גליון 1103 מתאריך 19 בנובמבר 1958

לצידה. האם אתם חושבים לקנות על־ידי כד
את סקומבם בעולם המהפכה?
אל•־ גרביצקי, תל־אביב

העורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
שלום כתו
עורך משנה:
דוב איתן

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון .26785
ת. ד .136 .מען למברלוים :״עולמפרס״.
המוציא לאור: תעולס הזח בע״מ.
דפוס סטה שהם בע״מ, ת״א, מל.62239 .
ההפצה: זוז סופל ובניו, תל־אביב.
המערבת איננה אחראית לתוכן המודעות.

העתון

עורך כיתוב:
פילבי בשת

עורך תבנית:
זקי

כתב בכיר:
אלי תבור

צלם המערכת:
אריח קרו

חברי המערכת:
מנשה בר־דיין, שייע נלזר, לילי נלילי.
רויד הורוביץ, רותי ורר, אברחם הרמוז,
עמאללה מנצור, אלכם מסים, אביבה במי.
זמום קינן, שלמה קרו.

הנקרא ביותר במדינה

בין אלה שקראו את הסיפור על צלם
העתונות האנס קאופמן, שהתנצר והיגר
לארצות־הברית (העולם הזה ,)1097 היה
האנס קאופמן עצמו. השבוע הגיעני מכתב
ממנו, בו הוא מסביר כי בכל זאת נשאר
בו רגש של קשר עם הארץ. אני מפרסם
את הקטע הבא מתוך מכתבו, משום שהוא
גם מצייר תמונה משעשעת של חיי הישראלים
למיניהם בניכר:
״הערב אכלתי כל כך הרבה שום, שהנום־
עים ברכבת התחתית השאירו סביבי חגורת
בטחון ניכרת, ומבטיהם רוזיי־ד,חלחלה ננעצו
בי כסכינים. כי הערב פתחו את קפת נסית
של ניו־יורק והחלטתי לכבד את המאורע
באכילת סעודה מזרחית חגיגית. פניתי במעלה
ברודביי, בין רחוב 90 ורחוב , 100 שם
מתהווה במהירות מושבה ישראלית לא מבוטלת.
״כאשר
הגעתי לניו־יורק לבני שנר, וחצי,
היה קפה סנטור, בפינת ברודביי ורחוב
,96 מרכז הישראלים כאן. אך מלבד העובדה
שעברית ואידיש שלטו על האנגלית, לא
נבדל המקום במאומה — אם בתפריטו ואם
בשמו — מיתר המסעדות של ניו יורק. ואז,
לפני חצי שנה, נפתח המרתף בפינת ברודביי
ורחוב !91 כאן השם כתוב באותיות עבריות
ואנגליות, ציורי הווי ישראליים מכסים את
הקירות, פטיפון מנגן משירי ציון והאוכל
המוגש מורכב ממעונים אשר שום מסעדה
הגונה, בין כיכך מוגרבי ושפת הים בתל־אביב,
לא היתה מתביישת בהם.
״נותרה לי שעה פנויה, לפני חנוכת
כסית, על כן התיישבתי בהמרתף והזמנתי
מנה חומוס. מעדן לתאווה. אחריו החלטתי
על טחינה. גם כן נפלאה. עם כל מנה
קיבלתי פיתה אמיתית, מחוממת — והאמינו
או לאו — ללא מזלג או כף. בתל־אביב
חשבו אותי לא פעם לזר (עורך שבועון
מסויים, עמו עבדתי למעלה. מ־ 15 שנדי, אף
שאל אותי אם אין לי איזו סבתא גויית)
למראה מינהגי האכילה שלי. אבל כאן,
בהסרתף, הייתי ממש אטרקציה. יכולתי
לחוש בהתפעלות הכללית שעוררתי, בטכניקה
הנקיה בה חיסלתי את הטחינה. לסיום
הסעודה הזמנתי מנה ששליק. וכאן, לראשונה,
נבדל הנוהג הברוקלינאי מן הנוהג
המרחבי האמיתי: המלצרית שאלה אותי אם
אני רוצה את הששליק מבושל מאז, חצי־מבושל
או אדום — כאילו הזמנתי סתם
סטייק במסעדה ניו־יורקית רגילה!
.המקום המה מישראלים. רובם נראו
בלתי־משלימים עם צווארונם המעומלן וע־ניבתם,
ולא היה כמעט גבר ביניהם שלא
עישן סיגר הבאנה עבה (זה עולה רק גרוש
וחצי כאן) .כאשר קראתי מה מחיר הקפד,
התורכי השתכנעתי כי בעל המרתף הינו
בעל נסיון בניהול בית־קפה ישראלי של

ממש. נדרשתי לשלם 45 סנט עבור הקפה,
כשהמחיר בכל ניו־יורק הוא רק 10 סנט.
ויתרתי על הקפה.
״ליד השולחן הסמוך ישב גבר נמוך
וממושקף, אשר לא גרע את מבטו ממני.
לא הכרתי אותו כלל, אבל שאלתי אותו
בעברית, :מכיר אותי?׳ הוא לא זז ורק
סינן בין שיניו , :תתחרט ואז הפנה את
פניו. הרגשה דרמטית נורא.
״הגיע הזמן ללכת לכסית. נעתי לאורך
רחוב ,98 כשמכל עבר נשמעים קטעי־שיחה
בעברית. בחור צעיר סיפר לנערתו משהו
על, עשרת אלפים לירות׳ ,שגי גברים היו
שקועים בשיחה נלהבת על פת חת עסק
איזשהו. אשד, בגיל העמידה סיפרה בדיחה
לחברתה, וזו הצטחקה, :בחיייייך?׳
״עיני תרו מרחוק אחר השולחנות וד,כסאות
שעל המדרכה, אבל הם לא היו. כי
כסיה וכאן שוכן בקומה השניה. זהו מקום
נאה, בעל חלווות גדולים הנשקפים לברור־ביי,
כשעל כל אחד מצויירים דקל והשם
כסית בעברית ובאנגלית.

״המקום היד, כמעט מלא. בכל פינה דיברו
עברית והעינים תרו מסביב, בחפשן אחר
מכרים. ארבע צבריות עובדות כמלצריות.
אני מביר אחת מהן כרקדנית באלם; היא
לומדת ריקוד ביום, עובדת בלילה להשלמת
התקציב. התיישבתי ליד אחד השולחנות,
מול חלון גדול הנשקף לרחוב דיזנגוף —
סליחה, ברודביי.
״לשתי המהדורות של כסיה ישנה תופעה
משותפת: כסאות עץ מתקפלים( .על תופעה
רוחנית אחרת עוד ידובר) .הטלפון כאן
נמצא בתא סגור, ואין ליושבים את התענוג
לדעת מי מבקש את מי ולמה. בבית״השימוש
יש נייר טואלט אמיתי והמלצריות — לעת
עתה — אדיבות מאך. הזמנתי סנדביץ
פלאפל וקיבלתי חצי פיתה ענקית, כשלידה
פלאפל אמיתי, מוצב על תבנית של מנורה,
עשויה מחומר פלסטי.
״מי שמכיר את נסית המקורי יודע כי
ישנו בו שולחן רגיל, בצד האולם, שם
יושבים המאורות הגדולים — מעין מושב
זקני נסית. לשולחן זה נוהג חצקל לשלוח
מעדנים מובחרים. ועתה, באופן אינסטינקטיבי,
העפתי מבט לאותו כיוון. מי אני
רואה שם אט לא אחד מאותם מאורות
בכבודו ובעצמו! כמתוך חלום ניגשתי אליו
ושאלתי, :כאן לביקור?׳ הוא נראה נבוך.
,לא,׳ השיב, ,לצמיתות.׳ לא נאמרה מלה
נוספת. ברגע זה הרגשתי כי קיימות בעיות
רבות המבקשות את פתרונן, בשתי הכסי־תות.
לחשתי לעצמי: אלוהים יאיר את דרך
הישר ליושבים בשהיהן.״

אהרונצ׳יר!

...טעיתם בקשר לכתב ״למרחב׳ יוסף
פטטז. בכתבתכם טענתם כי הוא איש־הקשר
של השב. בתור ״למרחב״ וכי הוא האיש
אשר הכנים את הכתבה לעתונו, כפי שהופיעה.
ובכן: איו איש־קשר אחד קבוע לש.ב.
בעתוננו, ויוסף פטטז בוודאי אינו איש־קשר
כזה. הוא גם אינו חבר טפלנת לאחדות־העבודה
ואני מסופק אם ראה אי־פעם את
הממונה על שרותי הבטחוו. הוא נם לא
האיש אשר הכנים אותה יריעה לעתון.
חבר מערכת ״למרחב״ ,תל־אביב
ניתוח פרשת אהרוז כהז בעתונבם היתר,
סקירה ממצה ומאלפת. בפעם הראשונה
קיבלתי תמונה ברורה לא כפי שהיא נראית
דרד עיניים ממשלתיות, אלא כפי שהיא
באמת.
יוסף לוי, עכו

׳גיבורי האתמול

כקורא ותיק ונאמן של שבועונכם נדהמתי
לקרוא את מכתבו של הקורא יוסף בז־זאב
מנבעת חיים (העולם הזה .)1101 אין אדם
הבוז במדינה, שלא יודה ני פרשת כפר־קאסם
היתה אסוז מחפיר ומחריד. אולם

צלם קאופמן
חובה עלינו לזכור ולהבין את הרקע לאסו!
זה, שהתחולל בעתות מלחמה. שומה עלינו
להביו את רקע הלילה הנורלי, ורקעם של
החיילים אשר ביצעו את פקודת שדמי.
בן־זאב קרא לס;! דהאן פושע אשר ״מתור
צמאון דם ותאוות הרצח ביצע באכזריות
את הפקודה הגורלית ״.מי הם סנן דהאן
וחבריו הטוראים? רק אתמול קראנו להם
גיבורי האומה ולוחמים למופת. בשעה שאתה
היית מאזין לרדיו בשלווה, יצאו הם
לילה לילה למארבים וסיורים, בסבנת חיים.
קל למתוח ביקורת ולומר שהם היו חייבים
לסרב לפקודה שניתנה להם, כשיושבים
בעורף. נניח לרגע קל שדהאז היה מסרב
לקיים את פקודת מלינקי ושדמי. מה היה
קורה, אם עקב פקודה זו היו הערבים מתפרעים,
בורחים ומתמרדים? במקרה זה היו
מאשימים את רהאז בבגידה. לא רצח מתור
צמאון היה כאן, כי אם מעשה שננה שמקורו
בתמימות ובאמונה במילוי המשימה.
איז לנו הזכות לקרוא ללוחמים אלה פושעים
ורוצחים. לא רצח היה באן, אלא צירוף
נסיבות פאטליות וטרניות בערפל קרבי.
עודד הראל, תל־אביב

המבדיל בין קודש לחו״ל
מכתבים אתם ראויים לציוז על אומץ ליבכס. בים
של פסיכוזה המונית ננד אהרון כהן, כשנם
חבריו הטובים ביותר הזניחוהו, ונם אלה
׳!:הכירוהו במשר שנים היו מסוגלים להאמין
ני הוא עשה את המעשים שמיחסים לו,
גיליתם איזו: נפשי למופת (העולם הזה
)1102 על שלא ננרפתם בזרם הכללי. אף
הנחתם מספר הנחות הנראות נועזות ממבט
ראשון, אד בכל יום הופכות יותר ויותר
הגיוניות.
ראובן ב״ חיפה

רגירסה, כאילו האשמת הרינול ננד אהרון
כהו בוימה, במטרה למנוע את פירסום
ספרו והנילויים על הכשלת נסיונות הערבים
לשלום, מגוחכת. אינני סבור שמישהו מיחס
כיום ערד רב לנסיוו שלום שנעשה לפני 20
שנה על-ידי המופתי אמיז אל־חוסייני, או
איזה שהם מנהיגים ערביים׳ ונודאי שלני־לויים
אלד, לא היתה, לו גם היו מתפרסמים,
שום השפעה מכרעת על דעת הקהל. להיפר,
לו באמת דחה בו־נוריוז הצעת שלום של
אמי; אל־חוסייני לפני המלחמה, עוד בטרם
נילה המופתי את פרצופו הנאצי ושונא־היהודים,
אפשר רק לברר אוחו על ראיית
הנולד.
ם. הרשקוביץ׳ ,תל-אביב

השנונה לש.ב. ולשלטון העבירה אתכם על
רעתכם. מדוע אתם מנסים לחפש כוונות
נסתרות בכל פעולה או מבצע של הש.ב?.
האם לא יתכן שמאסר אהרון כהן נעשה
ללא כל שיקולים פוליטיים וללא כוונות,
אלא אד ורק לתועלת בטחון המדינה?
נחמה ברש, הרצליה
..אחרי ההשמצות הנוראות שהתפרסמו
נבטאונה של מפ״ם עליכם, הייתי בטוח
שתשמחו לאידה של מפלגה זו ותנצלו את
הזדמנות מאסרו של כהו, כדי להשיג לה
סנה אחת אפיים. במקום זה, התיצבתם

בספורכם על עסקי העברת כספים להו׳ן•
לארץ (העולם הזה )1102 הזכרתם את הרב
איפר פרנקל, מרחוב יהודה הלוי 41 בתל-
אביב. עובדה זו נכונה רק בהלקה. כלומר
ישנו רב בשם פרנקל הנר ברחוב יהודה
הלוי 41 בתל־אביב, אלא ששמו יהורה ולא
איסר. הרב איטר פרנקל ידוע במרצה וכותב
על ענינים דתיים, ולא כעוסק בבית־דיו
חורה.
קורא, תל־אביב
הכתב, אשר טבע בים של חמישה רבנים
תל־אביבייס הנושאים את השם פרנקל, מתנצל
על כי לא ידע להבחין בין רב לרב.

מחמוד יקירי

רבות קראתי על הערבים הסנורים בממשל
צבאי, ורבות שמעתי עליהם. תמיד חשבתי
להשיב לכותבים הערבים על נני העתוז, ו
דחיתי
זאת. אד מכתבו של הקורא מחמוד
חמרן טנ׳לנ׳וליה (העולם הזה ,)1102 הם־
ריצני להשיב לו ואני מקווה שנם אותו
סטודנט עליו כתב ישיב לו. מחמוד חמדו
היקר, כיצד אתה רוצה שיחסלו את הממשל
כל עוד נמצאים בתוככם טרנלים
הצבאי,
רבים ובכפרי הערבים, בתור המדינה, רבים
הם העוזרים לאויבינו בהשנח חוטר בטחוני?
למחרת היום בו הופיע טנתבד, קראתי
על תפיסת מרגלים ערבים בנליל שאספו
חומר עבור המודיעין הסורי.
חומר זה נאסף למרות הממשל הצבאי.
תאר לר איפוא, מחמוד, כיצד היו אוספים
את החומר לולא הממשל הצבאי. הייתם
מסתובבים ברחובות תל-אניב והייתם עושים
כטוב בעיניכם. מחמור היקר, אני במקומו
הייתי מתבייש לבקש את היסול הממשל
הצבאי. כל עוד יושבים בתוככם מרגלים
המנסים לחבל במרינה, הרי שהממשל הצבאי
לעולם לא יחוסל. חסלו אתם את המרגלים
ואז יחסלו את הממשל הצבאי.
עזרא אהרון, תל־אביב
סיפורו הקטן של מחמוד חמדו, על פגישתו
עם הסטודנט היהודי מצא חז בעיני.
בדי לבאר מדוע — הייתי רוצת לבוא עם
חמדו בקשרי מכתבים. מר חמדו, נילי בסביבות
עשרים, ובאם הנר רואה את נילי
כמתאים השב נא על מכתבי, בעברית או
בערבית. ראה נא שלא אכתוב מכתבי זה
לשוא, ויהא נו לקשור קשרים בינינו.
אורי פז, רמת־נן
הקורא מחמוד חמדן יוכל להתקשר עם אורי
פז, לפי הכתובת הרואה 27ו ב׳ ,רמת־גן.

ביקורת וסרטים

קראנו שארון יוסף שריק שמע את דעותיהם
של מבקרים בינלאומיים על הסרט
״קטר מם׳ 70414״ (העולם הזה .)1101 איו
אנו בטוחים שאדוז שריק שמע נבוז, כימו
ש: א) לא השתתף במתכווז במסיבת העתו•
נאים שלנו בפסטיבל בברליז: ב) מפני שארו:
שריק משמיע בחו׳׳ל ובארץ, בבל מקום
ובכל עת, את דעותיו המזלזלות על תעשיית
הסרטים בארץ, התסריטאים, המנהלים
ובו׳ .במצב־רוח כזה קשה לקלוט דעות אוב-
יקטיביות.
להצלחת הסרט הנ׳׳ל, אשר איז ברצוננו
להנזימה יתר על המידה, יש בכל זאת
להוסיף עוד את הדברים הבאים: הסרט
נבחר על ידינו להצנה נברליז, על סמר
הצלחתו בקרב מבקרי־הסרטים של ישראל
באביב שעבר, בפסטיבל בנהריה. היינו רוצים
לציין שהשיר על הקטר הפד לשלאנר
בישראל. מזכיר ועדת השופטים של הסרטים
הדוקומנטריים בפסטיבל ברלין, מר באנש,
חבר המועצה לתרבות העם, כתב ל•
ב־ ,24.10.58 אחרי קריאת מאמרו של שריק
ב״ידיעות חדשות מתור נסיוני. עלי
להדגיש שהסרט (קטר מס׳ )70414 מצא
מאור חז בכל מקום אצלנו, בנלל המקוריות
של הנושא״.
מחברת הפצה שוודית חשובה קיבלנו חוסנה
להצנח הסרט בבתי־הקולנוע בשוודיה.
ההנהלה המרכזית של רכבות שויצריה הזמינה
את הסרט הנ״ל מהנהלת הרכבת בחיפה,
ושלחה אותו מתוך הערכתו להצ*ז
בתערוכה הבינלאומית בבריסל. הדברים ה־נ״ל
מעידים, אם גם לא על הצלחה מפוצצת
— דבר אשר הסרט אינו ראוי לו — על
הצלחה שבכל זאת איז לזלול בה.
מרגוט קלאוזנר,
מנהלת אולפני הסרטה בישראל, הרצליה
פירסטתם (העולם הזה )1102 במה פרטים
בקשר לקריירה שלי, וכז נקשר ליומו כרמל.
נבוז אמנם שמתנהל משא־ומתז בין סרטי
כרמל וביו אולפני הסרטה בישראל על העברת
היומז לאולפנים, אד הסכם בקשר לכד
לא נחתם עד היום הזה, בנינוד למה ש־פירסמתם.
באשר ליומן הישראלי, חברת
סרטי כרמל לא ניתקת אח קשריה עם היום
,:ונם לאחר חתימת החוזה נמשיר לצלם
קטעים ולהצינם במסגרת שני היומנים ה־מוצנים
בישראל. אולם אני מתרעם על ש־סתמתם
את הנולל עלי ועל הקריירה שלי
לידיעתכם, איו ברעתי לסיים את הקריירה
שלי בשלב זה בענף ההסרטה, ואני מתכוון
להסשיר ולייצר סרטים בסרטי כרמל, שיהיו
רבים יותר וטובים יותר מאשר בעבר.
נתן אקסלרוד,
מנהל סרטי כרמל, תל־אביב

עתון החצר

סקירת במדינה (העולם הזה )1102 דנה
בלי מורא במדור עיריות, תוד כרי שימוש
ברעה במושנ ״בלי משוא פנים״ .כי בדיוק
לפי אותו הניו! שקבע את המשפט ״ידיעות
רמודנן, בטאוז החצר של אברהם קריניצי׳,
צריד לקבוע ביתר הדנשה ש.,העולם הזה,
בטאו! החצר של אורי אבנר׳.״ בבל אופו,
אם האחראי למרור עיריות קובע כי ״אלתנר
מתמוננ שדאנ לשבץ סידרת תמונות חסרת
ערך,״ הרי איו ספק שזוהי וכוחו הבלעדית
של איש העולם הזה להתמוגג מחבמר
תיו הפרטיות ומאותם גיבורים שהוא עצמו
אימצם להפליא,
ברם בשום פנים, איו זה עולה בקנה אחד
עם הסיסמא היפה ״בלי משוא פנים״ ,היות
ומספר התמונות חסרות־הערד המתפרסמות
בהעולם הזה עולה על אלה שהוא מצא אותו
בידיעות רמודנז. כתביעת אחד איננו ובאי
להיות אוביקטיבי כלפי כתב עת שני, הדן
בחלק מאותם נושאים המעניינים את שניהם.
זאב אלתגר,
עורך ידיעות רמת־גן, רמת־נ!
מאחר והעולה הזה אינו מתקיים על מיסיהם
של אזרחי רמת״גן, הוא רואה את ׳עצמו
אוביקטיבי לגמרי לבקר בל חומר המתפרסם
בבטאונים עירוניים או ממשלתיים, שמעולם
המיסים מקיים אותם.

מספר ,1103 שנ ה 22
ז׳ בסלו תשי״ט19.11.1958 ,
ה מחי־ ר 5 50פרוטח

** שבוע נערף בחיפה מחזה מביש,
ן | שעוד לא היה דוגמתו בישראל. הוא
היה סמל להתפתחות חדשה בחיים הלאומיים.
אל בית־המשפט בחיפה הובא אהרון כהן,
חבר משק שער־העמקים. באותו רגע עדיין
לא הוגש נגדו שוט כתב־אישום. כל ההאשמות
נגדו היו בגדר ידיעות שסוננו
לעתונים, לרדיו או לפגישות ציבוריות. בהתאם
לחוק ולנוהג ההגון של חברה דמו־קראטית,
כל אדם הוא בחזקת חף מפשע
— עד שהורשע בדין כחוק.
אהרון כהן לא היה נאשם רגיל. מאחוריו
היו שנים ארוכות של פעילות ציבורית,
שכללה הישגים בעלי השיבות לאומית בל־תי־מעורערת,
ביחוד בשטח רכישת חלקים
של התנועה הלאומית הערבית להבנת הרעיון
הלאומי העברי.
כהן הובא במכונית לדלת האחורית של
בית־המשפט, לשם הארכת מעצרו בחשד
ריגול. בקשה זו נדחתה על־ידי השופט, ש־שיחרר
אותו בערבות — דבר בלתי־רגיל
בהחלט לגבי נאשמים בריגול, שנתקבל בציבור
כביטוי להערכת השופט את הענין
כולו בשלב זה. שיחרורו של כהן היווה
מפלה כבדה למאשימיו.
בגמר הדיון לא הוצא כהן מן הבנין
בדרך שהוכנס אליו. מלוויו, שוטרים ואנשי
ש.ב ,.שהיו צריכים לשמור עליו עד לסידור
הערבות למחרת היום, הוציאוהו משום־מה
דווקא בשער הראשי. המכונית, שעמדה קודם
לכן מאחורי הבנין, הובאה במיוחד אל
הרחוב שמול הדלת הקדמית.
היא לא היתד, שם לבדה. משעות הבוקר

כשיא המהומה: בעוד עשרות הנאספים שורקים
וקוראים ״בוז!״ נפרדת רבקה כהן מבעלה, אהרון
כהן, המובל כמכונית הזרה למעצר, עד סידור הער
כות
בס!־ 20 אלף לירות, למחרת היום. תמונה נדירה
זו מנציחה את המתיחות העצומה שאחזה כאותו
מעמד את כל קהל הנוכחים, וככלל זה הצלם.

בשבוע שד הסתה ובזיון בית-המשפם, שאו הציבור הישואד: האם נושה נהו היא

המוקדמות שקד מישהו להפיץ בחיפה כי אהרון בהן יובא לבית־המשפט. כמה עשרות
אנשים, שלא נראו כעוברים־ושבים רגילים, התאספו במקום וחיכו שעות ארוכות בסבלנות,
כאילו היו ניצבים מקבלי־משכורת בהצגה מבויימת יפה.
כאשר הביאו׳ מלוויו של כהן את הנאשם ברוב טובם ישר אל המקום שם חיכה לו קהל
מוזר זה, נערכה הפגנה ספונטאנית. שריקות חדות פילחו את האוויר, קריאות ״בוז!״
הוטחו בפני הנאשם. המלווים מנעו פגיעות גופניות ממש על־ידי החשת כהן למכונלת׳
והעברתו מן המקום.
לא חשוב אם הצגה זו בויימר, על־ידי מוסד אלמוני, או אם באמת היתד, זאת הפגנה
ספונטאנית. אם כך ואם כך, היא מהווה מיפנה בחיים הפנימיים של המדינה. היא מסמלת
שיא של מסע־הסתה מכוער, מתוכנן ומתואם, שנועד לקבור אדם עוד לפני שהובא לדין.
קבורה זו לא נועדה רק לאהרון כהן עצמו. היא נועדה לרעיון שכהן מייצג אותו, לתפיסה
מדינית הקשורה בשמו, למפלגה שהוא נמנה על חבריה החשובים.
מאז פרשת רצח חיים ארלוזורוב, אין תקדים למסע כזה בארץ. אין לו גם תקדימים
רבים בחברות דמוקרטיות אחרות. הוא מזכיר רק פרשה אחת, החרותה על לוח לבו של
הציבור היהודי בעולם: פרשת דרייפום.
גם בפרשתו של אלפרד דרייפוס, סרן במשרד־ד,בטחון הצרפתי, הואשם ד,קרבן בריגול
לטובת מדינה עויינת. גם שם הוזנח מן הרגע הראשון הצד המשפטי הטהור. ראשי מערכת־הבטחון
הפעילו לחץ בלתי־רגיל על השופטים, דאגו להרשעת הנאשם בדעת־הקהל על־ידי
מסע מאורגן ושיטתי של השמצות ושמועות. גם שם נערכו הפגנוית־רחוב נגד האיש. וגם

שם נתעוררו מן הרגע הראשון חששות בי ההאשמה באה מטעמים פוליטיים ורעיוניים.
הדמיון היה בולט מאד. כי במשך השבוע ניהלו מאשימיו של כהן מערכה ציבורית,
שדמתה יותר למסע פוליטי מאשר לתכונה משפטית. נתעורר הרושם הברור כי לא הרשעתו
של אהרון כהן בבית־המשפט היא העיקר, אלא הפיכתו אובייקט של בוז ושנאה בקרב
ההמונים הרחבים, וביחוד בקרב אספסוף שאינו מתעניין בפרטי הפרשה ואינו מסוגל להגיע
לכלל דעה עצמאית, אלא המשולהב על־ידי כמה סיסמות מצלצלות כמו ״בטחון המדינה״,
״ריגול״ ו״בוגד״ ,מלים הלקוחות מרומנים בלשיים ונאומי־הסתה פרימיטיביים< .
אחרי שבוע ימים של הסתה כללית נגד מפ״ם (העולם הזה )1102 נקט מאיר יערי, מנהיג
מפלגה זו, בשיטת־הגנה. הוא ניסה להפריך את ההאשמות, ניסה להכניס את פרשת כהן
לפרספקטיבה הגיונית. אי־אפשר היה להאשים אותו בהפרזה. להיפך, רבים סברו כי יערי
נקט בקו זהיר מדי ומתון מדי, הקפיד בבחירת כלי־נשקו הרבה יותר מאויביו.

מתר שממר יומן מפורנו
מחרת יום הופעת דבריו של יערי בשלושה עתונים — הארץ, ידיעות אחרונות
/ומעריב — נקט הממונה על שרותי ד,בטחון בשיטה חסרת־תקדים בעולם. פקיד־ציבור זה,
שתפקידו הרשמי הוא להגן על בטחון המדינה ולהביא עבריינים לדין, קרא אליו את ברוך
בר, הבר מערכת הארץ, ומסר לו את פרטי העדויות שהוא מתכונן להביאן לבית־המשפט
להרשעתו של כהן.
היה זה לא רק בזיון חמור ביותר של בית־המשפט, גם לא רק מעילה בתפקיד ציבורי

\ 1קחל מוסת מתנת ריו מכונית המשטרה לבואו שר יכהו, רנג׳ צאתו מבית־המשפט

פרשת דרייפוס 555= 52

אדיר־סמכויות, המחייב את בעליו (האלמוני) לניטראליות קיצונית. היד, זה, קודם כל, גילוי
מובהק של אופי המערכה המתנהלת מסביב לאהרון כהן.
כי כאשר ממונה על שרותי־בטחון נוקט בקו קיצוני זה של נסיון להשפיע על דעת״
הקהל לשם הרשעת נאשם עוד לפני הבאתו לדין, ומבלי שתהיה לו כל אפשרות להגן על
עצמו — הרי מתעורר ממילא החשד כי כאן מתנהלת מערכה פוליטית מובהקת, באמצעים
פוליטיים, ולמען מטרות פוליטיות.
סיפורו של הממונה האלמוני היה מלודרמתי ביותר, נראה כלקוח מספר־מיסתורין מרתק.
לפי סיפור זה, מתרכז למעשה אישומו של אהרון כהן בנקודה אחת: כי קיים מגע רצוף
עם אדם זר, בדיוק אחת לחודש, במעטה של סודיות.
לדברי הממונה, נתעורר החשד כאשר ראה שוטר־תנועה, בליל ה־ 15 באפריל, מכונית
בעלת סימון דיפלומטי עומדת ריקה על הכביש ליד שער־העמקים, חודש אחרי שהבחין
באותה מכונית באותן נסיבות. כאשר הגיש דו״ח על כך, נכנס שרות־הבטחון לפעולה, שם
מארב. כעבור חודש בדיוק, ב־ 15 במאי, עשר דקות אחרי השעה תשע בערב, הופיעה
המכונית שוב ליד השער הצדדי של שער־העמקים. נוסע אחד ירד ונפגש עם איש שחיכה
לו. המכונית המשיכה לנסוע, חזרה כעבור שעה וחצי ולקחה את הנוסע המסתורי. כל עוד
היתד, ליד שער־העמקים, לא הודלקו פנסיהולא הואר לוח־המספרים שלה.
אותו מראה חזר ב־ 15 ביוני וב־ 15 ביולי.אנשי הש.ב. הבחינו כי האיש המקומי והאורח
דיברו שפה זרה, שעה שטיילו ״במקום נידח״ במשק, בקירבת המוסד החינוכי. חקירה
גילתה ללא קושי כי האיש המקומי הוא אהרון כהן, וכי האורח הוא אדם זר מסויים.
פגישה נוספת מאותו סוג נתקיימה בסוף חודש אוגוסט — ומאז לא נתגלתה שום
עובדה חדשה, בתקופה של קרוב לחודשיים שקדמו להזמנת כהן למשרד ראש־הממשלה
ומאמרו שם.

בחיפוש שנערך בביתו של כהן, נתגלה כי כהן ניהל יומנים מפורטים על כל פגישותיו,
כולל פגישותיו עם האדם הזר. מדברי הממונה מסתבר כי ביומנים אלה לא נמצא כי כהן
מסר לאדם הזר חומר בטחוני סודי — ואכן, בכל דברי הממונה אין שום רמז כי אמנם
יש הוכחה כי כהן מסר חומר סודי מסויים כלשהו לאדם הזר.
כראיה נוספת לבנין טענותיו, סיפר הממונה כי כהן השתמש בצופן, שפוענח על־ידי
אנשי הש.ב. הממונה לא טען כי המיסמכים שהיו כתובים ב״צופן״ זה היו סודיים, או
שהכילו חומר בטחוני סודי. נראה כי למעשה הטענה היחידה נגד כהן היא שפגש את האדם
הזר בצורה שפגש.

שרשרת שר ש־בתת גזגגזזמת
ין צורך להיות חוקר מנוסה כדי להבין כי בנין־הוכחות זה לקוי בחסר. אם
^ הכוונה ׳להוכיח כי כהן הוא מרגל, שמסר סודות בטחוניים למעצמה זרה כדי להזיק
לבטחון המדינה, בנין זה קלוש ביותר.
גם אם ההגנה תקבל את המימצאים העובדתיים של הש.ב. ולא תטען כי הם מבוססים
על עדויות־שקר (כפי שקרה במשפטי רצח קסטנר) הרי העובדה הברורה היחידה תהיה
שכהן נפגש עם אותו אדם זר, בניגוד לרצון מפלגתו ומשקו.
מפ״ם העבירה צנזורה על ספרו האחרון של כהן, ומחקה ממנו קטעים שלא תאמו את
קו המפלגה. לאחר מכן ביקש כהן מיעקוב חזן רשות להראות לאותו נציג זר מסויים את
כתב־היד של ספרו החדש, לשם התיעצות מדעית. חזן סירב לתת רשות זו, מתוך דעה
שהמפלגה תמחוק גם מספרו החדש של כהן קטעים שאינם תואמים את הקו שלה. חזן
לא רצת כי הנציג הזר יראה את הספר לפני מחיקות אלה, וכי יוכל בצורה זו לעמוד
אחר־כך על המחיקות.
(נקודות המחלוקת בין כהן וצמרת מפ״ם: דעתו של כהן כי על רקע המציאות הערבית,
גמאל עבד אל־נאצר, המהפכנים העיראקיים וחסידיהם — הם כוחות מתקדמים, שיש להתיהס׳
אליהם בחיוב. צמרת מפ״ם נאלצת לשלול הנחה זו, הסותרת בצורה קיצונית את השלמת
מפ״ם עם מיבצע־סיני ותמיכתה הפאסיבית בקו הממשלה הנוכחית, המכודן כולו נגד
המהפכה המצרית, העיראקית והאלג׳ירית).
אם נפגש כהן עם האדם הזר למרות האיסור המפלגתי המפורש, הרי כל סיפורו של
הממונה על הפגישות סביר למדי. טבעי כי כהן יבקש את האיש הזר להשאיר את מכוניתו
הדיפלומטית מחוץ למשק, יקבל את פניו ליד שער צדדי (שהוא, אגב, הקרוב ביותר
לחדרו של כהן, הסמוך למוסד החינוכי של שער־העמקים) ,וכי הזר יבוא בתשע בערב,
כאשר אי־אפשר להכיר אדם בבירור בשבילי המשק הבלתי־מוארים.
במקרה זה, סביר גם כי כהן ישתמש בצופן פשוט (ופרימיטיבי עד כדי גיחוך) כדי
לרשום פרטים שלא רצה כי יוודעו לכל חברי המשק הנכנסים ויוצאים לחדרו.
אולם אם לראות את העובדות האלה על רקע של פרשת ריגול אמיתית, הרי זוהי שרשרת
פנטסטית של פרטים מגוחכים. מסתבר כי:
• האדם הזר, שיש להניח במקרה זה שהוא מרגל בינלאומי, בא למקום המיפגש
במכונית בעלת סימון דיפלומטי, והשאיר אותה כמה פעמים ליד מקום הפגישה, על
הכביש הראשי.
׳ 9כהן, מרגל מסוכן, הביא את האיש הזר לביתו, תחת להיפגש עמו במקום נידח,
וזה בשעה שעדיין רוב חברי המשק ערים, והיה סיכוי רב שיבחינו בפגישות (טען השבוע
מזכיר שער־העמקים: במשק ידעו על פג־שות אלה).
9המרגל המסוכן כהן ניהל רישום מדוייק של כל פגישותיו עם הרב־מרגל.
• מעולם לא הוזהר כהן (או מישהו במפ״ם) כי האדם הזר חשוד כמרגל, והממונה
אף אינו אומר שיש הוכחה לכך.
יתכן כי הממונה עצמו הבחין עד כמה קלושות טענות אלה. לכן הוסיף כמה הכרזות

ה *1 | 8| \ 1נ רבקה כהן, אשת הנאשם ואדומת־שיפר כמוהו, משוחחת עם פרקליטו של
111 1 1בעלה, שלמה זקהם. משמאל: מזכיר משק שער־העמקים, בו מכהנת רבקה
כהן כמחנכת. מוכיר המשק אישר השבוע כי רבים מבני המשק ראו את האיש שביקר כמה
פעמים בשעות הערב אצל כהן, ואשר הממונה על שרותי הבטחון הגדירו כמרגל זר.
תעמולתיות מובהקות, שכל אחת מהן נראית כדוגמה לבזיון דית־המשפט. טענות אלה:
• ״לנו ברור, כי בוצע כאן מעשה־ריגול, שהתחיל זמן רב לפני שגילינו דבר קיום
הפגישות הקונספירטיביות בין כהן ובין שליח־הריגול.״ (מעריב, יום א׳).
9״טרם קרה שאדם, שהועמד לדין באשמת ריגול על־פי חומר שנאסף על־ידי הש.ב,.
זוכה על־ידי בית־המשפט.״ (הממונה, לכתב הארץ, יום א׳).
טענת הממונה כי כהן לא רצה להסביר לו את רקע פגישותיו, אינה נראית יוצאת־דופן.
כהן אינו האדם היחיד בארץ שאינו מאמין לממונה על שרותי־הבטחון.

ניצנים שר וזרזזנזת־אח־ים
ך י 4שכון ן היה נראה כי פרשת כהן עשויה להידמות לפרשת דרייפוס לא רק מבחינת
| | הנתונים האובייקטיביים, אלא גם מבחינת ההשפעה על המוראל הלאומי.
אי-אפשר להעריך גם כיום מה עצומה היתד. השפעת משפט־הריגול הצרפתי הזה,
בגילגוליו השונים, על ההיסטוריה הצרפתית. במשך דור שלם חילק את האומה לשני
מחנות יריבים, ששנאו זה את זה יותר מכפי ששנאו את האויב הזר. אנשי־הבטחון
הצרפתיים הרחיקו לכת במלחמתם נגד דרייפום עד שחיפו בהכרה מלאה על מרגלים
אמיתיים, והפכו בעל־כורחם למשרתיהם של אויב׳ צרפת. ואילו חסידי דרייפוס, שנרדפו
תחילה על צואר, הושבו על ספסל־הנאשמים והושלכו לכלא, חוללו לבסוף מהפכה פוליטית
ששינתה לחלוטין את פניה של הרפובליקה השלישית.
השבוע כבר ניכרו הסימנים הראשונים של מלחמת־אחים כזאת במדינה. אחרי שניסתה
תחילה להימנע ממאבק, והצטיינה בהססנות מסוכנת, התעוררה מפ״ם לעמדה תקיפה יותר.
דובריה החלו רומזים כמעט בגלוי כי ההאשמה נגד כהן מבויימת בזדון, לצרכים פוליטיים.
פה ושם הסתמנו הסימנים הראשונים של לידת תנועה ציבורית אמיתית למען כהן,
שהתאחרה מסביב לתביעה הנמרצת לעריכת משפט מזורז, מהיר ופומבי. מארטין בובר
הזקן 81 שהפך החודש פרופסור של סורבון הפאריסאי הנערץ, מירר בבכי כששמע
על הפרשה. הוא לא היה היחיד שהיד, משוכנע בצידקתו של כהן.
מן הצד השני התגבשה חזית ציבורית נגדית. כתב היומון המפא״יי ג׳רוסלם פוסט,
במאמר ראשי :״יש לחכות ולראות (אם כהן הוא מרגל)( ,אולם) תהיה התשובה כאשר
תהיה, המדינה והבטחון הלאומי יסבלו, עד אשר יבינו כל האזרחים כי יש לשים גבול
ברור בין ביקורת מדינית פנימית ובין יוזמה מדינית בחוץ.״
היתד, זאת כמעט הכרזת־המטרות של החזית האנטי־כהגית. השופר הממשלתי קבע
למעשה כי המטרה של מאשימי כהן היא לשים קץ לכל נסיון של גוף ישראלי להפיץ את
דעותיו מעבר לגבולות הארץ, ולפעול למען הבנתם בארצות אחרות, בעולם היהודי והלא־יהודי.
אם כן, מהזזה פרשת כהן המשך ישיר לפרשת ועדתיפלורנץ, למזימות ראובן שילוח
ולשאיפה להטביע על המדינה קו מונוליטי טוטאליטארי בנוסח הסובייטי. זוהי חרב רב־צדדית,
העשויה לפגוע, בשיטות דומות, במחנות רבים: אנשי תנועת־החרות הפועלים כלפי
צרפת, בדוגלי הרעיון השמי הפועלים כלפי העולם הערבי, ובאנשי השמאל הפועלים
כלפי המחנה הקומוניסטי.
אם תחריף פרשת־כהן במרוצת השבועות והחודשים, היא עשויה להשכיח כל בעיה
לאומית אחרת. כבר השבוע הסיחה את דעת המדינה ק!ן החמורות המהפכניות המתחוללות
סביבה — ההפיכה הרת־החשיבות בסודאן, העננים המתקבצים בשמי ירדן וד,התלקחות
החדשה של בעית הפליטים הערביים — שלוש בעיות החשובות לאין שעור יותר מכל
אשר עלול היה להתרחש בין המוסד החינוכי והשער הראשי של משק שער־העמקים.

דרייפונז: דגגנז\ז גאוגזחז
אהרון כהן (במכנסי חאקי) יוצא מן חסכונית שהביאה אותו
111111 ( 111
לשער האחורי של בית־המשפט החיפאי. מנגנון־החושך דאג

להזמין מראש ססריטי־יומן להנצחת המעמד והקהל שאורגן במקום. יומן זה הוצג
כבר למחרת היום בבתי־הקולנוע ברחבי המדינה — שיא חדש בעולם הקולנוע הישראלי.

ך* ציונות המדינית נולדה על רקע פרשת דרייפום. למראה ההשתוללות המבחילה
1 1של האספסוף המוסת ברחובות פאריס, שתבע מוות לדרייפוס ולכל היהודים, עלה
בלבו של העתונאי האוסטרי תיאודור הרצל הרעיון כי ליהודים שוב אין מקום ביבשת
בה יכולה לקרות פרשה כזאת.
אם תזכה ישראל לפרשת־דרייפוס משלה, תהיה זאת אירוניה של ההיסטוריה.

במדינה העם עניו שבדב
ישראל עניה בגיבורים אמיתיים, פרט
לגבורה הגופנית בשורות הצבא הלוחם. על
הבמה הציבורית מסתובבים למכביר גיבורים
סינטתיים, שגודלו בחממה המפלגתית
וטופחו בתעמולה מאורגנת. אולם נדיר
אומץ־הלב האזרחי של אדם, המוכן לעמוד
נגד סערה של דעת־קהל משולהבת. השבוע
נמצא אדם כזה בין שופטי ישראל.
לפני שנים התפרסם השופט בנימין רוזנ־צווייג
בהחלטה משפטית אמיצה. על ספסל
הנאשמים ישב רב־חובל יווני, שפיקד על
אנית־מעפילים, נתפס ונאסר על־ידי השלטון
הבריטי. השופט רוזנצתייג החליט לשחררו,
גרם לסנסציה בינלאומית.
השבוע עורר השופט יליד־הארץ, בן מש־פחת־האיכרים
מזכרון־יעקוב, סנסציה נוספת.
הנשיא התורן של בית־המשפט המחוזי
בחיפה, ששינה בינתיים את שמו לבנימין
זוהר, נתבקש על־ידי פרקליטות המדינה
להאריך את מעצרו של אהרון כהן, הנאשם
בריגול. כשנשאל נציג המדינה מדוע
דרוש להחזיק את כהן במעצר׳ לא היתר
בפיו תשובה ברורה. לעומת זאת היה ברור
כי כהן לא יברח מן הארץ, וכי החקירה
נגדו נסתיימה הוכחה לכך: אנשי ד,ש.ב.
עצמם הפיצו את כל פרטיה ברמקוליהם.
״גמרתי את חשבוני אולם הנימוק
העיקרי לשיחרור הגבר הג׳ינג׳י
תכול־העיניים היה אישי יותר. כהן חולה
במחלת־לב קשה, שהחמירה בצורה מדאיגה
בתקופת המאסר * .היה זה נימוק אשר
בנימין זוהר ידע להבינו מאין כמוהו, כי
גם הוא לקה במחלת־לב. הוא פקד לשחרר
את כהן בערבות.
היה משהו סמלי בגישה אנושית זו של
השופט כסוף־השיער. כי בפרשת אהרון כהן
כמעט ונשכח, מן הרגע הראשון, האדם העומד
במרכזה. מאשימים ומגנים, משמיצים
ותועמלנים, פעלו בהתאם לאינטרסים פוליטיים
גסים. הנחו אותם חשבונות־בחירות,
מספרי־תפוצה, מאזני־מפלגות.
יתכן כי היה דרוש אדם חולה־לב כדי
להזכיר למדינה כי לבו של אדם אחד חשוב
עד אין ערוך יותר מכל הסיסמות המצל־צלות
והדוקטרינות המופשטות.

שיחזור בו מדבריו. למזלו, לא הוזמנו
לאותה ישיבה הנכבדים הערביים, שפיארו
את טקס הפתיחה.
צעירים, אפילו חושבים. גם אחרי
שרבים מהצירים הביעו את הסתייגותם מדבריו
של פריים, לא שקטה הסערה :״איך
הגיע לועידה ציונית כללית מצע של העולם
הזה?״ תמה עורך־הדין שמואל קינג. הסערה
גברה• ״תלכו למפ״ם!״ צעקו לצעירים.
אנשי חזית הצעירים עצמם לא הופתעו
מההתקפה. להם היה ברור מראש באיזה
יחם יתקלו, אולם הם ראו צורך חיוני בהבאת
דבריהם בפני הכנס. הסביר בצלאל
(״בוצי״) וינשל, בנו של הרופא־הסופר,
בנאומו בפני הכנס :״באסיפת עם של
מפא״י לפני חודש חילק ח״ב ברוך אזניה
מחמאות לגישתה של מפלגתנו למדיניות-
החוץ. היה זה תשלום הוגן עבור לויאליות
שהראתה המפלגה במשך הזמן האחרון.

חמול 6רתח *116

• שרת החוץ גולדה מאיר תמשיך כמסעותיה. היא תבקר

כקרוב באיטליה, שם תיפגש עם ראש הממשלה אמינטורה פנפני, ויתכן כי
מרומא תמשיך ללונדון, לפגישה עם ראש ממשלת בריטניה. כפי הנראה,
תפסח שרת החוץ על פאריס. אחת הטיבות: הקרירות הקיימת על ר2ן ע סחר-
החוץ בין ישראל וצרפת, עקב הקמת השוק האירופי המשותף העשוי לדחוק
את רגלי הייצוא הישראלי.
• הבר ממשלת קנדה יגיע לישראל לביקור רשמי, במסגרת
הידוק היחסים בין שתי הארצות. יוזמנו כנראה גם כמה מפקידיו הגבוהים
של משרד הבטחון הקנדי.

הדתיים ירחיבו את משבר היחפים בינם לבין מפא״י,
גם אל תחום הנהלת הסוכנות היהודית. שלמה זלמן שרגאי, נציג
הפועל המזרחי בהנהלת הסוכנות, יאיים להתפטר מתפקידו, בגלל התערבות
חברי ההנהלה המפא׳׳יים בענייני מחלקת
העליה, שהוא עומד בראשה. שרגאי
יתלונן על כן, שפקידים חברי מפא״י
במנגנון העליה מקבלים הוראות מ־מפלגתם,
מעל לראשו, ולעתים בניגוד
לדעתו.

החלים, על דעת יועציו, כי כל עוד
נמצאים הדתיים באופוזיציה, לא ינקוט
שום צעד העלול ללכד נגדו את הציבור
הדתי ולזכות בכן את המפלגות הדתיות
ביתרון במערכת הבחירות.

• יעקב הרצוג יתפוס את
מקומו של אבא אבן בשגריר
בוושינגטץ. כנציג ישראל ב
או״ם יתמנה, כנראה, מנהל
משרד החוץ וולטר איתן.
• בין המועמדים למשרת
שגריר ישראל במוסקבה: ראש
סולל בונת המפוטר הלל דן. ראש הממשלה,
המבקש להרגיע את קבוצת
המנהלים אשר סולקו על־ידי פנחס לבון,
עשוי להציע את המשרה לדן, מתון
שיקול כי המינוי יביא עמו פרסטיג׳ה
מחודשת.

• צפויים חיכובים כתוך המפלגה
הפרוגרסיבית. החוג ה

א דו םוש חו ר

* התוודה השבוע נהן באוזני אחד ׳ מידידיו
:״היו לי ימים במאסר כשהרגשתי
שזה הסוף. גמרתי את חשבוני עס העולם.
אמרתי לעצמי: אתה סיימת, עכשיו יצטרכו
אחרים להמשיך.״

להתקבל אחרי ביקורו הקרוב של מזכיר האו״ם דאג האמרשילד במרחב, בעוד
כששה שבועות.

• עניין גיוס בחורי הישיבות
יוכנס למקרר. דויד בן־גוריון

מפלגו ת
שתי הפתעות ציינו את כנס צירי ועידת
הסתדרות הציונים הכלליים, שנערכה השבוע
בתל־אביב. האחת היתד, הופעת ההמונים,
שניסו להתפרץ להיכל התרבות, שהיה מלא
וגדוש. ההפתעה השניה היתר, הופעת רעיון
חדש בישימון הרעיוני של המפלגה,
שניסה אף הוא להתפרץ להיכל מקודש
של דעות קדומות. היתד, זו הופעתה של
חזית הצעירים והפעילים, אשר ניסתה לשכנע
את צירי הועידה לקבל רעיונות של
השתלבות במרחב, ביטול הממשל הצבאי
וחיסול ההסתדרות הציונית, כמצע למדיני
יות־חוץ של המפלגה (העולם הזה .)1102
למרות שרק שניים מאנשי החזית, אברהם
כץ ובצלאל ויינשל, נאמו בפני הכנס, הם
גנבו את ההצגה כולה. עשרות הצירים שהשתתפו
בויכוח, כמעט ולא דיברו על
נאומו הפרוגרמטי של יושב־ראש המפלגה,
הד״ר פרץ ברנשטיין. כולם עסקו רק בפצצה
שהטילו אנשי חזית הצעירים.
אנשי המפלגה השמרנית לא התלהבו
מן הרעיון החדש. קול הדעה הקדומה דיבר
מגרונות המסתערים על חזית הצעירים.
״אתם עושים שירות של דב למדינה ולמפלגה
כולה,״ התרתח מרדכי אלון, יושב־ראש
מועצת בנימינה, ואחיו של האלוף
יגאל אלון ,״ידידות אין כוסים. הערבים
יעריכונו כשאגרופנו יותך עליהם!״
״עם מי נשתלב? עם החורגים במצרים?״
החזיק אחריו ציר בשם בארי.
״כיליד הארץ אני אומר: לא יתערב לעולם
דם יהודי עם דם ערבי, דם שחור בדם
אדום! זה כאילו שצבע שחור יתערב עם
צבע אדום!״ נימק יוסף פריים התנגדותו.
דבריו עוררו סערה. אולם יוסף ספיר,
שישב בראש הישיבה, סירב לדרוש ממנו

• יתכן מאוד כי בוח החירום הבינלאומי יוצא מרצועת
עזה ומחצי האי סיני כעתיד הלא-רחוק. החלטה בכיוון זה עלולה

מתקדם יותר שבין חברי המפלגה, הטוען
כי המפלגה משועבדת מדי ל־מפא״י
בעניינים כמו מדיניות החוץ ו־היחס
למיעוט הערבי, ידרוש שינוי בקו
המפלגה. חבריו מאיימים לנקוט צעדים
עצמאיים, כגון פירסום גילויי־דעת בציבור.

יש להניח בי ישראל רוקח
יעמוד כראש רשימת ה ציונים
הכלליים לבחירות לעירית
תל״אכיב. חוגים המקורבים
ההצגה לויאליות זו אין הצבור, וביחוד הנוער,
מסוגל להבין. גם לאחר הויכוח היום, מחמאתו
של ברוך אזניה בעינה עומדת. היא
לא תעמוד אם תקבל המפלגה את הצעתנו.״
המשיך בוצי לפרט את תכנית הצעירים,
בהסבירו את ההצעה להקמת פדרציה י עם
המדינה הפלסטינית שתקום במקום ממלכת
ירדן• :״כשאנו אומרים השתלבות במרחב,
אין אנו משתמשים בו כמושג שבאופנה.
לדעתנו, חיוני הדבר לנו ולשכנינו כאחד.״
למרות ההתנגדות הכללית, הצליחה הצעת
הצעירים לעורר מתענינות שלא היתד, כמור,
בועידות קודמות של הציונים הכלליים.
במשך שעות ישבו מאות צירים, האזינו
בדריכות לויכוח, הסכימו כולם כי למרות
התנגדותם לרעיונות שהובעו, יש ברכה
במחשבה עצמאית של החברים .״תמיד חשבנו
שהמפלגה היא בלי צעירים,״ הביעה
עסקנית צ״כית את דעתה ,״עכשיו ראינו
שיש לנו צעירים, ושהם אפילו חושבים.״
״מסתבר כי רעיון ההשתלבות באמת
כובש את הנוער,״ תמה עסקן קשיש.
• אותה הצעה כלולה במנשר העברי,
מצעה העקרוני של הפעולה השמית שהופיע
לפני חודשיים.

לרוקח מוסרים, כי מופעל עליו לחץ
חזק ביותר מצד חוגים שונים שיחזור גזגזזזדטזגז לראשות העיריה, אשר הכלליים חוששים
שהיא עלולה להשמט מהם בבחירות
הקרובות, אס לא חזור רוקח. נוכח אפשרות זאת, קרוב לודאי שגס
יריביו של רוקח, יוסף ספיר ויוסף סרלין, יעדיפו שרוקח יעמוד בראש
הרשימה לעיריה מאשר להפסיד אותה לגמרי. במקרה כזה, יוותר רוקח על
מקומו ברשימה לכנסת, לטובת ראש העיר הנוכחי חיים לבנון.

• סכסוך רעשני כתוך הסתדרות העובדים עלול לפרוץ
בקרוב, בין ח״ב יוסף אלמוגי לבין מנהל תנובה נחום ור־לינסקי.
הסכסוך יפרוץ על רקע של מוצר אריזה תעשייתי חדש׳ העשוי
לגרום מהפכה במשק הישראלי. המוצר, פירמידות של נייר מצופה בפלסטיק,
בו משווקים כבר כיום מיץ תפוזים, יכנס בקרוב לכל שטתי המשק הישראלי.
תנובה אף דנה בביטול חלוקת בקבוקי חלב, וחלוקתו בפירמידות פלסטיק
כפי שנהוג בארצות־הברית, דבר שיחסוך את הצורך באיסוף בקבוקים וניקוים,
יוזיל את מחיר החלב. אלמוגי מייצג בסכסוך זה את האינטרסים של בית־החרושת
לזכוכית פיניציה, אשר אם יתקבל מוצר האריזה החדש, עלול להיפגע.
• משבר מקומי נוסף צפוי למפא״י. אחרי שכמה מסניפי המפלגה
נתפלגו בשנים האחרונות בגלל התנגשויות אישיות, יגיע עתה תורו של סניף
רמת־גן. הצדדים הלוחמים: סייעה אחת המרוכזת מסביב לאוריאל אברמוביץ,
סייעה שניה מסביב לאריה נשר.

• למרות פרשת כהן, תמשיך מפ״ם במלחמתה המקצועית,
אותה תיכננה לפני כן, במגמה להפוך את בעית השכר למרכז מלחמת־הבחירות
של המפלגה. אחרי הצלחת כינוס פועלי חבנין, תנסה עתה מפ״ם לערוך כינוס
כללי ׳של פועלי החרושת, בסיסמה של העלאת השכר לכל הפועלים. הדבר
יגרום

במדינה
מ פ לגו ת
לאלכ בו ש
הבדיחה המפורסמת והירושה מספרת על
אותו יהודי, שחזר ארצה והצהיר במכס כי
הביא עמו שק של מזון לציפורים. כאשר
נפתח השק על־ידי אנשי המכס והם אמרו
לו :״הרי זה קפה׳ ממתי ציפורים אוכלות
קפה?״ השיב האיש :״ירצו — יאכלו; לא
ירצו — לא יאכלו.״
השבוע, כשיצא עסקן מפא״י משה דיין
לסיבוב השני של הופעותיו הפומביות, דמה
לאותו יהודי שניסה להבריח קפה במכס.
כי מה שניסה דיין להבריח לדעת הקהל,
היתד, דעתו על מצב היחסים בין ישראל
לארצות־ערב בעשר השנים האחרונות. מצב
זה, לדעת דיין, כפי שהוא כיום וכפי שהיה

איש־מפא״י דיין
״לא ירצו — לא יאכלו!״
בעבר, הוא מצב של נורמליזציה, מזון ציפורים
משובח. הסביר דיין מדוע הוא רואה
זאת כך :״יחסינו עם הערבים הם רומן בשני
חלקים: מלחמה ושלום. הגענו למצב
של נורמליזציה ביחסינו עמם. כשהם נוקטים
פעולות איבה, אנו נוקטים פעולות תגמול.
כשהם נמנעים מפעולות איבה, גם
אנחנו נמנעים. זהו מצב של נורמליזציה.״
כאשר ניסו להעיר לדיין כי המזון לציפורים
.,הנראה בעיניו נורמלי, אינו נורמלי
והוא בעצם משהו אחר׳ השיב דיין בנוסח:
זה המזון. הערבים ירצו — יאכלו, לא ירצו
— לא יאכלו. אמר הוא :״ידנו פשוטה כבר
עשר שנים לשלום, וכולם יודעים זאת. אנחנו
איננו הכתובת לשלום וגם לא ליישוב
פליטים. הפליטים לא יוכלו להתישב כאן.
הערבים יהנו מהשלום יותר משאנחנו נהנה
ממנו. אינני יודע על שום פרס שאנחנו
יכולים לתת בעד השלום. לנאצר לא מגיע
פרס בעד השלום, ואם מגיע, אין לנו. הערבים
יעשו שלום לא בגלל פרסים אלא
משום שיחסי איבה לא.ישתלמו להם ״.בקיצור:
זהו מה שאנחנו מציעים לערבים,
ירצו — יאכלו.
חיוך נימוסי. לבוש בחולצת תכלת
פתוחה, כשהוא מדבר בשטף במבטאו הצברי,
הרצה הפעם דיין בבית סוקולוב ב־תל־אביב,
בפני קהל שונה לגמרי מזה שהאזין
לו בנא-מיו הקודמים. היה זה קהל
מבוגר, זעיר־בורגני. תגובתו היתד, שונה גם
מזו שהורגל לה דיין. הקהל לא התלהב,
לא הביט בדיין בהערצה, בעיניים נלהבות.
היה זה להל ששקל את דבריו של דיין לפי
משקלם הם, ולא לפי משקל עבר האיש
שאמר איתם.
ניתוחיו השטחיים של דיין בשטח הכלכלה,
דעותיו השמרניות על מדיניות של
כוח כלפי הערבים, לא היכו גלים בקרב
מאזיניו. אלה רצו לשמוע ממנו דברים חדשים,
דעות נועזות, ניסו לגרותו בשאלות.
״האם הוא סביר שהגיעה השע1ז ׳ לספח
לישראל את ממלכת ירדן?״ שאל אותו סו

חרות עמנואל כ״ץ .״האם אינו רואה את
צרת המדינה במבנה הנוכחי של המפלגות
בישראל?״ שאל מאזין אחר.
אלה שקיוו כי יש לדיין מה לחדש בשטח
מדיניות החוץ או מדיניות הפנים, התאכזבו.
״כיבוש ירדן לא יהווה פתרון כלשהו, וב־יחוד
לא פתרון כלכלי. אינני רואה טעם
בכיבוש ירדן, אפילו היו בה כל אוצרות
קודח והפתיונות לכל בעיותינו,״ השיב הוא
לשאלה הראשונה•
״הפתרון אינו בהקמת מפלגה חדשה, או
שינוי שיטת המפלגות. אלחם על שינוי בתוך
מפלגתי, מפא״י,״ השיב על השאלה
השניה. הקהל חייך, בנימוס.

או שרבתוךהסערח
אחד הסיפורים המזעזעים ביותר שהתפרסם
בשבועות האחרונים בישראל, היה סיפור
שזכה לתגובות חריפות בעתוני השמאל.
הוא סיפר על זוג צעירים, באחד מ־ישובי
העולים בפרוזדור ירושלים.
הוא: מדריך באותו ישוב בשם כהן. היא:
נערה תימניה בת .18 יום אחד החליטו השניים
להתחתן, אולם כשהכל היה מוכן,
והאורחים אף הוזמנו לחתונה, הושבתה השמחה•
התברר שאבי הכלה סיפר ברבנות,
כי בהיות בתו בת שנתיים הוא השיאה
לאיש, שכעבור שנה גירש אותה. מאחר והנערה
היא גרושה לפי החוק, אין ביכולתה
להינשא לכהן. זוג הנאהבים הופרד, לפי
החלטת הרב הראשי יצחק רחמים ניסים
עצמו.
הסיפור המזעזע עורר סערה. התרעם למרחב
:״מעשה. נבלה זה מוצא לו מיד סימוכין
ואישור על־ידי נושא המשרה הדתית
הרמה ביותר בישראל. קנאותו של הרב
ניסים, להפיכת חוקי דת קדומים לחוקי
יסוד של המדינה, ידועה. לא ייפלא ש־היב
פסק באכזריות רבה לפוצץ אשרו של
זוג צעיר.״
הסיפור היה באמת מזעזע ומסעיר —
לו היה כפי שנכתב. אלא שהוא היה שונה
במקצת.
כרית שיכורים. יהודית טולקיה עבד
( )18 החליטה להינשא למדריך משה כהן
( ,)20 זמן קצר לפני שהיתר, צריכה לצאת
לשירות צבאי. כאשר נרשמה לנישואין, התנגד
אמנם אביה, תושב שכונת התקוזה ב־תל־אביב,
לנישואין. הוא גילה אז לרבנים,
כי בהיות יהודית בת שנתיים, הוא ביקר
במסיבה חגיגית בבית ידידו, ואז, כטוב
ליבם ביין, החליטו להשיא את בניהם. החתן
היה אז בן .12 כשהתפכחו השניים
כעבור ימים מספר, ביטלו את ההסכם.
הרבנים, אליהם פנה הזוג בבקשת היתר
נישואין, לא ידעו לפסוק בפרשה, החליטו
להעבירה לבית־הדין הרבני המחוזי. עוד
לפני שבית־דין זה סיים את דיוניו, כבר
עשתה פרשת איסור הנישואין כנפיים, התפרסמה
בעתונים, הגיעה עד לכנסת• משם
שלח ח״כ חרות יוסף מגורי־כהן שאילתה
בפרשה אל הרב הראשי.
אלא שבינתיים הסתדר הכל על מקימו
בשלום. כי בית־הדין הרבני, בפניו הובאה
הסוגיה, פסק: מכיוון שהאב היה שיכור
בשעה שהשיא את בתו, ומכיוון שהחתן היה
אז בן 12 ולא עשה את אביו שליח, ומכיוון
שהנשואין התקיימו בפני שני אחים בלבד׳
נעשה מעשה הקידושין בשיחה בלבד
ואין לו ערך, ואין האב נאמן על ביתו.
הודיעו הרבנים לזוג: הבת המבקשת היא
בחזקת פנויה, ומותרת להינשא לכהן. וכך,
בשעה שהעתונים רעשו, כבר היה הזוג שחולל
את הסערה נשוי ומאושר.

איש נבצע, תינוקות הושכבו נול הוצבה 111 ,

וגלחוגת אחים
ך 1ירושלים כאו הקוצ׳ינים בעקבות ה/מכתבים.
את המכתבים, מכתבים דחופים,
מכתבים רשומים, מברקים ותזכירים
מוכפלים, שלחו במשך שנתיים ימים ללא
הפוגה. כל פקידי הסוכנות, מן הקטן ש־בפקידי
איזור הצפון ועד לגדול שבפקידי
האולימפוס אי־שם בירושלים, היו חתומים
על התשובות :״קבלנו את מכתבכם,״ היו
מבטיחים להם ,״אנו מטפלים בעניניכם.״
הטיפול בענינם של עולי קוצ׳ין, תושבי
המושב יובל שליד מתולה, נמשך שנתיים
ימים• שנתיים ימים היוו זמן רב מדי,
לדעתם של בעלי הענין עצמו .״לא יכולנו
לגור שם,״ קבע השבוע אברהם אליהו,
אב לשמונה ילדים ,״אי־אפשר היה לחיות.״
הקוצ׳ינים מיובל, כמו יתר אחיהם בישראל,
עלו ארצה אחרי ששליחי הסוכנות
הגיעו גם אליהם. על צורת הנסיעה ועל
הדרך בה מומנה, קיימים חילוקי־דעות בין
המוסדות הלאומיים לבין הקוצ׳ינים. על

כל פנים׳ כשיאו הקוצ׳ינים וטענו נגד
הסוכנות מדוע הביאה אותם לארץ־ישראל,
השיבו להם הפקידים :״אתם באתם בעצמכם.
איש לא הביא אתכם.״ וכשבאחד
הימים טענו פקידי הסוכנות :״הוצאנו עליכם
המון כסף ואתם עוד צועקים חמס,״
השיבו להם הקוצ׳ינים :״לא הוצאתם עלינו
אפילו פרוטה אחת. באנו בכוחות עצמנו״.
בין כך ובין כך הגיעו הקוצ׳ינים לישראל
והופנו לצינורות הקליטה הרגילים:
המושבים•

עולים לירושלים
^ דרך רגיל״ .זו הגיעו עשר משפחות
4הקוצ׳ינים בהן מדובר אל המושב יובל
שבגליל העליון, על גבול סוריה. שם, במושב,
קידמו את פניהם אחיהם בני קוצ׳ין;
אך השמחה לא היתד, שורר, במעונותיהם
של כל הקוצ׳ינים גם יחד.

שנים מתוך עשרות ילדי עוזבי־יובל, בני קוצ׳ין. רעבים ללחם,
1 11
צמאים וחטרי־שינה מסתכלים ילדי עולי־קוצ׳ין באימה ופחד, תוק|

עים עינים חשדניות בכל זר הבא לבקרם. התמונה צולמה בעת הפגנת בני־קוצ׳ין בירושלים.

ה אי שבעדש תי הנ שי
איש אינו נמצא במצב ביש יותר מאשר
גבר ישראלי הרוצה להתגרש מאשתו, כדי
לשאת אשד, אחרת. כי כאשר אשתו החוקית
אינה רוצה להתגרש, כרוך הדבר בהתדיינות
מסובכת בפני בית־הדין הרבני.
עלולות לעבור שנים לפני שהגט זוכה
לאישור — ובינתיים נשארת האהבה לאשר,
החדשה ללא סיפוק חוקי.
במצב עגום זה עמד לא מכבר לקוחו
של עורך־דין מסוים בתל־אביב. רחמיו של
הפרקליט נכמרו עליו. הוא מצא תרופה
יעילה למצב.
אכות וכנים. תרופה זו היתד, קשורה
באישיותו המיוחדת עטורת־הזקן של הרב
צבי פסח פראנק ( )90 בירושלים. כי פראנק
(המשך בעמוד )8

שיש בצינוו

ישנים יוצאי־יובל, במועדון הפועל המזרחי של המושב
תעוז, מתחת לקישוטי חג החנוכה של השנה שעברה. למען
הסדר, פקד הוועד על הנשים לישון עם ילדיהן בצד אחד של המועדון, הגברים בצידו השני.

ב•קשו הקוצי ,],נית

השוטרים לא רצו לקחת על עצמם את
האחריות לפריצת הדלתות .״תישנו לילה
אחד במועדון,״ הציעו למשפחות, שהיו
עדיין על מכונית המשא• ״בבוקר נראה מה
אפשר לעשות.״
ההצעה התקבלה על הדעת. מנחם גייס
שמיכות׳ חברים אחרים מן המושב הביאו
לחם ותה וכל ה:כורה הוזמנה להצטרף
אל חגיגת ברית־ה־יילה.
בחציה התכנסו יושבי תעוז לאסיפה ספוג־סאנית
בחדר המזכירות• ״נכתוב מכתב לרענן
וויץ !נודיע לו כי אנו מתנגדים לקבל
כחברים את יוצאי יובל,״ השמיע אחד
החברים. מנחם ישב לשולחן והחל מנסח
את המכתב. הוא שלח לקרוא לנהג, לקחת
את המכתב יחד אתו לירושלים. עוד קודם
לכן הוסכם עם הנהג שישן במושב, יחזור
בבוקר לירושלים עם המשפחות שהביא.
שיחה ארוכה בטלפון עם רענן וויץ, בביתו
בירושלים, קדמה להחלטה זו .״טוב, תחזירו
אותם,״ נאנח וויץ בטלפון. בכל זאת
החליטו בני תעוז לנסח את דרישתם בכתב.
למען הדורות הבאים, כנראה.
אחד אחד, ניגשו המושבניקים לחתום.
השומרים נקראו אף הם להוסיף את תמיכתם.
אחד מהם הניח את נשקו על השולחן,
נטל לידו את העט. לכתע פלחה
יריה את חלל החדר. מישהו שיחק כנראה
בהדק• שניים נפלו על הרצפה: הנהג יונה
מזרחי וחבר המושב אליאם אליאס. המשטרה
הוזעקה בשנית.

נתעה

מדוע לא היתה ר,שבהה שורה ביובל —
גם על כך קיימות שתי גירסות. עשר
המשפחות טוענות :״רימו אותנו. המדריך
היה נותן למשפחות האחרות עבודה ולנו
לא־כלום.״ בני המושב יובל, קוצ׳ינים כני
קוצ׳ינים, והמדריך האשכנזי, היו טוענים:
״אלה הם מקרים סוציאליים• הם שות־ם
לשכרה, מכים ומתקוטטים. אי־אפשר לסבול
אותם.״
בצר להם החלו הקוצ׳ינים בני יובל,
אלה שקופחו לדעתם, לפנות לעזרתו של שר
הדואר. בצינורות הדואר הנע ממתולה אל
ירושלים, שיגרו את מאות מכתביהם. הם
קיבלו תשובות למאות. קשה היה להם להבין
באיזו דרגה של טיפול נמצא ענינם.
לבסוף כשל כוח הסבל .״החלטנו לנסוע
לירושלים ולראות מה עשו למכתבים שלנו,״
הסבירו חברי הוועד, כשהם עורכים התיע־צות
ארוכה בקוצ׳ינית גרונית ומתגלגלת.
רענן וויץ, ראש מחלקת ההתישבות של
הסוכנות היהודית, החותם על מברקיו ל־מתישבים
בשם הפרטי ״רענן״ ,לא התכונן
לביקור ידידותי של עשר משפחות הקו־צ׳ינים,
על טפן וזקניהן .״חזרו לכפר,״ ניסה
לשכנע אותן ,״חזרו ליובל ואנחנו כבר
נדאג לכל.״
לקוצ׳ינים לא היתד, כל סיבה טובר,
מדוע יחזרו ליובל .״לחם אין לנו שם,
עבודה אין לנו שם׳ רק מכות ומכות ומריבות.
מדוע נחזור? נשאר בירושלים.״

לילה ער המדרכה

ך* ירושלים היה קר, בירושלים •רד
גשם, בירושלים לא היה גג שאפשר
יהיה לשכן מתחתיו את הקוציינים. גם ב־משרדיו
של רענן וויץ לא התנהלה העבודה
בקצב מניח את הדעת .״לאן אשלח אתכם?״
שאל האיש הגדול את שליחי הקוצ׳ינים ותלה
את עיניו במפת ההתישבות העברית.
לא חסרו מקומות להתישבות על פני
הארץ. אך שיקולים אחרים, גבוהים מבינתם
של הקוצ׳ינים, וגם של מרבית תושבי המדינה
האחרים, הדריכו את מחשבתו של
וויץ הכל־יכול. במושב אחד חסרו אמנם
50 מתישבים, אך אלה צריכים היו להיות
חברי מפא״י; במושב שני חסרות 35 משפחות׳
אך חברי המושב תימנים הם בני
תימנים. לכל מקום, בו ננעצה עינו של וויץ
על פני המפה, אי-אפשר היה לשלוח את
בני קוצ׳ין, שמוצאם מהודו, עורם שחים
— והם חברי הפועל המזרחי, רק משום
שבבואם למושב יובל, התברר להם שבני
יובל הם חברי הפועל המזרחי.
את הלילה הראשון בילו בני קוצ׳ין מיובל
על המדרכה הקרה שליד בנין הסוכנות
בירושלים. התינוקות השתעלו, האמהות ניגבו
את חוטמן והאבות התהלכו מיואשים אנה
ואנה• המשטרה היתד, חסרת אונים .״אסור
אותנו,״ ביקשו ההורים, שקיוו לחדר חם
לילדיהם בשעות הלילה• הקצין סרב.
בערב השני באה הישועה. מושבניק
ממושב תעוז, שהזדמן למשרדי הסוכנות,
נתקל ברענן וויץ. זה הבחין בו כי הוא
קוצ׳יני .״מהיכן אתה?״ שאל• ״מתעוז,״
השיב המושבניק• ״אצלכם כולם קוצ׳ינים?״
שאל רענן• המושבניק השיב בחיוב.
המשא־והמתן היה קצר מאוד. המושבניק,
אחד בשם יוסף אליהו, בעצמו חבר וועד
תעוז, הסכים לקבל את עשר משפחות
הקוצ׳ינים לכפרו• רענן חיפש ומצא כי
מספר בתים פנויים עומדים בתעוז .״סעו
לתעוז,״ אמר רענן ליוצאי יובל ,״שם יהיה
לכם טוב.״
בא הלילה. אי־משם הזמין רענן משאית,
שרטט כמה מלים למזכיר תעוז, אמר לנהג:
״קח את המשפחות והבא אותן לתעוז.״
יוצאי קוצ׳ין יצאו שוב לדרך.
בתעוז הפתיע הנהג את מזכיר המושב.
״הבאתי לך חברים חדשים למושב,״ הודיע
יונה מזרחי למזכיר מנחם ,״יש לך גם
מכתב מרענן, וויץ.״
מנחם היה מופתע מאוד. הצעיר השחרחר,
יוצא קוצ׳ין בעצמו, שהיה הבר בפלג
אחדות העבודה של קיבוץ גבעת־חיים ואשר
עבר לתעוז יחד עם 15 חבריו לקיבוץ,
תוך שהם חובשים כיפה לפתע והופכים

הענין נמצא כטיפול

להיות חברי הפועל המזרחי כשרים, לא שמע
מעולם על צורה חדשה זו של קליטת
חברים .״איך זה חברים חדשים?״ שאל
את הנהג ,״מי החליט לקבלם למושב?״
הנהג התנצל :״באמת אינני יודע. אמרו
לי להביא אותם. יש לך כאן מכתב.״

אצבע ע 7ההדר,

ך־! שמועה התפשטה כמושב ,.קוצ׳י־ן
| נים שסיימו את עבודתם ונחו אחרי
של המזכיר,
ארוחת הערב באו אל ביתו
לראות מה מתרחש שם. הם פגשו את
חבריהם החדשים למושב, חלקם בני משפחותיהם,
הסתכלו בהם בקרירות .״לא נוכל
לקבל אותם,״ לחשו רבים מהם למזכיר,
״אלה הם מקרים סוציאליים. שמענו עליהם.״
מנחם לא רצה להחליט על דעת עצמו.
הוא התייעץ בחברי וועד אהרים ולבסוף
קרא לנהג :״קח אותם בחזרה. אנחנו לא
רוצים לקבל אותם.״ הנהג ניסה להתווכח:
״איך זה אינכם רוצים? רענן וויץ בעצמו

שלח. הרי הבאתי לך מכתב ישר ממנו!״
כל זמן הוויכוח ישבו עדיין משפחות
הקוצ׳ינים מיובל על המכונית .״אני אסע
למשטרה,״ החליט לבסוף יונה מזרחי ,״נראה
שם מה לעשות.״
המכונית הפליגה לכיוון הרטוב ומתישבי
תעוז יצאו לחוג את חג ברית־המילה של
בן אחד החברים• אך כעבור שעה נראי
פנסיהן של שתי מכוניות עולות במעלה
הדרך אל המושב. סמל וכמה שוטרים יצאו
מן המכונית הראשונה, פנו למזכיר :״מדוע
אינך רוצה לקבל את המשפחות למושב?״
מנחם הסביר בסבלנות. הוא הסביר שחברי
המושב רשאים להחליט בעצמם, לפי
התקנות, את מי הם רוצים לקבל לחברות
ואת מי אינם רוצים לקבל. הוא הסביר גם,
כי הבתים שרענן וויץ רצה לשכן בהם את
יוצאי יובל נעולים על מנעול, המפתחות
אינם בידיו, המים והחשמל נותקו מזמן
ואין כל אפשרות לבצע את החלטתו הספונטאנית
של הפקיד החשוב — לפחות בשעה
זו של הלילה.

וי• כוקר לא היה כבר מי שיחזיר את
>•4יוצאי יובל אל המדרכה שליד משרדו
של רענן וויץ בירושלים: הנהג שכב בבית־החולים
בירושלים• מתחת לתמונותיהם של
שני רבנים משופעי־זקן ישבו ילדים ואמהות,
ספקו ישישות את ידיהן ביאוש.
״הוועד נסע לירושלים,״ הסבירו הנשים,
שלא טעמו מאכל או משקה מאז חגיגת
הברית־מילד, בליל־אמש ,״לא ישנו כל
הלילה ועכשיו נסעו• יראו, אולי יעזור להם
אדון וויץ.״
מדריכת המושב היתד, גם היא אובדת
עצות :״מה אעשה? אין לנו מקורות של
תקציב לאוכל בשביל מנושלים ועקורים.
מה אני יכולה לעשות?״
הילדים בכו מרעב. התינוקות פרצו בבכי,
האמהות לא ידעו מה לעשות. בערב 72 ,
שעות אחרי שעזבו את יובל, ירד שוב
הלילה על הקוצ׳ינים המיואשים. הגברים
לא חזרו מירושלים, פקידי הסוכנות לא
נקפו אצבע׳ ובני תעוז עקפו את המועדון
החרב לבל יראו במחסור אחיהם. על השולחן,
בפינת החדר, התרוממה ערימה
לבנה: ארכיון מנליתביהס הרבים של בני
קוצ׳ין מיובל, ותשובותיהם של פקידי הסוכנות•
״ענינכם נמצא בטפול,״ לעגו דר
מכמבים.

בילו יוצאי־יובל, המחפשים ל־ * מחכים לזזברי הוועד, שיצאוי״בהשכמחריהבוקר״ילירושלים׳להיוועד
ר 111¥1ד | |
שוב עם רענן ווייץ. חברי מושב תעוז, אף הם יוצאי קוצ׳ין, העי
עצמם בית. ליד המועדון, ה־

דיפו לא להיפגש עם קרוביהם, נמנעו מלעבור ליד המועדון.
מלא ילדים רועשים ותינוקות חולים, הם מבלים את יומם, כשהם

בסדינד.

20 סיגריות 700 -פרוטה
לכבוד הנהלת ביהח״ר ״ל! ו י רן״

.בפירוז ופל 11 זל!\י פרסי הבגזגוגגוז שלמו גז1לי שירגזוזי
שפרפר \2יפ. פגי>\ לי 1זמז בוופוז פרס הואפו\\ז. סישום
שאוי נושך כל השנים פשפפשת פפופרופ שו1ו\ך, אפל פי\פ
שיאאוז פוארתפפ לשו!\ הריני פשפפשפ פ\ז פלפד ולא
פאפרפ. פפו פ\ אוי פשפשפ לרפ פי\ פל ירירוהי ופפרופי
פרפופ שופר פפפולפ פראור ופפופ.
פאפ יש פראוופפ לפשפפש פפפפפי זפ פפרפופ לפואר־פפפ,
פריוי וופופ לפפ פרשאפ וו פפפץ לפ. אוי פאפירפ
שויפ שאיוי פואאפ, לאפר ופיו\ של שגינו, שופ פוארפ
דופפ פפיפפ לפוארפ ״!\וי ״\2ה\ פפיפפ ופר פפואאופיפ.

ד ר כי חיים
פרשת הגו־

פפפור רב,

ורדה מכנם,
רחוב רוטשילד ,122
פתח־תקוה.

*קויק לכביסה לא מזיק
א 16 * 0 0

סאו פאולו,
ברזיל

גם בה חי ישראלי בניכר,

הסכללה העברית
לה שתלסזת בכתב

ב פי קו חו ש ד

והוא מנוי על ״העולם הזה״,

המכון הבריטי

שבועון החדשות הישראלי,

י רו ש לי ם: רח׳ בן־יהודד2 ,
ת ל ־ א כי ב: רח׳ פינסקר 2
ח*יפה: רח׳ הבנקים 5

המספק

לישראלי

בניכר,

דו״ח מלא ונאמן על המת רחש
במולדת, מדי שבוע.

(המשך מעמוד )6
מסוגל לרפא צרות כגון אלה.
בימי המנדט היו קיימים בארץ בתי־דין
רבניים פרטיים. רבני אגודת־ישראל, שלא
ברבנות הציונית, קיימו בתי־דין הכירו כאלה בבתיהם. אולם עם קום המדינה הציונית
חוסל נוהג פסול זה.
איש אחד ידע ליהנות משני העולמות.
צבי פסח פראנק הוא •מאז שנת 1920 חבר
הרבנות הראשית ומקבל משכורת מידיה.
באותה שעה ניהל גם בית־דין פרטי בביתו.
השיטה היתד, פשוטה: פראנק היה מעביר
לביתו הפרטי את המשפטים שנראו לו, אך
רשם אותם במשרד הרבנות הראשית. מנהל
הרבנות בירושלים הוא, במקרה, לשכת שמואל תנחום פראנק, בנו אדום־הזקן של
צבי אפור־הזקן. כך נשאר פראנק־האב בסדר
מבחינה חוקית, ואילו הכנסותיו הצדדיות
מן השיפוט הפרטי לא היו מבוטלות.
שתיסמ כויו ת. עורך־הדין ההל־אביבי
שטיפל בפרשת הגט היהבקי במצב זה.
בעוד תביעת־הגט נגד האשד, הראשונה עוד
היתד, תלויה ועומדת, פנה אל הרב פראנק,
ביקש ממנו היתר ללקוחו לשאת אשה
שניה על פני אשתו הראשונה. הוא השיג
היתר זה מבלי שהרבנים התל־אביביים,
אשר דנו בתביעת־הגט, ידעו על כך.
אולם האשה הראשונה לא ישבה בחיבוק־ידיים.
כשנודע לה על נשואי בעלה לאשתו
השניה, הגיש פרקליטה תלונה למועצה המשפטית.
טענתו: פניתו של חברו המלומד
לרב פראנק, מאחורי גבם של הרבנים
התל־אביביים, פגעה במוסר המקצועי.
כשנתכנסה המועצה המשפטית לדיון בתלונה,
שמעה קודם כל חוות־דעת של יושב־הראש
שלה, חיים כהן. דעתו של בהן:
עורך־הדין נהג כשורה, כאשר השתמש בכל
האמצעים המשפטיים שעמדו לרשותו. אולם
הרב פראנק פגע במוסר המקצועי בטפלו
בפרשה שהעסיקה בית־משפט רבני אחר.
״למה לא תגיש משפט נגד פראנק?״ רצה
אחד החברים לדעת.
חייך כהן :״מסמכותי להגיש משפט, אך
מסמכותי גם לא להגיש!״
הוא השתמש בסמכות השניה.

פנה עוד היום לקבל כל
הפרטים על הוראה מזורזת
בביתך!

״ותלך ותשב לה מנגד, הרחק כ־מטחוי
קשת, ני אמרה: אל אראה
במות הילד. ותשב מנגד, ותשא את
קולה ו ת בן סיפור הגר, בראשית

מעטים ידעו כי רבי שלמה פרידמן, ה־אדמו״ר
מצ׳ורטקוב, נוטה למות. הרב החסידי
הקשיש 63 גבר גבה־קומד, ומזוקן,
לקה במחלת־סרטן אנושה. רבים שבאו לבקרו,
בבית התל־אביבי בו גר פעם המשורר
שאול טשרניחובסקי, ידעו את האמת.
הם ניסו להעלימה לא רק מפני הרב, אלא
גם מפני אמו הזקנה 82 שגרה עמו.
אולם האלמנה הזקנה הרגישה במשהו.
לפני שבועיים ניגשה האשה, המשותקת
ברגליה, אל רופא האדמו״ר, ד״ר שמואל
לב, דרשה תשובה כנה על סיכויי בנה.
תשובת הרופא: מצבו חמור מאוד.
בשובה על שני קביה מביקור זה, נכנסה
האשד, לחדרה ושכבה במיטתה. כעבור שעתיים
הוציאה את נשמתה. כשניגשו החסידים
לארון־הקודש הקטן, העשוי מכסף,
שהיה בדירה, מצאו בו פתק. עליו כתבה
הזקנה, בכתב־ידה, את הפסוק שובר־הלב:
״אל אראה במות הילד.״
זה היה במוצאי שבת. האדמו״ר המלומד*,
יליד וינה, צאצא משפחת־האצילים מבית
רוז׳ין׳ הסתגר מאו בחדרו.
כעבור יומיים, ביום השני בבוקר, הוציא
את נשמתו.

עתזנות
ס קו פבלילה
עורך הלילה של הארץ קיבל את השיחה
הטלפונית בדרך שיגרתית, אך התעורר מיד
למשמע תוכנה. קולו של המבקר המוזיקאי
של הארץ, אלכסנדר בוסקוביץ, הודיע
לו כי הכנר הסובייטי דויד אויסטראך, מגדולי
כנרי העולם, הגיע זה עתה לישראל.
הוא ערך מסיבת־עתונאים בלוד, ועומד ל*
עליו אמר בשיעתו אוסקר גרוזנברנ,
הפרקליט המפורסם :״הופתעתי לראות רבי
חסידי עס זקן ופיאות המצטט את נתה,
שילר והיינה במקומו.״

קיים רק שני רסיטאלים בישראל.
הארץ פעל בקדחתנות. הוא מיהר למצוא
גלופה של אויסטראך, הדפים אותה בעמוד
הראשון יחד עם הידיעה ר,סנסציונית.
קולו שד קומפוזיטור. למחרת הבוקר,
כשהופיעו העתונים, נוכח עורו־הלילה
לדעת כי השיג סקופ עצום — אף
אחד משאר העתונאים לא ידע על בואו
של אויסטראך. אולם גם העורך לא ידע
מה גדול היה הסקופ שלו. זה נתברר כעבור
שעות מעטות.
עתונאים נרגשים ניסו למצוא את אוים־
טראך. הם צילצלו לשדה־התעופה, לבתי־המלון,
לשגרירות הסובייטית (שענתה בלעג
:״חפשו אותו בחארץ איש לא שמע
על בואו של אויסטראך.
עוד לפני הצהריים נאלצו אנשי הארץ
להודות בפנים סמוקות שקרתה טעות מצערת.
חקירה מערכתית נמרצת ניסתה לגלות
איך קרה הדבר. אך עורך־הלילד, נעלם
מבלי להשאיר אחריו עקבות. רק בשעות
המאוחרות של היום נמצא. הוא עמד על
שלו: קולו של בוסקוביץ דיבר בטלפון.
סיפור דומה, על נסיון למתיחה מוסיקלית
דומה, נמסר גם ממערכת למרחב. אלא
ששם הצליחה הסלפוניסטית לגלות את הדבר
בעוד מועד.
כשניגשה מערכת הארץ להכין בדפוס
את גליונה של יום המחרת, כבר היה ברור
שנפלה קרבן למתיחה חסרת־תקדים בישראל.
השאלה שלא נתבררה: מי חיקה בצורה
כה מוצלחת את קול הקומפוזיטור?

מדע
כמעט •שו־אל
לפני שבועות מספר, כאשר נודעו תוצאות
חלוקת פרסי נובל למדע, יכול היה
מדען ישראלי להיות אחד ממקבלי הפרס.
אלא שישראל החמיצה הזדמנות זו.
ההזדמנות הוחמצה עוד לפני כארבעים
שנה, כאשר עילוי צעיר יליד יפו בן 13
עזב את הארץ, נסע ללמוד תורה בארצות־הברית.
צבי אריה לדרברג, בן למשפחת
סוחרים ארץ־ישראליים מסועפת, למד עד
גיל 13 בישיבת הרב קוק בירושלים. בגיל
זה נסע ללמוד בישיבה אמריקאית. בן 18
כבר הוסמך להיות רב בפילדלפיה. הוא
חשב לחזור ארצה, אלא שהוצעה לו משרת
רב בפילדלפיה, והאיש נשאר שם.
כך איבדה ישראל איש מדע שזכה בפרס

רב צבי אריה לדרכרג
כשהאב סיפר על בנו —
נובל. כי לפני שבועות מספר זכה בנו של
אותו צבי אריה לדרברג, הפרופסור האמריקאי
יהושע לדרברג, במחציתו של פרס
נובל לרפואה, על מחקריו בשטח הגנטיקה.
פרופסור יהושע לדרברג 33 מאוניברסיטת
ויסקונסין בארצות־הברית, מוגדר כיום
בעולם המדע כגניטקאי הצעיר המבטיח
ביותר בעולם. מחקריו בשטח זד, הצליחו
להביא למציאת דרך למניעת התפשטותה
של מחלת הסרטן.
״כמה הוא תורם 7״ כאשר היד,
יהושע בן 8הביאתהו אמו, בתו של הרב
גולדבלום מחיפה, המשמשת כיום מורה
לעברית בפילדלפיה, לבקר בארץ. ההורים
חזרו מאז שוב לביקור. האם באה לפני
ארבע שנים עם קבוצת מורים לעברית, ח־תטילס
חזח 03 זז

אב היה לפני שלוש שנים, הירצה בבית־הכנסת
ברחוב החשמל בתל־אביב. כשסיפר
אז בהתפעלות על בנו יהושע, גילה כי
הוא נחשב לאחד מאנשי המדע המבטיחים
בעולם, חשבו המתפללים כי האב מגזים.
לפני למעלה משנה הציעה אישיות יהודית
מפילדלפיה, לאחד ממוסדות המדע בישראל,
להזמין את יהושע לדרברג לביקור
לארץ .״ביקורו עשוי להועיל למוסדות המדע
בישראל, לקשור אותו עם הארץ.״
״כמה הוא תורם למגבית?״ שאל מנהל
אותו מוסד. לדרברג נשאר בארצות־הברית.

צבא
מו תו ש ד טירון
ב־ 8באפריל 1956 יצאה המחלקה ה־71
של בסים טירוני המארינם האמריקאיים למסע
סבל. המסע נערך ביזמתו הישירה
של סמל המחלקה, סמל ראשון מתיו מקי-
און 31 עטור אותות הצטיינות ממלחמת
קוריאה. מחלקו? הטירונים שבפיקודו לא
מצאה חן בעיניו. נדמה היה לו כי טירוניו
רכרוכיים מדי, החליט ללמדם הלכות צבא.
בשעה שמונה בערב ציווה על אנשיו לחגור
את החגור ולצאת למסע. במשך לילה
תמים צעדה מחלקת טירוני המארינם במהירות
דרך מכשולים. אלה שפיגרו נשאו בידי
חבריהם. אלה שכשלו הורמו ונישאו מתעלפים.
בדי להגביר או? הסבל ואת כח
הקשיחות של חניכיו, הוביל מקיאון את
טירוניו דיר שטח ביצות, בו שקעו עד
צוואר. כשיצאו משטח הביצות התברר, כי
ששה טירונים חסרים. הם טבעו בביצה.
בארצות־הברית, בה לא נראית כל פרשה
הקשורה בצבא כקשורה אוטומטית בבטחון
המדינה, ובה אין צנזורה על פירסום סיפורים
מהמתרחש בתוך הצבא, התפתחה הפרשה
לסערה ציבורית. ראשי המדינה וראשי
הצבא הבינו כי בירור הפרשה לעיני כל
עשוי רק לטהר את האוירה. הסמל מקיאון
הועמד לדין פומבי ונשפט.
הבעיה שהתעוררה באותו משפט היתה
בעיה עקרונית: האם מצדיקה שיטת האימון
הצבאית, המחייבת הגברת כושר הסבילות
של החיילים, מבחנים העשויים לסכן חיי
אנשים? האם מותם של החיילים, תוך כדי
אימונים מפרכים, אינו הזנחה פושעת?
הסמל מקיאון זוכה מאשמת רצח. אולם
מכיוון שבמשפט הוכח כי הוציא את המחלקה
למסע אחרי שהיה שיכור, נידון הסמל
בעוון חוסר־זהירות למאסר ׳ולגירוש מהצבא.

מדען יהושע לדרברג
— תשבו שזה מונזם
ארטיסט ¥ב־ 30 לאוגוסט 1958 יצאה
מחלקת טירונים של אחד מבסיסי ההדרכה
של צה״ל למסע, בדרכה לסידרת אימונים.
בין הצועדים היה גם הטירון צבי בוכטרגר
( .)18,6בוכטרגר צעד ככל חבריו, לא פיגר
ולא התרשל. אולם כשהסתיים המסע, הרגיש
הוא ברע. כשלמחרת היתד, המחלקה צריכה
לצאת לאימונים התלונן בוכטרגר בפני מפקדו
על. הרגשתו הרעה. אולם המפקד לא
שיחרר אוחו מהאימונים• תלונות על הרגשה
רעה הן שיגרתיות למדי בעיני כל
מפקד. הטירון צבי בוכטרגר המשיך להתאמן.
כאשר גם:בתום האימונים נמשכה הרגשתו
הדעה של בוכטרגר, הוא נשלח למסדר
חולים אל החובש. החובש לא מצא כל
ממצא־מיוחד, אך מכיוון• שבאותו יום היתד,
הפזמז חזח *110

המחלקה צריכה לחזור במסע לבסיסה, שיחרר
את בוכטרגר מנשיאת חגור מלא. בוכ־טרגר
החל לצעוד, כשהוא חגור בחגור קל
בלבד וחמוש ברובה.
אחרי מספר קילומטרים החל בוכטרגר
להרגיש ברע, פיגר אחרי חבריו למחלקה.
נשף אוח חגרו. כאשר פיגר בוכטרגר,
עזרו לו חבריו להמשיך יחד עם המחלקה.
הם דחפוהו, הורידו ממנו את החגור ועזרו
לו אף בנשיאת הרובה. בוכטרגר עשה את
כל הדרך. אולם הוא הגיע למחנה באפיסת־כוחות
מוחלטת.
מאותו רגע הפך בוכטרגר אדם אחר.
הוא נשאר בצריפו, סרב לצאת עם המחלקה
לאכול; חבריו הביאו לו אוכל• התנהגותו
הפכה מוזרה יותר ויותר. בלילה לא יכול
היה לישון. כשחברו ניסה לדחוף לו בכח
כדור לומינאל לפה, נשך צבי את אצבעו.
כל כדורי השינה שבלע לא עזרו לו להירדם.
בחצות החל הבחור להשתולל, הפך את
כל הצריף• חבריו הרגיעוהו.
למחרת הובא למרפאת הבסיס. הרופא
שבדק אותו לא מצא בו כל פגם. אולם
התנהגותו המשונה דחפה את הרופא לשלוח
את הטירון בוכטרגר לבית־החולים
למחלות־נפש בבאר־יעקב. שם קבע הרופא
שאינו סובל ממחלת נפש, אלא ממשהו אחר.
אז, רק שלושה ימים אחרי שבוכטרגר
התחיל להתאונן כי הוא מרגיש ברע, הביאוהו
לבית־החולים אסף הרופא שבצריפין.
הוא קדח בחום של 41 מעלות וסבל מהתכווצויות
שרירים. הוא היה כבר מחוסר
הכרה כל הזמן, רזה וכחוש כשלד. הרופאים
שבדקוהו הגיעו למסקנה: מאוחר מדי.
כל מה שנשאר להם לעשות היה לקרוא
להורי הבחור, שעמדו לידו בשעת גסיסתו,
מבלי שיהיה ביכולתם לדבר עמו. ב־9
לספטמבר מת צבי בוכטרגר.
הזנחה פושעת? מותו של הטירון
בוכטרגר לא היה מוזת טבעי. בוכטרגר
היה בחור בריא וחסון. הוא נולד וגדל
בקריית־חיים. אביו, יעקב בוכטרגר, סמל
בבסיס ההדרכה של המשטרה בשפרעם,
מותיקי משטרת הישובים העבריים, קיבל
דירה בתחנת המשטרה שבקריית־חיים, שם
גדל הנער. הוא סיים את בית־הספר המקצועי
אינטרנציונל בקרית־חיים, הספיק עוד
לעבוד חודש ימים כפועל כביש בסולל־בונה,
עד שגויס לצבא.
הוא יצא לבסיס הקליטה והמיון, ומאז
לא חזר הביתה. ששה שבועות אחרי גיוסו,
נפטר. כנהוג במקרים כאלה של מתת
בלתי־טבעי בצה״ל, הוקמה ועדת חקירה
לחקירת פרשת מותו של צבי בוכטרגר. על
הועדה הוטל לקבוע את נסיבות מותו של
החייל, ואם היה איזה גורם רשלני למתת.
הפרשה לא היתד, מובאת לידיעת הצבור,
לולא מונתה גם ועדת חקירה מיוחדת
לחקירת הפרשה, נוסף על ועדת החקירה
השיגרתית. מה שגרם למינוי ועדת החקירה
המיוחדת, היה לחץ ההורים. ההורים
חשדו שמות בנם לא היה תוצאה של איזו
מחלה מיסתורית. הם חשדו שהזנחה פושעת
גרמה למות בנם, והם תבעו חקירה.
חוקרי המשטרה הצבאית, שישבו בועדת
החקירה המיוחדת, אספו את הפרטים מכל
הנוגעים בדבר: חבריו למחלקה של צבי,
מפקדיו, הרופאים והחובשים שטיפלו בו
בשלבים שונים. על סמך חקירה זאת היה
עליהם לבחור בין שתי גירסות הסברים
למותו של הטירון.
שתי הגירסות. הגירסה הראשונה הי־תה
חמורה מאוד. היא הצביעה על כך
שצבי בוכטרגר נפגע במכת־שמש באימונים,
בסביבות השלושים באוגוסט. תלונותיו
על הרגשה רעה לא זכו לתשומת לב
מספקת, והוא המשיך להתאמן. כתוצאה
מכך הוחמר מצבו. מצד שני הסתכלו
עליו חבריו של בוכטרגר ומפקדיו כעל
ארטיסט, והוא כצבר לכל דבר התבייש בכך
והחליט להתאמץ ולהתגבר.
כשאך יצא למסע והחל מפגר, וחבריו
ראו בעליל כי משהו קרה לו, הוא הוכרח,
לדברי הגירסה הראשונה, להמשיך ללכת.
חבריי דחפוהו בכח והוא הגיע לבסיס
כמעט בזחילה. אז הורע מצבו לגמרי. הוא
סירב לצאת עם חבריו, לא יכול היה
להירדם בלילה, החל משתולל. למרות זאת,
אומרת אותה גירסה, הוא לא זכה כל הזמן
לטיפול מתאים. להיפך, החובשים והקצין
התורן שהוזעקו אליו חשדו בו שוב כי
הוא ארטיסט, ניסו להרגיעו במכות.
החובשים לא הבחינו בשום מחלה, שלחו
אותו לפסיכיאטר. כל אותו זמן, שוב
לפי גירסה זאת, לא נבדק בוכטרגר אף
פעם ברצינות, התיחסו אליו כאל ארטיסט.
כשגילו אצלו את החום הגבוה, אחרי
שלושה ימים, היתה מחלתו בשלב חסר־חקור
.,ניתוח הגופה לאחר המוות הוכיח,

לדברי אותה גירסה, כי הוא הוכה במכת־שמש
שגרמה לדלקת קרום המח. כן
נתגלו בגופו סימני חבטות ומכות ובצקת
מוזרה במח.
כירוו* פומכי. אם היתד, ועדת החקירה
מקבלת גירסה זו, הרי שהיה עליה להאשים
את מפקדיו, החובשים ורופאי הבסיס של
בוכטרגר ברשלנות פושעת, ובד,זנחה שגרמה
למותו. אולם הם נטו לקבל, וקיבלו,
את הגירסה השניה. לדברי גירסה זו
לא היה שום קשר בין מותו של בוכטרגר
לבין האימונים או ליחס אליו. גירסד, זו
אומרת כי בריאתו התפתחה דלקת מוגלתית,
שאי־אפשר היה לראותה מראש והיא
אשר גרמה למחלה קשה. הוא היה מת גם
אילולא היה בצבא, סיכמה גירסה זו.
הגירסה אושרה והתקבלה. הרמטכ״ל עצמו
הביאה לידיעת ההורים במכתב אישי.
אולם הוריו של בוכטרגר לא נרגעו עדיין.
הם סירבו לדבר עם איש, או למסור איזו
אינפורמציה שהיא לעתונות. כל מה שהם
תבעו, היתד, חקירה פומבית של הפרשה.
את תביעתם זו העלו במכתב אישי לשר
הבטחון, מקוים לקבל תשובה חיובית.
אין ספק כי יש צוק בתביעת ההורים.
כי רק בירור פומבי ויסודי של פרטי
הפרשה, שאינו יכול בשום פנים להזיק
לבטחון המדינה או לשמו הטוב של צה״ל,
עשוי להוכיח כי החשדות על התעללות מצד
מפקדים ועל משטר אימונים קשה ובלתי־אנושי,
אין להם יסוד.

מ שט ר ה
צעיר בחודצה רוקה
הסמל רחמים בן־יצחק, סמל הניידת של
הנפה הדרומית בתל־אביב, הבחין בתנועה
חשודה ליד אחת המרפאות הצבאיות ביפו.
בשעות הבוקר של אחד מימי השבוע שעבר
,״הביט!״ קרא לעבר השוטר שישב
לידו. השוטר הסב את ראשו: בחור צעיר
בחולצה ירוקה היה מפשפש בערימת אמפולות
ישנות ובלתי שמישות, שהיו מונחות
ליד המרפאה. הניידת נעצרה. הבחור
מיהר להסתלק מן המקום. חולצתו הירוקה
נעלמה אי־שם בין העוברים ושבים, בביתן
לתל־אביב.
הניידת המשיכה בסיורה. בדרך סלמה,
ליד אמור המוסכים הצפוף, ראה הסמל בך
יצחק בחור צעיר בחולצה ירוקה, שעשה
דרכו לתל־אביב .״עצור!״ ציתה בן־יצחק
על הנהג. הוא ירד מן המכונית, רץ אל
הצעיר, תפש אותו בערפו והנחית בו מהלומה
עזה על ראשו. הצעיר צנח ארצה.
מכאן ואילך התפתחו המאורעות במהירות
מסחררת. בן־יצחק הקים את הצעיר
על רגליו, תפש אותו בצתארונו והחל להנחית
מכות עזות על ראשו. דם זב מחוטמו
של הצעיר .״עזוב אותי! מה אתה
רוצה ממני? לא עשיתי שום דבר!״ צרח
הצעיר הנדהם, כשהוא מנסה להשתחרר
מלפיתתו וממכותיו של הסמל הגברתן.
אין קשר. באותם הרגעים ממש, בהם
המשיך הסמל בן־יצתק להכות את הצעיר
בחולצה הירוקה, צלצל הטלפון על שולחנו
של ס.מ.מ. חיים פלסר, מפקד הנפה
הדרומית .״סמל מן הנפה שלך מכד, אזרח
אחד מכות רצח,״ הודיע קול אלמוני מעבר
לקו ,״הוא יהרוג אותו.״ פלסר ביקש הסברים,
המטלפן האלמוני מסר את מספר
הניידת ואת תיאורו של הסמל.
פלסר קרא למפקח ראשון סגל, אחד
מקציני הנפה, ציודה עליו לקדם את הניידת
שתחזור עם הצעיר הסוכה, לחקור מיד את
נסיבות המקרה. כעבור דקות, עצרה הניידת
ליד השער. הסמל בן־יצחק, שגרר
את הצעיר לתוכה, לא הפסיק מלהכותו גם
בפנים. סגל, שחיכה לו ליד הפתח, ציווה
עליו להכנם למשרדו.
אחרי שעות אחדות סיכם סגל את תיק
החקירה: לצעיר בחולצה הירוקה לא היה
שום קשר עם הצעיר בחולצה ירוקה דומה,
שחיטט בערימת האמפולות. הסמל בן־יצחק
הודח עד לבירור דינו.

לילה בנ יי ד ת
לניידת הרמת־גנית לא היה שום תפקיד
מוגדר בסביבת מלון רמת־אגיב, בליל יום
חמישי שעבר. בכל זאת נמצאה הניידת ליד
המלון, כשהסמל כ״ץ מפקד עליה והשוטר
אברהם בן־ברוך נוהג בה, וכשפנסיה בולשים
את שדרות העצים שבצידי הדרך.
אחרי דקות אחדות של חיפושים מצאו
שוטרי הניידת את מבוקשם: מכונית פרטית
מהודרת חנתה, כבויית־פנסים, בצד הכביש.
בעזרת הזרקור אפשר היה להבחין בצמד
מתגפף ומתנשק בתוכה•
השוטר בן־ברוך עצר את הניידת, קפץ
מתוכה, ניגש כצעדים מהירים אל המכו
קרבן
בוכטרגר
חשבו שהוא ארטיסט
נית הפרטית. הגבר שבתוכה הבחין בו
ממרחק כמה צעדים. הוא התנער בתדהמה,
פתח את הדלת שמימינו, דחף את בת־זוגו
החוצה, התניע את מכוניתו ומיהר להסתלק
מן המקום. השוטרים לא התכוזנו אפילו
לדלוק אחריו .״תעודות בבקשה,״ פנה השוטר
בן־ברוך לצעירה, שעמדה על הכביש
כשהיא מנסה ליישר את בגדיה המקומטים,
״מה את עושה כאן?״
״לכי לעזאזל ״ 1הצעירה בת ה־ 19 בשם
סטלה, לא היתד, צריכה להרבות בהסברים.
לפחות הקשיש שבין שני השוטרים, הסמל
כ״ץ, שוטר וותיק שהועבר לא מכבר ממשרדי
המטה הארצי לנפת רמת־גן, הבחין
מיד בנעשה לפניו. סטלה, יצאנית תל־אביבית,
הוזמנה על־ידי הגבר האלמוני למכוניתו,
לבילוי שעה קלילה.
אברהם בן־ברוך, שוטר צעיר ורוזק, לא
בזבז זמן. הוא החל לאיים על סמלה במעצר,
הציע לה להחליפו במתן שירותים
מסוימים לו עצמו. הסמל כ״ץ לא התערב,
המתין ליד הניידת, שעה שנכנסו אליה השוטר
והיצאנית. אחרי כמה דקות, התניע
בן־ברוך את המכונית, קרא לכ״ץ להצטרף
אליו .״לכי לעזאזל!״ אמר לסמלה, כשזו
ניסתה לשכנע אותו לקחת אותה כיברת
דרך בביתן לתל־אביב. סטלה נשארה במקום.
הניידת חזרה לבסיסה. סטלה החלה צועדת.
טלפונים כלילה. ליד דפוס ישראל,
מעבר לגשר, פגשה סטלה בניידת משטרה.
קצין הניידת, מפקח ראשון פרייברג, ציתה
על נהגו לעצור .״מה את עושה כאן?״
שאל ממש באותן המלים שנשאלה סטלה
רק לפני שעות אחדות, בפי הסמל כ״ץ
והשוטר בן־ברוך. הפעם היה לסטלה מה
להסביר :״אל תשאל אותי. תשאל את השוטרים
שלך. חפש בניידת שהיתר, עכשיו
ליד מלון רמת אביב ותמצא חלק מבגדי
מתחת לספסל.״
פרייברג, קצין משטרה תתיק, לא האמין
למשמע אוזניו. סטלה מסרה לו עדות מפורטת.
היא מסרה את מספר הניידת, תיארה
את שני השוטרים ולא חסכה בקללות עסיסיות,
בין פרט לפרט שמסרה. אולם פריי־ברג,
קצין האיזור הצפוני, לא ידע על
קיומה של ניידת המסיירת באיזורו בהרכב
של סמל ושוטר אחד. הוא התקשר מיד עם
מוקד המשטרה, ביקש מן התורן לבדוק
את הפרטים ששמע זה עתה מפי סטלה.
כעבור דקות הגיעה התשובה: הניידת היא
ניידת רמת־גנית. השוטרים בתוכה הם הסמל
כ״ץ והשוטר אברהם בן־ברוך.
הטלפונים בבתיהם של קציני המשטרה
העליונים במחוז תל־אביב טרטרו כל הלילה.
הקצין פרייברג פנה לממונים עליו,
מפקדי הנפה הצפונית, שלא היססו מלהעיר
את מפקד המחוז עמוס בן־גוריון. גם הוא
לא היסס: הוא פקד לעצור את הסמל כ״ץ
ופיקודו השוטר אברהם בן־ברוך, להדיח
אותם מתפקידם, להתחיל בחקירה נמרצת.
בבוקר, אחרי שכל הודעותיה של סטלה
נמצאו נכונות ובגדיה שמתחת למושב הניידת
נלקחו -כמוצג -משפטי, ידעו כבר הסמל
כ״ץ — אב לארבעה ילדים, השוכן
בדיור משטרתי — והשוטר אברהם בן־ברוך
את הצפוי להם: משפט משמעתי חמור ו־עונש
כבד~ 1§ ,לפיטורין׳בקלוך מן השירות.

5?581

במדינה

מציף את הארץ

בני ברק
הי ה-ו ר,ו פ איננו עו ד1
הפתעה בלתי־נעימה קידמה את פניו של
צבי הוברמן, כשבא לפני ימים אחדים לאחד
מבתיו, ברחיב טרפון בבני ברק. הבית,
בנין עץ ובלוקים, נעלם כלא היה. הוברמן
שפשף את עיניו בתמהון, ראה בתדהמה
גוברת והולכת כי במקומו של הבית בן
ארבעת החדרים נשארה ערימת חומרי בנין
הרוסים, עצים מנופצים ובלוקים שבורים.
הוברמן מיהר למשטרה .״הרסו לי בית,״
התלונן .״מי זה יכול היה להרוס לך בית?״
שאל היומנאי המופתע ,״יש לך שונאים?״
המשטרה פתחה בחקירה. תוך שעות אחדות
התברר לחוקרים כי את ביתו של הוברמן,
בעל קפה הוברמן ברמת־גן, קפה הצפור
הכחולה בפתח־תקודה והקולנוע בשם זה ב־אותה
עיר, הרסו פקחי עירית בני־ברק .״יש
לכם צו הריסה?״ שאל הסמל החוקר את
פקחי העיריה ,״אין!״ אמרו הפקחים.
הנזק נאמד בידי הוברמן ב־ 25 אלף לירות,
אך נוסף לתביעה האזרחית שהוא עומד להגיש
נגד עירית בני־ברק, תבע הוא מן
המשטרה לנקוט בצעדים חוקיים נגד העיר״
יה .״אינני יודע אם אוכל להגיש תיק פלילי
נגד עירית בני־ברק,״ הודיע מפקד משטרת
רמת־גן ,״אך אם אוכל אעשה זאת״.

ד ר כי אדם
ה חו סיז־ דמחפש וו בו ד ה
שנתים תמימות ישב ישראל (״החוסידל״)
קורנגולד בבית־הסוהר, ריצה את עודנו אחרי
שנתפש באחד ממעשי הרמאות הרבים
שביצע. כשיצא, החליט, כמרבית הפושעים
היוצאים את בית־הסוהר, להפוך אזרה הגון:
״שוחררתי על תנאי,״ סיפר למכריו הרבים,
ששמחו לקדם את פניו מחוץ לביתר,סוהר
ולהאזין שוב לסיפוריו המענינים,
המסופרים באידיש עסיסית ועממית ,״אני
רואה את יתרת הזמן שנותר לי להיות
עצור בו, כאילו נתנו לי אותו במתנה,
ומתנה שומרים בדרך כלל.״
החוסידל רצה מאד לשמור על המתנה
שניתנה לו. הוא ירד לאילת, מצא עבודה
באחת המסעדות שבעיר.
לחבריו החדשים לא סיפר החוסידל דבר
וחצי דבר על עברו. אך שוטרי אילת, בניגוד
לחובות מקצועם, לא ידעו לשמור על
הסודות הנמצאים בתיקיהם. מפה לאוזן עברה
השמועה בעיר, כי המלצר החדש אינו
אלא אחד מגדולי הרמאים שבקרב העולם
התחתון .״זהו החוסידל המפורסם,״ הצביעו
עליו התושבים, כשהיה עובר ברחוב. ה־חוסידל
צורף בן־לילה לגלריה העצומה של
אנשי העולם־התחתון, שאנשי אילת מספרים
על מעלליהם בעירם.
הקצינים כקורס. החוסידל היה נאלץ
לעזוב את אילת .״זוהי עיר קטנה,״ הסביר
לחבריו ,״לא יכולתי להישאר שם.״ אולם
גם בתל־אביב לא יכול היה להישאר, אם
רצה באמת ובתמים שלא לחזור עוד למקצועו
הקודם .״הלכתי למטה הארצי ולא
מצאתי שם אף אחד,״ סיפר החוסידל על
הרפתקאותיו, כשניסה לשוחח עם קציני
המשטרה המוכרים לו, ולנסות להשיג דרכם
סידור בטוח לעתידו ,״כולם בקורס:
הופשטטר בקורס, זוהר בקורס. הלכתי למחוז
תל־אביב ואמרו לי ששמילגובסקי בקורס.
נסעתי לחיפה ואין שב אף אחד שמוכן
לשמוע מה שמדברים אליו. קצין אחד
סיפר לי שמהיר הגלידה עלה. אין לי
קיוסק. אולי לו יש. לי אץ.״
בצר לו החליט החוסידל לעזוב את ישראל.
בתמימותו היה בטוח כי השלטונות,
ישמחו להיפטר ממנו .״לעלות על אוניה
לא נתנו לי. צריכים תעודת יושר. לי א ן
תעודה כזו. החלטתי לעזוב את הארץ.״
אולם גם במשרד הפנים סרבו לתת ל־חוסידל
את התעודות המבוקשות. הפקידים
אמרו לו :״לצאת? בבקשה! אבל תביא ערב
שאם תעבור עברה בחוץ־לארץ, והמשטרה
תחזיר אותך לכאן, תשלם בחזרה את
הוצאות הדרך מכיסך.״
החוסידל לא מצא ערב. הוא גם לא מצא
עבודה, להתפרנס ממנה .״אתם רוצים שאחזור
להיות רמאי?״ שאל השבוע ,״בבקשה.
רק תגידו לי לשירותכם תמיד.״

פ ש עי ם
״ ה ח תו ל ״
סמל המשטרה שהוזעק אל הדירה, אשר
בעלה התלונן. על גניבה גדולה שבוצעה בה
(המשך בעמוד )12

יד הקוטב הדרומי עגנה השבוע
/האניה היאפנית סויה. היא הורידה מש־לחת־מדע
יאפנית, שתשהה במקום שלושה
חודשים. אנשי המשלחת צוידו באופן קפדני
רק בציוד ובהספקה שיהיו דרושים להם
בזמן שהותם באי: בין ארגזי הציוד היו גם
20 חישוקי הולה־הופ.
בפאריז עצרה המשטרה 22 צעירים, אשר
חסמו את התנועה בכביש מרכזי.
הם היו עסוקים בסיבוב חישוקי הולה־הופ.
באטווטר, מדינת קליפורניה, ארצות־הברית,
הגיש ג׳יימס שטוגארד ( )46 תביעה לגירושין
נגד אשתו בת ה־ ,39 אחרי שזו הציגה
בפומבי מה שהבעל כינה ״תנועות משגל
שהמיטו עלי קלון ״.במשפט התברר שהיא
עסקה בסיבוב חישוקי הולה־הופ בפומבי.
הניו־יורק הרלד טריביון פירסם קריקטורה.
מה מראה הצילום הראשון של הטיל
שהצליח להגיע אל הירח? שני אנשי חלל,
כשמסביב לגופם חישוקי הולה־הופ.
כי בחודשים האחרונים נדמה היה שהאנושות
איבדה את הענין בנעשה סביב
לה, והחלה להתעניין רק במה שסובב אותה.
ומה שסובב אותה בתקופה האחרונה היה
חישוק פלאסטי צבעוני, בקוטר של 80
סנטימטר. ילדים, אשר משך כל חייהם
עסקו בחוסר־עניין בכל מיני גלגלים, גילו
בחישוק הפלסטי צעצוע חדש. המבוגרים
מצאו בו ספורט חדיש. עקרות־בית נוטות-
להשמנה גילו את ההולה־הופ כתכשיר מצוין
להרזיה ולשמירת הגיזרה. הציניקאים ואניני
הטעם קראו לו פשוט שגעון.
יהיה ההולה־הופ אשר יהיה — צעצוע,
ספורט, מכשיר או שגעון — דבר אחד
ברור: הוא ללא כל ספק וירוס של מגיפה
המתפשטת במהירות הבזק ברחבי־תבל.

המגיפה מתפשטת

ן*< הו ל ה״ הו ס (הולד — ,על שם ריקוד
ן ! הוואיי, הום — אופן, באנגלית) נולד

באוסטרליה. הוא היה חישוק עץ, שהיו משתמשים
בו י בבתי־הספר ובאולמות ההתעמלות
שם, ואיש לא ראה בכך שגעון או המצאה,
כשם שאיש אינו רואה שגעון או
המצאה בבומראנג. אולם הסיבה שילדים
מסובבים׳ סביבם חישוקי פלאסטיק בשדרה
החמישית בניו־יורק וברחוב דיזנגוף בתל-
אביב, ואינם זורקים בומראנגים, נעוצה בשני
סוחרי צעצועים אמריקאיים צעיר־ם.
השניים, ארתור מלין וריצ׳ארד קנר, נוכחו
בתחילת השנה בתערוכת צעצועים, הם ראו
שם גם את חישוקי העץ האוסטרליים. הם
ניסו לסובבם. העסק לא מצא חן בעיניהם.
אולם רעיון נולד בראשם. הם החלו בשורת
נסי־ונות בחישוקי פלאסטיק, ניסו
אותם על ילדי השכנים — והמגיפה יצאה
לאויר העולם. היא נפוצה תוך שבועות
מספר בכל רחבי ארצות־הברית. למרות שמחיר
הצעצוע החדש לא היה זול — 3
דולאר — קנו אותו מיליונים. לפי סטטיסטיקה
רשמית יש כיום בארצות־הברית חישוק
אחד לכל חמישה אמריקאים: ואמריקאים יש,
ברוך השם 170 ,מיליון.

20 שעות במותגיים
ך* מגיפה התפשטה מהר. הילדים
1 5ראו חישוקי הולה־הופ אצל החברים,
רצו מיד את אותם החישוקים. ההורים ניסו
לשחק בצעצועי הילדים, הבחינו כי הם מורידים
משקל באמצעותם. ההולה־הום הפך
למאורע החברתי של ארצות־הברית. הוא
היה מרכז כל מסיבה. בדרנים לא יכלו
לעלות על הבמה, מבלי לסובב תחילה את
החישוק. פסטיבלים, תחרויות ומירוצים נערכו
עם הגלגל. בעיר אחת הצליחה נערה
בת 17 לסובב את ההולה־הופ סביב מותניה,
בעזרת נענועי אגן־הירכיים בלבד, במשך
20 שעות. יש להניח שהיא קיבלה גם פרס.
סובבו את ההולה־הום סביב הידיים, סביב
הרגליים, סביב הצוואר וסביב המותניים.

תמי המווגדו!

סובבו אחד וסובבו אותם בתרי
גוף אחד. את השיא מחזיק ב
שהצליח לסובב בכל אבריו 6
בעת ובעונה אחת. סובבום 0נ
מסע הבחירות, דוגמניות בעת ת:
כיום הפכו חישוקי ההולה־ה
חובה לכל דוגמנית. באמצעות
הדוגמניות לשעשע את הקהל,
בעת ובעונה אחת את טיב ה;
נשחק ואת גמישות התנועה נ
הדשות. פסיכולוגים סבורים, כי
המגיפה באותו קצב, לא יוכל
של ארצות־הברית להיבחר אם
לו שליטה מיחלטת בחישוק הד

**נ?,תעשייתי ומסחרי

סביב חישוקי הפלאסטיק. מ׳
מפרסמים, זביים ור כ־ים לט
ההולה־הוס אפילו למשוררים י
נסה. תקליטי הולה־ה־ס, תערובת
ההולה ההוואיי עם הרוק׳נ׳רול
הפכו לתקליטים רבי־המכר ביוו
הברית הופצה בש רים נוסח:
השכם בבוקר עוסקים אנו בו
בלכתנו לביוז־חספר עמו יחדיו נ
מורים אומרים שאנחנו מנוורפינ
גם הם ונראה אותם שלווים...
משוררי ישראל לא יצטרכו לו
תרגיל בחישוק הולה־הופ. מדגימה תמר ורדימון, המסובבת את ההולה־הופ סביב
שירים ופזמונים להולה־הופ^ :
רגלה. הגלגל עשוי הפלאסטיק מסתובב וכמעט׳ אינו נוגע ברגל, המניעה אותו ־ עוגה, עוגה /במעגל נחוגה£ ,
בתנועות קצובות למעלה ולמטה. ההולה־הופ הפך באירופה ובאמריקה לתחביב המזכיר את הידיו משנות ה־.30
במיוחד לכבודו. ואמנם, חודשיה

הופ־עבונו

על דדיה!מבוגריה

גמר ורדימון, מורה להתעמלות ודוגמנית־אפנה ידועה,
:בת סביב גופה שלושה חישוקי הולה־הופ כאחד.

רי שפשטה המגיפה בארצות־הברית, עברה
על פני אירופה כולה, הגיעה גם לישראל.
המגיפה החלה בחצר בית רגיל, בשדרות
הילד ברמת־גן. באותו בנין גר סוכן צעיר
וזריז בשם יחזקאל (״ריי״) נועם 33.נועם
גבה־הקומה, בעל המבטא האמריקאי, הוא
יליד מדינת קנטקי שבארצות־הברית. הוריו
עלו ארצה בשנת ,1935 והוא הספיק להת־חנך
בבית־הספר הדתי ביל״ו בתל־אביב. אחרי
שנסע לארצות־הברית לקבל חינוך אוניברסיטאי,
חזר ריי ארצה ערב מלחמת העצמאות,
התגייס לשורות חיל־האוויר.
מאז עבד ריי כסוכן למוצרים שונים, הספיק
לשאת לו אשד, ישראלית ולגדל שני
ילדים. הרעיון נולד במוחו יום אחד, כש־ ׳
אחד ממכריו הביא לו חישוק הולה־הום
אמריקאי. נועם בחן את החישוק, ומוחו
המסחרי כבר עשר, את החישוב, :׳חישוק
כזה אפשר לייצר בארץ. אם הוא התקבל
בכל העולם, מדוע שלא יתקבל גם כאן?״
כל מה שהיה צריך לעשות היד, למצוא
בית־הרושת, שייצר צינורות פלאסטיים אשר
יתאימו לחישוק. צינורות אלד, היו צריכים
להיווצר מפולי אטיליין קשוח, שהוא חומר
קשה, קפיצי וגמיש גם יחד. זהו חומר
הניתן למתיחה, ועד מידת סבל מסויימת
איננו שביר. כשלושה בתי־חרושת דחו אותו.
באחד הימים נפגש עם אברהם פיינברג,
מנהל הסופרמרקט. גם לפיינברג היה רעיון
של הפצת ההולה־הופ בישראל. השניים
השלימו איש את רעיונות רעהו. תמורת
הזכות לקרוא לגלגל הישראלי בשם גלגל
שופר־סל, הסכים פיינברג לרכוש את האלפים
הראשונים של החישוקים שייוצרו, להבטיח
בכן את כדאיות הייצור. אולם למעשה
לא היה צורך בכך.
ריי נועם הזמין את הצינורות בבית־חרושת
אחד, חיבר אותם באמצעות קבלן־
משנה שני, הפיץ אותם בשעות הפנאי שלו.
אשתו׳ נעמי, עזרה לו בהפצת החישוקים.
הפצת המגיפה, משם ואילך, היתד, קלה מאד.
תחילה למדה האשד, לסובב את ד,חישוקים
סביב גופה. אחר־כך למדו זאת ילדי השכנים.
ריי, הדוגל באמצעי הפצה אמריקאיים
של פירסומת רעשנית, והפצה בצינורות מסחר
קיימים, לקח את אשתו וילדי השכנים
לבל מקום, כדי שידגימו את תעלולי ה־הולה־הוס.
ברחובות, בגנים, על שולחנות

עוגה, עוגה, עוגה

עגה ילדה בת שנתיים, בחישוק ההולה־הופ. הילדים
הם הנפגעים הראשונים בקדחת ההולה־הופ,
מסתגלים במהירות לצעצוע החדש, אינם מתביישים, כמבוגרים, להופיע בו בפומבי.

הסיכום בסופרמרקט החלו להופיע החישו־קים
הפלאסטיים, המיוצרים בעשרים צבעים.

מתחשק חישוק
#י* ריי נו ע ם יש כיום ההרגשה של המח־
/לל מהמלין, אשר כל הילדים רצים אחריו.
כי בישראל פשטה המגיפה בינתיים רק
בין הילדים. בניגוד לעקרות־הבית האמריקאיות
והאירופיות, מתביישות הנשים הישראליות
בדרך כלל לנסות בפומבי לסובב
את החישוק סביב ירכיהן. גם הגברים מתביישים
לנסות לפני שהבטיחו לעצמם, ב
אימונים
ממושכים בבית, כי באמת הם יודעים
את המלאכה.
אולם בשבועיים הראשונים להופעתו הישראלית,
כבש לו ההולה־הופ מקום בשוק
המקומי, נמכר במאות. יצרנו מקווה להגיע
עד חנוכה למכירת 10 אלפים חישוקים.
אלא שעד אז הוא לא ישאר לבד: בחצי־תריסר
יצרני פלאסטיק כבר החלו לייצר
ולהפיץ חישוקים דומים.
יותר משהם סומכים על אגדת חוני המעגל,
שהיה עג עוגות סביבו, שתעזור לחי־שוקי
ההולה־הופ להפוך פופולריים בישראל,
הם סומכים על יצר לב האדם, שאינו שונה
בברוקלין או בהרצליה.

סביב

1ילד,
שוקים בעת
אופנה.
,כשיר־
:ליחות
יח לו
שאינו
ית ה־זימשך
:הבא
תהיה

הדל ח

י׳אג&גג!
ש קם
יצרנים,
עור

]מיקצב
!ריקאי,
!רצות/גס
/ה־שינסו

>לחבר
^עוגה,
1חדבר

סטויפ־טיו

כמחלל
מחאמליו

ספורט חדש

גילה השוער המהולל יעקב
שהקסים גחלילו את ה־של
גלגלים מדגימה נעמי נעם,
.חודורוב, המפיץ בחנותו את
ילד־^ם >0באגדה? נראה דיי־אשת
מפיץ התולה־הופ הישר־אלי,
המורידה מעליה בזח אחר זה את חישוקי הפלאסטיק. נעם, מפיץ החישוקיס, כשהילדים מקיפים אותו כדי לגעת בצעצוע. החישוק. הוא עוסק בעצמו בגילגולו, כאמצעי אימון נוסף.

תעית האשכוליות הצליחה -המציאות מאשרת זאת!
בעקבות המסע הציבורי /אותו יזמנו וניהלנו למען הרחבתו של יצוא פלחי אשכוליות על־ידי הפניית סוגים מסויימים מיבול הפרי
הזה לתעשיית שמורים, מינתה הממשלה ועדת חקירה בראשותו של השר מר פרץ נפתלי.
על אף מאמציה של המועצה לשיוזק פרי הדר ועל אף הלחץ, שהופעל על־ידי דובריה במסעם נגד תכנית האשכוליות, מצאה וועדת
נפתלי, בהפניית אשכוליות לייצור שימורי פלחים — יתרונות חשובים לפרדסן, לייצרן ולציבור כולו.
להלן טענותינו לעומת טענותיה של המועצה ׳1שווק, והתוצאות הסופיות של השנה הראשונה, המבוססות על המחירים שפורסמו
על־ידי המועצה לשיווק:

רווחים גדולי םלמ די נ ה ־ ה שיגו פל חי א שכת־יות בעונת 1957/58
אמרנו

המועצה לשיווק
השיבה

12 ימי עבודה נוספים
לטונה בייצור פלחים

ייצור הפלחים יפחית את
מספר ימי העבודה

פרי

פחות מטבע זר

75 דולר לטונה תוספת רתח בעד פלחים,
ומחירים גבוהים יותר בעד פרי טרי בחו״ל

הפלחים יכניסו

יותר מטבע זר

יעלו

רווחי הפרדסן

תגדלנה הכנסות האוצר
ממסים

הפלחים יכניסו

הרווח למדינה

נסיון 1958 הוכיח
12 ימי עבודה

ומעלה נוספו לטונה של

תוספת של 126,000
ימי־עבודה
$2,000,000 נטו ומעלה

רווח נוסף במטבע זר
לאוצר

ירדו חזחי הפרדסן

הפרדסנים הרוויחו 75ל״י לטונה בעד
בררה; 25ל״י לטונה בעד פרי גדול; — 2.ל״י
לתיבה במכירה בקונסיגנציד, בחו״ל

בממוצע 1.500ל ״י
לתיבה רווח נוסף

תרדנה הכנסות האוצר

עלו מסי ההכנסה מרתחי בתי חרושת,
משכרם של הפועלים ומרתחי הפרדסנים

1,500,000ל״י ומעלה

לפרדסן

תוספת מסים לאוצר

הי שגים אלה יכולי ם וחייבים לג דו ל מדי שנה ב שנה
למדות שירדו מחירי פרי ההדר בחו״ל, השיגו האשכוליות מחירים גבוהים יותר במכירות במחירים קבועים בחו״ל. הפניית אשכוליות
גדולות לייצור הפלחים שוב תגדיל את המחסור בפרי בשתקי חו״ל, ועל־ידי זה תיפתחנה אפשרויות שיתק טובות יותר ליצוא אשכוליות
טריות.
במדינתנו קיים חוק, האוסר על יצרן השימורים לגדל פרי למען צריכתו העצמית, ואילו הפרדסן אף הוא אינו רשאי להשתמש בפרי
פרדסו לצורכי מפעליו. חוק זה עתיד להחניק את התפתחותו של אחד מענפי הכלכלה החיוניים ביותר במדינתנו. על כן יש לבטלו
מיד.
עד אשר יבוטל חוק זה, שומה על הממשלה לעשות כל אשר לאל ידה, כדי להגדיל השנה ולא להפחית את מכסת האשכוליות לבתי־החרושת
לשימורים.
יש להקים גוף עצמאי לחקר שווקים. גוף זה יסלול את הדרך להכנסות גדולות יותר במטבע זר ולתעסוקה מוגברת. כמוכן
יניח גוף לחקר שווקים את היסודות להתפתחותו ושגשוגו של ענף ההדרים בשטחי החקלאות והתעשייה גם יחד.
״ ! ייצא

ונחיה ״

שמואל דובינר

לא ח שוב כמה פעמים

80 שנה נסיון
בפל העולם כהוראת

את משתמשת בטקסטיל שמפו. אחרי כל כבימה
וכביסה, כל האריגים העדינים, דברי סריגה
וגרבי ניילון, נראים כחדשים הודות לקצף הרך
ללא אלקלי של
טקסטיל שמפו

•אנגלית
• צרפתית
עברית, גרמנית,
פורטוגזית, ספר דית׳
רוסית ובר.
הכנה לכל הבחי נות.
לפני הצהרים
קבוצות של 3—5
אי ש

בלבד.

אחרי הצהרים —
קבוצות מרוכזות
ועזרה לתלמידים.

ת וצרת נקה
תוצרת איכות
המפיצים: חב׳
נורית בע״נו

רחוב נחלת בנימין 2
תל־אביב, טל 62347 .

מעלה את

ב״סברליץ

המוראל!

בסדינה
(המשך מעמוד )10
בהעדרו מן הבית, היה מופתע ונדהם. שום
סימני פריצה לא נראו על הדלת, אף
טביעת־אצבעות אחת לא נשארה. הדירה,
בקומה השלישית של בית־דירות תל־אביבי,
נראתה כאילו אין כל אפשרות אחרת להיכנס
׳ אליה, פרט לדלת. אולם, בכל זאת,
עובדת הגניבה היתד, מוכחת: מן הדירה
נעלמו תכשיטים, חסצי-ערך וכסף מזומן.
הכתבים המשטרתיים פירסמולמחרת :״פו־רץ־חתול
פועל בתל־אביב. המשטרה חוקרת.״
המשטרה
לא המשיכה לחקור זמן רב.
ידיעה, שהגיעה מחוגי היצאניות, העמידה
את אנשי מדור הבילוש בעקבות הפורץ
המטפס בקלות אל דירות, השוכנות במרומי
הקומות השלישית והרביעית. במארב מוצלח
שהושם לו, נתפש הפושע: יעקב שרנשי,
יליד תל־אביב.
הפסקה במשחק. זו היתה הפעם הראשונה.
מאז, מזה יותר מעשר שנים,
נמצאת המשטרה בעקבותיו של שרנשי,
בקביעות בלתי־פוסקת. מדי פעם מצליחים
השוטרים, לוכדים את הפורץ הזריז בחכתם,
מביאים אותו לפני שופט השלום ומתפטרים
ממנו באנחת־שמחה בפתח בית־הסוהר. אולם
אחרי חודשים אחדים, חוזר סיפור המעשה:
שרנשי משתחרר, פורץ דירה, מבזבז את הכסף
במשחק קלפים, וחוזר לפרוץ.
הסיפורים המהלכים על שמשי 25 בן
לאם כובסת ואב מסגר, אח לשתי אחיות
שמקור פרנסתן מפוקפק, הם כמעט סיפורי־אגדה:
באחד הימים, מספרים אנשי העולם
התחתון, ישב שרנשי ושיחק בקלפים. מש-
הפסיד את כל כספו, אמר לחבריו למשחק:
״רגע אחד, אני מיד חוזר.״ שמשי יצא,
מיהר להביא את כלי הפריצה, פרץ לדירה
שאותה איתר עוד לפני ימים אחדים, לקח
את הכסף המזומן שמצא בדירה וחזר לשחק.
לפני
שבועות אחדים נתפס שמשי בביתר,קברות
בנחלת־יצחק כשידו פצועה. סריקה
בשטח גילתה כמה קופות צדקה פרוצות.
״הייתי בדרכי הביתה,״ אמר שרנשי לשוטרים•
הוא נעצר, שוחרר בערבות עד למשפט.
אולם
שמשי לא רצה לחכות למשפטו
באפם מעשר״ השבוע, ימים אחדים לפני
שהיד, עליו להעמיד לעצמו עורו־דין, לשלם
לו שכר טרחה, נתפש כשהוא פורץ לאחת
הדירות ברמת־גן, שטח פעולתו הקבוע.
הפעם׳ כנראה, ימתין לדינו בבית־הסוהר.

תזכיר
ג לו תבמדבר
שני הכמרים היח־נים־אורתודוכסיים,
שהואשמו באונס הנזירה מכריחים, נידונו
השבוע על־ידי בית־דין כנסייתם בעיר העתיקה
לגלות במנזר מר־סאבא (סבא הקדוש)
שבהרי חברון. כזכור, התפרסמו הפרטים
המלאים הראשונים על הפרשה כולה
בהעולם הזה 1097 על נסיבות
מותה של סופי סלומון־כהן מתל־אביב,
שנפטרה בדירתה אחרי שד,וזרקה לה זריקת
נובוקאין, גילה לראשונה העולם הזה (,)1085
אשר מסר את הפרטים הראשונים המוסמכים,
שלא נמצאו עדיין בתיקי המשטרה.
השבוע הועמדו שני הרופאים לדין בפני
שופט השלום הראשי בתל־אביב, כשפרקליט
המחוז יעקב בר־אור טוען :״במשפט זה
תתעוררנה בעיות עובדתיות ומשפטיות יוצאות
מגדר הרגיל, שכמותן טרם נידונו
בארץ החטיפה מן ההרמון, בה
נחטפה נערה בת 14 ממאהל בידואי בנגב,
ועוררה בכף מלחמת־דמים בין שני השבטים
(העולם הזה ,)1098 שימשה השבוע נושא
לבקשת הביאם קורפוס בבית־הדין הגבוה
לצדק, כשהורי החטופה תבעו מן החוטף
להחזיר להם את בתם הביקורת
הקטלנית של מרבית המבקרים התיאט־רוניים
בישראל נגד הצגת רחוב המדרגות
בתיאטרון הבימה, והפלייתו המכוונת של
השחקן מאיר מרגלית בתיאטרון זה, שפרטים
חדשים עליה גילה העולם תזה (,)1100
הוכחשו השבוע במסיבת עתונאים שערך
במאי המחזה בחיפה. במסיבה,זו הטיל הבמאי
את קולר הכשלון במאיר מרגלית,
בהאשימו את המבקרים האמנותיים בחד־צדדיות.
למסע ההשמצות על הביקורת הצטרפה
מחברת המוזזה. הכושל, שהכריזה כי
״אין המבקרים מבטאים. הפעם את דעת-הקהל.״
העולם
ווזת 1165־

רדיו
גלים קצרים

אנשים
לי רו תאךלאדשה?

אלק גינס, ויליאם הולדן ושאר שחקני
הסרט הגשר על נהר קוואי, המוצג בקולנוע
המתחרה הג דו ל
מוגרבי בתל־אביב, זכו השבוע לביקורו של
תכנית של שמה
קברט ספרותי הוא
נשיא המדינה יצחק בן־צבי. הנשיא רצה
רדיופונית חדשה בעריכתו של ישעיהו בך. ללכת לסרט ככל אזרח אחר. שלישו הזמין
פורת. התכנית הראשונה הוקלטה השבוע עשרה כרטיסים, עבור סמלית הנשיא ושומבמרתף
היין של מועדון התיאטרון,
שם רי ראשו, התעקש לשלם את תמורתם והתש ממשה כונסו
כמעט כל יושבי כסית,
נגד שבעל הקולנוע, ירוחם ורדימון, יעושמוליק אמיר מיר
ויוסי ידין, ועד אהרון
רוך לו קבלת־פנים ממלכתית. הוסכם על
סגל. אחרי שהנוכחים הושקו במשקאות ביקור אינקוגניטו. למרות זאת זיהה הקהל
חריפים ללא הגבלה, נתבקשו להקריא שי את הנשיא, שבא לסרט באיחור של חמש
רים, לספר סיפורים ובדיחות ולהדגים כיצד דקות, קיבל אותו בהתלהבות. הנשיא ישב
חוגגים אנשי הרוח בינם לבין עצמם. כלפני
בין הקהל על היציע, כשרק שורה אחת
תוצאה מכך היו מרבית ההופעות
פונתה לרווחתו. הוא ראד, את עצמו פעמיים
המיקרופון מלאות חידודים ועקיצות על
המיקרופון ביומן גבע, עזב את הסרט שתי דקות לפני
קול־ישראל. כך, למשל, כשהוגש
הסיום, הביע את התפעלותו ממנו אגב,
לכתב הארץ נתן דונביץ, הודיע הקריין בעל הקולנוע, ירוחם ורדימץ, הוא מכר
אלימלך רם :״עכשיו יספר לנו מר דונביץ
אויסט־ ותיק של הנשיא ורעיתו, עמם עבד בהגנה
על הסקופ הגדול של ביקור הכנר
בירושלים, לפני הקמת המדינה הופהשיב:
מיין,
ראך
בארץ.״ דונביץ, העליז
למנגנון הבדותות עתו של עסקן מפא״י משה דיין, בבית
״סוף סוף קם
מתחרה משפט לדוגמא סוקולוב, השבוע, החלד. והסתיימה בבדישל
קול-ישראל
אזרח, בעל מקלט רדיו, חות. לפני ההופעה נשא העתונאי אפרים
יוגש בקרוב על-ידי
תלמי נאום מלא הערצה והתלהבות, החל
נגד קול־ישראל. המשפט יוגש על
רקע 8להעלות זכרונות מהימים בהם פגש את
העלאת דמי רשיון הרדיו לפני שנה מ־משה
דיין בראש הטור שפרץ ללוד. דיין

ל־ 10ל״י. תוספת שתי הלירות נומקה
קם אחריו, ניגש לצנן מעט את התלהבותו
כדמי־מינוי על שבועון־הרדיו. מאחר ש־שתי
של תלמי, באמרו :״אגב, לא הייתי בראש
שבועון־הרדיו לא יצא לאור, נשארו
הטור שפרץ ללוד.״ כשסיים דיין את דבריו
הלירות כתוספת על דמי־הרשיון, והסכומים ניגש אליו אחד המאזינים, הגיש לו חוברת
שנאספו, הוצאו בהוצאות השוטפות. בית־ ואמר :״כאן תמצא את כל מה שאמרת.״
המשפט יצטרך לקבוע אם גביה זו היתה שם החוברת: מצע למדיניות כלכלית של
מעשה חוקי.
הסתדרות הציונים הכלליים בנה בן
השנתיים־וחצי של המשוררת המק״יסטית
חיה קדמון נלקח על־ידי אמו לאסיפה,
המישדרים המפורטים מטה עשויים להיות בה נאם ח״ב משה סנה. הילד שמע את
סנה מתרתח וצועק בשעת הנאום, שאל את
מעניינים. שינויים אפשריים.
אמו :״למה דוד משה כועס?״ בסיום האסי•
ר מזו ר (קול־ישראל, יום ד׳ )20.25 ,פה ניגש יובל קדמון אל סנה, שאל אותו:
— יעקב בן־הרצל מגיש תכנית יובלות 25 :״תגיד דוד, יהיה טוב?״ סנה לא נבוך, השיב
שנה למות הסופר יעקב וסרמן 400 ,שנה לו מיד :״בודאי שיהיה טוב בין
להכתרת אליזבט הראשונה כמלכת אנגליה, אלפי האנשים שלא יכלו להידחק לכנס
ועידת הציונים הכלליים, שנערך השבוע
ו־ 65 שנה למותו של צ׳יקובסקי.
• המעגל (קול־ישראל, יום ד׳ )21.30 ,בתל־אביב, היו רבים ממנהיגי המפלגה.
— יצחק שמעוני מגיש שידור חי, בהש מלבד פרץ כרנשטיין, שלא מצא במשך
תתפות קהל מצומצם. בתכנית: שאלות מכ חצי שעה דרך לד,כנס לאולם, עד שיצאו
שילות למומחה הספורט אורי זמרי. שני מבפנים לחפשו, לא הצליחו תחילה גם
ראש עירית רמת־גן אכרהם קריניצי
מבצעים בהשתתפות הקהל.
• תיכתנח (קול־ישראל, יום ה׳ ,וח״ב שושנה פרסיץ להכנס לאולם. הם
— )20.05 להקת בצל ירוק במערכון חדש, התרוצצו מדלת אל דלת מסביב לבנין, ניסו
הגיטריסט מנשה בקיש, רביעית מועדון לשוא למצוא פתח. העיר אחד ממקורבי
קריניצי, שליווהו :״מה זה פה? ועידה מפלגהתיאטרון
ואריק לביא בשירים חדשים.
• סיפורה של אופרה (גלי־צה-ל, תית, או מכון להורדה במשקל נסיון
יום ה 21.15 ,האופרה כך עושות כולן אחד להנציח את זכרו של המשורר שאול
טשרניחוכסקי נכשל לא מכבר בנסיבות
למוצארם.
• פנים אל פנים נקול־ישראל, יום מיסתוריות. המזכיר הכללי של אגודת הה,׳
— )21.30 שידור ראשון של תכנית סופרים, אכרה ס כרוידס, החליט כי
חדשה. מפגש אלחוטי בין קבוצת עבריינים יהיה זד, נאה להציב בבית־ד,סופרים, הנושא
צעירים בכלא תל־מונד, לבין קבוצת נח את שמו של טשרניחובסקי, את השלט שהיד.
מוצב לפני ביתו של המשורר ברחוב אחד־לאים
בדמיה ב׳.
• המסביר לצרכן (קול־ישראל, יום העם בתל־אביב, שנשא את הכתובת :״ד״ר
ד 18.30 ,אפרים קישון ודן אלמגור, שאול טשרניחובסקי, רופא כללי.״ שלט זה
נשאר במקומו שנים רבות אחרי מות המבפיליטונים
עם מספר בדיחות.

־* 3*232225

תדריך

מזי תי וז ש בז ע
• מנהיג מפ״ם מאיר יערי, על החוק לתיקון דיני ענשים, בטחון
המדינה, על פיו מואשם אהרון כהן :״הצבענו בעד החוק הזה מכיוון שאנחנו
רגישים מאוד לעניני בטחון. אך לא שיערנו בנפשנו שעלולים להשתמש בו נגד
חברי תנועה חלוצית, ולא זו בלבד אלא שיניפוהו כשום מעלינו.״
• הסופר אהרון מגד, על מלחמת הבחירות :״הבחירות — המוסד
הדמוקרטי ביותר במדינה — עשויות להיהפך לקרקס בלבד. ארגון הבחירות —
לאורגיה של בחירות.״
• ח״כ הצ״כ ישראל רוקח, בתשובה לשאלה מדוע איחר בשעה לפתיחת
כנס ועידת הציונים הכלליים :״מה הפסדתי? אני חושב שגם אלה שנשארו בחוץ
לא הפסידו הרבה.״
• מנחם כגין, על דוד בן־גוריון :״הנה לפנינו אדם, שאינו מסוגל להבחין
בין אמת לבין היפוכה, בין עובדה לבין בדותא, בין מציאות לבין הזייה, בין
מה שהיה לבין מה שהיה רוצה שיהיה ולא היה. מדאיג מאוד.״
• עורך ,,ידיעות אחרונות״ ד״ר הרצל רוזנכלוס, ברשימה
לגרפית ששלח מארצות־הברית :״ואומר אני, כי אם טוב לאכול פשטידה בארץ —
בתפקיד עתונאי סוב פה.״
*משורר אכרהם שלונסקי, על הסופר בורים פסטרנאק :״ארבעים
א הזדהה עם המהפכה. פעם הזמינוהו לכתוב שיר לכבוד האחד במאי.
ית השיר, אך הקדישו לשלושים באפריל.״
דאל הדרום־אפריקאי סיר פראנסים דה גינגאנד, מי שהיה
של הפילדמארשל מונטגומרי בתקופת מלחמת העולם השניה, על
לדמארשל מונטגומרי סובל מתסביך האם. אני משוכנע כי הדחיפהיאה להצלחותיו היתה רצונו להראות לאמו, שהקשתה על ילדותו,
לעשות.״
׳ליטונאי יוסף (״נץ״) ויגיצקי, על הידיעה כי התגלה עורק של
תל־אביב :״העורק הזה קשור בודאי עם הירקון.״

רב־אמן רשבסקי כגיל * 7
גנרל צריך לירות, לא לשחק
שורר. אולם יום אחד לפני העברתו לבית נגד עקרונית לעישון, נדהם כשראה את
ר,סופרים, נעלם השלט ממקומו אמן -אברך מעשן בעצמו. הסביר אברך לאיש
השחמת הבינלאומי מארד,״ב ש מו א ל הנדהם :״תבין, הסיגריות הן על חשבוני,
רשכס קי, שזכה השבוע באליפות ישראל והשתיה לא כאשר ביקר השבוע
בשחמת, אחרי שסיים בתיקו קרב דרמתי צבי זינדר, מנהל קול־ישראל, במועדון
עם יריבו ההונגרי לסלו סאבו (ראה ספורט) התיאטרון, שרה לכבודו ריקה זראי
שימש השבוע, בעת משחקיו בבית הלן באופן מיוחד את שיר הפריון, אותו אסר
קלר בתל־אביב, מוקד להתענינותם של עולי זינדר לשידור. זינדר נהנה מאוד מהשיר,
פולין. רבים מעולים אלה זוכרים את רשבס־ ניגש בתום התכנית לריקה ויוחנן והודה
קי כשהיד, עוד -בן שבע, ילד פלא בעולם להם סוף־סוף הגיע סימן חיים מהשחמת,
שאביו היה מלוזה אותו למש הירי מנוסי, העורך עתה סיור בג׳יפ דרך
חקים סימולטניים בהם היד, מנצח עשרות אפריקה. דידי נפגש באסמרה שבחבש עם
מבוגרים. אחדים מהעולים אף הביאו עמם מנהלי חברת הבשר אינקודה המחודשת.
תמונות של רשבסקי מאותם הימים, ש הוא הציע להם סיסמה אשר, לדבריו, עשויה
הופצו אז בהמונים. אחד מהם הזכיר מעשה להבטיח את כיבוש השוק האפריקאי :״אל
שהיה בעת שרשבסקי שיחק נגד מפקד תאכל את אביך, השתמש בשימורי אינקו־הצבא
הגרמני בלות׳ ,בימי מלחמת העולם דה לזאכ כרכן, שחקן אהל והראשונה.
כשניצח רשבסקי, אמר לגנרל אחד ממנהליו, הוצע להציג מחזה צ׳כי
הגרמני :״אתה יודע לירות, אך אני יודע שתורגם לעברית. במחזה יש תפקיד לנערה
לשחק.״
בת .16 ברבן הציע מיד את אשתו, השחקנית
הותיקה דכורה קסטלניץ, לתפ
קיד
זה. כשאמרו לו :״איך אפשר, הלא
ד שי ר אן־ לאלשדר
התפקיד מיועד לנערה בת ! 16״ השיב ברבן:
הצלם העתונאי יצחק כדל ידוע בזרי־ ״כן, אבל לאשתי יש נסיון של שלושים
זותו הרבה ובכושרו לד,דחק לכל מקום, שנה שדרנית קול ישראל מרים
מעורר לא פעם את קנאת חבריו למקצוע. תמיר מצאה לאחרונה הגדרה חדשה, בקשר
משום כך החליטו חבריו הצלמים לסדרו. לטיב הביצוע של שחקנים מסוימים. אמרה
פעם, בהצגת הבכורה של האופרה פאוסט, היא :״הם ממש עלו על עצמם. ונדהצביעו
בפניו על אשד, אחת ולחשו כי רסו הארכיבישוף של העדה הרומית
זוהי אמו של מחבר האופרה. ברז מיהר קתולית בישראל, ג׳ורג׳ חכים, מצא ללצלמה,
הציע למחרת לאחד העתונים תמו אחרונה מקור חדש להכנסות לבני עדתו.
נה של אם המחבר של פאוסט. השבוע, ב בית־חרושת לנרות בנצרת מייצא עתר, נרות
ועידת הציונים הכלליים, ראה ברז את קידש מיוחדים לחוץ־לארץ, הנושאים עליחבריו
הצלמים מתלחשים ומסתירים ממנו הם את חתימתו של הארכיבישוף, בצירוף
משהו. כל מאמציו לגלות מה הדבר עלו אישור כי הנרות מיוצרים בעיר בה נולד
בתוהו. הוא רק הצליח לקלוט את המילים: ישו. ברחבי העולם, מגאנה ועד דרומי
״ חו סיין ...לו ד כשראה את חבריו אמריקה, יש כבר ביקוש גדול לגרות
מסתלקים בזה אחר זה, לא יכול היה להת אלה העתון ג׳ואיש נשונאל פוסט
אפק, הפציר באחד הצלמים :״תגיד, מד, אנד אופיניון, המופיע בארצות־הברית, בחר
קרה בלוד?״ ״מה, לא שמעת?״ שאל הצלם לפני זמן קצר את עשרת אנשי השנה של
השני ,״המלך חוסיין הגיע ללוד ברז ישראל. האנשים, לפי דירוג העתון, הם:
לא המתין לסוף הסיפור, נכנם למכוניתו עמום חכם, יעקב חודורוכ, משה
ומיהר ללוד אחד המבקרים אצל דיין, רבי עמרם בלוי, פנחס לכון,
י ש עי ה * אכרך, מראשי המרכז לתרבות שרה לוי תנאי, משה דואק, יצחק
של הסתדרות העובדים, ראה על שולחן וולפסון, כרטראם לואב (בעל הסומשרדו
של אברך קופסת סיגריות. כשביקש פרמרקט) ,והמיליונר ישראל רוגוזין.
לקחת סיגריה, אמר לו אברך :״רק לא
סיגריה, מה אחה רוצה לשתות, קפה, תה,
• הכתובת הפולנית: לנוזכרת נוהשח-
או אספרסו?* האיש, שחשב כי אברך מת מתא* בן ה־ 7שנו וליק רשבסקי.

אמנות

אמני

מברק מי שראל

ב ״ ש פי ת
ד 1ת תי ר ק 1ן ח י 7

? 1פ ני *י -ינת #ק ניו ת? 1תו רן *
מוצרי אופנה:
• שמלות

•חליפות

• מ עילים

• ח צ איו ת

• חול צו ת

• צעיפי ם

מוצרי ק לי ע ה; סלים -מחצלות -וילונות
7ז מעילי עור

לגב רי םוגב לו ת

טוזיריס פירהי־בי עין,
עטוך

מאחורי ה קל עי ם
יח• ה די קטא טו ד !
״הדיקטאטור הקטן״ ,מאת יורם

ובגדי ילדי ם

ש פי חירס

טכפי שעירען לשער,
בחעויות טשכירע :

תל״ אביב .
ירושלים, ר חו ב היי ל ד גיורג
מלון אכדיה -היכליה

ר חו ב פ רי ש מן * 0

(עי־ רוז ריזונוף)

כבנין ס לון הם לכים <

אילת

ט -תקח

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים !
הלשמו עודהיום לקורם ל־

קצרנות

עברית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג 611£)50
גת״א ׳4אצל ח. בר־קמא, גורדון 5
בחיפה, :במעלה״ ,שמריהו לדין 30

הצלחה מוב טחת!

הישמר!

ביום בו נודע לפסנתרנית דינה אברך על
הצלחתה בבחינות ועל ציון הכבוד שהוענק
לה, בתום לימודיה באקדמיה הממלכתית
למוסיקה בווינה, חשבה דינה בלבה :״טוב,
אבל מה אעשה עם זה בישראל?״ הספורים
הרבים על גורלם של מוסיקאים ישראליים
מצטיינים במולדתם, נקרו במוחה.
ההפתעה הגדולה באה לדינה אחרי ימים
אחדים. מברק שהגיע מישראל, בחתימת מזכיר
התזמורת הפילהרמונית, הזמינה להופיע
כסוליסטית בקונצרט למנויים, בניצוחו של
אלצ׳יאו גליירה .״הייתי ברקיע השביעי,״
סיפרה לידידיה ,״אני מאושרת.״
לשיא הצלחתה הגיעה דינה אברך בזמן
קצר מאד. כשקיבלה לפני שלש שנים מילגה
ללימוד והשתלמות בנגינה על פסנתר, מתנתה
של קבוצת ציונים שוויציים, לא חלמה
עדיין כי דחיפה זו לעבודתה המוסיקאלית
תביא אותה כה מהר אל פיסגת ההצלחה.
עד לאותו זמן עסקה דינה, אלמנתו הצעירה
של העתונאי יעקב גל, בנגינה על פסנתר
מפעם לפעם, הופיעה במופעים ציבוריים
אך לא נתפרסמה הרחק אל מחוץ לחוגים
הסגורים של המוסיקאים הישראליים.
אוסטרית או ישראלית. עם התזמורת׳הפילהרמונית
תופיע עתה דינה אברך
לראשונה. קודם לכן הופיעה פעמים אחדות
כסוליסטית בהופעותיה של תזמורת קול
ישראל, הופיעה גם בקונצרטים בודדים.
ההזמנה ־ לישראל גרמה לדינה לדחות את
הופעותיה שנקבעו לימים אלה בווינה. ככל
תלמידה מצטיינת באקדמיה למוסיקה הממלכתית
בווינה, נקבע לדינה רסיטאל פומבי
באחד האולמות המרכזיים של הבירה האוסטרית.
גם קונצרט זה נדחה. הוא יתקיים.
רק אחרי שתחזור דינה מישראל, כדי
להופיע בקונצרטים של התזמורת הסימפונית
הווינאית.
״כשאופיע בווינה, אחרי שאחזור מישראל,
אופיע כבר כאמנית ישראלית,״ אמרה השבוע
דינה, שעה שארזה את מזוודותיה
לנסיעה לישראל ,״אילו הייתי מופיעה בישראל
אחרי ההופעה בווינה, הייתי נחשבת
בוודאי לאמנית אוסטרית.״

תפני א בי ר ת רזגזרזכיך
ת י2ןרים־ ,תן ר״פנתנ
ברנר״ א ת תנננרנתיך
רתננתגן ת.
תננתגן י נזב תכיב רכר
הצרכים תבנבנניב
בנזהירנת -באיכנת
— בנתדיגת !

מטמור בבימויו של מנחם גולן, תהיה הצגת
הבכורה הראשונה של תיאטרון זירה, שמנהלו׳
מיכאל >״מיקו״) אלמו, נטש אותו
בימיו הקשים ביותר ויצא את הארץ. אחרי
שהתברר כי בידיו של ג׳ורג׳ וואל נמצא
יפוי־כוח חוקי מטעם אלמו, להמשיך ולנהל
את התיאטרון, נאותו השחקנים להמשיך
ולעבוד במשכורת זעומה, על סמך ההבטחה
כי הצלחת הקופה הצפויה תכסה
את כל הפסדיהם. גם בעלי החובות הסכימו
לעשות כך. הדיקטאטור הקטן הוא עיבודו
העברי של מחזה בשם אחר, שנכתב בול־גארית
במקור ועובד שוב בידי הבמאי
איזידור הרשקוביץ, אך עובד פעם נוספת
— והפעם בצורה קיצונית — בידי יורם
מטמור. בתפקידים הראשיים משתתפים יעקב
(״מוישה ווינטילאטור״) בודו ומישר,
נתן, שהופיע עד כה בתיאטרון האידי ובדו־רה־מי
שנתשפע מאין כמוה תהיה
השנה לאמנים למיניהם, במאים, תזמורות ג׳אז,
מרכזי להקות ריקודים ושאר העוסקים
במקצוע הבידור הישראלי. פרט לתוכניות
הפאר הממומנות היטב של כל המפלגות,
לקראת הבחירות הקרבות ובאות, מתכוננת
וועדת העשור לשירת הברבור של פעולתה,
שתהיה אחת משירות הברבור היקרות ביותר
שהושמעו עד כה. כבר בימים אלה
יוזמנו האמנים למשרדי ועדת העשור, על
מנת לחתום על חוזים להופעה מעל בימות
הבידור ביום העצמאות הקרוב. את המחיר
הגבוה ביותר גובים הבמאים 3000 :־ 2500ל״י
בעד בימוי חזיון, מסכת או קרנבל מסכות
עזרה הדדית לחבר בצרה החליט
מרכז הקואופרציה להגיש לקופרטיב שחקני
אהל, ההולך ושוקע בחובות חדשים, אחרי
הכשלונות האמנותיים והקופתיים הפוקדים
אותו מדי יום. במסיבה שנערכה בביתה
של הפסנתרנית פנינה זלצמן נאם המחזן
יגאל מוסינזון, שהפך לאחד מפסדתיו של
תיאטרון הפועלים לשעבר. אחרי ; נאומו-חת־ .
מו נציגי מרכז -הקואופרציוג על שיק בסך
עשרת אלפים לירות, בעוד שהמארחת תרמה
אלף לירות לתיאטרון הכושל. בינתים נודע

פסנתרנית אבדן• בווינה
הכרה בחוץ, הזמנה מבית
כי גם א. ב .יפה, עורך הדף לספרות של
על המשמר, התפטר מתפקידו באהל כמרכז
הוועדה האמנותית, אחרי שוותיקי המוסד לא
רצו לשמוע לעצותיו ולהערותיו, בדבר ניהול
התיאטרון בעתיד דדוכרי צרפתית
עורך התיאטרון הקאמרי ערב קריאה מיוחד,
בהשתתפותו של הבמאי מרסל לופוביצ׳י,
שיקרא מיצירותיהם של אלתרמן, שלונסקי
ואחרים, בצרפתית. בחלק השני של הערב
יקרא לופוביצ׳י משירי לורקה, בליווי גיטא־רד
פיטורים נוספים עתידים לפקוד
את להקת התיאטרון הקאמרי. בין המפוטרים:
שחקן ושחקנית צעירים, המשתתפים
כבר זמן רב בהצגות התיאטרון ואף זכו
בביקורת חיובית בכמה מתפקידיהם. לעומת
זאת, יקבל הקאמרי שחקנים צעירים חדשים
אל שורותיו, ואף קיבל לאחרונה כמה מן
המועמדים. לא מן הנמנע שהשחקנים המפוטרים
יערערו על פיטוריהם ואף יצביעו על
כך, ששחקנים אחרים בלתי־מנוסים מתקבלים
במקומם לתיאטרון לעומת זאת
תתן הנהלת הקאמרי הזדמנות נאותה. לבמאי
צעיר להוכיח את יכולתו. חיים עינב, שביים
עד כד, כמה הצגות לילדים בתיאטרון תילון,
יביים כנראה את ערב הקריאה הבא בתיאטרון:
הסירוב, מאת יהודה האזרחי
שר הפנים היחיד בעולם העומד בראש
להקת מחול הוא קייטה פודיבה, שר הפנים
בממשלת גיניאד, הצרפתית. הלהקה היא
להקת הבלט הכושי־אפריקאי על 32 רקדניה
וזמריה, אותה מבטיח להביא — יחד עם
השר־המנהל — האמרגן ברוך גילאון
שחקן חדש נתקבל ללהקת בצל־ירוק:
אהרון שמי, מבית השיטה. שמי 29 מנחה
הופעות להקת הנוער החלוצי בפסטיבאל
מוסקבה, אב לשני ילדים, הוא הסנונית
הראשונה ללהקת בצל־ירוק המורחבת המתכוננת
להופיע מיד אחרי הופ עברנו
במחזה מוסיקאלי רב־משתתפים, מאת אפרים
קישון.
תדריך העולם הזה ממליץ על מאורעות הבידור
והאמנות המוצגים השבוע ברחבי הארץ:
• מראו האבן (התיאטרון הקאמרי)
— עשוי שיש, אך שחקניו עשויים בשר
ודם. הצגה טובה, בהשתתפותם של בתיה
לנצט, עודד תאומי, יוסי ידין ודבורה קידר.

• זעקי ארץ אהובה (הבימה) -
הצגת מחודשת של מחזה טוב, בביצוע
מצטיינים: אהרון מסקין בתפקיד
והמקהלה בניצוחו המעולה של ק

ס דבר אד הקיר
ממשיך לדבר. אל. צופיו הצו
שמשתחפיו אינם מדברים עוד,
• פיקודי (פאר, תל-אב
בהצלחה המסחררת לא רק
אם גם את צופיו •.בחצי
לסיורו• בישראל, לא ראו עדיי:
וויטוריו דה־פודריקה אולם

• הופ ...עברנו! (
טרי, רענן ומורחב, אך לא ד
העול

הרהור בקול רם ששמעתי באוטובוס:
.פשוט מאד לא לשלם מסים. מספיק לא
לעשן, לא להתרחץ, לא להתגלח, להיות
רווק ולחיות בבית־סוהר.״

כמקרה שד סחורה פכומה

כמה ש( ) 1103/52 חשבו את עצמן פקחיות
ושנונות ברגע שכתבו אלי :
״מאחר ונוכחנו שההיצע במדורו חינו
דל למדי, החלטנו להוסיף לו יתר משקל
בדמות שתי נערות חמודות בנות ,20 שזה
עתה סיימו את שירותן פצה״ל.
״טעמנו הינו שונה. זהובת־השיער שכיננו
מחבבת טיפוסים כהים — לא בנשמתם
— גבוהים מכל הבחינות — פירושים
מיותרים — שלא זנחו זה עתה את נערתם
הראשונה. שחורת־השיער שבינינו מוכנה להכיר
כל טיפוס שאיננו שוכח את ארנקו
בבית, כל אימת שהוא יוצא עם נערה. היות
והתחבורה למקום מגורינו מאוד לקוייה,
רצוי שהגבר יהיה בעל כושר תנועה. למת־קשרים
אלינו אנו מבטיחות:
״אין אנו נראות כמודעות פירסומת להצגת
המכשפה;
״אם יהיו גברים כהלכה, לא יהיו מאמציהם
לשווא.
״במקרה של סחורה פגומה, כספך יוחזר

ודא קזגובח

לא אעצור בעדך אם תרצי להתכתב עם
צעיר כבן ) 1103/53( 17 המעריץ את אלביס
פרסלי ומריו לנצה, והחושב שפעם ילמד
בקונסרבטוריון ויפתח שם את קולו. אבל
מאידך אני רואה חובה לעצמי להתרות
בך שהוא מסוגל לכתוב לך יצירות במכתביו,
כמו:
כי כבשת את לבי /ממבט ראשון
ונצחי /ודמותך תמיד אתי /ולא יורדת
מזכרוני /ולכן אפנה אלייך בבקשה /
אל תהססי ותעני למכתבי כן את, את
ולא אחרת /אלייך אני פונה שנית /שלא
תהססי ותעני למכתבי /כי זה יועיל אך
ורק /לך ולי בלבד / .אינני דון ז׳ואן
הצרפתי /ולא קזנובה האיטלקי /אני רק
נער ישראלי /שרוצה אותך להכיר״.
אמרתי לך.

כגיס במשק

הבעייה המעסיקה את כל בנות גילה
( )15.במשק, אומרת 1103/54 היא חוסר
בנים חדשים .״אנו נמצאות אך ורק עם
אותם הבנים במשך שנים, ואם אי פעם
מזדמנים לעיר, הרי אין זה על מנת להתידד
ולהכיר בדרך זאת.״
הדרך הנאותה לה, היא התכתבות עם
עול ימים בן 20־ .16 היא חבובה מאד. לא
כתבה, למשל ,״על כל מיני נושאים״ ולא
אמרה שכל החברה אומרים עליה שהיא נורא
נחמדה ושהיא בלונדית. היא אמנם ביקשה
תמונה, אבל זה לא נקרא.

צבטה את הלב

״הפעם זה היה מקרה מוזר,״ כותב
בתמימותו 1103/55״והוא נגרם בעטיו
של יום השריון תשי״ט בתל־אביב. בחורה
נחמדה צבטה את הלב דווקא באוטובוס
מם 17 .שנסע לכיוזן קריית שלום. אמנם
הרבה מלים לא הספקתי להחליף אתה, אך
המעט — שנסב על עניין תצוגת השריון
בחניון יפו — הסב את תשומת הלב אליה.
״הזמנתי אותה לבקר בחניון, מתוך מטרה
כנד, ונקייה מכל דופי. כי הרי ברור שהחניון
וההסתכלות בו הם ההזדמנות הנוחה לשיחה
קלה, אולם אוכזבתי. מי יודע למה,
אך נפקד מקומה בין כל המבקרים, והיא
ודאי החמיצה את ההזדמנות לראות את
החניון, אשר זכה בפרס על יופיו. באופן
כזה נם אין לי פרטים רבים עליה, ואינני
יכול משום כך להמשיך ולפרט את הידוע
לי עליה. רק זאת אזכור, שמקום מגוריה
הוא בקריית שלום וכי שמה אידה

המקדש שלא טומא

בגלריית הדמויות וד,טיפוסים הסובבים
סביבי נכוכבי־לכת, או בלי רומנטיקה —

כספוטניקים ואכספלוררים — חסר כנראה
רק 1103/56 הוא סבור שחסרים במדור
זה משוררים וסופרים. בשביל זה, הוא
אומר, הריהו כאן.
כדי להדגיש כמה הוא סופר ומשורר
או שניהם יחד, הוא מספר איך שבתוך
ים הריקנות והאיוולת, הרצח והשכול ש
הנחילה
לנו המאה העשרים, נותר רק מקדש
אחד שלא טומא ושלא נוגע. הלא הוא
מקדש האמנות. והוא חדר, כמובן, לתוך
מקדש זד, ואיווה לו אותו למשכן. והוא מאושר
מאוד. כאן הוא מוסיף את הפתגם
הנדיר שטובים השניים מן האחד, וכדי
להשלים את האידיליה הוא זקוק למשוררת.
איש רוח זה הוא בן .19,5אני לא רוצה
לומר לך; תגלי בעצמך, לפי הכתובת,
שהוא ירושלמי.

מתאימה?כל ו.י?
היא ( )1103/57 לא האמינה שיבוא יום
ותזדקק למדור• אבל זה קרה, מה לעשות.
היא שחרחורת ושערה ארוך והיא לא נמוכה
ולא שמנה ולא מכוערת ובכלל, היא בטוחה

שיעור ב הי ס טו רי ה

איך להרוג חתיכה הורגת
כולם נוכחים? נסיים הפעם את ימי הביניים עם ז׳אן ד׳ארק ונעבור לרנסאנס.
ז׳אן ד׳ארק היתד, נערה סימפטית ששמעה קולות. הקולות באו ממקומות בהם
לא היו בני־אדם, דבר שנחשב לבלתי״רגיל, לפני המצאת הרדיו. הנערה היתה
מאזינה טובה, ותוך זמן קצר
רכשה לעצמה מספיק ידיעה בטקטיקה
צבאית כדי לעמוד בראש
הצבא הצרפתי.
ז׳אן היתד, בתולה רכה ועדינה
בין רבבות חיילים קשוחים•
ליתר בטחון׳ לא הם־רר,
מעולם את שריונה. רכובה על
סוסה, כשהיא נושאת דגל גדול,
היתד, חתיכה הורגת. וכיוון ש־יריביה
היו ג׳נטלמנים, לא העזו
מצדם להרוג אותה.
נקודת המיפנה חלה כאשר
הכריחה ז׳אן את האנגלים להסיר
את המצור מן העיר אור-
ליאן. ז׳אן נעשתה פופולארית בן־לילה. שמה נישא על כל שפתיים, דבר שאפשר
היה לראות בבירור כאשר עמדו מסביב אנשים בפה פעור מהתפעלות.
משך זמן מה הלך הכל למישרין. הכס הצרפתי היה בטוח בידיו׳ או תחת
אחוריו, של שארל ד,־ •7איש לא חשש לאבטלה, בגלל הדרישה העצומה לפסלים
ושטיחים שתיארו את ז׳אן. אולם הנערה האומללה נשבתה על־ידי האנגלים ונשרפה
על המוקד. לאחר מכן אמרו שהם מצטערים על כל העניין, אולם היה מאוחר מדי.
שריפתה של ז׳אן ליבתה את אש השנאה בכל רחבי צרפת, והצרפתים לחמו
כפי שלא לחמו מעולם. האנגלים, שלא הרוויחו כמעט כלום ממלחמת מאה השנים,
פרט לחומר לרומנים היסטוריים — החליטו לעזוב. מאה שנים היו זמן ארוך מדי
לאדם להיעדר מביתו.
הרנסאנס. בקושי הספיקו ימי הביניים להסתיים וכבר החל הרנסאנס. כל אחד
נולד מחדש. הרוח החוקרת שוטטה בכל מקום, וסימן התקופה היה סימן השאלה.
תחיית האמנות. כל אחד היה אז צייר או פסל, או שניהם כאחד. האמנים
הזקנים היו אז צעירים עדיין, והיו להם דוגמניות צעירות עוד יותר, אותן ציירו
ללא כל לבוש. בימים קרירים היו מציירים קערות עם פירות או אגרטלים עם פרחים,
או, אם נימנו על האסכולה הריאליסטית — פורטרטים של נשותיהם.
הנושא האהוב ביותר על הציירים היה הם עצמם. הם היו נוהגים לעמוד בפני
ראי ולצייר, מבלי להניד עפעף, את מה שראו. בכך שציירו את עצמם, לא זו
בלבד שחסכו כסף, כי אם גם לא הסתכנו במה שאמנים אחרים יכלו לעשות להם,
אילו ציירום•
בין גדולי הציירים היה טיציאן, שצייר עירום על מסך רחב. הוא העדיף את
הכמות על האיכות. הוא אהב דוגמניות בעלות שיער אדום ובשר בצבע הבשר.
אמן אחר היה ליאונרדו דה־וינצ׳י, שצייר את מונה ליזה. כל כך הצחיק אותה
הרעיון שמציירים אותה, שהיה עליה להילחם בעצמה כדי לשמור על הבעת־פנים
רצינית• כאן המקום להוסיף שהיד, זה דה־וינצ׳י שהמציא את המטוס הראשון —
והיה לו מספיק שכל לא לטוס בו. לבסוף היה גם מיכאל אנג׳לו, שצייר וצייר
עד שמילא את כל הקירות ונאלץ לבסוף לצייר על התקרה, כשהוא שוכב על גבו.
התקדמותהמדע. היתד, זו תקופה של תגליות מדעיות חשובות והמצאות
גדולות. אפשר לסכם את התוצאות כלהלן:
( )1אבק השריפה עשה את הנסיך והאיכר לשווים, בתנאי שידם לא רעדה
יותר מדי.
( )2עדשות המיקרוסקופ, הטלסקופ, הפריסקום וההורוסקופ.
( )3אחרי המצאת הסיפרות הערביות היה יותר קל לחלק 48ב־ 8מאשר
^^^ XXXX¥ב־ 11ך \ .הספרות החדשות נחמדות יותר על חולצות הספורטאים.
( ) 4התגלית שהארץ סובבת סביב השמש, במקום השמש סביב. הארץ, גרמה
להתנגדות אצל אלה שראו בדבר עלבון אישי.
בית מדיצ׳י. בתקופת הרנסאנס היה כמעט לכל אמן פטרון; כלומר אדם עשיר,
אשר במקום לקנות את יצירותיו של האמן, היה קונה את האמן. לאמנים ניתנו
חדרים וכלכלה בתמורה ליצור
פורטרטים מחמיאים של בני המשפחה.
הם היו מיישרים עיניים
פוזלות, ומתעלמים מפי־מות
כפולות.
מכל הפטרונים התבלטו בני
מדיצ׳י, שהמפורסמים שבהם היו
קוזימו, לורנצו ורליג׳יו. אחד
מידידי המדיצ׳י היה מקיאבלי,
ממציא הבגידה. הוא היה טיפוס
בלתי־נעים, שהאמין שהמטרה
מקדשת הכל, אם יש לך משהו
באמצע• בן תקופתם של מדיצ׳י
היד, הצרפתי ראבלה. הגברות
היו יוצאות את החדר כאשר
היה אותו ראבלה מתחיל לספר את סיפוריו המפולפלים. אוילם מאוחר יותר קראו
את דבריו בכל כתביו.

שלא יתאכזבו לראותה. והיא
צעיר בגיל ( 18—24״מסוגלת
עצמי לכל גיל״) .כמובן שהוא
מעניין. ונחמד. והתמונה —
את התמונה.

רוצה להכיר
להתאים את
צריך להיות
שלא ישכח

פיקניקים וקליעה
אם כל מורי המחר יהיו כמו (,)1103/58
יצטרכו התלמידים לשבות.
״הנני צבר לכל הדעות, יוצא־צבא בגיל
23 אביבים. הנני עובד ממשלתי בכיר.
השכלתי היא תיכונית. בזמן זה הנני מסיים
את לימודי בסמינר למורים. הנני חובב
טיולים ופיקניקים, חובב קליעה, מתעניין
קצת במוסיקה קלאסית, בקי בענייני קולנוע
וקורא מושבע של שבועון לאשה. ברצוני
להכיר צברית אשר תמצא שפה משותפת
ועניין בי ובתחביבי. רצוי שגילה לא ישתרע
יותר •מאשר .18—20״
זה מורה זה?

בלי 3ערות
( )1103/59 מבקשת את כל אלה שיקראו
את מודעתה, להתעלם מהערותי. אין צורך
בחיפוש מרובה, אומרת היא, כדי לגלות
את מטרת כתיבתה. זוהי מטרה שיגרתית
למדי. פשוט להתכתבעם מישהו או מישהי
— ללא הבדל דת, מין, גזע, צורה,
יופי וצבע של עור, שיער, עיניים ובגדים.
או מקום. היא רוצה לציין שהיא נמנית
על בנות המין החלש ,״אשר איני מוצאת
די עוז בנפשי לכנות אותו דווקא בשם
המין היפה.״

ספעזעסזרה סל חסצב
סתס חזירה. אס לא הייתי באת את לקבל את הצמיד שלי בחזרה לא אליך היית נזכרת בכלל להחזיר לי אותו. טוב,
לא חשוב. תגידי, אני לא יודעת מה לעשות
הערב, צמה או זנב? לא לא, זה לא בשביל
רפי. הוא נסע שוב פעם לחוץ לארץ
אז מה הוא חושב שאני אשב כל הזמן
אני צעירה לא? אני אומרת לך
בבית? אצל הכרתי בחור נחמד נורא. במסיבה
גדעון. הוא עובד במשרד החוץ והוא רוקד
נהדר יה, והאנגלית שלו, פשוט משגעת!
הוא הזמין אותי להערב. הוא. דווקא אחו
כזה רציני ואני נורא אוהבת לא סתם.
לפעמים אני חושבת כל מיני דברים,
ועל המצב, אז אני אומרת לך שנהיה, לי
נורא עצוב על הנשמה. אל תסתכלי עלי
ככה. לא יזיק גם לך להתעניין קצת נוה
קורה. סוף־סוף אנחנו מוקפים אויבים מכל
אני אומרת לך, כשקראתי על
הצדדים.
מה שעשו לחוסיין בשמיים, כאב לי הלב
עליו. אפילו שהוא ערבי ומלך של עבר
׳הירדן והכל. תארי לך שהוא יושב ככה
בתוך האווירון שלו על־יד ההגה וכל מיני
מיגים מסתובבים סביבו כל הזמן ורוצים
להפיל אותו אבל הוא לא נתן להם וזה
נורא הזכיר לי סרט שכחתי איזה. את
יודעת, הוא נורא צעיר חוסיין לא ידעתי.
והוא רצה לנסוע לחוץ־לארץ בשביל להתארס
עם איזו נסיכה .׳האשה הראשונה שלו
היתה נורא מנוולת והיא עכשיו במצרים.
הוא לא היה מאושר אתה. נראה אם הפעם
הוא יהיה מאושר. אבל לא נותנים לו.
מה זה עסקי? בטח שדה עסקיו איפה
את חושבת שאת חיה! אנחנו חיים במרחב
האנטישמי וחיים, זה שהיכרתי אצל י גדעון,
חושב שצריכים להיות ערים למה שנעשה
מסביב. אני חושבת שאנחנו הולכים לקולנוע
הערב אמרתי לו כשהוא הזמין אותי:
נלך לאן שאתה רוצה. הואי&ך ךא לי בובה
והכל, אבל אני רוצה להראו5נ. לו שאין לו
עניין. עס סתס איזו טפשה-.ראית את המכונית
שלו? נחמדה, לא? הוא אומר שיש לו
צרות אתה שהיא יותר מדי גדולה וקשה
לו להחנות אותה, אבל מה אפשר כבר
לקבל מהממשלה! אני לא יודעת אומרים
שיש להם משכורות נורא עלובות, נכון?
אבל הוא מתלבש כל כך יפה! ראית את
החליפה האיטלקית שלו? בלי מנשטים על
הרגליים!
אתמול אכלתי אתו צהריים באקרופוליס.
אמרתי לאמא שלי שאני הולכת אליך. אחרי
בית־הספר ושאוכל אולי אצלך. יופי שם
נורא. אוכלים שם המון קצינים חשובים
וגס אנשים. ראיתי שם את יגאל אלון עם
עוד מישהו הוא נראה נורא רציני. יש
עכשיו איזה עסק איום במפלגה שלו עם
איזה איש שריגל והכל. ראיתי שהוא לוקח
את זה נורא ללב. נורא חבל שפירקו לו
את הפלמ״ח, הוא כל כך חבוב!

קולנוע
סרטי ם
ה חזי רהחב וי

מוצר להלבנת צמר, משי טכעי
וניילון אשר הצהיכו. מחזיר
לצמר, משי וניילון את צבעם
המקורי - .איננומפגם
אלא מלבין כלבד!

להשיג

עם התקרב החורף שטפו
לבניכם ודברי הצמר הלבנים

בבתי־ המרקחת
ופרפומריות

ב״ב>ב> ו הגו ״
ותתפלאו על לובנם
וצחותם כשלג.

(01־8)131
שרוך־

מפעלי

4 -ז 0א 4ה $־

טו ב׳ המור׳ בארץמלמ די —ן
בבית־הספר לשסות

״קדימה״

ת״א, בן־יהודה 74

נפתחים :

אולפן לאב\ל־ת
(לרכישת השפה בזמן הקצר ביותר 3 ,שעות ביום)

אולפניות וקורסים רגילים לעברית, אנגלית וצרפתית למבוגרים מכל
דרגות הידיעות ( 2 ,3 ,4 ,6שעות בשבוע) .קבוצות נפרדות לאנגלית לתלמידי
בתי־הספר.
פרטים והרשמה: בשעות 9עד 12 לפני־הצהריים,
3עד 9בערב (פרט ליום ו׳).

בי״ם לנהגות גדול ומשוכלל, הוראה עיונית ׳ ומעשית
לכל סוגי כלי הרכב ע״י מורים מוסמכים.

קטנועים, אופנועים, מכוניות, אוטובוסים.
מלכת האופנה:
ג׳רס>
מתוך ביקורים בבתי־האופנה הגדולים
במרכזי האופנה בעולם כולו
מתברר, כי ג׳ רםי צועד בראש
החליפות, המעילים והשמלות.
כדי לעמוד על המצב בענף זה
בארץ יש לבקר באחד ממפעלי
הג׳רסי המעולים והוותיקים: חב ר
ת ג׳ רסי בע״מ, המשווקת את
מוצריה בשם ג׳ רקולי לשווקי-
העולם, בין שהמדובר בחליפות של
שניים או שלושה חלקים ובין שהמדובר
בחליפות ושמלות.
הג׳רסי החדיש והמיוחד הוא תערובת
בין חומר טווי וחומר ארוג
והוא בעל היתרון הגדול שאינו
מאבד את צורתו תוך כדי ישיבה.
ג׳רסי זה משווק תחת השם ג׳ ר ק
ונים.
תכונותיו הבולטות של ג ׳ רקו ־
ניט הן: הכנתו במכונות המיוחדות,
וחומר גולמי מובחר, המבטיח
את גמישות ושמירת החומר. הטריד.
הקפדנית שומרת על כך ש־ג׳
רקוניט מחזיק מעמד שנים
ביופיו.
כל דוגמות ג׳ רק ולי — עומדות
בהשגחת קבע של המעבדה הממשלתית
לבדיקות טקסטיל ומוכנס
לייצור רק לאחר האישור המתאים.
בעונה זאת יימכרו דוגמות ג׳ ר קו ל
י רבות־איכות אלה גם בבתי-
האופנה הגדולים בארץ.

על פני פאריס (מגדלור, תל־אביב;
צרפת) ,זו פאריס של תקופת הכיבוש הנאצי,
עוברים במשך לילה אחד שני גברים,
כשבידי כל אחד מהם שתי מזוודות. הם
נושאים במזוודות נתחי בשר חזיר עבור
השוק השחור. כל הסרט אינו אלא הר־פתקות
שני הגברים לאורך אותו לילה
פאריסאי. אולם נושא הסרט אינו דווקא
החזיר שבמזוזדות. הנושא הוא החזיר שבלבבות.
זהו ניתוח ציני, תערובת של טרגי-
קומיות וביקורת חברתית, החושף את
אופיו של עם שלם הנמצא תחת כיבוש.
שני מבריחי בשר החזיר הם שני טיפוסים
מנוגדים. מרטין (בורביל) הוא נהג
מונית מחוסר פרנסה, המבריח את החזיר
כדי להתקים. הוא אב־טיפוס של הצרפתי
הקטן המקנא לנערתו, עוסק במעשים בלתי•
ישרים אך נשאר עם זאת ישר בנשמתו.
בן־זוגו הוא גראנז׳יל (ז׳אן גאבה) ,צייר
אמן, העוסק במעשה ההברחה כדי להנות
מחויה הרפתקנית.
כאשר הוא מגלה למרטין את זהותו האמיתית,
הוא אומר :״תיארתי לי אחרת את
השוק השחור איך תיארת אותו,׳׳ שואל
מרטין הממורמר, שאינו סולח לבן־זוגו שעסק
במסחר שחור כבתחביב .״תיארתי
אותו הרבה יותר שחור,׳׳ מסכם גראנז׳יל.
החזיר מצוי בכר. קשה לתאר ניתוח
יותר שחור מזה שמתאר הבמאי קלוד
אוטאן לורא את בני העם הצרפתי, בתקופת
הכיבוש. שני המבריחים נתקלים בטיפוסים
שונים בדרכם, במשך הלילה. כל
טיפוס חושף שלב נוסף בהדרדרות המוסרית
של העם הצרפתי.
בסופו של הסרט נתפסים השניים על־ידי
הגרמנים. לפי הסיפור המקורי מוצאים
שניהם להורג. בסרט שונה הסוף. הצופה
הרוצה להתרשם מאוירת הסרט, טוב יעשה
אם יעזבו בנקודה זו. כי עד כאן זאת
יצירת אמנות מושלמת, מצולמת ומבוימת
ביד אמן, פסיכולוג, וצרפתי נאמן שאינו
בוש לגלות את נקודות החולשה של עמו,
בסכמו :״בכל צרפתי מצוי חזיר רדום.׳׳

כוכבים
ד ה אי טאתהק;ג ב
כאשר צנח טירון פואר על במת הצילומים
של שלמה ומלכת שבא, אחרי דו־קרב
חרבות מרתק, הוא לא שיחק תפקיד של
גוסס. הוא גסס באמת. לבוש בבגדי הפאר
של המלך שלמה, עטור זקן ומאופר, מת
הכוכב שדעך בגיל .45
כבנו של שחקן מחזות שקספירי ממוצא
אירי לא הצטיין טירון מעולם במשחק יוצא
מגדר הרגיל, למרות שהופיע גם במחוות
שקספירים. היתד, זו הופעתו החיצונית שהמיסה
בשנות השלושים לבבות נשים, והקנתה
לו מעמד של כוכב.
סמלי הוא שפואר מת בדמותו של המאהב
התנ״כי הגדול, בעל אלף הנשים.
כי טירון פואר, למרות שספק אם היו לו
אלף נשים, היה ידוע כמאהב נמרץ ביותר.
למרות העובדה שרק לפני חצי שנה נשא
אשה שלישית, הנמצאת עתה בחדשי הריונה
האחרונים, לא הקפיד הכוכב, שזוהרו
הועם לאחרונה, על חיי משפחה תקינים.
הוא היה נגוע במחלת לב. הרופאים הזהירוהו
כי מחלה זו תביאו אל הקבר. ה־עתונים,
שלא רצו לפגוע באשתו של פואר,
ציינו בעדינות כי ״הרופאים יעצו כי עליו
להאיט את הקצב.׳׳ מה שבאמת אמרו הרופאים,
היה כי עליו להינזר כליל מנשים.
אולם בחברת היפהפיות הספרדיות, שהקיפו
את במת הצילומים, קשה היה לו, כנראה,
להשמע להוראות הרופאים.
תדריך אלה הסרטים הנזוצגיס בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם;
• הגשר על נהר קוואי (מוגרבי,
תל־אביב; פאר, חיפה) — שיר הלל לאמביציה
האנושית, כפי שהיא משתקפת בדמויותיהם
של קצין בריטי שבוי, קצין חבלה
בריטי, מפקד מחנה יאפני וגשר עץ אחד.
• לה גידלם (אסתר, תל־אביב) —
רשומון, בצורת קומדיה מוסיקלית אמריקאית.
ג׳ין קלי, קיי קנדל, טאינה לאג.
• מונפטי (אורה, חיפה) — מלודרמה
מקסימה, על רקע פאריס.
• ריפיפי (ציון, ירושלים) — שעור
בתורת הפריצה, בסרט אמנות צרפתי.

תעולס חזה *110

פאריס .1943 חולית צבא גרמני •עורכת חיפוש
אחר משדר, בביתה של קורה (פרנסואז ארנול).
בעלה מסתתר כשהוא נתלה על קיר הבית, נופל
ונהרג. קורה מצטרפת למחתרת הצרפתית, כדי למלא
את מקום בעלה. היא מצליחה לגנוב מהגרמנים תכניות
סודיות לבנית קליע מונחה, מעבירה אותו למחתרת.
הגרמנים, המכניס אותה בשם החתולה, מחפשים אחריה.

לילה בו היא חוזרת מהפעולה, פוגשת קורה
ברנארד, עתונאי שוויצי (קורט מייזל) ,הופכת
ילגשו. אך למעשה העתונאי אינו אלא קצין חיל־הרגלים
הגרמני. באמצעות דודנו, סגן ראש שירות הב־טחון
הגרמני, מגלה ברנארד כי קורה מבוקשת על־ידי
הגסטפו. הוא הופך לאיש הבולשת, נאלץ לעקוב אתרי
קורה, למרות שהוא ממשיך לאהוב אותה כאשה.

חכמי הצנזורה הננו סרט אנטי־ נאצי גובהה דיציוח הנוגעת ברגש היהודי

חתולה אסורה בהחלט
אחד הסרטים הטובים ביותר שהובאו לאחרונה לארץ הוא ״החתולה״,
יצירתו של הבמאי הצרפתי הנרי דקוא. זהו סרט אמנותי מרתק,
המבוסס על פרטים שארעו במציאות. יש בו צילומים נדירים, משחק
משובח ובימוי טוב. הוא מספר על אהבתם של נערת מחתרת צרפתית
וקצין צבא גרמני, ועל ההתנגשויות המתחוללות בקרבם, בין הוכתם
לצבאותיהם ובין רגשותיהם. אולם אזרחי ישראל לא יראו סרט זה.

בי הסרט, שבגלל רמתו ובגלל נימתו האנטי־נאצית נבחר לייצג את
הקולנוע הצרפתי כשבוע הסרט הצרפתי כישראל, נאסר להצגה על־ידי
המועצה לביקורת סרטים. בעמוד זה מובא תקציר תוכנו של
הסרט ״החתולה״ ,כדי שהצופה הישראלי ישפוט בעצמו מה מגדירים
חכמי הצנזורה הישראלית ב״סרט שנושאו פוגע ברגשות הציבור
ועל כן אסור בהחלט להציגו בפני קהל מבקרי הקולנוע כישראל״.

5קורה, המאמינה באהובה, לוקחת אותו לאחת מפעולות המחתרת. הצבא הגרמני
בא בעקבותיהם וראשי המחתרת מגלים כי אהובה של קורה הוא גרמני העומד
בקשר עם הגסטפו. מנהיגי המחתרת מטילים על קורה להרעיל את ברנארד, אך
הבתה אליו חזקה מהחובה המוטלת עליה. היא אינה מצליחה למלא את המשימה אשר •
;טילו עליה חבריה למחתרת, אינה מרעילה את אהובה, למרות היותו סוכן־גסטפו.

קורה נופלת בידי שרות הבטחון הנאצי, נדרשת למסור את חבריה למחתרת. היא
מסרבת. אולם ברנארד, הממשיך לאהוב אותה ורוצה להצילה, עומד למסור תחתיה
את שמות חברי המחתרת, אותם גילה בעצמו. הוא אינו יכול לשאת את התעללותו
של דודנו, קצין הבולשת הקרח, באהובתו (בתמונה) ,משחרר את קורה תמורת הרשימה.

אנשי המחתרת שנאסרו, על פניהם עוברת קורה בדרכה אל החופש, אינם יודעים
כי לא היא אלא הקצין הגרמני הוא שהסגיר אותם. קורה יוצאת המומה ומזוע־זעת
מתוך מפקדת שירותי הבטחון הגרמנים מפקד רשת המחתרת הצרפתית,
היחידי שלא נאסר, ממתין לח בחוץ, הורג אותה בהריקו עליה את כל מחסנית תת־המקליע.

ספרים
מקור
ה מו עקההגדולה

זו׳תו מתכת מנו ק ב
לאצטבאות טלפן ל ! ,21964 כתוב ל: רח׳ הירקון 106 תל־אביב.

מירומית מפעלי מ תכ ת

אשקלח

עם שחר (שני סיפורים קצרים מאת
יהודה האזרחי, הוצאת אנקור 212 ,עמודים).
ד״ר חנן ברקאי עורך את חשבון־הנפש
של חייו עם שחר — ונמצא חסר. בשעה
אחת שבטרם בוקר עובר לפניו עיקר חייו,
או מה שנראה בעיניו עיקרם בשעה זו,
בסידרר, של תמונות קצרות ומקוטעות, ששתי
דמויות עיקריות שולטות בהן: אשתו
מרים, המסמלת את האינדיבידואליות ואת
אי־התלות בחיים הגשמיים מחד; וזעירא,
חברו בעבר וניגודו בהווה, המסמל את המאבק
של חיי יום־יום.
לכאורה ברקאי וזעירא ניגודים הם. בר־קאי
— איש המדע והחוקר העוסק בעתו־נות
רק כדי למלא את החסר בתקציבו;
ואילו זעירא הוא העסקן המפלגתי, יושב־ראש
של מאה ואחת ועדות ציבוריות ודמות
מרכזית בחיים הפוליטיים של המדינה.
אך למעשה התחילו שניהם לצעוד באותו
שביל: בבית־הספר, בגימנסיה, באוניברסיטה
ובקורס המפקדים של ההגנה. רק פליטת־פה
של ברקאי — שהתחצף בפני מפקדו
בקורם — אשר נבעה ספק מהכרה ספק
מעקשנות, היא שגרמה לכך שברקאי יסולק
מהקורס, יתמיד ויצליח בלימודי ההיסטוריה,
בעוד שזעירא זונח את לימודיו, נבלע בעולם
המעשה של מפקדים ופיקודים, של
עושי ההיסטוריה.
מלחמה ושלום. בתחילה נראה כאילו
זכה חנן ברקאי בפרס על פרישתו. מרים
היפהפיה, התלמידה המצטיינת ומשאת־נפשם
של כל הסטודנטים׳ מוקסמת מאישיותו של
,חנן, שעמד בפני הזרם, ונישאת לו.
חנן, שמחמת אותה פרישה נשאר טוראי
בצבא, הופך קצין בשטח המחשבה המופשטת,
וזאת מתוך ההנחה היסודית כי מלחמה
היא שלב חולף. אך מסתבר כי המלחמה
נמשכת רובו של הזמן: ראשית מלחמת
העולם, אחר כך מלחמת העצמאות,
ואילו השלום אינו אלא אתנחתא בין מלחמות•
בכל פעם שחנן נקלע אל חיי המעשה,
אל המלחמה, הוא נתקל בזעירא. ומדי
פעם מחריפה ההתנגשות הסמויה ביניהם,
וחיי היום־יום, ההיסטוריה שבעשיה, סוגרים
עליו מכל העברים.
בסופו של דבר נשארת אשתו המעוז
היחידי שנותר לו, האחיזה היחידה שנשארה
לו בעולם העקרונות שלו. אך ככל שמתקדם
הסיפור לקראת סיומו, מתברר כי אין זו
אלא אחיזת־עיניים. מרים — הנשבית גם
היא על־ידי מעגל החיים היום־יומי, מנסה
להשתלט עליו — כותבת רומן. אך הוצאת
הספרים, שיושב־הראש שלה הוא זעירא,
אינה מקבלת את הרומן לדפוס.
וכך נסגר המעגל. מרים, שהיתה בקוטב
הניגודי של זעירא, תלויה גם היא בו. ובסופו
של דבר נמצאים כל חייו של ברקאי
תלויים בזעירא זה, אשר לו בז כל חייו
ממרומי האולימפוס של מחשבתו המופשטת.
״טוראי ברקאי נכנע למרותו של כל־יכול
זעירא, מפקד בשעת חירום, מנהיג בשעת
פעולה.״
עם ש חר הוא סיפור שעיקרו ניתוח פסיכולוגי
ומיעוטו פעולה, מצליח להכניס את
הקורא לאוירת המועקה וחוסר־האונים שהגיבור
נתון בה.

תרגום
בו לםב מי ט ה
בעוד חודש ...כעוד שנה

עכשיושיטהגטחדשהבחיפה למניעת נשירת שערות
להצמחת שער חדש

באחריות גמורה ; במקרה של אי הצלחה — יוחזר הכסף

״רוכינ׳ם קוסמטיקום״
בהנהלת מר א. רובין ביוקוסמטיקאי מדופלם
טל 22128 .
תל־אכיב, רח׳ פינסקר 2

חיפד^רה׳ הרצל 1

(פרנטואז סגן, עברית: אהרון אמיר, הוצאת
קרני 120 ,עמודים) תשאר המטה בכל זאת
הבעיה העיקרית. על כל פנים, כן סבורה
פרנסואז סגן, הסופרת הצעירה שחוללה
סנסציה כאשר פירסמה את ספרה הראשון
הנועז, שלום לן עצבות. ספרה השלישי, בעוד
חודש ...בעוד שנה מתאמץ להיות
נועז ולוהט, אך מצליח בקושי להיות פושר.
סביב הציר המרכזי של הספר — המטה
— סובבים והולכים גיבוריו: שתי רוזקות
מושכות, ביאטריס וז׳וזה, מאהביך,ן הצעירים
אוואר וז׳ק, מאהביהן הזקנים אלן ואדואר,
ונשות המאהבים הזקנים ניקול ופאני, הסובבות
במסלול מרוחק יותר.
הדמויות כולן מטושטשות וחיוורות. בקושי
מצליח הקורא לזהות את בן־הזוג הנוכחי
במטת הגיבורה, אך אין זה חשוב,
כי גם הגיבורה עצמה עושר. זאת בקושי.
זהו רומן־זעיר בכריכה קשה, אך ללא
מתח. חובביו של הרומן־הזעיר יבכרו את
הספרון בעל כריכת הניר והמחיר הזול —
המופיע מדי שבוע על דוכני העתונים.

בעזרת השם

ף* יפו, עלתה קבוצת הפועל באר־שבע
*1למשחק־הגמר על גביע התאחדות הכדורגל,
ספגה בדיוק שבע בעיטות שער.

עבודת בית

נ׳אמאיקה, פירסמה הממשלה ה•
• מקומית סטטיסטיקה של הלידות באי,
גילתה כי ־ 71,60/מהלידות שנרשמו היו
לידות בלתי־חוקיות, וכי ס׳לסד מהלידות
הבלתי־חוקיויז הן לידות של אמהות שעבדו
כעוזרות־בית.

מגיב בחושד
ך תל״אביב, נכנס הצלם י. סלמן ל!
• חדר החושך של מעבדת הצילום שלו
כדי לפתח תמונות, גילה אחרי שעת עבודה
כי כל תמונותיו יוצאות מטושטשות בגלל
תזוזה מיסתורית במכונת ההגדלה, הבהץ
במעיל מוזר סביב השולחן, הסיר את המעיל,
גילה שני צעירים שנחבאו מתחת
לשולחן, הניח להם לברוח, הזעיק את
המשטרה שסיפרה לו כי השניים מבוקשים
בעוון פריצה לקולנוע זמיר ׳ ,בסמוך למעבדת
הצילום.

המהיר לצדבן
ף תל״אכים, הובאה עליזה אסיאדו י•
משרדי הנפה הדרומית של המשטרה,
ההפרעה, שברר, צנצנת שמנת בשווי של
100 פרוטה, שהובאה לשם על־ידי אשה
אחרת כמוצג משפטי אחרי שגילתה שברי
זכוכית בשמנת, נידונה לחדשיים מאסר על
השמדת מוצג משפטי.

רק אתמול נולדה

*ט י רו ש לי ם, הביא אב מאושר למשרד
4הדואר טופס מברק, בו רצה להודיע
למשפחתו כי נולדה לו בת, ניסח את המברק
בלשון :״מזל טוב, נולדתי, תמר,״
נאלץ לשנות את הנוסח ללשון :״מזל טוב,
נולדתי, אבא שלי,״ אחרי שפקיד הדואר
דרש את חתימהה האישית של תמר בת
השעתיים על המברק.

כדרכה בקודש
ך* חיפה, הובאה אשד, לדין באשמת
הצעת שוחד בסך 50ל״י לבוחן, שבחן
אותה כדי לקבל רשיון נהיגה, גילתה
בבית־המשפט כי היא אם מנזר.

קרח מכאן ומכאן
ף* מנצ ׳ סטו, בריטניה, זכה ג׳ון קלי•
פורר בהגרלה בסלסול תמידי חינם, לא
יכול היה ליהנות מן הפרס, מאחר והוא
קרח•

אוי לעיניים...

91919091^ 0^ 0>1
ף* תל״אבים, התלוננה אשד, בת 24
• במשטרה, כי בבואה לסניף קופת־חולים
כדי לרפא את עיניה, הכניסה הרופא לתיך
חדר חשוך ותוך כדי טיפול בעיניה התנפל
עליה ונשקה בכוח.

חברים בארץ?
ך* ת ל׳י א כי ב, הודיע דובר משרד החק־לאות
כי בקרוב יוחל ביבוא של חרקים,
טפילים ובקטריות כדי להלחם במזיקי פרי־הדר.

כנפי פורצים

ף* תל׳אפים, התלונן דניאל שטרן ׳ב!
משטרה, כי אלמונים פרצו את גג בית־המלאכה
שלו, גנבו 15 מטוסים מאלומיניום׳
ששווים 30ל״י.

כל המקדים -זוכה

•* תל־אכים, הציג סוכן מגן־דוד־אדום
בפני הקהל בתחנה המרכזית את הפרסים
שיוגרלו בהגרלת הארגון, עסק
במכירת כרטיסים לקהל, לא שם לב כי
בינתיים נעלמו שני מכשירי רדיו מתוך
האמבולנס, בו הוצגו לראווה.
חעולס הזה 1103

ספורט כדו רג ל
הכסף שנה אתהכל
החלטת האסיפה הכללית של התאחדות ה־
^ כדורגל, להתחיל השבת את משחקי הליגה
הסדירים, ללא הקפאה וללא התחשבות בתוצאות
משחקי העונה שעברה, הפתיעה
יותר מכל את חברי האסיפה הכללית
עצמם. כאשר הביא נשיא ההתאחדות הד״ר
יוסף לאם בפני האסיפה את האפשרויות
השונות לצאת מהסבך, הוסיף עליהן גינויים
חריפים מאוד של שיטת המרכזים המפלגתיים,
נדמה היה כי שוב אין מוצא מהבוץ.
הקבוצות שהיו צריכות לעלות לליגות
גבוהות יותר התנגדו לאי־ד,התחשבות במשחקי
השנה שעברה. אילו היו מצרפים
אותן לליגות גבוהות, מבלי להוריד קבו־צות
אחרות, היה סידור המשחקים משתבש.
אילו היו ממתינים לתוצאות ההאשמות
ההדדיות, לא היה כדורגל במדינה.
ואם לא היו מתחשבים בהאשמות, היה
הכדורגל מוסיף להיות מושחת.
במצב זה קיבלה האסיפה את ההחלטה
הנבונה ביותר, המהווה את הרע במיעוטו.
כאשר יתחילו משחקי הליגה השבת, יהיה
מספר קבוצות בלתי־מרוצות, קבוצות אח*•
רות תר,נינה ללא הצדקה מהמצב שנוצר, אך
הכדורגל יינצל. השאלה היא מדוע אי־אפשר
היה לקבל את אותה ההחלטה עצמה
לפני חדשים מספר?
מצב התוהו־ובוהו היה נמשך לעד, לולא
הגיעו כל קבוצות הליגה הלאומית והליגה
הראשונה למשברים כספיים חמורים, ש־

שמקבלת שני גולים ברגע אחד נשברת מבחינה
מוראלית. בהקסקה חשבנו שעל־ידי
שינויים נוכל להשוות, אבל אחרי הגול השלישי,
מכבי חיפה שלטה לגמרי במשחק.
כשהפה עובר הנצחון הגיע להם.
הם קבוצה יפה, המשחקת משחק צ1זת נהדר.
שחקן רק נוגע בכדור אצלם, וכבר
רצים שלושה לתפוס מקום. אבל אני לא
חושב שהגיע להם, לפי המשחק, לנצח
בתוצאה כה גבוהה. היו להם שש הזדמנויות
והם הכניסו ארבעה. לנו היו ארבע
הזדמנויות ולא הכנסנו אף אחד.
איך שנגמר המשחק, יעני, צעקות מה־טריבונות.
דבר ראשון עלי. אחרי טקס
קצר הרים הקהל כל אחד משחקני מכבי
חיפה על הידיים ורץ איתם מסביב למגרש.
ואנחנו הלכנו לאוטובוס, כמו שאומרים,
חפויי ראש. כל הדרך עד לאוטובוס ליוו
אותנו. בשבועות האחרונים אנחנו מפסידים
באופן קבוע בחיפה, והם כבר רגילים לרוץ
עד לאוטובוס עם הברכות שלהם מה שהייתי
מבסוט, זה שידיים לא הרימו. כל
זמן שהפה עובד, זד, לא נורא.
עכשיו אני רק מתפלל לאלוהים שבר,ג־רלה
לא יצא לנו עכשיו לשחק בליגה בחיפה.
אם זה יקרה, יהיה סוף העולם.

שחמת
הצלתהמשחקהא בו ד
800 שחמתאים מקצועיים וחובבים, מרפאל
הלפרין ועד שמוליק סגל, צפו ביום
הראשון השבוע בהתמודדות הדרמטית בין

תשבץהו 9£11ה&ה 1103

רג עמרתק במשחק גמר גביע סוכות, בין מכבי חיפה למכבי תל־אביב. הרץ התל־אביבי
גלזינגר (בתוך השער) הדף בידיו כדור שנבעט לשער. השופט לא הורה על מכת וו, מכיוון
שהכדור הגיע לרגלי החלוץ החיפאי אשר אלמני (ימין) ,שבעטו לשער בנצלו את חוק היתרון.
סיכנו את קיומן. הכנסות לא היו ואילו
ההוצאות על מאמנים, מגרשים וציוד נשארו
כמקודם. כאשר עברו הבעיות לפסים
כספיים, נשכחו העקרונות והושגה. הפשרה.

ה מ סו רתה חי פ אי ת
ער משחק השפוע האחרץ, גו
ניצחה מכבי היפה את מכבי תל־אריב
,4:0כותב שייע גלזר:

השבת שיחקנו במשחק
הגמר הרביעי
על גביע השנה.
עוד לא היה בהיסטוריה
שתוך כמה
שבועות תשחק קבוצה
ארבע פעמים
בגמר גביע. אחרי
שהפסדנו השבת את
גביע סוכות, התוצאה
בגביעים היא .2:2
אם אתם רוצים לדעת, הרי הגביע הכי־יפה
הוא הגביע שלקחנו מבית״ר. יש עליו
תמונה של הס. ולאלה ששכחו, אני רוצה
להזכיר שלקחנו השנה גון את גביע המדינה,
שהוא הכי חשוב בשביל׳ההיסטוריה. אמנם
לא היה לנו כסף לקשט את כיכר מוגרבי
עם סיסמאות ״הגביע הוא -שלנו״ ,כמו
הפועל חיפה, אבל גם מה שעשינו בבאר
אדריה היה מספיק. עכשיו, מרוב גביעים,
שכחתי כבר איזה גביע לקחנו, ואיזה לא.
בקיצור, לשחק בחיפה נעשה ממש פחד.
עם פחות מארבעה גולים אנחנו לא יוצאים
משם. בשני משחקי הגביע ששיחקנו שם,
קיבלנו ׳ יותר גולים מאשר קיבלנו בשנה
שעברה במשך כל הליגה. המשחק נגד
מכבי חיפה התחיל בקצב מהיר. הבקענו
שער אחד, שהשופט פסל. בדקה ד,־ 15 קיבלנו,
תוך שתי דקות, שני שערים• וקבוצה
העולם הזה 1103

רב־האמן ההונגרי לאסלו סאבו לבין יריבו
האמריקאי שמואל רשבסקי. כשהסתיים המשחק
ללא הכרעה, נדחה למחרת היום,
ישבו כל מומחי השחמת וחישבו את סופו.
דעת כולם היתד, אחידה: סאבו ינצח.
העתונים אף מיהרו להודיע על נצחונו
של סאבו׳ עוד לפני תום המשחק .״סאבו
גבר על רשבסקי״ הודיע הארץ .״סאבו עתיד
לזכות״ ניבא למרחב. לתמהון כולם הצליח
רשבסקי למחרת לסיים את המשחק בתיקו,
לזכות באליפות ישראל בהפרש של חצי
נקודה מעל יריבו ההונגרי.
נצחונו של רשבסקי היה תוצאה של
אמביציה עצומה, המאפיינת את משחקו.
אמביציה זו היא האוכלת את יריביו ומבלבלת
אותם. היהודי ההונגרי סאבו, בעל
סגנון המשחק התכליתי והנמרץ, תפס את
המקום השני. סאבו, גבר נאה כבן ,40
עתונאי לפי מקצועו, הוא טיפוס שקט וסגור,
שכוחו גדול בהגנה כבר,תקפה והוא
מומחה בשיטות הסובייטיות החדישות.
120 איש כ־ 3ימים. אולם ההפתעה
במשחקי האליפות היתד. זכיתו של השח־מתאי
הישראלי הצעיר רפאל פרסיץ במקום
השלישי. פרסיץ עצמו קיווה בחלומותיו
היפים, שיקבל רק מקום שמיני. פרסיץ הוא
הנציג הראשון של הנוער הישראלי המתבלט
בין הזקנים.
כאשר הסתיימו משחקי האליפות, שנמשכו
כשבועיים, הם הוכיחו שמפגשים מעין
אלה עם אמנים בינלאומיים הם הדרך להעלאת
רמתו של השחמט בארץ. האלופים
עצמם לא הסתפקו במשחקי האליפות.
לאסלו סאבו יערוך ביום שישי השבוע
משחק סימולטני במועדון לסקר בתל־אביב.
רשבסקי, מצדו, כבר תיכנן לו שלושה
משחקים סימולטניים לשבוע, יתמודד תוך
שלושה ימים נגד 120 איש.

מאוזן .1:הוא
בנה את תעלת
סואץ; .4לא־יוצ־לח;
. 10 דינה ל יעקב;
. 11 מפקד
כיתה; .13 עוף
דורם; .14 תואר
ספרדי; . 15 גלי מה;
. 17 אות אנגלית;
. 19 מספיק;
.20 בלוקדה; .22
מלחין; .25 אבי
העגלים; .26 עט;
.27 ימחה, ימם;
.30 סופר עברי;
.32 לשימורים; .33
אדון; .34 קיים;
.36 חיטה; .37
בהמתו של בלעם;
.39 בקשה; .41
ממנה משתלמת
הרבית; .42 מש קוף;
.44 אם משה; .46 אי איטלקי;
.48 עני; .50 הניד; .51 יעלז; .53
נפוג; .55 חוטם; .57 בן זוג הקשת;
.58 מלת ברירה; .59 תיאטרון סאטי רי;
.60 רחב־לב.
מאונך . 1 :ירח; .2ספר תורה;
.3גרגרי הענבים; .5מרכז; .6הר
געש; .7מצבה; .8הוא מוצל מאש;
.9העיר השנייה בברית־המועצות ;
.12 מתחת לראש; .15 מכתב; .16 חודש

עברי; .18 עיר בארץ־ישראל; .21
בפתח הדלת; .23 יחידת חשמל; .24
הילדים; .26 חומר גלם לכדים; .28
מערב; .29 חברת תעופה בינלאומית;
.31 מדינה מרחבית; .32 נחש; .35
שליח ציבור; .37 מפעל מזון; .38
דיפלומט; .40 הבעת־כאב; .41 מידת
נפח; .43 בן הפרה; .45 מן הראוי;
.46 כילי; .47 עיר, למשל; .49 ריק
מאדם; .52 שליט פרס; .54 אבי האב;
.56 נהר באירופה; .58 אירלנד, למשל.

בית ספר לפקידות

מרכז מורים מ!ס מכי ם

4חדשים

קורם מזורז נפתח

בנובמבר

תל־אביב, רחוב הם ,12 טלפון 65061

טעות --
לעולם צוד 7ן ת
תושבי השכינה( .למרחב)
מרדכי דן, תל־אביב
רוח הקודש נחה עליהם.

בעריכת לילי גליל*

מר פרס סיפר על ועידת פירצה.
(הארץ)
יורם ברנשטיין, תל־אביב
תיאר כיצד סתמו אותה.

מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מבי!
המשתתפים בשליחת חומר לעמוד זה יזכה מדי
שבוע בשבוע בפרס של עשר לירות. הזוכה
השבוע: נסים רעס־זנגו, ד .צ ,2533 .צה״ל

לואי שטראוס נתמנה כשר המחר.
(על המשמר)
גסאן עבד אל־ראזק, טייבה
אחראי למסחר ותעשיית החלומות.

ה הבדל הקטן הקורא נחמן גרשוני מתל־אביב, הטוען כי פרשת אהרן
כהן מזכירה לו את ציד המכשפות של ג׳ו מקארתי
המנוח, מספר על אזרח אמריקאי שנעצר על־ידי סוכני מקארתי, והואשם בקומוניזם.
״אבל אני אנטי־קומוניסט,״ טען העצור .״לא חשוב איזה קומוניסט אתה,״ עני
לו הסוכנים, ועצרו אותו•

ידיעות מרמת עמון( .מעריב)
דויד כהן, חדרה
עוררו בהלה ברבת גן.

הער1ת=ע1ול״ס
שני אישים שעוררו השבוע רעש בכנסת, אך לא הוזכרו בדיונים הפומביים:
סם דובינר, ששלח חבילות־שי קטנות לח״כים, ומאיר י ע דיי,
שהאשים את הש.ב. בפרשת כה ן

לאדובינרו לא יערי .

הרממכ״ל הסודאני הפיל את משטרו של ראש
חליל. ..

הממשלה עבדאללה

אכל המנגינה, אכל המנגינה, אפל המנגינה
לעולם נשארת.

ע ל זה הוא לא ידע מראש.

חוק פיסקאלי ישראלי:

מעשה בשחקן, איש קולטורה,
שלקח נערה לטנטורה.
ושם, על החוף,
זה הגבר הטוב,
נתן לה פרקים של חלטורה.

א מנות מודרני ת *
שני ציורים אלה הס יצירתו של סמ״ר
נסים רעס־זנגו. מכשיר הביצוע: מכונת־כתיבה
משרדית רגילה. למעלה: רובינזון
קרונו. למטה ,״יעני, אטילה מלן החונים.״

נעצר
מפקד המודיעין הירדני

חסשירייס

...המסים עולים כשהעולים עולים, אבל אינם יורדים
כשהיורדים יורדים.

מעשה כצעיר מבית־אל
ששנתו נדדה בבל ליל.
הוא נשא לו בלה
מקועקעת בולה,
בלילות כתמונות הסתכל.
א. א״ תל־אביב

כמה ה צעו ת טובות מאד לסרטי פרסומת
הוא זורק עליה ספל. היא זורקת עליו צלחת. וראה פלא (סימני
התפעלות על פני הזוג) שום דבר אינו נשבר! למה? הם משתמשים
בכלי ירסינה ! (חיוך גדול ונזטנפש. אפשר גם נשיקה).
מקהלה ברקע. :קנו מירסינה צלחת
ואז תוכלו לזרוק בלי פחד״.

המכונית נעצרת• הוא (טיפוס אפל, מפחיד, פניו מכוסים מסכה
וכל מבטנ אנמר ציניות שחצנית) יוצא. בפנים הבית מציצה תינוקת
חמודה מן המטה. אין לידה בייבי סיטר. היא רואה את הטיפוס
האפל, המפחיד ובו׳ וממלמלת :״אמא׳לה!״ הוא ניגש אל הדלת.
צעדי מפלצת. התינוקת פוערת את עיניה. הוא מוציא מפתח
מכיסו, מסובב הנה (התינוקת נושמת בכבדות) ומסובב בחזרה.
הדלת אינה נפתחת. הוא מתחיל להתעצבן, מוציא מפתח שני
מכיסו. מנסה שוב. נשמעת חריקה. די, התינוקת אבודה, היא
אוחזת במעקה מיטתה ומטלטלת אותו כמו אסיר נידון למוזת.
ך.וא מנסה ומנסה, לשוא. מחליף מפתחות כמו מטורף( .להגביר
את הרושם המצלמה מסובבת במהירות מוגברת ).בסוף הוא
מתייאש. זורק את המפתחות ומסתלק. מעבר לפינה חוזרים אבא
ואמא. מוציאים מפתח מכיסם ונכנסים לתינוקת .״את רואה,״
אומר הבעל לאשתו ,״אמרתי לך שאין מה לדאוג. מנעול יל

אי־אפשר לקלקל.״
התינוקת (שרה) :״יל, יל, יל,
יל לכל בית בישראל!״

הוא (צעיר ומלוקק) מגיש לה (בלונדית, חתיכה ונערת־זוהר
נוסף לכל) שפתון .״זה משהו מיוחד — נשקון *.היא :״אוי, אתה
באמת מותק. אני אוהבת רק אותך.״ מורחת את השפתון( .תמונה
חדשה: נשף ).צוחקים, רוקדים. הוא מחפש אותה• איננה. לבסוף
מופיעה .״עם מי היית?״ הוא שואל בכעס. היא :״עם אף אחד.
סתם יצאתי לנשום אוזיר לבדי.״ הוא לא מאמין לה. רואים
זאת על פניו. אבל הוא מחייך, עובר מגבר לגבר במסיבה. אצל
חמישה מהם הוא מוצא סימני שפתון מיוחדים במינם .״זה של
אשתי!״ הוא צועק .״לא-נבון,״ הם מתגוננים ומנסים לנגב את
הסימנים. אבל זה לא יורד, כי זהו שפתון מיוחד במינו, לשימושם
של בעלים קנאים ולצופות הרוצות להשאיר אחריהן סימנים.
״בוגדת!״ הוא מטיח בפניה ,״תפסתי אותך!״
כל הנוכחים במסיבה שרים בצונתא:
״נשקון אינו סתם שפתון
הוא מגלה פשע ועוון!״
מלכה ארנרייך ודב דאובר, נהריה

זה התחיל עם אותו חלון חורק, שאמר שהוא רוצה קצת שקט.
מאז פתחו כל יתר היצורים את הפה והתחילו לקשקש בקומקום.

פיהם דיבר תכנוה

נובוריפ-בויו הודי

״ירדת פלאות, חברי,״ אמר הדג לשכנו שצלל.
״תן לחיות,״ ביקשה הפצצה מחממציא.
״אל תנדנד על הנשמה,״ התחנן חולה הים בפני הרוח.
״עזוב את זה, הוא עוד ירוק,״ אמר תעלה בשלכת.
״תפסיק לקשקש,״ ציווה הניר לעפרון.
״נפלת מהירח?״ שאל הספוטניק את הלחין.
תמיד דופקים אותי!״ התמרמר המסמר.״אני מת מהסרחון,״ נאנח הירקון, והלן לנגב.
״יש לי זמן,״ החליט השעון, ונעמד.
״זה בדיוק ההיפך,״ הסביר הציור המודרני לצייר.
״לעולם אין לדעת,״ אמר האנאלפבית למורו.
״אל תבלבל לי את המוח,״ התרתח הרובוט על הטכנאי.
ירדנה ארז, תל-אביב