גליון 1108 מתאריך 24 בדצמבר 1958

מספר 1108

י״ג מכ ת ונשי״ט24.12.1958 ,

המחיר 550פרוטה

מה 11190011 אחוו
החנגווח אשכור
מסיעת מטובי
אשמר ונזנח
כספי הציבור
ושימח מראה
שר זסיעוח
השרים

העורך הראשי:
אורי אבגרי

05111:1הו ה

ראש המערכת:
שלום נהו
עורך משנה:
דיב.איוזו

• בלי

7ינים•

עורך כיתוב:
0יל 1י השת

צייר המערכת:
לקי

כתב בכיר:
אלי תבור

צלם המערכת:
ארית הרן

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מטן למברקים :״עולספרס״.
המוציא לאור: הטולם הזה בע״ס.
דפוס משה שהס בט״מ, ת״א, טל 31139 .
ההפצה: דוו מופל ובניו, תל־אביב.
המפרכת איננה אחראית לתוכן המודעות

חברי המערכת:
מנשה בר־ריין, שייע גלור, לילי גלילי,
דויר הורוביץ, רות־ ורר, אברחם חרמוו,
זטאללה מנצור, אלכם מסים, אביבה סטו,
עמום הינז, שלמה הרז.

הנקר א

במדינה

העתון

בחדרי, במערכת, ישב לפני שבועיים אדם
מבוגר, חקלאי שהשקיע את מיטב שנותיו
בעבודת האדמה• ״אם תראה אותי במושב,״
ביקש ,״אל תיגש אלי. אם ניפגש ברחוב,
לא אגיד לך שלום.״
הוא לא כעם על הטולם הזה או עלי, חלילה.
להיפך: הוא בא למערכת מתוך הערכתו
החיובית לעתון זה. מדוע, אם כן, יסרב
לומר שלום? ״אם ידעו שהייתי אצלכם, זה
יהיה הסוף שלי עם המפלגה.״
האיש, תושב נחלת־יהודה שבדרום, בא
להשיח את מרי לבו על המצב שנוצר שם
עקב הסיכסוך שפרץ בין ראש המועצה המקומית
לבין חלק מהתושבים (הטולם הזה
.)1107״כבר פנינו למוסדות המפלגה, אבל
מה יכולה המפלגה לעשות? הרי יש לה
חישובים משלה וקשה לה להחליט מה עדיף
על מה: לפעול לפי הצדק המוחלט, או להתחשב
במאזן־הכוחות המפלגתי. הרי סוף־
סוף גם אלה וגם אלה חברי מפא״י.״
על כן החליט האיש לפנות להטולם הזה,
בתקווה שפירסום הפרשה עשוי להביא להכרעה.
ביקרתי
במושב עצמו, ולמרות שבן־שיחי
הביע את חששו שאיש מבני המקום, בהיותם
רובם ככולם חברי מפא״י נאמנים, לא
ירצה לשוחח עם נציג העולם הזה — נפתחו
לפנינו כל הדלתות, וברצון. ומד, היה
החפץ הבולט ביותר בכל אחד מן הבתים?
הגליון האחרון של העולם הזה.
קידם את פנינו אחד התושבים הצעירים,
יליד המושב, שזה עתה סיים את שירותו
הצבאי :״אתם מהעולם הזה? אהלן וסהלן!
כאן בבית העולם הזה זה התנ״ך שלנו.״
לכשסיימנו את השיחה, הוסיף :״אני חבר
המפלגה, ואני מאמין ברעיונות של המפלגה.
ובכל זאת אני אומר: טוב שקיים עתון לוחם
כמו העולם הזה, שאינו תלוי בשום
מפלגה.״
אני יכול להבטיח לאותו אוהד שלנו,
חבר מפא״י, כי גם מנהיגים רמי־מעלה במפלגתו
חושבים כמונו. וכשהם רוצים שהציבור
ידע דבר, שהאינטרסים הצרים של

זכות סופרים

קשה להאמין שסופר ישראלי מסוגל למעשה
כה מרתיע, כפגיעה באשה שהפכה סמל
לדור שלם. אינני יודע מה הביא את הסופר
יהושע בר־יוסף להתקפתו המוחצת על רבקה
גובר והעולם הוה ,)1101 אולם אין ספק שאלה
שפירסטו את סיפורו בעתו! היומי בהמשכים,
והפכו אותו בצורה כזאת מסיפור
בלתי־חשוב שהיה מצטנע באיזה כרר ספרותי,
לרפורטג׳ה בעלת חשיבות, שפכו אח
הדם יחד עמו.
יעקב א ,.חדרה
מה כל הרעש? זכותו של סופר, טוב או
רע, לכתוב ככל העולה על רוחו ולבנות את
דמויות סיפוריו לפי דמויות מציאותיות. לא
כל סופר צריד לחבר סיפורים רטיונ״ם כמו
ז׳ול וורן. אי! כל הצדקה לטענתה של רבקה
נובר, כי היא מזהה את עצמה עם הדמות
של לאה בסיפור הארבעה. אילו היו כל
קוראי הספרות בעולם מניבים כמוה, והיה
מי שהיה מתחשב בטענותיהם, לא היתה נכתבת
ספרות טובה מעולם.
נחמה שרף, תל־אביב
קראתי בעתונות, כי אחרי הסערה שהקי־מותם
סביב סיפור הארבעה של בר־יוסף,
קיצרה מערכת הארץ את הסיפור והפסיקה
את הדפסתו. לדעתי הייתם עושים שירות

ביותר

המפלגה אינם מרשים לפרסמו מעל גבי דבר,
הם מכירים היטב את הדרך למערכת הזאת.

באמריקה, כידוע, לא כל יהודי יכול לערוך
מגבית למען ישראל. זה מפריע למגבית
היהודית המאוחדת, אירגון־העל של השנור.
המגבית המאוחדת, מצידה, מחלקת את ההכנסות
לאותם מוסדות שהואילו בטובם
להימנע מפעולה פרטיזנית.
לפני שנים אחדות, למשל, ביקש העסקן
התימני הוותיק זכריה גלוסקא לאסוף דולא־רים
באמריקה, להקמת בית־כנסת לבני־עדתו.
מיד ראה את עצמו מותקף בשצף־קצף על־ידי
קברניטי השנור המאורגן, על כי הוא
מנסה להשיט גם את הדוגית העלובה שלו
באוקיינוס התרומות.
זכריה גלוסקא קיבל בכל זאת את התרומה.
כיצד? במקרה נפל לידו מכתב, אותו
שלח אחד מגדולי המגבית המאוחדול לתורמים
פרטיים באמריקה, בו ביקש תרומה למען
הקמת מוסד חינוכי להנצחת שמו של
אחד ממנהיגי תנועת הפועלים בישראל שנפטר.
כדי להשתיק את העניין, ניתנה הקצבה
גם לעדה התימנית.
השבוע קיבלתי מאת סופרנו בניו־יורק
פרטים על פרשה דומה. אל יהודים נכבדים
בצפון אמריקה הגיעו בחודשים האחרונים
מכתבים של עם עובד, הוצאת הספרים של
ההסתדרות, ובהם ביקשה כי המוען יואיל
לתרום איזה אלף דולארים לעידוד הספרות
העברית. החתום על המכתבים: משה שרת.
רבים, כמובן, תרמו בעין יפה לעידוד
הספרות היפה. אלא שכמה מהם הוסיפו
שאלת־תם: עם עובד הינו מוסד הסתדרותי,
הנתמך מקרנות ההסתדרות. והלא ההסתדרות
היא אחד המוסדות המעטים הנהנים מן הזכות
לערוך מגבית נפרדת בארצות־הברית.
לשם מה, אם־כן, דרושה מגבית מיוחדת
למען עם עובד? האם החוקים המנחים את
עריכת המגביות אינם חלים על המוסדות
הגדולים ביותר בישראל?
זוהי, כאמור, שאלת־תם.

״לא״ .זכותו טונבלת להכרעה על החלוקה
של העונה ביז אדוניו. מיד אחרי הבחירות
חוזר הכל למסלולו המקובל: כאז האוליגרכיה
השלטת (הנהנים) ושם — עמד, משלטי
המיסים.
רק בחודש אוגוסט ביקרתי בצרפת. היה
זה אותו פרק זמן סוער, בין עליתו של דה־נול
ומשאל־העם המפורסם. בכל שיחותי עם
הצרפתים קיבלתי רושם אחיד, כי היה כאן
מעין מרד של העם ננד השחיתות. זה לא
היה מאבק של מפלגה נגד מפלגה, אלא
מאבקו של העם נגר העסקנים המקצועיים,
נגר משטר של שחיתות, פרוטקציה, ריקבון,
וחוסר אונים.
יורם דלמר, תל־אביב

המוהיקן האחרון

תקפה אותי ממש מרה שחורה, למקרא
הכתבה על האנגלי האחרון והעולם הוה
)1101 טד ראום, ועל פרשת תלאותיו בישראל.
מה שהדאיב אותי לא היתה כל כד
פרשת תלאותיו הביורוקרטיות, שבהן נתקל
כמעט כל אזרח ישראלי, כמו הסיפור על הגוי
שנימול והתיהד, רצה להיות אחד מ־איתנו
בכל ליבו — ולא הצליח בכד. מה
קרה לנו? האם הפכנו לאומה של גזע עליון
המסתכלת בבוז על כל נחותי־הדרנה הרוצים
להצטרף אליה?
שמואל קדוש, חיפה
:עין תוספת למאטרכם, עלי לציין בי היום
נתקבלו אצלי שני מכתבים. באחד מודיע
משרד הבטחה, כי לאחר חישוב נוסף וחיפוש
דרך לעזור לנו, החליטו למכור לבעלי
מכונית טנדר במחיר סמלי בלבד. הרכב הוא
מעודפי הצבא וכמובן איני יודעת עדיין מה
הסכום שיש להשקיע, אד אסירי תודה אנחנו
במאוד לכל אלה שעזרו לנו בהישג זה,
ובמיוחד למשרד הבטחון.
כמו כן קיבלנו את הסכמת עמירר להרשות
לנו בחירה בין רכישת או שכירת דירה בגבעת
המורה, בהמלצת אגר השיכון. אילו
ידעתי מילה יפה מתאימה וטובה יותר מאשר
תודה מעומק הלב, הייתי משתמשת בה.
אילו ידעו כל הסמכויות הנ״ל כמה בריאות
ודמעות השקעתי טרם כתבתי מכתב, היו
אולי מבינים מדוע הניעו דברים אלה לדפוס.
כי בעצם כאב לי, ועד רנע זה כואב
לי, שבכלל היה צורר בכתבות. כי הרי נשאר
בעלי בן יחיד לאחר ששאר האנגלים
עזבו את הארץ מזה שנים.
טובה דאוס, רמת־צבי
נדהמתי לקרוא בכתבה על טד ראום פיסקה
בה נאמר כי הוא ״ניסה להסתנן לברי

היום הזה. ידוע שמאז קום המדינה לא
אירע בכפרי הדרוזים שום דבר המסכן את
בטחון המרינה, כבמקומות אחרים.
למרות זאת, כפרי הדרוזים הינם תחת
מימשל צבאי ודרוזי אינו יכול לעזוב אח
כפרו ללא רשיון. אדמותיהם של הדרוזים
בחולה הוחרמו, וכמה מבני העדה אשר יצאו
את הארץ עוד לפני מלחמת העצמאות בתוקף
תפקידם, אינם יכולים לחזור ארצה אל
משפחותיהם. נם החיילים המשוחררים בני
העדה הדרוזית, אשר הגישו את עצמם ואח
דמם לשם שטירה על בטחון המרינה, ואשר
השלטונות ראו בהם חיילים נאמנים ואמיצים
— גם הם, לאחר שיחרורם, לא יכלו
לעזוב את כפרם ללא רשיון.
רק אחרי הפצרות והבטחות רבות העניקה
הממשלה לדרוזים חלק קטן מזכויותיהם. דרוזי
הנושא פנקס מילואים יכול לנסוע לכל
מקום ללא רשיון. אולם משפחתו אינה יכולה
לעשות זאת. לדרוזים הוענקה זכות חברות
בהסתדרות הפועלים העברים, והממשלה
הפרידה את העדה הדרוזית במשרד הדתות
מהעדה המוסלמית, והעניקה לה עצמאות
דתית. אולם, למעשה, עצמאות זו אינה מורגשת,
כי לא הביאה תוצאות חיוביות לעדה.
ואם משרד הדתות טוען שפתח משרד מיוחד
לדרוזים בבית הממשלה בחיפה ומינה פקיד
מיוחד למשרד, הנני מבקשם שיואילו לשלוח
לו את כל העתונים המופיעים בארץ, כי
הוא עלול למות מרוב שיעמום וחוסר עבודה.
כי למרות ההפצרות המרובות, מתעלמת
הממשלה מהבקשות להענקת זכויות מלאות
לעדה הדרוזית. כדרוזי, אזרח מדינת ישראל,
ואחד ממאות החיילים המשוחררים וחיילי המילואים
מחוסרי העבודה, פונה אני בזה לממשלה
בשאלה: מתי יעניקו לנו את מלוא
זכויותינו במדינה, כדי שנוכל להבטיח בה
את קיומנו?
עסאם קאסם, חיפה

שם־עפז

מצאתי עניו רב בביקורת על הספר ״החיתוכים
באברי מיז והציביליזציה״ של צ.
בר־טובה (העולם הזה ד .)110 עוד לפני שקראתי
את ספרו, התגבשו אצלי רעות המבוססות
על עובדות רבות, ביחס לאותו
ענין. אודה לכם אם תואילו לפרסם את
כתובתו של האיש שחיבר ספר מעניו זה.
פ. גונן, ירושלים
השם צ. בר-טובה אינו שמו של הסופר אלא
שם־עט, אותו בחר נדי למנחע תגובות בלתי־נעימות
מצד חוגים, היכולים להתמרמר על
כמה דעות המובעות בספר• את כתובת ה
רקדנית
כושית לפני ואחרי הצנזורה

לקוראיכם אילו הייתם אתם טפרסמים את
הסוף האסור.
יוסף פלד, תל־אביב
הסיפור פורסם במלואו, ללא קיצוצים.
מכתבה של רבקה גובר לבר־יוסף הוא באמת
מיסטר אנושי מזעזע. אתם ראויים לשבח
על שהיה לכם העוז לפרסם אותו.
פנחס לוי, אשקלון
...ואת פרשה שיש לעבור עליה לסדר
היום. התגובה היחידה עליה צריכה להיות
שתיקה.
קורא, כפר־ורבורג

רוצים לומר ״לא!״

ברשימתו הפסימית מפארים והעולם הוה
)1106 מתריע ומזהיר אורי אבנרי מפני הנהנת
שיטת בחירות אזוריות, ומפני ״משטר
של משאלי־עם״ .טוב ויפה, יש לשיטה הזאת
מנרעות. אבל נראה מה קורה במדינה טסו־יימת,
בה קיימת השיטה הסופר־דמוקרטית
של בחירות יחסיות:
בקרב האוליגרכיה השלטת מתכנסים כמה
חוגים מצוטצמים וסגורים בחדרי חדרים,
ומחליטים ביניהם על מצע מפלגתי ועל רשימת
מועמדים. את המצע ואת הרשימה מביאים
בפני הבוחר, בבחירות שהן, בעצם, מש•
אל-עם שבו אין לבוחר שום זכות להצביע

טניה, שם נתפס בעיירה קטנה, נידון לארבע
שנות מאסר. בביודהדין הכחיש את כל
ההאשמות בדבר עריקתו, טען כי נחטף״ כאדם
שהכיר את טד, ברצוני להודיע שלדברים
אלה אין כל יסוד. טד לא חזר מעולם
לבריטניה וממילא לא טען מה שטען. חבל
שקטע לא נכון זה השתרבב לכתבה נבונה
ומצערת, על גורלו של החייל הבריטי שניסה
לעזור לישראל.
ב. צ ,.צה״ל
כפי שאפשר היה להבין מהמשן הכתבה, לא
יוחס הקסט הנ״ל לנזר דאוס ולא היתה גס
כל כוונה כזאת. בקסע הנ״ל התחלף שמו של
מד בשמו של אחד מחבריו הבריטים׳ שאמנם
חזר לבריטניה ונאסר.

דרוזי שואל

חוק גיוס חובה של הדרוזים בישראל נתקבל
בפצצה בקרב בני הערה הדרוזית. לא
משום שהדרוזים מסרבים להצטרף לצה״ל;
להיפר, הדרוזים מטבעם אנשי לחימה הם ו־צה״ל
לא היה חידוש בשבילם. בני העדה
הדרוזית הצעירים נהגו להתנדב לצה״ל בהמוניהם
עוד לפני היטל החוק.
עוד בשנת 1956 פירסמו העתונים הישראליים
ידיעות, שהדרוזים ביקשו להטיל עליהם
חוק גיוס חובה, ולאחר יום ויומיים נתפרסמו
ידיעות שהדרוזים מנגדים לזה. יריעות
אלה בחלקן היו נכונות ובחלקן לא. אם
חברי הכנסת הדרוזים ביקשו מהממשלה, בלי
התיעצות עם בני עדתם, להטיל חוק גיוס
חובה על בני העדה, הרי לאחר משא-וטתז
חתמו על בקשות חברי הכנסת ראשי משפחות
ומוכתרים ואף אני חסכתי בהצעה לפי
תנאים מסויימים. כי עם קום המדינה קיוו
הדרוזים לשני דברים מהממשלה: יחם טוב
ושוויון זכויות. אמנם יחס טוב קיבלוהו מן
הרגע הראשון, אד השוויון — טרם קיבלוהו

מחבר אפשר להשיג בהוצאת כרמי, המפיצה.
את הספר.

לשון ישירה

בזמן האחרון פשטו בשירה העברית פזמונים,
אשר נשמעים בראשונה כפרי עטו
של פסיכופאט או תלמיד באולפן לעברית,
והנקראים משום מה — בלאדות. בשבוע
שעבר שמעתי בנלי צה״ל, בטסנרת השידור
״אמנים ללא מדים״ ,מספר שירים כמו שיר
הגרר, בלאדה היתולית או צליל אכזר,
מפי ריקה זראי. הייתי רוצה לדעת מה
פירוש המשפט ״לא היה הניגון מצוחצח
לא הוגן״ (מתור צליל אכזר) וכיצד אפשר
לבנות משפט כזה :״הוא ברח לאנגלי או
צרפת?״ ובכלל, אינני יכול להבין איר יכול
שירות שידור להעלות על גלי האתר שירים
בה טפשיים! אשמח לקבל הסבר ברור מפיה
של ריקה ששרה שירים כאלה, כשם שהיטיבה
להסביר על חינוך פעוטים.
אורי אלוני, תל־אביב

סתירות

קראתי על כוונתם של הצנזורים הנכבדים
של מדינת ישראל (העולם חוח )1106להכריח
את רקדניות להקת הפולקור הכושית
ללבוש חזיות, בעת הופעתן בארץ.
הרשו לי להפנות שאלה לצנזורים הנכבדים:
אם אתם שומרים כל כד על המוסר בארץ,
מדוע אינכם דואגים שילבישו גם את כל
הפרות בארץ חזיות? או לפחות את אלה
שמראים לתיירים. חוץ מזה, כראי היה ש־תכריחו
את כל רקדניות הלהקה ללבוש גרביים
לבנות. אותי, למשל, מנרות רוקא
רגליים שחורות ולא הדבר שאתם מנסים
להסתיר.
יהודד, ליפשיץ, רחובות
מה שהצנזורים ניסו להסתיר, לפני ואחרי
ההסתרה — ראה תמונה.
העולם הזה ! 108

לוף־משנה גרמני, עמו שוחחתי
^ בשעתו במשרד־הבטחון בבון, אמר לי
מחמאה כנה :״אתם הפרוסים של המזרח
התיכון!׳
מאז שמעתי פסוק זה כמה וכסה פעמים
— במחנות הצבא הגרמני (בנימה של הערצה)
,בחדרו של היסטוריון בריטי (בנימה
של ביקורת מודאגת) ,במאמרי עתונים בכמה
שפות.
הצעיר העברי הרגיל יתיחם להערכה זו
באי־רצון. הוא מכיר את הפרוסים — אם
בכלל — מתוך סרטי הוליבוד, בדמותם של
קצינים שחצניים, המצמידים את עקבי מגפיהם
ברעש מיותר, בעלי גופות זקופים ב־מקלות־מטאטא,
ומוח מטומטם.
זוהי, כמובן, קאריקטורה תעמולתית. פרוסיה
היתד, יצירה היסטורית גדולה — גדולה
בהישגיה, גדולם גם בכשלונותיה. גם מאלה
וגם מאלה יש ויש לנו מה ללמוד.

הסינים אמרו: אם אחד אומר
לך שאתה שיכור, צחק כפניו. אם
שני אומר לך שאתה שיכור, התחל
לפקפק. אם שלישי אומר לך
שאתה שיכור, לך לישון עד ש
תתפכח. אם אנשים כה רכים כעולם
-וכעיקר הפרוסים עצמם -
סכורים כי לאומה העכרית החדשה
יש תכונות פרוסיות, מוטכ
שנקדיש לנושא זה לפחות דקה
אחת של מחשכה רצינית.

** וכדה מהרה היא שפרוסיה נולדה
בארץ־ישראל. בימי מסע־הצלב השלישי,
בעת המצור הצלבני על עכו 1190 החליטו
כמה סוחרים גרמניים עשירים לדאוג ללוחמים
הפצועים והחולים מבני עמם, ו־אישפוזו
אותם באוהלים עשויים ממפרשים.
אחרי כיבוש העיר נוסד בה באופן רשמי
״המיסדר הגרמני של בית־המחסה על־שם
מרים הקדושה״ ,שנודע בשם ״מיסדר האבירים
הגרמניים״.
מיסדר זה חיקה את שני המיסדרים הצלבניים
שקדמו לו (הטמפלרים וההוספי־טאלרים)
,שהם עצמם היו חיקוי מיסדרי־האבירים
המוסלמיים. המיסדר הגרמני קיבל
מיגדל בעכו ובית־מחסה בירושלים. מפקדתו
היתד, המצודה הגדולה של מונטפורט (בגרמנית:
שטארקנברג) ,אשר שרידיה עדיין
עומדים ליד משק אילון בגליל. חברי ה־מיסדר,
שהיו גם אבירים־לוחמים וגם נזירים,
לבשו מעילים לבנים, בעלי צלבים שחורים.
אולם המפעל הגדול של המיסדר שנולד
בעכו לא היד, בארץ־ישראל. הוא החליט
לנהל מסע־צלב פרטי בגבול גרמניה. היה
זה ״הדחף אל המזרח״ — הרצון לכבוש
ארץ חדשה, להתנחל בה ולהפריח את שממותיה.
המיסדר
בחר בארץ שבדרום ובדרום־מזרח
הים הבאלטי. ארץ זו היתר, מיושבת על־ידי
עובדיאלילים אומללים, שנקראו ״בורו־סיס״
או ״פרוסים״ .האבירים הגרמנים באו,
שדדו את אדמתם וגם את שמם. תמורת זה
העניקו לשרידים את השפה הגרמנית ואת
הדת הנוצרית. כך נולדה פרוסיה החדשה,
כארץ בה היה השלטון נתון בידי מיפקדת
המיסדר.

ך אומה החדשה שנולדה בתנאים אלה
1 1גיבשה לעצמה אידיאלים ברורים מאד
והחלטיים מאד. כמו תמיד, היו האידיאלים
פרי המסיבות.

אכירי המיסדר היו אידיאליסטים.
הם היו בטוחים שהם עושים מעשה
מבורך בהפריחם את השממה ובהביאם את
התרבות האירופית לארץ נחשלת.
הם היו חלוצים. הם כבשו באמצעות
משקי־ספר, אותם הקימו במיבצעים נועזים
בלב הארץ האוייבת, ושמסביבם קמה בהדרגה
ההתישבות הרגילה.

הם היו כקיכוצים (״מצדי־המים
דר״) כעלי מתכונת שיתופית, על

כל אחד מהם אפשר היה לומר: באחת ידו
עושה במלאכה ואחת מחזקת השלח. הם
יכלו להכריז בכנות: כל הארץ חזית׳ כל
העם צבא.

הם הצליחו לקכץ נידחים ולמזג
השכטים. אל ארץ־המיסדר הפרוסית נהר
מיטב הנוער מכל הממלכות והנסיכויות של
גרמניה. עלה כל מי שרצה לבנות ולהיבנות
בארץ חדשה, עלה כל מי שהרגיש בלבו
שאיפה חלוצית, כל מי שנכסף אל מדינה
בעלת מתח גבוה, כוננות בטחונית מתמדת
ופיתוח כלכלי מהיר.

הם לא הפרידו כין הדת והמדי

אילו הוציאו תעודות־זהות, לא היו
יכולים להבדיל בין לאום ודת. הס כוננו
ממשל צבאי חמור לאוכלוסיה הכבושה. הם
התנגדו בחריפות לנשואי־תערובת. כנאה
למדינה שנוסדה על־ידי צלבנים, היו חדורים
הרגשה עמוקה של ״אתה בחרתנו״.
פרוסיה נכבשה מידי עמים אחרים, ונאלצה

לטובת הכלל, המציית להוראות הממונים
עליו, הנאמן למפקדיו עד לטיפת דמו האחרונה׳
המסוגל לחיות בצנע, הבז לחיי מותרות
ובטלה, והרואה בעבודה את כל יעודו
בחיים.

כימי גדולתו, היה זה אידיאל
מושך ומלהיכ, חדור הקרכה עצמית,
של אכירים שהכריזו: ראשונים
תמיד אנחנו. הם לא ייב
שו רק כיצות, לא יישכו רק את
הספד, לא הקימו רק מדינה חדשה
וצכא מפואר. הם עיצכו גם הש•
קפת-עולם והנחילו אותה לדורות
רכים.

ף רוסיה התחילה כמדינה קטנה, ב-
£4פינה נידחת של גרמניה. בראשית מאה
זו כבר הקיפה את כל צפון גרמניה. יותר

רתי מרומם, לזכויות־יתר. הם היו גיבורי
הספרות והשירה.
האנגלים שפטו את האדם על פי העושר
החומרי שהצליח לצבור. הגרמנים שפטו את
האדם על פי הדרגה שהצליח להגיע אליה
בצבא ובפקידות הממלכתית.
האנגלים ראו במדינה רק גג מעל לחברה,
מכשיר תועלתי לנוחיות האזרחים, כלי שיש
לצמצם את השפעתו ופעולתו עד למינימום
האפשרי. הגרמנים ראו במדינה יחידה
עליונה ומקודשת, בעלת נשמה משלה ואישיות
משלה, חשובה עד אין שיעור מכל
אזרח בודד.
על כן:

האנגלים ראו כאדם היחיד את
הערך העליון והמודד לכל. הם
שמו את הדגש על האחריות האישית
והמצפון האישי, על חרות
האדם וזכויות האזרח.
הגרמנים ראו כמדינה את הערך
העליון והמודד לכל. הם שמו את
הדגש על האחריות הממלכתית
והככוד הלאומי, על עוצמת המדינה
וחוכות האזרח.
מציאות פוליטית וצבאית עשוייה להשתנות
במהרה. אנגליה חדלה זה מכבר מלהיות
מוגנת על־ידי הים. היא פתוחה להשמדה
אטומית, ואילו הגרמנים יכלו מזמן
לחדול מלחיות על החרב. אולם אידיאלים
משתנים רק בקושי. האנגלים נשארו
אנגלים, והגרמנים נשארו פרוסים, גם כשהתנאים
החיצוניים השתנו לחלוטין.

* • אנגליהישמע רי צי ם בלתי-ספורים
/בעולם, וגם בישראל. הם אוהבים את
הקסם הבריטי, את חוש־ההומור האנגלי, את
היכולת הפוליטית של שוכני האי.איש בעולם אינו אוהב את הגרמנים. יש
המעריכים את כושר־העבודה שלהם, והם
מכבדים את כשרונם הצבאי. אולם איש אינו
אוהב אותם. הם אומה חסרת קסם, חסרת
חוש־הומור׳ חסרת כשרון פוליטי, חסרת היכולת
להבין את הזולת, חסרת כל אותן
התכונות הנותנות טעם לחיים וצלם אלוהי
לאדם.
הפאשיזם הוא מחלת־רוח לאומית, היכולה
לדבוק בכל עם — גם בעם ישראל. אולם
לא מקרה הוא כי נתגלה בצורתו הנוראה
ביותר דוזקא בעם הגרמני 700 .שנה של
חינוך לצייתנות עיחירת, להאלהת המדינה,
להטמעת הפרט בתוך הכלל, פילסו את הדרך
למצעד המטורף שנסתיים באושוויץ
ובשקיעת גרמניה בביצת ההתנוזנות.

להיות דרוכה בכל עת להתקפה נגדית. היא
שכנה במקום רגיש מאד על המפה. היא
ניתקה את העמים הסלאביים, וביחוד את
פולין, מן הים הפתוח.
הסלאבים לא השלימו עם הדבר מעולם.
במשך 700 שנים עמדה פרוסיה במלחמות
בלתי־ספורות נגד העמים הסלאביים, שרצו
לסלק את המחיצה הזרה שעמדה להם כעצם
בגרון. המלחמה הגדולה האחרונה בעולם —
מלחמת־העולם השניה — פרצה אף היא
להלכה בגלל בעית דאנציג וה״פרוזדור הפולני״
,שתי תוצאות ישירות מן הכיבוש
הפרוסי במאה ה־. 13

לכן עמדה כעית־הכטחון כעיני
הפרוסים מעל לכל כעיה אחרת.
המדינה, שהכטיחה את הכטחון,
היתה קודש הקדשים. בשם ה-
כטחון היה מותר לכצע את מע־שי-הזוועה
המחרידים כיותר. אנ-
שי־הכטחון היו הכוהנים הגדולים
של הדת הפרוסית.
הטיפוס האידיאלי של פרוסיה היה החייל
בחופשה, האיש המשרת את המדינה מן
העריסה ועד לקבר, המוכן לשעבד את
טובתו הפרטית בכל עת ובכל שעה מחייו

מזה: הרוח הפרוסית השתלטה על גרמניה
כולה, כבשה אומה של 80 מיליון נפש.
מדוע?
כדי להבין זאת, כדאי להשוזת את הרוח
הפרוסית עם היפוכה הגמור: הרוח האנגלו־סאכסית.
כל אחת משתיהן היתד, פרי מציאות
גיאו־פוליטית מסויימת.
אנגליה היתד, מוגנת במשך אלפי שנים
על־ידי מחסום ימי שכמעט אי־אפשר היה
לעברו. גרמניה שוכנת בלב יבשת אירופה,
וגבולותיה פרוצים ללא הגנה טבעית במזרח
ובמערב.
האנגלים לא ייחסו כמעט לעולם חשיבות
רבה לבעיות בטחון. לגבי גרמניה היתד,
זאת בעית כל הבעיות.
האנגלים (ואחריהם האמריקאים) התיחסו
בזילזול לצבא, ראו בקצונה מקום־מחסה לבנים
מטומטמים של משפחות טובות. טובי
הכוחות של האומה הבריטית הופנו למשק,
למסחר (כולל שוד־ים) ולניהול מושבות.

* * דינתישראל נוצרה בידי חלוצים
- 3׳ ולוחמים, בכוח המחרשה והחרב. היצירות
העליונות של האומה העברית החדשה
הם צה״ל ומשקי־הספר. המדינה לא
מצאה את דרכה אל השלום והשותפות המרחבית,
אלא הפכה מבצר צבאי מכותר.
אין בה דת מלבד עבודת־ד,מדינר .,דת זו
מסתכמת במלים: אין אלוהים מלבד הבטח
ון, וצה״ל הוא שליחו.
לכך מתכוונים הגנרלים והוגי־הדעות באירופה,
כשהם מגדירים את ישראל, בהערצה
או בהסתייגות, כ״פרוסיה של המזרח
התיכון״ .הם רואים כי המציאות הפוליטית,
שאנו יצרנו אותה בעצמנו, מטפחת בנו בהדרגה
תכונות פרוסיות, העלולות להפוך
בנקל לאופי לאומי סופי ומגובש,

הגרמנים ראו בצבא את החלק החשוב
ביותר של החברה, שרות אשר בלעדיו אין
קיום למדינה, למשק ולתרבות. על כן נמשכו
מיטב הכוחות של העם הגרמני אל
הקצונה. הקצינים זכו להערצה, למעמד חב
השאלה
היא: האם רוצים אנחנו
להיות פרוסים? ואם לאו, האם
אין הדבר מחיים אותנו לפלס לנו
בעוד מועד דרכים מדיניות ורד
חניות אחרות?

זוהי אזהרה לכל ההולך לייסד
פרוסיה חדשה על חוף הים התיכון.

תצפית

(כל הזכויות שמורות)

• צפויה התנגשוודדמים בעיראק. שני המתנות היריבים -הקו־מוניסטים
מצד אחד וכמעט כל יתר המפלגות מצד שני — מנהלים מזה שבועות
רבים מלחמת־תימרון, לתפיסת נקודות־מפתח, לקראת ההתנגשות. עד כה סייע
ראש הממשלה עבד אל־כרים קאסם בידי הקומוניסטים, הארגון הפוליטי החזק
והמאורגן ביותר בעיראק, אשר הציעו בתחילה את תמיכתם ללא היסוס לראש
המהפכה העיראקית.

בראש מתנגדי הקומוניסטים עומדת המפלגה הדמוקרטית־הלאומית
של כמאל צ׳אדראצ׳י, הדוגלת בקו נייטרליסטי ובהת
קשרות
רופפת יעם רע״ס. הכוח השני־במעלה בחזית האנטי־קומוניסטית הוא
מפלגת הבעת, הדוגלת באיחוד מלא עם רע״ם. גמאל עבד אל־נאצר עצמו הרגיע
את קאסם, כי אין בדעתו לעודד שום תנועה לאיחוד עיראק ורע״ם.

ההתנגשות עלולה לבוא באשר יגבירו הקומוניסטים את
לחצם על קאסם להרחיק סופית את חסידי צ׳אדראצ׳י והבעת מעמדות־הכוח
במדינה, דבר אשר ראש ממשלת עיראק אינו שש לקראתו. ההתנגשות תהיה,
איפוא, משולשת: קאסם—הקומוניסטים—הלאומנים׳ כשעדין לא ברור אם קאסם
יצליח להפעיל את הצבא נגד שני הקצוות.

לא מן הנמנע בי קאפם עצמו יסולק מן הבמה הפוליטית,
ז והשלטון יעבור לידי המפלגה הקומוניסטית, כצעד ראשון לקראת כינון רפוב־

3 ,ליקה קומוניסטית עממית בעיראק.

• על אף ההכחשות מוושינגטון, נעה מדיניות־החוץ האמריקאית
בהתמדה לקראת התפייסות עם גמאל עכד אל־נאצר.
נוכח האפשרות של השתלטות הקומוניסטים בעיראק, נעשים עתה
ן 1גישושים משני הצדדים, להתקרבות בין רע״ם וארצות־הברית. כצעד ראשון יבוא
: 1׳־ חידוש מוגבר של העזרה הכלכלית האמריקאית לרע״ם.

• התנגשויות־הגבול בין כוחות רע״ם וישראל עלולות לקרות
לעתים קרובות יותר, כעתיד הקרוב. הדבר ינבע בראש ורא-

״ אההרוצה רנם־גטו?

הע ם
ממלכתא*־הוודאוח
בשמי הנגב, בין באר־שבע לאל־עריש, התחוללה
השבוע דראמה חטופה. תוך דקה וחצי
החלד, והסתיימה תקרית־גבול. מיסטרים
של חיל האויר ארבו למטוסי רע״ם, אשר
מזה כמה שבועות עסקו בפעולות סיור נרחבות
מעל שטח ישראל, במשימות צילום.
ואמנם, נתקל המארב הישראלי בלהק מיג
,! 7שחצה את גבול סיני, אל תוך שטח
ישראל. זוג המיסטרים תקף את הסיגים, ולאחר
קרב־אש קצר ומהיר חזר הטייס הישראלי
לבסיסו׳ הודיע כי פגע פגיעות מספר
באחד המיגים שהחל מעלה עשן, כשחרטומו
מופנה לכיוון אל־עריש. הטייס הישראלי הספיק
עוד לראות את טייס המיג נפלט אל
מחוץ למטוסו, לאחר שהפעיל, כנראה, את
המפלט האוטומטי.
היה במבצעו של הטייס (ראה להלן) מעשה
קרבי ראוי לשבח, אשר הצדיק את האימונים
הרבים ואת התקוות התלויות בטיי־סי
חיל, האויר. הטייס עצמו סיפר על הפרשה
בגאווה טבעית, אך נצורה.
גבול לדימום. מה שנאמר לאחר מכן
היה אולי טבעי, אך לגמרי לא נצור. בראיון
עם עתונאים׳ הרשה מפקד חיל האויר, אלוף־
משנה עזר ווייצמן, לגאוותו להרקיע שחקים.
״אמרנו לעצמנו שאם תהיה לנו סבלנות
ולקע״ם תהיה סבלנות להמשיך בגיחות, הרי

ב ב 2ץשה

שונה משיקולים של מדיניות־פנים של הערבים, ואילו בזירה הבינלאומית עלולות
התנגשויות אלה להתקל באדישות מצד מעצמות המערב, ובעיקר ארצות־חברית,
לתלונותיה של ישראל.

• הסיבה המסתמנת מאחורי נסיונה של מפאי״י לקצץ כתקציב
משרד הפיתוח, ואשר לא הובעה בפומבי ככל הויכוחים
על נושא זה נ מפא״י היתה רוצה להקפיא בשנת־הבחירות את פעילות
המשרד המפ״סי, להזרים בו תקציבים גדולים מאד אחרי הבחירות, כשבראשו
יעמוד שר חדש — משח דיין, כנראה.
• התפתחות נוספת, המסתמנת באופק הרחוק: התקרבות בין
מפא״י לבין הציונים הכלליים, במטרה כפולה: ביסוס כלכלה חופשית יותר,
כפי שמצדד בה המשולש אשכול־טפיר־לבון, ורכישת חלק של הימין למלחמת־תנופה
בתנועת החירות. לקו זה עלולה להיות השפעה על ענייני המפלגות עוד
לפני עריכת הבחירות.

• חירות, מצידה, מתכוונת לגייס לא רק כוחות מקומיים,
במלחמת הבחירות. בחודשים הקרובים יבקרו, כנראה, שלוש משלחות
רשמיות או רשמיות־למחצה מצרפת, לפי הזמנתה של חירות, במטרה גלויה
לזכות מפלגה זו בחלק מן הזוהר הקשור בשמו של דה־גול בעיני הציבור הישראלי.
יתכן אף שהעזרה לא תהיה מוראלית בלבד, כי אם תלבש צורה
ממשית יותר.
• שערורית מטבע המאיימת לפרוץ בכל רגע: מקרהו של
עורך־דין ידוע מתל־אביב, אשר צבר הון במטבע זר, מטיפולו בענייני פיצויים
אישיים מגרמניה, והיושב מזה כסה חודשים עם משפחתו בחוץ־לארץ, בסרבו
להעביר לידי האוצר את המטבע הזר שבידו, הנאמד ביותר ממיליון דולאר.

במדינה

שסבלנות, בסיכומו של דבר, תשתלם —
נגיע לידי מגע, ולא היה לי ספק בתוצאה
שבה מגע כזה ייגמר.״
המשיך אלוף־משנה וזייצמן, טייס־קרב מן
המעולים והמנוסים ביותר של ישראל, ולב־שעצמו
סימפטי וחברותי מאוד :״אין לנו גם
כל ספק בכך, שגם בעתיד יסתיים כל מגע
בין מטוסינו לבין מטוסי המצרים כפי שהסתיים
מגע זה.״
מוראל גבוה של לוחמים הינו דבר חיוני
ויקר, ונצחון בקרב מהווה תמיד זריקה מרוממת
למוראל זה. אולם לרימום ישנו גבול
מסוכן מאוד, אשר אי־אפשר לחצותו מבלי
לסכן את רוח הלוחם. הגבול הוא ההתרברבות•

מלחמה היא ממלכת אי־הוזדאות• לוחם
היוצא לקרב חייב להיות חדור רצון לנצח;
אולם אסור לו ללכת שבי אחרי אמונה עיוורת
בעליונותו הוודאית. כי מסוכן לא
פחות מכלי הנשק של האויב הוא הזילזול
ביכולתו של האויב.

הגבול

אש ב ש מי ם

להק המיסטרים שוטט כאילו ללא מטרה באוויר.
מתחתם חלפו כתמי הישימון של
הנגב הצפוני: תל־ירוחם, ניצנה, חלוצה. חם
טסו בגובה של קרוב לעשרה קילומטרים,
חגו בפניות חדות לאורך קו הגבול עם
מצרים. כנשרים חיפשו טרף: מטוסי רע״ם.

טייס מספר , 1צבר בן ,26 משופם ובוטח
בעצמו, אשר הספיק לשרת שמונה שנים
בחיל האוזיר וראה פעולה קרבית במיבצע
קדש, הוביל. אחריו, וקצת מעליו, טס מספר
— 2צבר אף הוא, בלונדי, קצת פחות
וותיק מחברו בטייס קרבי.
לפתע דקר קולו של מספר 2את אזניו
של מספר , 1מבעד לרשרוש המתמיד של
אזניות הרדיו :״בוגיס בשעה שתיים!״*
מספר 1נמצא אותה שער. בתנועת תפנית.
הוא העמיד את עצמו כמרכזו של שעון
דמיוני, הביט אל הנקודה שבה היתה צריכה
להיות הספרה שתיים. הוא ראה ארבעה
מיגים .17 המינים טסו בשני זוגות: אחד
מעל לשני, לחיפוי. הם חצו את הגבול
בעיר מעל לניצנה, התקדמו בפניה גדולה
לכיוון צפון־מזרח•
מספר 2מחפה. חדירת המצרים לא
היתד, עמוקה. היה ברור, כי בעוד חלקים
של שניה עשויים הם להבחין בשני המטוסים
הישראלים ואז — או לפנות חזרה
לעבר סיני או לתקוף את המיסטרים ובזאת
לזכות לא רק בעדיפות מספרית, אלא גם
ביתרון היזמה.
מספר 1חשב על כך׳ תוך אלפיות של
שניה .״אחרי, ימינה,״ קרא לבן־זוגו וכיוזן
את מטוסו אל הסיגים, שטסו עתה בניצב
אליו, כשכל רוחבם חשוף לפניו. סיפר הוא
לאחר מכן :״כשהמיגים ראו אותי מתקרב,
שניים פנו מיד אחורה והסתלקו לכיוון
הגבול. התרכזתי על הזוג שנותר! על מספר
1שלהם.״
המיסטי התקרב עד כדי 500 מטר בערך,
פתח באש — והחטיא. המיג הגביר את
מהירותו, הגדיל את הטווח עד כי שוב לא
היו סיכויים למיסטר להמטיר עליו אש
יעילה. הישראלי העביר את תשומת־לבו למיג
השני.
כל אותו זמן, כמלאך־שומר, טס מספר 2
הישראלי מעל לחברו, בתפקיד ה״פאסיבי״
של חיפוי ואזהרה. הוא יכול היה להתערב
אף הוא בקרב, לנסות ולהתלבש על מיג
משלו. אבלי, כפי שסיפר ,״זה היה המישחק
של מספר .1אני עמדתי מהצד.״
״התקרבתי, ירי תי מספר 1
הלך והתקרב למטוס המצרי במהירות רבה.
ברגע זה בדיוק, כשהוא התכונן לפתוח
באש, נדם טרטור האזניות. מכשיר הקשר
חדל לפעול .״זה דווקא לא היה איכפת לי,״
סיפר ,״להיפך: מבחינה מסויימת השקט הזה
אפילו היה נחוץ.״
הטווח הלך וקטן 500 :־400־ 250 מטר. מבעד
לכתנת נראו בבירור קווי המיג .״יריתי.
ראיתי פגיעה קלה. כנראה בכנף שמאל.
נפגע מיכל הדלק שהתחיל לנזול.״
בדרך כלל, נהוג כי בשעת קרב מנתק
הטייס את מיכלי הדלק שבכנפיים. המצרי
לא הספיק, כנראה, לעשות זאת.
הטווח הלך וקצר .״התקרבתי ל־ 150 יארד
ויריתי, עד שהתותחים גמרו לירות. תותח
אחד נעצר. ואז התקרבתי לטוזח של 100
יארד, ויריתי את הכדורים האחרונים שנשארו

הוא העדיף לשתוק. טייס המיסטו
ראה את המיג מאבד גובה בהדרגה, וכסא
הטייס נפלט ממנו• מצנח לבן פרח באוזיר,
החל גולש באיטיות לקרקע. המיסטרים לא
המתינו לראות את סיום הדראמה. המיג
כבר היה מעל לשמח מצרי וקשה היד, לדעת
היכן הוא יפול. השניים חזרו לבסיסם.
שם הצטופפו סביבם חבריהם הצוהלים
והמקנאים, העטירו עליהם טפיחות־גב ו־קללות־חיבה.
מפקד חיל האמיר הגיש שי
לצייד־המיג — בקבוק מיסקי, שהטייסים
הלא־שתיינים־במיוחד התעתדו לגמור בצח״
תא. אשתו של אלוף־משנה עזר וייצמן,
רעומה, העניקה לו נשיקה, להנאתם הרבה
של יושבי מועדון הקצינים.
לחבריו היו הערות רבות על טיב המצרים
ועל הטעויות שעשו (״הטעות הראשונה
זה שהוא המריא בכלל״) ,אולם כאשר
נשאל הטייס עצמו מה דעתו על יריבו ה־מופל,
היתד, תשובתו אופיינית לצניעות
של אנשי המעשה: הוא העדיף לשתוק.

יחסי־ח 1ץ
ה רי ב על המרחבהצרפ תי
כשם שהמעצמות הקולוניאליות חילקו ביניהן
את העולם של המאה התשע־עשרה
* בוגיס, באנגלית: רוח רעה. בסלאנג
הצבאי: מטוס בלתי־מזוהה או מטוס אויב.

אנוח ׳שואל׳ שלא שנח את מעשי״הזוועה של הנאצים והתעקש ונקום את נקמתו

י יהרוצח ישב אתי בחדר!״
י * ^ין אנחנו מצפון העולם. איננו יכולים גם להקים
4 משטרה עולמית. המעצמות הגדולות כבר יחסלו את
הנאצים במשפטי פושעי־המלחמה. לנו יש תפקידים אחרים.״
זו היתד. תשובתו של איש סוכנות בעל תפקיד מרכזי ליואל
בראנה אחד האנשים הפעילים ביותר בימי השואה, כאשר
פנה אל הסוכנות בהצעה לארגן קומנדו מיוחד, שיפרע את
החשבון עם רוצחי היהודים.
זה היה בימי התמוטטותו של הרייך השלישי, בשנת .1945
אז לא היתד, מדינה ולא ממשלה ליהודים. אנשים פרטיים
לא רצו ולא יכלו לנהל את מלחמת־הנקם בכוחות עצמם.
כיום מסתובבים אלפי רוצחים נאציים חפשיים. מפעם
לפעם מעמידים אחד מהם לדין, מושיבים אותו בבית־סוהר
לתקופה קצרה או ארוכה. הגרמנים עצמם מסבירים, כי
אין באפשרותם לעשות הרבה. טוענים הם :״איננו יודעים
בדיוק מי היו הרוצחים. מיד כאשר נסתיימה המלחמה ניטלו
מאיתנו הזכויות. שלטונות בנות־הברית ניהלו בעצמם את
המשפטים של פושעי־המלחמה, והארכיונים שמורים בוזשינג־טון
מבלי שהממשלה הגרמנית תהיה רשאית להציץ בהם.״
אם ניתן כיום להעמיד פושעי־מלחמה לדין, הרי הדרך
היחידה היא למצוא עדי ראייה שיסכימו לבוא לגרמניה
ולהעיד במשפטים. בגרמניה עצמה שורר בדרך כלל אי־רצון
כללי לחזור על כל הפרשה, ולא רק מצד הגרמנים.
גם היהודים אינם חפצים לתת בידי האנשים, עמם עליהם
לחיות, עילה לשנאה. היחידים שעדיין אינם מרפים הם
קומץ זעיר של שונאי נאצים מושבעים, הפזורים על פני
תבל. הקהילות היהודיות מנסות למצוא פה ושם עדים
למעשי הזוועה* לרוב מבכרות הן שיהיו העדים תושבי
ארץ אחרת ולא גרמניה.

לעיירה איזביצה, מחוז לובלין. זה היה מרכז שאליו הביאו
יהודים מכל ארצות אירופה הכבושות, ומשם שלחו אותם
למחנות־המוות. באיזביצה היה גיטו, ומפעם לפעם היו
הנאצים עורכים בו מצוד על יהודים, שולחים להשמדה רכבת
משא בת 50 קרונות, דחוסה יהודים.
״קורט אנגלס היה ראש הגסטפו באזור כולו. היה ידוע
לכל, כי נהג להרוג יהודים במו ידיו• פעמיים ראיתי זאת
במו עיני.
״באחד הימים נפגשתי עם חבר שלי, שהיה מזכיר הוועד
היהודי המקומי. השעה היתר 11 .לפני הצהרים, הלכנו יחד
כ־ 200 מטר ממועצת היהודים לעבר ככר העיירה, שם
נפרדנו. לא הספקתי לעבור את הכביש, כששמעתי לפתע
יריה. פניתי בחזרה למקום שבו נפרדתי מידידי — ומצאתיו
שוכב כבר על האדמה. אנגלס עמד לידו, ולעיני ירה בו
עוד מספר יריות. נמלטתי כל עוד נפשי בי, כדי שלא
אפגע גם אני על־ידי החיה בצורת אדם.
״בפעם השניה בה ראיתי את אנגלס רוצח אדם, היתה זו
אשד, יהודיה. גרתי בפרברים וביתי היה לפני האחרון בשורת
הבתים שליד גבול הגיטו. היה שם שלט, שאמר כי כל
העובר את הגדר במקום ההוא חייב מיתה. כאשר היינו
שומעים בבית, כי אנגלס מתקרב, מיהרנו להסתתר בעליית
הגג. שם שהינו עד שהסתלק.
״פעם ראינו אותו מן העלייה, כשהוא מתקרב יחד עם
יושב־ראש היודנראט, מועצת היהודים. ליד הגדר פגשן
באשה צעירה. הנאצי שאל את האשד, מדוע היא נמצאת שם.
לא שמענו בדיוק את כל מה שנאמר שם. בקרבת מקום
היתד, חורשה* אנגלס הוביל את האשה לחורשה, שמענו
מספר יריות ולאחר שניות מעטות ראינו אותו חוזר—
לבדו.״

פברואר שנה זו הופיעה בעתון הישראלי בשפה
4הפולנית, קורייר, מודעה מטעם הקהילה היהודית בהמבורג.
הקהילה ביקשה ידיעות ועדויות על פעולותיו של איש
הגסטפו קורט אנגלס, ממחוז זמושץ׳.
בין קוראי המודעה היתד, גם מכרתו של פקיד מס ההכנסה
מטבעון, פליכס ראוף 65 היא זכרה כי ראוף בילה חלק
משנות המלחמה בסביבה שהוזכרה במודעה, וכמוה גם הוא
הכיר את האיש המבוקש על־ידי בית־המשפט הגרמני. האשה
התקשרה עם ראוף, הראתה לו את העתון. ראוף נזדעזע.
אנגלס היה האיש האכזר ביותר שפגש מימיו: לפחות בשני
מקרים היה נוכח כאשר הרג איש־הגסטפו יהודים במו
ידיו.
פליכס ראוף, נכה וקשה־תנועה מאז קפץ מרכבת המוות,
שלתוכה הוכנס בפקודתו של אנגלס, פנה מיד למשטרה,
לפרקליט המדינה ולמשרד החוץ. הרגשת הנקמה הקרובה
הצעירה את האיש הזקן והחלוש. הוא לא חס על הוצאות
והתרוצצות, ובלבד שיהיה לו הסיפוק לראות את הרוצח
מועמד לדין ובא על ענשו.
ראוף, מלא להט לנקמה, הניח מראש כי הממשלה הגרמנית
תחטט הרבה בפרטי העדויות, ואף עשויה לבקש
להזים את אמיתותן. הדבר לא הפריע לו: הוא היה מוכן
לקרב עם השלטונות המשפטיים הגרמניים. ההפתעה באה
לו מכיוזן שלא ציפה לה כלל. עד מהרה נוכח לדעת כי
דווקא המשרדים אליהם פנה בארץ, כדי להיעזר בהם, עשו
הכל כדי להשהות את התהליך, הזניחו את הטיפול בפרשה.
היתד, סכנה, כי אם הדבר יימשך זמן רב מדי, עלול בית־המשפט
הגרמני לצוות לסגור את תיק אנגלס מחוסר
הוכחות.

* * לגף מסרתי עדות בשבועה ועל סמך עדותי ״ערות
ג אשתי, שמסרה את הדברים שידעה מהשמועה, נכלא
קורט אנגלם. עד אשר הופענו אנו, היה אנגלס בטוח כי אין
איש יודע על מעשיו בזמן המלחמה. התביעה הכללית
בהמבורג כבר קיימה חקירה מקיפה בקשר אליו לפני שנים
אחדות, אך מאחר ולא היו כל עדי ראיה נגדו אי־אפשר
היה להעמידו לדין. אני סיפרתי את כל מה שראיתי ושמעתי
אודותיו. בחדר שבו נערכה החקירה היו מלבדי השופט
החוקר, הרוצח אנגלם ועורך־הדין שלו.
סיפרתי שם, בין היתר, על רצח משפחתו של עורך־הדץ
נוימן, שהיה ידידי והתגורר זמן מה בדירתי. תיארתי גם
כיצד נמלטתי אני עצמי מגודלי, לאחר שכבר הייתי ברכבת
המתת ממנה קפצתי ושברתי את רגלי. וכיצד נאספתי על־ידי
אברים שהחזיקוני אצלם שלושה שבועות עד שנמלטתי
לגיסו סטרחוביצה כדי לא לסכן את חיי האיכרים שהחבי־אוני.

אותו זמן ישב הרוצח בשקט, כאילו אין הדבר נוגע
לו כלל. אנגלס הבלונדי ויפה־התואר, שגילו כיום 45 בערך,
ניסה להגיב בתחילת סיפורי, .איני יכול לומר כי האדון
משקר,׳ העיר, ,אלא שהדברים מצלצלים באזני כלקוחים
מתוך רומן הרפתקאות.׳ הוא לא דיבר יותר לאחר מכן,
כי עורך־הדין שלו אמר לו שאינו צריך להתנצל, ומספיק
אם יציין רק שהדברים שסיפרתי הינם שקר. וכך נסתיימה
פגישתנו.״
אולם בזאת לא הסתיים חלקו של פקיד מם־ד,הכנסה
מטבעון. הוא חזר ארצה, החל מחפש עדים נוספים בין
מכריו, ששהו באותה סביבה בעת המלחמה. החיפוש לא
הביא כל תוצאה. מכריו אמנם עברו את מוראות המלחמה,
אך לא במחיצת אנגלס. ראוף פנה לעתונות הישראלית,
פירסם קריאה לכל מי שהכיר את קצין הגסטפו לפנות ישר
לבית־המשפט בהמבורג, למסור את עדותו.
כי דבר אחד לא נתן מנוח לפליקס ראוף: שהרוצח
ממחוז זמושץ׳ יצליח להתחמק, אחרי שהגורל הסגירו בידי
שופטיו.

מודעה בעמון

פגישה עס אגגרס

מסגיר־נאצי ראו!*
בדייקנות האופיינית כל־כך
והשניים כתבו מכתב לקהילה היהודית בהמבורג, הזכירו לה
את כל הפרשה. תשובת הקהילה היהודית היתד״ כי הדבר
נמסר לטיפולה של המשלחת הישראלית בקלן, שאספה
אינפורמציה מרובה הקשורה באנגלם ובפעילותו בעת המלחמה.
בתשובה היתד, כלולה גם כתובת בית־המשפט הגרמני
המטפל בענינו של קצין הגסטפו.
ראוף שלח את מכתב הקהילה היהודית לכתובת בית־המשפט
בהמבורג — ומאותו רגע החלו הענינים דופקים
בקצב ובדייקנות האופיניים לעם הגרמני. שלושה ימים
בלבד אחרי שנשלח המכתב לבית־המשפט ההמבורגי נתקבלה
בשוויץ תשובתו של השופט החוקר: הוא הזמין את פליכם
ראוף לגרמניה, על חשבון הממשלה. ראוף ענה כי היה
עושה ברצון את בקשתו של בית־המשפט׳ אולם מאחר והוא
נכה קשה, אין באפשרותו לנסוע לבדו. תשובת בית־המשפט
לא איחרה לבוא: ממשלת גרמניה תשלם גם את הוצאות־הנסיעה
של אשתו.
ראוף הגיע להמבורג ביום שבת, בו אין בתי־המשפט
הגרמנים פתוחים. למרות זאת נתקבל הזוג, והשלטונות
הבטיחו לעצור עוד באותו יום את אנגלס, שהיה חפשי
וניהל בית־קפה משגשג בהמבורג. הזוג ראוף הוזמן לפגישה
נוספת ביום שני, אליה הוזמן גם אנגלם עצמו.

יריות בצהרי יום

הזמנה מגרמניה
פני שלושה חודשים נסעו ראוף ואשתו ברטה
׳ )55( /לביקור אצל בתם הנשואה. ראוף שאל בעצת חתנו,
מה עליו לעשות כדי שהרוצח לא יוכל להמלט מענשו,
למרחבי השפעה מוגדרים מאד, כך חילקו
ביניהן המפלגות בישראל את העולם של
המאה העשרים. מפלגות השמאל הקיצוני
לקחו לעצמן את הגוש המזרחי ואילו מפלגות
הימין ומפא״י התחרו ביניהן על מעצמות
המערב.
תנועת החירות, שמטעמים ברורים לא
יכלה לקפוץ על הסוס הבריטי, בעוד שהסוס
האמריקאי נטה גבו למפלגות אחרות, בלשה
בשבע עיניים אחר סוס מערבי מתאים. הסום
נמצא לה עם התחלת הפלירט המדיני בין
ישראל לצרפת, ערב המערכה על הסואץ.
היא עלתה על גבו תוך תרועת חצוצרות,
הבהירה לכל שומע כי צרפת הינד, מרחב
מחיה בלעדי שלה.
לפחות עינו של אדם אחד בישראל היתד,
צרה בהצלחה זו. שמעון פרם(ומת) ,שערב
מבצע סואץ, העסיק בקביעות את הקו לוד־אורלי־פאריס,
חשב, לא בלי צדק, כי האוכף
הצרפתי מגיע דווקא לו. למרות שטי־

והיו* זזזה * 8י

לפגישות יו עם
ו^ראוף, כשהוא ישוב
בציורי־נוף, מעשי ידיו,
״ב־ 1939 הגלו אותנו

קורט אנגלס סיפר השבוע פליכס
בדירתו הצנועה והקטנה המקושטת
בקרית טבעון:
הגרמנים מן העיר קולו שבפולין

סותיו לפאריס היו בעניינים בטחוניים ביותר,
יכול היה כל ילד, מכתה ד׳ ומעלה,
לקרוא בעתונות פירוט יומיומי על כיבושיו
הפאריסאיים של פרס. ניתן היה לחשוב כי
פרס, כמנחם בגין, מנהיג תנועת החירות,
שומר לעצמו את מגילת הזכויות של הקיי
ד׳אורסי.
רק שגריר רשמי. ד,־ 13 במאי שינה
את התמונה. ידידיו של מנחם בגין עלו דרך
אלז׳יר לפאריס, תפסו את עמדות המפתח
שהיו עד כה בידי מקורביו הסוציאליסטים
והראדיקאלים של פרם. בגין עצמו, הוזמן
לפאריס על־ידי ידידו סוסטל, שר־החוץ המיועד
של צרפת, קצר בביקורו חיוכים והבטחות
לרוב. לגולת־הכותרת של הביקור
היתר, חסרה אך פגישה עם שליטה החדש
של צרפת, הגנרל דד,־גול.
השבוע, לאחר שדד,־גול נבחר לנשיא רב־סמכויות
של הרפובליקה החמישית, היו בידי
פרס חדשות משמחות. גילה הוא לחברי

ועדת־החוץ־וו•,בטחון י, עליה נמנה אף מנחם
בגין: ביקורו של בגין בפאריס נכשל באורח
חד־משמעי. לכשביקש מנהיג ן זנועת החירות
להיפגש עם מנהיגה החדש של צרפת, הבטיח
כי בפיו עניינים סודיים חיוניים למעצמה
הידידותית, הופנה על־ידי מזכירו של
ראש־ה,ממשלה בעבר והנשיא בהווה למוג־סייר
צור, שגרירה הרשמי של ישראל בצרפת•
״את כל האינפורמציה שלנו מישראל
אנו שואבים מנציגה הרשמי של המדינה
הישראלית,״ הבהיר המזכיר בכל גינוני הטכס.
המשק סוסי
לעגלת הנ קמה
כשבוצעה המהפכה הגדולה של פנחס לבון
בסולל בונה, ישב הילל דן, האיש החזק של
המפעל הענקי בבית הבראה בשודייץ, כשהוא
סובל ממחלת־לב קשה. דבר זה איפשר ל־

פנחס לבון, מן כיר ההסתדרות, להבקיע לו
דרך אל ליבו של סול? בונה, לבצע בו את
הפיצול המרעיש\ .
הודעתם של אנשי הילל דן, כי אינם
מקבלים את התפקידים שהוצעו להם בהסדר
החדש, היתד, רק מלחמת־נסיגה שלא הרתיעה
את לבון מפני הניתוח המכאיב. אולם
שני הצדדים חיכו לשובו של הילל דן,
תוך תקווה כי בכוח־המחץ האופייני שלו,
יצליח אף למנוע את פיצולו של ילד טיפוחיו.
ואמנם,
לכשירד הילל דן מעל אנייה בחיפה,
היה נדמה כי האיש החזק לא איבד
את ליחו. תוך שינוס מותניים הפגנתי זינק
דן למערכה, הצהיר בפני העתונאים שציפו
לו בנמל, כי לעולם לא ישלים עם הריסת
מפעל חייו•
המנהלים המודחקים של סולל בונה התמלאו
תקוזת חדשות. לפניהם התייצב מנהיג
(הטשן בעמוד )6

במדינה
(המשך מעמוד )5
שיחלצם מתחת מפצלת מזכיר ההסתדרות.
הפיצויים 60 :אלף ל״י. אולם תקוותם
היתד, מוקדמת מדי. יומיים לאחר שובו
הודיע הילל דן כי הוא מוכן לפתוח במשא
ומהן עם לבון, על מנת להגיע לפשרה
מתקבלת על הדעת. אולם לבון גילה מ־צידו
עמדה נוקשה, טען כי את הנעשה אין
להשיב. גם נסיונו של לוי אשכול לשכנע
את לבון לצמצם את המערכה הפנימית ב־מפא״י
ולנסות ולהגיע לפשרה בכל מחיר,
לא הועיל. המצב נראה כלאחר יאוש ומנהלי
סולל בונה פתחו ברובם במשא ומתן
לקבלת פיצויים.
בחוגי סולל בונה נפוצו אפילו שמועות,
שאנשי פנחס לבון מצידם סייעו להצמיח
להן כנפיים, כי אפילו איש הברזל של המפעל,
הילל דן, עומד לרכך את עמדתו
תמורת פיצויים מתאימים בסך 60 אלף ל״י.
דיקטטורה תקיפה. רק בסוף השבוע
שעבר התברר כי שמחתם של אנשי פנחס
לבון לא היתד, מבוססת כל צרכה. הילל דן,
שהוזמן להרצאה בקיבוץ נען, בחר דווקא
את מעוזו של הקיבוץ המאוחד כדי להשמיע
נאום תקיף ביותר נגד לבון. טען דן: פיצול
סולל בונה יביא לא רק להריסתו של המפעל,
אלא גם להחרבתה של ההסתדרות
כולה. הוא כינה את לבון כדיקטטור וטען
כי מאז קיומה לא סבלה ההסתדרות ממשטר
כה תקיף כמשטרו של לבון.
דן אפילו רמז כי חוגים רחבים במפא״י
יהיו מוכנים לשתף פעולה עם מפלגות המיעוט
בהסתדרות, כדי לשחררה מיד לבון.
תגובתם הראשונה של חוגי לבון היתר,
נסיון להשתקת הנאום החריף. אולם, לכש־הוברר
להם כי דוזקא דן עצמו מנע את
פירסום פרטי הנאום מעל דפי עתונות המפלגות
היריבות, הפכו חששותיהם לפחד.
הם ידעו כי דן, שהחליט כנראה על המשכת
המערכה, לא ירתע מכל האמצעים,
ינסה לרתום את חוגי הצעירים במפא״י, אליהם
משתייך אף ידידו, מנהל כור לשעבר,
אהרון רמז, אל עגלת הנקמה.

יחסים מרחביים
א מנות המחדל
מצפון וממזרח הגיעו השבוע לאזני האזרח
הישראלי הדיה של סערה מדינית
המתחוללת בקרב שתי מדינות שכנות. מסוריה
גבר זרם הידיעות והשמועות, על
תסיסה בקרב האוכלוסיה. כרוזים בלתי־

של הזירה המדינית בעיראק, שמעטים תיארו
לעצמם עד כה את כל פרטיה.
מסר העתונאי, שנפגש עם ראש ממשלת
עיראק, אחרי שגם נתקבל לראיון של שעה
וחצי אצל גמאל עבד אל־נאצר:
בעולם הרחב התקבל סילוקו של סגן
ראש־ממשלת עיראק, עבד אל־סלאם עארף,
כמהלומה שהנחית קאסם לתובעי האיחוד
עם רע״ם. זהו רק חלק מן הסיבות שגרמו
לנפילת עארף. הגורם העיקרי היה: עארף
דיבר. יותר מדי. בעוד שקאסם הינו אדם
צנוע, נחבא אל הכלים, אשר בימי ראשית
ההפיכה היו חבריו נאלצים למשכו בכוח
כדי שיופיע בפני ההמון, היה סגנו נואם
נלהב שהשתכר מעצם ההופעה בציבור.
עארף גם לא היה יציב בדעותיו, נהג
להפריז בהכרזותיו. כאשר ועדת הריפורמה
האגרארית היתד, עדיין שקועה בדיונים,
מיהר עארף והכריז כי האחוזות הגדולות
יקוצצו במידה ניכרת.
הכוח השלישי. קבע צ׳ילדרם, על
סמך שיחתו עם עבד אל־נאצר: נשיא רע״ם
הבטיח לקאסם כי אינו מוכן בשום אופן
לאיחוד עם עיראק, חרף הכרזותיו של עארף.
בחוגים מדיניים בקהיר אף השזז את עארף
ל״רב־סרן הרוקד* סלאח סאלם, אשר הודח
לאחר מכן על־ידי עבד אל־נאצר.
וכך, בה בשעה שאל־בעת בעיראק תבעה
איחוד מלא ומיידי עם רע״ם, פעל נשיא
רע״ם עצמו נגד איחוד זה. בזאת צידד
עבד אל־נאצר בדעתם של הקומוניסטים בעיראק,
מתנגדיה של אל־בעת, בת־בריתו של
עבד אל־נאצר.
בעיראק קיים גם כוח שלישי. זוהי המפלגה
הדמוקרטית־לאומית, אשר בראשה עומד
המדינאי הוזתיק כאמל צ׳אדראצ׳י,60 ,
שהיה במשך שנים רבות אחד ממתנגדיו
הגלויים של נורי אל־סעיד. צ׳אדרצ׳י, סוציאליסט
מן האסכולה האירופית, נוהג לומר
על אל־בעת :״הם סוציאליסטים סנטימנטליים!
אנחנו סוציאליסטים מדעיים*.
דרישתו של צ׳אדרצ׳י, בשטח מדיניות הפנים:
ביטול משטר־המעבר הנוכחי וכינון
משטר דמוקראטי מלא, עם חופש הופעה
ופעולה לכל המפלגות .״אנחנו מאמינים
שנוכל להתמודד עם הקומוניסטים ואף לדחוק
את רגליהם,״ הכריז.
מדיניות — אץ. המאבק בין שלושה
גושים עיקריים אלד, טומן בחובו גם גרעין
של הזדמנות למדיניות הישראלית — אילו
היתד, קיימת מדיניות ישראלית במרחב. אלא
שגם במקרה זה תמשיך ירושלים להזדנב

ר,אסם ועארף
בתוך הסערה, הזדמנותי
חוקיים הופצו בערים הגדולות, מחירי ד,מיצ־רכים
האמירו, ערך הלירה הסורית ירד,
בעלי־הון הבריחו את כספם לשוייץ, ענפי
תעשיה וחקלאות נאבקו במשבר חמור. כל
הצרות, אמרו הכרוזים, באו עקב האיחוד
עס מצרים. אולם לא נראה שום סימן, כי
רע״ם עומדת בפני סכנת התפרקות.
הידיעות מעיראק היו קודרות יותר. ארס־קין
צ׳ילדרס, עתונאי אנגלי שחזר משם
בתחילת שבוע זה, צייר תמונה כה מסובכת

אחרי וושינגטון — והסימנים מעידים כי
יחסה של וושינגטון אל הרפובליקה העיראקית
יחמיר וילך.
מנגנון התעמולה ומדיניות־החוץ של ישראל
יירתמו נגד עיראק — מבלי שאיש ישאל
תחילה אם המאבק המתחולל בעיראק אינו
יכול, בעצם, לפתוח פתח כלשהו בפני
יזמה ישראלית לשלום במרחב.
אמנות המחדל תצעיד את ישראל צעד
נוסף אל המבוי הסתום.

לטי הוש״ם פוצצה ועידת פלותץ, השבוע

נסגוד הדלת•
לגנוח הוחוק
^ ילד גע ר ד השבוע משאל־עם, להכריע
\ 1מיהי האישיות גסת־הרוח ביותר במדי־נת־ישראל,
אין שום ספק מה היתה התשובה:
לוי אשכול. איש כמעט לא היה מטיל
ספק בכך, שהתנהגותו של שר־האוצר כלפי
חברו לממשלה מרדכי בנטוב, בפרשת נסיעתו
של שר־הפיתוח לארצות המזרח־הרחוק,
היוותה שיא חדש בקריירה שהיא רצופה
הפגנות זילזול וחוסר טאקט.
כתב על כך הארץ, במאמר ראשי, תחת
הכותרת נימוסים לקויים :״אפשר היה למנוע
את הסכסוך הנדון, לו היה מר אשכול
מתבטא בנימה פחות בו ט ה ...בדרך כלל
יש לומר כי כבוד הממשלה אינו צפוי
לעליה בעיני רבים( ,בהוזכחם) באיזה נוסח
כותבים חברי הממשלה על חבריהם.״
מעריב הרחיק לכת :״מכתב גס, ללא תקדי
ם ...טיפול קלושמרלי, נוסח ליבנט מפגר.
כל מגרעותיה הגבאיות של כתריאליבקה
מתובלות בתבלינים ליבנטיים מפולפלים
חברו יחד

פתרונים לשר־־פיתוח
ך• המולח היתד! מוצדקת בהחלט. כי
| | עד כה לא אירע בחייה הציבוריים הססגוניים
של ישראל מקרה כזה של השמצות.
החידוש הוכנס על־ידי מאמר ראשי בדבר:
לפי ידיעות שנתפרסמו באופן בל־תי־רשמי,
הגה שר הפיתוח רעיון בדבר
משלחת מורכבת ממנהלי החברות הממשלתיות
הגדולות, אשר תצא בראשותו לכיור
על פני מדינות אסיה והמזרח־הרחוק. מה
מטרתו התכליתית של הסיור הזה — לא
נודע. מה הצורך במשלחת כזאת — לשר-
הפיתוח פתרונים.
״לפי התוכנית צריכים להשתתף במשלחת,
בין היתר, מנהל חברת דשנים וחומרים
חימיים, חברת האשלג וחברת ר,פוספטים.
ניסינו לברר בחברות אלו מה הצורך שלהן
לבקר במדינות אסיה, והעלינו חרס. איש לא
יכול להסביר איזו תועלת יכולות עתה חברות
אלו להפיק מביקור כזה.
האין סכנה שהאינפלציה הזאת של
ביקורי שרים ואישים ישראליים אחרים תפגום
בכבוד המבקרים ובכבוד המדינה השולחת
אותם האמנם תיאלץ קופת המדינה
להוציא בזמן הזה כארבעים אלף לירות
על טיול חסר תועלת ואף מזיק?״
אנשים אשר ראו ערב לפני כן את שר
האוצר לוי אשכול מסתודד ארוכות עם אחד
מכתביו הבכירים של בטאון ההסתדרות,
במסדרונות הכנסת, לא התקשו למצוא את
מקור השראתו של כותב המאמר. היה זה
העתק כמעט מילולי של תוכן מכתבו של
שר האוצר לראש הממשלה.

עדיין גזברד, של הסוכנות־היהודית, כאשר
השמיע את ארבע המלים :״לא תחסום שור
בדישו.״ היתד, זו תמצית תשובתו לד״ר
אמיל שמוראק המנוח, מבקר הסוכנות, אשר
התריע בתמימותו הרבה נגד פקידים בכירים
שגנבו מרכוש הציבור, ביזבזו את
כספיו, מעלו באמונו וקיבלו שוחד.

ההבטחות חד5ו עם הרוח
ץ שוב! /היה זה לוי אשכול אשר עורר
1שערוריר, ציבורית לפני שנתיים, כאשר
התפרסמו ברבים פרטי עיסקות הדיור שלו.
שעה שדעת־הקהל געשה מן הגילויים, כי שר
האוצר מכה לאוצר המדינה את דירתו הפרטית
בירושלים, תמורת 22,500ל״י, וקיבל
מן המדינה וילה ערבית נטושה שעלתה
לאוצר למעלה מ־ 50 אלף ל״י, הטיף אשכול
לצניעות ולהורדת רמת-המחיה.
כאשר דלה מתוך שורות צעירי־מפא״י כל-
כלן־מתחיל בשם שמעון הורן והחליט להפכו
ליועצו הכלכלי, שכח אשכול שוב את כל
תורת החסכון. האוצר רכש דירה ב־ 12 אלף
ל״י למען הורן, העמיד לרשותו מכונית.
שר האוצר לא עשה את הדברים בסתר.
כי הצביעות אינה ממגרעותיו. הוא רק ציני.
כאשר היה צורך לפייס את האקדמאים, ערב
הבחירות הקודמות, הבטיח להם אשכול תוספת
שכר. חלפו הבחירות, והבטחות אשכול
חלפו עם הרוח. הוא לא הכחיש כי
הבטיח, רק הודיע כי אין בדעתו לקיים.
״כל הדורש העלאת שכר בשעה זו,״ הכריז,
״עוזר לנאצר!״

היריקות לא היו גשם

ך • פרשתבנ טו ב, שוב הרים השר אתי
4קולו בשם החסכון. כפי שהציג את י העניין, אפשר היה לחשוב כי שרי ישראל
אינם עוזבים כמעט את גבולותיה של הארץ.
הטבלה המתפרסמת בעמוד הבא מראה
באיזו מידה מתאימה הנחה זו למציאות.
יתכן כי כל העניין היה עובר בשקט!
בנטוב היה מבטל את הנסיעה וממשיך להרים
את אצבעו בצייתנות בכנסת. הלא מפ״ם
ספגה עלבונות והאשמות חמורים הרבה יותר
מזה, במשך שלוש שנות ישיבתה בקואליציה
— ובכל זאת לא נטשה את כסאותיה. אלא
ששנת תשי״ט היא שנת בחירות בישראל,
ומפ״ם החליטה הפעם לא לשתוק. בניגוד
להרגלה הקבוע, לא ניגבה את פניה וקבעה
— ״גשם״ ,כי אם הזדקפה וזעקה :״אל
תירק עלי!״
בבחרו בנשקו של אשכול עצמו, העביר
מרדכי בנטוב לעתונות העתקים של שני
מכתבים: מכתבו של אשכול לראשזהממשלה
ותשובתו שלו לאותו מכתב.
קבע בנטוב, במכתבו :״(מכתב. אשכול)
בתוכנו ובצורתו, הוא ללא תקדים בגסות
הלירות אינן חולפות כרגל
שבו שר־האוצר ושר־המסחר־והתעשיה
ר האוצר יודע יותר מכל אדם אחר נסעו יותר מתריסר פעמים לחוץ־לארץ בימי
14/בעולם, כמה עניה היא מדינת ישראל, כהונתה של הממשלה הזאת בלבד. הנסיעות
וכמה חשובה כל. פרוטה הנחסכת מכספי הללו וודאי לא היו מן הזולות והחסכוניות
משלם־המסים או התורם האלמוני מברוקלין.
ביו תר ...לא היה גם כל נסיון מצד חבר־ ^
על כן גם אפשר היה להבין על נקלה את
ממשלה כלשהו לבדוק, לפני הנסיעה או
התנגדותו לתוכנית הנסיעה של שר־הפיתוח.
אחריה, באיזו מידה היתר, היא נחוצה, מועיסוף־סוף
40 ,אלף לירות אינן הולכות ברגל; לה או מזיקה, וכמה עלתה.
על אחת כמה וכמה בימים של מילזוה־
ה סי פ א של מכתבו של שר־האוצר
עליה והעלאת מחיר החלב.
היא מאלפת ביותר: למעשה הרי הוא מועיד
אילו התריע כל שר אחר בממשלה, נגד לי תפקיד של ישיבה בכנסת, כדי לשמור
ביזבוז כספי משלם־המסים, יתכן והיה טעם על הרוב בשבילו, בעוד שהוא יהיה חופשי
לדבריו. אולם באשר היה זה לוי אשכול
לנסוע לכל מקום ובכל עת שיצרו ישיאהו י
שביקש לחסוך כסף על־חשבון נסיעות לחוץ־ לכך.״ בסיכום, הודיע, הוא מבטל נסיעתו,
לארץ — הפך העניין כולו לעג וקלם. כי על אף הנזק שהדבר עשוי לגרום למדינה.
אם להלכה יודע שר־האוצר את הצורך
לא היה זה מכתב שנכתב ברוגז־השעה
בחסכון, הרי שלמעשה נתן לא פעם לצי ונשלח על דעתו הפרטית של השר. קדמה
בור דווקא דוגמה הפוכה. בממשלה שאינה
לו החלטה עקרונית של מוסדות מפלגתו.
מצטיינת בצניעות הליכותיה והוצאותיה, הצ הסביר למחרת היום מנהיג מפ״ם מאיר
טיין שר־האוצר במיוחד.
יערי :״הגענו לסף ההכרעה, אולם מפא״י
בזכרון הציבור קשור פסוק תנ״כי מפוכח דוחה אותנו אל מעבר לגבול. אם תדע •
עם שמו של לוי אשכול. שר־האוצר היה מפא״י כי החלטתנו ועמדתנו ברורה ונחושה, פ

אשכול

בנטוב

בשנת בחירות לא ניגבו את פניהם ושתקו, כי אם צעקו. :זה לא גשם!׳

היא תיסוג.״ כך, על כל פנים׳ קיוזה.

גולדה חרקה שן: לא:

** דוע, ככל זאת, פרץ הסיכסוך? 40
)!אלף הלירות הינן, כשלעצמן, סכום
מכובד• אולם קיימים כיום במדינה אלפי
סוחרים ועסקני ציבור המסוגלים להוציא
סכום כזה מחשבון הבאנק שלהם מבלי
להניד עפעף. בחלל הפיננסי שבו חגים
אשכול ובנטוב גם יחד, אין סכום זה נחשב.
אם כן, מדוע בכל זאת התנגד אשכול
לנסיעה? הסיבה נוגעת בנקודה הרגישה
ביותר של המשטר: מערכת יחסי־החוץ. ואמנם,
הראשונה אשר הזדעקה נגד תוכנית

המסע למזרח היתד, שרת־החוץ גולדה מאיר.
כאשר העלה בנטוב לראשונה את רעיון
הנסיעה׳ התקשר עם מנהלו הכללי של
משרד־החוץ וזה ראה אותו בעין יפה. תלטר
איתן ואנשי משרד־החוץ הנוגעים בדבר, אף
טיפלו בכמה מן הפרטים הטכניים הקשורים
במסע׳ ונראה היה כי הכל יעבור בשלום.
אולם את החשבון עשו בלי בעלת־הבית.
גולדה מאיר ייצגה אותה עת את ישראל
בעצרת־האומות המאוחדות, לא שמעה דבר
על התוכנית. היא חזרה ארצה, העיפה מבט
אחד בתיק־המיסמכים שהחלו מצטברים על
נושא זה, וחרקה שן: לא!
היא התקשרה עם שר המסחר־והתעשיה
ועם שר־האוצר, האיצה בהם להתנגד לנסי

לגרום לביטולה באמתלות כלכליות. הם
עשו זאת ביעילות כה רבה׳ שכמעט אי־אפ־שר
היה לגלות את מקור־ההתנגדות האמיתי.

ידידות־הנפש מפתיעות
** דיניות״החוץ הישראלית מנסה בכל

( /כוחה ליצור את הרושם, כי ישראל משתרשת
והולכת במרחב האפרו־אסיאתי. משלחות
ססגוניות מבקרות לבקרים במדינה,
נציגי שתי היבשות מתכנסים לסמינרים בחסות
ההסתדרות, ראש־הממשלה מעניק פייס־רים
כסופים לנשיא ליבריה. אולם תמונה
זו הינד, שיטחית מאד•
המציאות קודרת הרבה יותר. בשנה זד 11

כמה פעמי נסע בל שר לחוץ־לאדץ*
לו א ש דו ד
* לארצות־הכרית ולקנדה,
ב קשר
למלוזה הפיתוח (ספססבר .)56

* לצרפת ולאירופה המערבית

(מרס .)57
* לצרפת, לניהול משא־ומתן עם
הממשלה׳ ומשם לארצות־הברית להשתתפות
בפעולות המגבית היהודית המאוחדת
ומלווה הפיתוח (יוני .)57
* לאירופה, בענייני האוצר (ספטמבר

* לארצות״הכרית, בקשר לפעולות
המגבית המאוחדת ומלווה הפיתוח
(מרס .)58
* לבלגיה, לפתיחת הביתן הישראלי
בתערוכה הבינלאומית (אפריל .)58
* להודו, למשך שבועיים, לועידת
קרן המטבע הבינלאומית (ספטמבר .)58

פנ חסס פי

לארצות־הברית,

לפעולת מיל-

* לאדצות־הכרית,

בענייני כספים

תה הפיתוח (מרס .)56

(נובמבר .)56
* לאירופה, לשלושה ימים (אוקטובר

* לארצות־הכרית, בקשר לעג־ימים
כספיים ומלתה הפיתוח (ינואר .)57
* לגאנה, להשתתף בחגיגות העצמאות
(פברואר .)57
* לארצות־־הכרית( ,מרם .)57
* לארגנטינה ולאורוגוואי, בענייני
מלתה הפיתוח, לחודש ימים
(אוגוסט .)57
* למזרח הרחוק, לששה שבועות
(דצמבר .)57
* לארצות־הכרית, בענייני המשרד,
לעשרה ימים (ספטמבר .)58

מרדכי בנ טו ב

שראד ברויל•
(מרס .)56

למשך שבועיים (אוגוסט .)56
* לאירופה, נסיעה בעניינים פרטיים
(ינואר .)57
* לאירופה, לועידת הבריאות העולמית,
למשך שבוע (אפריל .)57
* לאירופה, למשך שבועיים (יוני

* לארצות״הכרית, להשתתפות בועידת
העשור של ארגון הבריאות העולמי,
לשלושה שבועות (מאי .)58
* לפולין, לביקור־גומלין בראש משלחת
רפואית, למשך שלושה שבועות
(אוגוסט )58

האו״ם (ינואר .)57

גו רד ה מ איר

* לשוייץ, בתור שרת העבודה, לשבועיים
(פברואר .)56
* לארצות־הכרית, להשתתפות בפעולת
המגבית היהודית המאוחדת׳ לחודש
ימים (ינואר .)56
* לשוייץ, לועידת ארגון העבודה
הבינלאומי, לעשרה ימים (יוני .)56

* לארצות־הכרית ולקנדה, לפתיחת
עצרת האומות המאוחדות ולפעולה
בקשר למלווה הפיתוח (ספטמבר

* לארצוודחכרית, לעצרת האו-ם
(נובמבר .)56

* לאיטליה, צרפת, אנגליה,
ארצות־הברית, קנדה,

בענייני מש

החוץ (ספטמבר .)58

מ שה כרמל

* לדרום אמריקה, לכינוס האזורי
של הקהילות היהודיות (פברואר .)56
* לאיטליה, לועידת המפלגה הסוציאליסטית
(פברואר .)57
* לארצות שונות, לטיפול בענייני
אל־על, לשלושה שבועות (יולי .)57
* לדרום אמריקה, למלווה הפיתוח
(פברואר .)58

כ כו ר שיטרי ת

* לדרום־יאמריקה,

למשך

שבועיים

למלווה הפיתוח

(ינואר .)56

שראר כ ר— הו ד ה

* לארגנטינה, ברזיל ואורד
גוואי, לפעולה למען המגבית היהודית

המאוחדת, למשך חודש ימים (מרס .)56
פרץנפתל

לצרפת,

כחבר משלחת של רצון

טוב (יולי .)56
* לאיטליה, בראש משלחת ישראל
לועידת ארגון החקלאות והמזון הבינלאומי
(אוקטובר .)57

קד-ש דוז

* לאיטליה, הולנד, דניה ואנגליה,
לסיור לימוד בענייני החקלאות,
למשך שלושה שבועות (יוני .)58

מרדכי נמיר

* ליוגוסלביה, בראש משלחת פרלמנטרית
(אוקטובר .)56

•וסף כו ר ג

* ללונדון, לישיבת ההנהלה של הקונגרס
היהודי העולמי (דצמבר .)56
* לאירופה, נסיעה באורח פרטי,
למשך שלושה שבועות (אפריל .)57
* לאירופה, נסיעת חופשה, למשך
שלושה שבועות (יולי .)58

* לשטוקהולם,

* לצרפת ולאפריקה הצפונית,

* לארצווד־הברית,

למושב עצרת

* לארצוודהברית, לועידת מלווה
הפיתוח במיאמי ביץ׳ (ינואר .)56
* לארצות־־הכרית, עבור המגבית
היהודית המאוחדת (פברואר .)57
* לארצות״הכרית, להשתתפות בפעולות
מלווה הפיתוח, למשך חמשה
שבועות (ספטמבר .)57
* לאוסטרליה, לפעולה למען המגבית
היהודית המאוחדת, לחודש ימים
(פברואר .)58
יערי להקמתה, נשארה ישראל עדיין מבודדת כמעט
לחלוטין מן העורף האסיאתי ומיבשת
אפריקה. היא מנותקת מבחינה תרבותית
וכלכלית, מנודה מבחינה פוליטית. עמי
ועידת מדונג ממשיכים לראות בה ראש־גשר
של האימפריאליזם המערבי השנוא, לא שכחו
לה עדיין את שותפותה עם בריטניה וצרפת
במלחמת סיני־סואץ. אפילו בורמה וגא-
נה, אותן מנסים מדינאי ישראל להציג
כידידות־נפש, מסתייגות לעתים מישראל.
מצב זה לא נוצר במקרה. הוא תוצאה
מחוייבת המציאות הפוליטית בישראל —
מציאות י המתבטאת בהיצמדות עיוורת לאינטרסים
זרים, ולצרות האופק של שתדלנים,
אשר טרם הצליחו להינתק נפשית מן הגיפו.
מובן גם, כי זוהי הנקודה הרגישה של
מפא״י, והיא לא תתן לאיש לעסוק בה.

קשרים ניטראליים ככסן ז אמריקני
ך -דוגמה האחרונה לגישה זו ניתנה
1 1לפני חודשיים בפלורנץ. מפא״י העדיפה לפוצץ
את הועידה — ובלבד שלא יעסוק איש
מלבדה בקשירת קשרים עם עמים זרים.
פרשת הנסיעה של בנטוב אינה, למעשה,
אלא חזרה על פרשת פלורנץ. כי אמנם
היו למשלחת מטרות כלכליות־מסחריות לא
מבוטלות, אולם עיקר חשיבות המסע נועד
חזקא לשטח הפוליטי.
מפ״ם איננה אולי המוסד הפוליטי המתאים
ביותר בישראל לייצג בפני עמי אסיה את
שאיפת המדינה לקשור את ייעודה לגוש
הנייטרליסטי הגדול, ולהיעזר בו במאמציה
לפרוץ את חגורת־השנאה של הגוש־הערבי
הסובב אותה. כי ידוע בעולם שמפ״ם ישבה
בממשלה שהחליטה על מיבצע סיני־סואץ.
אך גם בהיותה שקועה בבוץ הקואליציוני,
לא חדלה מפ״ם מלהשמיע כמה מסיסמותיה
הישנות. לשר מרדכי בנטוב נדמה היה, כי
יוכל לקשור קשרים עם עמי אסיה, בהביאו
לפניהם תמונה של ישראל שונה מזו ש־צויירה
על־ידי דויד בן־גוריון וגולדה מאיר.
וכשם שלפני חודשים אחדים נמצאו הגורמים
היהודיים והלא־יד,ודיים, שסייעו לעריכת פגישה
בין ערבים וישראלים בפלורנץ, נמצאו
עתה הגורמים האוהדים שסייעו לבנטוב בתוכניתו.
אלה
הם חוגים בעלי השפעה אישית
רחבה בעולם, המביטים בחרדה על ד,תנכ־רותה
של ישראל למרחב־המחיה הטבעי
שלה. הם נענו ברצון לפניית בנטוב, סידרו
לו שורת פגישות בדרג הגבוה ביותר,
באותן בירות אסיאתיות בהן עמד לבקר.
בין השאר, נועד להתקבל לראיון על־ידי
ראש ממשלת הודו, ג׳ואהרלאל נהרו.
היה ברור, כי אם גם לא יביא לשינוי
ממשי ביחסי ממשלות אסיה אל ישראל,
עשוי ביקורו של בנטוב לכל הפחות לזכות
את מפ״ם בפירסומת חיובית רבה. מפ״ם
היתד, מופיעה כגורם מדיני חשוב היכול
לסייע לישראל במשימותיה הבינלאומיות.
בשנת בחירות, זהו נימוק חשוב מאוד —
חשוב אולי משיקולים מדיניים מופשטים.
על כן לא יכלה מפא״י להרשות ליריבתה
את הכבוד.
היה זד, מעציב מאד, כי את השאלה הקולעת
ביותר בכל הפרשה הציג דווקא קריין
קהיר, בשידור עברי :״מה חשב בנטוב?
שהוא יכול להשתמש בכסף אמריקאי כדי
לנסוע ולקשור קשרים עם המחנה הנייטרא־ליסטי
של עמי אסיה?״

במדינה דת הדרך ל שפע
העצים היו ערוכים, האש היתד, מוכנה
וגם הקרבן נאחז בקרניו. היה זה יעקב
משר, טולידאנו 80 שר הדתות, שחבריו
הרבנים עמדו להכריז על ביטול תפקידו
ותוארו כרב בישראל.
מועצת הרבנות הראשית המורחבת התכנסה
לדון בהענשת השר הסורר, ביזמתם
של כמה מחבריה, פעילי המפלגה הדתית־הלאומית,
שטענו, כי מאחר והרב הישיש לא
קיבל את אזהרת הרבנות והסכים להתמנות
לשר, יש להורידו ממעמדו הרבני.
היה ברור כי החלטה זו תשיג רוב, בדיוק
באותו אופן בו נוצר הרוב שאסר על טולי־דאנו
לקבל את תפקיד השר•
המלאך המציל התגלה הפעם בדמותו של
הרב הראשי, יצחק ניסים, יריבו לשעבר של
טולידאנו. הוא החליט הפעם להציל את ה־קרבן
בעודו על המזבח.
נימוקיו של ניסים היו יעילים. טען הרב
הראשי: החלטת הרבנות הראשית לא היתה
לאסור על הרב לקבל את התפקיד, אלא
לייעץ לו לעשות כן. על סירוב לעצה אי־אפשר
לנקוט באמצעים כה קיצוניים.
נימוקו השני של הרב היה ענייני עוד
יותר. הוא גילה בין דפי התלמוד מיצוזה
מפורשת לא לפגוע ברב הישיש. בהסתמכו
על האימרה ״כשם שמיצוזה לומר דבר הנשמע,
כך מיצווה שלא לומר דבר שאינו
נשמע.״ מאחר והיה ברור כי טולידאנו לא
ישמע לעצת הרבנות, היתד, זו מיצוזה לא
לאמרם.
חשבונו של הרב ניסים היה ברור: במשך
ימי כהונתו של שר הדתות הקודם, משה
שפירא, שררו יחסים מתוחים בינו לבין
צמרת משרד הדתות. עתה, קיוזה ניסים, ניתן
יהיה לנצל את קרן־תשפע שיונקיה הקודמים,
אנשי המפלגה הדתית־לאומית, הורחקו
בכח מעל העטינים. הדרך לשפע עברה
מעל מזבחה הנתוץ של הרבנות הראשית.

עי ריו ת
היחליף חוש עורו?־

זויתן מ תכת מנוקב
לאצטבאות טלפן ל ,21964 :כתוב ל: רחוב הירקון 106 תל־אביב

מירומית מפעלי מתכתא שקלון

לצחצח שיניי ם 6
זה לא מספיק
להבראת הפה אתם מצחצחים
שיניכם. טוב הדבר אך זה
עדייו לא מספיק. דליהם להש

שם לא יכולה להגיע מברשת
השיניים. מטהר את הפה ומשמיד
כל חיידק. ריחו מרענן
ונותן הרגשה נעימה. מי פה
אודול הם השלמה חיונית למשחת
השיניים.

שמנו הטוב ותוצרתנו המיוחדת
נוצלו לאחרונה לרעה על ידי
חיקויים בידי מתחרים, המעוניינים
להוליך את הקהל שולל באמצעות
שמות דומים וחיקוי מאכלינו
ומשקאותינו.
אנו מודיעים כי אין לנו כל
סניפים בארץ ושננקוט באמצעים
משפטיים נגד כל אלה המנסים
להטעות את הקהל.
קפה ״פיצה״ בע״מ

ת א, ר ח׳ דידנגדף 8 9׳;־ מ בסי )

למשתמש באודול
פה נ קי
ונשימה טהורה

ארבע שנים ויותר לאחר שהעולם הזה
סיים את מערכת הגילויים אודות חושיסטאן
(העולם הזה 917 ,והלאה) ,פתחו שתי סיעות
גדולות בעיריית חיפה, הציונים הכלליים
וספרדים ציוניים (ס״צ) ,במאבק לחיים ולמוות
לחיסולו של החושיזם, במכתב גלוי
לראש עיריית חיפה, אבא חושי, תבעו ממנו
לכנס את מועצת העירייה לישיבה מיוחדת,
שתחלים על העברת אבא חושי מכהונתו.
בהסתמכם על סעיף 50 מפקודת העיריות
*1934 קבעו ראשי־הסיעות :״אבא חושי הפך
את מועצת־העירייה למוסד חסר תוכן וסמכויות,
מנע מנציגי הציבור, שנבחרו על ידי
שכבות רחבות בחיפה, לדון בעניינים החיו־נים
לרווחתם ושלומם.״
רוב בעזרת טרוסטים. לצבי צימרמן
( ,)38 דובר סיעת הציונים־הכלליים בחיפה,
היה על מה להסתמך בקביעה זו. אביו,
הנרי צימרמן 61 הודיע באותו שבוע על
חיסול עסקיו הנרחבים בחיפה, שילם פיצויים
מלאים לעשרות עובדיו. טענתו של הנרי
צימרמן, שמסוחר עצים זעיר הפך לאחד
מאילי־המסחר בישראל :״אבא חושי חונק
את המסחר הפרטי בחיפה, עושה את הכל
כדי להבטיח, בעזרת הטרוסטים ההסתדרו־תיים,
את הרוב המפא״י במקום.״
היו באמתחתו של צבי צימרמן עוד מספר
פרטים המאפיינים את דרך עבודתו הדימוק־רטית
של חושי. סיפר הוא :״חברת פיקא
מסרה, עם התחסלותה, את רכושה בחיפה
לידי העירייה. בין היתר: שטח רחב ידיים
בשדרות הנשיא במרכז הכרמל. ללא כל דיון
הקציב חושי סכום של 310 אלף ל״י לפתוח
המקום, מינה למפעל פקידים בכירים לפי
מפתח מפלגתי, הודיע בישיבת העירייה, בה
הועבר התקציב והמינוי לאחר המעשה ברוב
היעיל של חושי, כי בית האזרח־הצעיר
ייפתח במקום. חברי האופוזיציה אפילו לא
ידעו למה בדיוק הוא מתכוון.״
לאחר שמנו, במכתב הגלוי, שורה של ליקויים
ואי־סדרים בעבודת הנהלת־העירייר״*•
(המשך בעמוד )10
* הקובע כי ראש עירייה, הפועל שלא
בהתאם לחוק־העיריות׳ יפוטר באם מועצת־העיר
תחליט על כן בישיבה מיוחדת.
** ביניהם העלמת דו״ח מבקר המדינה
על עיריית חיפה מעיני חברי המועצה מסעם
האופוזיציה.

ואמו מווו • ח

27 נערים ונערות מקיבוץ בדרום מבלים יום של לימוד והיכרות בכפו ערבי בגליל

הכיפה באה אד הכפיה
ף • אחד מימי השבוע שעבר שידר קול
2ישראל הודעה על ביקור, שעומדים
לערוך תלמידי בית־הספר התיכון של קיבוץ
עין־צורים בכפר הערבי תמרה, בגליל התחתון•
מורי ומנהלי בית־הספר הגדול (למעלה
מ־ 1000 תלמידים, מתוכם 240 בנות) בכפר
לא ידעו, עוד ביום הפגישה, את מי בדיוק
הם עומדים לארח ומה מבקשים האורחים
הלא מוזמנים. הם רק סיפרו, כי ימים מספר
קודם לכן התקשר איתם כמאל מנצור,
איש כפר עוספיה הדרוזי, שהוא כיום עובד
מינהל ההסברה במחוז הצפון, והודיע להם
בי תלמידים יהודים יבואו לבקר בכפר.
5000 אנשי המקום לא התרגשו ביותר מן
העובדה׳ וילדי בית־הספר לא נהנו אף
משעה אחת של חופש בגלל המאורע.
בשעות הבוקר של אותו יום, הגיע לכפר
פטרון הפגישה, הסביר כיצד יוזמה: בעין־
צורים מתחנך גרעין־נוער, שחניכיו הם כיום
בכתה י״א. לקראת סיום לימודיהם במשק,
ערכו סמינר בימין אורד, מוקדש לבעיות
קיבוץ, הלכה ואזרחות. הנושא העיקרי בפרק
האזרחות היה מיעוטים. הם פנו, איפוא, אל
מ־נהל ההסברה, בבקשה לאפשר להם לעמוד
מקרוב על דרכי חייהם של הכפריים הערבים.
כמאל מנצור נענה ברצון, הציע להביא את
כל תלמידי הסמינר לכפר תמרה, למשך יום
תמים, להניח להם להיפגש ולבלות עם בני
הנוער הערבי במקום.

בקול שירה, בלווי שני מדריכים־מורים צעירים.
תלמידי בית־הספר הקיפו מיד את הבאים׳
התערבבו ביניהם עד כי לעומד מן
הצד היה בלתי־אפשרי להבחין מי הוא יהודי
ומי ערבי. הזהוי לפי שפת הדיבור גם הוא
לא יכול היה להועיל, כיוון ששני הצדדים
דיברו עברית וההבדל בשפה כמעט ולא
ניתן להבחנה.
היתד, הפסקה בין שיעור לשיעור, שאחריה
נכנסו הנערים לאחת הכתות והמדריך
רפי אילן 30 כיפה סרוגה על ראשו, תפש
למספר דקות את מקומו של המורה הערבי
והעביר שיעור בגיאוגראפיה. הוא ניסה
להסביר ל־ 34 תלמידי כתה ח׳ מ־זי ע ־ר
בירה, ולפי איזה שיקולים קובעת מדינה
איזו עיר תהיה בירה־..
רפי סיפר, כי הקביעה •עשית לאו דווקא
לפי גדלה של העיר, כי אם נבחרת העיר
המרכזית ביותר. כמו בישראל, שלא תל־אביב
הגדולה היא הבירה, אלא ירושלים שהיא
המרכזית ביותר. הפסיקו בקריאת־ביניים התלמיד
אחמד עבדול רחים 13״אבל ירושלים
היא לא מרכזית.״ פניהם של המנהל
עבד אל־ג׳אבר לאפי והמורים נתכרכמו; רבי
הציל את המצב בהשיבו מהר :״אבל היא
היתד, פעם מרכזית,״ ובעברו מיד לנושא
אחר.

ר5י ועיר הבירה

ך* חלק המוצלח כיותר של הביקור
( | החל עם תום הלימודים. בני גרעין
עציון מצאו כל אחד חבר לפי רוחו מבין
הנערים הערביים, התפזרו אתם לבתיהם

ף* צהרים הגיעה מכונית־המשא עם ה־
! 4אורחים 15 ,בנים ו־ 12 בנות. הם באו

ביקודי־בית

בעצם, לא רצה אפרים איגליקי ( )16 לטעום את הצ׳יפס נוסח תמרה,
אן ״זה לא יפה לסרב להם,״ אמר, וזלל מלוא הנף. הצעירים
המבקרים בכפר, הצטיינו במידה רבה של טאקט והקפידו יעל שמירת נימוסי־המקום.

טעם וריח

גווה אווח

רפי אילן, המורה הצעיר לגיאוגרפיה מעין צורים, ניסה להעביר
שעור ברמה רגילה של כתה ו׳ ,לא קיבל שום תשובה. הוא
זכה להשתתפות ערה של הנערים בשעור, לאחר שעבר לספר על מוצאם של הפילים.

שברובם בנויים אבן, מיעוטם חימר. הצעירים
והצעירות העבריים גילו חוש התמצאות
מפליא ומידת מקט בלתי רגילה. עד מהרה
אפשר היה לראות זוגות־זוגות של האורחים
והמארחים, הולכים שלובי ידיים ומותניים
כידידים מימים ימימה.
הם נכנסו לבתים, ביקרו במוסדות הכפר,
לא גרמו׳ אף לא במקום אחד מן המקומות
לאי־נעימויות• הם ידעו לאן מותר ולאן אסור
להיכנס, חלצו את נעליהם כאשר נכנסו
לבקר במסגד. יצחק בן עמי ( )17 ואפרים
איגליקי ( )16 אף ניסו כוחם באפיית פיתות,
זכו לצחוק של ביטול מצד הנשים שחזו
במפלתם ליד התנור המפויח.
בשעה שהכל חייכו ונראו מרוצים מאוירת
האידיליה ששררה בכפר, סיפר מזכירה הצעיר
של המועצה לוטפי דיאב 35 בחוג
מצומצם יותר של אורחים :״זה מצחיק
שבאים לבקר אותנו דווקא מהנגב, בעוד שהשכנים
הקרובים אלינו יותר אינם עושים
זאת. לנו יש מועצה מקומית וגם לשכנים
היהודים שלנו יש מועצה, אבל אין שום קשר
בין שתי המועצות. הם בכלל לא יודעים
עלינו עדיין כלום. טוב יותר היה לו
הביאו איתם האורחים את השכנים הערביים
שלהם מהנגב, ואנחנו היינו באים לשם עם
שכנינו היהודים.״
נערי עציו! החליפו כתובות עם ידידיהם
החדשים ושני הצדדים נראו מבסוטים ונרגשים
ביותר מכל הענין. כמאל מנצור, שביקר
בכפר בבוקר וחזר מיד למטה בחיפה,
שב לתמרה בשעות הערב, באשר הכל היה
מוכן למסיבת הסיום של המפגש. אחריו
גרר קבוצה של עתונאים.

הדמוקרטיה היחידה באזור

| ך ״1 1 1 0יצחק בן־עמי ( )17 ניסה את כוחו ברדיית הפיתות מן הת־
^ 1 1 1 1 1 .1 , 11111 נור המפוייח, זכה לצחוק של ביטול מצד הנשים הערביות,
בגלל תנועותיו המצחיקות. הן מבצעות מלאכה זו בקלות ובמהירות המפליאה כל עין.

ך* עתונאים תפשו את מקומותיהם ליד
ן ! שולחן הכבוד, קיבלו את הילדים הערביים
לראיון לפי התור, כמו במרפאה. מכונת
ההסברה הרשמית נכנסה לפעולה.
הטבעיות, שאיפיינה את המפגש בכל
השעות שקדמו לבוא האורחים ואשר היתד,

כה חשובה להצלחת המפגש, נעלמה. חתני
השמחה, בני גרעין עציון, אבדו בתוך ההמון
הרב ואילו תלמידי תמרה הפכה סטטיסטים
לצילומי העתונאים. ראש המועצה,
מנהל בית־הספר ואיש מינהל ההסברה אמרו
דברים גדולים על אחוזת העמים שיכולה
וצריכה לשרור בין יהודים וערבים, על
העזרה הרבה שקיבלו הכפרים הערביים מידי
הממשלה, על הזכות לחיות בארץ דימוק־רטית.
הארץ הדימוקרטית היחידה באזור.
איש לא האזין עוד. הילדים שסובבו
שעות ארוכות בידיים שלובות, עמדו כל
אחד בחלק אחר של רחבת בית־הספר. בקרב
חבר המורים הצעיר מילמל אותה שעה
המורה סלמן פראג׳ נור :״בטח שיש דימוק-
רטיה, אנחנו אומרים מה שאנחנו רוצים
והם עושים אחר כך מה שהם רוצים.״
סיפר מורה צעיר לכמה מאורחיו* :לפני
מספר חדשים התקיים בכפר שלי, עיבלין,
נשף ספרותי. קראתי שם שיר על פליטים,
הרוצים לחזור לבתיהם ואין נותנים להם.
לא ציינתי אם התכוונתי לפליטים ערביים,
הונגריים או פליטים אחרים• לאחר ימים
אחדים בא מישהו אל אבי ואמר לו, שאם
הוא רוצה שאשאר במשרתי כמורה עליו
לדאוג שלא אדבר על נושאים כאלה.״
מילא אחריו חברו להוראה :״כמובן,
ביקור כמו זה שנערך כאן היום לא משנה
שום דבר במדיניות הגבוהה וביחס הממשלה
אל המיעוט הערבי. ובכל זאת, היה חשוב.
מי יודע, אם יתרבו הביקורים והצעירים
האלה יהיו מחר קציני צבא ומדינאים בישראל׳
ואילו התלמידים שלנו יהיו מעצבי
דמותם של ערביי ישראל — מי יודע אם זרע
ההבנה הנזרע כיום לא ינבט אז, ולא יהיה
יותר צורך לכתוב על פליטים ורדיפות?״
באחד הבתים התעניינה האם הזקנה לדעת
לפשר הכיפה הסרוגה שכיסתה את ראשו
של אורחה. מעולם לא היתד, לה הזדמנות
לשאול שאלה זו מיהודי. הצעיר הסביר לד״
״האם מותר לכסות את הראש רק עם כיפה
כזאת?״ שאלה ,״או שאפשר גם עם כל דבר
אחר?
״אפילו עם כפיה אפשר,״ השיב האורח.

קויק

לכביסה

מזיק

בסדינה
(המשך מעמוד )8
קראו ראשי הסיעות האופוזיציוניות לכינוס־חירום
של מועצת העיר. אך היהפוך חושי
את עורוז בבטחון האופייני לו, התעלם
חושי לחלוטין מהמכתב. תגובת שתי הסיעות,
אליהן הצטרפה אף סיעת חירות בעיר:
החרמת ישיבות המועצה.
הפטיר צבי צימרמן במרירות: אבא חושי
לא ירגיש בחסרוננו. בלאו הכי הוא מחליט
על ענייני העיר בהנהלת הקואליציה.

נתניה
שכד שזקד עד המלאכה

א כ!? ט 34/73א! ! 7*4/ר

בי״ס לנהגות גדול ומשוכלל, הוראה עיונית ומעשית
׳ לכל סוגי כלי הרכב ע״י מורים מוסמכים.

קטנועים, אופנועים, מכוניות, אוטובוסים.

י• באולמי הרהיטים המו דרניים
והמרווחים של אושינ־סקי,
בתל־אביב, רחוב הרצל
,56 חדרי אוכל, חדרי שינה,
ספות יפות וחדישות, חדרי סלון,
רהיטים בודדים בתנאים נוחים,
ביצוע לפי הזמנה.

• מערכות הרהיטים החדי שים
ביותר אצל א. זוזובסקי,
בתל־אביב, רחוב הרצל ,39
המציע, בין שלל מבחרו, הצ עות
מיוחדות של פינות סלון
נחמדות, חדרי שינה אינטימיים
וריהוט מקורי.

בקרן הרחובות לילינבלום ושדרות בנימין
בנתניה דחף והוציא השבוע דחפור של
סולל־בונה מספר ערימות חול מתווי מסומן.
האות להתחלת עבודת הביוב והנקה הגדולה
ביותר בנתניה, ניתן. הטרקטור שהחל
לגלות את שכבות האדמה, לא הצליח לכסות
פרשה המסעירה את נתניה זה חודשיים.
מבצע הביוב צריך היה לעלות לעירייה
מיליונים רבים. על כן הוחלט לבצעו שלבים
שלבים. מכרז ראשון בקשר לעבודה זו
הוצא באוגוסט ד,שנד״ בתשובה הגיעו שלוש
הצעות. האחת של חברת כץ־רובינשטיין,
השניה של סולל־בונה והשלישית של החברה
הלאומית להנדסה. היה ברור מיד כי המאבק
יתנהל רק בין שתי החברות הגדולות: סולל־בונה
והחברה הלאומית להנדסה.
הצעת החברה הלאומית להנדסה הסתכמה
בסכום של 774 אלף לירות, בעוד שהצעת
סולל־בונה הגיעה ל־ 608 אלף לירות.
הדרך הקצרה ביותר להעברת הצינור היתד,
דרך רחוב הרצל, אולם מאחר שדבר זה
היה גורר אחריו סגירת הרחוב לפרקי זמן
ממושכים, במשך שנה תמימה, הוחלט לעקוף
את הרחוב הראשי ולעבור ברחובות
לילינבלום וגבע. מחלקת ההנדסה של עירית
נתניה הכניסה למכרז גם סעיף משלה, בו
היא מאפשרת לחברות להציע שיטה אחרת
מזו שהובאה במכרז. תכניתה המקורית של
העיריה היתד, פתיחת בורות והכנסת צמרות.
החברה להנדסה, לאחר שמסרה את הצעת
התקציב שהתבסס על תכנית העיריה, הגישה
תכנית משלד״ בד, הציעה לחפור מנהרה
שתוכל לשמש בעת הצורך גם כמקלט.
הסכום שביקשה עבור בצוע המנהרה 625 :
אלף. בישיבת וועדת המכרזים מיום 25.9.58
הציעו ראש־העיר משה שקד ויושב־ראש
וועדת המכרזים, גפן, שהוא סגנו של שקד,
לקבל את ההצעה הזולת ביותר, שהיא הצעת
סולל־בונה. נציג חרות חיים גלבר מחה
נמרצות. ההצעה החדשה של החברה להנדסה,
אפשרה, לדבריו, את קצור מסלול הצמר,
העברתו דרך רחוב הרצל מבלי לפגוע בתנו־עד״
גלבר הציע לשקול את כל הענין מחדש.
מחבוא לזוגות צעירים. הוזעדה דחתה
את החלטתה ובפרוטוקול של אותה
ישיבה ניתן לקרוא* :הוועדה לא מחליטה
בהצעות שנתקבלו, הואיל ותוך כדי הדיונים
נתגלתה אפשרות בצוע עבודת הביוב באמצעות
מנהרה — דבר העלול להוזיל ההוצאה
ב־ 70 אלף לירות במשוער. החלטת הביניים:
החזרת ההצעות למהנדס העיר, הוצאת מכרז
חדש באם יהיה צורך בכך׳.
להצעתו של איש חרות הצטרף גם נציגם
של הדתיים בוזעדת המכרזים, אליעזר ריגלר•
נציגי האופוזיציה קיבלו את הסכמתו של
ראש העיר לנהול משא־ומתן עם החברה
להנדסה. הם גילו, תוך כדי דיון עם חברה
זו, כי בצוע העבודה לפי הצעתה יחטוך לעי־ריר.
סכום של 60 אלף לירות. גלבר הסביר
את הדבר לשקד, שהוא עצמו קבלן ואיש־עסקים,
וראש־העיר נטה להסכים לדבריו.
ימים מספר לאחר מכן התכנסה שוב
וזעדת המכרזים לדיון במכרזים שונים אחרים.
באמצע הישיבה קם לפתע ראש־ העיר
והכריז הכרזה שסומנה בפרוטוקול הישיבה
במספר .46 הודיע שקד לחברי הוועדה המופתעים,
שהחליט לקבל את הצעת סולל־בונה.
גלבר קפץ ממקומו בזעם, קרא לחבריו
לדחות את הצעת ראש־העיר, מאחר והסעיף
שהעלה לא נכלל בסדך היום. הוא ביקש
לתת לו ארכה לברור מחודש של כל הענין.
לישיבה הבאה של מועצת העיר הוזמן
המהנדס ילון מחיפה, אשר תכנן את פרטי המכרז.
המהנדס הסביר למועצה את תכניתו,
הביע דעה כי הקו הקצר יהיה יעיל הרבה
יותר, ימנע חסימות ויחסוך דמי התקנת
מקלט. על כך הגיב יושב־ראש תעדת המכרזים
בחשש כי המקום עלול לשמש מחבוא
לזוגות־צעירים.
למרות דבריו של המהנדס החליטה מוע־צת־העיר,
בהשראתו של שקד, לקבל את
הצעת סולל־בונח, שהוריד את מחיריו ב־40
חעוילס קדח 1.108

אלף לירות. אך הצעה זו היתה יקרה עדיין
ב־ 30 אלף לירות מהצעת החברה להנדסה,
מזון הפל אפל המר
אחד האנשים הדואגים ביותר בישראל היה
השבוע אהרן כהן 50 מוכר הפלאפל
הפופולארי של תל־אביב, שהחליף את שמו
לפני כשנה מ״המיואש״ ל,׳מאושר״ .כל הסיכויים
כיום הם כי כהן יחזור שוב
לשמו הקודם.
מסביר כהן, שארשת הדאגה אינה סרה
מעל פניו העטורים בטורבאן לבן :״פעם
עלתה מנת פלאפל גרוש אחד. כיום עולה
המנה 30 גרוש, ומי יודע אם לא יצטרכו
להעלות עוד את המחירים.״
התוצאה הבלתי נמנעת של העלאת המחירים:
ירידת מספר הקונים.
הסיבה לעליית המחירים, לדבריו של כהן:
ההתחרות הפרועה בשוק הפלאפל, המביאה
את הסוחרים להעלות את מחיר החומוס,
ממנו מכינים מלכי הפלאפל את מטעמיהם.
טוען כהן :״פלאפל זה מאכל בשביל אנשים
שאין להם מספיק כסף בשביל לאכול
בשר במסעדות• אם הממשלה לא תפקח על
המחירים לא יוכלו הקונים שלי לשלם את
המחירים הגבוהים וישארו רעבים.״
תולעים שחורות כחומוס. לא יהיה
זה המשבר הראשון שפקד את עסקני הפלאפל
בארץ. בשנת 1940 עבר על מוכרי
הפלאפל משבר חמור מזה. פקחי מחלקת
הבריאות המנדטורית, שבדקו את חומר־הגלם,
ממנו מכינים את הפלאפל, מצאו כי
הארוחה המשביעה אינה צמחונית כלל וכלל:
בין גרגירי החומוס נטחנו אף תולעים
שחורות. מכירת הפלאפל נאסרה לחלוטין.
כהן עצמו מודה כי הפלאפל, שנמכר אז
בכל קרן־רחוב, היה ״מלוכלך במקצת״ .אולם
עתה השתנו הזמנים. אפילו במסעדות
מהודרות מגישים את המאכל המבוקש, במחירים
מפולפלים כמובן. אולם אם לא תתערב
בכך הממשלה, עלול הפלאפל להסוך,
לדעתו של כהן, למאכל מותרות.
השבוע הופיעה בעתונות היומית מודעה
בלשון זו :״הצילו רעבים ממוזת. דרוש
פיקוח על הפלאפל הישראלי כדי להוריד
את המחירים שעלו בזמן האחרון. הורדת
מחיר הפלאפל היא חיונית ובעלת חשיבות
ממדרגה ראשונה. מנת הפלאפל יכולה לעלות
200 פרוטה בלבד — ובכך תצילו מרעב
את אלה שאינם יכולים לקנות יותר מזה.״
היתד, זו תרומתו האישית של כהן
במערכה על הצלת המאכל הלאומי הישראלי.

סיכסוכים
הפתעהבח צו ת
כשעזב ישראל הרשקוביץ אדום השיער,
המכונה בפי ידידיו הג׳ינג׳י, את דירת־הגג
שלו ברחוב יהודה הלוי , 121 נעל היטב את
הדלת והגיף את חלונות החדרון הזעיר.
השעה היתד, שלוש ושלושים אחר הצהריים.
כשחזר הג׳ינג׳י לחדרו לאחר חצות לא
היה צריך לבזבז אפילו שניה אחת לפתיחת
הדלת: הדלת לא היתד, במקום, יחד עימה
נעלמו החלונות, המיטו, ורהיטיו הדלים.

אדם אחר היה פורץ בצעקות ״גנב! גנב!״
אך הג׳ינג׳י ידע מיד מיהו שרוקן את החדר.
הוא לא התמהמה, פנה למשטרת יהודה
הלוי, הגיש תלונה נגד יעקב שמיר, אבי
הסופר משה שמיר, בעל הבית שלו.
היה לו על מה להתבסם בתלונתו:
ימים אחדים קודם לכן מצא בחדרו פתק-
איום: אם תוך 10 ימים לא תפנה את החדר,
תפול האחריות למה שיקרה עליך בלבד.
היה זר, סופה של מתיחות ממושכת בין
הרשקוביץ הג׳ינג׳י לבעלי־ביתו. בחודשים
האחרונים מצאו הללו בכל פעם תואנות
חדשות נגד דיירם, המבלה את רוב זמנו
בימאי על הים. פעם אחת התלוננו כי
קול צעדיו על המדרגות, בשעות הלילה
המאוחרות, מפריע את שנתם. הג׳ינג׳י החליף
את נעלי העור שלו בנעלים בעלות
סוליות גומי. לאחר זאת טענו בעלי־הבית
כי הנערות המבקרות אצלו, מקימות רעש
בנעליהן גבוהות־העקב, מאז נהג הרשקוביץ
להזמין ידידות נעולות נעליים שטוחות.
הקרובה קודמת. בתחנת המשטרה
הועברה התלונה לידי הסמל פסח קריזברג,
שביקש לדחות את הענין לבוקר. הרשקוביץ
לא ויתר והסמל התקשר עם הקצין התורן,
לביא, ביקשו לרדת למטה. בחברת המתלונן,
יצאו יחד לבית ד,שמירים. השעה היתד,
שלוש אחר חצות.
את הדלת פתח שמיר האב. כאשר נשאל
על ידי סמל המשטרה מה התרחש בדירתי,גג
והיכן חפציו של דיירו, התרתח בעל
הבית, התנפל על הרשקוביץ בצעקות :״משוגע.
מה אתה מעיר אותי באמצע הלילה.
אתה יודע שלא אני עשיתי זאת.״ המתלונן,
החשוד והשוטרים חזרו למשטרה, רשמו
רו״ח. להרשקוביץ נאמר לחזור בבוקר.
הוא לא צריך היה לחכות זמן רב• הבוקר
עלה תוך שעתיים. הסמל התורן העביר
את תלונתו לקצין שמעון הרשקוביץ וזה
פקד על שוטר לצאת עם הג׳ינג׳י לדירת
השמירים׳ לוודא אם בעל הבית החזיר את
חפצי דיירו, באם לא הוחזרו — ייעצר שמיר.
אלא שהחשוד כבר לא היה בביתו. אשתו,
שסיפרה כי בעלה כבר יצא לעבודתו
במכון הווטרינרי בבית דגון, טענה כי לא
בעלה הוא שהוציא את הרהיטים אלא גיסה,
סרן צד,״ל אורי מרקוביץ. היא שבה והתלוננה
באוזני השוטר כי דיירם יורד לחייהם.
״אלה רק תירוצים,״ התגונן הרשקוביץ.
״הסיבה האמיתית היא שבעלי הבית מבקשים
לסלק אותי כדי שיוכלו להשכיר את החדר
בתנאים יותר טובים.״ האשד, הכחישה את
טענתו זו ,״קרובה שלנו הלומדת בעיר זקוקה
למקום מגורים, והחדר הזה מתאים לה.״
כאשר התקשר הקצין מרקוביץ עם שמיר
במקום עבודתו, בקשו לבוא למשטרה לשם
ברור התלונה, השיב שמיר :״אנשים במעמד
שלנו אינם יכולים להרשות לעצמם לבוא
למשטרה, בגלל תלונתו של כל סתם מישהו.״
הקצין איים עליו במעצר.
למחרת הופיעו כל החפצים שנעלמו.

פ ש עי ם
ר צח ב שיכון
גדודי האם. אס. המשוריינים, שפלשו ליו־

גוסלביה בסוף שנת ,1941 מצאו את משה
אלנברג 67 יליד וינה׳ כסוחר עשיר ומצליח•
בעל לאשר, חיננית ואב לשלושה ילדים
מוכשרים, שני בנים ובת. אנשי הצבא האדום׳
ששחררו את שטח החסות הקרואטי
בסוף מלחמת העולם השנייה, מצאו את
אלנברג אדם מרושש, שבור בגופו ובנפשו.
אשתו נורתה על־ידי המשטרה המקומית, בנו
ובתו נעלמו במחנה ריכוז נאצי, ואילו בנו
השלישי, ליאון, חזר ממחנה עבודה בגבול
צרפת־איטליה, כשהוא חולה בשחפת ממארת.
אט אט הצליח אלנברג לשקם את הריסות
משפחתו. בתו חזרה ממחנה הריכוז. הוא

חשוד־ברצח אלגברג ככית־המשפט
ירדו לחייו בגלל שילומים
נשא לו אשד, נוצריה׳ צעירה ממנו ב־25
שנה ובראשית 1947 עלה עם משפחתו המצומצמת
לישראל, מצא עבודה במעברת
ג׳ליל, ליד הרצליה, כסנדלר, השתכן מאוחר
יותר בדירה בת שני חדרים ליד הרצליה.
הוא היה מסוגל אולי לשכוח את אשר
עוללו לו הנאצים, לולא נשאר לידו בנו
ליאון ( )32 כעדות חיה. גם בישראל לא
נמצא מרפא למחלתו האנושה של ליאון.
והאב, כרווחיו הדלים, דאג לאישפוזו ב־בית־מרפא
איתנים, ליד ירושלים.
אולם תלאותיה של משפחת אלנברג לא
תמו. הבן ליאון התאהב באחת החולות בביתר,מרפא,
אשד, גרושה ואם לילדה׳ שהיתר,
מבוגרת ממנו בשש שנים, עמד על
כך כי הוא חפץ לשאתה לאשה. כשאביו
ואמו החורגת התנגדו לשידוך זה, איים כי
יאבד עצמו לדעת. איומיו הפכו לפרועים
יותר, לכשנוכח כי האשד״ שלא היתד, מוכנה
לעמוד בהבטחות הנישואין המתמשכות שלו,
מצאה לה ידיד אחר, זנחה אותו לחלוטין.
זימה פכית־המרם א. ביום ב׳ בשבוע
שעבר, נמלט ליאון אלנברג מבית המרפא
איתנים, הגיע לעת ערב לבית אביו. למחרת
בבוקר סר למערכת העולם הזה, סיפר לחבר
המערכת סיפור מבולבל אודות מעשי־זימה,
הנעשים כאילו בין כתלי בית־המרפא. הוא
האשים את רופאיו כי הם יורדים לחייו כדי
להשיג את כספי הפיצויים המגיעים לו
מגרמניה. חבר המערכת, שנוכח כי לפניו
אדם מופרע, ביקש ממנו לסור למחרת.
למחרת, כשחזר משה אלנברג לביתו, מצא
את בנו ליאון מתבוסס בדם שזב מעורקי־ידיו
החתוכים. בחדר הסמוך שכבד, אשתו,
אנקה, בשלולית דם ענקית. רקתה היתד,
מפוצחת בבקבוק סיפון וגופה היה נקוב
בדקירות סכין. ליאון, שדעתו ניטשטשה ב־מחנה,־ר,עבודה
הנאצי, רצח את אמו חורגתו,
ניסה לאבד את עצמו לדעת.

ד רכי אד ם
זיקה ציונית

ראש־עיר שקד
סערה ציבורית בגלל ביוב
׳חעזלם חזח *1158

דרכו של מרקוביץ, עולה מארגנטינה.
שהגיע ארצה, לפי טענתו, מתוך ״זיקה
ציונית״ ,לא היתה סוגה בשושנים. לכשיצא
את האולפן בקבוץ מעין־צבי, לשם
נשלח על־ידי הסוכנות, סירבו חברי קיבוץ
געש לקבלו כחבר, בטענה כי אינו מתאים
לחברתם, ואילו אנשי מבואות ביתר, הודיעו
לו כי עליו לעזוב, מיד לאחר שנוכחו
כי עצלותו אינה עומדת בכל יחם להצהרותיו
הציוניות.
״לא היתד, לי פרוטה בכיס,״ התוודה
מרקוביץ בפני שופט השלום הירושלמי,
יעקב בזק׳ לכשר,ועמד למשפט על גניבת

את הקריירה הפלילית שלו בישראל,
החל אדלוף מרקוביץ ( )22 כמעט בהיסח
הדעת. מספר הוא :״התאכסנתי במבואות
ביתר, משק של תנועת החרות, ליד ירושלים.
אתי בחדר השתכן סטודנט מחוץ־
לארץ. ראיתי כי הוא נושא עמו, בארנקו,
עשרים דולר. אני לא יודע איך, אבל הכסף
התגלגל אלי.״

הדולרים. בזק, שהתחשב במצבו, הציע לו
הזדמנות נוספת: פקוח של קצין מבחן
לשלוש שנים.
אולם מזלו של מרקוביץ לא שיחק לו.
לאחר שהתגלגל ממקום למקום משך חודשים
מספר, ללא עבודה, הציע לו אחד ממכריו
החדשים, דרך קלה לר,רווחת כסף. כל מה
שהיה על מרקוביץ לעשות: להופיע בפני
כמרים נוצריים, לספר להם על מצבו החמור
כנוצרי שהתגלגל לישראל, לבקש תמיכה.
גם את התרנגולת. העולה היהודי
מארגנטינה, החל לחיות על חסדי הכמרים
הנוצרים בירושלים. אולם אף מקור פרנסה
זה נסתם. מרקוביץ, שניסה גם להיהנות מביצי
הזהב, וגם לשחוט את התרנגולת,
נכשל בגניבה מידי מיטיביו. פיטר גיאטלי,
הכומר הקתולי בסרהסנסה׳ יפו, גילה, לאחר
שאיכסן בכנסייתו את השה הטועה מר־קוביץ,
כי שעונו ומכונת הגילוח החשמלית
שלו נעלמו• הוא החל לחקור, גילה כי
מרקוביץ, שטען שהוא חסר כל, הוציא
מחבריו הכמרים יותר מ־ 500ל״י במרמה.
הפעם נשפט מרקוביץ למאסר על תנאי
של ששה חודשים למשך שנה. אולם נראה
כי גורלו של העולה הציוני נחתם מראש.
בהזדמנות הראשונה, גנב מידי מכר חדש,
קצין או״ם בירושלים, את מכוניתו, נתפס
לאחר שהתנגש, תוך נסיעה במהירות של
100 קילומטר בשעה, בבנין חברת החשמל
בירושלים. פסק־דינו של השופט: ארבעה
חודשי מאסר.
פזות יקרות. אולם האודיסיאה של
מרקוביץ לא נגמרה. באוקטובר השנה, לאחר
שריצה את עונשו בכלא רמלה, הגיע
לקבוץ ניר־יצחק בנגב. אהבתו לישראל
שכחה, והוא החליט כי יעזוב את הארץ
מיד לכשיוכל. ההזדמנות נקרתה לו כבר
בחודש הראשון. אצל אחד משכניו גילה
דרכון ארגנטיני וסכום של 110 פזות צ׳יל-
יאניות. ,בשני שטרות. למחרת כבר היה
מרקוביץ בחיפה. הוא הציג עצמו כמלח זר,
הצליח להונות בעל קיוסק ולמכור לו את
השסרות, שערכן לא הגיע ל־ 110 פרוטות,
ב־סס! ל״י 30 ,במזומנים והיתרה בסחורה.
בעזרת. הדרכון המזוייף, הצליח מרקוביץ
להסתנן לנמל, לעלות על אניד, דנית. אולם
כאן עצרוהו שני בלשים, מאחר ולא היה
בידו הרשיון הדרוש לעליה על האנידי.
במשטרת הנמל חיכתה ליורד בפועל הם־
(חמשך בעמוד )12

במדינה
(המשך מעמוד זז)
תעה. בידי בעל הקיוסק המרומה היה מספר
דרכונו של מרקוביץ, שנשא את שמו
של אליאס לוי. לכשהתברר לו היקף ה־עיסקה
האמיתי, מיהר להתלונן במשטרה.
התורן במשטרת הנמל, צירף אחת לאחת
ומרקוביץ הוכרח שוב, בפעם נוספת, להתוודות
על מעשיו.
עונשו הפעם: חודש מאסר על גניבת הדרכון,
חודשיים מאסר על הונאה וששת
חודשי המאסר על תנאי, שהפכו למאסר
ממש.
כרגע עושים הוריו של מרקוביץ את כל
המאמצים להחזיר את הבן התועה לביתו.
אוירה של ארץ הקודש לא תמיד מחוללת
ניסים.

ד ר כי חיים
כי בו ד א
השופט יהודה טרייביש בחן בבוז את
הבחור השחרחר וגבה הקומה שניצב לפניו.
״אתה יודע כי בתורה כתוב, מכה אביו
ואמו מות יומת׳ לו היית חי בתקופה
ההיא, היו לוקחים אותך אל שער העיר
וסוקלים אותך באבנים.״
הצעיר ( )23 לא הניד עפעף. סכסוכיו
הקולניים של שמואל לוי עם אמו שרה, בקעו
מזמן את קירות ביתם ברחוב הכרמל בתל-
אביב, הפכו לסיוט של השכנים. גם באותו
לילה, שבעקבותיו הגיע שמואל לספסל הנאשמים,
נזעקה שרה החוצה, לכששמעה,
נוסף על צעדיו של בנה המובטל המטפס
לחדרו, צעדים של אלמונית .״אתה רזה וזה
לא טוב בשבילך!״ פסקה, לכשביקש שמואל
רשות להלין את ידידתו בחדרו .״אתה חולה
וצריך מנוחה,״ התנגדה האם בתוקף לכש־המשיך
להפציר בה.
תגובתו של הבן החולה: סטירות לחי קולניות
שהיצבו את פני האם תוך דקות.
שופט השלום, הידוע בהומור הטוב שלו,
ניסה כמיטב יכולתו להסביר לסוטר־אמו את
מהותו של מוסד־האמהות. לבסוף הסכים
לשחררו בערבות .״מי הוא הערב שלך?״
שאל. בלי לעוות את פניו, השיב לוי:
״האמא שלי.״

תזכיר
״א הבנים״
תנועת המושבים יצאה ללחום את
מלחמתה של רבקה גובר, אשר ראתה את
עצמה נפגעת מפירסום סיפורו של יהושוע
בר־יוסף, סיפור הארבעה, בהארץ. אחרי שהעולם
הזה (לסוו) פירסם לראשונה את מכתבה
הנוגע־ללב של רבקה גובר לבר־יוסף,
תבעו נציגי תנועת המושבים אמצעים תקיפים
מצד אגודת הסופרים והעתונאים ומוסדות
אחרים, נגד בר־יוסף והארץ, כדי לתקן
את ״חילול הקודש״ ו״שפיכת הדמים״ שנגרמו
ל״אם הבנים ארגון מחתרתי
היה אמנם קיים, קבעו שופטי בית־המשפט העליון,
אשר דנו בעירעורם של יוסף מנקם,
זאב אקשטיין ודן שמר, רוצחיו של ד״ר
ישראל קסטנר. אולם מחתרת זו אינה אותה
מחתרת אשר התביעה, בשליחותו של הש.ב>.
ניסתה להוכיח את קיומה (העולם הזה 1014
והלאה חברי מפא״י בקרית־שמונה
קיבלו השבוע חוזר, המסומן ״פנימי לחברי
מפא״י קרית־שמונה״ ,והקורא :״דע במילא
לבחור!״ החוזר מתריע נגד ראש המועצה
אשר נזרי, אשר שימש בשעתו נושא לכתבת
הגילויים של העולם הזה ( 977 והלאה) על
הנעשה בעיר העולים הנער היהו*
די, אברהם מצליח, הינו נכדו של ראש
ממשלת עיראק לשעבר נורי אל־סעיד. זאת
קבע השבוע בית־הדין המוסלמי ביפו. סיפורו
של מצליח פורסם לראשונה בהעולם
הזה ( )1086 למחרת הריגת סבו ואביו על־ידי
המון בגדאדי, בפרוץ המהפכה הצבאית
בעיראק יש לשחרר את הנערה
הערביה מכבלי בן־דודה בענין שידוך!״ קבע
השבוע שופט־השלום אליאס כתילי בעכו,
בעת שמצא את שלושת האחים ג׳נאים מכפר
סכנין אשמים בתקיפה. כפי שתואר
מעל דפי העולם הזה 1057 תקפו שלושת
האחים את בת מדם רמסיה ואת קרוביה,
כאשר זו רצתה להמרות את הנוהג העתיק
ולהינשא לצעיר שאינו בן משפחתה, מבלי
שבני דודה יוזתרו עליה תחילה יומן
כרמל״ עבר השבוע לידיה הבלעדיות של
חברת אולפני הסרטה בישראל, כפי שצפה
זאת מראש העולם הזח 1102 ועל אף הכחשתו
הנמרצת של מנהל היומן נתן אכסל־רוד.

עוון
״העולם הזה״ מספר על סידרת פגישות בדרך

** רפל סמיף הסתיר את רחובות לונדון. כך מתחיל כל בלש
אנגלי טוב. כך גם מתחיל סיפור זה. ערפל סמיך שיתק את
התנועה בשדה־התעופה, והדרך היחידה להגיע לאמריקה הייתה
לנסוע ברכבת לגלאזגו, סקוטלאנד. שם אין ערפל לעולם.
הרכבת עמדה בתחנת יוסטון. תמורת 20ל״י במחלקה השניה,
היתד, מוכנה להעביר אותנו תוך 9שעות לבירת הסקוטים,
מרחק 600 קילומטרים. תמורת 500 פרוטה נוספות גם נשמר
לי מקום. כתוספת חינם קיבלתי חוברת קטנה, שלימדה אותי
שיש לרכבת זו היסטוריה, כמו לכל דבר אחר בבריטניה.
1״הסקוטי המלכותי״ ;חנך בפברואר ,1928 זכה לפירסומת בינלאומית
בתערוכת שיקאגו ב־ , 1933 ומהירותו מגיעה ל־140
קמ״ש. הוא יעמוד בראגבי, ששם המציאו ב־ 1823 את מישחק
הראגבי ; בליכפילד, שם נולד ב־ 1709 הד״ר ג׳ונסון וגם בקרו,
שם נוסד ב־ 1843 מפעל־הענק לקטרים. וכן הלאה.
בקרון ישבו שני אנשים. האחד נראה כקולונל בדימוס בסרט
! של אלק גינס. השני כמו פקיד בכיר במיניסטריון הפנסיות.
שניהם הסתכלו בענין רב באוויר שלפניהם.

השפן הקטן שכח לסגור הדרת

לברי טני ה אין מדברים עם זרים ברכבת — כך לימדו
4איתם. לא היה מה לעשות. בחוץ הסתיר הערפל את הנוף.
נטלתי לידי את העתון וניסיתי לברר מה מעניין רדום את האומה
הבריטית. העתון הוא ד,דיילי טלגראף, מן הרציניים בלונדון,
ומלבד ידיעות הספורט, אותן לא הבנתי, הכיל את הפרטים
החשובים הבאים:
• ערפל סמין• מעל ללונדון. כל הטיסות בשדה־התעופה
הלונדוני בוטלו. למעלה מ־ 1700 איש טילפנו להתאחדות
בעלי המכוניות כדי לברר את המצב בדרכים.
• אל תתעללו בנהגי אוטובוסים: במכתב למערכת
שואל אלן ביטס, נהג באוטובוס לונדוני, אם אין באנגליה כולה
אף איש אחד ויחיד שהוא שבע־רצון משרותם של הנהגים,
והמוכן להגיד זאת בפה מלא?
• ״לא אשנה אן? מילה אחת!״ לורד מונטגומרי,
העומד להופיע בטלביזיה כדי לתאר כמה מקרבותיו, הודיע שלא
ישנה אף מילה אחת בספר הזכרונות שלו, שהרגיז רבים. מי
שאינו מסכים לדעותיו, אמר הלורד, יכול לכתוב ספר משלו.
על הטלביזיה אמר הלורד שהוא ״חדש בבאלאגאן הזה״ ,אך
מקודד. ללמוד.
• קנם מפני שעבד יותר מדי. ויליאם האריסון,45 ,
משפילד, נקנס על־ידי האגודה המקצועית שלו בשתי לי״ש ו־10
שילינג על שעבד בחודש האחרון חמש שעות נוספות למעלה
מן המכסימום שהאגודה מסכימה לו. האגודה התעלמה מן הטענה
שהיה עליו לסיים עבודה חיונית ששום אדם לא היה מסוגל
לבצעה.
• אשה הרה הרוגה ליד נהר. אשה כבת 28 נמצאה
במקרה הרוגה בשיחים ליד הנהר ריי. פניה רוסקו ללא הכר.
היא היתר, הרה בחודש השמיני. לא נמצאו לידה שום סימנים
המעידים על זהותה. הרוצח הביא אותה למקום אחרי מותה
וזרק אותה בערפל ממכוניתו.
• התנצלות אחרי תגרה בבית-משפט. ג׳ון אדמם,
מבל־ודייר, ירד מדוכן העדים ותקף אדם בקהל, בשעת שמיעתה
של תביעת גרושין. הנתקף הוא האיש שהוזכר בתביעה כשותף
ד,אשר, במעשה־נאוף. אחרי שפרקליט התובע התנצל על שמרשו
איבד את השליטה העצמית, העיר השופט שאשמים אלה שהביאו
את הנתקף לאולם בית־המשפט.
• השפן אינו סימפאטי .״המועצה המייעצת לעניני
שפנים״ הודיעה שתפתח במסע־הסברה נרחב, שיגלה לציבור
את אופיו האמיתי של השפן. המועצה טוענת כי ספרי־ד,ילדים

מסלפים את האמת, בתארם את השפן כייצור חיובי ואהוד,
בעוד שלמעשה השפן מזיק לחקלאות, מחבל וחומם. בתשובה
לכך הודיע בעל אחד הטורים בעתון שהוא עומד לייסד ״מועצה
מייעצת לעניני איכרים״ ,שתגלה את הפרצוף האמיתי של החקלאים,
שבניגוד לדעה המקובלת אינם אלא פראי־אדם מבחילים.
• קצין ימי מבריז על ״תקנון הוקס״ .רב־סרן
גורדון פראנק הוקם ,41 ,קצין ימי במשרד־ה,אספקה, הודיע
בבית־המשפט לעניני תחבורה שהוא ניסח תקנון חדש לרכבות,
אותו הוא מציע לקרוא ״תקנון הוקס״ .לפי תקנון זה יהיה
מותר לנוסעים בעלי כרטיסים של מחלקה ב׳ לשבת במחלקה
א ,,אם המקומות במחלקה ב׳ תפוסים ואם אינם מפריעים
לנוסעים במחלקה א׳ .הקצין נתבע לדין על שסירב לשלם תוספת
למחיר כרטיסו, למרות שישב במחלקה א׳ ,כשבידו כרטיס
למחלקה ב׳.
• התיאטרון עונה לשחקן ״משועמם״ .הנהלת
תיאטרון אלדוויץ׳ במערב לונדון פירסמה הצהרה המגנה את
פיטר סלרם, כוכב ההצגה החדשה שלה ברו־הא-וזא, על שאמר
כי ההצגה משעממת אוחו, וכי הוא משחק טוב רק פעמיים
בשבוע.
• אשה מכחישה ששברה דלת. צחוק פרץ בבית-
המשפט כאשר טען השחקן וילפריד הייד כי גב׳ מוריסון,48 ,

הומצא גאז המפחיד חת1לי
שברה שתי שמשות בלתי־שבירות בדלת דירתו. היא עשתה
זאת אחרי שסירב לתת לה להיכנס. האשד, הכחישה את האשמה
ונעצרה לשבוע להסתכלות.
• גט למר סטיפן פרויד. מר סטיפן גבריאל פרויד,
נכדו של זיגמונד פרויד, זכה אתמול לצו־גירושין על סמך
הטענה שאשתו נאפה עם מר ג׳ון מייקל גיבסון הורוקם. הנתבעים
לא התגוננו. הבעל הסכים כי הילדים יישארו תחת השגחת
האשה.
9הגנה עצמית במשפט רצח. יתכן כי הבעל רק
הגן על עצמו באופן אינסטינקטיבי כאשר דקר למוזת את מאהב
אשתו׳ בניירובי, קניה — כך טען פרקליטו. הנרצח, אחיו של
לורד סטאפורד, נדקר בנוכחות האשד, בבית־מלון. הרוצח הכחיש
שהתאכזר לאשתו, וטען כי המאהב איים לשלחו לבית־הסוהר.
״המחשבה שאשב בכלא בעוד שהוא ישכב עם אשתי במטה,
העבירה אותי על דעתי,״ אמר.
9חתול פוחד מעכבר. חתול התכווץ בפינה בבהלה
למראה עכבר, אחרי שהריח ״גאז מפחיד״ ,מודיע כתב מניו־יורק.
הגאז הומצא על־ידי הצבא האמריקאי, ומטרתו לשבור
את רצון הלחימה של האוייב.
• שוטר זוכה לפיצויים ! 00 .לי״ש פיצויים הוקצבו
לשוטר הנרי אנסל ,33 ,במשפטו נגד ראש הבולשת במחוז בוז.
בלשים באו לדירת התובע בשעת העדרו, שיכנעו את הילדים
להכניסם לדירה בטענה שהם ידידי אביהם, וערכו בדירה חיפוש
בלתי־חוקי אחרי רכוש גנוב.
• חיילים ישנים על פצצות. כיתת חיילים בקפריסין,
שאוהלם התמוטט בגשם ושהלכו לישון במערה, מצאו בבוקר
שהם ישנו על ארגז שהכיל פצצות מתוצרת עצמית של המחתרת.
הפצצות פוצצו.

בלניות, בלניות אדמדמות אדמוניות

חיילים ישנו עד גני פצצות

ך* רכבת נעצרה. הערפל בקרו גל כך סמיך, שאין מרשים
ן ן לנו לעבור את התחנה. שכני משמאל חיווה את דעתו
המתונה על מזג־ד,אוויר. שכני ממול, הקולונל בדימוס, הודיע
שבחוף הדרומי המצב אינו יותר טוב. הוספתי משפט על מצב־הראות
הלקוי בשדה־התעופה הלונדוני. הסיכום: אפשר להעיז
לומר שמזג־האוויר אינו בלתי־פגום לגמרי.
מנין אנכי, אם מותר לדעת? מישראל. אה, פלסטיין, אומר
שכני מימין בענין. הייתי שם ב־ .1947 עם הדיביזיה המוטסת
ר,ששית.
כן, אלה היו זמנים קשים. שכני ישב על הכרמל, במחלקת
הקשר של מטה האוגדה, וכמעט לא ניתן לו לראות את הארץ.
אם לומר את האמת, המחתרת היהודית היתד, מוכשרת מאד.
אנשים חריפי־מוח.
מסתבר שהאיש הוא בן ,37 ומשרת זה 17 שנים בצבא־הקבע.

הוא ס: מגורים האנובר להגיע השן| הוא כשרב-
! , 1917
הוא הו
מה שד
הכל ׳1
את כו חבל מעט 1 נוראים חשבו מצאו דיס^ן
ואיו ז אחר מצב

עד ע יודע למשל היד אשתו
סאים.
אותם!
הוא 1 השוט אחרי!
של אי
משפב שב כוחון לפתו יורה,
חתת
ח הפ1
תיע כ הפו אבל טמג

י? מני ברי!

משתכר כ־ 400ל״י לחודש אחרי תשלום אוכל,
בושת. כרגע הוא חי עם אשתו הגרמנית, בת
חנה צבאי בריטי בגרמניה. אולם חלום חייו הוא
; רב־סמל, לקבל פנסיה ולפתוח בית־מרזח.
^ מתעורר. זו תוכנית טובה מאד, הוא סבור. כי
מ־ מ רז ח, ובשעתו היה רב־סמל. זה היה בזמן
חלוד היה רב־סמל, והקצינים רעדו מפניו. פעם בשנת
:ליו סגן־משנה חדש ולא רצה לקבל ממנו הוראות.
!פני הקולונל, והקולונל אמר לו: ידידי, אתה תעשה
מל יגיד לך. הוא האדם השני בחטיבה. היום, כמובן,
מפנקים את החיילים. מפנקים את הנוער. מפנקים
ראה את הארץ היטב, מעיר שכני מימין. הוא זוכר
עיקר הזכרונות: אניות המעפילים, איזה תנאים
זה צפיפות וליכלוך! נורא! ובכלל, כשבאו לארץ
לים לראות כמה כפרים של בתי־חימר, ותחת זאת
מודרניות. מפתיע מאד, באמת. והמאורעות! היהו־
^ ח דו ר לכל מיתקן צבאי. זה היה לפני הרבה זמן,
ח1ין שום טינה.
ך,יה האיש בקפריסין. שם היה המצב עוד יותר קשה.
|עים לגמרי. אתה הולך ברחוב, אסור לך לירות,

8עליך. אבל כשיורים עליך זה תמיד מאוחר, ואינך
היורה ומנין. לא כל אחד מבין את הקשיים. הנה,
זופט הזה שמתח ביקורת על החיילים.
על אותו שופט היתד, באותו עתון־בוקר. אחרי רצח
סמל, ערכו הבריטים חיפוש ואסרו כמה מאות קפרי־ושה
מהם מתו במאסר. מסתבר שסרן בריטי היכר,
הראש באלה, וכי רוצץ את הגולגולת של אחד מהם.
שהתנפלו עליו. עדי־ראיה טענו שהוא התנפל עליהם.
:ריטי קבע שאמנם יש להבין את זעמם של החיילים
האשה, אבל ניראה כי בשעת החיפוש השתמשו במידה
ת שאין למצוא לה הצדקה. אבל אין לקבוע בודאות
פי הרג את האסירים.
וציא מכיסו גלויה אדומה. הכותרת :״הוראות לאנשי
זחון בלכויס־ן בקשר עם פתיחח־אש״ .התוכן: אסור
זש אלא במקרה שקיימת, לפי מיטב שיקולו של הה
מוחשית שאי־פתיחת אש תגרום לאבדן חיים ולהש־ס
ציבורי. אין לירות מעל לראשים, אלא ישר למקום

ישנה איזו מלחמה קטנה, בלתי־נחשבת, נגד המורדים.

שתי גדות 7ירדן

כני אינו האדם היחיד המתיחס לישראל ללא התרגשות,
ללא אהיה וללא שנאה. בשביל כל הבריטים, ישראל היא
פשוט מדינה אחת מני רבות, קטנה למדי, במזרח התיכון.
בישראל סבורים עתה רבים כי בריטניה התקרבה סוף־סוף
אל המדינה. האם לא מכרה לה שתי צוללות? האם לא נאם
ראש־הממשלה נאום ידידותי מאד במסיבה לכבוד ישראל?
המסקנה המתבקשת: בריטניה רוצה להשתמש בישראל נגד עבד
אל־נאצר. נוצר רקע חיובי לשיתוף־פעולה.
אולם האנשים הקובעים בבריטניה, אותו קומץ של בני המעמד
השליט הקובע את גורל המדיניות הבריטית, רק מחייך באדיבות
לשמע סברות כאלה. שני שכני בקרון הרכבת האמינו כי עבד
אל־נאצר הוא ״היטלר שני״ ,שעוד יבוא יומו, ושטוב עשה
הצבא הישראלי כשנתן לו מכה על הראש, בסיני. צבא טוב
זה, צה״ל. די מפתיע, למעשה. לא כן?
אולם אותם אלפים מעטים היושבים במשרדים עתיקים בוייט־הול,
במייפייר ובשאר המבעים המנהלים את המדינה ואת דעת־הקהל
המאורגנת, יודעים שהעולם הערבי הוא כוח עולה, וכי
לבריטניה ישנם עדיין אינטרסים נכבדים מאד במרחב עצום זה.
ואילו ישראל קטנה ורחוקה, מבודדת ומנותקת. יש לה צבא
טוב, אבל האנגלים ראו באלף השנים האחרונות הרבה צבאות
טובים, שניצחו בהרבה קרבות, אך לא תמיד הביאו תועלת
מוחשית לארצותיהם. הענין שיש לבריטים בישראל הוא אחד
ויחיד: התקווה שישראל לא תגרום לצרות. כל התלקחות של
צרות במזרח התיכון עלולה לסבך את אנגליה בצורה בלתי־נעימה,
איך מונעים את הצרות? ענה לי העורך של אחד השבועונים
החשובים ביותר באנגליה :״הלוזאי וידעתי!״
השיחה התנהלה שלשום במערכת העתון, ברובע אריסטוקראטי
מאד של לונדון המערבית•
מה היו הבריטים אומרים אילו נקטה ישראל לפתע בקו
ניטראליסטי, למשל, כדי למצוא לשון משותפת עם הערבים
והאפרו־אסיאתים? ״ישראל אינה בעינינו בן־ברית במלחמה
הקרה,״ העיר האיש, בחיוך אדיב .״היא קטנה מדי למטרה זו.
אם היא צריכה להסתייג מן המערב כדי להשיג הסדר לעצמה,
איש לא יתרגז עליה כאן.״
לפני כמה ימים הופיע ספרו של הגנרל ריצ׳ארד הילטון,
המעצמה השלוש־עשרה. הגנרל דורש להקים מחדש את האימפריה
הבריטית ולצאת מתחת לכנפי אמריקה, המשועבדת להון
הבינלאומי (הוא הכוח ה־ .)13 על הבריטים להחזיק מעתה בכל
שעל אדמה שעוד שרד להם במזרח התיכון. האם עליה לנטוש
את ישראל, אם תותקף זו על־ידי הערבים בעזרת הסובייטים?
עונה הגנרל בגלוי־לב מוחלט :״למה לא? קיומה של ישראל שוב
אינו צריך לענין את מדיניות־החוץ הבריטית.״
הגנרל אינו אופייני. רוב הבריטים יודעים כי כל מלחמה
מסביב לישראל תפגע במערכות עולמיות, וממילא תסכן גם את
בריטניה. המסקנה: צריכים למנוע את המלחמה.
מה אם תפרוץ בכל זאת? מה אם תנסה ישראל לכבוש את
מערב הירדן? ערב מיבצע־סיני הודיעה הממשלה הבריטית
שתילחם נגד צה״ל, אם יעבור זה את הגבול הירדני. הפעם
שותק משרד־החוץ בוייסהול. מדוע? הסיבה הסבירה: מפני
שבעצמו אינו יודע מה יעשה במקרה כזה.

ארצנו הקטנטונת
*** ני הנכרים בקרון — הרב־סמל בעבר והרב־סמל בעתיד
שקעו בויכוח מפורט על טיב סוגי הבירה השונים.

תנער ש1א את מאהב אשתו
היה נאה. אך שייך ערבי אחד בדרך לקח ממנו 5לירות שטרלינג
בשביל כוס תה.
בשיחה נעימה על מרחב רחוק וחם, בו זורחת השמש ואיש
אינו יודע מה זה ערפל, עבר הקטע האחרון של הדרך. בגלאזגו
התפרקה החבילה. העיר קרה ומשעממת, הסקוטים חסרי כל
ענין, אין אף מקום אחד המזכיר מרחוק את פיקאדילי או רחוב
דיזנגוף. יש לבלות שעתיים עד להמראה. אין מנוס מן הקולנוע.
כמו בכל מקום בעולם, נכנסים מתי שרוצים. ראיתי את החלק
האחרון של סרט אמריקאי אידיוטי על דודה מרושעת, המפריעה
לבת־אחותה החמודה והעשירה להתאהב בבחור עני אך
ישר במכסיקו או קובה, ואת החלק הראשון של סרט טוב, חלקת
אלוהים הקטנה, ואז יש למהר לשדה־התעופה.
העולם הוא קטן. במטוס, הושיבו אותי ליד גבר צעיר, הנראה
כשחקן קולנוע אמריקאי. פקידת חברת־התעופה קראה לו בשם
סרן משהו. במטוס אין אנו מתכוננים לדבר איש עם רעהו,
כי אין דבר יותר זוועתי בעולם מאשר לבלות לילה של טיסה
ליד אדם משעמם האוהב לדבר. אולם איכשהו מתברר שאני בא
מן המזרח התיכון, ושגם הוא. הסרן הוא קנדי. זד, עתה סיים
שרות של ארבעה חדשים כמשקיף או״ם בלבנון, ויתכן מאד
שיחזור אלינו, בירושלים או ברצועת עזה.
האיש מלא אינפורמציה מעניינת. לבנון היא תסבוכת מדהימה.
הכל יורים על הכל, נוצרים במוסלמים ונוצרים בנוצרים ומוסלמים
במוסלמים. אבל איש אינו יורה באנשי האו״ם, כי
הלבנונים יודעים היטב מה בריא ומה לא. התיחסו אליהם
בידידות, פרט למשקיפים ההודיים. ההודים נראו לערבים בכושים,
ועוררו בוז.
הסרן אינו מאמין בכראמה, ראש הממשלה, שהגיע לשלטון
בעזרת חוגים המתנגדים לגישת חסידיו. המוסלמים רוצים להצטרף
לרע״ם. הנוצרים רוצים לשמור על עצמאות. הפפ״ס,
מפלגתו של אנטון סעדה המנוח שהוצא להורג, רוצה להקים
סוריה רבתי ולוחמת ברע״ם. ליד מקום מושבו של הסרן
החזיקה מפלגה זו מחנה של 300 מגוייסים מזויינים, שציפצפו
על כיתת החיילים הלבנוניים במקום. יש הרגעה במצב, אך אין
שום פתרון.
מבחינה כלכלית המדינה מתמוטטת. איש אינו מוכן לבצע
רפורמה. העשירים מחזיקים את כספם בשוייץ, ואינם חולמים
להחזירו למולדתם. העניים כבולים בקשרי־נאמנות למשפחות
ולכתות, ומצפצפים על שלום המדינה. לסרן הצעיר והאידיאלים־

־יה של בריטניה הגדולה לחמו בעבר, לוהמיס כיוס ועוד ילחמו הרבה בעתיד
ביותר של האדם, היינו הבטן. פתיחת־אש בלתי־מוצדקת
אך אש מוצדקת תקבל גיבוי מלא מצד הפיקוד.
,אמר שכני, קפריסין אבודה. אי־אפשר להחזיק בה.
קאים איחרו. לפני כמה שנים עוד אפשר היה לתקן.
:שיו זה מאוחר. אפשר לשלוח לקפריסין את הגנרל
שדיכא את המרד המאלאי בחומרה כה רבה. אבל זה
י. גם השכן ממול מסכים. דיכוי חמור אינו משתלם.
ה תמיד מתנקם.
דיבר ללא התרגשות. בשבילו, זו עוד מלחמה קטנה
ית — כמו ארץ־ישראל, כמו גרמניה. יש ללחום למען
,אבל בלי שנאה וטינה אישית. ואם המציאות מחייבת
1וז צריכים להיסוג בסדר. הוא עצמו התכונן לנסוע עם
ימאלאיה, שם יצורף כמדריך לצבא המאלאי. שם עוד

התחלתי לנמנם. לפתע חדרה להכרתי מילה ערבית :״עבאדאן״.
האם חלמתי? בפקחי את עיני נוכחתי לדעת כי הרב־סמל בדימוס
נעלם, וכי במקומו נכנס שכן חדש. הוא האיש שאמר את
המילה.
הגבר הוא בגיל־העמידה, בעל מבטא סקוטי. הוא היה בעבא־דאן,
איראן, כראש מפעל לבנית מתקני נפט. העובדה ביצבצה,
כמובן, בשעת ויכוח על הערפל, שהוא עתה הרבה יותר קלוש.
כבר אפשר לראות את הנוף המתקרב והולך של גבול אנגליה
וסקוטלנד.
מסתבר ששלושתנו היינו לפחות בעיר אחת — בחיפה. החייל
היה שם עם הכלניות, והאורח החדש ירד שם מן האוניה בדרכו
לפרס. הוא נסע באוטובוס דרך טבריה לדמשק, ומשם דרך המדבר
הסורי לבירת עיראק. זה היה בחודש פברואר, ומזג־האודיר

טי כל זה נמאס. הוא היה רוצה לעבור לקאשמיר. אך יתכן
שיעבירו אותו דתקא לעמאן. מה דעתי, האם המלך הקטן יחזיק
מעמד?
הדיילת כיבתה את אורות המטוס. זהו רמז כי הגיעה שעתנו
לישון. המחשבה האחרונה החולפת במוחי, אחרי יממה זו של
פגישות חטופות בדרכים: העולם נעשה קטן מאד. לפני עלות
השחר נהיה מעל ליבשת האמריקאית. בעולם קטן זה, יש לישראל
מקום קבוע מאד. מלבד הישראלים עצמם, אין איש אף
מעלה על דעתו שהמדינה שייכת לאירופה. היא שייכת לקידמת
אסיה, וכל אדם בעולם יודע זאת — במידה שבכלל שמע על
קיום המדינה. ובתור מדינה אסיאתית קטנה, המסוגלת לגרום
למלחמת־עולם, נוגע גורלה לגורל כל אדם בעולם קטן ומצטמק

חמחרים
נולד נין חמישי לאליעזר בן־יהודה,
מחייה הלשון העברית, בן לדרורה ומשה
חובב, הקריין הראשי של קול ישראל.
התינוק, איתמר, נקרא על־שם אבי אמו, סבו
איתמר בן־אב״י ,״הילד העברי הראשון״.
נישאה דוגמנית, מלכת־יוסי וסגנית
מים עולם רינה וייס למומחה לניהול תעשייתי
רם יעקבזון ,24 ,בן פרדסן ותעשיין
(סרן) רחובותי יוסף יעקבזון, מרכז הרכש
בימי מלחמת־העצמאות, כיום, בין השאר,
גם קונסול הכבוד של פאראגוואי.

טובות

טו בו ת

מ או ד !

למה לעילם יותד?

*כדה
20 מי*!ימ^ .79280

נישאה בשלישית• כוכבת קולנוע איג־גריד
(חופשה בלונדון) ברגמן ,43 ,למפיק
סרטים ותעשיין שבדי לארם שמידם,41 ,
בטקס חשאי בלונדון, אנגליה.
נחוג יום הולדתו ה־ 60 של מרדכי אריה
אלון (פייקוביץ) ,חקלאי המשמש זה 13 שנד,
יו״ר המועצה המקומית בנימינה. אלון, שארגן
בשעתו העלאת מעפילים לחופי השומרון,
הוא השני בחמשת בני ראובן יוסף
פייקוביץ׳ איש ראש־פינה, שהמפורסם בהם
הוא דווקא בן הזקונים, אלוף אחדות־העבודה
והפלמ״ח יגאל אלון (בכור האחים: משה
אהרן פייקוביץ, לשעבר המנהל הכללי של
רכבת ישראל).
נחוג יום הולדתו ה־ 60 של מורה־סופר
יעקב (ירושלים בלהבות) חורגין, יליד יפו,
שפנה אחר קריירה צבאית מגוונת במלחמת
העולם הראשונה (מתורגמן בצבא התורכי,
פקיד בחיל הרפואה הבריטי) להוראה ולכתיבה,
התפרסם בעיקר בתריסרי ספריו ההיסטוריים,
על רקע תנ״כי וקדמוני, לנוער —
בגון הקנאים הצעירים, חומת אגריפס, בין
חייתו־אדם.
נחוג יום הולדתו ה־ 63 של ויליאם סאב־מאן,
גובה מסים שעלה לדרגת שופט עליון
ולפני 14 שנה לנשיאות ליבריה, הרפובליקה
הכושית הראשונה בעולם. אחת המתנות
ליום הולדתו: מטוס פייפר, מתנת ראש
ממשלת ישראל.

• הנעליים בגזרות החדי שות
ביותר ובצבעים לפי טעמן
ולבושן, תמצאנה בעלות הטעם
הטוב בחנות לנעליים טוב־טעם
ברחוב אלנבי 60 בתל־אביב.
לקראת עונת החורף הו ציאה
החנות את המודלים .1959
החנות טוב־טעם דואגת לא רק
ליופי אלא גם לבריאות הרגל.

נחוג יום הולדתו ה־סד של הרב יצחק
אייזיק הלוי הרצוג, מוסמך למשפטים, ד״ר
לפילוסופיה ורב ראשי (אשכנזי) לישראל זה
24 שנים.
נחוג יום הולדתו ה־ 72 של אברהם קרי•
ניצי, ראש העיר (וקודם לכן: יו״ר המועצה
המקומית) רמת־גן מאז היווסדה, ב־.1926
תעשיין רהיטים קריניצי, שהנהיג את השימוש
בעצי אקליפטוס בתעשיית הרהיטים,
ראה רבות בחייו, הספיק לנהל, ב־,1917
בית־חרושת צבאי תורכי לתיקון תותחים
וליציקת תרמילי רימונים בדמשק.
נחוג יום הולדתו ה־ 75 של פרופסור
(לפילוסופיה) שמואל הוגו ברגמן, הרקטור
הראשון של האוניברסיטה העברית, איש
ברית שלום׳ שעמד ב־ 1947 בראש משלחת
היישוב לוועדת היחסים הבין־אסייאתיים ב-
ניו־דלהי (בין חברי המשלחת: לאחר מכן
ציר ישראל לבורמה דויד הכהן).
נחוג יום הולדתו ה־ 80 של אריה (לייב)
שנקר, בעל בית־החרושת ״לודז׳יה״ (האב,
האס והתינוק — לובשים לודז׳יה אינט־לנק)
,שעלה מבעלות בית־חרושת קטן לטקסטיל
במוסקבה של ראשית המאה, לנשיאות
קבע, מאז היווסדה ב־ ,1925 של התאחדות
בעלי התעשייה.
נפטר הסופר היהודי יליד גרמניה ליאון
(היהודי זים) פויכטוונגר, בלוס־אנג׳לס, אר־צות־הברית,
בגיל .74 פויכטוזנגר שהרבה
לעסוק בנושאים יהודיים, הקדיש גם את
ספרו האחרון, שראה אור בשנה שעברה,
לנושא יהודי: יפתח ובתו.
נפטר ד״ר ג׳ורג׳ ליוינגססון רובינסון,
בצ׳יקגו, ארצות־הברית, בגיל .94 לד״ר
רובינסון, תיאולוג וארכיאולוג נוצרי, שחפר
לפני מלחמת העולם הראשונה בסיני ושניהל
בשנים 1913־ 1914 את בית־הספר האמריקאי
לחקר המזרח בירושלים, מייחסים את גילוי
הבאר הששית והשביעית של באר״שבע.

חליפות -שמלות -
מעילי נ׳רסי
דברי

סריגה

ג אי כו ת ייצ 1א ל

נשואיה הראשונים של אינגריד ברגמן
חיו לרופא אמריקאי־שבדי ד״ר פיטר לנדס־טרום,
נסתיימו בהולדת בת ובגירושין; נשו־איה
השניים, שנסתיימו בגירושין ובארבעה
ילדים, היו למפיק סרטים איטלקי רוברטו
(סטרומבולי) רוסליני.
סשרט כדו רגל
הנ עלי ם כור בו ע טו תבכ דו ר
על משחק הכדורגל שנערד השבת,
בו ניצח מכבי תל־אכיב את
מבכי יפו כתוצאה ,1:3בותב שייע
גלזר:
מה אתם מחייכים?
בטח קראתם מה שכתבו
עלי העתונים:
גדול, נפלא, יכולת
נהדרת, כושר מצויץ,
ועוד כל מיני
מילים שבדרך כלל
נותנים רק לאלה שמנגנים
על פסנתר
או על כינור. אז
מה׳ בשבילי זה לא
חדש. אני ידעתי את זה כל הזמן. מה אני
אשם שהאמנתם למה שכתבו וספרו עלי כל
המומחים?
המומחים האלה גם אמרו לפני המשחק
נגד מכבי יפו, שהסיכויים שקולים. זה מפני
שמכבי יפו לא הפסידו העונה, עד המשחק
הזה, אף משחק אחד. והמומחים גם חשבו
שמכבי תל־אביב בכושר ירוד. גם כל הניחושים
לפני המשחק לא היו לטובתנו. הקהל
הפאנאטי של מכבי יפו, כבר היה בטוח שהם
מנצחים והלכו התערבויות על מאות ל״י.
אני בעצמי ראיתי בנגה איך שאחד, לא
רוצה להגיד את שמו, שם 150ל״י על גול
אחד פור בשביל מכבי תל־אביב.
הבולגרים, האוהדים של מכבי יפו, אפילו
הכינו גביע מיוחד מסומסום מתוק, שבתוכו
פרחים, אותו חשבו לתת לבוחום אחרי
הנצחון. זה היה באמת גביע טעים מאוד.
אכלתי אותו אחרי המשחק, במקום בוחוס,
האליל שלהם.
ריצת־מכשולים למגרש. באנו למגרש
ולא רצו לתת לנו להכנס. הלכנו
משער לשער, ניסינו להדחף, להתפלח פנימה
ולא הלך. השחקנים של מכבי יפו
התאמנו בפנים ואנחנו חיפשנו דרך איך
להכנס. כשבסוף פתחו לנו שער קטן כדי
לעלות על המגרש, נדחפו האנשים בחוץ
לפנינו. שאלתי איש אחד: למה אתה נדחק?
והוא ענה: לראות את שייע משחק. אמרתי
לו: אם אתה תכנס שייע לא יוכל להכנס.
אז הוא חשב שאני צוחק.
הייתי צריך לעבור גדרות בקפיצה כדי
להכנס למגרש. כל המקומות כבר היו
תפוסים. מזל שהמקום שלי על המגרש לא
היה תפוס. כשהגענו למגרש, לא הספקנו
להתחמם וכבר התחלנו לשחק.
כשהתחיל המשחק חשבתי כבר שפה
הקהל ינצח אותנו. הקהל ישב ממש על
הקו ואם היית רוצה ללכת לתת קורנרים
הקהל היה תופס אותך ברגליים. אבל אני
לא נבהל מקהל; וטוב שאני עוד יודע
לבעוט קורנרים מהמקום. הקהל השתתק
רק אחרי השער הראשון, שרפי לוי הכנים
ממסירה שלי בדקה השמינית.
אחרי הגול הזה הרם את הגדרות גם
הקהל שעמד מאחוריהן והתפרץ למגרש.
השופט דודאי היה נאלץ להפסיק את המשחק
לרבע־שעה וזה דווקא הפריע לנו.
כי אחרי הגול הראשון הקבוצה מתחממת
ומתלהבת, וכאן הרסה לנו ההפסקה את
השוונג.
כשחודש המשחק עשה פלשל פאול גס
לפליקס מיפו שהיה בקו ה־ .16 ולמרות
שפליקס לא היה במצב בעיטה לשער, פסק
השופט פנדל ובוחוס הישווה את התוצאות.
הקהל השתולל משמחה ומכבי יפו התחילו
לשלוט בשדה.
השבת, רק רגל שמאי. השמחה
שלהם לא נמשכה הרבה זמן. בדקה ה־29
לקחתי כדור והכנסתי אותו לשער ברגל
שמאל. הקהל השתתק. מכבי יפו התחילו
ללחוץ וחשבתי שאם ישוז עוד פעם תהיה
כאן חיפה שניה. אבל בדקה ה־ 59 לקחתי
שוב את הכדור׳ רצתי לצד שמאל וברגל
שמאל שוב בעטתי את הכדור לכיוון השער.
מרוב עצמת המכה הוא פגע בקורה ובציבור׳
ויצא החוצה. עכשיו הפכו גם האוהדים
של מכבי יפו לאוהדים שלי.
היתד, לי הזדמנות להכניס עוד שער או
שניים, אבל בעטתי ברגל ימין והכדור לא
נכנם. כנראה שרק רגל שמאל פעלה טוב
בשבת. חבל שלא ראיתם מה היה כשנגמר
המשחק. הרימו אותי על הידיים, נתנו לי
את הגביע מסומסום וכשהלכתי תיכף אחרי
המשחק לעבודה, הנוסעים צעקו עלי ״סע

כבר!״ מפני שהקהל הצטופף סביבי לשמוע
מה קרה במשחק.
אחד בא אלי ואמר לי: אתה צריך להחליף
את תעודת־הזהות שלך. שאלתי אותו:
למה? אז הוא ענה: זה לא יכול להיות
שאתה כבר בן .31 אבל זה ככה באמת.
בינתיים יותר צעירים ממני כבר תלו את
הנעליים על הקיר.
וכל אלה שניבאו לי שגם אני אעשה
זאת בקרוב מודים בעצמם כי טעו. אני
אעשה את כל המאמצים שגם להבא לא
יתגשמו הנבואות שלהם.

1ס בגס־ ציונ ת
רביעיית מועדון־התיאטרון סיימה את
הופעתה באולם קולנוע נוח בנס־ציונה, מחיאות
הכפיים הרמות שככו והקהל חיכה
להמשכה של לתכנית• על הבמה עלה עמיקם
גורביץ, פטרון קבוצת הכדורגל של
נס־ציונה, מסר הודעה קצרה ותקיפה :״הערב
נסתיים. על כל השחקנים ללכת מיד לישון.״
מטרת הערב הושגה: נאסף סכום של כמה
מאות לירות למען קבוצת הכדורגל של
המושבה.
הקהל ששילם במיטב־כספו בעד הכרטיסים
לא התמרמר. כולם ידעו כי למחרת
היום, בשבת, מצפה לקבוצת הכדורגל של
נס־ציונד, ההתמודדות הקשה ביותר שהיתר,
לה אי־פעם. השחקנים, שגילם הממוצע אינו
עולה על , 17 צייתו, פרשו לשינה לבתיהם.
לפני שלוש שנים התרחש הנס הגדול של
הכדורגל הישראלי בנס־ציונה. שתי הקבוצות
של המושבה התאחדו לקבוצה אחת,
שנקראה סקצית הכדורגל. המיזוג נתן מיד
את אותותיו במספר האוהדים של הקבוצה
שקפץ ועלה פלאים. באותה מדד, ירד מטה
מטה המאזן הכספי של הסקציה, שלאחר האיחוד
לא זכתה לכל תמיכה מצד המרכזים
של אגודות הספורט.
לאחר שנתיים בליגה ג׳ עלתה הקבוצה
בעונה החולפת לליגה ב׳׳ תפסה בה את
אחד המקומות האחרונים. בעונה הנוכחית
החליטו העסקנים על ריאורגניזציה מוחלטת,
החליפו את רוב השחקנים החיתיקים בצעירים•
החילופים הוכיחו עצמם כיעילים כבר
עם ההסתערות הראשונה. לאחר ארבעה
מחזורי משחקים הגיעה הקבוצה למקום
הראשון בליגה ב׳.
נצחון צודק לנערים. גם הפועל
רמלה׳ שהיתר, בשנה שעברה מן הטובות
בקבוצות ליגה ב׳ ,אספה אותו מספר נקודות
( )17 ושתי הקבוצות ציפו בכליון עינים
למפגש המכריע ביניהן. הרמלאים היו בטוחים
בנצחונם ולא הסתירו את הדבר .״הם
הולכים על בטוח במאה אחוז,״ סיפר צופה
בקיא׳ ״בעוד ששלנו מודים כי הכוחות
הינם שקולים.״
לפני המשחק הזהיר השופט יצחק חסיד
את השחקנים, לבל ינסו לנהל משחק לא
הוגן. הוא הבטיח כי לא ימנע מלזרוק את
המתפרעים. האזהרה נשכחה בו ברגע שחסיד
שרק להתחלת המשחק. שחקני הפועל
התבססו על פריצות בכוח רב, לעיתים
קרובות רב מדי, בעוד ש״ד,ילדים של נס־ציונה״
ניסו לשחק גם כדורגל. הקהל ד,רמ־לאי
הרב שבא במיוחד כדי לעודד את
שחקניו שאג ללא הרף, גרם לתדהמה בקרב
הצופים המקומיים, שלא ציפו לקהל עויין
כה גדול. אך אנשי ננרציונה התאוששו עד
מהרה, ארגנו מקהלה משלהם, שיצאה ממש
מכליה כאשר הבקיע אשכנזי, הקיצוני הימני,
את השער הראשון.
בהפסקה לאחר המחצית אסף מאמן רמלה
את השחקנים, אמר להם :״אתם משחקים
נגד קהל׳ שופט ושחקנים שאינם טובים
מכם. שחקו יותר חזק, יותר חזק.״ התוצאה:
מספר פצועים משני הצדדים׳ ונצחון צודק
לנערים מנם־ציונה•
הקהל הרמלאי, שראה בהפסקה, לאחר המחצית,
כיצד מדרבן מאמן הקבוצה את אנשיו,
כשהוא מצביע לעבר השופט שהיה
מוקף אנשי המקום, הבין כי עיר־ד,עולים
החדשה קופחה. עוד עם תום המחצית הראשונה
מיהרו מיספר חמומי־מוח מבין הקהל
לעבר השופט, ניסו לפגוע בו ולהשליך
עליו אבנים. לאחר שנסתיים המשחק
בנצחון המקומיים, עט הקהל על השופט,
אשר הוקף עשרות סדרנים של הסקציה, הועבר
במהירות דרך פירצה בגדר לבית פרטי
במושבה. הקהל מצא בכל זאת את הפורקן
לזעמו, היכר, את הסדרנים.
היתד, זו דוגמא מאלפת להפקרות השוררת
במגרשי הכדורגל בארץ (ראח מסגרת).
וזעולס חזת 1106.

תופעת מדאיגה בספורט הישראלי: רא הקבוצה הטובה מנצחת, ארא האגרופים

רם וסחר ער מגוש הכדורגל
* * גרש מכבי נתניה. במחצית ה-
שניה למשחק הכדורגל בין מכבי נתניה
למכבי חיפה, מצליחים שחקני נתניה להבקיע

במפתיע את שער החיפאים. מגרש הכדור־רגל
הופך לזירת־איגרוף.
איצטדיון הכדורגל העירוני בחיפה. שתי

בעיטה חבשית מאד

קיבל שחקן הפועל רמלה כתשובה נם־ציונית
טל פתיחה חזקה ופרועה מאד טל המשחק,

הקבוצות, הפועל ירושלים והפועל חיפה,
מתחממות לקראת המשחק. כמה עתונאים ניגשים
לשחקנים. ביניהם, כתב חדשות הספורט
דב עצמון, עתונאי־ספורט חיפאי ידוע הנוהג
לבקר את שתי הקבוצות המקומיות, מכבי
והפועל גם יחד. לפתע מופיע ולמר יעקב,
סוחר מכוניות המשמש כמנהלה המכני של
הפועל חיפה* .תפסו את העצמון הזה,״
הוא צועק כלפי הסדרנים. קבוצת סדרנים
מתנפלת על עצמון, מוציאה אותו במכות
החוצה, למרות שבידו תעודת עתונאי מוכרת.
מגרש ימקא בירושלים. אתרי שהמשחק
בין בית״ר ירושלים לקבוצת בני־יהודה תל־אביב
נמצא בתוצאת תיקו ,1:1מתלהטות
הרוחות, אגרופים מונפים. השופט מפסיק
את המשחק מרם זמנו, עוזב את המגרש
בחסות המשטרה, מאימת הקהל הנזעם.
מגרש הכדורגל נס־ציונה. המשחק בין
קבוצת הכדורגל של נם־ציונה לבין הפועל
רמלה. שתי קבוצות אלה מתחרות ביניהן
על המקום הראשון בליגה ב׳ .לפני המשחק
מאיימים הרמלאים כי לא כדאי למקומיים
לנצח. הם באים למשחק בלווית אוטובוסים
מלאים אוהדים. כשהם מפסידים את המשחק,
מסתער הקהל על השופט.

הבריון איים :״תק 3ר סמיך,
^ רבע הסצינות האלה התרחשו

1 1111

מוצא מן המגרש לטיפול ממושך יותר טל־ידי חחובש והמעסה
״ | י 1י<| של קבוצתו, לאאר שנפגע עליידי שחקני הקבוצה חיריבה.

\| בשבת האחרונה. הן לא היו היחידות
שהתרחשו בשבת האחרונה, והן לא אירעו
בשבת האחרונה בלבד. הן הפכו למחזה
קבוע על כל מגרשי הכדורגל בארץ.
זו אינה תופעה חדשה בכדורגל הישראלי,
אולם היא קיבלה לאחרונה משמעות חדשה.
פעם, כשהיתה מתרחשת התפרעות במשחק,
כששופם היה מוכר״ היה.הדבר הופך לסנסציה.
העתונים היו זועקים, השופטים מגישים
קובלנות, השחקנים נתבעים לדין.
היום הפך המחזה לתופעה של קבע:
האלימות הפכה חלק בלתי נפרד מהרי
מגרש הכדורגל. כולם משתמשים בכח נגד
כולם, שחקנים מכים שחקנים, קהל מכה
שופטים, עסקנים מכים עתונאים, והכל בא
על מקומו בשלום באין מתריע.
וישנן עוד תופעות גרועות מאלה. לקבוצה
כמו מכבי חיפה למשל, יש קבוצת בריונים
קטנה הנמנית על אוהדיה. קבוצה זו
מלוזה את קבוצת הכדורגל לכל מקום בארץ,
נכנסת לבל המגרשים. איש אינו מעיז לעצור
אותם, מפני שמיד הוא ישמע איום:
״אם לא תתן לי להיכנס תקבל סכין.״
הבריונים נכנסים למגרש, לפעמים במסוה
של סדרנים, וכשמתרחש משהו על המגרש,
שאינו מוצא חן בעיניהם׳ הם נוטלים בו
מיד חלק פעיל. משולי המגרש הם מאיימים
על שחקני קבוצות יריבות שירסקו להם את
העצמות, לא פעם הם מנסים להתפרץ למגרש
וללמד לקח לשחקנים ולשופטים.
לקבוצת בריונים זו אין כל קשר עם

קבוצת הכדורגל, אולם היא משפיעה גלויות
על מהלך המשחק. במשחק שנערך לפני
מספר שבועות בחיפה, בין כדורגלני מכבי
יפו לכדורגלני מכבי חיפה, הפך המגרש
לבית־מטבחיים. אולם כדורגלני יפו, שסבלו
מהיריב, חששו להחזיר מכות, מפחד הבריונים
שהסתובבו במגרש המקומי.

הקה 7סרץ קרוע־בגד
^ ין טעם להתחקות אחר גורמי
\ | מצב זה. הם ברורים בהחלט. האלימות
והתפרעות היצרים במגרשי הכדורגל הם
תולדה ברורה של השחיתות המוסרית שפשטה
בענף ספורט זה. אולם הגורמים
המעונינים, שבידיהם לחסל או למנוע את
האלימות במגרשים, אינם עושים דבר.
דוגמה מאלפת לכך ניתנה אף היא השבת
במשחק בין קבוצות מכבי תל־אביב למכבי
יפו. שחקני שתי הקבוצות ידועים כמרו־סנים
למדי, ולמרות קהל מעריציהם הנלהב
וההתמודדות בין שתיהן על המקום הראשון
בליגה, לא היה כל חשש כי תהיה התפרעות
במשחק. ואמנם לא היתד, התפרעות
כזאת. לעומת זאת היתד, התפרעות המונית
של הקהל. הוא הרס גדרות, פרץ למגרש,
התישב מסביב לשוליים והפריע למשחק.
אולם לא הקהל היה אשם במה שאירע, אלא
מארגני המשחק. במגרש מכבי יפו יש לכל
היותר 3000 מקומות• היה ברור מראש
שלהתמודדות בין שתי הקבוצות ינתר קהל
גדול פי שלוש. תחת להעביר את המשחק
למגרש אחר, גדול יותר, החליטו המארגנים
לקלוט את הקהל כולו במגרש הקטן. נמכרו
כרטיסים במספר כפול ממספר המקומות
במגרש.

במקום כדורנר, אינרוף
** אריסות המתפשטת והולכת על
| | מגרשי הכדורגל תביא יום אחד לאסון.
כשיהיו קרבנות אדם, ישבו כל הנוגעים
בדבר ויערכו חקירה מה הן הסיבות למה
שאירע, וכיצד אפשר למנוע זאת בעתיד.
אז יהיה זה מאוחר מדי.
כדי לחסל אלימות זו יש רק דרך אחת:
התערבות המשטרה והמוסדות המשפטיים
של המדינה ושל התאחדות הכדורגל. אם
אגודת מכבי יפו מוכרת למשחק הנערך
במגרשה, מספר כפול של כרטיסים ממספר
המקומות, יש לעצור את האחראים לכך ול־תבעם
לדין. אם שחקן מאבד את עשתונותיו
במגרש ומשתולל באלימות, יש לנהוג
לגביו כלגבי כל אזרח אחר, המתנהג בצורה
זו מחוץ למגרש הספורט. אם קהל מתפרץ
למגרש ומכה שחקנים ושופט, יש לאסור
קיום משחקים באותם מגרשים שאין בהם
המתקנים הדרושים להפרדת הקהל מהשחקנים.
־ אחרת ייבנו ספורט־האיגרוף וההתאבקות
מחורבנו של הכדורגל.

קולנוע סרטים מרוץ בי ב עול האת מו ל
סביב העולם בשמונים יום (חן,

לחד^לכלך

ולפ 12ע

תל־אביב; ארמון, חיפה; ארצות־הברית)
הוא אלבום תמונות־נעות, מרהיבות ומשע־שעות,
המצליחות לעניין את הצופה יותר
בשל שפע הטיפוסים המוכרים, המופיעים
בהם לרגע, מאשר בשל נושאי התמונות
עצמם. העלילה הקושרת את תמונות הנוף
זו לזו, היא עלילתו של סיפור ההרפתקאות
המקסים של ז׳ול ורן, שקיבלה בסרט זה
אופי של סאטירה יותר מאשר של סיפור
הרפתקאות.
פיליאס פוג (דויד ניבן) ,ג׳נטלמן אנגלי
טיפוסי, המקפיד על חום מי־הגילוח שלו
ועל מועדה המדויק־עד־לשניה של ארוחתו,
מתערב עם חבריו למועדון, כי יצליח לסובב
את העולם תוך שמונים יום. והכח־נה היא
לעולם של המאה שעברה.
בו ביום הוא יוצא לדרך בלזזית משרתו
פספרטו (קנטיפלס) .כשהם עוברים את ארצות
תבל במירוץ נגד הזמן, בכלי רכב
מוזרים החל מכדור פורח וכלה בבת־יענה,
לוקחים השניים חלק בשורה של מאורעות
מרתקים. מלחמת שוורים בספרד, שריפת
מתים־חיים בהודו, קרקס יאפני ומערבון
אמריקאי שלם, משמשים רקע להרפתקאו־תיהם.
השעשוע
כסוף. סרטו המפורסם של
מייק טוד, המבוים בידי הבמאי הבריטי
מייקל (פורצי הסברים) אנדרסון, הוא סרט
ראווה מצוין, המאבד כמעט מחצית תכונותיו,
בשל המסך הקטן עליו הוא מוקרן בארץ.
אם הוא קצת יותר מאשר סרט ראווה
מושלם, הרי זה בשל הופעתו של הקומיקאי
הארגנטיני המפורסם קנטיפלס. קנטיפלם, המזכיר
מאוד את צ׳ארלי צ׳אסלין, הוא
אישיות קולנועית בפני עצמו, המפיח חיים
בסרט המיגע.
צופים שהחזיקו מעמד עד סופו של הסרט,
מוטב שיתאזרו בסבלנות עשר דקות
נוספות כדי לחזות ברשימת המשתתפים
המופיעה בסופו. זהו סרטון משעשע ומקורי
בפני עצמו.

במקום לקנות סרדינים בקופסה הישנה, דרשי בחנות
את קופסת הסרדיניס החדשה המיוצרת על־ידי החב׳
הא״י לקופסאות פח והמצויירת במפתח המגיע לך חינם.
תכירי את הקופסה החדשה לפי החריץ המקיף את המכסה
ולפי מזלג המפתח שדוגמתו מצויירת במודעה זו.

יתרונות הקופסה החדשה:

פ תי ח ה קלה. איו קצוות ח די ם
העלולים לפצוע ידיך.
שמורי הדגים נ שארים שלמים
לאחר הפתיחה.
השמן לא ניתז על בגדיך.
אתהמפתח אפ שרל הו צי א
מ ה קו פסה לאחר הפ תי ח ה והוא
ניתן לשמוש חוזר.

פיוט אירוט׳

סדאריאר•

טוב׳ המורים בארץ מלמדי
בבית־הספר לשפות

ת״א, בדיהודה 74

נפתחים :

אולפו לאנ\לית
ולרכישת השפה בזמן הקצר ביותר 3 ,שעות ביום)
אולפניות וקורסים רגילים לעברית, אנגלית וצרפתית למבוגרים מכל
דרגות הידיעות ( 2 ,3 ,4 ,6שעות בשבוע) .קבוצות נפרדות לאנגלית לתלמידי
בתי־הספר.
פרטים והרשמה: בשעות 9עד 12 לפני־הצהריים,
3עד 9בערב (פרט ליום ו׳).

הנאהבים (אוריון, תל־אביב; צרפת)
מספר לכאורה סיפור בנאלי בהחלט על
אהבה ממבט־ראשון. אף־על־פי־כן אין זה
רק סרט צרפתי נוסף על האהבה. כי העיקר
שבו אינו עלילתו אלא הצורה בה היא
מוגשת.
ג׳ין מורו היא האב־טיפוס של האשד. בגיל
השלושים, כפי שצייר אותה באלזאק. נשואה
לעתונאי, המקדיש את רוב זמנו לעבודתו
ואינו מתעניין בה, אם לבת המצריכה טיפול
יום־יומי, מתגוררת היא בבית נידח באחוזה
שקטה• בשעמומה היא מחפשת לה הרפת־קות
אהבה. היא מוצאת הרפתקאה שכזאת
בזרועותיו של שחקן־פוליו גבה קומה.
הבעל, המבחין כי יחסיה עם שחקן־הפוליו
אינם רגילים ביותר, מזמין אותו אליהם
הביתה. בדרך, מתקלקלת מכוניתה של ג׳ין,
והיא נעזרת בצעיר בעל מראה־פנים־רגיל
ביותר, המסיע אותה הביתה, נשאר לחנות
שם למשך הלילה•
בארוחת הערב מסתכלת ג׳ין בפרצופי
היושבים סביב לשולחן, מאזינה לשיחותיהם
התפלות. היא בוחלת בבעלה ובמאהבה גם
יחד. בלילה היא יוצאת בכותונת לילה
לשאוף קצת אויר בחוץ, נתקלת בצעיר שהסיע
אותה כטרמפיסטית. האהבה נולדת
ביניהם בין רגע.
שיתוף באמבטיה. מכאן ואילך, את
מה שקורה באותה לילה, עד לבוקר בו
מחליטה ג׳ין לעזוב את בעלה ומאהבה
ולברוח בחברת הצעיר, מתאר הבמאי לואי
מאל באחד התיאורים הנועזים ביותר של
הקולנוע. יש שקוראים לתיאור מעין זה
אירוטיקה, ויש שקוראים לו פיוט, אולם
בדבר אחד אין ספק: זוהי מלאכת אמנות
קולנועית. תיאור שלבי־היחסים בין השניים
באותו לילה, ממגע היד הראשון ועד לסצינת
משגל ארוכה, ולרחצת־עירום משותפת באמבטיה,
מצליח לקרב את הצופה אל הפרטים
האינטימיים ביותר של יחסי הזוג,
לא בגסות, אלא בחן ועדינות.

אורז סיאמי מר
הגיל הזועם (אלנבי, תל־אביב; אינוליח־צרפת־ארצות־הברית)
מחזיר את סילבאנה
מאנגנו אל שדות האורז המר, כשהיא
טובלת בהם עד ברכיים. הפעם אין היא
הלנרלס״הזה 1108

עושה זאת במכנסיים קצרים. כי סילבאנד,
אינה עוד אותה סילבאנה זוהרת, שאבריד.
מסעירים כל צופה קולנוע. היא הפכה ל־אשר.
בעלת פנים מענינים בלבד, הנראית כל
העת כאילו זה עתה בלעה צפרדע, והמקפידה
מאוד להראות או כשהיא עטופה במגבת
בלבד, או כשהיא לבושה בצוארון
סגור.
שדות האורז בהם טובלות רגליה של
מאנגנו הם הפעם שדות תאילנדים, הנסצאים
בבעלותה של אמה הזועפת (ג׳ון ואן
פליט) ,מורה לפסנתר, המקדישה את כל
מרצה להפיכת מה שהיה פעם ביצה לחוד,
פורחת. גם סילבאנה וגם אחיה הצעיד
(אנתוני פרקינס) שגדלו בחוה, שונאים את
אמם ואת החוד, גם יחד, רואים את עצמם
ככבולים בכלא. הם נמנעים מלעזוב מחשש
פן יבולע לאם.
יום אחד נהרס הכל• רוח סערה ממוטטת
את הסכר המגן על השדות, מי־הים מציפים
את השדות, הרוח הורסת את ד,חוה. כדי
לבנותה מחדש יש צורך בכסף. אנתוני
פרקינס החביב, המקסים שוב במשחקו,
יוצא לעיר, מוכר את עצמו לאשר, מבוגרת
ומשועממת, זונח את משפחתו.
הבכורה לרב־חובל. אולם סילבאנה
אינה מוכרת את גופה כל־בך מהר. למרות
שצעיר טיפש ומתועב (נחמיה פרסוף) בעל
הון רוצה לקנותה, היא מתלבטת. לבסוף,
כשהיא מחליטה כבר למכור את עצמה, היא
מוסרת את הבכורה לרב־חובל הבורח מפני

טלביזיה. הוא מכניס חומר לתוך תא־אלק־טרוני,
לוחץ על כמה כפתורים, האטומים
של החומר נפרדים, מועברים בדרך מיס-
תורית לתא־אלקטרוני שני שמחבר אותם
שוב כפי שהיו תחילה.
אהבת בעל״זבוב. אלא שבשורת נסיו־נותיו
של הבעל הגאון אירעה תקלה. ברצותו
לנסות את העברת עצמו ממקום למקום
הוא נכנס לתא האלקטרוני, לא הבחין כי
יחד עמו נכנס זבוב. כתוצאה מכך התבלבלו
האטומים, ובתא השני נוצרו שני יצורים
חדשים: אדם בעל ראש זבוב ויד זבוב,
וזבוב בעל ראש ויד אדם.
האשד, האומללה, המגלה את מראהו החדש
של הבעל׳ אוהבת אותו כמו בעבר. אלא
שהוא אינו מוכן לסבול שיהיו לו פני
זבוב ויד שכל הזמן מגרדת את חברתה.
במוח הזבובי שלו הוא מבקש מאשתו להרגו,
אינו שוכח לציין על הלוח לפני מותו
כי הוא אוהב אותה.
אחרי שמפקח המשטרה שמע את הסיפור
מפי האשד, הוא אינו מאמין לו כמובן. אולם
הוא עושה בכך טעות חמורה. משום שכעבור
דקות מספר הוא מגלה את הזבוב בעל
ראש האדם, נוכח בטעותו, סולח לאשר, על
הרצח שביצעה.
סיפור מאלף מעין זה, המוגש בצורה
מלודרמטית מבעיתה, יכול בהחלט לאשר
את ההנחה כי זבובים מתרוצצים בראשם של
אלה שיצרו סרט זה.

יומן ה חד שו ת
ד״ו כאמצעי כיר סו מ ת

ג׳ין מורו כ״הנאהבים״
גם בבעל, גם במאהב
עצמו, משום שהואשם בטביעתם של נוסעיו
(ריצ׳ארד קונטה).
הסוף מלודרמטי יותר מההתחלה• האם
מתה. הבן חוזר לחוד, והבת מוצאת את
בחיר־ליבה. כל זה מוגש בעטיפה של
שמות מפוצצים. אירווין שאו הוא התסי־יטאי,
רנה (משחקים אסורים) קלמן הוא הבמאי,
ודינו דה־לורנטיס הוא המפיק. השמות גדולים.
הסרט הוא קטן• כי הוא סרט המטזן
בראש וראשונה לעיניו של הצופה ולכיסו,
ולא אל ליבו.

ז בו בבראש

הזבוב(תל־אביב, תל־אביב; ארצות־הברית)
הוא נסיון לכרוך בסרט אחד סיפור דמיוני,
תעלומה בלשית, רומן מתקתק קצר והרבה
פניגי־חכמה, שכל מלה בהם אומרת מוסרהשכל.
מה שמתקבל הוא הסיפור כדלהלן:
בבית המלאכה האלקטרוני של האחים דל־מבר
במונטריאול שבקנדה, מתרחש רצח
מוזר. אשתו של אחד האחים דלמבר, צעיר
יפה׳ מוכשר ונוסף לזאת גם גאון, רוצחת
את בעלה בשיטה מאוד מקורית. היא מהדקת
אותו בין מלחצי מכבש הידראולי. אחר־כך
היא חוזרת לדירתה, משתרעת בחיוך מתקתק
על הכורסא ומציעה ספל קפד, לחוקר המשטרה
שבא לחקור אותה. היא מודה ברצח,
אולם מסרבת לפרט את מניעיו.
רק אחרי הרבה הפצרות היא מסכימה
לגלות מדוע הרגה את בעלה. הוא, הבעל,
איש המדע הגאוני, הצליח להמציא שיטה
להעברת עצמים ממקום למקום. הרעיון היה
פשוט, כמו הרעיון המונח ביסודה של ה
חנו*•
מחו מ־וי

שערוריות כוכבים מוסיפות הצלחה.
הוכחה נוספת לעובדה זו ניתנה לאחרונה,
מאז נתגלתה פרשת יחסיהם של
הכוכב אדי פישר ואלילת־הבד אליזבט טיי־לור.
אשתו של פישר לשעבר, דבי ריי־נולדס,
שבשנה שקדמה לשערוריה כמעט ולא
הופיעה כלל בסרטים, הוצפה לפתע בזרם
של הצעות קוסמות להופעה בסרטים רבים.
אותו גורל צפוי כנראה גם לאנה קשפי־בראנדו,
שמאז הכרזת גירושיה עם מרלון
בראנדו, עלתה הפופולריות שלה בקרב
יצרני הסרטים הצהרותיה הנל
ה 3ות של פרנסואז ארנול על הערצתה
הגדולה למשה דיין ותשוקתה לפגוש בו
בעת ביקורה בארץ, לא היו, כנראה, תמימות
כל כך. מתברר שעוד לפני בואה של
הגברת ארנול לארץ, יעצו לה סוכני־הפיר־סומת
שלה כי פגישה בינה לבין דיין בלוו־ית
תצלומים, עשויה לזכות לכיסוי בעתונות־חוץ,
כבשבועון הנפוץ פרי־מאץ
תביעה על הוצאת־דיכה בסרט, נגד
הבמאי ההוליבודי המפורסם ססיל ב. דה־מיל,
הוגשה על־ידי האזרח האמריקאי הנרי
קליבורן• האחרון טוען כי בסרטו הבוק־נירים,
קושר דד,־מיל, ללא שום יסוד מציאותי,
את הפיראט גס־הרוח והניקלה ג׳ון
לאפיט עם בתו. העדינה של אבי־סבו של
התובע, מי שהיה מושלה של לואיזיאנה
לפני 150 שנה, והטיל בכך כתם על המשפחה
כולה.

תדריך

אי ן

אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• הגשר על נהר קרואי (מוגרבי,
תל־אביב; פאר, חיפה) — שיר הלל לאמביציה
האנושית, כפי שהיא משתקפת בדמויותיהם
של קצין בריטי שבוי, מפקד מחנה־שבויים
יאפני, קצין־חבלה בריטי, וגשר־עץ
אחד. אלק גינס.
• ה ח תו ל ה (מגדלור, תל־אביב) —
פרנסואז ארנול בשורות המחתרת הצרפתית,
מתאהבת בקצין גרמני.
• מו נפרנס ( 19 ארמון דויד, תל-
אביב) — פרק בחייו הסוערים והעלובים
של הצייר אמדיאו מודליאני. ג׳ראר פילים.
• הדיקטטור הגדול (תמר, תל-
אביב) — צ׳ארלי צ׳אפלין נלחם ברודנות
בסרט מלפני 17 שנה.
• אותלו (צפון, תל־אביב) — היצירה
השקספירית באינטרפרטציה סובייטית
כבדה אך מענינת.
• שברון ההצלחה (זמיר, תל-אביב)
— עסקיו המזוהמים של בעל־טור בעתון
יומי אמריקאי, המנסה להשתלט על חיי
אחותו. ברם לאנקסטר, טוני קורסים.
• איש ההמון (אדיסון, ירושלים) —
אנדי גריפית בסרטו של איליה קאזאן, על
נגן גיטרה העולה לגדולה במהירות ויורד
ממנה באותה מהירות.
• לה גרלם (עדן, ירושלים) — סיפורן
של שלוש רקדניות בלהקה• ג׳ין קלי.

ספרי מקור תפרי ד ש *1י
מדריך שמושי כתזונה (ש. זמיר,
חוברת בת 85 עמודים) .במחיר 875 פרוסה
תוכל להשיג הוראות מדוייקות איך לאכול
ולא להזדקק למכונות הרזאה.
תפריט לדוגמא:
<• ארוחת בוקר 2 :כוסות מיץ או מנה
אבטיח.
י • ארוחת צהרים: בורגול לא מבושל עם
סלט.
• ארוחת ערב: אגוזים עם פרות מיובשים׳
אפשר גם טחינה עם תאנים.
קרוב לודאי כי הקורא לא יזדקק למכון
שמשון אם יאכל בהתאם לתפריטים הללו.
לעומת זאת יכול להיות שהספדו המפורסם
של מנדלי על סוסתו המנוחה, יהיה שימושי
גם במקרה שלו.

תרגום
ממשטחה טו ב ה מדי
וידויה שר אשה (דיאנה באריסור
וג׳רלד פרנק, עברית: א .חשביה, הוצאת
עידית 322 ,פסודיס) הוא עוד ספר סוחט־דמעות
על בחורה, שרצתה מאד להיות
שחקנית גדולה, הצליחה להפוך שכורה מועדת.
דיאנה
בארימור, בתו של ג׳והן בארימור
— כוכב־הבד ואליל־הנשים של שנות העש
רים
— מספרת את תולדות חייה, אותם
התחילה כנערה מם 1 .של החברה הגבוהה
בניו־יורק, וסיימה בבית־חולים לרפוי אלכוהוליסטים.
צרתה
של דיאנה היתד, משפחה מפורסמת
מדי. בניו יורק לא יכלה להתחרות במוניטין
של אמה — סופרת ומחזאית ידועה
בשם מייקל סטריינג׳ .בתיאטרון ועל בד
הקולנוע היו שמות אביה — ג׳והן, דודתה
אתל ודודה ליונל בארימור ידועים מדי. כל
אחד ציפה מדיאנה שתהיה גאון. אפילו
כששיחקה רע, אמרה הבקורת :״היא יודעת
לשחק, מדוע היא מסתירה זאת?״
דיאנה פנתה אל הבקבוק. אמנם גם בשטח
זה הקדים אותה אביה, אך בעזרתו יכלה
לפחות לשכוח זאת. לשכוח עזרו לה גם
הגברים הרבים שהיו נקרים מדי פעם על
דרכה, ביניהם גם תאן הפלין, שחקן הקולנוע
המנומש, תיקטור מייצ׳ור האימתני ואחרים.
דיאנה אהבה אותם יפים וחטובי גזרה.
לאחדים מהם נישאה, עם אחרים לא טרחה
לעשות זאת, אך תמיד נשארה נאמנה לאהבתה
הגדולה: הבקבוק! כשהיה נדמה שהיא
הגיעה כבר אל קרקעיתו, הופיע המלאך
הגואל בדמותו של אחיה החורג, ליאונרד,
אשר הכניס אותה למוסד מיוחד לריפוי אלכוהוליסטים.
כשיצאה
מן המוסד, שלמה בגופה ומוכנה
להתחיל מחדש, נפגשה בעתונאי ג׳רלד פרנק.
הספור — שנסחט מפי הגבורה טפין טפין
— מוגש בצורה מרתקת.
לקוראי מחר אזיל דמעח — חזרה משכ
נעת,
אם כי לא נוגעת ללב כל־כך.

באך בנ ״ ר־ א ריז ה
מעבר לתשוקה

(פייר להימור, עבעידית
428 ,עמודים).
עם ביוגרפיה נוספת.
הקומפוזיטור המפורשל
איש ההשכלה

רית: שרה רזי, הוצאת
מחבר מולי! רה׳ חוזר
הפעם: פליקס מנדלסון,
סם ויפה־התואר, נכדו
משה מנדלסון.
חייו של מנדלסון התחלקו בין שתי נשים.
מריה סאלה, הזמרת האיטלקיה חמת־המזג,
שהיתר, פילגשו! וססיל, בת־הכומר היפהפיה,
אותה נשא לאשר, וציית לרוב משאלותיה.
ססיל אשתו היא שהכריעה בין שתי המשרות
שהוצעו למנדלסון: האחת בברלין הבירה
— משרה שצפנה בקרבה עתיד מזהיר
ומפתה — והשניה בלייפציג — עיר
לא חשובה ביותר, שהציעה לקומפוזיטור
הדגול משרת מנהל האקדמיה המקומית למוסיקה.
ססיל ד,קרתנית בחרה בלייפציג.
״יש לי הרגשה מוזרה,״ אמרה ,״כאילו אלוהים
רוצה שנלך ללייפציג.״ דרושות היו
מספר שנים ובקור אצל הקצב, כדי שיודדע
רצונו של אלוהים. אך בסופו של דבר,
כאשר מנדלסון גילה את הפאסיון של מתאוס
חקדוש מאת יוהן סבסטיאן באך בין ניר־האריזה
של קצב העיר, נוכח לדעת שה־שהיה
בעיר הקרתנית היתד, כדאית.
שארית חייו של מנדלסון, שמת בגיל ,38
הוקדשה למאבק על ביצוע יצירתו של
באך. היה עליו להתגבר על קרתנותם •של
תושבי העיר, קמצנותה של גילדת הסוחרים

שמימנה את התזמורת והקנאות הדתית של
הכומר המקומי. כאשר, אחרי מאבק של
שנתיים, נצח מנדלסון סוף סוף על המתאוס
פסיון, היה כבר אדם סחוט. חצי שנה
אחרי־כן נפטר בביתו בלייפציג.
למרות מאמציו של הסופר הוא אינו
מצליח לחזור על ההצלחה שלה זכה בביוגרפיה
של טולוז לוטרק מולין רוז׳.

דצח מו של מד־בפיה
(מאיר לוין, עברית ה. מ .זהבית,
הוצאת עדית 2 ,כרכים) פרשת בני־טובים,
שהסעירה בשעתו את העולם, מתוארת בכשרון
על־ידי העתונאי שכיסה את המאורע
מתחילתו ועד סופו. לאופולד ולב, שני הנערים
תושבי שיקגו, ילדי הורים עשירים,
רצחו נער שלישי, ללא סיבה אחרת חוץ
מהרצון לבצע רצח מושלם. כך, חשבו,
יוכלו להוכיח כי הם שייכים לגזע ״האדם
העליון״ .אולם הרצח היה מושלם מדי!
משקפיו של אחד החברים שנמצאו בסביבת
הגופה, הובילו אל הפושעים הצעירים
אשר הורשעו, נדונו למאסר עולם.
מאיר לוין הכותב את הספר שלושים שנה
לאחר המעשה, אחרי שאחד מהצעירים נרצח
בכלא, והשני שוחרר בגלל התנהגות
טובה, מנסה להתחקות על גורמי הפשע.
טוען כי הפושעים בכלל, ולאופולד ולב
בפרט, אינם אזרחים החייבים בעונש, אלא
חולים הזכאים לריפוי.
ספר מענין ומרתק.

מים חסרים ביו ־ רגע !
מחמם מים ־אסקוט־ הנודע בעולם מתוצרת אנגליה
מייד

י ) הד£ק הגו פתחהב רז ו מי ם ח מי ם זו ר מי ם
^ מייד וב שפע.

ח ס כוני

{ מבעידי הגז פועלים אך ורק ע ם זרימת המים.

בטוח

ן מצוייר במנגנון סגירה טרמו־חשמלי לקיום
תנאי בסיחות מקסימליים

ב ש מו ש1
לכל

הבית)

ניתן לחבור לכל נקודה: לאמבטיה, למקלחת
למטבח. למכונת כביסה ונוי

חדיש /

ןנאה ׳ מצופה אמאיל לבן מבהיק. בנוי בסגנון מהודר

פנה,לסוכן
ירושלים. רחוב

א עי עו ר אגז

ישרא ג ז ״ בא ז ורך או למשרדי החברה! תל־אביב! רחוב אחד העם ,34 טל 7 .־,645 34
ג׳ורל ,33 טל , 5622 .חיפה. רחוב הנביאים ,20 טל ,4713 .באר שבע: רחוב מורדי הגטאות, טל 272 .

חעולס חזח 1168

אנשים
המרש־לד והרעיון השג׳
מצב־רוח טוב היה לאנשי המטכ״ל, שערכו
סיור בישובי החולה המופגזים. כשנשאל
הרמטכ״ל, רב אלוף חיים למקום, באחד
הישובים׳ האם אין זה נס שלא היו
קרבנות בנפש, התערב סגנו, אלוף מאיר
(״זרו״) זו ר ע והעיר :״הנס האחרון שהיה
בגליל, היה כשישו עבר את הכינרת ברגל.
מאז אין יותר ניטים למרות המספר הרב
של כסאות ריקים בכל ישיבה מישיבות
הכנסת, רבים הם חברי הכנסת הקופצים
דוקא על כסאו של ח״ב הפרוגרסיבים
אידוב כחן. הסיבה: כסאו נמצא ליד דלת
האכסדרה, שם אפשר לעשן ולשמוע את
הדיונים בעת ובעונה אחת. פעמ־ם רבות
היה ח״כ כהן מוצא את כסאו תפוס בידי
אחר. לאחרונה החליט כהן לחסל את הכיבוש
הבלתי חוקי, תלה על כסאו פתק
האומר :״תפוס, מודיע על זכות ראשונים .
. .סיפור מעורר מחשבה סיפר השבוע
ח״כ חירות ד״ר יוחנן כאדר. כאשר
נשאל על־ידי אישיות צרפתית חשובה מהן
הזכויות שהוענקו לחברי־הכנסת בישראל, השיב
לו באדר: בישראל אסור לאסור חברי
כנסת לפי חוקי החירום, הם רשאים לנסוע
לחוץ לארץ בכל עת שירצו וכן הם יכולים
לקבל בנקל מכשירי טלפון בביתם. על כך
העיר הצרפתי :״אצלנו נהנים 45 מיליון נפש
מזכויות אלה סיפור מסוג אחר היה
בפיו של יעקב הרצוג, ציר ישראל באר־צות־הברית,
שהוצג השבוע בפני עתונאים
בצירוף דברי שבח רבים. הרצוג הביע את
הסתיגותו מדברי השבח בסיפור הבא: במושבה
הדיפלומטית בארצות־הברית, ישנו
דיפלומט, שבזמן שהופיע באחד הכנסים
הגדולים, הושמעו לכבודו דברי שבח כי
הוא אחד האנשים הגדולים שנשארו לפליטה.
בחזרו הביתה סיפר הדיפלומט לאשתו: את
יודעת, בעולם ישנם רק מעט מאוד אנשים
חשובים. השיבה האשה: כן, אני יודעת,
אך אחד פחות ממה שאתה חושב
כחובב הרעיון השמי נתגלה השבוע מזכיר
האו״ם דאג המרשילד. בעת שהוצג
בפניו עורך העולם הזה בבנין האו״ם בניו־יורק,
והמציג העיר כי העורך פועל למען
שלום ישראל־ערב, האיר חיוך רחב את פניו
של השבדי קר המזג .״אז אנחנו עושים
את אותו הדבר,״ אמר בלחיצת יד לבבית.

הרכו ש של ביג״

חברותו של ראש הממשלה דויד כך
גוריץ בקיבוץ שדה־בוקר, היתד, השבוע לרועץ
למשק. אחרי שחבר המשק מיכה
זאובר, מצא בעת חריש בשדה מטיל זהב
במשקל של קילוגרם, שיוחזר לו אחרי תקופה
של חדשיים, לא יוכל המשק לבקש
מזאובר לתרום את המטיל לקיבוץ, מאחר

הקרנז החדיש
לטפול בי די ך

היה בכיס
שיש תקדים שרכושו של חבר אינו מוחרם
לטובת הקיבוץ — רכושו של ביג׳י
חברי מפא״י בסניף המפלגה בצסון תל־אביב
התפלאו כשמצאו ברשימת המועמדים
לועידת המפלגה מסניפם את שמה של שרת
החוץ גולדה מאיר. כחברת המזכירות
המצומצמת של המפלגה יש לגולדה זכות
של ציר בלי בחירה. לאחר בירור הוחודר כי
בסניף זה ישנו חבר ששמו הפרטי הוא
מאיר ושם משפחתו גולדה בסימפוזיון
על חוק בטחון המדינה, שנערך במועדון
צוותא, היה אחד השוללים החריפים של החוק
עורך־הדין צבי קלימנטיגובסקי, איש
המפלגה הפרוגרסיבית, שלא היסס מלצאת
חריפות נגד שר המשפטים חבר מפלגתו.
ברצותו להוכיח את האיוזלת שבחוק סיפר
קלימנטינובסקי :״בעומרי בתור לקבלת בנזין
הצטרף אלי איש השגרירות הסובייטית,
מה היה קורה אילו היו עוצרים אותי בשל
פגישה זו? אפילו אם הייתי מצליח לתת
הסברה סבירה עלול הייתי להיות עצור קודם
15 יום.״ הסבר אחר של קלימנטינובסקי:
לפי חוק זה מוטלת החובה על כל בן־אדם
להוכיח שאינו גמל אכזבה ספרותית
נגרמה השבוע לסופר 0סמילנסקי) יזהר,
שאחרי שהעתונות פירסמה כי הוחלט להעניק
לו את פרם ביאליק לספרות עבור
ספרו ימי צקלג, התברר כי לא הוענק לו
כל פרס תקלה מסוג אחר נגרמה

פסוגן י תשבו!
• דויד בך גוריון, ראש־הממשלה :״אינני מכיר ארץ שיש בה חופש־עתונות
יותר גדול מאשר במדינת ישראל •
ד״ר אליעזר יפו, נציג ישראל בועדת האו״ם לטיפול בחופש האינפורמציה,
בנאומו בפני הועדה :״ישראל מקדישה תשומת לב רבה לקידום הצרכים המודמים
של העתונות לאור התפיסות הפרוגרסיביות המהוות כבר למעשה יסוד לנוהג בשטח
חופש האינפורמציה.״
• היועץ המשפטי לממשלת ישראל, חיים כהן, בתשובה לעתונאי
שביקש לראיינו :״אינני מוכן להתראיין כי אינני רוצה שהציבור יחשוב כי ליועץ
המשפטי יש על מה להצטדק •
הד״ר ישעיהו פרדר, יושב־ראש מלווה העלית :״שיהיה ברור לגמרי,
אם לא נצליח לגבות עשרים מיליון ל״י בהתנדבות יהיה הכרח לנקוט באמצעים
אחרים •
ח״כ הפרוגרסיכים, יזהר הררי :״הצעתו של ח״כ יוסף אלמוגי,
בענין שינוי שימת הבחירות הקיימת, היא אחת השערוריות הגדולות ביותר בארץ.״
• ח״כ מפא״י מאיר ארכוב, בהסבירו מדוע יש צורך בהגבלת חומש־האינפורמציה
לעתונות :״בנינו ההולכים להגן על המולדת צריכים להיות משוכנעים
שהעורף בטוח. על האזרח לוזתר מרצונו ומהכרתו על חלק מזכויותיו למען הבטחון.״
• הד״ר יגאל ידין, על המגילות הגנוזות :״הן הוכיחו כי הנצרות היא
יותר יהודית ממד, שאיזה שהוא נוצרי העיז פעם לחשוב •
הסופר ש( .שפירא) שלום, על סיפור הארבעה של יהושע בר־יוסף
שחולל סערה :״מטעמי חוסר פרנסה אין סיפק בידי הסופרים לשבת כראוי על
המדוכה, וזאת לדעתי הסיבה למה שקרה לבן־יוסף, שלא היתה בידו שהות לבדוק
את כתב היד של סיפורו שנדפס בהארץ.״
• מנחם כאדר, מנהל משרד הפיתוח, לחבריו בממשלה :״אילו הסתפקנו
במשרד הפיתוח בשתיית־תה, היינו זוכים לשבחים מראש הממשלה ושר האוצר.
אבל אני עברתי את הגיל שבו מוצאים הנאה מגירוי עצמי •
יעקם נמרי, רכז המחלקה המקצועית במפ״ם, באסיפה פומבית של וועדי
פועלים :״אני מצטער צער רב שמשה דיין התפטר מהצבא. קודם היה לנו אלוף
טוב, עכשיו התוזסף לנו כלכלן גרוע.״
• השופט מנחם ורשאי, לעתונאי ישראל גינזבורג שהובא לפניו לדין
בקובלנה פרטית :״כנראה שאני עובר על הוראות היועץ המשפטי. אני פותח תיק
בפני עתונאי.״

ה>ן ו?ם הזח 1104

בטקס חלוקת הפרס הספרותי על שם הרב
קוק. כאשר קרא היושב ראש, סגן ראש
עירית תל־אביב אברהם בויאר, שלא
כשורה את שמו של שמואל תנחום
רובינשטיין מגבעתיים, אחד מחתני הפרם,
לא קם החתן ולא ניגש לקבל את
הפרס. רק כאשר היושב־ראש נזכר בטעותו
ותיקן את עצמו, קם האיש וניגש לקבל את
הצ׳ק ואת תעודת הפרס יותר מזל
היה לסופר ש ״י ע גנון כשנפגש לפני
שבוע עם בני עירו בוצ׳אץ׳ שבגליציה.
באותו מפגש העלה הסופר ישראל כהן,
יליד אותה עיר, זכרונות נעורים הקשורים
בעגנון. הוא סיפר כי בבית־המדרש הישן
של העיירה מצא ספרים שבשוליהם הערות
בכתב ידו של עגנון. באחד הספרים, במסכת
ברכות של המשנה, במקום בו מסופר כיצד
להוכיח קיומם של שדים — לשפוך אפר ליד
המיטה ובבוקר יראו בו סימני כרעי תרנגולת,
משמע רגליו של השד, כתב עגנון
הערה לגלגנית: ויש לשים באותו מקום
גם תרנגול שיעשה את סימני הכרעיים.
הערה אחרת העיר באותו מפגש :״כל שעה
שנפתחת דלת ביתי אני ירא: הנה בא אחד
לגזול את זמני. אולם כאן אני שמח להיות,
אף על פי שודאי אצטרך לקחת שלושה
כדורי שינה בהוטל המובחר שבחרתם בשבילי
כדי לישון.״

בנויות ק טנו תמאד

אפנת הגרבים הארוכות הצבעוניות הגיעה
אף לישראל. ראשונות החברה התל־אביבית,
שהחליפו את גרבי הניילון שלהן בגרביים
צבעוניות, היו אביבה דוה, שנראתה מגו־רבת
גרביים אדומות בהירות ו ג׳ ני לולי
הציירת החרשת־אילמת היפהפיה, המהלכת
לאור היום בעיר בגרביים שחורות וירוקות
השמצה ארסית השמיץ איש הקאמרי את
שחקנית הבימה שושנה רביד, המגלמת
את התפקיד הראשי בליזיסמרסה :״הבימה
לקחה את מלאן האבן שלה לשחק בליזיס־טרסה.״
שמע על כך שחקן הבימה מישה
אשרוב ולא נשאר חייב :״נו, הבימה אינה
סומכת כמוכם על אימפרוביזציה
אגב, כאשר נוכח ראש הממשלה בהצגת
הבכורה של המחזה ליזיססרטה והחזיק בידו
באופן הפגנתי את כרך מחזהו המקורי של
אריסטופנס ביוונית, עקב כל זמן ההצגה
אחרי הטקסט המקורי, שכח מישהו להעיר
לו כי יש רק קשר קטן מאוד בין מחזהו
המקורי של אריסטופנס לעיבוד החדש של
דאדלי פיץ שהוצג על הבמה כאשר
יצא העתונאי נתן דונכיץ מהצגת הבאלס
הכושי־אפריקאי, בו הופיעו ארבע רקדניות
כושיות כשחזן חשוף, העיר דונביץ :״אני
באמת לא מבין מה הבעיות בהתרת הרקוד,
הבעיות הן בסך הכל קטנות מאוד
בעיות יותר גדולות עמדו בפני הכוכבת
ההוליבודית ג׳ניפר ג׳דנס, ערב עזבה את
הארץ בשדה התעופה בלוד. כאשר עמדה
להכנס לחדרי הנוחיות, עטו עליה צלמים
לצלמה. ג׳ניפר חייכה והיתה מוכנה להצטלם,
אולם מלוזתה סילקה את הצלמים, העירה
להם כי אין זה מן הכבוד לצלם את
הכוכבת כשברקע נראה השלט 00
גבירות
חודר
עמוק לעור
מזין ־ מרענן -מרכך
שומר על יפי הידים
מונע

קמטים

והתחספסות

• החנות המובחרת לארעי
צמר לגברים ולגברות היא של
בראו] את בילר, ברחוב
נחלת בנימין 43 בתל־אביב.
אריגים מן המין המשובח ביו תר
לעונת החורף, מכל הצבעים,
מתוצרת הארץ ותוצרת
חוץ, אצל בראון את בילר״

• עם מאיר. מרגלית.

אמנות תיאטרון היפוך זריז
ליזיסטרטה (הבימה) .״אריסטופנם לא
התכוון כלל שיהיה קלאסי. הוא כתב מחזה
פופולארי פרוע על נושא אקטואלי בוער,״
כתב הבמאי מינוס וזלונאקיס בתוכנייה. אבל
הבימה דוזקא התכוונה להיות קלאסית. התוצאה:
אריסטופנס נעשה קלאסי. הצגת הבימה

דגש חזק מאוד הושם בהבימה על אותו
חלק בגוף האדם שאין מרבים לדבר בו בפומבי
בהזדמנויות אחרות. הטקסט, לפי
הנוסח האנגלי של דאדליי פיץ, שאינו נאמן
במיוחד למקור היווני, שפע פסוקים מסוג זה:
• ״בל חפצנו הוא היפוך זריז!״
י• ״אתן יודעות איך מתחמץ ליבם כש־אנוסים
הם לאנסנו. אין לגבר נחת, אם האשד,
צלחת.״
• ״נסה לשים עליה, את ידך, ובני מעיך
ייחלצו בדלת אחורית!״
• ״כל יודעי — עדי: זיקנתי לא ביישה
את אחורי!״
י• ״דודך זקוף מזה יובלות!״
ס ״האם אתה אדם או סמל של פריון?
תחת גלימתך מסתיר אתה חנית? אינך הולך
כדרך בני־אדם, וגלימתך כה מזדקרת! אולי
סובל אתה מנפיחות?״
הילולת ניבול־הפה. אך טיגון לוהט
זה במחבת המין עם שפע פלפל, אינו מציל
את ההצגה, המגיעה לקהל פושרת למדי
ותפלה למדי. האשמה העיקרית נופלת —
לא באשמתה — על שושנה רביד (ליזיס־טרטר
,),שהיא סימפאטית מאוד על הבמה
בשמלתה הירוקה־שחורה, אך לא רדיואקטיבית
די הצורך, כדי שדמותה ונאומיד, יהוו
משקל נגדי אמיתי להילולה הסוערת של
ניבול־הפה. בין שאר המשתתפים בלס (לא
במובנה של המלה כפי שהוא בנוסח ההצגה)
מאיר מרגלית, שכל תנועה מתנועותיו
מעבירה איוושת־חיוך אוהד בקהל.
המין שימש לאריסטופנם אמצעי להבעת
רעיונותיו הפוליטיים. להבימה שימש המין
אמצעי למשיכת קהל לקופה. מסתבר, ש־אריסטופנס
הצליח יותר. גם במשימה השניה.

מלט אפילו מן הסכנה החמורה ביותר
האורבת להופעת פולקלור — מן החדגוניות.
הם קפצו בזריזות מקטע אחד לשני, מבלי
שאחד מהם יימשך יותר מכמה דקות.
בסך הכל, הרעיון להכניס מיפיפותו של
חם לאהל־שס, הוכיח את עצמו כמוצלח.

צי 1ר
פטנטי ם ר שומים
יעקבאגם (מוזיאון תל־אביב) הוא
צעיר חסון־גוף ומרובע־פנים, שהצליח לעשות
מה שלא הצליחו אלפי צעירים לפניו:
למשוך את תשומת־לבה של פאריס בציוריו.
עתה, שלוש שנים לאחר שפאריס הקפריזית
הכניסה אותו לחברה הטובה ביותר, הגיע
גם לתל־אביב. תל־אביב היא קפריזית הרבה
פחות, כשמדובר במשהו שפארים כבר אישרה.
יצירותיו
של אגם הן מפתיעות — או
לפחות היו כאלה בראשיתן — בכל הנוגע
לצד הטכני. תחת בדים מרוחי צבע, מוצא
לפניו המסתכל משטחי־עץ דקים בעלי צורות
חופשיות, צבועים בסולם־צבעים מאופק, שאינם
קבועים במקומם. ברקע התמונה מצויים

אופרה
יפ אנית בתל ־ אביב
מדאם כאטרפליי (האופרה הישרא־לית)
.מאז חיבר ג׳יאקומו פוצ׳יני את יצירתו,
על אהבתה של הנערה היפאנית לקצין
האמריקאי, הושרו המלים של הדראמה הקטנה
בתריסר שפות. אפילו ביפאנית, כפי
שנוכחו לשמוע השבוע חובבי האופרה של
תל־אביב.
מיצ׳יקו סונהארה זימרה את תפקיד באטר־פליי
המקורית. קולה הנעים׳ שאינו מצטיין
בכוח דוזקא, הדגיש את הקו האופייני לתרבות
היפאנית: העדינות. ולמרות שקימונו
המשי שלה לא נבדל במאומה מאלה של
חברותיה על הבמה, אמרה כל תנועת־יד
או ראש של האורחת, מי מהן יפאנית ושחקנית
אמיתית.
החלק הישראלי של האופרה, אשר דיבר
וזימר עברית, לא היה אחיד באיכותו. הקצין
האמריקאי (יעקב רודן) התגלה כטנור
טוב, אם כי לא תמיד ידע מתי דרושה
עצמה ומתי רצויה הלחישה הרכה יותר.
הוא הסתער דרך טכס נשואיו לבאטרפליי,
פרידתו ממנה ושובו אליה לאחר שנישא
בינתיים לאשה אמריקאית, בקול חסר מעצורים
כמעט.
כאשר ירד המסך, אחרי החאראקירי של
באטרפליי, אפשר היה בכל זאת להתעלם
מן החסר; כי לא הושמע אף צליל צורמני
אחד.

מחול
חם כ א הל־ ש

גורדון לבינסון אילון

הבאלט האפריקאי (קייטה פודייבה)
הוכיח בהופעת הבכורה שלו דבר גדול —
שהוא יכול להיות מעניין גם כאשר חזן
של הרקדניות מכוסה כמיטב המוסר הצנזורי.
21 רקדני הלהקה וזמריה לא גילו מקצועיות
מבריקה — עובדה שרייתה בפירוש
לטובת ההופעה• תחת זאת, גילו מעיין
אדיר של מרץ בלתי־נדלה, חוש קצב מדוייק
ביותר, קולות זמרה מניחים את הדעת וכושר
קפיצה אקרובטי ממש. הם הצליחו להי
פרידדנד
ובוכמן ב״ריזיסטרטה״
טיגון לוהט במחבת המין
נקבים זעירים, ואילו במשטחים קבועים מסמרים
בולטים• הצופה מוזמן להיות שותף
פעיל ביצירה: לארגן לעצמו את המשטחים
והצורות על פני הרקע בצורה הטובה בעיניו,
ליצור לעצמו, מתוך החלקים הנתונים,
את הצירוף המתאים לטעמו הוא.
מבט מימין ומשמאל. אגם בן ר,־,30
יליד ראשון־לציון, שהחל לצייר בשעות־הפ־נאי
הרבות־מאוד אשר ניתנו לו, מאונס,
שעה שהיה עצור שנתיים וחצי בלטרון כאיש
אצ״ל, לא הסתפק באמצאה טכנית אחת.
נוסף על הציור הנע — כך קרוי הסוג המתואר
— מציג גם ציור משתנה. המיוחד
שבו: הציור מבוצע על גבי סידרה של
לוחיות ניצבות, המסודרות בצפיפות זו ליד
זו. מצד ימין, רואה הצופה ציור אחד (המצוי
על צידן הימני של הלוחיות) .מבט
מן האמצע יגלה ציור אחר (על הרקע שמאחורי
הלוחיות) ,ואילו משמאל מגלה הוא
ציור שלישי. רעיון זה, בטרם חדר לעולם
האמנות הצרופה, שימש עוד לפני עשרים
שנה כאמצעי־משיכה לשלטי פירסומת.
אגם בטוח בהחלט ביחס לעתיד המזהיר
הצפוי להמצאותיו האמנותיות ולאמנותו כממציא.
ההוכחה: הוא מיהר לרשום בפאריס
פטנטים על המצאותיו אלה.

מאחורי ה קל עי ם
חוזה חד שמטאטא הי ט ב
חוזה עבודה חדש ובו כמה שינויים
עקרוניים עומד התיאטרון הקאמרי לחתום

עם שחקניו. לפי חוזה זה׳ תוגבר מרותו
של התיאטרון על שחקניו: הם לא יורשו
להופיע מחוץ למסגרת התיאטרון, אלא ברשות
ההנהלה ולא יוכלו לערער על קביעות
ההנהלה והוועדה האמנותית בענייני חלוקת
תפקידים. החוזה ישאיר עדיין את בעיית
עצם מעמדו של התיאטרון פתוחה, אך יבטיח
כי תוך שנה וחצי תתקבל החלטה
סופית אם הקאמרי יהיה בעתיד קואופרטיב,
קולקטיב, או חברה המעסיקה שחקנים שכירים•
בינתיים, תהיינה ההחלטות ״על שינוי
מעמדו של שחקן״ ,כלומר הענקת קביעות
או פיטורין, נתונות בידי הוועדה האמנותית,
ההנהלה ומועצת התיאטרון, הכוללת 11
משחקניו ובמאיו המרכזיים. אגב: לא רק
צעירים יהיו בין המפוטרים בקרוב
חידוש אחר של הקאמרי: שניים מחברי
וועדת הרפרטואר, משה שמיר ודן מירון,
יתחילו לקבל בקרוב, במשרד התיאטרון, בשעות
קבועות, סופרים צעירים שיביאו אליהם
את כתבי־ידם, לצורך שיקול וייעוץ
נאנח השבוע שלמה בר־שביט,
שחקן הבימה, אחרי שבעיתונות התפרסמו
ידיעות על איסור הביצה בגלל הגילוי שמחברה
היה משתף פעולה עם הנאצים :״איזה
מזל שאריסטופאנם (מחבר ליזיסטרטה) לא
שיתף פעולה עם אנטיוכוס!״ בבדיחה אחרת
הגיב בר־שביט על הודעת קולנוע תל־אביב
^ על עריכת תצוגות אופנה כהקדמה לסרטים:
״אולי נזמין אנחנו את זיווה שפיר לערוך
לפני ההצגות הופעות חשפנות
״בידרמן ומציתי האש״ -הוא שמו
של מחזה חדש, פרי עטו של המחזאי
השווייצי פריש, שנתקבל להצגה בהבימה.
המחזה הוא סאטירה חריפה על האנשים
הקטנים, המסייעים בפחדנותם וחוסר־עקביו־תם
לעליית דיקטאטורים צמאי־שררה ודם
לשלטון שווייצי א חי שיבוא
לישראל כבר בחודש הבא הוא קורט הירש־פלד׳
מנהל השאושפיל־תיאטר, שיביים בתיאטרון
הקאמרי את נורת, עם חנה מרון
בתפקיד הראשי הסירוב״ ,מחזהו
של יהודה האזרחי, נושאו הקרוב של ערב
הקריאה למחזה המקורי בתיאטרון הקאמרי,
יבויים בסופו של דבר, לא על־ידי הבמאי
הצעיר חיים עינב, כי אם על־ידי הבמאי
הוותיק זלמן לביוש. הסיבה הנלחשת: סירוב
של המחבר ב״הבט לאחור
בזעם״ ,מחזהו המצליח־בעולם של ג׳ון
אוסבורן, שיבויים בקרוב בהבימה על־ידי
היי קיילום, ישתתפו מישה אשרוב, מרים
זוהר, אלישבע מיכאלי ושלמה בר־שביט
אולם קטן בן 350 מקומות, כולל
יציע, ייפתח בקומה השלישית באגף האחורי
של בית הבימה, להצגת מחזות קאמריים.
נוסף על מחזות מקוריים, מעיינת עתה וועדת
הרפרטואר של הבימה בשורה של מחזות
המובאים בחשבון להצגות אלה. ביניהם:
אמפיטריון 38׳ או מלחמת טווייה של ז׳אן
ג׳ירודו, סוף המשחק של סמואל בקט, איך
להיפטר מזה? של אז׳ן יונסקו ופינג־פונג
של אדאמוב עזריה רפופורט,
הנלווה עתה באמריקה אל שיירת כוכבי אד
סוליבאן מישראל, שמייסד, לשורת הופעות
מטעם הסתדרות ציוני אמריקה, זוכה לתו־ארים
צנועים ביותר במודעות הפירסומת של
השיירה. הוא מתואר שם כ/,כוכב הקולנוע
והבמאי־המפיק הבולט ביותר בישראל
באילת הוחל בבניין מוזיאון מקומי לאמנות,
ליד בית העם על שם פיליפ מוריי.
כגרעין לאוסף, ישמשו 100 תמונות מקוריות
שנתרמו למוזיאון על־ידי מרים נוביק,
חברת קיבוץ לוחמי הגיטאות.

תד רי ך
העולם הזה ממליץ על הופעות התרבות
והאמנות הבאות:

ה צגו ת

• הערב אימפרוביזציה (הקאמרי)
— הערב משחק אברהם חלפי במחזה מעניין
ובהצגה בלתי־מגובשת.
• מלאך האבן (הקאמרי) — בתיה
לנצט ועודד תאומי יוצרים בכשרון את
האווירה המחניקה בפנסיון האמריקאי העלוב,
בו עברו ימי ילדותו של תומאס ודלף.

ת ע רו כו ת

• האקספרסיוניסטים (בצלאל, ירושלים)
— עבודות לא־מייצגות אך מעניינות,
של כמה מהיוצרים בזרם אמנותי זה, ביניהם
קיתה קולביץ, ג׳יימס אנסור, אוסקר
קוקושקה ויאנקל אדלר.
• תערוכת המרד (מצודת זאב,
תל־אביב) — ההיסטוריה של העשור שלפני
האחרון עשוייה להזכיר הרבה לאלה שחיו
אותה, לחדש הרבה לאלה אשר לא חיו
אותה.
ה עו ל ם הז ה 1108

רדיו
מ ענ}1
פטח מורגנה
המאזינים שהקשיבו בשבוע שעבר לתכ ניתו
של פיטר פריי קול אחד ואחד, שנושאה
היה הממשל הצבאי, לא יכלו להבחין
כי חלק מהקטעים ששודרו במשדר הוקלטו
לפני שנה. אולם מאחורי קטעים אלה הם־ .
תתרה פרשה מענינת•
לפני שנה הקליט פיטר פריי סידרה של
תכניות מחיי המיעוטים. אולם התכניות עוכבו
לשידור על ידי משרד ראש הממשלה.
הרבה אנשים בהרבה דרגים היו צריכים
להכריע באם וכיצד לשדר את התכניות.
ההחלטה העקרונית נעשתה בהתיעצות עם
ראש הממשלה עצמו. כשהוחזרו התכניות
אחרי הרבה חדשים, מצונזרות ומבוקרות,
היתד, תכנית אחת שהוחזרה כשאליה נוספה
הערה.
היה זה ראיון עם שייך בידואי שהתלונן
מרות כי לשבטו אין בית־ספר. אחרי שהראיון
עוכב, והוחזר, נוספה אליו ההערה
כי בינתיים כבר נבנה בית־ספר לשייך
הממורמר והתכנית, משום סיבה זו, אינה
במקומה.
פריי לא התעצל• הוא נסע שוב לראיין
את השייך שיספר איך בנו לו את בית־הספר.
אמר השייך :״מה פתאום?! אף פעם
לא בנו לי בית־ספר.״
מעניין יהיה לדעת כמה זמן תעוכב לשידור
תכנית זו.

תוכניות
ללאת שו ב ה
״איך התחלת לגנוב? מדוע עזבת את
הבית? איך ההרגשה להיות כלוא ומנודה
על ידי החברה?״ שאלות מסוג זה נשמעו
לפני חודש ימים, בחציה הראשון של תכנית
פנים אל פנים, שהפגישה מעל גלי־האתר
עבריינים צעירים מכלא תל־מונד ונחלאים
מדגניה. אותן השאלות בדיוק חורו
גם בחציה השני של התכנית, ששודר השבוע.
אחרי
שהשידור נמשך כבר מחצית השעה
מבלי שתישאל שאלה חדשה, הפסיק פיטר
פריי שהיה עם הנערים בבית הסוהר, את
ישעיהו בן־פורת שהיה עם הקבוצה בדגניה,
ביקש להעיר הערה. אמר פריי במבטאו המשובש
ליושבים בדגניה :״נדמה לי שאתם
מדברים במין הרגשה של עליונות שאינה
כלל במקומה. אני לא עבריין ומעולם לא
הייתי כזה, ובכל זאת אני יכול להבין כי
כל אדם מסוגל לטעות ולעבור עבירה.
מדבריכם אפשר לחשוב שדבר כזה מעולם
לא יכול לקרות לכם.״
תיקן את הרושם ותיק דגניה אייזיק צפתי•
שברך את נערי תל־מונד, הזכיר לכולם כי
גם בדמיה מצויים עבריינים שסוחבים טרקטורים,
מכוניות ומצרכים.
האהוב היה עבריין. אפיני למשדר
היה דו־שיח קצר בין הנחלאית דבורה בדמיה
לבין אפרים, אסיר תל־מונד. שאל אפרים
:״איך היית את מגיבה לו היית
מתאהבת בבחור והיית מגלה מאוחר יותר
כי הוא היה עבריין?!״
דבורה השתתקה. מהעבר השני נשמע כיצד
מאיץ ישעיהו בן פורת בדבורה שתענה
על שאלתו של אפרים. דבורה, שדקות מספר
קודם לכן דיברה במילים נמלצות על
ערך שוויון האנשים בעיניה, מילמלה משהו
שלא נקלט בברור, סיימה ב״אין לי באמת
מה לענות לו.״

תדריך
• חצות וחצי (קול־ישראל, יום ד׳,
— )21.30 אמנים ועתונאים מעלים זכרונות
על תל־אביב של לפני שלושים שנה. עשוי
להיות מעניין.
• קול אחד ואחד (קול־ישראל, יוט
ה — )21.30 /ויכוח בין חברי הנהלת קול־ישראל,
עורכי התכנית ומבקרי רדיו, על
התכנית ששודרה לפני חדשיים, אשר דנה
בחרשים־אילמים, וזכתה לתגובות רבות ושונות
בשל חטטנותה היתרה בכל הנוגע
לנושא זה.
• ילקוט תחכיסים (קול־ישראל, יום
ר — )18.15 ,אוסף תקליטים וקטעי־עחונות
של פקיד בית־משפט, שתחביבו הוא מחו־לות־עם
של עמים שונים, החל מעמי אירופה
וכלה באלה של דרום־אמריקה.

תשבץ הו1ו 0 5ה!ג 1106
מאוזן .1 :תואר
שם ההולם גאוותן;
.4ידע־עם;
.10 ששה הסד רים;
.11 הוא ה שובר
את גב הג מל;
. 13 בלתי
מבושל; .14המפעל
של מולר;
. 15 איבה ; .17
מסמר ; .19 המר חק
הקצר ביותר
בין שתי נקודות ;
.20 שבעה מעת
לעת ; .22 פרח
מזרחי; .25 בדלת;
.26 רכוש;
.27 תפקיד לקייטנה;
.30 תנועה;
.32 מידת שטח;
.33 טעם של ש קד,
לעתים; 34
ידיד ; .36 הבן־הסופר של יהושוע בר־יוסף;
37 המתנקש בכנסת; .39 לא
מלאכותי ; .41 צעיר ; .42 תגובה ; .44
תושב לונדון הוא כזה, על־פי־רוב;
.46 עיר העתיד; .48 בונה התיבה;
.50 תן!; .51 מפעל ממתקים; .53
דרך; .55 יחידת חשמל; .57 מתנה;
.58 נקי ; .59 תיאטרון לסאטירה ; .60
נוכל.
מאונך .1 :זקן; .2מנהיג נאצי
שנחת, בעת מלחמת העולם׳ באנגליה ;
.3שמים; .5הברה היוצרת שמות
עצם; .6עם; .7מלת שלילה; .8

גסיון; .9דיפלומט אמריקאי שביקר,
לאחרונה, במרחב; .12 לאכילה; .15
אהוב על הפקיד; .16 ארמון; .18
מחומשי התורה; .21 קריקטוריסטן;
.23 ציפור; .24 נרו יאיר; .26 בית־חרושת
בעכו .28 :מערב ; .29 מוותיקי
הבמה העברית; .31 ממוצרי תנובה;
.32 מזכירן הוא האמרשילד ; 35 עגן ;
.37 לא סמיך; .38 בירה מרחבית;
.40 על אודות ; .41 חצי חברת התעופה
הלאומית; .43 עני; .45 האיש העיק רי;
.46 בירה; .47 ברכת בית״ר:
.49 מחיצה; .52 קיים; .54 לכיוון;
.56 חמש עשרה ; .58 יצא, צווי, יחיד.

בית ספר לפקידות

מ ר כז מו רי ם מו ס מ כי ם

4חדשים

קורס מזורז נפתח
בדצמבר

תל־אביב, רחוב הם ,12 טלפון 65061

החי
בלט ירקות
ף* ירושלים, הודיעה האקדמיה ללשון
העברית כי המלפפון שאוכלים אזרחי
ישראל אינו׳ בעצם, אלא קישוא ואילו המילון
הוא הפרי הראוי לד,קרא בשם
מלפפון, יחסה את השגיאה לאליעזר בן־
יהודה, מחיה השפה העברית.

ת ש> ע 9 5 9 -ו

ואוספת יוקר
1200

קורסיסומקצועות

•יי תל־אכיב, הואשם דוד גמל,24 ,
בהעלבת פקח עירוני, אותו כינה בשם
כלב וחצי, הסביר לשופט :״הוא קרא לי
כלב, אז התרגזתי וקראתי לו כלב וחצי.״

בכל הענפים יצעדו לפניך
כאשר תעיין כמדריכים שלנו
המיועדים לקדוםעתידך !

אומו־קדיטיקה

פנה עיד היום (או שלח את התלוש)
עבור קבלת מדריך חינם, שיורה לך
את הדרך להשתלמותך בזמן הפנוי
ובביתך בשיטת הלמוד המיוחדת שלנו

ךיכץ, גרמניה המערבית, בתחרות שנער־
4כה על הנושא ״חיסכון״ ,זכה בפרס
הראשון בסך 100 מארק פקיד, אשר הציע
לפטרו ממשרתו מטעמי חסכון.

המכללה העברית להשתלמות בכתב
המכונים הבריטיים

עזות פנים
חיפה, ניסה צעיר ערבי מהכפר קבריה
להכניס עז לתוך אוטובוס, נתקל בסירובו
של הנהג, סטר לו על לחיו, התנגד
בכוח לשוטרים שבאו לעצרו, איבד תוך
כדי המהומה את העז שברחה, הועמד למשפט
ונקנס ב־ 40ל״י.

ניתוק יחסים
^ רג׳יו דה־קרבריה, איטליה,אחרי
שאברי הכפר התיאשו מהבטחות הממשלה
לסלול להם כביש לכפר, התארגנו
לאסיפת מחאה, פרקו גם. את קוי מסילת
הברזל של הרכבת המובילה לכפרם.

מצם־ביניים

3תי מ !

0113

ף* לונדון, קבע בית־דין לנפגעי תאונות
* 1עבודה, בפניו הובא ענינו של אחד
הנפגעים, כי הנפגע ״מתאים לעבודה מתאימה,
שאינה מצריכה עמידה, ישיבה, כריעה
או שכיבה.״

שעת ה״ש״

דאג להת אי םאתה סוג הנבון
ל מ כוני תו
דאג ש הרוו ח ביו האלקט רו דו ת
יהיה לפי ה מל צ ת ביהח־ר

ף• תל׳אכיב, פרץ סכסוך שכנים, מלווה
^ במכות, בין דיירי בית משותף ברחוב
בן־יהודה, אחרי שאחד הדיירים, שטען כי
הוא רגיל להתעורר לפי צלצולי השעון של
שכנו, איחר לעבודתו במשך שלושה ימים
רצופים, גילה כי שעון שכנו מפגר.

מם חנוכה

כל ה סוגי ם הדרו שים נ מצ אי ם

במל אי
מו מ חי החברה עו מ די ם תמיד
ל ש רו תו -טלפון 92$ג 7

כל המצ תי םלמ כוניו ת
מכל ה סו גי ם 1.500ל־י לצרכן
בהשגחת טיב של מבנן * התקנים
לה שיג ב בי האר׳ז

•יי• ת ד ־ א בי ב, סירב האזרח מ. שטנר
*£להענות לבקשות בנו בן ד,־ ,8להעניק
לו דמי חנוכה בסך שתי לירות, כלא אותו
כעונש על חוצפתו בבית־השימוש, שבר
ברוב כעסו את המנעול, היה נאלץ להביא
מסגר שיפרוץ את הדלת ויוציא את הילד,
שילם ארבע ל״י למסגר.

יד נדיבה
ך • ירושלים, דרשו שלטונות מס-ההכנסה
^ מסים בסך 467ל״י, מאזרח שמקצועו
הוא: מקבץ נדבות.

ניידות עדך
ף סאן אנג׳לו, ארצות־הברית, רכשה
^ ניטה יטם שטח מיוחד בעתון סטאנ־דארד־טיינזס׳
כדי להזהיר :״לא אהיה אחראית
עבור שום המחאה חתומה על־ידי בשנה

התנהגות בהמית

קו ל א 1נ ע 1ח ם בוב ם

ף* חיפה, הובא מחמוד ראשיה ,20 לדין
^ באשמת גניבת פרות, הודיע לשופטת
כי את הכסף שפדה ממכר הפרות הוציא
״על בחורות יפות.״
האולם הזה 1108

עם כווגות

עולים ומעברות יוסיפו! ,הידוע בציבור כ־יוסקוביץ
:״אחד מחכמי תל״ם.״

לפניכן קצין צעיר 1108/96 האומר שיש
לו כתנות, אבל לא למה שאתן חושבות.
יש לו כתנות להמשיך את לימודיו עם
סיום שירותו הצבאי. ועוד משהו בגתי-
רגיל: הוא באמת רוצה להתכתב. לא איכפת
לו כלל מניין את, אם את בת . 18
קצת משונה, כל העניין. יש לו חברה, ובכל
זאת הוא רוצה להתכתב אתך. בטח יספר לך
במכתביו כמה שהיא לא מבינה אותו. הוא
מלא הפתעות, קציננו הצעיר: הוא אימר,
למשל, שהוא שונא מוסיקה קלאסית.

לא עם ילד

עוד כאלה הטוענים שהם מקימים חברה:
״אנחנו חברה צעירה, כלומר חמישה בחורים
וחמש בחורות. באסיפתנו השבוע החלטנו
להרחיב את חברתנו עד כ־ 15 בחו רים וכ־ 15 בחורות, והחלטנו לעשות זאת
באמצעות מדורך.
״מאחר ואנחנו הבחורים כולנו אחרי גיל
צבא, החלטנו לקבל לחברתנו בחירים בגיל
23־ ,20 בחורות — 22־ .17 חברי בחברה
ביקשוני להדגיש, כי מעוניינים בחברים אינטליגנטים
ובעלי מרץ.
״אנחנו עורכים נשפים ומסיבות מדי מו־צאי־שבת,
לפעמים יוצאים במאורגן לסרט,
ולפעמים אפילו מכינים תוכנית ליום חול
אחד, במידה ולחברה יש זמן. נפתח אצלנו
חוג לריקודים שכל חבר יוכל להשתתף בו.
במידה והחברה יהיו בסדר, נערוך בקרוב
טיול בארץ ליום או יומיים.
״לחברתנו קוראים בשם חברת פאר.
מדוע? כי חברינו כולם מפוארים. מען למכתבים:
עזרא אהרון, שב׳ התקוזה, רחוב
סמדר , 18 תל־אביב״.

קורה לעצמו אמן
זה נראה כמו בדיחה, אבל אני מבטיחה
לכן ש( ) 1108/92 התכוזן בכל הרצינות:
״אינני יודע מה שדחף אותי לא מזמן לכתוב
לך, אך יש לציין שמדור זה מאד
מושך, את תשומת לבו של סוג מסויים של
אנשים׳.
״הנני אמן צעיר וניסיתי את מזלי עם
בחורה אחת וזה יצא בדיוק, אפשר לומר,
כמו מקס מנדלסון המוסיקאי עם בת זוגתו
— פשוט מאד: אשתו לא העריכה את
יצירותיו. לא רציתי לחפש, כי חשבתי שאף
פעם לא אמצא ומישהו הציע לי לכתוב לך.
״היות ואינני יודע בדיוק מי ומה צריכים
לעשות או לכתוב לך — הרי אני
מפרט לך מעט מי אני: אמן לא במוסיקה,
בן .23 גובה 180 משקל — .74 אוהב
פוליטיקה עד מאד, ויש לי עתיד להיות אולי
ראש ממשלה. אוהב ספרות, מוסיקה, משחק
ואפילו ציור — אריסטוקרטיה — הומור
דק — סינמה — סנוביזם וסרקסם.״ ופירו
שים נוספים אפשר לקבל אצל האמן — על
כל פנים, כך הוא קורא לעצמו.

עיניים במורח
שוב שתיים. הפעם בנות .)1108/93( 15
כנראה שזה סימפטום רגיל: נורא משעמם
להן בחברה שלהן והן רוצות להתבדר בחברת
שני צעירים כבני .17 כאן באה הרשימה
המפורטת: גבוזלם, נחמדים, יודעים
לרקוד. תמונה. דבר לא נעדר. הן רואות
חובה לעצמן להודיע ששתיהן גבוהות, בעלות
שיער שטיני ועיניים ירוקות, אותן הן
נועצות במורה התיכון שלהן. מסכן. לא
הייתי רוצה להיות בנעליים שלו.

( )1108/95 גומרת או גמרה כבר את שירותה
הצבאי, והיא רוצה להתכתב עם בחור
יוצא־צבא בעל השכלה תיכונית. היא אובשביל
טיולים מרת שאין אלה דרישות מופרזות, פשוט
יי איננה רוצה להתכתב עם ילד. כאילו שאתו.היא
אומרת
באמת רצתה להתכתב
1108/94 ארבעה חיילים צעירים טוענים
שסיסמתם בחיים היא ״הכר את ארצך״ ,שההובי שלה הוא תיאטרון ובאלט, וכשוזו
בדיוק הסיבה מדוע הם רוצים להכיר היא אומרת שהיא רוצה להפגין את השיע־מום
שלה, היא בטח מתכוונת לומר להפיג.
ארבע נערות. כדי לטייל אתן בארץ.
לשם כך אין צורך דווקא בהשכלה תיכונית,

אברהם שלונסקי, על מנהל תיאטרון ל כדי לתקן לה שגיאות כאלה.

התסראן ת טיל סאדאס דה־פוספדור
אנו מגיעים לתקופת התבונה, תקופה
בה היתה התבונה באופנה. היה נפלא
לחיות בתקופה זו. נשים היו אז כל כן
נבונות, שאפילו הפועל יכול היה להרשות
לעצמו פילגש אחת או שתיים.
באנגליה נתגלו תגליות חשובות עליז,
אנשים כסר איזאק ניוטון, שראה
תפוח נופל מן העץ והסיק
מסקנה רצינית מאד (שהוא
היה בשל) .בצרפת, התמחה
לבואזייה בשימור דברים, בכן
שאסף חבלים, שבועונים
ישנים וקופסאות ריקות,
עד שבקושי היה לו מקום
לעבוד. בהולנד עקב הולנדי
אחד אחרי חיידקים מתחת
למיקרוסקופ, והתנצל על שלא
היו נקיים ביותר.
לכל אחד היה אז מצח
מקומט מרוב מחשבה, ופנים
מודאגים.
המקומות האהובים ביותר
למחשבה היו מרקלינים פא־ריסאיים.
טרקלינים אלה נוהלו
ברוב המקרים על-ידי
מדאם זו-או־אחרת, שהיתה
מנפנפת בלי סוף במניפה,
כדי שגבר זה או אחר יחשוב
שחם לה מאד ויוציא
אותה אל מרפסת. היא גם
לבשה נקודת־חן על לחייה,
סנטרה, מצחה או כל מקום
אחר עליו נדבקה, והצליחה
בכן להסתיר רבות מעצמה.
האורחים שאמרו שהיא נראית
יפה וצעירה הוזמנו לחזור
ולבקרה.
לואי ה* .15 בתחילת
מלכותו חשבו שנישואיו של
המלן לואי ה־ 15 ישימו קץ
להתנהגותו הפרועה. אולם
לא כן חיה. היה זה לואי
ה־ 15 שהנציח את הביטוי
הצרפתי הנפלא 681 011! 0
״!.18. 916
היה בו משהו שמשן נשים.
אם לשפוט לפי תמו
נותיו
— לא היו אלה פניו. למלן היה
לעתים קרובות קהל בחדר משכבו. דבר
זה מוכיח שלא היה זה יכול להיות קהל
נרחב. היה צורן במשרתים רבים לעזור
למלן לקום ממשכבו בבוקר. המשרת העליון
עזר לו בלבישת כותנתו והמשרת
התחתון עזר לו במכנסיו. עד שלואי
עבר על מלתחת פיאותיו הנוכריות
והחליט על תסרוקתו
לאותו יום — הגיעה
כבר העת לחזור למיטה.
כאשר לא היה המלן מתלבש
או מתפשט, היה חושב,
בעיקר על עצמו. איש לא
חשב יותר על לואי ה־15
מאשר לואי ה־ 5ו.

שתי פילגשים. אחת

סאהובותיו האהובות ביותר
של לואי היתה מדאם דה־פומפאדור,
שעד מהרה החזיקה
אותו בכף ידה. זה
הגיע למצב כזה, שאחרי
ארוחן ו הערב היה לואי מדיח
את הכלים, בעוד מדאם
דה־פומפאדור מנהלת את
אופנת צרפת. היא המציאה
את התחתוניות הרבות, שהיו
להן יותר שכבות מאשר
לעוגת כלולות, דבר שגרם
לאשלייה שיש בתוכן משהו
אפילו אם לא היה. תסרוקתה
הבלתי מסודרת הועתקה
על־ידי כולם, והמון נשים
מרושלות נראו בדיוק כמו
מדאם דה־פומפאדור משורשי
שערן ומעלה.
אולם כעבור זמן מה סר
חינה מעיני לואי ה־ , 15ש־לאושרו
פגש במדאם דו־בארי.
המלן העריץ את מצב
רוחה הגבוה ואת מחשופה
העסוק, מדאם דו־בארי הי־תה
נושא לציורים רבים, שאחדים
מהם מופיעים כיום
על כריכות רומנים היסטוריים.

היתח
צריכה
( ) 1108/98 לא אוהבת לספר על עצמה.
אבל אין ברירה. כאילו שמישהו כופה
עליה. היא בת 22 ופשוט לא תתארו לכם
מה שאומרים עליה. שהיא נחמדה. והיא
בוגרת תיכון וצבא ובאמת אוהבת מוסיקה
וטיולים וכל השאר. והיא מאד רוצה להתכתב
עם צעיר כבן 27־ 26 גבוה־נחמד־יפה־חכם־משכיל־בעל־חוש־הומור
המאמין בידידות
כנה. מסביבות חיפה תל־אביב. היא עצמה
״עירונית אשר היתד. צריכה לחיות בקיבוץ.״
פה היא מתחילה לספר שאומרים על הנשים
שהן סקרניות ושהיא דווקא לא כל
כך סקרנית, בעצם, אבל במקרה זה באמת
שהיא רוצה תמונה.

החיים המוכים
אתם יכולים בשקט לכנותני שקרנית אם
לא יקבלו 1108/99 המון מכתבים:
״אנו שני נחלאים דרומיים ...אמנם כלי-
רכב צמודים אין ברשותנו, עניבות פרפר
לא קנינו, אך מרם הגיע הזמן להתייאש
מן המין החלש.
״ההיצע: בראי שנינו לא מתביישים להסתכל!
האחד מסתכל מגבוה והשני יותר
נמוך. כיאות ללובשי הרקע האדום, אוהבים
אנו טיולים ושאר הרפתקאות וחיים טובים.
אם כי עירונים אנו, מאחורינו עשרים שנות
חיי עבודה חקלאית והרפתקאות ברחבי
הארץ ; והחלטנו שחבל שחיים כאלה יתחלקו
כך בין שניים, אם אפשר לחלקם בין
ארבעה ולכן —
״הביקוש: מחפשים אנו שתי נערות תל־אביביות
או חיפאיות. לא משנה צבע העיניים
או אורך השיער, אך הכרחי שתהיינה
חתיכות ובנות שיחה מעניינות. מובן
לך ודאי שתמונות הכרחיות במכתב ראשון.
מפאת עייפות אין אנו מציינים את רשימת
התחביבים, אך רבים הם.״

החורף הגיע ! שטפו לבניכם
ודברי הצמר הלבנים שלכם

מוצר להלבנת צמר, משי
וניילון אשר הצהיכו. מחזיר
לצמר, משי וניילון את צבעם
המקורי - .איננומככם
אלא מלבין בלבד!

׳־שרון־

העולם הזר 108 .ו

( )1108/97 אומר שהוא סטודנט תל־אביבי
שאיננו אוהב מסיבות, מעדיף במקומן טיולים
בארץ — כיתן שהיה, בעבר הלא־רחוק,
סייר. וזו גם הסיבה מדוע הוא אוהב הרפתקאות.
ברגע האחרון הוא נזכר ששכח
להוסיף שיש לו מכונית, אבל אל תתני לדבר
להשפיע עלייך, אם את בלונדית ונאה.
העיקר שלא תהיי חכמה מדי — יזאת, אני
בטוחה, איננה כלל בעייה.

עויעוד ב הי ס טו רי ה (המעוך)

האמילטון,
קנדה

גם בה חי ישראלי בניכר,
גהגא חגגי מל ״המגלם הוהיי,
שבגמג\ החר שגה הישראלי,
החם ם? לישראלי בגיכר,
רג*ח חלא גגאם\ מל החח־רחש
בחגלדח, גזרי שבגמ.

לא חכמה מדי

מפעלי ם

חינזיים

ב״ב>ב> וו>ג\״
ותתפלאו על לובנם
וצחותם כשלג.

ה31׳ 0ו81
בע־מ

110.

״1יז 0א ^1־

בעריכת לילי גלי>י
מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מבין
׳ המשתתפים בשליחת חומר לעמוד זה יזכה מדי
שבוע בשבוע בפרס של עשר לירות. הזונה
בפרס השבוע הוא הקורא דב זקן, תל־אביב

ליל גליל במושב עולים בגליל מחפשים עתונאי עברי אחד, על־מנת למלוק את
ראשו .״אצלנו עושים לפעמים רברים לא טבעיים כל־כד,״ טתרתחים
התושבים ,״אבל עם תרנגולות אח פעם לא שכבנו!״ וכל זה למה? מפני שאותו
עתונאי כתב מאמר על הכפר, שכולו חיוב ותשבחות, אלא שהמאמר הסתיים במש-
פט המסעיר אשר לשעות הערב והליל, יש לצייז שהכפר נדם, והילת שלווה
ושקם נסוכה עליו כבר בשעות הערב המוקרמות, כד שמרבית תושביו הולכים
נחום לוי, גבעתיים
לישון עם התרנגולות.״

הרופא

דיומא

חכמה

עעחו --

לעולם צזדיזת

ט (וירח יבזז־זזזאב א ג נזבשבזזויזז ב1ז?בזז נוז\־ך\ז רזגז רב אצל
^ אחר הבויוז. הוא חביוז לפויז זוולוזל זזגי שיוז גזשחז, בוזבע
של וזגלסי־בהן יץ •.״אח יזרנווז, לז היי ה חזזולח
וזיא וזביגזוז טליו בגוררוווז גלויוז •.״גזוז וזייח >וושה לי, אילו
הייחי החולה חיבהה, גוו הגזהנז, שהוא יאגזר שוזיוז לו?וז אווזוז
ביר וגזלגוף אותה, או ה ש הו כוה. אך הוא טוה לה, וטריי\ בוזבט
של חולה־בהזזיץ •.״הייחי חובה א ח הוגב שלך בדלח ׳.״

צרפת הפנתה עורף לישראל במושב
הארון של האו״ם( .ידיעות אחרונות)
יורם ברנשטיין, תל־אביב
ארון־מתים לידידות?
הרשו לקבוצות אחרות להקדימת
בנבלת הליגה( .חדשות הספורס)
מרדכי דן, תל־אביב
מתו מבושה.
מר לוין עבד על קשיי הקליטה.
אליק מג, חיפה
(חרות)
בגלל אדישותה של הסתדרות העומדים
הכללית.
עומד לפרוש מתפקידו לסי הוראות
מכרז מפא״י( .חרות)
נחמיה לוץ, נתניה
מינהג ישראלי מבוסס: פורשים מן
העבודה לפי מכרז, מתקבלים לפי
פרוטקציה.

\ 5ירידה טולה טל הטליה. הרר חגו הגיט ה לגזגזריה כאלה, שההל הגו
י לשאול פיו של חו הההחאר צו ח־ ה ב רי ח, נ ג הוג ביגזיגו. ה הו ההה
שלגו ה?ראחהב טי ח ב או פ\ י הו רי האר, ואחהה?וו חיו הטביר
לגו לפגי י הי ה גזהפר. ו ח\ — שי ש בארץ שחי הי בו ת לירידה•.
• ל אג שי ה הולך הו בהאד ;
• ל אג שי ה הולך רט ה אד.
דב זקן, תל־אביב
ובגלל זה ה ה יורדיה.

חסשיר״ס
״שוב פעם הכאב הקטן הזה
בגב? תיכף נמצא לו תרופה.״

מעשה ברחל הגוצה,
שלרחוץ באמבטיה חפצה,
אך כגלל רוב שומן,
ואמבט בה קטן -
עם כף־נעליים היא פנימה קפצה.
יורם ברנשטיין, תל־אביב

מעשה כבחור בשם דן,
שהיה נורא גס וחוצפן,
כראותו איזו כ ת
הוא נעץ בה מבט -
והשאר כבר עשה לה כגן.
אהרן בכר, גבעתיים

מאגדות בית־הספד העברי
דו ד דוד ודורשי! להידראוליקה ועל שיטות־הבחורים

טפסים לפני

בהתקרב מועד בחינות המעבר נכנס פרופסור ארמאי, המרצה
בטכניון, לשיחה עם הסטודנטים, על מעללי תלמידים בעת הבחינות
העתקה למיניהן. ומכיוון שהשיחה התנהלה בגלוי־לב, סיפרו לו
כמה מנסיונותיהם להעתיק על־ידי פתקים (״אקורדיון״) והשגת
הבחינה.
״גם זה נקרא משהו!״ השיב להם הפרופסור ,״מה אתם יודעים? בזמני,
בגימנסיה (הרצליה) ,בעת בחמות הבגרות הסתובב המשגיח בכיתה, ועל גבו
היה מודבק טופס הבחינה — עם התשובות. אין צורך להוסיף,״ חייך המרצה,
״מי היה האחראי לעניין ה הו א
אורי ב״ צה*ל

א מרו תי השד מוד־ס

מורה למתימטיקה, לתלמיד שרצה לסמן נקודה על פני משולש בפתרון
שאלה הנדסית, וחזר בו :״כן, כן, התשובה היא באמת הנקודה ״מ״ שרצית
לסמן והתחרטת מטעמים אידיאולוגיים מורה לחימיה, לאחר ששאלה מד,
הצחוק בכיתת, ונאמר לה על־ידי תלמיד שזה תוצאה מבדיחה :״אז למה לא
צוחקים עליו? גם אתה תוצאה מבדיחה״ (יגאל שפיצר, חיפה ה בין
זבוב לתלמיד? זה עף ומפריע, וזה מפריע ועף (אורי שיקה, חיפה).

ר.ער1ת=ע) 1י ״ ס
״הנסיכה היפה תשתה טיפ־טיפונת
והכל יהיה ב סד ר...

האמרשילד מקווה להרגעה בגבול ישראל־ערב

לאופטימיות שלו, על פל פנים, איןגבול .

המפלגה הקומוניסטית בחבל הסורי של רע״ם מתנגדת לעבד אל־נאצו...

הוא מהדק יותר מדי את החבל סביב צווארה.

ראש עיריית תל־אביב התריע נגד ריבוי חלוקת פרסים לסופרים וטען
כי דבר זד, מטפח פרזיטיזם...

בקיצור: פרםטיטוציה.

ילד בן שמונה ביצע מספר פריצות בטבריה...

...הפורץ המ וצץ.

כזבים לילקוט
מספרים על איציק אפתיה, זד, שהיה
פעם מכונאי מטוסים בחיל־האויר, שיצא
פעם עם עוד כמה חברה לטיול בנגב.
שם פגשו בכבשה גוססת. מים לא היה
להם, והכבשה המסכנה עמדה למות כל
רגע .״יש לי רעיון!״ צעק פתאום איציק.
הוא ניגש לכבשה, חלב אותה והגיש
לה לשתות.
זא ועוד על איציק: הפעם, במשפט אצל
שליש היחידה, הואשם שצעק ״חמור!״
לסמל אחד, שלא מצא חן בעיניו. השליש
הדביק לו 21 יום ריתוק מחנה.
ממורמר מפסק־הדין יצא איציק החוצה.
״אני אגיש עירעור למג״ד,״ הכריז.
״למה לך?״ שאלו אותו׳ ״הרי גם שם
תצא חייב.״
״אני יודע,״ הרגיע אותם איציק ,״אבל
אני רוצה שגם המג״ד ידע מה דעתי על
הסמל.״
בן־יאיר, תל־אגיב