גליון 1098 מתאריך 15 באוקטובר 1958

ומדרך הראשי:

•\רי •בגרי
ראש הפערכוו:

שלום פזזו
*ורך משנה:
דוב •י מו

רטוב גליקסון , 8תל־אביב, טלפון ,2*7*5
ת. ד . 136 .סען לסברקים :״עולספרס.-
ואזוציא לאור: העולם הזה בפ״ם.
דפוס משה שהם בע״ ט, ת״א, טל 31139 .
החפצה: דוד טופל ובניו, תל-אביב.
המפרכת איננה אחראית לתוכן הטודפוו

אחת התקלות החמורות במדינה היא הסחבת
הנוראה השוררת בבתי־המשפט. המספר
הקטן של השופטים׳ היושבים בבנינים המוזנחים
של בתי־המשפט, אינו יכול להתגבר
על מבול המשפטים המציף אותם. משפטים
נמשכים חדשים ארוכים, לפעמים
שנים על גבי שנים.
תופעה זו ממאירה במיוחד כשהמדובר
במשפטים על הוצאת־דיבה. אדם המגיש
משפט כזה, הריהו מבקש בעיקר לטהר את
שמו. אם טיהור כזה בא שלוש שנים אחרי
פרסום הטענות נגדו, הרי מתרוקן המשפט
מתוכנו.
לנו, אנשי העולם הזה, יש מה לומר
על נושא זה. ממתי למשפט הדיבה שהגשנו
נגד דבר השבוע, בקשר עם חטיפת אלי
תבור. למרות מאמציו הגדולים של השופט
להחיש את הבירור, נמשך משפט זה כבר
קרוב לשנה, ושום סוף עדיין אינו נראה
באופק.

במשפט שהגיש נגדנו הקבלן החיפאי יצחק
פרישמן, השתרר מצב דומה• לדיון
עמד סבך של בעיות מורכבות. קרוב לארבעים
עדים הוזמנו על־ידינו — נוסף
על עדותו של פרישמן עצמו, שחקירתו על־ידי
בא־כוחנו היתד, נמשכת בלי ספק זמן
רב ביותר.
חקירת העד הראשון. במשפט — חבר
מערכת העולם הזה אלכם מסיס — נמשכה
11 ימי חקירה שלמים. לפי אותו חשבון
היתד, חקירת העדים בבית־משפם השלום
יכולה להימשך למעלה משנה. במקרה של
ערעור בבית־המשפט המחוזי וערעור נוסף
בבית־המשפט העליון, היה משפט זה יכול
להימשך שלוש־ארבע שנים עד להכרעה סופית.
הוכחת האמת על־ידי אחד הצדדים,
כעבור שלוש־ארבע שנים׳ מאבדת את מובנה
וערכה.
אולם מן הרגע הראשון נסתמן במשפט
זה מצב מוזר. הוא נבע משני הצדדים:
אנשי העולם הזה התיחסו בהערכה רבה
לפרקליט הנגדי, אהרון חוטר־ישי, לשעבר
רב־סרן קרבי בצבא הבריטי ואלוף־משנה
בצה״ל. חוטר־ישי, אחת הדמויות החשובות

*ורך כיתוב:
סילבי קשת

צייר המערכת:
וקי

כתב בכיר:
•לי תבור

צלם המערכת:
•ריח פרו

חברי המערכת:
גונשח בר־דייו, שייע נלור, לילי גלילי.
דויד הורוביץ, רותי ורד• ,ברחם תרמוז.
עטאללח מנזור• ,לכם מפיס, ביבה <••0
עמום שינו, שלטת שרז.

טורפדו כפלורנץ

...איז ספק שפרשת פלורנץ, וביחוד פרשת
ראובז שילוח, העלתה בעיני קוראיכם
את האמוז בטסקנתכם, כי נם בהכשלת
פרשת המחתרת העיראקית אשם ראובן
בני צדוק, רחובות
שילוח.

מחלת השיבחה

כידוע מתקיימות עתה בעירנו חנינות 80
שנה לפתח־תקוה, ובמסגרת זו נערכות עצרות
שונות, קבלות פנים וכו׳ .למרבה הפלא
והצער הרי אזרחים רבים, שנולדו בעירנו
והקדישו את מיטב שנותיהם למען פיתוחה,
נעדר מקומם מבין אלפי המוזמנים לעצרות
אלו, בעוד שאזרחים אחרים, שזה מקרוב
באו, ושכל זכותם היא הברטים האדום שבידם,
הוזמנו ונתבקשו לכבר בנוכחותם את
חנינות עירנו. במעשה זה הגיעו אבות העיר
לשיא השפלות האזרחית. הם מקווים, כנראה,
שמעשה זה ישכיח את שבעים שנות 8חח־תקוה
האזרחית, וזאת בעיקר לקראת הבחירות
המשמשות ובאות. אך אין אנו, האזרחים,
כה טפשים ונטולי זכרון כשם שראשי
העיר מדמים בנפשם. הנני משוכנע שבמכתב
זה אני מביע את הרנשת רבים מאזרחיה
של פתת־תקוה, שהנהלת העיר שכחתם משום

חנוך ברלוביץ׳ ,פתח־תקוה

בהגנה, האמין בלב שלם בכנותם של עורכי
העולם הזה בפרסומים הנ״ל. כך נתבקשה
כמעט מעצמה ההצעה שהשמיע פרקליטנו אמא ריקה
אריה מרינסקי, באהת ההפסקות של המשאינכם
יודעים איזה עוול עוללתם לי
פט, באוזני חוטר־ישי: מדוע לא יבוטל בפרסום רשימותיה של ריקה זראי על
המשפט, ששום סוף קרוב לא נראה לו, חינוך התינוקות (העולם הזה 1095־.) 1096
ותחת זאת ייערך דיון משותף, מתוך רצון בני בן ה־ 10 הספיק לקרוא אותם לפני,
טוב בין הצדדים עצמם?
חוטר־ישי קיבל את הצעתו של מרינסקי,
ביטל השבוע את המשפט. במקומו יערך
בירור שהוא אולי חסר־תקדים בארץ: חוסר־ישי
הסכים להעמיד לרשות העולם הזה
את כל המסמכים הנוגעים לעסקותיו של
פרישמן בחו״ל ואילו העולם הזה יביא לבירור
את כל מקורות האינפורמציה שלו.
כל הסידור הזה מבוסם על הנחה שהיא
בחזקת מובן מאליו לגבינו: שאם נשתכנע
בבירור ממצה ומזורז כי ממצאי העולם
הזה ופרסומיו בפרשת פרישמן מוטעים,
אפילו בחלקם, נביא דבר זה לידיעת הקוראים
ונביע את צערנו לגבי פרישמן.
כך נהגנו תמיד — וכך ננהג גם עתה, ללא
שום צורך במשפטים. לא כדי לעשות טובה
לפרישמן, אלא כדי להיות נאמנים לעצמנו:
השם הטוב של העולם הזה כעתון האומר
את האמת, חשוב לנו מכל.

אחרי ש״ירסם את תשובת מנגנון־החושך
לגילויי, העולם הזה בענין המחתרת העיראקית,
בצורת סידרה ארוכה, הקדיש
לנו על המשמר בגליון של יום אחד שני
מאמרים ארוכים וכתבה קטנה נוספת. שני
המאמרים באו להשיב לתפיסתנו השמית
ולם־דרתנו על המשבר בקיבוץ. הכתבה השלישית
הכחישה ידיעה על משלחת מפ״ם תצלומו של קאופמן: התינוק המת
בפלורנץ. העולם הזה העתיק ידיעה זו כלשונה
מהארץ, ומפ״ם לא הכחישה את ה ובא והציג בפני את העתון כשבפיו הטענה:
״את לא יודעת לחנך ילדים, את לא זמרת׳׳ן
ידיעה המקורית.
ב. לוין, הרצליה
השבוע פגשתי חבר־קיבוץ צעיר מאחד
המשקים בדרום. שאלתיו איך הוא מסביר מה לעשות, זמנים חדשים, זמירות חדשות —
ילדים חדשים, זמרות חדשות.
התקפת־מצח טוטאלית זו על העולם הזה.
הוא השיב בחיוך. :פשוט מאד, זאת ה...א
ם נדמה לריקה זראי שהטאמריפ
דרך היחידה להביא את בני המשקים ל שלה מעניינים מישהו היא חיה באשליות.
הדרכה לנידול ילדים אפשר לקרוא במקורות
קרוא את על הנזשנור׳.
ראשונים ואין מקומה בשבועון חדשות.
משד. כהן, קטמון, ירושלים
כנראה שהילדים אינם בחדשות אצל הקורא
כהן.
על סמר מה כותבת הנברת זראי את
רשימתה על החינוך, כשכל נסיונה האישי
מצטמצם לילדה שגילה אינו עולה על שנה
אחת?
אריה גלבוע, ירושלים
אני מסכימה עם הנברת זראי בכל סעיפי
קלעתם למטרה, בנחשכם ערב פתיחת ועידת החינוך, אולם טסתיינת מהצהרתה ביחס
לתמימות החתול ועליונותו על הכלב. יש
פלורנץ (העולם הווז ).1096 כי אה ערבי
לא ירצה להושיט ידו לראובן שילוח. אם אנשים הטוענים שהתתול אינו רע ושאין
שהצדקתם
אי־אפשר עכשיו להאשים אתכם
לו כבוד עצמי. אבל כל חובב חתולים אמיתי
צעד ערבי, שכן נבאתם עליו מראש, אולי
יודע שלחתול ולכל יתר בעלי החיים (ולארם
יאשימו עכשיו את הערבים כי הם פועלים בכללם) יש רגשות ויצרים זהים.
לפי הקו שמנחה להם העולם הזה.
חנה פפקינם, תל־אביב
נ. שחם, תל־אביב
קראתי על ריקה זראי בשבועון נשים אחד
הבנים הטובים
ואודה על האמת, שהרושם שקיבלתי מדברי
המראיינת היה, שהיא מאותן הנשים הנשאני
מצטער שבמאמרכם על בני הקיבוצים
(העולם הוה )1096 לא הזכרתם נקודה יסו ארות כל ימיהן בגיל העשרה. הופתעתי
דית חשובה. לא קבעתם את חיוב תוצאת מאוד כשקראתי את קריאתה הנרגשת להוהחינוד
הקבוצי בכללו. כי אותו בז קיבוץ רים. בים המלל ודברי הסרק המאפיינים
שהתחנך, כפי שציינתם, בנאמנות, עוזב מאמרים חינוכיים, היה מאמר זה דבר
את המשק כאזרח ישר ונאמן הרחוק משחי בעתו. אם עזרה הקריאה להוריו של ילד
תות. מאז ימי מלחמת העצמאות ועד היום אחד להשתחרר מריעות קדומות, הרי שעזהזה
היו בני הקיבוצים החומר האנושי רה לאותו ילד להיות מאושר. תבורך
המעולה ביותר לכוחות הבטחון. והצלחת הכותבת ויבורכו אלה שנאוחו לפרסם את
גד אסף, ירושלים
החינוך הקבוצי בולטת נם בכל שטחי ה דבריה.
חיים, לשם נשלחים בני הקיבוץ למילוי
לריקה יש דיעה קדומה על טיפות־חלב
תפקיר צבורי. היושר האישי, המסירות החברתית
והתפיסה הטובה, אלה הן תכונות למיניהן. אין אנו כופים על ילדים משטר
שנטבעו בהם כתוצאה מהחינוד הקיבוצי.
אכילה ואך לא כמות קבועה של אוכל. ידוע
אני נמצא בחברת ילידי הארץ, שכשליש שאין כללים ברפואה ויום־יום מתחדשים
מהם בני קיבוץ. אני יכול לקבוע שבדרך ומתבהרים דברים חדשים. על כל פנים כיום
כלל מתיחסים בני העיר לבני הקיבוצים הדרכתנו חפשית בהחלט, לתת לילד אוכל
בצורה עויינת ובזלזול מוחלט. פוגעים בהם לפי רצונו וכמובן לפי נילו. את הרושם
בכוונה, ומשמיצים את משקיהם ודרך חייהם. של הקפדה מדויקת על זמני ארוחות קיב־
מכתבים טור, שנים טוענים דוברי הטפלנות השליטות
כי איז שום סיכוי להשיג שלום מידי
הערבים. לעומת זאת ישנה קבוצה רצינית
של אישים הטוענים כי אפשר להשינ שלום,
אחרי שינוי-ערכים טסויים אצלנו.
לאור מצב זה, תמוה בעיני שהממשלה
התעקשה לשליה לועידת פלורנץ (העולם הזה
<1096 רווקא את אותם האנשים הכופרים
בבל אפשרות של שלום, במקום לשלוח לשם
את האישים הטאסינים באפשרות של שלום.
אילו נשלחה משלחת טורכבת מטתננדי הקו
הטטשלתי — למשל, בהשתתפות ד״ר נחום
נולדטו, מארטיז בובר, עורך העולם הזה
ועוד — והיא היתר, חוזרת בידיים ריקות,
היו טענות המטשלה לאחר מכן נראות הרבה
יותר הגיוניות.
כר איז טנום מן המסקנה ההפוכה: שה־ממשלה
אינה מאמינה בנכונות הקו שלה,
ושהיא משתדלת למנוע בעד בעלי הקו חח־פור
להוכיח את נכונות הנחותיהם.
מאיר חורש, תל-אביב

כמובן שיחם זה נמשך בצבא רק עד שיוצאים
לשרה, שם מוכרחים העירוניים לסמור
על הקיבוצניקים. הסיבה ליחס זה היא שבני
העיר שומעים מילדותם את הוריהם המדברים
ננד הקבוצים, בדי להרתיע את בניהם
מללכת לשם. האחרים, חניכי תנועות נוער
שלא יצאו להנשמה, עושים זאת כדי להשתיק
את מצפונם. אני חושב שאינכם שוללים
את עצם מעמד הקיבוץ והאברים במדינת.
אין כל חשיבות כעת אם אכרים אלה יחיו
בקומונה או לא, החשוב שישארו על הקרקע.
לכן כדאי שתשטיעו מלה טונה גם בוכות
הקיבוץ.
בנימין תמיר, סבפון

לה ריקה ודאי טבתי־חולים ולא מטיפוח
חלב. בבית־החולים מוכרח להיות סדר.
אחרת יווצר שם קרקס.
אחות טיפת חלב, ירושלים
טיבה של ריקה זראי כאם נקבע אצלי
כשראיתי את תמונתה בעתונכם לפני בחצי
שנה (הע\לם הזה 8ד ,)10 כשהיא מחזיקה
את בתה פלוס ספר ביר אחת ובידה השניה
היא מאכילה אותה כשהיא שרה. הלזה
תקראו טיפול והתמסרות לתינוקת?
ר. יאיר, חיפה
לא, לזה נקרא ביום צילומי. היה זה צלס
המערכת הבלתי מחונן הנושא באחריות
החינוכית לתוכן התמונה.
לפי מה שהיא כותבת, הרי שריקה נזלאח
התפעלות סטיסולה בילדתה. כל אם לילד
בגיל של שנה מוקסמת מחינוך ילריה. היא
לא חידשה לי שום חירוש, ביתור כשיש
לה עוזרת והיא נרה בשני חדרים. בניל
שנה אין הרבה בעיות עם ילדים. היא,
למשל, מספרת שילדתה נתקפה בקרחת צם-
און: מעט תה היה עוזר לה. מי לא יודע
שבחודשי הקיץ נחוץ לתת הרבה לשתות.
מה שנונע לעניני המיז זה נוגע רק לאחוז
קטן בין הילדים. אני אם לשני ילדים
נדולים וטפלתי בעשרות ילדים. באתי למסקנה
שאין פילוסופיה גדולה בטיפול בילד
בגיל שנה.
שרה גריפון, ראשון־לציון

היורדים

אני למד מגליונותיכם האחרונים בי
החלטתם לננוע בננע הירידה מהארץ. שני
סיפוריכם האחרונים על היורדת חנה קליין
(העולם הוה )1096 ועל היורד הנם קאופמן
(העולם הוה ד )109 היו רבי עני! .זאת
בעיה שרצוי היה להקדיש לה יותר תשומת

והמעפילים מול החיילים הבריטיים
לב ולנתחה על בחינותיה השונות. פרם מעניין,
שאולי חרצו לדעת על חנה קליין: היא
באה ארצה לא כמעפילה, אלא ברשיו:
מטעם ממשלת המנדט, ולמרות שהיתה צעירה
הסתירה את נילה ( )20 ונכללה במשלוח
עלית הנוער. על ירידתו של אדם כמו קאופמן
אין מה להצטער. לפי דבריו, יש לו
אולי מצלמה עם לב, אך בלי הרבה טח.
ד. חיים, תל־אביב
. ..הזכרתם תמונה מפורסמת של הנס
קאופמן, שכאילו הפכה לסמל של דור. האם
זו התמונה שצולמה באנית המעפילים אליהו
גולומב?
צמח קופפר, באר־שבע
אולי יוכל הקורא קופפר לזהות לפי התנוונה
את שם האניה (דאה תמונה).

•ביר ישן

בדיוק ברגע בו קראתי את רשיטתכם על
הדודאים (העולם הוה )1091 המלאה שבחים
לצמר זמרים זה שפנה עורך למסורת שירת
ה״הו־הו״ ,שמה אשתי את תקליטם החדש
של הדודאים, ומה אני שומע: בוה אחד
זה שלושה שירים עם הו־הו. אמנם הו-הו
שקט יותר, אבל בכל זאת הרהו. מה יש
לכם להניד על זה?
יצחק דניאלוב, תל-אביב
הו־הו!

בג דיון הבא :
• תשובתו של קלפן בץ לדוברי
מנגנון־החושך: מה הסתתר
מאחורי הקלעים של הצעות המחתרת
העיראקית?
• הבתבח הרביעית כפיריה
,,המשבר בקיבוץ״ -חיחיח הקיבוץ
כדוד הבא?
העולם זזזזז 1098

ער העם לעשות את חשבון הנפש

^ ללה ירחמו — אללה ירחם על נשמותיהם — שתי מלים ערביות אלה ריחפו השבוע
על אולם בית־המשפט הצבאי בירושלים, בפי שריחפו באותו לילה נורא, לפני שנתיים,
על סימטאות הכפר הערבי חסר־הישע במשולש.
הטבח בכפר־קאסם היה נורא בממדיו. בכפר של אלפיים נפש, נרצחו 47 איש. היה זה
באילו נטבחו 8000 נפש בעיר במו תל־אביב, או 50 אלף במדינה כולה.
אולם לא הממדים לבדם הפכו טבח זה למעשה־זוזעה. הפרטים הקטנים זיעזעו יותר אף
מן המספרים הגדולים. הם העלו זכרונות איומים מימי הנאצים — קור־רוחם, אדישותם,
זילזולם המוחלט בערך חיי אדם. עצם העובדה שצעירים עבריים, צברים ובני חוץ־לארץ,
מהם בוגרי בתי־ספר ישראליים, היו מסוגלים לבצע מעשה כזה בצורה כזאת, בא כהלם
מחריד לרוב בני המדינה.
פסק־הדין תיאר במלים יבשות, בין השאר, קטע אחד מן התמונה הזאת:
״עגלה בת שני גלגלים, הרתומה לפרד (הגיעה לפרשת־הדרכים בפתח הכפר) ,ובה ישבו
העד איסמעיל מחמוד בדיר ( )50 ובתו הקטנה, בת השמונה, שחזרו מפתח־תקודה. על יד
העגלה הלכו ברגל שני גברים, שנשאו ירקות, וכן נער בן .14
״באותו הזמן הופיע סגן דהאן במכוניתו. הוא פקד על אנשי חוליתו לרדת מן המכונית.
הם ירדו על נשקם, ברן ושני רובים, ודהאן ירד עם תת־מקלע עוזי בידו וניגש לעגלה.
״הוא ציודה על איסמעיל לרדת מן העגלה ולעמוד ליד שני הולכי־הרגל המבוגרים, בשורה
אחת בשולי הכביש. על הנער פקד לעלות על העגלה, ושלח אותו יחד עם הילדה הבוכה
לכפר. איסמעיל, שראה בקרבת מקום את גופות הרוגי התקרית הקודמת וחש בכוונת הרצח
של דהאן וחייליו, פנה אל דהאן במלים: דחילכום, למה אתם רוצים לירות בנו?
״דהאן אמר לו: שתוק! נתן פקודת־אש וירה בשלושת הגברים צרור כדורים״...
דהאן היה הומאני, בהשוואה לכמה מפקודיו. אלה לא טרחו לסלק את הילדות והילדים.
הם הרגו אותם לעיני אמהותיהם ואבותיהם.

ולס עצם המעמד שנערך השבוע בצריף הירושלמי, מתחת לדגל הלאומי, הוכיח
את ההבדל היסודי בין ישראל לבין
זוועות הנאצים. הפעם היה משפט. שנה
תמימה ישבו השופטים והקשיבו לעדויות
המזעזעות, שנה שלמה נוספת ישבו על
המדוכה והסיקו את המסקנות. כאשר הודיע
השבוע קול ישראל לעולם, בכל לשונותיו,
על קביעת בית־המשפט, היתד, זאת הפגנה
מצפונית שהיה בה מהסרת חלק מן הכתם.
משפט זה לא נולד בנקל. למחרת הזוועה,
גברו הקולות שדרשו להשתיק את הפרשה
כולה, כפי שהושתקו אחרות, לעבור עליה
לסדר היום. לא חסרו הנימוקים הרגילים,
כעלי ההגיון השטחי, המושמעים בכל ארץ
כמצב כזה: שאין לתת לאוייב תחמושת
לתעמולתו, שזה יערער את מוראל הלוחמים
ויקעקע את יסודות המשמעת הצבאית.
נימוקים אלה לא עמדו מול לחץ דעת־הקהל
הנאורה. זה היה ההבדל המכריע בין
מדינת ישראל לבין משטר הזוועות בגרמניה.
שם, תחת מגפו של המרצח, לא נמצא
אף קומץ של אנשים אמיצים שיקומו במלוא
שיעור קומתם ויתבעו את עלבון המצפון
הלאומי ויסכנו את עצמם מול ההאשמות
בבגידה לאומית כדי להציל את
כבוד עמם. בישראל נמצא הקומץ הזה. המפלגות
שתקו. העתונים קשרו קשר של
שתיקה. אולם קומץ של אנשים אמיצים,
בני מחנות שונים, הרימו ברגע המכריע
את קולם ושברו את קשר השתיקה. שבועון
זה, שנטל חלק במערכה באותם ימי־המשבר,
מילא את חובתו.
כך נולד המשפט. פסק־הדין שנקרא השבוע
בפי ד״ר בנימין הלוי, ימלא תפקיד
לאומי חשוב. כי להבא ידע כל חייל בישראל
את אשר לא ידעו הלוחמים במבואות כפר־קאסם:
שיש גבול בין מילוי חובה לאומית
לבין מעשה־זוועה, וכי שום יחם של משמעת

אינו יכול להצדיק מילוי פקודה מתועבת. קביעה זו לבדה יש בה משום מיפנה היסטורי
בגיבוש מוסר־המלחמה של ישראל.

ף• י ת ־ המשפט מו גבל מטבע מהותו לנקודות המשפטיות. הוא יכול היה לעקוב אחרי
ההשתלשלות הנוראה שהחלה במלים קלות־הדעת ״אללה ירחמו״ ,באותה פליטת־פה
של גבריות מזוייפת ״בלי סנטימנטים!״ ובנוסח המופשט ״לא יהיו מעצרים ואשר
נסתיימה כעבור שעות מועטות בערימות של גוויות מרוסקות ובזעקה של הפצועים.
בית־המשפט יכול היה לנסות לחלק את האחריות. הוא יכול היה אף להרחיב את המעגל,
שהוקטן בצורה כה שרירותית, לשלוח מבט מאשים כלפי מעלה, לבדוק את מידת אחריותו
של האיש המרכזי שלא הועמד לדין, מפקד החטיבה ״יסקה״ שדמי.
כאן נעצרה הסמכות המשפטית. אולם כאן לא נגמרת הדרך אשר האומה חייבת לעבור.
כי מעבר לקביעה המשפטית הצרה, מזדקרות בעיות חמורות יותר, מקיפות יותר:
• מהי האוזירד, החינוכית שהולידה ואיפשרה ביטויים כמו ״אללה ירחמו״ ,ושנתנה
למחלקה רגילה של לוחמים רגילים לחשוב כי רצח ילדים ונשים הוא מילוי נאמן של
מדיניות לאומית?
9כיצד זה קרה שאיש מבין הלוחמים האלה — ולא שום לוחם אחר בישראל —
לא קיבל בתקופת אימוניו אף לא שיעור אחד המסביר לו את עקרונות מוסר־המלחמה, את
ההבדל בין לוחמים ובלתי־לוחמים, בין לוחם ושבוי, בין רכוש אזרחי לבין שלל־מלחמה?
איך זה קרה שלא רק הנאשמים, אלא גם עדים אחרים העידו בבטחון גמור כי היו ממלאים
פקודה להריגת נשים וילדים כדבר המובן מאליו?

** דאשר אי ש ר בית־המשפט המוסמך את קביעת העובדות של הטבח בכפר־קאסם, יכלו
׳!ל האישים האחראיים — הוגי־הדעות, המחנכים, הפוליטיקאים, אנשי־הדת והאלופים —
להתעלם מן הבעיות האלה, לטעון כי מעולם לא היו מעשי־זוזעה במערכות ישראל.
אחרי פסק־דין זה, המתאר פרשה שאינה יחידה במינה אם כי זכתה במקרה לפרסומת
מיוחדת, לא תהיה התעלמות כזאת אפשרית. אם לא יוסקו המסקנות עתה, יהיה בכך
משום אישור מראש על מעשים העלולים
לקרות בעתיד.
הצעות רבות הוצעו לתיקון פגם לאומי
זה מצד אנשים אשר עברם הקרבי נותן
להם סמכות לחוזת דעה. כך אפשר, בין השאר:
• לכלול בשבועת האמונים של צה״ל
פיסקה בה יתחייב הטירון במפורש לשמור
על מוסר־המלחמה, להגן על הבלתי־לוחמים
ושבויים ורכוש אוכלוסיה אוייבת.
• לכלול בתוכנית הלימודים של בתי־הספר
לקצינים, למ״כים ולטירונים מערכי־שיעור
מגובשים, שילמדו כיצד להגשים
שבועה זו הלכה למעשה, יסמנו את גבולות
הפקודה החוקית ואת אחריות הפרט
במילוי פקודה בלתי־חוקית. רק בצורה זו
תימנע התנגשות בין צרכי המשמעת הצבאית,
לבין אחריות הפרט.
• להעניש גם עבירות קטנות על מו־סר־המלחמה
כדי ליצור תקדימים ולשמש
אזהרה.

נפו־קאסם -מבעו לסווג׳ חלון המסגד

ך יישכוע עמדו זה מול זה שני מחנות
1 1של קרבנות. מצד אחד עמדו האמהות
השכולות של כפר־קאסם, היתומים, הנכים
והפצועים. מולם עמדו האמהות אשר בניהן
ישבו על ספסל־הנאשמים כשחייהם הרוסים,
הילדים שיישארו זמן רב ללא אבות, הנשים
שנשארו ללא בעלים.
אולי זהו פרדוכס טראגי, אולם יש בכך
משום אמת. גם הצעירים שחוללו את ה־זורעות
במבואות כפר־קאסם הם קרבנות —
קרבנות של חינוך פסול, של אווירה פסולה,
של תפיסה פסולה של חובתם כחיילים.
יהיה גזר־דינם של השופטים כאשר יהיה:
קרבנות הטרגדיה של כפר־קאסם — חלליה
ומבצעיה — תובעים כי ייעשה הכל כדי
למנוע זוועות כאלה בעתיד. והמניעה אינה
יכולה להסתפק במליצות ובפיצויים.

\\ בחורי ד\ לים
אילו ישבו על ספסל הנאשמים 11 יצורים מתועבים, יבלה
החכרה הישראלית לנשום לרווחה, לנחם את עצמה שהיה זה
מעשה יוצא־דופן וחד־פעמי. אף דווקא מפני שהיו אלה 11
בהורים רגילים, לא טובים ולא רעים מחבריהם, היתה נחמה זו
בלתי־־אפשרית. השאלה הגדולה נשארה: מי נושא באשמה
האמיתית? מי אחראי ליצירת התנאים הרוחניים והמעשיים
שהביאו צעירים אלה למעשם הנורא שנראה להם כה טכעי?

סמל מלינקי חזר הביתה, לא נקבר במידבר.
הביתה, אך לא לחיים אזרחיים. אמנם,
מלינקי נראה כפועל במפעל אתא• אך זאת
היתה רק הסוואה, למעשה היה מאמן של
הגדנ״ע, גדודי הנוער של ההגנה, באותו
אזור. כך הכיר חיפאית בשם גחמה, פועלת
במפעל. כעבור ימים מעטים נישאו. בכים
לא היתד. פרוטה. גם זמן לא היה — הימים
היו ימי העליה הרת־הסכנות לביריה.
החתן היה עסוק•

״אני אעשה ממד גבר:״
ך• ם ישבו על ספסל־ד,נאשמים, לאורך
1 Iהקיר. פניהם היו קצת מתוחים מן
הרגיל. פה ושם הבחינה העין בסימני התרגשות
נסתרת. אולם מלבד זאת, דמו לכל
IIצעירים אחרים במדינת ישראל.
היה דרוש מאמץ קיצוני של הדמיון כדי
להעלות על הדעת כי באותו ליל־סתו נורא,
לפני שנתיים, היו 11 אלה עדים או משתתפים
פעילים באחד ממעשי־הזוועה המחרידים
ביותר בדור האחרון. קשה היה לתאר את
הצעיר החייכני מוריד נשים וילדים ממשאית,
מעמיד אותם בשורה וקוצר אותם בדם קר
בצרורות של מקלע. קשה היה לתאר את

לפני כן נשא לו אשה. הוא ביקש ממטה
משמר־הגבול להעבירו לתפקיד קל יותר.
בקשתו נתקבלה. מחלוף הועבר לתפקידי־גקיון.
אולם באותו יום, ערב מיבצע סיני,
חסרו שוטרים בגדוד. עובד הנקיון חרוש
גוייס אף הוא לפעולה.
הוא הגיע לכפר־קאסם. עתה הוא יושב
על ספסל־הנאשמים. יותר מכל חבריו, הוא
האיש שהגיע לשם במקרה.
לא במקר ה הגיע הנאשם מספר ו. השם:
שמואל בן־דוב מלינקי. הגיל .38 :ארץ־הלידה:
רוסיה. המצב ה מ שפח תי: נ שוי, אב לארבעה
ילדים• המקצוע: חייל.

•1חמה מלינקי אינה יודעת הרבה על
•4בעלה. הוא לא הרבה לספר. היא יודעת
שלחם בשורות הפלוגה המיוחדת (פל״ם)
של ההגנה בימי כיבוש חיפה, שהצטיין כמפקד
חולית־חבלנים באחת הפריצות והוזכר
בספרו של אלוף משה כרמל, שעלה
אחר־כך לדרגת רב־סרן בצה״ל ואף סייר
מעבר לגבול. בעיניה היה זה טבעי כי
יעבור משם ישר למשמר־הגבול. למלינקי
לא היה מקצוע אחר.
״היה לו סיפוק בעבודה זו. לא הייתי
מרוצה, אבל ראיתי שהוא בא הביתה מלא

חובב כסהרורי, יצא מן הבית, שוטט בסביבה
ללא מטרה, חזר.
״הרגשתי שמשהו נורא קרה,״ מספרת
אשתו, הנראית גם היא כבעלת־בית פשוטה
ואם רגילה .״ראיתי לפי מבט עיניו. לא
העזתי לגשת אליו. חיכיתי לרגע שאפשר
לדבר. שאלתי אותו: תגיד מה קרה.
״הוא אמר: קרה משהו מחריד. זה מספיק

״אבל מה? שאלתי.
״כפר קאסם היו הרוגים זה היה
הגדוד ש לי ...תארי לך, נשים וילדי ם...
מה שאני ראיתי, לא אשכח לעולם.״
נחמה מלינקי מטילה את האשמה לשני
הכיוונים, למעלה ולמטה. היא בטוחה שבעלה
רק מילא פקודה :״טוב שהוא בחור
וזתיק, שהיה במלחמת־העולם וכבר ידע זוועות.
מי יודע מה היה קורה אילו מישהו
אחר קיבל פקודה כזאת?״
אולם היא משוכנעת לגמרי כי הכל היד,
קורה אחרת אילו נכח מלינקי עצמו בכפר־קאסם
.״אני אשתו. אני יודעת. אילו היה
שם, זה לא היה קורה. אילו סגנו היה
שם זה לא היה קורה. בשום אופן זה לא
יכול היה לקרות. אדם שכל הזמן ראה את
מוראות המלחמה, והיה חרד לחיי כל אדם
חף מפשע. אי־אפשר לחשוב שממנו יצא
דבר כזה.״
והיא מוסיפה :״זה נוגע לי, מפני שזה
נוגע לבעלי. אבל גם אני בעצמי הזדעזעתי.
לתאר את זה, נשים וילדים...״

״זה נכון, פן או לא?״

בבי ת ה ברמלה, הצטלמה רחל ד האן עם ת מונ ת בנה

גבריאל, ב מדי סגן צה״ל עם כנפי צנחן. מ שמאל:
1י י \| 1
אחד התצלו מי ם הרבים ב אל בו מו הפרטי של דהאן, המראים או תו

חברו, השולח מבטי־אהבה לעבר אשתו באולם,
מצווה על איכר זקן ובנו לרדת מן
האופניים ולהניחם בצד — ואז לקטול אותם
בשלווה.
אילו היו אלה 11 צעירים מיוחדים במינם,
פושעים מועדים שנבחרו במיוחד לתפקידי
תליינות, היה קל יווזר להעלות את מאורעות
אותו לילה על הדעת. אולם 11 אלה היו
צעירים רגילים לגמרי. יד הגורל, שלקטה
אותם במקרה מתוך רבבות אחרים, הפגישה
אותם באופן סתמי, דחפה אותם לתוך אותה
השתלשלות נוראה, שלחה אותם בליל-
הזוועות החשוך למבואות אותו כפר נידה
מצויירים באותן פקודות — ומשם לספסל־נאשמים

כי זוהי אולי הטרגדיה האמיתית של כפר־קאסם:
שאילו נזדמנו תחתם באותו לילה
11 צעירים אחרים לכפר־קאסם, היה קורה
מן הסתם אותו הדבר עצמו. נאשמים אלה
היו עוסקים עתר, במלאכתם ברחבי הארץ,
ו־ 11 אחרים היו יושבים על הספסל, חושבים
על נשותיהם וילדיהם, עת המתינו בנשימה
עצורה לפסק־הדין שיכריע את עתידם.

גדור במדבר המערבי

ך * נאשםמספר ,4חרוש מהלוף, הגיע
( | אל ליל־הזוועה במקרה. ארבעה חודשים

ב שעת מ סיבו ת וטיולים, בחברת נערות יפות. דהאן חזר רק במקרה
ארצה, ימים מעמים לפני ליל־הזעעה, אחרי שהמ שטרה סירבה
להאריך את חופ ש תו. ת חביבו ה מיו חד של ד ה אן היה — בנו ת.

מלינקי אינו נראה כמו חייל מקצועי. כמ וגדוש ומתרגש מן הדבר הכי קטן ביחידה
עט להיפך. הוא ממושקף, משופם, ג׳ינג׳י ..שלו, כמו יום ספורט. השלמתי עם זה
הוא לא היה בולט מאחורי שולחן־ד,כתיבה * נראה כי נחמה מלינקי למדד, להשלים.
של משרד ממשלתי בינוני, או מאחורי ה הביתה היה בא בעלה רק מאוחר בערבים,
סורג של קופת בנק. אולם מלינקי לא היה אחרי שהילדים כבר הלכו לישון. אם בא
מעולם שום דבר מלבד חייל. אין הוא פיקח מוקדם יותר, נתקבל בתרועת צהלתם של
במיוחד. אין הוא נראה כבעל חוש־הומור הילדים :״אבא בא!״ זה קרה לעתים רחומבריק•
הוא נראה כאחד מאותם הקצינים קות. כשהיה הולך עם אשתו לקולנוע,
שאינם מצטיינים בכוח הדמיון והתנופה, אך נהג לקפוץ ״בדרך״ לכפר־יונה, לראות אם
הכל בסדר ביחידתו• הוא לא היה איש־בית.
שאפשר לסמוך עליהם בתנאים רגילים: גבר
״הבית״ היה דירה בשיכון נידח בנתניה,
שקדן, שקט, המקפיד על ההוראות ועושה
שדמתה בדיוק נמרץ לכמה אלפי דירות
את המוטל עליו.
אחרות בישראל. הרהיטים סטנדרטיים, לפי אח ושלוש
אביו עם ארצה
בגיל
16 בא
הטעם הזעיר־בורגני המיוחד של ישראל. ביותיו.
הימים היו ימי החומה והמגדל, וה ארון כמד, ספרים, אותם ספרי־מלחמה הנער
הלך ישר לנוטרות, חבש את הקולפאק מקשטים את ארונו של כמעט כל קצין
הגבוה של הגאפירים, עסק בתפקידים המבארץ.
יוצא דופן: הצד ה שני של המטבע,
שעממים ור,אפורים של שרות זה: שמירה המתאר כמד, ממעשי־ה,זוועה של מלחמת־על
מיתקנים, על מסילות־ברזל. הוא לא
תש״ח.
למד מקצוע.
נראה כאילו מלינקי הרגיש בטוב יותר
מלזזמת־העולם הביאה אותו לצבא הבריטי, ביחידתו מאשר בבית. לילדים, שראוהו לשם
עלה לדרגת סרג׳נט. ההמשך כמעט שיג עתים כה רחוקות, היה אב מחמיר .״אני
רתי: המדבר המערבי, ההפצצות ביום ו אעשה ממך גביי״ אמר לדוב, בן ד,־.10

בלילה• באחת ההפצצות האלה, כשהיה בשריון,
פלח כדור את חזהו, יצא מן הגב.
״ תארי?ד : ,שי םוילדימ
מטוס בריטי בא להוציא את הפצועים, האנמ
חרתאותו לי ל ה נו ר א, חזר מלי-
גלים מילאו אותו, רצו להשאיל את מלינקי
היהודי במקום. רק ברגע האחרון נמס לכם.
/נקי מר,ומם. במשך שלושה ימים הס־

**הרי מאסרו של מלינקי, הסכה משפ־
ח תו בודדה מאה השכנים פחדו לגשת.
אין הם יודעים איך להתיחם לאשה. יותר
מכל פגעה בנחמה ׳העובדה שקציני המשטרה
לא באו לבקר• רק סגנו של מלינקי

יתכן כי העומס העיקרי נופל על הילדים.
אמרה אסנת׳ בת ד : 9-.״אני כל כך הרבה
זמן לא ראיתי את אבא שאני לא זוכרת
איך הוא נראה. אני צריכה לחלום עליו כדי
לזכור.״ ובפעם אחרת :״כל העתונים
כותבים על אבא. אבל מה הם כותבים
אני לא יודעת!״
תחילה באמת לא ידעו הילדים מה קרה.
אחד הילדים בכיתה אמר לדוב שאביו הרג
אנשים. דוב היה מופתע ומיהר הביתה .״זה
נכון?״ שאל את אמו. היא ניסתה להסביר
בעדינות, אבל הוא שיסע את דבריה בשאלה
נרגשת :״כן או לא?״
גם הבת התמרמרה :״את לא מספרת
לי מה קרה!״ אז הסבירה האם :״זה קרה
בגדוד של אבא׳ והוא יושב בבית־הסוהר
מפני שאנשיו עשו זאת.״
הילדים עיכלו זאת, איכשהו. הם למדו
להתרגל לקריאות הילדים האחרים :״אבא
שלך במשפט והוא אשם!״ או :״אבא שלך
ראש הקומוניסטים!״
השבוע היתד, האזזירה בדירה הנתניתית
מתוחה. אמונה 13 דוב, אוסנת וחגית
( )5ידעו שמשהו עומד לקרות. על המשפחה
כולה ריחפה השאלה: מה יהיה?

דון־דואן עס כגסי צגחן

*•לינקי הקפדן והעקשן, השתקן ו-
(*< המכונס בעצמו, הוא אדם מן הסוג שסומכים
עליו, אך שאינו זוכה לאהבה ספונטאנית
של רעיו. שכנו בספסל הנאשמים
הוא טיפוס אחר לגמרי. הנאשם מספר 2
הוא אדם שקשה שלא לחבבו — עליז, חברותי,
קל־דעת ורודף־בנות.
השם: גבריאל דהאן. הגיל .28 :ארץ הלידה:
מארוקו. המצב ה מ שפחתי: רווק. המקצוע:
חייל.

העובדה הבולטת בחייו של ״גבי״ היא
שגדל בלי אב. אבא היה פקיד בחברת
הובלה. כשחי, חיתה המשפחה במצב טוב,
יחסית .״אכלנו טוב, לבשנו טוב.״ אך תקופה
זו הסתיימה ערב אחד, כשחזר האב
אחרי נסיעה ארוכה על אופנועו, לקה ב־דלקת־ר,ריאות,
מת כעבור שבועיים.
גבי, בן ד,־ ,6יחד עם אמו, רחל, שני
אחיו המבוגרים ממנו ושתי אחיותיו הצעירות
ממנו, עברו לגור בתנאים דחוקים אצל
הסב, בעל חנות קטנה לסבאק. האב לא
השאיר אחריו רכוש. במרוצת הזמן התקרב
הסב לעוורון, זקוק היה לתמיכה הקטנה

שמשפחת דהאן שלחה לו מרמלה למארוקו.
הילד שגדל בתנאים אלה התפתח בכיוון
שהפסיכולוגיה החדישה רואה אותו כטבעי:
הוא היה ילד שובב, חסר משמעת, שלא
אהב ללמוד או לעבוד׳ הרבה לטייל עם
חבריו בשכונה, גמר רק בית־ספר עממי
יהודי (אליאנס) .״עוד יצא ממנו משהו,״
אמר הסב .״עזבו אותו. עכשיו הוא רק
ילד!״ לא היה צורך בהתערבותו: רחל
דהאן פינקה את גבי מאז ומעולם, שמה
על צלחתו את הנתחים השמנים ביותר.
תמורת זאת נהג הילד להביא לה מתנות,
כמו לחברה בת־גילו.
בבי החל עובד בבית־דפוס צרפתי בעיר
מולדתו, מקנס, עיר מארוקאית במרחק מה
מן החוף, הדומה במקצת לירושלים. הוא
לא למד ערבית, בא רק במגע מועט עם
התושבים הערביים. אולם לאחיו היו חברים
ערביים, ובבית לא שררה שנאה להודי
הערבי. שנאה זו החלה כעבור זמן
רב, בימי מלחמת תש״ח.
״החבריה״ היו משפחתו האמיתית של
גבי דהאן. כאשר החליטו הם לעלות ארצה,
הצטרף אליהם לבדו. הם שכרו סירה
באלג׳יריה, הפליגו לקפריסין, הגיעו משם
ארצה, הצטרפו לעליית הנוער. אחריו בא
אחיו חביב, לאחר מכן האם עם האחיות, ורק
בסוף האח הבכור והגשוי, מרדכי, שעבד
בינתיים בפאריס. פרט מפליא: גבי,
אחיו חביב ואחותו גראציה נולדו שלושתם
באותו יום, במרחק של שנתיים זה מזה.
ככל עולה צעיר, הגיע גבי לצבא. הווי
זה מצא חן בעיניו — האיש שגדל ללא
אב, מצא בנקל את מקומו במשטר המרות
הצבאית׳ באווירה החברותית של היחידה.
הוא היה הטיפוס המצליח בכל חברה צבאית:
חברותי, אמיץ, עליז, יפה־תואר, דון־
ז׳ואן. כשהגיע לדרגת סמל הצטרף לצבא־הקבע,
הפך קצין, עבר קורס צנחנים, עבר
לבסוף למשמר־הגבול. כשהופיע על שער
היעולס הזח 966 בימי המצוד הגדול על
הפידאיון, נראה לכל כדמות הטיפוסית של
חייל קרבי עברי. זה היה באפריל ,1956
חצי שנה לפני ליל הזוועה.

״איני סובל נבר בוכה,,..
ך* יי ו שד דהאן עברו ללא בעיות. תפ־

1 1קידו במשמר הגבול היה ברור ופשוט.
את זמנו החופשי הקדיש בעיקר לתחביבו
העיקרי: הבנות. אלבומו הפרטי מלא תמונותיהן
של עשרות רבות של צעירות מחייכות,
כולן יפות, אשר הקצין הגבוה והגברי
משך את לבן. הן לא חסרו גם באולם
בית־המשפט בימי המשפט הגדול.
גבי לא התחתן. הוא רצה להישאר חופשי,
לנצל את שנות נעוריו. חוץ מזה היה
עליו לעזור תחילה לאחיו חביב לשאת
אשה, להתבסס, לרכוש שיכון. פעם כמעט
נפל הדון־ז׳ואן בפח, התקרב לעברי פי־פחת
של נשואין. אולם הצעירה החיפאית
רצתה לגור גם אחרי הנשואין עם הוריה.
גבי סירב.
בקיץ 1956 בא אחד מקרוביו מפאריס,

מלינק*

הנאשם מספר 1בתצלום נזאלבונוו הפרטי, המואח
אותו במדי גאפיר בשנת , 1938 זמן קצר אחר
עלייתו מרוסיה. בתמונה אחרת באלבום זה הצטלם מלינקי בהלצה,

עורר בו חשק לטייל בחוץ־לארץ. הוא קיבל
חופשה של חודש וחצי, לקח את רוב
חסכונותיו, נסע. האח הבכור אמר שחבל
על הכסף, האח השני הצדיק את הנסיעה —
״העיקר שיהנה.״
גבי נהנה כאילו ידע שזו תהיה נסיעתו
האחרונה לזמן רב. הוא התידד עם תריסר
נערות ביבשת האירופית, הכיר נערה
גרמנית, לקח אותה לביתה על אופנוע,
בילה עמה עשרה ימים מאושרים בעיירה
גרמנית. כשחזר ארצה, הוסיפה לשלוח לו
מצלמה ומתנות אחרות, קיבלה ממנו ספר
מיבצע סיני .״מתי תזמין אותי?״ שאלה
באחד המכתבים, אותם כבר קרא גבי במאסר.
דהאן
רצה להאריך את חופשתו בחודש
נוסף• מטה משמר־הגבול סירב. גבי נאלץ
לחזור — בדיוק למיבצע־סיני ולליל־הזוועה.
אלמלא כן, היה סגן גבריאל דהאן כיום
קצין פופולרי, אהוב על חבריו ועל הנערות.
כשפרצה מלחמת־סיני, חיתה בלב רחל
דהאן רק תקווה אחת: שבנה ישאר בחיים.
פעם כבר התכווץ לבה. זה היה כאשר ראתה
את תמונתו בעתון, ליד ידיעה על
נפילתו. רק במאוחר נסתבר שהיתר, זאת
טעות: החלל היה דהאן אחר׳ והעתון לקח
מארכיון משמר־הגבול תמונה בלתי־נכונה.
כשבא גבי הביתה, שמחה רחל. אולם
חיש מהר הרגישה שקרה משהו. גבי היה
מדוכא• תחילה חששה האם שמא נהרג האח
השני, וגבי בא לבשר לה זאת. בהשוואה
לפחד זה, היה הסיפור הנורא כמעט
מרגיע. גבי סיפר את הכל, כפי שנהג לספר

אשתו ושני ילדיו, ג׳קי ואברהסיאלברס, של
רב־שוטר אן ליאל, בדירתסי בשכונת שפירא בתל-
אביב. הבכור ביקר כמת שנים בגן־׳ילדים באלג׳יריה, שעה שאביו

אוליאל

כורע בתלבושת ערבית, כשחיילת יורה נדור בחזהו. משמאל:
ארבעת ילדיו של מלינקי, ליד דירתו בשיכון נתניתי. מלינקי, מפקד
הגדוד, היה היחיד מבין הנאשמים שהביע זעזוע על רצח הילדים.

לה את כל שאר מאורעות חייו, הרפתקו־תיו
עם הבנות וקורות שרותו.
מאז נשארה האם בבית — בית ערבי
נטוש ברמלה, ששופץ על־ידי המשפחה. היא
לא באה לישיבות בית־המשפט. גבי ביקש
שלא תבוא .״אם תבוא, תבכה, וגם אני
אבכה. אני לא סובל גבר בוכה. אמא אמרה
לי :״עכשיו שאתה סובל, אני אוהבת
אותך עוד יותר.״ הוסיף דהאן, באמונה
מלאה :״אנחנו הקרבן בבית־המקדש, כדי
לקדש את העם!״
כי דהאן סבור כי באותו לילה רק מילא
את תפקידו, וכי עתה נזרק לכלבים על־ידי
קובעי המדיניות ונותני הפקודות, שחיפשו
שעיר־לעזאזל .״חשבתי שאקבל כדור,
שאיהרג או אפצע. לא חשבתי על זה שאשב
כאן,״ אמר לא מכבר במרירות .״עכשיו
נשארתי בלי כלום. כל החסכונות שלי
הלכו לעורכי־דין. בשביל רווק כל זה יותר
גרוע מאשר בשביל איש נשוי. אם ידונו
אותי לעשר שנות מאסר אשאר בלי משפחה,
בלי כלום.״

סמל בלגיון הזרים
>•* איש מבין 11 הנאשמים לא היתד,
/סיבה טובה יותר להצטרף דווקא למש־מר־הגבול
כמו לאליהו אוליאל, הנאשם מספר
.6כמו כל חבריו, היה חייל מקצועי
בדם — אדם שאהב את ההווי הצבאי, לא
מצא סיפוק בשום עיסוק אזרחי• היתד, זאת
אשתו שאסרה עליו ללכת לצבא־הקבע,
אמרה לו להצטרף תחת זאת למשטרה.

שירת בלגיון־הזרים. משמאל: אוליאל בשעת אחת ההפסקות של
המשפט, בחברת אשתו, שהמשיכה לקבל שלושה רבעים ממשכורתו.
כמו שאר הנאשמים, ביקר אוליאל בימי מאסרו כמה פעמים בבית.

הסיבה הפשוטה וד,מלבבת :״בצבא יש נשים,
ואליהו אוהב להתעסק.״ בניגוד ל-
דהאן, יודע אוליאל כי יקרה כאשר יקרה,
משפחתו תחכה לו בדירה הדלה בתל־אביב.
אופיו של אוליאל כלול בשאלה ותשובה
בפני ועדת־החקירה הראשונה שחקרה את
מאורעות ליל הזוועות. השאלה :״למה לא
סירבת למלא את הפקודה?״ התשובה :״אילו
הייתי טיפוס שמסרב למלא פקודות,
לא הייתי הולך למשמר־הגבול!״
השם: אליהו אוליאל. הגיל .27 :ארץ־
הלידה: אלג׳יריה. המצב הנזשפחתי: נשוי
ואב לשני בנים. המקצוע; קצב, פועל־רכבת,
חייל. מקצועז.
גאוותו של אוליאל — ובדיחת כל חבריו
— היא שהוא הבן של ״בון פאמייה״
(משפחה טובה) .אמנם, כאשר השמידו הבריטים,
בימי מלחמת־העולם השניה, את
הצי הצרפתי של ממשלת וישי ליד חוף
עיר מולדתו אוראן, גורש אוליאל הצעיר
מבית־הספר העממי. אולם הדבר לא הפריע
לו. הוא הפך קצב, לא נטה למקצוע זה.
כששמע שפרצה מלחמת העצמאות בישראל,
הצטרף בשמחה למח״ל, מיהר ארצה.
בצבא מצא אוליאל את ההווי המתאים
לו. כמפקד תותח בלתי־מחופר ליד רפיח
הוציא שלושה טאנקים מצריים מכלל פעולה•
חוץ מזה הכיר בחדר־האוכל של היחידה
חיילת, תותחנית כמוהו. הבחור העליז,
שגימגם בקושי כמה מלים עבריות,
ושהיה בודד לגמרי בארץ, מצא מיד חן בעיני
הצברית בת המשפחה הספרדית. כעבור
עשרה חודשים התחתנו. אליהו ושרה
היו בני אותו גיל — .18
אביה של שרה, מנהל־עבודה ברכבת,
סידר אותו בעבודה כבודק קרונות. לקצבים
לא היתד, עבודה במשטר־הצנע של דוב
יוסף. אוליאל לא היה גם הפעם מאושר
לגמרי. לבסוף בא המכתב הגואל: הקונסול
הצרפתי דרש שיחזור הביתה, למלא את
חובת שרוחו בצבא הצרפתי. מכיוון ש־אוליאל
לא רצה לגרום צרות לאביו, שחשוד
היה כעסקן קומוניסטי, חזר, הפך
סמל בלגיון־הזרים, נשלח לקוריאה. אשתו
נסעה עמו, גרה באוראן, קיבלה את האזרחות
הצרפתית. בנו למד צרפתית. כשחזרו
ארצה, לא רצו הילדים לשחק עם ז׳אקי
הקטן, שלא דיבר עברית.
בניגוד למלינקי ולדר,אן, לא התרשם רב־שוטר
אוליאל עמוקות מליל־הזוועה. לא
עלה על דעתו שהדבר נוגע לו. גם אחרי
ששני הקצינים נאסרו, המשיך אוליאל לשרת
חודש ימים ברצועת עזה, קיבל לאחר
מכן חופשה. לפתע קיבל פקודה דחופה
הביתה: לבוא מיד לתחנת־המשטרה
בנס־ציונה. אשתו נלודתה אליו. היא חזרה
לבדה. הבעל נאסר•
מאז בא כמה פעמים הביתה — כמו
שאר האסירים — במקרים מיוחדים, ללא
ליווי. ניתן לו להיות נוכח בשעה שבנו
עבר ניתוח של שקדים. אשתו קיבלה תחילה
את מחצית משכורתו, אחר־כך שלושה
רבעים ממנה. ככל המשפחות, חיכתה בקו־צר־רוח
לפסק־הדין .״איפה אבא?״ שאל
ז׳אקי, הלומד עתה בכיתה ב׳ .״אבא עובד
מחוץ לעיר* ,היתר, התשובה.
אליהו אוליאל היה אחד משני הנאשמים
שניסו בעת מאסרם לאבד עצמם לדעת.

אשם: יסק
אחד־עשר נאשמים ישגו על ספסל גית־הדין. שלושה מהם יצאו
השבוע לחופשי; שמונה הורשעו באשמת רצח כפוונה תחילה.
אולם בחללו של בית־המשפט, בין ספסל הנאשמים לדוכן השופטים,
בין מושבי התובעים למושבה שד הסניגוריה, דחפה דמותו
של הנאשם השנים־עשר, הנאשם שלא נכלל מלכתחילה בנליון
האישום: אלוף־משנה יששכר (״יסקה״) שדמי. היה בפסק־הדין
אישור לטענה אשר טענו הנאשמים מן הרגע הראשון :״אנחנו
שעירים לעזאזל, כדי להגן על כבודו של קצין בכיר בצה״ל.״
נתים פחות 16 יום אחרי ליל
הדמים של ד,־ 29 באוקטובר 1956 שלפו
שופטי בת־הדין המחוזי הצבאי בירושלים
את עטיהם, חתמו על פסק־דינם בן
123 עמודי הדפוס הצפופים. מסקנתם של
השופטים, אלוף משנה ד״ר בנימין ד,לוי,
סגן־אלוף יצחק דיבון ורב־סרן יהודה כהן:
• רב־סרן שמואל מלינקי נמצא
אשם ברצח בכוונה תחילה של 43 מאזרחי
כפר־קאסם.
• סגן גבריאל דאהן נמצא אשם
ברצח בכודנה תחילה של 43 מאזרחי כפר־קאסם.

טוראי ראשון עופר שלום נמצא
אשם ברצח בכוונה תחילה של 41
מאזרחי כפר קאסם.

• הטוראים מהלוף חרוש ואליהו
אברהם נמצאו אשמים ברצח ב
כוונה
תחילה של 22 מאזרחי כפר־קאסם.

• רב־טוראי גבריאל אוליאל,
טוראי אדכרט פחימה וטוראי אד־מונד
־ נחמני נמצאו אשמים ברצח 17
מאזרחי כפר־קאסם•

• רכ-טוראי עכדול רחמן אים־
מעיל, טוראי סעיד זכריה שעבן
וטוראי דניאל סמניץ זוכו מכל
אשמה.

״הקשב, הדין!״ הכריז השוטר הצבאי את
קריאתו המסורתית. הנאשמים, פרקליטיהם
והקהל כולו קמו על רגליהם. השופטים
עזבו את האולם, יחזרו אליו בסוף השבוע
על מנת לחרוץ את גזר דינם.
האולם הגדול, הנמצא באחד ממחנות
צה״ל באיזור ירושלים, המה מעשרות
אנשים שדיברו ביניהם בערבוביה ובהתרגשות.
במשך עשרות ישיבות רצופות שררה
באותו אולם דממת מוות. רק קולם של
העדים הרבים, שעלו בזה אחר זה להעיד
מעל דוכן העדים, להשיב לשאלות התביעה
הצבאית ושמונת הפרקליטים, לספר את
קטעי סיפורם שלהם על מה שקרה בכפר
קאסם, נשמע בחלל. קהל העדים היה מגוון:
העידו אלופי צה״ל כשבראשם הרמטכ״ל לשעבר
רב־אלוף משה דיין, העידו תושבי הכפר,
אלמנותיו ובניו־שכוליו כשבראשם המוכתר
שמשפחתו נפגעה יותר מכל שאר משפחות
הכפר, העידו חבריהם לחיל של הנאשמים.
תשעה חודשים תמימים ישבו שלושת השופטים
על מדוכת הדיונים והניסוח של
פסק־דינם, אחרי שנה תמימה של עדויות
והשמעת פרשת ההוכחות והראיות בעד
הרשעתם של הנאשמים ונגדה. תשעה חודשים
ישבו 11 הנאשמים בכלאם, חיכו לפסק־הדין.
שנתיים חיכו תושבי כפר־קאסם לראות
אם יש צדק בישראל, מדינתם.
עבודה קשה ומיגעת היתד, מוטלת על
שלושת השופטים שנבחרו לחרוץ את דינם
בפרשת הדמים הנוראה ביותר שאירעה בעשר
שנות קיומה של מדינת ישראל. הראשון
בשופטים, ד״ר בנימין הלוי, היה גם
הבקי והמנוסה שבהם• בעיצומו של משפט
כפר־קאסם השמיעו חמשת שופטי בית־הדין
העליון את פסק־דינם בערעור היועץ המשפטי
על פסק־דינו של הלוי בפרשת קסטנר
— פסק־דין שבזכותו קנה לו הלוי את
מקומו בשורה הראשונה של שופט ישראל
ונתפרסם בקרב משפטני העולם כולו.
לימינו של הלוי ישב קצין צבא מקצועי.
סגן־אלוף יצחק דיבון בלט מיד בגישתו
הצבאית הנוקשה והבלתי משפטנית לבעיה
כולה. רב־סרן יהודה כהן, שופט בית־המש־פט
המחוזי בירושלים בחייו הפרטיים, היה
המשפטן השני שגויים לשירות מילואים.
תפקידם של שלושת השופטים היה קשה,
לא רק בגלל העובדה כי חומר הראיות
שהובא בפניהם היה עצום ורב. נוסף על
התפקיד הרגיל של שופטים במשפט של דיני

נפשות ניצבה בפניהם גם משימה נוספת,
חמורה באחריותה ובמשמעותה לגבי מדינת
ישראל: היתד, זו המשימה המוסרית לטהר
את שמה של מדינת ישראל וצבא ההגנה
לישראל, ממעשה הפשע המתועב.
לגבי הטבח עצמו, לא היו לשלושת השופטים
כל ספיקות. הם התבטאו בחמורים
שבביטויים, חזרו עשרות פעמים על המלים:
״ליל הדמים״ ,״הטבח הנורא״ ,״המעשה ה־בלתי־אנושי״
,״רצח אכזרי ושיטתי של קר־בנות
חסרי־ישע וחדלי-אונים.״ בפסק דינם
השלם והמלא, הבנוי בשיטתיות תוך כדי
ביסוס משפטי שלם, ההופך את פסק־הדין
למסמך משפטי בעל חשיבות בינלאומית, ענו
השופטים גם על מכלול השאלות שנתעוררו
תוך כדי בירור המשפט הארוך.

• המדיגיות. אחת השאלות שרחפו
באולם בית־הדין במשך כל ישיבותיו ושי
בוודאי עוד תעלת ותחזור בעת דיוניו של
בית־הדין העליון לערעורים בפרשה זו, היתד,
השאלה אם אמנם מקרה כפר־קאסם הוא
תקרית בודדה שנגרמה באשמת מפקדים
חסרי״אחריות וצמאי־דם, או אם נכון הדבר
שטבח כפר־קאסם הוא פרי המדיניות הכללית
של הממשלה והצבא לגבי המיעוט הערבי.
גם שאלה זו התחלקה לשתים: האם זוועת
כפר־קאסם היא תולדת המדיניות הכללית
של הממשלה ושלטונות צה״ל לגבי המיעוט
הערבי, או אם היא תולדת המדיניות המיוחדת
שנקבעה לגבי פתיחת מבצע קדש?
על השאלה השניה עונה פסק־הדין בשלילה.
לראשונה הוא אינו מתייחס כלל.
הסיבה לכך היא פשוטה: הסניגורים, שחלק
מהם העלה אמנם בדעתו לטעון בתחילה
כי שולחיהם עשו מה שעשו מתוך שד,וסתו
במשך כל שנות חייהם בישראל נגד המיעוט
הערבי ובניו, העדיפו לד,מנע מלעשות זאת.
הם נמנעו מנקיטת קו־הגנה כזה מתוך
שיקולים משפטיים טהורים ומתוך מחשבה
שבית־הדין הצבאי ימנע מלתת צידוק למעשי
שולחיהם בטענה זו.
מכיוון שלא נתבקש לעשות זאת ומתוך
שלא הובאו בפניו ראיות בכיוון זה, לא
אמר בית־הדין מאומה בשאלה הראשונה.
לגבי השניה אמרו השופטים דברים ברורים:

שו־מ

שכמו של שדמי. קו־ההגנה שלהם היה אחר:
הם טענו כי מלינקי לא נתן כלל את פקודת
הרצח. אם היו טוענים שאמנם קיבל פקודה
כזו משדמי והעבירה לפיקודיו, היה ברור
מאליו כי אם כי יתכן שגם שדמי יורשע
באשמת רצח בכודנה תחילה, גם מלינקי לא
יוכל להינצל מהרשעה כזו.
את המלאכה של גרירת שדמי אל ראש
רשימת הנאשמים נטלו על עצמם שאר הפרקליטים.
ברצותם להוכיח כי את הפקודה
הבלתי־חוקית — לרצוח את תושבי כפר
קאסם — יזם וניסח בראשיתה מפקד גבוה
בצד,״ל, אליו סופח גדודו של מלינקי, חקרו
פרקליטים אלה את שדמי וקצינים אחרים
של הצבא חקירת שתי־וערב חמורה. התוצאה:
שלושת שופטי בית־הדין הצבאי קבעו
פד,־אחד, כי פקודתו של אלוף־משנה יששכר
שדמי לרב־סרן שמואל מלינקי היתד,
אמנם להרוג ולרצוח את תושבי הכפרים
הערביים במשולש הקטן. הם קבעו גם: פקודתו
ומעשיו של שדמי, ביום ד,־ 29 לאוקטובר
, 1956 היו בלתי חוקיים.
קבעו שלושת השופטים בפתחם את הדרך
בפני התביעה הצבאית להעמדתו לדין של
אלוף־משנה שדמי, באשמת רצח בכוונה תחילה
של 43 מתושבי כפר־קאסם:

״פקודה זו היתה בלתי־חוקית בעליל אפילו
בתנאי מלחמה. הריגת כל אדם שיימצא
ב שעות העוצר מחוץ לבית לא היתה דרו שה
לשום צורך בטחוני זו הי שיטת היד
החזקה ב מ חיר חיי אזרחים חפי ם מפשע,
שיטה ה הול מ ת את ה שקפתו הבלתי־חוקית
של אלוף־מ שנה שדמי.״

השופטים לא רצו להשאיר שום צל של
ספק בהחלטתם, כי אלוף־משנה שדמי חרג
מסמכותו וגרם באופן ישיר למותם האכזרי
של 43 אזרחים שקטים ושלוזים, ילדים רכים
ונשים חסרות מגן. השופטים אף הגדילו
לעשות. בנתחם את פקודותיו של שדמי —
לירות ולהרוג כל אזרח ערבי שיימצא ברחוב
מחוץ לשעות העוצר, ואפילו יהיה זד, פלח
החוזר משדותיו ושלא ידע כלל על קיומו
של העוצר — קבעו השופטים כי עצם
הטלת העוצר היה בלתי־חוקי וכי שדמי
נטל לעצמו סמכויות שלא ניתנו לו מעולם:
״כל העובדו ת מצביעות על כך כי עוצר
זה( ,שהוטל בפקודת שדמי) הן ב הול ד תו
ו הן ב בצועו, לא היה עוצר של המו של
הצבאי (עוצר חוקי לפי הוראת החוק) אלא
עוצר מטיב אחר, מיוחד ב מינו — עוצר
שעצם הטלתו וכל שיטת בי צו עו נקבעו על־
•די מפקד החטיבה לפי ראות עיניו, ללא
זיקה לשום חוק. אין פלא כי עוצר מ מין
מיוחד זה היה כרוך גם ב הוראו ת שמוש
באש שהיו מנוגדות לכל חוק. אשר להש קפו
תיו של אלוף מ שנה שדמי בדבר סמכותו
ה״ מלחמ תי ת״ להטיל עוצר על האוב־

לוסיה האזרחית של גז ר תו, יש להטעים כי
אין שום מע שה תחיקה בי שראל מעניק
למפקד צבא בי מי מלחמה ס מכויות־יתר

המסקנה היא אחת: פקודתו של שדמי
היתד, בלתי־חוקית. פקודתו של מלינקי,
שניתנו על סמך פקודות מלינקי, היו בלתי־חוקית.
פקודותיו של מפקד המחלקה דאהן,
שניתנה על סמך,פקודות מלינקי, היו בלתי-
חוקיות. פקודותיו של טוראי־ראשון עופר,
שניתנו על סמך פקודותיו של דאהן, היו
בלתי חוקיות.
הגיעה השעה לשאול את השאלה היסודית
במשפט רוצחי כפר־קאסם:

• מה היא פקודה כלתי חוקיתז
הנמוכות ש״כיצד
נוכל
המפקד היא
אלפי חיילים

שאלו הטוראים ובעלי הדרגות
הושבו על ספסל הנאשמים.
לדעת אם הפקודה שנתן לנו
חוקית או בלתי־חוקית?״ שאלו
ושוטרים בכל רחבי הארץ.
בית־הדין הצבאי נותן לשאלה יסודית זו
תשובות ברורות וחד־משמעיותו

״ המש מע ת הצבאית מו שתתת על ציו ת
גמור לכל פקודה שאינה בלתי חו קי ת בעליל.
כל מפקד מיצג כלפי מקבל פ קוד תו א ת כל
שרשרת הפיקוד שמעליו וטוראי חיי ב כלפי
הסמ־כף או ת ה מידה של ציו ת לכל פקודה
כמו כלפי הרמטכ״ל. לעו מת זה חיי ב חייל
לסרב ציו ת לכל פקודה בל תי חו קי ת בעליל,
המצווה •עליו לבצע מע שה פלילי וגם כאן
אין נפקא מינה על ידי מי ניתנה הפקודה.
במת דברים א מורים: אם ברור וג לוי לפי
כל ה מסיבו ת שהיא פקודה בלתי חו קי ת.
״ל שום אדם או ח בר אנשים ב מדינה אין
ס מכות להפר את החוק או לצוות להפירו.
פקודה המגלה על פניה כי היא מפירה את
החוק, כגנן פקודה גלוי ה להרוג אנ שים חפים
מפשע, מהווה שידול למעשה פשע. אסדר
לתתה ואסור לבצעה. כל מפקד ה מתי מר
לתת פקודה כזאת ב תוקף, ס מ כו תו הצבאית
חו רג ב או פן יסודי מ ס מכו תו ה חו קית ופקודתו
בטלה.
סי מן היכרה של פקודה בל תי חו קי ת
בעליל — מן הדין שיתנוסס כדגל שחור
מעל לפקודה הנ תונה, ככ תוב ת אזהרה האומרת
:״אסור!״ .לא אי־חוקיו ת המתגלה רק
לעיני ח כ מי מ שפט ח שוב ת כאן, אלא: הפרת
חו ק גלויה ו מוב הקת, אי חו קיו ת וודאית ׳
והכרחית ה מופיע ה על פני הפקודה עצמה:,
אופי פלילי ברור של הפקודה או המע שים
שהפקודה מצווה לע שותם, אי חו קיו ת הדו קרת
את העין ו מ קו ממת את הלב. אס העין
אינה עיוורת והלב אינו אטום או מו ש תת —
זו הי מידת אי ה חו קיו ת בעליל הדרו שה כדי
לבטל, א ת חו ב ת הציות של חייל ולהטיל
עליו את הא חריות הפלילית ל מע שיו.״

״אלוף־מ שנה שדמי קבע את שיטת העוצר
הבלתי חו קי ת (בכפרי המשולש) על
דעת עצמו ובניגוד ל מדיניות הכללית, ש חייבה
או תו להמנע מכל פגיעה באזרחי ם
תו שבי האזור הוראו ת הפתיחה באש
של שדמי־סלינקי נגד אזרחים בלתי לוחמים
עלו ב חו מ ר תן על ההזראות הללו (של המדיניו
ת הכללית) ובטלו אף את הסייגים ש בהן.
הפקודה שמלינקי ציית לה (פקודתו של
שדמי) והעביר אותה לביצוע, תו ך הוספת
פירו שו כי תחול על נשים וילדים, היתה
פקודה גלויה לרצוח אזרחים — פקודה בלתי
חו קי ת בעליל

• חוקיותה של הפקודה היתד,
הבעיה החשובה השניה שעמדה בפני בית־הדין,
בבואו לקבוע את מידת אחריותו של
כל אחד ואחד מ־ 11 הנאשמים שניצבו למשפט
בפניו. כאן, בנקודה זו, לא יכלו
השופטים להסתפק באחדעשר הנאשמים,
הוסיפו לרשימה גם נאשם מספר ,12 שהופיע
בפניהם כעד תביעה ושפרקליטי התביעה
ניסו לטהרו בכל מחיר. היה זה אלוף־
משנה יששכר שדמי, שנתן את הפקודה
הגורלית לרב־סרן שמואל מלינקי, מפקד
גדוד משמר הגבול, שאחת ממחלקותיו, מחלקתו
של הסגן גבריאל דאהן, יצאה למר־חץ־הדמים
בכפר קאסם.
מלינקי וסניגוריו, עורכי־הדין ל1זיצקי ו־עזרן,
לא ניסו להטיל את האשמה על

עד סכסר הנאשמים

נ שארו יו שבים לא רק שמונת הנא שמים
שחויבו בדין, אלא גם שלו שת הנ חוכי ם,
שסירבו לעבור לספסלי הקהל, בהפגינס את הסולידאריות שלהם י יעם חבריהם. ב ת מונ ת
נראים שלו שת הנ חוכי ס בצד שמאל, ליד שול חן ה שופטים, מתחת לסמל צה״ל. מלינקי
נראה מרכיב משקפי״ שמש אופטיים, בעוד שדהאן יושב כפוף, מקש״יב לדברי השופטים,

האיש שהוא שם על־ידי ה־
111ך ^ 1
שופטים בגרי מת הזוועה, צו־

חק ועליז ב שעת אחת ההפסקו ת בעדותו.

אחרי קביעה מפורשת כזו לא נותר עוד
ספק כי פקודותיו של שדמי ופיקודיו, היו
בלתי־חוקיות.
עתה היו השופטים חייבים לקבוע את
מידת אחריותו הפלילית של כל אחד מן
הנאשמים, לוותר לפי שעה על קביעת אחריותו
הפלילית של אלוף־משנה שדמי.

• אחריותו הפלילית של רב

סרן שמואל מלינקי הוכחה, לדעת
שלושת השופטים, ללא צל צילו של ספק.
מלינקי — קבעו הם — לא זו בלבד שלא
ערער על פקודתו הבלתי־חוקית של שדמי,
אלא אף הוסיף והרחיבה, כלל גם נשים

91 לי]קי ודהאן

לאחר

בחדר האוכל של המחנה בו נ ע רן המ שפט, ב אחת ה הפסקו ת
של המ שפט. השניים גרו בחדר אחד ב מחנה, אך לא דיברו
שהא שימו והטילו האחד על השני את האחריות למע שה הזוועה.

1ך הצבר היחיד בין הנא שמים ה־
1 ^ 111 עיקריים, בן סנדלר עני מ שין־
מונים, במצב־רוח של רא שית המ שפט.

״רצח בדם קר,״ כך הגדירו השופטים
את מעשיהם של פיקודיו של מלינקי, שפעלו
בהתאם להנחיותיו. כדי שלא להשאיר
את הרושם כי הם משתמשים בביטויים
חריפים יתר על המידה, שאינם מתאימים
למציאות, דאגו השופטים לשבץ את מעשי
הנאשמים בתוך מכלול פסק־הדין:

• סגן גבריאל דאהן, מן המצטיינים
שבקציני משמר הגבול ומפקד מחלקה
מיוחדת למלחמה בפאדיון, הגיע לכפר
קאסם כחצי שעה לפני הטלת העוצר. הוא
שלח את אחד מסמליו אל המוכתר להודיע
לו על תחילת העוצר ובעצמו החל למקם
את חוליות מחלקתו במבואות הכפר. על
מד, שקרה אחרי יותר מחצי שעה, עם
כניסת העוצר לתוקפו, מספר פסק־הדין:

והנ הג לרדת. הנהג הציב סולם ליד המ שאית
ואמר לנשים :״ א חיו תי רדנה, תוציאו תעודות
ז הו ת, א חיותי.״ הנ שים שהספיקו לראות
בדרכן גוויות של בני כפרן ה מו ט לו ת
לצידי הכבי ש, ה ת חננו בפני החייל המפקד
לחום על חייהן. החייל לא שעת ל תעודו ת
ולתחינות, עמד על פ קודתו שכולם ירדו מן
ה מכוני ת וכשכל 14 הנ שים ו־ 4הגברים
עמדו על הארץ, נ תן פקודת אש לחיילים
שהגיעו למקום. החיילים פ תחו באש על
הקבוצה ולא נחו עד ש־ 17מ תוך ה־18
נהרגו והנפ ש היחידה שנשארה בחיים —
חנה סלימאן עמאר בת — 16 נפצעה קשה
בראשה וברגלה ונראתה כמתח.״

ולילדים? מלינקי ה שיב: בלי סנטימנטים.
מפקח רא שון מנ שס הוסיף ו שאל: מה עם
החוזרים מהעבודה? כאן ניסה הס מג״ד
ע.מ.מ. אלכסנדרוני להתערב, אך ה מג״ד הש תיק
או תו ו ה שיב: דינם כדין כולם, או
לפי גירסה אחרת: אללה ירחמו, כ ן אמר
מפקד החטיבה*.

לגבי העובדות הפשוטות, שקבעו כולן כי
מלינקי היה זה שהעביר את פקודתו הבלתי־חוקית
של שדמי לאנשי גדודו וכי היה זה
הוא שהרחיב את הוראותיו הכלליות של
שדמי בדבר הרג, והשיב במפורש בחיוב
לשאלות קציניו כי אכן חובה עליהם להרוג
נשים וילדים — לא היו הדעות חלוקות.

״אחרי שמיעת כל ה הוכ חו ת אין לנו ספק
כי אף אחד מ שלו שת הגברים שעליהם נפתחה
אש היריות׳ על־ידי דא הן ולפי פקודתו,
לא ניסה לברוח וכי לא היה כל דופי
בהתנ הגות ם של שלו שת האזרחים. הנ׳׳ל.
להפך: כל ה מסי בו ת, כגון הכנו תיו של דאהן,
העמדת שלו שת הגברים ב שורה אחת והפ רדתם
מהנער והילדה, מצביעות על כוונה
תחילה של דאהן לה מי ת את שלו שתם על־ידי
יריות. שלו שת הגברים היו אזרחים
שלווים שצייתו לכל פ קודו תיו של דאהן.
הם עמדו בל תי מזויינים מול חוליה של
חיילים החמו שי ם ברובים, ב רן ועוזי. אס־נועיל
ה תחנן על חייו וחיי חבריו ודאהן
השיב על ת חינו תיו בפקוד ת אש. קשה לתאר
מסיבות יותר ק שות של רציחת הסרי־י שע
על־ידי אלימים*.

השופטים סרבו גם לתת לדאהן ליהנות
מן הספק כי ביצע את פקודותיו של מלינקי
בתום לב, וכי הוא עצמו השתתף רק ברציחת
שלושה מתוך 43 האזרחים שנהרגו.
פסק״הדין קובע במפורש:
11111( 111

11 # 1 1 1 1 1 * 1 1 1

רוב ה אמהו ת לא באו, לפי בק שת

עקבו ב מ תי חו ת ׳עצובה אחרי דברי השופטים. בין
הקהל נראים שני אחיו ואחו תו של גבריאל דהאן.
הנאשמים שביק שו למנוע מהן את עינויי הדין.

וילדים שהוא הורה להרגם, בהתאם לעדויות:
.חז ק ה על רב־סרן מלינקי, מפקד בעל
התק בצבא ובמ שטרה, כי הגבולות החוקיים
של שמוש ב כו ח נגד אזרחים היו ידועים
לו היטב מ חו ב תו של רב־סרן מלינקי
בקבלו את פקודתו הבלתי־חוקית של אלוף־
משנה שדמי, היה לסרב למלא אחריה. לקצין
דרוש או מץ לב לא רק בפני האויב, אלא
— במקר ה קיצוני כזה — גם ב פני מפקדו.
על מלינקי היה לעמוד על אי־חוקיות הפקודה
ולומר למפקדו כי אינו מו כן לצוות
על חיי ליו לרצוח אזרחים חפי ם מפ שע.״

מלינקי לא נהג כך. נראה היה כי הוא
הסכים ברצון למלא את פקודת הדמים ש־שדמי
הורה לו לבצעה. התיאור היבש של
פסק־הדין, בדבר קבוצת הפקודות של מלינקי
לקציניו, לפני הטבח, מעיד על כך:
אשרל שמירת העוצר הטעים המג״ד
(מלינקי) כי אסור לפגוע בתו שבי ם הנמצאים
בבתי ה ם אבל כל מי שיצא מחוץ לבית
יירה. על מנת ליחרג. ה מג״ד הוסיף ואמר
כי לא י היו מעצרים ושאם בלילה יהיו כמה
הרוגים יקל הדבר בלילו תהבאים
.בהמשך קבוצת הפ קודו ת איפשר המג״ד
שאלות. ע.ס.מ. פרנקנטל שאל: מה לע שות
סם נפגעים? מלינקי ה שיב ני אין לטפל
בהם. מסקזז רא שון אריה סנ שס, אזזד נוס־פקדי
ה מ חל קו ת שאל: סח בק שר לנ שים

השאלה הנו ספת שעליה היו צריכים ה שופטים
לה שיב בחיוב, על מנ ת להר שיע את
מלינקי בדין, הי ת ה: האם הי ה רצח 43
האזרחים תוצא ה של פקודת מ לינ קיז
ה שופטים ע שו זאת. הם ה שיבו ב חיו ב:
.הו כ ח כי 43 האזרחים נהרגו ב מבוא
המערבי של כפר קאסם על־ידי דאהן, עופר
ופקודיהם על יסוד פ קוד תו של מלינקי וכתוצאה
ממנה סוג הפ שעים שבוצע על־ידי
דאהן ואנ שיו זהה עם סוג הפ שעים
שנצטוו לבצעם לפי פקודת המג״ד, היינו
רצח לפי סעיף ( 214ב) .לא יוכל להיות
ספק כי הריגת גברים׳ נשים וילדים, ובכללם
חוזרים שאינם יודעים על העוצר, בדם
קר, ללא סיבה זו ל ת עצם הימצאם מחוץ
לבית בשיעת העוצר — מהווה רצח וכי
פקודה לע שות זאת, היא פקודה לבצע רצח.
אין איפוא כל הבדל בין סוג הפ שע המצווה
(בפי מלינקי לפיקודיו) וסוג הפ שע ה מ בוצ
ע הפקודה הקיצונית להרוג כל אדם
שימצא ב חוץ בז מן היעוצר לא השאירה
מקום לשום קנה־מידה אחר הקרבנות
כולם היו חסרי ישע ל חלוטין והריגתם בכל
מצב שהוא מהווה רצח בדם קר, ללא צורך
ב ט חוני וללא הצדקה חו קי ת כלשהי. הואיל
ופקודת המג ״ די הי ת ה פקודת רצח כללית
בנוג ע לכל אדם שיהיה ב חו ץ ובל תי מוגבלת
בנוג עיא ופן ביצוע ה״.

דאהן ראה ב מו עיניו כי החוזרים
לכפר, שהוא ציווה להמיתם, אינם לוחמים
אלא אזרחים שלווים, בלתי מזויינים ובלתי
מוגנים. לפי עצם הפקודה שציותה להרוג
גברים, נשים וילדים כאחד, לא היה מקום
לספק כי לא פקודה צבאית או מלח מתית
היא, אלא פקודת רצח יש כאן. אס בכל זאת
נשאר בלבו של דהאן ספק כל שהו, הרי
המציאות במקום, המע שים שהוא ציווה לבצעם,
ה שתתף בביצועם וראה את ביצועם,
הראו לו בעליל כי מה שהוא מבצע׳ בציי תו
לפקודת המג״ד, הוא רצח פ שו טו כמ שמעו,
רצח אכזרי ו שיט תי של קרבנות חסרי י שע
וחדלי אונים. שום פקודה לא יכולה להוות
צידוק לנועשי פ שע כאלה. מפקד מחלקה
ש ערן בעצ מו ובאמצעות פיקודיו טבח ב־אוכלוסיה
האזרחית, אינו יכול להסתמך על
פקודה שניתנה לו לכך. פקודה כזו היא
בלתי חו קי ת בעליל.״

• טוראי־ראשון שלום עופר הורשע
בעוון רציחתם של 41 מתושבי הכפר.
עופר שפקד על שתי החוליות במבוא המערבי
של הכפר, ביצע לדברי השופטים את
מעשי הזוועה בדם קר ומתוך החלטה נחושה.
דממת מוות שררה באולם בית־הדין,
כשתיאר השופט הלוי, בקולו השקט והמתון,
בעל המבטא הגרמני הבולט, את פרטי
הטבח ב־ 14 הנשים השלזזת, שחזרו לכפרן
מבלי שתדענה כי עוצר פתאומי הוטל עליו.
״המ שאית (עם 14 הנ שים ו־ 4הגברים)
נסעה בכבי ש ואחד המיילים רץ אחריה וצעק
:״ עצודו המ שאית נעצרה בדרך

בית־חספר. חזזייי הראשון ציוזה על הנוספים

החייל המפקד היה עופר. מעשי האכזריות
שביצע סימרו את שערותיהם של הנוכחים
בבית־הדין. רק עופר עצמו, ואתו חבריו
לספסל הנאשמים, לא נראו מופתעים או נרגשים
במיוחד.
• חמשת הנאשמים, אנשי חוליחו
של עופר ושל אוליאל גבריאל, הורשעו אף
הם באשמת רצת בכוונה תחילה. על אחריותם
הפלילית בביצוע הפקודה הבלתי־חוקית,
אמרו השופטים, אחרי שכבר בראשית פסק־הדין
תיארו בצורה מוחשית ביותר את חלקם
במעשי ההתעללות והרצח במבוא הכפר:
״אין ספק כי בכל ה תקריו ת הנו ספו ת
(פרט ל שתים מ הן זו כו חמ ש ת הנאשמים)
שבהן ביצעו נאשמים אלה את פ קודו ת האש
של עופר, ידעו היטב מה מ ש מעי ת מע שיה
ם גס הם כמו דאהן ועופר, ראו ב מו
עיניהם את האזרחים השלווים כ שהם חוזרים
לכפר ב מ סי בו ת שלא יכלו לעורר ח שד, ו היה
ברור להם כי אך ורק העובדה שאנשים
אלה הג״עו למקום אחרי השעה 1700 היא
שקבעה את גורלם לפי הפקודה. העובדה
כי ה ה ריגו ת ה מבוצעו ת במקום מתוות רציחת
אנ שים חפי ם מפ שע הזדקרה לנגד עיניהם.
גו פו ת ההרוגים היו מוטלו ת לפניהם
ודם הקרבנו ת החפים מפ שע צעק מן האדמה

• שלושת המזוכים מכל אשמה,
היו חיילי ד,ג׳יפ של דהאן שנהנו מן הספק.
שניים משלושת השופטים קבעו אמנם כי
שלושת אלה השתתפו אף הם ברצח שלושת
הגברים שהורדו מהעגלה הרתומה לפרד,
ושנרצחו ביריותיהם וביריות דהאן. אך השופטים
החליטו להגותם מן הספק:
״אף כי הנא שמים (הללו) נכחו כאשר

דהאן ציווה על שלו שת הגברים לעמוד בשורה
ו שלח את הנער והילדה לכפר וכאשר
איסמעיל ה תחנן לפני דאהן, אין לקבוע בוודאות
כי ב או תו שלב כבר ציפו הנא שמים
לפקודת־אש של דהאן או נו כ חו לדעת כי
עליהם לבצע את הפקודה הכללית נגד קר־בנות
חפים מפ שע

שמונה המורשעים עזבו את אולם
בית־המשפט, חזרו לכלאם כשהם שקועים
איש איש בהרהוריו, מחכים בקוצר רוח
ליום בו ייגזר דינם ועונשם. שלושה נאשמים
חזרו לביתם. הנאשם השנים־עשר לא היה
נוכח באולם, בעת הקראת פסק־הדין. אלוף־
משנה יששכר שדמי נמצא אותה שעה בשליחות
לימודית מסעם הצבא באירופה. אולם
את רגשי ליבם של מרבית היושבים באולם
בית־הדין ושל מרבית תושבי המדינה.
ביטא בדייקנות רבה אחד הנוכחים׳ קרוב
של אחד הנאשמים :״שדמי היה צריך להיות לא הנאשם מספר אחד. פרשת כפר
קאסם ׳״ 1 תסגר, עד ששדמי לא ישב על ספסל זד!,״

20 סיגריות 420 פר.

הראיתם את הסרט ״עולם הדממה״
האפיפיור פיוס דד 12

זה עתה הופיע בהוצאת ״הדר״ הספר

כמה די ביזיו ת היו לו?

עולם הדממה
מאת ז׳אן ר,וסטו

אשר תגליותיו והרפתקאותיו התת־ימיים
יצאו להם מוניטין ברחבי העולם.
מחיר הספר 5ל״י.

בלווי עשרות תמונות מרהיבות עין

עקרונות

רבעוה! השמית
אוגזה זדדטזה * גזט 1ו1רטזגוו בנזרזזב *
הן זבויבת וזאפראסייוז * נזשבוד דעזוגן ראבוי
ח־ירתי * ריניבאוב תרבו תי * ווינזגר
הכרכרה תתפירית * תפנוורת ת ש תי ת

הסחיר 500 ברוסה ־ דחשיג בנר הקץ סקיס
או מ־ת.ד 11253 .תל־אביב,
בצירוף בולים ב־ 500 פרוטה

במרינה העם
בחלל, בלובמ צו לו ת
הכוחות החומריים והרוחניים של האדם
התחרו ביניהם השבוע על כתר החדשות.
אלה גם אלה התגלמו בשיאיהם.
• בפלורידה הגיע לשיאו כוח אחד:
כוחה המקובץ של הטכניקה האנושית, השולחת
את ידיה על החלל, מאיימת לבצע
מהפכה ביקום.
בפעם הראשונה נעשה נסיון רציני לשגר
לודיון אל הירח, כדי לעמוד על הנתונים
הדרושים לנחיתה אנושית ראשונה על גוף־
שמיים בחלל. הנסיון נכשל. אולם הוא הוכיח
מעל לכל ספק כי המיבצע עצמו אפשרי,
והוא הבהיר לבני־התמותה באופן דרא־מתי
כי כיום דרושות רק יממות מעטות
כדי להגיע מכדור־הארץ לשכנו הקרוב ביותר.
היה
זד, יום ששינה את השקפת־היקום
של מאות מיליונים.
• כרומא אירע מאורע שהבליט את
עוצמתו האדירה של כוח אחר: הכוח המוסרי
של הדת, שאינו נשען על טילים
ופצצות, אך המסוגל אף הוא לתת כיוזן
לשאיפותיהם ומאוזיהם של מאות מיליונים.
פיוס ה־ ,12 אפיפיור ומנהיג רוחני של
500 מיליונים, ביניהם כמה אלפים בישראל,
החזיר את נשמתו לבורא אחרי 19 שנות
כהונה.
פעם שאל סטאלין בליגלוג :״כמד, דיביזיות
יש לאפיפיור?״ גם הוא למד כי ליגלוג
זר, אינו במקומו. אולי דוזקא מפני שאין
לו דיביזיות, רבה השפעתו של האפיפיור
על גורל העולם. כאשר יסתגרו בעוד ימים
מעטים רובם של 55 הקארדינלים החיים
בכנסיה הסיסטינית הנהדרת, שאת תקרתה
קישט מיכאל אנג׳לו הגאוני בשנים ארוכות
של שכיבה על הגב, יחכה העולם כולו
.לתוצאות בחירתם׳ .כי אישיותו של האפיפיור
הבא — אם יהיה אמריקאי או בן
המרחב השמי, איטלקי או סולני — עשויה
לתת כיוון חדש לאחת ממעצמות העולם
הרוחני.
• בקאהיר נוצרו החדשות על־ידי
כוח אדיר אחר: הכוח הגואה של הלאומנות.
במועצת הליגה הערבית המחודשת התנגשו
• שתיעשה תוך בדידות מוחלטת, ללא
מנע עם העולם החיצוני, עד אשר יימצא
רוב של שני שלישים (וקול אחד נוסף)
לבחירת האפיפיור הבא. הבחירה תיע שה בפתקים.
כל עוד אין רוב, נשרפים הפתקים
אחרי כל הצבעה בתנור אשר באולם ה־כנסיה
יחד עם קש רטוב, יעלו !עשן
שחור, אשר יודיע להמוני ם בחוץ. נ י עדיין
אין תוצאות. כאשר תו שג ההכרעה, ייש רפו
הפתקים יעם קש יבש. ,יעלו ע שן לבן,
שיבשר לעולם ניי שנו אפיפיור חדש.

שליחיהם של שני מנהיגים יריבים, התובעים
לעצמם את כתר ההנהגה. של התנועה
הלאומית הערבית. בעוד שגמאל עבד אל־נאצר
וחביב בורגיבה התנצחו ביניהם, הסתכל
בהם מרחוק מועמד שלישי לאותו
כתר — עבד אל־כרים קאסם, המנהיג העיראקי
שסילק זד, עתה מן השלטון את
תומכיו הנלהבים ביותר של השליט המצרי.
מאורעות קאהיר הוכיחו כי חזקא עם
התגבר התנועה הלאומית הערבית, יתגלו
בהכרח הבדלי גישות ושאיפות בין המנצחים,
שיכלו לתת אחיזה למדיניות שמית
נבונה של ישראל. כי במקום שישנם שלושה
מנהיגים לאומיים מוכרים של תנועת־השיחרור
הערבית, יש מקום לתמרון ׳ ול־מישחק
פוליטי.
אולם ישראל, שהיחד, שקועה השבוע בליקוק
הפצעים שנפצעה בועידת פלורנץ
(ראה להלן) אף לא חלמה על כך. לגבי
הצמרת המדינית שלה, כל הערבים שורים —
ואיש מהם אינו שווה פרוטה.
לכן היה זה טבעי כי לגבי הציבור הישראלי
היתד, החדשה העיקרית של השבוע
אחרת לגמרי:
• בלונדון נמסר רשמית כי שתי צוללות
בריטיות נמכרו לישראל במחיר הפעוט
של שני מיליון ל״י גומתן רשות־המעבר
לכוחות הנחיתה הבריטיים בדרכם
לירדן)•
תנין ור הב היו נחוצות כדי לאזן את
הכוחות הימיים, אחרי שרע״ם קיבלה תשע
צוללות• אמנם, המערך האיסטראטגי במרחב
ובים התיכון המזרחי הוא כזד, ששום צוללת
לא תמלא תפקיד מכריע במלחמה אפשרית
— לא לטובת רע״ם ולא לטובת
ישראל, אולם הצוללות הישראליות הקטנות
עשויות להועיל לאימון כוחות צד,״ל למלחמה
בצוללות, לשמש כוח־תגמול נגד מצור
ימי מצרי, ואף כלי־הובלה ליחידות זעירות

אל עורף האוייב הפוטנציאלי.
מעל לכל, עזרו תנין ורהב לאזן את מאזן
הפרסטיג׳ה במרחב — מאזן הבנוי כיום על
כלי־נשק, ולא על בתי־ספר ובתי־חולים.

יחסים מרחביי ם
ברקתמב רי ק
״הוא אינו יריב פוליטי. אינני יודיע אם
מבנה ה מוח שלו מסוגל לח שוב ב מו שגי ם
של כבוד לאומי. הוא פרופסור, ויש עוד
פרופסורים עם תכונו ת חיו ביו ת ו שליליות.
אבל היתה ב הו פ ע תו גילוי של פרצוף יהודי,
שח שבנו שעם הקמת מדינת ישראל נעלם
מעל הנוף. היתה בו איוולת פוליטי ת ממדרגה
רא שונה, רצון בלתי־פוסק .-לדקור, את
ישראל ולנגח אותה. וכל זה ב שעה שיהודי
זה מצא מפלט בי שראל ופרנסת מכובדת:
״אסור לע שות מן האיש הזה קדוש! אסור
לתת לו הרגשה שהוא נרדף על ידי מנגנון־
החו שך של בן־גוריון! נשאיר או תו לנפשו!
יש לו תלמידים רבים, והם נבר יחיו אתו
כאשך יחיו!״

אחרי שראובן ברקת שפך השבוע בצורה
העולם הזה ! 098

נעלה זו קיתון של שופכין על ראשו של
הפרופסור מאיר פלסנר* ותיארו כדמות של
יהודי גלותי, ניגש ברקת להציג בעצמו אח
דמותו של היהודי החדש׳ הגשמת חלום
הדורות.
כשידו השמאלית נתונה בכיסו ויד ימינו
עולה ויורדת בקצב אחיד במשך שעתיים
תמימות, יצא ראש המחלקה המדינית של
ההסתדרות ומשתתף ועידת פלורנץ להגן
על התנהגותם של ראובן שילוח וחבריו
בועידה זו. קולו, שנשמע כחיקוי אמנותי
מדוייק של קול דויד בן־גוריון, הביא את
דבריו לאוזני חברי מפא״י בתל־אביב.
הסביר הגאון המדיני של ההסתדרות את
השיקולים הפוליטיים כבדי־המשקל למעשה־הפיצוץ
של שילוח בפלורנץ :״היה לענין
אספקט אנושי. כולנו באנו כשבידינו הזמנות
אישיות. ראינו בביטול ההזמנה (של
שילוח ופישר׳ פקידי משרד־החוץ) לא פגיעה
לאומית ולא ישראלית, אלא פגיעה
אנושית היה בזה משום פגיעה בנימוסים
האלמנטריים ביחסים בין בני־אדם!״
תוך כדי כך גילה ברקת פרט חשוב:
עוד לפני הועידה רצו המארחים האיטלקיים
למנוע את בואם של שילוח ופישר, בידעם
שהופעת שני אלה עשויה להטביע את
הסירה.
האיש שהעז להתווכח. לא היה זה
הגילוי היחיד. בין השאר אישר ברקת את
גילוי העולס הזה 1097 כי אמנם היה זה
יוסף גולן, איש הקונגרס היהודי העולמי,
שיזם את הועידה כולה. יתר על כן, הקונגרס
היהודי אף עזר לממן את הכנס.
גולן לא עמד מן הצד כאשר הופיע שילוח
במגמה ברורה להרוס את הכנס, בו
ראה מיבצע מדיני בעל ערך מכריע לטובת
ישראל. טען ברקת: גולן הצביע יחד עם
הערבים נגד השתתפות שילוח ופישר.
״קראנו לגולן כדי להסביר לו את חובתו
האלמנטרית כישראלי. האדם הצעיר הזה
העז לפתוח בויכוח עמנו!״ עצם החוצפה
הנוראה הזאת של גולן, אחד מחלוצי המגע
עם הערבים, מול שני הגאונים הרשמיים,
הדהימה את ברקת• אולם גולן לא הסתפק
בזה .״הוא הסביר לנו שהוא לא ישם עם
האיש הזה (שילוח) .כשאמרנו לו שאנחנו
מיעצים לו שלא להשתתף בישיבה הראשונה
של הועידה, השיב :״אינני מקבל
הוראות מכם. אני מקבל הוראות מגולדמן.
גולדמן נתן לי הוראות להצביע בעד הוצאת
השניים, ואמר לי שהדבר הוסכם עם ממשלת
ישראל!״
לעומת זאת שיבח ברקת את רוסטום
בסטוני, החבר הערבי של מפ״ם .״הוא קיבל
מרות כחבר ההסתדרות!״ ציין ברקת, ששכח
כי בסטוני׳ בהיותו ערבי, אינו יכול
בכלל להיות חבר בהסתדרות.
המורה ותלמידיו. ברקת עצמו ידע
היטב מה חובתו הנעלה :״בנאומי בועידה
דיברתי על ההסתדרות. הדגשתי את חשיבות
ההסתדרות לבנין הארץ• בתגובת הערבים
לנאומי אפשר היה לראות מידה מסויימת
של הבנה!״
כך, על כל פנים, חשב ברקת. שונה לגמרי
היתד, דעתו של רוסטום בסטוני, אותה
גילה השבוע לעתונאים: הופעת ברקת, שהציג
את עצמו כמחנך העולם הערבי המפגר,
פגעה בגאוותם הלאומית של הערבים.
״יש לדבר אליהם כשודד, אל שווה, לא
כמורה אל תלמידו!״
שילוח חורש־הקנוניות וברקת הבלתי־חכם
קילקלו כמיטב יכולתם. אולם בכל זאת
סימנה ועידת פלורנץ מפנה היסטורי: היתד,
זאת הפעם הראשונה מאז חתימת חוזי
שביתת־הנשק, שאישים ערביים הסכימו לשבת
באופן רשמי עם אישים ישראליים, והחליפו
עם אחדים מהם באופן פרטי דעות
ידידותיות, תוך הכרה הדדית ותקווה לחיים
משותפים.

כינוסים
פלורנץןבתל ־ א 3
בשעה שחמישה נציגים עבריים מישראל
נסעו לפגוש נציגים ערביים בפלורנץ, תוך
תרועות חצוצרות הפירסומת והמיון הפוליטי
(ה׳עולס הזה 097ו) ,נערכה בתל־אביב
* גילויים אחרים של ההסתה המאורגנת,
שהופעלה ה שבוע נגד פלסנר, על שהעז ל־הפר
את פ קוד תו של ראובן שילוח: מאמר
חסר־תקדים של מעריב, שקרא לסטודנטים
של המדען הקשיש לצאת נגדו בהפגנות־בוז,
ב תו ספ ת ת מונ תו של מארטין בובר,
אשר. ב ש מו נסע פלסנר לפלורנץ. מעל ל׳
ת מונ ת הפילוסוף הדגול, הנח שב בעיני רבים
בעולם כאי שיות הי שראלית הח שובה ביותר,
כתב מעריב :״ שליחו של איש כ מותו״.

• העגל ם הזה 1095-

פגישה מקבילה, בשקט. המיפגש הפעם לא
היה של עברים עם בני הארצות השכנות,
כי אם עם ערבים תושבי המדינה.
ליד ספלוני קפה, בקבוקי תסס ומגשי
כריכים נולד השבוע חוג חדש. חברי אותו
חוג היו שונים ומשונים בהרכבם האנושי.
בסטודיה של בנימין תמוז, בצפון תל־אביב,
נפגשו סופרים יהודיים וערביים מתל־אביב,
נצרת, חיפה וכפרי המשולש. על סדר היום:
שיתוף־פעולה תרבותי יהודי־ערבי.
הפגישה היתד, לבבית ונרגשת. תמוז,
יוזם הפגישה יחד עם כתב הארץ זאב שיף
והסופר אהרון מגד, עורך הדף לספרות של
למרחב, הקריא שלושה שירים: את הפואמה

נפל חז בויו ת מ סו רו ת)

קרוב לוודאי שכיג׳י יצא כימים הקרובים לחופשה
ממושכת. הוא ינצל תקופה זו להכנת מצע מפא״י לבחירות הבאו ת ולניהול
שיחות מ מצות עם ראשי מפלגו ת אחרות לקראת הבחירות.
• מטה שרת ישוב לזירה הפוליטית. אחרי שבמשך קרוב לשלוש
שנים ישב ראש הממ שלה לשעבר ב שולי המערך הציבורי, נתרככה ה תנגדו תו
לקבל תפקיד פוליטי משני, וקרוב לוודאי כי יופיע ב מ קו מו הקבוע בין עשרת
הראשונים בר שימת מפא״י לכנסת הבאה ואף יקבל לידיו את תיק ה חינוך
בממ שלת ביג׳י הבאה,

לעומתו יצמיד משה דיין את פעילותו המפלגתית לתנועת

הגיע, ררו-כצרד
דייו הדיור
המושבים. ולהתקדם מנת להצליח
ו־י ^-,הכרה כי על
כנראה׳ לכלל
וכיס.״ ריין
בתוך מפא״י לא די להיות נער ביג׳י, וכי מוטב למצוא סוס
עצמאי לרכיבה. סוס זה יהיה, כנראה, תנועת המו שבים אשר
דיין ינסה לכבו ש את העמדה המרכזית בה. לפי מאזני־הכוח
ב תוך מפא״י, מוסכם כי לתנועת המו שבים הוכויז ל מנוח הזר
בממשלה-- .

יחולו זעזועים כיחסים שכין הפרוגרסיביים
,מפאי. מנוי וג מור עם השר פנחס רוזן לפרוש

מתפקידו

ואילו מצד מפ א״י אין כל הסכמה לגבי התיק הממ שלתי אשר
יימסר ליור שו של רוזן מטעם המפלגה הפרוגרסיבית. חילוקי־דעות
אלה יחזקו את מעמדו של או תו פלג במפלג ה הפרוגר סיבית
ה תובע פרישה דון הקואליציה, עם התקרב מו־עד הבחירות, על
מנת לשלול מן הצ״כ את מעמדם כמפלגה אזרחית או פוזי ציוני ת
יחידה.

• הצעתו האפשרית הקרובה של דאג האמר״
שילד ז שישראל תוותר •על תר הצופים, ת מורת שטח ירדני
אחר ופיצויים עבור הרכוש שע׳ו ההר. הצעה זו תהיה, כנראה,
גולת־הכותרת של ביקורו הקרוב של מזכיר האו״ ם בישראל,
מיד עם נעילת מו שב העצרת הנוכחי. שאלת הר־ו:צ.טים תהווה
חלק מהצעה כוללת, להסדר סעיף 8של הסכם שביתת הנשק
הישראלייירדני. אשר ליתר הנקודו ת של סעיף זה, יטען
האמרשילד כי׳ אי ן טעם לעמוד על ביצוען, מאחר וכביש לטרון,
הפך עתה בלתי־נחוץ לישראל עקב פתיח ת כביש חדש לירו שלים
ואילו אין אפ שרות להבטיח ביקור חופ שי של יהו דים בכותל
המערבי.

• ארצות־־הכרית תעניק עזרה כספית ניכרת
להמשך ביצוע העברת מי הירדן דרומה. אחרי
שהירדנים החלו, בעזרת האמריקאים, ב חפירת תעלה להטיית מי
הירמוך, ה תלוננ ה ישראל שמיבציע זה גרם לדילדול מקורות
המים המ שותפים וכי יש על כן להר שות ביצוע תוכניו ת המים
של ישראל עצמה.

• אמצעים חריפים יופעלו בעתיד כלפי גופים
ציבוריים ואזרחים פרטיים אשר יבואו במגע עם
גורמים ערביים בחוץ־לארץ, במאמצי שלום או
העברה רטיזגיימ. בין השאר: אפ שריו ת הא ש מו ת ב מג ע
עס האויב. תוכני ת זו נועדה ל שתק את פעולו תי הם של מקורבי
הד״ר נחום גולדמן, מפ״ם, הפעולה ה ש מית ו״ איחוד״ ,וכן למנוע
בעתיד הי שנות פר שות כ מו פר שת המחתרת העיראקית וסרבנות
הפרופסור פלסנר לה שמע לפ קודות ראובן שילוח בועידת פלך
רנץ. ביצועה, של תוכני תזאת יתן סוף־סוף לראובן שילוח
ואנ שיו מונו פו לין מוחלט ב ש טח זה.

• הסיעה הדתית בכנסת תחליט להיות אופוזיציונית
ללא סייג. בעיקר יורג ש שינוי־יעמדה זה ב שטח
מדיניות החוץ, כאשר יצטרפו הדתיי ם אל שוללי הקו הממ שלתי
בכל ב עיו ת החוץ. הס גם יתקיפו את שיטת המינויי ם המפלגתיים
למ שרות דיפלומ טיו ת.

נזבניר רא נכנם־ רנזיגזרח־

• במסגרת מסע זה יבין ח״כ יצחק רפאל
חומר על התנהגות הפוגעת ככללי הדת; מצד
הנציגים הדיפלומטיים של ישראל בחוץ־לארץ. הוא
גם יתריע על כך שנציגים אלה שולחים ברובם את בניהם לבתי־ספר
כלליים, ולא לבתי־ספר יהודיים ב מ קו מו ת שירותם.

• מפעלים כלכליים ממלכתיים יוצעו לבעלות האזרחים.

אדמה מאת חנא אבו־חנא, את
מאת ראשיד חוסיין ואת שירו של עיסא
לובאני, תושב המשולש .״אני מזמין את
המשתתפים להביע את דעתם על שירים
אלה,״ הציע תמוז, כשסיים את קריאת
תרגומם העברי של שלושת השירים.
התגובה היתד, אחת: דממה מוחלטת. אברהם
שלונסקי הציץ בפניו של משה שמיר.
חיים גורי נעץ את מבטו ברצפה. המשתתפים
העבריים, ביניהם בן־ציון תומר, עבות
ישורון, ואברהם חלפי, חיכו כל אחד לדברי
חברו. שירו של ראשיד חוסיין, העונד, לכל
אלה ששאלוהו מדוע אינו מתייחס לכל
הטוב והיפה שבישראל ה תא מר לי:

התאחדות לכדורגל. הסילוק יבוצע אחרי שמתגב ש ת והולכת הדעה ב חוגים רבי־השפעה
בהסתדרו ת כי פעולותיה ם של השניים, הנ ע שו ת מתוך שיקולים אינטרסנטיים
ולא לטובת הספורט, מבאי שות את מעמד הפועל בעיני הציבור, מביאו ת
לו נזק ניכר. הסילוק לא יבוצע מיד, אלא אחרי שהמ שבריס בענפי הספורט
השונים יפתרו, ואי־אפשר יהיה לראות בהחלפת השניים הדחה פוגעת

תאר את יפיים של קיבוץ ומו שב /והנגב
כי שס הירקון אל יב שת הוסב? /אך
שכחת אחי׳ כי נעלת מולי את הדלת

• קרנות הביטוח השונות יועברו בקרוב כולן לביטוח הלאומי.
הפעולה תבוצע לפי המלצת מבקר המדינה, אחרי שמחקר בין הפועלים

הדלת הנעולה

— השאיר עליהם רושם כבד. הפואמה של
אבו־חנא, על צרת הפליטים וגזירת האיזורים
הסגורים נתנה בהם את רישומה.
חלק מנוף הארץ. ראשון לדוברים
היד, אברהם שלונסקי. הוא בירך את הנוכחים,
הגיב בחיוב על היצירות שד,וקראו
(המשך בעמוד ) 14

במאמץ לגייס סכו מי כסף גדולים יוציא האוצר לשוק ה מ קו מי מניו ת המקנות
בעלות של מפעלים יסודיים בכלכלת הארץ, והנו שאים רמחים מינימליים
מובטחים.
• תוכנית נוספת של האוצר לגיוס כספים 5הפצת איגרות
מילווה צ מודו ת לדו״לאר, כדוגמת איגרות המילוות ה מופצו ת מזה ז מן רב בין
יהודי הפזורה.

• צבי ברים ויצחק פנאי(פינסק) יסולקו מתפקידיהם במר־כז
״הפועל״ .בעקבו ת זה יסולק צ בי ה אי ש בעל הצלקת״) ברים גם נזה־

הוכיח שרובם מעדיפים ריכוז הקרנות ב מוסד אחד.

• קואופרטיב חדש של הנוער החלוצי הערבי יעלה בימים
הקרובים על הקרקע. הצעירים הערבים, המקבלים את הכשרתם באחד
מקיבוצי ה שומר הצעיר בע מק יזרעאל, יקבלו אדמה ערבית בתחו ם המ שול ש,
יעבדוה ב מסגרת של קואופר טיב חקלאי.

למחרת מתן פסק־הדין נראה הכפר ר,אסם שלוו ורוגע כבכל ימות
השנה. חלד, מהתושבים אף לא הספיד, לשמוע על מה שהתרחש
כאולם כית־הדין הצבאי בירושלים. אולם מתחת לשלווה הגלויה
נעו זרמי התרגשות וסערה. היו אלה שעות מכריעות, בהן ביקשה
דעת הכלל בכפר העני, בן 2240 התושבים, לקבוע סופית את
עמדתה בלפי ליל הזוועות -האם אפשר לסלוח ולשכוח?
הצטלבות״המוות אין כל סימן כי
לפני כמעט שנתיים גססו כאן 43 מבני
הכפר. גדר הצברים מצד ימין גשתחקה
מאז, מרוב תנועת המכוניות. מסביב, הכל
שומם• רק דמות אחת התקרבה אל הדרך
הסלעית. בן כפר שבא להתייחד עם זכר
הקרבנות, ביום מתן פסק־הדין במשפם
הגדול? לא, היה זה רק האחראי על מכון
המים של הכפר, שהסתובב באפם מעשה
מסביב למיבנד, הבטון של המכון•
מתוך בית אבן נאה נשמע רישרוש מאופק
500 .התלמידים של בית־הספר היסודי
למדו כבכל יום רגיל. בתוך הכפר עצמו
התנהל הכל כסדרו. רק הזקנים המופלגים
וכמה נשים נראו ברחובות. עם שחר עזבו
את הכפר מאות גברים ונשים, בשיירה
ארוכה של אופניים ומשאיות, בדרכם אל
שדות הכותנה של פתח־תקוזה או מחצבות
האבן של מגדל•
כי בה בשעה שכל עתוני המדינה הקדישו
כותרות ראשיות ועמודים שלמים למתן
פסק־הדין במשפט הטבח הגדול של כפר
קאסם, נדמה היה כי בכפר עצמו איש לא
שם לבו למאורע .״כאן עובדים, לא קוראים
עתונים,״ הסביר אחד הקשישים ,״יוצאים
עם שחר וחוזרים עם חשיכה, כי כל
יום עבודה פירושו עשר לירות.״
רבים מבני הכפר לא שמעו על מתן
פסק־הדין אלא לאחר יומיים, כאשר חזרו
מירושלים שלושת התושבים אשר נסעו
לשם על פי הזמנה מיוחדת של בית־המשפט.
המוכתר עצמו, וודיע סרסור, שמע
את הידיעה — כי שלושה זוכו ושמונה
נמצאו אשמיט בביצוע רצח בכוונה תחילה
— מפיו של מבקר תל־אביבי. בין שיעול
עמוק למשנהו השמיע המוכתר את תגובתו
:״הכפר קיבל את שלו מזמן. האלמנות
קיבלו פיצויים, היתומים חיים מקיצבה
ממשלתית והפצועים נתמכים מכספי הביטוח
עכשיו קיבלו גם. החוק והצדק
הלאומי.
את שלו.״
הוא הרהר מעם והוסיף :״הוא איש גדול,
השופט הלוי. הופעתי לפניו כעד במשפט,
ואמרתי לעצמי כי כל עוד ישנם אנשי רגש
ותבונה כאלה, יהיה משפט צדק בישראל.״

האזינו להודעה המוסמכת הראשונה על מהלך
המשפט.

״אי־אסש׳ר לשכוח !״
ך* יו כאלה שנאנחו בכבדות והפצירו
1 1באזני בני משפחתם :״יאללה, מה שמת,
מת. נגמר העניין ״.לרוב, היו אלה הזקנים
יותר, למודי הנסיון אשר ידעו כי בכל
דבר יד הקיסמה, הגורל.
היו גם שהפליטו במרירות :״לשכוח? איך
אפשר לשכוח? משפט או, לא משפט —
הפשע לא יימחק!״ אלה היו הצעירים.
הסביר את עמדתם עותמן סלים, בן ה־.20
בליל הזוועות היה עותמן אחד מנוסעי
המשאית השניה שנתקלה במחסום המש
טרה.
בין ההרוגים היו אביו, שני בני
דודו, ודודתו. הוא עצמו נפצע בשתי
רגליו, ועד היום אינו יכול להתנועע ללא
קביים.
הוא ישב בבית־הקפה הקטן של הכפר,
מתחת לכרזה ערבית של הבי טוח הלאו מי,
המראה זקן, זוג נשוי וילדים חיים מאושרים
וללא דאגות• עותמן עצמו, ס/״100
נכות, חי מקיצבה חודשית של הבי טוח
הלאומי, בסך 116.500ל״י. הוא אינו מאושר,
יש לו דאגות, אבל הוא חי — וזוכר.
הביע עותמן את דעתו בתקיפות :״לא
ייתכן לשכוח. אני כפרט לא אוכל לעולם
לשכוח• כי באשר ישאלו אותי איפה אבי,
תמיד אומר שנהרג בליל כפר קאסם, ואזכר
בכל הזוועה. גם הכפר לא ישכח. כי כפר
קאסם בנוי כמשפחה גדולה אחת — חוליה
בתוך חוליה. כאשר, לפני ימים אחדים,
נפטרה זקנה מבית סרסור, ליוו אותה קרוביה
לביתהקברות. כלומר, שרוב בתי־האב
של הכפר היו מיוצגים באותה הלוויה.
״הם באו לבית־הקברות רק לשם חלוקת
כבוד אחרון לישישד״ והנה, בבית־קברות,
מצאה כל משפחה קבר של אחד מבניה
אשר נפל באותו לילה נורא. המאורע הפך,
ללא כוזנה תחילה, אזכרה המונית לחללי
הטבח. על כן, איך אפשר לשכוח? איך יתכן
למחוק מנגד עינינו את אלה שהלכו ללא

עיזל לקראת המידת? שנרצחו על שוזאי״

ח ד מאלה, שהלך בעיניים פקוחות
לקראת המוות, היה הילד ריאד טי
^ הוא היה הבכור בחמשת בניה £
האפוי׳ וסף׳ בת ה־ •24 סמוך לשעה חמש
״ הוטל מ י אמר ,״אני
,י ל?ייא לאבא מהעבודה.״
י אד, תלמיד כיתה ג׳ יצא לארוו ״ ״
רבע שעה הליכה• לא הוא ולא דאב חית
לב־ית. האי״טינקט האמהי אמי לה 1־־י אם
מה י?רה לריאד? נזכר רג׳א חמדאן דאוו,

ללכת בנפרד. חיכינו למשאית ועלינו?יליד
ליד המחסום, בכניסה לכפר, עצרו אוחוי
ליייי י י ״ ״
״כולם ירדו. רק הבן שלי התקשה לרדת
^רמת אותו תחת בית-השוזי שלו. חשבתי

״התקרבתי לחייל כדי לדבר צמו ותת תת-
י 3י י אי ת ^״ל מז לי ״ ת י ״ מהחללב ״;

בכל יום חמישי יצאה אמו של ריאד
חיים דרשו את טיפילה, ואיו היא יי 41,
צאת• ״הבן הזה עלה בפקחותו יעל גברים׳
בעלי משפחה,״ אמרה. מלבד דזיתיי
נשאר ממנו מאומה• כי ריאד לא ד׳סתית
להצטלם בחייו הקצרצרים> אי לא הספיק

כן ואמו

עבד סרסור, בן ה־ ,60 זכר ואת דיתת י

חאזמגה הסתדרה
^ חיו של המוכתר, מוחמד אמין
סרסור 58 נד בראשו לאות הסכמה:
בני הכפר מרוצים, הממשלה התייחסה אליהם
בכי טוב .״עשרים שנה סבלתי מאול־קוס.
הלכתי לכל הרופאים בארץ, ושכבתי
בכל בתי־החולים. ותמיד פחדתי לעבור ניתוח,
כי ידעתי שאנשים מתים מניתוח כזד״
עד שבאה מדינת ישראל• הרופאים שלה הם
הטובים שבעולם. בידיהם לא פחדתי מניתוח.
עכשיו, ברוך השם, אני בריא. כן גם
עם החוק והמשפט. כשם שרופאי ישראל
הם הטובים שבעולם, כן גם שופטיה. ינצור
אותם אללה.״
אחמד מוחמד בדייר, גבר עיוור בשתי
עיניו, שיכל את אחיו עבד אל־רחים בליל
הטבח• הוא השאיר אחריו שלושה ילדים
וילדה• הבכור בן שבע, הקטנה בת שלוש.
״תחילה חשבנו כי חרב עולמה של כל
המשפחה,״ נזכר בדייר .״אבל האלמנה קיבלה
5000 לירות פיצויים, ולפי החלטת המשפחה
נישאה לאחי הצעיר. בכספי הפיצויים
קנו צאן ומזה יחיו הילדים ויתפרנסו.
את המת לא יכלה הממשלה להחזיר להם,
אבל היא עשתה מה שביכולתה למלא את
מקומו.״
בלילה, אחרי קבלת הידיעה הראשונה על
פסק־הדין, אפשר היה לשמוע את קולו של
קריין בית השידור הישראלי נישא בערבית
מתוך כל בית אשר יש בו רדיו. התושבים

״ ׳עבודה — בפעם

האחרונה.

^ צ רו רבב פון
^ יסמעיד מחמוד אמדייך. בן ה0-ד
^ ניאה מו־וק כסלעי המחצבה בה עבו
ב מ אונו• עד אשר נפלה עליו אבו ודירת

גאה אחוז נמת

אסעד סלים עיסא, בן , 28 נפצע מ שני כדורים בירכו,
כאשר פ תחו ה שוטרים באש או טו מ טי ת, ממרחק כמה
פסיעות. הוא העמיד פני מת ,־ורק הו דו ת לכך ניצל ממוות, לאחר שהשוטרים ה שתכנעו שמת.

בכניסה לכפר, ליד ההצטלבות, עצרו או-

תובב וניסה להימלט. ואז פתחו השוטרים
באש. הכדור הראשון פגע במותנו השמאלית•
איסמעיל צנח ארצה. אנשי המשמר
המשיכו לירות, ואז פילח צרור שלם את
בטנו. הוא רק זוכר שזחל בתנועות יאוש
אל בין עצי הזית.
שלושה ימים היה איסמעיל אמדייר מחוסר
הכרה בבית־החולים. הוא התעורר נכה,
שאינו מסוגל לעבוד .״באמת נולדתי מחדש,
אבל קשה לחיות!״ נאנח הוא בכל הזדמנות•

״עשיתי
עצמי מת!״
ך * יה ג ם עבד סלים עיסא .25 ,יחד עם
1 1אחיו אסעד, המבוגר ממנו בשנה, יצא
לעבוד בפרדסים של פתח־תקווה, בהם עבד
אביהם לפניהם. לעת ערב חזרו השניים,
רכובים על אופניים, והצטרפו לעוד כמה
רוכבי־אופניים אשר טיפסו בדרך החתחתים
אל הכפר.
זהו סיפורו של אסעד, כפי שהוא חוזר
עליו מדי פעם שמוזכר ליל הזוועות :״שני
רוכבי אופניים שהגיעו לפנינו כבר עמדו
ליד המחסום, ושוחחו עם השוטרים. אנשי
המשמר אמרו לנו: עזבו את האופניים
שלכם.
״אני הייתי בסוף. הנחנו את האופניים
בערימה בצד הדרך וניצבנו בשורה אחת,
מול שני מקלעים. הם רק שאלו אותנו אם
אנחנו מכפר קאסם. ענינו שזה עתה חזרנו
מעבודתנו. התחלתי לחפש את תעודותי בכים
מעילי. ואז ניתכה האש. נפגעתי בירך
וצנחתי. לידי נפל מישהו שנפצע בבטן
והתיז עלי דם שכיסה את בגדי.
״זה הדבר שהציל את חיי. השוטרים
התחילו לגרור את הגוויות הצידה. עשיתי
את עצמי מת. גם אותי גררו. ראיתי משאית
מגיעה. הנוסעים הורדו — ונהרגו. עוד
מכונית הופיעה — וגם את יושביה רצחו.
אחר־כך התקרבו השוטרים אל קבוצת הגוזיות
שבה הייתי אני. הם האירו בפנס ובדקו
בריפרוף כל אחד ואחד. בעטו בי עד שהשתכנעו
שגם אני מת.
״הגיעה עוד משאית, עם בנות הכפר
ששרו בשמחה. הנשים ראו את הגוויות
והתחילו לצווח. השוטרים אמרו להן: אל
תפחדו, אנחנו לא הורגים נשים. אבל הם
כן הרגו. אני חושב שאיבדתי את הכרתי.
התעוררתי רק כשהגיעו למקום אמבולנסים
ומכוניות צבאיות קטנות שהתחילו לאסוף
את ההרוגים והפצועים. זרקן רים ו־׳אירו את
השטח. כמה חיילים הרימו אותי והניחו
אותי על גבי ערימה של גוויות, בתוך אחת
המכוניות. אורות המכוניות שדלקו מולי
גרמו •כנראה למיצמוץ בעיני. מישהו צעק:
״זה חי! תחזירו אותו!״
״פקחתי את עיני. החייל שהוריד אותי
מהמכונית נשא רובה על שכמו. חשבתי —
זהו זה, גילו אותי. עכשיו בוודאי יהרגו
אותי. אבל אלה כבר היו החיילים שבאו
לשים קץ לחלום המטורף. הם שלחו אותי
לבית־החולים. את אחי שלחו לבית־הקברות.״

האב שניחת את בנו

רג׳א ח מדאן דאוד עבד בשדה,
כאשר נודע בכפר על
הטלת העוצר. בנו ריאד בן ה שבע יצא לקראו. ב ד רן חזר ה נרצח הבן.

התערב חברו׳ נעים עבד אל־רחים, פועל
בנין בן :28״כששמענו שהרוצחים הורשעו
במשפט וצפויים לעונשים כבדים — שמחנו.
אמנם רגש הנקמה הוא רגש טבעי וחזק
מאד בלב כל אדם. אבל במקרה זה, זה לא

ממתקים על הקבו

•חאפזה יוסף, אמו
של ריאד, חו בקת
את שני בניה שעה שהיא מספרת על מות בכורה האהוב.

רק עניין של נקמה. זהו גם עניין של. חינוך
והצבת דוגמה, שחיילים אחרים אשר ימצאו
את עצמם באותו מצב יירתעו מלעשות מה
שעשו במבואות כפר קאסם ב־ 29 באוקטובר
.1956״ תקווה זו פיעמה בלב רבים.

אחרונה״

״אינשאללה טעות
** כשיו כדור מדוע אי־אפשר יהיה
ל לשכוח לעולם?״ סיכם עותמן סלים.

המוכתר בונת

וודיע סרסור, מן הידועים וה מכובדי ם בנווכתריס הערביים
בישראל, מוחה דמעה, תוך כדי היזכרו ב מאורעות
הלילה הטראגי. הוא נקרא למסור עדות בפני בית־המ שפט, מתפעל מאי שיות ה שופט הלוי.

כיצד מביטים היום בני הכפר על הסולחה
הממלכתית הגדולה, שנערכה בכפר ביום
השנה הראשונה לתקרית, בין הממשלה לבין
משפחות ההרוגים והפצועים? לגבי דידו של
המוכתר, היה זה חיסול ריב־הדמים. אחרי
שהסולחה נערכה, והממשלה שילמה פיצויים,
בא הכל על מקומו, לפי כל כללי המסורת
הערבית• ״המשפט הצבאי הפך רק עניין
פורמלי, שבין הממשלה לבין תביעות החוק
וטוהר הנשק. אנחנו כבר לא היינו צד• רק
עדים.׳
צעירים רבים מבני הכפר חשבו אחרת.
״אני התנגדתי לסולחה,״ הכריז אחד הפצועים
.״כי זאת היתד, סולחה שנכפתה מגבוה,
על־ידי השלטונות ונכבדי הכפרים השכנים.
לעומת המסורת של הסולחה, קיימת אצלנו
גם המסורת של עין תחת עין ושל נקמת
דם. על זה לא ויתרנו. אילו חיינו בדורות
הקודמים היינו יוצאים לנקום את הדם במו
נשקנו. אבל בימים אלה, במדינה דמוקרטית,
החוק הוא המעניש. מן הרגע ששמענו
כי האחראים הועמדו למשפט ידענו
כי מכונת הצדק התחילה לנוע והיא לא
תיעצר עד שתוציא את פסק־הדין. היו כאלה
שראו בכך נסיון התחמקות, שהמשפט נמשך
כל כך הרבה זמן• אבל לא אנחנו,
המבינים יותר בעניינים אלה״.
ג׳מיל נימר סוס, גבר צעיר ( )22 ונאה
מאד, טיפוס אופייני ל״דור האבוד״ של
הנוער הערבי בישראל, אשר סיים את
חינוכו התיכון ואין לו במה לעסוק, דיבר
על כל הפרשה מתוך מרירות. אך גם במרירותו
ביקש בכל מחיר להדגיש דעה אחת:
״עכשיו שהפרשה מסתיימת, נגולה אבן
כבדה מעל לבנו. בתחילה חשבנו כי טבח
כפר קאסם לא היה אלא פעולה אחת מתוך
קו־מנחה כללי, וכי עוד יבואו טבחים
אחרים. עכשיו שיכנע אותנו בית־המשפט
— ומעליו העם העברי כולו — כי היתד,
זו רק טעות מתועבת. אינשאללה שתהיה
גם טעות אחרונה.״

ארבעה משו ארבעים ושבעה-תמונות ההרוגים מתוך תיקי הרישום הממשלתיים

שחקנית יחידה, סברת, נועלת ב
התיאטר עליתה ארצה. אחרי השיחרור הוטלה על
נאווה הנהלת התיאטרון האמנותי לנוער,
ומאוחר יותר עברה לשחק בתיאטרון הלאומי
של ברנו, שם נשארה עד לשנת
,1948 ואז עלתה ארצה.

הקשיבה לעצמה ושיפרה ללא
המשחק ואת הסגנון. בסוג זה ש
מצאה נאווה את עצמה מבחינה ז

ף ום כהיר אהד

כין כמה וקיבוץ
^ אווה הניעה לקיבוץ נאות מרדכי,
^ בו החליפה את קרשי הבמה ברצפת הרפת•
אך הדם לא השתנה לחלב, ושוב
היא נמשכה אל הבמה• היא נתקבלה ל־הבינוה.
כדי להיות קרובה יותר לעיר עברה
לקבוץ גבעת־ברנר. בהיותה עדיין נאמנה
לאידיאל הקבוץ, היתד, משחקת בערב על
קרשי הבמה, ובמשך היום עבדה במשק,
ככל חברה אחרת. הכפילות לא נמשכה לעד.

^?118

בעיר הזמנה צנועה,
״הננו מתכבדים להזמינך
מחזות יחיד. השחקנית: נאווה
תתקיים בבית־ליסין, מחיר
אחת.״ נאזזה היתד, משוכנעת
ריק, ואת המונודרמה שלה
מונוקהל. להפתעתה הרבה היה ד
עד אפם מקום וכל הכרטיסים^
המבקרים לא נעדרו גם מבקרי
את ההצגה, שנמשכה שעתיים, ג

־ ״י״ אריח >זס -
^ פתחו של אחד הבתים ברחוב הירקון,
1בתל־אביב, הופיעה אשד, לבושה מכנסיים
כחולים ארוכים וחולצה לבנה מקו־סלת־שרודלים,
בידה הימנית נשאה מזודדה
גדולה ועל כתפה מזוודה גדולה עוד יותר,
הנתמכת בידה השמאלית. מכובד משאה
התנועעה האשד, כשכורה אל מכונית רינו
קטנה, שחנתה מול הבית.
היא העמיסה את המזוודות על גג המכונית,
נשארה לעמוד כמה שניות כשהיא
מתנשמת בכבדות, ניגבה את פניה המיוזעים
בשחזל חולצתה וחזרה ונעלמה בכניסת
הבית. כעבור דקות ספורות הופיעה שנית,
כשבידה הפעם גיגית כביסה ענקית• גם
.זו נקשרה על גבי הפלטפורמה של המכונית
הקטנה. על הדרך מהבית למכונית חזרה
פעמים רבות, כשבכל פעם בידיה מזוודות
מגדלים שונים.
מדי פעם סובב אחד העוברים את ראשו
בסקרנות מהולה ברחמים וחשב :״לאן
הגענו, אלוהים, כשאשר, כזו צריכה להרויח
לחמה על־ידי טבלות?״ אך אותו אדם שרחמיו
נכמרו על הסבלת שינה את סברו כאשר
זו, אחרי שהעמיסה את כל החפצים,
התישבה מאחורי ההגה, התניעה את המכונית
והרינו המשומש החל לנסוע.
קשה להאמין, אבל העובדה היא שלתוך
מכונית קטנה זו נדחס ציוד שלם להצגת
תיאטרון, על כל צוות השחקנים שלה. ה
תיאטרון
שייך לנאתה שאן ואילו הצתת —
כל הצוות כולו — הנו גם כן נאתר, שאן.
פני המכונית היו מועדות שוב לאיזה קבוץ
מרוחק.

ההתחלה כגיטו
ך* קהל העירוני שמע לאחרונה על
ן 1נאתר, לפני כשנתיים כשעוד הציגה בתיאטרון
הבינזוז, שם שיחקה כחמש שנים.
בין תפקידיה המרכזיים: בתה האלמת של
אמא קוראז׳; האשה הירוקה בעלת החזה
הכפול בפר גינט; אומנתה של קליאופטרה
בקיסר וקליאופטרה, ובעלת הקרוסלה ב־ליליוס.

דרכה
של נאווה בתיאטרון, עד בואה לישראל,
היתד, ארוכה ומגוונת. את הקריירה
שלה התחילה בגיל רך מאוד. החל מגיל
שש שיחקה בכל תפקיד של ילד שהיה בו
צורך בהצגות •התיאטרון בפראג, שבהן
השתתפה אמה השחקנית• אחרי שסיימה
בית־ספר גבוה לדרמה, חתמה נאתר, על
חוזה עם תיאטרון קאמרי בפראג, שם שיחקה
עד לכיבוש העיר על־ידי הנאצים.
כרוב יהודי פראג נכלאה גם היא בגיטו
של טרזינשטאט• שם התארגנה להקת תיאטרון.
במסגרת זו ביימה ושיחקה נאווה
במשך שלוש וחצי שנים. בגיטו גם נתוו־דעה
אל הציונות, שיותר מאוחר גרמה ל־

כמה קרשים מונחי ם על ארגזי תנובה

ב מו שבים

ובקיבוצים.

הבמה הרגילה בהצגו תי ה של נאוה
ה שחקנית נראית בתפקיד הכובסת, ב מ חז ה

זכרונות מ.,הבימה

האשה בעלת החזה הכפול היא נאווה שאן, בעת שמילאה תפקיד
בפר גינט של איבסן, בד,בימה. אתה, בצילום ש מעון פינקל,
שנותיו. שבעים למרות
מפליאה,
ו טבעיות
שמילא את התפקיד הראשי של נער צעיר ב א מנו ת

במשך הזמן החלו להתעורר בעיות שונות,
הן בקבוץ והן במסגרת התיאטרון.
לחברי הקבוץ היה קשה להשלים עם כך
שבגלל התיאטרון מזניחה נאווה את חובותיה
היומיומיות, ואילו בתיאטרון נתעוררו
בעיות קשות יותר. כל מי שמצוי בחיים
שמאחורי הקלעים של התיאטרון יודע
כי חיים אלד, הם מלאים תככים, אכזבות
מאבק בלתי־פוסק על תפקידים, העיקר ששחקן
חדש חייב להסתגל בכל מחיר למסגרת
שנקבעה על־ידי הותיקים• יש המסת־גלים
(מחוסר ברירה) אבל יש גם כאלה שבגלל
אישיותם העצמאית וכשרונם האמנו־תי
אינם יכולים להסתגל ונאלצים לפרוץ
להם דרך משלהם. נאווה שייכת לטפוס השני.
כאשר יצאה נאווה את הבימה היו לה
תכניות משלה, אך לבצוען היה דרוש זמן,
כושר עמידה, והרבה מאד עבודה שחורה.
בעזרת הלוואות רכשה נאווה דירת גג צנועה
בתל־אביב. כאן התחילה ״לעבוד על
עצמה״ .המטרה — מונודרמה: סוג של
דרמה בה משחק שחקן אחד בלבד, אך הדמויות
האחרות כאילו קיימות על הבמה,
וזאת בזכות הטקסט של השחקן היחיד המעביר
לקהל את תחושת מציאותן של יתר
הדמויות• כאן יכלה נאווה לבחור לעצמה
את הרפרטואר, לביים את ההצגות ולשחק
בהן. כדי שתהייה לבמאית בקורת על השחקנית,
הקליטה את המחזה. על סליל,

הסופר הצ׳כי ארוין
•חברי קיבוץ גבעת
ההצגה של האנזניין

בהתלהבות, וגם ׳ הבקורות בעתונים
פה אחד כי היה זה ערב אמנותי ב׳
גבוהה.
מאז אותו ערב עברה כמעט שנה.
צדדי בעמק חפר חלפה ביעף מכוג
קטנה ומאובקת, עמוסה מזוודות ו
שונים ומשונים. ומאחורי ההגה ישג
בשנות השלושים. טרמפיסט נועע
הרינו נעצר, הטרמפיסט נכנס, ד,מכו
שיכה בדרכה. הטרמפיסט בחן א ת!
שזופים והמוצקים של הנהגת* ,
המזוודות הממלא את המושב האחו
בסוף לא עצר כוח ושאל :״כפי שא:
חברה, את עוברת מהעיר לכפר?״
״לא בדיוק — אבל כמעט מדי שו
עוברת זמנית מהעיר לכפר,״ השיבה
בחיוך. הטרמפיסט הסתכל עליה בג
•מוהים והנהגת הסבירה כי הערב ד
פיעה בקיבוץ גבעת חיים, והחפצים ד,
את המכונה הם תפאורות של הה
״ואיפה יתר השחקנים?״ שאל הטו
״זה הכל, אני כל הלהקה,״ חייכה
והציגה את עצמה :״שמי נאמה ש!
לשם זה לא היתד, כל משמעיו
אורי שהציג את עצמו כחבר גבעו
אך פתאום נזכר כי על לוח ר,מוד|
חדר האוכל ראה מודעה שהערב י צ|
מחזות. שמות השחקנים נשמטו £

\ ,במאית, חשמלאית, מאפרת וקעפהסיה

־ זה אני! את אטרון

;•ייר

גזה
ד״;צגד,
י לירד, יהיה בפני

מזכרונו .״נדמה לי שיציגו הערב כששה
מחזות, ואת רוצה להציג את כולם?״
,״בדיוק כך״.
הודעה זו קיבל אורי בצחוק ספקני וחשב
לעצמו כי ״בעצם לא נורא, אחרי
רבע שעה אפשר ללכת לישון.״ בשיחה
שהתפתחה בין השניים סיפרה נאווה כי
היא נוהגת תמיד לקחת טרמפיסטים, מפני
שכאשר טרם היתד, לה תחבורה והיא
עצמה היתד, זקוקה לטרמפים, נשבעה כי לא
תשאיר טרמפיסט בדרך, אם יהיה לה מקום
במכונית.
פעם חיכתה לטרמפ בשעות הלילה המאוחרות,
על כביש נתניה. בלי שעשתה כל
סימן, נעצר לידה טנדר, והנהג הזמינה להיכנס•
הדבר היה מוזר בעיניה אך בכל
רב מאז שה־

יוכלו להעמיד לן את הבמה בכל מקום שתבחרי.״
נאתר,
היתה קצת מאוכזבת, מאחר שהובטח
לה שהבמה תהיה כבר מוכנה לקראת
בואה. השעה היתד, כבר שמונה, ואילו
מועד התחלת ההצגה נקבע לשמונה ושלושים.
לעת עתה לא היה דבר מוכן•
בעצם התרגלה השחקנית לדברים גרועים
מאלה. במושב אחד של בני קיבוצים,
כמעט ונשאו אותה על כפיים בבואה להציג
שם. לשאלתה היכן תהיה הבמה הובילוה
כמה מבני המקום בגאווה רבה אל
ד,״תיאטרון המקומי״ .היתד, זו כתת בית־ספר
קטנה, ואילו הבמה לא היתד, יותר
מאשר קתדרה של מורה, שהיתר, מתאימה
אולי, וגם זה בקושי, לתיאטרון בובות.
נאווה הודיעה כי עם כל הכבוד ל״תיאט־רון״
אין הוא מתאים כלל, והיא זקוקה לצורך
ההצגה לבמה גדולה יותר. מקום גדול
יותר נמצא אחרי חפושים שנמשכו שעה
ארוכה — היה זה המתבן של המושב.
אך כמובן שהיה צריך לפנותו מחבילות
הקש, המכונות ושאר הדברים ד,מאוכסנים
בו• הקהל פינה את המקום, בהתלהבות רבה
ומעברים שונים הגיעו כסאות וספסלים
ששיוו לו כמעט מראה של אולם תיאטרון.
הבעיה העיקרית נשארה גם אז הבמה, אך
גם לה נמצא פתרון: לתוך ד,מתבן נגררה
פלטפורמה של טרקטור, והרי במה.
בינתיים התברר כי אין במתבן כלל חשמל,
ובכן כיצד להציג? גם לזה מצאה נאוזה
פתרון. היא ביקשה מהקהל כי כל מי שברשותו
מנורת נפט יביא אותה. הקהל
התפזר איש לביתו ואחרי דקות מספר הגיעו
מכל עבר פנסים. תאורת הבמה היתד,
מושלמת׳ וההצגה התחילה.

ילדים מציצים

( 11 למעלה מימין) .בתמונה העליונה נראה קהל של
זואל, יושב בחדר האוכל של המשק, שם ניערכה
ו)וגן זת, כשעל פניהם הבעה של הנאה וקורת־רוח.
:ימו
רמה
:ביש
רינו
זרים אשה
נידו;
המול־ואה

אני
!נהגת
1ת־מו־
,לאים
טרון.
זיסט.
נהגת

•*קיבוץ

נסתיימה בינתיים ארוחת ה!
ערב והחברים החלו במרץ רב להפוך
את חדר האוכל לאולם תיאטרון. השולחנות
הועמדו ליד הקיר, ד,כסאות סודרו בשורות,
וכדי להשלים את התמונה היו
חסרים רק הסדרנים• אי מזה הביאו חברים
קרשים שהונחו על גבי ארגזי תפוחי זהב,
והבמה היתד, מוכנה. ממחסן הפרודוקטים
של המטבח הוצאו מספר ארגזים והמחסן
עצמו הפך חדר איפור.
את יתר עבודות התיאטרון הרגילות היתד,
נאווה צריכה לבצע בעצמה.
תפקידה הראשון — פועל במה. מרהיטים
המצויים בקבוץ — שולחנות, כסאות,
מדפים — העמידה את התפאורה שהינה
פונקציונלית ובדיוק מתאימה לכמה מהמח־זית
העומדים להיות מוצגים הערב.

תפקיד שני — חשמלאי.
מן המזוודות הוצאו הזרקורים.
היא העמידה אותם
סביב הבמה, חיברה אותם
עם עשרות מטרים של כבלים.
אחר כך כיוונה את
הזרקורים לתאורה מתאימה
על הבמה. קורה, לפעמים
כמו באותו ערב, שזרקור
אהד או שניים אינם נדלקים.
בעוד
האולם מתמלא והולך
עמדה נאווה ופירקה
את הזרקור שהתקלקל, כשהיא
מקללת את היצרן שעשה
אותו. סוף סוף נדלקו
כל האורות ונאווה יכלה
להתפנות לתפקיד השלישי
— איש התפאורות.
היא מיהרה למחסן הפרו־דוקטים
— דהיינו חדר האפור
— הוציאה מהמזוודות
השונות את הרקויזיטים הדרושים
לששת המחזות. תוך
דקות ספורות הפך מחסן
הפרודוקטים האפור של הקיבוץ
לחדר הלבשה ססגוני
של תיאטרון; פאות נכריות,
שמלות שונות, משקפיים,
כל מיני נעליים, כובעים
שונים ומשונים, סכין
מטבח גדול, קומקומים מסודרים
בקבוצות, לפי סדר ההצגה
של המחזות, כדי שהחלפת
התלבושת ואביזרי
הבמה לא תגזול זמן רב.
האולם הספיק להתמלא ונאתה טרם התחילה
בתלבושת, שלא לדבר על איפור. ברגע
שהחלה להתפשט הופיעו בחלונות פרצופים
סקרניים של ילדי הקבוץ, שהיו
מעונינים, כנראה, להכיר את התיאטרון על
בוריו. היא ביקשה את עזרת המשטרה —
לובשי מדים אין — אבל אורי ממלא את
מקומם ביעילות רבה ויוצא חוצץ להעניש
את המסתננים למיניהם•
מרוץ הזמן כבר הצליח לגרום לנאווה
כאב־ראש עקשני, ובדיוק ברגע זה החליטה
אחת החברות כי זהו הזמן המתאים להכנם
לחדר האיפור ולהזכיר לנאווה את הימים
היפים של טיולן המשותף בגליל. את נאווה
כמעט ואחז השבץ, אך היא הצליחה בכל
זאת לחייך חיוך חיוזר ולהתחנן לפני החברה
״לא עכשיו, לא עכשיו״ ׳.סוף סוף
נדלק ״האור בבמה (גם זאת מלאכת נאווה).
והאור באולם כבה. הקהל השתתק. ההצגה
החלה.

שעתיים של ריתוק

**שמלת ערב אלגנטית הופיעה ה!
״ הקונפרנסייה (נאתר ,),איחלה ערב טוב
לקהל והביעה את שמחתה שמספר כה רב
של חברים התאסף. המחזה הראשון הוא
האס, מאת יהושע בר־יוסף. המחזה הוא
סנטימנטלי ומאד נוגע ללב: סיפורה של
אם המאבדת את בנה במלחמת המחתרת
נגד הבריטים•
שיאו של המחזה הוא כשהאם עומדת על
קבר בנה הפתוח. אך את הרגע הגדול הזה

מקלקל מאורע קטן. מספר הזבובים שהיו
בחדר האוכל ונשארו מחוסרי עבודה לאחר
שהשולחנות פונו, החליטו שהמקום המתאים
ביותר לתירגולים הוא אפה של השחק־שאן.
פשוט מאד — אל פניה של השחקנית
כוון זרקור אחד והיה שם חם ומאד
עליז. נאווה נשאה את נוכחותם של הזבובים
בארך אפים של קדוש מעונה. אך רגשות
הקהל היו חלוקים בין השתתפות ב־חווית
הגבורה לבין השתתפות בצערה של
השחקנית, אשר כוי לשמור על הרגע הדרמטי
לא נקטה בכל אמצעים כדי לגרש
את החרקים המרדנים. ברגע שנסתיים המחזה
הראשון ונאווה נעלמה בחדר ההלבשה,
נכנסו לפעולה כל מכונות הפליט של
המחסן. הצחנה שנתהוותה היתד, כה גדולה
עד כי יחד עם הזבובים נאלץ גם הקהל
לפנות את האולם לזמן מה.
הרפרטואר הנפלא והבצוע המושלם ריתקו
את הקהל שעתיים תמימות לכסאות.
היו מחזות בהם רבים מחו דמעה מעיניהם;
היו מחזות בהם צחקו מקרב לב. איש לא
הרגיש ולא שם לב לכך כי הדמויות בטקסט
אינן מופיעות על הבמה, ולמרות השעה
המאוחרת לא קם איש ללכת לחדרו.
בסוף ההצגה קם הקהל כאיש אחד על
רגליו והודה י לשחקנית בתשואות. ונאווה
(מחוסר מסך) נאלצה ׳לה,כנס ולצאת ממחסן
ד,פרודוקטים של המטבח כדי להחזיר לו
תודה. לאט־לאט התפזרו החברים, איש לחדרו.
התיאטרון שוב נדחס לתוך המכונית
הקטנה והרינו המאובק והמרופט חצה באומץ
את הלילה השחור בכיוון לבית.

מכונה החלה לנוע ומאחורנית התרומם גבר
בצהלה ״הו, יש לנו כבר חתיכה.״ נאווה
הרגישה שמזג־האויר מתחיל להיות סוער
ומשהגיעו לגבול תל־אביב ביקשה מהנהג
שיעצור. אבל — איפה. הנהג רק לחץ על
דוושת הבנזין ביתר כוח ואמר ״השתגעת,
לבלות לילה כזה יפה לבד, כשיש לי
פנסיון קטן ואינטימי ביפו?״ לא הועילו
תחנוניה של נאווה. היא רצתה לקרוא לעזרה,
אך הרחובות היו שוממים לגמרי,
לקפוץ מהמכונית שנסעה במהירות לא היתד,
כל אפשרות. אבל כשהגיעו ליפו והמכונית
נאלצה להאיט את מהירותה בסיבוב
חד, הצליחה נאווה לפתוח את הדלת
ולקפוץ החוצה. היא התחילה לרוץ וייתכן
מאד שבלילה זה תקנה את השיא העולמי
בריצה.

לאדר הפנב
ך י* רינו נעצר ברחבה שלפני חדר האון
1כל במשק. נאווה ביקשה את אורי
שיביא אותה אל התרבותניק של הקיבוץ,
שאלה את זה היכן תהיה הבמה. התרבותניק
הצביע לקצה חדר האוכל, בכניסה למטבח,
כמקום המתאים .״כמובן שצריך לחכות עד
שהחברים יסיימו את ארוחת הערב,״ הסביר׳
״ואז׳ אם אינך מרוצה ממקום זה,

11 ^ 1 0נאוה יוצאת מפתח
1ביתה בתל־אניב, כשבידיה
ועל שכמה חלק מהתפאורה

התיאטרון הנייד מתכונן לדרך,
במכונית הרינו של נאוה עמוס
התפאורות ואביזדי־הלבוש. נאוה היא הנהגת.

שגת

מחסן מטבח של קיבוץ משמש
חדר. איפור. ברקע:
ארון הלחס, עליו תלויות שמלותיה של נאוה.

ומאפרת

במרינה
(המשך מעמוד )9

וביקש להשתתף בפגישות נוספות. אחרים
שבאו אחריו דיברו ברוח דומה.
גם המשוררים והסופרים הערביים, רובם
צעירים מאד בגילם, לא איחרו להשתתף
בשיחה. הם דיברו על הצורך בחילופי־דעות,
בפגישות נוספות, בפעולה משותפת.
הם דיברו על המשותף שבתרבות שני העמים,
על הצורך שבשמירת המשותף.
לא חסרו גם אי־הבנות. אהרן מגד, שביקש
לראות את הערבים ״כחלק מנוף הארץ״,
הותקף בדברי ג׳ברא ניקולא, עורך הבטאון
הספרותי הערבי אל־ג׳דיד, שאמר כי ״אנחנו
רוצים להסתכל יחד אתכם בנוף, אך לא
להיות רק חלק אקווטי בתוכו.״ קרא׳ בין
השאר, משה שמיר לעבר הערבים :״אתם לא
חיים בתקופת צלאח אל־דין!״
הפתעת הערב היתד, כשקם אחד המשתתפים,
ביקש סליחה כי עליו לחזור לג׳ל־ג׳וליה
כפרו, בטרם שעת העוצר המסורתי
בכפרי המשולש. המשתתפים העבריים נדהמו.
לחלק מהם היתד, זו ההזדמנות הראשונה
לשמוע על עוצר בכפרי המשולש,
שלא הוסר מאז שנת . 1948
סמוך לחצות התפזרו המסובים. הם החליטו
על פגישה נוספת בנצרת, על פעולות
משותפות בעתיד. ההתרגשות בפרידה היתד,
משותפת :״להתראות בקרוב,״ אמרו בני
נצרת שהפליגו במונית לביתם, לבני תל־אביב,
שפנו לכסית

הממשל הצבאי
ב ט חו ןמעדלכל
אם יש דבר אחד אשר המפלגות הישראליות
חוששות מפניו, הרי זה הקמתה
של מפלגה לאומית ערבית בישראל. כי
מפלגה כזאת עלולה לחלוש על עשירית
מקולות הבוחרים, להכניס לכנסת 12ח״כים
משלה.
יהיה זה לא רק הפסד נקי למפלגות
עצמן, שסיעותיהן יצטמצמו בהתאם, אלא גם
שינוי מהותי במבנה הכנסת עצמה. זכרונות
מימי הסיעה האירית בפרלמנט הבריטי,
שהיתר, לשו ן־ד,מאזניים ויכלה להפיל ממשלות,
עוד טריים במוחותיהם של העסקנים
המפלגתיים שקראו ספרי היסטוריה.
לכן, כאשר הוקמה ״החזית הערבית״
הוכנסו מן הרגע הראשון כל התותחים
הכבדים למערכה ,׳ עוד בכינוס היסוד של

איש־־חזית חלאה{
מתפטר או מרגל

החזית, גורשו המייסדים מרחבת בית־הקפה
של אבו־כריסטו בחוף עכו, אותה שכרו
מראש. כל המפלגות היהודיות, כולל מפ״ם,
נתנו הוראות לשכיריהן שלא להצטרף. כך
שרדו בחזית, נוסף על הרוב הבלתי־מפלגתי,
רק עסקני מק״י ( 2מתוך 21 חברי הועד־הפועל)
.אולם הדבר הספיק כדי שהממשל
הצבאי וסוכניו יגדירו את החזית כארגון
קומוניסטי, יכריזו עליו מלחמת־חרמה.
ירושת השולטאן. איך נוהלה מלחמה
זו? השבוע התהלכו בין ערביי ישראל סיפורים
רבים, כולם נכונים, על אופייה של
מלחמה זו. בין השאר:
• יאני קוסטנדי יאני, ערבי ממוצא
יווני ובעל שם תורכי, ראש המועצה המקומית
של כפר־יאסיף הגלילי, קיבל בשבוע
שעבר צו מטעם המושל המרתק אותו לכפר.

יאני, עסקן שמרני מן האסכולה הישנה,
שנחשב בשעתו למשתף־פעולה עם מפא״י
וצולם בחברת. שרי הממשלה, הואשם בשחיתות.
האמת: גובר,־מסים של המועצה
המקומית השתמש בכספי המועצה לצרכים
פרטיים, ואחר־כך החזיר אותם, פוטר על-
ידי המועצה. המועצה לא מסרה אותו לדין
פלילי — כפי ששום מועצה עברית אינה
נוהגת לעשות, בנסיבות דומות.
• עסקן ערבי מראשי החזית הודיע על
פרישתו ממנה, אחרי ששני בניו נאסרו
בהאשמות בטחוניות. מכתב־ההתפטרות הוגש
על־ידי האב המיואש, שלא ציין שום נימוק,
ישר לממונה על המחוז, שבועיים לפני
שהגיש אותה לחזית עצמה. הממונה מסר
אותו לעתונות העברית, שקיבלה רמז מלמעלה
ופירסמה אותו בהבלטה רבתי.
• אגודת העתונאים החיפאית אסרה על
חבריה להופיע במסיבת־עתונאים, שכונסה
על־ידי החזית בקפה דפנה. שום עתונאי לא
הופיע למסיבה, אך האגודה הכחישה שאסרה
רשמית את ההשתתפות.
• הממונה על המחוז סירב לרשום את
החזית כאגודה חוקית, הסתמך על סעיף
מיושן של החוק העותומני האוסר קיום
אגודות הפתוחות רק לבני עדה אחת. חוק
זה, שנחקק לפני שני דורות על־ידי השולטאן
התורכי כדי למנוע התארגנות ערבית
נגדו, לא הופעל מעולם בימי המנדט ובישראל.
הוכחה: ההסתדרות הכללית של העובדים
העברים בארץ־ישראל, האוסרת על
חברותם של ערבים.
תגובת החזית: היא שינתה את שמה ל־
״החזית העממית״׳ פתחה שעריה רשמית
ליהודים.
התפטרות מן ההתפטרות. אולם
חמור יותר, ואף אופייני יותר, סיפורו של
זוהיר חלאק 24 בוגר האוניברסיטה העברית,
מורה בבית־הספר הבפטיסטי בנצרת.
זוהיר, המדבר עברית שוטפת, היה חבר
ועד החזית בנצרת. בקיץ נסע לטיול קצר
לתורכיה, הצטרף שם לאחר מכן למשלחת
של מורים ערביים שנסעו בתורכיה ביוזמת
ההסתדרות, בליתי חותנו של אבא חושי,
אמנון לין, וכמה משגיחים אחרים מטעם
השלטון.
לפתע, שבועיים אחרי חזרו, נאסר זוהיר
בשעות הקטנות של הבוקר, נלקח למשטרת
עפולה, נחקר שם 13 שעות רצופות על־ידי
חוקרי מנגנון־החושך, שהאשימו אותו בהתקשרות
עם הקונסוליה המצרית באיסטנבול.
תוך כדי חקירה נרמז לזוהיר כי יהיה זה
לטובת הענין אם יחתום מין על כתב-
התפטרות. זוהיר חתם, שוחרר מיד. מאז לא
נשמע דבר על החשדות הבטחוניים נגדו.
כתב ההתפטרות נמסר על־ידי מנגנון־
החושך מיד לעתונות העברית, שפירסמה
אותו בהבלטה. הארץ אף פירסם אותו פעמיים,
יום אחרי יום. אולם כשחזר זוהיר
לנצרת ונתקבל על־ידי חבריו בהסתייגות
בולטת, מיהר להתפטר מן ההתפטרות, פיר־סם
גילוי־דעת נועז :״הנני מכריז מעכשיו
שכל הטרדה שהיא, עד כמה שתחמיר, לא
יכולה להכניעני. אשאר תמיד נאמן לשאלת
עמי הצודקת אני חבר בחזית הערבית
ומאמין במטרותיה הנעלות!״
ההמשך: השבוע נקרא זוהיר למשטרה
הכלכלית, נחקר בהאשמה של הברחת מטבע
למימון שהותו בתורכיה.
בקשר לאותה האשמה נחקר חברו של
חלאק, גם הוא חבר החזית הערבית, גם
הוא מורה באותו בית־ספר: האני אל־פאהום,
בן לאחת המשפחות העשירות ביותר
בעיר. על אביו של האני סופר כי אחרי
שהשלטונות החרימו את אדמותיו הנרחבות
(עליהן הוקם קיבוץ עין־דור) נהג להשכים
בכל בוקר, לעלות על גבעה המשקיפה על
אדמותיו, לשבת שם עד שקיעת־החמה, תוך
התבוננות אילמת במתישבים החדשים.
כעבור כמה חודשים של עיסוק זה, מת
פאהום האב משבץ־הלב.
עתונות נסיון נו ס ך
מחקר קצר של העתונות הישראלית עשוי
להעלות פרט מעניין: בישראל, בה קיים
קהל קוראים לכל סוג עתונות שהוא, החל
מרכילות קולנועית וכלה בכתבי־עת מקצועיים
יבשים, לא קיים כמעט בכלל קהל
קוראים אינטלקטואלי המסוגל להחזיק יל־קיים
כתב־עת ספרותי רציני. מלבד בטאון
אגודת הסופרים מאזניים, המתקיים על תקציב
ולא על קוראים, הסתיימו כל הנסיונות
להוצאת כתבי-עת ספרותיים בכשלון, לרוב
כשלון כלכלי.
אדם אחד שלא נואש נוכח הנסיון המר

איש־חזית יני
מתפטר או נזושחת
היה הסופר־המשורר אהרון אמיר. אמיר,
לשעבר האיש מספר 2בתנועת הכנענים,
עורך בטאונם אלף, מתרגם מוכשר, החליט
לשוב ולנסות להוציא כתב־עת ספרותי רציני.
בסברו כי אסונם של כל קודמיו היה
בכך כי כתבו יותר מדי על ספרות ופחות
מדי ספרות, החליט אמיר להוציא רבעון
ספרותי במתכונת חדשה.
כשהופיע השבוע רבעון קשת, בהוצאתה
הפרטית של חברת עם־ספר, היה בו הרבה
מן החידוש לגבי כתבי־עת מסוגו.
מלבד סיפורים מקוריים קצרים משל מרדכי
טביב וניסים אלוני, שירים של יונתן
רטוש, אלכסנדר פן ועמוס קינן, ומערכון
חדיש של סמואל (אנו מחכים למראל) בקט,
שעל תרגומו העברי עבר בקט עצמו למרות
שאינו יודע עברית, הכיל כתב־העת מאמרים
רציניים החורגים הרבה מחוץ לעולמה
של ספרות.
אריך נוימן, אחד מגדולי האסכולה היינג־יסטית
בפסיכולוגיה, החי בישראל, מנתח
במאמר ארוך את הקשר בין האמנות והזמן.
עורך־הדין ור,מומחה לצלבנים משה פגל
עורך השוואה בין מדינת הצלבנים לישראל,
ונחו ילין־מור מציע דרך חדשה למדיניות־החוץ
הישראלית.
אולם חידושו הגדול של קשת יהיה מוכן
רק לגליון הבא. עורכיו מתכוננים לערוך
ויכוח בין אישים שונים, להקליטו, ולהדפיס
את הדברים כפי שהוקלטו, ללא שינויים.

מנגנון

צי בהחדש
לא כל אזרח יודע כי כל מציאה הנמצאת
על ידו חייבת להימסר למשטרה, על־מנת
שזו תמצא את בעל האבידה. תמורת מסירת
האבידה מקבל האזרח קבלה. מפקד
מחוז המרכז של משטרת ישראל, ממ״ז
אריה ניר (קלפר) ידע את החוק. כאשר
ערך לפני שנתיים ביקור בתחנת משטרת
נתניה, מסר ניר ליומנאי בהכנסו לתחנה
מטבע של 50 פרוטה, אותו מצא ברחוב
בנתניה. מסירת האבידה נרשמה ביומן התחנה
תחת המספר 78 והממ״ז קיבל קבלה
עבורה.
אי־אפשר לחשוד בניר שעשה מצווה זו
על־מנת לקבל פרס. אולם השבוע קיבל אריה
ניר בכל זאת פרס. הוא מונה כנציב שירות
בתי־הסוהר, במקומו של ד״ר צבי חרמון.
הקריירה של קלפר־ניר היתה מגוונת למדי•
אחרי שעלה בשנת 1936 מפולין, היה
ניר, בהדרגה: פועל פרדס, חבר ההגנה,
נוטר בעמק חפר, מדריך נוטרים בנתניה,
חניך קורס מפקדי הגנה. את נסיונו בשטח
בתי־הסוהר רכש ניר באופן מעשי: בליל
בואה של אנית המעפילים ו תגיי ס, בשנת
,1946 השתתף קלפר בליל שרונה המפורסם,
נתפס כשברשותו אקדח. הוא נידון לשמונה
שנות מאסר׳ מהן ריצה כשנתיים בבית־הסוהר
המרכזי בירושלים.

נפצע ככלא. בבית־הסוהר מונה אריה
קלפר למפקד אסירי ההגנה במקום, התקשר
עם אנשי האצ״ל והלח״י בכלא והשכין
שלום בין האסירים היהודים והערבים. כאשר
התכוננו האסירים הערביים לארגן מהומות
בכלא, שיכנעם קלפר להרגע, ערך סולחה
בינס לבין חבריו היהודים.
כאשר, ערכו האסירים הערבים נסיון מרד
מחודש, נפצע ניר בראשו ובידיו. עם קום
המדינה יצא לחופשי, התגייס למשטרה,
ובהתחשב בעברו בהגנה מונה כמפקד נפת
פתח־תקוה והשרון. הוא הצליח ועלה בסולם
הדרגות במשטרה, עד הגיעו לדרגת מפקד־מחוז.
לפי
תכנית הריאורגניזציה של משטרת
ישראל, היה צורך לחסל את מחוזו של
אריה ניר• מפקדיו התלבטו כיצד לשבצו
בהסדר החדש• ואז פרץ המרו בשטה, שכתוצאה
ממנו מונה הוא לנציב שירות בתי־הסוהר.
כאסיר־לשעבר יש לו, ללא ספק,
ידיעה בבעיות בתי־הסוהר ובנפש האסיר.
היחידי שלא שש למינויו החדש של ניר
היה קצין המשטרה המודח יוסף זינגר, שמשפטו
בעוון עדות שקר התחדש השבוע.
אריה ניר, בתפקידו כמפקדו, היה מלווהו
תמיד לבית־המשפט. מעתה יצטרך לינגר,
כנראה, לבוא לבית־המשפט ללא מלווים.

חקירות
ה עי תונ אי ה מ דוני ה
בשבועות האחרונים החלה תנועה מוזרה
במשרדי מערכת העולם הזה. מדי פעם הופיעו
אנשים, חיפשו אחר כתב בשם שמשון
עברי. כשנאמר להם כי לא קיים במערכת
כתב בשם כזה, נשבעו כי דיברו איתו.
כעבור ימים מספר, שעה שחבר המערכת
אלכם מסים ישב בתל־אביב, הופתע לקבל
ידיעות מפי אנשים שהודיעו כי הכירו ב־באר־שבע
אדם המציג את עצמו בשם אלכם
מסים, כתב ה עז ל ם הזה. הוא לא היה דומה
כלל למסים האמיתי. חקירה קצרה העלתה
את מקור התעלומה.
לפני שבועות מספר הופיע במערכת צעיר
בשם שמשון עברי, ביקש להתקבל לעבודה
כעתונאי. הוא נדחה. אולם הצעיר החליט
להיות עתונאי בכוחות עצמו, הדפיס לעצמו
כרטיסי־סקור, הציג את עצמו בפני אנשים
שונים ככתב הארץ, על המ שמר והעולם הזה•
באחת ההזדמנויות אף הזמין צלם ב־באר־שבע
לצלם י רפורטז׳ה, הזמין תמונות
ב־ 70ל״י — ולא בא לקחתן. כשנודע על
מעלליו למערכת העולם הזה, הוגשה תלונה
למשטרת באר־שבע.
מארב כמלון. אולם משטרת באר־שבע
לא הצליחה לעצור את האיש. שמשון עברי
החליט להיהפך מכתב בבאר־שבע לכתב תל־אביבי.
הוא בא לתל־אביב, התיצב בפני
בעל מלון המזרח, הציג את עצמו כזאב
שיף, כתב הארץ, על המשמר והעולם הזה
בעת ובעונה אחת. הוא סיפר כי הוא עורך
חקירה על המלון• לצורך זה נשאר במלון

שלושה ימים, לא שילם דמי איכסון ואף
לתה כסף מבעל המלון.
כשנודע הדבר לאנשי המערכת, מיהרו
להתקשר עם המפקח אהוד ספורטה במשטרת
תל־אביב, שיצא מיד למלון המזרח.
שמשון עברי לא היה שם.
משך שלוש שעות רצופות ארב ספורטה
לעברי עד שהופיע. הוא נעצר מיד• רק
במשטרה התברר שמו האמיתי: פואד בן
אליהו ערב, תושב באר־שבע. למחרת הוצאה
נגדו פקודת מעצר לעשרה ימים.
כאשר יובא פואד ערב בפני שופט כדי
לתת את הדין על התראות כאחר, תהיה
לו הזדמנות לחשוב על שינוי מקצוע. לעדים,
שרומו על־ידו, תנתן הזדמנות נוספת
ללמוד את חכמת החיים הפשוטה: כשמופיע
עתונאי בפניך, בקש ממנו תעודה*.

בטחזן
ה בויי ח

דן בתל־אביב, הציג את עצמו כעתונאי מדרום
אפריקה׳ התידד עם צעירים ישראליים
להם אף גילה כי הוא עתונאי מצרי. החברים
שרכש בתל־אביב, מהם אחדים מחוג
יושבי ־רוול־כסית, הופתעו כשבאו למלון
יום אחד, גילו כי הגבר איננו.
לפי דוברים ישראליים נעצר עותמאן אחרי
שזוג מאזרחי מצרים לשעבר גילה אותו
כשכנו, קצין שירותי הבטחון המצרי לשעבר.
עותמאן עצמו טען בפשטות כי
נחטף. לדברי אסירים קומוניסטיים שישבו
עמו יחד בכלא, סיפר להם עותמאן כי
קרא את תיאור פרשת חטיפתו של כתב
העולם הזה אלי תבור, זיהה את המקום
בו הוחזק תבור, כמקום בו הוחזק גם הוא.
כששכב עותמאן בבית־חולים ישראלי, אחרי
שנפצע במרד שטה, אמר לעתונאי ישראלי
:״מה יש להתפלא שגם אני חושב על
יציאה לחופשי? אמרתי בלבי שאם אוכל,
אברח. כלום יש אסיר שאינו חולם על
חירות?״
השבוע פרעה לו העתונות המצרית את
גמולו על מבצעו בכלא הישראלי, זיכתה
אותו בתואר ״הגיבור״ בה״א הידיעה. קונן
רדיו קהיר: אחמד עלי עותמאן נידון למודת
על־ידי ישראל. אפילו התערבות הודו
לטובתו לא הועילה.

מה קרה ל־ 67 האסירים הערביים שברחו
מכלא שטה? שאלה זו העסיקה את תושבי
ישראל, שלא שמעו דבר על הבורחים בחודשיים
שחלפו מאז המרד. רק השבוע,
כשהגיעו לישראל הגליונות האחרונים של
היומון המצרי אל־גומהוריה, נודעו הפרטים
הראשונים על מה שאירע לבורחים מהרגע
בו עזבו את כתלי כלא שטה.
לדברי אל־גומחוריה, שבנה את סיפורו על תורתהקמח
תיאורו של אחד הבורחים, לא בתזו האסי״אם
אין קמח, אין תורה״ ,אומר הפסוק
רים ישר לכוון הרי הגלבוע, הקרובים לכלא ד,משנתי. אולם כאשר יש קמח, אין זאת
שטה, כפי שאפשר היה לחשוב. הם הלכו
אומרת שיש גם תורה, ביחוד כשהקמת הוא
והתחבאו חליפות במשך ארבעה ימים, עד
מקולקל. בעובדה זו נוכח מרדכי פרנקל,
שהגיעו לטול־כרם, אחרי ששניים מהם נהר בעל חודת שדה־נעמן במפרץ חיפה. מלבד
גו בצליפות מטוסים ישראליים. אלה שהיותו
בעל חווה, מרדכי הוא גם יושב״ראש
הגיעו לירדן נאסרו, הועמדו לדין, נשפטו
המועצה האזורית נעמן. כאשר קיבלה המועלששה
חודשי מאסר, ויוסגרו לישראל בתום צה לפני זמן קצר ממשרד המסחר והתע־המאסר
— לדברי העתון המצרי.
שיה הקצבה של קמח מקולקל, כמזון לבע־אולם
מכל התיאורים והסיפורים בעתונות לי־החיים של ישובי האיזור, לא רצו רוב
הישובים לקנות את הקמח. באופן, טבעי
המצרית על מרד שטה ועל הבריחה מהכלא
הישראלי, התבלטה דמותו של אדם אחד: עבר כל הקמח לאדם היחיד שהיה מעונין
בו: יושב־ראש המועצה מרדכי פרנקל.
אחמד עותמאן (העתונאי) ,שהוגדר כמארגן
המרד, נפצע ונתפס לפני שהספיק לברוח
רק אחרי שכל הקמח היה ברשותו, הסמשטה.
תבר
למרדכי פרנקל כי בעצם אפשר להשהעתונות
המצרית הפכה את אחמד התמש
בקמח המקולקל גם למטרה אחרת
בורח לגיבור לאומי, הוסיפה לתיאורי ברי מאשר כמזון לבעלי־החיים בחוותו. הוא מכר
חתו תיאורים מזעזעים על אמו המבצעת אותו לבעלי דיר חזירים בבית־דגון. אלא
עינויים בגופה כדי לדעת אם בנה יוכל שהעיסקה הבלתי־חוקית של מכירת מזון
לעמוד בעינויים דומים. המענין בסיפורים ללא רשיון התגלתה׳ ופרנקל הועמד לדין.
אלה היתד. הגירסה המצרית על דרכו של
הגנתו של ראש המועצה התבססה על
עותמאן לישראל. לפי הגירסה הישראלית היה
טענה פורמלית פשוטה: לא הוכח שהקמח
אחמד עותמאן עובד לשכת עחונות החוץ שמכר לבעלי דיר החזירים היה קמח מקולבקהיר,
שפנה לשגרירות ישראל בלונדון, קל, ומשום כך לא היה בגדר מזון לבעלי־הציג
את עצמו כאדם שהתאכזב ממשטרו
חיים אלא מצרך מזון רגיל, אשר אין צורך
של עבד אל־נאצר, הציע את שירותו ליש ברשיון כדי למכרו. פרנקל זוכה.
ראלים בשידורים אנטי־נאצריים.
טוב לבני־אדם. לפקחי משרד המסחר
לדברי אל־גומהוריה לא היה עותמאן אלא והתעשיה אין פנאי להתעמק בלימוד משסטודנט
שנסע לצרפת ללמוד כלכלה, נעצר פטים. הם קיבלו את החלטת בית־הדין כי
על־ידי הצרפתים בפרוץ קרבות סיני. הצר הקמח שגילו אצל בעלי דיר החזירים ב־פתים
הבטיחו לו להעבירו במטוס לדמשק. בית־דגון אינו קמח מקולקל, הסיקו מכך
הוא הועלה למטוס — מצא את עצמו, ב שאם אינו קמח מקולקל סימן שהוא קמח
רדתו ממנו, בידי שלטונות ישראל, בישראל.
שיפון טוב. ואם הוא קמח שיפון טוב,
נשבע לברוח. לעומת הגירסה המצרית אסור לבעלי דיר החזירים להשתמש בו.
מיהרו הפקחים אל דיר החזירים, הכריזו על
כי עותמאן נחטף, קיימת העובדה כי הוא
הסתובב חופשי במשך זמן רב למדי במלון הקמח המקולקל כקמח שיפון, החרימוהו
ומסרוהו לבעלי מאפיות כדי שיאפו ממנו
לחם לבני־אדם.
* כל כתבי העולם הזר. נזצוידיס ב תעולמזלם
של הפקחים וצרכני המאפיות הידות
מיוחדו ת של ה ע תון, הנו שאות את
תד, לבעלי דיר החזירים השכלה משפטית
תמונתם ואת חו תמת המערכת.

מ שפט

העולס חזח 1098

רחבה יותר. הם הבינו שאם בבית־המשפט
נקבע שלא הוכח שהקמח מקולקל, אין זאת
אומרת שהוא באמת לא מקולקל. הם מיהרו
למפקח הראשי, שפקד להחרים את הקמח
לפני שהספיקו לאפותו. שני הפקחים הועמדו
בפני בית־דין משמעתי. שניהם זוכו.

דרכי חיים
איז הו גיבור*
בתקופת מלחמת העולם השניה היה משה
קפטן ( )40 גיבור גדול. הוא היה חייל
בצבא האדום, הסתער בשורות הראשונות
של החיילים הסובייטים. פעמיים־שלוש נפצע
בקרבות. הוא זכה בשמונה מדליות על מעשי
גבורתו׳ בתוספת אישור רשמי מהמוזיאון
המלחמתי במוסקבה.
לפני עשר שנים הגיע קפטן לישראל.
אולם כאן לא היה צורך בגיבורים כמוהו.
העולה החדש השתקע ברמלה, מצא את
פרנסתו כקצב פושט־עורות. למרות שהיה
נשוי וגידל שלושה ילדים, לא היה קפטן
שמח בחלקו, חלם תמיד על ימי הגבורה
והזוהר שלו. בישראל לא העניק לו איש
מדליה עבור פשיטת העורות. תחילה ניסה
קפטן להטביע את יגונו במשחקי קלפים.
במשחקים אלה הכיר קבוצת פושעים מועדים׳
שלימדוהו כי מוטב ומשתלם יותר
לפשוט עורות מבני אדם מאשר מבהמות.
גיבור הצבא האדום הפך פושע מועד, ששלח
ידו בגניבות ובפריצות.
פשיטת־עור ותמימות. בפני חבריו
היה קפטן מתפאר על פריצותיו כעל מעשי־גבורה׳
כמו בימים הטובים. אולם משטרת
ישראל ובתי המשפט לא העניקו לו מדליות
גם על גבורה זו. הם שלחוהו לב־ת־הסוהר.
לפני שנתיים, כשהובא קפטן שוב בפני
השופט והואשם בארבע פריצות שונות, כבר
לא שרד ממנו זכר לדמות הגיבור. הוא
הפך כחוש ורזה, מוכה שחפת. בית־המשפט
קיבל את נימוקי פרקליטו, עורך־הדין דן
גרינדיר, נתן הזדמנות אחרונה לקפטן לשוב
למוטב. הוא נדון למאסר שנתיים על תנאי
למשך שלוש שנים.
ואמנם נדמה היה כי קפטן הפך עורו,
נעשה צדיק תמים. הוא לא נתפס יותר
בעוונות או פשעים. אולם זמן קצר לפני
שמועד המאסר על תנאי עמד להסתיים,
הוכיח הקפטן שאינו תמים כל כך. הוא
אמנם נתפס בישיבת תו מכי תמימים בלוד,
אלא שבידו היו מצרכי מזון בשווי 250
ל״י. השוטרים חשבו שלמרות ששם הישיבה
הוא תו מכי תמימים, הרי תמיכה כה גדולה
לתמים כקפטן היא מוזרה. ואמנם, המזון
היה גנוב. הוא הוכנס ישר לרצות את
המאסר על תנאי, שהפך מאסר של ממש,
מאחר וקפטן לא יכול היה לקיים את
התנאי — יושר.

דרכי אדם
חטיפה מן המאהל
מבצע החטיפה הצטיין בארגונו היעיל.
בני שבט אבו־רביע חדרו אל מאהל גרת׳
אל־אסעם, קפצו מארבע מכוניות, כיוונו
את רוביהם אל בני השבט הנבעתים וחיפו
על החוטפים. אלה פרצו לאחד האהלים,
גררו החוצה נערה בידואית בת . 14הנערה
הועמסה על אחת המכוניות, ופס
אבק גבוה סימן את דרך הנסיגה של החוטפים
המזויינים.
במאהל אבו־רביע המתין הבעל המאושר
לכלה החטופה. עלי אבו־מטר ( )20 נתן את
עינו כבר מזמן בבת השבט הסמוך. הוא
שלח שליחים להוריה, ביקש את יד בתם.
ההורים השיבו בשלילה. ידידיו ואחיו לשבט
החליטו לפעול לפי חוקי המדבר ומנהגו,
אך ברוח המאה ה־ .20 במקום לדהור
על גמלים בחרו במכוניות, במקום חרבות
שלופות טענו את רוביהם החדישים.
בני השבט גרת׳ אל־אסעם פנו מיד למשטרה.
השייך
הגדול. בשבט אבו־רביע קיבל
אבו־מטר את הנערה הצעירה אל חסותו.
הוא הכניסה לאהלו, נהג בה מנהג בעל
באשתו כבר בלילה הראשון. אך בבוקר
הצליחה הנערה להמלט. מפחד בני שבט
אבו־רביע שמיהרו בעקבותיה, היא ברחה
אל מאהלו של שייך השייכים, סולימאן אל־החייל
.״עלי אבו־מטר חטף אותי ושכב
אתי,״ ספרה הנערה המבוהלת לשייך הגדול.
במקומם של אנשי המשטרה והממשל הצבאי,
שבני שבט אבו־רביע הם ממקורביהם
הקרובים ביותר ומשום כך לא נקפו אלה
אפילו אצבע קטנה נגדם, לקח סולימאן את
הענין לטיפולו. הוא קרא אליו את אנשי
השבטים, גבה מבני אבו־רביע כופר תמורת
הנערה החטופה, קיבל את הסכמתם של

אחמד עותמאן
הגבר איננו

בני גרת׳
אבו־מטר, השבוע באר־שבע
בד אבו

אל־אסעם לנישואי בתם עם עלי
ערך סולחה גדולה בין הצדדים.
חזר השקט לאהלי הדרום. משטרת
סגרה את התיק בשמחה. רובי
רביע שומנו, עד לפעולה הבאה.

תזכיר
ז רו קלהםפרס
״הבימה תהפוך לתיאטרון ממלכתי ...בצורה
זו ייפתרו למעשה כל הבעיות הכספיות
של התיאטרון, יובטחו משכורות השחקנים
ניבא מדור תצפית של העולם
הזה 1058 ערב הצגת־הבכורה של זרוק
אותו לכלבים, המחזבל של ייגאל מוסינזון.
למחרת היום כינסו אנשי הבינוה מסיבת
עתונאים׳ הכחישו בתוקף כי הסכימו להציג
את המחזה הנקלה תמורת הבטחת מעמד
ממלכתי ופרס כספי. השבוע העניקה הממשלה
לתיאטרון מעמד ״לאומי״ (אך לא
״ממלכתי״) בתוספת פרס קבוע של 100
אלף לירות לשנה• באותו שבוע העניקה
הבימה פרס לאחד משחקניה על תפקידו באותו
מחזה, בו דרש לרסק את עצמות
העורך של השבועון המסויים משפט
הדיפה שהגיש הקבלן החיפאי יצחקפריש־מן
נגד עורכי העולם הז ה ושהתנהל במשך
14 ישיבות תמימות בפני הרכב מיוחד של
בית משפט השלום בחיפה, בוטל השבוע
(ראה אגרת העורך) ,לפי בקשת של עורך־
הדין חוטר־ישי, פרקליטו של פרישמן. בהסכמתו
של עורך־הדין אריה מרינסקי, בא־כו!ח
העולם הזה, הודיעו שני הצדדים :״הואיל
ולאחר הישיבות הראשונות של בית־המשפט
הוברר בעליל לבאי־כוח שני הצדדים
כי מפאת האופי המורכב של העובדות
המרובות השנויות במחלוקת בתיק הנ״ל,
עשוי הדיון להימשך פרק זמן ניכר; והואיל
ומטרת מר יצחק פרישמן היא לטהר
את שמו ואין כל טינה אישית בינו לבין
הנאשמים; הואיל וה״א אורי אבנרי ושלום
כהן הצהירו כי מגמתם בפרסומים הקשורים
למר יצחק פרישמן לא נבעה מן הרצון
לפגוע בו אישית; והואיל ובא־כוח הנאשמים
סנה לבא־כוח הקובל והציע לו לבטל
את הקובלנה בתיק הנ״ל; והואיל והוברר
לפרקליטי שני הצדדים במהלך המשפט, כי
לאור יחם הכבוד והאמון ההדדי השורר
ביניהם, ניתן יהיה לסכם את העובדות השנויות
במחלוקת על־ידי בירור משותף ועצמאי,
מהיר ויעיל, מחוץ לכתלי בית־המשפס;
והואיל וה״ה אורי אבנרי ושלום כהן הביעו
את נכונותם לפרסם את המימצאים שינתנו
בבירור כנ״ל, לפיכך מוגשת בזה בקשה
על־ידי באי־כוח שני הצדדים לבטל את הקובלנה
שהוגשה בתיק הנ״ל שינוי
הלאום נרשם זו הפעם הראשונה בתעודת־זהות
ישראלית. אחרי שהעולם הזה () 1094
חשף את פרשתו המוזרה של אחמד פראג׳,
הערבי מיפו, שעבר לדת היהודית והחליף
את שמו ליצחק אברהם בן־אברהם, ואשר
פקידי המירשם סירבו לרשום בתעודתו כי
לאומו הוא יהודי, נקרא אחמד־אברהם למשרד
הרישום, ושם נרשם כחוק כי לאומו
יהודי. הדבר נרשם בתעודה גם בעמוד הראשון,
המכיל את פרטיו האישיים, וגם
במדור ״תקונים והשלמות״.

רדיו

״ברשקב״
חברה למפעלי כנין בע״מ
החי סוף טוב, הכל טוב

תוכניות

דירות מרווחות

הלקוחמחכהת מי ד
ה מאזין הישראלי, שקיווה ל ש מוע ב מ הדורת
ה חד שו ת של צהרי יום א׳ ,ה שבוע,
את פסק־דינו של ה שופט בני מין הלוי במ ש פט
כפר קאסם, היה חייב ל חכו ת: ל פ חו ת
חמי שה קטעים אחרים של חד שות חוץ היו
ח שובים יותר בעיניו של עורך ה חד שות
בקול ישראל מהמאורע ה מרכזי של ה שבוע,
בין האירועים: יחסה של טוניסי ה לליג ה
הערבית: אי־הכרתה של הו דו בממ של ת אל-
ג׳י ריה: המצב ב ל בנון: הסכם שעלול להחתם
בין עיראק לברית־ה מועצות.

בנותג 17חדר - ,החל מ־ 5600ל״י במזומן
ב 11ת 2חדר * -החלמ־ 6400ל״י במזומן
והיתר בתשלנמיס חדש ״ ם
ברחיי שעיהו ע״ דיווגוף -נורדאו
תחבורה נו ח ה בקו> דן 1 5 ,4 ,1־ 13
במשרד: רה׳ אבן־יגכירול > 158ע״י הקסטל)
בשעות 7 -4 ,8-12

ב שרות ה שדור הישראלי, בו הלקוח אינו
צודק מעולם, אין זה נורא שיחכ ה קצת.

שלו ש ה חידונאי קול ישראל, שמואל רוזן,
אלון שמוקלר ויצחק שמעוני, עמדו ה שבוע
באש צולבת של שאלות אי שיות. ה הזד מנו ת:
תוכני תו האחרונה של ישראל דליות, פ שוטו
כמש מעו (יום ו׳ ,קול ישראל) .כאנ שי רדיו
ודתיקים הצליחו לצאת ממנה ללא סריטה.
גילה שמואל רוזן: ה ת שו בו ת ל שאלו תי
מונ חו ת לפני בעת ה חידון. אני מנצל את
ידיעותי רק כשמ תעוררות שאלות בלתי-
צפויות. ה שיבו ב או תו אופן עורכיו של
החידון המו סיקאלי, שלא ידעו לענו ת נכונה
לשאלה מוסיקאלי ת של אחד ה מ אזיני ם•:
את ה ר עיוני ת הטובי ם ביו תר ל תו כניו תיגו
אנו שואבים מ סיו רינו בארץ.
כמייצגים נאמנים של קול ישראל ה תחמקו
ה שלו שה מכל ת שובה מ חייבת מדי.
רק לחצו של המנחה, עזריה רפפורט, העלה
אינפורמצי ה חיוני ת ( שהתפרסמה ב מדור זה
לפני למעלה מחודשיים, העולם הזה :) 1088
ה חידון ה מוסיקאלי יוצא ל חופ שה בת שנה,
י חזור אל המאזינים רק אם יי מצאו התנאים
הנאותים( .קרי: תקציב ו חופ ש פעולה).
תדריך המשדרים הבאים עשויים להיו ת מעניינים.
שינויים אפשריים.
• סיפור ווסט סייד (קול ישראל,
יום ד 21.30 ,מחז ה מוסיקאלי מאת
ליאונרד ברנ שטיין, ערוך ו מוג ש ל שידור על-
ידי יצחק שמעוני.

• שישה שירים לסופרן ופסנתר
(קול ישראל, יום
בסידרת ה מוסיק ה
של נפגע ק רבו ת
בטי רוגו ב־פוג ל
ליד הפסנתר.
• סוף השבוע בספורט (קול יש ראל׳
יום ה 18.30 ,נ חמי ה בן אברהם
מציג את אירועי הספורט של ה שבת הבאה.
י • תיבתנח (קול ישראל, יום ה /
— )20.05נ חמ ה הנדל ומלתה, לפני הו פ עותיהם
ב תוכני תו של אד סוליבאן, במ שדר
הפופול ארי שהועתק ליום ה׳ .נלווים: רביעיית
התיבה, יוסף בנאי ו שמואל גוגול.

פיטךל 1ן
מרחיק פצעים ומונע גרוי עור.
הופך את עורך חלק, נקי
וגמיש. פיטרלון אינו רק מי
גילוח, הוא גם חומר אנטיספטי.

• ויהי במליד הצאר י פיודור

המפיצים היחידים בישראל
נורית בע״מ
חברת

דמדו

שפות!

מהר וביסודיותבבית ־ הספר לש פות ״ קדימה ״
תל־אביב, בן־יהודה ,74 טלפון 20314

אנו פותחים:
א) אולפניות לאנגלית ללימוד מרוכז ( 2שעות ביום) למתחילים
ולמתקדמים וחוג לשיחה (תס 11ג 8ז!1¥6ס ) 0למשתלמים על־ידי
מורים מאנגליה.
ב) אולפן לאנגלית ( 3שעות ביום).
ג) קורסים לעברית, אנגלית וצרפתית למבוגרים מכל דרגות
הידיעות וקורס מיוחד לשיפור הכתיב העברי.
ד) קבוצות לאנגלית וצרפתית לתלמידי בתי-ספר ג׳ ד׳
ה׳ ו׳ ז׳ ח׳ יסודיות, ה׳ ר ז׳ ח׳ תיכוניות, לפי שיטה קלה.
פרטיםוהרשמה: מ־9־ 12 לפנה״צ — 3־ 9בערב (פרט ליום ר).

יצירתו
דע־עוז.
העיודר

(קול ישראל, יום ר — )20.00 ,פיודור
שלייפין במלוא הודו, לפי תוכנית ערוכה
בידי מיכאל אוהד.

אם בסבתהא 1ס בון
א ח רי הגילוחפיטרלון

ניתוק המגע

ף•* חיפה, שמע אזרח בן 43 מפי ארוסתו
<4כי היא מסרבת להנשא לו, מיהר לדירת
הוריה, ניתק את חוטי הטלפון, גידף את
ההורים ושרט בסכין גילוח את פניהם.

חשבון (גועל) נפש

ה שו א ל׳ נשא די

ד , 18.30 /תוכנית
הי שראלית בע שור:
ע שרת הימים, רם
סו פ רן ו ה מל חין

ך* חיפה, תקף ניסים עזרי את מרים
4ועקנין, חיבל בגופה, הכריח אותה
לעבוד כפרוצה עבורו, היכר, אותה כשסירבה,
הועמד לדין אחרי שמרים התלוננה על
מעשיו, יצא חופשי כשמרים הודיעה ביום
המשפט כי בינתיים נשא אותו; ניסים לאשה.

• מאגדות לוד (קול ישראל, שבת,
— ) 11.15 שידור חוזר של ה מחז ה מאת
משה שמיר. הגירסה ברדיו היא ד,נסבלת
ביותר מבין ה שלו ש.
• גלגלחתר (קול ישראל, שבת,
— )20.00 חידון סיבובי ם חדש של ש מואל
רוזן. העורך מבטיח הפתעות.
ה מאזין הזהיר לא יפתח את מקלטו בתאריכים
וב שעות המפורטי ם מטה פן יטבע
בגלי ה שעמום.
• לאן הערב (קול ישראל, ימים
ד׳־ג 13.45 ,לוח מו ד עו ת ב שכר של
קול ישראל. הוכח ה קולנית כיצד הופכי ם
כסף לזבל.
• רגבים (קול ישראל׳ יום די)20.05 ,
— אפריים אבא ועודד קפליוק מקפידים על
ניחוח הזבל במ שדרי־הזדמנו ת לחברי מפא״י,
המ קופ חי ם בארגוני המו שבים ו הקבוצו ת.
• ככנסת ובועדותיה (קול ישראל,
יום ה — )22.05 /אות אזהרה לאזרח
המנמנם: הכנס ת חזרה לפעולו תיה.
• עתים לשירה (קול ישראל, שבת,
— ) 78.45 שירה ללא עת, בפאתוס של אחרי י הזמן.
• ידעו לציין כי המוסיקה ה מו ש מעת
היא של *מרדי, לא •כלו לקרוא ב שמה.

ך* תל־אביב, עצרה המשטרה אזרח בן
,39 1שהצליח לגנוב לירה בכל אחת מ־
35 החנויות בהן היה קונה חפיסת סיגריות,
מבקש עודף מעשר לירות, ומסתיר לירד,
אחת בשעת קבלת העודף.

מועדון לפורענות

ך* ברלין, גרמניה המערבית, נזרק צעיר
1בן 25 ממועדון־לילה, משום שלא הופיע
בחליפת ערב ובעניבה, חזר לשם למחרת,
זרק פצצה על המועדון.

הדהו!

ך* תל״אכיב, נערכה ישיבה של אגודת
— חובבי כלבים מאחורי דלת, שנשאה את
השלט :״הכניסה לכלבים אסורה בהחלט.״

הלכה למעשה

ף* באו״יטכע, הדגים יוסף אדרעי לה״
טוטי כתיבה בפני קהל, הראה כיצד
הוא מסוגל להעתיק חתימה בעט הצמודה
בין לסתו וכתפו, נעצר על־ידי המשטרה
באשמת זיוף חתימה.

סיבוב שני

^ תל־אכיב, התאונן ניסים כהן ()75
1בפני רופא השיניים על כאב שיניים,
הופתע לשמוע כי צומחות לו שיניים
חושות.

תקנות הכית

ך* פאריס, צרפת, אחרי שבמשך שבוע
• 4התאבדו שלושה אנשים באותו מלון,
תלה בעל הבית שלט בפתח בית־המלון:
״האורחים מתבקשים לבצע את התאבדויו־תיהם
מחוץ למלון. התאבדויות בתוך המלון
מפריעות לסדר, גורמות הוצאות והפרעות
נפשיות לבעלי המלון.״

עבודות כלתי-ציבוריות
ף* קרדין? ,בריטניה, גנבו אלמונים לבנים,
. 4אחרי שפירקו מדרכה באורך של 60
מטר׳ העמיסו את לבניה על מכונית וברחו.

דביקות במשימה

ף * ת ל ״ א בי כ, שירתה זבנית בחנות בג!
.דים את הלקוחות במרץ רב, כשהיא
לבושה בחלוק עבודה, נוכחה בתום היום
כי מכרה בין השאר גם את שמלתה שהיתה
תלויה מן הצד.

גנבים אכלו בוסר

ף* חיפה, התלונן אהרון תשבי כי מכו!
ניתו נגנבה, קיבל אותה אחרי יומיים
בצירוף שלוש הודעות על עבירות־תנועה
שנעשו ביומיים בהם לא היתד, ברשותו.

המחרשה, עברי עבורי!
ן * אור־הנר, בנגב הצפוני, שכב הב!
דואי הצעיר סובחא דיאב לישון בשדה,
התעורר בבוקר, הבחין כי טרקטור עבר
עליו זה עתה, קיבל הלם של פחד, הובל
לבית־החולים שם התברר בי הוא סובל מ־שריטות
קלות בלבד.
אעולם הזה 8י109

יהודית מזרחי נזודדת את חליפת

הצמר הכחולה, חלק מ תלבו שו ת ה־
^|| 11111 מסע. מנהל בית־חרו שת אלה מר בלוך עוזר במדידה.

| 7 1ו | 1*1 1 1 1נסיכת תל־אביב מאירה שס טוב
ק 1ך 11ך ה
| | 11111111 11 ! 11111 וסגני ת רא שונה אסתר קובאץ׳
מחליפו ת דעות ו מחלקות רשמים על אפודת הפסים אשר לוב שת מאירה.

תלמה נויפלד, בעלת השי•

אים הרבים ב שחיה׳ נתכבדה
1111111 בבנד־יס מידי יוסלה מרימוביץ, בחנות לצרכי ספורט .׳

הקהל מצטופף סביב יהודית מזרחי בדלת החנות נאשר

בשני מקומות נפרדים כתל
אביב, הצטופפו מאות עוברים
ושבים .״מלכת המים! מלכת ה מים!
״׳.התלחשו, ונדחפו לראות
מקרוב יותר. כהוד החנות לצרכי
ספורט של יופלה מרימוכיץ ויעקב
חודורוב, בפאסאג׳ פרישמן בתל־אביב,
ובחנות למוצרי אופנה
״אסקו״ ,בחרו אותה שעה מלכת
המים ,1958 שתי סגניותיה ונסיבות
חיפה, ירושלים ותל-אביב את
השי שנראה להן. היה זה מיפגשן
הראשון של השש מאז נבחרה
מלכת המים, וגם פרידתן של חמש
מיהודית מזרחי, המתכוננת לצאת
בקרוב לסיורה לאורך חופי הים
התיכון, כאניות של חברת שוהם.
לא יהיה זה טיול תענוגות סתם.
המלבה תישא את כרבות ראש העיר
תל־אביב אל ראשי הערים
שהיא תבקר בהן ותעניק, כיאה
למלכת המים של ישראל, ספר
תנ״ך מוזהב לבל ראש עיר.

המלכות

את השי

חמש היפהפיות נטלו על עצמן משימה קשה. מה עליהן
לבחור? שמלת שק מצמר ירוק בגוון הבקבוק או אפודת
פסים ססגונית באדום־כהול־לכן? כמבחר העצוב של ״אבקו״*
חיפשו וחיפשו, נועצו אשה ברעותה, ער שמצאו את שביקשו׳ .י
ה ח 1מאירה שם־טוב, יהודית
מעיל חורף של שני״שלישים (דאפלקוט) לאחת, אפודה
111111111 הקהל הרב ויצאו לכמה
לשנייה. שמלה הדורה לנסיכה, חליפה למלכה כו יו גאו עי
כעבור דקה נאלצו להיכנס אל תוך
סיפוקן המוחלט והמלא. ועתה, כעצם, יש לקנא בצמר.

מזרחי, מינה זקס, אסתר קובאץ׳ וערה די־נור נענו לבק שת
דקות אל פתח חנות ״^סקו״ ברחוב אלנבי , 94 תל־אביב.
החנות ׳ ,אשר דלתותיה הוגפו מפני לחץ קהל המעריצים.

וזזזוץ /
זזוסז צגז
לח דו 3א
נזשרר גג־

חמישיית סמבטיון: מרדבי בן־זאב (העונד עניבת פרפר) ,זמרת רחל
אטאס, זמר־שחקן שמעון ישראלי, גילה אלמגור וזאב ברלינסקי.

| סמבט !1סגציג| :
דבר הקיר

הי ם היו ב אד ץ ווי כי ם /שהה־וו
דו ם יי\ ווי הדה /אכל ה ם
לא היו די ו הי די ם /להם ווד
כליל ם\ הווי ד ה
סערה של מחיאות כפיים מקבלת את הבית
המעודכן הזה של תיבת המדינה. וזהו
הפזמון המרכזי של התכנית הרביעית של
ס מ בטיון — דבר אל הקיר! 60 .אלף צו פים
נהנו עד כה משפע ההומור והסאטירה
שמגיש סמב טיון בתכניתו האחרונה. לפי
הכלל שסאטירה אקטואלית היא לא תמיד
אומנותית, אבל סאטירה אומנותית היא תמיד
אקטואלית, נוהג סמב טיון גם בתכנית זאת.
הים חי ם אי־ם טם כם םכייל /
אטור וי א ה ככל ההלה הו ה /
או הג א גזטוכ טוגם לגאגם גם
?ל — /אךם םכ\־ר טווה? שה
גואד.
אגב, כל צופה סמבטיון מוזמן לחבר 1בית

מבדח ואקטואלי לפזמון תי ב ת המדינה. בית
שיושר יזכה את מחברו בפרס של 25ל״י
ובמינוי שנתי להצגות ס מב טיון. כמובן שעליו
לזכור כי עלול לקרות לו המקרה
שקרה לשירים מסויימים מאד.
ל שיד הו ה א 3וי ע היר גדול /
כי הו א אום? לכל וםה הל /
לכו םוםד לט\יד או הו ב?ול /
1בלה?ו ה ם לכר ״ ?ו לי שראל״.
מובן שסמבטיון מגיש בתכניתו הרבה
מספרים ( 14 בסך הכל) וכולם חזקים — וזה
נוסף לפזמון האקטואלי המרכזי. מערכון
היתולי אחד (מבוצע על־ידי הרביעייה מרדכי
בן־זאב, זאב ברלינסקי, שמעון ישראלי
וגילה אלמגור) רודף פזמון סאטירי לא־פחות
(מבוצע על־ידי רחל אטאס או/ו שמעון
ישראלי) להנאת הצופים המתבטאת באולמות
מלאים, המהדהדים לרעמי צחוק וסערות
מחיאות הכפיים.

צמד האכות הצעירים הם כרלינסקי ובן־זאב הסורגים כעת שמירתם
על תינוקותיהם הואיל ונשותיהם עסוקות בישיבות -בבתי קפה.

צופי סמבטיון נהנים הנאה מרובה משלל הסקאטשים, הפזמונים,
החכמות וההתחבטויות •המוטח כחם בתכנית סמנטיון הרביעיות

גיריוו 3 3 3טוטזדוז
שבדה. בם ית־ן זגלים
הגם /גאו הווזיוו
גגרגץ /א\ז הוחל
בנוגזגך
במה המשמיעה סאטירה בה נוקבת מבחינה
מדינית, גם לא מתעלמת מבעיות חברתיות
בוערות כבעיית הרווקים בקיבוץ
(במערכון חדר הרווקים) שאחד מהם הוא
כל כך מכוער שמאז נכנם לעבוד ברפת
הפילו שתי פרות. בעייה אחרת הזוכה לטיפול
היא של ״האבות הצעירים״ המטיילים
עם התינוקות ומאכילים אותם בננות, כי
נשותיהם עסוקות בישיבות — בבתי־קפה.
ה?ו אלי צי ה שבוווושלה /וזיווה
\זם יר 3רובליוזה וו 33 רי ה /
ורוו?א או הגלל הבריה־וזילה /
ה ר היי ה גגם כג א ם כל ה בדי ה.
סמב טיון אינו פוסח על דבר — על פקי־דיסטאן
(כפי שאומר פקיד באחד המערכו־נים
:״הגוזל זמן במשרד — מעלה האינדכם
והמדד על מה שקורה לאזרח הרוצה
לקבל רשיון יבוא לידית מעגלה שנשברה
והעולה ארבעה דולר, על מדינת נדמה־לי
בה הסופר עשיר והספרות ענייה, על המועמד
לתפקיד הרוצח המקצועי היהודי למטרות
ייצוג לפני עתונאי חוץ־לארץ המקבל
במבחן עובדי המדינה דרגה א׳ — של מנהל
כללי — הואיל והוא יודע לשבת, לשתות
(תה) ולחתום.
הע ש ה בוגורה /א שר הלבה
לי 3ו לע בוד . /כגלל ה?רה הוו ר
ש שה?דה /א הי ה 1ה 3ך 3ה־א
ם לדגו.
ס מ בטיון עוסק בענייני דיומא בהומור,
בסאטירה, בהבנה. כאשר במערכון המצויין
החוטפים אב לששה בנים מועמדים לרישום
בבית־הספר היסודי נופל קרבן למלחמת
הרישום, מבטיח לו נציג בית־הספר הכללי
חנות ,״שתי חנויות!״ מציע נציג בית־הספר
הדתי ,״שלוש חנויות מעלה הכללי,
״סופרמרקט מכריע הדתי.
א רו\ יטו לך כים?
או לך חכי ם ם \
זאת היא חכמה שמשמיע שמעון ישראלי

באחד המערכונים. על משקל זה היה כדאי
לייעץ — צופה, יש לך חשק להתבדר?
לך לס מב טיון. לא לחינם אסף הבמאי ומרכז
הרפרטואר גדעון שמר את החומר משך
חודשים בעבודת נמלים בלתי־פוסקת.
הסגנון הסמבטיוני חש את דופק הזמן
מהיום בו הוקם, לפני 18 חודשים, על־ידי
שחקנים וזתיקים מרדכי בן־זאב וזאב בר־לינסקי.
הם החליטו לא לדגדג את הקהל
במסרקות ברזל, כי אם לתת לו להתבדר,
להשתעשע, לראות את בעיות הפרט והחברה
בראי העקום של הסאטירה וההומור.
שהצליחו בכך תעיד העובדה שכל הארץ
מבקשת לראות ולשמוע אותם. הם כבר
הופיעו בעמיר שבצפון (לפני 2500 צופים
באמפיתיאטרון הגליל העליון) ויופיעו החודש
באילת שבקצה הדרום. וכאן המקום להזכיר
כי בשעת הצגה בחיפה התעלפה אשד, אחת
מצחוק.
הפזמונים הסטיריים המצויינים של דידי
ונעמי שמר במנגינות הכובשות של יוחנן
זראי ונעמי שמר (כי היא כותבת לא רק
מלים למנגינותיה אלא גם מנגינות למילו־תיה)
משובצים -בסקטשים הומוריסטיים מעולים,
קבעו לסמבטיון את ייחוד הבמה להומור
וסאטירה בישראל. כיצד אומר מרדכי
בן־זאב, תלמידו הנאמן של בנימין זאב
הרצל* :אם תרצו — תבואו להצגה!״

ספ 1רמ
כדו רג ל
הפסדנו, אז מ ה?
על המשחק הסנסציוני שד השבוע,
בו ניצחה הפועל חיפה ארג
מכבי תל־אכיב 1:4בחיפה, כותב
שייע גלזר:
אחרי שהפסדנו השבת
אצל הפועל
חיפה, רץ אחרי הקהל
שלהם וצעק :
״שייע! הכתבה שלך
בהעולס הזה לא תופיע
השבוע לאות
אבל!״ כל הדרך מהטריבונה
עד לאוטו,
אולי שלוש־מאות
מטר, רצו א־חרי
וצעקו. אף פעם לא ידעתי שכל ה־מפא״יניקים
של חיפה קוראים את העולם
הזה• כולם צעקו :״מה תכתוב? מה תכתוב
בהעולם הזה?״
אמרתי להם: תנוחו. הכתבה תצא בזמן.
חכו ותראו. מה יש, אם מפסידים, אי־אפשר
לכתוב? אבל תראו שלא יהיה לכם
נעים כל כך לקרוא אותה. ואתם רואים:
למרות ההפסד אני באמת כותב.
אמנם למכבי תל־אביב זה ההפסד הראשון
אחרי שנה וחצי• אמנם להפועל חיפה
זה סוף־סוף איזה נצחון על מכבי תל־אביב,
אחרי שני הפסדים. אני רק יכול
להרגיע אתכם: נצחון אחד של הפועל חיפה
עדיין לא גמר איתנו. תעשו קצת סטטיסטיקה
ותראו לטובת מי המאזן בעשרים
השנים האחרונות.
משחק ברוטלי. לקחו אותנו לפני
המשחק לשלושה ימי הבראה על הר הכרמל.
לא בשביל המשחק, אלא כדי לגמור
את החשבון שהגיע לנו אחרי שלקחנו את
גביע המדינה. הפועל חיפה לא יצאו להבראה•
הם לא צריכים את זה. הם כל הזמן
בהבראה. יש שם שחקנים שאפילו אינם
יודעים באיזה מקום הם עובדים, אבל את
המשכורת הם מקבלים בזמן.
כבר איך שנכנסנו לאיצטדיון הופיעו הרעשנים
האדומים של הפועל חיפה, אלה
שהכזיבו אותם בגמר הגביע, והקהל התחיל
לצעוק עלינו :״ותר! ותר!״ כאילו
שהשופט ורנר נתן לנו את משחק הגביע.
עוד לא הספקנו להתרגל לזה, וכבר התחיל
המשחק, ותיכף בהתחלה הוא נהיה ברו־טחי,
אפילו יותר ברוטלי מאשר בגמר הגביע.
ביחוד צ׳יקובסקי זה, איך שהוא
שחקן אירופאי׳ נטפל לפלשל והשכיב אותו
פעמיים ושלוש על הארץ.
השופט היה משה כהן• הוא הרגיש תיכף
שהוא נמצא בחיפה ולא בתל־אביב, ואחרי
שפלשל הושכב עוד פעם על הארץ, אז
במקום להוציא את צ׳יקובסקי הפרא מן
המגרש, הוא הוציא את גולדשטיין.
לא צריך לספר לכם שהמשחק של מכבי
תל־אביב הוא בעיקר טכני, וברור שהפר־אות
הפריעה לנו לפתח משחק. חוץ מזה,
כל הקבוצה היה לה יום חלש, חוץ אולי
מהמגן שאול מתניה.
הבס!? מדבר. בסדר, אז חטפנו ארבע.
אבל איך חטפנו אותם? ריבונו של עולם,
לא איכפת לי לקבל לא ארבעה גולים,
אפילו שנים־עשר, אבל בספורט וי׳
שוק הכרמל.
צ׳יקובסקי אולי מלמד את לגיון
של הפועל חיפה כדורגל, אבל הוי
ללמד אותם גם דרך־ארץ. אני מ־מיוחד
למגן סימנדירים הקטן, שע
אני מדבר רק עליו כי את הש
ראיתי. במשחק גמר הגביע הוא ירד מהמגרש
כמו אילם, ופתאום כאן התחיל
לדבר• בבקשה, תדבר׳ אבל תדבר יפה. במקום
זה הוא דיבר בשעוז המשחק דברים
שבחברה הגונה לא מדברים עליהם.
לקהל של חיפה אין לי *טענות. זה קהל
פנאטי שלא איכפת לו איך, דק שקבוצתו
תנצח• מרגיז אותי שבקבוצתם נמצא צ׳י-
קובטקי, שהוא שוזקן מקצועי, המשחק נגד
חובבים. שמעתי גם שקופה הגדול השתחרר
מריאל מדריד והוא לא רוצה לנסוע לברזיל׳
אז אולי יציעו לו להצטרף להפועל
חיפה. הם יכולים בשקט גמור לקנות את
כל ריאל מדריד. פה הכסף מדבר.

שערוריו ת
• בו ר רוד־עו
בעוד שעסקני ההתאחדות לכדורגל התלבטו
והתאמצו לשוא למצא מוצא מסבך זד
חננוים חזה 1098

שערוריות של סיום ליגת הכדורגל האחרונה,
שהקפיאה את משחקי הליגה החדשים,
והעמידה את כל ההתאחדות בסימן של משבר,
התרגשו ובאו עליה השבוע שערוריות
נוספות.
תחילה היה זה מעין סרח־העודף של
השערוריות שקדמו. נציגי מכבי שעדיים הו פיעו
בפני נשיא ההתאחדות הד״ר יוסף
לאם, שיכנעוהו בתעודות ומסמכים כי מכרו
אשתקד משחק. לבית״ר ירושלים תמורת
300ל״י שנרשמו בספר הקופה. נציגי בי־ת״ר
ירושלים, המואשמים׳ טענו כנגד זאת,
כאילו נציגי שעדיים ביימו מכירת משחק
תמורת הבטחה שלא ירדו השנה מליגה א׳
לליגה בגרועות
יותר משערוריה זו היו שתי שערוריות
נוספות. לא היו בהן מעשי שחיתות
ברורים. אולם התגלה בהן בכל כיעורו
פרצופם של עסקני הכדורגל, המזלזלים בכל
ערכים ספורטאיים, והרואים לנגד עיניהם
רק את הכסף.
משחק מכור. הפרשה הראשונה היתד,
פרשת המשחק בין הפועל וחיפה למכבי תל-
אביב (ראה לעיל) .לפי ההגרלה במשחקי
גביע העשור היה המשחק צריך להיערך
בתל־אביב. אולם אנשי הפועל חיפה התעקשו
לערוך את המשחק דווקא בעירם. שם,
במגרשם הביתי, בו יושב קהל אוהד, ייקל
עליהם לבצע מה שלא הצליחו במשך כל
השנה: לנצח את מכבי תל־אביב.
אותן הסיבות עצמן היו צריכות להניא
את מכבי תל־אביב מלהסכים להצעה. אולם
אנשי הפועל חיפה הציעו לעסקני מכבי ארבעת
אלפים לירות תמורת הסכמתם. והם
הסכימו. המוראל של כדורגלנים העולים לשחק
במגרש עויין׳ כשהם יודעים שיכלו
לשחק במגרש ביתי, אלא שאפשרות זאת
נמכרה על־ידי עסקנים צמאים לכסף, אינו
יכול להיות גבוה.
עוד לא הסתיימה שערוריה זו ובאופק
הסתמנה בבר שערוריה חדשה: המשחקים
על גביע טורניר סוכות לא הסתיימו. שתי
הקבוצות, מכבי תל־אביב ו מכבי חיפה, הגיעו
לגמר באותו מספר נקודות ויחם שערים.
הנהלת הטורניר הבטיחה לקיים השבוע מש־חק־גומלין
בין שתי הקבוצות. אולם המשחק
לא קויים. שתי הקבוצות עשו חשבון פשוט:
מהכנסות המשחק בין שתיהן יהנו גם שתי
המשתתפות האחרות של הטורניר: הפועל
תל־אביב והפועל פתח־תקוה. על־כן החליטו
לוותר על גביע הטורניר, לקיים משחק־גמר
ביניהן שלא במסגרת הקודמת, שהכנסותיו
יחולקו רק בין שתיהן.
היה זה זלזול בקהל חובבי הספורט וב־כדורגלנים
עצמם• שוב הוכיחו עסקני האגודות
כי הם למעשה מקור כל הרע המושחת
בכדורגל הישראלי.

במס לו ל
״אין מספיקע שקגים״.״
הנחות לתלמידי כוד־הספר בקנית
כרטיסים להתחתיות כדורגל הבטיח לתת
סגן יושב־ראש ההתאחדות צבי ברים, אחיי
שנכשל בפליטת פה. בעת שהשתתף בהקלטת
תכנית קול ישראל, האזרח רוצה לדעת,
נשאל ברים מדוע אין ההתאחדות נותנת
הנחות לתלמידים. ברים, שחשב לתומו שיש
הנחות כאלה, הודיע: יש הנחות. כשד,עמי־דוהו
על טעותו הבטיח לסדר הנחות כאלה.
למרות שהקלטת קול־ישראל משמשת כשטר
להבטחה זו, אין להני׳ח שברים יבצע אותה
מדוע נכחד כיושב־ראש ההתאחדות
לכדורגל דווקא עסקן כדורסל ולא
עסקן פינג־פונג? נשאל ברים באותה תכנית.
תשובתו :״אין מספיק עסקנים בישראל.
חשבנו שמכיון שעסקן הכדורסל יוש
עינבר שיחק כדורגל בילדותו, והצליח בכדורסל,
הוא יצליח גם בכדורגל
אחיו של זלטקו צ׳יקובסקי, אף הוא
כדורגלן יוגוסלבי מפורסם, יצטרף, לפי
השמועה, גם הוא להפועל חיפה. צ׳יקובס־קי
השני, שעבר קורם מאמנים, הושפע כנראה
ממשכורתו של אחיו בישראל ( 1500ל״י
לחודש) ומתנאי חייו הטובים יהושע
(״שוקה״) ריגל כדורגלן מכבי תל־אביב
שנפצע בלסתו לפני שבועיים, יצא השבוע
מבית־ד,חולים בריא ושלם. כשנשאל מתי יחזור
לשחק׳ השיב :״בעוד שבועיים, מה
אתם חושבים — שיש לי זמן?״ לקראת
טורניר הכדורגל במסגרת האולימפיאדה
שתתקיים ברומא בשנת ,1960 תבקש ישראל
לצרפה לגוש המשחקים האירופי. בקשה זו
תבוא בעקבות התקנון החדש, המתיר לקבוצה
לעלות למשחקי־הגמר באולימפיאדה רק
אחרי ששחקה קודם לפחות שלושה משחקים
ממש.
העולם וזזו! 1098

^ שי ם
שי חהדיפלומטית
הערכה מענינת, לגבי הסיכויים לחילופי
השלטון בישראל בעשרים השנים הבאות,
השמיע השבוע ראש ממשלת ישראל דוד
כך גוריון, בחגיגות יובל ד,־ 80 של פתח־תקוה
:״ברכתי שנזכה ליובל המאה, ואני
מקווה שאז יהיה ראש הממשלה איש אחר.״
אולם ביג׳י לא נראה כל כך בטוח בהערכה
ז ו כדי להכשיר את עצמו מבחינה גופנית
לעבודתו במשך השנים הבאות, נוהג
ביג׳י לאחרונה, לפי עצת רופאו, לצעוד כל
יום מרחק רב ברגל. בשהותו האחרונה בביתו
בשדר,־בוקר, נהג לצעוד כ־ 14 קילומטר
ליום, צעידה שאדם בעיר עובר אותה
בשלוש שעות תושבי שדרות העם הצרפתי
ברמת־גן רואים עצמם, כנראה, כמושבה
צרפתית בישראל. אחרי נצחונו של
שארל דה־גול במשאל־העם האחרון בצרפת,
שלחו תושבי הרחוב ברכה לנשיא המיועד
של צרפת. דה־גול, מצידו, לא שכח
את דיירי רחוב העם הצרפתי ברמת־גן,
והשבוע עברו פקידי עירית רמת־גן מבית
כדינר, הפסל והפאה הנכרית הנודדת
לבית כדי למסור לתושבים את תודתו של
מדי בוקר, גילוח ראש
הגנרל בהצגת־היובל החגיגית של ה 5
בימה בתל־אביב בלט בהעדרו דויד כך אילן לטלפון, וכך שוחחו השניים זה עם רונות, עד שהגיעה עת תפילת המנחה.
גוריץ. מיד פשטה השמועה (הכוזבת) זה בטלפון, כשהם עומדים בשני תאים נפ
כאילו
נמצא ביג׳י יחד עם כמה שרים אח רדים, במרחק מטרים ספורים זד, מזה.
קרחת קו לנו עית
רים, בחתונתו של דן, בנו של אכא

חושי, עם מלכת־החיוך של העולם הזה,
בעקבות הסערה הציבורית הגדולה שקמה
עדנה כץ, שנערכה באותו מועד. פרט פי
עקב הידיעה על הסרטת מחזהו של לסינג
העולם ואן אוני ב ר סי ט אי
קנטי: עדנה כץ הופיעה על שער
נתן החכם (ראה מזו ר קולנוע) ,הופצו שמו׳הזה
באותו שבוע בו פתח השבועון ב־במסיבה
שנערכה במלון אילת האילתי, עות כאילו במאי הסרט הגרמני ממוצא
סידרת הגילויים על משטר חושיסטאן סיפר דרך אגב כתב מעריב עמנואל
אוסטרי ג׳ורג׳ וילהלם פאבסט שיתף
העדרו של ביג׳י עורר תגובה שלילית מצד
פרת כי הוצע לו להצטרף למפלגה טסו־ פעולה עם הנאצים. המועצה לביקורת סרכמה
מן האורחים, שזכרו כי ביג׳י פאר
יימת, וכי הוא הסתייג מהצעה זו. כששמע טים אף החליטה כבר לאסור את הצגת
בנוכחותו את הצגת־הבכורה של המחזבל על כך גזבר מועצת אילת צכי בן*אפ־ הסרט, אפילו אם ייצר אותו פאבסט בישזרוק
אותו לכלבים, והביא לשם אז את
דיים, איש האצ״ל לשעבר וכיום אחד ראל. פאבסט מכחיש כי שיתף פעולה עם
רוב חברי הממשלה. כאשר קיבל התיאטרון
מאנשי צמרת מפא״י במקום, העיר :״תא הנאצים. פאבסט עצמו סיפר לאחרונה למכר
כעבור כמד, ימים מעמד של תיאטרון לאומין
לי, עמנואל, הכל תלוי בזמן.״ השיב
ישראלי על הקורות אותו מאז עלות המי,
ישב יוסף (י. נץ) ויניצקי ומצא כי
פרת :״מי כמוך יודע כי הזמן הוא כסף״ נאצים לשלטון: אחרי ההפגנות שערכו הבגימטריא
שוות המלים ״זרוק אותו לכל.
. .תשובה־כהלכה אחרת היתר, לעתונאי נאצים נגד סרטו הידידות, עזב פאבסט את
בים ( )858 לפסוק ״הנם תיאטרון לאומי״
הספורט נחמיה כך אכרהם. נחמיה, שגרמניה
בשנת ,1933 חי במשך שש שנים
858 מעמד מיוחד בטכס היובל של
היה מנחה בתכנית קול ישראל, האזרח רוצה
בארצות־הברית. ערב מלחמת העולם השניה
הבימה היה שעה שנשיא המדינה יצחק
לדעת, בה נשאלו כמה מראשי הספורט
חזר פאבסט לאוסטריה כדי לקחת את משכן־צכי
בירך את שחקני התיאטרון ולחץ
במדינה על המצב בענפי הספורט, נשאל
פחתו, נפצע בתאונה, נאלץ להישאר באוסטאת
ידה של חנה רוכינא. באותו רגע
בין השאר: איך אתה מסביר את העובדה
ריה. אחרי שנים שבהן לא ייצר כל סרט,
נראה הנשיא נבוך מאוד. אפשר היה להר שדווקא באגודות שם התרבו מתקני הסנאלץ
לבסוף לייצר שני סרטים למחייתו.
גיש על פניו שהוא מתלבט אם יאה לו
פורט, ירדה הרמה, ואילו באגודות, כמו שניהם היו סרטים שטיפלו בתקופת ימי
לנשק את השחקנית. הצילה את המצב אשברית
מכבים עתיד, שאין להן מתקנים,
הביניים. מיד אחרי המלחמה היה זה פאבסט
תו, רחל ינאית, שבשעה שהנשיא לחץ
עלתה הרמה. הציע נחמיה :״אולי באמת שיצר את הסרט האנטי־נאצי הגרמני הראאת
ידי רובינא, ניגשה היא ונשקה על נחסל כמה מתקנים אחרי שיחיא
שון: ימיו האחרונים של היטלר בתפלחיה
בחגיגה שערכו חברי הבינות
אלשייך, הרב התימני מחוסר־ר,עבודה, ש קיד הראשי בסרט נתן החכם ישחק, לפי
אחרי הטכס, ממנה הוצאו כל העתונאים, נבחר כסגן חתן התנ״ך הישראלי, התקבל התוכנית, השחקן היהודי ארנסט דויטש.
הציגו צעירי התיאטרון ובראשם שלמה לעבודה במשרד ראש הממשלה, נמצאה לו
דויטש, יליד צ׳כיה, בחשב לאחד משחקני
כו״שביט את הדיבוק בנוסחה מודרנית,
התיאטרון הגדולים באירופה, היה לפני מלסוף־סוף
גם עבודה. נקבע לו תפקיד בועדת
כשאת ריקודי החסידים בהצגה מחליפים
השמות הממשלתית. אולם מכשול אחד
חמת העולם חבר חוג ידידי הבימה בברלין
ריקודים מודרניים בנוסח מרתה גרד,אם עשוי למנוע מיחיא לקבל את העבודה ה ...התפקיד הנשי בנ תן החכם הוצע לחיה
מקרה משעשע אירע לאחרונה לאריה
חדשה: ראש הממשלה פקד להכניסו למש הררית, וטופס מיוחד של המחזה, שהוא כיום
אילן, המזכיר הראשון של משלחת יש רד ראש הממשלה כדי שהרב יהיר, בקרבתו אחד ממחזות הקופה המוצלחים ביותר בראל
באו״ם, שנבחר לשמש כמדווח של ובשעות הפנאי יוכל להחליף עמו דברי גרמניה, נשלח אליה בדואר אויר. אולם אין
ועדת האו״ם לשטחי נאמנות כלפי העצרת
תורה. אולם מסתבר שמשרד ועדת השמות להניח כי חיה תוכל להשתתף בסרט, בגלל
הכללית. בחירתו של אילן נתקלה בהתנגהתחיבויותיה
הקודמות גילוי מעניין
נמצא בבנין אחר מאשר משרדו של ראש
דות נציגי ערב, שגייסו לצידם גם כמה
גילתה חיה הררית לידידה ישראלית שביקרה
הממשלה בטכס פתיחת האוניברסיטה
מנציגי הגוש האפרו־אסיאתי, שקודם לכן בר־אילן ברמת־גן, ניתנה חברות כבוד ב אותה ברומא, הגברת מרגוט קראוזנר,
מנהלת אולפני ההסרטה הישראליים. חיה
תמכו באילן. אחד מנציגי גוש זה, שהמ אוניברסיטה לסופר שמואר יוסף עגנו*.
שיך בתמיכתו בישראל, אולם לא רצה להיסיפרה,
כי בסרטו בן־חור נוקט הבמאי ויל־עגנון
נשא נאום בו העלה פרקי זכרונות,
יאם ויילר שיטה מיוחדת, כדי שהצופה יוראות
כשהוא משוחח עם הנציג הישראלי, אולם בכל פעם הפסיק את נאומו, שאל
נקט בטכסיס מקורי כדי לשוחח עם אילן. את הנוכחים :״רוצים עוד?״ כשהשיב ה כל להבדיל בין הרומאים המופיעים בסרט
לבין אלה שאינם רומאים. הרומאים מדברים
הוא ניגש לתא הטלפון בבנין, קרא את קהל בחיוב, המשיך עגנון להשתפך בזב־אנגלית
במבטא אנגלי, ואילו הלא רומאים
מדברים אנגלית במבטא אמריקאי איש
קולנוע אחר הקשור בישראל, הבמאי תד
רולד דיקנסון, שביים את גבעה 24 אינה
•!>1 0 0השסע
עונה, התאונן לאחרונה כי ישראל מפריעה
• ראוכן כרקת, יושב־ראש הועדה המדינית שליד הועד הפועל של
לו• דיקנסון, שהוא כיום מרכז מחלקת הסההסתדרות,
על ועידת פלורנץ :״עד עכשיו ניהלנו מונולוג עם העולם הערבי.
רטים של האו״ם, ייצר סרט בן 40 רגע
פלורנץ היתד, תחילה של דיאלוג. דיאלוג יכול להיות גם חילופי־דברים חריפים
על המרחב, בו רצה להראות את פעולות
ומנוגדים, אולם מוטב תמיד דיאלוג מאשר מונולוג.״
האו״ם להשכנת סדר באמור. אחרי שהסרט
נגמר, היה דיקנסון צריך לגנזו ולהשמידו,
• הפרופסור מאיר פלסנר בתשובה לדברי ראובן ברקת שמבנה המח
מאחר שישראל התנגדה להצגתו בשלו
אינו מסוגל לחשוב במונחים של כבוד לאומי :״מבנה המח של ברקת
כינוס לבעיות הקולנוע, שנערך השבוע על-
התבלט בנסיון להפחידני.״
ידי איגוד ענף הקולנוע, הסתבר לפי דב•
יהושע אלוף, המפקח הראשי על החינוך הגופני במשרד החינוך, בסכמו
ריו של יושב־ראש האיגוד ד״ר בן־יו ם ף
את פעולת משרד החינוך בשטח הספורט :״אנו מטפחים את הספורט גם בין
גורבי, כי הבעיה המטרידה את בעלי בתי-
הסופרים, האסירים ואפילו בין הנדונים למוזת.״
הקולנוע בישראל היא הטלביזיה. למרות ש•
הפרופסור מרטין פוכר, בתשובה לשאלת סטודנטית ששאלה כיצד הוא
אין כל סיכוי לטלביזיה בעתיד הקרוב במגדיר
את הזמן ואת הנצח :״אין קל מזה. אבל אם אמצא את הזמן הדרוש להשיב
ישראל, הציע גורבי שבעלי בתי־ד,קולנוע
לך, תהיי זקוקה לנצח כדי להבין את דברי.״
יסלו את היזמה בשטח זה לידיהם, כדי
• העתונאי יוסף ויניצקי, כתגובה על נאומו של שגריר ישראל בלונדון,
שבבוא העת לא תחסל אותם הטלביזיה
שטען כי חל שיפור ביחסים בין ישראל ובריטניה :״כמובן. קודם היו תשע אמות
מעריציו של הכוכב יול כדינר לא יכימתחת
לאדמה. עכשי-ו הם תשע אמות מתחת לפני המים.״
רוהו בסרטו הבא. בסרט, המעובד לפי סי•
הרמאי פיטר פריי :״בד,בימה משחקים עתה ברמה של פחות
פור של ויליאם פולקנר, יופיע ברינר בממחובבים.
תופסים את המטומטם הראשון ברחוב ואומרים לו לשחק.״
קום בקרחתו המסורתית, בשיער ארוך. זאת
פשוט פיאה נוכרית שיוצרה לפי פסל מיוחד
• פיטר פריי :״יחסו של יוסף מילוא אלי נעזר בסטאליניזם של אבא
של ברינר. מדי בוקר מוסיף ברינר לגלח
חושי.״
את קדקדו.
; 1116111׳ 1

אמנות
תיאטרון
בשםהרמ או תהק דו ש ה

בתשלומים של 2 5ל״י לחודש
ללא ריבית
דמי ההר שמה 13ל״י
מחיר המכונה — 288ל״י בלבד
צבע ה מכונ ה וגוון הרהיט לפי בחירה
קורס לתפירה וגיזרה ינ תן לרוכשי ״דורינה״
אחריות ו שרות מלא לחמש שנים
״דורינה״ תופרת, רוקמת ומתקנת גרביים

סוכנות ראשית: חברה להפצה, רח׳ פינסקר ,2ת״א
טל• .29671 .
ת. ד,4420 .
חדרים ,418—28
בדבר סוכנים בשאר חלקי הארץ תבוא הודעה נפרדת 2

בתרגומו של נתן אלתרמן ובבמויו של

שמואל מנים הופעה פרטית,
בחסותו של התיאטרון הקאמרי, מתכננים
כמה משחקני התיאטרון המתווים להציג
את הכסאות מאת יוג׳ין יונסקו, שנפסל
להצגה במסגרתו הרישמית של הקאמרי,
לפי החלטתה של הוועדה האמנותית
מחזה הרי(* ,הדן בערכם של המוסדות
הציוניים ושלילת דרכי־פעולתם מאת יוסף
ברנד, יעובד להצגה בידי דן מירון, חברה
הצעיר ( )24 של הוועדה האמנותית ב־התיאטרון
הקאמרי, ובידי משה שמיר,
חבר אחר באותה וועדה פגיעה
גסה ברגשותיהם הדתיים של בני
העדה הנוצרית ב שראל פוגעים שהקני
תיאטרון סמב טיון זאב ברלינסקי ושמעון
ישראלי, שכללו השבוע בדיחה חדשה במערכון
הסיידים באים: זאב ברלינסקי שואל
את שמעון ישראלי אם קרא על האונס במנזר
בנצרת ושמעון ישראלי עונה לו ,״בוודאי
יוולד בקרוב ישו חדש.״ נסיונותיהם
של בעלי טעם טוב יותר משחקני סמב טיון
להניאם לוותר על בדיחה מפוקפקת זו, עלו
בתוהו חרוזים סאטיריים קולעים
יותר לפרשת האונס במנזר, חיבר לסמבטיון
אורי סלע. חרוזיו מושרים בתוך הפזמון
תיבת הנגינה מאת דידי ויוחנן זראי:

נערהלרוח (תיאטרון אוהל) הוא מחזה
המבוסס כולו על רעיון פילוסופי אחד —
ואינו מנסה להסתיר זאת. הנערה במחזהו
של אנדריי אוביי* היא אפיגניה, בתו של
אגאממנון, מלך היוונים. את הנסיכה הרכה
מקריבים לרוח, על מנת שתנשוב ותאפשר
לצי המלחמה של יוון לצאת למערכה נגד
טרויה•
המחזאי הצרפתי, שכתב את נערה לרוח
בחיותו תחת שלטון הכיבוש הנאצי, בחר
בדפוסי המיתולוגיה היוונית כדי לומר בי
כל המלים הגדולות והקדושות רמאות הן:
צו האלים, מלחמת־גבורה, שיחרור עמים
אחרים, קידוש־השמות.
הכהן הגדול של היוונים, קלקהאם, טוען
כי רק. הקרבת אפיגניה תפייס את האלים
ותשיב את הרוח. זוהי רמאות׳ כי הוא חקר
את הדייגים ולמד את הלכות הכוכבים, ויודע
כי הרוח תנושב בלאו־הכי עם שחר
המחרת.
אגאממנון (נתן מייסלר) מסכים להקריב
את בתו. כי הוא אחוז טירוף־השלטון. הוא
מעלה לנגד עיני רוחו החולה מלחמת תפ״היה
היו בארץ נזירים /שהתח רו מיין
ארת, מסע נצחון שיקשט את מצחו בזרי
וזמרה /אן התברר שלא היו די ז הידפנה
לכל הדורות. זו רמאות. כי
המלחמה רים /ל ה תנז ר כליל מן הנזירה שינגד
טרויה, כפי שמזהיר אותו עמיתו הנויים
רכים הוכנסו ב הו פ ...עברנזו
אנושי כל־כך אוליסים (יהודה גבאי) ,רק
תוכניתה החדשה של להקת בצל־ירוק, אחתוריד
את יוון שאולה.
רי מאמרי הביקורת בעתונים.
וכשאפיגניה עצמה מסכימה, לנגד עיניהם
הנדהמות של אביה, אמה (נחמה דוידית),
דודה מנלאוס (אור שמיר) ואוליסים לצעוד
אל המזבח — הרי שגם זו רמאות, רמאות
העולם הזה ממליץ על מאורעות הבידור
אשר נערה תמימה מרמה את הרמאים הוהאמנות
המוצגים ה שבוע ברחבי הארץ;
אפלים• כי אין היא מקריבה את עצמה
@ כגלל חגורה (התיאטרון הקאמרי)
לאלי הכוזבים, אלא בוחרת בדרך זו כדי
להימלט מעולם השקרים אל עולם האמת — .הצגה עליזה של גיבורי המיתולוגיה
מן הקיבוץ -לכמה. זהו מחזה
קשה. לדברי יהודה גבאי, אחד מעמודי
התווך של אוהל המחודש, גם לא נבחר
באקראי ,״רצינו דווקא לפתוח את הדף
החדש במחזה ספרותי. טוב, המיועד לקהל
החושב. יכולנו בקלות למצוא מחזה־קופה
זול, אבל החלטנו כי אין זה נאה להצגה
ראשונה.״
קשה במיוחד היה למצוא את השחקנית
אשר תמלא את התפקיד הנשי העיקרי —
אפיגניה. שבועיים לפני מועד הפרמיירה עוד
חיפש הבמאי אברהם אסיאו את כוכבו. באחד
הערבים סיפר על כך במקרה לידידו
מישר אשרוב, שחקן הבימה .״יש לי את
הנערה בשבילך,״ השיב זה ,״אבל היא
אינה שחקנית.״
הנערה היתר, נינם דינר, ילידת מצרים,
אותה ראה אשרוב ממלאת את תפקיד אפי־גניה,
באותו מחזה, בהצגת חובבים בקיבוץ
נחשונים .״אבל בינתיים שמעתי שהיא עזבה
את הקיבוץ,״ סיפר לאסיאו.
חיפוש קצר הביא את הבמאי אל דירה
זעירה, בשיכון חדש בפתח־תקווה׳ בו מתגוררת
נינם עם בעלה ושני ילדיה מזה
כמה שבועות .״בואי מחר לראיון,״ אמר
הבמאי לנינט המופתעת. היא באה, רואיינה
וניצחה .״חלום שלא האמנתי כי יתגשם אי־פעם,״
סיפרה היא בהתרגשות ,״מן המיטבח
ישר לבמה!״
ואמנם׳ אם תרם אוהל המחודש משהו
בהצגתו החדשה, מלבד הרעיון הפילוסופי
הלא־כל־כך חדש, הרי היתד, זו אפיגניה,
המשחקת מצויץ, מפני שאין לה — עדיין
— את היומרות האופייניות לרוב השחקניות
המקצועיות בארץ.

תדריך

המחלקה ליחסי צבור

המחלקה ליחסי צבור של ״אגד״ (א.ש.ד ).בשתוף עם
מערכת ״דבר לילדים״ מכריזים בזה על תחרות חבורים על
הנושא :

הטיול לחבל עדלום וירושלים
קוראי ״דבר לילדים״ ,אשר השתתפו בטיול יעבירו את
חבוריהם למערכת ״דבר לילדים״ לא יאוחר מ־.30.10.58
בין שולחי החבורים יוגרלו 25 פרסים אשר נתרמו ע״י
הנהלת ״אגד״.
החבור הטוב ביותר יפורסם ב״דבר לילדים״.

מבצעי הטיול המשותן!
״אגד״ (א.ש.ד ).ומערכת ״דבר לילדים״

מיקמו -אמן נחל!
אבל הוא מצייר אותך לפי עיני
רוחו, מצלמת פוטו במר מצלמת
אותך כפי שהנך באמת. ע״י
מצלמה תוכל בימים יבואו, להז־כר
איך נראית אתה, משפחתך,
חבריך, נעוריך בימים עברו.
קנה מצלמה אצל:

מאחורי ה קל עי ם
כיגיעה ברגשותמא מיני ם

זויתן מתכ ת מנוקב
לאצטכאחז טלפן ל ,21964 :כתוב ל: רח׳ הירקון 106 תל־אביב.

מירומית מפעלי מ ת כת

אשקלון

תוכניתע בו ד ה לשנתיים אישרה לאחרונה
הוועדה האמנותית של ה תיא טרון
הקאמרי, שהתעלמה לפי שעה מכל הבעיות
הכלכליות והמצוקה הכספית החריפה המעמידה
את המשך קיומו של התיאטרון בסימן
שאלה גדול. בין המחזות שיוצגו בעונה
כפולה זו יהיה נורה של איבסן,
מריה סטיוארט, עיבוד של מחזה מאת
פרידריך שילר, הלילה השנים־עשר מאת
וויליאם שקספיר בבמויו של שמואל בונים,
הערב אי מפרוביזציה מאת פירנדלו בבמויו
של ליפובצי, שהגיע כבר לישראל, וראש
הזולת מאת מרסל בקט, חתן פרס נובל
לספרות. הקומדיה של השנה תהיה כנראה
בקאמרי, אביונים ואצילים, קומדיה איטלקית
* תרגום נזצויין של בנימין תנוח.

נינט דינר ב״נערה לרוח״
אפיגניה נמצאה ב שיכון

היוונית, ההופכים את סיפורי המיתולוגיה
למיטהלוגיד״

• כלט כגילה

(אהל שם׳ תל־אביב)

— חוזר לישראל, אחרי ההצלחה הגדולה
שנחל לפני שנתיים, ינסה לחזור עליה.
9דכר אל הקיר (תיאטרון סמבטיון)
— מדבר אל קירות מוגרבי וכסאותיו המיושבים.
פיקולי
על 1200 בובותיו מסחרר
עדיין, זה החודש הרביעי, את ראשי צופיו
מגיל 9עד .90 השבוע בחיפה.

עכרנו ( 1בצל ירוק;

טרי ורענן׳ אם כי לא די חריף.
חינולס חזה 1098

טים טובים ועוד.״ ותל־אביביות.
הם מבטיחים שאין הם סלוניים או משוגעים
לג׳אז, ולא נוער זהב עם מכנסי
דונגריז. בסך הכל הם חניכי תנועה לשעבר,
המבקשים קשר עם בנות המין היפה. הם
רמזו בצורה חד־משמעית לגמרי, שהם רוצים
תמונה.

ים, מוסיקה וחומור

ביקשו שאפרסם את ההודעה הבאה.
בקשה:
״אני הננס יהנוספרית 1092/12״יש
לה כנרת הייתי רוצה, בעזרתן, להעמיד
בחורצ׳יק אחד ששמו דן על טעותו. שסי
לא מיקי ואינני בת משק לשעבר. הנני
ירושלמית מלידה, ושמי רחוק מלהיות מריס.
״אגב, דן, מה ההפסד?׳׳
מה, באמת? ב למה
ז כבה.

מכתב מעניין של נער ערבי (:)1098/11
״ישראל מדינה מזרח תיכונית? בשום אופן
לא! לא יכול להיות. כיוון שהיא חלק
מיבשת אירופה שהשתחרר מכוח המשיכה
של היבשת הזו גל עז הטיח בה ונתקעה
בדרך שאי־אפשר להסבירה — סוד
מדעי־פוליטי — ליבשת אסיה. ומפני שהיא
מדינה מזרח תיכונית היא מוכרחה להשתרש
במרחב. המרחב האסייתי הגדול...
לאור עובדות אלה חייבים השלטון ואנשי
ציבור ידועים להקים קשרי ידידות עם עמי
ערב. במיוחד עם העם הערבי הישראלי.
״אלה הן העובדות שאני מאמין בהן! וגם
רוצה שהנערה שנטרפת על דעתה ורוצה
להתכתב אתי שתאמין בהן. חוץ מזה היא
צריכה להיות קוראת העולם הזה, מפני שאני׳
בתור בחור ערבי בן 22 שניסה תמיד
להתידד עם נערים ונערות יהודים ונכשל,
בגלל קיר השנאה שהקימה העתונות השחורה
והפוליטיקה האנטישמית־ערבית־אס־ייתית
— לא ארצה להתאכזב עוד. ומפני
שאני מאמין שהיעולם הזה הוא השבועון
הדמוקרטי הבלתי־מפלגתי היחיד בארץ, מחנך
במאמריו ובקו הפוליטי דור שלם שהוא
יבנה את המדינה וישמור היטב על קיומה.
״...ו כ מו כל נער בן גילי, יש לי די
תחביבים, החל במוסיקה ועד לטיולים. פשוט
נער אוהב חיי ם ...אני מקוזה שהגיל שלה
לא יעבור את 25 ולא פחות מ־ .16 מוטב
שתהיה ירושלמית. למה? ככה. חיפאית?
בשום אופן לא.

7א נורא

שתהיה עליז ורציני ובעל חוש ד!,מור
וחכם ובן ,23—25 שתדע דברים על ה־החיים
ושלא תהיה ריקני ולא נורא אם
אתה משתייך לחברה סלונית ושתהיה מחיפה
ושתהיה גבר ותשלח תמונה ושתב־תוב
על הכל חוץ מאשר על פוליטיקה —
אז תוכל לקבל את מכתביה של ()1098/12
שהיא נערה עליזה ורצינית ובעלת חוש
הומור ויוד ע ת ...אתה לא רוצה שאחזור
על הפזמון שוב, האין זאת?

בחוט השני

קחו את שלושים הגלימות האחרונים
של העולם הזה, אומר 1098/13 קראו
בהם את המכתבים לרותי ומצאו את חוט
השני העובר מכל נש ובמש. צרפו אותו
לקצהו האחרון וראיתם שאין הוא שונה
מכל השאר.
״הנני קבור עמוק באי־שם, בין מרחביו
הגדולים של הנגב המערבי, ונושא בתפקיד
רם המשתייך למשפחת המפקדים בצבאנו.״
אנ׳לא רוצה לסכסך, אבל הוא רב״ט.

שמח במכתבים

אני פשוט מתפוצצת משמחה להציג בפניכם
את ( )1098/14 שתי חברות הגרות
בסביבות תל־אביב ורוצות להתכתב עם שני
הברמנים בני 17—19 עם כלי רכב, אבל
לא חשוב אם לא. שלא תחשבו שזה סתם.
לאחת יש צמה שחורה ועיניים ירוקות, ולשניה
עיניים כחולות ושיער ערמוני והן
אוהבות מאד לעשות שמח, אפילו במכתבים.
ולנסוע בטרמפים. ולשמוע מוסיקה.
ולראות תיאטרון. וסרטים. והן מתעניינות
בפסיכולוגיה. באמת.

?ירושלמיות בדבר

כל מה שיש לומר פה הוא ש()1098/15
הם שלושה צעירים תל־אביביים, המבקרים
לעתים בירושלים ורוצים להתכתב, דווקא,
עם שלוש צעירות ירושלמיות.

פשוט איום

המכתב

החבוב

ביותר

השבוע

(:)1098/16
״אוף, נמאס
״כל כך מהר, ואחרי 22 שנה בלבד
״לקום כל בוקר כדי להגיע בשעה 8
לגנון, לבית־הספר, לתיכון, לצבא ושוב להמשך
לימודים (לו לפחות היו משנים את
השעה לשם גיוון):
״ועוד לא נסענו לחוץ לארץ:
״ואוצר הבגדים לא מרשה להופיע בדיז*
נגוף כל יום בשמלה אחרת:
״גם את כל האמנים המופיעים על בימו־תינו
לא הספקנו לשמוע;
״פשוט איום!
״אבל כשאנחנו מסירות את המשקפיים
האפורות, אז נזכרנו ש את בצל •רוק
כן ראינו ואף לנחמה הנדל ומלוזה האקור־דיוניסט
את היד לחצנו:
״והרי גם בחוץ לארץ היינו — את הלבנון
בשתי פסיעות עברנו ומעזה משקפת
פילחנו ...ואת יתר הפרטים נמסור למעו־ניינים.״

כמו שחושבים

( )1098/17 רוצים להרגיע אתכן שאין הם
כל כך ריקניים כפי שאפשר אולי להסיק
מקריאת דרישותיהם משתי הנערות שתב־תובנה
אליהם — אתן יודעות — ״נערות
שאוהבות לעשות חיים, לבלות, לראות סר־

( )1098/18 מודיע מיד, ובלי גינונים של
טכס, שהוא בן 18 ורוצה להתכתב עם
נערה כבת ,16 תל־אביבית ״המתעניינת בכל
הקשור לים, מוסיקה והומור.״

״נזה דעתכם, בלי שום קשר ל שום דבר,
על דבריו של ז׳ אן קו ק טו :״ברור שאני
מאמין במזל. כיצד אפשר להסביר א ת הצלחתם
של אלה שאין או הבי ם 1״

הצוק והירח

שתיהן ( )1098/19 נתנייתיות ושם, אומרות
הן, כל מה שהנוער המקומי אוהב זה ללכת
לסרטים ולמסיבות חסרות תוכן. לא
שהן שונאות, למשל, סרטים ומסיבות,
אבל ...הן אוהבות, למשל, וחושבות שזה
חכם ומסעיר נורא, לנסוע בג׳ים פתוח הנוסע
100 קמ׳׳ש, או לשבת ״לפעמים על
הצוק למול הים ולחזות בירח המשתקף על
המים. בדרך כלל, אחרי מראה כזה, אנו
מוצאות את עצמנו עומדות לאורו של פנס
רחוב ומדמות אותו לירח במלואו.׳,
מובן שנערות פיוטיות כל כך רוצות להתכתב
עם נערים בעלי כלי רכב.

לא, הוא 7א יאמר

יהיה זה מגוחך, לא נעים ובלתי אסתטי,

שיעור בהיסטו רי ה

כטואבי אבותעז צא לצור אעזת
באמת, למה לכם ל ה תייגע וללמוד היסטורי ה ולקבל ציונים גרועי ם כשאפשר
לעשות זאת בקלות כל כך אם קוראים את כ תביו של ריצ׳ארד ארמור, האוהב
לסלף את ה היסטורי ה בצורה חינני ת כל כך?
החיים נראים לך מייגעים. רבת אתמול עם נערתך מ שום שלדבריה לא היית
מספיק נחמד אליה. ח שו ב רגע, כמה היו החיים מסובכים פ חו תבת קו פ ת האדם
הקדמון, אם להאמין לסיפורו של ארמור :

הבה נתאר לנו יום בחייו של אחד מאבותינו. בקומו בבוקר, כשהוא ניעור מן
הסתם מטפטוף של אבן ״יפית מייל לר״״זו, הוא עורך את הטואלטה היומית שלו
בכך שהוא מסלק את שער גבותיו העבותות
מעל לעיניו, ומשפשף אבן קטנה על
גבי ניביו המפותחים היטב, כשהוא נזהר
להשתמש בתנועות למעלה־למטה. הוא אוכל
ארוחת בוקר קלה מורכבת משורשים, גרגירים
ובשר מסטודונא, מבלי שידע כלל
שכל נתח פשוט מתפוצץ מרוב ויטאמינים.
הוא מציע את מיטתו. כשהוא מיישר את
האדמה המקומטת תחתיו, זוהי עבודתה של
אשה, הוא חושב, ומזכיר לעצמו את עבודות
יומו. עליו למצוא חיה שאת עורה
יוכל לפשוט מעליה לחליפה כפולה, ואשד,
לבת זוג.
במבט מהיר לאחור אל מערתו, כשהוא
מזכיר לעצמו שעליו להתכופף קמעא ליד
הפתח, הוא יוצא לדרכו. הוא נמנע מלהיפגש עם כל מיני חיות ענק, שהן קצת
גדולות מדי למטרתו, ותר אחר נמר בעל שיני־חרבות ופושט את עורו , .אם הוא
חושב על התהדרות צבאית, הוא מסלק גם את החרבות.
האשה מהווה קצת יותר בעייה, אך לא הרבה. אבי אבותינו הוא עלוב למדי.
מצחו דוחה את אלה המעדיפות את הטיפוס האינטלקטואלי. אולם יש משהו מסעיר
באופן בו הוא מסוגל להכות באלה על ראשה של אשה. הוא מכיר את המקום
המתאים, בדיוק מעל לאוזניים, ובמכותיו יש אוטוריטטה גברית מסויימת.
עד״ שעת אחר־הצהריים המוקדמת הספיק כבר לחבוט בברונטית נאה, עד כדי
התעלפות. כשהוא רואה בשתיקתה כהודאה, הוא תופס אותה בתלתל הקדמי שלה,
או כל דבר אחר הבא ראשון
לידיו, וגורר אותה. אם מתקלף
עורה פה ושם בדרך, הוא אומר
לעצמו, זה יצמח חזרה.
כשצללי בין־הערביים מתארכים,
מגיעים אבי אבותינו וכלתו
הביתה. הוא נושא אותה בזרועותיו
מעל לפתח, ובעדינות מפילה.
ירח הדבש מסתיים. ברגע
שהכרתה חוזרת אליה, מתחילה
היא בחובותיה הנשיות, כשהיא
גוזרת את עורו של הנמר לפרווה,
מכינה ארוחת ערב משיירי
בשר מסטודונא, ומרחיבה
את החפירה שעל הרצפה, כדי ליצור מיטה כפולה.
כשראשו נח על רגב אדמה המשמש לו ככר, כמעט ואין אבי אבותינו מהרהר
שבעוד כמה אלפי שנים יערגו בני האדם לחזור אל הטבע. הוא, למרות שאין
הוא מעריך את מזלו, כבר נמצא שם.
כשהוא הורג תחילה את הנסר, אם יש צורך בכך.

טוען 1098/20 לומר שבקרוב הוא עומד
לקנות וספה, שיש ברשותו מצלמה ושהוא
מורה, לכן הוא לא אומר. הוא רק אומר
שהוא בן 23 ורוצה להתכתב.

8ון 6העשור השני
נורא. אפילו אי־אפשר להתעלל קצת
במכתבה של 1098/21 כל מה שאני
קוראה בו, הוא שהיא מבקשת חבר לעס.
״הוא יוכל לכתוב ככל העולה על רוחו...
בתנאי שגילו נע בסוף העשור השני.״ והיא
אומרת שאין היא מתכוונת כלל לפרט את
רשימת מעלותיה.

ם ג״מ בשרות הוכה
רוצות לראות איך עשוי סגן־משנה חובה?
קראו את המיכרז על עצמו ( )1098/22ו־אמורנה
בעצמכן אם הוא לא מדהים בפיקחותו:
״תיאורי:
אדם עליון — כלומר גבוה
— פאר האומה — כלומר יפה, בן — 23
כלומר צעיר ומפש — תוצרת הדסה —
כלומר לבנטיני.
אופיי: שפל.
הווה: סג״מ בשרות חובה — סרמטכ״ל
בפוטנציה ממוצרי העתודה האקדמאית.
עכר: מפוקפק.
עתיד: חסר תקוזה.
חולשותי: שונא את כסית, רמל וכל
הקשור בכך.
חסרונותי: אין לי מכונית ואף אינני
יודע לנהום
שאיפתי: להתכתב עם נערה, לא חתיכה,
אבל נחמדה עד יפה, שגילה מתנועע
בין 17ל־ ,23 דרך המדור הציבורי המפורסם
ביותר בארץ. ולבסוף הערה: אני מפקפק
אם תמצאי אחת נחמדה עד יפה, שתהיה
מוכנה להודות שאיננה חתיכה. אך גם אם
לא אשיג את מבוקשי לא אקפוץ מעל גשר
הירקון. חוץ מזה אני יודע לשחות.

בין העיר והכפר
( )1098/23 היא עירונית העובדת בכפר, רוצה
על כן להתכתב עם צעיר כבן 23 בעל
אופי יציב, השכלה והכל. היא מתעניינת
בעיקר במוסיקה, תשמח בוזדאי לכתוב לך
כמה היא נהנית כל פעם שהיא שומעת את
הקונצ׳רטו לפסנתר של שופן.

ציפיר >ן ס 0ז לחטזה לי
חייב חפר וד ך בן אמדץ, כולם ׳ תעים,
נסעו לחוץ־לארץ ב מ טו ס אל על, כיוון
שהם מכינים סרט פירסו מת על אל על.
היה עליהם להקליט שיחו ת של נוסעים, ב לי
שהללו ידעו על כך, כ מובן. נראה שאחד
בכל זאת ידע על כך, כי כאשר ניסו
להפעיל את הטייפריקורדר, התברר שהוא
לא פועל חפר קיבל מידיד טוב כ תובו
ת של נערות לא כל כך טו בו ת בפאריז.
כאשר צלצל אל אחת מהן, חברת להקת
מרסל מארסו, ה שיבה בהתלה בו ת :״יו פי!
בוא מחר ל חתונ ה שלי!״ לא נעים
נוכחתי שהרמטכ״ל חיים לסקוב הוא
בשר ודם, כאשר ראיתיו בסרם מקצועי כ מו
הנוקד באסתר. מוכר פרחים שהכירו, כאשר
יצא הקהל מן הקולנוע, ניג ש אליו, הציע
לו שו שנה אדומ ה כאות הערצה. הרמ טכי ל
סירב ב מ בוכ ה דינה דורון כנראה
איננה רוצה לע שות כלל אי מפרוביזציה מתפקידה
בהערב אימפרוביזציה. היא הסתלקה
אל מ חוץ לעיר, כדי ל שנן ב שקט את
תפקידה• אינכם חו שבי ם שזה בלתי־חוקי
להתהלך בר חוב עם עיניים כשלה
כדאי לכס ללמוד את ה טכניק ה של אורי
זוהר, כאשר הוא מבקש הלוואה קטנה:
״רגע, רגע, רגע, לא כולם,׳׳ הוא או מר
לקהל המצומצם הבלתי־נלהב ביו תר
אם תראו את יוסי בנאי מ ס תו ב ב עם
מקטרת, אל תסיקו מסקנות. הוא עו שה זאת,
יעני, בכדי לחיו תאת תפקידו הבא בתיאטרון
שס יהיה עליו להחזיק מקטרת מ שך
כל ההצגה. הכל טו ב ויפה, אך אם היה
עליו לשחק מטאטא ר חובו ת, כלום היה
מתהלך עם מטאטא? זה מה שאני רוצה
לדעת עליזה עולש טוענ ת שלא
נשתה כלום בחוד שיים האחרונים. אבל לך
תא מין לה אני רוצה מקום ב שור ה
הראשונה, כדי לראות את קטי מטמור
מדיחה כלים בכפפו ת באורך של סטר .
נורא כדאי להיו ת העוז ר ת של אילקה
ואביבה. הם לוקחים אות ה אתם למסעם
הבא לארצות־הברית ואמריקה הדרומית. ו הפעם
אני מקווה שברור מי שילם בפד ה כרטיס•

קולנוע
ישר אל
הצעהגד מוי ת

תוחוכים

הקפיד* ת מי דעלס3זל. מ>ה־ול
אתהיינה לד אכזבות

נד1ן

היא
ר? אהה ודבירווז הנוגרגז אליה\
ופ\להיה
וזדי
שבוע גזיוויי
החוץ

״העולם הוה״
שבועו\
החר שוח הישראלי החוחר לישראלי בוי כ ר
דו״ ח
ואם\

טפול

ם י 1ח ד

להפסקת

נשירת שערות ומניעת קרחות
סאפ^ר . 1 :הפסקה טווזלס־ת סיל העבירה
,2הזגמחת ׳*ער חד^

וחלא

אחריות גמורה -כמקרה ׳<יל
אי הזילחה, יוחזר הכסף

על בל הועשה

דדכי עיט

בארץ.

בהנהלת סר א. רובין. ב׳ו קז ס ם טי ק א׳ ס רו פלם
תל־אכיב,

ק ו לז טטיקום

רחוכ פיעסקר 2

-טל 22128 .

.נשבעתי בלבבי שנאדי ועברת נצח לאמונת
הנוצרים בלי חמלה ורחמים,׳* אומר
נתן החכם, גיבור מחזהו של גוטהולו
אפרים לסינג, איש הרוח הגרמני של המאה
ה־ ,18 אחרי שאשתו ושבעת בניו נשרפו
בידי הנוצרים. אולם הוא מוסיף מיד אחר
כך. :לאט לאט, שב השקם והנוחם אל
נפשי — קול התבונה הופקה על דלתות
לבבי׳.
מחזהו של לסינג, בו הטיף נגד השנאה
הבינעדתית ולסובלנות כלפי היהודי* עורר
השבוע, כמו בתקופה בה יצא לאור לראשונה,
טערת־רוחות גדולה. היה זה כשנודע
כי בברלין נחתם הסכם בין ישראליים וגרמנים
על הפקה משותפת של ם רם< לפי
מחזהו של לסינג. אלא שהפעם לא נשמע
קולו של נתן החכם׳ אלא זה של נתן הטיפש.
אחרי שנים של איבה ושנאה טבעית
ומובנת כלפי הגרמנים, שב קול התבונה
לדפוק על הרבה דלתות בישראל, מלבד על
דלת אחת• קול ההגיון הקר הוא שפתח
כמעט את כל דלתות תעשיות ישראל לכספים,
מכונות ומומחים גרמנים — מלבד את
דלת תעשית הסרטים הישראלית המנזונת.
אלה שהיו מוכנים להשלים עם הסקת
נחושת בישראל על־ידי גרמנים, לא היו
מוכנים להפקת סרט בישראל על־ידי גרמנים.
מיהו פאבסט? יש הרבה מן הצדק
בטענותיהם של המתנגדים להסרסה המשותפת.
אין ספק שהופעה משותפת של השמות
גרמגיה־ישראל על מסכי העולם, צורמת
ומבזה. אולם נימוק זה, טוענים המצדדים
ברעיון, עדיין אין בו כדי לפסול את עצם
הרעיון.
הרעיון נולד במוחו של הבמאי הגרמני
יליד וינה וו. ג׳י. פאבסט, שסיפר בשיחה
פרטית לישראלי כי נקשר למחזהו של
לסינג עוד בהיותו ילד. פאבסט נחשב לא
רק כאמן הגדול ביותר של הסרט הגרמני
מאז תחילת הקולנוע, אלא כאחד מגאוני
הבד שקמו אי־פעם. יצירתו האמנותית של
פאבסט אינה קולנועית גרידא! הקולנוע
שימש מתמיד עבורו אמצעי להבעת והחדרת
רעיונות.
היה זה הוא שיצר את הסרט הריאליסטי
המפורסם ר חוב העצב, בו הופיעה גרטד,
גרבו, סרט שכעבור שנים ראו בו הנאצים
פגיעה בכבוד האדם הגרמני. רצחו את התסריטאי
שחיברו. היה זה הוא שיצר בימים
הראשונים לעליית הנאצים לשלטון את אחת
היצירות הקלאסיות של אמנות הקולנוע —
ידידות. מבקרי קולנוע רבים משווים יצירה
זו, המספרת על כורי־פחם גרמניים וצרפתיים
בחבל הסאאר, ליצירת המוסת של
כל הדורות — אני ת הקרב פונויונוקין. שנה
לאחר מכן ייצר סאבסט את סרטו האנטי־מלחמתי
הגדול, ה חזי ת ה מע רבי ת , 1918 בו
הוקיע את המלחמה על כל גילוייה. סרט
זה היה כד, תקיף עד שנבלם, שר התעמולה
של היטלר, אירגן הפגנות של נאצים, מלוות
במהומות נגד בתי הקולנוע בהם הוצג.
למרות שבשנים האחרונות ירד פאבסם
מגדולתו, וסרטו האחרון שהוצג בארץ (המשתית
בקולנוע ירון) היה כשלון, הוא נחשב
עדיין לאחד מגדולי הבמאים באירופה.
טבעי שאדם, שיצר בעבר סרטים המטיפים
לסובלנות ולפציפיזם, ישאף לייצר גם סרט
המטיף לסובלנות דתית• פאבסט יכול בנקל
לייצר את הסרט בגרמניה, ללא כל עזרה
ישראלית. אולם רצונו. ורצון המשקיעים —
אמריקאים ברובם — היה שהסרט יוסרם
בישראל. פירושה של עובדה זו הוא קודם
כל: מאות אלפי דולרים יוזרמו לארץ,
יעברו דרך תעשיית הסרטים הישראלית הגוססת.
ציוד חדיש יובא לארץ. אנשי מקצוע
בעלי שם ידריכו את עובדי תעשיית
הסרטים הישראלית.
אפשר בקלות להתגבר על המכשול הפסיכולוגי
של הופעה משותפת על מסכי העולם.
כבר עתה נמצא הסדר, לפיו יוסק
הסרט כאילו על־ידי הברד, אמריקאית ולא
יהיה כל צורך בהכרזה פומבית כי הוא
פרי יצירה משותפת של ישראלים וגרמנים.
סרטים זחגים עברו — העבודה נשארה

בחגים ביקרו אורחים אצלך ומלבד סדינים ומגבות נוספים שהשתמשת בהם
משך החג גם לא התפנית לנקיון וסידורים ועכשיו כל העבודה באה בבת אהוב
עצתנו לך, הכניסי את כביסתך באבקת כביסה ״קויק״ ,אבקה המקובלת
על עקרות הבית, שאינה מזיקה לכביסתך, והמכבסת עבורך בעצמה ואת פנוייה
באותו הזמן לעבודה אחרת.

סוך שאיוו סוך
אנינה (חן,

תל־אביב;

גרמניה־איסליה)

היא מריה של. השאלה היא רק מריה של
מי. כנערה, תלמידת גמנסיה, מתאהבת מריה
של באנדריא (ראם ולונה) ,כנר בעל הופעה
של לוחם שזורי* הנושא לאשה דווקא את
הזנזלם הזה 1698

אחותה של מריה. כנקמה נישאת מריה של
לבעל־מטעים בציילון, כשנפשה עדיין קשורה
לכנר. זה, כמובן, עוד לא הסוף.
מריה חוזרת עם בעלה לחופשת מולדת,
מתאכסנת בבית אחותה, בתקווה לצוד את
מה שהחמיצה לפני עשר שנים. ראם ולונה
דוחה אותה, הבעל מגלה את כוונתה ורגשותיה
ושותה לשכרה, ואומנתה מסכמת את
המצב באמרה* :השגת שיא עולמי. נעזבת
בלילה אחד על־ידי שני גברים ׳.אבל גם
זה עוד לא הסוף.
סופת גשמים מביאה בעקבותיה שספון.
ד,שספון, המופיע בסרט בסדרת תצלומים
מצויינים׳ בחלקם תצלומי יומנים, מפריד
בין מריה לאהובה, בין אשתו ובעלה. כשלבסוף
פוגש ואלונה את של בין הפליטים
הוא מחבקה ומנשקה, מגלה לה כי אהבה
תמיד. הפי־אנד? יכול היה להיות. אולם זה
עוד לא הסוף.
ואלונה מגלה כי אשתו נהרגה בשטפון,
דוחה את מריה של. היא מנפנפת לו לשלום,
מבעד לחלון הרכבת. סוף. אבל הסרט
מבטיח: גם זה עוד לא הסוף.
מלודרמת רגשות האהבה והאכזבה הרגשנית
כשלעצמה היא גרועה למדי. אבל לא
כן מריה של. היא נפלאה. יותר מזה. היא
מתעלה בסרט זה לאחד השיאים הדרמטיים
שלה, מפגינה כשרון משחק שישתיק את

יצרו יורשת לריטה, את קים נובק. במשך
השנים תפסה קים את מקומה של היודרט
ככוכבת. אולם בהופעתן המשותפת הראשונה
קל מאוד להבחין בהבדל שבין כוכב אמיתי
לכוכב מלאכותי. הפרש עשרים השנים המבדיל
בין השתיים כמעט ואינו ניכר. להיפך,
ריטה היא חושנית יותר, מינית יותר, אולי
לא יפה כמו קים, אך משחקת בכשרון
העולה אלף מונים על זה של יורשתה.

או תו ענין
מ רנ פ טי (אופיר, תל־אביב; גרסניה־צר־פת)
הוא דוגמה מאלפת כיצד מסוגל במאי
גדול לעשות מעלילת אהבה נדושה, סרט
בלתי רגיל ומצוין. הבמאי הוא הלמוט
קאוטנר האוסטרי, שהציג לראשונה בפני
הצופה הישראלי את מריה של בסרט האום־
טרי־יוגוסלבי הגשר האחרון. הפעם מציג
קאוטנר את רומי שניידר ואת השחקן הגרמני
הצעיר הורסט בוכהולץ, כזוג נאהבים
על רקע פריז, בסרט המתחיל כקומדיה
רגשנית ומסתיים כמלודרמה. זהו סרט
רצוף הברקות ביום. צילומים מרהיבים,
משחק משובח, המספר בצורה לירית כמעט
את סיפור אהבתם של השניים.
ר,ורסס בוכהולץ, הנראה כנער שטרם
מלאו לו י״ח שנים, הוא צייר הונגרי בפאריז,
רעב ללחם ולאשר״ חביב, פרימיטיבי
וגלמוד. בגן פאריסאי הוא פוגש ברומי
שניידר, המציגה את עצמה בפניו כבת
עשירים בעוד שלמעשה אינה אלא תופרת
יתומה.
אהבתם התמימה מוצגת בצורה נוגעת
ללב. כשבמקביל, ללא קשר לעלילה, רק לשם
השתאה, מוצגת אהבתם הקרה של זוג סנובים
פאריסאיים, סובב עולמם של הורסט
ורומי סביב אותו ענק• אותו ענין היא
המיטה. אלא שמעולם לא הועלתה מיטה
וכל הסובב אותה על הבד בצורה כה
עדינה.
ההומור הדק של הסרט (״האם מפריע
לך כצרפתיה שאני קורא לברתז שלי נפול־יאון?״
״לא, אני לא מבינה בפוליטיקה״)
מסתיים ברגע שהורסט מגלה את שקריה
של אהובתו. ובמקום השיגרה של טרגדיות
בהפי אנד, מסתיים הסיפור העליז בסוף
עגום, סוחט דמעות.

מו ס ו פ לי ותפ רו ע

כוכבת נוכאק
ריסה טובה יותר
כל אשר החלו לאחרונה לערער על מעמדה
כאחת משחקניות הקולנוע האירופיות הטובות
ביותר.

רי טהלאהחרידה
חכר ג׳וי (אלנבי, תל־אביב; ארצות־הברית)
הוא פרנק סינסרה, כג׳וי אבנס, ומר
ממדרגה שלישית ודון ז׳ואן ממדרגה ראשונה,
המחליף מקומות עבודה באותו קצב
שהוא מחליף נערות, שר במועדונים מפוקפקים
וחולם על מועדון־לילה משלו•
כדי להגשים את חלומו מחזר ג׳וי אחרי
מרת סימפסון (ריסה היוזרט) ,בעבר חשפנית
ובהווה אלמנה עשירה. שעה שהוא מוכר
את עצמו תמורת מועדון־לילה, מתאהב נ׳וי
בגערת מקהלה (קים נובק) ,מקריב לבסוף
את חלום חייו — מועדון הלילה — כדי
להשתחרר מריסה ולקבל את קים.
זהו סרטזמר קליל, העשוי בחוש הומור
הנדיר בסרטים הוליבודיים מסוג זה :״כל
מי שלובש מכנסיים חמוד בעינייך,״ אומרת
נערת מקהלה אחת לחברתה, המתבוננת
בתשוקה אל פרנק סינטרה .״לאו דווקא,״
עונה השניה ,״אני אוהבת גם בלי מכנסיים.״
לגבי סרטים מסוגו, חבר נ׳וי אינו
סרט רע; הוא אפילו טוב במידה שסרט
בעל עלילה כזאת יכול להיות טוב. אולם
המעניק שבו, הוא בהופעתן המשותפת של
ריטה וקים.
כוכב מלאכותי מול אמיתי .״האינך
סבור שמא החלדתיי״ שואלת כוכבת היוזרט,
בעלת השיער בצבע החלודה, את סינטרה
מצולק־הפנים באחת הסצינות. זוהי שאלה
המופנית, בעצם, כלפי כל הצופים. כי ימי
הזוהר של ריסה, הנמצאת עתה במיטב שנות
הארבעים שלה, חלפו מזמן.
ב־ ,1953 כשריפה זהרה עדיין ככוכב, היא
עזבה את אולפני קולומביה כדי להנשא לעלי
חאן. אנשי קולומביה, שנזקקו לתחליף,
העולם חזר *109

הכרכ דו ם * (תל־אביב, תל־אביב; 8ר־צות־הברית)
הוא מערבון בעל אוירה מיוחדת
במינה, המושגת בעזרת צילום המבליט רק
שני צבעים: כחול וחום. כל השאר הוא
שיגרתי למדי. גרגורי פק, בעל חתה שאשתו
נרצחה בידי כנופית פושעים, מגיע
לעיירה קטנה כדי לחזות בתלית כנופיה,
שהוא סבור כי אנשיה רצחו את אשתו.
אחרי שארבעת הפושעים בורחים ערב תלייתם,
יוצא פק בעקבותיהם, מחסל שלושה
מהם, לומד לבסוף כי במקום לנקום את
נקמת אשתו הסך לתליין, הרג נדונים־למתת
שלא היה להם קשר לרצח אשתו.
עלילה מערבונית טיפוסית מעין זו, שהיא
טובה ומותחת כשלעצמה, מאבדת כמעט את
כל טעמה המיוחד בסצינות של מוסר־כליות
והכאה על חטא.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• ע ני האכלי 8ה (מגדלור, תל-
אביב) — מריה אלאסיו בקומדיה ניאו־רומנטית
איטלקית. משעשע ומרענן.
• השטןכמשי (צפון, תל-אביב) -
מלחמת אשה על נפש בעלה, מתוך דחף
של יצר השתלטות. לילי פלמר, קורם
יורגנס.
• חיי ם (צפון, תל־אביב) — אהבתה
הנצחית של אשר, לגבר ההופך את חייה
לגיהנום. מריה של.
• מלאך עו כרבב רו ר, לין (תמר,
תל־אביב) — מותר האדם מן הכלב מהוז
עונה על כך פיטר יוסטינוס
• כ פי רי אריות (אוריון, ירושלים)
— המלחמה בעיניהם של קצין גרמני וחייל
יהודי־אמריקאי, מרלון ברנדו, פונטנומרי
קליפט.
• לי לו ת ק כי רי ה (אורה, חיפה) —
עולמה של פרוצה רומאית קטנה. ג׳ולייטה
מסינה.
• עדהתכיעה (אורלי, חיפה) —
צ׳ארלם לוהטון, כפרקליט, נופל קרבן ללקוחותיו.
מרלין דיסריך.
סאנינה (חן, תל־אביב) — ראה
לעיל.

ת ש בץ 60111:1גו ה 4096
מ אוזן .1 :ם־
חד; .4שחקנית
התיאטרון הקאמ רי;
. 10 ענף; . 11
מספר העיקרים
של הרמב״ם ; .13
קול הגעייה; . 14
מה שקיים מאד
במערבון טוב; .15
החלק האחורי של
הגולגולת 17
רחבעם לשלמה ;
.19 ממנו עושים
כובעי קיץ; .20
גבר המתהדר בל בושו;
.22 ספר
תנ״ד; .25 מלת
שאלה; .26 עשיו
לרחל; .27 תעשיין
הוא כזה,
על־פי־רוב ; .30
ציפור־שיר; .32 עיר הנהנים; 33
דורון; .34 משפחה גרמנית מוסיק־אית
.36 :רב־אלוף ; .37 ארח, למשל ;
.39 לשון של מסמך; .41 חמור צעיר;
.42 מערב; 44 משחת נעליים; .46
קודם לזריעה; .48 בן יהודה; .50
קיים ; .51 ספר פסח ; .53 אסור להק דימו
לקנה; .55 יחידת אנרגיה; .57
חצי תורה; .58 מלת הבררה; .59
יווני ידוע־שם .60 :נער זהב.
מ אונ ך . 1 :חגורה; .2מצבה; .3
מלחין אוסטרי; .5ישן; .6תחביב;
.7נישא; .8שרות של זמן רב; .9

ישוב ספר; . 12 צץ פתאם; .15 נמ הר;
.16 אפשר להיכנס אליו או בו;
.18 לא חכם ביותר; .21 שם פרטי
שכיח ; .23 דגל ; .24 בדחן ; .26 עמק ;
.28 עני ; .29 מלך ערב הראשוין ; .31
אסיר שחונן; .32 מוביל מים; 35
פרוטה צרפתית; 37 פוחז; 38 אר מון;
.40 שמו של הדוד האמריקאי;
.41 תל חורבות 43״ .בכם ויעל ז״;
.45 סמכות ממשלתית; .46 שמחה;
.47 מלך בישראל; .49 בעל תפקיד
נכבד בבתי־המשפט; .52 יקב; .54
חג האילנות בשבט; .56 חצי פיטן;
.58 מלת איסור.

בית ספר לפקידות

0רכז מו רי ם נ 11ס מ כי ם

4חדשים

קורם מזורז נפתח
כאוקטובר

תל־אביב, רחוב הם ,12 טלפון 65061

* האמיצים, בספרדית.

הער1וז=שור״ס
הכנסת עומדת לדון בהצעח־החוק של היועץ המשפטי, לפיה צפוי למאסר
של ששה חדשים כל אדם שיפרסם את סודותהכנסת

...ל מ של: במה חברים מופיעים לישיבות.

בעריכת ליל* גלילי

אחרי שאחמד עותמן אירגן את הפריצה המפורסמת מן הכלא הישראלי,
הופעלו הוראות חדשות לשמירה על הבטחון בבתי־הסוהר.

...מעיד חוקעותמני חדש.

מוזמנים משתתפים. אחו הקוראים מבין
המשתתפים בשליחת חוסר לעסת זה יזכה מדי
שבוע בפרס של 10 לירות. הזוכה בפרס
השבוע הוא הקורא בנימין גל, קיבוץ יחיעס.

לוי אברהמי, שפוטר מתפקידו כמפקד משטרת ירושלים, מוכן עתה לקבל
את תפקיד ראש אגף התנועה

...ו אילו נהמיאם רצה לתת לו סתם צו תנועה .

אזרח ישראלי ניסה ארבע פעמים ביום אחד להתאבד, כחרטה על כך
שהפר את הצום ביום־הכיפור

— שטוליק הי ה חייל טוב. ביו ם מי ל א את כל התם•
י י • צ * 1411 111י /י ו קי די ם שהוטלו עליו. בלילה חלם על אסתר, חברתו
בעיר, עטה התכונן להתחתן. עד שיו ם אחר קיבל מכתב מאסתר, שנמאס לה לחכות
ושהתחתנה עם טוטקה, בנו של הקבלן ינקלביץ. הי א ביקשה ש שטוליק י חזי ר
לה סי ד את ה ת מונ ה שלה. שטוליק הי ה מדוכא נורא. לבסוף רי ה טו ע ליו ההכרח
וסצאו תרופה. הם אספו את כל ה ת מונו ת של כל הבנות ש היו בכי סי החברים,
ושלחו בחבילה גדולה לאסתר, בצירוף פתק של שטוליק . :ס ל חי לי, אבל אי ני זוכר
אוחד בדיו ק. אנא, הו צי אי אתת טונ ת ד מן החבילה ו ה חזי רי לי א ת שאר ה ת מונו ת.״

הערב ־ סרט

.הוא אוכל את עצמו.

בקיבוץ

הלילה נתמלא קולות• טראפ־טראפ, טפיפות רגליים נחפזות.
קריאות ״סרט־סרט״ מילאו את חלל האוויר.
* וסקה צודק בהחלט. אמש אמר לי :״הגיע הזמן
7שתכתוב סאטירה חריפה נגד הלהיטות המופרזת של כל
אוכלוסיית הקיבוץ אחרי סרטים, נגד אותו מוצר הוליבודי
קלוקל, הדוחק אח רגלי כל בילוי תרבותי אחר.״
כן, יוסקה צודק בהחלט. הצרה היא שהערב אני עייף
מאוד. אבל מחר בערב אחדד את עפרוני ואצליף בהם בשוט
הסאטירה ללא רחמים.
״איפה יוסקה? לא ראית אותו?״ פרץ מוישלה למחשבותי.
״מה יש? מה קחה?״
״כרגע טילפנו מקיבוץ א׳ ,שיש אצלם סרט בשבילנו
ושנבוא מיד לקחתו.״
״יוסקה! יוסקה! איפה יוסקה?!״ נצטרפו עשרות קולות
נרגשים לקריאותיו של רכז ועדת־חתרבות.
״מוישלה׳ חכה רגע, איזה סרט זה?״ אחזתי בכפתור
חולצתו.
״אינני יודע, שמוליק קיבל את הטלפון, אבל זה לא
חשוב. יוסקה צריך לנסוע מיד להביא אותו״.
את יוסקו־ ,מצאנו ליד הכיור, מדיח את הצלחות לאחר
ארוחת־הערב .״יוסקה מהר!״ קראתי בהתרגשות ,״קח את
הטנדר וסע מיד להביא את הסרט.״
״אני מוכן, אבל מישהו צריך להחליף אותי בכלי ם...
חבר׳ה! חבר׳ה! אל תידחקו, מספיק אחד. איציק הצביע
הראשון׳ הוא יחליף אותי.״
״אני רץ למלא מים בראדיאטור,״ זרק לעברי את המלים,
״ואתה, טוס לחדרי ותבקש משולה את המפתחות.״
טסתי. היתד. זאת טיסה, שכל רוטור היה מתקנא בה.
עמודי החשמל עברו לידי ביעף. ראשון, שני, שלישי, לא
קרה כלום. העמוד הרביעי לא הצליח לסור הצידה בזמן —
קיבל חבטה הגונה. לא היה לי פנאי להצטדק. גם את
העמוד החמישי הפכתי .״השתגעת? אין לך עיניים? חמו
ר זה לא היד, עמוד, כנראה•
״סליחה, סרט!״ זרקתי לעברו ושטף הגידופים פסק מיד.
החדר של יוסקה היה נעול. שאלתי אודות שולה אצל
השכנה .״שולה למטה בכיתה. מה שם, סרט? תפוס לי
מקום לידך,״ ענתה השכנה בנשימה אחת .״אני הולכת
להודיע לאברי. הוא בישיבת ועדת״המשק.״

\7עורג --
לעולם צודקת
מהיר הנסיעה בקו זה הועלה ל־ססז
פרוה( .חרות)
מרדכי דן, תל־אביב
פו שטי ם את עור הנוסעים.

השחקן האמריקאי השוהה בספריג־טרית
הישראלית( .העולם הזה)
יורם ברנשטיין, תל־אביב
הדיבוק המראנווני.

בחורה יפה מעוניינת בחור אינטליגנטי(
.ידיעות אחרונו ת)
מרדכי דן, תל־אביב
מחפ ש ת צרות על עברי פי פחת.
הכוללת מדגם ס( .מעריב)
אורי שיקה, חי פ ה
כל טורפדו — בול.

עה שחרד תי את שולה לחדרה, חלפו לידי חברי
י 5י ועדת־המשק. כברת־דרך דהרנו בצח־תא. ריצתם היתר.
נאה. הם התקדמו בגוש אחד ורכז־המשק בתווך .״בסדר,
להוריד ידיים!״ קרא הוא מתנשם ומתנשף .״סעיף שני...
חכו, אני לא יכול לרוץ כל כך מהר! סעיף שני, יציאתו
של חיים למדרשה• מי בעד? פה אחד! חיים, אם תגיע לפני
תפוס לי מקום. לא, לא במדרשה, בסרט.״
אל הטנדר הגעתי באפיסת כוח. יוסקה חטף מידי את
המפתחות, קפץ לתוך המכונית ולחץ על הסטארטר. אולם
הסטארטר נשאר אויש .״אין בטריה,״ זעק יוסקר, ביאוש,
כשסביבו פוכרים ידיהם תריסר אנשים.
״אחרי!״ קרא יוסקה ורץ לעבר ד,מסגריה כדוד המלך
בראש צבאותיו. הג׳יפ במסגריה, ריתכו לו איזה חלק. המס-
גריה היתד, נעולה. מישהו כבר הלך להביא מפתחות, אבל
ידענו שרגעים יקרים ילכו לאיבוד עד שימצאו, אם ימצאו

״אולי נפוצץ את הדלת?״ הציע מישהו בצחוק. אבל איש
לא צחק. וכאשר הניח מוטקה את חומר הנפץ מתחת לדלת

נראה לנו הדבר כמעשה טבעי ביותר .״זהירות!״ קרא מוט־קה
,״הפתיל קצר!״ ורץ לתפוס מחסה, אבל הדלת של
המסגריה הגיעה למחסה לפניו•
לאחר שפינינו את מוטקה וחלק מההריסות, חדרנו למס־גרית.
הבקיע שנתהווה אחרי הפיצוץ לא היה מספיק כדי
מעבר לג׳יפ, ולכן הטינו את הג׳יפ על צידו והוצאנו אותו
בידיים. כל זד. רוצע במהירות וללא קשיים. יותר ממחצית
אוכלוסיית הקיבוץ השתתפה במיבצע ״הבאת סרט״ ,לרבות
חברת־הנוער והורים זקנים.
ייתר החברים היו עסוקים בהרכבת הטרקטור, שהיה צריך
להביא את מכונאי הקולנוע העסוק בהשקיית גן־הירק.
התברר ברגע האחרון, כי שלושה הטרקטורים מקולקלים.
צוות הפלאחים בעזרת כמה מתנדבים הרכיב משלושתם
טרקטור אחד שלם. וכבר דהרו להביא את המכונאי. היה זה
מלהיב ומרנין לב לראות את הקיבוץ מלוכד סביב למאמץ
קולקטיבי.

חסט<יר״ס

הג׳לוב העצ לן
לאליפות הארצית באתלטיקה כבדה
באו קבוצות מכל הארץ. הגיעו התחרויות
בזריקת פטיש. הראשון שניסה את
כוחו היה אלוף מכבי. נטל את הפטיש,
לקח ארבעה סיבובים וכשהיה לו מספיק
שוזנג, עזב! 38.40 מטר. הקהל
הריע.
אחריו בא אלוף הפועל, ג׳לוב מה־ג׳לובים
של אבא חושי. לקח שח־נג,
לא גדול, וזרק 38.65 .מטר. דבר כזה
מזמן לא קרה. שישברו את השיא הארצי
ב־ 15ס״מ! הרימו אותו על כתפיים
ועשו לו סיבוב חינם מסביב למגרש.
בא המועמד השלישי, מבית״ר נהריה.
לוקח את הפטיש, עושה חמישה סיבובים.
כל שריר כמו הר נפוליון. זורק —
ומפספס! הפטיש נוחת על הבמה הראשית,
לרגלי אחיו של בצלאל. זה,

ג׳ יפהגיע לרחבת חדר־האוכל, ומתוכו יצא אדם
י י ממושקף בעל זקן פרופסורי .״הנה רכז ועדת־התרבות,״
הצביע יוסקה על מוישלה והסתלק במהירות.
״ד״ר ברוכוביץ׳ ,מרצה לסוציולוגיה,״ לחץ האיש את
ידו של מוישלה• ״באמת יפה שהזדרזתם כל כך. במקום
לקיבוצכם הגעתי בטעות לקיבוץ א׳ .מזל שהטלפון פעל
נו, אני רואה שאפשר להתחיל את ההרצאה.״
בשעה שמוישלה ליווה את המרצה לחדר־האוכל, הקפנו
את שמוליק, הוא אשר קיבל את הטלפון. שמוליק צחק.
״נו, חבר׳ה, זאת היתד, מתיחה עצומה! אני אומר לכם,
כמעט התפקעתי מצחוק כ שראיתי ...יוסקה, השתגעת!?
עזוב את הצוואר שלי
העפתי מבט אחרון באותו שריד עלוב שהיה פעם שמוליק
ונכנסתי לחדר־האוכל.
״בחייך, עשה לי טובה,״ תפס מוישלה את עודד שעמד
לידי ,״תביא כוס מים למרצה.״
״אני?! למה בדיוק אני? תן לי לחיות בשקט.״
״שולה, אז תביאי את.״
״מה אתה נטפל אלי? אני עייפה נורא.״
״רחימאי,״ כרע מוישלה לפני על ברכיו ,״לפחות 30
חברים סירבו לי. אני מתחנן לפניך, תביא כוס מים למרצה.״
״מוישלה,
תבין אותי. אני עומד בקושי על הרגלים..
אני צריך לקום בארבע מלמלתי עוד משהו והתחמק-
תי מחדר־האוכל. נו, באמת, מה הוא נטפל אלי? יש גבול
לכל מאמץ. השטחחתי על מיטתי ולפני שעצמתי את עיני
נזכרתי בדבריו של יוסקה. כן, מחר בערב אפשיל שרוולי
ואכתוב סאטירה חריפה נגד ...לא, בעצם לא מחר, מחרתיים•
מחר יש סרט!
בנימין גל, יחיפס

בלי חוכמות, לוקח את הפטיש וזורק
אותו חזרה. אבל מה זה זריקה! עובר
את הראשים לא נעצר, עובר את הגדר
לא נעצר, עובר את צריף ההלבשה לא
נעצר. לפחות 300 מטר! ״איפה היית
כל הזמן?״ מתרגשים העתונאים בפני
הפלא הגדול.
ואחיו של בצלאל מסביר ברצון רב.
״זה פשוט עניין של חינוך. אצלנו
בכפר ברוך יש אמרה: כלי עבודה תזרוק
כמה שיותר רחוק ממך. הפטיש
הזה כלב לעומת הפולידיסקוס החדש
שהסוכנות הביאה לחריש הפרדסים, ו־ברקוביץ
זרק אותו עד כפר יהושע
מ. גולה, ג׳נבה

מעשה בתינוק בן שנתיים
שמצץ עוד חלב משדיים.
הוא היה בה נחמד
שלאיש לא איכפת
שסיגריה החזיק בשפתיים.

מעשה בעלמה שמרנית
שלבשה רק שימלח תנ״בית.
הגיזרה והקו
היא לקחה, כלי מחשב,
מראשון הפרקים של בראשית.
אהרון בכר,

גבעתיים