גליון 1102 מתאריך 12 בנובמבר 1958

מכתבים

העורך הראשי:
אורי #בנדי

אל הירדן ץ

ראש המערכת:
שלום בוזו
עורך משנה:
דוב איהז
עורך כיתוב:
סילבי השת

ודווב גליקפון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען למברקים :״עולמפרם*.
המוציא לאור: העולם הזה בע״ם.
זפום מטה שהם בע״נז, ת״א, טל.62239 .
החפצה: דוד טופל ובניו, תל־אבין
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

העתון

צלם המערכת:
אדיוז הדן
חברי המערכת:
נוגשת בד־רייו, שייע נלור, לילי גלילי,
דויד תורוביץ, רותי ורד, אבדתם הרמוז,
עטאללה מנצור, אלכם טסים, אביבה סמז,
עמום הינן, שלמת הרז.

הנקראב> ותר

שום כתבה שהופיעה בחודשים האחרונים
בהעולם הזה לא עוררה תגובות כה נרגשות,
כמו שני מאמריה של ריקה זראי על החינוך
(העזלס הזה 6־ .)1095 יכולת בוודאי גם
להבחין בזאת, במדור המכתבים, בו פורסם
מיבחר אופייני (אך מצומצם מאד) מתוך
מאות המכתבים שהגיעו למערכת על אותו
נושא. ריקה, אשר עקבה בתמהון רב אחרי
מעין המכתבים המתגבר, החליטה עתה לענות
על כמה מן הטענות.
״את מאמרי, שהתבססו על קטעים מתוך
ספרו של א. ס .ניל המשפחה והילד החופשי,
פרסמתי מתוך רצון כן שהם יגיעו לבתים
רבים ככל האפשר ולאנשים רבים ככל
האפשר. קוויתי שאנשים יתרשמו מהם לטו־בה,
אבל ידעתי גם שתהיינה תגובות פחות
טובות. אבל לתגובות רגשיות חזקות ואפילו
מלאות שנאה — לא התכוננתי.
״אני מודה לכותבי המכתבים המעודדים
והייתי רוצה להשיב לאלה ששאלו מה
ששאלו מתוך רצון לקבל תשובה. אלה
שהציגו שאלות ריטוריות והתפארו בידענות
רבה כל כך, בלווית הפגנות בוז לנושא או
לי, אלה יקבלו את תשיבתם, אם ימשיכי
לקרוא את דברי בעיון ועד הסוף. אני אומרת
בעיון, כי מפתיעה תשומת־הלב שחלקה,
למשל, קוראה אחת מרמת הכובש,
לגודל המחשוף שלי, במקום למאמר עצמו.
״לא הייתי רוצה להוריד את הויכוח (עם
אשר ),לעמקו של מחשוף. אך כיון שכל אדם
ניכר במה שמושך את עינו לראשונה, ומוטב
לדעת את כל האמת הערומה, כדאי היה
לאותה קוראה מרמת הכובש לרסן את תגובותיה
הראשונות, המגלות הרבה יותר
ממה שהיתר, רוצה לגלות. ובמקום להתבונן
בעיון כה רב במחשוף שגילתה תמונתי,
להפנות את תשומת לבה למאמר עצמו.
ואז היתד, מוצאת שמעולם לא נטלת־ לי
כתר שלא בזכות, ורוב מה שאמרתי נלקח
מספרו של ניל, ואף הקדמתי ברשימותי
ואמרתי זאת בדיוק.
״אני גם הבורה שניל כתב את דבריו
בצורה הרבה יותר ממצת ומעניינת מאשר
עשיתי אני, אך עובדה היא שרוב האנשים
בארץ קוראים את העולם הזה אבל עדיין
מעטים קוראים גם את גיל. לכן באתי אני
ונטיתי להעביר לקוראים אלה חלק מתוך
העניו וההודיה האישית שהתעמקות בנושא
זה גרמה לי.

״אני מאמינה שהרבה מן הכותבים שאלו
את שאלותיהם ברצינות, ולאחדות משאלות
אלד, אין באמת תשובה• לכן מעולם לא
התיימרתי, וגם לא ניל, לפתור את כל
הבעיות. החיים פרושם יצירה ופתרון מתמיד
של בעיות. ההבדל הוא רק בין אלה המנסים
לפתור אותן בצורה רציונלית, לפי עקרונות
הויסות העצמי׳ האינטרסים האמיתיים של
הילד והאהבה, לבין אלה האחוזים בסבך
רגשי, והפועלים מתוך דחפים של פחד,
חרדה ונקמנות אך הסבורים שהם פועלים
לפי כל חוקי ההגיון.
״במידה ואותה אם לשלושה ילדים, למשל,
לא שאלה על מנת לקנתר, אלא מתוך
ענין אמתי, הרי דוגמה קטנה ממה שאני
סבורה שהיא התנהגות המשתמשת בשכל
ישר ובהתאמה למציאות: יעל בתי אוהבת
מאד לפתוח את ארון המטבח ול״סדר״
אותו. התברר לי שלהניא אותה מתפקיד
זה אני אזדקק בסיבים ל־ 20 דקה כל יום,

עורך תבנית:
זקי

שאבזבז על הצעקה ״אסור׳ יעל לא לגע
ת בעוד שבשתי דקות אני מסדרת את
הארון שהיא הפכה. מובן שאני מבכרת
עבודה של שתי דקות על צעקות סרק,
שלרוב לא יועילו. ואם כן יועילו, אז שכרן
יוצא בהפסדן הברור: הלחץ הנפשי שאיסורים
אלה יטילו על הילדה.
״לכן לא התעצלתי, ובתור עבודה חד־פעמית
סילקתי את כל הכלים השבירים
מאותו ארון. הוצאתי הוצאה חד־פעמית על
רכישת כלי פלסטיק נוספים ועכשיו יעל
״מסדרת״ את הארון כרצונה.

״העובדה שיש לי עורה בבית מקילה
כמובן עלי, אבל אין היא פותרת כל בעיה.
אגב, לבעלות הביקורת: האם נסיתן ללכת
לישון כל לילה בשלוש, אחרי עבודה
קשה, ולקום למחרת ליום עבודה מלא כולל
טיפול בילדהי
״אני רוצה גם לנגוע בנקודה הכאובה
מאד, הנקראת המומחיות שלי ההכשרה
האנאטומית או האחרת שמקבל כל רופא
כיום באוניברסיטה אינה מכשירה אותו להביו
הבנה טובה יותר בנפש התינוק, מאשר
אם אוהבת המסוגלת להתבונן בעין פקוחה
בילדה. ואני משתדלת תמיד להסתמך על
מומחים של אמת, ולא על מומחים של
תואר. לצערנו מעוניינים הרבה מן הרופאים
כיום יותר באנאטומיה ובבדיקות־יב
ומשקל, מאשר בבריאות הנפשית, בבטחון
ובשלוזה של הילד• ולכן גם העולם נראה

״ועכשיו נעבור לאותם מכתבי־השמצה
מסוג של: איך יכולה אני להאכיל את יעל
ולשיר בעת ובעונה אחת? מה גודל מחשופי?
האם רוצה אני לנסוע לאמריקה
ולנטוש את בתי?
״כל ההתקפות האלו אינן רציניות ולכן
אינן נוגעות ישירות בנושא. לא שאני
משתמטת ממתן תשובות לסוג זה של
מכתבים. להיפך. לאחרונה קראתי מאמר
של וילהלם רייך, הדן במגפה האמוציונלית.
רייך מכנה כך את כל התגובות החולניות,
כפי שהן מתבטאות ביחסים בין אדם לחברי.
הוא מציין שהתגובה המיוחדת של המגפה
נוהגת להשתמש בהשמצה מינית (מחשופים),
כלומר מוסרנית: האדם הנגוף במגפה האמוציונלית,
כתוצאה מחינוך קלוקל ומום-
רניות כפויה, משליך את הפרברסיה ואת
הפריצות המינית שנוצרו כתוצאה מחיווך
זה על אחרים, והוא משתמש ברכילות
ובהשמצה בצורר, סדיסטית ביחסו לאחרים,
ביוון שאין הוא מעז להודות בקיום אותם
הדברים אצלו בעצמו.
״לכן, תבינו שתוך כדי קריאת מכתבים
מסוג זה אני מבינה היטב את המניעים
שגרמו לכותביהם לחוש רוגז רב כל רך
למקרא שורותי.״

בסיום מכתבה, מסבירה ייקר, ב־ לא לשם
סיפוק יצר הוויכוח ענתה לכל אותם הכותבים׳
והיא מקווה שבזה יסתיים הוויכוח
כפי שהתנהל עד כד. ותימשך רק ההתעניינות
בעקרונות הממשיים של החינוך
שהיא מטיפה לו. אני כשלעצמי כבר מתכונן
לראות גל חדש של מכתבים מציף את
המערכת, בתשובה לדברי הגברת זראי. אם
כן, אל נא בטובכם להזכיר את מחשופיה.

ניתוחו המדיני של העורר (העולם חוה
).1101 על אפשרויות ושיקולי כיבוש הנדה
המערבית של הירדן לא הצליח לשכנעני כי
על ישראל לשבת בחיבוק ידיים, שעה שבירדן
תבוצע מהפכה פרו־נאצרית. טענתו
של העורר, כי הישגי מבצע כזה יהיו אפסיים
ואילו מחירו המדיני חמור כמו במבצע
סיני, אינה עומדת במבחן המציאות.
המהפכה בירדן אינה עניז לדורות או לשנים:
אם תבוצע, תבוצע בחדשים הקרובים.
נם לדעת שוחרי השלום עם מצרים הנלהבים
ביותר לא ניתן שום סיכוי להפשרת היחסים
בין שתי המדינות בטווח של חדשים, אלא
אפילו בטווח של שנים. מכאן שאפילו אם
היתה ישראל משנה מדיניותה והופכת אותה
למדיניות של שלום בכל מהיר, לא היתה
יבולה לעשות זאת בטרם ישתלט נאצר על
ירדן. כשישתלט נאצר על ירדן שוב תהיה
בידו עמדה של כוח ולחץ על ישראל, ושוב
יפחתו סיכויי השלום.
משום כד הבעיה איננה מה לעשות עם
משטר נאצרי בירדן, אלא איר למנוע משטר
כזה, איד להפריע לנאצר להקיפנו מכל צד.
פעולה במקרה כזה יכולה רק לקרב את סיכויי
השלום ולא להרחיקם, כי קל יהיה
יותר להדבר על שלום כשלישראל עמדת כוח
כמו, למשל, החזקת הגדה המערבית של
הירדן.
דוד שחור, תל־אביב
המשאל שערכתם (העולם הזה )1101 על
הבעיה: מה לעשות במקרה של מהפכה פרו־נאצרית
בירדן, הוכיח בתשובותיהם של רוב
הנשאלים את מה שאמר העורר במאמרו:
כי רוב אזרהי ישראל אוהבים נצחונות
צבאיים לשמם והם מצפצפים על התוצאות
הפוליטיות. במדיניות הקיימת של ממשלת
ישראל אין איפוא מוצא ממלחמה על הירדן.
כי מדיניות זו היא מדיניות של הגברת
כוח מול כוחם המתגבר של הערבים. מדיניות
זו מצריכה ומחייבת מלחמות, ולו רק
ברי להעלות את מוראל האזרחים בישראל
לשנתיים נוספות.
נ. יובל, וזל־אביב
שלטונו של המלך חוסיין בירד! היה ללא
ספק מתמוטט כבר, לולא הצהרתו של ביג׳י
על רצונו בפירוז הגדה המערבית ולולא
הפגנת הכוח של ישראל. בתוצאה מבר העדיפו
מדינות ערב להשלים בינתיים עם
שלטונו של חוסייז על אפשרות בבוש הגדה
המערבית על-ירי הישראליים. מאותה סיבה
רואים גם תושבי הנדה המערבית את שלטונו
של חוסיין כגן־עדז, בהשוואה לשלטון
הישראלי המאופיין על־ידי משטר של נוכחים
בחובות ונפקדים בזכויות, משטר של
החרמת קרקעות, איזורים סנורים ואיוורי
אימונים. בקיצור — משטר של גיים חמישי,
של פליטים במולדתם. משום כד אין פלא

במגרב הערבי, ולא מתור חנפנות אינטרסנטית
מכאן או השמצה פוליטית חסרת־שחר
מאידד. ברם יש להצטער על כד שהוא
משווה את דבריו של שארל דה־נול לנבי הלוחמים
האלנ׳ירים לדברים דומים, אותם שם
בפי מר בז־נוריון במידה וחליפתו של הגנרל
דד,־נול תתאים לנופו של ראש ממשלת
ישראל. אין מקום להשוואה בין ה־פידאיון
ופורצי כלא שטה לבין הלוחמים
האלנ׳ירים, כשם שאין מקום להשוואת בי:
מדינת ישראל ומעמדה במזרח התיכון לבי!
צרפת ומעמדה במנרב הערבי.
לוחמי השחרור האלנ׳ירים נלחמים בארצב
למען ארצם, ולעומתם הפדאיוז המצרי או
הסורי נשלחים מארצם אל ארץ ריבוני׳ז
אחרת במטרה להשליט מבוכה ופניקה פנימית•
דה בן־נוריון, בטירה ויקום ויאמר
בכנסת דברים מעיז אלו לנבי הפדאיון ופורצי
כלא שטה, לא יהפד?דה־נול ישראלי,
אלא לנרפה רוח, והפכפד אידיאולוגי שדבריו
לא מכוונים לכתובת הנכונה וממילא
לא ישינו את המטרה הנכספת.
אליהו הלוי,
האוניברסיטה העברית, ירושלים

אשת האפיר
נא העבירו בשמי 10ל״ י עבור הרבנית
ברטי מעקיר, אשתו של הרב עובדיה ברטי
שנידון למאסר וילדיו נשארו ללא תומר
(העולם הזה .)1100
שטרן, הדר-רמת״ם
תרומת הקורא שטרן הועברה לתיעודתה.

קפה וסימפטיה

לפני זטז קצר נסעתי עם שני חברים
מכפרי, לקיבוץ הקרוב. כשנעצרה מכוניתנו
ראינו בן־אדם מתקרב אלינו. חשבנו שהוא
בא לחקור אותנו מכיוון שהכניסה לקיבוץ
זה אסורה, אולם היות ולאחר טאיתנו יש
קשרים עם תושבי הקיבוץ, יכולנו ללוותו.
לשמחתנו לא היה האיש שבא לקראתנ-
מתושבי הקבוץ; התברר כי הוא בא טחיפד
לבקר את חברתו בקבוץ והוא ביקש מאיתנו
טרמפ. בדרכנו חזרה, בשלקחנו אותו, התברר
כי האיש הוא סטודנט בשנה השניה בפקולטה
למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.
הוא אמר שלמד משהו נם עי
תרבות האיסלם, ושהוא יכול לקרוא במד,
מלים בעתון ערבי. הוא ביקש אותנו נם
שנזמין אותו לכפרנו. שטחנו מאוד שהוא
התנדב לבקר בכפר. חשבנו שהוא אחד העוסקים
בבעיות ההתקרבות. שמחתנו זו חלפה,
כשהבחור התחיל לשאול שאלות כמו: איד
הערבים חיים? האם יש להם בנות יפות
ובו׳ .שאלות אלה עוררו בקרבנו תמהו:
גדול. שאלנוהו אם מימיו לא ביקר בכפר
ערבי והוא השיב שביקר פעם בכפר דרוזי,
שם קיבלוהו בסבר פנים יפות והגישו לו
כל מיני מאכלים. הוא אמר עור שראה שם
בנות יפות, למרות שהוא יודע שאין יופי
לערבים. לאחר שהגענו לכפר ישבנו בביתו
של אחד החברים ואז התברר כי אורחנו
אינו יודע מה הם ערבים. כל מה שהוא
ידע הוא שהערבים מגישים ארוחות טובוח,
חיים חיי רווחה ומבסוטים. כששאלנו אותו
מה דעתו על הממשל הצבאי הוא השיב:
״סיבת הממשל הצבאי היא בטחונית ״.באותי
רגע כלל לא ידע שהוא נמצא בתור שטח
הממשל הצבאי.
חוד כמה רנעים היה הקפה מוכן. הוא
לגם מהספל בזריזות והושיט אותו לשם
מילוי מחרש כמה פעמים. ותור כדי כר
הסברנו לו את תנאי חייהם של הערבים
בישראל. הוא הודה שכל רעותיו הקודמות
על הערבים בישראל היו אנדה. כששאלתי
אותו מה דעתו שהיהודים והערבים יבירו
היטב אלה את אלה ובזה ישימו קץ להס־תנרותם
של שני העמים, הוא אמר שאי:
לו פנאי לעסק הזהוהוא יחשוב על ו בעתיד.
לפני שנפרדנו, שאלתיו את השאלה
האחרונה: איד היה הביקור בכפר? הוא
השיב :״באמת אתם עושים קפה מצוין.״
מקרה זה, המראה את דלות ידיעותיהם
של היהודים כלפי הערבים, הוא אחד מרבים•
עובדה זו מראה שכל עוד יש יהודים
רבים הרואים בערבים נטע זר, שאי־אפשר
להתחבר עמו, מצומצמת היא התקווה להתקרבות
שני העמים.
מחמוד חמדן, ג׳מ׳נליה

צחוק ציני
״צחק עם זר,י״ *
שתושבי הנדה המערבית, החוששים משלטון
ישראלי, קיבלו את פני חוסייז בהתלהבות.
וכד הפד הממשל הצבאי בישראל לתרומת
דוד בן־נוריוז לייצוב שלטונו של אותו מלך,
אשר בנאומו בנדה המערבית נשבע לשחרר
את פלסטין הכבושה ולחסל את הפולשים,
אליאס מועמר, ירושלים
נדהמתי למקרא כמה מהתשובות למשאלים,
על התקפת הירדן. אולם ביהוד הזדעזעתי
באשר קראתי את תשובתו של הצייר־העתונאי
שמעון צבר, כי צריר לעשות מהפבה פרו־נאצרית
בישראל. אם אותו ׳טפעון צבר
רוצה במשטר נאצרי, מדוע שלא י גרשוהו
למצרים? יש נבול נם לחופים הדיבור בדמוקרטיה
הישראלית.
פרץ שמעון, פתח־תקוה
..אתם צריכים להתבייש על שפירסתם
את דבריו של עוכר ישראל שמעון צבר.
פילים קרביץ, חיפה

דה־כיג׳י
בכתבתו ״בנדי הננרל״ (העולם הזה
)1100 עיצב העורר ללא דופי את דמותו
הנכונה של הגנרל דה־נול, מתור ראיה מפוכחת
של המציאות הצרפתית החדשה הנרקמת
* גבר לוחש לחברי :״איד נפלת ׳בפח
ונשאת לך אישה עיוורת, זקנה וצולעת כזו?״
החבר :״אתה יכול לדבר בקול רם. היא
גס חרשת.״

מאמרו של הצייר וקי (העולם חוה )1100
היה מעניין ומלבב, אם כי תיארתי לעצמי
שקריקטוריסט כותב יותר מצחיק. אבל כנראה
שזה בגלל זה שוקי הוא קריקטוריסט
פוליטי, והצחוק שלו הוא צחוק ציני עדין.,,
נחמן כהן, חולין
מה בנונע לאיזה קריקטורה מרחבית של
זקי? בלי בז־נוריון, בלי גולדה — ואפייו
בלי עבד אל־נאצר. סתם משהו מצחיק. רצוי
משהו שהצחיק בשעתו נם את אהינו במצרים.
נעים
בן־דויד, חיפה
תפדל. הקריקטורה בעסוד זה לקוחה מתוך
דף קריקטורות שבועי של זקי ,״צחק עם
זקי״ ,באל־מוסאוזר.

הפעל הקנאי כגרות -להד״ם

בהעולם הוה 1099 במדור הווי, פורסם
כאילו שחקירת פציעתו של רפתן משק
גדות העלתה כביכול גירסה, שחרמתז
נפצע על-ידי בעל קנאי על רקע רוטנטי.
לאחר בדיקה בתיק המשטרה הוברר, בי
בזמן שהותו ברפת שמע הרפתן יריה מב-
חוץ, וענה עליה בשתי יריות-אקדח מתור
הרפת. הוד חילופי יריות אלה נפצע הרפתן
בכתפו. הרפתן סבר ני נפגע סיריה שבאר
מבחוץ, אולם אחרי חקירה במקום התברר
שקלע אחד, שנורה מאקדחו, פנע בקיר
הרפת, חזר ופגע בכתפה
אין זה נכון שחקירת המשטרה, בשלב
כלשהו, העלתה נירפה של יריות בעל קנאי
או רקע רומנטי אחר. אנו מצטערים מאוד
על שהוטעינו בעניז זה, ועם משק גדות
וחבריו — הסליחה.
העולם הזה 1102

האדם אשר הייג את מספר הטלפון
של קיבוץ שער-העמפים
היה אדיב מאד .״שמא תוכל להטריח
את עצמך לבוא אלי ז
אשלח לך מכונית לקחת אותר מן
הקיבוץ!־״
האיש שעמד בצד השני של הקו
היה אהרון כהן, חבר משק שטר-
העמקים, והמומחה מם׳ 1כמדינה
לענינים ערביים. ההזמנה נראתה
לו מפתיעה כמקצת, אחרי שנים
ארוכות של חוסר־קשר עם הממשלה.
מן הסתם חשב כי נתעוררה
בעיה מכרעת ביחסים בין ישראל
והעולם הערבי, ובי הפעם מכינה
גם הממשלה שיש צורך להתיעץ
עם מומחה כמוהו.
הדרך משער־העמקים, ליד טב
עון, עד למשרדו של המזמין, עברה
כיעך. הוא קיבל את האיש הק שיש,
חולה־הלב, באדיבות רבה.
״כעצם ״,אמר ,״עשיתי רק טובה
לחבר. הוא רצה לפגוש אותך, וביקש
ממני לתווך ביניכם״.
בזה פנה לגבר אחר שנכח בחדר
.״תביר כבקשה את מר
הבריז, ומיהר להתרחק מן השניים.
כצורה
זו נאסר, לפני שבועיים,
חבר מרכז מפ״ם אהרון כהן, ונולדה
הפרשה אשר תאפיל במשך
השנה הכאה -עד לגמר הבחירות
לכנסת הרביעית -על כל
פרשה פוליטית אחרת במדינה זו.

נושס

לפי חוק זה, יכול מנגנון־החושך והיועץ
המשפטי לשים קץ לקאריירה של כמעט כל
אום כזה, להשליך אותו לפלא למשך תקופות
ארוכות.

פשעי עדי
קנוניה מפלגתית

ילו קרה הדבר בבריטניה הגדולה, היה העניו יכול להיות פשוט למדי. הממונה על
\ £שרותי הבטחון אסר איש, אחרי שאסף הוכחות־לכאורה לאשמתו. היועץ המשפטי
מחליט, על סמך החומר, אם להעמיד את האיש לדין. בית־המשפט ידון אם ההאשמה הוכחה
כדין. כל האנשים האלה הם עובדי המדינה, כפופים לביקורת הדמוקראטית של הממשלה
והפרלמנט. הם יכולים לטעות, כמובן. אולם לא יעלה על דעתם שלא לפעול לפי מיטב
הכרת חובתם.
היה זה אופייני למצב שהשתרר במדינת ישראל ששום אדם רציני לא האמין השבוע כי
כאן הענין פשוט כל־כך. אנשים בלתי־ספורים, בעמדות ציבוריות אחראיות, פיקפקו בגלוי
הן בכנות פעולותיו של מנגנון־החושך, הן בטיב ההחלטות של היועץ המשפטי, והן בכוז־נותיו
של ראש־הממשלה, המפקד למעשה על שניהם אישית.
אולי זוהי טרגדיה לגבי מדינה הנמצאת במצבה החמור של ישראל: מנגנון־החושך,
המופקד גם על הגנת המדינה מפני סכנות הריגול, שוב אינו נהנה מן האימון הציבורי
העיוור, הדרוש לפעולתו היעילה. בהיותו משוחרר מכל ביקורת דמוקראטית, בהיותו כפוף
המופקד גם על הגנת המדינה מפני סכנות הריגול, שוב אינו נהנה מן האמון הציבורי
בהן היה מעורב בגלוי, חסר אמון ראשוני זה.
מנגנון־החושך הוכיח את עצמו פעמים כה רבות, בשנים האחרונות, כמכשיר מפלגתי
ואישי מובהק, ואופיו של היועץ המשפטי נתגלה בצורה כה חותכת, עד שאיש לא היה
מוכן לקבל את ההודעות והשמועות כדברי תורה מסיני. האזרח הישראלי המשכיל, העסקן
המפלגתי, העתונאי, חבר־הכנסת — הרגיש חובה לעצמו לנתח בעצמו את העובדות הידועות,
כדי להגיע לכלל דעה עצמאית אם אמנם מהווה פרשת אהרון כהן פשע לאומי, או
שמא היא עלילה זדונית או קנוניה מפלגתית.
מבחינה תיאורטית, קיימות שלוש אפשרויות שונות לגבי הפרשה:
• אהרון כהן הוא פושע, שבגד בכוונה זדונית במדינת ישראל, בחבריו ובאידיאלים
להם הקדיש את כל חייו.
• אהרון כהן חף מפשע, ונפל קרבן לעלילה זדונית, שכוזנתה להרוס אותו ואת
מפלגתו.
• אהרון כהן עשה מעשים שאינם בגדר פשע לגבי אדם נורמלי, אך המהווים פשע
חמור לפי החוק הקיים במדינת ישראל.
האפשרות השלישית היא המעניינת ביותר. לפני שנה ורבע קיבלה הכנסת חוק מיוחד־במינו
— החוק לתיקון דיני עונשין (בטחון המדינה) תשי״ז— .1957 חוק זה מנוסח כך
שהוא מאפשר להפליל כמעט כל אדם העוסק בחיים ציבוריים, כל איש פוליטי וכל עתונאי.

האנשים המעטים שעקבו בחרדה עמוקה
אחרי דרכו של חוק זה — וביניהם עורכי
העולם הזה — פנו אז בקריאה נרגשת אל
חברי הכנסת לקבור בקולותיהם חוק זה,
העשוי לשים קץ לחרות האזרח. אולם חברי
מפ״ם בכנסת הצביעו ברגע המכריע בצייתנות
מופתית למען החוק. ייתכן שהיו
בטוחים כי יפגע רק באחרים, וכי להם,
כחברי הקואליציה וכתנועת־פועלים חלוצית
בעלת מסורת, לא יאונה כל רע.

זזוזש-נזשז־זז שוזזז נזאסיך

ך • די לקבל מו ש ג על מהותו של חוק
^ מחריד זה, די להסתכל בסעיף 24 שלו,
הרן במגע עם סוכן זר. הנוסח:
״( .24א) קיים אדם מניע עם סוכן זר ואין
לו הסבר סביר לכך, רואים אותו כאילו
מסר ידיעה סודית בלי להיות מוסמך לכן.
(ב) ניסה אדם ליצור מגע עם סוכן זר,
או ביקר אדם במקום מגוריו או במקום
עבודתו של סוכן זר, או נמצא בחברתו, או נמצא ברשות אדם שמו או מענו של
סוכן זר — ואין לו הסבר סביר לכך, דינו כדין המקיים מגע עם סוכן זר.
(ג) בסעיף זה ,״סוכן זר״ — לרבות מי שיש ימוד סביר לחשוד בו כי עסק, או
נשלח לעסוק, מטעם מדינה זרה או למענה, באיסוף ידיעות סודיות או במעשים
אחרים העשויים לפגוע בבטחון מדינת ישראל.
״ידיעה״ ,לפי החוק, הוא כמעט כל דבר בעולם. אומר סעיף : 1״לרבות ידיעה שאינה
נכונה כל תאור, תכנית חפץ או חלק מהם המכילים ידיעה או העשויים לשמש
מקור לידיעה.״
לפי נוסח זה, כל אדם זר חשוד בישראל מראש כסוכן זר, וכל מגע עמו חשוד מראש
כריגול, וכל דבר הנאמר לו הוא בגדר ידיעה — אלא אם כן יוכיח הנאשם עצמו תום־לב.
החוק אינו אומר מה זה תום־לב.
העונש הצפוי על פשע זה: חמש־עשרה שנות מאסר.
הת״כים שנכנעו ללחצו של דויד בן־גוריון ומסרו לו במו ידיהם סכין חוקית זו׳ בה
יוכל לחתוך את גרונם לעת מצוא, יכלו להתנחם כי חוק מסוג זה קיים גם בבריטניה
הגדולה. אולם ההבדל הוא מהותי: בבריטניה יש מסורת דמוקרטית של מאות בשנים. שם
אין כל קשר בין מנגנון־החושך לבין מפלגות. שם לא יעז שום ראש־ממשלה להפעיל חוק
למטרות שלא נועד להן. בישראל המצב שונה לגמרי.
כך נוצר מצב שאם רוצה דויד בן־גוריון לחסל אישיות ציבורית מסויימת (או להנחית
מכה על מפלגתו) די לו לעיין בתיק החשאי של האיש. אם נמצא בתיק כי עסקן זה
נפגש כמה פעמים עם שליח של מדינה זרה — למשל עם מנהל המכון הבריטי או עם נציג
החברה המדעית האמריקאית — וכי פגישות אלה נתקיימו בנסיבות לא לגמרי רגילות,
יוכל להאשים את האדם בפשע חמור נגד המדינה.
במקרה זה יעמוד בית־המשפט במצב קשה מאד. בישראל קיים אמון עיוור במוסד
המשפטי. אולם גם השופט ההגון ביותר אינו יכול לשפוט אלא על־פי החוק שנחקק
בכנסת. ועל פי החוק שנתקבל בכנסת, בתמיכתם הנלהבת של חברי מפ״ם, יעמוד כל
נאשם במקרה כזה מראש במצב כמעט נואש מול אישום מתוכנן של מנגנון־החושך.

גזגזתזדין — בגרר וזי?
ם יתברר במהלך משפטו של אהרון כהן כי אמנם קיימות הוכחות שפשע במזיד,
\י $במפורש ובצורה חד־משמעית נגד בטחון המדינה, יהיה זה טיהור מפואר של ראש־

הממשלה ושל מנגנון־החושך נגד חשדות אלה. אולם השבוע לא האמין כמעט איש ממכריו
הרבים של אהרון כהן שאכן יכולות להיות הוכחות כאלה. חוות־הדעת האחידה של אנשים
אלה: אהרון כהן אינו יכול להיות פושע נגד המדינה בסדנה תחילה.
אנשים אלה יוצאים מן ההנחה כי במקרה הגרוע ביותר יכול להיות שאהרונצ׳יק נכשל,
שלא בכוונה, מתוך אי־זהירות, בהתנהגות היכולה להפליל אותו על־פי החוק המחריד.
ייתכן כי חלק ממגע מכשיל זה התקיים בחשאי — לא כדי להסתירו ממנגנון־החושך, אלא
דודקא כדי להעלימו מעיני חבריו למפלגה. כי בהיותו בלתי־אהוד על צמרת מפלגתו וחשוד
עליה כ״שמאלך, היה מגע כזה יכול לעורר את רוגזם של מנהיגיה, וממילא לסכן את
הוצאת ספריו בבית־ההוצאה המפלגתי, ואולי אף לגרום לו צרות במשק שער־העמקים.
כהן, שעם כל יכולתו המדעית והרעיונית, הוא אדם תמים מאוד בעניני יום־יום, יכול היה
להתפתות על־ידי שיקולים כאלה לעשות מעשים שייראו מוזרים בעיני הזולת.
אם נכונה דעה זו, הרי כל המעשים האלה של כהן אינם חשובים כשלעצמם, מכיודן
שלא הזיקו לבטחון המדינה ואף לא נגעו לבעיות בטחוניות. אולם הם יכולים להיות עילה
נהדרת כדי להפלילו, ואולי אפילו להרשיעו, בהתאם לחוק — אם מישהו מעוניין בכך.

פגישהז בהעזכה רירה
ך • רשתכ הן עלולה להתפוצץ כבועת־בורית. מן הידיעות שסוננו על־ידי מנגנון־
^ 2החושך לעתונים, באמצעות שליחי המנגנון ששולבו בכל מערכת, מתקבל הרושם
כי הטענות נגד כהן מתרכזות בנקודות הבאות:
• שנפגש ״בתנאים קונספירטיביים״ עם סוכנים (להלכה או למעשה) של מדינה זרה.
קונספירציה זו יכולה להיות מוסברת על־ידי העובדה שכהן ניסה להסתיר פגישות אלה
מעיני חבריו במפלגה, ועל כן נקט בשיטות בלתי־רגילות, החליף מכוניות בדרכו
לפגישות ואף קיים פגישות בשעות הלילה.
• שהכחיש תחילה פגישות אלה בחקירה, והודה בהן רק במאוחר, כשהוצגו לו
דו״חות העיקוב של מנגנון־החושך׳ אחרי אותם הנציגים הזרים. גם עובדה זו ניתנת
להסבר על־ידי פחדו הקיצוני של כהן מפני צמרת מפלגתו•

עובדה היא כי מעולם לא הוזהרו לא כהן ולא מנהיגי מפ״ם על־ידי מנגנון־החושך שלא
להיפגש עם סוכנים זרים אלה. לעומת זאת הפעילו מנהיגי מפ״ם לחץ על כהן להימנע
ממגע עם אזרחי אותה מעצמה. בקשתו של כהן להפגש אתם •,נדחתה על־ידי יעקב חזן.
מנהיג מפ״ם. מכאן שהיה לכהן לחשוש מהבאת דבר פגישותיו לידיעת צמרת המפלגה.
אם נכונה הערכה זו, ואם היתה ידועה לדויד בן־גוריון ולמנגנון־החושך לפני
שהזעיקו את כהן לתל־אביב, לחצו עליו למסור הודאה, אסרוהו כשסירב לעשות זאת
וגרמו להמולה בעתונות — הרי מתעוררת השאלה העיקרית של השבוע: מדוע? מה
היתד, הכוונה? מה קיוו להחזיח מהפיכת עסקן שקט ובלתי־זהיר לפושע לאומי?

אגז זזיזזה גן גזויה -וזה נ\בן\־וז\ז?
ך* הסבר הראשון היה הפשוט ביותר. רק על־ידי מעצרו של כהן, באשמת פשע
| | נגד בטחון המדינה, היתה אפשרות לשים את היד על הארכיון הגדול שאסף בביתו
בשער־העמקים, ובצורה זו למנוע את הופעת הכרך הרביעי של-ספרו, שעמד להיות כתב־אישום
מוחץ נגד ביג׳י (ראה מסגרת).
מיד אחרי מעצרו, הובל אהרון כהן חזרה למשקו ונערך חיפוש מדוקדק בארכיון זה.
לפי הגירסה הרשמית ,״הוחרם חומר מחשיד״ .כעבור זמן קצר נערך חיפוש גדול שני,
והוחרם חומר נוסף.
קיימת גירסה, כי חיפושים אלה היו העוקץ של כל פרשת כהן. לפי גירסה זו, לא
התכוונו השלטונות כלל לגלות את הפרשה ברבים, אלא קי1ז כי החיפוש והמאסר ישתקו
את פעולתו הספרותית של כהן אחת ולתמיד, וכי בעזרת מנהיגי מפ״ם עצמם, ואחרי
הסכם עמם על העלמת הפרשה כולה, תיפתר הבעיה לשביעת־רצונם של ביג׳י ואנשיו.
אם כן הדבר, הרי רק הפירסום העתונאי, שבוצע למורת רוחם הן של השלטונות
והן של מפ״ם עצמה, מנע את הקנוניה. אחרי שפורסמו הדברים בהדרגה, תחת לחץ
גובר והולך של העתונים (ראה במדינה) ,שוב לא נשאר מנוס מהעמדתו של כהן לדין.
במשפט יתגלה, בלי ספק, אם אמנם היה יסוד כלשהו לפעולת השלטונות.
גירסה שניה נוגעת לתקופת־הבחירות. אין כל ספק כי פרשת כהן, אם לא תסתיים
בנצחון מובהק של כהן עצמו, תביא נזק כבד למפ״ם. אם יימצא כהן אשם, לא יראה
בכך איש פשע פרטי, ואי־אפשר יהיה להמנע מניתוח הקשר בין האידיאולוגיה הרשמית
של מפ״ם לבין אופי העבירה המיוחסת לכהן.
מבחינה זו, מהווים מאמרי העתונים ומכתב ביג׳י עצמו רק דברי התחסדות. הנזק
למפ״ם אינו בניסוח זה או אחר של הידיעה, אלא בידיעה עצמה. בלבם של רבבות
בוחרים, בעלי תפיסה פרימיטיבית יותר, עלול הקשר בין מפ״ם לבין פשע נגד המדינה
להכריע ביום הבחירות. נואמי שאר המפלגות ידאגו לכך.
אם נופחה הפרשה במתכוון כדי לגרום לתוצאה כזאת, הרי נבחר המועד בכשרון
רב. אין הוא די קרוב לבחירות כדי לעורר חשד אוטומטי בטיב הכוונות, אך הוא די
קרוב כדי שתהיה לפרשה השפעה ישירה על התוצאות.
אולי קיווה מישהו כי מפ״ם מוכה, חסרת־סיכויים בבחירות, תהיה מועמדת נוחה יותר
לרעיון של רשימה משותפת לבחירות, שתסלול את הדרך לשיטת־הבחירות האזורית,
שבהנהגתה רואה ביג׳י את גולת הכותרת לקאריירה הפוליטית שלו.

יעקוב חזן
מח הוא אסר על כחן?

מאיר יערי בועידת אחדות העבודה*
ממי פחד אהרון כהן יותר?
הגירסה השלישית מסוכנת יותר. היא נוגעת לעמדתה התקיפה של מפ״ם נגד מסע
צבאי ישראלי, במקרה של התמוטטות משטרו של חוסיין בירדן. אם תהיה מפ״ם מעורבת
באותה שעה בפרשה של פשע נגד בטחון המדינה, תהיה השפעתה הציבורית קטנה הרבה
יותר, ואולי לא תוכל אפילו להרשות לעצמה לאיים בפרישה מן הקואליציה.
איזו מן הגירסות סבירה יותר? אם אמנם היתד, כוונה בלתי־טהורה ליוזמי הפרשה,
הרי הגירסה הראשונה מתקבלת ביותר על הדעת. בעיני חסידיו של ביג׳י, כתב־האישום,
המעמיד בספק את פולחן המנהיג, חשוב יותר מתוצאות הבחירות הבאות, וגם מעמדתה
של מפ״ם במקרה של יוזמה צבאית ישראלית. אך פוליטיקאי מפוכח, המחשב את מהלכי,
כשחקן שחמט, אינו חייב להגביל את מטרותיו ליעד יחיד. אם, בחתרו ליעד זה, הוא משיג
גם תוצאות משניות, הרי זה משובח.

זזפרגה גזפזגזז גזו\רזזזזז1
ך או רמחשבות מסוג זה, שרווחו השבוע לאורכה ולרוחבה של מפ״ם, היתד, עמדת
/צמרת המפלגה תמוהה למדי. היא לא זרקה את אהרון כהן לכלבים — אך היא היתד,
רחוקה מאוד מלצאת להגנתו בכל כלי־הנשק העומדים לרשותה. עמדתה היתד, שונה מאוד
מזו של תנועת איחוד, שפירסמה מיד גילוי־דעת אמיץ ומעורר־כבוד, בו הביעה את אמונה
בצדקתו של כהן ותבעה בירור משפטי דחוף.
רבים יכלו לתמוה השבוע מה היה קורה אילו נאסר מאיר יערי או יעקוב חזן בהאשמה
כזאת. אין ספק שהמפלגה כולה היתד, קמה על רגליה, יוצאת למערכה מדינית רבתי.
היא לא עשתה זאת למען אהרון כהן.
הדבר לא נבע מחוסר אמונה בכשרותו של כהן. רוב מנהיגי מפ״ם, שגדלו עם כהן
משחר נעוריהם, האמינו בלב שלם כי לא פשע במזיד נגד בטחון המדינה. אך אין ספק
שהם היו מרוגזים על כהן בגלל העובדות שנתגלו במהלך החקירה ביחס למגע שקיים עם
הנציגים הזרים שלא על דעת המפלגה, ועל שאר הפרטים.
לכאורה היתד, מפ״ם הוגנת. היא לא נערה את חוצנה מכהן, עזרה לו למצוא הגנה
משפטית כלשהי, אף אמרה בקול נמוך שהיא מפקפקת בהאשמות. אולם באותה שעה
עשתה את הכל כדי להמעיט את דמותו של כהן ואת חשיבותו במפלגה, העמידה פנים
כאילו המדובר בחבר־משק מקרי, שהיה בעבר הרחוק פעיל איכשהו. מדוע?
מפ״ם דומה למתאגרף שיכור־מהלומות, המתנועע על הבמה אחוז־פחדים, כשכל מגמתו
להימנע עד כמה שאפשר ממכות נוספות. בעשר שנים קצרות, מאז הופיעה מפ״ם המאוחדת
כמפלגה החשובה ביותר במדינה אחרי מפא״י, סבלה שרשרת של מהלומות, שזיעזעו
אותה עד היום. בין השאר:
י• פרשת או רן /שגרמה לנידוי מפ״ם בעולם הסובייטי, אחרי שחינכה דור שלם
לראות בעולם זה את פיסגת כל חלומות אנוש.
• פ רי שתושלמשהסנה, שלקח עמו רבים מן האינטליגנציה הצעירה של
המפלגה, הבקיע פרצים מסוכנים בחומת הקיבוצים.
• פ רי שתאחדותיהעכודה, שהורידה את המפלגה למחציתה יצרה לה מתחרה
רצינית והבקיעה פרצים חמורים נוספים בקיבוצים.
• ה ו לי דהה^ 20 של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, ששברה את פולחן סטאלין
ועירערה עד היסוד את אמונם של חברי המפלגה באחד מעיקרי האידיאולוגיה המפ״מית.
אחרי זעזועים אלה הגיעו רבים ממנהיגי המפלגה לכלל מסקנה כי זעזוע גדול נוסף,
כגון פרישה מן הקואליציה בים של חשדות, עשוי להחריב את התנועה הקיבוצית, לפתוח
פתח לפרישה המונית מן הקיבוצים, ולהתמוטטות המפלגה. במצב כזה טבעי הפיתוי
להגן על המפלגה בכל מחיר — אפילו במחיר השתמטות ממערכה למען חבר תתיק.
אולם הפחד הוא יועץ גרוע. כאשר נמנעה מפ״ם מלהתיצב בקומה זקופה ובמלוא
שיעור קומתה מאחורי אהרון כהן, רק עזרה למנגנון־החושך להחשיד את כהן עוד יותר
בעיני האדם הפשוט — ולהחמיר על־ידי כך עוד יותר את מצבה הציבורי של מפ״ם.

^ הרון בהן עצמו נמצא בסוף השבוע במצב העדין של אדם הנמצא בקרב נואש,
> | מבלי שיהיה לו עורף בטוח. תקח־תו היחידה היתה במפלגתו, שמנהיגיה התרחקו
ממנו בגלל נטיותיו ד,שמאלניות, וד,חוששים מכל צעד נועז או מרחיק־לכת בכל כיוון שהוא.
להגנתו המשפטית של כהן הוזמנו מטעם מפ״ם פרקליטים מוכשרים וידועי־שם. אך
פרקליטים אלה לא התנסו מעולם בסוג המיוחד של מערכה נגד מנגנון־החושך.
היו אלה מחשבות עגומות. אולם מעל כולן עמדה האמונה בתהליך המשפטי הישראלי,
למרות אי־שויון הכוחות ולמרות החוק המחריד שעל פיו מנוסחת ההאשמה — שרר השבוע
בטחון כללי כי האמת על פרשת אהרון כהן, תהיה כאשר תהיה, תתגלה לעיני השמש.
• לידו, שר ספא״י מרדעי נמיר.

במרעה
העם
*1יג״ ל! 0וור 1ת

מעולם לא היה האזרח הישראלי קרבן של
מסע כה שיטתי של בלבול וטימטום המוחות
כמו השבוע. קריאל (.דוש״) גרווש
! צייר אותו בדמות ילד בעל עיניים קשורות,
השומע מסביבו קריאות וצווחות,
אינו יודע מנין הן באות ומה משמעותן.
מן הרגע הראשון הבין כי קרה משהו
בעל חשיבות בלתי־רגילה, שהתחוללה מאחורי
הקלעים אחת הפרשות הפוליטיות
המכריעות ביותר מאז קום המדינה. אולם
מלבד קומץ בעלי־הקשרים, לא ידע איש
|^ד, התרחש. שמועות פנטסטיות ריחפו ב־
!אוויר, זכו למאמינים מושבעים, כשכל מחנה
י מפיץ סביבו גירסה משלו.
מן הרגע שהתפוצצה הפרשה, הפך ה־
^איפול הממשלתי הקפדני מכשיר לניפוח
ואדיו של הענין, ולהתקפה ציבורית מוחצת
|על מפ״ם. הידיעה האמיתית היתה, כי אחד
ממנהיגי מפ״ם נחשד בעבירה מסויימת —
וושד שלא הוכח בשום מוסד מוסמך י, וש־יל,ועלה
על־ידי מנגנון השונא את אהרון
כהן מזה שנים רבות. באופן רשמי לא
הגיע התיק אפילו לידי היועץ המשפטי.
אולם האיפול הרשמי יצר את הרושם כי
נתגלה פשע מתועב, וכי הפושעים, שאשמתם
אינם מוטלת בספק, הם מנהיגי מפ״ם.
אחרי שנוצר מצב כזה, הודות למנגנון
הנתון כולו למרותו, עשה דויד בן־גוריון
את אחד המעשים הפקחיים ביותר של
חייו. בזעם אצילי גינה את החוגים המטילים
אשמה על. ציבור שלם, הידוע במפעליו
החלוציים״.
בצורה זו נהנה ביג׳י גם מן העולם הזה
וגם מן העולם הבא. הוא יצר אה האווירה
הציבורית, הכניס את מפ״ם למצב הקשה
ביותר של קיומה, ובאותה שעה נשאר
צדיק הדור.
בכל פרשת אהרון כהן, היה זה המעשה
היחיד המעיד על בעליו שהוא יודע מה
הוא עושה.

מומחה הנהו לשאלות ערב ...אבל דווקא
מפאת היחסים ההדוקים מאוד בין מוסקבה
לבין קאיהיר, מן הדין שאיש כזה יהיה מקורב
אל חצר־המלכות הסובייטית. מהן מישהו
אומר שאותו לא ראו אמש בין הקרואים?
הייתכן הדבר? מי מנע אותו
מלבוא?״
הבוקר פירסם ידיעה בולטת על ״שערוריה
פוליטית חמורה נתגלתה בתוך מפ״ם״,
כתב מאמר ארוך תחת הכותרת -לא להסתיר!״
גם הוא לא יכול היה, כמובן, לפרט
על מה הוא מדבר, הסתפק ברמזים סתמיים.
מפ״ם בולה אשמה. הסנסציה של
היום סופקה על־ידי למרחב. הוא פירסם
לא רק שיש סערת־רוחות במפ״ם, אלא גם
שהמפלגה השתמשה בלחץ פוליטי כדי לטשטש
את הפרשה, וכי היא מנסה להעמידה
כענין בין־מפלגתי, בעוד שהענין חמור הרבה
יותר• הרמז הברור: מפ״ם כולה מחפה
על אחד ממנהיגיה שפשע נגד בטחון-
המדינה.
שעות מעטות אחרי הופעת העתון, פרצה
במערכת למרחב סערה שעוד לא היתד,
כדוגמתה במערכת שום עתון. כשהופיעו
ראשי מפ״ם בבנין הועד הפועל של ההסתדרות
ופוצצו ישיבה שנועדה לדון על
הקמת רשימה משותפת של מפלגות־הפועלים
לכנסת, והאשימו את למרחב בפרובוקציה
זדונית, הם רק הגבירו את ההמולה. נפתחה
חקירה נמרצת איך נכנסה הידיעה
בנוסח זה לעתון.
המקור לא היה רחוק: חבר־המערכת יוסף
פטמן, כתב העתון לעניני בטחון (והאיש
המקבל בשביל למרחב את הידיעות מטעם

ופל מזכויות שטוו״ות)

• אל תופתע אם תשמע כי משה דיין מתכוון לפרוש

ממפא״י. במקרה זה תשמע על כוונתו להקים מפלגה חדשה של צעירים,
אשר תהווה מעין. כוח שלישי״ על הבמה הפוליטית בישראל, בין הימין
לבין מפא״י. הודעות אלה עלולות להיות רק אמצעי לחץ מצד דיין על
המנגנון הוותיק של מפא״י, המערים בדרכו מכשולים רבים.

• אתה יכול לצפות לתגובה סובייטית, אשר תהיה
מכוונת לבטא החמרה ביחסים בין כרית־המועצות לבין ישראל•
הצורה שבה •עשוי הדבר להתבצע: שינויים בהרכב סגל השגרירות בתל-

אביב.

• הסיכויים להפיכה כירדן, כעתיד הקרוב, הם קלושים

• שינוי העומד על הפרק, בצמרת משרד החוץ ג שגריר
ישראל בלונדון אליהו אילת ישוב ארצה, יקבל על עצמו את תפקידו של
וולטר איתן, כמנהלו הכללי של המשרד. לא. ברור עדיין איזה תפקיד ימלא
איתן, במקרה זה.

• צפויה שערוריה מסביב לניהול ״היכל שלמה״ בירושלים.
המיליונר האנגלי אייזק וולפסון שוכנע על-ידי גורמים המעוניינים בכן בארץ,
כי בית הרבנות הראשית משמש גם את צרכיה המפלגתיים של המפלגה
הדתית־לאומית. הוא עשוי לדרוש כי בראש ההיכל יועמד ידידו האישי ד״ר
קופל רוזן מלונדון, הידוע כאחד המתנגדים החריפים של המפלגה הדתית.
• ועוד בחזית הדת: ביג׳ יוציא מתחת ידו את משרד הדתות.
אן בניגוד להשערות קודמות, לא י מסר המשרד לידי אישיות דתית. באים
בחשבון: שר החינון זלמן ארן ושר המשפטים פנחס רוזן, אשר יחזיקו בתיק
הדתות כתיק שני. במקרה זה יתמנה ח״כ ישראל ישעיה כסגן השר.

• גזבר הסוכנות ד״ר דב יוסף עשוי להתפטר מתפקידו.
הרקע: סירובם טל חבריו להנהלת
הסוכנות לאשר את תוכנית
הקימוצים שלו, והתחמקותו של
,שר האוצר ממילוי הבטחתו ל־שאת
חלק גדול יותר מתקציב
הקליטה של עולים חדשים.

• אם ישנם באלה ה זוכרים
בגעגועים את
עתון הערב של מפא״י,
״הדור״ המנוח, יתכן ד
יוכלו כקרוב לקרוא את
יורשו. חוגים מסויימים בתוך

אפלה בצהר״ס

0עו* 0וזזו! *נח

בי ותר. זוהי דעתם של מומחים מוסמכים, המנבאים תקופה שקטה יחסית
במצב הפנימי של מדינה זו. בהשראתו של ראש הממשלה סמיר אל־ריפאעי
תונהג ליברליזציה כלפי החוגים הקיצוניים, במאמץ להשיג פשרה בינם
לבין חצר. המלך. אולם יתכן כי דווקא ליברליזציה זו היא אשר תביא
במרוצת הזמן לחיזוק האופוזיציה, עד כדי הפיכת השלטון.
עוזונות תפקיד העתונות הוא למסור ידיעות. השבוע
היתד, העתונות הישראלית עצמה
)הנושא לידיעה העיקרית: מאבקה העקשני
לפרסם את הידיעה המרעישה על מאסרו
והאשמתו של אהרון כהן.
פה ושם היו לשאיפה זו גם מניעים מפלגתיים.
אולם המניע העיקרי היה מקצועי
פשוט: למסור לקהל ידיעה פוליטית חשובה,
אשר זכותו של ציבור במדינה דמוקראטית
לדעת אותה, תהיה הדעה עליה כאשר
תהיה.
בראשית היה קשר ההשתקה. השלטונות
באו במגע עם עורכי העתונים היומיים.
אלה נאותו, כרגיל, להשתיק את הידיעה.
אולם החולשה בכל קשר־השתקה כזה נעוצה
בכך שדי בבקע הקטן ביותר כדי שהקיר
כולו יתמוטט. השבוע הוכח הדבר בעליל.
״מפ״ם נסערת הפצצה הראשונה
נזרקה ביום השלישי בשבוע האחרון.
בשעות המאוחרות של אחרי־הצהריים הופיע
1העולם הזה ( )1101 ברחובות תל־אביב,
כאשר בראש מדור התצפית שלו מתנוססת
ידיעה ללא הסבר. :התנגשות חסרת־תקדיס
צפויה בין מפא״י ומפ״ם.״ כמה שעות לפני
כן הופיע לעצטע נייעס, העתון האידישי
הבלתי־תלוי, כשבעמודו הראשון מתנוססת
כותרת. :הזעזוע הגדול במנהיגות נופ״ם״.
הידיעה: קיימת מבוכה. בקשר עם פרשה
י&ול יסית נוראה, שמעורב בה ישירות חבר
מרכז מפ״ם וחבר משק.״ על ידיעה זו
קנסו השלטונות את העתון.
במשך יום אחד החזיק מעריב מעמד.
אולם הפיתוי לפרסם סקופ, שלא הופיע
בעתון־הערב המתחרה, היה גדול מדי• ביום
החמישי פירסם את הידיעה. מפ״ם נסערת
— שרי השמאל עומדים להעלות בישיבת
הממשלה בשבוע הבא פרשה שהסעירה בשבועיים
האחרונים את צמרת מפ״ם ...שע־
^רוריה פוליטית שאין לה תקדים במדינה.״
הידיעה היתד, כוזבת, אך היתד, זאת הדרך
היחידה לעקוף את האיפול הממשלתי.
למחרת הבוקר נפרץ הסכר. חרות פירסם
ידיעה דומה לזו של מעריב. בתוך הגליון,
במאמר על מסיבה בשגרירות הסובייטית,
|כתב העורך אייזיק רמבה על הנעדרים מן
•-המסיבה. :סר אהרון כחן חוא אמנם

תצפית

מפא״י, המעריכים כי לא יהיה
מנוס לעתוני הערב מפני העלאת
מחיריהם ב״ס/ס 30 לפתות בעתיד
הקרוב, מתכננים הוצאת עתון
יערב במתכונת המצומצמת היש־נה
ולמכרו ב־60־ 70 פרוטה. ליתר
בטחון, לא יוכרז העתון רש־מית
כבטאון מפא״י.

• מומחי משרד הפיתוח
מבינים תוכניות מפורטות
ליישוב 100 אלף
״זזנץ נחה גזגא בריא רגגזדי...״
איש בנגב הדרומי.
מנגנון־החושך) הביא וניסח את הכתבה,
• קרוב לוודאי שתבוטל רשות הסעת נוסעים בעמידה
שלא עברה שום עריכה. למרחב התנצל
כאוטובוסים עירוניים, לפחות בשעות מסויימות. משרד התחבורה

בנוסח קיצוני, הדיח מן העבודה את דויד
גוטספרוכט. שהיה אחראי לעריכת־הלילה.
מה לכהן בבית קברות? מאותו
רגע שוב אי־אפשר היה לעצור את המבול.
ביום הראשון כבר פירסמו כל העתונים כי
.חבר מפ״ם נעצר כחשוד בעבירות חמורות
נגד המדינה״ ,הודיעו על הקטטה בישיבת
מפלגות־ד,פועלים והחלפת ההכרזות• הענין
געשה מגוחך יותר ויותר.
שוב היה זה חרות שסינן את השם
לידיעה. הוא פירסם את הבדיחה הבאה:
״בן־גוריון שאל: מה לכהן בבית־הקברות?
(השגריר הסובייטי) בודרוב השיב: אהרון ,
אהרון חביב.״ כמעט כל העתונים יצאו
בדרישה נמרצת לאפשר את פרסום הפרטים.
בערב פורסם סוף סוף הפרט העיקרי: קול־ישראל
הודיע בשעה תשע כי אהרון כהן,
איש שער־העמקים, נאסר כחשוד בעבירה
נגד בטחון המדינה.
התוצאה היחידה של האיפול היתה להפנות
את כל תשומת־הלב לעבר מפ״ם. מ־כיון
שלא היתד, שום אפשרות אחרת לרמוז
על הפרשה או לזהות את הנאשם, אלא
תוך כדי דיבור על. סערה במפ״ם״ ועל
.איש מפ״ם״ ,הושם מן הרגע הראשון
הדגש על העובדה שהיא הלקח הפוליטי
העיקרי של השבוע: כי הענין נוגע למפ״ם
הרבה יותר מכפי שהוא נוגע לאהרון כהן.

מעיין בחידוש תקנות מנדטוריות מלפני מלחמת העולם השניה, אשר בוטלו עקב
המחסור באוטובוסים.

• יינקטו אמצעי לחץ והטרדה נגד ג׳ו גולן, איש הקונגרס
היהודי אשר יזם את כנם פלורנץ. קיימת נטיה במשרדי הממשלה
לאלץ את גולן -שהוא אזרח ישראלי — לשוב הביתה או לקבל מרות יתר
של המוסדות, הטוענים כי אזרח פרטי אינו יכול לעסוק במדיניות באופן חופשי.

• מלחמה פרטית תפרוץ בין אגודת העתונאים וכין השגריר
הסובייטי. אחרי שהשגריר בורדוב מחק מרשימת המוזמנים למסיבת
השנתית של השגרירות את כל העתונאים, תעיין האגודה בתגובה מתונה. הגבות
אפשריות: אי־הזמנת השגריר להרצות במסיבת־עתונאים סגורה, כשגרירי מעצמות
אחרות, אי־הצגת סרטים סובייטיים בבית־העתונאים.

• סיכוי קלוש כלבד צפוי לחידוש משחקי הליגות בכדורגל
כ־ 22 לחודש זה, בפי שנקבע על-ידי ההתאחדות לכדורגל.
חידוש המשחקים לא יחול לפני שנשיא ההתאחדות הד״ר יוסף לאם יסיים את
חקירת 20 תיקי ההאשמו ת נגד קבוצות הכדורגל השונות, המונחים לפניו. כמו
כן יערערו נציגי קבוצות רבות על חידוש המשחקים, באסיפה הכללית של
ההתאחדות שתתכנס השבוע.

• הצעה לדון כחוקיות משחקיה של הפועל חיפה תועלה

על-ידי נציגי מרכז מכבי בהתאחדות לכדורגל. נציגים אלה יטענו
כי שחקני הפועל חיפה אינם עוד שחקנים חובבים, מאחר שלמרות שהם מקבלים
משכורות ממפעלים שונים, אין הם עובדים, אלא מקדישים את דוב זמנם
לאימונים.

במדינה עיריות

סבל! מאד

אזרחים אלה מבקשים לראות בעירם
כתב־עת משלהם, המביע את הגיגיהם וסיפוריהם,
של אלה שהם שומע־ם אודותם
ורואים אותם בנעלי־בית ״על המרפסות שמנגד...״
כתב זאב אלתגר, עורך ידיעות
רנזת-גן, בטאון החצר של אברהם קריניצי.
אחרי שבועיים ענה לו על כך אחד בשם
״ד. מגיב״ מעל דפי הירחון בעבודה, בטאון
החצר של מועצת פועלי רמת־גן וגבעתיים:
״..המרפסות ברמת־גן הן באמת סמוכות
אלה לאלה כל כך, בניגוד לכל כללי הבנייה
האלמנטאריים, עד שבעל כורחו נאלץ
לראות כל אזרח את נעלי־הבית של שכנו.״
מלחמת העתונים של סיעות הימין וסיעות
השמאל מתנהלת ברמת־גן כבר שנים
אחדות. אחרי שכל מאמציהם של צירי השמאל
במועצת העיר להפסיק אחת ולתמיד
את הופעת בטאונו האישי של קריניצי —
היוצא לאור בלמעלה מ־ 20 אלף טפסים
ומתחלק חינם לכל משלמי המיסים בעיר —
עלו בתוהו, החליטה מועצת פועלי רמת־גן
לצאת למערכת־נגד. היא הקימה והוציאה
לאור את בעבודה, העתון המתחרה.
בעבודה וידיעות רתת־גן הפכו מאז לשני
צידיה של מטבע אחת. בשעה שבידיעות
רמת־גן נדפסים עשרות מכתבי־הערצה התובעים
להרחיב את הבטאון ולהפכו לדו־שבועון,
מוצף בעבודה במכתבי־זעם התובעים
להפסיק מיד את הוצאת ידיעות רמת־גן
״על חשבון משלם המיסים.״
הפלא של פלג. תמורת מיסיהם חייבים
אזרחי רמת־גן לסבול שני בטאונים
מטופשים בבת אחת .״הפלא של פלג,״
מכריזה כותרת רעשנית בידיעות רנזת־גן
ומספרת על גביע שנמסר למשטרת רמת־גן,
אחרי שהצליחה בתחרות קישוט קירות התחנה
.״משטרת רמת־גן זכתה בגביע עבור
הצטיינותה בקישוט תחנתה ביום העצמאות,״
מתמוגג אלתגר שדאג לשבץ סידרת
תמונות חסרת־ערך, בתוכה נראה כמובן גם
קריניצי בכבודו ובעצמו ,״זהו הפלא של
פלג *,שהצליח לחבב את שוטריו על הציבור.״
לעומת
פלג, גיבורו של אלתגר, יש לדויד
אבידן, לשעבר מעורכי בטאון הרפש רימון
והיום דובר מועצת פועלי רמת־גן, גיבורים
משלו :״ביקור מרוכז הן מבחינת ההרכב
האישי והן מבחינת תוכן הדברים
שהושמעו בו, היה ביקורה של הוועדה המרכזת
של ההסתדרות בבית המועצה,״ הודיע
בעבודה המעיד על עצמו :״קריא יותר,
מעניין יותר, יפה יותר, לוחם יותר״.
משלם המיסים הרמת־גני הוא סבלני
מאד, אך אם הוא משלם מיסים גם להסתדרות
העובדים הכללית, הוא סבלני כפליים.
דת קול ממון וקול כל ה
בין שאר הבעיות, שדויד בן־גוריון, בתוקף
תפקידו החדש כשר הדתות, היה צריך
לפתרן בשבועות האחרונים, היתר, גם בעיה
שהובאה בפניו על־ידי אזרח חיפאי .״כבוד
שר הדתות,״ כתב האיש לבן־גוריון ,״על
פי תקנות הדיון בבתי־הדין בארץ־ישראל,
שיצאו בהוצאת הרבנות והועד הלאומי לפני
קום המדינה, חובה לפרסם בעתונות כל
רישום לנשואין אולם באופן מתמיה
נמסרים הפירסומים הנ״ל באופן קבוע ל־עתוני
המפלגות הדתיות בלבד, כך שקרובי
הנרשמים לנשואין, שאינם קוראים עתונים
דתיים, אינם יודעים על כך בכלל. בקשתי
היא שתפעל לשינוי ההפליה של העתונים
היומיים הבלתי־דתיים.״
האיש שחתם על המכתב לשר הדתות,
אליעזר בוכני, לא היה בעל מניות בעתון
יומי, או סוכן מודעות שקיווה להיבנות מ־פירסום
מודעות נישואין. הצעיר החיפאי
בן ה־ 28׳ יליד מקסיקו סיטי, בוגר בית-
הספר מכס פיין וסמל קשר בחטיבת יפתח
במלחמת העצמאות, היה חבר ותיק בליגה
למניעת כפיה דתית בישראל, שפעלה לפני
חמש שנים. כשהשתתקו פעולות הליגה, לא
השתתק בוכני, החל לנהל מאבקים פרטיים
(המשך בעמוד )8
* יואב פלג, לשעבר מפקד מחוז תל-
אביב, התפייס רק לאחרונה עם קריניצי.
פלג נ1ען כי משטרת רמת־גן נתונה למעשה
למרותו של קריניצי וכי הוא, מפקד המחוז,
אינו שולט על התחנה. אחרי שתלונותיו
של פלג לא נתקבלו במטה הארצי
באוזן קשבת, הכריז מלחמה על קריניצי,
סירב לשתף אתו פעולה בשום ענין.

האיש א שר הכין כתב־אי שו חריף 1x1

אהרנציק
*** עטים שמו ל ב במיוחד לידיעה קט־נה,
שהופיעה לפני חצי שנה במדור
תצפית של העולם הזה 1081 נוסח הידיעה:
״ספר שיעורר סערה: מחקר של אהרון
כחן, הערביסט הוותיק של מפ״ם, איש קיבוץ
שער־העמקים, על הנסיונות שגעשו בדור
האחרון להגיע לכלל שלום עס הערבים.
בספר, שיופיע בעוד כמה חודשים, יוכיח
כהן כי במקרים רבים גילו מנהיגים אחראיים
של ערביי ארץ־ישראל נכונות להגיע
להסכם־קבע מתקבל על הדעת, אן נדחו בכל
המקרים על־ידי צמרת הסוכנות היהודית,
בעיקר בהנהגת בן־גוריון.״
אולם היו כמה אנשים במדינה שידיעה זו,
במידה שלא היתד, ידועה להם קודם לכן,
עוררה בלבם תגובה חזקה. הם ידעו כי לאהרון
כהן יש מה לגלות, וכי גילוייו
עשויים לשפוך אור חדש לגמרי על פעולות
ביג׳י וחבריו בדור האחרון. לא היה זה
ענין עיוני מדעי גרידא. לגבי אלפי קוראים
רציניים, יכלו גילוייו של אהרון כהן להיות
פצצה, שיכלה לשנות באופן מהפכני את
יחסם לדרכו המדינית של ביג׳י.
השבוע נסתבר כי ספרו של אהרון כהן
לא יופיע, אף שהגיע לשלביו הסופיים. אבן
כבדה מאד נגולה מלבם של כמה וכמה
אנשים מרכזיים בצמרת המדינה.

התנגשות עם גיג׳י
ן • תכונה העיקרית^ של אהרון׳״יכהו
1 1מתגלה בעובדה הפשוטה שמעטים למדי
האנשים, מחוץ למפ״ם, המכירים אף את
שמו. חשיבותו לא התבטאה מעולם בכותרות
מרעישות בעתונות. היא התבטאה
בהשפעה מכרעת מאחורי הקלעים, אם בצורת
גיבוש רעיונות ואם בצורת פעילות
שקטה ועקשנית.
כשם שמעטים הכירו את שמו של מרדכי
אורן, לפני שהפך גיבורה של האשמת־רי־גול
מבויימת שעוררה רעש עולמי, כן מכירים
כיום מעטים את שמו של כהן.
אהרון כהן הוא אחד המייסדים של תנועת
השומר־הצעיר. האיש, המתקרב עתה
לגיל ה־ ,50 נולד בבסרביה, היה מנהיגה
הרוחני של תנועתו ברומניה. כמעט בכל
התמונות של כינוסי צמרת השומר־הצעיר
בשנות ה־ 20 וד,־ ,30 בולטים פניו — פני
צעיר ג׳ינג׳י יפה־תואר, שאז טרם הרכיב
משקפיים.
אהרונצ׳יק, כפי שנקרא בפי חבריו, הגיע
ארצה בשנת , 1935 היה חבר ההכשרה של
גרעין עין־השרון במגדיאל. שם אירעה ההתנגשות
הראשונה בינו לבין דויד ב!״
גוריון. כי אחרי שנבחר כהן כמזכיר מוע־צת־הפועלים
במקום, פרצו במקום שביתות
אחדות, שעוררו את מורת רוח צמרת ההסתדרות.
מזכיר ההסתדרות, דויד בן־גוריון,
חש למקום כדי לשכנע את הפועלים לנקוט
בקו מתון יותר. אולם מזלו לא האיר לו:
הפועלים התקבצו מסביבו, איימו עליו, כמעט
התקיפוהו גופנית.
ביג׳י לא שכח מעולם כי אהרון כהן עמד
אז מהצד, לא התערב לטובתו.
כהונתו במגדיאל לא ארכה ימים. גרעין
עין־השרון התישב בשער־העמקים. כעבור
זמן נאלץ כהן לעזוב למשך כמה חודשים
את המשק, כדי לארגן את עליה ב׳ ממולדתו
הרומנית.

מלחמה באנשי חש״י
ף תנו?ן ה, שהיתה תמיד דוקטרינית מאד,
4היה אהרון כהן הדוקטרינר בד,״א הידיעה.
הוא היה מארכסיסט מושבע, חדור אמונה
כי מלחמת־המעמדות היא מצוות הדור, וכי
עתיד האנושות תלוי במחנה המהפכה, בהנהגת
יוסף סטאלין.
בין השאר הצטיין כהן בפעילותו למען
ליגה וי, אגודה שקמה בישוב למחרת הפלישה
הנאצית לברית־המועצות, כדי להביע

סולידאריות ולהגיש עזרה לרוסיה. כנציג
השומר־הצעיר באגודה זו השתתף באירגון
תרומה בצורת ארבעה אמבולנסים מטעם הליגה
לצבא האדום.
כשיצאו האמבולנסים בדרכם לטהראן, כדי
להימסר לידי הסובייטים, לא נמצא מקום
לכהן במשלחת הרשמית, שבראשה עמד
דויד רמז. כהן לא ויתר. הוא התנדב כנהג
פשוט, הסיע את אחד האמבולנסים, הגיע
לאיראן. בשובו פירסם בהוצאת הקיבוץ הארצי
חוברת — עם האנזסלאנסים לטהראן.
בתפיסתו המארכסיסטית האדוקה, ובנאמנותו
ל״מולדת הסוציאליזם״ ,לא נבדל אהרון
כהן ממאיר יערי ומשאר חבריו בצמרת
התנועה. תרומתו המיוחדת, בעלת הערך ההיסטורי,
היתד, בשטח אחר: בשטח הערבי.
בשטח זה דגל השומר־הצעיר תמיד בקו
דו־לאומי, שהתכוון להפוך את ארץ־ישראל
למדינה מאוחדת, בה יהיו היהודים והערבים
בשיתוף ובשוויון.
אולם לגבי השומר־הצעיר היתה נקודה זו
תמיד משנית לעומת העיקר: האורינטציה על
ברית־המועצות.
לגבי האיש הרגיל בשומר־הצעיר היתד,
״ההשתלבות בעולם המהפכה״ העיקר, ואילו
ההשתלבות במזרח הערבי רק המשך תיאורטי.
מכאן נבע הפער המוזר שבלט תמיד
בין ההלכה לבין המעשה של השומר־הצעיר
בשטח זה.
מבחינה זו היה כהן שונה מאד. רעיון
ההשתלבות עם הערבים היה אצלו בחזקת
כורח לאומי חיוני בפני עצמו. כמו חיים

חוג האיחוד, תנועת השומר־הצעיר, מפלגת
פועלי־ציון שמאל (שהיתה אז עצמאית) וכמה
מאות אישים בודדים. בתור שליח הליגה
ניהל משא־ומתן עם מאות אישים וחוגים
ערביים, התראה עם מיטב המדינאים של
המרחב. כמעט בכל פעולותיו אלה התנגש
באופן ישיר עם הקו של יושב־ראש
הנהלת הסוכנות היהודית, דויד בן־גוריון,
ושל בני־טיפוחיו הצעירים, שהשתלטו על המחלקה
המדינית בסוכנות ועל הש״י בהגנה.
בפעולתו למען הליגה — ובתפקיד המקביל
בתנועת השומר־הצעיר עצמה — היה
דינאמו. היה זה הוא שאירגן את הסמינר
הראשון של פעילי השומר־הצעיר ללימוד
השפה הערבית, בכפר הדרוזי עוספיה, בו
השתתף הוא עצמו, יחד עם אליעזר בארי,
יוסף ואשיץ ושאר פעילי המפלגה בשטח
הערבי. כעבור שנים אחדות, עוד לפני קום
המדינה, אירגן הוא את הסמינר הראשון
לצעירים ערביים בנצרת, הקנה שם לנוער
ערבי בפעם הראשונה את רעיון שילוב התנועות
הלאומיות של הערבים והיהודים.
היתד, זו פעולה שהניבה פרי חי, בצורת
עשרות צעירים שגילמו בעצמם את רעיונו
של כהן. הם יכלו להשפיע ברחוב הערבי,
מפני שהיו בעצמם חדורים בגאווה לאומית
ערבית, בה בשעה שתמכו בברית עם הישוב
העברי. רוסטום בסטוני, חבר הכנסת
השניה, שחישמל לא מכבר את ועידת־פלו־רנץ
בנאום מלהיב, הוא אחד האנשים זקופי-
הקומה שגדלו במשתלתו של אהרון כהן.
אולם פיסגת הצלחתו האישית של כהן

כהן (קיצוני משמאל) יושב ליד מרדכי אורן
העולמית הרביעית של תנועת השומר-
הצעיר, אשר נערכה בפופראד -בשנת .1935מ ימין נראים בתמונה יעקוב חזן ומאיר יערי.

מייסדי המפלגה =

ארלוזורוב, האמין כי עתיד הישוב תלוי
ביצירת מיזוג בין התנועה הלאומית העברית
לבין התנועה הלאומית הערבית.
כהן לא חשב רק על התקרבות אישית
בין יהודים וערבים בארץ־ישראל, וגם לא
רק על השתלבות עברית־ערבית כוללת.
תרומתו הרעיונית המיוחדת היתד, יצירת
תיאוריה מגובשת, שהכירה בקיומה של
אומה ערבית מיוחדת בפלסטין. הוא האמין
כי שיתוף־פעולה בין אומה פלסטינית זו
לבין הישוב העברי אינה רק אפשרית, אלא
גם תנאי מוקדם לכל השתלבות כללית
בעולם הערבי. תיאוריה זו היתד, האם הרוחנית
לרעיון החדיש של הקמת פדרציה
המורכבת ממדינת ישראל וממדינה ערבית
פלסטינית עצמאית בשטח ירדן.
במשך עשרות שנים פעל כהן בכיוון זה.
בשם השומר־הצעיר עזר להקים אח הליגה
להתקרבות ושיתוף יהודי־ערבי, שכללה את

באה בשטח פעולתו העיקרי: חיפוש מתמיד
אחר מגע עם אישים ערביים. בשנת 1946
הצליח ללכוד ברשתו הרעיונית את הדג
החשוב ביותר שקם אי־פעם בציבור הערבי
הארצישראלי לצד הישוב העברי: פאוזי אל-
חוסייני, בן־דודו של המופתי, שקם וייסד
את תנועת פלסטין אל־ג׳דיד (״ארץ־ישראל
החדשה״) שתמכה בגלוי בברית עם הישוב
העברי.
מכיון שפאוזי היה ידוע כאישיות לאומנית
מובהקת, ובן המשפחה המכובדת ביותר
בארץ, היווה סכנה ישירה למופתי. כעבור
זמן קצר נרצח פאוזי — אחד הגיבורים
הנשכחים של השאיפה לשילוק עברי־ערבי.

ההגהגה היהודית היתה מבשיר

ע 0אחרת יצר אהרון כהן כותרות
עתונאיות שמנות. היה זה ביום ד,־16

דויד בך*!ד־יון

ביולי •1947 ,יום לפני כן הופיע כהן בשם
הליגה להתקרבות יהודית־ערבית בפני וע־דת־החקירה
של האו״ם לארץ־ישראל (״אונם־
קו״פ״) ,שהמליצה כעבור שבועות אחדים
על חלוקת הארץ.
עדותו של כהן היתה יוצאת דופן. קודם
כל, מפני שביג׳י אסר על כל הגורמים היהודיים
להופיע בפני הועדה, כדי להפוך
את עדות הסוכנות היהודית (שדגלה בחלוקה)
לביטוי יחיד של הישוב. מרות זו
הופרה לא רק על־ידי מנחם בגין, מפקד
אצ״ל, שהתראה בחשאי עם כמה מחברי
הועדה, אלא באופן רשמי על־ידי המפלגה
הקומוניסטית הפלסטינאית (פ.ק.פ ,).תנועת
איחוד והליגה להתקרבות.
עדותו של כהן היתד, בנויה על שתי
הנחות יסוד:
• הסיכסוך העברי־ערבי נוצר בראש וראשונה
על־ידי האימפריאליזם הבריטי, שטיפח
את השנאה בין העמים כדי לשלוט
בארץ.
0 :הן המנהיגים הערביים והן המנהיגים
היהודיים היו מכשיר בידי האימפריאליזם
ביצירת התהום בין שתי האומות. בכל
פעם שהאנגלים רצו למנוע התקרבות (ש־היתה
מובילה לתנועת־שיחרור משותפת נגד
שלטונם) זרקו פיתוי כלשהו, פעם להנהגה
היהודית ופעם אחרת להנהגה הערבית, כדי
לחדש בצורה זו את המלחמה ביניהן.
״המצב הפוליטי המסוכסך בארץ הוא קודם
כל פרי מדיניות (בריטית) מסבכת ומכי
שילה במשך 25־ 30 שנה אותה מדיניו
ת ...נעזרה ...בהנהגות הרשמיות של
שני העמים ״,קרא כהן בעדותו, שתורגמה
לאנגלית על־ידי חבר אחר.
״דבריו של אהרון כהן ריתקו במשך שעה
את חברי הועדה,״ צהל משמר, בטאון ה־שומר־הצעיר,
שתיאר בפרוטרוט כיצד השיב
כהן תשובות חותכות וענייניות לשאלות
הרבות של חברי הועדה. בעדותו ובתשובותיו
גילה כהן פרטים על נסיונות רבים
ליצור הסכם עם התנועה הלאומית הערבית
בארץ — אך במקרים מסויימים נמנע מלפרט
את הסיבות שהכשילו אותם. היו אלה
המקרים בהם הוכשלו המאמצים בזדון על־ידי
ההנהגה של הסוכנות היהודית. גם בלי
פירוט זה, כללה עדותו אישום חמור מאד
כלפי הנהגתו של ביג׳י.

פצצה כספר

ך* פילוג הראשון הגדול במפ״ם, שבא
| | בעקבות פרשת אורן, גרם להתרחקותו
של כהן מפעילות רשמית. הוא נמנה עם
מחנה השמאלנים, שאמנם לא פרשו עם
משה סנה למק״י, בהיותם נאמנים לרעיון
י הציוני, אך ראו את קו מפלגתם במורת־רוח
בלתי־מוסווית. אי־פעילותו של כהן
כללה מחאה אילמת נגד הקו המטושטש של
המפלגה בשטח הערבי, נגד אי־העזתה לל־חום
למען אוריינטציה על התנועה הלאומית
הערבית ונגד שיתוף־פעולתה עם מפא״י בדרך
שהוא ראה בה אסון למדינה. יחד עם
זאת שמר על נאמנות מוחלטת. למפלגה,
הקפיד על משמעת מפלגתית מובהקת. מעולם
לא הופיע בפני שום גוף מפלגתי
ללא אישור מוסדות התנועה.
כמו בכל ההפסקות בפעילותו, שקע כהן
בעבודה גופנית במשק. הוא עסק בפעולות
.משקיסטיות שונות, הגיע לבסוף -להנהלת
טחנת־הקמח של שער־העמקים. מחלת־הלב
שלו, שהחמירה בהדרגה, מנעה ממנו נסיעות
ארוכות, הוסיפה אף היא להתבודדותו
של כהן במשקו. הוא חי בחברת אשתו
המסורה ושני. ילדיו — בן ( )13 ובת (.)20
פעילותו המפלגתית הגדולה האחרונה:
השתתפות במשלחת הישראלית בועידה האזורית
של תנועת־השלום. ברומא, בשנת
• -,1951 המיפגש האחרון של נציגים ישראליים
וערביים עד לועידת־פלורנץ. בועי

זו קשר כהן קשרים חשובים עם הנציגים
הערביים, שבאו לועידה מארצות שונות.
אין פירוש הדבר שאהרון כהן טמן את
ידו בצלחת. גם אחרי 1952 נשאר אדם מרכזי
בתנועה, בעל השפעה רעיונית חזקה
על חבריה הצעירים והערביים, וחבר במרכז
של המפלגה. הוא הרצה כמעט בכל
סמינריון חשוב של המפלגה. לעומת זאת
נמנע מלכתוב בעל המשמר, שאת גמישותו
חסרת־העקרונות לא ראה בעין יפה.
פעולתו העיקרית היתד, מוקדשת עתה לחיבור
סידרת ספרים, שמבחינת יסודיותם
המדעית ועקביותם הרעיונית אין דומה להם
בשטח זה בשפה העברית. הראשון, המזרח
היערבי 1955 מוקדש להיסטוריה הערבית
עד לכיבוש הבריטי. כתב כהן בהקדמה :״הזרות
מולידה פחד, ופחד מוליד שנאה,
ושנאה הדדית בין היהודים והערבים היתה
יסוד מוסד לשלטון הבריטי בארץ־ישראל.
משנפטרנו מן השלטון הזר, שהפך את ארצנו
לגיד,נום של מלחמת עם בעם, עלינו
לבער מבתינו את החיידקים המסוכנים של
איבה לאומית, שכמוה כסם־מוות לכל מדינה,
מה עוד למדינה צעירה וכבדת־משימות
כמדינת ישראל.״
״השנה יצא לאור הספר השני, העולם ה־ערבי
של ימינו, המוקדש ״לרבקה רעייתי,
עם שלושים שנות שותפות חיים ודרך.״
הספר מתאר את התפתחות העולם הערבי
מסוף מלחמת־העולם הראשונה עד לשנת
,1958 תוך הבעת אהדה ברורה לתנועות
הלאומיות המתקדמות במרחב.
אולם פיסגת היצירה המדעית היתד, צריכה
להתבטא בספר השלישי, שעמד להופיע
בשני כרכים. האחד, שהיה עיוני יותר, כבר
מוכן בדפוס, ורק מאסרו של כהן עיכב
את ההגהה הסופית. ואילו בכרך הרביעי
עמד להכניס פרטים אקטואליים יותר, מן
התקופה האחרונה. בספר זה התכוון כהן
להעלות על הנייר, זו הפעם הראשונה, עשרות
פרשות של משא־ומתן עם המנהיגים
הערביים. בשקט וביסודיות האופיינית לו
אסף וריכז את החומר, שאין אדם שני
בארץ השולט בו כמוהו. היה זה חומר
מפוצץ מאד.

שליחותו של חאדג׳ איביאחים
^ חת הפרשיות החשובות ביותר
שעמדו להופיע בהבלטה בספר זה היתה
פרשה בעלת חשיבות מכרעת במיוחד, משנת
.1937
בשנה זו, כשנה אחרי פרוץ המרד הערבי
הגדול של ,1936 ואחרי ביקורה של ועדת־פיל*
בארץ, הופיע אדם בשם חאדג׳ איב־ראהים
אצל חיים קלוזריסקי. קלזזריסקי היד,
אז אישיות ידועה מאד בחיים הציבוריים,
ביחוד כאחד מראשי המטיפים להתקרבות
יהודית־ערבית. הוא נחשב אז בישוב למקשר
החשוב ביותר עם החוגים הערביים.
חאדג׳ איבראהים, לעומת זאת, היה חבר
הועד הערבי העליון, וממקורבי המופתי. הועד
העליון, אף שפורק על־ידי הבריטים,
היה ההנהגה המוכרת של ערביי ארץ־ישראל,
וניהל את המרד בפועל. המופתי היד, עדיין
המנהיג החשוב ביותר, אף שאז כבר נמלט
מגבולות הארץ.
פנייתו של חאדג׳ איבראהים באה בשם
המופתי. הוא ביקש למסור לסוכנות היהודית,
שהיתה אז למעשה ממשלת הישוב והתנועה
הציונית, הצעד. לקיים ועידת שול־חן־עגול
של מנהיגי הסוכנות היהודית והועד
הערבי העליון, בלי השתתפות האנגלים, לשם
פתרון בעית ארץ־ישראל.
היתד, זאת הצעה מהפכנית ביותר. עד
לאותו רגע סירבו הערבים אף לשבת עם
מנהיגי הישוב. גם הערבים וגם היהודים
רגילים היו לראות את מטרתם העיקרית
בהתקשרות עם הממשלה הבריטית נגד הצד
השני. ואילו הצעת המופתי, כללה, למעשה,
גישה חדשה: ברית בין שני העמים, נגד
הממשלה הבריטית.
קשה לקבוע כיום במפורש מה הביא את
אמין אל־חוסייני להצעה זו. יתכן כי הניח
אז, אחרי כשלונו הצבאי של המרד הערבי,
כי חלוקת הארץ והקמת מדינה יהודית
בחלק ממנה, כהצעת ועדת־פיל׳ מסוכנת יותר
מאשר הסכם עברי״ערבי ישיר. יתכן גם
כי כבר אז ראה בבריטניה אוייב חשוב יותר
ללאומנות הערבית מאשר הישוב העברי.
קלווריסקי הביא את ההצעה לסוכנות היהודית.
האיש שקיבל את פניו היה ד״ר
ברנארד ג׳וזף (כיום דוב יוסף) ,מראשי המחלקה
המדינית של הסוכנות. הוא הבטיח
* ועדה מלכותית בריטית, בהנהגת ח־לורד
פיל, שהמליצה לראשונה. על חלוקת
ארץ־ישראל לשתי מדינות.

התמונה צולמה בקירבת ביתו של אהרון כהן, בקיבוץ שער־העמקים, לפני שש שנים.
לשלוח מיד מברק לחיים וייצמן, נשיא
ההסתדרות הציונית, שישב בלונדון.

המיכרק שנעלם
^ווו1הו_ו 18ו1ו!ו זיזי 1111

** כ רו ש בו עו ת; ותשובה לא נתקבלה,
^ על אף פניותיהם החוזרות ונשנות של
הערבים לקלווריסקי, ופניותיו של זה אל
דוב יוסף. לבסוף אמר לו יוסף שאינו רואה
כל חשיבות בכך ש״איזה ערבי בא להציע
איזה שהוא דבר.״
בזה נסתיימה הפרשה — כמעט. אילם
היה לה אפילוג חשוב ביותר. בשנת , 1946
אחרי שארנסט בווין בגד בעמדתה ד,מיצ־הרת
של מפלגת הלייביר וגזר למעשה כליה
על התקוות הפוליטיות של הישוב העברי,
כינס חיים וייצמן בארץ פגישה, בה השתתפו
ראשי המחלקה המדינית (משה שר־תוק־שרת
ועוזריו) וראשי הליגה להתקרבות
יהודית־ערבית, ביניהם אהרון כהן. וייצמן
רצה לדעת אם קיימת אפשרות להסכם
עברי־ערבי, ואם יש בכלל תקדימים כלשהם,
המצביעים בכיוון זה.
המשיב העיקרי היה אהרון כהן, מזכיר
הליגה והרוח החיה בה. בין היתר העלה
את הצעת השולחך העגול משנת .1937 התגובה
היתד, מפתיעה: חיים וייצמן הודיע
בהתרגשות כי מעולם לא שמע על הצעד,
זו, ושמעולם לא קיבל שום מיברק על כך
מאנשי הסוכנות בארץ.
המסקנה המעשית היתד, ברורה לכל הנוכחים:
או שדוב יוסף לא שלח מעולם את
המיברק, או שמישהו בלונדון העלים אותו
בזדון כדי לחבל בנסיון זה.
וייצמן התרשם מאד מפרשה זו, ומכמה
פרשות אחרות. בו במקום החליט להקים
בסוכנות היהודית מחלקה מיוחדת לחיפוש
דרכי הסכם עם הערבים. לתפקיד ראש המחלקה
הציע את המהנדס שלמה קפלנסקי,
מנהל הטכניון בחיפה, שהיה גם הוא ידוע
כאחד מראשי הדוגלים בהסכם פוליטי עברי־ערבי.
כמועמד לתפקיד מזכיר המחלקה, ומנהלה
המעשי, הועלה שמו של אהרון כהן.
אחרי גמר הישיבה, נגנז ענין המחלקה.
לכל המעורבים בפרשה לא היה כל ספק
לגבי כיוון הדברים. האיש שהיה אז יושב-
ראש הנהלת הסוכנות היהודית, ושהיה ידוע
כבר אז כאוייב מושבע של אוריינטציה על
הסכם עברי־ערבי, היד, דויד בן־גוריון. לא
רק אנשים כמו משה שרת ודוב יוסף, אלא
גם. פקידים נמוכים יותר, קיבלו השראתם
ממנו.
אהרון כהן התכונן להזכיר פרשה זו ארוכות
בספרו. מן הסתם לא היה מסיק מס
קנות
פוליטיות אקטואליות, כי הוא התכוון
לכתוב גם הפעם ספר עיוני. אולם הקורא
היה בוזדאי שואל את עצמו כמד, שאלות
נוקבות, אותן השאלות שביצבצו כנראה בלבו
של וייצמן: מי היה מעוניין לגנוב את
המיברק? מה היו המניעים של פעולת־חבלה
זו י ובעיקר: מה היו פני הדברים בארץ־
ישראל׳ אילו היה מונח אז יסוד להסכם בין
התנועה הלאומית העברית והתנועה הלאומית
הערבית — הסכם שיכול היה ליצור
אפשרות להצלת חלק מיהודי אירופה כעבור
שנים מעטות.
הקורא בספרו של כהן בשנת 1958 היה,
אולי, שם לב לדמיון הרב בין דברי דוב
יוסף באוזני קלוזריסקי לבין הסברי בן־גור־יון,
שילוח וחבריהם לגבי פרשת פלורנץ,
פרשת המחתרת העיראקית, ודומותיהן. הוא
יכול היה לשים לב גם לכך כי הצעת וייצ־מן
להקמת מחלקה למדיניות ערבית, שד,ק־מתה
נמנעה אז על־ידי בן־גוריון, נשארה
אקטואלית וחסרת־תשובה עד עצם היום
הזה*.

חצי מיליון שהושמד

ך{ דשה אופיינית אחרת, אשר אה-
^ 2רון כהן עמד להעלותה בספרו, ואשר
היתד, עשויה להטיל אור עגום על דויד
בן־גוריון, נגעה לתקופה הנוראה ביותר של
השואה ,1944 :השנה בד, הגיע יואל בראנד
מהונגריה לתורכיה והוסגר על־ידי הסוכנות
היהודית לאינטליג׳נם הבריטי.
הליגח להתקרבות, ובראשה קלח־ריסקי וכהן,
קיימו אז משא־ומתן ממושך עם ראשי
מפלגת האיסתיקלאל (״העצמאות״) ,מפלגתו
של המנהיג הערבי עוני עבד על־האדי (שכיהן
אחרי תש״ח כמה פעמים כשר בממשלת
ירדן) .מפלגת האיסתיקלאל היתה לאו־מנית־קיצונית,
אולם לחמה במפלגת המופתי,
שהיתר, אז מפלגת־הרוב.
משא־ומתן זד, הסתיים בטיוטת־הסכם בין
הצדדים, שעיקריו היו:
• מדינה דו־לאומית בארץ־ישראל, מבוססת
על ייצוג שווה־בשווה של היהודים
והערבים בכל מוסדות השלטון, וקשורה בפדרציה
עם הארצות השכנות.
6עליה יהודית, שתביא את ד,אוכלו־סיה
היהודית בארץ תוך זמן קצר לידי
שוויון מספרי עם הערבים (כלומר, עליה
(המשך בעמוד )12
* העולם הזה הציע כמה פעמים להקים
משרד־מרחבי 0מעיסטרי1ן..-נ3רד.- ,בראשות
שר מיוחד בממשלה.

במדינה
(המשך מעמוד )6
נגד השתלטות הכפיר, הדתית במדינה.
אמצעי הלחימה היחידים שלו היו עט
ונייר. מאז נשא אשד. לפני כשנה. וחצי,
מאורע אותו נאלץ לפרסם דווקא בעתון
הדתי הצופה, תמורת תשלום של שתיים
וחצי ל״י, החל בוכני להציף את מערכות
העתונים ומשרדי הממשלה במכתבים.
ההצעה: העתון הרשמי. כתב
בוכני במכתביו :״הרבנות מנצלת את חובת
פירסום הנשואים לרעה, מוסרת את כל פיר־סומי
החובה לעתונות המפלגות הדתיות, המקבלות
מדי יום ביומו סכומים של מאות
ל״י, כמם קבוע שכל אזרח הנושא לו אשה
תורם למפלגות הדתיות.״ תבע בוכני במכתביו
:״או שפירסום הנשואין ייעשה
לפי תור מסויים בכל העתונות העברית בארץ,
או שייעשה באמצעות העתון הרשמי,
ואז תהנה ממנו המדינה ולא המפלגות
הדתיות.״
רק במקרים ספורים קיבל בוכני תשובה
למכתביו. כתב לו הרב דב כץ, מנהל המחלקה
לרבנות ולשיפוט רבני, בפניו התלונן
בוכני :״ההוראות בנידון ניתנו רק בקשר
לעצם הפירסום ולא לגבי איזה עתון.״
השיב לו גם מ. לורך, היועץ המשפטי
למבקר המדינה :״משרדנו פנה למשרד הדתות•
לדעת משרד הדתות לא רצוי לפזר
את הפירסומים בהרבה עתונים, כי מטרת
הפירסומים היא בעיקר בשביל הרבנים ברחבי
המדינה. מאחר שסמכותו של משרד
הדתות לקבוע את תור הפירסומים אינה
ברורה, מאין חקיקה בענין, נבצר מאיתנו
לקבוע דופי בחוסר פעילות משרד הדתות
בענין זה.״
השבוע, בגבור חשדו של האזרח בוכני
כי הדתיים עומדים לשוב בקרוב לממשלה,
שיגר שאלה נוספת: האם בתקופת שלטונו
הקצרה של ביג׳י במשרד הדתות הספיק לתקן
את המעוזת, למנוע מעתונות המפלגות
הדתיות קיצבה קבועה מכיסו של האזרח
הנושא לו אשה, או שמא החמיץ את ההזדמנות
הנדירה?

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים !
הרשמו עודהיים לקורס ל־

ק צ רנו ת

עברית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג 511£€0
בת״א: אצל ח• בר־קמא. גורדון 5
כחיפה• :במעלת״ ,שמריהו לוין 30

הצלחה מוב טחת!

בחדדל ״ארדי״
ט ס ! 1סוד
טעמת פעם
תבקש עוד

יחסי חזץ
גאוות קדו שי מגווני
״עול האיש הלבן״ היה תמיד עול כבד
וממשי ברחבי האימפריה הבריטית. ילידי
המושבות הצבעוניים של אסיה, אפריקה
ואיי הודו המערבית נהגו לתלות את כל
צרותיהם באדון הלבן, בצדק ושלא בצדק.
והאדונים׳ אשר הציגו את שלטונם כדרך
היחידה להבאת הקידמה למחשכי העולם,
נשאו את העול בגאוות קדושים מעונים. השבוע
התנסתה גם ישראל בחוויה זו.
היה זה כאשר התכנסו בלונדון מושליהם
הכושיים של שלושת המחוזות העיקריים של
ניגריה, המושבה הבריטית הגדולה ביותר
שנותרה לאימפריה באפריקה, כדי לדון בסדרים
שיונהגו בארצם אחרי שתשיג את
עצמאותה בעוד שנתיים. שלושת המנהיגים
הטיחו האשמות זה בפני זה, מתוך פחד
שהאחד ישתלט על האחרים בצאת האדון.
אלא שגם בוויכוח זה, על סף ההשתחררות
משלטון האיש הלבן, לא יכלו המנהיגים
להשתחרר מהרגלי העבר. בריב הפנימי
ביניהם היו מוכרחים לערב את האיש הלבן
— לא הנציג היוצא של הוד מלכותה, כי
אם האיש הלבן החדש. הטיח הסדאונו של
סוקוטו, מנהיגו המוסלמי של המחוז הצפוני,
בפני יריבו אובאפמי אוולובו, מנהיג
המחוז המערבי :״אתה שלחת את תומכיך
לישראל להתאמן שם כחבלנים ולכשיחזרו
יבצעו פעולות חבלה במחוז הצפון!״
לממשלת ישראל, אשר מדיניותה המוצהרת
היא לחדור לכל מדינה אפריקאית
המוכנה לקבל את שליחיה, יכול היה הדבר
להיראות כעיוות משווע של העובדה החיובית,
שבניגריה המערבית פועלים מדריכים
חקלאיים מישראל. האנגלים היו יכולים מן
הכתם להסביר כי זהו עול האיש הלבן׳ וכי
יש לשאתו בגאוות קדושים מעונים.

מפלגו ת
״מחר נהיה אנחנו...״
חברי הנהלת הסתדרות הציונים הכלליים
לא האמינו למשמע אזניהם. היה זה כאשר
יושב־ראש הנהלת המפלגה פרץ ברנשטיין
הביא לישיבת ההנהלה את הנאום הפרוג־רמטי,
שישא השבוע בכנס צירי ועידת
המפלגה׳ ביקש את אישור חבריו לנאום.
בין שאר הנואמים קם לפתע אברהם כץ,
בית־הכרם בירושלים, הציע מורה ילחץ בקבעזד־יתוקדינלת ל׳מדיגיוודזזוץ >ר

מפלגה. חברי ההנהלה, שמעולם כמעט לא
היו ביניהם ויכוחים על בעיות מדיגיות־חוץ,
אותן ראו כבעיות שניות במעלה, נסערו.
הצעותיו של כץ לא התקבלו. ספק אם ברנשטיין
יזכיר אותן בנאומו השבוע.
אולם בין ששת המתווכחים שיקומו לדבר
אחרי ברנשטיין, יעלו שניים בפני צירי הועידה
את אותם הדברים עצמם שעוררו
סערה כה רבה בהנהלת המפלגה. ללא ספק
יעוררו סערה גם בועידה.
כי דבריו של אברהם כץ לא היו רק פרי
מסקנתו הוא. הם היוו מעין מצע מגובש־חלקית
של עקרונות למדיניות־חוץ עבור
המפלגה, אשר נוסחו בשיחות ארוכות וממושכות
בין קבוצה גדולה של צעירי המפלגה
מכל חלקי הארץ.
שתי מטרות והסכר. סיכמו צעירי
הצ״כ, שכינו את עצמם בשם חוג הצעירים.
והפעילים: מדיניות־החוץ של ישראל, למענה
צריכה לחתור המפלגה, מבוססת על שתי
מטרות: כריתת ברית שלום וכינון יחסים
תקינים עם מדינות ערב תוך מגמה להשתלבות
במרחב המזרח־תיכוני, והתמדה במאמצים
לקליטה וריכוז של מקסימום יהודים
בתוך הגבולות הטבעיים של המדינה.
הסבירו הצעירים איך הגיעו לקביעת
מטרות אלה :״אנחנו צעירים, עלינו לחיות
במדינה זאת עוד עשרות בשנים. אנו חושבים
שהמצב של ספק־מלחמה בו אנו נתונים
מהווה סכנה למדינה; איננו מאמינים שכוחנו
יהיה עצום לעולם ועד.״
לשתי המטרות המוצעות נוספו דברי הסבר,
אשר הם שהסעירו למעשה את המפלגה.
אמרו הצעירים :״ההסתדרות הציונית
על כל כליה ואביזריה חדלה מזמן לשמש
חוליה מקשרת בין ישראל לעם היהודי בתפוצות•
פירוק. ההסתדרות הציונית והקמת
כלי אופרטיבי יעיל, שיעזור במדיניות־החוץ,
הוא צו השעה.״
לא היו אלה דברים חדשים. קו־מחשבה
זה הפך לאחרונה נחלתם של יותר ויותר
חוגים במדינה. אולם בהסתדרות הציונים
הכלליים השמרנית היתה דרושה העזה גדולה
כדי להשמיעם. הוסיפו הצעירים עוד:
״איננו סבורים שהמשטר הפנימי של איזושהי
ארץ צריך לשמש גורם מרתיע לקשירת

לאנשי חוג הצעירים, באילו תגובות הם
עלולים להתקל .״דרוש שינוי מנטלי עצום
כדי לקבל מצע זה. הרבה מבינים אותנו
בתוך המפלגה, אולם אינם מוכנים לקבל אתי
הצעותינו. היום אנחנו מיעוט, אבל בעוד
עשר שנים אנחנו נהיה המפלגה.״
למרות שמצעם של צעירי ר,צ״כ לא היה
ברור כל צרכו, מעורפל ומבולבל בכמה
נקודות, כמו בעית החזרה ל״גבולות הטבעיים״
של הארץ, היתד, עצם הופעתם
תופעה מעודדת. היא הוכיחה כי הולכים
ורבים, בקרב כל החוגים והמפלגות, בעלי
ההגיון הבריא הרואים את האיוולת שבמדיד
יותר, הנוכחית של צמרת ישראל, המוכנים
לתרום את חלקם לפעולה ממשית למען
השלום וההשתלבות הכנה והאמיתית במרח בי

ד ר כי חיים

מתילדה הימה
אחד ההישגים היפים ביותר של מכון י•
וייצמן ברחובות היתד״ ללא ספק, המדענית
ד״ר (,לביולוגיה) מתילדה מון. היא זכתה
לפירסום רב לא רק בשל הישגה המדעי
כאחת מקבוצה של שלושה מדענים צעירים״
שגילו שיטה לקביעת מינו של עובר לפני
היוולדו (העולם הזה .)963 הדוקטור הבלונדית
היתד, מפורסמת לא פחות בשל יופיה.
״כולם משתגעים אחריה,״ היו מספרים עליה.
יותר מאשר כמדענית אמיתית נראתה
מתילדה ( )31 כלנה טורנר, בתפקיד הוליבודי
של אשת מדע. גם סיפור חייה דמה לעלילת
סרט מרתק. מתילדה נולדה להורים שזדיצים
קתולים באיטליה בתקופת המלחמה עברה
לג׳נבה, שבשוויץ הניטרלית. שם למדד, ביולוגיה
באוניברסיטה המקומית, התפרנסה
מעבודה כמלצרית, שוטפת רצפות ופועלת
כתי׳ חרושת. היפהפיה בעלת הרצון החזק
והשאיפות הדמית השיגה את מבוקשה.
בגיל 22 כבר היתר, מתילדה אסיסטנטית
לביולוגיה באוניברסיטת ג׳נבה, הצעירה בחבר
המרצים. בעת עבודתה זו הבירה צעיר
ממושקף וצנוע בשם דויד דנון. הוא היה
ישראלי. דנון, איש אצ״ל שריצה תקופה
ארוכה בכלא יפו ולטרון, נשא את מתילדה

מדענית.דנון
ההישג היפה ביותר
יחסים. מדינת ישראל צריכה לכרות ברית
עם כל מוינה שתעזור לה בהשגת שתי המטרות
הנ״ל, כולל ברית המועצות.״
כיצד יושג השלום עם מדינות ערב? ענה
על כך מצע חוג הצעירים :״הדרך הקרובה
והיעילה ביותר לקיום יחסים הוגנים עם
מדינות ערב היא זו העוברת בערי ובכפרי
המיעוטים בארץ. יש לשנות שינוי מהותי
ויסודי ביחסנו כלפי המיעוט הערבי בארץ:
העלאת האזרח הערבי לרמה של אזרח שווה־זכויות,
ביטול הממשל הצבאי, ובעיקר פעולת
הסברה מקיפה לשינוי היחס הנפשי בין
היהודים לערבים.״

י מעורפל, אכל לא יהיר, להם ספק,

לאשה, בתנאי שתעבור עמו ארצה. אחרי
שהשניים סיימו את חוק לימודיהם, זכו
בדוקטורט, עלו ארצה.
מיליונר מהוליווד. חיי האושר של
הזוג דנון לא נמשכו זמן רב. למרות עיסוקם
המעניין, הבת שנולדה להם, וחיי החברה 1
בישראל, לא היו השניים מתאימים. דויד [
מון היה צנוע ושקט, השמח בחלקו ובעבודתו.
.מתילדה היתה מלאת חלומות ואשת
חברה נערצת. השניים התגרשו.
״בפעם הבאה יתפוס אותה בטח מיליונר,״
אמרו חברותיה של מתילדה על חברתם ה־יפהפיה•
מתילדה התעלמה. מן הלחישות, י
המושיעה לעסוק בענייני מדע. היא הכירה

גברים רבים. בין השאר הכירה גם את
ארתור קרים, נשיא חברת הפצת הסרטים
האמריקאית הגדולה יוניימד ארטיסט. קרים,
עורך־דין יהוד־ ועשיר מופלג, הוא ידידו
האישי של מאיד וייסגאל. וייסגאל׳ שקיבל
מקרים במתנה את הסרט מסכיב לעולם
ב־ 80 יוס, שהכנסותיו יוקדשו לקרן חינוך
על שם מייק טוד יוצר הסרט, הזמין את
קרים לביקור במכון. שם פגש קרים את
הדוקטור דנון. בעוד חודש הוא עומד
לשאתה לאשה. אבל המדענית משוויץ התאהבה
בינתיים בישראל• היא שיכנעה את
קרים לבנות את ביתם המשותף ברחובות.

בטחו!
סכין בגב
למשרדי הממשל הצבאי, איזור התיכון,
הגיע יוסף שבו ( )55 כשהוא מצוייד בתז־כירים
והמלצות של המוסדות הסוציאליים
של רעננה וכפר־סבא .״הנ״ל תושב מעברת
כפר נחמן,״ נאמר בהמלצות ,״נא לעזור לו
להתפרנס מעבודתו: משחיז סכינים״.
המושל הצבאי ונציגיו בכפרים לא ראו
כל רע בכך׳ שיוסף שבו ישחיז את סכיניהם
של הכפריים. שבו היה יוצא בוקר־בוקר
מביתו במעברת כפר נחמן, בוחר לו כפר
אחד לעבודת יומו, סיבב בין בתי הפלאחים
ומשחיז את סכיניהם, להבי חרמשיהם ומג־ליהם
תמורת סכום פעוט. פקידי הלשכה
הסוציאלית נשמו לרווחה. תיק נוסף מתיקי־הם
של הקשים לסידור נסגר.
ביום בו נסגר תיקו של יוסף שבו במשרדי
הלשכה הסוציאלית, נפתח לו תיק במשרד
אחר: משרדם של שירותי הבטחון.
״שבו מסתובב בכפרים כשהוא מצוייד ב־גנראטור
חשמלי להשחזת הסכינים,״ נאמר
באחד הדו״חות השיגרתיים.
פגישה ער הגבול. העובדה שליוסף
שבו יש גנראטור חשמלי עוררה את חשדות
אנשי הבטחון, ובצדק .״מהיכן למקרה סוציאלי
כזה כסף כדי לקנות גנראטור חשמלי
להשחזת סכינים? כל הסכינים שהוא
משחיז ביום אחד גם יחד, אינם מספיקים
לכיסוי הוצאות ההשקעה בחמש שנים,״ טענו
אנשי הממשל בדו״חותיהם השוטפים.
כעבור שבועות אחדים נמסר דו״ח נוסף
על יוסף שבו .״משחיז הסכינים נראה בכפר
טייבה בחברת בחורה צעירה יהודיה,״
מסרו מודיעי הממשל .״יש לפתוח בחקירה״.
החקירה נסתיימה בתוצאות מפתיעות. עיקוב
ממושך אחרי יוסף שבו קבע כי השחזת
הסכינים היא רק מקצוע צדדי בשבילו.
מקצועו הראשי: מסירת אינפורמציה, בט־חונית־סודית
לקציני הלגיון, איתם היה נפגש
בכפרי הגבול.
השבוע הובא יוסף שבו לבית־המשפט
המחוזי בתל־אביב. הגנראטור החדיש ואבני
ההשחזה נשארו בהחזקת המשטרה. גליון
האישום, לפיו הועמד לדין :״נאשם בנטיון
להשיג ידיעות סודיות מתוך כוונה לפגוע
כבטחון המדינה ובהסתננות לירדן.״ הסכין,
שניסה משחיז הסכינים לתקוע בגבה של
המדינה, הפך לבומארנג׳ פגע בו עצמו.

מ שטרה
״הנ״ל ועמד לדין,׳
בקבוק הוודקה שקנה לקוח אלמוני ממשה
כוכבי, בעל חנות למשקאות חריפים בתל־אביב,
לא מצא חן בעיניו מן הרגע הראשון.
בכל זאת, בגלל היכרותו הישנה עם כוכבי,
שכנו לרחוב מגוריו, לקח הקונה את הבקבוק,
הניח אותו בארון המשקאות לקראת
חג הפסח המתקרב ובא.
בליל הסדר פתח הקונה את הבקבוק,
גמע ממנו גמיעות אחדות .״חמוץ!״ פלט
במהירות ורקק מפיו את המשקה. הוא נטל
את הבקבוק, חזר לחנותו של כוכבי, ביקש
לקבל את כספו בחזרה. כוכבי לא נמצא
אותה שעה בחנות. בנו סירב להחזיר את
הכסף. הקונה חזר לביתו, עם הבקבוק.
אחרי שעות אחדות, התחוללה הדרמה הגדולה
בביתו של הקונה. כוכבי ובנו
התפרצו לדירתו, תבעו ממנו להחזיר להם
את הבקבוק בעל המשקה החמצמץ. כשסירב
האיש לתת את הבקבוק, איים למסור אותו
למשטרה למען תבדוק את תוכנו במעבדו-
תיה, ביקשו כוכבי ובנו לקחת אותו בכוח.
המשטרה הוזעקה למקום, אחרי שהשכנים
הודיעו למוקד על תגרה בבית הסמוך,
עצרה את כל הנוכחים. הבקבוק הוחרם.
ביקור משטרתי כלילה. הקונה
עקב אחרי חקירת המשטרה בענין רב. הוא
ידע כי לכוכבי קשרים אמיצים במוסדות
הממשלתיים. בעבר׳ אחרי שהורשע על
מכירת ספירט טהור בחזקת משקה חריף,
שגרם לאבדן כושר־ראייתו ש\ל אחד מלקוזזו־
־־יממים חזוד1?^-ד-

תיו, הצליח כוכבי בכל זאת לקבל בחזרה
את הרשיון למכירת משקאות חריפים. כגיסו
של אחד מראשי העיריות הגדולות בישראל,
היה כוכבי סבור כי הוא מחוסן מכל פגיעת
החוק, בו פגע הוא בעצמו.
אולם המתלונן לא נח ולא שקט. משראה
כי עוברים כמה חודשים ושום תיק לא נפתח
נגד כוכבי בעתן תקיפה והתפרצות לדירה
פרטית, פנה בתלונה למפקח הכללי
של המשטרה. הוא סיפר במכתבו על השתלשלות
הענינים, ביקש מן המפקח הכללי
להתערב אישית בחקירה. הוא מסר גם
במכתבו כי הקצין קוטלר, אחד מקציני הנפה
הצפונית של המשטרה בתל־אביב, סירב
לגבות עדויות מספיקות בתיק, התייחס בזלזול
למקרה כולו.
ימים אחדים אחרי ששלח את המכתב
למפקח הכללי, פקדו שוטרים את ביתו של
המתלונן, קרוב לחצות .״אתה הגשת תלונה
נגד הקצין קוטלר?״ שאלו שוטרי הניידת,
״למה הגשת תלונה? בוא בבוקר למשטרה.״
בבוקר פנה האיש למשטרה. הקצין
קוטלר שאל גם הוא מדוע הגיש תלונה.
הוא ביקש ממנו את כתובותיהם של העדים,
שכבר היו פעם במשטרה ביום התגרה וש־הקצין
קוטלר סירב אז לגבות את עדויותיהם.
אחרי שמסר את העדויות ותיק החקירה
הושלם, קיבל המתלונן גם את תשובת
אחד מקציני המטה הארצי של המשטרה,
אליו העביר המפקח הכללי את תלונתו לבירור
:״הוגש תיק פלילי נגד משה כוכבי,״
נאמר בתשובה ,״הנ״ל יועמד לדין״.

חשוד בהברחה חיימוכיץ׳
ג,יפ ברחוב —

הבר חו ת
הלווית! געוארו בוזו״ל
הג׳ים שחנה בקירבת רחוב הכרמל בתל־אביב
עורר את חשדו של דוד לייזרוביץ׳.
הוא סקר אותו פעם אחת ושניה, הציץ לתוכו
על מנת לראות מי הם יושביו. לייזרו־ביץ׳
לא הכיר אף לא אחד מהם. הוא הסתכל
פעם נוספת, רמז בראשו לחברו מרדכי
חיימוביץ׳ ,שחיכה בצידו השני של הכביש,
נכנס יחד אתו לאחד הבתים.
כשיצאו לייזרוביץ׳ וחיימוביץ׳ מן הבית,
אחרי דקות אחדות, המתין להם עדיין הג׳יפ
בצד המדרכה. השניים היו עמוסים בשתי
חבילות ארוזות. כשהחלו לצעוד לעבר הפינה,
זינק הג׳ים אחריהם. אזרחים שקפצו
מתוכו, עיכבו את לייזרוביץ׳ ,תפשו גם
את חיימוביץ׳ שניסה לברוח .״אתם עצורים,״
הודיעו יושבי הג׳יפ לשניים ,״אנחנו
אנשי מדור הפיקוח של משרד האוצר.״
השבוע, אחרי עיקוב ממושך, עבודה עצומה
של איסוף ידיעות שיטתי, פעולת מודיעין
מוצלחת ומבצע מעצרים נושא־פרי, יכלו
ראשי מדור הפיקוח של משרד האוצר לשפשף
את כפות ידיהם בסיפוק .״חיסלנו את
רשת ההברחה הגדולה ביותר שפעלה בישראל
מאז הקמתה,״ הכריזו רשמית ,״בקרוב
מאוד נביא את ראשי הרשת וסוכניה לדין.״
העובדה שבישראל פעלה רשת הברחה .
בינלאומית, ובוודאי פועל עוד מספר לא
קטן של רשתות מקבילות, לא היתד, נסתרת
גם מעיניו של אחרון האזרח־ם במדינה.
רחובות תל־אביב והערים האחרות מלאות
בסוחרים ורוכלים, המציעים לאור השמש
ופנסי הניאון סכיני־גילוח, עניבות, עטים־
נובעים ותכשירי־מניעה מתוצרת זרה, מצרכים
החייבים כולם במכס ומיסי בלו ו־שתווי
האוצר אינם מודבקים עליהם. הרוכלים
מקבלים כמובן את מרכולתם ממחסן
מרכזי. היכן הוא המחסן, מי הם בעליו
וכיצד מגיעה הסחורה למחסן זה — אלה
היו השאלות שפקחי האוצר היו חייבים
לענות עליהן, תוך כדי ריכוז ההוכחות
המספיקות להבאתם של העוברים על החוק
לדין, ולהענשתם.
ממצריים, ירדן והלבנון. כל פעולת
העיקוב לגילוי רשת המבריחים היתד, עמוסת
פרטים• פקחי האוצר עקבו אחרי הרוכלים׳
כדי לגלות מי הוא המספק להם את
המצרכים. אחרי כן היד, צורך לעקוב אחרי
הספקים, כדי לדעת כיצד מגיעה אליהם הסחורה
ומי מביא אותה: אחרי כן נערך
עיקוב אחרי הסוחרים הגדולים.
התוצאות היו מפתיעות: פעולות העיקוב
הביאו את הפקחים הרחק אל מחוץ לתל-
אביב. התברר כי רשת ההברחה משתרעת
אל מחוץ לגבולות המדינה. ראשיה, היושבים
בוודאי באירופה או באחת מארצות
אפריקה, שכרו את אנשיהם גם במצרים,
ירדן והלבנון. בחשכת הלילה, על דבשות
גמלים, מבריחים שכיריהם את הסחורות לישראל,
מסיעים אותן במכוניות מיוחדות
אל הערים, מוכרים אותן בעזרת הרוכלים.
דוד לייזרוביץ 42 ומרדכי חיימוביץ׳
( ,)50 היו אנשי הקשר בין מחסנאי חרשת
לרוכלים. זזקטניס. בזנותה שעה בד, מצדד

חשוד בהברחה לייזרוביץ׳ (משמאל) דבלש
גמלים על הגבול
הם בתל־אביב, ערכו פקחי האוצר מצוד את הכסף לפי ההוראות שנתת לי,״ טען,
מקיף ברחבי הארץ, עצרו את מבריחי ה ״את חייבת לפרוע לי את הסכום כולו.״
גבול, נהגי המוניות והטנדרים שהובילו את
פקדון לדיך תורה. כמנהג אנשים
הסחורה ואלה שעסקו בקבלתה ליד הגבול, דתיים פנו גולדברג ופלר אל הרב איסר
בתוך ישראל. העצורים הובאו לשופט ה פרנקל ברחוב יהודה הלוי 41 בתל־אביב.
שלום, נעצרו לחקירה. קציני האוצר שמואל הרב שמע את טענות הצדדים, הסכים להיתהילה,
משה לנדאו וג׳מילי יכלו להתפאר כנס לדיון רק אחרי שזהבה פלר תפקיד
בהצלחתם. אך כמו תמיד, גם הפעם, נש בידיו את 6000 הל״י. תתחייב לשלמן ל
ארו הלזזיתנים מחוץ לתמונה: אלה המשיכו גולדברג אם אמנם יפסוק הרב כך.
לנהל את עסקיהם הבינלאומיים הרחק מבירור
דין התורה נמשך זמן רב. גול
חוץ לגבולות ישראל, נשארו מחוסנים מפני
ברג היה חולה, הרב היה עסוק וזהבה פ
ידיו ד,מענישות של החוק.
היחד, זקוקה לכסף. ברבות הימים סי
הרב פרנקל להמשיך ולהחזיק בסכום
מטבע חוץ לקנדה
קדון, העביר אותו לאדם שלישי. פלר,
אל הרב יצחק ידידיה פרנקל, רבה של היתד, זקוקה לכספה׳ לא יכלה לחכות.
שכונת פלורנטין, באה זהבה פלר כשתלו -סיפרה את הענין כולו לגיסה, תושב
נר, בפיה :״גוזלים את כספי, רבי,״ אמרה פלורנטין בשם ווינשטוק, הלכה יחד
לרב ,״נתתי 6000ל״י לפקדון בדין תורה לרב פרנקל באותה שכונה :״תעזור
ביקשו השניים מן הרב ,״תפנה בבקש
ולא החזירו לי אותם.״
המעשה שסיפרה זהבה פלר לרב פרנקל פרנקל ברחוב יהודה הלוי.״
הרב של פלורנטין פנה לחברו.
היה פשוט ביותר: לפני חודשים אחדים
רצתה פלר להעביר כסף לבעלה שישב אז התקיף הצליחה פלר לקבל את מר
בקנדה. היא פנתה לצבי (״הירש״) גולד פד״ בשבוע שעבר, בעוד הוא מט
ברג, סוחר תל־אביבי שהמליצו עליו בפניה, זרת שארית הכסף, נקרא הרב
ביקשה ממנו לערוך את העיסקה. גולדברג ״האם תוכל לזהות את הירש
היה צריך להעביר הוראה בכתב סתרים נשאל הרב על־ידי ע.מ.מ. יש
לשותפיו שבקנדה, לקבל מהם אישור כי ראש הענף הכלכלי במטה מחוז
אמנם שולם הסכום בדולארים לבעלה של
הזיהוי נערך בהצלחה. כשחת
פלר, ואחרי כן לקבל ממנה 6000ל״י.
קל על הודעתו׳ נודעה לו גם
אולם העיסקה לא בוצעה כהלכתה. כש מבלי דעת הפך אחד העדים
הגיעה הוראתו של גולדברג לקנדה, לא היה משפט הבדחת־הענק בסכומים
ככר פלר הבעל י במדינה זו. בכל זאת תבע מיזצי מיליון דולאר. גולדב
גולדברג מזהבה פלר את הכשף* :הענרוד - .מר-אשיי. הרשת. ם לר .1 .יתה -אח

במדינה
אילת
הי פ ת קו ת שדלו ק הולמזש

ולוא צעיר, תו ס ס
ומואס־ בבדוסכברות!1/ .
מ קו מו, ביך אנעוי

וזמעעזוז.יודע אתאעזר ^ >זיגרוורנ >0י*8
הוא רו צ ה-ו מ עווגו.

בוובך בזאליו:
גלסון י הוא מעעזן י

״ אדמירל ״ -
מעלה

המוראל !

אין ׳ ל מ ^יו ף

קצין הבטחון, הצעיר יחסית, אשר בנמל
אילת היה אובד עצות 9 :שקי קפה נעלמו
משטח הנמל. ערכה של האבידה עלה ליותר
מ־ 6000 לירות.
טבעי הדבר כי במצב שכזה, יפתח קצין
הבטחון בחקירה מקפת. אותו קצין, אחד
ממתיישבי אילת הראשונים, החל ממלא את
תפקידו. הוא קרא מיד לכל העובדים האחראים
בנמל, פרש בפניהם את מכלול האפשרויות
למעשה הגניבה שנתגלה.
העובדים האחראים הביעו את דעתם, הדעות
נבחנו ביסודיות. בינתיים עוכבו כל
עובדי הנמל מלעזוב את משמרתם, המתינו
בסבלנות לתוצאות עבודת הצוות הבלשי.
אחרי כמה שעות של חקירה מאומצת,
נפתרה התעלומה: שקי הקפה לא נעלמו
כלל. המחסנאי טעה פשוט בספירה.
שערי הנמל נפתחו לרווחה. העובדים הזיו
לבתיהם. שרלוק הולמס האילתי היה
יכול להצית את מקטרתו: התיק נסגר.

ד רכי אדם
האשה ששנאה יצאניות
״אל תדון את חברו עד שתגיע למקומו״,
אמרו חכמים. אבל מלכה (שם בדוי לצורך
הסיפור) לא שמה לב למה שאמרו החכמים.
היא חשבה שהיא די חכמה בעצמה. כבת
למשפחה עניה, שהגיעה למעמד שוטרת,
היתד, מלכה גאה מאוד במקצועה. היא
בזה לפושעות ולאסירות, אותן היתד, מלווה
במכונית האסירים, במיוחד שנאה יצאניות.
״איך אתן לא מתביישות להשפיל את
כבוד האשד״״ היתד, מלכה מטיפה מוסר
באזני היצאניות׳אותן הביאה לבית־המשפט,
״זבל שכמותכן, אתן לא שוות שיתנהגו
אתכן כמו עם בני אדם.״ מדי פעם היתד,
יצאנית זו או אחרת מתלוננת כי מלכה
התאכזרה אליה. מלכד, ודתה מסבירה זאת
תמיד בכך, שאינה יכולה לשאת יצאניות.
לבסוף העבירו אותה לעבודה במחלקה אחרת.
השנים עברו ומלכה התבגרה. יום אחד
התאהבה בשוטר. אחרי תקופה קצרה נישאו
השניים. זמן מה עוד המשיכו יחד בעבודתם
במשטרה, אך המשכורת שקיבלו שניהם
גם יחד לא הספיקה להם כדי להתבסס.
מלכה ובעלה השוטר עזבו את המשטרה,
בקוותם להרויח יותר בחוץ. לפני שבועות
מספר שוב נסעה מלכה במכונית האסירים
לבית־המשפט. הפעם היא לא היתד, שוטרת.
היא הובאה לבית־המשפט, לשם הוצאת
פקודת מעצר נגדה. האשמה: היא שוטטה
ברחוב בן־יהודה בתל־אביב, כיצאנית.

רותי הגזים
בכל זאת
אך שלא קבכל תצוגת אופנה מסוג זה, היוו הפי

היפהפיות למטה

מדג הא

מעוגן ן

עתח מתחילים לשים לב יותר לתחזית כ
ופו /דכר המספק עכורה גם לחזאי־האו
סיס אל מעיל הגשם -שהיה, כרום המ
והיווה, ברום המקרים, הסוואה לא מה!
כזילזול, הרי עתה הוכיחה תעשיין גשם לא נוצר רק כדי• לא להירטב מ!
מסוגל לשמש כמעיל כין־־עונתי נאה,
מאת

רות

כאורה נדמה, לבורות במוני, שכל
/תצוגת אופנה דומה לשנייה. אותו
המעמד, אותן היפהפיות הנוכחות בקנאות
דתית כמעט, תזמורת מנגנת (צווחת ברוב
המקרים) ברקע, ודוגמניות יפהפיות פוס־עות
בקלילות על המעבר הצר, חיוכים מ־שפתיים
לחות, סיבובים קלים, ברק מצלמות.

מאו
א תן נכו!

שנר

תזכיר
כי סינטבון מנקה
הכל ומרחיק כל
לכלוך, ויחד עם זה
סינטבון כה עדין שאפשר
לכבס בו גם את האריגים
הרגישים ביותר.
סינטבון ה״סופר סבון״
חסכוני ויעיל פי שלוש
מכלסבון רגיל.

רמ> לב
^שעת הקסה שכל ארחה
/שא אתה שם ״סעטבוו־נקה׳׳

1־ו־ יורק -ת ל־ א 13ב -ב ״ רו ת
מפלגות הפועלים החלו השבוע ב
שיחות
משותפות, בדרך לכריתת הסכם
משותף על רשימה אחידה לכנסת הרביעית.
מדור תצפית של העולם הזה ( )1099 היה
הראשון שגילה כי אחדות העבודה תיזום
שיחות אלה ותוציא אותן מכלל תוכנית
תיאורטית למשא־ומתן מעשי. פרשת אהרון
כהן, שפוצצה את הפגישה הראשונה של
נציגי שלוש המפלגות, אחרי פירסומי למרחב׳
לא תעכב את המשך השיחות. בתום
השבוע הבא יפגשו מנהיגי מפלגות הפועלים,
בדרג הגבוה ביותר, ינסו להגיע לכלל
הסכם עקרוני מכתב למעיכת שפורסם
בהעולם הזה 1101 בחתימת הקורא
מ. סנסור, מכפר־קאסם, זכה לתגובה חריפה
ביומון חירות. על הערתו של סנסור,
כי ראוי שאגודת העתונאים תגיב על מאמריהם
של כתבי חירות ״המצדדים בזכות
מעשי התועבה״ של אנשי משמר־חגבול
בכפר־קאסם, משיב חירות י ת כן גם
כי מ. סנסור לא ראה מעולם גליון של
עתון חירות בעיניו, אלא שסיפרו לו על כך
אנשים שהיו מעוניינים כי יאמין בכך
רשת המכריחים שעסקה בגניבת והברחת
המחאות מישראל ללבנון, ומארצות־הברית
לישראל, נתגלתה השבוע בישראל.
העולם הזה ( )1050 גילה לראשונה את פעולות
הרשת, מסר פרטים בלעדיים על המחאה
בנקאית שהגיעה מניו־יורק, נגנבה
בתל־אביב, נפדתה בביירות ונגנבה שוב ב־תל־אביב,
כשהגיעה חזרה מן הבנק לבדיקת
זהותו האמיתית של מסב ההמחאה.

הדיילת המפורסמת ביותר בעולם, לן
היתה המגחה בתצוגה זו. היא חיננ.
מאד, אך קולה הדק נבלע ברעש התזמורת, לא הגי?

אלה

במעילי גשם פלואורסצנטיים, הזוהרים בחשיבה.
נציג בית־ננגוסחר מצקין טוען כי משטרת
התנועה של שוויי׳ן ממליצה באופן מיוחד על אריג מסוג זה, המונע תאונות בדרכים.

וובן. אחרי חיפוש קל אפשר היה
1חתיכה אחת או שתיים באולם.
נרות הזוהר התל־אביביות מיעוט.

היפהפיות למעלה

זיר ־

אז. אני, משום מה, העברתי את נביחותי
לשטח אחר. התחשק לי לראות דווקא את
הגשר על נהר קמאי בהצגה יומית. וזה
באמת לא משום שלא היה לי מה ללבוש.
ומה שהחמצתי!
לא רציתי להחמיץ שוב. כאשר קיבלתי
הזמנה לתצוגה של מצקין, אמרתי: אני
הולכת!
איפה. האולם המפואר היה כמעט מלא.
תרתי בעיני הקטנות והמרושעות אחרי מישהי.
השתגעתי לראות את מלכה אתם־יוד־עים־מי
מדליקה סיגריה ברישול, או כל יושבת
רחל אחרת בשמלת אמפיר. בקושי
מצאתי בלונדית יפה אחת לרפואה, שיש
לי העונג להסתפר במספרה בה היא צובעת
את שערה ולהעיף בה מבטי קנאה מפעם
לפעם. היא באמת היתה היחידה. בטח קיבלה
הזמנה.
עכשיו, תשאלו למה לא באו כולן? למה
הראו רק מעילי גשם. מעילי גשם נהדרים,
אני רוצה לומר לכם. אבל מעילי גשם
הם מעילי גשם הם מעילי גשם. לכל היוחר
מעילי מטר, אם הם אולטרה־אלגנטיים.

ל>ז 1ת

!אוויר. גשום, מעונן חלקית
אם עד עתה היו מתיידד
! ,משמש ם אמת רק לגשם,
ז ם יותר ללכוש שמתחתיו
אופנה הישראלית שמעיל
ז הגשם המטרידות. הוא
ף פילו מעיל ערם מהודר.

־,ה מאוד אתם־יודעים כבר מה.
לא בדיוק כך. נכון שהקפה ר.ני־תמיד
פושר והעוגות מצויינות,
־גמים הם יפים. אך המעמד, רכו

נורא
חשופה, אילה

ר 1רי]א ^[1311

הדוגמנית שזכתה למחיאות־הכ־קיים
הרבות ביותר היתה איל־י
שהקסימה
את הקהל בחינה הרב ובמקצועיותה.
נה רובינא,

תל אביב המתבוננות בשיעמום־
אימונים־מרובים בדוגמניות החול
פות, ומוחאות כף כשהן
רואות גם צורך ללחוש דבר זה או אחר
באוזן הידידה או האוייבת, משום שראו
פעם באיזה סרט שכך עושות כולן —
יודעות בדיוק מתי לערוך הופעה ומתי לא
לערוך.
דבר שאינני יכולה לומר על עצמי.
אלף, משום שאינני יפהפיה ובית, משום
שהטיימינג שלי, כפי שהסבירה לי לא מכבר
מישהי — הוא גרוע. ועובדה זו נתגלתה

לי בכל מוראה בתצוגת האופנה האחרונה
של מצקין בדן.

ם לונדית אחת לרפואה
**ץ כוע לפני כן, באותו יום בדיוק,

\4/נערכה תצוגת אופנה מטעם וויצו.
כרטיס עלה אז שבע לירות, וסלון גניה
הדגים את יצירותיו. כלבה מי שלא הלכה

כל הדוגמניות על המעבר הצר, לבובות בנזעיל אותו
הדגימו לאחרונה. בלט בייחודו הנונניל אדתו לבשה
זעדלות ץ ד־׳ו׳
הייד׳׳ד׳*1 /ימקעיפה ירוקה כהת, כשעליו מצדידיס עלים נהדדים.
(במרכז)
אילנה

!111211ל ^.פינאלה

*** תיתי את הקפה הפושר וזללתי
\1את העוגה. לא היה אפילו עם מי ל/
שוחח
שיחת לשון־הרע חביבה. לצדי ישבה
רק דיאנה לרנר, כתבת ג׳רוסלס פוסט
העליזה והחביבה, שהיא מטבעה כל כך
טובה שאפשר פשוט לצווח.
התזמורת השמיעה כמה אקורדים. הופיעה
בצעד איטי אך בטוח, הדיילת מס׳ 1של
העולם, אילה הראל. היא נעשתה נורא חשובה
מאז שזכתה בתואר. או שמא בגלל
כמה אלפי הדולארים שהרוויחה בטלביזיה?
בקול דק ובניב זר, הודיעה העלמה המעופפת
שהיא מאוד מאוד שמחה להיות

!נסנו חזק

כל דוגמנית קיבלה, טרם צאתה אל
הבמח, מסבר. חמנף ין את מנופר ה־דנם
טבתופנייח חדוננינית סדתח מתזיפת נס ודיוך מקצזעי.

נוכחת בתצוגה ושזה לה עונג גדול. בכלל,
כולם מכירים את תוצרת מצקין. בכל העולם.
ושלא תשכחו שאל־על הוא המעביר את
הדגמים היפים. היא באמת חבובה, אילה.
אבל אין זו עדיין סיבה שתהיה מנחה.
היה זה יותר טיפטוף מאשר גשם. המעילים
הם באמת מרהיבים ונהדרים ובשלל
צבעים, ואיזה קו! ואיזו גמרה!
אבל מדוע חייבים מארגני התצוגה להתייחס
בזלזול אל הצופים? בכמה מעילים
היו האימרות בלתי־ישרות. על המעיל היפה
שלבשה אילנה רובינא רבץ בחוצפה, מאחור,
חוט לבן קטן. הנעליים לא תאמו
למעילים. שלא לדבר על המטריות.

ט 1פ לתאוגות
ך* דוגמניות! פרט לאילנה ולילי שהיו
1 1בהחלט ליגה א /היו השאר ב׳ וג׳• והיתה
אחת, שאפילו אינני סקרנית לדעת את שמה,
כזאת נמוכה וקצת פוזלת, שהתהלכה בציניות
כזו על הבמה הצרה.
אילנה נהדרת פשוט. גבוהה, דקה, מלכותית,
מחייכת בעיניה הכחולות בלבד.
משונה, תמיד נדמה היה לי, משום מה,
שעיניה חומות או משהו כזה.
והיו שם אריגים, שכל כתבת אופנה
הראוייה לשמה היתר, ממהרת להגדיר אותם
במונח המדוייק כל כך:־ מעניינים. אריגים
הנוצצים בחושך משטרת שוויץ ממליצה
במיוחד על חומר זה,״ הבטיח נציג טצקין),
״טוב נגד תאונות דרכים.״ וקטיפה נהדרת
בכל הצבעים האפשריים. התוכנייה אומרת
שזה באמת עומד נגד גשם.
והשמות? כל כך רומנטיים, אני אומרת
לכם. כמו: זיווה, ווספה, סאמיה, דימונה.
ואתם חושבים שלא היה מעיל אחד בשם
פולה?
טוב, אבל מה יוצא לי מזה?

הכתבת

קטי רודר־מטמור באה ה
פעם לראות, לא להיר
אזת, בתפקידה נגלנבזז אופנה לעתון חוינגרי,

111

אהרון כהן
(המשך מעמוד )7
מזורות של למעלה מחצי מיליון יהודים).
• השארת המשך העליה לאחר מכן כבעיה
פתוחה לעתיד, תלויה בהסכם הדדי.
מאחורי הסכם זה עמדו לא רק אנשי עבד
אל־האדי בארץ, אלא גם שני האישים המרכזיים
בעולם הערבי של אז: נורי אל־סעיד
בעיראק ומוסטאפא אל־נאחאם באשא, ראש
ממשלת מצריים ומנהיג מפלגת אל־וזאפד.
אנשי הליגה מיהרו אל הסוכנות היהודית.
הם ראו בטיוטה זו מעשה היסטורי, כי
לדעתם היתר, הצלתם המיידית של חצי
מיליון יהודים ממחנות־ההשמדה הנאציים
דבר חשוב מכל דבר אחר. הסכמה ערבית
לעליה מיידית כזאת היתד, משמיטה את
הקרקע מתחת לטענות הבריטיות, שחיבלו
בהצלה מתוך טענה כי אין לאן להביא את
היהודים הניצולים. אילו הופרכה טענה זו,
היתר, ממשלת אמריקה נאלצת (תחת לחץ
היהודים) להפעיל מצידה לחץ כבד על הבריטים,
כדי לפתוח בפעולת־הצלה גדולה.
לתדהמתם של קלוזריסקי וחבריו לא נתקבלה
בשורתם בסבר פנים יפות בבנין
הסוכנות היהודית. הנהלת הסוכנות היהודית,
בהנהגת דויד בן־גוריון, לא רק שדחתה
את ההצעה בבוז, אלא אף אירגנה מסע־הש־מצה
ציבורי, שפירסם את ההצעה ושם אותה
ללעג ולקלס, תוך כדי סילוף מוחלט של
פרטיה החשובים. האישים היהודיים שהשתתפו
במשא־ומתן הוגדרו כבוגדים וכמט־עיטי־דמות
(בדומה להגדרת יורשיהם כ־
״יהודי מה־יפית״ ,בנאומו האחרון של ביג׳י
על ועידת־פלורנץ) .אחד מראשי מסע זה
היה ד״ר עזריאל קרליבך המנוח.
תיאור פרשה זו בספרו של אהרון כהן,
אחרי שהציבור כבר שמע על פרשות בראנד
וקסטנר, היה עשוי לעורר בלב הקורא —
בארץ ובעולם — כמה שאלות חמורות:
• האם חבלה זו בהסכם עבד אל־האדי
עלתה בחייהם של חצי מיליון יהודים?
• איזה ענין היה לביג׳י ולחבריו לחבל
בהסכם, ולהסגיר באותה שעה את בראנד
לידי השלטונות הבריטיים?
לאהרון כהן, שהיה איש השמאל המובהק
של השומר־הצעיר, היתד, כמובן תשובה משלו,
אם כי אין להניח שהתכונן לפרט
אותה בספרו העיוני. הוא הניח כי האוריינטציה
של ביג׳י וחבריו על האימפריאליזם
הבריטי סינוורה את עיניהם והובילה
אותם לדרך הרת־אסונות, בה הפכו בעל
כורחם לסוכני המזימות הבריטיות במרחב.
במלים עדינות רמז כהן על מסקנה זו
עוד בעדותו בפני ועדת האו״ם, כשסיפר על
פרשה זו :״ההנהגה היהודית הרשמית היססו,
להיכנס למשא־ומתן על הצעות הער־בים,
שנראו בעיניה כבלתי־מספיקות בהש־ודאה
להבטחות הרמות, שניתנו לה באותה
תקופה מצד קברניטי המדיניות הבריטית
(האנגלים) עודדו אז את מנהיגי היהודים
ברמזים ובהבטחות, עד כי התפתו להאמין
כי שוב אין ליהודים צורך לחפש דרך להסכם
עם הערבים בציבור היהודי היתד,
רווחת באותם הימים שמועה כי מיסטר
צ׳רצ׳יל בעצמו הבטיח לאחד מראשי המנהיגים
היהודיים כי אחרי המלחמה, יוציא
בשביל היהודים את השזיף מן הפודינג.״

״שום דפר לא ילד לאיגוד אצלי . .
׳ל ^זוד שיפ ^ א חרונים עבד כהן ב־

2קדחתנות על ספרו זה. כתב הוא לאחד
מידידיו, ביום דר 18 באפריל : 1958
״אני זקוק למיסמכים (מסויימים) .אם לא
תמצא את המיסמכים עצמם, שמא אתה
זוכר את פרטי הדברים, ולפי מידת זכרונו
איאלץ להחליט באיזו מידה יכול אני לטפל
בנקודות (מסויימות) אלה, או שעלי לעזבן,
לצערי. אמנם יש מספיק גם בלעדיהן
וכעבור חודש, ב־ 13 במאי :״המיסמכים
שהזכרת נמצאים אצלי שום דבר לא ילך
לאיבוד אצלי
היה ברור כי תחת ידו של אהרון כהן
מתרכז ארכיון אדיר של מיסמכים היססו׳
דיים, שיכלו לשמש בסים לכתב־אישום חמור
נגד ביג׳י בשטח הערבי, לערער את
האגדה שביג׳י חוזר עליה לעתים כה קרובות;
״תמיד הושטנו את ידנו לשלום, אך
שום ערבי לא היה מוכן לקבלה•״
לגבי איש כמו ביג׳י, החרד מאד למעמדו
בהיסטוריה, והמקדיש מאמצים ניכרים מאד
לתיאור ההיסטוריה באור הרצוי לו, היתד,
בהצטברותו של ארכיון זה סכנה רעיונית
ממשית ׳.הופעתו הקרובה של ספרו של כהן
היתר, עשויה להביא אותו במבוכה מדינית
חמורה, ביחוד לאור גיבוש חוגים ציבוריים
רחבים — מנחום גולדמן ועד הפעולה
׳ .השמית — הרואים בקו בשטח זה אסוך.

י ־ הבטחץ כי הפפי לא יופיע, וכי האר,;.־
י כיון הגדול לא יישאר בידי אהרון כהן, גרם
׳י׳ ;-י־ *לי׳-מ*ן ׳*יפ״י! דב לשד־המזחון.
רדין קול ישר אל
לא בוער
התעללותם של מנהלי קול־ישראל ועורכי
החדשות שלו בציבור הסיעה השבוע לשיא
חדש, בשידור מהדורת החדשות של שער,
9בערב יום הראשון. למהדורה זו, אושרה
לפירסום על־ידי השלטונות ידיעה שכל תושבי
ישראל ציפו לה בכליון עיניים: מי
היא אותה אישיות מיסתורית ממפ״ם, ש־מעצרה
גרם לשערוריה הפוליטית?
אנשי קול־ישראל שידרו לבסוף את שמו
של אהרון כהן. אולם לפני שעשו זאת
הם הכריחו את האזרח להאזין לניתוח ממצה
על תוצאות הבחירות באיי פארו,
ובהודעה על פתיחת ועידה של מדינות
ברית קולומבו׳ נוסף לידיעות־חוץ אחרות.
קשה להאמין ששיקול פוליטי, ולא התעללות
צינית במאזין, הוא שגרם לסדר זה.

סגנון הביקורת
במרכז התכנית בשדה האמנות והתרבות,
ששודרה בשבת לפני שבוע, עמדה הצגתה
החדשה של הבימה: רחוב המדרגות ארבעה
מבקרים חיוו את דעתם על ההצגה: דב בר
מלכין ובנו יעקב, ושני אנשי מעריב אורי
קיסרי ויצחק אברר,מי. דעתם של הארבעה
לא היתד, שונה, אם כי הם ניסחו אותה
בצורה שונה. הצגה מבישה עלבון לעדה
בישראל אמר יעקב מלכין .״אני סבור
שרחוב המדרגות בחיפה כבר יהיה סלול,
עד ששחקני הבימה יהיו מסוגלים לדבר במבטא
ספרדי,״ אמר אורי קיסרי בביקורתו
המאופקת .״אני מציע שתי דקות דומיה
לאות אבל,״ הציע דב מלכין. זאת היתד,
גם דעתם של רוב הצופים בהצגה.
דעתו של ישראל בקר, במאי ההצגה,
היתד — ,כפי שאפשר היה לצפות — אחרת
לגמרי. הוא מיד סינן ידיעה לעתונות, כי
הוא עומד לתבוע את קוליישראל לדין על
הוצאת דיבה, משום שהדברים שנאמרו בתכנית
חרגו ממסגרת הביקורת המקובלת
וגרמו נזק למחברת, לבמאי ולתיאטרון.
הגיב אורי קיסרי :״לאן נגיע אם יתחילו
לתבוע לדין על כתיבת ביקורת? שחקנים
ובמאים צריכים לשכוח שבתי־הדין נועדו
בשבילם בתור אמנים, כדי להגיב על ביקורות
נגדם.״ הוסיף דב בר מלכין :״מה
שאמרנו היה בסדר גמור; יש לי תמיהה
גדולה אחת: איך הבימח מציגה מחזה כזה.
האיום במשפט נועד להרבות רעש סביב
הצגה כושלת.״
אולם מנהל קוליישראל, צבי זינדר, לא
חשב כמבקרים. הוא לא רצה צרות עם
הבימה. התוצאה: קול־ישראל יתנצל בפני
מר בקר, על סגנון ד,בקורת ששודרה.

^ 1ך 1ן ף | 1י י צעקו ילדי הכיתות הנמוכות של בתי הספר העממיים שבסביבות
קולנוע צפון, שנזעקו ובאו משהובא בליץ לאולם ההמתנה של

הקולנוע לשחזור תנועותיו בליל הרצח .״מסכן,״ היו כמה ילדות, שהביעו את רגשותיהן
משראו את בליץ כבול בידיו וברגליו. מרביתם היו בדעה אחרת :״מגיע לו! הוא רוצח.״
ת ההגנה על רפאל (״טומי״) בליץ,
הנאשם ברצח המהנדס פדיה פייאטלי,
קיבל לידיו עורך־הדין החיפאי אלפרד פרנק
לגמרי במקרה. פרנק ישב באחד מערבי
הקיץ בבית־קפד, על הכרמל, הבחין באורח
אחר שנעץ בו מבטי תמהון, כשהוא מסתכל
חליפות בו ובעתון הערב שבידו. לבסוף לא
יכול עוד האורח להתאפק. הוא ניגש לפרנק,
כשהעתון בידו, ואמר :״תסלח לי, אבל אתה
דומה דמיון מפתיע לאיש שבתמונה.״
האיש שבתמונה לא היה אחר מאשר
רפאל בליץ, שנתפס בידי המשטרה ימים
אחדים קודם לכן. פרנק העמיד את הפונה
אליו על טעותו, לקח את העתון בידו והחל
לקרוא. כבר בשורה הראשונה נאמר כי בליץ
נולד בהולנד. פרנק, יליד הולנד בעצמו
ובעל פראקטיקה מסועפת בקרב עולי הולנד
בישראל, החליט לפעול מיד. הוא שלח מברק
באמצעות מכשיר הטלפון של בית־הקפה,
הודיע למטה מחוז תל־אביב של המשטרה
כי ברצונו להגן על בליץ.

משקיבל את התיק לידיו החל פרנק (,)35
לשעבר עוזר פרקליט מחוז חיפה, לבדוק את
העובדות שבתוכו. לכאורה היו אלה ברורות
בהחלט: רפאל בליץ הודה בפני חוקרי המשטרה,
כי היה זה הוא שניסה לשדוד את
קופת קולנוע צפון, בקיץ של השנה שעברה.
במנוסתו, הודה בליץ, שלף את ;יקדח ה־פי.בי.
שהיה ברשותו, ושאותו גנב ממחסן
הנשק של קיבוץ בית־אורן, ירה בהמון.
״לא יריתי כדי לפגוע,״ טען אמנם בליץ
באוזני חוקריו ,״יריתי כדי להפחיד.״
בליץ הצליח בנסיונו להפחיד את הקהל,
שנס ברובו הגדול על נפשו, אך יריותיו
פגעו גם בשני אזרחים שניצבו ליד הקולנוע.
אחד מהם, בשם בן־שושן, נפצע בצווארו!
שני בשם פדיה פייאטלי נפצע פצעים
אנושים בצידו ובבטנו, נפטר מאוחר יותר
בבית־החולים. רפאל בליץ הואשם והועמד
לדין בהתאם לסעיף (214ד) בפקודת החוק
הפלילי, האומר :״כל אדם הגורם למודת של
אדם, כדי להבטיח את מנוסתו, או כדי למ־
תדריך המישדרים המפורטים מטה עשויים להיות
מעניינים. שינויים אפשריים
• המחברת מבינרת (קול־ישראל,
יום ד — )21.30 /פזמוניה ולחניה של נעמי
שמר.
• קול אחד ואחד (קול־ישראל, יום
ה — )21.30 /פיטר פריי ויוסף טרגין מקליטים
בתערוכת המיעוטים בעכו.
• התיירים באים גקול-ישראל,
שבת — )21.25 ,קטעים נבחרים מהטובה
שבהצגות רביעיית מועדון התיאטרון.
• אגשי גבורות (קול־ישראל, יום
א 18.95 ,אלימלך רם מראיין את רבקה
אבולעפיה בת ד,־ ,84 יוצאת ראשון־לציון
ומראשונות תל־אביב.
• ללא כותרת (קול־ישראל, יום
א 20.00 ,הופעת אמני אולימפיה.
• מוסיקה בת זמננו (קול-ישראל,
יום בי, תכנית ב 18.30 ,מוסיקה חדישה,
שנוגנה בפסטיבל שטרסבורג .1958
המאזין הזהיר לא יפתח את מקלטו
בתאריכים ובשעות הבאים מטה, פן יטבע
בנלי השעמום

כשדה

האמנות

והתרבות

(קול־ישראל, שבת — )17.35 ,קטעים העומדים
במרכז התענינות הקהל התרבותי בישראל
כמו: האדריכלות הברזילאית ותערוכת
אמנות ביזנטית בלונדון.
• .נאומים גדולים (קול־ישראל, יוס
א 22.15 ,חיים ארלוזורוב וברל כצנל-
סרן מועלים מקברם, כדי להשתתף גתע־מולח
מגחידות של טסא״י.

.חיכו שלושת שופטי בית המשפט הנזחוזי בתל־אביב לחסברותיהם של התובע, עורך הדין נחמן
אמיתי והסניגור.אלפרד פרנק על חאופן בו נגרם מותו של פייאטלי-יגם מחוץ לאולם בית־המשפט
עומדים השופטים באותו סדר בו חס יושבים בדין: הנשיא התורן מרדכי
(״מקס״) קנת (במרכז /השופט יצחק זונדלביץ מימין והשופט יצחק גביזון משמאל.

ליו גוועות אוחדו

בשעה שהחשוד הובא למקום הרצח לשיחזור, טען הסניגור כי בידו עוברות חדשות

נוע את הענשתו של כל אדם אחר שהשתתף
עמו כעבריין עיקרי או מסייע בעשיית
העברה׳ יאשם בפשע. פשע זה קרוי רצח.״
אם יורשע בליץ במשפט המתנהל נגדו,
יהיה צפוי למאסר עולם.

שמח כדורים ;ורו ז
ן• תביעה הכללית וחוקרי המשטרה

1 1היו סמוכים ובטוחים, כי בידם תיק
שלם ובטוח בהוכחותיו. עורך־הדין פרנק,
סניגורו של בליץ, היה סבור אחרת .״כמה
קולות של יריות שמעת?״ שאל את כל אחד
מעדי־הראיה, שנכחו ליד קולנוע צפון בשעת
יריותיו של בליץ .״חמש יריות,״ ענו כל
העדים .״שש יריות,״ ענה עד־תביעה אחד.
היה זה סגן המפקח הכללי של המשטרה,
מפקד מחוז חיפה אברהם זלינגר, שהיה
גם הוא בין המבקרים בקולנוע.
הסניגור תמך בגירסתו של סגן המפקח
הכללי .״יתכן אולי שמישהו אחר ירה, נוסף
על יריותיו של בליץ?״ הוסיף ושאל את
זלינגר .״שטויות!״ ענה סגן המפקח הכללי.
פרנק היה סבור, כי אין אלה שטויות.
בליץ מסר במשטרה כי ירה חמשה כדורים
בלבד. מפקח ראשון זאב (״ביל״) שפירא,
המומחה לבאליסטיקה של מעבדות המשטרה,
סיפר גם הוא על חמישה תרמילים וחמישה
קליעים שנמצאו במקום. כל הכדורים נורו
מן האקדח שנמצא בביתו של בליץ בחיפה.
מן השמים ומן המטה הארצי של המשטרה
עזרו לסניגור לבסס את ספיקותיו
בבית־המשפט. כשעלה מפקח ראשון פסח
שמבדל, מנהל החקירה המשטרתית בשבוע
הרצח, אל דוכן העדים, סיפר לשלושת
השופטים המופתעים :״הקליע שהוצא מצווארו
של הפצוע בן־שושן, נעלם ממעבדות
המשטרה לפני ארבעה ימים.״ מפקח ראשון
שפירא׳ הממונה על הקליעים במעבדות אלה,
הסביר :״הסמל הכניס את הקליע למעטפה
אחרת, בטעות. הקליע איננו.״
המצב שנוצר היה משונה ביותר: מגופו
של פייאטלי המנוח לא הוצא שום קליע.
הכדור שהדר לצידו של פייאטלי ויצא מבטנו
במפולש, נעלם אי־שם. במעבדות המשטרה
לא הצליחו לזהות איזה מבין ארבעת
הקליעים, שנמצאו על הרצפה ליד הקולנוע,
עבר בתוך גופו של הנרצח. הקליע החמישי,
שנמצא בגופו של בן־שושן — נעלם. פרט
להודאתו של בליץ, כי אמנם ירה בליל
הרצח חמישה כדורים במקום הרצח, לא
הובאו הוכחות נוספות כי פייאטלי אמנם
נורה ונהרג מכדור אקדחו של בליץ•
בנקודה זו שלף פרנק מאמתחתו תיאוריה
נוספת לחלל בית־הדין :״סגן המפקח הכללי
צודק, כשאמר שנורו ששה כדורים במקום
הרצח. הששי, ואולי גם השביעי, לא היו
כדוריו של בל־ץ. היו אלה כדוריו של
אקדח אחר, אקדח שני שמישהו מבין הנוכחים,
שוטר או אזרח, השתמש בו כדי
למנוע את בליץ מלברוח ולהמלט על נפשו.״

• ם.מ.מ. אריה נאור, ראש הענף הפלילי
במחוז תל־אביב, שלקח לידיו את ניהול
החקירה מידי זלינגר.
9מפקח ראשון ישראל כהן, קצין
חקירות בנפה הדרומית, שערך מסדר זיהוי.
9מפקח ראשון פסח שמבדל, קצין
איזור הרצח, שניהל חלקים מן החקירה,
גבה עדויות, אסף קליעים.
#סמל ראובן אילת, סמל מדור הבילוש
בתל־אביב, שערך חלקים מן החקירה.
בצורה זו נתפלג התיק לפלגים קטנים.
אך הגרוע מכל, אשר בא בנוסף על

סגורה, לחתמו בחותמת שעווה ולהביאו
למדור לזיהוי פלילי במעבדות המשטרה.
במעבדות המשטרה מקבל הקצין הבודק
את הקליע מידי הקצין או הסמל שהביאו,
פותח את המעטפה בנוכחות המביא אותה,
חותם על קבלה חוקית, ועורך את הבדיקות
הדרושות. בסופן של בדיקות אלה מכניס
הקצין הבודק את הקליע למעטפה, חותם
אותה בחותמת שעווה ומכניס את המעטפה
החתומה לכספת נעולה. ביום המשפט מביא
הקצין הבודק את המעטפה הנעולה לבית־המשפט,
נשבע מעל דוכן העדים, מקבל

טען כי הזווית, בה חדר הכדור לגופו של
פייאטלי, אינה יכולה להיות זווית היריד, של
בליץ שנס על נפשו, בדרך אותה תארו
וסימנו עדי,הראייה .״נוריתי מבחוץ,״ טען
פייאטלי, בעדות שמסר לפני מותו לקצין
שמבדל. התביעה, ברישומיה, הגיעה למסקנה
אחרת: היא טוענת כי היריה הגורלית,
שהרגה את פייאטלי, נורתה מכיוון אולם
ההמתנה של הקולנוע.
ישנה גם, כמובן, אפשרות אחרת, למקרה
שיוטל ספק אם אמנם היה זה בדורו של
בליץ שפגע בפייאסלי: בליץ ביצע את ה־

איד נוהלה החמירה זו

ך • די״דכה התנהלה חקירת המשטרה
| 1בתיק רצח המהנדס פייאטלי איפשרה
מראש תוצאות בלתי־נמנעות מעין אלה.
בליץ, שנעצר בדרך מקרה, נעצר רק כעבור
למעלה משנה מן היום בו ביצע את
הנסיון לשוד בקולנוע צפון. עד אז התנהל
תיק החקירה במשטרה בידי קצינים וסמלים
רבים. עשרות חשודים נעצרו. המשטרה
שיחזרה תמונה בלתי־נכונה ורחוקה בכל
פרטיה מתיאורו הנכון של בליץ. החקירה
הסתעפה לעשרות אפיקים צדדיים.
השגיאה המקצועית הראשונה נעשתה ברגע
בו התפצלה החקירה לידיהם של קצינים
וסמלים רבים. הכלל הראשון בחקירת תיק־רצח
הוא ריכוז כל עבודת החקירה בידי
קצין מקצועי אחד. בצורה כזו, מופיע הקצין
בבית־המשפט ומעיד על כל פרסי החקירה,
החל מגביית העדויות במקום הרצח ועד
לרישום הודאת הנאשם.
במקום זה, בניגוד לכל כללי ונוהג המשטרה,
ניהלו לפחות שבעה קצינים עליונים,
קציני חקיקות וסמלים חקירה זו.
• סמפכ״ל אברהם זלינגר, בליל הרצח.
י • .8.0מ• שמואל רוט׳ מאגף הזלקירות
של חמקה הארצי, שעזר לזלינגר.

שחור ואיספלנית על חממו. מאוחר יותר, זנזן?זצר
בכובע ברט
7 1 1171ן ף \ 1כבול בידיו וברגליו, כששני שוטרים
1 לימינו ולשמאלו, הובא החשוד ברצוז לאחרכשלון נסיון השוד הראשון שלו בקולנוע, ניסה שוב

רפאל בליץ לאולס ההמתנה של קולנוע צפון בתל-אביב. לפני בליץ, הפעם יתד עם חבר נוסף לפשע, לפרוץ את קופת חזן ולנמב
למעלה משנח, בא בליץ לאותו מקום כשהוא מזויין באקדח, חבוש הונס מסנח בצעקותיו של שומר לילה זקן שנזדמן לנוקוס.
הרשלנות שבניהול החקירה במשך השנה
שחלפה, בה הוכיחה המשטרה את אזלת
ידה באי־יכולתה ללכוד את בליץ — באה
אבידת הקליע והוסיפה סשע על הרשלנות.
הסניגור, עורך־הדיז אלפרד פרנק, לא
שאל את מפקח ראשון זאב שפירא מה
היו תוצאות החקירה בדבר היעלמו של הקליע.
האם הוקם בית־דין חוקר? האם הועמד
הסמל, או שפירא עצמו, לדין?

איד ;עדם הקזיע?
ך* נוהל חנ^טרת^^ומ״במפורש*:
1 1איש משטרה שמקבל את הקליע שהוצא
מגופו של נפגע, במקרה זה מגופו של
הפצוע בך שושן. חייב להכניס אותו למעטפה

לידיו את המעטפה, פותח אותה בנוכחות
השופטים ומוסר את ממצאיו.
בתיקו של בליץ נעלמו כל הגוהלים כלא
היו• שפירא סיפר לבית־המשפט, שאחד
מסמליו הכניס את הקליע למעטפה בלתי־נכונה
ומאז הוא נעלם. ברור שהיתה כאן
רשלנות ובחר שמישהו צריך ליתן את הדין.
בין כך ובין כך, נתנה המשטרה הזדמנות
מצויינת לפרנק להמשיך ולפתח את טענותיו.
הוא הפנה את תשומת־לב שלושת
השופטים לבקיע בקורת הבטון של הקולנוע,
בצד הכניסה* .יש כאן בקיע של כדור,״
טען פרנק, שהציג תמונות על כך בפני
השופטים ,״זך,ו איפוא בקיע של פרור נוסף,
עוד הוכתהנ.שג1רר יותסמחמי שח בדואים.״
לפרנק היד גם טענות באפיק אחר׳ .הוא

נסיון לשוד בסיועו של שותף לפשע. חוקרי
משטרה מנוסים קובעים במפורש, כי לא
יתכן כי פשע מעין זה שבוצע בידי בליץ
יתוכנן ויבוצע בידי פושע אחד• בליץ טוען
שאין יסוד לדעה זו. אך מסיפורי קבוצת
הצעירים בבני״בדק מתברר, כי לפחות חבר
נוסף של בליץ טען בשעתו כי השתתף
יחד אתו בנסיון לשדוד את קופת הקולנוע.
אולם כל אלה הן בחזקת השערות. שלושת
השופטים היושבים בדין יתנו את החלטתם
לפי חומר הראיות שיימצא בפניהם. אחת
השאלות החשובות שבית־המשפט יהיה חייב
להשיב עליהן בפפק׳דינו: האם נורו חמש
או יותר ידיות במקום הרצת, ואם אמנם

היו אלח כדוריו של בליץ שפגעו במהנדס
פייאנמי המנוח׳ .

יפים ביותר ואף בינוניים בשאיפותיהם אבל
מסוגלים להתרגש מחוזיות חזקות וכר?
מעניין מה ״תתקעי״ לי בעד המשפט הזה.
״ישר לענין. מצאי לי בין קוראייך גבר,
אבל אחד שכבר חגג את יום הולדתו ה־30
ואפילו מתקרב ל־ 35 ומשכיל הנהו. מה אני
״אוהבת״ כפי שכותבות הקליינטיות שלך,
אודיע למי שיכתוב אלי. איך אני? נדמה לי
שרמזתי על כך למעלה. אינני ״מוצלחת״
כל כך כפי שמתארות את עצמן הכותבות
אליך, ולפורמה של קפה רוול אינני מתאימה. אבל לא מתים
ממני, או אולי כן, זה תלוי בזווית ההסתכלות. אני מחכה

בדיחת זוועה חדשה ששמעתי השבוע: ידידיו של מסקין
נורא מודאגים לשלומו. הוא קיבל לפתע שגעון־גדלות נורא.
כל הזמן הוא הולך ברחוב וממלמל :״אני יוסי י דין...

נערת חשבזע

נמצאה האגידה

כמה שאני אוהבת להתעסק בזה :״בגליון מס׳ ,1097
קראתי במדורך על אותו בן מושב׳,קצין בצנחנים, שאיבד
חתיכה. אומר לך את האמת — שמחתי. כן, פשוט זו היתד,
לי הפתעה. כיוון שקיוויתי, במשך כל העת, כי אולי יקרה
משהו, ואפגש שנית עם אותו בחור, כיוון שהוא נשא חן
בעיני. פשוט — הוא הטיפוס שלי. במשך כל זמן הנסיעה
הצצתי בו, ו כן׳ אווה בכך, חשתי אף במבטיו. ובכן,
ודאי הבנת מדברי, בי זו אני אותה בחורה שאבדה לבן
המושב. אך כדי להיות בטוחה במאה אחוז, כי אכן זהו
אותו בחור שישב מולי, ואני היא אותה הבלונדית עליה
הוא כותב, הייתי מעוניינת מאוד שישלח לי את תמונתו,
ואני מקווה כי אכירו.
אך אף על פי כן אני מקווה וכמעט בטוחה כי אני היא
הנערה שאבדה׳ והקצין לשעבר הוא אותו בחור שישב מולי
והירבה לקלוט ולשלוח מבטים ללא הרף, היות ותיאור הנערה
תואם מאוד לתיאורי, וכן זמן הנסיעה. אבקשך מאוד מאוד
להתקשר אתו בדרך כלשהי ולומר לו כי האבידה נמצאה,
וכי אני מחכה ומצפה למכתבו. הצרה היחידה היא שאיני
גרה בחיפה, ורק במקרה ביקרתי שם, כי ייתכן מאוד שאותו
בחור גר בסביבות העיר.
עד לפני זמן לא רב גרתי בקיבוץ, אך עתר, אני לומדת
בבית ספר לאחיות בבית החולים קפלן שבחבצלת, ליד
רחובות .)1102/49

רא חשוב
מכתבם של ( )1102/50 הוא כל כך מקורי, שאפילו אינני
יודעת כיצד לנסח אותו. תארו לכן שהם שני חיילים
הרוצים להתקשר עם שתי בנות תל־אביביות. נחמדות, מה
השאלה. ובגיל .18—17 והם לא יתנגדו לקבל תמונות.

לא מחים ממגה
( )1102/51 חשבה את עצמה כנראה מאוד אמיצה, כאשר
כתבה אלי:
״בחוג הגרושות שאני שייכת אליו, הובעה הדעה שמדורך
הוא תרמית (פיקציה בלע״ז) ותו לא. החלטתי להיווכח בעצמי.
ובכלל, אני אוהבת מאוד לקרוא את מדורך — סתם
אשד, סקרנית. יש לי רושם שלא כל הכותבים אליך הם
רק צעירים, יפים ו־נו, מוצלחים! האם אינך מקבלת לפעמים
מכתבים ומשאלות מאנשים שעברו את גיל ד,־ ,30 שאינם

דה אפשר לעשות? לשושנה כהן אין מזל.
כשרצתה להיות דועמדת למלכת־המיס, חיתה זרועה עטופה
בעטיפה אדירה של גבס.
כשהלכה לפני חודשיים לצבא, רצתה להיות חובשת. כי
במקצועה האזרחי היתה שושנה אחות־ילדים בבית־תינוקות
של ויצ״ו בירושלים. מה עשה צה״ל? ניחשתם: שם אותה
במשטרה הצבאית.
זה בטח טוב בשביל המוראל של המם־צדיקים המסכנים,
הזקוקים לזה. כי שושנה היא גבוהה ( )1.72 ויפה, ויש לה
שיער שחור, ועיניים חומות והיתה אפילו בהשומר הצעיר.
אבל אל תחשבו ששושנה רוצה להיות שוטרת או סוהרת
או משהו כזה אחרי שתשתחרר. לתיפך. היא רוצה להיות
דוגמנית• מי לא, בעצם?

*()6אז5

ה פי לטר המאוזן של אסקוט

ונראה מר, את יכולה לעשות למעני.
״היות והשנה שנת עשור, ואני במצב רוח לירי, אוכל
לומר לך שזה עתה סיימתי את העשור השני לחיי.״

ספשעעזרח על סרסיס
אז אני רוצה להגיד לך שאני מצפצפת על הביקורות.
פשוט מצפצפת• יש לי דעה משלי. כולם כתבו ואמרו ש־חיון
מסויים הוא סרט גרוע אז אני רוצה לך,גיד לך שהם
לא מבינים כלום. בכלל שמתי לב לדבר אחד, כל פעם שיש
איזה סרט על צעירים בגיל שלנו כותבים כל המבקרים
שהוא זיפת. חשבתי על זה הרבה והחלטתי שהם פשוט
מקנאים. הם פשוט לא מפרגנים לצעירים וכמובן שהם לא
מבינים אותנו. כל פעם הם אומרים שבזמן שלהם הכל
היה אחרת כאילו שזר, מעניין מישהו. אנחנו רוצים לחיות
את החיים שלנו עכשיו כמו שהם עכשיו ולא כמו פעם
שיהרגו אותי לא אסכים גם ללבוש סראפאן וחולצה רקומה.
אז בחיוך מסויים מתארים לבטים של נערה בגיל שלנו.
אני אומרת לך שכל הזמן ישבתי והבנתי אותה. יש שם
דברים כל כך אמיתיים כמו בחיים! היתד, לי לפעמים הרגשה
שאני רואה את עצמי. בכלל אני חושבת שיש לי כשרון
משחק אבל פר, יש עתיד לקולנוע? זות׳י שמשחקת את
הנערה היא צרפתיה קריסטין קארר. בחיי נורא נחמדה. רק
לא יכולתי כל הזמן להחליט אם היא שמנה או רזה. פעם
היא נראית ככה ופעם ככה אז יש לה חבר קבוע שלומד
אתה יחד באוניברסיטה והיא חושבת שהיא אוהבת אותו
עד שהיא מכירה את הדוד שלו. כזה מבוגר קצת ומנומס
ויודע נורא לדבר אל נשים את יודעת איך. אז הוא מוצא
חן בעיניה והיא חן בעיניו והם מחליטים שהם מוכרחים
לחיות שבוע אחד של אושר. מה יש? החיים הם באמת
כל כך קצרים• למה שלא ייהנו? יש לו אשר, די נחמדה
ג׳ון פונטיין והיא דווקא אוהבת את הנערה אבל קריסטין
חושבת שמה שהיא לא תראה לא יכאב לה.
אז הם מבלים שבוע נהדר בריביירה ונחמד להם נורא
אבל הם מוכרחים לחזור העירה כי החיים הם לא כל הזמן
משחק. היא חושבת שהיא יכולה לשכוח אותו אבל היא
לא יכולה. את הדוד. אז היא מסתדרת ככה שהיא תוכל
לפגוש אותו בבית הקפה שהוא נמצא שם אחרי העבודה
שלו כל יום. ומה היא רואה? איך שהוא מנשק את היד,
בדיוק כמו לה — לאשר, אחרת. היא עושה את עצמה שזה
לא איכפת לה אבל זה דווקא כן. והיא מתחילה לברוח,
וכשראיתי את זה, תיכף אמרתי לרפי: אוטו ידרוס אותה.
ומר, את חושבת? בדיוק ככה. אבל הוא מרים אותה ומביא
אותה לבית שלו, אל אשתו. ופה, אני אמרת לך יש רגע
אותה לבית שלו, אל אשתו. ופה, אני אומרת לך יש רגע
נורא דרמטי. הוא מגיע לבית שלו ועומד לפני אשתו כשה־גדולה
היא תיכף הבינה ושתקה. ומה את חושבת? בעלה
חוזר אליה בסוף כי היא נורא מבינה עניין. איי, תמיד הם
חוזרים, אני אומרת לך. תראי את רפי. וקריסטין בינתיים
למדה משהו על החיים•
אבל מה אנחנו עומדות כאן ככה? בואי ניכנס לבית הקפה
הזה. אני מזמינה אותך. כלום, סתם כך. אל תסתכלי עכשיו.
אחר כך כשהוא לא ירגיש• את רואה את האיש הזה עם
החליפה האפורה שעשה לי שלום? הוא נורא נחמד הוא
מכיר של אבי הוא תמיד בא הנה לפני שבוע אמר לי שאני
כבר עלמה גדולה. הוא אמר עלמה ולא נערה או ילדה או
חתיכה כמו שאומרים כל הצעירים הירוקים האלה. וראית
איך שהוא מסתכל עלי?

נותן

ל ך גם

• 1י !3ר 1
סינון

וגם

ארומה

אמנות
עסקי ם

השפע והמ שבר
השבוע האחרון, בין סערה פוליטית אחת
לחברתה, הוליד עמו גל של עסקנות אט־גותית
בשטח חדש, שנעלם לפני ארבע שנים
מבורסת האמנים התל־אביבית: הבחירות.
אצים ובהולים מיהרו פקידי המפלגות הגדולות
בעלות התקציבים העצומים לעוט על
בעלי שם בעולם הבידור הישראלי׳ לנסות
לגייסם לתעמולתם בעזרת נפנוף־שטרות.
החלה במיבצע מפלגת הרוב: מפא״י. כשהוא
מחזיק בידו קרנות תקציביות בלתי
מוגבלות כמעט, החל חיים טופול, מנהל
ומייסד בצל־ירוק וכוכבו הראשי, לתכנן את
תוכנית ההסתערות שלו על ההומור והסאטירה
הישראליים, להפכם להומור וסאטירה
מפא״יים. מחברי מערכונים, פזמונאים, מלחינים,
פסנתרנים ואקורדיוניסטים, שחקנים
ושחקניות, בדרנים ובדרניות, שימשו כתובת
לפניות המפלגה השלטת. הסכומים שהוצעו
היו גדולים למדי לגבי השחקנים מן המדרגה
השניה, שלהם הוצע להתאגד בלהקות
מפלגתיות ,,לשרת את מפא״י עד ליום המנין.
לשחקנים מן המדרגה הראשונה, לא קסמו
ההצעות. אפילו הסכומים הגדולים ביותר
לא הוציאו אותם מגדרם .״אני אשיר בכל
מפלגה שתשלם לי, אבל לא אמכור את
עצמי למפלגה אחת,״ השיבה זמרת ידועה.
חשבונה היה פשוט: מחוץ לאי־רצונה להגדיר
את עצמה למפלגה פוליטית מסייימת,
היו סיכויי ההכנסה מהופעה במפלגות אח
ועל
ייעודו הסאטירי־חברתי.״
זאב ברלינסקי ומרדכי (״מוטקה״) בן־זאב,
מייסדיו ובעליו היחידים של סמבטיון, לא
רצו אף לשמוע .״אנחנו הקמנו את התיאטרון,
שיעבדנו את עצמנו בחובות עצומים.
אנחנו משלמים חובות עד היום, מקבלים
פחות משכורת מאשר השחקנים השכירים,״
טענו בתשובה לתביעות השלושה. לבסוף
הסכימו להעביר את דרישותיהם לוועדת הידידים
שליד התיאטרון. עודד אבישר, ראובן
דפני, אברהם שכטרמן ואורי קיסרי הקשיבו
לטענות הצדדים, הציעו לדחות את
הדיון כולו עד אחרי התוכנית הבאה. השלושה
לא הסכימו :״לא נוכל להשקיע כוחות
ומרץ בתיאטרון סאטירי, שאיננו יודעים
מה יהיה עתידו בדיוק.״
דסאי חדש. החבילה נתפרדה. ערב־ערב
ממשיכים ברלינסקי, בן־זאב וישראלי
להופיע על במה אחת בדבר אל הקיר, מול
אולם מלא בקהל מריע. אולם אחרי ההצגות,
הם פונים איש לדרכו.
״אנחנו ממשיכים בכל המרץ,״ הצהיר בר־לינסקי,
הבטוח כי סמבטיון, יציר־כפיו העצמאי,
אחרי יותר מ־ 20 שנות משחק ב־המטאטא
והתיאטרון הקאמרי, ימשיך להתקיים
כמו קודם וביתר־הצלחה ,״בעוד חמישה
שבועות נצא בבכורה חדשה. לא נמכור
את עצמנו לאף מפלגה״.
ליד שולחן בית קפה, אחרי ישיבות וחת־יעצויות
עם חבריו ועם ידידים, הבטיח
גדעון שמר באותה מידת בטחון :״נעשה
משהו חדש, נקים תיאטרון סאטירי אמיתי.
עדיין אינני יודע באיזו
צורה בדיוק, אבל זה
יהיה תיאטרון סאטירי,
בלתי־תלוי, חריף, מצליף׳
אמיתי.״

התה הטעים
בעלת הטעם הטוב!
כך מכנים אותה בני־ביתה
וידידיה להם היא מגישה
תה ״ אד מירל״ הטעים
והריחני
מאחורי הקלעים
זעקי פעם ש1יה
שתי הצגות נוס

פות
יביים בישראל הבמאי
הצרפתי מרסללי־פוביצי,
המסיים עתה את
החזרות לקראת הצגת־הבכורה
של הערב אימפרוביזציה
בהתיאטרון הקאמרי.
את שתי ההצגות
יביים לופוביצי ב־הבימה,
אחרי שסירב לקבל
הצעה דומה של
תיאטרון אהל זמרים
וזמרות גויסו
לקראת הצגת הבכורה המחודשת
של זעקי ארץ
אהובה בהבימה. קונראד
מן, שהכין את העיבוד
המוסיקאלי גם לפני חמש
שנים, טורח כבר חודשותפי
״סמבטיון״ כרלינסקי ובן־זאב*
שים אחדים על חידוש
כל העולם במה — להומור וסאטירה
ההצגה. מן׳ שהקים מקהלה
חדשה ומיוחדת,
בחן עשרות קולות לצרכי ההצגה, בחר את
דות רבים יותר מאשר במסגרת אחת.
בעקבותיה של מפא״ ,מיהרו גם המפל הטובים שבהם. בניגוד למפורסם לא תשגות
האחרות. שליחיהן הגלויים ודסמייים תתף בזעקיאילנה רובינא, שניגשה אף
המטירו הצעות־שפע. עולם הבידור הישר היא לבחינות אך נמצאה בלתי מתאימה לאלי
נשם לרווחה :״השנה נעשה כסף*.
דרישות המחזה המיוחדות ל סי כו ם
קו פתהמשכר. כסף ״עשו״ גם הב ?{ולמי נוסף מתכוננת להקת עינבל, המוקרובות
באוסטראליה,
מות להומור וסאטירה, שעדיין לא הגדירו דיעה עלהופעות
את עצמן לאף מפלגה. בעוד בצל־ירוק מציג ניו־זילאנד, אסיה המזרחית וארצות־הברית
בהצלחה בלתי מצויה את הופ עברנו להצלחהרכה זכה במועדון התיאם־
שנתקבל בקרירות על־ידי המבקרים, המשיך רון חמשירו של אורי סלע, שהושר במרתף
סמבטיון לגרוף ממון מקופתו של דבר אל היין מפי ריקה זראי :״שר אוצר מפורסם
הקיר .״כל העולם במה — להומור וסא וידוע /כאן ביקשנו לתרום שכר שבוע /
טירה,״ התבדח שמעון ישראלי, כוכב סמ זה הצליח מאד /והשר לא אידיוט /אז
בטיון. הוא צדק: בעוד התיאטרונים היש הפך זאת למס, מס קבוע.״
ראליים האחרים נלחמים על קופותיהם ואיזון
תקציביהם, המשיכו שני התיאטרונים
הסאטיריים להתקיים בכבוד וברווחה.
העולם הזה ממליץ על מאורעות הבידור
השבוע הסתבר כי עם החותר, בא גם הוהאמנות
המוצגים השבוע ברחבי הארץ :
משבר. אחרי סידרה של דיונים וישיבות
פנימיות החליטו חלק ממשתתפי דבר אל
• מלאך האכן (התיאטרון הקאמרי)
הקיר בסמבטיון, כי אינם יכולים עוד להמ — עשוי שיש, אך שחקניו עשויים בשר
שיך בצוזתא. עם הצגת ה־ 100 של התוכנית ודם. הצגה טובה, בהשתתפותם של בתיה
המצליחה, שתוסיף עוד להתקיים בוודאי כ־ לנצט, עודד תאומי, יוסי ידין ודבורה קידר.
50 הצגות נוספות לכל הפחות, תבעו שמעון
• זעקי ארץ אהוכה (הבימה) -
ישראלי, במאי התוכנית גדעון שמר ומנהל
הצגה מחודשת של מחזה טוב, בביצוע טוב.
התיאטרון יוסף זינגר להיכנס כשותפים למצטיין
במיוחד הצד המוסיקאלי של ההצגה.
סמבטיון .״רצינו להקים אגודה שאינה נו•
דבראלה קי ר (סמבטיון) — ממשאת
רווחים,״ הסבירו השלושה ,״זוהי השיך
לדבר אל צופיו הצוחקים, למרות ש־דרך
היחידה לשמור על דרכו של התיאטרון
משתתפיו אינם מדברים עוד ביניהם.
• הו פ ...עברנו! (בצל־ירוק) —
* ברקע; פורש שמעון ישראלי.
טרי ורענן, אך לא די חריף.

זויתן מתכת מנוקב

לאצ טב או ת
טלפן ל ! ,21964 כתוב ל: רח׳ הירקון 106 תל־אביב.

מירומית מפעלי מתכת

אשקלון

תדריך

מעזלס חזוז-מוד״י ...

נגד קשקשי
אנשים המקור והתרגום

״אדמירל״ -
מעלה את המוראל !

לשיא של התלהבות הגיע השבוע ח״כ
מפא״י אברהם הרצפלד, בעת נאום
שנשא בכנסת. כאשר נגרף בשטף דבריו
הנלהבים, כינה הרצפלד את מבצע סיני
בשם מפעלי סיני, אולם משהעידו לו על
פליטת־פה זו השיב הרצפלד :״בכוונה אמרתי
מפעל, משום שאני חושב שזה היה מפעל
חיינו את התרגום העברי לספרו של
כורים פסטרנאק, ד״ר ז׳יבאגו, כתב
הסופר צבי ארד. המעניין בעובדה זו,
הוא שיתוף־הגורל בין הסופר לבין המתרגם
העברי. כי ארד, בשעתו חבר קיבוץ השומר־הצעיר
עין־שמר, נאלץ לעזוב את הקיבוץ
אחרי שחיבר את ספרו ביתו של אדם, בו
תיאר בגילוי־לב דמויות ובעיות מקיבוצו
הוא כאשר הופיע בשבוע החולף שר
האוצר לוי אשכול בפני שליחי המגבית
היהודית המאוחדת, הוא נשא נאום חוצב
להבות ומבריק, אשר, לא כשאר נאומיו,
לא קרא אותו מהנייר. הסתבר כי למעשה
הכין אשבול נאום כתוב, אלא שלפני שעלה
לנאום חטף אחד משליחי המגבית את הנאום
מידו, קרע את הנייר לגזרים ואמר :״איננו
רוצים בנאום מוכן, אנו רוצים בדברים
הבאים מהלב.״ אשכול חייך, וללא כל הכנה
נשא את נאומו למלחמה בגינוני האפנה
החדישים יצא לאחרונה יושב־ראש הכנסת
ידסן 5שפרינצק. שפרינצק, שהביע לא
פעם את דעתו, כי הופעתן של קצרניות
הכנסת במלבושים צבעוניים, לעיתים אף
במחשופים, אינה לכבוד הכנסת, יזם תלבושת
אחידה לכל הקצרניות. כתוצאה מיזמתו
זו החליטה נשיאות הכנסת על תלבושת
אחידה בגוזן כחלחל. כשהגיבו הקצרניות
על כך בחריפות, נעתרה הנשיאות לקצ־רניות
שכל אחת מהן תתפור את חליפתה
לפי גיזרה מיוחדת ולגודן את המדים בצווא-
רונים או עניבות צבעוניות במרכז
שיחה של הזוג המלכותי בארמון בקינגהם
בשבוע שעבר עמד הנספח הצבאי של
צירות ישראל בלונדון, אלוף־משנה יוכל
נאמן. היה זה בעת קבלת־הפנים המסורתית
של מלכת בריטניה לסגל הדיפלומטי.
במסיבה זו מוצגים בפני המלכה רק העובדים
החדשים של השגרירויות השונות. כאשר
הגיעו המלכה ובעלה הדוכס אל אשת הנספח
הצבאי הישראלי דבורה נאמן, הם התפלאו
מדוע בעלה לא נמצא עמה. אחרי שנודע
להם כי אלוף־משנה נאמן נעדר מהטקס
משום ששבר את רגלו בחצר השגרירות
לפני שבועות מספר, העיר הדוכס בחיוך:
״מוטב שנספחים צבאיים יפצעו בחצרות
שגרירויות מאשר בשדות הקרב
בנבואה החל לעסוק השבוע שגריר ישראל
בארצות־הברית אבא אבן׳ בעת ביקורו
בישראל. בישיבת מזכירות מפא״י וסיעת
מפא״י בכנסת פתח אבן את סקירתו על
המענק האמריקאי בישראל בשנה זו, באמרו:
״יש לי שתי נבואות בשבילכם: א) הסכום
יהיה נכבד. ב) הסכום לא יספיק ללוי
אשכול.״

השמוים והרזים
הרפתקה מענינת, בצירוף תפקיד דיפלומטי,
צפויה לירוחם בהן, שלישו לשעבר של
יגאל אלון, אשר זכה בשעתו להזמנה

• הסטודנט וחבר מפא״י משה
דיין ג ״אני בהחלט רואה אפשרות נורמאלית
של קיום ישוב ערבי כאזרחי ישראל
נאמנים. המסגרת אמנם לא תיתן להם סיפוק
לאומי כמו ליהודים, אבל לא כולם גדו״
שים מאווים לאומיים ...מר, יש? כל סוחר
בשוק הכרמל, או ביפו, חזון קיבוץ הגלויות
ועצמאות כלכלית מפעמים בליבון

הסופר האמריקאי־יהודי כך־
הבט ו ״בן־גוריון זד, הוא טיפוס תנכ״י
אמנם טיפוס לא טוב אבל טיפוס תנכ ה

ח״ב מפא״י שמואל דיין, בעת
נאום ככנסת :״אנחנו הסכנו את
כל היהודים מבטלנים, רצוצים, חסרי מק־צוע,
חסרי ידיעות, חסרי הון, דלים, חלשים,
חולניים, אפילו לא צעירים — עשינו אותם
לאיכרים, לעובדי אדמה.״
• המציל אמיל אכינרי, בציינו
כי רופאו של בן־גוריון הד״ר פלדנקרייז
מצליח מאוד בעסקיו כמורה התעמלות:

וועולס חזוז 1161

ספורט
כדו רגל
גביעים, גביעי
על שתי תחרויות הכדורגל, בהן
השתתפה השבוע קבוצת מכבי
תל־אכיב, כותב שייע גלזר:

כדורגלן צ׳ייקובסקי על כתפי אוהדים
בחיפה, ריקוד הורה
לביקור במצרים מידי גמאל עבד אל־נאצר.
׳ירוחם עומד להתקבל לעבודה בשגרירות
ישראל בליבריה חריצות למופת גילה
השבוע השופט המחוזי הד״ר יוסף לאם.
שעות מספר אחרי שחזר ארצה מאוסטריה,
כבר מיהר השופט לבקר בבית־המשפט המחוזי
חריצות מסוג אחר גילה השופט
,אליהו נאווי, בעת ביקורו באילת. הוא
ציודה על שני נאשמים שהובאו לפניו באשמת
קטטה לצאת החוצה ולהתפשר. כאשר
אחרי חמש דקות חזרו השניים ובפיהם
הודעה :״לא יכולים להתפשר,״ קנס אותם
השופט בחמישים ל״י כל אחד הסופר
עמנואל בך גוריון, שחיבר לאחרונה
ספר ע 7תולדות התעופה והכותב על נושאי
תעופה בכמה עתונים, ממורמר מאוד על
שאין נותנים לו לכתוב בשטח האהוב עליו:
ביקורת תיאטרון. בסוד הוא מגלה כי חלומו
האמיתי הוא להיות שחקן, וכי מזה זמן
ירב הוא מנסה לשכנע את הבמאי צבי פריד־לנד
מהבימה לתת לו תפקיד קטן
אחרי שעסק במשך שנים בהרזיית נשים
וגברים מתכונן עתה אלוף העולם לשעבר
בהיאבקות חופשית, רפאל הלפרין, לעסוק
בהשמנתם. הוא מפקח בימים אלה
אישית ע? בנית מסעדה חדישה, בקרן הרחובות
דיזנגוף־קרן־קיימת אגב,
חברה חדשה נוספה להלפרין בענף בעלי
מכוני היופי. המאושרת היא נרימן צאדק,
אשתו של פארוק מלך מצריים לשעבר,
המנהלת עתה סלון ליופי בביירות, לבנון
קריירה קולנועית של אחד מחלוצי
הסרט הישראלי הגיעה השבוע אל סיומה.
צופי הקולנוע הישראליים, שהורגלו במשך
שנים לראות מתחת לסמלו של יומן כרמל

ושבוע

וא העמיד את בן־גוריון על הראש ובן־ 8
ליון העמיד אותו על הרגליים.״

• ראש עירית פתח־תקוה פג־ 1

£ר שי ש :״אני תמיד אשמח להח־ |
)*! פה אחד, אבל אשמח גם לבצע ד,ח־ ;
ות שלא התקבלו פה אחד.״

• המפקח הכללי של משטרת :
וראל יוסף נחמיאם, בתשובה למש־ \

שערך מעריב בין בעלים, על העזרה
:ם מגישים לנשותיהם :״אני מכין ארוחת
ב ובשבת גם ארוחת בוקר. אני טוחן
ה, עושה גבינה על טוסט בתנור ואומלט
ורז, מאכיל את הילדים ושוטף כלים.
ל שרמת החיים בארץ תעלה, העוזרות
דנה מהפרק, בחורות לא תלכנה למשק
:ית, והגבר צריך להטות כתף.״
• הצייר יוסף זריצקי, באותו !
וזאל :״אני חושב שזה שגבר עוזר ל־ י
ותו משחרר אותו מפרובלימות ומשקיט •

י חעמס חזח מוי

העברי את הכתובת :״העורך נתן אקסל־רו
ד ״ ,לא יראו אותה עוד. אקסלרוד,
שכבר בשנת 1927 החל לביים את הסרט
העברי החלוץ, וייצר סידרת סרטים עבריים
כמו ויהי בימי )1932 עודד הנודד
( )1933 ודן וסעדיה 1955 חתם השבוע על
חוזה בו הוא מוכר את יומן כרמל לאולפני
ההסרטה בישראל. יומני אקסלרוד הוצגו
לראשונה לפני 23 שנה, באופן סדיר.
בארכיון יומן כרמל שמור יומן אחד, שקטע
אחד בו צולם בהפסקה של שנה
וחצי• היה זה בשנת . 1936 צלמי היומן
צילמו סצינה של ילד וילדה ליד הבאר.
אולם המשך הצילומים הופסק בגלל המאורעות.
כשחודש היומן כעבור שנה וחצי
הופיעה לעיני הצופים הסצינה של הילד
והילדה ליד הבאר. הילדה שאלה את הילד:
״אתה רוצה מים?״ והילד השיב :״לא, אינני
רוצה.״ השאלה צולמה בצפון הארץ ב־
.1936 התשובה ניתנה בבנימינה, בשנת .1937

אני יודע שכולם
מחכים עכשיו לשמוע
ממני מה יש לי
להגיד, אחרי, שהפועל
חיפה לקחו את
גביע העשור. אתם
•יודעים שזה קצת
קשה, אז נשמור את
הברכות לסוף. השבוע
התחיל אצלנו
בהפסד. נסענו לשחק
נגד הפועל פתח־תקוה באמצע השבוע,
והמשחק שלנו היה פשוט חושך — הוא
נערך בלילה. אני לא רוצה להתחיל בתירוצים,
אבל האור במגרש היה חלש והרבה
מהשחקנים שלנו לא שיחקו עוד אף פעם
בלילה ולא ראו לא את הכדור ולא את
הרגליים, בו בזמן שהפועל פתח־תקוה מתאמנים
כל הזמן בלילה, עד שביום הם
כבר לא יכולים לראות את השער בלי
משקפיים שחורים.
התחלנו לשחק וחשבנו שילך כאן חלום
ליל חורף. כבר בדקה ה־ 25 הכנסתי גול
אחד. אבל אחר כך התברר שזה היה וול
הכבוד. הפועל הישוד את התוצאה, ובמחצית
השניה הכניסו עוד שניים וניצחו אותנו,
בצדק .3:1 ,מה אפשר לעשות? מכבי תל־אביב
לא משחקים בלילה. בלילה עושים

רק מפסידה. הגביע מגיע, בעצם, לאוהדים.
ואל תחשבו שיש לי משהו נגד הפועל
חיפה. השבוע פגשתי את צ׳יקובסקי עם
אשתו בקפה נגה בתל־אביב. הוא דוקא נתן
לי את היד והתידדנו: כנראה שהוא לא קרא
עוד מה שכתבתי על הקבוצה שלו. לא
הייתי צריך בכלל לשאול אותו אם הוא
מבסוט שהם לקחו את הגביע. דבר כזה
רואים תיכף על הפנים. ואני בטוח שהוא
בא במיוחד לתל־אביב כדי לקבל את הברכות.
מגיע לו. בקיצור — דיברנו הרבה זמן,
וכשראה אותנו אחד מהמומחים בכדורגל הוא
אמר :״או, סוף־סוף נפגשו בנגה שני
שחקנים באמת.״

סוף־ם וף -כונמרת
בכל ההיסטוריה המגוונת שלו לא ראה
איצטדיון באסה ביפו מחזות התרגשות והתלהבות
כאלה שנראו בו השבת. היה זה
במשחק הגמר על גביע העשור, בין קבוצות
הפועל ירושלים וחיפה. אחרי 70 דקות של
מאמץ ללא תוצאות, שעד, שנדמה היה כי
המשחק יסתיים בתיקו או אפילו בנצחון
מפתיע של הירושלמים, הצליח יצחק אשכנזי,
חלוץ חיפה, לכבוש פעמיים את שער
הירושלמים( היציעים הפכו לים גלי סוער.
אלפי אוהדי הפועל חיפה, שהופיעו מצוידים
ברעשנים, פעמונים וחצוצרות, הריעו
בכל כוחם• פורטל, שוער חיפה, החל לעשות
סלטות באויר כאילו יצא מדעתו. זאב שרף,
הקיצוני החיפאי המהיר, חיבק את אשכנזי,
הפילו לארץ, נפל עליו, נישקו בהתלהבות.
כאשר שרק השופט לסיום המשחק עברה
השמחה את כל הגדרות. מאות אוהדים קפצו

ראש ה שר והשחקן
תחנות סגן־דויד אדום בכל רחבי הארץ
היו השבוע עמוסות עבודה. שמותיהם של
שחקני בצל ירוק נמצאו לפחות פעם אחת
ביומן כל תחנה. הגורם לכך: עמוד החשמל
החדש שנקנה לציוד התיאטרון, ושמידותיו
הגדולות הפילו חללים רבים בקרב חברי
הלהקה. מאחר ששחקני בצל ירוק עובדים
גם כפועלי במה, הם נאלצים לבוא במגע
קרוב עם המתקן החדש בכל הצגה. התוצאה:
פרקו — מכה בחוט השדרה, אורי
זוהר — מכה סמוך לבטן. היחידים שלא
נפגעו היו יופלה האקורדיוניסט (״מפני
שהוא אף פעם לא עוזר לסחוב״) ו חיי ם
טופול שאמנם נחבט בשיניו אבל אף שן
לא נפגעה, מפני שלפי דבריו :״יש לי
רווח בין השיניים להפתעה נעימה
זכתה בשבוע שעבר הזמרת ריקה זראי.
היא הוזמנה להופיע בנשף הסטודנטים של
האוניברסיטה העברית בירושלים, לרגל פתיחת
שנת הלימודים. מארגני הטקס הודיעו
לה מראש, כי בשורות הראשונות יושבים
אנשים שכיסיהם מלאים מטבעות, אותם
ימטירו עליה ברגע שתופיע, כנהוג בטקס
זה מדי שנד, בשנה. ריקה שרה שיר אחד,
סירבה לחזור אל הבמה מפחד המטבעות
שיומטרו עליה. אולם הסטודנטים מחאו כף
והחזירוה לבסוף אל הבמה. כשסיימה ריקה
את תכניתה הודיעו לה הסטודנטים :״את
האמן הראשון שהופיע בטקס זה ולא זכה
במבול של גרושים האזרח הפופולרי
ביותר בחיפה בשבוע האחרון היה ללא ספק
זלטקו צ׳יקובסקי, המאמן היוגוסלבי
של הפועל חיפה, שהביא את קבוצתו לזכיה
בגביע העשור (ראה ספורט) .במסיבה חגיגית
שנערכה בבית הפועל, בשבת בו זכתה
הקבוצה בגביע, בהשתתפותם של אכא
חושי וח״כ יוסף אלמוגי, החלו כמה
מהנוכחים לברר בכל הרצינות את אפשרויות
הצבתו של צ׳יקובסקי ברשימת מפא״י בבחירות
העירוניות .״אני בטוח שהוא יותר
פופולרי ממני,״ הודה אבא חושי עצמו.

שוער פורטל נושא את גביע העשור בגמר המשחק
ביפו, סלטות באוויר
השחקנים של מכבי דברים אחרים.
לחלוץ נעל ולספור. בשבת לא רצינו
שרק הפועל ישוויצו שהם לקחו גביע. החברה
נזכרו שיש עוד גביע בארון, גביע על
שם הם, ונסענו לירושלים לקחת אותו.
מאחר שהרבה זמן כבר לא ניצחנו, ועברו
שלושה שבועות בלי שקיבלנו איזה גביע,
החלטנו לשחק ברצינות. מולנו עמדה בית״ר
תל־אביב, ונגד הקבוצה הזו דוזקא תמיד
הולך לנו.
כל שחקן פתאום נהיה טוב, ואפילו אלה
הנמצאים בירידה התחילו פתאום לעלות.
במחצית הראשונה היתד, התוצאה אמנם רק
,2:1אבל אחרי שנכנס להם השלישי זה
התחיל ללכת עד חמש. למזלם של הבי־ת״רים
לא נמשך המשחק עוד עשר דקות,
אחרת הם היו צריכים להוריד את הנעליים
בשביל לספור את הגולים.
אחרי המשחק ניגש אחד האוהדים שלנו
בירושלים ואמר לי :״כאן בירושלים אתה
צנטרפור אמיתי, בתל־אביב אתה שחקן עמידה.״
אחרי דיבורים כאלה אני מתחיל לחשוב
אם לא כדאי לארוז את האשד, והילד
ולעבור לירושלים.
דואט עם צ׳יקובסקי. ועכשיו כמה
מילים לידידינו החיפאים. אני חושב שבאמת
מגיע להפועל חיפה גביע העשור. קודם כל
הם קבוצת כדורגל הכי טובה בין קבוצות
הפועל. ואחר־כך, אחרי כל כך הרבה שנות
סבל של האוהדים שלהם, בהן היו תמיד
רואים רק הפסד, מגיע גם להם פעם לנצח.
זה לא נוח להיות אוהד של קבוצה שתמיד

מיציעיהם אל תוך המגרש, כיתרו את
השחקנים שחיכו לקבלת הגביע. איש לא
ראה את הטקס• אולם כאשר היה הגביע
בידי החיפאים, הם שמחו בו כאילו היה
לפחות חמורו של משיח. הגביע עבר מיד
אל יד: פורטל, השוער, רץ והקיף עמו את
המגרש כשבעקבותיו עשרות אוהדים. שאר
האוהדים הרימו את השחקנים, נשאו אותם
על כתפיהם אל מחוץ למגרש בשירה.
כל זה היה כאין וכאפס, לעומת מה
שהתרחש בחיפה כשחזרה הקבוצה עם הגביע.
הרחבה שלפני קולנוע ארמון התמלאה
חוגגים. לאורך חזית בית־הקפה של מוסר,
פלפל, האוהד המושבע של הפועל חיפה,
התנוססה הכתובת :״גביע המדינה הוצא
מאתנו — גביע העשור הוא שלנו.״ יין
ומאכלים חולקו חינם. המונים יצאו במחול.
:משחק פרימיטיבי. הפועל חיפה, שזכתה
בגביע לראשונה בתולדותיה, לא זכתה
בו דווקא בזכות הצטינותה היא, אלא
בשל חולשתן של כל יריבותיה, ובעיקר
קבוצות הצמרת של הכדורגל הישראלי. משחק
הגמר, בו נטלה את הגביע׳ היה משחק
פרימיטיבי מאוד.
היה זה יומם הגדול של המאמן היוגוסלבי
זלטקו צ׳יקובסקי ושל אנשי מועצת
פועלי חיפה, שנוכחו לראות כי עבודת השנים
שהשקיעו בקבוצה, בתוספת רבבות
הלירות, נתנו תוצאות: קבוצה בינונית,
ללא כוכבים — להוציא את צ׳יקובסקי —
הפכה סוף־סוף קבוצת צמרת.

קולמע

בי״ס לנהגות גדול ומשוכלל, הוראה עיונית ומעשית
לכל סוגי כלי הרכב ע״י מורים מוסמכים.
קטנועים, אופנועים, מכוניות, אוטובוסים.
סרטים שלוש 1שי והוצארו־דיבה
לה גרלס (אסתר, תל־אביב; ארצות־הברית)
הוא שמה של להקת בידור, שמארגן
לו אמריקאי בפאריז (ג׳ין קלי) .זהו גם שם
הספר שמחברת אחת מרקדניות הלהקה,
הנתבעת לדין על־ידי חברתה באשמת הוצאת
דיבה. מה שמתרחש במשפט מועלה על
הבד במתכונת רשומון היאפני: חייהן של
שלוש כוכבות הלהקה (קיי קנדל, מיצי
גימור וטאינה אלג) ויחסיהן עם הגברים
מצד אחד ועם ג׳ין קלי מצד שני, מתוארים
משלוש נקודות־ראות שונות בתכלית. ברור
שאף אחת מאלה אינה האמת המוחלטת.
זוהי קומדיה מוסיקלית שהינה ללא ספק
היצירה הטובה מסוג זה שהועלתה על הבד
בשנים האחרונות. היא מצטיינת בביום
שוטף (ג׳ורג׳ צוקור) קליל ומצוחצח, בכוריאוגרפיה
שהפעם אינה דווקא של ג׳ין קלי,
בהומור, ובעיקר בשתי תגליות: קיי קנדל
וטאינה אלג.
הגברת קנדל הטובה, המוכרת לצופה
כאנגליה נאה אך קרת מזג, מתגלה כקומי־קאית
בחסד, שגופה הארוך והמחוטב, ואפה
המתרומם בחצי קשת הפוכה למעלה, הם רק
הקטנים שבמעלותיה. היא אולי גם אחד

בכל סרטיו שולט כאן אלק גינס. חולשתו
של הסרט היא באיטיותו ובסטיה לעבר
הדמויות הצדדיות המופיעות בו.

ברגש דולש־אופ
ברוך שעשני אשה (תכלת, תל־אביב:
איטליה) הוא סרט עם התחלה ועם סוף, אן
בלי אמצע. בין ההתחלה והסוף מתרוצצים
על הבד שלושה טיפוסים. בעלת האחוריים
המפותחים ביותר ביניהם היא סופיה לורן,
המדברת במהירות של שלוש מכונות יריה,
וזה דוקא טוב מפני שהיא חוסכת לקהל
להבין מה היא מדברת ולהשתעמם.
הטיפש שבשלושה הוא מרצ׳לו מסטרויאני,
צלם צעיר הזוכה לשכב עם לורן לילה אחד,
תמורת הבטחה לסדר עבורה את בילוי שאר
הלילות באותה צורה עם מפיקי קולנוע.
הטיפוס השלישי הנראה על הבד הוא שארל
בויה, שהוא עצמו אינו יודע מה הוא.
רק אחרי שסופיה מצודדת את עיניהם
של מפיקי הסרטים, מבין לפתע הצלם הקטן
כי הגברת אינה רוצה להיות כוכבת אלא
להיות אתו. בסוף הוא אפילו מסכים לנשק
לה, אחרי שהיא מאיימת עליו באבנים.
ברנש חלש־אופי.
גוקאוט קדוש בזירה (פאר, תל־אביב; ארצות־הברית)
הוא ג׳ון דרק, כומר צעיר בעיירה
קטנה המתמסר לטיפול בילדים מוכי־שיתוק.
אולם מאחר שגם באמריקה העשירה אין
כנראה מספיק כסף למטרות מעין אלה, הוא
נאלץ להשיג את הכסף באגרופיו, נלחם
בזירת האגרוף תמורת תשלום, אותו הוא
מקדיש לילדים המשותקים.
הסרט, שיש בו דווקא היסוד לסיפור
עלילה מעניין, עשוי בצורה חסרת ענין.
ג׳ון דרק נראה בבגדיי השחורים יותר כמנקה
ארובות מאשר ככומר, וריצתו לכנסיה
מיד אחרי שהוא מכה בנוקאוט את יריבו,
ספק אם היא עושה רושם אפילו על אלהים
עצמו. והו סרט שיוצריו חיסלו אותו ב
--קדימה
— -אנגדית
בית־הספר לשפות — תל־אביב, רחוב בן־יהודה 74

אנו פותחים קורסים חדשים בשעות הבוקר והערב:

)1אולפן ללימוד מרוכז ( 3שעות בשבוע)
)2אולפניות וקורסים רגילים לאנגלית וצרפתית ( 2 ,3 ,4 ,6שעות בשבוע)
)3קבוצות נפרדות לאנגלית לתלמידי בתי־ספר

כל הקורסים בהדרכת טובי המורים בארץ
פרטים והרשמה: בשעות 9עד 12 לפני הצהריים,

__ 3עד 9בערב (פרט ליום ר) __

כוכבת קנדל ב״לה־־נרלס״
קיי היא או־קיי
הגורמים לכך שסרט בידור כמו זה מקבל
צביון של קומדיה בריטית טובה.

נוקאוט, והזקוקים משום כך לכומר שיתפלל
עבורם היטב כדי שלפחות בעולם הבא
יסלחו להם.

החופשה האחרונה (צפון, תל-אביב;
בריטניה) היא חופשתו של סוכן מכונות
חקלאיות, אדם אפור וצנוע (אלק גינס) ש־רופאו
מבשר לו יום אחד כי הוא נגוע
במחלה מסוכנת וכי ימיו ספורים. גינס,
הצעיר בסרט זה בעשר שנים ממה שהוא
כיום, נוטל את חסכונותיו המעטים ויוצא
למלון. שקט, שם הוא עומד לבלות את
ימיו האחרונים בשקט. אולם דודקא אז
מתרחש מה שלא אירע במשך כל חייו.
הפקיד הקטן מתחיל לפתע לגרוף כסף,
מוצא את עצמו כאיש חברה מרתק, מצליח
של שתי נשים גם יחד, לזכותבאהבתן זוכה להצעות עבודה ומשרות, מתגלה כאדם
בלתי רגיל, חביב ומוכשר העשוי להועיל
לחברה. לבסוף גם מתברר שרופאו טעה,
וגינס יכול גם לקצור את פרי הצלחתו
המפליאה. אלא שאז מתערב גם הגורל.
זאת איננה קומדיה מצחיקה, למרות מספר
הבדיחות והברקות הלשון המפוזרות בה פה
ושם. זהו בעיקר ניתוח פסיכולוגי ציני,
המעלה על הבד שפע של טיפוסים, וכמו

תדריך

ניתוח ציני

עכ שיו גםב חי פ ה
שיטה חדשה

* למניעת נש ירת שע ר ות
* להצמחת שער חדש
באחריות גמורה ; במקרה של אי הצלחה — יוחזר הכסף
״רוכינ׳ם קוסמטיקום״
בהנהלת מר א. רובין ביוקוסמטיקאי מדופלם
טל 22128 .
תל־אכיב, רה, פינסקר 2
חיפה, רה׳ הרצל 1

אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• הגשר על נהר ר,וואי (מוגרבי,
תל־אביב; פאר, חיפה) — שיר הלל לאמביציה
האנושית, כפי שהיא משתקפת בדמויותיהם
של קצין בריטי שבוי׳ מפקד
מחנה שבויים יפני, קצין חבלה בריטי
וגשר עץ אחד. אלק גינם.
• הרוח היא פראית (מאי, חיפה)
— אך עוד פראית ונפלאה ממנה היא
אנה מניאני. אנטוני קודין.
• שכר האימה (פאריז, תל-אביב)
— יצירת המופת של קלוזו, על מכונית
דינמיט ונהגיה.
• ד״ר ג׳קיל ומר הייד (מקסים,
תל־אביב) — יצירת האימים הקלאסית, על
האיש בעל שתי הדמויות. לבעלי עצבים
חזקים.
• לה גרלס (אסתר, תל־אביב) —
ראה לעיל.
חעוגס וזזח 1103

ספרים

החי

מק 1ר
פוליטיקה בתנ״ך
הגיונות מקרא

בר־מצווה
ישראל

אלדד

(שייב) ,הוצאת סולם 301 ,עמודים) —
נסיון מוצלח למדי של עורך סולם ואחד
מראשי לח״י לשעבר, להעביר את הפולמוס
הפוליטי לשדה המחקר התנ״כי. על ההגירה
מן הארץ הוא מעיר, למשל :״בוא, רד
עמנו מצרימה ...אל תשלה את עצמך
שמיד אתה מלך שם בין כה ובין
כה, גם אם איזו אשת פוטיפרתחכה לך
בזרועות פתוחות אל תשלה את עצמך שמיד
מעלים אותם שם למרכבת פרעה
וסופך? סופך שתיוזכח לדעת שאין הבדל
אם נמכרת מאונם או התמכרת מרצון, אם
ראשיתך עבדות וכלא והמשכו שלטון, או
להיפך: ראשיתך שלטון וסופך עבדות וכלא
ומחנות כבשן.״
או הרמז על מעשים שהיו לפני קום
המדינה :״ודאי שלא בלי סיבה מכרו האחים
את יוסף, אבל סיבה אין פירושה
הצדקה, ואין אף להעלות על הדעת פשעים
שיצדיקו את ההסגרה לידי ז רי ם ...אכן
פשע כאן ללא, נסיבות מקילות׳ .ואם נאמר
על, מעשי אבות סימן לבנים /מותר להמשיך
ולומר: מעשי בנים סימן לבני בנים,
לצאצאים רחוקים, רחוקים.״
לקורא בעל הסבלנות מזומנות פנינים
רבות כגון אלה•

ך* תל־אכיב, התיצבה צעירה בת 15
במשטרה, מסרה לשוטר התורן ספר
תנ״ך, סיפרה כי אחיה בן ה־ 13 גנב את הספר
מתוך מכונית יום אחרי חגיגת הבר־מצוד,
שלו ,״מפני שלא למד כנראה את
הדיברה לא תגנוב.״

עבירה גודרת עבירה
ך כפר־מסריק, מיהרו הממונה על מחגי
לקת התנועה במחוז עכו מפקח ראשון
שאול גוטפלד וסמל התנועה יונה גלעד לחקור
תאונת דרכים, הועפו שניהם למרחק
מטרים מספר על־ידי טנדר דוהר, שפגע
בהם.

מטבע־חוץ בפנים
רמלה, הובא חוסיין קטמר ( )35 לכיתת
י הסוהר המרכזי לרצות עונש מאסר של
שנה וחצי, נתפס כאשר ניסה להבריח בנעליו
27 דולאר אל תוך כתלי הכלא.

העו.לס הזה?סו ו

כתפי עמוס
הלב מאחורי הדיסקית (עמוס לב,
הוצאת מערכות 378 ,עמודים) הוא עוד ספר
שיצא לאור, אחרי שמחברו נפל בקרב. אך
הפעם על המחבר עצמו — חניך ומדריך
בהשומר הצעיר, חייל קרבי במלחמת העצמאות,
חבר קבוץ, תקמיד בית־ספר דרמטי,
מורה ולבסוף עתונאי — כתוב אך מעט
מזעיר: קטעים ופרורים מאנשים אשר הכירוהו
מקרוב ואשר חיו במחיצתו .״עובדה
היא שמכל המדריכים הרבים שהדריכו אותנו,״
כותב אחד מחניכיו ,״דמותו שלו היא
הזכורה לנו ביותר, ואנו מרגישים אותה
אפילו עכשיו.״
איש אצ״ל לשעבר, שלחם לצדו בתש״ח,
מוסיף פרור משלו :״מצאה מאד חן בעיני
הליברליות שלו. למרות שהיה חניך השומר
הצעיר ואף מדריך הקרוב לענינים,
התנהג בצורה ליברלית ויפה (בנגוד בולם
לחיילים אחרים במחלקה)״ .חבר להוראה
מוסיף ומספר :״היו מורים שראו בו מחנך
בכל רמ״ח אבריו. כשנשאל פעם מה הוא
עושה כדי שהילדים יאהבו אותו כל כך,
השיב :״בכמה אני כבר גדול מהם?״
שיתוף קרקע־־אוויר. אך קטעי הזב-
,רונות על דמותו אינם אלא דפים ספורים
בסיום הספר: בעיקרו מובאות כתבות רבות
מאוד מפרי עטו של עמום, אשר נתפרסמו
בשבועון במחנה — רשימות, קטעי הווי,
דמויות מיחידות שונות.
כגון אותו דיאלוג של עתודאי התותחנים,
שנקראו לשרות מילואים דוזקא בתקופת
ד,שטפונות הגדולים :״אתה חושב שיצאו
הלילה לשטח עם התותחים כמו
כלום אומרים שהרמטכ״ל מתנגד שנצא״
— ״למה? הוא אומר שחבל על
התותחים ומה בקשר אלינו? עלינו
לא חבל עליך חבל בדיוק כמו על
מיל של מגן דויד אדום שנופל על רצפה
של אוטובוס לא חושב שהדוגמא שלך
מוצלחת כל כך למה יכול
להראות לך המון בחורים שלא יוותרו אפילו
על מיל של מגן דויד אדום אבל עליך

או כגון הרשימה שהכתה גלים בשעתה.
״אסוף את החייל״ ,ואשר כשם שהיתר, אקטואלית
וכואבת בזמן כתיבתה נשארה אקטואלית
ומאד מוחשית ברגלי המצפים לטרמפ
גם היום. בחסימה שהוכנה במיוחד
לצורך הכתבה נעצר, למשל, ג׳יפ צבאי
נהוג בידי סרן, שלידו רב־סמלת מחיל
האוויר .״אנו משוחחים על נושא צבאי
סודי,״ הצהיר הסרן כדי לד,פטר משאלות.
הפטיר שוטר צבאי :״נושא השיחה ביניהם
היה, כנראה, שתוף פעולה קרקע־אוויר.״
שיחה שקלט עמוס לב בין טירונית ומדריכה
במטזזח ראשון :״אמא׳לה, אבל אני
לא יכולה לעשות את זה אבל את
צריכה בסך הכל ללחוץ על ההדק והשאר
יעשה הרובה בעצמו לא, בשום אופן
לא נו טוב, אז נעשה את זה ביחד״
— ״לא בא בחשבון טוב אז תשימי
את האצבע על ההדק — ככה — תצמידי
את הקת היטב לכתף ונלחץ יחד,״
הקורא המעיין בספר חש, כי אמנם הוסרה
הדיסקית מהצוואר, אך הלב ממשיך להלום.

מצלצלין
^ רי ד ג׳ו ד, ארצות־הברית, עצרה המש*
טרה את אירוזין ליבוביץ ,,אחרי שהשי
תמש בחתיכת מתכת כדי לצלצל בטלפון
ציבורי, מצאה בכיסו 899 דולר במזומנים.

חיו תבית

ף* קי רנ ס, אוסטרליה, החליטה מועצת
4העיר לחוקק חוק שיחייב את התושבים
להוציא רשיונות, אם ברצונם להמשיך ולהחזיק
בקרוקודילים.

^ ל מו די מ סיון

ן * ת ל ־ א בי ב, אחרי ריבוי תאונות־הדרכים,
* -החליטו שלטונות צה״ל לצייד מכוניות,
בהן נוהגים נהגים חדשים, בשלט :״אין
הסעה! נהג לא מנוסה.״

מתחג בו ה

ן * חי פ ה, הועסקה המשטרה כשעתיים
* בחיפוש אחרי מזוודה המכילה גופת
אשה, באחת ממערות הכרמל, הפסיקה לבסוף
את מאמציה, כשהתברר כי החיפושים
החלו כתוצאה ממתיחה שמתחו ילדים בני
9שוטר עובר־אורח.

צי האופנה
** רמתיים, חזר אפרים קוזמן ( )25 שתוי
<4לביתו, הצית את בגדיו ואת כל בגדי
משפחתו שהיו בבית, נעצר על־ידי המשטרה,
הולבש בבגדי אסיר.

מספיק בקושי
ף• בגדאד, עיראק, הודיע שר החינוך
£העיראקי כי ״כל התלמידים והסטודנטים
בבתי־הספר היסגדיים, התיכוניים והגבוהים
בעיראק, שנכשלו בבחינות בשנה שעברה,
יעלו בכתה אחת, בהתחשב עם התנאים הקשים
ששררו בתקופת המשטר הישן.״

נזק גלוי
ף פאריס, צרפת ,׳תבעה סוניה סילבר,
*4רקדנית סטריפטיז, מנתח פלסטי לדין,
על אשר השאיר בבטנה צלקת באורך של
15ס״מ אחרי ניתוח, זכתה ב־ 300 אלף
אחרי שבית־המשפט פסק
פרנק פיצויים,
כי החשפנית ״זקוקה ליופי על מנת להתפרנס
מעבודתה״.

תשבץ העו&ס הוה 1102
מאוזן־ . 1כלי
רצח .4 :יו״ר הכנסתן
.10 החלק
האמצעי של חוזה:
.11 משחת גילוח;
.13 סמל מפלגה
פועלית בבחירות;
.14 בעזרתו מושך
השור את המחרשה
; .15 בי רת
הוולסים ; .17
בהם; .19 חצי קיסר;
.20 לא ש כיח;
.22 אבן יק רה;
.25 סוף ; .26
עורכים אותו ב פסח
; .27 אחד
הרוחות; .30 עו רק;
.32 עצמון;
.33 היום החשוב
בשבט; .34 בית
הציפור; .36 טס;
.37 עומד תחת פיקודו של נחמיאם;
.39 עיתונו של ד״ר שייב; .41 הוא
הקובע את המוסיקה; .42 מוסמך אוני ברסיטה;
.44 כינוס; .46 מקצוע לישראלי
בניכר; .48 ממיסדי הלייבור
הבריטי; .50 ספר תורה; .51 מוצי אים
ממנו פחם, וגם יהלומים; .53
חוסיין בירדן; .55 עני; .57 של שניים;
.58 אביון; .59 חברת או״ם; .60 מייצרת
חומוס מוכן.
מאונך .1 :הרב הראשי לצה״ל;
.2סוד .3 :שר מפא״יי; .5לחם; .6
מטבע קומוניסטי; .7זע; .8סלע;

.9חבר כנסת; . 12 מזון בתורה; .15
ארגון נשים; .16 קריאת עידוד; .18
מלחין אוסטרי; .21 לא גס; .23 לעתים
הוא בא אל מוחמד; .24 סרן; .26 חרב;
.28 יחידה בפיסיקה; .29 חוק בגיאו מטריה;
.31 מלך במצרים! .32 קאפי־טל
; .35 מלת זירוז; .37 חברת אוניות;
.38 עיר; .40 מלה מצוייר, בעשרת ה דיברות;
.41 הילדים; .43 אוסטרליה,
בכל זאת; .45 חותן משה; .46 שיטת
תחבורה ישראלית; .47 האגם שהובש:
.49 מכס; .52 מיכל; .54 מלת חיוב;
.56 שיטרית, למשל .58 :אחת המכות.

בית ספר לפקידות

מ ר כז מזרי ב 11ס מ כי ם

4חדשים

קורם מזורז נפתח
בנובמבר

תל־אביב, רחוב הם ,12 טלפון 65061

גועות לעולם צזדלן ו־ו
ואלסים על שרי־אהבה( .מעריב)
מרדכי דן, תל־אביב
ההחלסה נתקבלה פה אחז ושתי
נשיקות.

בעריכת ליל* גליל*

סטודנט בפקולסה לחלאות( .הארץ)
נחמה זיו, סבריה
זבל אורגני.
שחקי כדורעף
(חדשות ספורט)

״פסל

מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מבין

המשתתפים בשליחת חומר לעמוד זה יזכח מדי
שבוע בשבוע בפרס של עשר לירות. הזוכה
בפרס השבוע הוא הקורא צבי שרון מתל־אביב.

ויד״.

מרדכי דן, תל־אביב
הכדור טף לשחקים.
מספר הברקים בתערוכה( .מעריב)
יורם ברנשטיין, תל־אביב
חזיז ורעם!

ה ע \ מןוהרזה אגדה בולגרית עממית מספרת על שני חברים. האחד היה
רזה וארוך ארוך. עד העננים הגיע. חברו היה נמוך מאוד —
אולי מטר ורבע — אבל הוא היה רחב מאוד. כל כך רחב, שכשהיו מעמידים אותו
על הצד, היה יותר גבוה מחברו.
שמעון ישראלי, תל •אביב

עגלה וסו ט ה
פעם תפם שמוליק טרמפ בעגלה של
מוסקוביץ הזקן, מן הברם הישן עד למרכז
המושכה. מוסקוביץ הזקן השתמש כשוט
שלו פול גאז והדהיר את הסוסים כמו
שדים .״דחילק אדון מוסקוביץ ״,התחנן
שמוליק ,״יותר כזהירות״.
״אני ככר 18 שנה עגלון ״,השיב הזקן
קצרות.
שמוליק שתק והמשיך לקפץ על תחתית
העץ של העגלה. עוד פעם־פעמיים ביקש
ממוסקוכיץ הזקן שיאיט, אכל התשוכה שלו
היתה :״אני כבר 18 שנה עגלון״.
כסוף* הואדי, איפה שדרך העפר חוצה את
הכביש, הגיעה העגלה לסיבוב חד. הסוסים
התקרבו אליו בדהרה -והעגלה התהפכה.
״לכל השדים והרוחות!״ צעק מוסקוכיץ
הזקן ,״אני ככר 18 שנה עגלץ -וכל פעם
אני מתהפך בסיכוב הזה!״
צבי שרון, תל-אביב

שיחת טלפון

בפנים שזדת השיר

תחרות על חרוז א חד
רגפא רב ריפא א\ז נזיגז רווגז,
ע ל ־י די נגזוזזי םוגרידה.
כשבי2ן ט 1אה ירה
היא אהרה :״רא הורה.״
ומה היה אחר כך? האם התנחם המסכן
ומצא פציינטית אחרת? והיא, מה
קרה לה: חזרה בדעתה או יצאה ממנה
או שני הדברים באחד? האפשרויותבמעט כלתי־מוגכלות. ארכע שורות
אלה, מתוך חמשיר שנשלח על-ידי הקורא
יורם ברנשטיין מתל-אכיב, מזמינות
אתכם להוסיף את השורה החמישית,
החסרה. מכין התשובות שיתקבלו
תוך השבועיים הקרובים ייבחרו השתיים
המוצלחות ביותר, אשר יזכו את מחבריהן
כפרס חמש ל״י בל אחד.

״אז דיברתי אתו, ולכסוף ראיתי שזח
כל אג אן
״מי בא לגן?״
״זה, אמרתי, זה כלאגאן, שנתן מכות
לילדים״...
״אה, כעל הגן, אז תגיד בך! כעל-הגן
שנתן מכות? ומה קרה אחר־כך?״
״אחר־־כך אשתי באה ל גן
״מה? אשתך כלאגאן? זה אני ככר לא
מבין! מה זאת אומרת אשתך כאלאגן?״
״אמרתי שאשתי כאח לגן ואמרה שזה
בלאגאן״...
״מי בא לגן?״
״זה, אמרתי, זה בלאגאן, שנתן מכות
וחוזר חלילה.
נישה זינגר, וזל־אביב

ערות=ש 1ר״ ס
מ אגדות הפרופסור׳ פלקונר
הפרופ׳ והחמור
כאשר היה עדיין פרופסור פלסנר מורה בבית־הספר הריאלי, אירע
מקרה ובשעת אחד השעורים פרצו התלמידים בצחוק, כשבקע לחלל
הכתה קול חמור נוער. הפרופסור הנכבד הלם באגרופו על השולחן,
התרומם מכסאו ושאל בזעקה :״הייתי רוצה לדעת למי אתם מקשיבים —
לחמור שבחוץ או לזה שבפנים!״

הפרופ׳ והרועה
הפרופסור הנודע למדעים שמיים איננו פגז בערבית המדוברת
של ימינו. באחד מטיולי כתתו אבדו התלמידים את דרכם ותעו שעה
ארוכה, עד שפגשו רועה ערבי. משראה הפרופסור את הרועה, השקיף
על תלמידיו במבט של נפוליאון לפני קרב הפיראמידות, ובחיוך של
נצחון ניגש לערבי.
התלמידים לא הצליחו לקלוט את השאלה, אך שמעו בבירור את
תשובת הערבי, שענה בהבעת־צער עמוקה; ״סליחה, יא סידי. איני
מבין אנגלית.״
ק. סם, ירושלים

הסורים ניסו לאלץ את המלך חוסיין לנחות, בעת שטם במטוסו מזול

מה חדש כזה? הרי הם מזמן משתדלים להפיל אותו.

פרשת מעצרו של חבר מפ״ם אינה אלא עניין משפחתי

...א ה רן בהן נעצר, וחיים כהן החליט על גורלו.

הנהלת הטכניון מתעקשת על דרישתה להעלות את שכר הלימוד

...ז הו צעד אשר שכרו יצא כהפסד .

הועלו מחירי הסיגריות...

מםשפתיים לאוצר המדינה.