גליון 1110 מתאריך 7 בינואר 1959

עורך תבנית:

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד• . 136 מען למבדקים :״עולנזפרס״.
המוציא לאדר: העולם הזח בע״מ.
דפוט משה שהם בע״מ, ת״א, טל.62239 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

העתון

הנ קרא

לפני שבוע נכנס למערכת אחד מקוראיו
הותיקים של עתון זה. בידי רפי עטרון,
נכה מלחמת העצמאות, היה ספרון מוקדש
ללוחם צעיר יותר — רם פרגאי, הצנחן בן
ה־ , 19 שהקריב את חייו על מזבח המולך
הנקרא ״פטרה״.
רפי תיאר בכמה מלים קצרות את רם,
אותו הכיר בחייו ואשר עמו אף שהה בבית־חולים
אחד, אחרי שהצעיר נפצע בפעולת־התגמול
בקלקיליה. הוא תיאר אותו מקרה
שאירע כאשר ביקש אביו של רם לצמצם
את דמי־הכים של בנו. רם טיפס על מעקה
המרפסת בקומה השניה של דירת הוריו ה־תל־אביבית,
והתרה באביו :״אם לא תתן לי
לירה בשביל לצאת הערב לקולנוע, יעלה לך
העסק בהרבה יותר. אני אקפוץ למטה, יישברו
לי כמה עצמות ואתה תצטרך לשלם את
דמי הריפוי.״ האב סירב להיכנע לאולטימטום
ורם פתח בו במקום את הקריירה
שלו כצנחן. ללא היסוס קפץ למטה, שבר
את שתי רגליו.
בפעם אחרת יצא הנער עם שלושה מחבריו
לצלוח את הכנרת לאורכה. שלושת־רבעי
הדרך עברו כשורה, ואז קיבל התכווצות
שרירים חזקה בשתי רגליו. כל הפצרות חב ריו
השחיינים והמלוזים לא הואילו. רם חרק
את שיניו והמשיך במאמץ עילאי עד הסוף.
אך לא העקשנות היתד, אופיינית לרם.
בפי עטרון היתד, עתה משאלה: שהעולם
הזה יטול חלק בהנצחת זכרו של הסייר
הנלהב, אשר יצא לפני פחות משנתיים
לראות את סלע אדום, ולא חזר,, .אני רק
מבקש דבר אחד,״ התנה ,״שלא ישתמע
מתוך הכתבה עידוד למסעות־הרפתקה נוס פים
לפטרה. הציגו נא את רם באור החיובי
הנכון, על מנת שהנוער בארץ יכיר מה
אצילה היתה דמותו ומה יפה רוחו. ואז יגיע
גם למסקנה כי אין זה אלא טירוף, שיוקרבו
עלומים יחדוזת־חיים למען חוויה חולפת,
כמו ההליכה לפטרה.״
הפרקים המובחרים מתוך אותו ספרון,
המתפרסמים בעמודים 6־ 7בגליון זה, יוכיחו
ללא ספק כי אבידתם של בחורים כמו
רם פרגאי הינד׳,׳ אומנם אבידה קשה, וכי
מחיר הטיול לסלע האדום הוא מחיר אשר
אין זה כדאי להסתכן בתשלומו.

צלם המערכת:
אריה הרז
חברי המערכת:
מנשה בר־דייז, שייע נלזר, לילי גלילי,
דויד הורוביץ, רותי ורד, אברהם חרמו;,
יומה אבו־המרי, אביבה סמו, עמום קינן,
שלמה קרן.

ביותר

במדינה

המתנכלים לה. יש והחוקים הם אכזריים
להזודיע, כמו החוק הקוראני של כריתת
ידו של כל גנב. יש והחוקים הומניים יותר.
אולם בכל מקרה שהוכח חטא, נקבעה גם
מידת עונשו.
ברגע שנעשה פשע נכנס לפעולה מנגנון
מסועף של בלשים, שוטרים ובתי־משפט כד־לגלות
את הפושע ולהענישו. על סמך ההנחה
כי יש מי שדואג לבטחונו־האישי ול־שלימות־נפשו
ורכושו, יכול האזרח לעסוק
בשלווה בענייניו הפרטיים. הוא יודע כי
החוק עינו פקוחה, וכי אלה שעברו על
החוק משלמים את המחיר.
תפקידו של ביתיר,סוד,ר, מבחינה זו, כפול:
להחדיר את ההכרה כי הפשע אינו משתלם,
ויחד עם זאת לתת לאזרח השליו את הרגשת
ד,בטחון כי הפושעים נמצאים תחת
משמר ואינם מתהלכים חופשים ברחובות.
בעמודים 3־ 4של גליון זה מתפרסמת פרשה
מדהימה, המאיימת להפריך מיסודה הג־חת־בטחון
זו. עקב אינפורמציה שנתקבלה
במערכת, עקבה חוליית העולם וזזה אחר
חמישה נידונים שהילכו בחופש מוחלט
ברחובות העיר יפו.
אינני מאלה הדוגלים בעקרון הנקמה .״עין
תחת עין״ ,לדעתי, עשוי רק להרבות את
מספר העיוורים, לא לרפא מחלות־עיניים.
א־ ן גם ספק, כי הכוכים־ה,אפלים של בתי־הסוהר
הישנים ודנם, מעל לכל, קרקע צמיחה
אידיאלית לדורות חדשים של פושעים, וכי
צודקים אלה הרואים בכל פושע, חולה,
שיש לרפאו יותר מאשר להתנקם בו.
מדע ריפוי־הנפש תופש יותר ויותר מקום
בטיפול בעבריין — וטוב שכך. אם בכל זאת
מפרסם העולם הזה את כתבת־השער של
השבוע, אין זה כי לדעתנו חייבים אותם
שברי־אנוש לשבת כלואים בצינוק, מאחורי
מנעול ובריח. אם הרופאים קובעים שטיפול
מדעי ואנושי יעזור להם יותר ויעזור אף
לחברה — על־ידי ריפוי המחלה שדחפה
אותם מלכתחילה אל הפשע — הרי שזכאים
הם לחופש־פעולה במאמציהם.
שום אדם נאור לא יתנגד לכך שאותם
נדכאים יראו את אור השמש ואף יצאו מדי
פעם בחברה נורמאלית. אדרבא. אולם בתנאי
אחד: שהדבר ייעשה תחת השגחה. אחרת
ייעשה החוק פלסתר ושום אם לא תוכל
לתת לבתה לצאת בלב שליו לרחוב.

החברה האנושית רקמה במשך הדורות
מסכת חוקים שלמה, שיגנו עליה בפני
מכחבים אגו הפרוסים

.,התישסתי מאור מכתבתו של אורי אבנרי
׳אנו הפרוסים״ (העולם הזה ) 1108 אולם
ישנו הבדל יסודי אחד בינינו לביז הפרוסים,
שלדעתי עשוי להפריד חלה ניכר
מחששותיו של מר אבנרי. הבדל זה נעוץ
בעובדה שר,צביעות, או במילים אחרות
״אידיאלים לחוד ומעשים לחוד״ ,הפכה
לעובדה הבולטת ביותר של חיינו המדיניים.
אם הפרוסים ראו במדינה את הערד העל־יוז
והמודד לכל, בפי שכותב העורר, הרי
אצלנו ערד המדינה מותנה בתועלת החמרית
שאפשר להפיה ממנה. ואי; זה משנה הרבה
אם התועלת היא אישית או לטובת קבוצה
או ארנוז מסוים.
בפרוסיה היתה קיימת ביורוקרטיה ענפה
ומטומטמת. הפקיר הרגיש את עצמו כשליח
האלוהות, היינו המדינה. אצלנו אמנם קיימת
ביורוקרטיה מאוד ענפה המכבידה על החיים,
אולם היא איננה יעילה, איננה שווה
לכל נפש ומטרותיה המוצהרות אינן חופפות
את פעולותיה למעשה. אפשר להמשיד

את רשימת ההשוואות עד בלי סוף, כמו
בשטח. העבודה שם אנחנו מכריזים על ערכה
ותועלתה של העבודה ומתיחסים אליה בדיוק
ההיפר.
את הפרוסים אפיינו בעיקר העקביות והדיוק
ער לטמטום, שבהם בצעו את אשר
הוחלט על-ידי המדינה. ולי נראה שאם
אנחנו רחזקים מרחק רב ממשהו, הרי זה
מעקביות ודיוק. בננוד לדוגמה האישית של
החונים השולטים בפרוסיה, אי; הדוגמה
האישית של החונים השולטים אצלנו עשויה
לקדם חינור לאמונה ללא ביקורת וביצוע
ללא היסום.
אהרון ברט, ח-פה

מקור ההפליות

ברצוני להפנות את תשומת ליבבם למאמרו
של שלום כהן (העולם הזה )1107
ולצורת הביטוי שלו בלפי האשכנזים. הוא
משתמש במאמרו בשפה מאוד נסה ננד חלק
ניכר מהאוכלוסיה של הארץ, שאפילו אם
היא מיעוט בישוב, נדמה שהיא מהווה את
רוב הקוראים של העולם הזה.

51 נם אשכנזי, אבל אפילו ספרדי
1לא יצדיק את אופז הביטוי של
שלום כול* כלפי האשכנזים. העובדה שדווקא
האשכנזים היו ביז ראשוני מיסדי המדינה
אינה נותנת להם אמנם זכוודיתר לנבי אחיהם
הספרדים, ונם לא מניעה להם תודה
רבה בעד זה. אולם בודאי שלא מניע להם
שיכתבו נגדם בביטויים באלה. הדרר ששלום
כה; בחר בה כדי להיות פופולרי בי;
הספרדים הבלתי מתורבתים היא מסוכנת
ביותר, מובילה לשנאת אחים, נונדת את
האינטרס של קיבוץ גלויות ותורמת לירידה.
האם באנו ארצה כדי להחליף את הכינוי
״יהודי מסריח״ במילה ״ווז ווז״? אני
בעצמי סבלתי הרבה מהפליה. אבל לא
בנלל היותי אשכנזי, אלא בגלל זה שאני
יא איש המפלגה השלטת. כי היום שחורים
דופקים שחורים ולבנים לבנים בגלל שהם
לא באותה טפלנה, וזהו מקור כל ההפליות.
אביגדור רובינשטיין, מגדל־אשקלון
משהו אודות אותו מכתב של היהודי
מורשה (העולם הזה :11100 אותו יהודי
צודק לדעתי בטענותיו, אם כי איני חושב
שרוב הנוער בארץ ננוע בגסות. אולם מן
הראוי היה לדו; בנושא: משום מה מתביש
הנוער היהודי בישראל ביהדותו? בהיותי
הקיץ באירופה נפנשתי בהרבה ישראלים,
שלשאלה אם הם יהודים השיבו: לא, אנחנו
ישראלים.
האמנם לא הבינו כל אותם המשיבים כד,
שישראלי פירושו אדם שנתינותו ישראלית,
הנושא דרכו; ישראלי, ובתור שכזה הוא
יכול להיות נוצרי, או מוסלמי המחזיק
בדרכו; זה? מה שגרוע מכל, הוא שישראלים
אלה, אשר אינם יהודים לפי דברם,
מצפים לקבלת־פנים נלהבת מצד יהודים
במקומות כמו בית־הלל בלונדון. האם היו
מתקבלים בצורה כזאת אילמלא היו יהודים?
אני מניח שאני יודע משום מה באה
ההתכחשות ליהדות. בתור צברים שמעולם
לא הרגישו מהי השפלה — ובאם היתה בזו
תמיד הגיבו בכח — הרי זוהי פגיעה מאין
כמוה כשהם נחשבים כשייכים לעם שאיבד

ארצה. האם תחפצו לעזור לנו לתקן
המעוות, ולתת לנו להרגיש ככל שאר אח
בארץ?
גיסים לוי, מילאנו, איטלי^
העולם הזה מביא ברצון את טענת בנץ
של אליהו לוי, שהתנצר והיגר מהארץ. ן

אין קשר
זה עתה הובא לתשומת לבי סיפורב
על צבי סכליס( ,העולם הזה ,) 1106 שהיו
מסדר רשיונות לתלת־אופנועים, בהיותו כב
יכול חתנו של שר המשטרה בכור שיטרית
כאדם המכיר את משפחת שיטרית מקרוב;
הרשוני להעיר לכם כי אף אחת מבנותיו
של השר אינה נשואה עם אדם בשם מכלים,
וכי אין כל קירבה משפחתית ביז אות
רמאי לבי! מר שיטרית.
קורא, תל־אביב
העולם הזה מצטער על בילבול היוחסין
צבי מבליט אינו חתנו של שר המשטרד!
ני אס קרוב־נשואין של אחד מבני משפחתו
של השר.

צבר כפעולה
עד עכשיו ידעתי ששמעון צבר הוא
צייר. אבל אחרי שקראתי את הרשימה שלו
״מה מרי־ז את שמעון צבר״ (העולם הזה
)1100 ואח הביקורת שלכם על שני ספריו
רצתי מהר וקניתי אותם. אין מה להגיר —
תענוג. קראתי אותם בהנאה כזו, שפעם־
י-עמיים מצאתי את עצמי על הרצפה אחרי
שהתגלגלתי מן הספה מרוב צחוק.
עמום לנדמן, תל־אביב
האם כל מי שיודע לכתוב את שמו ייקרא י
סופר בישראל? שמעון צבר מעולם לא היה ן

צייר והוא לעולם לא יהיה סופ ח
דינה נוימן, חיפה!
לבחור הזה יש דמיון כזה עשיר, ש אני!
כבר לא יודע אם ספריו אמת או סתם I
פנטזיה. איפה ההוכחה שהוא באמת היה ז באפריקה?
דויד פין, תל־אביב
בעמוד זה. שמעון צבר בפעולה, מצייר
את טכס השרפרפים הקדושים בכפר אקו־מופיה
אשר מעבר לוולטה, בארץ טוגו (ראה
תמונה).

צלילים טכטוניי ם

צבר בכפר אקומופיה
ששה מיליונים שהלכו לטבח כצאן מובל
לשחיטה. אולם לדעתי, דוקא בנלל סיבה
זו יש להתנאות. אם אני שייר לעם שהיה
נרדף ואומלל ועתה הוא עצמאי, לעם שנתן
לעולם את טובי המדענים ואנשי הרוח, אני
יכול רק להתנאות.
י. זילברמן, לונדון
ניגשתי לפני שבוע למשרד הרשום בבית-
שמש כדי למסור על שינוי כתובת. בחדר־הקבלה
קבלני פקיד, אשר לידו מסרתי את מכתב
ההזמנה •שקיבלתי. אחרי שמסרתי לו אח
הפרטים המבוקשים, הודיעני האיש שתור
זמן קצר אקבל את תעודת הזהוי שלי
הביתה. הפקיד הגיש לי מסמר, בו היה
כתוב ״הלאום — יהודי״ ,וביקשני לחתום.
סירבתי ואמרתי לו שהלאומיות שלי היא
ישראלית ולא יהודית, ורק דתי היא יהודית.
הוא לא התנגד וכתב בטופס :״הנ״ל
טוען שלאומיתו אינה יהודית אלא ישראלית
״.חתמתי. ביקשתי שירשום במסמר
שדתי היא יהודית אולם הוא התנגד, וענה
שבמסמד לא כותבים את הדת.
ברצוני לשאול: מדוע אין הפקיד שואל
לפני הגשת המסמר מהי לאומיות המבקש?
מדוע לא סמלאיס במסמר את פירוט הדת?
איד אפשרי הדבר, שבעיני החוק לאומיות
ודת חד הם?
בצלאל כהן, מושב צפרירים,
חבל עדולם

דא התנצרו
לפני כשבועיים הניע לכאן הגליה בו
פורסמה כתבה בשם ״מקלט בצל שליחי
הצלב״ (העולם הזה ,) 1105״שהוקדשה בחלקה
הגדול לאבי ובני משפחתנו. באותה כתבה
טענתם כאילו אבי, שהתנצר, טבל נם את
בניו לפני שנסע לאיטליה. אני ואחי ירדנו
לאיטליה לא דווקא לפי הברעת האב. יכולנו
יפה יפה להתנגד לנסיעה, ורק דבר אחד
ויחיד עצר בנו מלעשות זאת, והוא: אמנו
רמנוחה. לא היה ברצוננו להקשות על אמנו
המסכנה, שקיוותה להתרפא באיטליה, וירדנו.
אולם לא אני ולא אחי ולא אמי, לא
טבלנו ולא עברנו את טקם הטבילה וההת־נצרות.
אני ואחי מוכנים ללכת לכל כנסיה
שיציינו בפנינו כי שם התנצרנו, ונעמיד את
הדברים באור הנכון.
למז היום הראשון לבואנו לאיטליה אנו
במלחמה מתמדת נגד אבינו בשאלה של
חזרה ארצה. אין איטליה מולדתנו. מקומנו
ועתידנו בארץ. אני ואחי מוכרים כיהודים
לכל דבר, לומדים בביודהספר היהודי ומופיעים
ברשימת הקהילה היהודית במילאנו.
אנו עושים מאמצים להגיע ביטים הקרובים

בעת שהותנו בחוץ־לארץ, לפני כחודש, נו־דע
לנו ממקורות מוסמכים כי הנהלת התז-
מורת הפילהרמונית הישראלית, המיוצגת
על־ידי מר צבי הפטל, ערכה הסכם סודי עם
מנצח אורח מחוץ־לארץ, שעתיד לבוא ארצה
בזמן הקרוב, לפיו תושמענה שתי יצירות של
הקומפוזיטור הגרמני ריכרד וגנר בקונצרטים
למינויים, מבלי לצייז זאת מראש ב
תוכניה. באופן כזה מתכוונת התזמורת הפילהרמונית,
נציגת התרבות הישראלית, להחדיר,
נגד רצון חלק גדול מהקהל, מוסיקה
אשר תפתח פצעים ישנים בקרב פליטי השואה.
למרות פניותינו החוזרות ונשנות ,
להנהלת התזמורת, לא מצאה זו לנחוץ אף
לענות לנו.
הצבור הישראלי לא ׳יסכים בשום פנים
ואופן לשמוע את צליליו הטבטוניים של
וננר מתנשאים באולמות הקונצרטים של
ערי ישראל! אנו סוברים שהניעה העת להרים
את מסד השתיקה האופף את פעולות
הנהלת התזמורת הפילהרמונית.
מקס ויזנפלד, עמוס גבעולי, ירושלים

לזבד וידי
הרשונו לפנות בבקשה מעל דפי עתונכס
אל קוראיכם שנמנו על קהל מוקיריו של
חברנו, אמן הפנטומימה, וילי ז״ל, אשר
נפטר לפני ימים מספר. עומרים אנו להוציא
חוברת לזכרו, אשר תשקף את וילי ברוב
צדדיו, כחלוץ, חבר קיבוץ בנגב ובאמן שזכה
להערכה בינלאומית. אם יש בין קור-
איכם שהכירוהו ויבקשו לכתוב לאותה חוברת
זכרו! ,נבקש לשלוח את החומר לקיבוץ
נירים, ראר נע, הנגב.
מזכירות הקיבוץ, נירים

מכתבים על רותי
בקשר למאמרה של היפהפיה שלכם׳ רותי
ורד, בעלת העיניים הירוקות והשיער השחור
וכר, המושלמת לאיז ערוד יותר מ-
פרנסואז ארנול (העולם הזה ,) 1106 הג׳ינ-
ג׳ית הצבועה, בעלת העיניים (הקטנה והגדולה)
מלאות הקמטים והרגליים העקומות
לא עלינו — האם לא חלה כאן טעות
גסה ואת כל הכבוד והפרסומת נתנו בטעות
לפרנסואז ארנול במקום להוד מעלתה רותי
ורד? לפחות תפרסמו תמונה שלה.
יצחק לרר, תל־אביב
בעמוד ,23 הקורא לרר.

גסויות בפרזה
זכותו של כל קורא לשלוח את פרי יצירתו ׳
לא! שירצה, אולם אי; זה מחובתה של
מערכת העולם הזה להדפיס בל דבר שטות
וניבול פה של אחד מקוראיה. החמשיר של
אהרון בכר (העולם הזה )1108 על חבחור
בשם דן שעשה משהו לבחורה בגן, נוסף
על היותו חסר־טעם, הוא גם וזול. מן! ׳
היה לו הקורא בכר היה מוציא את
בגן, תחת להוציאו בכתיבת חמשירים! אלה אליהו אמיר^
היה היה איש שמו אמיר
שרתח :״הוי, מה גס החמשיר!
הוא כל כך נעלב
שישב וכתב
גסויות בפרוזה — לא בשיר.

מספר 1110
כ״ז טבת תשי״ט,
המחיר 550 פרו!
העולם-

החכרה האנושית המציאה ככלים,
סורגים, דלתות פלדה וכתי־סוהר.
היא המציאה אותם עכור
האנשים שהפרו את חוקיה, שסיכנו
את שלומה. הם נכלאו כדי
שלא יוסיפו לסכן אתשלוסהצכור.
חוק יסוד זה קיים, כמו ככל
ארצות העולם, גם כישראל. אזרחי
ישראל חיים ככטחון כי יש מי
שדואג, שפושעים אשר כיצעו את
פשעיהם נגד החכרה יושמו כ-
מאסר, או תחת פיקוח, כדי שלא
יחזרו שנית לכצע את פשעיהם.
אמהות ששמעו על פושעי מין ש־כיצעו
מעשי זוועה כילדים, נשמו
לרווחה כאשר התכרר להן כי הפושעים
נשפטו והושמו כמאסר.
אזרחים ששנתם נדדה לשמע מעללי
כנופיות פורצים שהריקו דירות,
חזרו לישון כשקט כאשר
נכלאו הפורצים.
אולם הכטחון, השלווה, והשקט
כטעות יסודם. כי רוצחים, פורצים, אנסים וכריונים, שנתפסו כמעשיהם,
הואשמו כחוק ונכלאו
כצו החוק מאחורי סוגר וכריה,
מסתוככים כרחוכות ישראל, זמן
קצר אחרי מאסרם -חופשים,
ללא פיקוה, ככל שאר האזרחים.
הם יושכים לידך כקולנוע, כמגרש
הכדורגל, הולכים לידך כרחום,
חופשים כתנועותיהם. אין איש
שימנע מהם לחזור על פשעיהם.

וו mmהחרא

ך * מישה אנשים עלו בשבוע שעבר
| Iלאוטובוס המוביל מבת־ים ליפו. זה היה
באמצעיתו של יום חורף בהיר. הקבוצה
העליזה לא נבדלה בשום פרט שהוא משאר
האנשים שישבו באוטובוס, הם היו לבושים
כמוהם, מראה פניהם היה כשל שאר האנשים
וגם שיחתם השקטה והרוגעת לא נבדלה
בשום פרט שהוא מהאחרים.
׳ ביפו, ירדו החמישה מהאוטובוס, טיילו
ברחוב המרכזי של העיר. הם התבוננו בחלונות
הראווה, החליפו הערות, נכנסו למסעדה
של ויקטור דיין בשדרות ירושלים,
כדי ללגום משקאות. אחרי שיחה משעשעת
נכנסו החמישה לקולנוע נוגה ביפו, להצגה
יומית של הסרט אפרודיטה. גם בקולנוע
לא נבדלה התנהגותם מהתנהגות שאר
הצופים בסרט. הם ישבו בשקט, עקבו בשלוה
אחרי המתרחש על הבד, החליפו
הערות על תוכן הסרט וטיב הביצוע.
כשהסתיים הסרט עוד טיילו החמישה ברחובות
יפו, עלו על אוטובוס שהחזירם
לבת־ים. בשעות שבילתה החבורה בחופשתה
ביפו, נקרו בדרכה מאות אנשים. איש מהם
לא העלה בדעתו שהחבורה העליזה אינה
אלא קבוצת אסירים, שכל אחד מהם היה
בשעתו, לפני שנים מעטות, מרכז התענינות
ציבורית.

כית־המשפט הרשיע
Lפני שש שנים הוסערה המדינה כו-

במסעדה מרכזית בשדרות ירושלים
ביפו, לאור היום, ללא כל פיקוח,
חוגגים חמישה נידונים את חופשתם בשתית טמפו ובירה. יושבים,

•ח* החופש !

מימין לשמאל: ויקטור מיזאן (אונס ורצח) ,יעקב מזרחי (התפרצות),
מרדכי ועקנין (התפרצות) ,דניאל רפאל (התפרצות) ואיש העולם
התחתון החיפאי, שלמה ספרו. יש להם נושאים משותפים לרוב.

/לה מהידיעה על רצח מתועב שבוצע ב־רמת־גן.
רחל לוין, ילדה בלונדית בת ,4
נעלמה מבית הוריה, נמצאה אחרי חיפושים
ממושכים בין צברים דוקרניים, כשגופתה
עירומה. החוקרים קבעו מיד: הילדה נאנסה
ונרצחה. כעבור חודשים מספר נמצא גם
האיש שביצע את הרצח. היה זה ויקטור
מיזאן, חולה בבית־החולים לחולי־רוח שב־טלביה,
ירושלים. הוא הודה בפשע׳ הוביל
את השוטרים למקום הרצח ואף זיהה את
המפתח השוודי, שבו בוצע הרצח•
משפטו של ויקטור מיזאן, עולה ממצרים,
עורר אף הוא סערה. היו שטענו כי ויק־טור
ממאן זיהה רק בדמיונו החולני את
עצמו כרוצח (העולם הזה )820 ולמעשה הוא

חף מפשע. אולם הוא נמצא חייב בדין, למרות
שהשופטים מצאו כי בשעת ביצוע הפשע
היה בלתי שפוי בדעתו.

החולים הוא בשעת הארוחות. פרט לכך אין
איש היודע היכן נמצא כל חולה, מה מעשיו
ומה עיסוקו.

ביוני , 1955 מצא בית המשפט המחוזי
בתל־אביב את ויקטור מיזאן אשם ברצח
רחל לוין. בפסק הדין נאמר :״בית המשפט
הגיע למסקנה בטוחה כי הנאשם הוא שביצע
את הפשע, אם כי יתכן ובשעת מעשה לא
שלם בעצמו והאכזריות שבמעשהו מוכיחה
כי היה חולד,־נפש• אולם החוק אינו פוטר
כל חולה־נפש מאחריות. ואין גם הוכחה
כי אותו זמן לא ידע הנאשם ולא העריך
את טיב מעשהו.״ על מעשהו נידון מיזאן
למאסר־עולם.

למעשה רשאי חולה, אפילו אם הוא במחלקה
החפש-ת, לצאת מתחומי בית־ד,חולים
רק באישור רופאו. אולם בבת־ים אין כמעט
שמירה. גדר פרוצה מקיפה את בית־החולים,
ובשער אין השוער שואל איש, לאן הוא
הולך ומאין הוא בא, כך שכל חולה יכול
לצאת באין־מפריע.
יתכן שיחם זה הוא מוצדק כלפי חולים
שהבריאו, או שעומדים להבריא ולהשתחרר
מבית־החולים. אולם רוב אוכלוסיתו של
בית־החולים לחולי־נפש בבת־ים, אינו מורכב
מחולים רגיל׳ם. אחוז ניכר, הרבה
למעלה מחצי, מתחולת 380 המיטות שבבית־החולים,
הם חולים הנמצאים בסטאטוס של
אסירים.

רק אחרי שנתיים, ב־ , 1957 קיבל בית־הדין
העליון את ערעורו. בית־הדין העליון החליט
ברוב קולות, כי מכיון שמיזאן ביצע
את הפשע מתוך דחף אשר לא יכול היה
להשתלט עליו, בגלל מחלתו הנפשית, אין
הוא אחראי למעשהו, למרות שביצע אותו,
ואינו בר־עונשין. מאסר־העולם של מיזאן
הוחלף בצו אישפוז בבית־חולים לחולי־נפש,
לפי החוק לטיפול בחולי־נפש. מיזאן הועבר
למוסד־אישפוז מתאים.

מוסד סגור רק כשם
ולס השכוע, כמו בשבועות שקדמו
\ 1ל ו, טייל ויקטור מיזאן חפשי ברחוב.
הוא לא שוחרר. הוא לא נשלח לביתו. מבחינה
רשמית הוא מוחזק במוסד סגור, לפי
׳צו אישפוז. למעשה הוא חפשי לעשות ככל
העולה על רוחו, ללא כל פיקוח, ללא הגבלה
כלשהי.
ויקטור מיזאן אינו מקבל יחם מיוחד.
במצבו נמצאים עשרות אסירים ואסירות, שנידונו
עבור עבירות שונות, נמצאו בלתי
שפויים בדעתם ונשלחו למוסד סגור. רובם
ככולם נשלחו לבית־החולים לחולי־נפש שבבתים.
אולם
בית־החולים לחולי־נפש בבת־ים הוא
מוסד סגור רק לפי שמו. למעשה מוחזקים
בו במעצר סגור רק מטורפים מסוכנים. ככל
שמצבו של החולה הולך וטוב, הוא מועבר

?קולנוע? דא, היום קר
ך א, זה לא נכון שהם מסתובבים
מ /חופשים, זה לא יתכן,״ אמר הד״ר
זאב ירמולוביץ׳ ,הפסיכיאטור המחוזי של
מחוז תל־אביב, ומנהלו של בית־החולים
בבת־ים.
״היחס אל אסירים חולי־נפש הוא אותו
יחם כמו אל חולים רגילים,״ הסביר הד״ר
ירמולובי׳ף ,״אי־אפשר שלא להתיחס אליהם
כמו אל שאר החולים, הנמצאים איתם יחד
במחלקות, אולם יש רק הבדל אחד. בעוד
שלחוקים רגילים יש לנו רשות לתת חופשות,
הרי אין לנו רשות בשום אופן לתת
חופש לאדם הנמצא בבית־החולים, בתוקף
של צו־אשפוז מצד בית־המשפט.״ «רק לפעמים,״
המשיך הד״ר ירמולוביץ׳ ,״מתכנסת
הועדה הפסיכיאטרית המחוזית ומחליטה לתת
חופשות קצרות של שעות מספר, כשלב
ראשון לפני השחרור. אבל במקרים אלד,
שולחים הודעה לפרקלים־המדינה והפרקליט
המחוזי והם יכולים לסרב לאשר חופשות
אלה.״
למרות הודעתו המפורשת של מנהל בית־החולים,
מתגלה תמונה אחרת בבית־החולים

זהו שער בית החולים הממשלתי לזזולי־נפט בבת־יס, ללא
שמירח וללא כל פיקוח. אנשים יכולים להכנס באופן חופשי,
והעצורים יכולים לצאת מבלי שאיש ימנע מהם זאת. ואמנם, רוב החולים מנצל עובדה זו.

שעו פתוה

למחלקה פתוחה. חולי־נפש, בשלבים של
הטבה והחלמה, מוחזקים במחלקות פתוחות
לגמרי. במחלקות הפתוחות׳ המיועדות בעיקר
לחולי־נפש רגילים, לא חולי נפש שביצעו
פשעים נגד החברה, שוררים תנאים מצויינים,
לפי כל כללי הפסיכיאטריה המודרנית המצדדת
במתן חופש מקסימלי לחולה־הנפש
המתרפא.
במחלקה הפתוחה בבת־ים, גרים החולים
בביתנים, שמונה איש בחדר. לרשותם עומד
חדר אוכל מודרני וחדיש, אמבטית־שיש עם
מים־חמים. במשך היום אין הם חייבים
לעשות דבר. אלה שרוצים, מועסקים בעבו־דות
ריפוי־בעיסוק כמו אריגת שטיחים ועבי־דות
חיטוב־עץ. מי שאינו רוצה לעבוד,
יכול להשתרע על הדשא, לצאת לתל־אביב,
או לעשות כל מה שיש בחפצו לעשות.
בערב מבלים אנשי המחלקה החופשית בחב־רת
הגשים והנערות הנמצאות במחלקה
החפשית באגף־הנשים. כמעט בכל ערב מת־קיים
נשף רקודים. הפיקוח היחיד הקיים על

עצמו. מדווח כתב העולם הזה, שערך סיור־פתע
בבית־החולים:
״באתי לבית־החולים בשעות אחרי־הצהרים.
הרופאים נסעו הביתה, ונשאר רק רופא־תורן
,,מספר אחיות ואחים. נכנסתי דרך
השער. ישב שם אדם אחד, אבל הוא לא
שאל אותי לאן אני הולך. נכנסתי ישר
לחדר־האוכל של המחלקה הפתוחה. האנשים
ישבו ליד שולחנות פורמאיקה ואכלו בשקט.
הם נראו נורמלים לחלוטין. אולם אפשר היה
לזהות את רובם כאסירים פליליים לשעבר,
שנמצאו בלתי־שפויים־בדעתם והועברו לכאן.

הסתובבו בשטח בית־החולים בחם״
שיות, ניהלו פלירטים עם החולות והאחיות.
כל אחד מהם יכול היה לצאת בכל רוע
דרך השער הפתוח. והם סיפרו לי שחב
עושים זאת לעיתים קרובות. הם לא מבקשים
רשות, אבל חוזרים לפני עשר בלילה.
בדרך כלל הם הולכים לקולנוע בעיר, או

למקומות־בילוי אחרים בה. נותנים להם גם
דמי כיס. .
יצאתי דרך השער ושוב לא שאלו אותי
מי אני ולאן אני הולך• בחוץ, ליד השער,
פגשתי אסיר שנידון בשעתו בעודן רצח,
ועכשיו הוא יושב כאן. שאלתי אותו: אתה
הולך היום לקולנוע? הוא ענה :״היום לא,
היום קר.״

חברות לש פודהיס
ין פלא שהמשטר החפשי השורר ב־
\ Jבית החולים בבת־ים, קנה שם טוב בכל
בתי־הכלא במדינה. אסירים שנמאסו להם
תנאי הכלא, והחפצים בתנאים של חופשות־יתר,
עם בילוי בחברת נשים ורקודים מוי־ערב,
מוכנים לפעמים לשחק תפקיד של
מטורפים, כדי שיביאו אותם לבת־ים. לא
מן הנמנע הוא שאחוז מסוים מקרב האסירים
החולים, הם חולים מדומים, שביכרו
להעמיד פני מטורפים כדי לזכות בטובות
ההנאה הגדולות שמזכה אותם אישפוז בבתים.
סיפר
השבוע אסיר שהשתחרר אחרי
שבילה תקופה ממושכת בבת־ים, לכתב
העולם הזה :״דנו אותי לתקופת־מאסר בעודן
גניבה. הייתי בכלא תל־מונד. זה היה המאסר
הראשון שלי. לא היה לי חשק לשבת. אחרי
זמן קצר לימדו אותי איך אפשר לצאת
משם. התחלתי לעשות שביתות־רעב ולהשתולל
ולשבור כל מיני דברים. צעקתי כל
היום, לא עניתי על מה שדיברו אלי. כשנמאס
לגבעתי, מנהל בית הסוהר בתל־מונד,
העסק שלי, הוא העביר אותי לבית־הסוהר
ברמלה.
״ברמלה שלחו אותי לאגף המיוחד לפסיכו־פסים
בהנהלת ד״ר רוזנר. שם התחיל להיות
קצת קשד״ כי בל עובדי האגף הם פסיכולוגים
אבל ידעתי שלמי שאין סבלנות
לסבול מחזירים אותו לבית־הסוהר. המשכתי
להשתולל. קיבלתי מכות וקשרו אותי במשך
ימים שלמים למיטה. אבל בסוף נמאס
להם יותר מהר מאשר לי• קיבלתי צו
אישפוז משר־המשטרה ולקחו אותי מרמלה
לבת־ים. שם הכניסו אותי למחלקת המסוכנים.

השומר

עם מפתחות ביד אינו
פתרון לעבריינים בלתי־שפויים,
אולם תהיה זו גם הפקרות להניחם
להסתובב חפשיים ללא כל הגבלה ופיקוח.
לארוחת צהרים, ובערב היינו הולכים לקולנוע
או לים.״

האחראי עסוק כישיבות
Uפגי חדשים מספר הסעירה פרשת
/הבריחה מכלא שאטה את המדינה. לפתע
התגלו סדרי שמירה לקויים וחוסר
כח אדם ומתקנים, שהיו קיימים שנים ואיש
לא שם לב אליהם. אין ספק שגם הפרשה
המפליאה של טיולי אסירים, הנמצאים תחת
צו באישפוז סגור, תהיה מדהימה ומזעזעת
אם יקרה אסון ביום מן הימים, וחולה יחזור
על פשעו. רק לפני שבועות ספורים,
אירע מקרה כזה, כאשר חולה בבית־חולי־רוח
בבאר־יעקב קיבל חופשת חג, נסע לבי תו,
קיבל התקפת שגעון וניסה לרצוח בם־

ניוקד בקולנוע

קבוצת הנידונים למעצר במוסד סגור, מבקרת בקולנוע
יפואי ללא פיקוח, מתבוננת בתמונות ובמודעות. הם
נראים כאנשים רגילים מן־הישוב שאינם שונים בשום פרם משאר המבקרים בקולנוע.
״אחרי כמה שבועות, הפסקתי לשחק והאותי
למחלקה חצי חפשית. שם עבירו נמצאים החולים תחת פיקוח מתמיד של אח.
קמים בבוקר בחמש וחצי, עובדים בנקיון,
אוכלים ארוחת־בוקר ויוצאים לעשות קצת
ספווע. אחר כך מתחילים לעשות עבודות

ע וחצי אחר־ד,צהרים, יוצאת שיירה
וחולות לדשא בהשגחת שני
עושים קצת רומנטיקה. בחמש
וחצי מכניסים אותנו לאכול ארוחת ערב
שש וחצי יוצאים לרקודים. שם ובשעה אפשר למצוא חברות ולהסתלק לפינות חשוכות,
או לשפת־הים לחולות.
״אחרי עוד כמה שבועות העבירו אותי
למחלקה החפשית. שם החולה חייב להיות
רק בזמן הארוחה ובעשר בלילה בסגירת
הדלת. אין שם פיקוח בכלל. אני בעצמי
מצאתי דרך נוחה. אחרי ארוחת בוקר הייתי
יוצא עם החברה שלי לשפת־הים, חוזר

כין ילדה נכה. אף הוא ״חולה מחלים״.
מעטים האנשים בישראל, שידרשו עונש
חמור או כליאה מוחלטת של האומללים,
שבגלל מחלת־רוחם ביצעו פשעים• אולם
מקיצוניות זו ועד חופש מוחלט ללא־פיקוח,
עוד רחוקה הדרך. המאושפזים במוסדות סגורים,
המסתובבים חופשים ברחובות, מהווים
לא רק סכנה לחברה, אלא גם הפרה גלויה
של החוק המצוד, להחזיקם תחת פיקוח והשגחה
מתמידים.
השגעון הנורא של מתן חופש כמעט
גמור לאנשים אלד״ שבכמה מקרים נתפסו
בביצוע פשעים תוך כדי תקופת שהותם
בבית־ד,חולים, עשוי להתנקם באחד מן
הימים. היה זה רק אפיני להזנחה בשטח זה,
שכאשר התבקש נציב בתי הסוהר, אריה
ניר, האחראי במידה רבה למצב זה, להשיב
בראיון עם כתב העולם הזה על השאלות
החמורות המתעוררות בפי הצבור כתוצאה
ממנו, הוא התחמק בתירוץ :״אין לי זמן,
אני עסוק בישיבות.״

תצפית

(כל הזכויות שמורות)

העם
דקקצת ותר
1959 התחילה ברעש גדול, רעש מנועו
של הלווין הסובייטי שחלף על פני הירח
והמשיר הלאה, אל השמש. אולם עוד לפני
שהספיק לגמוע את חצי מיליון הקילומטרים
הראשונים, נדם קולו של הטיל והחלל התמלא
ברעשים הקטנים של הימים האפורים:
#אחרי שלושה ימי הפוגה, לכבוד השנה
החדשה, חודשה ההפגזה הסינית העממית
על האי קמוי 7000 .פגז הונחתו ביממה.
#פידל קאסטרו, המורד הצעיר של קו׳
בה, הוביל את אנשיו מן ההרים אל עיר
הבירה הבאנה. פולגנציו באטיסטה, הסמל
המהפכן שתפס את השלטון לפני עשרים
שנה והפך רודן עריץ, ברח.
#סגן ראש ממשלת ברית־המועצות,
אנאסטאס מיקויאן, הגיע לביקור ידידותי
נארצות־הבריתו בז׳נבה התחדשו השיחות
הבינגושיות להפסקת הניסויים הגרעיניים.
#בישראל, קמה שערוריה כאשר גילה
דויד בן־גוריון כי לפני ארבע שנים, הציעה
לו קבוצת הצעירים שלו לתפוס את השל טון
ולהכריז על דיקטטורה אישית —
כאילו איש לא שמע עד אז על קבוצת
היד השחורה של חצר ביג׳י, אותה קבוצה
של נערי־זוהר מזדקנים שהוקעה מזה שנים
על־ידי העולם הזה כסכנה לדמוקרטיה בארץ.
#על הבמה הפוליטית, בתוך מפא״י,
נערך דו־קרב ללא־סייג בין משה דיין לבין
פנחס לבון, רצוף עלבונות אישיים• דויד
בן־גוריון, האיש שמשך בחוטי ההצגה, התנהג
כאילו אף לא ידע על קיום המחלוקת.
#בכנסת הציג לוי אשכול את התקציב
הגדול ביותר שהיה עד כה למדינת ישראל,
הבהיר כי עול המסים לא יופחת, אלא
לד,יפו•
בסיכום, נראה היה כי שנת 1959 תהיה
כמו , 1958 רק קצת יותר — לשמחתה ול־דאבונה
גם יחד של האנושות.

• אין זה מן הנמנע, כי האלוף משה דיין יפנה אל בך־גוריון
וידרוש ממנו לגלות את שמות האנשים שהציעו לו את

הבתוליים, הניף עליהם את דגל ישראל.
המבצע הישראלי לא נעלם מעיני ;כתבים
הזרים בחבש, והעתונות הבריטית׳ אף הקדישה
לו כותרות רבות. עתון כזה הגיע אף
לידי המחלקה לתרבות־תורנית יגולה, וראשי
המחלקה ניתקו את הקשר עם השליח
הטפסן.
לרגע זה חיכו המיסיונרים. כשבר־יודא
נאלץ, מחוסר תקציב, לסגור בזה אחר זה
את בתי־הספר שבהנהלתו, מיהרו שליחי
ישו, העמיסו את התלמידים ומוריהם על
משאיות מוכנות, העבירו אותם לבתי־הספר
שלהם. במקום תורת משה (בר־יודא) שמעו
עתה ילדי הפלשים, מחוסר ברירה, תורת־ישו.
מה שזרעה המחלקה לתרבות תורנית
בגולה, קצרו שליחי התרבות הישועית.

תפיסתהשלטוןככוח. מקורביו של משה דיין מכחישים בתוקף כי הוא
היה האיש אשר העלה את ההצעה בפני ביג,י. כדי לטהר עצמו מן הרישס
הכללי שנוצר במרינה ביחס אליו, יטען ריין כי הוא אינו מתנגד לפרסום שמות
המציעים ואף ידרוש לעשות זאת.

« אין לצפות להתנגשות מפא״י-אחדות־העכודה, לפחות
כעתיד המיידי. אולם כמעט בטוח כי פרשות כמו אהרון כהן בסיעת בנטוב
יעכירו את היחסים בין שתי מפלגות הפועלים, מאחר ואחדות־העבודה אינה
מסכימה להדק את קשריה עם מפא״י על חשבון מפ׳׳ס.

• יוודע לך, כי ישראל הציעה לוואתיקאן לגכש הצעה
משותפת, לפיה תיפתח גישה חופשית לכני כל הדתות למקד
מות הקדושים כירושלים העתיקה. עד כה טרם השיבו נציגי הוואתיקאן

בסף לסוכנות נסיעות. לפני שלושה
חדשים חזר בר־יודא לישראל. דרכו הראשונה
היתד לסוכנות היהודית. בידיו היתה תביעה

על הצעה זו, אבל הם הודיעו כי ההצעה כשלעצמה נדונה על ידם בכובד ראש.

• ישראל תודיע, כי היא מוכנה לקלוט את אותו מספר
של פליטים ערכיים שתקלוט
כל מדינה ערכית אחרת,
וכמו כן היא תהיה מוכנה
לפצות כצורה המניחה את
הדעת, כל ערכי שינסה ל־התיישכ
מחוץ לגכולות יש*
ראל. החוגים הממשלתיים סבורים,
כי אין לחשוש מהצעת זו, מאחר
שמד־נות ערב בין כת לא יסכיסד
לקלוט, לפי שעה, אפילו חלק מ ן
הפליטים; אך מאידך עשויה הצעה
זו להקהות את החוד של התעמולה
הערבית המחודשת, מסביב למחנות
הפליטים.

• יכוצעו פיטורי פקידים
ככירים כמשרד הדתות. למרות
הצעה, כי שר הדתות הרב
יעקב משה טולידאנו יימנע מפיטורי
הפקידות הבכירה במשרד, יש לצפות
לשורה ארוכה של פיטורים.
רוב צמרת המשרד תתבקש לפנות

הפזורה

את מקומה לפקידים חדשים ממקו-

4תדבותי שו »י ת
לפני שנתיים החליטה המחלקה לתרבות
תורנית בגולה של הסוכנות היהודית, לקרב
את הפלשים* ליהדות. ראשי המחלקה חיפשו
שליחים שיתאימו ביותר לקשור קשרים עם
בגי־השבט הנידח בהררי חבש, מצאו אותם
בקרב קבוצת ילדים פלשיים, שהגיעה לישראל
חמש שנים לפני כן, התחנכה בכפר
הגוער הדתי בתיה ברעננה.
הוברר כי כדי לרכז צוות שליחים פלשים
אלה, דרוש לפחות שליח ישראלי אחד.
הבחירה נפלה על בחור גבה־קומה ורחב־כתפיים
בעל מרץ ובעל אמביציות, בשם
משה בר־יודא, ששירת לפני כן כקצין־דת
בצה״ל. בר־יודא החליף את הכומתה־הצבאית
בכומתה־שחורה, קיבל תדריך קצר
מפי מנהלי־המחלקה, ד״ר חיים גבריהו וד״ר
חיים חמיאל ויצא לדרך.
יהודים או עוכדי־־אלילים. בר־יודא
הגיע לחבש מלא סדנות טובות. הוא מצא
במקום עדה פלשית, הכמהה להדרכה ישראלית
והצמאה לכל מילה עברית שתצא
מפי שליחיד״ מאידך גילה בר־יודא במקום
עשרות מיסיונרים, הסובבים בין הילדים הפלשים,
עושים נפשות לתורת ישו.
בר־יודא מיהר לדווח על מימצאיו למנהjלליו,
דרש מהם תוספת בעזרה כספית וחומר
הדרכה. דרישה זו הדהימה את שולחיו. הוא
׳.יא ידע כי שני החיימ׳ים שלחו אותו לחבש
לעשות־חיים בלבד. במקום הכסף והעזרה
באו אך תשובות מתחמקות בלבד.
היה צד נוסף לבעיית הפלשים: אנשי
המפלגה הדתית־הלאומית, שחבריה עמדו בראש
המחלקה הסוכנותית, לא יכלו לגמור
אומר בנפשם, אם העדה הפלשית משתייכת
לדת היהודית אם לאו. בעוד שהחלק המתקדם
יותר במפלגה תמך בהתלהבות בהרבצת
התודעה היהודית בנדחי־הפלשים, רטנו השמרנים
במפלגה כי הפלשים אינם אלא עוב־די-אלילים
בלבד. ראשי־המחלקה חששו להכניס
ראשיהם במחלוקת בין הרים, תייקו
את מכתביו של בר־יודא בסדר מופתי
בתיקיית המשרד, בלא תשובה של־ממש.
דגל כחול־לבן על הר. אט אט החל
אף בר־יודא ללמוד את תורת השליחות.
כששמע כי קבוצת אירופאיים עומדת להעפיל
על הרי הסאקשה (גובה: כ־4,500
מטרים) ,נילווה אליהם כמטפס־הרים נלהב.
הצעיר הישראלי הצליח באותה הזדמנות
אף לכבוש את אחד משיאי ראס דאראן

• שבט חבשי עתיק־יוסין, השומר על
מרבית הילכות הדת היהודית.
העולם חזה 1110

רביו של הרב טולידא נו.

• אהוד אכריאל, שגריר
ישראל כגאנה, יכוא לכיקור
כישראל. אבריאל, שהוא מאנשי
החצר של בי• ג׳י, יגיע ארצה יעל־מנת
לברר את מעמדו בעתיד ולהב־טיח
את מקומו במקרה של ש נויים
בהרכב הממשלה. כ זכור נבחר אברי•
אל לכנסת השלישית מטעם מפא״יי,
אבל הסתלק לאחר מכן מתפקיד זח
ובחר להתרחק עד לאפריקה. עתה
מחכה אבריאל לרגע בו יוכל לשוב
ולתפוס את אחת מעמדות המפתח
בשלטון.

• יתחדש הסכסורמסכיכ
לחלקה של תנועת החרות
ככספי השנור של המגכית
היהודית המאוחדת. לפני שנה
איימה חרות בעריכת מגבית עצמאית
נפרדת, אם לא יופרשו לח מהקערה
הכללית חצי מיליון דולאר,
התפשרה לבסוף טל ארבע מאות
אלף דולאר בלבד. הפעם תעלה הדרישה החדשה מיליון דולאר. אולם ראשי
המגבית, הנמנים ברובם אל מפא״י, יתנגדו לתוספת כלשהי.

הגרגרגז בגזצגגגז גזבר
על הוצאות, פיצויים ונזקי צער ובושה
בסכום של 6000ל״י. אנשי הסוכנות, הרגילים
כי שליחיהם חוזרים הביתה, כשבפיהם
הצעה להחזיר את עודפי־הכספים שהוציאו
מחשבון הסוכנות על צרכים אישיים, בתשלומים
חודשיים, הופתעו. הם הציעו לבר־יודא
בוררות. כבורר ביקשו לקבוע את
שלמה זלמן שרגאי, החבר הדתי של הנהלת
הסוכנות וחברו למפלגה של ראש המחלקה
לתרבות־תורנית בגולה, דויד בן אריה.
ברגע הראשון נטה בר־יודא להסכים.
אולם לכשידידיו הסבירו לו מה טמון מאחורי
ההצעה חזר בו, הציע כבורר את סגן־
יושב־ראש־הכנסת, ישראל ישעיה שרעבי,
אותו הכיר,
אולם ישעיה, שידע כי כל סכסוך עם
מנהלי מחלקת־השליחים, עלול להביא לנעילת
דלת סוכנות הנסיעות הסוכנותית בפניו,
הסתלק מן העניין.
בידיו של בר־יודא עדיין נותר נשק
הפרסום. מנהלי המחלקה, שחששו מפני
פרסום הפרשה, הביעו בחשאי את הסכמתם
להתפשרות, אולם בר־יודא שלא ידע על כך,
פירסם חלקית את הפרשה בעיתון־ערב.
השבוע חככו ראשי מחלקת השליחים
התורניים את ידיהם בהנאה. בר־יודא, פרוק
הנשק, לא יכל להזיק להם יותר 6000 .
הל״י שדרש, ישמשו• עתה לשליחות חדשה.

• תידרש להכיר את יהדות אמריקה. בלחצם של ארגונים
יהודיים בארצות־הברית, הטוענים כי בישראל קיים יחם של זלזול כלפי יהודי
אמריקה, תפתח הממשלה פעולת הסברה מקפת בסיסמה :״דע את יהודי
אמריקה״ .חלק מההוצאות של מסע תעמולת זה, יכ וסה מכספים אמריקאיים
רשמיים.

• המפלגה הדתית הלאומית, תגכיר את תעמולתה נגד
המחלקה הדתית של ההסתדרות וראשה, חאדמר׳׳ר דוד צכי
כרנדוויין. בקרב עסקני המפלגה הדתית הלאומית שוררת הדעה, כי נזעילותו
של האדמו״ר בחוגי העליה החדשה, עשויה להזיק לאינטרסים של המפלגה
בחוגים אלה. סכנת האדמו־ר נראית מוחשית יותר, ביחוד מאז הפסידו הדתיים־
לאומיים את השפעתם על חלוקת כספי משרד־הזתות.

• ד״ר זאכ צלטנר, נשיא תורן של כית־המשפט חמחחי
כתל־אכיכ, יתמנה כשכועות הקרוכים לתפקידו של היועץ
המשפטי לממשלת ישראל. השופט צלסנר, יחליף את חיים כהן,
שימונה מיד עם שובו מחוץ־לארץ לשופט עליון.

• שנת 1959 תהיה שנת שפע כלתי רגיל כייצור פרטים
ישראליים. מלבד סרטו של לארי פריש, עמוד האש, שיופץ בשבועות
הקרובים, יופקו השנה לפחות 3סרטיס ישראלים באורן מלא, ועוד שני
סרטים בייצור משותף עם ארצות־חוץ.

במדינה
צבא
מסיבת הני צו ד׳
העוברים ושבים ברחובות עיירת־העולים
דימונה עצרו בהשתאות. מעל לראשם טירטר
וירד הליקופטר של חיל־האויר הישראלי.
טייס ההליקופטר תימרן בין בתי העיירה
עד שהצליח לנחות בשדה בור, לא הרחק
מהבתים הראשונים של הישוב. מתא הטייס
קפץ חייל, לבוש מדי חיל־האויר ומיהר
אל מרכז העיירה. בידיו נשא הזמנה
נתונה במעטפה. הכתובת היתה: הגברת
פאולין חנן׳ דימונה.
כמנין הזמנות דומות הביאו בשבוע שעבר
מספר אורחים לבושי אזרחית, לאחד
האולמות הנאים של בסים חיל־האויר אישם.
היתר. זו מסיבה שאירגנה יחידת
הליקופטרים של חיל־אויר׳ לאלה שטייסי

ואני איבדתי את הכרתי. התעוררתי בבית־החולים
רמב״ם כשרחל־ישראלה כבר נולדה.
שמה רחל על שם אמי וישראלה על שם
טייסי ישראל שהצילו את חייה וחיי.״
פחות התרגשות מן הכנס וגם מפרשת
הצלתו גילה סגן אהרון .״זד, היה אחרי
מבצע סיני,״ סיפר אהרון ,״יצאנו לסיור
צפונית מזרחית לאל־עריש׳ נסענו בשיירה
עם אבטחה. לפני נסע ג׳יפ מן האבטחה.
אני ישבתי עם עוד מספר חיילים בקומנדקר.
פתאום שמענו התפוצצות חזקה והועפנו
באויר. הגלגל האחורי של המכונית עלה על
מוקש פלסטי כפול, וד,קומנדקר התהפך.
אני ישבתי ליד הנהג וזה היה מזלי. שני
החיילים שישבו מאחור נהרגו במקום.״
״היה לנו מכשיר־קשר והתקשרנו מיד
עם היחידה. עשר דקות אחרי־כן הופיע
הליקופטר. המקום היה קשה מאוד לנחיתה
וחששנו שהוא לא יוכל לרדת. אותתנו לו

ניצולים קאופמן(מרכז) ומשפחת חנן

,מהר, על־מנת
״ שעליהם אני חולם.״
ש?*שתי לא תתן לי לבצע ז
כית־הספר החקלאי ״כדורי״,
כי ר 5פרגאי, צכר יליד ת׳,
שתמיד היה חסר לו כפתור בחולצתו ושקיבל כק( 1/כושר קרבי
)1למרות ראייתו הלקוייה, על־ידי כך שלמד את לוח המכהן בעל־פה
ובלבד להתקבל לצנחנים -היה נכר כמלוא המובן החדש של המלה. ז
כשנפצע כפעולת קלקיליה (פגע בו בדור שעבר דרף האצבע האוחזת
כידית האחיזה של ה״עוזי״) רק אמר :״חבל, לא יהיה לי איפה לשים
את טבעת הושואין ״.כספר שהוציאו החודש־׳הוריו * לזכרו, הודפסו ן
דבריהם של חבריו; אכל יותר משחבריו מספרים על רם, מספר רם על
עצמו. הרשימות הכאות לקוחות מיומן הטיולים, אותו רשם כהיותו
כבית־החולים אחר מבצע קלקיליה, מספרות על כמה ממסעותיו של רם.
גזטבר להריגו ולן זדרר
אן1זרן\ז ן ןאגרן\ז — יטוגג
שאיטו 1זחין ן \זי ט\ר לא גדוד
\\ז\ אולוא וימלט ה א רן נן \
צאנו מתל־אכיב ובידינו 18 גרוש.
(המגמה: מסע ממתולה עד אילת) .טרמפ
לחיפה, עכו, כפר־גלעדי. ברוך השם שלחברי
ישנה שם דודה. ארוחה טובה, מקלחת
ושינה, אולם למתולה לא הגענו. אילנך׳
למחרת יורדים לכביש, לאחר חמש
דקות נמאס לי לחכות לטרמפ ואני מחליט
שהולכים ברגל ...מתולה נראתה מסכנה
בעיני, כמו בגלות. וממנה צפונה — החרמון,
מה נשגב מלבין הוא בכיפתו. חכה,
חכה, עוד נתראה
השגנו טרמפ בטנדר צבאי שעשה סיבוב
בין כל המשקים. קפיצה קלה מדן ואנו
בתל־אל־קאדי. פגשנו שם כמה חברה שסיפרו
שבמים קרים אלה השיא בשד,יה
תחת פני המים 17 שניות. כמובן שאני
בפנים 21 שניות. לאשרי לא היה גבול!
אם להודות על האמת, הדם כמעט והפסיק
לזרום ביאת
הלילה בילינו בחיפה לאחר טרמפ
במכונית משא מזדחלת. ישנו בגן ציבורי,
רעבים ועייפים — למי זה איכפת? על
הכביש נעצרה איזו מכונה לתל־אביב, ללהב.
שמחה וששון׳ לילה בשובל. קבלת הפנים
נעימה: משק זה כבר לא גן־ציבורי. למחרת
התמזל לנו מזלנו יותר. תפשנו טרמפ במכונה
של סולל־בונוז לאילת. עיני ניזונו
בנוף הפראי במשך כל הדרך. עין־חוצוב
ומימיו הטובים. עוד כמה שעות ואילת נגלתה
לנו ומשמאלה עקבה. את 18 הגרוש
שלנו גמרנו. רחיצה בים וחזרה למעלה.
את באר־שבע עברנו בחושך. הקור גבר עד
לבלי נשוא ולנו שמיכה דקה לכל אחד.
חשבתי שאני מת. מעין תל־אל־קאדי היה
כלב לעומת זאת. ברחובות זה עבר כל
גבול. ירדנו מהמכונה ומתים למחצה נכנסנו
למלון אגד, בספסל האחורי. בבוקר השכם,
מבסוטים עד הגג, אנחנו בבית, אבל איזה
צעקות.

כייף עד גרביים
ט1ל\טי\\ יאאן ל רו ך טטי טז!\יט\ז
הוגר להגון הרי ארוגז
הלומי ישן, ההה הויהיה
ל!ן הו הה הל ההלט ההרוה.

מציל ותולדת־הצלה רחל־ישראלה
מלב־ים וממעמקי קניונים
היחידה הצילו את חייהם משך קיומה הקצר
ביחס.
סיפרה פאולין חנן 36 אשד, נחמדה ו־שופעת־חיים,
על זכרונותיה מאותו יום בו
הציל טייס הליקופטר נועז את חייה:
״יצאנו את מצרים לאתונה במזנה לעלות
משם לישראל. הייתי בימי הריוני האחרונים.
עלינו על האניה סמירמיס, אף־על־פי שידעתי
כי אני עלולה עוד ללדת בדרך.
רצינו מאד שילדנו הראשון יוולד בארץ.
ביום השני לנסיעה, זה היד, ערב שבת,
החלו הכאבים. רופא ד,אניד, טען שלידה
באניה עלולה לסכן את חיי. הוא שלח
מברקים בזה אחר זר, לחיפה. המברק הראשון
נשלח על ידו בבוקר. ההליקופטר הגיע
בשעה שלוש אחר־הצהריים.״
סל״הצלה ליולדת .״השכיבו אותי על
הסיפון והמטוס חג מעלינו וניסה לנחות.
מלמטה צפו בו בפחד כל הנוסעים, ישראו
כיצד הוא מתקרב בצורה מסוכנת אל י ה תרנים
של האניה. לאחר שאי־אפשר היה
בשום פנים לנחות, הוריד הטייס סל־הצלה
כדי שיכניסו אותי לתוכו בזמן שהוא ירחף
מעלינו. צירי־הלידה התגברו באותו זמן,
כנראה גם בגלל המצב המיוחד שבו הייתי,

במראות וחלקי לבוש ובאמת אינני יודע
איך הוא הצליח לעשות זאת, אבל עובדה
היא ׳שהוא הצליח לבצע נחיתה בשלום,
במקום שאיש לא האמין שדבר כזה אפשרי.
חובש שבא עם ההליקופטר החל מיד
לטפל בפצועים והעלה אותם אל המטוס.
הייתי פצוע קל יחסית אולם חיי חייל אחד
לפחות ניצלו הודות לפעולה זו. שתי רגליו
של אותו חייל נקטעו מן ההתפוצצות.״
פצוע טיפס בשמיכות. כאשר נסתיימה
התכנית האמנותית נתגלו באולם הכנס
מספר צעירים, שאיש לא ידע מי הם.
הבחורים ישבו כל העת בשקט ולא עוררו
כל תשומת לב. כאשר נתבקשו לזהות את
עצמם, התברר כי זוג־ניצולים נוסף לקח
חלק בערב־ד,יחידה, מבלי שאיש ידע עליהם.
היו אלד, יוסף קאופמן וציון זערור בני
ד,־ .21 שני החיילים החברים יצאו אחרי מבצע
סיני לסיור־הכנה לקראת טיול גדול שעמדו
לערוך. הסיור עבר בשלום. לפנות ערב
פנו לחזור. לפתע גלש ציון, התחלק לעומק
עד שנחבט באדמה .״הרגשתי את עצמי
שבור,״ סיפר ציון .״היה בינינו הסכם שאם
יקרה משהו למי מאתנו, האחר ילך להזעיק
(המשך בעמוד )8

ך« כנות, לא בשויץ, הוא זה שאני הולך
*JLיחף. אמנם לא בדיוק יחף אלא עם סנדלים׳
ולעתים בלעדיהם. את המסע הראשון
שלי עשיתי כמו ילד טוב עם נעליים, אולם
בכדורי הייתי תמיד הולך בסנדלים וכן גם
הייתי מסתובב כך בסביבה. את הטיול שלנו
להור־ההר, מנחם (חברו הטוב של רם, מנחם
בן־דויד, שנפל עמו בפטרה) לא רצה לעשות
עם סנדלים. היסס קצת. אולם אני — עם
סנדלים.
לא בכל מקום אפשר. אולם ישנם מקומות
שזה ממש תענוג ללכת כך• לאו דווקא בחולות.
ללכת בין סלעים והרי ירושלים זה
טרוף. אולם לרדת או לעלות מצוקים זה
האידיאל בכלל. מנחם לא הוריד את נעליו
בנקב־אל־יהוד ובעליה מהמכתש ונצחוני שם
היה שלם. בהור־ההר פשוט הרגשתי שעליתי
יחף• כשאני מרגיש כל זיז אם הוא יציב
,או לא, דבר שלא ייתכן או שזה מאד שטחי
בנעליים.

ראיתי שהיא לא יותר גרועה ממשטחי
החצץ של מדבר צין. היה לי מאוד חבל
על הסנדלים ולכן התחלתי צועד יחף. החברה׳
והמדריכים בראשם, עשו צעקות אולם
את עצמי אני מכיר וזה לא עזר.
פנינו בגיא הגמלים. השעה מתחילה להתחמם׳
10 בערך, ופרגאי היקר מקבל שחור
בעיניים ומתחיל לחלום. חולם, חולם ופתאום
שומע צעקות וגידופים ואיזה אחות נחמדה
מיזרעאל רוצה לתת וזלריאן. שונא תרופות
מושבע אני ועוד ידוע לי שתרופה זו לחיזוק
הלב היא ולבי חזק כאבן. אינסטינקטיבית
אני מסרב ושוב חולם ומתעורר, באמת
מתעורר, על איזה טנדר לאורכו של
ים־המלח ולידי יושב קפלנסקי והוא שמח
ועליז. מה התברר? ידידנו פרגאי כמו שהוא
נראה בצבעים טבעיים 80 ,קילוגרם (כן,
עם עצמות) ומאחוריו צרור טיולים —
התעלף• בדיוק כך! פשוט התעלפתי.
למצדה לא נתנו לי לעלות. חיפשתי את
מנחם. הוא היה האדם היחידי שהיה מסוגל
לדבר אתי בשקט. אותו מצאתי עם איזו
נערה אחת ואם אינני טועה מרגולה. באמת
הגיע הזמן שאחת תקח אותו בידיים. לא
היה לי נעים להפריע לנער זה ופניתי ל >
חברה. התברר מיד שאין מספיק אוכל.
קפלנסקי ואני, אחר סריקה קצרה במכוניות,
הבאנו שמונה קופסאות בשר.
בבוקר כבר השמש מעל לראשינו ואנו
מתעוררים והנה כל החברה עומדים במסדר
ומירון, מרכז הטיול, נובח שאלה שגנב! 0
את הבשר מסולקים מהטיול, פנה והלך f
וכולם אחריו. ואני וקפלנסקי בודדים עלינו
על המכונות בדרך לעין־גדי. הטיול התחיל
צולע וכנראה שכך ייגמר. על המכונות שלנו
אסור היה לנו לנטוע. הנהגים רצו לקחת.
אולם אנו גברים ומלה זו מלה. עלינו בהשכמה
על מכונה של הצופים, כמעט
ריקה, רק עם אחד ששמר על הפרודוקטים.
בדרך הרעב גובר והוא מציע קופסה. אנחנו
לא מסרבים. עוד קופסה ולחם ולקינוח —
קופסת מישמיש• הכל כרגיל.
בערב, בעין־גדי׳ תפסו אותנו החברה
מתנועת הצופים שטענו שגנבנו להם שק
פרודוקטים. אולם הפעם באמת לא גנבנו.
כנראה שזה אותו בחור והנהגים. .
למזלי הגיעו באותו רגע החברה ומנחם
עם עוד כמה חברה הסבירו להם את המצב
בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. אילולי
הוא כנראה שהייתי יוצא משם כגל עצמות.
טרמפ אדיר למסמיה. קופצים עליו ואנו
בדרך. עוברים וואדיות שהדיהם רחבים
מאוד. ממשיכים לסדום. ביקור במערה,
בשתי הנקבות — זו תופעה נהדרת עד כמה
המים מסוגלים לעשות צורות. כוח אדיר יש

כל העיר ידעה

רא ש\\ הלך גשש חירינן 13 ין
!ובגו לרגבבים -שבהרגה.
אך ההראה אטור ראן טיגין,
גזיה גודאה הנגלט הארגה.
*« כבוקר, בתזוזה, היתד, מהומה קלה.
miאני לתומי כמעט ולא שמתי לב. יצאתי
עם סנדלים חדשים. מבט קל על הדרך ו*
צבר ושמו רם — הוצאתי ההורים —
48ו עמודים +אלבום תמונות ומפות.
הגלעד מקום אשר

שהוקם לזכר ארבעת הרוגי
פטרה, בערבה, ב:
ממנו יצאו למסעם האחרון. ן

42 מסעות עור וס פוגא׳; המסע ה־ 43 היה לפטרה. קצין הלגיון שמסר גוויתו אמו:

811ה< 9גבר!

להם. באר־שבע, מסמיה. ירדנו מהטרמפ ולתורתנו
לא היה גבול ...כמובן, שלמחרת
כל העיר ידעה שרם התעלף. יה בייה!

גברים עם מוראל
בוואדי וווז חיוו בי\ Q׳n s
אוזר אוזר בווו מיונה וזלוגו
רואוז אוי •.בויוז לבויטי
וווו רוויו.־ ודס־לנו וזארווו.
(בין מסע למסע הספיק רם ללמוד בבית־הספר
כדורי):
שהגענו לכדורי שמנו את כל המז־
Jוזדות ליד המעבדה ויצאנו לשבת על
הדשא. אז הופיע אחד גדול כזה עם אוברול
כחול ושאל :״מי מבין בחקלאות?״ כל מי
שהבין משהו הרים י ה והוא שלח אותם
לחפור בתי־ שימו ש ...עם ערב ירדנו למרתף.
ידענו שעוד לא נגמר ולפי המסורת
תדאי מבשלים הביתניקים (אנשי כיתהבי״ת)
משהו. אך היתד, בנו איזה הרגשה של
ליכוד וליכוד זה כוח. ישבנו על המיטות
וקוקלה ניצח עלינו כששרנו ״ויינמן ישיר
לנו סולו!״ ויינמן שר כמה פעמים בקול
הבס שלו את השיר איף יו קאם טו ואכלוס

את האליפים כיוזן שהיה להם לקח מר מהשנה
הקודמת כשהם קיבלו מכות, אבל אני
חושב שאילו היו מנסים להכות, היה להם
לקח מר כפליים, כיוון שהם היו נכנסים
להיסטוריה כמחזור הראשון שקיבל מכות
גם מהביתניקים שלו וגם מהאליפים שלו.
בכל אופן, זה היה הלילה הראשון ולילה
כזה אף פעם לא עובר בשקט. לאחר פטפוטים,
צחוק ועוד מיני הפרעות, נרדמנו
ע ד עד ששמענו לפתע באפלת המרתף
את קולו הגברי של האמורבה :״אליפים,
קומו! עולים על התבור!״ בתחילה חשבנו
שזו התגרות ומיד שאלנו ״ומי שלא רוצה?״
אז הוא אמר שזה שייך למסורת ומי שלא
יכול לעלות שילך לעבוד ברפת. כמובן
שאם זה שייך למסורת התלבשנו במהירות
ובחצי ריצה, כשביתניק אחד בראש ואחד
במאסף׳ עלינו על התבור. עם שחר הגענו
למנזר והספקנו לראות את קרני השמש
משתקפות לנו מבעד לזכוכית הצבעונית
אשר בכותל המזרחי.
בליל־שבת נערכה מסיבת הכתרת שמות.
המוכתרים בשמות היו: זה שהכי נמוך
ושמן היה פופיק• הכי גבוה — אמורבה.
בעל הישבן הכי גדול קונדוקטור. בעל האוזניים
המזדקרות — צ־מבו וכו׳ .ההכתרה
נעשתה לכל אחד בטקס לחוד. את הפופיק,

1יי

רם, קיצוני משמאל, צועד עם אנשי יחידתו בצעדה השנתית הגדולה
P I T I J \ I b1
בדרך לירושלים, כולו מיוזע מן המאמץ. יחד עם חבריו קיוה לזכות
| | liijE ll
במקום הראשון בצעדה מפורסמת זו. רם היה בן 19 בלבד כאשר מצא את מותו בפטרה.
סיטי (אם תגיע לעיר שכם) .וכל פעם היה
מזייף בבית השני והחברה היו מבסוטים.
בסוף באו הביתניקים לקרוא לנו למסיבת
היכרות או משהו דומה לזה. באנו
וישבנו מצד ימין של חדר האוכל ועוד
לפני שהביתניקים התארגנו פתחנו בשירה
כדוריסטית. ויינמן נתן את הטון ומאחר
שהיו אצלנו הרבה כדורסיטים בדם שידעו
שצריך לדפוק על השולחנות, זאת היתה
בומבה של שירה עם ליוזי. הביתניקים נדהמו.
חשבו למצוא פרגיות רכות ומצאו
גברים עם מוראל גבוה. בקיצור, השתלטנו
על המצב. בסוף שרו הביתניקים צאנה,
צאנה, הבנות וראינה. רק את השורה הראשונה
עשר פעמים ואז יצאו כל המורים.
כשנשארנו לבד׳ קם שליפין וסיפר לנו
על מסורת כדורי. הוא לא גילה לנו שום
דבר חדש אבל בעיקר עשה רושם כשאמר
שמי שיעתיק בבחינות, ישנו לו את הטופוגרפיה
של הפרצוף, כך שאפילו האמא
שלו לא תכיר אותו (אגב, זה באמת כמעט
היה ככ ד הלכנו לישון אבל היתד, לנו
מין הרגשה משונה שמשהו צריך. לקרות.
אמנם הביתניקים הבטיחו שלא יכו אותנו.
זאת היתה החלטת הכיתה שלהם שלא יכו

למשל׳ הכתירו כשהוא עומד על השולחן,
כלבויניק על ראשו ונר דולק על הכול־בויניק
והוא מכריז שלוש פעמים :״שורה
בילה מיל דב הובי.״ לקונדוקטור נאמר:
״נמדד הישבן לאורכו ולרוחבו בהיקף ובפרופיל
ובסוף נאמר לא גבוה, אך נפוח
כאילו שמלאוהו רוח• הוא יותר שמן אפילו
ממלכה של הונולולו, מכנסיו מספר
שבעים, מעיו אף פעם אינם שבעים. ברוב
דעות לכן נקרא קונדוקטור, יא־שמן.״

כלניות ככמויות גדולות
גלגל וזטוווטו
והגו ווטזגויגו
גלגוגזגג בגוו
וווו גוגו אגז

גול \־hטוגו וזלגו
וו.ב!ן, גווגזג־ ווווגו
.נהגו וגוגו
גזנזלגג הווז־וגז.

>\ני ישן כשלידי מוכן התרמיל. הורי
העירו אותי בדיוק בשעה שהזמנתי
ואת פני מקבל בחוץ גשם. פשוט חוסר
מזל. עליתי על האוטובוס. חבל היה לבזבז

עזבתי את עומר ונכנסתי לוואדי חליל,

בקילומטרים האחרונים לפני היכנסו לנחל
מישאש. אפיקו ודפנותיו לא תלולים. למרבה
תמהוני גיליתי שם כלניות בכמויות
גדולות מאוד. קרוב למפגש הוואדיות נמצא
תל• בשפך נחל מישאש אפיקו רחב וחצצי.
ההליכה בו קשה מאוד ואולם במפה ראיתי
שישנם כמה בורות מים בשטח ומאוד חפצתי
לבררם. בבור הראשון, ביר מוחמד אל־ביטאר,
היו מים וכן בביר סלם. מצאתי
עוד כמה בורות בצדי הוואדי, אולם אלה
כנראה זמניים וריקים בתקופת החום.
עברתי את שפך נחל יתיר והנה נבטים
לידי. כמובן שהיה כאן לחם ונוסף לזה
פגשתי בבנות מבנות המושבים שטיפלו בי
כבן משפחה. הרגשתי שם טוב מאוד. לפנות
ערב טיילתי לנבטים הישנה עם המא״ז.
מצאנו שם שק מלא מוקשים ונפצים ממלחמת
השיחרור. פתאום הגיע לאוזנינו רעש
גדול. בתחילה לא הבנתי את פשרו. אולם
כעבור שניות אחדות פתחתי בדהירה לעבר
וואדי מישאש — לא טעיתי: שטפון! חלומי
משנים היה לראות את כמות המים הראשונה
מתקדמת• מראה אדיר. כמויות המים
הן פנטסטיות. הוואדי מלא על גדותיו. המים
מתקדמים כקיר. מדי פעם מתנפצים גלים.
השעה שעת דימדומים והמראה לא נראה
בכל הדרו. כמובן ששניתי מיד את תכניתי
והחלטתי להמשיך מחר עם הוזאדי בכדי
לראות את הזרימה.
למחרת קמתי עם זריחת השמש. רחצה
קלה על הפרצוף (הבנות הכינו לי תה
וביצים. באמת אין מלים בפי להודות להן)
ופתחתי בצעידה מהירה. בביר אל־חמם לא
התעכבתי והמשכתי לצעוד לאורכו של הוואדי
אשר בו ישנה זרימה׳ אולם זרימה
חלשה. אני צועד בדרך המובילה לראם
זועירה. הדרך עברה את הוזאדי. במקום זה
צריך להיות מעין. השטח ירוק. ממש מרעה
נהדר. אולם למעין אין זכר. המשכתי הלאה
והנה ביאר מישאש וחירבת אל־מישאש לפני.
המעין מלא מים ואילו כאן בבאר האנגלית
ישנם מים מעטים בקרקעית.
ואדי קובאב כבר מאחורי והנה החורבות
של תל מליח. הנה הבית הבודד על
הגבעה לפני הבאר וקצת מאחוריו מבנה
גדול. ופתאום גשם. במטרים האחרונים שנשארו
לי נרטבתי כמו דג. לבסוף הגעתי.
להפתעתי מצאתי טחנת קמח ובה עובדים
קרוב ל־ 20 ערבים. הם נתנו לי מים. למרות
הגשם הייתי צמא. הסברתי להם שאני רעב.
הם אמרו לי שזה לא מנומס לדרוש. מפה
לשם חיממו מים עם תה ושאלו אותי, אם
יש לי בצל• נתתי לאחד מהם קצת גזר
והוא לקח אותו והוציא חצב מהאדמה, חתך
אותו כבצל. מה אגיד? המרק היה אדיר
באמת. יש הרבה מאוד מה ללמוד מהם.
בו בזמן שאני מעשן סיגריה, כרגיל אחרי
הארוחה, מופיעה שורה של מכוניות. פניהן
מועדות למקום שם היה קורס של מ״כיות.
לבי החל פועם בקרבי. זאת גם הסיבה
שהלכתי אל הישוב הסמוך. עשרה קילומטרים
בינינו זה שום דבר ושנית ללכת עם
גדוד — זה וודאי לא בשבילי ואולם רציתי
מאוד לראות אותה. הרבה זמן לא ראיתיה
ומי כמוני יודע מה זה לא לראות הרבה
זמן בת אותה אתה אוהב.
כמובן שעליתי על המכונה. נחלאים עלובים
מסתכלים בי כמו על משוגע. עברנו
את הגבעה..׳ עוד הטור מסתדר ואני מסתכל
ורואה אותה. לבי הפסיק לדפוק אולם
החלטתי נחושה להינזר ממנה ויהי מה ולכן
החלטתי להיות אדיש — ולשחק אני יודע הכל היטב. פטפטנו ש טויו ת ...למרות
עליתי עם קורס המ״כיות. שנינו עמדנו
קצת בצד ודיברנו. השתדלתי להיות אדיש
ועל נושאים שלנו לא דיברתי.
הקור היה עז ובליוזי רוח בריאה. התארגנתי
לשינה• התברר שמכוניות המ״כיות
לא הגיעו. במחשבה ראשונה מוכן הייתי
לתת לד, את השק (שק השינה) .לעצמי
אני לא דואג. מכסימום הייתי הולך
בלילה — וכאשר הולכים, איכפת לי
הגשם? אולם החלטתי לא לנקוף אצבע.

1 n 1 \ f nרם פרגאי, גאה במדי הצנחן
| I I J i lניס שקיבל עם התגייסותו
לחיל זה, מיהר להצטלם באחת מחופשותיו.
בשבילי היא תהיה בת רגילה. ישנתי ככל
היותר רחוק ממנה. אולם אודה על האמת,
כאשר עצמתי את עיני ניסיתי לחלום שהיא
נותנת לי נשיקת לילה טוב ולו רק אחת.

לראשו כובע אדו8
הגוה הירידה היה 5צ\־
גדה אהר .׳ דה^דהי. וירדה
נדדד רהיד בהה הלא ההר
ה גנוו אל ההלוד הארדה.
*aשנפלו חמשת המטיילים הראשונים
^ /בדרך לפטרה, החל רם מתעניין במקום.
קולו היה נרגש בשעה שהיה מספר, איך
ילך בתוככי פטרה, ימשש את חזית ארמון
ד,ורדום או יעלה במדרגות האמפיתיאטרון.
רם הודיע לי בחגיגיות רבה שיש בידו
נשק, מזון, מפות וחברים למסע לפטרה.
התקשרתי מיד למשטרה קצין משטרה
גבוה שוחח עם רם וסחט ממנו הבטחה
לא לצאת מגבולות הארץ וביחוד לפטרה.
אולם זאת היתד. הבטחה מאוד לא מחייבת.
אחר מבצע סיני היתד, השתלשלות
העניינים כזאת שרם, שלא השתתף במבצע
קדש (הואיל והיה עדיין פצוע ממבצע קלקיליה)
,וכאחד מן החברה שתמיד ראה עצמו
ראשון לפעולות ולמעשי גבורה, נפגע
מקיום מבצע קדש בלעדיו. ניכר היה שבשלה
בו ההכרה כי את אי־השתתפותו
יכפר רק במעשים של אומץ לב וגבורה
אשר גולת כותרתם תהיה ההליכה לפטרה.
כשנראה לאחרונה, הלך בראש חבריו
לבוש חליפת עבודה של מלחים בצי וחגור
חגור עוזי ותרמיל קרב. העוזי תלוי מימינו
ולראשו כובע סרוג אדום. הוא וחבריו
ממש דהרו לעבר פטרה (הנמצאת 17 קילומטרים
מעבר לגבול) ובטרם יאיר השחר היו
במקום. כל לפני הצהרים שהו שם. הם
יצאו אחר הצהרים. אולם הבדווים הציבו
מארבים בכל שביל אפשרי ובערוב. היום,
בוזאדי הושיבה, נתקלו הארבעה במארב. ה־בדודים,
שהיו מזויינים היטב, ישבו בצוקים
למעלה ושלטו ללא מיצרים. המלחמה היתד,
עקשנית וקצרה מאוד. הם אף גרמו שני
קרבנות לתוקפים למרות מצבם ה א בו ד...
״הם היו גברים!״ אמר קצין הלגיון שהחזיר
את גוויות הארבעה — דן גלעד, קלמן
שילבסקי׳ מנחם בן־דויד ורם פרגאי•

במדינה

(חמשן מעמוד )6
עזרה ׳,ואמנם יוסף עזב את חכרו וחזר
לתמנע.
תחילה רעו לשלוח כתה לשסח, אולם
לבסוף הוחלם להמתין לבוקר. כשרק עלתה
השמש יצא יוסף עם ההליקופטר למקום.
אולם לכשהגיע למקום — נחרד. ידידו נעלם
מן השטח.
מאוחר יותר התברר כי ציון, על אף ששבר
שלוש חוליות בגבו, הצליח לעלות
בכוחות עצמו, בעזרת שמיכות שקשר זו
לזו, מן הבור ולהתקדם לעבר תמנע- .אמנם
שמעתי פעם אחת רעש של הליקופטר,״
־_ —rייספר ציון בחיוך ,״אולם לאחר שלא שם
לב לנפניפים שלי החלטתי ללכת לבדי׳.
שבע שעות הלך ציון באותו יום כשהוא
טצזע. בדרך, בהיותו קרוב כבר למטרה,
— ;ילהו ההליקופטר, אספו והסיעו לבית־חולים.
) sלאחר שסיימו השניים את סיפורם נתגלה
^ ניצול נוסף. אריה לאוסר איש הנח׳ל, ש־
^ הוצא פצוע ליד ארמון הורדום בשעת טיול
של יחידתו. אריה לא רצה לספר שום־דבר 1 ממה שאירע לו .״יש לי נסיון מר ׳,הודה

הוא ,״מיד אחרי המקרה היה אצלי אדם

אחד, ביקש שאספר לו מה קרה. אמרתי
לו שאסור לי לספר, והוא אמר לי כי הוא

שבוע לכתב ״העולם הזה־״ את
העדות המרשיעה הראשונה נגד
חילביץ. סיפר רוזנשטיין, גבר
סמוק־סנים, החי ביום על פנסיה
מנדטורית :
באוקטובר , 1942 בהיותי ,A .S .P .סגן-
מפקד משטרת תל־אביב, פגשתי בבית הקפה
פלטין בתל־אביב את יעקב חילביץ. הכרתי
את חילביץ כבר קודם לכן. ידעתי כי הוא
גובה כספים למען קרן החזית הלאומית.
הוא מסר לי כי בידו ידיעה חשובה על רגול
גרמני־נאצי בארץ. הוא הבטיח למסור לידי
פרטים שיובילו לתפיסת רשת הריגול, תמורת
סכום כסף ניכר. נדברנו כי יתקשר אתי
כאשר יהיו בידו כל הפרטים.
לילה אחד, כעבור שבוע בערך, צילצל
הפעמון בדירתי. השעה היתה שלוש לפנות
בוקר. בדלת עמד חילביץ. הכנסתי אותו
לחדר־ההמתנה. הוא סיפר לי כי בידו כל
הפרטים והתוכניות של הרשת. הסתבר בי
המדובר היה במשדר־רדיו, הטמון, לפי
התרשימים שבידי חילביץ, על אחד העצים,
בפרדס הנמצא ליד לוד.
הרקטות היו גרמניות. חילביץ הע

שמשטרת לוד ביקשה
מקלט בפרדס, וחיפש אחר דרך
ראה את משמרות השוטרים,
את השוטר הבריטי. היה זה
דרמטי ביותר בכל הפרשה.

אחריו, מצא
להמלט. כשדקר
ביאושו
המומנט ה
המשדר
היה זעיר. מאוחר יותר התגלה
כי המשדר שנמצא בפרדם לא היה אלא
משדר־טנק זעיר, שקוטר שידורו חמישה
קילומטרים בלבד. גם השוטר הבריטי, שנדקר
במבצע החיפוש, מת מאוחר יותר
בבית החולים.
הכשלון עורר בירושלים רוגז רב. נקראתי
באורח דחוף למפקד הבולשת הבריטית
והוא לחץ עלי למסור לו את שם המודיע
שלי. עמדתי במצב לא נוח. ידעתי כי פרושו
של דבר סכסוך עם האצ״ל. ביקשתי מגיילס
בק שהות של יום אחד להרהר במצב. הוא
הסכים.
מיד כשהגעתי לתל־אביב, פתחתי בחיפושים
אחר חילביץ. גיליתי אותו בקפה גינתי,
ליד מגדלור, בשעות הערב המאוחרות. ביקש-
תיו להתלוות אלי למכוניתי. נסענו בכיוון
לתערוכה ובדרך סיפרתי לו על דרישתו של
גיילם. הוא נרעש מאוד, בקשני לחכות
זמן־מה וחזר מיד. אחד מאנשי האצ׳ל, כך
הבטיח לי, יפגוש אותי מאוחר יותר, בש דרות
בן־ציון, ליד הבימה.

אחד התלמידים מספט
ברחתי מאת

דוד טרוש־נסקי
הדני. ממש פחד מוות. ישבנו ליד
2 Jהמדורה והעלינו כל מיני השערות. אחד
אמר :״הביתניקים ישברו לנו את העצמות׳.
שני סיפר על התכנסות סודית של הביתני־קים
לתכנון הנקמה, כעונש על גרוש חבריהם
מהמוסד. כולנו היינו מבולבלים ואף אחד
לא היה יכול להציע משהו הגיוני. המוצא
היחיד היה: בריחה.
הכל התחיל ממגרש הספורט. יש לנו
בבית הספר מגרש ששטחו אינו נוח לעריכת
תחרויות. הוא מלא סלעים קטנים
ואבנים המפריעות למשחקים. במשך הקיץ
צמחו בשטח קוצים. בתחילת השנה, בלי
כל הוראה מגבוה, התחילו האלימים —
זה אנחנו, התלמידים החדשים של כיתה א׳

בעשר ועשר דקות פגשתי ליד בית-
הבימה את איש הקשר של האצ״ל. סיפרתי
לו כי הפרשה הגיעה עד הנציב העליון
עצמו, הרולד מק־מייקל, והלה ציווה למצוא
את האחראים למותו של השוטר הבריטי.
בקשתי ממנו שיגלה לי מי היה המודיע
הערבי שלהם. כי היה זה מודיע ערבי הייתי
בטוח, מאחר וכל התרשימים היו בשפה
הערבית.
איש האצ-ל סירב למסור לי כל סרס
שיכול היה לסייע בידי. הוא טען כי הידיעות
שבידיו היו מוסמכות ביותר ורק
הבריטים• ,שאינם מרוצים מהקשר עם ה־אצ״ל,
חפצים להפוך את התגלית לקלת־עיר•
המפקח
היה מרוצה. למחרת נקראתי
שוב לירושלים. הפעם, טען גיילס בק, מוכרח
אני לגלות לו מי הוא המודיע שלי,
שהביא לכשלון הפעולה.

רוזנשטיין וחילביץ ()1944

מאנשי החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיח,
סיפרתי לו את הסיפור כדי לעזור
לו בחקירותיו — והסיפור התפרסם בעתונות׳.
המפקד עמד כצד. בשעה שאנשי
היחידה ואורחיהם חגגו ונהנו, ניצב ליד
שולחן ההגשה מפקד היחידה, התבונן במבט
אבהי בסייטים־הקצינים הצעירים. מפעם לפעם
היה מישהו מהם מעיף מבט לעברו,
כמתנצל על המהומה. המפקד השיב לו
חיוך מרגיע.
הוא היה מוכן לספר על הרפתקאותיו
עם ההליקופטרים זמן רב לפני שטייסיו
הצעירים הכירו בכלל את כלי־הסיס הזה.
היו לו סיפורים רבים, אך היום כבר איש
לא מבקש לשמוע אותם•

היסטוריה
סי פו רו עו ל ה מיגיו ד
גבר שחור־שיער ורחב־פנים חדר בשבועים

האחרונים לחדשות, כטיל שסטה ממסלולו
לחלל, חזר והסעיר את הרוחות 16 ,שנה
לאחר שארגון מחתרתי רב־עוצמה גזר עליו
פסק־דין מוות. סדרת מאמרים שפירסם ד״ ר
הרצל רוזנבלום בעתונו, ידיעות אחרונות,
< החזירה את יעקב חילביץ׳ ביתרי, גובה־קרנות
אצ״ל והאדם השנוא ביותר בארגונו,
לחדשות. כי חילביץ, לראשונה מאז בריחתו
הדרמטית מהארץ, שב וטען, דרך עטו
השנונה של הד״ר :״אינני בוגד*.
טען יעקב חילביץ, הנאשם על־ידי חוגי
האצ׳ל בהסגרת מנהיגיו לידי הבריטים,
באזני עורך עתון הערב ידיעות אחרונות:
אינני בוגד. למרות העובדה כי הושמצתי
כפי שאיש טרם הושמץ בארץ־ישראל, אי-
אפשר להוכיח השמצות אלה. לא נתפסתי
בשעת מעשה. שום מסמך לא התגלה נגדי
ושום אדם לא העיד לרעתי.

שלמח רוזנשטיין 56 לשעבר
מיג׳ור במשטרה הסלסטינאית
י וסגן־מפקד נפודתל־־אכיב, מסר ה

על השולחן תרשים משורסם היסב ומי
לוזה דברי־הסבר בערבית. ראיתי כי הפרדס
נמצא בדרך לוד־רמלה, לא הרחק משדה-
התעופה לוד.
לא ישנתי כל אותו לילד״ למחרת, השכם
בבוקר, עליתי במכוניתי ירושלימה. גיילם
בק, ראש הבולשת הבריטית בארץ, נרעש
לשמע הידיעה שהיתר, בפי. הוא מיהר להתייעץ
עם הממונה עליו וחזר והודיע לי כי
הושג אישור לפעולה נגד הרשת. נצטוויתי
לחזור לתל־אביב ולהמתין שם להוראות
חדשות.
למחרת, השכם־בבוקר, יצאנו כמה עשרות
שוטרים, יהודים ובריטים בלבד, בכיוון
לפרדס• לפי הצעתי נבחרו אנשי הבולשת
היהודיים ביפו, כשבראשם עמד יצחק שטיינברג,
כיום מפקד נפת רמלה. כשהגענו למקום
נפרשו האנשים בזוגות, שוטר יהודי
ושוטר בריטי, ופתחו בחיפושים. לאחר דקות
מועטות נמצאה על גג בית־השאיבה בפרדס
חבילה חשודה. בתוכה נמצאו כדורי אקדח-
רקטות מתוצרת גרמנית, וכמה תרמילים
ריקים. התאריך על הכדורים היה . 1942
מימצא זה הביא אותי להאמין כי אכן היה
אמת בדברי הילביץ.
משך שעות אחדות לא נמצא דבר.
לפתע הופיע שוטר יהודי בריצה. הוא מסר
לי כי התגלה משדר גרמני על עץ. מיהרנו
אחריו. על אחד העצים היה מונח משדר
בעל גוף מתכת, ולידו חבילת חוטי־סלפון.
לפתע נשמעו צעקות באנגלית :״הצילה
הצילו.״ השארתי משמר ליד המשדר ומיהרתי
למקום. על הארץ, ליד תעלת השקאה
חרבה׳ שכב שוטר בריטי מתבוסס בדמו.
שני שוטרים אחרים נאבקו עם אדם שלישי,
שנתגלה מאוחר יותר כערבי.
השניים התגברו עליו חיש מהר• על גופו
נמצאו אקדח ופגיון חמוץ עדיין מדם. אחד
השוטרים, חיים ויטחנובסקי, כיום סמל
במשטרת ישראל, סיפר לי את שהתרחש.
נראה כי הערבי, שמאוחר יותר התגלה כרו
התניתי
עם גיילס בק כי לא יאונה כל
רע לאדם זה. לאחר שהבטיח לי לקיים תנאי
זה, מסרתי לו את השם: יעקב חילביץ.
כעבור ימים מספר פגשתי את קיטלינג,
ראש המחלקה היהודית במטה המשטרה בירושלים
ויריבי משכבר הימים. הוא נראה
שבע־רצון ביותר. ללא כל שאלה מצידי סיפר
לי כי נפגש עם ח־לביץ, וכי בהתאם
לבקשתי לא אונה לו דבר. חשתי כי הוא
מרוצה מאוד מפגישה זו, וכי היו לו סיבות
מיוחדות לכך.
מאוחר יותר התברר כי מכשיר הקשר
הגרמני הוטמן בפרדס על ידי ערבי, תושב
לוד, שהיה יריבו של בעל הפרדס. הוא
מסר על כך לידידיו, אנשי האצ׳ל, וקיווה
כי יצליח בצורה זו לסבך את יריבו במעשה
ריגול.
פגשתי את חילביץ שנית למחרת ליל
החיפוש והמעצר של מנהיגי האצ״ל, חודש
לאחר תגלית מכשיר־הקשר. הוא בא לעומתי
במדרגות קפה פלטין ונראה נרעש ונפחד.
״מר רוזנשטיין,״ פנה אלי כנאחז בקש,
״הציל אותי. תאמר לי היכן אני יכול להת־חבא.״
בחנתי את פניו לרגע והסלסתי :״לך
לאן שאתה רוצה.״
כעבור כמה ימים נודע לי כי הבריטים
הסיעו את חילביץ למצרים וסייעו לו ל־המלט.
החפצים
היו ארוזים. אולם לפרשה
של חילביץ יש סיום נוסף, פרסי שלי.
יום או יומיים לאחר מעצר אנשי האצ״ל,
בא לחדרי מפקח המשטרה קיטלי־נג עם
ארבעה שוטרים בריטיים וביקשני להילוות
אליו. כשיצאנו אמר לי כי חפצו הוא שאמסור
לשוטרים את כתובת חדרו של
חילביץ.
הלכתי עמם בעצמי. בידי השוטרים היו
מזוודות גדולות. רק כשהגענו למקום, הוברר
לי פשר הדבר. הבריטים פתחו את דלת-
החדר, והחלו אורזים את חפציו של חילביץ
במזוודות• החפצים, ארוזים בסדר מופתי,
הועברנו לבנין הבולשת המחוזית ביפו, ומשם
לירושלים. הסתבר כי הבריטים דאגו לאיש
שלומם עד הסוף: יחד עם חילביץ הוברחו
למצרים אף חפציו האישיים, כשהאורזים
והסבלים הם אנשי משטרה בריטיים.
המודה הבריחה

חיים אולמן 55 בא לכדורי
לפני חמש שנים. לדעתו:
היתה מעשה ילדות חסר־מעם.

גיורינו

שונא פרסום ,״אף על פי
שאני הייתי כמעט היחיד
שסבל ממש מכל הענין, כשהזחילוני בחדר.״

סמית

חבר ועד חאליפיס ודוברם.
נקרא סמית בחיותו. קרח,
מדבר אנגלית, אוכל מסמרים ושותה נפט.״

.מדוע!מלטה כיהה שלמה אהחה היסטריה

כדורי בחצות
— לסקל את המקום ולהכשירו. הקדשנו
לעבודה שעות רבות משעותינו הפנויות.
החלטנו אפילו, נוסף על מגרש הכדורגל,
להכשיר שטח נוסף למגרש כדור־עץ. הכל
הלך בסדר עד שהביתניקים, תלמידי כיתה
ב׳ ,החליטו לקחת את העניינים בידים.
שבוע לפני הבריחה הטיל עלינו הוועד של
כיתה ב׳ — לגבינו הסמכות העליונה ביותר
— להכשיר את המגרש המסוקל לתחרויות
אתלטיקה, שעמדו להערך במקום בעוד
במה שבועות. היה לנו בדיוק מבחן בחקלאות,
שהוא המקצוע בה׳ הידיעה בכדורי.
התמרמרנו. הלכנו, שלושת חברי הוזעד
של כיתה אלף, אל הוועד של הביתניקים
והסברנו להם כי לא נוכל להספיק להתכונן
למבחן, שייערך בעוד יומיים.
אמרנו לביתניקים, :ז ה לא צודק להטיל
עלינו עבודה שאפשר לעשות גם אחרי
הבחינות.״ הוועד רק צחק מאתנו :״זה מבחן

הטכס

אישיותם.

בו מוענקים שמות חדשים
לאליפים ההולמים יותר את
מועמדים חובשים כלבויניק.

זהז מה אתם בכלל לומדים בכיתה אלף?״

ריצת־כוקר לחליבת פרות
Hkתקנו. ביצענו את העבודה. אבל
14/הביתניקים לא הסתפקו בזאת. למחרת
שמענו כי אנחנו נצטרך מעכשיו לקום בכל
בוקר בארבע. התרוץ: התעמלות־בוקר. כששאלנו
אותם, מדוע אנחנו צריכים התעמלות-
בוקר, כשיש לנו שיעורי ספורט אחרי הצהרים,
הסבירו לנו כי זו היא מסורת ביתר,ספר.
גם אותם הקימו בארבע בבוקר ל־ריצת־בוקר
.״מה יש?״ אמרו ,״תחשבו
שאתם קמים לחלוב פרה.״
מסורת זה מסורת. עוד לפני שבאנו לכדורי
הלעיטו אותנו בסיפורים מסמרי-
שיער על שיטת־הרכיבד, הכבדה של ה־ביתניקים.
זה היה עוד לפני מלחמת־ד,עצמאות•
הביתניקים הכינו לאליפים הפתעה
מיוחדת במינה. איך שהאליפים באו, סנה
הוועד של כיתה בית, אל האריות שבחבורה,
סיפר להם כי מאחר ועומדים לגייס את כל
האליפים להגנה, יחסרו ממ״כפים להדרכתם.
הוא ביקש מתנדבים לקורס ממ״בפים קצר.
הד,ענות היתה מלאה. אותו לילה, בחצות,
הוביל משמר של ביתניקים עשרה אליפים,
קשורי־עיניים, במסלול ארוך עד לבריכת־הנוי
של המוסד. כאן, ליד הבריכה מלאת-
הירוקה, צוו על האליפים להרים יד ולהשבע
שבועת־אמונים. באותו רגע דחף כל ביתניק
את האליף שבהדרכתו לבריכה.
ירוקים ורטובים דורבנו האליפים הנדהמים
בריצה־קלה לחצר בית־הספר, כאן
חיכו להם הביתניקים עם צנורות־מים של
מכבי־אש בידיהם, חגגו את טכס כניסתם
המפואר של המתנדבים להגנה, בזרם אדיר.
לאחר שאחדים מהנטבלים הצטננו, נערך
בירור, והמחזור כולו גורש לשבוע ימים.
הסכמנו אפילו לריצת־בוקר, שבוטלה מיד
לאחר מכן. אולם הקש ששבר את גבנו,
היה עונש פרטי של ארבעה ביתניקים לשני
אליפים. קיים נוהג אצלנו כי האליפים אינם
מעשנים. גם לביתניקים מותר לעשן רק
כאשר הם מביאים אישור מהבית.
ארבעה ביתניקים גילו כי פסה־פסה ו־ג׳ולינו
עוברים על חוק־העזר של המוסד,
הקובע את מגבלות העשון. הם לא סמכו
על התהליך המשפטי הרגיל של בית־הספר,
הכניסו את השניים לתוך חדר, וללא כל
אישור של הוועד שלהם, לימדו אותם לקח,
והזחילו אותם תוך איומים על הרצפה.

מכחן כוחות כמקום מתימטיקה
EES
ך• כונה לא היתה לפגוע בעבריינ״־

הביתניק, חבר ועד כיתתו, נזוע!

שבכל הרעש אשמים האליפים
818 1
חסרי הנסיון. אבל ״הזמן יעשה את שלו.״

יפופיק

הוא מרדכי ארנון 17 גם
הוא חבר ועד כיתה ב׳ .״כל
פנין שטיפת הראשים בבית־השימוש — שטות.״

I 1החוק, אלא להעליבם וזה עוד יותר
גרוע. לא פסה־פסה ולא ג׳ולינו לא הלשינו;
אולם המקרה הגיע איך־שהוא לאוזני ההנהלה
והיא החליטה לסלק את המתעללים.
באותו שבוע עמד להתקיים מבחן מתימטיקה
לכיתה ב׳ ,בו לא הורשו המגורשים
להשתתף. פחדנו כי הביתניקים, שעמדו לשבות
לאות סולידריות עם חבריהם. ינצלו
את הזמן למבחן־כוחות אחר. בערב, אחרי
שגמרנו לנקות את מגרש־הספורט, הדלקנו
מדורה וישבנו סביבה רועדים. ישבנו שם
מבלי שידענו מה לעשות. פחדנו עד מוזת.
פתאום עלתה ההצעה לברוח. לא יכולנו
להחליט. המשכנו לשבת עד שעה אחת בלילה
ליד המדורה. אחר כך עלינו לחדרים.
כמה חברה, שהחליטו לברוח, עברו בין
החדרים והודיעו לכולם כי הם בורחים. זו
היתד, מחלה מדבקת. כל אחד מיהר להכניס
שמיכה אחת לתרמיל, ויצא מן החדר. בהתחלה
חשבנו כי נצטרך לרדת, מהקומה השניה׳
דרך החלונות. מתכנני הבריחה הציבו
מבעוד לילה סולם ליד הקיר האחורי
של בנין הפנימיה. רצינו לעשות רושם
דרמטי בבריחה זו, ותיכננו להשתלשל למטה,
עד הסולם, בעזרת חבלים. אבל לבסוף
ראינו כי הביתניקים ישנים כמו מרמיטות,
ויתרנו על הרעיון ויצאנו דרך הדלת הראשית.
שלושים אליפים השתתפו בבריחה. רק
אחד נשאר, שלמה חיואן. הוא טען כי קיבל
התכוזצות־שרירים פתאומית. יצאנו במהירות
משטח המוסד לעבר הכביש, בכיוון מסעף•
גולני, המרוחק שמונה קילומטרים מכדורי.
מצב־הרוח היה מרומם וגם אלה שבתחילה
התנגדו לבריחה, חייבו עתה את הצעד הזה.
בבוסתן שליד המיסעף הדלקנו מדורה,

נקבע תחילה החלון האחורי של הבנין, בעזרת סולם וחבל
TTTf
U 1 Iשהיו צריכים לשלשל מן הקומה השניה, ראשית, כדי לתת
1111

הרגשה טובה לחברה שזו בריחה של ממש; ושנית, כדי למנוע מהביתניקים להרגיש בבריחה.
מאחר שהם ישנו, לא היה טעם לכל ההצגה והסיכון שהיה כרון בה ויצאו בדלת הראשית.
ולפי מיטב המסורת הכדוריסטית ישבנו שם
ובילינו את הזמן, עד הבוקר, בהעלאת צ׳יז־בטים
והשערות על ההפתעה, שתתחולל
כאשר תתגלה הבריחה. חשבנו כי ירדפו
אחרינו, אפילו עם סוסים וטרקטורים, אבל
לא פחדנו. אף אחד מהביתניקים לא הגיע
עד הבוקר.
בבוקר נסענו כל אחד לביתו, לאחר שקבענו
מפגש ביום החמישי בעפולה. אני
לא נסעתי הביתה, הצטרפתי אל ג׳ולינו
שנסע לביתו, בנודר,־איתן. כשהגענו לעפולה,
בדרך לעמק בית־שאן, פגשנו שם את גולני
ומיקי, שני ביתניקים׳ שסיפרו לנו כי נשלחו
לאסוף אותנו ואין לנו ממה לפחוד.
חזרנו אתם ועם עוד שלושה בורחים שנאספו
בדרך, סומסום, אבישי ועמוס-חכס.
הוא יודע גם תנ״ך, חוץ מזה שקוראים לו
ככה.
במוסד קיימנו שיחה עם המנהל, ד״ר
ניסים משיח. הסברנו לו מדוע ברחנו ומדוע
לא פנינו אליו. אנחנו כמעט שלא מכירים
אותו בכלל. כמובן שהוא הרביץ בנו מנה
הגונה; מזה אי־אפשר היה להימלט.

הזמן יעשה את שלו

! יום חמישי שנקבע לפגישה, שלח ה,מנהל
את משאית־המוסד לעפולה, ל־

אסוף את היתר. האליפים ביקשו ממוסד,
הנהג לעצור ליד הבוסתן שבדרך, כדי לקיים
אסיפת־כיתה ולתאם את קו־ההגנה בעת
המשפט אצל המנהל. מוסד, סרב בכל תוקף.
הוא סיפר לחוזרים, כי ד״ר משיח
הורה לו להביאם ישר אליו .״אני מאבד
חת־שתיים את משרתי אם אני עוצר בדרך,״
טען מוסד״
ג׳ולינו ואני בקשנו למסור דו״ח לכיתה
על מה שהתרחש, אך המנהל אסר על כך
והשגיח אישית כי כל אחד יחזור לחדרו.
בשבת נפגשנו אצלנו בחדר עם הוועד
של הביתניקים. ישי, אחד מהוועד של ה־ביתניקים,
סיכם את העסק בקיצור. הוא
אמר :״כל זה, כלומר, כל הבריחה המטופשת
הזו, לא היתד, מתבצעת לו היה הדבר
קורה בעוד כמד, חודשים. אתם נמצאים
כאן זמן קצר ולא הספקתם עדיין להסתגל
למקום ולתנאים. מספיק היה שאחד מכם
יציע לברוח כדי שכולם יקפצו על המוצא
הבטוח. ויקבלו את ההצעה. אין דבר, הזמן
יעשה את שלו.״
ידענו כי הוא צודק. הזמן יעשה את
שלו: המסורת של כדור, לא. תפגם על אף
הרעש והצעקה שכל מיני עתונים הרימו
סביב העסק.

במדינה

הקברהק דו ש
מאז עבר רבי יצחק לוריא 72 1534
הידוע בשם האר״י הקדוש, בהררי הגליל,
סימן מקומות בלתי־ידועים כמקום קבורתם
של קדושים, תנאים ואמוראים, ממשיכים
יהודי צפת, עיר מגוריו של האר״י, לחשוף
מפעם לפעם מקומות קבורה קדושים בגליל.
בהתאם למסורת העתיקה הופכים מקומות
אלה למרכזי־תפילה ופולחן.
בשבוע שעבר שוב נחשף קבר בין הרי־הגליל.
פועלים שחפרו ליד קברו המקורה
של רבי שמעון בר־יוחאי, במירון, גילו
שלד־אדם, מיהרו לצפת להודיע על מציאת
קבר־קדוש נוסף. בצפת עצמה נחלקו הדעות:
בעוד שאחדים ממנהיגיה הדתיים של
העיר נטו לחשוב כי התגלה מקום קבורה
של תנא או אמוראי, טענו הספקנים, כי
השלד אינו אלא שריד גדדיתו של תושב
ערבי שנהרג במלחמת־העצמאות.
היתד, אך דרך אחת להכריע בין המתווכחים:
להעביר את המימצא לבדיקת המכון
הפתלוגי. אולם כאן אמרו מצדדי הקבר
הקדוש לא. משום כבוד המת אסור לטלטל
את שרידי הגוויה ממקומה• רבה של צפת,
שמחה הכהן קפלן, הפקיד אפילו שני שומרים
ליד הקבר, אסר בכל חומרת האיסור
להעביר את השלד לבדיקה.
בעוד הרוחות בצפת סוערות, כשהספקנים
בחבורה נעזרים בגילוי דומה, שנערך במערה
בקרבת מקום, בה נמצאו עשרים
שלדים של פליטים ערביים ממלחמת העצמאות,
הגיע למקום שר־הדתות עצמו. הרב,
יעקב משה טולידאנו, שסייר בצפת, התבקש
לסור למקום התגלית, לחוות את דעתו כשר.
לאחר שהתבונן בשלד חיווה טולידאנו דעתו
כאדם מן־הישוב. אמר הוא: כל הסימנים
מוכיחים כי הגוויה נקברה במקום לפני
עשר־חמש־עשרה שנה לכל היותר.
אולם הרב הצפתי נשאר תקיף בדעתו.
השבוע, בעוד המחלוקת בין מצדדי הקבר
הקדוש ומתנגדיו רתחה במלוא עוזה, הכריעו
בבעיה מתיישבי־הסביבה. עשרות רבות
של מתיישבים, מעולי תימן, צפון־אפריקה
ועיראק, עלו ברגל למקום הקבר, כיסו את
המחסה הזמני באלפי נרות דולקים, קבעו
קדושה קיימת.

עולים
תאה מוו ת
כשעלה יוסף אוג׳לבו ממצרים בשנת
, 1950 מנתה משפחתו חמש נפשות: הוא,
אשתו ושלושת ילדיהם. כמקום מגורים
קיבלו חדרון בגודל שלושה וחצי על שלושה
וחצי במחנה ישראל שליד לוד.
השנה מנתה משפחתו של אוג׳לבו 12
נפשות, לאחר שנולדו לה עוד שבעה ילדים.
הם התגוררו עדיין באותו חדרון זעיר.
התרוצצויותיו הרבות של אוג׳לבו אחר
שיכון לא הועילו. הסוכנות אמנם היתד,
מוכנה להעביר את המשפחה לדירה גדולה
יותר, אולם לעולה ממצרים, פועל־ריצוף
העובד לעיתים מזומנות בלבד, לא נמצא
הסכום הדרוש לרכישה זו. כל בקשותיו
לדירה בשכירות חודשית נדחו.
בחורף שעבר, חלה הבן הצעיר של ה משפחה,
יואב בן חמשת החדשים, בדלקת
ריאות. לאחר שבוע נפטר בבית החולים
אליו הובא. האב, שחשש כי גורל ילדיו
האחרים לא יהיה סוב יותר, חידש את רי־צותיו
ממשרד למשרד. בכל מקום הביעו
הפקידים את השתתפותם בצערו, הודיעו לו
באורח חד־משמעי כי דירה יוכל אך לקנות.
אוג׳לבו פנה ביאושו במכתבים אל שר
העבודה, ראש הממשלה ונשיא המדינה.
שום תשובה לא נתקבלה.
השבוע חלה ילדו ישראל, בן שלושה
חדשים, הועבר לבית החולים בתל־השומר.
שם נקבעה מחלתו: דלקת ריאות חמורה.

| ה סאון בטבדיוד

שליחת ״העולם הזה״ עתה עד השארה: מה באמת

וק עובדות, בלי
״ מאת

רותי 1ר ד -

אחרי הפצרות מרובות, נעתר הבעל להתיר
לאשתו לנסוע לטבריה .״טוב, בסדר,״
אמר ,״לא איכפת לי אפילו שתפלרטטי קצת.
אבל זכרי: עד ביריית הגרביים.׳׳ היא אמרה
טוב וכשהוא בא לבקרה ביום ששי, מצא
אותה מתהלכת עם ביריית גרביים על
הצוואר.
גבר אחד שואל נבר שני :״האס אתה
שולח את אשתך לטבריה לא,׳׳ משיב
הלה ,״השנה אני רוצה בעצמי (לה־לה־לה)
את אשתי.׳׳
ולכם מכירים את הבדיחות החבוטות
Jהאלה על טבריה בעונה. כיצד היא
רוחשת חטא בכל פינה! על בעלים הבאים
בסופי־שבוע לבקר את נשותיהם, ההופכות
לפתע לנשים סורגות עלי מרפסת! על נשים
הבאות לבקר את בעליהן, ושומעות מפיהם
גניחות ואנחות על מיחושי הלומבאגו שלהם,
וכיצד נטרפים כל הקלפים ברגע שבני־הזוג
חוזרים העירה.
כולם מצפים לעונה. קציני צה׳׳ל הבאים
לחופשה מהודרת ביותר והמקווים לחטוף
מציאות, פועלים ופקידים המתאכסנים מטעם
מקומות־עבודתם בפנסיונים למיניהם, והמת־אמצים־מאד
להיות גאלאנטיים אל חסיד, או
בלומה, אלמנת־קש שבאה כאילו להתלקח
והמתעקשת ללבוש דמקא מכנסיים־ארוכים,
לענוד סיכת בצלאל בסמדר האפור ולטעון ש־באמת־היא־לא-יודעת-מה־יהיה-הסוף־אבל־היא־
תשמין־מכל־האוכל-הזה.
היא מקבלת, במה
שצריך להיות חן, את תשובתם האדיבה של
הגברים שעם־פיגורה־כשלה־באמת־אין-לה־מה־לדאוג.
מצפים
לעונה, כמובן, גם בעלי המלונות
הקטנים והגדולים, בעלי חנויות המזכרות,
בעלי מקומות־הבידור — אם אפשר לקרוא
להם כך — קציני־האו״ם, הצלמים ובית-
הקפה שבעין גב.
אולם האמת המעציבה — או המשמחת,
כרצונכם — היא שרוב הבאים לעונה, באים
באמת כדי להתרחץ בחמי־טבריה, להשמין
קצת בפנסיון ולהרגיש את עצמם מאוד
מושחתים אם הם מפלרטטים עם השכנה
או נושקים לה על האוזן בשעת ריקוד
טאנגו מסכן.
בבתי־האירוח הגדולים יותר מופיעים —
עד כמד, שייראה הדבר מוזר — זוגות
נשואים יחד. חלק גדול מהם בא אך ורק
לנוח ולא תמצא, אם גם תחפש, את אותה

האווירה של התפרקות, הרפתקות ומים־
גנובים• המים הם בהחלט קנויים, אני מבטיחה
לכם.
הסיזון הוא, בסיכום, די תמים.

;•שירים, אכל יפיס
תספרו לאיש, אולם היתד, זו

הפעם הראשונה שהתאכסנתי בגלי ננרת.
מרשים מאד, אם תשאלו אותי. חימום־
מרכזי גם בימים החמים בהם ציפו כולם
לטיפת־גשם, אורות דולקים גם ביום, שטיחים
מבליעים נקישת עקבים, רפרודוקצית־ענק
של רחל לאבל פאן וכ־ 9000 וריאציות
בציור על הנושא כינרת. המלצרים אדיבים,
מדברים כמעט בלחש. האוכל — הנפלא ביותר
שאכלתי מעודי. טבח המלון הוא בעל
נשמה של משורר, ואם אחת מפקידות המודיעין
לפעמים אינה הכי סימפטית, הבה
נייחס את העובדה לכך, שהיא קרבה לעשור
השלישי שלה ועודנה מצפה למראל.
בימים הראשונים לשהותי במקום גנבו
את ההצגה זוג צעיר בירח דבש, עשירים
אבל יפים. היא דוגמנית ידועה ונחשו שלוש
פעמים למי הכוונה. פשוט כואב לי לומר,
אולם כשראיתיה בגודל טבעי ועקבתי אחריה
מקרוב, מצאתי את עצמי מוכרחה להודות
שהיא חביבה מאד. אינני יודעת, כמובן,
מדוע — אולם קל לי יותר להודות שגם
הוא נחמד.
באיזו אלגנטיות שיחקה בקלפים כמעט
כל הזמן! כיצד סידרה באצבעותיה הארוכות־ארוכות,
הנראות כטבולות בדם — את הקלפים.
הרגשתי כל כך בורה, כששמעתי
אותה אומרת כלאחר־יד מלים שצלצלו ב אוזני
כפשוטות אך היו מעבר להשגתי כ־
״פריש״ ,״אני יורדת״ ,״נשארתי עם האנד
נהדרת״ .תקנו אותי אם אני טועה. כש־היתה
עליצותה גוברת, בגלל נצחון קלפני
קטן, היה הבעל הצעיר אומר לה :״האני,
מה יש לך?״ ״דארלינג! אני כל כך האפי!״
השיבה לו. והיא היתה, כנראה.
הם שהו זמן קצר במלון וכאשר נסעו —
נשמתי לרווחה. נשארתי הצעירה היחידה.
אני מקבלת כל מיני דיפרסיות, קלאוסטרו־פוביות
וסתם מאניות ופוביות כאשר אני
נמצאת במחיצת חתיכות. מתפוצצת מקנאה,
כמובן.

ז׳יוואגו ער כל יד
ך ילן הממוצע של הנשים, בתחילה,
היה של באלזאק וקינסי — ארבעים פלום.
הן היו מתחממות בשמש, לחוצות רובן
היטב במחוכים טובים, משוזת מי נסעה
יותר לחוץ־לארץ וכמה שהתה בכל מקום,

מספרות על ילדיהן, קצת רכילות כמעט
בלתי מזיקה. ברגע שמגיע גבר לסביבה,
מתחילה מלחמה נוגעת־ללב של קוקטיות
נשית, חיוכים ומבוכה.
מאוחר יותר הגיעו גם צעירות יותר,
כמו אותה אשת חברה. תל־אביבית ידועה,
שקבלה בפני ידידה שמצאה במלון (כי העולם׳
בעיקר של מבלי־חופשות במלונים
מפוארים׳ הוא בכל זאת קטן) :״כבר לא
יכולתי יותר. הרגשתי שאני פשוט מוכרחה
לצאת לחופש. אני הרוגה. מתה• סחוטה.
יש לי עזרה רק שמונה שעות ביום, ואת
יודעת כמה. ענינים יש לי.״ היא ידעה.
לבושן של רוב הנשים היה רחוק מלהיקרא
הדור — פרט לליל שבת, כאשר מוצאים
את השמלה ההדורה ביותר מן המזוודה
לסעודת־הערב.
וכמעט כולם עד אחד מסתובבים במרפסת
שטופת השמש, הנמצאת מעל לכינרת —
עם ד״ר ז׳יוואגו ביד. באנגלית — מה השאלה•
אתה יכול להבחין מרחוק בעטיפה
הכחולה והצהובה. לא שהם קוראים אותו
חלילה. הם משתרעים על הכסאות הנוחים,
מניחים את הספר הצידה ומשוחחים עם
השכן/ה. אולם הם באמת יודעים שפסטרנאק
זכה כפרם נובל ועשו לו בגלל זאת צרות
ברוסיה .״את יודעת שהוא יהודי?״ שאלה
אותי, בהטית חסד, דודה אחת .״לא. ברצי־נות?״
שאלתי .״כן,״ הבטיחה לי ,״כל הגאונים
הם יהודים.״
הגברים הם הרבה יותר מעמיקים בנושא:
״מענין מאד רציני בעיות אקטואלי
ו ת השתייכות לקו לא מבינים אותו
איזו העזה מפני שהוא יהודי
הם מחזיקים את הד״ר המסכן זמן רב כל-
כך — שנדמה לי שנעשה בינתיים פרופסור.

מי היה אומר
^ Qכאים כמעט כולם עם מכוניותיהם,
I Iעורכים טיולים בסביבה ומחליפים רשמים׳
מגיעים כולם למסקנה העצובה שעצוב
מאד בשביל החקלאות שאין גשם.
התיירים, רובם בגיל העמידה, מסתובבים
עם מצלמותיהם, פולטים קריאות התפעלות
על האקלים הישראלי הפנטסטי, מתרחצים
בכינרת וקובלים על יוקר־המחיה בארץ.
כמו בכל מקום, משמיעים הגברים משפטים
בנאליים כמו :״היד קרה — סימן
שהלב שלך חם.״ ו/או ״אין דבר — גב יפה
גם הוא מקסים.״ שלא לדבר על הצהרות
פילוסופיות עמוקות כמו :״כאלה הס החיים
מה לעשות העיקר הבריאות
ככה זה משונה, אבל נדמה לי שאני
מכיר אותך כבר זמן רב אכול ושתה
כי מחר נמות אפשר לפעמים להתידד
עם אדם בשלושה ימים, יותר מאשר במקום
אחר ללב

מבלי!
מבלי[
שבת[ יודעת התחה
טוויד?
והאר! שחור הלבנו בהו עומדי ערות אורו בואי דמנווז
כולם!
אוד

הצלט ומדר|
תמיד! שציע ביו י
המסו
יש I
שאל[

£ הסיר בעדי)
כשמו

העצי! ורוצז המון. לא במו
ביקו.
אותי,
יודע!
ונס
תאונות מנייה אי שי ת
שמואל הרשקוביץ ( )60 מיהר לדרכו. הזמן
היה ערב שמחת־תורה והיה עליו להספיק
להגיע למושב עין־איילה, המרוחק שמונה
קילומטר ממקום מגוריו, כדי שישלים את
מלאכת יומו: הספקת הסיפונים ובקבוקי הסודה
לקוניו בזכרון יעקב וסביבתה. למרות
התנועה ההומה מאוד בכביש חיפה־תל־
(המשך בעמוד ) 12

אה הכיסים !

רוצים את הכיסים!
התל-
להב אלכסנדר יהלומי, בתוצגת האופנה, כאשר
הדגימה נעמי קלוגר מערכת בגדי־צמר.

הרהי השניה

לא ידוע אם אמנם הושיטה הגברת את לחייה השניה
לנשיקה בבית־הקפה של אלי עבאדי, אך נראה שהיא
נהנית גם כשאיננה רוקדת. זוג זה אופייני לחלק גדול מאורחי טבריה בעונה ומחוצה
לה, הבאים באמת להתנפש ולנוח. נמצאים אף זוגות נשואים הבאים לבלות יחדיו.

באב^
מרכש

1ך שנים מה שהעין לא רואה,
1כואב מי היה אומר מה
אינכם רוצים שאפרט את
מ ה, האין זאת?

אינטים או אפלטון
והדברים המפליאים בעיר זו,

י שאתה יכול להתהלך בה שעות
גוש נערה נאה לרפואה. למעשה,
נוש כמעט בכלל בנערה. פרט לבהו
הן יוצאות בקבוצות. אינני
דוע, אולם המעט שראיתי בעיר-
דמו אשד, לרעותה כטווידל די ויאט:
אותו השיער השחור הפרוע
הז׳אקט השחור־לבן, המכנסים ה]
הרחבים מדי, ואפורות האורלון
או הוורודות.
Jמקומיים רואים קצת יותר. הם
ף ה ושם בקבוצות, מפליטים ה־קצניות
על העוברות ושבות, רובן
,״׳סתבל עליה, יה־רבי ! בואי
יאפשר לעזור לך במשהו?״ בהז־אני
רוצה לשאול: מדוע מגדלים
יאבל כולם — שפמים?
דמויות הטבריניות הציוריות הוא
קו, שבקיץ הוא משמש גם מציל
שחיה בלידו. חנותו הקטנה מלאה
יטנים באים לברר אם התמונות
:טיול כבר מוכנות. לביקו, העובד,
זר, גם על הסוסיתא, סירת־המנוע
ופעמיים ביום עם מטיילים לעין־גב,
]חדה למתרחש. כיצד הוא מבחין,
אם זוג בטיול הוא ״טבעי״ או

^ הוא אומר .״אני יכול תיכף לרזי
הוא רוצה להתחיל אתה ואיך.
ג ד לה, יעני, במרפק, לעלות על
נוגע לה ביד לא בכתנה, מזיז אותה
ן לפה ולשם. תמיד נדחף על ידה
וים. וכשהמדריך מסביר, הוא אומר
;ואי פה. יותר מענין. תראי את
יהאלה.׳ שואל אותה אם קר, לה
:לתת לה את המעיל והיא צוחקת

!סרות, בחנותו, גם נשים מקומיות.
יוני שמעתי אחת אומרת :״בחייך,
ן ם אני אצא קצת שחורה — תלבין
תתקן לי גם את התסרוקת — אתה
אותו כשהוא

מספר על

רוקדת חתינה תל־אביבית,
מצויידת
ם החיוניים, עם אחד אשר הבל
עליו כי הוא אחד מאנשי האו״ם.

יופי טברייני

של הנוף והאדם, משתקף היטב בתמונה זו.
ברקע רואים את המגדל הדרומי של חומת

כיבושיו הפרטיים! פילוסופית החיים של
ביקו, שנשא החודש אשה :״את מבינה,
זה ככה: או אינטים — או אפלטון. אם
אין תיכף איגטים — אף פעם לא יהיה.
תמיד יהיה אפלטון. אז צריך תיכף להחליט:
אינטים או אפלטון ולפעול מיד!״

אחרי 2011 שגה
*\ ת פ יושבים שלווים ושאננים ב־
CVבתיכם, מבלי לדעת אפילו שלפני שבועיים
נערכה בטבריה תוצגת האופנה הראשונה
אחרי אלפיים ואחת עשרה שנה! זה
היה גדול, פשוט.
היו כאלה שטענו שהתוצגת היתר, יפה
ומענינת ועתונאי מקומי כתב אפילו באחד
העתונים, כיצד נהנו הגברים שבמעמד מן
המאורע. אם הם נהנו, אז הם בהחלט
ראוים לכך — אם תשאלו אותי. גם אם לא
תשאלו אותי, בעצם.
כאן המקום להכריז שהתוצגת נערכה בארבל,
מקום הבידור הפופולארי ביותר
בטבריה, בחסות או מטעם ארגון אמהות
עובדות וכי כל המוצגים היו של בית האופנה
שרד בטבריה וחנות הנעלים חן,
כשסיסמת הערב היא: תושבי טבריה —
תקנו בטבריה!״
לפני שאני מתחילה להשמיץ, אני מוכרחה
לציין שהדגמים היו מפתיעים בחינם.
טבריה ציפתה במתיחות למאורע. מודעות־ענק
בישרו על בואן של הדוגמניות התל־אביביות:
אילנה רובינא, קטי מטמור־רודר
(לא הופיעה) נעמי קלוגר ונורית רונאי.
התצוגה נועדה ל־ .8.30 וכמובן שאיש לא
ציפה שבאמת תתחיל בשעה זו. זה קורה
גם בתל־אביב. מה שלא קורה בתל־אביב:
שורות צפופות־צפופות של כסאות, רעש
גיהינומי ועסקניות מתרוצצות כאילו רודף
אחריהן שד. וחבל שלא.
הקהל, שכלל מספר בלתי מבוטל של גב רים,
נחלק בצורה חדה ביותר למקומיים
ולא. את המקומיות יכולת בקלות לזהות:
כאילו נדברו ביניהן הופיעו כמעט
כולן בשמלות צמר אדומות, רדידי צמר
לבנים, נעליים שחורות עבות־עקב, ומערכת
מסובכת של עדיים מזויפים איפה שרק
אפשר — על הצוואר, הידים, האוזנים והראש.
האורחות הופיעו רובן בשחור.
תזמורתו של מנדלבאום, המנגנת במקום
גם בשאר ימות השבוע — תזמורת ריקודים
טובה, בדרך כלל — פצחה לפתע ברעש
מחריש. ואם ניתן היה לחשוב לרגע שהרעש
הוא רגעי, בדי להתגבר על רעשו של הקהל,
היתה זו טעות. משך עשר דקות רצופות,
אם לא ליועלה מזה, השמיעה בתרועות של
יום הדין פוט־פורי מאד פורי* של ורדי,
* רקוב, בצרפתית.

העיר העתיקה, ומאחוריו המזח והבתים שעל שפת הכינרת. מלפנים, נראה
נוף טברייני לא כל כך עתיק, אם כי מושך ומעניין לא פחות. ואולי יותר.

פוצ׳יני, וליאונקבאלו. מנדלבאום ותזמורתו
עשו למראם באטרפליי חראקירי עוד לפני
המערכה הראשונה, וכשניגנו את צחוק
הליצן רציתי לבכות.
זה עבר, איכשהו. דודה אחת, נניח שהיא
בוזדאי טובה, נגשה למיקרופון ואמרה כמה
שנעים לה לפתוח את הערב. הכל טוב
ויפה, אולם כלום מוכרחה היתה ללבוש
שמלת קטיפה אדומה זו, עם הזנב הנורא
מאחור?
המנחה היה, אני מצטערת לומר, אלכסנדר
יהלומי. הוא לקח את המיקרופון, העיף
מבט כבש־בעור־זאב בעסקנית ואמר בפולנית
בניב עברי :״בשביל אם כזאת — כדאי
לעבוד.״ מיד לאחר־מכן החל בשורת בדיחות
תפלות, הציג את התזמורת כשהוא מצביע
על מנצחה, מנדלבאום :״הלוזאי שהיו לנו
אלף כמוהו. אבל יש לנו מיליון.״
הקהל התמוגג.

ב׳ בשביל בתולה
ך* תוצגת החלה סוף־סוף. על המעבר
f Iהצר החלו צועדות: אילנה, כתמיד, מלכותית
וגאה, מחייכת בעיניה בלבד; נעמי
קלוגר, דוגמנית צעירה, שחזרה לא מכבר
מארצות־הברית, ואשר כבשה את הקהל
מיד בהופעתה הפשוטה והמלבבת; נורית
רונאי, עצבנית ומעושה מדי, דבר שיש אולי
לזקוף לחוסר־נסיון; ורות שרון, דוגמנית
חדשה אך לא בולטת במיוחד.
הדגמים, כאמור, היו נאים ביותר ואין לי
כל חשק להתחיל לפרטם. את צעדיהן של
הדוגמניות במעבר הצר ליווה יהלומי בהערות
שהיו מתאימות יותר להופעת תדודיל
מאשר לתצוגת אופנה :״ הממ הייתי רוצה
להיות במקום השמלה כאשר הופיעה
עדנה, בשמלת צמר בעלת שני כיסים
על החזה ועליה מעיל קצר, שאג יהלומי:
״את הכיסים! רוצים לראות את הכיסים!״
כשהוא מפלבל בעיניו וממצמץ בשפתיו.
הוא הריץ אותן רצוא ושוב — להנאתו
של הקהל.
נורית׳ שהיא בעלת גוף מקסים, היא נאה
מאד; אולם היא מעכסת מדי ומנענעת מדי
את מותניה, דבר שאיננו הולם תוצגת־אופנה
מאופקת. יהלומי תפס מיד את העניין,
וכל פעם שנעצרה כדי לעשות משהו
במותניה — היה צועק לה ,״הופ!״ הוא
הריץ אותה כל הזמן כשהוא מלווה בקולו
את התזמורת במארש הגשר על נהר קוואי:
״לה־לה, לה־לה־לה הופ! הום! הופ!׳< נורית
בלעה את זה בשקט, ניסתה אפילו לחייך.
אולם הוא לא העז להתחכם עם אילנה.
כל פעם שהיה משהה אותה מדי, היתה זו
זורקת לו מבט כחול קר, שהיה מרסן אותו
מיד.
באילו לא הספיק כל זאת, סיפר את
הבדיחה הבאה, בין החלפת תלבושות אחת

ברחוב דיזנגוף בחורה אחת עם
שאלתי אותה: שמך בתיה? ,לא.׳
,חנה!׳ אז למה הב׳? ,זה סימן:
,לא, אתה מבין, זה סוודר ישן׳.״

לשניה :״יום אחד ראיתי
האות ב׳ על הסוודר שלה.
בלה? ,לא.׳ אז מה שמך?
בתולה!׳ מה׳ את בתולה?
אז אני שואלת אתכם.
בסוף בסוף, כאשר צעדו כולן יחד, שוב למנגינת הגשר,
והספיקו לעשות קילומטראז׳ גדול על הבמה הצרה, עשתה
אילנה בראשה תנועה לחברותיה — והחלה יורדת על דעת
עצמה.
מאוחר יותר, בחדר ההלבשה, מצאתי אותה רותחת :״זו
לא תוצגת. זה קירקס.״ היא צדקה, דווקא.
יהלומי לא הסכים לדעתי, כי עבר את הגבול :״תשמעי.
אני יודע מה שאני עושה. הקהל אוהב את זה. אני יורד
אליו. אני עורך־דין, אני יודע בדיוק מה לומר.״ למה התכוון?

ראן?
קומות הבידור בטבריה הם, כאמור, מוגבלים. על
! ו שפת־הכינרת ישנם שלושה בתי־קפה שהיו עד עתה
ממש ריקים, וכל פעם שהיה מישהו עובר בסביבה, היו
מלצרי כל בתי־הקפה מתאחדים, ויוצאים החוצה לפתות את
הלקוחות הפוטנציאליים להיכנס. המקום המלא יותר בין
שלושתם הוא גלי ים של אלי עבאדי.
אלי הוא טיפוס. הוא עובד קשה לרכוש ידידים ולהצליח
בחברה, מתהלך בין הלקוחות, טופח על שכם, מתחכם
אל הגברות, רוקד אתן, מזמין משקאות על חשבון הבית.
פעם, כשהייתי שם, הראה מישהו לאלי את תצלום אשתו
ואמר לו :״בשנה שעברה היא היתד, בטבריה. בטח באה
הנה המון, כל פעם עם גבר אחר.״ אלי התבונן בריכוז
בתמונה, החזירה ואמר :״אף פעם בחיים שלי לא ראיתי
אותה.״ זהו מה שקוראים טאקט, בלע״ז.
וישנו, כמובן, ארבל בקרית שמואל, שהוא ההדור במקומות,
בעל תזמורת ריקודים טובה וזמרים המתחלפים
לעיתים קרובות. בעונה מרבים לרקוד שם לצלילי המנגינות
האיטלקיות הפופולאריות כנל־בלו די פינטו די בלו. הרוקדים
הם בעיקר בני גיל העמידה, שהחליטו לנער את עצמם
במקצת. ואם אתה פוגש סוז־ינגר טוב, הסיכויים הם שהוא
טברייני.
המקום המענין והיפה ביותר, בשביל הכסף שלי, הוא המועדון
של מקסים סלומון, ליד הלידו, שכה הירבו לדבר
עליו. מקסים ואשתו הנאה לוצי, סיימו עתה את הכנתו,
הפכו את המקום לבעל צביון ואווירה מיוחדים. המקום
עצמו יכול להפוך את הציני ביותר לרומנטי. נרי־שחפים,
דמדומים או ירח כרצונכם, עלים מתנפנפים ברוח קלילה —
כמו לפי הזמנה.
המועדון, הנקרא בשם מינוס 206( 206 מטר מתחת לפני
הים) מקושט ברשתות דייגים, מצוייד בבאר עשוי מסירת
דייג פשוטה ושולחנות מגזעי עצים. לוצי ומקסים מתפארים
בנכס החדש שרכשו: בן־דוד של אחד מהם, אינני זוכרת מי
— אמריקני שהיה באר־מן בגרינוזיץ׳ וילאג׳ ,והיודע, לדב ריהם,
להכין את המשקאות המופלאים ביותר.
המקום מלא כתובות וציורים של ידידים ואויבים, שהיו
באים למקום עוד בקיץ. לרשות אלה הרוצים לשחות או לנסוע
באופני המים של מקסים, עומדות גם קאבינות הלבשה.
מקסים מבטיח לחברה גם סירת־מוטור.

! ב ש בו עהבא: רות׳ במר רו צ או ת!

יי׳ /הראל

במדינה

גם בשעות הגסיעה אל תהיה מנותק
מן העולם —
רדיו ״הראל־ עם חמשה כפתורי בקורת
ינעים לך הנסיעה ויסיג כל מתיחות!

פ ר עונז אלי־

המינוי -

?יבלה חיעיבווך רלמווז חוזרגניחvra s i ,
אווזו. בה?רנז. מ?ב וזביעוט לעימוו, לא
וגבל לאכטיר כל ווטילגיז ללאה עי לגה.

(המשך נ 1עמ> ) 10
אביב, נהג הרשקוביץ בבטחה בעגלתו, ששני
פנסים דלקו בצדדיה.
הוא לא שמע את המכונית המתקרבת. רק
חריקת הבלמים והזעזוע שהניפו מעל מו שבו,
הבהירו לו את המתרחש. מכונית פרטית
שבאה במהירות מאחוריו, היכתה בעגלה
בכוח, ניפצה את מיכלי הסודה ש־בעגלתו,
רכושו היחיד עלי אדמות•
לפני ארבע שנים, השיג הלוואה רבן־
אחותו׳ קנה מכונה למילוי סיפונים. בעזרת
עגלה וסוס הצליח לשרת קונים, לא רק
בזכרון יעקב, מקום מגוריו, אלא גם ב מד
שבים הסמוכים.
מכתכ בעתונות. המכונית הדורסת
לא הצליחה לדרוס את הרשקוביץ עצמו.
הוא מיהר לקום מהתעלה, אליה הועף בכוח
ההתנגשות, החל צועק לעבר הנהג לעצור,
לסייע לו להחלץ ממקום התאונה. הנהג
הדורס אפילו לא האים את מהירות מכוניתו.
הרשקוביץ החל חש בכאבים רק למחרת.
הוא היה רתוק שבועיים למיטתו, וכאשר גם
ממנה נוכח כי נשבר מטה לחמו. החלו
פרשת גביית העדויות והחיפושים אחר הנהג
הדורסן, אולם למרות מאמצי המשטרה
לא נמצא האיש.
השבוע, לאהד שהתייאש מהסיכויים למצוא
את שובר מטה־לחמו באמצעות המשמח״
פירסם הרשקוביץ מכתב מזעזע ב־עתונות׳
תיאר את כל פרשת סבלו. הוא
סיים מכתבו בפנייה אישית אל הנהג הדורס:
,,אולי יקרא אותו נהג את ככתבי זה ויתעורר
בו איזה רגש אנושי לעזור בשיקומיד

דרכי חיים
שכר טדחה

בק שי לראות א ת חליפות הקזוייד ליצוא
של _תלוה מודל״ בסלוני האופנה המובחרים

סיפורי סינדרלה הולכים ונעשים יותר
ויותר נדירים• גם הנסיכים שבאגדות אלה
אינם עוד הנסיכים שהיו פעם. היום אין
הנסיכים טורח-ם לסובב עם נעל בידם
ברחבי המדינה ולחפש את הרגל שתתאים
לנעל. במקומה הם משתמשים בשליחים.
שליח מעין זה היה עמנואל דהאן, מדריך
במשרד נסיעות י.ט.ס• כאשר פנה מיכאל

סירב לתת לו אותו. אילו היה גם עמנואל
דהאן טיפוס אגדתי יתכן שהיה מזמין את
החתן הצעיר לדו־קרב אבל הוא היה הרבה
יותר סבלני. אמר הוא השבוע :״לא ביקשתי
מולדר כסף. ציפיתי שבעצמו יבין שהוא
צריך לקיים את הבטחתו. אבל הוא שכח
מזר״ אני לא שדכן ולא עוסק בזה, אבל
אני מרגיש שהוא בעל יכולת ואני עשיתי
שירות בשבילו. מה שנשאר לי לעשות הוא
לכתוב לו מכתב ולהזכיר לו את העובדות,
מי היה הגורם לחתונה זו ד

משטרה
דרכושל שו ט ר
דרכו של חיים סנדרוביץ ( )35 כשוטר,
לא היתד, סוגה בשושנים. כשהתגייס למש טרה,
לפני כשש שנים, קיבל תפקיד של
נהג. מאוחר יותר, הועבר כנהג לחוליה
הפלילית בנפה הצפונית. בשנת 1956 עלה
בדרגה. הוא הפך לנהג־בלש במדור הבילוש.
לכאורה היתד, זו דרך שוטר מקובלת. אולם
סנדרוביץ, להוותו, היה אדם שידע לעמוד
על שלו. באחד המקרים, כשנהג במכו־נית־הבולשת
בחוצות תל־אביב, הצטווה על
ידי סמל־הסיור לעקוב אחר ג׳יפ שנסע
לפניהם. סנדרוביץ׳ ,שהכיר בנהג הג׳יפ את
אחד מקציניו, סרב למלא את הפקודה.
למחרת הגיש סמל הסיור דוח נגד פיקודו,
התלונן כי הלה סירב למלא פקודה, בלי
לפרט איזו פקודה היתד, זו. ראש מדור
הבילוש, פקד דוד פאר, לפניו הועמד סנדרו־ביץ
לבירור, לא היה מוכן להסכים לדבריו
של השוטר הפשוט. פקודה של סמל היא
פקודה, אפילו עם הוא מצווה לעקוב אחר
קצין. פסק הדין היה: העברה מתפקיד.
דרך פתוחה. עד להעברתו מהתפקיד
הצליח סנדרוביץ לצאת לסיור נוסף עם
אותו סמל. במקרה זה רדף סמל־הסיור אחר
ג׳יפ שסרב לעצור, ירה בו מאקדוחו ונקב
את מושב הנהג. משום־מה לא פרט הסמל
אירוע זה ביומן־הלילה.
סנדרוביץ הודיע על המקרה לממוגיו.
סמל־הסיור נקרא למפקח אהוד ספורטה, נחקר
למאורעות הערב. בפיו לא היתה כל
תשובה סבירה. הוא הועמד לדין בפני ניצב

אופנת ״אורלון
דיינל״ של

תל וה
מ ודל
מבוק שת
בכל רחבי
תבל

מדריך דהאן, מיכאל ונורית ואלדד
נמה שווה הנעלל

מעיל לוקסוס לשמוש מעשי
עשוי מבד פלאים ״אורלו!
ויינד, הקמטים נעלמים
בהברשה לחה. מחיר 153ל׳י

גורדו! לבינסון אילון

ולדר, עורך־דין אמריקאי עשיר וממושקף
מקליפורניה אל המשרד, ביקש למצוא עבורו
את סינדרלה שלו, אותה ראה מעל דפי
חוברת תעמולה ישראלית, הבטיח למוצא
הישר פרס כספי. עמנואל דהאר התנדב
למצוא את היפהפיה שמאחורי התמונה. היתה
זו נורית פילצר , 19 ,חיילת ודוגמנית. עמנואל
הפגיש את השניים, דאג שיבלו יחד ויכירו
זה את זו.
בשבוע שעבר התגשמה אגדת סינדרלה
המודרנית במלון דן• במסיבה צנועה, נשא
מייק ולדר את נורית פילצר לאשר״ אלא
שהנסיך מקליפורניה לא היה כל כך אביר
כנסיך שבאגדה. הנעל שמצאה עבורו את
סינדרלה שלו לא היתד, שוה בעיניו את
הכסף שהבטיח.
עמנואל דהאן בא לחתונה, בירך את הזוג
וחיכה לפרס, אולם המיליונר האמריקאי

עמום בן־גוריון, זכה בנזיפה ועכוב יציאתו
לקורס קצינים.
בינתיים הועבר סנדרוביץ מתפקידו, מונה
כשוטר־סייר ביפו. הורדה זו בדרגה פגעה
בשוטר הרגיש, הביאה אותו לחישוב
דרכו במשטרה. התוצאה: הבלש המודח התחבר
עם קבוצת פורצים ערביים, שבראשם
עמד אחמד אגואני (העולם הזה .)1109
החבורה ביצעה שתי פריצות בלבד. מדור
הבילוש היה הפעם זריז מהרגיל. בליל יום
ה׳ חיכתה לסנדרוביץ׳ ,אב לשלושה ילדים,
הפתעה. בדלת דירתו ניצבה קבוצת הבלשים
אתם עבד, בראשם הסמל, שתלונתו הביאה
להדחת סנדרוביץ׳ .בחיפוש קצר שנערך בדירה
נמצאו פריטים החשודים כגנובים.
השבוע הועמד סנדרוביץ׳ בפני ניצב עמוס
בן־גוריון. הוא הודח מתפקידו ונעצר לעשרה
ימים. בפני סמלו לשעבר נפתחה הדרך
העולם תזה 1110

תמהרי

לקורס הקצינים ולקריירה מזהירה במשטרה.

דרכי אד
מותדם • סעיף •״ח
מכונית חברת האשלג עצרה בפתח המפצל׳
פלטה עשרות פועלים למשמרת הבוקר.
עובדי בית־המלאכה שפתחו את הדלת נתקלו
במחזה מזעזע: בתוך בית־המלאכה החשוך
למחצה׳ נראתה גופת־אדם תלויה על חבל.
הראשונים שהגיעו אל התלוי גילו לתד־

נולד. לאלוף־משנה הלל אל־דאג,39 ,
קצין הנדסה ראשי (ז. א .מפקד חיל הנדסה,),
בן. אל־דאג הוא מהנדס, בוגר הטכניון
בחיפה, שהספיק לשרת כסגן בצבא הבריטי,
להקים, אחר מלחמת העצמאות, בין השאר,
את בית־החרושת של נשר למלט ברמלה,
על־יד מסעף ד%רך לירושלים.

נולד.

לאלוף מרדכי לימון, לשעבר מפקד

80 שנה נסיון
ככל העולם כהוראת

במה מתגאה
כל אשה?
אחד הדברים שעליהם גאוות
עקרת הבית — הגשת האוכל
לאורחיה החשובים במערכת
כלי חרסינה מהודרים.

•אנגלית
•צרפתית
עברית, גרמנית,
פורטוגזית, ספרדית,
רוסית ובו׳.
הכנה לכל הבחי נות.
לפני הצהרים
קבוצות של 3—5

לכבוד המאורע רצוי לנקות
ולצחצח כלים עדינים כאלה
באמצעי המיוחד שנועד
למטרה זו — ״ברקת״ התכ שיר
החדש מתוצרת ״פז
חימיקלים״ המנקה ומבריק
בנקל גם חלונות, כלי זכו כית,
פורמאיקה ואמאיל.

אי ש

בלבד.

אחרי הצהרים —
קבוצות מרוכזות
ועזרה לתלמידים.

מספר טיפות ״ברקת״ על
מטלית יבשה מספיקות
למטרה זו.
להשיג בכל חנויות המכלת,
בתי המרקחת וחנויות הצב עים.

ברליץ

רחוב
נחלת כנימין 2
תל־אכיב, טל 62347 .

מתאבד הסלסי מרים כוסית כמסיגה
מה שתה סעיף י״חז
המתם את אחד מחבריהם האהודים ביותר:
גבריאל (גבי) קסלסי, בן ה־ ,22 מפרנסה
היחיד של משפחה בת 13 נפשות. התגלית
הקימה סערה במפעל .״ידענו שזה יקרה,״
טענו הפועלים המזועזעים .״בכל אשמה ההנ הלה
שלא קיבלה אותו חזרה לעבודת. הוכח
כי ההאשמות נגדו לא היו נכונות.״
ההאשמה שבעטיה סולק גבי מעבודתו
במפעל האשלג לאחר שנתיים של עבודה,
היתד, בתחילה נסיון לאונס, שונתה לאחר
חקירה לנסיון פריצה לבית זר. גבי, שגר עם
משפחתו הגדולה בשכון ב׳ בבאר־שבע,
הכיר לפני בחצי שנה את אשת ידידו ליאון,
העובד גם הוא בסדום. לפני כשבועיים
הופיעה האשה מלכה ( )20 יחד עם בעלה
בתחנת המשטרה בבאר שבע, טענה כי גבי
ביקש לאנסה תוך כדי פריצה בכוח לביתה.
גבי נעצר עוד באותו ערב.
הצעיר טען כי היו ידידים משך חדשים
ארוכים ואת ענין הנסיון לאונס בדתה האשד,
מליבה. בתום החקירה שוכנעה המש טרה
כי לא היה כאן נסיון לאונס, האשימה
את גבי בפריצה לבית זר.
חיים תלויים על חוק. גבי שוחרר
בערבות, הורשה לחזור לעבודתו. כדי לא
להפסיד אף יום עבודה חזר מיד למפעל.
האחראי לייצור בבית־ד,חרושת, שלמה נדל,
קיבל פניו בארשת מבשרת רעה. בידיו היה
הסעיף בחוזה העבודה הקובע כי ״אין
להעסיק במפעל אנשים המואשמים בעבירה
פלילית.״ גבי נדהם. הוא ידע מה פרוש
הדבר למשפחתו התלויה רק במשכורתו,
לאחר שהאב איבד את כושר עבודתו.
הבחור, שהיה ידוע בקרב חבריו כבעל גאווה
עצמית ורגיש ביותר, התחנן בפני ההנהלה
להרשות לו לחזור לעבודה. התשובה היחידה
ששמע היתה: סעיף י״ח.
אחראי המשמרת, אברהם בוהור, ידידו
הטוב, הסביר להנהלה כי הדבר עלול להסתיים
באסון. איש לא הקשיב לדבריו .״זהו
החוק,״ נאמר לו .״אם נוותר לו׳ מי יודע
מה עלול להתרחש כאן מחר.״ גם ועד
העובדים פרש ידיו באין־אונים.
אשליות אחכה. יום לפני מותו איים
גבי כי אם לא יוחזר לעבודה לא תהיה
לפניו כל ברירה אלא להתאבד .״אינני
יכול לראות את אבי החולה הולך לחפש
עבודה בעוד שאני, החזק והבריא, אסתובב
בטל.״ איש מהאחראים לא האזין לדבריו.
מיד אחרי המקרה הקים המפעל וזעדת
חקירה פנימית. מסקנותיה הצדיקו ללא פיק־פוק
את צעדי חברי ההנהלה. קבעה הוועדה:
״שני האנשים לא יכלו לעבוד במפעל, או
הבעל או גבי חייבים היו לעזוב. לאחר
שיקולים הוחלט שיהיה זה גבי שיורחק מן
העבודה.״ ״צנוע, ביישן ומסוגר,״ קבע
הדו״ח .״עובד מסור ביותר לעבודתו, שעבר
עליו משבר נפשי, לפני גסיון ההתפרצות.
אשליות האהבה, מעצרו על ידי המשטרה
והפסקת עבודתו עוד החמירו את המשבר.
על רקע אופיו הסגור התאבד.״
תעולס חזה 1110

חיל־הים וכיום ממונה על הכנת המשק
לשעת חירום ולרעייתו רחל, שהתפרסמה
בזכותה ב־ 5000 דולר בחידון טלביזיה באר־צות־הברית,
בן. אלוף מרדכי לימון שרת
לפני מלחמת העצמאות בפלוגה י׳ של
הפלמ״ח, עסק בניוזט אוניות מעפילים
לחופי הארץ. את נסיונו הימי קיבל על
אניות־מסחר, עליהן עבד מיום סימו את
לימודיו.
נולד. למפיק סרטים נורי חביב,43 ,
ולרחל טטרקו, לד, נישא בסתר לפני שנה,
ושהיא כוכבת סרטו אחד מול רביס, העומד
לפני סיומו, בן בכור•

קט ן ב צו ר ת!

ענק ביכולתו

נתארס. רב־סרן ירוחם (חג׳ינג״) כהן,
,38 שלישו לשעבר של מפקד הפלמ״ח יגאל
אלון, שהתפרסם בפגישתו עם אז־קצין
נצור גמאל עבד אל־נאצר בשטח ההפקר ליד
פאלוג׳ה בחורף , 1948 ושהשתלם מאז באוניברסיטאות
ירושלים ואוקספורד והמיועד
להיות נציג הברת ספנות ישראלית בלאגוס,
ניגריה, עם יופאה לונדונית ד״ר יעל וזרדי,

נישאה. דוגמנית, יפר,פיה ורב־טוראית
צד,״ל נורית פילצר , 19 ,ליהודי־אמריקאי
מייק ולדר ,30 ,שהתאהב בנורית ממבט
ראשון עת ראה אותה על תמונת שער של
חוברת פרסומת בהוצאת חברת התיירות
הממשלתית במשרד נסיעות באמסטרדם,
הולנד (ראה במדינה).
נחוג. יום הולדתו ה־ 70 של פרופסור
(להיסטוריה) יצחק פריץ (תולדות חיהודיס
בספרד הנוצרית) בר, יליד גרמניה, יו״ר
החברה ההיסטורית הישראלית ואף ההיסטוריון
היהודי הראשון שחקר את תולדות
היהודים בספרד בארכיונים ספרדיים בספרד
גופה.
נחוג. יום הולדתו ד,־ 76 של הלורד
קלמנט אטלי, מי שהיה ראש ממשלת בריטניה
בעת פינוי ארץ־ישראל על־ידי הבריטים,
תוך ניתוח פומבי (מעל הטלביזיה
הבריטית) של אופיים של כמה מאישי
הדור*.
נפטר. רב־חובל אלפרד רדן, זקן הימאים
הישראל־ם, בגיל ,79 בחיפה. רדן, קצין
ימי עוד בצי האוסטרו־ו־,ונגדיי, היה לאחרונה
רב״חובל ומפקח טכני בצי״ס, הניח אחריו
שני בנים־ימאים, האחד קצין בכיר כחיל־הים,
השני רב־חובל א/ק אל-יס.
* בין דעותיו של אסלי — על דה־נול
:״בחור סוב.״ א־יזנחאואר :״לא חייל
גדול.״ טרומן :״למד מהר.״ ססלין :״בעל
חוש הומור מסוייס.״

5מגז רו ת
4גלי ם
אנ טנ ה ס בו בי ת

זה עתה יצאו לאור

כיצד גליתי את אירופה
כיצד גליתי את אפריקה
מאת

שמעון צבר
הראשונים בספרי מסעותיו צל פגי שתי היבשות,
הלבנה השחורה, בלווית שפע של רישומים

מחיר בל כרד 3.800ל״׳י
שני הכרכים יחד &600 ליי
ש הוצאת שוקן ! ירושלים ותל־אביב

ספרים
m m uwספרותית

עד מחר (אורי אורלב —

המרק
ש כו ל ם
מבקשים

נינוה
p n p

ה מרק ה ט עי םוהמחמםל»מ»
החורף מ עג בניו ת מובחרות, ב שלות
ואדומו ת. מזין וע שיר בוי ט מיני ם.
מד ק קד ם פיקנטי, א הו ב על כולם.
אתבעצמך יכולה לבשל או תו
במטבח שלך תוך חמש דקו ת.

הוצאת עם עובד — 209 עמודים)
אם כי ייתכן ש״המספר
העברי הצעיר, בן הקיבוץ״ אורי
אורלב שוב איננו מטיל, אם
לנקוט בלשון עדינה, את מימיו
בכל הזדמנות, הרי הוא
נותן לעשות זאת לגיבור ספרו,
לא רק עד מחר, אלא עד
בלי די. פיפי ושתן מציפים
את עמודי הספר.
כמובן שאלה הם רק זכרו־נות
הילדות של גיבור עד מחר
(״אני עושה ב מי ט ה היא
ובוגדן שוכבים על מחטי אורן
יבשות בסמוך לדרך החוצה את
היער. בוגדן מחזיק בידו בקבוק.
שניהם כבר מילאוהו שתן
במאמצים משותפים. הבקבוק
כמעט מלא מה נעשה בו.
אולי נשים אוחו ליד העץ
ויעבור מישהו בדרך ויחשוב:
תה ששכחו.״
או הוא נכנם לבית־השימוש.
הוא צריך נורא. הוא
יכול לעשות עושים התחרות
השתנה? מסכימים המשוגע
נעצר ליד עץ ועושה
את צרכיו אילולי בוש
להראות לה, היה משתין עליה״;
״הוא מפשיל מכנס ומראה ליהודי
את הפיפי שלו.״)

יש מספיק בקבוקים

כשר

מ חי רהש קי ק ( 3־ 2מנות) 280 פרוטה

וצונן לעוון תכניות ״כבקשתך?
תכניות ״כבקשתך״ למוסיקה קלאסית הן פופולאריות
ביותר. מאזין, הנמשך אחרי יצירה זו או אחרת ורוצה
להכירה היטב, מזמין, איפוא, תור
בתכנית ״כבקשתך״ .אלא שלהשמעת
היצירה המבוקשת בתכנית זו יש לח כות
בדרך כלל זמן רב. יש אפשרות
לערוך תכניות כבקשתך ממש, לפי
טעמך ובשעה הנוחה לך. מפעל הפצת
תקליטי מוסיקה קלאסית של ״הארץ״ מציע לך רשימה
ארוכה של יצירות נבחרות בבצוע מעולה. הרשם עוד
היום ותרכוש את התקליטים החביבים עליך. פנה
לאחת מחנויות התקליטים, לאחת מתחנות ההרשמה או
ישר ל״הארץ״ ,והרשם לרכישת תקליטים של ״,12
במחיר מוזל והזדמנות, של 10ל״י.

האם כל העם הגרמני אשם בפשעים
וכל הגרמנים היו נאצים?
האם היתד, או לא היתד, מחתרת אנטי־נאצית
כגרמניה בתקופת המלחמה העולמית?
האם
ישראל צריכה או לא צריכה לקשור
יחסים דיפלומטיים עם גרמניה הנוכחית?
כיצד
יש לנהוג בבעיית הצגתם של
סרטים גרמניים בישראל
חוברת (שדנה בפרשת 45־ 1933 בתר
ככי גרמניה!) תורגמה לעברית ויצאה
לאחרונה לאור ( 64.עמ׳).
לשם קבלתה בדאר שלח 500 פרוטה
בכסף נייר או בבולים במכתב רגיל ל־

ת. ד ,4627 .תל־אגיג.

האמת חייבת להיכתב כי אין
זה הכל. לחבריו של גיבור הספר
יש אחיות קטנות. לא. לא.
אין להיבהל :״יש לי אחות
קטנה. את יודעת, אמא, הוא
מושיב אותה בעצמו על הסיר
ומלביש לה את התחתונים. הוא
הראה לי איך הוא יודע איפה
לפנים ואיפה מ א חו ר
אבל מיד חוזרים לנושא החביב
(״הם פתחו את מכנסיהם
והטילו מימיהם על הנייר המודפס״)
וכו׳ וכו׳ וכו׳ וכו׳.
אפילו כשהולכים להסתתר בבונקר
מפני הגרמני השאלה החיונית
היא :״יש לכם די בקבוקים
לעשות פיפי?״ התשובה,
שייתכן והצילה את גיבור הספר
והעלתה אותו ארצה, בה
הפך לחבר קיבוץ ומ״מ ב־נח״ל
:״יש לנו!״
יש די חזיות? הגיבור
עובר את שלב הבקבוק בכל
זאת. בברגן־בלזן הוא כבר מאונן.
לאחר מכן הוא, פחות
או יותר, שוכב עם אחיו, שומט
חזיות לנערות ולאט, אבל
לבטח, מתחיל לשכב אתן —
אם כי זה לא כל כך פשוט
כמו להשתין (״תראי, עשרה
חודשים נלחמתי אתך עד שהרשית
לי לפתוח לך את החזייה.
עכשיו את נהנית. נכון? תביני,
כך יהיה גם בעניין זה.״).
אשר לעלילת ספר מעניין זה
שזכה לראות אור בהוצאה ההסתדרותית
המכובדת עם עובד,
איזו חשיבות לה? הלא אפילו
שם הכלב באחת הבדיחות בספר
הוא — טיפת־שתן.

פ שנ ת די ס rrn!M )1/1

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים !
ר,רשמו עודהיום לקורס ל

קצרנות

עברית ו/או אנגלית

(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג GREGG
המנהל: ח• בר־קמא (קמפינסקי),
תל־אביב, רחוב גורדון .5

הצלחה מובטחת!

בתוך רוסיה כיום (ג׳ס
גאנתר — 450 ענזודיס — ספריית
עתה ע״י הוצאת מחברות
לספהות) הוא דו״ח של
עתונאי אמריקאי ג׳ון (אל גאוות,
המוות) גאנתר, על ברית־המו־עצות
. 1957 ,גאנתר, מחבר סדרת
ספרי בתוך אירופה, אפריקה
וכו׳ ,דחק לתוך 450 עמודי
ספרו האחרון את כל מה שלדעתו,
לפחות, הקורא הממוצע
חייב לדעת על רוסיה. כולל העובדה
שרוסיה יצרה בשנה שעברה,
בין השאר, גם 203 ביליון
סיגריות 27 ,מיליון בקבוקים
שמפניה ו־ 43 אלף פסנתרים.
העולם
הז ה 10ו ו

אלופי הכדורגל מלטי דוו לא נטשו עדייו את המיגוש וממשיכים לבעוט:בכדור

באה כני ס גו ל
שייע ג ל 1ד

מאת

י עם, כשהייתי עוד קטנצ׳יק, הייתי משוגע
לכדורגל. הייתי גר על יד איצטדיון
המכביד, בצפון־העיר, ותמיד אחרי השיעורים
הייתי רץ לראות איך הגדולים משחקים כדורגל
ואוסף להם את הכדורים. לכל משחק
שהיה בשבת, הייתי מתפלח.
אז היה כדורגל לגמרי אחר. שיחקו בלי
רץ מרכזי ולא כל כך עם כוח. לחלוצים
היה יותר קל להתקיף ולהבקיע שערים.
גם התוצאות היו אז אחרות. לא היו בעיות.
הייתי יושב אז על־יד השער ומסתכל על
הגדולים איך שהם בועטים בכדור. שמות
כמו פרי נויפלד או אברהם ברגר, היו אז
בשבילי כמו אלוהים. היום כבר לא זוכרים
אותם כל־כך. מי זוכר את הותיקים, שנתנו
את השנים הכי־טובות שלהם על מגרשי הכדורגל,
כדי לשעשע אתכם? רק כשהם
מתים, נזכרים: זה היה פעם שחקן כדורגל.
שמעתי אבל, שאם־כי הקהל שכח כבר את
הותיקים, בכל זאת הותיקים לא שכחו את
הימים הטובים, שהיו משחקים כדורגל. והם
ממשיכים עוד לשחק כמעט כל שבוע. גמר־תי
ביום ששי מוקדם את העבודה והלכתי
לראות אם זה באמת נכון.

קבוצת הכדורגל עול וותיקי הפועל תל־אביב.

עומדים, מימי! לשמאל: יוסל ויסברג, שייעגלזר,
IIJLU II II I i f t l l n l l
לדר בירמן, שלמה פוליאקוב, חיים דוליצקי, שלמה דורן, אברהם נודלמן, יהודה פילוסוף,
מאיר (מליקת) אהרון, אברהם ברגר. כורעים, מימין לשמאל: אברהם (בוצ׳קה) פלמן,
פרי נויפלד, מוסטה פוליאקוב, דלמן (דד׳מפה) פרידמן, אהרון גבאי. רובם השתתף במשחק.

״*לד, לך מפה״
אתי לכאסה ביום ששי אחרי ה־
^ צהרים ופתאום חשבתי שאני חולם.
מתוך חדר־ההלבשה התחילו לצאת בריצה
ברגר ונויפלד, מליקה ובוצ׳קה, נודלמן ומוטטה
פוליאקוב, עם חולצות אדומות
ונעלי־כדורגל, ומכנסים מכל מיני־מינים. כמעט
לכולם היו כבר קרחות, וכמעט לכולם
rהיו כרסים גדולות וילדים קטנים שבאו לראות
אותם משחקים, אבל אלה היו אותם
השחקנים שהקהל היה משתגע מהם אז.
והחברה האלה לא עושים מהכדורגל קרקס•
יש להם קבוצה מאורגנת, אותה מנהל יופל
וייסברג, וכל שבוע הם עושים או אימון
או משחק, והם לא מבקשים כסף בשביל
לשחק, ולא דירה או עבודה, רק שיתנו לשחק.
בא לשם גם מוישה מלמו, המגן המפורסם
של הפועל תל־אביב, שרק לפני כמה שנים
הפסיק לשחק. הוא רצה להצטרף אליהם.
אבל הם אמרו לו :״ילד, לך מפה.״

לשוכנז יש תמיד מקום

משחק במקום גלולת־שיגה
*»ה שצריך להגיד הוא כי לזקנים ה־
1 Jאלה יש חוש טוב לצדק. רק ראו אותי,
אז אמרו לי: אתה תהיה השופט. לקחתי
את הצפצפה ושמתי אותה בכיס. שופט
טוב זה שופט שלא מצפצף הרבה ונותן
למשחק ללכת לבד. בצורה כזאת אף פעם
לא עושים טעות. אמרתי לשחקנים: רק
שלא תרביצו לי, והמשחק התחיל.

נגד ותיקי הפועל שיחקה נבחרת משרד־הבטחון,
שהיו שם שחקנים צעירים ומלאי-
מרץ שידעו טוב לרוץ. אבל כמו שאמר
פנחס לבון למשה דיין: להיות צעיר זה
לא מספיק. שחקני משרד־הבטחון יכולים
לחכות עוד עשרים שנה. אולי כשהם יהיו
זקנים, הם ידעו לשחק.
למרות שהמשחק היה קצת איטי, ראו
שכל הותיקים יודעים לשחק, והכדורגל
אצלם בדם. הגיל עשה את שלו, אבל המסירות
נשארו מדויקות, השליטה בכדור וההתמצאות
במגרש היתד, אצלם כמו אצל
שחקני הליגה הלאומית.
והיו להם בעיטות לשער, פחד להסתכל.
אפילו חודורוב היה מתקשה לעצור אותן.
בחצי הראשון הובילו האולד־בויס בתוצאה
.0:1בהתחלת החצי השני היש 1ז
אנשי משרד־הבטחון• אללוף, שגם הוא היה
פעם שחקן הפועל תל־אביב, בעט לשער,
הכדור קפץ כמה פעמים בין הקורה לרצפה
ובסוף נכנס לשער של מליקה. אברהם
ברגר, השוער שפעם פארוק רצה לקנות
אותו, עמד אז במילואים. אתם חושבים שהוא
אמר: איזה גול טפשי? איפה! הוא
אמר: כבר קיבלתי גולים יותר גרועים.
לא עבר הרבה זמן וברגר נכנס למשחק.
אחרי שאנשי משרד־ד,בטחון נגעו בכדור ברחבת
ד 16 הם תמיד שולחים ידיים בכל
מיני כדורים) פסקתי פנדל. וברגר, כמו בימים
שהיה שוער מהולל, בעט בדיוק לפינה.
לפני שהמשחק נגמר הספיקו האולד־בויס
לתת עוד שני גולים. אחד גול עצמי ואחד
נגדי, והמשחק נגמר בתוצאה 3:2לטובתם.
בשבילם משחק כזה הוא במקום גלולת־שינה.
אחרי משחק כזה הם בטח ישנים טוב•

במשחק שנערך השבוע נגד משרד הבטחון.

פרי נויפלד, החלוץ המרכזי
L U IJLהמהולל של מכבי תל־אביב
בשנות השלושים, שולט בכדור גם כיום.

ך* ראתי כספרים שתמיד טוב לשמוע
\ /לעצות של זקנים. אז הלכתי לשמוע מר,
חיים דוליצקי, פעם מקשר שמאלי והיום
מקשר באוטובוס של אגד, מה דעתו
על הכדורגל היום. דוליצקי, שהוא היום בן
,50 שיחק עוד בשנת 1935 בהפועל תל־אביב.
הוא היד, בנבחרת ארץ־ישראל ששיחקה
נגד ארסנל במצרים בשנת . 1930
דוליצקי אמר לי :״פעם היה כדורגל יותר
טוב מהיום. היה יחם חברי וגם כדורגל.
אז היו תוקעים לשער. היום עושים קונצים.
קודם צריך להבקיע גולים ואחר־כך לשחק.״
הרבה שחקנים עומדים כבר בתור כוי
להכנס לקבוצת האולד־בויס הזאת, ובחיי
שאני לא יודע אם זה לא יותר כבוד לשחק
שם• אבל לי בטח תהיה פרוטקציה. אחרי
שראו איך ששפטתי בצדק וביושר, אז בתו*•
שופט תמיד יהיה לי מקום.

ספורט כדורגל
א שה הרהעדה מג ר ש

על משחק הכדורגל שנערך השבת,
בו הפסיידה מככי תל־אכיכ
להפועל פתח־תקוה כתוצאה 0:1
כותכ שייע גלזר:
ככה זה בכדורגל,
לא תמיד מי שחזק
מנצח. הנה, לפני שבוע,
שיחקנו נגד הפועל
חיפה, והיה
מגיע להם לתת לנו
שתיים או שלוש חתיכות.
ומה יצא מהמגיע
הזה? ניצחנו
אותם .0:1לעומת
זאת השבת היה בדיוק
ההיפך. עלינו למגרש עם פור של
שלוש נקודות, עם הרגשה טובה, ועם המון
מרץ, שיחקנו את אחד המשחקים היפים
שלנו בעונה, ומי שהיה לו שעון יכול היה

העולם הזה 1110

בקלות לראות שרוב הזמן אנחנו שלטנו
במגרש. בכל זאת הפסדנו.
הכל היה בגלל גול טיפשי שקיבלנו שלוש
דקות אחרי התחלת המשחק. הפועל פתח־תקוה
הביאו אתם למגרש את כל הנשים
שלהם, האמהות והחמות, רק את הכלבים
שכחו להביא. הם הושיבו אותן מסביב
למגרש, ועוד לפני שהספקנו להסתכל עליהן
כבר היה לנו גול בפנים. אברהמל׳ה בנדודי,
השוער שלנו, תפס כדור. אבל הוא
עמד מול השמש וכנראה היה נדמה לו
שהוא לא תפס את הכדור, אז הוא השמיט
אותו. במקרה עמד שם מזרחי מוזפועל פתח־תקוה,
שנתן את הגול האחרון שלו לפני
שנה, ודחף את הכדור לשער.
אחרי זה נסגרו הפועל פתח־תקוה כל
הזמן בהגנה. כל השחקנים שלהם שיחקו
בהקרבה ובאמביציה. הרצים שלהם בכלל
לא עלו למעלה ועזרו להגנה הצפופה. הם
הגיעו עם ארבעה חלוצים לשער ואנחנו
עם שבעה לשער שלהם, ובכל זאת ההתקפות
שלהם היו יותר מסוכנות. כי כשיש
מולך הגנה צפופה קשה מאוד לפתח משחק.
גם השוער שלהם, ויסוקר, תפס יום טוב,
והוא למעשה שהביא להם את הנצחון.
הכדור עכר את הקו. עבדנו כמו

משוגעים כל המשחק כדי להשוות או לפחות
לנצח, תיכננו התקפות, פריצות, בעטנו לשער.
אבל המשחק הלך ונגמר ושום דבר
לא יצא מזה. פעם אחת בעטתי כדור מקרן
שעבר את ויסוקר והגיע לשער. אנשים
שישבו על יד השער אמרו שראו את הכדור
עובר את הקו, אבל השופט לא ראה.
השופט גם לא ראה שתי בעיטות אחת־עשרה
לטובתנו ואחת לטובת פתח־תקוה, אבל
בדרך כלל הוא הוביל את המשחק בסדר.
הפסדנו, אז הפסדנו. כדורגל זה לא אשד,
הרה שאפשר לדעת תמיד מה יצא בסוף.

סי פו רי ה ב רו ן מינ ב הוזו
משחק הכדורגל בין שתי הקבוצות היריבות
היה חם וסוער. הוא היה גם מהיר.
שער רדף שער. במחצית הראשונה למשחק
כבר היתד, התוצאה .6:3הצופים חיכו בקוצר
רוח לראות מה יקרה אם־כן במחצית
השניה. אבל המחצית השניה לא היתה.
אוהדי הקבוצה המפסידה, פשוט הלכו וניסרו
את קורות השער, אמרו :״לא רוצים יותר
גולים,״ והמשחק הסתיים.
משחק כדרגל שני היה סוער לא פחות.
שתי הקבוצות, שתיהן משתייכות לאותה

אגודה, היו ממורמרות במיוחד על השופט.
הן מצאו דרך מקורית לנקמה. בתום המשחק,
התנפלו עליו, קשרוהו לקורת השער.
שני סיפורים אלה לא נלקחו מתוך אגדות
הברון מינכהוזן, למרות שהיו ראויים ודאי
להכלל בהן. הם נלקחו מתוך המציאות של
מגרשי הכדורגל בישראל, תשי״ט. המקרה
הראשון אירע בנגב במשחק בין בית״ר
באר־שבע לד,פועל שובל. המקרה השני אירע
בין שתי קבוצות בית״ר במחוז המרכז,
בליגה הנמוכה.

ב מסלול
ארבה על ה מג ר ש
עקיצה של דכו־רה גרמה מזה שבועיים
לנפיחות בעינו של שוער הפועל תל-
אביב יעקב חודורוב. למרות שחודורוב כמעט
ואינו מסוגל לראות בעין שנעקצה, הוא
עלה בשתי השבתות האחרונות למגרש ושיחק
כרגיל ארכה איים לחסל ביום
השישי האחרון את הדשא של מגרש
הכדורגל באיצטדיון באסה ביפו• למזלן של
הקבוצות המריא הארבה לפני שהספיק
לכרסם את הדשא.

אמנות
מלן מאמינות בי
כי רק טקסטיל שמפו מנקה
דברי צמר, משי וכל האריגים
העדינים באחריות, בעדינות
וביסודיות.

הצגות
מי אמרש הי א ש חו ר ה *
חשכת השחורה (אהל) היא תשובה
ניצחת לכל אלד, שתמהו מדוע הסתפק עד
כד, יגאל מוסינזון בשכר־ד,סופרים מספרו
דרן גבר, ילא הפך אותו גם למחזה, כנהוג
אצל כל סופר צעיר ראוי לשמו. עתה נעשה
הדבר.
הסיפור הוא סיפורו של רפאל הובר החושד
באשתו — בצדק — והסובל משום כך
דרך השבת השחורה, המעצר בלאטרון וחקירתו
האכזרית של החוקר הבריטי. תפקיד זד,
ממלא יגאל מוסינזון עצמו, ההופך בכך
בדיחה ישנה למציאות חדשה: הוא מתגלה
כשחקן הטוב ביותר בין הסופרים, וכסופר
הטוב ביותר בין השחקנים.
פרט לכמה מוותיקי אהל, הנראים על
הרקע הכללי של ההצגה והמחזה כשחקנים
ממש, הרי ומת המשחק הכללית מזכירה
מאד את תיאטרון הבובות פיקולי.
בסו הכל, הצגת השבת השחורה אינה
הצגה גרועה. היא הצגה מעוררת רחמים.

שתקנים

תוצרתנקהת 1צרת אי בז ת
המפיצים חברה נורית בע״נז

שמורי גשר ונקניקים

. ,בשר!
היחידים בארץ ברמה
בינלאומית

מעתהתז ־ דעגידקר גוז גרתבד ״ז ב בי

אתה סובל מזה?

שניים או תזי ם ב דו רון
כשחזרה דינה דורון־פסקין, השחקנית בת
ה־ 27 בעלת העיניים הזוהרות, מהשתלמותה
בארצות־הברית — מקום בו זכתה להצלחה
ניכרת כמחליפתה של סוזאן שטראסברג
בתפקיד אנה פראנק — הוליכה אותה
דרכה הראשונה לתיאטרון הבימה. סוף־סוף,
בתיאטרון זה קיבלה את ראשית חינוכה
התיאטרוני ועל בימתו אף הופיעה בטרם
צאתה למסעה.
אלא שרינה דורון־פסקין הגיעה להבימה
בשעה לא־טובה. בהנהלת התיאטרון הכינו
באותה שעד, את רשימות הפיטורים והקיצוצים.
היה ברור, כי אין זד, הרגע הנכון
לנטות להיכנס מחדש לרשימת מקבלי־המשכורת
של התיאטרון.
דינה פנתה לתיאטרון הקאמרי. גם בקאמרי
הוכנו באותה שעה עצמה רשימות
פיטורין, אולם הנהלת התיאטרון ערכה
אותן מתוך ההנחה, שעליה לפנות ברשימת
מקבלי־המשכורות מקומות לשחקנים טובים
יותר. דינה דורון־פסקין נתקבלה, אי־פוא,
והחלה בהופעותיה בהצגת הערב אימפרוביזציה,
שעליהן זכתה לשבחי הביקורת.
חזרה כתשובה. השבוע התעוררו בהרימה
רגשי חרטה. התיאטרון פנה לדינה,
הציע לד, לחזור לחיק־האם, הבטיח תפקיד
נכבד בהצגה הקרובה של הסוחר סוונצייה
— תפקידה של פורצייה, בתו של שיילוק.
דינה עמדה בפני הפיתוי• היא החליטה
לשמור אמונים לתיאטרון הקאמרי. את
תפקיד פורצייה תמלא כנראה מרים זוהר.
אלא שדינר, דורון־פסקין החליטה מה שהחליטה,
כשהסיכון הוא כולו שלה. שכן,
הנהלת התיאטרון הקאמרי מצידה, החליטה
השבוע החלמה עקרונית: בעונה הבאה לא
יוצגו בתיאטרון זד. מחזות שמספר משתת־פיהם
יעלה על . 15
אין לדעת עדיין במי יפגעו מאמצי־החיס־כון
החדשים והקיצוניים של הקאמרי.

מאחורי הקלעים
ה ם יציגו מחר

שיטתנו הבדוקה מאפשרת

מניעת נשירת שערות
* הצמחת שער חדש
אחריות ג מור ח

במקרה של אי־הצרחה יוחזר כסף
,רובינסקוסמטיקום״
בהנהלת מר א. רובין ביאוקוסמטיקאי מדופלם
תל־אביב, רח׳ פינסקר ,2טל .22128 .חיפה, הרצל 1

התיאטרון הקאמרי החל כבר עתה
בדיונים על תוכנית ההצגות לעונה הבאה,
דבר שכרגיל אין עוסקים בו בתיאטרונים
ישראליים לפני הקיץ.״ ההצעות — שעליהן
טרם הוחלט סופית — כוללות את בית
ספר לרכילות של שרידאן, מריה סטיוארט
של פרידריך שילר, אביונים ואצילים של
פאברי, הדוד מאניה של אנטון צ׳כוב
ופרשת פינדום של פאולו לוי. המחזה המקורי
היחיד המובא לפי שעה בחשבון
הוא מחזה — חסר־שם עדיין — שמעבדים
במשותף דן מירון ומשר, שמיר על פי
כתביו של יוסף חיים בתר. בהבימה הוצע
לנ1י שעה לעונה הבאה רק מחזה אחד —
עיבוד של איפיגנייה מאת אווריפידם, אותו
רוצה לביים הבמאי היווני מינוס ודלובאקיס,
במאי ליזיטטראסה, עם הנד. רובינה בתפקיד
הראשי חידוש נוסף שעומד הקאמרי
להנהיג החל מהצגת הלילה ה־ 12 של
וזיליאם שקספיר: מהצגה זו ואילך יהיו
התפאורות יהתלבושות של כל הצגה מוכנות
מראש, עוד לפני התחלת החזרה הראשונה.
בדרך זו יש בדעת התיאטרון לחסוך זמן
יקר, ד,מתבזבז ערב הצגת הבכורה על
הסתגלות השחקנים והצוות הטכני לתפאורות

ולתלבושות המושלמות ברגע האחרון
החדשות האחרונות מחזית זיווה שפיר-
רודן, הוליבוד, קאליפותיה: זיווה קיבלה
תפקיד ראשי בסרטון טלביזייה בן מחצית-
השעה, הנקרא בשם מאחורי דלתות נעולות
ואשר בו היא מופיעה כסוכנת ישראלית,
הלוקחת חלק פעיל באינטריגות הנועזות
הנערכות מאחורי הקלעים של המהפכה
האחרונה בעיראק. במסגרת תפקידה זה,
מצליחה זיווד, להימלט מידיה של חבורת
רוצחים ערבית — אולי מפני שהרוצחים
הללו לא ראו אותה אלא לבושה
כעיקכות משחקי הכדורגל הבין־תיאטרו־ניים,
שהפכו כבר למסורת, צצה עתד, ב־הבימה
הצעה לערוך גם אליפות שחמט בין-
תיאטרונית. אף כי מתיאטרונים אחרים טרם
נתקבלה תגובה, הרי שחקני הבימה החלו
כבר באימונים, בפיקודו של האמן יצחק
אלוני. מעניין, מתי כבר יצוץ הרעיון הגאוני
— לארגן בין התיאטרונים התחרות על
טיב ההצגות ישראל עתידה להיות
בקרוב אחד המרכזים החשובים בעולם לאו־ספי־אמנות
של המזרח הרחוק. לאחר ש־מוזיאון
היפה קיבל לא מכבר במתנה אוסף
חשוב של אמנות יפאנית, שיגר עתה המיליונר
היהודי יחיאל נהרי 220 מוצגים וחפצי-
אמנות סיניים ויפאניים למוזיאון רמת־גן,
בו יוצג גם אוספו הקודם של נהרי, ש־1000
מוצגיו הוצגו לפני חמש שנים בתל־אביב
ועשו על צופיהם רושם רב. המוצגים
החדשים, שרבים מהם הושאלו לפני כן על־ידי
נהרי למוזיאון וויקטוריה ואלברט בלונדון,
כוללים עבודות שן־פיל, חרסינה,
כדים ויריעות מצויירות האלמנה
העליזה״ ,האופרטה המפורסמת של פראנץ
ליהאר, שהאופוה הישראלית רוצה להעלותה
על בימתי, עוד באביב זה, עלולה לעורר
בעיות: מחברה של האופרטה הואשם בשיתוף
פעולה עם הנאצים, והסרט שצולם לפי
האופרטה שלו נאסר בשעתו להצגה בישראל
מסיבה זו הוצאת ספרים
ישראלית מעיינת עתה בתוכנית להוצאת
ספר־עזר שחסרונו בעברית מורגש: אנציקלופדיה
לאמנות־התיאטרון תפילת
אשכבה לנזירה״ ,המחזה שאלבר קאמי
עיבד על־פי ספרו של ודיליאם פוקנר, ואשר
הבמאי פיטר פריי סבב אתו ללא הצלחה
בכל התיאטרונים בישראל — ימצא סוף-
סוף את גאולתו, עם פתיחת המחלקה לאמנות
התיאטרון באוניברסיטת תל־אביב השבוע.
פריי, שינהל את המחלקה, יכין עם
תלמידיו מחזה זה כהצגה ראשונה, לסיום
שנת הלימודים עין־הוד, כפר
האמנים, נתקף כמעט בשגעון גדלות. הסיבה,
כפי שסופרה על־ידי הצייר מארטל יאנקו:
״אדם קיבל מכתב מוושינגטון ועל המעטפה
היה רשום: חיפה, על־יד עין־הוד
הצעות להפעלת טלביזייה בתערוכת־היובל
של תל־אביב, העומדת להיערך עם חגיגות
יובל ד,־ 50 של העיר, הגיעו להנהלת התערוכה
מכמה חברות בחוץ־לארץ. המכשול
העיקרי: העדר אישור ממשלתי להפעלת טל״
ביזייד, בארץ.
תדריך אלה מאורעות האמנות והבידור
ריים שהעולם הזד, ממליץ עליהם:

העיק

צר טי ם

• הרקוויאם של וורדי (התזמורת
חפילהארמונית) — התזמורת ביצעה כבר
בעבר גירסה מעולה יותר של יצירה זו,
אחת המרהיבות ביותר בשדה המוסיקה הקולית,
אך גם הביצוע הנוכחי, בניצוחו של
קארלו מאריה ג׳וליני, אינו ראוי לד,המצד-

ה צגו ת
« ליזיסטרטה (הבימה) — אריסטוסנם
הוא היחידי המשחק היטב.

• העדם אימפרוביזציה (התיאטרון

הקאמרי) — הערב משחק אברהם חלפי
במחזה והצגה בלתי מגובשת.

אוג ד ה
• מאדם בטרסלי (האופרה הישראלית)
— מיצ׳יקו סונאהרה שרה ביפאנית
ובעדינות. שאר המשתתפים — בעברית
וללא עדינות.

ת ע רו כות

• אקוורלים יפאניים (חמוזיאוז
לאמנות חדישה, היפה) וציורי ילדים
יפאניים (המוזיאון האתנולוגי, חיפה) —
מבחר קטן של ציורי־מים מהמאה ה־, 19
בעלי אופי יפאני מובהק, ואוסף ציורים של
ילדי העובדים במספנות ביפאן.
העולם תז ח 1110

רדיו

אנשים

תוכניות

ה 11ח ר,ווהפרסומת

מרוץ ב ־ דו ר
רק לעיתים רחוקות מסוגל קול־ישראל
לגרום הפתעה למאזיניו. אחת מעיתים רחו קות
אלה חלה בשבת האחרונה. בצנעה, ללא
פרסומת יתרה, שודרה אחת המבדרות והמשעשעות
שבתכניות קול־ישראל. נוסף
לעצם ההפתעה שבתכנית המשעשעת, היתד.
צפויה למאזין הפתעה נוספת. הוא גילה ארבעה
קומיקאים מצויינים, שהסתתרו עד כה
במסור. של סופרים, שתוך חצי שעה של
שיחד, מרובעת, עצבו בקולם דמויות מעוררות
צחוק עד לדמעות.
התכנית נקראה אמנם בשם הרציני, הזי־הליזם
בספרותנו, וארבעת הקומיקאים חברי
אגודת־הסופרים, שהשתתפו בה, היו צריכים
להגיב על הרצאתו של הסופר ס. יזהר על
הנושא: נגע הניהליזם שפשה בחיים ועבר
לספרות. אולם השמות המפוצצים היו רק
הסוואה שנועדה למנוע את הגילוי־המפתיע
מכל המאזינים.
ניהליזם לפני המיקרופון. שיטת השעשוע
היתד, פשוטה ביותר. מנחה הויכוח
גדעון כצנלסון היה מציג שאלה בפני המתווכחים,
כמו :״האם קיים ניהליזם בספרות,
ואם הוא קיים מה הם סיבותיו, ומה הם
הדברים המאפשרים לנו לראותו כתופעה חולפת?״
המאזין התמים היה מצפה בקוצר
רוח לשמוע תשובה לענין. איפה! כל אחד
מהסופרים שהשתתפו בויכוח, יוחנן טברסקי,
בנימין מיכלי, ועזריאל אוכמני, היה מדבר
על משהו אחר לגמרי בלי כל קשר לשאלה.
אוכמני אמר כמד, גרועה יצירתו של יזהר
בכלל ובפרט, וכמה הוא אנרכיסט;
טברסקי דיבר על תולדות הניהליזם, ומיכלי
הקסים בהברקות כמו :״אינני רוצה להתעלם
מגילויים־של־יאוש בספרות, אולם אי אפשר
לראותם כניהליסטים אבל יש גילויים
גיהליסטיים״
כשהתקרבה התכנית לסיומה היא הפכה
למעין מירוץ בפני המקרופון. המנחה היה
שואל שאלה. אבל הנשאל היה עונה:
״השאלה באמת חשובה מאוד אבל אני
רוצה להגיד והוא אמר מה שאמר,
למרות שלא היה לו כל קשר לנושא
השידור.

תדריך

משדרים אלה מתוך משדרי השבוע תבא
עשויים להיות מעניינים. שינויים אפשריים.
• כמדע הרפואה (קול־ישראל, יום
ד 20.25 ,תכנית שבמרכזה תעמוד בעית
ההפלה המלאכותית, אשר מאז ומתמיד עו ררה
מחלוקת בין הרופאים, כפי שהיא
משתקפת באנגליה ובארץ.
• קול אחד ואחד (קול־ישראל, יום
ה 21.30 ,ויכוח בין עורכי התכנית,
אנשי רדיו ומבקרים סביב חטטנותה של
התכנית, ששודרה לפני שבועות מספר, על
החירשים־אילמים, ושלדעת רבים היתד, בניגוד
לכל טעם אסתטי.
eבניחותא (קול-ישראל, יום ד,
— )20.00 שושנה דואר מגישה דיוקנו של
אמן — הציירת קטר, קולביץ, בדמותה
המצטיירת על פי ספרה.

• בשדה

האמנות

והתרבות

(קול־ישראל, שבת 17.35 ,ארבעה מבק רים
חריפי לשון יעשו שבת שחורה ליגאל
מוסינזון, השחקן והמחבר, על הצגתו השבת
השחורה.
• המסר עולה (קול־ישראל, יום ב׳,
— )21,30 מריאנה פינדה, מחזהו של פדריקו
גרסיה לורקה, שהוא סיפור אהבה על רקע
התרחשויות הסטוריות בספרד, מבוים בידי
רפאל צבי, בהשתתפות חנה רובינא וצוות
שחקנים. מוסיקת הרקע, המלווה את ר,תסכית
היא פרי־עטו של הקומפוזיטור הישראלי
הצעיר נועם שריף.

המאזין הזהיר לא יפתח את המקלט
בתאריכים ובשעות הבאות, פן יטבע בגלי
השעמום:
• שולחן עגול נקול־ישראל, יום א׳,
— )20.00 דעות משעממות על ביסוח־ברי־אות
העשויות להחלות את המאזין הבריא
בגופו ובנפשו.
• בעולמה של ספרות(קול-ישראל,
יום ג 22.10 ,אפרים שמואלי ידבר על
״יחודי־אמת והכללות־מסעות על יזהר שבעל-
פה״ .רק לבעלי מילון גור ואולי אף בן־
יהודה

שעה שהארץ כולה סערה סביב הופעותיו
של עסקן מפא״י משה דיין והתק-
פות־הנגד שבאו בעקבות הופעות אלה, זכה
דיין בפירסום עולמי נוסף, כאביזר פירסומת
של כוכבת־הקולנוע הצרפתית פדנפואז
ארנול שסרטה החתולה, עדיין מוסיף למשוך
קהל בתל־אביב, מאז ביקורה בארץ.
התברר כי את פגישתה עם האלוף בחופשה,
ניצלה הכוכבת כמתוכנן לסידרה ארוכה של
תמונות־פירסומת בדירתו של האלוף, באול־מות־הרצאות
באוניברסיטה בירושלים, ועל
רקע נופים ירושלמים. דיין, שאינו שונא
פרסומת בכל צורה שהיא, הסכים לשחק
לצידה את כל התפקידים שנדרשו ממנו.
בסידרת תמונות המכילה 20 פוזות שונות,
שהפיצה יוניפרנס, מפיצת הסרטים הצרפתים,
ברחבי העולם, נראה דיין כשחקן קולנוע
מושלם בפירסומת לא פחות גדולה
זכתה גם בתו של האלוף־הנואם, יעל
דיין. בביקור בקברט קטן בפאריז, נפגשה
יעל עם פרנסואז סאגאן, הסופרת הצעירה
שיעל דיין מוגדרת כבת־דמותה הישראלית.
אחרי שסקרו זו את זו בהתעדנות
נפגשו השתיים לשיחה ארוכה בעוד
שישראל שלחה לצרפת את יעל דיין, שלחה
צרפת לישראל את הבמאי כריסטיאן
ז׳אק שבשהותו הקצרה בארץ, אחרי גרו־שיו
ממרטין קרול, הספיק כבר לחזר
אחרי בתו של תייר יהודי מדרום־אמריקה.
כאשר הופיע כריסטיאן בהצגת הבכורה של
סרטו החוק הוא חוק, המוצג בקולנוע אופיר
(ראה מדור קולנוע) ,סרט המטפל בבעית
הגבולות, סיפר ז׳אק סיפור משעשע על
גבולות באזני הצופים. אמר הוא :״אספר
לכם מעשיה של ממש, מפני שכל מה שהראיתי
בסרט הוא אמת ורק שיניתי את
השמות. ובכן, סיפורי התרחש בגבול הצר־פתי־הבלגי.
בכל יום היה מופיע בגבול
צעיר רכוב על אופניים ועל האופניים שק־חול.
כל יום היו פקידי המכס שואלים את
הבחור: מה יש לך בשק? וכל יום היה
הבחור עונה: חול. בכל יום בדקו שוטרי
המכס את החול, ומצאו שהוא באמת הול
פשוט. הם סיננו את החול, בדקו אותו
במעבדות חימיות, העבירו אותו דרך קרני
רנטגן, אבל תמיד היה זד, חול פשוט.
כעבור שנה גילו שוטרי המכס כי הבחור
הבריח אופניים.״ בעת ביקורו בארץ, בו הוכרח
לאכול דגים מלוחים וצנון בשדה־בוקר,
גילה מזכיר האו״ם מר דאג האמרשילד
כי הוא מתעתד לעסוק בקרוב בעבודה
ספרותית גדולה. העבודה: תרגום כמה
מכתבי פרופסור מרטץ כובד — לשוז־דית.
האמרשילד, שנפגש עם בובר לשיחה
בת חצי־שעה על הנושא: איך יכולים פילוסופים
רוחניים להשפיע על מדיניות העולם?
גילה כי יתחיל במלאכת התרגום כשעומס
העבודה יוקל מעליו .״זה תלוי במצב העולם,״
אמר בויכוח בכנסת, נאם ח״כ הצ״כ
ד״ר כן־ציון הראל והציע בין השאר,
להקים כפרי־עבודה בשביל חולי־רוח ול״
העסיקם בנטיעת פרדסים. הגיב על כך חברו
לסיעה ישראל רוקח :״שחולי־רוח יג־

מול השמצות לבון —

דיין, ארנול וכתובת עברית*
— פרסומת בינלאומית
טעו פרדסים? יש כבר מספיק משוגעים
בארץ שנטעו פרדסים במצב־ריח
מרומם, היה מבקר הסתדרות־ד,עובדים ישר
אלמי רו ם כאשר בא באחד הבקרים
למשרדו שבבנין הועד הפועל של ההסתדרות.
מירום, שלרוע מזלו סובל ממחלה
לא־נעימה, הופיע בבוקר כולו זורח ושמח
ואמר לפקידותיו :״יש לי היום בשבילכן
בשורה משמחת! היום נתתי שתן
לא פחות בר־מזל ממנו היה צביאחרוני
לשעבר .0מ.מ. במשטרת ישראל, איש ש.ב.
שעבד במשטרה כקצין לתפקידים מיוחדים.
אחרי שהועבר מתפקידו, קיבל אד,רוני עיסוק
מתא־ם: מנהל קבוצת הכדורגל של
משרד־ד,בטחון לעומת זאת סבל מאוד
כתבו הפלילי של הארץ זאב שי ף. אחרי
שפירסם בזמן האחרון סידרת כתבות בע־תונו
על נגע הקבצנות, גילה כי רבים
מהקבצנים הם למעשה בעלי רכוש, לא
יכול שיף לד,כנס למערכת עתונו• בפתח

9ס 1ן י השבוע
• מזכיר אחדות־העכודה ח ״ ב יצחק בן־אהרון, בתגובה על

הידיעה שבשעתו הוצע לביג׳י לתפוס את השלטון :״אני מניח כי בימי הקריירה
> שלו שמע ביג׳י לא מעט דברים מחוג החצרנים שלו, מצעירים שהם בחלקם
• פרחחים ובחלקם נושאי־כלים.״
• מזכיר ההסתדרות פנחס לבון, על משד, דיין :״אנשים חציj

משכילים — היד, רצוי שלא יסתפקו בלימוד בין תענית־אסתר ופורים, לפני
! שהם מפרסמים תורות כלכליות, ורצוי יותר שיעשו ניתוח יסודי לשם הבנה
! מדויקת של הבעיות עליהם מדברים.״
• מנהיג מפ״ם מאיר יערי, על הצעת ביגע לשביתת־נשק בהשמצות

! בין מפלגות־הפועלים :״כאשר מתנהלת מערכה אכזרית כזאת נגד עצם מעמדנו
בוחלים בשום אמצעים, אפילו קטלניים ביותר, מה ערך יש
1בצבור, ואין
לשפור בנימוסים ובהליכות? כלום אין הדבר דומה לנסיון להסיר עיודתי־פנים
י הבאים מתוך זעזועים פנימיים, על־ידי תחבולות של קוסמטיקה?״
• המבקר שלמה גרודזנסקי, במאמר ב״דבר״ :״עד היום תוהה אני
! לסובלנות מוזרה הרווחת אצלנו לגבי מופרעי־נפש, ובמיוחד לאלה הפועלים
! במנגנונינו המוסדיים, המפלגתיים או הממשלתיים. בישראל, כשאדם אומלל נתון
![ בסטאדיות האחרונות של סכיזופרניה, אומרים עליו :״איש קשה, אבל בחור
pמוכשר.״

•ד״ר ברוך קורצוויל, על הסערה שקמה סביב אי־מתן פרס ביאליק
לסופר ם. יזהר :״זה למעלה מעשר שנים מקטירים כהני־ד,פולחן של. תמיד
אנחנו״ נביאי ״נוער הפלאים״ ,אבירי המסדר של ״ככה ככד,״ הקדוש ושל
ה״לא כלום״ החזוני להתגלמות מיתוס חדש יש חוגים ויש עסקנים
ספרותיים המעונינים בעסקנות ולא ב א מנו ת ...את התגלמות המיתום הכוזב,
את הסופר ד,״גאוני״ יזהר ומורה הדור הצעיר הם הכתירו עכשיו בכתרהקוצים
של הקדוש-המעונה.״

המערכת ממתינים לו יום־יום קבצנים ומבק שי
נדבות, המבקשים ממנו פיצויים על
שגזל את פרנסתם .״אנשים לא נותנים לנו
יותר נדבות,״ הם טוענים.

קרבעלג לי די אתר
הצגת המאה של הופ עברנו, בתיאטרון
בצל־ירוק, שנערכה בערב השנה החדשה,
היתד, הצגה מטורפת מאוד. השתתפו בה
מלבד השחקנים גם הפיליטונאי אפרים
קישון, דן כן־אמוץ, הבמאי שמואל
בונים ושאול כיכר שמילא את מקומו
של חיים חפר שאינו נמצא בארץ. בתלבשות
רגילות הסתובבו אלה על הבמה, שיחקו
חלק מהתפקידים, הגישו באמצע תכנית שירת
פזמונים, משקאות חריפים לשחקנים על
הבמה. הגדיל מכולם לעשות דן־בן־אמוץ.
במערכון מי לא בבית? הציץ במקום ראשו
של חיים טופול מהחלון, ראשו של דן.
אלא שלהצצד, נוספה עוד תנועת יד מזרחית
גסה. הקהל כמעט ולא הבחין בה, אבל דן
זכה ב־ 15ל״י, דמי־התערבות פרטים
סודיים מאוד ופיקנטיים מאוד מאחורי
הקלעים, על מה שהתרחש בועדות השים־
טיס של פרס ביאליק, גילה השבוע המבקר
ד״ר כרוך קורצוויל. קורצוויל גילה כי
בהיותו הוא שופט פרם ביאליק, ולא היתד,
דעתו כדעת שאר השופסים, הוא הוחלף
באמצעות מברק בו היו חתימות מזויפות,
שעליהן ידעו מזכיר אגודת הסופרים אב״
רחם כרוידם והסופר דב סדן
קרב מילולי מעל גלי־האתר, התנהל
לאחרונה בין קריינית קול־ישראל
רבקה מיפאלי וקריין גלי צה״ל עמנואל
דודאי. אחרי שרבקה שידרה בתכנית
כבקשתך שבהגשתה את הברכה :״למשפחת
דודאי, ברכות לרגל הכנסו של הבן עמנואל
בבריתו של אברהם אבינו,״ השיב לה עמנואל
דודאי כגמולה, ובתכנית כבקשתך לפרקי
חזנות שידר לרבקה, שהיא רווקה עדיין, את
הברכה :״לרבקה, ברכות מאליפות להולדת
התאומים, אחים לעתליה, יורם, וזכריה.״
* שתי תמונות מתוך
ביקורה של השחקנית
האוניברסיטה בירושלים.
העליונה כתבה ארנול
על הלוח, מבקשת היא
הוא משהו. דיין (תמונה
מהשחקנית הצרפתית.

סרט שצולס בעת
הצרפתית בקריית
לאחר שבתמונה
״תודה״ בצרפתית
שדיין יכתוב אף
שניה) כתב: ד״ש

העול ם חז ח 1110

דיין, ארנול ופתובת צרפתית

החי

הראשונה והשלישית, אך מה יש בדעתך לעשות
עם השנייה?

לא זו חדיד !

דרגה בסלץ

פשוט 5ותוק, אותו נער ששמעתי אומר
לחברתו בחושן, באולם הקולנוע :״כל פעם
שאני מתקרב, את אומרת שאני הולך רחוק
מדי.״

בדיוק טור וחוסך לי לעבור על עשרה
אחרים.

הנפש הטובה מחושיסטן

( )1110/110 איננה נמנית על מחנה המתחילות
ב״לא תיארתי לי שיבוא יום ו
כי אם על זה של ״משעמם לי נו ר א
ולכן או למרות זאת, היא רוצה להתכתב,
סלחו לה על הביטוי, עם גבר כבן שלושים.
יש בה מספיק גדלות לא לפרט תכונות
נדרשות.
על עצמה היא אומרת שהיא אוהבת
לחיות .״יש ברירה לא, אין לי האומץ.״
מכתבים מעניינים, הצגה טובה, סרט וכל
שאר הירקות, כולל, אני משערת, בצל ירוק.
היא רואה חובה לעצמה לפרט גם מה
שהיא שונאת, וזה שוזיצרים וצינים וטפשים
המתימרים להיות חכמים — או חכמים
המתימרים להיות טפשים — אינני זוכרת.
יודע מה? כתוב אליה והטו שניכם יחד
את הפועל להשתעמם והניחו לי, בשם
אלוהים.

כך חותם ( )1110/109 ששכח, או לא רצה,
לתת שם וכתובת. הוא כתב משהו משעשע
למדי, וכיוון שאני בטוחה שהוא מת לראות
את זה מודפס ומאחר והדבר חוסך לי המון
מרץ ועגמת נכש להעתיק, סתם כך, את
מכתבו, הריהו לפניכם:
״כשאדם צולל מתחת לפני המים — הוא
מוכרח — ככל שיתאפק — לפרוץ בסופו
של דבר מעל פני־המים. מה עוד שהמים
מעופשים. ודאי תשעה קבין מן הדואר
המתקבל במדורך — אינו זוכה לאור. כזה
הייתי רוצה לראות גם את מכתבי. סתם
טפיחה על שכם לאותו מדור אומלל מכתבים
לרותי.
״אפתח בחמש דקות דום לזכר ״הנוער״
שכיום נותר ממנו רק ה השלמה —
ראה כל דברי שפירא הזקן).
״ועתה, כמו שביום־האם עוסקים כל הילדים
בעיסקות הבית — אקח גם אני לרגע
את תרווד מדורך ואנסה להלעיטך ממה שאנו
זוכים לו מדי גליון.
סוג ראשון: ודנטינו שנס ליחו :
ל״רותי״ שלום,
מי פילל ומי מילל כי אני (ואפסי עוד)
אזדקק אי־פעם למדורו ה הזה. אנכי,
היפה בבנים (מזכיר נורא את הבדיחה עם
ברנארד שאו שקיבל הצעת־נישואין־משח־קנית
בנימוק־שילדם־יירש־את־יופיה־מחד־ושכ־לו־מאידך־ושהוא־ענה־לה־מה־יהיה־באם־ילדנו־
יירש־ממני־את־החד־וממך־את־האידך).
״ערימה
עצומה של בנות מאותו סוג של
מדורך מעלה־הריר כבר מאחורי. התחלתי
את משחקי עם המין החלש בגיל . 17,5
כיום אני בן רבע־לשמונה־עשרה. אולי תמצאי
לי שמה, בין שפע סחורותיו — אחת
פקחית (ובכל זאת תל־אביבית) או עליזה
(ובכל זאת ירושלמית) שתחבב בין השאר
ספורטיולימחזותסכיתימוסיקהומוריקודים.
חיצוניותה אינה חשובה. פרט לכמה פרטים
צדדיים: רוחב חזה ,85 שוקיים — ,90
גובה תואר משקל וכו׳ — ראה פרטים אצל

״לבסוף, רק למען הנימוס, משהו על
עצמי. אני משהו פנטסטי. כמה מלים על
חיצוניותי. גוף שכזה, שרירים שכאלה, שיער
בלונדי שכזה. בכלל, מה יש לדבר (זהו,
שתוק!) אני גם נבון מאוד. חברותי וצנוע.
סוג שני -משורר לירי :
״קדרו קדרו פני השמימ/צפור חיי פסקה
משיר/העץ לא מלבלב ענפים/פח לבן פסק
משרוק (אין חרוז? מה זה חשוב, העיקר
הפרינציפ).
רע לי מר, חריף מאוד/כבשתי הלבה
מאוד/ואני כמו על הירח נ חרוז למאד).
״סעדיני נא, הו רותי, גלגול המואבית
את, כי אם לא כן אשלח היד בנפש. התרצי
כי אתאבד. מצאי נא לי בת ישראל בלתי
מחונכת (שלא חנכו אותה) שתאהב כמוני
משנה, קרעפלך ואת עצמי.
״גמרתי. אפשר להתעורר. כן, זהו גורלנו
אנו, הקוראים שצריכים לאכול ולעכל מטעמים
כגון אלה. מדורך הוא רק פינכה
בין צי־הסירים הגדולים של מטבח העולם
הזח ידוע לך מה זה מזבניהי זוהי
העונה בה עודפי העגבניות הולכים למזבלה.
האם צריכים אנו הקוראים להשתתף בצערך
על כי אין לנוער שלנו אף זית ערב־לחך
של תבונה, של בגרות?
מופלא בעיני איך לא קיבלת אולקוס
או כל מארה אחרת, משפע זה של סטודנטים
עליזים, טפשעשרה חמודות וסמוקי
כומתות( .את הראשון והשלישי אף אני
עברתי, ומעולם לא ניעור בי החשק לכבס
מדים אלה של סטודנט או צנחן — קבל-
עם) .האם אין בידך להושיע לנו
עכשיו אמור לי: מה נותן לך לחשוב
שאתה חכם יותר מן האחרים? הסיבה שפיר-
סמתי את מכתבך היא שהוא ממלא לי

אין לה אומץ

לא תמימה, לא מכוערת
מכתבו של 1110/111 הוא לאקוני מאד
ולעניין מאד:
״גבר בן ,24 לא מוצלח ביותר וחסר מכונית׳
מבקש להתכתב עם נערה לא טפשה,
לא תמימה ולא מכוערת.״
את תהיי אולי מוכנה להודות על הדרישה

נערת השבוע

ך* רמת גן, ירדה רחל מקידש, בת ,35
1מהאוטובוס בשעות הערב, ביקשה מצעיר
אלמוני, שנקרה בדרכה, כי יראה לה
את הדרך למחוז חפצה, נלודתה. לצעיר שהתנדב
להראות לה את הדרך, התנפל עליה
אחרי מספר צעדים, היכר, אותה וגנב את
ארנקה.

היא תלמידת שישית ומכיריה אומרים
אתם יודעים כבר מה ,״מפני שאני סימפטית
ויודעת להסתדר יפה בחברה. נוסף לכך אני
גם גבוהה, בעלת צמד, שטינית ועיניים תכלת.״
אז מה? אז היא רוצה להכיר צעיר
גבוה ונחמד ובעל חוש הומור ותל־אביבי
ובן ,21״רצוי בעל דרגה צבאית, הקשור
עם איזו שהיא חברה־סלונית.״
מה שאת זקוקה ) 1110/112( ,מותק, הוא
מורה לעברית.

בשעה טובה ומוצלחת
» גכעת״חיים, פירסמו תלמידי הכתה

ayהעקב

^ החמישית בבית הספר המקומי, מודעה
בעלון הקיבוץ בזו הלשון :״אנו׳ ^ני כתה
ט׳ ,מודים לכל חברי־המשק על שקיבלנו
סוף־סוף את השעונים, ומבטיחים לא לנדנד
יותר בשאלות ״מה השעה?״

( )1110/113 הם צמד־חמד מחיל־הים ואני
מוכנה להישבע שהם ג׳ובניקים. מכתבם
היה מודפס להפליא. הם מעידים על עצמם
שהם נחמדים ותל־אביבים ויודעים לבלות
יפה ורוצים להכיר שתי תל-אביביות, בעלות
הופעה שגובהך, יחד עם העקב, יגיע
ל־ 1,70מ׳.
איכפת לך שאחד מהם מכונה בשם המתוק
״בייבי״?

כלב זה שלא כותב אל (:)1110/114
האדם שאני רוצה להתכתב אתו
צריך לכאורה להיות בחור רגיל בהחלט,
ובכל זאת, מסתבר שלא כל כך קל למצוא
אחד כזה. אני רוצה להתכתב עם בחור
יהודי או ערבי, שלא צריכה להיות לו
מכונית ולא צריך להיות מבין גדול במוסיקה
קלאסית או בפילוסופיה. אני רוצה שיהיה
בחור עם ידיים חזקות שידע לעבוד
בהן, משום שאינני סובלת אינטיליגנאטים.
חוץ מזה צריך להיות לו קצת ראש על הכתפיים,
כדי שאוכל לשתף אותו בדברים שאני
חושבת עליהם, בעיות שאני מנסה לפתור
בעצמי ולהבינן.
״אני רוצה שהוא יהיה אדם נאבק השואף
לשנות משהו בעולם שלנו, להיאבק למען
משהו יפה וטוב יותר. לזה כמובן דרוש
שיהיה לא דתי ולא מפא״יניק. זה בערך כל
התכונות• את השאר כבר אספר לו עצמו.
הוא לא צריך להיות בחור יפהפה, אבל שיהיה
גבר. וכדי שאדע גם אל מי אני מדברת׳
אני רוצה תמונה.״ זה רגיל אצלך, לא?
״ואשר לעצמי, סתם בחורה רגילה שמנסה
בעצמי להגיע לרוב התכונות אותן אני רו צה
למצוא בו. אצלי הכל הולך על מצב־רוח.
ואילו מצב־הרוח היה שונה קצת, הייתי
אולי כותבת לך מכתב עצוב יותר על
השקפת עולם שהכזיבה, על חברים שאינם
עוד ועל התלבטויות בחיפוש דרך בחיים.
את כל זה אני רוצה לספר לאדם עצמו.
פרטים טכניים אחרים: עליו להיות מעל 20
ומתחת ל־ .30 אני בת , 17,5חיפאית בינתיים,
ורוצה להיות מורה למלאכה.״

והידים -ידי יעקב
ך* כראש, מדינת קולורדו, ארצות־הברית,
כאשר הובל העסקן היהודי הרי ויסברט
לבית־החולים, הרחוק מהעיר כמה עשרות
קילומטרים, החליט בנו יעקב לטוס במטוסו
מדי בוקר לבית־החולים כדי לגלח את אביו
במו ידיו כל יום.

מלחמת אחים
ף תל״אכיב, ישב צעיר על ספסל ב־
^ גינת רחוב פלורנטין, נעצר על ידי
אדם שהציג את עצמו כשוטר, נילווה אליו
לתחנת המשטרה, שילם לו 10ל״י תמורת
שחרורו, מיהר להזעיק שוטר במדים שעצר
את השוטר בבגדים האזרחיים, העביר אותו
לכלא.

תראה איד שאתה הולד
ירושלים, פרצו שני גנבים לדירה,
ך 1גנבו כסף, חפצים שונים ושני כרטיסים
להצגת הקומיקאים דז׳יגאן ושומכר ״זיי
ווי דו גייסט״ (תראה איך שאתה הולך),
הלכי להצגה, נעצרו על ידי שוטרים שחיכו .
להם במקומותיהם.

משחקים אסורים
ך« האג, הולנד, הוציא בית־הדין העליון
2צו האוסר על יצרני־צינורות פלסטיק,
לשווק את מוצריהם לתעשיית חישוקי הולה־הופ׳
אחרי שתנועת־הבנין הכללית בהולנד
נפסקה בגלל מחסור בצינורות פלסטיים
לצרכי־בנין.

צימר mopרחעזה לי

החברה אומרים עליה שהיא חתיכה בומבה
והיא בלונדית ועיניה חומות והיא משתגעת
אחרי גיטריסטים ויודעת לקלל ננהג־משאית
ולא איכפת לה להתערטל מדי פעם
בשביל החברה. חוץ מזה יש לה שגעון
גדלות. נדמה לה שהיא בריג׳יט בארדו.

ך י ירושלים, פרצו גנבים למחסן־המזון
Jשל ישיבת חברון, גנבו משם מצרכי־מזון,
הופרעו במלאכתם על ידי טבח־הישי־בה,
הטילו לעברו פצצת־עשן, נמלטו בחסות
העשן עם שללם.

מעל ;20 מתחת ל30-

הנהג שהסיע את גולדה מאיר בסיורה
במשקים שנפגעו בהפגזות בגליל מת לבקש
אותה משהו, אך לא העז. הוא לטש את
עיניו לעבר קופסת הגפרורים של השרה הסימפטית,
קופסה מתקפלת פשוטה שנשאה
את השם ״גולדה מאיר למשוררת
שולמית הר־אכן יש בעיות. היא מוכרחה
להרחיב את שמלת הקוקטייל שלה, אם
היא רוצה להגיע למסיבת הקוקטייל שתיערך
בעוד ימים מספר. לא שהיא משתגעת כל
כך אחרי מסיבות קוקטייל, אולם הפעם המסיבה
היא פחות או יותר לכבודה. בימים
אלה יצא בתרגומה הספר קונרד ולנרוד לאדם
מיצקביץ וספריית הפועלים רוצה לקק-
טייל כמה אנשים לכבוד המאורע. שולה מת־פארת,
לא בלי סיבה, שהיא היחידה והראשונה
מבני הגווארדיה הצעירה שתרגמה
יצירה קלאסית ישר מן המקור. ולמה היא
רוצה להרחיב את השמלה? היא מצפה לילד
שני חצקל איש כפית שוב אינו
מעיף מבטים זועפים בציירת חנה אשל.
היא החלה נראית יותר ויותר בחצאיות קצ רות
וצרות, גילתה שדווקא יש לה רגליים,
דבר שחצקל חשד בו כל הזמן גם כשהיתה
מסתובבת במכנסיים ארוכים ריקה
זראי (אינכם מתארים לכם שאפשר שבוע
בלעדיה, לא כן?) ,זנחה אף היא, זמנית, את
שורת מכנסיה ההדוקים והצבעוניים. היא
החליטה להיראות כמו יתומה בסיפורי די-
קנס, מתהלכת בשיער פרוע, הבעה תמימה
וגרביים שחורות• ותתפלאו כמד, רבים מו כנים
להתחיל לרחם עליה.

מסף עשן

עשן בלי אש

ך* תל׳אכיב, פירסם למרחב כתבה מאת
aכתבו על סיור שערך בליל הסילבסטר
בתל־אביב, ובה תיאר הדלקת עצי־אשוח
לכבוד החג*.

אין דבר העומד ב5גי הרצון
ך« ירושלים, פירסמה הנהלת מלון הנשיא
41 מודעה, הבטיחה כי כל חדר מחדרי המלון
מצויד באמבטיה, רדיו, טלפון, ורצון.

שכר־האימה
ך« ראשוך לציץ, קרא האזרח א. נ .כי
*2שר־האוצר לוי אשכול מתגעגע לחזור
אל מאחורי המחרשה, שיגר לו מכתב בו
כתב :״אם השר יחזור אל מאחורי המחרשה,
תהיה שמחת־העם שלמה,״ זכה לתשובת
מזכירו של השר שכתב :״השר ביקשני
להודותך על הבעת מחשבותיך האצילות
ורגשותיך העדינים אותם ביטאת במכתבך,״
קיבל בצירוף למכתב תביעה ממס־הכנסה
על סכום של 2898ל״י.
* כידוע מדליקים עצי אשוח בכריסטמס
ולא בסילבסטר.
העולם הז ה 1110

קולנוע
סרטים
אנרכיזם חוק
החוק הוא חוק (אופיר, תל־אביב;
צרפת) היא כאמירה משעשעת המהתלת בשתי
הצרות העקריות של העולם המודרני
— הגבולות והנשואין. היא שמה ללעג
כמעט כל דבר שקשור בשתי בעיות אלה,
את ספר החוקים הטפשי, את הביורוקרטיה
המטומטמת. כריסטיאן ז׳אק, הבמאי, מתגלה
במהתלה זו כאנרכיסט מוחלט, המצליח
לשכנע באמצעים פשוטים בצדקת רעיונותיו•
פרדיננאד (פרננדל) הוא שוטר מכס בעיירת
גבול צרפתית־איטלקית, שהגבול עובר במרכזה,
חוצה את בית המרזח שלה באמצעיתו.
בתפקידו כשוטר־מכס רודף פרדי־ננאד
את נ׳וזפה (טוטו) האיטלקי המבריח
משקאות מצד אחד למשנהו, והנשוי לאשתו
לשעבר. עד כאן הכל חוקי ותקין.
אלא שיום אחד, כשפרננדל תופס את
טוטו בהברחה, עומד לאסרו, מעורר טוטו
את שאלת חוקיות מעמדו של פרננדל, כ שד
טר־מכם צרפתי, בגלותו שלמעשה נולד
במטבח המרזח השייך לאיטליה, לאב בלתי

דיות אלה, מתברר לו שכל העסק שווה
בדיוק את סכום החובות שחייבים עליו.
כדי להעלות את ערך בית־הקולנוע, מחליט
הסופר הצעיר להפעילו׳ ולהביא את
בעל הקולנוע השני בעיר להציע לו תמורת
מוסדו סכום גדול יותר. עד שבעל הקולנוע
השני משתכנע, מועלית בקולנוע הקטן סידרה
של להטוטים טכניים במערבונים מיושנים
המוצגים בכל הצורות על הבד.
זהו סרט שהבדיחות שבו מחוספסות מדי
כדי להצחיק, הברקות־ההומור שבו עבות
מדי מכדי לדגדג, אולם למרות זאת הוא
אינו מרגיז במיוחד ואפשר לחזות בו מתחילתו
ועד סופו, ולחשוב על כל דבר שבעולם.

מאהאדרב ־ 2 4ש ענ ת
ידידות מכית־־הכלא (ירון, תל-אביב;
ארצות־הברית) הוא מין שעטנז של מערבון
עם סרטפשע לפי המתכונת הרגילה: אלימות
+סוסים +חתיכות +קרבות־אקדחים
+קרנבל +סיפור־אהבה־טהורה
+סיפור־אהבה־שחצנית־סרס־קופה.
ארנסט בורגנין, מכוער וגועלי יותר מתמיד,
בלי התוספת האנושית שהיתר. נוסכת

ככ׳/מ-ל W ttn S

ת שבץ Sh imם m o nvn

פרננדל ומוטו ב,,החוק הוא חוק״
צרות עם גבולות תשיט
ידוע ולאם איטלקיה. גילוי זה מעורר בעק בותיו
שורה של סיבוכים.
באיטלקי אין פרננדל רשאי להיות שוטר
צרפתי, ומכאן שאינו רשאי לעצור את
ג׳וזפה המבריח• כאיטלקי, שמדינתו אינה
מכירה בגירושין, אין גירושיו של פרננדל
תופסים, ואשתו לשעבר הנשואה לטוטו,
נשואה לו שלא כחוק, ואילו אשתו הנוכחית
היא בלתי חוקית ובניו ממזרים.
פטריוט ללא מדינה. אולם אלה הן
רק הבעיות הקטנות. הבעיות הגדולות מתעוררות
שעה שפרננדל, הנאמן לחוק, הופך
לאזרח איטלקי. בתור שכזה הוא נחשב
לעריק ולבוגד, מכיון ששירת בצבא הצרפתי.
ומכיון שהוא בוגד, הוא מאבד את זכויות־האזרח,
ואם איבד את זכויות האזרח הרי
איננו איטלקי עוד. וכך הופך פרננדל לאדם
שאף מדינה אינה רוצה בו.
ביאושו הוא נוטל את רובה־הציד שלו,
יוצא אל ההרים ומחליט להשליט סדר בעולם
המבולבל, מרוב חוקים פרדוכסאליים. אם
הצופה לא התבלבל עדיין מסיבוכי החוק,
הוא עשוי ליהנות ממשחקם הקומי המצוין
של טוטו ופרננדל׳ ומסרט, שלמרות היותו
מגמתי, הוא סרט משעשע ועליז.

הו מו רעבה מד

ההצגה הקטנה כיותר כתבל
(צפון, תל־אביב; בריטניה) נערכת בקולנוע
אבן־זזן בעיירת חרושת בריטית קטנה, שהוא
מיתקן בדומה לבית־העם התל־אביבי, לפני
ששפרו אותו מדיר לאורווה. זהו קולנוע
מיושן ובלוי, שבכניסה אליו תלויות תמונות
של כוכבות הסרט־האילם, שאפשר לקנות
בו כרטיס כניסה למשפחה שלימה
תמורת תרנגולת ממורטת, והמזדעזע כולו
כאשר עוברת הרכבת מעליו.
את כל הדברים הטובים האלה לא יודע
סופר צעיר, המגלה יום אחד כי ירש את
הקולנוע, על מכונותיו הישנות, ועל עובדיו
הישנים עוד יותר, מדוד שלא הכיר
מעולם. כשהוא כבר מגלה עובדות יסו־העולם
הזה 1110

חן בגועליותו, הוא בעל מכרה־זהב שהודח
ונשלח לכלא יומה למאסר. שם הוא מכיר
את אלן לד הממלא תפקיד של אסיר סובל
מאוד, אך הנראה בפניו השמנים כאילו
יצא זה עתה מתוך סעודה חגיגית של
המגבית המאוחדת. אבל לד בעצם אינו פושע׳
כפי שאפשר להבין עוד לפני תחילת
הסרט• הוא מהנדס־מכרות נרדף על שתא.
כשהשניים יוצאים מהכלא, הם מחליטים
לגבות את המגיע להם מהחברה תוך 24
שעות, לשדוד מכרה זהב, בשוד שאינו שוד
אלא פיצוי צודק• אלא שכמו תמיד, ישנם
טיפוסים מפוקפקים שאינם מרוצים מהאפשרות
לתת לשניים להרויח כמה מאות־אלפי־דולארים
תוך 24 שעות. הם קצת מתעקשים.
אבל זה לא עוזר. גומרים איתם באקדחים.
מלבד זאת ישנה בסרט גם קטי (בצהרי
יום) חורדו, שחקנית ספרדיה, המשחקת תפקיד
של יצאנית אנושית, המתאהבת בנשמתו
הטהורה של בורגנין, למרות פרצופו הדוחה.
אפשר להבין מדוע היא עושה זאת בסרט,
שהרי משלמים לה בעבור כך. אולם בשום
אופן אי־אפשר להבין מדוע אילצה את בור־גנין
להתגרש גם במציאות ולשאת אותה
לאשה. אם הוא יודע להיות בעל, כמו
שהוא יודע לשחק בסרט זה, כדאי לה מהר
לטוס לרנו. שם, אומרים, מסדרים גירושין
תוך יום אחד.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:

« סבים העולם כשמונים יום

(חן, תל־אביב; ארמון, חיפה) — ג׳נטלמן
אנגלי ומשרתו הספרדי עוברים על פני
תבל כדי לזכות בהתערבות. קנטיפלם ועוד
חמישים פרצופים שהופיעו בסרטים אחרים.
• הגשר על גהר קוואי (מוגרבי,
תל־אביב) — הוכחה לאימרה — אין דבר
העומד בפני הרצון — מספקים קצין בריטי
שבוי, חייל אמריקאי וגשר עץ. סרט גדול.

מאוזן .1 :בת
יעקב .4 :גיבור
אסתר ;
מגילת
.10 נושא לספר
של ד׳אמיציס ;
•11 בדלת. 13 :
אוני .14 :אריג
תוצרת הארץ; .15
מעיל; .17 בדחן;
.19 תאר שם ההולם
את החורף ;
.20 הסכמה רב נית;
.22 אתר אה
; .25 מקור
אור ; .26
מקצוע
.27 סגן
עיריית ירושלים ;
.30 קדם לצה״ל;
.32 לחם; .33 סי מן;

דלק; .36 טולידאנו; .37 בחלון; .39
עורק ; .41 אחד משלושת הכ״פים בהן
ניכר האדם ; .42 מלת התפעלות ; .44
עליו מציבים את המקלע; .46 זמן;
.48 מין ; .50 בראש ; .51 ריקוד עם ;
.53 ראה!; .55 קרם; .57 תערוכת
בולים .58 :מלה שכיחה, גם כשהיא
לא במקומה, בפי צבר; .59 רפובלי קה
אמריקאית; .60 ריקוד עם הוואי.
מאונך . 1 :מקום הכנס לריקודי
עם; .2תריסר; .3ארגון; .5תחמושת
קדמונית ; .6עד כי יבוא
ולו יקהת עמים; .7רב־אלוף בראשי

תיבות; .8גסיון; .9בן ישעיהו; .12
אבי העגל; .15 ויזה; . 16 משבעת
המינים ; .18 דה־גול, למשל ; .21
בסיס; .23 מאכיל; .24 הג׳רמק; .26
עבריין ; .28 סימן הרבות ; .29 תפו״ז :
.31 מקום הריגה; .32 ממלכה מרח בית;
.35 נכרי; 37 של פנמה, למ של;
.38 ספינה קטנה; .40 מצבה;
.41 מספר יורדי הסירה שאבדה בראשית
מלחמת העולם השנייה ; .43 אבל;
.45 יותר מסמטה ; .46 ילק ; .47 נביא;
.49 הר בעבר הירדן; .52 סימן הרבות;
.54 יורד בלילה; .56 הבעת
כאב; .58 מלת שלילה.

בית ספר לפקידות

מרכז סורים מוסמכים

4חדשים

קורס מזורז נפתח
בינואר

תל־אביב, רחוב הם ,12 טלפון 65061

מלכלכי פינכ א
וידויו של מנ ק ה כליס
לכאורה אין קל מזה: ממלאים שני
ביורי נירוסטה מים, האחד בקרים, השני
בחמים עם תסבין ובשלישי שמים מסננת
ענקית. אחר כך, לפי הסדר, שוטפים
בכיור של המסננת, טובלים בתסבין ועושים
לצלחת סיבוב קל, ושוטפים.
זד, לכאורה, אך למעשה שונה הדבר,
והרי אין להפריד את עבודת הכפיים
מחיי הנפש. משום כך, במשך שעתיים
אלה, מתערבבים בנפשי כל התחומים
של חיי החברה שלנו. החברים מהווים
קבוצה אחת גדולה ואמר ה של מלכלכי־פנכא,
וזו נחלקת לקבוצות־משנה קטנות.
האחת והטובה שבהן — אליה משתייכות
בנות ונשים שאין להן תיאבון
יאינן מלכלכות דבר פרט לספל תה.
הקבוצה הבאה גרועה ביותר. זו היא
קבוצת ,,העיניים הגדולות,״ כלומר: מכינים
להם סליקים של מזון. אלה מגובבים
על ידם ערימת לחם, וחופנים ליטר מרגרינה
ומורחים אותו בפינת הצלחת. ב־רור
שהם משתמשים במחצית המלאי,
משאירים גוש הגון של מרגרינה על
צלחתם, וכאשר הבאים אחריהם מניחים
את צלחותיהם — לך והפרד בין הדבקים.
הקבוצה השלישית היא עוד יותר
גרועה שבגרועות: אליה משתייכים חב־
Jריש חסדי־סבלנות. עד שהמנה מגיעה
נוטלים הם ספל בידם האחת ו — שומו
שמיים! — מצקת ביד השניה ויוצקים
מרק או דייסה דביקה אל תוך הספל
ולועטים ממנו. אבוי לי, הרי ספלים ניתנים
לשטיפה רק במים קרים! לעזאזל
— נו, מילא. קבוצה נוספת — המעשנים
סיגריות, לא די שהם מרעילים את
אויר הנגב הצח, הם משגרים לשוטף
הכלים צלחת שטוחה שבמרכזה שתולה
סיגריה שכיבתה בלחץ אצבעות ונדמה
לי שאני שומע את קול הגחלת ד,נכבית:

עוד המון יש לי לספר על החוויה
הנקראת: שטיפת כלים. על השיטה לרחיצת
סכו״ם, ועל טבילת צלוחיות פלסטיק
במים רותחים, ועל הכלים ששימשו
שואבי־אבק במשך שלושה שבועות בפתחי
בנינים — אך התורנית שלי נס— תיימה יושב
אני בחדר־האוכל ומצפה למנה.
*,חיי״ — אני חושב בלבי איזה
עובדים מתועבים. צריך לחכות חצי
שעה עד שבאה המנה״ — ובינתיים אני
נוטל בידי האחת ספל, ובשניה מצקת
ו יוצק מרק מלוא כל הספל כולו,
ולבסוף, כשאני מסיים את הארוחה ואת
עישון הסיגריה שלי — אני לוקח אותה,
כשהאש בין שתי אצבעותי, ולוחץ את
הגחלת במרכז הצלחת בדיוק, ומקשיב
פוסה, רביבים
לקול הט—ם— ס

ב ע ריכ ת לילי גלילי
מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מבי!
המשתתפים בשליחת חומר לעמוד זה יזכה מדי
שבוע בפרס של עשר לירות. הזוכה השבוע:
.ישראל שפיזמן, שדרות רוטשילד, תל־אביב.

צ ל > א ש עוד בדיחה של שמעון ישראלי. הפעם על אוכלי אדם שצדו לבן
אחד בג׳ונגל, קשרו אותו למוט גדול, ערמו סביבו עצים והתחילו
לצלות אותו לארוחת ערב. כשהעסק התחיל להתחמם, ניגשה אל האיש אחת מבנות
השבט, ובידה עפרון ונייר :״מה שמך, בבקשה?״ שאלה .״מה זה חשוב כבר?״
השיב האיש ביאושו .״אני צריכה לרשום את זה בתפריט,״ השיבה היא

כז בי ם לילזזוע

הם עוד הספיקו
בשבוע שעבר!״

כגזובן. אינגזבורציה
m mברבר.״

לשמוע

חוז ר ח לי ל ה
ששון לא היה הכי חכם בעולם. לאמיתו של דבר חכם קטן
מאד היה. אבל נוסף לזאת עקשן גדול והחברה כבר ידעו שאם
נכנס לו יתוש לראש, אז גם מק דיזל לא יוכל להוציא אותו.

התשובה:

שעשיני

חו רבג רו ש

יום אחד החליט הנער ללכת ללמוד באוניברסיטה: נמאס לו
לקצור ולקטוף חמניות• לקח את הרגלים והגיע לירושלים. החברה
מספרים שאמנם זה לא היה באשמתו, אבל השיעור הראשון
שאליו הוא נפל היה ״שיטות מיקרו־אנליטיות בחימיה אורגנית״.
אחרי שיעור זה, ששון כבר רצה לחצות את הקוזים בשביל
להגיע כמה שיותי מהר לעמק.
אבל כמו כל החברה במצבו, הוא גמר ב״ניצן״ ומספרים
שמאז הוא לא מתקרב לאוניברסיטה יותר מאשר בית המעלות.
ערב אחד, כשהוא יושב ב״ניצן״ עם החברה, ששון קופץ ממקומו.
״הערב תשחקו פוקר לבד,״ קרא להם ,״יש לי חזרה!״

עוד בימים הטובים, כשבגרוש היה החור הידוע, כבר אז ידעו
החברה שמי שמלווה למוסטפה מעלול גרוש, אז זה אבוד.
יום אחד ניגש מוסטפה לאחיו של בצלאל ואומר לו :״בחיי עיני
יא אפנדי, אין לי מיל על הנשמה ומישהו צריך להאכיל את
הילדים שלי!״ אחיו של בצלאל טיפש לא היה, למרות שנאיבי
היה, טען :״עבודה זה כלב?״
״בחיי עיניך יא אפנדי, כל השבוע עבדתי כמו חמור, אפילו
בשביל לירוק אני צריך להישען על גדר, כל כך אין לי כוח.״
אבל כל מי שמכיר טוב את מוסטפה מעלול יודע שהעבודה
היחידה שהוא עושה זה לגנוב אבטיחים ולהרים ולהוריד כוסית
ערק. אבל לבו של אחיו של בצלאל התרכך והוא ענה :״יא
מוסמפה, אני אלווה לך כסף, אבל איזה ערבון אתה מביא לי?״

״מה?״ החברה נפלו מהכסאות ,״לך חזרה? עם מי?״
״מה זאת אומרת?״ נעלב ששון ,״יש לי חזרה עם בת אחת.״
החברה נשארו עם פה פעור. אבל אחד עוד הספיק להתאושש,
לפני שששון נעלם, ושאל :״על מה? על מה אתם חוזרים?״

״דברתו של אדם ישר!״ ענה מוסטפה.
״טוב, אז תחזור אתו מחר ואני אתן לך את הכסף.״ מאז
מוסטפה לא מדבר עם אחיו של בצלאל.
גולה, ג׳נבה

p׳Otuj nnun
פנחס לבון השמיץ את משה דיין באסיפות פומביות

ה ל כי ן פני חכרו כרכים.

צעירי החצר של ביג׳י •עצו לו לתפוס את השלטון

סיסמתם: תפסת ממכה -תפסת .

הטיל הסובייטי יחוג ככוכב־לכת במערכת השמש

ישח דש תחת השמש.

הרודן הקובאני המודח סמך על עזרתם של בעלי מטעי קניהס ־ כ ר .

משענת קנ ה רצוץ.

״רגזדבו את גזגזת^ון
בלוריתבווחז בשבועת ..״

חסשיר״ס
כני הזוג כדוכ אושר ונחת
שככו כמיטה פעם יחד.
כשהדלת חרקה
״כעלי צעקה -
אז הכעל כרח למקלחת.

לעולם צודקת
פגיעה וזלזול בחרות האדם, בעיקר
במאה השערים( .הארץ)
יורם ברנשטיין, תל־אביב
שאבעס! שאבעס!
האופטימיסטים
(במחנה)

שבמעדני

החלל.

שמואל דור, צה״ל
מנוחתם עדן

מעשה כמשוטט מיכאל
שכסולם התכסה כל הליל,
אף סכל קור כלכים.
רק ככוקר הכין
כי אחד השלכים התקלקל.
ישראל שפיזמן, תל־אביב

תפוקת החשמל מדביקה את צורכי
הארץ והתפחחותה( .על המשמר)
דויד האמר, נתניה
שקר במצח נחושה.
פזמונאי העולם, מפי דורותי ליביו.
(נדעריב)
מרדכי דן, תל־אביב
אונלת־האדס המפורסמת סהאופירה
של מילנו.