גליון 1106 מתאריך 10 בדצמבר 1958

פ״ח כסלו תשי״ט10.12,1958 ,

זמחיר 550 פרוטה

כיות. כל אדם הבא לסביבה חדשה, שבה
הכל זר לו, יראה רכרוכי במידה מסוימת,
ומכאן הבינוי הכמעט המוני ״סבונים״ לעולים
חרשים. כמובן שיש אנשים, הנושאים
כינוי זה אפילו אם הם ותיקים. יש להם
אופי מיוחד לזה.
בהזדמנות זו כראי ששלום ד. ידע שיש
לצברים נם משהו חיובי כמו הסיסמא ״מה
שבטוח — בטוח!״ זאת אומרת: מוטב
להיות נלעג בארץ במשך זמן מה, מאשר
להיות תמיד תחת סכנה בניכר.
יורם ברנשטיין, תל־אביב

העורך הראשי:
•ו רי• בנדי
ראש המערכת:
שלום כהו
עורך משנה:
דוב איתו
עורך ניתוב:
סילבי קשו!
כתב בביר:
איי תבור

עורך תמית: יקי צלם המערכת:
*ריח קרו

רחוב גליקסו תל־אניב, זילפו! .2*7*6
ח. ד 18* ,136 .לטברקים . :מולמגוס־חברי

חנזזציא לאור: הפולט ׳הזה בע׳5ו .׳
ם נשו! גר־דייו, שייע נלור, לילי גלילי,
דפוס סטה שחם בע״ם, ת-א, סל.*223* .
רויר הורוביץ ,,רותי ורד, אברייס קרשיו,
החפצה: דוד *ופל ובניו, תל־אביב.
אבו-חמדי, אביבה סטו, עמום קינו,
׳ימה קרו.
המערבת איננה אחראית לוזונן המודעות.

אני שמח שסוף סוף היה עתוז אחד
שהיה לו העוז לגעת בבעיה הכאובה, ולו
נם רק אחרי פרסום מכתב מוורשה. לא אחת
נתקלתי בצעירים ישראליים, ביהוד אלה
בגיל הניום הנוהגים לכנות את חבריהם,
שאינם ילידי הארץ, בשם סבון. אולם זה
אינו כינוי הגנאי היחיד. ביחידת מלואים
בה הייתי, שמעתי כמה מחברי הנוהגים
לפינות חבר אחר בשם בובנוולד. אני סבור
שזאת תופעה מבזה ומזעזעת׳. ,ולא די במלחמה
בה מעל נבי העתונוח אלא שיש לחוקק
חוק לפיו אפשר יהיה להעמיד לדין אדם
המשתמש בכינויי גנאי איומים אלה.
עקיבא טל־שחר, תל־אב־ב

טובות לבחירות

הסמכת עורכי־דין חדשים שימשה מאז
ומתמיד הזדמנות להדגשת המוסר המקצועי,
הצווים העליונים שלפיהם חייב המשפטן
לפעול. כי, כשם שרופא חדש נשבע אמונים
לתפקידו, כן נכנס המשפטן החדש לעול של
האתיקה המקצועית.
אלא שהשבוע, כאשר התכנסו 72 עורכי־הדין
של המחזור האחרון לטכס ההסמכה,
באולם הישיבות של בית־המשפט העליון
בירושלים, היו דבריו של נשיא בית־הדין
העליון יצחק אולשן על מוסר המשפט מופנים
דווקא לעתונות•
התרה השופט המכובד :״קיימת הסכנה
שגם אצלנו ישתרש המוסד של משפט על׳
ידי העתונות, במקום דיון הוגן בבתי
המשפט של המדינה ...זהו בזיון ביתי
המשפט, כאשר מדברים על נאשמים כאילו
כבר הורשעו, ומתוך כך פוגעים כמוסד שמוטל
עליו לחרוץ את הדין.
״כל אדם, ללא הבדל דת וגזע — ואוסיף:
מפלגה או עדה — זכאי למשפט הוגן.
ורק לאחר שנחרץ דינו בבית־המשפט רשאי
הציבור לדונו לכף חובה.״ כבוד השופט,
בעל וותק של 31 שנות נסיון משפטי, גילה:
״התחלחלתי לא פעם למקרא כותרות שזעקו
מרגלים, ביחס לאנשים שטרם נקבעה
אשמתם על-ידי בתי־המשפט.
״יתכן שאנשים כאלה יהיו בטוחים כי
אוירה עויינת זו לא תשפיע על בתי־המשפם
שידונו אותם, אולם לא יהיה להם בטחון
מלא שאוירה זו לא תשפיע על העדים, או
אף על בית־המשפט, כאשר יבוא לחרוץ את
דינם במקרה שירשיעם.״

עוד באותה הזדמנות השמיע היועץ המשפטי
כמה טרוניות משלו, נגד העתונות,
וכעבור יומיים הודיע כי נתן הוראות ברורות
לפרקליטי המחוזות לפעול בכל חומרת
החוק, נגד כל עתזין הלוקה כבזיון בית־

המשפט. בהיותו בקיא בנוהלי העבודה של
קציני המשטרה, הרגילים לקנות עתונאים
מסויימים לשרותם האישי, הפנה היועץ המשפטי
גם אזהרה לכתובת שניה: הוא הורה
שקציני המשטרה יימנעו להבא מהדלפת
ידיעות, לפני שהפרשה תובא לבירור משפטי.
היה בדברי כבוד נשיא בית־המשפס העליון
והיועץ המשפטי הכרה מאוחרת מאד
בעובדה קיימת. העולם הזה, אשר תמיד
הביע אמון בבית־המשפט הבלתי־תלוי, הוא
הראשון המברך על כל צעד, אשר מגמתו
למנוע את הפגיעה במוסדות הצדק.
אולם הזקא מתוך דאגה זו למעמדו
ולכבודו של בית־המשפט, אי־אפשר שלא
להעיר הערה אחת ליועץ המשפטי הנכבד:
התרעוחיו נגד העתונות ונגד קציני משטרה
אוהבי־פרסומת אינן אלא חצי מלאכה —
ולאו דווקא החצי החשוב. מישהו, שהיה
צריך לקבל את ההתראה החמורה ביותר
בעניין זה, נשמט כליל מן הרשימה.
הפרשה, כמובן׳ לא הוזכרה במפורש בכל
הנאומים הללו, אך ברור כי הכוונה היתד,
בראש וראשונה לפרשת אהרן כהן. כי
בניגוד בולט להחלטת בית־המשפם, ולפני
שניתן כל פסק־דין מרשיע, כבר צוייר האיש
במרגל נפשע, שמו נמרח בכותרות סנסציו־ניות.
מי עשה זאת — העתונות״על דעת עצמה?
קצין משטרה נמוך? כבוד נשיא בית־המשפס
העליון יודע, והיועץ המשפטי יודע, ואתה
קורא יקר יודע, כי האחראי הבלעדי לפגיעה
גסה זו בבית־המשפט הוא הממונה על
שרותי ד,בטחון בכבודו ובעצמו.
מי מטפל במעצר חשודים בריגול, ומודיע
לעתונות ברגעים הפסיכולוגיים הנכונים, כי
נתפסה עוד רשת מרגלים? שוב מצביעה
התשובה לעבר ד,ש.ב. וכל עוד לא יפנו
בתי־המשפט בארץ את תביעתם גם לאותה
כתובת חשאית, אשר אין לציבור כל פיקוח
עליה, תהיה זעקתם בקול קורא במדבר.
מכתבים קליטה צורמת

עוד לפני קראי את המאמר של אורי
אבנרי ״לא אתרום״ (העולם הזה )1104
חשבתי לכתוב לכם בדבר מלווה ההתנדבות,
ולהציע לכל המפלנות להניע לידי הסכם,
ולוותר על כל פעולה תעמולתית לקראת הבחירות
הבאות, ולהעביר את הכסף שנועד
לפעולה זו לקליטת העליה.
אני יודעת שמעשה כזה הוא כמעט בלתי
אפשרי, כי איוו מבי! המפלגות תהיה מוכנה
לוותר על התענוג של רעש ולכלוד? אד
אולי יקרה הפעם נם. איז לי ספק שעם
תעמולה ובלי תעמולה הרכב הכנסת לא
ישתנה בשיטת הבחירות הקיימת. ובאמת
חבל שהכסף יוצא לריק.
רות ב ,.רחובות
ברצוני למחות מעל גבי עתונכם על
ההצגה הזולה, שערכו מנהלי מלווה ההתנדבות
בבית־הבימה, בנוכחות ראש הממשלה,
כדי לשכנע את הצבור לתרום. ביחוד צרמה
הופעתה של הטורה מרומניה, שהניעה אד
לפני כמה שבועות ארצה וכבר מצאה עבודה,
דירה של שלושה חדרים, וילדיה הולכים
לגז. אני יותר ותיק בארץ, ונם אשתי
היא טורה. עד היום, זה 13 שנה, אני גר
ברירה של חדר וחצי.
אני רוצה לשאול את מנהלי מלווה ההתנדבות,
האם אני צריר לתת חלק ממשכורתי
הדלה, כדי שהעולים יגורו בדירות בנות
שלושה חדרים, כשאני ממשיד לגור בדירה
של חרר וחצי? אינני מתנגד חם וחלילה
לעליה ולתרומה למעז קליטת עולים. אולם
קליטת העליה, בצורה זו, היא צורמת ואינה

אלא בזבוז. ואם יש כאלה הטוענים, שאם
לא יתנו לעולים תנאי לוקסוס כאלה הם לא
יבואו, אני יכול להגיד: בעולים כאלה,
שבאים ארצה רק כדי להיטיב את תנאי
חייהם, אין לנו צורר.
יהושע צדוק, נתניה

מסקנה דימוקרטית

אינני יודע אם אי-פעם פרסמתם מאמר
כל כד מעניו כמו ״בור כרה ויחפרהו״ ,על
פרשת הקצין זינגר (העולם הזה .)1104 כל
הכבוד לכס. זה שירות מצוין לצבור. ועכשיו
לעגין. אילו היו העובדות שפירסמתם
מסולפות, הרי במדינה דמוקרטית כמו
שלנו, היו תיכף סוגרים את העתון שלכם,
ונם שולחים לבית הסוהר את האחראים
עבור ההאשמות הכבדות נגד המשטרה.
אולם אם העובדות שפירסמתם הם אמזז, כפי
שאני חושב, אז מר זינגר צריך להוציא
את המסקנות ולהתפטר סופית מהמשטרה.
וכמו כן הריהבליטציה לקצין שטינברג
צריכה להיות מלאה.
צבי ורדינון, ראשון־לציון

סבון בלי חוק

מכתבו של שלום ד. היהודי תושב ורשה,
שפורסם בעתונכם (העולם הזה )1105 הוא
באמת נונע ללב. אד מכיוז שהוא נמצא
כה רחוק (למה?) הוא הוטעה כנראה על
ידי העתוז האידישאי, שאינו יכול לעמוד
בעצמו על אמיתות הדברים. הכינוי ״סבון״
כלעג. בא בנלל תכונתו של הסבון — דברו־

ברצוני להשיב לכמה מכתבי קוראים שהתפרסמו
בעתונכם (העולם הזה .)1104 לאב-
רהים קעבור: אני מאמין. כי יש לבטל אח
הממשל הצבאי מיד. אולם עלינו לראות את
העובדות כמו שהן. בקרב האוכלוסיה היהודית
רק מעטים יכולים לבנור במדינה והם
לא יקבלו שום ניבוי משאר האוכלוסיה.
אולם מצד שני, מרגל ערבי אינו בונד
מבחינה מצפונית. זהו פשוט אחד מהכיוונים
הפוליטיים הפתוחים בפני הערבי׳ במדינת
ישראל. ואין ספק שחלק נדול מהאוכלוסיה
הערבית אוהדת את אויבי ישראל, ותמשיך
לעשות זאת.
סיום הממשל הצבאי יעלה ודאי בתחילה
בקרבנות אדם. אולם אף על פי כן יש
לחסלו מפני שהוא מונע הקמת נשר לשלום,
ומפני שאנו עצמנו איננו יכולים להיות
חפשיים כששכנינו הערבים מדוכאים. קורא
ערבי אחר, התלונן על שהכנסת האורחים
שלו נדחתה על ידי אורח יהודי. אין לי
בל אהדה אליו. אם טרמפיסט יהודי אינו
יותר כיצד להתנהג, מי בקש ממנו להכניסו
לביתו? ואם קרה כבר דבר כזה מדוע לא
לצחוק ממנו אלא לבכות במקום זה בפומבי?
פנחס כהן, יקנעס
אנשי מפא״י מתפארים מזמז על הקמת
שיכון לפליטים באום אל פחם. לפני שהוחל
בעבודה, הודיעו ופרסמו בעתונים על הקמת
השיכון. מלחכי הפנכה והחנפנים תמכו בכד
בתעמולתם הכוזבת. תחילה הבטיחו להלוות
שלושת אלפים ל״י לבל יחידה. התחלנו
בעבודה והקמנו 15 יחידות דיור. אולם עד
עתה לא קבלנו את המלווה. קבלנו את כספיהן
של הזקנות בכפר על מנת להחזיר
אותם מיד. וללא הגזמה. כל החנוונים ובעלי
המקצוע לא מאמינים לנו עוד. חיכינו עד
שיבוא המהנדס לבדוק את העבודה. בסדר,
הכל נמוד! אמר המהנדס, בשבוע הבא תקבלו
את הכסף. איד זה יכול להיות כד? רק
מבטיחים, משקרים ומתחמקים. ומזה נתברר
לי שדוחים את הטובות שלהם עד ימי
הבחירות. לכן אנו מפנים את תשומת לבם
להודיענו את האמת, בכדי שנוכל לבקש
נדבה מאנשי הכפר ולגמור את מפעל השיכון
עוד לפני הבחירות.
קאסם סעיד זייד, אום אל פחם

הרב מעקיר

הרינו לאשר בזה קבלת תרומת מר שטרן
מהדר רמתיים, קורא עתונכם המכובד. הננו
להודות לו מקרב־לב עמוק על עזרתו
ומתנת ידו הנדיבה למשפחה כה שבורה
ורצוצה בחיים. כמו כן אנו מודים לכם
עמוק עמוק על טיפולכם דרד עתונכם החשוב
בענינינו המר וצערנו הנדול.
יחד עם זאת הננו מביאים לידיעתכם כי
פנינו אל נשיא המדינה ואל ראש הממשלה
ואל שר המשפטים, בקשר לבקשת חנינה
עבור אבינו, הרב עובדיה ברטי, מפרנסם
היחיד של עשרת בני משפחתנו. תקוותנו
חזקה כי תוסיפו להמשיד לטפל בבעיתנו
החמורה, כי פשוט יש כאן סכנת נפשות
לחיי ולחיז ילדי הרכים, וכי עוד מעט
ויוצאת מגופנו דם רביעית אחרונה שהנפש
תלויה בה. אד בקשתנו מכם שלא להוסיף
להעליב את אבינו במילים קוסם רמאי.
שושנה ברטי, עקיר

כשרון חיקוי

התפלאתי על שעברתם בשתיקה על הופעתו
של שבועון ספורט אומלל בשם ״עולם
הספורט.״ אמנם כתבתם כמה מילים עליו
לפני צאתו, אולם כנראה לא ראיתם אותו
אחרי כן. ובכן, השבועון הנו נסיון נבזי,
להטעות את דעת הקהל, כאילו עתונם הוא
העולם הזה. כל העתון מתחילתו עד סופו
הוא חיקוי, אם כי חסר כשרון, של תבנית
עתונכם וסגנון כתיבתכם. בזמן האחרון
זה הפר כמעט לנוהג, שכל קבוצת נימנזים־
טים הרוצה להוציא עתוז, מחקה את צורת
העולם הזה. כל זמן שעושים את זה כבדיחת
פורים זה עוד משעשע, אולם ברנע שמנסים
לעיסות זאת בקביעות, ועוד בחוסר כשרון
מינימלי, מן הראוי שתגיבו על כד בחריפות.
מ. פינקלשטיין, ירושלים
העולם הזה משאיר לקוראים להגיב בדרכם
הם יעל כל נסיונות החיקוי הגרועים,
והפחות גרועים.

מה פתאום רב?
טעיתם שוב. סקס נויווירט איננו רב־חובל
כדברי כתבתכם ולא רב מלצרים כדברי
ר. אלול, איש א. ק .חיפה (העולם הזה
.)1105 דרגתו של נויווירט באגיה תיאודור

הרצל עליה הוא משרת היא דרגת גזבר
ראשי ומנחל המשק.
ש. וורצל, חיפה
כדי להסיר ספקות ביחס לדרגת בעלה
של אנסה, ראה תמונה.

לפקידים בלבד

בעתונכם הנכבד הופיעה במדור חווי תחת
הכותרת ״תח וסימפמיה״ (העולם הזה )1104
הידיעה, שהודיעו לפקידי הממשלה, שלא
לאכול כריכים בנוכחות הקהל. הייתי משנה
את הפקודה במקום ראשי המנגנון, ומודיע
לקהל לא לבוא בזמן שהפקידים אוכלים
ושותים תה
בנציון דביר, גבעתיים

חופש חד־סיטרי

בחיי שהגויים צודקים במחאתם נגד מניעת
מכירת נשר לפי בחירתם (העולם הזה
,) 1104 אילו היתר, למשל מרינה כאיטליד
אוסרת שחיטה נוסד ישראל ־במענה שהיא
אכזרית, האם לא היו מזדעקים כולם עי
ההפליה האנטישמית? חופש חדת והפולחז
איננו יכול להיות חד סיטרי.
אליק מג, חיפה

מים עד רפש

אני מתפלא שעתונכם עדיין לא עסק
בבעיה כאובה, במלוא מובנה של הטלה, ושוב
במלוא מובנה של הטלה. תסלחו לי
אם הענין שאני כותב עליו הוא עדין מדי,

אנטה וגזבר ראשי נויווירט ואבל
אינני יכול להתאפק, משום שהגיעו מים
ער נפש. כוונתי במכתבי זח היא להתריע
על המצב המוזר והמדהים שבמגרשי הכדורגל
בארץ, בהם נאספים מדי שבוע רבבות
צופים החוזים במשד שעות במתח רב
במשחק, איו בהם אף לא בית־שיטוש אחד
כל אלה הצריכים לעשות את צרכיהם במקומות
אלה עושים אותם בפרהסיה לעיני
כל, ולעיני הבחורות המועטות המבקרות במשחקי
כדורגל. חניע הזמן שמשרד הבריאות
יתערב בנושא זח לפני שמנרשי הכדורגל
יהפכו לטנרשי צחנה ומפיצי מחלות המוניים.
יעקב
מלאך, יפו

ריקה וניל טעו

לא מכבר קראתי את מאמריה של ריקה
זראי על החינוך (העולם הזה )1005-1006
בסיפוק רב והתאכזבתי שלא נמשכו. בהשפעת
המאמרים קראתי את ספרו של ניל,
המכוון לקראת עתיד טוב יותר. לדעתי חייב
ספר זה להמצא בכל בית, וככל שירבו לקראו
ולהבינו זה יעזור לפתור את בעיות
האנושות. רצוי היה שעתונכם יוסיף ויתז
טדי פעם מאמרים על החינוך, כי רבים הם
המבקשים דרד בשטח זה.
אילנה אברמוב, תל־אביב
בתור אם צעירה הייתי מעדיפה, שבמקום
ליעץ בעניני חינוך תיעץ ריקה זראי בשטח
הקרוב לה יותר — החתיכות. תיעץ לנו
כיצד להיפטר מהקילונרמים המיותרים שבאו
לנו עם הפיכתנו לאמהות, כפי שהיא
עשתה זאת, ועוד עצות מסודות החתיכות
באשר לחינוך ילדתה, לא נראה לי שצדקה
ביותר. לילדתי שלי לא נתתי להחליט על
תפריטח, מפני שלמרות שאינני מוסמכת
בתורת התזונה, אני יודעת בכל זאת קצת
יותר ממנה.
שגיאתה היסודית של ריקה, ושל ניל
(אותו לא קראתי) ,שהינה מניחה שקיים
ניגוד רצונות בין ההורים לילדיהם. ילדתי
קיבלה ברצון כמעט בל מאכל שנתתי לה
בשנה הראשונה, ועם סיום שנה זו אכלה
הרבה יותר מאשר קורנפלור ומיץ תפוזים.
אולי היה זה מפני שבניגוד לדעתה של ריקה,
אני קבעתי לה את זמני הארוחות,
ביחד עם הארוחות של כל המשפחה, דבר
ההופד אצלנו את הארוחות לבילוי נעים
בצוותא ולא למילוי חובה.
מ. ת ,.חיפה
במסיבת הקוקטייל שנערכה לכבוד נשו-
איהס על־ידי קברניט האניה תיאודור הרצל.
העולם הזה 1106

ההרעשה הכבדה ביותו וגמרחגת תש״ ח

ושוב
ך • ג האורות נחוג השבוע ברחבי הארץ
1 1כהלכתו: באורות ובגשמי ברכה. גם על
הגבול הסורי, על אומות אגם החולה המיובש,
שפעו האורות וניתכו הגשמים. אלא
שהאורות היו אורות של זרקורי־קרב מן
המוצבים הסוריים ומעמדות צה״ל, אשר
האירו את שטח־ההפקר ואת מוצבי היריב.
המטר היה מטר של אש.
כמו כל תקרית־גבול, החלה גם זו כורך
השיגרה. שלושה רועים ישראליים עלו בצה־רי
יום עם עדר המשק גונן, על אדמת. המרעה
של הקיבוץ, בגבולות השטח ד,מפורז.
מן המוצב הסורי הקרוב, בשולי הכפר
דרבשייה, ניתכו כמה צרורות של אש אוטומטית
ואש רובים. אסף פילר, צנחן ותיק,
בן קבוצת משמר השרון אשר הגיע לשנת
שירות בקיבוץ גונן, נפגע מן היריות הראשונות.
שני חבריו תפסו מחסר. בקפלי
קרקע.
כמעט מאליהם החלו נעים גלגלי המלחמה.
יחידת משמר הגבול, רכובה בשריון קל,
ניגשה לחלץ את הרועים. אנשיה פתחו באש
על מוצבי הכפר דרבשייה שמנגד, שעה
שחוליה אחת ניסתה להגיע אל הרועים. מן
המוצב הסורי, הופנתה האש לעבר יחידת
המשמר, אך זו הצליחה לאסוף עניים נין
הרועים ולסגת עמם מחוץ לתחום היריות.
הרועה השלישי, אסף פילר׳ ,נשאר בשטח.
הצעד הבא על לוח השאח עקוב־הדמים
נעשה בכלים כבדים יותר. תותחים דיברו
משני צידי הגבול. תותחי צר,״ל הפגיזו את
המוצבים הסוריים בגיזרה . ,ואילו מן העבר
השני נפתחה ההפגזה הכבדה ביותר אשי
פקדה את משקי הסביבה מאז מלחמת תש״ח.
שרשרת משקים הופגזו. מאות פגזים התפוצצו
בשעות שבין השמשות. בחולתא,
שמיר, לד,במדד,בשן ויסוד־המעלה הצטופפו
ילדים במיקלסים, מבוגרים תפסו עמדות
בבונקרים ובתעלות. מרפאות, מחסני־

קירור ובתי מגורים נהרסו. טרקטורים שעמדו
בחצרות הוצאו מכלל שימוש. שלושה
חברי משקים נפצעו. מן הרפתות עלה ריח
מבחיל של פרות שרופות. מן הרכסים
הסוריים היתמרו לשונות אש ועשן, אות
לנקמת הפגזים הישראליים.
בכל ההמולה הזאת, הצליחה חולייה ישראלית
להוציא את אסף פילר מן השדה. אך
מאוחר מדי. הצבר בן ד,־ 24 היה כבר ללא
רוח־חיים. אחריו השאיר אלמנה ומשפחת
חקלאים ממייסדי קבוצת מולדתו.

ך רג?ןנדמה הי ה כי שוב יפקדו את
/הארץ ימי פעולות־התגמול, מאותו הסוג
בו התנסה לרוב אסף פילר עצמו. אך שיקול
צונן הבהיר כי כיום, שנתיים אחרי
מיבצע סיני, אין למצוא פתרון בפשיטות־לילה
נועזות או בהריסת מוצבים בודדים
מעבר לגבול.
להחלטה זו, שלא להגיב אינסטינקטיבית־כמעט,
בפעולת־תגמול, היו כמה שיקולים
חשובים:
• התלקחות כלשהי בגיזרה הסורית
עשויה להתפתח במהרה לשרשרת היתקלויות
ביתר גבולות ישראל עם רע״ם.
• פעולות מלחמתיות ערביות־ישראליות
יגבירו את מתח־ד,איחוד בעולם הערבי, יזכו
את גמאל עבד אל־נאצר בהכרזות־אהדד, מכל
הארצות המרחביות המסתייגות במידה זו
או אחרת מקבלת מרותו.
• מדינות העולם לא. יביטו בעין יפה
על שום צעד העלול להחזיר למרחב את
המתח הבינלאומי של מבצעי התגמול ומלחמת
סיני.
• היה ברור כמעט בוודאות כי ברית־המועצות
תתערב מיד בסיכסוך, תנופף שוב

אליהו בהן, חבר קיבוץ אושא שליד כפר אתא, התרחץ במקלחת של
קיבוץ חולתא, שעה שהחלה ההפגזה הסורית הכבדה יעל המשק. הוא
לא הספיק להתלבש, כאשר התפוצץ פגז בקרבת מקום, והוא נפצע מרסיסים בבטנו.

הפצוע

באיומי ההתערבות הזכורים מפרשות דומות.

על כן הוחלט על פעולה בקודים שקטיו
הרבה יותר.

**שלדות ישראל באו״ם הזעיקה את
מועצת הבטחון, השמיעה התראה לסורים
לבל יחדשו את ההתקפות. נציגי רע״ם
השיבו כי ישראל היא אשר פתחה בתקרית,
וכי אין זה אלא מסך־עשן המחפה על הכנות
למלחמה של ממש. אותה שעה הזהיר קריין
קהיר :״זוהי רק ההתחלה. ישראל עוד
תשוב ותרגיש את נחת זרוענו.״
אולם גם בירושלים וגם בקהיר, היד,
ברור כי ההתפתחות תהיה בין שני ד,קצ־

שאי־פד, אי־שם, בעונת הקציר או החריש,
בעת חפירת תעלת־ניקוז או סיקול שדה
בור.,ייפלט כדור, ירעים תותח, וכמה מיסות
של דם יותזו משני עברי הגבול.
היה ברור לגמרי, כי אף לא באחת מדרכים
אלד, אין הפתרון טמון. איש גם לא תלה
תקווה בדיוניה האולימפיים של מועצת ה־בטחון•
כי גוף נעלה זה, המשותק על־ידי
ההתחרות בין הגושים, אינו יכול להכתיב
פתרון־שלום מגבוה.

ך 1ץןך | הם אנשי משמר הגבול, היורים מעל גבי
1 11111 הזחלם שלהם, לעבר המוצבים הסוריים שי
אפשר לראות על רכס הגבעות, בקצ.ה הימני

של התמונה. תמונה זו צולמה שעה קלה לאחר שנפתחה האש הקלה
על הרועים ממשק גונן. יחידת משמר הגבול ׳ניסתה לחלץ. את
הרועים, תחת חיפוי אש, הצליחה במשימתה רק בנסיון השני.

בעית התקריות החוזרות ונישנות בגבולות
איננה תופעה העומדת בפני עצמה. זהו
חלק ממכלול הסיכסוכים המפרידים כיום
בין ישראל לבין שכנותיה. המחפשים את
הפתרון להפגזה מקומית בהפגזד,־נגדית באותה
גיזרה, מטפלים רק בסימפטומים של המחלה,
לא בשרשיה.
הפתרון הסופי מונח הרחק מחפירות
גונן ודרבשייה. אולם עד אשר תחדור הברה
זו לתודעת המנהיגים משני הצדדים, ימשיך
להישפך דם בגליל — וגם בהרי יהודה,
ברצועת עזה ובנגב.

סינורו האישי של חבו גונן, על התקרית אשו שיגשח אות להתהלת ההפגזה

יצאתי לחלץ את אסף
כמדריכים השימושיים אפשר לקרוא, ליד השם -גונן״ ,את הפרטים
האלה: קיבוץ, איחוד הקבוצות והקיכוצים, כגליל העליון המזרחי.
גוסד ,1951 על-ידי גרעין הצופים ט׳ .השם: סמלי. ואמנם, לאורך
הגבול עם סוריה, עומד משק גונן בשם־דכר לתקריות גבול. המתיישבים
הצעירים, יוצאי היחידות הקרביות של צה״ל, ידעו מה כדיוק יהיה
תפקידם: לגונן על עמק החולה. התיאור המתפרסם כעמודים אלה
הוא סיפורו של אחד ממיסדי המשק, יליד תל־אביב כן ,25 אשר
שטך המאורעות הטיל עליו חלק פעיל בתקריודהגכול האחרונה.

ישראל

ך* שעה היתה חמש ושלושים בבוקר.
ן | עד ר הפיטום של משק גונן, המונה כ־
150 ראשי בקר, יצא כמנהגו בוקר בוקר
למרעה. מלפניו ומאחוריו נעו רועי העדר:
אסף, מרמור ומספר חברי גרעין נוטרה,
העובדים בגונן.
הבוקר היה שקט. למרות העובדה שמשק
גונן. נמצא קרוב יותר לגבול מכל משק
אחר בגיזרה הצפונית, סבל המשק יחסית
פחות משכניו, וזאת תודות לעובדה כי
מבני הקיבוץ ממוקמים בשטח מת לגבי
המוצבים הסורים.
הצרה היא רק כי שטחי המרעה הטובים

פ רי ד מן

הרועים. קמנו כולנו. האוכל נשכח על השולחנות.
בלי להרבות בדיבורים רצנו וד,צ־טיידנו
בנשק. במהירות הבזק התארגנה קבוצה
שיצאה. מיד למקום המשוער, בו היה
צריך העדר לרעות באותו יום.
עמוס, שהיה אותו לילה בשמירה, מילא
את מקומו של המא״ז שלא נמצא במקום.
מיד כשהודיעו לו על היריות, קפץ על
הטנדר, שעמד להוביל את ארוחת הצהריים
לרועים, ויצא בדהרה לכיוון שטח המרעה.
כשעבר הטנדר, אותו נהג צדוק, ליד עין־
גונן, המעיין הזורם במרחק קילומטר דרומית
למשק, נורו עליו צרורות מקלע אחדים.

זה אסף, וביקש ממנו בצעקות. שאם הוא
פצוע, שיירה באויר, כדי שאפשר יהיה לאתר
את המקום שבו הוא שוכב.
יותר לא קיבל מרמור כל תשובה. מר•
מור סוען שהיה זה ערבי שענה לו, ואמנם
מיד לאחר מכן ראה ערבי עולה מהוואדי,
הגענו למקום. השעה היתה .13.15
לאחר שבדקנו במהירות את השטח, החלטנו
שראשית חייבים למהר ולמצוא את
אסף. חששנו שהוא מוטל פצוע וזקוק
לעזרה. האדמה היתר, רכה ולחה, ועד מהרה
גילינו בה עקבות אדם שנראו ברורות
וטריות• זה היה בערך כמאתיים וחמישים
מטר בתוך שטח ישראל.
התקדמנו לפי העקבות עד שהגענו למדרגה
גבוהה בוואדי. למרגלותיה מצאנו את
חברנו אסף ( )24 כשהוא מוטל ללא רוח
חיים. דודיק, שבא לגונן מכינרת יחד עם
אשתו לפני כמה חדשים, ואשר השתתף
כצנחן בפעולות־תגמול רבות ואף במבצע
סיני, התכופף, משש את הדופק של
אסף וקבע כי אינו פועל. החברה שעמדו
מסביב שכחו לגמרי על האש הסורית שכוונה
אליהם. הזעזוע היה גדול מדי. בחורים
שלא הייתי מאמין שהם יודעים מה פרושו
של בכי, התייפחו כילדים.
דודיק היה הראשון שהתאושש. הוא התכופף,
נטל את גופתו של אסף, שכדור
פגע בראשו ומספר כדורים בגופו, ושם
אותה על שכמו. השארנו חוליה אחת בהבטחה,
והתחלנו לסגת בכיוון הדרך בעמק,
המובילה לגונן. לאחר שהתרחקנו כמאה מטר
מן המקום, שבו מצאנו את אסף, עלה עמוס
למעלה כדי לקרוא בחזרה את החברה שהיו
למעלה בהבטחה.

אש תופת ממק״בים

ך • דג?ן שהחוליה הראשונה קמה מן
המקום בו שכבה, כדי לנוע לאחור,
נפתחה עליה אש סורית לכל אורך הגבול.
תחילה באו היריות רק מרובים ומקלעים,
אך עד מהרה הצטרף אליהם גם מקלע
בינוני. ברגע שפתח המקלע הבינוני באש,
שכיסתה את כל השטח, הפך המקום לתופת,
התחלנו נסוגים לעבר העמק חוליות חוליות,
כשחוליה אחת מחפה על חברתה
הנסוגה, ולהיפך. השטח הגלוי היקשה מאד
על התנועה• חברי גונן מכירים לפחות את

פני השטת. לאחרים היתד. הדרך קשה יותר.
בשעה שתיים חזרנו למשק. ואז ראינו כי
העדר, אותו השארנו ללא השגחה בשטח,
פונה שוב בכיוון לגבול. חזרנו ועלינו שוב
אל ההר. היריות לא פסקו אף לרגע. התפרסנו
מסביב לעדר, כדי שלא לתת לו להתפזר.
כאשר ראו אותנו הסורים חוזרים, הגבירו
את האש. נשכבנו במקום ותפסנו מחסות,
ככל שאפשר בשטח החשוף הזה.
: 14.30 היריות לא פסקו במשך כל שעות
אחר הצהריים. שכבנו צמודים לקרקע הסלעית
הלחה, מבלי יכולת לנוע או להרים
ראש. כאשר ניסה מישהו מאתנו להתרומם
מעט, כדי לבדוק אם עדיין זוכרים הסורים
כי אנו נמצאים במקום, מיד כוסה השטח
שמסביבו בעפר ובחלקי סלעים שניתזו מן
היריות שכוונו לעברו.
בערך בשעה 4הצטרף קול חדש לרעמי
היריות. שמענו היטב את השריקות של
הפגזים וראינו את ההתפוצצויות במשקי
הסביבה. הפגזים נחתו בעשרות על להבות־הבשן,
חולתא ושמיר. יכולנו לראות היטב
את הפגיעות, ואת העשן שהיה מיתמר, כאשר
היה הפגז נוחת. בשמיר נראו צריפים
בוערים. הענין קיבל צורה מדאיגה יותר
ויותר. שכבנו שם כך מבלי לזוז במשך
שלוש שעות, והשגחנו רק שהעדר לא יעלה
מזרחה. כדי למנוע מהפרות להתפזר, היינו
משליכים עליהן מסעם לפעם אבנים.
השמש החלה שוקעת ואינני זוכר מתי
שמחתי כל כך למראה השקיעה והחשיכה
המשתלטת, כמו באותה שעה. ידענו כי
החושך מקנה לנו יתרון גדול: איננו נראים
לעיני הצלפים הסוריים.
התרוממנו בזהירות, כשחלק אחד מחסה
על היתר, והתחלנו להתקדם בכיוון למשק.
העדר מכיר כבר את הדרו ואנו רק זירזנו
אותו. ההפגזה שככה מעט, אולם היריות
נמשכו עדיין בעצמה רבה.
: 17.30 הגענו למשק עם העדר. הכנסנו
אותו למכלאות. על החובשת, יעל, הוטל
התפקיד הקשה ביותר באותו יום. היה עליה
לגשת לבונקר, למצוא שם את חקור, פילר,
ולהודיע לה כי בעלה, שיצא בבוקר למרעה,
איננו עוד.

הרופא טיפל באם

ף אותו לילה נסעתי עם תקוה ויעל
• לקבוצת משמר השרון, שבעמק חפר,

1ן 1עוסקים שניים מחברי המשק בתיכון דפנות חנוחסן,
! * 111 • 1 1 ! 11 ^ 11 /אשר טל קירותיו נראים בבירור סימני הרסיסים של
חפגז שנפל במרחק מטרים ספורים. למזלם של חברי משק זח, אשר הפגזה זו היתה
חדאשונה שהתנסו בה מאז מלחמת העצמאות, הספיקו לרדת למיקלטים לפני שהתותחנים
הסוריים סיימו לטווח את כליהם. הפגיעות בבניני המשק השונים היו חמורות ביותר.
הטנדר לא עצר, המשיך לטוס לשטח המרעה.
אני יצאתי עם דודיק ברגל לאותו מקום.
לשבחו של דודיק יש לומר, שלעיתים רחוקות
פוגשים באדם המסוגל להשרות הרגשה
של בטחון, כפי שהוא מסוגל לכך. כשהגענו
למקום, מצאנו את העדר על הכביש המוביל
לגונן, לידו היו רק החברה מנוטרה, העובדים
אצלנו במרעה. חלק מהרועים היה חסר.
את מרמור מצאנו מיד. שאלנו אותו היכן
אסף ומה קרה. הוא סיפר בהתרגשות, שראה
את אסף בפעם האחרונה כשהוא נכנס לוואדי.
הם ישבו ואכלו את הסנדוויצ׳ים של
ארוחת הבוקר. פתאום הבחינו שהפרות פונות
ועולות למעלה, לעבר הגבול. מרמור
אמר שהוא עולה צפונה, להחזיר את העדר,
ואסף ענה לו שהוא נכנס לוואדי.
זו היתד, הפעם האחרונה שאסף נראה
בחיים. מרמור הפנה את העדר בחזרה ורץ
למעלה שוב. הוא קרא לאסף. לפתע נפתחה
עליו אש. הוא נשכב והמשיך לקרוא לאסף.
בסוף הוואדי יש גל אבנים, מאחוריו
נתגלה פתאום, מול עיניו הנדהמות של
מרמור, ערבי מזוין. מרמור פתח עליו באש
והערבי נשכב מיד ותפס מחסד״ כשראה
מרמור שלקום ולהתקדם לא יוכל, הוא
התחיל לזחול אחורנית ולסגת. באותו זמן
מצא אותו עמום.

ביותר של המשק, מצויים למעלה, על ההר.
השטחים מחולקים לחלקות שבהן רועים
העדרים לסירוגין. מאחר שהשטח הבטוח יותר,
הנמצא צפונית למשק, בו רעה הבקר
במשך תקופה ארוכה, דל כבר במרעה, יצאו
ביום ד׳ האחרון אסף, מרמור והנוטראים
לעבר ומזור הדרומי, העשירים במרעה.
הסורים היו מתגרים לעיתים קרובות
ברועים, שהתקרבו עד למרחק חמישים מסרים
מן הגבול. הם היו מתחילים בדרך
כלל בקללות ולעיתים, כאשר היה הווכוח
מתחמם, היו נשלחים מספר כדורים מן
הגבול הסורי. כל שטח המרעה של המשק
נמצא במקומות החשופים לעיני היושבים
במוצבים הסוריים. השטחים המתים, למעלה
על ההר, מעסים מאד ובשעת הצורך קשה
מאד למצוא שם מחסה.
ובכן, כזו היתד, התמונה באותו יום
רביעי. הכל התנהל במישרין, החברים עסקו
איש בענפו — עד . 12 ואז נפתחה הרעה.
עמדתי אותה שעה לגשת לחדר האוכל,
לארוחת הצהריים. בדרך פגשתי כמה חברה
שחזרו מן השדה, והלכנו יחד. מצב הרוח
של כולם, ובמיוחד של עובדי הפלחה, היד,
מרומם למדי. הגשם שחיכינו לו כל כך
הרבה, ירד סוף סוף. ניקינו את הבוץ
שדבק בנעליים ונכנסו לחדר האוכל.
השעה היתד ,124(0 ,צהרי יום ד.

מישהו שאל מוז יש?״

ף 1פתע התפרצו לחדר האוכל כמה חברה
/והודיעו, שלפני כמה דקות מסרו מנוס־רה,
כי הסורים יורים על העדר שלנו ועל

* * רמור ביקש מעמוס שיחפה עליו והוא
!ועצמו עלה בחזרה אל ההר לחפש את
אסף. כשקרא בשמו. של. אסף עגה לו
מישהו בעברית. :מה יש״ .מרמור השב כי

הטנדר לא עצר

פזורים מסביב לזוג חברי להבות הבשן, הנזחטמים בין ההריסות,
בחפשם אחר חפצים אישיים שנותרו לפליטה, לאחר חפגיעה חישירה
בצריף חמגוריס שלהם. .לפחות אביזה אחת לא תכוסה פל־ידי תשלום הפיצויים,״ אמר
אזזד החברים. ,ואלה החפצים האישיים וחדזכרות שהלכו לטמיון שאי׳־אפשר לקנותם בכסף.״

ע״ הבית

במדינה העם ערכו של ד*1

אסו ותקווה

בצילום משפחתי, ,מתוך האלבום המשותף . .השניים נולדו
וחוננו בקבוצת משמר. השרון, ולאחר שאסף סיים את
שרותו הצבאי כצנחן והיה צורן במשלוח עזרה לישובי־הספר, התנדבו השניים, לעזרה.
כדי להודיע להוריו של אסף את הידיעה
המרה. לאחר שמצאנו את המזכיר, פנינו יחד
אתו אל הרופא.
הרופא סיפר לנו כי אמו של אסף סובלת
ממחלת לב קשה, ואסר עלינו לספר לד,
על דבר מותו של בנה. השארנו את הדבר
בידיו, וניגשנו אל הוריה של תקוה. אביה
קיבל את הידיעה המרה בצורה אמיצה
ונוגעת ללב. לא נותר לנו עוד דבר לעשות.
חזרנו לגונן בשעות הבוקר המוקדמות,
ונסענו לבית החולים בקרית שמונה, כדי
להביא את אסף למשק. עטפנו אותו בדגל
הלאומי והנחנו אותו בחדר התרבות. מאוחר

למחרת ההפגזה, מנצלים
ליהי, סל וטלי את הטקס
והטסש, מאלצים את עליזה המטפלת
לנדנדם בנדנדה נתנוודשלשום.

יותר באה משלחת ממשמר־השרון שהחזירה
אותו למקום הולדתו.
אני רוצה רק לציין בצער את הכתבה
שהופיעה בעתון ערב אחד, לסיד, ניתן היה
להבין כי אסף רק נפצע, כאשר פגעו בו
יריותיהם של הסורים׳ והיה. מוטל במשך
כל הזמן פצוע, מבלי שהוגשה לו עזרה.
אסף היה ידידנו והיד, אהוב על כולנו,
היינו עושים כל דבר לו ניחן היה להצילו.
לצערנו קרו הדברים אחרת. אסף נהרג מיד
במקום כאשר נפגע. לו גם היה נמצא
מישהו על ידו, ממש באותו רגע, לא יכול
י היד, לעזור לו במאום.

ישראל פרידמן, חבר קיבוץ גונן
ומחבר רשימה זו, היה אחד
ממחלצי־הרועים, .האש היתה נוראה,״ סיפר ,״אבל
הרבה יותר נורא הרגשתי כאשר גילינו את אסף.״

המחוץ

אין דבר הנוגע ללבו של יהודי באשר
הוא שם יותר מאשר הסיכוי, כי תותר
עליה המונית מהגוש המזרחי. שני רמזים
בכיוון זה, ערכם כשלושה נאומים חוצבי־להבות
על משימות המדינה, בלוח־הערכים
של השנור הציוני.
על כן פיזר גם ראש הממשלה רמזים
כאלה לרוב, בנאומו בכנס הפושר ׳למען
מילוזה העליה, שנערך באולם הבימה, לפני
שבוע. כדי לעודד את האזרח להתנדב, כמעט
והבטיח ביג׳י כי בעתיד הלא־רחוק יעלו
המוני יהדות הגוש המזרחי לישראל.
אם השפיעו הרמזים על לבות המותרמים,
קשה עדיין לקבוע. אך בכיוזן אחד כבר
ברור כי היו לדברי ביג׳י תוצאות. ולאו
דוזקא כאלה שיעזרו לממש את רמזיו. הגיבו
השבוע חוגים דיפלומטיים מן הגוש המזרחי,
באזני כתב הארץ: בברית־המועצות
מתייחסים ברצינות רבה להצהרותיו של
ראש־הממשלה בנידון זה — ביתר רצינות
אולי מאשר בן־גוריון עצמו מייחס לדבריו
הוא.
ישנם ארגונים .״פירוש הרמזים, עד
כמה שנראה לגו,״ אמרו ,״הוא, כי במקרה
הצורך לא יירתעו הציונים מלנסות לעודד
עליה בלתי־ליגלית מברית־הסועצות. אולם
ידוע הדבר, כי החוק אינו מרשה כל פעילות
ציונית, וכל שכן כל ארגון להעברת אזרחי
ברית־המועצות מחוץ למדינה.״
אין צורך להיות מומחה לעניינים רוסיים,
כדי להבין את האזהרה הטמונה בהמשך
ההודעה :״נראה לנו, כי מר בן־גוריון לא
היה מצהיר הצהרות כאלה, לולא היו לציונים
הצלחות אחדות בענין זה. אולם ידוע,
כי בברית־המועצות יש ארגונים מיוחדים,
שתפקידם לטפל בקבוצות הפועלות נגד
החוק, ויש להניח כי ארגונים אלה יעסקו
גם בעניין זה כראוי.״
ראש ממשלת ישראל, אשר נשא את שם
יהדות ברית״המועצות לשוא, יתכן והפעיל
שרשרת תגובות אשר אותה יהדות לא
תרווד. ממנה נחת. כי אפילו בנאומי התרמה,
כדאי לזכור כי אם בעניינים מסו־יימים
דיבור בסלע, שתיקה היא בחרי.

הכנ ס ת
•ד״ים לשקר
אין בכך כל חידוש, שבעלי תפקידים
רשמיים לסויימים־ במדינת ישראל משקרים.
דוברי משרדים כבר קמו לא פעם והכחישו
דבר אמת, או מסרו ביודעין הודעת כזב.
המפקח הכללי הקודם של משטרת ישראל,
לא ידע להבדיל בין אמת ושקר, בהעידו
בפני בית־משפט, ובדרכו הלך גם יוסף
זינגר, אחו מפיקודיו הבכירים.
אך נדמה היה, כי לפחות בכנסת לא קנה
השקר אחיזה. השבוע הסתבר כי הנחה זו
תמימה ומוטעית. בתחילת דיוני השבוע,
בויכוח צדדי לגמרי, הזכירה ח״כ אסתר
רזיאל־נאור פרשה מימים עברו. היה זה
בשלהי שלטון המנדט, כאשר משלחת אמהות
גולי קניה התייצבה בחדר הקבלה של
מלון קטח־דן בתל־אביב, ביקשה לראות
את הגברת גולדה מאירסון, חברת הנהלת
הסוכנות היהודית, על מנת לבקש את התערבותה
לטובת הגולים.
שרן ז החוץ גולדה מאיר נטלה את רשות
הדיבור, הצהירה כי לא ידוע לה על שום
משלחת כזו. לעזרת ח״כ רזיאל־נאור התייצב
ח״כ צ״ב יוסף ספיר. הוא סיפר כי
באותו יום, לפני 11 שנה, קיים פגישה עם
גולדה, בה נוכח גם ישראל רוקח. בצאתו
מן הישיבה פגש את משלחת האמהות, נעתר
לבקשתן להיכנס שוב אל גולדה ולבקש
ממנה ראיון. הוא מצא את הגברת מאיר-
סון מסובה לארוחת הצהרים .״זהו ביתי
הפרטי,״ התרעמה גולדה, לדברי ספיר ,״אני
לא רוצה שיטרידו אותי כאן!״ ספיר תירגם
את הסירוב לשפה נימוסית והעבירו לאמהות.
עתה,
לשמע הסיפור מפי ספיר, התרתחה
גולדה מאיר, קראה לעברו :״יזו אינה אמת!״
ספיר החוויר מן העלבון הצורב.
״זוהי עלילה ״ 1למחרת, שוב הילך
השקר באולמות הכנסת. בתשובתו למתווכחים,
אחרי הודעת הממשלה על מינוי הרב
טולידאנו לשר הדתות, טען ראש הממשלה
דויד בן־גוריון כי נוצלה חולשתם הפיסית
של כמה רבנים, כדי להחתימם על מכתבים
לרב טולידאגו, לבל יקבל־ את.הודק-הממ.
שלתי•
ברמי
זה קפץ ד״ר זרת !דרהפסיג, סגן

שר הדתות לשעבר ומועמד הדתיים למשרת
שופט בית־המשפט העליון, רקע ברגליו
בכעס :״זוהי עלילה! קח את דבריך
בחזרה!״
ביג׳י השיב לו, תוך מאמץ לרסן את
עצמו :״ד״ר זזרהפטיג, אני מבקש שלא תמשוך
אותי בלשוני בדבר זה.״
חברי הכנסת, השרים, העתונאים ורבים
מן האורחים ביציע ידעו כי ביג׳י צדק, וכי
סדנתו השקופה התייחסה לרב הראשי איי•
זיק הלוי הרצוג ( )70 ולרב יהודה לייב
מיימון 83 הנמצאים מזה זמן רב במצב
גופני כזה, שאינם מסוגלים עוד לנסח מכתבים
של כמה עמודים.
המשל העממי אומר כי לשקר אין רגלים.
לעומת זאת יש לו, כנראה, ידיים להצביע
בכנסת.

ס פ לג חז
דור המדד
״אין מה לעשות בכפר הירוק, הכל הוכרע
כבר,״ אמרו כמה מראשי מפא״י, שנשאלו
מדוע הם נוסעים לבתיהם הרחוקים,
ואינם נשארים לדיונים שהתקיימו בשבת
האחרונה בכפר הירוק. והיתד, אמת רבה
בדבריהם. כי ההכרעה העיקרית למה שעמד
במרכז דיוניה של מפא״י בשבועות האחרונים,
נפלה כבר ביום שישי בישיבת המזכירות
המצומצמת של המפלגה.
כאשר התכנסו ראשי מפא״י לפני שבועיים
בכפר הירוק, עמדה במרכז הדיונים
המחלוקת בין קבוצת הצעירים בראשותם של
משה דיין ושמעון פרס, לבין הגוש, סיעת
הותיקים במפלגה בראשה עומד שרגא נצר,
עובד מחלקת הנקיון בעירית תל־אביב, שהוא
האיש החזק למעשה במנגנון מפא״י.
כי ערב שנת הבחירות החלו אנשי קבוצת
הצעירים לחשוש כי חוסר ייצוגם במוסדות
המכריעים של המפלגה, עשוי למנוע מהם
מקומות מכובדים ברשימות המועמדים השונות.
בסיום
הכנס בכפר הירוק לפני שבועיים,
סוכם כי עד לכנס הבא ידונו בצירוף
חברים חדשים למזכירות המצומצמת, שהיא
המוסד הקובע במפא״י, בו שולט הגוש של
שרגא נצר. אחד המועמדים לצירוף היה
משה דיין. אולם כשהתכנסה המזכירות
ביום ששי האחרון, היא דחתה ברוב של
שבעה נגד שניים את הצעת הרחבתה. הנימוק
היה פשוטו לא יתכן שאנשים שכל
השנה לא היסו שכם לעבודת המפלגה, יבקשו
להצטרף למזכירות דוזקא עתה, ערב
הבחירות. משה דיין נכשל. למחרת ניסה
להסן ות את כשלונו בטענה כי בין כה וכה
לא היה מוכן להצטרף למזכירות.
עדיפות למושבי קולות. אולם אלה
שחשבו כי ההכרעה שנפלה ביום שישי
היא הכרעה סופית — טעו. האיש שקם להתמודד
נגד קיפוחם של אנשי דור המרד ב־מפא״י
היה דויד בן־גוריון. לביג׳י היה שיקול
מוצדק, מדוע יש לתת לצעירים לתפוס
מקומות מפתח במפלגה.־׳ זה מזמן דואג
ביג׳י להכנת דור של יורשים, אותם הוא
רואה בדיין, פרס וחבריהם. לדעתו הצבתם
של אנשים כאלה בראש רשימת מפא״י כ*
מושכי קולות, עדיפה על זכויותיהם של
הותיקים.
חברי מזכירות המפלגה, אשר דחו את
צירוף דיין, ידעו היטב נגד מי הם גלחמים.
הם ידעו כי ההצעה לשבץ את הרמטכ״ל
לשעבר במערכות הפנימיות ביותר של המפלגה
לא היתה מיוסדת רק על ערכו
של האיש, כי אם על העובדה שמאחוריו
עומד דויד בן־גוריון.
הוותיקים החליטו את החלטתם, ובאותה
שעה עצמה ידעו כי הפרשה לא נסתיימה
וכי ביג׳י לא ירפה מנסיונו להשלים את
נעריו על המפלגה.
ואמנם יצא ביג׳י השבת בכפר הירוק
בהתקפה חריפה על הגוש של נצר, תבע
לבטלו. אחרי התיעצות קצרה הודיע נצר
על הסכמת חבריו לויתור על הגוש. כי
למעשה לא היה זה ויתור כלל. הגוש ימשיך
להתקיים גם הלאה, וחבריו יפעלו יד
אחת נגד הצעירים המנסים לדחוק את
מקומם, למרות שלא ימשיכו לפעול כגוף
ארגוני.
היחידה שלא יכלה לשאת את לחצו של
ביג׳י לזכויות יתר לצעירי החצר שלו, היתד,
שרת החוץ גולדה מאיר. כשסיים ביג׳י את
נאומו, ביקשה היא את רשות הדיבור,
הכריזה בקולה הנמוך הכרזה דרמטית:
בתום כהונתה כשרת החוץ, היא תסרב
לקבל תפקידים צבוריים בממשלה, כתגובה
על יחסו של ביג׳י לותיקים.

במרינה מדע מוריד הג ש
.לאחר הסערה והקור בא הגשם. בערים
הסתתרו אנשים בפתחי חנויות, מתחת לגגוני
בד וקמרוני עמודים, וחייכו במשובת ילדים
אל הגשם היורד. בכפר, כמתבנים גבוהים
ומאחורי סככות פח, בחנו פלחים מודאגים
את הנטפים היקרים, קיוו כי הגשם המאחר
יספיק להציל את שטחי המזרע הצהובים,
ניצלו את ההפוגה הקלה בגשמים כדי
למהר לחדר האוכל, להפיג את הקור והרטיבות
בעזרת ספלי תה מהביל.
רק בגדות, מסילות, כברי, יד־חנה, וישובים
דומים אחרים, מיהרו משוגעים לדבר
לתנורי־ברזל נמוכים, הזינו אותם בחומר-
דלק מסתורי, מיהרו להדליקם. היו אלה
האחראים להורדת הגשם המלאכותי בישובים
אלה. תפקידם: לזרז אתי העננים, החולפים
על פני השדות, להוריק את מטענם עד
גמירה.
מורידי הגשם המלאכותי בישראל טרם
הצליחו לפתור את השאלה, כיצד להוריד
גשם בשנת בצור׳ת, עומדים בשלבי־גמר של
פתרון בעית וויסות ירידת הגשם בחורפים
רגילים, כיוון חלוקתו של הנוזל היקר בזמן
ובסביבה,
חליכת עננים. מליונים רבים של בני
אדם מצאו את מותם בגלל עצירת גשמים.
אל קרבנות בצורת אלה נוספו אף קרבנות
אדם רבים, אותם הקריבו כהנים נבוכים.לאלים
-זועמים במטרה לפייסם, לנסות ולשדלם
להוריד גשם.
הדת היהודית, שמתוך הומניות אסרה על
קרבנות אלה, מכירה אף היא מספר שיטיח
לזירוז הגשם. אחת מהן: מעגלו של חוני
המעגל, מין הולה־הוס קדמוני, בעזרתו ניסה
הוני, ואף הצליח לפי המסורת, להוריד גשם.
אולם כיום יודעים אנשי המדע כי דווקא
עובדי האלילים הם שצדקו במעשיהם. עשן
הקרבנות, שהתמר השמימה, עלול היה, בצד
רעש התופים מחריש האוזניים, להביא לאותו
תהליך כימי מופלא, בו חולבים בימינו
עננים.
עיסוק למטוסים מובטלים. איש לא
הצליח מעולם, מלבר באגדות, להוריד גשם

מורידי״גשם יפה ולויטה ומיתקן׳
במקום הולה־הופ קדמוני
באיזורים צחיחים או בעונה יבשה. לעומת
זאת קל להוריד גשמים, שעה שעננים כבדים
מכסים את פני השמים . ,אך הגשם קסרב
לרדת.
ענן גשם אינו ממטיר את מימיו, עד שלא
נמצאים בו גבישי קרח וטיפות מים בצוותא.
כדי שבענן ייוצר מצב זה של הורדת גשם,
דרושים תנאי טמפרטורה מסוימים, ודרושים
גרעיני הקפאה, שסביבם יקפאו טיפות המים
וייצרו את גושי הקרח. טיפות של. מיס
מזוקקים, למשל, לא יקפאו אפילו בטמפרטורה
של מינוס 40 מעלות.
כאמור יווצרו גבישי הקרח בענן רק אם
יהיו בו גרעיני הקפאה. גרעינים מסוג זה
יכולים׳ להיות גרעיני, אבק, עשן, מלח או

כל חומר אחר. אלא שכל חומר מסוגל
להיות גרעין הקפאה בטמפרטורה אחרת.
כאשר נמצאים בענן גם גבישי קרח וגם
טיפות המים, מתאדות טיפות המים• האדים
מתקבצים סביב גבישי הקרח, הגבישים מתעבים,
משקלם כבד והם נופלים. בדרך ירידתם
מספחים אליהם הגבישים טיסות מים
נוספות. כל טיפה גדולה כזו, מתחלקת
לשתים בעת ירידתה וכך, כשהתהליך נמשך
בשרשרת, יורד הגשם. מה שמורידי הגשם
צריכים לעשות, כדי לשכנע ענן להוריד את
מימיו, הוא להחדיר לתוכו את אותם גרעיני
הקפאה שיצרו את גבישי הקרח.
הדרך הפשוטה ביותר להכניס את גרעיני
ההקפאה לעננים, היתר, להמריא במטוסים
מעל העננים, לפזר את החומר המתאים,
והגשם התחיל לרדת. עם תום מלחמת העצמאות,
שעה שבעולם התקבלה שיטה זו
של הורדת הגשם, החלו להשתמש בה גם
בישראל. מטוסי חיל־האויר עמדו אז באפס
מעשה׳ ואפשר היה להשתמש בהם למטרה

אז הוקמה בישראל ועדת המטר, ועדת
אנשי מדע בראשותו של פרופסור הוגו ברגמן,
שתפקידה היה לחקור את אפשרויות
הורדת הגשם המלאכותי בארץ.
עיקוב ברמת הגליד. השיטה של פיזור
דו־תחמוצת הפחמן ממטוסים בצורת
פתיתים, או ענני יודיד־כסף, היתה יקרה
מדי. ואז החלו להשתמש בארץ בשיטתם של
מקריבי הקרבנות הקדומים. היתה זו שיטה
שפותחה באמריקה׳ ובה מבעירים בתנורים
פחם הטבול ביודיד־כסף. כל גרם של יודיד־כסף
יוצר מספר עצום, בן 18 ספרות, של
גבישי קרח. העשן המתרומם מהתנורים,
בדיוק כמו העשן שהתרומם ממזבחות הקר־בנות,
נסחף על ידי זרמי האויר העולים
אל העננים, מביא אליהם את גרעיני ההקפאה
והגשם מתחי? לרדת.
תחילה, בשנים 1953־ ,1956 נוסתה שיטת
התנורים בדרום הארץ• תנורים הוצבו לאורך
נקודות שונות ליד החוף, הודלקו כאשר
השמים התכסו בעננים בעובי מתאים. העיקוב
במשך שלוש שנים אלה הוכיח, כי
באיזור הדרום ירדו בכל שלושת השנים
גשמים בשיעור של 4ל 15 למעלה מהממוצע,
.בעוד שבשאר חלקי הארץ היה אחוז הגשמים
באותן שלוש השנים קצת פחות או
קצת יותר מהממוצע.
אולם כדי להגיע לתוצאות ברורות, ולהי־וכח
אם הגשמים שירדו בעזרת עשן התנורים,
לא היו יורדים גם בלאו הכי, דרוש
עיקוב, ממושך, עיקוב משך 500 ימי גשם,
ב־ 8שנים. עיקוב זה, הנכנס עכשיו לשנתו
הרביעית, מופעל לגבי איזור מוגדר ברמת
הגליל התחתון. בנקודות שונות סביב
איזור זה הוצבו תנורי גשם, המופעלים
לפי הוראות המשרד הראשי בהתאם לזרמי
האויר השונים, .
מבריחי ציפורים. המשרד לגשם מלאכותי,
המסונף למועצה המדעית של משרד
ראש הממשלה, הוא בעל תקציב זעום של
15 אלף ל״י לשנה. מועסקים בו רק עובד
וחצי: צבי׳לי לויטה, הטכנאי המפעיל ומבקר
את התנורים, ושמואל יפה, מנהל המחליקה
העובד חלקית במשרה זו. אולם כאשר
יסתיימו הנסיונות, הם עשויים להיות לעזי
רב. כך למשל, קיימת תכנית להפעיל את
תנורי הגשם המלאכותי באיזור מקורות -הירדן,
ולהעשיר בכך באחוז ניכר את המים
שיזרמו לירדן ואת כמות מי התהום.
עד אז, רואים את יפה ואת צבילי כאנשים
משונים מאוד העושים להטים. כאשר
באו יום אחד לקיבוץ ניר יצחק בנגב כדי
להציב• בו תנור, התקבצו סביבם אנשי משק
השומר־הצעיר .״מה העסק הזהו״ שאלו
הבחורים .״זה מתקן להורדת גשם מלאכותי.״
השיב יפה.
הבחורים חייכו חיוך רב משמעות .״מה
אתה חושב, שאנחנו ילדים שאתה מותח
אותנו, תגיד באמת מה זה?״ יפה, נזכר
שסיפרו לו כי המשק סובל ממכת הציפורים
.״בסדר,״ אמר ,״זאת מכונה להברחת
ציפורים.״ הפעם האמינו לו בתורי המשק
ללא הסתיגות•
הבחירות מדם מגא לחזית
״אתם יכולים כבר מחר לפנות למשרד
הבטחון ולקבל מפרעה בסו 60 אחוז מערך
הנזקים,״ הכריז בחגיגיות רבה שמעון פרס,
מנהל משרד הבטחון בביקורו בחולתא ה־חרבה״למחצה,
למחרת ההפגזה הסורית (ראה
עמודים .)3—5נדיבותו הגדולה זכתה מיד
(חמשו בעמוד )8

המנצח 1ז׳אק סוסטל, האיש שהנהיג את הריאקציה הצרפתית לנצחזנה הגדול
ביותר מזה דורות, נראה במצב־רוח מרומם, בחברת מנחם בגין, בביקורו בישראל.

־־־ מאח
ך * יום השחור

או רי

אכנרי -י

היה אפור. עננים כבדים כיסו ׳את העיר. קור פאריסאי אופייני

| | חדר לעצמות.
בשעה עשר בבוקר הסתובבו אנשים מעטים מאד בשאנז־אליזה. גם אלה לא התרגשו -
במיוחד, כאשר שמעו מרחוק את צלילי החצוצרות של תזמורת־מצעד. פה ושם, לאורך
הרחוב העצום, נעצר זוג מקדים. מלצריות מאופרות, בחלוקים השחורים, התקרבו
לדלתות הזכוכית.
המצעד עובר. בראש: תזמורת של המשמר הרפובליקאי, שכל אדם יכול לשכור
אותה תמורת מחיר הגון. מאחוריה, פלוגות־פלוגות, גברים בחליפות אזרחיות אחידות,
כהות, כסיות לבנות, צועדים במיקצב המהיר של הצבא הצרפתי. הם משתדלים נורא
להיראות צבאיים, אך לא לגמרי בהצלחה. בראש כל פלוגה דגלון בחול־לבן־אדום.
אין ספק, הם הולכים להציל את צרפת. אבל אין לי כל מושג מי הם. העוברים־
ושבים אולי יודעים, אך הדבר לא איכפת להם במיוחד. הם יודעים שצרפת זקוקה
להצלה, והם מקווים שמישהו יציל אותה. הפרטים אינם מעניינים אותם.
הדבר הבולט ביותר ביום זה הוא, שממש אי־אפשר להרגיש, כי ברגע זה מתנהלות
בחירות בכל חלקי פאריס וצרפת כולה.
אף לא איש אחד ברחובות נראה מעוניין בצורה כלשהי בבחירות. אין רמקולים.
המודעות המעטות והקטנות מוצנעות בלוחות מעטים. שיעמום מוחלט.
אפשר למצוא סיבות רבות לאדישות מזעזעת זו. בשבוע שעבר, בבחירות הראשונות,
שגם הן עברו בלי כל התרגשות, כבר נתגלו הנטיות העיקריות של הבוחרים, ושוב
אין מקום רב לאפתעות. אסיפת־הנבחרים עצמה, שוב אינה ממלאה תפקיד חשוב
כל כך, כי רוב סמכויותיה קוצצו על־ידי החוקה החדשה של דה־גול.
אולם אלה הן רק סיבות חלקיות. שיעמום כל כך נורא יכול לנבוע רק משרשים
עמוקים יותר. הציבור הצרפתי מאס בפוליטיקה. הוא התפטר מניהול עניני עצמו ,
כעובד הפורש ממקום־עבודה בלתי־נעים. הוא מסר את הכל לידי דה־גול, האבא הכל־יכול.
שישבור• לעצמו את הראש. שיהפוך את צרפת למעצמה עולמית. שיגביר את
המלחמה באלג׳יריה, ויוריד את המסים, ויראה לרוסים, וידפוק את האמריקאים, ויגדיל
את הייצור, ויקטין את המאמץ הדרוש.
זהו הדבר הראשון אשר המבקר לומד אותו בצרפת. בתל־אביב נראה כאילו עברה
צרפת התחדשות פנימית. נדמה שעם עליית דה־גול תחזור ותהיה שוב מעצמה עולמית׳
המעוררת כבוד והערצה. אולם זוהי טעות אופטית. ממרחק של כמה צעדים נראה
התהליך שונה לגמרי. ישנה הרגשה כי ההתחדשות שוב אינה אלא התנועה הנמרצת
האחרונה של אדם גוסס.
דה־גול לא נישא אל השלטון על גל גדול של התלהבות ורצון מחודש. הוא הגיע
לשלטון מפני שהעם הצרפתי עצמו לא רצה עוד בשלטון זה. אומה גדולה, שהולידה
מתוכה ערכים מדיניים וחברתיים נהדרים, הגיעה למצב ששוב לא איכפת לה כלום.
אחזה בה עייפות שהובילה את ספרד ואת פורטוגל למקומותיהן הנוכחיים — במחנה
המדינות ממדרגה חמישית.
זהו השורש האמיתי של הדה־גוליזם. וזוהי העובדה המטילה את צלה על היום הזה.

הבחירה האגדתית היא במסעדה
•שעה היא שתים־עשרה בצהריים. שעה חגיגית מתקרבת. הצרפתים מתכוננים לארוחה.
| | וכאשר צרפתי מתכונן לארוחה, אין להפריע לו. בוודאי לא בגלל ענינים של מה־בכך,
כמו עתיד האומה.
הארוחה היא ענין של שעה וחצי עד שעתיים, גם ביום חול וגם ביום א׳ .פראי־אדם
באמריקה ובישראל סבורים כי האדם אוכל כדי לחיות. הצרפתי יודע שההיפך נכון — י האדם חי כדי לאכול.
האם לקחת צדפים מבושלים ביין, עם או בלי קרם? סוג אחד או כמה סוגים מעורבים?
מה היין המתאים — מיסקאטל או יין אלזס? ואחר־כך: דג שמך, או ארנבת־בר? ואיזה
יין אדום? ובשלב מאוחר יותר: איזו גבינה? מה המתאימה ביותר מבין שמונה הסוגים
המוצעים? והסירות? קפה, בבקשה? אולי גם כוסית קואנטרו?
כל זה חשוב מאוד לצרפתי. לא פחות חשובה הגברת היושבת מולו. היא פיסגת היצירה
האנושית והאלוהית גם יחד — היסוד הוכן על־ידי ריבון העולמים, השאר סופק על־ידי
חייטים, סנדלרים וספרים. החלקים השונים צורפו יחד במחשבה רבה. היצירה הסופית היא
מעשה אמנות לא פחות מפסלי מיכאל אנג׳לו — אלא שזהו פסל המחייך חיוך מסתורי
ומפתה, המשמיע הערות התכולות בתבלין של פקחות גם כשהאשה עצמה מטומטמת
לחלוטין. חוץ מזה, יצירת רמבראנדט היתר. חד־פעמית, ואילו יצירה זו טעונה חידוש
יומיומי.
הנה כי כן, אלה הדברים החשובים של החיים. אין צורך שהדבר ייאמר בפירוש. כל
תנועה, כל מבט, אומר זאת. הריכוז העילאי בשעת ההסתכלות בתפריט והמחשבה המעמיקה
על צירוף חלקי הארוחה, הרצינות הרבה של אופן השיחה בינו לבינה, יחסו של המלצר, 1 הדומה לכוהן הגדול בשעת פולחן. קדוש במיוחד.

בחוץ, באיזשהם מקומות, ישנן קלפיות וישנם בוחרים. מה הם בוחרים? הכיוון. הכללי

— —ז ו ויו 1״דן!11111111 ווו ן זו 1והוו ין י !!1] ,

עוון ״השלם חוה״ מוסו ושמין מהבחירות בנאויס ומסכם את הלקח לישואד

ידוע מראש. אולם ככל שמתקדם היום, כן נעשות התוצאות מזעזעות יותר.

חבריו של שמעץ פר8

ך • פני חצי שנה, כאשר הגיע לשיאו מרד הקולונים והקולונלים באלג׳יריה, קראו
/הסוציאליסטים לשלטון את הגנרל דה־גול. הם ידעו כי הברירה היחידה היא בין
הגנרל ובין מאבק תקיף והרה־סכנות, שעשוי היה להפוך למלחמת־אזרחים מגואלת־בדם.
הסוציאליסטים לא רצו ללחום.
העם הצרפתי עצמו לא היה כל כך מאוחד בפחד זה. כאשר קראו מתנגדי דה־גול
להפגנה ציבורית נגד עליתו לשלטון, קיוו לכמה רבבות אוהדים מושבעים. תחת זאת
הופיעו חצי מיליון איש, ביניהם כמה מן האישים הדגולים של צרפת. הם צעדו, כפי
שצעדו המוני הישוב העברי בארץ בימי המוסדות הלאומיים והספר הלבן — בשקט,
במשמעת, תוך צייתנות לפקודה להתפזר בסוף. אולי הם היו מוכנים ללחום?
זאת היתד, ההפגנה האחרונה של צרפת הדמוקראטית. שום אומה אינה אוהבת
פחדנים. כאשר אנשי המשטר הישן, הסוציאליסטים, הראדיקלים, הקומוניסטים, נכנעו
בפיק ברכיים בפני הגנרל, ניער העם את חוצנו מהם. הוא לא היה מוכן לראות את
פרצופם, אפילו באסיפת־נבחרים חסרת־השפעה.
כאשר משמיע הרדיו את התוצאות הראשונות, הדבר כבר ברור לגמרי. הסוציאליסטים
נחלו מפלה נוראה. החברים הטובים של ממשלת ישראל ושמעון פרס, בורג׳ס״מונורי
ומותי, אורחי מועדון התיאטרון בתל־אביב, נעלמו מן המפה. לגי מולה, ידיד ביג׳י,
קרה דבר גרוע ממוות פוליטי — הוא נבחר רק הודות לג׳סטה של אויביו, אנשי
סוסטל, שויתרו על המועמד שלהם במחוזו.
אחת. הידיעות הראשונות של הערב, כבר אומרת את הכל. ראש עירית מרסיל לא
נבחר, היה זה אותו ראש־עיר, אשרבשעה גורלית מאד הכריע את כפות־המאזניים
במפלגה הסוציאליסטית לטובת דה־גול. הדה־גוליסטים גירשו אותו עתה בבושת־פנים.
בוחרי צרפת אמרו: אם כבר, אז כבר. הם לא רצו בסוציאליסטים, המכשירים את
הדיקטטורה של גנרל שמרני. הם לא רצו בקומוניסטים שאינם מסוגלים ללחום רבע
שעה בעד דעותיהם. הם לא רצו בחברי פרלמנט שהסכימו להפיכת הפרלמנט לתיאטרון־
בובות. תחת זאת בחרו ישר באנשים שבזו מאז ומעולם לפרלמנט, לדמוקראטיה,
לחופש־שויון־אחוזה.
340 מחברי הפרלמנט הקודם לא נבחרו מחדש. איש לא הזיל דמעה. קברני הרפובליקה
הרביעית נקברו יחד עמה. תנצב״ה.

אין ,,מי ץ ר!אמ ^ 8ברחוב

* שאל את פי העם, אמרו העסקנים, כאשר הציע דה־גול את החוקה החדשה. וכך
^ אומרים עתה מחקיו בישראל.
העם הצרפתי נשאל, אמר ״כן והוליד היום פרלמנט שלא היה כדוגמתו
באירופה מזה 100 שנים. זהו פרלמנט המורכב בעיקרו משונאי הפרלמנט.
מה קרה? למראית־עין, משאל־העם הוא מכשיר דמוקראטי מאד. אך משום־מה הוא
קשור תמיד בתופעות רודניות.
משאל־העם המודרני הראשון נערך בצרפת, לפני קצת למעלה ממאה שנה. היוזם היה
לואי נאפוליאון, הרפתקן קטן בעל שם גדול. הוא רצה להכשיר את הקרקע לחיסול
הדמוקרטיה ולהקמת הדיקטטורה של עצמו. משאל־העם הצליח, נאפוליאון השני (הוא
״השלישי״) הפך קיסר, צרפת יצאה לכבוש את צפון אפריקה, הדיקטטורה הקדישה
את מרצד, לשרשרת של הרפתקות, שסופה היד, בבוץ ובדם של פידאן, מתחת למגפי
הפרוסי הכובש.
מאז מחדדים אנשים חכמים את אוזניהם כשהם שומעים על ״בחירות״ בהן נדרש העם
להצביע בפשטות ״כן״ או ״לא״ .משום מה הן קשורות תמיד בדיקטטורה — אדומה,
חומה או שחורה. הנאצים היו גאוני משאל־העם• ממשאל למשאל צעדו לעבר לידיצד,
ואושוויץ.
האם צרפת החדשה פאשיסטית? ברחוב אין פלוגות־סער, ושום ״מיין קאמפף״ אינו נמכר
בחנויות. אולם מנהיגי המפלגה שכבשה את הפרלמנט מדברים על ״סוציאליזם פטריוטי״
ו״גדולה לאומית״ ו״חיסול מלחמת המעמדות״ ו״התחדשות בחזית הדם״ ו״יעודה של
צרפת״ ,בטון המזכיר נורא־נורא את גרמניה של שנת ,1933 כאשר קואליציה של
הנאצים והימין הקיצוני נבחרה על־ידי העם הגרמני ברוב קולות בבחירות חופשיות.
מדברים על מלחמה עד הסוף, ויש שמועות (אולי בלתי־נכונות) על הלקאות במחנות־ריכוז,
וצנז^ן צעיר כתב ספר על הערך המוסרי העמוק של המלחמה באשר היא מלחמה.
אולם ישנו הבול עצום בין הרייך השלישי והרפובליקה החמישית. הגרמנים היו
חזקים. הם יכלו לכבוש אימפריה אדירה ולנצח בשדה־הקרב כל אחד מצבאות העולם
לחוד. הם היו אנשי־ד,זוועה, אך זוזעתם היתד, לפחית שופעת־כוח•
ואילו צרפת חלשה. המלחמה האלג׳ירית הקטנה מקיזה את דמה וכוחותיה. לא רק
אמריקאים ורוסים, אלא גם בריטים וגרמנים, מתיחסים אליהם בזילזול. אין היא מוצאת
פתרון לבעיות כלכליות מדכאות. בתנאים כאלה, פאשיזם אינו רק מבחיל, אלא גם
מגוחך. כמו שאמר אותו הוגה־דעות: כל דבר חוזר בהסטוריה פעמיים• בפעם הראשונה
זו טראגדיה. בפעם השניה זו פארסה.

אייך למו ת מצ חוק

ך * אםשמעתם? שיטת־הבחירות האישיות היא הפתרון לכל הצרות. היא דמוקראטית.
1 1היא צודקת. היא יוצרת מגע ישיר בין הבוחר והנבחר. היא שוברת את עריצות
אנשים בלתי־תלויים. היא שמוז קץ לפיצול האומהבין תריסר
המפלגות. היא מקדמת
־ מפלגות. וכר וכר וכר• אפשר למצוא את המאמרים הנדונים בעתוני ישראל.
לפני כמה חדשים אפשר היה למצוא אותם בעתוני צרפת• הסוציאליסטים ושותפיהם
דרשו מדד,־גול להנהיגשיטה זו. היו להם מפלגות גדולות ומבוססות. הם רצו לחסל
את המפלגות הקיצוניות — את הקומוניסטים, ואת אנשי סוסטל. הדגול הסכים למרות
התנגדותם הקיצונית של סוסטל וחסידיו, והכניס לחוקה החדשה שיטה המחלקת את
הארץ י לאזורים, אשר כל אחד מהם בוחר בציר אחד לפרלמנט. אם בבחירות הראשונות
אין אף למועמד אחד באזור רוב מוחלט של למעלה מ־^ ,50 נערכות בחירות שניות,
והזוכה בהן נבחר.
זה היה לפני כמה חדשים. הערב צוחקת צרפת מקצה אל קצה. היא צוחקת מן
הסוציאליסטים.
כי הנה תוצאות השיטה הדמוקראטית ביותר בעולם, כסי שהיו בצרפת היבשתית
עצמה:־

סוסטל קיבל 26 מן הקולות, אך 40 מן המקומות בסרלמנס•
הקומוניסטים קיבלו 20 מן הקולות, ו 2מן המקומות.
הסוציאליסטים עצמם קיבלו 13 מן הקולות, אך רק 8מן המקומות.
הקאתולים, שקיבלו רק 7,5מן הקולות, זכו ל־ 17 מקומות יותר מן הסוציאליסטים.
הימין השמרני קיבל 30 מן המקומות, למרות שזכה רק בפחות מרבע הקולות.
שיטה צודקת? הנה• הצדק שלה.
שיסה המעלה אישים מכובדים וידועים? בכל רחבי צרפת סולקו היום אנשים בעלי
עבר ידוע ועמדה מבוססת. במקומם נבחרו אפסים שאיש לא הכירם אתמול.
שיטה הנותנת יתרון לבלתי־תלויים? בכל הפרלמנט החדש לא ישבו שלושה בלתי-
תלויים. כל המועמדים נתמנו על־ידי מרכזי המפלגות בפאריס, והבוחר נתן את קולו
לאיש שנשלח על־ידי המפלגה מרחוק. בחלק גדול מן המחוזות לא היו המועמדים
המנצחים בני המחוז שבחר בהם.
אם יפרסמו עתוני צרפת מחר בבוקר את מאמריהם של חסידי ביג׳י והציונים
הכלליים על שיטת־ד,בחירות הצודקת והגואלת, קיימת סכנה שהקוראים ימותו מצחוק.

חגוליסטים ניצחו את דח־גולי
ך• איש האומלל כיותר בצרפת הערב הוא שארל דד,־גול. אמר עתונאי אחד :״השאלה
1 1אינה מה יעשה דה־גול בפרלמנט הזה, כי הפרלמנט ממילא כבר אין לו שום
סמכויות רציניות. השאלה היא מה יעשה דד,־גול באומה כזאת!״
וזו באמת השאלה.
דר,־גול קיבל את השלטון כדי להציל את צרפת. אי־אסשר להציל את צרפת אלא על־ידי
חיסול המלחמה באלג׳יריה, האוכלת את המדינה. חיסול המלחמה לא יתכן אלא על-
ידי הידברות ישירה בין ממשלת צרפת לבין הנהגת תנועת־השיחרור האלג׳ירית.
אם ישנו דבר אחד אשר לא יתכן החל ממחר בבוקר, הרי זו הידברות עם לוחמי
ד,שיחדור האלג׳יריים. כי בפרלמנט יושב רוב יציב שנבחר כולו על סמך מצע פשוט אחד:
ללחום באלג׳יריה עד הסוף המר. יותר להרוג, יותר לענות, יותר להשמיד — אבל
לא להיכנע ולא להתפשר, עד טיפת־הדם האחרונה.
אם אמנם רצה דד,־גול לשלב את צרפת במרחב האפרו־אסיאתי, כפי שמאמינים
מוקיריו האמיתיים, הרי הערב קץ הקץ על תוכניותיו. אם יהיה ישר כלפי עצמו,
יתפטר ויחזור לכפר שלו. ואז יהיה מר ז׳אק סוסטל הנשיא הבא. לפי החוקה של
דה־גול, הנשיא הוא הדיקטטור של צרפת.
אם לא יהיה דה־גול ישר עם עצמו, ימשיך.
הוא לא יוכל לבצע דבר. הוא יצטרך
ללחום בצפון־אפריקה, עד שהצרפתי האחרון
יגורש משם — מלחמה חסרת־מוצא,
חסרת תקווה, חסרת־תכלית. הוא לא יוכל
להעביר רפורמה כלכלית פנימית, כי הרוב
היציב בפרלמנט החדש שלו מורכב מאנשים
המתנגדים בפרינציס לכל רפורמה.
הוא לא יוכל להפוך את צרפת לשותפה
מכובדת בהנהגת המערב, כי לא האמריקאים,
לא הבריטים, לא הגרמנים ולא האיטלקים
יתיחסו בכבוד למדינה השוקעת
בבוץ מדיני, כלכלי וצבאי.
כפי שאמר עמוס קינן: ודלטר הוא דבר
חשוב. אבל אי־אפשר להגיע אתו אל הירח.
אפשר, כמובן, לדבר על ״גראנדר״ ,גדולתה
של צרפת. ועל יעודה בעולם. ועל
ההתחדשות הגדולה. אבל המציאות אכזרית
היא, וסיסמות יפות לא תשנינה אותה. הבחירות
העלו לשלטון את הגוליסטים. הן
הנחיתו מכת־מוות על דה־גול עצמו. אין
ספק שהוא יודע זאת•

יום הראשון השחור
* שבתי הערב בביתו של פאריסאי
1משכיל מאד. ספרים בכריכות נהדרות
היו ערומים זה על גבי זה בגובה כל
הקירות. הריהוט היה צרפתי נושן. שטיח
עימם את הצעדים, מבעד לחלון נראו בתיה
העתיקים של הבירה. על השולחן עמדה
כוס של מארטה, יין צרפתי אשר לא־צרפתים מעטים יודעים אף את שמו. היה זה בית
שאמר כולו תרבות של דורות רבים.
שם ישבנו וביכינו את צרפת — את צרפת של ודלטר, של מיראבו, של זולא.
הרדיו מסר את התוצאות. שעות על גבי שעות. התמונה הלכה והתקדרה משעה לשע.3
הרכב הפרלמנט היה נורא למדי — למעלה משלושה רבעים ממנו מורכבים מן הימין
הריאקציוני ביותר, מצב חסר־תקדים מאז בחרה צרפת ב־ 1815 פרלמנט כל כך מלוכני
שהמלך לואי ה־ 18 נאלץ לפזרו. אך עוד יותר נורא היה שתמונה זו לא נבעה כולה
משיטת־הבחירות המתועבת. גם הקולות עצמם נתנו לימין כ 57
במציאות י הנוכחית של צרפת, לאור הבעיות המיוחדות של צרפת, זוהי טרגדיה
לצרפת. יותר מכן: זוהי התאבדות. זהו חיסול הסיכוי האחרון של צרפת להחזיק
מעמד לפחות כמעצמה ממדרגה שניה — סיכוי שהיה קיים בידי מנדס־פראנס, ותחילה
אפילו. בידי דד,־גול. עתה שוב אין מנוס מתהליך שיוריד את צרפת למדרגה של
מעצמה קטנה — מדינה שתצחיק את העולם בתביעות ל״גדולה״ ,שתחיה על הנדבות
של אמריקה וגרמניה, פושטת־רגל ושקועה במלחמה בזויה.
מה ן ד,יה השלב הבא? היבוא סוסטל אחרי דה־גול? או שמא ינסה דה־גול לחסל את
סוסטל בעוד מועד (אם לא איחר כבר את המועד)? האם תשקע צרפת עד• ששוב לא
תהיזלי־לה־י־הצלה? או שמא תוליד צרפת לפתע פתאום התחדשות אמיתית, כמחאה
עמוקה וספונטאנית, אחרי תקופה של פאשיז מוסווה או גלוי?

:צח ז הגנרל שארל דה־גול נואם בפני
בוחריו. המנצחים בבחירות דגלו אמנם
ו, אך מדיניותו מנוגדת לזו שלהם.

במדינה
(המשך מעמוד )6
לפרסום בעתונים, למדות שלא היה לה
קשר למציאות. שבוע אחרי הכרזתו של
פרס, הודיעה הממשלה כי היא אישרה מפרעה
בסך של 150 אלף ל״י בלבד, שאינה
אלא 10 אחוז מנזקי הישובים הנפגעים.
אולם הכרזתו הרברבנית של שמעון פרסומת
לא היתד. פליטת פה. היא סימנה
תחילתה של מערכה גדולה, מערכת סיר־סומת
שרק מעטים מבין אישי המשטר הנוכחי
זוכים לה. למערכה זו היתה רק
מטרה אחת: להצעיד את מנהלו הכללי בן
ה־ 34 של משרד הבטחון, למשרת שר ה־בטחון.

ניתן האות לתחילת המערכה, וכבר
הופיע בטאונו הפרטי של שמעון. פרס,
במחנה, בשיר הלל חסר־מעצורים, המשתרע
על פני ארבעה וחצי עמודים, בתוספת
עשר תמונות ענק, למנהלו הכללי, החרוץ,
המסור, והמעריץ מאוד את בן־גוריון, של
משרד הבטחון. לא היתד, זו ביאוגרפיד, נמלצת
בלבד. שיר ההלל על שמעון פרס היה
למעשה מצע הבחירות של הצעיר יליד וזיש־ניבה
שבפולין, וחבר קבוצת אלומות לשעבר.
הוא גם גילה את עולמו הרוחני של
האיש אשר בידי חפץ ביקרו.
הנקודות המעניינות בכתבת הדימום:
#פרם סבור כי מגיעות לו זכויות
יתר בשל גילו הצעיר. לדבריו, :אין זה
לטובת המדינה שיהיה בה פער בין הדורות.
העובדה שהדור הצעיר אינו מיוצג כראוי,
מביאה לידי אדישות הצעירים ולהתרחקות
מן המפלגות, שהינה הרת־אסון לגבי עתידה
הדמוקרטי של המדינה. האנשים שהקימו
את המדינה נתנו לנו את החזון. אולם מאז
ימי נעוריהם השתנה הרבה מאוד.״
#לפרס יש פתרון לבעית השלום עם
עמי ערב :״לשלום דרושות נכונות ערבית
וכוננות ישראלית. יהודים הגורסים הטפה
לשלום במקום הכורח של אגירת נשק
לצה״ל — לוקים באשליה חמורה. בימינו
חייבת כל יונה לשאת חרב, אחרת תשמש
סמל לחולשה ולא לשאיפת שלום. במקום
שנאצר ובני בריתו ינתקו אותנו, ננתק
אנחנו אותם, על־ידי קשירת קשרי ידידות
עם מדינות אחרות...״
#אחרי שהעמיד את הכורח לאגירת
נשק לצה״ל כיעוד ראשוני במעלה, קובע
גטאונו של פרם מי הוא האיש הממלא
יעוד חשוב זה :״את רכישת המיסטרים

ויעבור לפעילות מדינית. היתד. זו הצהרה
מפתיעה, מאחר שיום אחר קודם לכן, במסיבת
עורכי העתונים עם ראש הממשלה,
הודיע בידי :״מר פרס לא יתפטר ממשרתו
כמנהל משרד הבטחון.״
אם ראה שמעון פרם את יציאתו לקרב
כמערכה קלה ובטוחה, לא ראו אותה באותה
צורה כמה מחבריו למפלגה. יריבו
הגדול ביותר של פרם הוא כיום המזכיר
הכללי של הסתדרות העובדים, פנחס לבון,
מי שהיה תקופת מה הבוס של פרס, כשר
ד,בטחון• באותם הימים הספיק לבון להכיר
את פרס היטב. מצויד בידע זה, עושר,
לבון כל שביכולתו כדי למניע את עליית
פרם.
אך פנחס לבון הינו אדם חולד !,בהופעותיו
הפומביות רועדות ידיו כל הזמן.
ועל כן יכול פרס להמשיך ולתכנן אח
תוכניותיו, בהיותו בטוח שקהל הבוחרים
יעדיף צעיר נמרץ על !זתיק שב״שיער.
דת עזנדל החלב
על חכם יהודי קדום, מימי חיבור התלמוד
הבבלי, שהיד, תושב העיר נהרדעא,
אמרו: נהירין לו שבילי דרקיע כשבילי
נהרדעא. אם לרבני אגודת־ישראל י ונטורי־קרתא
בירושלים נהירים מסתורי שביל החלב
השמימי, אין זה ברור. אולם בשביל
החלב עלי אדמות, אין ספק בבקיאותם.
זה כמה שנים שבחוגים הדתיים רווחות
ספקות לגבי כשרותו של חלב תנובה. את
פקפוקי הכשרות ראו כמה רפתנים ירושלמיים,
היושבים בעיקרם בשכונת גבעת שאול,
כשעת כושר לעצמם. הס הוציאו תעודת
הכשר מבית־הדין הרבני של העדה חחר־דית*
.הקובעת בי יש לשתות אך ורק את
החלב שלהם, מאחר וזהו החלב היחידי
אשר אותם רבנים מלומדים ערבים לכשרותו.
החלס השחור. היהודים המדקדקים
במצוות שתו חלב לרודיה, עד אשר, לפני
ארבעה חודשים, החליטה אגודת־ישראל בירושלים
ליסד בית־דין רבני משלה, מאחר
ובית־הדין של העדה החרדית נראה בעיניה
כקיצוני מדי.
בית־דין זקוק להכנסות. אחד המקורות:
הכשרת מפעלים. בעלי המחלבה טרה, אשר
ביקשו לחדור לשוק החרדי, ביקשו וקיבלו
הכשר כזה, החלו משתקים את תוצרתם

כ״ח כסלותשי״ ט

1 0.1 2
עסקן פרס (שמאל) וידידים*.

הושיע נליון סם׳ 12 של

גפ׳ד
הירחון

לבידור

המצוייר

והומור

הלו סקסי! • בסמטאות פאריז •

רוק האדסון י עמוד 13
חתיכות וגברים

(מיל ין ולניע * ל עי)

64 עמודים

• 500 פרוסה

פשוט מאוד, עוד נשק

ועשרות אלפי טונות של נשק צרפתי אחר,
זוקפים רבים בעיקר לזכות מנהלו הכללי
של משרד הבסחון. בדרכו להצלחה זו,
פעל שמעון פרס בהתאם לתיאוריות שלו
בעניני רכש והגנה.״
• מלבד היותו סוחר נשק מוצלח, פרס
הוא גם אדם תרבותי מעמיק. סיפר הוא:
״בדרך כלל אני קורא כמד, ספרים בבת־אחת.
בעיקר בשטחי ההיסטוריה, הפילוסופיה,
הארגון והמדיניות. עם זאת אני משתדל,
לא להזניח גם את הספרות היפר,
והשירה.״
ל ג ון מתגגד. אולם התגלית החשובה
בשיר ההלל לשמעון היתד, הצהרתו של
פרם, כי בתחילת השנה הבאר, הוא יפרוש
מתפקידי הנוכחי כמנהל משרד הבסחון

בבקבוקים שנשאו על מכסיהם המלה ״מהדרין״
.רבני אגידת־ישראל, מצידם, פירסמו
הודעה, כי רק החלב המוחתם ״מהדרין״
* ב־ , 1920 כאשר התארגנו מוסדות היישוב
והוקמה הרבנות הראשית, שיסדה
בתי־דין בכל הארץ, ראו בהס חוגיס דתייס
בירושלים מוסדות ציוניים, והקימו את
העדה החרדית• זו הקימה בתי־דין משלה,
שהוכרו על־ידי ממשלת המנדט והוכרו דה־פקטו
על ידי משרד הדתות של ממשלת
ישראל. לפני שנים אחדות השתלטה נטורי
קרתא על העדה החרדית, למורת־רוחס של
אנשי אגודת־ישראל.
** מימין: שר הבטחון הצרפתי לשעבר
מודים בודרס־מונורי.
העולם הזח —1106,

הינו כשר למהדרין.
ברחובות ירושלים אף הוסיע כרוז אנונימי׳
חתום ״אחו הרבנים״ ,שסיפר כי חלב
העזה החרדית מרסתות גבעת שאול נחלב
על־ידי ערבי, מבלי שיהודי ״יעמוד על
גבו״ .השיבו מיד שלושה מרבני נטורי-
קרתא, חברי בית־הדין של העדה החרדית,
בכרוז שהודבק לצד הפרוז האנונימי :״ייס־כר
פי דוברי שקר!״ טענתם: א) יהודי עומד
על גבו של הגוי החולב: ב) אפילו
אם לא כן, אין זה עדיין פוסל את החלב.
דלתות ;עולות לעדות. שוב ׳נשא
״אחד הרבנים״ את דברו מעל חומות ירושלים:
אפילו אם החלב אינו אסור, טען,
אין יהודים חרדים באמת נוהגים לשתות
אותו. האסמכתה: חרם קדמוני.
אם לשפוט לפי מה שקרה לאחר מכן,
אפשר היה לחשוב כי הנוזל הלבן הפו
לדיו שחורה, כדי לספק את צרכיהם של
מדפיסי הכרוזים. רבני העדה החרדית לא
נשארו חייבים, פירסמו כרוז שני. וכפי שכל
פרד, יודעת, ההגנה היעילה ביותר היא
ההתקפה. הם התקיפו: נזדעזענו לשמוע
מגידי אמת, שבמחלבות טרח התנהלה בשבת
האחרונה עבודה כבימי חול.
על האשמה זו יכלו לכפר רק שני כרוזים.
הם הופיעו למחרת. האחד היה של ועד
הרבנים של בית־הדין של אגודת־ישראל, בו
־י״ נקבע כי נעשתה חקירה מדוקדקת והוברר
כי לא נעשה שום חילול־שבת.
בכרוז השני אישר פנחס הורביץ, המשגיח
הקבוע מסעם הרבנות במחלבות טרה: הוא
הופיע בבית הרב רייזמן, חבר בית־הדין
של תעדה החרדית, העיד בפניו כי לא היה
חילול־שבת במחלבה. הרב הזמינו להופיע
ולהעיד בפני ביח־הדין כולו, אך משהופיע,
לא הותר לו להיכנס.
לא הסריס משוגעים. יתכן כי שתי
חזיתות הרבנים היו ממשיכות להשחיר את
פני ירושלים ברבים, לולא בא כרוז נוסף,
ושם קץ זמני למלחמת הכרוזים. הכריז
הכרוז :״אנחנו, תא המשוגעים המאורגנים
שליד אגודת״ישראל בירושלים, מודיעים בזה:
היות ובזמן האחרון נעשה מנהג שכל חוג
ממנה לו בית־דין רבני משלו, החלטנו למנות
לנו את שלושת נכבדי עדתנו, שנתמנו
מעתה כחברי בית־הדין הרבני של תא
המשוגעים. כל חברינו מתבקשים לשתות
חלב רק בהשגחת שלושה רבנים אלה.״
אין זה כלל בלתי־אפשרי, שתופיע מחלבה
אשר תבקש הכשר מבית־הדין החדש.

( <29 סבל־אופנוע בתחנה המרכזית בתל-
אביב, היתד, לרכוש במקום אופנועו הזעיר
והמרופט, תלת־אופנוע גדול וחדיש. בעזרתו,
כך חשב גיסים, יוכל להפוך לבעל בעמיו.
משרד־התחבורה חשב אחרת: הרשיונות
לתלת־אופנועים מוצאים רק למקרים מיוחדים,
עליהם המליץ משרד הסעד או הבריאות.
נכים עמדו ראשונים בתור.
ניסים, שלא היד, לא מקרה סוציאלי ולא
נכה, חייב היה לוותר על חלומו.
מובנת על כן היתד, חדעומתו של הסבל
המאוכזב, כשנודע לו כי חבר למקצוע,
שמואל מזרחי, רכש, אם כי בעזרת 300
ל״י מרשרשות, תלודאופנוע חדיש ורשיון-
תעסוקה לגיסו, מיכאל מזרחי. תמורת סכום
כזד״ טען מזרחי, יוכל אדם בשם צבי מכלים,
במקרה חתנו של בכור שיטריח, שר
המשטרה, לממש אף את חלומו של נסים.
לניסים לא היה הסכום הנדרש. הוא שפך
את מרי־שיחו במכתב, אותו הפנה לראש
הממשלה. משרד ראש הממשלה העביר את
המכתב למשטרה, ומשם יצאה ההוראה
לחקור במקרה.

• תקרית־חגכול האחרונה עם פורייה תתפתח לכל אורד
החזית עם רע״ס. אם ני איז לצ3ות לפעולוודתגמול צבאיות מיידיות מצד
ישראל, אין זה מן הנמנע כי המצב יתדרדר עד כדי כן שצה״ל יאחז באמצעים
דרסטיים מרחיקי־טחח.

• לעומת זאת, כטוח כמעט כי חחזית חמדינית תתחמם
כ מי ד ה ני כרת. התביעה הראשונה, חעומדת על הפרק, מצד מצרים: פינוי
כוח החירום של האו״ס, היושב על גבול הרצועה וסיני. פירוט׳ הדבר, במקרה
ויצא לפועל: מצרים תוכל שוב להפריע כראות עיניה לשיים החופשי לאילת.
גם אם לא תשתמש בנוח, האיום של שימוש בכוח דיו כדי להרתיע את חברות
הספנות חזרות המפליגות לאילת.

• צפוי משכר כיחסים כין מפא״י למפלגות השמאל

בקואליציה הממשלתית. לאחר שהרחיק את חדתייס מן הממשלה, אין
זה מן הנמנע כי דויד בן גוריון ים תכסן עם שותפיו משמאל ויכריז. על
הממשלה כממשלת מעבר עד הבחירות.

• הרכנות הראשית כולה תשתף) פעולה עם שר הדתות
הרכ טולידאנו. בהתיע־צויות
פנימיות, שנערכו ביבצמרת האחרונים מים
הרבנות
הראשית, הסתמן קו
לפיו לא תחרים הרבנות את
הרב סולידאנו, למרות העובדה
שהוא לא קיבל את הצעתה
לוותר על הצעת השרות.

• ריכ פנימי כמשרד
החוץ עלול להתפוצץ
על כותרות ח עתונים.
שרת החוץ, גולדה

מאיר, האשימה לאחרונה את
ציר ישראל בואשינגטון, מנקב
הרצוג, כי בעת שהותו
האחרונה של מי שהיה שר
הדתות, ח״כ משה שפירא
בארצות הברית, סייע לו
הרצוג להפיץ את דעותיו
כאיש אופוזיציה, מעל דפי
העתונות האמריקנית. הרצוג
דחה בתוקף האשמת זו, וטען
ני הוא. רואה עצמו
חופשי לא לענות על סיפורי
רכילות. גולדה הודיעה כי
תעביר את העניין להכרע־תו
של בי. ג׳י.

תל־אביב
פיצה ישדאל״נד.
רק לפגי שנתיים היוו בחי הקפה נסית
ורחל את מרכזו של רחוב דיזנגוף בתל־אביב,
עד שיום אחד בא אלכס שור, חובב
גסטרונומיה מובהק, הפך חנות ספרים ליד
כיכר דיזנגוף למזנון בנוסח אירופי, הציע
לקהל מאכלים שונים מהחומוס והפלפל ה־שיגרתיים,
ושינה בכך את הנוף של רחוב
דיזנגוף. לא רק שאזרחי תל־אביב החלו
לאכול במקום פלפל, פיצות איטלקיות ונקניקיות
בתוך לחמניות חמות, אלא שמד
נונים כדוגמת הפיצה החלו לצוץ לרוב.
׳ אולם אלכס שור לא פחד מהתחרות. הוא
השקיע עם שותפיו 50 אלף ל״י בעסק,
קיבל מבעלי הבית, חמשת האחים מסרי,
הבטחה שבאותו בית לא יקום כל עסק דומה
לפיצה שלו. אולם בעלי הבית נתנו את
ההבטחה לפני שהפיצה הפכה /־עסק מסחרי
מצוין.
למרות שידעו מראש לאיזו מטרה שכר את
המקום, תבעו ממנו יום אחד לחסל את
מטבחו, בטענה שהריח העולה מתנור הפיצה
״שולל מאיתנו את ההנאה של תנאי מגורים
שהיינו רגילים להם עד כה.״ אלכם שור,
שלמרות שהוא נראה איטלקי מבטן ומלידה,
הוא יליד גרמניה שהתחנך בנהלל, בין השאר
בביתו של שמואל דיין, פנה לעורך־דין
ובעלי הבית חזרו בהם מתביעתם.
התשובה: פי גאל. בפעם אחרת נכנסו
האחים מסרי לסכסוך עם אלכם בגלל הכם־
אות שהציב לפני חנות הפיצה. ניכר היה
בהם שאינם משלימים עם חנות מעין זו
בביתם. אולם החוק עמד לצידו של אלכס
והם לא יכלו לעשות לו דבר. אבל ריח
הפיצה, ששלל מהם את ההנאה של תנאי
מגורים רגילים, נכנס טוב טוב לנחיריהם
של האחים מסרי. השבוע הם פתחו באותו
בנין מזנון בשם פיגאל.
היה זה העתק כמעט מדויק של המבנה,
המתקנים, והקישוט של הפיצה של אלכס,
שבמשך חדשים ניסו להבריחה מבנינם.

ד ר כי חיים
מג 0 *11ה ח לו מו ת
תשוקתו הנסתרת של ניסים בן סניור
העולם הזח 1106

הסירנו גזגתזני היח־ידי \זגזו\זר להצגגז בישראל?
לאחר שהמשטרה עצרה את מכלים, התבררה
הטכניקה בעזרתה היה הופך מכליס
שטרות כסף לחלומות מטרטרים: שמואל
מזרחי, שזכה מזמן לרשיון בגלל נכות,
הופיע אצל רופא אזרחי, הציג עצמו כגיסו,
מיכאל מזרחי, קיבל תעודת נכה, המקנה
לו את הזכות לרשיון הנדרש. מכלים רק
טיפל בהעברת תעודת־הרופא לידי השלטונות
המוסמכים.
השבוע הואשם שמואל מזרחי בהתראות
כאחר, ואילו מגשים החלומות צבי מכלים,
חתנו של שר־המשטרה, הואשם כהוצאת
רשיון בטענות שוא.

אילת
ס תי ח ת סוף ה עול ם
כושית ערומה רקדה ופיזזה על הקיר
ממול לבאר העגול. תופים בורמזיים השמיעו
את קולם העמום בזמן שגולגלות צילוניות
הפחידו אורחים חשובים. מלצרים בחולצות
לבנות, הריצו כוסות ברנדי תמורת תשלום
במזומנים כשג׳וני, מנהל הבית, צרח בקולי
קולות :״נלסון! מה לקחת בעד סנדביץ׳י״
זוכה לתשובה מיידית :״קח את הנקניק!״
מי לא היה שם? ראש העיר ואשתו,
נציג משרד הפיתוח ואשתו, מנהלי כל מוסד
כלכלי חשוב ונשותיהם, חבר״ המועצה וקציני
צבא בכירים שלא שמעו להוראות
קצין הבטחון המזהיר אותם שלא לבוא אל
נלסון :״הוא מסוכן. אל תבואו לשם.״
ריקה זראי, זנחה את תורת החינוך החופשי,
לקחה את בעלה, שלחה את מועדון
התיאטרון לאנחות ובאה לכאן. על גבי
אקורדיון מצוחצח, כשמאן־דהוא מנפח בו
ומנגן את הליוזי, ניגן יוחנן את הסלע
האדום, הרחוק מכאן מהלך 100ק״מ :״הו
הסלע האדום,״ עונים קולות שתויים למחצה.
במקום אלסקה, מועדץ. על מועדון
סוף־העולם, חלם רפי נלסון עוד בימים בהם
היה בטוח כי יגיע עוד היום והוא יבקר
בו, בסוף־העולם ממש .״רציתי לנסוע ל־
־ (חמשו בעמוד 02

• צפה להפגנות סד
ערות כמעברות ובמחנות
העולים. נציגי

המפלגה הדתית הלאומית בישראל השנייה, קיבלו הוראה לארגן שורה של
הפגנות עולים מארצות המזרח, בטענה כי הס הופלו לרעה, לעומת ה עולים

שהגיעו ממזרח אירופה.

• גם כלי שתתקבל איזו שהיא החלטה כקשר לפליטים

הערכיים, תעשה ישראל מצידה ג׳סטה. חיא תעביר לסוכנות הסעד
למען הפליטים שליד או״ם, סכום כסף רציני, שיוצע לאותם פליטים, שיביעו את
הסכמתם להשתקע בישיבת קבע בארצות ערב, או להגר לנסיכויות הנפט
ולארצות אמריקה הדרומית.

• ספר על פרשות העלית לארץ מאז קום המדינה עשוי
לעורר סערה כחדשים הקרובים. הספר.,פרי עמו של חבר הנהלת

הסוכנות היהודית וראש מחלקת העליה זלמן שרגאי, ישמש בידי החוגים הדתיים
חומר לתעמולת בחירות נגד מפא״י, שכן יהיו בו מסמכים שיעידו כי
מפא״׳ ניסתה למנוע את עלית יהודי המזרח, בתקופות שונות.

• משח שדת יצא לביקור כחכש כדי לנסות ולקשור קשרים
דיפלומטיים גלויים כץ חבש לישראל. הקשרים בין ממשלת אדים
אביבה וממשלת ישראל לא נשאו עד כה אופי רשמי, אולם עמה, לאור הגילויים
האנטי־נאצרייס בסודן ובסוגים, מקווה ישראל כיישוב לא תהיה אימת מצריים
על הנגוס החבשי והוא יסכים להצהיר טל קשרים גלויים בין חבש וישראל.

• לורנס אוליכייה וויוויאן ליי עתידים להופיע כערב קריאה

כהיכל חתרכות. אנשי לשכת המסחר חצעירח עושים את כל המאמצים כדי
להביא את הזוג לפחות לערב אחד, שהכנסתו תוקדש למטרות צדקה.

• כקרוב יוחל כיצור סרט עלילתי ישראלי ג אייד מלא.

הסרט, שעלילתו תהיה עמידת הגבורה של מצודת צפת בתקופת מלחמת העצמאות,
יופק על-ידי התאחדות בעלי בתי־הקולנוע, בשיתוף עם אולפני חהסדטח.
התסריט המקורי נכתב בידי יעקב דוידון, יושב־ראש התאחדות בעלי בתי
הקולנוע, וההוו שיושקע בסרט ינ״ע למאה אלף ל״י.

• כקרוב תוגש לכנסת הצעה לשינוי פקודת חוק הראינוע.
ועדה בינמשרדית, בה ישותפו גם אישי ציבור ונציגי בעלי בתי־הקולנוע,
תעבד את ההצעה שתקבע ברורות מה תפקידה של הצנזורה ומה חובותיהם
של בעלי בתי־הקולנוע. עז כה נוהלו עניניס אלה לפי פקודה מיושנת
משנת .1927

תעלול־הפוסומת האחרון של נעות הזוהר מתל־אביב כדוגמנית לצילומי־עידום

ץוכ רי סאת זיוה שפיר? לא, לא יתכן
1ששכחתם אותה: את מי שהיתר, נערת
הזוהר מספר אחד של ישראל, מלכת היין,
הפנטומימאית הראשונה וכוכבת הקולנוע
הישראלית הראשונה בהוליבוד. לא. יתכן.
ששכחתם את מי שמוסיפה.גם כיום לעמוד
במרכז חלומותיהן של בנות־הטיפשעשרה
הישראליות, הרואות בדרכה את שיא ההצלחה.
אולם גם אס שכחתם אין היא נראית
ומה תוארה, אין זד. נורא כל כן• עתון•
אמריקאי מוכן להראות לכם את זיוה
שפיר־רודן, בכל צורה ומצב שתרצו. מלפנים,
מאחור, בשכיבה ובעמידה. אל תהיו
צנועים כל־כך, הוא יראה אותה ערומה כמובן•
אין זה שרות מיוחד עבור אזרחים יש
ראליים.
אזרחים אמריקאיים, המעריצים ודאי
אח שם ישראל, זכו לו זה מזמן. לטום
טרייסי, ממיאמי שבפלורידה, התחשק לראות
את זיוה שפיר בצורה של פסל יווני• הוא
כתב מכתב לכתב־העת האמריקאי סקאמפ
(פוחז בעברית) ולבקשתו פרסם העתון את
זיוה שפיר בדמות פסל יווני — ערומה
לגמרי.
אין זאת בדיחה בטעם רע— אם כי
טעם רע יש כאן. כי זיוה שפיר;רודן אינה
מציגה את גופה לראוה כנערת־זוהר בלבד,
או ככוכבת קולנוע אלמונית, אלא כמוצר
של האמנות הישראלית. אזרחי אמריקה,
אלה שתרמו למגבית, ורצו לראות דבר
הקשור בישראל, החל מטרקטור חורש בנגב

וכלהבאנית עולים בנמל חיפה, יוכלו לראות
עכשיו גם את גופה של צעירה ישראלית.

ירי ׳*י

סגנון חיים אמריקאי
•יי• רף ארוכה עברה זיוה שפיר עד
1שהדרדרה והגיעה לתצלומי העירום בכתב
עת אמריקאי זול. אחדים מאלה שראו
אותה בשלבים שונים בדרך זו, ניבאו לה
כי הדרן מובילה לאותו מקום אליו הגיעה
זיוה עכשיו. כי מה שציין את י היפר,פיה
הישראלית הראשונה שזכתה לפרסום בינלאומי,
היתר, שאיפה להצלחה ולפיסגה בכל
מחיר, מבלי לברור תמיד מה הוא המחיר.
בחיפה, עיר מולדתה, היתד, זיוה, ששם
משפחתה הראשון היה בלכמן, צברית רגילה,
שהתחנכה בתנועת הצופים, למדה מחול
ושאפה להיות גננת. אולם את דמותה עיצבה
זיוה בשנות ההתבגרות שלה, כששהתה ארבע
שנים רצופות בארצות־הברית.
סגנון החיים של הנוער האמריקאי, בתוכו
גדלה זיוה, הפך אותה למשהו שונה לחלוטין
ממה שהיתר .,היא המשיכה להשתלם
במחול, אולם חלומות על כוכבות החלו
למלא את ראשה. כשהופיעה בגיל 16 בטלביזיה
העירונית של סנט לואיס בהופעת
סולו, כבר היד, ברור לה למה היא רוצה
להגיע.
זיוה חזרה לישראל, סיימה את שירותה
הצבאי, השתתפה בהופעות מחול של תיאטרון
חבימה. היא עבדה קשה כדי להתעלות
מעל לכשרונה הבינוני בהחלט. גם כשנישאה
בשנת ,1953 לאיש ששינה את שם משפחתה
מבלכמן לשפיר, עבדה הרבה, הן כדי להופיע
בהצגות הפנטומימה של שי אופיר, והן
כדי לטפח את עצמה במשך שעות במכוני
יופי, כדי להפוך את עצמה לנערת־הזוהר
הראשונה בישראל.

מרחב־מחיה קטן

עקות בית

רק לפני ארבע שנים היתה זיוה שפיר עקרת בית מסורה,
שניהלה דירה מרוהטת בטעם אמריקאי בגבעתיים, חיה ח״
משפתה מסודרים ותקינים ככל צעירה אחרת. בתמונה היא נראית בשעת ארוחת בוקר במטבחה,

שלבים בקריירה

עכודח נשאה סרי. הופעות קצרות
\ 1בסרטים ישראליים, כמו אבן על כל
מיל, וגבעה ,24 בחירתה כמלכת היין, ניתוח
פלסטי שתיקן את צורת פניה, כל אלה
הכשירו אותה לקראת השלב הבא בדרכה.
לפני כשלוש שנים היתד, הארץ קטנה מדי
עבור זיוה. היא נסעה לכבוש את הוליבוד,
הקריבה למען קריירה של כוכבת את חיי
המשפחה שלה, התגרשה מבעלה.
אולם הוליבוד לא נכנעה לזיוה שפיר

שלושה שלבים בדרכה של זיוה שפיר לכוכבות הזוהר
ההוליבודית המפוקפקת. מימין היא נראית בקטע מתוך הצגת הפנטומימה של שייקח אופיר, בתקופה בה חשבה להקדיש את עצמה לאמנות. במרכז היא

היפה. נערות יפות כמוה ובעלות כשרון
בינוני לא פחות משלה, מסתובבות לעשרות
בעיר הכוכבים והחלומות. זיוה נאלצה לעבוד
קשה, כדי להגיע לכמה תפקידים קטנים
בני־רגע בסרטים. למרות פירסומה ככוכבת
זרה, ישראלית, לא הצליחה להתעלות

נראית בתמונת פירסומת הוליבודית, בתחילת דרכה באולפני יוניברסל. משמאל תמת!
למחצה של זיוה שפיר, בשבועון האמתקאו; אישים בחדשות בו. סופר י על מעללי ה^1
זיוה שפיר, חיילת צה״ל האמיצה ולמודת־נסיון קרבות רבים, יחד עם זאת — שחקני!!

אחרי שלוש שנים בהוליבוד לא הגיעה זיוה
1ן 17ל 1ז ך7*1141 111 _ 7
שפיר לכוכבות זוהרת, הופיעה בסך הכל בתפ11111111
1111
1111
קידים זעירים, בכמה סרטים חסרי פרן. הסיפורים אודות תפקיד ראשי שקיבלה — נתבדו.

מעל לדרגת כוכבונת, המופיעה בתצלומי
רקע. במקרה אחד, בו זכתה ׳לפירסומת רבה
על הופעתה בסרט נזלך קר־אול, לצידו של
אלביס פרסלי, לא הופיעה אפילו בתמונה
אחת בסרט המוגמר.
אם לא הצליחה בסרטים, הצליחה זיוה
בלכמן־שפיר׳ ששינתה שוב את שמה לרודן,
בשטח אחר לגמרי. שמה הפן נפוץ מאוד
בחוגי החברה ההוליבודית. בטורי הרכילות
השונים היו מזכירים את שמה לעיתים
תכופות פעם היתר, זו מסיבת הילולא על
אנית השעשועים של הגנרל טרוחילו, מא־הבן
של כוכבות הוליבוד המפורסמות, ובפעם
אחרת היתר, זאת סידרת פירסומים
על מכתבי אהבה בין זיוה לבין אלביס
פרסלי.
אולם כדי להמשיך ולחיות בהוליבוד, לא
די להתבלבל בקטעי פרסומת בעתונים..המופיעים
מעת לעת. זיוה הפכה לדוגמנית
צילום, שהחלה להתערטל מתמונה לתמונה,
להופיע בתמונות יותר ויותר נועזות. נראה
שזיוה הגיעה למצב בו גם צילומי עירום
המתפרסמים ברבים, אין בהם כדי להזיק
לשמה.

״הואמס של סי,אמם״

עירום
ן של
1מנית.

1>1111111—1— 0וי — 85י—
ף ראשונה התפרסמו תמונות העירום
/שלה בסקאמפ, לפני שלושה חדשים.
אולם כתב־העת לא הסתפק בתמונות אלה,
מיהר לפרסם סידרה נוספת של תמונות־עירום
של זיוה, מעשי ידי הצלם קית
במרד. כתב העתון :״תמונותיה של זיוה
רודן יצרו סנסציה כזאת בין קוראינו, עד
שנאלצנו לפרסם תוספת זאת של מחקר

אמנותי על היופי הישראלי, ולהיענות לדרישות
הקוראים. נוסף להיותה בחירתם של
מביני היופי הסקאמפי, חוללה הבחורה שחורת
התלתלים סערה גם בהוליבוד. היא ד,וחתמה
זה עתה על חוזה להופעה בסרט עם ג׳ון
ברימור הצעיר, והפופולריות שלה בין
נבחרי הגברים של הוליבוד גורמת לכך,
שבעלי הטורים מזווגים אותה עם זה או
אחר לפי הסדר.
״האחרון מהבחורים בעלי המזל הוא השחקן
הצעיר והמבטיח, אירל הולימן. אבל,
כפי שאומרת זיוה, במבטא המתנגן של ארץ
מולדתה, אנחנו רק — איך הייתם אומרים
ואת? — ידידים טובים. וזה גם מה
שאמרנו. ומכיון שזו הופעתה השניה של
זיוה בסקאמפ, אנחנו רואים את עצמנו
בידידיה הטובים גם כן״.
ובעמוד השני, תחת הכותרת :״אתם הקוראים
ביקשתם אותה והנה היא, יצירת האמנות
הישראלית, זיוה רודן,״׳מובאת סידרת
של צילומי עירום כבקשתך .״ד,ואמם על
סקאמפ,״ כתב נורמן דנסטון, מדרום פלס־בורג,
מדינת ניו־יורק ,״שוה את הכבוד.״
״אפילו בתנוחה,״ הוסיף הקורא ברום איז־נ־צה,
מיומה, אריזונה ,״היא מלאת חיים, אתה
מרגיש שהיא מוכרחה להיות אקטיבית.״
אולם גם לשערוריה זאת, של תצלומי
עימם בתוספת שימוש בשמה של ישראל,
הגיע־ הקץ. כשויתרה זיוה שפיר לפני
שבוע על אזרחותה הישראלית ־וקיבלה את
האזרחות האמריקאית, כדי לנסוע ולהופיע
בפני חיילי האו״ם בקוריאה, יכלו רבים
להתנחם כי תצלומי העירום הבאים שלח,
לפחות, לא יהיו מקושטים בשמה של יש...
ראל.

תמונת
העירום של ויוה רודן בסקאמפ, העתון המב
לים את העובדה כי זו אינה תמונת עירום סתם,
אלא תמונת עירום של נערה שראלית, שחורת־תלתלים, מוצר אמנותי של היופי הישראלי.

שיא החלומות?

כמדינה
(הנונסן סענזוד )9
אלסקה, אל הלאפים, אך המשפט מעכב
בעדי,״ הוא מסביר .״אמרו לי ששם זה סוף
העולם• החלטתי לזזתר. הקמתי את סוף־
העולם אצלי באילת.״
אח סוף העולם, הקים נלסון בדיוק בצורה
בה היה י מרהט ומקים את דירתו אילו
היתד, לו כזו. חדר אחד, קישט בכל אוצרות
המזרח הרחוק, אותן נשאה בירגיטררטופט
על סיפונה, שעה שהוא עצמו הוכה נמרצות
בכלא המצרי. חדר אחר, קישטה הציירת
איזה, תושבת אילת, בקישוטי־ג׳ונגל פראיים
ומעוררים, וחדר שלישי. מחכה עדיין לארבע
הנרגיקות המובטחות להשלמת ציודו.
משקאות אפשר להשיג אצל נלסון בזיל
הזול. כריכים של נקניק וגבינה נערמים
במסבחו בשפע ובקרוב ילעסו הלקוחות
סטייקים של בשר עבים כמו אצבע, וילגמו
בירד, בכמויות־ענק•
דת ו כ דו רג ל. איך לנהל את המועדון —
על כך יש לרפי נלסון הרים של רעיונות.
במכתב חוזר לכל חבריו, אותו הוא מכין
להדפסה וישלח כשיהיה לו זמן לכך, הוא
מודיע:
״אצלי בסוף־העולם, יהיה מקום לכל אלה
הרוצים לברוח לשם. למד, להם להוציא הרבה
כסף? בהרבה פחות, הם יכולים לבוא
אלי.״
״בשבוע הבא, אני מתחיל בערבים מסודרים
ומתוכננים: יד,יד, ערב הונגרי, ערב
אמריקאי, ערב מרוקאי וערב לאלה שאינם
יודעים לקרוא ולכתוב, ולא איכפת להם
באיזה שפר, אני מכין את הערב. נוסף לזה:
אני מתכנן ערב לבעלי חובות, כשאני אהיה
בו נשיא הכבוד, ערב לאלה שכבר שילמו
את כל החובות שלהם, ערב גרושים וגרושות,
ערב מאושרים, ערב יתומים ומאד
מצים וערב רווקים.״
משקה פרטי כתא. על האווירה כ
שהציע
ליסקוב לחלק עבורו כביסה בתלת־אופנועו,
זכה לעומת זאת בעבודה אחרת:
חלוקת פתקי הפרסומת במרחב תל־אביב.
עמוס בחבילת פתקים כבדה הגיע בן
אברהם עד הצרכניה הזעירה בשיכון הבבלי.
כוונתו הראשונה היתה לקנות חלב כדי
לרוות את צמאונו, אולם כשנוכח כי אחת
הקונות בצרכניה עזבה את ארנקה על דלפק
השיש, שינה את בוזנתו המקורית, הניח
את חבילת הפתקים על הארנק העזוב, יצא
יחד עימו מהצרכניה. אולם לא לפני שהניח
פתק בידו של הפקיד.
,פתק זה הוא שהוביל את המשטרה עד
הגנב. אביבה פוקס, בעלת הארנק, הרימה
זעקת שבר כשנוכחה שהוא נעלם. למזלה
השגיחה ילדה בת תשע, נאווה גלזן׳ במתרחש,
תיארה באזני החוקרים את דמותו
ומעשיו של הגנב. המשטרה הגיעה עד ים־
קוב, בעל הפתקים.
כשהגיע בן אברהם לגבות את חובו,
עבור חלוקת הפתקים, רשם יסקוב את
כתובתו, הסגירו בידי המשטרה.
השבוע עמד הגנב בעל פתקי הביקור
בפני שופט השלום יהודה טרייביטש. הסכום
הגנוב היה פעוט 9,5 ,ל״י בלבד. אולם בן
אברהם, בעל 7הרשעות קודמות, שילם
ביוקר: קנס 200ל״י או 4חדשי מאסר
תמורתם, ומאסר על תנאי של שנה למשך
שלש שנים.
תזכיר דיד 1ת ר בני ת
בעצםחיטים שכל העתונים קבעו, כי
הרב הראשי יצחק נסים יצטרף למערכה
נגד הרב טולידאנו, על שהסכים לקבל את
משרד הדתות, והסתמכו על ד,פיסקה ״לא

הסרט שדעת־הקהל תבעה להציגו

החתולה

עם פרנ* 10ז *רטל

החל ממוצאי שכח 11 ,בדצמבר, בקולנוע מגדלור, תל־אכיב
מסרטי מחיו פילם

נלסץ ואורחת כפתיחת ״סוף העולם״
רק לא. לגרות את החתולים

מועדון ועל הסדרים שצריכים לשרור בו,
לומד נלסון מחבריו למקצוע. חודה הגדיש,
אשתו של יצחק (״איציק״) קדישזון, מנהל
מועדון־התיאסרון, התנדבה לעזור. לפי עצותיה,
סודר החדר הבורמזי מחדש .״זוהי
רק התחלה,״ מבטיח נלסון ,״מן האוניות
הבאות לאילת, ארכוש בלי מוסיקה ומוצגים
עממיים נוספים לתרבות המזרח הרחוק. בסוף
העולם, יהיה גרעין למוזיאון של תרבות
המזרח הרחוק, שמקומו בישראל הוא
באמת בלבד.״
תוכניות אחרות של נלסון: ארון תאים
לחברי המועדון, וותיקי וצעירי אילת, עם
משקה פרטי בכל תא, כוסות בירד, אישיות
לכל חבר וערבים סגורים לחברים. אולם
גם לפני שתוכניות אלה תוגשמנה עד חומן,
התעשרה השבוע אילת, באטרקציה נוספת
לטיילים ותיירים.

פ ש עי ם
כ ר טי ס ביקוי
עסקו החדש של משד, יסקוב, מכבסה
אוטומאטית ברחוב אבן גבירול בתל־אביב,
עמד על סף. השגשוג. היחד, דרושה אך
דחופה. אחת :.חלוקת פתקי פרסומת, שיודיעו
לשכנים קרובים ורחוקים, כי מכבסתו
של יסקוב עומדת לרשותם•
וכך קרה כי אבשלום בן אברהם (,)40

תצא תקלה מתחת ידו״ שהיתה כלולה במכתב
הרב הראשי, ניבאה תצפית העולם
הזה ( )1104 בוודאות, כי הרב הראשי דווקא
ישתף פעולה הדוקה עם שר הדתות החדש.
השבוע, כאשר יצאו כל חברי מועצת הרבנות
הראשית בהתקפות חריפות נגד הרב
טולידאנו, היד, הרב נסים היחידי מבין
משתתפי אותה ישיבה אשר לא דיבר נגד
הצטרפותו של טולידאנו לממשלה
ההתדמות למרווה חעליח, אשר
נגד הנהגתן, בצורתן הנוכחית, התריע עורך
העולם הזה ( )1104 שוב שימשו נושא לוויכוח.
אחרי שבתחילה הסכימה ההסתדרות
לשיעור התרמה גבוה מן השכירים, חזרה
וורשה הקטנת השיעור. ואילו במכתב רשמי,
הודיע הממונה על יחסי הציבור של
ועדת המלוזה, עמנואל הרוסי, כי התרומה
לא תנוכה ממשכורתו של שום עובד, ללא
הסכמתו המפורשת של אותו עובד
על איסור לקצץ סרטים, מתול חישר
בים מסחריים, לאחר שהסרט כבר אושר
על״ידי הצנזורה, החליטה השבוע ועדת השרים
לעניני פנים ושירותים. בשעתו הגיש
עורך מדור הקולנוע של העולם הזה תביעה
משפטית לדוגמה נגד בעל קולנוע אלנבי
(העולם הזה ,)1042 על שקיצץ בסרט המלך
ואני. המשפט בוטל, לאחר שבעל הקולנוע
התחייב לתמוך בהקמת אגודה, שתילחם בקיצוצים
שרירותיים של סרטים.
העולם חדה״ - 1:06

שלושת הצילומים הכלתי־תיאטרליים: קלצ׳קין, כוכמן וזוהר, כדטדנוב וזוהר
לא על־ידי ביום חסר־מתח, כי אם ברגעים הדרמסיים ביותר, בנוכחות הקהל

הווי

אנשים

זע ווי יי גייסט
ך 1באר״שכע, החליטה מועצת העיריה
•4לדחות את ישיבתה השבועית כדי
לאפשר לחברי המועצה לחזות, במועד בו
היתה צריכה להתקיים הישיבה, בהצגת דדי־גאז
ושומכר.

אוטוגוס התשוקות
ך* חדרה, רדף סמל משטרת התנועה,
^ אחרי אוטובוס שנסע במהירות מופרזת,
ניסה להדביקו, נסע במהירות מופרזת עוד
יותר, התהפך ונפצע.

קלסי רטוב

ף • בוזכיל, מערב־צרפת, שמע מורים ליב־
!1ריק, בן ,60 הגר במושב הזקנים במקום,
כי סייר מנדס פראנס נכשל בבחירות,
קפץ לתוך בריכה וטבע.

שמור לי ואשמור לך
• א ת לי א כי ב, ניגש שומר לילה לבדוק
•4מחסן בחצר, השאיר את אופניו על
המדרכה, נוכח כי המחסן שמור ולא נגנב
ממנו דבר, חזר ומצא כי אלמוני גנב את
אופניו.

התנ״ך בתמונות
ך* נס־ציונח, החליטה המועצה המקומית
4להתחיל במפעל התרמה למען סקצית
הכדורגל, הודיעה על עריכת חידון תנ״ך
מיוחד לחובבי כדורגל.

זמניס מודרגים
ף • תל״אכיב, פירסם היומון למרחב
כותרת ארוכה לשתי תמונות, המסבירות
את ההבדלים בדמותו של צ׳ארלי
צ׳אפלין, במציאות ועל הבד, לא פירסם את
התמונות עצמן.

יודע שור קוגהו
ך * לוגדון, בריטניה, כאשר שני שודדים
^ התנפלו על השוטר נורמן בראון-,ישב
כלב המשטרה שלו בן החמש שנים על
המדרכה והתבונן כיצד מכים את אדונו.

הגרהאודים
*א הרצליה, ניסו שלושה ילדים בני 10
,4לגנוב. בנזין ממיכל הדלק במכוניתו
של אברהם רוזן, כדי למלא בו את לפידיהם
הבוערים, הציתו את המכונית שעלתה באש
ונשרפה כליל.
העולם חזה 1106

״אלה דוזקא היו ימים טובים פחות
סנ ד ל רו ת או או כרה
פחות מיומיים אחרי שנתמנה לתפקיד שמח היה ח״ב הפרוגרסיביים אידוב
שר הדתות, גילה הרב יעקב משה טולי* חבהן, שכאשר עלה לנאום ישבו על ספסלי
דאגו כמה מן הצדדים הבלתי צפויים של הכנסת בדיוק שני אנשים. העיר אידוב הכהן
מקצועו החדש: שעה שהתכונן ללכת לטקס לעבר הפקידה שרשמה את הפרוטוקול :״אני
בר־המצווה של בנו של אחד הפקידים הבכי .מקוד, שלא נגיע לזמן כאשר הנואם ישמש
רים ברבנות תל־אביב, הוזעק לפתע הרב גם שומע לעצמו.״ נעלב מכך יושב הראש
לדיון דחוף של הממשלה על המתרחש ב ישראל רוקח שנזף בהכהן :״בבקשה, אל
תבטל את היושב ראש סיפור מעניין
גבול סוריה אותה שעה גילתה אשתו
של הרב, מזל טולידאנו, כי היא נוהגת על פעולות הרכש הישראלי סיפר מנהל
לעיתים קרובות להאזין לשני מכשירי ה משרדהבטחון שמעון פרס .״בשנת ,1950״
רדיו שבביתה. בעיקר היא נוהגת להאזין סיפר פרס ,״פנינו לקנדה בבקשה למכור לנו
תותחי 25 ליטראות ומקלעים כבדים 0,5
לשירים מרוקאיים ותורכיים קריאות
ביניים משעשעות, אפיינו את הדיון שנערך אינטש. הקנדים הבטיחו לספק את התותחים
השבוע בכנסת, בו האשים ראש תנועת אבל סירבו לספק את המקלעים. כעבור זמן
החרות מנחם בגין את ראש הממשלה, התבררה הסיבה: חברי הממשלה הקנדית,
ביחס מזלזל כלפי הרב הראשי ניסים. כאשר אשר העיסקה הובאה לאישורם, היו רובם
ותיקי מלחמת העולם הראשונה. לכן לא היו
קרא בגין לראש הממשלה :״כאשר אתה
מכתיב מכתב לרב הראשי של נעליך מעל בקיאים במהותם של התותחים בני 25 ליט־ראות,
ילידי מלחמת העולם השניה. לעומת
רגליך,״ שיסע אותו ח״ב מפא״י עקיבא
זאת הטיבו להכיר את המקלעים מאחר שלא
גוכרין ,״מה זה? שיעור בסנדלרות?״ ענה
לו ח״ב מפא״י אריה בהיר :״לא, זה שיעור אחת יצאו מהחפירות להסתער בחיפוים,
באופרה גם ראש הממשלה דויד וראו בהם נשק התקפה תוקפני. לכן סרבו
למכרו בין מבקרי תערוכת הצילובך
גוריץ חרם את חלקו להרמת מצב
מים פני הביסה, שנערכה בבית סוקולוב,
הרוח של חברי הכנסת, כאשר הקדיש חלק
מדבריו לבנימין זאב הרצל. ביג׳י כינה על ידי הצלמים יצחק מירלין ואברהם ירון,
אותו בשם סיודור הרצל, ותיאר את זאב נערך השבוע משאל בזק לקביעת ״שלושת
ז׳בוטינסקי בלעג :״האישיות הגדולה. ביותר, הצילומים הבלתי תיאטרליים ביותר״ .התוצאה:
רפאל קלצ׳קין (הביצה) יהד
שקמה בסוף המאה ה־ 19 וחיה בראשית המאה
העשרים, ובישראל רק ארבע שנים״ שע כרטונוב ומרים זוהר (חנה סנש),
ח״ב הצ״ב שלמה פרלשטיין גילה ...נחום כוכמן ומרים זוהר (אנא כרים־
טי) .לבחירה זו היה טעם מיוחד, מביתן
לעומת זאת למה הוא מתגעגע. שעה שח״ב
מק״י שמואל מיקונים טען, כי הפירוש שצמד הצלמים מתגאה בכך שאת תצלומי
של הדתיים לשאלה, מי..הוא יהודי. ,מחזיר התיאטרון, הוא עורך שלא כנהוג בכל
התיאטרונים בארץ: לא על ידי ביום חסר
אותנו לימי הביניים, קרא לעברו פרלשטיין
הידוע גם כיושב ראש התאחדות הסוחרים: מתח, כי אם ברגעים הדרמטיים ביותר של

9ס>1ן י המס*
• מנהל משרד הבטחון שמעון פרס:

״עם שכנינו אנו מחליפים,

בינתיים״ פגזים במקום שגרירים.״
• הפיליטונאי יוסף (״נץ״) ויניצקי :״סערה חדשה עומדת לפרוץ
בכנסת — השעונים המוברחים שנתפסו בדואר לא היו ארוזים בקופסות יבשר כשר.״
• ח״ב הצ״ב יוסף סרלין :״הממשלה הנוכחית מתנהלת בעצמה כפדרציה
של בעלי אחוזות. יש אחוזות גדולות ויש אחוזות קטנות ויש אחוזות קטנטנות,
הכל לפי הכח הפוליטי שעומד מאחורי בעלי האחוזה.״
• ח״ב אידוב הכהן :״יש לנו ספורט כדורסל ויש כדורגל, יש כדורעף,

ויש כדור־פה, בכנסת.״
• ראש הממשלה דויד כן־גוריון, לחברי המפלגה הדתית :״־ש לי עצה
איך תשליטו את הדת במדינה. תביאו מיליון יהודים אדוקים, שהם יחליטו על
שולחן־ערוך כקונסטיטוציה. אני אהיה מאושר ואעשה מה שכתוב בשולחן־ערוך•״
• סגן נשיא ארצות הכרית ריצ׳ארד ניקסון :״העתונאים האמריקאים
סבורים לעיתים, כי כדי להשיג ממך תשובה, השיטה הטובה ביותר היא
לקלל אותך.״
• השחקן שמעון ישראלי, על הצגת הערב אימפרוביזציה של פירנדלו:
״פירנדל — לא!״

ההצגה, בנוכחות הקהל היושב באולם.

ב חינ ה ל 3י. ג״.
בילוי יוצא מגדר הרגיל ציפה לכתב ה-
ג׳רוזלס פוסט פול כהן, שחזר השבוע
ארצה במטוס אל־על. הוא פגש במטוס את
פרנסואז ארנול, בילה עמה חלק מהדרך
במשחק הקלפים ג׳ין רמי. הוא הפסיד
לעומת זאת הפסידה פרנסואז ארנול עצמה
מערכה אחרת. בשדה התעופה חיכה לה בין
השאר מנוח קומורוב, בנו של בעל שבועון
קולנוע שהצטייר בעניבה מיוחדת השמורה
עמו לביקורי כוכבות צרפתיות, ובנערה
שלה הבטיח לצלם אותה יחד עם הכוכבת
ארנול. כאשר ניסה מנוח להציב את הכוכבת
ליד נערתו ילצלמם ביחד, התנגדו לכך
מלוויה של ארנול, משכו אותה בזרועה.
מנוח לא וזיתר, משך. את ארנול בזרועה
השניה ומשכה חזרה הבמאי היווני
מינוס וולונקאסיס המביים עתה את
המחזה ליזיסטרטה בהבימה, הביע את רצונו,
להעמיד את ראש הממשלה ביג׳י בנסיון
חמור. אחרי ששמע שביג׳י יודע יוזניח
עתיקה, הוא ביקש להפגישו עמו כדי
לבחון את ידיעותיו בשפה זו מבקרים
מיוחדים במינם היו השבוע לשופטת
השלום התל־אביבית מינה שמיר. המבקרים,
חברי תיאטרון סמבטיון, שבאו לחזות
כיצד השופטת מנהלת משפט, כדי להתכונן
למערכון בשם המשפט שיוצג בהצגתם
הבאה. את תפקיד השופטת תמלא כנראה
שושנה שני שהצטרפה ללהקה
בשעת. הצגת הבכורה החגיגית בתל־אביב
של הסרט הנאהבים, במסגרת שבוע הסרט
הצרפתי, התרחשה לפתע מהורה קטנה על
היציע. היה זה בשעת הקטע האירופי, שכמוהו
טרם התירה הצנזורה להצגה בארץ,
בו נראה זוג הנאהבים בסרט בכמה פעילות
ארוכות ואינטימיות שחלק מהקהל לא חשב
שהוא רשאי להשתתף בהן. באמצע הקטע,
קמו לפתע מספר אנשים כבתים ועזבו
ברעש את מקומותיהם. לא יכול היה לשאת
התנהגות זאת מבקר הקולנוע של למרחב,
רם עפרון, שגער בקול בעוזבים :״אתם
לא מבינים, זה קולנוע צפירת אזעקה
מחרידה, העירה בשבוע שעבר את תושבי
אחד הרובעים השקטים ביותר של עיר
הסרטים האמריקאית הוליבוד. התברר שהיתר,
זו מכונית משטרה, שרדפה ברחובות
.הרובע אחרי מכונית רחבה ולבנה חסרת
גג, מודל אחרון, אשר נגנבה ממגרש החניה
בו חנתה. היתד, זו המכונית השייכת ליונתן
ברמץ וגדליה שיבה שני מנהלי
להקת המחול הישראלית, שנסעה להופעה
בתכנית הטלביזיה של אד סוליבאן. הלהקה
החונה עתה בהוליבוד, שכרה שלוש מכוניות
כאלה וכשנגנבה המכונית הוזעקה המשטרה.
כאשר הצליחה המשטרה לתפוס את הגנב,
התברר שזאת היתה אזרחית הגונה בעיר,
שהחליפה. בטעות את המכונית במכוניתה
היא מאותו הסוג, שחנתה באותו מגרש.

קולנוע סרטים סופו ש ל רמאי
הרמ אי ם (צפון׳ תל־אביב; איטליה) .היא יצירתו
השלישית של הבמאי האיטלקי פדריקו פליני המגיעה
ארצה. אולם למעשה מקומה בין שתי יצירותיו הקודמות,
לפני לילות קביריה ואחרי לה סטרדה. הפעם לא
עומדת אשתו׳ ג׳ולייטה מסינה, במרכז היצירה, למרוח
שהיא מופיעה בה בתפקיד צדדי. הדמות המרכזית
ביצירה הוא ברודריק קראופורד, בתפקיד אוגוסטינו,
הוד רמאותו מלך נוכלי רומא.
אוגוסטינו הוא גבר בשנות העמידה, גרוש ואב
לילדה המסיימת את לימודיה התיכוניים. הוא עומד
בראשה של כנופיית רמאים, שאינה בוחלת באמצעים,
כדי לסחוט את קרבנותיה. הוא ושני חבריו מופיעים
מחופשים כאנשי דת בחוד. נידחת. בהכירם את תאוות
הבצע של האיכרים, הם חושפים עבורם אוצר בן
מיליונים, שלמעשה אינו אלא גרוטאות, מבקשים בשכרם
את מה שמבקשים אנשי הדת האמיתיים: תרומה לתפילות
המסתכמת בסכום ניכר.
בפעם אחרת הם מופיעים במשכנות עוני. שאנשיהם
חולמים על שיכון, מציגים את עצמם כפקידי משרד
השיכון, גובים דמי קדימה על חשבון הדירות. כל זאת
הם עושים בחיון־יעל הפנים. כי הרמאות היא מקצועם.
חבריו של אוגוסטינו הם טיפוסים צעירים ושונים.
רישארד ביסהרד, צייר חולמני -וקל דעת, עוסק במעשי
הרמאות שלו כדי לפרנס את אשתו ובתו. כשהוא מתפכח
משכרונו הוא מתבייש במעשיו, וחושש כי ביום
בו תגלה אשתו את מקצועו האמיתי, היא תיקח את
הילדה ותברח. הרמאי השלישי בחבורה הוא אלדו
פבריצ׳י, זמר הולל ורודף מותרות הטוען כי הוא עוסק
ברמאות רק כדי לזכות בדמי כים, אולם למעשה הרמאות
היא אצלו טבע שני והוא אינו יכול לתגמל
מלדמות אף את ידידיו. אולם שני אלה מתפכחים
בסופו של דבר וחדלים ממעשי הרמאות.
מנתיסכל אישית. אוגוסטינו, היוצא, מבית הסוהר,
ואינו מוצא את חבריו שעזבו את המקצוע, קץ בכל
העסק. הוא היחידי בעל המצפון שבשלושה, שהבעת
פניו עונה בו, כי הוא מתענה כשהוא גוזל את האברים
המטופשים. הפעם הוא מחליט לבצע עוד מעשה נוק־לות
אחד כדי לאסוף כסף עבור בתו, ולעזוב את המקצוע.
אולם בעבודתו האחרונה, כשהוא גוזל כסף שאיכר
עני הועיד עבור בתו הנכה, מנסה אוגוסטינו
לרמות את חבריו, ולטעון כי החזיר את הכסף, אלא
שסופו של רמאי שאין מאמינים לו עוד. חבריו מוצאים
את הכסף, מכים אותו, משאירים אותו גוסס בערבה.
ביצירה זו של פליני חסר אולי הפיוט, שאפיין את
העלילות הניאוריאליסטיות של סרטיו. חרנזא״ס הוא
סרט קודר, למרות שפליני יודע להציג את הקטעים
המזעזעים ביותר, בהומור חביב אף אכזרי. עם זאת אין
הצופה יכול שלא להזדהות עם דמותו המושחתת אך
האנושית של אוגוסטינו, אותו משחק ברודריק קראו־פורד
בכשרון עילאי.
כמו בשאר סרטיו שוב מציג פליני בפני הצופה סרק
חיים אמיתי, אותו מסכם אוגוסטינו הרמאי, שעה שהוא
מברך ככומר את הילדה הנכה :״לכל אחד מאתנו מנת
סבלו בעמק־בכא זה.״

רו חו ת ב מי ד ה

* 7 20 זיג די 1ת * 9420ד 1גו ה

צמד נע שה ח ם יותר
רך יותר עדין יותר אם תכבסי את

״אדמירל״ -

כל בגדי הצמר שלך ב׳״סקספיל
שמפו״ ללא אלקלי. רק ״טקסטיל
שמפר׳׳ שומר ומיפה את כל האריגים
העדינים.

מעלה

טקסגויל

המוראל !

תוצרת נקה
תוצרת איכות
המפיצים חב, נורית בע״מ

יי — 11״—

אנקתגכהים (נת, תל־אביב; ארצות־חברית) הוא
שמד, של טירה בריטית בה נרקמת בתקופת המאה שעברה
אהבה מוזרה בין בת בעל הטירה לבין אסופי
שהסך לנער אוחזת. זוהי מלודרמה בנלית על נערה
שלא ידעה לבחור בין תשוקתה הגופנית לתאוות הבצע
שלה, בה לוקחים חלק פעיל רוחות מתים ורגשות
שבדרך כלל יש להם מקום רק על בימת האופרה.
היצירה הספרותית של אמילי ברונטה, לפיה הוסרט
הסרט, זכתה לפרסום רק אחרי שאחותה של אמילי,
שרלוט, פירסמה את ג׳ין אייר. אולם הסרט מעניין לא
בשל עובדה זו, אלא בשל היותו מוצג כמעט היסטורי.
כי כל יוצריו של הסרט, החל בבמאי ויליאם ויילר
וגמור בשחקנים לותם אוליבייד, ודוד ניבן, ניצבים
כיום בפיסגת עולם הקולנוע. אולם הצופה יראה אותם
בסרט כשהיו עוד בתחילת דרכם. כי הסרט הוסרט לפני
20 שנה בדיוק.

תד רי ך
אלה חסרמים המוצגים בשבוע זה בערי הארץ אשר
העולם הזה ממליץ לראותם:
• הגשר על נהר קוואי נמוגרבי, תל־אביב;
פאר, חי9ח) שיר תהילה קולנועי לאמביציה האנושית.
אלק ג׳ינס.
0מו נפרנס ( 19 ארמון־זוד׳ תל־אביב) פרק בחייו
של הצייר אמדיאו מודליאני•.ג׳ראר פילים.
0הדיקטטור הגדול (תמר, תל־אביב) צ׳רלי
צ׳פלין בתפקיד הספר היהודי השם ללעג את הרודנות
ס כלילה שכזה (חן, תל־אביב) פרט נורבגי. מזעזע,
על רופאה המצילה חיי עשרה ילדים יהודיים
מצפרני הנאצים.
0עין תחת עין (זמיר, תל־אביב) אנדרי קיאט
מטפל בסרט אכזרי בבעית הנקמה.
0על פני פאריז (אוריון, ירושלים) ז׳אן גאבין
ובורביל בניתוח אפיה של אומה בשעת כיבוש.
0הרוח היא פראית (ציון, ירושלים) אנה
מניאני.
0הרמאים (צפון, תל־אביב) ראה לעיל.
חעולס חזה 106ו

פתשאז ארנול, הכוכב מפריס, ביקשת בבואה:

״רואה את
\נדל דיין!״
מאת

חתי1רד
^ ת הפסטיבל עליו התריעו בקול
> £ענו ת גבורה, עמדה לפאר רק כוכבת
אחת: פרנסואז ארנול. היא אמנם יחידה,
פראנסואז הקטנה, אולם היא מספיק מפורסמת
כדי לפתוח יחידה פסטיבל פרובינציאלי
מן הסוג שנערך בתל־אביב.
כאשר שמע שגריר צרפת בישראל, אזץ־
פייר ז׳ילבר ששבוע הסרט הצרפתי, שנערך
בחסותו, יתקיים בקולנוע מגדלור הלא ביותר
אלגנטי, רתח, לא בלי סיבה. אמנם לפני
כשנה נמרחו כמה מריחות מכחול סיידים
פה ושם, אולם עדיין אין הוא רפרזנטטיבי
במידה מספקת כדי לארח כוכבת זוהרת.
״מצטערים,״ אמרו המארגנים ,״זה כל מר,
שיכולנו להשיג. בעל קולנוע חן סירב
להשאיל את אולמו ובמקום אחר לא יצא.״
לא נותר אלא לצפות להתגלות.
היא הופיעה על כבש המטוס, לבושה
מעיל פרוזה מנומר על גבי חליפת השאנל
האפורה שלה, מחייכת לעבר כל המצלמות,
מנפנפת בידה הענוגה לכאן ולכאן. המלים
הראשונות שאמרה ברדתה מן המטוס :״הייתי
רוצה לראות את בן גוריון ואת משה
דיין.״ היא מיהרה להסביר :״אלה הם שני
האישים הישראליים הנערצים ביותר בצרפת.״
כששמעה שדיין שוב איננו לובש
את מדי הרמטכ״ל, אמרה :״לא חשוב. הוא
בתדאי נשאר אותו הגבר.״

רצופה עירומים טוביס
ך* אשר התברר כי יהא עלי להסתופף
בצילה של המדמואזל שעות מספר בשבת
לפני הצהריים, היתד, סקרנותי הטבעית
מהולה בחשש. מה, כוכבת כזו, סקסאפילית
והכל, שראיתיך, בשלבים שונים של התפשטות
בסרטיה, המתלבשת מן הסתם במיטב
בתי האופנה הפאריסאים, ואשת העולם הגדול
— זד, עושה דברים בלתי נעימים

מתנדנדת

שפייט, על נדנדת ילדי הקיבוץ. היא
יודעת לשלב את ׳רגליה כמו בסרטים.

נוע. שהיא נולדה בקונסטנטין, אלז׳יר, לאב
גנראל קפדן ולאם שחקנית מדוכאת. שד,ימ־דתה,
בעזרת האם הטובה את פי האב,
ולמדה בקורם דרמטי עד שנתגלתה. שהיא
בת .27 שהיא כיום שחקנית נערצת. וכמעט
שאין היא מתערטלת יותר. אין כבר צורך.
מאז הופעתה ד,סנסציונית בנלך לפאריז,
בו היתה פראנסואז בת ,18 שמנמנה ומרופדת,
ועד להופעתה בהחתולה, היתה דרכה
רצופה עירומים טובים. היא הופיעה בשורת
סרטים גרועים וגרועים פחות — בהם י דל
קרה לה. היא היתד, יצאנית ונימפומנית
ונערה עשירה ומפונקת ואלמנה עש רה
ומושחתת ורקדנית קנקן ומניקוריסטית, ואשד,
צעירה לבעל זקן ואימפוטנט ועתונאית,
וחברת מחתרת. כמעט ברוב סרטיה, נהגו
בר, בגסות, סטרו על לחייה העגולות, וכדומה.

פראגסואז ראש גזר
**ובן שאחרי בל זאת, את מצפה
לראות אישיות בוטחת, יהירה ונוקשה,
אפופה ריח בשמים יקרים, פרוזת יקרות,
יהלומים ועשרות מחזרים נלהבים.
מה שצעד לקראתנו באולם ההמתנה של
מלון דן, הפריח את כל האשליות. היתה זו
נערה קטנה־קטנה ודקה־דקה, בעלת שיער
כתום־כתום (צבוע) ,לבושה חליפה דו־חלקית
ירוקה סרוגה וחולצת משי מנומרת.
ד,אמול, בכל הדרה. כמעט פרצתי בדמעות
כאשר נוכחתי שרגליה המצולמות כל כך,
הן עקומות במקצת. חיוכה המקסים חושף
שיניים צהובות ובלתי ישרות. מישהו בסביבה
מיהר לחבר סיסמה :״שיניים צהובות
לפראנסואז ארנול /כי היא לא משתמשת
בשמנתול.״ סתם גועלי אחד.
עמדנו, הצלם ואנוכי, להצטרף אליה בטיול
למלון השרון דרך שפיים. במכונית אחת.
כאשר הואילה להתיישב לידי, לא ידעתי
היכן להסתיר אח ידי בעלות הצפרניים
הבלתי מטופחות. מבט מהיר אחד גילה
שד,כוכבת הידועה בציבור כגברת דורו׳
קראבן — היתד, בעלת צפרניים כשלי — אם
לא גרועות יותר. כמעט ונישקתי אותה.
כמעט ונשקתי גם לקמטונזים סביב עיניה

נגן. רואים מיד שהיא אולפה להשיב באדיבות
לכל שאלות עתונאים. אולם למרות
זאת ניכרת בה חביבות טבעית. היא השיבה
לי באורך רוח לשאלות מרגיזות, כמו ״אם
היא בדיאטה לא״) ״מהו התפקיד האהוב
עליה ביותר התפקיד אותו אני עתידה
לשחק מה היא אוהבת ללבוש בגדי
ספורט ושמלות של קוקו שאנל. כל כך
נוח למכוניות, למטוסים, לחיים מלאי הקצב.״)
יום העבודה שלה מתחיל ב־ 9בבוקר
ומסתיים ב־ 7בערב. היא נמצאת משך כל
היום באולפן, עוברת איפור, מודדת תלבושות,
מצטלמת, מרואיינת ומשחקת בפני
המצלמה .״אני חוזרת בערב כה תשושה,
שאני ממש נופלת על המיטה,״ אמרה.
כאשר אין היא עובדת היא קמה בשעה
מאוחרת, אוהבת להעתיק רהיטים מכאן לשם
בביתה, לעסוק בתחביב האהוב עליה ביותר:
קישוט פנימי. היא טוענת שהיא

בתל־כמה
התחקנקן.

הקהל הנרגש
1 1 1 1 אשר מילא את אולם
הקולנוע מגדלור, בפתיחת שבוע הסרם הצרפתי
.״תודה רבה,״ צייצה בעברית אולפנית.

המאופרות. פתאום נראתה אשת בשר ודם.

מרבה בקריאה. קולם, היא הסופרת האהובה
עליה ביותר .״איש איננו מסוגל לתאר כמוה
את היצור המסובך הקרוי אשד״״ אמרה.
״נכון שיש לך עין אחת קטנה מן השנייה,
מה שצריך לשוות להן את המראה המושחת
האופייני להן?״ אני שואלת כשאני צוללת

*ון ץיןץ מ בחנות אופנה מהודרת
11111171 אביב. היא הקצתה
שעות לביקור בחנויות ולדבריה, הזכירו לה
תוניות המעומלנות את תפקידה בפועץ׳

לבטחונך העצמי, עברתי בדיקה קפדנית ליו
הראי וכמעט בעטתי בעצמי על שלא
הספקתי לסדר את ציפרני ביום ששי. שלא
לדבר על השאלה הנצחית מה ללבוש.
נזכרתי שאסור לי לשכוח את תולדות
חייה, שהלא הם כתובים בכל עתוני הקול־

עיניים מושחתות

היא נחמדה וחביבה שאפשר פשוט
לכרסם.אותה ויש.לד, קול געים ומת־

ואש גזר נ מנע טמנל

היא פרנסואז ארנול, בעלת השיער
הג׳ינג׳י. הכובע אמנם מלוכלך ומשומן,
אבל זהו רק שמן למדורת הידידות ישראל-צרפת, העלמה אפילו יושבת על,טרקטור.
לתוך עיניה הכתומות כשערה. כשמסתכלים
חזק, אפשר להבחין שהעין השמאלית באמת
קטנה יותר .״והריסים — אמרי אח האמת
— הם שלך או לא?״ פראנסואז מבטיחה
שהם שלה, אפילו מושכת בר,ם שאראה. לפתע
נתהווה מצב בו אנו סתם שתי נשים
צעירות מפטפטות על אלף דברים חסרי
חשיבות. היא התחילה כמעט לחקור אותי,
לגילי, למצבי המשפחתי, אמרה שהיא דווקא
אוהבת עיניים ירוקות ושיער שחור והביעה
את הדעה שירוק הולם אותי. לא נ עי ם...

מה זה ז

ך* מבינית השירח מעצמה את המעטה
1הדק האחרון של זוהר מפוברק. היא
צחקה וזימזמה ושרקה את היצירה שנוגנה
אותה שעה ברדיו. תגובותיה דמו לתגובותיה
של תיירת מהובוקן, ניו־ג׳רסי. ברחוב
דיזנגוף :״כמה הרבה אנשים. פנטסטי!״ ליד
בניין הוועד הפועל ״מה זה?״ מישהו מסביר
לה .״כן. זה באמת נראה מאד סוציאליסטי,״
היא מחייכת במשובה בעיניה המושחתות.
היושב מאחוריה יכול לד,בחץ בהבדלי הגוונים
בין פניה המאופרים באיפור ורדרד
סמיך במקצת, לבין צווארה התמיר והלבן.
אבל מה זה חשוב, באמת.
הכל מעניין אותה: מה המהירות המותרת
בנסיעה. כל הערה מתחילה ומסתיימת ב־
״פורמידבל!״ (עצום) .היא מספרת ברצון שהיא
צופה נלהבת של סרטים. מובן שלא
יכולתי שלא לשאלה אם היא רואה סרטים
של ב.ב. כאן נתגלתה פראנסואז האשה :״כן.
לפעמים,״ אמרה בנימה פטרונית .״אני מכירה
אותה מזמן. היא יפה מאד.״
אם היתד, התרגשותה ברגע שנכנסנו לקיבוץ
מעושה — אזי פראנסואז היא באמת
שחקנית טובה. היא השמיעה קריאות התפעלות
ילדותיות למראה השושנים ומשטחי
הדשא. קפצה בעליצות על טרקטור משומן,
חטפה מן הטרקטוריסט את כובע הטמבל
המלוכלך שלו, חייכה אליו, אמרה שלום
חמוד, הדביקה את כולם ברוחה הטובה
ובחינה. העובדה שהיא היתד, בסוזח מצלמה
היא מקרית בהחלט.
בבית הילדים התיישבה על מיטתו של
עוזי שנח את מנוחת הצהריים. הוא התבייש
והתכנס תחת השמיכה. ילד אחר היה נועז
יותר: הוא הזמין אותה אליו. פראנסואז
הרעיפה עליו הרבה ארנול. אחד הילדים
שמע שהיא החתולה .״לא נכון. אז למד,
היא לא עושה מיאו?״ ילדה קטנה אחרת
הביעה את דעתה עליה :״היא כזותי נורא
מצחיקה. אני אוהבת אותה.״
ניכר היה כי פראנסואז נהנתה באמת מן
האפשרות להיות בלתי פורמאלית. כי החתולה
היא בעצם חתלתולה קצוצת צפרניים.

רדיו
מנגנון
בלה תמיד חוז ר ת

המתנה הנכונה
לישראלי בוזוץ־סזרץ וזי* וזוגי שו\זי נ\ל ״הנו\לבו הג\ז״,
ש 1וגוו\ וזוזרשווז הי שראלי, וזוזבי* לי שראלי בויבו־ רו״וזוז ל *
וו אוו\ גול וזשבווו. בוזורווז. וושרווזיוז רגיליבו \.בראר א\יר.

מספר שבועות בשנה משתנים היוצרות
בתוכנית יום השבת בימות ובדים של קול
ישראל. זה קורה כאשר עורכת התכנית
הקבועה, בלה ברעם, יוצאת לחופשתה השנתית.
העורך הזמני של התוכנית נותן
לה אות־תוכנית חדש, משנה — ובמידת
מה משפר — את תכנה. אמנם גם בעריכה
החדשה אין התכנית מצטיינת, אולם לדעת
רבים הרי גם מיכאל אוהד, גם יעקב בן־
הרצל, וגם מרים תמיר וישעיהו בן־פורת,
שהחליפו את בלה ברעם בתקופות שונות,
עשו את התכנית טוב ממנה.
אולם משב־הרוח מגיע תמיד אל קיצו.
אחרי כל נסיעה חוזרת בלה, מחזירה את
אות־התחנה הישן ואת המליצות המיושנות.
היו מאזינים ששאלו את עצמם, ואף את
ראשי שירות השידור, מדוע לא הוחלפה
עורכת התוכנית באופן קבוע. מאזינים אלה
לא ידעו, בתמימותם, כי בלה ברעם היא
חברת מפא״י. כאשר ניסח פעם אחד מאנשי
הנהלת קול ישראל להעבירה מתומיתה,
הוא נקרא למרכז המפלגה, קיבל רמזים
ברורים. בלה הושארה על מקומר״
תוכניות הזמיר מ טי ר ת־ עו לו ם

אבסד ס
3 * 70א /

אבקות כביסה בשוד. לרוב וובוד כביסתר -בחדי בטוב

אתה סובל מזה?

בנות המזרח שרות היא תכנית רדיו
שמספר המאזינים לד, הוא קטן יחסית. היא
מכוונת לחוג מסוים של מאזינים, בעיקר
מבין העולים החדשים מעדות המזרח, ורמתה
מותאמת לרמת מאזיניה. אולם, התמית
האחרונה של שידור זה, כללה בתוכה
הפתעה נעימה למאזין המקרי. למרות רמתה
הנמוכה, היה בה סיפור אנושי מרתק.
היד, זה סיפורה של זמרת תימדד, צעירה
בשם מרים נעמן 20 בין שורות הטקסט
המליצי בנוסח: בוקר וערב תרנין כל הכפר
בשירתה, התבלט סיפורה של מרים, בת
למשפחה תימנית, במושב טירת־שלום שליד
נם־ציונה, שאביה מנע ממנה לימודים בטענה
:״ילדות הגונות לא הולכות לבית־ספר״
,הכריח אותר, לעבוד בכרמים, הינד.
אותה כל עת שהיתר, משמיעה שירים בקול
המצו־סופרן שלה.
אולם הנערה התימניה, שמומחים מצאו
בקולה קול בלתי רגיל, עזבה את ביתה
והחלה ללמוד לשיר. גם כיום היא ממשיכה
בלימודי השירה שלה, בערבים. ביום היא
עובדת במשק בית וכמטפלת בשכר של
תשעים לירות לחודש, אותם היא מקדישה
ללמודיה, בחסכה פרוטה לפרוטה.

תד רי ך
המשדרים הנזפורמים נוטה עשויים לחיות
מענינים שינויים אפשריים.
• אולפן מספר ( 1קול־ישראל, יום
ד — )21.30 /תכנית בידור חדשה של
מרים תמיר, בה ממלאים אמנים היושבים
באולפן בקשות מאזיניים הנמצאים באולפן.
• קול אללואחל (קול-ישראל, יום
ה 21.30 ,פיטר פריי ויוסף טרגין מעלים
את הבעיה הכאובה של הממשל הצבאי.
• מצער הפזמונים (גלי־צה׳ל, יום
א 19.30 ,מבחר ד,שלאגרים של החודש.

שיטתנו הבדוקה מאפשרת

* מניעת נשירת שערוח
הצמחת שער חד ש
אחריות

גמורה

במקרה של אי־הצלחה ינחזר כסף
״רובינםקוסמטיקום״
בהנהלת מר א. רו בין ביאוקוסמסיקאי מדופלם
תל־אביב, רח׳ פינסקר ,2טל .22128 .חיפה, הרצל 1

זמרת נעמן
90ל״י לחודש

ספרים
ספורט מהכנסותיהם יחזור לקופת האיגוד לשם
הקמת מתקנים נוספים.

מפע לי ם
ס פו ר ט לאומי
אחד הגורמים המעכבים מתמיד את התפתחותם
של ענפי הספורט במדיגה הוא
מחסור מחריד במתקני ובמגרשי ספורט.
אחוז מגרשי הספורט ובריכות השהיה בישראל,
הוא אחד הנמוכים בעולם. הסיבה לכד
נבעה אולי מהעובדה שיהודים מוכנים לתרום
מכספם לכל מיני מטרות, מבתי־יתומים
ועד היכלי־תרבות, ורק לא למטרות ספורט.
למעשה גם איש לא ביקש זאת מהם מעולם.
כמעט בכל העולם קיימים ארגונים פילג־טרופיים
לאומיים, שמטרתם היא הקמת מגרשי
משחקים ומגרשי ספורט. חברת מגרשי
הספורט הלאומית של בריטניה למשל, הקימה
במשך שלושים ושלוש שנות קיומה,
קרוב לעשרת אלפים מגרשי משחקים וספורט.
גם בארץ הוקמה לפני 16 שנה, באמצע
מלחמת העולם השניה, חברה דומה. נורמן
לוריא, יהודי דרום־אפריקאי, שהיה כתב
צבאי בצבא הבריטי, ראה את המחסור במגרשי
ספורט בארץ, הקים את האגוד למפעלי
ספורט. הוא פנה למספר נדיבים בארץ,
בדרום אפריקה ובמצרים, כל אחד מהם תרם
שש מאות ל״י, ובסכום של 12 אלף ל״י
הקים לוריא את מגרשי הספורט ומתקני
ההתעמלות הראשונים של האוניברסיטה העברית,
על הר הצופים בירושלים.
לעזרה: חרי בלפונטה. פעולות
האיגוד נפסקו לאחר זאת בגלל ניתוק הקשרים
בין החברים. נורמן לוריא חזר
ארצה לפני עשר שנים, בנה את בית-דולפי1
בשבי ציון, הפך סוכן חברת הסרטים יוניי־טד
ארמיסטס. אולם לאחרונה החלים לוריא
לחדש את פעילות האיגוד שהוא יזם.
אמר הוא :״בונים אצלנו המון שיכונים
ולא חושבים בכלל על מגרשי משחקים
וספורט. מחריד לחשוב שבתקציב הפיתוח
של עיר כמו תל־אביב יש לפיתוח מגרשי
ספורט, כולל מועדוני נועד ומגרשים בבתי

כדו רג ל
השםנש אר ת מיד
על המשחק כין מנכי תד־אביב
לכין מככי נתניה שנעיד כשכת,
כו ניצחה תל־אביב כשיעור 0:1
כותב שייע גלזר:
רק נגמרו המשחקים
בשבת, הלכתי
לגראג׳ ,לקחתי אוטו
והתחלתי לעבוד
על קו ירושלים.
איך שאני מגיע לפני
ירושלים עוצר
אותי פתאום טרפיק.
נורא נבהלתי. כל
האנשים באוטו התחילו
להתרגז, מפני
שהם בעצמם ראו, שלא עשיתי שום עבירה
ולא נסעתי במיוחד מהר. הייתי בטוח שהוא
כבר עושה לי רפורט. בסוף השוטר פותח
את הפה. ומה הוא אומר לי? הוא שואל
אותי רק :״כמה כמר?,״ כשאמרתי לו אחד
אפם לטובתנו, הוא לא האמין כל כך מהר,
מפני שהוא יודע ששיחקנו נגד מכבי נתניה
ואותם קשה מאוד לנצח. אפילו הפועל פתח־תקוה,
במשחקי גביע העשור, הפסיד נגדם
פעמיים. כי כמו שידוע לכם, מכבי נתניה
שינה את שמו למכבי בונקר. עלינו על
המגרש ותיכף ראינו שהם ממשיכים לשחק
באותה השיטה כמו תמיד: שמונה שתקנים
סוגרים את השער, שני חלוצים רצ־ם
למעלה לראות אולי ילך להם לתפוס איזה
כדור, ואחד עומד באמצע ועוזר פעם לאלה
ופעם לאלה.
בהתחלה הראינו משחק טוב, והקהל לא
האמיז שזה אנחנו .״מה, איך זה יכול
להיות שאלה מכבי,״ צעקו עלינו ,״הם

גורמן לוריא (שמאל) חונך את מגרשי הספורט של האוניברסיטה *
״רבותי, מתחילים לבנות.״

ספר, סכום של מאה אלף ל״י בלבד. רק
למגרש כדורסל. דרושות 20 אלף ל״י.״
לוריא ארגן מספר אנשי צבור ובעלי
חברות ישראליים, כמו גרשום שוקן, בעל
עתון הארץ, ובעלי חברת קרגל, שיהיו
הועד המנהל של האיגוד. פעולות האיגוד
יחולקו לשניים. רכישת חברים בארץ תמורת
דמי-חבר שנתיים בסך 5ל״י, או תרומה
חד־פעמית של חמישים ל״י, ואוסף תרומות
בארצות חוץ• בנסיעותיו המרובות בחוץ
לארץ, הצליח לוריא לקשור קשרים עם
ארגונים ובעלי הון, מקוד, להפוך את התרומות
למגרשי ספורט, ששמות התורמים
יקראו עליהם, למבצע רחב. אוסף כספים
בצורה אחרת: הבאת הזמר הכושי הרי
בלפונטר, וקבוצות ספורט זרות לסיורים,
שכל הכנסותיהם יוקדשו לאיגוד.
אולם לפני שהוא ניגש להפוך את ארגונו
לתנועה המונית, החלים נורמן להתחיל
במעשים .״רק אחרי שנעשה משהו נוכל
לבוא ולבקש תרומות.״ המפעל הראשון של
האיגוד יהיה הקמת מרכז ספורט של מגרשי
ספורט ומשחקים ביד אליהו. מגרשים אלה,
כמו כל המגרשים שיבנה האיגוד, ימסרו,
לכשיגמרו, לגופים עירוניים, ורק חלק קטן
בשנת .1942

חעו> 8ומין •הזז

משחקים טוב.״ רפי לוי אפילו לקח כדור
פד,אויר, והואר, לו את הכיוון לשער של
נתניה. הם אמנם טענו שזה היד, שער
מנבדל, אבל מי ד,אמץ ק:־,ם? אפילו השופט

הזדמנות לחיינח. אחרי שהיה יינו
כבר יתרון של שער, חשבנו שבמחצית
השניה ילך לנו לקרוע להם את הרשת.
כי אנחנו ידועים בתור כאלה, שנותנים תמיד
פיניש טוב. אבל פה התהפך הסביבון. הם
התחילו להיות טובים ואנחנו הרעים. הם
אפילו התחילו לעבור להתקפה, ולא היה
חסר הרבה שיכניסו לנו שני שערים, אחד
של שרגר ואחד של היינה. ביחוד להיינה
היתר הזדמנות בטוחה, כשעמד עם כדור
לבד מול השער. אבל האינסטינקט בעל
הנסיון של בנדודי לא היטעה אותו. וברגע
האחרון הוא הציל לנו נקווה או שתיים.
אחרי המשחק נשארתי לראות את המשחק
של הפועל תל־אביב נגד הפועל פתח־תקוה.
זה היה משחק של קבוצה טכנית, פתח־תקוה,
נגד קבוצה לוחמת, תל־אביב. והקבוצה
הלוחמת ניצחה. ביחוד היה טוב בהפועל
תל-אביב אחי, חיים גלזר. והקהל צעק אלי:
״היי, שייע, אחיך יותר טוב ממך.״ מה
לעשות? ככה זה. באסה זה מגרש משפחתי.
פעם אחי טוב ופעם אני. אבל השם גלזר
-נשאר תמיד.

זהב בסד

מקן1־

חלקת אלוהים הקטנה (ארסקין

מדד החכמה
שלוש! .כסירה אחת (בעריכת יחידה
האזרחי ויצחק שמעוני, ציורים מאת יוסי
שטרן — ספריית מעריב 37 עמודים).
זהו מבחר ממה ששודר (ולא שודר) בתכנית
הבידור הטובה ביותר של קול ישראל. הקורא
הנבון, היודע לבור את פניניו, ימצא
רבות. לדוגמה:
• מה היה כותב בספר האורחים של

קולדוול, עברית: אריה חשביח, הוצאת עידית
264 ,עמודים) היא החלקה הזעירה ש־טאי
מאי, בעל אחוזה קטנה בדרום, מקדיש
אותה לאלוהים. אך מאחר והוא שוגה בחלומות
כי באדמתו מצוי זהב, הוא שוקד
להעבירה בכל פעם לחלק אחר של נחלתו,
כדי שהזהב שיתגלה לא יפול בחלקו של
אלוהים. הרקע: אותו רקע טרגי של קולד־תל,
המוכר כל כך מדרך הטבק.

ספנים צפרוני ורוזנפלד
״חביבי, נגמרה הקריירה
המדינה איש הוליבוד ססיל ב. דה־מיל:
״מדינה נהדרת בשביל במאים. אץ יום
בלי יום סרט*.
י • מה ההיפך משתי מטריות פתוחות
בגשם?
שני קיוסקים סגורים ביום זזטסץ.
• מד, היה צריך לכתוב על המצבה שעל
קברו של ויליאם שקספיר?
״ויליאס שקספיר, דדמטורג, נולד בסטרט־פורד,
נקבר ב״אחל״.
• ועל זאת של דון דואן?
כאן מונח דון דואן, הפעם — לבדו.
נם את השלישית, אוסף זה אינו
אלא אפס קצה החכמה. מה, למשל, היה
קורה אילו בני ישראל לא היו יוצאים
ממצרים? פשוט מאד, סבור ספן הסירה אמנון
אהי-נעמי — היינו עכשיו חברים בליגה
הערבית. ודן בן־אמוץ מסביר שאילו היתד,
לאנשים יד שלישית אפשר היה להגיד :״אחת
ידו עושה במלאכה, השנייה אוחזת בשלח,
והשלישית מנגבת את הזיעה.״ וליתר בהירות,
מעיר בן־אמוץ, היתד, כל נערה המכבדת
את עצמה יכולה לומר — ״תוריד את
הידיים, גם את השלישית.״
גבריאל צפרוני סבור כי האושר לו מייחל
רוסי הוא ״למות במיסה שלו ולא בסיביר״
ולדעת שלום רוזנפלד אומר, לפרידה, התליין
לקרבנו :״חביבי, נגמרה הקריירה
שלך כבלתי תלוי*.

תרגום
ג שר הדד
הגשר עזי נחר קוואי ( פיי ר בול -
הוצאת הדר — 176 עמודים) הוא אחד מתשעת
ספריו* של מחבר צרפתי בול, שהוא
לפי מקצועו מהנדס חשמל. הגשר הוא, כידוע
לכל, הסיפור הטרגיקומי של קצין
בריטי שבוי העוזר לשוביו היפאנים להקים
גשר חיוני למאמץ המלחמתי שלהם על
הנהר קוואי, והמשתדל למנוע את רעיו לנשק
הבלתי־שבויים מלהרוס אותו.
הגשר על הנייר שונה רק בפרטים מעטים
מן הגשר על הבד. בעיקר שונה הוא בסיומו,
בו מצליח הקולונל ניקולסון למנוע
את הריסת הגשר. הבדלים אחרים, שלא הוקלטו,
מטעמים מובנים, על הפסקול, הם
שיחים בריטיים־חייליים מסויימים.
* שהאחרון בהם, הצד השני של המטבע,
פורסם רק בחודש שעבר, מספר על צרפתי
בעל מנועי גומי במאלאיה שאשתו האמריקאית
רונה להחזיר את המתסרדים הקומו־ניססים
לנזוטב בעזרת רעיון אהבת וחולוב

ויל טומסון הוא חתנו של טאי טאי.
אין הוא בן כפר. הוא בן עיר קטנה, שתושביה
מתפרנסים מעבודה במטוויה. אך
המטוויה של סקוטסביל מושבתת זו שנה
שלמה, מאחר שהפועלים מסרבים לעבוד
בשכר הרעב שבעלי המטוויה משלמים. גם
לויל טומסון חלום. הוא חולם על היום בו
יוכלו כל הפועלים לעבוד במטוויה בשכר
המתקבל על הדעת. הוא חולם חלום זה מול
חלונותיהם הפתוחים של שכניו, שריח תבשל
לא עלה מהם זה זמן רב, כשם שטאי
טאי חולם על הזהב באחוזתו החפורה בורות
בורות, בהט חפש את הזהב.
לויל טומסון — מנהיג השובתים, אשר
שתי רגליו מוצקות על קרקע המציאות,
יש תכונה אחת משותפת עם טאי טאי, השוגה
בהזיות־זהב שאין להן שחר: שניהם
אוהבים את מה שטאי טאי מכנה ״כוח
החיים״ ,המתבטא לגבי דידם באהבת ולא,
חלילה, אהבה רוחנית, אלא פעולת האהבה
עצמה. לכן אין טאי טאי מוצא פגם בכך
שבתו שוכבת עם גבר, אותו היא מכירה
רק חצי שעה. להיפך, הוא נהנה מהמחזה,
לבן גם אינו נוזף בכלתו המתמסרת לויל,
גיסה, כי ״אלוהים ברא נערות יפות וברא
גברים, ודי היה בזאת כאשר אדם מנסה
ליטול בת זוג לעצמו בלבד, הרי הוא כופה
יגון וסבל על זולתו״ .וטאי טאי מאמין
באלוהים. לא בזה המוזכר בדרשות ה־כנסיה,
אלא באלוהים שבגוף, לו הוא מקצה
את החלקה המשוטטת.
כאשר באק בנו, נאלץ לברוח אחרי שרצח
את אחיו הבכור משום שזה רצה
לקחת ממנו את אשתו, מעתיק טאי טאי את
חלקת האלוהים אל מתחת רגלי בנו הבורח,
אולי בזה יצליח להעניק לו את האושר.
כי למרות שהספר שם את הדגש, לכאורה,
על ההרפתקאות שבנות סאי טאי מנהלות
עם הגברים בתוך המשפחה ומחוצה לה,
עוברת בו, כחום השני, השאיפה לאושר,
ואזלת היד של האדם שאינו יכול להשיג
אותו.
טוען טאי טאי, על חורבות משפחתו שנהרסה
מחמת הקנאה :״מישהו התל בנו
ועשה אותנו לצחוק. הבורא נתן את נשמותינו
בגוף של חיה וכפה עלינו לנהוג
כבני אום. זה היה שורש הרע. אין האדם
יכול לחיות לסי צו רגשותיו בשמעו את
דרשות המטיפים בכנסיות. אדם יכול לחיות
לפי רגשותיו — או 7פי מצוות המטיפים.
האחרונים מולידים את צרותינו.״ וכך, מאחר
שאינו יכול לשנות את החיים, בורח
טאי טאי וחוזר אל מעמקי הבור, בו הוא
מחפש את הזהב חמש עשרה שנה.

מבט עמוק, חיוך חיוור
מסוג המכתבים שהיית נשבעת שנעדר, כתבה אותם.
אך אם להאמין ל( ) 1106/75 הוא בהחלט איננו כזה:
״בדרך בה הלכתי לא אוכל לשוב ואת זכרונותי
שזרתה רוח הסתיו יבואו אחרים וילקטו ואני אחפש את
אשר בהמשכה של הדרך, לפעמים נשב על כוס קפה
הפוך ולפעמים רחובותיה הסואנים של העיר הגדולה
ישקעו אותנו בהילולת השעה. אך בכל זאת יש עת,
ובחדרי חדרים נחפש את הלא־נמצא כי על כן חיינו נשזרו
במציאות ודמיון משבצות של שריון מעולף ושל
מיסתורין.
״ואם זרים אנו זה ל זו ...הרי בדרך אחת נלך...
ואולי נפגש ובמבט עמוק בחיוך חיוור בניב זר,
דומם, תאספנו הדרך הממשיכה עד המחר הלא־הידוע.
״אלמונית את ואלמוני אני ...ואם תרצי לדעת אודותי,
הריני מאלה אשר שיקעו את חייהם בינות לספרי הלימוד
הגבוה אירגונים לכנסים ובכל זאת משהו חסר
ואולי זו את.
״אם תרצי להסיר מעלי את מעטה האלמוניות — כתבי

לא, לא, הוא איננו ירושלמי. תל־אביבי, דווקא.

איבדה את הקשר

״ונהיה אסירי תודה לך אם תפרסמי את
•מכתבנו זה, אבל רק לאותן בנית שחושבות
שיש להן דם. .
״אנו קוראים את מדורך בעתון מדי שבוע
ומעונינים להשתתף בו.
״היססנו אם מותר לנו בכלל להשתתף
במדורך, היות ואנו יוצאי דופן בחברה,
ואנשים הנמצאים מאחורי הסורג. אבל היות
ואנו משתחררים תוך תקופה קצרה החלטנו
שאם לא תתנגדי נוכל להציע את עצמנו
למדורך, כשם ׳ שעושים אחרים.
״אנו מעוניינים להתכתב עם כל סוג שהוא של בנות,
אבל ישנה הגבלה בגילים, בגלל שיש בינינו הפרשי גיל
של עשר שנים. זאת אומרת שהאחד המבוגר הוא בן
שלושים ואחת והשני, הצעיר יותר, הוא בן עשרים ואחת.
״אנו מוכנים להתכתב על כל נושא שהוא, אבל למען
שאותן אמיצות הלב, תהיינה מוכנות לסכן את ניירותיהן
ובוליהן, אנו מוכנים לספר מעט על הביוגרפיה שלנו.
״המבוגר :״פורץ מועד״ — יושב בבית ההבראה הזה
כבר כשלושים חודש ותוך חודשיים יצא לחופשי.
״תחביבו הוא ספרות וכן הוא מתעסק — חוץ מפריצות
— גם בכתיבת מחוות, שאחד מהם הוא כבר סיים, והוא
נושא העבריינות.
על נושאאקטואלי לחייו, בקיצור על
וכן הוא הופיע מעט על הבמה במידה שהתנאים הירשו לו.
״הצעיר — ילד שהיה תמיד בבית, ויום אחד יצא לרחוב
והלך לאיבוד עד שהמשטרה מצאה אותו.
״יושב בסך הכל חודשיים (טירון) נראה מפוחד מהמקום,
ואין סיכויים לפגוש אותו שם אחרי התחלת השנה החדשה.
״תחביביו הם: ציור (נא לא לערבב עם הצייר הפורץ)
תעופה, וסתם עניינים שיהיה מוכן לחשובעליהם.
גבוה, רזה, לא מכוער ביותר.
המשותף בין שניהם: אוהבים לקבל ולכתוב מכתבים.
מוכנים לקבל מכתבים לפי הכתובת הנוכחית, הצעיר עד

קודם כל אני רוצה להסביר ש( )1106/80 היא מורה. והיא
רוצה להתכתב עם צעיר בעל ״שכל מתובל בחוש הומור״
למותר לומרשהוא צריך לאהוב מאד טיולים ומוסיקה
וספרות ותיאטרון. הוסיפו בעצמכם אם השמטתי משהו.
טוב, אבל אין זה הכל. תארו לכם שהיא רוצה דווקא
ב״טיפוס קיבוצניק שהקיבוץ לא בשבילו.״ עליו להיות בגיל
30־.25

כל אחד רואה, משום מה, חובח לעצמו, לספר שיש לו
תחביב כלשהו. תחביב, אסר פעם מישהו חכם מאד כנראה,
היא עבודה קשה שהיית מתבייש לעבוד בה למחייתך.

זוהרות לא רצויות
מכתבו של ( )1106/81 מלא מרכאות. הוא רוצה להכיר
נערה חמודה בעלת ״לב רחב״ ,אוזן קשבת ו״אף לא
גבוה״ ,נערות בעלות ״יומרה אינטלקטואלית״ ר/או ״זוהרות״
,אינן רצויות לאיש הצעיר.
אם נמצאות בין אלה נערות, הרואות ״בעולם. הצליל״
חלק מישותן — לא רק לשם התפארות, הרי ימצאו בו
רע נאמן, אומר הוא.
אשר לו, הריהו בחור ״אינטליגנטי״ בן ,24״המחפש
את האושר שבאהבה אך עד כה מצא רק נושאים המהלכים
על שתיים.״
את רוצה לומר לי שאת מתכוננת לכתוב לו?

( ער ההשסע

קצר וצולע

( )1106/82 מקשקשות בדואט, שמוטב קצר וקולע, מאשר
ארוך וצולע, ובכלל, הן אומרות בנשימה אחת, שהן
רוצות להתכתב עם שני בחורים כבני ,30 גבוהים ובעלי
חוש הומור.
אל תסתכלו עלי ככה, אני לא אשמה.

שתעזור לו

כאילו שאינך מתה להכיר איזה אמריקאי אחד,)1106/77( .
במקרה כזה, הוא בדיוק אותו דבר שרשם הרופא בשבילך.
הוא מצהיר שבניגוד לטיפוס האמריקאי המקובל, הוא
קורא מדי פעם ספר טוב, נהנה ממחזה טוב בברודביי
ומסיים השנה את חוק לימודיו במכללה. אגב, את כל זד,
הוא כותב בעברית.
הוא מתכונן לבלות שנה בישראל ורוצה שאת תעזרי
לו להיקלט. אז כתבי אליו ואמרי לו שאת יפה ואינטליגנטית.

באנו
ליהטת...

(לא) כשמן פן הן
( )1106/78 מתנדבות בעצמן לומר שהן בגיל הטפשעשרה
אולם יש להן דעות אחרות על גיל זה.
זה דווקא לא נכון מה שאומרים עליהן והכל. ואם יש
שני בנים שחושבים אותו הדבר, אז יופי אם הם גבוהים
ובני אדם. כי הן עליזות ונחמדות וכל החברים אומרים
שהן והן תלמידות תיכון ואת כל הפרטים ימסרו
אך ורק לאלה שיכתבו להן. אז אתם רוצים או לא׳ •

התלבטתי מאד אם לפרסם את המכתב הבא, אולם מלמלתי
לאחר ־מכן לעצמי משהו על בלי מורא ובלי משוא פנים.
אני מוסרת את המכתב כלשונו (:)1106/79
״אנו זוג אסירים. כלומר דיירים.

שהקיבוץ לא כשגילו

היא היתר, שנתים בחוץ-
נוראמה שקרהל( 6ד)1106/
קשריה. כאן המקום לומר שהיא
לארץ,חזרה ואיבדה
מורה שומרת מסורת, בת ,23 ועניין רב לה כספרות.
תיאטרון ולפני שאני שוכחת: פסיכולוגיה.

המשטרה מצאה אותו

,1.1.59 המבוגר עד .17.1.59 אחרי תאריכים אלה יהיו
אזרחים הגונים. בכל אופן כך הם מקודים.״

אב׳שלי אומר, שמשלם המסיס הוא היחיד, שאיננו חייב
לעבור בחינות כדי לעבוד בשביל הממשלה.

משכית לא יכלו למצוא לעצמם דוגמנית מקסימה יותר
מאשר נורית סירקין בת השלוש וחצי. היא יפה לא פחות
מכל דוגמנית אחרת, אס לא יותר, והיא פקחית לפחות
כמוהן. נוריוד הפעוטה חיא שוויצרית חמודה המתחילה
לשחק, מיד כשהיא רואה את עצמה עומדת בפני מצלמה.
היא דוברת בינתיים רק עברית. אבל זה רק שלב.

מצטערת, אך לא יכולתי להימנע מלשמוע במסיבה את
האשה הצעירה הלבושה שמלה שחווה אמפירית אומרת
לבעלה:
״לא. בוודאי שאני לא רוצה להתווכח על זח. אחרי הכל
באנו הנה ליהנות, לא? ואני באמת לא רוצה להתווכח על
שום דבר. באמת. מוטב שלא נדבר עליה.
״כל מה שאני אומרת הוא שזה נראה משונה. לא? אני
רוצה להגיד — הרי פגשת אותה רק פעם אחת, ולא יכולת
לזכור איפה, ויחד עם זאת היא כל כך שמחה לראות אותך.
באמת שזו חיתה קבלת פנים יפה,מאד מאדם כמעט זר
לגמרי.
״מובן שהיה זה הכל מקרי, שהיא ידעה כל כך הרבה
עליך.
״זאת אומרת — איך שאינך יכול לסבול שתי כפיות
סוכר בקפה שלך. כמובן שכל אחד יכול לרעת דבר. כזה.
כן, אני יודעת שאפילו אמן יודעת זאת •.אבל קשח לערבב
אותה עם אמך.
״משונה גם שלא היכרת לי אותה, מותק. אולי היא
חשבה שאני אמך. אס לשפוט אין שהיא לחוצה בתוך
המחוך שלה
״כל מה שאני רוצה לומר הוא שאני מאד שמחה שאתה
פוגש ידידים ותיקים. באמת שאין. צורך לומר מלה על
הפיגורה האיומה שלה. כי אחרי הכל באנו הנה ליהנות, לא,
מותק?

מילנו,
איטליה

גנך ב\ז חיי יטרגולי בניבר,
ננזנא נזנני וני ״נזצנלנז הגחיי,
טבנ 8נ\ נזנזרטננז נזיטסנלי,
הסינזב? ליטראלי בניכר,
רניינז נזלא ננ&נוך >נל הנזנז־רנזט
בנזנלרנך, נזרי טבנ>נ,

מוצר להלבנת צמד, משי טבעי
וניילון אשר הצהיבו. מחזיר
לצמר, משי וניילון את צבעם
המקורי״ -איננומגבב
אלא מלבין בלבד!

להשיג

בבתי־ המרקחת
ופרפומריות

ב״ בי בי ח >ג ד
ותתפלאו על לובנם
וצחותם כשלג.

81*6 0ן81
״שרון׳

עם התקרב החורף שטפו
לבניכם ודברי הצמר הלבנים

מפעלים

הימיים

בע״נז

ן זעולם־ זזזה; 1-106

אמנות בקרוב
שלו דרךה מי ט ה
מקרה דמיוני לגמרי: מחזאי ישראלי החליט
לבטא את התנגדותו למלחמת ישראל־ערב,
או לממשל הצבאי, לאו דווקא באמצעות
חתימות פושרות על כרוזים ועצומות,
לחבר סידרת מחזות, בהם הוא קורא לדברים
בשמם: הוא שם ללעג ולקלס את
מדיניותו של ראש הממשלה ואת אישיותו
גם יחד; שולח חצי ליגלוג ארסיים גם
באנשי־הרוח העומדים מאחוריו — אלתרמן,
למשל. אותו מחזאי לא רק שלא הוחרם
ונודה, אלא שאגודת הסופרים המשיכה למנותו
בין חבריה, הוא זכה בפרס ישראל,
והביסה הציגה את מחזותיו, להנאתם הרבה
של הצופים ואפילו בהסכמתו הכמעט־אדיבה
של ד״ר חיים גמזו.
אך הדמיון אינו יכול ללכת כל כך רחוק.
בישראל רשאים המחזאים לכתוב (ולהציג)
מחזות אקטואליים, רק בתנאי שירוממו את
האידיאלים הרשמיים, או יילחמו את מלחמת
המשטר באויביו האמתיים או המדומים.
למרבה המזל, לא כן היה המצב ב־יוזן
העתיקה. וזו אחת הסיבות לכך שכיום,
2369 שנים לאחר חיבורו, עדיין נראה המחזה
ליזיססרטה של אריסטופאנס אקטואלי
דיו כדי להיות מוצג על־ידי הבימה.
כדרכי הש.ב. מעט מאוד ידוע כיום
על קורות חייו של אריסטופנס, וגם מ־40
המחזות שכתב אין ידועים כיום אלא , 11
שרק שבעה מתוכם הם פרי־עטו הבלתי־מפוקפק.
לעומת זאת, ידוע רבות על דעותיו
הפוליטיות והחברתיות: הוא לא טרח, בחריצות
האופיינית למחזאי ישראלי, להסתירן
במחזותיו. כאשר כתב את ליזיסטרטה, היתד,
זאת השנה ה־ 23 למלחמה הפלופונזית,
שהיתר, נטושה בין אתונה עירו לבין ספארטה,
ועדיין לא נראה קיצה באופק. הדמאגוג
קליאון, שליטה של אתונה, שנגד מדיניותו
כוזנו חיציו החדים ביותר של אריסטופנס,
רדף את המחזאי בשיטה, ששום ש.ב. לא
היה מתבייש בה: הוא העמידו למשפט, בטענה
כי אריסטופנס אינו אתונאי טהור
ואינו זכאי לאזרחות מלאה — וממילא גם
לא להצגת מחזותיו.
אריסטופנס, אב לשלושה ילדים, עמד בסכנה
של נישול. אך לקליאון לא היה בבית־המשפט
יותר מזל מאשר לחיים כהן —
תביעתו נדחתה בצורה. חד־משמעית.
אריסטופנם לא ברר באמצעיו. הבדיחות
הפרועות והמפולפלות ביותר, חידודי הלשון
הארסיים ביותר, הרמזים הפוליטיים
והאישיים השקופים ביותר — כל אלה מצויים
במחזותיו בשפע. כן מצוייר, בהם ביקורת
סאטירית נוקבת על כל גדולי דורו —
מהפילוסוף סוקראטס ועד המחזאי אווריפי־דס.
אך הרעיון המרכזי ברובם הוא אחד:
השלום הנכסף עם ספארטה.
זכר ״הביצה״ .לשיא סאטירי בהטפתו
לרעיון זה הגיע אריסטופנס במחזהו ליזים־
טרטה, אותו עומדת הבימה להציג בקרוב,
בבימויו של הבמאי היווני מינוס חילונאקיס,
הנראה כה צעיר 29 עד שצעירי הביסה
נראים לידו בוותיקי מוסקבה.
אם הפתגם אומר, כי הדרך ללב הגבר
עוברת דרך קיבתו, הרי אריסטופאנס ביקש
להוכיח כי הדרך ללב הגבר לחדול ממלחמה
עוברת דרך מיטתו. ליזיטטרטה, גיבורת
המחזה, ששושנה רביד עומדת לגלם את
דמותה, מארגנת תנועת־מרי של נשים המחליטות
(בשיתוף עם נשי האוייב) שלא להיענות
לבעליהן כל עוד לא ייכרת השלום.
ואמנם, בפני מין מלחמה כזאת אין הגברים
מצליחים לעמוד זמן רב.
ליזיסטרטה הועלה על בימות העולם פעמים
רבות, אף כי לא פעם עבר המחזה
עיבודים ותיקונים, שבאו לקרבו לרוח הזמן,
או לטהרו משפע הבדיחות המפולפלות־מדי.
הבימה, שזכר ההצלחה הקופתית של חדר־המיטות
בהביצה עודנו חי בלבה, החליטה
להציג גירסה לא מתוקנת ביותר, מבחינה
זו לפחות.
אולם אין בכך כל רע, שכן ליזיסטרטה
צופנת בחובה לקח חי לצופה הישראלי,
ולאו דווקא בצידה זה.

להקת שר־ ח חו ץ
שני דברים מועילים עשה האמרגן הכושי
יפר,־ד,תואר וגזוו־השיער קייטה פודייבה
( ,)35 יליד גיניאה הצרפתית ותושב פאריס,
שעה שסייר לאורכה ולרוחבה של אפריקה

המשוזנית הצרפתית. האחד — הוא הכשיר
את עצמו בסיורו זה, בו עבר יותר מ־30
אלף קילומטרים, לתפקידו העכשוזי, תפקיד
שר־החוץ של גיניאה, הצעירה במדינות העצמאיות
בעולם. השני — הוא אסף בכפרי
הג׳ונגל רקדנים ורקדניות צעירים, והרכיב
מהם להקה שכבשה עד מהרה את לבבות
פאריס, לונדון, רומא ואמסטרדם. בעתיד הקרוב,
עומדת להקה זו להסתער בקריאות־הקרב
ורעמי־התופים נוסח הג׳ונגל גם על
ישראל.
30 הרקדנים והרקדניות של הבאלט האפריקאי
מופיעים על הבמה כשהם עונדים
את פארי־הראש המקוריים שלהם, מאופרים
בצבעיהם העזים ולבושים בחגורות־עלים ל־מותניהם.
אומנם, בישראל — כמו באנגליה
— תוספנה הנערות הצעירות שבלהקה ש־גילן
אינו עולה על . 17 אל תלבושתן גם
חזיות צרות, שלא היו כלולות בתלבושתן
המקורית .״החלטתי על כך לא בגלל הצנזורה,״
מסביר האמרגן ברוך גילאון, המביא
את הלהקה לישראל .״אני רוצה שהקהל
יתרשם מאמנותה של הלהקה ולא
שיגידו אחר־כך שגילאון הביא לארץ שיק־צות
ערומות. מה אני צריך, שישברו לי
את כל הכבאות באולם?״
ט בו עכדם. תוכניתה של הלהקה כוללת
27 קטעים קצרים הרודפים זה את זה
בקצב המסחרר של 3התופים, המשמשים
ליוזי יחיד למחולותיה, בהם משחזרים הרקדנים
האפריקאים טכסי השבעה, מלחמה,
צייד, רפואת־אליל, עבודת־קודש, קציר וסיפורי
עם פרימיטיביים המסופרים בפנסו־מימת־מחול.
אומר
פודייבה, מארגנה של הלהקה ומדריכה
:״באירופה, הריקוד תכליתו להביע
יופי ולתאר רעיון או סיפור. ואילו אצלנו
באפריקה, זהו אמצעי אינסטינקטיבי של הפרט,
לבטא את עצמו במובן הפשוט ביותר
של המלה. ילדים לומדים באפריקה לשיר
ולרקוד כפי שלומדים לדבר, ובאותו גיל.
איש אינו רוקד אצלנו כדי שיראוהו; כל
אחד רוקד בשביל עצמו. והריקוד טבוע עד
כדי כך בדם, שמחול אחד יכול להימשך
לילה שלם ואיש לא יפרוש מן המעגל.״
במבול המשלחות האפרואסיתיות, הפוקד
לאחרונה את ישראל, תכניס להקת פודייבה
גוון חדש לחלוטין.

מאחורי ה קל עי ם
ת ח לי ףלאשהב רי א ה
מאז דרך כוכבה של דינה ;הערב
אימפרוביזציה) פסקין־דורון, שנקראה להחליף
בשעת מחלה פתאומית את סוזאן
שטראסברג בהצגת אנה פראנק בברודוויי,
אין שחקני ישראל מואסים בתפקידי מחליף.
האחרונה שזכתה בכבוד זה: אביבה גור,
שחקנית התיאטרון הקאמרי, שנתמנתה מחליפה
קבועה לקלייר בלום בהצגת הגירסה
הבימתית של ראשומון בברודוויי. כששמע
על כך מיכאל אוהד, תסכיתאי קול ישראל,
אמר בעצב :״קלייר בלום היא אשד. בריאה
מאוד ואילו יצחק שילה, בעלה
של אביבה, ששמו הפרטי באמריקה הוא
״מייקל״ ,עומד לקחת חלק במסכת מפוארת
של מחול, מוסיקה ודראמה בשם בתוככי
ישראל, שתוצג בחנוכה בהשתתפותם של
סיר סדריק הארדוזיק, ארתה קייט, ברג׳ס
מרדית, הזמרת רוז סטיבנס, המנצח ארתור
פידלר, הטלודיזאי אד סוליבאן ואחרים.
מחבר המסכת הוא ג׳ון גאנתר, בעל הסידרה
המפורסמת של בתוככי שספרו האחרון,
בתוככי רוסיה, עומד אגב לצאת לאור בעברית
תוכנית ״הבימה״ לחודשים
הקרובים כוללת את ניצוץ של משורר מאת
יוג׳ין אוניל, בבימויו של פיטר פריי ובהשתתפות
שמעון פינקל, מרים זוהר ובת־עמי
בתפקידים ראשיים, הבט לאחור בזעם מאת
ג׳ון אוסבורן בבימויו של היי קיילוס ובהשתתפות
מישר, אשרוב, מרים זוהר, שלמה
בר־שביט ואלישבע מיכאלי והסוחר מוונציה
מאת וזיליאם שקספיר, בבימויו של טיירון
גאתרי, שיבוא לארץ בינואר. ישתתפו בו
אהרן מסקין ושמעון פינקל בתפקיד הראשי
לסירוגין, כפי שעשו גם בפעם הקודמת
כאשר הוצג המחזה על־ידי הבימה לפני
יותר מ־ 20 שנה, בבימויו של גיאורג ייס־נר
אנדרה כארסאק, הבמאי המצליח
של הביצה, עומד לחזור להבימה בחודש
אפריל, מבלי שהוחלט סופית מה
יביים. ההצעה הקרובה ביותר למימוש: הפר־עוש
מאת וולאדימיר מאיאקובסקי, המשורר
הסובייטי של ימי המהפכה שהתאבד.

תשבץה עו & סגוה 1106
מאוזן .1 :ב ראש
הר תבור;
.4חיונית ללימוד
הרפואה ; .10
ונדיב ואכזר.״ ;
. 11 הרב טולידא־נו,
מהשבוע; .13
חודש האבל; . 14
יהיה יותר
טוב 15.מש טמה
; ד . 1פרק
ספר דברים ה מקדים
את פרק
האזינו; .19 נהר

באירופה ;
הבדל; .22 כלי
ביטוי ; .25 גיל
הצבא; .26 לא־יהודי;
.27 הכל
תלוי בטיבו; 30
מושבת הקדחת ;
.32 שמו הפרטי של האמרשילד; .33
אחרון פרקי ישעיהו ; .34 אוניברסיטה
אמריקאית; .36 מגש, ללא התחלה;
.37 בעל התפקיד הדתי בו נפגש היהודי
לראשונה; .39 רשעות; .41
מזון בשרי; .42 על פני המים; .44
מנהל קול ישראל; .46 בראש האניה;
.48 היו לו 11 אחים ואחות אחת;
.50 אוורסט; .51 חרפה; .53 זכויות
של שנים .55 :מספיק; .57 עבר;
.58 מספר פרקי ירמיהו; .59 בניין
מצרי .60 :בית־חולים.
מאונך . 1 :בכל ארון או שולחן;
.2לא מבושל; 3ראש עיריית פתח־תקווה;
.5בבקשה; .6כלי עזר סט

בית
ספר לפקידות

מ ר כז מו רי ם מו ס מ כי ם

4חדשים

חעולס הזה : 106

טיסטי; .7משחת שיניים; .8ללא
נעליים; .9מבצר עתיק; . 12 הרבה:
. 15 בלטה; . 16 מלה חלקית; ,18
שעון שויצרי ; .21 טומנים אותו ; .23
יורד בלילה; .24 נזכר למעלה; ,26
מיטת תינוק; .28 סוס נטול ראש;
.29 הידוע בראשי עיריית תל־אביב;
.31 המושבה על הכינרת; .32 סב
רחבעם; .35 לוד בכתיבה הנכון.37 :
בעזרת הטלגרף ; .38 בדיחה ! .40 אוז,
ללא ראש אף הוא; .41 מיכל; .43
גיבור מלחמת השוורים ; .45 מלחין
ישראלי ; .46 מלת הוקרה ; .47 יישוב
שעמד במצור המצרים; .49 מאמין;
.52 מוקיון; .54 בקוטב הצפוני; .56
לויצמן ברחובות .58 :דגל.

קורם מזורז נפתח 1 בדצמבר

תל־אביב, רחוב הם ,12 טלפון 0061

בער*כת ליל

מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מבי!
המשתתפים בשליחת חומר לעמוד זה יזכה מדי
שבוע בשבוע בפרס של עשר לירות. הזוכה
השבוע הוא הקורא אלימלך מאיר, תל־אביב.

אמונות תפלות

סיפור קטנצ׳יק, לאלה המאמינים באמונות תפלות, אם-
כי איננו לגמרי חדש: אשה וגבר במיטה. לפתע נשמעים
צעדים מבעד לדלת. האשה לוחשת לבן־זוגה :״מהר, קפוץ מהחלון. בעלי בא!״
״השתגעת?״ השיב הגבר ,״הרי אנחנו בקומה ה 13״

•וסגן ט < ל ס > 9ןדס > 0סוץו חרון ו

> 1עות --
לעזלס צ׳ודזזת

מאד

נכפתה עליה המסקנה שאין לה עוד
מה לספיד( .הארץ)
יורם ברנשסיין, תל-אביב

נפשה כבר מתה עם פלשתים.

1ם פ• שפר טיו מוסדו׳ בהבלטה כו 1תו 1ו ת1
0800 יצאתי מביתי במכונית הדודג׳ .קשה מאוד להתנועע במכונית
זו, אין כל אפשרות למצוא מקומות חנייה. אבל מה לעשות? החובה
קודמת לכל. אני מוכרח לסבול עד שאגיע למשרדי במטה המחוז.
0830 הגעתי למשרד. שני שוטרים וסמל אחד שלא הצדיעו לי
כשעליתי במדרגות — הודחו מיד. קודמי לא היה שם לב לפרטים
כאלה. אני מקפיד מאוד. כששוטר חדל להצדיע, הוא עלול להתפש
למחרת עם פרוצה בניידת. לאן נגיע? אם ההפקרות הנוכחית תימשך,
עוד עלולים לשלוח אותי כשגריר ללוכסמבורג. לא נעים,
1000 יצאתי לסיור בג׳ים. את הדודג׳ השארתי ליד המטה. מן
המוקד מודיעים שפרצה שריפה במרכז המסחרי. נמסר שגם העתו־נות
כבר קבלה הודעה על כך. הדובר עובד יפה מאוד. נסעתי לשם
מיד.
1010 הכבאים אינם יודעים מה לעשות. הוריתי להם להפסיק לכבות
את האש, ולהתאסף מסביבי. שרטטתי תוכנית פעולה זמנית
ועליתי על הסולם לעמוד בראש הפעולה. מן הסולם רואים נוף
נהדר. רשמתי לפני להזכיר זאת לדובר המחוז, לפני שיאסוף את
העתונאים לסיכום פעולות היום של מפקד המחוז. אחד הכבאים,
בלתי ממושמע לחלוטין, התיז עלי מים בצינור. פקדתי על הסמל
להודיע למוקד, שיצלצלו לביתי שישלחו חולצה נקייה למשרד.
אתמול הדחתי שני סמלים שהופיעו בחולצה מלוכלכת. צריך להקפיד
על הלבוש.
1100 השריפה כובתה. הצלמים הגיעו באיחוי רב. נעתרתי י־בקשתם
ועליתי שוב על הסולם.

1200 החלפתי את הג׳יפ בקטנוע. ליד מטה המחוז נתקלתי במקרה
בצלם של העתון ״ידיעות חשובות״ ,שצילם אותי מיד. אחריו הגיע
צלם העתון ״שחרית״ ,שביקש ממני להצטלם בג׳יפ• תמונה שלי
על הקטנוע נמצאת כבר אצלם.

סיגריה דה־גול: מעתה אפשר לא
רק להצביע בעדו, אלא גם לישן
אותו( .ידיעות אחרונות)
דויד הרמן, חיפה
מורפיום להמונים.
כאשר מדדה נערת הזוהר קליפת
טוויה (לאשה)
מרדכי דן, תל-אביב
ערכה כחליפת השום.

1320 ביקרתי ב״היכל האמנויות״ :יש שם סכסוך על 54 כסאות
נוספים והחלטתי לבדוק את הענין בעצמי. אינני מבין כיצד יודעים
העתונאים לאן אני הולך. חיכו לי שם 4כתבים ו־ 2צלמים, מחוץ
לצלם הקבוע של ההיכל. בדקתי את כל הכסאות ומצאתי שהם בסדר
גמור. מנהל ההיכל הציע לי כרטיס הזמנה קבוע לכל חיי, אבל
סירבתי. יש לי כבר כזה. אישרתי את התקנת הכסאות הנוספים.

מאת פרש צבאי( .הארץ)
נחמד, לוין, רמת־גן
ישר מפי הסוס.

1600 התכוננתי לחזור כבר הביתה בדודג ,,ברגע שהודיעו לי כי
ילדה בת שש וחצי לא חזרה הביתה מן המעון והיא נעדרת כבר
יותר מ־ 20 רגע. פקדתי להוציא לשטח את כל הפקידים והאפסנאים,
לשלוח מכוניות רמקול, להזעיק את הדובר מן הבית. נסעתי בדודג׳
הביתה כדי להחליף את הבגדים בבגדי עבירה והוריתי לסמל להביא
אחרי את הג׳יפ.

חס שיר״ס
מעשה ככלונדית מפוצצת
שכחוצות היתה מתרוצצת.
יום אחד, הוי אפון,
נשכה רוח מונסון,
•נתגלתה קרחתה הנוצצת.

1800 הילדה נמצאה. היא הכינה שיעורים אצל החברה שלה וכששמעה
את הרמקולים חזרה מיד. במסיבת עתונאים שהתקיימה
מיד אחרי גמר המבצע, הסברתי לעתונאים את שיטת הפעולה. הם
היו מרוצים מאוד. יהיה להם מה לכתוב מחר בבוקר. השארתי
גם סקופ קטן בשביל ״ידיעות חשובות״ ו״שחרית״ :תפשנו חולה־מין
מסוכן. הוא עוד לא עשה כלום, אבל כבר הסגיר את עצמי
לידינו על מנת שנמנע ממנו לבצע פשעים.

מרדכי דן, תל־אביב

לאזרח מנחלת־בנימין,
שלדארווין סירב להאמין,
ניתנה הוראה
להציץ כמראה -
ואז הוא התחיל להכץ.

2030 הלכתי לקולנוע. ספרתי ונוכחתי לדעת שרואים אותי ביומן
פעמיים שלמות ופעם רק את המצח, מאחורי המפקח הכללי. הדובר
עובד מצויץ: מחר יקבל כוכב נוסף.

1110 נסעתי למשרד והחלפתי את החולצה.

אלימלך מאיר, תל-אביב

יורם ברנשטיין, תל־אביב

יקעהת־עסל״ס
שינוי אקטואלי לפסוק התנ״כי, מצפון תיפתח הרעה

מצפון תיפתח הרעשה .

שר האוצר הנהיג שער מציאותי יותר לדולאר

ן י ההפגזה

. .ספק רכ אם הזריקה הפעוטה דייה להכריא חולה זה,

דו ע בציבור דורש את ירושת אשתו

כדי למצוא לתכיעה זו סמוכין כתנ״ד, יצטרכו לתקן
את הפסוק לאמור: ותדע חווה את אדם אישה.

״אגזס־יפורי וזפעזנויגו גזמבייגיוו אותך יגתד לואעזרבתך,

דדווולונל ירוד סודזד־ וארד ר־ רד ד־ ר־רוי&דג־י ס תזווי ר ד --