו־ 12 אינצ׳ים, ששמיעתם
נמשכת 47 דקות.
עקרון המועדון — מחיר זול במיוחד לתקליטים
כתוצאה מתפוצתם הרבה — איננו
העקרון היחיד שלו. חשוב לא פחות הוא
עקרון ההגינות המסחרית: אין איש משלם
פרוטה מראש, אין איש מתחייב לקנות
תקליט כלשהו, ואין איש חייב לקבל את
התקליט, המובא ישר לביתו, אם איננו
מוצא חן בעיניו (באזניו, ליתר דיוק).

מאחורי הקלעים
אופרהב מו ע דון
עיבוד קונצרטאנטי

של אופרה ב
גרוש
מאת קורט ודיל, מכין להצגה אריה
(״אריק״) לביא, המתכונן להופיע בתוכנית
זו בשעות הערב המוקדמות באולם מועדון
התיאטרון• יחד עם אריק ישתתפו באופרה
בגרוש אשתו שושיק, אילנה רובינה, שחקן
המטאטא לשעבר אבא (״אבאל׳ה״) ורחל
אטס, שאת מקומה בססבטיון תתפוש
שחקנית הקאמרי אסתר גרינברג
מחלה פתאומית תקפה את אורנה פו־רת,
בעת ההצגה הראשונה של בגלל חגורה
ביום חמישי שעבר. אורנה, שאיבדה
לפתע את מחצית הטונים של קולה, המשיכה
והופיעה גם בהצגה השניה באותו ערב,
כשרופא התיאטרון ממתין לה מאחורי הקלעים
אחרי שהזריק לה זריקת ארגעה
מחזה אחד מכל מחזותיו של יגאל
מוסנזון, אינו נמצא על מודעת פתקאות
בכובע של תיאטרון זירה, עליה מפורטים
כל מחזותיו של מוסנזון שהוצגו על הבימה.
שם המחזה: זרוק אותו לכלבים
בתוכנית השניה של המוסיקול אולימפית
בתל־אביב, יציג האמרגן גודיק את צמד
הדודאים ואת אריק לביא כקונפרנסיה. אריק
ישמיע בתוכנית זו את שני שיריו האהובים
ביותר: הסלע האדום והרכבת, שניהם
של חיים חפר ויוחנן זראי. ריקה ויוחנן
יופיעו בתוכנית השלישית של אולימפיה
אחרי שגודיק הבטיח גם להם וגם לדודי
אים להופיע עוד הקיץ במוסיקול אולימפיה
בפאריס בית המשפט יהיה הנושא
המרכזי לתוכניתה הבאה של רביעית מוע־דון
התיאטרון. את התוכנית יכתוב יגאל
מוסנזון. בינתיים נשלמות עתה ההכנות לתוכנית
הימית של דן בן־אמוץ וחיים חפר
בבמויו של שמואל בונים ארבע
שעות תמימות ימשך טכס הפתיחה של
חגיגות ארבעים השנה לתיאטרון הבימה
בפעם השניה יציג התיאטרון
אהל המתחדש את הנערה והכושי מאת
סרטר. כמו בפעם הראשונה, גם הפעם, תהיה
השחקנית הראשית טובה פרדו, שעזבה את
האהל, הקימה יחד עם בעלה את התיאטרון
הכחול, חזרה עתה לצור מחצבתה האמנותי
בסירוב מוחלט נתקל משרד
החוץ הישראלי בבואו לבקש את חסות
התיאטרון הקאמרי לביקורו בארץ של ה|
תיאטרון היווני הלהקה התימלית .״ד,תאר״
גנות התיאטרון ושיקומו אינם מאפשרים
לו לטפל בכל דבר חוץ מעניניו הבלעדיים...״
היתד, תשובת התיאטרון
מודעה חתומה בחותמת מדור המיסים
של משרד האוצר מציג מנהל תיאטרון
פרגוד, הקריין אליהו גולדנברג, בפני כל
מי שמביע את חששותיו כי צירופם של
דז׳יגן ושומכר לפרגוד, לא בא אלא כדי
לחסוך את תשלום המיסים מצמד הקומיקאים
האידישאיים• כמי שראה את הנולד,
דאג גולדנברג לקבל את אישור האוצר ומשרד
החינוך להרחבת להקתו ולפיטורם
של השניים ממיסי שעשועים בהר
חבת עסקיו עוסק האמרגן גיורא גודיק
האוסף עתה תחת חסותו את מרבית ה־אמנים
הישראליים המופיעים ב״חלטורות״
בעצמם ויחד עם אמנים אחרים.
תדריך העולם הזה ממליץ על מאורעות הבידור
והאמנות, המוצגים השבוע ברחבי הארץ:
#בנללחגורה (התיאטרון הקאמרי)

— הצגה עליזה של גיבורי המיתולוגיה
היוונית, ההופכים את סיפורי המיתולוגיה
למיטלוגיה.
9דבר אל הקיר (תיאטרון סמבטיון)
— מדבר אל קירות מוגרבי ואל חובבי
ההומור והסאטירה.
9פיקולי על 1200 בובותיו מסחרר
עדיין, זה החודש הרביעי, את ראשי צופיו
מגיל 9ועד .90

הו פ ...עברנו!

(בצל ירוק) —

אמנון בועזי, ת .ד ,743 .חיפה. מאד נגע
ללבי מכתב איחוליו ליום הולדתי. לא,
יעל ישי, אני מצטערת לומר, לא ערכה
לי מסיבה. אינני הטיפוס שלה, כנראה. ואני
דווקא כל־כך משתגעת אחריה!
אני רוצה לשאול אותך, האם אי־אפשר
להשתגע כאן? אתה כותב לי :״המשיכי כדרכך
עד עתה בעקיצות ובהשמצת כל
יצור. כל עוד בזו הדרך תלכי, אנו ידידים

והנה ישנו בחור אחר, שהעדיף להישאר
עלום שם, ואשר כתב לי מכתב אישי, שגרם
לי לחשוב מיד על יום הדין. כותב
הוא, בין השאר נ כון שהערותיך למכתבים
המגיעים למדורך, הן בדרך כלל
שנונות וקולעות, אך אינן תמיד הוגנו ת...
לקראת השנה החדשה, אנא, הביני, כי לא
כל הכותב אליך נחון באותה מידת־שכל
שניחנת את. לא בכל אחד מהמשתתפים ב־מדורך
יש המעלות של טיפוס בעל רמה
בשטחים שונים. יופי, שכל ועוקצנות הם
חלק מהדברים הניתנים לאדם — יש שהם
מרובים, ויש בהם פחותים, ולא לאדם שליטה
על מיד ת ם ...בהתקרב יום כפורים,
שהוא לדתיים יום הדין ולחופשיים רצוי
שיהיה יום חשבון־הנפש — נסי לחשוב על
דרך ניהול מדורך. ולמען כל אותם הכותבים
אליך, וכל אותם הקוראים את הכתוב,
היי זהירה יותר בכבודם של אנשים שאינם
מוכרים ל ך ...אקווה כי תקבלי את דברי
באותה רוח טובה בה הם נכ ת בו...״
חכה, זה עוד לא הכל. משה גינזבורג,
מתל־אביב, חושב אחרת:
א ם את רוצה שמדורך ישתפר עוד
יותר, החריפי את הערותיך וחדדי את תוספות
העוקץ שלך ו אז
מה שמעניץ אותי הוא: אז מה?

ענים שהם בטובה שביחידות צה״ל, והם
מתכוונים, כמובן, לצנחנים — רוצה ביקר-
כן. אך ״אין אנו מתחייבים לקבל את ההצעה
הגבוהה ביותר, או כל הצעה שהיא,
אם כי כל המכתבים ייענו.״ חייכנה להם
מעל גבי תמונה, אם אתן רוצות להצליח
אצלם.

הערה מתוקה ששמעתי במסיבה כלשהי
יעל אשה נשואה אחת (מובן שאמרה זאת
אשה) :״מה שהיא אוהבת אצל בעלה, הוא
אשתו!״

דאו דווקא חתיך
לא )1097/6( ,באמת אינן מציבות תנאים
שתהיו שחורים עם עיניים כחולות, או להיפר,
או סטודנטים, או חתיכים. הן רוצות,
נישמו עמוק — ״שיהיו פשוט בני־אדם
עם גישה רצינית ויחס תרבותי לדרך מסוג
זה שתפקידה ליצור קשר אמיתי ויפה.״
בני ,25—35 בבקשה, צבע השיער באמת

גערת העזבוע

תראו מה יש לנו כאן. כומתה אדומה
(!)1097/1
״ראשית,״ אומר הוא, תוך טפיחה עצמית
על השכם ,״יש לי האומץ להופיע במדורך
בשמי האמיתי ולא כאותם מספרים, תרתי
משמע, שכה מאפיינים את מדורך (יגאל
צור, רמת־טיומקין, נתניה).״
״ובכן — לעניין — אני צוער, בעל כומתה
אדומה, נמצא בשלב הסיום של הקורס,
כך שקרוב היום בו אצטרף למשפחת הקצינים
הצה״לית. מתעתד להמשיך בלימודים
באוניברסיטה. פילוסופיה. מטבעי חובב
אני טיולים, פיקניקים לאור ירח, חוש הומור
וסתם הרפתקאות. הצרה היא שכרגע
אני אכול שיעמום זוזעתי, וזוהי הסיבה
העיקרית לכתיבתי.
״לשם הפגת שיעמום, שתיעשה על־ידי
חליפת מכתבים והיכרות פנים אל פנים,
ברצוני להכיר אחת בעלת דם, שתחביביה
יהיו חופפים לשלי, כך שנעבוד על גל אחד.
ביחס לצורה חיצונית, הרי עליה להיות
בעלת קומה ממוצעת והופעה נאה בעצמך
תביני שגם אני לא הכי מכוער בעולם,
ויש הטוענים שקלסתר פני גובל עם יפי״
תואר.״
צנחן או לא צנחן, צוער או לא — הוא
נשמע ככל טפשעשרה אחר, אם תשאלו
אותי. אבל אני יודעת שלא תשאלו אותי.

רומו שר עורם

( )1097/9הן ממטרות. תארו לכם את
גילן, אם הן מבקשות להתכתב עם שלושה
בנים בני . 11—12 הן נורא משתעממות בערבים
וכל הבנים בכיתה שלהן הם נורא
גועליים. העלמות מבקשות תמונה.

שמה: שלומית נקר.
היתה פקידה בחוות גדנ״ע באר אורה.
כיוס פקידת במפקדת פיקוד גדנ״ע.
מצולמת בתמונה, בחווה.
מתכוננת להתחתן בקרוב עם אחד ממדריכי
החווה בשם איציק.
אוהבת לאסוף צדפים יעל חוף אילת, וחול
צבעוני בהר החולות על־יד באר אורה.
עמוד נוח.

כל־כך לא חשוב, אך הן ראו, משום מה,
צורך לציין שאחת שחרחורת והשנית ג׳ינ־ג׳ית,
שאחת פקידה והשניה אחות. כמובן
שהן משתגעות אחרי ספרים והצגות וטיולים
ופיקניקים. וספרים.

טניס עד השודחן
( )1097/4דומה מאד לכל בת 17 אחרת,
פרט אולי לעובדה שהיא בלונדית אמיתית,
ואוהבת לשחק טניס שולחן. לפני שאתה
שולף את הגלובוס: יש לך תמונה?

הנה למשל 1097/7שפרט לשגיאות
הריהו עושה רושם חבוב ביותר— :
לא אוכל לספר את כל מה שהנני
מרגיש בהימצאי הרחק מנפש אדם, אי שם
במעמקי השימום. אם הייתי יכול לתרגם
את אשר קהלת אמר ״מוסיף דעת מוסיף
מכאוב,״ לגבי בנות המין החלש, הרי נכון

כיתה שלמה של טירונים 1097/5הטו
23א
בי בי ם ד 174ס ״ מ

הסקסים שדו

מיכרז

בל הבנים גועליים

אורי אקרא?ו

רוצה להתכתב עם נער ערבי נוצרי? נסי,
איפוא, לעשות זאת עם ( )1097/3הטוען,
כמו בני גילו התל־אביביים, שהוא מוכן
להתכתב על כל הנושאים העומדים ברומו
של עולם, חובב קריאה, ספורט וטיולים,
מוסיקה וקולנוע ,)1097/3( .שכחתי לציין,
הוא בן .22

הוא איסד חתיכה

הוא בן מושב, קצין בצנחנים, ולא יכול
להסתדר. ברור. הוא איבד חתיכה. אז שמעו
מה קרה לו:
סיפור הפרשה ודאי מוכר לך מהרבה
מכתבים אחרים. סיפור שבעיניך ודאי
משעמם ובנאלי, אך עבורי אין הדבר כך.
״ובכן, במוצאי שבת ,20.9.58ב־,10.45
נסעתי באוטובוס מתערוכת הקיבוץ להדר־הכרמל.
מולי ישבו שתי נערות, כנראה
בנות קיבוץ. ובוודאי תצחקי לביטוי אהבה
ממבט ראשון, אך כך זה היה. כמובן לא
בשתיהן. היה לה שיער בלונדי. היא לבשה
חולצה לבנה ומכנסיים כחולים. האוטובוס
עצר, הן ירדו, ועד שהספקתי לרדת, הן
נעלמו בהמון פרסמי משהו, אולי יד
הגורל תזמן אותו גליון לידי אותה נערה.
וממנה אבקש לשלוח לי מכתב. יש לי איזה
חוש האומר: היא ת ענ ה ...אני בן מושב,
משוחרר כחצי שנה מהצבא — קצין בצנחנים
1097/8לידיעתך.

על נ? אחד

דורית רוצה שיקראו לו אורי, אחרת היא
לא משחקת. ולא סתם אורי, אלא אורי כזה
מין המתעניין בספרות וביולוגיה, והוא חבר
בתנועת־נוער. מה אתה חושבים, שסתם
ואסנת רוצה להתכתב, טוב, אז מה יש? על
ספרות וקולנוע, עם תלמיד תיכון, שאוהב
נורא לעשות שמח בחברה. שתיהן מאד
בנות 15 ומאד (.)1097/2

הוא ל די די ...למרות הסקסים (אני שוברת
את הראש ולא מצליחה להבין למה חת־כוון)
הקיימים בי, לדעת רוב הבריות, הרי
עדיין אני עסוק בחיפושים, כמחפס מחת
בערמת קש, אחר בת זוג מתאימה.
״איני איש קיבוץ, אבל כנראה לי שהטיפוס
אשר יתאים לי אינו מן העיר הסו־ענת.
הטיפוס הנראה לי נגד עיני הוא של
בחורה נחמדה ועליזה, אשר תיטיב לחת־זזכח
על כל נושא, החל מתעופה וגמור
בפילוסופיה של קנט וניצ׳ה. לא אל פחד.
איני חוקר על הגזע של בת זוג תי ...אבל
עליה לדעת למפרע. הנני שונא מושבע של
ריקודים ובעיקר סלוניים. רצוי שתהיה
מתל־אביב והסביבה (הוא חזקא לא רוצה
מן העיר הסואנת) וגילה לא יעלה על .19
אומרים עלי שאני נחמד. אולי? כנראה
בגלל עיני הירוקות. הנני איש צבא. לא
אקרא לעצמי ג׳ובניק, אבל הנני מפיק את
מלוא הסיפוק מעבודתי ...אני רגיל לתגובות
תוך שברי שניות, אבל הפעם לא
אפריז בדרישותי. רק, אנא, דעי שחבל לשמור
חוזיות כה רבות בתוכי. יבוא יום
ואתפוצץ.״

ל־( 23 )1097/10 אביבים ו־0 174״מ. פרט
לכך הכל דומה: רוצה להתכתב עם נערה
שגילה נע בין ,18—21 רצוי ירושלמית,
על אתן יודעות מה.

ציפ 1ר(!סנה
לחשה לי...
הנהלת סמבטיון, אני שמחה לומר, החליטה
לעשות משהו בקשר לתלבושות של
רחל אטאס בדבר אל הקיר. היא הזמינה
שמלות אצל האנדשל קטימטמור, הגברת
רו ד ר. הם מבטיחים. שאפילו מרשעת
כמוני לא תמצא בהן פגם נראה ש־ 1
המתיחה לא תמיד משתלמת. אחרי שהם־ 1
סובב שחקן סמבטיון זאבכר לי נ ס קי
עם ש מ עון ישרא לי בקריית הציירים !
בצפת והשמיע קולות ורעשים של תייר
דרום־אמריקאי, המעוניין לרכוש תמונות,
ומתח כסה ציירים ידועים שכירכרו סביבו
— חלה בדלקת הריאות. הוא הספיק
להופייע בחלק מן ההופעה בגן־יבנה, נש־אשתו,
זהבה שהיא אחות במקצועה, מד
ריקה לו מדי פעם זריקות. את מקומו בהופעה
מילא הבמאי, שהוא גם שחקן,
גדעוןשמר, מבלי שיטעה טעות אחת.
ידידיו אומרים שהוא עומד לנשל את גרשון
פלוטקין מתוארו נ מ לן המחליפים.

טרי ורענן אם כי לא די חריף.
העולם הזה 897ו

ספרים

אנשים
משמרת הנ שי א

מקור
* :ר א שי ת
פרקי העלייה השלישית (צבי ליבנת
— הוצאת ספרי גדיש — 188 ענזודיס).

מרבז ״דחף״ :רחוב אלנבי ( 123 בבר המושבות)

שידות נלסול ש
משרד הפרסום ״דחף״ האמין מאז ומתמיד במספר שלוש.
לאחרונה אף הנהיג שירות משולש ללקוחותיו. כל מודעה הנמסרת
לעיתונים דרך משרדי ״דחף״ מופיעה (ללא כל תוספת, רק
במחיר העיתון) גם בעיתון, גם בחלונות הראווה של משרדי
״דחף״ ,וגם בעלון ״דחף״ המופץ מדי שבוע.
כדי להשלים (יותר נכון יהיה להגיד, להשליש) את השירות
המשולש, הרחיב ״דחף״ לאחרונה את רשת משרדיו לשלושה,
ועתה אפשר למסור מודעות לכל העיתונים׳ בכל אחד משלושת
משרדי ״דחף״ ,המצויים בשלושת מרכזי המסחר והדיור של תל־אביב
:״דחף״ בדרום העיר, ליד כיכר המושבות, ברחוב אלנבי
; 123״דחף״ במרכז, ליד מוגרבי, ברחוב בן־יהודה 7ו״דחף״
בלב תל־אביב החדש, מול קפה כסית, ברחוב דיזנגוף . 116
כך יכול כל איש, ללא טרחה מיוחדת, למסור את מודעתו מן
המשרד הקרוב ביותר, לקבל ייעוץ מקצועי, שירות מהיר וסיוע
נאמן. ועדיין אין זה הכל :״דחף״ מקל על מינויי טלפון, מאפשר
להם למסור את מודעותיהם דרך הטלפון. מספרי הטלפון הם —
״דחף״ אלנבי 63557״דחף״ בן־יהודה 26014״דחף״
דיזנגוף — .29952

באוירה גדושת שמועות שוזא (״נחתם חוזה
בין ממשלת אנגליה ורוסיה על הוצאת
אנייה מלאה יהודים מרוסיה אחת לשבוע״)
נפתחה העלייה השלישית בחנוכה .1919
היתד, זאתה האנייה רוסלאן שהביאה 671
עולים ליפו. לא בל_ עולי העלייה השלישית
באו ארצה בדרך פשוטה כל כך 4500 .
מהם, למשל, ניצלו את העובדה שקונסול
בריטניה בוינה היה נותן אשרת כניסה ל־ארץ־ישראל
לכל אזרח ארצישראלי לשעבר.
ומכיוון שהוכחת האזרחות באותם ימים
היד, נאפוס (דרכון) תורכי, הרי בעזרת מומחים
להכנת נאפוסים תורכיים מנייר ממו־עך
עלו אלפי חלוצים מגליציה וצ׳כיה ארצה
לא כעולים אלא כתושבי הארץ אשר
עזבוה, כביכול, בפרוץ המלחמה ועתה הם
חוזרים ד,ביתד״
באותה הזדמנות פתרו עולים־״חוזריט״
אלה גם את בעיית מחסור כלי העבודד, ב־ארץ־ישראל
של אותם הימים. כדי לחסוך
את הוצאות המשלוח והמכס נקנו בוינה
מאות מזוזדות, שלכל אחת מהן הוכנסה
מערכת כלי־עבודה. המזוודות חולקו בין
העולים ואלה, ברדתם מן האנייה ביפו,
היו מוסרים את המזוודות לבאי־כוח הפועל
הצעיר (אבי ההסתדרות ומפא״י) בנמל.
שיטה ששוכלה לטובת אינטרסים יותר
פרטיים, וביתר יעילות, עם עליית המדינה.
בסיטונות. פרקי עלייה אחרים מספרים

• בית העולים הראשון בתל־אביב, המאכסן
כיום את בית החולים העירוני
הדסה.
• קבוצת שבע נערות השומר הצעיר
מסטרי שבפולין שעלו במלוכד — סביב
בחור בודד אחד — וזכו לכן, בצדק, בתואר
קבוצת והחזיקו*.
• על שלושה קונסולים בריטיים, ב־קושטא
התורכית, ביאסי הרומנית ובריגה
האסתונית, שסברו כי מכיוון שלציונים הובטח
בית לאומי הרי להם חלק ונחלה בשלטון
ולכן הסתפקו הקונסולים הנ״ל בתעודה
מטעם כל מוסד ציוני שהוא שלפלוני
מזומנת עבודה בארץ־ישראל על־מנת
להעניק לאותו פלוני אשרת כניסה (עד
שמוסד ציוני מסויים הזדרז ושלח כמה
אלפי טפסים, ללא שמות, המאשרים קיום
מקומות עבודה — ישר לידי הקונסול ביאסי).
כסמליות.
שגם הירחמאלים באו ארצה
עם העלייה השלישית, מוכיח המעשה
הבא:
״ביקשנו לקשור קשרים ויחסים עם מנהלי
הרכבת (על־מנת להחדיר בה פועלים
עבריים) בדרכים טהורות. שוחד לא נהגנו
לתת, הן מטעמים מוסריים והן מתוך הנחה
שהאנגלים אינם תורכים והשוחד זר לרוחם(
.אך) משבא הצו מגבוה שכל הקצינים
(האנגליים, שניהלו את הרכבת) ישתחררו
מהצבא ויעברו לחיים אזרחיים,
הגינו רעיון להכין למשתחררים הפתעה.
אחד מאנשינו ניגש ללוד והודיע לכמה
מנהלים כי לכבוד יום שחרורם (מן הצבא)
והתחלת עבודתם כאזרחים תוגש להם תשורה
— חליפה אזרחית. כמובן, הוסיף נציגנו,
לא החליפה כשלעצמה הוא העיקר
כאן, אלא סמל השחרור ממדי המלחמה.״
בכורדית. היה זה רק צד אחד של
כיבוש העבודה בראשית שנות העשרים.
בימים ההם, בהם נאלץ וועד הצירים (אבי
הוזעד הלאומי וסבה של ממשלת ישראל)
לשלוח צעירים למצרים על מנת להשתלם
בנהגות, באין נהג עברי אחד בארץ, לא
היה בארץ גם סבל יהודי (מלבד אלה שנשאו
סלי ירקות מן השוק אחרי הגברות
וזכו, משום כך, בתואר סבלי נשים) .כן
היו: פועלי בניין יהודיים — 32 במספר.
כאשר ניסו לפתח את ענף הדייג הביאו
דייג מומחה מסאלוניקי. זה ידע לדבר רק
ספניולית. מכיוון שאיש מאשכנזי העלייה
השלישית לא היה יכול להידבר אתו הוחלט
לבסוף להביא אליו שני דייגים ספרדיים
מטבריה. אך כשאלה. הגיעו ליפו נתגלה,
כפי שאפשר היה לצפות, כי הם אינם דוברים
מלה ספניולית — הם היו כורדים.
ורק כורדי היה מאמין כי על יסודות כאלה
תקום תוך שלושים שנד, מדינת ישראל.
* ישעיהו ד: והחזיקו שבע נשים באי(!)
אחד.

ערב חג הסוכות ביקר נשיא המדינה
יצחק כךצכי בביתו של הרב יהודה
ליב מיימץ וסייר בספריתו הפרטית.
ספרית הרב מיימון, המכילה כ־ 80 אלף
ספר, נחשבת לאחת הגדולות בספריות הפרטיות
במרחב. נוכח ארונות הספרים הגדושים
העסיקה את הנשיא בעיה מטרידה
:״כיצד מתגבר הרב מיימון על הזבובים?״
השיב לו הרב בפסוק :״ברצות
אדוני דרכי איש, גם אויביו ישלימו עמו״
בעת ביקורו לאחרונה של נדבן
עשיר בבית הנשיא בירושלים הופתע האיש,
כאשר הכניסה אותו אשת הנשיא
רחל ינאית לחדר ד,אורחי* שם ראה
שוטר שותה תה בחברתה. אחרי דקות
מספר, כאשר שאל הנדבן אם הנשיא יהיה
מוכן לקבלו, השיבה לו רעית הנשיא:
״תצטרך לחכות קצת עד שהשוטר יגמור
לשתות את התה. מכיון שאסור לשוטר
לעזוב את משמרתו, יצא יצחק להחליף
אותו על יד השער שיחה מענינת
התפתחה השבוע במסיבה דיפלומטית ב־או״ם
בין נציג• עיראק החדשה האשם
ג׳דאד לבין כתב העולם הזה בניו־יורק
דוד הורוביץ. אחרי שד,שגריר העיראקי
שתה לחיים עם העתונאי הישראלי( ,ראה
תמונה) ,התעניין במצע הפעולה השמית
ובפרשת שליחותו של ציון בן־אפרים (ראה
מכתב העורך) ,חיווה ג׳וואד את דעתו על
שורה של בעיות, הביע את דעתו כי לקודמו
לתפקיד, פאדל אל־ג׳מאלי, מגיע
כל עונש שיוטל עליו מפני שהוא ״ריאקציונר״
על פגישה אחרת בין ישראלי
לערבי סיפר השבוע יגאל אלון,
בכינוס החברה לחקירת ארץ־ישראל ועתיקותיה,
בצפת. כאשר סיפר אלון כי שוחח
באנגלית עם סטודנט ערבי על ״כוסית
וויסקי״ שיסע את דבריו כלשה שרת
בשאלה :״ממתי שותים וויסקי בכוסיות?״
השיב אלון :״בעניו זה בקי השירות הדיפלומטי
יותר מאשר חייל כמוני
כשעלה למחרת היום הארכיאולוג יגאל
ידין על הבמה באיילת השחר, כדי לפתוח
בויכוח הגדול על אמיתות ספר יהושע,
מצא כי כיושב־ראש אותו מושב התמנה
אברהם כירן, נציג ישראל בועדות שביתת
הנשק. התלוצץ ידין :״אני מקווה
שבויכוח זה לא נגיע לכלל שימוש בכוח,
ולא נזדקק לשירותו המקצועי של בירן״
. .כשעלה נשיא האוניברסיטה, הפרופסור
בגימין מזר, כדי לסכם את
הויכוח, פתח ואמר :״שמעתי שאיש אחד
שאל: מה יסכם מזר? וחברו ענה לו:
מזר יסכם את דעותיו שלו. אולם אני לא
אעשה זאת!״ אחרי הקדמה זו ניגש מזר
לסכם בפרוטרוט את דעותיו.

שיא השר
השבוע התפאר אחד מחברי משק נען,
אחרי שחזר מחצי שבת של קטיף כותנה
בשדות המשק :״השגתי שיא, קטפתי 40
קילו כותנה.״ התקרב לשיא חבר אחר של
משק נען, שקטף 38 קילו כותנה באותו
פרק זמן. היד, זה שר התחבורה משת
כרמל עורך סולם, הד״ר ישראל
שייב, יצא לאחרונה בתקיפות רבה נגד

ן פשה׳ חשב1ע
• :הארכיאולוג רב־־אלוף יגן
אל ידץ, בכנס החברה לחקירת ארץ!

ישראל
ועתיקותיה:
השקיעו אנשי המדע
בניתוח הקרבות של
קיע יהושע בקרבות

״במשך הדורות
פי אלף יותר מרץ
יהושע מאשר ד,ש־עצמם.״

ח״כ הצ״ב ישראל רוקח:

״מאז עזבתי את תל־אביב, הוכפל בה
מספר בתי־הקולנוע. למה לא הוכפלו
הגנים כפי שעושר, קריניצי? מי לא רוצה
להיות חבר עיריה במקום חבר־כנסת?״
• המבקר רם עכרון :״הסיבה
היחידה שלתיאטרון הבימה אין משבר
היא שיש לאנשיו התלבטות אחת: אם
הם היו התיאטרון העברי הראשון ברוסיה
או התיאטרון הרוסי הראשון בישראל.״

מפקין:

השחקן

אהרון

״הייתי רוצה שהתיאסרוך יהיה כמו

העולה חזה 1097

11168

ח 6וז1
מבצע דוריגה...
כבש את
המדינה כולה.
עתה, לאחר
שצורה של
מכונת תפירה
הופיעה בעיתונות,
התעוררה סקרנותן
של נשי
ישראל.
בקרוב גם הגברים ישתתפו
במבצע.

שגריר ג׳וואד עם בהם ״העולם הזה״ הורוכיץ*
למה ראוי ג׳נואלי

אלה הקוראים לכתבי האבנגליון הברית
החדשה. לדעתו של שייב יש להחליף את
המונחים, לקרוא לתנ״ך הברית החדשה ואילו
לכתבי שליחיו של ישו הברית הישנה,
משום שתוכנם התישן אחד האנשים
שעברו ערב יום הכיפורים את
מבחני אות הספורט היה הד״ר מיכאל
סימון, שהוא כיום בן .57 אחרי שרץ
ששה קילומטרים באיצטדיון של מכון ויד
גייט, בחברת עוד חמישה רצים שגילם
המשותף הסתכם ב־ 285 שנה, גילה הד״ר
כי בשנה האחרונה עבר בריצה למעלה מאלף
קילומטר. גם בעת היותו השנה ציר
בקונגרס הבינלאומי לרופאים במוסקבה לא
ויתר על ריצותיו בחג הסוכות היה
חתן התנ״ך העולמי, עמוס חכם, אורחו
בסוכה של עזרא ורד, שמש בית-
הספר תלמוד תורה לתימנים בתל־אביב,
שהוא אביה של מי שהיתה פעם מלכת היופי
של ישראל אורה ורד גם
ח״כ מפא״י דויד כר רם האי זכה
לאחרונה לאירוח והכנסת אורחים. הוא היה
אורח הפדרציה העולמית של החיילים המשוחררים
בפאריס. בר רב האי הביא עמו
גם מתנה למזכיר הפדרציה, ספר תנ״ך
שהודפס בישראל, לא שכח לציין :״העקרונות
של החיילים המשוחררים נקבעו
בתנ״ך לפני חמשת אלפים שנה
כאשר הגיעה לארץ הידיעה על השיא החדש
שהשיגה הצוללת האמריקאית האטומית
זאב הים בשד,יה מתחת לפני המים,
אמר שמה של האניה משהו לאדם אחד
לפחות בישראל. היה זה המהנדס אכיג*
דור גלביץ׳ ,ראש המדור למטיאורולו־גיה
בחברת החשמל הישראלית. כאשר התמחה
אביגדור לפני שלוש שנים בארצות־הברית,
הזמינה אצלו חברת ג׳נרל אלק־טריק
עבודת מחקר שממונה על־ידי הלול,
כמו עגבניה, כמו כותנה׳ כמו כל
צמח ובעל־חיים שדואגים לו, שמטפלים
בו ועדות, מומחים, אנשי מדע ויש
לו תקציבים.״

• ח ״כ מפא״י שלמה לכיא,
אחרי שעורך דבר סירב להדפיס אחד
ממאמריו :״עורכו הנוכחי של עתון
זה, חיים שורר, עשה בכך מעשה ששום
עורך קודם לו לא נהג לעשות כזאת,
כשלנ״ל לא היתד, עוד דריסת רגל ב־עתון
זה• הוא זומם לבלום את פ י
אינני האיש המסוגל להתהלך בפה בלום
בשעת מבחן ציבורי.״

+רופא אלמוני, ב״דכר״:

״היודעים אתם למה ילדים מתוסבכים?
זה מתחיל עוד מהתקופה העוברית. בשלושת
החודשים הראשונים מודאג הילד
האם תעשה אמא הפלה. בשלושת החודשים
הבאים גובר החשש האם יתחתן
אבא עם אמא; ובשלושת החודשים
האחרונים הוא חרד אם תהיה לו סבתא
שתטפל מ.׳*

ועדה לחקר האטום האמריקאית. עבודה
אשר הסתמכה על בעיות שהתעוררו
צוללת האטומית המיושנת נאוטילוס,
תד, חלק מעבודות המחקר ששיכללו
הצוללת האטומית זאב חים.

בהיאת

שי קתהמנצח
בעת ביקורה של קבוצת עתונאים ישראליים
על סיפונה של נושאת המטוסים
האמריקאית רנדולף, תוך כדי סיור בצי
השישי, הזמינם מפקד האניה לארוחת צהרים
משותפת. תוך כדי ארוחה שאלו ה־עתונאים
את הקפטן שאלות, עליהם השיב
ברוח טובה. כשהגיע תורו של כתב ידי־עות
אחרונות אורי פורת, שאל הוא:
״סלח לי קפטן, מד, תעשה אם הצי הישראלי
יתקיף אותך?״ הקפטן נבוך והניח
בנקישה את סכינו ומזלפו ועוד לפני שהספיקו
להסביר לו כי אורי ניסה להתלוצץ
בהומור המיוחד לו, השיב בכל הרצינות
:״להתקיף אותנו, לשם מה? הרי
באנו לעזור לכם הפורץ הנוצץ״
ישראל בנציוני סיים עתה בכלא את
כתיבת הפרק הראשון של ספרו. נושא הפרק:
העתונות הישראלית העתונות
הישראלית שימשה גם נושא מיוחד לה־תענינותה
של זמרי: האופרה הכושית, המופיעה
עתה בברלין, ורה ליטל. היא ד,תענינה
אצל ישראלי, אותו פגשה בוינה
איזו סיבה מיוחדת ישנה לידידה, מבקר
הסרטים הישראלי ירסן 5שריק, להשמיץ
בפני זרים את תעשית הסרטים הישראלית
אם כבר מדברים על סרטים: סרטו
של חיים חפר, הקטר נובאר־שבע, שהוצג
בפסטיבל הסרטים בברלין, הוזמן
על־ידי חברות טלביזיה גרמנית ושבדית,
ועתר, מתרגמים בישראל את השיר המלווה
אותו, שזכר, לפופולריות כה רבה, לגרמנית
בסרט •הרקולס, המוצג עתה
בקולנוע פאר בתל־אביב, מופיע טיפוס
אחד בשם לורנטי. אולם קולו של השחקן
המדבר אנגלית אינו אלא קולו של לארי
מונטיין, השחקן האמריקאי השוהה ב־ספרינטרית
הישראלית רינה ויינרייך,
המחזיקה בכמה שיאים ישראליים לריצה
במרחקים קצרים, נכשלה השבוע והגיעה
ישראל, שהשתתף בענות האש זרם
של מכתבים החל להציף את מלכת המים
הישראלית יהודית מזרחי אחרי שתמונותיה
התפרסמו בעתונות העולם. בין המכתבים
שקיבלה השבוע, מכתבו של בריטי
מקפריסין, שטען כי תמונתה שהופיעה ב־עתון
בריטי שימשה לאנשי יחידתו מקור
נחמה ועידוד בין צרה אחת למשנהה
מצרה, שונה במעט, ניצל גם מנצח צליחת
הכינרת, השחיין עוזי רוזן. אחרי התחרות,
כאשר ביקשוהו צלמים להתנשק עם
המנצחת בין הנשים — שושנה ריבנר
— ביקש עוזי לא לפרסם את התמונה ב־עתונים
:״יש לי חברה במשק,״ הסביר בן
קיבוץ שער־העמקים•
* באמצע: אטת הכתב, נא! חורוביץ.

סאראס״ס
היא ברכו גפנו בבנבנארה הדרנם־־אנן ריבאיה.
גב בה ח־י ישרארי בניכר, והוא נזמי ער ״הענרב
הנה״ ,שבוענן הזזדשהז הישרארי, הנזיבפב ריעז־רארי
בניכר, דו־״וו נזרא ער הההרבש בנזנררה.

ק 1לנ 1ע

׳ למידעמ סי ר לז

ת סעו &זל ס 1קג תו ע

סרטים
המצ חי קשבח ״ ס

¥מבנה חזק ואיתן עשוי מתכת
¥הסירה הקלהביותר
¥נוחה לחיבור ולהפרדה
¥י צ יב ה על פני הכביש

א 3ל

עני ה
איטליה) היא מריטה אלאסיו בתו של חייט

רומאי, המושכת את תשומת לבם של שני
צעירים איטלקיים טיפוסיים (מרוציו ארנה
!ורגמו סלבטורי) הגרים בשכנותה. ככל בני-
גילם במזרח התיכון, מחבבים השנים, שאחד
מהם הוא מציל בבריכה והשני עובד
בחנות התקליטים של דודו, תלבשות צעקניות,
בלוריות סבוכות ומשומנות היטב,
ובעיקר נערות יפות.
שניהם מחזרים אחרי בת החייט, המעניקה
את חסדיה לשניהם לחליפין. אלא
שבאהבתם לנערה, מתגלים שני הצעירים
כל אחד בדמותו האמיתית: האחד קנאי
והשני רברבן . .מריסה חוזרת לאהובה הקודם׳
ואילו שני השכנים הצעירים מוצאים
את אהבתם, כל אחד באחותו של השני.
רעיונות וחתיכות. קומדיה איטלקית
רעננה ומשעשעת זאת תהיה ללא ספק סרט
קופה בישראל, שצעיריה דומים באפים ובמנהגיהם
לאלה שאותם מתאר הסרט. כי
הקומדיה האיטלקית היא מיוחדת בסוגה
בעולם. בעוד שהאנגלים ממציאים עלילות
סבוכות עם שפע מצבים קומים כדי ליצור
קומדיות, בעוד שהאמריקאים מבססים את
ר,קומיות שלהם על תעלולים והומור מילולי,
מוצאים האיטלקים את הקומי והמשעשע
בחיים האפורים עצמם.
עניה אבל יפה היא דוגמא מצוינת לכך.
זוהי קומדיה יפה, שאיננה כלל וכלל עניה,
לא בהומור, לא ברעיונות ולא בחתיכות.

האיפות המעולה ביותר
במחיר הנמוךכיותר

290.די(+

יפה (מגדלור, תל־אביב;

המסים החלים על כל סירת קטנוע)

בארץ, שלא רצו לחכות עד שבדעת בעל־קולנוע
כלשהו יעלה להציג סרט טוב, היו
מועדוני הסרט הטוב שהוקמו מעת לעת.
עד כה הוקמו בארץ חמישה מועדונים מעין
אלה, החל ממועדון הקולנוע של ימי טרום
המדינה, שהצגותיו נערכו בקולנוע אסתר
בתל־אביב, ודרך אגודת שוחרי הסרט הטוב
ומועדון התאחדות בעלי הקולנוע שאף הם
שבקו חיים.
רק מועדונים שמאחוריהם עמדו גופים
בעלי יכולת החזיקו מעמד זמן רב. כזה
הוא מועדון הקולנוע של בית־ליסין וכזה
היה מועדון בית־ציוני־אמריקה שהציג מבחר
סרטים היסטוריים מאוספו של בעל ההון
החיפאי וילהם ואן־ליר. כשסרטים אלה הוצגו
כולם, נסגר אף מועדון זה.
השבוע נודע על הקמת מועדון קולנוע
ששי במספר׳ תוך שיתוף פעולה בין קולנוע
פאריז בתל־אביב למערכת אמנות הקולנוע.
החידוש שבו: הוא יציג סרטים שלא

שקפפירב תי קוני
הסוחר מונציה

(תכלת, תל-אביב; אי

לובוסלי> ד> -
העס המיוחד לא שה
מתוך התחשבות באשה כצרכן בעל טעם ודרישות
מיוחדות, הוציא החודש ביח״ר ״גלובוס״ עט כדורי
חדיש בשם ״ליידי״ .עט כדורי זה מצטיין בגזרתו
הדקה והעדינה ובגוונו המוזהב או המוכסף.
״גלובוס ליידי״ נתון בנרתיק עור אמתי ונכנס
בנוחיות ובקלות לארנקה של כל גברת. נוסף לאריזה
זו נתון העט בקופסת קרטון נאה המאפשרת להגישו
או לשלחו כמתנה לכל הזדמנות — לחג, ליום הולדת
וכדומה.
אין ספק שהמוצר החדש יכלל במהרה בין יתר
אביזרי היופי והנוחיות המיוחדים לגברת.

מטלית הרצפה הטובה מכולן

אריגה כפולה;;
:דקה וגמישה;
! סופגת מהר

בכל בית לבל עקרת בית

טליה) היא יצירתו המפורסמת של שקספיר
שנטלו ממנה את כל השקספירי שבה, גרעו
ממנה והוסיפו עליה, והפכוה לעלילה טראגית
המסתימת בהפי־אנד.
שיילוק, היהודי המפורסם ביותר בתיאטרון,
הוא מישל סימון. בונציה של ימי
הביניים מוכר שיילוק בשל היותו מלוה
בריבית קצוצה. כדי לנקום באציל ונציאני,
אנטוניו, שהעליב את דתו היהודית, מלוה
לו שיילוק סכום כסף בתנאי יחיד: באם
לא יוחזר הכסף במועד, יתן לו אנטוניו
ליטרה מבשרו. כשאנטוניו לא פורע את
חובו, הופך שיילוק את תביעתו לבשרו —
למעין נקמה מזעזעת על כל שעוללו לו
חוטפי בתו, הורסי חייו ומעליבי עמו.
שיילוק־סימון הוא דמות טראגית, אם כי
לא מזעזעת ביותר. למרות הפירוש האוהד
שניתן לדמותו של שיילוק, שכאילו כל
תאות הבצע שלו אינה אלא נקמה בגויים,
אין סימון מתעלה מעל לדמותו הרגילה.
אלא שדמותו הרגילה יש בה כבר הרבה
מן הגדולה.

מג רהא בו ד ה
חופשה בפאריז

(חן, תל-אביב; אר-

צות־הברית) משכנעת כל ישראלי שחופשה
נעימה יותר מאשר בפאריז אפשר לבלות
בנהריה. בוב הום, קומיקאי נטול חוש הומור,
ופרננדל, ענק שנכבל בלבוש תינוק,
נופלים בפאריז קרבן לכנופית זייפנים (ממדור,
מזרחית כמובן, שכן במערב אין
זייטנים) המתנכלת דווקא לחייו של ד,ופ.
משום מה איכפת לפרננדל, מה שלא איכפת
לצופה: שיחסלו את הוס. הוא מנסה להצילו
תחילה מבית־משוגעים כפי שילדים בגן
מתארים אותו, ואחר כך בעזרת תעלולי
הליקופטר המהווים את שיאו הקומי של
הסרט.
זוהי קומדיה משעממת ותפלה, חסרת
הברקות, מלבד כמה משחקי־לשון באנגלית,
שאפילו אנטה אקברג אינה נראית בה
כחתיכה.

אגד ת חג נ חרד
פאריז פאלאס הוטל

מזוגרבי, תל-

אביב; צרפת) הוא המלון בו עובדת פת־סואז
ארנול כמניקוריסטית, ובו מצליח
שארל בואיה להתאכסן לבדו אחרי שנפטר
מאשתו. בליל חג המולד מנסה בואיה לבלות
עם ארנול, מוצא את עצמו במקום
זאת כאפוטרופסה המפגישה עם נער חלומותיה,
מביא לנישואיה לו.
אגדת חג מולד צבעונית ושלוזד, זו עשויה
בחן ובטעם, מהודה סרט בידור טוב לאלה
האוהבים חלומות מתקתקים ובדיחות
צרפתיות.

י שראל
המפלטהשש׳
מפלטם היחיד של שוחרי אמנות הקולנוע

אלאסיו ב״עניה אבר יפה״
יפה ולא עניה
הוצגו עדיין בארץ, כמו אשת ליל ואהבה
בכרן, בצד סרטי אמנות מפורסמים בבהלה
לזהב של צ׳אפלין או אומברטו זי

של ויטוריו דה סיקה.
יתרון נוסף למועדון זה: חברייד״עתידים
לארח את השחקנית הצרפתיה •מיליין די־מונג׳ו,
אם יתממש ביקורה המתמ*ן, לחדשים
הקרובים בארץ.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• השטן במשי (צפון, ת ל -א נ ^ ד -

מלחמתה של אשד, על נפש בעלה?•־.מתוך
דחף של יצר השתלטות. לילי׳• פלמר׳ .קורט

יורגנס.
• חיים (.ארמון־דוד, תל־אביב) — על
מה שמריה של מקלקלת במשחקה מחפים
צילום ובימוי של אחת מהטרגזות שביצירות
מופאסן.
9ה נו ק ר (אסתר, תל־אביב) — נלן
פורד מנסה להביא את ימי המשיח למערב
הפרוע, בנוסח וגרה פרה עם כבש. רצח
עליז.

׳ 9מלאך עוכר ככרוקלין

(תמר,

תל־אביב) — פיטר יוסטינוב, באגדה ניאו-
ריאליסטית ספרדית על אנשים וכלבים.

9לילות קביריה

(אורה, חיפה) —

עולמה העלוב והנפלא של פרוצה. ג׳ולי-
טה מסינה.
9עד התביעה (אורלי׳ חיפה) —
מרלין דיטריך וצ׳ארלס לוהטון, במתח משעשע.

9מלך
כנידיורק

(סנדדר, ירושלים)

— נקמתו של צ׳אפלין הקטן באמריקה הגדולה.
חיזלס
הזה ליפו

ספורט
כדורגל
ה ג בי ע שו בשל1ו
על משחקי השבוע האחרון בכדורגל נו־תב
שייע גלזר:

בחיי שרחמנות על
אבא חושי! צריכים
לאסוף תרומות ולקנות
לו איזה גביע.
מה שהוא לא עשה
בשביל לקחת מאי־תנו
גביע — ולא
הלך לו. בהתחלה
שלחו אלינו את
הפועל חיפה אחרי
שאלה ניצחו את
הפועל רני ודגן, כדי שיקתו את גביע המדינה.
שמעתי שהפועל חיפה ביקשו
את אותו האוסו ואת אותו הנהג שהסיעו
אותם לנצחון על הפועל רמת־גן, שיביאו
אותם גם אלינו. הם גם הביאו את אותם
הרעשנים ואת אותם הסדרנים, הם רק שכחו
להביא גם קבוצה שתפסיד.
האמת היא שקבוצת הפועל חיפה היא
דוקא קבוצה יפה מאוד! חולצות כמו שלהם
אין לאף קבוצה. ובלי צחוק, נכון ש־במשחק־הגמר
על הגביע הם לא נפלו מ־איתנו,
ואף עלו עלינו במשחק בשדה. אלא
שאת כל זה עושה להם רק שחקן אחד —
זלטקו צ׳יקובסקי. אם לנו היה שחקן אחד
כמו צ׳יקובסקי, הייתם רואים משחקים.
המשחק לא היה כל כך יפה. אבל מה
אתם רוצים, ככה זה במשחקי גביע. במשחקים
כאלה לא נותנים לשחק לילדים וגם
לא לבלרינות, כאן מדברים הגברים ולא
היופי. באמצע המשחק בא אלי צ׳יקובסקי
ואמר לי בגרמנית :״השופט הורג אותנו!״
עניתי לו :״כנראה שילמתי לו כסף.״ אבל
טוב שצ׳יקובסקי כבר למד להכיר את הבדיחות
שלנו•
את תרומתי לגביע נתתי בגול אחד, כזה
שהייתי עושה בימים שעוד היינו משחקים
נגד יוזן. בכל הגול הזה היו מעורבים רק
שניים, בנדורי ואני. ניצחנו .2:0
כשקיבלנו את הגביע בא צ׳יקובסקי לנשק
אותנו. זאת ג׳סטה יפה והקהל מחא לו
כפיים, אבל הם לא שומעים שבמשחק הוא
מקלל נורא וגם פאולים לא חסרים לו.
השופט לא רואה אותם, אבל השחקנים מרגישים
אותם. אבל נשכח את זה, כל ה־כבוד
לו. והגביע הוא שוב שלנו.
צעיר מבטיח. בזה שגמרנו עם הפועל
חיפה ולקחנו את הגביע, לא נגמרו
משחקי גביע המדינה. נשאר לנו עוד לגמור
חשבון קטן אחד. כי איפה שהייתי הולך
ברחוב היו אומרים לי :״את הגביע נתן
לכם דודקביץ.״ אלה שאמרו את זה החני
וזנו לשופט דודאי, שהפסיק את המשחק בינינו
לבין הפועל פתח״תקוה ביפו, כשהתוצאה
היתד 2:0 .לטובתנו. אז כדי לגמור
את החשבון לקחנו עוד משחק נגד הפועל

אלוף דחן
שחיה בים נשיקות
חעזלס הזה?109

פתח־תקוה, ואתם ראיתם מר, שעשינו להם.
במשחק הזה התגלה כקנון יאיר פנטילט
הקיצוני הימני שלנו עם המשקפיים. הוא
עוד צעיר בן 19 ולכן הוא ׳ מתרגש, אבל
הוא קיצוני נהדר. יש לו שלימה מצויינת
בכדור והיו לו במשחק הזה עצירות כמו
שרואים רק ביומנים מברזיל. לא ראיתי
מזמן קיצוני שמתפרץ טוב כמוהו, והעיקר:
הוא מבין אותי ואני אותו. במשחק
לפני שבועיים הכניס פנטילט גול להפועל
תל־אביב והוא לא ראה שהכניס את הגול
עד שבאנו לנשק אותו. אבל חוץ מזה הוא
הפך לאחד החלוצים המסוכנים של מכבי
תל־אביב וקנה מקום בקבוצה הראשונה.
הגביע נשאר פאן. לא הספקנו לנוח
מקבוצה אחת של אבא חושי וכבר היו
לנו צרות עם השניה. באה מכבי חיפה ורצתה
לקחת את גביע טותיר סוכות. בהתחלה
חשבנו שאין כבר מקום בארון לעוד
גביע׳ והחלטנו לוזתר להם שיקחו לפחות
גביע אחד לחיפה. בחצי הראשון של
המשחק הם הובילו 2:0והרבה מהאוהדים
שלנו כבר התחילו לקבל אולקוס.
אבל בחצי השני הודיעו לנו שפינו מקום
בארון לעוד גביע. התחלנו לשחק. אלא שהיה
כבר מאוחר. ב־ 20 רגע שנשארו לנו
הספקנו רק להשוזת 2:2ולא לנצח. אבל
הגביע לא יהיה בחיפה. תכבי חיפה בטח י
היו מבסוטים נורא כשהובילו ,2:0הם רק
שכחו שהם משחקים נגד קבוצה שבשנה
וחצי האחרונה לא הפסידה אף משחק. וחוץ
מזה יש לה עכשיו הנהלה מחודשת.
ומנהל קבוצה חדש בשם אברהם ליבר.
בחצי הראשון פשוט לא הלך וחטפנו
שניים. זלוטולוב, שוער המילואים שעמד במקום
בנדורי, לא אשם בהם. אשם אמר,
שהכניס אותם. הצרה עם מכבי חיפה, שהיא
הקבוצה היחידה שאפשר לפתח איתר,
משחק רציני, שלא היה לה כוח להתקיף
90 דקות. אחרי שהכנסתי גול ממסירה של
פנטילט הם ירדו כולם להגנה. ראה את
זאת רזניק, הבלם שלנו, עלה להתקפה והתחיל
להפגיז להם את השער, עד שאחד
הכדורים נכנם לפנים. כדאי שהקבוצות של
חיפה יתרמו גביע וישחקו עליו ביניהן,
אולי אז ישאר בחיפה איזה גביע.

שחיה
״הו• רינרת שר•״
״אם הם לא טבעו בכינרת, הם יטבעו
עוד מעט בנשיקות!״ צעק השבוע עסקן
נואש בסיום צליחת הכינרת. כי שחיה מפעל השחיה הגדול של השנים האחרונות,
ואחד החיוביים והיפים במבצעי הספורט בארץ,
עמד בסימן של נשיקות. כולם נישקו
את כולם. השחיינים שעלו לחוף את אלה
שבאו אחריהם, המלווים את נלוויהם, העסקנים
והמאמנים את חניכיהם. הגדיל לעשות
מכולם משה צחר, ראש עירית טבריה .״בחיים
שלו הוא לא נישק כל כך הרבה
נשים,״ העיר אחד הנוכחים, כאשר ראש
העיר הקפיד להעניק נשיקות לכל אחת מחמש
הצולחות מבין 42 הצולחים•
אחרי חמש שנות הפסקה במפעל צליחת
הכינרת זינקו 42 איש משורת הסירות הצבעוניות
והמקושטות בדגלונים, שעגנו בחוף
עין־גב. את חצי הקילומטר הראשון גמעו
כמעט כולם במהירות מטורפת, וקשה
היה להבדיל בין המקדימים למפגרים. אולם
משם והלאה חתרו שלושת הפייבוריטים
בראש. הפייבוריט מספר 1היה ראובן שפע,
אחריו עמד בדירוג הניחושים האורח הבלגי
אנדרי לוראן, ובמקום השלישי איש שער־העמקים
עוזי רוזן. אולם ממחצית הדרך ואילך,
השתנה סדר העדיפויות. עוזי שחה
בסגנון חתירה ללא ליאות, הוביל בראש,
כשאחריו מפגרים שפע ולוראן.
בקילומטרים האחרונים לפני טבריה התחוללו
מאבקים דרמטיים. לוראן חתר באפיסת
כוחות, שפע סבל מכאבי גב חזקים וכאבים
בפרקים, שרירי רגליו של עוזי התכווצו
לגמרי והוא נאלץ לחתור רק בידיו.
בכל זאת הגיע ראשון לרציף חוף טבריה
לתרועת מאות האורחים שהמתינו לו, הצליח
לעבור את תשעת הקילומטרים וחצי
ב־ 2שעות. 29 ,דקות 24,5 ,שניות — זמן
ששום ישראלי אחר לא השיגו עד כה.
מופתע מכל היה רוזן עצמו. החייל הצעיר
( )21 מקיבוץ השומר הצעיר שבפתח עמק
יזרעאל לא הועיד לעצמו אף בדמיונו מקום
לפני השלישי בצולחים. הוא אפילו לא
הביא עמו מלוזד, כשאר השחיינים, נאלץ
למצוא מלזזה ברגע האחרון. אחרי שש שנות
שחיה, בהן הצליח לשבור את כל שיאי הארץ
בשחית גב, הפך עוזי רוזן ללא ערעור
שחיין מם׳ 1של ישראל.

תשבץ ה1ו!ב הוה 1097
מאוזן.1 :
כינוי שניתן לקצין
אנגלי, ממ קורבי
ההגנה ; .4
מחזאי יווני ק דום
10 אחד מ ארבעה
הבנים ז
.11 דויד ליהונתן;
.13 כך למ נוצחים
. 14 :גא ווה!
.15 אויל;
.17 מעט הוא הי פוכו
; .19 בתוכו ;
.20 שר ! .22 מת כת;
.25 עקב בצד
אגודל.26 :
בין היום למחר תיים;
.27 פחד;
.30 בדיחה; 32
מלת בקשה; .33
אגף־המודיעין של
ההגנה ; .34 בפתח כל מחנה צבא ;
.36 בעצמות; .37 על דרך גבר בה
קיימת שאלה במשלי ; .39 מגיד מוסר ;
.41 הקריקטוריסטן הישראלי.42 :
נכרי שקיבל עליו את דת ישראל;
.44 חרפה נצחית ; .46 שמו נקשר ב רצח
קסטנר ; .48 אביון ; .50 תל חר בות;
.51 בתה טומנת את ראשה בחול;
.53 המשועבד לפיאודל; .55
שופט מחוזי; .57 חיטה; .58 שני
עמודים; .59 שר הצנע; .60 מה שדדיו
קאהיר מנהל.
מאונך .1 :חותן משה ; .2אחת
מעשר המכות; .3חירות; .5קרם;
.6רפובליקה אמריקאית; .7בחורף:

.8קיבוץ בדרום; .9קבוצה מחז״ל:
. 12 גלובוס . 15 :סיסטמה; . 16 מה
שנותנים במכירה עונתית; .18 נותני
ריח; .21 זאת אומרת; .23 חצי חר פה;
.24 אות .26 :אגף החקירות
של המשטרה הצבאית; .28 דל; .29
יישוב בדרך לירושלים; .31 מראש;
.32 עובד בסקוטלנד יארד; .35 ספר
כריתות; 37 דלות .38 :אליהו גו־לומב
היה מצביאה; .40 בעלת חמש
אצבעות; .41 אתה, בגרמנית; .43
בלבד; .45 מלת תנאי; .46 יישוב
בצפון; .47 שם מטוס סילון שניתן
על־ידי בי. ג׳י .49 ;.פלצור; .52
ענן; .54 מרכז; .56 היטל; .58ה בודהיזם,
למשל.

בית ספר לפקידות

מרכז מורי ם מו ס מכי ם

4חדשים

קורם מזורז נפתח
באוקטובר

תל־אביב, רחוב הם ,12 טלפון 65061

ב׳נ ריכ ת לילי *לילי
מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מבי!
המשתתפים בשליחת חומר לעמוד זה יזכה מדי
שבוע בפרס של 10 לירות. הזוכה בפרס
השבוע, שלום בן־פורדו, ימין־משה, ירושלים.

רחל׳ה. מנתיב הל״ד״ מטיילת עם בתה רונית בת
השלםוחלק ! השלוש. שתיהן לובשות חולצות לבנות וחצאיות
אדומות. בדרך פוגש אותן אחד החברים .״מד, שלום המהדורה השניה שלך?״
הוא שואל את רחל׳ה, בהצביעו לעבר רונית. משיבה הבת :״לא מהדורה שניה.
מהי ייד־ מ?ו,י ת •׳

״סליחה גברתי, אולי את יכולה לומר לי מה
מחיר המניות של תעלת סואץ היום?״

מתור בקיבוץ

וזער1ת=ש1ל״ס

חם ע<יר״ס

בקפריסין מתגאההכנסיההיוזנית־אורתוווכסיתבהנהגת תנועת אנוסים

מעשה בכוגר נהלל
שנחשב לדייג מהולל.
הוא ישב וחכה
ולבסוף בחכה
העלה הוא סנדל כשלל.

ואילו בארץ מאשימים אותה אויביה כתופעות של
אנסים.

בית־החרושת ״הבורג״ הפר את השבתת ענף המתכת

דוברי ההסתדרות טענו מהרגע הראשון כי למשביתיס
חסר בורג .

מעשה כאחת מיגור
שעברה העירה לגור.
מרוב הבלבול,
השחיתות, הקלקול -
היא עברה לרשות הציבור.

הנשיא אייזנהאור מוכן לוותר על איי החוף של סין הלאומנית, באומרו

כי אפשרבליאי

ואילו צ׳יאנג קאיי-צ׳ק טוען: אי אפשר בל י .

ר,צ״כ טוענים כי מפא״י מנצלת לצרכים מפלגתיים את עלילות עליה

בקיצור: עליהא /

גורי גור, קרית־ביאליק

הצדלו הוא ממין זכר
* כשגבר מתבגר מבלי להתחתן, מכנים אותו ״רווק מושבע״.
שם אקזוטי מאד ...אם, לעומת זאת, אשה מתבגרת ואינה
נישאת לאיש, אין היא אלא ״בתולה זקנה״.
* הגבר תמיד שומע ״חדשותמעניינות האשה-״רכילות״.
* הגבר המנהל את עניני הבית הוא ״בעל מסור תנו
לאשה לנהל את ענייני הבית והיא כבר ״לובשת המכנסיים
* במסיבה. הבעל הנמצא תמיד ליד אשתו ודואג לכל מבוקשה
הינו ״ג׳נטלמן אבל אם האשה נצמדת לבעלה באותה
מידה ומתעניינת בכל מה שהוא עושה, כבר מחליטים שהיא
״קנאית וממררת את חייו״.
* אם הוא ממעיט כדיבור, הינו ״שתקן ומעמיק אם היא
ממעיטה בדיבור, הרי זה סתם מפני שהיא ״מרימה את האף
לשמים״.
* וכשכמה גברים מתיישבים בבית קפה לשיחה, הרי זאת,
כידוע ,״שיחה בענייני דיומא אבל מה אומרים על נשים
היושבות באותו מקום, ומדברות על אותם נושאים? ברור :
שלום בן־פורדו, ירושלים
״מפטפטות״.

מעות --
לעולם צודקת
״דואר צבאי — 1005 רוקד.״ (הארץ)
מרדכי דן, תל־אביב
לצלילי תזמורת צה״ל•
נתערער שתי משקלו ׳הנשרי( .ידיעות
אחרונות) אורי שיקה, חיפה׳
דמיונו המריא לשחקים.
המקרע המזעזע אירע( .מעריב)
יהושע פירסס, ירושלים
ממשו קורע לב.
מאז לא נוגעו עקבותיו( .ידיעות
נירה מן, חיפה
אחרונות)
רצונך לגעת? בבקשה.

סוף פ סו ק
בהיסטוריה האנושית נחרתו מלים
רבות, שנאמרו על־ידי אישים גדולים,
לפני פגשם במר המוות. להלן מספר
מלים אחרונות שנקלטו מאנשים פחות
גדולים, ואשר יש חשש שהכרזותיהס
האחרונות לא יישמרו על ד־ ההיסטוריה:

* ״תן לי גפרור, אני רוצה
לראות אס מיכל הבנזין

* ״בטח תספיק, הרכבת הזאת

הרובה

הזה

* ״נראה אם

* ״גם אני יכול לפרק מוקש
בעיניים עצומות..
* ״הא הא! אשתי אמרה
שתהרוג אותי אם אחזור

צבי פרי, תל ־אביב

״אם אגיד לא, אני יודעת שתהיה אומלל. ואם
אגיד כן, בוודאי תהיה או מלל ...קשה לי להחליט!״

מ שנתו של
גדול הדור
״כוחנו -באחדות

()1905
״איש לא יעזור לנו, אם לא
נעזור לעצמנו ! ״
()1907
״שום כוח בעולם לא יעמוד
נגד הגשמת שאיפותינו הצודקות.
עלה נעלה ויכול נוכל!״
()1908
״בכל דור ודור קמו לכלותנו״.
()1911
״לא על הלחם לבדו יחיה העם.״
()1914
״אהבת
המולדת׳ היא מקור
כוחנו״.
()1916
כנ״ל.
()1917
״אנחנו נבנה מולדת שתהיה
דוגמה לגויים רבים״.
()1920
״אנחנו רוצים בשלום, אף אנחנו
מוכנים לגדוע כל יד המבקשת
לכלותנו״.
()1923
״ימים טרופים אלה״.
()1925
״שלוש המשימות העומדות
לפנינו: בנין האדם, בנין המולדת
ובנין העם״.
()1927
״לפנינו עומדים שלושה תפקידים
היסטוריים: בנין העם,
כנין המולדת ובנין האדם״.
()1931
״ולאוייב ייאמר: הרף!״
()1936
ראה שנת .1914
()1938
״לא ניכנע!״
( 1939 והלאה)
״אנחנו דוגלים כצדק, באמת
וטוהר״.
()1943
״יחי עם ישראל!״
()1946
״הוא עדיין חי!״
()1947
״כבר ביום ה 22-לחודש מארם,
,1916 ציינתי: אהבת המולדת
היא מקור כוחנו. לא טעיתי
בכד״.
()1948
״שלוש משימות עומדות לפני
דורנו: בנין המולדת, בנין האדם
ובנין העם״.
()1953