גליון 1100 מתאריך 29 באוקטובר 1958

העורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
שלום כוז\
עורך משנה: רוכאיתו עורך כיתוב:
סילבי השת

עורך תבנית: זהי צלם המערכת:
אריה הרו

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, סלפון ,26785
ת. ד , 136 .מען למבדקים :״עולמפרס״.
המוציא לאור: העולם הזח בע״מ.
דפוס משה 18.הם בע׳־מ, ת״א, טל.62239 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

חברי המערכת:
מנשה בר־דייז, שייע נלור, לילי גלילי,
רויר הורוביץ, רותי ורד, אברהם הרמוז,
דטאללה מנצור, אלכם מסים, אביבה סמו,
דמום הינז, שלמה הרז.

הנקרא

במדינה

תון

באחד הלילות, לפני כמה שבועות, ישבתי
בנצרת בביתו של ידיד ערבי. הייתי
שקוע בויכוח נמרץ עם קבוצה קטנה של
צעירים ערביים. אחרי שהכרזתי על נאמנותי
לאומה העברית, והם על נאמנותם לאומה
הערבית, ניסינו לברר אם יש בכוחנו להגיע
לכלל הבנה ושותפות דעות.
דיברנו על נושאים רבים: על העליה
היהודית ועל גורלה של ירדן אחרי סילוק
המלך, על יחסי ליהודי בברוקלין ועל יחסם
לערבי באלג׳יר. היה נדמה שבעיות רבות
נראות בעינינו באור חדש, וכי ההבנה בינינו
אפשרית.
פתאום, סמוך לשעה שתיים בבוקר, נשמעה
נקישה חזקה בדלת הבית. הס הושלך
בחדר, כאשר קם בעל־הדירה וניגש לשער.
מבלי שתיאמר מילה, הבנתי מה אומרת
הבעת־פניהם של חברי: הנה באה המשטרה.
היתה זאת טעות. הדופק היה רק שכן
ערבי, ששאל משהו. אבל באותו רגע נזכרתי
בבדיחה הישנה, על ההבדל בין אזרח
אמריקאי ואזרח סובייטי. כל ההבדל, לדברי
האמריקאי :״כשאצלי דופקים בדלת בשעות
הקטנות של הבוקר, אני יודע שזה החלבן!״
אחד המשתתפים הערים באותה שיחד, היה
זוהיר חלאק, מורה בבית־ספר נוצרי ופעיל
החזית הערבית. כעבור כמה ימים נאסר,
הואשם בקשרים עם האוייב ושוחרר ברגע
שחתם על כתב־התפטרות מן החזית. למחרת
היום חזר בו מהתפטרותו (העולם הזה
) 1098 והודיע פומבית שהוא מוכן לשאת
בתוצאות. בשבוע שעבר קרה מד, שמוכרח
היה לקרות: הוא נאסר שנית, הואשם שוב
במגע עם האוייב ונידון, ללא שופט ומשפט,
למאסר מינה,לי של חודש ימים.

פרופסור כפלורנץ
״שר כוחכם על המאמר ״רצח בפלורנץ״
(העולם הזה <1099 שבו תיארתם את מחלד
הענינים בצורה מאופקת — ולכז מועילה —
ונכונה במעט במאה אחוז. רק בכמה פרטים
יש לי משהו לתקז:
)1לעמוד 4טור :2כסף הנסיעה לועידת
פלורנץ לא סופק לי על-ידי הקוננרם
היהודי.
)2לעמוד 4טור :3את ההודעה בדבר
התננדות הערבים להשתתפות המשלחת הישראלית
מסר לי מר שילוח. רק אחר כד
נמל מר ברקת את רשות הדיבור.
)3התפילה, בה התעלה מר לה פירה לא
היתה ביום א׳ אלא ביום שבת, ביו פתיחת
הועידה בליל שבת ובין התחלת הדיונים
העניניים.
)4פרופסור מאסיניו; לא התקיף את
הננראל דה־נול, כאמור בעמוד 5טור ,1
אלא הביע את השתתפותו בגורלו של שולט!
מרוקו, אביו של יושב ראש הועידה, שהיה
עצור במדנאסקאר עור לפני עלית דה־גול
לשלטוז.
)5פרופסור טאסיניוו לא התידד אתי
בפלורנץ, אלא אנחנו מכירים זה את זה
ומחליפים עבודות מדעיות זה יותר משלושים
שנה.
)6עם אשתו של הנציג המצרי לא דיברתי
על החיים בארץ, אלא על שאלות
בעקרי האמונה שביהדות, בהשתתפותו הפעילה
של מנהל עניני צירות פאקיסטאן ברומא,
שהציג אותי לפני הגברת הנ״ל.
)7למשתתפים הערביים לא מסרתי תדפיסים
של נאומים בדבר שיתוף פעולה,
אלא תדפיסים מעבודות מדעיות.
לא רק פרופסור מאסיניוז לקח חלק פעיל
בועידה על אף החרמתה על־ידי הדיפלומטים
הצרפתיים, אלא נם ראש עירית בלפורט,
מר דרייפוס-שטידט. איש מהצרפתים הרשמיים
לא חלם לדרוש מהמשתתפים שיחרימו
נם הם אח הועידה. פרופסור מאמיניו! דיבר

ביותר

אני רוצה לצרף בזה את קולי לקולם של
ראשי הציבור הערבי, בני כל החוגים, שדרשו
השבוע במפגיע את שיחרורו המידי
של זוהיר. אני מאמין שנאסר אך ורק בשל
השתייכותו לחזית הערבית, ובשל העזתו
לבטל את ההתפטרות, שנסחטה ממנו בדרכים
שפלות. ואני מצטער שעלי לומר: איני
מאמין למוסדות ד,בטחון שאסרוהו.
הייתי רוצה להוסיף בשקם עוד הערה
קטנה לראשי מוסדות אלה: ריבונו של עולם,
ד,אינכם מבינים לאן אתם מובילים?

השבוע טען דויד בן־גוריון למעשה כי
סירובם של הערבים בפלורנץ לשבת ליד
שולחן אחד עם ראובן שילוח בא לו כאפ־תעה
גמורה. ביג׳י טען כי הערבים הסכימו
להזמנתם של שילוח ופישר על בסיס אישי־כביכול,
ורק אחרי בואו של שילוח לפלורנץ
התנגדו לו לפתע, לאפתעתו הרבה של
משרד־החוץ.
לפני מונח גליון העולם הזה ()1096
שהופיע יומיים לפני ששילוח יצא מן הארץ
בדרכו לפלורנץ. בגליון זה קבענו בפירוש
כי שום ערבי אינו מוכן ״ללחוץ את ידו
של שילוח״ ,וכי עצם שיגורו של איש זה,
פירושו פיצוץ הועידה.
אם כן, אחת מן השתיים: או שמר בן־
גוריון אינו אומר אמת (ואל לנו להניח
זאת!) או שמשרד־החוץ מצוי בענינים ערביים
פחות מאשר מערכת העולם הזה.
אם התשורה השניה נכונה, שמא תועבר
המחלקה הערבית, על בסיס קבלני, לידי
אותם המבינים יותר?

בין כתלי ביודהסוהר, בעוד שיכלו לעשות
הרבה בגבולות.
יצחק י. הללי, ירושלים
כתבתכם הביאונרפית על רב־סרז סלינקי
(העולם הזה )1098 היתה מרתקת, אולם
חסרו בה שני פרטים: מלינקי, שסיים את
חוק לימודיו בנמנסיה בלפור בתל-אביב
ושהיה נם מנ״ד נח״ל בשירותו הצבאי, החזיק
בעבר בשתי כהונות נוספות: במשד
שנתיים אחרי הקמת מדינת ישראל הוא היה
איש מנגנון החושד, וכן היה מפקד מחנה־המעצר
בנ׳למי, בימים בהם נכלאו בו אנשי
לח״ י.
ישראל ב ,.תל־אביב
מאחר שהקדשתם מקום כה נרחב לפסק־הדין
במשפט כפר־קאסם ומאחר ואני קרובתו
של הנאשם סם׳ 1שמואל טלינקי, הריני
מביעה את תודתי העמוקה על המאמר הארור
של המערכת. אד ברצוני לבקש מאת
המערכת בקשה לא קטנה. מעל גבי העתונות
איו אנו קוראים עוד על אותו מקרה
מחריד, ולאט־לאט שוכח נם הצבור מכל
אותו עניו מלוכלד. ומאחר ואתם המקום
הטוב ביותר לעורר את דעת הצבור, בקשתי
מכם לקרוא את הצבור נגד פסק-הדיז.
סימה בילו, חיפה
נישתכם לבעית כפר קאסם היתה נכונה
בעיקרה. נאשמי כפר־קאסם גם הם קרבנות
ובהחלט אינם רוצחים שפלים. דמותם מאם-
יין ת היילים רבים המשרתים הן בצה״ל והן
במשמר הגבול. דמותו של גבריאל דאהז,
למשל, מזכירה לרבים מאיתנו דמות נפוצה
של ספקי בצה״ל אשר יחסו לבנות
בודאי שאינו גורע מאופיו ומאופן ביצוע
קוראה, ירושלים
תפקידו.

הסמכה פוליטית

האם זכות ההגדרה העצמית פירושה
בגידה במדינה? לפני חודש פניתי למר
ש. שלמון, מנהל המחלקה הערבית של משרד
ההינוד והתרבות, בבקשה למנות אותי כמורה
באחד מבתי־הספר התיכוניים בארץ. מאחר
שיש לי תעודת מורה מוסמר מביודהספר
לחינוד של האוניברסיטה העברית בירושלים,
וכן נם תואר ב. א ,.הרי שלמר שלמו!
איו שום התנגדות מבחינה מקצועית, כפי
שאמר לי. אולם הוא ציי! שמבחינה פוליטית
איני מוסמר. כששאלתי אותו בנובחות ראש
המועצה המקומית של כפר יאסיף מה הסיבה
לבד, הוא השיב :״מי שנואם מעל במה
ציבורית ומבקש לקצץ בגבולות המדינה,
אינו ראוי להיות מהנר אצלנו.״ מה היא
הבעיה? הבעיה היא שבאחת מהרצאותיו של
הפרופסור סימון, על האספקט החינוכי של
הבעיה היהודית־ערבית, השתתפתי נם אני
בשיחה ואמרתי :״אולי נוכל למצוא פתרו!
של שלום ביו ישראל לארצות ערב על־ידי
ההכרה בזכות ההגדרה העצמית של
העם הערבי הפלשתינאי.״
ברצוני לשאול: האם מר שלטוז רשאי
לדון אותי בעד השקפות פוליטיות כלשהו
שלא הכנסתי אותז לתחום בית־הספר? אני

המשפט נגמר, אבל...
כל אלה שהתלהבו ואיבדו את עשתונותיהם
מנזר־דינו הצודק של כבוד השופט בנימיו
הלוי במשפט כפר קאסם, יעשו שניאה
מסוכנת אם לא יביטו לעברו השני. מה
טמון בצירו השני? מדינת ישראל באילו
זעקה כלפי העולם, וביקשה ממנו להקדיש
כותרות בוז לעצמה. עתונאי ישראל עזרו
לכל החותרים ננד המדינה מבפנים, וכוחות
הבטהוז של ישראל איבדו שמונה בחורים
מטובי הבחורים שלנו. הם לא יעשו כלום
היא לאניל לג האם
לאחר כל מה שכתבה ריקה
היתה מוכנה לנסוע עם מר סוליבאז
מריקה? האם היא לא קראה בספרו של
למה יכולה נטישת הילדה במקרה כזה
רום?
ברוריה וינשטוק, תל־אביב
היה מוזר קצת לקרוא את השורות שנכתבו
על־ירי ריקה זראי, הלא כל מי שקרא
את ספרו של ניל יודע שזאת היתד. פשוט
תמצית של פרקים מסוימים, כפי שריקה
הבינה אותם. בי! היתר כותבת ריקה לאמהות
:״אל תשאירי את ילדיד לבד, פז
יתעוררו ואת לא תהיי לידם.״ מוזר היה
לראות באותו שבוע בעתוז, כי מעתה מופי עה
ריקה זראי מדי ערב במועדון התיאט־רוז.
אז מה, את לוקחת אח יעל אתר
למועדון? והאם המחשוף הגדול נועד להכשרה
מינית מוקדמת לתינוקת שלד?
יהודית שחר, רמת־הכובש
ריקה לא הסתירה כלל מה שמגלה הקוראת
שחר. היא אינה לוקחת את יעל למועדון,
אלא משאירה אומנת לידה, ולתינוקת אין
כד ענין במחשוף. היא רואה את אמה גם
בלעדיו.

בעיטות חופשיות

הפעם מיוער מכתבי לשייע נלזר, אשר
הוכיח חוסר רוח ספורטיבית בכתבתו על
הפועל חיפה (העולם הזה .)1098 שייע מנסה
להתנהג כמשה דיי! בשעתו, שחשב שלנאום
זה קל כמו לעמוד בראש הצבא. נם נלור
חושב, לנראה, שלכתוב זה קל כמו לשחק.
זאת הוא הוכיח בדברי הנאצה שהטיח כלפי
הפועל חיפה. האם כד מתנהג ספורטאי
אוביקטיבי? לא מספיק להיות אוביקטיבי
על המגרש, גם מחוץ למגרש חייב הוא
להיות אוביקטיבי — ומה נם מעל דפי
העתוז.
אורי שיקה, חיפה
נראה שנצחונה המקרי והצודק של הפועל
חיפה על מכבי תל־אביב עקר מאוהדיה כל
הגיון. קיתון השופכיז ששפכו על שייע
נלזר במדור המכתבים של עתונכם (העולם
הזה )1099 מעורר רחמים על אנשי הפרובינציה.
נסיונם לבטל קבוצה כמכבי תל-
אביב, שהצליחה לשחק 42 משחקים ללא
הפסד אחד, מעורר פשוט ניחוד.
ואתה הקורא צבי ארגמן, יש לי הרושם
שנולדת במחלקת היולדות של הפועל חיפה.
רברבנות לא תעוור לנשטתד השרופה, אני
מוכן להרניער ולהבטיחד שעוד תזכה לר-
אווז את שייע נלזר בתור שערי חיפה —
יחד עם הכדור. ואחרו! חביב, הוא כמובן
רפי כהן, המג! על הפועל חיפה מזכרוז
יעקב. בטהובז או צ׳יקובסקי — ממתי יודעים
בזכרוז־יעקב איד נראה סופרמרקט או
מה זה כדורגל? עובדה היא שהפועל חיפה,
בתור קבוצת כדורגל יציבה ובעלת הבנה,
אינה שווה אסימון שחוק. טלו ממנה את
צ׳יקובסקי והיא חוזרת לשחק בין האשפתות
יואל דיסקין, תל-אביב

מאלבום הצילומים
בשנת 1934 צילמתי על נג בית מם׳ ,59
ברחוב הרצל בתל־אביב, את תמונת הילד
שאני שולח לכם. הילד היה קשור, כעונש,
על־ידי הוריו, והיה צריד לעמוד על הגג
השטוח. אני משער שהילד הנ״ל נדל והוא
כיום בחור כבן שלושים, לכז הייתי מבק־שכם
לנסות להמציא את התמונה למצולם,
אם יזהה את עצמו.
צבי סל, תל־אביב
בן ה־ 30 המזהה את עצמו (ראה הילד תמונה) יכול לקבל את התמונה במערכת,
אס איננו קשור עדיין על נג.

באהדה גדולה על ישראל ובמיוחד, על שני
ידידיו י. ל .מאגנם ז״ל ויבדל לסיים

מ. בובר.
פרופסור מאיר פלסנר, ירושלים
בעתונכם הבלטתם את עטרתו של פרופסור
פלסנר בועידת פלורנץ, תור גילוי
בקיאות מפליאה בביוגרפיה האישית שלו
והטעמת מסורתו ההומנית. כיניתם אותו
גיבור לאומי ואזרח אמיץ. לשם השלמת
תיאורכם יש להוסיף כי ערב מבצע סיני,
שעה שנחלצו המוני הישוב לעבודת ביצורים
בישובי־הספר, ובתוכם אף קהל הסטודנטים,
מילא הפרופסור פלסנר תפקיד של גיבור
לאומי אמיתי. מעל הקתדרה שלו באוניברסיטה
לעג וביזה את היציאה לקיבוצים.
יתר על כ! ,בעקבות הסתתו ופרשנותו של
הפרום׳ הנכבד הוגשה פטיציה של הסטודנטים
במדעי המזרח לראש החוג דאז, הפרופסור
גוייטין. כל העניו טושטש והושתק.
איו ספק כי הפרופסור גילה עוז-רוח
בעצם עמדתו העצמאית, אולם טרם שוכנעתי
כי נירסתם המדינית של אנשי ״איחוד״
היא הצודקת. כללו של דבר — פזיזותכם
להפוד את הפרופסור פלסנר לגיבור לאומי
היא גרוטסקית, ולו רק מטעמי סלידתו
של הפרופסור מפירסומת סנסציונית.
סטודנט למדעי המזרח, ירושלים

שהוא חפץ, אינן אלא ביטוי לחוסר סיפוק
בחיי הטין, או סילוף מיניות שבאה לידי
ביטוי בתוקפנות כלפי יצור חלש. נם מקור
הדאגה לילד, שאינו אוכל בכמות ובזמן
שנקבעו על־ידי ההורים, הוא בחוסר סיפוק
מיני או מהופעת הילד במועד בלתי־רצוי
שמואל נמיר, פטיש
להורים.

כימות ובדים

הילד הקשור ב־1934
פונה לדעת הקהל לפענח אתי את המשפט
הנ״ל, ולומר לי האם פירושו קיצוץ בגבולות
המדינה כפי שהבין אותו מר שלמון?
היכן הדמוקרטיה בישראל, והיכן חופש הדיבור?
בוטרוס
דלה, קרית האוניברסיטה, ירושלים אני, מחמוד אבו שנאב, מזכיר הפועדוז
התרבותי העממי בעכו, ועובד דחק במשרד
לשכת העבודה הערבית ביפו. לפני הורש
התקשר אתי בטלפון אדם שזיהה את עצמו
כשליח משרד העבודה בחיפה. באתי לפגישה
אתו ושם מצאתי איש הש.ב. הוא ררש ממני
למסור לו אינפורמציה על המועדון שלי ועל
החזית הערבית. כאשר סירבתי הוא הזהירני
ואמר כי עלי לשאת בתוצאות סירובי זה.
אני מוחה על מעשיו של איש זה, שאינם
מחמוד אבו שנאב, עכו
חוקיים.

ריקה, עם ובלי מחשוף

קראתי את רשימותיה של ריקה זראי
(העולם הזה 1095־ )1096 בסיפוק רב. היא
הניעה למסקנות רבות, שאליהן הגעתי אף
אני. אולם ריקה המתיקה את הגלולה המרה
בשביל ההורים הסנוביים, הטוענים כי
הם מחנכים את ילדיהם בשיטות מודרניות.
בי ניל, למשל, מדגיש כי התקפות העצבנות
של ההורים כשילדיהם מנסים לשבור איזה

בתשובה למכתבו של הקורא פסח קלייז
(העולם הזה ,)1096 בו הוא מצדד בזכותם
של הסרטים הגרמניים, ברצוני להשיב. שלוה
אתה מחפש, מר קלייז, ומצאת אותה
בסרטים גרמניים? מלחמת העולם השניה
ודאי לא פגעה בצפורז הקטנה שלד. כי
לי, משום מה, קשה למצוא שלוה בסרטיהם
של רוצחי עמי, ואני צעירה (בת )21 אופטימית
וחובבת סרטים ואומנות. הסרט הגרמני
לא מצא דרכו אל נימי ליבי ואינני
פאנאטית. אולם הייתי מעדיפה לראות בסרטים
גרמניים, אם כבר עלינו להשלים. עם
הצגתם בארץ, תמונות ריאליסטיות יותר.
כז איו יפי הנוף, טוב הלב המופרז ומנהגיהם
ונמוסיהם היפים של הגרמנים, כפי
שהם משתקפים בסרטיהם, תואמים את מה
שהצטבר בליבנו ומה שזכור לנו.
יהודית, נתניה
במדור הקולנוע (העולם הזה )1097 הופיעה
הערה שמועדון הסרטים של בית ציוני
אמריקה נסגר, אחר שהוצגו בו ממבחר
הסרטים הטובים מאוספו של מר וילהם
ואן־ליר. על כד ברצוננו להעיר לתשומת
ליבכם שהטועדו! לא נסנר, אלא נסתיימה
סידרה של עוגה. אנו עומדים להתחיל את
העונה בסוף חודש נובמבר.
רומן, מסינג, תל־אביב
הערתו של מנהל התכניות בבית ציוני
אמריקה אינה סותרת את הידיעה, שמר
ואן ליר לא יציג עוד מסרטיו בבית־ציוני־אמריקה.

מספר
1100
29.10.1958
י״ד חשוך תשי״ט
המחיר 550 פרוטה
שנה 22

ך* ישראל שלטת האופנה הצרפתית.
נערות רחוב דיזנגוף לובשות ופושטות
בלהט את יצירות המודה הפאריסאית.
אין הן היחידות ר,סוגדות לממלכת דיור.
גם בקפה רוול של המדיניות הישראלית
מבוקשים מאד הדגמים הצרפתיים. הכל נושאים
את עיניהם אל הגיזרה הצרפתית החדישה.
והדוגמה המבוקשת ביותר בשוק הפוליטי
הישראלי הם בגדי הגנרל דה־גול.

מי אינו רוצה להיות דה־גול ה־ישראלי?
בבר יש לנו דה-גוריון,
דה־דיין, דודפרם, ואפילו דה־כגין.
יש לנו שפע רב של אנשי־בטחון משוחררים,
גנרלים־לשעבר, אקס־גנרלים, ואף דג־נרלים.
כל אחד היה רוצה להיות דה־גול.
אולם לגנרל הצרפתי הזה ישנה קומה
מיוחדת במינה. הוא ארוך מאד. קשה מאד
להתאים את בגדיו לגופם של המועמדים
הישראלים. רובם אף אינו מגיע עד ברכיו.

כה נעצום לרגע את עינינו, נאמץ
ן 1את דמיוננו ונתאר לעצמנו מסיה דה־גוריון
קם בכנסת ומכריז סך:
״אני אומר ללא מבונה — מרבית הפי׳
דאיון שפקדו את נפרינו לחמו בגבורה. אני
מושיט את ידי לפורצי כלא שטה ואומר
להם: הבה נבנה יחד עתיד משותף.״
זאת בדיוק עשה השבוע המנהיג הצרפתי.
אחרי שלוחמי־ר,שיחדור האלג׳יריים קטלו
1500 מתישבים צרפתיים, כולל נשים וילדים,
ואחרי שהפילו בקרבות 7200 חיילים
צרפתיים, ואחרי שהרגו כרבבת ערבים
ששיתפו פעולה עם השלטון הזר — שיבח
דד,־גול פומבית את אומץ־לבם ומסירותם.
היתר, זאת סטירת־לחי מצלצלת למיליון התושבים
הצרפתיים באלג׳יריה, ולקצינים המפקדים
על חצי מיליון חיילים בארץ זו.
העם האלג׳ירי לא היה זקוק למחמאה זו.
הוא שיכל במלחמת שיחרורו 70 אלף לוחמים
— מספר השתה באופן יחסי ל־ 17 אלף
צעירים עבריים בישראל.

נפרדת. על הנכונות להעניק לה מיו או
בהדרגה מעמד חופשי. התמונה המרחפת
לעיני הגנרל היא בלי ספק זו של אלג׳יריה
ערבית, הקשורה עם תוניס ומארוקו, תוך
השתלבות מדינית וכלכלית עם צרפת.

זוהי ראייה של מדינאי. הוא
מציג לעצמו מטרה ברורה וריאלית.
הוא מובן לשלם עבורה
מחיר ככד -בפרסטיג׳ה, בויתורים
מדיניים ובהקרבת האינטרסים
של מיליון המתישכים הצרפתיים.
האם זה הלבוש המתאים

כמו הצנחן ז׳אק מאסי האמין שאפשר לנצח
במלחמה זו על־ידי הרחבת מרתפי־העינויים
ובתי־הקברות• פוליטיקאים חדלי־אונים כמו
גי מולה ואנטואן פיניי חשבו, מן הסתם,
שהמלחמה אבודה, שיש לדחוק את הקץ.
והנה באה המהפכה של דה־גול. הגנרל
הבין שמי שמנסה לעצור תנועת־שיחרור
לאומית, הריהו כמנסה לעצור מבול בכפית.
הוא הבין גם שמלחמה זו תסתיים במוקדם
או במאוחר בגירושה של צרפת מיבשת
אפריקה, והפיכתה למדינה קטנה באירופה.

בנגד עדת התכוסנים, הפוליטי•

הוא לא קרא למורדים להניח
את נשקם ולהיכנע ללא־תנאי. הוא
הסכים שיכדטיבו במלחמתם בעצם
ימי המשא־והמתן. הוא הסבים
לנהל משא־ומתן זה עם ראשי
המרד, אותם האנשים אשר ״קול
ישראל״ והעתון ״חרות״ קוראים
להם ״טרוריסטים״ ו״סובני נאצר״
,ומציגים אותם כגאנגסטרים.
דה־גול אינו זזובב מתחיל. הוא מצביא
בעל שיעור־קומה, ומדינאי מנוסה. אין הוא
קורא לראשי צבא־השיחרור לבקר בפאריס
כדי שיתרשמו משער־הנצחון וממגדל איפל.
הוא לא היד, קורא להם למשא־ומתן שכש־לונו
בטוח מראש• הזמנתו מבוססת על כמה
הנחות־יסוד שרק הן מאפשרות משא־ומתן
רציני: על ההכרה באלג׳יריה כארץ ערבית

משמע: אין צויד בשום תוכנית,
בשום מאמץ, בשום הצעה,
כשום פתרון לבעיות השנויות כמחלוקת,
בשום מעשה פוליטי, בשום
יוזמה מדינאית, בשום מיב־צע
מהפכני. כל אשר דרוש הוא
לקנות עוד צוללת, עוד מטוס־סי
לון, עוד סילון.
אין צורך להתעכב על הנאיביות הנוראה
של גישה זו. ישראל היא מדינה עניה, ואפילו
כדי לשמור על יחס כלשהו בין נשקה
לבין הנשק הזורם בחצי־חינם כנהר אדיר
לארצות ערב, יהיה עליה להפנות יותר
ויותר אמצעים מפיתוח הארץ לרכישת
כלים, ההופכים במהירות נוראה לגרוטאות.
איך יביאו אלה ל״השלמת״ הערבים?
אי־התקפה צבאית אין פירושה שלום, וגם
לא השלמה. אפשר ״להרתיע״ התקפה צבאית
— אך אי־אפשר להרתיע מלחמה כלכלית,
בידוד פוליטי ותמורה חברתית. כל
ילד ערבי לומד בבית־הספר כי הצלבנים
ישבו בארץ במשך 200 שנה — וכי המרחב
המוסלמי לא השלים עמם אף לרגע.
הפירוש האמיתי של דברי ביג׳י הוא: לא
לעשות כלום. להשלים עם המשכת המלחמה
בין ישראל לבין התנועה הלאומית הערבית
עד הסוף, ללא שלום וללא פתרון. זוהי
בדיוק גישתם של הפוליטיקאים והאלופים,
שהביאו את צרפת עד לסף האבדון.

כן־גוריון, דיין, בגין ושותפיהם
אינם דה־גולים ישראליים. הם ני
מולה, ז׳אק מאפי וז׳אק סוסטל
בתחפושת דה־גול. לרוע המזל, אין
ההיסטוריה נעשית כנשף־מגכות.

ר ש הבדלים גדולים מאד בין מצב

בבל זאת הימה הצדע־דהבבוד
של דה־גול מעשה היסטורי. היא
היתה הקדמה פסיכולוגית הכרחית
להצעתו המדינית: שמנהיגי
תנועת־השיחרור האלג׳ירית, שדי
הממשלה האלג׳ירית בגולת תוניס
וקאהיר, ייכנסו עמו למשא־ומתן
ישיר, בצדדים שווי־מעמד.

* ראה שהצעת הגנרל לא תשא פרי
^ בשלב הנוכחי. הוא הכיר בממשלת אל־ג׳יריה
למעשה, אך לא להלכה, ונראה כי
מנהיגי תנועודהשיחרור לא יסתפקו בכך.
יתכן כי המפקדים של הארגון הצבאי
האלג׳ירי, החולשים על צבא ממושמע ולו־בש־מדים
של למעלה מ־ 100 אלף חיילים,
ועל אזורים משוחררים נרחבים בעלי ממשל
לאומי ומערכת מסים, לא יסכימו לפשרות.
אך לא על כך נדון הפעם. אותנו מעניינת
כרגע גיזרתם של בגדי הגנרל — למה
מתכתן דה־גולז

ביטא בצורה חד־משמעית את גישת־היסוד
בכל הנוגע לבעיה הערבית. במרכז נאום
זה עמד העקרון, עליו חזרו בימים האחרונים
גם משה דיין ושאר בחורי־ד,ישיבה
של הרבי.
יש רק דרך אחת להביא את הערבים ליד•
השלמה עם ישראל, קבע ביג׳י, והיא —
הגברת כוחה של ישראל.

* הצרפתים במגרב לבין מצבה של ישראל
במרחב המזרחי. אולם הבעיה העמוקה ביותר
מקבילה בשני המקרים: היחס היסודי
לתנועה הערבית•

לגופם של דה-גוריון ודה־דיין?

^ די להבין את המהפכה העצומה הג־
׳ -לומה בהצעתו של דה־גול, יש צורך להעלות
לרגע לנגד העיניים את תמונתה של
צרפת לפני עלית דה־גול•

התנועה הלאומית הערבית דמתה
לשור, אשר קרנו המערבית
נוגחת את צרפת, וקרנו המזרחית
את ישראל. צרפת וישראל היו
שני גופים זרים ועוינים בגוף המתעורר
של הלאומיות הערבית.
שתיהן היו משוכנעות שאין להן
הצדה אלא על-ידי מיגור התנועה
הלאומית הערבית.
הכרה משותפת זו הולידה את התוכנית
הצרפתית, שנתגלתה במיבצע־סואץ ובמיב־צע־סיני.
שני המיבצעים הביאו כשלון פוליטי
חרוץ לבעליהם, וחיזקו עד אין שיעור
את כוחה של התנועה הלאומית הערבית.
את כל המדינאים האלופים, ששלטו בצרפת
של אז, איחד מכנה משותף אחד: האמונה
שאין מנוס ממלחמה בתנועה הלאומית
הערבית, עד הסוף המר. גנרל נאיבי

קאים והדגנרלים שהשלימו עם גד
רל זו; ,העמיד הגנרל תפיסה נועזת
חדשה: ההצעה ליצור שותפות
חדשה כין חלק של התנועה
הלאומית הערכית לבין צרפת.
הוא מקווה כי בשותפות זו תוכל הכלכלה
הצרפתית להשתלב במרחב האפריקאי,
ותוכל צרפת להישען על כוחם העולר, של
העמים המשתחררים. אם להשתמש במושגים
ישראליים: הגנרל מציע לצרפת ״השתלבות
במרחב״.
ספק אם הדבר עוד אפשרי בשלב מאוחר
זה• אולם זוהי תפיסה גראנדיוזית ונועזת,
והעם הצרפתי הבין באופן אינסטינקטיבי
שזוהי הזדמנותו האחרונה להישאר מעצמה
עולמית. לכן העלה את הגנרל לשלטון, לכן
הקריב חלק גדול מוזרויותיו הדמוקראטיות
והשלים עם משטר פנימי העשוי להידרדר
בנקל לתהום הפאשיזם.
אלה הם בגדי הגנרל. האם יש מועמד
ישראלי בעל מימדים מתאימים?

ל* שרים־וארכע שעות לפני הצעתו
2הדרמתית של דה־גול, נאם דויד בן־
גוריון בכנסת על ועידת־פלורנץ. בנאום זה

אילו קם דה-גול ישראלי, היה
מציע את אותו הפתרון כפי שהציע
שארל דה־גול לצרפת: ליזום
מיכצעים מדינאיים נועזים ד
מהפכניים, כדי ליצור כרית כין
המדינה לבין התנועה הלאומית
הערכית.

הוא לא היה מעלים עין מן ההבדלים.
הוא היה מציין כי לצרפתים באלג׳יריה יש
לאן לסגת, במקרה *הגרוע ביותר, ואילו
לישראלים אין. הוא היה מצביע על העובדה
שמאחורי הקולונים והקולונלים באלג׳יר עומד
צבא אדיר ומעצמה עולמית, בשעה שישראל
נתמכת לכל היותר על־ידי חיל־הדולארים
של היהדות הבינלאומית.
והוא היה מסיק את המסקנה: על דה־גול
הישראלי להיות נועז יותר, מהפכני יותר,
אף מדר,־גול הצרפתי.
ההבדל האמיתי בין סיכויי דה־גול צרפתי
לבין סיכויי דד,־גול ישראלי הוא לטובת
ישראל. צרפת היא מדינה אירופית וקולו*
ניאלית. ישראל היא מדינה אסיאתית מבחינת
הגיאוגרפיה, ד,שרשים התרבותיים והאינטרס
הכלכלי. צרפת יכולה לקוות רק
לשותפות בין זרים. ישראל יכולה להשליך
לתוך החלל המרחבי את רעיון השותפות
הלאומית של אומות־אחיות.

אלה הם כגדי הגנרל, מו ת א מיב־ ^
לאקלים הישראלי. מי מוכן ללבוש
אותם?

בסדינו. העם עזיטה הידועה ב צי בו ר

מאות נרשמו!
הכבר נרשמת?
ההרשמה החדשה
החל מ־1.11.58

למדו

שפות!
״קדימה״

מהר וביסודיותבבית ־ הספר לש פות
תל־אביב, בן־יהודה ,74 טלפון 20314
אנו פותחים:
א) אולפניות לאנגלית ללימוד מרוכז ( 2שעות ביום) למתחילים
ולמתקדמים וחוג לשיחה (31100י־61׳\ם ) €0למשתלמים על־ידי
מורים מאנגליה.
ב) אולפן לאנגלית ( 3שעות ביום).
ג) קורסים לעברית, אנגלית וצרפתית למבוגרים מכל דרגות
הידיעות וקורס מיוחד לשיפור הכתיב העברי.
ד) קבוצות לאנגלית וצרפתית לתלמידי בתי־ספר ג׳ ד׳
ה׳ ו׳ ז׳ ח׳ יסוריות, ה׳ ו׳ ז׳ ח׳ תיכוניות, לפי שיטה קלה.
פרטיםוהרשמה: מ־ 12~9לפנה״צ — 3־ 9בערב (פרט ליום ו.{,

ג׳רסי של

אלד

גיס*

אחת האופרות היותר משעשעות של מו־צרם
נושאת את השם האיטלקי מסי! ״ 0081
״!)ט כך עושות כולן״.
מה שמתרחש על הבמה הפוליטית של
ישראל אינו דומה לאופרה משעשעת. הוא
מזכיר הרבה יותר יצירה טראגי־קומית בהמשכים
— מבדרת בצורתה, מעציבה בתוצאותיה.
במידה שהדבר נוגע לשחיתות
ציבורית, אפשר בהחלט להכתירה בכותרת
המוצרטית — כך עושות המפלגות כולן.
השבוע עלה המסך על תמונה נוספת של
יצירה זו. באמצעות פקיד שסולק משרות
המדינה בארצות־הברית, הגיע לידי הציונים־
הכלליים מכתב מקורי של שר המסחר וה־תעשיה,
פנחס ספיר. על ניר־המכתבים הרשמי
של המדינה הורה ספיר לפקיד משלחת-
הקניות שלו באמריקה להשיג לו 10 אלפים
דולאר. המטרה המצויינת במכתב: תקציב
בית־ארלחורוב, משכן מפא״י בתל־אביב.
הוסיף ספיר בכתב־יד :״העניו ידוע לך.״
מנין 3א הכסף! ץ הענין לא היה ידוע
כל עיקר לאזרחי ישראל, שקראו את המכתב
מעל עמודי הבוקר הצ״כי. הם שאלו
כמה שאלות לענין:
• מנין בא הכסף? (טען ספיר, ללא
הוכחה: משני נדבנים יהודים. חשדו כמה
מיריביו, גם הם בלי הוכחה: מעיסקות
ממשלתיות המאפשרות להעביר בדרכים נסתרות
חלק מכספי המדינה לכיסי המפלגות).
• כיצד הגיע הכסף לארץ? (טען ספיר:
בדרך חוקית, באמצעות בנק).
• מנין הבטחון כי נותני הכסף לא קיוו
להשיג תמורתו הנאות פרטיות? מדוע לא
נתנו את הכסף למגבית היהודית או לאחת
הקרנות של ההסתדרות, אלא נתנו אותו
דודקא לשר החולש בישראל על מקורות־הנאה
בלתי־מוגבלים בצורת רשיוגות־ייבוא,
אשראי, הענקות והסבות?
לשאלה האחרונה, ולמעשה גם לכל שאר
השאלות, לא יכלה להיות, מטבע הענין,
כל תשובה משכנעת. המשטר המשקי המיוחד
של ישראל הוא כזה, שאי־אפשר למנוע
בו שחיתות מפלגתית.
מן הצלחת אל הקערה. היה משום
הומור בעובדה כי דווקא הציונים הכלליים
העלו את הענין ודרשו (יחד עם אנשי חרות)
הצבעה של אי־אמון בכנסת (שנכשלה).
כי בהיות הצ״כ עצמם חברים בממשלה,
לא טמנו את ידם בצלחת, אלא שלחו אותה
ישר אל הקערה. בימי קודמו הצ״כי של
פנחס ספיר היה ידוע ברבים כי התורם
תרומה הגונה לקרן המפלגה ״לפעולות קונסטרוקטיביות״
,יכול לקוות לקבלת רשיונות־ייבוא
ביתר קלות•
גם הצ״כ אינם גרועים מאחרים. התופעה
היא כללית• בלעדיה לא יכול היה המשטר
המפלגתי בישראל להתקיים אפילו יום אחד.
כי משטר זה אינו במהותו אלא פדרציה
גדולה של מפלגות ציוניות, המתקיימות
על הכספים הזורמים לישראל מחוץ־לארץ.
חלוקת השלל נעשית באמצעות כלים שונים:
התקציב הממשלתי, רשיונות והסבות
למיניהם, קרנות הסוכנות היהודית, המגבית
היהודית המאוחדת, מגביות מפלגתיות פרטיות
(שכספיהן מוברחים לארץ בדרכים
שונות, כדי להימלט משער־החליפין הכוזב
החל על אזרח פשוט) ,שיחדור מתשלום
מסים ואלף ואחת הדרכים האחרות. מפלגות
הממשלה נהנות יותר, אך גם מפלגות האופוזיציה
אינן מקופחות לגמרי.
לא תחסום שר. דרכו של ספיר היא
רק אחת הדרכים האלה. כשמיהרה הממשלה
השבוע והחליטה לאסור להבא על
פקידי המדינה לעסוק בתרומות מפלגתיות
ופרטיות׳ לא שונה המצב כמעט במאומה.
כי השרים עצמם לא הוגבלו גם עתה בשטח
זה — וכל מפלגה תשתדל גם להבא
להיכנס לקואליציה כדי שיהיו לה כמה
שרים המסוגלים להתרים למען המפלגה.
אילו נתגלתה פרשה דומה באנגליה, היה
פנחס ספיר מתפטר השבוע — כפי שהיה
מתפטר בכור שיטרית למחרת מרד שטה.
אולם בישראל לא עוררה הפרשה התרגשות
כלשהי. איש לא חשד כי ספיר לקח את
הכסף לעצמו, ואיש לא נרעש מגילוי קטן
נוסף מן השחיתות הכללית.
האיש שהתרגש פחות מכולם היה ספיר
עצמו. בשעתו לא היסס ספיר למנות כמנהל
כללי במשרדו אדם ששמו היה קשור
בפרשת־שחיתות אישית, שלא הוסברה מעולם.
גם השבוע עמד על הגובה. בזריזות
אלגנטית ובחיוך מלבב השיב למבקריו, שאיש
מהם לא העז להגדיש אה ו,סאה, מחשש

פן יתגלו גם עסקיו שלו.
הקאריירה של פנחס ספיר לא נפגעה
על־יד 10 אלפי הדולארים של בית־ארלוזורוב.
מדיניות כומתות כחולות כ טו לכר
הרעיון צילצל יפה. דויד בן־גוריון פירט
אותו באוזני עתונאי בריטי: צבא האו״ם
יוצב בין הירדן וגבולות ישראל, לישראל
תינתן גישה חופשית להר־הצופים, לכותל
המערבי, לבית־הקברות בהר־ד,זיתים. כל זה
ברגע שיתמוטט המשטר הנוכחי בירדן.
לרוע המזל, שכח ביג׳י להוסיף פרט קטן,
שהיה מוסיף הרבה: כיצד יבוצע כל זה?
שיטת־עזה לירדן. לאו״ם אין צבא,
המסוגל לנוע באופן חופשי, כאוות נפשו
של המזכיר הכללי, או אפילו של רוב
החברות• צבא הכומתות הכחולות ברצועת
עזה ובשארם אל־שייך נמצא שם רק עד
ליום בו יחזור בו גמאל עבד אל־נאצר מהסכמתו
המפורשת להימצאו. ישראל לא
הסכימה עד היום להכניס אף כיתה אחת
של כומתות כחולות בצד שלה של הגבול.
בהעדר הסכמה של עבד אל־נאצר או של
חסידיו בירדן, לא יוכל שום גוף בעולם
לכפות על ירדן, למחרת המהפכה, להכניס
את כוח האו״ם. אפילו תציע אמריקה הצעה
כזאת (דבר שאינו מתקבל על הדעת)
תיתקל בלי ספק בויטו סובייטי.
על כן ישנה רק דרך אחת, להגשמת חזונו
של ביג׳י: כיבוש מערב־הירדן על־ידי
צבא־ההגנה־לישראל, ופינויו רק בתנאי שהשטח
יימסר לצבא חדש של או״ם. במלים
אחרות: הרחבת שיטת־עזה לטול־כרם, חברון
והעיר העתיקה.
קלפים גרועים. אף שידידי המלך
חוסיין במערב ניפנפו השבוע שוב במקל
הישראלי• כדי להפחיד את חסידי עבד אל־נאצר
בירדן, לא האמינו פרשנים רציניים
רבים כי ביג׳י מוכן הפעם לשחק שוב את
מישחק־סיני, בשעה שהקלפים בידיו גרועים
הרבה יותר מאשר בסתו .1956 השיקולים
בענין זה לא השתנו בחודשים האחרונים,
נשארו כפי שהיו למחרת הפלישה הבריטית
לירדן (העולם הזה .)1091
הצעה לגמאל. בהעדר פתרון של כוח,
תיתכן להלכה רק אלטרנטיבה אחת: הצעה
ישירה של ישראל לרע״ם לשמור על השלום,
תמורת פירוז מערב הירדן. בשבוע
בו מלאו שנתיים למיבצע־סיני, לא היה דבר
• שעה שנפוצו שמוטות כי שליחיו מנהלים
מגע עם נציגים ישראליים באירופה.

פנחס ספיר
לא ירי
וזשלט 11811110

בעולם, אשר ביצועו היה פחות אפשרי.

מ פ לגו ת
מחוץ לו עד ת החוץ
אץ זה נעים לשר או לתת־שר להתעורר
בבוקר ולמצוא את עצמו חבר־כנסת פשוט,
המתהלך ברחוב כאחד האדם ומטייל בחוץ־
לארץ כאזרח פשוט. לכן כוללת המפלגה
הדתית הלאומית לפחות שלושה אנשים שאינם
בטוחים שפרישת המפלגה מן הקואליציה
היתר, מעשה נבון. השלושה: משה חיים
שפירא, לשעבר שר הדתות והסעד, יוסף
בורג, לשעבר שר הדואר, זרח וזרהפטיג,
לשעבר תת־שר הדתות.
לא חסרו לשלישיה טענות משכנעות. עצם
היעדרם מן הממשלה, נאמר, נותן יתרון
למפא״י. הדבר מאפשר למפא״י לשים את
ידה על הרבנים הספרדיים (ראה להלן),
או לגייס בחורי ישיבות.
אולם בכל פעם שהועלתה טענה כזאת
בישיבות הנהלת המפלגה והסיעה הפרלמנטרית,
ברמז ובלחש, גאה קולו הרם והדק
של יצחק רפאל בתביעה להילחם עד הסוף.
העוקץ: לרפאל לא היה רה להפסיד.
מכיון שלא היה שר, גם לא היה לו מה
להחזיח משיבת חבריו לממשלה.
?ןקב רפאל. אולם כמו אכילס הגיבור,
יש גם בגופו של רפאל חלק אחד שאינו
מוגן. לא היה קשה לשלישית השרים המשוחררים
לגלות את עקב רפאל: הוא מכהן
כיושב־ראש ועדת החוקה, החוק והמשפט
של הכנסת. חוץ מזה הוא חבר בועדת
החוץ והבטחון.
שתי אלה משרות חשובות ומכובדות
למדי. כיושב־ראש ועדת החוקה ( 23 החברים)
,נהנה רפאל ממעמד רב־השפעה. הוא
יכול, למשל, להזמין ולרדות בחיים כהן,
היועץ המשפטי, שהשחיז בשעתו את סכינו
המשפטי כדי לצוד את רפאל. כחבר ועדת
החוץ והבטחון ( 15 חברים) הוא מצוי בסוד
ביג׳י והרמטכ״ל, יכול להרגיש את עצמו
חשוב כמעט כחבר הממשלה עצמה.
גם אחרי התפטרות השרים לא הוחלף
רפאל בועדות אלה. כל עוד קיוו השרים
שיחזרו במהרה לשולחן הממשלה, לא רצו
לתפוס מקום ליד שולחנות הועדות. אולם
לפתע צץ בלבם רעיון גאוני: אם ייאלץ רפאל
לפנות את מקומו בועדות החשובות
לשרים־לשעבר, שמא יתלהב יותר להחזרת
חברים אלה לממשלה?
ככר לא גוער. הביצוע היה קל. ברשימת
המועמדים עומד רפאל מאחורי שלי־שית־השרים־לשעבר,
ועל כן זכותה לדרוש
לעצמה את המקומות בועדות החשובות.
השבוע הוחלט רשמית להכניס את משה
שפירא לועדת החוץ והבטחון, למנות את
עורך־הדין וורהפטיג כיושב־ראש ועדת החוקה,
החוק והמשפט. רפאל הוגלה לועדת
החינוך ולועדת הכנסת, החשובות פחות.
רפאל לא יכול היה להתנגד. אולם הוא
יכול היה לעשות ג׳סטה אבירית, שתבליט
לעיני כל את כוונת יריביו. לכן, מיד אחרי
קבלת ההחלטה, הכריז :״אני מקווה שהחברים
שפירא וורהפטיג באו עכשיו על סיפוקם,
וכבר לא בוער להם לחזור לממשלה
השומעים נהנו מן ההערה הפקחית. אולם
הם ידעו כי חל שינוי מכריע במצב. כוחם
של הרוצים לחזור לממשלה היה בעלייה,
וקרוב לוודאי שינצחו•
דת ביגיי ב׳ 11 ני צסנים
רבני ישראל יודעים שכדאי להיות אשכנזי.
כי בכל מקום בארץ, ללא יוצא מן
הכלל, מאורגנים עסקי הקודש כך: הרב
האשכנזי הוא הרב הרשמי של המקום,
ואילו הרבנים הספרדיים אינם נושאים אלא
תואר של ״רב העדה הספרדית״ במקום.
גם לא על התואר לבדו יחיה אפילו רב.
הרב האשכנזי, בהיותו רב המקום, מקבל
משכורת מלאה. הרבנים מבני עדות המזרח
מקבלים משכורות נמוכות וחלקיות. בישובי
העולים, למשל, מקבל הרב הספרדי מידי
הממשלה רק 60ל״י לחודש, מתוך תקרה
(כוזבת) שהסוכנות וועד המושב יוסיפו כל
אחד 60ל״י נוספות לרב כמדריך חברתי.
כדי לשמור על מעמד זה גם במקומות
בהם יש רוב מכריע לבני עדות המזרח,
קיימת שיטה מחוכמת. לאשכנזים בכל מקום
יש רק רב אחד — המטפל בפולנים ובגר־מנים,
ברוסים ובהונגרים, ללא הבדל מוצא.
ואילו בני המזרח פולגו רשמית בין עדות
רבות, אשר לכל אחת מהן רב משלה.
העקרון :״הפרד ומשול בכיפה.״
עץ חיים היא. אחד האנשים שהקדים
להבין את האפשרויות הטמונות במצב
זח היה ח׳׳ב מסא״י ישראל ישעיהו (שרעבי),

וממ $וזמו $0זז

המכונה ״ביג׳י של הספרדים״ .הוא סבר
בצדק כי עץ ההפליה הדתית עשוי להצמיח
פירות פוליטיים לכל מפלגה שתמהר לקטפם.
לכן, מדי שנה בשנה, הרים שרעבי את
קולו בויכוח על התקציב, דרש שריון זכויות
ומשכורות לספרדים. כל עוד היה מש־רד־הדת
ת סניף של המפלגה הדתית הלאומית,
היו אלה תביעות סרק. אך ברגע
שהמשרד נפל בירושה לחיקו של ביג׳י
האשכנזי, הרגיש ביג׳י הספרדי כי השעה
הגדולה הגיעה.
בשבוע שעבר הוציא ביג׳י הוראה למנהל
משרד הדתות, זנריל כתנא, להתחיל לטפל
בבעיה זו, מתוך מגמה לחסל את ההפליה.
אם יעלה בידי שר־הדתות־בפועל לחולל
שינוי רציני במצב זה עד לבחירות, עשוי
הדבר להנחית מכה רצינית על הדתיים הלאומיים
בריכוז עולי המזרח הדתיים.

פרסומת בד תי-ר צו־ ה
ההזמנה שהגיעה ל־ 22 ראשי הישיבות
בארץ הדהימה ברגע הראשון, הרגיזה ברגע
השני 22 .גדולי התורה, שכל אחד מהם נושא
את התואר רשכבה״ג (״רבן של כל
בני הגולה״) ,הוזמנו קצרות להתיצב לפגישה
ביום א׳ ,בשעה 11 בבוקר, במשרדו של
מר שמעון פרס, מנהל משרד־הבטחון, בקריה
התל־אביבית.
בעיני ״שמעון פרסומת״ נראה הדבר בלי
ספק כמיבצע־פירסום מוצלח. אולי אף ראה
את עצמו בתמונות העתונות, כשהוא מוקף
אלופי הדת ומטיף להם מוסר בענין גיוסם
של 1600 בעלי הכושר הגופני והגיל הנכון
מבין 5800 בחורי־הישיבה בארץ.
אולם בעיני הרבנים נראתה ההזמנה כ־

הזכויות 00 ורוונ.
• תחול כנראה תזוזה ביחסי ישראל־חכש. אחרי התמרדותו
של נשיא טוניסיה חביב בורגיבה בגמאל עבד אל־נאצר, יבקש המערב לעודד
הפגנות נוספות של אי־תלות מצד מנהיגים אפריקאיים בנשיא רע״ם. קשירת
יחסים דיפלומטיים בין ירושלים ואדיס־אבבה עשויה להיות אחד מצעדים אלה.

• לעומת זאת, צפויה הרעה מסויימת כיחסים עם כורמה.
משגחת בואשותו של שר הפית,ת מרדכי בן־טוב, שהיתה צריכה לצאת בימים
אלה לבורמה, נתעכבה, אחרי שראנגון הסבירה כי בגלל חילופי השלטון אינה
מוכנה לארח משלחת בדרג גבוה. החשש בחוגים המדיניים: שההתקררות עשויה
להיות תופעת־קבח•
--• צפויים שילומים מפולין. בארץ זו נשאר רכוש דלא־ניידי השייך
ליהודים שעלו ארצה, והמקבלים את דמי החכרתו באמצעות פרקליטים פולניים.
ממשלת פולין תחליט כנראה לרכוש את הנכסים הללו, תמורת מחיר נמוך,
תחייב את הבעלים הנפקדים למכור את רכושם.

• אם יועמד אלוך־משנה (״איסקה7׳) שדמי למשפט עלול

משפטו להיות למשפט פוליטי טענין כיותר. אלוף יגאל אלט,
מחבריו של שדמי, ילחץ עליו להעמיד קו הגנת, שיהפן לאמיתו של דבר
לכתב-קטרוג הסיכויים המשפטיים להעמדתו לדין: קלושים מאז. לכל היותר באשמת חריגה מסמכות,
כשהעונש המקסימאלי הצפוי הוא שלוש שנות מאסר.

• כל המפלגות תנסינה לט שוך לרשימות מועמדיהן שמות
מצלצלים, כדי לכפר על חוסר רעיונות. יתכן כי?נרי דבוטינסקי יופיע
ברשימת חרות, על אף הניגודים הרעיוניים החותכים, וקרוב לתדאי כי ברשימת
הציונים הכלליים יופיעו אליעזר ליבנה וכמה ממקורביו

• תנועת החרות לא תנסה למשוך קולות ערכיים כסתירות
הכאות. אף כי מנתיני חרות משוכנעים כי הם יכוליס לארגן סניף ערבי כמו
שאר המפלגות, תוך שימוש
באותם האמצעים, לא יעשו
זאת אלא אחרי הבחירות,
כדי שהדבר לא ייראה כטב־סיסיבחירות
ציני.

• מעתה ועד לבחירות,
כמעט כמוה
שלא יחולו העלאות
כמסים ישירים או
עקיפים. להיפן: פה ושם

אף יבצבצו סימנים של הו־רדת
המסים. את תוספת הכספים
הדרושה לאוצר, יגייס
לוי אשכול בעזרת מיל־חת.

אתה עשוי לשמוע
כקח־כ על רצונו
של נשיא כית-המש-
סט העליץ יצחק אול-
שן לפרוש מתפקידו.

ראה דוראדרה
חוצפה. שמעון פרס הוא בן .34 ראשי הישיבות
הם בחלקם בני 85 ,90ו־ ,80 ורובם
גרים בירושלים. החליטו הראשים ביניהם:
אפשר להביאם למשרדו של שמעון פרם
רק בעזרת המשטרה.
תותחים קלים. ראשי הישיבות הם
יהודים מנוסים, והם למדו מדורי דורות
כיצד להילחם בגזירות. הם לא גייסו עדיין
את התותחים הגדולים, כמו איצ׳ה־מאיר
לוין. אלה נשארו בעתודה למאבק הגדול
על עצם גיוסם של בחורי־הישיב: ת .לפי
שעה גויים רק חיל־החלוץ, מורכב מפועלי־אגודת־ישראל
בנימין מינץ וקלמן כהנא.
השניים מיהרו לדויד בן־גוריון• אחרי״״ש־שמע
את הענין, הבין ביג׳י כי נער־הזוהר
שלו לא הצטיין בטאקט רב. הוא הצדיק
את הרבנים, הטיל על מזכירו להודיע לשמעון
שיקבע מועד אחר לפגישה, וכי
יקיים אותה בירושלים עם משלחת מצומצמת
של שניים־שלושה מראשי־הישיבות הצעירים
יותר, שידברו בשם כולם.
הדתיים עמדו על כך שכל הפרשה תוש־תק,
מתוך טענה שהפרשה משפילה. אולם
מישהו סינן אותה לעתונות, עורר גל חדש
של זעם בישיבות. כאשר יתחיל הקרב האמיתי
— על תוכנית הממשלה לתת לבחו־רי־ד,ישיבות
אימון יסודי, להעבירם לחיל־המילואים
— יהיו שגי הצדדים חדורים רוח־

בחוגים המשפסיים ידוע על
המתיחות הקיימת בין נשיא
בית־המשפט לבין משרד המשפטים,
מאז מתן החנינה
לשלום רון. מתיחות זו
גברה עם היוודע הכוונה למנות
את חיים כחן לשופט
עליון. הכרזתו של כהן, כי
אינו מתכונן לפי שעת להחשר
פנוונז גזפיר
ליף את משרתו, באה, כנר־אה,
כדי לשכן את זעמו של הנשיא אולשו סל עצם רעיון המינוי.

• שוב תאיים הרבנות הראשית כהטלת חרם על תוצרתם
של כמה קיבוצים. הפעם יהיה זה בגלל סירובם של כמה ממשקי הקיבוץ
המאוחד לחתומ על יפוי־כוח לרבנות הראשית, המאפשר לה לבצע את עיסקת•
המכירה הפיקטיבית, הדרושה לשמירה על כללי שנת השמיטה. אם תסרב
תנובה להיכנע לדרישת הרבנים, שלא לקבל תוצרת חקלאית מאותם משקים,
עלולה הרבנות לאיים בהטלת חרם כללי על תוצרת תנובת.

• כמה מפקידי משרד המסחר והתעשיה צפויים כנראה

לפיטורים כעתיד הקרוב. יהיו אלה שרידי הפקידות הצ״כית, אשר הוכנסה
למשרד בימי פרץ ברנשטיין. הדחיפה לכן: חשש כי פקידים אלה מעבידים
אינפורמציה למפלגתם, כדוגמת הידיעה על מכתב פנחס מפיר לפקיד בניו־יורק,
בו ביקש 10 אלפים דולאר למפא״י.

• מעמדו של רמ״ח יעקכ נאש, דובר המשטרה ויד ימינו
של סהר, ירד כהתמדה. מפקדי המחוזות החדשים החלו להגשים את
הבטחתו של המפכ״ל יוסף נחמיאס, למנות דובר לכל מחוז — דבר המרוקן
את תפקידו הנוכחי של נאש מתוכנו. תפקידו השני של נאש, ראש לשכת
המפכ״ל, גם הוא מתרוקן, משוס שנחמיאס מינה את סמ״ז אליהו בן־פורת,
מי שהיה המשנה לממונה טל משרד המשטרה, לתפקיד עוזרו וגם העלה אותו
בדרגה, ותפקידו החדש של בן־פורת חיפף למעשה לתפקידו הישן של נאש.

• אם יוגשמו השינויים המנהלתיים והאישיים בהנהלת

תיאטרון ״זירה עתיד תיאטרון זה לההפן לתיאטרון המסחרי הראשון
בישראל, בו יהיו החוזים סס השחקנים על בסים של חוזה להצגה בודדת, מבלי
שלתיאטרון עצמו יהיה צוות שחקנים קבהב

קרב בראו*.

במדינה עתונות בעל המניות

ץ * 0פ

עם התקרב החורף שטפו
לבניכם ודברי הצמר הלבנים

מוצר להלבנת צמר, משי טבעי
וניילץ אשר הצהיבו. מחזיר
לצמר, משי וניילון את צבעם
המקורי - .איננומכבס
אלא

מלבין

ב״ב>ב> וו>ט״
ותתפלאו על לובנם
וצחותם כשלג.

בלבד !

בלינדה לי
כאלילת האהבה
בסרט הנפלא
אנווויסה התגלמות של אשד. מושלמת —
מושכת וחיננית

בקולנוע ״ צפון״ תל־אגיב
אוטובוסים 61 ,25 ,13 ,5 :

ם פ 1ל

ם י 1ח ד

להפסקת

נשירת שערות ומניעת קרחות

עונת הרחצה

מ אפ שר: ו .הפסקה מו חלטת של העשירה
.2הצמחת שער חר ש
א ח ריו ת ג מו ר ה -במקרה של
אי הצלחה, יוחורהכסף

הדביע יט

הגיעה לקיצה, אבל עונת הצי לום
נמשכת, אין זמן מתאים
יותר לצילום מאשר ימי הסתו
והחורף הבהירים והנעימים.
מיבחר מצלמות גדול מכל
המינים והדרכה חינם אצל

קד סטטיקוס

פ 1ט . 1בדנר

בהזהלתסרא. רובין. ביזקוססטיקא • ם ד 1פלם

חי פ ה, וחובהתלו נן 31

ת ל ; אכי ; 3ר חו ב פיעסקר - 2ט ל22128 .

התיאטרון הקאמרי מציג:

.מל אך האבן־
מאת קטיסרינגט
ע״פתומםוולף
ההצגה: פיטר

פריי

.בגלל חגורה־־
מאת בן ו. לוי
ההצגה: גרשוןפלוטקין

עתוני ישראל ממוינים בדרך כלל לשני
סוגים: עתונות תלויה, זו הנמצאת בבעלות
מפלגתית, ועתונות בלתי־תלויה, זו הנמצאת
בבעלות פרטית. אולם ישנם עתונים
מפלגתיים המנסים להסתתר באיצטלה של
עתונים בלתי־תלויים. אחד מהם הוא היומון
בשפה האנגלית ג׳רוזלם פוסט. לפני שבועיים
כינה השבועון היהודי הג׳ואיש אובזר-
בר הלונדוני, הנמצא בבעלות ההסתדרות
הציונית, והערוך בידי ג׳ון קמחי וכפוף
להשפעתו האישית של שמעון פרס, את ה־ג׳רוזלם
פוסט ביומון מפא״יי. כאשר מיהר
עורך הפוסט למחות על כך, השיב ה־אוברזבר
בפירסום שמות בעלי־המניות של
העתון ״הפרטי״ ,כפי שהם מופיעים בתיקי
רושם החברות.
הסתבר כי הג׳רחלס פוסט נמצא בבעלות
חמש חברות הסתדרותיות: סולל בונה, ניר,
המשביר הסרכזי, בנק הפועלים והסנה. חברות
אלה, אותן מנהלים למעשה אנשי
מפא״י, הן בעלות 23 אלף מניות רגילות
מתוך 31 אלף המניות של העתון, נוסף
לעוד ארבעת אלפים מניות בכורה. גרשון
אגרון, ראש העיר המפא״יי של ירושלים,
הוא בעל 2500 מניות רגילות, כשבידו גם
/0״ 25 מקולות ההצבעה, שניתנו לו כמיסד
העתון. חלוקה זו של המניות נותנת למפא״י
פיקוח מלא על הג׳רחלם פוסט ״הבלתי־תלוי*.
באותה
הזדמנות פירסם האובזרבר גם מי
הם בעליהם של שאר עתוני ישראל. לא היה
בפירסומים אלה כל גילוי סודות, אולם
התוצאה היתה תמונה מעניינת של האנשים
והחברות, המרכזים את מניות׳עתוני ישראל.
כיג׳י -שרת .10:1הארץ, למשל,
הוא בבעלות חברת הארץ, שמנהליה הם
גרשום שוקן, רעיהו ויוסף זימברג. הון
החברה מחולק לחמשת אלפים מניות בנות
לירה אחת, הנמצאות בידי שתי חברות-
החזקה. בעליהן של חברות אלה: גרשום
שוקן ורעיתו.
• דבר נמצא בבעלותה של חברת העובדים,
המחזיקה את רוב מניות היסוד
והמניות הרגילות. חלק קטן מהמניות נמצא
בידי הועד הפועל של הסתדרות העובדים,
חברת הסנה לביטוח, הועדה המרכזית לחינוך
ואדם בשם י. זלמן. לדויד בן־גוריון יש
מניה אחת, ולמשה שרת .10
• למרחב נמצא רובו ככולו בבעלותו
של הקיבוץ המאוחד, המסונף למפלגת אחדות
העבודה• ההון הרשום מורכב מ־ 4מניות
יסוד א׳ 3 ,מניות יסוד ב׳ ו־ 9,986 מניות
רגילות. כל המניות הרגילות הן בידי חברת
היסוד של קרן הקיבוץ המאוחד 4 .מניות
היסוד א׳ הן בידי הקיבוץ המאוחד באופן
ישיר ואילו שלוש מניות היסוד ב׳ מחולקות
בין שר התחבורה משד, כרמל, חבר קיבוץ
נען, ח״ב נחום ניר, ושמואל חורש. שלושה
אלה הם בין שבעת מנהלי העתון, כשבידיהם
490/0ממניות ההצבעה.
• לעל המשמר יש הון מניות רשום
בסכום של 1800ל״י. ההון מחולק בין
1760 מניות רגילות ו־ 40 מניות יסוד. כמו
בחברת למרחב, אין לבעלי המניות הרגילות
זכות הצבעה. אולם המניות הרגילות רשומות
על שמותיהם של 5מחברי הקיבוץ
הארצי, שבידיהם נמצאים גם 36 מניות
יסוד. החמישה הם שר הפיתוח מרדכי בג־טוב,
יצחק בר־חיים מיד מרדכי, מאיר עמית
מבית־זרע, אליעזר פרי ממרחביה, וס. שופטי
מרמת־השופט. עמית ופרי הם גם מנהלי
העתון. שלושה מנהלים נוספים הם אשר
לנדאו מיד מרדכי, שלמה ירובסקי מבית
זרע, ויוסף קרני.
• קול העם הוא בבעלותם של שלושה
מחברי מק״י: ח״כ אסתר וילנסקה, ד׳׳ר וול-
פגנג ארליך, וסלבד( ,אשתו של ח״כ שמואל
מיקונים) ,שאלף מניות העתון מחולקות ביניהם
שוד׳ בשוה. שלושה אלה הם גם
מנהלי העתון.
• חרות נמצא בבעלותם של שמונה
חברי תנועת החרות, המחזיקים את מניות
היסוד: ח׳־ כ יוחנן באדר, ח״כ חיים לנדאו,
איש מעריב ורביזיוניסט ותיק שלום רוזנפלד׳
דויד טהר, דויד גרוסברג, זאב אלטשו-
לר, יוסף ויניצקי, עורך העתון לשעבר,
ומאיר כהן. אולם לחברה יש עוד ארבעה
מנהלים. שום החלטה אינה יכולה להתקבל
בהעדרם של יותר משניים מתוך השמונה.
• הצופה הוא עתון בעל הון רשום
של 18ל״י, המורכב מ־ 10 מניות יסוד
ושמונה מניות רגילות• לאיש אין יותר
מאשר מניה אחת. ארבעה ממחזיקי 10
מניות הבכורה נפטרו. ששת הנותרים הם

חעמס חזה 1100

רבנית פרטי ושפעה מילדיה
מי יצילנו מרעב?
ח״כ מנחם גניחובסקי, ח״כ משה קלמר,
ראש מחלקת העליה של הסוכנות היהודית
זלמן שרגאי, דניאל סירקיס (חותנו של
שחקן הבימה אהרן מסקין) ושני פקידי
מרכז המזרחי. לשר הדתות לשעבר משה
שפירא יש מניה רגילה אחת.
• הפוקר מוצא לאור על־ידי חברת
השחר, שמנהליה הם ח״כ ישו׳אל רוקח,
אחיו יצחק רוקח, איש התאחדות האיכרים
צבי איזקסון, אהרון גולדשטיין, בעל חברת
עצמון ברוך רוזן, עורך־הדין סלו חילף,
דויד פיגנברג, שמעון אלמן וחיים מבורך —
קואליציה בין ראשי האיכרים ומפלגת הצ״ב.
ההון מחולק בין 15 מניות יסוד ו*9,985
מניות רגילות. לחמישה־עשר הבעלים של
מניות היסוד יש ס/ס 50 מזכויות ההצבעה.
אולם אם שני שלישים מבעלי מניות היסוד
מצביעים יחד, מתעלמים מהצבעת השליש
האחר, וקולותיו שייכים לרוב• חשיבות שיטה
זו נובעת מההרכב המיוחד של בעלי
מניות היסוד 7 :מהן שייכות לחברי פרדס
סינדיקט. כל שאר בעלי מניות היסוד מתו,
כך שלמעשה מנהלים ראשי פרדס סינדיקט
את הבוקר. לפרץ ברנשטיין, עורך העתון
ויושב־ראש מפלגת הצ״כ, יש רק 150 מניות
רגילות, בעוד שליוסף ספיר וליוסף סרלין,
שני שליטי הצ״כ, אין אף מניה.
• מעריכ מנוהל למעשה בידי מחזיקי
20 מניות היסוד שלו. מחציתן נמצאת בידי
עובד בן־עמי, ראש העיר הצ״כי של נתניה
לשעבר 10 .הנותרות היו תחילה בידי
עזריאל קרליבך, הועברו עם מותו לידי
עורכו הנוכחי של העתון אריה דיסנצ׳יק.
המנהלים — עובד בן־עמי, אריה דיסנצ׳יק
ושלום רוזנפלד. מ־ 2150 המניות הרגילות
של העתון נמצאות שוב 450 בידי עובד
בן־עמי 450 ,אחרות היו בידי שמואל חפץ
המנוח. ל־ 188 חברי הקואופרטיב של מעריב
יש 1161 מניות רגילות.
פיתוח האיש שהעלה חר בידו
הגבר הנמוך והרזה נראה כגרמני לכל
דבר. הוא מדבר גרמנית בניב המיוחד של
בוואריה. בעומדו בבית־המלאכה שלו, הוא

דומה לבעל־מלאכה גרמני אופייני. אולם
חננא מוסמאר הוא ערבי נצרתי.
את שפתו הגרמנית רכש בבית־הספר
שנללר. כששיבחו מוריו הגרמניים את מלאכת
ידו, וביחוד את הפסלים שפיסל מחימר,
החליט מוסמאר שזה יעודו בחיים.
אחרי שהקדיש כמה שנים להוראה נסע
למינכן, גרמניה, התמחה בקרמיקה. הוא
חזר מומחה.
בדרך להגשמת חלומו פעל מוסמאר ביסודיות
גרמנית. הוא נשא לאשר, את
ג׳וליה קוטטנדי נצאר, בת מנהל הטאבו
של נצרת (וקרובת משפחה של מנהיג
המפלגה הקומוניסטית הירדנית) ,אותה הכיר
כשלימדו יחד באותו בית־ספר. הוא חקר היכן
נמצאות קרקעות המכילות את חומר־הגלם
לכלי־חרס, רכש לבסוף שטח של 16
דונם בעין.אל־קצב, גבעה נטושה המשקיפה
על נצרת•
״לצורכי הציפור״ .מוסמאר לא ידע
עברית, ועל כן גם לא ידע מה משמעות
המלה ״פיתוח״ .הוא עסק במלאכתו ללא
אידיאולוגיה מתאימה. בגבעה הצחיחה, שלא
היו בה חשמל ומים, הקים צריף למשפחתו,
שתל עצי־פרי לרוב, הקים בית־מלאכה לכלי־חרס,
לפי המתכונת שלמד בגרמניה.
עסקיו שיגשגו. ללא תקציב פיתוח וסובסידיות,
פיתח ייצוא רציני לקפריסין. הוא
העסיק פועלים, הקים לעצמו בית נאה,
הפך את אחוזתו לפינת־נוי. לפי מיטב המסורת
הגרמנית, הנחיל את אומנותו גם לבניו,
שהפכו כולם מומחים מובחרים. בערבים
ישב מוסמאר מתחת לעציו, כבעל
בעמיו, מרוצה ממלאכת חייו.
אלא שבינתיים נכנסו גדודי צה״ל (ללא
קרב) לנצרת, מוסמאר הפך אזרח במדינת
ישראל. במדינה נוצרה אידיאולוגיה מגובשת
של פיתוח. אחת מאבני־היסוד של אידיאולוגיה
זו: פיתוח הוא מה שנעשה על־ידי
יהודים. מה שנעשה בידי ערבי, אינו יכול
להיות פיתוח.
לכן, ביום בהיר אחד, הפקיעה הממשלה
את כל 1200 הדונם של הגבעה ״לצורכי
הציבור״ .הציבור, במקרה זה, היה מורכב
מעולים חדשים מפולין, אשר הממשלה
הקימה להם שיכונים. בצד השיכונים רצתה

דחפור ״סולל־כונה״ הורס עץ בגינת מוסמאר
אל יתהלל הורס כמפתח

הממשלה להקים מפעלים פרטיים, שיעסיקו
את הדיירים החדשים• התושבים הערביים
המעטים של הגבעה קיבלו בדואר הוראה
לפנות את השטח תוך שבוע ימים.
הפדל של מיליון ל״י. תושב אחד
לא הסכים• משום־מה סבר מוסמאר הקשיש
( )58 שצורכי הציבור אינם מחייבים את
הריסת המפעל שפיתח הוא. השיכון היהודי
הוקם במרחק מה מאדמתו, ולא נראה
למוסמאר כי יש להרוס מפעל פרטי ערבי
כדי לתת את האדמה למפעל פרטי יהודי.
אנשי הפיתוח רגזו על אי־הבנה זו.
לגביהם היה זה מובן מאליו כי כל הטעם
בהקמת הקריה היהודית של נצרת הוא ליצור
שטח טהור מערבים. הימצאו של ערבי
אווד, בלב השטח המוקצב לקריה, נראה
להם כחילול־הקודש• הם התרגזו עוד יותר
כאשר הגיש מוסמאר בקשה לצו־על־תנאי
בבית־הדין הגבוה לצדק. שמאי עברי מחיפה׳
שנקרא על־ידי פרקליטו, העריך את
ערך הנכס המופקע ב־ 947 אלף ל״י —
כ־ 930 אלף ל״י יותר מן ההערכה הממשלתית•
ימים
מעטים אחרי שבית־הדין החל מטפל
בענין, הופתעו בני משפחת מוסמאר מרעש
מוזר בשעת ארוחת־הצהריים. כשקפצו החוצה,
נדהמו לראות בולדוזר כבד של
סולל־בתה הורס את גדר אדמתם ועולה
על עצי הפרי.
מוסמאר שלף את מצלמתו העתיקה, החל
מצלם את ההריסה, כמוצג לבית־המשפט.
״אתם מצלמים בשביל עבד אל־נאצר!״ צעקו
הפועלים היהודים, וזנקו לעומתו כדי למנוע
את הדבר• בינתיים רץ הבן למשטרת
נצרת, נתקבל, לדבריו, בשאלה :״מה יש
למעלה, יא כלב?״ המשטרה הגיעה למקום
— ואסרה את בני משפחת מוסמאר. כשהובאו
אלה לדין בעוון התקפת הפועלים,
זוכו כולם על־ידי השופט, שקבע שאינו
מאמין לא לשוטרים ולא לפועלים. קכע
השופט: זכותו של מוסמאר היתה לצלם
את הבולדוזר.
הכולדוזר החוזר. מאז היתד, זאת
הצגה כמעט קבועה. בית־המשפט העליון
ציווה על רשות הפיתוח להתפשר עם המבקש
ולהקצות לו חלקת־אדמה שוות־ערך.
אך בינתיים פרץ הבולדוזר שוב לאדמת־המריבה,
שוב אסרה המשטרה את משפחת
מוסמאר, שוב הופסקה ההריסה אחרי התערבות
עורך־דין•
לפי התכנית, תימסר אדמת מוסמאר ל-
בית־החרושת צ.ד ,.המקים מפעל בקרית־נצרת.
טען השבוע מוסמאר, בגרמנית, בעומרי
יחף ליד הגדר ההרוסה :״בית־החרושת
צ.ד. יביא חומר גלם מחוץ־לארץ, ויעסיק
כמה עשרות פועלים. לי אין צורך בחומר
גלם• האדמה הזאת כולה, עד לעומק של
עשרה מטרים, מהווה חומר־גלם לתעשית
קרמיקה. אם ישווקו את התוצרת שלי, אני
יכול להעסיק ארבעים פועלים ולתת להם
למאות פיות, בלי שום סובסידיה. האם זה
לא נקרא פיתוח?״

ללא בישול !
רק להוסיף מים !
ערבבו תנבן הצנצנת באו ת ה
כסות סי
ר 1.סיפו עו דכף סיס ובחטא
עדשתתק בל דיסד. חרקה.

ח 1מוס־־ טחינה
מיו צרבתנאים הי גיניי ם
במפע לי!

תוצרת מזון א׳ י בע־־מ
חיפה.

ד ר כי אד ם
אשת הקוסם
ברחבי המדינה הפכה פרשת הרב הקוסם
ברטי לבדיחה לאומית :״מי מכיר את הרב
מעקיר?״ שרה רביעית מועדון התיאטרון
בתוכניתה שכודנה נגד הדתיים. אולם בצריף
המעברה הגדולה שבעקיר, לא היתד, השמחה
שורה כלל ועיקר. שושנה ברטי ( )36 ועשרת
ילדיה׳ בגיל 17 ועד חצי שנה, נשארו מחו-
סרי־כל עם מעצר אביהם הרמאי.
השבוע, אחרי חצי שנת מאסר של בעלה
בכלא מעשיהו ואחרי אשר כל מאמציה
להשיג קיצבת סעד מתאימה עלו בתוהו,
סיפרה שושנה ברטי לכתב העולס הזח:
״כשלקחו את בעלי נשארתי בלי אף
פרוטה. יש לי עשרה ילדים. הגדולה, אסתר
בת ,17 לומדת בגמנסיה והקטנה בת־שבע
בת ששה חודשים. הילדים שלי רעבים ללחם.
אין להם מה ללבוש, אין להם כסף
לספרים ולמחברות. מה אני אעשה?״
שושנה ברטי התחתנה עם בעלה יוסף
לפני 19 שנה בעדן. אנאלפבתית, חסרת־ישע
ורעבה ללחם, היא מבקשת עזרה מבלי
שתיענה :״פניתי למשרד המשפטים. השר
השיב לי כי המליץ לנשיא על חנינה. אחרי
כן קיבלתי תשובה שהנשיא לא מצא מקום
לחנינה.״
שואלת שושנה ברטי, כשילדיה כרוכים
סביבה, לבושים סחבות ורעבים ללחם :״מ׳
מה אנחנו נחיה? לשכת הסעד נותנת 75
ל״י ל־ 11 נפשות. בבית־הסוהר אמרו לי
שאינם יכולים לעשות כלום, כשעשינו שביתה
בירושלים אסרו אותנו ואמרו שיאסרו
את בעלי לשלש שנים נוספות. מה אני צריכה
לעשות?״

1צנ צנ ת = 4מנו ת

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים :
הרשמו עודהיום לקודם ל

קצרנות

עברית ו/או אנגלית

(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג 0 1 1 £ 0 0
בת״א: אצל ח. בר־קמא. נורדון 5
בחיפה. :במעלה״ ,שמריהו לוין 30

הצלחה מובטחת!
העולם חזה 1100

בכורינה המשק שותפות כדיכטגשטיין
בנמל חיכו המעריצים. צי של מכוניות
פאר המתין על הרציף. מן ד,אוניה ירד
אדם נמוך ורזה, כשכל צעד מצעדיו מעיד
על הכרת ערך עצמו .״לא נמסור את סולל
בונה,״ אמר הלל דן לכתבים שעטו עליו.
צי המכוניות הפליג אל הכרמל. במסיבה
מפוארת חגגו מנהליו המתפטרים של המשק
ההסתדרותי את שובו של מנהיגם.
למחרת הגיע תורן של ההכחשות. בקול
רפה מילמל הלל דן כי איש מבין הנוכחים
על הרציף לא הבין למעשה את אשר הוא,
הכל־יכול לשעבר, הכריז בקול צלול שלא
נתן מקום לספיקות• הגירסה החדשה: הוא
וחבריו לא יזנחו את עבודתם למען ההסתדרות
ולמענה בלבד.
היתד, זו הכחשה אשר קשה היה להאמין
לה. שובו של הלל דן נתן מקום לדאגה,
לכל אלה שעסקו במלאכת פיצול מפעל הענק
וסילוק מנהליו הקודמים. ראשון ל־דואגים
היה פנחס לבון בעצמו. המזכיר
הכללי של ההסתדרות ומקורביו החליטו
להנחית מהלומה נוספת על המנהלים הקודמים,
אשר שובו של הלל דן חיזק את
מעמדם. הנשק: סידרת מאמרים מוחצים ב־הארץ,
חתומים בידי שבתאי (״סבי׳*) סבת.
שותפות כשוויץ. גילוייו של סבת
היו מדהימים באמת. המדהים ביניהם: הספור
על השותפות עם חברת פינמרקו ה־שמיצית.
לדברי
טבת נכנס הלל דן לשותפות עם
בעל־הון אמריקאי בשם נתן קלאצ׳קין, בעל
חברה פיננסית שוויצית בשם פינקרקו, ראשי
התיבות של פינאנס־טרייד־קורפורישן.
את העיסקה עשה הלל דן בשם סולל
בונה, תוך כדי שימוש בסמכויותיו לחתום
בשם החברה. למטרת השותפות העביר
לשוויץ סכומים גדולים במטבע זר, שהצטברו
לזכות סולל־בונה בבנקים זרים, מעבודות
שנעשו בחוץ־לארץ. בעזרתה של
השותפות בפינסרקו רצה הלל דן לפתח
עבודות נוספות בחוץ־לארץ, כשפינטרקו תדאג
למימונן, לבעיות האשראי שלהן ולכל
עניני הכספים והעברותיהם.
הלל דן חולה. כל עיסקת פינטרקו,
מוען טבת, נשארה בגדר סוד מוחלט לכל
שאר חברי ההנהלה של סולל־בונה׳ כשם
שהוסתרה מעיניהם של פקידי משרד האוצר,
שלפי החוק חייבים לאשר מלכתחילה שותפות
מעין זו.
לבסוף, אחרי תקופת פעילות קצרה של
סולל־בונה בפינסרקו, הכל באמצעותו הבלעדית
של הלל דן, נודע הדבר לאוצר. פקידיו
הטילו — בסוד כמוס — קנס אדמיניסטרטיבי
בסד 30 אלף ל״י על סולל־בונה.
הנקודה המעניינת בכל הספור: בתקופה בה
הוטל הקנס היה הלל דן חולה. כדי לא להרגיזו
ולהרע את מצב בריאותו, הסתירו
שאר חברי ההנהלה מאזני דן את עובדת
הטלת הקנס ותשלומו, על עבירתו הפרטית,
שנשמרה בסוד מפניהם.
גילויים כעתיד. פרשה דומה גילה
טבת בעיסקה שלא יצאה לפועל: רכישת
בנק לצרכי סולל־בונה. לדבריו ייפה הלל
דן את כוחו של אחד מנאמניו, מאיר גירוז,
לברר בהנהלת הבנק אגרובנק אם הוא ניתן
לרכישה. כשהחל גירון בגישושיו, גילה
להפתעתו כי מתחרהו של הלל דן — הלל
כהן, שגם הוא חבר הנהלת סולל־בונה —
ניסה לבצע את העיסקה לפניו.
בין השיטין מתגלים פרטים נוספים על
עיסקותיו המסועפות של סולל־בונה, בהנהלתו
של הלל דן: חברת סול־נור, חברת־בת
של סולל־בונה, שותפת בחברת הדלק
יונייסד פטרול׳ הרשומה בנסיכות ליכטנשטיין.
למקרא
גילוייו של סבת לא יכול היה
להיווצר ספק, כי מקורם טמון במקום אחד
בלבד: תיקי החקירה והידיעות של לבון
ושותפיו למיבצע פירוק סולל־בונח

מ שטרה
לילות לילו
אילו יכול היה ג׳ובני בוקצ׳יו להסתובב
בחודש האחרון ברחוב בן־יהודה בתל־אביב,
היה ללא ספק מוסיף עוד סיפור לסיפורי
הדקמרון שלו. גיבוריו של הסיפור היו
שניים׳ היא והוא. היא: לילי, יצאנית קטנה
הדומה מאוד לג׳וליטת מסינה, כפי שהופיעה
בלילות קביויה׳ בעלת שיער בלונדי צבוע

ומבטא צרפתי. הוא: סמל משטרה מצטיין,
יליד מרוקו.
ערב אחד הגיעה לילי מרחובות, עיר
מגוריה, לרחוב בן־יהודה כדי לצוד לקוחות.
היא קיללה את השומרים שהסתובבו בניידות
ברחוב, שילמה חצי לירה לילד בדי
שינפץ את מנורת הפנס באחד הגנים בסביבה,
לשם תוכל להביא את לקוחותיה.
אולם כבר בתחילת הערב החלו צרותיה
של לילי. כשהיתה בחברת הלקוח הראשון
בגן, מתחת לפנס המנופץ, הבחינה לפתע
בשוטר המתקרב לעברם .״זה הסוף,״ חשבה.
לילי וכבר ראתה בעיני דמיונה את תא־המעצר,
בו תבלה את 48 השעות הבאות.
השוטר׳ שענד על שחזלו סרטי סמל, ניגש
ישר אליהם. הוא האיר בפנס אל פני הגבר,
ביקש ממנו תעודת זהות. אחרי שעיין בה
הפליט קצרות :״תסתלק מכאן מיד הגבר
לא הביס אפילו בעיני לילי׳ נשא את רגליו
והסתלק.
פגישה כגן. לילי נשמה לרמחד״ אם
סמל המשטרה לא עצר את הלקוח, אות הוא
כי אינו עומד להביאה למשפט. גם הסמל
עצמו נעשה לפתע אדיב מאוד. הוא חייך
אל לילי ואמר :״מה בעדן?״ ״תשלם כמו
כולם ותקבל,״ השיבה לו לילי.
סמל המשטרה לא רצה לשלם, לילי לא
רצתה לעבוד חינם. כאשר ראתה כי אין
ביכולתה להפטר ממנו, שאלה :״עד איזו
שעה אתה עובד היום?״
״עד אחת,״ השיב הסמל.
״טוב, אז אחכה לך כאן ב־,12״ הבטיחה
לו לילי.
במשך הלילה שכחה לילי לגמרי על הפגישה
שקבעה עם סמל המשטרה. אולם
כאשר חזרה לגן ברבע ל־ ,12 ראתה את
הסמל ממתין לה .״רק עוד לקוח אחד ואני
שלך *,הבטיחה לשוטר. הוא היה די סבלני,
הסכים להמתין. אולם לילי לא הלכה להביא
עוד לקוח. היא ניגשה לטלפון, טילסנה
למשטרה :״יש לי פגישה עם סמל משטרה,
תבואו!* היא חזרה לגן.
בכל האמצעים שבידה ניסתה לילי לעכב
את סמל המשטרה. כאשר, כעבור רבע
שעה, פרצו לגן שלוש קבוצות שוטרים,
בראשותו של צייד־היצאניות של משטרת
תל־אביב סמל ראשון יונה סירקיס, הם
מצאו את חברם לתפקיד יושב על הספסל
ללא מכנסיים.
הסמל ולילי נלקחו למשטרה .״רחמי עליו,
יש לו אשה ושני ילדים,״ ביקש אחד
השוטרים מלילי. היא לא שוכנעה :״כמעט
לכולנו יש בעלים וילדים, האם הוא ריחם
פעם עליהם?״ סמל המשטרה הועמד לדין
משמעתי, הורד בדרגה. לילי חזרה לרחוב,
שילמה חצי לירה לילד, כדי שינפץ
את מנורת הפנס בגן, שתוקנה בינתיים.

חקלאות
א אין אד רימה
בישראל מגדלים 50 מיני ירקות. אחד ד׳נ־חותים
מביניהם הוא שעועית־לימה. הירקנים
לא רצו לגדלו והצרכנים לא רצו לאכול אותו
במיוחד. מצד שני׳ הקטניות וביניהן השעועית,
ידועות כגידולים מועילים לקרקע
ומזינים לאדם, בשמשם מקור זול לחלבונים.
במצב זה, היד, ברור למשרד החקלאות כי
יש לעשות משהו. לכן הוחלט בין השאר,
שיש ללמוד מארצות אחרות. למטרה זו נשלח
מנתם בר־דרומא, מנהל המחלקה לפלתה
וחבר קיבוץ יבנה, לסיור השתלמות באר־צות־הברית
ובאירופה. בר־דרומא מצא להפתעתו,
כי שעועית הלימה היא מאכל פופולרי
וטעים בארצות־הברית, וכי שם מכינים
שימורים מגרגרים ירוקים ורכים —
לא מן השעועית הצהובה היבשה.
בר־דרומא חזר מצויד בידיעות וכמה קופסאות
שימורים אמריקאים. התוצאה: נזרעו
כמה שטחים בשעועית ונתקבלו יבולים טובים;
בתי־החרושת לשימורים שמחו, מצידם,
לנצל את המכונות לעיבוד אפונה, העומדות
בטלות בקיץ, לשם הפנת שימורי לימה.
השבוע תמכרנה הקופסאות הראשונות של
לימה ירוקה בשוק. יחד עם הקופסאות
יחולקו מתכונים, לפיהם אפשר לאכול את
הלימה הירוקה כמות שהיא ואפשר, לדברי
מדורי כלכלת הבית של משרד החקלאות, להכין
ממנה מאכל ספרדי מתובל, גולש בשמנת
או מאפים למיניהם. אם יתגשם חלומם
של אוהדי הלימה, ישב באחד הימים
,האזרח הישראלי לארוחה אשר תיפתח בסלט
לימה עם מיונית, תימשך במנה עיקרית של
(המשך בענווד )16

בעוד התלמידים מארגנים שיטה של חינוך

דמה שוב

ך• אלפי כתים, ליד שולחן ארוחת
•4הצהרים, הבוקר והערב, נשמעו השבוע
המילים הקשות ביותר שהושמעו מפי הו־רים
בנוכחות ילדיהם, נגד מוריהם. במש־רדים,
סיפרו הורים לחבריהם־לעבודה על
מר גורלם ועל הילדים המתהלכים זה
השבוע השלישי בלא לימודים. באסיפות־הסברה
הסבירו מרצים משעממים את דבר
הבגידה הלאומית הגדולה, שהמורים התיכוניים
בוגדים במולדתם. במאמרים נרגשים
בעתונות הקואליציונית, כונו המורים
כ״חסרי אחריות״ ,כאלה הנותנים ״דוג־מה
בלתי חינוכית״ לתלמידיהם.
בדירה פרטית, ברחוב ריינס בתל־אביב,
בין קריאת־טלפון אחת לשניה, ישבו השבוע
נציגיהם הנבחרים של 1500 מורים תיכוניים
שובתים, חיכו שיקראו להם לפגישה עם
נציגי משרד החינוך .״מה מתנפלים עלינו?״
התמרמרו נציגי המורים ,״הרי לא שמעו
עדיין רישמית מה אנחנו רוצים.״
כי שביתת המורים התיכוניים, אשר שיתקה
את כל בתי־הספר התיכוניים במדינה,
היא שביתה מוזרה ביותר. אין היא שביתה
להטבת תנאי־עבודה בלבד׳ כמאות שביתות
אחרות הפורצות ומסתיימות ברחבי המדינה
מדי שנה בשנה. זוהי שביתה, שתביעותיה
הן רחבות הרבה יותר: תביעה יסודית:
חופש ההתאגדות המקצועית.
משרד החינוך ופקידיו אינם רוצים לבוא
בדברים עם המורים השובתים ונציגיהם, שנבחרו
בכינוס ארצי של תעדי המורים בבתי־הספר
התיכוניים .״הם אינם מכירים בנו
בכלל,״ אמרו השובתים ספק בחיוך, ספק
באי־הבנה מהותית של עמדת משרד החינוך,
״הם מתעקשים לנהל את המשא־ומתן עם
נציגי מרכז המורים והגננות• זהו המצב.״
היה זה מצב מוזר ביותר .״יש לנו כאן
פירמידה הפוכה ואנחנו בקצה הפירמידה,״
ניסה להסביר כבירי, מורה תתיק למקצועות
ריאליים ומראשי השובתים ,״בכל מדינה
אחרת מושתתים המוסדות הנבחרים של
המורים על בסים רחב של מורים תיכוניים
ואוניברסיטאיים, ורק אחריהם באים המורים
העממיים. אצלנו, להיפך: המורים העממיים
והגננות מהתים רוב מכריע בהסתדרות המורים•
אנחנו מהווים בה שמונה אחוזים
בלבד. הבחירות הן יחסיות. יוצא שאת עניני
הצורים התיכוניים, כולם בוגרי אוניברסיטאות
ובתי־ספר גבוהים, מנהלים מורים
בעלי השכלה פחותה יותר, או גננות״.

שתי מלחמות

י די להככיד על הקשיים הארגוניים
,של המורים התיכוניים, הוסיף להם

מורה לתנ״ן־

האיגוד המקצועי המפא״יי של ההסתדרות
קושי מורכב עוד יותר, מכביד פי כמה.
ראשי האיגוד המקצועי הכריזו על עקרון
ההצמדה של משכורות המורים התיכוניים
למשכורות המורים העממיים .״אנחנו איננו
מתנגדים שמורים עממיים יקבלו ׳משכורת
גבוהה יותר,״ הסבירו ראשי השובתים ,״היא
בהחלט מגיעה להם. אם יקבלו משכורת
כזו, תעלה בוודאי רמת ההוראה העממית
במדינה. אך מעקרון ההצמדה יוצא שכל
העלאה שתינתן לנו תביא בהכרח להעלאה
אוטומאטית למורים העממיים. ממצב כזה
מפחד האוצר. משום כך נתנו ראשי האיגוד
המקצועי הוראות ברורות לראשי מרכז
המורים, עושי דברם, לצאת נגד השביתה.״
המורים התיכוניים ניהלו איפוא מערכה
בשתי חזיתות: מלחמה במשרד החינוך ובאוצר׳
ומלחמה באיגוד המקצועי הכל־יכול.
״הם מנסים לשבור אותנו. יתכן שגם יצליחו.
אין לנו קרנות שביתה ואין לנו מנגנון
למאבק ממושך. אולם התוצאה תהיה
אחת: השביתה הנוכחית, אפילו אם תכשל,
רק תגביר את ליכודם של המורים התיכוניים
ותבסס את ארגונם הנפרד,״ סיכמו
השובתים.

הצד השני שד מטבע השכר

ת מעמדו הנחות של המורה ה-
תיכון במדינה אין צורך להוכיח באותות
ומופתים. המשפטים הפשוטים אומרים
את הכל, מה עוד שמספרים אלה הוצאו
מתוך הטבלאות הרישמיות שהגיש משרד
האוצר לחברי הכנסת, בדברי ההסבר שלו
להצעת התקציב לשנת .1958/9מספרים אלה
אומרים בתכלית הפשטות:
משכורת היסוד של בוגר האוניברסיטה
העברית בירושלים, אשר ילך לעבוד במחלקה
ממשלתית כלשהי תגיע, בשיאה,
לסכום כפול ממשכורת חברו׳ שילך להוראה
תיכינית ויסיים 21 שנות הוראה בבית־ספר
תיכון•
מהנדס בשיא משכורת היסוד שלו, למשל,
יגיע ל־ 415ל״י. חברו שיעדיף להיות
מורה במקצועות ריאליים באחד מבתי־הססר
התיכוניים במדינה׳ יקבל אחרי 21 שנות
עבודה 280ל״י לחודש.
זהו רק צד אחד של מטבע השכר. מהנדסים
יכולים לעלות מדרגה לדרגה, לעבור
מתפקיד לתפקיד, מעבודה מינהלית לעבודות
מחקר, או לתפקידי פיקוח. אצל מורים
תיכוניים, בישראל הקטנה, אפשרויות הרחבת
האופקים קטנות ביותר.
חבריו של המורה התיכוני יוכלו לצאת
למסעות השתלמות בחוץ־לארץ, על חשבון

הפן רפי ולדן (שמאל) ,תלמיד הכיתה השמינית בבית־הספר
התיכון הממלבתי־דתי. הכיתה המקבילה מצאה פתרון
אחר, ניצלה את שביתת המורים ליציאת לשבוע עבודה ולימודים בכפר הדתי בני־דרום.

!צג׳ ,הגש נו תפודים התיכוניים הממורמרים את שביתחס הגדולה

רו המור•?, פחות אחרת.״

משאוכל

להשתכר

בעבודה

קלה

1500 משפחות מחכות בכית

שנלמד כבר, לקראת בחינות הבגרות. בתמונה נראות תלמידות
השמינית הריאלית של בית־הספר התיכון העירוני ג׳ בתל־אביב,
בשעת שיעור רציני בכימיה, אותו העבירה להן בת כיתתן בת ה־16
פנינה זלצר (למעלה משמאל) .הבנות שמרו על הסדר והמשמעת.

וןי ״ ״11 1אחדי שלושת שבועות של הפי
1 1 סקת לימודים חזרו השבוע תלמידי
השמיניות אל ספסלי הלימודים — ללא מורים. הם אירגנו
בעצמם את הלימודים, לא למדו חומר חדש אך חזרו על חומר
המוסדות המדעיים והחברות המסחריות בהן
ולמענן הם עובדים, בעוד שהמורה התיכוני
יהיה רתוק אל דוכן ההוראה במשך כל
שנות עבודתו. מערכת החינוך התיכונית
בישראל היא כה קסנה, עד שאפשרויות
העברה מתפקיד הוראה לתפקיד אחר, כמו
הנהלה או פיקוח, הן מועטות ביותר, משום
שמספר המשרות מסוגים אלה הוא זעום.
האמצעים הכלכליים מכתיבים גם את המעמד
החברתי, ביחוד במציאות החברתית
השורה כיום במדינת ישראל. משכורתו
הזעומה של המורה, הזדקקותו לעבודות
גוססות ביום ובלילה, יוצרות גם את מעמדו
החברתי, שהוא בהכרח נמוך יחסית ממעמדו
עול בעל השכלה מקבילה לשלו, המתפרנס
ממקצועו, במוסד ממשלתי או בחברה מסחרית.
״בחו״ל,
ובמיוחד באירופה,״ טוענים ה־

שובתיס כשהוכחות בידיהם ,״שונה המצב
לחלוטין. מעמדו החברתי של המורה הוא
איתן. בחברה מוכרים המורים כעילית שבה.
דה־גול מתפאר בכך שהוא בנו של מורה
תיכוני. גי מולה מודיע ברבים שמקצועו הוא
מורה לאנגלית בבית־ספר תיכון...״

רמה דחיות מורה?
^ ניזוק הראשון, ומבחינה ציבורית
1 1גם היחיד, הוא המדינה ועתידה. המשכורת
הנמוכה של המורים מונעת ומעכבת
זרימת כוח־אדם מקצועי ובר־השכלה אל
מקצוע ההוראה התיכונית. בבתי־ספר תיכוניים
רבים בערי״השדה ובמושבות מלמדים
מורים חסרי־השכלה אוניברסיטאית. בבתי-
הספר הגדולים הנמצאים בערים הגדולות

עובדים המורים התיכוניים מספר שעות גדול
יותר מן הנדרש מהם לפי תנאי העבודה,
בתנאי שעות נוספות.
בצורה כזו מאבד המורה חלק מכוח עבודתו,
שהוא זקוק לו אחרי שעות העבודה
הרגילות. הוא אינו יכול להתמסר לבדיקת
עבודות הבית, להכנת השיעורים שהוא חייב
להעביר ביום המחר, להתעמק במקצוע בו
הוא מלמד ולהרחיב את ידיעותיו, בהתאם
לחידושים הרבים שהמדע העולמי מחדש בכל
יום ובכל שבוע.
השאיפה למעמד חברתי שתה לחבריו לספסל
הלימודים באוניברסיטה ולסביבתו
הקרובה, מאלצת את המורה לחיפוש ומציאת
מקורות עבודה נוספים, גם מחוץ לכותלי
בתי-הספר. רבים הם המורים המאבדים חלק
גדול מזמנם בעבודות פרטיות, הרחוקות מאד
מעבודתם היומיומית. ישנם מורים שהם
מנהלי חשבונות בחברות פרטיות, מגיהים
בעתונים יומיים, וישנם העובדים בריכוז
מועדונים פוליטיים ובעבודות דומות.
התוצאות הרות אסון: כיום אין שום
אפשרות, אפילו הרחוקה ביותר, לפתיחתם
של בתי־ספר תיכוניים נוספים. המספר הקיים
של בתי־ספר כאלה רחוק מלהשיג את
הצרכים. תלמידים רבים, מהם אפילו מצטיינים
בלימודיהם בבתי־הספר היסודיים,
נאלצים לחפש מקומות עבודה ולהפסיק את
לימודיהם מחוסר מקום בבתי־הספר התיכוניים.
המקומות המעטים נתפשים בראש וראשונה
בידיהם של בעלי אמצעים. לחסרי
אמצעים אין איש דואג. אפילו. אם היו
המדינה והרשויות המקומיות דואגות לתלמידים
כאלה, לא היו המורים התיכוניים
בנמצא, למלוי התקן בבתי הספר התיכוניים
החדשים שיפתחו.
במצב עדנים כזה, העתיד הוא עצוב
ביותר. ד״ר בירם, מוותיקי המורים התיכוניים
בישראל ולשעבר מנהל בית־הספר הריאלי
בחיפה, חזה לא מכבר חזות קשה:
לחינוך התיכון בארץ. הוא ניבא לשואה,
אך אוזנים קשובות לנבואתו זו לא מצא.

אסיפה כדלית

של תלמידות השמיניות בבית־הספר התיכון הממלכתי•
דתי לבנות, קובעת את סדר השיעורים למחרת. הבינום
הכלד קבע תכנית כללית, פרט לתלמידי הגמנסיה הרצליה שקבעו :״כל הענין הוא טיפשי.״

המצב כיום הוא כלאחר יאוש: הזרם
הדליל של בוגרי בתי־הספר הגבוהים במדינה
פונה לאפיקים אחרים. בתי־הספר
התיכוניים קולטים אחוז זעום ביותר מכוח
אדם צעיר ורענן זה .״למה לי להיות
מורה?״ אומר בוגר האוניברסיטה מממוצע*,
״התלמידים יציקו לי, אצטרך לקרוא עבו•
דות־בית, לעבוד יומם ולילה ולהשתכר מרבה

* • ל רקע זה, במציאות שכזו, הציגו
/ג המורים התיכוניים את דרישותיהם: הצמדת
שכרם לשכר הממשלתי הניתן לאקדמאים
בשירות המדינה.
״זוהי תביעה זעומה כמעט,״ הסבירו נציגי
השובתים ,״אנחנו תבענו להצמיד את
שכרנו לשכרם של המהנדסים בשירות המדינה׳
בדרגה ג׳ .למעשה שכרם של האקדמאים
הוא גבוה הרבה יותר, מחוץ לשירות
המדינה. ואפילו בין עובדי המדינה ישנם
אקדמאים המשתכרים יותר.״
תביעותיהם של המורים בלירות ישרא־ליות
280 :ל״י שכר יסוד למורה וותיק,
בעל זכויות וותק מלאות. לשם השוואה:
מהנדס בעל זכויות דומות יכול להגיע
ל־ 450ל״י משכורת יסוד, רופאים ל־579
ל״י, רוקחים ל־ 450ל״י. ההבדל הוא: בעוד
שבעלי המקצועות האקדמאיים האחרים יכולים
לעלות מדרגה ג׳ לדרגות גבוהות אחרות,
אין אפשרות כזו ניתנת כאמור למורים.
על דרישות אלה לא רצו ראשי משרד
החינוך והאוצר אפילו לשמוע. אחרי ימי
שביתה ארוכים ניסו השובתים לסגת מעט.
״הצענו להקפיא 20 לירות מדרישה זו
ולהעביר את ההכרעה הסופית לזזעדה ציבורית•
ד״ר בירם הבטיח להיות הרוח החיה
בוועדה. גם הצעה זו נדחתה.״
במרכז המורים המשיכו המורים והגננות
לעמוד בעמדתם העיקשת :״המורים התיכוניים
הפרו את מרות ההסתדרות. עד שלא
יחזרו למסגרת הכללית לא נוכל לטפל
בדרישותיהם.״
למורים התיכוניים, לעומת זאת, לא היו
כל אשליות.־ הם ידעו לבטח כי מרכז
המורים, שמדיניותו מוכתבת על־ידי מדיניות
השכר. הכללית -של מפא״י, לא יעזור להם
אפילו בלירה: אחת. הם ניהלו את מלחמתם
כמעט בלי אמצעים. אך נשותיהם וילדיהם
של 1500 המורים התיכוניים לא יוכלו
להתקיים במשך ימים רבים ללא משכורת.
הסבירו השובתים: אם יכשל מאבקם של
המורים התיכוניים. ,יתמעט מספרם במשך
השנים הקרובות. אם יתמעטו המורים, לא
רק שלא יוגדל מספר בתי־הספר התיכוניים
במדינה, כי אם יקטן במרוצת השנים. אם
לא יתרחבו בתי־הספר התיכוניים, ישאר מספר
בוגרי בתי־הספר התיכוניים במדינה ללא -כל
יחם לגידול האוכלוסיה ולצרכיה התרבותיים.
באין בוגרי בתי־ספר תיכוניים, יתרוקנו
האוניברסיטאות, או לפחות לא יגדל מספר
הסטודנטים בהן.
חרב הבערות תלויה מעל למדינת ישראל
כולה• יתכן שלראשי האיגוד המקצועי ולפקידי
המנגנון הממשלתי ׳,סכנה זו אינה
אומרת מאומה, יתכן שגם }סתר ליבם זוהי
משאת נפשם. אך לאנשי התרבות במדינה,
שביתת המורים התיכוניים ך,יא אות אזעקה,
מאבקם הוא המאבק על אופיר, התרבותי של
מדינת ישראל, בעשר השנים׳הבאות.

מהסנדניצ״ם המשוריינים של !(לווי השיירות, ווו שלושת הטנקים הראשונים שגג

בני הפלדה של תל,

, 11111111

\ 311

י י^ י״

מ 7.זיאל׳

ויא מאדים

דרך הים, נוחת טנק קל מטיפוס אי.מ.אקס בחוף המזרחי של חצי האי סיני בתקופת
מיבצע קדש. הטנקים, שהובאו בנחתות בדרך הים, ימים מועטים אחרי שנפרקו מעל
אוניות שהביאום מצרפת, הפתיעו את חיילי חיל הרגלים, היוו גורם מכריע בלוחמת־ השריון במרכז חצי־האי,

״הנד, נוסעות 200 אלף לירות,״ הצביע
אזרח תל־אביבי כלפי טנק אי.מ.אקס, בעל
תותח ארוך קנה, שזחל על שרשרותיו,
מצוחצח, מבריק ורעשני, על ציפוי האספלט
של כבישי תל־אביב. הוא לא היה בודד.
כשנפתח השבוע יום גייסות השריון של
צה״ל, זרמה הרבה פלדה בעורקי העיר.
טורים של טנקים כבדים וקלים, זחלים ו־משורינים
מכל הסוגים הסתערו על ליבותיהם
של אזרחי תל־אביב. אך כשההמונים
הריעו והשליכו פרחים משני צידי הדרך,
והצטופפו סביב מחנות השריון בככרות
העיר, לא עשו ר?ים את החשבון: כמה זה
עולה? מיליון ועוד מיליון ועוד אחד.
כשנולד חיל השריון, לא עשו חשבונות
מעין אלה. אז לא היה חשוב מה יעלה כמה,
העיקר שיהיה. אז לא היה ממי לקנות, מפני
שטנקים לא מוכרים לכל סוחר זריז המרבה
במחיר. כמו כל שאר חילות צה״ל, לא
נולד חיל השריון עם המדינה. קדמו לו
תיבות הפלדה של הגאפירים, אותם משור־ינים
משופעי דפנות ובעלי גגות הרשת,
בהם היו אנשי משטרת הישובים מחישים
עזרה בימי המאורעות לישובים מותקפים.
קדמו לו גם הסנדביצ׳ים. אלה היו מכוניות
רגילות, שעטפו אותן בשלדים של עץ
וציפון בלוחות פלדה דקיקים שהיו מיועדים
לתעשיית צינורות.
ערכם של הסנדביצ׳ים היה פסיכולוגי
בעיקר. שרר בהם מחנק וחושך והם יכלו
לעצור בקושי כדורי רובה, אולם לנוסעים
בהם היתד, הרגשה של בטחון. משוריני
הסנחניץ׳ היו נשק הגנה. מלבד ללווי שיירות,
שימשו להחשת תחמושת ומזון ללוחמים,
לקשר בין ישובים מבודדים. אולם
כבר בסוף , 1947 עוד בטרם קמה המדינה,
נעשו נסיונות ליצור שריונים משוכללים
יותר, כנשק התקפה. מהנדס אחד ששירת
בצבא הסוביטי. בחיל השריון הציע לבנית
צריחים למשורינים. תוך זמן קצר שונה
מבנה המשורינים והם צוידו בצריחים מסתובבים.
היושב בצריח יכול היה להשויץ,
אולם לנהג היו צרות מכך: הגבהת הרבב
פגמה ביציבותו ובכושר הניידות שלו.
קרב הטנקים הראשון טרם הקמת המדינה
נערך בחיפה, אבל הטנקים היו רק בצד
אחד. היה זה כאשר כוחות ההגנה הקימו
חסימות על כביש היפר,־נצרת, כדי למנוע
את המגע בין חיילי הלגיון הערבי לערביי
חיפה. הלגיונרים הזעיקו את הבריטים שבאו
רכובים על שני שרמנים, הניסו את
משוריני ההגנה. אולם תוך זמן קצר החלו
אותם טנקים לשרת את הצד השני.

יסוד גנוב

הנראית בתמונה נקראת בשם מורג. היא איננה אלא טנק שעליו מותקן מתקן מיוחד
לפינוי שדה מוקשים. השרשרות המורכבות בקדמת הטנק על גבי ציר מסתובב, מכות
כל שעל אדמה לפני הטנק המתקדם, מפעילות את המוקשים לפני שהטנק מספיק לעלות עליהם — והדרך נקיה.

אולי לא נעים לשמוע את המלה אולם
עובדה היא עובדה: ראשיתו של שריון
צד,״ל היתר, גנובה. ב־ 15 למאי 1948 מסרו
אנשי הרכש של ההגנה לידי הכוחות הלוחמים
את השרנזן הראשון שנרכש מידי
הבריטים. כשהחל הפינוי הבריטי, התברר
כי האנגלים אינם מחזירים את השרנזנים
המקולקלים שלהם לבריטניה. שווי הטנק
המקולקל היה פחות מהוצאות ההובלה.
אולם מכיוון שהם לא רצו גם למסור טנקים
מקולקלים, נמצא פתרון: הטנקים המקולקלים
היו מובאים אל אחת הפסגות בהר־הכרמל,
שם היו מושלכים אל התהום.
כששמעו זאת אנשי רכש ההגנה, עלה
בדעתם רעיון. הם הציעו לסמן טנק ראוי
לשימוש כטנק שאינו ראוי לשימוש. הטנק
יוצא מהמחנה הבריטי ובדרך יעבור לידי
ההגנה. אחרי זמן קצר נמצא גם החייל הבריטי
שהסכים, אחרי תשלום קטן, לסמן
שני טנקים תקינים כמקולקלים. בדרך להר
הכרמל סטה הטנק קצת מהדרך ונמסר
לידי אנשי הרכש. הוא היה טנק טוב, אולם

ללא תותח שהוסר מעליו בני
כאשר הובא השרנזן הרא/
תערוכה בצפון תל־אביב, היו,
מופתע עד שקפץ והתיצב מול
הסטן הדרוך בידו.
ד,שרם! הראשון לא נשאר זן
רס״ר של חיל השריון הבו
מספר חיילים בריטיים אחרים ו
ניב ארבעה טנקים מסוג קרת
התעופה בחיפה. אחד הטנקים
בשעת התנעתו, טנק שני ירד בז
ונעזב, ואילו השניים הנותרים
באותו לילד, דרך בת־שלמה לגב
הוסתרו ברחוב, מכוסים בבר
המטוסים הבריטיים שחיפשו אז
פעולתם הראשונה של שלוש
הראשונים היתה כיבוש שדה הו
הטנקים, שלוו בזחלים, הגיחו מ
דסים ליד שדה התעופה, והלגיו
בשדה, הופתעו וברחו. באותו
הודיע מפקד אחד הקרונזזולים
להוציא שרמן אחד של האויב מ
ידי פגיעה ישירה בפגז עשן. כ<
הטנקים לשדה, התברר להם
שנפגע לא היה אלא מנוע של
הועלה על דוכן לצורך תיקוניו

השר התוו
שעה שחיל השריון הישראי
בעצם ימי הקרבות בטנקים קלי
הוצ׳קס, שהוצאו כמעט כולם
בקרב על עיראק אל מנשיה,
הרכש הישראליים. ברכישת י?
שריון מסודר. פעולת הרכש הגז
שונה נעשתה באיטליה.
יהודה ארזי, קצין שריון ומי
מנהל משרד הבטחון, ופנחס ס
שר המסחר וו־,תעשיה, עשו או
הראשונה. באחד המחנות באיט
ריכוז של טנקים אמריקאיים מטי
שהושארו שם על־ידי האמריקאיב
נטשו את אירופה. לפני עזבם,
מריקאים ככל האפשר כדי שאי א
להשתמש בהם למטרות צבאיות.
חורים בקני התותחים, ניפצו בעזו
נפץ את גלגלי המנוע. אי אפשר
שיג באיטליה חלקי חילוף לחלקיג
אולם בואדי ליד עתלית, לשם ד
בריטים את השתזנים שלהם מה
לפני עזבם את הארץ, נמצאו חי
רבים במצב תקין
ימים אחדים אחרי ששני השלי
30 שרמניס מתוך מבחר הטנקים
אישרה הממשלה האיטלקית את
אולם היתד, בעיה חמורה של ד,וצ
נות מעבר אל מחוץ לגבולות אי
אנשים שהיו צריכים לחתום על
אלה נמצאו אז בחופשה, ושני
העתיקו את פעילותם לשפת־הים!•
שו את מבוקשם בין המתרחצים,
30 השרמניס הובאו לארץ בש
קטנות. כשנכנסו האניות לבסוף
אפשר היה לפרוק אותן מאחר
בנמל חיפה מנוף המסוגל לשאת
30 טון. בעזרת שלושה מנופין
פורקו הטנקים, כשצריחיהם מור
ומרכביהם לחוד. הם הועברו נ
המלאכה, שם הורכבו להם תו
הגיעו ממקור אחר, וחלקי החילו
החלקים שנופצו על־ידי האמריקאי
שלושת הטנקים הראשונים שש
פיקו להגיע דרומה כשכוחות צ
במצרים בסביבות אל־עריש. שלו?
היו בדרך, אולם אי־אפשר היה *כ
עילם, מאחר שההפוגה נכנסה לו
שלושים הטנקים היו מוכנים תו:

1אן הצבא הבריטי-

הסתיימה המלחמה.
אלא שבינתיים הסת׳
ני הר

כשגידי• בסיוע להג׳ משדה נדלק יתעלה דרכם שם מעיני טנקים לוד.
הפר־שהיו
]תקפה
]זצליח

על־הגיעו
,שרמן

,תעצם טיפוס טימוש
אנשי
.לחיל־הרא־

אז כיום עיסקה נמצא שרנו!
ני ש־הא־ יהיה קדחו
1חומר־

,הרסו,

:כרמל
חילוף

פריקה בזיזה

מדי שנה בשנה היו אזרחי ישראל רואים
את התפתחותו׳האיטית אך ההדרגתית של
חיל השריון. במצעדי צה״ל בימי העצמאות
נוספו מדי פעם כלי־רכב משורינים
חדשים. מכונות משורינות משוכללות, זחלים
מטיפוסים שונים, רכב טכני משורין
— היו נרכשים בכל שנה. רק טיפוס הטנק
של חיל, השריון נשאר ללא שינוי
שנה שנה — תמיד היה זה טנק השומן.
רק ערב מיבצע סיני, לפני שנתיים, החלו
לנוע בדרכי הארץ טנקים מדגם חדיש לגמרי.
שטוחים ונמוכים, בעלי תותח ארוך־
קנה שנתמך בדרך כלל בחצובה, פשטו ה־אי.אמ.אקס
הצרפתים בכבישי הארץ. עשרות
של טנקים קלים אלה, שנועדו לסיור
ולהשמדת טנקים, הפכו את חיל השריון
של צה״ל לגורם בעל כושר ניידות ועצמת
אש גדולה, שיכול היה להתמודד בשריון
המצרי המשוכלל בסיני.
הם באו לחוף בלילה חשוך על סיפונה של
אניה. פריקתם היתד, סודית, שכן נעשו כל
המאמצים להסתיר כי כוח השריון של צה״ל
מוכפל בין־לילה. רק קבוצה קטנה של
אנשים הורשתה להיות בנמל בשעת הפריקה,
ואלה שעבדו בפריקה, מיהרו לסיימה
לפני שעות הבוקר. הטנקים הועמסו על
משאיות, כוסו בברזנטים ונשלחו דרומה,
ובוקר אחד הופתעו חיילי המילואים לראות
והנה רכב־פלדה חדיש עומד לרשותם.
בעקבות האי. אמ. אקס בא ציוד חדיש
נוסף. הופיעו תותחים בעלי התנע עצמי
בקוטר של 105מ״מ; הופיעו טנקים משלל
מיבצע סיני; והופיע כלי השריון החדיש
יותר, הסופר-שרמן• בצורתו החיצונית לא
היה שונה מהשרמנים הרגילים, אולם כוח
האש שלו גדול יותר. במקום התותח הקצר
של השומן הישן, יש בו וזותח חדיש בעל
קוטר 76מ״מ, עם מתקני כיוון חדישים.

האיש שכטגק

חיל השריון אינו מורכב מפלדה בלבד.

הוא אינו בנוי רק על יחידות טנקים, יחידות
זחלים, מכוניות משורינות, ותוחים יורקי
אש. הטנק הוא יצור חסר חיים. האדם היושב
בתוכו הוא שמכנים בו נשמה, הוא
שקובע את טיבו. זהו החייל בעל הכומתה
השחורה, היושב עם חבריו בתא סגור, נחנק
בחום, אוכל אבק והופך את גוש הפלדה
למעין יצור חי, חושב, מתנועע —
ולוחם.
בסיני יצא חיל השריון של צה״ל כשידו
על העליונה ברוב התמודדויות השריון עם
שריוני המצרים. שריוני המצרים היו לרוב
עדיפים, כליהם חדישים וכבדים יותר, בעלי
עוצמת אש רבה יותר. אולם הכריעה איכות
האנשים שישבו בתוך הטנקים והשריונים.
שורה ארוכה של מעשי. גבורה, רובם
צוינו לשבח, מציינת את דמותם של האנשים
מאחורי הפלדה. כמעט לכל טנק
ושריון יש סיפור משלו. הוא אינו חרות
במסגרת על שלדו, אולם הוא חרות בלב
יוצריו.
רב־טוראי יעקב מאייה היה מפקד טנק
בעת מיבצע סיני. פלוגת הטנקים שלו י־,מתערה
על אחד ממשלטי האויב המבוצרים.
מתוך הבונקרים והעמדות המבוצרות ר,ומ־טרה
אש התנגדות חזקה על הטנקים שנעו
פרוסים, מרוחקים זה מזה. כאשר עמד
הטנק של מאייד, להסתער על עמדה מבוצרת,
ממנה טירטרו מקלעי אויב, אירע
לפתע מעצור טכני במנגנון ההפעלה של
מקלעי הטנק ותותחו בעת ובעונה אחת.
הטנק הפך ליצור חסר־אונים. אולם רב״ט
מאייד, לא איבד את עשתונותיו. הוא פקד
להמשיך להתקדם, מתוך הצריח הטיל רימונים
על עמדת האויב, ירה בתת־מקלע
האישי שלו, וסייע לפלוגתו לכבוש את המשלט.

טוראי דוד ארמוני היה באותו זמן
מפקד של זחל. כיתתו, שישבה בזחל, יצאה
לאבטחה קדמית של טור זחלים ורגלים
שהתקדם דרומה. הזחל נע במהירות בעקבות
המצרים הנסים, כשלפתע הבחין ארמוני
בחוליה של ארבעה חיילי אויב שהסתתרה
בצד הדרך. לפני שהספיק לפתוח
באש, נפגע הזחל שלו מרימון רובה אנטי־טנקי
שנורה לעברו על־ידי החוליה. רסיסי
הרימון פצעו את שתי ידיו, ודם רב ניגר
ממנו. ארמוני לא איבד את עשתונותיו, הוא
המשיך לפקד על חייליו, שהתפרסו, איגפו
את חולית האויב והסתערו עליה. רק אחרי
שחולית האויב הושמדה, חבש ארמוני את
עצמו, המשיך למלא את המשימה שהוטלה
עליו.
סגן יעקב אפשטיין היה מפקד מחלקת
טנקים, שנעה בראש טור טנקים בדרך
מעזה לרפיח. המצרים הנסוגים השאירו
אחריהם חוליות של תותחים אנטי־טנקיים,
שהיו מוסתרים בצד הדרך, שתפקידם היה
לעכב את טורי השריון של צה״ל. כמה
מוצבים מבוצרים היטב שהוקמו ליד גשרים
והצטלבויות, עדיין המשיכו בהתנגדות.
כשהוא דוהר בטנק הראשון, הצליח סגן
אפשטיין לחסל בזה אחר זה שמונה מוצבים
כאלה. אולם תוך כדי התקפת לילה של
מחלקת הטנקים שלו על אחד המוצבים,
שהיה מצויד בנשק אנטי־טנקי, עלה הטנק
של סגן אפשטיין על מוקש. הוא עצמו
הועף מתוך הטנק החוצה. יעקב לא היסס,
מיהר לעלות על טנק אחר, נטל את הפי־

הבת המאומצת

טנק אי. אמ. אקס בכיכר בתל־אביב• .חיילי השריון,
שהופיעו השבוע על רכבס ונשקם וחנו בככרות העיר,
אומצו על־ידי אזרחי תל־אביב, נתקבלו בשורה של חגיגות, מיפגשים ופעולות הכרה הדדיות,

קוד בידיו והמשיך לפקד על הקרב.
טוראי אברהם מוסקוביץ היה בתוך צוות
זחל, שהיה בטור המשורין שנכנס ראשון
לעזה. בעת שהמקלען של הזחל המשיך
להמטיר אש על קיני התנגדות והטיל מדי
פעם רימון לעברם, הוא נפצע בכדור בידו.
הרימון חסר הנצרה שהיה אותו רגע בידו,
נשמט ונפל. מוסקוביץ, שהבחין בכך, מיהר
אל הרימון, תפסו וזרקו אל מחוץ לזחל.

כית לחמישה

הרשימה היא ארוכה. אבל גם היא אינה
משקפת את מהותו האמיתית של חיל השריון.
כי הוא אינו מורכב ממעשי גבורה
נפלאים של יחידים. הוא בנוי בראש וראשונה
על עבודת צוות, בתוך השריון ובין
השריונים לבין עצמם.
הטנק הוא כלי נשק מיוחד במינו, המטיל
על צוותו מסגרת חיים מיוחדת. הוא אינו
כמו המטוס, שהטייס משאירו בשדה התעופה
אחרי שעת הטיסה, מניח לצוות הקרקע
לטפל בו, למלאו בדלק. איש צידת השריון
אינו רק לוחם בתוך הטנק; הוא חי בו
ואיתו יחד. כשאיננו בתוכו, הוא חייב לטפל
בו, לנקותו ולשמנו למען יהיה כשר לפעולה
כשיזדקק לו.

כשטנק הסופר־שרמן החדיש נע בגאווה
במצעדים, נראה רק אדם אחד המזדקף מבעד
לצריח. אבל למעשה משמש הסופר־שרמן
בית לחמישה אנשים. האיש הזקוף
בצריח הוא מפקד הטנק, שתפקידו לנווט
את הטנק, לתת לו פקודות אש ולשלבו
בפעולה מתואמת עם הטנקים האחרים או
הרגלים עמם הוא פועל. את פקודותיו לאנשי
הטנק הוא מעביר באמצעות רשת־קשר
פנימית, בגלל הרעש המחריש של
המנוע. נהג הטנק אחראי למהלכו הסדיר.
הוא יושב ליד מערכת ההיגוי, רואה את
אשר לפניו רק באמצעות פריסקופ או
אשנב צר.
שלושת אנשי הצודת האחרים של הטנק
הם המקלען, שהוא גם נהג משנה, התותחן
וטען־קשר, שתפקידו לטעון את התותח ואת
המקלע המקביל לו ולדאוג לתקינותה של
רשת הקשר הפנימית והחיצונית.
השבוע לא היו חמישתם עוד בבחינת
נעלמים לאזרח שהיה רגיל לראות.רק גושי
פלדה נעים. לאזרחי תל־אביב, שאימצו את
גייסות השריון, ניתנה הפעם ההזדמנות
להכיר לא רק את שריוני הפלדה, אלא
גם את חובשי הכומתות השחורות המפעילים
אותם.
בחרו וסים,
זכירה.
רשיו־ה
.״ טיונות זליחים
ייחיפ־

אניות
ל, אי*
היה
יא של קטנים לחוד
לבתי
;ם שבמקום

אחרים
לד,פ־

]שיים,

ועד לקרבות השריון של מדבר סיני, מוביל שביל הפלדה של חיל השריון הישראלי 1י

י — 1 1

ך א לעלות יותר:״ קרא הכרטיסן
ן ן /של אוטובוס מס׳ ,63 שחנה בתחנתו
ברחוב החשמונאים בתל־אביב. יוסף פריי־ליו
( )46 ניסה להידחף בכוח דרך הדלת.
״אין מקום יותר, לא לעלות! תיכף בא עוד
אוטו!״ צעק עליו הכרטיסן ולחץ על הכפ
תור
שהפעיל וסגר את הדלת. מכונית השד
סדן זזה קדימה. יוסף פרייליך נשאר בתחנה
כשהוא מקלל את הכרטיסן חסר ההתחשבות.
השעה היתד , 10.15 ,בליל ראשון השבוע.
כעבור חמש דקות הגיעה מכונית שניה,
שלקחה את יוסף פרייליך. אולם היא לא

הביאה אותו למטרתו — ביתו שבגבעתיים.
היא נעצרה לפני גשר המוסרארה, בואו נחלת־יצחק.
במקום כבר התקבצו אנשים ומכוניות.
יוסף פרייליך ירד מן האוטובוס, עמד מעל
הגשר והתבונן למטה. שם, לרוחבו של
אפיק הוואדי האפל, היתד, שרועה מכונית.

היה זה השוסון אשר לא היה בו מקום.
למחרת לא הלך יוסף פרייליך לעבודה.
כל הבוקר הסתובב לפני בית־החולים הדסה
בתל־אביב, התהלך כסהרורי, ניסה להתגנב
פנימה. הוא ניסה לדבר אל קרובי המשפחות
שנכנסו אל תוך חדרי בית־החוליסד ״גם
אני, גם אני יכולתי להיות באוטובוס הזה.
מזל שלא נתנו לי להכנס.״ אחרי־הצהרים
השתתף פרייליך בהלוויה הגדולה, לבית־הקברות
בגבעת שאול. הוא לא הכיר איש
מהגברים והנשים שנקברו שם. אולם הוא
התייפח בבכי כילד קטן.
אנשים רבים בכו אותו יום ברחבי המדינה.
רובם ככולם לא הכירו את עשרת ההרוגים,
אשר נהרגו בתאונת האוטובוס שהתהפך
מעל גשר המוסרארה• אותו יום נהרג
עוד נהג בגליל בתאונת דרכים, והעתונות
הקדישה לו רק כמד, שורות; אלה שלא
הכירוהו לא הוזילו דמעה. כי זה טבעו של
אסון המוני, שהוא הופך להיות גם אסונם
של אלה שלא היו קשורים בו.

נוסעים לקראת המוות

נשיקה לנהג

אליהו הפנר, נה; האוטובוס
שהתהפך מעל הגשר, שוכב
במסדרון בית־הזזולים הדסה, כשרעיתו נושקת לו, מנסה
להרגיעו ולהניאו מאיומי ההתאבדות שהוא חוזר ומשמיעם.

אגא נהוגה. אבא פצוע

בתס של חיה ומשה
גולדשטיין פורצת בבכי
ומשיעינה את ראשה על כתפיה של סבתה, כשחברתה מ כת־תדהסה,
בהלווית האם. האב, שנפצע קשה בחוט השדרה, לא בא להלווית אשתו.

ל ח מי שי ם הנוסעים של אוטובוס מם-
פר 2520 היו אוסף מקרי לחלוטין. היו
בהם זוגות צעירים שחזרו לביתם בגבעתיים
אחרי בילוי בעיר, היו פקידים, שוטרים
ובעלי מקצועות אחרים אשר זה עתה סיימו
את עבודתם. היו זוגות שחזרו מביקור אצל
קרובי משפחה• כאלה היו חוזה (אווה) ומשה
גולדשטיין. אותו יום סיים הנגר משה גולדשטיין
( )45 נמוך־הקומה והקרח את עבודתו
מוקדם, חזר הביתה ובהתיעצות עם אשתו
החליט להקדיש את הערב לביקור קרובים.
השנים יצאו לבית אחיו בשיכון רמת־אביב,
בילו את הערב בשיחה משפחתית שקטה.
בתשע וחצי מיהרו לשוב הביתה. בנם בן
השש נשארלבד בבית; אחותו משרתת
בצבא. חווה ומשה לא רצו לחזור מאוחר.
המכונית היתה מלאה מפה לפה, אף גדושה
נוסעים בעמידה. נהג בה אליהו הפנר,
צעיר ( )30 חסון וקר־רוח. הפנר יליד ליטא,
שגדל באחת המשפחות הותיקות בפתח־תקוה,
היה רס״ר בחיל הרגלים. רק לפני
שלוש שנים הפך נהג, נכנם לעבוד בדן,
הוא נשא אשד, לפני שנה וחצי, רכש דירה
בגבעת רמב״ם, ולפני שלושה חדשים נולד
בנו בכורו. לא היתד, זו הנסיעה האחרונה
עבור הפנר. הוא עבד במשמרת הלילה, ולפניו
היתד, עוד יותר משעה של עבודה. בדירתו
ידעה חנה אשתו שבעלה לא יחזור מוקדם.
היא כיבתה את האורות והלכה לישון.
הנסיעה היתד, רגילה וללא תקלה — עד
הסבוב שליד בית־לחם, מקום הסתעפותו
של כביש חיפה לעבר נחלת־יצחק וגבעתיים.
איש מהנוסעים, אף לא הנהג, לא הרגיש
במשהו מיוחד. השוסון דהר במהירות רגילה
אל עבר הגשר הצר מעל המוסרארה, אשר
משני צדדיו תקועים צנורות ברזל כמעקה.
הגשר המיושן׳ שנבנה עוד לפני מלחמת
העולם השניה, הוא צר מדי למעבר שתי
*•מניות. אולם הפנר לא היה צריך לחשוש
או לחכות, ממול לא נראתה כל מכונית.
ואז, כשהאוטובוס היד, על הגשר, אירע
האסון. השעה היתד.10.20 ,

ואז -האסון
^ יש אינו יודע מה קרה בדיוק.
> 4ד,אם היד, זה הגד, המכונית שהכשיל
את הנהג? האם היתד, זו הדרך הבלתי תקינה?
האם אשם הנהג? או אולי אירע קלקול
מיסתורי במכונה? כל מד, שנוסעי המכונית
זוכרים הוא, שכאשר עברה המכונית על
הגשר היא נטתה לפתע על צידה, סטתה
ימינה, עלתה על מעקה הברזל, התהפכה
וצנחה במהופך אל קרקעית הואדי, מגובה
של שמונה מטרים.
סיפר מאוחר יותר נהג המכונית אליהו
הפנר, כשהוא מזועזע מהאסון :״ההגה הס־

מנוף ענק מוציא את מכונית הדמים המרוסקת מעאדי מוסואוה?י 5.ד. ה *ז8ף*ג 2

קוונים נדהמים מנס ס לזהות את גוכות יקיריהם זמן קצו אחו׳ האסון המחריד

בלמי היד, אולם הרגשת׳ שאנחנו עפים.״
דעה אחרת לגמרי היתד, לקצין המשטרה
מיכאל ליטבק, הקצין הממונה על מכונת
האמת במטה המשטרה, שהיה באוטובוס,
בדרכו חזרה לביתו מביקור משפחתי. סיפר
ליטבק, אשר נפצע והשוכב עדיין בבית־החו־ליס
:״מיד בתחילת הנסיעה הרגשתי שהמכונית
איננה במאה אחוז בסדר. לא ידעתי
בדיוק מה חסר, אבל היתד, לי הרגשת אי־נעימות
סתומה, שבאה לפעמים במקרים כאלה.
בכל פעם שהנהג היה עוצר בתחנה,
היתד, העצירה חדה מדי והאוטו היה מיטלטל
מצד אל צד. עוד לפני שהגענו לגשר החל
האוטו להתנדנד, כאילו איבד את שווי המשקל.
הנוסעים בעמידה טולטלו מצד אל
צד, והרגשתי בחושי שאנו עומדים להתהפך.
למזלנו הרע זה קרה בדיוק על הגשר.״
דעת חוקרי המשטרה היא שהאסון נגרם
עקב המבנה המשונה של מדרכת הגשר
הצרה. בצד ימין מתחילה שפת המדרכה
ברוחב צר, מתרחבת כעבור מטר. גלגל ה־מכונ
ת נתקל בבליטה, סובב את ההגה,
וכתוצאה מכך התהפכה המכונה.
המכונית הארוכה צנחה במהופך אל הואדי,
כשחרטומה טובל במים המרופשים
ואחוריה נשענים על אחת מגדות הואדי.
כל מכסה הגג נמעך, הזגוגיות נופצו, רסיסי
מתכת, עץ וזכוכית עפו לכל העברים. בבת
אחת כבו גם כל האורות, מלבד פנס בודד
שנדלק וכבה חליפות.
התגובה הראשונה היתד, בהלה היסטרית.
מערבולת של פצועים, הרוגים, אנשים בריאים
ומעולפים ושברי עץ היתד, תקועה כב־מלכודת
אפלה. מי המוסרארה חדרו אל גג
המכונית, שהיה עתה תחתיתה, והתערבבו
בזרמי הדם שאיש לא הבחין בהם. האנשים
צעקו בהיסטריה, נאנקו מכאבים מבלי לדעת
מה קורה אתם. עברו כמה דקות, עד שראשוני
הנוסעים החלו להבחין כי למעשה לא
קרה להם דבר, פילסו דרך בין המערבולת
האנושית שהיתר, שרועה על גבו המעוך
של האוטו, זחלו ויצאו דרך החלונות.
בחוץ כבר התקבצו כמה עוברי אורח.
אחדים ירדו למטה, אחרים הזעיקו עזרה.

מים מחולים בדם
ך* מחזה שהתגלה לעיני המצילים

| 1היה מחריד. באור הקלוש יכלו להבחין

ויי

הנן שתהעלו

גדעון סלומון, נהג אשד שבא לעזור לחלץ את נפגעי
האסון על הגשר, מצא ביניהם את אמו, שנפטרת בבית־החולים,
לא החזיק מעמד בשעת ההלוויה. הוא צעק כל חזמן .״מ־ק אתמול דיברתי איתח״.

בפנים מרוטשות, בגוויות שהיו תקועות בין
מסעדי הכסאות לתקרה, בפוזות איומות.
״אמהל׳ה! אמהל׳ה !״ צעקה צעירה, שהדם
כיסה את פניה .״תזכרו את שמי!״ צעק
ללא הרף קצין המשטרה ליטבק, לפני שאיבד
את הכרתו. אולם הרוב לא דאג לעצמו
:״איפה אתה, משה? איפה אתה?״ חיפשו
פצועים באנחות את בני זוגם. אליהו
הפנר היה שרוע ליד מושב הנהג, חיוזר
והמום, לחש ללא הרף :״אני רוצה למות!
אני רוצה למות!״
פעולת ההצלה התנהלה במהירות מפתיעה.
מכל העברים החלו לזרום מכוניות ואמבולנסים,
שנטלו את ראשוני הניצולים, הובילו
אותם לבית־החולים הדסה. על ד,ידים,
באלונקות, הועלו הפצועים למעלה. רובם
עלו בכוחות עצמם. הגוויות המעטות נגררו.
אחרי חצי שעה של פעולת הצלה מאומצת
נשאר השוסון לבדו בואדי, כשמנועו עדיין
פועל, גלגליו מסתובבים, והפנס הקטן נדלק
וכבד, חליפות• רק גופה אחת נשארה מעוי
כד, תחתיו, מתה מטביעה. אי אפשר היה
להוציאה ללא עזרת מנוף שהרים מעט את
המכונה, הניחה כגשר על שתי דפנות הואדי.
היה זה גשר מעוך. מתחתיו המשיכו לזרום
מימיו הדלוחים של המוסרארה, מהולים
בדם.
הטרגדיה רק החלה מרגע שהובאו הנפגעים
לבתי־החולים. מחזות זוועה התרחשו
בחדרי המיון, ובמסדרון בו הונחו גוויות
המתים. במשך כל ליל הזוועות נהרו לבית־החולים
קרובים ששמעו על האסון, אחים
ואחיות, הורים ובנים שיקיריהם לא חזרו
בלילה הביתה. בחדר־המיון שכבו גם משה
וחוד, גולדשטיין. הוא היה פצוע בידו ובגבו,
איבד את הכרתו ברגע שהמכונית נפלה.
כשחזרה אליו הכרתו בחדר המיון הוא
נטל את אשתו הפצועה בידיו, ליטפה ולא
רצה להניח לה, הרופא לקח אותה לבסוף
ממנו• הוא הספיק עוד לשמוע כשהיא מבקשת
:״מים,״ ויותר לא ראה אותה. שעה
שליוו אותה בדרכה האחרונה, היה הוא רתוק
למיטתו בבית החולים.
במרחק מטרים ספורים ממנו שכב הנהג
אליהו הפנר, כשהוא סובל מזעזוע מוח,
מאבד את הכרתו וחוזר אליה, לוחש בל
הזמן :״תנו לי למות, תנו לי למות!״

ספורט
כ דו רג ל
איד נפדו גיבורי?־
על משחקי הכדורגל של היטבת
האחרונה, כמסגרת גכיע העשור,
כותב שייע גלזר:

לרגל ״יום או״ם״ ,מוכרז בזה על
ארצית תחרות
לכתיבת אגרת לאו״ם
שתסביר את ההכרח במדינה ישראלית גדולה
וחזקה — בגבולותיה ההסטוריים של המולדת —
לבטחונו, שלומו ושגשוגו של האזור והעולם כולו.

האגרת המצטיינת תישלח לאו״ם
ולבעל האגרת יוענק במעמד חגיגי פרס:

כל כתבי פרום. יוסף קלויזנר.
התחרות פתוחה לבני נוער בגיל 18־ . 14 האגרות
תימסרנה לחוות דעת חבר שופטים מורכב
מאישי ציבור.
המועד האחרון להגשת האגרות 20.11.58 :לפי הכתובת:
ועדת תחרות האגרת לאו״ם
ליד נציבות בית״ר

ת. ד ,4574 .תל־אביב

סוף סוף, אחרי
הרבה שבתות, לא
יצא לי לשחק השבת•
יכולתי ללכת
כמו כל אזרח הגון
לאצטדיון, לפצח פיסטוקים,
לצעוק בוז,
להתמרמר נגד השופט
בלי פחד שיגרש
אותי, ולראות איך
שאחרים שופכים את
הזיעה ושוברים את הרגלים. מה להגיד
לכם, אלה חיים אלה.
בחיפה שיחק הפועל חיפה נגד בית״ר
תל־אביב ויצא בתיקו .1:1כמעט שנדהמתי
כששמעתי את התוצאה. לא האמנתי שהגיבורים
של חיפה, שניצחו אותנו, יצאו תיקו
עם קבוצה כמו בית״ר ועוד שצ׳יקובסקי
הגדול יפספס פנדל. חוץ מזה התפלאתי
מאוד שצ׳יקובסקי בכלל שיחק. קיבלתי
מכתבים מהאוהדים של הפועל חיפה שהוא
שוכב פצוע. תוך שבוע נרפאים? כנראה
שיש לו רגליים מיוחדות. אבל נעזוב את
הפועל חיפה. אני רק מחכה שהם ירדו
מהגביע, יש לי בשבילם חומר עד מאחורי
הראש.
אפילו לא קיללו. רציתי לראות את
שמשון משחקת נגד הפועל ירושלים, מפני
ששמשון הפתיעה הרבה פעמים בזמן האחרון
ורק בשבוע שעבר ניצחה את הפועל
רמת־גן ,2:1ואני אוהב לראות הפתעות.
בהתחלה אמנם התקיפה שמשון חזק ואפשר
היה לחשוב שהיא תעלה עוד פעם לחצי־הגמר,
כמו בגביע המדינה. אבל *פשוט לא
הלך להם. למה שאני אדבר? שמעו מה
שאומר המנג׳ר שלהם אברהם שרעבי, המנהל
את קו ירושלים־תל־אביב באגד :״יום
שחור! דגל שחור! הכל שחור! אפילו פצ׳ה
הגדול הכזיב. הם נדבקו אחד מהשני באיך
לא לדעת לשחק. בכרס הורידו את הדגל
עד חצי התורן.״ יש לו מלים מפוצצות,
לזה.
בצד השני של הקו, בירושלים, מצאתי
את השוער של הפועל ירושלים שיראזי,
העובד על אותו קו שאני עובד בו, ושאלתי
איך קרה שקבוצה כמו שלו, שלא
עושה הפתעות, הפתיעה וניצחה את שמשון
.4:0אמר לי שיראזי :״מזמן שבא המאמן
קיש לקבוצה, יש התקדמות. פעם היתר,
הקרבה. היום יש הבנה. אנחנו עוד נפתיע.״
אני לא רוצה להוסיף שהוא גם ביקש ממני
לכתוב שהוא הצטיין במשחק, מפני שהוא
באמת הצטיין.
מה יש להגיד על המשחק? שמשון שיחקו
בהקרבה, אפילו יותר מדי. כל הזמן התפלאתי
איך הפועל ירושלים לא החזירו להם
בעד הבעיטות שקיבלו ברגליים. אפילו לא
קיללו אותם. הם פשוט שיחקו בשקט, לאט,
חיכו ששמשון יתעיפו ואז קרעו אותם ארבע
פעמים. אם זאת היתד, קבוצה אחרת לא
היה איכפת לי, אבל שמשון, באמת חבל.
צר לי עליכם אנשי שמשון, איך נפלו
גיבורים?
היסטוריה המתאגרף הראשון

״הדר״
הגשר על נהר קונאי
הוצאת ספרים בע״מ

רה׳ הרצל ,10 תל־אביב, טלפון ,67132ת. ד2993 .

מאת פייר בו ל
מצרפתית: עמנואל כארי
רומן ממבחר הספרות הצרפתית המודרנית על חיילים
בריטיים בשבי יפני. פעולות קומנדו מרתקות.
העלילה מתחוללת בג׳ונגל ליד תאילנד.
ספר גדוש מתח נפשי שזכה לתפוצה עצומה
מיד עם התפרסמו והועלה על בד הקולנוע.
המחיר 3.000ל״י
להשיג בכל חנויות הספרים

״ביום ה־ 9באוקטובר סודרה ברמלה
התחרות גדולה במלחמת האיגרוף, בה השתתפו
טובי המתאגרפים של אניות המלחמה
העוגנות ביפו. מטעם המכבי תל־אביב השתתף
הא׳ אמיל רבלסקי. בהתאם למסורת הבריטים,
שאין לבריטי להיות מנוצח על
ידי נייטיב, העמידו נגד חבר המכבי בחור
כארזים שאין כמוהו בכל ה אני ה ...ההתחרות
נגמרה בלי תוצאות אולם על חשבון
האנגלי הוכרו יותר נקודות מאשר על חשבון
מתנגדו. למרות הנצחון הזה הריעו כל
האופיצרים לכבוד חבר המכבי שקיבל פרם
— שעון כסף״.
בנוסח זה כיסה הארץ, לפני 30 שנה
בדיוק, את תחרות האיגרוף הראשונה שנערכה
בארץ־ישראל, בהשתתפות מתאגרף
יהודי. המתאגרף היה אז עמיאל רבלסקי,
המוכר כיום כמציל אמיל אבינרי. כאשר
עלה אמיל מגרמניה היה בן 18 בלבד, אולם
הוא היה כבר מתאגרף בעל ותק, שהשתתף
ב־ 57 קרבות, נוצח רק ב־ 3וסיים בתיקו
ב־ 18 מהם. מיד כשעלה מונה למדריך איג־רוף
במועדון מכבי, ששכן במרתף ברחוב

מתאגרף אבינרי ()1923
מכות 1לי לדעת אנגלית
אחד־העם בתל־אביב. אולם לחניכיו לא היה
נגד מי להתמודד, מכיוון שהבריטים לא
הסכימו להתאגרף עם הנייטיבס.
רק בשנת ,1928 כאשר עגנו ביפו שתי
ממטסות מוקפות חצי תריסר משחתות, ו־מלחיהן
עמדו לערוך תחרות איגרוף׳ ביקשו
הם מהנציב העליון שימצא להם מתאגרף
מקומי בעל רמה. הנציב העליון התקשר
עם יהודה נדיבי, מזכיר העיר תל־אביב,
שימצא לו אדם כזה. נדיבי מצא את אמיל.
אולם נדיבי שכח לשלוח לנציב העליון
את משקלו של אמיל: וכך, כשעלה הצעיר
התל־אביבי לזירה בשדה־התעופה ברמלה,
בנוכחות קהל של חמשת אלפים חיילים
בריטיים, נוכח הוא לדעת שיריבו הוא מתאגרף
כבד. סך הכל 95 :קילוגרם. משקלו
של אמיל .66 :אמיל רצה לטעון שחלה
כאן אי־הבנה, אולם הוא לא ידע אנגלית
והשופט לא הבין מה רצה לומר. גם
שלושת מלויו של אמיל, ביניהם המשורר
אלכסנדר פן, שהיה מתאגרף עוד במוסקבה,
לא ידעו אנגלית. אמיל החל להתמודד נגד
סימון אלברט הרווי, האלוף במשקל כבד של
הממטסת רויאל אוק.
המרשל טפח על הגב. המלחים הבריטים,
שהיו כבר שיכורים, צעקו אל
עבר הרווי לחסל את היהודי. אולם אמיל,
שהבין כי האנגלי יתקוף אותו מרחוק, כיוון
שידיו ארוכות, התנפל מיד עם צלצול הגונג
על האנגלי, המטיר עליו מכות בכל אבריו.
בשני הסיבובים הראשונים צבר אמיל יתרון
נקודות. האנגלים שהופתעו מעמידתו החלו
לעודד אותו, אולם בסבוב השלישי הכריע
משקלו של האנגלי. שופט התחרות היה
המיג׳ור קפרטה, ראש משטרת חברון, אשר
כעבור שנה היה אחראי לטבח יהודי חברון.
למרות שנוצח, זכה אמיל בשעון כסף, נושא
חתימתו של הנציב העליון הלורד פלומר.
כעבור שנה ייסד אמיל את מועדון בני
ליאונרד, מועדון האיגרוף הראשון בארץ־
ישראל, ואירגן תחרויות עם מתאגרפים מצריים
וסוריים. אותה תקופה פנה אליו אחד
מראשי הישוב, שמואל טולקובסקי, ביקש
ממנו להדריך את בנו בן ה־ ,8מי שהפך
אחר כך מפקד חיל האויר דן טולקובסקי.
חניכים אחרים של אמיל היו אלוף שלמה
שמיר, אלוף־משנה מיכאל בן־גל, רופאו
של ביג׳י הד״ר משה פלדנקרייז וחיים ויין,
ראש המדרשה לחינוך גופני.
על ההערכה לה זכה אמיל מעיד הסיפור
הבא. בשנת 1934 הופיע אמיל במפקדת חיל
האדר הבריטי ברמלה, כדי להזמין את
מפקד הבסיס לחלוקת פרסים בתחרות איג־רוף.
במשרדי המפקדה פגש אמיל את דב
הוז, שבא אז לקבל רשיון טיס ראשון עבור
טיס ספורטאי. שניהם המתינו למפקד. אמיל
נקרא אליו ראשון. כאשר יצא החוצה טפח
לו דוב הוז על שכמו :״כנראה שכדי להתקבל
אצל מרשל פירס עלי לדעת טוב
איגרוף״.
העולם חזה 1100

רדיו תוכניות אמרות נעל פסנתר! 3זף
כמה מאנשי קול ישראל שוכחים לעתים,
כי תחנתם אינה תחנת טלביזיה. משום כך
הם משדרים תכניות שאולי היו מעגינות
מאוד לו נראו על מסך הטלביזיה, אולם
ברדיו הן, נשמעות אויליות. כך קרה לתכנית
ההומוריסטית החדשה של אלון שמוקלד
ויצחק שמעוני, המסביר לצרכן. התכנית,
בה הושמעה הרצאתו ההומוריסטית של
הפסנתרן פרנק פלג ,״איך להתגבר על הפסנתר״
,הצחיקה עד לדמעות את אלה שחזו
בה שעה שהוקלטה, באקדמיה למוסיקה על
שם רובין בירושלים. אולם כאשר שודרה
ברדיו, היו הברקותיו של פלג חיוורות למדי.
נושא הרצאתו של פלג היה שיעור בראי־עקום
בנגינה על פסנתר. כמה אקורדים:
!• הרהור סוציולוגי על מעמד הפסנתרן:
הנגינה אינה יכולה לפרנס את המנגן, לכן
מחליטים הפסנתרנים להיות מורים שתפקידם
לחנך דור של פסנתרנים שכידוע הנגינה
לא יכולה לפרנסם והם הופכים למורים שתפקידם
כידוע לגדל ד ור
• קרה מקרה שמתוך ארגז התהודה
של פסנתר־כנף צמח עץ. זה לא רע, נותן
צל בקיץ. אבל רשרוש העלים הפריע לפעמים
בנגינה. שימושים אחרים של פסנתר־כנף:
אפשר להסתתר תחתיו מהפצצות ולשים
בפנים גם גוויות של נרצחים.
• יש גם פסנתרים אילמים. זאת המצאה
טובה, מפני שאם מנגנים על פסנתר כזה
וקוראים באותו זמן עתון, זד, לא מפריע.
הוראות אחרות של הפסנתרן הותיק, למנגנים
צעירים: לגדל תלתל־ריקויזיט חשוב
מאוד לפסנתרן, באמצעותו אפשר להראות
טמפרמנט, לנגן יצירות שיש בתחילתן הרבה
פורטיסימו, הרבה מינור, וששמו של המלחין
נגמר בסקי או בדוף, לנגן את באך
כשהמבט כלפי מעלה לסימן התלהבות דתית,
את בטהובן עם הרבה עבודת ראש,
ואת שופן עם הרבה חיוכים אל הקהל.

גלים קצרים
•חס• ציבור
״קול ישראל״ ,שהעלה לאחרונה את
חמתם של מאזיניו בשורה של תקלות טב־ניות־יותר
וטכניות־פחות, מקווה להוושע
בסיוע מטה־קסמים מקובל. תקציב ההוצאות
ליחסי ציבור הועלה לאחרונה, הועמד על
יותר מ־ 250 אחוז מהתקציב הקודם. תוצאה
מוחשית ראשונה: יותר ויותר תשובות למכתבי
מאזינים זועמים. מסיבות עתונאים
דחופות יותר ועשירות יותר יעקב בן
הרצל, שזכה להצלחה מסויימח בתוכניתו
מלכודת, תיקי משטרה מספרים, ימשיך לרכב
על הסום הפלילי. תוכניתו החדשה,
שתיפתח השבוע: רבותי המושבעים. משדר
משפטי, בו ישתתפו שלושה משפטנים (השופט
המחוזי משה צ׳רנובילסקי, פרקליט מחוז
תל־אביב יעקב בר־אור ועורך־הדין מכס
קריצ׳מן) ,ידונו מחדש במשפטים שיילקחו
מתיקים גנוזים• הצימוק שבתוכנית: הפשע
עצמו ישוחזר קודם לכן על־ידי שחקנים.
תדריך המשדרים המפורטים מטה עשויים להיות
בעלי עניין. שינויים אפשריים.
• נ ש הן יני רן ייט (קול ישראל, יום
ד — )21.30 /אילוף הסוררת של שכספיר,
כפי שאולף למחזה מוסיקאלי רב־מכר.
• תיבתנח (קול ישראל, יום ח־.
— )20.05 רביעיית התיאטרון, בתוכניתה
החדשה הים, כוכבת אולימפיה אני גולד,
זמר האופרה הישראלית יעקב רודן, והמנחה
שמואל פישר מהווים את קוקטייל התיבה
הפעם.
• קול אחד ואחד (קול ישראל,
יום ה 21.30 ,פגישה עם מבקרים הרשים
בבית הלן קלר, כפי שנערכה על־ידי
יוסף טראגין ופיטר פריי.

• שאלות גדולות לילדים קטנים

(קול ישראל, יום ו 18.00 ,חנה בן־ארי
ושמואל רוזן מעמידים במבחן את השכל
הישר של קטינים בני . 12
• קאר ואפורון (קול ישראל, יום
ו 20.00 ,חנה מרון חוזרת למקרופון,
בעיבודו של מיכאל אוהד. סיפור נוגע
ללב אודות כלב ציד זקן, שאיבד את שיניו
ורעו, צבי מגודל שנגזרה עליו גלות.
• ראשון ראשון חכים (קול ישראל,
שבת — )21.25 ,מצעד הפזמונים של
אוקטובר, בעריכת דרור בן אבי ובהגשחו
של משה חובב.
היעומו הזה 1109

לפחות פעמיים בשבוע אני מקבלת קריאות
רציניות ורציניות־פחות של צעירים,
הטוענים שמאסו בכל הדפוסים הקיימים
של הבילוי החברתי העירוני המקובל והם
מתים לייסד חברה חדשה. כמעט לכולם יש
למכור את אותה הסתורה :״ויכוחים, הרצאות,
טיולים, פיקניקים.״ יש כאלה הבטוחים
שאם יוסיפו את המלים ״בלי סנוביות
וסלוניות״ — קנו את עולמם.
אני מקווה שהם באמת כנים, אם כי
קשה לי שלא לפקפק. אולי תוכיחו לי פעם
שאני טועה ותזמינו אותי לחברה כזו?
אני מתה לשמוע ויכוחים והרצאות. מה
בנוגע לכותבי המכתב הבא:
אנו חבורת נוער מתבגר, בנים ובנות,
הנפגשים באופן קבוע לשם בילוי
הזמן במשותף. מיד תגידי, :מה חדש תחת
השמש? במילון העברי זה נקרא חברה
סלונית!׳ הצרה היא שלא כך הדבר. אני
אומר הצרה, כי ניסויים חברתיים ותרבותיים
שונים בדרך לאלטרנטיבה לחברה סלונית
הבריחו מאתנו מספר חברים, והשאירו
לנו מספר אנשים בלתי רצויים. חוסר רעיונות
מקוריים הביא תקופה של שיעמום,
שגם לא עזרה בהרבה. בקיצור, כדי להתקיים
הלאה, נצטרך ליהפך לסלוניים במלוא
מובן המלה או להחליף מספר חברים בכוחות
חדשים ומקוריים ...תל־אביב והסביבה

להמשיך? אין צורך• קלטתם, אני מקווה
את הכוזנה. ואם יש באמת בדעתכם להיענות
לפנייתו הנרגשת של ( )1100/31 אל תתביישו
לשאול את עצמכם במה נבדלת ״חברה״
כזו מתשע־עשרה אחרות.
אשמח, כאמור, להיווכח בטעותי. אולי,
בכל זאת, תזמינו אותי פעם? אני מבטיחה
להיות נורא טובה ולשתוק כל הזמן.

קצת משועממת

כלום אשמתי היא ש( )1100/32״קצת
משועממת״? גם אני, למשל, משועממת מקריאת
עשרות מכתבים כשלה, אך לא אלך
לכתוב מכתבים לכל מיני אנשים בגלל זאת.
באמת לא יפה מצדי; אני נוטה לשכוח שעלי
דווקא להצדיק בדרך זו את קיומי. ובכן:
ודאי תשמחו נורא לשמוע שהיא בת
שבע-עשרה וחצי ותלמידת שמינית, ושהיא
לא נמוכה ולא שמנה. אינך צריך להתבייש
לכתוב אליה, כאילו שבאמת חשוב
לה אם אתה יפה או לא. יש לך תמונה? זה
באמת לא יפה מצדי ; אני נוטה לשכוח שיודע•
ובאמת, כתוב מכתבים מעניינים על
כל מיני נושאים, ולא חשוב איפה שאתה
גר, אפילו במלבס.

את אותם הדברים שיודע: הוא מפרט
שזה הבעית אותי, בעיקר כשהוא כל נך
אני יודע ש״רותי״ הואפסבדונים (כן,
בן ,22 ואני מוכנה להתערב שיש לו שפם,
והטכניקה שלו ללכידת נערה היא טכניקת הא?)
״אני יודע שלצבא לא איכפת שגמרתי
הזלזול. כאילו שאת לא אוהבת את זה.
תיכון;
חיפאית?
״אני יודע שדיור היה מלך האופנה!

״אני יודע שהצ׳רלסטון קדם לרוקנ׳רול;
אמ׳שלי אומרת שפעם היה קשה למצוא
״אני יודע שאדי פישר מתגרש מדבי ריי־מחט
בערימת שחת ועתה קשה למצוא מחנו,
ליז טיילור;
נולדס בגלל
בידי נערה.
״אני יודע שעם וספה אני יותר מעניין;

צמד
״אני יודע שלבת דודה שלי מינה זקם
ניתן תואר של סגנית מלכת מים;
סוף־סוף מודעה מסעירה באמת :״שתי
״אני יודע ששייע גלזר לא יודע להפסיד
בנות ,21 בעלות הופעה נאה, גבוהות, מ־ — כי אחר כך הוא מוצא המון תירוצים
עוניינות להכיר צמד ירושלמים בני 25—26 למה זה, קרה;
סימפטיים האוהבים טיולים׳ רצוי צברים.״
״אני יודע שהרוחות עוד לא שככו בליטל
גדול ,)1100/36( ,לא?
רוק;

״אני יודע שאני חבר וועדת התרבות וזה
קשה, הבדידות
נורא מחייב;
״אני יודע שהטבח שם לנו סודה בתה;
ו־( )1100/37 חשב שאאבד את עשתונותי,
״אני יודע שבלילה חושך!
אם יכתוב לי באנגלית שהוא אנגלו־סקסי
״ואני יודע שאני רוצה אותה קיבוצניקית
והוא מבקר בארץ ורוצה מאוד, ברבות הימים׳
לשאת נערה ישראלית, ושיש לו מכו או מושבניקית;
״אני יודע שאני רוצה שתהיה קרובה
נית ודירה והשכלה אוניברסיטאית ו־ 24 שנות
לחיפה; היא יכולה גם להיות עירונית, אבל
חוכמה, ובכלל, שקשה לו להיות בודד.
הציפור הקטנה שלי לוחשת לי שאם הוא לא צבועה בתרתי משמע.״
מה את יודעת?
אנגלו־סקסי, היא בריטניה.

מה הוא יודע
1100/38 כדי שתראי באיזו מידה הוא
מעודכן, ושיהיה לך חשק לכתוב אליו —

נערת העזביע

חיה אמיר מצאה פטנט מקורי, אין לבלות
סוף־שבוע מפואר בבית דולפין, בלי כסף;
נוסעים ביום שישי, רוקדים טוב, זוכים
בפרס בתחרות ריקודים, לבלות גם את סוף־
השבוע הבא במקום. בשבוע הבא באים
שוב, משתתפים בתחרות צילומים, זוכים
בפרס לבילוי סוף־השבוע הבא במקום. בשבוע
הבא באים ואתם כבר יודעים מה.
אבל זאת באמת לא חכמה עם שיער בלונ

הכל
אותו הדבר
כולם שיגרתיים ובנאליים במכתביהם, קובע
1100/33 הבחורים מנסים להתלבש
על חתיכות והחתיכות מחפשות נהג עם
מכונית — או וספה, אם אין ברירה. ותראו
לאיזו מסקנות פילוסופיות הוא מגיע :״סוף-
סוף כדור הארץ מסתובב סביב עצמו במהירות
רבה ומתקדם קדימה ללא מטרה.
לקראת מה? כן גם אנו מסתובבים סביב
עצמנו ומתקדמים במהירת אדירה. אך הדור
שלנו עומד במקומו, על אותם דברים.״
ותראו, לעומת זאת, כמה ( )1100/33 היא
מקורי ורענן ובלתי שיגרתי ונדוש. הוא
רוצה להתכתב עם נערה בת ד 1״חמודה
ורצינית״.

דר! קצת טביגות
צאו וחשבו: אם ( )1100/34 רוצה להתכתב
עם בני 24 ומעלה, בת כמה צריכה היא
להיות? מי יודע, אולי יש לה באמת לומר
משהו? (״על כל נושא — מלבד פוליטיקה״)
.לא, באמת, היא אוהבת מאוד להתכתב•
מסוגלת למלא אפילו 8—10 עמודים
— ואני די מאחלת לכם שתקבלו אותם.
מה שמשגע אותי הוא: מניין לוקחות הן
כל מיני הגדרות תפקיד כמו ״אנשים ספוגי
הומור דק ועדין שהבלי העולם הזה וצרותיו
רחוקים מלבם ודוגלים בסיסמה, יהיה
טוב, רק קצת סבלנות׳ .לא נעדר גם מלמול
על הוורוד שבצדו השני של המטבע הקרוי
חיים.
וכאילו לא הספיק כל זאת — היא גם
כותבת שירים בסתר.

קצין וג׳גטדמן
( )1100/35 דאג להודיעני מיד, שהוא קצין
בצה״ל ושאישמר שלא אקבל מטח תותחים
בפני בלכתי ברחוב, אם ארגיז אותו. כמובן

די, עיניים כחולות וגוף כמו שלה. חוץ
מזה יש לה גס עוזרת טובה בבית. שמו
אריק מחקה החיות, שהוא במקרה בעלה.
כשהיתה חיה בת 17 חטף אותה אריק
ולקח אותה לקיבוץ מעין־ברוך. אחרי שנה
היא הוציאה אותו משם, ישר לבית־החולים,
שם ילדה את בתה הבכורה. ועכשיו היא
מגדלת שתי בנות, נוסעת לסופי־שבוע לדולפין,
אוהבת לרקוד, לסרוג, קצפת, וקולות
של חיות (מחוקים כמובן) .שונאת נורא
לתפור כפתורים, לגהץ, להריק את האשפה
וליפול מהלמברטה של בעלה.

ספשהפשרת
על סדסיס
תענוג, בחיי, השביתה הזאת. אבל אס
היא לא תיגמר מהר אנ׳לא יודעת מה שיהיה.
כבר גמרתי את כל הסרטים בעיר, או
שיצטרכו להחליף את הסרטים הם צריכים
להתחשב עם השביתה, מה אני יוצאת
עכשיו ממונפטי. ראית את זה? לא, דווקא
הפעם הלכתי לבד לפעמים יש חשק להתבודד
את יודעת. לא השמלה היא לא חדשה
כאילו שאת לא יודעת. תשמעי הרומי שניי־דר
הזו מתוקה נורא את יודעת מישהו אמר
לי פעם שאני קצת מזכירה אותה בכלל,
יש איז׳דבר משותף בינה ובין הנוער שלנו
היא צעירה ועליזה כזותי, נו, את יודעת
כבר למה אני מתכוונת. שמעי, את מוכרחה
לראות את הסרט הזה. יש בו ׳המון בעיות
שנוגעות גס לנו ואני משתגעת אחר סרטים
עם בעיות.
היא משחקת שם נערה ענייה שעובדת
באיזה מקום אבל היא מותחת את החבר
שלה שהיא נורא עשירה ושהאבא שלה יש
לו המון כסף ולאמא שלה גס כן ושהדוד
שלה שופט ושכולם נורא, מאושרים ולא
מדברים אחד עם השני. והחבר שלה, זה מין
גרמני כזה אבל הונגרי בסרט לא בחיים.
הוא נורא שחור בשביל גרמני בעד זה הוא
הזנגרי. אז איפה אחזתי אה כן הוא
נורא עני וכל פעם גווע מרעב זהיא משנעת
אותו, פעם היא כמעט נותנת לו מה שהוא
רוצה ואחר כן היא בורחת לה ושוב באה
ושוב בורחת לה ומאכילה אותו המון לוקשים
והוא משתגע אחרית וגם היא בעצם.
אחריו, טפשה. ויש כאן באמת בעייה כי
היא דווקא רוצה אותו אבל לא נעים לה.
אני חושבת שצריכים להתנהג כמו מבוגרים,
אם אוהבים אז מה חשוב. רפי אומר
את זה כל הזמן. בטח שאני עוד הולכת
אתו! הערב אנחנו אפילו הולכים לבבילה.
הבאלט. טמבלית. איפה את חיה! אני מתח
לבאלט ובכלל, אמנות נותנת המון לבני־ארם.
אמנות אמיתית לא סתם סרטים, נמאס
אז איפה אחזתי? אה, כ ן הוא
מגלה פעם אחת שהיא סתם שקרנית אז הוא
מתחיל לשנוא אותה נורא וקורא לה בשמות
באמצע ׳הרחוב סרט נהדר, בחיי. והיא, אני
אומרת לן, לא עונה לו כלום רק מסתכלת
לו ככה בעיניים ויש לה דמעות בעיניים
והיא לא מבינה מה הוא רוצה ממנה בכלל
והוא מתחיל לברוח לה באמצע הרחוב
והיא רודפת אחריו, אני לא אספר לן מה
הסוף כי אני לא אוהבת לקלקל לאנשים
את היהפתעה. אני אומרת לן שצבט לי בלב
כשהיא מתה מזה שמכונית לבנה כזותי
כמו שרפי רוצה נורא דורסת אותה כשהיא
רודפת אתריו והוא בא לבית החולים ולא
מוצא אותה יותר. נכון שנחמד?

נמדיוה

ספרים

(המשך נזענווד )8
גולש לימה, דייסת לימה, לימה כבושה; תסתיים
בעוגת לימה עם קצפת.

מקור

ד רכי חיים
ל ה בדי ל מיעקב אבינו

חליפות,ש מלות

גירסי

דברי סריגה

ומעילים
אופנת גברות
וגברים

בתי

האופנה

הראויים

ר לאמונן

רח־ א לנ ב י !3
פנת גורדה-
ורח׳ דיזנגוף
תל־אנ׳ב

לא ח שוב כמה פעמים
את משתמשת בטקסטיל שמפו, אחרי כל כביסה
וכביסה, כל האריגן ם העדינים, דברי סריגה
וגרבי ניילון, נראים כחדשים הודות לקצף הרך
ללא אלקלי של
טקסטיל שמפו

שבע שנים עבד דניאל בוקעי את משפחת
מוגרבי, כשהוא מנקה בקפדנות את האולם
הגדול של התיאטרון שבמרתף הקולנוע
התל־אביבי, שומר על החצר והבמה. אחרי
שבע שנים אמר לו מוגרבי הזקן :״יותר
לא תקבל אצלי משכורת. הקאמרי ישלם

בוקעי פנה להנהלת הקאמרי, ביקש ממנה
את משכורתו .״מוגרבי צריך לשלם לך,״
אמר לו יצחק קדישזון, המנהל הקודם של
התיאטרון ,״תלך אליו• אנחנו לא נשלם.״
גם מוגרבי וגם הקאמרי לא רצו לשלם.
בוקעי, שחשש לאבד את מקום עבודתו
ואת דירתו שבחצר התיאטרון אם ישבות,
המשיך לעבוד מבלי לקבל את שכרו. הוא
ואשתו הקשישים התקיימו בעזרת בניהם
ובנותיהם הנשואים, קיבלו גמילות־חסד מאנשים
שונים .״מה יכולתי לעשות?״ שואל
בוקעי 52״הם לא רצו לשלם.״
מקץ שבע שנים נוספות, שבע שנים של
עבודה ללא משכורת, פינה התיאטרון הקאמרי
את אולם מוגרבי. עם השינויים החדשים
וכניסתם של בצל־ירוק וסמבטיון להציג
באולם, נדרש בוקעי לעזוב את הדירה.
בוקעי אסף את משפחתו ופינה את הדירה
.״בשביל שבע שנות עבודה ראשונות
קיבל יעקב אבינו את לאה. בשביל שבע
שנים נוספות קיבל את רחל. אני מקבל
רק 3000ל״י; מה אפשר לקנות ב־3000
בשוק הנשואים של הערבים, לשם השוואה
עם המקור התנ״כי, אי־אפשר אפילו
להשיג אשד, ממוצעת בסכום שניתן לדניאל
בוקעי עבור 14 שנות עבודה.
תזכיר שדמי לדין

אוד^פיה

המוסיקול הפאריסאי
תכנית ב׳

מצעד הכוכבים הבינלאומי
יום יום 2הצגות
באולם. פאר׳ ברחוב ירמיהו, תל־אביב
פרטים במודעות

אלוף־־משנה יששכר שדמי, נותן
הפקודה הגורלית שהביאה לטבח כפר־קאסם,
חזר השבוע לישראל, אחרי שהפסיק את
מסע ההשתלמות הצבאי שערך באירופה זב־ארצות־הברית.
כפי שמסר העולם הזה ()1099
הודיעה הפרקליטות הצבאית, כי התמר נגד
שדמי יועבר בקרוב לרמטכ״ל, על מ ת
שיחליט אם להעמידו לדין אם לאו פי*
תוח־חתרמית נחשף על־ידי עורך העולם
הזה במאמרו ״פוטיומקיך (העולם ווזה
,)1079 בו טען כי רעיון פיתוח הנגב מנוצל
על־ידי הממשלה באופן כוזב למימון
תעשיות פרטיות בסביבות תל־אביב. השבוע
חזר על אותה ההאשמה עסקן מפא״י מרכזי,
מזכיר מועצת פועלי תל־אביב אברהם שכטר,
שטען כי התעשיה נוטשת בהדרגה את תל־אביב
עצמה ומשתכנת בסביבת העיר, תוך
ניצול קרנות ציבוריות המיועדות, כביכול,
להקמת מפעלים בנגב הרחוק מל*
חמת״השנוד על כספי חברת פז שימשה
נושא לכתבת העולם הזה 1099 שגילתה
כי הדתיים הפעילו את הרבנית הרצוג כדי
לשכנע את המליונר וולפסון להעביר את
הקרן לרשות היכל שלמה׳ בעוד שגם מאיר
ווייסגאל וגס לוי אשכול מקווים להעביר
את הקרן אליהם. השבוע, כאשר הגיע וזלפ-
סון לארץ, נתקלו הרבנית הרצוג, נציגי
האוצר ומאיר וייסגאל איש ברעהו בשדה-
התעופה, כשכל אחד מהם מנסה למשוך
את המליונר לצדו גולי החזית ה*
ערבית, המתקראת עתה החזית העממית,
נעצרו השבוע בצפת, אחרי שפתחו בשביתת
רעב כמחאה על כך, שלמרות צו הגל,ת
שהוצא נגדם סירבה המשטרה המקומית לדאוג
למקום לינה עבורם וסידורי כלכלה.
כפי שניבא העולם הזה ( )1095 הפעילו שירותי
ד,בטחון את שופרי התעמולה הרגילים
שלהם בעתונים היומיים ובעתוני הערב,
בישרו לקהל קוראיהם כי הגולים הם ״בעלי
אמצעים״ ומשום־כך ,״שביתת הרעב שלהם
היא שביתה פוליטית הבמאי פיטר
פריי, שעבודתו בהבימה הופסקה עקב
השמצותיו על התיאטרון (העולם הזה ,)1099
שלח השבוע את מכתב ההתנצלות שלו ל-
הבימה ולעתונות. הסביר הוא :״עלי להעיר
בזה שחלק מדברי, שאמרתי לאחר
עבודה מאומצת ועייפות רבה, הצורה שלהם
היתד, מעליבה ו פוג ע ת ...על כן אני
מצטער מאוד ומבקש את סליחתם של ידידי
האמנים.״ פיטר מחק שורה במכתב המקורי
שאמרה :״אני מבקש מהבינוח לתת לי ל•
המשיך את עבודתי גחנימוז.״

הבה נתחפמה...
חי ד ון התנ ״ ך (הוצאת וועדת העשור —
93 עמודים) מביא את כל 234 השאלות
שנשאלו המועמדים לאליפות התנ״ך בבחינות
המוקדמות, האזוריות, הארצית והבינלאומית.
ומה שמעניין עוד יותר — גם
את התשובות ל־ 234 השאלות הנ״ל.
מי שאין לו תסביך תנ״כיות בפני עמוס
חכם יוכל לנסות את מזלו ולעמוד בחידון
תנ״ך פרטי, מורכב ממבחר השאלות. חידון
(קל) לדוגמה:
.1מי חי מאה ועשרים ושבע שנים?
.2מי קרא לבנו בשם יזרעאל?
.3למי היו שבעים בנים?
.4במה צורפים את הכסף ובמה צורפים
את הזהב?*
הבא אחריו.

סוכריות מנטה
שביל^ קליפות התפוזים (נחום גוטמן,
הוציאה יבנה 136 ,עמודים) מוביל, בין
השאר, לשיחה על פצעי־מלחמה טובים ורעים
(״הכי טוב זר, כשהכדור פוגע ביד
או ברגל. לעומת כדור בראש — הרי זה
ממש תענוג ...פחות יד, יותר יד אין
לכך חשיבות מרובה.״)
אם כי הספר מנוקד, אין להניח שכוונתו
של נחום (אוצרו של לובנגולו מלד זולו)
גוטמן היתר, לסיפור ילדים בלבד. צייר־סופר
ובן־סופר (ש. בן־ציון) גוטמן שוב
מעלה, כבפעמים קודמות, את זכרונותיו
בספר, המלווה, כמובן, ציוריו הנאים.
כשם שהחופש הגדול או תעלומת הארגזים
העלה את זכרון ימי עבודתו של גוטמן
ביקב ראשון־קציון, ביאטריצ׳ה או מעשה
שתחילתו בחמור וסופו אריה טורף את ימי
השתלמותו בפאריס, כן העלה בשביל הקלי־פות
את ימי תל־אביב בשלהי מלחמת העולם
הראשונה.
כ מו קבר רחל. בלשון הגוטמנית הציורית
במעט כציו׳ריו ר עיון זה צינן
את לבי, כמו שמצננת סוכריית מנטה אח
הלשון״) ,מתוארות הרפתקאותיו של צעיר
תל־אביבי בן 15 העובר את הקווים על־מנת
להעביר לתל־אביבים המנותקים בפתח־תקווה
ובכפר־סבא (לשם הוגלו בפקודת התורכים
הנסוגים) תיק מלא מטבעות זהב.
תיק זה הובן במיוחד לאפשרות כזאת (ועליו
פתק ״ככלות כל הקיצים!״).
לא העלילה חשובה למי שאוהב את גוטמן
הסופר. פשוט נעים לקרוא אותו. הנה
תאור כובשי תל־אביב: 1917 ,
כובעים אדומים, משרתים שחורים
לבושים בלבן, שיירות ארוכות של אוטומובילים,
אחיות רחמניות עם שיניים ארוכות
וגומי לעיסה. אוסטרלים במכנסי רכיבה
על סוסים וגמלים, אנגלים בכובעי פקק,
במו בציוריו של ז׳ול וורן, סקוטים בשמלות
משובצות, צרפתים כחולים, איטלקים
עם זנבות תרנגולים על הראש, הודים עם
טורבנים כמו קבר רחל וזקנים מגולגלים
על שרוך

או מ ברל ה מ מודר ה
ספר התיבה המזמרת (נתן אלתרטן
— מחברות לספרות — 178 עמודים) הוא
קובץ 35 משיריו הקלילים של בעל הטור
השביעי. כל שיר הוא מעשה־אמן. נעים,
מ״עשע, קצוב ורב־הומור. דוגמה לקצב
העילאי של אלתרמן הם מסעות בנימין
מטודלה:
..כך עבר יבשות ואיים /בלי לשאול:
עד מתי אטלטלת? /ורכב על פילים וטרי־אים
/ועל גב לביאה (ובדומה לה) /וצנח
מצוקים נוראים /בטובך המכונה אומברלה
/כי נוסע אמיץ / ,כי נוסע אמיץ / ,היה
בנימין מטודלה.
אלתרמן מעניק לקוראיו גילויים בלשניים
משעשעים (פיל בלשן הוא פילולוג) ,תיאורים
ציוריים ביותר (הזמן מתנהל לאט לאט
כמו גמלת) וגם נושאים עניינים ביותר. מה,
למשל, אומר ישישון תשיש לשבעה בניו
הענקים כד י לראותכם, נערים /נחוצה
לי זכוכית מקטנת.״)
* התשובות לארבע השאלות, הלקוחות
מן הבחינות המוקדמות .1 :שרה אמנו;
.2הנביא הושע; .3לגדע ן השופט ולאחאב
המלד ; •4במצרף ובבור — ראח משלי
י״ז, מצרף לגפף ונזר לזוז*
רועודגר וזמו

החי

אנשים

מצא מין את מיגר

״טפו על־ך, מנוול־!״

בפני שאלה עדינה מאוד עמד השבוע נשיא
ף• י רו ש לי ם, מסרה שגרירת קנדה מר העצרת הכללית של האומות המאוחדות ושר
• -גרט מאר את כתב־האמנה שלה,
שנחתם החוץ הלבנוני לשעבר, ד״ר שא דל מא
בידי המלכה אליזבת, לשרת החוץ
גולדה ליק. בתוקף תפקידו חייב הד״ר מאליק
מאיר ולסגנית ראש הטכס הגברת אייגה לנקוט בעמדה שווה כלפי כל המדינות השפירא׳
אחרי שסקרה משמר כבוד של חברות באו״ם, כולל כמובן את ישראל.
חיילות ח״ן.
בקבלת־פנים שנערכה על־ידי משלחת תאילנד

נשאל מאליק על־ידי כתב העולם הזה דוד
התפקיד נתן, התפקיד לקח הורוביץ מדוע לא נוכח בקבלת־הפנים שערכה
הגברת גולדה מאיר ערב קודם־
ף* ראנ גון, הודיע ראש ממשלת בורמה לכן, באותו אולם. השיב מאליק, בנוכחות
*4או־נו. כי עם עזיבתו את השלטון מסר אשתו המקסימה :״דווקא התכוננתי לבוא —
לממשלה החדשה לא רק את סמכויותיו הנה אשתי, היא עדה — אבל היה עלי
הרשמיות אלא גם את כל המתנות האישיות להיות נוכח בועידה חשובה מאוד של ה־שקיבל
במרוצת כהונתו.
או״ם, ומר אנדרו קורדיה * גם הוא עד
לעובדה שרציתי להופיע בקבלת־הפנים ה
התלהבות
ישראלית לכבוד הגברת מאיר ״.מאליק אף
ביקש מכתב העולם הזה :״אנא, מסור את
ך• תל״אביב, הסתכל יעקב נעמני בהת־ ברכותי למשלחת הישראלית כאשר
^ עניינות כה רבה בדליקה שפרצה על גג הגיב השבוע שר המסחר והתעשיה פנהם
ביתו של השכן, שלא השגיח בצעדיו שלו, ספיר על פירסום מכתב ההתרמה האישי
שלו בהבוקר, הזכיר בין השאר כי השתדל
נפל מגג ביתו, התעורר בבית־החולים.
לאסוף כספים גם להתקנת מערכת איורור

חדשה בבית העתונאים בתל־אביב, לא ידע
חתימה טובה כי הוא פוגע בנקודה רגישה מאוד אצל
משה רון, מזכיר אגודת העתונאים. רון,
ף סאטמאר, רומניה, כאשר הודיעה ה המשוכנע שכל מה שחסר לעתונאי ישראל
• • ממשלה ביום־הכיפורים כי נפתחה לש היא מערכת מיזוג־אויר משוכללת בבית
רה להרשמת עולים לישראל, זנחו הרב סוקולוב, נוהג להזכיר לכל אורח זר ההמקומי
וחסידיו את תפילותיהם, מיהרו מבקר בבית את העובדה שחם שם מאוד להירשם ההזדמנות.בלשכה, מפחד פן יחמיצו את בקיץ ודרושה באופן דחוף מערכת מיזוג
אויר אגב, מכתבו של ספיר נתן ה ד

דמנות לראש הממשלה דוד בן־־גוריון
להמציא פירוש חדש למונח ש.ג. המקובל
הפליה גזעית
עד כה כקיצור לשוטר גדודי בצר,״ל. בנאום
ך ירושלים, הובל הבונה של גן החיות בכנסת שיבח ביג׳י אח ד,ש.ג. של הצ״כ ש-
4התנ״כי לטיפול אצל רופא, אחרי ששיהשיג
את המכתב. הוא לא הסביר מה פיניו
גדלו פרא ואיימו לחסום את פיו, מכיוון
רוש המונח שלו, אולם מקורביו הסבירו:
שלא ניתנה לו הזדמנות בשביו לכרסם
שרות גנבות• אגב כך גילה ביג׳י כי המכתב
גזעי־עץ טריים.
לא הגיע כלל לתעודתו ונגנב בדרך. הוא
שכח רק להסביר איך בכל זאת קיבל בית

ארלוזורוב את הכסף ברכה חדשה הנעל
דאש האשה. היג התעשיין שמואל (״סם״) דובינר,
^ סאן אנטוניו, ארצות־הברית, שידר בעל מפעלי קוגל• מעתה מחליפה את הברכה
״שלום״ במכתביו הרשמיים הברכה:
*• השריף קריאה ברדיו לבעל שאיים לר ״גייצא ונחיה סגנון חדש בדרכי הצוח
את אשתו ואת מאהבה, בדרישה
שזה ויכוח הפרלמנטרי בישראל הכניס השבוע קיבל יסגיר את עצמו לפני ביצוע הפשע,
מקומיות, ראש מועצת נחלת־יהודה, אלימלך צמיר.
קריאות טלפוניות משמונה נשים
אחרי שנציג מפ״ם במועצה, מרדכי חפיף, אשר הקנאי. ביקשו הגנה משטרתית מפני הבעל האשים את ראש המועצה כי הוא מקבל
שוחד, יצא צמיר מכליו, ירק בפניו וצעק:

״טפו עליך, מנוזל!״ אחרי יריקה זו הודבקו
הגלולה חמדה כרוזים בחוצות המושבה, שתבעו את סילוקו
של צמיר אחרי שרבבות תושבי
ף* רמתיהשרון, התפרץ אהרן קוג׳ה ניו־יורק השתתפו בחגיגות יום קולומבוס,
*• אל חדר הטיפול של רופאת קופת -כולל אלפי איטלקים שצעדו ברחובות העיר
חולים, בדרשו לקבל גלולות הרגעה ללא לכבוד הנווט שלפי טענתם היה איטלקי, יצא
תור, לא קיבל את הגלולות, זכה לעומת העתון הניו־יורקי הנפוץ ניו־יורלן מידור
זאת למאסר שלושה חודשים על התפרעות במאמר בו ניסה המחבר להוכיח, כי כריס*
במקום ציבורי.
טופר קולומבוס היה יהודי במלוא מובן

* פוזר מזכיר האו״ס דאג המרשילד.
מימון עצמי
ך• ביירות, מעיינת הממשלה הלבנונית
1בבקשתו של מנהיג המרד הדרוזי כמאל
ג׳ונבלאט להעניק שכר ל־ 400 מורדים־לשעבר
הממשיכים לשבת באחוזת ג׳ונבלאט ומסרבים
להתפזר מבלי שיקבלו שכר כלשהו
בעד מלחמתם בממשלת ביירות•

בי? ודת עצמית
ך ירושלים, אחרי שבמשך חודשים ארו־
* כים לא ערכה הועדה הציבורית לענייני
שידור כל ישיבה, נקבעה לה ישיבה לשבוע
זה, כשעל סדר היום הצעה לדון בעצם
הצורך בהמשך קיומה של הועדה כפי שהיא.

לא תעיד עדות שיפד
ך ווארשה, פולין, הוקם בית־משפט
4לשיפוט מזורז לטפל במקרי שיכרות
והתקוטטות, אולם משהובא לפניו התיק
הראשון היה נאלץ לדחותו, מאחר והעדים
היו שיכורים מכדי שיוכלו לתת עדות.

עושים חיים!
ן • ירושלים, הודיע משרד הדתות על
• 4הוצאת רשיונות חדשים לחברות הרוצות
לקבור מתים, קיבל לא פחות מאשר
200 בקשות של חברות הרוצות להיות
זז*רווד קדישא.
י מז מממז

המלה• בין שאר ההוכחות,
כולל עדותו של
אחד מגדולי ההיסטוריונים
הספרדים, סלוודור
דה מדריאגה, הסתמך בעל
המאמר על חתימתו
של קולומבוס כהוכחה
ליהדותו. קולומבוס היה
חותם 0 .ג.ז5־8 8 .
ובעל המאמר מפרש כי
אלה הם ראשי התיבות
של המלים העבריות :
שדי, אדוני, שדי. יהוד,
מלא חסד•

גמול לשופט
הברקות רבות נשמעו
השבוע בבית פילים מוריי
באילת, שם ערך
שופט השלום אליד!ו
גאווי משבטים בשיטת
שרשרת, למפצחי גרעינים
בקולנוע המקומי.
אחרי שקנס בזה אחר זה
שורה של נאשמים בקנס
של שלוש לירות, קם
אחד הנאשמים ושאל:
״אין לי זמן לחכות בתור,
האם אפשר לגשת
ישר לקופה ולשלם 3
לירות?״ השיב השופט
נאווי לשואל :״לא, בעבור כספך אתה
צריך לקבל גם שירות.״ אולם אחד הנאשמים,
חייל, גמל לשופט כגמולו. אחרי
שהודה באשמה, שאל :״האם בביתי מותר
לי לפצח גרעינים?״ כשהשיב השופט בהן,
היקשה החייל :״הרי יש שלט בקולנוע האומר
:״בית זה הוא ביתך בפני
טענות הרבה יותר חמורות עמד השבוע
עורך־הדין הפתח־תקואי הצעיר משה נח*
שץ, אשר יחד עם ח״ב חרות יעקב
מרידוד השתתף בויכוח פומבי על פסק־הדין
במשפט כפר־קאסם• נחשון, שהגן על
פסק־הדין, ונאומו שוסע על־ידי קרובי משפחה
של הנאשם סגן גבריאל דהאן, ניצל
לצורכי הויכוח טעות של יריבו. אחרי ש־מרידור
כינה את ביג׳י בשם רועה צאן,
שאל נחשון: מה יעשה מרידוך אם יאמרו
לשוטר :״האיש הזה (מרידוד) העליב את
ראש הממשלה שלך, צריך להרוג אותו״?
ראובן (״רומק״) גרינברג
מאמין עדיין ביעודו של השייך מחמוד
ראשיד אבו״גוש, ראש המועצה המקומית
אבו־גוש. בשיתוף עמו ועם תושב
ערבי מנצרת ייסד רומק חברה יהודית־ערבית
לבנין ולחקלאות, שמטרתה המוצהרת היא
לעבד קרקעות ולנצל מחצבים המהפכות
העוברות על כל תיאטרוני ישראל
לא פסחו גם על תיאטרון־היחיד של השחקנית
נאווה שאן (העולם הזה .0098
כשחזרה ערב אחד במכוניתה מהצגה, סונוורה
על־ידי אורות מכונית שבאו ממולה. היא

9סמץי
• שר התחבורה משה כרמל, במאמר החתום בפסיבדונים *סיר עברי:
״חייבים אנו לומר ברורות, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי הממשל
הצבאי הקיים, כאשר הוא, הכרוך בהכרח באפליה ובקיפוח של האוכלוסיה
הערבית, הוא שורש פורה רוש ולענה, טריז בין חלקי אוכלוסיה, מקור לחינוך
קלוקל, סיבה לקלקול דם אזרחי.״
• עודך־הדין שמואל מ. תמיר, על התגובות לגבי פסק־הדין במשפט
כפר־קאסם :״מי שהתרגל לסגנונו של מבקר המדינה — אשר גניבות ענקיות
מתוארות בפיו כ״אי התאמה מספרית״ — ודאי שלא נוח לו כאשר רצח 47
גברים ונשים ישראליים על־ידי שוטרים ישראליים מוגדר כטבח שיטתי ורצוף.״
• יושב־ראש הסתדרות הצ״ב פרץ ברנשטיין :״ההבדל בין
הפושעים הנאצים לבין מבצעי הפקודה של מפקד יחידת משמר־הגבול הוא לא
גדול אלא גם עקרוני. הלא הנאצים שעמדו לדין ביצעו את פשעיהם בתיאבון
אוטונומי מאוד
ס ח״כ חרות אריה בן־אליעזר, בעת ויכוח בכנסת :״היו שגיאות
שונות במדיניות הישראלית בתקופת כהונתו של ח״כ שרת כשר־החוץ ...אך
תמיד ידעו אז לפחות באיזו יד להחזיק את המזלג ובאיזו יד להחזיק את הסכין.״
• ראש הממשלה דויד בן ־ גו ריון :״אינני שותף עם אלה הרואים
בכל פגישה של איזה יהודי עם איזה ערבי, איזה מאורע היסטורי גדול.״
• השחקנית האמריקאית טאלולה באני,הד, על סגן נשיא ארצות־הברית,
ריצ׳ארד ניקסון :״זוהמה היא מלה נקיה מדי בשביל לתארו.״
0אלינור רוזבלט, אלמנת נשיא ארצות־הברית לשעבר, על הנשיא דוייט
אייזנהואר :״למחנך הראשי, נשיא ארצות־הברית, חסר חינוך. השכלתו אפסית.״
• המשורר האמריקאי רוכרט פרוסט :״אילו היה לי סטודיו יפה,
לא הייתי מצייר מעולם. הייתי מארח שם נשים.״
• ההיסטוריון ארנולד טוינכי :״הבעיות הגדולות נמצאות בכדור
הארץ שלנו, לא בחלל החיצון. לא נותר עוד הרבה זמן להשליט סדר בכדורנו.״

גילה אלמגור
מי קרע את השמלות?
התהפכה עם כל ציוד התיאטרון שלה, שהיה
מורכב על המכונית. השחקנית יצאה
בשלום, אך הציוד ניזוק. משבר מסוג
אחר התחולל השבוע בתיאטרון סמבטיון.
רחל אטאם, הזמרת המופיעה בהצגה למרות
היותה בחדשי הריונה האחרונים, הופיעה
כרגיל בהצגה הראשונה במוצאי שבת
האחרון. אולם בהצגה השניה היא חשה
לפתע ברע. כדי להציל את ההצגה הוחשה
מכונית מיוחדת לביתה של נעמי שמר,
שהלחינה את רוב השירים בהצגה. שעה
שאיפרו אותה, חזר אתה שמעון ישראלי
על התפקיד• נעמי, שהצליחה מאוד בהופעת
הבכורה שלה, המשיכה בינתיים להחליף את
אטאס.

פוגיו סבא רון־ ה בגדי ם
דייג מיוחד במינו נערך השבוע בבריכה
התל־אביבית. מתנדבים אמוראים במשקפי
צלילה סרקו את תחתית הבריכה, בחפשם
אחרי משקפיו האופטיים של ההומוריסט
אפרים (״חד גדיא״) קישון, אחד ממת־רחצי
החורף הקבועים של הבריכה. הפרם
למוצא המאושר: זוג כרטיסים להצגת בצל
ירוק הפנטומימאי ג׳וקי ארקין כתב
השבוע מחוץ־לארץ, שנמאס לו ללמוד פג־טוסי
מה אצל אטיין דקרו :״אם אמשיך ללמוד
אצלו הוא עוד יכול לדעת פנטומימה.״
באין ברירה קנה ג׳וקי מטריה גדולה ונסע
ללונדון במצב בלתי־נעים נמצאה לאחרונה
גילה אלמגור, שחקנית תיאטרון
סמבטיון, אחרי שהביאה לביתה חתול צהוב
חדש. באחד הערבים, בשובה לביתה אחרי
ההצגה, מצאה גילה שתיים משמלותיה קרועות,
כיסוי המיטה שסוע, ואת כל החדר
במצב של אחר פוגרום. לבעלה אילי גור־ליצקי
סיפרה שהחתול עשה זאת. אולם
לפי השמועות שמפיץ הבום שלה, שחקן
סמבטיון זאב ברלינסקי, אילי עדיין אינו
משוכנע כל־כך אורי זוהר אינו
מסתפק בהופעות על במת בצל ירוק וביום
בלהקת הנח״ל, התחיל להתעסק בשטח חדש:
הדוגמנית אילנה רוכינא ההפתעה
האחרונה ברכילויות החברה התל־אביבית:
גליה ארקין, אחותו של ג׳וקי שתמונתה
מפארת מודעות פירסומת לסיגריות, גישאה
לפני כשלושה חדשים לתייר צרפתי, שמרה
על נשואיה (השניים במנין) בסוד עד כה.
לפי כל החישובים תרד גליה בקרוב מרקע
הנוף של רוזאל, תעבור לרקע נוף סארי־סאי
נערת־זוהר אחרת שהפתיעה:
צפורה אליסין, חברתו־לשעבר של שחקן
הכדורסל ארז לוסטיג, שנעלמה מן האופק
בתקופה האחרונה, הופיעה שוב, אבל רק
לסוף־שבוע. היא באה לביקור של שלושה
ימים בישראל, אחרי שנישאה לאיש עסקים
אמריקאי אנטה ליכוביץ, בעלת
סלון היופי, שהיה בשעתו מרכז גערות
הזוהר התל־אביביות, ובתו של התעשיין
העשיר חיים ליבוביץ, בעל בית־החרושת
עץ־הזית, חזרה בשבוע שעבר לישראל והביאה
עמה בעל• הבעל הוא הקפטן של
תיאודור הרצל מקם נויוירט, עמו:סעי,
אנטח.

קולנוע סרטים הגשר הח•

המעיל של שלי
בית האופנה מצקין ייצא השנה
יותר מ־ 20 אלף מעילי גשם
בשווי של 300 אלף דולר ל־17
ארצות (ממדגסקר׳ בה יורדים
הגשמים בקיץ דווקא עד לאים־
לנד — בה גשום כל השנה).
מלבד יצוא עוסק מצקין(הידוע
בחוץ־לארץ תחת השם מצם־
טייל — סגנון מצקין) גם בציונות
ודוגמות מעיליו הם כוכבי
תצוגות האופנה הנערכות ברח בי
ארצות־הברית על־ידי מלווה
העצמאות.
באחת התצוגות האלה בחרה
כוכבת הקולנוע שלי וינטרם
במעיל גשם מצקין מז׳קרד לבן
מנוקד שחורות (ראה תמונה).
כמובן, שכל גברת ישראלית
יכולה ללכת בעיקבות הכוכבת
וינטרם — גם לרשותה עומד
מצקין עם מבחר של יותר
מששים דוגמות מעילי גשם.

הגשר על נהר קוואי (סוגרבי, תל־אביב;
ארצות־וזברית־בריטניה) הוא גשר עץ,
שהקמתו לצורך הצילומים עלתה רבע מ ליון
דולר. הוא משתרע לאורך של 125 מטר
ובגובה של 15 מטר, מעל הנהר קיטולגלה
בציילון, שם צולם הסרט. ההשקעה בפריט
אחד של התפאורה, בסרט הנמשך שעתיים
ד 45 דקות, היתד, כדאית. כי הגשר הוא
גיבורו האמיתי של סרט זה! הוא הדמות
המרכזית שבו׳ מוקד העלילה, ההופך סמל
הרעיון הכללי של היצירה.
הסרט זכה בשבעה פרסי אוסקר. אולם
אין זה אומר עדיין שהוא סרט לא טוב.
מבקרים רבים ציינו אותו כ״חסר כל יערך
אמנותי,״ אולם מזה אין גם להסיק שהוא
יצירת־ימופת גדולה. בכל זאת, אין ספק כי
הגשר על נהר קווא׳ הוא יצירה בלתי״
רגילה. זהו סיפור שאינו חורג מגדר הבינוניות
הטובה, אינו אומר דברים חדשים
ואינו מעורר מחשבות׳ חדשות. אם הוא
יוצא מגדר הרגיל, הרי זה בגלל ה״איך״ ולא
בגלל ה״מה״ שבו. בקיצור, הגשר על נהר
קוואי הוא מלאכת מחשבת קולנועית.
אי בג׳וגגל. העלילה מתרחשת בסיאם
ובבורמה בתקופת מלחמת העולם השניה,
שם סולל הצבא היפני מסילת ברזל מבנגקוק
לראנגון׳ דרך יערות־העד, בסיועם של
רבבות שבויים של י מעצמות הברית. אל
אחד ממחנות־העבודה האלה מגיע גדוד חיל־הנדסה
בריטי שנכנע ליפנים בהונג־קונג
ללא קרב, אחרי שנצטווה לכך מגבוה.
מפקדו היפני של המחנה (ססוא האיקבה)
מקבל את הגדוד השבוי בנאום שחצני:
״שבויים בריטיים — מילה אחת על בריחה.
אין כאן גדר תיל, אנחנו אי בג׳ונגל, הבריחה
היא בלתי אפשרית. הרשו לי לצטט
באזניכם את אמרתו של הגנרל ימשיטה:
,היו מאושרים בעבודתכם׳.״
מפקדו של הגדוד הבריטי הוא קולונל
ניקולסון (אלק גינס) ,קצין בריטי מאד. הבעיה
העומדת בפניו אינה כיצד לברוח, אלא
כיצד לשמור על חיי אנשיו, למנוע את
ניוונם• מסקנתו היא, כי רק בשמירת משטר
המשמעת הפנימית של הגדוד, כפי שהיתר,
לפני שנכנע, יוכל לשמור על חיי
חייליו. מסיבה זו הוא צריך לשמור על
הבדלי הדרגות בין קציניו לחייליו, דוחה
את פקודת מפקד המחנה היפני שקציניו
יעבדו כחיילים, בבניית הגשר•
הקולונל ניקולסון עומד במריו, גם כשמאיימים
עליו במוות, משליכים אותו לתוך
צינוק התנור. כאן נוצר הקונפליקט הראשון,
עליו בנוי הסרט: מלחמת העקרונות
בין המפקד היפני השליט, לבין המפקד
האנגלי השבוי. בקטע זה מתגלה אלק גינס
בכל גאוניות משחקו• השחקן האנגלי, שהופיע
עד כה בקומדיות בלבד, מעצב דמית
נפלאה של קצין אנגלי טיפש אך הירואי,
סכימטי ועקשן כפרד, אך עם זאת אנושי
מאוד• כאשר הוא יוצא מחקירת עינויים
וחייליו מקבלים פניו בשיר חוא ב חו ר כארז
מצטרף גם הצופה המאופק ביותר לשירת
החיילים.
הקונפליקט הראשון מסתיים בנצחונו של
ניקולסון־גינם. היפני, הנוכח כי בנית הגשר
אינה מתקדמת, נכנע. העלילה הגיעה לשיא.

אנגלים בונים, אנגלים הורסים.
מה שאירע עד כה יכול היה לשמש עלילה
נפלאה לסרט בפני עצמו. אולם פייר בול,
הסופר הצרפתי שכתב את הספר, לא הסתפק
במלחמת העקרונות האנושית והתחיל
בבנית שיא עלילתי חדש. ניקולסון, שניצח
בעקשנותו את היפני, נוטל לידיו באופן
.מעשי את הפיקוד על המחנה. הוא רואה
בבנית הגשר על נהר קוואי מעין יעוד —
מעשה שיציל את חייליו מניוון, יוסיף תהילה
לחייל הבריטי. הוא עצמו מפקד על
בניית הגשר׳ כאילו לא היה זה עבור חיל
האויב אלא עבור הצבא הבריטי עצמו. קציניו
מתכננים גשר טוב יותר, מהנדסיו בונים
אוחו טוב יותר.
אולם כאן נכנס לעלילה גורם חדש. ויל־יאם
הולדן, חייל אמריקאי שהצליח להימלט
מהמחנה ולהגיע לציילון, יוצא עם קבוצת
קומנדו בריטית שמטרתה להגיע לגשר על
נהר קוואי ולפוצצו. כך נוצר הפאראדוכס
המוזר, שבעוד שחיילים בריטיים מתאמצים
לבנות גשר טוב, מתאמצים חיילים נריסיים
אחרים להרסו•
כששני חוסים שונים אלה מתחברים יחד,

שחקן גינם כ״גשר על נהר קוואי״
הבל הבלים, הכל הבל

מתחוללת טרגדיה שקספירית בה מתים
כולם, גם הגשר, והאיש היחיד שנותר
בחיים זועק מול המצלמה המתרחקת :
״שגעון! שגעון!״ הוא אומר, למעשה, מה
שרוצה הסרט לומר כל הזמן :״הכל שג־עון!
המלחמה, העקרונות, המשמעת העיוורת,
הפאנאטיות, והשנאה.״ כך זוכה הגשר
על נהר קוואי שיקראו לו, נוסף לכל,
גם סרט פציפיסטי.
נוסף לכל — הקול. יש בגשר על נהר
קוואי רעיונות בינוניים, שחקנים טובים וצילומים
מצויינים. אך הבימוי של דוד לין
עולה על כל אלה. הוא מצליח להפוך מעמדים
אפורים לתמונות מלאות הבעה אפית.
צילום הגדוד השבוי, הנכנס למחנה־השבויים
במעין מצעד נצחון! וצילום קבלת־הפנים
לקולונל ניקולסון המשתחרר מהצינוק, הם
בגדר תעודות של אמנות קולנוע. לין מצליח
לשחק גם בגורם הקול והצליל, כך
שהוא הופך חלק מאמצעי ההבעה שלו, ולא
רקע בלבד. קולות הג׳ונגל בפתיחה, שריקת
שיר־הלכת המפורסם של החיילים וזמרת
ההמנונים שלהם, המלווה את פעולות החבלה
של חבריהם מתחת לגשר, מוכיחות
כיצד יכולים צלילים לשמש חלק בלתי-
נפרד ומשלים של האמצעים החזותיים.

התועה המתוקה
חיוך מפויס (תל״אביב, תל־אביב; אר־
.צות־הברית) הוא במקרה זה חיוך מסוים
מאוד, אותו חיוך של זלזול ולעג מר, אשר
אנשים נוהגים להעניק לסרטי קולנוע המתאמצים
לשוא להגיע אל ליבם ולסחוט
מהם דמעות. אפילו העובדה שהסרט נוצר
לפי ספרה של פרנסוא סאגאן, הסופרת שאינה
סופרת את מספר הקילומטרים במד-
המהירות של מכוניתה, ומתהפכת, אין בו
כדי להוסיף שמץ של ענין לצופה המשועמם.
גיבורת
היצירה היא קריסטיאן קרייר, צר-
פתיה אדומת־שיער וחומת־עיניים. קרייר,
המחפשת קריירה הוליבודית, היא סטודנטית
למשפטים המתאהבת בסטודנט, אך שוכבת
דווקא עם דודו. מדוע ז היא בעצמה אינה
יודעת. אולי מפני שרוסאנו בראצ׳י בעל
הצדעים האפורים והמבטא האיטלקי, למראהו
מתמוגגות כל הבתולות הזקנות של ארצות-
הברית, לוחש לה :״אני אוהב אותך! לא
אהבה לתמיד כפי שאומרים הילדים. אבל
במשך שבוע נוכל להיות מאושרים מאוד.״
קריסטיאן חסרת־המעצורים נוסעת לבלות
שבוע בחברת הדוד הזקן, בריביירה. מה
שמטריד אותה אינו דווקא הכניסה למיטתו,
אלא הכניסה לאותה מיטה בה שכבו אחרות
(״אינני רוצה בסבוב שעשית עם כל האחרות״).
כששבוע
הנופש תם ועמו תמה גט הת־ענינותו
של הגבר המבוגר, מקבלת קרים־
טיאן את העובדה החדשה במפתיע, מתרגשת,
מגלה לאשת הדוד (ג׳ון פונטיין) כי
בגדה עם בעלה• אבל היא סולחת, נ מו כל
המשתתפים בסרט, מלבד הצופים. לפרות

הכל זוכה הגברת פונטיין הטובה בהערכת
הצופים, בגלל הסיבה הפשוטה שהיא מגדירה
את הסרט, את פרנסואז סאגאן ואת
כל המתרחש סביב שניהם במשפט קולע
אחד :״הזוועה שבנוער היא המתיקות שבו.״
הוליבוד איך מתעשרים 91 סו 0י
איש אינו מכיר את אנשי הוליבוד טוב
יותר מאשר אנשי הוליבוד עצמם. השבוע
גילה אחד מההוליבודאים המובהקים, הסופר,
העתונאי והתסריטאי בן־הכט 63 טפח מידיעותיו
על חבריו השונים. אמר הכס:
<• המפיקים :״רובם נעשו בוסים מפני
שעשו רושם רציני. הם לא ידעו כלום אבל
דיברו בשטף. ססיל ב. דה־מיל, הוא טיפוס
של איש ימי־הביניים, ששלט בהוליבוד במשך
40—30 שנה. הוא למד את הטכסים
איך לייצר סרטים על סוסים בשביל סוסים,
והתעשר. סם גולדודין הוא מפיק מצוין,
אין לו בכלל ראש אבל יש לו קיבה
מאוד אינטלקטואלית.״
• בעלי טורים בעתונות :״אני מחבב
את הדה הופר, היא נערה זקנה ומטורפת,
עם המון מרץ. אינני מחבב את לואלה
פרסונם. היא אחת הכתבות הגרועות ביותר
שהכרתי ב חיי ...היא אחד הדברים המעציבים
ביותר בהוליבוד.״
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה נזמליץ ל ר או ת ם;
• עין תחת עין וגת, תל-אביב) -
סולקו לולי נוקם בד״ר קורט יורגנס שסירב
לטפל באשתו החולה, נופל בעצמו
קרבן לנקמתו, ביצירה מבעיתה של אנדרי
קאיאט•

• עניה אכל יפה

(מגדלור,

אביב) — מריסה אלאסיו מסחררת ראשי
שני בני־טובים איטלקים, בוחרת כחתן בבחור
שלישי. קומדיה ניאוריאליסטית רעננה.
• מראך עוכר ככרוקלין (תמר,
תל־אביב) — השוואה מאלפת בין כלבים
לבני־אדם, כשהיתרון לזכות הכלבים, ופיטר
יוסטינוב בראשם.
• עד התכיעה (אורגיל, ירושלים)
— צ׳ארלם לוהטון כפרקליט נופל קרבן
ללקוחותיו, אותם הוא מנסה להציל ממוות.
קומדית מתח.
• כפירי אריות (אוריון, ירושלים) —
מלחמת העולם השניה, מנקודת מבטם של
קצין גרמני וחייל יהודי־אמריקאי. מרלון
ברנדו, מונטגומרי קליפט.

• כית התה של ירח אוגוסט

(עצמון, חיפה) — מרלון ברנדו בתפקיד
סקיני, בן האי אוקינאבה, מלמד את האמריקאים
ובראשם גלן פורד כי ״פורנוגרפיה
היא שאלה של גיאוגרפיה.״
<• הגשר על נהר קוואי (מוגרבי,
תל־אביב) — ראה לעיל, אבל אל תלד
עדיין אם אינך מוכן לקנות כרטיסים בשוק
השחור•
הגמלט הזח 1100

אמנות

שחקו .״

1חקרם

הכן תצעיר במעונמקל/.
המסך ירד. קול מחיאות־הכפים הסוער!־?.
חדר מן האולם אל מאחורי קיר הקטיפה.
הקיר נפתח. הזרקורים האירו על פניהם
של השחקנים הקורנים מאושר. המסך ירד
שוב, עלה, ירה עלד״ ירד. מחיאות הכפים
לא שקטו. המסך עלה: צעיר אדום וסמוך
מהתרגשות צעד פסיעה קטנה קדימה. קול
מחיאות־הכפים גבר ועלה. הצעיר השתחווה
וקד• הוא היה נסער ונרגש. לבסוף שקט
הכל. המסך נשאר על מקומו. האורות כבו.
עודד תאומי יכול היה לחזור לתאו.
לא היתה זו הבכורה הראשונה לעודד
(.דדי״) תאומי 22 גיבורו הראשי של
מלאך האבן בהתיאטרוך הקאמרי. בן למאיר
תאומי, מראשוני השחקנים הארץ־ישראליים,
שחקן התיאטרון הארץ־ישראלי, הקומקום
וד,מטאטא, היה דדי בקי בהצגות־בכורה
למיניהן, במסיבות שאחריהן׳ בקבלות־הפנים,
במסכים העולים ויורדים ובעייפות שאחריהן.
אולם זו הפעם, היתד, זו הצגת־הבכורה
שלו• הפעם היו מחיאות־הכפים מכוונות
אליו. הפעם היתד, התלהבות הקהל שייכת

הוציא מתחת לעסו, מאז החל שפע מחזותיו
לרדת על הבימה העברית: מעשה בארבעה
אסירים שנזדמנו יחד לתא אחד וש־חלומות
הביעותים שלהם, מבעתים לא רק
אותם אלא גם את קהל הצופים באולם,
המרותק?נעשה על הבימה בזכות העלילה
הרצופה, המעברים הטובים מחלום למציאות
ולהיפך, והפתרונית הדראמטיים הנכונים ש־מוסנזון
מצא לחלום־הביעותים המוצג.
אילו היתד, גם ההצגה מניחה את הדעת
לפחות במידה שהמחזה עושה זאת, יתכן
שהצופה היה מוציא את שכרו בהפסדו,
במהלך הערב שהוא מבלה באולם תיאטרון
זירה. אולם בבמויו של מוסנזון עצמו ובביצועם
של מירע שחקני זירה, כולם פרט
לאחד, אין הדבר כך. פרם ליוסף בשי,
המפליא לעשות במשחקו הטבעי והנכון,
זורים שחקני זירה שעמום כפול ומכופל
במשחקם החובבני, רחמים וצער בתנועותיהם
המגושמות ושחוק גדול במהלך ההי
צגה
כולה.
אילו היתד, לשחקני זירה מידת־מה, ולו
הזעירה ביותר, של ביקורת עצמית, היו
משליכים מידם את הכובע על פתקאותיו
ופונים להם איש איש לדרכו, לחפש להם
אומנות אחרת לעשותה, בכשרון
גדול יותר. לתיאטרון
זירה אין בלאו הכי הראש
המתאים לכובע, ש־מוסנזון
תפר אותו למענו.

תחת סלי מדרגה
רחוב המדרגות ;הבימה)
הוא מחזה חסר עלילה
לחלוטין, מאת יהודית
הנדל, שכתבה ספר חסר־עלילה
באותו שם ושזכה
משום מה בפרס אשר ברש
לספרות.
בביצועו המשעמם של צוות
שחקני הבימה, כשקרן־האור
היחידה הוא משחקו הטוב
של מאיר מרגלית, ובבימויו
הגרוע של ישראל בקר, מהתה
מחזה זה תעודת עניות
לתיאטרון הלאומי הישראלי.

מאחורי
ה קל עי ם
מ׳ ביק ש מ מנו?

שחקו תאומי ומלאך האבן
לפני הראי, מכות
לו, כיוג׳ין גנע, הבן הצעיר במשפחת גנט,
משפחת מלאך האבן.
פרצופים כראי. על עצמו מספר עודד
תאומי :״בגיל שלוש עמדתי ליד הראי ועשיתי
פרצופים. אחי הבכור ניגש אלי ואמר,
:מה אתה חושב שאתה שחקן בכלל!׳
והרביץ לי. בגיל ארבע עליתי בפעם הראשונה
על הבמה המקצועית. אבי ערך תחרות
כשרונות ואותי לקחו לשם. נכנסתי
וראיתי את אבי על הבמה. רצתי לכל אורך
האולם וטיפסתי על הבמה. הקהל מחא כף.
״בגיל חמש אמרתי לגננת בגן העירוני
כי אני רוצה להיות שחקן. גם אחי אמר
כך. אבל למחרת בא אחי ואמר שהוא רוצה
להיות מהנדס. גם אני רציתי להחליף, אבל
התביישתי.״
מאוחר יותר הפך דדי שחקן באמת: הוא
השתתף בהצגות החוג הדראמטי של גמנסיה
הרצליה, חוייל ללהקת הנח״ל והגיע לבסוף
ללהקת פיקוד המרכז. באותה תקופה למד
משחק, יחד עם חיילים אחרים, אצל פיטר
פריי והתקבל כשחקן בתיאטרון זירה, בתפקיד
גידי בהצגת הפינג׳אן. מכאן לקח אותו
פיטר לתפקיד יוג׳ין.
על תוכניות לעתיד, קשה היה לו לדבר.
בינתים קיבל דדי תפקיד בהערב אימפרוביזציה,
מתכוזן לצאת בעוד שנתים לארצות
הברית ,״לאולפן של איליה קאזאן, כמובן.״
תיאטרון לכו ב ע אין ראש
פתקאות בכובע (תיאטרון זירה) הוא
אולי המחזה הטוב ביותר שיגאל מוסנזון

טראגדיה אישית של
שחקן מוכשר חבויה מאחורי
כשלון רחוב המדרגות
(ראה לעיל) בתיאטרון הבימה•
מאיר מרגלית, שפותה
לעבור להבימה, אחרי
שמנהליה חשבו בצדק כי
בכך יחבלו באהל, לא קיבל
עדיין שום תפקיד רציני,
היאה לכשרונו הבולט׳ ודד
רבגווני, במקום עבודתו החדש. לרחוב המדרגות,
בתפקיד עובדיה, נכנס מרגלית במקומו
של רפאל קלצ׳קין, שחלה לפתע והוכנס
לבית־חולים בילינסון. בארבעה ימים למד
מרגלית את התפקיד ובלט בו לטובה, היחיד
מכל שחקני ההצגה. בכל זאת, מתוך סיבות
של תככים אישיים בתוך הקולקטיב, שלחה
הנהלת הבימה מכתב למבקרים האמנותיים,
ביקשה מהם להימנע מביקורת על המחזה
כל זמן שמרגלית מחליף את קלצ׳קין. בתוכנית
השנה הבאה של התיאטרון הלאומי,
אין שום תפקיד של ממש למרגלית.
״כל מה שהוא יכול לעשות גם אנחנו
יכולים,״ אמרו שמעון פינקל ורפאל קלצ״
קין למכיריהם . ,מי ביקש ממנו לעזוב את
האהל?״ .י
תדריך העולם הזה. ממליץ על מאורעות הבידור
והאמנות, המוצגים השבוע ברחבי הארץ:
• מלאך האבן (התיאטרון הקאמרי,
תל־אביב) — עשוי שיש, אך שחקניו עשויים
בשר ודם. הצגה טובה, בהשתתפותם
של בתיה לנצט, עודד תאומי, יוסי ידין
ודבורה קידר.
• דבר אד הקיר (סמבטיון) -
מדבר אל קירות מוגרבי ואולמות אחרים
בערי השדה.
• העטלף (האופרה הישראלית) —
אופרטה בלי בעיות, מוסיקה עליזה, וביצוע
מגיח את הדעת.
• הו פ ...עברנו! (בצל־ירוק) —
טרי ורענן, אם כי לא 1י חריף.

תשבץ רוו 0 ! 0ם ה 1) 0 0
מאוזן .1 :שם
במוסיקה .4 :מראשי
סולל בונה
המודחים .10 :ני שא;
. 11 הילדים:
.13 הבעת התפעלות
מזרחית ;
.14 מיכל ; .15מ זין
.17 :הבל ל קין
. 19 :אדון:
.20 בספורט.22 :
ספר תורה.25 :
מספר הצדיקים

הנעלמים :
וואדי .27 :אניית
חיל הים .30 :לבד
.32 :של שניים;
.33 פרחים ביחד;
.34 הבעת כאב; 53
.36 תל חורבות;
.37 מלבוש החסי 59
דים ; .39 נגד ;
.41 שנות חיים; .42 קיים; .44 כפר
נוער ; .46 הגדרה של בוררות׳ בראשי
תיבות ; .48 זהב ; .50 קריאה אופיינית
לזמר העממי בארץ; .51 מפואר; .53
עיר בשפלה; .55 מוקיון; .57 לירה
ישראלית ; .58 געיית הפרה ; .59 שחקן
מערבונים ידוע ; .60 עומד על שלו.
מאונך .1 :חטיבת פלמ״ח שנתכנסה
לאחרונה; .2נגד מטוסים; .3
שרץ; .5אות הנצחון; .6האיש ש הטיל
רימון בכנסת ; .7כלי ; .8מכה;
.9בה נערכו משפטי הנאצים; .12
כלי .15 :מגרפה; .16 חברת ביטוח;

.18 הר בצפון; .21 אוניברסיטה אמריקאית;
.23 יש אומרים; .24 סופר
מבת־ים; .26 סופו נעשה תיש; .28
חומר דלק; .29 קצין משטרה; .31
כינוס; .32 עיתון מפא״י; .35 מטבע
יפאן; .37 עם; .38 פקיד בכיר ב משרד
המסחר והתעשייה .40 :גם כך
כותבים תה .41 :מספיק; .43 חברה
בינלאומית שהפסיקה את פעולותיה,
לאחרונה, בארץ ; .45 לבד .46 :פינה :
.47 קצין בכיר בצה״ל ; .49 לא ביוקר :
.52 עני .54 :קואופרטיב ; .56 אויב ;
.58 מלת שאלה.

בית ספר לפקידות

מ ר כז מו רי ם מו ס מ כי ם

4חדשים

.קורם מזורז נפתח

באוקטובר

תל־אביב, רחוב הם 12׳ טלפון 65061

היעזלס חזה 100ז

בעחט !

לי לי

מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים סבי!
המשתתפים בשליחת חוסר לפנזוד זה יזכה מדי
שבוע בפרס של סז לירות. הזוכה הפעם —
הקורא נחמיה כהן, ת״א על ״מכתב אישי בהחלט״.

דיןוחשבון שוטר תנועה רואה מכונית הפוכר, על צידה, בכביש ירו־שלים.
הוא עוצר את אופנועו, ניגש למכונית, מסיר את
כפפותיו, מוציא את פנקסו, שולף עפרון משולי מגפיו, ומתחיל לרשום דו״ח:
,.קאדילק הפוך, בסיבוב שער הגיא. הנהג שוכב לצד המכונית. מת. בבטן יש
חור בגודל מטבע של 25 גרוש. בחזה יש לו חור בגודל מטבע של 10 גרוש.
במצח יש לו חור בגודל מטבע של 5גרוש.״ מתחת לזה, בקפדנות רבה, הוא
שמעון ישראלי, תל־אביב
מותח קו, ומסכם, :בסך הכל — 40 גרוש*.

מעות --
ל מז לו! צז ד קזז
קבלת בנים לצנחנים( .חרות)
מרדכי דן, תל־אביב
על ידי עירית רמת נרילדים.
בית הקברות העליז בעולם( .למרחב)
אורי שיקה, חיפח
מתים מצחוק.

פוי. זה באגזוז רא יפזז איך טזכזרגז גזוזגפריבו ער מזר וזגזנזזזו־ זזזזזנגטזיוז וזגזגזכך אז גזה
יעז -כוזב גזכוזב ער נייר גזגזטזרזזי רו־אטז גזטזרזדוז וזגזניווז בגיו־יורל טזיטזיג 10 ארפיגז
דוראר בשביר ביוז אררווורוב. זה אפור? ובכרר. גזה רוציע נזנזנו? וזרי כוזב בראש
הגזכוזב שזה ״אישי בהזזרם־״ .ועובדה שהוא רא היזזידי שעושה כך. כר אזזד עושה כך.
והרוגגזאווז יוכיזזו. העיפר שזה בשביר נזשהו, ובשב האיריאריע ורפוובוז גזדעוז ישדאר

סכתב אי>ו<יבהחלס

המורים ר,שכותים( .יד״עות אחרונות)
נחמיה לוי, תל־אביב
לא מספיק בדיקדוק

משרד האומר
לשכת השר

משרד הבריאות
לשכת השר

אישי בהחלט
המנהל מקבץ קהל במשרדו( .הבקר)
שולה חיון, רמת־גן
קבצן נשאר תמיד קבצן.

אישי כהחלט

אל: הממונה על סס הכנסה

אל: מנהל המחלקת לפריון

אני זקוק כאופן דחוף לרבע מיליץ לירות. לא
איכפת לי מנץ תשיג אותם. זה עניין של חיים. אתה
יודע, חיים ארלוזורוב ז״ל. ברגע שתשיג את הכפף,
שלח אותו לבית ארלוזורוכ. מזכירות המפלגה מחבז.
לזה. צריכים לחלק קצת בפח כין חברי המפלגה. חם
מתלוננים שמם הכנסה ככד מדי.

יש ירידה ואין עליה. והעלית הפנימית -יורדת.
צריכים לעשות משהו כנידון. אבקש להפעיל את
מחלקתך כיתר מרץ, ולגייס את כל הבוהות הדרושים
כדי לפתוח במיבצע לעידוד הילודה. אני סומך עליך
אישית שעד פוך השנה תשתנה העקומה, וכי שנר
זו תהיה שנה הרת ברבה.

חסשיר״ס

מחזאי(לא היה שמו שקספיר)
מראגדיות היכר למכביר.
עת ככה הקהל
על כספו שאזל,
התפאר ז ״כשרוני הוא מזהיר!״
אברהם דן, תל־אביב

מעשה בפרקליט מקסטינה,
שאמר לאשתו :״הוי, עזבי
משפטים הוא ניהל,
גם כיום, גם כליל -
ומצא שאץ דין -ואץ דינה.
נא י ״

(ו 6ר

65י

משרד החינוך
לשכת השר

מנגנון החושך
לשכת השר הקטן

אישי כהחלט
אל: המנהל הפדגוגי, בית־ספר מלאכותי ג׳.

חבר מנהל,
פנתה אלי הגב׳ הניה סוקולסקיה, כטענה כי כנה,
המתחנך בבית־ספרכם, גדל כילד פרא חסר־ריפון.
הגב׳ סוקולסקיה היא כתי דודו של גיסי ועל כן יש
לי גישה ישירה לעניין. חכר מנהל, הריני פונה אליך
בשם האידיאלים של החינוך, אל נא תנהג בעדינות
יתר באותו נער שוכב. עשה לי טובח, ותן לו מכה
אחת בריאה בישבן. אולי זה יחדיר חוכמה לראשו,
אין כשום אופן לראות בכך הוראה רשמית או
תקדים.

אישי כהחלט

אתמול ראיתי בכפית בחור שלא מצא חן כעיני.
דחילק מוטקה, מחק לו את החיוך הטפשי מעל
הפרצוף. לא איכפת לי שתמחק לו גם את הפרצוף.
יש גם איזה עניינים משונים אצל שולה. אני לא
יודע מה קורה שם כלילות. עשה לי טובה פרטית,
תוריד מהקומוניסטים איזה שנייפ-שלושה מפשירים
וחבר אותם לחדר שלה. לא אשבח לך את הטוגה.
אם תהיה פעם זקוק לאיזה מחתרת ק טנ ה...

יואל ניר, חיפה

הער1ת־ע11י*י0
בחורי ישיבות בירושלים הכריזו שהם מוכנים להיאסר אך לא לשרת

זאת תהיה ישיבה אמיתית.

אבא חושי מבקש תקציב נוסף למימון הרכבתהתחתית

לחכית זו אין תחתית.

כמה מעובדי הסוכנות הואשמו בגניבת צינורות

התעשרו בצינורותהמקובלים .

פקיד עיריית פתח־תקוזה בשם ירדני נתפס במעילה...

ואני הייתי סבורה שבסביכות פתח־תקווה רק
הירקון מסריח.