גליון 1105 מתאריך 3 בדצמבר 1958

מעפר 1103

ב״א כסלו תיטי״ט3.12.1958 ,

המחיר 550 פרוטה

מינויו -שוחד
לבוחר הספרדי!

האס יצריה
לתדוס את
המפלגה הדתית!

האס תתול הקלה
בכפיה הדתית!

הנני טביעה בזה את הוקרתי יעד האומץ
לתת לקהל הרחב תיאור אוביקטיבי ולהעמיד
על הנכוז הריה דעות־שוא.
ד״ר אסתר גרזון־קיוי,
ירושלים

העורך הראשי:
*ווי *ובנוי

ראש המערכת:
שלום כחז

״מה שלום אבא?׳״

עורך משנה: דובאיתז עורך תבנית:

עורך כיתוב:
סילני קשת

רזזוב גליקטון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד . 136 .טען למברעים :״עולמפרס״.
הנווציא לאור: העולם הזה בס״מ.
זפוס משה שהם בע׳־מ, ת״א, מל.62239 .

המכתב הבא נשלה על־ידי, שלום ד״
•הודי תושב חרשה:
״קראתי פה בעתון באידיש, שבישראל יש
הרבה צעירים, בעיקר בין הצברים, המכנים
את יהודי הגולה אידלך (יהודונים) ,ומבזים
את מליוני הקדמות היהודיים שהושמדו
על־ידי הרוצחים הנאציים בגיטאות, שנשרפו
בתנורים ונקברו חיים, שמגופם קרעו
ההיטלריסטים את העור בהיותם עדיין חיים,
ומבשרם הכינו סבון.
״האם זה נכון, שחלק ניכר מהנוער הישראלי
מכנה את הקרבנות האומללים הללו
סבון, ועושה מכך צחוק?
״אין זה די שהעתון מכנה אותם אנטישמים.
אם זה נכון, הרי לדעתי אין הם
ראויים שתישא אותם האדמה הקדושה. כך
יכול לדבר רק סדיסט, אדם בעל נשמת
זאב.
״אחרי מה שקרה, קשה אפילו להעלות
על הדעת שדברים כאלה יכולים להתרחש.
אפילו גרמני, הגון פחות או יותר, לא
ירשה לעצמו לכנות את הקרבנות היהודים
סבון. דברים כאלה יכולים להרשות לעצמם
רק זוללי־אדם היטלריסטיים. סתם פאשיסט
לא ירשה דבר כזה לעצמו. ואם זה נכון
שחלק ניכר מהנוער הישראלי עושה זאת,
אין אני מוצא מלים לבטא את דעתי עליהם.
״כל היהודים בעולם משפחה אחת. האם
קיימים יהודים שחורים או לבנים, צברים
או יהודי גלות? כסימן והוכחה לכך תוכלו
לראות, שהיטלר ימח־שמו בכלל לא התחשב
במוצאו של יהודי, ומנין הוא בא. הוא לא
בדק אם הוא לבן או שחור־שיער, אם הוא
נראה כרוסי או פולני או אפילו כמו תורכי.
העיקר שהוא יהודי.
״אני מבטיח לכם, שאילו תפס היטלר
ימח־שמו את ״הגיבורים״ הללו, היה בעליזות
רבה פושט את עורם ומכין ממנו
כפפות. וגם מבשרם היה מכין סבון, כוי
יקי צלם המערכת:
*ריח קרז

חברי המערכת:
מנשה בר־דייו, שייע גלזר, לילי גלילי.
דויד הורוביץ, רוחי ורר* ,ברחם מרסוו,

שלגרמניות יהיה במה לרחוץ את ידיהן.״

מי מאתנו יכול לומר בלב שלם כי מעודו
לא שמע ביטויים כאלה ברחוב? מה דוחף
צבר בריא בנפשו ובגופו לצעוק על עולה
חדש, הנדחק בתור לאוטובוס :״חבל ש־היטלר
לא גמר את כולכם״?
יש כאן, ללא ספק, מאותה הגסות המהוללת
של הצבר. אולם יש לאין שיעור יותר
גילויי מבוכה נפשית וחוסר בטחון
במורשה התרבותית. כי הצבר, הרוצה להפגין
את השוני שבינו לבין יהודי הגלות,
הרוצה להוכיח לעצמו ולעולם כי אינו המשך
של יהודי הגיטו, נתפס לעתים מעציבות
לקיצוניות. מזעזעת.
מונח לפני מכתב אחר. הנראה כהמשך
ישיר לאותו מכתב מחרשה. הוא נשלח
מפתח־תקחה, על־ידי צעיר המוסיף ליד שמו
את הכינוי ״בן טובים״.
כותב הצעיר הנה לימדו אותנו שאיננו
יהודים. אבל מה אנחנו, לכל הרוחות?
מנין נציב לעצמנו דוגמה של האדם העברי
החדש? האם מבין העסקנים המפלגתיים,
אשר מעשיהם והבלי פיהם ממלאים
את העתונים? הלא הם רק תירגמו את
הלכות הגיטו לשפה של תל־אביב או סג׳רה.
״ואם אינני רוצה לחקות את ממשיכי
הגיטאות, על פי איוו דמות אעצב את נפשי?
האם לפי רוקד הרוקנרול האמריקאי,
או שמא לפי לוחם לגיון הזרים הצרפתי?״
דומני כי אילו הדביקה המהפכה החינוכית
את המהפכה הכללית שהתרחשה בארץ
הזאת מאז עליית הבילויים ממזרח אירופה,
כי אז לא היה שלום ד. כותב את מכתבו
זה מחרשה. הצבר מפתח־תקוה היה אז
יודע אמנם כי הינו בן לאומה מתחדשת,
שונה במהותה מיהדות הפזורה. אולם הוא
לא היה מתבייש במוצאו היהודי ולא היה
נדחף לקיצוניות של תסביכי שנאה.

פרשת תרומות

מחמאות ליריב

הסיסמה המקשטת את עמוד 2של העולם
הזה בלי מורא ובלי משוא פנים, הצדיקה
שוב את עצמה ובמיוחד בחלקה השני. טי־

פולבם האוביקטיבי בפרשת אהרון כהן (העולם
היה )1102—1103 ומפ״ם בכלל, למרות
היחס המבזה מעל דפי עתונה, ראויים להערכה.
הוכחתם שוב כי אתם מסונלים לחלק
מחמאות וטיפול אוביקטיבי לאויביכם
ויריביכם הגדולים ביותר.
ע. מגיב, קיבוץ השומר־הצעיר,
הנגב
בעיון רב יוראתי את מאמריכם על הפרשה
המסעירה את מפ״ם. לא אגזים אם אומר,
שההתעללות באהרון כהן הובאה בצורה המדויקת
והקולעת ביותר בעתונכם. עמדתכם
היתה סמל ההגינות הצבורית. כד, שבים
הסוער של השמצות הייתם הבטאוז הלא
מפ״מי היחיד, שעמד לימין כהן ומפלגתו.
כקורא ותיק של העולם הזה וכחבר פעיל
במפ״ם, הנני מרגיש בצורך נפשי ומצפוני
עמוק להביע לכם את מלוא הערכתי והוקרתי.
ושמי וכתיבתי אינם לפירסום.
שמואל ר ,.חיפה

תקלה בכית

לכל אלה ששאלו אותי בכנס ועידת הציונים
הכלליים מדוע איחרתי לבנם, עניתי
בי זה קרה בגלל תקלה בביתי. לא התבטאתי
לגמרי כפי שכתוב אצלכם בפסוקי השבוע
(העולם הזה .)1103
ישראל רוקח, חבר־הכנסת,
ירושלים

פלורנץ ודעות־־השוא

רב תודות עבור הנליון בו הופיע הסיפור
המלא של ועידת פלורנץ (העולם הזה .)1099

מלצר ורב־חובל

עד עכשיו התייחסתי באמונה מרובה לכל
החומר הרב־נווני שהייתם מדפיסים בעתת־בם
רב הכינויים. י אבל עתה, אחרי שמצאתי
כמה סילופים מכוונים, חושש אני לקחת נם
את יתר דבריכם האמורים ברצינות א:
באמונה. אחרת אצא ודבוק ליי הבינוי ״פתי
מאמין לכל דבר״ .לא נעים. הענין המטריד
אותי הוא בטור הרכילות שלכם. טיניתם
במחי קולמוס את האדון מקם נויוירט, רק
על מנת להאדיר את הצלחתה הגדולה של
אנטה, הקוסמת של יפהפיות תל־אביב, שנישאה
לרב חובל בשעה שאינו אלא רב־מלצרים.

התפארותכם בדבר רוב תפוצתו שי
עתונכם עד למדבריותיה מניבי הנפט שי
ונצואלה ועד העיר סרסאיבו בכלל, אינה
מדויקת. אינני בטוח שממשלת ונצואלה.
הנוכחית, תקבל בשמחה את שינוי שם האנס
פורה הנפט שלה. ועד קבלת הסכמתה חזרו
וקראו לו בשמו המוכר בעולם: מרקאיבו.
ר. אלול, א .ק: .חיפה, ונצואלה תודה לקורא אלול שטרח לשלוח מלבים
את תיקוניו לעתון. האחראי להחלפת רב
המלצרים ברב־החובל ישלח בקרוב לקורס
רבנים ואילו מנהל מחלקת המודעות חושב
על איזו מהפכה קטנה בונצואלה כדי שבכל
זאת יקבלו את הצעתו לשינוי השם.

״מעיוות ומורדות

זה עתה קראתי את רשימתבם ״חתולה
אסורה בהחלט״ (העולם הזה )1103 אודות
הסרט ״החתולה״ שנאסר להצנה על ידי הצנזורה
הישראל,ית. היות וראיתי סרט זר
באו, בלונדון, לפגי חודש, ברצוני להביע
את רעתי ואת דעתם של עוד ישראליים שראו
סרט זה כאן. קודם כל אין סרט זה
יצירה אמנותית בה גדולה, כפי שאתם
מציינים ולכן גם כל הרעש מיותר בהחלט.
אולם נבון שהגרמנים בסרט לא רק שאינם
מוצגים באור חיובי, אלא שהם מוצגים שם
אפילו באור שלילי, ער שלפעמים זה נובל
בשגעון, במו אוחו קצין בולשת קרח. לבז
כמובן אין לאסור את הצגת הסרט בארץ.
מעניין לדעת מה יעשו הצנזורים בארץ
כשיגיע אליהם סרטו של דני קיי ״אני
והקולונל״ ,שהוא סרט נפלא לכשעצמו, אבל
הגרמנים מוצגים שם באור חיובי הרבה
יותר מדי, והיהודי הפולני הוא ממש אוחו
יהודי עלוב ופחד! אד ערמומי ופיקח, כמו
היהודי הגלותי הידוע לנו מהספרים.
ישראלי מ ,.לונדון

החתולה האסורה
מכתבים נהניתי למקרא רשימתו. של העורר ״לא
אתרום!״ (העולם הזה .)1104 מארגני מגבית
העליה, האוספים תרומות ומסים כשהם נוסעים
במכוניות מהודרות ומבזבזים את כספי
העם, יבולים להוסיף גם את שמי לרשימת
המשתמטים.
נחום אביטל, חיפה
כשמר אבנרי כותב ״לא אתרום״ הוא פשוט
רוצה למצוא חן בעיני דעת־הקהל, שככל
קהל אחר אינו אוהב לדלדל את כיסו. מר
אבנרי טוען כי את הכסף יש להשיג על
ידי קימוצים. דברים אלו עוזרים לקהל
המשתמטים מתשלומי מסים למיניהם להקל
על מצפונם, והרי מלווה ההתנדבות בישראל
הוא כפי שהעורך טוען, ובצדק — מם!
דן מרגלית, ירושלים
מר אבנרי הביע במאמרו את דעותיהם
של הרבה מאזרחי הארץ. תחילה ביקשו
סאיתנו קרן מנן בהתנדבות. הפכו אותה
לסם קבוע שנתיים אחרי מבצע׳סיני, וברגע
שביטלו את המס העלו את שאר הטסים. זה
ודאי יהיה גם הסוף עם מלווה העליה. אלא
שאין ברירה. באם לא תצליח המגבית בין
בה וכה יהפכו את המגבית למם.
דב -שרשנסקי, תל־אביב

תחת הכותרת ״נבורי האתמול״ (העולם
הזה )1103 התפרסם מבתבו של מר עודד
הראל מתל-אביב, אשר התכוון להניב על
רשימתי, שהופיעה בשם ״אללה ירהטו״ (העולם
הזה .)1101 אני מוכן לקבל את ההנחה
שמר הראל כתב את דבריו מתור
כנות, אד יורשה לי להעיר הערות מספר.
מר הראל נדהם לקרוא את מכתבי בה־עולם
הזה וכאילו מגנה את העתון על כי
פירסם דעה שנראית בעיני מר הראל כקיצונית.
כל מה שכתבתי היה דעתי האישית
ואי! לגנות בעבורה את העתוז, אשר
במדור המכתבים מעמיד לרשות צבור הקוראים
במה חופשית ופתוחה להבעת כל דעה.
ועל בד הערכתי ותודתי לעתון.
אינני חולק על דעתו של מר הראל, שאנשי
סגן דהן, כמו דהז עצמו, מילאו בעבר
תפקיד בטחוני חיוני, קשה ומסוכן.
אולם בזכות מעשיהם עד יום כפר־קאסם,
אין לפטור אותם מהאחריות עבור המעשים,
שאת מהותם תיארתי בסעיפים הראשונים
ברשימתי. רצוני עוד להוסיף כי באותו יום
גורלי, בין השעות ,19.00—17.00 כאשר התרחשו
מעשי האימים בכפר־קאסם, לא רק
שבנזרתו של סנן דהן שרר שקט נטור ולא
התחוללו שם קרבות, אלא שפרט למשתתפים
עצמם לא היה כלל ידוע אז בארץ, בי צנחני
צה״ל הוצנחו בנחל, במרכזו יעל הצי
האי סיני :.ועוד תיקון טעות קטנה: לה 1י

עדות כלתי־מדוייקת

עלי להעיר על אי דיוק שקראתי בבתבתכם
על משפט הקצין זיננר (העולם וזווז .).1104
בכתבה נאמר כי לוח התאריכים בו נעזרתי
בחקירת זינגר ״היה תוצאה של עבודת בילוש
מדוקדקת״ וכי עוזרי נילו בתור יומני
המחוז באילו תאריכים בדיוק ביקרו שם
פיקודי זיננר.
אכן, כשסמל המשטרה הציג את יומן ה-
מ&וז בביודהמשפט, נוכחנו כי נם רישומי
יומן זה התאימו ליתר ההוכחות. אולם בשעת
חקירתו של זינגר לא היו פרטי היומז
לנגר עינינו. העובדות שבהן נעזרנו נשאבו
מתור העתקי העדויות השונות במשטרה.
אשר נמסרו לנו לפני הטשפט על־ידי פרקליטות
המחוז.
שמואל מ. תמיר(כצנלסון),
עורך־דין, תל־אביב

ידוע למר עודד הראל שאד לפני זמן לא
רב פשטתי את טדי צבא הקבע, לאהר שרות
של שנים במערכת הבטחון.
יוסף בן־זאב, גבעת חיים, איחוד לפריסת כפר־קאכם נדרשות לצערי הרב
ההערות הבאות: שדמי ישפט בביודדין,
סלא רק שרוב חבריו אינם שופטים, אלא
הם אנשי צבא אשר הקריירה חצבאית והפוליטית
שלהם תלויה בשלטון. ביסום אופן
אי־אפשר ללוות בית־טיספט זה באמון, ממנו
נהנה היהרכב שדן במשפט הראשון בפרשה.
אם יש מיסמעות למושג התנהנות מבישה,
כאמור בסעיף 129 של חוקת השיפוט הצבאית,
הרי הוא חל על התנהגותו של
התובע הצבאי המאשים את שדמי, שכפי
שנכתב במעריב הוא ניגש אל שדמי, בישיבה
בה דנו בהוצאת פקודת המעצר נגדו,
ושאל אותו :״אהלן ישכה, איר הענינים?
מה שלום אבא?״ לפי זה נראה לי כי דמם
של טבוחי בפר-קאסם יכופר למרצחים בזול.
שמואל עמיהוד, נצרת

סיבון הכרחי

אפילו יתכן ומדריכיו של צבי בוכטרגר
אשמים בכד שזלזלו בתלונותיו וגרמו בעקיפין
להחשת מותו, אינני חושב שמגיע להם
זוהי תוצאת סיכון הכרחית, כשם
עונש.
שיש סיכון בחציית רחוב. בתור מדריד טירונים
לשעבר בצה״ל, היה לי נסיון רב
בעבודה זו. אם מדריד יתיחם ברצינות לכל
תלונה של הרגשה רעה של חניכו, אפשר
יהיה לוותר בכלל על האימונים. ידוע כי
בכל חברה יש מספר רב של ארטיסטים
ומשתמטים, ולפעמים קורה נם שהטובים
עודד שפר, חיפה
נופלים קרב.:

לפי התמונות מהסרט ״החתולה״ שהתפרסמו
אצלכם נדמה לי בי אמנם אין מקום לאסור
את הסרט מבחינת הפניעה ברגשות היהודים
של נפגעי הנאצים, אולם יש מקום
לאסרו בגלל התמונות הפורנוגרפיות של
השחקנית פרנסואז ארנול המופיעה בו. אין
לי כל התנגדות ששחקניות יתפשטו בסרטים
אולם מדוע דווקא פרנסואז ארנול? איו לה
שום מעלות בהן היא מצטיינת במיוחד.
י נמרוד רוזנצוויג, תל־אביב
על מעלותיה, או נזגרענתיה, של שחקנית
ארנול, ראה תמונה.
פירססתם (העולם הזה )1104 מספר מכתבי
קוראות, שהזדרזו לקיים מצוות, אחרי
מות קדושים אמור״ ,לגבי טירון פואר המנוח.
קל היה להבחין כי לגביהן הקדושה
לא הופיעה דווקא אחרי המוות. ברצוני.
בתור נבר, לומר משהו לזכותו של השחקן.
בתקווה שזה ישמע יותר אוביקטיבי. לפחות
בסרט אחד הראה טירון פואר כשרון משחק
ולא דווקא כשרון מאהב. היה זה סרט שהוצג
בארץ לפני כמה שנים, אודות חיי
פנימיה צבאית. בסרט זה גילם טירון פואר
תפקיד של סמל הדרכה ונדמה לי שרק
בזכות משחקו בסרט זה אין לזלזל בו ובכשאברהם
אביבי, ירושלים
רונו.
אל לכם להאשים
נובת הקוראות של
מירון פואר עלול
ומלכת־שבא בארץ,
סיבה.

את הספרדיות ...מתעתונכם
יש ללמוד שהיה,
לו הוסרט שלמה
למות גם כאן מאותה
א. איתן, צפת

.הזמנה מהיילכרץ

הנני מזמין בזה כל צעירה וצעיר ישראלי,
בלי הבדל של השתייכות מפלנתית,
המסייר בנרמניה ומזדמן לסביבות היילברון.
40 קילומטר מהעיר שטוטגארט, ושיהיה
זקוק לכמה ימי מנוחה, לינה ואוכל, לבקר
אותי ולהשאר אצלי מספר ימים. כל דיכפיז
ייתי ויאכל וברוך כל מי שבא מישראל.
אני מאוד צמא למלה עברית ולפרצוף. ישראלי.
אינני יכול להבטיח גדולות ונצורות,
אבל מה שיהיה באפשרותי, אעשה. אני
מחכה לביקורכם, ישראליים.
משה וורצל, היילברון, רחוב
לנאו ,2גרמניה המערבית
העולם הזה 1105

מיבו־ו של הוב טולידאנו כשו־הדתות בא לסתום שתי נוצות -דתית ועדתית

* * מהלא בשתי מלים אלה צעד
״ /לפני שבוע רבה הראשי של תל־אביב,
הרב יעקב משה טולידאנו, את הצעד שהכניסו
למערבולת הגדולה ׳ ביותר של 80
שנות חייו. היתד, זאת גם אחת המערבולות
הבלתי־מבוטלות של עשר שנות חיי׳המדינה.
את המלים הקלילות־כמעט השמיע הרב באזני
מכרו הוותיק בכור שלום שיטרית.
שר המשטרה בא אליו, בשליחות ראש הממשלה,
כדי לשאול אותו את השאלה הגדולה
:״האם אתה. מוכן להיות שר הדתות?״

לדון לפי התנהגותו ׳מאז׳ ,לא התחרט
על כן הרב. להפך: נדמה כאילו הוא נהנה
מכל הסערה. הרב יהודה ליב מיימון, מנהיגו
הקשיש של המזרחי ־ ושר הדתות הראשון
של מדינת ישראל, שפך אש וגפרית על
עמיתו. הספרדי :״בגידה פניית עורף ליהדות
הדתית כולה במערכתה;״
חברו של טולידאנו לכס הרבנות הראשית
בתל־אביב, הרב איטר יהודה אונטרמן, קרא
לעברו :״תהיה פרושי ואל תהיה צדוקי!״
בניו־יורק התרעם שר הדתות האחרון
משה שפירא :״טולידאנו אינו מייצג את
היהדות הדתית!״
באסיפת־עם בקיבוץ יבנה של הפועל־המזרחי
הרעים ח״כ יצחק רפאל, בקולו
הצורמני :״הכלנתאריזם עשוי להחוויר לנוכח
הטולידאניזם!״
הסערה נעצרה, איכשהו, בפתח ביתו הישן
של הרב, ברחוב לילינבלום בתל־אביב.
הוא קרא בנחת את מברקי הברכה שזרמו
אליו, ובנחת גדול עוד יותר השיב לשאלות
העתונאים :״נאמר שאתה רגיל בבית,
ואוהב אותו, ומחבב גנו, ונופו, ואווירו,
ופתאום בא אחד ליישב בו. מה תאמר? תכעס,
נכון? וזה יסודו של העניין. קשה
להם, לפועל המזרחי, להשלים עם העובדה
כי מישהו אחרמבלעדיהם יבוא להתגורר
בבית משרד הדתות.״

• • פכ רו של הרב היה נכון. אולם הוא
| | היה רק חצי הסבר. כי הוא נגע רק
בצד המפלגתי של הפרשה. אולם הרב יעקב
משה טולידאנו, כפי ששמו מוכיח בעליל,
אינו רק איש דת בלתי־מפלגתי. הוא שייך
לעדה מסויימת. ובישראל חשובה העדה לא
פחות מן המפלגה. על כן גם היה מינויו
של טולידאנו כחבר בממשלה לא רק תולדה
ישירה של התסבוכת הדתית־מפלגתית, אלא
גם נסיון להדבקת טלאי נמהר על הקרע
העדתי.
שתי הבעיות — הדתית והעדתית — צמחו
בד בבד• בחיים הדתיים בארץ הלכה
והשתלטה שלטון מוחלט מפלגה אשר קראה
לעצמה דתית, ואשר כל קשרה עם דת ישראל
היה ד,ספסרות בשמו של אלוקי ישראל.
המזרחי — הפועל המזרחי, אשר הוקם לפני
ב־ 60 שנד, ברוסיה, על מנת להוסיף את ה־גיזן
הדתי־רוחני לתנועה הציונית, מבלי שישקע
בביצת המנגנון והמפלגות, איבד במהרה
את צלם בוראיו. הוא הלך בדרך כל
המפלגות הציוניות, הציע אף הוא את סחורתו
למרבד, במחיר.
עם קום המדינה כבר היה המזרחי — הפועל
המזרחי אגודת בעלי־שררה, אשר דאגו
בראש וראשונה לשמירה על זכותם הבלעדית
לסחור בדת. הנהגת המפלגה התנגדה
לכל נסיון של פלג דתי אחר להרים ראש.
כאשר הציע, למשל, הארכיאולוג נלסון גליק
להקים מכון ארכיאולוגי גדול בירושלים,
מכספו, ולהכליל בו בית־כנסת ריפורמי למען
עובדי המכון, פרשה המפלגה הדתית
מהנהלת עירית ירושלים. כי על דבר אחד
לא היו עסקני הדת מוכנים להתפשר: שלטונם
הבלעדי בכל שטחי החיים הדתיים.
את כל השאר, היו אותם העסקנים מוכנים
למכור במכירה פומבית, למרבה במחיר.
אי־אפשר להאשימם בבגידה בעקרונותיהם

נעלי הזמן

על ניהול ענייני הדת במדינה היו,
עד כה, עסקני המפלגה הדתית־לאד
מית ובני בריתם. צילום זה, במזנון הכנסת, מראה את שר הדואר
לשעבר ד״ר יוסף בורג (ממושקף, ראשון מימין) ,סגן שר החינוך
לשעבר ר״ד משה אונא, שר הדתות והסעד לשעבר משה שפירא,
הנעלים — כי עקרונות כאלה לא עמדו נגד
עיניהם מעולם.

*•אז קום המדינה לא היה למפא״י
)*3שותף בטוח יותר ושקט מאשר נציגי
המפלגה הדתית־הלאומית. אפילו בשאלות
שעוררו מחלוקת בתוך מפא״י עצמה, יכלה
הנהגת המפלגה להיות בטוחה בתמיכת
הדתיים בשעת ההכרעה בממשלה. חב״י
המזרחי — הפועל המזרחי לא היו אלא
חותמת גומי, הנתונה בידי מעצבי מדיניות
החוץ, ד,בטחון והכלכלה של מפא״י.
כדמי־שימוש בחותמת שילמה מפא״י ביו
נדיבה. היא איפשרה למפלגה הדתית להרכיב
את כל המועצות הדתיות בארץ, שהן לכאורה
מוסדות ממלכתיים, על. בסים מפלגתי
צר, ולהפכן למקור לא־אכזב של תקציבים
ומשרות לאנשי ; שלומה. תמורת האצבעות
המורמות בכנסת ובממשלה, יכלה המפלגה
הדתית הלאומית לגרוף מלוא החופן משרות.
ותקציבים מסיר החלוקה של האומה.
כאשר נתקבל פקיד למשרד הדתות או
למשרד הסעד, לא בדק איש את כשרות
ציציותיו! הממונים בדקו רק את צבע פנקסו
המפלגתי• הכחול־כהה של פנקס המפלגה
הדתית־לאומית התנופף בשני משרדים
אלה במקום התכלת־לבן של המדינה.

ן* מנגנון המנופח הסתיר מאחוריו
} \ ישימון רעיוני ותרבותי. העסקנים נטלו
לידיהם את אחד מערכי המוסר והרוח הגדולים
של האנושות ופרטו אותו לפרוטות
של הנאות אישיות, משכורות כפולות, פרסים
ומענקים. את ריקנות נפשם ניסו להלביש
בבנייני פאר ובחזיתות שיש נוצצות.
הם הקימו אוניברסיטה לתפארת, אשר

סגן שר הדתות לשעבר ד״ר זרח ורהפטיג, המנהל הנ|ך י *?$ן^ן שרד
הדתות שמואל זנוויל כחנא, וסגן יושב־ראש הכנסת בנימין,מינץ.
מאז עזבו חבריה את הקואליציה, מאיים יעל המפלגה. הדתית אבדן
המקורות הכספיים הממשלתיים, אשר בעזרתם בנתה, את. מנגנונה
וביצרה את שלימתה׳ ,כמפלגת־אופוזיציה היא תאבד מקורות אלה.

התנוסס עליה שמו של מנהיגה של המפלגה, העברית המקורית. הם נלחמו בחירוף־נפש
הרב מאיר בר־אילן. המפלגה קבעה מי מלחמות־ראווה: למען הנהגת חוק אחיזת־עיניים
לביעור החזיר, למען הזכות לסרב
יתמנה כמרצה באוניברסיטה ומה תהיה
הרוח שתשרור שם. עסקנים שלא סיימו לקבור ילדי־תערובת בבתי־קברות יהודיים,
בית־ספר עממי אמרו לפרופסורים כיצד ולבסוף: נגד הנחיות הרישום של בני־תערו־לנהוג.
וכפי שבדורות עברו לא צמח ה בת בתעודת הזהות החילונית.

ירק מתחת לפרסות סוסיהם של צבאות
וכך, צעד אחר צעד, הצרה המפלגה הג׳ינגיס
חאן, כן נשרפו פירות הרוח תחת דתית את זכויות האזרח החילוני. עד כי
ידו של המנגנון הדתי־מפלגתי.
אפילו מפא״י החלה שואלת את עצמה אם
וכך קרה, שכאשר החליטה האוניברסיטה
השותפות עם הדתיים אינה הופכת בהדרגה
להגיש לסופר ש״י עגנון, ליובלו ה־סד, ספר לעול כבד מדי, וכי בבוא הבחירות לא יכיובל,
לא נמצאו בכל הציבור הדתי המאורגן רוך אותו בוחר את מפא״י והדתיים כאחראים
האנשים אשר יוכלו למלא את דפי הספר, במידה שוזר, לפגיעות בזכויותיו.
והוזמנו משתתפים מן החוץ. עורכי הספר

חיפשו את התרומה התרבותית מיריכיהם־
ך * י ה זר! ר ק קצה אחד של הגשר, אשר
מנדיהם. משה שמיר, איש השומר הצעיר,
( | עליו עבר טולידאנו הישיש מן האשד
לפני פחות משנה כינה את דרכו,של רבנות בתל־אביב אל כס השרות. הקצה
המחנה הדתי ב״עבודה זרה צומת. של ־ השני היה מוצב על הגדה העדתית.
שחיתות ...מקמץ את ידיו בכל הזדמנותי
לפני חמש שנים יצר העולם הזה סיסמה
של התנדבות־עם בממונו ובגופו,״ נתבקש ׳ שהשתרשה מאז בלשון העברית :״דופקים
עתה לספק את מה שלא דאגה המפלגה׳*׳ את השחורים!״ הבעיה הטמונה בשלוש
לטפח בתוך שורותיה — תרבות ומחשבה. מלים אכזריות אלה לא נעלמה מאז• היא
.,החריפה בהתמדה. בעוד שמספר התושבים

היה זה פלא. מנהיגי המפלגה בני עדות המזרח התקרב למחצית האוכלוס־
/ברובם לא הסתירו מעולם מה סדר ה יה, הרי הם תופסים פחות מעשירית המקומות
בכנסת. כיום יש להם אמנם שני
עדיפויות שלהם. תענוגות העולם הזה עלו
בו לאין שיעור על הנאמנות למצודת ה שרים בממשלה, אך שרים אלה אינם בין
מוסר והדת. וכך, בתוך משטר מפלגתי החשובים. ולמעשה אין בידיהם סמכויות של
הידוע בשל רקבונו הקיצוני, זכתה המפלגה ממש בצמרת המדינה, הצבא, המפלגות
הדתית־לאומית לצעוד בראש, כאשר חלק ושאר מרכזי־הכוח של ישראל. כוחם היחסי
ניכר ממנהיגיה ונציגיה בכנסת סיפק חומר אפסי בהשוואה לכוחם בהרכב האוכלוסיה.
מצב זה מוזר שבעתיים, מאחר שאין
רב לחקירות המשטרה ולכותרות הסנסציוניות
של עתוני הערב.
כישראל אף לא תנועה אחת הדוגלת בפירוש
בקיפוח בני עדות המזרח. כל המפלגות
כדי להסוות את בגידתם בצווים העליונים
מטיפות למיזוג גלויות ומגנות את תופעות
של הדת, נתלו פורטי הדיברות של משה
ההפליה — בעוד שאף לא אחת מהן כללה
בן־עמדם בחומרות שהוסיפה הגלות להלכה

ה ס תי מההספר די ת

במרינה

(חמשו מעמוד )3
מנהיג ספרדי בין חמשת מועמדיה הראשונים
לכנסת השלישית.
אין בארץ הטוענים בגלוי ל״הפרדה גז על הנסי והמכ דגו ת
עית״׳ בנוסח דרום ארצות־הברית ודרום־
בחלונותיו־,ראווה הודלקו החנוכיות של
אפריקה. אין בה טדי־בוים המאוגדים ב
אנג תשי״ט. בבתי־הספר שיננו התלמידים מכנופיות
למלחמה ב״שחורים״ ,בנוסח
ליה. ההורים המסרבים להרשות לבנותיהם חדש את פרקי הגבורה של מלחמת המכבים.
להינשא לחתנים ספרדיים מנמקים זאת בהב אולם גם בכיתות של הקיבוץ החילוני ביודלי
המסורת ורמת־המחיה. האמהות, המת תר, התעכבו המחנכים על נס השמן בבית־עקשות
שלא לשלוח את בניהן לבתי־סם ר המקדש. כי איש מהם לא הצליח, עד כה,
בשכונות תימניות, מכחישות בתוקף כל להפריד לגמרי בין דת ומדיניות בהיסטוריה
׳היהודית.
תפיסה גזענית.
גם במוסדות הגבוהים יותר של המדינה
אם כן, כיצד נוצר מצב. בו ציבור,
המתקרב למחצית האוכלוסיה העברית, משו לא היה זה קל, השבוע, להפריד בין הלל
למעשה כל השפעה ציבורית, ונמצא מ שתיים. רב קשיש ומלומד, מונה לשמש
חוץ לכל המעגלים החברתיים הקובעים את שר לענייני הדת במדינה — וכמעט לאיש
דמות המשטר? כיצד ייתכן, כי צעיר ממו לא היה חשוב הצד הדתי־גרידא שבדבר.
צא תימני, מארוקאי או תורכי, חש תמיד טענו שמשי. הדת המאורגנת: הרב טולי־בצורך
להתאמץ רבות כדי להגיע לאותו דאנו גויים על־יוי מפא״י כדי לפגוע במקום
אליו מגיע חברו האשכנזי ללא בל עיקרי הדת — ובלבם התכוונו לומר, כי
הוא נקנה על־ידי מפא״י, כדי להנחית מכת-
מאמץ?
הסיבה נעוצה בלי ספק באופיו של ה מוות למפלגות הדתיות, אשר עשו את
משטר השורר בישראל. יש ויכוח אם מדינה. שם האלוקים קרדום לחפור בו.
הצד שכנגד טען, כי מינויו של הרב
זו היא ״ישראלית״ ,״יהודית״ או ״עברית״.
אולם לא יתכן ויכוח על עובדה אחת: טולידאנו בא לשחרר את הדת ממרכבת האינטרסים
המפלגתיים — ובלבם התכוונו
זוהי מדינה אשכנזית.
לומר, כי במקום שהדת תמשוך את מרכבת

המפלגה הדתית־לאומית, תירתם מעתה לין
זה מקרה שעצם המושגים ״סטר־ עגלת מפא״י במסע הבחירות הקרוב.
\ £דים״ ,״אשכנזים״ ודומיהם לקוחים מ-
גם אלה וגם אלה לחמו את מלחמת
אוצר־המושגים של הדת היהודית. גם אין זה
מקרה שרק בשטח אחד בישראל קיימת הקודש — למען מפלגתם. איש מהם לא
החלוקה העדתית על בסים. חוקי ורשמי: חשבי אפילו לרגע קט לגשת לפתרון הבעיה
משרשיה: ההפרדה בין הדת לבין
בשטח הדת.
המפלגה. אף לא אחת מן המפלגות המעורבות ה יהודי לכל משותפת היהודית הדח
בסיכסוך
לא מוכנה לתת לאלוהים אשר
עולם. בישראל מצטיינים חזקא בני עדות לאלוהים. כל אחת מהן רצתה לגרוף לס-
המזרח בדבקות יתרה בה. אולם הדת ה ניפיה את אשר לקיסר ואת אשר לאלוהים
יהודית של ימינו, זו החולשת על המערכות גם יחד.
הדתיות בישראל, היא בראש וראשונה דת
אשכנזית.
דת יהודית זו שוב אינה מבוססת בעיקרה
על התנ״ך, כסי שהנצרות של ימינו אינה
עברי ת שו בתד״שגדיד
מבוססת על אישיותו של אותו צעיר
״המארינס יסתלקו — אנחנו נישאר!״ הימנצרת,
ישו בן־יוסף. המצוות התנ״כיות עברו
גילגולים רבים, מן האיסור התמים על תד, הכותרת למודעה הראשונה של הפעולה
בישול הגדי בחלב אמו בספר שמות, ועד השמית, למחרת המהפכה העיראקית והנחימצזזת״הכשרות
המסובכות של ימינו. הגיל־ תה האמריקאית בלבנון. דרישות גילוי־הדעת
גול העיקרי, המטביע את חותמו על* הדת הדהימו רבים, שראו במפנה נצחון גדול
הקיימת, הוא פרי ההווי של הגטו היהודי נוסף של עבד אל־נאצר. בעליו טענו שיש
להכיר מיד במשטר המהפכני העיראקי, לבמזרח־אירופה,
במאות השנים האחרונות.
לכן אין זה מקרה שהדת המאורגנת ב גלות לו אהדה ולהתנגד בפועל להתערבות
ישראל היא רכושם הבלעדי של הרבנים המערבית על־ידי מניעת מעבר לכוחותיה
האשכנזיים. הם הרבנים הראשיים בכל מקום, מעל לישראל.
בינתיים זרמו הרבה מים בפרת, בנילוס
להם המשכורות השמנות. מעמד הרבנים של
העדות המזרחיות, בעלי המשרות החלקיות ובמוביל הירקון, והדרישות שנראו אז פנטסטיות
שוב אינן כה מדהימות. המשטר
והמשכורות הזעומות, נחות בכל מקום.
המהפכני בעיראק התגבש כמתחרה לגמאל

עבד אל־נאצר בהנהגת התנועה הלאומית
ף* ה ושם החלה ההתמרמרות החמונית הערבית. עם גילוי פרשת המגע עם המח^
האילמת למצוא ביטוי מאורגן. ועדי תרת העיראקית, נסתבר עוד כי כמה מן
עולים מארצות המזרח קמו והתחזקו, החלו האבות הרוחניים של המחנה המהפכני במתנערים
מתחת שליטתם של העסקנים ה־ עיראק שאפו במשך זמן רב לקשור יחסים
הותיקים, המכורים ברובם לאינטרסים ה .עם ישראל.
מפלגתיים הקיימים. הרבנים הספרדיים בבתהשבוע
הגיב מדינאי עיראקי על אותו
ים, ראשון־לציון, נתניה, צפת, כפר־אתא ו גילוי־דעת יוצא־דופן של הפעולה השמית.
חצי תריסר ישובים אחרים החליטו כי הם הוא עשה זאת בצורה מעוררת ענין.
שווים בתורה לרבנים האשכנזיים, התאגדו
כתיק הדיפלומטי. ימים מעטים אחרי
בדרישה להשוות את מעמדם לזה של ה הופעת ״המינשר העברי של הפעולה האשכנזים.
בראשם התייצב הרב טולידאנו.
שמית״ בארץ, פגש כתב האסושיאנוד ג׳ואיש
גם בסניפי המפלגות וההסתדרות הורגשה פרם, סוכנות־ידיעות יהודית אמריקאית, את
התסיסה. העובדה כי בממשלה יושב בכור ראש משלחת עיראק באו״ם וסיפר לו על
שיטך ית, כפיצוי לרגשות הספרדים. ,שנב.
לא *סיפקה את בני עדות המזרח. בסניפי-
מפא״י בירושלים, בלוד, באשקלון, בקרית־שמ4נה
החלה להישמע התביעה: נציגות לספרדים.
הזעזוע
עלה וטיפס בכל. אברי. הגוף המפלגתי,
עד אשר הגיע למרכז העצבים
שבראש, פעמון־אזעקה צלצל ללא הרף:,
הזהיר כי הבעיה הספרדית תהיה ללא ספק
חבית אבק־השריפה אשר עלולה למוטט את
כל המין המוסכם של השלטון בארץ• היה
ברור כי יש לפעול — ומיד.
וכך חברו יחד שתי דרישות פוליטיות
להחלטה אחת: למנות את הרב טולידאנו
למשרה אשר תאפשר לסתום בעת ובעונה
אחת שתי פרצות — להשמיט מידי המפלגה
הדתית־הלאומית את הזכיון הבלעדי על
חיי הדת במדינה ודרך אגב לוותר על כמה
מן החומרות הפוגעניות: ויחד עם זאת להראות
לבני עדות המזרח כי אין כל מדיניות
של הפליה המכוונת נגדם.
השאלה, השבוע, היתה: באיזו מידה אפשר
ליחס חשיבות לצעד אשר חשבון־
הבחירות בולם בו יותר טפל.

העם

יחסים מרחביים

המיסמך. השגריר התענין בדבר, ביקש תרגום.
הכתב מילא את בקשתו.
השבוע פירסמה סוכנות־ד,ידיעות, המשרתת
את כל העתונות היהודית באמריקה,
את הידיעה הבאה:
״מרכז האו״ם — השגריר העיראקי האשם
ג׳ח־אד, ראש משלחת עיראק באו״ם, אמר
השבוע לכתב סוכנות זו כי הפעולה השמית,
שנוסדה לא מכבר בישראל, היא
,התפתחות חשובה׳ בישראל, הראויה ל,תשו־מת־הלב
הרצינית ביותר.׳״
״השגריר ג׳ודאד מסר הודעה זו אחרי
שקרא את עקרונות הפעולה השמית, שפורסמה
על־ידי מרכז תנועה זו בתל־אביב,
בחוברת שנשאה את השם המינשר העברי.
השגריר נשא העתקה של עקרונות אלה בתיקו
הדיפלומטי, הביע את הרצון לדון
עם הכתב על פרטי המינשר בהרחבה רבה
יותר בהזדמנות קרובה.״
היתד. זאת הפעם הראשונה מזה זמן רב
שמנהיג ערבי לאומני נתן בפומבי הערכה
חיובית לתופעה ישראלית כלשהי.

תולדות
ר פ אי ם מן העבר
״מדוע אתה צועק? צעקותיו לא תשפענה
עלי לשנות את דעתי!״ השיב בנחת סכר
צנום וכחוש, חבוש כובע גדול ומרכיב
משקפים, ליועץ המשפטי חיים כהן שעמד
לצידו, הרעים עליו בקולו הצווחני. השופט,
ד״ר בנימין הלוי, נשיא בית המשפט המחוזי
בירושלים, הגביה את מבטו, צ׳ווה על
חיים כהן להנמיך את קולו. העד משה
קראום המשיך להעיד בשבועה.
לא לחינם ניסה חיים כהן, פרקליט התביעה
במשפט המדינה נגד מלכיאל גריג־ודאלד,
שנאשם בהוצאת דיבה נגד ד״ר ישראל
רודולף קסטנר, להשפיע על עד ההגנה
קראום בצעקותיו. בניגוד למרבית העדים,
היה העד קראום בטוח בדבריו, עדותו היתד,
מיקשה אחת :״קסטנר שיתף פעולה עם
הנאצים,״ טען חזור וטעון ,״אולי רק בשל
תאוות השלטון הפנימי שהיתר, חזקה אצלו

גרינוואלד יצא זכאי מיינו, חוייב מאוחר
יותר בחלק מן ההאשמות, בערעורו של
כהן בפני בית המשפט העליון. קסטנר נרצח
מן המארג בידי זאב אקשטיין ודן שמר.
חיים כהן חיכה השבוע למנויו למשרת
שופט עליון ואילו משה קראוס, העיד שוב
בשבועה, הפעם בפני בית המשפט המחוזי
בתל־אביב :״פטרו אותי משום שהתנגדתי
לפעולות וועדת ההצלה של הד״ר קסטנר,״
ספר לשופט המחוזי הרפוי.
קסטנר חתר. בפני השופט עמד לכאורה
לדיון והחלטה תיק אזרחי רגיל• התובע
משה קראום ביקש לפסוק לזכותו
קבלת פיצויים בגובה של כ־ 40 אלף לירות,
שהנתבעת, הסוכנות היהודית לארץ־ישראל,
חייבת לו אותם, לדעתו. עורכי הדין, דב
לוין לצידו של קראום ומשה בלומברג לצידה
של הסוכנות, טענו את טענותיהם.
העדים עלו וירדו מדוכן העדים, הניחו את
ידם על ספר התנ״ך, נשבעו כחוק ומסרו
את עדותם.
למעשה, היה משפטו של משה קראום
יותר ממשפט רגיל. היה זה שלב נוסף,
בלתי־ניתק כמעט, משרשרת המשפטים ה
ארוכה
שגרר ומשך אחריו המשפט הקטן
מאוד בתחילתו, בו תבע היועץ המשפטי
את האזרח מלכיאל גרינוואלד לדין. קראום,
מנהל המשרד הא״י בבודפאשט, פוטר מעבודתו
בסוכנות, משום שהאשים את קסט-
נר וחבריו באותן ההאשמות ממש, שהאשים
אותם מלכיאל גרינוזאלד.
בתפקידו כראש המשרד הא״י בהונגריה,
ניהל קראוס פעולות הצלה נרחבות, נתקל
לדבריו בהתנגדותה של וועדת ההצלה, בראשה
עמד קסטנר, שנהנה מתמיכת ראשי
הסוכנות פ עו לו ת ההצלה נערכו) ללא
כל תמיכה או עידוד ממש מטעם המוסדות
הציוניים,״ טען קראום בכתב התביעה
שהגיש לבית המשפט המחוזי בתל־אביב.
״התובע ניהל וארגן פעולות הצלה גדולות
אשר תודות להן ניצלו רבבות רבות של
יהודים, והצליח בפעולותיו וגמרות פעולות
חתירה והפרעה נגדו מצד חוג ציוני מסו־יים
בהונגריה, ששיתף פעולה עם האויב
הנאצי.״
בהמשך כתב התביעה של קראום נאמר:
״אופיינית לכך וכנראה אף קשורה, דבר
המנעותה של ועדת העליה וההצלה של
הקונגרס הציוני הכ״ב, שבראשה עמד מר
פנחס לבון ומזכירה חיים ברלס, מלדון
בתלונת התובע נגד ד״ר קסטנר, בקשר .
לפעולותיו הנפשעות בשנות ההשמדה, ול-
חתירותיו נגד התובע באותן השנים.״
חובה?״״סרית. קראום לא השמיע את
האשמותיו אלה בפעם הראשונה. מיד אחרי
הכיבוש הרוסי של הונגריה, תבע קראום
להעמיד לדין את קסטנר וחבריו. בתשובה.
לתביעות תקיפות אלה, נצטווה באחד הימים
לפנות את כסא המנהל של המשרד
הא״י, לתיתו לאחד מנאמני קסטנר.
משפנה יותר מאוחר, בעלותו ארצח, אל י
הסוכנות היהודית, לסדרו בעבודה ולשלם
לו את שכרו בדיעבד, זכה לתשובות שליליות
.״חוגים מסוימים מתנגדים להעסקתך
אצלנו,״ היו אומרים לו ראשי הסוכנות
מקרב אנשי מפלגתו, מפלגת הפועל־הסזרחי.
לבסוף פקעה סבלנותו של קראום. הוא
פנה לעורך הדין שמואל תמיר, האיש שהביא
את פרשת קסטנר אל שולחן הדיונים
הציבוריים, ביקש ממנו לתבוע את-
הסוכנות לדין. אך גם בידי פקידי הסוכנות
היה קלף הזק: כתב וויתור של קראום
על כל תביעותיו כנגד הסוכנות, בעבור
תשלום של כמה אלפי דולארים, שניתנו לו
בשוויץ, בעת שהיה במצב כספי דחוק
והסוכנות סירבה להמשיך ולשלם לו את
כספו, אחרי ההאשמות החריפות כנגד קסטנר.
לשופט הרפזי היתד, השבוע משימה קשה.
מומחים לחוק שוויצרי פירשו בפניו פירושים
שונים למידת חוקיותו של כתב ה־וויתור.
עדים אחדים, בראשם חבר הנהלות-
הסוכנות, ח״כ המפלגה הדתית הלאומית
יצחק רפאל, ספרו על השתלשלות פרשת
קראום.
סיכם את עדותו ח״כ רפאל :״היתה זו
חובתה המוסרית של הסוכנות לסדר את
קראום בעבודה. לדעתי, חובה מוסרית של
הסוכנות עולה בחשיבותה על כל חובה
אחרת.״
בסוף השבוע התברר כי השופט הרפוי
חושב כמעט כמו רפאל. מבלי להמס עדיין
להחלטות סופיות, הציע השופט לצדדים להתפשר.
אם תסכים הסוכנות לעשות זאת,
ירד המסך על פרק נוסף בפרשת קסטנר

ער רפאל ותובע קראום
-לעני *סד חשנזיעת, תנוח

• 01*98 מזן! ! 10*.

הסוערת׳ מבלי שכל פרשיותיה תתבררנה
עד תומן לעיני ואוזני הציבור, שעקב
אחריה בתדהמה ובהתענינות במשך חמש
השנים האחרונות.

פר שת כהן
ס טי ר ת ־ ל חי בלבד
בפעם הראשונה שהעתונות הזכירה במפורש
את שמו של אהרן כהן, בקשר לפרשת
מעצרו והאשמתו בידי הש.ב ,.נעשה
הדבר ברשותו של הממונה על שרותי ה־בטחון
בכבודו ובעצמו. קודם לכן׳ במשך
ששה ימים, רמזו העתונים על זהות האיש
וטיב ההאשמה רק בעקיפין. כל פרט מזהה
נמחק בקפדנות בלתי־רגילה.
ואז כינס הממונה על הש.ב. את עורכי
העתונות היומית למסיבת עתונאים בבית־סוקולוב,
גילה להם את זהות האיש ואת
אותם פרטי הפרשה, שנראו לו. הוא אף
התיר מפורשות את פרסום הודעתו. עוד
באותו ערב הודיע קול־ישראל כי העצור
הוא אהרן כהן וכי הוא חשוד בריגול.
היה זה בזיון גס של בית־המשפט. כי
בתיק הסודי שהוגש לשופט השלום יהודה
טרייביטש בתל־אביב, קבע השופט בכתב־ידו,
לפי בקשת הש.ב :.אסור לגלות את שמו
של הנאשם או פרטים אחרים של הפרשה.
כולם אשמים. מפ״ם, אשר התיצבו־תה
לצד חברה המואשם נעשתה איתנה יותר,
ככל שהספיקה לעקל את פרטי האישום,
החליטה כי לפחות על פגיעה זו לא תשתוק
לממונה על הש.ב. במכתב ארוך ומנומק,
פנה סניגורו של כהן, עורו־הדין שלמה
זקהם, אל היועץ המשפטי, ביקשו להעמיד
לדין את הממונה על הש.ב.׳ על בזיון בית־המשפט.
כעבור
יומיים השיב חיים כהן• הוא לא
יכול היה להכחיש כי הממונה על הש.ב.
ביזה את ביודהמשפט. אולם הוא גם לא
רצה להסיק את המסקנה הישרה ולפעול
נגד הממונה על הש.ב. בתמרון אופייני
החלים לנקותו — אם לא מכל האשמה,
הרי לפחות מחלקה .״כל עתוני הארץ, בלי
יוצא מן הכלל, עברו על החוק בפרשת
כהן, ולא רק ראש שרותי ד,בטמון.״ ובכלל,
קבע היועץ המשפטי באותה הזדמנות,
העתונות היא האשמה בריבוי מקרי המעילות.
היה
אמנם בתשובה זו משום ם טירן1־לחי
פומבית לממונה הכל־יכול של הש.ב. אולם
סטירת־לחי מילולית, הניתנת במסגרת ערב
שאלות ותשובות באשקלון, איננה יבולה
לבוא במדינה דמוקראטית במקום הצעדים
המשפטיים הנקבעים בחוק. זאת חייב לדעת,
יותר מכולם, היועץ המשפטי.

הוצא לגיוסם. הצו לא כלל את יוסף נחייסי.
כמשוחרר מן הצבא מטעמי בריאות, יכול
היה להמשיך להלכה ללבוש בגדי־אזרח.
המתנדב נחייסי לא היה מתנדב שלם.
כשהורו לו מפקדיו החדשים לצאת לסיור,
בחברת הכיתה אליה הוצב, הסכים ברצון.
משהוחלף תפקידה של הכיתה, שנצטוזתד,
מאוחר יותר לפתוח בחפירת תעלה אנטי־טאנקית,
סרב לבצע את הפקודה ״.חבריו
לכיתה הצטרפו לדעתו :״לא באנו לכאן
לחפור חפירות,״ הביעו את דעתם בקולי
קולות.
למפקד ולקצינים האחרים לא היה זמן
לשחק בהוראות. אחרי שהתברר להם כי
האזרחים המגוייסים מסרבים למלא פקודה,
הורו לעצרם מיד, האשימו אותם במרידה,
את נחייסי בהמרדה.
מעצר לשם נוחיות. יותר מחודש
ימים ישבו נחייסי וחבריו לכיתה בבית-
הסוהר, חיכו למשפטם. אחרי תקופת מעצר
זו, שוחררה הביתה לנפשה תוך הודעה
כי אנשיה יוזמנו למשפט בבוא היום.
אך המשפט בושש לבוא. פעמים מספר
הוזמן נחייסי לבית הדין הצבאי, נדחה בלך
ושוב באמתלות שונות: השופטים חולים,
התובע איננו. אחרי כמה פעמים, ניגש
נחייסי למשטרה הצבאית בדרום :״מתי סוף-
סוף יתקיים המשפט שלי?״ השוטרים לא

יפי הזכויות שטויות)

• הדיר להר הצופים לא תיפתח לתנועה חופשית ישר־ /
אלית, והגישה למקומות הקדושים בעיר העתיקה תמשיף
להיות אסור לישראלים, גם לאחר ביקורו של מזכיר האו״ם
ב עו ד ש לו שהש בו עו ת. טל סדר היוס של פגישת דאג האמרשילד
ודויד בן־גוריון נכלל אמנם דיון בסעיף שמונה של שביתת הנשק עם ירדן
והפעלתו, אולם כבר עתה ברור בי האמרשילד אינו מתכוון לשנות במידת
כלשהי את הסטטוס קוו. טענתו: הדרישות החיוניות של שתי המדינות,
אותן בא סעיף שמונה להסדיר, מצאו כבר את פתרונן במרוצת השנים.
התביעות הנוספות, שהן בעלות אופי רוחני ורגשי ,׳שארו עומדות עד
למציאת ההסדר הסופי בין ישראל לשכנתה. י
• בפנים ירדן, בינתיים, יש לצפות להרגעה כללית. ביטול
משטר החירום השבוע הוא רק צעד ראשון. בעקבותיו ישוחררו אסירים
פוליטיים רבים, אשר נכלאו בעבר על אהדתם לרע״ם. אסירים אלה, ביניהם
לזירה הפוליטית וינהלו כנראה מאבק
מנהיגים ביעלי שיעור קומה,ישובו
איפוזיציוני, אולם לא יבקשו פתרון בסילוקו המידי של המלך ובהצטרפות
גישה עויינת פחות מורגשת לרע״ם, גם במחנות הפליטים הפלסטיניים
למשטרו של חוסיין.

• כירדהמשפט העליון יתבקש
בכעיית־לוואי, אותה הולידה

פועל במקרה זה כצד אובייק־מיי׳
לחלוסיו, כי אם כצד מעונין,
המעורב אישית בפרשה.

• כתוצאה מאותה פרשה,
עשויה להתפתח
התקפה חזיתית של מ-
פ״ם נגד היועץ המשפטי.
מפ״ם, אשר הביטה בשוויון־נם ש,
שעה שחיים כהן הביא לפני
הכנסת חוקים חמורים המאפשרים
צימצוס טוטאליטרי של
זכויות האזרח, זועזעה פל־ידי
השימוש בחוקים אלה נגדה עצמה,
ובצמרתה מתגבשת הדעה
כי יש למנוע בעד היועץ המשפטי
מלהמשיך בקו־הפעולח
הנוכחי שלו. יתכן גם כי מפלגה
זו תעשה כל אשר ביכולתה
כדי להתנגד למינויו האפשרי של
חיים כהן כשופט בית־המשפט

תערובות
דםעל הריצניה
בעת שאזרחי ישראל ידליקו השבוע את
נרות חנוכה ויעלו את זכרם של המורדים
החשמונאים, תיפתח בתל־אביב תערוכה, שנועדה
להנציח את מעלליהם של מורידים
מתקופה הרבה יותר קרובה. כשתפתח בעוד
ימים מספר ת׳ערוכת המרד, כבנין
מצודת־זאב בתל־אביב, יהיה זה הסיכום
המומחש הראשון, בסטטיסטיקות, ציורים,
מבנים ומוצגים מקוריים על מלחמת המחתרת
העברית, על כל שלוחותיה, בשלטון
הבריטי.
בסכום של 90 אלף ל״י, שעשירית ממנו
ניתנה על ידי ועדת העשור, הצליחו אנשי
הועדה המיוחדת, בראשה עומד ח״ב חרות
ד״ר נחום לוין, לבנות, תערוכה, המהוה
מעיה קורס יסודי ומקיף בפעולות מחתרת
מכ *הסוגים.
בעזרת תמונות ומוצגים מקוריים, כמו
חבל התליה בו נתלו הנדונים למוות, בעזרת
עשרות קונסטרוקציות ומבנים, המהוזים העתק
מדויק של פעולות מחתרת שונות,
ובעזרת מתקנים, המג בזה המראה רכבת
מתפוצצת וכלה במתקן האחרון שהוצב ביציאה,
והמראה תמונה נעה של בריטים
העוזבים את הארץ, תתן התערוכה שיעור
מאלף על מה שהתרחש בעשור שקדם לעשור
המדינה.
העיר צופה, שהציץ בתערוכה, בטרם פתיחתה
:״הכל נראה לי כאן כה, מקורי ומזעזע,
עד שהיה נדמה לי שאני רואה גם
את הדם השפוך על הרצפה.״

צבא
מ תנ ד ב •וסף נח״ס
ביום הראשון של מבצע סיני, התנדב
יוסף נחייסי להגן על אילת, ממש כמו יתר
תושביה שעשו זאת בתוקף הגו הצגאי שח
ט #ומס

לדון כקרוב,

כנראה,

פרשת אהרן כהן. אחרי שהיועץ
המשפטי לא נעתר לבקשת סניגורו
של אהרן כהן, אשר דרש
להעמיד לדין את הממונה על
שרותי תבטתון על בזיון בית•
המשפט, עשוי צעדו חבא של
אהרן כהן להיות: פניה לבית•
המשפט העליון. הכוונה המשפטית:
להפגין בפני דעת הקהל
כי הממונה על הש.ב. איננו

רגזררי \2ור שר זז ט מז
ידעו. מפקד התחנה, הציע לנחייסי :״מוטב
שנעצור אותך וכך לא נצטרך לחפש אותך
בבוא המשפט. אני מקודד. שלא תתנגד.״
אילו היה נחייסי מתנגד למעצרו, יתכן
והיה עומד למשפט נוסף :״התנגדות לשוטר
צבאי בעת מילוי תפקידו.״ מתוך ראיית
סכנה זו, לא התנגד, הועבר אחרי ימים
אחדים לכלא המרכזי ברמלה.
צו לפי החוק. בכלא, בין חבריו החדשים,
שרובם בקיאים בסתרי המשפט וי.־
ישראלי וסדריו, עורר נחייסי העצור תמיהה
רבד״ ״מדוע אתה שותק?״ שאלו אותו בכל
יום האסירים האחרים ,״תפנה לבית המשפט
העליון. זהו מעצר •בלתי חוקי.״
בינתיים החל כבר משפטו של נחייסי.
הופעתו התוקפנית בעת המשפט, גרמה לגזר
דין ביניים, שניתן בידי השופטים :״סוד-
שיים מאסר בעוון בזיון בית המשפט.״ אך
גם מאסר החודשיים חלף עבר ונחייסי עדיין
היה עצור ברמלה. לבסוף- ,פקעה גם סבלנותו.
במכתב מנומק פנה אל נשיא בית
הדין הגבוה לצדק, תבע את התערבותו. התוצאה
המיידית: צו על תנאי נגד שלטונות
הצבא, שיבואו וינמקו מדוע לא ישחררו
את העציר יוסף נחייסי ממעצרו.
לשלטונות הצבא לא היה כנראה האבר
מתאים. עוד בטרם חלף המועד בו צריכים
היו לענות על פי החוק לצו שהוצא נגדם,
נסתיים משפטו של נחייסי בחפזון: הוא
וחבריו לכיתה זוכו מכל אשמה. הנימוק:
לא הוכחה עובדת היותם בשירות פעיל,
ביום בו סרבו למלא את פקודת מפקדיהם.
השבוע, מצא לו יוסף נחייסי עיסוק חדש:
שחקן משגה בתיאטרון זירה, המתכונן להציג
את אחד •ממחזותיו של סמואל בקט.
״ ׳ יי־ נחנישד בעמוד )6

חעליוו,

• הידידות חרשטית של צרפת לישראל לא תוחלש, גם
לאחר הרפבת ממשלה חדשה בפאריס, ואפשר אף לצפות
להגברתהפגנותהידידות. אולם בד בבד פם זאת, צפויה התגברות
של הנטיות האנטי־יהודיות בפנים צרפת — דווקא מצד אותם החוגים שעליוזם
מבוסס המשטר החדש שם.

• הספרדים עתידים לזבות בקרוב ככמה משרות־מפתח
כמנגנון המדינה. אחרי פרשת טולידאנו והצביון העדתי המובהק שהיא

קיבלה, ינסה דויד בן־גוריון לצוד קולות ספרדיים נוספים. אחת הפעולות
הראשונות: מינוי שופט ספרדי לבית המשפט העליון. המועמד: שופט מחוזי
אליהו מני. ביג׳י אף ידרוש מן הממשלה מינוי של שופט שני מאותה עדה.
נם שר המשטרה בכור שיטרית ימנה כסה מבני עדות המזרח לתפקידים
גבוהים במשרדו.

• לעומת זאת מסתמנת תנועה נגדית, בקרב העדה הספרדית
עצמה. מינויו של טולידאנו תביא בעקבותיו גל האשמות, כי הוא
נמכר למעשה למפא״י. אפילו בין מקורביו של חרב, אשר יעמדו במשך שנים
רבות בראש ארגונים ספרדיים מתגבשת הסתייגות ממינויו. ייתכן אף, כי כמה
סן העסקנים הידועים מוטים לציונים הכלליים ולחרות, ינסו לארגן הפגנות־מחאת
ננד חרב טולידאנו. מקום עריכת ההפגנה הראשונה, במקרה זח:
שכונת התקווה, תל־אביב.

• קרוב לוודאי פי ברוניסלב סקלי ייבחר כמאמן הנבחרת
הישראלית לכדורגל. למרות שסקלי, אשר אימן את נבחרת ישראל בשנים
1950־ , 1952 דירש משכורת של 1200ל״י לחודש, מלבד דיור, נראה כי הצעתו
היא המתקבלת ביותר על דעתם של מנהלי ההתאחדות לכדורגל, מכל הצעות
המאמנים הבינלאומיים שהובאו לפניהם.

בעוד סוער הויכוח מיהו יהודי -גובות

מיקלט בצד
מבלים צפורה ואדולף לנובתוי את שעותיהם האחרונות בישראל.
במזוודות אלה הביא למברטי האב את מטלטליו הדגים
לפני יותר מעשר שנים. לצפורה, ילידת הארץ, היתה זו הפעם הראשונה להתכונן לנסיעה.

ליד המזוודות

ו**לכ גדול התנוסס מעל בנין רב־ממדים
<91 באחת מסימטאות יפו העתיקה. חומה
גבוהה הקיפה את הבנין, סגרה על חצר־חול
צהובה שחומרי בנין ישנים התגוללו
בה פה ושם. רק חריקתו הפתאומית של
שער הברזל החלוד והאפור, החרידה את
הדממה שמסביב. גבר צנום ורזה, פתח את
השער, הגיף אותו מאחוריו, יישר מעט את
בגדיו הדלים והחל לפסוע במהירות על פני
שביל הביטון שהוביל אל דלת העץ הגדולה
של הבנין. הוא הגיע לדלת, הקיש בפטיש
העץ המכה על פעמון ברזל ישן וחיכה.
הוא העיף מבטים עצבניים לכל עבר, בדקות
המעטות שנותרו עד לפתיחת הדלת, רקע
ברגליו ושוב ישר את חליפתו.
את הדלת פתח גבר לבוש בבגדים שחורים,
שהחליף עם האורח מילים אחדות,
הוביל אותו אל שורת כסאות שניצבה באולם
הכניסה הראשי .״חכה כמה רגעים,״
אמר הגבר בבגדים השחורים לאורח ,״האב
פייארי יתפנה מיד.״
הרגעים עברו על אדולף למברטי כאילו
היו שעות. הוא כמעט שלא ידע מה הוא
עושה -כשנפתחה, אחרי דקות אחדות, הדלת
שממולו והאב פייארי, גבר צעיר עם זקנקן
מחודד שצלב גדול תלוי על צווארו, הזמינו
להכנס .״מה הענין? במה אוכל לעזור
לך?* שאל הכומר את אע־חו.
למעשה היתד, שאלתו של האב פייארי את
אורחו אדולף למברטי בבחינת שאלה נימוסית
בלבד. האב פייארי ידע היטב מה היא
מטרת בואו של למברטי אליו. למברטי ידע
כי אין הוא הראשון לפנות אל הכומר בבקשה
דומה .״באתי להתנצר,״ אמר מיד
לכומר היושב אל שולחן העבודה הגדול,
״אני, אשתי וילדי.״
הכומר לא נדהם, לא התפלא, לא תמה,
״מדוע?״ שאל שיגרתית על מנת לשמוע
שוב אחד מאותם עשרות ספורים ששמע
כבר במשך תקופת שירותו הקצרה בכנסיה
היפואית .״מה הביא אותך לכך?״

150ד״י לשש גסשות

1ילדים עליזים

אן בלתי מאושרים היו ארבעת ילדי למברטי ביומם.חאזזרון
בישראל, משחקים בחצר הצריף הדל של הוריהם. מרדכי (,)8
וויקטור: בעל היד השבורה 4צבי ( )10 ואהרון ( )6לא היו מאושרים בעת שהותם בארץ.

ליתי מאיטליה לפני יותר מעשר
״ ^ שנים,״ פתח למברטי בספורו הפשוט,
״הייתי רווק ובן 34 שנים.״
את השנה שקדמה למלחמת השחרור, שנת
,1947 השנה הראשונה להיותו תושב ארץ-
ישראל, עשה אדולף למברטי בתל־אביב.
הוא גרשם בלשכה, עבד כפועל בבתי חרושת
ובבנין. במסיבת רעים אחת הכיר את
מי שעתידה היתד, להיות אשתו, ילידת ה־

ארץ בשם צפורה שפירא, נשא אותה לאשר,
בחודש האחרון שלפני מלחמת השחרור,
שכר צריף בשכונת פלורנטין, קיווה להקים
את ביתו.
מלחמת השחרור פגעה בתוכניותיו שללמברטי, כבר ביריותיה הראשונות. מפחד
צלפים ערביים נאלץ היה לעזוב את. הצריף
בשכונת פלורנטין, עקר יחד עם אשתו
הצעירה לבית הספר ברחוב שלוש, התגייס
כעבור ימים אחדים לצבא, כשהוא משאיר
מאחוריו בתל-אביב את אשתו בחודשי הריונה
הראשונים, מתגוררת בין שולחנות לימוד
והלוח השחור של כיתת בית־ספר יחד
עם חמש משפחות אחרות.
אדולף למברטי שירת את מדינתו כנהג
צבאי. הוא הועבר למחנה ניר־עם, הוביל
את שיירות המזון והתחמושת לישובי הדרום,
נפגע קשה באחת השיירות לכפר
דרום. בתום הטיפול הרפואי, הודיעו הרופאים
ללמברטי הפצוע :״אתה בסדר. כל מה
שקרה לך, הוא איבוד חוש השמיעה כמעט
לגמרי. עכשיו אפשר להתגבר על כך. המציאו
כבר מכונות שמיעה מצויינות.״
כשחזר אדולף לתל־אביב לא מצא עוד
את אשתו בכיתת בית הספר. אחרי חיפושים
ממושכים גילה כי פלשה לחדר קטן בחסן
בק, בו התגוררה יחד עם בנו הבכור, אותו
ראה אז לראשונה.
מקצועו האזרחי החדש של אדולף למברטי
משולל חוש השמיעה היה נהג• הוא עבד
על מכונית משא, התפרנס לפעמים כשכיר
במונית, הוליד אחרי צבי בכורו את מרדכי,
ודיקטור ואהרון בניו. במרוצת השנים פגעה
בו דלקת ריאות קשה שאילצה אותו להפסיק
לעבוד. אשתו מכרה את רהיטי הבית
ואת חפצי הערך שהיו ברשותה, הילדים בכו
ויללו כשהם רעבים ללחם ואדולף למברטי
שכב במיטה, מוקף בקבוקי תרופות וחפיסות
גלולות. לבסוף, כשלא היה כבר כל
מוצא אחר, יצאה צפורה אשתו לעבוד, השכירה
*צמה כעוזרת בית בביתם של אחרים.
למברטי שקם ממיטתו, פנה למשרדי העזרה
הסוציאלית, סיפר להם כי הוא, אשתו וארבעת
ילדיהם הקטנים מתקיימים מ־ 150ל״י,
משכורת אשתו, ביקש את עזרתם .״אסור
לי לעבוד,״ הציג למ^רטי את תעודות הרופאים
שהיו ברשותו•
מחוסר כל ברירה אחרת, יצא למברטי
לרחוב, חיפש עבודה מכל שהתגלגל לידו.
בחיפושיו, הציע לו מאן־דהוא, מכר מאיטליה,
לעבוד במועדון קלפים. למברטי הסכים.
עד מהרה היתר, המשטרה אורחת
קבועה בביתו. למברסי שהוטרד יום ולילה,
נקרא לע.מ.מ. דויד פאר, ראש מדור הבילוש
.״תמסור לנו ידיעות,״ דרש פאר.
״אם נראה אותך עם שוטרים — נפטר
אותך,״ איימו בעלי המועדון. למברטי התפטר
מיד. הוא חזר להסתובב ברחובות,
השתכר לירות בודדות למהיתו, אחת לכמה
שבועות.
ללמברטי לא היו גם הלירות הבודדות
שהיה צריך לשלם כשכר דירה עבור החדר
בחסן־בק. בעזרת קרוביו מצא לבסוף צריף
מעברה ישן במעברת אבו־כביר, עקר לשם
עם שארית חפציו.
במעברה רצה למברטי לקנות את חנות
הירקות המקומית. פקידי הסעד הבטיחו לעזור
לו, אך פקידי הסוכנות סרבו ׳#נשר
את המכירה .״הוא ודתיק,״ הסבירו במכתביהם
,״החנויות במעברות מיועדות לסידורם
של עולים חדשים.״

הפקידה שושנה והפקיד כהנסקי

1ששח בחדר אחד 7־״ כ

לילותיהם ואת יומס בני משפחת למבמוי. חדר קסן זה נמצא
״> ייי

— ייי׳

בצריף ישן אשר במעברת אבו־כביר הסמוכה לתל־אביב, אליו
עקרת המשפחה לאחר שלא יכלה לעמוד בתשלומי שכר־הדירה
עבור חדרה בחסן־בק, אליו פלשה בזמן מלחמת השחרור.

-.מ ח שכ ה הראשונה על עזיבת הו
וארץ צצה בראשם של צפורה ואדולף
למברטי ביום בו נתקבלה לשיחה עם הגברת
שושנה, פקידת הסוכנות במעברת אבו״כביר.
״בעלי מיואש,״ אמרה צפורה למברטי לגברת
שושנה ,״מה עלינו לעשות?״
״תעזבו את הארץ,״ אמרה הפקידה שושנה
,״שבעלך יפנה לקונסול האיטלקי. הוא
אזרח איטלקי• שיעזוב את הארץ. אולי תסתדרו
באיטליה יותר טוב.״
צפורה למברטי ניסתה להסביר. היא לא
האמינה למשמע אוזניה :״איך זה שנעזוב
את הארץ?! אני ילידת הארץ. נולדתי כאן.
ילדי נולדו כאן. למה שנעזוב?״
לפקידה לא היתד, כל עצה אחרת :״מה
אני יכולה לעשות,״ הואילה להשיב לצפורה

שיות משפתות יהודיות המבקשות רעצמן
שליח למברטי, שחזרה הביתה, ספרה בבכי קולני אותם אם שמעו כיצד אפשר להתנצר, קיבל
על השיחה לבעלה.
מהם את הכתובת בה הוא יכול לעשות
בבוקר הלך אדולף למברטי לקונסול ה זאת. אחרי שעות אחדות, מצא את עצמו
איטלקי. הוא מסר לפקידי הקונסוליה את ליד שולחנו של האב גייטנו פייארי, סיפר
תעודותיו, מילא טופס בקשה לקבלת פס לו את ספורו.
פורט, זכה בו אחרי ימים אחדים .״עכשיו
התהליכים שקדמו להמרת דתם של בני
עליך להביא היתר יציאה מן הארץ,״ אמר משפחת למברטי לא היו מסובכים. אחרי
הפקיד ללמברטי, שלח אותו למשרד הפנים. שחיכו לתורם, מלאו פורמאלית כמה ממצ־במשרד
הפנים קיבל הפקיד כהנסקי את ודת הכנסיה שהטיל עליהם האב למלאותם,
פניו של האזרח למברטי. הוא שמע את עיינו בספר הברית־חחדשה וענו לשאלות
הסבריו, הסכים להעניק לו היתר יציאה. הכומר, נערך הטקס הקדוש בכנסיה הקדואשר
לצפורה למברטי וילדיהם, אמר ה שה. רטובים מטיפות המים הקדושים שהיזה
פקיד :״אני מוכן לתת לך אישור שצפורה עליהם הכומר, יצאו אדולף, צפורה, צבי,
למברטי היא אשתך והילדים הם ילדיך, אך מרדכי, אהרון וויקטור למברטי, כנוצרים
את האישור הזה תוכל לקבל רק בדרכון חדשים וקדושים לכל דבר. לפני שנגמר
ישראלי. עליך להוציא דרכון כזה.״
הטקס, בו השתתפו הם והכומר לבדו, זכו
למברטי חזר לקונסוליה האיטלקית, קיבל בניו של למברטי גם בשמות חדשים: צבי
שם הסברים מפורטים כי החוק האיטלקי ( )10 הפך למתיאו, מרדכי ( )8היה לפאולי,
אוסר קבלת אזרחות שניה ונוספת, דוגמת אהרון ( )6שינה שמו לג׳ובאני ודיקטוד ההחוק
הישראלי המתיר זאת בהתאם לחוק צעיר ( )4היה לוויטוריו. למברטי לקח את
השבות .״מה לעשות?״ שאל את הפקיד התעודה שנתן לו הכומר, נישק את הצלב
כהנסקי, כשחזר למשרד הפנים בתל־אביב. שעל צווארו, נפרד ממנו לשלום וליווה את
״תתנצר,״ השיב הפקיד בפשטות,
בני משפחתו לצריף שבמעברת אבו־כביר.
למברטי לא יכול היד. להאמין למשמע
התחנה הבאה בדרך חזרתו של למברטי
אוזניו .״להתנצר?״ שאל שוב את כהנסקי, לאיטליה, היתד, שוב משרדו של הקונסול

האיטלקי. הוא הצטייד בתעודה המעידה כי
בהזדמנות זו קיב• $למברטי הסבר מקיף הוא חוזר למולדתו, פנה למשרד האוצר לעל
פרטי החוקים האיטלקי והישראלי. הת שחררו ממסי הנסיעה המוטלים על כרטיסי
ברר לו מפי כהנסקי כי החוק הישראלי אניה. האוצר סרב, מאן גם להכיר באמנה
אינו מתיר את יציאתם של אזרחי ישראל הבינלאומית, המטילה חובה על אוצרי המדימן
הארץ בעזרת דרכון זר. אשתו של נות לשחרר ממיסים אזרחים החוזרים ללמברטי
וילדיה נולדו בישראל והם אזרחים מדינה בה נולדו. לבסוף, אחרי שהקונסול
ישראליים. אולם אם יתנצרו למברטי ומש התערב, אישר כי משפחת למברטי חוזרת
פחתו, לא יחול עליהם חוק השבות. במקרה לאיטליה על חשבון המדינה האיטלקית, שלח
כזה, יוכלו אשתו וילדיו לצאת את הארץ האוצר את מבקריו לצריף באבו־כביר. מבטים
בעזרת דרכונו האיטלקי. .פשוט מאוד.
ספורים על הקירות החשופים והילדים ה״צריכים
להתנצר,״ אמר באותו ערב למי רעבים, גרמו לאישור הבקשה: הדרך לאיברטי
לצפורה, בשעה שסיפר לה את פרטי טליה היתה פתוחה בפני למברטי, אשתו
ביקוריו במשרד הפנים ובקונסוליה ,״או וילדיו.
שנתנצר או שנמשיך לחיות בצורה בה אנו
בנמל, ליד מזוודותיו הדלות וכשארבעת
חיים היום.״ צפורה לא היססה :״נתנצר. מה ילדיו אוחזים בו ותוקעים מבטים נוגים
נעשה? נחיה עם ארבעה ילדים ב־ 150ל״י? במתרחש מסביבם, אמר למברטי לקרובים
אין לנו שום סיכויים להרוויח יותר. הפקידה שבאו ללוותו :״האמינו לי. עשיתי הכל כדי
שושנה אמרה שלא תתן לנו את החנות. להשאר כאן. לא היתד. לי עבודה. לא היה
מה נעשה? נתנצר.״
לי ממה לחיות. הייתי מוכרח לעזוב. האמי

לי.״ לקרובים לא היתד, ברירה אלא
מים?דדשים, שמות חדשיס להאמין. להם עצמם לא היתה כל אפשרות
לעזור למשפחת למברטי המרודה. הם ידעו
דדלף י למברטי לא צריך היה לבזבז כי למברטי ניסה לפרנס את משפחתו, אך
זמן רב כדי למצוא את הכתובת בה ללא כל הצלחה. בנשיקה על המצח נפרדו
מקרוביהם שהיו לנוצרים, ירדו מישראל
הוא יכול להמיר את דתו, לזכות בתעודה
רשמית על כך, להציגה במשרד הפנים ול כשד,רגשה מרה מאוד בליבם .״להתראות,״
קבל את היתר היציאה לאשתו וילדיו. הוא הפטירו במהירות והסתלקו מן הרציף .״ליצא
לתל־אביב, פגש כמה ממכיריו, שאל התראות,״ אמרה בתקווה צפורה למברטי,

מתפלל אליהו לוי יחד עם ראש הכנסיה
הלאטינ׳ ת בטרודסנטה יפו, האב
גייסנו פיארי, המברך אותו לקראת יציאתו את הארץ והצטרפותו

בנית הנוצרי

נושא אדולף למברטי בלילה שלפני צאתו את
ישראל דרך נמל חיפה. משני קרשים שבורים
הרכיב למברטי את הצלב הקדוש, המסמל את אלוהיו החדשים. עששית נפם מאירה את הצלב
ויוצרת אווירת קדושה מסביב. בכל זאת אין אדולף למבך טי דובק באלוהיו החדשים עד
תום :״אילו היה נותנים לי לחיות בארץ כאדם, לא הייתי מתנצר,״ הוא טוען במרירות.

תפילה לאל חדש
העיפה מבט אחרון על ארץ מולדתה.

ארבעה _י?דים?מיסיון
ף• פורה של משפחת למברטי שירדה,

הוא ספור אחד ממאות. מוכי גורל,
שכירי יום שפרנסתם דחוקה ואפילו בעלי
מקצועות חופשיים, מורים, עורכי דין, אנשי
מדע קשישים וטכנאים מחוסרי־עבודה, יומיום
פונים הם אל האב פייארי ואל ראשי
כנסיה אחרים, מבקשים להכניסם אל צלו
של הצלב הקדוש, לזכות כתוצאה מכך
בעזרתן של קרנות המיסיון הנדבניות.
לכסף אין ריח והוא מצוי בשפע בקופת
המיסיון. נם אזרחים שאינם רוצים לעזוב את
הארץ לצמיתות, פונים אל ד,כנסיה בחוסר
ברירה מוחלט. יש ביניהם שעושים זאת
מתוך נקיפת מצפון, יש כאלה הפועלים
בשלווה מוחלטת. אחד מאלה שפנה בתחינה
אחרונה לעתונים ולאישי ציבור, בטרם נקט
בצעד יאיש אהרון חיה פועל הדחק גד
גואטה מאשקלון, שכתב בחודש. יולי השנה:
״לפני חודש נפטרה אשתי ואני נשארתי
ללא עוזר ודואג עם שמונה ילדים בגילים
משנתיים ועד .16 אני אינני עובד קבוע
ובחודש האחרון עבדתי רק 12 ימים בחודש.
אין לי מה לתת לילדים המתרוצצים כל
היום בשמש, יחפים ובלויים מבלי שמישהו

לכנסיה הקדושה והרחמנית. במשך הזמן שנותר ללוי עד לנסיעתו,
טרח להביא אל הצלב חקדוש יהודים אחרים, שהתיאשו כמוהו
מן המציאות הישראלית, שקיבלה את פניהם בגוונים אפורים ומדכאים.

ידאג להם ומי שיתן להם לאכול. פניתי
לכל המוסדות שרק אפשריים בארץ, שיעשו
משהו עבורי, לתת לי איזו תמיכה, ובעיקר
לקחת׳ ממני ארבעה מדיס ולשלחם למוסד
מתאים. האם אני יכול להחזיק בשמונה
ילדים?
״פניתי כבר לראש חממשלה, לשר הסעד,
למשרד הרבנות, ל״מפלגת מפא״י, לראש
העיר — והכל ללא כל תוצאות•
״עכשיו א־ן לי כל ברירה אחרת — אלא
להכניס את ארבעת ילדי למיסיון הנוצרי,
לקחת אותם פעם אחת לירושלים ולהכניס
אותם, במו ידי שקצרה להושיע, תחת כנפי
הנצרות.
״ויסלח לי האלהים וכל אלה הדוגלים
בדת ורבים על כל דין ודין ופסיק בהלכה,
ולא איכפת להם על ילדים פעוטים שהולכים
להשתמד ולא עוזרים לי על אף פניותי הרבות
אליהם, שיריבו הם את ריבם על
קוצו של יוד ואני אכניס את ילדי למיסיון
— כי לא בי החטא אלא בהם ובכל אלה
שדאגתם לכך.״

האלו הי סירח 5
* לתגצראחר היה אליהו לוי, לשעבר
1*4פקיד עירית תל־אביב והיום אזרח איטלקי.
לוי שעקד, לישראל ממצרים בשנת
, 1945 נתקבל לעבודה במחלקת הפיקוח של
עירית תל־אביב, אך פוטר. ממנה אחרי שהתברר
כי התנצר בארץ מולדתו בשנת
. 1937
הכנסיה הקאתולית בישראל התערבה בכל
מהלכה של פרשת אליהו לוי. משנודע
לראשי ד,כנסיה כי לוי פוטר מעבודתו,
אחרי שנודע כי הוא נוצרי, ביקשו הכמרים
ראיונות אצל ראש העיר חיים לבנון, אצל
ראשי משרד הדתות ואצל הרמים, בכל
מקום לשם באו, הכחישו הפקידים כי לוי
פוטר בגלל דתו. אך את העובדות אי אפשר
היה לשנות: ראשי מחלקת הפיקוח, חברי
המפלגה הדתית בקואליציה העירונית, מררו
ללוי את חייו, סלקו את בניו מבית הכפרבו למדו, אילצו -אותו להכניסם למיסיון.
לבסוף, לא נותרה ללוי י כל ברירה אחרת:
הוא פנה לכנסיה, טבל את אשתו וילדיו,
ירד מישראל באותה דרך בה ירד למברטי.
השבוע, אחרי שאשתו נפטרה באיטליה ממחלת
הסרטן וילדיו תבעו לשוב לארץ,
כתב• לוי לישראל :״אני מוכן לחזור, אך
אני רוצה לקבל את עבודתי בעיריה בחזרה,״
רבים
הם המתדפקים על דלת הברזל הכבדה
של הכנסיה ביפו. אילו ה־ה האב
פייארי מועל בשליחותו, היה יכול לספר
בוודאי במשך שבועות תמימים את מאות
הספורים האנושיים, שהוא וקירות חדר עבודתו
שמעו במשך השנים המעטות שהוא
מכהן בקהילתו בישראל• אך פייארי אינו ,
רוצה לספר :״ישנם כאלה שירדו אחרי שהתנצרו
וישנם הנמצאים עדיין בישראל.
אינני רוצה להזיק להם. יחיה בל. אחד לפי
הבנתו ולפי רצונו ואלוהים ירחם על כולנו.״

במדינה
(המעזך מעמוד )5
אולם נחייסי אינו מרפה גם מעיסוקו הקודם
בו עסק בשנתיים האחרונות, מתכונן
לתבוע מצה״ל פיצויים על תקופת המעצר,
עינויי המשפט וההפסדים שנגרמו לו.

מ שלחות
או בו ת ראנגון
בשדה־התעופה לוד נחתה השבוע משלחת
נוספת. הפעם מבורמה 56 .אנשי צבא בור־מזיים,
מרב־סרן ועד רב־טוראי, על נשיהם
וילדיהם, השתפכו ממטוס אל על הענק,
כשפניהם מועדות לאולפן בנתניה. המטרה
הסופית: קיבוצי ומושבי הארץ, בהם ילמדו
האורחים מבורמה הילכות קיבוצים וישובי
ספר.

באולמי הרהיטים המודרניים והמרווחים

אושינסקי
תל־אביב, רחוב הרצל 58

חדרי אוכל -חדרי שינה -ספות יפות
וחדישות — חדרי סלון — רהיטים בודדים
בתנאים נוחים — ביצוע לפי הזמנה

מערכות רהיטים חדישים ביותר
אצל

א 0031111 .׳
תל״אכיב, רדו׳ חרצל 39

פינות סלון נחמדות
חדרי שינה אינטימיים
ריהוט מקורי
בית חרושת לרהיטים ב. ג .את א. לוינשטיין
דוגמות חדישות ביותר בבית־המסחר לרהיטים

דוינשט״ן
כית החרושת8

בית המסחר1

תל־אביג,
מרכז וולובלסיך
רחוב מס׳ 2
טלפון 82525

תל־אביב,
דחוה הרצל 43
טלפון 83575

רהיטי בית ומשרד מוכנים ולפי הזמנה

על בוא המשלחת מדווח איש
״העולם הזה״ אריה קרן:
שוב צלצל הטלפון בחדרי. הודיעו לי
שעלי לצאת ללוד מכיוזן ששוב הגיעה איזו
משלחת אפרדאסיאתית .״מאיזו ארץ?״ שאלתי
.״מבורמה,״ היתד, התשובה.
מיהרתי ללוד, עם כל מטען המצלמות
שלי, כדי לא להחמיץ את האוירון שצריך
היה להגיע בשעה ארבע בדיוק. השעון שלי,
כרגיל, מראה איזו שעה בלתי מתקבלת על
הדעת. כך שהגעתי ללוד עם ההרגשה הבטוחה
ששוב אחרתי את האוירון. אני מסתכל
על קיר האולם ורואה כמה שעונים.
לעזאזל, עכשיו עלי לחפש את הזמן המתאים•
הנה מצאתי, חמשה לארבע — זה
מתאים לי.
הזמנתי כוס קפה׳ אבל לפני שהספקתי
ללגום ממנו אני רואה בקצה האולם קבוצה
גדולה של אפרו־אסיאתים, שישבו ונהנו מהנוף
כמו ותיקים. אספתי את הציוד והתכוננתי
לצלם. לכל הרוחות, חשבתי, כנראה
שבכל זאת החמצתי את האוירון. שוב תהיה
שערוריה. הכתבה לא תהיה שלמה. היכן
צילומי קבלת הפנים? מילא, אקח מקבלת
הפנים של המשלחת הקודמת. העורך ממילא
לא יבחין בין הפרצופים, ואילו המארחים
הם תמיד אותם המארחים: סוכנות, משרד
החוץ, הסתדרות וכו׳.
בעוד אני מצלם במרץ, הרגשתי טפיחה
על הכתף .״מה אתה עושה כאן?״ שאל
חברי למקצוע .״מצלם את המשלחת הבור־מזית,״
עניתי לו .״אבל זו המשלחת מניגריה,״
פרץ חברי בצחוק ,״היא הגיעה
כבר לפני שעתיים, לסמינר לנהול מפלגות.
המשלחת הבורמזית תגיע רק בעוד רבע שעה.״
מעניין מאוד. עכשיו ראיתי שבאמת הוא
צודק. ואמנם מלכתחילה היה הדבר חשוד
בעיני: אורחים אלה שחורים מדי כדי להיות
בורמזים. אך בזמן האחרון אני, כנראה,
ע1זר לצבעים: הפסקתי להבחין בכל הגוונים
של הצבע השחור.
גכריס במכנסיים. חברי הסביר לי
שהמשלחת הבורמזית העומדת להגיע, מורכבת
מקציני, צבא ובני משפחתם, שבאו
ללמוד שיטות חקלאות בקיבוצים ובמושבי
העובדים. הרגשתי פתאום גאווה גדולה
שאני שייך לעם שאפשר ללמוד ממנו כל
כך הרבה שיטות.
האוירון הופיע באופק וכולנו יצאנו לרחבה
לקבל את פני המשלוח החדש של
בני אסיה. בין השאר יכולתי להבחין בציר
בורמה ואשתו היפה, הלבושה לפי האופנה
האחרונה של ראנגון, אנשי הסוכנות, משרד
החוץ, ההסתדרות וכו /וכן עשרות צלמים.
האוירון נחת, התקרב לרחבה. המדרגות
הוסעו אל פתחו. הייתי כולי דרוך לקראת
הרגע בו תפתח הדלת ויצאו הקצינים הבורמזים
בכל הדר תלבושתם האקזוטית.
לא דובים ולא יער. הגבירות •אמנם הופיעו-
בתלבושת עממית, חצאיות צבעוניות עד הקרסוליים
וכל השאר, הגברים, לעומת זאת,
היו בלי חצאיות, רק במכנסים.
הגברות היו נמוכות קומה ודקות גו, עם
פנים של בובות חרסינה. אדים דה פיליפ
תקבל אותן בוודאי ללא היסוס לתפקיד
במדס בטרפליי. כמעט כל אחת מהן החזיקה
בזרועותיה בורמזי קטן אחד או שנים,
לבושים אף הם אירופית• אלא שהבובעים
שלהם היו כנראה גדולים בארבעה או חמישה
מספרים, מפני שהגיעו להם בערך עד
הסנטר.
לפי מספרם אפשר היה לשער שהתרבו
בדרך. מכיוון שהדיילת החיננית, ממש כמו
מילדת, המשיכה להוציא מבטן האוירון
אחד אחרי השני, דור׳שלם של בורמזים
קטנים, כולם דומים כשתי טיפות מים לאבותיהם.
הצלמים ערכו לקצינים ומשפחותיהם
מסדר צבאי לפדי חאוירון, והסיחו

בהם מכת אש (של פלשים) במשך רבע
שעה, שיזכרו אותה כל חייהם.
פנטומימה ישראלית. אולם המסעדה
של שדה התעופה התמלא ישראלים ו־בורמזים
שהתערבו ביניהם (דוגמה יפה של
מיזוג גזעים) אולם הם לא היו מסוגלים לדבר
אחד עם השני, וזאת מפני שבורמזית
לא נכללת בלימוד חובה בבית הספר הישראלי,
והבורמזים לא ידעו כל שפה אחרת.
כתוצאה מכך התנהלו רוב השיחות בעזרת
העוויות, מהן הבנתי שהקצינים נוסעים
כעת לאולפן וילמדו פנטומימה ישראלית.
אחרי שהמשלחת עזבה את שדה התעופה
ניסיתי לברר במודיעין מתי יגיע המשלוח
האפרו־אסיאתי הבא• אמרו לי שלא כדאי
לי לחכות• המשלחת הבאה תגיע רק מחר.

דרפי חיים
ח״ושל חיים
את השנה, וחצי הראשונות לחייו החדשים
בישראל, עשה חיים כהן, יליד מרוקו, בקיבוץ
בית־זרע של השומר הצעיר. חיים
כהן היה חבר בחברת הנוער של הקיבוץ,
עבד ארבע שעות לפני הצוהרים בענפים
השונים, למד ארבע שעות נוספות אחרי
הצהרים בחדר הלימודים של החברה. בערבים
היה דדים כהן רוקד הורה במועדון,
שר ליד המדורה או שוחה בכנרת יחד עם
חבריו בלילות ירח חמים.
שנותיו המאושרות פחות של חיים כהן,
החלו ביום בו גויים לצה״ל. בגלל סיבית
שונות עזב לפני הגיוס את חברת הנוער,
הוצב לפיכך לאחת מיחידות חיל האוזיר,
שוחרר ממנה ומן הצבא בכלל אחרי עשרה
חודשים, משמצאו הרופאים כי הוא סובל
ממחלת־אף קשה ומהפרעות במערכת העצבים.
עכודת־דחק
כטבריה. מדינת ישראל
הצטיירה בעיניו של החייל המשוחרר חיים
כהן כמדינה קטנה, המשתרעת מן הכנרת
ועד לבית־זרע. את ימיו הראשונים לשחרורו
מן הצבא, בילה לפיכך בטבריה, נרשם
בסופו של דבר לעבודה בלשכה, זכה בכמה
ימי עבודת־דחק נושאי משכורת זעומה.
המשכורת לא הספיקה לצרכיו של חיים
כהן. הוא היה זקוק לחדר, לבגדים, לנעלים
ולדמי כים, על מנת שיוכל לבלות את שעות
הפנאי שלו עם חבריו, להזמין נערה לקולנוע.
לשכת הסעד, אליה פנה׳ משתמו ימי
העבודה בלשכה, לא רצתה לעזור. אך חבריו
החדשים של חיים, ידעו מה לעוץ לו: בעקבות
עצות אלה, אותן ביצע הלכה למעשה
יחד אתם, נכלא בכלא המשטרה, נידון בסופו
של משפט לתשעה חודשי מאסר בעוון שרשרת
מעשי התפרצות וגניבה.
מכאן ואילך היתד. דרכו של חיים כהן
סוגה במעצרים ובמשפטים. כשיצא ממעצרו
הראשון, חזר לגנוב, הפעם בקיבגצים. כש־

.־״ בורמזי מגיע לרוד
בתוכנית — פנטומימה ישראלית
חזדימז דווה $צ<וז׳

וכוונותיו של הסבו הישראלי אשו ואשיתם שד מדני יוון היו תחת ידיו ותעה

סינות׳ את הגלו חוס״ן
נשות החכרה הגבוהה בכירה נקבצו באחד מערביי השבוע שעבר
באולמו המפואר של מלון ״חמלו דויד״ .לפניהן. בזו אחר זו, עכרו
דוגמניות חטובות בהלכה. אולם הפעם, כניגוד למקרים קודמים, היו
עיני כל הנוכחים באולם, לרכות הגברים, נעוצות עשרות סנטימטרים
גבוה יותר מהרגיל, בוחנות אביזר נשי חשוב לא פחות: התסרוקת.
תצוגת התסרוקות של סלון ״ברודווי״ כבשה את העלית הירושלמית.
מאחורי הקלעים, אלגנטי והדור בתמיד, התרוצץ גבר נמרץ, שתנועותיו
הצעירות עמדו כניגוד לגילו: הרמן קלאנג 43 בעלו של מכון היופי
שייצר, סרק וארגן את התצוגה. אולם חרמן קלאנג איננו רק כעל סלון
תסרוקות נשים בכירה. הוותיקים שנכחו באולם ידעו, בי מאחורי
הבעת הפנים הנמרצת מסתתרת שורה של סיפורים אקזוטיים כיותר.
בי הרמן קלאנג היה, כעבר הלא רחוק, ספרה של החצר המלכותית
ברבת עמון. המלך חוסיין, כאביו שהשתגע וסבו שנורה, היו נתונים
תחת תערו של קלאנג, ספר נשים וגברים מגיל ,13 לשבט או לחסד.

להן כסף והן היו משלמות בעצמן את דמי
הטיפול. כאשר היה הבעל משלם, היה המצב
טוב עוד יותר. שיך ערבי,,׳באשר צריך
היה לסלק חשבון, היה מוציא, בדרך כלל,
חבילת שטרות של חמש או עשר לירות
ומציע לי ליטול מהם כאוות נפשי. הייתי
נותן אז לכל אחת מן העובדות שטר אחד
׳של חמש לירות, סכום עצום בימים ההם.

השייכים הבדווים היו נוהגים בפזרנות
שעלתה על כל מה שראיתי עד אז. נסיך
הנפט של כווית היה אצלי ונהנה מן הטיפול.
הוא חזר שעות מספר לאחר שיצא,
עם שיירת מכוניות .״אנו נוסעים לטייל,״
הכריז. לפי הכבודה הרבה שהביא, אתו הבנתי
שהטיול עלול להיות ממושך מאוד.

מאת

ה ד מן קלאגג
ך* פעוט השחרחר והגוץ ייבב ללא!
1הרף. הוא סרב בכל תוקף לעלות על
כיסא הספרים הגבוה שלי. סבתו, אשד. כבדת
גוף, שצעיף שחור כיסה את פניה הלבנות,
העלתה אותו בכוח על קרש חלק,
שהתקנתי במיוחד למאורע זה. הילד הרצין
לפתע ועקב אחר ידי המניעה את המספרים.
ראיתי את עיניו: היה בהן דמיון מפליא
לעיני סבו, האמיר־המלך עבדאללה.
זו היתד, פגישתי הראשונה עם האמיר
חוסיין, כיום מלך הירדן. הראשונה אך לא
האחרונה. כספר חצר המלכות הירדנית היו
לי הזדמנויות רבות לפגוש בו, באביו,
המלך טלאל, שהשתגע מאוחר יותר, וב־סבו,
המלך עבדאללה. שירתתי אותם במס־פרתי
בירושלים למעלה מעשר שנים, עד
תחילת המאורעות שלפני מלחמת השחרור.
כיצד הגעתי למקום זה, זהו כבר סיפור
הוא התחיל ברחוב קרסנר בוינה,
אחר.
בסלון תסרוקות מפואר. נער כבן ,13 בעל
הופעה יהודית וראש קרח לחלוטין, הזדחל
ונכנס פנימה, גרם ללקוחות הנשיים של
הסלון שימתחו את צואריהן בסקרנות. ההעשיר
היהבהחלט מחוץ לתחום סלון ליהודים. הנער הגיע עד בעל העסק, לחש
באוזנו מילים מספר, וההוא הכניסו למשרדו.
כעבור זמן קצר הופיע שולייה חדש
בסלון: ז׳אן, קרוב משפחה עני מצרפת.

ובז השאר

שיכים, נסיכים
נער הייתי אנוכי, יהודי לכל ה

• דעות. בן 11 שלח אותי אבי ללמוד
בישיבה. הייתי שם שנתיים, עד שנמאס
עלי הדבר וברחתי. גזזתי את פאותי ובראש
קרח לגמרי הגעתי, בהמלצת דודי, עד בעל
הסלון, שהוא עצמו היה יהודי מתבולל.
עבדתי אצלו ארבע שנים, חינם אין כסף.
לבסוף, כשהגעתי לגיל ,17 הייתי כבר בטוח
בעצמי. בקשתי משכורת. התשובה היתה
פיטורין. נודע לי כי בירושלים, פלשתינה,
יש שוק רחב לידידיו של פיגארו. עליתי
לפלשתינה.
רציתי להיות עצמאי. כסף לא היה לי,
אבל מצאתי חנות מתאימה שבעליה הסכים
למכרה לי בתשלומים של 20ל״י לחודש.
ריצה שורה של מעצרים נוספים, עבר מטבריה
לחיפד״ אחרי כן לתל־אביב, נתפש
בידי ד,משמרה כשהוא ישן באוטובוס מחים ר
מקום אחר לישון בו.
קיצכח בדימיגה. לבסוף נמאס המשתק
ב״שוטרים וגנבים״ על חיים. הוא
סנה לעזרתה של האגודה לשיקום האסיר,
ביקש מפעיליה למצוא לו מקום לעבוד בו,
הבטיח לשנות את דרכיו.
חיים שינה את דרכיו אך פעילי האגודה
לא עזרו לו. הם רק ציידוהו במכתב המלצה
אל המועצה המקומית באופקים .״נא לעזור
לו,״ אמר המכתב הכתוב בכתב ידו של אחד
הפעילים על טופס האגודה החיפאית.
המועצה המקומית באופקים לא יכלה
לעזור, העבירה את חיים לדימונה, שגם
שם לא היה איש המוכן לטפל בעניניו.
מלכתחילה לא רצו עסקני המקום אפילו
ר,עולב חזו! 0$ר1־

ה \ 111ך שימשו שנזונה יפהפיות אלה, המצטופפות סביב

הרמן קלאנג, בעת תצוגת חתסדזלוות שערן השבוע
1 ^ 1 11

במלון המלך דויד. קלאנג הוכיח את יכולתו לא רק בגזימת זקנקנו של המלך עבדאללה,
ויורשיו אחריו, כי אס גס באריגת יצירות אמנות למופת משערותיהן־ של נשות ירושלים.
אספתי מספר עובדים והקפדתי על כך
שיהיו דוברים ערבית. הבנתי כבר אז את
החשיבות שתהיה לידיעה זו בעבודה. ואמנם
התברר, מאוחר יותר, כי צדקתי. אצלנו היתד,
המספרה המהודרת היחידה בה דיברו
ערבית. ידיעה זו משכה את הפקידים הממשלתיים
הערביים ואת נשותיהם.
עד מהרה התרכז סביב המספרה חבר
לקוחות מן המבחר. יהודים, אנגלים מן
הפקידות הגבוהה ונכבדים ערביים, שביקשו
ליהנות מסממני הקידמה והתרבות.
שייכים שהגיעו לירושלים לביקור הובאו
בפעם הראשונה על ידי מכריהם, מיהרו
לחזור שנית מיד לכשהגיעו שוב לירושלים.

מיו? עם 83י ן כווית
י* עוד שנשות הפקידים העירוניים
היו מוגבלות בתנועותיהן, ובעליהן ליה•
אותן למספרות ולא היו גורעים מהן עין,
נהנו נשות השיכים מחופש רב למדי. היה
לתת לו צריף לגור בו .״אתה וותיק בארץ*,
היו אומרים ,״לך לא מגיע.״
לבסוף קיבל חיים כהן צריף במעברה.
מלשכת הסעד הקציבו לו 50ל״י כתמיכה,
40 נוספות היה מרוויח כסדרן שמתפקידו
לגרש עלובי גורל אחרים מפקידי אותה לשכה.
השבוע, פוטר חיים כהן מתפקידו זה.
״אתה עצבני,״ אמרו לו הפקידים ,״אינך
מתאים למפקיד *.חיים חזר לצריסו מלא
הפשפשים במעברה העזובה .״מה אעשה בחמישים
לירות?״ הוא שואל,׳ ״הן תספקנה
לי בדיוק כדי לשלם את חובותי, לחזור
לתל־אביב ולהתחיל ישוב לגנוב. זה מה
שהם רוצים?״

דרכי אדם
מראךה שדו
המלאכים אהביאל- ,חסדיאל. ,וחניאל. נקראו

דחיתי אותו בכל האדיבות שיכולתי. הוא
חזר לאחר זמן מה, נטל אותי יחד עם הצוות
למלון ״המלך דויד״ ,ערך לכבודנו נשף.
אנשי חצר. המלוכה הירדנית החלו מבקרים
אצלי כאשר כבר הייתי ידוע היטב בקרב
הערבים המקומיים. יחד.אתם היו באים
קציניו הבכירים של הצבא הירדני ומפקדם
גלאב פחה. גלאב היה שונא יהודים מובהק.
עמו יחד היו מבקרות אצלי. גם אשתו ואמה.
האם נראתה כמכשפה־זקנה ומכוערת,
והיתה משמיצה בלי ־׳הרף את היהודים.
בדרך כלל נראו אנשי המשפחה וגלאב עצמו
כאנשים משכילים ומתורבתים: עד׳ לרגע
שהיה מדובר ביהודים. אז היו מסוגלים
לנבל את פיהם בצורה׳ הגרועה ביותר. הצטיינה
בכך במיוחד הזקנה המכוערת.

מכשפה זקנה במחלפות

ני זוכר היטב״ מקרה אחד, כאשר
אחת הבנות דן פפה את ראשה של ה
השבוע
לבית משפט השלום בתל־אביב, כדי
לחלץ מצרה את מוקירם , ,יחיה בן סאלם
אברהם, שנקלע אליה בשרותם• הם עשו
זאת, ואיבדו את אחד משליחיהם הנאמנים
עלי אדמות.

זקנה, פתחה זו לכתע בשטף של קללות
וגידופים על היהודים• הבחורה, אסתר, ביום
בעלת סלון ידוע בחיפה, תפסה את הזקנה
במחלפותיה, הקימה אותה במשיכה ממקומה
על המושב, וכשהיא מניפה את ידה
אל מול..פניה הנדהמים צעקה :״אם לא תסתמי
מיד את פיך, אני סוטרת לך על הפרצוף
ומשליכה אותך החוצה.״
הזקנה המופתעת באה אלי במרוצה והתלוננה
על היהודיה החצופה. הסברתי לה
שכולנו. באן יהודים ואיננו יכולים לסבול
את גידופיה. היא רטנה משהו ו המשיכה
לבוא.
בנות חצר המלוכה היו באות אלי כשהן
רעולות. אצלי הסירו את הצעיפים מן הפנים
ואני טיפלתי בהן אישית. רק בשעה
שאחד הגברים של המשפחה היה מתקרב,
היו הן מבקשות שנערה תטפל בהן במקומי.
הן היו מספרות לבחורות שטיפלו בהן ולי
את צרותיהן. יותר מכולן התלוננה על חייה
הקשים אשתו התורכיה של בן המלך,
הבריגדיר נאיף. היא מענה תמיד שנמאס
לה ללכת עם צעיף על פניה היפות וכי איננה
יכולה לסבול את בעלה הקטן.
לבחורות היתד, ההקשבה משתלמת בהחלט•
די היה שמישהי מהן תעיר, כי תכשיט
כל שה!א שענדה הנסיכה מוצא חן בעיניה-,
מיד היתר, זו מסירה את התכשיט ומגישה
אותו-לנערה כמתנה.

הו סיין, ביי שן א ף פי ק ח
ת המל!־ עכדאדלה, שהיה מבקר
\ 1תכופות אצלי, חיבבתי מאוד. היה זה
אדם שקט, אדיב ונוח לבריות. מעולם לא
ראיתיו כועס( .קרה פעם שמישהו דרך
עליי. המלך לא התרגז, התבונן באיש בחיוך
מבין וסלחני) .אני מגיח -שאם עשה מה
שעשה נגדנו, הרי זה משום שהסיתו אותי
לכך קציני הלגיון הבריטיים, ובראשם מפקדם
גלאב פחה.
שתי נשותיו של המלך היו אף הן באות..
לטיפול. אחת מהן, הלבנה, נראתה השלטת.
השחורה, שהיתר. צעירה ממנה בהרבה רק
טיפלה בילדיה. את טלאל ראיתי רק פעם
אחת. הופעתו היתד, ערבית טיפוסית, בנגוד
לאביו, שאם כי היה מופיע בתלבושת ערבית
היו הליכותיו אירופיות בהחלט. סלאל
נראה רזה, עצבני ובלתי מרוצה.
את מלך ירדן הנוכחי, המלך חוסיין, סיפרתי
כאמור פעמים רבות. הוא היה אמנם
ביישן אולם פיקח ״ומנומס מאוד.
המקרה המענין של מקצועי? בבקשה. הדבר
ארע למחרת פיצוץ מלון המלך דויד.
התקשרה אתי אשתו של המפקח על המזון,
וולטש, שנהרג בהתפוצצות, וביקשה שאבוא
לביתה.
נסעתי אליה. היא לא נראתה אבלה במיוחד.
היא הודיעה לי מיד שבעלה נהרג,
והיא חייבת ׳להופיע בלוויתו בצורה רפרזנטטיבית,
שתהלום את מעמדו של ההרוג.
לשם כך, טענה היא, מוטב יהיה אם תשנה
את צבע שערה שהיה חום כהה לבלונד
בהיר- .
לאחר שתרופתו נכשלה ותלונת מי-ליה הבי־ !
אתהו לערכאות :״אינני עושה כשפים. כל |
מה שאני עושה הוא להשכין שלום בין ־
בני הבית•׳.׳

\כתוכחה לשליחות השלום שלו העידה
עדת ההגנה מרסל בסודה :״בקשתי מיחיד- ,
להפיח׳ שנאה״ בלב-בני כלפי בחורה אחת1 ,
שלא חיבבתי אותה. הוא -סרב וסען כי ל־מלאכיו
אינם יכולים לעשות י זאת.״

כשבקשה מיליד,׳ גואטי•׳ עולת טריפולי
ותושבת יפו את עזרתו של יחיה׳׳למעין
בתה הצעירה, נאות יחיה לבקשתה כמעט
מיד. תמורת שלוש ל״י במזומנים הריקות
כבד למחלת האולקוס שלו, בסכום של
שש ל״י, רשם לה על שלוש פתקאות תרושופט
השלום, ד״ר אליעזר זליקסון, שפת
קסם, שחייבת. היתד, להחדיר את ליבה חקר למלאכיו של יחיה ושוכנע כי תגיע
של הגת אל ארוסה. בל מה שהיה על למעשים אלה מפאת מחלתו ואבטלתו ה־ ׳;
מיליד, לעשות: לשרוף פתקה אחת מדי קשה, הסכים לטענתו של הנאשם, גזר על י בוקר שרוף. ולתת לבת להריח את עשן הנייר ה מלאך השלום מאסר על תנאי של חודש י״
למשך שנתיים. לפחות משך שנתיים אלה
היה לו ליחיד, נימוק טוב לכך, נוסף ־-יהיה ־יחיה ״נאלץ לזנוח את שליחותו העל
תשע הל״י. הצהיר הוא בבית המשפט אנושית רבת־החשיבות•

במדינה
דרכי אדם

המאורע יהיה נוצץ ובינלאומי -או שנו

קרו עני מד*

ברנדי אקסטרה פיין
וורמוט זכרון
גולדן טוקאי
אדום עתיק
כרמל הוק ישן

י1ן בי ואעוון לן ני1ן-זנרזן יעקב
החנויות המובחרות כתל־אביב
• מבחר גדול של אריגי צמר
לגברים ולגברות אפשר למצוא אצל
בראץ א ת בילר ברחוב נחלת־בנימין
.43 אריגים מן המין המשובח
ביותר לעונת החורף, מכל
הצבעים׳ מתוצרת הארץ ותוצרת
חוץ, אצל בדאון א ת בילר.
• בית־המסחר האלגנטי לאופנת
גברים ויקטור ברחוב בך יהודה 6
(ליד מוגרבי) הכין מבחר עשיר
של דוגמות מקוריות של חולצות
קורדרוי וצמר. אפשר למצוא אצל
ויקטוד גם מעילי גשם לגברות
ולגברים, סוודרים, צעיפים מצמר
נקי, מכנסים, מוכנים ולפי מידה,
והדוגמות האוריגינליות ביותר ל עונת
החורף.
• הנעליים בגזרות החדישות ב יותר
ובצבעים לפי טעמן ולבושן
תמצאנה בעלות הטעם הטוב בחנות
לנעליים טוב־טעם ברחוב אלנבי
.60 לקראת עונת החורף הוציאה
החנות את המודלים .1959 החנות
טוב־טעס דואגת לא רק ליופי
אלא גם לבריאות הרגל.
• כל בעלי האופנועים והקם־
נועים, וספה ולמברטה, יכולים להצטייד
לעונת החורף במגן הרוח
המעולה אצל המומחה מנחם מרחוב
הרצל .82 מגן הרוח של מנחם
יבטיח את בריאותך בכל נסיעו תיך
בכבישי הארץ. סור אל מנחם
להצטייד במושב ובמגן הרוח המעולה
ביותר.
• כל אשה וכל גבר בעלי טעם
עדין מזמינים את נעליהם אצל
עדין ברחוב אלנבי .92 הסלון
האלגנטי עדין מייצר את הדוגמות
החדישות ביותר של נעליים ל עונה
החדשה. אצל עדין נעליים
יפות, שרות נאה ומחירים נוחים.

ביקורו הראשון של הנדבן, האמת; ביהודי
בריטניה, יצחק (״היכל שלמה״) ודלפסון,
החיש אף את הלמות ליבו של אברהם
סולץ, פקיד משרד הבריאות בירושלים,
סולץ, שברבים אחרים ידע על נדבנותו של
המליונר הבריטי, היה לו מה למכור לנדיב:
סבתא־גדולה משותפת. סבתו של וולפסון
וסבתו של סולץ היו אחיות.
סולץ חיבר מכתב מליצי ומלא חיבה לקרובו
העשיר, הציע לו, נוסף על פעולותיו
הברוכות לפתיחת ההיכל, פעולות צדקה
נוספות. בין היתר: הקמת בית כנסת שישא
את שם הסבתא המשותפת. הוא לא שכח
להזכיר, בין השיטין, את מצבו הכלכלי הדחוק,
רמז כי היה מודה לו מאוד לו היה
מסייע לו להשיא את בתו החסודה, מצוזה
שיהודים חרדים אינם מושכים ידם ממנה
לעולם.
וזלפסון לא הגיב על המכתב הראשון,
אולם כשהלכו המכתבים ותכפו, הורה למזכירו
לכתוב לסמץ כי יתראה עמו ב־בקורו
הבא.
בקוריו של וולפסון, שהפכו עסקיים יותר
ויותר, תכפו והלכו, ובד בבד עמם תכפו
אף מכתביו חסרי התשובה של סולץ. גם
נסיונו של סולץ להתראות עם הנדיב הידוע,
בטרקלינו של מלון המלך דוד, עלה
בתוהו. לעתונאי סקרן, ששאל את וולפסון
אודות קרובו העני, ידע הנדיב לספר כי אין
לו קרובים עניים בארץ, וכי הוא התראה
עם האחרים לפי בקשתם.
מנהלה הראשי של חברת פז לא שיקר.
כשהגיע לשדה התעופה בלוד, בשעת ביקורו
הראשון בארץ, נפל על צוארו צעיר בלתי
מוכר, בשם שמואל סולץ, הקביל את פניו
בשם ה״משפחה״ .תוך כדי התחרות עם ה־עתונאים,
הצליח אף לספר לו כי הוא פועל
נזקק, העובד בסולל בונה, והחי בדוחק,
מן היד לפה. וולפסון הבטיח לעשות משהו
לטובתו, ואמנם, כעבור שבוע ימים נקרא
שמואל סולץ למשרדי החברה, התבשר כי
הוחלט להעלותו בדרגה, מפועל סוג ג׳ ,לפועל
סוג ב׳ .ההעלאה התבטאה בחמש ל״י
לחודש.
בינתיים התיאש אברהם סולץ מתוכניתו.
השבוע זכה אף הוא להעלאה בחמש ל״י
במשכורתו במשרד הבריאות — ללא התערבות
ודלפסון.

משפם
• •3 3ציל מעונש
אברהמ׳לה וזינשטוק חגג את קום המדינה
בדרך משלו: הוא חזר אל שמו הקודם,
עליו נאלץ לוותר כשערק מצבא אנדרם
ב־ — 1943 שמואל שלום בן שמואל.
אולם את מקצועו לא החליף; כי שמואל
בן שמואל התפרנס, או ניסה להתפרנס, מרגע
בואו ארצה, מן הכייסות. ידו המגושמת
היתד, נטויה לכל כיס: טבעו לעורר רחמים
על עצמו בעזרת דמעות, הקנה לו את כינויו
המקצועי: מלך הכייסים הבוכה•
לאחר 17 הרשעות קודמות, מהן שמונה
על כייס,־ת, החליט בן שמואל לחזור למוטב.
לכשהשתחרר ממאסר של שלוש שנים, אותו
ריצה לאחרונה, מצא מקום עבודה בסדום.
.אולם בחופשתו הראשונה בתל־אביב, נכשל.
השבוע, בדמעות בעיניו, סיפר את סיפורו
באזני שופט השלום מכס רובין. התייפח
בן שמואל :״לא ניסיתי לכיים, כבוד השופט.
עליתי על האוטובוס בכוזנה לקבל
משכורת מהמשרד בתל־אביב, הכנסתי את
ידי לכיסי ובלי כוונה נגעתי בכיסו של
המתלונן
למתלונן חיים צדקורש היתד, דעה אחרת
.״אחרי שתפסתי את ידו בכיסי, ביקש
ממני הכייס לסלוח לו, התחנן לפני מאוחר
יותר שלא אעיד נגדו בבית־משפט,״ סיפר.
בהתחשב עם נסיונותיו של בן שמואל
לחזור למוטב פסק השופט: חמשה חודשי
מאסר; 10 חודשי מאסר על תנאי לשלוש
שדם.
מיד לאחר פסק־הדין התנדף הבכי מעל
פניו של המלך הבוכה. חייך הוא :״הרוזחתי
שלוש שנים.״

** עט אנשים בישראל מיחסים חשי־בות
לעובדה, שמתוך כל עשרה סרטים
בערך, המוקרנים בארץ, רק סרט אחד הוא
צרפתי. אך הצרפתים, משום מה, לוקחים
את הדבר קצת יותר ללב .״איפה הצדק?״
הם שואלים ,״במטוסי צר,״ל היחס הוא
אחד לעשרה לטובתנו, מדוע לא יהיה אותו
יחס גם בסרטים?״
קשה להסביר לצרפתים, כי הצרה שלהם
היא שהם מייצרום יותר מדי סרטים טובים.
הנה, למשל, סרס כמו על פני פאריז, שהוצג
עד השבוע בקולנוע מגדלזר בתל־אביב.
מזמן כבר לא ראה מסך קולנוע זה
סרט כה טוב ומשכנע, כה אנושי ומענג.
הראו בו בסך הכל שני אנשים, המובילים
בשר חזיר במזוודות על פני פאריז ׳טל
הכיבוש הנאצי. אולם יצרו אותו אמני המקצוע.
הופיעו בו כוכבי הבד. השקיעו
בו מרץ ומחשבה, עשו אותו מלאכת מחשבת
להתפאר בה, סאטירה חברתית נפלאה.
התוצאה: הוא החזיק מעמד בקושי
׳שבועיים על מסך מגדלור.
במרחק כמה מאות מטרים, בקולנוע אוריון,
הציגו לא מזמן סרט אוסטרי, בשם
סיסי הקיסרית הצעירה — מין תערובת של
סכרין עם צבע־מאכל, המוגשת על מגש
של פח נוצץ הנראה ככסף טהור. הסרט
רץ שלושה חודשים בקירוב. וכשיש לפעמים
סרט צרפתי טוב, אשר יכול להצליח,
באה הצנזורה הישראלית ואוסרת אותו.
עד עכשיו לא היה לצרפתים זמן להסדיר
בעיה זו. אולם נראה כי עתה, אחרי שהעלו
את דד,־גול לשלטון, ואחרי שנתנו את
קולותיהם לידידו הטוב של בגין, ז׳אק סוס־טל,
הרגישו הצרפתים כי בארצם הכל
בסדר• סוף־סוף אפשר יהיה לעשות מעט
סדר גם בישראל.

כדאי יותר לקהיר
ף* מען ה אמת ההיסטורית, יש צו/רך
לציין, כי אין זו הפעם הראשונה
שהצרפתים רוצים לווסת את זרם הקהל
לסרטי הקולנוע השונים. למרות שישראל
היא מדינה קטנה, ובין כה וכה לא הם
ירויחו אם ילכו כאן יותר לסרטים צרפתיים,
אלא מפיצי הסרטים שיש להם אמצעים
הידועים רק להם לקנות סרטים ב־חוץ־לארץ,
נפגעה הגאוה הלאומית של הצרפתים
לא פעם בגלל מיעוט ההליכה לסרטים
צרפתיים בארץ.
פעמיים היה בתכניתם לקפוץ הנה ליום-
יומיים, להריח את העניינים ואת מסדרונות
בתי־הקולנוע, ולעורר את דעת הקהל.
אך ברגע האחרון תמיד קרה פנציר בלתי״
צפוי. פעם היה זה כוכב שסירב לעלות
למטוס כי ״לכל־הרוחות-את־מי־מעגיין־לנסוע־לישראל!״
פעם אחרת התברר פתאום, כי בעצם
השוק לסרטים צרפתיים במצרים קצת
יותר גדול ולכן יותר השוב, וכדאי יותר
לקפוץ לשם.
בא מיבצע סואץ והפך את שתי המדינות
לשותפות. השבוע, כפי שמבטיחים, עם־ הד־ ׳
לקת נר חנוכה הראשון, נם גדול יקרה פה
בפעם השניה, ויחד עם סופגניות חנוכה
חמות יאכלו אזרחי ישראל, רק בעינים,
כמה שחקניות קולנוע צרפתיות חמות לא
פחות• וכמו סביבוני חנוכה, יסתובבו האזרחים
לחפש כרטיסים כדי לחזות בכוכבים,
באישים ובסרטים שיוצגו במשך שבעת ימי
החנוכה, בשבוע הסרט הצרפתי.

יש חמעדיס״טאת ברינ׳יט
1א חסרים בישראל האנשים אשר
/ישמחו על נס חנוכה השני יותר מאשר
על הנס הראשון, למרות ששבועוני הקולנוע
הישראליים מקפחים משום־מה את חיי.
המין והחברה של עולם הקולנוע האיריפי
בכלל והצרפתי בפרט. אין גם. כל רע
בקבלת־פנים לבבית ונרגשת. לגברות פרג־סוא
ארנול ומיליין דימונג׳ו ׳,למרות שב־׳

אופן אישי יש כאלה שהיו מבכרים דודקא א|
בארדו. יתכן שאפילו מעריצות אדי קונסטנטי׳
תסתפקנה בדניאל ג׳לין ובהנרי וידאל, היפ *|
אלה הם אחדים מהפנים המוכרות
הצרפתי. לרבים הם מוכרים מעל הבד כמכרי
משכבר הימים. הם למעשה הנציגים האמיתית
קולנוע הצרפתי כלפי המוני הצופים. ואין
אם כשרונם או עצם היותם כוכבי קולנוע ט
הוא המעורר את גלי ההערצה אליהם. כי לג
האנשים׳ הנותנים לקולנוע הצרפתי את חמי6
איכותו האנושית, את אישיותם העצמאית שט

היתד, לאמנות זו כל משיכה להמונים.
משום כך אין מחזה זול או חסר־טעם צ־בור
שיוזצר סביב הכוכבים מצרפת, למרות שבא
מסחרית טהורה. כי אם בסופרמרקט מוכרע
הולה־הוס, מדוע לא ימכרו סרטים צרפתיי
מוגרבי? ואם שרי האוצר או המסחר והת!
ישראל מופיעים ביומני כרמל וגבע בקטעי
של יצרני סבון טואלט, או פתיחת אגף חו
חרושת לשרוכי נעליים בראש־העין, מדוע
שגריר צרפת, פייר ז׳ילבר, למכור את תוצרת,
אולם כל הדברים הללו אמורים בתנאי אחדי
יבוא בטענות כלפי בעלי הסופרמרקט על שה
מסע פירסומת גדול לקניית ההולה־הופ, כל
הולה־הופ עשוי מהחומר הפלסטי הנכון מ
ייעודו. איש גם לא יבוא בטענות למארגני ש1
הצרפתי, כל זמן שמה שיציגו בפני הקהל בב
זה יהיה באמת הסרט הצרפתי.

גורילך

ל אומה יוצרת את אמנותה, ובכלל זה
הקולנוע, בסגנון האופייני לה. לרוב נ[

הסוטים הצופת״ם לא יביא לצופה אלא אוסף מקו׳ של סוטים

נונביס ח
מפורטות, שאפילו הצופה חזק־העצבים, הרגיל
לראות מחזות מעין אלה בסרטי נוער־עזוב
אמריקאי, עשוי להזדעזע למראן.

יג׳ים האמנותי של סרט בנאמנותו לאופי הארץ
:בבדל והלאום, בהם הוא נוצר. לקולנוע הצרפתי,
כמו לכל קולנוע אחר, יש סגנון משלו. ה*
ע סרט הצרפתי אינו יכול להתמודד אולי
בעושר ובהמצאות טכניות כסרט האמריקאי,
יקים
ה אולם הוא עולה עליו פי כמה. בעושרו השנה
רוחני. משום כך גם חזק יותר ערכו של
מים, סגנון הקולנוע הצרפתי, המצטיין באנושיות
הם ובהומור, בהעלאת בעיות חברתיות ובטיאת
פול בנושאים נסיוניים. הוא אינו סגנון
צבוע, אשר מציג אלימות ופשע על הבד
* 41 מן הצד האחד, ומתנגד לתצלומי־עירום ב־ולחן
טענות־של־מוסר
מן הצד השני, כאשר עושה וסרה הסגנון האמריקאי.
יוקי
אם בתל־אביב מוצג עתה סרט כמו תת־כיכר
1של
פארנאס , 19 אודות פרק בחייו של הצייר
^ומת אמדיאו מודיליאני, הריהו מצ־ג יותר מכל
בית־ שורת הרצאות או מסעי פירסומת את סג!ופיע
נונו וטיבו של הסרט הצרפתי. אך אם מציגים
במסגרת שבוע הסרט הצרפתי סרט

ן• לא כמו הגורילה אומרת לכם שלום, יוצר
ך.לים הדבר קצת מושגים מבולבלים על טיבו של
שה־ .הסרט הצרפתי. את הגורילה אומרת לכס שלום הוא סרט־מתח
;סרס בלשי, עשיר בתמונות זוזעה מורטות עצף
ברע בים. תכנו מאלף ביותר: גאו פאקה (לינו
ונטורה) ,המכונה הגורילה, מצליח להימלט
מהכלא, בו נכלא כדי להסוזת את פעולותיו
כסוכן מספר אחד של הש.ב. הצרפתי. למצב
לא נעים זה הגיע גאו, אחרי שכמה תכמנות
ניות של חיל התעופה הצרפתי נעלמו. ואו
ערכו חושד כי אחד מסוכניו לשעבר סחב את
התכניות והעבירן לשגרירות מעצמה זרה.
לרוע המזל נהרג הסוכן, בו חשד הגורילה,
באחד ממצודי המשטרה.
אף־על־פי־כן מחליט הגורילה לגלות את
שמו של ראש רשת הריגול הזרה, נלחם
בו למרות שהאיש הוא בעל חסינות דיפלומטית.
כל זה צריך הוא לעשות בכוחות
עצמו, ללא ידיעת המשטרה או הבולשת.
הגורל המר מתאכזר לגורילה והוא נתפס
על־ידי הסוכנים הזרים, מצליח להימלט
רק בעזרת אשתו האמיצה. כשהמשטרה
מתחקה כבר על עקבותיו, מצליח הגורילה
לארגן טבח כללי, בו הורגים המרגלים הזרים
איש את רעהו. הגורילה, שהשלים את
שליחותו, חוזר כמובן שלם ובריא למשרתו
הקודמת בש.ב. הצרפתי.
הסרט עשוי ללא ספק בכשרון, בידיו
של ברנארד בורדריי, המעלה על הבד טיפוס
חדש של גיבור בלשים — פיקח, ערמומי
ובעל־כוח. אולם הסרט גדוש בכמות
כה גדולה של תמונות עינויים ואכזריות

וגס הנרי וידאל, שיהיה לצופי ישראל הכבוד
לראותם חיים.
מיליין הטובה מופיעה הפעם כעלובת־חיים,
שמגיל 12 שנה היתה בטיפולם של
מוסדות הסעד הממשלתיים. בריחתה האחרונה
ממוסד שכזה מביאה אותה למוסד
לתיקון נוער עבריין, שם היא לומדת לשנוא
שוטרים. בריחה נוספת מביאה אותה לקשר
עם כנופיית בני־טובים, שכתוצאה ממנו היא
מוצאת את עצמה בזרועות המשטרה. ליתר
דיוק: בזרועותיו של קצין משטרה, בעל
דעות מתקדמות לגבי חינוכו של נוער
עבריין.
כמובן שגם לקצין המשטרה היתה ילדות
קשה, ומובן שבגלל עובדה חשובה זו הוא
מבין לליבה של מיליין. כדי להציל אותה
מעצמה הוא מבקש ממנה• להינשא לו. מיל-
יין מסכימה להצעה, מתוך מחשבה שנשו־איה
עם קצין המשטרה יוציאוה מהכלא ואז
תוכל לברוח שנית. אולם בגלל הנסיבות
אין היא יכולה לעשות זאת, ובניגוד לרצונה
עליה להתיר לשוטר לחיות עמה. יחד
עם ואת אין היא מנתקת את קשריה עם
חבריה הקודמים. לבסוף בא הכל על מקומו
בשלום והאהבה מנצחת.

הקומדיה החינוכית היא חביבה. אולם זה
הכל.
שני הסרטים הללו אינם כל מה שיוצג
בשבוע הסרט הצרפתי. יוצג בו סרט בידור
מוסיקלי צבעוני עם זיזי ז׳נמייר ודניאל
ג׳לין, בשם הבחורים המקסימים, מהסוג
בו קשה לצרפתים להתמודד עם האמריקאים.
אך בכל זאת הם מתעקשים לנסות את
כוחם. סרט נוסף: רומן אהבים בשם הנאהבים,
בביומו של לואי מאלה ובהשתתפותה
של הכוכבת הצעירה ג׳ין מורו, יצירה
המשקפת את אחד השטחים הפעילים של
חיי החברה הצרפתיים. באותו שבוע תוצג
גם קומדיה צרפתית־איטלקית עם פרננדל
והקומיקאי האיטלקי טוטו, אודות עיירת־גבול
צרפתית־איטלק־ת, בה פועלות שתי
משטרות.
כל אלה הן יצירות בינוניות, עשויות
כידי במאים בינוניים, עם שחקנים בינוניים.
נכון. שיוצגו גם שני סרטים טובים מאוד.
האחד הוא החתולה (העולם הזה ,)1103
סרט אנטי־נאצי על /וחמת מחתרת צרפתיה
המתאהבת בקצין גרמני. השני הוא לראי
שתי פנים, יצירתו של הבמאי הצרפתי־יהודי
אנדריי קאיאט, שכפי שמבט־חים

דניאל ג׳לין, אחד מותיקי
מאהבי־הבד בצרפת, עתיד
לבוא השבוע לישראל, לשמחת הטפשעשדח.

^ 71 *1 1 0 0פרנסואז ארנול, שסרטה
11 # 1 1 1 1 1 1 1החתולה לא הותר עדיין
להצגה -בארץ, היא הזזפזזתזגדת !*ץ-יהאתיחיס.

הנרי וידאל, הפחות מפורסם
בישראל, משתתף עם מהליין
1.11111
(״ציד -המכשפות״)-דמוינג״ו -בהיי דיפה ושתקי.

בזרועות קצין מתקדס
ך* רט אחר הדומה מאוד לסרטי נוער^
עזוב אמריקאי, וכמעט בעל אותו מו־סר־השכל
— אך עם הרבה יותר צילומים
אירוטיים ו״אספרי״ צרפתי — הוא. היי יפה
ושתקי. מופיעם בו גם מיליין דימונג׳ו

מיל״ן דימונג־ו -אחד הכוכבים אשד נצנצודבשגג׳׳21*1
מארגני שבוע הסרט הצרפתי — יהיה בין
האורחים בשבוע זה.
בלראי שתי פנים מנסה קאיאט — שהתפרסם
בשל סרטיו המשפטיים, בהם הוא
מביא עד לידי אבסורד בעיות חברתיות
ראשונות במעלה — לנתח ולתאר בצורה
המקורית האפיינית לו את רגש הנחיתות.
מישל מורגאן, אחת השחקניות הגדולות
של צרפת, מופיעה בסרט כאשתו המכוערת,
המאוהבת אהבה שלא מדרך הטבע באחיה,
אשר ניתוח פלאסטי בפניה הופך את כל
עולמה.

רק אוסף מקרי*
** צ 6העוכדה שכל הסרטים שיוצגו
^ בשבוע הסרט הצרפתי נוצרו בצרפת
על־ידי צרפתים, אינה עושה עדיין את השבוע
לשבוע הסרט הצרפתי. תהיה זאת
גם טעות גדולה להציגו בתור שכזה. כי
הסרט הצרפתי ראוי להרבה יותר. מה שיקרא
שבוע הסרט הצרפתי אינו אלא אוסף
הסרטים הצרפתיים, שעמדו בימים אלה ברשותם
של מפיצי סרטים צרפתיים בישראל.

המאהב

ך ״ ן ב 1 ^ 8אנדריי קאיאט, מגדולי במאי
צרפת. לפי התכנית יבוא עמו
גס הבמא אייב (הגיבורים עייפים) צ׳אמפי•

במדינה
מ שטרה
אנשים נציג ל או ב ר• הגוד א ש

משימה חמורה עמדה השבוע בפד משרד
ערב בילוי
החוץ הישראלי. מ־ שהוא במשרד החלים כי
רוחו של סמל הנפה הדרומית, אברהם כדי להמחיש לעולם את הדמוקרטיה הישתיסמן,
היתד, מרוממת. לבוש מדים נהג ראלית, יש לשלוח לרחבי העולם צילומים
בג׳יפ שאול, בסמטאותיה של יפו. לידו של חברי כנסת ערביים, בתלבושתם המקוישבה
ידידה חיננית ובמסעדת סמוכה ציפתה רית, בצילומים אוטנסיים מהפרלמנט הישלהם
ארוחה דשנה ושתייה כיד המלך. לכל ראלי. כאשר הגיעה חבורת הצלמים לבנין
הדעות היה זה צריך להיות ערב בילוי הכנסת, התברר כי לא נערכת ישיבה, אולם
מספר חברי כנסת היו במזנון. הצלמים
נעים.
החליטו לביים תמונות. הם הושיבו באולם
ידידו

בג׳ים נהג וויסמן כי העובדה
ללא רשיון, לא הפריעה לו כלל וכלל. סם׳ הכנסת את הח״ב הערבי המפא״יי פאריס
חמדאן כשהוא לבוש בחליפה אירופית
ראשון במשטרה אינו צפוי לבקורת. כך עם כפיה לראשו, ומשני צדדיו הושבו הרב
חשבו גם בעלי בית הקפה, שלא הקפידו
הסמל מרדכי נורוק והרב זלמן כן־יעקב
על המשקאות שנמזגו לגרונם של
כשהם חובשים כיפות. מאחוריהם הושבו
וידידתו, לא טרחו אף לרשום את החשבון.
הקפה׳ יוסף כמיס, מנזפ״ס וח״ב צאלח סלים
שיכורים כהלכה עזבו השניים את
כשביניהם יושב יוסף ז אלמוגי. הצלמים
יצאו לתור אחר הרפתקאות חדשות•
ביימו תמונות כאילו החבורה מאזינה לנואז,
ליד מחנה צבאי, ארע מה שעלול אומים ומצביעה. הציע אלמוגי :״אולי נצביע
לקרות אף לסמל ראשון. הג׳ים התנגש ב
על השאלה מי הוא יהודי עורכי
עמוד, הידידה הועפה החוצה מעוצם
העתונים הישראליים התרגלו כל כך להתונחבטה
במדרכה. אברהם וויסמן, שלא א בד ערבותו המתמדת של ראש הממשלה דוד
את עשתונותיו, נשא רגליו ונמלט ממקום כן״גוריץ בעדני דת, עד שבמסיבה עם
התאונה.
עורכי־העתונים פנה אליו אחד האורחים:
למזלו הרע חזו חיילים מהמחנה הסמוך ״כבוד הרב הראשי באותה מסיבה
3X1הודיע ביג׳י, כי נתן היתר מיוחד לעורך
במתרחש, הזעיקו ניידת׳ שאם פה אי
הפצועה, גבתה עדות מפיה ומיהרה לדלוק מעריב אריה (״צ׳יק״) דיסנצ׳יק, לא
להחליף את שמו לעברית, בגלל נימוקים
אחר הנמלט.
שאינם ניתנים לפרסום שר הדתות ההשבוע,
לאחר שד׳ודח
מיועד יעקב משה טולידאנו, הסביר
סמל ראשון ת־סמי למשפט י
לאחרונה מדוע החליף את המצנפת הרבנית
אשמות תלויות וע מיות ל
שיכרות! י ובריחה הספרדית הגבוהה שלו, ה״לפה״ ,ואת הללא
רשיון! נהיגה תוך
גלימה השחורה בעלת השרזזלים הרחבים,
ממקום התאונה•
בתלבושת רבנים רגילה :״בעוברי ברחוב,
חבוש מצנפת וגלימה, שמעתי ילדים אומרים
:״הנה הולך רב ערבי.״ הבנתי שאין
מקום לתלבושת זאת בחוזי חיינו בועדת
תנועת החרות שנערכה השבוע, התא
ס ף משמיץ
לונן אחד מצירי הועידה כי יוצאי הונגריה
וסבי׳ בירושלים הקדושים
ייי מ רו מו ת נ ־ £ל י ״ ו וקמב אינם זוכים לייצוג מתאים במרכז התנועה.
קרא לעברו הד״ר יוחנן כאדר :״גם
מל מזכיר האו״ם, דאג המרשאלד, לבין
שבועית אני יכול לשמש נציג של אוכלי הגול-
3/שהודיע לפני שלושה
אש בפתיחתה של הועידה היה נוכח

ר?דוד תצפית (העולם
גם הכתב לעדני אמנות קלה של הארץ,
שתה סו פ רי ם היהודית־ערבית שהתקיימה נרד דונכיץ. ביקש דונביץ מהעתונאי
^חתש שעבר בתל-אביב, ושזכתה להדים ישעיהו אכיעם :״תגיד לי מי הם אלה
ח וב״ם ביותר בחוגים שינים ייחיקים
היושבים על הבמה, ואני מבטיח לך שבהאומי
תרבות ישראליים (העולם הזח 098ז) ,צגת דז׳יגאן ושומארר אסביר לך מי הם
ו ־ ב ת בחריפות
המפא״יי ״ י £השחקנים עיסוק מקורי מצאה לה
ביד, עורך אל-יוס
מיכאל הגברת חנה א־כילוב, אלמנתו של משה
אפה. אסף, שהוא חבר האיגוד תיהוד ערב
איכילוב מי שהיה סגן ראש עירית תל־ואחד
מפעיליו, האשים את מארגני
הכינוס אביב: היא פתחה ברחוב דיזנגוף חנות
הין גרווי מק -י אי חברי
חדישה ומפוארת לממכר חיות וצפרי*

להתכנס בינתים
הפעילי׳ י׳ טמית׳
חצרי סס
בנצרת, בבית רהנוצר
שנועדה

תזכיר

לה^ לל׳?

הזהשאי ׳ י
(העולם אחיי
תתקיים
י׳צע יים׳
סולקו
) 1104
לביטולה
א ר התנצלותו המובטחת של הסופר הערבי
ע3-א ל?נאני, על האשמי״יו חסרות הביסוס
כנגד הסופר בנימין תמוז הסי ־
ה א ״ טיי ״ א צי החתולה, שנאסר מלכתחילה
להצגה בידי הצנזורה של משרד הפנים,
הותר להצגה אחרי מחאותיהם של גופם
ציבוריים רבים והעולם הזח ( )1103 בתי־
.ההפ לי ההעדתית מהוגי׳
למעשה בבתי הספר העממיים של רחובות,
׳שפוטים ראשוניים עליה נמסיי ב י ״
הזה ( 099י< אישיי׳ השני ינאו י ^
? ד 33י *בע-
בהחלטת בית הדיז הגבוה
בית ספר קרוב אינו דווקא הקרוב ב ו
החלטה זו ביטלה איפוא את העקרזז
שכל ילד חייב ללמוד בבית הספר הקרוב
לביתו, ובכך פתחה פתח להעברות ילדים
טות הה מטעממ

חברתיים פפ יאו לבית
מביח
ש״־ טו

מעמדיים
פנימי של הרב חרל״פ מראשון לציון
בבית הדין המשמעתי של הרבנות הראשית,
בעודן עריכת נישואי בוסר, תמורת תשלום
כסף, שימש השבוע נושא לשאילתה של
ח״ב מפ״ם ד״ר חנן (״הנס״) רובין שביקש
לדעת, אם אמנם הופעל לחץ מאחורי הקלעים,
על פרקליטות המדינה, שלא להגיש
תביעה פלילית נגד הרב, כפי שגילה העולם
הזר .)1097( ,כהרגלו הכחיש שר המשפטים
את הידיעה והשיב :״היועץ המשפטי למנד
שלד״ בדק בעצמו את חומר הראיות, שהיה
בתיק המשטרה והגיע לכלל מסקנה׳ שיי־ראיות
אען מספיקות להוכחת אשמה פלי־ל,
ת רו עההזונות מאיר טיב,
שספור חייו פורסם בשבוע שעבר בהעולם
הזח ( 104ו) הצליח בערעור שהגיש עורך־
דינו חייט קאזיס לבית־המשפט המחוזי• עיני
שו של מאיר טיב, שהציג בבית המשפט
את מכתבי היצאניות, שספרו כיצד מסרו
עדויות שקר במשטרה ובבית המשפט, ד,ופ־חת
לשנתיים מאסר במקום ארבע שנים.

במאי לופוכיצ׳י וידידות*

שלוש זפיקות למזל
העתיד להיות מחבר המחזה שנלווה ליוחנן
במסעו, הבחין מיד בהסוסיו של יוחנן,
שהתלבט אם זה יהלום את מעמדו החברתי
לגור במלון מדרגה שלישית. יורם הזמין
את עמנואל פרת, כתב מעריב במקום,
שראיין את זראי, ושאל אותו בין היתר:
״כיצד יתכן שאתה גר במלון כזה?״ מסמור,
שנדבר קודם עם פרת, מיהר להפסיק את
הראיון ג ״תבין עמנואל, יוחנן צריך לנסוע
לחוץ־לארץ ואתה ודאי לא רוצה לקלקל לו. בפרסום כזה.״ יוחנן מרוצה עד היום ש־הצליח
למנוע את הפירסומת הגרועה
יותר זהירה במתיחות היתה רעיתו של
יוחנן, ריקה זראי. בערב פתיחת מועדון
סוף־העולם, מיסודו של רפי אילון, דאג
נלסין להכיר לריקה את ראש העיר ה ני ר
ננד. ריקה היתה בטוחה שמותחים אותה.
למחרת נקלעה ריקה לישיבת מועצת העיריה,
ראתה את ננר יושב בראש, הפליטה
צווחה :״היי, אתה באמת ראש העיר
במועדון לילה צפוני יותר ביקר מנהל הטכניון
יעקב דורי, שניצל שהות בטבריה
לביקור במועדון מינוס 209 של
מקסים סלומון. למרות שהמועדון סגור
בעונה זו, לרגל שיפורים והרחבה, נכנם
דורי לבילוי בבר הקטן ( 4מ״ס, לא יצא
ממנו אלא בבוקר.

בפני אורחי המסיבה את הגברת איזנברג,
מנהלת מלון גלי כינרת, כאשד. ש״על פיה
ישק כל דבר.״ צחר לקח את הענינים
ברצינות ומיהר לנשק אותה על פיה
סיפור מרתק היה השבוע בפיו של הד״ר
שלמר! כרכה, היועץ לבית החולים ל־חולי־רוח
בהדר־רמתיים גן־מגד. סיפר הד״ר
ברכה :״באחת המסיבות של חולי בית ריחו-
לים, הרגשתי בזקנה׳ הנועצת בי ללא הרף
את עיניה. אותה שעה ניגנה התזמורת ולס.
הרגשתי כי היא מבקשת ממני משהו. הז־מנתי
אותה לרקוד. היד, זד, הרקוד הנפלא
ביותר בחיי. ולמחרת החלימה הזקנה בת
ה״ 75 ונשלחה לביתה אחרי. שהיה של 3
שנים בב־ת־ד,חולים. התברר כי היא היתה
בתו ש, רב, ואשתו של רב, שתשוקתה
כל חייה היתה לרקוד ואלם. והיה עליה
לחכות 75 שנה עד שתשוקתה תתגשם״
הצופים בהצגות הראשונות של המרב
איטפדוביזאציה בקאמרי, הופתעו לשמוע
שלוש דפיקות לסיי כל מיירכה. התברר ש־במאי
ההצגה מרסל לופוכיצ׳י הכניס
נוהג זה, המקובל בצרפת, כסימן הצלחה
להצגה. אגב, בחזרות האחרונות בילה לורו־בישי
דחדרתד של שחיוניות הקאמרי חנה
מרון*רכטר ואורנה פורת, שבתוקף
תפקידן כחברות הועדה האמנותית, ביקרו
את ההצגה לפני שהציגו אותה לפני הקהל
הנציגים היפאניים בסמינר
הקואופרציה או פנ ת המיר׳ונר׳ם
האפרו־אסיאתי, היו עסוקים מאז בואם ל
האופנה האחרונה בין המיליונרים של
ישראל בפתרון תעלומה מוזרה מאוד. בידיעות
שהיו להם על ישראל, לפני בואם ארצות־הברית היא כנראה נשואין עם יפהלארץ,
היה גם משהו על חיי התרבות פיות ישראליות. אם המגפה חימשו בקצב
חזזיוקה ׳•יד אייית י־ 3
כמומחה גדול בעניני נשיקות, התגלה בארץ. הם ידעו שיש כאן תיאטיוו היימה כזה, עשויה ישראל לאבד בקרוב את יפה־השבוע
ראש עירית טבריה משה צח ף, וכי גדול שחקני הארץ הוא רובין*הוד. פיותיד״ אחרי שהמיליונר ארתור קריס,
האיש שנישק בשעתו אישית את כל צול אולם בל מאמציהם לדעת מי הוא רובין־הוד נשיא חברת הסרטים יונייטד ארטיססס,
חות הכינרת. סיפר צחר :״כאשר שואלים עלו בתוהו. הס הופתעו מאוד לשמוע שלא נשא לאשת את יפהפית מכון וייצמן הד״ר
אותי למה אני יושב בטבריה 31 שנה, אני קיים שחקן כזה בישראל. רק אחרי מאמצים מתילדה דנון, זכתה יפהפיה ישראלית
עונה, כי יש הבדל יסודי אחד בין הנוף התירר כי הם מתכוונים לשחקנית חנה נוספת, נורית פילצר, להצעת נישואין
של טבריה והנוף של תל־אביב. אצלנו ב רוכינא למתיחה אכזרית ביותר זכה ממיליונר אמריקאי, השומר עדיין בסוד על
טבריה, כשמסתכלים בערב דרך זזמרפסת השבוע המלחין יוחנן זראי, שנסע לאילת זהותו. היא קיבלה את ההצעה. נורית בתי
החוצה, רואים את הירח מתנשק עם הכי כדי לשאוב שם השראה מוסיקלית, למחזה ה־ ,20 בתה של בעלת סלון יופי ידוע,
נרת בתל־אביב כשמסתכלים החוצה רואים מוסיקלי חדש, שהיא עומד לכתוב עבור שהופיעה עד כה בשלושה סרטונים, זכתה
את השכן מתנשק עם אשתו. אם הוא מנשק חגיגית שחרור אילת, שתערכנה בעוד אר לפני כשנתיים לפירסום בינלאומי כאשר ביאותה
בכלל.״ כמה דקות אחרי שנשא נאום בעה חדשים. יוחנן, היודע כאנין נפש ועדין קר בארץ הצלם הנודע של הדו־שבועון ל״ף
זה, במסיבה חגיגית לכבוד פתיחת עינת הליכות, שוכן לחרדת ליבו לאו דוזקא בנד פילים הלסמן במטרה למצוא צעירה. הוא ישראל. הוא
את ישראל.
בדמיתה את
שתיצג בדמותה
ישראלית שתיצג
י מיי ״׳יו ר ם ׳ מ טיז ו ר ישראלית
ההארחה בטבריה, שמע צחר כיצד מציגים
ליי המפוא י של ה ייר• ורםמ * =ן ור ׳ בחר בנורית ותמונתי, הופיעה בלייף. לאחרונה
הופצה תמונתה של נורית בחובית
תעמולה של משרד התיירות, ושם ראה
אותה המיליונר היהודי האמריקאי לראשונה
ה שסע
והתאהב בה אגב, צעירות שעדיין לא
התחתנו עם מיליונרים אמריקאיים אינן
• מאיר י ע לי, על פרשת אהרון כהן :״במוקדם או במאוחר יצטרכו רוב
צריכות להתיאש• בארץ מבקר -עתה צלם
המפלגות בארץ להגיע לידי מסקנה, כי אין להשלים בשום פנים עם מוסד, הנהנה
עולמי לא פחות מפורסם, כרנדדהרט *
מסמכות שלטונית, כדי להפנותה נגד מפלגות נאמנות לבטחון. המדינה, מתוך
חשבונות בלתי סבירים.״
מן העוסק גם הוא, מזה כמה שבועות,
בצילום נערות ויפהפיות ישראליות
• ח״כ חרות יעקס מרידוד, על פרשת כפר קאסם :״כולנו חייבים
נשואין אחרים שעוררו השבוע תשומת לב
להרגיש בלבנו סימפט־ה כלפי הבחורים שנשפטו על שמילאו שליחות ו ס עו...
בישראל, היו נשואיו של המיופה בה ה-
עם הבאתו של שדמי לדין נותקה שרשרת האחריות עבור הפרשה המובילה ישר
גואטמלי בארץ 1)1רחהגראסיהגר אנ *
אל שר הבצזחון מר דויד בן״גוריון.״
דו ס הבן, בנו של מי שהיה ציר גוסאמלה
• אלון? אהרון רמז :״בפוליטיקה אין משלמים דיווידנדות על מניות של
בישראל ועתה מועמד לנשיאות בארצו.

גראנדום הבן נשא השבוע ברומא בנשואין
• ח״כ אחדות העבודה יצחק בן־אחרץ :״אני מזועזע מתופעה אחת.
אזרחיים את סטלח די נ ר, בתו של תעבכל
ארצות העולם החופשי, מכוונות טענות ותביעות הפועלים כלפי המעבידים
שיין הרצלייני. עם הנישואין הסתימה פרשה
ואילו בישראל כל ויכוח הוא עם אשכול ובקר במקום עם שנקר.״
ארוכה. של מריבות משפחתיות בין. .הבן,
• ח״ס חרות ד״ר יוחנן כאדר ג ״שמעתי שרוצים לעשות מהלירה סלע.
לתורתה גראסיה גראנדום האב׳ ו שאר׳בני
אל תעשו זאת, כי הסלע יהפוך ויהיה לחצץ.״
.שטחה
המשפחה שהתנגדו לנשואין שעבר אדם
אצלנו
״היה
ישראל:
ממחנה
ס יעקכ אמיר, ציד לועודת חרות,
אחרת שררה בביתו של דן כן ־ א מו ץ,
למפא״י, זכרונו ׳ 1י ריד.״
שחזר לפני שבועיים מארצות־הברית והגיע
ס יעל (״יולה״) דיין, בתו של הרמטכ״ל לשעבר, בראיון שהתסרסם באיב־בזמן
להולדת בנו השלישי .־
נינג סטאנדארד :״אם כי אני יכולה לירות בסטן, רימוני־יד גורמים לי סיפוק רב
ייתר. כד אני מרגישה את המוות בכף ידי.״
* שחקניות הקאמרי חנה נזגון־רננוו וי׳.

--אורנה פורה.
חינוי ס הזוז § 0ו1

חייו ומותו של גאון הפנטומימה הישראלית הצעיר, שכוכבו זרח, נצץ ודעך בשש

איש היה

** ולם מלכדו ידעו את הסוו:
הצעיר, גוסס• מחלת הסרטן
קרביו בקצב מחמיר והילך. חבריו
על כן. הם גם ידעו כי לרעם הטוב,
מעל פניו, לא נותרו אלא שבועות
הם שמרו זאת בסוד. איש לא רצה
חייו האחרונים.
הדבר החל לפני חדשים ספורים, בעת הופעה מעל בימת
פסטיבל הקיבוצים. וי7י חש בכאבים גוברים והולכים בבטנו.
הוא נלקח לבית־חולים, מקום בו אמרו הרופאים לנתח את
המעי העיוור שלו. בעת ההכנות לניתוח נתגלה הסרטן, אשר
כבר הספיק להגיע למימדים חמורים. הם תפרו את מקום
החתך, הודיעו לחולה שלהם כי עתה יבריא וילך. רק
לרעיו הקרובים, ביניהם אחיו׳ היחיד שנותר מכל משפחתו,
הודיעו על האסון.
וילי לא -היה מודאג־ גם כשחזרו הכאבים. כי לגביו, לא
היו היסורים בבחינת חידוש. וילי נולד לפני 29 שנה
בעיירה וורדן הצרפתית, מקום בו הצליחו חילות הצרפתים
להביס את חייליו הפרוסים של הקייזר הגרמני. הוא איבד
את משפחתו בתחילת מלחמת העולם השנייה, כשאותם
פרוסים מובסים, הפעם במדים נאציים, צעדו שנית על אדמת
צרפת. הנער נדר על פני כל צרפת ומהר מדי מצא ; את

עצמו במוסד נוקשה לעבריינים צעירים.

ושגו וירי

הישראלית. וילי בא, ראה והופנט. החלטתו, לאחר שביקר
מספר פעמים בהופעותיהם היתד, מהפכנית לגבי חבר קיבוץ:
הוא החליט כי הפנטומימה היא אמנות ועליו להיות אמן
הפנטומימה.
בעיניים כשופות עקב וילי אאר הופעותיהם של האורחים
מפאריס. תרגילי ההליכה במקום, שפנטומימאי ישראלי אחר,
קנה לו בהם את עולמו, היו עבורו יותר מהופעה אמנותית
סתם. וילי בלע אותם בעיניו, נשם אותם לקרבו, למד כל
פרש ופרט בטכניקה המצויינת של השניים, שיבלה להועיל
לו מאוחר יותר, בתירגולי היחיד שלו.

וילי, גאון הפנטומימה
הממאירה אכלה את
וידידיו הקרובים ידעו
שחיובו לא סר מעולם
ספורים לחיות. אולם
להקדיר בצל את ימי

לוה הזמנים שובש

ף המזל שיחק לו לוילי. שנה לאחר מכן נשלח בשליחות
1תנועתו לצרפת. מעשהו הראשון היה, לכשהגיע לפאריס,
לבקר בתיאטרון של מארסו. הוא מצא את המורה הגדול
כפי שהניחו בתל־אביב. עד מהרה החל וילי לקחת שעורים
בבית ספר דרמתי צרפתי. ברוחו כבר היה טווה צורתה
של אמנות ישראלית חדשה, אמנות הפנטומימה.
רק ארבעה חדשים הצליח וילי ליהנות ממזלו. לאחר מכן
אזל לו הכסף. הוא חזר לשדות המרעה של נירים, מקום
בו שימש בוקר מספר אחד של משקו.
אולם וילי לא זנח את תלמודו. בכוחות עצמו, ללא
כל עזרה או בקורת מקצועית, סיגל לו הפנטומימאי הישראלי
הצעיר, סגנון הופעות משלו. הוא הכין לו בגד
שחור, הדוק לגופו, צבע את פניו גלויי התווים במשחת
איפור לבנה ושיור, לפיו צורת חלל ריק, בהסתירו את
שיניו הלבנות תחת זוג לוחות צרים ושחורים. אז החל
לשקוד על הרפרטואר שלו, שמאוחר יותר, במוסקבה,
הביא עשרות אלפי צופים לתשואות של התלהבות, שיבש
לחלוטין את לוה הזמנים של ההופעות האמנותיות בפסטיבל.

הבמה

סעודה כחדר קפוא
ך* זמנים היו קשים. הסופה הנוראה נכנסה כבר
! 1לשנתה השלישית,׳ ודלי, רעב ללחם ומוכה, מצא מקלט
באותו מוסד. עבורו, נער יהודי שחרחר ונמוך־קומה, היה
זה מקלם־חסד. מאות ואלפים מבני גזעו וגילו, להם לא
שיחק המזל, יצאו אותה שעה לדרכם האחרונה עלי אדמות,
לתאי הגזים באושוויץ.
כאן גם גילה וילי את כשרונו הגנוז. בחדר צר, כשהטמפרטורה
בחוץ מגיעה למעלות אחדות מתחת האפס, החם
ווילי את ליבות רעיו, בסיפורים מצחיקים ללא מילים. הוא
היה נעזר אך בגופו הגמיש ובתנועות ידיו. רעיו, נערים
קשוחים שנאספו מאשפתות הרחוב הצרפתי הכבוש, היו
צוחקים בכל פה. רעבים וקפואים מקור כמו שהם, הצליח
וילי לשכנעם בכח חיקוי בלתי רגיל, כי הם סועדים ברגע
זה ליד שולחן ערוך בכל טוב, או חוזים בסרט משעשע של
השמן והרזה.
המלחמה תמה. וילי, עתה זאב ליכטנבוים, נער יהודי בן
,17 מצא את עצמו על אניית המעפילים תליחי, שניסתה
לגנוב, ללא הצלחה, את גבול המים הטריטוריאליים הפלסטי־נאים.
עם חבריו לגורל, הגיע וילי לנמל חיפה, בליווי
משחתות בריטיות, נכלא במחנה העולים בעתלית. לכש־שוחרר,
הצטרף עם חבריו לחברת הנוער של השומר הצעיר
בקבוץ עין החורש.

חיכה כשפה כדתי מובנת

הצחוק גבר ע? ההפגזה
^ ולס הנער, שעשר שנים לאחר מכן נועד לזכות
בפרס הראשון ובמדליית זהב לפנטומימה של פסטיבל
הנוער במוסקבה, לא הסתפק בשעורי העברית והעבודה
החקלאית בלבד: כשהוא נעזר בשני שולחנות. צמודים
כבמה, ובפנים קופאות בתלבושת, המשיך להעלות בפני
רעיו וחברי המשק כאחד את סיפורי הפנטומימה שבגרו יחד
עמו. רעמי צחוק וטפיחות על כתף היו שכרו.
במלחמת העצמאות הצטרפו וילי וחבריו כגרעין לקיבוץ
אמנות תיאטרון
ד.וור 3י משחק חרפי

הערב אימפרוביזציה (חת־אטוון רי•
קאמרי) הוא מחזה בשם זה, על סי נושא
מאת לואיג׳י פיראנדלו, מחזאי איטלקי ופרופסור
לספרות איטלקית באקדמיה הפדגוגית
של רומא. בהקאמרי, מוצג מחזה זה ב־במויו
של הבמאי הצרפתי מרסל לופוביצ׳י,
המעיד על עצמו כי אחת משאיפותיו האמנו־תיות,
היתר, להציג את יתערב׳ אימפרוביזציה.
לופוביצ׳י הצליח למעשה במשימתו: ב־במויו
מציגים מיטב שחקני הקאמרי וצעי־ריו,
אימפרוביזציה מסוגננת היסב, אימפרו־ביזציונית
עד כדי כך, שהצופה באולם חש
באמת ובתמים כאילו הוא נמצא בתוך אולם
חזרות תיאטרוני, עוקב בענין אחר עבודתו
הסוערת של הבמאי (אברהם בן־יוסף).
אולם הצלחתו של הבמאי, שטעה אולי
קצת פה ושם, בגישתו הבימתית למונולוגים
הארוכים והכבדים — וזאת אולי משום
שאינו ש\לט כלל בעברית — הצלחה זו,
לא הועילה ולא כלום להצלחתה של ה.הפולט
הזה<£ .ז1

ב ח ״ ם
נירים בנגב. אף ברעם ההפגזות לא היו שוככים רעמי
הצחוק של צופי וילי.
ואחר בא המפנה הגדול. אמני הפנטומימה הצרפתיים,
מרסל מרסו ואטיין דקר, העלו את אמנותם על הבמה

הצגה כולה. לקהל הצופים, שאינו מצוי
במיוחד אצל עניני תיאסרון. ובעיות־בעיו־תיו׳
זרות הבעיות המועלית על הבמה.
אולם, חרף ד,כשלון הבא לידי ביטוי בעצם
בחירת המחזה להצגה, יכול הקאמרי
להצדיק את הצגת הערב אימפרוביזציה ולד
רק בגלל השתתפותו של אברהם חלפי, בין
חבר שחקניה. חלפי, הנושא על שכמו את
נטל תפקידו של האב לה־קרוצ׳ה ושל שח־קן־קומיקאי,
המוכרח לקבל על עצמו תפקיד
טראגי מאוד — עומד׳ במשימות שהוטלו
עליו ומצליח בכולן. משחקו המזהיר של
חלפי בהערב אימפרוביזציה, הוא בבחינת
חוו•ה בפני עצמה. הוא מאפיל על משחקה
הטוב של רחל מרקוס, על משחקן של
בנותיה (זהרירה חריפאי, גילה אלמגור
וג׳נט גולדפרב) ועל נסיונותיה י הדראמסיים
של דינה דורון־פסקין.
לגבי התיאטרון הקאמרי מהווה הצגת הערב
אימפרוביזציה, נסיון דראמטי מענין,
שגם אם יזכה למספר הצגות מועם, היו המאמץ
והכשרון שהושקעו בהכנתו כדאיים.

קר 1בו הר חו ק של שוויר,
הדיקטאטור הקטן (תיאטרון זירה)
הוא קרוב משפחה רחוק מאוד של החייל

ך• יה זה הקטע המשפט, לפי רישומיו של דומייה, שהקו
1נה לו במוסקבה את אהדת צופיו, הביא אותו עד
לאולפן הטלוזיזיה המוסקבאי. פעם, כשהעלה אחדות מדמויו־תיו
בפני חברים העיר אחד מהם :״הכל סוב ויפה, אך
מה תעשה ללא להקה?״
שאלה זו דירבנה את וילי ליצור לו להקה משל עצמו,
להקה רבת דמויות המבוססת על שחקן יחיד: הוא עצמו.
לפי רישומיו של דומייה הכין להצגה את חמשפם, בו
הוא מופיע חליפות, מבלי לשנות את תלבושתו או את
מראהו, תוך שינוי מקום עמידתו בלבד, בדמויותיו של
הנאשם, הקטיגור, הסניגור, השופט, ושמש בית הדין.
הצלחתו היתד, מרעישה. לאחר הופעתו בטלוויזיה הרוסית,
היו צופים נרגשים עוצרים אותו ברחוב, מעתירים עליו
מילות חיבה בשפה בלתי מובנת.
וילי חזר ארצה כשבמוחו תוכניות חדשות. הוא תיכגן
מסע ליפאן, בה קיווה למצוא את שורש אמנות הפנטומימה,
אולם משקו ד,־ה זקוק לו. ישר מהופעותיו במועדון
התיאטרין, שם הופיע כדי לאסוף כסף לנסיעתו, נקרא
הוא אל רפת המבכירות, לתת יד לחבריו בהמלטה המבורכת
שירדה על המשק.
הוא הספיק עוד להכין את הופעת להקתו בפסטיבל הקיבוצים,
ובערב פתוח בבית ציוני אמריקה — ואחר וזכריעה
אותו המחלה. בין יתר הופעותיו היה ידוע הקטע המנתח,
בו היה מופיע וילי בחלוק לבן, מציל בכשרון פלאי את
חיי חוליו האנושים ביותר.
רק את חייו הוא לא יכל היה איש להציל עוד.

האמיץ שוויק המפורסם־מאוד. לעומת זאת,
נשאר מבצעו של הדיקטאטור הקטן, ליצן
׳הכמה יעקב בודד׳ ,מחוץ למעגלי משפחתו
המרוחקים ביותר אף מסביבתו של מאיר
מרגלית, מבצעו הבלתי נשכח של שחייק.
משנגשו אנשי זירה להכנת הדיקטאטור
הקטן להצגה, סמכו כנראה על מאות ההצגות
של החייל האמיץ שחיק שהוצגו באהל
בפני אולמות מלאים וקופות שופעות.
בחפזונם כי רב, שכחו רק כנראה כי גם
ספרו של האשק הצ׳כי עלילותיו של החייל
האמיץ שזויק, שהופיע בהוצאת טפרית פועלים
בתרגומו של מרדכי אבי־שאול, זכה
לתפוצה לא מעטה בזכות הצלחת ההצגה.
מי שקרא ספר זה וטרח ללכת להצגת
זירה. ,נדהם להיוזכח עד כמה דומים כמה
מפרקי הספר לפארודיה המגוחכת והנלעגת
שהכינו איזידור הרשקוביץ ויורם מטמור,
בהתימרם כי המחזה בולגארי במקורו.
התלהבותו העצומה של הקהל המוגדר•
מאוד, הממלא עתה ערב ערב את אולם
תיאטרון זירה, והגורם לכך שהשלם ״כל
הכרטיסים נמכרו,״ אינו מש מאשנב הקופה
— היא מובנת ביותר. מי שקרוב לעסקי
השעשועים בישראל יודע גם שהכנסותיו
של קרקס מדדאנו עלו, יחסית, על של מו־

פעים תרבותיים ואמנותיים כמו הבלט
הלונדוני, מרתה גראהם או אפילו הופעות
בידור משובחות כמו הזמר שרל טרנה או
תיאטרון הבובות פיקולי. משום כך, אין
ספק שחדיקטאטור הקטן בזירה, בביצועם הנלעג
של יעקב בודו וחבריו, יעלה בקופו־תיו
על מלאך האבן, על זעקי ארץ אהובה
ואולי אפילו על קופותיו של מוישה ווינ־סילאטור,
הבלתי נשכח בטפשותו.
תדריך העולם הזה ממליץ על מאורעות הבידור
והאמנות חמוצגים השבוע ברחבי הארץ:
• הערב אימסרוכיזציה (התיאטרון
הקאמרי) למקורבי תיאטרון, למעריציו
של חלפי (ראה לעיל).
• חוס ...עברנו( :בצל ירוק) טרי,
רענן אך לא חריף.
• מלאף האבן (התיאטרון הקאמרי)
עשוי שיש, אך שחקניו עשויים בשר ודם•
הצגה טובה בהשתתפותם של בתיה לנצם,
עודד תאומי, יוסי ידין ודבורה קידר•
• דבר אל הקיר (סמבטיון) ממשיך
להצחיק את צופיו ואפילו להגותם.

הוף
עשן כלי אש
^ ירושלים, הגישו סטודנסים חובבי־
4עישון של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה
העברית פטיציה למזכירות הפקולטה,
ביקשו להתיר את העישון במקטרות
באולם הספריה, קיבלו את התשובה הרשמית
:״מותר לסטודנטים לעשן מקטרות בספריה,
אבל בלי טבק!״

נעשה ונשמע

ך • ת ל ־ א בי ב, הובא ילד בן 10 למשפט,
*4הואשם כי ברח ממוסד לנוער עבריין,
והצליח לחזור לתל־אביב עוד לפני שמלויו
השוטרים חזרו העירה, הסביר :״כשהביאו
אותי למוסד, הורידו לי את הנעליים, נתנו
לי בעיטה באחורי ואמרו לי: הסתלק מכאן!
הסתלקתי.״

הסימפוניה הכלתי גמורה
ך• ירושלים, הגיש אברהם ריפתין תבי•
עה משפטית נגד קואופרטיב התחבורה
המקשר, תבע פיצויים על ״נזק בהנאה אכד
נותית,״ אחרי שהאוטובוס שהיה צריך להביאו
לקונצרט התזמורת הפילהרמונית, איחר
להגיע לאולם.

כעיטח חופשית
ך* תל־אכיכ, פנה יצחק שודרץ, תושב
. 4חיפה, להתאחדות הכדורגל, המתלבטת
בבחירת מאמן בינלאומי לנבחרת הכדור-
רגל הישראלית, הודיע לה כי הוא מוכן
לאמן את הנבחרת חינם אין כסף.

מן הפה אל הפחת
פתח־תקוה, יצא פועל בית־מלאכד.
מיכני לסעוד ארוחת בוקר בחצר, הת־ישב
על חבית קרביד, היה עסוק בלעיסת
הכריכים באשר החבית התפוצצה והוא עף
למרחק גדול ונחבט בכל גופו, גילה כי ׳
ההתפוצצות נגרמה אחרי שחבית הקרביד
היתד, גם לפח אשפה, אליו נזרקו שיירי
ירקות ופירות, אשר יצרו גז אטיליין שגרם
להתפוצצות.

שכד ועונש

״צל־נוע״

ף* תל׳אכיכ, הובאו כל חברי קבוצת
4הכדורגל של גדנ״ע תל־אביב לדין, הואשמו
בהפרעת הסדר במקום ציבורי, אחרי
שחגגו באוטובוס בקולי קולות את נצחונם
על קבוצת הפועל בת־ים.

מבצע האד 7להפצת תקליטים

סופני שמש, גשם ושמשיות
מחירים נוחים
תל־אביב, רח׳ הרכבת 50
סל*1909 .

80 שנה נפיץ
ככל העולם כהוראת

•אנגלית
• צרפתית
עברית, גרמנית,
פורטוגזית, ססר־דית׳
רוסית וכר.
הכנה לכל הבחי נות.
לפני הצהרים
קבוצות של 3—5
אי ש

בלבד.

אחרי הצהרים —
קבוצות מרוכזות
ועזרה לתלמידים.

ברלי ץ

רחוכ נחלת כנימין 2
תל־אכיב, טל 62347 .

15 תקליטים משובחים
במחיר של 10 תקליטים
זוהי ההצעה ש,׳הארץ״ מציע לך, כאשר
ניתנת לד האפשרות לרכוש תקליטים
משובחים במחיר של — 10.ל״י כל אחד
במקום המחיר הרגיל של — 14.ל״י.
״הארץ״ מציע לך בתנאים נוחים באופן
בלתי רגיל 15 תקליטים הכוללים יצירות
של בטהובן, בך, דבורז׳ק, מוצרט, גריג,
צ׳יקובסקי, דה־פאלה, מוסורגסקי, חצ׳־
טוריאן ושלש׳ אופרות מפורסמות של
מאסקני, ליאונקאוואלו ורוסיני.
הרשם באמצעות אחד מסניפי ״הארץ״
בערים, הסוכנויות במושבות ובתחנות
ההרשמה בכל חלקי הארץ.

הכנס מוסיקה טובה לביתן

נידון מצרה נחלץ

ך) תל־אכיכ, ן ידון יחזקאל חלצי ()24
לשנתיים מאסר בעודן פריצה, קיבל את
פסק־הדין בשקט, ניגש להרגיע את אשתו
אשר פרצה בצעקות היסטריות למשמע פסק־הדין,
ניצל את ההזדמנות וברח.

סיד הסירים

ך* יפו, ניסה גבר בן ,30 תושב שכונת
4התקוה, לחדור לדירתה של אשד. בת
,26 נחבט בראשו על־ידי האשד, בסיר גדול,
מיהר למשטרה, הגיש תלונה על גרימת
חבלה.

כין קודש לחול
ף• מכריה, ערכה העיריה מסיבת ליל-
4שבת למוזמנים, הזמינה אדם דתי לקדש
על היין, היתד, צריכה להוציא למעלה
ממאתיים ל״י לקנית כיפות לגברים הנוכחים,
כדי שיחבשו אותן למשך שתי הדקות
של הקידוש.

הגוער חאוכד
* 1תליאכיכ, התלוננו דיירים מרחוב
4איבן־גבירול, כי ראו קבוצה של נערים
ונערות מתנועת בני־עקיבא צועדים, ובפיהם
שירה אדירה של ההמנון המצרי, זכו
לתשובת מזכירות התנועה כי ההמנון המצרי
אינו ידוע ואינו מוכר כלל בתנועת
בני־עקיבא.

חעולס הזה 1105

אומר — אולי על־ידי גץ של תקוזה תיד־לקנה
מחשבות.
״ואת? מי יודע? אולי את רוצה להכיר
את האדם בבדידות ובהמון? התכתבי לי?
והתרצי לדעת מי אני? קרעי את המעטה
מעלי! רק זאת אגידך — סטודנם תל־אביבי
אני.״

האיש שאני מחבבת, שמעון ישראלי, תופס
מישהו ושואל אם היה בסרט סיסי. מובן
שכל איש נסית המכבד את עצמו לא יודה
שראה סרט כוה. אומר שמעון :״•חבל. יש
שם שיר ליווי לסרט. יפה מאד: סיסי אדמת
השרוך

על כמד, מתערבים ש( )1105/69 תקבל מכתבים
רבים?
״כן, רותי, משעמם!״
״אז מר, אני רוצה ממך?״
״כאילו שאינך יודעת. את באמת נורא
תמימה! מד, בעצם אני רוצה?״
״אה, כן. אני רוצה לספר למישהו על
הטיול הארוך שערכתי בטרמפים ואוהל סיירים
על הגב, ושהיה נורא נחמד.
״ואם כתבתי, לספר למישהו ,,ודאי שרק
לאחד עם הרבה חוויות משלו. אותו אחד
צריך להיות אחד כזה, הנמצא כרגע בנגב
או בגליל, כאיש צבא, קיבוצניק, מושבניק
או השד יודע מה, ושמסתל לקשקש על
ששה עמודים שלמים ולקרוא מכתב המשתרע
על עמוד וחצי.
״מי אני? אחת שרוצה רק להתכתב. ובכדי
שלא תהיינה אי־הבנות: אני רק בת

סימפטית, פשכירו
מה שאומרים אחרים ב־ 10 שורות, אמר
( ) 1105/70 בשני עמודים צפופים: שהוא
רוצה להתכתב עם בחורה סימפטית (שם־
תואר נורא, לבחורה) בעלת שיער ארוך,
כבת־ . 18 לא חשוב מהו מקום מגוריה ומה
מעשיה! רק שלא תהיה סלונית. הוא מודיע
שעבר הרבה תלאות ב־ 21 שנותיו, ושלא
רואים את זה עליו ושבעצם הוא נראה
צעיר יותר. כרגע הוא עובד בדרום והוא
בא העירה כל שבוע.
הוא חובב את כל רשימת התחביבים של
מדור זה, שכרגע אין לי חשק לפרט אותה,
משום שהיא עוד תחזור לפחות שבע פעמים
היום•

בכתב, אדס מעניין
קודם כל היא ( )1105/71 מספרת, בכתב־יד
עגול ומסודר כזה, שהיא תלמידת שישית
ובת חמש־עשרה וחצי, ומאד רוצה
להתכתב עם בן 18־ ,17 חברותי ובעל חוש
הומור .״רצוי בעל כלי רכב וחובב טיולים.״
על מה, אתם כבר יודעים. כי היא
פשוט מתה לצאת מן ד,שיגרה בה היא
נמצאת, לא פחות.
אולם בת ה־ 15 שלנו התבלבלה במקצת.
כי בסוף המכתב היא כותבת שזו בדיוק
הסיבה, מדוע היא רוצה ״לפגוש בכתב״

אדם מעניין. כי אם כך, אז למה לה את
כלי הרכב שלו?

התכתבי לו?
מה דעתך על זה (?)1105/72
,׳לפעמים מרגיש האדם בודד על אף העובדה
כי נפשו עמו, ולמרות שבחוץ הוא
מתהולל עם המתחוללים ומשתולל עם המשתוללים
— ואולי על־ידי הגפרור שנשרף
תידלקנד, להבות — כך נאמר וכך אני

אצל הספר :״אין את רוצה שאסרק אותך
הפעס, גברתי?״
״בשקט-.

אופניים ומשבצים
עתה, משמתקרב החורף ושוב באים אותם
ערבים ארוכים ושוממים נוסכי העצב, אם
להשתמש בדבריה של 1105/73 רוצה היא
להתכתב עם צעיר משכיל כבן 30־ 24 על
משהו שיעניין את שניהם, ויש לי הרושם
שהיא מתכוונת לכל מלה, כשהיא אומרת
שמקום מגוריו אינו חשוב לה. היא בת

שיעור ב היס טורי ה

הט ח האסית• סאחור• גכס
נראר, מה יש לריצ׳ארד ארסור לומר על לואי ח־ 14 וקתרינח הנדולה:
גרוע מכל. לואי היה מביא זרים במבוכה ומרגיז את ידידיו בכך שהיה אומר
״המדינה זה אני״ בזמן שהוא באמת היה לואי. הוא לא היה יכול לרמות את כולם
זמן רב מדי.
לואי חי בוזרסיי בפאר רב.
קולבר, שר הכספים שלו, היה
נוהג תמיד להתחנן בפניו שישמור
את סיאתו הנוכרית הישנה
ואת פילגשיו הישנות לתקופה
של עוד שבועות מספר.
...לו אי נשא את בתו של
מלך ספרד, אולם זמן קצר
לאחר מכן היתד, לו סידרה של
פילגשים. אחת הפילגשים היתה
מאדאם דה מנטנון, שהיתר, גם
האומנת המלכותית שתפקידה
היה להפריד בין הילדים החוקיים
והבלתי חוקיים. היא עש־תה
עבודה כה יפה שלואי נשא אותה לבסוף לאשה, אולם שמר על נשואיו בסוד
מפני חצרניו כדי שלא יחשבו שהוא מאמין במוסכמות.
מאחר שסבל משיגרון, היה כס המלכות שלו על גלגלים ומאדאם דה מנטנון
היתד, דוחפת אותו לכל מקום אליו רצה ללכת. בדרך זו זכתה לתואר של הכוח יי מאחורי הכס.
קתרינח הגדולה היתד, אשד, מלאת בשר, שלקחה את ההתפשטות הפרוסית
ברצינות והרחיבה את גבולותיה
לכל העברים.
אחד ממעשיה הראשונים היד.
להיפטר מבעלה, כיוון שבאה במבוכה
לצודת ולפקד על הצאר
לעיני המשרתים. פרט לכך, החלו
מאהביה לעמוד בתור ליד
דלתה והיו יותר מדי הצרעות
כל פעם שהצאר יצא ונכנס.
ברגע שחיסלה את בעלה ובכתה
כהוגן בפומבי, היתה קת־רינה
חופשיה להתרכז בהתעס־קויות
אחרות. דבר זה עשתה
בעזרת מיבחר גדול של ג׳נטלמנים, שכל אחד מהם מינתה כגנראל או אדמיראל
בעד שרותיו למדינה.
אחד ממעשיה הטובים ביותר היה לומר למשועבדים הרוסים כמה שהיא מצטערת
על גורלם. דבר זה עשתה בדיוק לסני שלקחה מהם את כל גורלם.

עשרים, אוהבת ספר טוב, באלט, אופרה,
רכיבה על אופניים ופתרון תשבצים.

טרמפ לירח
את רוצה לומר לי שאת באמת רוצה
לכתוב אל שני המלבסים האלה (?)1105/74
״לרותי — המנסה לחקות ללא הצלחה
— (אפילו עוד לא הגיעה לקרסוליים שלו)
את ג׳ .ב. שאו — שלום רב.
״כמו כל הבחורים הטובים שמספקים
חומר למדורך הדל, החלטנו גם אנו, שני
המלבסים, לא עליך.,לכתוב לך משהו שתהיי
מבסוטית.
״כן, נערות. אנו שני מלבסים י חיילים.
אחד תותחן והשני בחיל ההנדסה. בני ,19
,21 המחפשים את אותן השתיים שחושבות
שאנו בחורים טובים שכדאי להתכתב אתם.
אמנם שנינו שונים האחד מן השני בתח־ביבינו
והאופי שלנו. אפילו מראנו שונד
קצת• אבל בכל זאת אנו חברים טובים
מאד ...אנו יכולים ומוכנים להתכתב על
כל נושא בעולם, אם זה על בריאת העולם
או על פיתוח טרמפ לירח אוהבים?
כל מה שניתן לאהוב, ובכל זאת שונים.״
״ובכן, נערה, איך אנחנו בשבילך?״
הייתי אומרת משהו, אבל אני לא.

ספטיענערוז על בכלל
אויש, אפשר כבר להשתגע, אני אומרת
לך. ירד כבר גשם או לא? אפשר להשתגע.
אני לא יודעת מה ללבוש, אם ככה או ככה.
וכבר קרעתי המון גרביים. אומרים שבחוץ־
לארץ הולכים עם גרביים בכל מיני צבעים
אבל אני לא השתגעתי, מה ראיתי דווקא
את הדיילת הזות׳י, שהיתר, בפלמ״ח לפני
המון שנים, הולכת עם גרביים שחורות
כאלה באמצע הרחוב אבל מה איכפת לי.
חיים אומר שזה גועל נפש, ובאמת נכון
כי לאן נגיע אם נעתיק הכל מהעולם? אחרי
הכל אנחנו עם קטן וצריכים להסתפק במה
שיש לנו וגם אבי אומר ככה. הוא אומר,
שאין ברירה, שיהיו מוכרחים לתת משהו
למלוזה ההתנדבות. ואמא שלי תיכף שאלה
אותו, אם זאת אומרת שהיא כבר לא תיסע
לטבריה לכריססמס. אז הוא אמר שנראה,
ובכלל היא מוציאה יותר מדי. חזקא נכון.
גם אחותי הנבלה. אבל אם הוא חושב לו
שאני אוותר לו בעד זה על הז׳קט עור שאני
רוצה, אז הוא טועה. כולם הולכים
עכשיו עם כזה, גם ריקה זראי אפילו. ואני
דוזטא נורא רוצה שאמי תיסע לטבריה, כי
אז אני עושה מה שאני רוצה.
תגידי, את באמת חושבת שיצטרכו לתת
חדרים לעולים? אני דווקא מסכימה לתת
את החדר שלי ואני אקח לי חדר לחוד באיזה
מקום. אני רוצה להיות עצמאית, כי
אני בן־אדם לחוד גם חיים אומר. מה יש,
גם הורי יכולים לעשות משהו. כל הזמן
רק מדברים על אחרים. אבי תיכף אמר,
שהוא רוצה לדעת אם ראש־ר,ממשלה יתן
דירה אחת משתי הדירות. הוא השתגע או
מה, אבא שלי. כל הזמן יש לו רק מה
לומר. פתאום התחיל להתעניין לי בשחקנים
ואמר שהבחירות מוציאות המון כסף
על שחקנים ושיפסיקו לעשות את זה, אז
לא יצטרכו לתרום כל כך. אמנות זה חשוב
לעם. ראית את בצל ירוק?

מלבורן,
אוסטרליה

גם־ בגז גזי י שראלי. בדיבר,
גזז גא דודגי נזל ״גזגדגלדגגגגגז״,
שבגגדגג גגגזרשגגז הי שראלי,
גגדזגזב!) לישראלי בדיבר,
רדי׳ גג דזלא גדאדזץ נדל גזדוגז־רוגש
בדזגלדגז, דורי שבגב.

מוצר לחלכנת צמר, משי טפעי
וגיילון אשר הצהיכו. מחזיר
לצמר, משי וניילון את צכעם
המקורי - .איננומכבס
אלא מלכין כלבד!

׳־שרון־

העולס הזה 1109

מפעלים

עם התקרב החורף שטסו
לבניכם ודברי הצמר הלבנים

ב״ב>ב> המד
ותתפלאו על לובי נם
וצחותם כשלג.

ח0ץ 3ו51
<5א \^0

.ו &סו^שולס

״לז 4 8 0ול$

רדיו
תוכניחז

ו> נדזור

מ* ו ר

מאסטרו

$מנו רו ת 2ר מי קו ל
אנ טנ ת פ רי סמס תו בבת.

מקלטבעל 5מנו רו ת.

מ ד חי קתאת רוב ה תפר עו ת,
מ ר חי ב גלי ם. בליל א.

מב טי ח קליטת ללא פני מ ה
על נ לי םקב רי ם ובינוני ם.

ה מוזו תפר חו
פילוט. קבליר־מכ
שיר זת כולל מגב ר
׳1י1־ 1א, פטפוו ומקלט.
מוס ד בליל* ה מו סי ק ה
ב אי כו ת ג בו ה ת ביותר.

פילו טרויא (
7מנורות.
מקל ט רגי שוסלקטיבי
קליטה עולמי ת מו שלמ ת

חשוק הקסם
בשלל צבעים. משחק לכל הגילים. דרוש בכל
הספורט ובסופרמרקט. דרוש רק

נועם. החשוק מצויד בחבורמתכת
גלגלי כועג גלי הצעות לצורות נוססות וחדשות של השמוש בחשוק הקסם תתקבלנה ברצון׳
הראשון אשר יציע צורות חדשות של השמוש בחשוק הקסם של גלגלי
נעם יזכה, אם הצעתו תתקבל, בחשוק חנם׳
הצעות בכתב בלודי סקיצה נא להפנות

לת.ד ,373 .רמת־גן, עד ר,־31.12.58

ו שנור ס לכל ה>*לים 1מ^>ל

2ע2 1

דאג לחחאים את הסוג הגנון למכוניתך דאג שהרווח ביו האלסטרודות
יהיה לפי המלצת גיהח־ר
כל הסוגים הדרושים נמצאים
בסלא*
מומחי החברה עומדים תמיד
לשרותו -טלפון *7392

כל המצ תי םלמ כוניו ת
מכל ה סוני ם 1.500ל״י לצדכן
מז ששח סיב של ם טן ־ החלן(ים
להשויג בכל חאר׳ן

לפני חדשים מספר חזר ארצה מפאריז
העתונאי ישעיהו בן־פורת, והתחיל, בצד
עבודתו העתונאית, לערוך גם כמה תכניות
רדיו בקול־ישראל. מאז הובא לידיעת המאזינים,
כמעט בכל הזדמנות, כי מר בן־
פורת שולט שליטה מוחלטת בשפה הצרפתית.
השבוע הסתבר שמר בן־פורת לא
רק יודע צרפתית אלא שהוא חי כנראה
עדיין בצרפת, מדמה גם כי תל־אביב.אינה
אלא מונמארטר. בכל אופן, בתכניתו חצות
וחצי, גילה ישעיהו בן־פורת למאזינים עולם
חדש, הנמצא מתחת אפם ממש, והם אינם
רואים אותו.
שתיים עשרה וחצי, השעה בה אזרחים
שלוים נמים את שנתם, היא שעת הכושר
של המוזות, גילה בן־פורת, ואז יוצאים
אנשי הרוח הישראלים לחפש את חברת
בני מינם במועדון התיאטרון כמובן. אולם
אם היה מאזין תמים, שהאמין כי באמת
יש מוזות לאנשי הרוח הישראלים, וכי התכנית
היא אוטנטית, ולא ביום גרוע, באה
התכנית עצמה ושאבה ממנו את כל האשליות.
ובכן,
כיצד מבלים אנשי הרוח? פשוט
מאוד. ריקה זראי פוחחת בשיר בלי מנגינה,
ויוסי ידין מדקלם :״מלב בדיתי אגדה, רק
להרגיז בה אנשים כבודים, כבודים כבודים,
ולבדח בה ילדים קטנים, קטנים קטנים.״
במקום זה הילדים הקטנים מתרגזים והאנשים
הכבודים מתבדחים. משה שמיר מגלה
אינפנטיליות של ילד בן ,8ומספר
סיפור שמשעמם אותו יותר מאשר את הקהל.
שמעון ישראלי משחק באופן מוצלח
את תפקיד המבקר הספרותי, ואורי זוהר
וטופול חוזרים בפעם האלף ומשהד על ה־
״מאסטרפיס של החלטורות של הנוער העברי״:
טופול
:״שמע אורי, ראיתי אותך בגלי
צה״ל, מה עשית שם?״
זוהר (מגמגם) :זר־זר״קו או־או־תי״תי-תי
מקול־ישראל.״
טופול :״למה זרקו אותך?״
זוהר :״אמ־אנדרו שאלימלך רם מגמגם
הרבה יותר טוב.״
אנשי הרוח שרים עוד שיר. סוף. המוזות
הלכו.
כשלון מלמפרע. הרעיון להקליט תנד
נית, אפילו מבוימת, במועדון התיאטרון,
היה רעיון טוב. אולם התכנית היתד, גרועה
מאוד. יחודה של תכנית מעין זו, שהיא
מצליחה להביא לתודעת המאזין את אוירתו
המיוחדת של המקום, את שיחותיהם התפלות
של היושבים בו, את ההערות והקריאות
הנזרקות בחלל, סביב מכשיר ההקלטה.
בחצות וחצי לא היה שמץ מכל אלה. זאת
היתד. הופעת אמנים גרועה, שאפשר היה
לעשות אותה בתיבת נוח, באולפן ובכל
מקום אחר.
אולם למעשה נדונה התכנית לכשלון כבר
מתחילתה. עצם ההנחה שאנשי הרוח של
ישראל, מסוג זה שכונס במועדון באותו
ערב, מסוגלים, אפילו כשהם רוצים, לעשות
משהו המעניין את המאזין, אינו אלא טעות
תמימה.
תדריך המשדרים המפורטים מטה מתון משדרי
השבוע חבא, עשויים להיות מעניינים• שינויים
אפשריים.

• שלושה כסירה

אחת (סו?

ישראל, יום ד 21.50 .,מבחר מצונזר
מהקלסר. של צוות שגדל בכמות וירד באיכות(
.ראה מסגרת).
• בעולמות חדשים( .קול-ישראל,
יום ד — )20.25 /מעשה בתינוק מופלא
בעל שלושה ראשים, לפי סיפור של תי-
אודור סטרגין.
• ככגסת ובועדותיה (קול-״ראל,
יום ח 20.05 ,שמואל אלמוג הופך נאומים
משעממים לפרודיות משעשעות.
• תיבת נח (קול־ישראל, יום ה׳,
— )20.05 תערובת של בדיחות אידישאיות
מפי דז׳יגאן ושומאכר בלווי שירים עבריים
מפי הדודאים.
המאזין הזהיר לא יפתח את מקלטו בתאריכים
ובשעות המפורטים מטה, פן יטבע
בנלי השעמום.
9ר ג בי ם (קול־ישראל, יום ד)20.05 /
— הישגי גידול המילונים והבננות במשק
חולדה.
• מדרום ומים (קול־ישראל, יום ה׳,
— )21.30 קטעים מתוך משפם פומבי בש־בונת
בורוכוב על הירידה. כולם נגד.

חיווי ימת !196

נשכנית שד השבוע

שני צוותות חדשים -

הפלגמי
ך• א קבע צבי זינדר, מנהל שירותי
השידור, כשנשאל לאחרונה אם קיימות
מספיק תוכניות בידור בקול ישראל.
״לא!״ אפשר לומר גם לאחר שתוכנית
הבידור הפופולארית ביותר בקול ישראל,
ש לוש ח בסירה אחת, הוזעקה השבוע שוב
כדי למשוך מהבוץ את ספינת האם, הטובעת
בגלי השעמום.
לאחר פגרה של כשלושה חודשים, חודשה
השבוע, באולם מיקס שבמכון וויצמן
ברחובות, הפלגת הסירה, כשאת צוות הספנים
הקבוע מחליף צוות חדש כפול במספרו.
והקהל עצמו, מדעני מכון וזיצמן
ותלמידי הפקולטה לחקלאות, מציידים מצי־דם
את מנועי הסירה בדלק מורלי גבוה.
ואמנם עשתה הסירה את דרכה כבטחון,
אולם גלי הבידור שנמשכו אחריה היו נמוכים
למדי, לא איימו להטביע איש.

^ ^ ק טנון ץ ם ^ משד ^ דיין
ך* צוות הראשון של הסירה מגיע אל
) 1המשוטים. שמעוני מציג אותם,, :ראשון
השחקן והדרמטורג העולה יורם מטמור.
(מחיאות כפיים) .לידו אחד הידוע יותר בכינויו
מאשר בשמו, ישראל ודיסלר הוא
פוצ׳ו. רות בונדי והאחרון ה וא חבריו
קוראים לו פטיה, אמא קוראת לו זהב
שלי, אשתו קוראת לו בוא הנה — הבמאי
גבריאל דגן.״
סידרת־השאלות הראשונה עוסקת בשלטים
ושילון! .שמעוני :״מה הייתם מציעים, למשל,
במקום השלט, לא לעשן ולא לירוק׳
התלוי באוטובוס?״
פוצ׳וג ״אל תדבר עם הנהג בשעה שהוא
מעשן, ממילא לא יתן לך סיגריה.״
מטמור :״השלטים באוטובוס מפריעים לי
במיוחד כיוון שאינם מסבירים לי שום דבר.
טייסים, למשל, מציירים על כנפי המטוסים
שלהם את המטוסים שהפילו. לו הייתי מוצא
באוטובוס ציור של מספר קטנועים,
אוטובוס אחד, ומשה דיין, זה היה מסביר
יותר. בכלל, עבר זמנם של השלטים השג־

שיוה בציבור

יונה עטרי, זמרת בצל ירוק, משמיעח את הפזמון
המיוחד לתוכנית זו על־ידי נעמי שמר, ליד הפסנתר.

צחי :״בית יולדות.״
בונדי :״זהירות ילדים בדרך.״
מטטור :״המוצר שלנו הגייני ביותר, במשך
כל תהליך. הייצור לא נגעה בו יד
אדם.״

״אד תכופף את ה?!וף״
• ף חי :״ליד מערכת עתון.״
פוצ׳ו :״העורך בחופשה, אני מיד חוזר,
השמש.״
מטמור :״יש לי חולשה למבקרים דרמטיים.
אלה הם האנשים שלא הצליחו בשום שטח
אחר בעתונות. הייתי מציע, מעל לשולחנו
של מבקר כזה, את השלט, אם אין לך מה
לעשות עשה זאת כאן.״
צחי :״מרפאה פסיכיאטרית.״
פוצ׳ו :״תנסה פעם אחת, תבוא תמיד.״
דנן :״את אישיותך המפוצלת נרפא לפי
השיטה הידועה של הדוקטור פנחס לבון.״
בונדי :״לא רוצים לישון, רוצים להשתגע.״
צחי
:״גן חיות.״
דגן :״אל תפיל את הפיל, אל תכופף את
הקוף, אל תדובב את הדוב. ילדים, נא לא
לדגדג את הג׳ירפות מאחורי האזניים. אל
תדבר אל הנמר באידיש, זה מעצבן אותו.״
בונדי :״כל דמיון עם אנשים ידועים בציבור
מקרי בלבד.״

המבקר האמנותי דב בר מלנין, הפליטונאית אורה שס־אור, הסופר
מידד שיף והעתונאי נתן דונביץ. לצידם: מנחה המישדר, יצחק שמעוני.
דתיים. צריך שלטים אינטימיים יותר. למשל,
ש.ב, בכפר, ש,ב. בעיר, ש.ב. יהפוך סופר
לאסיר.״
צחי :״השלט הבא הוא אל תדרוך על
הדשא. לא אדגיש לאיזה שעות של היום
הכוונה•״
בונדי :״זיי וי דו גייסט. אל תקלקל דשא
צעיר ובלתי מושחת! על גומאויר. זה נוח
יותר.״
דגן :״נא לשמור על השקט. נא לשמור
על החושך. גא להישמר.״
מטמור־ מציע בתור שלט מסכם :״שמור על
השקט, נא לא לדפוק בין השעות שתיים
לשלוש.״
צחי :״שלט ליד מוזיאון עירוני.״
פוצ׳ו :״עירית תל־אביב.״
צחי :״ליד מגרש עליו יוקם בנין ציבורי.״
מטמור :״פה יוקם בנין הכנסת ,.אולי?״
פיצ-ז :״כאן יוקם בית שימוש, נתרם על־ידי
הנדבן מר פישינגר.״

צחי :״ליד מועדון הפתוח כל הלילה.״
פוצ׳ו :״פתוח כל הלילה, אבל אפשר
להסתלק קודם.״
דגן :״פתוח כל הלילה, בהשתתפות ריקה
זדאי*.
צחי :״מכבסה אוטומטית.״
פוצ׳ו :״אין דבר, הולצר יתקן.״
בונדי :״לשם מה בחירות, אצלנו מכבסים
כביסה מלוכלכת מהר יותר וטוב יותר.״
צחי :״ליד אתר לחפירות ארכיאולוגיות.״
מטמור :״ליד תמנע, כאן נקברו 20 מיליון
לירות.״

טלפון ימערכת ״הארץ,,
ן* צ 1ות מחליף את מקומותיו עם צוזת
| 1שני שבו יש תוספת של שני זקנים.
זקנו של המבקר דב בר מלכין וזקנו של
העתונאי־הסוסר מידד שיף. מלבדם בצוות

הפיליטויניטטית אורה שם אור וכתב חאדץ
נתן דונביץ.
צחי משמיע לאנשי הצוות מספר אפקטים
קוליים ומבקש מהם לחבר סיפור בהקשד
לאפקט ׳הקולה ־
הפעם שמם הים, בו הפליגה הסירה, כמעט
לגמרי. היחידי שהציל את המצב, איש
חארץ, מידד שיף, בסיפור הבא:
סידד; ״זה לא קרה לי, זה קרה למנחם.
זהו סיפור על מנחם ודיטה. היה לה הכל
לדיטה, אפילו שכל, אבל גם בעל היה לה.
הזמינה דיטה את מנחם שיצלצל אליה הביתה.
אם יענה הבעל, אמרה, תשאל אם
זאת מערכת הארץ. נידברו שיצלצל בעשר.
מה עושים עד עשר, הלך לשבת בבית קפה.
ניגש אליו בחור ומבקש לשבת לידו.
״לא נעים בבית?״ שואל מנחם .״לא,
דוקא נעים, אלא שזה בגלל הטלפון.״ ״גם
אני צריך לטלפן,״ אומר מנחם .״לא,״ עונה
הא:ש ,״זה לא זה. אינני צריך לטלפן, אלא
שמישהו חמד לו לצון ומצלצל אלי בכל
זמן מה הביתה, וכשאני מרים את השפופרת
הוא עונה שזו טעות במספר.״
״הגיעה השעה עשר ומנחם ניגש לטלפן.
ליד הטלפון מצא שלט: המכשיר מקולקל.
חזר אל האיש, וסיפר לו כי הטלפון מקולקל.
הלה הזמין אותו אליו הביתה .״בוא
אלי,״ אמר ,״לפחות יביא הטלפון פעם תו־

הם רגישים מאוד. אני זוכר שפעם אחת
צעקתי במסדרון של הבינוה אידיוט, ששה
שחקנ-ם נעלבו. המכתב כתוב למנהל תיאטרון
אמנותי, כידוע אין לנו כזה בארץ.
״לדודיק שלום. זה זמן רב לא ראיתיך,
החברה מוסרים לך ד״ש. שמעתי שאתם
עוברים ריאורגניזציה וצאצום, אז אולי אתם
צריכים שחקנים? מוכ״ז מתאים בדיוק. הוא
גמר בית ספר חקלאי, אינו אוכל הרבה,
מאופק. דהיינו, אינו מתגרד בזמן מונולוגים
של הזולת. מוכן לקבל תפקידים שונים.
(סדרן, מטאטא, פועל במה וכר׳) מוכן לקבל
פרס עבור כל תפקיד רע. מוכן להכות כל
מבקר תיאטרון (חינם אין כסף) והחשוב
ביותר, קרוב ש /שטינברג מהסוכנות, זה
שמטפל בהענקות

דחפור לרכ״אלוף
*ץ ד 1י חוזר לירות את שאלותיו באנשי
ג הצוות הראשון. השאלה הראשונה: מהו
השימוש היעיל ביותר בשן זהב?
דגן :״לצייד בה עסקנים דתיים, כדי שתהיה
הברקה בנאומיהם.״
בונדי :״תחליף טוב ביותר למי שחסר שן
בינה.״
צחי :״השימוש היעיל לשפתון.״
פוצ׳ו :״לתיקון הבחינות שלי באנגלית.״
צחי :״כנ״ל לבלון.״
פוצ׳ו :״למלא אותו אויר ולמכור בסופגניה.״
נונומור
:״ראשית תקון קטן, בלון בעברית
הוא נאד. ובכן, ממלאים נאד אויר חם
עד שהנאד נם ח. קושרים שהאויר לא יוכל
לצאת. ומשחררים לאויר הצח. הוא מתרומם
גבוה. אם התנאים האטמוספריים מאפשרים
הוא יכול להגיע אפילו עד למנהל משרד
הבטחון.״
צחי :״כנ״ל לדחפוסר.
דגן :״להוציא את הקאמרי מהחובות.״
בונדי :״לעבור בו על רחוב המדרגות.״
ממסור :״רב אלוף אחד השתמש בו למח־

הסופר יורם מטמור (מעשן מקטרת) ,הסופר ישראל (״פוצו״) חיסלר,
הפיליטונאית רות בונדי והבמאי־ גבריאל (״פטיח״) דגן להרדים מוחם.
עלת למישהו.״ הלכו.
״רואה מנחם שהם הולכים לעבר הרחוב
שבו גרה דיטה. נכנסים לאותו רחוב, מגיעים
לאותו בית, עולים בו, מגיעים לדירתה
של דיטה. האיש מזמין את מנחם להכנס.
הוא נכנס. בפנים, דיטה. האיש מציג אותם,
מנחם מגמגם משהו, פונה אל הטלפון. הוא
מצלצל ושואל למערכת הארץ. טעות כמובן.
מצלצל שוב. עונה קול בגרמנית. מנחם
פונה אל האיש ,״מצטער, הוא איננו.״ פתאום
מצלצל הטלפון, הבעל ניגש, מרים את
השפופרת, מאזין וצועק לתוכה :״לא, פה
לא מערכת הארץ.״ מאז נזהר מנחם מנשים
נשואות, ואפילו מאשתו.״
התפקיד הבא המוטל על אנשי הצוות הראשון:
כתיבת מכתבי פרוטקציה. מכתב
לדוגמא: מכתבו של יורם מסמור.
מממור (מוסר מנתיב כזה בידי מישהו שמתיימר
להיות שחקן) :״5תבתי את המכתב
בזהירות רבה. עליכם לדעת כי אנשי הבמה

קד ארכיאולוגי.״
פוצ׳ו :״לא למדנו על זה.״
צחי :״כנ״ל למילון לועזי.״
דנן :״במילון לועזי יש להשתמש בעת
קריאת ביקורת של דן מירון על ספר שירים
משל בנימין גלאי.״
צחי :״כנ״ל לפיאה נכרית.״
פוצ׳ו :״אין זה הכרחי לחפוף את הראש,
אפשר פשוט לעשות פליט.״
לקראת סיום התכנית שרה נעמי שמר
שיר הלל לשלושה בסירה.
הפזמון החוזר של השיר הוא:
״זו הסיבה שהסירה
״מפלגת שוב למרחקים
״כי שום דבר אינו. כה מר .
״כשכולנו צוחקים.״
צוחקים?

שנורכיק

לחנוכה
ספורט כדורגל
גש שד שערי

על משחק הכדורגל של השבת,
מכבי תל־אכיב את כוניצחה בתוצאה ,0:4 מבכיפתדדתקוה כותב שייע גלזר:

רדיו

א דניו ן

•4טובי המורים בארץ מלמדים—ן״קדימה״
בבית־הספר לשפות

ת״א, בן־יהודה 74

נפתחים :

אולפן לאנגלית
אולפניות וקורסים רגילים
(לרכישת השפה בזמן הקצר ביותר 3 ,שעות ביום)

לעברית, אנגלית וצרפתית למבוגרים מכל
דרגות הידיעות ( 2 ,3 ,4 ,6שעות בשבוע) .קבוצות נפרדות לאנגלית לתלמידי
בתי־הספר.
פרטים והרשמה: בשעות 9עד 12 לפני־הצהריים,
3עד 9בערב (פרט ליום ו׳).

בי״ם לנהגות גדול ומשוכלל, הוראה עיונית ומעשית
לכל סוגי כלי הרכב ע״י מורים מוסמכים.

קטנועים, אופנועים, מכוניות, אוטוכוסים.

אתם רואים שצריך
רק להאמין.
האיכרים חשבו שלא
יהיה כבר גשם השנה,
ובכל זאת בא
גשם. אנחנו חשבנו
שלא ננצח אף קבוצה
השנה, והנה שוב
פעם בא גשם, של
שערים. בזמן האחרון
חושבות כל הקבוצות,
וביחוד הקבוצות הנמוכות, שדי.
אמרי שבית״ר לקחו אצלנו תיקו, חושבת
כבר כל קבוצה ש־מכבי תל־אביב הם פריירים
שמחלקים נקודות.
אני לא יודע מה להגיד על מכבי פתח.תקוד״
אז אני אומר שהם קבוצה בינונית.
מפני שפעם כתבתי משהו על אלכם בורשטיין
שלהם, אז בא רובינזון הזקן, זה
בעל הקיוסק, ועשה לי סקנדל שלם ואפילו
צעק עלי נבילה. מה, אני צריך ענינים?
בקיצור, במחצית הראשונה הם שיחקו חזק
וחשבו שיוציאו איזה נקודה. אבל לא מספיק
לשחק רק מחצית אחת בכדורגל.
ברבע השעה אחרי פתיחת המשחק לקחתי
פריצה מצד ימין, והרמתי את הכדור למרכז,
שם הוא מצא את פלשל שהכניס
אותו בראש פנימה. הכדור נכנס לתוך הרשת,
קלע בצינור ויצא החוצה. השטות של
פלשל היתד, שכשהכדור חזר אליו, הוא
בעט אותו החוצה, והשופט הורה להמשיך
את המשחק. המשיכו את המשחק עוד רגע
ושניים, עד שהיה אאוט, ואז רצו כולם
לשופט. חוץ ממני. אני לא אוהב לרוץ לשופטים.
אני
לא רוצה להגיד על השופט הזה,
מרקוביץ, שום דבר. למה? הוא עוד יכול
להוציא אותי פעם• אבל במשחק כמו זה
הוא מתאים להיות רק ליינמן.
האוהדים הודה במחצית השניה לקחנו
סוף סוף את היזמה לידיים, ושלטנו, איך
אומרים את זה, ללא מצרים. רפי קיבל את
הכדור ואני רצתי מימין לשמאל. הוא מסר
לי את הכדור בין הסטופר לבק הימני. היה
לי רק לקחת, לרוץ, ולבעוט לשער.
לא נשאר עוד הרבה זמן לסיום המשחק
אבל זה הספיק בשביל להכניס עוד שלושה
גולים, אחד של פלשל ושניים של רפי.
אחרי שנגמר המשחק הסתערו עלינו האוהדים,
והודו לנו שסוף סוף הם יכולים
גם פעם לחייך. שאלו אותי: מה קרה
פתאום? אז אני אגיד לכם מה קרה. ביום
שישי לפני המשחק, הייתי בשדה במילואים.
והנהג שהיה צריך להחליף אותי נהיה
חולה פתאום. במזל מצאתי נהג אחר שיחליף
אותי. באתי הביתה בשלוש בלילה.
קמתי והלכתי למשחק בלי ארוחת בוקר
ובלי כלום. אולי בגלל זה ניצחנו?!

הפסיד גם את המשחק שלאחריו, הפך את
כלי ששת הלוחות הנותרים, עימם היה
עליו עוד לסיים את משחקו לאחר שגבר
,על 31 יריבים במשחק הסימולטני. ההפסד
לא היה דבר של מה בכך, הוא הועבר
באותו יום לידיעת כל העתונות העולמית,
הפך לסנסציה של השבוע בענף השחמת.
נוסח מבצע סיני. האיש שהצליח להפיל
את רשבסקי בפח, זלמן מרגלית, הוא
בעל בית־מלאכה מיכני ברחוב יפו בחיפה.
מרגלית, הנמצא בבר 33 שנה בארץ, הוא
אב לשלוש בנות. שתיים מהן הן פסנת־דניות•
הגדולה היא מורה לפסנתר, ואילו
ישראלה, היא אחת הפסנתרניות הצעירות
המבטיחות של ישראל.
כאשר התקיים החודש הטורניר הבינלאומי
בשחמת בחיפה, כאילו חזה מרגלית מראש
שהוא ־ עתיד לשחק נגד רשבסקי. מדי יום
בו התקיים משחק, היה הוא עומד ליד
השחקנים ומתענין במשחקם של האמנים.
ביחוד שם לב לפתיחות האהובות על רשבס־קי.
סיפר מרגלית :״ידעתי שמר רשבסקימלבד היותו אלוף במשחק, הוא גם אלוף
במהירות במשחקיו• היה לי ברור שאפשר
לנצח אותו במשחק סימולטני רק בתחבולה
ובתשובה מהירה למהלכיו.״ ימים מספר לפני
התחרות התעמק מרגלית בספרים, הבין
מלכודת לרב־האמן.
רשבסקי התחיל את המשחק, בשחקו בכלים
הלבנים, בפתיחה הידועה בשם גמביט
המלכה. הוא שיחק במהירות, רצה כאילו
להיפטר מיריביו. מרגלית הקריב תחילה את
רצו, רשבסקי, אשר ייחס הקרבה זו לחולשת
היריב, לקח את הרץ, מיהר לקחת גם את
המלכה שהקריב יריבו. ואז הופתע למצוא
את עצמו במצב של שח־מת.״ אמר לו מרגלית
בסיום המשחק :״אתה שחקת מהר
ואני רציתי להראות לך איך נצחנו במבצע
סיני, לכן שיחקתי יותר מהר.״

במסלול

שריקות מהיציע

דוד קדוש .,רוכב האופניים שנפצע לפני
קצת למעלה משנה על ידי שלישו של ראש
הממשלה, אלוף משנה נחמיה ארגוב, פציעה
שבגללה איבד השליש את עצמו לדעת,
השתתף השבוע במירוץ אופניים מתל־אביב
לירושלים, שאורגן על ידי ברית־מכבים־
עתיד, זכה בציון מיוחד עבור רכיבתו
•טני מפעלי הטוטו הישראליים שהיו

שחמת
מתלא לו ף

תל-אביב רוז׳ הטלן־-גוהצ 64

״אדוני האלוף, שח־מת!״ הודיע בהתרגשות
זלמן מרגלית, גבר מקריח בן ,51
שישב בשבוע שעבר באולם מועדון כרמליה
בחיפה. יריבו, נמוך קומה וממושקף, מקריח
אף הוא, וחובש כיפה, התבונן לשניה
אחת במצב הכלים על הלוח וליבו כאילו
הפסיק לפעום. כי המשחק כולו נמשך רק
ארבע דקות, וכל צד עשה בו רק תשעה
מהלכים, ולאלוף לא היתד, ברירה אלא להוריד
את מלכו מהשולחן. המפליא בכל
המשחק היה שהאלוף לא הרגיש כי מלכו
עומד למות עד לרגע בו הודיע לו זאת
יריבו בהתרגשות.
לזלמן מרגלית, יליד וילנא ותושב חיפאי
ותיק, מותיקי המפקדים בהגנה ובצה״ל, לא
היה זה נצחון פשוט. יריבו לא היה אחר
מאשר רב־אמן שמואל רשבסקי, האיש שזכה
לפני שבועיים באליפות ישראל בשחמט,
והנחשב כמוח השחמתאי הטוב ביותר בעולם
המערבי. אפילו רשבסקי הגדול בעצמו,
המדבר אידיש עסיסית, לא הבין מד, קרה
בדיוק. הוא תפס את ראשו בשתי ידיו,
התבונן שוב ושוב בכלים, לחץ את ידו
של מרגלית בהודיעו :״זה היה ההפסד המהיר
ביותר שקיבלתי מהיום בו התחלתי
לשחק בשחמת.״
החפסו לא נתן לו מנוח. מרוב עצבנות

שחמתאי מרגלית
מהר, כבמבצע מיני
קיימים בשנה שעברה, ספורטוטו של מוסדות
הספורט וסוסו כדורגל שבבעלותם הפרטית
של ניסן קרניאל וג׳רי בית־הלו*,
מאמן מכבי נתניה, התאחדו למפעל אחד.
כתוצאה מכך הוגדל גם סכום הפרסים לזוכים
ספורט חדש המציאו השבת
צופים משועממים באיצטדיון באסה ביפו.
אחד הצופים הביא עמו משרוקית, שרק באמצע
המשחק. השחקנים שחשבו שהשופט
הוא השורק היו מפסיקים את המשחק, לפעמים
גם בעמדות מכריעות. כל מאמצי הסדרנים
למצוא את השורק, עלו בתוהו.
* תשעת מהלכי המשחק נשרשבסקי משחק
בלבן ויריבו בשחור, היו )1 :ד ,4פג ; 6
)2ג ,4ה )3 ; 6פג ,3רב )4 ; 4ה ,3ג ;5
)5פה ,2מהא )6 ; 5א ,3מהא )7 ; 5רד ,2
פ )8 ; 64 אד רב ;4פ ב )9 ;4צ מה א ,5פד ,3מת!
העולם וזזח ! 105

קן לנ 1ע

סרטים
די ק ט טור על התער
הדיקטטור הגדור (תמר, תל-אביב;
ארצות־הברית) הוא אחד החשובים בסרטים
שנוצרו בתולדות הקולנוע• זהו סרטו הפוליטי
הראשון של צ׳ארלס צ׳אפלין, בעקבותיו
שינה לגמרי את סגנון סרטיו. את
הסרט, באמצעותו רצה צ׳אפלין להתריע נגד
הדיקטטורה, החל צ׳אפלין לייצר בשנת
, 1937 בעת שרבים האמינו עדיין כי עליית
הנאצים לשלטון בגרמניה, לא תביא למלחמת
עולם שניה. הגרמנים, שידעו על
הפקת הסרט, ניסו למנוע זאת בכל מחיר,
ואף קבוצות לחץ, בקרב הבדלנים האמריקאים,
ניסו להרתיע את צ׳אפלין מיצירתו.
כאשר יצא הסרט לאור כעבור ארבע
שנים, בעת שמלחמת העולם היתד, בעיצומה,

ז ז * 171 7ז ז : 7

טיפה של ציונות. הנורווגים העוזרים לילדים
היהודים, עושים זאת כחובה הומניטרית
פשוטה, ואינם נואמים נאומים על
החוב לעם דיתנ״ך ועל שנאתם לנאצים.
מעניין לציין כי מכל הילדים שניצלו, לא
עלה אף לא אחד לישראל, אולם פרט זה אינו
משנה את העובדה, שבלילה שכזה הוא
סרט שצריך לראותו, כדי לקבל את החויה
המיוחדת לצופה ישראלי־יהודי.

הו ד מנו ת מו פשטת
יהלומים לאור הירח (המרכז, תל-
אביב; צרפת) מהוה בצרוף עם שני סרטי ב.ב.
הקודמים, מי ברא את האשה והפאריסאית״,
פרק מיוחד בקולנוע הצרפתי׳ בדומה לפרק
שתופס המערבון בקולנוע האמריקאי. מה
שאופיני לסוג זה של סרטים, הוא קודם בל
קצב התרחשויות מהיר. לפני שהצופה מספיק
לתפוס מה קורה, על הבד, כבר קורה
משהו אחר, לרוב בלי קשר
לאירוע הראשון. אין כמעט
אף סצינה. בסרט, בה לא
מתרחש משהו מסעיר ומרתק,
המלהיט את יצרי הצופה.
סממנים נוספים: אירד
טיקה בטעם, הומור דק,
תמונות נהדרות של נוף
סינמסקופי צבעוני ומכונית
אדומה וחדישה, הטסה במהירות
מסחררת והתופסת
את מקום הסום במערבונים.
כמו במערבון, מופיעים גם
בסוג זה של סרטים, אותם
טיפוסים מסויימים: גברים
יפי־תואר ועדיני נפש, וגברים
מכוערים וגסי נפש מלאי
תשוקות בהמיות. מופיעות
בכולם נשים רעות־לב,
המחניקות את תשוקותיהן,
ומעל לכל מופיע בהם המלאך
המפתה, בדמותה של
בריג׳יט בארדו. מן הראוי,
איפוא, לקרוא לסוג זה של
סרטים בריג׳יטים או באר־דואים,
או שניהם גם יחד.

שור על כד אדום.

כ. כ .כ״יהלומים לאור הירח״
במקום סוס — מכונית אדומה
היה נצחון אישי עצום עבור צ׳אפלין. צ׳אפ־לין
עצמו הופיע בסרט בשני התפקידים, של
הספר היהודי העלוב ושל הדיקטטור היינקל
הנוצץ, הדומים זה לזה, עד שבטעות מחליף
ההמון בהתלהבותו את הספר בדיק־טטור,
והספר מנצל עובדה זו להשמעת
נאום, שאינו אלא נבואה על עולם טוב
ודמוקרטי יותר.
עלילת הסרט פשוטה, והבימוי אף הוא
חסר הפעם את להטוטיו המיוחדים של
צ׳אפלין. המשחק אף הוא מבוסס כולו על
תנועות גרוטסקיות של מחול.
גם כיום 17 ,שנה אחרי הפקתו, נשאר
כדיקטטור הגדול כוח המחץ הגדול שלו,
נגד שאיפות דיקטטוריות מכל הסוגים, וכוח
אמנותו הנפלאה והבלעדית של צ׳אפלין,
שסיים בסרט זה את דמות ההלך הנודד,
שהיתר, אפיינית לו מראשית סרטיו.

ציונות ב לי ציונות
כלילה שכזה (חן, תל־אביב; נורווגיה)
הוא הטוב והמזעזע ביותר בסרטים שנוצרו
על בעית הפליטים היהודים במלחמת העולם
השניה. הוא מספר על קבוצה של 10 יתומים
יהודים, שהוברחו ערב המלחמה מאוסטריה
לנורת־גיה, שם חיו בשלום עד
,1942 עד שהנאצים החליטו לטהר גם עיר
זו מיהודיה.
אחרי שד״ר להכן, הרופא שטיפל בקבוצה,
מאבד את עצמו לדעת לפני האסרו,
נוטלת על עצמה רופאה צעירה להציל את
הילדים. הספור הוא מעשה שאירע במציאות.
ואת דמותה של הד״ר ליב קארפט
מגלמת בנאמנות אנה לואיז טאגסטד.
היא מצליחה לחלצם מבית־היתומים לפני
בוא הנאצים, להעבירם דרך משמרות הצבא
לחוילת דודה, שם הם מוחזקים במשך כמה
חדשים, שעה שהצבא הגרמני כולו מועמד
על רגליו כדי לחפשם. כשטבעת הכיתור
מתקרבת אליהם, מצליחה הרופאה הצעירה
להעבירם את הגבול לשוודיה ולהצילם.
הסרט אינו שיא האמנות הקולנועית, אולם
הוא תעודה אנושית, הגורמת לצופה
להרגיש דמעות מחנק בגרונו, מתחילתו.
למרות שקשה להפיק משחק מקבוצת ילדים,
הצליח הבמאי להעלותם על הבד בצורה
שאינה נראית מלאכותית וצורמת. אולם
הסרט מצטיין בעיקר, משום שאין בו אף
העולם הזה 1:05

הפעם מזנקת ב.ב. אל תוך
העלילה בדמות חניכת מנזר
תמימה, המתארחת אצל דודה בספרד. כבר
בתחילת הסרט, מגלה הדוד את טבעו הספרדי,
וכשור המסתער אל בד אדום, הוא מגורה
למראה לבניה האדומים של אחייניתו, מנסה
לאנסה. אודם ב.ב. המגוזנת כל כמה עשרות
מטרים של הסרט את הבד במערומי גופה
או בלבניה, חושקת דווקא בספרדי חסון,
ההורג את דודה בשוגג. יחד עמו היא
נמלטת מידי המשטרה, מה שמקנה לסרט
את שמו: יהלומים לאור הירח, הכינוי הספרדי,
משום מה, לאנשים הנמלטים מידי
המשטרה.
על רקע תמונות נוף פנטאסטיות של
ספרד ופרצופים ספרדיים, החל מצופי מלחמת
שוזרים, ועד לתמונה בלתי נשכחת
של זקן עני, הפורט על גיטרה בחוף הים,
כשבנו בן הארבע יוצא במחול, ממשיכה
ב.ב. להתפשט ולהתעלס באהבים עד הסוף
המר, בו מפלח צרור כדורי תת־מקלע משטרתי
את גוזה. וכאן מסתיים הסרט, כש־רוג׳ר
ואדים, במאי הסרט ובעלה לשעבר
של ב.ב ,.מחמיץ עוד הזדמנות נפלאה להפשיט
את גיבורתו: בחדר הטהרה, בדרך
אל הקבר.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• הגשר על נ הי קוראי (מוגרבי,
תל־אביב; פאר, חיפה) — שיר הלל לאמביציה
האנושית. אלק גינס.
• מו נפרנם ( 1 9ארמון־דוד, תל־אביב)
— פרק בחייו של הצייר מודליאני בביצוע
נפלא. ג׳ראר פילים.
• אותלו (צפון, תל־אביב) — היצירה
השקספירית באינטרפרטציה רוסית, בה רוצח
מר אותלובסקי את הגברת דסדמונובה
על לא עוול בכפה, בשל קנאה.

• כלילה שכזה

(חן, תל־אביב) ראה

תשבץ הסוגס גוה 1105
מאוזן־ .1לעתים
הוא יוצא
מן השק; .4סעו דה;
. 10 אומה;
. 11 יחידת חשמל;
. 13 קול הגעייה;
.14 ערוץ; . 15
מתכת נדירה; .17
רמת־גן; . 19 עיר,
ללא ראש; .20
ראש ממשלת הו דו;
.22 אתראה;
.25 ממפיק; .26.
ירק ירוק; .27
רודן; .30 נשיא
לבנון; .32 תל־חרבות!
.33 בנ ימין
ליוסף; .34
ענף; .36 ממציא
הטלפון; .37 יי שוב
ספר; .39
שוטה; .41 מטוס קרב סילוני; .42
מזון פלא; .44 איש משרד החוץ ומקורב
ב.ג׳ .46 ;.אראל; .48 הבעת
הכאב ; .50 תמים ; .51 הפחתת החומ רה
; .53 הרבה מאוד ; .55 תואר אצולה
הולנדי ; .57 בסירה, על הירקון ;
.58 ראש ממשלה שהפך נזיר; .59
מספרי הדת; .60 נער זהב.
מאונך . 1 :מקור; .2נישא; .3
מה שהאדם אוהב לשמור על; .5
כמו .6 ; 2הגשם הראשון; .7חמש־עשרה;
.8״מספיק 9יישוב
דתי; . 12 היום בשבט; .15 דג טורף;

. 16 פעולה צבאית; . 18 בכל שזיף:
.21 בת קול; .23 רשע; .24 גבעה:
.26 תכנון המים לישראל; .28 יש
אומרים ; .29 ראש עיריית חיפה ; .31
עשב שוטה; .32 סמל הענקים; .35
אתה, בגרמנית; .37 פעולה של מטוס
קרב ; .38 אליה חייב העצל ללכת ;
.40 איש נטול ראש; .41 ארבעים ושש;
.43 לא מבושל; .45 חינוך; .46
אי בים התיכון; .47 חומר גלם ל דלק;
.49 נמל; .52 חומר גלמי למג בעת
; .54 בן יהודה ; .56״ ..ונד״ ;
.58 נזכר לעיל.

בית ספר לפקידות

מרכז מורים מו ס מכי ם

4חדשים

קורם מזורז נפתח
כדצמכר

לעיל.

• הדיקטטור הגדול

(תמר, תל-

תל־אביב, רחוב הם ,12 טלפון 65061

אביב) ראה לעיל.

לפני שבוע הכריז מנהיג תנועת החרות, מר מנחם כנין, בי הוא מוכן
להקים ממשלה, לכבוש את ירדן ולעשות עוד כמה דברים נועזים. אולם
בשהתבקש לעשות דבר כה פשוט, במו לצייר חתול, הוא נרתע וסרב.
מר משה שקד, ראש עירית נתניה, היה מוכן לעשות הכל כדי לסלק את
קודמו למשרה. אבל לצייר חתול? לא ולא! בי רק מעטים מבין האנשים,
המוכנים לעשות יום יום דברים נועזים מנאום ככנסת ועד הצגת מחזה
בפני קהל ישראלי, מוכנים להעיז ולצייר חתול. החתולים בעמוד זה הם
יצירותיהם הבלעדיות של אישי החכרה הישראלית. מה אומרים הציורים?
מה מסתתר מאחורי החתולים חחכיבים? זה כבר ענין לגרפולוגים.

ד״ר יוחנן באדר, ח״כ חרות,
הסבים לצייר חתול ללא בל היסוס,
למרות שמנהיגים אחרים של
מפלגתו, כולל מנחם בגין, לא
העיזו אפילו להתחיל לנסות ולצייר
את החתול. התנהם באדר
אחרי שסקר בגאוה את מלאכת
כפיו :״אני מקוהרק, שיש אנשים
שמציירים יותר גרוע.״

ישראל ברזילי שר הבריאות והדואר,
ניסה לצייר חתול(בקו הדק)
מחק אותו בזעם :״אל תבלבל
את המוח!״

משה ברנשטיין, צייר הדמויות
היהודיות ודמויות העמלים הידוע,
צייר חתול ענק ומטיל אימה.

יגאל מוסינזון, מספר, זרק את החתול
שלו לכלבים. התנצל הוא:
״הייתי התלמיד הכי גרוע בביתה.
בציור ״.שלשה נסיונות נוספים של
מוסינזון לצייר חתול יפה יותר,
עלו בתוהו, והמוצלח ביותר נראה
בעיניו הנפיץ הראשון.

אברהם שניאור, בהיר פדורפלני
ישראל צייר ואמר :״החתול שלי
דומה להזידל״׳

אירנה גטדי, רקדנית, ציירה מיד
כשהתבקשה לצייד התול, את
פניה של מדלין דיטריו .״זאת
בשבילי חתול ״.בציור שני רשמה
ככר חתול בתנועת רקוד מקצועית.

יופר ידין, שחקן התיאטרון הקאמרי
היה היחיד שצייר ראש בלי
גוף, במשיכות עפרון נמרצות
האפיניות לו.

עודד אבישי, מחזאי ומנהל ה-כל־התרבות,
צייר חתול תרבותי וציין
לכסון? :״זה חתול? זה ספינקס.׳׳

היי קילוס, הבמאי יליד ארצות־הברית,
חיפש מודל כרחוב לפני
שהתחיל בציור.

שבתאי פטרושקה, מנהל התכניות
המוסיקליות של קול-ישראל ומנצח
תזמורת שירות־השידור, צייר
חתול בדייקנות. לא משום שמוסיקת
קול־ישראל דומה ליללת חתולים,
אלא ״מפני שיש אצלי כחצר
הרכה חתולים.״

שלמה בר-שביט, שחקן תיאטרון
הבימה, צייר חתול שכאילו נבנם
בו הדיבוק, זכר לאסכולה של חוג
הבימה במוסקבה.
אפרים גוזמן, איש עסקים ועסקן
צבורי צייר חתול למרות שאמר;
״אתם חושבים שפעם אחת חשבי
מי איד נראה חתול בכלל?״

שמעון ישראלי, זמר ושחקן תיאטרון
סמבטיון צייר חתול במצב זה
משום ש״תמיד אני רואה אותם
בבה. תמיד הם בורחים מפני. חוץ
מזה אינני זוכר איד הם נראים
מלפנים״.