גליון 1107 מתאריך 17 בדצמבר 1958

שנה 22

מספד 1107

המחיר 550 פרוטה

יצירה ספרותית מעור

סערה

מכתבה חגווי של
ונקה גובו
ושבו
בו־יוסף
תשובת
בו=יוסו:
״לא כיוסמת
ונוגוביה
או השמצות!״

מכתבים
כשעת מיבחן

עורך תבנית:
וקי

רחוב גליקסון ,0תל־אביב, טלפון ,26705
ת. ד . 156 .טען למברקיס :״עולמפרס•
המוציא לאור: העולם הזח בע״יו.
דפוס סטה שהם בע׳׳ס, ת״א, טל.62259 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אבי!
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעו!

העתון

הנקרא

הבעיה הספרדית הולכת ומסתבכת. הנה
מונה שר שני מבני עדות המזרח, ודווקא
במשרד הדתות, שם היתר. נהוגה אפליה
גלויה וממשית נגד בני עדתו. קם לאחר מכן
ראש הממשלה, ונאם בפני חברי הכנסת
נאום ארוך, בו תיאר את אהבתו לבני עדות
המזרח, ואת רצונו העז לראותם תופסים
את מקומם הפרופורציונלי במוסדות המדינה.
הוא שלל את אפליית עדות המזרח לרעה
בצורה כה קיצונית, עד כי תבע את אפלייתם
לטובה .״אם ישנם שני מועמדים למשרה
ציבורית,׳־ קבע ,״האחד ספרדי והשני אשכנזי,
ושניהם בעלי אותה רמה, יש להעדיף
את הספרדי׳.
השבוע הזדמן לי לשוחח עם אדם שאני
מעריכו מאוד, אישיות ציבורית מכובדת.
מזה כמה חודשים רבו הנבואות כי הוא
עומד להתמנות למשרה ציבורית רמה. והנה,
עתה, סיפר לי בזעם, כי אינו מתכוון לקבל
את העמדה המוצעת. מדוע? ״מפני שאני
ספרדי,׳׳ השיב.
מסתבר כי נודע לו לפתע, שאותה המשרה
המוצעת — בשל מוצאו הוצעה לו, בהתאם
להנחיות ראש הממשלה. והוא חשב, לתומו,
כי בשל רמתו המקצועית בחרו בו. על כן
סירב לקבל את המשרה.
כל התופעות הללו היו רק סנוניות ראשונות
לפני הבחירות. הן לא השאירו ספק,
כי ככל שיתקרב יום הקלפי יבקשו המפלגות
לרכב על סוס העדות׳ .

מי שאוהב הגדרות פשטניות, יכול
להצביע על העובדה הפשוטה כי הצמרת
הפוליטית־כלכלית־תרבותית השולסת
בישראל באה ברובה המכריע ממזרח־אירו־פה.
פה ושם מצליחים יחידים להצטרף
אליה — גרמנים כמו פנחס רוזן, צברים
כמו משה דיין, אפילו ספרדים כמו יוסף
נחמיאס. אולם הצטרפות זו, מחירה התבוללות.
ושוב,
אין זה מקרה. הציונות היא תנועה
מזרח־אירופית• אמנם מייסדה הרשמי היה
איש מרכז־אירופי, אולם לא תיאודור הרצל
קבע את רוחה ומסגרתה הרעיונית. הרצל
היה סמל. המדינה שהוא צייר אותה לעצמו,
בספרו אלט־נוילאנד, דומה יותר למצב על
הירח מאשר למציאות בישראל.
כל צמרת חברתית, אפילו היתד, מהפכנית
בראשיתה, סופה לשקוע בשמרנות. היא מבקשת
להנציח את עצמה, את דפוסיה, את
משפחותיה. צמרת אשכנזית, טבעה לתת יתרונות
למועמדים אשכנזיים, להקשות על
דרכו של מועמד ספרדי.
אולם גם תיאור זה פשטני מדי. הסיבה
׳היסודית ביותר לנחיתות מעמדם של בני
עדות המזרח בישראל עמוקה עוד הרבה
יותר.

לכל מדינה יש תמונה תת־הכרתית של
עצמה — אותו מיתוס יסודי החולש
על התודעה העצמית. האנשים והמושגים
התואמים את התמונה הזאת, זוכים
לעליה ולרימום. האנשים והמושגים הסותרים
אותה, נידונים מראש לירידה ולנחיתות.
מאז ימי העליה השניה ועד היום, רואה
הצמרת הציונית את ישראל (ואת הישוב
העברי לפניה) .כחלק מאירופה. היא אוהבת
לראות את עגמה כראש־גשר של התרבות

גלם המערכת:
•דיזז ערן
חברי המערכת:
מנשה בר-דייז• ,יי ז גיור. רירי דיילי,
דויד חורוביץ, רווזי ודר* .ברחם ייסיו,
יוסף אברחנורי, אביבה סטו, עמום קינה
שלטה הרז.

ביותר

במדינה

האירופית, כבת־ברית טבעית למערך הפוליטי
המערבי.
מובן מאליו שתמונה זו מלווה בזלזול
עמוק לתרבות המזרח (.שכמעט איש לא
טרח ללמדה) ,לשפה הערבית, ליצירות־הפאר
של העבר השמי (במידה שלא נשתמרו
במקרה במסורת הדתית היהודית).
אין כל חשיבות לנכונות התמונה הזאת
או לאי־נכונותה. אין טעם להצביע על העובדה
שהדור הצעיר הגדל בארץ התפרק, בהצלחה
קיצונית, הן מן הערכים החיוביים
והן מן הערכים השליליים של התרבות
האירופית, וכי קשרו היחיד עם תרבות
מפוארת זו היא זיקתו למטוס מיסטר
ותשוקתו לטיול בפאריס. מיתוס, גם כשהוא
כוזב לחלוטין, עשוי להשפיע באופן מכריע
ולאורך ימים.
המיתום ה״אירופי׳׳ של הציונות הופך מראש
את האשכנזים לשליטי המדינה. הוא
הופך את שפת האם הפולנית לנכס יקר,
ואת בעליה לאיש־תרבות. הוא הופך את
שפת־האם הערבית למכשלה חברותית, ואת
בעליה לאיש נחות.
הוא נותן פרס לתרומתו של האשכנזי,
המתבטאת בקשר כלשהו, אפילו שטחי, לעולם
המערבי. הוא בז מעומק לבו לתרומתו
הטבעית של הספרדי ובן עדת המזרח,
המתבטאת בקשרו הבלתי־אמצעי לתרבות ולמציאות
של המרחב השמי.

המיתוס הכוזב של יעודנו ה״אירופי׳׳
חזק כל כך, עד שגרף עמו גם את
הספרדים, וזרע בלבם הרגשת־נחיתות עמוקה.
הספרדים המעטים שהצליחו לחדור
לצמרת החברתית או הכלכלית של המדינה,
משתדלים ככל יכולתם להתנכר למוצאם
ולחקות את האשכנזים. בתאוות התבוללותם
הם דומים ליהודים בחוץ־לארץ.
אולם פתח התקווה לבני עדות המזרח
בישראל אינו בהתבוללות, וגם לא. ביצירת
מפלגה ״עדתית׳ ,שתטיף לייצוג יחסי הוגן
לספרדים במוסדות השלטון. כל עוד לא
תשתנה רוח המשטר בארץ, נדון כל כשלון
כזה להתנוונות ולכשלון.
שעתם הגדולה של בני עדות המזרח תבוא
כאשר יכירו הם עצמם בערכם הסגולי המקורי,
כאשר ישאו בפיהם בשורה שתחזיר
להם את כבודם העצמאי. עתיד האנושות
בדורות הבאים אינו מונח באירופה .,אלא
ביבשות המתעוררות של אסיה ואפריקה.
עתיד ישראל אינו מונח על חופי האוקינוס
האטלנטי, אלא בין מוסול ואדיס־אביבה,
מאראקש וכוזיית.
בתמונה זו נועד לבני עוות המזרח יעוד
טבעי, גאה ומפואר. כאשר ירימו את הדגל
המרחבי, יוכלו לקום במלוא שיעור קומתם.
הם יהיו חולית־הקשר החיונית בין המדינה
לבין התרבות המתחדשת של המזרח.
כשגריר בקאהיר או כשליח למטה הלוחמים
באלג׳יריה, כנציג בקונגרס תרבותי
שמי בדמשק וכסוכן מסחרי בסודאן, יזכה
העברי בן המרחב להוקרה האמיתית, הנג־זלת
ממנו כאשר הוא מנסה למכור את
קולות מעברת סאקיה למפלגה אשכנזית.
באשכנז רבתי, ידפקו תמיד את השחורים.
בישראל שמית, יהיו בהכרח אזרחי כבוד.

הקול הרם ביותר שהגיע לאמי מכל הדי
התקרית האחרונה בגבול הצפון (העולם הווז
)1106 היה קולו של פעטח אזעקה. הוא התרה
בנו כי הניעה השעה ה־ 11 לשנות את
גישתנו לכל בעיות הטרחב. שהרי עד בה,
סמכנו תמיד על כוח ההרתעה שלנו. כבר
התנסינו בהתנקשויות נבול, ותסיר ידענו
להשיב בפעולות־תגטול, או אפילו בטלחטה
רבתי, כמו בסיני. אבל הפעם, היה ברור
לכל כי שוב לא נותר מקום לפעולות תנטול.
כל תנובה של ממש, פירושה טלחטה. וסל-
חטה — טי יודע לאיזה כיוונים תתפתח?
לכל הפחות, תהיה זו פתיחת הסיבוב האח-
רוז של נטישת האזור על־ידי המערב, וכיבושו
הסופי על-ידי האימפריה הסובייטית.
האם בזה רצוננו?
אני סבור שלא, ועל כן חובה עלינו לעשות
אח כל הטאטצים לם צ1א דרר להידבר
עם שכנינו, על טנת שנם הם ונם אנחנו
נינצל מחיבוק הרב הרוסי. אם תמורת זאת
עלינו לנקוט בנייטראליות — אדרבא. זה
יבטיח לפחות את שלום הטרחב. את סל-
חמתם יוכלו אז שני הנושים לנהל ביניהם,
הרחק מביתנו.
ד׳־ר נחום שין, תל־אביב
. ..אילו היה לבהות נראה באופק קץ לכל
שפיכות הדסים הללו!
עמי בנדור, חיפה
להבות- לתושבי בונקרים
האחדות

ברצוני לצייז לשבח את קיבוץ
הבשז, אשר פירסם מודעת תודה
הערים, שהתגייסו בשעתו לבנ״ת
בטשק. בשעות טיבחז כאלה נמדדת
ביו חלקי האומה.
ראובן גורביץ, בת־ים

עולם ומלואו
עלי לצייז לשבח את הקריקטורה של זקי,
על בעיית השילומים והצגת הסרטים הנרם־
ניים בארץ (העולם הוה .)1106 בציור אחד
הצליח להביע עולם ומלואו — ובצורה מאופקת
ותרבותית.
נעמי נתנזון, תל-אביב

מסקנות מצרפת

תמהני על כל אותם אישי ציבור, שחתי-
מותיהם מתנוססות על הדף. חתול בשק״
האם לא שמעו מעולם כי ציורים תמימים,
אפילו ציורי חתולים, שימשו כלי נשק בידי
מתנגדיהם? אני מבין בחחלם את חבר הכנסת
בניו. לעולם אינך יכול לדעת איזה
תעליל יעולל לד יריבד. והנזהר תמיר, אמרו
חז״ל, לעולם אינו נופל.
שמעון ירחמיאלי, בני ברק
מה יש? נשים כבר אינן יודעות לצייר
חתולים? או שמא ה! כלבתיות מדי? על
כל פנים לא הבאתם אף ציור אחד שידגיש
את נקודת-המבט הנשית. וחוץ מזה, אף לא
ציור קומי ואורינינלי באמת. חלש מאד.
אורה ברגמן, רנזת־גן
חתולים נשיים וקומייס, ראי ציורים.

אוהב העם
מדוע שונאים אצלנו כל כד את נטאל
עבד אל־נאצר? הלוא למעשה איו לנו אדם
בעולם, הדואג כמוהו לקיומה ולהתפתחותה
של מדינת ישראל.
רק לפני שבועות מספר, בזמז כינוס פעילי
המגבית המאוחדת, הודיעו העתונים כי
הכנסות המגבית יורדות נם ״בגלל השקם
בגבולות״ .והנה רק שמע עבד אל־נאצר את
הדברים האלה, הוא נבהל מאד, וכאילו
בהתאם להסכם סודי עם בז־נוריוז, נתז
פקודה דחופה לחייליו בגבול הסורי להתחיל
בפעולה תוקפנית ולהפסיק את השקט המסוכז
באיזור.
חושבני כי במקום לפנות במחאה למועצת
הבטחוז, אנו צריכים לשלוח מכתב תודה
לשליט מצריים, על דאגתו הנאמנה להכנסות
המגבית המאוחדת ולנורלה של מדינת ישראל.
שמעון
שרנסקי, ירושלים

שגה טוכה
בעתונכם (העולם הזה )1091 הופיעה
מודעה בה נאמר כי כרטיסי ברכה נושאי
פרסים נמכרים כאנרות שנה טוביה, על-ידי
קרז נכי מלחמת השחרור וצה״ל. לפי מודעה
זו קנינו את הברכות, שמספריהז .214945

מאמרו של העורד מצרפת ,.אזהרה!׳ (העולם
הוה )1106 בא בדיוק בעתו. הוא משכיל
להעריך נכונה את תוצאות הבחירות
בצרפת ואף להסיק מהז את המסקנה הנוגעת
לאזרח הישראלי — דהיינו: ננד בחירות
אזוריות־רוביות. זוהי בתיבה עתונאית ל-
דונמה.
שמואל ברגר, ירושלים

לגופו של עניין
מה שעשתה זיוה (העולם הווז )1106 הוא
עניינה הפרטי ואיז זה נונע לאיש, מלבד
אולי להוריה ולבני משפחתה, ויתכז נם שלבעלה
לשעבר. לזיוה היה חלום. היה לה
העוז לוותר על חיי נוחיות בטוחים ולצאת
לעולם הגדול, ולנסות להנשים חלום זה.
היא לא חזרה בכדי לשאת את כשלונה. על
כז בחרה בדרך הקלה. קלה? אינני יורעת.
על כל פנים, זו זכותה הבלעדית להחליט
מה תעשח בפניה, אישיותה או גופה.
איז סיבה להשמיץ אותה. חיה הררית
ניסתה והצליחה. האם היא ראוייה לזרים?
אביבה ד ,.חיפה
אתם > .1000/אני מתפלא רק על דבר אחד:
איר נתתם לאוצר כזה (ואני מביז שידעתם
עליו מראש) לעזוב את הארץ?
שמעון שרייבר, ירושלים
לא יאומז כי יסופר. זוהי האגדה על
זיוה וזה שיברה. רווח לבי כשקראתי מעל
גבי עתונכם, כי זיוה ויתרה על האזרחות
הישראלית.
מנשה נד,וראי, צה׳׳ל
אינני חושבת שהצנת תצלומי עירום היא
כה מושחתת או בלתי מוסרית. עוד טהזמז
הקדום, בימי היוונים יד,רומאים, היו נוח-
גות הבחורות להופיע באולמות ציור ופיסול
בהופעות עירום. גם בישראל יש אולפני
ציור ופיסוי. אשר מספר בחורות מופיעות
בהם בהופעות עירום, על מנת להבליט את
האמנות והיופי, אד לא כדי להסעיר יצרים.
אינני מתביישת לספר, שנם אני הופעתי לא
אחת בצורה זו, ואינני רואה בכר פגיעה
במוסר.
זיוה אינה היחידה העושה זאת ואפשר
להסביר עניז זה, בצודה נורמלית בהחלט.
פנייתה לתצלומי עירום אינה צריכה לסמל
דווקא את הדרדרותה.
עמנואלה גולדברג, חיפה
בתור אם לנערה, אני אומרת לכם: תודה
רבה. מאות, ואולי אלפי נערות בישראל חול-
מות כיום על קאריירה זוהרת בהוליבוד
פירסוטכם הזהיר אותז כי הדרד אינה תמיד
קלה, ובי אפשר להניע רחוק מאוד מז המקום
שאליו שאפו.
גחמה לוין, תל־אביב
. ..לנופו של ענייז: זו היתה כתבה מוצלחת
מאוד מכל הבחינות: המוסרית, הלאומית
והחינוכית!
אליהו חסון, חולון

נשק כשק

יישר כוח. עמוד החתולים שלכם (העולם
הוה ).1105 גרם שעה של קורת רוח. לא
הייתי מתאר כי חברי כנסת כבודים, אישי
ציבור ואטנים, יקדישו מומנם לנסיו! גרא־פולוני
מעיז זה. אינני בקי לצערי במדע
כתב-היד, אר אני בטוח כי נראפולוג מומחה
היה מסיק מעטודכם מסקנות רנות.
ראובן הילל, רחובות
. ..עכשיו הכל ברור: מי שאינו יכול
לצייר חתול אפילו, וודאי שאינו יכול להציל
את המדינה.
אלינורה ריבקין, חיפה

החתול של מופול
מה תאריך ההנרלה, אולם הטוכר מעז
ההנרלה

תיערד ב־.22.10.58

עד כמה שידוע לנו לא נערכה שום
הגרלה ותוצאות הגרלה כוו, אם אמנם
נערכה, לא פורסמו.
שאול, אביבה, יעקב, אלוני-אבא
הקוראים שאול, אביבה ויעקב, נווטים,
הגרלת קרן נכי נזלחנזת השחרור נערכה
בתאריך הנוובטח, והתוצאות פורסנזו בעתו־נות
י היומית. כדי לוודא אם זכו אגדותיהם,
יפנו למשרדי קרן נכי מלחמת השחרור,
רחוב מנה ,5תל־אביב.

אזהרה לגכרים
כקוראה נאמנה שלבם הכעסתם אותי מ<
בכתבה מאת הרמז קלאננ (העולם ה
.)1105 אולי מר קלאנג הינו ספר נבר
טוב. איני יודעת. מעולם לא הייתי נבר, ז
באשר לתספורות נשים הנני מומחית: ב״
שנות חיי ביקרתי כבר אצל ספרים רבי
לרעתי, התסרוקות שהוצגו בתצוגת מל
״המלך דויד״ היו ממש קטסטרופליות
עצתי לחברי המערכת ממיז זכר — ׳זכ!
מה קרת בסופו של עבדאללה.
ם. ג .ר ,.ירושל
נהניתי לקרוא את סיפורו האישי של ה
מז קלאננ. אם בי טרם הגעתי עד הי
לידיו, חושבת אני כי טי שהיה ספרה ל
חצר המלכות הירדנית ראוי לאשראי ר
לצערי העתקתי את מקום מנורי סירושל
לפרובינציה. אולם אני מבטיחה: בהזדמנו
הראשונה של ביקור אצל הורי, לא אפג
על דלתו של ספר המלכות.
רינה פז, רמז
העולם חזה 1107

הנ דון:

־־ מאת
*ום הרביעי שעבר היה יום

שדו כהן ־

חשוב
׳ מאד. כל כך חשוב, שלא השאיר אחריו
שום סימן. היה זה יום העשור להכרזה האוניברסלית
של עצרת האומות המאוחדות
על זכויות האדם. ישיבה מיוחדת של הכנסת
הוקדשה לציון המאורע, ויושב־הראש הקריא
בפתח דבריו איגרת חגיגית מטעם נשיא
המדינה.
״ביום זה,״ הכריז הנשיא ,״מחדשים עם
ישראל וכל עמי תבל את הבטחתם לזכור
ולא לשכוח את אשר עוללו לאדם, לכבודו,
לחירותו ולזכויותיו הצוררים שקמו על דורנו
זה נמשיך ונתמיד בתוך המדינה
לחוקק חוקים המקיימים והמבטיחים זכויות
האדם, כבודו וחירויותיו.״

הש.א ,.שוב לא יכלו להמשיך בהתעלמותם,
נוכח הביקורת הציבורית.

שבכנסת שום אצבע אינה מורמת או מורדת
שלא לפי חישוב מפלגתי.

אולם אם במחזהו של פירנדלו
מחפשות שש נפשות מחבר, הרי
שתפקידים ציבוריים אינם מחפשים
זמן רב מי שימלא אותם.
ובמידה שהנציגים הנבחרים לא
השכילו לדבר כלשון העם, מטעם
העם, נפל מעצמו התפקיד על שבם

אבל נניח הצידה את חשיפת מעשי השחיתות,
שהרי תפקידו של עתון אינו מצטמצם
בזאת. הנה מזה כמה שבועות גועשת
מפא״י מן ההתרוצצות בקירבה: צעירים נגד
זקנים, גושים מול אנשי־חצר. וכאשר התכנסו
ראשי המפלגה בכפר הירוק, נעשה
הכל בסודי־סודות, כאילו באו להחביא נשק
בסליק של ההגנה. כל משתתף התחייב שלא
לגלות לאיש מן החוץ שמץ ממה שנעשה
בקודש־הקודשים. פלוגות הפועל אף שמרו

בעצרת שנערכה בירושלים במיוחד לכבוד
אותו מאורע, הרחיבה שרת החוץ את הדיבור
על אותם אידיאלים נשגבים, הכלולים
במגילה הבינלאומית. בסיום דבריה הדגישה
גולדה מאיר, כי כיבוד זכויות האדם
מתחיל בבית וחייב לבוא לידי ביטוי על־ידי
כבוד חופש המחשבה.

יתכן שדווקא הידיעה האחרונה
מהווה שיעור מאלן? הרבה יותר
מפל המלים הרמות שנאמרו כקשר
לאותו מאורע חגיגי. בי
התנהגות היועץ המשפטי ביטאה
בכנות תת-הכרתית את אשר אי־אפשר
להשמיע מעל כמת הכנסת
ובכינוסים ציבוריים.

באתונה העתיקה היה האזרח קם בקהל
רעיו־האזרחים, משמיע את אשר עם לבו,
ומאז ועד היום עומד חופש הדיבור — החופש
למתוח ביקורת על נציגי השלטון,
לחוות דעה גלויה על נושא משרה ציבורית
— כאמת־מידה לכל החרדות האחרות של
אזרחי מדינה כלשהי. חופש זה יכול לשמש
שוט המרתיע את בעל השררה מלסטות, או
מושכות המנחות את עגלת החיים הציבוריים
בדרך הרצויה.
התפקיד עבר במשך הדורות אל שכמי
הנציגים הנבחרים של העם. הם אשר נטלו
על עצמם לקום ולומר את אשר על לב
האזרח. לכאורה, כזה המצב בישראל. אלא

ך• יצד אפשר להיפטר מעתונות לוח־
^ מת? קיימות שתי דרכים. בארץ נוסו
שתיהן: האחת במידה רחבה למדי, השניה
נמצאת מזה כמה שנים בתהליך של שיכלול
מתמיד.
הדרך הראשונה פשוטה מאד: לשחד, לקנות•
השיטות הן גלויות או גלויות פחות,
אולם אי־אפשר לטעות לגביהן. מעניקים ל-
עתונאי הנחה במחירי הרכבת, מקציבים לאמרתו
קרקע וכספים להקמת מועדון גדוש-
מותרות — אפילו הקלות במם־הכנסה נותנים
לו במסגרת החוק.

יש גם וקונים עתונאים — או עתונים
שלמים — שלא בכסף. שר פלוני, או
ממונה אלמוני על שירות ממלכתי, מזמין
אליו לשיחה את כתבו המיוחד. תמורת
גילוי סודות על יריב פוליטי, או אפילו
על עניינים בטחוניים, הוא רוכש לעצמו
ולמפלגתו חסינות מפני ביקורת. אם הוא
משלם ביד מספיק נדיבה, ואף מזמין את
עורך העתון למסיבת־תה בביתו, הוא גם
יכול לזכות למאמרי תשבחות לפי הזמנה.
או, בהיותו במצוקה, יבטיח לעצמו כי אותו
עתון לא יהסס מלפרסם את שקריו כתורה
מסיני.
שוחד זה, אם נצרף אליו גם את המחסום
המפלגתי הסותם את פיהם של רוב עתוני
הארץ מלומר את האמת כולה, הפך את
העתונות הישראלית — ברובה המכריע —
לאחת המכורות ביותר בעולם.

בתוך המקהלה הנשגבת נשמע צליל צורמני
אחד. היה זה כאשר התכנסו עתונאי
ירושלים לשמוע את דבריו של היועץ המשפטי
לממשלת ישראל, לכבוד יום זכויות
האדם. העחונאים חיכו לחיים כהן הצי־שעה.
ומשלא בא, החליטו להפגין את זכויות האדם
והסתלקו.

שתי מלים חוזרות ונשנות בכל נאום
ונאום :״חופש הדיבור״ .כי במשטר דמוקרטי,
אין זכות יסודית יותר מאשר זכותו
של האזרח לקום ולומר את דברו. יש וזכות
זו מנוצלת מעשית רק פעם לכמה
שנים, כאשר האזרח מטיל את פתקו לקלפי.
אולם זכות זו קיימת, וידיעה זאת הינד, אחד
מנכסיה היקרים ביותר של הדמוקרטיה.

למי דרושים כל אלה? מדוע
ישלם עתונאי חצי מחיר עכור
נסיעה ברכבת מתל־אביב לחיפה?
האם מפני שהוא נוסע לרגל
עבודתו? אס כן, בוודאי שמגיעה
אותה הנחה גם לסוכן מברשות,
הנוסע מעיר לעיר בדי למכור את
סחורתו ולפרנס משפחה.

שר המשפטים הרים באותה הזדמנות את
תרומתו הנאורה :״המדינות החברות באומות
המאוחדות התחייבו להשיג הבטחה של ההכרה
הכללית בזכויות האדם ובחירויות־יסוד,
ושמירתן בכל אתר ואתר. הבנת זכויות
וחירויות אלה חשובה עד מאד

ץ* בר התרגלנו מזמן לפראזות נוצצות•
^ מלים יפות חולו לעשות רושם. המצאנו
אפילו את ״הציונות״ במרכאות, כדי
לתאר את הנאומים המפוצצים, שופעי־המלי־צות
ונעדרי־הכנות. אזננו חדלה פשוט לקלוט
את המלים המצלצלות. אבל דומני שכדאי
בכל זאת לבחון ביתר תשומת־לב את
הנאומים שהושמעו לכבוד יום זכויות האדם,
גם אם נוטפת מהם ההתחסדות.

רה :״ראית עתונאי בלתי-תלוי,
תלה אותו על העץ הראשון״.

וככל זאת מטילה העתונות מורא
ורוגזה על כעלי השררה. בי ישנם
יוצאים מן הכלל, וישנם שאפילו
כאמירת חלק מן האמת מפעילים
את נשק החירות לקום ולדבר.
כנגד אלה לא הועילו כל הפיתויים. היה
ברור כי דרוש טיפול דרסטי.

הוקי הדיכוי

שימשו

נושא

מרכזי

לכתבה

איש

השנה

תשי״ג

העולם הזה, חיים כהן. באותה תקופה, נראו התראות העולם

הזה מפני החוקים המוצעים על־ידי היועץ המשפטי כמוגזמות, אך מאז הסתבר כי היה
בהחלט מקום להזעיק את דעת הקהל נגד החוקים, הפוגעים פגיעה חמורה בחופש האזרח.

העתונות. עד כי ״חופש הדיבור״
זהה כיום, למעשה, עם ״חופש
העתונות״.

** ל מנת שהאזרח או נציגיו ידעו לבקר
— או לשבח — חייבים הם קודם כל
לדעת. כלומר: אינפורמציה. מקיפה, מהימנה,
מהירה.
אין צורך לפשפש הרבה בעבר הישראלי
הלא־רחוק, כדי למצוא דוגמות לתוצאות
פעולותיה של עתונות בלתי־משוחדת. די להזכיר
את השמות יחזקאל סהר, יעקב כהן
וזאב שטיינברג כדי להיווכח בחיוניותו של
חופש העתונות כנשק־מגן של האזרח הפשוט.
בכל המקרים נמצא עתון לוחם, או
כמה עתונים לוחמים, אשר העזו לקום ולזעוק
כי עוול נעשה לאור השמש.
העתון הוא אשר חשף את העובדות, פיר־סם
אותן ברבים ואילץ את הרשויות האזרחיות
להסיק את המסקנות. אותם מוסדות,
אשר העלימו עין בקביעות מהשחיתות בצמרת
המשטרה או מפעילותו המבישה של

על הכניסות, לבל יסתנן פנימה עתונאי או
אויב אחר של הציבור המאורגן.

האם נועדו העסקנים יחדיו ל־מסיבת־קוקטייל
אינטימית, או
לחלוקת ירושת הסבא? הלא התכנסו
שם כצמרת של המפלגה ה שלטת,
ובמרכזי הטראסטים הממי
לבתייפ-ציכוריים. בל החלטה, בל
התנגשות־חזיתות, עשויה היתה
להכריע את עתידו של האזרח:
אם ישלם יותר מסים, אם ישראל
תפנה למערב או למזרח, אם רצויה
הגברת העליה.
שמירת הסודיות היתד, מעשה של אנשים
נפחדים, אנשים החוששים מביקורת ציבורית
ואשר יש להם מה להסתיר. לגבי אנשים
כאלה, חופש הזולת לדעת, לדבר ולהתבטא
אינו כלל תופעה חיובית או רצויה
— יהיו נאומיהם נלהבים ושופעי־מליצות
כאשוז יהיו ביום זכויות האדם.

מפי אנשים כאלה נאמרה האיגד

ך* איש שיצא לתת את הטיפול הוא
( |חיים כהן. היועץ המשפטי לממשלת ישראל
הינו בעל ותק במלאכת צימצום החירויות.
הוא אשר הכין את החוקים הטוטאלי־טאריים,
אשר מתיימרים להגן על בטחון
המדינה. בהשראתו הונחו על שולחן הכנסת
סעיפים חדורי זילזול בזכויות הדמוקרטיות,
העושות מן המדינה אל דורסני וכל־יכול,
ומהאזרח ייצור הנסבל רק בחסד.
העולם הזה היה, לפי מיטב ידיעתי,
העתון הראשון אשר התריע נגד מגמות
אלה, והזעיק את דעת הציבור נגד חתירותיו
של היועץ המשפטי תחת זכויות־האדם
האלמנטריות. עוד לפני חמש שנים שימש
חיים כהן נושא לכתבת־שער, כאשר נסתיים
חיבורה של הצעת ״החוק לתיקון דיני
עונשין — עבירות נגד המדינה״ .כעבור *
חודשים אחדים אף נבחר כאיש השנה
תשי״ג, כי נגישותיו בחופש הפרט הטביעו
יותר מכל מאורע אחר את חותמן על השנה.
בעיני רבים, נראו ההתרעות מוגזמות. כי
טרם נפקחו עיני האזרח לראות במלוא שפלותה
את הציניות הנוראה, שביחס המשטר
לאזרח. החוק נתקבל, כשח״כים נאורים ובוטחים,
כסיעת מפא״י בכנסת, מרימים את
(המשך בעמוד ) 12

תצפית

(כל הזכויות ״שמורות)

• הרחבת האיזור המפורז בגבול ישראל-סוריה, והקמת
עמדות תצפית קבועות למשקיפי האו״ם כאיזור זה, יציע
מזביר האו״ם דאג האמרשילד בביקורו הקרוב בישראל. לדעת
המזכיר הכללי אין כל אפשרות להפסיק את תקריות הגבול, הכנוענו קבועות,
בין ישראל וסוריה, אלא אם יוקם חיץ קבוע בין שני הגבולות.
• תשתרר מתיחות כיחסי גאנה־ישראל. יחסי הירידות בין
המדינה האפריקאית לישראל, המבוססים בחלקם גם על יסודות מסחריים, הורעו
לאחרונה, כתוצאה מסכסוכים שפרצו בין חברות מסחריות ישראליות לבין
חברות דומות בגאנה. ממשלת גאנה מאשימה את החברות הישראליות במשבר
שפרץ, ואילו הישראלים טוענים, כי המשבר היה בלתי נמנע לאחר שהוברר
כי סוחרים באקרה, שהציגו עצמם כבעלי חברות מסחריות גדולות, אינם אלא
אנשי עסק זעירים.

• מענקי ארצות־הברית לישראל ולירדן יוגדלו כצורות
שונות. הסטייט רפרטמנט דחה את ההצעה לצמצם את המענקים לאזור המזרח
התיכון, מאחר שרוב מדינות המרחב אינן כלולות עוד בתוכניות המענקים. הצעה
שגובשה היא, להגדיל את המענקים למדינות התלויות בארצות־הברית, על
ח שבון המדינות האחרות.

• ישראל תאלץ להסביר לממשלת דרום אפריקה את פרשת
יחסיה ע 0העמים האפריקאיים. צירות ישראל בפרטוריה העבירה
למשרד החוץ הישראלי
היחסים בין ישראל לבין
אפריקאים את ישראל
היחסים עם הכושים של

במדינר.

את מורת רוחה של ממשלת דרוס אפריקה, מהידוק
המדינות האפריקאיות המשוחררות. עד כה ראו הדרוס
כגורם אירופי בגבול האסיתי־אפריקאי, ואילו הידוק
מדינות שונות אינו מובן לממשלה הדרום אפריקאית.

• סבסוד חדש יסעיר את מנהיגות מפא׳״י.

הסכסוך, הפעם,

הע ם
״זאב ! זאב ! ״
האזרח הישראלי הממוצע, השואב את
ידיעותיו מן העתונות המקומית ומשידורי
קול ישראל, יכול היה בצדק להתמלא תרעומת
השבוע על ידידי ישראל במערב.
הנה, אחרי ההפגזה ההרסנית של הסורים
לפני שבוע, לא נשמע במועצת הבטחון שום
קול ברור בגנות רע״ם, מלבד קולו של
אבא אבן.
כפי שתוארה בישראל התפתחות התקרית,
היה הבל ברור וחד־משמעי: הסורים הם
שארבו לאסף פילר, הם שגרמו נזקים חמורים
ביותר בהפגזת משקי החולה. אם ישנו
צדק, הסבירו המאמרים הראשיים, חייבת
סוריה לבוא על גמולה בזירה הבינלאומית.
מדוע, בכל זאת, לא גונו הסורים? יותר
מאשר בנות־הברית המערביות היתד, אחראית
לכך ישראל עצמה. כי פעם נוספת
ניסו דובריה להיות חכמים מדי. שופרי
התעמולה שלה, הסובלים מהסתיידות עורקים
מחרידה, המשיכו לפעול בהתאם לאמונה
שאפשר לרמות את כל העולם, כל
הזמן. הם רימו רק את עצמם.
הפגזה גוררת הפגזה. בדו׳׳ח ראש
מטה המשקיפים של האו״ם, אשר הוגש

ייערך מסביב למקו־מו
של יושב ראש
הכנסת יוסף שפריג־צק.
כפי הנראה לא
יוכל עוד שפרינצק
למלא את תפקידו
הנוכחי, מסיבות בריאות,
ובכנסת הרביעית
תצטרך מפא״י
להציע מועמד אחר
לתפקיד זה. מסביב
למועמד זה יתעוררו
חלוקי־דעות חמורים,
כי בעוד שדויד בן-
גוריון יתבע למסור
את המקום לישראל
ישעיהו

ה תנג ת ת רתכנית וזרועת ת2ן ר\2ננות בננירא\2

• מסתמנת מחלוקת נוספת כמפא״י: תביעה למחזיקים ב־במה
משרות לוותר על פסאותיהם הבפולים. המוסד לביקורת של
מפא״י יצא למלחמה תקיפה למימוש׳ החלטתו שאישים חברי המפלגה, המחזיקים
בכמה משרות בעת ובעונה אחת, יפרשו ממשרותיהם הצדדיות. החלטה זו של,
המוסד לביקורת לא זכתה עד כה לתגובות רציניות, ואיש מאישי מפא״י לא
ביצע אותה הלכה למעשה.

• התביעה הכללית תציע לאהרון כהן לקיים את משפטו
בדלתיים סגורות. הנימוק להצעת זו: ניהול המשפט בפומבי עשוי
להחריף את היחסים בין ישראל לבין מעצמה מסויימת, דבר שישראל רוצה
מאוד להימנע ממנו. קרוב לודאי שכהן עצמו ידחה הצעה זו ויתבע קיום
המשפט בפומביות המקסימאלית.

• חרות תציע לכמה מראשי לה״י בעבר להציג את
מועמדותם לכנסת ברשימתה. מנהיגה של המפלגה, מנחם בגין, מגבש
תוכנית של ״שיבת בנים לגבולם״ ,לפיה הוא רוצה לקרב מחדש למפלגתו
את כל יוצאי התנועה הרביזיוניסטית בעבר.

• יתחיל משא־ומתן פעיל להקמתה של חזית דתית מאד
חדת, מורכבת מכל המפלגות הדתיות. את המשא־ומתן יזום חבר
הכנסת חיים משה שפירא מהמפלגה הדתית־הלאומית, העומד לחזור לישראל
ממסע באירופה וארצות הברית, בסוף חודש ינואר 959ו.

• דוב יוסף, גזבר הסוכנות היהודית, יחדש את הצעתו
לפטר כ״ 250 מעובדי הסוכנות. יוסף עומד להודיע בהנהלת הסוכנות
כי במקרה ולא תבוצע תוכנית הפיטורין, לא יוכל לשלם להבא את משכורתם
של עובדי הסוכנות באופן סדיר.

ס דוקא אשכנזי ולא ספרדי יתמנה כמנהל כללי במשרד
:הדתות. למרות סיסמתו של שר הדתות החדש, הרב יעקב משה טולידאנו,
כי כניסתו לכהן בכהונתו זו באה לתקן את הקיפוח שהונהג במשרד זה
כלפי הספרדים, יבחור בכל זאת במועמד לא ספרדי למשרת מנהל כללי.
מינוי זה, שייעשה בעצת מפא״י, יבוא למנוע את מנויו של אהרן מויאל, איש

לחברי מועצת הבטחון, נקבע סדר השתלשלות
הענינים בצפון: הסורים רצחו את
הרועה מגונן, ישראל השיבה בהפגזה ארטילרית,
שהביאה כתגובה הפגזה סורית
קטלנית, מתוכננת מזמן, וזו גררה אחריה
הפגזה ישראלית מוגברת .״הנוהג להשיב
באש ארטילרית על אש אוטומטית הוא הסכנה
העיקרית להתלקחות לאורך הגבולות,״
קבע הגנרל פון־הורן. לאחר קבלת חוות-
דעת כזו׳ לא יכלה תלונת ישראל אלא
להתפוצץ כבועת־סבון.
ואילו, בכל זאת, היה הצדק עם ישראל;
שהרי אסף פילר נהרג מן המארב, וזאת
אף אישרו משקיפי האו״ם. מדוע אם כן
לא שמו דוברי ישראל את הדגש על פעולת־תוקפנות
זאת, תחת י להעמיד פנים כאילו
הסורים פתחו בהפגזה ללא התגרות?
יתכן כי באוזני האחראים להסברה הישראלית
נשמעים רעמי תותחים משכנעים
יותר משריקת כדורים ומזעקת דם שפוך
במשעול של ואדי סלעי. אולם חייבים היו
לזכור כי האמת — וביחוד בנוכחות משקיפים
בינלאומיים — סופה להתגלות. הם
היו חייבים אף לזכור, כי כאשר נתפסת
ישראל בשקר אחד, עלולות כל טענותיה
בעתיד להיראות חשודות. כמו הנער הרועה
שהזעיק לשוא את בני הכפר, פעם אחר
פעם, בקריאת ״זאב!״ ולכשהופיע לבסוף
זאב אמיתי לא האמין איש, עלולה ישראל
לסבול ללא מושיע לכשיופיע זאב אמיתי.

יחסים מרחביים
גשרי במגרב
ישראל היא ידידת צרפת — זאת יודעות

במשך כמה ימים עפו המברקים בין
וושינגטון, ניו־יורק וירושלים. אבא אבן,
נחום גולדמן, גולדה מאיר וביג׳י עצמו הביעו
את דעותיהם הנוגדות. לבסוף ויתר
משרד־החוץ הישראלי. ישראל לא ייצגה את
צרפת, אם כי הצביעה למענה. היה זה
הקול הקובע. ההצעה בעד עצמאות אלג׳י־רית
נדחתה, בגלל קול אחד.

רצח ב פלורנץ־ ה מ שר

שרעבי,

הציונים הכלליים, לתפקיד זה.

אנשי הקונגרס היהודי רתחו. הם לא יכלו
להתנגד לכך שישראל תצביע בעד צרפת,
ואולי אף תשמיע הכרזה שיגרתית בכיוון
זה. אולם הופעת ישראל כדוברת העיקרית
נגד מלחמת־השיחרור האלג׳ירית היתד. עלולה
להרוס את כל הגשרים שנבנו בעמל רב
במגרב הערבי, לסכן גם את עניני העליה.

מריניות

התאם להכרזתו :״כל
מקום שמתפנה יש
למסור לנציג עדות
המזרח ,-יתבע חלק
משרי מפא״י, וגולדה
מאיר בראשם,
את המקום בשביל
בבה אידלסון, המכהנת
עתה כסגן יו־שב־ראש
הכנסת. ואילו
חלק אחר משרי
מפא״י רואה
במשה שרת את המועמד
המתאים לתפקיד

ביום כל חברות האו״ם. בעיני הערבים
זו הוכחד, למהותה האימפריאליסטית של
ישראל. בעיני האנגלים זוהי טפשות של
עם חסר נסיון פוליטי. בעיני הרוסים זוהי
ברכה מן השמיים. אולם לפחות גורם אחד
רואה בכך צרה צרורה: אותם הגורמים היהודיים
הפועלים במארוקו ובטוניסיה, וה־מנסים
לגשור גשר בין ישראל לבין שתי
מדינות המגרב החופשי.
בשבוע שעבר נדהמו חוגים אלה להיווכח
כי ישראל עומדת לעשות צעד גורלי נוסף.
הערבים העלו את בעית אלג׳יריה באו״ם.
הצרפתים הודיעו שלא ישתתפו בדיון וינטשו
את האולם. ואז התנדב משרד־החוץ
הישראלי לגמול לידידיו: הוא הבטיח לייצג
באו״ם את נקודת־ההשקפה הצרפתית, בהעדרם
של הצרפתים עצמם.

הכל יודעים כי החבלה הישראלית ב־ועידת־פלורנץ
גרמה נזק ליחסי המדינה עם
איטליה. אולם עד כמה חמור נזק זה,
הסתבר השבוע ברומא, כאשר מדינאי איטלקי
גילה פרט אחד על הפרשה, שלא היה
ידוע ברבים.
הפרט: כאשר הסכימו האיטלקים עם גץ
גולן, הדיפלומט הפרטיזני של הקונגרס היהודי,
לקיים את הועידה בפלורנץ, פנו
לממשלת ישראל וביקשו שיתוף־פעולה. אולם
הישראלים העמידו תנאי: קודם כל על
ממשלת איטליה להוכיח את חיבתה לישראל,
על־ידי הזמנת גולדה מאיר לביקור רשמי
ברומא.
ראש ממשלת איטליה, אמינטורי פאנפאני,
לא רצה בכך. הוא חשש כי ביקור רשמי זה
יקלקל את יחסי איטליה עם ארצות ערב
ואת סיכוייו להופיע כמתוזך ניטראלי בין
שני הצדדים. לשוא ניסה להסביר שביקור
זה לא יוסיף מאומה ליחס הלבבי של איטליה
לישראל. אולם בירושלים התעקשו.
ביקורה של גולדה באיטליה היה דרוש בעיקר
מטעמים פנימיים, כדי להראות הישג
כלשהו לקהל הישראלי.
פאנפאני נכנע, לבסוף, וביקורה של גולדה
יצא לפועל. הודות לכשרונה האישי של
גולדה, גם היה מוצלח. אולם בעיני האיטלקים
היה זה ויתור חשוב כלפי ישראל.
לכן נדהמו האיטלקים שבעתיים, כאשר נשלח
לפתע ראובן שילוח לפלורנץ — דבר
שהובן גם ברומא כחבלה מכוזנת* בועידה,
בה תלו תקוות רבות להחיאת מעמד איטליה
במרחב.
לאור פרשה זו, קשה לקוות לביקור קרוב
של אמינטורי פאנפאני בישראל. אחרי שצרפת
הוכיחה את עצמה בבחירות האחרו נות
כבלתי־מסוגלת למלא תפקיד חיובי במרחב,
מקווה איטליה למלא את החלל,
כמדינה המערבית היחידה המקיימת קשרים
טובים עם התנועה הלאומנית הערבית. ישראל
נראית עתה ברומא כגורם חבלני במאמץ

מ שטרה
האמת האילמת
״אני אובד עצות, אשתי בוגדת בי אך ההוכחות
שבידי אינן מספיקות כיוון שהיא
מכחישה. אני זקוק להוכחה ברורה ואבקש
לבדוק את נאמנותה במכונת האמת.״ מכתב
זה הופנה השבוע אל מטה המשטרה, על*
באחת משיחותיו עם השגריר הישראלי
ברומא, אליהו ששון, הוציא ראש ממשלת
איטליה מכיסו את הקאריקטורה של (העולם
הזה 1096 המראה את ביג׳י משגר טורפדו
בדמות שילוח, לפיצוץ טפינת-הועידה.
העולגו הזת 1107 .

מ * דדע\>ף

דעה

אישית לג מר >

סלון! •רימז סילד• י

קרבן מכונודהאמת כפור נכדק על־ידי רופא
הגרון נשאר אדיש

ידי בעל צעיר, שחיי המשפחה שלו נהרסו
על־ידי בגידות אשתו. כך, על כל פנים, סיפר
מקור משטרתי לעתונות.
מטה המשטרה סרב להיענות לבקשה, כי
על אף חוסר האמון של הקהל ביעילות
המכשיר ובאוביקטיביות שלו, עדיין מייחסת
לו המשטרה כוח רב בגילוי נסתרות ואינה
מסכימה לנצלו לצרכים הפרוזאיים של הקהל
הרחב.
אם ביקש אמנם הבעל המרומה, שהמכונה
תספר לו את האמת על מעללי אשתו, אין
לשער שבקשתו היתד, באה על סיפוקה. אך
אם התכוון לגרום זעזוע לאשתו הבוגדנית,
כי אז יש להניח שהדבר היה עולה בידו. כי
כמכשיר להפחדה ולגרימת זעזועים נפשיים
וגופניים, כבר הוכיחה המכונה את עצמה
פעמים רבות. המקרה האחרון והחמור מ כולם
אירע השבוע, כאשר התלונן תושב מע ברת
שבות־עם שליד נתניה, כי בעקבות
חקירה במכונת האמת קיבל הלם, איבד את
כושר הדיבור.
האיש שנעצר על־ידי המשטרה לחקירה
כשהוא בריא בהחלט ושוחרר אילם, הוא
בכור שמואל 32 לשעבר פועל בנגרית
הסוכנות במקום מגוריו. ארבע שנים עבד
בכור כפועל פשוט בנגריה וכאשר פוטר
יתד עם פועלים אחרים, ממקום עבודתו, קיבל
רק 240 לירות כפיצויים.
מספר חדשים עבד כפועל בנין בנתניה,
אך בכור שמואל, בעל ההופעה הנאה והשיער
המשומן והמסורק היטב, לא השלים עם
עבודה כל כך אפורה ומשעממת, נטש את
מלאכת הבנין, החל עוסק במסחר. יום אחד
פגש בקולנוע שרון בנתניה את נהג ה־סוכנויז
היהודית, אליעזר, שהתעניין במעשיו.
כאשר שמע כי הוא מחוסר־עבודה
הציע לו אליעזר למכור שמיכות שהוא עצמו
יספק לו.
בכור, החשדן מטבעו, שאל את הנהג
למקורן של השמיכות, וזה השיב כי הביא
אותן מרצועת עזה. בכור הסכים לעיסקה,
אך מאחר שלא היה לו סכום כסף מספיק, מסר
לו אליעזר את 20 השמיכות הראשונות ללא
תשלום, הסכים לקבל את תמורתן רק לאחר
שיימכרו.
עד מהרה הצליח בכור להיפטר מן הסחורה
שנמכרה על ידו במחיר זול מאד.
את המשלוחים הבאים, הביא אליעזר במכוניתו.
כך הועברו מיד אל יד כ־150
שמיכות, נמכרו בזמן קצר יחסית בכל
רחבי נתניה.
הכל היה עלול להסתיים בכי טוב, לולא
החלה המשטרה להתענין במקור השמיכות.
לכשנודע לבכור כי המשטרה מחפשת אחריו,
מיהר להתייצב בתחנת המשטרה בבית-
ליד, שם נשאר יומיים שלאחריהם הוציא
נגדו שופט שלום בנתניה פקודת מעצר ל־15
יום. בינתיים מסרו העתונים 1000 :שמיכות
נגנבו ממחנה הסוכנות בבית ליד.
בכור נחקר שוב ושוב׳ ולאחר שלא שינה
את גירסתו הראשונה בדבר מקורה של הסחורה
שמכר, נשלח עם ליווי למטה הארצי
של המשטרה בתל־אביב. הוא נכנס לבנין
המטה בדרך הרגילה, הוצא ממנו על גבי
אלונקה כשהוא מחוסר הכרה. על מה שהתרחש
בחדר החקירה עד לרגע בו איבד
את הכרתו מספר בכתב ובתנועות־ידיים
הטולט הזז! 1107

בכור שמואל, שאיבד את כושר דיבורו:
״נכנסתי עם השוטר, שבא אתי מבית־ליד,
לחדר שבו היה קצין, שאחר כך אמרו לי
ששמו בן־ישי. הקצין אמר לשוטר שיצא
החוצה ויחכה לי ליד הדלת. ממני הוא
ביקש לחתום על ניר לבן, שהיה צריך להיות
הסכמה מצידי להיחקר במכונת האמת.
סירבתי לחתום• הוא ביקש ממני שאשב,
ואמרתי לו כי כואבת לי הבטן. אז הוא
נתן לי להריח מבקבוק שהוציא מאיזה
מקום, באמרו כי זה יעזור לי. סירבתי.
לבסוף ישבתי, ידעתי שלא גנבתי ואין לי
ממה לפחד. לחתום לא רציתי, שאולי הייתי
מת מהמכונה.
״הקצין קשר לי לזרוע איזה חתיכת בד,
שממנה יצא חוט, שהיה מחובר אל מתחת
לשולחן שלו. הוא שאל אותי הרבה שאלות,
בערך חצי שעה. פתאום הרגשתי שהיד שלי
כמו משותקת• אמרתי לו, והוא ענה שעוד
שני רגעים נגמור, ובאמוז גמרנו. הוא הוריד
את הדבר ששם לי על היד ואני קמתי
ורציתי ללכת אל הדלת. עשיתי שני צעדים
באותו כיוון והרגשתי שהראש שלי מסתובב,
ונפלתי אחורה.
״הקצין בן ישי אמר לי לפתוח ולסגור
את כף היד. עשיתי כך וקמתי ללכת, אבל
נפלתי שוב, והפעם כבר לא הצלחתי לקום
בעצמי.
״כאשר התעוררתי, ראיתי שאני שוכב במיטה
בבית חולים ועל ידי עומד שוטר
מזוין, זה היה בחדר מיון. פניתי אל השוטר
ורציתי לשאול אותו מה קרה לי, לא
יכולתי לפתוח את הפה. השוטר אמר לי
שאם אני אעשה משפט, הוא מוכן להיות
עד בשבילי. בבית החולים עשו לי שתי
זריקות, ואחר כך הזמין השוטר מכונית
ונסענו משם. לפני שיצאנו קיבל השוטר מכתב
מהרופא. הייתי עוד שלושה ימים במשטרת
פתח־תקוה ואחר כך החזירו אותי
למשטרה בבית ליד. מדי פעם ניסיתי לדבר.
לא הצלחתי.
״״קצין וסמל באו לחקור אותי. כשסימנתי
להם שאינני יכול לדבר, צחקו לי ואמרו
שאני ארטיסט של קולנוע• שלחו אותי לרופא
בבית־ליד וההוא הפנה אותי לרופא
קופת־חולים בנתניה. הרופא מנתניה שלח
אותי לתל־אביב למרפאת זנזנהוף אל רופא
עצבים. רופא העצבים נתן לשוטר מכתב
וחזרנו לבית־ליד. הקצין ביקש ערב והבאתי
את חברי שלום אלגווי, שהוא נכר,־מלחמה
ובעל מונית שנתן ערבות של 1000 לירות
בשבילי. עכשיו אני מחכה למשפט, אבל
זה כבר לא חשוב לי מה שאני אקבל שם.
אני מוכן לשבת 15 שנה בבית הסוהר ורק
שאוכל שוב לדבר.״
לחישה של אילם. בכור שמואל, שכל
הרופאים שבדקוהו סרבו לגלות מה גרם לפגיעה
החמורה, נלקח השבוע על־ידי העולם
הזה לבדיקה אצל רופא אף־אוזן־גרון בנתניה.
הרופא, ד״ר אוסקר אטינגר׳ בדק את
בכור ביסודיות, קבע כי אין כל פגיעה מימית
במערכת הקול. הוא חיטט במכשירים
שונים בגרונו, אך בכור לא הגיב על ה־גרויים,
שכל אדם נורמלי מגיב עליהם ב״
עיתות כאלה. לעומת זאת הצליח הרופא,
באחת הפעמים, לסחוט ממנו ״אה קצר.
לחישה חלשה וכמעט בלתי נשמעת, שיצאה
מפיו של אילם•

ך* שהיתה אשתי מעוברת, ראיתי כי ב־עברה
ברחוב היו הבריות שולחים בה
מבטי הערכה. כמו אומדים את כרסה. ראיתי
כי זוממים הם משהו. אחרי כן, אך נולדה
בתי, ראיתי מה כוונתם. ידידי הצייר אברהם
לבינסון, שעסקו פרסום, הביע אותה בגלוי.
הוא פרסם מודעה לעסקו שלו, ובה תצלום
ולד מיד עם הוזלדו (בטרם כורת שוררו),
ומתחת לתצלום כתובת :״כל 19 דקות נולד
בישראל לקוח חדש.״ לא אדם אלא לקוח.
כלומר, הפשילו את שרווליכם, אנשי עסקים
ועסקנים, בא לקוח חדש. מהלשכה המרכזית
לסטאטיסטיקה כבר הודיעו למשרד האוצר:
״שים עין. פעוט זה יצטרך לשלם מסים
בעוד כך וכך שנים. אל תניח לו שיימלט.״
ובמשרד הבטחון כבר שיבצוהו לשנתון
. 1958 בשנת 1975 יהיד, להם עוד חייל.
אין אלה דברים בעלמא• שלושה ימים אחרי
שנולדה בתי עמדתי להוציא אותה מבית־החולים
(הלידה בבית־החולים חובה לפי הוראות
הביטוח הלאומי) ,ושם בפתח לבלר,
והוא אומר לי. :״לפי החוק עליך לרשום
אותה.״ כבר החוק! אני עשיתי את כל
המלאכה והם רוצים את הברכה. לשם מה
הם צריכים שארשום אותהז תיכף תראו.
אמרתי :״ניחא. ארשום.״ ארשום? הוא כתב,
כאילו אין אני יודע לכתוב. ואני רואה
(ב״חדר״ תימני למדתי לקרוא במהופך) כי
הוא כותב ״דת — יהודית.״ ״הי,״ אמרתי
לו ,״זה מאין לך?״ אמר :״לא יהודיה? מה
דתה?״ אמרתי לו :״בת שלושה ימים! איזו
דת יכולה להיות לה? כשתגדל, אם תרצה
דת, תבחר לד, דת.״ מחק
זה מה שכתב, וליתר בטחון
שמתי ליד המחיקה ראשי
תיבות• אבל בתעודת הלידה
רשמו פקידי משרד הבריאות
״יהודיה.״ רק אחרי שאיימתי
במשפט וערבתי ב־ענין
את פרקליט המחוז,
מחקו בדיו אדומה, כדי שתהיה
לה תעודת לידה מלוכלכת.
עונש על שאביה
חושב. תעודת לידה חדשה
לא הוציאו לה.
ואני מוכן להתערב אתכנ4
כי בספרי משרד הבריאות
היא רשומה יהודיה וכך גם
בססאטיסטיקה. כאדם אין היא מענינת או תם,
אלא אם מוסיפה היא לאוכלוסיה היהודית
בישראל או בעולם או למיעוטים.
* יהי כי מלאו לה חמש שנים, מודיעים
לי כי חייב אני לרשום אותה למערכת
החינוך העירונית. חייב. יודעים אתם, חוק
חינוך חובה חינם. מילא חינם. אני יכול
לעשות לכם חשבון כמה עולה לי חינם זה.
אבל חובה! חובה עלי להעביר את בתי דרך
בית־ר,חרושת הזה (ייצור המוני) שמוצריו
הסטנדרטיים הם אזרחים ממושמעים!
האם מחייבים אותי השלטונות לעשות
זאת למעני? האם מתכוונים הם לטובת בתי?
מי עשוי להיות נשכר מחובת חינוך זאת?
הרי לכם, לדוגמא, ד,שעור הראשון שקיבלה
בתי בגן הילדים העירוני.
קראוה לבוא באחד הימים בשמונה בבוקר.
הלכתי אתה. קיבלו את פנינו בנאום.
אהלן! כבר מהרגע הראשון. ההמשך היה:
צריך כסף. ברור? הסוף: לכו ותבואו מחר.
נהדר! בכל כשרוני הפדאגוגי לא הייתי מצליח
להדגים לבתי דוגמא טובה יותר של
ה״בוקרא״ הביורוקראטי בתוספת הבאלאגאן
המיוחד של עירית תל־אביב• רואים אתם?
מערכת החינוך העירונית־ממלכתית אינה מאבדת
זמן בעיצוב החניך כאזרח.
לו נתבעתי לשלם את הכסף בעת ההר*
שמה (אמנם שילמתי שם, אבל זה היה לחוד)
,לו נשלחו לי כל ההוראות שבנאום
בחוזר הביתה, לו הוכן הגן כראוי כדי
שיוכל לקבל את הילדים מיד בבואם — היו
הילדים טועים ברושם הראשון שלהם על
מהות המוסדות העירוניים־ממלכתיים. אבל
כך, מבחינה חינוכית היה זה שעור נפלא
באזרחות ישראלית.

*1עתה נראה מר, הוא גן ילדים זה ״חובה
1חינם.״ דרך אגב, הוא נחשב לאחד הטובים
שבעיר! שני כוכים אפלים שבהם חייבים

להימצא ארבעים ילד חמש שעות בכל יום.
אסור לאחר לבוא ואסור להקדים לצאת. המנח
היא אחת הטובות שבתל־אביב, אבל
איך תצליח לחנך בבת אחת ארבעים ילד
ובהם כמה דבילים? (גם הם נכללים בחובה).
ומה התורה שמלעיטים את בתי בחינוך
חובר. זה? אני מניח ללשונה העברית של
הגננת• כבר נואשתי ממצוא גננת היודעת
לדבר עברית כראוי. לא נדבר על האין.
נדבר על היש. ובכן יש, קודם כל, עיריה.
תאמינו או לא תאמינו, התורה הראשונה
שהביאה בתי מהגן היתד, כי העיריה היא
הכל. שמעתם? אני משלם והעיריה נותנת.
אפילו סביבון לחנוכה נותנת העיריה.
מלבד העיריד, יש שם, כנראה, ציונות
מלוא חופניים, ולא אכפת להם שהם ״מתקנים״
קצת את העובדות. הקשיבו לזה :״פעם
היה מקדש על הר ציון.״ הר ציון? מדוע
לא הר המוריד?,כנראה (א) מפני שציונות
צריכה את הר ציון ו־(ב) מפני שהר המוריד,
הוא מעבר לגבול ואי־אפשר למשוך אליו
תורמים. בחגיגת חנוכה הועמדו כל הילדים
ודקלמו במקהלה, פועים כעדר או כתנועת
נוער פאשיסטית :״מלך מלך רע.״ מסתבר
אפיפאנס. אגלה לכם סוד: שזהאנטיוכוס אחרי שחקרתי ועיינתי וחשבתי, אין אני
יודע אם אותו אנטיוכום היה הגרוע במלכים.
אמת, הוא רצה לכפות על היהודים
התמזגות במרחב. אפשר אין ד,אוריינטאציה
המדינית שלכם גורסת כגרסתו, אבל האם
משום כך נעשה הוא רשע? ואשר לכפיה, י
נדמה־לי שמתתיהו החשמונאי, במעשהו הראשון
שנרשם (רצח ״המת־יוון״)
והלאה, נקט שיטה
לא פחות דראסטית. האם
היה רשע?
והילדים מוסיפים לפעות:
״בא לישראל, את הארץ הוא
כבש.״ סתם שקר. כבש את
הארץ אלכסנדר, ואותו קיבלו
היהודים בשמחה .״בא
לבית המקדש, שרף את התורה.״
מאין זה? אני יודע
כי אפוסטומום שרף את ה־י
תורה, אם כי אין אני יודע
מי היה אפוסטומום ומתי
היה. אבל אנטיוכוס?

* * פתכר שאותו מרד המכבים סולף כדי
/ 3להתאימו לחינוך חובה זה. ואני כבר
יודע מה הרוח הלאומנית שמחדירים בבתי.
תאמרו: הרי גם אתה יכול להשפיע על
בתך• יכול אתה ללמד אותר, תורה אחרת.
ובכן, ראשית, תיקון תורה אינו לימוד
תורה. ושניה, הנה מה שקרה: בטרם נכנסה
לגן העירוני חונכה בתי בגן פרטי מצוין,
אצל גננת נפלאה, אלא שהגננת היא
חברת מפלגה. יום אחד באה בתי מהגן ומספרת
לי כי הארץ היתד, שממה, עד שבאו
היהודים והפריחוה. במקרה מצוי אותו גן־
ילדים במקום שבו היה לפנים פרדס, אחד
מאותם פרדסים שהוציאו מוניטין לתפוזי
יפו. אמרתי לבתי :״לא כל הארץ היתד,
שממה. ישבו פה אנשים ועבדו.״ אמרה 7י:
״אל תבלבל לי את הראש. כך אמרה הגננת
ודי.״
באנגליה הועמדה אשד, למשפט שלוש פעמים
על כי סרבה לשלוח את ילדיה לבית־ספר
ממשלתי. בחנו את הילדים ומצאו כי
חונכו ולמדו יותר ממרבית הילדים באותו
מחוז. אלא מה? האם לא הניחה למדינה ש־תתקע
את צפורניה בילדים, ועל זה כל
הצעקה. לכן חינוך חובה.
וכך עד גיל , 14 ואם תימצא בתי מוכשרת,
עד גיל ,18 ואם (כפי שאני מקוד),
תהיה בריאה, עד צאתה מהצבא, תחונו בתי
ברוח מיוחדת מאוד. האם יכול אני להוציא
אותה מאוירה זאת?
ראשית, לא יתנו לי את הכסף. התמיכה
בבתי־ספר פרטיים (אם יש כזאת בכלל)
אינה שווה כלל להוצאה ר,פרופורציונית על
חינוך הילדים במערכת התינוך הממלכתית־עירונית.
כלומר: יקחו ממני את הכסף ובעד
חינוך בתי אצטרך לשלם לחוד. אבל לא די
בכך. גם על החינוך הפרטי יש פיקוח ממלכתי,
ומחייבים ללמד חומר מסויים.
רואים אתם? אני הולדתי, טיפחתי, גידלתי,
עמלתי — למענם!

במדינה
עסקי ם
הקנקן ומר. שיונו בו
אחד העסקים הפורחים ביותר בשדה ה־עתונות
היומית העברית בשנים האחרונות,
הוא הפצת ספרים יפי־כריכה בין הקוראים.
ביחוד הצטיינו בשטח זה שני עתוני הערב,
שמדי כל כמה חדשים, הציפו את קוראיהם
בהצעות קוסמות על ספרים ואלבומים מודפסים
על נייר משובח במחיר מוזל. התפוצה
הגדולה יחסית של ספרים אלה, שימשה
למפיצים מקור גאוה, כי אכן הם מפיצים
את תרבות ישראל בין קוראיהם.
הזדמנות להערכה מהי באמת סיבת הקניה
של ספרים מסוג זה, ניתנה לאחרונה להנהלת
מעריב. עתון זה החל, לפני חדשיים,
להפיץ בין קוראיו את התלמוד. כדי לשכנע
את הקוראים בכדאיות העיסקה הודיע הע־תון,
כי התלמוד יופץ בכריכה מהודרת, כשהוא
מודפס על נייר משובח. להגברת אמון
הקוראים, הפיצה הנהלת מעריב בין חנויות
הספרים טפסים לדוגמא של הספר, כרוך
בכריכה המהודרת האמיתית ובו הנייר הטוב
האמיתי, אלא שהנייר היה עדיין חלק
לגמרי, נקי ולבן מבלי שתהיה עליו אף
אות דפוס אחת.
כשהסתימה הפצת התלמוד, ביקשו המפיצים
לאסוף חזרה מהחנויות את מאתיים
כריכות הספרים הריקות. אולם רוב מאתיים
הכריכות לא הוחזר כלל. רובן נמכרו
בטעות על ידי החנויות כספרים מודפסים.
אף לא באחד ממקרים אלה, לא חזר הקונה
ותבע להחליף את הכרף. הוא לקח אותו
ישר מחנות הספרים והכניסו למדף הספרים,
לשם קישוט.

ד ר כי אד ם
פרנסואז סגן הישראלית

ה תנד ב ל חיל ה א נייר
פרטים אפשר לקבל אצל נציג חיל האויר בכל לשכות הגיוס בארץ

ה מנ שר
העבר* עקרונות הפעולה השמית

המחיר 500 פרוטה -
להשיג בבל הקיוסקים

הנדס הכושי האפרקאי
שי קייטה פודיבה

30 רקדנים, רקדניות, זמרים ומנגנים
במשך 6ימים בלבד

בפעם הראשונה בישראל

באולם ״ אהלשם ״ תל־אביב:

ממוצאי שבת 20.12.58 עד מוצאי שכת 27.12.58
בכל יום הצגה יחידה בי8.30

בימים :

ובמוצ״ש 27.12.58 שתי הצגות

וחמישי 25,12.58 גם הצגות

9.15—6.30

שלישי

23.12.1958

יומיות ב־ 4אמה׳**

הלהקה הנה נציגה אמתית של הפולקלור הבושי
המקורי מה״טם־טם״ ועד הגיטרה וה״ג׳ז״
כרטיסים להשיג ב״כגף״ ,אלנבי ,83״רדיו־אוניוך, דיזנגוף 116
ו״רוקוקו״ ,דיזנגוף •93
בחולון — 26/12
ההופעות:
בחיפה — 8/1 — 7/1
כירושלים — 1/1/59 — 31/12

כמו כל הבנים של אבות מפורסמים, סבלה
יעל כל חייה מכך שקראו לה ״בתו
של בתו של מוישה די״ בארץ,
״בתו של גנרל דיין״ בחוץ־לארץ. השבוע
נראה כי הקערה עלולה להתהפך, וכי חבר־הכנסת־הרביעית
משה דיין ייקרא בקרוב
״האבא של יעל*.
מאז שוחררה מצה״ל חודשיים לפני זמנה,
בגלל אולקוס (שגם אביה סובל ממנו) ,נעלמה
יעל, המתקרבת לגיל ,20 מן האופק הישראלי.
בין ידידיה נפוצה השמועה כי היא
כותבת ספר אוטוביוגראפי, אך מעטים הת־יחסו
לכך ברצינות. כי יעל, צעירה שופעת
מרץ, לא נראתה כאדם המוכן להקדיש
חדשים ארוכים למלאכה האפורה של כתיבה.
אל הצללים. אולם יעל עשתה בדיוק
זאת. היא נסעה לצרפת, התבודדה בעיירה
קטנה על חוף האוקינום האטלנטי, הסתגרה
שם לבדה במשך שלושה חודשים רצופים.
בחדשים אלה נולד ספרה, רומאן המתאר
את חייה ולבטיה של חיילת בת 17 בצה״ל.
יעל מתעקשת שאין זו ביוגראפיה, אך מעטים
יאמינו לה.
יעל כתבה את הספר באנגלית .״איני יכולה
לכתוב דיאלוג בעברית,״ מודה הצברית,
בת נהלל .״בעברית כל דו־שיח נראה או
מליצי או סלאנג. משום מד, באנגלית זה
הולך לי יותר פשוט.״
עוד לפני שהתחילה בכתיבה, עמד לנגד
עיניה שם הספר :״אל הצללים״ .מקורו
באגדה אטרוסקית, המספרת על מלך שסנד
לאל הכוח, אך איבד את אמונתו. כשאמר
לצל שלו :״עתה אני דומה לך, אין לי
אלוהים!״ השיב לו הצל כי זאת טעות —
יש אל של הצללים. המלך, שגילה כי הכוח
האמיתי אינו טמון בלקיחה אלא בנתינה,
מצטרף לעבודת האל הזה.
כשהגיעה יעל ללונדון, מצאה כי השם
אינו מתאים כרגע, מפני שפרנסואז סגן
כתבה אף היא ספר חדש ששמו מכיל את
המילה ״צללים״ .יעל, שאינה רוצה להיות
פרנסואז סגן ישראלית, חיפשה שם אחר.
אפשרות אחת :״פנים חדשות במראה״.
בוכב הטלביזיה. נערה אחרת בגיל
זה היתד, נרתעת מן המאמץ למצוא מו״ל
בארץ זרה. לא כן יעל דיין, שיש לה כשרון
עצום לרכוש ידידים ולהצליח בחברה, ודי־מצויידת
בקסם אישי, אשר שום אנגלי אינו
יכול לעמוד בפניו. היא הציעה את הספר
להוצאת ויידנפלד אנד ניקולסון, שהוציאה
את ספרו של וולטר איתן ואת לוליטה, הספר
על אהבת גבר מבוגר לילדה, שהרעיש
את אמריקה.
השבוע הסכים ויידנפלד לפרסם את הספר,
החתים את יעל על חוזה. יעל החיננית,
בעלת העיניים הירוקות המבריקות,
(המשך בעמוד )8

העולם הזה 1107

תריסר חיילים אנגליים עזרו בנשקם למדינה -ועתה נותר

האנאלי האחרון
^ריגדיר הרוויזיה המוטסת, קחיבטיז
1ג׳ונס, ניצב נדהם: לפניו, בחדר רגיל
במלון וולשטיין, על הכרמל, ניצבו שני
חייליו, טד וג׳וני, מחייכים בעליזות 36 .
שעות קודם לכן, דיוחו לו קציני המשטרה
הצבאית כי השנים נחטפו על ידי ההגנה.
תדהמתו הוחרפה כששני החוטפים, איש
בתורו, הצהירו כי אינם חפצים לחזור ל-
גדודם, שחנה אותה שעה בסטלה מאריס
על הכרמל הצרפתי ,״החלטנו להשאר כאן.
ללחום, שכם אחד, עם היהודים.״
48 שעות לפני כן, חדשים אחדים לפני
קום המדינה, עזבו השניים את המחנה, נוהגים
עמם ג׳יפ עמום לעייפה. לש. ג .בשער
לא היו כל סיבות לחשד: צו התנועה בידי
השניים היה חתום בידי מפקד המחנה עצמו.
היו אלה הסנוניות הראשונות שערקו מהצבא
הבריטי בארץ ישראל, הביאו עמם
כשי להגנה, ג׳יפ עמוס מקלעים ותחמושת.
אנשי ההגנה קיבלו אותם בזרועות פתוחות.
הפגישה, בינם לבין הבריגדיר שלהם,
הוסדרה, לאחר שאנשי המודיעין הבריטי,
הניחו על שולחן מפקד החדיזיה המוטסת
השישית, את הדו״ח הסנסציוני כי העריקים
נחטפו על ידי אנשי ההגנה. הבריגדיר הבין
את מצבו העדין, דיבר על לב העריקים
לחזור למחנה, הבטיח להם כי הענין יטושטש
והם ייפטרו בעונש קל בלבד. התשובה
הסופית, לאחר הפצרות מרובות: לא.
השבוע 11 ,שנה לאחר שהוא וחברו ערקו,
עמד טד דאוס, אחרון הבריטים שנשארו
בישראל, לארוז את רכושו הדל, לקחת עמו
את אשתו היהודיה וילדיו הישראליים ולחזור
לעיר מולדתו באנגליה, שם מצפה לו
משפט ומאסר של שנים. ישראל, מולדתו
השניה, שלהקמתה נתן יד ברגעיה הקריטיים
ביותר, ליוותה אותו בדרכו זו בשוויון נפש.

ג׳וקי, ביקש לקבל מונית, לא הצליח, החל
לשתות לשכרה ועקבותיו נעלמו. רג׳ינלד
רוסל, שהביא עמו את הבראונינגים הראשונים׳
התגורר בתנאים נוראים בחיפה,
הסגיר את עצמו לידי הבריטים.
מכל הקבוצה שבשעתה כינו אותה ראשי
הישוב הנלהבים, חסידי אומות העולם, לא
נותר היום אלא אחד, טד דאוס• טד (,)32
יודע כי אם יחזור למולדתו, יובא למשפט
וישלח כמעט בודאות לבית הכלא.
״אם אמנם ייאלץ טד לעזוב את הארץ
ולחזור למולדתו,״ התמרמר השבוע אחד
משכניו שבמושב רמת צבי ליד עפולה.
״תהיה הפרשה אות קלון נוסף ברשימת
מקרי כפיות־הטובה של המדינה לגבי מגי-
ניה, מקימיה.״
אם לא יתרחש נס יחזור טד דאוס כבר
בשבועות הקרובים לאנגליה.

הערכה חסרת כתובת
ך* פרשה ^ וללה ־ ל ^ ך ^

| 1המיואשת היתה מזעזעת. טד עצמו אינו
שולט עדיין בשפה העברית, על אף שהותו
הרבה בארץ ,״ואיך ידע עברית, אם אף
אחד כמעט אינו מדבר אתו ואינו מעונין
בו.״ התמרמרה אשתו טובה 31״כולם
מעריכים את כל מה שעשה למען העם היהודי
בשעות הקשות. כשאנו מנסים לדבר
על סידור ועזרה, כולם שוכחים את כל מה
שאמרו ומפנים אותנו לכתובת אחרת.״
כאשר השתחרר טד דאוס מן הצבא, עבד
כאזרח בבית מלאכה של הצבא, ליד חינה.
בבית המלאכה, בו עסק בתיקון אופנועים
ומכוניות, הכיר את אשתו.
הזוג נשלח, לאחר שהחליט להינשא, להכשרה
ליד נהריה, התכונן לצאת למושב
של יוצאי מח״ל דוברי אנגלית שתנועת ה
חדשים
מפולין, נצטווינו לעזוב את הצריף.
הועברנו לצריף עלוב ומלוכלך. לגביו אפילו
לא השלו אותנו. אמרו לנו כי לא
כדאי שנשקיע בו מאמצים, כיח־ן שבכל יום
עלולים להודיע לנו כי עלינו לעזבו.״

״דכי דכי לכם״
** יכה דאוס שומרת בסדר מופתי על כל
חליפת המכתבים שניהלה בשנים האחרונות
עם רעית הנשיא, ידידי בית הנשיא,
שנתבקשו לעזור בפרשה, ומנהלי מחלקות
במשרדים ממשלתיים. את כל האגרות
הללו מוכנה המשפחה להציע לכל
דורש, במחיר הקרן. המחיר: אפם.
המכתב הראשון שכתבו לנשיא המדינה
הועבר על ידי לשכת הנשיא למשרד ה־בטחון,
שענה כי כאזרח רגיל על טד לדאוג
למשפחתו בדרכים הרגילות. וטד ניסה. הוא
אילץ עצמו לשכוח את העבר, את מוצאו,
דתו וחינוכו, ביקש להיקלט בחברה ולהיות
אזרח רגיל כפי שיעצו לו. הוא לא הצליח.
למעשה התיחסו אליו בצורה הוגנת, בכל
מקום שאליו נקלע ובו ביקש להשתקע .״אולם,״
אומר טד, גבר נאה וחסון, ששערו האפיר
כולו בטרם זמן ,״לפעמים פוגעים בך
דווקא ׳הדברים הפעוטים ביותר. מבטם הזר,
לעתים העוין, של האנשים מסביבך, תנועת
יד מזלזלת, העוויה ספקנית, כל אלה נוטעים
בך את ההרגשה כי בכל זאת, ולמרות כל
הדיבורים הגבוהים והיפים, אתה נחשב כזר.״
לאחר שהקיאו אותם החוצה מכל מקום
ישוב בו בקשו להיקלט, פנו בני משפחת
דאום, בראשית שנה זו, אל רעית נשיא
המדינה, גוללו לפניה את כל הפרשה, וביקשו
להתקבל לראיון. במכתבה מיום 14

שגי קרומכליס ומצפון
** ד וג׳וני היו החיילים הבריטים ה־ראשונים,
שהצטרפו לישוב היהודי במלחמתו
על עצמאותו. אולם הם לא היו
האחרונים. עשרה אנגלים נוצרים אחרים,
ששרתו בצבא או במשטרה הבריטית, ערקו
והצטרפו לשורות ההגנה החל מראשית
1948 ועד הראשון ביוני, עת אחרון החיילים
הבריטיים עלה על אוניות הפינוי בנמל
חיפה. הם לא באו בידיים ריקות. אוצר
הנשק של ההגנה התעשר, בעקבות עריקות
אלה, במקלעים, מקלעים בינוניים, חמרי־נפץ,
רכב צבאי וטנקים. שני העריקים האחרונים,
פאדי האירלנדי, וג׳וקי הסקוטי,
שעברו לשורות ההגנה ממש דקה אחת
לפני השעה ה־ , 12 הביאו עמם את שני
הקרונובלים המהוללים.
סיבות שונות הניעו את תריסר הטוראים
והסמלים הבריטים להחליף את מדיהם המצוחצחים
בבגדי החאקי הקרועים של ההגנה.
כסף היווה את אחת הסיבות, נערה
בצד היהודי היתד, סיבה אחרת, אולם היו
גם כאלה, כלסלי, שוטר בריטי, סופר־חובב
בשעותיו הפנויות, שנפל בהגנת יד מרדכי.
הוא התייצב בשורות ההגנה בגלל סיבה
אחת: הצדק .״אני חפץ לתקן בגופי את
העוול שעוללו לכם בני עמי,״ אמר לחבר
ימים אחדים לפני שנפל.
עם פרוץ מלחמת העצמאות התגייסו כל
אנשי קבוצה זו לצה״ל, שרתו בו רובם
ביחידה קרבית. אולם לאחר מותו של לסלי
התפרדה החבורה. סיום הקרבות מצא אותם
בחזיתות שונות בארץ, בשלב זה או
אחר של אכזבה.
ג׳וגי, חברו של טד, היה הראשון שהחליט.
לאחר שניסה לשוא להתקבל כחבר
לקיבוץ או מושב שהוא, שוטט זמן־מה
מחוסר עבודה בתל־אביב. ולבסוף, בחס־מנותיו
האחרונים, הפליג לפאריס, הסגיר
עצמו בידי הקונסול האנגלי שם. הוא הו־עבר
לבריטניה, נידון ל־ 15 חדשי מאסר. עוד
לפני שנשלח לכלא הספיק לשאת לאשה
ישראלית צעירה, שהכיר בצרפת.
טד הסתובב גם הוא חדשים אחדים ללא־תעסוקה,
התייאש, הסתנן לבריטניה, שם
נתפש בעיירה קטנה, נידון לארבע שנות
מאסר. בבית הדין הכחיש את כל ההאשמות
בדבר עריקתו, טען כי נחטף.
פאדי, שהביא את טנק הקרומבל נשא לו
לאשר, צעירה ישראלית, עזב את הארץ לפני
למעלה מחמש שנים. נדבן הקר ו נזבל השני,

ה 1 1ת ה טובה דאוס ושלושת ילדיה בחצר הצריף ברנזת־צבי. צריפו!
ש 1השירותים הנראה ברקע התמונה, הוקם על־ידי טד, ואילו שאריות
המכונית, היו פעס גאוות המשפחה — כאשר עוד אפשר היה להכיר בה מכונית נוטעים.

מושבים עמדה להקים. הרעיון נגוז כרבים
אחרים ומשפחת דאוס נטלה את טוני, שנולד
בינתיים, ונכנסה לגור בשיכון של
צריפים שוודיים, ליד עכו. טד גם קיבל
עבודה בתחנת נסיונות חקלאית במקום, אף
נאלץ לודתר על מקום עבודתו, לאחר שהכיתה
המסיימת של בית הספר כדורי, קיבלה
לידה את המקום.
תמנע, ירושלים, נאות מרדכי, כל אלה
היו תחנות בהן ביקשה המשפחה האומללה
למצוא את המנוחה. ובכל אחד מן המקומות,
צצה סיבה זו או אחרת, בגללה היו
נאלצים לעזוב ולהמשיך בדרך נדודיהם.
.,הפנו אותנו למועצה אזורית הגלבוע
ובאפריל השנה קיבל טד עבודה כטרקטו־ריסט
באזור. קיבלנו דירה בגדעונה, מושב
בו גרות מספר משפחות תימניות. חשנו
עצמנו כמו רובינזונים על אי בודד, וביקשנו
מקום אחר. נתנו לנו צריף שווידי,
שהשקענו בו מאמצים רבים, כדי לשוזת לו
צורה אנושית.
״לאחר זמן מה, כאשר באו למושב עולים

למאי , 1958 עשר שנים לאחר שהמדינה שטד
סייע בפועל להקמתה הפכה לעובדה, כותבת
מזכירת רעית הנשיא :״הנני לאשר
קבלת מכתבך לרעית הנשיא ולהודיעך כי
לצערי לא אוכל לקבוע לך ראיון עם רעית
הנשיא. זמנה תפוש בימים אלה מאוד. הואילי
נא לכתוב את בקשתך ורעית הנשיא
תעשה כמיטב יכולתה לעזור לך.״
לאחר שכתבה הגברת דאוס שני מכתבים,
נעתרה אשת הנשיא וענתה לה במו ידיה:
״צר לי מאוד שלא עניתי על מכתבך הקודם,
מתוך היותי עמוסה מאוד ענינים. לבי לבי
אליכם — לך ולבעלך. אני מעריכה את כל
אשר עשה בשבילנו, ובפרט לבי לילדים.
חלילה לכם לחשוב על עזיבת הארץ. אך
מוכרחים לעזור לכם להגיע להסדר חוקי,
ואני מקוד, שבעלך יוכל, במשך הזמן לבקר
בארץ מולדתו, ולא יהיה לו עוד תסביך
מולדת. אני כותבת אל יוסף ברץ ומבקשת
שיקבלך לראיון ויתן לך את כל העזרה
הדרושה. אם יהיה צורך אפנה גם למשרד

!ן כפי שהצטלם במחנה ההגנה, מיד
אחרי שערק מיחידתו בצבא הבריטי,

כשהוא מעביר יחד אתו מטען נשק נכבד.

הבטחון הלואי ויכולתי לעזור לכם באופן
ממשי יותר.״

העגלה געצרה כדרד
* * צלצליפהמ או ד, נכון?״ אומרת
1 3 ,טובה דאוס כשעצב ויאוש שפוכים על
פניה. הרעיה, גבוהה וכחושה, כשגופה המוזנח
זועק סבל ויאוש, עלתה בעצמה ירושלימה,
באה ללא הודעה מוקדמת אל בית הנשיא.
רעית הנשיא טילפנה אל ידידה, הד״ר בן־
זאב, איש משרד החינוך והתרבות, שקיבל
על עצמו את הטיפול במשפחת דאוס.
״היו אנשים טובים שביקשו באמת לעזור
לנו לפעמים,״ מספר הזוג, כשהבעה של חוסר
אונים ולא איכפתיות שפוכה על פניהם.
״אך תמיד היתר, העמ1ה נעצרת בדרך ולשום
מקום לא הגיעה.״ טד עצמו נואש כבר
מזמן. אם בתחילה חשב להתגייר ואף עבר
את ניתוח המילה בבית חולים, עתה הוא
דוחה את הרעיון. אין הוא בטוח עוד שמצא
את מולדתו ,״מקום שבו יש לפקידים קטנים
לומר יותר מאשר לראשי המדינה, אינו יכול
להיות בסדר.״
דעתו של הד״ר בן זאב על אותם דברים
׳עצמם שונה בהחלט. כתב הוא במכתבו האחרון
אל המשפחה, מכתב שאחריו ניתק
הקשר :״הנני להודיעך כי הרוח הרעה המפעמת
במכתבך לא הפלאתני. למרות ה־יאוש
אני בטוח שיבואו לכם ימים טובים
בארץ הזאת׳ שלה הקדיש בעלך מבחר
חשוב משנות חייו.
״הרי את יודעת שאני מצדיק אותך ואת
בעלך בגלל היחס המשונה בו נתקלתם כל
הזמן, אך רצוני להודיעך כי בכל מקום בו
נגענו בענין בעלך, ך איתי יחס של הערכה
מצוינת. יחס של כבוד בחוגים הגבוהים של
השלטונות של משרד ראש הממשלה, של
בית הנשיא. אל תשימו לב לפקידות הבינונית,
לא אלה המכריעים הקובעים.
״היום ערב ראש השנה בעולם מסובך בבעיות
כה רבות, כולנו מאמינים כי השכל
הבריא יתגבר על הרגשות. נקוה שבשני ימי
החג תחזור המנוחה והשלוה אל נפשותיכם.
אני מאחל לך, לבעלך ולילדים, חיי אושר,
בריאות ופרנסה. במסירות רבה, ידידכם ד״ר
ישראל בן זאב.״
השבוע, שלושה חדשים ויותר לאחר הבטחה
זו היו האושר, הבריאות והפרנסה,
רחוקים מרחק רב ממשפחת דאוס האומללה.

ה כו ש י הו רשהללכת
ן/ץדר או ם לא עשה את אשר עשה, בערב
1 3מלחמת השחרור, בגלל התנאים הטובים
שהציעו לו בתמורה. הערבים הציעו למדריכים
האנגליים תנאים הרבה יותר טובים.
טד דאוס עזב את עמו ומולדתו מתוך תחושה
אינסטנקטיבית של צדק, הוא החליט
פשוט כי ארץ זו שייכת לאומה הישראלית
־והוא יצא להלחם על החלטה • זו. לאחר
שהכושי עשה את שלו, מרשים לו ללכת.
כשביקש טל״ דאוס, שמפקדי ההגנה בחיפה
הסגירו בידיו א^ כתובת המטה הסודי, לקבל
כשעתו משרה ממשלתית, נמצא פקיד מחוכם
שטען כי ״אינו בטוח שאפשר יהיה לסמוך
על זר בעניינים מסויימים.״
ראשי המדינה חפצו אולי לעזור למשפחת
דאום. היו אלה הפקידים הבינוניים ואף למטה
מהבינוניים שהפכו את חייהם לגיהנום.

בסדינר.
קושי׳ מהמשרד שהיה נתון לאפוטרופסות
הבלעדית של מפלגתו, המפלגה הדתית־,
הלאומית, חופש ללא תשלום למשך שנה,
יצא לכהן כמזכיר המפלגה במחוז תל־אביב.
אך לא לעולם חוסן. גם לזהות המוחלטת
בין משרד־הדתות והמפלגה הדתית־הלאומית
בא הקץ, עם בחירתו של הרב יעקב משה
טולידאנו כשר. אולם, בעוד כל הפעמונים
מצלצלים על חילוץ משרד הדתות מהכפיה
המפלגתית, טרם התרגלו למצב זה עסקני
הפועל־המזרחי עצמם. חיים בסוק הופיע
באסיפת מפלגתו באהל־שם, וללא כל הסתייגות,
גינה, בצורר, שאינה משתמעת לשתי
פנים, את הטולידאניזם, הבא לרשת את
מקומו של הכלנתריזם.
סופרו של הצופה, שנכח באותו מעמד,
שכח, תוך כדי התלהבות יצירה, את מעמדו
המשפטי של היועץ המשפטי בחופשה, מיהר
לפרסם את דבריו ביומון הדתי.
דק• למציאת חן. מכאן התגלגלו העניינים
בקצב משפטי. לחיים בסוק לא היו
חסרים יריבים אישיים, ואחד מהם טרח לסמן
את הקטע החד־משמעי, העבירו לתשומת
ליבו של היועץ המשפטי חיים כהן.
השם חיים מנחם בסוק לא היה זר לחיים
כהן. תוך כדי קריאת הידיעה ביומון
דל התפוצה, נזכר כהן בקשריו ההדוקים
של בסוק עם העתונות, שהיו לחיים כהן
עצמו לא פעם לרועץ. ידיעות על כשלונו־תיו
המקצועים של חיים כהן בחדרי־חדרים
סוננו בעקביות לעתוני הערב, השחירו את
פניו של כהן ביסודיות חילונית.
כהן העביר את המקרה לטיפולה של נציבות
המנגנון, קיווה כי הזמן יעשה את שלו.
אולם במשרד הדתות מחפשים כיום פקידים
לא מעטים דרך למציאת חן בעיניו של השר
המושמץ. אחד הפקידים הבכירים הבולטים
במשרד הדתות, הזמין אליו את
כתבי העתונות היומית, סינן לאוזניהם את
הידיעה על החקירה המתנהלת.
בסוק עצמו ניסה להעמיד פנים כי כל
העניו אינו נוגע לו* .לכל היותר, אמר,
אפשר לפטר אותי בלי פיצויים — נזק
המסתכם באלף ל׳׳י.׳׳ מה שאמר באהל שם
שתה כנראה, בעיניו, את הכסף הזה.

(המשך מעמוד )6

הפכה לאישיות הישראלית מספר 1של
לונדון. היא הופיעה בטלביזיה, זכתה למאמר
שופע־הערצה בדיילי אכספרס כביר-
התפוצה (ראה תמונה).
כתב העתון, תחת הכותרת יעל קונה את
חליפת השיחרור שלה :״יעל דיין, חמודה,
, 19 סגן־לשעבר בצבא הישראלי, יצאה לתור
אתמול בחנויות לונדון, אחרי בגדי ה־שיחרור
שלה. היא בתו של הגנרל משה
דיין, הגיבור האקזוטי בעל תחבושת־העין
השחורה, אשר הסתער לרוחבו של מדבר
סיני בראש הצבא הישראלי, בתקופת מלחמת
סואץ.
״הגנרל עזב בינתיים את הצבא, ובת
הגנרל, אשר השתחררה לפני חודשיים, אמרה
לנו, :במשך שנתיים ישנתי כשרובי מתחת
לכרי. נעים שוב ללבוש בגדים יפים.׳
באולם־תצוגות במייפר, חגה־סובבה סגן-
לשעבר יעל בשמלת בחירתה — קצף של
טול לבן, נוצץ מפנינים.
,לא הייתי רוצה בכל מחיר להחמיץ את
שתי שנות השירות שלי בצבא,׳ הכריזה,
,אני תושבת ששירות צבאי חובה (כל הבנות
מגוייסות בישראל) היה טוב גם לבנות האנגליות.׳
היא הישירה את כפפות־הערב הלבנת
הארוכות שלידה, והוסיפה :״וכפי שאתה
רואה, זה כלל אינו הופך את הבחורה
לבלתי־נשית
״יעל טסה לישראל מאמריקה למחרת פרוץ
מלחמת סואץ כדי להתגייס. שעה שאביה
נע דרומה אל הסואץ התייצבה יעל במחנה
צוערות, ונהיתה לסגן הצעירה ביותר בצבא
הישראלי, .התאמנו ברובים, מכונות־יריה
ורימוני־יד,׳ היא אמרה, בהשלימה סיבוב
קליל בנעלי־הערב שלה, העשויות משי לבן,
,לא היה בכך שום חידוש לגבי. מאז הייתי
בת 11 נהגתי לירות ברובים של אבי.׳
״ההשכמה במחנות צה׳׳ל היתד, ב־ 5.30ו־מיסדר
הבוקר ב־ .8אך סגן דיין הצליחה
לחטוף חצי שעה מדי בוקר לכתוב את
הרומאן הראשון שלה, הנמצא עתה בידי
מו״ל לונדוני. פנים *!דשות בנזראח הוא שם
הספר והוא מספר, למרבה התמהון, על
נסיונותיה של צעירה ישראלית בת , 17
המצטרפת לצבא הישראלי.
״בביקורה הנוכחי, בן שלושת השבועות,
בלונדון, עוסקת יעל בכתיבת מחזה לטלביזיה.
וכמובן, היא עסוקה בחיפוש אחר בגדים
שיהיו שונים ככל האפשר ממדי־הקרב של
העבר. בצאתנו מן החנות. שמתי לב לספר
שהיא החזיקה בידה: היו אלה זכרונותיו של
לורד מונטגומרי.״
על?!0האמהות. אחרי שיסתיים !סמנה
למכור את מחזה החדש לטליביזיה
הבריטית, תצא יעל למכור את הספר בצרפת
ובאמריקה. אחר־כך: כתיבת ספר שני, שעלילתו
כבר ברורה לה. התוכן: רומאן פסיכולוגי,
על צעירה ישראלית על סף האמהות.
פיתנח שיתוף ללא גג
המאורע היה באמת חגיגי: שיתוף־פעולה
תעשייתי ראשון בין ערבים ליהודים. שר ה־מסחר־והתעשיה
עצמו השתתף בטכס הנחת
דת יתומה פסו

שליח מצווה
שליחויות רבות מילא בימי חייו יצחק
טבנקין, מנהיגו כסוף־השיער של הקיבוץ המאוחד.
אך אפילו בחלומות הזתעה הנוראים
שלו, לא ראד, עצמו כשליח הרבנות הראשית
לארץ־ישראל.
לפני חודש פירסם בטאונו של טבנקין,
יומון למרחב, ידיעה שכתנה לפגוע בשלטון
הרבנות במדינה. הסיפור (העולם הזה 103ו),
אודות גרושה בת שנתיים מתימן, שנאסרה
לאחר 16 שנה, לכהן. כתב למרחב עשה את
הכל, כדי שלקורא יוחוור עד מה מוחלט
הוא שלטונה של הרבנות הראשית על חיי
האישות של אזרחי ישראל•
מזכירות הרבנות הראשית לא עברה על
פרשה זו לסדר היום, שלחה למחרת הכחשה
נמרצת ללמחחב. משום מה לא הזדרז
היומון לפרסם הכחשה זו ברבים.
המזכיר נזכר. ואז נזכר מזכיר הרבנות
הראשית כי, שבועיים לפני כן, ערך מנהיג
הקיבוץ המאוחד ביקור ידידותי במשרדו של

מפ לגו ת
דיבור שווה זהב
באורח רשמי מכהן חיים מנחם בסוק
אדום־הזקן, כיועץ משפטי במשרד הדתות,
ותקנון שירותי המדינה (תקשי׳׳ר) חל עליו
כעל עשרות אלפי עובדי המדינה האחרים.
לפני ששה שבועות החליט בסוק לנסות
את כוחו בזירה המפלגתית. הוא קיבל ללא־

5 1י סנגז! £גזי#* 4!׳13ס 0
׳{16ז
**ן! 1ן זזיי 411

!21111

הרב ניסים, קיים עמו תיכוח ממושך בענייני
דת. המזכיר מיהר לנצל ידידות חדשה זו,
שלח העתק מההכחשה לטבנקין, הפציר בו
להפעיל את השפעתו ביומון מפלגתו.
תשובת טבנקין לא אחרה לבוא. כתב הוא:
הכחשתכם ראתה אור בגליון האחרון של
למרחב. הוא לא ציין במכתבו אם ידו הי־תה
בפרסום זה, אך ברבנות הראשית היה׳
ברור: ידידות, טריה או ישנה, משתלמת
תמיד.

^<*04׳<? 1מהזה

סופרת דיין כ״דיילי אקספרס״
האב דהר בסיני

האב נפל ביתן

אבן־הפינה למפעל המשותף. היה ברור:
בית־החרושת לשימורי פרי־הדר, בו שותף
חבר הכנסת המפא״יי פאריס חמדן לאחד
ממנהלי אקא בתל־אביב , ,ישגשג כדוגמת־בחירות
בולטת•
השבוע, עשרה חודשים ויותר מאז הטכס
רב־הרושם, ניצבו במפעל המשותף כתלים
ערומים בלבד. יוסף שטיישנייד 45 מנהל
הבניה במפעל, ידע להסביר אף מדוע. פאריס
חמדן, שנהנה כנראה מזכויות־יתר בכפרו,
לא ניסה אפילו לטרוח בקבלת
רשיון הבניה הדרוש. לכשהופיע, לפני חודש
וחצי, פקיד מחלקת הבניה של עירית חיפה
וביקש לראות את הרשיון הדרוש להקמת
המבנה, פטרו חבר הכנסת המכובד בלך
ושוב. לכשביקש הלה, לאחר שבועיים של
התרוצצויות ללא פרי, להפסיק את הבניה,
הזעיקו הפועלים הערביים של הבנץ את
חמדן, שגירש את הפקיד בבושת־פנים.
גם קצין משטרת פרדם־חנה, צבי זלצר,
שבא לחקור את תלונתו של הפקיד, התקבל
בסבר פנים זועפות. חמדן הטריח עצמו עד
לעירית חיפה, העליב את הפקיד בפני חבריו
לעבודה, חזר לכפרו מבלי לשלם עבור
הרשיון הדרוש.
תשובה מוחצת. הליכותיו של חמדן
דבקו אף בעובדיו. לפני שבועיים גילה
שסיישנייד, כי חסרה כמות גדולה מברזל
הבניה, שאוחסן בשטח המפעל. הוא שאל
את השומר במקום, מחמוד פאריס 34 שוטר
לשעבר וקרובו של פאריס חמדן בהווה,
אם ידוע לו לאן נעלם הברזל. התשובה:
מכה בפניו של שטיישנייד, שהעיפה שתי
שיניים מפיו.
לכשהתלונן מנהל העבודה בפני חמדן על
המקרה, התרתח חבר הכנסת, הפליט כלפי
העובדים שנאספו מסביב :״מה אתם חושבים,
יהודים, שתשלטו בי? אם ארצה אפסיק
בכלל את העבודה במקום.׳׳ ואמנם, מיד
לאחר מכן, הורה לכל הפועלים במפעל ל•
האוחזים ב־ס 307 סנוניות הנופעל. יתר
7054 בידי הממשלה, השותפת העיקרית
ומעודדת המפעל,

הסתלק, טען כי ישבית את העבודה כל
זמן שיחפוץ בכך.
בינתיים, עד הסולחה הנכספת, עומד סמל
שיתוף־הפעולה הערבי־יהודי בהשראת־הממ־שלה,
ללא גג•

ד ר כי חיים
גודלה של אסתר
אסתר ספי הינד, כיום כבת עשרים ושתיים.
לפי מראה החיצוני לא מעריך אותה איש
ביותר מחמש־עשרה. כי אסתר ספי חלתה
בהיותה בת שנתיים במחלת שיתוק־הילדים,
שפגעה במיוחד ברגליה. על אף נכותה עלולה
היתר, אסתר להיות מרוצה הרבה יותר
מחייה, לו רק נתברכה לפחות בחיי משפחה
נורמליים.
אך גם את נקודת־האור היחידה הזאת, מנע
ממנה הטבע האכזרי. בהיותה עדיין תינוקת,
התגייס אביה, יוצא יוון ופועל בנמל תל־אביב,
לצבא הבריטי ממנו לא חזר. אמה
האלמנה הכניסה את הילדה למוסד ירושלמי
בו נשארה עד לפני כשנה.
בערב חג־הפסח האחרון נתקבלה בעירית
תל־אביב, שתחת פיקוחה נמצאה הילדה, הודעה,
כי אסתר סיימה את קבלת הטיפול,
חייבת לפנות את המוסד בהקדם. לדברי הנהלת
המוסד לא נותר עוד דבר לעשות למען
אסתר, אלא לצפות לחסדי שמיים,
דבר שאפשר לעשותו גם בתל־אביב.
אסתר הועברה מירושלים לתל־אביב, שוכנה
בבית הצעירה, מקום שאינו מיועד דווקא
לבנות נכות אלא לחסרות קורת־גג. העיריה
המשיכה לתמוך בה, העבירה אליה בכל
חודש סכום של תשעים לירות. העובדת הסוציאלית
שהוצמדה אליה, אף דאגה לכך
שתלמד מקצוע, שלחה אותה לקורס, בו למדה
תיקון אמנותי של בדים.
באותו זמן פנתה העיריה בהצעה אל אמה
של אסתר לקחת את הילדה אליה, לקבל
תמורת זאת את תשעים הלירות שמקבלת כייס
הבת. האם, הגרה בחדר אחד ברחוב יוחנן
הורקנוס בתל־אביב, יחד עם בעלה ועם בנם
בן ה־ 9סירבה ,״הבטחתי לבעלי, כאשר התחתן
אתי, כי הילדה שייכת לעיריה. הוא
לא רוצה לדעת ממנה.׳׳
ההצעה הבאה היתד, תקיפה יותר. טענה
העיריה: מאחר והאם מקבלת ללא כל בסים
חוקי את הקיצבה כאלמנה בעוד שהיא
נשואה כבר מזה שמונה שנים, נכון היה לו
היתד, מעבירה את הסכום לידי בתה, הזקוקה
לו יותר ממנה.
זה היה יותר מדי. העובדת הסוציאלית,
שנראתה לאם עד לאותה שעה בדמות
מלאך־הישועה שלה ושל הילדה, שכן פטרה
אותה מדאגה לגורל בתה, הפכה בעיניה
למלאך־חבלה.
לו היתה אסתר פסי נערה רגילה, כי אז
לא היתה זכאית בגיל זה לכל קיצבה המשתלמת
ליתומים. אולם העיריה החליטה לפנות
בענין זה אל השגרירות הבריטית, להסביר
לה את מצבה המיוחד של אסתר, לבקשה
להמשיך בהענקת הקיצבה. אלא שבמקום
לתיחה לאם, שאם כי מצבה החמרי
אינו מזהיר, הרי היא נשואה ובעלה משתכר,
להעביר את הכסף לזכותה של אסתר.

מ שפט
ד״ר פפ״ר תובע וולבון
ביום בו הגיע ד״ר יואל פפייר מפולין
לגנואה שבאיטליה, בדרכו לישראל, פקדו
עליו שליחי הסוכנות, שקידמו את פניו
בנמל, להשאיר את מזוודותיו האישיות בידי
הפקידים. ד״ר פפייר תמה מאד על ההוראה
:״חילקנו מראש את חפצינו הכלליים
והאישיים. את הכלליים שלחנו בליפט, על
חשבוני. את האישיים השארתי במזוודות.
מדוע לתת אותם עכשיו?׳׳
הפקידים הישראליים לא רצו להתווכח.
״תן לנו את המזוודות ורק אחרי כן נוכל
לתת לך לעלות על האוניה,״ הורו לפפייר.
האיש נכנע.
כשהגיע ד״ר יואל פפייר לנמל חיפה,
נודע לו כי הוא שייך לקבוצת העולים
בעלי ההשכלה הגבוהה, עליה הוטל לרדת
אחרונה מן האוניה. כשירד סוף־סוף אל הרציף,
נמסר לו כי מזוודותיו נמצאות באולם
הנוסעים וכי עליו לקחתן משם. הוא מיהר
לאולם, מצא בתוכו אלפי מזוודות מושלכות
בערבוביה, כשמאות עולים מחטטים
ביניהן ובתוכן. אחרי שעות של חיפושים
וחיטוט במזוודות של אחרים, מצא ייאל
(הנושך

אלמנה ושני יבמים במחזה מימי הביניים

7 1 1 4 1 *1 1 1 7 1אסתר בן לולו () 19
1 1 1 *1 1 1 1חייבת לחכות, לילד בן
תשע ׳ בדי שייבמה. היא מקווה כי רבני רחובות
לא ירשו לחוק קדם להשתלט על חייה.

* • ד! זה כיגמיד! ׳1מה זה איכפת
ליי אני לא עושה את הדבר, זאת
אומרת את המלה הזאת שאמרתי עכשיו, גם
חליצה לא עושה, זה אין אצלנו במרוקו,
מי שעושה חליצה, אז תבוא על ראשו ועל
הראש של משפחתו קללה גדולה.״ יהודה
בן חמו ,26 ,נשוי ואב לשלושה ילדים
עמד בסימטה המרכזית במושב עוצם, שבחבל
לכיש, כשהוא מנופף בידיו וכולו
רותח. מאחורי גבו עמדה כל המשפחה,
שהוסיפה בכל פעם מנת קללות, על ראש
כלתם לשעבר, אסתר בן לולו.
הידיים קמוצות האגרופים היו מוטחות
כלפי רשות נעלמת, אותה ייצג באותו
רגע, האיש שעמד נבוך ליד מכונית ה־
״פליימוט״ שלו, לוי ארגוב 40 מנהל
חבל לכיש. איש הסוכנות היה בשבועות
האחרונים לאורח קבע במושב עוצם. הדבר
החל מאותו יום, שבו נודע לסגל המדריכים

המתקדם

חודש?השגחה העליוגה
^ חרי שמשיאים את הזוג עליהם לחיות
> £יחד חודש ימים. אם התעברה האשה
במשך החודש מה טוב, הרי שהוקם יורש*
אם לא התעברה, מן הסתם זהו רצון
ההשגחה ונגדה אין אפילו זקגי הכפר יכולים
לעשות מאומה. כעבור החודש מגרש
המייבם את אשתו החדשה, אם התעברה
האשה ואם לא.
כאשר נודע למדריכים בכפר על סזנת
הזקנים, החלו מרעישים עולמות. התמרמרו
המדריכים ,״מה. אנחנו, פראי אדם י הגיע
הזמן ללמד את האנשים הללו שפה לא
הרי האטלס, להוציא מהם את כל האמונות
התפלות והמטופשות״.
הם מיהרו להודיע על הפרשה למנהל
החבל לוי ארגוב שבדינמיות האופינית לו
החל בפעולת שכנוע מייגעת וחסרת תועלת.
מתנגדו הראשי של ארגוב, היה הרב

״ השמתי

מרדכי אלסליח, חפץ לסייס את
הפרשה, בחליצה• ״פה לא מרוקו.
פה ציון — ומציון תצא תורה.״

החכם המרוקני במקום, דויד
דני נ ה׳ אי ע מוותר; ״אס הבעל
רוצה ייבום — יהיח ייבום. את האשת לא.
שואלים.״ הוא מס ת מן בהלכתו זו יעל מסורת
עתיקת יומין של היהודים מהרי. האטלס,

בכפר, כי זקני המושב עומדים לקיים את
מצוות הייבום ולהשיא את אסתר האלמנה
לאחי בעלה הנפטר שלמה.
אסתר ) 19(.נישאה, לפני למעלה משנה,
לשלמה בן חמו שהיה חולה לב ובילה את
מרבית ימיו בבית החולים. לפני כחדשיים
מת הבעל מבלי להקים זרע. בהרי האטלס,
משם באו אנשי עוצם, מכירים רק פתרון
אחד למצב כזה: ייבום. על אחיו של המת
להמתין שלושה חודשים ויום אחד, בדי לוודא
כי האלמנה איננה נושאת בקרבה את
ולדו של בעלה המת׳ ואז עליו לשאתה

לאשה. אין זה חשוב כלל, אם האח נשוי
או לא. את מצוות הייבום עליו לקיים ויהי

ערכו בני העדה מגבית למענו בבית הכנסת,
אספו סכום נכבד של 500 לירות.
הרב לבוש בגדים ססגוניים ביותר, זקנו
ארוך ומטופח, ועל ראשו ברדס אדום. כאשר
הוא קורא מתוך הספר הוא מוציא מכיסו
משקפי קרן עבות הנראות לא במקומן,
כאשר הן יושבות על אפו של אדם שהופעתו
כולה אומרת הוד קדומים. לא רק
את המשקפיים סיגל לעצמו הרב דנינו מחידושי
הזמן, גם דרכי שיחתו מוכיחים
כי האיש בקיא בהלכות העולם המודרני.
בביתו הקטן והמלא ספרי קודש ישב הרב
דנינו בהרחבה, הסביר לכתב העולם הזה:
״אצלנו אין חליצה. זה אסור באסור חמור.״
הוא מדבר מבלי שיראה סימני רוגז או
התרגשות כל שהם. וכאשר אומר הוא
״אצלנו״ ,פירושו של דבר, במרוקו. ומה
שהיה טוב במרוקו יכול, לדעתו, להיות טוב
גם בארץ הקודש. אין הוא מסכים כלל וכלל
לדעה, כי שינוי המקום צריך שיביא
לשינוי באורח חייה ובמנהגיה של עדתו.
״לא חשוב אם האשה רוצה או לא רוצה,
רק הבעל הוא הקובע. אם הוא רוצה לייבם

המ״בם

יהודה בן חמו, אב לשלושה
ילדים, מוכן להסתכן :״אפילו
ישימו אותי בבית סוחר, לא אתן חליצה, מה. יש —
שתחכה לאחי.״ הוא כועס על נסיונה של אסתר
לגייס לצידה את רבנות רחובות, לעזרה בפרשה זו.

המרוקני הקפדן דוד תינו 50 כמעט בכל
מושב של יוצאי מרוקו בחבל לכיש מצוי
רב חכם, שבלי לשאול את פיו איין מכריעים
בשום ענין׳ כקטן וכגדול. הרב דנינו גר־אה
מבוגר לפחות ב־ 20 שנה מגילו האמיתי.
״הכל זה בגלל הענינים החשובים שהוא
,מתעסק בהם,״ אומרים שכניו, המעריצים
אותו ממש כקדוש. פעם היה תינו גם
מוהל. שוחט, כיום נטש את כל עיסוקיו,
התמסר. ללימוד. תורוז״הנסתר, היא. הקבלה.
מחיה לא חסרה לו, לקב. אנשי המושב
רואים לכבוד להם לתמוך בו, ולא מכבר

אותה, אז היא מוכרחה לקבל את הייבום
שלו,״ מסביר הרב בקולו הבוטח, כשהוא
ישוב בכסאו בהרחבה, ועיני כל בגי הבית
נעוצות בו בהתפעלות.

״מציון תצא תודה״
*•תקדם יותר גנן.בלבושו >גגם בהש־
^ /ק פ תו על פרשת חייבום והחליצה, הוא
הרב מרדכי אלמליח ( )42 שמקום מושבו
בקרית־גת והוא מעין׳רב ראשי של כל
האזור. גם הוא בא ממרוקו, אך נראה ש־

ה ה 1יעקב בן חמו ( )9סוכן לחכות,
11 הוריו טועניס כי הוא לא
יחכה הרב!״ זמן .״מה יש — בן 13 כשר
לחופה.״ טענה שניה :״חליצה אסורה אצלנו.״

דעתו אינה כה קשוחה כשל חברו במושב
עוצם• הגבר הנאה והמשכיל, מסביר בעזרת
ציטטות מן התנ״ך והגמרא כי ״חליצה
קודמת לייבום״ .״נכון,״ אומר הוא ,״כי
מועצת הרבנים של מרוקו, קבעה מה שקבעה
בענין הייבום, אבל מכיוון שפה זה׳
לא מרוקו אלא ציון, והרי נאמר כי מציון
תצא תורה, יש להתחשב רק במה שקובעת
הסמכות העליונה של הרבנות בישראל.״
נראה שעובדת ישיבתו של הרב אלמלית
במרכז העירוני פגעה לא מעט במידת הפופולריות
שלו בקרב יוצאי מרוקו במושבים.
החיים שם נקבעים עתה לפי דברי
החכמים המקומיים. והאנשים אינם מעיזים
להמרות את פיהם, בכל אופן לא הזקנים.
הוריה של אסתר בן לולו מודים שחליצה
תהיה טובה יותר בשביל בתם, אלא שחוששים
הם לפגוע במנהג עתיק היומין ולשאת
בסכנות הנוראות הכרוכות בכך. אסתר עצמה
כלל לא חושבת להינשא ליהודה ,״בשביל
מה? בשביל שיהיה לי ילד ולא אוכל
להתחתן יותר אף פעם?״
האלמנה, הנראית כתלמידת בית ספר יסו־ו
די, אינה מתרגשת מכל הענין במיוחד. היא
ביקרה במשרדי הרבנות ברחובות, ושם
נודע לה כי המקרה שלה עלול להסתיים
לכל היותר בחליצה.
ביקורה זה של אסתר ברחובות הוא הוא
שעורר נגדה את זעמה הנורא של משפחת
בן־חמו. אסתר עצמה טוענת כי נסעה לרחובות
אך ורק כדי לברר מה עליה
לעשות, וכי לא ביקשה כי ינקטו בצעדים
משפטיים נגד יהודה ומשפחת בן־חמו.
אולם, השבוע קיבל יהודה מכתב הזמנה
לבוא לבית הדין הרבני ברחובות, להסביר
מדוע יימנע מלתת חליצה לאסתר האלמנה.
המשפחה נסערה. לכל מי שמוכן לשמוע,
ולעיתים אף למי שאינו מוכן, מסביר יהודה
בזעם כי..מעתה לא י1זתר עוד במאום.
״מה יש לה?״ צועק יהודה כשהוא מניף
את שתי ידיו לצדדים ולמעלה .״למה לא
היתד, יכולה לחכות שלושה חודשים? כבר
לא היה לה זמן, בשביל שרצתה ללכת עם
הבחורים, יודעים אותה, אז היא כל כך
מיהרה. עכשיו, חלס! לא נותן חליצה ולא
כלום, אפילו ישימו אותי בבית הסוהר!״

הו א מו כןלחכות
ך * לאותהשעה, שעומד יהודה ב/אמצע
הרחוב ומסביר לכל דיכפין את
צרותיו עם גיסתו, מסייעות בידו נשי המשפחה,ואשתו
ואמו, בקללות וצעקות איומות.
בני המשפחה, שמטעמים כלכליים, כדמי
ביטוח, שלמות הרכוש וקבלת משק
האב, אינם מוכנים לותר על האלמנה, מציעים
פתרון קסודי ־ולזמן ארוך: תחכה אסתר
באלמנותה עד אשר יגדל בנה הצעיר של
המשפחה וישא, אותה הוא לאשה.
גילו של בן הזקונים, החתן המיועד :
תשע שנים.
כשנשאל הגבר הצעיר עצמו, לדעתו על
הצעת המשפחה, השיב, כשארשת בוגרת על
פניו :״מה יש, אני מוכן ל חכו ת...״

במדינה
(המשך מעמוד )9

מאז שאני מכבסת ב״חך צנטרי־פוגלית׳
הכביסה קלה ונוחה מאוד׳
כי ״חך מכבסת׳ שוטפת וסוחטת
אוטומטית, ועלי רק לתלות את
הכביסה .״חך היא המכונה היחי דה
בארץ עם מנגנון שטיפה מיוחד
בתוך מיכל הצנטריפוגה — והי חידה
המכבסת ושוטפת(או סוחטת)
באותו הזמן.

טוב המורים ארץ מלמדים ־־

״קדימה״
אולפן ל אנג לי ת

בבית־הספר לשפות

נפתחים :

ת״א, בן־יהודה 74

(לרכישת השפה בזמן הקצר ביותר 3 ,שעות ביום)

אולפניות וקורסים רגילים לעברית, אנגלית וצרפתית למבוגרים מכל
דרגות הידיעות ( 2 ,3 ,4 ,6שעות בשבוע) .קבוצות (פרדות לאנגלית לתלמידי
בתי-הספר.
פרטים והרשמה: בשעות 9עד 12 לפני־הצהרייס,
3עד 9בערב (פרט ליום ו׳).
לטבריה מביתך

!!זכיר
בשעה

השר נגד הו1ו.ב.
הממונה על הש.ם. שמש

אחת

(לדרים ולמתאכסנים בתל־אביב והסביבה)
שרותמשולב של מוניות
ומטוס איקיע, יובילו תוך שעה
מביתך עד לבית המלון בטבריה.

המחיר הכולל 13.500ל״י

פרטים והרשמה אצל כל סוכני הנסיעות
ובנושרדט הראשי;

ר 1,יתעופהביטראל -
ד ח ־ כוז 4־־ה 1.42־3־ 13,*,ל61661/3 .
דחף

פפייר חלק ממבוקשו. אך אחת המזוזדות,
ובתוכה ציוד רפואי יקר־ערך וחפצים אישיים,
נעלמה.
המזוודה נפלה לים. העולה החדש
היה סמוך ובטוח, כי למרות שמזוודתו נעלמה
ואיננה, אין הוא צריך לדאוג לרכושו.
הוא פנה לסוכנות, הודיע לה במכתב רשום
על האבידה, ביקש לפצותו בדמי הביטוח
המתאימים• הפקיד שקיבל את המכתב הסביר
לד׳׳ ך הנדהם :״יתכן שהמזוזדה נפלה
לים בשעת סערה, אולם אתה תקבל את
המגיע לך.״ פקיד שני, שענה על מכתבו
של הד״ר, סבר אחרת: אחרי ימים לא
רבים קיבל הדוקטור העולה מכתב מן הסוכנות
היהודית, המודיעה לו שאינה אחראית
לאבדן מזוודותיו.
העולה החדש מפולין פנה לעורך־הדין
ראובן ריטרמן, ששלח התראה נוטריונית
לסוכנות היהודית, תבע ממנה לפצות את
לקוחו. פקידי הסוכנות לא סברו, כנראה,
כי הענין נוגע להם. ההתראה נשארה ללא
תשובי״
הכתובת הבאה, אליה הפנה עורך־הדין
ריטרמן את מכתביו, היתד, בית־המשפט המחוזי
בתל־אביב. הוא הגיש כתב תביעה,
ציין בו אחרי סיפור המעשה :״על התובע
גם לציין כי ביקש בכתב מן הנתבעת
(הסוכנות) הסברים בנוגע לביטוח החפצים,
אולם הנתבעת אף לא טרחה להשיב לפניית
התובע. כאמור הכיר התובע רק את הנתבעת
(כלומר: את פקידיה) ובשלבים הראשונים
של המו״מ עם הנתבעת מסרו
פקידי הנתבעת לתובע, שהחפצים כנראה
מבוטחים. אך משביקש לדעת פרטים, לא
קיבל כל תשובה, פרט להודעה הקצרה
שהנתבעת אינה אחראית.״
לא כאוניית מעפילים. ד״ר פפייר,
ביקש ריטרמן להסביר לבית־המשפט, לא
ניזוק רק מן הבחינה החומרית. העולה החדש
נפגע גם מבחינה מוסרית :״לכל
משפט רקע משלו, המתברר רק במהלך
המשפט. אך בתיק זה רצוי להקדיש לכך
כמה מלים בכתב התביעה.
״הנתבעת אינה חברה מסחרית רגילה,
אלא מוסד ממלכתי־לאומי מרכזי, שמתם-
קידיה העיקריים לטפל בעליה. השיירה הנדונה
לא דומה לשיירות עולים של מצבי
חירום, שאורגנו בארצות רדיפה או משטרים
עויינים. לרשות הנתבעת עמדו כל
השירותים המעולים שבארצות תרבותיות,
כולל שירותי ביטוח לסוגיהם. ההובלה הימית
לא התקיימה באוניית מעפילים רעועה
ונרדפת, אלא בצי ממלכתי ישראלי• בנמל
היפה לא חיכו לעולים פקידים עוינים אנגליים׳
אלא פקידי הנמל של מדינת ישראל.״
סיים עורך־הדין ריטרמן את כתב התביעה
בתובעו 2086ל״י לכיסוי הנזק שגרם
לשולחו :״במסיבות אלה, מעציבה העובדה
שלקחו מעולה חדש, ששם אמונו בסוכנות
היהודית, את מטענו, החזירו אותו בתנאים
כה משפילים והתנערו מכל אחריות לאבידה.
אף מילה טובה לא נאמרה, אף לא התנצלות
או הסבר• לא רק את רכושו תובע
התובע, אלא גם את עלבונו על היחס האדיש
והבלתי נאה. רצוי שבית־משפט נכבד
זה, שרבה השפעתו החינוכית־קוסרית, ישמיע
דעתו על הפרשה כולה בזמן מתן
פסק־הדין.״

מטרה לביקורתו
של שר המשפטים, כאשר השיב השר
על שתי שאילתות שהוגשו לכנסת, בענייו
הצהרותיו של ראש הש.ב. בפני עתונאים,
בפרשת אהרן כהן, עליהן נמתחה ביקורה
בהנגולם הזה 1105 השר פנחס רוזן, קבע
במפורש כי הוא רואה בזיון בית־המשפט,
המחייב חקירה נגד החשוד, בהצהרותיו של
הממונה על הש.ב ,.הודיע עם זאת כי
היועץ המשפטי החליט בכל זאת שלא
לפתוח בהליכים משפטיים כנגדו
אהרן כהן עצמו לא התכוון לעבור
בשקט על הפגיעה בבית״המשפט. כפי שניבאה
תצפית העולם הזה ,)1105( .אחרי
שהיועץ המשפטי דחה את בקשתו לתבוע
לדין את הממונה על הש.ב ,.פורסם השבוע
רשמית בעתונים כי אהרן כהן עומד לפנות
בעניין זה לבית־המשפט העליון
המורים התיכוניים, אשר על מאבקם
להכרה מקצועית מסר העולם הזה (,)1100
הגיעו לצעד המצופה, הקימו ארגון מקצועי
נפרד.

איש המעברה ״ ־

מית נחלת־יהודה, בפניו ירק ראש המועצה(
צמיר, בעת זיון בדבר הקמת בית־חרושת לנן

ך* נוסע מתל־אכיב דרומה לא ישים
1וחד לרחוב המסתעף ימינה, בדיוק בכניסה!
לציון. לגביו זהו הרחוב הראשון של עיר }
דרומית• ואמנם, מכל הבחינות, אין רחוב
חלק בלתי־נפרד מרשת הכבישים של.ראשון־ל
אינם נבדלים במאומה מן הבתים השוכנים בר
לאחריו.
אולם רחוב זה אינו סתם רחוב. זהו (
מעצמה זעירה אך עצמאית: המועצה המקום
יהודה. הוא גם מרכזה של סערה אזרחית* ,
תיה נושבות מזה שנים אחדות• מאז הבהירו
נות מתנהלת כאן בכל תנופתה מלחמת עצב
שהלוחמים כאן אינם דוגלים בעצמאות מושל
להיפך: הם דורשים את חיסול מעמדם העצמי[
לראשון־לציון, העיר המקיפה אותם מכל הען
מתנגד לכך בעקשנות יתירה אדם אחד: אלי!
ראש המועצה. מדוע? ״פשוט מאוד,״ מסביריל
״הוא רוצה לשמור על כסאו.״ סיבה טובה ל!
ותופעה רגילה בהווי הישראלי.
מוסיפים אותם מתנגדים: עד אשר נתמנו
המועצה, לפני שש שנים, היה צמיר ידוע כפ
במצע הסיפוח של נחלת־יהודה אל ראשון־לציז
עלה לשלטון וראה כי טוב. על כל פנים,
מאשר להיות פועל בבית־חרושת ללבני סי
כן הפך ללוחם עקבי ועיקש בסיפוח, עד כי 1
שואלים את עצמם: ד,יחליף כושי עורו< ,
קפותיו?

ך• נימוקים למען הסיפוח הם רבים
ן | המועצה, אשר בתחומיה חיים 4500 נפק
מנגנון עצמאי של 15 עובדים, מהם חלק ב
וחלק במשרות חלקיות. מנגנון זה, טוענים ח
פוח, מיותר כמעט לגמרי. ברגע שהמושב י
העיר השכנה, לא יהיה צורך בראש מועצה
בגזבר נפרד, כוטרינר נפרד, ביועץ משפטי
העירוני הקיים של ראשון־לציון יוכל בקלות
את השרותים הדרושים.
המושב, אשר גורש מתנועת המושבים ו?
מתושביו גרים במעברה, קשור קשר אורגני!
ראשון־לציון, שם נמצאים כמעט כל המוסד(
ריים החשובים: לשכת־העבודה, מועצת הפועל
נוע. בכביש הראשי של המושב עוברת תחבור
עזרה ובצרון, השייכת לעיריית ראשון־לציון.
״מכונית הזבל של ראשון משתמשת בכביק
אוטובוסים של אש׳׳ד לעזרה ובצרון עוב^|
התרתח יצחק בן־דויד׳ מראשי מתנגדיו של צ!
כשאנו באים. ודורשים את חלקה של אש׳־ז
הכביש, הם עונים שכבר שילמו לעיריו
לציון נתאחד עם ראשון־לציון, ולא יו
כאלה.״
הוסיף יעקב פיין, חקלאי צעיר מבני המקונ
הזה יש בקושי זכות קיום על המפה. וו
שגעון־גדלות של ראש המועצה, הרוצה לקייב
גנון ושירותים כאילו היינו באמת עיר גו
המיסים בצורה פנטסטית ואילו החובות מג
ל־ 130 אלף לירות. מה היא נחלת־יהודה, כדי
חובות כאלה? מי ישלם אותם?״

די ק ט טו ר ז
ף עו דמספרים האנטי־צמיראים: כדי לר5
| מרותו, הקים ראש המועצה דיקטטורה פר
שהטילה מוראה על הכל. דורשי הסיפוח נקו־ז

שעווויה בנחלת־יהודה־־דאש המועצה יוק בנציג האופוזיציה

4הנס הירוק או הנס היורק י
1 נציג
מקו־

ינולך

על עבירות טכניות זעירות, נתקלו בהטרדות
אינסופיות בבקשם את האישור הקטן ביותר.
אחד מהם, יהודה פיין, בן אחת המשפחות
הותיקות ביותר בארץ, נתבע לדין על בניה
ללא רשות. כשביקש את השופט חיים אלוף
מרחובות לבקר במקום, מצא השופט שהמדובר
בסוכך עלוב של כמה פחים. פיין
זוכה.
צמיר, ממשיכים מתנגדיו לספר, נתן רשיון
להקים בית־חרושת לנקניק חזיר בתחום המועצה.
מקבל הרשיון תרם כסף, שבחלקו
הוקדש ליסוד קרן להקמת אולם תרבות,
אשר ישמש יד לחמשת בני המקום שנפלו
במלחמה. קשר זה בין הנצחת גיבורי נחלת
יהודה לבין החזירים, עורר סערה. הגבאי
שלמה רוטשילד התריע נגדו בבית־הכנסת.
למחרת היום נתבע לדין על שהלול שלו
אינו מתאים לתוכניות הבניה של המועצה.

המבקר בייוי

המקומית. החוק קובע כי יש להקים ועדה
חקלאית, שתפקידה ליעץ למועצה בכל *עניין
חקלאי״; ושום עניין חקלאי לא ידון
במועצה, מבלי שיובא תחילה לפני הועדה
החקלאית. בדו״ח המבקר נקבע, כי התקציבים
הנוגעים לשרותים חקלאיים לא הובאו
תחילה לדיון הועדה החקלאית, והמועצה
גם לא הקפידה על כך — ברישומיה, לכל
הפחות — שהסכומים שנגבו כמסים חקלאיים
יוצאו רק לצרכים חקלאיים, כפי שדורש
החוק.
.גם כאשר רשם ראש המועצה הוצאה
מסויימת תחת סעיף הוצאות חקלאיות, לא
רצו החקלאים להסכים עמו. השומר ששכר,
טענו, המצוייד בג׳יס, משמש כנהגו הפרטי
של ראש המועצה יותר מאשר כשומר השדות
והפרדסים; הכסף שהוצא על סלילת
כביש מסויים אינו הוצאה חקלאית, כי. אם
הוצאת סעד, שהרי הועסקו בסלילתו פועלי־דחק
שתפוקתם כמעט אפסית.

]זזיר.

:מיו־שוך
:ה־ אלא בתיו

^ תנגדיו של צמיר הביטו בחרדה ב־
101 עמדות שהקים ראש המועצה כדי לבצר
את מעמדו, החליטו על פעולת־איגוף: הם
פנו למבקר המדינה שיבדוק את חשבונות
המועצה.
המבקר ביקר ובדו״ח מחודש יוני , 1958
מנה ליקויים לרוב:

נחלת-
רוחו־אחרו־

ראש המועצה פיטר שני עובדים ונתן
להם פיצויים, מבלי שיהיה אישור על כך
בפרטיכל המועצה.

:י אם
יפוחם

#הוא נהג לחלק לעובדי המועצה שי
לחגים, ללא החלטת המועצה ומבלי שיהיה
סעיף לכך בתקציב.

צמיר,
גגדיו,
דעות,

#מזכיר המועצה היה גובה כספים המגיעים
למועצה ומשתמש בהם להוצאות השוטפות
של המועצה, מבלי שהכסף הזה
ייכנס לקופה המרכזית ויירשם תחילה בספרי

אלא

ך* שיא האחרון

יריקה ציבורית
במלחמה זו נראה כ

| אילו נלקח מתוך שערוריה בקלושנזרל,

הספר ההומוריסטי המתאר את חייו של
כפר צרפתי קטן. במיטב המסורת הקלוש־מרלית
קמה מהומה באחת מישיבותיה האחרונות
של המועצה המקומית נחלת־יהודה.
הנושא: חזירים.
ומחזירים — לחזירות. נציג מפ״ם במועצה,
תושב המעברה מרדכי חפיף 31 נגע
בנקודה ישנה־נושנה: מדוע אין נותנים
רשיון נוסף לפתוח בית־חרושת לנקניקי
חזיר, לא הרחק מבית־החרושת הראשון. עוד
לפני שנה וחצי פרצה מהומה בישיבת המועצה,
כאשר הושלכה לחלל החדר הקטן
ההאשמה המכוערת *שוחד״.
עתה, בישיבה האחרונה, פנה חפיף, עובד
משרד הבריאות שעלה ארצה ב־ , 1951 אל
צמיר, יעץ לו בכל זאת לא להתנגד למתן

אחריו שניים מעובדיה השכירים של המועצה
והסירו את הכרוז. פרט מעניין: הכרוז מציין
כי ״שמות החותמים על כרוז זה שמורים
אצל מרדכי יצחק (הוא חפיף)״ ,כי איש
מאנשי המקום לא העז לחתום בגלוי, מפחד
מעשי־התגמול של השליט המקומי.
מרדכי הורביץ, ראש המחלקה המוניציפלית
של מפא״י, החליט בהחלטה מנומקת היטב
על סיפוח נחלת יהודה לראשון־לציון, קבע
במכתבו :״מאחר שחברי הסניף בנחלת־יהודה
מחולקים בדעותיהם ואינם מוכנים לקבל את
ההכרעה של הסניף במקום, החלטנו להכריע
בסוגיה זו והכרעתנו תחייב את חברי
המפלגה ושליחיה.״
להוציא מתוכם, כנראה ׳,את צמיר. הוא
המשיך בשלו, גם שנתיים וחצי אחרי שנתקבלה
אותה החלטה. מדוע? זאת מוכן צמיר
להסביר ברצון.

רא מן המייסדים

^ לימלף צמיר (לשעבר צימרמן) ,הגיע
\ £לנחלת־יהודה לפני 18 שנה, כפועל. כיום
הוא בן ,45 גבר נמוך־קומה וחכול־עין, אשר
לא נותר בו כל סימן חיצוני כי בימי תש״ח
עבר קורם מפקדי־כיתות של חטיבת גבעתי.
כבוד? רדיפה אחרי משרה ציבורית? אין
הוא — לדברו, על כל פנים — להוט אחרי
שטויות אלה .״אדרבא,״ הכריז השבוע ,״אודה
לאלוהים ולבוחרים אם ישחררו אותי מתפקידי,
בבחירות הבאות. פעם אחת מוניתי
על־ידי שר הפנים, ופעם נבחרתי בבחירות.
זה מספיק לי.״
אשר לעניין הסיפוח, הרי כל הדעות הרווחות
בציבור כאילו צידד פעם בהצטרפות
לראשון, יסודן באי־הבנה מצערת. כאשר פעל
למען סילוקו של ראש המועצה הקודם, היה
זה מפני שראש המועצה התנגד לעריכת
משאל־עם בין אזרחי נחלת יהודה, בו יכריעו
סופית בשאלת הסיפוח .״אין זה אומר שהייתי
בעד סיפוח; אני רק הייתי בעד מש־אל־עם.
להיפך: אני בפירוש מתנגד.״ מגמתו

׳אשות
נלהב
י הנה
יותר

;מקום

ה. ה־וגאן,״
״אבל
;חזקת
אשון־
בעיות
למקום בגלל

,עלו
כבר
יו לה

טנה

בינה,
׳שפט

מתנגד בתוקף לצירוף המושב לעירית ראשון
לציון. לקידוש מטרתו, אמצעים רבים כשרים.

בעזרת ספרים רשמיים, הסביר כי המסים
בראשון־לציון גבוהים מאלה שמשלמים כיום
תושבי נחלת יהודה ואילו ההאשמות, כאילו
תבע למשפט את אלה שמתנגדים לו, אינן
לדבריו, אלא השמצה חסרת־בסיס .״אדרבא,״
הכריז ,״כאשר פנה אלי התובע כדי שאופיע
במשפט נגד יהודה פיין, על כי הקים את
הסככה ללא רשות, סירבתי. אילו הייתי מופיע,
היה פיין יוצא חייב. אבל נמנעתי, ועל־ידי
כך זוכה פיין.״
המשפט נגד רוטשילד הוגש בעקבות ה־דרשה
האנטי־חזירית? ״מעולם לא שמעתי
על אותה דרשה,״ השיב. הוא הראה משוא־פנים
בפרשת רשיון למכירת חזיר? ״אין לי
שום נטיה לצד זה או לצד זה. בכלל —
בשבילי בשר חזיר כמוהו כבשר כשר: אני
מתעב את שניהם. אני ובני ביתי טבעוניים,
ואיננו אוכלים שום בשר.״ שימוש בכספי
המסים החקלאים למטרות שאינן חקלאיות?
״זהו רק עניין של רישום. יתכן שבזה לא
הקפדנו. אבל החקלאים קיבלו את כל מה
שמגיע להם ובכלל, את כל הערותיו
של מבקר המדינה אפשר להסביר בקלות.
אין כאן שום שחיתות, רק פד, ושם חריגה
מן הנוהלים הביורוקראטיים, שכמותם אפשר
למצוא בכל מוסד.״
מכל מקום, ראש המועצה מדגיש כי עד
היום גרים הוא ובני ביתו בדירה בת שני
חדרים, עם משק־עזר של דונם אחד.

שווים פחות ושווים יותר
ך* התרחשויות וההתנגשויות בנחלת
:בדים. קיימת מלא
הסיח

מזכיר, מנגנון לספק
2800
יק ב־
;ציבו־הקול־
סכונת

ראש
המועצה ״-

וניבנה ועוע

הדבוק לבית יעקב פיין, והמורכב
מכמה פחיס על עמודי עץ, שימש
עילה למשפט. לדברי פיין: בגלל התנגדותו המוצהרת לראש המועצה.

החשבונות — דבר שהוא בניגוד לחוק הרשויות
המקומיות.
#המועצה השתמשה בקבלות שלא נשאו
מספרים סידוריים מודפסים מראש, והמספרים
היו נרשמים על־גבי הקבלה רק בעת
מסירת התשלום.
#איסוף האשפה נמסר לקבלן פרטי,
ללא מיכרז.
#כספי הפקדונות למפעלי שיכון הופקדו
בבנק על שם ראש המועצה, ולא על
חשבון שיכון מועצת נחלת יהודה כפי שהחליטה
המועצה.
#מהורי ילדים בגן־הילדים ובבית־הספר
היסודי נגבו סכומים שונים, בשיעורים של
20־ 22ל״י, שלא אושרו על־ידי החוק.
חמורה מכל הליקויים האלה, בעיני מתנגדיו
של צמיר, היתד, הערתו של מבקר
המדינה כי המועצה לא נהגה בהתאם לחוק
המועצות המקומיות, בקשר לועדה החקלאית

חקלאי ונודח

יצחק בן־דויד, מתנגדו העיקרי של
ראש המועצה, הודח מתפקידו כראש
הועד החקלאי במקום, ריכז חומר רב על פעילות צמיר שלא כהלכה.

הרשיון .״פה היו כל מיני שמועות לא נעימות
והחשדות, וזה לא נעים למועצה להמשיך
בעניין זה.״
סיפר השבוע חפיף מה שקרה לאחר מכן:
״צמיר ירק לי בפנים — יריקה של ממש,
לא סתם מלים — ואמר לי: קום, מנוול!״
צמיר עצמו לא הכחיש שקרה משהו באותה
ישיבה :״חפיף, אותו בור שאין לו
מושג בעניינים ציבוריים, רמז כאילו קיבלתי
שוחד. מובן שברגע כזה גבר לא תמיד
יכול לשלוט על עצמו. קמתי וקראתי לו:
,טפו עליך!׳ לא ירקתי יריקה, רק אמרתי
,טפו עליך!׳ יתכן שבמקום זה הייתי צריך
לקום ולתת לו סטירת־לחי, אבל ברגעים של
סלידה ועלבון, לא תמיד עושים מה שחושבים
אחר־כך שהיה צריך לעשות.״
לא עבר זמן רב ועל קירות נחלת־יהודה
הודבק כרוז, בו תוארה הפרשה ופורטו כל
הטענות הישנות והחדשות נגד צמיר. כאשר
הופיע מדביק הכרוזים בנחלת יהודה הלכו

של צמיר: לשמור על הפס הירוק של נחלת־יהודה
מפני העיר החרושתית.
המעבר מן הפס הירוק לפס היורק היה,
כנראה, מחוייב המציאות המקומית.
״נחלת־יהודה היא כפר שאני רוצה להפוך
אותו לכפר תרבותי וטוב. זה הכל. אבל איי
יהודי שמקרוב בא, ולא מבשרם של המיס־דים.
לכן אין סולחים לי שאני מכניס לכאן
חידושים ותרבות.״

״סתם השמצות!״
ל פן, לדעתו של צמיד, באה ההת־
7נגדות אליו. לא מפני שהוא מתנגד
לסיפוח, כי אם מפני שהוא אינו שייך לקבוצת
החקלאים הוותיקים, אשר יסדו את
המקום לפני 40 שנה והרואים בנחלת־יהודה
נחלתם הפרטית. והוא מוכן להוכיח כי כל
המלחמה בו אינה אלא עניין אישי חסר־הצדקה.

1יהודה אינן תופעה יוצאת־דופן במדינה.
מן המעברה הנידחת ביותר ועד לעיר הבירה
מתנהלות מלחמות וקנוניות סביב משרות
ציבוריות. משטר המפלגות הקיים מחייב
זאת, מטבע מהותו. אולם מלחמת־העצמאות
בנחלת־יהודה תורמת בכל זאת תרומה משלה
להווי הישראלי המקורי: אין זו מלחמה
בין מפלגות — כי אם בראש וראשונה בין
חברים של אותה מפלגה — מפא״י. ויש
בה כדי להאיר באור מלא את השינוי שחל
במפלגה במשך שני הדורות האחרונים.
נחלת־יהודה היא מקום קטן-,בו נפגשים
ללא הרף ידידים ומתנגדים בכל שעות היום.
אם בעיר הגדולה יכול אדם להסתגר בביתו
ולהתעלם מיריבו, הרי שבנחלת־יהודה הופך
כל סיכסוך לפצע פתוח, המתגרה מחדש
שעה־שעה. על אחת כמה וכמה, כשהסיכסוך
אינו אישי ומבוטל, כי אם עניין יסודי, הנוגע
למסים, פרנסה ותפיסת־עולם.
במושב אשר כל חבריו היו שווים בתחילה,
נוצרו עתה שני מעמדות: אלה ששווים
פחות ואלה ששווים יותר. הפרדסן
או הלולן הוותיק אינו דומה במעמדו ובהשקפתו
לפועל או לתושב־המעברה, הגר
בדירה ומעבד משק־עזר של דונם אחד. ובכל
זאת — שניהם חברי מפא״י.
סיכם השבוע את דעתו אחד ממתנגדיו של
ראש המועצה :״צמיר הכניס מלחמת מעמדות
בקרב מפלגה אחת. הוא פילג את
המושב למעמדות עוינים. רק בשביל זה חייב
הוא ללכת.״
נדמה היה כי עניין הסיפוח שוב לא נראה
חשוב כל כך.

הנידון

(המשך מעמוד )3

ידיהם. כיום מקונן מאיר יערי בפומבי על
שלא השכיל לראות את הנולד, בעת שהצביע
בעד אותו חוק רודני.

האם גילוי מעשיהם של קצינים
מושחתים, או פירפומים על קנוניות
מפלגתיות אפלות וליקויים
הזועקים לטיפול מבקר המדינה,
אמנם פוגעים בבטחון המדינה?

זוהי רק שאלה רינן ורית, אזרח נכבד.
אינך מתבקש לתת עליה את התשובה. החוקים
והצעות־החוקים של חיים כהן עונים
במקומך: כן. יתכן שהמושגים ״בטחון
המדינה״ ו״בטחון המשטר״ התערבבו, אבל
הדבר רק טבעי. שהרי חיים כהן אינו היועץ
המשפטי של המדינה, כי אם של
הממשלה. ותפקידו של פרקליט להגן
על לקוחו.

ך* יים כהן לא יכול היה לפגוע, עדיין׳
1 1ישירות בעתונות, כי וו איננה תלויה
בולה בחסדיו. הוא חיפש ומצא את אלה
שכן תלויים בו — פקידי הממשלה, אשר
עליהם למסור כל ידיעה לעתונאים. אחד
ממעריציו־פקודיו, סגן הממונה על נציבות
המנגנון, אף הרחיק לכת בהתלהבותו, הורה
כי ״עתודאים אינם זכאים לקבל ידיעות יותר
מאשר הציבור הרחב״.
הדבר הגיע לאבסורד כזה, שפקידי בתי״
המשפט סירבו לפתוח את תיקי המשפטים
הפומביים בפני עתונאים, וחיים כהן עצמו
היה נאלץ להתערב ולהודיע כי אין שום
סיבה לא להראות תיקים אלה. סוף־סוף,
בצד חופש הדיבור קיים במשטר דמוקראטי
גם העקרון של משפט פומבי.

אולם ברור לגמרי בי חיים בהן
לא השמיע עדיין את הם עי,ה
האחרון במלחמתו נגד חופש הדיבור.
צפויות ממנו פגיעות נוספות,
בל עוד ימשיך לשמש בתפקידו.

פעם אמר דויד בן־גוריון, כי היה שורף
את העולם הזה. הבריות לא הזדעזעו! אולי
מפני שכבר התרגלו לא ליחס חשיבות
יתירה להכרזות. מסויימות של ראש הממשלה,
או אולי מפני שחשבו כי העולם הזה
מרחיק לכת בהעזתו. אך הנה כתב לפני
שבוע בטאון מפא״י, דבר, מאמר על אשר
התרחש בכפר הירוק. ביג׳י מיהר לשגר
למערכת הנכבדה מכתב נרגז, התוקף את
דבר על כי גם הוא נתפס לפירסומים ״נוסח
העולם הזה״ .האם גם את דבר צריכים
ן זי
לשרוף?
השאלה אינה מבדחת: כי לאי־הסובלנות
ישנם חוקי ברזל, והם קובעים שמי שאינו
סובל ביקורת מעל דפי העולם הזה סופו
שלא יסבול רמזי־ביקורת מעל דפי דבר,
ועוד יבוא זמן שרק מאמרי תשבחות יספקו
את יצריו. באותו יום לא יהיה כבר צורך
תהיה הדמוקרטיה
בעיתונות. כי שוב
קיימת.

0כן, מה עשה חיים כהן, כאשר הח־
\ 1ליט לקצץ את כנפי העתונות החופשית?
לחוקק ״חוק לבלימת פה העתונות תשי״ט־קשה
עדיין בישראל. אם כי מבחינה טכנית
אין כל קושי להכין חוק כזה. אפשר להעתיק
את סעיפיו מספרי־החוקים של אדולף
היטלר, יוסף סטאלין, חואן פירוז ומרעיהם.
כל מה שהיועץ המשפטי היה צריך לעשות
במקרה זה, הוא להוסיף כמה הוראות
ספציפיות, ברוח הארץ, אשר מחברי החוקים
ההם לא חשבו עליהן.
היועץ המשפטי היה שנון יותר. הוא ניער
את האבק משורת הוראות ותקנונים מנדטוריים,
אשר כל מטרתם היתד, לבלום את פי
הנייטיבס המתמרדים, ולחסום בפניהם ככל
האפשר אח הגישה למקורות האינפורמציה.
במשטר, המשאיר בתוקפם חוקי חירום
לאין־ספור מן י הימים שבארץ שלט כובש
זר, לא היה בגישה זו של היועץ המשפטי
משום חידוש. אם מותר לעצור כל אזרח,
ללא משפט, בתוקף תקנות החירום של
הבריטים, אין שום סיבה מדוע לא יחסמו
את פי העתונות בתוקף אותן תקנות.
בכל הפרשה הזאת לא נראתה התנהגותו
של היועץ המשפטי לממשלת ישראל
כהתנהגות איש הרוצה להגן על הציבור,
אלא כאיש שטובת השליטים חשובה בעיניו
מכל.
כמובן, גם הוראות אלה הוכללו תחת
כותרת־הקסמים של בטחון המדינה. שהרי
מינהג הוא עתה לתרץ פגיעות רבות והולכות
במלים הקדושות. אין כאן רק עניין
של ציניות מדהימה. החוקים הקיימים דורשים
זאת: כדי לפעול בניגוד לזכויות־האדם,
חייב המשטר להשתמש בתירוצי־כזב שהוכנסו
מראש לספרי החוקים.

רבקה גובר, בביקור בבית משפחת־עולים
בחבל לכיש. רבקה, המוחלת את בית־הספר
* 0 1 1 #111י 1 1
האזורי של ישובי החבל, טוענת כי הסופר יהושע בר״יוסף סילף

•יפור זימה מפוקפק, נבוב בתמי־מ
וסיקה שלו, מופרך מעיקרו, ולא נועד
אלא לגרום צער ועלבון לאלפים בישראל
שהקריבו את יקיריהם,״ כתב השבוע בטאון
ההסתדרות דבר, במאמר ארוך ותקפני.
״האמנם פורנוגרפיה?״ שאלה כותרת ב־הארץ,
מעל למכתבו של קורא העתון נחום
קוק, שטען :״האם מותר לפרסם את כל
מה שמבטאים ומהרהרים פחותי עם ויושבי
קרנות, ללא כל סיג בושה וטעם טוב? האם
זוהי אמנות?״
״בעיני נראה תאור זה כחילול הקודש,״
כתב להארץ א. לויטה מרמת־גן! ״בקראי את
הסיפור, הרגשתי כאילו טובל הסופר את
עטו ברפש במקום דיו,״ כתב לאותו עתון
שמואל פרגאי מקרית־שלום.
היו אלה הסימנים הראשונים לסערה צ מרית
סביב נושא ספרותי, שכמוה לא ידעה
ישראל מזה זמן רב. במרכז הסערה עמד
סיפור לא ארוך חדש, פרי עטו של הסופר
הנודע יליד צפת יהושע בר־יוסף, סיפור
הארבעה, שהתפרסם בהמשכים במשך השבועיים
האחרונים בעמודי הארץ.
היה זה סיפור טוב, כתוב בכשרון ספרותי,
בשיטת זרם התודעה, בה השתמש
יהושע בר־יוסף לראשונה בסיפורו זה.
הסיפור הוא לכאורה חסר עלילה. הוא
מנסה לתאר את המתרחש בנפשם של
ארבעה אנשי מושב עולים חדש בגליל,
ביום חג האור, חג חיבור החשמל לכפר.
הארבעה: לאה, אם שכולה שאיבדה את שני
בניה במלחמת העצמאות, מסרה את משקה
במושב הותיק לקרן הקיימת ויצאה לקלוט
עולים במושב חדש! בעלה ראובן, איש
הישוב הותיק שהלך בעקבות אשתו ומרכז
עתה את ישובי האיזור: שוש, מורה צברית,
המלמדת בבית־הספר בכפר לא בגלל אידיאלים
אילו שהם, אלא משום שחיים אלה
נוחים לה יותר ! ויחזקאל דהן, עולה חדש
המתלבט בשינוי צורת חייו, והחושש כי
הוא מופלה לרעה. בשל היותו ספרדי.
־ בהביעו את זרם תודעתם של הארבעה
ניסה בר־יוסף בצורה מקורית לתאר את
יחסי הותיקים והעולים החדשים, יחסי ספרדים
ואשכנזים, ואת לבטי צמיחתו של
ישוב חדש. כדרכו, לא חסך בר־יוסף בתי אורים ריאליים של נושאי מין.

,,געוואדד, אירוטיקה!״
כי* רוצה לתפוס פעם ככה את
£>//ה שדיים הקטנים שלך, ולסחוט אותם
כמו רימון טרי, ולתפוס זה מה שאין לו,
מן הצד השני ולתת לך מד, שלא קיבלת
הרבה שנים. ראובן שלך יש לו תאנה
קטנה מצומקת ולא מה שצריך להיות, ואת
מסתכלת בי ככה לא פעם כאילו את בודקת
אותי מתחת לכותונת ומתחת למכנסיים. יא
חברה לאה! אם תבקשי אותי פעם מאוד,
אקח אותך אל השדה בין הסלעים ואראה
לך מה זה יחזקאל דהן תשאלי את
מסעודה שלי. איך יש לי ואיך אני זרעתי
בבטן שלה את הילד החמישה עשר שלנו.״
תאור מעין זה, של מחשבות העולה החדש
על האם השכולה, היה אחד התיאורים
שעוררו את הסערה ואת האשמות כאילו
סיפורו של בר־יוסף אינו אלא פורנוגרפיה.

את דמותה בסיפור הארבעה, הלביש את אישיותה בלאה, האס
השכולה, מלאת־התסביכיס. הסיפור ראה אור בשבועיים האחרונים,
מעל דפי הארץ, עורר מיד סערת־רוחות בין קוראי הפרקים הראשונים.

בדירתו החיפאית, מוקף כורסאות עץ חטו־בים
בעלי ריפוד אדום, כשהוא מעלה ללא

הרף ענני עשן ממקטרתו, הגיב הסופר בעל
הזקן הצהבהב על ההדים לסיפורו :״אנחנו

מיסמואנושי מזעזע: מכתב
* ה ז מן מ ה מודפס בהארץ הספור בהמשכים, ספור הארבעה, שיש לי ענין מיוחד בו.
1עד כמה שקראתי עד עכשיו בעיון רב את ספוריהם המלאים של יחזקאל ולאה, ואת
הפרקים הראשונים מספורה של שוש, נדמה לי כי גבורת הספור ״לאה״ אשר הנך קורע את
המסוה מפניה ומעמידה לעמוד הקלון בפני דעת הקהל, ישנם בה כמה סימנים אשר לפיהם
יהולים אנשים לחשוב כי המדובר הוא בי:
גיבורת הספור חיה בימינו, שכלה שני בנים במלחמת השחרור, חיה כל שנותיה בכפר,
החליטה למסור את המשק לקרן קיימת ועברה לישוב של עולים חדשים ושם קרה אותו
מעשה מענין עם חבור חשמל לכפר אשר הינך רוקם סביבו את העלילה.
פלא הדבר: כמוני, כמוה. אף לי אבדו שני בנים, חיי עברו בהקמת משק חקלאי בכפר,
את המשק מסרנו כמוה ל״קרן המגן״ ,זה שלוש וחצי שנים אנו יושבים באזור התישבות
של עולים חדשים. המאורע המרתק קרה אצלנו, ואני היא שחוללתי את הנס. אף אני
חושבת את המקרה למאלף.
בלי ספק מותר לסופר לראות את הדבר מנקודת ראות אחרת! יתכן שפגמתי ואתה
תלמדני בינה. אך כיון שאני אדם חי, יש לי הזכות לדרוש שלא תסלף עובדות.

ך• ידית שני ימים בלבד בנהורה. שוחחתי אתך רק פעם אחת בחיי, כי בקשת ממני
*1בכל לשון של בקשה שאספר לך על מקרה חבור החשמל לכפרים. סרבתי תחילה,
אולם אתה שכנעת אותי בזה, שקשה לסופר למצוא פבולה חדשה והמקרה הוא בלתי רגיל.
נעניתי לך בתנאי שתראה לי את ספורך לפני הדפסתו, כי השאלה עדינה ביותר. היא
נוגעת בענין הרה סכנות: ביחסים בין אשכנזים וספרדים, בין ותיקים ועולים חדשים,
באזור פיתוח. אתה הסכמת וכתבת לי מצפת שמצאת דרך לעצוב הבעיה, ותבוא להקריא לי
כאשר תגמור. סבבת אותי בכחש וחתמת על התחיבות שוא. אם ״לאה״ ,שהיא כולה מרמה
ובגידה ואשר אין לה קשר אהבה לשום אדם זולתה, אם זוהי אני, עליך להתאזר באומץ־
לב ולקרוא אותי בשמי לדין בפני עם ועדה. אל תסתתר ואל תחפש לך אליבי מאחרי
הערפל השקוף של הרי הגליל, ועוד בדותות המקילות עליך להסיר את האחריות לתוצאות
של כתיבת דברי רכילות בצורת ספור. אני רואה צורך להעמידך על כמה פרטים המבדילים
ביני ובין ״לאה״ ,כי אינני מסכימה בשום פנים שיזהו אותי אתה ולו גם בשגגה:
״לאה״ שלך ערירית היא. לא רצתה בהרבה ילדים ואחרי מות שני בניה לא נשאר לה
כלום, חוץ מריקנות גדולה והיא ממלאה את הריקנות הזאת בעצמיותה• אני ילדתי שש פעמים
נאלוהים לא עקר אותי לגמרי מן השורש. בת הזקונים שלנו משרתת בצה״ל בגדוד קרבי
על הגבול. יותר לא אזכיר את שמה ואני מודה לך, שלא נולדה כלל בספורך, כי היא
חושבת כל הזכרת שמה בפומבי לפגיעה בכבודה.
״לאה״ ,אחרי מות הבנים, הגיפה את התריסים. איש לא בא אליה, ראובן היה צריך
לבוא מן השדה כדי לראות אם לא גועה חלילה ברעב. אני, אחרי מות בני הראשון, שרתי
בתפקיד צבאי בכפרנו שהיה כל הזמן בקו האש והנשים עם הילדים הוצאו ממנו. תקרא
את הספור הפגז הראשון בספר האחים, ויהיה לך מושג על מספר האנשים שהיו עוברים
דרך ביתי באותם הימים. שוחחתי עם מאות חיילים שיצאו מכפרנו ישר לחזית, ולא ספרתי
לאיש כי~נפל לי בן. לא הורדתי דמעה, שלא לרפות את ידי הבנים הצעירים היוצאים לקרב.
כאשר נפל כעבור שלושה חדשים הבן השני, ולא נמצאו עצמותיו שנה תמימה, היתה לי
מועקה גדולה בלב. הבן הצעיר היה צמא בטוי והשאיר אחריו ירושה רוחנית גדולה לפי
מידת 17 השנה שמונו לו. אחרי מות אחיו רדף אחריו צל המות, והוא בקש במכתבן
לידיד :״אם אפול, קברוני ליד אפרים, לידיו לא יראתי אף פעם ולא אירא.לעולם.״

ם תקרא את ספורי כאבן שואבת, יהיה לך מושג ברור מדד עשיתי ואיך נהגתי בבית־הקברות,
לא בהתנהגותה של ״לאה״.
לא ישבתי באפס מעשה כל ימי חיי המתקרבים לגמר העשרת הששית, לא הגפתי את
התריסים אחרי מות הבנים, לא הסתתרתי בבית כדי לזלול בסתר כמעשי ״לאה״ ,לקחתי
עלי את העבוז־ה ברפת, כי בעלי נקרא עם גמר מלחמה השחרור ע״י הסוכנות היהודית
לעזור בהקמת ישובים חדשים.
בשנים בין מלחמת השחרור והליכתנו ללכיש, הספקתי לעשות חוץ מעבודתי במשק
גם אי אלו פעולות נוספות. הדרכתי את ״כפר אחים״ ,את ״חצב״ ,הקימותי בית־ספר
ב״קרית מלאכי״ ,המתגאה עד היום ברוח המסירות והאחריות שהכנסתי בחבר המורים.
הקימותי עשרות ספריות בדרום ובנגב, בשם קרן בית הנשיא אשר היה לי הכבוד לייצג
אותה. ויחד עם זה דאגתי לביתי ולחנוך בנותי (יש לי גם בת מאומצת מעולי הודו) ומעודי
לא קיבלתי כל עזרה בעבודה שכירה בביתי, וחינכתי גם את ילדי וכרגע את חניכי
לעבודה עצמית. ומה עשתה ״לאה״ שלך מן היום שעמדה לפני הראי ערומה, שלא כדרך
הטבע בגילה, ועד יום עליתה להרי הגליל?

סיטר עד ח״ ישוב שרים והווים שבורים גשרו סערה ציבורית, סביב השאלה:

ספרותא השמצה
חיים בפרובינציה קטנה ובכל דבר שסופר
נוגע בו מוצאים אנשים חיים ועלילות
חיות וקושרים אותם עם הסיפור הדמיוני.
מעניין שבסיפור זה לא תפסו את הצורה
בה אני מעלה את בעית הקליטה ומלחמת
התרבויות — סיפור שלא שר הללויה, לא
שטחי, אלא מנסה לחדור מאחורי הדברים.
חקרתי את הבעיה ביסודיות. כל זה אין
רואים. וזה מפני שאנו חיים בפרובינציה.
סופר שרוצה לכתוב על המציאות חייב
להתכונן לתגובה מעין זו.״
״צועקים פורנוגרפיה,״ טען בר־יוסף ,״הספרות
העברית היתד, באמת מבחינה זו מאוד
פוריטאנית וזה מפני שביטאה הווי חיים
פוריטאני. חיי המשפחה בישראל לפני שניים־
שלושה דורות היו מאוד פוריטאניים. אבל
היום יש רק עשרה אחוז של יהודים כאלה.
משהו קרה בינתיים בחיים החילוניים בארץ.
איננו פחות טובים מאחרים ואיננו יותר
טובים מהם. דווקא אצלנו בחיים, בתהליך
ההתהוות׳ תופסים עניני הארוס מקום רב
מאשר במקום מיושב מדורות. הכרוניקה
היומית, הנעשה בבתי ההבראה, כל אלה

מעידים על כך. אין אדם בישראל, כולל
עסקני צבור ומדינאים, שיוכל לשים את
כף ידו על ליבו ולומר שהוא חפשי מזה.
וכשסופר מנסה לתאר מומנט אלמנטרי זה,
קמה צעקה: געוזאלד, אירוטיקה!״
סיכם בר־יוסף :״אני רואה בזאת צביעות
יתרה. הספרות והסופרים חייבים לשקף את
המציאות ואת האדם כמו שהוא, בלי
צביעות ובלי שמן זית. אינני נרתע ולא
נבהל מכל התגובות הללו. אנחנו צריכים
להיות בעלי ספרות חיה כספרות כל העמים.
פורנוגרפיה היא כזאת כשהיא באה לשמה,
אבל ברגע שיש לסופר מטרות אחרות ואינו
מתעלם מר,מומנט הזה, אז תיאורים מעין
אלה רחוקים מלהיות פורנוגרפיה ואירוטיקה.
זה חיים. כך חיים בני־אדם. זה יכול להיות
טוב או רע, אבל אין זה מעדני.״

״אם הבנים״

** ד זה בסיפורו של בר־יוסף שיקף רק
£חלק אחד מהסערה שהוא עורר. חריפה
היתד, סערה מסוג אחר לגמרי. בסיפורו

שד ונקה גונו לבו־וסו
ברור הדבר, שאם נמשכו הטיולים בלילות לבית־הקברות וד,זלילה בגנבה במשך 7־ 6שנים
רצופות, אין פלא אם הדבר העביר אותה על הדעת והיא החליטה לזרוק את המשק.

ני את משקי לא זרקתי. קשרתי את חיי עם העליה החדשה באופן אורגני מיום
\ 1בואם של העולים הראשונים ממחנות ההשמדה, מאז ועד היום אין חיץ בין הבית
ובין העבודה: הבית שלנו בעצמו הוא יותר בית עולים מאשר בית פרטי.
עם התרחבות העבודה בשטח הקליטה היה עלינו לשקול האם נוכל להמשיך ולקיים את
המשק, ויחד עם זה למלא את העבודה אשר ראיתי אותה כמטרה לשארית ימי החיים
שהוקצבו לי. וכאשר נשמעה המלה ״לכיש״ ,כבר היתד. החלטתי בשלה. הלא אלו הן
גבעות חוליקאת, אשר בנינו נתנו את חלקם בכבושן. מסרנו את ביתנו ואת משקנו לועד
הכפר, בהסכמה הדדית שכאשר בתנו תגמור את למודיה ואת שרותה בצבא, יוחזר לנו.
ההחלטה למסור את המשק לקרן המגן באה כעבור שנה כמעט, כאשר נוכחנו כי
העבודה שקיבלנו עלינו דורשת מאתנו את הכל, וגם הבנות נחוצות בעמדות קדמיות יותר
מאשר במשק מבוסם במושב ותיק. למכור את המשק אשר בנינו טפחוהו, לא יכולנו.
הוא היה יקר מכל מחיר. מסרנו אותו למדינה .״הלך הכד אחר המבוע״.
אתה מצייר את ״לאה״ כשהיא מסתירה את בקבוק הקוניאק מעיני האורחים אנשי כפר
העולים, ומשאירה אותו לאורחים חשובים יותר .״לאה״ ממררת את חייה של שוש סתם
לשם תאבון .״לאה״ מסתערת על אנשי המוסדות שיביאו חשמל לישובי העולים, כי סוף־
סוף ״נמאס לה״ לשבת לאור המנורה. מי כ״שוש״ שלך יודעת היטב, שמבין האורחים
המרובים המבקרים את ביתנו כאן, אין לי חשובים יותר ויקרים יותר מאנשי הכפר אשר בו
גרנו כמוהם בצריפון המתנדנד ברוח, בזמן שבכפר ישבו רק שתים־עשרה משפחות
והפדאינים הסתובבו באופן חפשי בכל הסביבה .״שוש״ טרם הסכימה אז להתישב כאן.
אהבתי את מסעודה אם העשרה, וידעתי את עליונותה עלי. בשום פנים איני מסוגלת
לתת לאם של שבט שלם להתכופף לפני להרים פיסת ניר מן הארץ, למען לזרקו לפח:
האשפה. אך ללא לאות אספתי במו ידי את הגירות והאשפה בבית־הספר מיום בואי ללכיש
ועד היום, ולימדתי גם את הילדים — בלא מבטים נזעמים — לעשות זאת, כמו שלימדתי
אותם בסבלנות רבה קרוא וכתוב, למרות שאמם אינה יודעת זאת ומתבישת בזה.

ף* נוגע לניגודים בין ״לאה״ ו״שוש״ בבית־הספר, רקע הדברים ידוע היטב למשרד
4החנוך ולהסתדרות המורים, אשר ״שוש״ זו גרמה להם לא מעט טרדות בעמידתה על
קוצו של יוד בזכויות המקצועיות, לעומת הצרכים המרובים של ילדי עולים. והניגודים
האלו נפסקו מאליהם כאשר ״שוש״ זו הוחלפה בשוש אחרת ומאז השתררה הרמונית
מלאה בצוות המורים. כיום לא יעלה על דעת אחד המורים לעמוד על המקח בענין רבע
שעה עבודה נוספת ליום בלווי ילדים, דבר שהיה סלע המחלוקת בזמנו, וגרם לכל דברי
הנאצה מהם שאבת השראה ליצירתך זאת.
ובנוגע לחשמל אשר במחי־יד צמצמתי את הבעיה לשני גגות בלבד, הרי יש בזה משום
סלוף משוע של דברים, הידועים היטב למספר רב של אנשים אחראים. עוד לא בא הזמן
לציין את המצב שהתהדר, באזור, אחרי ששני הישובים האשכנזים קבלו חשמל וכל ישובי
עדות המזרח ישבו בחושך. עוד יבוא יום ואזכיר את הדברים בשמחה, כמו שספרתי בימים
אלו ב״קרית־מלאכי״ על אנשי מעברת כפר־סבא שבאו בליל גשם להכות את בעלי. סיפרתי
זאת באזני אותם האנשים עצמם רק כעבור שבע שנים, כאשר האנשים כבר נעשו אחרים.
יצאתי בהחלטה נחושה לפתור את בעית החשמל, ביודעי מה גדולה סכנת הפרוד בין
העדות במקום בו השקעתי הרבה יותר מאשר שנות חיי הנותרות לי. הנני מסתייגת
קבל עם מאותה ״לאה״ שיצאה מפני ש״נמאס לה״ סוף־סוף לשבת בלי אור ובלי רדיו. ג
השתדלתי להסביר את דחיפות הענין לאנשי חברת החשמל בכל כח השכנוע, כי לי היתחי
ברורה צדקת הענין, וידעתי את הסכנות הכרוכות בדחיית חבור החשמל לכפרים.
אנשי חברת החשמל נהגו אתי בעדינות ובסבלנות, באופן יוצא מגדר הרגיל. ודאי שעשו
זאת לא למעני אלא למען שני בני, וטוב עשו, כי לבנים חלק הארי בכל אשר נבנה תחת
השמים הללו. למצב רוחה של ״לאה״ לא חדרת, מר בר־יוסף: את שני בניה לא שכחה, זאת
אני יודעת מבשרי. אני מיעצת לך להתאזר בקצת סבלנות, לאותו שבט מיוחד שקוראים
לו הורים שכולים. תן להם לחיות את שארית חייהם באותה צורה שהם רוצים בה. אל
תבקר את ״לאה״ כה קשה, אם יעלה על דעתה לילל בלילה בבית הקברות, או לזלול
ביצים עם גבינה החסרים בארץ. הרי יש לה משק חקלאי ומשלה היא אוכלת. מה עינך
צרה בה? האם בטוח איש בארצנו שלא ידרש ממנו קרבן עליון? האם מוסיף לנו הוד וכח
כאשר סופר בעל כשרון ספרותי מוציא לדראון אם שכולה ועושה אותה כולה חייבת,
מבלי לזכור שבניה אשר נשכחו כה מהר נפלו גם בעדו? האם אתה אינך חייב לה מאומה?
אחרי מי אתה רודף?

נתן בר־יוסף סימנים אוטנטיים לגבי הדמויות
שהוא מתאר. לאה, עולה ותיקה מרוסיה,
ששיכלה את שני בניה במלחמת העצמאות,
הופכת את חינוך העולים החדשים ליעוד
בחייה לזכר בניה שנפלו. היא מנסה להטביע
את חותמה על כל שטח בחיי הכפר.
היא הופכת את עצמה לדוגמה וסמל.
אנשי חברת החשמל אינם יכולים לחבר
קוים לכל הבתים בכפר, אלא לבתים שבמקרה
יושבות בהם משפחות אשכנזיות. היא
מיזתרת על החשמל בביתה במשך שנה
וחצי, כדי למנוע חשדות של הפליה מצד
העולים החדשים. דמות כזו של אם שכולה,
שהפכה לסמל של גיבורה לאומית חיובית,
שהקריבה כלמה שיש לה למען עמה, ידועה
בישראל רק אחת: רבקה גובר ,״אם הבנים״.
רבקה, בת העליה הרביעית מרוסיה, עזבה
את המושבה רחובות בשנת 1932 והצטרפה
למיסדי כפר בילו, במסגרת התיישבות
האלף. במלחמת העולם השניה עזבה
רבקה את בעלה, ילדיה ומשקה והתנדבה
לצבא הבריטי, בו שירתה במשך שנתיים.
בשנים הבאות עברה משפחת גובר לכפר
ורבורג, בו הקימה משק מבוסס ובו גידלה
את בניה, שני הבנים, צבי ואפרים, נפלו
במלחמת תש״ח.
האם השכולה התמסרה מאז לטיפול בעולים
חדשים, ובגיל 54 תרמה את משקה
לקרן המגן ועברה להשתקע בחבל לכיש,
כאשר אך הופנו לשם מתיישבים. כיום,
שלוש שנים מאז באה לחבל לכיש, יושבת
אשת־מופת רבקה גובר (העולם הזה )941
בנהורה, מרכז החבל, מנהלת את בית־הספר
האיזורי, משמשת דוגמה ואם לכל
המתישבים באיזור. בעלה מרדכי הוא יושב-
ראש המועצה האיזורית.

לי כי העולם עוד קיים.״

״ 8עד?שטויות אזה
ף רג ש ת ^! ע רו ל?כל״שאר^נשיילד
*איזור ומכיריה, שזיהו אותה עם דמות
סיפורו של בר־יוסף, התרגשה רבקה גובר
בעיקר מההסברים והמניעים שנתן בר־יוסף
לפעולותיה השונות .״אני מודה לבר־יוסף
שעשה אותי יפה וצעירה בעשרים שנה. אבל
אני באת־כח של כל האמהות השכולות
בישראל, מדוע היה עליו להטיל חרפה על
כולנו, בסמלו אותנו בדמות אותה לאה?״

משר ער בטהובן
ך• נד!ורה, מרכז מושבי חבל לכיש, קיים
4בית דבורה ברון, אותו הקימה רבקה
גובר, בחפצה לדאוג גם לנכסי הרוח של
האיזור. בבית זה נוהגים להתאכסן סופרים
ואנשי רוח, הבאים לשאוב השראה מהמציאות
החדשה של האיזור. לבית זה בא גם
יהושע בר־יוסף, לפני שכתב את סיפור
הארבעה.

הוא שהה במקום רק יומיים, אולם מאוחר
יותר שלח לשם את בנו, הסופר הצעיר יוסף
בר, לשאוב השראה נוספת, במשך חודש
ימים. למרות שבר־יוסף מכחיש כי היתה לו
אי־פעם כוונה לכתוב על רבקה גובר או
על מפעלה, קיבלה רבקה גובר נמוכת־הקומה׳
ובעלת השערות המלבינות, את הרושם
כי סיפורו של בר־יוסף יהיה אודות
המקום. במגרתה היא שומרת גם מכתב
שכתב לה בר־יוסף מצפת, בו הוא מבטיח
לבוא ולהראות לה את הסיפור בטרם יצא
לאור.
רבקה גובר שכחה מכל הענין. טרודה
בעניני האיזור ובעניני בית־הספר האיזורי
לישובי הסביבה שהקימה לתפארת, היו
בעיניה הבעיות היום־יומיות של המקום
חשובות מכל. היא גם לא ידעה שבר־יוסף
החל לפרסם את סיפורו בהמשכים
בוזארץ.
״יום אחד,״ סיפרה השבוע ,״באו אלי
זוג ידידים מרחוק, וניסו לנחמני ולהכינני
לקראת אסון גדול. לו היה משהו קורה
חס וחלילה לבתי החיילת׳ לא היו מנסים
להכינני בצורה כזאת. פתאום גם ראיתי
אנשים הנדים לי בראשם. אתם מבינים, אני
עסוקה עתה בקריאת ד״ר ז׳יוואגו. לא היה
לי זמן לקרוא את הארץ.״
כשקראה את הסיפור בהמשכים, זיהתה
רבקה את עצמה עם גיבורת סיפורו של בר־יוסף,
ואת שאר גבורי הסיפור עם אנשי
סביבתה. אולם מה שפגע ברבקה גובר לא
היתה דווקא הצורה בה כתב בר־יוסף על
האיזור. המשילה היא משל לסיפורו :״כש־התחרש
בטהובן, חרב עליו עולמו משום
שכל עולמו היתד, שמיעתו. אולם פעם אחת,
כששכב בטהובן לישון, בא שכנו השיכור
ובעם בחזקה בדלת. דפיקות השיכור היו
כל כך חזקות שהגיעו לאזניו של בטהובן.
אמר אז הקומפוזיטור הגדול :״טוב שש מעתי.
אפילו דפיקות של שיכור מזכירות

וחשנו

יהושע בר־יוסף, מחבר סיפור
הארבעה טוען :״אני

מצטער שרבקה גובר מזהה עצמה בסיפורי.״

בסערת רוחה ישבה רבקה גובר וחיברה
מכתב תשובה ותוכחה לבר־יוסף (ראה
מסגרת .),אולם היא לא שלחה אותו, לא
אליו ולא אל מערכת הארץ. היא רק תלתה
אותו בחדר־המורים של בית־הספר בנהורה.
שם גם תלתה את המאמר שהתפרסם השבוע
בדבר ״על סיפור הארבעה לא אשיבנו.״
כשקראה את הקטע במאמר, המכנה את
סיפור הארבעה כסיפור ההרבעה, נאנחה
רבקה :״התנחמתי קצת. אני חשבתי שצריכים
לקרוא לסיפור משמיץ זה בשם הרעלת
הבארות. בר־יוסף לא מבין בעבודה הנעשית
כאן, כמו שעיוור לא מבין בצבעים.״ אולם
לבר־יוסף עצמו היתד, דעה אחרת על כל
הפרשה. הסביר הוא, אחרי שקרא את מה
שכתבה רבקה במכתב המיועד לו :״הסיפור
הזה אינו שייך לה, אני מצטער. זה רע
מאוד שהיא מוצאת בו את עצמה.״
הסביר בר־יוסף את נקודת השקפתו הספרותית
:״ברור שסופר הרוצה לכתוב
מהחיים, מהריאליה החדשה, נאחז בכל מיני
קטעי דמויות אותם פגש במציאות ויוצר
מהם דמות חדשה. מי שרוצה מוצא קשר,
ומי שאינו רוצה לא מוצא. לסיפור הארבעה
אין שום קשר לדמויות חיות. היו לי
אותן הצרות עם אנשי צפת כשכתבתי את
אנשי ביודרימון. כל אנשי צפת כמעט חיפשו
את עצמם בספר. אבל כשאני כותב
אני יוצר דמויות חדשות. יש לי עוד סיפור
גדול. אולי גם הוא יעורר סנסציה וסקנדל.
זהו סיפור על ההולכים לפטרה. בטח גם
כאן ינסו למצוא קשר לדמויות מציאותיות.
״זה האסון של רבקה גובר אם היא
מנסה לזהות את עצמה עם לאה שבסיפור.
אני מאוד מצטער שהיא רואה את עצמה בו.
לא התכוונתי אליה. אינני יודע מה לומר,
אבל אני יכול רק להצטער. ספרות היא
מעל לכל השטויות האלה.״

החי

אריזה

שעורי־בית

אריזה

•יינהריה, הסבירה אם לבתה בת ה־10
1פרקים בהלכות־מין, גילתה כי בתה למדה
את החומר חדשים מספר קודם לכן
על ידי השכן, מיהרה למשטרה, האשימה את
השכן במעשה מגונה.

הצטרף גם אתה אל רבבות
מעשני דגל ותהנה מהשיפורים
באריזה, השומרת על טריותה
וטעמה הטוב.

ך* ויקרטר, גרמניה, לא הצליח החבלן
1לשעבר סרידריך אדר לשכנע את אשתו
להשלים עמו אחרי סכסוך ממושך,
פוצץ את ביתם המשותף בדינמיט.

בלונדון, בריטניה, הלך פרדריק וילסון
1לתחנת המשטרה, כדי להתלונן על
גניבת אופניו, חיכה עד שירשמו את תלונתו׳
יצא וגנב אופניו של שוטר, עליהם
רכב הביתה.

1 1שמורי בעור ן נקניקים
111

כ שר
היחידים בארץ ברמה
בינלאומית

הידעת?
ל״ברגן״ יש מחלקה מיוחדת לדזעת־י
קי תעודות. חוק העבודה של
״בתר״ הוא: מהירות, איכות
וסודיות. הכטח את תעודותיו
היקרות עם העתקים ותחסוך צרות.

נ״ננוו וכדנד
חיפה,דחוי: החלתן ז3

מעתה

תדדעגי

גוגב, הגוגם אחרון

מתיחה טלפונית

אחים בררנו בע״מ

תרעדת

שסגוע מפוצץ

• ת ל ־ אביב, קיבלה עקרת בית חשבון
טלפון דו־חדשי בסך 118ל״י, החלה
לעקוב אחרי העוזרת שלה, גילתה כי בשעת
העדרה מטלפנת העוזרת מספר פעמים לבעלה׳
הגישה נגדה תביעה על גניבה.

עמוד חופשית
•סידני, אוסטרליה, זכה רוברט מק!
גראם ב־ 938 דולר פיצויים, אחרי שהו כיח
לשופט המחוזי כי בשעת אימונים צבאיים
נפגע בגבו, כשהתמתח לעבור מעמידת
נוח לעמידת דום.

לרבי מותר
ך • אילת, נקנס יוסף דקל, יושב ראש
*ועדת הרשיונות במועצה המקומית, על
שהחזיק במקום מלון ללא רשיון.

ב ד -זבבי

אתה סובל מזה?

>41<1$י

בשן ובעץ
ף * ת ל׳ אביב, נידון חצרן בן 26 לששה
1חדשי מאסר ולשישה חדשי מאסר נוספים
על תנאי על גניבת מערכת שיניים
תותבות.

רפואה מונעת
•טבריה, הובא פצוע בתאונת דרכים
*•ל ת חנ ת עזרה־ראשונה, שמע כי עומדים
לאשפזו בבית־החולים פוריה, ברח מהמקום
עוד לפני שהספיקו לרשום את שמו.

המכללההעב רי ת
להש תל מו תבכתב
בפיקוחו שר

המכון הבריטי
ירושלים: רח׳ בן־יהודה 2
תל־אכים: רח׳ פינסקר 2
חיפה: רח׳ הבנקים 5

שיטתנו הבדוקה מאפשרת

* מניעת נשירת שערות
הצמחת שער חדש
אחריות

פנה עוד היום לקבל כל
הפרטים על הוראה מזורזת
בביתך!

בהנהלת מר

א. רובין

תל־אביב, רח׳ פינסקר ,2טל .22128 .חיפה, הרצל 1

ף • ירושלים, הובא יצחק בן שבת בן
* ,45 מדימונה, לדין על נסיון לרצוח את
אשתו בשתי דקירות סכין בבטנה, הסביר
לשופט :״ניסיתי רק להפחיד אותה.״

בדלתיים סגורות
•ירושלים ׳,נכנס
* 1הסתתר בקפה עד
פרץ את הדלת ויצא
כשהוא לוקח עמו 107
סיגריות.

לקוח לקפד, אלנבי,
שבעליו נעלו אותו,
את הקפד, אחריהם,
ל״י ו־ 141 קופסאות

ך• ניקוסיה, קפריסין, החליטו השלטונות
^ ב ת גו ב ה על מעשי הטרור, לאסור על
כל הצעירים ילידי יוזן לרכב על אופניים.

במקרה של אי־הצלחה יוחזר כסף
ביאוקוסמטיקאי מדופלם

עוגש על גלגלים

גמורה

״רובינסקוסמטיקום״

פחר־מות

אויבי

הנוער

מחל ות המין
מאת ד״ר מרדכי זידמן

משחקים אסורים
ך* איישם, במשחק כדורסל שנערך בין
* נבחרת הנח״ל לבין נבחרת פיקוד צפון,
התנפל כדורסלן קבוצת הנח״ל יצחק דומב
על השופט, היכהו ונשכו, הובל מיד למשפט,
נידון ל־ 35 ימי מעצר.
העולם הזה 1107

ספרים מקור הפגם: מילה
החיתופים באברי המץ והציבי־ליזציה
(צ. בר־טובוז 208 ,עמודים) זהו
ספר שאפילו אם תרצה לקנותו בחנות הכפרים׳
לא תוכל לעשות זאת. מסתבר שהמחבר
איבד את האומץ, כשהיה עליו להביאו
לפני הקהל הרחב, וזאת אחרי שעבד עשרים
שנה באיסוף החומר ובכתיבתו׳ והשקיע
פרוטותיו המעטות בהדפסתו. צ .בר־טובה
חשש שמא הכותרת הנועזת תצרום את עיני
הקהל, תביא להמולה בקרב הציבור הדתי
והמסורתי בארץ. כי הספר, לא פחות ולא
יותר, מנסה להוכיח שברית־המילה כמוה
כסירוס. לא סירוס מוחלט חלילה, שהרי כל
עובר ושב ברחובות תל־אביב יכול היה
להפריך את דבריו, אלא שהסירוס, לדבריו,
הוא הורמונאלי.
טוען בר־טובה: המילה היא תוצאה של
עבודת אלילים וקנאת זקן השבט בבנים
הצעירים. המילה אמנם תורמת להתפתחות
מהירה עד גיל ההתבגרות, אך מכאן ואילך
צועדים הנימולים במקום אחד בעוד הערלים
ממשיכים להתפתח. ועוד טוען בר־טובה:
לערלה יש קשר ישיר עם כוח ההבחנה של
האדם. העמים הנימולים נוטים לקוצר־ראיה,
אין להם חוש ליופי ולכן לא הקימו מתוכם
פסלים וציירים גדולים, ומשום כך אין להם
יחס לטבע ולניצולו (לדוגמא: עם כבוש
ארצות המזרח על־ידי הערבים הנימולים,
נפסקה מסורת ניצול אוצרות המים הטבעיים,
נהרסו הסכרים שנבנו על־ידי התושבים
הערלים, האדמה הפוריה הפכה למדבר).
השכנוע עזר. צ .בר־טובה יש לו יסוד
לחשוש מהופעה בפני הציבור, אם כי הוא
בעצמו הנו נצר למשפחת רבנים וישראלי
ותיק. מאז עלה ארצה בשנות העשרים, הספיק
לעסוק כמעט בכל סוגי העבודות. מעבודת
בנין ועד משחק בתיאטרון, מלימוד
משפטים ועד חברות בקיבוץ. בשנים האחרונות
הוא פקיד ממשלתי נחבא אל הכלים,
המקדיש את זמנו הפנוי לעיבוד החומר
שהחל אוסף, כאמור, עוד לפני עשרים שנה.
באברי המין, או ליתר דיוק, בחיתוכים
בהם, החל להתעסק לאחר שסופר לו על
נער נוצרי מפגר, שהחל להתקדם באופן
מפליא, אחרי שערכו לו מילה. בר־טובה
החל להתענין בדבר והגיע למסקנות שהגיע.
באותה תקופה נולד לו בן. הוא לא רצה
למול אותו, אך שכנוע משפחתי תקיף, בדמות
דודות, סבתות ושאר מיני קרובים,
אילץ את הסופר בעל העקרון לוותר. וכמו
אברהם אבינו הקריב את בנו על מזבח ה־עקרון,
ערך ברית מילה כדת, כדי שיוכל
לעסוק בשקט במחקרו. כך קרה שהלוחם
הראשון נגד ברית המילה מטעמים מדעיים,
המשיך במסורת זאת לגבי בני ביתו.
כעת מחפש בר־טובה מתרגם לאנגלית
עבור ספרו, שאפשר להשיגו רק באופן
פרטי אצל המפיץ כספי. הוא משוכנע שאם
הספר יופץ בחוץ־לארץ, יעורר הדים רבים,
ויזכה לתמיכת גדולי המדענים בעולם, ש־משום־מה
לא עלה רעיון זה במוחם.

תרגום
עד ההגנה
משפטהרצח (טראוור רוברט, עברית:
א. חשביה 436 ,עמודים) הוא ההזדמנות

הראשונה הנתנת לעו״ד פאול ביגלר להוכיח
את כשרונו .4בחיים האזרחיים, לאחר
שעזב את משרתו׳ כתובע מחוזי במדינתו,
מישיגן, ארה״ב. ביגלר חוטף הזדמנות זו
בשתי ידיו וזאת למרות התחושה שלקוחו
אשם ברצח, וידיעתו שלא יזכה לראות
ממנו פרוטה.
במאמציו לזכות את הנאשם, הופך עורך־
הדין השאפתן להיות פסיכיאטר, בלש, ואפילו
כמעט מאהב. אמנם אין הוא מצליח
להוכיח כי לקוחו, פרדריק מניון, חף מפשע,
אך ללא מאמץ רב עולה בידו להוכיח כי
הנרצח, ברני קיל, היד, נבל מושלם. מכאן
ועד לזיכויו של מניון בגלל טירוף רגעי
בזמן הרצח או, כפי שהגדיר הפסיכיאטר,
״דחף שאינו ניחן לריסון,״ אך צעד אחד,
וביגלר עובר אותו בהברקות משפטיות
רבות, מפלס דרך לקריירה משפטית מזהירה.
כאשר לקוחו המשוחרר של ביגלר מסתלק
״מתוך דחף שאינו ניתן לריסון,״ בלי
לשלם לו אפילו אסימון מחוק, לא מצטער
על כך עורך־הדין כלל. הוא זכה במשפט
וגם באהבתה של מרי היפהפיה, אשר ברני
קיל המנוח הוריש לה את כל הונו.
העולם הזה 1107
אנשים משאל *אליסטוק
במזל של שיבחה עמדו השבוע מעשיו
של שר הדתות הרב יעקבמשה טו לי-
ד אנו. אחרי שבכנסת לקח בטעות מהמל־תחה
את מטרית ח״כמרדכיטרוק ,
במקום מטריתו, למרות שעל מטריח נורוק
היו חקוקות האותיות הלטינית מ. נ ,.החליף
שר הדתות במלון הנזלכים גם את לבוש,-
ולקח מעיל לא לו. אמר על כך הרב מרדכי
נורוק :״זוהי אצבע אלוקים, הרב טולידאנו
לוקח בטעות מה שלא שייך לו יותר
מזל היה ליושב ראש הכנסת יו ס ה
שפרינצק, כשנלקח השבוע לבדיקות ל־בית־חולים
ירושלמי, הותקן בחדרו מתקן
מיוחד, לפיו יוכל לעקוב אחר ישיבות
הכנסת מאושר ממנו היה ג׳ון
הנרטי, מנהל משלחת הסיוע האמריקאית.
הגרטי הידוע כחובב־זמרה מובהק, הפורט
לפעמים על גיטרה, הפתיע את הנוכחיו
במסיבת חנוכה, שנערכה מטעם אגודה
לידידות ישראל־אמריקה, כאשר פצח בשירת
מעוז צור ישועתי בעברית צחה משל
משעשע העלה השבוע בכנסת, ח״כ אחדות־העבודה
נחוםניר. היה זה בשעת נאומו
על משאל־העם המוצע לכנסת, כאשר ראש
הממשלה שיסע אותו בקריאת ביניים :״זה
(משאל העם) טוב בשבילך, אתה קטן״ .סיפר
ניר: מספרים על שני יהודים שהתווכחו
ביניהם מה טוב יותר לאכילה לוקשן או
פרפלך. אחד מהם אמר כי הוא מעדיף
לוקשן. מרועי — משום שלוקשן יש לא רק
מעל לכף אלא גם מתחת לכף. אמר היהודי
השני: מוחל טובות, אני רוצה פרפלך. רי
אז אני יודע מה יש לי על הכף. מה שאין
כן לגבי לוקשן, כי את מה שמתחת לכף
אפשר לאבד על אותה רמה בערך
עמד הויכוח שהתנהל בין ח״כ הצ״כ יו ס ף
׳סרלין לבין ח״כ אחדות־העבודה יג א ל
אלון* כאשר הפריע אלון לסרלין בשעת
נאומו, קרא סרלין לעברו :״לא כולם
פקחים כמו אכרי הגליל.״ אלון לא נשאר
חייב, השיב :״אני מבין: סוחרי ורשה פקחים
יותר.״ ״אני מביאליסטוק ולא מורשה,״
תיקן אותו סרלין. אולם תיקון זה התנקם
בו. חברי הכנסת השתדלו להוכיח את פקחותם
הרבה, וכ ש מנ חםכגין דיבר על
משאלי־עם במצרים ובסוריה, קראו רביב
לעבר סרלין: איך היה בביאליסטוקי סרלין
קיבל את הדברים ברצינות. בביאליסטוק
היו בחירות יחסיות אמוריות, השיב. אלא
שרוב חברי הכנסת לא הסכימו להשליט
במדינה את שיטת ביאליסטוק.

עומדי־ראש בעי?!,
לפני שעזבה את ישראל, זכתה כוכבת
הקולנוע הצרפתית פרנ סו אזארטל להגשים
את חלומה ולהפגש עם אלוף משה
דיין. היה זה בשעת ביקורה בירושלים.
מלודיה של השחקנית מיהרו לאוניברסיטה,
להביא את דיין אל מלון המלך דויד, לבוש
בפשטות כשספריו עמו. השיחה ביניהם התנהלה
בכבדות כיוון שדיין אינו שולט
בצרפתית ואילו לכוכבת יש ידיעה קלושה

בלבד באנגלית. למרות זאת הבין דיין את
בקשתה להצטלם יחד עמו, שילב את ידה
בידו החבושה בגבס. למחרת היה דיין מדריכה
בסיור קצר באוניברסיטה כעבור
ארבעה ימים קיבל דיין את פניה של כוכבת
סרטים אמריקאית גיטפר ג׳ונם. הוא
סעד בחברתה ובחברת בעלה במסעדת אקרופוליס
בתל־אביב, אחרי שהשניים חזרו
מסיור בגליל אם דיין מתכוון ברצינות
לשמש מארח לכל כוכבות הסרטים המבקרות
בארץ עליו להתכונן לעוד ביקור. חיה
הררית עומדת להגיע ארצה לחופשה קצרה
בעוד שבועיים יותר מרחיק לכת
מחיה, היה ד״ר משה פלדנקרייז,
רופאו של ראש הממשלה, שהעמיד כבר דור
שלם על הראש. הוא יצא השבוע לויק אנד
קצר לניו־יורק, יאסוף בדרך את תרומתך
של נדיב אמריקאי, שתרם כסף. למכון לתר־בות־הגוף,
התעקש כי פלדנקרייז יבוא בעצמו
לקחת את הכסף בתרבות הגוף עוסקים
גם שלוש פעמים בשבוע שחקני הקאמרי
אורי לוי !עודד תאומי, הנפגשים
בביתה של ריקה זראי, עוסקים
בתרגילי עמידת־ראש. בקשותיהם של שחקני
הקאמרי האחרים, כמו יוסף ידין ואורנה
פורת להצטרף לקבוצה נדחו בינתיים.
החברה העומדת על הראש היא סגורה בהחלט
לעומת זאת אירחה ריקה זראי
לחברה לשחקן קאמרי אחר, אברהם חלפי,
שזכה לאחרונה לתשבחות עבור משחקו
כאוקרינה בהצגת הערב אימפרוביזציה, אלא
שבמקום על הראש• ,עברה הפגישה ביניהם
על הרגליים; השניים רקדו יחד במסיבה
שערך הקאמרי, זכו לתשואות מצד הנוכחים,
אגב, חלפי ממשיך גם כמשורר. ספר
שיריו השני יצא לאור השבוע לחברתם

מזמן 1השסע
• ראש הממשלה דויד בן־גוריון, בכנסת :״כל אלה שיושבים פה,
יושבים רק בזכות שניים־שלושה ברשימה שלהם. כל השאר עשה המזכיר.״
• הסופר אהרון מגד, על השאלה מי הוא יהודי :״לא ברית מילה קושרת
אדם לעמו, אלא ברית מלה. מלה אחת בלבד: יהודי.״
• המשורר היהודי מארצות־הברית אהרון צייטלין, באותו ענין:
״יהודי נקרא זה המתפלפל בשאלה מי הוא יהודי.״
• היועץ המשפטי לממשלת ישראל, חיים כהן :״אין בפני המדינה
תפקיד יותר מכובד, יותר חשוב, ויותר דחוף מאשר המלחמה נגד חלאת האדם הזו,
אשר הם רועי הזונות.״
• העתונאי שמעון צבר, על מלווה העליה :״כל העם קם כאיש אחד
לביצוע התנדבותי של המשימה. כולם קמו כאיש אחד, אבל לא בבת. אחת• קודם
קם ראש הממשלה והקים את השרים, שהקימו את חברי הכנסת, שהקימו את ראשי
האיגוד המקצועי, שהקימו את ועדי העובדים, שהקימו את כל השכירים על רגליהם,
בהתנדבות.״
• אמנון י!פליול ,,הכתב לעניני ערבים של על־המשמר :״לו היה נאצר פונה
אלינו לעזרה, לדעתי היינו צריכים לעזור לו, כי הוא מבטא את השאיפות הלאומיות
של הערבים.״
• שר האוצר לוי אשכול, בעת נאום בכנסת :״חבר הכנסת יוסף ספיר
אומר, :אינני מוצא את ידי ורגלי בכל החשבונות האלה של השיכון.׳ אני יכול
לענות לו על כך: לא ידיים ורגליים נחוצים לזה, אלא ראש ולב.״
• ראש עירית רמודגן, אברהם קריניצי :״כל נגר יכול לשמש
כראש עיריה, אבל לא כל ראש עיריה יכול להיות ניגר״.
• עתץ הערב ״מעריב״ ,על הפגישה בין פרנסואז ארנול לבין משה דיין:
״שלוש העיניים המפורסמות ביותר של ברית צרפת־ישראל, נפגשו השבוע.״

של כוכבי קולנוע רבים, זכו חברי להקת
הרקוד של יונתן ברמץ השוהים בארצות־הברית.
תחילה הוזמנו כאורחיו של דני
ק יי לחזות בתצלומי סרטו החדש חמש
פרומות. בהפסקה הצטייד דני קיי בחפיסת
גרעינים, ותוך כדי פיצוח, ניסה להעלות
מספר מילים עבריות ומספר שירים שלמד
בארץ• אחרי שנערכה להם מסיבת קבלת
פנים על ידי הזוג ההוליבודי החדש אדי•
זבט טיידור ו א די פישר, עברו חברי
הלהקה לניו־יורק, שם הופיעו בארוחה חגיגית
במלון מלדורף־אסטוריה. כשסיימו את
הופעתם, אירחו לחברה את הזמר הכושי
הרי בלפונטה המופיע במלון, ובלפונטה
שר לכבודם את הבה נגילה בעברית.

נציוג• ממשיך לצייד
אזהרה חמורה היתה כלולה לשדרנית
׳קול־ישראל מרים תמיר בדו״ח מדעי
שנמסר לה על ידי מומחה לחכמת היד
ד״ר חנוך בן־אריס, שבדק את קוי כף
ידה. האזהרה: לא להתקרב למים. מאז
הפסיקה מרים לשתות תה. עובדות אחרות
שגילה המומחה לשדרנית: היא טיפוס של
אשת עסקים, לא אינטלקטואלית במיוחד,
שהיתר, מצליחה מאוד לו עסקה בחקלאות
או בגננות. אכזבה נוספת: שום נסיעה
חשובה אינה צפויה לה באופק לביקור
בלתי צפוי במועדון הלילה שלו, זכה השבוע
איש אילת רפי (״נלסון״) אירון.
המבקרת — מלכת היופי של מאת השנים
מקנדה ג׳ואן גריטוד שסיירה באילת.
המבקרת בת ה־ 19 הוקסמה כל כך מהמקום׳
שביקשה לחתום את שמה בספר האור־חים.
רפי, שלא חשב על מתקן מסוג זה,
הגיש לאורחת ספר קבלות, בו חתמה את
שמה. אחרי לקח כזה, הכין רפי ספר אורחים
אמיתי ומקורי — עשוי מגליל נייר
טואלט חוש הערכה עצמית גדול
יותר, היה לבמאי הצעיר אברהם ניטו.
כשביקשו ממנו לבא ולביים באילת חזיון־
עם, ביקש ניניו תמורת עבודת הבימוי
סכום של ארבעת אלפים ל״י, שהוא הסכום
אותו מקבלים מחבר החזיון, המלחין, והשחקנים
גם יחד כאשר ביקרו השבת
שחקני תיאטרון זירה יעקב בודו, שי דנון
ופרץ ד,לוי בבית־סוהר מרכזי כדי לשעשע
את האסירים, כינסו הסוהרים את כל אוב־לוסית
הכלא לחזות בהצגה. רק אדם אחד
לא רצה לצאת מתאו. היה זה הפורץ הנוצץ
ישראל מציוני, שהגיב בצעקה על דרישת
הסוהרים :״עזבו אותי, אין לי זמן,
אני מצייר מהפכה קיצונית אירעה
לאחרונה בחייו של השחקן היהודי האמריקאי
לארי מונטיין, שהגיע ארצה לפני חדשים
מספר והספיק כבר להשתתף בסרט עמוד
האש. לארי הגיע ארצה בחברתה של ניקול,
בת איכרים צרפתית העוסקת בציור ובדוג־מנות.
הזוג לא יכול היה להינשא, בגלל
סירובם של הורי ניקול, והחליט לבנות את
חייו בארץ. אולם לארי לא הצליח למצוא
פרנסה לאשתו. יום אחד גילה כי רעיתו
נעלמה מחדרם המשותף בתל־אביב. חיפושיו
אחריה הביאוהו לידי מסקנה קיצונית. השניים
החליטו לעזוב את העיר, עברו לקיבוץ
בית־השיטה, שם עובדת ניקול כמגישה
במטבח בעוד לארי עובד כזבלן.

ספורם
כדו רגל
י• זינדזזר
3מנו רו ת 2רמי קול
אנטנה פריט מסתובבת.
מ ב טי ח ק לי טהללא פגי מ ת
על ג לי םקצ רי ם ו בינוני ם

מדחיקהאת רוב ההפר עו ת.
מ ר חי ב ג לי ם * ,ליל ך 1-1מ.

פ׳לוט. קבליר־מכ
שיר וה בולל מגבר
.111-1• 1פטפין ומקלט, .
מו ס ר צליל• ה מו סיקה
ב אי כו ת ג בו ה ה ביו ת ר! .

פ׳לוע רויאל
7סנורזת~ .
מקלס רגי שוסלקסיגי.
ק לי ק ה עו ל מי ת מו שלמת.

\ י הי ה ^נן 17 גזץ׳< 61ר י הי ח ן

״אדמירל״ -
מעלה את המוראל !

איסוף בולי דואר ישראל תחביב
נאה.

בדבי ם רטים ל פנות אל:

השרות הבולאי,

ת. ד ,606 .תל־אביב

ה ה צג ה שהפתיעה, את ה עו ל ם

איב?/6 /6

ביצי

^כע חעו ^
^ >8 0 -יוו*
מ 17£1א 7 *1

ן 3 ,ז 8ו ז 1ז ^

צ /6הי ההד סי ת

1 1 1 1 1 1 1

ישראל

עשור עצמאות ישראל -הועדה העולמית

בכיס

כך מכנה המטבח הצרפתי את
המרשם הבא: הכיני רביכה
מ־ 50 גרם מרגרינה וכף קמח,
הוסיפי קופסת רסק עגבניות
,ארדי״ (מחירה רק 200 פרוטה)
ו־ 2כוסות מים. בשלי והוסיפי
מלח, סוכר, פלפל לפי הטעם.
פתחי בזהירות כל ביצה על
צלחת והכניסי אחת אחת לרוטב
עגבניות. הרתיחי כמה רגעים עד
שנקרש הלבן של הביצה. הגישי
על טוסט.

הכדור ה־ה לבן
על משדול! השבוע בו ניצחת
מכבי תל־אביב את מכבי חיפה
כתוצאה 1:0כותב שייע גלזר:
חבל שחג הפסח
עוד רחוק, מפני שיש
לי כמה קושיות
לשאול. קודם כל
אני רוצה לדעת למה
היהודים, אלה שנלחמו
לפני אלפיים שנר,
ברומאים, קראו לעצמם
מכבים ולא
פועלים? בגללם צריכים
עכשיו כל חברי
מכבי לרוץ בחנוכה עם לפידים, ואילו אנשי
הפועל אוכלים לביבות ומשחקים בסביבונים.
השנה החליטו להכניס כמה מהקנונים
של קבוצת הכדורגל של מכבי תל־אביב
למירוץ הלפיד. לקחו אותי, את בנדורי
ואת פנטלס, ואמרו לנו לרוץ ברחובות.
חיכיתי ליד גן־רינה, שיבואו ויתנו לי
את הלפיד. קיבלתי אותו ממיורצ׳יק, מאמן
האתלטיקה של מכבי, ורצתי אתו ברחוב
בן־יהודה עד לרחוב אידלסון• למרוח שזה
היה קטע בירידה, זה לא פשוט לרוץ עם
לפיד. זה כמו שמבקשים מחתול לרוץ עם
הזנב שלו בפה. אבל מי שראה אותי רץ
עם הלפיד, שלא יחשוב שזה כל הספיד
שלי. רצתי לאט בגלל הנפט שלא ישפך.
באידלסון הייתי צריך למסור את הלפיד
ליאיר פנטלט, אבל היה חושך ולא ראיתי
אותו. כבר התחלתי לחשוב מה לעשות עם
הלפיד, אם אף אחד לא יבוא לקחת אותו,
אבל מזל שהלפיד עוד האיר קצת, ויכולתי
למצוא את פנטלט שעמד לו בפינה בחושך,
כאילו חג החשמונאים לא אומר לו כלום.
אחרי שמסרתי את הלפיד, וברכתי את
המכבים שלא נדלקתי בדרך׳ התחלתי לרוץ
עם כל החברה שרצו אחרי הרץ עם הלפיד.
כולם יחד היו צריכים להגיע לעיריה ומשם
לחזור למוגרבי בשביל הטקס. אני
עשיתי קיצור דרך וכשהגענו למוגרבי, חיכיתי
עם כל הקהל עד שיחזרו. מה, אני
משוגע לרוץ את אלנבי בעליה?
בלי מריבות אישיות. תיכף אחרי
העסק עם הלפיד, הלכנו למועדון להתאמן
קצת בשביל המשחק נגד מכבי חיפה. זה
לא היה משחק סתם. אחרי שהפסדנו בשני
המשחקים האחרונים בחיפה, לנסוע לשחק
בחיפה, זה יותר גרוע מלנסוע לשחק באנגליה•
באנגליה חוטפים , 10 אבל הקהל
פייר, ובחיפה אי־אפשד לדעת מה מחכה לך.
אבל עוד לפני זה התחילו כל העתונים
לנחש את התוצאות. כל החכמים נתנו לנו
מקסימום תיקו. וניחושים כאלה לא מעלים
ביותר את המוראל. אבל הפעם החברה
החליטו לשכוח את כל המריבות האישיות
ולנצח בכל מחיר. שמו כוחות צעירים בקבוצה,
וכולם נשבעו לתת כל מה שהם
יכולים כדי לנצח. ואם נשבעים — מקיימים.
עוד לפני שהתחיל המשחק, כבר התחממה
האוירה• השחקנים של חיפה רצו שנשחק
בכדור לבן, מפני שלוין, השוער שלהם, לא
רואה כל כך טוב כדורים. אנחנו רצינו
כדור רגיל. בטוף שיחקנו עם כדור לבן.
אבל במשחק הבא ירצו מכבי חיפה לשחק
עם כדור פוספור ועליו דולקת מנורה. למה?
מפני שלוין׳ השוער שלהם, לא ראה את
הכדור הלבן, שטס אליו בדקה ד,־ 74מ־בעיטת
סבוב של רפי לוי.
מורה דרך פזוב. התחלנו את המשחק
עם הרבה אמביציה. לשני הצדדים היו הזדמנויות,
אבל מרוב התרגשות הפסידו אותן.
לי בעצמי היו לפחות שלוש הזדמנויות
בטוחות, להכניס את הכדור לשער. במחצית
השניה הרבצתי כדור בומבה לשער,
אלא הקורה לא עמדה במקום, והפריעה
לו קצת.
המשחק התקרב לסיום ולא ראינו שערים.
המשחק התחיל להתחמם. בדקה ה־,74
הלד בעט וואלי חזק והכדור פגע לי בחזה.
הורדתי אותו בשקט לאדמה, הלכתי
אתו מסביב לשלושה שחקנים שלא ראיתי
מי הם, ויכול להיות, שהיו גם שחקנים
של מכבי תל־אביב, פרצתי אל המקום של
הקיצוני הימני, ושלחתי את הכדור אל רפי
לוי׳ שעמד על קו ה־ .16 רפי רק מחכה
לכדורים כאלה. הוא מורה דרך טוב בשבילם
ישר לשער.
מה שצריך לציין, זה שהקהל היה הפעם
באמת אובייקטיבי, והתחיל להיות מחונך.
אם הם ימשיכו להיות כאלה, פשוט יהיה
תענוג לנצח קבוצות בחיפה.

ת?ו 7נ ו1זזז לסו!

רדיו
אמנות בקרוב
יפאנית תפקיד יפאנית
מן הרגע הראשון לעלות המסך שררה
אווירה דחוסה בבית־האופרה המפואר לה־סקאלה
במילאנו. כלפי חוץ, היה הכל שופע
כאילו חגיגיות, כראוי למאורע האמנותי
הגדול: הצגת בכורה של אופרה חדשה, מפרי
עטו של הקומפוזיטור ג׳אקומו פוצ׳יני.
אבל משהו לא היה בסדר. עצם העובדה
שראשיתה של האופרה הושמעה בשקט
גמור, היה בה אות מבשר־רע: הקהל האיטלקי
מקדם בקולניות רבה את פניה של
המוסיקה, כשהיא מוצאת חן בעיניו.
עם תום המערכה הראשונה, הפכה השתיקה
לקריאות בוז, שהוטחו בפניו של הקומפוזיטור,
אשר עלה על הבמה צולע על
מקלו, כתוצאה מתאונת מכונית שאירעה לו
זמן קצר לפני כן. פוצ׳יני הנזעם לא עלה
עוד על הבמה, גם לא בסיום, כאשר ירד
המסך ללא תשואות ומבלי לעלות שנית
אפילו פעם אחת. הוא ישב על כסא מאחורי
הקלעים, כשהבעת חרון איום מעוותת אתי
פניו, וצעק :״בקול רם יותר, חיות פרא שכמותכם!
שרקו, צעקו! אתם עוד תראו מי
צדק! זוהי האופרה הטובה ביותר שכתבתי!״
כתו
של המעריץ. זו היתר, קבלת הפנים
האומללה אשר ציפתה לנזאדאם באטר־סליי,
בהצגת הבכורה במילאנו ב־ 14 בפברואר
. 1904 פוצ׳יני הסתלק צולע מבית־האופרה,
כשהפרטיטורה תחת בית־שחיו. היה
ברור לו שזוהי ההצגה הראשונה והאחרונה.
ייתכן שכך גם היה קורה, אלמלא פקיד
נמוך אחד בעיר גנואה. רצה הגורל, כי בעצם
הימים ההם נולדה בת לאותו פקיד,
שנמנה על מעריציו של פוצ׳יני ללא תנאי.
הפקיד החליט לקרוא לבתו בשם באטרפליי
ועמד בתוקף על החלטתו זו.
כששמע פוצ׳יני על אותו פקיד תמהוני,
מיהר להזמינו עם כל משפחתו, שמנתה
עשרות דודים, סבתות ואחייניות, לבלות יום
עליז אחד בביתו. אולי מאורע זד, הוא שהניע
את פוצ׳יני להתעקש על הצגתה של
מאדאם באטרפליי מחדש, הפעם בעיר ברא־שייה.
הצגת הבכורה החדשה היתד, להצלחה
סוערת, הנמשכת מאז ועד היום הזה.
ההפצצה הפריעה״ הסיפור הרומאנטי
על קצין־הים האמריקאי קל־הדעת, פינ־קרטון,
ועל הטראגדיה שחולל בחייה של
הגיישה היפאנית הקטנה צ׳ו־צ׳ו־סאן, אותה
נטש לאחר נישואין קצרים, כדי לשאת אמריקאית,
קסם לפוצ׳יני בשעה שביקר בלונדון
וראה אותו, מבלי להבין מלה אחת, על
הבמה, כמחזה. הוא החל לעבוד על האופרה
במרץ מיד עם שובו לאיטליה, כשהוא נועץ
באשת השגריר היפאני בכל הנוגע לפרטי
המנהגים המקומיים. התפתחות הטכניקה
סייעה לו גם היא — פוצ׳יני הצליח להשיג

את התקליטים הראשונים של מוסיקה יפאנית
עממית מקורית, האזין להם בטרם כתב
את המוסיקה שלו.
שתיים כלי שירה. תפקיד צ׳ו־צ׳ו־סאן,
היא מאדאם באטרפליי, נראה לזמרות
אופרה יפאניות, המבקשות לכבוש מקום
בעולם המערבי, כגזור בדיוק לפי מידתן.
גם להצגת האופרה הישראלית הוזמנה, אי־פוא,
לפי מיטב המסורת, זמרת יפאנית אמיתית,
מיצ׳יקו סונהארה קטנתיהקומה ועדי־נת־ר,הליכות,
שתגיע לישראל מהאופרה בטוקיו
דרך האופרה קומיק בפאריס וכמה

א אנה פראנק*
״ידענו אן החשינו

מארצות אירופה, בהן הופיעה באותו תפקיד.
כוכבות אחרות שד,אופרה מקווה כי תת־חבבנה
על הקהל בהצגה זו הן דווקא אלה
המופיעות בתפקיד אילם, תפקיד ילדה הקט!
של צ׳ו־צ׳ו־סאן, אשר קראה לו בשם
טראבל (צרה) ,אחרי שבעלה נטשה. בתפקיד
זה תתחלפנה שושנה סחר השחרחורת ושרה
סימון הבלונדית, שגילן המשותף אינו מגיע
לשש וחצי שנים.
תדריך העולם הזה נזטליץ על:

• זעקי ארץ אהובה (הבימה) -
אהרן מסקין והמקהלה ככוכבי המחזה המוסיקלי
המחודש.

• הערב אימפרוביזציה (הקאמרי)
— הערב משחק אברהם חלפי במחזה מעניין
ובהצגה בלתי־מגובשת.
• מלאך האכן (הקאמרי) -בתיה
לאנצט ועודד תאומי יוצרים בכשרון את
האוירה המחניקה בפנסיון האמריקאי העלוב,
בו עברו ימי ילדותו של תומאס ודלף.

הכאלט האפריקאי

(קייטה פוד-

• מוסיקה קלאסית יפאנית (האקדמיה
למוסיקה בירושלים; בית ציוני-
אמריקה בתל־אביב) — הופעלו מיוחדת במינה

של שני מנגנים יפאניים אשר יציגו את
המוסיקה של ארצם, מעל גבי הכלים המיוחדים
שלה. הראשון ביניהם, שיניצי יואיזה,
מנגן על כלי הנקרא בשם קוטו, מעין קתרוס
עשוי עץ רך באורך של כמעט שני
מטרים, שהיה מקובל בחצר המלכות היפאנית,
ואשר בגילגולו המודרני הוא כולל
13 מיתרים שזורים ממשי מעומלן עליהם
פורטים בפיסת שנהב. השני הוא הוזאן
יאמאמוטו, המנגן על מעין־חליל הקרוי
שאקוהאצ׳י, והעשוי מקנה במבוק שבקצהו
קליפת־צב או קרן־שור. כלי אחרון זה נפוץ
מאוד ביפאן במאה ד 17 שעה שהסאמו־ראיס
ד,יפאניים, שמרדו בהמוניהם באדוניהם
הפיאדואליים, הצטיידו בחליל זה כתחליף
לנשק, שאותו נאסר עליהם לשאת.

• האסכולה הצרפתית (המוזיאון

לאמנות חדישה בחיפה) — עבודות גראפיות
של ציירים צרפתיים חדישים, מהדפסי אבן
של פיקאסו ומאטים, חיתוך ;עץ של קיס־לינג
וציורי גואש של שאגאל ועד ליצירותיהם
של שבעה ציירים ישראליים צעירים
בעבר, שהם ציירים פאריסאיים לא־כל־כך־
צעירים בהווה.

• תערוכת המרד

העולס חזו; 1107

״קו השנאה הגזעית אינו מפריד בין
האומות. הוא עובר באמצעיתם של העמים,
גם באמצעיתו של העם הגרמני.״ משפט זה,
שהרבה ישראליים לא יהיו מוכנים לעולם
להשלים עמו, שודר השבוע בקול־ישראל.
יתר על כן. הוא שודר בתכנית־רדיו גרמנית,
שתורגמה לעברית. איש לא מחא. איש לא
צעק בוז. איש לא הפגין בעזרת תמונות
של קרבנות הנאצים. כי התכנית שריתקה

זמרת סונהארה

בעקבותיה שד אנה

יבה) — 35 רקדנים וזמרים מאפריקה המש־וזנית,
המבטיחים להביא הוזי אוטנטי ומעניין.

השם הציל את באטרפליי

תוכניזת

שמציגים זאת בתיאטרון,״) הבחין הסמל
הנאצי בארגז אפור, מצופה פסי ברזל, עליו
בלטו האותיות :״קצין מילואים אוטו פראנק,
״.1917
״איך הגיע אליך ארגז זה?״ שאל איש
הגסטפו.
״הייתי קצין בצבא הגרמני במלחמת העולם
הראשונה,״ השיב אוטו.
״מדוע לא התיצבת והודעת על כך?״ שאל
הסמל.
תיאר אוטו את הרגשתו באותם רגעים:
״הרגשתי כיצד הסמל מתמתח לכבודי בנש
(מצודת
זאב, תל
אביב)
— ההיסטוריה בת קצת יותר מעשר
שנים עשוייה להזכיר הרבה לאלה שחיו
אותה, לחדש הרבה לאלה שלא חיו אותה.

במשך שעה ורבע את המאזינים אל המקלט
היתד, התכנית המערב־גרמנית, שזכתה לפני
שבועות לא רבים, בפרס אונסקו עבור התכנית
הדוקומנטרית הטובה ביותר בשטח
זכויות האדם, תכנית המבוססת על ספרו
של הסופר הגרמני ארנסט שנבל ,״אנה
פראנק, בעקבותיה של ילדה.״
היתר, זו תכנית ללא פעלולים טכניים,
לא נשמעו בה קטעי שירה, ולא צלילי מנגינות.
האפקט הקולי היחיד היה צלצול פעמון
כנסיה בין קטע לקטע. אך האפקטים
לא חסרו. די היה במלים שנאמרו בתסכית
בפשטות, ללא פאתוס, כדי לזעזע את השומעים.
סיפורם
של .42״הלכתי בעקבותיה
הרכות של אנה פראנק. הם מוליכים מגרמניה
אל גרמניה״ במלים אלה החל אר־נסט
שנאבל את ספרו שיצא לאור לפני
חדשים מספר. במשך חודשים ארוכים תר
שנאבל על פני העולם כולו אחר אנשים
שהכירו את אנה פראנק, או שנקרו בדרכה
בשלבים שונים של חייה. מתוך 76 אנשים
כאלה, שמרביתם הוזכרו ביומנה המפורסם,
שהוצג כמעט על כל בימות תבל, הצליח
שנאכל לקשור קשרים עם 18 .42 מתוך
ה־ 76 מתו. רק ש;עה מהם מיתה טבעית.
השאר נעלמו.
מסיפוריהם של ד,־ 42 רקם שנאבל מסכת
תעודתית מקורית על אנה פראנק וסביבתה.
בשידור, הפכו העובדות היבשות שאסף
שנאכל, עדויות של שכנים, סיפוריהם של
חבריה למחנה הרמז, תעודות שלטונות
ד,ם.ם. בהולנד, למעין וידוי והלקאה עצמית
על חטא של העם הגרמני כולו .״ידענו
כל מה שהתרחש, אך החשינו,״ מוען שנאבל,
״ידענו ולא האמננו למה שידענו.״
הסמל כמעט מצדיע. את עיקרי העובדות
סיפרו לשנאבל אוטו פראנק, אביה
של אנה שנשאר בחיים, ושלושת האנשים
שהסתירו את שמונת היהודים בחברתם היתד,
אנה פראנק 25 חודש ברחוב פריגזנגרכט
263 באמסטרדם.
אוטו פראנק, נצר למשפחה יהודית גרמנית,
נולד בפרנקפורט, השתתף במלחמת העולם
הראשונה בקרבות בצבא הגרמני והועלה
לדרגת לויטננט. בתום המלחמה היה סוחר
בפרנקפורט. הוא עבר להולנד, רק כשהוציאו
הנאצים את החוק האוסר על ילדי
יהודים ללמוד עם ילדים אריים.
כאשר באו הגרמנים לאסור את המסתתרים(
,״ללא צופרי מכוניות, ללא צלצולי
פעמון וללא הלמות קתות על הדלת, כפי
* צילומים שצולמו במקרה על־ידי
שהנציח חתונה בה היתר, נוכחת
היהודיה, ואשר נותר לו חלק מן
בו לא־ידע מה לעשות. ,נתגלו על־ידי

מסריט, הילדה הסרט,
שנאבל.

מתו. לו יכול, היה מצדיע לי ללא ספק.״
סיכם שנאבל את התרשמותו על יחסו של
אוטו פראנק לעם הגרמנישבניו רצחו את
במלה את יחסו
ילדתו :״הוא לא הזכיר
לגרמניה. פשוט אין לו מה לומר על כך.״
שנאבל עצמו, שביקר במקום בו הסתתרה
אנה 25 חודש, סיפר על התרשמותו:
״מצאתי חמישה חדרים קטנים שהורגש בהם
ריח של עכברים. מצאתי שני סמנים לשהותה
של אנה. סמוך לדלת חדרה מצאתי קו
עפרון ולידו סימון. א .42 .פה מדד אביה
את גבהה בשנת . 1942 גבהה היה אז 155
ס״מ. סימן שני היה זר פרחים נבול. השוער
סיפר לי שהניחו אותו תלמידים
מבית־ספר בהמבורג.״

גלי קצר ים
רודנות יחסית
זכרונות על תל־אביב מלפני שלושים
שנה יעמדו במרכז התוכנית השניה של
חצות וחצי אשר תוקלט השבוע בדירתו
של השחקן יוסף ידין כ״קול ישראל״
התוארים הם יחסיים, כך התברר
לפי שידור־חדשות ששודר השבוע, בו כונה
גמאל עבד אל־נאצר, המכונה תמיד בקול־ישראל
בשם ״רודן מצרים״ כ״נשיא מצרים״.
הפעם כונה בתואר ״רוח״ שליט עיראק
הבריגאדיר קאסם ואילו י ראשיד עלי, שנאסר
על־ידו, כונה על־ידי קוליישראל בתואר
״המדינאי תעלול מוצלח
של אחת המשתתפות בהקלטת ״תוכנית הבידור
החדשה אולפן מס׳ ו, ששודרה השבוע,
סיבך את התוכנית: היא• ניגשה למיקרופון
ושאלה את שאלותיה בתנועות
שפתיים ללא קול, שעוררו את צחוק ה־מאזינים־צופים.
אולם בשידור נשמעו שאלותיה
בקול אחרי ששוחזרו באולפן והוק־לטו
על־ידי העורכת.
תדריך משדרים אלה מ תון משדרי השבוע הבא
1עשויים להיות מעניינים. שינויים אפשריים.
• אולימפיה (קול־ישראל, יום ד׳,

— )21.30 הדים מהמוסיקול שביקר לאחרונה
בארץ, בהשתתפות אריה לביא והדודאים.

פנים אל פנים

(קול־ישראל׳ יום

ה 21:.30 המשך המפגש הרדיופוני,
בין נוער עבריין בתל־מונד לבין קבוצת
נחלאים•
ראשון ראשון חביב

(קול-יש-

ראל, יזם ב 20.25 ,מצעד הפזמונים.

אומר הוא, מספיק שתהיה טובת לב ושקטה•
וזה כנראה בדיוק מה שרשם הרופא לנערות
הלא־כל־כך־חתיכות, והמסמיקות כל פעם שבן
אומר להן שלום.

בנימי! גלאי בתוכניתו הרדיופונית פטפוטון :״לופובני,
לופוביזי, לופוביצ׳י.״

תאווה ותו לא

אם יש בדעתכם לכתוב אל 1107/83 אתם בהחלט
ראויים לה— :
״אינני מחסידי עתונך הנכבד, אם כי נוהגת הנני
להציץ מדי פעם בפעם במדורך, פרט לעובדת היותו
משעשע, לא שיערתי שאי־פעם איאלץ להיעזר בו. אולם
בתוקף הנסיבות אולצתי אף אני להעביר עצמי תחת
שבט עטך ולשונך.
״עד כאן ההקדמה, מתי! נסי נא לקטלני במידת
יכולתך, אם כי אינני בטוחה שתצליחי בכך, כי עט
העופרת שלך נתקל הפעם בסלע קשה. אני מנסה לסטות
מאותו נוהג אווילי שיגרתי של נערות הפונות אלייך,
אשר נוהגות לפרט את צורתן, מראן, וכו׳ ,אולם מכיוון
שהמקרה המיוחד שלי מחייבני, אעשה כך אף אני.
״הנני נערה בגיל שמונה עשרה. מבלי להגזים בערך עצמי,
אני נחשבת לחתיכה במלוא מובן המלה, וחושבתני שאין
צורך לפרט יותר מאשר שיער בלונדי, זוג עיני תכלת
ועוד כמה זוגות איברים נאים ומחוטבים. עד לתקופה
האחרונה נהניתי מחיזורם של הגברים, אשר נדבקו אלי
כסיכות אל המגנט, אולם עתה בחלתי בכל זאת, משום
שנוכחתי לדעת׳ שכל מה שאותם גברים רכרוכיים ביקשו
להשיג ממני — הצטמצם בתאתה אל חיצוניותי ותו לא.
״ברצוני להכיר ולבחור לי בידיד לחיים, אשר ימצא בי את
כל התכונות היפות החבויות בי פנימה׳ מתחת למעטה

חיצוניותי הנאה•
״אני מתעסקת בספורט ובריקוד, אוהבת לטייל ברחבי
ארצנו. אני מעוניינת להתכתב עם כל גבר מגיל 18 עד ,25
אשר גישתו לחיים דומה לשלי
דינה אלמגור — שלחי בבקשה את כתובתך. אמרי, את
לא בת־דודה של גילה או משהו כזה?

כל מה שאמר ()1107/84
עלייך, בעצם, לא הירבה
עם אחת שאיננה בלונדית
בחורה רגילה, תל־אביבית,
זה הכל.״

יש לה עיניים...

מרגיז אותי לכתוב את זה באותה מידה,
כמו שאתם לקרוא את המכתבים מסוג זה
של 1107/87 למשל, מכתבה של אחות״
בדרך, הטוענת כבטחון עצמי שהיא יכולה, בקלות, לכתוב
משהו על ספרות, פסיכולוגיה וחינוך, אל צעיר בן 21־. 18
לא איכפת לה אם בלוריתו תהיה בלונדית ומטופחת. אל
תספרו לאף אחד, אבל אומרים שיש לה עיניים ...אינכם
רוצים באמת שאמשיך, לא כן?

מנרנירה עד אטוס

גערת השבוע

( ) 1107/86 הוא בוגר תיכון׳ בן 23 ועלה ארצה לפני
שבע שנים. הוא אוהב מאד לטייל, לראות סרט, לשמוע
מוסיקה ולרקוד. הכל, מלבד רוקנ׳רול.
הוא רוצה מאד לקבל מכתבים כתובים, בידה הענוגה של
נערה בת , 17 תלמידת תיכון. אין היא חייבת להיות יפה,

ועוד

סיפעיעעזרה עי >ן ולטע

היא בלונדית ועיניה חומות והיא מקסימה והיא בת 19

ותוכלו להתפעל ממנה או לא בהערב אימפרוביזציה בקאמרי.
שמה ג׳נט גולדפרב וכל כולה בת . 19 אולם ג׳נט הקטנה,
אם להתבטא בביטוי נדוש, יודעת מה שהיא רוצה, וזהו
תיאטרון. אין זו הופעתה הראשונה על הבמה. ג׳נט, הנראית
כל כך ילדה של אבא, דבר שהיא באמת, הספיקה
להופיע יעל במות מינכן ולונדון, לשכנע את אבא׳לה החי
בשוויצריה שהיא רוצה לחיות בישראל. העברית שלה עדיין
צולעת במקצת, אולם היא יודעת לומר כבר שלום, כן
ולא. יש לי רושם שהיא מרבה באמירת לא
אולם הצופה התיאטרוני לא ירגיש בעברית המהססת
שלה. כי את תפקידה במחוה שיננה היטב. היא עדיין
איננה מהווה •חלק בלתי נפרד של הנוף הכסיתי, אולם, כפי
שאמר מישהו חכם מאד, אם תתמהמה, עוד בוא תבוא•

ראית אותה? לא? אני כן. בקולנוע. ישבתי נורא קרוב.
הייתי עם גדעון הוא חזר. אנ׳לא יודעת מה רוצים ממנה
היא דווקא די נחמדה אבל לא נורא. היא לבשה כזותי
שמלה לבנה סרוגה וגם אני נורא רוצה. אני אומרת לך
שזה עניין של מזל להיות כוכבת קולנוע. מה, אם היא
היתד, עוברת ברחוב דיזנגוף אף כלב לא היה מסתובב
אחריה בחיי. ואולי זה היה אפילו די נעים אני אומרת
לך שלפעמים פשוט נמאס לא נותנים לעבור ברחוב. שורקים
ואומרים דברים נורא מרגיז אותי לפעמים. אבל זה שידעו
שהיא פרנסואז ארנול — אז הקיפו אותה מכל הצדדים
וכולם השתגעו לראות אותה.
וגם ג׳ניפר ג׳ונס באה אני נורא אוהבת לבכות בסרטים
שלה היא כמעט תמיד מתה והיא משחקת כל כך יפה שתמיד
נדמה לי שהיא באמת מתה אבל נורא חבל שרומי
שניידר לא באה יחד עם האמא שלה. אני משתגעת אחריה
אמרתי לך שאמרו לי שאני נורא דומה לה? מה פתאום
נזכרו שאסור לראות אותה? באמת כבר כל כך התרגלתי
אליה שנדמה לי שאני מכירה אותה המון זמן היא כל כך
מותק. כל שבוע הייתי הולכת לראות אותה לא חשוב איפה.
דווקא הבחורים לא כל כך אוהבים לראות את הסרטים הגרמניים
הם אומרים שהם מתקתקים או סתם סנטימנטליים
אבל מה הם רוצים ככה זה בחיים אז כמעט תמיד הייתי
הולכת עם אמא. היא גם נורא אוהבת סרטים כאלה. מה
איכפת לי אם זה מגרמניה או מאוסטריה כאילו שגרמניה
זה לא אוסטריה ובכלל, מה רומי אשמה? אני בטוחה שהיא
בכלל קצת יהודיה, אפילו. יש לי קרובה אחת ששמה גם
כן שניידר אבל מה את אומרת על ד,זיתה הזאת? גסה נורא,
בחיי איך היא לא התביישה? גדעון אומר שמה יש, זאת
אמנות ושכל הציירים מציירים בחורות ערומות וזה לא
נקרא. אפילו מרילין מונרו הצטלמה פעם ותראי מה נהיה
לה. וזיתה, באמת דתקא נורא השתדלה ולמדה ורקדה ועשתה
כל מיני דברים וניתוחים באף ואומרים אפילו שבעוד
מקום. אז יש לה עניין להראות את זה• תגידי, זה כואב?

846¥
מוצר להלבנת צמר, משי
וניילון אשר הצהיבו. מחזיר
לצמר, משי וניילון את צבעם
המקורי - .איננומכבס
אלא מלבין כלבד!

החורף הגיע י שטפו לבניכם
ודברי הצמר הלבנים שלכם
להשיג

ב״ב>ב> ח>ג1״

בבתי -המרקחת
ובתמרוקיות

ותתפלאו על לובנם
וצחותם כשלג.

011־81131
־שרון־

המוראל שדו

כמה גימנזיסטיות רמת־גניות 1107/91 החליטו להקים
מה שקרוי אצלן חברה. לא נעים לגשת סתם כך לבנים
ולומר להם ,״בואו״ .לכן הן פונות הנה. מה הן מציעות?
בדיוק כמו כל מקימי החברות למיניהם, אם הם בכלל
מקימים חברות :״טיולים, מסיבות ,׳קומזיצים ועוד.״ ואתם
יודעים בדיוק כמוני שהן מתכוונות בעיקר ל״ועוד״.

מילווקי,
ארצות-הברית

גם־ 1ה וזי יטזראלי בזיכר,
זהזא הוזי טל ״הטזלה הזה״,
טי 1זטז\ ההרטזזה היטזראלי,
הההה!\ ליטזראלי. בזיטר,
דז״ה הלא זזאה\ טל ההה־רהטז
ההזלרה, הרי טרבזט.

הומור וסימפטיה

?א יסה, טובה

( ) 1107/89 היא בת 16 והיא מחפשת ומחפשת ומחפשת
ועדיין לא מצאה את נסיך חלומותיה• לא שלא הולך לה.
הזקא כולם אומרים שהיא נורא נחמדה, והיא הראשונה
לאשר את זה. אבל היא מחפשת משהו מיוחד. אז היא
רוצה להתכתב עם בחור משכיל כבן 21־ .18 אולי הוא יהיה,
מה שהיא מכנה הגבר בהא הידיעה.

הוא טירון ביחידה קרבית 1107/90 ועצוב לו ומשעמם
לו, והוא רוצה שתרימי לו את המוראל במכתבים.
הוא מבטיח שיענה ברצון על כל מכתב, של כל נערה
שגילה יהיה בין 15ל־ .17 הוא מבטיח לספר לה המון
סיפורים על ההווי שלו.

זה הכל

דווקא משום שהן ירושלמיות, אין 1107/85 רוצות
להתכתב עם תושבי בירת־הנצח. הן רוצות שני חברים
״שיהיו חתיכים, אבל לא מוכרחים להיות יפים.״ אולי אתם
יודעים למה הן מתכוונות? הן רוצות אותם עם השכלה
תיכונית, משום מה. כמובן שלא החמיצו את ההזדמנות
לספר כמה עיניהן ירוקות ושערן שטיני. ואתם יודעים מה?
הן אוהבות מוסיקה. קלאסית. לא, ברצינות.
הן לא דורשות דבר מחבריהן לגלובוס. רק ׳,סימפטיה
וחוש הומור בריא ומובן תמונות.״

הנסיד שלה

מכתבו של צעיר ערבי (:)1107/88
״אני מעיז לכתוב לך ולבקשו שו/מצאי לי איזה בחורה

על עצמו, הוא שהינו בן .22 גם
לדבר. כל רצונו הוא להתכתב
ו/או בומבה סקסאפילית .״פשוט
אוהבת לחיות, ליהנות ולצחוק.

נחמדה כבת 29־ , 18 או יותר, זה לא חשוב, שמוכנה לסכן
את העט שלה ולהתכתב אתי על כל נושה מהנרגילה ועד
לוועידת האטום למען השלום וכמובן על אהבת הזולת
ועל השלום במרחב. לא נורה, שגיאות הכתיב שלי אפשר
לתקן עם הזמן אם תהיה מישהי שתכתוב.
״שמי: מיכאל סמארה — לא יהודי — הגיל .23
״מקצועי: חרט סוג א׳ .בעצם זד, לא חשוב, הרי אני לא
מתחתן מחר!״ מוכן להתכתב בעברית, באנגלית ובערבית.

מפעלים

חימיים בעיינו

ם ז1

^ 0 8 x 5ו ז \ £ה 0״1רו 4 8 0ה$׳

הטולס הזה 1107

קן ל3וע סרטים העוד מאחור• האורות
שכרון ההצלחה >חן, תל-אביב; אר־צות־הברית)
מעביר על דעתו את הרביי
הנסקר (בארט לאנקסטר) ,בעל טור רכילות
בעתון אמריקאי נפוץ, שמיליוני קוראים
בולעים מדי יום את פרי עטו. מעמד זה
מקנה לו שלטון ללא מצרים בחברה האמריקאית.
הוא נוזף בסנטורים, מעלה אנשים

עשיר, מחליף את הנערות במיטתו בקצב
מהיר יותר מאשר את הסדינים. כשהוא חושק
דווקא במשרתת שבבית הוריו (אולר,
יעקובסון^ מגרש אותו אביו מהבית. אולוף
אינו מתיאש, מצטרף לחבורת מובילי־עצים
על נהר, משאיר סימני דרך, בצורת צאצאים,
כמעט בכל כפר בו הוא חונה. אלא שבכפר
אחד, אין בתו של נכבד הן*ר נב־
׳געת לו על נקלה .״היא בלתי חדירה כחומת
יריחו,״ מסבירים לו תושבי הכפר. או־לוף
אינו מתיאש, הוא נלחם למען קיליקי
(אניטה בירוק) בשיט מרתק על פני קורה
בזרם נהר סוחף, מבלה עמה שעה קלה
במערומים מתחת למים, וממשיך לנדוד כשאביה
מסרב להשיאה לו.
אולם בגלל הפרח האדום, שסירבה קילי־קי
לתת לו, הוא חוזר אליה, אחרי שירש
את אחוזת אביו ונוכח כי מחצית אהובותיו
הקודמות נפחו את נשמותיהן בצורות מלבבות
שונות. הפעם הוא מצליח לשאתה לאשר״
אולם כשמגיעה לאוזניו השמועה כי
אשתו אינה בתולה עוד, מאבד הגבר, שלפי
הסרט בעל את מחצית נשי שוודיה לפחות,
את עשתונותיו ומטיף לה מוסר. רק כשמתברר
לו כי מתחו אותו הוא נרגע. ומאז
הם חיים באושר עד עצם היום הזה.

פדאגיאט צרפת
תרז עטיען (פאר,

תל-אביב; צרפת־

איטליה) אינו סרט אידי, כפי שאפשר לחשוב,
לפי הכתיב בו כותבים המפיצים את
שמו. הוא משהו הרבה יותר מרגיז וגרוע,
למרות שמון ניעה בו הכוכבת הפופולרית
ביותר בישראל כיום — פרנסואז ארנול. כי
הוא פשוט פלאגיאט.
ג׳ון קניטל, מחבר העלילה, חיבר אותה
כנראה בקלות. כל מה שהיה עליו לעשות
הוא ליטול את עלילת תשוקה בצל אילנות
של יוג׳ין אוניל, להעתיק את מקום ההתרחשות
לשוויץ, לשנות כמה פרטים טכניים,
והנה סיפור מעשה מקורי. ג׳ימס
רוברטסון ג׳סטיס האנגלי, הדומה כשתי
טיפות מים לברל איבס האמריקאי, שמילא
את התפקיד הראשי בתשוקה, הוא כמו
כפילו, בעל חוה אלמן ומזדקן, הנושא לו
אשד, צעירה. פרנסואז ארנול אינה טובה
מסופיה לורן, בוגדת אף היא במסיבה

הזקן, הרה ללדת לבנו.
היא חכמה מלורן רק בנקודה אחת: במקום
להרוג את התינוק היא הורגת את
הזקן. אבל בסופו של דבר היא זוכה לאותו
פיצוי שזוכה לו לורן: ישיבה משותפת עם
האהוב הצעיר בכלא. אלה האוהבים וריאציות
על נושאים מוכרים, יתכן שיהנו.

יומן ה חד שו ת

אולה יעקוכסון ב״פרח אדום״
כיבוש יריחו בחדז״המיטות

לגדולה, ומוריד אחרים ממעמדם. הוא כל
יכול, שליט בלתי נבחר ובלתי מעורער.
אולם על דבר אחד אין הוא מסוגל לשלוט:
על רגשותיה של אחותו הצעירה (סוזאן
הריסון) ד,מתאהבת בניגוד לרצונו בנגן
גיטרה צעיר וישר.
כדי להפריד בין השניים, משתמש הנסקר
בתחבולותיו המושחתות של סוכן פירסומת
(טוני קורטיס) המספק לו קטעי רכילות ושאינו
בוחל באמצעים כדי לעלות לגדולה.
יחד הם מביימים את מאסרו של נגן הגיטרה
הצעיר, בעח־ן שימוש בסמים משכרים. הנסקר
בטוח כי אחותו היחידה תמשיך להיות
תלויה בו.
אולם סוזאן יודעת כי הנסקר שונא את
טוני, למרות שהוא זקוק לו. היא מביימת
סצינת נאפופים בינה לבין טוני, וכשמגלה
זאת האח הכל יכול, הוא נופל בפח, מאבד
את טוני ואת אחותו גם יחד.
סרטו של אלכסנדר מקנדריק לפי סיפור
של ארנסט ליהמן, אינו רק דרמה טעונת
מתח, המבוצעת בכשרון נדיר, לגבי סרטים
הוליבודיים• זהו ניתוח ביקורתי יסודי, שאינו
מסתפק רק בתיאור השלילה של הטיפוסים,
שהפכו לשליטי החברה האמריקאית,
אלא חושף את העולם המסתתר מאחורי האורות
הבוהקים של ברודביי, עולם של
שחיתות, פריצות ואלימות.

חומת הבתולין
כשל פרח אדום

(מקסים, תל-אביב;

שוודיה) מסוגלים גם גברים שוזדים להתאהב
בנערות עימן הם מתאווים לשכב — זהו
בקיצור, מוסר ההשכל של אידיליה צפונית,
גדושת תמונות נוף מרהיבות ונערות מרהיבות
לא פחות, אולם חסרת מתח ועלילה
מתקבלת על הדעת.
אולוף קוסקולה, בנו של איכר שוודי
0 העולם הזה 1107

שורק האסור
זוהי רוסיה, הסרט

הדוקומנטרי האמריקאי
שצולם ברוסיה בהיתר השלטונות הסובייטים,
נאסר להצגה בישראל. הצגת הסרט
נאסרה משום שהוא מציג את ברית־המועצות
באור מסולף. כך למשל, מלווה צילומי גוף
מקייב הסבר האומר :״זאת קייב בה הרג
סטאלין 80 אלף יהודים החייל
האמיץ שוויק, סרט צ׳כי לפי ספרו
המפורסם של יארוסלב האשק, נפסל אף הוא
להצגה בישראל כיח־ן שלפי דעת הצנזורה
יש בו פגיעה בדת הקתולית הסרט
הסובייטי אותלו, שהוקרן בקולנוע צפון
בתל־אביב והורד אחרי הצגה של שבוע, יוצג
מחדש בתום הצגת הסרט הנוכחי בקולנוע
צפון.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• החתולה (מגדלור, תל־אביב) —

תשבץ הסו&ס ה 1ה 1107
,מאוזן .1 :חר פה
; .4מזכיר
מפא״י לשעבר ;
בן־גוריון ;

.11 אוכל את הצמר
; .13 ירד,
צווי, יחיד; .14
ספרי איוב, מש לי,
תהילים; .15
יישוב בדרום; .17
בלבד; .19 פקו דה
לנהג ; .20ב על
מקצוע באונייה;
.22 המושבה
בה נפל גג
הקולנוע; .25 מין;
.26 עושרן הטב עי
של ארצות ערב;
.27 פארא־זיט,
בעברית; .30
מם ; .32 תואר
פנייה ; .33 מספר הצדיקים הנעלמים ;
.34 ממהר ; .36 מלת קריאה ; .37 דמי
קניית כלה; .39 ארגון נשים; .41
כלי הספר; .42 מפקד מחלקה; .44
קרקס שהיה בארץ; .46 דרך; .48
כוך, ללא ראשית; .50 הבעה; .51
מנהיג, בערבית; .53 שר החקלאות;
.55 מערב; .57 סמל האיטיות; .58
האות החמישית; .59ח״כ דתי; .60
ספר פסח.
מאונך .1 :החכמה הנסתרת; .2
היום הקובע בעומר ; .3גיבורה במגילת
רות; .5 וזעף״; .6עוד הפעם;
.7הוא ללא הא; .8קרח׳ למ

.9קליסטניקה; .12 בפה; .15
אחד משבעת המינים ; .16 אופייני ל לונדון;
.18 תחנת רכבת דרומית לעזה;
.21 חומר גולמי המשווק על־ידי
אמישראגז! .23 לכתיבה; .24
חצי הפלה ; .26 נקי ; .28 מנעול בטחון;
.29 עיר בברזיל; 31 בן יעקב;
.32 חמור ללא חת ; .35 אוני ; .37
מצודה; .38 בעל היד החזקה; .40 אינו
אוכל; .41 מילל; .43 מלת שאלה;
.45 עשוי עץ, בכל חדר ; .46 גיל מתקדם;
.47 שרץ; .49 מחברות סולל־בונה;
.52 אילן; .54 כינוי רומז; .56
כמו .58 ; 43 בת קול.

פרנסואז ארנול כחברת מחתרת צרפתית,
מתאהבת בקצין גרמני, מתלבטת בין חובה
לרגש.
• הרמאים (צפון, תל־אביב) — לבטי
מצפונו של נוכל חסר מצפון. במדויק
קראופורד ביצירה של פדריקו פליני.

בית ספר לפקידות

תל־אביב; פאר, חיפה) — שיר הלל לאמביציה
האנושית. אלק גינס.

מ ר כז מו רי ם מו ס מ כי ם

הגשר על הנהר

קוואי ( מונ ר בי,

הדיקטטור הגדול

(תמר,

אביב) — צ׳רלי צ׳אפלין לוחם ברודנים.
• בלילה שכזה (ארמון, חיפה) —
רופאה נורבגית מצילה קבוצת ילדים יהודים
מידי הנאצים, בסרט אנושי נוגע ללב.

הרוח היא פראית

(ציון, ירו
4חדשים

קורם
מזורז נפתח
בדצמבר

תל־אביב, רחוב הם ,12 טלפון 65061

שלים) — אנה מניאני בכל תפארתה.

טעית
לעולס *זד?ך ת
יוה היתה בגבם שלשה חרושים.
(מעריב)
אורי שיקה, חיפה
אין חדש תחת הגבס.

ב ע ריכ ת לילי *לילי

שר העובדה, מר מ. נמיר( .הארץ)
יורם ברנשטיין, תל־אביב
אמן העובדה המוגמרת.

מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מבין
המשתתפים בשליחת חומר לעמוד זה יזכה מדי
שבוע בשבוע בפרס של עשר לירות. הזוכה
בפרס השבוע הוא הקורא שמעון ישראלי, ת״א.

מת מיתה חטובה( .מעריב)
אליהו נרקיס, רמת־גן
במיטה חטופה?

הלחוץ

ההונגרי.

שאנדור קוציץ/
(חדשות הספורט)
מרדכי דן, תל־אביב
חילץ את קבוצתו מלחץ היריב.

ושוב בדיה טפיו של שטעון ישראלי: פעם הלכה הפננה
עידודזו * ג ד 1ו* 1ל
ענקית בטרם״ ,חצי טיליו! פועלים, והם צעקו :״לחם!

׳ 1-111
עבודה!״ בעל מלאכה אחד, כל כר כאב לו המראה, שהוא קרא לאחד ה טפנינים
ואמר לו :״יש לי כאז בית־טלאנה קטז, ואנחנו ארבעה עובדים. יקבל כל אחד
קצת פחות שכר, ויהיה מקום נם בשבילר״.
המפנין התכעס :״יש כאן הפגנה של חצי מיליון איש — ודווקא אותי מצאת
בשביל לעבוד?״

כפירי אריו ת

נ ח שו על מה מדב רי ם

לא מזמן לקחתי את בתי בת השלוש
לקולנוע, לראות סרט על ימי הנצרות
הראשונים ברומא. בין היתר הראו אריות
הטורפים נוצרים מסכנים. כשחזרתי הביתה
נתנה לי אשתי על הראש, כיצד
אני מעז לקחת את בתי לסרטי־זוזעה
כאלה, שיטביעו רישומם עליה לעולם.
בשבת שלאחר מכן, כדרכנו בקודש,
לקחנו את אילנה והלכנו לבקר בגן־
החיות בתל־אביב. והנה, אך הגענו לכלוב
האריות, פרצה הילדה בבכי תמרורים
.״אתה רואה?״ רעמה אשתי המתוקה
,״זה מה שיוצא מהסרטים שלך.
עכשיו היא בל החיים תפחד מאריות,
ומי יודע איזה סיוטים תסבול.״ והיא
ניגשה לאילנה, ליטפה אותה, ושאלה
אותה למה היא בוכה, מותק.
״הה, הה,״ יבבה החמודלה ,״אני בוכה
למה שלאריות המסכנים אין נוצרים
בשביל לאכול.״
חיים ברגמן, תל־אביב

״האללו? כן, כ ן אני מבין אתה באמת צודק אבל זה לא יתכן
אתה בטוח שאין כי סוי לא, לא, באמת שאין צורך בכל זה מ ה בעוד
יום־יומיים לכל המאוחר.״

פיהם

דיבר

״את מה? איך לכל הרוחות הצלחת ל הי תקע ...אבל לא בדקת אפילו א ת
טוב, טוב. מאיפה את מטלפנת שלושה קילומטר מהכביש הראשי בית
בודד והאוטו עוד יותר רחוק טוב, אהיה שם ברגע ש

״אשתו? נו, אז מ ה ככה, פתאום, ה ה לא יכול אפילו לזוז מסכן
נורא מה׳ת שחת — יש לך תעודה רפואית אפילו תגידי לו שאם לא
יופיע כאן תוך 12 שעות אני לא, ל א אשלח את המ.צ!.״

״מדבר נכון, אני אביו הוא מה שלוש לא, לא אמר מלה על
כך מפליא מאוד. אף פעם לא עשה דבר כזה ראית אותו במו עיניך מכוון
את האבנים, הה מחר אשלח זגג אני כבר אטפל בו —״

״כמו ש לי ד ...אותו צבע א פי לו איזה חו צפה והיא נשבעה לי שזאת
דוגמה או רי גי נ לי ת מנוולת לא, מותק — ,לא את. היא אני־ אשרוף
אותה לא, לא, השמלה ...בחיי שאפשר להת פו צ ץ ...לבוא מחר לנ ש ף?...
איך אפשר לא הייתי מסכימה שיראו אותי מתה בשמלה הזאת באיזה שעה

״\2ך ןי. רכר חרתזוגז!
יום הורדת שגזזז!״

חסשיר״ס
היתה נערה בשפ רינה,
הפצה כגוף של בלרינה.
במטרה לרזות
אפלה רק עוגות
וראו פלא -עוד השמינה.
אליעזר דומקה, צה-׳ל

היא היתה תמימת־לב ללא פרץ,
הוא היה גבר עז מלא מרץ.
הוא עמד על שלו:
״בושה היא לומר לאי״
ועתה מנדנדת היא ערש.

חכמה

״אתה חוזר על עצמן ״,העיר המחט לתקליט המקולקל.
״ניפגש בפינה ״,הבטיח קיר אחד לחברו.
״אני תפרן ״,התייפח החייט והלך לחפש עבודה.
״אתה יורד מהפסים,״ העירה הזכרה לכן־זוגה.
״יש לך מזל הפעם ״,אמר ווילהלם טל לכנו.
״סתם צבוע אחד ״,התלוננה הזיקית על בעלה.
״צוחק מי שצוחק אחרון ״,הפטירה המונה־ליזה, וקמה.
״אין טוב כלי רע ״,נאנח הבעל ושילם את הוצאות קבורת
חותנתו.
״אתה מיספר, אתה ״,החמיא המשולש למשושה.
צבי תמיר, תל־אביב

״מה אתה כל כך מזיע?״ שאלה שמש הקיץ את בלוק הקרח.
* ״טעות לעולם חוזרת ״,מילמל הקיפוד, והתרחק מן המברשת.
* ״רוצים להרוג אותי!״ צווח הזמן, והתחיל לרוץ.
אורי אלוני, צה״ל

״באזזר ז־אנזזת גן רז־ביב גזבזזינה רעיונית־איגבז־רגץ-
ט־ואריגז. נזדז־גו רא תבגאי 2־עזבת־ ע2־ ברכי?״