גליון 1104 מתאריך 26 בנובמבר 1958

שנה 2 2

י״ד כסלו תשי״ט2)5.11.11(58 ,

המהיד 5 5 0פ דד ט ה

השונה מפקפק
גס נמנויוגנוחו של
סגן המפקח הנדר
כיצד נכר זינגו
במלסדת ₪קירה
מדוע לא נשר
אהד׳ שהורשע נפשע?

הנני קוראת קבועה •של עתונכם ומדי
שבוע אני נהנית מהקריקטורות של זקי.
אולם השבוע בהסתכלי בקריקטורה המראה
את בינ׳י הותר את ידו של יערי (העולם
הזה ,)1103 הזדעזעתי קשות. איד אפשר
לפרסם דבר כזה אכזרי? בכל פעם •שאני
מביטה על טיפות הדם הנוטפות מהיד ש־בז־גוריון
הוחד, תוקפת אותי בחילה.
אסתר פרנקנטל, גבעתיים

העורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
שלגם כתג
עורך משנה:
רוב איתג
עורך כיתוב:
סילביקשת

רחוב גליקטון ,8תל־אביב, טלפון ,26745
ת. ד . 136 .מען למבדקים :״עולספרס*.
המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.
דפוס משה שהם בע״מ, ת״א, סל.62239 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן הסח

איני מסוגל לשמוח על הרשעת שום אדם
בעודן פלילי. גם הרשעת הקצין יוסף זינגר
בשבועת־שקר אינה ממלאה את לבי שמחה.
במידה שפסק־דין זה נתן לי סיפוק, הרי
זה בגלל ההרגשה כי העולם הזה עזר לצדק
לצאת לאור העולם. פרשת שטיינברג, שנסתיימה
בפסק־דין זד, בנצחון מושלם, הפכה
לחלק כה מרכזי של מאבק העולם הזר.
בשלוש השנים האחרונות, עד שנראה לי
לפעמים כי היא השתלבה במהלך חיינו.
הפרשה החלה מבחינתי כשהופיע אצלי
מודיע, איש־משטרה שהיה ידוע לי היטב,
והביא לי סיפור סודי פנטסטי נגד שטיינברג
ועוזריו, שנאסרו באופן סודי יום לפניכן.
בדיקה נוספת העלתה כי סיפור זה
אמנם מבוסס על עובדות — היינו על
עדותו הרשמית של סמל־משטרה שחוייב
בדין. לא היה כל יסוד להטיל ספק במהימנות
הפרטים. העולם הזה ( )978 פירסם את
הסיפור.
כאשר יצא שטיינברג מבית־הסוהר, היתד.
דרכו הראשונה אלי• הוא לא איים. הוא אמר
לי פשוט: שמע את סיפורי עד הסוף. אם
תשתכנע שאני צודק, עשה כפי שיגיד לך
מצפונך. אני מאמין ביושר העולם הזה.
שטיינברג ישב בדירתי עד מאוחר מאוד
באותו לילה. סיפורו ארך כמה שעות. אחריך
עמד במעין חקירת שתי־וערב. כשנפרד
ממני, אמרתי לו שאחשוב בדבר יאתן
לו תשובה למחרת היום.

אותו לילה לא עצמתי עין. שוב ושוב
העליתי לנגד עיני את כל הנימוקים בעד
ינגד סיפורו של שטיינברג. שאלתי את עצמי:
האם הוא צודק? האם דבריו משכנעים?
האם נפל העזלם הזה בפח מחוכם שהוטמן
לו על־ידי צמרת המשטרה? האם אותו מודיע
משטרפי לא היה אלא שליחו של
יחזקאל סהר, שהעביר לנו עדות של פרו־בוקאטור
המשרת את ראשי המשטרה?
לפנות בוקר, ידעתי שאני מאמין לשטייג־ברג.
ידעתי גם שעלי להודיע זאת לציבור.
היתד זאת החלמה קשה מאוד — אחת
הקשות ביותר בכל שנות כהונתי בתפקידי
בעורך עתון זה. ידעתי שאם אודיע לציבור
שנפלנו בפח, שגילויינו בפרשת שטיינברג
לא היו אלא חזרה על עלילה מבויימת ש
כתב
בביר:
אלי תבור

פרשת דרייפום

האם העולם הזה הפר לבטאון מפ״ם, או
שמפ״ם הפכה לנרורת העולם הזה? איד
אתם מסבירים שמיד אחרי שמתפרסמים
ניתוחיכם על פרשת כהן, לא עוברים יומיים
ומפ״ם כבר מאמצת לה את אותם ההסברים
לפיות דובריה?
גיורא שפירא, תל־אביב
תודה עבור כתבתכם האוביקטיכיח והממצה
על אודות אהרון כהן. תודה נוספת
ימר בז־גוריון, על שהואיל לגלות לציור
את עצם קיומו של כפיר אריות זה, המק

עורך
תבנית: יקי עלם המערכת:
ארית קרו

חברי המערכת:
מנשה בר־דייו, שייע נלור, לילי נלירי.
דויד הורוביץ, רותי ורד, אברהם וורגויו.
זוטאללוז מנצור, אלכם בוסים, אביבח סטו,
עמום קינו, שלמת קרו.

הושמה בפי עד־שקר, אערער את אמונם
של רבים במהימנות העולם הזה. בכללו.
ידעתי שבל אויבינו ייאחזו בדבר בשנים
הקרובות בכל פעם שנחשוף את האמת על
איש־ציבור הקרוב לשלטון >דבר שאמנם
קרה) .לא היה ידוע לי אף לא מקרה אחד,
בו העז עורך עתון בישראל לקום ולהתוזדות
וידוי כזה.
אולם פסלתי מחשבה זו עוד לפגי ש־חשבתיה
עד הסוף. אמרתי לעצמי: אינך
כותב בשביל מטומטמים. אדם בר־דעת יעריך
את העולם הזה דוזקא בגלל העזתו להודית
במשגה כה חמור. הדבר רק יגביר את
אמונו בכנותנו. ובעיקר: שום נימוק אנוכי
של העתון אינו יכול לעמוד בפני תביעת־הצדק
הפשוטה של אדם שנרמס בעפר על־ידי
כוחות־זדון, וששום עתון מלבד העולם
הזח לא יעז להגן עליו.
הודעתי לשטיינברג שאנו בטוחים בצדקתו,
וכי העולם הזה יעמוד לרשותו במלחמתו
להוכיחה. התוצאה היתד, הכתבה הגדולה
שהתפרסמה בהעולם הזה ( )991 תחת
כותרת־השער :״מדוע חוסל זאב שטיינברג?
נקמתם של סהר ושות׳״ .היתד, זאת הכתבה
שזיעזעה בפעם הראשונה את דעת־הקהל
בפרשה זו, ושהכריחה סוף־סוף את
ראש־הממשלה לתת הוראה להגיש משפט
נגד שטיינברג. קוראי כתבת־הסיכום בגליון
זה (עמודים )6—8יבינו שהיתה זאת נקודת•
המפנה.
מאז התערבנו פעם אחרי פעם בפרשה
זו, מנענו את השתקתה בכל שלב ושלב.
הודות לכך הבין הציבור כי מונח על כפות
המאזניים יותר מאשר ענין אישי של קצין
מודח. גם השבוע, כאשר העתונות פיטרה
את פסק־דין זינגר בכמה שורות סתמיות,
הבין הציבור המשכיל שזהו מאורע מכריע
וחסר־תקדים.
פסק־הדין אינו רק רהביליטציה מוחלטת
של אדם שנדרס ללא עודל על־ידי המנגנון
הכל־יכול של המדינה. הוא מוכיח את חשיבותה
החיונית של מערכת־משפט בלתי-
תלויה, את ערכה המכריע של עתונות חופשית
ולוחמת בחברה דמוקראטית. יותר מכל
הוא מוכיח כי אדם אשר נפל קרבן ל-
עלילת־זדון מבויימת, יכול וחייב ללחום
על צדקתו.
דודקא החודש, זהו לחח חשוב.

שמתי לב, כי מזה במר שבועות הינכם
מפרסמים במדורים שונים בעתונכם ידיעות
וספורים על עבודתה של משטרת ישראל.
כמעט כל הסיפורים נושאים אופי אחד ויחיד:
הם מגלים שחיתות מוסרית או
אחרת בקרב שוטרי המשטרה. בבל שבוע
יש אצלכם סיפור אחר על איש למשטרה
שהודח בנלל פשע, או על איש למשטרה
שפשע מבלי שהודח. אינני סבור שאופי זה
של סיפורים משקף אה אפיה של משטרת
ישראל. משטרת ישראל עושה דברים גדולים
ונפלאים, שמשום מה אינם זוכים לכיסוי
בעתונכם. אפשר היה להבין תופעה
זו, כל זמן שבראש המשטרה עמד יחזקאל
סהר; אולם כשבא נחמיאם במקומו, מז
הראוי היה שתשנו את יחסכם למשטרה.
אינני מוצא שום הסבר לפיו אפשר להסביר
את פשר החרם שהטלתם על עבודת ה־מ־טטרה.
•יאב
נצר, חיפה
לא העולם הזד, מחרים את המשטרה, אלא

להיפר

אחי מתד־אבים

אני מבקש מכם לפרסם את מכתבי המצורף,
כתשובה למה שהשיב מר עזרא
אהרו! מתל־אביב (העולם הזה )1103 על
מכתבי, שפורסם שבוע קודם לכן. הוא מיהר
להניב בסגנון מלא רנשות על הממשל הצבאי,
אולם התעלם לחלוטיז מעיקר הבעיה
עליה כתבתי. תגובתו והצעותיו מוכיחות
בי הוא רתוק מאוד בדעותיו מבעיית ההתקרבות,
וזהו סוד האסון.
בבל זאת, ידידי עזרא אהרוז, הרגע. דע
לד כי לא על־ידי הממשל הצבאי ולא על-

עד כמה שידוע לי, לא חיה טירוז פואד
מהדוז־ז׳ואגים של הקולנוע, ואינני סבורה
שהוא מת מריבוי יחסים עם נשים. אבל
אפילו היה הדבר נבוז ,.האם איז בפירסום
עובדה זו חילול זכרו של המת? הייתי מורה
לכם לו הייתם מפרסמים את הכתובה,
לפיה אפשר לשלוח מברק תנחומים לאשתי.
אורה ב ,.חיפה

הכתובת למברק־ תנחומים היא:
? 01:761, 01168161 811661,
{1ת1£13ז8 3, 006 )101., 13
בקורא ותיק של עתונבם, עלי לציין בצעי
שטרור הקולנוע שלכם איננו אוביק-
טיבי די הצורר. אני מתכווז להוזעלמותכס
המוחלטת מכל הסרטים האוסטרים הטוצגיב
בארץ. יהסכם האישי לסרטים דוברי גרמנית
אינו עומד בשום יחם להתענינוה.
שמגלה חלק ניכר מהציבור בסרטים כמו
״סיסי״ ,או, נעוריה של מלכה״.
ש. וולף, בת־יס
העולם הזה אינך ״מתעלם סטרטים אוסטריים. במידה ויש סרטים אוסטריים טובים,
זוכיס הס בביקורת הראויה להם. אולס גס
ההתענינות הגדולה שמגלה חלקי ניכר מהציבור
ברומנים זעירים, אינה מצדיקה ביקורת
על רומנים אלה במדור חמפריס שד

וזעתון.

הדשות מן הנרגילה
אני מודה לכם מאוד על המחמאות ש נתתם
לי כצלם־עתונאי זריז (העולם •הוד
.)1103 אבל חברי הקנאים שהחליטו לסדר
אותי, הצליחו לסדר את הכתב שלבם, שהיא
כנראה עוד יותר זריז ממני. כל המעשיר
עם אמו של המחבר של האופרה פאופט
היא באמת יריחה משעשעת. סוף־סוף לא
בהינם סיימתי בית־ספר נכוה בברית־הטו-
עצות, לפני שנהייתי צלם עתונות בישראל
תמונה של אמו של המחבר פאוסט היתר
בוודאי הופכת סקופ עתונאי ממדרגה ראשונה.
אבל כל צלם ששווה משהו יורע, יי
הגברת גונו הזקנה מתה עוד לפני שהוט־צאה
המצלמה עם הפלאש. ואשר לחום״!,
אני מתפלא על שמישהו מפקפק בכר שהוא
באמת הניע ללוד, ושאני באמת טסתי ליבב
ושצילמתי אותו מעשז נרגילה עם מר דויד
בז־נוריוז ונמאל עבד אל־נאצר במסעדת
שדה־החעופה. את התמונה לא פירספתי,
מטעמים של מדיניות נבוהה.
יצחק כרו, תל־אביב
•*ייייגי יזיי*

:אשם בליץ (שמאל) ופרקליטו
ידי לחץ אפשר לזכות באהדת הערבים,
או לפחות להתחמק מסכנתם, אם לדעתך
הם מסוכנים. ישנז דרבים רבות למען יצירת
ידידות הדדית בי: שני העמים. אולם
דרכים מעיז אלו לעולם אינז עולות על
דעתד ודעת אחרים במור, בל עוד אופו
מחשבתם צר הוא.
מחמוד חמדן, גילגיוליה
אחי עזרא אהרוז מתל־אביב. אני התאכזבתי,
אחרי ׳סקראתי את תשובתד למחמוד
המדז מנ׳לנ׳וליה ולא יכולתי לעבור על זה
בשלום. היות ועוד לא התברר שלאלה שאתה
קורא מרגלים ישי באמת אופי של
מרנלים, עליד לזכור שיש נם כן מרנלים
יא ערבים ומרנלים יהודים במדינת ישראל.
אם, למשל, תופסים מרנל יהודי, כמו שאומרים
על מר כהז, מדוע לא מטילים
ממשל צבאי על איזורים יהודים כמו קיבוץ
שער־העמקים? אני חושב שבטה שמעת גם
שתפסו מרגלים יהודים לטובת רוסיה ב־ארצות־הברית.
האם האמריקאים הטילו ממיכל
צבאי על היהודים באמריקה?
אברהים קעבור, טוספיוז

איו להתעלם מהעובדה שהעולם הזה הוא
שבועון דמוקרטי לוחם, הממשיר את מלחמתם
של חלוצי הארץ הראשונים למעז
קיומה ועצמאותה של המדינה. צורת המל-
המה שונה, אולם האופי אחיד. הם לחמו
כשבידיהם רובה ובליבם אומץ ותקווה, אתם
נלחמים ובידיכם עט ואומץ. מלחמתכם היא
למעז בטחונה של ישראל, בטחוז שאינו
דיש כל חייו למען האידיאל הקדוש לו מבוסם על קנית טנקים וצוללות, שאינו
ולמיעוט קטן בארץ. ואל לו לאהרון כהן מבוסס על הדמיון שישראל היא מדינה
אירופית אשר רק במקרה נמצאת במזרח
לחשוש: אם עורר את חמת התנינים, הרי
דהיינו התיכון. אלא על בטחון של קשרי ידידות
עודנו נמצא בחברה טובה למדי,
ומילובאז דג׳י־ ושיתוף פעולה עם העמים סביב.
בחברתם של בורים פסטרנק
אנחנו, ערביי ישראל, אתכם. קדימה אחים,
לאם. אם הוא נחשב בעיני אוסריו
לבוגד, לא מספיק שנכתוב דברים יפים בעתונים
או הם הבוגדים
הרי
בעירי כל אדם
בזדון הגון בל אפשרות לבוא יש להקים חוגי התידדות והתקרבות בכלי
תם המכשילים
א. לבנה, רמת־גן רחבי הארץ. שהצעירים יוציאו את השנאה
לכלל הבנה ושיתוף.
מהלבבות כי השנאה היא מלאכותית, לא
עוזרת לנו, אלא להיפר.
בתור חבר הסתדרות הציונים הכלליים
ג. א ,.שפרעם
היה לי הכבוד להשתתף בועידת טפלנה וו.

ואני רוצה לציין שמתוך עשרות נואמים
ומתווכחים, לא ניסה איש להעלות את ה השתוממתי
לקרוא במרור הקולנוע שלבם׳
שם אהרון כהן לשמצה או כמכשיר תעמולה
(העולם הווז )1103 את ההשמצה הגסה על
— למרות שכהן נמנה על חברי מפלגה שהקז הקולנוע טירוז פואר. יאחת ממערי־את
יריבה,
ומפלנתו חינכה והרעילה תמיד
צותיו הותיקות, אני סבורה שעשיתם עוול
הנוער שלה בדרד פסולה, שרוסיה היא לאיש ופגעתם בזכרו הנערץ בקרב מילהמולדת
השניה. כל זה הוא כבוד לציונים יונים כשאדם מת. איו צורר לטפל בחיי
הכלליים. בו בזמן שלו היתה נערכת עכשיו המי: שלו. שהרי לא הם שישארו על דפי
ועידה של מפלגה שמאלית, היו מזכירים ההסטוריה, אייא הישגיו האמנותיים ב-
ללא ספק את המקרה המחפיר והמזעזע.
קולנוע.
דב פזמוני, קרית־ביאליק
רינה בנטל, וזל־אביב
מכתבים אינני יורע מדוע: סערתם כל כר מתפישתו
של אדם קטז וכל כד בלתי חשוב כמו
אהרון כהן, עד כי אתם מנפחים את הפרשה
והופכים אותה למעין משפט דרייפום בישראל
(העולם הזה .)1103 אולם כיצד זה,
בעוד אתם טוענים ננד אלה שהאשימו את
בהז ללא משפט, באותו זמן בדיוק אתם
מזכים אותו ללא משפט?
ב. קלדרון, ירושלים

החרם

...ז ה היה חוסר טעם להחדיר. מה רציתם
לרמוז? האם אינכם סבורים שכתבה מעיז
זו עלולה לפגוע קשה באשתו, הנמצא־בחודשי
הריונה האחרונים?
יהודית שם־סוב, תל־אביב

בתל־אביב. כידוע, יש בעיות עם מים,
לבז האזרחים נאלצים לשלם מחיר גבוה
עבור המיצרך החיוני. ולא זו בלבד, אלא
שדרר אגב, בקביעת שיעורי הטם, גם הכניסו
הפליה אחת רצינית. בי המם מחושב
לפי מספר החדרים, ולא לפי מספר הנפשות
הצורכות מים. אנחנו, למשל, נרים שניים
בשני חדרים; מולנו יכולים לנור עשרה
בדירה — והתשלום אחיד. אבל על כ,-
שאני.
הבעיה החמורה יותר היא בעיית ביזבוז
המים. ומדוע לא יבזבזו אנשים מים? האב
עולה להם יותר ביוקר? האם מישהו מודד
אה צריכתם ומטיל עליהם תשלום בהתאם?
תנה דוגמה: לא הרחק מביתי, ליד כיבד
מסריק, ראיתי אתמול פועל מנקה מכונית
מהודרת של תעשיין ידוע. מנקה? הוא עמד
והמטיר עליה מבול של מים, מתור צינור
של צול. לפחות שני מטרים מעוקבים שפד,
עד כי כל הסביבה היתה מוצפת מים ממשלם
בשביל זה? אני כמובז, הצורר רד
פח מים ליום, ואלפים כמוני. אילו התקינו
מד־מים ברירות, הרי שהאיש היה משלם
את חלקו, או לפחות נמנע מביובוז ואב
אי־אפשר להתקיז שעוני־מים, מרוע לא ימיי׳
מם של עשר לירות לחורש, למשל, עי
כל בעל סבונית, מהוד הנחה שהוא נ״
תמש כמים רבים לשטיפת המכונית?
דב פלטר, תל־אביב
טדחסת 3די ץ

פרשת משפט בליץ, כפי שפירסמתס אותה
(העולם הזה ,)1102 ממש מסמרת שערוה
ביצר יתכז שבמשטרה מודרנית, בטאה העשרים,
יעבדו בר׳סלנות פושעת בזאת? האס
קציני משטרת ישראל סבורים באמת שהם
משחקים בשוטרים ובגנבים בנז־הילדיס?
איד יכולה התביעה להגיש תיק כזה למשפט׳
בו בומז שהמשטרה מאבדת נתוז בה
יסודי כמו הקליע? טדי שבוע בשבוע אנו
קוראים על העלאות בדרגה של שוטרים
וקצינים. מדוע לא נקרא פעם נם על פיטו־ריס
של קציז או חוקר, שטיפל ברשלנות
בזאת בתיק של בליץ? לא אתפלא עוד, אם
אחרי מצב בזה יצא בליץ זכאי טאשמת
רצח.
יעקב רוט, תל־אביב
הסיפור על הדרד, בה הניע עורד־הדי;
אלפרד פרנק להגנה על בליץ, משעשע באמת
השאלה היא אם הוא נם נכון. עד
במה שנית! לי לעמוד על הדמיוז החיצוני
ביז בליץ לפרקליטו, כמבקר בבית־המשפט,
איז ביניהם זהות כל כר גדולה.
ר. בכר, תל־אביב
על הדמיון בין בליץ לפרקליטו אלפרד
פרנק (ראה חרונה) יוכל הקורא עצמו לשפוט.
העולם
הזה 109ו

^ •י אינו מכיל את הבדיחה על אותו
) 3סמל שנכנס לאוהל וצעק :״דרושים לי
שלושה מתנדבים לסיור מסוכן! אתה —
אתה — ואתה!״
נדמה כי בקרוב תהפוך בדיחה זו שוב
מציאות במדינה. גל גדול של התנדבות
יציף את ישראל. מאות אלפים ימהרו להרים
את תרומתם למאמץ הגדול של קליטת
עולים ניצולים• יהיה מי שידאג לכך
שלא תהיה זאת התנדבות פרועה, התלויה
ברצון היחיד חסר־הדעת, אלא התנדבות
מסודרת׳ מתוכננת ותכליתית. לכל אדם
ייאמר מראש מתי להתנדב וכמה לנדב. יקום
מנגנון גדול שידאג כי ניצוץ ההתנדבות
לא יכבה בישראל.

כדי לחסיד מראש מירחה למנגנון
הזה, אני רוצה להודיע לו הודעה
פרטית. אל יטרח איש לפנות
אלי כענץ זה. לא יכירני מקומי
בין המתנדבים. אני לא אתרום.
אני מודיע מראש ובפרהסיה, בי
אני אשתמט.

ך• שתמטותי המכישה לא תהיה קשו!
| רה במטרת ההתנדבות הזאת. איני כופר
בצורך להביא לארץ את העולים ממזרח
אירופה. להיפך. לדעתי, זהו מ־בצע חשוב
מאין כמוהו.
אין אנו רוצים להישאר אומה קטנה, זנב
קטן של היהדות הבינלאומית. אנו רוצים
לצמוח, להיות ללאום של מיליונים, המסוגל
להיות אדון לגורלו ולמלא תפקיד חשוב
בעיצוב דמות המרחב שלנו. לכן דרושה
העליר״ יש להביא אותה, לקלוט אותה, לשלב
אותה במערכות המדינה.
גם איני נמנה על אותם הפקחים האומרים
לעצמם :״מה י איכפת לי? ישנם כל כך
הרבה מתנדבים, שלא ירגישו בהעדרי. שישלמו
הם.״ אני מודה שהנטל הכספי חייב
להתחלק בין כולנו.

המכשירים הממלכתיים, אותס) העמדנו
לרשותה.
מכיוון שכל המפלגות והחוגים במדינה,
מלבד מק״י ונטורי־קרתא, מחייבים את ה־עליה,
אין כל מכשול בפני הממשלה להשתמש
במכשירים אלה למטרה זו.

אין שום מקום כמדינה להתנדבות
כספית מצד האזרח, למימון
צרכים ממלכתיים מובהקים.
האזרח יכול להרים תרומה למטרה
שאינה ממלכתית ואינה מוסכמת
על הכלל -לאגודה של צער כעלי
חיים או להפצת חדת היהודית
כין שבטי הזולו. כל התנדבות
אחרת, הבאה במקום המיסוי הממלכתי,
אינה רק מיותרת, אלא
אף פסולה ומזיקה.

ץ* ל זה ידוע, כמובן, לשר־האוצר ול־
3עוזריו. אין הם יוזמים את מפעל ההתנדבות
בתום־לב. הם יוזמים אותו לצורך
התחכמות.
יש להם גסיון בהתחכמות צינית מסוג
זה. בשלהי שנת 1955׳ אחרי שעסקות ה־

מיבצע־סיני, כאשר השתרר שקט מוחלט לאורך
כל הגבולות.

^ פשר לתמוה על הציניקאים במשרד
האוצר, הסבורים כי שוב יפלו האזרחים
באותו פח. אולי לא שמעו על אימ־רתו
של אברהם לינקולן :״אפשר לרמות
את כל הבריות חלק מן הזמן, ואפשר לרמות
חלק מן הבריות כל הזמן. אך אאפשר
לרמות את כל הבריות כל הזמן.״
מה מטרת ההתחכמות הפעם? קודם כל,
זהו טכסיס פסיכולוגי כלפי יהודי אמריקה,
שם ירדו ההכנסות של המגביות הציוניות,
המקיימות את המשטר המפלגתי בישראל.
יש לתת להן דחיפה חדשה. דחיפה זו זקוקה
לסיסמה. העליה מארצות מסך הברזל
היא סיסמה טובה באמריקה. כדי לתת לה
חנופה, צריכים להוכיח שגם היהודים במ־דינת־ישראל
מתנדבים ותורמים מרצון חופשי.
צעקו השבוע תועמלני המנגנון הממשלתי
והציוני באסיפות יהודיות באמריקה :״הפועלים
והפקידים בישראל חוסכים בלחמם
כדי להרים את תרומתם — כלום לא
תרימו אתם את תרומתכם, כאשר כל הנדרש
מכם להצלת אחים הוא לוותר על
כמה מותרות?״

המטרה השניה היא לאסוף בסף

אילו עשתה זאת הממשלה, חייתה
נובחת לדעת בי אין לה צורף
כשום התנדבות לשם קליטת ה עולים
החדשה. היא היתה מוצאת
באמתחתה די והותר בספים. ואילו
היתה אף נשארת יתרה קטנה
לחובה, היינו אומרים ללא הסתייגות:
או קיי, העלו את המסים.
אנחנו נשלם ברצון, או לפחות
באי-רצון.

ובכל זאת אני מודיע במצח נחד
שה: אני לא אתנדב. הם יבולים
להטיל עלי מיכסה, אף אני לא
אשלם אותה. אם ישלחו לי הד
דעות, אזרוק אותן לסל מכלי לקרוא
אותן. אפשר למחוק מראש
את שמי מכל רשימה של מתנדבים.

י התנדבות זו, ריח של שקר נודף
3ממנה. אין היא כנה, אין היא אמיתית.
זהו מיבצע ציני של גניבת הדעת — וגניבת
דעתם של הטובים והתמימים דווקא.
בדרך כלל איני אוהב התנדבות כפוייה,
לפי שיסתו של אותו סמל. היו ימים, כשלא
היתד, ברירה. כאשר ממשלת הישוב העברי
רצתה, בימי השלטון הבריטי, להטיל
מסים על האוכלוסיה, לא היתד, לה הסמכות
החוקית. היא נאלצה לקרוא למסים
אלה בשם ״תרומות״ ,ולכפות ״התנדבות״
זו על הישוב בתוקף אמצעי־הבפיה שעמדו
לרשותה: זריקה ממקומות־עבודה, נידוי חברתי,
הפעלת לחץ ההסתדרות, קופת־חולים,
לשכת־העבודה וארגון ההגנה.
בינתיים קמה המדינה, ולרשות הממשלה
עומדים מכשירים למכביר להטלת מסים
רשמיים. היא משתמשת במכשירים אלה ביד
רחבה, כדי לגבות מסים שאין גבוהים כמו־ברוב
מדינות העולם. אולם כמו רוכל
הממשיך להחזיק בדוכן הישן למ־טנים
גם אחרי שהצליח להתבסס
״ורה של חנויות־פאר, כן מסרבת
להניח מידה את המכשיר שהביא
הסוכנות וכנסת ישראל.

לחלוטין בזכות זו. ה•
ז הן חלק מתפקידי
דלולות במטרות הנמשלת
ישראל. חד
לטפל כהן בעזרת

שמא נקרא חזרה כמה מידידינו ה״משתל־מים״
בחו״ל, בלוית נשותיהם וילדיהם, במקצועות
שאיש אינו זקוק להם, מפני שלא
יכולנו למצוא להם עיסוק מועיל ולא יכולנו
לפטרם מטעמים מפלגתיים?
שמא נכריח את שרינו ופקידינו הבכירים
לוזתר על רכישת מכוניות מהודרות זרות
ולנסוע באותן המכוניות הנחותות אשר אזרחינו
נאלצים לקנותן בארץ במחירים כה
מפולפלים?
שמא נסגור כמה מאותם הפרסומים המטופשים
המופיעים על חשבון משלם־המסים,
ואשר כל תפקידם להלל ולרומם ולשבח
את השרים, האלופים והפקידים השולטים
על תקציביהם?
שמא נפסיק להרשות לשרינו להטיל על
פקידיהם במשלחות הקניות לאסוף ״תרומות״
לבניני המפלגה, ונדאג שהפקידים
יעסקו תחת זאת בקנית מצרכים זולים, ללא
קומיסיונים חשאיים?
שמא נפטר כמה אלפי פקידים, שזכותם
היחידה לחמם את כסאות־הם נובעת מן
הוותק שלהם במפלגה שזכתה במשרד הנידון,
בחלוקה האחרונה של השלל?
שמא נשאיר בקופת הציבור את כל אותם
המיליונים הבלתי־ספורים הזורמים באמתלות
שונות ובהסזואות שונות לכיסי המפלגות,
המחלקות ביניהן את הנאות הקואליציה
והאופוזיציה בממשלה, בהסתדרות הציונית,
בעיריות, בהסתדרות?

* ^ולם אל פחד, הממשלה לא תעשה
זאת. אין היא מסוגלת לעשות זאת
מטבע מהותה. זוהי ממשלה של מנגנוני המפלגות,
בשם המפלגות ולמען המפלגות.
היא לא תקלוט עולים על־חשבון המפלגות.

בשנה הקרובה, אותה שנה בה
נדרשים אנחנו להתנדב ולהדים
את תרומתנו למען המטרה הקדושה
של קליטת אחים*עוליפ, מתכוונות
המפלגות להוציא כמה
עשרות מיליוני לירות מכספי הציבור
כמערכת הבחירות לכנסת
הרביעית.
נשק הסובייטי של גמאל עבד אל־נאצר הטילו
מורא בלב הצבור החרד לשלום המדינה,
גאה בקרב האזרחים גל ״ספונטאני״
של התנדבות לקר! הנשק. ההתחלות היו
מאורגנות היטב. אולם חיש מהר הפך גל
זה לגילוי כה יפה של אצילות־נפש המונית,
עד שגם שוללי ההתנדבות, בענין ממלכתי
כזה, הרכינו ראש והצטרפו למאמץ.
ההמשך ידוע לכל. הציניקאים, שיזמו את
הרעיון, לא התביישו גם למראה ההתמסרות
האמיתית של ההמונים, למראה הילדים שהקריבו
את דמי־התנוכה, למראה הנשים שתרמו
את טבעת־הנשואין.

ברגע שהגל הגיע למטרה שנועדה
לו, הפכה המגבית למס חדש.
כל מיכצע־ההתנדבות לא נועד
אלא להכשרה פסיכולוגית של הקרקע
להטלת מפ-חובה נוסף.
אותו מס לא נועד לנשק, והכנסותיו לא
הועברו בנפרד למטרה זו. הן נשפכו לתוך
החבית חסרת־התחתית של התקציב הממשלתי
הכללי. המס נשאר על כנו גם אחרי

כישראל, מכלי שיהיה צורף לה עלות
את המסים. לא נעים להעלות
מסים, ביהוד כשנת בחירות.
כי כאשר מעלים מסים, נוטה האזרח
לשאול שאלות בלתי-נעימות
על השימוש בכספי הציבור בכל
שאר השטחים.

מיליונים אלה לא יוקדשו להפצת דעות.
הם יוקדשו לקניית קולות• יחולקו צ׳קים.
יזרמו סכומים לראשי־חמולות. תינתן משכורת
לעסקנים מקומיים מקופת הממשלה
או המפלגה. יועברו רבבות לירות לחש-
בונות־הבנק של אמנים ממדרגה שלישית,
אשר יתחייבו מראש להופיע באסיפות המפלגה
המשלמת. ובסוף יתברר כי אותן
המפלגות זכו, פחות או יותר׳ לאותם ה־כסאות.

וכאן,
בדיוק, קבור הכלב.

ץ&ימשלה הגונה, העומדת בפני הצורך
/ 3לממן מיבצע לאומי בעל חשיבות מכרעת,
כמו קליטת העלית, היתד, מתכנסת
לישיבה. רצינית מאוד ושואלת את עצמה
במלוא החומרה:

כל המיליונים האלה נגנבו מכיסיהם
של העולים החדשים, שאנחנו
נדרשים לקיימם. הם נגנבו
לאור היום מן המגביות הציוניות,
שאספו את הכסף בפירוש באמתלה
של מימון העלייה !״הקליטה
כישראל.

היכן אנו יבולים לחפור את הכסף
הזה כשאר סעיפי ההוצאות
של התקציב המנופח?

לכן, חברים יקרים, אל תפנו אלי .,ביום
ההתנדבות. אולי יש אנשים חמי$י!!רשיוסי־פו
להתנדב. בוודאי ישנם מאות אלפים שאין
להם ברירה — פקידים ושוטרים ומורים,
שאתם יכולים לגזול מהם את הכסף עור
לפני שיגיע לידיהם. אולם אני, חברים
יקרים, לא אתרום.

שמא נוותר על כמה נסיעות של חברינו
ופקידינו המטיילים בעולם, מכינוס לועידה
ומועידה לכינוס, על חשבון משלם המסים?

תצפית

במרעה

,ג י הוכיייח >8ום ו-1יח

• למרות כל הנבואות על ההתנגשויות הצפויות בין הרב
הראשי יצחק נסים לבין שר הדתות החדש הרב יעקוב מולי־דאנו,
יקיים הרב הראשי שיתוץ ז־פעולה הדוק עם שר הדתות.

אם לא יפגע סולידאנו בעיקרי הדת, והדבר אינו נראה אפשרי, י עזו ר לו הרב
נסים במלחמתו במפלגה הדתית הלאומית, אשר גם הרב הראשי אינו מחסידיה.
טולידאנו יזנה גם בתמינת אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל. שתי מפלגות
אלה ירצו לערוך חשבון עם המפלגה הדתית, אשר שריה קיפחו אותן בימי
ישיבתן בממשלה.

• מעצמות המערב מבינות, בנראה, הצעה משותפת לחסל

את סוכנות הסעד לפליטי ארץ־ישראל, עד תחילת .1960 גוברת
נטיה להקצות תקציב מוגדל לשנה הבאה, אשר כספיו יחולקו לפליטים תוך
הדגשה כי זוהי חלוקת אחרונה וכי הכסף צריך גס לשמש להם לצרכי שיקום
וביסוס פרנסה קבועה.

• לא תינקט שום פעולה נגד הממונה על שרותי הכטחון,
כקשר עם הודעותיו בפרשת אהרון כהן. למרות דרישת ספ״ם ולמ
רות
חוות דעתו של היועץ המשפטי, אשר קבע כי הפיסקה ״עוד לא קרה שאדם
שיזויימד לדין על סמך חומר שנאסף על-ידי הש.ב. יצא זכאי* היא פסולה.
במקרה זה נותן ביג׳י גיבוי מלא לממונה על הש.ב.

• תופסק לתקופה מסויימת התיישבות חקלאית חדשה.
נוצר עתה עודף רציני בייצור החקלאי, ועם התמחות המתזישבים החדשים,
יגדל עודף זה עוד יותר. עליכן הוחלט להטות את העליה החדשה ׳בעתיד הקרוב
לענפי משק אחרים. יוצאי הארצות הנחשלות יישלחו לאזורי פיתוח, שם יועסקו
בעבודות ציבוריות ובמיפעלי פיתוח ממלכתיים; עולי אירופה יופנו בעיקר

לעריה, שם יקלטו במנגנון ובחרושת.

• תבוטל הקופסה הבהולה של הקרן הקיימת לישראל.

מתוך דינים וחשבונות כספיים, הוברר כי מכשיר השנור אשר הוכנס לבתים
יהודיים בכל רחבי העולם לפני
כ־ 50 שנה, שוב אינו מכניס כל
חרומה רצינית לקרו וכי הכנסותיו
אינן מכסות אפילו את
ה1צאות המנגנון המטפל בייצור
הקופסות, חלוקתן וגביית תוכנן.
העם מועד ה חו ר
השבוע שוב לא היה צורך להוכיח לאזרח
הישראלי באיזו יבשת הוא נמצא. יבשת
אסיה נכנסה לביתו, חדרה לנחיריו, כיסחה
את רצפותיו בחול, עיקמה את רהיטיו.
אירופה היתד, רתוקה, אמריקה הרחק־הר־חק
מעבר לאופק. אולם החול של אסיה
המרכזית רבץ על כל האגן המזרחי של
המרחב השמי, בענני חול בגובה של מאות
מטרים, זו הפעם הראשונה בדור זה• בתל־אביב
ובקאהיר, בביירות ובדמשק, השמיעו
הבריות את אותן הקללות בערבית, רעדו,
באותה צינה, הקשיבו באותה מתיחות לתחזית
מזג־האוזיר.
גאנה פה, גאנה שם. יחד עם ענני
החול האסיאתיים, הג עו לארץ עשרות מבני
אפראסיה, שחורים וחומים, צהובים ולבנים.
הכנס האפראסי הראשון בישראל נראה
עמודים 11־ <10 התכנס ביוזמת הסתדרות
העובדים. הנציגים הססגוניים, בתלבושתם
הצבעונית, הפגינו לעיני האזרח את המסקנה
המדינית של האקלים הגיאוגראפי: שישראל
היא מדינה השוכנת בטבור אפראסיה,
בנקודת־ד,חיבור של דו־היבשת, המשתרעת
מגאנה עד יפאן, המתעוררת מתרדמת הדר
רות וצועדת את צעדיה הראשונים אל הנהגת
העולם של מחר.
היה נעים לחשוב שעל־ידי יוזמה שקטה
ובלתי־מרגיזה זו, באמצעות שיעורים ב־

• הסיכויים לסולחה
אמיתית כין הגושים השונים
בצמרת מפא״י
קלושים למדי. יתכן אמנס
כי לקראת הבחירות יצליח דויד
בן־גוך יון להעביר שורת החל-
טות־ראהה ולגרום לפירסומים
מרגיעים, אד ההשלמה תהיה
מעל לפוי השטח בלבד. אולם גם
אס תושג סולחה זו, בין קבוצת
דייך פרם לבין המתיקים,
היא לא תכלול את מזכיר ההסתדרות
פנחס לבון. לבון אינו
מוכו לסלוח לדיין ולפרס את
חפגיויות י״״יייי רו. בימי חייתו
חרר רחחשית, ואשר הביאו לבסוף
להסתלקותו מן הזירח ה•
(זמשלתית.

פריצגז \זשנט־

• הסיבזיים להסדר צרפתי״אלג׳ירי אינם בה חזקים. אחרי
מהלכי־הגישוש האחרונים עם נציגי המורדים, ואחרי תוצאות הבחירות בצרפת,
מסתמנת התפתחות בקווים אלה; ממשלת דה־גול תציע הצעות נדיבות בשטח
חכלכלי והזכויות האזרחיות לערביי אלג׳ידיה, תפתח יחד סם זאת במערכה
צבאית מוגברת נגד צבא השיזזרור האלג׳ירי, כשחלק גדול מן האוכלוסיה הפר־בית
נוקס בעמדה פאסיבית. השינוי העיקרי במצב, הצפוי לאחר צמדים אלה:
המלחמה הפעילה של המזרדיס. באזורים המרוחקים, תשכן בגזידת־טה ותחתת
תייר החתווניוח הפא־ויבית סעולות־הפעח במרכזי האוכלוסיה הגדולים.

תורת הקואופרציה או ביסודות הסוציאליזם,
תוכל ישראל להשתלב בדו״יבשת זו. אולם
הדרך ארוכה כרבה יותר, זרועה במכשולים.
ישראל לא תשתלב במרחב זה כל עוד היא
מזוהה בעיני רוב מנהיגיו עם העולם הקולוניאלי
של אתמול, כל עוד היא עומדת בצד
השני של המיתרס בכל המאבקים הקדושים
לעמים הצבעוניים. נאום הנציג של גאנה
נגד מדיניות ישראל בויכוח על הפליטים
הערביים, שהתנהל השבוע באו״ם, היה
אזהרה לכך שלא די לישראל ברצין טוב
אפלטוני כדי לקנות אחיזה בעולם זה.
בכל זאת היה הכנס האפראסי לבעיות
הקואופרציה חשוב וחיובי. לא כמעשה שישנה
את המצב, אלא כתמרור המביע על
הכיוון בו תצטרך המדינה ללכת, כדי להבטיח
את עתידה. רגש הסיפוק והגאוזה של
מרבית אזרחי ישראל למראה נציגי העמים
הנחשלים, שבאו ללמוד כאן פרק באחד
השטחים בו מצטיינת ישראל, הוכיח כי
הציבור הישראלי מוכן בלבו לדרך חדשה

• התיישבות יהודית לא תישאר עוד תופעה ישראלית בלעדית.
ליגת ארץ־החופש ליישוב יהודי, תנועת הדוגלת בהתיישבות חקלאית

ממשלה

• ענין איסור מכירת בשר חזיר בישראל יהפוך כקרוב
לבעיה דיפלומטית, ושגריר ישראל ברומא יצטרך להתערב
3ו. מסתבר כי נוצרים מבין תושבי הארץ פנו למחלקת החוץ של התתיקן
בתלונה כי בישראל קיימת הפליה דתית וכי מונעים מהם אוכל כפי בחירתם.
מזכירות חתתיקן עומדת לפנות אל השגריר אליהו ששון בבקשה להמציא לח
הסבר רשמי, והשגריר מתכונן לבקש דו״ח עובדתי סל המצב בשטח זח.

0מיכצע התנדבות חדש מסתמן באופק, כמסגרת המאמץ
לקלוט את העליח החדשה מאירופה. הסיבצע ייפתח עם פנייתה של
הסתדרות העובדינן; הכללית לחבריה, להתנדב למפן גל ״חדר לשנה״ ,אשר במסגרתו
יעמידו החברי ם-חדד לרשותו של עולה לנזשד שנה אחת, עד אשר יצליח
האיש להיקלט במעגל הפרנסה והשיכון.

יהודית בכל מקום בעולם, רק לא בישראל, מתכננת עתה להקים כמה מושבות ׳
יהודיות גארצות־הברית. היישובים החדשים יאחדו, לפי תוכנית המארגנים, את
הגילויים החיוביים של חיי הדת והעבודה שבמסורת היהודית. שחת־הדיבוד של
הקך וגריס והצעירים תהיה אידיש, ויוקם במקום בית־ספר, אשר ילמד את המקצועות
הכלליים באידיש. הצעד המעשי הראשון בכיחן זה: פתיחת מסע תעמולה
לגיוס משפחות יהודיות באמריקה, הדוגלות בצביון לאומי, אן לא ציוניות.

מ תו ק ה הנ קמה
״תלמיד־חכם שאין בו דעת, נבילה סובה
הימנו -,כתב הרב יהודה לייב מיימון, בצטטו
את התלמוד. וכדי שלא תהיה טעות
ביחס לכוונתו, הוסיף. :מסתובב בתל״אביב
ס-ט (ספרדי טהור) מארוקאי אחד, המתקרא
רב ראשי, שכבר הגיעה שעתו לסלק אותו
מן העיר -.כי, שוב בהתאם לתלמוד. :מרחיקים
את הנבילה רן העיר חמיש־ם אמה-.

הס״ס נמתחת ע 8דת) אשר הרב מייסון

התכוון אליו לא היה אלא רבה הראשי
הספרדי של תל־אביב, הרב יעקוב משד.
טולידאנו, יליד־טבריה שמוצא משפחתו מ־מקנם,
מארוקו. תאריך המאמר: הבחירות
האחרונות לאסיפת־הנבחרים של כנסת־יש־ראל,
לפני הקמת מדינת ישראל.

אשכנזים ל/3ן ןן הראשון לצייץ.
הדבר שהרגיז את הרב מיימ,ן, אז המנהיג
מס׳ 1של מפלגת המזרחי, היה הופעתה
של רשימה דתית עצמאית לבחירות, בשם
״איחוד דתי בלתי־מפלגתי .-היה זה אחד
המקרים המעטים בהם העזו עסקנים דתיים
להקים רשימה בלתי־תלויה במפלגות הדתיות
הרשמיות. כל רבני ישראל, שלמדו
לדאוג לבריאותם, נמנעו מלתמוך בהם. רק
אחד היה יוצא דופן: הרב טולידאנו.
טולידאנו לא שכח מעולם את העלבון
הגס. אמנם התפייס רשמית עם מיימון, אך
מתחת לפגי הדברים המשיכו השניים לשנוא
איש את רעהו. שמחים לאיד ציטטו
בחשאי את הפסוק התלמודי. :זונות מפרכסות
זו את זו, תלמידי־חכמים לא בל
שכן-.
היתר. זאת יותר משנאה אישית: טולידאנו
שנא מעומק לבו את כל מבנה המוסדות
הדתיים במדינה, הנותנים שלטון וזכויות־יתר
לאשכנזים, גם כמקום שהרב הספרדי
וותיק וקשיש יותר מחברו האשכנזי.
מאז /־א החט ץ הרב הקשיש ( ,78 ולא ,76
בטענתו) כל הזדמנות לזרוע קוצים בדרך
המפלגה הדתית. בבחירות לכנסת השניה
הגיש רשימה דתית נפרדת, שהשיגה רק
כמה מא,ת קולות. עוד לפני יום הבחירות
נאלץ טולידאנו עצמו להתפטר ממנה, כאשר
הדתיים הרשמיים טענו שבתור דיין הוא
פקיד ממשלתי, ואסור לו להיות מועמד
בבחירות.
נקמת המפלגה היתד, מוחצת. כאשר נתפנה
מקומו של הראשון לציון, הרב הספרדי
הראשי, הציגו ידידי טולידאנו את מועמדותו,
אולם המפלגה הדתית דאגה לבחירתו של
יצחק נסים* ,אדם שעד אז לא היה ידוע
בחוגים רחבים, ושנבחר ברוב של קולות
אשכנזיים.
קראי יובל להתחתן. מאז יושב הרב
ומתרגז. השבוע הגיע יום נקמתו. היא
היתד. מתוקה יותר מכסי שיכול היה אף
לחלום מראש.
מזה שנים נחשב משרד־הדתות לנחלתה
הפיאודלית הפרטית של המפלגה הדתית,
ואיש לא חשב לערער על כך. אולם מאתר
שהדתיים נטשו ברוב אדיבותם את הממשלה,
צץ בחוגי מפא-י רעיון גאוני: מה ע לא
לחלץ פעם אחת עמדת־כוח חשובה זו מידי
האוייב?
אי־אפשר היה למסור את משרד־הדתות
ישר למפא״יניק. אולם היה הגיון רב במסירתו
לאישיות דתית, שלא תתערב בניהול
המעשי, תשאיר בידי סגן משא״יי את השלטון
המוחשי: מינוי רבנים, חלוקת משכורות
לאנשים הנכונים, חדירה לחיי־הדת
של מאות אלפי עולים חדשים דתיים, שנחשבו
עד כה לנתינים של המפלגה הדתית.
המועמד האידיאלי לתפקיד הסוליטרוק: ביג׳י
התימני, ח״כ מפא״י ישראל ישעיהו שרעבי.
בחירתו של הרב טולידאנו לשר הדח.ת
הרשמי התבססה על כמר. עובדות, שהוכיחו
את כושרו המיוחד לתפקיד המיועד.
הוא, למשל:
• הודיע בשעתו כי הוא מוכן להתיר
נשואין של קראי, על סמך נסיונו במצריים
— בניגוד לעמדת שאר הרבנים, ובהתאם
להשקפתו של ביג׳י.
• הגיש באמצעות בכור שיטרית. תזכיר
לביג׳י, בו הוכיח על פי ההלכה שמותר
לגייס בנות דתיות.
• קם בכינוס בלתי־מפלגתי־כביכול בהיכל
שלמה, שהיד. מוקדש לענין רישום
ילדי־התערובת, התקיף בצורה חריפה את
עמדת המפלגה הדתית, שוסע באמצע ולא
יכול היה לסוים.
פרסי תנחומים. עם מסירת תיק הדתות,
ירד המסך על סיכוייהם של הדתיים
לחזור לממשלה לפני הבחירות, על
נם העז. ביג׳י לימד אותם לקח, אוו
— כך הוא מקווה — למשך זמן
זמן:
• נמסר תיק הדואר לשר
ראל בתלי, כנחמה על כך י
* כאשר הוזמן השבמז ל
ופידת חירות, בהיכל התו
הרב הראשי יצחק נסים
הסקובליס במקרים כאלה,
ני חריף ותוקפני, מלא
טולידאנז.

עבודה נמסרו בשעתו תיקים חשובים יותר,
ואולי גם כדי למנוע את פרישתם מהקואליציה
על רקע פרשת אהרון כהן.
0נשארה פתוחה בעית תיק הסעד, אשר
מפא״י אינה רוצה בו, מפני שבעליו צפויים
להפגנות מתמידות, ולתעמולה עויינת
מזיקה בשנת בחירות.

משפט
ת ת ־ ש ר בגינ ה
אך לעתים רחוקות נרעשת לונדון כמו
השבוע. תת־שר החוץ, אחד האישים החשובים
ביותר במנגנון המדינה, נאסר בפארק
ציבורי, בשעת משכב־זכר עם חייל. הוא
הושלך לכלא, נגרר למחרת היום לבית־מש־פט
השלום, בחברת ידידו.
היה זה אופייני לדמוקראטיה הבריטית,
שאיש לא חלם אף לרגע לטשטש את הפרשה,
העשויה למראית־עין להבאיש את
ריחה של הממשלה בארץ ובחוץ־לארץ. איש
לא ניסה לבטל את החקירה, או להעלים את
שם הנאשם.
פושעים אלמונים. מה היה קורה
אילו נתפס השבוע תת-שר ישראלי בעבירה
דומה? את התשובה לשאלה זו אפשר היה
לבקש בשורה של ידיעות, שהופיעו השבוע
בעתוני ישראל. בין השאר:
• נהגו של שר נתפס בהברחה. המשטרה
סירבה לגלות מי השר.
• נהג מכונית פרטית דרס והרג צעיר
בן 17 בירושלים. המשטרה סירבת לגלות
את שמו.
• חוקרי האוצר הודיעו כי בשערוריית־ההברחה
הגדולה, בסכום של חצי מיליון
דולאר, מעורבים ״כמה מן האישים החשובים
ביותר במדינה״ .החוקרים סירבו לגלות
מי האישים.
• בין תלונותיו המוצדקות של מאיר
יערי נגד הש.ב. בפרשת אהרון כהן, השמיע
השבוע תלונה מוזרה על־כך שהממשלה
הירשתה בכלל לפרסם את שמו של הנאשם.
בכל המקרים האלה בלטה המגמה הגוברת
והולכת לבטל את אחד מיסודות המשפט
הבריטי הקיים בישראל: פומביות
המשפט. תחת זאת התגבש נוהג המפריד בין
שני סוגי פושעים: אנשים סתם ואויבי
השלטון, שמותר לגלות את שמותיהם ול־השמיצם
ברבים, ואנשים ״חשובים״ ,ש־פירסום
שמם אסור בהחלט.
רק קול אחד נשמע השבוע בישראל נגד
מגמה מסוכנת זו. היה זה קולה של שום־
טת־השלום החיפאית הראשית מרים ורלינסקי־שטרקמן,
אשר סירבה להעלים את שמו של
הנאשם החשוב יוסף פנחסוביץ, שופט־קר־קעות
בדרגת שופט־מחוזי, שנאשם בקבלת
שוחד.
איפדל חמור. פומביות המשפט היא

יותר מסיסמה מופשטת. שבירתה משנה
לחלוטין את מערכת המשפט. במשפט סודי
נמנעת ביקורת הציבור על שופטיו, מעורער
אמון הציבור בשופטים, ניתן מקום לקנונ־יות
מסוכנות לרעת הנאשם — ומצד שני
מוגן הפושע מפני אחד הענשים המרתיעים
ביותר בחברה חופשית: פרסום מעשיו
ברבים.
אין זה מקרה, כי בראש המערכה נגד
הפומביות עומדים דווקא חוגים בעלי נטיות
רודניות מוכרות• היה זה מנגנון־החושך שיזם
את החוק המתועב ביותר במדינה, חוק
העבירות נגד המדינה, המאפשר להוציא את
הנאשם ואת פרקליטו מאולם בית־המשפט,
בשעת השמעת עדויות 1סודיות העלול־זת
לחתוך את גורלו. והיה זה חיים כהן שיזם
את התיקון לנוהל משפטי־הדיבה, שבא לאפשר
לנהל משפטים כאלה בסודיות.
אם תנצחנה מגמות אלה, יוכלו כל התת־שרים
של ישראל לפשוע כאוות נפשם. אפילו
יעיז תובע אמיץ להביאם למשפט, לא ישמע
הציבור אלא ידיעה בנוסח זה :״אישיות
חשובה נעצרה אמש בגן העצמאות בתל־אביב.
אחרי חקירה קצרה שוחררה. המשטרה
הטילה איפול חמור על המקרה.״

יחסים מרחביים
ב עיו ת שר נשואין
בסודאן התחוללה מהפכה צבאית. הרמם•
כ״ל נטל לידיו את השלטון, רמז על רצונו
לבטל את חוזה חלוקת המים עם מצריים,
איים בזאת במישר ן על עורק־החיים היחידי
של שוכני צפון־היאור. היה זה האיום
הישיר החמור ביותר שהוטח אי־פעם בפניו
של גמאל עבד אל־נאצר.
בתוניס הודיע חביב בורגיבה כי אסר קצינים
מצריים, שזממו לרצחו ולחולל הפיכה
בארצו, כנראה בעזרת צבא־השיחרור האל־ג׳ירי,
אשר יחידותיו, השוכנות בתוניסיה,
הן הכוה הצבאי החשוב ביותר באותה ארץ.
בבגדאד מיהר הרדיו הממשלתי להודיע
את הידיעה מתונים, בעוד שעבד אל־כרים
קאסם, בעזרת הקומוניסטים, הצר עוד יותר
את צעדיהם של אנשי מפלגת אל־בעת,
התומכים בהצטרפות מיידית לרע״ם.
לאורכו ולרזחבו של המרחב געשו המאורעות,
התנגשו מנהיגים וזרמים רעיוניים.
שופרי־התעמולה הרשמיים בישראל, בתיוך
האווילי הרגיל של שמחה לאידם של הערבים,
הכריזו על כל מאורע בתרועת־צהלר״
כאילו היה נצחון גדול לישראל. אולם למעשה
היה רקע המאורעות שונה לגמרי:
התנועה הלאומית הערבית, אחרי שהתקרבה
אל נצחונה. המוחלט, החלה מגבשת, בתהליך
של התנגשויות פנימיות מכאיבות, את
פניה הסופיים.
ארבעת הזרמים. התחרית העיקרית

שר־חכטהון של רע ״ס מצביע עי העמדות חישראייוו*
חזק צעיר ואשב מ* (י סז אין...
?! 8*191־?8־ ז&זי

שופט פנחסוביץ ;חותם ניירות) כבית־המשפט
תת־טר זקן חיפש ידיד
היתד, נטושה בין נמה וכמה זרמים. העיקריים
בהם, :
• זרמים לאומניים מקומיים בדלניים,
בהנהגת מנהיגים מוכרים, ששייכו את עצמם
לתנועה הלאומית הערבית, אך כפרו באיחוד
גלוי. בין אלה: המשטר החדש בסודאן,
שעיקר דאגתו להגן על מקורות-
המים של סודאן: חביב בורגיבה, החולם
עדיין על הנהגת גוש גדול של המגרב
הערבי.
• הזרם המבקש איחוד טרבי כולל, אך
בצורת קונפדרציה רופפת, תוך שמירת
הריבונות המלאה של כל אחת מארצותיה.
האיש המסמל מגמה זו: עבד אל־כרים
קאסם, מנהיגה של מדינה בה יש חשיבות
רבה מאד למיעוט הכורדי, האוהד את הלאומנות
הערבית אך אינו רוצה להיטמע בה.
חלק אחר של זרם זה: המשטר החדש
בלבנון, השולט על מדינה בה תופס המעום
המארוני עמדה דומה לזו של הכורדים
בעיראק.
בשני המקומות תומכים הקומוניסטים,
המפלגה המאורגנת החשובה ב ותר במרחב,
במגמה זו. הסיבה: רצונה ש 7ברית־המו־עצות
לקיים לעצמה חופש־תמרון בין מדינות
ערביות שונית, אי־רצונן של המפלגות
הקומוניסטיות להתפרק במדינה הכפופה ל־גמאל
עבד אל־נאצר. הקומוניסטים אינם
יכולים לשכוח כי הסיבה העיקרית להצטרפות
המבוהלת של סוריה לרע״ם היתד,
פחדם של מנהיגי סוריה מפני השתלטות
הקומוניסטים.
• הזרם הרוצח להקים ״מדינה פרבית
אורגאנית* מאוחדת, בכל רחבי המרחב, תוך
שמירת אוטונומיה כלכלית מקומית בכל
אחד מחבלי המדינה. התומכים העיקריים של
כיוון זה הם אנשי מפלגת אל־בעת, המפלגה
החשובה היחידה במרחב מלבד הקומוניסטים.
אל־בעת היא מפלגה כל־ערבית,
לאומנית וסוציאליסטית, אשר מרכזה הדמשקאי
מטיל משמעת חמורה גם על הסניפים
במצריים, בירדן, בלבנון ובעיראק.
מוחמד עבד אל־סלאם עארף היה מנהיג קו
זה בעיראק.
אל־בעת הגיעה למסקנה כי אי־אפשר לכונן
לפי שעה משק מרחבי אחיד, מאחר שלכל
אחת מארצות המרחב — ובעיקר למצריים,
לסוריה ולעיראק — ישנן בעיות*
פיתוח שונות לחלוטין* ,ואין לדרוש מה־עיראקים,
למשל, להעביר את הכנסות־הנפט
שלהם למימון הפ תוח בבקעת״היאור.
• זרם התצח באחדות ערבית פלאה
ומיידית, בכל השטחים. לקו זה אין לפי
שעה תומכים חשובים.
הכסףכצשפחה. היכן עומד גמאל
עבד אל־נאצר במאבק זה? השבוע מסר
אורח זר, שהגיע לישראל, על שיחה ארוכה
עם המנהיג המצרי, בה הביע את דעתו.
בגילוי־לב רב. הסביר עבד אל־נאצר :״חזק
צעיר תושב על נשואיו במושגים מופשטים
ואידיאליסטיים. ברגע שהוא מתחתן נעלמים
מושגים אלה, והוא מתחיל להבין כי הנשוא׳
ן הם דבר מוחשי, בעיה של חיים יומ־
* הבעיה העיקרית של מצריים היא
חוסר־קרקע ועודף־אונלוסיה. בסוריה יש
קרקע פוריה לרוב, קיים מחסור בכסף. בעיראק
יש בסף וקרקע הניתנת לפיתוח,
וחמנשול העיקרי הוא מחשלות החברתית
חעצומח חסזנעת עמן זח יזדל.

יומיים, של חלוקת הכסף במשפחה ואלף
בעיות קטנות אחרות. הבעיה של תנועת־האחדות
הערבית היא כיום תוצאת גצחונה
האחדות הגיעה לשלב של ביצוע, ואנו
נתקלים בבעיות שקודם לכן לא חשבנו עליהן
די צרכן.״
טען נשיא רע״ם:
• היוזמה להקמת רע״ם באה אך ורק
מצד הסורים. קציני הצבא הסורי באו במשלחת
לקאהיר, טענו כי שר־הבטחון, כאלו
אל־עזם, והרמטכ״ל, עפיף ביזרי, התמכרו
למעשה למוסקבה ועומדים למסור את סוריה
לידי הקומוניסטים. אחרי,משלחת הקצינים,
שדרשו איחיד מיידי, באה משלחת של אנשי
אל־בעת, שחזרו על הדרישה. טוען עבד אל-
נאצר :״שמנו מכשולים רבים בדרכם, הצגנו
תנאים קשים ביותר, אולם כעבור חמשה
ימים חזרו והסכימו לכל. הופתענו.״ מודה
המנהיג המצרי: האיחוד בוצע בחפזון, ללא
הכנה מספקת.
• אין רע״ם ששה לקראת איחוד נוסף,
אך אין היא יכולה לסרב אם ארץ ערבית
רוצה להתאחד עמה .״אולם אנחנו,״ הוסיף
עבד אל־נאצר, בעשותו תנועה של עגלון
המושך במושכות ,״אנחנו רוצים להפעיל
את המעצורים עד כמה שאפשר!״
• אין הוא רוצה להיות מנהיג יחיד של
העולם הערבי. הוא ישמח לעלייתם של מנהיגים
נוספים, כי ״התנועה הערבית גדולה
מאד, והיא זקוקה למנהיגים רבים״.
בסו הכל מתקבל הרושם כי עבד אל־נאצר
לא נקט עדיין בעמדה סופית, ועומד
אי-שם באמצע הדרך, בין תובעי האיחוד
המיידי מאנשי אל־בעת, לבין תומכי האיחוד
ההדרגתי מן הסוג העיראקי. נטילת
חלק מסמכויותיו של מנהיג אל־בעת, אכרם
חורני, השבוע, באה למנוע את השתלטות
אל־בעת על מדיניותו.
לאורך בל החזיתות. המגמה הכללית,
העומדת מעל ומעבר למשברים החולפים,
היא איחוד המרחב. לדעת רוב המנהיגים
הערביים יתגשם איחוד זה שלבים־שלב-ים,
חלקו באיחוד מסוג רע״ם, חלקו בהתקשרות
רופפת עם מדינות נחשלות, כדוגמת
היחסים הקיימים בין רע״ם לבין תימן. אך
איש אינו מטיל ספק כי בסופו של דבר
ינצח האיחוד לאורך כל החזיתות.
לגבי ישראל, צורת האיחוד היא בעיה גורלית•
אס תנצח המגמה הרוצה להקים מוינה
ערבית אורגאנית ייחודית, תעמוד ישראל
לבדה במרחב מול גוש־ענק כזה. אולם אם
ינצח רעיון הפדרציה הרופפת יותר, תוך
שמירת עצמאות חלקיה, לא ימנע הדבר
השתלבות ישראל בתנאים חיוביים.
לדעת משקיפים זרים, לא גיבש עדיין רוב
המנהיגים הערביים ׳ את דעתו הסופית על
בעית ישראל. הם נוטים לדחות את כל הבעיה
עד להסדר׳ הבעיות ״הערביות השני*
מיווב אולם יהיה זה משגה היסטורי הרה־סכנות
אם תישאר ישראל אדישה, תמתין
עד אשר יקבל האיחוד הערבי את פניו הסופיות,
ששוב לא יהיו נתונים לשינוי.
מנהיגות ישראלית המשתדלת להבין את
מגמת־האיחוד המרחבית והמנסה להטות אותה
לאפיק, שיאפשר את קיומה והתפתחותה
של ישראל, תוכל למלא תפקיד גדול בהתפתחות
זו. ללא מדיניות כזאת, לא תוכל
ישראל אלא לחכות עד אשר תה •ה אי
מבודד במדינה ערנית גדולה׳ מאוחות ו*
עיינות

״הנר בגדר 1x03 קיוו נ ו חזותיות הפרשת הדויסית שנסתיימה השמע
בבסק־הויו שהושיע קציו־מס־ח עליון בשבועת־שקו נגד חבו חסו־אונס

ך* תכונ ה כ בי ת המ שפט המחוזי ברחוב אילת בתל־אביב היתד. בלתי־רגילה. אוסף
ן 1הרוכבים והכתרים סינוזר את העינים. מיטב הקצינים הגבוהים של משטרת־ישראל,
בראשם שני סגני המפקח הכללי — אברהם זלינגר, מפקד מחוז הצפון ומתתיהו (״אדי״)
סלע, ראש אגף־החקירות במטה הארצי — התהלכו במסדרונות במצב־רוח מרומם. הכל היה
מוכן לחגיגה. רק בעל השמחה היה עדיין חסר. הוא ישב באולם בית־המשפט.
היה זה סגן־מפקח־מחוזי יוסח זינגר, לשעבר ראש הענף הפלילי במחוז המרכז• היא
חיכה לפסק־הדין במשפט בו נאשם במתן עדות שקר נגד חברו־לשעבר, עוזר־מפקח־מחוזי
זאב שטיינברג .״אני אצא זכאי!״ אמר, שעה קלה לפני כניסת השופט, לעתונאים שהתגודדו
מסביבו וחיכו גם הם להשתתף בשמחתו.
היה זה, אופייני לרגש ד,בטחון של אותה קבוצה אשר זינגר היה אחד מחבריה הבלתי־מרכזיים.
זינגר ידע כי אינו עימד לבדו במערכה. הוא ידע שאם יורשע, לא תהיה זאת
הרשעת אדם יחיד, אלא הרשעת כל הצמרת השלטת במשטרה בימי יחזקאל סהר, ויחד
עם זה מהלומה מוסרית לשורה ארוכה של אישי ציבור, שרים, חברי כנסת ואנשי החצר
של ביג׳י.
כעבור דקות מעטות נמחק חיוך ד,בטחון השחצני מתחת למצחיות הנוצצות באולם
ובמסדרונות. במקומו התפשטה תדהמה. כבר במשפט הראשון של פסק־הדין, אותו קרא
הנשיא התורן של ביתיר,משפט המחוזי בתל־אביב, מרדכי (״מקס״) קנת, בקול שקט ומתון,
היתד, כלולה תמצית פסק־הדין כולו :״הנאשם יוסף זינגר, קצין־משטרה וותיק, בעל דרגה

גבוהה, נכנסה בו רוח שטות, ואמר דברים כוזבים בעדותו בבית משפט השלום

הכל כגלל חשד כוזכ

** עשהו של יום!? זינגר, שהביא אותו השבוע לרגע ד,״ ,מ?7בי, תר ש׳ 7חייו7 ,א
היה מעשה שטות של אדם יחיד. הוא היה תוצאה בלתי־נמנעת של אחת המערכות
הפוליטיות והמשפטיות הדראמטיות ביותר במדינת ישראל.
כאשר הכריזו עתוני־הערב כי הקצין זינגר הורשע בדין — ירד המסך על מערכה
שנמשכה למעלה משנתיים, ושגם היא היתד, רק שלוחה אחת של מערכה גדולה עוד יותר.
מבחינה זו. היה פסק־דינו של השופט קנת תמרור דרך — הוא סיים לפי שעה את פרשת
הקצין המפוטר זאב שטיינברג.
כמו בשיר המי׳יר״י׳ ״הכל בגלל מסמר קטן נולדה מערכה אדירה זו על כל
רשעותה, בזיונותיה ומפלותיה, בגלל ענין
קטן, שגם הוא היה בגדר משגה.
צמרת המשטרה היתר, מגוייסת כולה לקראת
משפטו של עמוס בן־גוריון נגד
שורת המתנדבים. מיטב מכשירי השלטון,
החל בש.ב. והעתונות השכירה, וכלה ביועצים
משפטיים למיניהם וקצינים בכירים
בצה״ל, נרתמו למערכה. הכל הבינו שיהיה
זה מאבק לחיים ולמוות בין השליטים
האמיתיים של המדינה, לבין הקבוצה הקטנה
והבודדת של הלוחמים בשחיתות.
במשרדי המטה הארצי שררה פאניקה.
לשליטיו היה ברור שלמגלי השחיתות ישנם
מודיעים נאמנים במשטרה עצמה, המוסרים
ידיעות חשובות, על אף הסיכון האישי
בדבר. הקצינים הבכירים חדלו לה־
.אמין איש לרעהו, רדפו אחרי צללים, ראו
צל גבעות כהרים. לפתע צץ באופן מסתורי
החשד כי ראש הבולשת התל־אביבית, שהפך
לאחד המעולים שבחוקרי המטה הארצי, ע.
זאב שטיינברג, הוא מודיעו של עורך
הדין שמואל תמיר, מנהל מערכת ד,המה
של שורת המתנדבים.
הצד המגוחך בבל הפרשה, שנסתיימה במפלה
כה מוחצת למשטר, הוא שהחשד היה
כוזב לחלוטין . .הפעם האחת והיחידה בה
הזכיר שטיינברג בכלל את פרשת שורת
אחד מעוזרי תמיר,
המתנדבים באוזניו
עורך־הדין אריה מף ינסקה;היתה בשיחה מקרית
שהתנהלה בפני עדים במשרד משטרתי,
בשעת דיון על עניין אתר. אז הטית בפניו
שטיינברג בלעג :״אתם תראו מה שמחכה
לכם במשפט של עמום נגד השורה!״ בחזרו
למשרדו, סיפר מרינסקי כי שטיינברג וחבריו
חדורי קנאות לטובת עמוס ומוכנים לעשות
הכל למענו.
אולם במטה המשטרה לא היה מצב־הרוח
כשר לשיקולים הגיוניים. החשד הכוזב הספיק.
העובדה ששטייברג היה קשור באחת
הפרשות הקטנות הבלתי־נעימות לעמוס, שעמדו
לצוץ במשפט ד,ש רה, עוד הגבירה
את הפחד. מכאן ואילך התחיל המסמר הקטן
לנקוב את נקביו.

כפי שצולם בראשית המשפט,
שעה שבלטה התנהגותו השחצנית,
שחוזכרח נם בפסק־חדין של חשופס-.

זה מול זה: החוקר והין רכן
ך * בדבדיס בעד ב מ הי רו ת. עדות בוזו
| בת של סמל־משטרה מודח, שהורשע

בעבירות פליליות וישב בבית־הסוהר, הוצאה מן המגירה. בהתבססו עליה, הניע יחזקאל סהר
את שר־המשטרה לפטר את שטיינברג, תוך פרסומת רעשנית ומשמיצה, ברדיו ובעתונות.
בין השאר נאמר ששטיינברג קיבל שוחד, שהתחבר עם אנשי העולם התחתון ושהוא אשם
בשורה של עבירות פליליות מזוהמות אחרות. לסהר היה נדמה כי בצורה כזו חיסל את
המודיע המסוכן, סתם את פיו של עד חשוב אפשרי, והרתיע עדים אחרים, שהיו עלולים
להופיע במהלך המשפט של עמוס.
שטיינברג נעצר. ידידיו ופיקודיו נעצרו לחקירה. היה צורך דחוף לחבר נגדו במהירות
האשמה כלשהי, שתצדיק את הפיטורים הסנסאציוניים, תוכל להחזיק מעמד בעיני דעת
הקהל. על המלאכה הופקד קצין־משטרד, נאמן ועולה: ס.מ.מ. יוסף זינגר, ראש הענף
הפלילי במשטרת מחוז המרכז.
זה היה ב־ 2ליולי .1956 ,זה מול זה עמדו שני קציני־משטרה. מצד אחד עמד זאב
שטיינברג, מוכה ומושמץ, האיש שתואר בעתונות כדמות מזוהמת, מנודה מכל אום, ללא
כל גיבוי, אדם שהקאריירה שלו חוסלה ונרמסה. בצד השני עמו זינגר, האיש בעל
מצחיית הכסף המבהיקה, סמל הכוח והשררה, איש אמונם של המפקח הכללי והשלטון
הקיים, אדם שקאריירה מזהירה היתד, וודאית לו. הצלחה בתיקו של שטיינברג היתד.
עשוייה לקדם עוד יותר קאריירה מבטיחה זו.
גם בעל הדמיון הנועז ביותר לא יכול היה לתאר לעצמו שתוך שנתיים תתהפך הקערה
על פיה. רק לעתים רחוקות מאד, בעת החדשה, ניתנה דוגמה כה מחרידה וקולעת
לפסוק התנ״כי :״בור כרה ויחפרהו, ויפול בשחת יפעל.״

להגי?; למשפט?

** צבו של שמייככדג היה מיואש. תחילה ניסה בעזרת מתווכים, אנשי ציבור
]) ידועים, להתפשר עם סהר, לקבל פיצויי־פיטורין ולזכות בטיהור כלשהו בעיני הציבור,
מתוך בטחון שחצני דחה סהר הזדמנות מצויינת זו להבטיח לעצמו את שתיקתו, שר
המשטרה דחהו בקש. כל הדרכים נראו חסומות. אז זכר שטיינברג את שם הפרקליט
שהוא הואשם בקשרים אתו: עורך-הדין שמואל תמיר. הוא פנה אל האיש שצמרת
המשטרה פחדה ממנו.
בפני תמיר עמדה הבעיה: איך להגיע בכלל אל כס המשפט. כולם, ובראש וראשונה
דויד בן־גוריון, דחפו את שטיינברג להגיש בקשה של צו־על־תנאי נגד המפקח הכללי ושר
המשטרה. אולם תמיר ידע כי התבוסה בדרך זו מובטחת מראש. סע ף 15 של דבר
המלן במועצתו, ירושת המנדט הבריטי, קבע במפורש כי כל שר רשאי לפטר ״לפי
מאויי לבבו״ כל אחד מפיקודיו. החוק היה אכזרי: זכות הפיטורים היתד, מוחלטת,
אפילו נעשו בשרירות לב. בקשה בדרך זו היתד, נדחית מיד בידי שופטי בת־הדין
העליון לצוק, וראשי המשטרה היו אז מספרים לציבור הרחב כי השופטים העליונים
אפילו נעשו בשרירות לב, בקשה בדרך זו היתד, נדחית מיד בידי שופטי בית־הדין
מאמין באמת כי פוטרת בלי סיבה מספקת — אתה יכול לפנות לבית־הדין הגבוה
לצדק.״ אך הדרך שה תה רצויה לדויד בן־גוריון — נפסלה על־ידי תמיר. הבעיה עמדה
בכל תוקפה: כיצד להגיע בכל זאת למשפט?
הפתרון בא בצורת מכתב גלוי של זאב שטיינברג המפוטר לראש הממשלה, בו גולל
את פרטי העלילה נגדו ואת נימוקיה האמיתיים. כפי שתמיר הניח, לבו -של ביג׳י
לא נתרכך. אך הוא החל לעשות שגיאות גסות. ביוזמת משרדו של ביג׳י פורסם
בעתונות מכתב פנימי של יחזקאל סהר אל ראש־הממשלה, שהכיל השמצות נוראות נגד
הקצין המפוטר.
המערכה נמשכה. שטיינברג לא הירפה. שוב שוגר מכתב לביג׳י, הפעם בלשון חריפה
ביותר .״אדוני ראש הממשלה, כדי להציל את בנך, הרסו את חיי ואת חיי אשתי וילדי!״
קרא במכתבו, דרש מראש הממשלה להעמידו לדין בהאשמות שהועלו נגדו, או להתנצל
בפניו בפומבי, או להעמידו לדין על הוצאת דיבה כלפי המפקח הכללי של המשטרה.
מכתב זה, שפורסם במלואו בהעולם הזה 991 היכר, גלים בעתונות ובארץ כולה.
הפעם לא נשאר לביג׳י, טהר ושות׳ מנוס. להתנצל לא יכלו. הם גם לא העזו להגיש
נגד שטיינברג משפט על הוצאת דיבה, כתגובה על טענתו שבויימה נגדו עלילה שסלה
בדי להציל את עמוס. הם עצמם הודו כי לא היו בידיהם כל הוכחות על ההאשמות
המזוהמות שפירסמו בעתונות נגד שטיינברג.
לכן הגישו משפט בנקודה פעוטה, היחידה בה היה נדמה להם כי בידם מספיק
חומר מרשיע כנגד הקצין המפוטר. היה זה כתב־ד,אישום על הוצאתו של הפלח אחמד
שומלי מאיזור סגור במשולש ליפו, שלא כחוק, על־ידי שטיינברג.
כך השיג תמיר את מבוקשו. פרשת שטיינברג הועברה אל בית־המשפט, לא במסגרת
בקשה חסרח־תקווד. לצו על תנאי בבית־הדין הגבוה לצדק, אלא בבית־משפט השלום
בתל־אביב, במשפט פלילי בד היה נטל ההוכחה מוטל על התביעה הכללית.

החקירה הנגדית שהכריעה את הכף
ן* מד כמעט כל פרשה מלוכלכת מאז קום המדינה, היתד, גם זו קשורה
* ₪ביחס למעוט הערבי. הרקע היה נעוץ בקשיים לאין־ספור שהונחו בדרכו של אזרח
ערבי (במקרה זה, אדם שעזר במשך שנים למשטרת ישראל) כדי לעבור מן המשולש
הקטן ליפו, ולמצוא שם את פרנסתו. שטיינברג עזר לאחמד שומלי להתגבר על מכשולים
אלה, ונאשם כי עשה זאת בטענות״שוא. גם מאשימיו של שטיינברג לא טענו כי
נימוקיו היו בלתי־הוגנים. הם לא הכחישו שעשה מה שעשה — אם עשה — כדי
לעזור לאדם שעזר לו בנאמנות במילוי תפקידו במשטרה.
העד הראשון שהובא על־ידי פרקליט המחוז יעקוב בר-אור היה הקצין יוסף זינגר.
הוא הובא על־ידי התביעה כדי להעיד רק על עובדה טכנית יבשה — לקרוא את דברי
שטיינברג בחקירתו במשטרה. אולם בחקירה הנגדית רצה תמיר להשיג שתי מטרות:
להצביע על המטרה האמיתית מאחורי משפט שטיינברג, ולהוכיח כי שטיינברג שיתף
פעולה עם חוקריו המשטרתיים בתום־לב מוחלט.
תמיר: הנכון שחקרת את שטיינברג על כך שכאילו ניהל תעמולה בכפרים הערביים
לטובת הציונים הכלליים?
זינגר: לא נכון.

0X 1 0ח 1קורא יוסף זינגר (שני משמאל) בזעם, לע•
^ 0 0 1 1

* 1411 1 >1 1 4 1 1 1 1 ,,י י ! בר התובע המזוקן פליקס לנדא, דקות ספו־רות
אחרי סיום קריאת פסק־הדין של השופט קנת. זינגר סירב ללחוץ את ידו של התובע.

כשקמה סערה ציבורית, וסיעת חרות הגישה הצעה לסדר הי־ום של הכנסת, הודיע
שר־המשטרה כי הקים בית־דין חוקר לבדוק את ההאשמות של השופטת נגד הקצינים.
התוצאה היתה, כמו תמיד בועדות חקירה ממשלתיות: שר־המשטרה הודיע כי בית־הדין
החוקר מצא שהשופטת טעתה, וכי כל הקצינים חפים מכל עשע. היה זה מקרה
חסר־תקדים של בזיון בית־דין מעל במת הכנסת.
מחרידה עוד יותר היתה עמדת היועץ המשפטי. הוא, שהיה צד במשפט, שהפסיד אותו
ושלא הגיש עירעור, קבע ב״חוות־דעת״ ,שגם אותה קרא שר־המשסרד, בכנסת :״באתי
לכלל דעה שכבוד השופטת טעתה.״ (דברי הכנסת 24 ,ביולי.)195; ,
אס זה לא הספיק, בא משה אונא, איש הסיעה הדתית־לאומית, ושאל את שר־המשפטים
אם אין הוא חושב לתקן את המעיזת (של השופטת) לגבי קציני־המשמרה
שהואשמו בפסק־דינה. שר־המשפטים הצטרף לדברי שר־הכשטרה: היועץ המשפטי, קיבל
למעשה על עצמו את האחריות לבזיון בית־המשפט.
גם זה לא הספיק. בנוהל בלתי־מקובל הגיע החומר המשפטי הנוגע לפרשת שטיינברג
לידי נשיא בית־המשפט העליון, יצחק אולשן. החומר שהוצג לפניו היה כזה שהביא
גם אותו למסקנה זהה, בדבר חפותם של הקצינים. אולם השופט אולשן, בניגוד
לשרים, נמנע מפרסום דעתו בפומבי.
תמיר ושטיינברג לא המתינו להתפתחות זו. עוד לפני פסק־דינה של השופטת שמיר,
פרטית בבית־משפם השלום, האש־מו את
למחרת עדות זינגר, הגישו קובלנה פלילית
זינגר בארבעשבועות שקר:
קאדיס עוד לפני ששמע את שמו מפי
שזינגר שיקר באמת שידע על אניס 9 שטיינברג,
שזינגר שיקר באומרו שידע על הקשרשל קאדיס עם הפרשה כבר ב־ 2ביולי, 9 שזינגר שיקר באמרו שלא חקר את שטיינברג על תעמולה שפאילו ניהל לטובת 9 הציונים הכלליים,
9שזינגר שיקר באמרו שאינו זוכר אם חקר את שטיינברג בענין הקשרים שהיו לו
כביכול עם משרד תמיר, והידיעות שמסר לו כביכול על עמוס בן־גוריון.
קובלנה כזאת יכולה לבוא לדיון רק אחרי קבלת אישור מטעם היועץ המשפטי. איים
זינגר על תמיר בחצר בית־המשפט, בנוכחות קהל :״אני רק מקיזה שחיים כהן יתן
לכם את האישור, ואז אנחנו נראה לכם במשפט! אני אזוכה ואחר־כך יהיה משפט
תמיר!״ את איומיו אלה הפיץ גם בציבור. באותו זמן עצמו הפציר פרקליטו בשמו
ביועץ המשפטי שלא לתת את האישור לקיום המשפט.

תמיר: האם נכון שתקרת אותו בדבר קשר שכאילו קיים שטיינברג עם המשרד שלי,
בענין משפט עמום בן־גוריון?
זינגר: בלי שהעדות תהיה לפני, אני לא זוכר.
ך • יים כהן נתן את האישור. נפתח פרק חדש במערכה. זינגר לא הודח מתפקידו,
תמיר, שבניגוד לצפיית מתנגדיו לא רצה כל עיקר להפוך את המשפט לפוליטי, לא
התעקש בנקודה זו, הסתפק בהצבעה זו על המגמות האמיתיות של המשפט. הוא עבר 1 1כנהוג במקרים כאלה. למשפט הופיע לבוש מדים, מוקף קצינים גבוהים. אחד שלא
עזב אותו אפילו לישיבה אחת היה ראש המחלקה הפלילית במטה הארצי, רמ״ח אפריים
להגנה ענינית בקשר עם האישום המוחשי. הוא ידע: בעצם זיכויו של שטיינברג
הופשטטר, האיש שמשך בכל החומים במשפט שטיינברג, נפגש עם עדים לפני עדותם,
נעוץ הנצחון.
האיש שהתנהגותו הוגדרה על־ידי השופטת שמיר כ״צורמת״.
טענת המשטרה היתד, ששטיינברג, באמצעות פיקודו, סמל־משטרה ערבי בשם אניס
היתד, זאת הזדמנות ראשונה לזינגר להביא את מלוא הוכחותיו. יותר מאוחר סיפר
קאדים, הכין מסמכים כוזבים להכשרת העברתו של אחמד שומלי מאזור הממשל הצבאי
ליפו. טענת שטיינברג, לעומת זאת, היתה, שכל המסמכים כנים, וכי כל אשר עשה, בתום בר־אור בעדותו בבית־המשפט המחוזי שבזמן משפם שטיינברג לא נתן לו זינגר מנוח
והפציר בפניו להשמיע הוכחות שונות. ואילו עתה, משניתנה לו ההזדמנות העצמאית,

לב עשה.
מילא פיו מים. הוא לא הביא אף לא עד אחד. גם הוא עצמו לא קם להעיד לטובת עצמו,
לכן היה זה חשוב ביותר לברר כיצד בכלל הגיעה המשטרה אל אותו סמל אניס
במהלך החקירה המוקדמת.
קאדים. אם היה נכון ששטיינברג הוא שהזכיר את שמו של קאדים לראשונה באוזני
החלטתו של שופט־השלום יוסף מגורי־כהן היתה מוחצת• הוא קיבל את טענות תמיר
זינגר, בשעת חקירתו, הרי הצביע הדבר על תום־לבו. אם, לעומת זאת, ניסה להסתיר
ושסיינברג, ציודה להעמיד את זינגר לדין על כל ארבעת פרטי־האשמד, בפני בית־משפט
את הדבר, והידיעה הגיעה לזינגר בדרכים אחרות, היה זה יכול להתפרש כביטוי
מחוזי. הוא גם ציודה לעצור את זינגר, לשחררו רק בערבות.
למצפון רע. זו היתד, הנקודה שבהמשך הזמן הפכה למכרעת לגבי גורלו של זינגר —
מאותו רגע נוצר מצב פאראדוכסלי לגמרי. היועץ המשפטי בפועל, יוסף קוקיא, העמיד
אם כי היתד. צדדית לגמרי לגבי גורלו של שטיינברג.
את זינגר לדין בעוון כל ארבעת הסעיפים שנוסחו בשעתו על־ידי תמיר, הגיש גליון־
תמיר: האם נכון הדבר שעל הספל קאדים גילה לך לראשונה שטיינברג?
אישום שנוסחו היה העתק מילולי מגליון האישום של תמיר. התביעה הכללית, אשר
זינגר: לא נכון.
בשמה הופיע זינגר במשפט שטיינברג עת העיד כאשר העיד, הופיעה עתה נגדו* .אמנם
תמיר: מי גילה?
לא הופיע פרקליט המחוז שבו נוהל המשפט, בהיותו האיש שטען במשפט שטיינברג
זינגר: הדבר נודע לי תוך החקירה.
טענות הפוכות. במקומו הופיע קולין גילון, פרקליט המדינה, האהוד וגבה־הקומה,
תמיר: כיצד תוך החקירה?
בלוזית סגנו המזוקן פליכס לנדא, נעים־ר,הליכות.
זינגר: לפי כתב־היד שבבקשת אחמד שומלי למדתי שהכותב הוא אניס קאדים.
היתר, זו הפעם הראשונה בקורות המשפט במדינה שכתוצאה מחקירה מוקדמת,
תמיר: מתי נודע לך?
שנפתחה ביזמה פרטית, הגישה התביעה הכללית של המדינה משפט נגד הנאשם. היה
זינגר: לפני שנחקר שטיינברג. ואמרתי לשטיינברג שידוע לי שאניס כתב את הבקשה.
זה מצב עדין ביותר, חסר־תקדים. נציגי היועץ המשפטי נאלצו לטעון במשפט זינגר את
תמיר: מתי נודע לך שהמיסמך כתוב בידי אניס קאדים?
ההפך הגמור ממה שטען נציג היועץ המשפטי במשפט שטיינברג. הם נקראו להוכיח
זינגר: בתחילת יולי ( )1956 נודע לי.
כי הגברת מינה שמיר לא טעתה — וכי שמואל תמיר צדק. קרא פרקליטי של זינגר,
תמיר (לוחץ) :מתי בתחילת יולי?
עורך־הדין יעקב הניגמן, כמה פעמים במהלך המשפט
זינגר: אבקש לראות את העדות (של שטיינברג)( .אחרי שעיין ):ב־ 2ביולי נודע ל׳,
לעבר פרקליט המדינה וסגנו :״אתם מדברים מתוך גרונו
תמיר: כ־צד נודע לך?
של תמיר ומייצגים אותו כאן השיב לנדא :״אני מייצג
זינגר: פניתי למטה מחוז תל־אביב כדי לברר את כתב־היד•
(המשך בעמוד )8
תמיר: אל מי פנית?
זינגר: למעשה, פיקודי פנו וקיבלו דוגמאות של כתב־היד של קאדים.
* בדיון בפני בית־משפט מחוזי׳ שוב אין הקובל הפרנו-
למרות קיצורד, היתה זאת חקירה קלאסית. היא היתד, בנויה על העקרון שעדי־שקר
יכול לנהל את התביעה בעצמו, והסמכות הזאת מוקנית רק
מדברים על דברים כלליים, אך
פקחים יודעים לנסח תשובות חלקלקות כל עוד הם
לתביעה הכללית של המדינה•
עשויים להסגיר את עצמם כאשר הם נדרשים להשיב על פרטים מדוייקים, כגון תאריכים,
שמות, מקומות, כי את השקר הנעוץ בעובדות טכניות קל יותר להוכיח.
בשעת חקירה זו היה מונח לפני תמיר לוח־תאריכים, שהוכן על־ידי הצוות שלו.
היתה זו תוצאה של עבודת בילוש מדוקדקת. עוזריו של תמיר גילו בתוך יומני
המחוז, באילו תאריכים בדיוק ביקרו שם פקודיו של זינגר׳ אשרלדבריו אספו למענו
ביולי. הרישומים
ומסרו לו אותה לפני ה־2
אינפורמציה בקשר לכתב־ידו של קאדים
שנעשו ביומני המחוז הוכיחו כי שליחיו של זינגר, הקצינים מינקובסקי ואילון, לא
לפני ה־ 11 ביולי — היום בו. נחקר שטיינברג
ביקרו בקשר לפרשה זו במטה המחוז
בעניין שומלי ומכר בעצמו על זהותו של אניס קאדיס.
ואכן, מן הבוץ העמוק שבו שקע זינגר בחקירד,־נגדית קצרה זו,שוב לא יכול היה
לצאת, ושום אדם לא יכול היה להוציאו.
כאשר זיכתה את שטיינברג מכל אשמה וטיהרה אותו מכל רבב, קבעה שופטת־

מר זינגר, שכבר ב־ 2ביולי ידע על אניס, לפי כתב־השלום
מינה שמיר :״דבריו של
היד של הבקשה, פשוט אינם נכונים ואינם יכולים להיות נכונים איני יכולה להאמין
זה) נפלה טעות שבתום לב.״ היה זה אישום ברור
שבעדותו של מר זינגר (בענין

בעדות־שקר.
גם בפרטים אחרים הצביעה השופטת שמיר על שקרים של זינגר. בין השאר :״גם
איני מאמינה למר זינגר שלא זכר, שעה שנשאל במשפט זה אם חקר את (שטיינברג)
בן־גוריון.״
בענין הקשר שלו עם משרד עורך־הדין תמיר בענין משפטו של עמוס
השאלה שנשאלה מעצמה: מדוע שיקר זינגר? מתוך פסק־דינה של השופטת השתקפה
בברור דעתה שלה: שהענין כולו אורגן על־ידי צמרת המשטרה כדי לחסל את שטיינברג.
קבעה השופטת :״לדאבוני המשטרה ...עשתה רושם של מו ס ד ...המתערב במהלך
המשפט ודואג להרשעת נאשם מפני אינטרסים אנוכיים שלו, ולא מתוך אינטרסים
ציבוריים.״

״אתם מדברים מתון• גרונו שד תמיר:

״אנחגו נראה לכס!׳־

ף* סררדינה של. השופטת שמיר ירד על צמרת המשטרה ושותפיה כרעם
3ביום בהיר. במקום להעמיד מיד לדין את הקצינים שהשופטת גינתה את עדותם,
יצאו ראשי המדינה למערכה נגד השופטת. .אולם הם לא׳ העזו לערער על פסק־דינה.

יושב על דוכן העדים, במהלך המשפט. זלינגר הגיש במשפט מיסמן
,סוד /אשר גם השופט הטיל ספק במהימנותו. חשד מפורש זח של
שוחח ררוות מדוחו של רזו ו דתרלרזדזדז רזד־ללי

1לינגר

כאן אך ורק את היועץ המשפטי, ופועל לפי הוראותיו!״
במצב פאראדוכסלי זה היו רבים בקהל שחשו כי אנשי התביעה הכללית יעשו מלאכתם
רמיה, לא יפעלו בלב שלם נגד האיש שפעל בשליחות השלטון. מי שסבר כך, לא
הכיר את שני הפרקליסים האנגלו־סאכסיים, בעלי ההופעה הג׳נטלמנית. קולין גילון
ופליקס לירא נתנו דוגמה למופת של הגינות מקצועית, ניהלו תביעה תקיפה, אך הוגנת

בלפי הנאש*
קו התביעה היה בהכרח חזרה על הקו של תמיר בחקירה המוקדמת. אילם לרשות
התביעה עמדה הפעם שורה ארוכה של מיסמכים סודיים מתוך תיקי המשטרה, שלא
עמדו לרשות תמיר בשלב הקודם. ההפתעה היחידה היתר. צפונה דווקא בקו המוזר
של ההגנה. בהזדמנות האחרונה שניתנה לזינגר ולמשטרה לנסות ולהביא את ההוכחות
הנוספות, שכאילו עמדו לרשותם, ואף לזעזע בבית־דין גבוה יותר את פסק־דינה של
השופטת שמיר, נאלצה הסניגורית להסתפק. בעדותו של זינגר עצמו ובעדות קצרה של
פרקליט מחוז תל־אביב, יעקוב בר־אור. הקצינים הופשטסר ומינקובסקי, שגונו על־ידי
השופטת שמיר, ושהתלוננו כל הזמן כי לא ניתנה להם הזדמנות להוכיח את צדקת*
לא הופיעו גם הפעם.
מדהימה ביותר היתד, עדותו השחצנית של זינגר עצמו. הוא לא למד ממפלתם של
יחזקאל סהר ושורד. תחת לבוא ולטעון את הטענה היחידה שעוד נותרה לו, כי טעה
בת־ם־לב בעדותו ביחס לתאריך, טען בשחצנות כי השופטת היא שטעתה ברישום
הפרסיכל, וכי שטיינברג ועורך־הדין פיקל, שהעידו על אמיתות הפרטיכל, שיקרו בשבוע*
כך חשף את עצמו לחקירתו החריפה של גילון, ששאל אותו :״אם כך, האם ביקשת
את פרקליס־המחוז במשפס שטיינברג לבקש את תיקון הפרסיכל במהלך המשפט, שנמשך
עוד אחרי שקיבלת את גליון־האישום שלך?״ השיב זינגר :״ביקשתי וחזרתי וביקשתי

ובהגיעו לאותה מסקנה כמו השופסת שמיד :״דבר זה איננו אמת אפילו לפי דבריו
של זינגר, ונם איננו יכול להיית אמת לפי המסיבות.״

הדו׳ח המסתורי
ך משפם היתח לזינגר עוד טענה אחרונה. טען הוא: הוכחה לכך שלא שיקר
* במשפט שטיינברג בענין אניס נמצאת בדו״ח מיוחד, שהגיש לקצין אברהם זלינגר
>מי שהיה אז ראש אגף החקירות במסה הארצי, וכיום סגן המפקח הכללי ומפקד
מחוז הצפון) .בדו״ח ההוא, שנכתב — לדברי זינגר — עוד לפני שהוגש המשפט נגד
שסיינברג, כבר ציין בפיח ש שאמר לשכיינברג כי ידוע לו שאניס קאדים הוא שניסח
את הבקשה להעברת שומלי. משמע, לא שטיינברג הוא שגילה לו זאת.
דו״ח זה שימש כעין נשק סודי של זינגר במשפטו. הוא לא הוגש במשפט שטיינברג,
אף לא בחקירה המוקדמת נגד זינגר, כשתמיר יכול היה לחקרו עליו. הוא הוגש על־ידי
זלינגר, שהופיע במשפט זינגר מטעם התביעד״ כדי להגיש את תיק המשסרד, כולו.
בתוך החיק מצאו התובע והשופט את הדו״ח. .
אמנם, דו״ח זה לא היה ממוספר, כמרבית שאר מיסמכי התיק, כפי שמחייבות תקנות
המשטרה. יתר על כן, לדו״ח היתד, כותרת מיוחדת במינה :״דו״ח התרשמות״ .חוקרי־משטרה
מנוסים אינם ׳זוכרים שאי־פעם נתבקש חוקר להגיש דו״ח כזה. שהוא ענין
לפסיכולוג. בדו״ח זה רשם החוקר כביכול דברים שנאמרו על־ידי הנחקר, מבלי שהנתק!
עצמו ידע על כך ומבלי שחתם עליהם, כדרוש בחקירה משטרתית. עתה בא זלינגר
וטען שראה את הדו״ח בשעתו. וכי הוא ערב למהימנותו.
עוד במהלר עדותו של זל־נגר. שהיה עד מטעם התביעה, הביע התובע גילון תמיהה
והסתייגות ממיסמך זה. התגרה בו הניגמן, פרקליט זינגר :״האם מטיל פרקליט המדינה
ספק במהימנות העד שלו, סגן המפקח הכללי וראש אגף החקירות של המשטרה?״
ח־ייית גילון תיתה אי׳ת הפצצות של המשפט כולו. השיב גילון בסגנון הבריטי
המאופק האופייני :״בשלב זד״ די אם אומר. כי אינני מקבל את דבריו של זלינגר
כמו שהם.״
היתה זו הייעם הראשונה בתולדות המדינה שפרקליט המדינה, יד ימינו של היועץ
המשפטי, הסיל פומבית ספק בעדות בשבועה של סגן המפקח הכללי של המשטרה,
הקובע יום־יום את גורלם של מאות מאזרחי המדינה. בפי גילון, אדם הידוע כאיש מתון,
מאוזן, מאופק ושקול מאץ כמוהו, היה לפסוק זה משקל מוחץ שבעתיים.
לכן המתינו הצדדים במתיחות מיוחדת לדברי השופט על דו״ח זה. הדבר היד. חשוב,
כי סביב זלינגר נוצרה אגדה. בזמו משפט עמום היה זלינגר כמעט היחיד בצמרת
המשטרה ששורת המתנדבים ושמואל תמיר לא הטיחו. כלפיו אשמה כלשהי, ומחוך
דבריהם אף הובע אמון מסויים כלפיו. אגדה. זו החלד. מתערערת כשזלינגר נתן גיבוי
בלתי־מוגבל לפיקודיו, הופשטסר וזוהר, ששיחקו תפקיד מרכזי במשטרה בתקופת השחיתות
של סהר. ה ה זה זלינגר שהתנגד להדחת זינגר גם אחרי שזה הועמד לדין בפני בית
המשפט המחוזי, בניגוד לכל המקובל במדינה. כששיטרית ונחמיאס נאלצו להדיח סוף־
סוף את זינגר בעקבות שאילתה בכנסת — השמיע זלינגר פומבית התנגדות לצעד זה.
בשעה שהסביר כי הדו״ח אינו משנה מאומה לגבי עצם אשמת זינגר, קבע השופט קנת:
״עצם קיומו של הדו״ח הנוסף הזה הוא תופעה מוזרה. אילולא העיד על קיומו
ראש האגף הפלילי של המשטרה, הייתי מגיע לחשד וודאי כי מיסמך זד. נוצר לאחר
פיר־ייח דהייייה נגד מר ז־יוי לאור עדותו שלמר זלינגר, עלי לוזתר על הוודאות
שבחשה ולהשאיר את השאלה פתוחה.״
בלשון משפטית אמר משפט זה של השופט קנת כי אינו מקבל את דברי זלינגר״
כהוכחה משכנעת, ואם כי שוב אין לו וודאות שהמיסמו מזוייף, נשאר חשד זד, על
כנו — למרוח עדותו המפורשת של זלינגר. משמעות החשד היתד. מחרידה. לא זו
בלבד שהיא החשידה את זלינגר בשב!עת־שקר במשפט, אלא אף החשידה אות.
בשותפות לזינגר ולאחרים בהגשה זדונית של מיסמך מזוייף לצורך המשפט. לגבי ארב
העומד בראש מחוז משטרתי, והאחראי למהימנות המימצאים ברבבות משפטים בהם
נחתך גורל אזרחים, היה חשד זה לבדו, מפי נשיא בית־משפט מחוזי וראש האגף
הפלילי שלו, מחייב הסקת מסקנות מרחיקות־לכת למען שלום הציבור.
אם משפט עמוס גרף לתהום את יחזקאל סהר ושותפיו, ואם משפט שטיינברג
מוטט את מעמדם המוסרי של הופשטטר, זינגר ומינקובסקי, הרי משפט זינגר היה
האחרון בתגובת־השרשרת. הוא הטיל צל כבד על דמותו של זלינגר, אחד מסגני
המפקח הכללי החדש.
אין זה הסוף. כשם שפרשה זינגר יונקת כולה מן העבר, ואין כל אפשרות להבינה
אלא על רקע זה, הרי היא עצמה שוב מולידה פרשות חדשות. כי לאור פסק״דין זה
אין מנוס מבירור חדש של מעשי הקצינים הופשטטר, מינקובסקי, איילון והסמל קאדים,
שלקחו חלק בביום פרשת שטיינברג, ובשלב גבוה יותר בבירור מעשיו של ולמגר עצמו.

חיוך של נצחון

זאב שטיינברג, אשר הרשעת זינגר מהויח בשבילו
נצחו! סופי במאבקו להוכיח את צדקתו סול מכונת־העלילח
שחופעלח נגדו, נראח ליד פרקליטו, שמואל תמיר, שניהל את המאבק חסשפסי.

פעמים רבות.״ אולם פרקליס־המחוז, שהופיע כעד מסעם דנגר, אמר את ההיפר :״מעולם
לא עורר זינגר את הטענה שיש טעות בפרטיכל!״

״אץ מוצא אדא?הרשיע״׳.
^ ףסתם לעצמו זינגר את דרך־הנסיגה האחרונה. לשוא טען פרקליטו בסיכום
*־• שהיתר, טעות, ילאו דווקא מצד השופטת, אלא בדברי זינגר עצמו. השיב לו התובע
לנדא: כדי לזכות את זינגר, יש לקבוע שחקירת תמיר היתד, בלתי״הגיונית, שפיקל שיקר,
ששטיינברג׳ שיקר, שפרקליס־המחוז בר־אור לא אמר את האמת, ושהשופטת שמיר לא
ידעה את אשר• היא כותבת.
מכאן היה רק צעד הגיוני אחד לדברי הסיכום של השופם קנת, בסוף פסק־דינו
השבוע :״על סמך אלה אין מוצא אלא להרשיע את הנאש*״
היתד, זו הפעם הראשונה, מזה עשרות שנים, שקצין משסרה בכיר הורשע בפלילים.
אפילו כשזיהה את זינגר משני סעיפי האשמה האחרונים ן בענין עדותו על חקירת
שטיינברג ובדבר קשריו עם הצ״כ ועם תמיר) עשה השופט כן בראש וראשונה משום
שחסר היה הסיוע הטכני. לעדותו של שטיינברג — סיועי הדרוש במשפט פלילי על
־שכועת־שקר. הדגיש ;קנח :״אף בנקודה זאת אינני קובע ששטיינברג אינו מהימן. להיפך,
דעתי היא שהוא מהימן.״ היתד. זאת הרהביליטציה הסופית והקיצונית של האדם אשר
לפני שנתיים עמד בתהום השפל, עת דרך כוכבו של זינגר. כך לא רק הוחזר לשטיינברג
כבודו השלם! הוא הפך לסמל של אדם שהיה נכון להילחם על כבודו, שמלחמתו הוכתרה
בנצחון מוחלס, ושהוכיח כי גם כדאי להסתכן ולהילחם•
בדברו על זינגר. לא יכול היה השופט קנת שלא לבוא אף הוא למסקנות חריפות:
״כל טענה של. זינגר(..:בעניו. אניס׳ ,קאדים) ראשיתה נעוצה כיוהרה אם לא היה
לו. מניע חמורי יותר להזיק ל(שטיינברג וסופה דברי כזב נו ס פי ם ...בבית־משפס
השלום׳מסר. עלות. כוזבת. ,ועלותו זו סיבכה אותו בעדות בלוד־נכונה׳ אף בנית־משסט
זה עדותו של זינגר ן בענין ׳קאדים) בשקר •סודה

״נתתם יד?כנופיה!׳
שי צ א זי נגרמכיודהמשפט, אחרי שנידון לחודש מאסר על־תנאי, ניגש אליו
^ התובע לנדא, שלא ביקש עונש חמור, הושיס לו את ידו ואמר, באדיבוחו האנגלו־סאכסית
:״אני מצטער. מילאתי את תפקידי.״
אולם זינגר לא נטל את היד המושטת. בכעס ובחוצפה קרא לעבר התובע :״אתם
קברתם אותי! נתתם יד לכנופיה!״
כשזינגר דיבר בך, בלי ספק כירסמה בו ההתמרמרות על שהוא נפל במלכודת, אשר
הוטמנה בפקודת מפקדיו ללוחמים־בשחיתות — אותם כמה בשם ״כנופיה״•
אולם מרירותו היתד, מובנת. ברור ששקריו של זינגר לא היו אלא יחלק קסן ממערכת־שקרים
כוללת, שמקורה היה בצמרת העליונה של המשטרה והמשטר, שהשתרעה על
פני שורת המשפטים הפוליטיים שזיעזעו את הארץ. אולם בעוד מפקדיו ומנהיגיו של
זינגר הצליחו בינתיים להתחמק מלתת את הדין, אף כאשר כזביהם הוכחו ברבי* הרי
דווקא הוא נאלץ לתת את הדין*
פרשת זינגר היתד, חלק בלחי־נפרד מבעייתה הכוללת של המשטרה. לכן היתד. תמוהה
ד,גבתו של המפקח הכללי החדש, יוסף נחמיא* לאחר פסק־הדין, תחר, לנהוג בזינגר
בפי שנוהגים בכל פקיד • ממשלה שנמצא אשם בדין פלילי, ולפטרו מיד מן השרות,
הודיע נחמיאם השבוע כי האיש שנמצא אשם בזה אחר זה על״ידי שלושה שופטים
ונידון על־ידי הנשיא התורן של בית־המשפס המחוזי באשמת פשע, יישאר בשורות
המשטרה, בטענה שזכותו לערער על פסק־הדין. טענה זו לא הושמעה מעולם לצורך זה
כשהמדובר היה בפקידי מדינה אחרים שהורשעו בפלילי*
כלפי כל פרשות העבר יכול היד, יוסף נחמיאם לטעון, במידה מסויימת של צדק,
כי ידיו לא שפכו את הד* וכי רק ירש את ירושת קודמיו. אולם. ססק־דינו של השופט
קנת נגד זינגר הוצא בתקופת כהונתו שלו, ונגד אחו מפיקודיו.
אך לא הצהרתו הראשונה״ ׳ של ינהמיאס היא המכרעת• תגובתו המעשית לססק־הדין,
ומסקנותיו נגד, יתר הקצינים שהוזכרו, ובראשם זלינגר והופשפסר, יהיו המבחן הגדול
הראשון לבנות הצהרותיו. מסקנותיו המעשיות של נחמיא* הן שיחרצו בסופו של דבר
גם את דינו של הציבור על יוסף נחמיא*

במרינה
מפלגות
בל• ויכוחים
שבועיים אחרי שאלפי אזרחים התדפקו
לשוא על דלתות היכל־התרבות בתל־אביב,
כדי לחזות בפתיחת ועידת הציונים־הכל־ליים,
נערכה באותו בנין ועידה של מפלגה
ימנית אחרת — תנועת החרות. אלא שהפעם
לא נהרו המונים לכנס, לא מילאו
באלפיהם את המעברים, היציעים ובמת
הנשיאות. הם באו בדיוק לשעה הקבועה,
תפסו את מקומותיהם המסומנים. ובניגוד
לאורחי ועידת הציונים־הכלליים׳ שעזבו
את האולם לפני שנסתימו הנאומים, ישבו
אורחי ועידת חרות במקומותיהם עד הצליל
הראשון של שירת התקוח.
סימן חיצוני זה היה אפיני למעמדן של
שתי מפלגות הימין הישראליות. כי בעוד
שהציונים־ד,כלליים, הרואים את מעמדם בציבור
בסימן שאלה גדול, לא היו בסוחים
כי יוכלו למלא את הינל־התרבות, שלחו
עשרת אלפים הזמנות לשלושת אלפי המקומות
בעולם, היו אנשי חרות בטוחים ושל־וים.
בהכנה קפדנית של חדשיים הכינו את
הועידה, הזמינו אליה את נציגי כל המפלגות
להוציא את ׳ מפ״ם ומק״י׳ את הסגל
הדיפלומטי, ערכו את ועידתם כאילו באמת
הם עומדים לקבל את הנהגת המדינה לידם
בעוד חדשיים שלושה.
ועידות משעממות. סימן נוסף למצבה
של תנועת החרות, שחבריה ראו בנצ־חונו
של סוסטל בצרפת ביום בו נפתחה
הועידה אות מיוחד להצלחתם, היה אופי
הדיונים בה. כי שעה שועידת הצ׳־כ הוקדשה
לבירורים מדיניים, כלכליים, דיוני מצע
ודיוני כסאות, שעה שבכפר־הירוק התכנסו
חברי מפא״י תחת משמר פלוגות הפועל
כדי לערוך חשבון פנימי לפני הבח רות,
לא באו 4.3צירי תנועת החרות לבירורים
אידיאולוגיים אילו שהם. ועידתם היתד,
יותר ה!$גנה של תחילת מלחמת בחירות.
הבעיה המסעירה ביותר שתועלה בועידה
תהיה בעית שינוי הערכים במדיניות המוניציפלית
.״לא יתכן,׳* טוענים כמה מחברי
מרכז התנועה ,״שהנבחרים המוגיציפלים של
התנועה יצביעו במקומות בהם הם נמצאים
באופוזיציה, נגד אותם הדברים עצמם שהם
מחליטים עליהם במקומות שהם בקואליציה.״
על מצב זה יכלו חברי תנועת־החרות
להודות לעובדה, שיותר מבכל מפלגה אחרת,
מלוכדת מפלגתם סביב דמותו של המנהיג,
מנחם בגין. בגין עצמו, בבטחון עצמי
מופרז למדי, גולל בערב פתיחת הועידה את
השינויים שתכניס מפלגתו כשתיטול את
השלטון לידיה בעוד חדשים מספר. בנגעו
בעשרות בעיות התעלם בגין לגמרי מבעיית
הבעיות: השלום עם עמי ערב.
סיכם הד״ר יוחנן באדר, ד,ח״כ הממושקף
ובעל ההומור של חרות את הועידה בערב
פתיחתה :״מבחינה זו (של חוסר ויכוחים)
הועידות שלנו הן משעממות מאוד. אבל
אולי זה סימן טוב. כי בדרך כלל מתחילים
ויכוחים אידיאולוגים כשמרגישים שמשהו
אינו בסדר.״

ארגונים
בד• גז׳ספנק ה, בכבשה

הערבי. ראו שיהודים וערבים יכולים להידבר,
והחליטו לחסל את הדבר מיד! ח ץ
מזה, כל פנ-ותי בעניין זר, אל מר תמוז
היו בשם האגודה -אני בטוח שהש.ב. הוא
שהתערב והכריחם לבטל את הפגישה!״
בפי תמוז היה הסבר אחר :״הקומוניסטים
רוצים להשתלט על העסק, והארגון הזה
עשוי לעשות את מלאכתם. אינני רוצה שום
גושסנקות.״
השבוע, נראה היה כי הקללה הגדולה
הרובצת על כל חיי המיעוט הערבי בישראל׳
תפגע גם בניצן זה של הבנה הדדית.

אסונות
הנ ער שלא הכי ר ים
ישר מהאניה לקחו את יעקב דהן ואת
חמשת ילדיו למושב שחר, בחבל לכיש.
זה היה לפני קצת יותר משלוש שנים.
יעקב דדן 31 גבר חסון יליד מחקו,
סנדלר לפי מקצועו, היה מרוצה, למרות
שנאלץ לעבוד בחקלאות במקום בסנדלרות.
הוא היה מרוצה שחמשת ילדיו קיבלו
טיפול והשגחה. באחד הימים יצא יעקב
דהן לעבוד במושב בנות״חן. בצהרים הופתע׳
כאשר ראה את מדריכת מושבו באה
אליו עם אשתו• ״הילד שלך שתר, מים מהים,״
הודיעה המדריכה. יעקב לא הבין מה
קרה, נסע עם המדריכה למגדל אשקלון. שם
אמרו לו, כי בנו מימון בן השבע וחצי נלקח
לבית־חולים קפלן. יעקב צילצל לבית־החו-
לים. שם הודיעו לו קצרות :״הילד מת״.
אחרי שקבר את בנו במושב נהורה, החל
יעקב דהן לשאול שאלות :״מה זאת אומרת
הילד שלי מת? איך מתג* התברר כי מימון
יצא עם תלמידי כיתתו לטיול. סיפר
יעקב דהן :״באה המורה של מימון אמרה
יש טיול. היינו עולים חדשים, לא מכירים
מה זה טיול. לא ידענו שהמורה תיקה אותם
לים. לו היינו יודעים, לא היינו נותנים.
לו ללכת. אנחנו לא מכירים את הים.״
אין עוזר. מימון התרחץ עם בני כיתתו
בים. לשי עדויות חבריו שחה הילד כשעה
במים׳ בלי השגחתה של המורה. גם כשיצאו
לא הרגישו בהעדרו.
.דהן האב השלים עם מות בנו. אולם הוא
לא השלים עם משהו אחר. איש לא בא
לי חמי. איש לא בא להציע לו עזרה, איש
לא הסב את תשומת ליבו כי מגיעים לו
פיצויים אחרי שבנו טבע בהיותו בטיול
בית־הספר. כל נסיונותיו לפנות לעורך־דין
עלו בתוהו. עורך־דין מרמלה משך אותו
במשד חדשים, מבלי להגיש כל תביעה,
אחרי שקיבל ממנו את פרוטותיו האחרונות.
סיכם דהן מלא־המרירות את מצבו :״זה
הכל בגלל שאני עולה חדש. אם זה היה
קורה במושב שיכנזי היו כבר נותנים פיצויים•
עכשיו, למה שאתן לילדים שלי ללכת
לבית־הספר?״
התיישבות חזן שיא מן המנץ
למחרת חג הסוכות האחרון התעוררו
תושבי מושב עגור שבעמק אילון משנתם,
מצאו שמצבם הורע בן־לילה: סניף המשי

חעוימהזסמז

הידיד הוותיק לא ידע
ביר לסולר, בכפרם היה סגור. חקירה קצרה
בביתו של מנהל הסניף בירושלים ובמשרדי
הסשביר לעילה בבירה, השוכנים בבית מידות
חדיש ומרוצף שיש, העלו מיד כי סניף
הכושביר לעולה בעגור לא יפתח עוד .״הסניף
מכניס רק הפסדים,״ הודיע מנהל הנזשביר.
תושבי עגור לא הבינו מדוע מכניס סניף
הסשביר רק הפסדים. בכל פעם בה מכרו
לסניף זה ביצים ב״80־ 60 פרוטה הביצה, גילו
כי אותה הביצה נמכרת בשוק הירושלמי
ב־ 180 פרוטה. כאשר מכרו קילוגראם תרנגולת
ב־ 800 פרוטה, מצאו כי במרחק 30
ק״מ מביתם עולה אותת התרנגולת שתיים־
וחצי או שלוש ל״י.
יוזמה פרטית כמושב. הסיבה האמיתית
לסגירתו השרירותית של סניף המש־ביר
בעגור, היתד, נעוצה במרכז הכפר: יצחק
חזן, נכה ב־ 100 אחוזי נכות, שפתח לו
מכולת קטנה בדירתו הפרטית. שם היה
מוכר סוכריות, ריבה, שוקולד וסיגריות.
מנהלי הנישביר לא ראו התחרות פרטית
זו בעין יפה .״סגרו את החנות או שנסגור
את הצרכניה,״ איימו על מדריכי המשב,
״לא נסכים שמתישב פרטי יתחרה בנו.״
לסגור את החנות לא יכלו המדריכים. ראש
הוועד המקומי ומנהיגן של שלש החמולות
החשובות יותר של הכפר, יצחק נפתלי, היה
שותפו הסמוי של חזן .״למה לא תרדה
חנות,״ היה נפתלי משיב בכל ישיבה ,״רק
להמשביר מותר לחיותי*
בכפר עגור נמשך ריב הצרכניה והמכו־לת
גם השבוע, חודשיים וחצי אחרי שהת־חיי
300 .,תישבי הכפר, מחציתם ילדים
ותינוקות, המשיכו לקנות את מצרכיהם
ב ם או במושבים הסמוכים. את מצרכיהם
הקצובים — מרגרינה, קמח . ,בשר
ואורז — לא יכלו לקנות כלל, כי פנקסיהם
רשומים בצרכניה הסגורה.
אדם אחד לא התלונן על המצב החדש:
יצחק חזן. מן היום בו נסגר סניף ׳הנזשביר

פרחה מכולתו ושגשגה, שירותיה התרחבו
מדי יום. אם ימשך הסכסוך, ימשוך חזן
בוודאי הלוואה מאי־שם, יקים מכולת כהלכתה,
יפתח ברישום צרכנים למנות בפיקוח,
כחוק תושבי עגור לא יזדקקו עוד להסש־ביר
לעולה, המוסד בעל היעוד הלאומי.
עדות מינהג• ידיד
שייך אמין טאריף, מנהיגה הרוחני של
העדה הדרוזית בישראל, חייך כיאה למארח.
,׳אהלן וסהלאן,״ קרא לעבר אורחו, ראש
עירית חיפה אייא חושי, שבא לבקרו בכפר
מראר הגלילי.
חושי צעד לקראת הדרוזי לבן־הזקן, ידו
מושטת לשלום .״אני ידיד הדרוזים,״ הסביר
בגאווה מוצדקת לבני פמלייתו, תיירים
מארצות־הברית. אחרי חילופי הברכות, הזמין
אבא חושי את הנשים שבחבירת התיירים
להצטלם אתו ועם השייך האקזוטי.
״אני מכיר אותו כבר 25 שנה,״ הוסיף.
הסתבר כי תקופה ארוכה זו לא היתה
מספיקה ללמד את אבא חושי את מינהגיו
של המנהיג הרוחני. זה פרש את ידו לפניו,
דחה את הנשים מצידו .״אינני מצטלם עם
נשים,״ השיב, נעלב.
האורחות התרחקו! התמונה לא צולמה׳.

אילת
ח ת הוז ב דו ח ד רו מי ת
את החתונה הראשונה בישראל שנערכה
על סיפונה של ספינת־דייג, חגגו בשבוע
שעבר חברי הקיבוץ המאוחד וסתס תושבים
באילה. חנוך רז מחיפה ותמר, בת
גבעת־ברנר, החליטו לחוג את נישו עיהם על
הספינה, בה מכהן חנוך כרב-חובל.

על חטבס מדווח דפי אילץ:

התחנה המטאורולוגית של אילת הודיעה
על רוח דרומית. בדרך כלל מספיקה הודעה
כזו כדי שכל הדייגים המעטים שבעיר
יכניסו את ספינותיהם וסירותיהם אל המעגן.
הפעם, החליטו חברי הפלוגה לצפצף על
הרוח, ממש כשם שהיא מצפצפת עליהם
לעיתים קרובו-ת -,הופכת להט-את החסינה
עוד לפני שהם מספיקים להכניסה למעגן.

עיסה לובאני, מורה נצרתי בן ,27 התכונן
לקבל את אורחיו, ביום חמישי שעבר. ואז,
24 שעות לפני מועד בואם, הגיע אליו
מכתב מתל־אביב. השולח: הפסל־הסופר בנימין
תמוז. הודיע תמוז :״אני מבטל, באשמתך,
את הפגישה.״
לפגישה זו הוזמנו למעלה מעשרים מופרים
ואנשי־רוח עבריים, וכארבעים משכילים׳ער־ביים,
והיא נועדה להיות פגישודגומלין,
אחרי שלפני חודש נערכה פגישת־היכרות
בבית תמוז בתל־אביב (העולם הזח .)1098
מדוע בוטלה לפתע הפגישה? הסביר תמוז:
.קיבלתי את (מכתב ההזמנה לפגישה בנצרת)
מטעם. אגודת הסופרים וחנושגיליס, ך ן־
טז־ב״ס. לא ידעתי על ־קיומה של אגודה זו,
ומעולם ׳לא ניהלתי איחה משאיומתן על
פגישות בין סופרים ערביים ויהודיים. על
כן אינני מבין מדוע מרשה האגודה הזאת
לעצמה להזמין סופרים יהודיים ...לפגישות
שאינן קשוד 1ת בה.״ י .3
״הש.כ. התערב!״ הגיב על הביטול
עיסה לופאני׳ מזכירה של אותה אגודה ואחד
ממק, רבי מק״י, אשר סולק• :לפני כחודשיים
מעבודתו. כמורה בגלל שיר לוהט שכתב
נגד הורסי כפרו :״זאת היא נסיגה מחפירה.
הפגישה הראשונה שלנו עוררה הדיס; חיו-
ביים בעתונות ובציבור המשכיל ־העברי׳ ר

התמונה האסורה: טאריף, חושי וידידות

מימון דחן(שמאל) וחכריו לפיתח

י איש?א נית־ד-לאזז

חניך ותמר לא עשו עסק גדיל מן ה־חתונה׳
שלהם. באו כמה קרובים מחיפה
וכמה מגבעת למר. עיקר הקרובים בא מאילת.
החברה קישטו את הספינה בדגלים,
תלשו את השערות מארבעה מטאטאים, שמעל
המטאטאים. דגל והתחילו בטכס•
היה וויכוח מי יחתן את הזוג החדש. היו
כאלה שטענו, בצדק, כי.רב־החובל של הנמל
יכיל לקבל על עצמי את ׳התפקיד,
בתוקף סמכויותיו ״כרב־חובל• בסוף החליטו,
שהכבוד הגדול מגיע לרב החדש והצעיר
של. אילת, הרב הדיה, שבעצמו׳ התחתן רק
לפני כמה י שבועות בירושלים וירד אלינו
(הסשד בעמוד )12
•; החבורה גולמח. בכל־׳זאת ׳(ראה;תמונה)
על־ידי ׳צלם...העולם. הזה׳ ,יאשר ביקר
.:ב.מקו.ם י.לרגל עבודה. אחרת׳ .

שחווים, צהובים, חוגים ולבנים ומזו על יעה

מהודו \11

1111111 1ך 111 ך ך* 1ן|ך! של ירושלים, מקבלי אנשי הסמינר האפרו־אסי
- 4י• 1 111111״ 1י תי בעירית ירושלים, שם הם מעיינים במפ
1111111 1
| העיר, לפני צאתם לסיור בה. בתמונה נראה בחלק הקדמי איש ניגריה בתלבשתו הלאומי

ך* ראשית שנות העשרים ערכה
* 1ברית־המועצות הפגנה אנטי־קולוניאליס־טית
גדולה. בבאקו שבקווקאז כונסה ועידה
גדולה של העמים המשועבדים של אפריקה
ואסיה. על המרפסת, שלפניה עברו המשלחות
בסך, בלטו החברים ז׳נובייב וראדק,
שני המנהיגים היהודיים של הקומינטרן,
וחזו במצעד הססגוני ומרהיב־העין של משלחות
העמים, בתלבושותיהן הלאומיות. כאשר
תם המצעד שאל ראדק את ז׳נובייב:
״תגיד, מדוע לא עברה כאן משלחת של
בני זולוז״
״השתגעתי״ התפלא ז׳נובייב ,״איפה תמצא
יהודי שיסכים כי יתקעו לו נזם זהב באף?״
השבוע, כאשר הסתובבו עשרות בני עמים
אפרו־אסיאתים בתלבושותיהם הססגוניות במסדרונות
בית הבימה, שם חזו בהצגה
עברית; או כאשר רקדו שלובי־זרוע עם
ישראלים בבית פעילי ההסתדרות בתל־אביב,
נזכרו רבים בבדיחה הנושנה. אלא שהפעם
זאת לא היתד, בדיחה. הכושים, היפאנים
וההודים לא היו מחופשים, למרות שהגו
מילים עבריות ושרו בלהט הבאנו שלום
עליכם. היו אלה בני עמים מן המרחב
האפראסי, שבאו להשתתף בסטודנטים בסמינר
לקואופרציה, אשר נערך על־ידי הסתדרות
העובדים הישראלית.
הם היו ערב רב של טיפוסים. היו בהם
עשרה בני גאנה מקורזלי־שיער ושטוחי־אף,
עטופים מעל מכנסיהם הלבנים הקצרים ב־קנטי,
הגלימה הלאומית הגאנאית בעלת הגוון
הצהוב. צבעוניים עוד יותר, בשלל צבעי
האבדה — הגלימה ד,ניגרית — עשרה כושים
חבושי כיפות, שפניהם השרוטות וד,מקועקעות,
היו זכר לסימנים, שהטביעו ׳ בהם
אמותיהם בילדותם, כדי לזהותם בעת מלחמה.
אלה היו בני ניגריה המערבית.
שמונה אחרים׳ צנומים ושקטים, מתבלטים
בפשטות לבושם ובסנדליהם הפשוטים,
היו בני הודו. רק למסיבות רשמיות התקשטו
הם בדוטי ובכיפות הסירה הלאומיות
שלהם. שאר 20 משתתפי הסמינר היו נציגים
בודדים, סטודנטים ופרופסורים מיפאן,
פקידים ממשלתיים מבורמה וציילון, אנשי
חקלאות מדד,ומיי, צ׳אד וסודאן הצרפתית,
ואף סגנו של שר לעניני קואופרציה בממשלת
סנגאל.

אחת סיור של ימי שלום מחוץ לארצו —
לארצות־הברית. אלא שיום אחד הודיעה לו
מפלגתו, כי הוא נבחר להשתלם בקואופרציה
ושלחה אותו לישראל.
מצומוטו, נשוי ואב לשלושה ילדים, ארז
את חפציו, קנה מצלמה חדשה, הוציא מארכיונו
את מחברותיו, בהן רשם רשימות
מימי לימודיו על ההיסטוריה הישראלית. כשהגיע
ארצה כבר ידע לספר כי יש ביפאן
דת מיוחדת, הנקראת סינדו, וכי חוקרי־הדת
היפאניים סבורים כי מוצאה של דת זאת
הוא מהדת היהודית. לחיזוק טענתם, הוכיח
מצומוטו לפי מחברותיו, מקדשה של הכת
הדתית הזאת נקרא מקדש גיון, שאינו אלא
סירוס השם ציון, ועל קברי קדושי הכת
מלפני מאות ואלפי שנים חרוטים סמלים

כמגן דויד ומגן אפריים.
מצויד בידיעות אלה הגיע מצומוטו לארץ
שלא הכירה, לקורס של שלושה חדשים,
וכבר בימים הראשונים היה נלהב כולו:
״אנשים נפלאים אצלכם. כולם מחייכים, כולם
שמחים. אני חושב שהאקלים שלכם הוא
הטוב בעולם. בארצי עכשיו הכל קפוא.
בחורף קפוא ובקיץ אפשר להשרף. אילו
הייתי יכול, הייתי בוחר לחיות כל חיי
כאן.״
מצומוטו ילמד שלושה חדשים קואופרציה.
לכשישוב ליפאן, יהיה ללא ספק שגריר
של רצון־טוב להתקרבות בין שתי המדינות.
ערכו למדינה יהיה גדול מערכם של עשרה
שגרירים מקצועיים.

כמעט מאוגס
** עצבי

המדיניות

הישראלית,

ו 1₪אשר חלמו כל השנים כי ישראל תהיה
חלק מאזור ים תיכוני שאינו קשור למרחב
האפרו־אסיאתי, הגיעו בהכרח, כמעט מאונס,
להכרה כי עתידה של ישראל במרחב קשור
קשר אמיץ בעמים סביבה. רק בשנתיים
האחרונות גילו את המרחב הענקי לפעולה,
המשתרע מיבשת אפריקה, על פני כל החלק
הלא־ערבי של אסיה, עד ליפאן.
היה זה ללא ספק ביקורה של שרת
החוץ גולדה מאיר, אשתקד, שהביא למסקנה
כי ישראל יכולה, באמצעות תרומה
ממשית לעמי האיזור, לנסות ולהשתלב בו.

כי עט בשנים מוכנים
ד־פלוס
היו מ

חוסת ^1

ראל. ג התערב ניתי >
ישראל
שהיה שהוא
ד״ר ז
רבודה1, למשפו ההתנגז אוניבר אחרי י לעזרת הברים׳
לו הא!
אז מכ להצטו תשובו נמצא הגדול. מסק יוטה 1
באנשי! לדרגה מודים ללמוד אחר
צתו ׳ עובד כורתו

מאוד, לשכלל מאמין

תושב הירושימה
הד״ר גפמה אומפאראקאש מהודו, מתלמידיו של מהטמה נאנדי,
משחק עם ילדה ישראלית, בעוד עמנואל פליקס אטימו מגאנה
נושא על שריריו שני ילדיו נציגי שתי היבשות נפגשו זהכירז זה את זה בסמינר הישראלי.

ן שתי ׳ 1שות

ייץ מישים כני הארצות האמריקאיות
1 1והאמיתיות לא היו נציגים של מדינותיהם
או עמיהם. הם לא היו שליחים,
סיחרים או אנשי בשורה. הם גם לא באו
לישראל כאל ארץ קודש, או כאל מדינת
חלומות. הם באו פשוט ללמוד. והם באו
ללמוד דווקא בישראל, משום שנושא לימודיהם
הוא מפותח ביותר דודקא בישראל.
קנאם מצומוטו ( )36 בא מיפאן. בארצו
בעלת עשרות האוניברסיטאות לא חסרו לו
אפשרויות למודים. ואחרי שסיים את לימודיו
בבית־ספר תיכון אף למד שנים באוניברסיטת
טוקיו. גם שאר שלושת חבריו
מיפאן הם משכילים: שניים מהם סטודנטים
ואחד פרופסור לסוציולוגיה. אולם בכל הד,עולם
המערבי, הם יכלו להשתלם בנושא
הקואופרציה אד ורק בישראל, שהיא המדינה
היחידה מעבי מזה של מסך הברזל
המקיימת קתדרה באוניברסיטה לנושא זה.
קנאם מצומוטו, שפירוש שמו הוא מניפה
ועץ מישמיש, איננו סתם סטודנט• ביפאן
נמנה על אחד ממארגניה של המפלגה הסוציאליסטית.
הוא חבר הועדה המרכזית של
המפלגה ומזכירה הראשי באחד המחוזות של
יפאן. מצומומו הוא בן למשפחת איכרים,
תושב כפר ליד הירושימה, בה הוא גם
כיום. במלחמת העולם השניה היה סגן־משנה
על משחתת יפאנ־ת• אניתו טובעה ליד הפיליפינים
על־ידי הצי האמריקאי והוא נלקח
בשבי.

מנן דויד ביפאן

בואו לגאנה׳

מבקש ק. א .צ׳ום הנאנאי משתי מדריכות ריקודים יש״
ראליות. בשיחה לבבית משותפת על דשא בית פעיל? ההסתדרות,
שם נערן הסמינר. חנאנאים, כיתר הכושים, מתפעלים מהיחס הלבבי שמגלים כלפיהם.

אשר חזר מצומוטו הביתה החל לל־מוד,
סיים את לימודיו ־ באוניברסיטת
טוקיו והסך פעיל במפלגה הסוציאליסטית.
הוא לא חלם מעולם לנסוע לישראל או
לבקר באיזור זה. בכל חייו ערך רק פעם

שחורים ולבנים
האפרו־אסיאתי. בערב זח למדו האורחים ריקודים

שר ישראל בטבווה שר אפואסיה

ז־ כוש
ייקר. ואסיה, ברובם עמים שרק
רונות זכו לעצמאותם, לא היו
לוח שליחים ולהצהיר הצהרות
] על י ידידות לישראל. אולם הם
1לקבל ממנה כל עזרה ממשית.
ן^א אם מדינות אלו היו שולח
נ ם מדיני אפרו־אסיאתי ביש־כך
תוכננה בחשאי, כדי למנוע
(זיקה, במשך שנה תמימה, תכ־מינר
מקצועי, בשטח בו יכולה
ות מהשגיה לעמים המתעוררים.

תלמידו שד גא:די

*טה אדמפאראקאש הוא
הודי, מתלמידיו של גאנדי. במצב
ז הודו לישראל קשה להאמין
לביקור פוליטי בישראל, למרות
את המדינה ובקיא במתרחש בה.
׳אקאש הוא ללא ספק הדמות
ביותר בין באי הסמינר. כבן
:קאי עשיר, הצטרף הוא לתנועת
־,הודית, עוד בהיותו סטודנט בהוא
אף ישב בבית־הסוהר,
בראש משלחת עזרה,־ראשונה
הודי, שתושביו נפצעו על־ידי
אשר שוחרר מהכלא, לא הירשו
לחזור למקום מגוריו. הוא כתב
לגאנדי, ביקש אותו להרשות לו
ליו ולהמנות בין תלמידיו. אילם
ל גאנדי היתד. שלילית .״במחוזך
,הצטרף אליו,״ כתב לו המנהיג
מפאראקאש הצנוע, הלבוש מעיל
:״אז ידעתי שגאנדי אינו רוצה
לתי מלומדים. נדרתי נדר להגיע
:והה ביותר שאפשר להגיע בל־־
;יברסיטא־ת בהודו. והחלטתי שוב
לוגיה ומשפטים.״
עשה כשמונה־עשרה שנה במחי־וגאנדי,
אומפאראקאש הינו כיום
אלי במוראדבאד, ליד דלהי. מש־
< 65 רופיות לחודש, ב־ 28 דדלאר.
כי רמת־החיים בארצו נמוכה
יום כך בא לישראל כדי ללמוד
דרכי העזרה לבני עמו. הוא
ליבו שיצליח במילוי שאיפתו.

כדי לבסס אמונה זו הוא מספר אחד
ממאות הסיפור׳ ם השגורים בפיו:
״אחרי מות גאנדי הייתי שנה אחת
במצוקה כספית גדולה. כדי להמשיך בלימודי
הייתי זקוק ל־ 400 רופיות, ובכיסי
היו רק שמונה. מכרתי את כל מה שהיה
לי: אופני, מנורת השולחן שלי ועוד, והשגתי
רק 75 רופיות. באותו יום קיבלתי
הזמנה להשתתף באיזו ועידה בבוהופל,
מחוז מוסלמי בהודו. רק כדי לנסוע לשם
הייתי זקוק ל־ 50 רופיות. אמרתי לעצמי:
אלוהים שלח לי הזמנה זו. נסעתי לועידה.
כשחזרתי משם בא לבקרני מזכיר הועידה
והביא לי מעטפה ובה 400 רופיות, כהוצאות
נסיעתי. אמרתי לו שהוצאתי רק ,75
אולם הוא התעקש שאקח את הכסף. וכך
יכולתי להמשיך בלימודים.״
מסכם אומפאראקאש, המדבר כנביא, ב־מעין
סיסמה המתאימה מאוד למדינת ישראל
:״אני קבצן עני, אולם לעולם אינני
מבקש נדבות. אלוהים תמיד שולח את מה
שבני־אדם זקוקים לו לקיומם.״

הצלחה רגערות בגאגח

הד מקטעי ההצגה האחרונה של
תיאטרון בצל ירוק מציג מערכין היתולי,
בו נראים כושים באפריקה כשהם סוגדים
לאליל חוש, שאת שמו הם מזכירים
בכל רגע :״גולדה!״ אולם בין הסטודנטים
האפריקאיים שהגיעו לסמינר מהארצות בהן
ביקרה גולדה מאיר, מהדהד שמה באמת
כשם של אישיות שלא מן העולם הזה.
אחד ממעריציה הנלהבים ביותר של שרת
החוץ הוא עמנואל פליקס אטימו 43 מזכיר
ברית הקואופרציה של גאנה. אטימו,
הגר באקרופו, איזור השוכן במרחק כ־60
קילומטרים מבירת המדינה אקרא, הינו
מודה לפי מקצועו. אולם יום אחד, לפני
24 שנים, נמאס לאטימו להיות מורה. הוא
רצה לנסוע בעולם הגדול ולחפש את האמת.
הוא החל בנדודים בעולם במשך כמה שנים.
כשפרצה המלחמה הצטרף לגדוד הגנאי בצבא
הבריטי, הנה בין השאר גם בעזה
במשך ארבעה חדשים.
בתום המלחמה ראה אטימו כי מצא את
האמת שלו .״ראיתי שהעולם הוא אחד.

באתי למסקנה כי האנשים צריכים להיות
שונים, משום שהם נולדו שונים. אולם הזכויות
האנושיות הן שוות.״ אטימו חור
לגאנה, הפך סוציאליסט .״אני סוציאליסט
בהשקפתי, אולם אני חושב שהסוציאליזם
יכול להבנות על יסודות קיימים מבלי
להרוס את העבר,״ סיכם היא את השקפת
עולמו הניטרליסטית.
גם מר צ׳ום הוא מלא הערצה לגולדה
מאיר :״אשה נפלאה, אשה גדולה, הלואי
והיתד, לנו מנהיגה כזאת!״ מר צ׳ום, צעיר
גאנאי יפה־תואר, נראה כנער גימנסיה. למעשה
הוא כבר בן 31׳ אב לשלושה ילדים.
״זה בגלל תנאי החיים הקלים אצלנו בגאנה,״
הסביר את מראהו הצעיר. צ׳ום, בן
למשפחת אכרים, שבכוחות עצמו רכש
השכלה, הוא כיום יושב־ראש הועדה המיעצת
של איכרי גאנה, מלבד מספר משרות צ מריות
אחרות שהוא נושא בהן.
נוסף לזאת, צ׳ום הצעיר הוא בעצמו בעל
מספר גדול של חוות• הוא בא כדי ללמוד
הקמת קואופרטיבים לחקלאות. כבר כיוס
הוא החליט כי אחרי סיים הסמינר רוא
ישהה עוד שלושה חדשים בארץ, כדי להשתלם.
בינתיים הספיק להתחבר עם מספי
נערות ישראליות, להן הוא מציע לנסוע
עמו לגאנה. שם תהיה להן, לדבריו, הצלחה
גדולה.

^לא כל הבול, בן
שנערך בסמינר
־אליים, לימדו את

חארחותירים ריקודים לאומיים מארצותיהם. תוך ימים ספורים הספיקו תלמידי
הסמינר ללמוד. שירים עבריים, הפתיעו׳ את כנס הפתיחה של הסמינר
בשירת הבאנו שלום עליכם אדירה, בה השתתפו אורחים ומארחים.

אוצר שכא

ך• כל א חי מחמישיטהססודנטינלב־
/סמינר האפרו־אסיאתי יש סיפור משלו.

ממר יו־פו, קצין החקלאות הקשיש מבורמה,
מר פוסיליבוטרה, מזכיר ארגון פועלים בתאילנד,
ועד לאולה דיפו אקיבורו, יועץ
חקלאי מניגריה המערבית, כל אחד כלא התלהבות,
שואף ללמוד ולהשכיל. כמה מהסטודנטים
למדו בשעתו במכללות בצרפת
ובאנגליה: אף על פי כן הם מלאי התלהבות
מביקורם בארץ, כאילו גילו בפעם הראשונה
אנשים לבנים אנושיים המתייחסים
אליהם כשווים עם שווים.
סיפר אולר, דיפו אקיבורו 34 בנו הבכור
של ראש שבט טונקרא אלאדי בניגריה,
ובעל מטעים המגדל עצים., :זאת לי
נסיעתי הראשונה מחוץ לגבולות ארצי. על
ארצכם שמעתי רק בעת ביקורה של הגברת
.גולדה אצלנו. אחרי זה הודיעו לי מהממשלה
שקיבלתי מינוי לנסוע ללמוד כאן. אני
מלא התפעלות מאדיבות האנשים אצלכם.
כולם מארחיב למופת, כולם מוכנים לעזור.
אני לא מרגיש שיש הבדל בינינו.״
כך הפך סמינר מקצועי לבעיות קואופרציה
אולי למפעל המדיני ר״דול ביותר,
שביצעה ישראל כדי להתקרב אל עמי
אפראס-־ה. סיוריהם בארץ, מגעם הבלתי־אמצעי
עם תושבי הארץ המוכנים ללמד
אותם הכל, מריקוד הורה ועד לקריאת מלים
עבריות, תשומת־הלב וערך הלימודים —
כל אלה הופכים את חמישים הסטודנטים,
רובם ככולם בעלי עמדות מפתח בארצותיהם,
לאוצר יקר יותר מן האוצרות שהביאה
מלכת שבא לירושלים בביקורה שם לפני
אלפי שנים.

ב סדי! ה
(המשך מעמוד )9
עם זוגתו הצעירה.
אלמנטים זרים. הטכס התחיל יחד עם
הר,ח. הרב טיפס על הספינה, כשפיו לוחש
תפילה — ובצדק. קשה היה להכיר מהבעת
פניו אם חלם אי־פעם, לפני שקיבל את
הסמיכות לרבנות, כי את סכם הקידושין
הריישיז יהיה עליו לגירוד על פני מימייה
של ספינת דייג מתנדנדת, ברוח דרומית
עזה, וקיר פרצופה !.ה5.0ק־;ועגים ס״ק־מחייכים
של חצי מתושבי אילת הצעירים.
אולם, למען האמת, בפרט אחד צריך לציין
לטובה את חברי הפלוגה ואת כל הנוכח יכ:
אף לא אחד מהם לא רצה בעמקי לבו
שהרב יפול למים בשעת הטכס.
לבסוף, בעזרתו של אחד שהתחתן רק
לפני שבוע וכבר ידע את כל הפרוצדויה,
נגמר כל העסק. נתנו לאחד הקיבוצניקים,
אחד בשם פישל, לספור את שבעת הסיבו-
בים. הוא התבלבל והיה צריך להתחיל
מחדש, כמעט שבע פעם ם. חנוך רז, ה־התן
ורב־החובל, לא הוריד מראשו את בד
מי הטמבל רמשד כל זמו היזי־ס, והחיוך׳
שעל פדו היה מתאים מאד לכובע.
באמת א, מרים עבשה־ שד.ו,תו.ד, הבאה
תתקיים במטוס של ארקיע. הרב׳ על כל
פנים. עומד לפנות בענין זה לרבנות הראשית.
הוא אומר שהכמיכו אותו לעריך
קידושין רק על קרקע מוצקה ועל היבשה
בלבד. עבור חתונות באלמנטים זרים, צריך
בוזדאי לשלם שבי־ מיוחד.
באתונה אשר כיוון ובסאליפכורי אשר כרודזיח
(זצגייגז ודייויי הוזגז טל הגוולגז
תות,
ט\בת\ן\
החרט גון
\זיפזר.אלי.

תזכיר
ה מזכיר ה ס בי ר

תה, אדמירל ״ -
מעלה את המ וראל !

§*רו 6

3*/96 תי מ!

דאג לודתאיס א ת הסזג ומגר* למכוגיתד דאג שהרווח ביז ה אלקסדודית
יהיה לפי המלצת גיהח־ר
כל ה סוגי ם הדרו שים נמצ איס במלאי מומחי החברה עו מדים תמיד
לשרותן• -סלפוו $ג 7 >9

כל המצ תי םלמ כוניו ת
מ כל ה סו גי ם 1.500ל־״ לצרכן
בהשנחת נדב שר מכו! • התקדס
להשיג נבל הארץ

תיל אי* עת ם בעיני

ארטייז

כהתקפתמצח על הממוגה על שירד
תי הבטחון יצא השבוע המזכיר הכללי
של מפ״ם, ח״כ מאיר יערי. בין השאר
הביע יערי את דעתו על העובדה, שמפ״ט
הצביעה בשעתו בעד החוק הרודני הקטלני.
אשר על פיו מואשם עתה אהרון כהן,
דבר שהוזכר במאמרו של העולם הזה (.)1103
כתב יערי היתד. זו) התנהגות מגמתית
חסרת תקדים של הממונים על שירותי
הבטחון. הם מיהרו לגלות את שם
הנאשם בניגוד לאיסורו של השופט. אנשים
שיש להם ערך מכריע במדינה, הכריזו
שכהן יועמד לדין לפני שהיועץ המשפטי
הספיק לשקול את הדבר. הממונים על
שירותי הבסחון מנסים להפעיל לחץ על
השופטים יחד עם זאת, ניסה יערי
גם להסביר מדוע הצביעו חברי הכנסת של
מפלגתו, בעד החוק האנטי־דמוקראטי של
.עבירות נגד המדינה ע שינו זאת
מתוך תחושת אחריות מחודדת לענין הב־מהון
של המדינה שהיא במצור. ידוע ידענו
כי שימוש לרעה בחוק הזה על־ידי מוסדות
בטחון, מתוך חשבונות מפלגתיים שלטוניים,
עשוי ליהפך לכולנו לרועץ. אד לא
העלינו על הדעת שיוכל לבוא יום מד
ונמהר, והממונים על שירותי הבטחון יפנו
את חודו של החוק הקטלני הזה נגד אחד
החברים המוכרים בתוכנו, ולא העליני על
הדעת שהנאמנות שלנו לעניני בטחון המי
דינה תופנה נגדנו באופן כה מדהים ומזעזע...״
התגובה הסובייטית
הראשונה להחזרתו לארץ של האלוף יוסף
אבידר, מי שהיה שגריר ישראל בברית־המועצות,
מבלי להחליפו בשגריר אוזר, לא
אחרד. לבוא. כפי שניבא רעולס הזה (,)1097
הורד. השביע משרד החוץ הסובייטי לשג־רירו
בישראל, מיכאיל בודרוב, לצאת את
ישראל ולחזור למוסקבה. עד שממשלת ישראל
לא תמנה שגריר אחר, לא ישוב בוד־רוב
לארץ משפטם של רועי הזונות
החיפאיים בנימין רובינשטיין ויוסף
עזארי, הנאשמים ברצח תחיה רובינשטיין,
אשתו של בנימין, החל השבוע בב ת־ד,משפט
המחוזי בחיפה. כבר בתחילת המשפט,
עורר הסניגור אזולאי את המענה כי הודאתו
של עזארי נגבתה שלא כחוק. השופטים
דחו את טענתו של הסניגור, אשרי
את הגשת ההודאה, שפרטים ראשונה על
הדרך בה הושגה התפרסמו ימים אחדים
אחרי הרצח, בהעולם חזה 1062י.
הסרט הצרפתי החתולה, שתמונות ראשונות
ממנו נתפרסמו בשבוע שעבר ב־העולם
הזק ( 103ו) ,לא נפסל עדיין קופית
בידי הצנזורה. אחרי שהעולם חזר. וגורמים
אחרים הביעו את מחאתם על איסורו
של הסרט האנסי־נאצי0 ,ענד, המועצה את
הטענה ר,משונה.,כי הסרט נפסל רק משונן
ש״הגירסה. שהיגשד, לביקורת היתה בלשון
הגרמנית.״ וזאת בשער. שבכל אחת מערי
הארץ המרכזיות מ, צנים לפחות המישד. סרטים
בלשת הגרמנית.

מגינת הנויצות המשחיתה את תל־אביב -כך נולדת

מכתבים גן הכלא
ך * משטרהנקראה להתערב בחייו הפרטיים של מאיר
1 1טיב׳ ביום בו עלה צריפו בלהבות. הכבאים, שהוזעקו
למעברת קריית אונו, דיווחו על הדליקה למשטרה. החוקרים
יצאו למקום, החלו.לגבות עדויות• עד מהרה הוברר להם
רקע השריפה: לא היו אלה גיצים שעפו מארובה שכנה,
רות בלתי־מצויה או גפרור של מעשן אלמוני. לחוקרים לא
היה כל ספק כי לפניהם מקרה של הצתה. הם עצרו לחקירה
את בעל הצריף, גבר יפה־חואר ,׳חסון ושחרחר, ועוד שתיים
מידידותיו: פלורה וויצמן ומרים אזולאי.
את חייו במדינת ישראל החל מאיר טיב לפני עשר שנים,
בהיותו בן עשר. הילד מאיר עלה לישראל עם אחד ממחזורי
עלית הנוער הראשונים מטריפולי, עיר מולדתו. בארץ
נשלח לאחד הקיבוצים בעמק יזרעאל, עבר ממנו לקיבוץ
אחר, נדד מקיבוץ לקיבוץ במשך כמה שנים, כשמדריכיו
מצייניס״בכל פעם בדו״ח האישי, עליו :״בלתי חברותי, אינו
מסוגל לחיות בחברת ילדים.״
כשנפלט מן הקיבוץ האחרון שהיה מוכן לטפל בו, מצא
מאיר טיב את עצמו בעיר הגדולה תל־אביב. הוא שוטט
ברחובות, נדד בסימטאות, חיפש מקום לעבוד בו וגג לישון
מתחתיו. בנדודיו הגיע לשכונת סלמה. הוא התגורר כמה
ימים באחד החדרים בשכונה, כשבחורים בני גילו, אתם
התידד מיד, דואגים למזונותיו ולחברתו. אחד מחבריו הטובים
היה באותם הימים אלי תיצמן, צעיר בן גילו של
מאיר, שעלה ממצרים עם אביו ועם אחותו, פלורה וויצמן.
אלי וויצמן ומאיר טיב מצאו עד מהרה את הדרך הקלה
להתפרנס מבלי לעבוד. כאשר נתפשו בפעם הראשונה בביצוע
מעשה פריצה לבית דירות׳ צולמו על מנת לתייק את
תמונותיהם באלבום הפושעים המשטרתי. מאז היו אלי ומאיר
אורחים קבועים בתחנות המשטרה, בתי־המשפט והטוהר.
בין משפט למשפט ומאסר למאסר, התיידד מאיר טיב
עם פלורה, אחותו הצעירה של אלי. הידידות בין השניים
נתהדקה מאד, ובאחד הימים, כשמאיר היה זקוק לכסף
לצרכי המשפט, יצאה פלורה לרחוב, צדה לקוחות.
כשיצא מאיר את בית־הסוהר אחרי אותה פעם, ידע כבר
מה תהיה פרנסתו החדשה. הוא חיפש ומצא צריף רעוע במעברת
קרית אונו, שיכן בתוכו את פלורה, הביא אליה
לקוחות. את שעותיהם הפנויות בילו פלורה ומאיר ביחד.
כך נמשכו הדברים, עד אשר פגש מאיר את מרים אזולאי.

״מאיד עבד בפרדס ת מ רי ם אזו ל אי הכיר מאיר טיב לפני חצי שנה.
^ מרים 17 ילידת מרוקו, עלתה אף היא לישראל עם
שליתי עלית הנוער, התחנכה באחד הקיבוצים ועזבה את
הקיבוץ לפני גיוסה של חברת הנוער לצבא. מאיר פגש
את מרים בתל־אביב, בילה אתה כמה פעמים בקולנוע ועל
שפת הים, משך. אותה אחריו לצריף של אחד מחבריו ב־סלפה
.״זוהי אחות */אמר מאיר לחברו, בעל הצריף.
במשך כמה ימים לא חזר מאיר לצריף במעברת כפר
אונו. פלורה, שיצאה לחפשו, הגיעה בחיפושיה עד לסלמה,
מקום בו התגורר עדיין אביה הסבל .״ראינו את מאיר עם
אחותו,״ סיפרו לה השכנים לתומם. כשמצאה פלורה את
מאיר יחד עם מרים, הבינה את הכל.
אחרי ריב קצר, פייס מאיר את פלורה .״ניקח אותה
אלינו,״ ניסה מאיר לשכנע את נערתו הראשונה .״היא תעבוד
בשבילנו ובכסף שנחסוך נתחתן באחד הימים הקרובים.״
את פלורה היה קל לשכנע. מרים נסעה עם מאיר ועם
פלורה למעברת קרית אונו. מספר הלקוחות שהיה על מאיר
לאסוף מאותו יום היה כפול. גם סכום ההכנסות הוכפל.
המשולש התקיים כמה שבועות. באחד הבקרים שחה מרים
באזני פלורה :״את יודעת? בעוד כמה ימים אני ומאיר
מתחתנים.״
פלורה התכעסה מאד. היא נטלה נפט, סמרטוטים וגפרורים,
העלתה את הצריף באש.
החקירה במשטרההיתד׳ קצרה מאד. מרים מסרה עדות,
נתבקשה לאשר אח האשמות המשטרה כי מאיר סיב חי
על חשבונה, עבר בכך.על סעיף החוק הפלילי מספר ,166
הקובע :״כל גבר החי לגמרי או במקצת על רווחיה של
זונה, יאשם בעוון״״.
אך מדים הכחישה הכל .״הכרתי את מאיר לפני חצי
שנה,״ סיפרה לחוקר .״הוא טיפל בי ודאג שיהיה לי מה
לאכול. אני עזבתי את הקיבוץ ולא היה לי מה לאכול. הוא
עבד בפרדס.״
לעומתה, סיפרה פלורה בי מאיר היה חי על רווחיה
במשך שבע שנים וקיבל ממנה 70ל״י ליום, כשם שחי
על רווחיה של מרים אזולאי .״ספרי להם את האמת,״ האיצה
פלורה במרים ,״הוא צוחק ממך. הוא אף פעם לא
יתחתן אתר*״ מרים נכנסה לחדר החוקרים, מסרה עדות
שניה, הודתה שמסרה את שכר לקוחותיה למאיר טיב. אחרי
שמסרו את העדויות׳ שוחררו פלורה י ומרים לנפשן.

״יש יי עדות חדשה

יק החקירה הועבר לתביעה• בבית״משפט השלום
בתל־אביב, בפני השופט דב ישראל זוהר, טען התובע,

מפקח ראשון אליהו פילינסקי :״הנאשם חי על חזחיה של
זונה. זוהי עבירה חמורה ביותר.״
...גם בבית־המשפט לא החליטה עדיין מרים׳אזולאי
היא הגירסה עליה היא רוצה להישבע ולהעיד. לשאלות
התובע הכחישה שוב שמאיר טיב חי על רווחיה .״העדות
שמסרתי במשטרה היתד׳ שקר,״ השיבה לתמיהת התובע,
״פחדתי שיקהו אותי לבית־הסוהר ולכן אמרתי לסמל שמאיר
קיבל ממני כסף. גם פלורה אמרה לי שאגיד כך.
התובע נמצא במצב קשה. עתה נמצאה ברשותו רק עדותה
של פלורה, שחזרה גם בבית־המשפט על מה שהעידה במשטרה
.״שבע שנים הייתי נותנת כסף למאיר טיב,״ העידה
בשבועה.
בתום עדותה של פלורה, חזרה גם מרים אזולאי לאולם
המשפטים .״אני רוצה להעיד שוב,״ אמרה לשופט, שסירב
קודם להכריזה כעד עוין, לבקשת התובע ,״יש לי דברים
חדשים לומר.״
עדותה החדשה של מרים אזולאי, שוב היתה שונה מן
הקצה אל הקצה .״מאיר טיב היה מקבל ממני את כל
הכסף שהרווחתי,״ סיפרה לשופט. עתה היו לפני השופט
שתי עדויות. הוא הרשיע את הנאשם בפסק־דינו המנומק:
״האמנתי לעדותה של פלורה וויצמן, למרות שהזהרתי את
עצמי בנוגע למקצועה ואופיה. איני מאמין שהמניע שלד,
להגיד את האמת היא קנאתה ורוגזה על הנאשם, שהובילה
מדרך ישרה, ניצל אותה וזרק אותה — אלא מה שהיא
אמרה כאן, זו אמת. אשר למרים אזולאי, גם היא פרוצה
ונערה צעירה ביותר ומקולקלת, אשר הכחישה במשטרה
שהיא מוסרת כסף מזנותה לנאשם, ואחר כך מסרה עדות
אחרת בך. הודתה שמוסרת את רווחיו־ ,לנאשם
בגזר־הדין אמר השופט :״העבירות הן מן הבזויות ביותר,
החמורות והמסכנות את ציבורנו בשעה זו. הזנות התפשטה
בתל־אביב בפרט באופן מחריד, ואין לשרשה באף אמצעי,
כשבחורה מרוויחה בערב אחד עד 80 לירות וגם יותר.
העבירות מתאפשרות על־ידי העברייניס מסוגו של הנאשם,
ויש להאמין שאלמלי הטיפוסים מסוגו של הנאשם אפשר
היד, להשתלט בנקל על נגע הזנוח. לכן אני רואה בהם
סכנה בשטח זה
גזר־הדין החמור: ארבע שנות מאסר.

״?ך רמוקד סירקין, א? אחותי״.
** ו ד לפניי משפטו של מאיר טיב יצאה פלורה לדחו-
בות תל־אביב, מצאה בחור חדש לחסות בצילו, חזרה
לחפש לקוחות בין העוברים -ושבים. באחד המצודים המש טרתיים
נעצרה פלורה -,נשלחה לבית־הכלא לנשים נווה׳
תרצה, ליד רמלה, ממנו שלחה לידידה החדש, רועה־יזונות
תל־אביבי, מכתב נרגש:
״לגיגי היקר. הרבה שלום. בראשית מכתבי אשאל לשלומך.
שלומי טוב מאד. בכדי להעביר את הזמן אני כותבת
לך את מכתבי השני אליך. הרי אתה יודע שאני שפוטה
ואינך מעלה על דעתך כלל וכלל לכתוב לי מכתבים •??ובר
שכחת את הימים הטובים שבילינו יחדיו. אני שלחתי לך
מכתב וטרם לא קיבלתי תשובה ובוודאי תשאל מדוע כתבתי
לך את המלים שתזכור בי ותכתוב לי יותר טוב מאשר
תלך עם חברת פושעים. אני מאד הצטערתי על שבאת לבית
המשפט בכדי לראותני ולא הופעתי׳ מפני שדחו ליי את
המשפט לתאריך אחר. אני הייתי בתאריך הזה שכתבתי לך
וזה יצא ביום ששי. אני שלחתי אליך שני ילדים. קטנים
אשר מסתובבים, שיודיעו לו שאני בבית המשפט. לצערי.
הרב לא הספקתי לראיתך וברצוני לדעת אם היית שם.
״אבקשך טובה אחת: שתלך למוסד סירקין אל אחותי דינה
ותשאל אותה מדוע לא ענתה לי תשובה על המכתב ששלחתי
לה ומה היא הסיבה אשר לא ענתה לי. אני מאד מודאגת
עליה ואני מבקשת ממך שתשמור עליה כמו שאתה שומר
עלי.
״בתאריך 11.3.58 מתקיים המשפט של מאיר ואני מקווה
כי אראד שם ואשמח מאד. לויאותך. במקרה של איזה הפרדה
שלא אופיע לבית המשפט תודיעני למתי דתו את המשפט
של מאיר. אני שלחתי מכתב למאיר והמכתב נשלח
לי,.בחזרה ואני לא יודעת לאן הוא עבר. ספר לי מעט
על מאיר, מה הוא עושה ואיפה הוא מסתובב. אם אתה
פוגש אותו לפעמים, אני רוצה לדעת עליו. אל תחשוב אם
אני שואלת אותך על מאיר שאני כל כך אוהבת אגתו.
אני רוצה להראות לך בבית המשפט מה שאני מוסרת עליו.
כמו שאגי ישבתי בין כותלי;׳בית הסוהר ככה> אני אשיב
את מאיר בין כותלי י בית הסוהר לארגנע שנים מאסר, אני
אדפוק לו את נשמתו שידע מי זו פלורה. כנראה לא הביר
אותי טוב־טוב. כמו שאסרתי את אלבום ככה;אני אתן לו
לסבול יותר ממה שהוא סבל.־
״לענין שלנו: ספר ־ליי מעם על המשפטים שלך ומת אתה
עושה בדרך כלל. אני מקווה שיצאת מן הענין -של רינה
ומקווה שגמרת את כל משפטיו וחזרת למוטב. ספר לי
מעט עליך. שמעתי שמרים הולכת עם מקובי. האם זה
נכון? אני רוצה לדעת מאד. כשאני אגמור את מאסרי בעזרת
השם, אז אני אגמור־ את חשבוני אתה. לאחר שאני
חזרתי לדרך הטובה והתחלתי בעבודה סובה — בגללה אני

יושבת. בגלל חתיכת מלוכלכת זו. נשיקות חמות על מצחך
ממני. ידידתו, פלורה וויצמן.״

״פרודה אמרה מ רדסוק אותד״

ך* תאריך שצויין במכתבה של פלורה התקיים משפטו
•^1של מאיר, שנשלח בסופו של המשפט לארבע שנות
מאסר׳ אחרי שפלורה שכנעה את מרים להעיד כי מאיר חי
על רווחיה מן הלקוחות שהביא מאיר אליה.
כעבור חמישה חודשים, שלחה גם מרים אזולאי מכתב
אהבה אל מאיר טיב, בבית הסוהר המרכזי ברמלה:
״למאיר יקירי. קיבלתי את מכתבך ושמחתי מאד. בתשובה
עליו הריני להודיעך כי ביקורי האחרון אצלך השרד,
עלי שמחה גדולה בראותי את סניך היקרים. אין לך מושג
כמד, שאני מצטערת שפלורה אמרר׳ לי לדפוק אותך. אתר,
יודע שבהיותי בת 16.5לא הבנתי ולא כלום מעניני המשטרה.
היא איימה עלי והיא אמרה לי שאם אני אגיד שאני
עובדת בשבילך׳ אז יכולים להוציא אותך החוצה ואני בהיותי
מפשר, ולא הבנתי כלום, אמרתי מה שאמרתי וזד,
היה כשעזבתי את הקיבוץ׳ ולא ידעתי מה זה משטרה.
״אתה בעצמך יודע שכמה וכמה פעמים שיניתי את עדותי
וש־ניתי את עדותי הנכונה. החברה אמרו לי כי אדפק
ולכן פחדתי, ומסרתי עדות שקר. אני מאד מצטערת על כך,
על שאתה יושב בהיותך חף מפשע. אני ופלורה מצטערות
מאד על ענינו הכבד ולא תארנו לעצמנו שמכה כזו תקבל.
אנו מצטערות על עדות השקר שאנו מסרנו בבית המשפט
שנהנה תחת לחץ ואיומים ובאנו לידי מסקנה, פלורה ואני,
שנוציא אותך בחוק ובמשפטים. הייתי מושפעת על ידי
המשטרה וגם על ידי חבריך. אתה בעצמך נוכחת לדעת
שאני. בבית המשפט אמרתי את כל האמת. אחר כך הושפעתי
על ידי המשטרה וגם הבנות שאני אמסור עדות שקר.
אני מבקשת ממך לסלוח לי על עדות השקר• אני מוכנה
לרוץ׳ וגם פלורה׳ ,להוציא אותך מפני שאנו בטוחות כי כל
זה לא מגיע לך.
״פלורה .-,אני הבנתי בסוף, היתד, קנאית ממני. מתי שאמרת
בואי נלך להתחתן, אז היא מתוך קנאה שרפה את
בל הצריף -־והתחיל כל העניו לבוא. אמנם זו לא אשמתי
אלא אשמת פלורה. אני מסיימת את מכתבי בדרישות שלום
ובנשיקות חמות מאד,ובתך שאוהבת אותך ולא תשכח
אותך לעולם. הערעור שלך מתקיים ביום •17.11 תשובה
מהירה. דרישות שלום, ממשה, פורטונה וכל האחיות שלך.
מרים אזולאי.״
עם שני המכתבים בידיו, האחד שנתקבל מחברתו מרים
אזולאי והשני שהשיג בדרכים משלו מחברו למקצוע גיגי,
פנה מאיר טיב לעורך הדין חיים קאזיס, על מנת שייצגו
בערעור בבית־המשפט המחוזי. בפני שלושת השופטים המחוזיים
היושבים בדין כבית־דין לערעורים, פרש קאזיס
את טענותיו, ביקש להביא עדים חדשים ומיסמכים חדשים.
אולם יחד עם טענותיו המשפטיות של קאזיס נפרשה לפני
השופטים גם היריעה כולה. היה זה סיפורן האנושי המזעזע
של שתי הנערות, שסטו מדרר הישר ונפלו אל זרועות
׳הפשע, פשע הזנוח, השולט בתל״אביב משדדוודרוטשילד
שבדרום ועד לשדרות־נורדאו שבצפון העיר.

יייייייי*. 1ו י יו! וי)!

אגדה שסיפר לי, כמובן, קצין מילואים:
פעם חיה קצין בצבא הקבע, שהיה כל כך טיפש, כל כן
טיפש, שאפילו שאר קציני צבא הקבע לא הרגישו בכן.

אמו כבסה את חייו
( )1104/63 הוא עורך־דין ויש לו נפש מאוד פיוטית• אני
רק מקווה שעורכי־הדץ לא אומרים עליו שהוא פייטן
והפייטנים שהוא עורן־דין. אבל עד כמה שאני מכירה אתכן,
אתן משתגעות אחרי סוג כזה של מכתבים:
״אתמול דרכתי על עלי השלכת, וידעתי כי הסתיו בא
והביא עמו אפרורית ריקה בלב, שאין לה ממלא. כי אמי
כבסה את חיי ותלתה אותם על חבל הז מן ...והחבל היה
דק ונקרע ...והכבסים נפלו והתלכלכו.
״והיה עלי• ללבוש אותם כי היה עלי לצאת לדרך. הן
באביב היתד, תקוותי שטר גדול, והנה הימים פרטו אותו
ונשאר עודף מפוזר. מטבעות זהב בידי האלהים — ובידי
אסימונים שחוקים ...ואולי כבר הכיתני. כי קראו את
שירי — אך הם אמרו עלי הרפתקן מתהולל ...והם לא
ידעו כי את כאב בדידותנו אנו מרגיעים במורפין של חיי-
שעה. ואת רעבוננו נמלא בחלומות וכיסופים.
״ואני הלא אהבתי את עלי ה שלכת ...את הפרחים החיוורים
את טיפות הגשם הראשון את הדרך שאין לה
סו ף...
״ואת — האלמונית, התחפצי לכתוב לי ולהכירניז אם
תרצי להיות אוהבת ונאהבת ...אם תאהביני כאדם ותבי־ניני
כאוהב אם תשנאיני כחלש ותרחמיני כעריץ
אכזר — כי אז אתן לך את לבי ואגידך — זה אני.
״אני בן אסיה שמשה הלוהטת שזפה את פני
ובעיני השחורות נשאר רעב לאהבה. אבק הדרך כיסה את
פני ועודי בתחילת הדרך שהיא ארוכה ארוכה ...היש לך
חפץ ללוותני, האלמונית? יש בי עוד חפץ ללכת, כי פרחים
יש גם בצדי הדרך נלאיתי ממסעותי באירופה ומהמרי־בות
האריסטוקרטיות ומהבנות הרעשניות ומספרי הלימוד
הגבוה באוניברסיטה.
״האם את, תושבת העיר החנוקה והשתייה בגילופין, תל
אביב או סביבותיה, האם את עד גיל ,20 פשוטה וחמודה?
האם את, כמוני, מיסתורית, בודדה וריקה המחפשת הבנה
ורע בין אלף אלפי האנשים?
״אם כן. כתבי לי, יש לי הרבה לספר לך. מי יודע,
אולי אנו מחפשים זה את זו בעולם הגדול — בעולם הזה?״

משופרא

ואפילו גם דשופרא, מבטיחות ( )1104/64 שהן. אבל אינכם
חייבים לקבל את דבריהן כתורה מסיני. הן בנות 21 ורוצות
להתוודע אל שני בחורים מגיל 24 עד ,27 גבוהים ונאים.
אני באמת אסירת תודה להן על שלא ציינו את נושאי
ההתכתבות, משום שאני בטוחה בדיוק כמוהן שאין הן
רוצות כלל להתכתב. הן אפילו שכחו לבקש תמונה.

אוקזיון:

מיכרז נורא פקחי, חיברו 1104/65 אבל מה כבר אפשר
לדרוש מחיפאים?

מ יהר ז פוט כי

המוצע: זוג גברים.
הגיל 19 :שנים כל אחד.
הגובה: א) 165ס״מ; ב) 175ס״מ.
המקצוע: משחק דרמטי בתיאטרון ובהסרטה.

תחביבים: ניגון על גיטרה, שירה, ונערות
נחמדות.
פרטים נוספים — למועמדות רציניות
בלבד — אפשר לקנל רק לאחר מכתם ראשון
בלווי תמונות, כמובן.
נ. ב .המיכרז פתוח לבנות כל הארץ —
ממטולה עד אילת — במקרה הצורך לא
נהסס להתניע את מכוניתנו. הסחורה מאוחסנת
בחיפה.׳׳

נח: או סמר ומעזה

כולם, אבל באמת כולם, אומרים עליה שהיא נחמדה ויפה
והרוח הודיה בכל מקום 1104/66 והיא בת ,17 ותלמידת
גימנסיה והיא בטוחה שתוכל בקלות לעניין את חברה לעם,
אותו היא רוצה בדמות נהג אגד או דן ,״גם לא מתנגדת
לחייל שדרגתו תהיה מסמל ומעלה.״
אל תגידו שאני אמרתי לכם: היא ממגדיאל.

בעיות עם עוזי

מרחוב ביתר , 1חיפה, ואני מאחלת לכם הצלחה.
מה שמעסיק אותי מזמן, הוא מה באמת יצא מכל
הדיבורים על חוגים והברות בלתי־סלוניות והרצאות. ואס
כן, איפה? אני מוכרחה לראות זאת.

מקוזנוע עד פסיכורוכיה

שתי שביעיסיוססיות תל־אביבהת ( )1104/67ר!צות מאד
להתכתב עם שני נחלאים, למשל. אחת בהירה וחברת
תנועת נוער לשעבר, וגם השנייה אוהבת פלאפל. ומה
אתם יודעים — הן ״מוכנות להתכתב על כל נושא שהוא,
מקולנוע עד פסיכולוגיה.״ יש לכם תמונות?

העיקר שיהיה שמח

זוהי סיסמתו של ( )1104/68 בן ה־ ,19 הנמצא כעת במדים.
ואם יש לך דעה דומה, הוא מייעץ לך לתלוש את העמוד
האמצעי מהמחברת למתמטיקה, באמצע השיעור לאנגלית,
ולכתוב אליו בלי מורא.

עוד קבוצה של צעירים מתלבטים שאינם יודעים ימה
לעשות עם עצמם, בעיקר בערבי שבתית ושבתות. הפעם
הם מחיפה, רובם יוצאי צבא. הם, כמו אלף אחרים, רוצים
ליצור חוג כלשהו. הם מדברים דברים על הרצאות וויכוחים
ושחיתות, בעוד שכל מה שיצא, אני חוששת, הוא לכל
היותר רק ריקודים. על כל פנים, אם אתם רוצים ללבן
את בעייתיכם החיפאיות, כתבו או התקשרו אל עוזי צור,

ספעזעעזרגז ובעיגח מגיטגז

ראית את יעל החמורה הזאת? לא נאה לה להגיד
שלום. כועסת מצפצפת עליה ! אני אשמה שיוסי שלה
רקד אתי כמעט כל הזמן אז שם במסיבה? כאילו שאני
צריכה אותו! הוא הזמין אותי לטייל אתו בג׳יפ. לא מעניין
בכלל. בכלל, מי זה נוסע עכשיו בג׳יפ? זה היה נורא
נחמד ורומנטי כשאחותי היתר. חיילת לפני המון זמן חוץ
מזה זה נורא מסוכן עכשיו תראי מה קרה למשה דיין ראש
הרמטכ״ל הכללי לשעבר. הוא התהפך שם באיזה מקום עם
איזה עתונאי אחד ועם הג׳ים. היה לו נורא מזל, בחיי
נורא שמחתי שלא קרה לו כלום אפילו שהוא כעת כבר
לא רמטכ״ל. ראיתי אותו פעם די מקרוב דוזקא, הוא נורא
נחמד במדים ככה נורא עושה רושם והכל ויש לו חיוך
משגע את יודעת, הוא בכלל לא נראה בן חמישים, נירא
מתאים לו מדים, באמת. נורא חבל שהוא עכשיו בלי.
מה פתאום עזב את הצבא, אני לא יודעת. הבנות השת״עו
אחריו אבל הוא באמת מוכרח להיות זהיר, חבל
באמת שאי־אפשר להגיד עליו שלש לו בת קצת יותר
גדולה מאתנו שמעתי שהיא כותבת עכשיו ספר בצרפת
על החיים שלה, כמו פרנסואז סאראן. אני נורא מקנאה בה,
בחיי, בטח היו לה המון חיים אם היא יכולה לכתוב עליהם
ועכשיו היא בצרפת אני לאיודעת
ספר. היא קצינה בצבא
איך. נורא כדאי לה, בחיי, ואת יודעת, היא בכלל לא
משתמשת בזה שהיא הבת שלד. יש לה אישיות שלה פרטית
כולם אומרים וגם קראתי באיזה מקום.
תצחקי, אבל אני קצת עצובה מזה שמירון פואר מת,
בחיי. הוא היה כל כך נהדר. נורא השתגעתי אחריו פעם
כעת אחרי רוק האדסון אבל בכל זאת היה לי חבל. את
איך שהוא עמד ככה וריטההיודרת
זוכרת אותו בדם וחול
שיגעה אותו עם הבדהאדום ורקעה ברגל וצעקה טורו!
טורו? והאשה שלו בסרט, לינדה דרנל, היתר, ככה נורא
אומללה שהיא משגעת אותו ואיך הוא מת? הוא מת המון
בסרטים שלו. ואיך בסארי אנטואנט? באמת לא פעם אני
חושבת שלהיות כוכב קולנוע זה עוד לא הכל תראי כמה
הוא היה אומלל, הוא התגרש פעם ואחר כך התחתן עם
הלינדה כריסטיאן הזאת והיא עשתה אותו נורא אומלל
וילדה לו שתי בנות שהיו אצלו ולא אצלה והיא התגרשה
ממנו והוא היה מוכרח לשלם לה עוד מליון דולאר והיא
התעסקה עם כל מיני אנשים, בושה, ב חיי ...הוא דווקא
לא כל כך. קראתי באיזה מקום. מה ז׳תומרת מתי אני
רק מלהסתכל עליה נעשה קר, לא? עכשיו׳ תגידו אס מספיקה? אני מוכרחה לדעת מה קורה בעולם, לא? כן,
הצנזור לא צדק, כשהוא קבע שהרקדניות של להקת קאטה נזכרתי, את זוכרת את על חוד התער הוא היה נהדר שם,
פודאבה מגיניאה צריכות להתלבש בשביל ההופעה שלהן כל הזמן אמר שהוא רוצה להיות רק נהג טכסי אולי הוא
בישראל. אמנם בארצן הן מתהלכות ללא חזיות וללא משוא באמת התכוון לזה ואיך שרו שם את הוולם הזה. קראתי
פנים, והן אפילו הציגו את הפולקלור שלחן בגלוי בכמה
גם את הספר אני מאד אוהבת ספרים כאלה על בעיות החיים
מארצות אירופה, אבל לא אצלנו. הצנזור, כך אני מתארת של ויקי באום. ועכשיו הוא התחתן לא מזמן ואשתו היתד,
לעצמי, נעץ מבט אחד בתמונה הזאת, והשיב לאמרגן ברוך
בהריון והוא באמת התאים להיות שלמה המלך יש לו
גילאון :״הן יציגו כך רק על גופי המת!״
מבט נורא חכם ועכשיו הוא מת. מסכן, לא הולך לו בחיים.

מ!רת הט<ב 1ע

קולון,
פנמה

גם בח חי ישראלי בגיבר,
גחגא גזגגי טל ״חטגלגזחגה״,
שבגטגך חחרשגח הישראלי,
חגזחחס לישראלי בגינו,
דג״ ח גזלא גגאגז\ טל חחח־רחש
בגוגלרגז, גזרי שבגט.

מוצר להלפנת צמר, משי מפעי
וניילון אשר חצהי פו. מחזיר
לצמר, משי וניילון את צכעם
המקורי - .איננומכפם
אלא מלכין פלפד!

מפעלים

עם התקרב החורף שטפו
לבניכם ודברי הצמר הלבנים

להשיג

בבתי־המרקחת
ופרפומ רי ו ת

ח0ץ5113

ותתפלאו על לובנם
וצחותם כשלג.

סז * 5 1מ 1 ^ 0ג! 1 0 0אסוו 4״ 5

חיזז ד לוז

הזוז

ך ד <י

שחקנים מפקין ואשרוב ב,,זעקי ארץ אהובה״
״בני אבשלום, בני בני אבשלום
אמנות תיאטרון
ש טי פתהלבבות
זעקי ארץ אהובה (הבינוה) הוא מחזה
יווני עתיק, המתרחש באפריקה הדרומית
של ימים אלה. אולם הוא יכול היה
להתרחש בבל תקופה אחרת, בכל ארץ
אחרת. אין הוא מצביע על פתרון מסויים
של בעיה מסויימת. מטרתו היא זו שנקבעה
על־ידי אריטטוטלס לטרגדיה בכללה:
ה״קאתארזים״ ,שטיפת הרגשות וטיהורם.
הדמיון אינו מקרי. מכסוואל אידרסן, שעיבד
את ספרו של לוחם־הצדק הדרום־
אפריקאי אלן פיטן, חיקה במתכוון את דפוסי
הטרגדיה היוונית הקדומה במתכונת
חדישה. כמו ביוון, מלווה המקהלה את העלילה,
מפרשת אותה ומסעירה את רגשות
הצופה. בזעקי המחודשת, כמו בזעקי מלפני
כמה שנים, המקהלה המצויינת, בהדרכת
קונראד מן ובהנהגת גדעון זינגר, היא אחד
הגורמים העיקריים ההופכים את ההצגה הנהדרת
לחוויה עמוקה, מטהרת ומשחררת.
העלילה היא פשוטה, כמעט בלתי־חשובה.
הכוהן הכושי, המשוחק באופן נשגב על־ידי
אהרון מסקין, יוצא מכפרו ליוהנסבורג,
כדי לבקש את בנו אבשלום. הוא מאחר את
המועד: אבשלום נתפס אחרי שרצח אדם
לבן, בשעת נסיון־שוד, .
שותפיו של אבשלום משקרים במשפט,
יוצאים זכאים. אבשלום, שהחליט לומר את
האמת אף במחיר חייו, נידון לתלייה. אולם
הצופה מרגיש כי המנצח האמיתי היא
דווקא אבשלום.
בשעת התלייה של הבן, משלים אבי הנרצח
עם אבי הרוצח. במעמקי הסבל מיטשטש
הגבול בין שחור ולבן, בין שליט ונשלט.
בזעקת הכוהן ״כולנו אבודים!״ מסתיימת
העלילה בנימה כמעט־דתית, כששיר־הקינה
של המקהלה הולם על לב הצופה.
דויד המלך, בקינתו המזעזעת ״בני אבשלום!
בני בני אבשלום!״ לא יכול היד. לכווץ
יותר את לב שומעיו.

תערוכות
ה כו תרבשלושתמ־מז־ים
שלושה יהודים חרדים עמדו חרש ליד
הכותל המערבי. הרב הראשי יצחק ; נסים
הביט בהם בדומיה, כולו נרגש. חבורת
נטורי קרתא ערכה תפילה ליד השרידים
הקדושים. אשר, זקנה עמדה דומם משך
שלוש שעות תמימות כששפתיה מתנועעות
בלחש. אל החמרה הנרגשת הצטרף אף
נשיא המדינה יצחק בן־צבי, אשר הגיע
למקום בלווית רעייתו, שלישו ופמליית אורחים
מחוץ־לארץ. הוא שקע בהירהורים בפני
האבנים העתיקות, מוטלאות העשב המצהיב,
ולבסוף ביקש מבני לווייתו להתייחד
בדומיה עם הוד הנצח.
זרם האנשים המכובדים והפשוטים —
20 אלף בקירוב — לא עמד בסימטה המרוצפת
בעיר העתיקה, שם התנשא פעם
מקדש שלמה- .הבאים התבוננו בכותל המערבי,
ציור תלת־מימדי מיוחד במינו, פרי
עבודתו של הצייר יליד ירושלים העתיקה
יוסף מנובלא.
שלוש שנות עבודה. מנובלא,59 ,
בן למשפחה ממוצא פורטוגזי, גר בנעוריו־העולם
חזח 04ז1

ליד הכותל המערבי. לא פעם אף הנציח
אותו בציוריו. על כן, כאשר נכבשה העיר
העתיקה בידי הלגיון הערבי ונותקה הגישה
אליה, לא יכול היה מנובלא למצוא
סיפוק מלא בעבודת הציור הרגילה שלו.
הוא החל מחפש דרכי ביצוע חדשים.
מצא את הדרך לבסוף — מיזוג של פיסול
וציור. על שכבת גבס סיתת וחקק את קווי
הציור: אשר לא סיפק הגבס, השלים הציור.
משליטש את המצאתו, ניגש מנובלא
למיבצע השיא שלו. במשך שלושה חודשים
שקד על מאות צילומים, ציורים ומאמרי־תיאור
של הכותל המערבי. לבסוף, לפני
שלוש שנים, החל בעבודה.
ע 7גבי 7וח של בטון־מזויין יצק את
הגבס. שלוש שנים נמשכה העבודה. מש-
הוש7מה, היה אפילו מנובלא, שנעזר בבנו
אליהו בן ה־ ,22 מופתע מן התוצאה. עתה
הועברה התערוכה לבית ציוני אמריקה ב־תל־אביב,
שם מתכונן מנובלא לקבל את
פניהם של רבבות מבקרים.

מאחורי הקלעים
בי קו ר ת? -ל א עכשיו
פ ר טי ם ^ 1.1י 0על הרקע הגלוי והנסתר
של הסכסוך החריף בסמבטיון, מתגלים
עתה בכ 7יום. אחרי שבמאי התיאטרון,
גדעון שמר, עזב את הלהקה, נתקבל כמקומו
חיים אברון, כתב אמנותי בעתוני
מפא״י הלועזיים ומי שביים כמה ־,צג-ת
רוויו בשפה הרומנית. הפעולה הראשונה שעשו
בעלי סמבטיון, יחד עם הבמאי דה־דש:
הם החזירו ליורם מטמור מערכיו
סאטירי חריף במיוחד, נגד מדיניות דמנד
שלה לגבי השקעות פרטיות באיזו ״י פיתוח
במדינה הבטחות השווא
של מי שהיד, מנהל התיאטרון הקאמרי,
יוסף (״פפו״) מילוא, נשארו עדיין בעוכריו
של התיאטרון ושחקניו. הדבר התברר השבוע,
כשהחליטה הנהלת הקאמרי לפטר את
השחקנים הלל נאמן וזהרירה חריפאי. בעוד
שנאמן עבר לקאמרי מן האהל, אחרי ש־מילוא
הבטיח לו התקדמות וודאית, זכתה
זד,רירה בהבטחות רמות עוד יותר: כשפנתה
אליה הנהלת תיאטרון זירה בסוף העונה
שעברה, ביקשה ממנה לקבל את התפקיד
הראשי בהצגת הפינג׳אן, פנתה זהרירה ל־מילוא,
ביקשה את רשות ההנהלה. מילוא
סרב לתת את הרשות, טען כי ״ש לו באמתחתו
תפקידים חשובים לזהרידה, אם
תשאר בתיאטרון.
תדריך העולם הזה ממליץ על מאורעות הבידור
והאמנות המוצגים השבוע ברחבי הארץ:
0מלאךהאבן (התיאטרון הקאמרי)
— עשוי שיש, אך שחקניו עשויים בשר־ודם.
הצגה טובה, בהשתתפותם של בתיה
לנצט, עודד תאומי, יוסי ידין ודבורה קידר.
• זעקי ארץ אהובה (הבימה)-
ראה לע׳ל.
0דבר אל הקיר (סמבטיון) — ממשיך
לדבר אל צופיו הצוחקים, למרות שי
משתתפיו חדלו לדבר זה עם זה מכבר.
• הופ ,.עברנו! (בצל-ירוק) —
טרי, רענן, אך לא חריף.

0חדיקטאטור הקטן (זירה)

לחובבי תעלוליו של שוויק הזקן, בביצועו
של יעקב (״מוישה וזינטילאטור״) בודו הצעיר
מאד. מהדורה חדשה ומצחייקה של
שוזיק, בעיבודו של יורם מטמור.

ו >7ביב\ 7ב ר 7ב 7ת ע ׳ ס ד
מסחרית
הגינ יו ת
מגמה זו עוברת עכשו במסחר וכל חנוני משתדל. במידת
אפשרותו להגיש לעקרת הבית את מיטב סחורתו, במצב טוב
וזול יותר ומשתדל לתת לעקרת הבית אפשרות מקסימלית
להנות מכספה ולהגיש לה מוצר טוב.
״קויק״ ,אבקת הכביסה המכבסת בעצמה עבורך, הגישה
לך מראשית קיומה חומר כביסה בדוק העובד בעצמו עבורך,
שומר על כביסתך וידיך ומשביע רצונך בכל המובנים.

אנשים
מג מג ם עד גיל 70

חליפות -שמלות -
מעילי ג׳רסי
דברי

סריגה

באיכות ייזגזא —
גימ׳ו

20 סיגריות 700 -פרוטה

רגעים מספר לפני שנפתחה הועידה החמישית
$ל תנועת החירות, שנערכה השבוע
בתל־אביב, התכנסו כל חברי מרכז התנועה
בחדר קטן ומנחם כגין סקר אותם. לפתע
אמר בגין :״או, מצאתי מפא״יגיק אחד!״
הוא הצביע על ח״כ חירות מרדכי אולמרט,
שלא ענב עניבה .״אתה מושב שאתה בך
גוריון?״ שאל בגין, ביקש מיד להביא עניבות
לארבעה מחברי המרכז, שבאו בחולצות
פתוחות לפני כינוס יובל 25
השנה לקופת חולים של העובדים הלאומיים,
שנערך השבוע, התגאו אנשי הקופה :״הערב
יופיע אצלנו ב.ב.״ כשתמהו השומעים :״מה,
בריג׳ט בארדו?״ הסבירו אנשי הקופה, כי
ב.ב. הוא קיצור ראשי התיבית של (מנחם)
בגין ושר הבריאות (ישראל) ברזילי.
כאשר הופיע ברזילי לכנס הקופה החירו־תית
תמה •בגין :״לא חששת לבוא?״ השיב
שר הבריאות :״באמת היו אנשים שהוד
פלאו למה באתי, אמרתי להם :׳,מה אני -ז-
יוסף סרלין, שאני לא בא לועידות
בהביאו את ברכת תל־אביב ליובל הקופה,
הביע ראש העיר חיים לבנון אמונה
מוחלטת כי ייבחר שוב כראש עיר. אמר
הוא :״בתור ראש העיר אני מאחל לכם
שבעוד שלוש שנים תזמינו אותי כראש
העיר תל־אביב, לועידה שתערכו בירושלים
המשוחררת למחרת קיבל ראש
העיר בלשכתו אורחת בלתי־פוליטית לחלי־טין:
מלכת המים ,1958 יהודית מזרחי.
יהודית, המתכוננת לצאת לסיור מקיף בארצות
הים התיכון, מטעם מערכת הטולס
הזה, תשא עמה את ברכת ראש. העיר תל־אביב
לראשי הערים בהן תבקר. השחיה וכל
הקשור במים עוררו את התעניינותו שלראש
העיר. הוא אפילו השכיל לצטט את התלמוד
בנידון, המצווה על. אדם ללמד את בניו
לשחות בפתיחת הסמינר האפרו־אסיאתי
(ראה פמודינז 11 10 נשאה שרת החוץ
גולדה מאיר נאום ברכה לבבי לצירים.
באמצע נאומה התבלבלה השרה, כינתה את
הכנס בשם: עצרת נכבדה. תיקנה מיד גולדה
את דבריה :״סמינר נכבד, אני רגילה
כבר לנאום בעצרת האו״ם אגב, חלוקת
מקומות הנכבדים באותו טקס היתד,
מענינת מאוד. על היציע ישבו, בשורה
הראשונה באמצע, חברי הסגל הדיפלומט־,
ובצידי השורה ישבו ר,שיים. רק גיורא
יוספטל, מזכיר מפא״י, זכה למקום כבוד
בין הסגל הדיפלומטי , .ובעוד ששי המשטרה
בכור שיטרית קיבל מקום בצד לגמרי,
זכה המפקח הכללי של המשטרה יוסח.
נחמיאס במקום מכובד, באמצע בעת
סימפוזיון פומבי, שנערך השבוע על בעית
משאל־העם לשינוי שיטת הבחירות בין
ה״כ מפא״י יוסף אלמוגי לח״כ חירות
אריה בי־אליעזר, דיבר בן־אליעזר על
בעית הצעירים במפלגות. אמר הוא, בין
השאר :״אני״בן . ,45 ובחירות רואים אותי
כאחד הזקנים מר אלמוגי הוא בן 47 ועדיין•
הוא. מצוי בגן הילדים הפוליטי של מפא״י.
במפא״י גורם ילד בן 45 הפוצה פיו לומר
משפט שלם אחד ומשפט אחד מקוטע, יי-
אפתעה ולמחאה גם יחד. המופתעים אומרים:
איזה עילוי! המוחים אומרים: איזה
חוצפן, רק בן 45 וכבר מעיז לדבר? אך
כשראש המפלגה רוצה, עלול התינוק להיות
שר ואם לא ירצה הוא ישאר מגמגם גם
עד גיל .70״

מ ח דוז ת צבעונית

הסבילה העברית
להשתלמות בב ח ב
בפיקוחו שר

המכון הבריטי
ירושלים: רח׳בן־יהודה 2
תל־אביב: רח׳ סינסקר 2
חיפה: רח׳ הבנקים 5
פנה עוד היום לקבל בל
הפרטים על הוראה מזורזת
בביתך!

ברתיחה החגיגית של הסמינר ד,אפרד
אסיאתי בבית הבימה בתל־אביב, כאשר
עשרות אורחים בבגדים ססגוניים מילאו לפני
תחילת הנאומים את האכסדרה, נשמעה
לפתע צעקה חדה ומחך ידה, שזיעזעה את
כל הנוכחים במקום. מישהו התלוצץ :״כבל
אכלו׳מישהו.״;כעבור דקה התברר שהצעקה
מרמה בגלל •מחרוזת אבנים אדומות, שהתפזרה
על הרצפה• כל הנוכחים, כולל האורחים
מאפריקה, התכופפו והחלו לאסוף את
החרוזים. כולם חיפשו מיהי הנציג האפריקאי
המסכן שקרע את המחרוזת שלו.
התברר שזאת היתה אשה: הרקדנית לי לי
וו ל קו כי צ קי, המופיעה בכושית בהצגת
זעקי ארץ אהובה. היא היתד, גם הצועקת,
כשמחרהתה התפרקה . .עוד לפני שנפתח
הטקס בנאומים חגיגיים, זכו המוזמנים
בהפתעה נוספת. לפני הבמה של אולם
הבימה יקהו מרתף, אשר בתוכו יושבת
התזמורת ואשר פתחו העליון פתוח. המארגנים
דאגו להסתיר פתח זה, כיסוד,ו כבד
יומה חום שנראה כהמשך טבעי. של מרבד
הבמה. דקות מספר לפני הטקס, כשכל
היכגדים גסי ישבי על סקימם. קיא מישהי

מלכת המים וראש העיר
אפילו התלמוד ציווה לשחות

בות גילה השבוע הזטי אריה
לביא, שקרא לעזרתו את השחקן דויד
(״דודיק״) סמדר, איש תיאטרון זירה ה
מתוך
האולם לדובר ההסתדרות ל,יי יצחק
הי רו ש ל מי, אשר ישב על הבמה. הירושלמי,
שלא הבחין בבד היוטה, ניגש לסף
הבמה, עלה על מכסה היוטה. לעיני. הנוכ מופיע בהצגת זעקי ארץ אהובה של הביסה.
חים באולם נעלם לוי יצחק הירושלמי עם כשסרב בעל חנות למתנית להחזיר לאריק
בד היוטה, וצנח לתוך המרחף. מיד לאחר סכום של 50ל״י, שנשאר חייב לו, ביקש
הצניחה נשמע קול נפץ עמום, כאילו הת אריק מדודיק גדול־ד,ממדים ורב־הבשר ל־רסק
האיש לפתיתים. הסתבר שהוא רק. הכנס עמו לקנות, לעמוד מן הצד ולנעוץ
נפל על התוף הגדול של התזמורת, נשאר מבטים בבעל החנות ובאשתו. החוב נפרע
שלם ובריא בכל חלקי גופו בישיבה מיד כאשר שאלו את יעקב בך
האחרונה של המועצה הציבורית לענייני
פי ר א, איש רביעיית מועדון התיאטרון,
השידור, קם אחד הנוכחים ותבע במפגיע מדוע חוקרת, המשטרה את אנשי הרביעיה
לאסור את שידור שיר הכנסת השליט ת על הצגת הדתיאדה, ולא את בעלי המועדון,
של חיים חפר, המושר בהצגת בצל ירוק. השיב :״זה כמו בכפר קאסם. הטוראים
האיש שתבע לאסור את השמעתו לא היה סובלים תמיד המתיחה האחרונה בין.
אלא המורה הירושלמי מ. הנ ד ל .,ש הו א הוגי האמנים: פונים לא שי־ת מסויימת. מבלבמקרה
גם אביה של שחקנית בצל ירוק בלים לה את, הראש בכל מיני זכדיניח,
נחמה הנ ד ל בעת ביקורה האחרון ולבסוף שואלים אולי אתה זוכר על
בארץ סיפרה שו שנהא כן, אשת שגריר איזו אניד, התחולל המרד על הקיין?״ בין
ישראל בואשינגטון, כי בקבלות־הפנים הרש הקרבנות ׳למתיחה: שהקז הבימה אהרן
מיות שהיא עורכת בשגריי־ות, היא נוהגת מפקין, ששיחק בעצמו ב־פקיד ראש• ב־להגיש
לאורחיה פאלאפל וסלט חצילים. את המרד יעל חקיין, ואשי השיב על השאלך,
סוד הבישול המזרחי למדה, כנראה, במצרים, בפרישת ידיים, האומרת: לא זוכר. קרבן אחר,
שם גדלה והכירה את בעלה אבא אכן, העתונאי ואיש הרדיו ישעיהו כך־פורת,
שעה שזה שירת׳ כקפיטן בצבא הבריטי׳ השיב על השאלה :״לא,,זוכרי, ראיתי את
והיא למדה באוניברסיטה האמריקאית של ׳ההצגה בצרפתית על אמצעי בטחון
קהיר.
מיוחדים, שננקטו בעת תרגום ספרו של
בורים פסטרנק, ד״ר ז׳יוואגו, לעברית, סיפר

מתרגם הספר צבי ארד. גילה ארד :״750
הטוראים סובל* ת מיד
־ העמודים של הספר, הגיעו לישראל כתובים
עודד (״דדי״) תאומי, הכוכב הצעיר במכונת כתיבה ומתוקנים בכתב ידו של
של מלאך׳ האבן, המשחק בהצגה את תפקירו׳ הסופר. כל העמודים הגיעו בצורת תצלי־של
הצע ר בן ר 17 המתאהב בבחור־ ,בו .מים. ביום בו נתנו לי את כתב היד פחדו
גרת ממנו בחמש שנים, מוצף עתה עשרות י לתת לי את כ,ו,לו. קבלתי רק חלק מהדסים
מכתבים נרגשים של בחורות מבוגרות וצעי :המצולמים. הסיבה לכך נבעה מהחשש סן
רות, הרוצות לדעת פרטים על חייו וד,מש יתנפלו עלי ויגזלו את החומר. רק לאחר
זמן סר הפחד וקיבלתי את כל החומר.״
תדלות לד,פגש עמו. תאומי אינו יודע מה
ארו לא הסביר מי בישראל היה מסוגל
לעשות: יש לו חברה והוא מתכונן לשאתה
לאשר, בקרוב שיטה ישנה לגביית חדי׳׳ לגזול ממנו את החומר.

(אריק)

1( 1 0 9׳ וזנסספ
• השייף הבדואי עודה אבו מדע מ ר :״האזרחים הטובים אינם סובלים
מהממשל הצבאי. כובלים רק אלה החורשים מזימות נגד הציבור והמדיני״ האם
הממשל הצבאי הוא רע בגלל היותו רע ליסודות הרעים?״
• שר הפנים ישראל כר־יהודה :״יש בארץ שי״נים מסוג אחר מאשר
ד,ש.א. וד,ש.ב״ אצלם אפשר לקבל. אינפורמציה איך לא לשלם מיסים. משום, מה
נקראים הללו: יועצים לעניני מס הכנסה*.
• שר החינוך זלמן (״זיאמה״) ארן, על טשי. דיין :״לא כל. משה
שירד מסיני נושא עמו את לוחות הברית.״

• ראש המחלקה לעובד-תאקדמאי בועד הפועל של *ההסתדרות,
שמחה כלאם, בהכחישו כי קיימים הבדלי גישה בין צעירים ׳וזקנים

במפא״י :״קיימים רק הבדלי תפיסה: אחד תופס הכל ולא נותן לאחרים מאומה!״
• העתון האמריקאי ״העובד הקתולי״ ,בהציעו להכניס יותר.יהודים
לאמריקה, כדי שיבנו את המדינה :״בארץ־ישראל היהודים בונים גם את המדינה
וגם ערים. מד, שהם עושים בארץ־ישראל הם יכולים לעשות גם באמריקה.״
• הפיליטונאי אפרים קישון, על משחק השחמט :״אולי בעוד שנים
יוכל גם האיש הקטן לרכוש לעצמו שתי מכונות שחמט מעולות, והוא יושיב אותן
בקפה זו מול זו, שישחקו להן;• והוא בעצמו יוכל סוף סוף ללכת לקולנוע •
המוסיקאי האמריקאי אנדריי קוסטלנץ :״הצרה עם דורנו היא
שאנחנו מאזינים יותר מדי לטלפונים ופחות מוי לטבע.״

ספורט

כדזרגל
הצלהלע תו דו ת
על משחק הכדורגל בין ״מכבי״
תל-אביב לבית״ר תל־אביב, שהסתיים
בתיקו ,0:0כותב שייע
גלזר:

אירו ה גל\ר>

משבר עונתי, גם לא משבר גופני וטכני.
זהו משבר חמור מכל אלה גם יחד: משבר
חברתי. לא סוד הוא, כי היחסים בין
כדורגלני מכבי תל־אב־ב לבין עצמם לא
היו תקינים בתקופה האחרונה. הקבוצה, המורכבת
משכבות־גיל שונות, שלא גדלו
ושיחקו יחד במשך שנים, היתד. צריכת
להתגבר על יחסם המזלזל של הותיקים
כלפי הצעירים• אולם מה שקרה בשבועות
האחרונים, לא היה עוד ענין של גילים.
ב רוגז. וכך קרה, שכאשר עלו לאחרונה
י״א כדורגלני סכני אל המגרש, במשימה
להאבק יחד למטרה משותפת, לא רק שלא
היתד. לשון משותפת בין השחקנים לבין
עצמם, אלא שלא היתד, שום לשון ביניהם
בכלל. כמו ילדים בגן, היו ברוגז איש עם
רעהו, לא דיברו זה עם זה לא לפני המשחק
ולא לאחריו. מצב זה התבטא אף בשעת המשחק רפי לוי, הקיצוני המוכשר והמחונן, המצטיין
בבעיטות מדויקות והנמצא במצב
של ברוגז עם שייע גלזר, חדל כמעט למסור
לו כדורים. אותר. תופעה חזרה ונשנתה בין
שחקני מפתח אחרים בקב, צד״ כמו נוח
רזניק, יוסף גויידשסיין ונחמיאס.
למעשה הורעו היחסים החברתיים עוד
לפני ההפסד הגדול להפועל חיפה, במשחק
על גביע העשור. אחרי הפסד זה, שהיה
תוצאה מחויבת של יחסים רעים, הורעו
היחסים עוד יותר. שחקנים יריבים החלו
להאשים זה את זה, להשמיץ ולהקניט. רק
כושרם הטכני של שחקני הקבוצה מנע מהם
הפסדים גדולים יותר במשחקים האחרונים.
מנהלי הקבוצה עקבו אחר מצב זד, בדאגה.
להם לא היה חשוב כל כך ששחקניהם
עולים למשחק בחוסר כל אמביציה לנצח,
ושיפסידו נקודות בשל כך, כשם שדאגו
לעתיד. בעוד חדשים מספר עומדת להגיע
ארצה נבחרת קוסטה־ריקד״ כאורחת מכבי.
בעוד כשמונה חדשים צריכה מכבי תל־אביב
להחזיר ביקור גומלין בקוסטה־ריקה, תבקר
בהזדמנות זאת באמריקה המרכז ת כולה.
ד,מ,צא שעמו השבוע בפני ראשי הקבוצה
היה אחו: נית ח חמור בקבוצה, הוצאת
שחקנים מחרחרי ריב, והחלפתם בשחקנים
צעירים. אמר אפרים גוזמן, ממנהלי הקבוצה
:״אם המצב ימשך כמו שהוא עכשיו,
לא תהיה ברירה אלא לעשות ניחוח כזד״*

בתיי שאני לא יודע
מד. לכתוב. לקחו
אותי לעתודות
והעתוד, ת הורגים
אותי. עבדתי היום
כמו חמור. חשבתי
ש קחו אותי לעתודות
ויתנו לי לאמן
קבוצת כדורגל או
משהו כזה. במקום
זה נתנו לי אוטו.
ועוד אוטו סיקכוזי־לר, עם עשרה גלגלים.
זה אוטו כזה ז׳לובאט. שבקושי אני רואה
ממנו את הכביש. וכולם בצבא שומעים
שאני שייע גלזר ומבלבלים לי את המוח.
בא אלי אחד ואומר. :נכון שיש לך אשה
וילדן* אמרתי לו. :חכם גדול, מאיפה
אתה יודע?* והוא ענה. :קראתי על זה
בעתון.״ בחיי שאפסיק לכתוב בעתון. כל
אחד צריך לדעת שיש לי אשד. וילד?
חוץ מזה יש לי כאן רב־סמל אברמוביץ׳,
אחו שנראה כמו רץ מרכזי רציני, אבל
לא יודע אפילו מד, זה אופסייד. הוא אחראי
על הרכב, והבטחתי לו שאכתוב עליו
בעתון ואקח א. תו פעם למשחק כדורגל.
אולי זה יעזור למעמדי הצבאי בפעם הבאה.
עד היום אני לא מבין איך נותנים
דרגת רב־סמללאדם שלא מבין מה זה
כדורגל.
מה יהיה כעוד שבוע? באתי הביתה
בשבת לנוח ולקחו אותי לשחק נגד
ב׳ת״ר תל־אביב. משחק נגד בית״ר בדרך
כלל אצלנו זה לא בעיה. תמיד גומרים
איתם, פעם עם שמונה, פעם עם שש, ולפעמים
גם עם חמש. אבל הפעם זה היה
המשחק הראשון בליגה, ואני כבר רואה
שנכנסנו ברגל שמאל.
אי־אפשר להאשים את הרוח שהיתר. בשבת.
כי כמו שהיא הפריעה לנו היא הפריעה
גם לבית״ר. התחלנו לשחק עם
הרוח ובית״ר, שידעה שבטכניקה אי־אפשר
לנצח אותנו, התבססה בעיקר על הגנה.
אבל כנראה שהם לקחו את הענין ברצי4נות,
והחליטו שאם לא ינצחו השנה בכמה קרטלה בו סיס
משחקים, לא תהיה עוד פעם אסיפה כללית
בין כל מקצועות הספורט בישראל, שהם
עם ד״ר לאם שתציל אותם. והם החליטו מקצועות הנמצאים בתהליך ירידה והמבילנצח
אותנו. היו להם כמה הזדמנויות, שרק אים גרעונות לעוסקים בהם, מתבלט ענף
המזל הרע שלהם לא הכנים אותן לשער. עתונות הספורט כענף המשגשג והמכניס
ואילו החברה שלנו היו אדישים.
היחידי בשטח זה. אולם זהו גם ענף הסבמחצית
השניה היו התקפות לסירוגין, פורט והעתונות הסגור והשמרני ביותר.
משני הצדדים. לרפי לוי ולי היו שתי הז קבוצת עתונאי הספורט בישראל, המונה כדמנויות
לכל אחד להבקיע שער, ופיספסנו. י עשרה בעלי מקצוע, מהווה מעין קרטל קטן.
פעם בעט ישראלי כד-,ר לשער, והשוער
רובם של עתונאים אלה הם בעלי מנ ות
של בית״ר הדף אותו ישר אלי. נתתי מכד, בעתון הספורט היחיד המופיע בישראל,
ברגל שמאל והכדור עבר רק כמה מילי חדשות הספורט, אשרתפוצתו ביום הראמטרים
מח, ץ לקורה. אבל השופטים לא שון היא 12 אלף גליונות, וביום שלישי
מחשיבים עוד דבר כזה בתור גול.
כששת אלפים גליונות. מלבד היותם בעלי
כשנגמר המשחק בבית״כסא, זאת
אומרת העתון, מחזיקים כל השותפים במדורים
,0:0התנשקו שחקני בית׳׳ר וגם אנחנו
ביום קבועים בעתונית היומית וברדיו. כך, למהיינו
מבסוטים שלא הפסדנו נקודה.
וחצי ולא של, כותבים שני העתונאים נחמ ה בן־אב־כזה
היינו משחקים עוד שעה
רה,ם ואלכסנדר אלכסגדרוני, מלבד עבודתם
היינו נותנים גול.
מזופת כזה, אני מודה לאלו בחדטות הספורט, את המדורים במעריב,
אחרי משחק
בעתודות ואין מי שיבלבל לי הבוקר, קול־יטראל, ובכמה עתונים לועזיים.
הים שאני
המוח :״איך שיחקת? למד. פיספסת?* מידיעה אחת המגיעה אליהם, הם מרויחים את אבל מה יהד. בעוד שבוע, כשר,עתודות כשש פעמים. כבעלי חזקה מונעים הם מכוחות
צעירים לחדור לענף.
יגמרו?
אין זאת אומרת שעתונאים צעירים אינם
עוסקים בעתונות ספורט. להיפך, רוב בעלי
מה קייה ל א לו פ ה
מדורי הספורט בעתונות היומית נטלו לעצהשבת שהתחוללו אזזת
ההפתעות הרבות
מם קבלני־משנה צעירים, העושים עבורם את

על מגרשי הכדורגל בארץ, עם חידוש מש העבודה השחורה, בעוד אנשי הקרטל נוטחקי
הליגה הסדירים, היתד. תוצאת התיקו לים את המשכורות ואת המוניטין.
0:0בץ מכבי תל־אביב לבית*ר תל־אביג
פ שו טמקנאים? לאחרונה פקעה סבההפתעה
במשחק זה היתד, גדולה עוד לנותם של הצעירים. הם החליטו לעזוב את
יותר, נוכח העובדה, כי רק לפני שבועיים הבוסים, להוציא שבועון ספורט שיתחיה
ניצחה מכבי את אותה קבוצת בית״ר, ב בחדשות הספורט. כאשר יופיע השבוע ברתוצאה
הגבוהה־ ,1:5,במשחק על גביע הם. חוב עולם הספורט, שבועון הממומן בכסף
לא הופתעו ראשי ושחקני קבוצת מכני פרטי, ואשר בו ישתתפו מלבד העתונאים
תל־אביב עצמה.
הצעירים, גם זקן עתונאי הספורט בן־ציון
כי שרשרת ההפסדים ותוצאות התיקו, ש פט, ומומחי כדורגל כארתור באר, יהיה זד,
פקדה בשבועות האחרונים את אלופת הליגה
לא גסיון לשבירת המונופול של כתבי הספורט.
דאשתקד ומחזיקת הגביע הישראלי,
אנשי קרטל עתונות הספורט השיבו מלהיתה
מקרית. אם קבוצה, שבמשך שנה
תמימה לא הפסידה אף משחק, סופגת בשני חמה שערה. מהשבוע יופיע חדשות הסמשחקים
יותר שערים מאשר בעונה שלימי״ פורט שלוש פעמים בשבוע, במקום פעמיים.
כמעט באותו הרכב של שחקנים, ס מן הוא ״זה לא ענין של מלחמה על עקרונות או
על כוחות צעירים *,הסביר אחד מכתבי הס-
שמשהו קרה בקבוצה.

עתזחת

המשבר העובר על פנני תל־אגיב אינו

דעה פר טי תגה דזל ט

היוס בו השתגעתי
ך • אשראנימנסה לקבוע את הרגע
^ המדויק בו השתגעתי, הריני מיד נזכרת
באותו יום ששי אחר־הצהריים. ליד
מקלט הרדיו, יושבת מצפה לשידור הביקורת
של מלכין, קיסרי ושות׳ .ואז, בשבתי
שם בנחת, זכיתי להפתעה הגדולה: הקריין
הודיע לפתע על ראיון עם הגברת סוקולוף.
חידדתי את אזני, כמובן( .הנר״ אמרתי
לעצמי ,״רקדנית הפותחת את הסה במקום
הדווילופה (פיגורת מחול) שלה )*.ובם. תחר,
את פיה, לצערי הרב, נתנה הצגה כזו
של חוסר דרך־ארץ, שהתביישתי בשבילה.
בסלאנג של הברונקם סיפרה אותה גברת
לכל העולם, כי :״ישנם כמה רקדנים צעירים
מוכשרים כאן בישראל, אך למרבה
הצער חסרה להם האפשרות לקבל חינוך
א מי תי ...לישראל אין מורים וכוריאוגרפים
בעלי ערך. מורה או כוריאוגרף חייב
להיות בעל חינוך של שנים רבות, לא רק
בריקוד כי אם גם בתולדות המחול. עליו
לדעת מוסיקה ידיעה יסודית, ואף ציור
ושרטוט. אדם כזה חייב, בראש וראשונה,
להיות בעל תרבות ומסורת. בישראל אין
אדם כזה.״

ךיביתיאתהרדיו והתישבתי בדנד
דומי ערב, נדהמת מחוצפתה התהומית
של אשה זו, אשר דרשה תרבות והוכיחה
תחת זאת כמה היא עצמה זקוקה לתרבות.
הרהרתי גם כיצד קרה הדבר. כיצד היד,
אפשרי שהאנשים האחראים בקול ישראל,
אותם אנשים שתפקידם לתקן טעויות ולפקח
על תוכן וסגנון השידורים, נתנו לפיט־פוט
אווילי זה לעבור תחת ידם? האם אלה
אותם האנשים שתיקנו בחומרה כל מלה,
כל ניב וכל צליל בראיון שערכו עם הגברת
ארבטובה, חואן דה־דיוס ואנוכי, אחרי הצגת
הבכורה של ערב הבאלם האמיתי הראשון
בישראל, באפרה החדשה? ארבעתנו
״הורשינו* לדבר בדיוק שלוש דקות. הגברת
סוקולוף, בהיותה זרה (ובהיותנו כולנו סנובים
בישראל) קיבלה את הזכות לקשקש
במשך עשר דקת שלמות!
אשד, כמו הגברת סוקולוף, אשר ניתנה
לה ההזדמנות לבוא הנה ולהרתיח כסף בחודשי
הקיץ, על חשבון הקרנות ד,אמרי־קאיות־ישראליות,
חייבת היתד, להיות אסי־רת־תודה
על כך. היא גם היתד, חייבת
להתבונן סביבה ביתר תשומת־לב, ללמוד
יותר על הרקדנים והיוצרים של הארץ הזאת.
כי אז היתה גם יכולה להשכיל וללמוד
כמה דברים חשובים מאותם ״נייטיבס*.
עבודתה, שהוצגה בערב מחול, היתד. בע־ .
לת מובן מעורפל (או שמה חסרה מובן
לגמרי?) .הכוריאוגרפיה שלה לחייל והשטן
של סטראווינסקי, היתד. מסורבלת, על־ידי
העמסת סרטים מיותרים ובימוי גרוע לכל
אורך ההופעה. הרגעים היחידים שאפשר
היה ליהנות מהם באותה הצגה, היד, ריקוד
החייל של אברהם דויד, שה! א צעיר מוכשר׳
מאוד. ערב המחול שלה הורד מן הבטה
אתרי שתי הצגות.
עד כאן הגברת סוקולוף•

בחוץ,״ הוא אומר ,״האמנות שלנו לא תברח.״
אולי לא, אבל אולי כן.
על נושא זה אמר פעם מר מלכין, בשידורו
השבועי :״מה שאנחנו צריכים מדי
פעם הם כמד, מורים טובים, במקום כוכבים.״
מר מלכין הוא בעל נימוסים, וחוש
דיפלומטיה. ואכן: מה שאנו צריכ ם זאת
אקדמיה של כל ענפי האמנות — כגון
מוסיקה, דרמה, מחול, ציור, פיסול, תולדות
האמנות — ובמה נסיונית רצינית לצידה. אני
כשלעצמי, למשל, קיבלתי חינוך כזד. באקדמיה
הממלכתית לאמנות של וינה.

משרד התרבות חושב, כי יש־
\| ראל אינ ר. יכולה להרשות לעצמה אקדמיה
כזאת, הרי זו טע, ת .מנין בא כסף
ד,תועפות, שמשלמים עבור כרטיסים להצגות
האמנים הזרים? הלא מן הקהל המקומי?
אין ספק. הכסף ישנו כאן. אפשר, למשל,
לנעול את שערי הארץ בפני אמנים זרים
למשך שנד, אחת, ותחת זאת לבקש מהקהל
מעין היטל אמנות למשך אותה תקופה.
מי יודע, אולי הדבר אינו כה בלתי־אפשרי?
הפסנתרן ארתור רובינשטיין אמר לי,
אחרי שהעניק כאן את הפרם בתחרות פסנתרנים
:״אני באמת מתפלא, מדוע הייתי צריך

רקדנית נטרי*

לחת אז? הכסף לפסנתרנים הצעירים עצמם.
זה עשה עלי רושם של תחרות לבחירת
מלכת יופי בברדיצ׳ב. האם אין אקדמיה
וחבר־שופטים שיהיו אחראים לקבלת הכסף
וחלוקתו?״
סיפרתי לו על הרעיון שלי, והוא השיב:

^ אשר ״ השתגעתי ״ ,לא היח זה ,״את צודקת. אילו היה קיים גוף כזה, אשר
^ כמובן, רק עקב אותו שידור. אני חו בו ייכללו טובי המחנכים בישראל — ומשבת,
בעצם, שעניין ייבוא האמנות, הוא חנכים טובים ישנם בישראל — אני אישית,
וכן אמנים רבים אחרים, היינו תורמים כסף
שורש הצרה.
האם חשב הקהל על כך, שבהחירו סלי -להזרמת חיים אל תוך הרעיון המופשט.״

שת אמנים זרים הוא הורג את אמנו״
•ימה ״רקדנים״ בישראל פתחו אול־ועול
האם חושב משרד התרבות שלנו,
פנים, על־ידי האמצעי הפשוט של תשכי
על־ידי זה שהוא מת ר לאמרגנים לייבא
אמנים ככל העולה על רוחם, יעלה בזאת לום קטן ׳להצבת שלט פרסומת? והאם יודע
את רמת האמנות של1ו? האם אינו יודע הקהל להבחין בין מורה כזה לבין מורה
כי הקהל עצמו נוהר אחרי כל דבר חדש מוסמך פאמת? כמה ילדים מוכשרים מאברק
מתוך סנוביות, ובאותה שעה מבקרים דים את ; זמנם בלימודים מדומים אלה ב־ומקניטים
את האמנות שלנו מאותה סיבה? סטודיה חדשה למחול, שנפתחה בהנהלת
האם אנו, האמנ ם ממוצא יהודי, אשר באנו עלמה צעירה או אשד, קשישה אשר לא
מאירופה וארצות־הברית לעבוד ולהיות כאן סיימה אפילו את שמונה כיתות בית־הספר
בתנאים התחלתיים — האם באנו על מנת העממי? הקרבנות פונים אלינו אחרי שנים
שיאמרו לנו כמה חשובה האמנות המיובאת מבוזבזות, ומבקשים מאתנו עזרה ותיקון.
אך כמה מן החטאים ׳ אינם ניתנים לתיקון.
ושיעמידו אותה לנגד עינינו כמופת?
בתל־אביב בלבד קיימים קרוב ל־ 20 בתי־ן
-אפשרויותשל נו שונות מאלו של ספר למחול. האם עברו אותם ״מורים*
1 1אמנים בחוץ־לארץ. אנו נמשלים כאן בחינות כלשהן? האם מישהו נתן להם
ללוחמים — לוחמים ללא עורף, ללא גיבוי רשיון עבודה, תעודת הסמכה? האם מישהו
וללא הבנה מצד המוסרות המוסמכים. בת־ ־ מתעניין בכך? למען השם — האם הכל
נאים אלה, אין אנו יכולים לעשות הרבה. כאן הפקר?
הקהל חושב לפי קוי הגיון משלו :״הבה
* תצלום סטודיו סגנון, תל־אביג
נראה את כל הכוכבים הסנסציוניים מ
פודס*
״פן זוס מקנאים טו על הצלחתנו,״

החי

רדיו

סליחח, מעות
תכניות חיוכים בגדצווב

וויתו מתכת מנוקב
לאצטבאחז טלפן ל ,21964 :כתוב ל ; רח׳ הירקון 106 תל־אביב.

מירומית מפעלי מתכת

אשקלון

אחד התסביכים הגדולים של מנהלי קול-
ישראל הב תכנ-ות ההומור והבידור, הנק־לעות
לפעמים לתוך ים המלל הרצוף של
השידורים. כי מנהלי קול־ישראל רואים את
תחנת־ר,שידור שלהם בדמות מורה זועף
עם סרגל ביד, שתפקידו ללמד את המאזינים,
לשנן להם, להסביר, ולהקפיד שלא
יבזבזו את זמנם על. הבלי העולם הזה. אולם
אפילו יש למטרה זו הצדקה, הרי כלל
מתודי ישן נאמר כבר בתלמוד :״רבה, קודם
שפתח להם לחכמים, אמר דבר של בדיחות
דעת ובדחו חכמים. לבסוף פתח להם
בהלכה.״
משים כך היה השבוע החולף כמעט
שבוע בלתי־רגיל. לכל אורכו אפשר היה
להאזין לשתי תבניות הומוריסטיות שלמות.
תחילה היתד, זו התכנית במעגל, בעריכת
יצחק שמעוני, שריתקה ושיעשעה הן בשל
צרורות תשובותיו של מומחה הספורט,
שופט־הכדורסל אורי זמרי, על שאלות מאזינים
באולפן, והן בשל שתי תחרויות הי־תוליות
שבוצעו בעזרת המאזינים• לראשונה
התבקש צופה לגשת לקולנוע סמוך, להוציא
תוך זמן קצוב צופה מתוך סרט מרתק
ולהביאו לאולפן. האיש הגיע בדיוק בזמן,
הביא עמו שתי צופות במקום אחת.
שני מאזינים אחרים היו צריכים לערוך
מירוץ מהאולפן למסעדה, להכין שם ארוחה
לפי הוראות, לרוץ עמה חזרה לאולפן.
מהלך המירוץ תואר בפי קריין שליוזה אותם
במכונית.
פלכים אנושיים. תכנית ההומור השניה
היתה השניה בתכניות המסביר?צרכן.
הפעם הופיע בה אפרים קישון, שהירצה
על הנושא החביב עליו — לימוד השפה
העברית. הסביר קישון על השפה, מן השפה
ולחוץ :״בארץ קוראים אנגלית, מדברים
אידיש, רק במשרדים ממשלתיים, מחוסר
ברירה, כותבים עדיין בעברית. זוהי
שפת־האם היחידה שהאם לומדת אותה מב
ת ה ...בהתחלה מצלצלת השפה העברית
באזני העולה החדש כמו תקליט שמסתובב
הפוך, מה ששמעתם ודאי בקול־ישראל.
כשעליתי ארצה שמעתי כלבים נובחים ברחוב
ואמרתי: סוף סוף, משהו אנושי מובן.״
ההרצאה לא היתד, אלא פיליטון קישוני
שיגרתי במתכונת רשימותיו הרגילות. כמה
חידודים קישוניים אפיינים:
9הצרה בלימוד העברית היא שלומדים
קודם כל משפטים. לכן הייתי שואל את
חברי בקיבוץ כפר החורש :״תסלח לי,
מה השעה? אבל תגיד את התשובה בהונגרית.״
9כשתפסתי
טרמפ ליד חיפה, שאלתי
את הנהג :״לאן?״ הוא השיב :״זכרון־
יעקב!״ לחצתי את היד שלו ואמרתי :״קי־שון
אפרים!״
9אחרי עבודה קשה באולפן בירושלים
שמע אותי פרופסור לבני מדבר ואמר לי:
״שמע, אתה מדבר כבר כמו צבר, מלא
שגיאות.״
למרות ההומור הקישוני לא היתה זו
תכנית טובה. פיליטונים יותר טובים של
קישון אפשר לקרוא יום־יום בעתונים, ואין
צורך להאזין למענם לקול־ישראל. תכנית
המסביר לצרכן תוכל להשיג את מטרתה אם
תביא אל המיקרופון אנשים שבאמת בקיאים
במקצוע שהם מדברים עליו, או אנשים
שמקצועם עומד בניגוד לנושא הרצאתם.
משהו בדומה לרב המרצה על רקודי רו־קנ׳רול,
או הליין המדבר על רוח האחווה
האנישית.

תדריך

עכשיושיטהגם חדשהבחיפה

* למניעת נש י רת שע ר ות
* להצמחת שער חדש
באחריות גמורה ; במקרה של אי הצלחה — יוחזר הכסף

״רובינ׳ס קוסמטיקום״
בהנהלת מר א. רובין ביוקוסמטיקאי מדופלם
טל 22128 .
תל־אכיב, רדו, פינסקר 2

חיפה, רה׳ הרצל 1

שידורים אלה מתוך שידורי השבוע הבא
עשויים להיות מעניינים. שינויים אפשרים.
9חצות וחצי (קול־ישראל, יום ד׳,
)21.30 הקלטת חזזיותיהם של מספר אנשי
רוח אחרי שהשתכרו במועדון התיאטרון.
9תיבת נח (קול־ישראל, יום ה׳,
)19.35 רביעית המועדון, הזמר פרדי לוי,
והלהקה הדרמטית של תמרה סמסונוב.
9בית־חמשפט (קול-ישראל, יום ר,
) 2 0 . 00 בעיה משפטית הקשורה ברצח מתוך
רחמים תועלה בפני חבר שופטים בהרכב
השופט המחוזי בנימין כהן, הפסיכיאטר
ד״ר זאב ירמולוביץ והעתונאי אורי קיסרי.
הסניגור: עו״ד מקס קריצ׳מן.
9לפני הלן לעים (קול־ישראל, יום
ב׳ )20.25 ,להקת הנח״ל בקטעים מתוך
תכניתה החדשה: לא לצאת נזחכליס

ף רמת״גן, התעוררו תושבים בשעות
4הקטנות של הבוקר לשמע רמקול מכונית,
משטרה, שהרעים :״דינה. חזרי הביתה,
אבא סולח לך!״

מיסימפטום מסוכן
ך קרית״ים, קיבל ראש המועצה ה׳
״ מקומית מכתבמקופת־חולים, בו נאמר
כי אחד מאזרחי הקריה סובל ממחלה שגרמה
לו חולשת עצבים, וכי ראש המועצה
מתבקש לא להטרידו בעניני פיסים.

שפת ביאלי?

ך תל־אביב, הדביקו סוכני ביודהחרו־
9שת קירול, המייצר חומר לתיקון סדקים
בקירות, על קירות בתים, את המודעה
הבאה :״לא יותר קירות רטובות, האחריות
על בידור(!) יש ערך רק מבית־החרושת
של החומר ולא של הקבלן.״

חנות כל-כו

ף* רמת״גן, הוזעקה המשטרה לפרוץ ל־
^ חנות ברחוב הרואה, לשמע צעקית אדם
שבקעו בפנים, הוציאה משם זקן שסיפר
כי אשתו כלאה אותו בחנות, אחרי שפרץ
סכסוך ביניהם.

אופן הביצוע

ך* רוצ׳סטר, ארצות־הברית, הריק אל־מוני
את מיכל הדלק של פרנק שמיט,
אחרי ששאב את תוכנו בעזרת צינור פלסטי,
עשוי מאופן הולה־הופ.

מח חדש?

ך* ירושלים, אחרי שבחדר החדשות של
4קול ישראל התחלפו לאחרונה מספר
קריינים בחדשים, תלה אלמוני את השלם:
חדר החדשים.

ידידו המוב של חאדם
•י• בריסטול, אנגליה, הודבקה מודעה ה)
• מציעה פרס של שתי לירות שטרלינג
לכל אדם שימצא ״בולדוג גדול, כתמים
שחורים על הגב. אוכל הכל. מחבב במיוחד
ילדים קטנים.״

תח וסיספטיח
ך* ירושלים, הוציאה נציבות עובדי־הנד
* 1דינה הוראה המציינת, כי שתיית תה
או אכילת כריכים בעת קבלת קהל מהודה
פגם אסתיטי, פוגעת בטעם הטוב ומתפרשת
כחוסר אדיבות, ביקשה מהפקידים לחדול
מאכילה בשעות קבלת הקהל.

חזירות

ף* חולתא, יצא הצייד הנצרתי מעיד
•1צוזרור לצוד חזירי בר, נורה על־ידי
שומר הקיבוץ ׳ונפצע קשר״

תעודת עניות

ך• תל־אביב, ניגש אלמוני אל ניצה מז־
<4רחי ( )20 שישבה על ספסל בגן־מאיר,
הצ־ג את עצמו כשוטר, דרש את תעודו־תיה,
ברח עם ארנקה.

מוכח גורל

ך* כפר״אתא, הגריל הפועל העני קקו
4שמש דירה במפעל הפיס, מכרה בעשרת
אלפים ל״י, קנה ב־ 1600ל״י כרטיסי
הגרלה חדשים, הרוויח עוד אלפיים ל״י, הובא
כעבור חדשיים לבית־המשפט אחרי שאיים
על עובדת סוציאלית בלשכת הסעד
שיעשה בה שפטיר אם לא תתן לו תמיכה.
ממזלס חזח 104ו

קולנוע ישראל שבוע צרפ תי
צופי הקולנוע של ישראל, הלהוטים כל
כך אחרי ביקורי כוכבים ואישים מעולם
הקולנוע בארץ, והלוסשים עין בקנאה אל
עבר חופיו המערביים של הים התיכון, שם
מתקיימים מדי כמה חדשים פסטיבלים ססגוניים,
יזכו בתחילת החודש הבא למעין
פיצוי על שנות המחסור הארוכות בבידור
מסוג זד״ כאשר יפתח, ב־ 6לדצמבר, שבוע
הסרט הצרפתי בישראל, לא יהיה זה אמנם
פסטיבל מפואר כמקובל, אולם לא פחות
מארבעה כוכבי קולנוע, שני במאי סרטים
מפורסמים ומפיק אחד, יבקרו אותו שבוע
בארץ.
מלבד בקבלות־הפנים שיערכו לכבודם, יופיעו
מאורות קולנוע אלה מדי ערב בערב,
בסוף ההצגה הראשונה ובתחילת ההצגה
השניה, בקולנוע מגדלור בתל־אביב, שם יוקרנו
ששת הסרטים שנבחרו להצגה בשבוע
הסרט הצרפתי:
הגורילה, סרט בלשי; הבחורים המקסימים;
הנאהבים, עם הכוכבת הצרפתיה החדשה
ג׳ין מורו; הקומדיה בה מופיעה מיליין

כולאים אותה מפניו. האמן הצעיר והמוכשר
מגיע אל סף המוות.
רק כעבור חדשים הוא מצליח לחזור,
לחיות יחד עם האשה שאהב. כדי לפרנס
אותה הוא מתחיל לצייר בקדחתנות. אלא
שאיש אינו רוצה בתמונותיו, והצעיר מת
בעוני־ובמחסור. כיום שוות תמונותיו הון.
כי הצעיר האומלל המוצג על הבד, כך
מספר הסרט, אינו אלא הצייר הגדול האי־טלקי־יהודי־צרפתי
אמדיאו מודיליאני. משום
כך אפשר לבחון את הסרט משתי בחינות.
מבחינת הנצחת דמותו של מודליאני הוא
כשלון, כי מבחינה זו אין הסרט נאמן
למציאות, מציג רק סצינה אחת בחייו של
הצייר, אינו מסביר נכונה את דחפיו ואת
הרקע לציוריו.
אולם ברגע שג׳ראר פילים חדל מלהיות
אמדיאו מודיליאני, והוא הופך להיות צייי
אלמוני על רקע של מונפארנס ב־ ,1919 זהו
סרט נפלא. הוא עשוי בסגנונו המיוחד של
ז׳ק (קסדת הפלדה) בקר, המנציח על הבד
תקופה שלימה, על אדרתה המיוחדת וטיפו־סיר,
שלא יחזרו עוד. בקר הפך מלודרמה
שיגרתית לטרגדיה מזעזעת.
אך בקר לא הסתפק בהשפעת הסרט, הוסיף
את שמו של מודיליאני כדי להשפיע
על הצופה שיבוא ויאמר:
״אה, אזזה גורל אכזר.
קודם איש לא רצה בתמונותיו
וכיום הן עולות הון.״
הצופה, שיוכל להתעלם מנ־סיון
השפעה מלאכותי זה
של בקר, יוכל להנות באמת
מסרט מצוין.

ג טו בגרע
גואנדלינה (אופיר, תל־אביב;
איטליה) היא ז׳אק־לין
סאסאר, נערה איטל־קיה
בת , 18 בעלת פני
חתול, שיניים סדוקות וגוף
נערי, המקמטת את מצחה
בכל פעם שהיא רוצה לציין
-,כי מה שהיא אומרת
חשוב הוא. היא אינה יפה
במיוחד, אולם יש בה רעננות
וחן מושכים,
כאשר ראה אותה הבמאי
האיטלקי אלברטו לאטוזדה
על חוף הים, הוא החליט
מיד שהיא תהיה הכוכב הראשי
בסרטו הבא. היתד. וו
החלטה נכונה, אלא שהפרט
הבא של אלברטו לאסודדה
לא נועד להיות סרט טוב.
וכך מופיעה ז׳קלין הקטנה,
שחקנית מלידה, השולטת על
הבד כאילו עשתה זאת כל
ימי חייה, בסרט איטי, בעל
עלילה קלושה ולעיתים קרו׳אקלין
סאסאר כ״גואנדליינה״
בות משעממת.
גואנדלינה היא בת ל״

העלילח
משפחה עשירה, שהוריה הח|
3^ £ה ותשתקי; קומדיה נוספת ליטו להתגרש. בהיותם עסוקים בבעיותיהם,
^זזק, עם פרננדל והקומיקאי אין זמנם פנוי לבת. והיא, כדי למלא את
הסרט השישי, החתולה, השממון שבחייה, מחליטה למצוא לה מאהב.
אחרי שהיא לוכדת ברשתה סטודנט צעיר
* ע ל ־י די הצנזורה, אולם הצגתו
ובישן (ראף מאטיולי) ,מתגלה גואנדלינה
ע ד תחילת הפסטיבל.
דרך. התעלומה הגדולה היא; כהפך הגמור ממה שהיתה צריכה להיות
9הקולנוע הצרפתיים שיבואו בהשפעת הסביבה בה גדלה. וכדי להציל
די נסיון של הבטחות קודמות את חיי ההורים, היא אף מקריבה לבסוף את
^ ^ חתגש מו, נמנעו המארגנים הפעם אהבתה למענם.
אמר פעם מי שאמר: יש שלושה סוגי
! מ ת השמות. הסביר נציג יוניפרנס,
הפצה הצרפתית :״כשאני רוצה ל־ סיטים. סרטים טובים, סרטים רעים וסרטים
^ ^ וחקנים צרפתיים לאמריקה, עלי להד אי מלקיים. גואנדלינה הוא סרט איטלקי, ב״
במטוס ללא חניות. אחרת תמיד צפויה מובנה הטוב והרע גם יחד של המלה.
נה שהם יברחו באמצע. לכן אינני אוהב
להסתכן בהכרזות והבטחות״.
אולם אם לא יברחו השחקנים בדרך, יוכאלה
הסרטים המוצגים השבוע בערי הלו
צופי הקולנוע הישראליים לראות פנים־ ארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
אל־פנים את פרנסוא ארנול, מיליין דימוג־
• הגשר על כהר קוואי (מוגרבי,
ג׳ו, שני כוכבים ממין זכר, ואת הבמאי
תל־אביב; פאר, חיפה) — שיר הלל לאמאנדריי
קאיאס.
ביציה האנושית, המתבטאת בדמויותיהם של
קצין בריטי שבוי, מפקד מחנה שבויים יפאני,
קצין חבלה בריטי וגשר עץ אחד•
על פני פאריז (מגדלור, תל-
צ ״ ר צעיר מ ס כן
אביב) — שני אנשים מובילים בשר חזיר
מי נפארנם ( 151 ארמון־דדד, תל־אביב; לשוק השחור, חושפים את החזיר שבלבבות
צרפת) הוא סיפור טראגי עד מאוד. אמן אזרחים כבושים ומדוכאים. ז׳אן גאביין.
• לה גרלס (אסתר, תל־אביב) —
צעיר ומוכשר (ג־ראר פילים) נתפס לשכרות,
הופך את חייו לשרשרת של אבדן חושים, קומדיה מוסיקלית, בנוסח רשומון היפאני.
רעב, סאדיזם חולני והתמכרות ליצרים. יום קיי קנדל, ג׳ין קלי.
• עד התביעה (אורגיל, ירושלים)
אחד הוא מתאהב בצעירה (אימה אנוק) בת
טובים, המסכימה לחלק עמו את חיי הדלות — סרט מתח משעשע, בו נופל הפרקליט
שלו. אלא שהוריה המתנגדים לצעד זה, צ׳ארלס לוהטון קרבן ללקוחותיו.

תדריך

סרטי

העולם הזה 1104

תשבץ 05111:1גוה 1104
מאוזן־ .1חגו
קרב ובא; .4פז־מונאי
ישראלי ;
. 10 בן יעקב ;
. 11 מזל; . 13 עי סוקו
של האפיפיור
.14 :עשר בשלישית
.15 :מ קום
לשתייה. 17 :
שוט נטול ראש:
.19 הקלף בה״א
הידיעה ; .20 בי תה
הוא קן.22 :
בודד .25 :כרי תות
.26 :חצי-אי
באסיה ; .27מ קום
עבודת הפ קיד;
.30 ריקוד
עם .32 :בעל ג אווה
.33 :צורת
סמיכות של מים :
.34 מוקיון; .36 איש׳ אך בלי ראש;
.37 דמי קניה עבור אשה ; .39 שליט ;
.41 בירה מערבית; .42 נמיר, למשל;
.44 הענקה ; .46 בת שאול ; .48
מחממת .50 :אחרון פרקי ישעיה;
.51 דיקט; .53 מפעולות ההגנה; .55
כלא, ללא התחלה; .57 סימן; .58
קורסיקה; .59 ציפור; .60 ירא.
מאונך .1 :כלי ביתי; .2מיכל;
.3יישוב ליד חיפה; .5אבר; .6ללא
הורים; .7חיל אויר .8 :נם.9 :

חיבור מוסיקאלי .12 :לא עבה; .15
אויל; .16 ריב; .18 זוהמה; .21 ולד
טרם זמנו; .23 לכל אדם; .24 דרי שת
שלום; .26 מיטה; .28 גבוה;
.29 שר החינוך ; .31 יצרן ג׳יפים ;
.32 צבע .35 :פקודה; .37 בעל מק צוע
יהודי ומוסלמי; .38 שם ערבי
פרטי; .40 בן נוח; .41 בן־גוריון;
.43 לא קשה; .45 אילו לא; .46
סיווג; .47 אבוקה; .49 נשה; .52
דינה ליעקב; .54 כיום פז; .56 מלת
שלילה .58 :שם לחם.

בית ספר לפקידות

מרכז מורים מו ס מכי ם

4חדשים

קורס מזורז נפתח
בנובמבר

תל־אביב, רחוב הם ,12 טלפון 65061

חסטזיר״ס
רופא, מנתח כללי,
נשאר כל ימיו חלכאי.
כי פשוט הוא שכח,
כתוך כל• מנותח,
איזה כלי ששווה כמה ל״י.

בעריכת לילי גלילי
מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מבי!
המשתתפים בשליחת חומר לעמוד זה •זכה מזי
שבוע בשבוע בפרס של עשר לירות. החבים
השבוע. פורטי, חל־אביב, אליהו הלוי, ירושלים.

מ. צ .נחמד בלי מתום,
התחיל עם חיילת פתאום.
כששאל :״את פנויה?״
היא ענתה לו, גלויה:
״לד ושוב, אף עם כובע אדום.״

•אות הצטיינות בגדוד מסויים בצה״ל, מצביעים כולם על
אחד הטוראים ומסבירים בלחישה כי זהו
גיבור היחידה .״הוא הציל את חייהם של כל חיילי הגדוד״,
מספרים. כיצד? ״הוא רצח את הטבח״.

יורם ברנשטיין, תל־אביב

י) עחתש1ליי 0

פירוסז דסז״י לתופעות יומיום

סופת החול הגיעה לשיאה בשבת

אזרחי הארץ נחנקו בין קודש לח ו ל .

החוגים הדתיים טוענים, כי מינויו של הרב טוליידאנו כשר הדתות בא
כדי לפורר את החזית הדתית מבפנים

סוס טולידיאני .

שליטה החדש של סודאן רמז כי יבטל את. הסכם
עם מצרים

חלוקת

המים

מים גנובים ימתק ו.

ממשלת ברית־המועצות מתכוננת
לבירו־בידז׳אן

להעביר את כל אזרחיה היהודיים

סיסמת המיבצע: עבריעבור?

בפנים שורת השיר

מה. בעצם, קרה למיס דהה?
רופא לב ריפא את מיס רוזה
על־־ידי ניתוחים ונרקוזה.
כשביקש את ידה
היא אמרה :״לא, תודה״.
במצב בלתי־נעים זה הופסק החמשיר,
לפני שלושה שבועות, והקוראים נתבקשו
להוציא את הדוקטור המכובד
ו/או מים רוזה מן המבוך. ואמנם,
הרבה מאד קוראים הגישו עזרה ראשונה
מחורזת. אבל אל תשאלו כמה היו אותם
הסאדיסטים, שתקעו את חיצי הציניות
בלבו האומלל של הרופא.
ובכן, ניגש לשולחן הניתוחים: קורא,
שחתם בשם ״פורטי, תל־אביב,״ והמתבקש
לשלוח את כתובתו המלאה
למערכת אם ברצונו לקבל את חמש
הלירות המגיעות לו עבור התשובה ה

מוצלחת
ביותר, סיפק שני חרוזים ל
סיום
החמשיר. האחד :״השפעת הי
נרקוזה נגוזה.״ והשניה :״תנסה
על שניה עם היפנוזה״.
בכלל, ההיפנוזה נורא באופנה. לפחות
50 קוראים הציעו אותה כפתרון לבעיית
הרופא המסכן. אבל אני לא הייתי נותנת
להם להוכיח את מומחיותם; לא
היה כמעט אחד שידע לשמור על משקל
נכון. אחד שכן ידע, ושזכה בשביל זה
בפרס השני, הוא אליהו הלוי, רחוב
בצלאל ,20 ירושלים. החרוז הזוכה:

אז ניסה בשיטת ההיפנוזה.

הקורא מרדכי דן מתל־אביב, אחד המשתתפים
הקבועים ביותר במדור זה,
שלח 15 תשובות. מד, לא הזכיר? פסיכוזה,
סנטה רוזה, מטמורפוזה, פורמיזה,
טרומבוזה, אפילו את שפינתה המנוח
הכנים לעסק. חרוז מוצלח לדוגמא :״ ל א

בעלי מגיש לי לפתע חצי תריסר שושנים
יפות.
זאת אומרת שאחרי ארוחת הצהרים הוא
יודיע לי שבאמת הוא נורא מצטער,
אבל את יודעת מותק, לא נוכל ללכת
הערב לקולנוע. יש לי פתאום ישיבה
נורא חשובה, ואני פשוט מוכרח ללכת.
את יודעת כמה שאני שונא לעזוב
אותך לבד עם הילדים...
השכנה אומרת לי אין דבר, היא תשגיח
יעל הילד בשעה שאני קופצת לצר־כניה.
זאת אומרת שהיא צריכה לצאת
הערב עם בעלה לבלות עד מאוחר
בלילה, ואין להם בייבי סיטר.
זיל

רוני הולך לישון בלי וויכוחים.
זאת אומרת שהוא החביא כבר מתחת
לשמיכה את הדובון שלו, שתי בננות

קלעת בקביעת הדיאגנוזה״.
ועוד כמה תשובות לעניין :״כבר
פגה השפעת הנרקוזה״ (חיים
אוהב־עמי, ירושלים); אז המשיך
הוא לתת לה נרקוזה (דן שינגרטן,
חיפה); ומאז נזקק הוא לנרקוזה
(יעל גורפינקל, קרית חיים) .ואילו הקורא
אורי שיקה, מחיפה, קובע: ומאז
הוא סובל מנברוזה. לא עליכם.
היו גם המון קוראים בעלי תפיסה
ספורטיבית. אני לא רוצה להשתמש
בביטויים גסים. לא ניחשתם? ובכן,
הנה למה שאני מתסזנת :״אך אפ

להחליף את הפוזה( ״.נתן״
לנדמן, קרית חיים); ״ידידי, נמאסה
כבר הפוזה״ (ניבה גריל, כפר סבא).
בכלל, כל העסק הזה הוכיח לי דבר
אחד שחשדתי בו כל הזמן: שהנשים
הן נורא אכזריות. ואינני מתכחינת רק
למיס רוזה שלנו. אני מתכוונת, למשל,
לרב״ט נמרודה דרויאנוב, צה׳־ל, הכותבת:
ומאז הוא סובל מטרומ־בוזה.
איחולי ד,בראתי לדוקטור המסכן.

וד,קופסה עם הצפרדע המרוסק שאסרתי
עליו בכל תוקף להכניס הביתה.

בעלי מגלה פתאום שרובה־הציד ש|ו י זקוק לטיפול דחוף אצל הנשק.
זאת אומרת שבעוד כמה ימים הוא
יקבל צו־גיוס למילואים, ואז הוא ילבש
את בגדי החאקי שלו, יאסוף את תרמיל
הגב והמימיה, וייעלם לשלושה ימים
לציד חזירים בחולה. חושב שאני כבר
זקנה מדי בשביל לצאת לפיקניקים.

עמירה שאלה אותי אם מותר לבן לקנות
לה פיצה אחרי הצגת הקולנוע.
זאת אומרת שהוא כבר קנה לה ובזכות
זו תאמין שמגיעה לו גם איזה
נשיקת לילה־טוב בדרך הביתה. לאן שהנוער
של ימינו מגיע!
נחמה פלר, תל־אביב
טעות לעולם צזדעת
שני

השערים.

ביטון חבש את
(חדשות הספורט)
מרדכי דן, תל־אביב
פצעי־נזוות לגאוות הקבוצה הירי!
הללויה תצא בשעה אחת.
יורם ברנשטיין
שירת הברבור.
הוא נטשה, זקן קצר
בתם( .ידיעות אחרונו,
אוו!
הלך בוודאי להתגלח.
קצין משטרה תיק
(ידיעות אחרונות) מרדכי התיק נסגר.

...וכל זה על אותה מכונית
כפי שסופר לשכן:
״ירוחם, באחד הימים אקח אותך לנסיעה
קצרה ואראה לך איך שהיא
יכולה לטוס, בנגיעה הקלה ביותר על
הגאז. אני יכול לנסוע על 140 כמו
כלום! לא מרגיש את הכביש בכלל.
שום דבר לא יכול לעבור אותי. נסעתי
מנס־ציונה לחיפה בארבעים ושמונה דקות.
ועוד עצרתי לקנות בנזין.״

• כפי שמסופר לחותנת
(במכתב) :

״ה־יפשתיך בכל נז2ן וגז!״

״אני נורא מצטער שלא יכולנו לנסוע
אליך בשבת, אבל הסראנטה• שלנו
כבר מתחילה להראות סימני זיקנה. כל
מה שאפשר לעשות איתר, עכשיו זה
לנסוע לשוק, או מהעבודה וחזרה הביתה.
וגם זה לא תמיד בטוח. רק

שמישהו הסכים לדחוף אותי

• כפי שמסופר לסוחר
מכוניות משומשות :
״מה? אלפיים לירות? השתגעת? היא
כמו חדשה. אתה שומע את המנוע?
כמו שעון. היא שמה בכיס הקטן את
כל המכוניות החדשות שמייצרים בארץ.
לולי השגעונות של אשתי, לא
הייתי חולם להחליף אותה אפילו ב־קרייזלר!״

כפי שמסופר לשוטר
תנועה :
״שמונים? סלח לי אם אני צוחק. אוסף
הגרוטאות הזה לא עשה שמונים
קילומטרים לשעה אפילו ביום שיצא
חדש מבית־החרושת /באמריקה. כדאי
שתבדוק עוד פעם את הספידומטר שלך.