גליון 1109 מתאריך 31 בדצמבר 1958

הצהרתו של שר־האוצר לוי אשכול בסוף-
השבוע, כי אם בנטוב רוצה לנסוע ולאסור
כסר למנבית הוא מוכן לתמוה בנסיעה כזאת,
מגלה נפעם נוספת את דמותו של המשטר.
לאסוף כסף, לשנורר — בבקשה: אבל לנסוע
לפעולת הכשרת־קרקע מדינית שלא בחסות
טפא״י — לא ולא. קשה להאמין שבראש-
המרינה עומדים אנשים הסבורים כי כסף־
השנור יענה על כל בעיותיה של המדינה
ויבטיח את קיומה.
עודד גדעוני, סבריה

העורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
שלום כהן
עורך משנה:
דוב איתו

עורך כיתוב:
סילבי השת

רחוב גליקמון ,8תליאביב, טלפון ,26785
ת. ז . 156 .מען לסברקיס :״עולגזפרם״.
המוציא לאור: העולם הזה בט״מ.
דפוס משה שהם בע״ם, ת״א, מל.62239 .
המפצה; דוד טופל ובניו, תל־אב
המערכת ;איננה אחראית לתוכן המודעות.

עתון

הנקרא

הנחייתו המפורסמת של סגן נציב מנגנון
המדינה, כי ״עתוינאים אינם זכאים לקבל
ידיעות יותר מאשר הציבור הרחב,״ וניפנופו
של היועץ המשפטי בסעיפי־החוק לשמירה
על סודות המדינה יצרו מצב מגוחך. הדבר
הגיע לידי כך, שכאשר שאל לפני שבוע
צלם העולם הזה את סדרן בית־המשפס
בחיפה, באיזה חדר יושב שופט מסויים,
השיב הלה :״אני מצטער מאד, לא יכול
להגיד לך. אסור לספר לעתונאים שום דבר.״
השבוע יצא חבר אחר של מערכת העולם
הזה לבדוק באיזו מידה משפיעות הנחיות
ההשתקה של חיים כהן ומרעיו. הנה מה
שקרה, בכל מקרה, ברגע שהציג את עצמו
כעתונאי ושאל שאלה סתמית:
אל יומנאי תחנת המשטרה שבתחנת האוטובוסים
המרכזית בתל־אביב פניתי בשאלה
פשוטה: כמה שוטרים משרתים בנקודה?
הוא הרים את עיניו בחשדנות ברורה, בחן
אותי מספר שניות והפליט מתחת לחטמו:
איני יודע.
נוטר אחד השערים בקריה, לעומת זאת,
הראה לי ברצון וללא שמץ של חשד היכן
נמצא כל משרד. הוא אף עזר לי למצוא
אנשים שחיפשתי.
הכניסה אסורה
במשרד מסוים,
לחלוטין ללא תעודה מתאימה. עברתי ליד
איש המודיעין, שהיה עסוק בשיחה עם שני
אנשים ליד האשנב. הוא לא עצר אותי
ונכנסתי לחצר. שאלתי פקידה שהסתובבה
שם מה משכורתה, והיא ענתה שאינה יכולה
לומר. נכנסתי לאחד המשרדים; ישבה שם
פקידה צעירה ונאה. שאלתי אותה, לאחר
שהצגתי את עצמי, מה תפקידה באותו משרד.
היא ענתה שאסור לה לומר מה הם
עושים ,״המנהל יוכל לומר לך מה תפקידנו,״
אמרה לבסוף. כאשר שאלתי אותה
מה עושה המנהל, ענתה :״הוא מבקר תמרים.״
שאלתי
לשמו של המנהל אצל איש־המודי־עין.
הוא סרב לענות׳ שאל לעומת זאת כיצד
נכנסתי פנימה. הסברתי לו והצגתי את עצמי
בפניו. מאותו רגע סרב האיש לדבר, כל
עוד ניצבתי ליד אשנבו. ביקשתי להיכנס
שוב לחצר, כדי למסור דבר־מה למכרה
שנקבתי בשמה. הוא אסר זאת, הסכים

פרוסיות חלוצית זו

עורך תבנית:

צלם המערכת:
אריה הרו

כתב בכיר:
אלי תבור

חברי המערכת:
כינשה בר־ד״ז. שייע גלזר, לילי נלילי,
ד הורוביץ, רור,י ורד, אברהם הרמוז.
אברהמדי, אביבה סטו, עמום קינו,
עילבוגז כן ך ן.

במדינה

ביותר

לקרוא לה בטלפון החוצה.
עליתי למשרד ארכיון צה״ל. שאלתי לשמו
של מנהל הארכיון. הפקידה סרבה למסור
את שמו, הסכימה לעומת זאת למסור את
שמה שלה.
פקיד התיקיה במחלקה להנצחת החייל
היה הפחות חשדן והיותר אדיב מכל היתר.
כאשר שאלתי אותו לשמו של מנהל המחלקה
ענה -באדיבות רבה (סגן אלוף משה
אורבך) ,שאל אם אני רוצה לדעת משהו
נוסף.
ואילו פקיד משרד הסעד לא ידע מאומה
על מוסד עוגן, הנמצא בפקוח המשרד.
אפילו את שם מנהל המוסד לא ידע.

הצילו!

אל תחסום ש>נ)ור בדישו

אם אמנם היתה נסיעתו של שר-הפיתוח
מרדכי בנטוב מיועדת למטרות פוליטיות
ולא למטרות של משרדו, כפי שכתבתם
(העולם הזה ,)1108 סבורני שצדק לוי
אשכול בטנעו את נסיעתו. אפשר להבין
את כוונותיה הטובות של מפ״ם בקשירת יח

גילוי
המין

ממש נדהמתי מפרשת סיפור הארבעה
(העולם הזה )1107 שבו נפנעת האשה הקדושה
הזאת רבקה גובר, אותה אני מביר
אד מעט מאוד, אר מספיק כדי להעריצה.
האם אין בודקים סיפור לפני שהוא מת־פרסם,
ואת האפשרות שהוא יכול לפגוע
באישיות הומניטרית זו?
יעקב אוזן, מושב שחר
השתגעתם? האם אתם רוצים להפוד אח
יהושע בר־יוסף לבורים פסטרנק הישראלי?
כיצד יתכז שבמדינת ישראל ירדפו ויתקפו
סופר משום שהספרות שהוא כותב אינה מוצאת
חז בעיני אנשים מסוימיס ממערכת
.,דבר״? אם לכל אלה שכועסים על בר-יוסף
בגלל שהדמות שתיאר בסיפור הארבעה דו־

מתיישבת־ספר ישראלית וחייל־חקלאי פרוסי
אולם התגובה שהתעוררה אצלנו
היתד — ,מה טעם יש לכל אותה
תעמולה המתנהלת בארץ על סודיות, אזניים
לכותל וכיוצא בזה, ומה טעם יש לצנזורה
ולאמצעים אחרים הבאים למנוע העברת ידיעות
היכולות להביא תועלת לאלה המלאים
מזימות נגדנו, בשיכולים לקרות מקרים
מעין זה שאנו היינו עדים לו?״
מכתבים אני פונה אל כל בעל מצפון בישראל:
הצילו! הצילו אדם חולה ומוכה גורל, ואת
בניו. זה עתה נודע לי כי אחד מתושבי
המעברה הסמוכה, אשר על אה היותו צעיר
הינו חולה במחלה קשה ושניים מבין ששת
ילדיו הקטנים חולים קשה אף הם, ניסה כל
הזמו לקבל טיפול ואישפוז מתאים לו ולילדיו.
כל מה שהציעו לו זה סעד של כמה
ליי־ות. איש לא רצה להביו לנפשו של האב
האומלל הרואה את ילדיו נמקים ונאנקים
לנגד עיניו. ועתה שלח מכתב לראש הממשלה
ולנשיא המדינה, שאם עד ה־ 5לינואר
לא יימצא סידור מתאים, הוא ישים קץ לחייו
ולחיי בני משפחתו. האמנם יורשה הדבר
בישראל?
ש. כהן, פתח־תקוה

השוואתו ההיסטורית של אורי אבנרי בין
הפרוסים לבינינו (העולם הזה )1108 היתה
פשוט עבודת-טחקר מדעית. נדהמתי ממש
למראה ההקבלות המדויקות. אולם השאלה
ששאל העורר בסוף מאמרו: האם רוצים
אנחנו להיות פרוסים? דומני שאיננה במקומה.
כלום יש לנו ברירה אחרת מאשר
לטפח את צה״ל ואת משקי הספר ולהעמיד
במקום הראשון את בטחוז־המדינה כיעוד,
עד אשר יושג חשלום הנכסף?
מ. רביץ, ראשון־לציון
...מחריד לחשוב כי זה נבוז.
זהבה פילר, חיפה
המאמר ״אנו הפרוסים״ היה מוצלח ביותר.
הוא מתאר באופן ברור את העתיד
האפל הצפוי לנו אם לא נחדל לפתח את
הערכים הפרוסו-ם פרטנו-חלוצייס, השוררים
לעת־עתה בחיי ארצנו: אבל נדמה לי שבכל
זאת מורגשת התעוררות מסויימת בקרב
האינטליננציה העברית הצעירה. קיימים
אצלה סימנים של עמדה שלילית כלפי
הפרוסיות בחיינו ונם־ למערכת העולם הזה
חלק ניכר במכנה זה, בהבנה ההולכת וגוברת
לכבוד וחרות האדם.
ד״ר אלכסנדר ז׳ק, תל־אביב
בכל זאת יש הבדל: אצלנו, במשקי הספר,
לא רק גברים לוחמים ועובדים. אלא

שקידה מושמטת

ברשימה שהופיעה במדור במרינה (העולם
הזה )1108 בשם שקד שוקד על המלאכה,
רציתם כנראה להניד דברים חשובים מאוד,
אבל אמרתם אותם בצורה שלא יכולתי
להבין מה התרחש בעצם בנתניה. מה ראיתם
למעוז ננד ראש־עירית נתניה שקיבל את
הצעת סולל־בונה לביצוע עבודות־ביוב בעוד
שהחברה להנדסה הנישה הצעה זולה יותר.
הרי לפי מה שאתם כתבתם בעצמכם הצעת
א. לוי, נתניה
סולל־בונה זולה יותר.
הקורא לוי צודק. ברשימה הנ״ל נשמט
בדפוס קטע שהעדרו מקשה על הבנת הס׳
פור. בקטע שנשמט נאמר כי באותה ישיבה
בה התקבלה הצעת סולל־בונה הקריא ראש־העיר
עצמו מכתב שנשלח על ידי החברה
הלאומית להנדסה בה הציעה החברה לבצע את
העבודה בשיטת המנהרה בדרן קצרה יותר
ובסכום שהוא זול יותר ממחיר הצעת סולל־בונה•
למרות זאת התקבלה ההצעה היקרה
יותר של סולליבונה

סים עם עטי אסיה ובחתירה למען השלום.
איל לעת עתה שריה הם רק שרי הבריאות
והפיתוח, ותפקידם בממשלה לטפל בעניני
משרדיהם. מה היינו אומרים לו היתה
גולדה מאיר נוסעת לחוץ־לארץ בעניז משלוח
בנדים לארגון אמהות עובדות ומזניחה
את עניני משרד־החוץ?
נחמיה בלדן, ירושלים
מכתבו של לוי אשכול לבנטוב היה אמנם
פוגע מאוד. אולם מכתב התשובה של בנטוב
היה מעליב עוד יותר. הוא לא העליב את
אשכול, כי אם את בנטוב עצמו ואת מעמדו
של שר בישראל. כי אם אפשר להבין עוד
את דבריו החריפים והטיותרים של לוי
אשכול במכתבו לבן־נוריון, ולהסבירם בנימוקים
שאפשר לקבלם או לא, יש רק הסבר
אחד למכתבו של בנטוב. וההסבר הוא:
קטנוניות וצרות אופק. הלא פשוט בושה
לפרסם זאת ברבים, מה עונה שר לשר שני
המנסה למנוע את נסיעתו: אתה נסעת, למה
אתה לא נותן לי? אני יושב בכנסת כדי
שאתה תיסע, מניע לי נם־כן. לפעמים נדמה
כי כל הממשלה הזאת אינה אלא גז ילדים.
פ. אור, תל־אביב

מימיהם

גם הנשים ועל זה לא חלמו
הפרוסים.
נחום בר, עפולה
יתכן שחלמו יעל כך׳ אם כי קשה למזג
את האיכר־הלוחם הפרוסי עם מתיישבת־הספר
הישראלית (ראה תמונה).

ידידים לטדי

קראתי את רשימתכם על האנגלי האחרוז
(העולם הזה ,)1107 שנשאר בארץ. כמו
כל תושבי רמת-צבי הזדעזעתי לקרוא כיצד
קיבל סופרכם את הסיפור. אף אחד בכפרנו
לא היה מחויב לקבל את משפחת ראום, כי
פה זה לא שיכוז אלא מושב. בכל זאת נתנו
להם דירה יחידה שהיתה פנויה. יש כמובן
עוד בתים, אר הם רק למשקים או לחברים
עובדי צבור במושב, כמוני למשל.
נבוז: הצריף שהם נרים בו איננו צריף
למגורים, אד בזה לא אשם אף אחד מרמת־צבי.
טדי ראום עובד במועצה־האיזורית גלבוע
ויתכן שהם צריכים לדאוג לו לדיור
נאות יותר. טדי עובד עבודה קבועה. הוא
טרקטוריסט טוב ועובר זה כשנתיים בקירוב
במועצה האיזורית. נם בעלי עובד ואנחנו
חיים יפה ויש לנו בבית הכל. האם בגלל
זה שמשפחת האום לא יכולה להסתדר עם
משכורת חדשית קבועה, הם יכולים לבוא
בטרוניה למוסרות ממשלתיים? אם הם דיים
גרוע יותר מעולים חדשים, בלי ארוז בבית
ובלי נוחיות, הרי בזה לא אשמה.הממשלה
או פקידים במשרד כלשהו.
כשלעצמי, אני בהחלט חושבת שלמשפחת
טדי האום מגיע שיכון ואוטו. אם משפחת
האום לא נקלטה בבפרנו הרי זה רק מתור
כד שהם לא רוצים בקשרים. בכפרנו יש
כמה וכמה משפחות טנשואי־תערובת פולניים,
וכולם נקלטו יפה בחברה. מד נכנם אלינו
לפעמים והוא אדם חברותי, קשה לו לדבר
עברית אבל הסתדרנו. עם טובה אני בידידות
כמו שתי שכנות. וזהו. אנחנו בכפר
כולנו ידידים. לא מתווכחים על פילוסופיה.
אבל טובה האום אומרת :״מה יש לי לדבר
פה בכפר ועם מי? שוב על מה לבשל ועל
הילדים?!״ אם זה לא נושא מעניין לשיחו-
תיה, שתבחר לה את ידידיה ביז אנשים
ומושבים אחרים. אבל לטדי מניע מה שהוא
דורש. כי במקרה שהם יעזבו את המדינה
זה יעלה ביוקר לשמה הטוב.
רבקה שהביס, רמת־צבי

טה לדמות מציאותית, יש זכות לעשות זאח.
הרי ודאי וודאי שיש זכות לברית־המועצות
לרדוף את פסטרנק שבספרו מוציא לעז לא
על אדם אחד אלא על עם שלם. אינני רוצה
כמובן להשוות את השניים מבחינה ספרותית,
אולם נדמה לי שבשני המקרים איז
ערכז של היצירות מצדיק את הרעש סביב;.
משה זוסמן, תל־אביב
לצערנו לא קראנו את ספור הארבעה של
בר־יוסף אולם מכירים אנו סופר זה בספריו
הרבים. בעיקר התעלה בעינינו ביצירת המופת
שלו, מלאת התום וההוד — ״עיר
קסומה״ .אמנם בשאר ספריו ראה הסופר
בחיי־המיז סחורה עוברת לסוחר ותארם תיא־אור
חסר תום ורוד, אולם זהו האדם. עודנו
מעריכים את כושר הביטוי השופע והחד של
יהושע בר־יוסף וירידתו לנבכי נפש־האדם
באשר הוא אדם — בשר־ודם. בימים אלה
בהם עומדים אנו נדהמים בפני אפשרות
שלילת חופש הכתיבה, טוב לפנות דרככם
לצבור בקריאה לתת חופש דיבור וכתיבה
לסופר.
שמעון וחנה מלאכי, כפר זיתים
טוב עשה העולם הזה, שבדרר בלל איני
מרבה למצוא בו מאמרים ורפורטג׳ות ספרותיות,
על שהקדיש מקום לשערוריה הספרותית
של סיפור הארבעה. בעקבותיכם
התעוררה שאר העתונות העברית לרו!
בפרשה זו, ואני סיור שעליכם להקדיש עוד
מאמר כדי לכסות את תנובות העתונות.
התופעה הכללית היא שרוב העתונות בפורי־מניות
חסודה וצבועה, תקפה את בר־יוסף
על החלקים האירוטיים שבסיפורו. אני סבור
שזו תופעה מדאיגה למדי, אם סופר ישראלי
אינו יכול להרשות לעצמו לכתוב
בנלוי על עניני־מיז ולתארם בתיאורים חלשים
בהרבה מטה שנוהגים סופרי שאר
יצחק לפידות, תל־אביב
האומות.

שכיל ההלב

בענין המחלוקת על כשרות החלב ביז האדוקים
שברתיי ירושלים (העולם הווז ,)1106
הרשוני לשאול, איפוא, מה דינה של אבקת־חלב
אמריקאית, המובאת ארצה ומה דיז
מוצריה? האומנם נם בארצות־הברית עומד
יהודי על נבו של כל רפת! אמריקאי המספק
חלב לבית־החרושח?
אליעזר בוכני, גבעתיים
העולס תזה 1109

עורר..העולם הזה״ מסנם את ושמין
ממגוד־השחקים של האדם בניו־יודק

או״ ם-שמום
בא דישואל
־־ מאת

אורי א סרי -

ך • ם יו ש בי ם בחצי גורן עגולה. ממול נשיא המועצה, לידו דאג האמרשילה מאחוריו
1 1פניו הכושיות האהודות של ראלף באנץ׳ .בצד האחד הסובייטי, קפוא וצונן; הבריטי,
אלגנטי ואדיש; האמריקאי, הנראה כמו כוכב־קולנוע. ממול כמה מדינות קטנות, פנמה
השחומה, עיראק המרצינה, צרפת האריסטוקראטית.
אבא אבן לקח את מקומו בצד שמאל של הפרסה. מאחוריו יושבים חמשה ישראלים,
חלק קטן מן המשלחת הישראלית האדירה — מחלקה קרבית מוגברת שיכלה לכבוש את
כל המין. עומר לוטפי, איש רע״ם, יושב בקצה השני. כי עתה דנים על תלונת ישראל
בדבר תקרית־הגבול בעמק החולה.
ישראל מדברת. באנגלית רהוטה, בשטף ריטורי, נפלטים המשפטים מפיו של אבא אבן,
מתגלגלים באולם׳ חודרים לתוך אוזני המסובים באנגלית, צרפתית, רוסית או ספרדית,
מבעד לאוזניות התרגום־המיידי. חברי מועצת ר,בטחון אינם מעוותים אף שריר של פניהם.
שיעמום נורא אופף את הישיבה. כי כל אחד ידע מראש מה תגיד ישראל, וכל אחד יודע
מראש מה יגיד המצרי, וכל אחד יודע כי אבן ישיב ומה ישיב, וגם את המהלך המילולי
הבא מן הצד השני.
חברי המועצה הם סבלניים מאד. הם מסתכלים בקהל הדל, בקומץ העתונאים, בתמונת־הענק
ד,קיטשית, המתארת את התקדמות האנושות מעבדות לאושר. הם יודעים לסבול.
הם מוכנים לשמוע את נאומו של אבן בשנית, בתרגום צרפתי רשמי, כנדרש בנוהל
המועצה. הם דומים למורה קולקטיבי, אשר הילד דני בא אליו בפעם האלף ואחת, ומספר
שהילך עוזי היכר, אותו שוב בחצר. והם מתכוננים להגיד בפעם האלף ואחת פויה לדני
ולעוזי, ולתבוע מהם להתנהג להבא בסדר.
מדוע הגישה ישראל את התלונה? אנשי האו״ם הם ספקניים, והם מחפשים הסברים
הגיוניים. האסיאתים משוכנעים כי זהו טכסים צרפתי. כי היום היתר, המועצה צריכה
לדון בקבלתה של גיניאד, לאו״ם, המדינה השחורה שפרשה מן המעגל הצרפתי. שמא
דרשה צרפת מישראל להגיש תלונה, כדי להעסיק את המועצה ולעכב את צירוף גיניאד.
לאו״ם, דבר העשוי לעורר למחשבה גם מושבות צרפתיות אחרות באפריקה?
אם אין ישראל משרתת שוב את צרפת — מה מטרת התלונה? גם הישראלים צריכים
לדעת כי שום חבר מחברי המועצה, כולל אפילו הצרפתי, לא יצביע נגד הערבים. כי
הערבים רבים, ויש להם חברים בכל רחבי אפריקה ואסיה, והם פוזלים ממילא לעבר
הרוסים. ואילו הישראלי הוא יחיד, ואין לו ידידים של ממש בעולם כולו.
לכן מקשיבים החברים באדישות, ומתפעלים שוב מברק הסגנון של אבן, וגם מחוסר
הברק בתוכן דבריו. כי לאבן יש כשרון גדול להגיד מעט מאד בסגנון אנגלי עילאי.

איד להרוג במילים

ך* משך הישיבה, כעבור יומיים, נערך כמחזה ישן־נושן, שכל שחקניו יודעים את
| 1תפקידם בעל־פה, ומסוגלים לשחק אותו תוך שינה.
האמריקאי היפה, קאבוט לודג׳ ,הנחשב לאחד מגדולי המטומטמים בבנין, קורא את
הנאום שהוכן לו. בחמש דקות של דיבור רצוף הוא מסוגל להגיד לא כלום. המצב
ח מו ר ...יש לעקוב בדאגה א ח רי ...יש לתבוע משני הצדדים ...לנהוג במתינות
ובסבלנות ...להפעיל את מנגנון ה או״ ם ...המזכיר הכללי הנעלה י פנ ה ...וכר.
אחריו הבריטי. הוא מצליח להכניס מעט ענין לויכוח, על־ידי הזכרת שמה של אשת
הנספח הבריטי, שנרצחה בגבול הסורי על־ידי מסתננים מרע״ם. הגבות חריפות של נציגי
עיראק ורע״ם. איפה ההוכחות? הבריטי טוען שקיבל דו״ח. מדוע לא קיבלוהו האחרים?
אולם גם נימה זו שוככת במהרה. הויכוח נמשך, ללא גבול וללא כל תכלית. נציג פנמה
מזכיר לחברים הנעלים כי ארץ־ישראל היא מולדת התנ״ך, ועל כן יש לנהוג בבעיה ברוח
הנביאים (מתלוצץ מאחורי מקס ברבום, העתונאי השוייצי הקשיש :״כל מה שפנמה יכולה
לתרום לענין, זה כובע־פנמה למען דאג האמרשילד!״)
כמו תמיד, היוזמה האמיתית היא בידי האיש ר,מהתה את עמוד־התוזך של מגרד־שחקים
זה: דאג האמרשילד. בראשית הישיבה נטל את רשות־הדיבור והודיע שהוא עומד לנסוע
למזרח התיכון ולפנות לשתי הממשלות כדי ליישב את הענין. זהו המוצא מן הסבך.
באנחה של הקלה זורקים כל המשתתפים את האחריות לחיקו של השבדי האריסטוקראטי.
ומכיתן שאיש אינו רוצה להצביע בעד החלטה כלשהי, מפני שאיש אינו רוצה להרגיז אף
אחד, וביחוד לא את הערבים, הרי מסכם הנשיא את הויכוח בנוסח שהוסכם מראש,
והאומר כי המצב חמור, ויש לנקוט באמצעים, ושני הצדדים נדרשים, והמועצה סומכת
את ידיה על מאמציו המבורכים של המזכיר הכללי. מסך.
אחד־עשר חברי המועצה קמים ומשתפכים לתוך הסלון הסמוך, כדי להתלוצץ באדיבות
איש עם רעהו, לשתות כוס סקוטש על הסלע, לשוחח עם אורחים. הישראלים מסתודדים
בפינה אחת. הערבים מסתודדים בפינה השניה. אני האיש היחיד בטרקלין הלוחץ תוך
חמש דקות את ידיהם של שגרירי ישראל ועיראק.
למראית־עין, היתד, הישיבה כולה ביזבוז נורא של זמן. אבל למעשה אין הדבר כך.
לשעות ארוכות אלה של פיטפוט חסר־תוכן ישנה מטרה כל שהיא, והיא הנותנת טעם
לכל קיומו של מגרד־שחקים זה על גדת־הנהר באי מנהאטן.
ישנם מצבים בעולם, כשמוכרחים לעשות משהו. קורה משהו על הגבול הסורי, או יש
תקרית בקאשמיר, או מתלקחות להבות בהונגריה. ממשלות רבות עומדות בפני הצורך
לנקוט בפעולה כלשהי, כדי לעמוד מול לחץ דעת־הקהל שלהן. בימים הטובים היו נותנות
פקודה לצבא, ואנשים היו נהרגים. אולם קיומו של האו״ם פותח דרך אחרת. מביאים את
הדבר לבנין זה. מדברים. ממלאים עמודים ארוכים של פרוטוקול. מתקיפים. מתגוננים.
מספקים כותרות לעתונות בבית. ולאט־לאט יורד המתח, וחוזר המצב לקדמותו.
אחיזת־עיניים? אולי. אולם מוטב שהצדדים יירו איש ברעהו פגזים מילוליים, מאשר
של מתכת. ומוטב לנאום נאום קטלני, מלקטול יצורים חיים, שיש להם אבא ואמא.
זהו חלק מזכות־קיומו של האו״ם. החלק השני הוא השפעתו על דעת־הקהל. בית זה אינו
יכול לחוקק חוקים. אין לו שום כוח הכרעה, אלא במקרים הנדירים כשכל המעצמות
מסכימות, ואפילו אז יכולה מדינה קטנה לסרב לקבל את המרות. אולם הכוח המקובץ של

בנין מו ס האומות המאוחדות, בניו־יווק
דעת־הקהל העולמית הוא מעצמה אדירה. אין לה דיביזיות ופצצות־אטום, אולם מעטים
הגורמים בעולם המסוגלים לעמוד בפניה לאורך־ימים. ואפילו ראש ממשלת ישראל, המלגלג
לאו״ם־שמום, נסוג מסיני לא רק תחת לחץ האיומים הסובייטיים וד,נזיפות האמריקאיות,
אלא בעיקר תחת לחץ החזית המלוכדת של מליונים בלתי־ספורים׳ שגינו את מבצע־סיני
והפכו גינוי זד, לכוח בינלאומי במסגרת ארגון האומות המאוחדות.

דאג, המתנדב הנצחי

ך * איש המסובב את הגלגלים הקטנים של מכונה גדולה זו הוא דאג האמרשילד.
| 1מעטים האנשים בעולם הנערצים כמוהו, אם כי בחוג קטן של יודעי־דבר. אין זה
פולחן־גיבורים מן הסוג הנהוג במדינות כה רבות (כולל ישראל) כלפי המנהיג־האבא. זהו
רגש של כבוד לאדם תרבותי, סגור ומכונס בתוך עצמו, הפועל בכנות ובסבלנות עצומה
כדי לשפר את העולם. הוא עושה זאת בשקט, בד,צנעה עצמית, בידיעה כי אין מקום לשום
שיפור פתאומי ודרמטי, אלא שכל שיפור גדול מורכב מאלף שיפורים קטנטנים.
בישראל אין מבינים את דאג. אי־אפשר להתחכם עמו, קשה להכניסו לויכוח על חכמי־יוון,
ועוד יותר קשה להעמידו על הראש. הישראלים בעולם מפיצים שמועות מכוערות על
המזכיר הכללי, ובכלל זה שמועה מבחילה על יחסיו של המזכיר עם לוטפי עומר, נציג
רע״ם. הדבר בא להסביר, כביכול, את אהדתו של דאג לתנועה הלאומית הערבית. יש
ישראלים הקוראים לדאג ״המנהיג הערבי החשוב ביותר בעולם.-
יתכן שזהו גורלו של כל מתוזך במרחב. מאז ומעולם הרגו בני ארץ־ישראל את אותם

שבאו להשכין שלום בארצם — הם זרקום לבורות של טיט, צלבו אותם בראשי הרים,
קטלו אותם ביריות. בשיחות עם מדינאי העמים באו״ם, קל להיווכח שאין זה תפקיד אשר
מועמדים רבים ששים לקראתו.
אולם האמרשילד פועל בכנות. הוא אוהד את התנועה הלאומית הערבית, מפני שבתור
מדינאי מציאותי הוא יודע שזהו כוח עולה בעולם, ואין כל אפשרות להתנגד לו. אפשר
רק לנסות לשתף עמו פעולה, תוך נסיון להטות את כוחו לאפיקים מתונים ויצרניים יותר.
בשקט, ללא פרסומת, הצליח איש זה לרכז בידיו השפעה עצומה. איך עשה זאת? בדרך
פשוטה. הוא מוכן לקבל על עצמו את האחריות הבלתי־רצויה, אשר כל שאר האנשים
בבית זה מבקשים להיפטר ממנה. הוא המתנדב הנצחי לג׳ובים בלתי־מבוקשים.
לפני שבוע עמדה ועדת האו״ם לסכם את הויכוח הארוך על בעית הפליטים הארצישראליים.
המוסד המטפל בפליטים עומד להתפרק בשנת ,1960 וכל חברי האו״ם נחרדים לנוכח
המחשבה מה יקרה לאחר מכן. הפליטים האלה הם סיום בבית זה — טרגדיה אנושית
המעיקה על המצפון, מוקד לצרות פוליטיות, סכנה מתמדת לשלום. מדינות־המערב הציעו
הצעה משותפת, שכללה סעיף על הצורך למצוא דרך חדשה לטפל בבעיה אחרי פירוק
המוסד הנוכחי. הערבים התנגדו מטעמים עקרוניים. ונגד הערבים אין איש יכול להצביע.
ואז פעל דאג. בשקט תפס את מקומו ליד נשיא הועדה. בשקט קרא כמה משפטים
מוסכמים מראש: שבתוקף תפקידו השיגרתי יברר בשנה הקרובה את האפשרות למצוא
דרכים חדשות לטיפול בבעיה, וכי יגיש את הצעותיו לועדה. על סמך הודעה זו ביטל
האמריקאי את הצעתו הרשמית. הכל היו מרוצים• ההחלטה המתוקנת, ללא הסעיף המרגיז,
נתקבלה פה אחד.
אני חושב שדאג עושה עבודה טובה׳ גם למען ישראל. אני מאמין כי הציל את חייהם
של הרבה אנשים במרחב, כולל בניהן של כמה אמהות ישראליות. ואני מאמין כי
יכול להביא תועלת גדולה — אילו היתר, לישראל מדיניות מעשית כלשהי להשגת השלום.

הערבים. צעד פרו־ישראלי מצד הודו עשוי לספק תחמושת לפאקיסטאנים. הוא עשוי גם לתת
נשק בידי מתנגדיו של עבד אל־נאצר במרחב ולהחליש את ידידי הודו.
בכל זאת הכריז נהרו לפני כמה חדשים רשמית כי הערבים חייבים להכיר בקיומה של
ישראל. גם אחרי שכל השגרירים הערביים בניו־דלהי באו אליו במלוכד ודרשו כי יכחיש
את עמדתו, לא תיקן את הכרזתו המקורית.
הודו לא החליפה עדיין נציגים עם ישראל. גם אין סיכוי שתעשה זאת במוקדם. אולם
שכנתה הדרומית, ציילון, הכפופה להשפעה הודית חזקה, כוננה יחסים רשמיים עם ישראל.
היא לא היתר, עושה זאת ללא עידוד הודי. כך נפתחה על־ידי הודו מעין דלת אחורית
לישראל.
הסיכום: אילו שינתה ישראל את מדיניותה, היתד, הודו עשויה, ללא מעשים דרמטיים
ונחפזים, ליהפך בהדרגה לכוח מקשר ומתוזך בין ישראל והערבים. הדגש הוא על המילה
״בהדרגה״.

מישחקיו ש? שמעון פרם

ך * חווי ההעיקרית של המבקר בבנין האו״ם, אחרי שהספיק להתפעל כראוי מן
1 1היופי המרהיב של הבית, הנוחיות השופעת של סידוריו הפנימיים והסגנון הנקי והמושך
של האדריכלות הפנימית, היא ההסתכלות בפני האנשים הפועלים בבית זה. בצורה חיה
ובלתי־אמצעית מוחוזרת כאן למסתכל אמת סטאמיסטית: כי העולם אינו לבן, אלא רב־גווני
מאד, וכי הצבע התום והשחור הולך ומתגבר.
באו״ם שולטים האפרו־אסיאתים. הם שולטים מפני שמאחוריהם הכוח המספרי של
אוכלוסית העולם. הם שולטים מפני שכל מדינאי העולם יודעים שזה הכוח של מחר, המחנה
הגדול העומד בין שתי מעצמות־העל, ואשר הוא יכריע בסופו של דבר לכאן או לכאן —
או לכיח־ן שלישי חדש.
בישראל יש המשחקים בידיעה הזאת. לרוב אין זה משחק רציני. זהו משחק בצעצועים
שיחה עם דיפלומט הודי
נחמדים. אם מזמינים כמר, אנשים שחורים וחומים לסמינר בבית־ברל, זה דבר טוב. אולם
ף* דרך כלל אין ההצגה הפתוחה של האו״ם משקפת את הפעולה האמיתית, שהיא אם סבורים כי על־ידי בידור זה אפשר לשנות את העובדות היסודיות בעולם, ללא מאמץ
וקרבן, הרי זה מסוכן.
^ נסתרת ומוסווית. המסתכל מבחוץ דומה לאסירים במשל המפורסם של אפלטון,
קראתי שלשום, בגליון העולם הזה, כי שמעון פרם מציע דרך מקורית איך לשבור את
הכבולים לקיר מערתם ורואים רק את צללי האנשים המתהלכים בחוץ. חלק גדול מן
הכיתור הערבי: ישראל תתקשר עם העמים
האפריקאיים והאסיאתיים שמעבר לגוש הערבי׳
ותכתר את הערבים. ישבתי ותמהתי
כמה דקות: האם האיש הזה יודע מה הוא
מדבר? האם זו המחשבה המדינית החדשה
של החוג המשתלט במדינה בחסות ביג׳י?
האם התמימות הפרובינציאלית המזעזעת הזאת
יכולה באמת למצוא הד בקרב אנשים
רציניים בתל־אביבז
הגוש האפרו־אסיאתי בנוי כולו מסביב לגרעין
הערבי. הערבים שייכים אליו — לא
רק מבחינה פוליטית וגיאוגראפית, אלא בעצם
המהות. די להעיף מבט לתוך טרקלין
הנציגים בקומה השניה של בנין האו״ם,
לראות את הקבוצה הערבית מוקפת נציגים
חומים ושחורים, כדי להבין זאת.
אנשי גאנה׳ גיניאה, בורמה, ניגריה, ליבריה
ורעיהם ישמחו לקבל מתנות מישראל,
עזרה מישראל, שרות מישראל. הם יקשיבו
באדיבות, ואפילו בענין, למה שיש לישראל
לומר. אולם בעיניהם לא תהיה ישראל לעולם
גורם השווה בחשיבותו לערבים. והרעיון
כי הם יתנו יד לישראל במלחמה נגד התנועה
הלאומית הערבית, אינו יכול אלא לעורר
בבנין זה צחוק אדיר.
שמעון פרם ביקר כאן השבוע, התישב
מאחורי אבא אבן והקשיב לויכוח על התקרית
בגבול הסורי. ליד הדמויות האריסטו־קראטיות
המאופקות של הצרפתי והבריטי,
דמה קצת לתלמיד בחדר המורים. אולי היה
כדאי לו יותר להקדיש את הזמן להסתכלות
בפני חברי המשלחות בטרקלין ובמסדרונות.
אפריקה ואסיה הולכות ומתעצמות בבית
זה. בניהן מייצגים את עולם המחר. יש טעם
להתקשר עמם. חובה היא לעשות זאת. אך
מי שחולם לעשות זאת כדי לכתר את הערבים
— מוטב שיחזור הביתה וילך לנאום
בכפר־סבא.
חשיבותם של האפרו־אסיאתים למען ישראל
היא בדיוק הפוכה. היא טמונה ביכולתם
לפשר בין התנועה הלאומית העברית
והתנועה הלאומית הערבית. אחרי שניכנס
למועדון האפרו־אסיאתי, יהיה מקום למיפגש
פוליטי ורעיוני עם הכוחות הפועלים במרחב•
אך כל זמן שישראל נחשבת באו״ם
כמשרתת צרפת, וכל זמן שהאפריקאים חושדים
שישראל משתדלת בשם צרפת לפעול נגד
מדינה כמו גיניאה, אין כל אפשרות כזאת.
זוהי התמונה היחידה בה
צולמה אחרי שאורי אבנרי (ימין) שאל אותו על הכרזתו האחרונה
כמו בכל שאר השאלות המדיניות, חסרה
הסכים אי־פעם נציג הושל
נהרו בענין ישראל, ועל אפשרות התיווך בין ישראל ליערבים, לצמרת הישראלית גם כאן הרצינות הדרושה
זז, שר־הבטחון לורישנה מנון (שמאל) ,להצטלם עם ישראלי. התמונה
על בסיס ניטרליסטי. באמצע דויד הורוביץ, כתב העולם הזה באו״ס.
כדי לחשוב עד הסוף׳ לבחור בין אפשרויות
סותרות ולהחליט החלטה עקרונית ברורה.
הפעילות בבנין זה נעשה מאחורי הקלעים, לא בתוך אולמות הדיונים המפוארים.
בהעדרה — אין שום מדיניות — רק משחק בצעצועים שחורים ותוכניות של שמעון פרם.

אחד הגורמים הפועלים מאחורי הקלעים הוא ההודי. הנציג הרשמי, קרישנה מנון, הוא
אמת שחורה מאפריקה
שחקן מחונן, המגלם דמות מושלמת ברעמתו האפורה ופניו רבי־ההבעה. מנון נמנע מכל
מגע רשמי: עם הישראלים, מתחמק לרוב גם ממגע בלתי־רשמי. כמנהיג הגוש האפרו־אסיאתי
חד האנשים המעניינים ביותר שפגשתי ב מין האו״ם הוא טילי דיאלו, שגריר גיניאה.
באו״ם, הוא חושש כי כל מגע כזה עלול לקלקל את יחסיו עם הערבים.
כשראיתיו לראשונה, בחברת השגריר צ׳פמן מגאנה׳ עברה במוחי המחשבה: הנה הוכחה
אולם הודו, פעלה לא מעט בזירת המאבק הישראלי־הערבי. כאשר החלו המצרים בזעמם,
חיה כי האימפריאליזם מנצח אפילו במפלות. כי צ׳פמן הוא אנגלי שחור, חייכני, אמפירי,
אחרי מיבצע־סיני, לגרש את הנתינים הזרים מארצם, שהיו ברובם יהודים, היה זה השגריר
בעל הסגנון הידידותי של ג׳נטלמן מאוכספורד. ואילו דיאלו הואיההיפך מזה: בעל דיבור
ההודי בקאהיר שביטל במקרים רבים את רוע הגזרה. השגריר, שהיד, ידידו האישי של
מדוייק והגיוני, המדגיש את דבריו בתנועות־ידיים קטנות וקצובות — צרפתי שחור, צרפתי
יותר מכל צרפתי לבן.
עבד אל־נאצר וכמעט חבר הממשלה המצרית, התערב במקרים רבים לטובת היהודים וביטל
את גרושם. איש זה קיים מגע רצוף עם דיפלומטים ישראליים באו״ם, ולמעשה היחיד. במשך
שוחחנו מעט על הצורך בשלום במרחב, על התפקיד שיכול ליפול לידי המנהיגים של
זמן רב חולית־הקשר העיקרית בין ממשלת קאהיר וממשלת ישראל. כשהיה צורך להשיג
אפריקה העצמאית החדשה כמתווכים בין התנועה הלאומית העברית והערבית. לבסוף
את הסכמת מצרים להצבת חיילי האו״ם במיצר טיראן, היתד, זאת הודו שהשיגה הסכמה זו.
הגענו לבעיה שהיא אולי החשובה ביותר. היא נוגעת מאד גם לגיניאה וגם לישראל.
הדיפלומט ההודי האלמוני שסיפר לי על כך בשיחה פרטית בהחלט, לא הסתיר את
בעולם של ימינו, שוב אין מקום למדינות קטנות ומבודדות. מבחינה כלכלית וצבאית,
מורת־רוחו מהתיצבותה של ישראל בחזית המערב. הוא גילה ענין רב בקיומה של תנועה
תרבותית ופוליטית, אין הן יכולות לקיים את עצמאותן ולעמוד מול ענקי־העולם. אין הן
ישראלית התובעת את הניטראליזציה של המרחב ואת השתלבותה של ישראל במחנה
יכולות לפתח את כוחן הפנימי ולבוא לכלל ביטוי מלא. על כן עליהן להיות גרורות
האפרו־אסיאתי. הוא לא הבטיח התערבות דרמטית ומהירה של נהרו. על המנהיג ההודי
של מדינות־הענק, או להתאגד עם מדינות קטנות אחרות למסגרות גדולות וחזקות יותר.
להתחשב בקיומה של פאקיסטאן, המסיתה נגד הודו במרחב ומבקשת למשוך לצדה את
השאלה היא: איך יכולות מדינות קטנות להתלכד במסגרות גדולות מבלי לאבד את

האם תתווד הווו?

מועצת הבטחוו דנה על ישראל 355

רע״ם. ליד השולחן יושבים, בכיוון השעון: נציגי קולומביה, צרפת, האשם גיוואד מעיראק,
נציגי לאוס ופנמה, דאג האמרשילד מכרסם את אצבעו, היושב־ראש השבדי, סגן מוכיר
האו׳׳ם, נציגי ברית־המועצות, בריטניה, ארצות־הברית, קנדה וסין הלאומנית. מאחורי דאג
האמרשילד יושב ראלף באנץ׳ .התמונה בקיר מתארת את ׳עלית האנושות מעבדות לחיי יצירה.

עצמאותן ועצמיותן, מבלי לטשטש את אישיותן המיוחדת? לפני כמה שבועות נועדו מנהיגי
גאנה וגיניאה והכריזו על רצונן להתאחד, כגרעין למעצמה אפריקאית שחורה חדשה.
הכל סברו כי פירוש הדבר איחוד בנוסח רע״ם והקמת מדינה אחת ייחודית. לכך התכוון
המשיח האפריקאי, נשיא־גאנה נקרומה. אולם מנהיג גיניאה, סקו טורה, מיהר לתקן את
הרושם: הוא התכוזן רק להתאגדות בין מדינות עצמאיות.
עתה הסביר לי דיאלו את הכוונה: הצורה הנכונה להתאגדות היא, לדבריו, יצירת
קונפדרציה, בה שומר כל חלק על אישיותו המשפטית ועל מהותו התרבותית המיוחדת.
עניתי שזו נקודת־השקפה שרבים בישראל יקבלוה בברכה. כי במרחב השמי יש לנו
בעיה דומה. אם יתאחדו הערבים במדינה ייחודית אחת, כמו סוריה ומצרים, יווצר מצב
שיקשה מאד על ישראל להיכנס למועדון. אולם אם יתלכד המרחב בקונפדרציה, שתשאיר
לחבריה את עצמאותן וריבונותן, הרי תיפתח הדרך להצטרפות ישראל למסגרת זו.
״אם כן,״ חייך השגריר ,״יש לנו עוד משהו משותף.״
נדמה כי רעיון ההתאגדות החופשית של מדינות בנות־־חורין, בניגוד לרעיון האיחוד
הטוטאלי, קונה לו יותר ויותר אוהדים בעולם. אנשים רציניים רבים עוקבים מקרוב אחרי
הנעשה בסוריה מאז האיחוד עם מצרים, ומסיקים מסקנה שלילית. הרושם הוא כי איחוד
כזה כרוך מטבעו בקשיים עצומים, וכי סוף הדוגלים בו להינזק — כפי שניזוקה, כנראה,
מפלגת אל־בעת במרחב. שמעתי דעה זו כמה פעמים, בגירסות שונות — מפי דיפלומטים
קומוניסטיים, מפי נציג עיראקי, ומפי דיפלומט הודי.

אולם האיש המעניין ביותר ליד השולחן באותו ערב היה גבר כבן ,40 השגריר של
אחת המעצמות הקומוניסטיות במזרח אירופה. הוא עקב בהערות הומוריסטיות עוקצניות
אחרי הנעשה, וכאשר באי הנשף, ביניהם כמה מן המליונרים היותר ידועים של ניו־יורק,
החלו נלחצים זה אל זו ברחבת הריקודים, אמר שזה מזכיר לו את ימי רומא השוקעת.
בהמשך הערב קרה משהו מאד בלתי־רגיל: השגריר הקומוניסטי החל מדבר בגלוי־לב על
בעית ישראל. היה ברור מדבריו כי ירח־הדבש בין עבד אל־נאצר והגוש הקומוניסטי נגמר,
וכי הסובייטים עוקבים בשמחה ובמתיחות אחרי הנעשה בעיראק .״עיראק לא תצטרף לעולם
לרע״ם,״ אמר השגריר .״למה שתצטרף? היא מדינה עשירה. היא רוצה להשתמש בכסף שלה
לטובת עצמה. הבעיה של עבד אל־נאצר היא בעיקר כלכלית. כל עוד לא יצליח לצרף
למערך שלו לפחות מדינת־נפט אחת, הוא עומד על כרעי־תרנגולת. אולם הוא לא יצליח
להשתלט על עיראק.״
על ישראל :״אינני מבין אתכם. אין לישראל יוזמה. אין לה מדיניות. היא לא עושה
מאומה מלבד להרגיז את הערבים. האם זו מדיניות, להרגיז את הערבים? לאן זה יוביל?״
״יש לכם יתרונות עצומים על הערבים. אתם מדינה מפותחת. יש לכם משק חדיש. יש
לכם אנשים מוכשרים. יש לכם נסיון של דורות רבים. אבל אינכם יודעים להשתמש בזה.
״הסתכל על הסובייטים. הם מחזיקים בידיהם את היוזמה. הם עושים משהו בכל יום.
יום אחד מציעים ברית. יום שני שולחים את מיקויאן לאמריקה. יום שלישי מכריזים
הכרזה על ברלין. משרד־החוץ האמריקאי צריך לקפוץ כל יום כדי להגיב על פעולה
סובייטית אחרת. הוא לא מספיק לעשות
שום דבר משלו. זוהי מדיניות.
״אתם במצב מצויץ. אתם יכולים לפעול.
הייתם צריכים לפתח יוזמה חדשה בכל יום.
לפנות פעם למחיה ערבי זה ופעם למחנה
ערבי אחר. לנצל כל הזדמנות. כל פעולה
משפיעה. אם לא תשפיע על הממשלות הערביות,
היא תשפיע על הענזים הערביים.
ישמעו עליהן. יחשבו עליהן. אם תעשו כך
כל הזמן, אם תראו יוזמה, אס תאמצו את
הדמיון שלכם׳ תראו שהמצב שלכם ישתנה
במשך הזמן. אבל כך, כשאדם יושבים ולא
עושים כלום — ,מה אתם חושבים שתשיגו?״
סיפרתי לו בקיצור על הרעיון השמי .״זה
רעיון מענין,״ אמר .״אתם זקוקים לרעיונות
מענינים וחדשים, בעלי מעוף ודמיון.״
״קודם כל,״ הוסיף ,״עליכם לסלק את ההשפעות
הזרות מן המזרח התיכון. כל עוד
בוחשות המעצמות הזרות בקדרה זו, לא
תשיגו שלום.״ הערתי שזו בדיוק מטרתנו.
״לקחתם לכם ג׳וב קשה,״ חייך.
יתכן שזה הסיכום הנכון לכל התרשמות
בלבו של מבקר ישראלי במרכז האו״ם. ישראל
אינה עושה מאומה בבית הזה מלבד
לחזור בפעם האלף על כל טענותיה נגד הערבים,
באנגלית יפה ורהוטה. אין לה מדיניות,
וכל מדינאי העולם יודעים זאת. אילו
שינתה את הקו שלה, לא היתד, מצליחה להשיג
הצלחות מהירות ודרמטיות. מצבה של
ישראל חמור כל כך, שלא תתכן שום הבראה
מהירה. אי־אפשר לחסל ביום אחד, ואף
לא בשנה אחת, את אשר יצרה הצמרת הישראלית
באי־כשרונה ובאי־הבנתה במשך 50
שנה. אולם אם אמנם תהיה הדרך החדשה
קשה וארוכה, הרי היא לפחות בעלת סיכויים
בטוזח הארוך. ג׳וב קשה, אך היחידי.
בשביל ג׳וב כזה, מרכז האו״ם הוא מקום
חשוב. אין הוא ממשלת העולם — והוא גם
לא יהיה כזה בעתיד הקרוב. אולם כביטוי
הארי אמונו, דיפלומט ממשלחת גאנה לאו״ם, לדעת־הקהל העולמית, כריכוז של מדינאים
בשיחה עם עורך העולם הזה, אורי אבנרי, וכזירה לפעולה שקטה וסבלנית מאחורי
הקלעים — אין לו תחליף•
לשמש כמתווך בסכסוך בין ישראל והערבים.

בול בעמק החולה, תפס אבא־ אבן את המקום בקצה השמאלי של הפרסה, כשמאחוריו חמישה
מחברי משלחת ישראל. בקצה השני של הפרסה — לוטפי עומר, נציג רע׳׳ם, ומאחוריו נציגי

דעתו שד שגריר קומוניסטי
ך• אולם ואלדורף־אם טוריה התקיים
הבאל הבינלאומי השנתי של עתונאי•
החוץ. הארי בלפונטה שר, הבאלט הקיסרי
היפאני רקד.
המארגנים דאגו להושיב אותי בחברה
מעניינת במיוחד. מימיני ישבה עתונאית
שוייצית, שביקשה להצילה מן השולחן הגרמני
— כי הגרמנים משעממים אותה עד
מוות. מכיתן שלא שמעה עדיין שום בדיחה
ישראלית או יהודית, היה קל לשעשע אותה.
ממול ישבה גברת מאלכסנדריה — מצריה
יפהפיה ממוצא יודני, הפועלת כאן ככתבת
עתון פאקיסטאני חשוב. בין הגבינה
לקפה, היה מעניין לשוחח על בעיות הרפורמה
החקלאית המבוצעת על־ידי הממשלה
הצבאית החדשה בפאקיסטאן. ומכיוון שליד
הגברת המצריה ישב דיפלומט מכסיקאי, אפשר
היה להשוות את הבעיות עם אלה של
הרפורמה במכסיקו.
להשלמת התמונה הגיאוגראפית, ישבו ליד
השולחן שני רוסים מסוכנות טאס״ס, שתקנים
ומאופקים מאד. לידם ישב דויד הורוביץ,
כתב העולם הזה באו״ם וראש סוכנות
ידיעות יהודית־אמריקאית. דייב הוא יליד
שבדיה ממוצא רוסי, והוא גדל באמריקה.
דייב הורוביץ הוא אחת הדמויות המעניינות
ביותר באו״ם, והוא נהנה מכבוד כללי.
אי־אפשר שלא לאהוב אותו. כי בבית זה,
בו שולטת הפוליטיקה הצינית, מייצג הוא
משהו בלתי־רגיל: הוא אדם מאמין. לא רק
דתי ממש, אלא אדם המאמין בתנ״ך, בנסים,
בהשגחה העליונה על כל הנעשה בכדור־הא־רץ.
למרות שכבר עבר את גיל ה־ ,50 הוא
מסוגל להטיף בלהט־נעורים מוסר לגדולי
העולם. ונדמה שגדולי־העולם מעריכים זאת
— הם אוהבים לדבר אתו, מראים לו נאומיהם
ועונים בחיבה למכתביו, בהם הוא מזכיר
להם את תחולת עקרונות התנ״ך על
מלאכתם.

האם תתווו גאש?

על סיכוייו של ראש ממשלת גאנה, נקרומה,

במרינה העם הצהרת ה שגריר

אתה סובל מזה?

10א 100 1דולר
הנאה חד פעמיה
אבקתה״קויק״
המכבס ת בעצמה
הנאה יום יומית
לע קרת הבית
״קויק׳ ׳ מכבס בעצמו
שומר על כביסתך
שומר על כוחותיך

״קויק-

שיטתנו הבדוקה מאפשרת

מניעת נשירה שערזת
* הצמחתש ער חדש
אחריות

גמורה

במקרה של אי־הצלחה יוחזר כסף
״רובינסקוסמטיקום״
בהנהלת מר א. רובין

ביאוקוסמטיקאי מדופלם

תל־אביב, רה׳ פינסקר ,2טל .22128 .חיפה, הרצל 1

מלבין ומבריק

אחת ההצהרות החשובות ביותר על עתידה
של ישראל במרחב הושמעה השבוע בדרך־
אגב, בראיון משודר בארצות־הברית, שלא
משך פרסומת. המדבר: האשם ג׳ודאד, מנהיג
המפלגה הדמוקראטית־הלאומית בעיראק,
שגריר עיראק באו״ם ושר־החוץ המיועד של
ארצו.
בראיון שיגרתי ששודר מן הסטודיו בקומה
השניה של מגרד־השחקים של האו״ם
בניו־יורק, נשאל ג׳וואד ( )47 על תנועת-
האיחוד במרחב.
שאלה: מה היחסים בין עיראק והרפובליקה
הערבית המאוחדת? האם יש חלוקי־דעות
על רקע בעיות האיחוד הערבי?
תשובה: האיחוד הערבי הוא תהליך היסטורי׳
אבל אפשר להגשימו בדרכים שונות.
דרך אחת היא איחוד מושלם, כמו זה שהוקם
בין סוריה ומצרים. דרך שניה היא ברית
הדוקה, כמו זו בין רע״ם ותימן. דרך שלישית
היא יצירת מנגנון לשיתוף־פעולה הדוק,
במסגרת ארגון כמו הליגה הערבית.
לרגע זה חיכה דויד הורביץ, כתב העולם
הזה באו״ם וראש סוכנות־ידיעות יהודית־אמריקאית,
אחד משלושת המראיינים שהשתתפו
באותו ראיון. הוא הציג שאלה, אותה
תיכנן מראש.
שאלה: אדוני השגריר, אתה דיברת על
יצירת מסגרת לאיחוד המזרח התיכון. האם
היית כולל באפשרות זו גם עמים בלתי־ערביים?
השגריר׳
ששוחח כמה פעמים בשבוע שעבר
עם עורך העולם הזה* ,הבין את משמעות
השאלה, שלח מבט חודר בהורביץ.
כעבור חצי שניה מסר תשובה מחושבת
היטב:
תשובה: השלב הראשון של האיחוד צריך
להיות בין עמים בעלי רקע גזעי, לשוני
ותרבותי משותף. אולם אחרי שיושג האיחוד
הערבי, יהיה מקום גם לעמים בלתי־ערביים
במזרח התיכון, כמו התורכים, האיראנים
ואחרים, שירצו להצטרף.
כל הנוכחים בסטודיו הצר ידעו כי
״אחרים״ ,במקרה זה, פירושו ישראל. מבלי
להזכיר את המדינה בפירוש, הצליח ג׳וזאד
בצורה זו להודיע בפעם הראשונה כי במסגרת
של איחוד המרחב יהיה מקום למדינת
ישראל.

הספר
לא חד הקרב
בצפון, שוב אין כל חדש. אפילו הפגזים
המילוליים האחרונים בקרב־החולה נורו ומשקי
הספר שקעו באפרוריות שלאחר הקרב.
רק פה ושם השאירה ההפגזה הגדולה
כמה פצעים שטרם הגלידו: חור בגג רעפים
בחולתא, בור בחצר בלהבות־הבשן. גם ב־ריקמה
הנפשית של יושבי הספר השאירו
הפגזים את סימניהם. שניים מסימנים אלה
אף נרשמו שחור על גבי לבן, בגליון האחרון
של בקבוץ, בטאון הקיבוץ המאוחד:
אנחנו, כיתה ב׳ מחולתא, קבוצת אמנון,
ראינו שבכל העתונים כותבים עלינו, לכן
רצינו לכתוב לכם מכתב ולספר על ההפגזה.
שיחקנו בכיתה, השתוללנו וקפצנו על
השולחנות. פתאום באה אסתר ואמרה:
״מהר, לרדת למקלט.״ חשבנו שהיא כועסת
עלינו ואומרת ״מהר, מהר לרדת מהשולחנות.״
רק באנו למקלט, התחילו הבומבות
החזקות. הם היו חזקות מאד. חברה אחת
חדשה, שלא היתד, אף פעם במקלט, בכתה.
היא לא רגילה למקלט ואנחנו כבר רגילים.
אנחנו קצת פחדנו. שרנו כל הזמן שירי
חנוכה. שרנו את כל השירים׳ .אחר־כך כמה
ילדים רקדו ריקודים. החשמל כבה והדלקנו
נרות, כי היה לנו רק פנס אחד.
אחר כך היה שקט. אבל עוד לא נתנו לנו
לצאת. ההורים באו לבקר אותנו ואסתר
הביאה נייר ציור. ציירנו חנוכיות וקראנו
על ילדי המכבים.
בבוקר הלכנו לטייל במשק. אספנו רסיסים.
יש לנו כבר המון רסיסים, קטנים
וגם גדולים. בכיתה שלנו לא קרה כלום,
רק נשברו זגוגיות החלונות• כיתת אנפה
נהרסה ואין להם כיתד״ עכשיו באו אלינו
הרבה חברים לעזור לנו. לנו אין עוד
חשמל.
הנער גבריאל. הקטע השני נכתב על•
דו״ח מלא טל שיחותיו של עורן
העולם הזה עם מנהיגים ערביים, יופיע באחד
הגליונות הקרובים של העולם הזה.

העולם הזה 1109

נתב ״העולם הזה׳ נלווה אל צוות־קוב שיצא ללחש בבולש המאיים על ישראל

האויב: הצבא האדום

ך* עיר לא הרגישו כמעט בכלום. ה־
• 1אנשים המשיכו לחיות כרגיל, לעבוד
ולבלות. אבל המלחמה כבר היתד, נטושה
בכל רחבי הארץ. בלילות גויסו טייסים מבתיהם
כדי לצאת לגיחות דחופות. אחרים
גויסו לשרות מלא של כמעט 24 שעות ביממה,
לא נתנו מנוחה לגופם שבעה ימים
בשבוע. מאילת ועד דן, שרר מצב של כוננות
מלאה בישובים. השאלה היתד :,״מתי
יגיע האויב אלינו?״
האויב פרץ לארץ גדודים גדודים. באופנסיבה
כללית תקף בכמה חזיתות בעת ובעונה
אחת. צבאותיו נחתו בעורף, במקומות
שלא ציפו להם, התבססו מיד על פני שטחים
המשתרעים על רבבות דונמים, החלו
במלאכת ההרס וההשמדה. הוא זרם גלים־
גלים מעבר לגבול, בסדר צבאי, ממושמע
ופיקח, בשיטות לחימה מיוחדות לו, איים
להשחית ולכלות. היה זה אויב אכזרי וחסר
רחמים, בעל יכולת הרם והשמד שאין לזלזל
בה אפילו בדור האטום — הארבה.
בדרך מסלולו הרב־שנתי מסודאן וחבש
אל הודו, פלש הארבה שוב לישראל. אלא
שהפעם, בסיבוב הרביעי מאז קום המדינה,
היתד, זו פלישה אדירה, שכמוה לא ידעה
הארץ מאז שנת .1929 כדי להדוף אותה
היה צורך בפעולה צבאית ממש, מתוכננת,
מתואמת ומבוצעת לפי כל כללי הלחימה החדישים.
היא אמנם לא נעשתה על־ידי אנשי
צבא, אולם אלה שעשו אותה, החקלאים בישובים
שנפגעו, אנשי משרד־החקלאות והמחלקה
להגנת הצומח, היו יחידה מאומנת.

עיגיים כחולות ליחידת מודיעין
ך* טלפון לא פסק מלטרטר. ידיעה רדפה
\ 1ידיעה. כל קריאה הביאה עמה ידיעה
מרה נוספת .״מדברים ממשטרת גדרה. הם
הגיעו לקיבוץ גת. נחתו גלים־גלים בכמויות
עצומות.״ ״כאן עין־גב. הם היו אצלנו הבוקר,
אולם המריאו ועברו מערבה. חצו
את הכינרת.״ ״הם תפסו את חלקות הגפן
והמספוא שלנו,״ הודיעו ממבואות ביתר.
״הם ממשיכים לחצות את הגבול,״ הודיעו
מאיזור בית־גוברין.
רחל גבריאלית־שפן, ישבה בחלוק לבן
בחדרה שבמשרדי המחלקה להגנת הצומח,
ואספה את הידיעות שזרמו מכל חלקי הארץ.
בכל ימות השנה עוסקת הד״ר רחל
גבריאלית בגידול טפילים נגד מזיקים שונים.
אולם כשהחלה פלישת הארבה, הפכה
ה,אשר. בעלת השיער האפור״זהוב והעיניים
הכחולות, למעין מחלקת מודיעין וקשר של
צבא הלוחמים בארבה. משעות בוקר מוקדמות
ועד לחשיכה, היא רתוקה לטלפון, מקבלת
את הקריאות מהישובים אליהם פלשו
להקות הארבה האדום•
לא תמיד הידיעות המגיעות אליה הן ידיעות
חשובות ביותר, המקדמות את המלחמה.
״יש לי גינה עם עגבניות,״ טילפן עירוני
נרגש ,״ואני רוצה לדעת באיזה רעל לרסס.״
״כאן מדברים מקיבוץ אפיקים,״ באה
קריאה נוספת ,״מצאו אצלנו במשק חגב
אחד של ארבה.״
הטלפון לא פסק מלצלצל אף לרגע. כשלעת
ערב הוא השתתק מעט, ניצלה רחל גברי־אלית
את ההפסקה וטלפנה לחנות פרחים:
״אני מבקשת לשלוח זר פרחים לדבורה בר־טונוב,
ורדים יפים, יפים, יפים

שטחים נרחבים. הוא טס עם כיוון־הרוח
בלהקות ענקיות, שגדלן מגיע לפעמים עד
למאות קילומטרים, וכשהוא נוחת בשטח,
משתנה צבע המקום לאדום. הוא מסוגל לפתח
מהירות טיסה של 45 קילומטר בשעה
ולעבור ביום אחד מרחק שלוש מאות קילומטר•
אלא שהוא עושה זאת רק לעיתים
רחוקות. לרוב הוא חונה אחרי כל כמה
עשרות קילומטרים לחטוף ארוחה דשנה.
יש לארבה רק מגרעת אחת, המנוצלת על-
ידי המתגוננים מפניו כדי להשמידו. דמו של
הארבה קר. הוא זקוק לחימום של קרני
השמש כדילהפעיל את האורגאניזם שלו,
להתעופף ולאכול. משום כך, לעת ערב,
כשהקור גדל, הוא מאבד את פעילותו.
את השעות הארוכות האלה, מרגע בו נוחת
הארבה למנוחת הלילה וחדל לאכול, ועד
לשעות הבוקר בהן הוא מתחיל להתעופף,
מנצלים הלוחמים בו לפעולות סיור ולחימה.

העיניים. ברגע שאני עוצם אותן, מתחילות
להקות ארבה אדום לרקוד ולקפץ נגדי.״
במרחק של כמה קילומטרים מאיזור הפלישה,
בשדה התעופה שבעין־שמר, התכוננו
יחידות האויר ללחימה. צוותי הקרקע של
חברות מרום וכים־אוויר הטעינו במיכלי ה־סטירמנים
והפייפריס את הרעל, הכינו את
המטוסים להמראה. אותה שעה עסקו הטיי־

תותחנים ומטוסים
ך • מו ש ב בית־ינאי, שבעמק־חפר, נחת
1הארבה בשעות אחר־הצהרים. הוא כיסה
הכל בצבעו האדמדם: עצי אקליפטוס, פרדסים,
שדות ירוקים. החקלאים במושב, ברובם
אנשים שחסכו במשך שנים פרוטה לפרוטה
והשקיעו אותן בטיפוח פרדסיהם, עמדו
אובדי־עצות לנוכח הפולש שאיים להשמיד
בשעות מספר את עמל חייהם.
הם הודיעג מיד ללוחמים בארבה כי האויב
נחת בשדותיהם.
המלחמה התחילה מוקדם בבוקר, עוד בטרם
עלו קרני השמש הראשונות. על גבי
טנדרים הגיעו ראשוני התותחנים, שנשאו
על מכוניותיהם מכונות ריסוס־רעל, דמויי״
תותח. הלוחמים היו עייפים. מזה שלושה
שבועות שהם נמצאים בתנועה מתמדת מישוב
לישוב, מסיירים ומרססים. כשאיתרו
את מרבצי הארבה הגדולים, החלו בהפגזת
ריכוך מוקדמת של רעל.
בני, איש משרד החקלאות שהפך לקצין
אג״ם של הלוחמים בארבה, ונחום ליפשיץ,
העוסק כל השנה בלחמה בעשבי־בר, פקחו
במכוניתם-על הפעולה .״לא ישנתי כל
הלילה,״ סיפר בני• ״חשבתי כל הזמן כיצד
לארגן את החומרים והאנשים לפעולה הבוקר.
עכשיו אסור לי לעצום יותר את

0 1 1 1 1 1י? לריסוס רעל מופעלים על ידי צוותות קרקע ניידים, על גבי
| | 11י * מכוניות, כנגד להקות הארבה הקטנות שלמטוסי הריס׳זס ה1111111
מיוחדים
לא כדאי לרססם. התותחים מסוגלים לרסס את הרעל עד לגובה של 35 מטר.

סים, בחורים צעירים, משוחררי חיל־האוויר,
בהחלפת רשמים מהפעולות בימים הקודמים.
הם חזרו יום קודם לכן מריסוס שטח של
60 אלף דונם צפונית לאילת, שם הצליחו
להדביר להקה עצומה לאורך קילומטרים
רבים .״בחיי שיש להם שכל,״ חיווה אחד
הטייסים את דעתו• ״איפה?! סתספרעסערס,

הצכע משמנה לאדום

ך* מו ככל מלחמה; הפעולה הצבאית
הראשונה היא פעולת מודיעין: איסוף
החומר על מקומות החניה של האויב, גודלו
וסוגו. הארבה האדום, שהוא שלב בהתפתחות
הארבה לפני שהוא הופך לצהוב
ומטיל את ביציו, אינו זללן ביותר, כזחלי
הארבה, למשל. אולם גם הוא יכול לכלות

חיים פרושנסקי (שמאל) מוסר דו״ח לבני (במשקפיים) ,קצין האג״ם של הלוחמים בארבה.

ידי מתיישב מבוגר יותר, מדריך־נוער :
ישבתי בפתח המקלט ולמולי בא חבר
פצוע ושותת דם. משכתיו מיד פנימה בעזרת
נער (גבריאל) שרץ לעזרתי, ופניתי
ללכת למקלט ד,עזדה־ה,ראשונה כדי להביא
אלונקה. אך הנער מחברת־הנוער התנדב לרוץ
להביא את האלונקה ובקש שאני אש
מור
על הפצוע. שב עם האלונקה. העברנו
יחד את הפצוע למקלט העזרד,־ד,ראשונה
וכאן נתברר שיש הכרח להזעיק מכונית
על מנת להעבירו לבית־חולים.
בקשתי מהנער, שאני מדריכו, לשוב למקומו
ואני רצתי לארגן את המכונית. בדרך
גליתי, שהנער בעקבותי. נזכרתי שהחבר

העולם חזוו 1109

לא איכפת להם שום דבר מלבד לאכול,״
התנגד לו חברו .״מה אתה אומר. בבוקר,
כשקר להם, הם מצטופפים על השיחים כדי
לא להתקרר מהאדמה. יותר מאוחר, כשהכביש
מתחמם, הם מצטופפים עליו.״
״בטח בשביל לתפוס טרמפ,״ משיב חברו.
המטוסים המריאו. מעל לשטחים הנפגעים
החלו לצלול. מלמטה אותתו להם החקלאים

סיוע אויר׳

מקבלים צוותות הלוחמים בארבה מטייסי חברות מרום וכים־אוויר,
המרססיס את להקות הארבה ברעל. בתמונה נראה טייס חברת מרום

הפצוע אמר בתוך מצבו הקשה :״נשארו
עוד בנות במקלחת,״ שם נפצע הוא עצמו.
הפעם דרשתי מהנער בתוקף לא להלוות אלי,
כיוון שהדרך היתד, ארוכה יחסית וחסרת
תעלות. אך תוך ריצתי נתברר לי ששוב
הוא רץ אתי. המקלחת היתד, ריקה והרוסה.
זכוכיות שבורות, כתמי דם.

והסיירים בדגלים ובפצצות עשן היכן רובץ
הארבה. אולם לא היה בזה כל צורך. הם
יכלו להבחין בצבעו האדום, אפילו כשהיה
רובץ על שיח בודד. הם צללו לגובה של
מטרים ספורים מעל פני הקרקע, ואפילו
פחות מזה, הפעילו את המרססים, וענני רעל
לבן כיסו את השדות והפרדסים•

יו ם פי 6ורל אר בדו
פ ני שהספיקו חגבי הארבה להתח־
/מם ולהתעופף, נפגעו ברסיסי הרעל.
השפעתם לא היתד, מידית• למספר שעות המשיכו
להתעופף ולאכול, הצליחו עוד לכלות
שדות של אפונה. אולם הם לא עפו רחוק.
רסיס הרעל שפגע בחגב החל להממו. כשיכור
החל הארבה לפרפר, איבד את שיווי
משקלו, אבריו לא פעלו עוד בתיאום, עד
שהשתרע על הקרקע ומת.
שמונים אחוז מלהקה מרוססת ברעל מתים
תוך 24 שעות. הנותרים מצטרפים ללהקות
אחרות, אולם גם להם לא מצפה גורל טוב
יותר. אי־שם ידביקו אותם רסיסי הרעל של
המגינים על השדות. רק עשרות מועטות
של ארבה צפויות לעתיד סוב יותר. הם נלקחו
בשבי, הושמו בתוך כלובי־עץ גדולים
במשרדי המחלקה להגנת־הצומח, קיבלו מזון
וחוממו במנורות מיוחדות. אולם השבי לא
היה לפי כללי אמנת ג׳נבה.
השבויים היו מיועדים לניסויים מדעיים,
שלא תמיד הצטיינו ברחמים רבים. הקרב־נות
הראשונים בשבי היו מספר ארבה שהושמו
בכלוב כדי לבחון את תגובותיהם
כשלא ניתן להם מזון. על הכלוב תלה מישהו
שלט :״נא לא לתת להם לאכול. יש
להם יום־כיפור ארוך.״

בשובנו, גברה ההפגזה מאד והפגזים שרקו
מעל ראשינו. נצמדנו לתעלה, שהיתר,
שטוחה, והתחלנו להתקדם לעבר המקלט.
אך ההפגזה היתד, כה איומה שאי־אפשר היה
להתנועע ולו גם בתעלה. לפתע הרגשתי
שהנער שוכב עלי. נבהלתי וחששתי, שמא
(המשך בעמוד )8

במרמה
(המשך נזענזוד )7

נפגע מרסיס ועודדתיו להתקדם לאט, לאט.
אך נדהמתי ונרעשתי לשמוע את תשובתו
— תוך שריקות הפגזים וקולות הנפץ —
״אני שוכב עליך, שלא תפג ע נרעדתי.
דחפתיו בכוח קדימה והתגלגלנו למקלט.
הגירה היהודי הנודד

טובות

טובות

מ או ד !

למה לעילם יוווד?

*קדה
2 0קי >ןיזמ 9 2 8 0ל.

המינוי -
קיבלת חשבונך לקראת ה שנה
החדשה, גא פרע אותו
בהקדם. עקב הביקוש לעי תון,
לא נוכל לאפשר כל
משלוח ללאתשלום .

מכונית כהה עצרה ביום ששי האחרון
במזח הראשי של נמל חיפה. קצין משטרה
פתח את הדלת, פינה את הדרך לגבר שמן,
בעל פני־זקן קפואות. יוסף יואנוביצ׳י העיף
מבט נוקשה ופיקח סביבו, צעד את
שני הצעדים אל כבש האניה תיאודור הרצל
— היהודי הראשון שגורש ממדינת ישראל.
לידי קברניט האניה מסר קצין המשטרה
מכתב שנשא את חתימת שר־הפנים ישראל
בר־יהודה: צו־גירוש נגד יוסף יואנוביצ׳י,
שהגיע ארצה לפני כשנה, בעזרת דרכונו
המושאל של יוסף לוי. אחותו של המגורש,
תושבת חיפה מזה שנים, מיררה בבכי (ראה
שער) .״למה מגרשים יהודי זקן מן הארץ?״
התיפחה. בעלה תקף קשות את שר־הפנים,
טען כי מעשהו לא היה אלא נקמת קומוניסט
בבורגני, .׳אני מחכה כל רגע להתערבותו
של דויד בן־גוריון,״ הכריז בחוסר־אמונה.
יואנוביצ׳י
עצמו לא הראה כל סימני התרגשות.
עיניו חסרות הריסים כמעט לא
הביעו כל מחאה. ברגע זה נדמה היה כי
שב היהודי בן רומניה לקדמותו המזרחית.
כל יישותו אמרה כניעה פאטאליסטית לגורל:
מה שנגזר, יהיה.
איוס מודרני. יוסף יואנוביצ׳י הוא בן
המאה ה־ ,20 אך סיפור תלאותיו לקוח ישר
מספר־הספרים: קינתו של איוב בלבוש מודרני.

פעם לא היה חסר ליואנוביצ׳י דבר.
הוא היה עשיר מופלג, מקובל בחברה־הגבוהה
ביותר של פאריס, שרים וגדולי-
עם שמחו להיראות בחברתו. אך בן־לילה
חרב עולמו עליו: הוא נכלא, חלק מרכושו
הוחרם, אשתו ושתי בנותיו התנכרו לו
ועזבוהו בודד וערירי. בהיותו בכלא נרצחה
אשתו על־ידי שודד לעיני בתו הבכורה,
ידידיו התרחקו ממנו כממצורע.
כאשר נולד יואנוביצ׳י לפני 54 שנה בעיר
קישינוב שבבסראביה, היה בנו של סמר־

יבדוק אותי. אבל שלחתי מישהו אחר במקומי
לבדיקה, ארי טהור.״
מרוקאי כלור. את קשריו עם הנאצים
לא שכחו לו הצרפתים. עם גמר המלחמה
הועמד יואנוביצ׳י לדין על שלוש
האשמות: שיתוף־פעולה מוסרי עם האויב,
שיתוף־פעולה כלכלי ושיתוף־פעולה מסחרי.
הוא נמצא חייב רק באשמה השניה. המחיר:
חמש שנות מאסר, קנס 50 מיליון פרנק.
הוא ריצה את עודנו בכלא — אך גם או
לא הרפה הגורל ממנו. בצאתו מן המאסר
הוגלה לכפר מנד הנידח, כמסוכן לציבור.
מדוע? ״מפני ששמי יואנוביצ׳י, לא דיפון
או דיראן כן, מפני שאני יהודי. כשפתחו
את המשפט נגדי בפאריס, ב־,1948
אתם יודעים איך פתחו? ככה, :היהודי יוסף
יואנוביצ׳י.׳ היהודי, אתם שומעים? היהודי!״
היהודי יואנוביצ׳י ישב במלון היחידי של
מנד ועשה עסקים גלובליים. הוא הקים ופירק
חברות, שיווק רבבות טונות של
גרוטאות. את הריווח העיקרי עשה, כנראה,
מהערמה על שלטונות המס. אך לפני שהמשטרה
הספיקה לגלות את עסקיו, ולשים
עליו יד בשנית, עזב מסייד, ג׳וזף את פילגשו
ד,גרמניה ואת חפציו האישיים, נעלם
כלא היה.
׳ ׳במקומו הופיע יוסף לוי, אזרח מרוקאי,
שנחת בלוד ובכיסו אלף דולאר.
מצו לצו. היתד, זו עבירתו היחידה של
יואנוביצ׳י נגד החוק הישראלי: התראות
כאחר. אולם בתמימותו חשב כי עבירה כה
קטנה, אינה שקולה כנגד הזכות הגדולה
שמעניק חוק השבות לכל יהודי באשר הוא
יהודי: זכות המקלט ללא־תנאי.
כך חשבו המחוקקים וכך חשבו רבים
בישראל. אך לא האיש הקובע בענייני עליה
ואזרחות: שר־הפנים. ישראל בר־יהודה ראה
בו איש בעל עבר פלילי ומשתף־פעולה עם
הנאצים, גמר אומר שלא להתעלם מהפרת־החוק
שהפר יואנוביצ׳י בהציגו בשדה־התעו־פה
את דרכונו של לוי.
כמעט שנה תמימה נמשך המאבק: צו־גירוש,
התערבות משפטית, בקשת רחמים,
דחיה. חיי יואנוביצ׳י התנהלו בקפיצות מצו
לצו — עד לצו־ד,גירוש הסופי והמוחלט
שהעלה אותו על חשבון המשטרה אל סיפון
תיאודור הרצל.

פילוסוף יהודי. משם, בשיחה רדיו־טלפונית,
השיב השבוע יואנוביצ׳י לשאלות
כתב העולם הזה:
שאלה: היכן נמצאת ר,אניד, ברגע זה?

מגורש יואנוסיצ׳י עורה ספכש ״תיאודור הרצל״
מה שנגזר, יהיה

הותרה הצגת ערום
כי בגדיהם
נמצ אי םבכ בי ס ה

״קויק״

סוטר יהודי צנוע. את הקריירה שלו החל
כמסגר מכני פשוט. בהיותו בן 20 הגיע
לפאריס, מקום שם כבר הקדים אותו אחיו
הבכור.
בצרפת, שוב לא היה היהודי־הרומני השמנמן
פועל מסגריה, כי אם מומחה למתכות.
ליתר דיוק: מומחה בעשיית זהב
מגרוטאות.
במלחמת העולם השניה שירת בצבא הצרפתי
— כל עוד היה צבא צרפתי. אז,
לדבריו, נכלא על־ידי הנאצים• בכלא הכיר
לוחמי־מחתרת, החליט על פי עצתם להעמיד
פנים כמשרת־הגרמנים כדי לעזור בחשאי
למחתרת. מכל מקום, דבר אחד ברור: יו־אנוביצ׳י
מכר גרוטאות לנאצים.
אפילו יהדותו לא הפריעה .״הם אמנם
חששו שאני יהודי וחפנו אותי לרופא ש
תשובה:
בלב ים. עזבנו את נאפולי לפני
שלוש שעות.
שאלה: האם ביקשת לרדת בנאפולי?
תשובה: כן, רציתי לרדת. ועוד איך שרציתי.
אבל לא נתנו לי.
שאלה: מי לא נתן?
תשובה: המשטרה האיטלקית. אין לי
ויזה, אין לי ניירות. ביהודי כמוני אין להם
צורך.
שאלה: שמענו שהיתר, לך התקפת״לב.
מה שלומך עכשיו?
תשובה: מה כבר יכול להיות שלומי?
הבוקר היתד, לי התקפה שניה.
שאלה: מה תעשה כאשר תגיע האניה
למרסיי! האם תרד מרצונך החופשי או רק
אם תורד בכוח?
תשובה: אני לא יודע, אני לא יודע. ה
קפטן
כאן הוא בעל־הבית והוא יכול לעשות
מה שהוא רוצה. גם להוריד אותי בכוח.
אמרו לו להוריד אותי במרסיי.
שאלה: האם יחכה לך מישהו במרסיי?
תשובה: הו, כן. הרבה אנשים. ידידים,
עורך־דין. אני יודע? אולי שוטרים. נחכה
ונראה.
שאלה: מה תאמר להם שם?
אסביר להם. אסביר
תשובה: אני כבר
להם הכל. למה עזבתי את צרפת, למה
גירשו אותי מישראל.
שאלה: מה תאמר להם בדיוק, כבר חשבת
על כך?
תשובה: אני עוד לא יודע, לא חשבתי
עוד. אבל אגיד להם.
שאלה: מה דעתך על יחס בר־יהודה אליך?
תשובה: לא בסדר, לא בסדר. יכול היה
לפחות להעלות אותי על אניד, המפליגה ל־דרום־אמריקה.
שם יכולתי להסתדר. בר־יהודה
ידע זאת. למה החזיר אותי לצרפת?
מה עשיתי לו שיעולל לי את העוול הזה?
שאלה: האם אתה מתכוון לתקוף את
ישראל או להשמיץ אותה?
תשובה: לא אדוני, לא. הרי כתוב שלא
ירק אדם בפניו שלו עצמו.
שאלה: כיצד היית מגדיר את עצמך
כרגע — אופטימיסט או פסימיסט?
תשובה: אני פילוסוף אדוני. פילוסוף
יהודי.
מה שנגזר, הוזה.
כספים חשבון סוד׳
בנקאים, תעשיינים, חברי הממשלה —
אפילו בני משפחתו של ראש הממשלה,
הוזמנו לפני שבוע באדיבות אל מטה המשטרה.
שם חיכתה להם ההפתעה של
חייהם. בידי הקצין החוקר היה תיק, שהכיל
את הסוד השמור ביותר של אורחיו
הקרואים: מספר חשבון הבנק שלהם בשוייץ
וכמה דולארים וסנטים מוברחים רשומים
שם לזכותם. הסך־הכל של הפקדונות ה־בלתי־חוקיים
280 :מיליון דולאר.
למעשה, היה ידוע מזמן כי אותם אנשי
שלומו של המשטר מחזיקים מטבע זר
בחשבונות סודיים. אך כדי למנוע שערוריה
רבתי העלימה הממשלה עין מן ההון ה־מועלם•
אפילו מחלקות ממשלתיות נתפסו
למינהג זה, בטענה כי אינן יכולות לפעול
כראוי ללא חופש־פעולה בשימוש במטבע
זר. בכלכלה הסובלת מגרעון מתמיד, והצורכת
הרבה יותר משהיא מייצרת, הכבידו
הברחות המטבע באופן קטלני על המשק.
שיווק ההדרים נתקל בתחרות קשה בשחקים
הבינלאומיים ורזרבות הזהב ירדו לנקודה
כזו שרק בקושי יכלה המדינה לשלם
בעד ייבוא הדלק למכונותיה. ואז, תחת
הלחץ הגובר של חוסר דביזים, החליטה
הממשלה לפעול.
שמות ומספרים. במשך חודשים, עסקו
מיטב חוקרי המשטרה בבילוש דקדקני.
מפי פקיד בכיר של בנק שוייצי הצליח אחד
הבלשים ללמוד את שמו של נציג אותו בנק,
שהיה נוהג לבקר אצל לקוחותיו בארצם
ומנהל את עיסקותיהם החשאיות• בתחילת
חודש זה נעצר אותו נציג ובעקבות המעצר
נתגלתה רשימה של 1363 שמות. בצד כל
שם היה רשום מספרו של חשבון בנק
סודי.
הצעד הבא: הזמנת בעלי החשבונות לראיון
במשטרה. כל מוזמן נתבקש עם בואו
לחתום על שתי הצהרות: האחת פירטה את
פקדונו בחשבון הסודי, השניה חייבה את
החותם להעביר לרשות הממשלה את המטבע
הזר שלו תור 30 יום. כולם חתמו.
אפילו קונצרן־הענק המקורב לממשלה,
המרכז בידו מפעלי תעשייה, קווי ספנות
וחלק ממניות חברת התעופה הלאומית, לא
יכול היה להתחמק.
חסינות עצמית. הדבר לא קרה בישראל,
אם כי המצב המתואר דומה ביסודו
למצבה של ישראל. הוא קרה בקצה השני
של הים התיכון. היה בכך מזון רב למחשבה
שאפילו ספרד של פראנקו, הארץ אשר
השחיתות והרקבון השולטים בה מהווים
שם־דבר בעולם התרבותי, העזה במכת
מטאטא אחת לתבוע סוף־סוף לחשבון את
בעלי־השררה שהעניקו לעצמם חסינות מחוקי
המדינה.

עבודה זרה

גם שר־הדתות הרב יהודה לייב מימון
וגם שר״הדתות משה חיים שסיהא׳ לא

מכבס או ת ם בעצמו
חעזלם חזח 1109

פקפקו משך תקופת כהונתם במשרד הדתות,
כי בין יתר שטחי המחייה המצומצמים
של משרדם, כלולות אף דתות בני־המיעוטים.
גם איש מבין חבריהם למפלגה,
לא חשש מעולם כי טיפול זה בדתות-
המיעוטים, כרוך בחשש של עבודה זרה.
המצב השתנה מעיקרו, כשמשרד הדתות
הופקע מסמכותן הבלעדית של המפלגות
הדתיות, הועבר לרשותו של הרב יעקב
משה טולידאנו. בין יתר הרעיונות שהועלו
כדי להטיל דופי בשר החדש, נשמעה
אף הדעה, כי טיפולו של שר־הדתות בכנסיות
ובמסגדים של בני־המיעוטים, מהודה
עבודה זרה.
נסך על מזבח נוצרי. השבוע התאגדה
קבוצה חרדית בתל־אביב ובני־ברק,
קראה לעזרתה חכם ספרדי שמת לפני 800
שנה, כדי לנגח את החכם הספרדי החי.
בתזכיר שנשלח למשרד־הדתות קבעו בני
הקבוצה החרדית, הידועים בהשתייכותם האישית
למפלגה הדתית־הלאומית :״מקורות
רבים בהלכה מוכיחים כי אסור ליהודי להקציב
כספים ליינות־נסך על מזבחם של
נוצרים* .אפילו אם נקבל את עדות ה־רמב״ם
כי המוסלמים אינם עובדי עבודה
זרה, הרי לגבי הנוצרים אין הדבר מוטל
בספק. ואין כל היתר לכך.
״ויש חשש לעבודה זרה. מה גם שהמשרד
מטפל בדרוזים ובשאר מיני דתות שהן
עליבא דכולא עלמא עובדי עבודה זרה מובהקים

מסקנת כותבי התזכיר: על שר־הדתות,
שיש חשש כי נגעל בעבודה זרה, להתפטר.

ארצו הוא מכיר, יודע גם יודע מה רבד,
הברכה שמביאה עבודת הקרנות הלאומיות
למפעל תקומתנו והתבצרותנו במולדת. על־כן
ייפלא בעינינו, אם מורה עברי מפגר
במילוי חובתו לקרנות, ונוטים אנו להניח
שאין זה אלא דבר שבמקרה.
״לא נוכל להשלים עם כך ששם כב׳
ייעדר ברשימת תורמינו, והיטלנו על בא־כוחנו
לבקרו שנית, מתוך בטחון שייענה
לנו ויביא לידי סדור תרומתו לקרנות־הלאומיות
לשנת תשי״ט.״
השבוע, כשחזרו גובי קרנות־ההשתרשות
לבקר בבתי־הספר, נתקלו בתשובה־כמעט־אחידה:
לא. הודה מורה ותיק בבית הספר
שבי־ציון ברחוב יפת ביפו: בשנים הקודמות
עוד סרבנו בחצי־פה, אולם השנה, כשגם
מנהל בית־הספר אמר לא, יכולנו להחזיר
את היד לכיס. גם המורים רוצים לחיות.
פשעים עוף נקמה שחור
איש לא יכול היה לראותו בעיניו׳ אולם
מזה שנתיים ריחף מעל ראשו של שמעון
פרידמן 42 עוף שחור. ידידו וחברו לעסקים,
הסמל לשעבר שמעון שיטרית, הבטיח
לפרידמן, כשנשלח לרצות שנת־מאסר

(כל הזכויות שמורות)

• היחסים בין מפלגות הקואליציה הממשלתית ילכו ויה•
ריפו. ככל שמתקרב מועד הבחירות לכנסת הרביעית, כן יפרצו החוצה חילוקי
הדעות של השרים ליד שולחן הממשלה, והוויכוחים בתוך הממשלה יהיו קולני׳
0ביותר. וויכוחים אלה יתנהלו מסביב לכל הבעיות שיעלו לדיון בממשלה,
כולל ענייני חוץ ובטחון.

• עם זאת לא יגיש דוד בן י־גוריון את התפטרותו, כדי לי•
צור משכר ממשלתי. הממשלה המסוכסכת תמשיך לכהן בצורתה ה נוכחית
עד לבחירות הבאות.

בסוד, לפי דרישת האמריקאים, החוששים כי צעד זה עשוי להכביד על נסיו־נותיהם
לתקן את יחסיהם עם גמאל עבד אל־נאצר.

• בריטניה תפתח, כימים הקרובים כיותר, בשיחות פיוס
עם מצרים. הבריטים רוצים להקדים בכך את האמריקאים, כי הם חוששים
שהסטייט־דפרטמנט עלול להגיע לידי הסכם עם ממשלת קהיר מאחורי גבם,
הבריטים יהיו מוכנים לפצות את המצרים על הנזקים שנגרמו להם בימי מיבצע
סואץ. ייתכן ופיצוי זה למצרים יינתן גם ללא כל תמורה רצינית מצד מצרים.
׳הסיבה: גילוייו של העתונאי רנדולף צ׳רצ׳יל על מיבצע סואץ גרמו לזעזוע
קשה בבריטניה, וממשלת מקמילן תנסה לתקן את הרושם על־ידי מתן הפיצוי,
שיסמל בעיני הבריטים את סיומה של הפרשה בישת־המזל.

• שר החקלאות האמריקאי עזרא כנסון יערוך ביקור כיש
ראל.
בהשפעתו של בנסון תקבל ישראל בקרוב כמויות ניכרות של עודפי-
מזון אמריקאיים. הממשלה הזמינה את בנסון, באמצעות ציר ישראל בוושינגטון,
והוא הודיע כי
הוא מקבל את ההזמנה
׳ וייענה לה
בקרוב.

למרות

הודעותיו כי
אין בדעתו להיבחר
לכנסת, משה יופיע
דיין במקום
מרכזי כרשימת
מפא״י לכנסת
הרביעית.
בצמרת מ־

הקזת דמי

״הסתדרות המורים בישראל הושיטה מאז
ומתמיד יד־אמונים לקרנות הלאומיות. כל
מורה ומורה, שבתוך עמו הוא יושב ואת
* בין יתר תפקידי נזשרד חדתות: חקצבת
סכומי־כסף לצורך מכסי־פולחן נוצריים, ביניהם
תשלום עבור היין חנמסן על הנוזבדו.
** המניע לסכום של 42ל״י לשנת
למורה מתחיל 15 ,ל״י לשנת למורה ותיק
או אקדמאי.
חעולס הזח 1109

• ישראל תזכה כמענקים אמריקניים מוגדלים. שר האוצר לוי
אשכול, העומד לצאת לביקור בארצות־הברית, ינהל שם את המשא־ומתן להשגת
מענקים אלה. אולם ייתכן שכל פרשת המשא־ומתן וקבלת המענקים תישמר
חינוך הורים רבים שילדיהם תובעים מהם בכל
סוף־שבוע גרושים בודדים, כדי לשלשלם
בכיתה לקופסת הקרן הקיימת, יקבלו בודאי
בסיפוק את הידיעה כי המורים־המתרימים
עצמם, נאלצים לשלשל בכל שנה סכום לא
מבוטל לאותה מטרה**.
אולם המורים, בניגוד לתלמידיהם, אינם
רואים עוד בשלשול הלירות לקופת הקרן־
הקיימת, משום מעשה חלוצי. בשנים האחרונות
גילו הם התנגדות ממשית להקזת
הדמים. יותר ויותר מורים סרבו לשלם
את הסכומים הנדרשים מהם.
הקרן הקיימת לא יכלה להשלים עם הדוגמה
המסוכנת שנתנו המורים לדור המתרימים
הצעיר. מיד עם תחילת שנת־הלימו־דים
הנוכחית דאגה היא לגושפנקה חוקית
להקזה מצד מרכז הסתדרות־המורים.
מזכירו הכל־יכול של המרכז נענה ברצון.
במכתב ששלח שלום לוין אל כל מורי
בתי־הספר במדינה׳ נתן להם להבין כי
״אנו בטוחים כי כל חברינו, ללא יוצא מן
הכלל, יתרמו בנפש חפצה את חלקם לקרנות
ויקבלו את המתרימים בסבר פנים יפות
כראוי לשליחי מצווה״.
מכתבו של לוין הושלך לסל. המורים לא
נמנעו מלהסביר לבאי־כוח הקרנות׳ שבאו
לגבות את סכום־השנור־השנתי, כי לדעתם
נסתיים תפקידה של הקרן הקיימת ולו גם
כסניף־משנה של משרד־הפיתוח. למתמרדים
ניתנה ארכה של שבועות מספר לחזרה בתשובה.
משלא נכנעו, כתב להם השבוע הועד
הארצי המאוחד של הקרן־הקיימת, מכתב
שהוא ספק בקשה ספק איום.
כותב הועד הארצי :״תמהנו לשמוע שכב׳
לא נענה לבא־כוח וזעדנו המקומי,
כשפנה אליו בדבר קביעת תרומתו האחידה
לקרנות הלאומיות לשנת תשי״ט. אין
זה מתקבל על הדעת, שמורה בישראל לא
ימלא את חובתו לקרן־הקימת־לישראל ו־לקרן־היסוד,
אשר התנועה הציונית הטילה
עליהן תפקידים דחופים וחיוניים ביותר
במערכת השתרשותנו בארץ והכשרתה, לקראת
גלי עליה מחודשים, מאהורי מסך־
הברזל, אשר אליהם עינינו צפויות.

׳תצפית

פא״י מושמעת אמנם
הטענה כי אין
לתת לדיין מקום,
כל עוד לא יתחייב
במפורש לא
להופיע בפומבי נגד
הקו הרשמי
של מרכז המפלגה,
אולם בי.ג׳י.
תובע בתוקף להעמיד
את דיין בלעומת
רשימה.
זאת,
יתנחל מא־בק
חריף

מסביב

למקומו של שם־
ערן פרם. חהתנג
דות בצמרת הוו
תיקה של מפא״1
לפרס היא הרבה יותר חריפה מאשר לדיין ואילו תמיכת בן־גוריון בפרס
כמועמד לכנסת, גס היא מסוייגת, לפחות לפי שעה.
6מאבק אחר במר5ז מפא״י נ מועמדותו של משה שרת בראנו
הרשימה לעירית תל־אביב, בסיכוי כי יצליח להגיע לכס ראש העיר. ראש
מפא״י, כולל ביג׳י, מעוניינים במועמדות זו ותומכים בה. המתנגד המר ביותו

נאצר תדכא אתג־זק־גנדגבים־בגים־ בגזוריוז
בכלא, בעקבות הלשנה שלו (העולס הזה
)1035 כי עוף־הנקמה־השחור ירדפו כל חייו.
השבוע היה נראה כי העוף־השחור השיגו
סוף־סוף. שמעון פרידמן נטול כלייה אחת,
שכב בבית החולים הדסה בתל־אביב, מפרפר
בין החיים ובין המוות.
לא היתר, זו נקמתו של שיטרית שהשיגה
את פרידמן נמוך הקומה. שמעון שיטרית,
שכסמל מדור הבילוש בתל־אביב, היה מחפה
על פרידמן, רועה זונות תתיק, מסייע בשחרור
נערותיו, עובד עתה לאחר שחרורו
מכלא מעשיהו כמחסנאי בתחנה החדשה של
חברת־החשמל בסוכריר. הסכין החדה שננעצה
בגופו של פרידמן 80 ,קילומטר ממקום
הימצאו של שיטרית, בלב ליבה של תל־אביב׳
נשלחה בידי אדם אחר.
החברה שודלה לזנות. יוסף שוישה
נדון לפני למעלה משנה על איומים ותקיפה
לשנת מאסר, ביום ד׳ בשבוע שעבר,
שוחרר ממעצרו בכלא רמלה, חזר לתל־אביב
בתקווה למתוח קו על העבר• אך העבר
רדף אחריו. כשמצא את חברתו נעמי, ממנה
נפרד בעל כרחו לפני שנה, סיפרה לו היא
בבכי מר כי שמעון פרידמן שידל אותה
לזנות, שילשל את כל רווחיה לכיסו. שוישה,
שהחליט כי רווחי חברתו מגיעים לו, יצא
בעקבותיו של פרידמן, מצא אותו בשעות
הצהריים בסביבות קפה נוגה.
בין השניים התפתח ויכוח קצר שהפך
תוך דקות לריב. לפתע הוחרדו תושבי
רחוב פינסקר בקריאות ״הצילו!״ כשהגיעו
למקום, מצאו את שמעון פרידמן, שנתיים
לאחר שידידו שילח בו את העוף השחור,
מתבוסס בדמו,

לרעיון זה הוא משה שרת עצמו. ראש הממשלה ושר החוץ לשעבר סבור, כי
מועמדות זו מחתימה אותו סופית בסימן עסקן מסוג שני, שמקומו בשלטון
המוניציפאלי ולא בשלטון המרכזי. שרת נוטה לחכות עוד זמן ללא כל תפקיד
שלטוני, מתוך תקווה כי לא ירחק היום והוא יחזור למקום מרכזי בממשלה.
• הפרוגרסיכים יגלו פעילות ציבורית רכה. הצעת התיקון לחוק
מס־ההכנסה, שהוגשה על־ידי המפלגה הפרוגרסיבית, אינה אלא סנונית ראשונה
בשורה ארוכה של הפגנות כלכליות, שתבצע המפלגה כדי לזכות באהדת הציבור
האזרחי. בקרב הנהגת המפלגה הפרוגרסיבית קיים חשש רציני, כי השתתפות
המפלגה בממשלה עם שלוש מפלגות הפועלים מזיקה לה ומורידה את ערכה
בעיני הסוחרים והחרשתנים. הפעילות הכלכלית באה לתקן מצב זה.

• ״האיץ״ יגביר את תמיבתו כמפלגה הפרוגרסיבית ועט-

דת העתון תזדהה יותר ויותר עם עמדת מפלגה זו. גרשום שוקן,
עורך הארץ, שהוא גם חבר הכנסת מטעם הפרוגרסיבים, ירצה לחזק את מעמדו
במפלגה על־ידי העמדת עתונו לשרותה. הארץ יטיף גם לקואליציה ממשלתית
מורכבת ממפא״י, הציונים הכלליים והפרוגרסיביס.

• אישיות ידועה בצמרת הציונים הכלליים לשעבר, ומרא-
שי העדה הספרדית כישראל, יתמנה מנהל כללי של משרד הדתות.
מינוי זה יביא לסולחה בין מפא״י לבין המתמנה ויהווה הפתעה בחיים הציבוריים
במדינה. המשא־ומתן לביצוע תוכנית זו מתנהל על־ידי שר־המשטרה
בכור שלום שיטרית.

• המשטרה הכלכלית תפתח בחקירה מקפת נגד מקבלי
השילומים מגרמניה. המטרה: חשד כי כסף רב מכספי השילומיס האי־שיים,
הועבר לישראל בדרפים בלתי־כשרות, תוך עיקוף חוקי המטבע. כן מקוות
המשטרה, כי חקירה זו תגלח אנשים שקיבלו פיצו״ס, בסכומים ניכרים, מבלי

במדינה
דר כי חיים

כתב ״העולם ה!ה״ עבר את הקווים והגיע לירושלים ולעמאן

השבוע ביודן

אחמד ונורה בדרג ה
עד מלחמת־השחרור לא נבדל אחמד עלי
אגוזני מחבריו הנערים, בני יפו, אלא בגוד
החסון ובמזגו החם. מלחמת־ד,שחרור וכיבוש
יפו מצאו את אחמד כשהוא חסר כל,
ללא הורים ומשפחה. הם הביאו שינוי
נוסף בחייו של אחמד: הוא הפך לגנב.
החנויות הנטושות ושלילת השלל של השכנים,
בני תל־אביב, הצביעו בפני אחמד
על דרך בטוחה להתפרנס. הוא החל את
דרכו בביזת דירות נטושות, בתקופת השלטון
הצבאי בעיר הכבושה, המשיך אותה
תחת השלטון האזרחי, עד שנתפס על ידי
המשטרה הישראלית החדשה בהתפרצות.
הוא נעצר ונידון למאסר.
היה זה ראשון בשורה ארוכה של ענשים,
אותם ריצה אחמד בבתי־הכלא הישראליים.
לאחר שריצה ששה פסקי דין מתארכים והולכים
על פריצות, החליט אחמד כי עליו
למצוא לו פרנסה קלה יותר. הוא השיג
לעצמו, באיומי אלימות, משרת אחראי בבית־קוביה
יפואי, גבה מס־החזקה מבעל העסק
והמשתתפים כאחד.
לכשנוכח אחמד כי בעלי בתי־הקפה יראים
משריריו האימתנים לא פחות מלקוחותיהם,
הרחיב את עסקיו, גבה מס־עובד מבעלי
עסקים נוספים ביפו. אולם מלאכת הפריצה
היתר, טבועה כנראה בדמו• וכך, בעקבות
הלשנה, לטענתו, נתפס השנה על־ידי מארב
שוטרים, כשהוא פורץ לחנות־מכולת ברחוב
60 ביפו.
המאסר האחרון, אותו ריצה בחברת חברים
יהודיים, לימד אותו לקח. לכשיצא
מבית־הסוהר, התידד עם נערה יהודיה, יוצאת
מרוקו בת ,19 שיכנע אותה עד מהרה
לעסוק בזנות, חי כעבריינים מועדים אחרים,
על רווחיה.
השבוע יכלה המשטרה לנשום לרודחה. אח־מד
הוצא משורות הפורצים ובעלי־הזרוע
ותוייק תחת הכותרת: חי על רווחי יצאנית.
הללו, כידוע, עושים את הכל כדי לחיות
בשלום עם אנשי החוק.
משפם עליו העולו אחרון
אחת הדמויות הפופולריות ברמלה, הינו
ללא ספק סיומקה (שמחה כגן) העליז, גבר
חסון, הנראה צעיר מכפי גילו 42 ששטף
דיבורו וכוח שכנועו, הם שם דבר בעיר
העולים המתפתחת.
כוח שכנוע זה הוא שעמד לו לסיומקד״•
קצב לפי מקצועו, לזכות ברשיון לחלוקת
קרח. מאוחר יותר, לכשההכנסה מחלוקת
הקרח לא הספיקה לסיומקר, כדי פרנסת
משפחתו, הביא לו כוח שכנוע זה אף
רשיון למכר עופות.
עסקו של סיומקה פרח, כל עוד היו
מחירי העוף יציבים. הוא היה קונה את
סחורתו ממחסני תנובה ומשקי הסביבה,
מספק אותה, לשביעת רצונם הגמורה של
לקוחותיו, לתושבי רמלה חובבי העוף. אולם
לכשהחלו מחירי העוף ליפול, כתוצאה ממדיניות
המחירים הממשלתית, לא עמדו לו
לסיומקה כשרונותיו. צ׳קים שונים, שהוציא
לפקודת ספקיו, חזרו כלעומת שבאו, ללא
כיסוי. סיומקה לא הצליח לעמוד בהתחיבויו־תיו
הכספיות, שהגיעו, לספקים בלבד, לסכום
של 4200ל״י, הובא בסופו של דבר לבית־המשפט
המחוזי בתל־אביב.
כאן זכר סיומקה את יכולת דיבורו, הגיש
לבית המשפט בקשה נגדית, להכריז עליו
כעל פושט־רגל. אולם נראה כי כשרונו של
סיומקה הינו מקומי בלבד: השופטים התל־אביבים
סרבו להשתכנע, חייבו אותו להשיב
על האשמות התביעה.
השבוע נראה היה כי סופו של סיומקה
העליז לא יהיה כה עליז. לכשיתברר משפטו
בבית־המשפט המחוזי בתל־אביב, יהיה
עליו להשיב על 18 פריטי אשמה, שהעונש
על כל אחד מהם הוא חמש שנות
מאסר.

מאת

יום וף אבו חמאדה
^ ת שורת הפקידים הדו-לאומית ע-
^ ברתי ללא בעיות מיוחדות. מאוד הייתי
רוצה לציין לטובה את השורה הזאת, אבל
האמת היא כי הדבר קשה לי. הישראלים
עושים רושם כי עסק להם עם רמאי ומבריח.
הירדנים זורקים לך בפנים את חשדם.
חושדים הם בך כי משתף אתה פעולה עם
״האויב״ .קשה מאוד לספר טובות על אנשים
כאלה, כי לא נעים לאיש להיות חשוד.
לאי־הנעימויות אין סוף. אחרי המעבר
אתה פוגש אלפי אנשים הממתינים לידידים,
לקרובים, לשכנים־לשעבר. הקהל סובב אותך
וממטיר עליך שאלות. נשים פורצות בבכי
בשמען את שם עירך או כפרך. זמן רב
עובר עד שמצליח המבקר לעבור את הקהל
ולדעת אם בכלל ימצא את קרובי משפחתו.
לא הצלחתי למצוא איש מבני כפרי שלי.
עם דינר ירדני בכיס יצאתי לסובב את העיר
המקודשת ביותר בעולם.
אינני אדם דתי. הייתי כמה פעמים בעיר,
לפני הפעם הזי, כך שלא היו לי הרבה
דברים לראות. הכביש לעיר העתיקה צר עד
מאוד. שתי מכוניות עוברות בו בקושי. אין
בו מדרכות. אין בירדן כל חוק המגביל את
רעש הצופרים. קשה להאמין כי קיים אפילו
חוק המגביל את המהירות.
מוניות חדישות ורכב צבאי קל עברו את
הרחוב בדהירה שגעונית, הסדרנים הרעישי
עולמות בקריאות גרוניות. הם הזמינו את
המבקרים לנסוע לכל מקום בשטח הממלכה
הירדנית ההאשמית. אין רשיון־המעבר המוענק
לישראלים מגביל את תנועתם בירדן;
הם רשאים לבקר בכל מקום. הפיתוי גחל
מאוד: ערבי ישראלי, שתנועתו מוגבלת במשך
שנים רבות, נוטה לנצל את ההזדמנות.

עצב דומם כרחוב

— >—1-1— 81 ייו 511י. ן —י
** כרתיבדירשכם, בכיוון לבאב אלול.
עאמוד. בדרך הייתי חייב להיות דבוק
לקירות לבל אדרס על־ידי המכוניות. בתוך
הבהלה כמעט ולחצתי על הדק של תת־מקלע
סטן של אחד מארבעת החיילים החמושים,
שעמדו מאובנים ליד פתח הקונסוליה
הבריטית• התנצלתי, והחייל חייך אלי.
הוא היה אדיב, והבין אותי. קשה ללכת ברחוב
כזה ולא להתנגש בעצם דומם כמוהו.
שמעתי שקוראים עמאן, ונזכרתי בבקשת
ידיד לנסוע ולבקר את קרובי משפחתי. ניגשתי
ושאלתי כמד, זה צריך לעלות. רציתי
להיות בטוח כי הדינר יספיק לי לחזרה. הנסיעה
עולה 40 גרוש. ניגשתי למוכר עתוי
נים ברחוב, קניתי ממנו את שלושת ה־

עתונים המופיעים בירדן (פלסטין, אלדפאע,
אל־ג׳יהאד) והתישבתי במונית. הנהג הבטיח
כי הוא יסע מיד. אבל הנוסעים לא באו והנהג
לא נסע — כמו בתחנה המרכזית בתל־אביב.
הוא לא נתן לי ללכת .״רק רגע,״
הבטיח לי — .כעבור חצי שעה נסענו.

האיש: גמא? עבד אד-נאצר
יינו שמונה איש במונית. איש לא
| 1הכיר את השני, אבל בטרם נצא את
העיר כבר קלחה השיחה באופן חופשי. לצערי
התברר כי רק שניים מתוך הנוסעים
היו ירדנים. אחד היה ירדני מלידה ואחד
בן נצרת שהפך ירדני עקב המלחמה. הוא
עבד עם הצבא העיראקי שנכנס לארץ. עם
שוב העיראקים לעיראק, לא יכול היה לשוב
לנצרת ונשאר ברבת־$מון. ואין הוא מצטער.
הוא איחל לי לבוא לירדן ולחיות בה.
הייתי מוכרח להודות לו, אבל הסברתי לו
כי מעדיף אני לה,שאר בבית. השיחה התפתחה
ולשנינו התברר כי אין לנו מושג מדויק
איש על מצב חברו. מתוך העתונות הירדנית
ידע בן־שיחי על ישראל ד,הורגת, חו־מסת,
מגלה, אוסרת, אוכלת ערבים. אני,
לעומת זאת, חשבתי, מתוך קריאת העתונות
הישראלית והערבית ומתוך שידורי התחנות
הערביות, כי מצב הפליטים הוא בכי רע.
הבחור הסביר לי כי רבבות של צעירים
ערביים, מפליטי פלסטין, התעשרו ממש מעבודה
בשדות הנפט של סעודיה, כווית ובח־ריין
בחצי האי ערב.
הוא עצמו עבד כמה שנים בכווית, חסך
כסף לקנות בית, התחתן. תמורת שוחד נכנס
לעבוד באחד המשרדים הממשלתיים המכובדים
בבירה הירדנית. הוא מקבל 19
לירות ירדניות, או קרוב ל־ 150 לירות ישראליות
לחודש. חלקת האדמה שליד ביתו
מספקת לו את הירקות והפירות למשפחה,
וגם פרחי־נוי — הכנסה צדדית נוספת.
הוא לא התלונן על המצב, אם כי היד.
מוכן להתבטא באופן חופשי ולומר בפה
מלא כי הוא רוצה באיחוד ארצות ערב. האיש
שיאחד את ארצות ערב ידוע לו היטב
— גמאל עבד אל נאצר.

את זאת למדתי כשעברנו את הביקורת על
גשר אלנבי. כמה חיילים עצרו את המונית
וביקשו אותנו להזדהות. החייל שעמד שם
ידע לקרוא רק אותיות־דפום. בתוך התעודה
של אותו צעיר היה מצויין שהוא עובד
אזרחי, אבל החייל שאל אותו מדוע אינו
לובש מדים. כל הסברי הצעיר לא הועילו
ורק התערבות הקצין האחראי למשמר הגשר
הצילה אותו ממעצר.
באותה הזדמנות התברר לי דבר נוסף. בירדן,
הצבא, ולא מנהל משרדך, אחראי להופעתך
לעבודה. אם פקיד לא יבוא למשרדו,
אסור לו לנסוע או לצאת לרחוב. כי לכוחות
ד,בטחון הזכות לדרוש ממנו שיציג אישור
חופשה, ולא — ייאסר• גם אנשי המקצועות
החופשיים חייבים באישור כזה. ממש ממשל
צבאי. אין לקנא בירדנים; החופש שהוענק
למבקרים הישראלים הוא רק הכנסת־אורחים
מזרחית, כנראה. המלך אינו נוהג כך כלפי
נתיניו. בעצם, צודק המלך חוסיין שאינו
מאמין לנתיניו. הם מוכנים לומר בפה מלא
כי מחכים הם לסוף מלכם — שידמה לסופו
של בן־דודו המנוח: פיצל השני, מלך עיראק.

בראש התהלוכה -חמורים ופרד
ך -צבא נאמן למלך במידה רבה. כל
1 1נסיון־הפיכה בגדה המזרחית, עלול לגרום
למלחמת־אזרחים בין הלאומנים המשכילים
לבדוזים המאמינים במלך והנאמנים לו.
הם רואים במלך את נצר משפחת הנביא,
ולכן אסור לפגוע בו.
בן־שיחי הנצרתי לא האמין כי חוסיין היה
במטוס המפורסם, שניסה לעבור מעל לחבל
הסורי של רע״ם. אבל הוא סיפר כי שבטים
שלמים של בדויים עלו על עיר־הבירה
בשמעם את גירסת המלך על נסיון ההתנקשות.
בפיותיהם היתד, קריאה אחידה: מות
לפלסטינאים, אוהדי עבד אל־נאצר!
וכך עברה ברחובות העיר הפגנה אדירה
של בדוים, במדי חוכזיין ובלעדיהם, ובראשה
שלושה חמורים ופרד, שתלו על
צואריהם את תמונת נשיא רע״ם. תושבי העיר
חרקו שן אבל לא העזו לצאת לרחוב.
ובכל זאת מאמינים הם כי יבוא סוף ל־חוסיין.
הם סומכים על אנשי הגדה המערבית,
ועל הכוחות שיבואו מן החוץ.

הכנסת אורחיב לאורחיס ברבר
ך ירדני מלידה אף הוא היה שותף ^ לרגליים יחפות נעליים צבאיות

1 1לדעה זאת. שניהם לא שרתו בצבא, כי
בירדן אין שרות צבאי חובה, ולצבא מגייסים
רק אנשים הבטוחים בנאמנותם למלך. ומי
בכלל ילך לד,תגים לצבא? שני הירדנים היו
בדעה כי הם לא ילכו לצבא שבו יפקדו
עליהם מפקדים בדוים אנאלפאבתים.
הירדני מלידה הוא יליד זרקא. הוא
עובד באחד ממחנות הצבא כעובד אזרחי.

נשי חוסיין, שוכני האוהלים, אינם
נהנים במיוחד. הם נראו לאורך הכביש,
לבושים בלויי סחבות ויחפים על פי רוב,
אבל לכולם כפיות אדומות על הראש, כפיות
כשל חיילי הלגיון׳ המסמלות את כמיהתם
לחיי צבא. הם נחלקו לשני סוגים: אלה
ששרתו את הצבא ויצאו לפנסיה, ואלד, ש־

מים אחרונ׳ם
מהנוף התל־אביבי נעלמה השבוע אחת
הדמויות הפופולאריות ביותר: דויד בכר
( ,)52 המכונה יו־יו. שופט השלום, יהודה
טרייביש, פסק השבוע :״הנאשם הינו מסוכן
לציבור ומאחר והוא הורשע פעמים רבות
בעונשים קלים, החלטתי להרחיקו מלבוא
(המשך בעמוד )12

*1 1 1 *11111 עם שחר מצטופפים מאות הערבים הישראליים ליד גדרות־התייל החוסמות את •מעבר
ש \ 1י /מנדלבאוס, כשחם מחכים לתורם לעבור לעיר העתיקה, כדי להשתתף שם בחגיגות חג•
המולד. הישישה היושבת על המדרכה הורשתה לעבור אל שטח ההפקר, כדי להינפש ממעמסת ילקוסיח.

1ך ץ השלטים בקצות התמונח
1ן | (מימין) ,כדי להקל על.
בטחון ירדניים עוקבים אחר תנועת

וו אוהל הביקורת רוירד1י: פקידים ולגיונר, בורקים את תעודות העונים מישראל
לא הצליחו להתגייס או שלא הגיעו לגיל הגיוס. כל זמן
ו יחפים׳ יהיו לחוסיין חיילים והוא ישאר מלך. והוא
8לא יהיו להם נעלים, מלבד נעלים צבאיות.
היה להבחין בעבודות־פיתוח, ועל כך הערתי לבן נצרת
* הוא שאל אם יש עבודות־פיתוח בישראל, ותשובתי
אותו. הוא צעק שאני צריך להתבייש ולא להתפאר
ל. כלל וכלל לא התפארתי, פשוט סיפרתי לו שבונים
בארץ ועל מפעלים להשקיה. קשה היה להרגיעו.
י הישראלים ניסו לעזור לי. וכך נוצר במונית הדוהרת
י הבשן מין קרב מילולי ישראלי־ירדני — בין ערבים.
דקות הרהרתי כמה מעריכה ישראל־של־הממשל־הצבאי את
ולים האלה. והרגשה איומה של האסון העברי־ערבי בעשר
האחרונות — ועוד עשרות השנים שלפניהן — הואר לי
חדש. אין מכירים אחד את השני, והזרות מולידה שנאה.
ור כמה קילומטרים של נסיעה, כמה דקות של ויכוח, הת־
,צד השני להבין: בן־נצרת לשעבר הבין כי טעה, כי גם

ביחסה לערבים אין ישראל כולה שחורה.

קודבוע חיפה ברמת-עמון
ך * כ ת ־ עמון היא עיר גדולה. מספר תו!
שביה עולה על 200 אלף. לפני המלחמה
היו בה רק כמה עשרות אלפים תושבים
והגידול המהיר שלה היה תוצאה ישירה של
מלחמת תש״ח. פלסטינאים רבים עברו לגור
בה. אלפי בתים חדישים נבנו, אבל רחובותיה
צרים, צרים מאוד ומלאים גושי־אדם
המתנועעים בלי שום סדר. אין חוק המגביל
את המעבר וכל תנועת המכוניות היא איטית
מאוד ומעצבנת. ישנן מכוניות היוצאות
מן הכלל. הן דוהרות במהירות עצומה. בהן,
הוסבר לי מאוחר יותר, נוסעים בני המשפחה
ההאשמית ונכבדי העיר. ברבת־עמון
ניכר היחוס שלך במהירות מכוניתך.
השילוט בעיר אינו נבדל מכל שילוט בעיר
ישראלית: בתי קולנוע, משרדים, חנויות
מכולת, מחסנים ודומיהם. הצלחתי לראות
אפילו משרד־פירסום. את תשומת־לב המבקר
הישראלי מושכים בשלטים אלה שמות מאוד
מוכרים — חיפה, טבריה, נצרת, טירה. וכך
אפשר ללכת ברבת־עמון לקולנוע חיפה, ל־בית־מרקחת
טבריה ולמכולת נצרת.
נפרדתי מנוסעי המונית, ועליתי לאוטובוס.
שאלתי את הנהג על.בית מסויים והוא הודיע
לי כי יעצור לי ליד פתחו. הודיתי לו
ושאלתי על המחיר. הוא הבחין כי זר אני
בעיר ושאל על מוצאי .״ישראל,״ השבתי.
הנהג התרגש. סוף סוף הצליח לראות ישראלי
אמיתי. ואז החליט לעשות מעשה יוצא
מן הכלל: אני יכול לנסוע עמו בלאש, בלי
לשלם. טוב מאוד. חוסכים גרוש ירדני ומרגישים
כמו אורחים אמיתיים — כפי שרצה
הנהג, שהוא גם בעל האוטובוס.

עתוגאי ישראדי בגשף

1איס את הכתובות ייפו, דמלח, לוד׳ (משמאל) ו״עסו״
.ודת הנכנסים לשטח ירדן שעוז ששני שוטריס ואיש־
׳יניס, מנציח צלם?נתונות את חמאורע, חחוזר כל שנח.

ך* משפחה שהלכתי לבקרה היא משן
| פחת רופא מחיפה לשעבר. קרוביהם לא
הצליחו לקבל אישור לעבור את הגבול ועל
כן בקשוני לסור ולבקרם. הם התענינו בחיפה:
הרגשתי כי הקשר שלהם לעיר עודנו
חי בצורה חזקה מאוד .״מניין את?״ שאלתי
את בתם בת התשע .״מחיפה,״ השיבה זו

ללא היסום, למרות שנולדה ברבת־עמון.
בערב הוזמנתי לנשף. המשתתפים היו מ־עילית
החברה בבירה הירדנית: לפחות חמישה
רופאים היו שם, בתוספת פקידי ממשלה
בכירים לרוב. רציתי להיות כנה עם המארח
שלי! על כן סיפרתי לו כי הנני כתב שבועון
עברי הנקרא העולם הזה. הוא פער את
פיו בתמהון. הסתבר כי את שם העולם הזה
שמע מקודם. הוא חשב כי נפל על מציאה
גדולה .״עכשיו אני מבין מדוע עתון זה
אוביקטיבי בשאלות הערביות,״ הפליט. הסברתי
כי אני רק חבר מערכת השבועון
הזה, וכי עורכיו הם אנשים הדוגלים בהבנה
בין עמי המרחב. הוא הקשיב בהתעדנות
וסיכם :״האובייקטיביות שלהם היא
שהביאה אותך לעבוד שם.״
מארחי רצה לשתף את ידידיו באפתעה הישראלית,
עמד בכניסה והכריז על אורחו —
העתונאי הישראלי. וכך זכיתי אף אני לאפ־תעה.
חשבתי תחילה כי הוא יזהירני לבל
אודיע את זהותי האמיתית, כדי שלא ייגרם
לו נזק. אבל מאוחר יותר הסביר לי שהוא
רופא וקשה לעצור אותו. נוסף על כך הוא
גם האמין שידידיו ידעו לשמיר סוד.

?פקיד ידדגי בכיר היה זמן
ך• כרזת מארחי עשתה לי שרות גדול.
| 1המשתתפים החלו ממטירים עלי שאלות,
דבר שאיפשר אף לי לשאול שאלות באופן
חופשי. לדעת מרביתם אין מקום לישראל
על מפת המזרח הערבי, ולצידוק טענה זאת
לא חסכן סיבות. משרדים שונים בארץ
מספקים להם סיבות כאלה. אם זה מיבצע
סיני, או ההצבעה המחפירה של נציג ישראל
נגד לוחמי אלג׳יריה. הקול היחידי שחסר
לשני השלישים שהיו בעד עצמאות לאל־ג׳יריה
היה אותו קול ישראלי, ומארחי ידעו
זאת היטב.
לעומת זאת, התברר לי כי על המצב הפנימי
בישראל אינם יודעים רבות: גברת
אחת, לבושה שמלת שק הדוקה, שאלה אותי
על שם הכפר בו בוצע הטבח בערביי ישראל•
הם התכוונו כמובן לכפר־קאסם. עניתי
שאיני זוכר — רציתי לראות אם הם יודעים•
איש לא הצליח להיזכר.
לגביהם, ישראל היא חטיבה אחת של

פושעים, שיש לעקרה מן השורש. אחד,
פקיד בכיר במשרד־החוץ הירדני, הזכיר את
הצלבנים .״אני נותן להם מאתים וחמישים
שנה. לנו יש זמן,״ אמר. הוא גרם לסערה.
״מאתים וחמישים שנה?״ התנפלו עליו ,״מספיק
עשר שנים!״ רק אדם אחד ישב אתי
בפינה, עת רקדו כולם לצלילי השלאגר
האמריקאי שיש קבב, והסביר לי כי לאנשים
האלה אין שליטה על רגשותיהם .״על
ישראל לזכור כי היא אורח בלתי רצוי בבית
שלנו, ועל כן חייבת היא להכיר בזכויותינו
על הבית הזה ואז נהיה מוכנים
בשמחה לקבלה למשפחה.״ פעם היה סוחר
בחיפה, ועדיין הוא מדבר עברית חלודה.
הוא סיפר כי ישנו סוחר בחיפה, החייב לו
500 לירות, אבל לא היה מוכן למסור את
שם הסוחר. שאלתיו אם אין הדבר הפוך,
והוא צחק ולא היה מוכן להודות.

ד״ש מניורג׳ עצאר
ך* מחרת התעוררתי מוקדם מאוד, וב־
/משך הנסיעה לירושלים ישנתי. בתחנה
סיפרו לי על בן־דודי שחיפש אותי כל
יום־אתמול. חבר סיפר לי כי הוא נמצא
ליד כנסית הקבר הקדוש.
את בן־דודי פגשתי בפעם הראשונה מזה
עשר שנים. מאז גם לא ראיתי כל צילום
שלו, ועל כן לא הצלחנו להכיר אחד את
השני. עזר לנו ידיד משותף, ג׳ורג׳ נצאר,
שעזב את הארץ לפני שנתים, אחרי שסיים
את לימודיו כבמאי בתיאטרון הקאמרי ולא
הצליח למצוא עבודה בישראל. הוא יצא בעזרת
אחיו להשתלמות בצרפת ובהיותו שם
פגש את עזריה רפפורט .״מסור לו ד״ש,״
ביקשני בעברית ,״גם לאורנה פורת ולבתיה
לנצט.״
היה לי המון לספר לבן־דודי. עשר שנים
הן תקופה ארוכה מאוד לגבי משפחה מחולקת
לשתים כמו שלי. רבים נולדו בינתים
לכל מיני קרובים שלי שם. גם כאן בארץ
נולדים בנים למשפחתי. שני חלקי המשפחה
לא יכירו אחד את השד.
במשך שעות ארוכות ישבנו וסיפרנו אחד
למשנהו על עניני המשפחה. נפרדנו בתקוה
כי ניפגש בקרוב לתקופה יותר ארוכה.

בטי •!ר.
(הנושן מעמוד )10
במגע עם הציבור ככל שמתיר לי החוק.״
פסק הדין: שלוש שנות מאסר, העונש המכסימאלי
באשמת תקיפה.
אחד המקצועות הבלתי ספורים של בכר,
עולה מתורכיה שהתגרש מאשתו ומצא את
מחייתו ברוכלות, היה מכירת פקקים אטומים
למים. כדי להדגים את יעילות הסחורה,
היה בכר מתיז מים מבקבוק, פקוק בפקק
שעם מחורר. מובן שצרכגיו של בכר, לא
מילאו פיהם מים, היו מוחים תקיפות על
שידולו הרטוב. באחד הבקרים באפריל השנה,
נקלע אל תוך המהומה קצין משטרה,
ניסה לעצור בעד הרוכל התקיף מלהתיז
את מימיו! בכר לא הבדיל בין מדים למדים,
היזה על הקצין מים מלוא הבקבוק׳ תקף
אותו באלימות לכשהלה ניסה לעצרו.
השופט התורן דב זוהר שיחרר את הרוכל
הפופולארי בערבות, היתנה תנאי אחד: על
בכר לחדול ממכירת פקקים. בכר קיבל עליו
את הדין, החל לסחור במשחיל חוטים פטנטי
למחט. אולם טבעו המיוחד הביאו מן הפח
אל המחט: בתגרה חדשה, בה לקחו חלק
מחטיו המושחלות של בכר, נעצר איש־הפטנטים
שוב. שופט השלום טרייביש זנח
את מידת הסליחה־הנוצרית, שלח את מזה
המים הקדושים למירוק עוונות ממושך בכלא
רמלה.
עסקים המיליונר־

7 2 0דיגדי 1ת * 2 0פ רו ט ה
א 0 0א 1 0

הסכללר. העברית
להשתלם1ת בכתב

״האנטנה׳׳

בפיקוחו של

קופת חולים לרדיו

המכון הבריטי

לייי לחודש

ירושלים: רח׳ בן־יד,ודה 2
תל־אכים: רח׳ פינסקר 2

תמורת

אנו מתקנים את מקלט
הרדיו שלך חינם

שרותנו בולל תקונים
והובלת המקלט מביתך וחזרה.

הרשם עוד חיום י

חיפח: רח׳ הבנקים 5
פנה עוד היום לקבל כל
הפרטים על הוראה מזורזת
בביתך!

הכל היה מוכן לחתימת החוזה. הסכום
נקבע לחצי מיליון לירות בערך. קולנוע
רמת־גן, מהמפוארים שבבתי הקולנוע במדינה,
ציפה לבעליו החדש; טיוטת החוזה
גם היא היתד, מוכנה. אולם ימים מספר
לפני החתימה, נעלם הקונה־המיליונר מן
האופק, השאיר את כל האנשים שנצמדו
אליו, בתקוה להרויח בעיסקה, פעורי־פה.
תדהמתם גדלה שבעתיים כאשר נודע להם
כי בעל ההון הגדול אינו אלא תושב קיבוץ
עין חרוד.
לא היתד, זו הפעם הראשונה שהקולנוע,
שהוקם רק לפני כשנה, עמד להימכר. עוד
כאשר היה בתהליך בנייתו, ניהל בעליו,
הקבלן הרמת־גני הדינמי צביסבירסקי, משא־ומתן
בדבר מכירתו למיליונר יהודי מאמריקה.
סבירסקי ביקש אז כחצי מיליון
לירות, בעוד שהקונה הסכים רק לכמחצית
הסכום.
לפני חודשיים הופיעו אצל שמעון גרעיני,
מהנדס הקולנוע וכיום מנהלו, שלושה
אנשים. אחד מהם היה מתווך דירות מרמת-
גן. הוא הציג בפני גרעיני אדם כבן ,50
לבוש בגדי חאקי, סיפר לו כי הוא מעונין
לקנות את הקולנוע. האדם השלישי הוצג
כמכרו של הקונה.
גרעיני ביקש אישור מסבירסקי לנהול
המשא־ומתן, קיבל אותו מיד. הקונה, יוסף
גולדמן, הכריז על עצמו ברבים — עוד
לפני שהוסכם על תנאי המכירה — כבעליו
של הקולנוע, שוחח עם העובדים, התייעץ
אתם אם להשאיר את מנהל הקולנוע בתפקידו
או להחליפו. ערב אחד אף הופיע
בחברת אשתו ובתו, הראה להן את המקום
שהוא מתעתד לקנות.
גס מכונית למנהל. כאשר נכנם ה־משא־ומתן
לשלב מעשי, שכר גולדמן יום
אחד מונית, נסע להביא את הכסף. בדרך
לעין־חרוד שתה כמות בלתי רגילה של
נוזלים, חלה, הוכנס לאישפוז בבית־ד,חולים
בצריפין. מאז לא נראה יותר בסביבות
הקולנוע.
היחידים שנפגעו בצורה חמרית מכל
הפרשה היו מורה רמת־גני שאצלו התגורר
גולדמן, ונהג המונית שהסיע אותו לעין־
חרוד בנסיעה מיוחדת. סיפר השבוע המורה,
על הדרך בה הכיר את יוסף גולדמן :״ראשית,
האיש איננו קרוב משפחה שלי כפי
שניסו אנשים מספר להסביר את חלקי בפרשה.
הוא פגש ידיד שלי באוטובוס, סיפר
לו אגב נסיעה שיש לו כסף וכי הביא מכונות
לקירור מגרמניה, שהוא עומד להפעילן
בבית הקירור שיקים. לדבריו היו לו
כספים נוספים שלא ידע מה לעשות בהם.
הוא ביקש את עצתו של ידידי.
״הידיד, שהוא מחוסר עבודה קבועה וצייר
בשעותיו הפנויות, אמר לו כי העסק
הטוב ביותר כיום הוא נטיעת פרדס שהכנסתו
בטוחה. הוא הפנה אותו אלי, כמי
שמבין בחקלאות. הידיד קיווה להשיג בדרך
זו עבודה: אצל האיש. הפניתי את גולדמן
חעולס חזח 1109

אל מתווך, שהוא מכר שלי, כדי שיציע לו
מה לקנות. מאחר שגולדמן גילה התענינות
מרובה גם בקולנוע החדש של העיר פנינו
יחד אתו אל בעל הקולנוע. הענין כולו נמשך
ימים אחדים ובמשך כל הזמן התגורר
אצלי.
״כשיצא מבית־החולים בא גולדמן אלי
יחד עם עוד אדם, שהציגו כבן־דודו. הם
ישנו אצלי, עזבו למחרת — בלי לחזור.
בן הדוד חזר לאחר ימים מספר, סיפר לי
כי אינו בן דודו של גולדמן וכי הוא בסך־
הכל אחד מאלה שהסתובבו סביבו, כדי
לזכות במשרה באחד מעסקיו הענפים• בן־
הדוד, למשל, צריך היה להתמנות כמנהל
בבית־דפוס שעמד גולדמן להקים. נסעתי
אליו בחנוכה, כדי לקבל את הכסף שלזדה
ממני בזמן שהותו אצלנו. לא קיבלתי
מאומה.״
השבוע היה ברור לגמרי לשמעון גרעיני,
כי גם להבא יקבל את משכורתו מידי הקבלן
סבירסקי. הוא אף השלים עם העובדה
שלא יוכנסו כל השיפורים שעמד גולדמן
להכניס בנהול הקולנוע — כולל מכונית
נזרצדס החדישה שהבטיח להצמיד למנהל.
תזכיר בגישה ע נהרו
הרקע המדיני לנסיעתו של שר־הפי־תוח
מרדכי בנטוב לאסיה ולמזרח־הרחוק
הובהר על־ידי היעולס הזה 1108 בשעה
שהממשלה ניסתה עדיין להעמיד פנים כי
מדובר רק בסיכסוך חסכוני. העולם הזה
היה גם העתון הראשון אשר גילה כי
בנטוב עמד להתקבל על־ידי ראש ממשלת
הודו גו׳אהרלאל נהרו; כעבור 24 שעות
העבירה שרת החוץ לעתונות את גירסתה
על התנגדותה לנסיעת בנטוב, אישרה תוך
כדי־כך את גילוי העולם הזה כי היא
אשר הניעה לראשונה את שר־האוצר ואת
שר־המסחר־והתעשיה לפעול למען ביטול
נסיעת השר המפ״מי הצעת־פשרה,
המהווה למעשה פגיעה־חמורה בחופש עבודתם
של עתונאים, נתקבלה השבוע על־ידי
הממשלה. זו קבעה כי רק מספר פקידים
מיוחדים בכל משרד ממשלתי, יהיו רשאים
למסור אינפורמציה לעתונאים. בזה יתחסל
כנראה הסיכסוך בין הרשויות הממשלתיות
לבין העתונות, אשר על תהליכו מסר העד
לם הזה ( 1106 והלאה הגרמנית
הנוצריה, מרינה פכנר, שנעלמה מן הארץ
לפני ארבעה חודשים, אחרי שהוצא
נגדה צו־גירוש, הוחזרה השבוע לישראל
על־ידי הירדנים. מרינה עברה בשעתו את
קו שביתת־הנשק ליד ירושלים כדי להימלט
מידי האינטרפול, שביקש את הסגרתה מישראל.
על היקף מעשי הרמאות של מרינה
באירופה סיפר נהג המונית התל־אביבי משה
וורצל, שפירסם כתבה מזעזעת (העולם
הזה )1089 בה תיאר גם כיצד הרסה
מרינה את מעמדו הכלכלי בארץ והוציאה
ממנו כספים בטענות־שווא שבועון
ה ס פו ר ט עולם הספורט, אשר היה בנוי
כולו על העתקה חסרת־ברק של מתכונת
העולם הזה ואשר מטרתו המוצהרת היתרי
ללחום במונופולין של עתון־הספורט הקיים
(העולם הזה )1104 נסגר. אורך חייו: שלושה
שבועות.

חסרו י ס
נולד. לשופט שלום ירושלמי יעקב בזק,
,33 בעצמו אחד משלושה אחים זכרים, בן
זכר שלישי.
נולד. למנהיג מפ״ם הערבי וח״כ מפ״ם
בכנסת השנייה, רוסתום בסתוני ,34 ,בנו
הבכור, אחמד.
נולד. לכוכבת קולנוע אמריקאית שופעת
החזה ג׳יין (שפתיים לוהטות) מנספילד בן,
מיקלוש, שנקרא על שם בעלה, איש שרירים
הונגרי מיקי (מיקולש) הרגיטיי.
נתגרשה. כוכבת קולנוע צרפתית מאר־טין
(יצורים חטודים) קארול, מבעלה, במאי
סרטים כריטטיאן ז׳אק, שבא השבוע ארצה,
19 חודשים אחר שבילה בה בנעימים בלויית
מארטין (העולם הזה 970 והלאה) ,על־מנת
לבלות בה את ראש השנה האזרחית, הפעם,
לבדו. הודיע המגורש־הטרי :״נתגרשתי מאשתי
ואני זקוק להחלפת אויר.״
נחוג. יום הולדתו ה־ 65 של מאו טסה־טונג,
יו״ר הועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית
הסינית ועד לאחרונה יו״ר הרפובליקה
הסינית העממית. בין המברכים: ח״כ
שמואל מיקונים, המזכיר הכללי של המפלגה
הקומוניסטית הישראלית הננו שולחים
לך שפע ברכות ואיחולים לבריאות טובה,
אריכות ימים והצלחות נו ספו ת
נחוג. יום הולדתו ה־ 80 של משה ביס־ליכס,
הנשיא האחרון של ההסתדרות הציונית
בהונגריה. ביסליכס הספיק, לפני עלותו
ארצה ב־ ,1949 שנת איסור הפעולה הציונית
בהונגריה, להיות אחד המהנדסים שהקימו
מהריסותיהם את גשרי הדאנובה בבודפסט,
בירת הונגריה.
נחוג. יום הולדתו ד,־ 84 של אדריכל
נצחון מלחמת העולם השנייה וינסטון צ׳ר־צ׳יל,
בעת חופשה במאראקש, מארוקוי.
נהרג. עולה ברזיל ואיש קיבוץ יסעור
צבי וייס ,23 ,בנופלו מזיז של סלע במרומי
מצדה לנקיק בעומק של 100 מסר, בעת
טיול החטיבה הצעירה של הקיבוץ הארצי
במקום.

נפטר. מנהל מכון התקנים משה ארנולד
ארנן (ארנשטיין) בגיל ,58 בתל־אביב. ארנן
עלה למעמד יו״ר אגודת האינז׳ינרים ודד
ארכיטקטים בישראל מדרגת פועל בבית־חרושת
לקרח.
נפטר. ד״ר אויגן שטולצר, אדריכל תי־אטרונות
יליד־הונגריה ויוצא־גרמניה בגיל
70 ברומא, איטליה. היצירה המפורסמת ביותר
של שטולצר בארץ, שהושלמה רק
לאחרונה: בניין בית תיאטרון הבימה בתל־אביב.

גם השנה חזר צ׳רצ׳יל על חכמתו הידועה:
כשאיחל לו עיתונאי צעיר לראותו
ביום הולדתו ה־ , 100 נתן בו צ׳רצ׳יל פין
קרה, העיר לו :״אתה נראה לי די בריא,
ייתכן ותזכה לחיות עד אז.״

קולנוע ״דסודגך
נסע להביא כסף׳ לא חזר
העולס חזח 1109

ספזרי!
כדורגל
בל• פרמיות
על משחק הכדורגל שנערד חשכת
כו ניצחה מככי תל-אכיכ
את הפועל חיפה כתוצאה ,0:1
כותב שייע גלזר:
בזמן האחרון התרגלו
כולם שאני מבקיע
שערים בכל
משחק. אז אחרי השבת
התחילו לשאול
אותי: למה לא הכנסת
גול? התשובה
שלי היא: אני מבסוט
שיצאתי שלם
מהמשחק הזד״ גם
בלי גולים.
זה היה משחק שכולם היו מעונינים בו
באופן מיוחד. אנחנו רצינו לפרוע להפועל
חיפה חוב ישן: את ההפסד במשחק גביע
העשור. הפועל רצו להוכיח שהנצחון שלהם
אז לא היה מקרי.
בעשרה הרגעים הראשונים, היה נדמה לי
שהיום אני לא חוזר לתל־אביב מרוב בושה
על השערים שנקבל. הם התקיפו בקצב
רצחני. אבל אחרי עשר דקות הצלחנו להשתחרר
מהלחץ, להתקיף גם אותם והמשחק
הפך לשקול מאוד. עד שאירעה תקרית בין
בולום לרזניק, והשופט נתן לבולוס להשתתף
במשחק רק בעצות מן הצד.
תיכף אחרי זה התקפנו את השער שלהם
וששון שלהם נגע בכדור ביד ברחבת ה־16
באופן ברור. השופט פסק פנדל ורפי לוי
שלח את הכדור למקום המיועד לו.
משתיק־קול לצ׳יקוכסקי. בגלל הפנדל
הזה קם רעש גדול. יש אנשים שאומרים,
שיש שופטים שלא נותנים פנדל,
אפילו אם יש נגיעת־יד ברורה ברחבת ה־
. 16 הפועל חיפה כל כך התרגזו, עד ששמעתי
שהודיעו ברדיו, שיגישו ערעור על
המשחק מפני שהשופט היה חד־צדדי.
איזה חד־צדדי? פנדל אחד לא היה מגיע
להם; היה מגיע להם שלושה לפחות. על־ידי
זה שהשופט גרנובסקי נתן את הפנדל
הוא קילקל לנו שלושה פנדלים נוספים,
ואנחנו צריכים להגיש ערעור ולא הם.
במשחק האחד הזה, נפצעתי יותר משבכל
משחקי־הליגה גם יחד. אין לי מקום בגוף
שאין שם סימן או שריטה.
בקיצור, הם עשו את כל המאמצים להשוות
וזה לא עזר. העמדנו על צ׳יקובסקי
שלהם שומר־ראש מיוחד. יש אנשים שאוהבים
לשמוע את צ׳יקובסקי. פלשל אוהב
להשתיק אותו. והוא הצליח במשימה כהוגן.
עובדה: בסוף המשחק צ׳יקובסקי נתן
לו רסיה ולי נשיקה.
הכיתה כליווי שוטרים. בחצייה,מש־חק
עלתה פתאום הנהלת הפועל חיפה על
המגרש, התלבשה על השופט, שהוא עולה־חדש
והתחילה לוי^ר אתו. דבר כזה עוד
לא שמעתי באף מקום. הם חשבו בטח,
שאם הוא עולה־חדש הם יכולים ללמד אותו
חוקים חדשים בשיפוט. כשזה לא עזר
התחיל החצי השני ביתר פראות.
בחצי הזה בלבד היו שלושה פנדלים בטוחים
שהשופט לא נתן לנו. פעם תפסו את
נחמיאס ברור ברגליים. פעם, כשהלכתי לבעוט
לשער מ־ 12 מטר, מישהו נזכר לתת
לי מכה מאחורנית ופעם שלישית מצאה
החולצה שלי חן בעיני מישהו שתפס אותה.
גם זה שאומרים שיחס הכוחות היה
לטובתנו, זה לא נכון.
הפועל חיפה שיחקו משחק נוקשה במיוחד,
נגד שני השחקנים העדינים שלנו,
אהרונסקינד ונחמיאם. כך שנשארו לנו רק
תשעה שחקנים תכליתיים, ומאזן השחקנים
היה לטובתם.
לפני הסוף הוציאו לנו עוד את גולדשטין
ואני מתפלא על השופט מאוד• מה
שהיה, כך היה. לפני הסוף העלה צ׳יקובסקי
את כל ההגנה שלו במאמץ להשוות את התוצאה.
עוד רגע הוא ר,יה אפילו מוציא את
השוער שלו שיעלה חלוץ. בטח התחילו
לפחד שלא יתנו להם פרמיה.
והמגן סימנדריס, שלא הספיקו לו הפצועים
בין החלוצים שלנו, נטפל להגנה
והתחיל לפצוע גם את בנדורי השוער. כשראה
זאת פרופר, המגן שלנו, הוא צעק
לשופט :״למה אתה לא מסתכל מה שהם
עושים?״ השופט חשב שזה גולדשטין צועק
עליו והוציא אותו. ודוקא גולדשטין היה
במקרה במשחק זה עדין מאוד.
המשחק נגמר והפיות של האוהדים השרופים
של חפזעל חיפה נסגרו. רק השופט

המסכן היה* צריך לחכות עוד שעתיים ולנסוע
הביתה עם שוטרים בליתי. אני חושב
שהגיע כבר הזמן ששופט יכול לבא לחיפה
לבד, ולחזור לבד.

בדאי להיות פצוע
כדורגלני ישראל צריכים כנראה להיות
פצועים כדי להיות כדורגלנים טובים. הוכחה
מאלפת לכך ניתנה השבוע בשלושה משחקי
כדורגל שונים. בחיפה, עלה שחקן מכבי
תל־אביב רפי לוי למשחק נגד הפועל חיפה,
כשגופו חבוש בתחבושת אלסטית, אחרי
שהרופא הזריק לו זריקה ברגע האחרון. הוא
הבקיע את שער הנצחון מבעיטת 11 מטר.
בפתח־תקוה עלה נחום סטלמך לשחק
אחרי שהוריד יום לפני המשחק את הגבס
מידו שטרם נתאחתה מד,שבר שנגרם לה.

לבקוכיץ חוזר למגרש
קיבל נזכה, חזר
הוא הבקיע פעמיים את שער מכבי יפו,
אחרי המשחק חבש שוב את ידו בגבס.
בתל־אביב, נפצע בלם הפועל תל־אביב
אמציה לבקוביץ במשחק נגד בית״ר תל־אביב.
הוא הורד מהמגרש, נחבש כראוי
אחרי שנחתך עמוק במצחו, וחזר לשחק.
לאחר שנפצע היטיב לשחק מאשר קודם לכן.

כדורסל

בז**ן לאומי

״שמענו עליכם הרבה, הזהירו אותנו מפניכם,״
אמרו שחקני נבחרת הכדורסל של
פולין, ארוכי רגליים, רזים וקצוצי שיער,
בהגיעם לשדה־ד,תעופה בלוד. עוד באותו יום
להם כי מתחו אותם. הסתבר כשעלתה החמישיה הראשונה של נבחרת
פולין למגרש החימר של איצטדיון רמת־גן,
החלה להתמודד בתלבושת אדומה מול
החמישיה הראשונה של ישראל הלבושה
בתכלת, היא לא היתה צריכה להתחלף.
הופעתה של הנבחרת הישראלית במחצית
הראשונה גבלה בבזיון לאומי. השחקנים
הישראלים, בהם שמות בינלאומיים כאברהם
או רלף קליין, התרגשו כילדים, שניאור קלעו לסל בדיקנות בה משחיל עיוור חוט
דרך חור של מחט.
כולם פולנים. מהנבחרת הישראלית המפוארת,
שלפני ארבע שנים תפסה מקום
חמישי באליפות אירופה ומקום שמיני באליפות
העולם, נשאר רק צל. הפולנים, שלפני
ארבע שנים לא העיזו אפילו להופיע למשחקי
אליפות העולם, שלטו במגרש.
רק במחצית השניה, אחרי שהמאמן הישראלי
אליהו עמיאל החליף כמעט את כל
12 אנשי הנבחרת, התאוששה הנבחרת הישראלית,
החלה להקטין את ההפרש. היה זה
בעיקר בזכותם של שני כדורסלנים צעירים,
אברהם הופמן 20 איש מכבי ירושלים,
ודויד קמינסקי ( )21 איש הפועל ירושלים.
כשהסתיים המשחק בתוצאה של 41:58
לטובת הנבחרת הסולנית, טען צופה מאוכזב
:״מה הפלא שקמינסקי היד, יעי טוג
בנבחרת שלנו? נם הו-א פולני*,

ספרים
ויחי באחריות:
ך• רמת־גן,

פרצה דליקה בבית־חרושת

4לתנורים

קגאה אסורה
ך כאר־שכע, חשד בעל כי אשתו בוג־
^ דת בו, ארב לה וראה אותה בחברת
גבר זר, עקב אחרי הזוג, גילה כי השניים
התחמקו ממנו, שלף את אקדחו ברוגז וירה
באויר, נעצר מיד על־ידי המשטרה.

ניסוי מפוצץ

ף תל־אכיב, הזמין שמעון זלצבון־ ()16
,! 1את אחותו בת השש לחזות בניסוי־חימי
שערך במעבדתו, נלקח יחד עמה לבית־החולים
אחרי שהמבחנה בה עירבב את החומר
החימי התפוצצה ופצעה את שניהם.

מחלקת תיירים

ך* תל־אכיב, במחקר שערכה המחלקה
1הסוציאלית בין קבצנים, נשאל קבצו־רחוב
בריא מדוע הוא פושט יד, השיב :״אני
אוסף כסף בשביל לנסוע לחוץ־לארץ.״

בגדי יום־טוב

ף* חיפה, ניסתה נערה בת 16 להתאבד
! • בבליעת כדורי־רעל, אחרי שאמה היר־שתה
לה לנעול את נעליה החדשות רק בימי
שבת וחג.

מפה לאוזן

?ך י0 -י?/י 6י • ס/(/רא;? 10

* ירושלים, קיבל עורך תכנית בקול*•
ישראל מכתב מנער בן ,16 ששלח לו
דפים מיומנו האישי לשידור תכנית נסיונות
ספרותיים של ילדים ונוער, ציין במכתבו:
״היומן סודי בהחלט. אנא הודיעו לי מתי
ישדרו אותו.״

דוגמא אישית

* 0אי־שס, באחד ממפעלי התעשיה של
• • צה״ל, באו אנשי חולית־הקרנה להקרין
סרט על בטיחות־בעבודה, התרשלו בחיבור
הזרם, ספגו מכת חשמל.

חרטה אחרונה

אל־תתחתן
מבלי להקליט אח טקס החופה על גבי סרט
או תקליט ארון־־נגן
ע״י ״שרות להקלטה ישראלי״
תל־אביב, רח׳ אידלסון ,4טלפון .24433

* תל׳אביב, החליט גבר בן 25 להת־ף
4אבד
כתוצאה מדיכאון נפשי, בלע גלולות
רעל, התחרט ובא לתחנת נזגן דוד אדום,
סיפר כי ״זה לא נעים למות,״ קיבל טיפול
של שטיפת־קיבה ויצא מכלל סכנה.

אימון גופני

ך* פתח״תקוה, הובאו לדין שלושה מד*
ריכים בקורס למדריכי־נוער הנערך בבית
בדל בכפר־סבא, הואשמו כי בזמן הקורם
גנבו אבטיחים.

עציצים יקרים

חיפה, התלונן אזרח כי אלמונים פר!
צו לדירתו, לא נגעו ב־ 150 הלירות ש־בארונו,
גנבו לעומת זאת שלושה עציצים
ובהם צמחי קקטוס.

סליחה, טעות

ך* תל׳אכיב, הופיע יוסף לוי בבית!
• המשפט, הואשם בנהיגה ללא־רשיון, הודה
באשמה, נקנס בסכום של 250ל״י, גילה
כי למעשה הוזמן לבית־המשפט להופיע
כעד במשפט אחר, הוחלף בטעות ביוסף
לוי אחר, הודה באשמה למרות שאין לו
מכונית כלל, משום שלא הבין עברית.

הבחור הזעצער אשם
ך* פתח״תקוה, הואשם בוקו בכר מה

״ כפר יהודיה בהשתמטות משירות ב־צה״ל,
יצא זכאי אחרי שהשופט מצא כי
בפקודת ההתיצבות נפלה טעות בהדפסת
השם יהודיה והוא הודפס כפר־יהודה.

ב ל 1־ .בנד
ה ע שי רהנ /יטמי /י ס
0ן4 1

מגן־דוד מור הצדב

ך• קיפטאון, דרום־אפריקה, לאחר ששתי
*•1מכוניות הדורות התנגשו ברחוב ראשי,
התברר כי שני נהגיהן היו הרב הראשי של
יהודי דרום־אפריקה, פרופיסור יעקב אבר־המס
והבישוף הקתולי של קיפסאון, מוד
סייר אוון מאקאן.

מקור
!נבר משוטט
כיצד גיליתי את אירופה ו כי צ ד
גיליתי את אפריקה (שמעון צבר, הוצאת
שוקן) .שני הספרים, התאומים במר־איהם,
כוללים רשמים מבודחים ומבדחים
(במלים ובציורים) של שמעון צבר, אחת התגליות
המעניינות בעולם הספרות הישראלי.
סופר זה׳ אחד המעטים המקוריים באמת
בישראל, לא רצה להיות סופר כלל. ועד
היום טרם פגה תמיהתו מהעובדה כי נגלה
כסופר. אמר צבר :״אני סופר אניז הלא
מבינים כל מלה שאני כותב!״
יליד רחוב הרב קוק בתל־אביב וחניך
שוק הכרמל (אביו היה מוכר תרנגולות בשוק
זה) ,צהוב־שערות חלקות ומרכיב משקפיים
גדולים, קצר קומה ובעל ראש גדול,
הרגיש אחרי גלגולים רבים כי נפשו הסג־טימנטלית
מושכתו לאמנות. הוא למד לצייר.
בישראל, ציור הוא פרנסה קשה. שמעון
צבר היה מחזר על פתחי מערכות העתונים
עם תיק ציוריו ומנסה למכור קריקטורות.
כך הצליח לקבל כסף מעט, מחמאות כמלוא
הכפית ועלבונות הרבה.
מדוע לא לכתוב ץ אלא שהוא העביר
על מידותיו. אותה אסכולה של שוק־הכרמל
לימדה אותו, בתוך שאר דברים, גם לתפוס
דברים מתוך אמירה שאינה מנומסת ואף
מתוך חרפות וגידופים• יום אחד אמר לו
ידידו הטוב :״ציוריך, ברנש, שוים ל אבל
אתה אומר אמת. מדוע לא תנסה לכתוב?״
אחרי עבור התדהמה׳ ואחרי שגבר על
שינוי־הערכים, שהרי כבר הספיק להוציא לאור
ספרי רישומים, חשב שמעון כי באמת
אולי כדאי לנסות ולהפיק פרנסה מדבריו,
שעד כה השמיעם חינם לכל המוכן לשמעם.
כך החל שמעון צבר לכתוב.
שני ספריו האחרונים נכתבו, בעיקרם, כ־סידרת
רפורטז׳ות מצויירות בהארץ. צבר
נטל את הרפורטז׳ות, העבירן עריכה נוספת,
הוסיף להן חומר רב שלא היה בעתון.
בכתיבתו אין צבר מעמיד פנים או מנסה
לעשות רושם, אלא מספר בחביבות. אין הוא
כותב ״כמו סליו״ ולא ״כמו ג׳ויס״ ולא
״כמו פרוסט״ .הוא כותב•

סי פור מרן ר כ הוו ד ט
המסך עורה (ענזוס אריכא, הוצאת
מסדה 246 ,יעמוד) הוא סיפור שעלול היה
לעורר סערה לא פחות מסיפור הארבעה של
יהושע בר־יוסף, לו פורסם בעתון־יומי בהמשכים
ולו נכתב בקצת יותר כשרון. כי
כמו בר־יוסף, עוסק עמום אריכא 25שהיה
צייר, שחקן, פנטומימאי, חייל, סופר,
מחזאי ובנו של הסופר יוסף אריכא, במאורעות
ובדמויות שאפשר בנקל לזהותן עם
דמויות מציאותית חיות, למרות שהמחבר
מקדים מראש ומזהיר כי ״כל הדמויות בספר
הן פרי־רוחו וכל דמיון שיגלה מאן
דהוא לאיש חי, הוא מקרי בלבד.״
רק מקרי בלבד שתיאטרון זוית, שעל המתרחש
מאחורי־הקלעים שלו מספר אריכא,
שהיד, בעצמו תקופת־מה שחקן בתיאטרון הקאמרי,
הוא תיאטרון ישראלי צעיר, המציג
מחזות קאמריים בשתי להקות ומתלבט בחוסר
כספים. רק מקרי בלבד שמנהלו של
תיאטרון זה, שהוא במאי מוכשר השולט
בתיאטרון כדיקטטור, עוגב כמעט אחרי כל
שחקניות התיאטרון. למרות שהוא נשוי ואב
לילדה, מנטה הוא לשכב עם הצעירות שבהן
תמורת תפקידים. רק מקרי בלבד שהשחקן־
הראשי בתיאטרון הוא גבר בעל קול עמוק
המרבה לנסוע לחוץ־לארץ, ושיש בתיאטרון
שתי שחקניות ראשיות הנלחמות על הכו־כבות,
שאחת מהן עומדת להינשא לאיש־עסקים
עשיר. רק מקרי בלבד שמביים בתיאטרון
זה במאי המחקה ביום של מחזות
בחוץ־לארץ.
תמורה מדאה לכרטיס. פלד, במאי־התיאטרון
ומנהלו, מחפש מוצא מן המשבר
שאליו נקלע התיאטרון בגלל סידרת מחזות
כושלים :״אני זקוק למשהו חדש, רענן. שם
שעדיין לא שמענו ע ליו ...מחזה שכתוב
בלהט ו בכנו ת ...מוטלת עלינו החובה לשנות
את האפיק. להציג מחזות שיתנו תמורה
מלאה לכספו של קונה הכרטיס.״
מחזה כזה בדיוק מחבר דודו, שיכור ומלח
לחילופין, הגר באיזה מרתף. כשמקריאים
את מחזהו בת־הניכר לפלד — ״הולם
ליבו גבר, נחירי אפו התכווצו והתרחבו חליפות.
בחוש הבמאי הבחין בחומר הדרמטי
המצויין שהגיע לאזניו. דמויות תוססות,
גועשות, רוננות תחת כיפת שמים חדשה
חעולס חזת 1109

מה מריץ את שמשן צבר
־־ מאת

שמעון צבר עצמו ־

ך • ל הצרה התחילה כמה ימים לפני
נסיעתי לחוץ־לארץ, כאשר פגשתי את
אריה זיו במערכת. שאלתי את זיו, שהיה
אז חבר הועד, מה לעשות נגד ינקלביץ/
המסרב לסדר לי תעודת עתונאי ממשלתית.
ענה לי זיו :״למה לך תעודת עתונאי?״
אמרתי לו :״מה זאת אומרת למה ז אני
נוסע לחוץ־לארץ ואזדקק לתעודה כזאת.״
״שטויות,״ ענה זיו .״אין כל ערך לתעו־דת
עתונאי ממשלתית. מה שאתה צריך לעשות
לך, זה כרטיס בקור. בחוץ־לארץ
מיחסים לזה חשיבות עצומה. על תעודת
עתונאי כלל לא מסתכלים.״
זיו כבר היה פעם באמריקה, לכן היה
בר סמכא בעיני. הודיתי לו על העצה,
והלכתי לדפוס הארץ להזמין לי כרטיסי
בקור. מרוב טרדות, שכחתי לשאול את זיו
כמה כרסיסיבקור להדפיס. כאשר שאלו
אותי בדפוס, לא ידעתי מה לומר. עשיתי
לי חשבון שבאירופה יושבים ארבע מאות
מיליון איש, וכרטיס בקור אחד על כל מאה
אלף תושבים׳ זה לא מוגזם. לכן הזמנתי
לי ארבעת אלפים.
כאשר עלינו על מטוס בלוד, הותר לנו
לשאת עמנו 40ק״ג מטען אישי (שני
אנשים)• כרטיסי הבקור מילאו מזוודה שלמה
ושקלו 15ק״ג. בגללם נאלצנו להשאיר בבית
את הפיז׳מות, את בגדי החורף, את
התנ״ך ואת השניים התותבות, כי כל
מטען נוסף, מעל ל־ 40 הק״ג המותרים,
עולה הון תועפות. הפקדנו את כל הדברים
הללו אצל קרוב משפחה אחד, ואמרנו לו
שנשתדל תוך חדשיים להפטר ממחצית מלאי
כרטיסי הבקור, ואז יהיה לנו מקום בשביל
הדברים האלה והוא ישלח אותם לנו בדואר.

חרבון באכסניית גוער
ך• אנו לאיסטנבול שבתורקיה״ ,ו-
1מהרגע הראשון לרדתנו מהמטוס חיפשנו
אנשים מענינים כדי לתקוע לידיהם
את כרטיס הבקור שלנו. כשהמראנו כעבור

שבוע לאתונה, היו לנו רק שלושת אלפים
תשע מאות תשעים וארבעה כרטיסי בקור.
את השאר חלקנו. ביוון, הצלחנו לחלק
חמישה כרטיסים. למעשה, חלקנו שישה.
אבל איש אחד החזיר לנו אותו בתואנה
שכבר קיבל אחד כזה באיסטנבול.
אחרי יוזן הגענו לאיטליה. באיטליה התחיל
העסק להסתבך. כל מי שמסרנו לו
כרטיס בקור, החזיר לנו כרטיס אחר תמורתו.
לאחר שבוע של חלוקה אינטנסיבית
לא נשתנה המלאי שלנו בכלום• חלקנו
שמונים וארבעה וקבלנו בחזרה שמונים
וארבעה כרטיסי בקור. עזבנו את רומא
ונסענו לפירנצה. שם כבר היה יותר קל,
כי חלקנו את כרטיסי הבקור שלנו באכסנית
הנוער ולחברה הצעירים באכסניה לא היה
מה להחזיר.
השיטה של חלוקת כרטיסי בקור באכסניות
הנוער מצאה מאוד חן בעינינו, אבל
פעם אחת, כשמסרנו למישהו כרטיס כזה,
התחיל הלה לחבק ולנשק אותנו ואמר לנו
בעברית :״איזה מזל שבאתם! כבר יומיים
אני מחכה למישהו מהארץ. תארו לכם שנגמר
לי הכסף, ואני לא יכול לשלם לאכסניה.
מישהו אחר במקומי היה מסתלק לו
בשקט, ולא היה אכפת לו לקלקל את שם
מדינת ישראל. אני לא כזה. אני החלטתי
לחכות כאן עד שיבוא ישראלי וילוד, לי
את הכסף. יש לכם מזל שבאתם. אתמול
היה כאן אחד עם דרכון ישראלי, אבל ההוא
היה עולה חדש ואיתם אני לא אוהב
להתחיל.״ בקיצור, כרטיס הבקור הזה שחילקנו
באכסניה עלה לנו שלושת אלפי
לירטות, והתלהבותנו לחלוקת כרטיסים באכסניות
נוער פגה במקצת.
הסיכום שלנו מאיטליה היה: עשרים וחמשה
כרטיסי בקור בלי תמורה ומאה
וחמשה עם תמורה, כלומר קבלנו כרטיסים
נגדיים. הרווח הנקי של העשרים וחמשה
כולל ארבעה כרטיסים שהטלנו לתעלות בוונציה.
שניים הטלתי אני כשנעמי לא ראתה,
ושניים הטילה נעמי, כאשר עשיתי את
עצמי כאילו איני משגיח בה..

עלפון בתחגודהרכבת

ן השוטראמו: התנדף

ף משך החדשים יוני, יולי, אוגוסט
1וספטמבר הלכו לנו מאתים ושבעה־עשר
כרטיסי ביקור נטו, בארצות: תורכיה,
יתן, איטליה, שוייצריה, גרמניה .,צרפת ואנגליה.
בספטמבר החלו לנשוב רוחות הקרה
של החורף האנגלי ושנינו רעדנו מקור,
מפני שכל בגדי החורף נשארו בארץ. עדיין
לא פנינו מקום בשבילם במזח-דת כרטיסי
הבקור. כל היום ישבנו בחדר ליד התנור,
ולא הוצאנו את האף חוצה. באחד הבקרים
הקפואים הללו קראתי ליד האח המבוערת
את מנצ׳סטר גארדיאן ושם נתקלה עיני בסטטיסטיקה
שאמרה :״בתחנת ויקטוריה עוברים
יום יום 500 אלף איש.״ קפצתי ממקומי.
איזה סכוי! איזו הזדמנות! חטפתי
את המזוודה של כרטיסי הבקור, ועפתי כחץ
מקשת אל תחנת הרכבת ויקטוריה.
בפתחה של תחנת הרכבת הנחתי את המד
וזדה לפני, שלא תיסחב חלילה ממני והתחלתי
לחלק את כרטיסי הבקור שלי, לכל
עובר ושב. היתד. הצלחה גדולה. כל פעם
שהייתי מוציא חופן כרטיסים, הייתי מחלק
אותם כהרף עין. הייתי גומר את כל המזוודה
בשעה, אך פתאום ניגש אלי שוטר
ושאל אותי אם יש לי רשיון לחלוקת עלוני
פרסומת בשטח התחנה. עניתי לו שאין
אלה עלוני פרסומת אלא כרטיסי בקור.
״אצלנו אין הבדל,״ אמר השוטר ,״זה נכלל
אצלנו במסגרת עלוני הפרסומת, ואם אין לך

פלד מחליט שהמחזה יציל את התיאטרון.
אולם לפני שהמחזה מוצג, נערם מכשול
בדרכו של פלד. שלוש שחקניות מבקשות
לשחק את התפקיד הראשי במחזה. יעל הוד,
כוכבת התיאטרון, שיוסף פורת, השחקן הראשי,
בעל הקול העמוק, מגדיר אותה :״את
מתנהגת בתיאטרון כאילו את נמצאת בבית־בושת,״
רוצה את התפקיד לעצמה. מרים, השחקנית
הותיקה וד,מזדקנת, שואפת לשיר
במחזה זד, את שירת הברבור של משחקה.
ואילו השחקנית השלישית היא אילה, שח
קנית
מתחילה בת .22
אילה מתחברת עם דודו, מחבר המחזה,
כדי שיתבע את התפקיד עבורה .״אני יודעת
בדיוק מה ערכי,״ היא אומרת לו ,״משום
כך אהיה הוגנת לגביך ואומר שאני
יוצאת למאבק על התפקיד במחזה שלך.״
היא מתחילה במאבק מיד :״באיטיות החלה
מקלפת את הבגדים מעליה, עמדה מולו עירומה
כביום היוזלדד״ חושפת אברים תוססים
ומעוגלים אתה רואה? אלה הם כלי המלחמה
שלי. לא גדולתה של מרים, לא כש
העולם
הזה 1109

רשיון, התנדף מכאן במהירות האפשרית.״

עסקים שחוריס

*יי כל זאת; למרות ההתנדפות ולמרות
* העלבון שבהערת השוטר, היה הבקור
בתחנת ויקטוריה לברכה, כי הספקתי לחלק

הרי שילמתי הון תועפות בעד
טיסי הביקור! ואם שמתם לב,
ביקור שלי לא מודפסים סתם,
רגיל. הם מודפסים בצבע בולט
במאה אחוז מההדפסה הרגילה.
חלק את הכרטיסים וגם לקחתי
שלא שילם לי תמורתם. כמה

הדפסת כרכרסיסי
הבצבע
דפוס
מיוחד, יקר
הפסקתי לבחזרה
ממי
מהם סירבו

ואז גירית׳ שתמורת כר כרטיס -מתנה
חמישים ושנים כרטיסים — ולא קיבלתי
אף אחד תמורתם. עשינו סיכום והסתבר
שנשארי לנו עוד 3731 כרטיסים. במזוודה
כבר התפנה מקום לשיניים התותבות והב־רקנו
מיד לתל־אביב לשלוח אותן לנו. סוף־
סוף נוכל ללעוס סטייק אנגלי. אבל מה
לעשות בענין בגדי החורף? הרי נמות
כאן בקור!
ואז, ברגעי היאוש התהומי, בא הרעיון
הגואל: אפריקה! יבשת חדשה שעדיין לא
נכנסה תחת כנפי השכינה של הציוויליזציה
האירופית. יבשת עם אוכלוסיה של מאתיים
מיליון תושבים ובלי בתי דפוס להדפסת
כרטיסי בקור מקומיים. זה מקום בו אצליח
לחלק את כרטיסי הבקור שלי ללא הפרעה
ובלי לקבל בתמורה כרטיסי בקור של
אחרים.
נסעתי לגאנה. הכושי הראשון שתקעתי
לידו את כרטיס הבקור שלי, נעץ את
הכרטיס בין שיניו הצחורות ולעם אותו.
ניר חדרה בהכשר הרבנות הראשית ערב
לחכו והוא ביקש עוד. נתתי לו עוד.
בינתיים באו כושים אחרים לראות מה
עושה החבר שלהם עם האדם הלבן. חילקתי
לכולם כרטיסים והם היו מאושרים.
אחדים מהם הלכו והביאו לי פסלים מעץ
וקונכיות, סלים קלועים ודברי־עור תמורת
הכרטיסים. כרטיסי הביקור שלי, שכה רציתי
להיפטר מהם, נעשו פתאום לסחורה
יקרת־ערך ומבוקשת שמוכנים לעשות בה
חליפין.
ככה זה? אם ככה זה, אז כה אני, המשוגע,
מחלק כרטיסים חינם? אפשר לחשוב
שדפוס הארץ הדפיס לי אותם חנם.

להחזיר את הכרטיסים ואני נאלצתי לקרוא
לשוטר.
מאז שמרתי על הכרטיסים שלי כמו על
ההמחאות של אנזריקן אכספרס. לא הוצאתי
את המזוודה מידי, וכששכבתי לישון,
הנחתי אותה מתחת לכר. בהתחלה הייתי
מחליף את כרטיסי הביקור בכל מה שהציעו
לי. אחרי כן נעשיתי בררן ולקחתי
רק פסלים מעץ הבנה ותולענה. במשך שלושת
חודשי שהותי באפריקה הלכו לי ארבע
מאות ושמונים כרטיסים שתמורתם רכשתי
את אוסף הפסלים האפריקאים, שכל מי
שרוצה יכול לראותו בביתי.
כאשר עזבתי את אפריקה וחזרתי לארץ-
ישראל, שוב איבדו כרטיסי הביקור שלי את
ערכם ואף אחד אינו רוצה לקחת אותם
ממני. מה אעשה בהם? נשארו ברשותי 3151
כרטיסי ביקור. אי־אפשר לזרוק אותם סתם
כך לזבל. הרי שילמתי כסף תמורת הדפסתם
ואין זורקים שוד, כסף לאשפה.
סיפרתי את בעית כרסיסי הביקור שלי
למידד שיף והוא אמר לי :״משוגע. מה
אתר, שובר לך את הראש? סע להודו! סע
לסין! שמונה מאות מיליון ראש. אלף ושש
מאות מיליון ידים. מה הבעיה להיפטר
משלושת אלפי כרטיסי ביקור? צחוק! תן
לי חצי שעה ברחוב הראשי של פקינג, ולא
נשאר לך אפילו כרטיס אחד לרפואה.״
העצות של מידד לא יסולאו בפז. ביקשתי
וקיבלתי שיחרור מחיל המילואים, הגשתי
בקשה להתר יציאה, ואני מקוזה בסוף
ינואר לצאת למזרח הרחוק ולהיפטר שם
אחת ולתמיד מכרטיסי הביקור, שזיו השיאני
להדפיסם.

רונה של יעל הוד יכולים להשיג מה שגוף
זה יכול.״
אולם כשאילה מגיעה לעצם המערכה, להתמסר
לבמאי פלד כדי לזכות בתפקיד, היא
נרתעת. המערכה נמשכת בין יעל הוד למרים
.״מוטב שתודתרי עליו לטובתי,״ מזהירה
יעל את מרים .״ואם לאו?״ שואלת זו.
״אאלץ לגרום לך צער רב,״ אומרת יעל
בלשון ספרותית המביעה כה הרבה.
לבסוף, כדי למצוא פשרה בין שתי השחקניות
הגדולות, מורד המחזה, שיכול היה

להציל את התיאטרון, מעל הפרק. ועמום
אריכא זכה בפרס ברש משום שהשופטים
החליטו :״השאיפה הרתחת בספרות העולם לחשיפה
והוקעה וערטול יצרים ורגשות, משפיעה
על הקהל הלהוט לקרוא יצירות מסוג
זה בתרגום, וצריך היה שיבוא סופר שיכתוב
ברוח זו לגבי המציאות שלנו.״ למרות
שקיבל את פרס ברש לספרות, יש לעמום
אריכא תכונה אחת לפחות שלא כל
סופר יכול להתברך בה: הוא צייר בעצמו
את העטיפה לספרו.

החומר החדש והמעולה
לנקוי והברקת מקררים
כ לי אמילורהיטים

ב ר קו ד מגן על המקרר מפני תוצאות
של רטיבות ועל הרהיטים מפני
רקבון. יחד עם זה הוא מקנה להם
ברק נהדר.
ב ר קו ד ההולך וכובש לב נל עקרת
בית נבונה בישראל, חסכוני בשמוש.
נתון באריזה נאה היכולה לשמש
כסבוניה נאה או צעצוע לילד.

קני עוד היום וגסי.
מיוצר על־ידי חברת ״טיס״

בע״מ, תל־אביב, ת .ד ,2930 .טל 84825 .

רדיו

אמנות

תוכניות

בקרוב

דאיון עם מרך

פסטיבל וורד•

״הגיע הזמן לפתור את בעיות האיזור.
לדעתי אין כאן מקום למדינות כמו ירדן,
לבנון, סוריה או פל שתינה ...צריכה לקום
פדרציה של מדינות אלה ...היהודים יוכלו
להסריח את האיזור, תהיה להם האפשרות
לפתור מחדש את כל בעיותיהם במסגרת
פדרציה זו עם אוטונומיה תרבותית.״
מי אמר דברים אלה? אחת׳ שתיים, שלוש.
אף ניחוש אינו נכון. אמר אותם המלך
עבדאללה, בשעה שהיה עוד האמיר עב־דאללה,
בראיון עתונאי שלא פורסם מעולם,
משום שהצנזורה הבריטית אסרה זאת.
השבוע, במסגרת התכנית פגישתי המענ־ינת
ביותר, גילה העתונאי גבריאל צפרוני
איש הבוקר, את הסקופ העתונאי שלו,
באיחור של 16 שנה.
גם צ׳רצ׳יל נמחק. על פגישתו עם
המלך עבדאללה סיפר צפרוני :״ביום פברואר
קריר בשנת ,1943 נכנסתי לבר של
מלון המלך דוד בירושלים ופגשתי את
עבדול מונעם ביי ריפעי, מזכירו האישי ו־ראש־לשכתו
של האמיר עבדאללה אז, וכיום
בחיר הדיפלומטים הירדניים. הוא סיפר לי
באדיבות שהאמיר הגיע לירושלים, כדי לקבל
הזמנות אצל צורפים יהודים ויהיה בין השאר
אצל רופאים. ידוע היה לי שעבדאללה
הגה אז רעיון פדרציה של מדינות האזור.
אמרתי לריפעי שרצוי היה שהאמיר ימסור
את דעותיו לעתונאי יהודי. כעבור חצי
שעה הודיע לי עבדול מונעם כי האמיר
יקבלני אחר־הצהרים. הביאוני למדור המיוחד
של מלון המלך דויד האמיר ישב על
הספה והתחיל לדבר על מזג האויר ועל
הקור ולא שכח להזכיר כי אסור להתאונן
על הקור בשעה שהחיילים לוחמים עבור
הצדק, היושר ושלום העולם.״
שעתיים וחצי נמשך רא-ונו של צפרוני
עם המלך עבדאללה. אולם הוא לא פורסם.
כאשר התאונן צפרוני בפני הצנזור :״איו
אפשר לפסול דברים של מלך?״ השיב הצנזור
:״אני מחקתי גם דברים של צ׳רצ׳יל.״

בחודש הבא עומד להתקיים בישראל ה־פסטיבאל
הראשון אחרי אלפיים יום שלא
אורגן על־ידי זזעדת־העשור. בעצם, הוא לא
אורגן גם על־ידי שום גורם אחר. הוא
נולד לגמרי במקרה, כתוצאה מהיעדר כל
תיאום בין המוסדות האמנותיים בישראל.
יהיה זה פסטיבאל מקיף, מוקדש למוסיקה
של הקומפוזיטור האיטלקי ג׳וזאפה וורדי.
במסגרתו, יבוצעו בישראל שלוש מיצירותיו
המרכזיות: בתזמורת הפילהארמונית הישראלית
ינצח המנצח קארלו־מאריה ג׳וליני,
שהמזג האיטלקי הסוער שלו מוכר לציבור
המאזינים מביקוריו הקודמים, על הרקוויאם
המפואר, אשר אף הוא בוצע כבר על־ידי
הפילהארמונית, ועל הקומדיה האחרונה של
תרדי, פאלסטאף, המכובדת על־ידי מוסיקאים,
יותר משהיא אהובה על הקהל הרחב. שתי
היצירות תבוצענה על־ידי צתת זמרים איטלקיים
בתפקידי הסולו, שנבחרו על־ידי המנצח
בארץ מולדתו.
בעת ובעונה אחת, עומדת האופרה הישראלית
להעלות על בימתה את לה־טראוויאטה
של תרדי. האופרה התכוננה להציג את היצירה
בכוחות עצמה, אולם עתה היא תרה
בקדחתנות את איטליה כדי למצוא לפחות
סוליסטית אמיתית אחת, שתהתה משקל־סופראן־נגד
להתקפת־המצח של התזמורת.
אם יקיים במקרה ראש ממשלת איטליה
אמינטורה פאנפאני את הבטחתו (דבר שאינו

וגורי־הדור
״הוא רצח את אשתו, חתך אותה לגזרים
בסכיני גילוח, לקח אותה במזוודה לאניד,
והשליך אותה כנראה לים,״ האשימה סגנית
פרקליט המחוז, הגברת ויקטוריה אוסטרובס־קי־כהן
את הנאשם בתכנית האחרונה של
בית־המשפט ששודרה השבוע. כמו בתיק
המקורי, שנסגר לפני 20 שנה בארצות־הברית,
לא מצאו גם שופטי בית המשפט
בתכניתו של יעקב בן־הרצל, הוכחות לחייב
את הנאשם ברצח, החליפו את אשמתו ל־ביגמיה,
כשהתגלה שהיה נשוי לשתי נשים.
אולם למרות שלא היו כל הוכחות נגד
הנאשם ברצח, היה אחד השופטים תקיף
מאוד בדעתו כי צריך לענשו. אמר הוא:
״למרות שאין הוכחות נגדו, זהו טיפוס
בלתי־חיובי שיש לבודדו או לרפ או ...רק
בגלל אופיו הוא ראוי לעונש מקסימלי.״
אפשר היה אולי להניח שדברים אלה אמר
מנהל בית־הסוהר בשאטה או מורה בבית־ספר
אנגלי מלפני מאה שנה, אולם זו טעות•
האיש החושב כי יש להעניש אנשים רק
בגלל אופים הוא ד״ר כרמי פרידה, מורה
ומחנך, סגן מנהל הגמנסיה הרצליה. כיום.

תדרך

״ליזיסטוטה״
בכיה ״הבימה״

תל-אביב

31.12
יום רביעי
יום חמישי 1.1.59
מוצאי־שבת 3.1.59
5.1.59
יום שני

יום שלישי 6.1.59
יום רביעי 7.1.59
יום חמישי 8.1.59
מוצאי־שבת 10.1.59

הכניסה עד גיל 16 אסורה בהחלט

משדרים אלה מתוך משדרי השבוע הבא
עשויים להיות מעניניס, שינויים אפשריים.
• הטיסה לקדיסטו זקול-ישראל,
יום ד׳ )20.25 ,תסכית־מדע דמיוני, לפי סיפור
מאת הנרי קסטנר, על אנשים הטסים
בחלל בהנחית גלי־רדיו.
• ג׳אמייקה (קול־ישראל, יום ד׳,
)21.30 מחזה מוסיקלי חדש שכבש את ניו־יורק
בהשתתפות לנה הורן.
• תיבת נוח (קול-ישראל, יום ה׳,
)20.05 שמואל רודנסקי ושמואל סגל במערכון
אקטואלי ושמעון בר בפזמונים.

• קונצרט התזמורת הפילהר
מונית
(קול־ישראל, יום א׳ )21.30 ,הזדמנות
לאלה שהחמיצו לראות את הפסנתרן
גלן גולד, לשמעו בקונצ׳רטו מס׳ 2של
בטהובן, ובפתיחה הקלע תחפשי לוזבר.
• המסך עולה גקול־ישראל, יום ב׳,
)21.30 שולמית של אוסקר ויילד. בהשתתפות
חנה מרון ויוסף ידין.
• כימה לחייל (גלי־צה״ל, יום ב׳,
)21.30 קטעים נבחרים מתכנית דבר אל הקיר
של תיאטרון סמבטיון.

ורדי
סי יתפשט, לאן?
מתכונן כנראה לעשות) ויבוא לביקור רשמי
בישראל — אין ספק כי הוא יוכל להרגיש
את עצמו בבית.

מאחורי הקרעים
כ־נובמ־ר היה חור
נסים אלוני, חבר תעדת־הרפרטואר של
תיאטרון הבימה, עומד לערוך ״נסיעה מחוץ
לעיר״ ,כדבריו. הסיבה: הוא עומד להגיש
לתיאטרון סוף־סוף את הקומדיה שלו
בגדי המלך, שעל חיבורה הוא עובד כבר
שנים אחדות, ואינו רוצה שנוכחותו תהתה
לחץ סמוי בעת הדיונים על גורלו של מחזה
זה נסיגתה של אורנה פורת, שחקנית
התיאטרון הקאמרי, לגיוס כספים ב־ארצות־הברית
למען בניינו החדש של התיאטרון
הקאמרי, לפי מיטב השיטות שלמדה
באותו מקום בשעת מסעד, למען מפעל־המילתה
ובסיועו של אלוף־השנור מאיר
ווייסגאל, נתעכבה ולא ברור אם תצא לפועל
בכלל. הסיבות נעוצות ב״קשיים פנימיים״
,שאנשי הקאמרי נזהרים מלהרחיב
עליהם את הדיבור התיאטרון הקאמרי
ולהקת .,בצל ירוק״ מתחרים עתה
ביניהם, מי יעלה על מי בהמצאותיו הפרועות
להצגת־מאה. הקאמרי מעיין בהצעה לחגור
למותני כל צופה בהצגת המאה של
בגלל חגורה חגורת־קרטון בנוסח כמעט־יווני,
ואילו הבצל מעיין בהצעה לענוד לדש
מעילו של כל צופה בהצגת המאה של
ה ופ עברנו! בצל ירוק מעוטר בסרט
אדום. כמו כן שוברים ליצני שני התיאטרונים
את ראשם על המצאת אימפרוביזציות
מיוחדות להצגות אלה קיום העד-
העולם הזה 1109

לידע בתל־אביב, במסגרת חגיגות יובל
ה־ 50 של העיר ומסע־הבחירות הקרוב, הועמד
גם הפעם בסימן שאלה רציני מאוד.
הוועדה האמנותית שנבחרה לערוך את תוכנית
העדלידע, ואשר הורכבה מן הבמאים
שמואל בונים, שרגא פרידמן וגרשון פלוס־קין
והצייר ארנון אדר, מאיימת להתפטר
מן התפקיד, אחרי שהתקציב קוצץ ל־100
אלף ל״י, לעומת קצת יותר מרבע מיליון
ל״י בתוכנית המקורית מחזה מצרי,
פרי עטו של הסופר תופיק אל־חכים,
שזכה לא מזמן בפרס מידיו של גמאל עבד
אל־נאצר על פעולתו בספרות המצרית,
יועלה בקרוב בתרגום עברי ובבימויו של
פיטר פריי על־ידי הלהקה הירושלמית מסכות
קול רווי-עשך -כך מכנה
העיתון היהודי הדרום־אפריקאי כרוניקל את
קולה של יפה ירקוני, העורכת עתה מסע
הופעות בדרום היבשת השחורה איתן
פריבר, אחד השחקנים הצעירים הבולטים
של התיאטרון הקאמרי בשעתו, שלא מצא
את מקומו בתיאטרון זה פנוי בשובו ממסע
השתלמות בארצות־הברית, הצטרף עתה לאהל
ועומד להופיע בתפקיד נכבד בהצגה
חשמלית ושמה תשוקה מטבע בערך
עשירית מיל, שהוכנה בימי התורכים במיוחד
על־ידי הקהילות היהודיות בירושלים
ובצפת לצורך מתן נדבות לקבצנים, הוצגה
בירושלים בתערוכה־ליום־אחד של אוסף
מטבעות השייך ליצחק בק. נאנח אחד הצופים
אנחה השייכת לעניין :״אה, כשבגרוש
היה חור!״ פריט מעניין אחר בתערוכה,
שבעליה רוצה להציגה במסגרת תערוכת
תחביב הקרובה: שטרות חירום לסכומים
קטנים שהוצאו במיוחד על־ידי עיריית תל־אביב
בשנת ,1949 שנת המחסור במזומנים,
לצורך תשלום המסים העירוניים.
תדריך העולם הזה ממליץ על הופעות הבידור
והאמנות הבאים:

על האשה להיות מוכנה תמיד להתפשט

הצגות

אנשים

• ריזיסטרטה (הבימה) — אריסטופ־נס
הוא היחידי שמשחק היטב.

מלאך האבן

(התיאטרון הקאמרי)

— בתיה לנצט ועודד תאומי יוצרים בכשרון
את האווירה המחניקה בפנסיון האמריקאי.

הערב אימפרוביזציה

(התיאט
רון
הקאמרי) — הערב משחק אברהם חלפי
במחזה ובהצגה בלתי־מגובשת.

אופרה
• מאדאם באטיפליי

(האופרה ה
ישראלית)
— מיצ׳יקו סונאהרה שרה ב־יפאנית
ובעדינות. שאר המשתתפים —
בעברית וללא עדינות.

תערוכות
• הגאדריה החדשה

(עין

הוח

הבניין החדש, המרווח והמשופץ, שאור־היום
חודר אליו במידה הנכונה במרבית
שעות היום, מעניין יותר מן המוצגים שנתלו
בו לראשונה, בתוכם עבודות של
רוב הציירים היושבים בעין־הוד עצמה או
בחיפה.

מטאטא חדש מ ב אר־ שבע
החרם החלקי שהטילו הכתבים הפרלמנטריים
על נאומי חברי־הכנסת, נתן את אותותיו
גם בנאומים עצמם. חברי הכנסת
כמעט שחדלו לקרוא קריאות־ביניים או
להעיר הערות משעשעות, העשויות להעיר
את אלה המנמנים באולם הישיבות. יצא
מכלל זה ח״כ הצ״כ ישראל רוקח שהיה
תוקפני מאוד בעת שעלה לנאום בבעיות
בריאות. כאשר דיבר רוקח על תמיכת
הממשלה בתקציב הבריאות של המועצות
המקומיות, העיר לו שר־הבריאות ישראל
ברזילי כי שר־הבריאות הקודם, חברו לסיעה
יוסך סרלין, תמך בעיריות עוד
פחות. רוקח, הידוע במאבקו נגד השתלטותו
של סרלין במפלגת הצ״כ פסק מיד:
״אינני מכיר את סרלין קצת יותר
ציני היה ח״כ חרות נחום לוין. כאשר
האשים ח״כ מפא״י ישראל ישעיהו את

9סמן י השבוע
6ע ס קן מפא ״ימשהדיין :״האם הנוער הישראלי, אשר בחמש־עשרה י
השנים האחרונות זחל בין קוצים וסלעים עם רובה ביד, נלחם במטוסים ובאניות־ !
משחית, מבין פחות את בעיות העם היהודי מאלה שיושבים זה עשרים שנה בקומה !
החמישית של בנין הועד־הפועל?״
• א לי עז רשכטר, חבר מועצת עירית תל־אביב, על ישיבת־המועצה שהו־ !
ארכה השבוע עד שתבוא חברת המועצה מרים בן־פורת להציל את הקואליציה ;
בקולה :״אף פעם לא המתין חיים לבנון באי־סבלנות ובצפיה כזאת לבואה של !
אשה.״
• אלון! א פ רי ם בן ־ א ר צי, מנהל אל־על :״המטוס הוא כמו אשה: ערכו
פוחת לא בהתאם לניצול אלא בהתאם לגיל.״
• אלמוני בישיבת הועידה השמינית של עולי־בריטניה :״הגשת כום־התה י
האנגלית, היא אחד הדברים החשובים ביותר שיכולה לעשות התאחדות עולי־ ! ן בריטניה למען העולים.״
• ח ״ במפא ״ יישראליש עי הו, בויכוח בכנסת על הדיפוליטיזציה של !
המנגנון :״מי שגוזר על עובדי המדינה שלא יעסקו בפוליטיקה, גוזר עליהם שיהיו !
אנשים באהליהם ורובוטים בצאתם.״
0ה סו פ ר יו ח נן טברס קי, על הספר ימי צקלג של ם. יזהר, שעורר סערה !
כשלא זכה בפרס ביאליק :״לו היה הספר קל יותר במשקלו׳ היה לו יותר משקל.״ !
• ה סו פראברהםק רי ב :״לו ירד איש מן המרס אל כדור־הארץ בערב; ,
והיה שואל איפה נמצאת האנושות, אפשר היה להשיב לו: המין האנושי נמצא !
בקולנוע. הקולנוע בלע את המין האנושי ומזהם אותו.״
0העתונאי או רי קי ס רי, על משחקה של השחקנית דליה פרידלנד |
בליזיססראטה :״נעים להיווכח כי הוריה לא זרעו לרוח, אם להתבטא בסגנון
המחזה.״
0המבקר חיי ם ג מזו, על ליזיסטראטה :״תהליך הניבוליזציה של לשון־ י
במותינו התקרב יותר ויותר, בשנים האחרונות, לטעמו של חיתני הקדום.״

העולם הזה 1109

ח״כ הפועל המזרחי משה קלמר בזה ש-
״לא הוציא שנה על ספסלי האופוזיציה
וכבר הוא עולה על רבותיו במלאכת ה-
החשדה,״ העיר לוין בקול :״זה דוקא מראה
שהוא כשרוני מאוד נמרץ מאוד
היה גם הד״ר בן־ציון הראל, מנהל בית
החולים אסותא, שהגיש לכנסת את הצעת
הצ״כ לביטוח־הבריאות החדש. כאשר דיבר
הראל במסיבת עתונאים על המסקנות האחרות
של ועדת קנב הגדיר אותן :״זוהי
מהדורה חדשה של הצהרת בלפור, שהבטיחה
בית־לאומי גם ליהודים וגם לערבים,
מעין תרתי־דסתרא מלכיאל גרינ*
וואלד החל שוב לשלוח ״מכתב לחברי
במזרחי.״ הסביר גרינוזאלד מדוע הוא כותב:
״יש לי המזל־הביש כי יש לי ידיעות לגבי
כל מיני מקרים וענינים ממקור ראשון*״ במכתבו
האחרון לחבריו במזרחי תוקף גרינ־וואלד
את הספרדים, אולם כדי שלא יחשדו
בו, כי מפעמת בו שנאה עדתית, הוא מעיד
על עצמו כי הוא בעצמו מצאצאי ספרדים,
מאחר ושורש היחוסין שלו מצד אמו מגיע
עד משפחת אברבנאל אחד האישים
המפורסמים ביותר בשנת תשט״ו היה הצייר
משה ברק מעין־הוד שפתח בשביתת־רעב,
שנמשכה כשבועיים, כדי שיתירו לו לשאת
כדת את אשתו הנוצריה אוריה• לאחרונה
הביא הד״ר ישעיהו שפירא, מהנהלת קול-
ישראל ד״ש מאוריה, שנפרדה ממשה ברק,
המסתובב כיום באירופה מקרה משעשע
אירע לשופט־השלום מבאר שבע אליהו
נא ווי הידוע בכינוי דאוד אל נאטור.
כאשר ביקר נאווי בעבדת, ביקש לבקר במערה
במקום, שעל פתחה שמר נער בימאי.
הוא הציג את עצמו וביקש רשות
כניסה. אולם הנער הבידואי סירב לתת לו
להכנס, בטענה כי הוא משקר- .אתה לא
דאוד אל נאסור,״ אמר הנער ,״שמעתי על
דאוד שהוא זקן מאוד, זקנו הלבן מגיע עד
הברכיים.״ לשוא ניסה השופט לשכנעו כי
הוא דאוד אל נאטור .״אתה משקר,״ טען
הנער ,״אילו היית שופט היו שני ״וטו־ציקלים״
עם שוטרים באים לפניך, והייתי
מקבל לפני בואך מטאטא חדש מבאר־שבע
לטאטא את המערה.״

דגים שדאד״ם לי ר דן
כאשר התעוררה הזמרת הישראלית שד
שנה דמארי באחד מלילות השבוע שעבר
במלון ניו־יורקי, הרגישה כאבים חזקים בבטנה.
רק בקושי שיכנעה אותה בתה נאוה
( ,)16 הלומדת מוסיקה׳ לקרוא לרופא• האבחנה:
דלקת המעי־העיוזר. שושנה הובלה
לבית־חולים, אבל בהתאם לשיטה החדשה

המתינו הרופאים להתפתחות המצב, וכשחלה
הרגעה, החליטו שלא לנתחה. כעבור
שלושה ימים הוחזרה שושנה לבית־המלון,
חזרה בסוף השבוע לשיר פעמיים בערב
במועדון סברה של ליאו פולה כמו תמיד,
שושנה משגעת את הקהל אחד המאורעות
הספרותיים הקרובים: יורם קנידק,
לוחם פלמ״ח לשעבר (גדוד רביעי) ,ובנם
של מנהל המוזיאון לשעבר והמחנכת הידיעה׳
החליט סוף־סוף להחליף את מכחול־הציור
שלו בעט סופרים. בקרוב הוא יפר־סם
את הנובלה שלו, ששמה בעברית: היורדים
למעלה, והמטפלת בין השאר בחזדיו־תיו
של לוחם תש״ח בארץ. יורם, שיצא
מן הארץ לפני שמונה שנים, נשא לאשה
אמנית אמריקאית, התגרש, לומד עתה פילוסופיה
באוניברסיטה ניו־יורקית ומנהל
בית־קפה בעל צביון ישראלי בשם מרתף
בפינת ברודביי והרחוב ה־ 91 במנהסן. הוא
מקוה לחזור ארצה בשנה הבאה דרישת
שלום לבבית בצירוף ברכת־חג לרגל חג-
המולד, קיבל שחקן תיאטרון זוטא מאיר
ינאי. בעת ובעונה אחת הגיעו אליו שתי
ברכות־חג מאנגליה, מהשחקנית האנגלית
הנודעת סיביל טורדניק ומהשחקן ויק או־ליבר,
חותנו של וינסטון צ׳רצ׳יל. בברכתו
לינאי ציין אוליבר: לחברי הטוב היחיד
בישראל לחוג העומדים על־הראש,
המתאסף שלוש פעמים בשבוע בביתו של
הזוג זראי, התווספה השבוע שחקנית התיאטרון
הקאמרי בתיה לנצט. הספורט
הרפואי החדש, המוסיף בורך כלל שיווי
משקל למתאמנים בו, נלמד על ידי שחקנית
לנצט חיש מהר. אחרי שמשתתפי החוג,
וביחוד חברה הצעיר לתיאטרון עודד
תאומי, התגרו בה כי לא תוכל לבצע
את התרגילים המסובכים בשיעור אחד׳ החליפה
בתיה לנצט, הטוענת כי אשה חייבת
להיות מוכנה תמיד להתפשט׳ את חצאיתה
במכנסי הקימונו של ריקה זראי, ביצעה
את התרגיל טוב יותר משאר המשתתפים
שושני שני התווספה השבוע
אל חוג הנשים אמיצות־הלב, ויפות הרגליים,
שהחלו להופיע בחוצות בגרביים צבעוניות
בחוש עתונאי בלתי־רגיל הצטיין
השבוע איש יומן־החדשות של קול־ישראל
יורם רונן שראיין שורה של צליינים שעברו
את הגבול במעבר מנדלבוים בירושלים
לירדן. כאשר ראה רונן בידי אחד הצליינים
חבילת דגים שאל אותו :״איזה דגים אלך!,״
האיש לא ידע מה לענות והשיב :״דגי־ים.״
אבל רונן התעקש לשאול :״האם אלה דגים
ישראליים?״ ״כן,״ השיג האיש המופתע.
אולם רונן עדיין לא הירפה ממנו :״האם
קרוביך בירדן אוהבים דגים ישראליים!״
שאל.

פושקין ומשה שמיר
מכתב של בת משק 1109/100
״כבת שאחד מהתעסקויותיה הם כתיבת־מכתבים והחלפת
רשמים בין חברים מבחוץ, החלטתי לכתוב לך מכתב. בני
הצד השני מעוניינים לדעת, מן הסתם, מעט פרטים כלליים.
״רואה את העולם מבעד לצבע הירוק ולמעלה שולט
הצבע השחור. חובבת ספורט ובעיקר ספורט השחייה,
טניס וכדורסל. וכתוספת לספורט זה אני חובבת ספורט
יותר, נשי — בלט ;וריקודים למיניהם. וכמובן שעל גורקי
ופושקין ושמיר והיתר איני פוסחת. אילת וסדום, עין־גדי
והגליל כבר ראו עיני, הודות לאהבת ספורט — הטרמפ
אינני מאותן שומרות־סוד הגיל. נולדתי ב־ ,1941 בארץ,
ובשקט אפשר לכנות אותי צברית מובהקת. מעוניינת
להתכתב עם כל אחד שימצא את תכונותי לפי רוחו

7א צנחן

( )1109/101 שואל, ברוח־נמוכה, אם תסכימי להתכתב אתו
למרות שאיננו צנחן. הוא אומר על עצמו שהוא חייל פשוט
ואפור המבצע את המוטל עליו ללא ברק. הוא בודד, ורוצה
להתכתב עם תל־אביבית או רמת־גנית בת 18־. 17

דווקא לא

דווקא לא משעמם להן, מבטיחות ( )1109/102 בנות ה־
. 15,5הן כותבות סתם כך מתוך רצון ליצור קשרי היכרות
עם צעירים כבני . 18 הן רוצות השכלה תיכונית, מדברות
אפילו על סטודנטים באוניברסיטה. אבל עד כמה שאני
יודעת, לסטודנטים באוניברסיטה יש אלף דברים משעשעים
יותר מאשר לכתוב אל ממטרות.

״למרות שהגשמים בוששים לבוא, בוא
יבוא. אז תרווה האדמה ותצמיח לחמנו.
לעומת זאת יסור עובד־האדמה לביתו, ישב
ליד השולחן, בעט ובנייר יהגה למקיריו
לידידיו וירידותיו על כל המתרכש יעלה.
בחוץ הגשם בזעם יתן אותותיו לעונת החורף.
״מטרה
צנוע היא לבעל שורות אלה, להרחיב
בעת זה קשר עם נערות ונערים
18־ 20 אביבים, לתהותעל קנקנם. גם
לשמוע מפיהם על תפיסת חיי העולם הקיים והעתיד. אל
תיראו, כי רק על נושא זה יש ביחוד דגש. התיאטרון,
הקונצרט, הטיולים והמסעות, החגיגות והמסיבות נותנים
חומר לכתבה, רק צריך לכתוב.״
ניחשתם נכון. הוא ירושלמי.

האיש ברבן

ראו מה יש לנו כאן (:)1109/106
״ניתנת לך ההזדמנות לשלוח את חיצייך העוקצניים גם
ברופאים. תאמיני או לא — אבל גם רופא צעיר נזקק לך.

בימים אלה יצא לאור ספרה של אביגייל ואן־בורן
אבי היקרה. אביגייל מקבלת כ־ 7500 מכתב לשבוע מקוראים׳
בעיקר קוראות נואשות הפונים/ות אליה בשאלות
משונות, טפשיות ברוב המקרים. אבי משיבה להם
בטורה המופיע במאות עתונים אמריקאיים, קנדיים והא־וואיים
— ברוח טובה ובהומור. כמה מכתבים ותשובות
מספרה:
אבי היקרה: לחבר שלי ימלאו 20 שנה בחודש
הבא. הייתי רוצה לתת לו משהו נחמד ליום ההולדת
שלו. במה את חושבת ירצה? קמל .

כדי להתכתב עם נערך, חיפאית כבת , 18 מביא ()1109/103
פרטים פספורטיים יבשים כמו: זכר והדק! יליד חיפה ;
גיל !24 :שיער שחור! צבע עינים: ירוק־אפור. הוא מבטיח
שאין לו סימנים מיוחדים, וכי איננו מתבייש לעבור רחוב
ראשי לאור היום.
עכשיו, העיפו מבט שני וראו איזה מכתב משעמם יוצא,
אם אינני ״מטפלת״ בו. אבל יש לי היום, משום מה,
התקפה של טוב־לב. קורה לי, לפעמים.

לקחה אוויר

על כל המתרכש

הוא כתב קצת בשגיאות 1109/105 אבל הסתכלו על
הכוונות הטובות. מה שמשגע אותי הוא מדוע מוכרח מישהו
לכתוב שטייל על גסי מרומי קרת במקום לומר בפשטות
שהלך לטייל. לשם מה, איפוא, כל המליצות, כמו שלהלן?

פקחיות מתפנקות

כאשר ואם תחליטי לכתוב ל( ,)1109/107 התכונני לקבל
ממנו מכתבים בלי נקודות ופסיקים ובלי הגיון•
ממכתבו הצלחתי להבין, איכשהו, שהוא חיפאי שעבר
לסביבות תל־אביב, שהוא בן 23 ומשתעמם ואוהב לשחות,
אפילו בחורף׳ שאיננו נמוך ושהוא אוהב סרטים ותיאטרון,
משתגע אחרי ״המין החלש ואוהב בחורות פקחיות שאוהבות
להת פנ ק הוא גם מילמל משהו על תמונה.

אין בעיות

( )1109/108 שהן שתיים — אומרות שאין בכלל בעיית
כאשר הן סוקרות את בבואתן בראי. הן כל כך רגילות
להיות נסקרות על ידי אחרים, דבר שלא מונע בעדן
מלהסתקרן ולרצות להתכתב עם שני סטודנטים גבוהים, הברמנים
ובעלי הופעה נאה. למה סטודנטים? קודם כל, ככה,
שנית, משום שהן עצמן רוצות להיות פעם סטודנטיות.

אבי הייזרה-או>:ו< 1(1הבעיות

זכר ורווק

קודם כל התלבטה 1109/104 אחר כך היססה. אחר
כך, אומרת היא ,״לקחה אוויר״ (וגם עט) וישבה לכתוב
שהיא רוצה להתכתב עם חייל צעיר. שום פרטים על
עצמה• היא רק מוסיפה שנורא לא נעים לה, בעצם, אבל
היא רוצה להתכתב עם גבה־קומה אחד. בואו נאמין לה
לרגע שהיא באמת רוצה רק להתכתב• אני כל כך רגילה
לתופעות כאלה, שכבר אינני שואלת מדוע לה גבה־קומה
בהתכתבות. אולי היא חושבת שהמכתבים יהיו ארוכים יותר.
אבל בעצם למי חשוב מה שהיא חושבת.

.״חוזיותי היום־יומיות מספיקות כדי לשתף בהן בחורה
נחמדה ומעניינת בגיל 19־ 21 שתמצא עניין בהתכתבות.״
סלח לי, דוקטור, האם אתה דומה לדירק בוגארד? אם
כן — אולי תכתוב אלי?

קרור היקרה:

לא •חשוב מה שהוא רוצה. תני

לו עניבה.

אבי היקרה: אני אחות מתלמדת ומאוהבת ברופא
אבל הוא נשוי. אני רוצה שיראה אותי מחוץ למדי
האחות שלי כדי שנוכל יותר להתוודע .
כיצד יכולה אני לתת לו להבין שלא איכפת לי
שהוא נשוי? נמשכת.
נמשכתיקרה: השאירי עלייך את מדיין ונקי את
מחשבותייך, הרופא נשוי. אל תפריעי.

אבי היקרה: אני הולך עם נערה כבר שנתיים
ועוד לא הצלחתי להביאה לידי כך שתאמר כן. מה
עלי לעשות? ג׳ו.

ג׳ו היקר: מה השאלהז

אבי היקרה: אני נערה יפה ומשכילה בת , 17
היוצאת עם גבר נמוך וקרח בן .36 הוא נוהג ביגואר
ולוקח אותי לכל המקומות הטובים ביותר, אבל אינני
נהנית ביותר משום שאין לו אישיות. כשאני שואלת
אותו מדוע הוא כל כך שקט, הוא עונה שהוא ״פשוט
תוהה״ .על מה, לדעתך, הוא תוהה? טוני.
טו נ י הי קרה: אם הוא נמוך, קרח ואין לו אישיות
הוא בוודאי תוהה מדוע נערה משכילה, יפה ובת 17
מתעניינת בו. אמרי לי — מדוע?
אבי היקרה: אני אשה בת 52 ופגשתי באותו
מתווך נאה לפני ששה חודשים. גיליתי לו את גילי
האמיתי, והוא אמר לי שהוא בן .61 ואז הזמין אותי
לארוחת ערב כדי לחוג את יום הולדתו ה־ .60 יש לו,
כנראה זכרון גרוע, כי כעת הוא טוען שהוא בן .58
אני מחבבת אותו אבל אני תוהה באיזו מידה אפשר
לסמוך על גבר המשקר ביחס לגילו. מה עלי לעשות?
קיי ט.
קיי ט הי קרה: כאשר ירד ל־ — 55 מכרי!

אבי היקרה: לפני ששלחתי את חליפתו של בעלי
לניקוי, הרקתי את כיסיו ומצאתי ארבע ממחטות גברים
מוכתמות בשפתון. שאלתי אותו על כך והוא אמר
שבמסיבת חג־המולד במשרד, השתטו הגברים ונישקו
לנערות. הוא אמר שהציע להם לקחת את הממחטות
לכביסה לביתו משום שאשתו היא כה רחבת אופק
ומרינה. רחבת אופק.
רחבת אופק יקרה: האמיני לו. הוא עצום.

אבי היקרה: כל פעם שאני נוסעת עם ידידי והוא
רואה נערה נאה, הוא שורק אחריה. מה עלי לעשות
כדי להפסיקו? קנאית.
קנאית יקרה: האכילי אותו ביסקוויטים.

אבי יקרה: אני הולכת עם גבר כבר 12 שנה,
ואני יודעת שהיה נושא אותי לאשה, אולם אחותו
עומדת בדרכנו. היא בוגרת ממנו ועדיין אומרת לו
מה לעשות. גבר זה הוא בן .63 אינך סבורה שהוא
בוגר מספיק כדי לעשות מה שהוא רוצה? אנה.
אנה הי קרה: כן אבל האם הוא מספיק צעיר?

הופיע גליון מספר 13 של

גפז*
הירחון המצוייר לבידור והומור

״גמד״ בן שלוש • הבגידה •
בל המדוריםהקבועים

64 עמודים • 500 פרוטה

מוצר להלבנת צמר, משי
וניילון אשר הצהיבו. מחזיר
לצמר, משי וניילון את צבעם
המקורי - .איננומכבס
אלא מלבין בלבד!

החורף הגיע ! שטפו לבניכם
ודברי הצמר הלבנים שלכם

ב״ב>ב> וחלד
ותתפלאו על לובנם
וצחותם כשלג.

״אדמירל״ —
מעלה את המוראל

מפעלים

ח ים

-א סא 58 4

העולם הזה 1109

קולנוע
סרטים
בל םלאב הולל
האחים קרמזוב

(אסתר,

תל-אביב;

ארצות־הברית) הם שלושת בניו החוקיים
ובנו הבלתי־חוקי של פיודור קרמזוב, עשיר
הולל, פרוץ, כילי וצבוע, ברוסיה הצארית
של סוף־המאה־שעברד -שלושת הבנים, קצין־
הצבא דימיטרי (יול ברינר) ,העתונאי איבאן
(רישארד ביסהרד) והנזיר אלכסי (ויליאם
שטנר) ,והבן הבלתי־חוקי, אידיוט למחצה
וחולה־נפילה, המועסק כמשרת בבית (אל־ברם
סלמי) רוחשים שנאה אל אביהם.
דימיטרי־ברינר, הדמות המרכזית מבין האחים,
אף הוא הולל קל־דעת כאביו המפזר
כספים לריק, רוכש את אהבתה של קטיה,
בת מפקד־הגדוד שלו (קליר בלום) .אולם
אחרי שארש אותה, הוא מתאהב ביצאנית
המשמשת בין השאר גם כמאהבת אביו
(מריר, של) ,המשטה בו ונוהגת בו בגסות.
כשהוא מתלבט בין מחסור־בספים ובין
קנאתו לגרושינקה־של, מתפרץ דימיטרי ל־

של כ״האחים קרמזוכ״*
טהורה, היצאנית

בית־אביו, כשהוא סבור שגרושינקה נמצאת
שם, במטרה לרצחו. כשאינו מוצאה, הוא
פוצע בשוגג את המשרת ונמלט• אולם
האב (לי. נ׳ .קוב) נמצא הרוג.
רק אחרי שדימימרי מובא לדין בעתן
רצח אביו, מגלה אגב כך את שחיתותה של
ארושתו הטהורה ואת טהרתה של אהובתו
המושחתת, מתברר כי האב נרצח על־ידי
בנו הבלתי חוקי, שהעריץ עד לשגעון את
אחיו איבאן בעל המילים הגבוהות חסרות־כי
ברצחו את האב
השחר, חשב בטעות
יעשה את רצונו של האח הנערץ.
אולם אין הוכחה לגירסא זאת. דימיטרי
נידון למתת, מצליח להמלט ברגע האחרון
עם גרושינקה, להפוך לאדם ישר וטהור.
סופר כשם דוסטויכסקי. ישנם
אנשים הטוענים כי מלבד יצירה זו שנכתבה ..
ובוימה בידי ריצ׳ארד ברוקס, כתב גם איזה
סופר רוסי בשם דוסטויבסקי סיפור ארוך
ומיגע, גדוש תיאורי־אופי וניתוחים פסיכולוגיים
בשם האחים קרמזוב. וכנראה שגם
כי לקח את הרעיון
ברוקס אינו מכחיש
הכללי מדוסטויבסקי.
אותם האנשים, שקראו ודאי גם את היצירה
בפעם נוספת לפני שראו את הסרט,
יטענו כי הסרט אינו דומה ליצירה הספרותית
וכי בהשתאה אליה הוא גרוע. אולם
טענה זו אינה אלא שטות.
אין שום אפשרות, לפחות לא במושגים
של הדור הנוכחי, להעביר את יצירתו רבת־ההיקף
והעמוקה של דוסטויבסקי אל בד
הקולנוע. ולמזלו הרב גם לא ניסה ברוקס
לעשות זאת, ומשום כך הצליח להפיק סרט
מצוין.
הוא הסתייע בדוסטויבסקי, נטל מיצירתו

משמאל: שחקנית־ישראלית זיווה שפיר.

העולם תזה 1109

את סיפור שנאת הבנים לאביהם, את סיפור
אהבתו של דימיטרי לגרושינקה ואת מקרה
רצח האב על תולדותיו והפך אותו למלוד־רמה
קולנועית. כמלודרמה הקולנועית עצמה
יש נקודות חלשות, כמו הופעתה השנייתית
של זיוה שפיר, או נקודות חיוביות כ־משחקם
של לי. ג׳ .קוב בתפקיד האב, ומריה
של. אולם הסרט הוא אפילו יותר
מזאת. ברוקם הצליח להעביר את יסוד יצירתו
של דוסטויבסקי למונחים קולנועיים.
דוסטוייבסקי התרכז בטיפוסים, בנפשות,
הסרט מתרכז בעלילה, או בחלק ממנה בשינויים
הכרחיים, כדי להפכו מובן במונחים
של קולנוע.
זהו סרט טוב, מעניין ומרשים.

מלכוד ת דדוו ק
חופשה בלונדון (מקסים וגת,
אביב; ארצות־הברית) מתוזסף למסע הארוך
של חופשות בונציה, רומא ובפאריס —
מלודרמות אהבים על רקע מבנים מוכרים
ונופים ידועים. גם בלונדון מתרחשת אהבה
מקרית בין אנה קלמן (אינגריד
ברגמן) ,שחקנית תיאטרון בעלי
1שם, לבין פילים אדמם
(קרי גראנם) פקיד כלכלי גבוה
בשירות נאט״ו. אלא שבגלל הערפל
הלונדוני כנראה, משמש
כרקע להרפתקת אהבה זו, יותר
מכל מבנה לונדוני מוכר, חדר
האורחים המרוהט בטעם ססגוני
מאוד של הגברת קלמן.
בחציו הראשון של הסרט עושר׳
אינגריד ברגמן, מבריקה וזוהרת
כמו תמיד, את מה שעשו
קתרין הפבורן בונציה ו־אודרי
הפבורן בפאריס _ היא
מתאהבת. מה שמשעמם מאוד
את הצופה.
אולם בחציו השני של הסרט
מגלה ברגמן לפתע כי מאהבה,
אותו חשבה בתומה לאדם נשוי,
אינו אלא רתק .״כיצד העיז להתעלס
עמי בעודו רתק?״ רותחת
ברגמן. עד מהרה היא נרגעת,
בהשפעתם העליזה של צתת
שחקני״משנה בריטיים מצויינים,
כמו ססיל פרקר ודוד קוסוף,
מחליטה לנקום במאהבה היהיר.
היא מתכננת לו מלכודת בה
ימצא אותה בזרועותיו של אחר,
יתכח כי בעצם שיטתה היא בו.
אלא שבדיוק כאשר היא עושה
זאת, מציע לה גראנט הצעת
נשואים, מקלקל את תכניתה.
הסרט מבוסס על מחזה, שאם
לא היתד, מופיעה בו אינגריד
ברגמן, היה כנראה משעמם עד
למדי• עם אינגריד ברגמן מסוגלים אפילו
חידודי חכמה בריטיים מסוג :״אין כנות כזו
של אשר. משקרת,״ לשעשע.

תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:

#מסכיב לעולם כשמונים יום
(חן, תל־אביב, ארמון, חיפה) שלוש שעות
מסביב לעולם בחברתם של קנטיפלם המשעשע,
דוד ניבן המשעמם, ומצלמת סרט
צבעוני משוכללת.

#הגשר על נהר קוואי

(מוגרבי,

תל־אביב) שיר הלל לאמביציה האנושית.
אלק גינם.

הנאהכים

(אוריון, תל־אביב) ליל

אהבתה של צרפתיה משועממת. שעה וחצי
של חיים אפורים וחצי שעה של סצינות
אירוטיות פיוטיות.
#אותלו (צפון, תל־אביב) היצירה
השקספירית בגירסה רוסית, שלמרות בבדותה
כדאי לראותה.

#מונפרנס 19

(אוריון,

ירושלים)

פרק בחייו של הצייר והשיכור מודליאני.
גיראר פילים.

#עין תחת עין

(תל־אור, ירושלים)

נושא־הנקמה בסרט מבעית של אנדרי קיאט.
#על פני פריז (אורה, חיפה) שני
אנשים מובילים בשר חזיר במזוודות בפריז
הכבושה, חושפים את החזיר בנשמת העם
הצרפתי.

#לילות קכיריה

(סוריה,

תשבץ 05111:1הי ה 1109
מאוזן .2 :ראש
ממשלה ישראלי;
.8אחד מספרי
התנ״ך; . 10 תמו רת
עמל השכיר;
.13 קצין; .14
טנא; .15 חצי
מעת לעת; .16
הילדים; .17חיית
המדבר; .18
היח, למשל; .20
מערב ; .21 תכנון
המים לישראל ;
.23 עיתון הסתד רותי;
.25 ישן:
.27 מחנה מעצר
בריטי בארץ־יש־ראל;
.29 שלוש
פעם שתיים! .30
הקיצו!; .32 תקופה
בהיסטוריה ה אנושית;
.34 היכל; .35 מוצר בית־חרושת
בחדרה ; .36 שמחה ; .37
מצבה; .39 הפרוטה של המנדט; .40
סימן הרבות; .41 כלי; .42 אשת
אברהם; .43 ארץ־ישראל! .44 עוף;
.45 עץ מעולה.
מאונך .1 :משרד דאר למשלוח
מברקים .2 :קול הגעייה; .3מחבר
מקבט; .4בן נח; .5פרסום ממשלתי
; .6תכי חסר־זנב ; .7ריח ; .8

״ ..ושלום״; .9בית הציפור; . 11
הבעת כאב; .12 חסר־נסיון; .18 אחת
ממדינות סקנדינביה; . 19 אינטרויו;
.21 מושב ליד באר־שבע ; .22 מצביא
יווני ; .24 יישוב בצפון ; .25 מכלה את
הצמר; .26 ריכוזי עצים; .28 אבי
העגל; .29 בת הכבש; .31 אות יוונית
; 33 עליית השמש ; .34 שמו ה פרטי
של בנו הישראלי של הלורד
הרברט סמואל ; .38 סיגריה ; .41 מצ רף;
.43 מלת בררה.

בית ספר לפקידות

מרכז מורים מוסמכים

4חדשים

קורס מזורז נפתח
בינואר

חיפה)

עולמה של פרוצה רומאית קטנה. ג׳ולייטה
מסינה.

תל־אביב. רחוב הם .12 טלפון 65061

תחרות על חרוז א חד

מעשה כאמן, איש בוהמה,
שסכל תמיד מפרובלמה :
עם בל בוסית
ששתה ב״כפית״

בעריבת לילי גל״לי

את ארבע השורות הראשונות של
חמשיר זה סיפק הקורא אורי אלוני,
צה״ל. את השורה החמישית מתבקשים
אתם למלא. ואל תאמרו הפעם שהאפשרויות
מוגבלות. כי לא צריכים
להיות קליינט של הקפה המפורסם כדי
לתאר מה הפרובלמה הנוראה של אותו
איש־בוהמה מסכן. בינתיים, עד שית־פרמו
התשובות בעוד שבועיים, נרים
אנחנו כוסית אחת או שתיים לחיי הזוכים
בפרס.

מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מבין
המשתתפים בשליחת הזמר לעמוד זה יזכה מזי
שבוע בפרס של עשר לירות. הזוכה השבוע:
נחמן אינגבר, רחוב שלמה המלך ,73 תל־אביב

את הבדיחה הבאה, שאיננה כל־כן־ בדיחה, שלח אלי חבר משק
ת דו רו א ש
חולתא בגליל, על שיחה במיקלס, בשעת ההפגזה האחרונה:
״אמא, למה היא בוכה היא איננה רגילה למקלט ואף פעם לא שמעה
הפגזה אמא, אותך כבר לימדו בחוץ־לארץ לסבול?״

יו! 1ר 1ת שווייס

כך הכרתי את בעל•

תוצאות מ שאל־בזק בין קוראות ״העולם הזה׳

גב׳ חנה כך־חנניה, אשת יבואן הדגים המלוחים ומנהל חברת ״מותק״
למלח אנגלי :״היד, יום קיץ. השמש זרחה, העוזרת טרחה, אמא הלכה, שמלתי
ברחה ועשיתי אמבטית־שמש על גג־ביתנו. פתאום עבר הליקופטר מלמעלה והנמיך
טוס בצורה מסוכנת. מישהו הוציא את ראשו וצעק :״הסתובבי! רוצים לראות!״
התכסיתי, למחרת יצאתי לפגישה עם הטייס. הוא היה יפה־תואר, גבה־קומה, חביב,
נבון והציגני בפני דודו העשיר. לא יכולתי לעמוד בפני קסמו, של הדוד, כמובן,
ונישאנו מיד.״
גכ׳ נורית כת־טוכים, אשתו של, השודד הנודד״ :״לילה אחד הרגשתי רעש
מוזר בדירתי. התעוררתי וראיתי איש זר מחטט בחפצי־הערו שלי. הייתי אז כבר
בת 30 ונורא בודדה. אמרתי לעצמי, :צריכים לקחת את העניינים לידים. אל מורך
ואל פחד. איש לא יעזור לי במצוקתי.׳ תקעתי אקדח בצלעו של הזר ואמרתי לו:
,חייך או כבודי — אחד משניהם לא יצא שלם מכאן!׳ הוא אדם נבון, והיה גם
קצת חושך. הסכים.״

גב׳ כרכרה רוכינשטיין,

אשתו של מנהל

ברחוב והסתכלתי בחלונות־הראוה. פתאום, אני לא
בתוך בור שהעיריה חפרה. כשיצאתי מבית־החולים
נגד העיריה ומנהל העבודות שלה. המשפט נסחב

ערך הפראנק הצרפתי הוםחת

מן הפח אל הפחת .

הנוטר החשוד בריגול נפגש, לדברי התביעה, עם סוכן זר ברחובות,
ברמת־גן, בפתח־תקווה, בבני־ברק, בבריסל...

זה ככר ממש סופןנסיעות .

שר הפנים עזב בכעס את ישיבת הממשלה, שהחליטה להנהיג בחירות
ישירות לראשות העיריות

הוא חשש שישאר ערוםועריה .

ארגון סוחרי הבולים בישראל התלונן שסוכנים בחוץ־לאדץ מקבלים את
הבולים הישראליים בהנחה של 15—10 אחוז, בעוד הסוחרים המקומיים
משלמים מחיר מלא

העבודה של הנניריה :״הלכתי
יודעת איך׳ מצאתי את עצמי
הגשתי תביעת פיצויים גדולה
זמן רב• התפשרנו כרבנות.״

גב׳ אריאנה ליכרמן; בתו של איש העסקים :״פגשתי אותו במסיבה. איך
שהוא רוקד סוינג ורוק׳נ׳רול! פרצוף כמו של ברנדו, גוף כמו של ד,ולדן, קול
כמו של אלוים פרסליי ונשמה כמו של ג׳יימס דין. היתה לו ילדות קשה ואבא שלו
היד, שיכור תמיד והכל. ובגיל 10 גנב את המכונית הראשונה שלו ושרף את בית־הספר
שלו. והוא יורק כמו כלום את כל הרוחב של רחוב אלנבי. נו, חשבתי,
אם הוא יודע להרביץ ככה — יהיה טוב. אבל איפה! הבחור הזה מתייחס אלי
כאילו הייתי מלאך או משהו. אני מתגרשת עוד השבוע. כן, אכזריות רוחנית.״
׳טרלוט דדדפיל, בערת זוהר מפורסמת :״לאיזה בעל הכוונה? החמישי? לא,
זה שאחריו? הוא רק מחזיק את הזכויות דר,־יורה, את ההכרה דה־פקטו הענקתי
כבר למישהו אחר. עוד מעט נתחתן. נו טוב, על ההוא: הוא משך אותי מאד —
פרופיל קלאסי, מצח גבוה, השכלה רחבה, קדילק ,58 אזרחות כפולה. בגללו
צבעתי לג׳ינג׳י. אבל החבר שלו מעדיף בלונדית, אז אני צובעת לבלונד. מתאים
לי יותר, לא?״
צפרירד! זיוונית, השחקנית הצעירה של התיאטרון הניאו־עממי :״עמדנו להציג
את המחזה רוב מהוסה על לא מאומה. שקספיר, מחזאי אנגלי. רציתי את התפקיד
הראשי אבל לא נתנו לי אותו, בגלל המנופחת הזאת, אשתו של הבמאי. אחרי
הפרמיירה הציגו לי את המחבר עצמו. ביקשתי אותו לכתוב לי תפקיד גדול יותר.
הוא הבטיח והתחתנו. אחר־כך התברר שהוא בכלל לא המחבר. הוכיחו לי שבכלל
לא יכול להיות המחבר: הוא אמריקאי. אבל הוא מכיר המון אנשים בהוליבוד.
נחמן אינגבר, תל-אביב
אז מה זה משנהז״

״אני נזתנדלר לבלעו אוז ירך לא. בגלל גא\\ה 1זו 3ו ו\ 1לאוד וזנוובדה
טואביך וידא ה.בולר טולי. אוי פטוונז יורט אוז נזאבנד טול מגזליו׳.״

כזבים לילקוט

\־ן\ ^פ\ביל לפ\^ץךג\ל ח־גיץ־גז&ויויה
בטיוי וזגגזבויגז.״

יום אחד התקבץ אותו שמץ של אינטלקטואלים של הכפר, שער אז הצטמצמה
פעילותם האינטלקטואלית בזלילת אבטיחים במקשה של רבינוביץ׳.
בקיצור, החליטו יום אחד, עם החברה של נהלל, להקים חוג דרמטי. אחרי
ששברו את הראש למצוא מחזה אוריגינלי החליטו להציג משהו על קיבוץ־
גלויות, איפה שאפשר להכליל הכי הרבה משתתפים, כיוון שככל שהמחזה
התקדם כז רבו הרוצים להשתתף.
אבל מכולם הנריל לעשות אפשטיין התורני. זה, שכשהוא מדבר, אז חושבים
שיש לו מנה שלטה של פלאפל בפה, עם ארבע בטאטות חמות והטחינה
נוזלת לו מהפיתה על הסנטר. בקיצור, נם אמא שלו לא מבינה אותו.
הוא כל כר נדנד לחברה — פשוט דמעות עמדו לו בעיניים — עד שאר
אחד מהם לא היה לו דם לסרב. עד שסוף־סוף הגרילו לו מקום ודחפו אותו
למחזה. למרות שתפקידו לא היה גדול (לאמיתו של דבר קטן עד למאוד —
זה כלל בסד הכל דקלום של פסוק אחד מהתנ״ד :״בבכי יבואו ובתחנונים
אובילם!״) הרי שלא היה כמוהו מאושר בארם.
ואז, ביום הגדול של הצגת־הבכורה, בשחצי העמק התאסף בבית־העם בנהלל,
לא ראיתם חברה גאים יותר מאשר הכפר־ברוכיים. הכל דפק כשורה - -עד
המערכה השניה. ואז, כשהופיעו על הבמה, תור כדי צעירה רבת־רושם, נדכאי־הגלות
— כאותו רגע, היה צריד אפשטיין החורני להופיע ולחזור על דברי הנביא.
ואמנם עצם הופעתו, שאיש לא חיכה לה, יצרה כבר את האוירה המתאימה.
ואז, בעינים מזרות־אימה, הביט אפשטיין בקהל, כשהוא מראה באצבעו האימתנית
על נדכאי-הגלות שנרתעו בפחד לפינתה של הבמה, והרים קולו: בבכי יבואו ובת
חתונים אובילם!״ רגע הושלר הם — ואחר כר, צחוק גדול ונורא.
מאז נעלם אפשטיין החורני. היו כאלה שאמרו שראו אותו משחק בתיאטרוז
של ארגון אמהות עוברות, כשהוא עומד בתור דיקוראציה של עץ, אבל הידיעה
המהימנה היחידה שהגיעה באה טבדואי אחר בנגב, שטען שראה יום אחד
עם שחר מישהו עומד על הפסגה של ראם אל־זוהרה ושואג• ״בבכי יבואו
ובתחנונים אובילם! בככי יבואו ובתחנונים איכילם! בבכי י בו או
גולה, ג׳נבה

גועות --
לעזלם ומדלות
רקדני פודייבד, יופיעו חטופי־חזה.
(על המשמר)
אליק מג, חיפה
״נחסוף אותו בשקם,״ אסרו הצנזורים.
על־ידי
לחיצה על כפתור יכול הלקוח
לקנות ספסר מתוך רשימה.
(הארץ)
לוי לוי, תל־אביב
ספר השוק השחור.
המלחים המצריים המשוררים• (הארץ)
דני שטיינר, חיפה
שיחדור השחרורים אשר לשלמה.
נעלמה ישיבה באשקלון( .למרחב)
אורי שיקר״ •חיפה
המשמרה הועמדה על רגליה.