גליון 1112 מתאריך 21 בינואר 1959

מספד 1112

ש נה 22

מגורדים נושן תיהם

in ,aתשים
המואשמות?
תמונת השער:
ח״אמא״ מובלת לבית־׳חמשפב

העורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
שלים בהו
עורך משנה:
דוב איוזו
עורך תבנית:
וכי

עורך כיתוב:.
סילבי?שת

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .טען למברקים ; ״עולספרס״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״ט.
דפוס משה שהם בע״מ, ת״א, טל.31139 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

העתון

הנקרא

ברגע זה, בשבתי ליד מכונת־ד,כתיבה,
יורד בחוץ גשם זלעפות. יתכן כי עד
שהעתון יגיע לידיך כבר תלהט השמש
ואנשים שוב יתפלאו על החורף החם
והיבש ביותר שהם זוכרים מזה שנים.
יתכן כי הגשמים של היום אינם אלא מטרות
חולפים, שלא ישנו במאומה את המצב
הכללי! יתכן גם כי אלה הם גשמי ברכה
שירחיקו סוף־סוף את אימת הבצורת. אני
מסופק אם אפילו החזאי המטאורולוגי בכבודו
ובעצמו יכול לפסוק בוזדאות בעניין זה.
מישחק הניחושים הגדול — בצורת או
לא? — מתנהל זה כמה שבועות במערכת.
שלוש פעמים הוכנה כתבה מקיפה על המצב
החמור שנוצר עקב עצירת הגשמים —
ושלוש פעמים לא פורסמה. כי ברגע האחרון
הודיע החזאי שצפויים גשמים. פעמיים
אף צדק בתחזיתו וירדו גשמים. אך הכמויות,
כך הסבירו לנו המומחים, לא שינו
את התמונה הקודרת. הסטטיסטיקה שונתה
כדי לכלול את המילימטרים האחרונים שזל־פו
מן השמיים, והרשימה שוב הוכנה
לפירסום.
כך היה גם השבוע, כאשר התקדרו פני
השמיים: אחרי שהכל היה מוכן להדפסה,
הוחלט להוציא את הכתבה על הבצורת
והיובש. כי מה מצחיק ובלתי־אקטואלי יותר
מאשר כתבה על שרב ובצורת בגשם שוטף?

בכל־זאת חבל לי על אותה רשימה. היא
הוכנה בקפדנות, ונמסר בה כמעט הכל:
הישיבה הדחופה של מנהלי משרד החקלאות
וראשי מחלקותיו, בתחילת החודש,
בה נקרא לראשונה השד בשמו — ״בצורת״!
ההצעות לחוקק חוקי חירום לחסכון
במים! התוכניות לחסל במידה זו או אחרת
את עדרי הבקר והצאן ולצמצם את הלולים,
כדי לחסוך במספוא! הויכוח אם להתאכזר
לישובי ההר החדשים ולדחות את נטיעת
9000 הדונם המובטחים של עצי־פרי, מחוסר
מים להשקייה! ההצעה להעביר חלק מעדרי־הדרום
לאזורי מרעה בצפון ופתיחת השוק

צלם המערכת:
אריה?רו
חברי המערכת:
מנשה בר־רייו, שייע גלור, לילי גלילי,
דויד הורוביץ, רותי ורד, אברהם חרמנו,
יוסר א•,:־המרי, אביבה סטו, עמום הינדי
שלמה כרו.

ביותר

במדינה

בבאר שבע פעמיים בשבוע, כדי לעודד את
מכירת עדרי הבדואים; קביעת סדר עדיפויות
בין ענפי החקלאות השונים (פרדס מניב,
למשל, אסור להגביל את השקייתו, פן
ייפגע הפרי של השנה ויבול השנה הבאה)!
העובדה שצריכת המים בשנה החולפת הגיעה
למיליארד ורבע מטרים מעוקבים! הקמת
ועדות בכל רחבי הארץ להגשמת תוכנית
חירום מיידית! השוואת כמויות הגשם שירדו
בשנים קודמות (בחיפה קיימת תצפית
מזה 78 שנים, בתל־אביב מזה 79 שנים,
בבאר־שבע מזה 36 שנים, בירושלים מזה
110 שנים) — השוואה המוכיחה כי עוד לא
היתד, שנה כזאת.
המצב הגיע לחומרה כזו, ששבועון הקיבוצים
של השומר הצעיר, השבוע בקיבוץ
הארצי, שכח את כל תורת מארכס וחזר
לאמונות המיסטיות של חסידי האדמו״רים.
פירסם השבועון האנטי־קלריקאלי:
״שלושים חברים מתכנסים מדי שבוע
(בקיבוץ מזרע) ואומרים תהילים, מאחר שהחוג
לתנ״ך אימץ לו השנה את ספר תהילים
כנושא לימודי. מי יתן ויימצאו עוד
שישה צדיקים להשלים את מנין ל״ו —
שכן ירבו אז הסיכויים כי השמים ייעתרו
לאמירת התהיליס וירעיפו מימיהם.״
חבל מאד, באמת, אבל מה אפשר לעשות
אם חוקי האקטואליות העתונאית קבעו לנו
השבוע שלא לפרסם עובדות אלה?

תמיד מעניין לדעת מי, איך ומתי קורא
את העולם הזה, לא מזמן הקדיש עתון
יהודי קנדי מאמר להעולם הזה. בין השאר
כתב׳ בי כאשר בא משה שפירא לאמריקה,
דאג שישלחו לו שני עתונים מן הארץ
באופן קבוע: העזלם הזה ומעריב. וכשבא
שמעון פרם לניו־יורק׳ שמו הכתבים לב
שהוא נושא עמו את כל השבועונים הישראליים
בלתי־פתוחים, פרט לאחד שהיה
פתוח — העולם הזה.
מכתבי מקום כהיסטוריה

קראתי ע? פרשת אנית־הנשק אלטלנה
(העוקם הזה )1111 והזדעזעתי מאור מהפרשה
כולה. אני עוד לא יבול לתאר לעצמי איד
היה אומץ לאותם חיילי צה״ל לירות באלה
אשר שיתפו אתם קורם פעולה בשחרור ארץ-
מולדתם, ולפי דעתי דבר זה אינו שונה
מאותו המקרה שקרה בכפר-קאסם.
משה רוזנפלד, טבריה
פירסומכם אודות אלטלנה מפי ח״ב בן־
אליעזר היה כביר, ומצויז היה אם הייתם
ממשיכים לפרסם את כל הידוע לשאר המעורבים
בפרשה. בל מאמץ כדאי.
ד. ת ,.רחובות
כאחד מניצולי אלטלגה הרשו לי לפרסם
שורות אלה בתגובה על הרשימה. עד מתי
תשאר פרשת אלטלנה אקטואלית ונושא
לויבוחים פוליטיים? בדנוריון חייב לפחות
פעם אחת לעלות על במת-הכנסת ולבטא את
הרגשתו הפנימית ולא את חישוביו הפוליטיים,
ולהביע את צערו על מה שהיה.
שאול הלל, ירושלים
הייתי עוד ילד צעיר כשהתרחשה פרשת
אלטלנה ומעולם לא יצא לי להתעניין בה.
משום כד היה מאמרו של סנ 1יושב־ראש
הכנסת אריה בן־אליעזר בעתונכם בבחינת
גילוי לגבי. לולא היה הוא הכותב, קשה
היה להאמיז שאמנם בצורה זו התרחשו
הדברים. והרי אין זה משנה מה קדם

לבואה של האניה וטי צודק בקשר לכד,
לעצם העובדה שחיילים יהודים הרגו חיילים
יהודים אחרים, שעה שהיו זקוקים
להם בחזית. כולנו צריכים לחתור לקראת
יום שבו תהיה לנו מדינה, בה לא יתכנו
עור מקרים כאלה.
יוסף אלרואי, חיפה
לפני מספר שנים, בתקופה שקדמה לבחירות
לכנסת השלישית, נהג העולם הזה לתת
עמוד בעתו! בכל שבוע למפלגה אחרת,
תמורת תשלום, כמובן. בגליונכם האחרון נראה
היה באילו פתחתם שנית בנוהג ההוא,
אלא שהפעם הענקתם לחרות גם את עמוד
השער. מה הענינים?
רחוקים אנו מאהדה לבינ׳י או לחבר
מקורביו, אולם נראה כי הפעם נוהגת
חרות בהתחסדות מאוד לא משכנעת בפרשת
אלטלנה. כל הפיטפוטים אודות ירושלים
כשטח-כיבוש, או כאילו באה האניה על
דעת הממשלה הזמנית, הם רמנוניים שקופים.
לגבי השאלה הפאתטית מדוע לא יתבע
בינ׳י את הרות לדין באשמה של השמצה
והוצאת דיבה, אפשר לשאול על אותו משקל:
מדוע לא תעשה חרות צעד פשוט יותר
וביזמתה שלה תתבע את האיש לדין, את
אותו האיש שהיא מאשימה אותו ברצח
אנשי אלטלנה?
אמנון רן־רם, חולון

חזירות על הלוח

אני ירוצה לספר לכם בריחה. שמה: מסריח
יותר מחזיר. ובכן, יהודי, אנגלי וערבי

התחרו ביניהם מי יוכל להיות בדיר חזירים
זמן רב יותר. נכנם היהודי ויוצא
בעבור שניה. אחריו נכנס האנגלי, וכעבור
שניה גם הוא יוצא. נבנם הערבי, והיהודי
והאנגלי מחכים ומחכים. כעבור שש שעות
יוצא החזיר מהדיר.
מצחיק, לא?! העתקתי את הבדיחה מלוח-
קיר בשם ״הצחוק״ המופיע בכיתה ז׳ ראשונה
בבית־הספר היסודי דוגמא בצפון תל־אביב.
עלי לומר שהזדעזעתי לא מעט כשקראתי
בריחה זו. רוצה הייתי מאוד לדעת
מי ומה הוא מחנד כיתה זו. כלום זוהי
רוח־ההומור אליה מחנכים כיום במדינתנו
ילדים בני?13 אמנם נכון הוא כי בית־ספר
זה ידוע בשיטת־החינוד החפשית שלו,
אד כלום אין זה קצת יותר מדי? מה הטעם
בכל המאמצים ובכל המלל על שאיפות
שלום־קבע, כשזהו הלד־הרוח של ילדינו?
נ ,.סמל קרבי, צה״ל

מות מוקדם מדי

פרסמתם כתבה מענינת על הנאצי קורט
אנגלם, שהועמד לדיו בגרמניה כפושע־מל־חמה
(העולם הזה .)1108 כידוע לכם בוראי,
מת צורר זה בכלאו ב־ 7לינואר, בעודו
מחכה למשפטו. אד אולי יעניין אתכם לדעת
כי ״יד־ושם״ ,רשות הזכרו! לשואה ולגבורה,
העבירה לבית־המשפט בגרמניה שורת עדויות
נגד אננלם, נוסח לעדותו של מר
פליכם ראוה הנזכר בעתונכם. עדויות אלה
מתארות את אכזריותו של קורט אנגלם
בעיר איזביצה בעיקר, שהיתה מקום איסוף
לרבבות יהודים בשנות השואה 42־.1041
העדויות מספרות כי אנגלם וחברו הנאצי
לודביג קלים הצטיינו באכזריות בלתי-
אנושית, שהגיעה לשיאה באחת הפעולות
הנאציות שבוצעה בשעה 4בבוקר, באחד
מימי אוקטובר .1942 המון רב של יהודים
נאסף לפי פקודת ״האדם העליון״ בכיכר
המרכזית של העיר. באותו מעמר ״ הציב
אנגלם מקלע על כתפו של יושב־ראש הקהילה
היהודית מר בלאט, ובעמדו מאחוריו
המטיר עשרות צרורות של כדורים אל תור
המון מבוהל.
מקרי רצח מתועבים אחרים ביצע אנגלס
בצוותו על חייל גרמני לירות מרובהו בא-
ויר, לאחר מכן העליל על יהודי המקום
כי ניסו להתנקש בחייו. הוא תפס 18
יהודים ולאחר ש״הודו״ באשמה שהטיל עליהם,
שלח אותם ללובלין שם הומתו. נוסף
לבר אין למנות מרוב מספר את מעשי־האונס
הרבים, שביצעו אננלם וחבריו בנערות
יהודיות, אות! נהנו לגרור מתוד בתי־מגוריהן
באישון לילה, כשהם שיכורים ומתהוללים.
סופן של נערות אלה היה בדרד־כלל
מוות לאחר האונס. בני משפחותיהן
נצטוו לפנות את גופותיהן מן הרחובות
בטרם עלות־השחר. אנגלם לא נתן את
הדין על מעשיו הברבריים, וכאמור נמק
ככלאו באיחור זמן.
ד״ר יוסף מלקמן,
מנהל כללי של רשות הזכרון
לשואה ולגבורה, יד ושם, ירושלים

ספדו כאמת עומד על רמת משתנה ספרותית
גבוהה ביותר. מדוע מתמהמהים עדיי!
הסופרים? ולסופר עצמו יש לי עצה: אולי
מוטב שתעבוד ברפת במקום למשר בעט?
שפרה זלצר, קרית־יס
העצה מיותרת. מקצועו של אורלב בקבוץ
גניגך: רפתן.

מריצות חוקיות

בוש ונכלם, מודה אני, כי אני חש מיז
שמחה לאיד בראותי את מבוכת צבור־העחונאים
אשר מליצות ״הדמוקראטיח תמיד
בפיהם ואשר עשו בשעתו את הכל כרי לטשטש
ולערפל. בהכרת קוראיהם את אופיו האמיתי
של חוק־העבירות־ננד־הם דינה, במקום
לקומם ולעורר את דעת הקהל נגדו. כבדה
גם אשמתה של העתונות ההוגנת שעל־יד׳
ביקורתה החלושה על ״אי־אלו הגזמות״
בהו> נתנה לחוק כולו גושפנקא של כשרות.
ועכשיו העתונאים שנפגעו על־יידי החוק
מוצאים את עצמם מוכי תדהמה, מוכים על־ידי
אותו חוק עצמו, בחברת ׳ 200 אלף
ה״אויבים״ אשר זכויותיהם האלמנטריות
ננזלות מהם זה עשר שנים, גם מיבאיצטלת
בטחון המדינה. האם ילמדו הפעם־ לקח?
מהנדס א. גולדשטין, חיפה

רעם בראשי־תיגות

רוב העתונות והצבור הישראלי נוהגים
לקרוא למצרים וסוריה המאוחדות בשם
קע״ם. קול דמשק וקהיר בעברית קוראים
לעצמם בשם רע״ם. עתונכם משתמש נם
הוא בשם רע״ם. אבקשכם להסביר לי מרוע
בחרתם דוקא בשם זה?
ינק בן־יצחק, חיפה
משוס שאלה הן ראשי התיבות של
המילים רפובליקה ערבית מאוחדת.

אריסטוקרטיה כחוץ

ברצוני לשאול את הגברת ה. א ,.שמכ־תבה
התפרסם בנליונכם האחרון (העולם הזה
,)1111 על בעית בתי־הבושת בחיפה והרכילות
סביבם, למי היא מתכוונת במונח נשים
אריסטוקרטיות. האם לאותן נשים שבעליהן
צברו כסף בדרר זו או אחרת? לצערנו דוקא
בשכבה זו לא קיים המושג של נשואים

תיקון הרושם

הייתי בין החמישה ׳שכתבתם עליהם בכתבה
על ביורהחולים בבורים (העולם הזה
)1110 ובאמת נדהמתי אז כשקראתי את
הדברים. אבל השבוע, אחרי שפירסמתם אח
כל האמת עלי, ותיקנתם את הרושם שיצרתם
בטעות, אני רוצה לציין שנהנתם בלפי,
ובכל הפרשה הזאת, בכבוד וביושר. תודה.
והלוואי ולא תפלו אף פעם בפח כזה.
יעקב מזרחי, יפו
סיפורו של יעקב מזרחי היה מזעזע
בכנותו, קשה להאמין כי אדם שהקריב את
בריאותו למען המדינה, יופקר ללא כל
תמיכה ועוד ירדף על־ידי השלטונות בנסותו
למצוא את פרנסתו. אני סבור שמחובתם
של האזרחים לעזור לאדם מוכה גורל כמוהו,
אם המדינה אינה יכולה לעזור לו.
נפתלי לב, תל־אביב

שליחות לאפריקה

קראתי את הרשימה ״תרבות ישועית״
(העולם הזה )1110 העוסקת בשליחותי אל
הפלשים בחבש, וברצוני להעיר הערות מספר:
המחלקה לחנוד ותרבות תורניים בגולה
של הסוכנות־היהודית החליטה לטפל בפלשים
לפני שש שנים, ואף שלחה לחבש שני
שליחים שקדמו לי. קבוצת הילדים הפלשים
שבקרבם נמצאו השליחים המתאימים לא
נמצאה בארץ במקרה. הם הובאו לכאן במיוחד
על מנת לחזור לאחיהם בחבש, ולשמש
כמורים.
לא הצטרפתי לקבוצת אירופאים במסע
לראם דג׳ן אלא יצאתי בלווית אירופאי
אחד, יארוסלב רוטשילד. ההעפלה לראם דיג׳ז
אולם לא זכתה
הוזכרה אמנם בעתונות
לכותרות רבות. הייתי אמנם בסוכנות, שבועיים
אחרי שובי ארצה, אולם לא הגשתי
תביעה על הוצאות ופיצויים בסר ששת אלפים
ל״י. אמנם יש לי טענות רבות וכבדות
נגד המחלקה לחינוד ותרבות תורניים
בגולה יסל הסוכנות-היהודית ואמנם הסכמנו
לבוררות, אד לא אני הוא שהצעתי את
סגן יושב־ראש הכנסת, ישראל ישעיהו,
כבורר.
משה בר־יודא, תל־אביב

גולף לדני

נהניתי למקרא רשימת כתבכם על ביקורו
של רני קיי בישראל (העולם הזה ,)1111
אולם הרשו לי לתקן שגיאה קטנה. כתבתם
שחוץ מדני קיי אין עור מומחים גדולים
בארץ לספורט הגולף. בכל הענווה, אני רוצה
לציין שהחתום מטה היה פעם אלוף בספורט
הגולף והוא מובן נם כיום ללמד רבים,
ובתוכם גם את רני קיי, מה זה גולף.
הרברט גרין, רנזת־גן
יתכן, אבל לא גולף כזה שמשחק דני
(ראה תמונה).

ספרות ופרות
ברצוני לבוא לעזרת השופטים הישראליים
שלא ידעו למי להעניק השנה את פרם ביא־ליק
לספרות יפה. קראתי על הסופר הדגול
אורי אורלב אשר כתב את הספר ״עד מחר״
והעולם הזה ,)1110 לכן אני מרשה לעצמי
להציע לתת את הפרם למר אורי אורלב.

שחקן־גולף דני קיי
מוסריים והוגנים. לעומת זאת ישנן עוד
אלפי נשים צעירות על הכרמל שאינו פחות
אריסטוקרטיות, אבל אינן מבליטות עובדה
דינה ו. חיפה

כן ירבו, הקוראת דינה, כן ירבו.

אוי לצכיץ

אם בית־הקפה ״מרתף״ בניו־יורק הנו בעל
צביון ישראלי (העולם הזה )1109 או אוי
ואבוי לצביונה של ישראל.
דרור בן־דוד, ניו־יורק
על נהרות מנהטן, שם ישבנו גם בכינו
בזכרנו את צביון.

שגרון ררותי

אני קורא קבוע של עתונכם ואשקר אם
אומר שאיני נהנה טמנו, אולם מאמרה
האחרון של רותי ורד בקשר לטבריה
ותצונת האפנה שבה (העולם הזה )1110
היה למורת רוחי. רוחי כתבה שלכל הבחורים
יש שפמים. אני הייתי בתצוגה ויש
לי שפם, אז מה?
היא כותבת ככה :״לא רואים בנות בטבריה
אלא רק בקבוצות ורק בשבתות.״ אני
אומר שיותר טוב שתלכנה בקבוצות מאשר
תהיינה פרוצות, מהן יש רבות דוקא בעירה
של רותי, ואנו קוראים רבות על כר בעתו-
נות. בכל אופן בעירנו עוד לא נתגלה דבר
כזה. היא כתבה גם ש״לבחורים הטבריינים
אין מה לעשות חוץ מלעמוד ברחובות ולחכות
לנשי־חוץ, על מנת להתעסק איתן.״
אכן הפעם צדקת רותי! היות ואצלנו אין
הבנות הולכות אלא בקבוצות נאלצים הבחורים
לחכות לבנות־עירר על מנת להתפרק
מחוסר המעש.
רותי כתבה על תצוגת האפנה שכל הנשים
שם ״לבשו שמלות אדומות, שערותיה!
היו שחורות, ארוכות ופרועות והו ענדו
עדיים.״ שערות? כנראה שאין נשינו רוצות
לשרוף את שערותיהן כבנות עירד אלא
מסתפקות ביפי! הטבעי. בקשר לעדיים, אז
אילו רציתי הייתי מאחל לד שיצמחו לד
על אפר היפה אותן הלירות בהן קניתי
.עדיים לרעייתי למאורע זה. אגלה לר רק
סוד: שמעתי שיחת נשים על מאמרד, והייתי
מיעץ לד, רותי, לא לבקר בטבריה אפילו אם
יהיה לר שגרו;.
דויד הרשקוביץ, טבריה
הננולס חזה ! 112

יין

עורר ״העולם הזה׳ מסכם את רשמיו מהווי הקיבוץ היהודי הגדול באוצש־הבוית

־־ מאת

או די

א בנ ר־

*%וד לא הייתי שעה על אדמת ארצות־הברית, כאשר פגשתי את הציוני הראשון.
j fעמדתי בתחנה העירונית של שדה־התעופה הניו־יורקי והזמנתי חדר בבית־מלון. הפקיד
רשם את שמי ואת נתינותי. מאחורי עמד גבר בגיל העמידה, מרכיב משקפיים, שנראה
כרופא וזתיק. כששמע את שמי, ניגש אלי, לחץ את ידי בחמימות ושאל באנגלית :״שמא
מכיר אתה את מר פלוני ברמת־גן?״
השבתי באדיבות כי איני מכיר את מר פלוני מרמת־גן. אולם בזאת לא נסתיימה השיחה.
הוא המטיר עלי שאלות על המצב בארץ והצהיר כמה פעמים על נאמנותו לישראל, אותה
הוא מקודד, מאד־מאד לבקר בקרוב.
באותו ערב לקחוני ידידי למסיבה פרטית מקרית. היא התקיימה בדירה נאה מאד, מרוהטת
בטעם המודרני והיקר ביותר, אי־שם בצד המזרחי של האי מנהאטן (שהוא יותר אריסטו־קראטי
מאשר הצד המערבי, שם גרים פשוטי־העם) .המארח, מיסטר בלומשטיין, לחץ את
ידי בחמימות, המטיר עלי כמה שאלות על המצב בישראל וסיפר שהוא מקוזה מאד־מאד
לבקר בה באחת השנים הקרובות. אחר־כך הוא הציג אותי לאחד מאורחיו, מיסטר גולדמן,
שלחץ את ידי בחמימות, המטיר עלי כמה
שאלות על המצב בישראל וסיפר כי ביקר
בה לפני שלוש שנים, והלוואי ויכול היה
לחזור לשם בקרוב לביקור ארוך יותר.
כך, בהתאם לחוק מסיבות־הקוקטייל,
״עברתי במעגל,״ החלפתי כמה מלים עם
מיסטר פלוני וכמה מלים עם מיסיס אלמונית•
כעבור שעה כבר היה ברור: בכל
המסיבה אין אף איש אחד שאינו יהודי
טוב. אין בה איש אחד שאינו ציוני נלהב.
אין בה איש אחד שלא ביקר או חולם לבקר
בישראל. אין בה איש אחד שאין לו מכר
אי־שם בארץ.
האם אני מכיר את מר ברמן בירושלים?
את מר גולדשטיין בטבריה? את מר יערי
בתל־אביב? את הגברת פינקלשטיין בחולון?
אנשים כל כך נחמדים! איזו ארץ נהדרת!
אילו מפעלים כבירים! איזה צבא נפלא!
ואיזה יהודים טובים!

על כל מי שיבוא לגזול ממנו את חלומו היקר מכל. הנוצרים שרפו והפשיטו את העור
וחתכו לארבע חתיכות את אותם שהעזו להטיל ספק באמונתם הקדושה במלכות־השמיים.
הקומוניסטים השתמשו באמצעים יותר מודרניים אך לא פחות אכזריים במי שניסה להרוס
בעיניהם את טוהר החלום הסובייטי. והיהודים הטובים בארצות־הברית מסוגלים לכל מעשה
תועבה, אם יבוא אליהם מישהו וינסה להמעיט את דמותו של החלום הישראלי, שהוא
מרכז חייהם.

racket

מור

su ck er s

ך• שפה האמריקאית ישנה מילה הידועה לכל קוראי דאמון ראניון. המילה היא:
• 4״סאקר״ .התרגום המילולי: מצצן. התוכן: אדם בעל נפש תמימה ומאמינה, שרמאי
מקצועי יכול למכור לו בקלות תרופת־פטנט המורכבת ממים, או מניות במכרה־זהב
בקאמצ׳טקה, שאינו קיים.
מבחינה ציונית, יהודי אמריקה הם סאקרם. הם חריפים בביזנס, גדושי פיקחות בחיי יומיום.
אולם כשמוזכרת המלה ״ישראל״ ,הם סאקרס מושלמים. אין צורך לשכנע אותם,
להפעיל באוזניהם להטוטי־נאום, להוכיח להם כי יום הוא לילה ולילה יום. הם מאמינים

גטו של שלושה מידיון

ך* נידיורק ישנם שלושה מיליון יד,ו!
דים — יותר מאשר בכל מקום אחר
בעולם. הם בולטים מאד — בשלטי החנויות,
בתוכן העתונים, במבחר הפרצופים שאתה
עובר על פניהם ברחוב. לפי החוק הניו־יורקי,
כל נהג־מונית חייב להציג במקום
בולט במכוניתו כרטיס המכיל את שמו ותמונתו.
לפחות מחצית הכרטיסים שאתה
נתקל בהם נושאים שמות יהודיים מובהקים.
התגלית הראשונה המזדקרת לעין, היא
שכל המיליונים האלה מד!,זים ציבור נפרד
לחלוטין מיתר האוכלוסיה. הם חיים באמריקה.
הם סוחרים עם האמריקאים. הם
מרגישים את עצמם אמריקאים לכל דבר. אולם למעשה אין הם חיים עם האמריקאים.
במסיבה של מארח יהודי, אינך פוגש באורחים בלתי־יד,ודיים. בבקרך בביתו של ידיד
יהודי, אינך מוצא ברשימת הדיירים בכניסת הבית שמות יהודיים בלבד. הוא הדין בכל
הבתים הסמוכים, בכל הרובע: כולו מאוכלס יהודים.
ישנם הבדלים בין היהודים. ישנם מעמדות. ישנם פשוטי־עם, הגרים בברוקלין (שמעבר
לנהר) או בברונכס (בחלק העליון יותר של האי מנהאטן) ,או, גרוע ביותר, בשכונות־העוני
של החלק התחתון המזרחי של האי. וישנם אריסטוקראטים הגרים במרכז האי, בדירות
המשקיפות על הפארק המרכזי, והמלאות ציורי־שמן מקוריים ויקרים. אולם אלה גם אלה
אינם מקיימים שום מגע חברתי אמיתי עם בני מעמדם הלא־יהודיים. הם חיים בגטו.
מדוע? האם נוח להם יותר לחיות יחדיו? האם הם חוששים כי ירגישו נחיתות בחברה
לא־יהודית? האם הם רוצים להימנע מכל מצב בו יוכלו להיעלב? האם לא־יהודים אינם
רוצים בהם? יתכן שכל הסיבות האלה נכונות. ואולי ישנן אחרות. אך העובדה עצמה
ברורה ובולטת: יהודי אמריקה חיים בגטו אדיר, נוח, מרוזח — אך סגור ומסוגר.
~k •k i t

ננס הם תדרות ציוני אמריקה ב״וולדווף אסטורירו־ ,ניו־יורק

מלכות השמיים כישראל

ף* גטו הזה ישנו חלום אחד, השופך את אורו על כל תושביו, מן האריסטוקראט בין
Jציורי־השמן ועד לחייט בבית המתמוטט במזרח־ד,תחתון. חלום זה נקרא בשם ישראל.
אין לו שום קשר עם המציאות ששמה ישראל. כל דמיון הוא מקרי בהחלט, ונדיר ביותר.
ישראל זו שבחלום היא ארץ רחוקה וקסומה, ארץ היהודים, שם כל התושבים הם אידיאליסטים
נאצלים, המקריבים את עצמם למען הזולת, ארץ של מפעלים כבירים, של צבא
בלתי־מנוצח, עטורת הוד קדומים ותפארת המחר. ארץ מושלמת, חסרת רבב ודופי, הצודקת
בכל מעשיה, המונהגת בידי מנהיגים גאוניים וטהורים, העומדת קטנה ואמיצה מול אוכלי־האדם
הערביים.
פעם חלמו כך הנוצרים על מלכות־השמיים. פעם חלמו כך הקומוניסטים בכל רחבי
העולם על גן־העדן הסובייטי. כך חולמים היום היהודים באמריקה על ארץ־ישראל.
לא כדי לבוא לשם, חם וחלילה. הנוצרי אינו רוצה לחיות בגן־העדן, וד,קומוניסט הבריטי
אינו רוצה לחיות במדבר של טורקמניסטאן. גן־העדן הקסום אינו מקום לחיות בו. הוא
מקום לחלום עליו, לשאוב ממנו עידוד ברגעי דכאון, להתגאות בו מול עולם עויין ואכזרי,
להתרומם בעזרתו מעל לשפלות החיים היומיומיים.
דק סאדיסט בעל אכזריות נוראה ילך לקלקל חלום נתדר זה, לספר ליהודים כי אולי ישנו
פגם אחד או שניים בישראל, שאולי לא כל הישראלים גיבורי־חייל וחלוצים, שאולי מנהיגי
ישראל אינם גאונים כל־כך, שאולי יש צורך בשינויים ובתיקונים ובחילופי מדיניות.
ולא רק אכזריות דרושה לכך — דרוש גם אומץ־לב עילאי. כי החולם יקום בחימר, שפוכה

מראש. להט אמונתם יכול להביא לעתים במבוכה גם את השליח הציוני הציני y w״.
הם פשוט עוצמים את העיניים, מחבקים את הכייס ואומרים לו: שלשל את ידיך לכיסינו,
ישנה עוד מילה בסלאנג האמריקאי. במקום שישנם ״סאקרס״ ,שם ישנו ״ראקטי׳^ .שה
לתרגם מילה זו. פירושה: מערכה מאורגנת כדי להוציא את הכסף מכיסי הסאקרס. ישנו
ראקט של מניות מזוייפות. וישנו ראקט של תרופוודפאטנט. וישנו ראקט של מכירת
חלקות־אדמה על הירח. וישנו ראקט ציוני.
הארגון הציוני באמריקה — ובעולם היהודי כולו — אינו צריך להתבייש, לא בפני
הכנסיה הקאתולית ולא בפני האינטרנציונל הקומוניסטי. שני ארגונים אדירים אלה, עמוסי
המסורת, יכולים עוד ללמוד דבר אחד או שניים מן המנגנון הציוני. כי מנגנון זה שולט
ביהודי אמריקה — ולמעשה ברוב יהודי העולם — שלטון טוטאליטארי שהוא מושלם
ומוחלט.
מכיוון שלא עומדים לרשותו בתי־סוהר ומשטרה, וחסרים אמצעי־הכפיה הרגילים של
דיקטטורה רודנית, הרי זה הישג הראוי להערצה ולהערכה.
יהודי אינו יכול לסרב לשלם את חלקו המלא במגבית היהודית הנואוחדת. אפילו הוא
בוגד בעמו, אפילו הוא מפקפק כי בן־גוריון הוא שליח אלוהי ישראל — אין לו כל
ברירה. אם ינסה בכל זאת לטעון כי ההערכה גבוהה מדי וכי אינו יכול לשלם את המוטל
עליו — גורלו ישיגנו במהרה. פה ושם יצלצלו טלפונים. נושיו יודיעו לו שלצערם אינם
יכולים להאריך את האשראי שלו. לקוחותיו יודיעו לו שלצערם החליטו להעביר את הזמנותיהם
לעסק אחר. ידידיו יחדלו מלהזמינו. בתו תתקשה להשיג הזמנות לחגיגות בהן
מצויים החתנים הפוטנציאליים, בני המשפחות היהודיות הטובות.
תמונה אופיינית: ישיבת ההנהלה של קאונטרי קלאב יהודי בעיר אמריקאית מסויימת.
הקאונטרי־קלאב (מועדון שמחוץ לעיר, שאפשר לשחק בו גולף וטנים, ולהפגיש בנים עם
בנות, ולהכיר אנשים מאותו סוג) ,הוא מוסד אמריקאי חשוב מאד, מקום הריכוז של החברה
האמידה. מי שנתקבל לקאונטרי קלאב, יודע שהצליח בחיים. הוא הגיע לאן שרצה להגיע.
הנהלת הקלאב דנה בבקשתו של יהודי אחד להתקבל כחבר. אותו יהודי היה נותן מן
הסתם את נפשו להתקבל לקלאב לא־יהודי, אולם שום קאונטרי קלאב לא־יהודי לא יקבל
חבר יהודי. אם ירצה ואם לאו, הוא יכול להתקבל רק לקאונטרי קלאב היהודי.
ההנהלה דנה בכל הפרטים של אותו מועמד. הוא נמצא בסדר. מצבו הכלכלי טוב. מעמדו
החברתי מצויין. הכל מתאים. ואז פונה יושב־הראש אל יהודי ממושקף היושב בצד. זהו
נציג המגבית היהודית המאוחדת .״האם הוא בסדר אתכם?״ הוא שואל.
הנציג מהסם .״הוא די בסדר,״ הוא מודה. ,אבל אני חושב שאם נלחץ אותו חזק, אפשר
להוציא ממנו עוד כמה אלפים.״
״או קיי,״ אומר יושב־הראש, ומצודה להזמין את המועמד פנימה. שם נאמר לו שהמועדון
מוכן לקבלו, אולם מסתבר שאינו ממלא את חובתו כלפי הציבור היהודי. עליו להוסיף

לפחות עשרת אלפים דולאר לתרומתו השנתית למערכת השנור הציוני.
המועמד מסמיק. הוא מנסה לטעון כי עסקיו בכל רע, שהעונה האחרונה לא היתד. מוצלחת,
שאולי בעוד שנה־שנתיים
שום דבר אינו עוזר. בסוף הוא נזכר באשתו, בבנותיי, בבנו — ומתחייב לשלם תוך
שבועיים את הסכום המבוקש.

הדיקטטורה הסמויה

toהו שלטון מוחלט. אולם אין כמעט יהודי באמריקה המורד בו. הכל בטוחים ששלטון
( זה דרוש וחיובי, מאחר והוא משרת את האידיאל הגדול: ישראל.
האמת היא שיהודי אמריקה מפיקים גם תועלת מקומית רבד, מקיומו של שלטון זה. הוא
מספק כמד, וכמה צרכים מקומיים, שלא נמצא להם סיפוק אחר.
היהדות האמריקאית היתד, תמיד מפולגת. יש בה זרמים דתיים שונים, השונאים אחד את
רעהו תכלית שנאה. היא מפולגת בין שתי המפלגות האמריקאיות הגדולות. היא מפולגת
מבחינה חברתית ומעמדית. ואז באה הדיקטטורה הציונית ונתנה לה, זו הפעם הראשונה,
ארגון אחיד, כולל, מרותי ותוקפני. זהו ארגון יעיל, החולש על כל שטחי החיים, המורכב
משורה ארוכה של עמדות־כוח. ההסתדרות הציונית עצמה אינה אלא חלק קטן מארגון זה.
הדבר הועיל ליהדות האמריקאית מאד. זו הפעם הראשונה היוותה חזית מאוחדת כלפי
חוץ. זו הפעם הראשונה יכלה לנהל משא־ומתן כגורם מלוכד, להפעיל לחץ, להשיג תנאים.
זהו ארגון אשר גדולי אמריקה רועדים מפניו. זהו ארגון היכול לצוות על ראש העיר
הגדולה ביותר בעולם להחרים ולהעליב פומבית מלך חשוב, שבא לעירו כאורח הנשיא
האמריקאי. זהו ארגון אשר שום עורך עתון או מנהל תחנת רדיו לא יעלה על דעתו
להרגיזו או להמרות את פיו.
היד, לי נסיון אישי קטן, שלימד אותי לקח חשוב. הוזמנתי לתת ראיון בתחנת־שידור
ניו־יורקית, אשר עורכה שמע על הרעיון השמי וסבר כי יש בו עניין למאזיניו. נקבע מועד
לראיון, וצתת עתונאים הוזמן לשאול אותי שאלות ולחקור אותי. הוזהרתי מראש כי
תישאלנה שאלות חריפות וגלויות. צתת־מראיינים זה היה צריך לכלול עתונאי ישראלי
מסויים. הלה, כשאך שמע על הראיון, מיהר לקונסוליה הישראלית. מישהו טילפן למישהו,
והבהיר לו כי ראיון כזה אינו רצוי למוסדות היהודיים. למחרת היום התנצל עורך תוכנית
הרדיו על כי מסיבות בלתי־תלויות בו נאלץ לבטל את השידור.
במקומי רואיין, בשעה הקבועה, שגריר הרפובליקה העיראקית. המוסדות היהודיים לא
התנגדו לכך.

קורק במקום דאזס

« הודי אמריקה בטוחים שלחץ אדיר זה, המופעל בידי המנגנון הציוני, הוא לטובתם.
הוא מגן עליהם מפני שונאי־יהודים ושאר היריבים. מעולם לא הצטיין קיבוץ יהודי
בכוח כה ישיר ותקיף לגבי כלי־ד,ביטוי של דעת־הקהל ומוסדותיו־,ביצוע של השלטון
הממלכתי.
ישנה תועלת שניה אשר יהודי אמריקה מפיקים אותר, מן הדיקטטורה הציונית בקרבם:
כבוד.
יהודי אמריקאי יכול להתעשר, להיות למיליונר ולמולטי־מיליונר. דבר אחד קשה לו
לקנות: מעמד חברתי אמיתי בקרב החברה הגבוהה הלא־יהודית. הציונות באה לתקן ליקוי
זה. המיליונר היהודי אינו יכול לארח רמטכ״ל אמריקאי, אבל הוא יכול לארח בביתו
ולהצטלם בחברתו של הרמטכ״ל הישראלי, שבא לפתוח את מסע המגבית היהודית. הוא
&׳׳ iiH u iiiv .ז»8

Israel Bond Activities Hit Peak For Spectacular
׳Nite In Israel׳׳At Opera׳ House, Sunday, Dec,׳21WANS SET FOR CIVIC OPERA HOUSE, DEC. 21

NITE IN lSRAIt׳ STARS MEET CHAIRMEN

ift

ni two*׳ *f

VR«i>*Hv i׳->v

tW vT .y ,

>, IfxHi׳ VA>y

5*p.<v>1• t ׳F

b p V . .STRATTON HEIRS BOND DRIVE

-Al׳yAM e. 4»*A»ftK

?iSWlO׳CB

*r. 5>.׳4. S.>XNcY.

aa x

׳anrKjR

>»״lb* Oo»p

v׳ rnpv

•׳ .י ־N H״׳N M <tn;T»Jr,WF t*,
ןOV0, »0
Etortt• ViHIA v V׳ <fc׳v>»s

iMUSCV

, V91#׳p 5<^» N.AEA R s W Vir ,PRNv׳, cl .Nw
., a׳ SCEJ

VllF
p»׳>6:1 b־ i*:-MMF J<HA>HtTRRJS.HC»»C ppp1־ tllWi--

OR iSRAJi BONOS־ANSH£ EMET GO€S A IL OUT l

^ > N. SID€ BONO 16AOERS HEAR YAACOV TSUB

השלישי הצוחק

מראיודעין קיים מצב של שיעבוד מוחלט (ומרצון) של היהדות האמריקאית ליש/ראל.
אם כן, למה להפיץ את הדעה שהאומה העברית התדשד, בישראל נבדלת מן
היהודים? אם אפשר להשיג מהם סתם ככד, מיליונים בלתי־ספורים של דולארים, מדוע
לוזתר עליהם? במלים אחרות: אם הצליחה ישראל להפוך את היהדות האמריקאית למושבה,
המזרימה את עושרה לישראל כמו שד,קונגו מזרים את עושרו לבלגיה, מדוע להתנגד לזה?
אלא שכל התמונה הזאת אינה נכונה. כשם שאין זד, נבון שישראל משועבדת ליהודי
אמריקה, כך אין זה נכון שיהודי אמריקה משועבדים לישראל. האמת יותר מסובכת: שני
הצדדים משועבדים לגורם שלישי, הרודה בשניהם כאחד. זהו המשטר הציוני, השולט גם
בישראל רגם בעולם היהודי.
המיליונים אשר ארגון הראקט הציוני מוציאם מכיסי הסאקרס היהודיים, אינם זורמים
לישראל סתם. הם זורמים לידיים מסויימות באמריקה יבישראל — לירי המעמד הציוני.
מעמד זה מורכב מן המנגנונים של כמה וכמה מפלגות. כל המפלגות הציוניות מקבלות
במישרין או בעקיפין את הכספים מן המגבית היהודית המאוחדת, מן ההסתדרות הציונית
או מממשלת ישראל. הן לוקחות את הכסף, ובעזרתו משעבדות את חבריהן בישראל. בכסף
האמריקאי הטוב מוקמים השיכונים לחברי המפלגה, ממומן העתון המפלגתי הכושל, נקנים
ראשי־חמולות במעברות יהודיות ובכפרים ערביים, מחולקות משרות, מופעלים טראסטים
כלכליים ונקנים קולות ביום הבחירות עצמו.
אילו רצינו להשתמש בהגדרות קיצוניות וגסות, היינו יכולים לומר: זהו שלטון זר,
מביתן שזהו שלטון המקויים מכספים הבאים מן החוץ. אזרחי ישראל אינם יכולים להחליף
שלטון זה, כי כוח פוליטי, המתנגד למשטר הציוני, יעמוד עני וחסר־אמצעים מול הכוח
הכלכלי האדיר של המפלגות הציוניות. יהודי אמריקה, החוזרים באוזניך בכל הזדמנות
שחלילה להם להתערב בעניינים הפנימיים הישראליים, עושים בדיוק זאת: הם מקיימים
בישראל את השלטון הקיים, בלי כל קשר עם רצונם החופשי של אזרתי ישראל עצמם.
שלטון זה הוא מנגנון עולמי. ממשלת ישראל הרשמית היא חלק ממנו, והיא הדואגת
לקיום הסדר הציוני בישראל. המוסדות היהודיים באמריקה הם חלק שני, ותפקידם לדאוג
לשיטור הנתינים של המשטר הציוני שם. והוא הדין לגבי המוסוות בארצות אחרות —
מנגנון אדיר, אשר דרך ידיו עוברים מיליונים בלתי־ספורים, אשר אלפי חבריו נמצאים
בתנועה מתמדת מסביב לעולם ומרגישים עצמם בבית, במידה שתה, בברוותיי, בשאנז־אליזה
ובמלון אפדיה.
לכן גם כה מגוחך הויכוח על שיטת־הבחירות בישראל. תוצאות הבחירות בישראל
נקבעות על-ידי חלוקת הכספים של התקציב הציוני והממשלתי. אם תנועת החרות, למשל,
תקבל מידי נחום גולדמן מיליון דולארים לשנה, במקום חצי המיליון הנוכחי, הרי ישנה
הדבר את תוצאות הבחירות. אם מזכיר לשכת־העבודה במעברת תל־ברק יוכל לקנות עוד
כמה חמולות למפלגתו, יתתספו לד, מאה קולות נוספים. אם חלוקת הקולות בין המפלגות
הציוניות האלה תהיה לפי שיטה א׳ או לפי שיסה ב׳ — במה ההבדל? העיקר הוא שכל
עוד נמשך הראקט, אין לבוהר הישראלי שום אפשרות שלא לבחור בנציג המפלגה השלטת
בו שלטון כלכלי מוחלט.

*W.Hiff*# A

xp-a *wAox

NORTH SHOW HONORS ROSS AiSCHlRW

יכול לנסוע לירושלים ולתקבל על־ידי נשיא ישראל ועל־ידי אותו אדם דגול מרבבה, דויד
בן־גוריון. הוא יכול להנציח את הפגישות בתמונות. קורותיה יפורסמו לא רק בג׳רוסלם
פוסט, אלא גם בעתון היהודי המקומי, לקנאתם הרבה של כל ידידיו ומתחריו העסקיים. אם
לא יבוא אליו ג׳ון פוסטר דאלם, הרי יבוא אליו טדי קולק, או שמעון פרם. ועם מעט
דמיון אפשר לראות בשני אלה תחליף מתאים.
כמעט כל החיים החברתיים של יהודי אמריקה בנויים מסביב לעסקנות ציונית רשמית או
חצי־רשמית. האשד, שייכת לאחת הועדות של הדסה, ושם היא משיגה את כל הכבוד
החברתי שהיא זקוקה לו. הגבר פעיל במגבית או בסניף הציוני או בועדה ציונית כלשהי.
הבנים והבנות הולכים לרקוד בחגיגות יהודיות למען ישראל. שם הנער פוגש בנערה,
וכאשר הם מתחתנים, הם יקבלו כמתנה חולצת משכית מתוצרת ישראל, ובברית־המילה
של בנם דויד ינטעו על שמו עץ בלתי־קיים ביער בלתי־קיים של הקרן הקיימת.
לכל מפלגה ישראלית קיימת, וגם למפלגות ששבקו חיים לכל חי לפני שני דורות, ישנו
באמריקה חוג קטן של נאמנים וותיקים. ישנם פועלי ציון שמאל וימין ומרכז, ואנשי המזרחי,
ואנשי הצה״ר (ציונינררביזיוניסטים) ועוד ועוד. אולם כל אלה אינם חשובים. היהודי הרגיל,
התורם את דולאריו למגבית והמוכן להגן עד טיפת הדם האחרונה (כמעט) על כבודה של
ישראל, אינו מתעניין בהרכב המפלגתי של ישראל. בן־גוריון הוא המנהיג המוכר, משמע
שהוא גאון וגיבור ומלאך. אילו היה במקומו מאיר יערי או מנחם בגין — היינו ד,ך. גם
הם יהיו גאונים. אחרת, איך היו בוחרים בהם תושבי ישראל, אותם אידיאליסטים־חלוצים־
לוחמים נפלאים?

דם הוא כסף

ך* ל משטר מנהל את מדיניותו בהתאם לצרכיו. משטר הבנוי על הרקת כיסיהם של
₪Jהסאקרס היהודיים באמריקה — מדיניותו מותחיית מראש. ממשלת ישראל, אשר
מדינאות ואלופיה מקדישים חלק נכבד מזמנם למערכת השנור, ממילא מעצבת את דרכה
בהתאם לצרכי מערכה זו.
כל ילד יודע כי מתיחות על הגבול ומצב של מלחמה עם הערבים הם דברים טובים
לאסיפות־שנור. אין שיטה סובה יותר להעלות דמעות בעיני התורמים ולהמריצם למלא את
הצ׳יקים ביד רוטטת, מאשר לספר להם על חיי־הסבל של יושבי־הספר, על חיילינו הגיבורים
העומדים בידיים ריקות מול הטאנקים והמינים של המצרים.
איני רוצה לומר כי לצורך זה מבויימות תקריות־גבול — אם כי ישנם בעולם הרחב
הרבה אנשים, ולאו דווקא שונאי ישראל, הבטוחים בכך. אולם אני רוצה לומר כי שלום
עם מדינות־ערב יהיה אסון לראקט הציוני. ומכיוזן ששום משטר בעולם אינו עושה דברים
הנוגדים את האינטרסים החיוניים שלו, אין לצפות כי המשטר הציוני יפעל במרץ רב
להשתרשות ישראל במרחב. האקלים הטבעי שלו הוא אקלים של מתיחות בטחונית. זה
ההסבר לפרשת המחתרת העיראקית, פרשת פלורנץ ומאות הפרשות הדומות.
המיליונים המקיימים בישראל משטר שאינו תלוי באזרחי הארץ, מקיימים גם מדיניות
שאינה נובעת מצרכי הארץ. היא מוכתבת על־ידי שיקולים שונים לגמרי.

עזה במוות אהגה

ך* ל משטר מנהל את מדיניותו בהתאם לצרכיו. משטר הבנוי על הרקת כיסיהם של
•Jמרגיש בכל נימי נפשו שישנו שוני עצום בינו לבין היהודים שהוא נתקל בהם. זהו
שוני יסודי באופי, בהרגשות, בהגבות. בכל ערי הבירה בעולם קיימת כיום פזורה ישראלית
בצד הפזורה היהודית, והמושבה הישראלית המקומית בדרך כלל אינה אוהדת במיוחד את

המושבה היהודית.
)* >W1M

ע 1״ t vtXc׳Ay, rl

«י >»a<^r v. -tr.W. Etl

אנשים זרים מבחינים בכך. דבר שיגרתי הוא לישראלים לשמוע הערות כמו :״אולם הרי
׳ VHKf
OvA-׳MAviSRiR^*׳f /*Rfc>*T. P. W ,*,

־f׳BprtVj

j j R.X׳ tf

״fvWo

XHF׳ICAA. AF,.

».RP.ljxv• R

אינכם דומים כלל ליהודים שאנחנו מכירים!״ הערה כזאת יוצרת תמיד מצב בלתי־געים.

׳R׳RRR T.

o, tiHrel W Ccavrv

א) ton.

sjmj

*!cor

jfcfcHT.

הישראלי אינו רוצה להגיד שאמנם ישנו הבדל בין ישראלי ויהודי, פן ייראה בעיני הבריות

RR/eppp vv! S»n. W MTV׳

Soixvvj

l <i,w.

V««1 ifj.i׳rfAwa, .rf־W*p

כאדם המתכחש למוצאו. אולם הוא מרגיש כי יהיה זה לטובת המדינה אם ירמוז שאמנם
19ws*. O « I

HP.״0

״W IW . C
O A fHrWRVS
Vtrp. Oy*4w CftrV W I 0>»s»c s

Si R<,»e. *tm £׳ a״)V ׳o. י קמר. בישראל אומה חדשה, בעלת תכונות חדשות. דרוש הרבה טאקט, וגם גאווה לאומית

שקטה, כדי לפשר בין שתי הרגשות אלה ולתת את התשובה הנכונה.

ישנם ישראלים שהגיעו בחוץ־לארץ לקיצוניות. הם הפכו לשונאי־יהודים ממש, ואף מצ־דף
אופייני מתון שבועון יהודי אמריקאי, סנטינל, דיקים בלבם את האנטישמים. זוהי הגבה חולנית, שמקורה בתסביך־נחיתות לאומי. אין כל
היוצא לאור בשיקאגו, והמחלק בצורה זו כבוד לכל צורך לשנוא את היהודים. אדם המרגיש בבטתון עצמי ישראלי, יכול להתיחם אל היהודים
אלה שתרמו לקידום מערכת השנור האדירה של הקרנות הציוניות. בין המצולמים: אנשי
האלה בחיבה יתרה. הוא יכול לרחוש להם תודה על אהבתם את ישראל, ועל השתתפותם
העמוקה בגורלנו.
להקת סאליבאן (למעלה, משמאל) ,המושל סמראטון בפתיחת מגבית מילתה הפיתוח (באמצע,
משמאל) ושגריר ישראל בפאריס, יעקב צור, בפגישה עס מנהיגי המגבית (למטה, מימין)•
אולם עליו לדאוג ני אהבה זו לא תסכן את התפתחות המדינה ואת חרות האדם הישראלי.

r hs

p p u

h o r rrh

המגביה בפעולה

mhh

במדיש העם אורחים באחוזה
השבוע ניסה שר הדואר המפ״מי ישראל
ברזילי להנהיג שינוי חשוב בשיטות העבודה
של משרדו. בהוראה למיברקה, הורה
השר כי יש מעתה להלק את המיברקים
גם בשבתות, ולא להשבית שירות חיוני
ודחוף זה ל־ 24 שעות בשבוע.
לכאורה, לא היה דבר פשוט יותר מאשר
לבצע את הוראות השר. אלא שמנגנון משרד
הדואר, שהוקם בימי כהונתו של שר
דתי, התקומם נגד המגמה החילונית החדשה
— ממנהל המשרד חיים בן־מנחם ועד
למחלקי המיברקים. שר־הדתות התערב בעניין,
הדבר הובא אף לפני ראש הממשלה
עצמו. לבסוף ויתר ברזילי.
השיקול היה ברור: אמנם המפלגות הדתיות
שוב אינן מיוצגות בממשלה, אך רכושן
אינו הפקר! עוד ישוב היום בו יהיו
נחוצים להבטחת קיומה של קואליציה חדשה.
עד אז מותר לשרים חילוניים לנהל
את אחוזות הדתיים, אבל אל להם חלילה
לחשוב כי הם יכולים להתנהג בהן כבשלהם.
לגבי האזרח הרגיל, היה בפרשה זו לקח
חשוב: שלטון שנבנה על קנוניה מפלגתית
אינו יכול להשתנות על־ידי קנוניה מפלגתית
שניה. כי באופק כבר מבצבצת קנוניה שלישית,
שתחזיר את הסדר הראשוני על כנו.

(כל הזכויות שמורות)

עיים, שלא היו פעילים בסניפים והיה קיים
חשש כי לא ייבחרו בהם, חולקו 270
הצירים של תל־אביב בין הסניפים ובין
התאים המקצועיים. תוצאות הלוקה זו, שנעשתה
שוב באמצעות ועדה מרכזית, בה
שלטו אנשי הגוש, שמספר הקולות הדרושים
למועמד כדי להיבחר כציר, היה שונה בכל
מקרה. אם בסניף אחד די היה לאדם
לצבור 90 קולות כדי להשלח כציר לועידה,
הרי לאברהם עופר לא הספיקו אלף
הקולות שקיבל בתא הפקידים.
יותר מזאת: פנקס הבוחרים לא נקבע
לפי כל תא מקצועי לחוד. נקבע פנקס
בוחרים כללי, לכל התאים המקצועיים. כתוצאה
מכך יכלו אנשי הגוש לתמרן ולהעביר
קולות מתאים בהם לא היו למועמדיהם
יריבים, לתאים בהם חששו שיריביהם ייבחרו.
סיכם
שבתי (״0בי״) טבת, שגילה השבוע
עובדות אלה במאמר בהארץ :״מפא״י מדברת
אלינו השכם והערב כשלוגמיה מלאים
יושר וצדק, אהבת הבריות וחזון אחרית־

• כארצות הגוש המזרחי, מלבד בברית־המועצות, הולכת
ומתגשמת תוכנית לחיסולו המוחלט-כמעט של הקהילות היהודיות,
על-ידי התרת עליה מוגברת לישראל. למרות נסיונותיהן
של ממשלות ארצות אלה -לא הצליחו לבולל את יהודיהן והבעייה היהודית
התעוררה פעם אחר פעם. אחת התוצאות היחידות של מדיניות זו: הגברה ניכרת
של זרם העולים לישראל בשנה הבאה, עד בדי ממדים שלא נודעו מאז ש נות
קיומה הראשונות של המדינה. רמז להתפתחות בטווח ארוך: גם ברית־המועצות
עשויה להגיע לאותת מסקנה, ולהתיר עלייה המונית.

• צפוי קיץ קשה לחקלאים, על אף הגשמים הניכרים שירדו
כשבוע זה. כמות הגשמים לא הספיקה להציל את שדות הדרום, אן
לעומת זאת שיפרה במידה מסויימת את מצב רזרבות המים התת־קרקעיות. יתכן
גם שלא יהיה צורן להפעיל פיקוח חמור על השימוש במים בעונה הקרובה.

• תחול הפוגה בפעילותו של ראש ממשלת איטליה אמיג-
טורה פנפני, במתוון -במרחב, למרות שמעצמות המערב
מעוניינות כתיוון• זה והערבים לא התנגדו לו לאלתר. הסיבה
היא איטלקית פנימית: ריב בין מפלגות הקואליציה, העשוי לשים קץ לכהונתו
של פנפני נראש־הממשלה.

• עיראק תצעד צעד נוסף בהתרחקותה מרע״ם, כאשד
מפלגות בחירות חופשיות מאד
ההפתעה הגדולה בבחירות הפנימיות של
מפא״י, שהסתיימו לפני שבועיים, היתה כש־לונם
של מספר מנהיגי קלוב־הצעירים בסנ
י ף תל־אביב• יותר מכל הפתיע כשלונם של
אברהם עופר ואשר ידלין, שניים מצעירי
מפא״י, שעד להופעתם של דיין ופרס בזירה
המפלגתית נחשבו כמייצגים את הדור ד,צ־עיר
במפלגה. גם עופר וגם ידלין לא זכו
במספר קולות מספיק באיזוריהם כדי לה״
בחר כצירים לועידת המפלגה.
היה משהו מוזר בכשלון זה. קשה היה
להניח שאמנם גברה השפעתם של אנשי
הגוש של שרגא נצר עד כדי כך, שהצליחו
לשכנע גם את בוחריהם של צעירי המפלגה
בעבר לא להצביע עוד עבורם. קשה
היה להניח, שמאחורי מפלתם של עופר
וידלין וכמה מחבריהם לא הסתתר טכסיס
טכני של אנשי הגוש.
השיטה. הפרצות שבשיטה שאיפשרו
לאנשי הגוש, השליטים בסניף התל־אביבי
וממילא בכל סניפי המשנה האיזוריים, לכוזן
את קולות הבוחרים כרצונם:
• קיים חשש חמור שפנקסי־ד,בוחרים
בסניפים התל־אביביים לא היו אמיתיים.
מספר משלמי מם־החבר במחוז תל־אביב
היה 15 אלף, ואילו מספר בעלי זכות־הב־חירה
היה כמעט כפול. מיפקד החברים, לפיו
נקבעו פנקסי הבוחרים, נערך ללא פיקוח.
~ • בלילה שבין שני ימי הבחירות, נשא
ר ו הקלפיות בפיקוחם של אנשי ועדת
הבחירות, שרובם היו אנשי הגוש.
• מעטפות הקולות הועברו מן הסניפים
לועדה־המרכזית בבית־ארלוזורוב על־ידי רץ,
• ללא פיקוח .״אין לדעת אם כל הרצים הגיעו
כשכל המעטפות המקוריות בידיהם •.אחרי
שבבחירות לועידה הקודמת נתגלה
כי, באחת הקלפיות היו כל רשימות
המועמדים מסומנות באותה דיו ובאותו כתב
היד, ובקלפי אחרת נמצאה אפילו חבילת
מעטפות כשהיא ארוזה במהודק יחד עם
גומיה, ניתנה הפעם הוראה לערבב את הקר
לות מהקלפיות של הסניפים עם הקלפיות
של התאים המקצועיים.
• הקולות נמנו בצורה הבאה: אדם אחד
קרא את שמות המועמדים שצוינו על־ידי
הבוחר ברשימת המועמדים. שני השגיח
עליו, ושנים רשמו. את הרשימה עצמה
קרעו. אלא שברוב המקרים היו המבקרים
שייכים לאותה סיעה של קורא הקולות, והיו
מקרים שלא היו מבקרים. מאחר שרשימות
ההצבעות נקרעו, אין כיום כל אפשרות לברר
אם אמנם קרא הקורא את שם המועמד
בו בחר הבוחר.
אזהרה. פרצות י חשודות וחשוכות אלה
הופכות לחלונות מוארים, נוכח פרצה גדולה
אחרת הנכללת בחוקת־הבחירות הפנימית של
מפא״י. מספר הצירים שכל סניף יכול
היה לשלוח לועידה נקבע לפי מספר החברים
שלו. בממוצע היו כל מאה חברים
צריכים לשלוח ציר אחד, אולם קביעה זו
היא פיקציה בלבד.
בדי לא לקפח את פעילי התאים המקצוהעולס
ta nmו ו

גזורה־\זגפ ח־יפאי
הימים, אמונה באדם ודבקות בדמוקרטיה,
ומעל לכל תביעות לשיטה טובה יותר
לבחירת מוסדותיהן של עיר ומדינה. הבחירות
(של מפא״י) מלמדות אותנו היטב
איך התיחסה מפא״י ליריבים שבתוכה, וממילא
גם איך תתיחס בעת בחירות כלליות
וחלקיות ליריבים מבחוץ׳.
מפעלים הדנה המייפה
התוספתן המוזר, שנבנה מזה חודשים
אחדים לעיני העוברים ושבים ממערב להיכל
התרבות, יצא בשבוע הבא מאלמוניותו: על
פיתחו ייקבע בחגיגיות השלט הביתן לאמנות
על־שם הלנה רובינשטיין. האותיות
הלנה רובינשטיין לא תהיינה חייבות להיות
גדולות כמו האותיות פרדריק מאן שבחזית
הבית הצמוד: הקוסמטיקאית המפורסמת
קנתה את עולמה בהמחאה אחת, על סך
200 אלף ל״י, שהם מחצית מחיר הקמתו של
הביתן החדש, לעומת חצי המיליון שהשקיע
מאן באותיות שמו בהיכל־התרבות. את המחצית
האחרת גייס מנהלו של מוזיאון תל־אביב,
אויגן קולב, בהלוזאות לזמן ארוך.
כאשר ייכנס צופה־התערוכות לראשונה
לאולם המרווח של הביתן החדש, יראה הוא
חידוש מעניין אחד, שטרם נראה במוזיאונים
בישראל: סידורי תאורה מיוחדים יאפשרו
הטלת־אור מלאכותי מתאים על כל אחת
מן התמונות.
כאשר תיטוש בימים הקרובים הלנה
רובינשטיין את מפעלי התעשייה הענקיים
שלה, ותבוא לישראל כדי לחנוך את הבית
הנושא את שמה, יציג מוזיאון תל־אביב,
שהביתן החדש מהתר, חלק ממנו, תערוכה
מיוהדת של מיטב התמונות השמורות
באספו, ובתוכן שלוש תמונות שנת־נהמטן
בעמוד *)

יפורסמו בקרוב פרטי האישום של סגן ראש הממשלה לשעבר,
עבד אל־סאלם עארף, המואשם יחד עם ראשיד עלי אל-
ביילאני ומדינאים אחרים בתיכנון הפיכה פרו-רע״מית. גילויים
אלה, אשר יהיו מלחים במסע תעמולה נגד שאיפותיו של גמאל עבד אל־נאצר
להשתלט על כל מדינות ערב, יבואו בלחץ המפלגה הקומוניסטית בעיראק,
כחלק מן התגובה הקומוניסטית הכללית על הידוק היחסים בין רע׳׳ס לבין
המערב.

• מחלוקת שניה, המסתמנת באופק המרחבי, תתפתח כנראה
בשורות התנועה הלאומית כאלג׳יריה. ממשלת צרפת תעשה
בקרוב מאמצים מוגברים לפיוס האגף המתון של תנועת המרי האלג״רית, תון
,וויתורים ניכרים מצד פאריס. במקרה זה עלולים להתייצב זה מול זה שני
!מנהיגים של התנועה הלאומית באלג׳יריה: מטאלי חאג׳ ,המשורר המזוקן הנח]
שב לאחד מאבות המרד האלג׳ירי ואשר שוחרר לפני שבוע ממעצר ממושן
(;בצרפת ; ופרחאת עבאס, ראש ממשלת אלג׳יריה הגולה בקהיר, אשר לנד
;׳רות מתינותו הכללית, ייצג את התביעות הקיצוניות של תנועת השיחרור
תאלג׳יר־ת.

• צפוי שינוי יסודי כעתיד הקרוב, בהרכבן של המוע
צות
הדתיות במדינה. שר הדתות יעקב משה טולידאנו רואה את הסדר
בעיה זאת כאחת הפעולות החשובות בתקופת כהונתו. עד כה התמנו חברי
המועצות הדתיות על־פי מפתח פנימי של המפלגות הדתיות; הרב טולידאנו
׳!;נול את השיטה המפלגתית, יקבע דדן חדשה בת יוצעו המועמדים לפי מפתח
עדון* יחסי. במידה והרבנים המקומיים לא יצליחו בבחירת מועמדים בקרב
עדותיהם, ישמור לו שר הדתות את הזכות למנות בעצמו את חברי המועצה
הדתית, שמספרם בכל מקום שווה לזה של חברי המועצה המקומית.

• צעד נוסף ככיוון זח, המכוון לבטל את השפעת המס
fלגות הדתיות על הבוחרים ז הרהבה ניכרת של פעולות ההסתדרות בין
הציבור הדתי, בעיקר מבין העולים החדשים, על־ידי העסקת רבנים בתפקידי
ייצוג, והקצבה מוגדלת של כספים לתשמישי קודש שיחולקו חינם.

• ממסע זה כקרב הציבור הדתי מצפה מפא״י לתוצאה
נו ספת: דחיקת רגליה של חרות. במקרים רבים מורכבים אותם ריכוזים
דתיים מעולי ארצות המזרח, אשר מפא-י רואה בהם מעוז פוטנציאלי של
תנועת החדות. על־ידי פעילות דתית ומתן עזרה חומרית, מקהה מפא׳י להשפיע
על בוחרים אלה ולמנוע את הצטרפותם לחרות בבחירות הקרובות.

במדינה
(המשך מעמוד )5
רמו על־ידי הלנה רובינשטיין. שתיים מהן
— נופים פרי מכחולו של הצייר הצרפתי
מורים אוטרילו. השלישית — פורטרט של
קאנדידו פורטינארי הבראזילי על הנושא:
הלנה רובינשטיין.
חינוך רוח המוסד

סיגריות

על השולחן היה מונח פתק• .הורי היקרים׳״
נאמר בו׳ ״חטאתי נגדכם׳ עוזבת
אני את הבית. אינני יכולה לסבול יותר
את הצער והעלבון. אם יקרה לי אסון,
אינני מאשימה אף אדם. אך ורק את מנהל
לוין והמורה רחל בוגרד.
הסמינר הרב
אתם רציתם טובתי אך זה יצא לרעתי,
לקחתי שתי לירות אצל החנווני שמעון,
נא להחזיר לו בלי בעיות וקושי.״
האם, שמטפחת כיסתה את ראשה׳ פכרה
את ידיה. ליבה ניבא לה אסון. היא מיהרה
אל מכשיר הטלפון והודיעה לאב כל עוד
נפשה בה. לאחר שלוש שעות נמצאה הבת
הבורחת על־ידי המשטרה, בריאה ושלמה,
אצל קרובי־משפחתה במושבה קטנה בשרון.

280

רוטה

קויד

אתה סובל ומזה?.5

/sv<J

שיטתנו הבדוקה מאפשרת
מניעת נשירת שערות
הצמחת ש ער חד ש
אחריות

גמורה

במקרה של אי־הצלחה יוחזר כסף

״רובינסקוםמטיקום״
בהנהלת מר א. רוגין

ביאוקוסמטיקאי מדופלם

קויק

/ jב 2י 0ו1

תל־אביב, רח׳ פינסקר ,2טל .22128 .חיפה, הרצל 1

A .M .A IW

— טוב המורים כאר ץ מלמד —
בבית־הספר לשפות

5 0 *1

ת״א, בן־יהודה 74

נפתחים :

אולפן לאנגלית
(לרכישת השפה בזמן הקצר ביותר 3 ,שעות ביום)

אולפניות וקורסיט רגילים לעברית, אנגלית וצרפתית למבוגרים מכל
דרגות הידיעות ( 2 ,3 ,4 ,6שעות בשבוע) .קבוצות נפרדות לאנגלית לתלמידי
בתי־הספר.
פרטים והרשמה: בשעות 9עד 12 לפני־הצהריים,
3עד 9בערב (פרט ליום ו׳).

הפרשה כולה התחילה בערב חנוכה. הורי
הנערה הופתעו יום אחד בקבלם מכתב
מהסמינר בו למדה בתם, שהודיע להם כי
הילדה מגורשת מבית־הספר בגלל התנהגות
שאינה הולמת את רוח המוסד. כתבה ההנהלה
:״הננו בזה להודיע לכב, כי מנסיה
שקיבלנו במשך החדשים הראשונים של
לימודי בתו במוסדנו, יצא שהיא לא מתאימה
לרוח המוסד. לאור זה הננו מצטערים
להודיעכם שאנו מפסיקים את לימודיה החל
מאחרי חנוכה.״
ההורים נדהמו. במשך כל שנות לימודיה
של בתם לא קיבלו מעולם תלונה כל שהיא
על התנהגות לא הגונה מצידה. הם קיבלו
את המכתב כאתראה, לא ייחסו לו חשיבות
מרובה. כאשר פנה האב אל מנהל בית־הספר,
הרב פנחס יעקב הכהן לוין, ביקש
הסברים, נודע לו כי ההנהלה מאשימה את
הילדה ( )14ש״טיילה עם בחורים.״ הרב
לוין טען כי אינו מתמצא בענינים קטנים
כאלה, הפנה את האב אל המחנכת שהמליצה
על הגירוש, המורה הצעירה ( )22 רחל
בוגרד.
המורה לא הסכימה למסור דבר בלי
רשות המנהל, טענה עם זאת כי מוטב
יהיה לילדה אם תלמד בבית ספר פחות
דתי .״זה יתאים יותר להלך רוחה המתקדם,״
ציינה המורה הצעירה. האב מיהר שוב אל
המנהל, ביקש לקבוע ברור משותף עם
המורה. המנהל הסכים.
שנאה אישית. כאשר שאל המנהל
למחרת את המורה בפני האב, מדוע המליצה
לגרש את בתו מן המוסד, השיבה
בוגרד ,״הרב לוין, הרי מסרתי לך.״ האב,
שנוכח כי השניים מעלימים ממנו את
העובדות, צעק לעברם :״אני מסיק מכך
שיש למורה שנאה אישית כלפי הילדה.״
בוגרד קמה, עזבה בריצה את החדר.
הרב לוין הסכים באותו מעמד כי הילדה
תחזור לבית הספר עד לגמר הברור.
למחרת, כאשר נכנסה המורה לכיתה, מצאה
את תלמידתה במקומה הקבוע. היא פתחה
בצעקות, סילקה אותה בבושת פנים מהכיתה.
הילדה ביקשה את עזרת המנהל. הוא
ציוה עליה לעמוד בחוץ ולהמתין עד שיתפנה.
היא ציפתה שעות אחדות ואיש לא
קרא לה להיכנס. לבסוף אזרה עוז, נכנסה
בעצמה. המנהל לא היה במקום.
הילדה באה הביתה כשהיא ממררת בבכי,
לא ביקרה מאז בבית הספר. בשבת לפני
בריחתה יצאה הילדה עם חברתה לפגישת
בנות־המוסד. בדרך פגשה אותן המחנכת
דינה ברגמן• כשראתה אותן המורה יחד
נזפה בחברתה, איימה עליה כי אם לא תפסיק
להתחבר עם המגורשת, יהיה גורלה
דומה.
אותו ערב ביקרה הילדה אצל המורה, התחננה
בפניה להפסיק את מסע ההסתה נגדר״
המורה לא נענתה. היא חזרה לביתה שבורה
ורצוצה. יומיים לאחר מכן ברחה.
כאשר פגה השבוע כתב חעולס הזה אל
הנהלת המוסד בבקשה להסביר בדיוק מה
היה חטאה של הילדה, היתד, טענת ההנהלה:
עושים רעש מיותר מכל העסק. זה
מוסד חרדי־עצמאי ואסור לבנות לטייל עם
בחורים.
מנהלו של המוסד העצמאי, הנהנה מתמיכת
משרד החינוך בשיעור עז אחוז מתק-
atiunהזח 1112

גיבו, לא פרש את דבריו. גורלה של הילדה
נחרץ. יהיה עליה לצפות בחוסר מעש, כשחברותיה
מורות עליה באצבע, לשנת הלימודים
הבאה — בבית־ספר אחר.
סיכסוכים חתימה בסתר
כאשר חזרה הרקדנית ברוריה אביעזר
( ,)23 לאחר חמש שנות השתלמות בארצות
הברית, היה תקן הרקדנים של האופרה
הישראלית המחודשת מלא. אדים דה־פיליפ,
שביקשה לקשור אותה למוסד, הציעה לה
לחתום על חוזה־הופעות כסוליסטית. ברוריה
קיבלה את ההצעה בהתלהבות. הופעות
בבאלט של האופרה נראו לה בדיוק הדבר
שבשבילו למדה במשך כל השנים, תחילה
אצל דודתה מיא ארבטובה ואחר כך בחוץ
לארץ.
השבוע, לאחר שהפסיקה את הופעותיה
באופרה, נתבעה ברוריה לשלם 725 לירות
פיצויים, שהם סן־־הכל של המשכורות ששולמו
לה בחמשת חדשי־עבודתה במוסד. נוסף
לכך הביאה לחידוד יחסים בין האופרה
למוסד תרבותי. הפעם: תיאטרון הבימה.
רק חמישה חדשים הופיעה ברוריה על
בימת האופרה. לפני כחדשיים פנתה אל

רקדנית אכיעזר*
חידוד יחסים
ההנהלה, הודיעה כי ב־ 20.11 עליה להתגייס
לצבא. מאחר והפנייה של האופרה למשרד־הבטחון
להשיג עבורה דחייה לא הועילה,
תהיה נאלצת להפסיק את השתתפותה בהצגות
החל מתחילת אותו חודש.
ברוריה עצמה המשיכה באותו זמן בנס־יונות
להשיג דחייה בשרות הצבאי. היא פנתה
להבימח, שהסכימה לקבל אותה זמנית
להופעות מעקי ארץ אהובה, לנסות כמוכן
להשיג עבורה דחיית שרות. ואמנם, כשפנתה
ברוריה במועד שנקבע לה ליציאה
לבסיס־האמונים, נמסר לה בלשכת הגיוס כי
אושרה לה דחייה. ברוריה היתה משוכנעת
כי הבימה השיגה לה את הדחייה.
עוד באותו יום קיבלה ברוריה מכתב מהאופרה,
ממנו נודע לה, בפעם הראשונה
לפי דבריה, שהחוזה שחתמה עליו, כשהחלה
את עבודתה, קשר אותה לאופרה עד לסוף
שנת .1960 דבר נוסף שהתברר לה מאותו
מכתב: האופרה היא שהשיגה את הדחייה
המיוחלת. ברוריה התבקשה להמשיך בהופעותיה.
פורמליות
ללא העתק. ברוריה מיהרה
אל עורך הדין משה נחשון, ביקשה
להציל אותה מכבלי החוזה המשעבד .״לא
ידעתי על מה אני חותמת,״ טענה הרקדנית,
,,הראו לי רק את הסעיף האחרון שבו
מופיעים הפרטים האישיים, מילאו אותם
ואמרו לי לחתום, חתמתי. לא נתנו לי
העתק של החוזה, אמרו שזו רק פורמליות
ולא צריך העתק. ראיתי שיתר הסעיפים היו
ריקים.״
עורך־הדין פנה אל הנהלת האופרה כדי
לקבל את השכר שהיה מגיע לד״ ההנהלה
טענה כי כל עוד נמשך הברור לא תשלם
מאום. ברוריה פנתה לממונה על גביית
השכר במשרד העבודה, שהזמין את נציגי
האופרה לבירור במשרדו. לישיבה הראשונה
לא הופיע נציג האופרה. הוא הוזמן פעם,
נוספת, שלח צ׳ק ובו המשכורת האחרונה.
ברוריה עדיין לא ויתרה, היא הגישה תבי־
• באופרה דון פסקואלה לדוניצאטי.
העולם הזה 2ויו

עה לתשלום פיצויי הלנת־שכר. הבורר נתן
את הצו המבוקש.
הנהלת האופרה השיבה מיד בתביעה נגדית.
טענה האופרה: היות וברוריה הפרה
בזדון את החוזה שהיה ביניהם והתקשרה
עם הבימה, יש לחייבה להחזיר כפיצוי
את כל סכום המשכורת שקיבלה במשך
כל זמן עבודתה. בברור שהתקיים החודש
אצל יושב־ראש אגוד האמנים, הד״ר וילי
שור, היה נותן הטון שמחה אבן־זוהר,
מנהלה למעשה של האופרה ובדומה לשור
איש־מפתח בוזעד־הפועל של ההסתדרות.
אך גם אבן־זוהר לא יכול היה להשתיק
את הטענה שחזרה ונשמעה מפיהם של כל
העדים שהובאו על־ידי ברוריה .״איש מאי־תנו
לא ידע בדיוק על מה הוא חותם.
אמרו שלא צריך לקרוא את החוזה ולא נתנו
לנו העתק.״
פסק דינו של הד״ר שור קבע שעל ברוריה
לשלם 50 לירות לקופת אמני־האופרה,
מאחר ואמנם הפרה את החוזה. תגובתה
של האופרה: תביעה לבית־המשפם לביטול
הצו של בורר משרד־העבודה לתשלום פצויי
הלנת־השכר.

ברחובות ארלוזורוב -הדר -בארי
ו־ארלוזורוב־־ויצמו-בארי
בנות ־ ,1׳/־ 3 ,27ד־ 37 חדרים

עבודה וחומרים מאיכות מעולה — תכנון
מודרני — כל זה תשיג אצלנו ביחד עם

מ שכנתא גדולה לתקופה ארוכה
בתשלומים חדשייס נוחים
בריאות שניים אוחזים בשן
האזרח הישראלי הממוצע אינו מטריח את
עצמו לחשוב פעמיים בשעת כאב־השיניים
— הוא פונה לרופא המקובל עליו, עושה
הכל כדי להפטר מהכאב. כיום, לאחר דוקרב
ההשמצות שניהלו רופאי־השיניים ומ־רפאי־השיניים
מעל דפי העתונות, בודקים
רבים בשיניהם, שמא לא קיבלו את הטיפול
הרפואי הנכון.
פתחו במערכה רופאי־השיניים, שהסתדרו־תם
מסרה לפרסום מודעות גדולות בעתונים.
המודעות היו מוכתרות בכותרת :״כדי למנוע
אי־הבנה.״ במודעה הופיעו שלושה
שלטים: שלט של רופא שיניים בלודית הסגרה
כי זהו הרופא המוסמך ביותר, בוגר
אוניברסיטה; שלט של מרפא־שיניים, מתחתיו
נאמר כי איש כזה אינו חייב בהשכלה
כלשהי, ושלט של מרפאת שיניים שהוגדר
כבלתי חוקי.
לאחר ימים אחדים הופיעה באותו עמוד
ובאותו מקום מודעה דומה להפליא לקודמתה.
היתה זו תשובתם של המרפאים. הודיעו
מרפאי־השיניים: למען האמת אנו נאלצים
להגיב על ההתקפה חסרת הטעם והתקדים.
הבאור שבא מתחת לשלטים המצולמים
של רופא השיניים ומרפא השיניים
היה בניגוד גמור למה שנאמר במודעתם
של הרופאים.
שטח הפקר לכאכי־שיכיים. מה
ביקשו שני הצדדים להשיג בגילוי סודותיו
של הצד האחר? ״ארצנו, מבחינה יחסית,
עשירה יותר מכל ארץ אחרת ברופאי־שינ־יים,״
התריעו הרופאים .״באנגליה יש רופא-
שיניים אחד על כל 4000 תושבים, בצרפת
רופא אחד לכל ,3000 בארה״ב רופא לכל
2000 תושבים. לישראל יש לכל 1200 תושבים
במדינה רופא־שיניים אחד. מתן רשיונות
מרפאי שיניים כמעט לכל דיכפין, עושה
את המקצוע לשטח־הפקר. אנו רוצים
לטהר את הענף, אולם כדי לטהר צריך
קודם כל להפסיק את מתן הרשיונות, כשם
שכדי לנקות שלולית מן ההכרח לסתום
תחילה את מקור המים הרעים.״
המרפאים, חסרי התואר דוקטור, טוענים
״לא דובים ולא יער.״ מרפא־שיניים חייב
להוכיח כי עבד במקצוע בצורה עצמאית
לפחות 15 שנה ובכך לא די. עליו גם
לעמוד בבחינה מקצועית. אשר לרוגזם הפתאומי
של רופאי־השיניים הרי הסיבה לכך
נעוצה לדעת המרפאים בקנאה מקצועית.
לפני כחדשיים קיימה הסתדרות מרפאי־השי־ניים
כנם ארצי בתל־אביב. המרצה הראשי
היה הדוצנט סרג׳נטי. גם הסתדרות רופאי־השיניים
פנתה אל סרג׳נטי, כאשר שהה כבר
בארץ, ביקשה ממנו להרצות בפניהם. הוא
סרב כיון שהוזמן על ידי הסתדרות המרפאים.
ימים
מספר אחרי כן פורסמה בעתון ישראלי
בשפר, הגרמנית מודעה הכופרת בעיקרי
שיטתו של סרג׳נטי, מכנה אותו בתואר
מהנדס. מרפאי השיניים לא הגיבו.
רק לאהר שהחליטו הרופאים, כדבריהם,
״להאיר את הפינה החשוכה ששמה הסתדרות
מרפאי השיניים,״ הגיבו המרפאים ״בכל
האמת.״
בינתיים, עד שמוסדות אובייקטיביים יותר
יטלו לידיהם את צבת ההכרעה, ייאלץ כנראה
חולה השיניים הישראלי לסבול כאבים
נוספים לפני שיחליט בידי מי יפקיר את
שינו החולה.

חנויות

ואולמות

למכירה

הבצוע: החברה הכלכלית לא״י—ניו־יורק — צבי אורבך

ן ך * חברת בניו בע׳־מ

I Iת־א. דוד דיזנגו ף 16 טל• 23082

המינוי -

סיבלוז im umלפזדה הוזופוה, גא פדנו
לפי\זג\ ,לא
א\1דג ב\ז!ן רנז. פ!ן ב
גגבל לאבפוו בל נזפולווז ללא \ז פו ל ץ נז.

נרצ בי׳

;שמורי בשר ונקניקים
כשר
היחידים בארץ ברמה
בינלאומית

מעתה תדדעגי דק תתבדת בד״זבבי

במרינה דת בער• הפרדס

וזגא צ עי ר
ו א דנ לנויי

בעבודוז ובך
בספורט הו א
תופ ס בלקום ראעזוך

^׳ י׳ 20זיץ

9ן 4י׳ ,ייוי*
סגיזי ^י

מו גן גואליו:
נלסון הוא ניעעזף \
KUJ

ב ק שו ל ר או תאתח לי פו תהט ויי ד לי צו א
ש ל. הלוה מוד ל״ ב ס לוני ה או פנהה מו ב ח רי ם

למחרת מנויד של הרב יעקב משה טולי־דנו
כשר־הדתות, היתה מונחת על שולחן
השר הבקשה הראשונה1 .זעד העדה הספרדית
בירושלים, הציע לשר החדש למנות את
המורה הירושלמי ניסים פרדס, בנו של הרב
אליהו פרדס, רבה הראשי של רמת גן,
ואחיו של שלמה פרדס, ראש לשכתו של
השר, כחבר המועצה־הדתית בירושלים. השר
לא השיב על הבקשה עד היום.
משפחתו הדינמית של הרב מרמת־גן לא
אמרה נואש. היא הבינה כי מנויו של הרב
טולידנו בן ה־ ,78 נותן בידיה אפשרויות
נרחבות לכבוש סוף־סוף את עמדות הצמרת
של החיים הדתיים במדינה. הרב אליהו
פרדס, גם הוא מורה בירושלים לפני מנויו
כרב בעיר־הגנים, קורץ מזה שנים אחדות
למשרת הראשון־לציון, הרב הראשי לעדה
הספרדית. הסיכויים נראו לרב פרדס וורודים
במיוחד בשנה האחרונה, לאחר שהראשון־
לציון הנוכחי, הרב ניסים, הסתכסך עם יותר
ויותר גורמים דתיים וחילוניים.
משרת הראשון־לציון שוב אינה כיום
משרה לכל החיים. הרב ניסים, שנבחר לתפקידו
לפני כשלוש שנים, ייאלץ להתמודד
עליו בעוד שנתיים, בבחירות לכהונה מחודשת•
אחד המועמדים הרציניים ביותר לרשת
את המשרה הרמה הוא הרב פרדס. בינתיים
עולה הרב המועמד כמעט בכל יום ירו•
שלימה, נפגש עם שר הדתות.
דרישתו העיקרית של הרב פרדס: תמיכת
השר טולידנו במועמדותו למשרת רב־ראשי
לעדה הספרדית בירושלים. משרה זו היתד,
מאז ומתמיד קרש־קפיצה לתפקיד הנכסף.
הפתעה ככית. ארבעה ימים בשבוע
מבלה הרב מולידנו בחברת בני משפחת
פידס בירושלים. כאשר ירד בסוף השבוע
שעבר לבלות את השבת במנוחה בביתו
בתל־אביב, ציפתה לו הפתעה.
בביתו המתין לו כבר קרוב משפחה נוסף
של הרב הרמת־גני. היה זה מנחם כהן,
גיסו של הרב פרדס• כהן, שלא כיתר בני
המשפחה, נשא את עיניו אל השלטון החילוני.
כחבר מועצת עירית תל״אביב מטעם
מפא״י, עשה כהן בזמן האחרון מאמצים
נואשים לשכנע את ידידיו בעלי־ההשפעה כי
אין כמותו טוב לעמוד בראש הרשימה בב־חירית
הבאות לעיריה. תמיכת הרב טולי־דנו
עשויה להוסיף לו פרסטיז׳ה רבה. בעיני
בני עדות־המזרח של תל־אביב, שברובם הם
בעלי נסיה דתית כלשהי.
טולידנו, המבקש לשמור לפחות על מעט
הידידים שנשארו נאמנים לו לאחר סערת
היבחרו, חושש לדחות את נאמניו בלאו
מוחלט, מוזתר על שעות מנוחתו למענם.
השבוע ביקר שר־הדתות אצל רופאו שהורה
לו לנוח יותר. הרב עדיין לא החליט
מה עדיף: מנוחת אחר־הצהריים או תמיכת
חלק נוסף של היהדות הספרדית, הנוהר,
אחרי משפחת פרדס.
משטרה מקוף חוזר

אופנת ״אורלון
ד»נל״ של

תל 1ה
מ 1ד ל
מבוק שת בכל
רחבי תבל

מעיל לוקסוס לשנווש מעשי
עשוי מבד פלאים ,״אורלון
דיינל״ ,הקמטים נעלמים
בהברשה לחה; מחיר 153ל״י

גורדו! לבינסון אילון

השעה היתד. תשע בבוקר. ג׳ים מסומן
במספר משטרתי אדום עצר בפינת הרחובות
אלנב״יהודד, הלוי בתל־אביב. שני קצינים
במגיהיות לבנות ושוטר בשחדליות קצרות
קפצו ממנו ומיהרו למרכז הרחוב. חיש
מהר הפכה הכוונת התנועה ברחובה הראשי
של תל־אביב לאנדרלמוסיה: צפצפות
השוטרים שרקו, טורי מכוניות יצרו פקקים
במעברים, עוברים ושבים נקהלו על
שפת המדרכה, נתקלו איש ברעהו ועקבו
באי־ידיעה אהר זרועות השוטרים המכוונות
את התנועה. הסדר החדש של משטרת תל־אביב
נכנס לתוקפו.
היו אלה רק הסימנים הבולטים, אך
חסרי החשיבות, של הרצת השיטה המשטרתית
הוזדשה־ישנה שניסה ניצב עמוס בן־
גוריון במרחב העיר. באזורים אחרים של
העיר הופיעו שוטרים נושאי שחזליות לבנות
קצרות בשעות היום או פסי שחור•
לבן בשעות הלילה׳ שהדריכו עוברים ושבים
בדרכם, השלימו בין בעל ואשתו או
השקיטו קטטות בין שכנים. היו אלה שוטרי
המקוף, שמילאו את כל הפונקציות של
הבובי, שוטר הרובע הלונדוני.
עמוס בן־גוריון, לשעבר ראש אגף הארגון
של משטרת ישראל, יבול היה לחגוג את
נצחונו. כניסתו לתפקיד מפקד מחוז תל־אביב
הבשילה עמה אף חידושים מהפכניים
בשיטות השיטור בעיר הגדולה בישראל.
שיטח מן הגנזים. היה זה מראה מעל
השטח בלבד. כי עמום בן־גוריון, שטען בי

עשר שנות משטרת-ישראל היו אך שנות
הכנה לשיטה החדשה, היה אחראי לביטולה
של אותה שיטה, עשר שנים לפני כן.
משטרת המנדט, שהיתר, מבוססת על
חלוקה לתחנות־שיטור איזוריות, מילאה למעשה
את כל אותם התפקידים שביקש
ניצב בן־גוריון להטיל על שוטרי המקוף.
מרחב תל־אביב, למשל, היה מחולק למספר
תחנות משטרה כאלה — משטרת הצפון,
משטרת התחנה־המרכזית, משטרת אפ״ק,
משטרת נווה־שאנן ומשטרת אבו־כביר. תחנות
אלה ריכזו בתוכן קצין־תחנה, קצין־
חוקר וכמה עשרות שוטרים וסמלים, שהיו
ממונים על מקצים מסומנים באיזורם. קצינים,
סמלים ושוטרים אלה מילאו למעשה
את כל תפקידי השיטור והחקירה באיזור.
אחד ממעשיו הראשונים של עמוס בן-
גוריון, לכשהתמנה כראש אגף־הארגון במש־טרת־ישראל
החדשה, היה לפזר את התחנות,
להעלות את שוטריהן על ניידות. בצורה
זו ריכז כה־אדם ניכר בתפקידים מיני
הליים, אך ניתק את הקשר בין הציבור
לשוטר עצמו. שוטרי הניידות, שקודם לכן
יכלו להתרכז בגילוי פשעים׳ חייבים היו
לפשר בין שכנים או לענות לקריאות
טלפוניות של אזרחים נרגזים שהוחרדו משנתם
על־ידי חתולו של השכן. קצינים וותיקים
ומעולים שהתנגשו בשיטות החדשות
של עמוס הוכרחו להתפטר.
השבוע נראה היה כי הכסף והזמן שהוצאו
על מיכון המשטרה וייעולה נזרקו לסת.
עמום בן־גוריון׳ שהבין במאוחר את חשיבות
דעת הציבור, הוציא מהגנזים את
השיטה הישנה והמוכחת כיעילה.
שיכון בעיה זמנית
גשמי הזעף שירדו השבוע, הפיחו תקוזת
חדשות בליבם של רבים מאזרחי ישראל.
אולם לפחות עבור אדם אחד הי 1ז הפתעה
בלתי־משמחת. יעקב הגואל 39 המתדפק
עדיין לשווא על דלתות משרדי הסוכנות כדי
למצוא דיור להוריו הזקנים ואחותו הנכה.
משפחתו של הגואל הגיע לפני כשלוש
שנים מעירק. כל׳עוד היו בני משפחתו בקו־הבריאות,
מצאו קורת־גג לראשם במעברת
הסוכנות בחולון. אולם תאונת אוטובוס הפכה
את אמו ואחותו לבעלות־מום. הרופא
שטיפל בשתיים קבע כי יש להעבירן בכל
מחיר לשיכון־אבן.
כאן החלה פרשת ההתרוצצויות של
הגואל, נכה מלחמת השחרור בעצמו, בין
משרדי הסוכנות. בתחילה הבטיחו מנהלי
דיור לעולה לסדר למשפחתו דירה בשכון
החדש של רסקו, שנבנה ליד המעברה. לאחר
מכן הסביר לו פקיד המחלקה חודורוב, כי
חלה טעות. הדירות בשיכון רסקו נתפסו
בולן. הגואל מיהר לשיכון, גילה כי עולים
ממזרח־אירופה אמנם השתכנו בחלק ניכר
מהדירות, אולם עדיין נשארו למעלה מעשר
דירות ריקות. הוא הודיע את הדבר לפקיד
והלה הבטיח לו להעביר את השאלה למנהל
המחלקה׳ סגל.
סגל דחה אותו בלך־ושוב. בינתיים המשיכו
לזרום לשיכון משפחות הדשות, אף
הן מעולי מזרח אירופה. השבוע, כשבעקבות
הגשם והסופה התפתלו אמו ואחותו של
הגיאל מכאבים, גמר סגל לעיין בבעייה:
הדירה האחרונה בשיכון נתפסה.
תזכיר המינוי זדחה
מינויו ש ל חיים כהן לשופט עליון
יידחה עד לאחר הבהירות. בזמנו מטר
העולם הזה ( )1076 על התנגדותם של אנשי
משפט רבים למינוי זה, אולם נראה כי
הדתייה במינוי באה בגלל שיקולים מפלגתיים
פנימיים בקרב מפא״י תעלומת
הרצח של חברת גבעת־ברנר אביגייל
סלומון (העולם הזה ) 1111 הסתבכה עוד
יותר. הוקרי המשטרה הגיעו השבוע למסקנה
כי האשה, בעלת היופי האקזוטי הנדיר,
נרצחה על־ידי שני אנשים• האחד אהז בה
מאחוריה והשני חנקה• השבוע גבתה המשטרה
עדות מלאה, מלוזה קורות היים ב נתב,
מאת בעלה של הנרצחת, חקרה את
אחיו במכונת־אמת מיכאל וולדר,
עורך־הדין האמריקאי שנשא את נורית פיל-
צר לאשח במבצע בזק, השליש השבוע סכום
של 600ל״י בבית משפט השלום בתל־אביב,
כדי שיוכל לצאת את הארץ. בהגיבו
על צו־י,עיכוב שהוצא נגדו לפי בקשת שרבנו
עמנואל דהאן (העולם הזה ) 1110 אמר
וולדר כי יפרסם את הפרשה בארצות־הברית.
ומולםהזה 1112

מאולפני-ההש־טה של צ״נה־צ־יטה חזרה השבוע היה הררית לדירתה ברחוב הגשר

הכוכבת *.ושה ספונגיה
»« ארי לעצמך מי נמצא בצרכניה,״ התרגשה עקרת־
בית בצרכניה של שיכון מפ׳׳ם בתל־אביב, כששוחחה
עם שכנתה לשיכון בטלפון ,״חיה הררית בכבודה ובעצמה.
היא לא שכחה אותנו. נכון שיפה?! היא נשארה אותה
הצבר׳ה שלנו.״
יתכן שבעיני רבים היה המראה בתעתוע דמיון, אולם זו
היתד, מציאות פשוטה. חיה הררית, שרק לפני שבועיים עוד
עמדה על בימת הצילומים של אולפני צ׳ינה צ׳יטה ברומא,
שם שיחקה את התפקיד הנשי הראשי בבן־חור, סרט שהושקעו
בו כ־ 15 מיליון דולאר; חיה, שהבמאי המפורסם ויל־יאם
(אריאן) ווילר הגדירה כגילוי הגדול ביותר שגילה אי־פעם
בחייו! חיה, המועמדת כיום לתפקיד נוסף בסרט עליו
מתחרות מלבדה גם אווה גארדנר ומאריה של — עמדה
במכנסי תכלת וחולצה צהובה, וערכה את קניותיה בצר־כניה,
ככל עקרת־בית אחרת בשיכון.
היחידה שלא ראתה כל דבר מוזר בחזרתה לתפקיד עקרת־הבית,
היתד. חיה עצמה. בשבוע הראשון לחזרתה ארצה
לחופשה של חודשיים, בין עשרות הראיונות העתונאיים
שהטרידו אותה מבוקר עד ערב, בין הפגישות והביקורים
אותם היתד. חייבת לידידים שלא ראתה זמן רב, היא הספיקה
לעמוד מדי בוקר ולשטוף את ריצפת דירתה בת שני
החדרים במו ידיה, לכבס גרביים ולעשות את שאר עבודות־הבית.
יתכן
שכוכבות אחרות היו מתפארות בעובדה שהן עושות
ספונג׳ה או מכבסות, היו מנצלות אותה לפירסומת רעשנית.
חיה לא עשתה את עבודות־הבית למען פירסומת, כשם
ששום גינוני כוכבות אחרים לא השפיעו על דמותה והליכותיה.
כי כמו שאמרה אותה שכנה בצרכניה :״היא נשארה
אותה הצבר׳ה שלנו,״ ענתה לה, בפולנית, כדי שחיה
לא תבין, שכנה שעמדה ליד הטלפון :״כן, אבל היא תפסה
ג׳וב מצויץ.״

פחות כבוד?ישראל
ך « תסריט, מבחינה מקצועית, היה כתוב כתסריט
f Iלסרט שיצריך אמצעים רבים, והטיפוסים שהופיעו בו
היו משורטטים בקוים קיצוניים של הטוב והרע, זד, בנגד
זה. הדיאלוג היה שבלוני במקצת אולם העלילה, שהיא עלילת
הרפתקאות ביסודה, סחפה אותי. אולי היה זה מפני
שמקום העלילה היה ירושלים.
מאז התסריט הראשון ועד התסריט הסופי חלו שינויים
יסודיים בתפקידה של אסתר, תפקידי. בהתחלה היה זה תפקיד
פאסיבי, רומנטי, סנטימנטלי וחסר־דם, ללא נטילת חלק
במהלך ההתרחשויות. זה היה התפקיד השבלוני של נערה
האוהבת בשקט ואינה יודעת להשפיע על העניינים• אולם
כפי שתפקיד זה הופיע בגירסת המוגמרת, לאחר ששינויים
יסודיים הוכנסו בתסריט, בעיקר בדמותה של אסתר, דמותי,
התפתחה אסתר מהנערה הצנועה והבישנית לאשה לוחמת
על אהבתה והלוקחת בידיה את ניהול העניינים.
אבל הבה ונחזור אל עלילת הסרט עצמו, כדי שגם אלה
שראו את הסרט האילם וזכרו את מרוץ־הכרכרות ירעננו

שצילומיו הסתיימו. הכנתו של הסרט תימשך עוד כשנה.

יד ש? ישו

מונת החודשים האחרונים היו חודשי עבודה מפר־
Wכים, בהם קיבלה חיה, בין השאר, גם דלקת־עינים
קלה בגלל חילופי מזג,-אוויר ואור התאורה בשעת ד,הם ר־טה,
דלקת שטרם הירפתה ממנה. משום כך ברור שחוויתה
העיקרית אינה עצם הקפיצה למעמד של כוכבת קולנוע
בינלאומית, עם כל הכרוך בכך, אלא עצם העבודה בסרט.
על העבודה ועל תפקידה בסרט זה סיפרה חיה השבוע לכתב
העולם הזה:
אלה שזכו וראו את הסרט האילם בן־חור, שהיה הסרט
הקולוסאלי הגדול הראשון. וסיים את תקופת הסרט האילם
לפני 25 שנה, עונים, כששואלים אותם מה הם זוכרים
מהסרט, כי הם זוכרים מרוץ כרכרות, יד של ישו, או אשד,
מצורעת• גם כשנשאלתי על־ידי חברת מטרו בפאריס אם אני
מוכנה לעמוד במיבחן־בד עבור תפקיד בסרט הזה ושאלו
אותי אם אני מכירה את הסיפור, עניתי: בטח, בטח. אולם
למעשה, מאז קראתי את הספר לפני 15 שנה, נשמט מזב־רוני
אפילו המעט שזוכרים אלה שראו את הסרט.
רצתי אל כמה ידידים ושאלתי אותם: מי זוכר מה כתוב
בספר הזה? איזה תפקידי נשים יש בסיפור? התשובה היתד,
דומה .״יש שם מירוץ כרכרות ״,ענו לי ,״יש שם גם
אשה, אחותו של בן־וזור שמפילה נדבך מהגג.״ איש לא
זכר שהעלילה התחוללה בירושלים.
כשהגעתי לרומא, לא הועילו כל מאמצי הבלשיים לנחש
לאיזה תפקיד רוצים אותי, עד שמנהל החברה הנרי הגיג־סון
נתן לי את התסריט בגירסתו הראשונה, תסריט שהש־

אצל הירקן

תנה מיום ליום בידיו של המחזאי כריסטופר (הבכור) פריי.
אז קראתי לראשונה את התסריט והתברר לי שהתפקיד
אליו נקראתי היה תפקידה של אסתר, אהובת ליבו הנסתרת,
ואחר־כך הגלויה, של בן־חור.

״מה, כבר מותר לבחור עגבניות
לבד?״ תמהה חיה, בצאתה
לראשונה לקנות ורקות ומיצרכיס בצרכניה של שיכון מפ״ם

את זכרונם. העלילה מתרחשת בירושלים שלפני אלפיים
שנה, עם לידתו של ישו. הסרט נפתח בתמונה המפורסמת
של עליה לרגל לירושלים, שניסו לצלמה פה בארץ.
בזמנו, עוד לפני שבאו להסריט בארץ, רצו להסריט קטעים
אלה בלוב. ממשלת לוב הסכימה, אולם ביקשה לראות
את התסריט של כל הסרט. אחרי שראתה אותו, סירבה
לתת רשות לד,סרטה מתוך הנחה שזהו סרט פרו־יהודי.
למעשה זהו סרט נוצרי.
אגב, מה שקרה בסצינות שניסו להסריט בארץ, לא הוסיף
הרבה כבוד לישראל.במאי־המשנה שפיקח על הצילומים
בארץ, אנדריו מורטון, הוא יהודי ממוצא הונגרי. כשחזר
לרומא לא היה לו, כיהודי, נעים להשמיץ את ישראל, וב־יחוד
בין ציבור שכמעט כולו מורכב מיהודים. אולם חובתו
כלפי החברה חייבה אותו לעשות זאת. הניגסון, מנהל החברה,
בא אלי אחר־כך ואמר :״מה שקרה לא יוסיף להתפתחות
הסרטים שלכם.״ אמרתי לו שאולי אין מה לדבר
על פיתוח ד,תעשיה עצמה, אבל חשבנו לפחות שחברות
זרות תוכלנה לבוא לארץ ולצלם. הוא אמר :״אחרי מה
שקרה, אין מה לדבר על זה. כל החברות ידעו על הנסיון
שלנו, אפילו אם נסתיר זאת״.

20 נשיקות לסצינה
אחרי תקופה של שמונה חודשי עבוף
חזור לעלילת הסרט. משפחת בן־חור היא אחת
דת מפרכת, מבלה חיה הררית את
חופשתה בארץ בחברת בעלה, המהנדס נחמן צרווניצר, מנ 1המשפחות היהודיות האמידות בירושלים, עוסקת במסחר
ובן־חור, צ׳רלסון הססון, הוא בן המשפחה הצעיר המנהל
הל משרד פירסוס. הם צולמו במסעדה מזרחית בתל־אביב.
את ענייני המשפחה. אולם בן־חור מסתבך בריב עם ידידו
הרומאי מסלה, שנשלח לירושלים כמצביא, אחרי שהוא
מסרב לשמש לרומאי כמלשין ובוגד בעמו. הרעות הפכה
לאיבה ומסלה נוקם ונוטר לבן־חור.
והנד, מגיעה לירושלים שיירת הגמלים של בן־חור מאנטי״
יוניה, שד,ודרכה על־ידי סימונידים הזקן, מנהל־המשק ועבדו
של בן־חור, שהוא אבי בסרט, ומביא אותי עמו על־מנת
לבקש מבן־חור שיוציאני לחופשי כדי שיוכל להשיאני
לאיש חופשי.
כאן מתרחשת הפגישה הראשונה ביני ובין בן־חור, שכמובן
הפכה לאהבה ממבט ראשון. אבל השתלשלות המאורעות
גרמה לכך שאהבה ממבט ראשון הפכה לאהבה ממש.
אני זוכרת כיצד צילמנו סצינה זאת• זה היה למעשה יום־
הצילומים הראשון שלי. שאר השחקנים כבר עבדו שבועיים
קודם והיו כבר בקצב־עבודה נורמלי. למותר לומר
שהתרגשותי לא היתד, קטנה.
לפני שהבמאי העמיד אותנו לפני המצלמה, קרא לשחקנים
לשבת מסביב לשולחן ולקרוא את הדו־שיח. בשביל
שאר המשתתפים זה לא היה דבר מיוחד. אבל כשהגיע תורי
לומר את המשפט הראשון — קולי רעד ובקושי שמעו מה
שאמרתי. ואם להוסיף לזאת את העובדה שזזילר הוא חרש
באוזן אחת, הוא בכלל לא שמע אותי ,.הוא הבין שהייתי
נרגשת ולא ניסה ללחוץ עלי כלל. למזלי היה היום הראשון
יום של תצלומים ממרחק. הייתי צריכה לרדת, בקצה
הבמה, את מדרגות בית בן־חור, ועל זה לבד עבדנו יום
שלם. במשך היום חלפה ההתרגשות.
הסצינה השניה שעבדתי עליה היתה סצינת־האהבה הראשונה
בין בן־חור לביני, שבה ישנה גם הנשיקה הראשונה.
בתל־אביב, בו היא מתגוררת. למרות הצלחתה המסחררת הייתי צריכה להתנשק עם הסטון 20 פעם עד שהקטע היה
בסדך• אבל זה לא היה משום שהנשיקה שלנו לא היתד
ועליתה לדרגת כוכבת קולנוע בינלאומית, נשארה חיה צב(חמשך
בעמוד )16
רית חביבה ואופיינית, שאינה בוחלת -לעשות -כל עבודת.

₪הבער

היפה סערה, נשיה הושמצו, ונילות הופצה בזדון, שחר נגעם נפל קרבן ללינץ,

תעלומת הנווצות המכובדות
למה היו מוכרחים לסגור את המוסד
היחידי במדינה שפ׳על לשביעת רצונם המוחלטת
של כל הגורמים שהשתתפו בו?
האם כפו על הלקוחות לבקר בו? האם נשות
החברה־הגבוהה ירדו אליו לא מרצונן החופשי?
לאן ייפנו עתה המעוניינים בדבר?

לתערוכת הפרחים? לגן האם? לא רבותי,
התאכזבנו מחיפה. כך מתנהגים בבני־ברק.
*אפס, אם כבר נעשתה השגיאה הפרובינציאלית
והמוסד העליון נסגר, האם מן
הצדק הוא שרק קציני משטרה ונשותיהם
ידעו את שמות המשתתפות? כלום האיש
כדי עגוראסדר

הקטן
שוב יאלץ להתרוצץ כל היום
לקבל אינפורמציות־יסוד? לאור נסיבות
מות אלו גאה הסדור הציבורי לפרסם
שון את שמות משתפות הפעולה לפי
הופעתן:
*אלונקה סוצרשווסקרסקי, רעיית איל־הון;
״משחה קוורפונדרשקזלן, רעיית תת־אדסי־רל;
״לודמילה
מרקושפנזמנוביץ׳ ,רעייתו של
שליח־רצון־טוב לאפריקה.
זהו• עכשיו כבר אפשר להירגע. חייל׳ה
בסדר גמור.״ (אפרים קישון, מעריג)
ץ• י ככד זאת היתד. שם? מהם השמות
/Jהאמיתיים של שלוש הנשים שנתפסו
בשעת מעשה בבתי־הבושת לאריסטוקרטים
בחיפה? מי היו הגברים ששמם ומעמדם
החברתי היכו אף את קציני המשטרה המנוסים
בתמהון?
ההוראות החדשות של היועץ המשפטי
השאירו שאלות אלה ללא תשובה. כתבי
העתונות, שהודיעו בהבלטה כי במצוד
משטרתי התגלו בחיפה שני בתי־בושת לא-
ריסטוקרטים — ומאוחר יותר התגלה אף
בית שלישי — גילו כי בפרשה מעורבים
כמה מאנשי החברה־הגבוהה החיפאית. הם
לא יכלו למלא את תפקידם העתונאי עד
גמירא, למלא בפרטים נוספים את סקרנות
הציבור. ידיהם היו כבולות.
הפצצה התפוצצה מכירן אחר לגמרי. חשדות
ישנים, קנאה מוסתרת ורע־לב. התפוצצו
מיד עם פרסום הידיעה כפצצת שעון מכוונת
היטב. הסרחון שהתפשט עם ההתפוצצות,
איים להחניק כל קורטוב של הגיון או
הגינות.
עשרות נשים חפות מפשע הסתגרו במע־צר־בית.
גברים מיואשים הטיחו את ראשיהם
בכותל האטום של דעת־ציבור אחוזת
שגעון־רדיפה. מאות מכשירי טלפון הועסקו
בהדלפת ידיעות־כזב. משפט־ההמון דהר ברחוב׳
הביא בסופו של דבר להסתערות
המונית על חנותו של קרבן־דיבה, כמעט
וחיסל במשפט־לינץ׳ אותו ואת אשתו.

פקיד ערום כחדר

Iעל הכרמל

נרכשה דירה נוספת בבית משותף זה, באחד הרחובות השקטים
והנאים ביותר. השכנים לא הרגישו במתרחש באותה דירה.

הידיעה פורסמה כבר למחרת. הפרטים
שקיבלו כתבי העתונות הספיקו לפרסום
ידיעה סנסציונית :״התגלו בתי בושת לאנשי
החברה־הגבוהה בחיפה.״ עתונים אחדים ידעו
אף לספר כי הלקוחות היו משמנה־וסל־תה
של חיפה, ואילו העובדות נשים נשואות׳
בלתי ידועות למשטרה.
ידיעות אלה הספיקו להולכי רכיל לבשל
מרקחת לפי טעמם. אולם מבלי שהדבר היה
צפוי מראש התפתחו הרכילויות למימדים
מדאיגים, שימשו פורקן לשנאות אישיות ויצרים
חבויים. הגל נשבר מעל לראשו של
בעל חנות פרפומריה, ברחוב הרצל ,39
שרכילות זדונית האשימה אותו בהספקת
נשים ולקוחות לבעלי בתי הבושת.

ההמון איים בלינץ ,
ך* יפר השבוע לכתב העולם הזה, יצחק
Uאנגלשטיין 44 בעל חנות הפרפומריה
ברחוב הרצל בחיפה, האדם אשר המון סוער
כמעט והרס את חנותו, איים עליו ועל
אשתו במעשה לינץ׳:
,,ביום חמישי ביקרו בחנותי אחדות מהרקדניות
הכושיות של בלט פודיבה. עוברים
ושבים סקרניים התקהלו ליד החנות, עקבו
אחר הרקדניות שקנו לעצמן כל מיני מזכרות.
יצאתי אליהם וביקשתי שיתפזרו .״לא
ראיתם כושיות?״ שאלתי. הם רק צחקו.
פתאום ראיתי את הקבלן כדורי, האדם
המטפל בבניית בית בשבילי על הכרמל, ממהר
אלי בפנים נרגשות .״מה העניינים?״
שאלתי אותו. הוא מיהר להכניס אותי לחנות
.״משהו לא בסדר,״ השיב לי ,״מדברים
שאתה קשור בעסק של בתי־הבושת.״
נדהמתי. ברגע הראשון לא יכולתי לומר
מאומה. רק שאלתי ״מי מדבר?״ .הוא סיפר
לי כי בחור אחד, שעבר בחוץ על אופניים
סיפר לו כי אני, בעל החנות, ניהלתי את
העסק ההוא. האנשים בחוץ סיפרו אפילו
כי הייתי משיג את הנשים בשביל בתי-
הבושת, וכי הללו היו מבין הלקוחות
העשירים ביותר שלי.
רתחתי עד שאשתי חששה לבריאותי. אולם
זו היתד, רק ההתחלה. השמועה עשתה לה
כנפיים. אשתי חדלה לענות לטלפונים. גברים
ונשים אלמוניות היו מצלצלים ומציעים
לה הצעות מגונות. ההיסטריה הגיעה לשיאה
בעקבות פרסום חסר שחר בעתון מסויים.
זמן קצר לאחר פרסום הידיעה, ביום השני
אחר־הצהריים, התאסף המון רב ליד חנותי
והחלו קוראים לעברי ולעבר אשתי קריאות
גנאי. היו אנשים שניסו להתפרץ אפילו
לתוך החנות, ואחרים איימו לנפץ את חלון
הראתה. אנשים מההמון ירקו לעברנו, איימו
עלינו כי יעשו בנו כלה. היינו במצב של
היסטריה, לא ידענו מה לעשות. עד שלבסוף
החלטתי להזעיק את המשטרה.

׳ M M M M a ilW
* %ה קרה בחיפה Yזה כבר כמה חוו
׳ דשים, שמודיעים משטרתיים מוסרים מדי
פעם כי בבתי־פאר על הר־הכרמל מופיעות,
בצורה חשודה, נערות בלתי ידועות, חוזרות
שוב במחזורים קבועים. כל העובדות הצביעו
כי בעלי מקצוע מעולים, פתחו עסק
חדש מתחת לאפם של חוקרי המשטרה הפלילית•
נשאר אך לקבוע כיצד מתנהל העסק
ומי הנעזרים בו.
חוקרים מיוחדים שהוצבו בסביבה מסרו
למטה דו״חות בלתי מתקבלים על הדעת.
הסתבר כי הלקוחות מגיעים למקום במכו־ניות־פאר.
גם הבנות, שאחדות מהן הופיעו

באלבום־הפושעים של המשטרה, מובאות
״התענוג -כתשלומים״
למקום במכוניות מיוחדות.
* vולם ״לעורות״העוכדה 11 כיי -ניידות
התברר גם כי בעלי העסק, כדי להסיר
המשטרה שהגיעו, כשעימן מספר קציני
מעליהם כל חשד, נהגו לעבוד במספר מקו ״
מות בעת ובעונה אחת, היו מחליפים את משטרה גבוהים, ניסו לפזר את ההמון בכח,
כתובת העסק אחת לכמה ימים.
לא נפסקה ההתקהלות. מכרים שלי שעברו
לכשרוכזו כל הפרטים הדרושים, גייסה במקום סיפרו לי אחר כך כי היו שם אלפי
המחלקה הפלילית בחיפה את אנשיה, הפ אנשים. היה הכרח לסגור את החנות. העובתיעה
את הלקוחות ובעלי העסק כאחד בא דים יכלו לצאת רק בחסות המשטרה.
למחרת הבוקר הופיעו על קירות החנות
חד מימי ראשית החודש, בשישי בו ליתר
דיוק. השוטרים המופתעים גילו את אותה ואף על חלון הראתה כתבות מלוכלכות.
השיטה בכל אחת משתי הדירות אליהן פרצו: אחת ציינה :״לחיילים הנחה״ ,ואילו שניה
הגברים היו ממתינים בחדר המתנה מהודר, הציעה ״תענוג בתשלומים״ .ניסינו להחזיק
כאצל רופא שיניים יקרן, מדפדפים בסבלנות מעמד שעתיים. אחר־כך התייאשנו.
בשבועונים מצוירים ואף מעיינים בספרי
הטלפונים צילצלו בדירתנו בלי הרף. הוט־כים.
בחדר הסמוך היה נערך הטיפול לשבי רדנו גם לאחר חצות הליל. אשתי קיבלה
עת רצונו של הלקוח, שהיה יוצא לאחר ממש התמוטטות עצבים. בעצת ראש־הלשכה
גמר הטיפול בדלת אחרת. באחת משתי הפלילית בחיפה, הקצין זבולון בוים, ניתקהדירות
מצאו השוטרים את בעלת־העסק. נו את הטלפון בדירה ובחנות.
בחדר הטיפולים נמצא זוג ערום כביום
למחרת הודיעה לי אחת העובדות כי היא
היוולדו. מאוחר יותר התברר כי הגבר הוא
מתפטרת מעבודתה. היא אפילו לא היתה
פקיד בכיר באחד ממשרדי־הממשלה. האשה
מוכנה לחכות לדיון על פיצויים .״בעלי
היתד. בלתי־ידועה למשטרה. מאוחר יותר אינו מרשה לי לעבוד אצלך,״ אמרה לי.
התגלה כי היא אשת פועל, אם לילד, המת ״כולם אומרים לו כי בעל־הבית של אשתו
גוררת בשכון מרוחק ליד חיפה.
מפתה נשים לזנות, והוא מפחד כי ההשממבחר
הלקוחות וצורת הטיפול הבטיחו
צות יגיעו גם אלי.״ היא בכתה כמעט כל
אף את רווחיהם של בעלי־העסק. התברר הזמן. לא יכולתי לעזור לה. הבטחתי לה רק
כי התשלומים עבור השרות היו ברמה כי כל מה שנאמר או נכתב הוא שקר מוחגבוהה
ביותר, סכומים שנעו בסביבת משכורת לט. מעולם לא נעצרתי או נחקרתי על־ידי
שבועית של פועל מקצועי.
המשטרה, כפי שנכתב באותו עתון.

ש שונו

טטויההמונית

אחזה בחלק ניכר מתושבי חיפה, כאשר נפוצו
השמועות על גילוי בתי־הבושת של החברה הגבוהה.
J הועבו 1שנהוג של נשים מכובדות, שהואשמו ללא שהר כי עסקו בפריצות,
ויפת בעליהן. השמועה המסוכנת ביותר, שהגיעה אף לדפי העתונות, אמרה כי בעל

הפרפומריה אנגלשטיין מרחוב הרצל 39 שימש כמקשר בין בתי הבושת לבין אנשי החברה הגבוהה
בחיפה, שמועה שהיתה חסרת כל יסוד לחלוטין. במהרה התקהל המון רב מסביב לחנות הפרפומריה
ונשקפה סכנה כי בעל החנות החף מכל פשע יפול קורבן להיסטריה של ההמון. הוא ניצל הודות להתערבותה
המיידית של המשטרה. אותו מקור אשר הפיץ את עלילת־השווא הזו — לא נתגלה עדיין.

בתי הבושת• האמת היא אחרת לחלוטין.
ביום ראשון, לאחר שההיסטריה ההמונית
הכריחה אותי לסגור את החנות, מיהרנו
אני ואשתי למטה המשטרה ודרשנו לראות
את בוים. שם פגשתי זוגות אחרים, שההש־מצה
ההמונית הביאה אותם למשבר עצבים.
הסברנו לו את מצבנו, וביקשנו כי שמות
החשודים יפורסמו כדי להסיר מעלינו את
הדיבה. אחד ממכרי, עורך דין, איים על
בוים כי יגיש בקשה לצו־על־תנאי לבית־הדין
העליון לצדק. בוים התקשר עם מר נחמי־

אס, המפקח הכללי של המשטרה, והוא הסביר
לו כי אינו יכול להתיר את הפרסום
לפי הוראות היועץ־המשפטי. מה שנחמיאס
כן היה מוכן לעשות: להורות לבוים לערוך
מסיבת עתונאים, בה יימסרו שמות הנאשמים,
לא לפרסום.
לא האמנתי כי דבר כזה עלול לקרות
אצלנו. אני יודע: יש לי מתחרים, אנשים
מקנאים בי על הצלחתי, רכילות זה דבר
מושך. אולם מכאן ועד למה שקרה ארוכה
הדרך. יש לנו שני ילדים: ילד בן שמונה
וילדה בת שש. פחדנו כל הזמן כי הלכלוך
עלול להגיע גם אליהם. אני כבר עשרים
וארבע שנים בארץ. השתתפתי במלחמת השחרור,
אבל היו רגעים שחשבתי לעזוב
הכל ולברוח. לא היה לנו כוח יותר.״

גבר, רק ליד הטלפון

בעיקר סביב חמש־שש נשים, מהיפות ביותר בחיפה. אחת
מהן היתד, אסתר, אשתו הצעירה והיפה ( )28 של יצחק
אנגלשטיין, ילידת יוגוסלביה. השניה היתד, אשתו של אותו
עורך־דין, אף היא אשה צעירה ויפה,פיה.
אשד, אחרת, שהלשונות החדות של הרכילות המלוכלכת
העמיקו לפצוע את לבה, היתד, אשתו של איש עסקים
חיפאי, העושה עתה במסע־עסקים מעבר לים. האשה, שחששה
כי הרכילות תגיע לאזני אביה הזקן, חולה־לב מסוכן,
ותגרום למותו, מיהרה להודיע על הטלפונים שהטרי־דוה
למשטרה, ביקשה את חסותה. אשתו של איש־ספורם
ידוע בחיפה, לא ניקתה אף היא מלשון הרע. היא פשוט
הפסיקה את הטלפון, הסתגרה בביתה ולא יצאה לרחוב.
אשד, אחרת היתד, אשתו של קבלן מצליח על הכרמל.
המשותף לכל הנשים האלה היה דבר אחד: הצלחה ומעמד
בחברה. נראה כי קנאה מוסתרת ואיבה תת־הכרתית פרצו
עם זרם ההשמצות את כל הסכרים של ההגינות, איימו
להטביע את מכובדי העיר בגל של רכילות עכורה.

פנים ידועות באלכום

ף* יפור דומה היה גם בפיו של עורך
Wדין חיפאי מצליח, שהולכי־רכיל הכלילו
את אשתו ברשימת הנשים שנתפסו בבתי־הבושת
על הכרמל. סיפר הוא:
.עבדתי במשרדי. לפתע — טלפון בהול
מהבית. על הקו היתד, אשתי. היא סרבד,
לדבר, דרשה בכל תוקף שאסע מיד הביתה.
קרה משהו נורא• הגעתי הביתה כל עוד
רוחי בי. מצאתי את אשתי במצב איום.
לאחר זמן רב, כשהצלחתי להרגיע אותה,
סיפרה לי כי גבר אלמוני פנה אליה בטלפון,
שאל כמה היא לוקחת עבור בילוי של
לילה. חשבתי כי היה זה מעשה לצון
של אדם רע־לב. אולם תוך דקות מעטות
צילצל שוב הטלפון. הפעם היתד, זו אשה.
היא חפצה לדעת כיצד הצליחה אשתי להשתחרר
מהמעצר.
״הטלפונים טרטרו כל היום וכל הלילה.
בהסכמת המשטרה קבעה אשתי ראיון עם
גבר שהציע לה לבלות עימו. המשטרה שמה
מארב במקום הפגישה. הם חיכו כל אחר
הצהריים — איש לא הופיע. הוא היה
כנראה גבר רק ליד שפופרת הטלפון.
״אחי הגיעו מחוץ לעיר. הם ידעו לספר
כי תמורת יום עבודה הרויחה אשתי 200
לירות. ככה סיפרו להם מכירים שלהם.
״למחרת באה העוזרת שלנו, נערה צעירה
ושקטה. הפעם היתד, מלאת־פחדים. היא סיפרה
לאשתי כי אביה איים עליה כי ירצח
אותה אם תמשיך לעבוד אצלנו. הם עלולים
להפוך אותך לזונה, צעק עליה. היא רצתה
להתפטר. התקשרתי עם המשטרה, רק לאחר
שקצין משטרה גבוה הגיע אלינו במיוחד,
הודיע לה כי היא עובדת אצל אנשים הגונים
בהחלט, היא השתכנעה.״
הסתפר כי הרכילות ההמונית התרכזה

ך* מוצא היחיד היה: החוק. ואמנם, בראשית השבוע
f Iשעבר הזדמנו, ללא הידברות מראש, מספר נפגעים
במטה המשטרה בחיפה, תבעו להיפגש עם ראש הלשכה
הפלילית, זבולון בוים. בפיהם היתד, רק בקשה אחת: לפרסם
את שמות הנאשמות. בצורך, זו, הסבירו למפקח המשטרה,
אפשר יהיה להפסיק את גל הרכילות נגד נשותיהם.
רק לאחר דין ודברים טלפוני עם המפקח הכללי של ה־משטרה,
קיבל בוים הוראה לכנס מסיבת עתונאים דחופה,
לבקש את עזרת העתונות במלחמה נגד הרכילות. ששת
כתבי העתונות היומית ועתונות הערב כונסו בלשכתו של
בוים, ושם לראשונה נפתרה התעלומה הגדולה שהעיבה על
חיפה. הסתבר כי לרכילות לא היה כל בסיס: מלבד הלקוחות,
שהיו ביניהם אחדים מאנשי הצמרת, לא היה לחברה־הגבוהה
החיפאית כל חלק בעסק. מנהלי בתי־הבושת, גבר
ואשד, בסוף שנות הארבעים, היו פנים ידועות באלבום
סרסורי הזנות של המשטרה. האשד״ שאינה אשתו החוקית
של הנאשם השני, אפילו ריצתה את עוונה על ניהול בית־בושת
בתאריך אחר בחיפה.
בין שלושת הנשים שנתפסו היתד, רק אחת שלא היתד.
מוכרת קודם למשטרה: עקרת־בית ואשת פועל משכונה
הררית ליד חיפה. השתיים האחרות היו ציפורות־רחוב
ידועות. אחת מהן, תושבת בת־גלים לשעבר, הינד, פנים
מוכרות ברחובות התחתיים של עיר־הנמל, ואילו האחרת,
תושבת תל־אביב, עסקה לפני נשואיה בממכר־האהבה במרחב
תל־אביב. היא נתפסה תודות לאינפורמציה שסופקה למשטרה
על־ידי בעלי־העסק. המשטרה שמה לה מארב בבית
שלישי, באחד הרחובות המקשרים בין הדר־הכרמל
לעיר־ד,תחתית, והיא נעצרה מיד לכשירדה ממונית שהביאה
אותה במיוחד מתל־אביב.
פעולה נמרצת אחרת של המשטרה לחיסול הרכילות:
הקדמת משפטם של החשודים. כבר בסוף שבוע זה יועמדו
שני הנאשמים העיקריים בפני שופט חיפאי. אחדים מלקוחותיהם,
שנתפסו במקום, יהיו עדי התביעה. עדים אחרים,
מכובדים יותר, יעידו — באם תנתן הסכמת התביעה — בכתב.
הפושעים הגדולים ביותר — הרכלנים — ימשיכו להלך
בדרכם, ללא נקיפת־מצפון וללא עונש על מיבצעם.

נם, למחרת התפרסמה. באותו עתון
^• אול ם הדבר לא עזר לי. אנשים
Iלכן היו מנפנפים מול עיני את
העתון עם הכתבה אודותי, החלו
לטעון כי שילמתי שוחד לבעלי־העתון
!יפרסמו הכחשה זו. אחד מידידי אפי־פר
לי כי בעיר מתהלכת שמועה כי
ד עשרים אלף לירות לעתון אחד כדי
ידפיס את האמת אודותי.
י חושש מהאמת. נאמר כי נעצרתי
ני על־ידי המשטרה בקשר עם פרשת

jffio jffib

ורמוט *rr

לאחר שנתיים של נסיוגות
אנו מציגים את

ורמוט דריי
אין כמוהו כאפריטיב
ויסוד חשוב לקוקטיילים
» 1דהד, חרמין ־ הקוקטייל הכד
בש את העולם 3 ,מנות וודקה כרמל
מזרחי 1 ,ורמוט דרי׳ ,לערבב עם
קרח, להגיש עם זית.
שרימרטיניג/י ורמוט דריי,
%כרמל שרי, לערבב עם קרח,
להגיש עם זית.
1דמזםסודר, מזוג כמחצית
כוס גבוהה ורמוט מתוק או יבט,
הוסף קרח, סודה וקליפת לימון.

יקבי ראעוון לזניוך זזנדון יעקב

״קויק״ לקפריסין
מר פטישס׳ איש תעשייה
ובעל מלונות קייט בקפרי סין,
ביקר בארץ, התעניין
באבקות סבון, ביקר במפ על
״קויק״ ובקרוב יוכלו גם
אזרחי קפריסין ליהנות מ אבקת
הכביסה ״קויק״.

חליפות -שמלות -
מעילי ג׳רסי %

דבריסריג וז

גלים קצרים

כדח־ג ל

גזווד הי ט !
כעוד החרם הרשמי על קומפוזיטורים
גרמניים נמשך בקול־ישראל, נשבר החרם
על תקליטים ושירה גרמניים. ביום השבת
האחרון הופתעו הרוקדים לצלילי מוסיקת
הרקודים של קול־ישראל׳ כשבתחנה שודר
תקליט רקוד גרמני, בו בירך הזמר בכל
כמה שניות את קהל המאזינים: גזונדהייט!
(לבריאות פניני האומה״ הוצעו
על־ידי ראש עירית ירושלים, גרשון
אגרון, לקול־ישראל. אגרון הציע בנינים אלה
כבנין לתחנת שידור מודרנית, שבדעת קול-
ישראל לבנות. בדיקה שנערכה בבניינים
גילתה כי הם בלתי מתאימים להקמת אולפנים.
שני בנינים נוספים, שנבדקו למטרה
זו בקריה הירושלמית, נמצאו אף הם כבלתי
כשרים כמכרז להקמת בית שירות
השידור, מתבקשים המציעים לתכנן גם
מקום בו אפשר יהיה בעתיד להקים אולפני
טלביזיה. נודע כי כמה חברות גרמניות
עומדות להשתתף במכרז זה ספני
״שלושה כסירה אחת״ יחזרו להיות
אנשי הצוות הראשון של הסירה. אחרי
שהנסוי עם צוזתות חדשים לרענון התכנית
הביא להפלגה בים הומור בלתי גלי, יתבקשו
אנשי הצוזת הקודמים לחזור לתפקידם,
יקבלו תגבורת של כוחות נוספים
חגיגות עשור יערכו למשתתפי החידון
המוסיקלי של קול־ישראל, שבעריכת אלון
שמוקלר ויצחק שמעוני. ליום העשור של
החידון יוזמנו ראשוני המשתתפים בו לספר
על חוויותיהם בפתרונו התכנית
לעולי תימן, שזכתה לקהל מאזינים
בקרב עולי תימן אך גורמת לסגירת המקלט
בקרב בני עדות אחרות, גורמת שוב
כאב־ראש להנהלת קול־ישראל. אחרי שהתכנית
בוטלה וחודשה שוב, עומדים לדון
בעוד שבועות מספר בביטולה מחדש. הטענה
העקרית נגד התכנית היא׳ שאין שום הצדקה
לקיום תכניות עדתיות ברדיו על
דא ועל הא הוא שמה של תכנית רביו
חדשה בה משודרות ידיעות פיקנטיות של
כתבי קול־ישראל. דוגמא לידיעה פיקנטית:
״בקיבוץ נערך קונצרט על הדשא. הצפרים
הצטרפו לפסנתר והפריעו. חתול טיפס על
העץ והשתיק את הצפרים. החברים החליטו
לבחור בחתול כרכדתרבות׳׳.

המכונה זייפה
על משחק הכדורגל של חשבת
האחרונה, גו הפסידה מכסי תל•
אכיב להפועל רמת-גן כתוצאה
:3צ, ירדה מראשות טכלת הליגה־הלאומית
למקום השני, כותב שייע
גלזר:
ראיתם את הסרט
בקולנוע ארם ון־דח־ל
אומרים שזה נורא
מצחיק. מה, לא
ראיתם?! אז למה
אתם לא הולכים?
לא מעניין אתכם
קולנוע?! אז מה
דעתכם על הגשם?!
אתם חושבים שהוא
יציל את השדות? לא
יודעים? טוב, אז אולי שמעתם כמה עולה
פח־נפט? גם את זה אתם לא יודעים? או
רבונו של עולם, תגידו משהו. תדברו!
תקללו! אבל אל תסתכלו בי ככה.
נכון. הפסדנו. אין לי מה להתנצל. הקבוצה
היא במשבר קשה וקשה להתגבר על
משבר קשה. ניסינו לשלב מספר צעירים
בקבוצה אבל הם עדיין לא בשלים מספיק.
2מיוחד קשה להם קצת במשחקים חריפים.

תדריך

מ מ לנ סזו הי

ממרח )TTffiT t v ׳j m - p

רדיו

ספורט

באיכות »*צ 1א

משדרים אלה ממוך משדרי השבוע הבא
עשויים להיות מענינים שינוייס אפשריים.
חצות וחצי (קול ישראל, יום ד׳,
— )?1.30 אלה ששמעו לפני שבועיים את
חציה הראשון של התכנית, בו העלה אורי
קיסרי את רשימת בתי הקפה של תל־אביב
לפני 30 שנה, לקול צחוקם הגס והבלתי
מתאים של המאזינים, והמוכנים לשמוע
תגובה מזלזלת זו גם הלאה, יוכלו לשמוע
זכרונות באותו נוסח מפי רפאל קלצ׳קין,
מיכאל גור ומרים ברנשטיין־כהן.
• כסולם קר (גלי־צה״ל, יום ד׳,
— )?0.30 תכנית על המלחין האמריקאי
קול פורטר.
• חידון התנ״ך (קול-ישראל, יום ה׳,
— <17.05 העברת נסיונות ילדים לחקות
את עמוס חכם וחבריו מהיכל התרבות.
9תיבתנח (קול־ישראל, יוס ח/
— )20.00 תכנית. מועברת מאולם ימק״א
בירושלים, בהשתתפות דן אלמגור והחקיין
מרדכי רוטנברג.
• כית-המשפט (?!ול־ישראל, יום ו׳,
— )20.00 משפטנים בעילום שם, ואנשי
צבור שאינם משפטנים, יתבקשו לפסוק
את דינו של צעיר הנאשם בדריסתו של
רוכב־אופניים ובגרימת למותו. הנאשם יכחיש
כי דרס. המשטרה תביא הוכחות מעבדתיות
ובית־המשפט יתבקש לפסוק אם
הוכחות אלה כשרות כחומר־ראיה.
המאזין תזהיר לא יפתח את מקלטו בימים
ובשעות המפורטים מטח, פן יטבע
בגלי השעמום.
• שדה וניר (קול-ישראל, יום ד׳,
— 09.35 עסקני בנימינה יספרו גם השנה
איך שגם השנה לא איבדה מושבתם את
צביונה החקלאי, כמו בשנה שעברה ובשנה
שקדמה לה.
• קוד אחד ואחד (קיל-ישראל, יום
ה 21.30 ,שמה המושך של התכנית
מנוצל לויכוח־סרק, בו מדברים בעיקר אנשי
קול־ישראל על בעיה שרק מאזינים מעמים
מיחסים לה את החשיבות המנופחת של
עורכי קול־ישראל.

מאמן גדין וידידים*
בספורט, איחולי הצלחה
והמשחק הזה ברמת־גן היה קצת הריף, למרות
שנגד קבוצות אחרות לא שמעתי ש־רמת־גן
היו קנונים גדולים. אבל נגדנו תמיד
יש להם אמביציה גדולה לנצח.
הפעם היו חסרים לנו כמה שחקנים
שמובילים בדרך כלל את הקבוצה לנצחון.
ביהוד היו חסרים רזניק וגולדשטיין, הרצים
הזמניים שלנו. והדבר השפיע על המכונה.
כשחסרים ברגים במכונה היא מזייפת. והפעם
זה היה זיוף גדול מאוד.
המשקפיים רימו. כל שבת נעשים
משחקי הליגה חמים יותר ויותר ואני כבר
מתפלל לאלוהים בכל פעם שאני עולה לשחק,
שארד שלם. השבת התחלנו דווקא את
המשחק יפד״ ובבר בהתחלה היו לנר
מספר שאנסים בריאים לגמור עם כל הניחושים
של אלה שנבאו לנו הפסד. במשחק
זה השתתף יאיר פנטלט, הכדורגלן הצעיר
שלנו; היחיד בארץ שמרכיב משקפיים בשעת
המשחק. הוא. רץ מהר ובועט יפה, אבל
תמיד. המשקפיים מקלקלות. היתד, לו הזדמנות
לתת. בעיסה לשער. אלא שהמשקפיים
* מלסטה למעלה: נציגי סוריה, חבאש
ונאצר, נציג עיראק סטרי, נציג ארה״ב ואברהם
נרין.
חפויםחזה 1112

רימו אותו׳ והוא בעם לפינה שהוא חשב
שאין שם שוער, ודווקא שם עמד השוער.
ראיתי שמוכרחים לתקן קצת את הרושם
של החמצות ובאמת ברקה ה־ 17 קיבלתי
מסירה כמו שצריך מצפדיה, ה pהשמאלי
הצעיר ( )17 שלנו. כמעט שעשיתי עם הכדור
מה שעשה פנטילט. תבינו, זאת היתד.
הרוח הכללית להחמיץ. אבל ברגע האחרון
יצא אלי זולר במהירות. בחזרה הוא כבר
הלך הרבה יותר לאט. ככה, כמו שניגשים
להוציא כדור מהרשת.
לא נתנו לנו חמישה רגעים לשמוח על
היתרון והשופט, משה׳לה כהן ממלבס, נותן
פנדל לרעתנו אחרי שפרופר נגע ביד בכדור
בקו ה־ .16 כולנו יחד פתחנו בריצה אל
השופט, אבל זה עזר כמו שטרפיק עוזר
לנהג. וריגול נכנס בסוף לשער. זה הוריד
לנו את המוראל. במיוחד עשתה במכנסיים
ההגנה. היחידים שעוד ידעו מה נעשה במגרש
היו השוער בנדורי והבלם מתניה.
יתרון של עשרה קירו. למחצית השניה
עלינו כבר כשהתוצאה 1:2לרעתנו. טוב,
תראו, זה מגרש זר, ויתרון של גול לקבוצה
המקומית זה כמו יתרון של עשרה קילו
למתאגרף על. היריב שלו• עשינו הכל כדי
להשוות ובאמת התאמצנו, באמת. זה לא
נכון שאומרים שלא רצינו לנצח. אבל בעי-
סת־סבוב נוספת של שלמה נחשון מרמת־גן,
כבר הסבירה לנו מה תהיינה התוצאות.
הגול השלישי הוציא לנו בכלל את הרוח
מהמפרשים, ואם היינו יכולים היינו מפסיקים
את המשחק והולכים קצת. לנוגה
לשמוע תוצאות כדורגל.
קצת לפני הסוף גמל לנו השופט על
השגיאה שעשה במחצית הראשונה, ונתן גם
לנו פנדל שרפי לוי הפך אותו לגול. זה
היה לנו כמו זריקת־מרץ. אבל איך אומרים?
הזריקה הצליחה והחולה מת. הפסדנו ול־הפועל
רמודגן כל הכבוד על הנצחון הזה
שהיה מגיע להם. הם שיחקו את אחד המשחקים
הגדולים שלהם. עוד משחק כזה וכבר
לא תהיה בושה לשחק בהפועל רמת־גן.
השבת אנחנו משחקים נגד הפועל כפר־סבא.
הקבוצה הזאת עוד לא הצליחה לאסוף
בסבוב הזד, אפילו נקודה אחת. אבל אם
אנחנו לא נעלה את הרמה אז נשלח בשבת
לשם את קבוצת הכדורגל של הנשים שלנו.
אשתי בכל אופן, כבר משחקת כמעט כמוני.
וכדי לא לעשות לכם רע בלב ולגמור
בעצב, אז יש לי בשורה משמחת. לאריאל
כספי, ממחלקת הכדורגל שלנו נולד נכד,
אז אני מברך אותו. עם שאר השחקנים
שיזכה ויראה גם נצחונות מהקבוצה שלנו.

אתלטיקה קלה
בגישה מרחבית
המפגש האחרון באתלטיקה קלה בין
ספורטאים ישראלים לספורטאים ערבים, הסתיים
בנצחון ברור לערבים: במבצע סיני הם
הצליחו לרוץ הרבה יותר מהר עד לתעלה.
מאז, ולמעשה עוד קודם לכן, לא רצו
נציגי הספורט הערבי אפילו לשבת במקום
בו ישב ישראלי. אולם לפני ימים מספר,
נתקל נציג ספורט ישראלי ביחס שונה.
אברהם גרין, מאמן האתלטיקה של מכבי
תל־אביב, היה אחד משני המאמנים הישראליים,
שהשתתפו בקונגרס בינלאומי למאמני
אתלטיקה קלה שנערך בתחילת החודש
באתונה שביוון. בכנס השתתפו נציגים מסב
ארצית, מאמנים לאומיים, חוקרי־ספורט,
ופרופסורים לתרבות הגוף. משך שבוע ימים
דנו מדריכי אלופי־העולם בשיטות חדישות
לאימון אתלטים, בסינתזה של שיטות־אימון
שונות, החליפו אינפורמציה וליבנו בעיות.
הנציגים הישראלים יכלו להרגיש בקונגרס
זה כממנאים בקונגרס של חוקרי־אטום. כי
בנגוד לישראל, בה מוזנחת האתלטיקה, היא
קיימת ברוב ארצות העולם כבסיס ראשוני
כל ספורט שהוא. מאמני האתלטיקה של
׳ישראל לא יכלו אפילו להשוות את שיטות״
ימון שלהם לאלה הנהוגות בארצות־זרות.
־רצו(ת העולם מקובל כדבר מובן
.מון יום־יומי לאתלטים.
כספורט. כמעט כמו היש־יגישו
גם נציגי ארצות־ערב, שני
..־אחדות הספורט הסורית פואד חבאש
!מאצר ומאמן אתלטיקה עיראקי מזיד
׳ הם לא חששו משיחה־גלויה עם
!יס הישראלים, ארחו להם לחברה, שו־
• •v ffובילו יחד. התפאר ה סורי פואד
״יש לנו כבר רצים שרצים 100
10Jשניות 200 ,מסר ב־ 22,8ו800-
מטמ « .2,0הספורט אצלנו הוא בתמיכה
ממשלתית והמאמנים הם בעצם פקידים ב־משרדהחינוך.״
תוך נדי בילוי התבדר כי
הסורים מאזינים קבועים לקול־יטראי. כאשר
נפרדו הם מהנציגים הישראלים בתום הקונגרס
אחלו הם לישראלים הצלחה, בספורט
כמובן.
תפולסהזה 1112

דם השתתפו בערב האיגדוד: המתאגרפים, הוגאומים והקהל

נוק אאוט דשובט
ך יוכוטאג׳ עושים פה: סבוטאג׳!״
W / /צעק הקטור כהן, צעיר מוצק מעולי
מרוקו, שהופיע מלוזה בחצי־תריסר מלוזים
לזירת הזירהטרון ברמת־גן ביום השישי
האחרון. השופטים, מארגני תחרות־האיגרוף
באותו ערב, פרשו בפניו את ידיהם :״אין
ברירה אדוני,״ אמרו לו,, ,היית צריו להיות
כאן בשעה שש וחצי להשקל ולהבדק. כל
המתאגרפים נבדקו ונשקלו ואתה בא ברגע
האחרון ורוצה להופיע? לא בא בחשבון.״
אבל הקטור כהן לא ויתר :״מה זה משקל
שמישקל?!״ הוא הניף אגרוף אחד בזעם,
״תתנו לי להתאגרף או לא? ככה לא מתנהגים
עם הפועל לוד.״ חצי תריסר המלווים
של הקטור, מאמנים, מעריצים וסתם אוהבי-
מכות, החרו החזיקו אחריו :״תנו לו להתאגרף,
תנו לו ללכת־מכות, בשביל מה באנו
כל הדרך מלוד?״
אין צורך לציין כי הקטור כהן ניצח
כמובן את מארגני התחרות. הם נתנו לו
לעלות לזירה ולהתאגרף. אבל בזירה עצמה,
ספג הקטור מכות מיריבו, בר־ציון מהפועל
תל־אביב, נוצח על־ידו.
זו היתד. רק סצינה אחת קטנה השופכת
אור על מה שנקרא תחרות־איגרוף ישראלית,
רק המערכה הראשונה.
ic־ ,tc

נורן אאונז ז?א כוונה
ערכה שניה. שני מתאגרפים במש•

J׳ קל־זבוב עלו לזירה. האחד, שמואלוב
שמואל, בחור מוצק אם כי נמוך, הוא מתאגרף
ותיק. יריבו חיים יוסף, נער תימני
כחוש מאוד, אך בעל זרועות ארוכות, ממכבי
רמת־גן. יוסף ניגש לזירה. נראה בחור
סימפטי. הוא שוחח עם מאמנו בתנועות
ידיים בלבד. התברר שהוא אילם.
כשעלה יוסף לזירה היה כל הקהל לצי•
דו! ״קדימה רמת־גן! קדימה!״ צעקו לעברו.
חיים יוסף השתדל בכל כוחו להלום ביריב.
אולם שמואלוב היה מנוסה יותר. הוא
מנחית כמה מכות לחיים יוסף, ומתחמק
ממנו. הקהל השתלהב, הגיבור הקטן עוד
עלול להכות את המתאגרף המנוסה. אבל,
לא. שמואלוב הולם לפתע ביריבו שהתחלק
ונפל על רצפת הקרשים של הזירה. כשהתרומם,
הוא היה כל כך מבולבל שלא ידע
לאיזה צד ללכת. השופט מיהר להפסיק את
הקרב: נוק־אאוט סכני. הקהל צעק: בוז!
שני המתאגרפים ירדו. מהזירה• כמה עסקנים
התנפלו לפתע על שמואלוב :״השתגעת?
מה עשית לו? הלא דיברנו שלא
תלך ברצינות.״ ״בחיי שזה לא בכונה, הוא
נכנס בטעות תחת היד שלי,״ התנצל שמוא־לוב.

קריאה
כמציצות
*י ערכה שלישית. הקהל כבר התח־

Jו מם .״תן לו!״ נשמעו קריאות קצובות,
״תן לו גפרור!״ 600 גברים מילאו את

השופט הגונה ״

שופט בינלאומי, הוכה בידי מתאגרף וקהל,

הזירהטרון ועוד עשר נשים.
מתאגרפים שכבר גמרו את
הקרבות או עוד לא התחילו,
ישבו בין מעריציהם בקהל,
עישנו סיגריות .״תפסיק
לעשן!״ צעק עסקן אגרוף
אחד על מתאגרף שעמד
לעלות בעוד דקות מספר
לזירה ,״איזה מין ספורטאי
אתה?״ ״מה אתה רוצה ממני?״
צעק המתאגרף ״אני
נורא עצבני לפני הקרב.״
על הזירה הלם אלפאדל
אברהם מהפועל רמלה ביריבו
מהפועל בת־ים. ליו
פינת הזירה ישב מאמנו
דויד קדוש. במשך כל הקרב
בן שלושת הסיבובים
בני שלוש הדקות, רבץ קדוש
בתחתית הזירה, ראשו
מושט קדימה, עיניו בולטות
מחוריהן ופיו ממצמץ כל
הזמן, משמיע ציוצים ומציצות
מוזרות, כאלה שנוהגים
להשמיע מאלפי־סוסים בשעת
אימון סוסיהם. הקהל
צחק .״איזה סוס יש לך!״
צעק מישהו ,״תן לו תבן!״
דויד קדוש נעלב מאוד.
״אני הייתי בוקסר בצרפת,״
אמר המאמן שעלה ממארו־צועק
קהל הצופים שנכח בערב האיגרוף
קו• ״אני קורא לבוקסר שלי
שנערך בזירהטרון,ברמת־גן. קהל זח לקח
במציצות לקרב, זה נהוג
בכל העולם. רק פה בארץ חלק פעיל בהתרחשויות לנורות שלא היה חבוש כפפות,
הזאת צועקים ומבלבלים את
נגד אברהם גרינברג מרמת־גן. גרינברג,
הבוקסרים. לא מבינים בכלל מה זה בוקס.״
פועל בנין בעל רעמת שיער ענקית ופיאות
״הבוקם פשט את הרגל כבר בכל העולם,״ עד ללסתות, החל את הקרב בקצב מסחרר.
התאונן עסקן אחד ,״אנשים אינם רוצים יותר
הוא נע כמעט בקצב של רוק׳נ׳רול כמו
לקבל מכות.״ אבל בזירה הופיע לפתע כוכב
רקדן, והקהל צעק ללא הרף: אלביס פרסלי!
חדש: אלימלך ארמון מהפועל נתניה, מתאלבים
סרסלי! בסוף הוא זכה בתיקו.
אגרף במשקל־נוצה. אף אחד לא שמע עליו
הכל היה נחמד ועליז, כמו מכות במשקודם
ואף אחד לא ראה אותו קודם. הוא פחה הגונה, עד לקרב האחרון של הערס
החל להתמודד עם המתאגרף שלמה כהן
השופט גרנובסקי, עולה חדש מפולין שהוא
מבת־ים, גילה לפתע יכולת טכנית מפתיעד״
שופט בינלאומי ששפט בהתחרויות־האגרוף
גמישות ופקחות במכותיו המתוכננות. העסבאולימפיאדה
האחרונה במלבורן, היה שופט
קנים החלו להתלהב :״איזה בוקסר? רק
ראשי בכל התחרויות. לבוש בחליפה לבנה
פעם ראשונה בזירה וכבר מתאגרף ככה.
הכניע את כל המתאגרפים למרותו.
כשרון מבטן ומלידה. איפה מוצאים דבר
אבל בקרב האחרון בין אלי כלב ממכבי
כזה היום, אם בקרב הראשון שלו הוא
רמת־גן לגרבו ניסים מהפועל תל־אביב, פסק
ככה, מה יצא ממנו אחר־כך?״
השופט גרנובסקי החלטה שלא מצאה חן
״מי אמר שהוא פעם ראשונה בזירה?״
בעיני ניסים. בסבוב השני, אחרי שניסים
קפץ לפתע עסקן מנתניה ,״כבר היו לו היכר, את יריבו בפעם השלישית בזרוע ידו
עשרים התמודדויות לפחות.״
שלא כחוק, הפילו ארצה, הפסיק גרנובסקי
את הקרב. פסק נצחון לכלב. אלא שהוא
Jc׳ *ft ״fa
לא לקח בחשבון שניסים היד עוד בשוונג,
המתאגרף היה כהרצח
המשיך במהלומותיו, על השופט. הקהל לא
נשאר אדיש, עשרות אוהדים קפצו אל
ך • מערכות הכאות התרחשו כבר בקהבימה,
ניסו לעזור לניסים לגמור עם השוו
Iצב יותר מהיר. הקהל כבר להט, המתאגרפים
היכו יותר חזק, שולהבו גם הם פט שאינו מבין בבוקם. המשטרה הוציאה
אותם מהזירהטרון. חובשים הוציאו את המהתלהבות
הקהל. בקרב במשקל חצי־בינוני
עלה המתאגרף הידוע אליהו שושני לקרב שופט• ערב האגרוף הישראלי נגמר.

אגרוף נפנים

מקבל אריח גטניו, אלוף חמכביח החמישית במשקי?,71
שנוצח במפתיע בקרב המרתק ביותר של תערב עליידי
פרץ ארמון מהפועל נוה־שאנן (חיפה) .גטניו נוצח בנקודות׳ מאחר ויריבו גילח יזמה רבה.

אמנות
הצגות

נציגתה עלי אדמות — סופה, כרגיל, לנצח
ולקבור תחתיה את העומדים על דרכה.

תיאטרון בל• תיאטרון
ממזרח וממערב (מסכלת) הוא ערב

מאחורי הקלעים

מערכונים של להקה ירושלמית, אשר כלל
הפתעה נעימה אחת, בהוכיחו כי הניב
המזרחי אינו חייב לצלצל על הבימה העברית
דווקא כבן־חורג יוצא־דופן.
היתד, זאת, כאמור, ההפתעה הנעימה
היחידה בהצגת הבכורה של הלהקה רבת־היומרות.
כל השאר לא היה נעים, אף כי
היה מפתיע במקצת — אפילו בישראל,
ארץ היומרות הקלאסית — לראות 10
חובבים, שרק אחד מהם, ג׳ק כהן, יכול
להיחשב כחובב ממדרגה ראשונה, קוראים לעצמם
תיאטרון בטרם הצליחו להגיע לרמתה
של האחרונה בלהקות הצבאיות.
כבר נראו בארץ שחקנים בלי תיאטרון
ותיאטרון בלי שחקנים, אבל זהו המקרה
הראשון של תיאטרון בלי תיאטרון.

חיוך מסוים
תן חיוך (סמבטיון) היא הצגה שעל
שמונת פזמוניה וששת מערכוניה ניתן להגיב
רק על משקל הפזמון המסיים שלה,
לא היה ולא נברא.
מי שמע ומי ראה?
לא היה ולא נברא —
קצת סאטירות מוחצות
או בדיחות שהן פצצות.
פזמונים בלי אלמגור,
הצלפות ללא מגור,
או ביקורת על דבר־מה —
מי ראה ומי שמע?
קלילות, מיקצב מהיר
וצדוק בלתי־סביר,
או תוכנית לא־אידיאלית
לוועידת בחירות מפא׳יית,
ושירים עם נעימה —
מי שמע, אזי, מי שמע?
פזמונים עם חרוזים,
תימנים בלי »ווז*ווזים*,
רעיון בלתי־מעון
או׳חיוך בתו חיוך
מי שמע ומי ראה?
לא היה ולא נבראו
בקרוב חוגץ של מ שודר
שרה: אבל למה ׳ני צריכה לבכות,
הימא? למה ׳ני מתהבלת עליו?
נורה: למה לאך, אקירתי, למה לאך
— ׳ת מתה מ׳ייפות — זה ת״כול.
בואי אלכי. לישון !עכשיו ו׳ני יהזואר
לאך ל׳תפשט וישכיב ׳תאך! בושה
׳לין מה ש׳ת בוכה כש׳ת אש לאך
ת׳הבה. מה יחשוב ליך ת׳בחואר?
נחוץ מאמץ ניכר של דמיון — או
צפייה של ימים אחדים — כדי לתאר את
שחקני הבימה ממירים את מיבטאם הרוסי
במיבטא העגה האמריקנית־אירית, כפי ש תורגמה׳
לעברית של חצץ־אותיות־וסימני־דפוס
על־ידי המשורר אוריאל שלח, המוכר
יותר בכינויו הספרותי יונתן רטוש.
רק כאשר ייסגר המסך, לאחר שמרים
זוהר ובת־עמי יחליפו ביניהן את המלים
המצוטטות למעלה, אפשר יהיה לדעת אם
היה בכוחם של השחקנים לסגל את עצמם,
בהדרכתו של הבמאי פיטר פריי, ללשונה
ולדמויותיה של משפחת מלודי, לה אמר
המחזאי יוג׳ין או׳ניל להקדיש סידרה של
11 מחזות שהיו צריכים להקיף 175 שנים
מחייה, ואשר ניצוץ של משורר הוא כנראה
האחרון שבהם והמחזה האחרון שכתב
או׳ניל בכלל.
אין לדעת מה בדיוק רצה או׳ניל לומר
בסידרה זו. או׳ניל, שלא שבע רצון מעבודתו
זו, השמיד את רוב מחזות הסיד־רה
ולא הניח להציג בחייו גם את המחזה
הנותר, ניצוץ של משורר.
המציאות קוברת מתנגדיה. ציר
ההצגה הוא התנגשות מתמדת בין קורנליוס
(״קון״) מלודי (שמעון פינקל) ,בעל מיס־באה
המהווה גם אחד הלקוחות הטובים
ביותר של עצמו, ובין בתו שרה (מרים
זוהר) ,המאוהבת למורת־רוח אביה בפייטן
אמריקאי צעיר, שאינו מופיע על הבימה
עצמה. מלודי, מי שהיה חוואי אירי וחייל
בעל־עיטור בצבא הדוכס וולינגטון, לא
השלים מעולם עם המציאות החדשה של
מולדתו החדשה, אמריקה החמרנית ודי־פשטנית-
.המציאות — ששרה מלודי היא

הערב שביתה
שכיתת פועלי במה כמעט שפרצה
בתיאטרון הקאמרי בשבוע שעבר. הפועלים,
אשר בהצגת הערב אימפרוביזציה
הם מקימים את תפאורות ההצגה לעיני
הקהל, כשהמסך פתוח, תבעו תוספת שכר
על תפקידם הצדדי כשחקני־משנה. ההנהלה
הסכימה, מצידה, לשלם להם שכר
שחקנים, בתנאי שיוותרו על שכרם כפועלים
— דבר שהיה עולה להנהלת התיאטרון
הרבה יותר בזול. אך לא לכך, כמובן,
התכוזנו הפועלים. הם ביטלו את שביתתם
תיתרו על תביעתם, רק לאחר שהאיגוד
המקצועי הודיע להם כי לא יתמוך
בדרישתם זו, שלדעתו אין לה הצדקה
ניצוץ של צייר נתגלה בבמאי
פיטר פריי, המביים עתה את ההצגה
ניצוץ של משורר בהבימה. פריי, שלא
היה מרוצה מהצעותיהם של כמה גרפיקאים
לציור הפלאקאט להצגה זו, תיכנן
לבסוף את הפלאקאט בעצמו. אולם על
הפלאקאט המודפס יופיע שמו של האדריכל
אוריאל כהנא, שותפו של פריי בתיב־נון
תפאורות ההצגה יצחק קדיש־זץ׳
מנהל מועדון התיאטרון, מנהל עתה
משא־ומתן עם עיריית חיפה על הקמת
מועדון תיאטרון נוסף בחיפה, וכן הוא
מחפש אפשרות להקמת מועדון כזה גם
בירושלים. אגב, סאראמללו המפורסם, בעליו
של המרתף שבככר ציון בירושלים,
פנה אל התיאטרון הקאמרי בהצעה לפתוח
במרתפו מועדון־לילה בשותפות. הקאמרי,
שנכווה דיו בפרשת מועדון התיאטרון,
דחה את ההצעה תחרות כנגינה
על נבל, הראשונה מסוגה בישראל
והנדירה ביותר גם בעולם כולו,
תאורגן בישראל על־ידי לשכת התיירות
הממשלתית, בהשתתפות האקדמיה למוסיקה
בירושלים, בחודש ספטמבר. המשתתפים
מארצות העולם השונות יצטרכו לבוא
לישראל, ולהביא אתם את כלי נגינתם, על
חשבונם הם. לעומת זאת, יהיו הוצאות
השהייה בישראל על חשבון לשכת התיירות
התקווה״ — זוהי אופרה חדשה
שחיבר המלחין האיטלקי פראנקו מאני־ני.
המחבר פנה לאופרה הישראלית בהצעה
שיצירתו, החזייה רוח ציונית, תוצג בישראל
בהצגת־בכורה. הנהלת האופרה מעיינת
בתווים שיטה חדשה להוזלת תקציב
הבידור שלהם מצאו אנשי ההתיישבות
העובדת: באי כוחה מאיימים ברמז שקוף
על כל תיאטרון, כי במקרה שלא יסכים
להוריד את מחיריו לרמה הרצוייה להם, יש־מיצוהו
בעיתונות כעוכר החלוציות וציפור
הנפש. לאחר ששיטה זו נוסתה בהצלחה
יחסית על בצל ירוק, מפעילים אותה עתה
במשא־ומתן המתנהל עם התיאטרון הקאמרי
על סיבוב הצגות בקיבוצים. לאחר אחת
הפגישות האחרונות, שהסתיימה בנקודת קיפ
און, אמר חבר הנהלת התיאטרון יעקב
אגמון במרירות :״מדוע לא תפעילו אותה
שיטה עצמה גם על יצרני משחת־נעליים?״
מחלוקת חשאית חריפה התעוררה
השבוע בין האמרגן גיורא גודיק לבין תיאטרון
אהל, המקווה להצליח באמרגנות יותר
משהצליח בהצגותיו האחרונות. הנהלת אהל
טוענת, כי היא שהחליטה להביא להופעות
בישראל את השישיה ההומוריסטית־מוסיק־לית
של הייזי אוסטרוואלד משווייץ, המופיעה
בפארודיות מוסיקליות מן הסוג המקובל
במשדרי שלושה בסירה אחת. למרות
העובדה שגודיק מחזיק בכיסו חוזה חתום
עם השישיה, לא חדלה הנהלת אהל מלנהל
אתה משא ומתן גם השבוע.

בכל עשר דקות מתרחשת לידה בישראל, בכל עשר דקות נולד אזרח ישראלי חדש —
כך טוענת הסטטיסטיקה. אולם לפחות לנפש אחת אין הלידה שהתרחשה בעשר דקות כלשהן,
עובדה סטטיסטית בלבד — ליולדת עצמה. עבורה מהוה הלידה את אחד המאורעות
המרכזיים והמסעירים ביותר בחייה. ומה שפחות נעים, עבורה: ברוב המקרים, זהו
גם אחד המאורעות המכאיבים ביותר.
כי למרות שהלידה היא יעודה הפיסיולוגי הטבעי של האשה, וגופה מסוגל למלא יעוד
זה ללא יסורים, הפכו צירי־הלידה למושג קלאסי להגדרת כאבים ויסורים. בכל התקופות
חיפשה האנושות דרכים להקלת כאביה של היולדת.
אולם דוקא בתקופת הרפואה המודרנית, כבשה את העולם תורת־לידה חדשה המוכרת
בשם תורת הלידה הטבעית או לידה ללא־פחד. היתד, זו תורתו של רופא מילד אנגלי
בשם גרנטלי דיק־ריד 69 שהחל להפיץ אותה לפני למעלה משלושים שנה׳ ,זכה
לראות עוד בימיו כיצד היא מתקבלת ומתפשטת על פני תבל כולה.
לישראל, אליה מגיעים חידושי־רפואה במהירות קטנה יותר מאשר חידושי־אפנה, הגיעה
שיטת הלידה הטבעית לפני כשש שנים, הוכנסה תחילה לבית־היולדות הדסה שבקריה
התל־אביבית על ידי מנהל בית־החולים פרופסור יוסף אשרמן. אולם במשך שש שנים
אלה התקבלה התורה רק על ידי אחוז קטן של רופאים, מילדות או יולדות. ההדרכה
בשיטות התורה החדשה נעשתה לרוב בקרב חוגים מצומצמים של נשים נבחרות. רק
בחדשים האחרונים פרצה שיטת הלידד,־הטבעית את סגור הילדות, החלה לכבוש בסערה את
היולדות בכל רחבי הארץ. יותר ויותר רופאים, יותר ויותר יולדות, הודבקו ברוחה של
תורה זו. מספר בתי־החולים שהכניסו את השיטה לחדרי־הלידה שלהם גדל והלך. לפי
הקצב הנוכחי, אפשר להניח שתוך שנה יבוצעו כ־ 75%מכל הלידות בארץ לפי שיטה זו.
אפשר היה ליחס הצלחה מסחררת זו של תורת־הלידה־הטבעית לדמות אחת. היתד, זו
דמותה של אשד, מקסימה, עקרת־בית ואם לשתי בנות, מהנדסת לפי מקצועה, שהקדישה
את עצמה להפצת תורתו של ד״ר ריד והקניתה. היתד, זו דמות שהופיעה בעיני תלמידותיה
כדמות של מלאך מושיע — דמותה של אורה צ׳צ׳יק.
ף פני ימים מספר עמדה אורה צ׳צ׳יק
rעל במת אולם בית־הרופא בתל־אביב,
שם היתה צריכה לשאת את הרצאתה הפומבית
הראשונה על נושא הלידה־הטבעית בפני
קהל מגוון של רופאים, אחיות, מילדות,
נשים־הרות וסתם סקרנים שמילאו את האולם.
היא היתד, נרגשת. כה נרגשת, עד
ששכחה למסור את ברכתו של נביא־התורה
הד״ר דיק־ריד שטרח לטלפן מאנגליה במיוחד
כדי למסור ברכתו למעמד זה.
לפני עשר שנים לא היתד, האשד, הלבבית,
שהחיוך הטוב אינו סר מעל פניה, מסוגלת
אף להאמין שתגיע למעמד כזה ודודקא בנושא
כזה. כי אורה צ׳צ׳יק, חיפאית שנולדה
באנגליה למשפחה ותיקה בארץ, עסקה רוב
ימיה בשטחים שונים ורחוקים משטח־הלידה,
כמו הנדסה, שרטוט ומתמטיקה.
ההורים חשבו שהיא תהיה פסנתרנית 12 .
שנים פרטה על פסנתר. שנים לאחר מכן,
מספרת בדיחה משפחתית, לאחר שהזניחה
שטח זה, היה בעלה, מהנדס אלקטרו־מיכני
במקצועו, משלם לה לפי שעות כדי שתנגן.
כאשר נרשמה לקורם־שרטוט בטכניון בחיפה,
היא היתד, אחת משתי הבנות שלמדו
בטכניון. תוך כדי קורס־השרטוט החליטה

היא להשתלם בהנדסה, אולם הנהלת הטכניון
סירבה להחשיב לה את השעות שלמדה
בקורס השרטוט. לצעירה בת ד,־ 18 לא ארך
הרבה זמן להחליט שחבל להפסיד שנת
לימודים — היא נסעה לצרפת, נרשמה
למכון למכניקה, שם היתה כבר נערה
יחידה במכון כולו. אולם עובדה זו לא
הפריעה לה, כיוון שארץ־ישראלי נוסף למד
באותו מכון. ביום הוא בעלה•
כאשר פרצה מלחמת העולם השניה, הספיקו
השניים לעזוב את אירופה באניה
האחרונה שעזבה את צרפת לפני הכיבוש.
בארץ נישאו. בעלה המהנדס עבד בשירות
הממשלה• אורה עבדה בשירות חיל־ההנדסה
המלכותי. בסרפנד׳ מוקפת 11 גברים שציפו
לרגע בו תעזוב את החדר כדי שיוכלו לתת
קצת חופש ללשונם, עסקה אורה בהנדסת־כבישים.
היא אהבה במיוחד את העבודות
ששאר העובדים התחמקו מהן, כמו פיקוח
על ביצוע השרטוטים שלה בבית היציקה.

מעגל סגור שד פחד

ך* יו לה לאורה כמד, שנים של חופש
| | עד שפרצה מלחמת העצמאות. היא
תדריך אלה מאורעות האמנות והבידור העיקריים
שהעולם הזה ממליץ עליהם:

הצגות

• ליזיסטרטה (הבימה) — שחקניות
הבימה מונעות סיפוק מסויים מבעליהן־שב־מחזה
וסיפוק מסוג אחר מהקהל, אך בכל
זאת נשאר משהו מאריסטופנס.
• הערב אימפרוביזציה (התיאטרון
הקאמרי) — הערב משחק אברהם חלפי
במחזה מעניין ובהצגה בלתי־מגובשת.
• הצופה הזהיר לא ילך שולל אחר
הפירסומת העצמית הקולנית של יגאל מו־סינזון,
מחבר השבת השחורה (אהל)
והשחקן הראשי בה. הפירסומת מעניינת ומשעשעת
הרבה יותר מן ההצגה עצמה.

חוג המשפחה

אורה צ׳צ׳יק מצלמת בנזצלנזת־הסרטה את שתי בנותיה, רות
( )9ואירית 9הצילום הוא רק אחת מחובבויותיה הרבות
של אורה, שאינה. נרתעת אף מחובבויות שנחשבו כשייכות לגברים בלבד, עוסקת בהן בהנאה.

ישראל כי יכול להיות

התנדבה אז לשירות האחסון׳ הסבא של
חיל״ההנדסה של צה״ל. שירתה בתפקיד עד
שהתקרב מועד לידתה הראשונה.
אורה ידעה על הלידה מד, שכל אשד,
משכילה יודעת, אולם על עצם התהליך,
כמעט ולא כלום. כמה שבועות לפני הלידה,
נתנה לה חברה את ספרו של ריד לידה
ללא פחד. היא קראה אותו בדיוק עד לקטע
המתאר את הלידה, סגרה את הספר ויצאה
לרחוב. ברחוב, ניסתה אורה לנתח את פשר
התנהגותה המוזרה, ורתיעתד, מקריאת הקטע
המתאר את הלידה. ואז אירע לה מה שקורה
לרוב הנשים הלומדות את תורתו של
ריד. היא הגיעה לנקודה בה שוכנעה לפתע
כי ריד צודק, והוצתה בהתלהבות לתורתו.
גילוייו של ריד לא היו המצאות חדשות.
הוא פשוט הסתמך על הקשר שבין הגוף
לנפש. פעולת הלידה, טען ריד, היא פעולת
לחץ של שרירים המתכווצים ודוחפים את
העובר החוצה. פעולה זו אינה צריכה לכאוב
הרבה יותר מאשר פעולת הורקה פיזיולוגית
יום־יומית הנעשית בעת הרקת שלפוחית־השתן.
כאבי הלידה אינם מחויבי־המציאות,
סיכם ריד. על סמך נסיונו כרופא־מיילד קבע
גם מה הוא מקור הכאבים: הפחד.
פחדה של האשד, מפני הלידה, אומרת
תורת ריד, מוליד בה מתח עצום, המשבש
את פעולות קבוצות־השרירים שתפקידם לעזור
ללידה. במקום לעזור, פועלים השרירים
כתוצאה מהמתח בצורה המפריעה ללידה,
יוצרים כאכים. מכאן נמשך מעגל סגור. הכאבים
יוצרים שוב פחד, היוצר מתח, היוצר
כאבים. כדי לשבור מעגל זה, יש להתגבר
על הגורם הראשוני שלו — הפחד.
ריד המשיך הלאה בניתוחיו, בהתחקותו
אחרי מקור. הפחד. הוא הגיע למסקנה מאלפת.
לפני דורות ספורים, אמר, היה מקור
הפחד חששה של היולדת מפני המוות. הנשים
של המאה שעברה ידעו הרבה יותר
מהנשים של דורנו על הלידה וכל הקשור
בה. הן ילדו יותר קל ובפחות כאבים.
אולם בדור ההוא, בו לא היו תרופות
אנטי־ביוטיות ולא סטריליזציה, ולא אפשרות
לניתוח במקרה של סיבוך, חששו הנשים
לגורל ולדיהן ולגורלן הן. תגובתן
היתד, מתח עצום שהוליד את הכאבים.
בדורנו מוליד את הפחד לא החשש מפני
המוות, אלא חוסר־ד,ידיעה. היולדות של ימינו
קיבלו מאמהותיהן את המסורת שהלידה
כרוכה בכאבים. חוסר ידיעתן והבנתן את

תהליך הלידה, הוא שמוליד את הפחד והמתח
המביא להתכווצויות המולידות כאבים.

דידה-טבעית בחידיהאויר
חרי שקראה את תורתו של ריד
הבינה אורה כי למעשה היא פוחדת
מפני הלידה. למרות שלפני־כן אמרה :״טוב,
כאבים? שיהיו כאבים, אינני פוחדת,״ נוכחה
כי עשתה את השגיאה הקלאסית של כל
הנשים, הטוענות שאינן פוחדות מפני לידה.
כי לפי ריד אין שום הבדל בין הפחד מפני
הלידה או הידיעה שאמנם הלידה תכאב אך
אפשר יהיה להתגבר על הכאבים. שתי
תגובות אלה מולידות את אותה התגובה
של התכוצויות המביאות את הכאב.
כששוכנעה בצדקתו של ריד חזרה אורה
הביתה וסיימה את הספר. במעט הימים
שנותרו לה עד הלידה ניסתה ללמוד את
פתרונותיו של ריר לשבירת המעגל הסגור.
אולם מספר קשה מאוד ללמוד. אף על פי
כן, מנסיון אישי בשעת הלידה, נוכחה אורה
כי פתרונותיו אמנם עוזרים להחלשת הכאבים.
היא הפכה לחסידת תורתו של ריד,
אולם באופן אישי בלבד.
כשבתה, רות, היתד, בת שנה, חיפשה
אורה אחר תעסוקה שלא תפריע לה לחינוך
בתה. בהנדסה בחוץ לא רצתה לעסוק עוד,
כיודן שזו היתד, גוזלת ממנה את כל יומה.
הפתרון נראה לה בצורת קורס לאירודיג־מיקה
שנערך על ידי חיל־האויר בשיתוף
עם קלוב־ר,תעופה הישראלי. הקורס, שנערך
על ידי מומחד,־תעופה אמריקאי, נועד למורי
מתמטיקה ופיזיקה במטרה להכשירם
לקירוב הנוער לתעופה. אורה התעניינה קודם
לכן בשטח זה, שהוא בתחום התעסקותו
של בעלה, ואף תכננה במו ידיה את מסלול
התעופה הראשון של שדה דב בתל־אביב.
כששמעה על הקורס׳ החליטה להצטרף אליו.
גם התנאי שהיא תצטרך לד,ענות, באם תקרא,
להדרכה בשטח זד, לא הרתיע אותה.
במשך חדשים, בחום הקיץ הלוהט, עברה את
הקורס האינטנסיבי המיגע. כשסיימה אותו
זכתה בעבודות עריכה ושרטוט לספרי תעופה
אותם עשתה בבית. היא חשבה שהצליחה
למצוא פתרון לבעית התעסוקה.
לא עבר זמן רב ואורה גילתה כי היתד,
זו אך אשליה. היא אמנם עסקה בעניני־תעופה,
אולם הרבה יותר מזה עסקה בלידה־טבעית.
בכל מקום ניסתה לשכנע מכירות
וידידות, עשתה נפשות לרעיון ד,לידר,הטבעית,
השאילה ספרים ועוררה סקרנות.
כאשר הצטרפה אל בעלה, שנסע בשליחות
לארצות־הברית, החלה להקדיש את כל זמנה
ללמוד וקריאה בנושא ד,לידר,־הטבעית.

מרכז פחדים גמח

מעגל הפחד

אורח את מעגל הפחד תסגור, חגורם לכאבים.

^ אותה תקופה היתה הלידה-הטב-
Jעית בארצות־הברית נכס של המשכילות
בלבד. אולם היו מכונים ומרכזים שלימדו
את השיטה. למרכז־הדרכה כזד, הצטרפה
אורה, למדה את תורת ההדרכה, החלה לע־סוק
בהדרכת נשים הרות, ובהוראה, למדריכות
לידר,־טבעית.
שיטת ההדרכה לקראת ד,לידר,־הטבעית איגד,
מסובכת כל כך. בראש וראשונה נדרשת
:הלומדת להבין מה בעצם קורה בשעת הלירה.
עצם ידיעה זו משחררת אותה מהמתח
שד,טעינו בה הדעות הקדומות על הלידה.
:אחרי שהיא לומדת להבין, היא לומדת לעזור.
שורה של תרגילים ותרגילי נשימה
מלמדת את היולדות כיצד לסייע לטבע
ולמילד בשעת הלידה.
אולם הנשק העיקרי במלחמה נגד הכאבים
הוא תרגילי־ההרפיה, שמטרתם להביא את
היולדת בשעת־הלידה למצב של רפיון־גוף.
כי כאשר מתחיל תהליו הלידה, וגוף היולדת
נמצא במצב של מתיחות, עוברות בו
במהירות ידיעות בזק אל המח — הלידה
התחילה. במח מתקשרת ידיעה זו עם ההכרה
הקדומה: הכאבים מתחילים. כאמצעי
התגוננות שולח המח חזרה לשרירים את

שיעוד באוגץ

באולם בית היולדות בקריה בתל־אביב, מדריכה אורה
(בחלוק לבן מימין) קבוצת נשים הרות בחזשיהן האחרונים,
מלמדת אותן תרגילים שיכינו את גופן לשעת הלידה, יאפשרו לידה ללא כאבים,

ההודעה: להתכווץ! ההתסזצות המיותרת מולידה
את הכאב, מפריעה לתהליך הטבעי של
הלידה. גם בגוף רפוי קיים אותו תהליך
של מסירת ידיעות. אולם בגוף רפוי, עוברות
הידיעות בצורה מטושטשת וכהה. על ידיעה
חלשה מגיב גם המוח בתגובה חלשה ועל
ידי כך נחלשים גם הכאבים. את ההוכחה
המשכנעת ביותר בצדקת התורה שלימדה,
קיבלה אורה צ׳צ׳יק בשעת לידת בתה השניה,
אירית, שנולדה בדיוק בשעה שבבית
נערכה מסיבת יום ההולדת של הבת הבכורה.
היתה זו לידה ללא ההכנות הפיזיות
המקובלות שעושים בבתי־ד,חולים. כמעט
ללא צירים וללא כאבים.
כשחזרה אורה כעבור שנה לארץ, כבר
היה ברור לה במה תעסוק — בלידר,־טבעית.
היא לא היתד, הראשונה שהביאה את התורה
לארץ. אולם אותה תקופה כבש הרעיון
רק אנשים מעטים, למרות שהקרקע היתה
כבר כשרה לכיבוש המוני.
עם קצת ספרות ואטלס־הדגמות יצאה
אורה לסיור בין רופאים כדי לשכנעם לשלוח
אליה נשים הרות להדרכה. היא התכוננה
למלחמה תקיפה עד שתצליח לרכוש
את התלמידות הראשונות. ואמנם היו רופאים
שדחו בזלזול את שיטת ההדרכה הטבעית,
אולם אחרי יומיים התפרצה אורה
למשרדו של בעלה חסרת־אונים. היא לא
ידעה מה לעשות. רופאים רבים רצו לדעת
מיד איפה היא מדריכה, מתי, וכמה צריך
לשלם. אורה, שהתכוננה לפחות לשלושה
חדשי שכנוע, לא חשבה על פרטים כאלה.
תחילה פתחה מכון קטן בתל־אביב, לימדה
בצהלה, מקום מגוריה, את נשי המקום.
אבל מיום ליום גבר זרם התלמידות.

פרי היצירה מו? העיגיים

ף« 5ל אותן שנים בהם עסקה אורה
Iצ׳צ׳יק בלידר,־טבעית היא לא הפסיקה
את הקשר עם אבי־השיטה הד״ר דיק ריד.
אחרי התכתבות ארוכה וממושכת עם הד״ר
הזקן, שפרש כיום מהמילדות אולם מוסיף
לכתוב ולהפיץ את תורתו, היא אף נסיעה
אליו להשתלמות, לביתו הכפרי השקט, באנגליה,
שם הוא חי בחברת אשתו.
הוא צייד אותה ברשימה של רופאים ב־12
ארצות אירופה, העוסקים בלידה טבעית.
ובמשך חדשים הפך סיור ההשתלמות של

אורה לריצה מטורפת על פני 12 ארצות.
בכל מקום נמצא רופא או מילד הטוען
שיילד לפי כללי הלידה הטבעית עוד לפני
ריד, בכל מקום משנים או מוסיפים על
תורתו. אך לריד אין זה איכפת. כי למעשה
מתאימה כל יולדת את השיטה לעצמה, ומטרתו
של ריד היא אושרה של היולדת.
לא היה זה דוקא סיור ההשתלמות שנתן
לאורה את ההזדמנות לצאת מתוך מכון״
הלידה הפרטי שלה למרחב. היתד, זו שרשרת
של לידות שהרופאים חששו לתוצאותיהן
ושהפכו ללידות קלות אחרי הדרכה בלידה
טמנית. שרשרת זו הסתימה במקרה של
אשד, שבשמונה חדשי הריונה הראשונים
שכבה צמודה אל מיטתה, פחדה להתרומם.
אחרי מספר שעורי־הדרכה בלידה טבעית,
קמה האשד, על רגליה, החלה לבצע את
התרגילים הדרושים. היא ילדה את בנה
תוך חצי שעה ועוד באותו לילה ביקשו
ממנה להתקשר עם אורה ולבקשה לקבל את
הדרכת היולדות בקריה.
בקסם התורה ובקסם אישיותה הצליחה
אורה להפוך את שיעורי־ההדרכה למפעל
המוני. תוך שבועות מספר לא יכלה לעמוד
עוד בדרישה לשיעורים, העמידה תנאי להקים
דור של מורות ומדריכות לשיטת הלידה־הטבעית.
כשתעזוב אורה את הארץ בעוד
שבועות מספר, כשהיא נלווית אל בעלה
בעבודתו, היא תוכל לסקור את תלמידותיה
המדריכות נשים הרות בכל רחבי הארץ,
מלמדות אותן כיצד להפוך את שהיתן בחדר
הלידה מתקופה של יסורים לאחד מפרקי
הזמן המאושרים ביותר בחיים.
בכל בוקר, החל משעות הבוקר המוקדמות,
מטרטר הטלפון בדירתה של אורה
גדושת מזכרות מכל רחבי תבל. מהצד השני
מדברים בעלים מאושרים של חניכותיה:
״היא היתד, נפלאה. היא עשתה בדיוק מה
שלימדת אותה והלידה היתה נהדרת.״ אורה
אינה זקוקה כלל לאישור זה. היא מעונינת
יותר בשלום היולדת ובמין תינוקה. אין
היא זקוקה לאישור כי הלידד,־הטבעית נותנת
תוצאות — התורה כבר הוכיחה את
עצמה. כי בניגוד לכל סמי המרפא והתרופות
המשכיחות כאבים, אין שיטת הלידה־הטבעית
מיועדת רק להקל על כאבי היולדת.
היא נותנת לה הרבה יותר: את האפשרות
לחזות בעיניה, כשהיא מפוכחת לגמרי,
בהיוזצרותם של חיים חדשים.

תיה הררית
(המשך מעמוד )9
בסדר, אלא משהו בתצלום הרקע התקלקל.
אחרי האהבה, בא האסון הגדול. בן־חור
מוגלה לרומא ואמו ואחותו מושלכות לכלא.
בן־חור עובד כעבד באנית־עבדים, משתחרר
כשהאניה טובעת, מציל אציל רומאי בשם
אריוס, אותו משחק ג׳ק הוקיגס המופיע ב־הגשר
על נהר קוואי, הופך לבנו המאומץ.
בן־חור חוזר לירושלים, פוגש בי, אולם
רוצה לנקום במסלה. הוא נפגש עם המצביא,
תובע ממנו לשחרר את אמו ואחותו,
אולם מסלה לא יודע היכן הן. רק כשבן־
חור מצטרף אל שייך בדואי, מתברר כי
האם יבתה נוגעו בצרעת, נשלחו לעמק־המצורעים.

JDCf/

ע מי לן

J(prllc<f

pmm<f 4ר׳ ת /ת
ml a y
אודן ורד
לבנדר
י ס מין

הפעולה

השמית

םניף. ת ל ־ אביב

בליל־שבת ,23.1.59 ,בשעה 8.30 בערב, באולם ״רונן״״
רחוב איבן־גבירול מם׳ ( 103 פינת רחוב ארלוזורוב)
ירצח בנימיןעמ די, חבר המרכז,
על הנושא!

דרכנו ביו נאצר והקומוניזם
בתום ההרצאה ישיב המרצח על שאלות מן הקהל.

חמישה ישועים

ך • ן־חור לוקח את סוסיו של ה־
Jשייך כדי להתמודד במירוץ הכרכרות
עם סוסיו הבלתי־מנוצחים של מטלה. כאן
תועלה על הבד תמונת המירוץ שעלתה 3
מיליון דולאר, שעבדו עליה שלושה חודשים
ושתימשך על הבד רבע שעה. כדי להכין את
התמונה, הביאו מהוליבוד 9קאובוים מיוחדים
שנהגו בכרכרות בשעת המירוץ, אימנו
את הסוסים לתחרות במשך חצי שנה.
יום אהד הלכתי לראות בהסרטת קטע
מהמירוץ. זאת היתד, החוויה הגדולה ביותר
שהיתר, לי בעבודת ההסרטה. יצאתי לקרקס
המיוחד שנבנה לצורך זה והמכיל עשרת
אלפים מקומות־ישיבה. הבמאי היד. במאי־המשנה
מורטון. הוא הסביר לי שמסריטים
קטע תאונה למרכבה ירוקה. הוא סיפר לי
בדיוק איך תגיע המרכבה הירוקה לאמצע
המסלול, למקום קבוע מראש, שם יפול גלגל,
הרכב יפול החוצה, והסוסים יגררוהו.
ידעתי מה שעומד לקרות ובאיזה מקום,
וברגע בו הופיעו שמונה הכרכרות ביעף,
שמתי עיני כל הזמן על המרכבה הירוקה.
בדיוק ברגע הנכון ניתק הגלגל והאיש נפל.
למרות שידעתי שזה יקרה מראש, נתתי צעקה
גדולה והפניתי את ראשי לאחור בבהלה.
כשהחזרתי את ראשי, ראיתי כבר את
הרכב עומד ומחייך, מנקה את בגדיו מאבק.
אולם עם גמר המירוץ, העלילה עדיין לא
נגמרת• בן־חור צריך עוד למצוא את אמו
ואחותו בעמק־ד,מצורעים. עמק־המצורעים
היה עמק במרחק 20 קילומטר מרומא, והניצבים
שהשתתפו בו היו נכים, אנשים שנכוו
בשריפה וכל מיני בעלי־מום חסרי איברים,
וכשהלבישו אותם בסחבות, זה לא היה
מחזה נעים לעיניים, ביהוד כשהייתי צריכה
לשהות במחיצתם כשבועיים. המאפר צ׳ארלס
פארקר, אחד מהטובים בעולם, שעשה, בין
השאר, גם את מלאכת־ד,איפור בסובי זיק
ובהתאוה לחיים, איפר את השחקנים כמצורעים
עד כדי כך, שכאשר ראיתי אותם לראשונה
— התחלחלתי.
העלילה נמשכת. בן־חור חוזר לירושלים
לחפש את אמו ואחותו ואני משכנעת אותו
להוציאן מעמקיו־,מצורעים ולהביאן העירה.
תוך כדי כך אני מסבירה לו שהנקמה אינה
פתרון ואני מציעה לו את דרכו של ישו
כפתרון. אנו גם פוגשים בישו בדרכו אל
הצלב וצל הצלב נופל על פנינו. אגב, היו
לנו חמישה ישועים בסרט. תחילה שיחק את
התפקיד זמר אמריקאי שהיה צריך לעזוב את
הסרט כדי להופיע באופרה בוינה. בכל סצינה
שיחק את התפקיד שחקן אחר, עד שאמר
מישהו! יש בסרט יותר ישועים מנוצרים.
בסופו של הסרט נצלב ישו ובן־חור משתכנע
בצדקת תורתו. האם ובתה נרפאות
מהצרעת והסצינה האחרונה היא זו בה חוזר
בן־חור הביתה אלי ואל אמו ומודיע לי
שצדקתי. למעשה צולמו שלוש תמונות שונות
עבור תמונת־הסיום של הסרט: אחת
מראה את שלושתנו מתחבקים על המדרגות,
שניה מראה אותנו על הגג על רקע רחובות
ירושלים, והשלישית מראה את פניהן
הנקיות של האם והבת כשבן־חור מתבונן
בהן. עוד לא הוחלט איזו מתמונות אלה
תסיים את הסרט.

כידיים מוכות

ם ויליאם ווילר היתה לי

ך עכור
I Iבאופן אישי מלאת השראה. הוא
מאותם הבמאים שנותנים לשחקן הרגשה שהוא
משחק כפי שהוא חושב שיש לשחק.
זה יפה רק לגבי שחקנים שאתם הוא מוצא
שפה משותפת. לאלה שאין לו שפה
משותפת אתם, יורד ווילר לחייהם ואינו נותן
להם לומר מלה מבלי להדריכם.
את עצמי לא ראיתי עדיין בסרט, למרות
שהיתר, לי הזכות לראות. חששתי להתאכזב
קצת. החלטתי שיותר טוב יהיה אם אראה
את הסרט מושלם. ז ע תי שאני בידיים טובות,
וכשהם אמרו לי שהיו מבסוטים ממני,
למה לחשוב שהם לא צודקים ז ז

תמרורים נולד. לאשר זליקוביץ ,29 ,מטובי
הכדורגלנים בארץ עד לשנה האחרונה, עת
פרש מקבוצתו זחפועל חיפה) ומד,משחק,
ולאשתו חוזה, ילד שני, בן.

נתארש. יורש העצר היפאני, הנסיך
אקיהיטו, למיצ׳יקו שודד״ בטקס מסורתי,
שכלל הענקת מתנות סמליות: שני דגים
(מזל טוב ואושר)! ששה נאדות יין־אורז
יפאני, סאקי (האושר העתיד לבוא) וחמישה
גלילי משי לבן (מבחן לטוב־טעמה של
הכלה, החייבת לצבוע את המשי בצבעים
הנראים לה).

נישאה. מאש האדי , 19 ,בתו האהובה
של ניזאם היידראבאד (ושליט הנסיכות ההודית
בת 22 מיליון התושבים עד עצמאות
הודו) ,אחד האנשים העשירים בעולם (שוויו
5 :ביליון ל״י) ,אוהב נשואים בעצמו

נערת־שער גולדכרג
וינה +פאריס=ג׳נבח
(ארבע נשים 42 ,פילגשים) לנודאב מחמוד
יונג, מבני האצולה ההיידראבאדית•.

נישאה. נערת־שער ורקדנית מצליחה
(קישטא, בריסל, לונדון ועתה פאריס) כרמלה
גולדברג לאברהם זלמנוביץ ,28 ,תל־אביבי
הלומד שירה בקונסרבטוריון למוסיקה
בוינה, בטקס צנוע בג׳נבה, שודייץ.

נחוג. יום הולדתו ד,־ 24 של מייק וולור,
חתן נישואי־האהבה־ממבט־ראשון־על־תמונת־שער־חוברת־פרסומת
לנורית פילצר, ערב
צאתו את הארץ, אחר פרשת 500ד,ל*י,
תוך הודעה עקרונית לעיתונאי שבא לראייגו
ביום הולדתו :״אני לא קמצן!•

נחוג. יום הולדתו ד,־ 46 של ריצ׳ארד
מילהוס ניקסון, סגן נשיא ארצות־הברית,
שהסביר לאחד ממברכיו, מס׳ 2של ברית־המועצות,
סגן ראש הממשלה אנאסטאס
מיקוייאן (בעצמו ,)63 שעה שהעיר על מראהו
הצעיר של ניקסון :״אבל בתוכי אני
מרגיש יותר מבוגר!״

נחוג. יום הולדתו ד,״ 48 של מישל וברה,
עורך־דין, ומן השבוע שעבר ראש־מפשלת
צרפת.
• כראוי לטשיר מעל שם פודם חנחשב
לקמצן בעל שם פודם, תרם חניזאס מבוד
המאורע, את הסכום חסכובד של 60ל״י
לחודש לשני בוזי־יחוסים סקוסיים.
Winם הזח m 3

אנשים
צבעה עיני ם
זכרונות רחוקים, מתקופת מלחמת העולם
הראשונה, העלה השבוע הסופר א בי גדור
״ מאירי במסיבה חגיגית. לבוש מעיל צהוב
ומגבעת שהסתירה את מחצית פניו, כדרך
הבלשים, גילה המאירי« :אני זוכר את היום
שבו נוצרה המלה סקס־אפיל. יצר אותה
הבמאי האנגלי אלכסנדר קורדא בהוליבוד,
בזמן מלחמת העולם הראשונה.״ המשיך
המאירי, שלאחרונה הכריז על החלטתו להצטרף
למפא״י :״היום, אם לאשר, יש סקס-
אפיל, היא צריכה להוציא אותו החוצה עד
כמה שאפשר, אבל להזהר ששום דבר לא
יהיה באנלי בענינים מסוג אחר היו
עסוקים שני אנשי ספרות אחרים, שמעל
דפי העתונות החליפו ביניהם מחמאות לא
עדינות ביותר. השניים, הסופר דבס דן
והמבקר ד״ר ב רו ך קו ר צווי ל, ניהלו קרב
חריף שהיה המשך לאי חלוקת פרם ביאליק
לסופר ס. יז ה ר. הדו־קרב המשעשע החל
לפני שבועיים, אחרי שדב סדן ביקר את
שופטי פרם ביאליק על שלא העניקו את
הפרם ליזהר, והותקף על־ידי קורצוויל.
בהתקפת־נגד שאל סדן :״היכן היה כבוד
יריבי בימים שחגונו את יובל החמישים
של אברהם שלונסקי ושאני נתתי בו את
חלקי אם בעל־פה באסיפת המונים במוג־רבי
או בכתב בדבר ובגזית?״ קורצוזיל
לא טמן ידו בצלחת, תקף את סדן על
שהסכים להשיב למשאל בענין מכנסיים
לנשים, טען :״זה מזמן אבד לו לדב סדן
חוש הבינה בין עיקר לטפל, בין מדע
לז׳ורנליסטיקה, בין ערך לאי־ערך, בין מתינות
של אמת לבין מתינות שהיא השתמטות
מתפקידי איש ה רו ח ...אין הוא רוצה
כנראה להסתבך באי פופולריות ובמקום למדוד
סופרים ובעיקר כל מיני גבאים ב״אבני
בוחן,״ הוא מגיש להם קערת צמוקים וקערת
אגוזים ישראלים רבים בצרפת
הופתעו כאשר הוזמנו השבוע להיות נוכחים
בהצגת גאלה של סרט ישראלי חדש,
שהוצג בליאון. הם היו יותר מופתעים
כאשר התברר כי ז׳ א ק סו סטל עצמו
נתן את חסותו לסרט בשם ילדי החירות,
שספק רב אם איזה שהוא ישראלי שמע
על ייצורו בארץ. רק בהצגה עצמה התברר
כי הסרט — שלכבודו הוטרחו ישראלים
רבים, בתוכם סגן יושב־ראש הכנסת א ד ״
י ה כן ־ א לי עז ר — אינו אלא הסרט דן
וסעדיה, שהוסרט לפני שנים מספר בארץ,
נכשל, תוקן והוצג מחדש, נכשל שוב,
ונשלח לייצוא להצגה בחסות סוסטל
כאשר ביקר ח״ב מפא״יעמיא 0ן ז באחת
מהיאחזויות הנח״ל בדרום הארץ, נשאר ללון
שם בלילה, פונה לכבודו צריפו של
אחד החברים. שומר הלילה, שלא ידע על
תפיסת חדרו של חבר הקיבוץ, נכנס לחדר
בשעה שלוש לפנות בוקר, טילטל את
הח״כ בקריאה נמרצת :״קום כבר לחליבה,
פרשלופנר שכמוך מקרה משעשע
ארע לסופר האמריקאי רו כרטסנטג׳ון,
שהגיע לישראל לרגל הופעת ספרו על ראש
הממשלה דויד בן־גוריון. לפני שסיים את
כתיבת ספרו, סיפר סנט ג׳ון, ישב בשזזיץ
ולפתע התברר לו כי אינו יודע את צבע
העיניים של ראש הממשלה. הוא ביקש
משלישו של ראש הממשלה, שביקר אותה
תקופה בשיזיץ, לברר את צבע העיניים ולהבריק
לו את התשובה. האלוף בן־דויד

mn imunו 118

זמרת אחרוני כמקסיקדסימי

ע כ שין

חצוצרה ביד אחת

להשיג גםמפתח

שלח לו מיברק בזו הלשון :״עיניו חומות
נקודה אלוף בן דויד נקודה .25/1״ אחרי
שקיבל את המיברק התעורר חשש בלבו
של הסופר כי המשטרה השוזיצית תחשוד
בו בריגול בגלל אותו מיברק. הוא התקשר
מיד עם עורך־דין, ביקש ממנו להתקשר עם
השלטונות השוזיצים ולהסביר להם את פשר
המיברק. כאשר שמע ראש הממשלה דויד
ב ך גו רי ון סיפור זה, העיר לסופר :״אילו
קיבלה המשטרה שלנו את הטלגרמה שלך,
מסופקני אם היו מאמינים לפרקליט שלך.״

טלה ברא ש העדר
כאשר הלכה הכוכבת חיה הררית

לבקר בפעם הראשונה בבית התיאטרון־
הקאמרי לשעבר ב מין מוגרבי, בו הופיעה
לפני שנים כשחקנית, קיבלו אותה עובדי
המין כקבל פני מכרה נושנה. הקיוסקאי
במין אפילו הזמין את חיה לכוס מיץ־
תפוזים. כאשר לקחה חיה את הכוס אל
שפתיה ולגמה רק לגימה אחת, הבחינה בילד
בן ,10 לבוש בלויים, שעמד לידה והתבונן
בענין כיצד היא שותה, היא נתנה
לו את הכוס והילד שתה בהנאה הצייר
יוסל כרגנר נזכר השבוע במקרה
מוזר, שאירע לו בעת שנפתחה תערוכת־היחיד
שלו הראשונה בארץ. את מודעות
התערוכה הדביקו על גבי מודעות אבל.
כשעבר יוסל על פני אחד מלוחות המודעות
התברר לו שהמודעה. נקרעה במקצת וגילתה
חלק מהמודעה שמתחתיה, ועל הלוח היה
כתוב: יוסל ברגנר ז״ל מקרה מוזר
עוד יותר אירע לבית־החרוזת דן אלמגור.
דן, הלומד באוניברסיטה בירושלים, חיפש
חדר עבור ידידה. באחד מסיוריו ראה חדר
שהיה מיועד רק לסטודנט ולא לסטודנטית.
הוא החל לרדת במדרגות, אולם כיון שמקבלת
פניו היתה יפר,פיה מעוררת תשומת
לב, חזר והחל להתעניין בחדר שנית. הנערה
הזעיקה את אביה: זה הסביר לדן את
התנאים, שאל :״אפשר לדעת מר, שמך
בחורז״ דן השיב בצניעות :״אלמגור.״ האיש
נדהם :״מה, זה אתה אלמגור הידוע?״
בצניעותו הגדולה כינכן דן בראשו. אלא

שבעל הבית המשיך להתפעל :״באמת לא
האמנתי שאתה כל כך צעיר, הרי אתה כבר
עובד עשר שנים במקצוע.״ ״כן,״ הסמיק
דן ,״התחלתי בגיל צעיר מאוד.״ אחרי שורה
של מחמאות שהעלו את חוש ההערכה העצמית
של דן, הסתבר לו כי בעל הבית הינו
רואה־חשבונות, וכי חשב אותו בטעות ל מאה
חשבון תל־אביבי ידוע אגב, דן
השלים עתה את עבודתו עם רביעיית
מועדון התיאטרון על תכנית חדשה. תכנית
זו היא כולה קודש לקול־ישראל, אולם
נוגעת כמעט בכל שטחי המדינה, כמו במשה
דיין למשל. השיר הו, הכפר הירוק,
המושר לפי מנגינת הסלע האדום, מספר בין
השאר: בכפר רועה דויד את הכבשים /
הצאן צועד לאם בשני מורים /כל תיש
בנוש של הקשישים /וכל מלה בקלוב
הצעירים / .דויד נטל טלה אחד קטון /
והוא לראש הטור אותו מושיט /כמה
כבשים אן מתחילות לרטון /ביחוד מן
השורה החמישית.

משוכלל זזמידי
לפתיחת קופסאות
סרדינים הישראליים
דרשי את הקופסה עם
החריץ המיוחד המאפשר
פתיחה קלה ונוחה.

תוצרת החב׳ לקופסאות פח

בירר. ל שערו ת
אחרי הצלחתן הגדולה של קבוצות הכדורגל
של האמנים, הוקמו גם שתי קבוצות
כדורסל, אחת של נשים ואחת של גברים.
בקבוצת הנשים משתתפות אילנה רובי־י

נא. יהודית בר־שכיט, רות אטי־אם,
וטלילה כן זכאי. בקבוצה הגברית
משחקים שלמה בר־שביט, אורי לוי,
אכרהם דשא, אורי זוהר, ואהרון
שמי הגילוי של השבוע היה ללא
ספק שושנה שני, כוכבת ההצגה החדשה

של תיאטרון סמבטיון, שהתגלתה בהצגה זו
כקומיקאית מוכשרת וכשחקנית רב־גוונית.
אחרי הצגת הבכורה, ממש נחנקה שושיק
מרוב חיבוקים ונשיקות. היחידה שלא היתד,
כל כך מאושרת בהצגה היתד, היא עצמה:
״מרוב התרגשות הורדתי כמה קילוגרמים.״
ואצל שושיק, בעלת הגזרה הצרה, מרגישים
בחסרון כזה לעליצות רבה גרם כתבו
של עתון הסתדרותי, שכתב כי השחקנית
חנה מרון נזקקת לפני כל הצגה לכמה
בקבוקי בירה, כדי לחפוף את שערותיה ולהשוות
להן ברק. הכתב שנמתח לא ידע,
כי בירה אינה משחה כלל ברק לשערות, אלא
מקשה אותן בלבד אחרי ששהתה
בקובה בתקופת המרד והמהפכה שם, העתיקה
הזמרת הישראלית חנה אחרוני
את מקום הופעותיה. למקסיקו, הופיעה שם
ככוכב ראשון במיוסיקול הגדול של מקסיקו
סיטי, בלחי שתי תזמרות. יחד עמה על
הבמה מופיעה תזמורת של המאריאצ׳י, מנגנים
בתלבשות מקסיקאיות ססגוניות, שהבולט
בהם הוא נגן חצוצרה גידם, המנגן
בחצוצרה בידו האחת הזמר ישראל
יצחקי, השוהה עתה בפאריז, כתב לידידיו
כי נפגש שם עם הזמר פול אנקא, וכי
הזמר הצעיר הפופולרי רוצה לבוא לישראל
אלא שהוא חושש כי צפוי לו אותו גורל
שחיכה לג׳וני ; ריי גם ליעד דיין
המשיכה ההצלחה להאיר פנים בחוץ־לארץ.
היא קיבלה הזמנה לכתוב תסריט לטלביזיה
הבריטית אודות חיילת ישראלית היוצאת
אל העולם הגדול מלכת היופי האחרונה
של ישראל מרים הדר חזרה מסיו-
רה באמריקה עם בן־לויה קבוע. הצעיר האמריקאי,
המתואר כבנו של בעל נכסים,
מלוה את מרים לכל מקום. לאחרונה התפארה
מלכת היופי כי הצעיר הוציא על
ארוחת ערב אחת עמה בפינק הירושלמי,
סכום של 100ל״י.

פקידים !

תלמידים1

ס טו ד נ טי ם !
ר,רשמו עודהיוםל קו רסל־
קצרנות עברית ו/או אנגלית

(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן ג רג GREGG
המנהל: ח .בר־קמא (קמסינסקי),
תל־אביב׳ רחוב גורדון •5
הצלחה מובטחת!

בבצלאל) .והוא מבטיח שהוא בעל שיחה
מעניין. הוא נראה לי חבוב, דווקא.

החי

דיאטה משטרתית

נחדאי, בשבילה

״בכל פעם שמתפרסם במדורך מכתבו של
ירושלמי, בעל סיגנון בלתי מהוקצע או
המכיל רעיונות המתקרבים לגבול הטפשות,״
כותב בהתמרמרות ד. כהן, ירושלמי —
״מיד את מציינת בשמחה־לאיד — ,ניחשתם
— הוא ירושלימו׳ ולעומת זאת זורם למדורך
— בין השאר — זרם של מכתבים המתובלים
בטמטום וטפשות ממקומות אחרים
בארץ, אך עדיין לא קרה שעורכת המדור
— בשבועון שעל שערו מתנוססת הסיסמה:
בלי מורא, בלי משוא פנים — תציין במקרים
אלה אם הכותב הוא מנהריה או מרכיבים
בתוספת, כמובן מעניין לנתח את
המסתתר מאחורי הלך־מחשבה זה ולגלות
מה יש לרותי נגד הירושלמים. אולי תסבירי׳
רותי? אין זה הוגן ללגלג מבלי
להסביר את הסיבה.
״הייתי יכול להוסיף כהנה וכהנה על ימי-
המצור, על הפלדה החבוייה דוזקא בקול־דממה־דקה,
על האופי השקט של אנשי
ירושלים, אבל נניח לזאת.
״נקיזה כי לאחר מכתב זה וההסבר
שלך, לא תחזרי על משובתך שאינה במקומה׳
ביחוד נוכח העובדה שלאלה הרוצים
להפגיזן־ במטחי־תשובות לעניין, אין כלי־מבטא
משלהם, ואם יישלחו מכתבים, הם
יצונזרו בוודאי על ידי רותי, בו בזמן
שאין מי שיצנזר את מדורך.״
מר כהן הנכבד, דבריך יורדים לחדרי-
בטן. אתה צודק. לא יהיו, כמובן׳ אחרי
ירושלים. האם עלי גם להתנצל, או משהו?
חוץ מזה, אני מוצאת שזה לא יפה מצדך
שאתה אומר שאלה הרוצים להפגיזני מצונזרים
אני הראשונה לפרסם מכתב המשמיץ
אותי ואתה יודע זאת.

עכשיו היא באמצע

״יכולתי, למשל,״ אומרת 1112/123 לתאי
לו ערב מעניין שהשתתפתי בו אתמול
והיית מרגישה את עצמך בפנים המסיבה
שהתקיימה (לא, תודה ,).אך מה טעם בתאו־רים
חיצוניים כל זמן שאת אינך מכירה
אותי ואת בשבילי איזו בחורה, שיש לה
חוש הומור עם עוקץ?
״מה דחפני לכתיבה זו? לומר את האמת
— הרצון להכיר אנשים שלא הכרתים
מקודם, הרצון ליצור יחסי ידידות עם בני־אדם
קרובים ורחוקים, הרצון לספר על
עצמי לאחר ולקרוא במכתביו על עצמו.
בקיצור — אני מחפשת ידידים.
״בעצם, אם היית מכירה אותי או מישהו
שמכיר אותי היה רואה שאני כותבת אל־ייך,
היה מתפלא ואומר: וכי חסרים לה
ידידים, וכי אינה מקובלת ורצוייה במקומות
בהם היא מבקרת? ואכן, יש ידידים, יש
חברה, אך יש גם שאיפה למשהו אחר,
למשהו שבעצמי אינני יודעת מ הו...
״אני חיילת. המקצוע בצבא: בידור. מזמרת
ומשחקת תפקידים קומיים וכו
גילי בין 19־ .18 פעם הייתי קיבוצניקית, עכשיו
אני באמצע. חיצוניותי? אשתמש בשורה
אחת מתוך שיר ידוע :״אני לא יפה
מכוערת? זה כבר לא. אבל הראי אומר
שאני לא יפה וזה גם אינו מדאיגני במייחד•
אני אוהבת חברה ועם זאת גם
להתבודד, אוהבת לשיר ולרקוד, להקשיב
למוסיקה טובה, ליהנות מהצגה עם ביצוע
טוב. אוהבת לקרוא ולפעמים גם להשתפך
בכתיבה• בקיק אוהבת לשחות בים למרחקים׳
בחורף — לטייל בגשם דק ולהיסגר
בחדר חם כאשר סערה בחוץ. אפשר לומר
שאני די רומנטית אם כי יש בי כמה צדדים
שונים ויש גם הטוענים שאני צינית
אגב, אשמח לקבל מכתבים גם מבנות.״

זה טבעי

למה פונים ( )1112/124 בזוג? למת הם
טבעונים. כן, טבעונים, מה יש? אין הרבה
כאלה בכל חברה ויש עוד פחות גערות
טבעוניות. אז הם חשבו שאולי כדאי ליצור
כזה מין גרעין לחברה חדשה, שלדבריהם
היא חשובה וחסרה בנוף.
הם לא רוצים לספר מה זה טבעונות,
למה מי שמתעניין בזה ״מכיר ביתרון
העצים של אורח חיים זה.״
הם אומרים שהם לא רק טבעונים. יש
להם גם מעלות. למשל, הם סטודנטים באוני
ברסיטה
והם אוהבים בנות. מה יש? זה
לא טבעי?

לקיכוצניק, הנחה
אם אתם בני 18 ועירונים ורוצים, משום
מה, לכתוב אל ( )1112/125 עליכם להיות
לשם כך בעלי השכלה תיכונית, אחרת, פוס,
הן לא משחקות. אך אם אתם קיבוצניקים
או נח״לאים בטלות כל ההגבלות. יפה
נורא מצדן, לא?

הב? עדיו

אולי תסבירו לי פעם, מ 1ללש*לקיבוצני-
קים נגד סימני פיסוק, שרובם מתעלמים
מהם? הסתכלו על (:)1112/126
״לפי כתובתי את רואה שאני חיל וכמו
לכל חיל קצת משעמם על הנפש וכדי
לעלות את המורל בשיטה היחידה או אחת
היחידות היא להתכתב עם בת לא חשוב
ממדיה גובה מה שכן מעניין אותי שתהיה
חברמנית בעלת חוש הומור.
״עכשיו קצת פרטים עלי הנני חבר קיבוץ
בעמק גבוה חברי אומרים עלי שאינני
מכוער. תחביבי הם טיולים מוסיקה הן
קלאסית והן מוסיקה ששומעים בדרך כלל
במצעדי־הפזמונים זה בעצם אני חושב הכל
עלי.״

שתעודד אותו
( )1112/127 הוא חניך עול ימים בפנימיה
צבאית טכנית. ריחוקו מן העיר וחוסר-
קשרים מנעו ממנו למצוא את הנערה בת
ה־15־ 16 שהוא מחפש. הוא מקווה לקבל
מכתבים מנערונת ירושלמית שתוכל לעודד
אותו במכתביה. באמת שהיא איננה חייבת
להיות בלונדית ותכולת עיניים. רק שתהיה
נחמדה ועליזה.
לגיבור שלנו קוראים אורי והוא מנגן
בגיטארה ואוהב מוסיקה. וקורא. ומתעניין
בטכניקה. ואוהב אמנות (למד זמן קצר

נערת השב1ע

צריכים לקחת לבדיקה מדוקדקת את הכס!
עליו ישב הנורית פילצר בצבא. הוא מכושך
הנערות היושבות עליו מתחתנות. אביבו
איזביצקי, ישבה על אותו כסא שנה לפג
נורית וראו למה הביא הדבר: ב־ 21 לחודש
בשעה 7בערב, היתה לאביבה צור.
אביבה כהת השיער וירוקת־וזעין, שהיתו
נערת־שער בשבועונים ישראליים, לא יכלו
לשאת את הפרידה מעל חברה, עסירם, ש
אומרים עליו שהוא הסרן הצעיר ביותו
בצה״ל. היא חזרה מארצות־הברית לשם נס
עה בכוונה לשהות תקופה ממושכת, העדיפו
לשחק תפקיד של אשה נשואה צעירו
ומאוהבת.

( )1112/128 עושה כבר שנתיים באמריקה.
מה, אינני יודעת. היא דווקא חושבת לחזור
לישראל, באמת. והמנהג המגונה שהחברה
אומרים, עבר כנראה גם לשם. הם אומרים
שהיא יפה אבל היא אומרת שלא, שהיא רק
נחמדה. והיא ספורטאית. היא מאד אוהבת
נחלאים ומתה לקבל מכתבים מנחלאים בני
23־ .20 לא חשוב על מה. תמונה, בבקשה.

שנת משפטים אחת
רוצה לראות כיצד כותב פרח עורך דין?
(:)1112/129
אם בי אשפה של קינים אינה
תלויה לי עדיין מאחורי גבי — איני אדם
העלול להרנין לב כל מי שנפשו חפצה
במכונית פרטית המשתנה עם צבע החלי־פה,
בחח־ילה חבויה אי־שם במרומי הכרמל
או בקטנוע בוהק בשלל אביזריו הנוצצים.
״ולמרות זאת, כל נערה שמאווייה יכולים
להם להצטנע בתחום בואינסטנציה שלי _
מלים של בית־מרקחת ישנן כבר. רק הבית
חסר — עלולה ליהנות מהתכתבות עמי׳ .
״החתום הינו: צבר בן 23 שהשכלתו שנת
משפטים אחת — ועוד היד נטוייה —
מראו נאה וכשרון כתיבתו רב — מה יש,
אסור לי להשוויץ?
״בגימנסיה שמורה היתה לנו שיטה: על
מנת שלא להיכשל בבחינות כתבנו מה שפ־חות.
בכך גם המעטנו את האפשרות בתימ־רון
שגיאות. נזכרתי בכך הפעם: עלול אני
להיתפס בלשוני ולספק לך חומר לעשותני
חוכא ואיטלולא בעיני כל, ולכן ככל שאמ־עיט
לכתוב — ארבה סיכויי לצאת בשלום
מקרח הסרקזם שלך.״

פשעעזרח
על נש;אין
בחייך, בואי אתי לא איכפת לי דווקא
ללכת לבד אבל מוכרחים קצת לדבר ולצ-
חיק שזה יהיה טבעי ואת בין כך לא
תפריעי לי• אני לא מתכוזנת לפגוע בך
רציתי רק להגיד שאנחנו שתי טיפוסות אח־רות
את כזותי ביישנית ורצינית ודי נחמדה.
הפצעים מתחילים לרדת לך את יודעת?
ומשקפיים דווקא די מתאימים לך עכשיו בו-
לן הולכות עם משקפיים וזה לא נורא אפילו
גרייס קלי.
^ !״י ירה אני מזמינה אותן
נו! לשם, למקום החדש הזה הקליפורניה
את יודעת ברחוב פרישמן נורא נחמד,
בחיי! יש כל מיני מאכלים כאלה איטלקיים
ואמריקאים וזה עליז ואדום ויש מוסיקה
ויושבים כמו על יד הבאר ואת יודעת
באות לשם כל הדיילות והדוגמניות והחתי־כות
כי אלה שפתחו את המקום הזה הם
מאל־על ורואים שם גרביים שחורות וכחו־לות
ואדומות והתסרוקות הנפוחות האלה
מפאריז. ואני נורא אוהבת להסתכל על
דוגמניות ודיילות אם מסתכלים עליהן מקרוב
אז הן לא תמיד כל־כך יפות דווקא ומה
את אומרת איך שהן תופסות בעלים אמרי-
קאיים? אפשר להשתגע בחיי זה מפני שהן
מסתובבות בחוגים כאלה ומצטלמות וכל
מיני אמריקאים רואים את התמונות ומת־חשק
להם בחורה ישראלית תראי את הנו-
רית. יש לה ראש נורא יפה עם העיניים
הכחולות והכל ומפני שהיא גבוהה כזותי
לא חשוב כל השאר והדוגמנית השנייה
הזאת מה את אומרת עליה? גם כן מצאה
לה. אני מתה להיות דוגמנית ולהצטלם
והכל וכולם אומרים שיש לי גוף משגע
אבל אמא שלי איומה. אם אני רוצה להת־חתן?
השתגעת? מה פתאום? שילכו כי,
הבחורים לעזעזאל! לא אני דווקא מוצאת
שזה חשוב בשביל התעשייה הישראלית
שיראו את השמלות היפות שעושים כאן
ושיראו בחוץ־לארץ מה אנחנו יכולים. את
יודעת, בקליפורניה הזאת מסתובבים המון
בחורים שמדברים אנגלית גם הבחורות. רק
אתמול אמר לי מישהו כזה אמריקאי נחמד
אפילו שהוא מבוגר, שפשוט אי אפשר
לעבור פה את הרחוב שיש כאן בחורות
כל כך יפות והוא כל הזמן הסתכל עלי
אבל עשיתי את עצמי שאני לא רואה אותו.
טוב אז מה אם הוא אמריקאי הוא יהודי לא?
ואם לא אז מה? את משגעת אותי עם השוש־ביניזם
שלך. לכל דבר יש גבול לאהבה
אין גבולות.

ך* לוד, הופיעה אשה בתחנת המשטרה,
^ הודיעה כי בעלה השליך מבעד לחלון
את ארוחת־הערב שהגישה לו בטענה שאינה
טעימה, ביקשה את התערבות המשטרה.

אדם נשך כרב
תל־אכיה, הגישה עוזרת־בית תלונה
mlלמשטרה, טענה כי בעלת־הבית, אשר
בביתה עבדה שתי שנים רצופות, גנבה מ־מנו^את
שעונה.

ז׳דנוכיזם

ף* תל״אכיב, פירסמה הצרכניה בשי-
1כון מפ״ם הודעה לצרכניה בזו הלשון:
החברים מתבקשים לקחת את מנות חודש
ינואר של קפה, סוכר, שומן וספרים.

נהיגה עצמית
** מונרו, ארצות־הברית, אחרי שהטייס
*JLקרל אנדרסון נרדם תוך כדי טיסה,
חג מטוס הפייפר שלו במשך כמה דקות
באויר, נחת מעצמו על דרך־חצץ.

כיכוד־אב

ך • תל־־אביב, התפרץ לתחנת המשטרה
[ Jבחור בן ,28 התלונן כי אביו נשא
אשה, למרות שהוא נשוי לאמו של המתלונן.

חברה־קדישא

תל־אכיב, קיבל אזרח מכתב התראה
1י« משלטונות מם ההכנסה בו נאמר! ״אם
לא ישולם החוב המגיע לנו תוך שבוע
ימים, ניאלץ להעביר את גודיתו למשרד
ההוצאה לפועל,״ שלח בו במקום תשובה
לשלטונות המם בה כתב :״הזדרזתי לשלם
את החוב כל עוד נשמתי בי.״

נאמנות כפולה
ך • וושינגטון, ארצות־הברית, נעצרו
4חמישה נערים בני 14־ 17 אחרי שהניפו
על בנין הקאפיטול דגל של שודדי־ים,
המראה גולגולת ועצמות מצולבות על
רקע שחור.

ההבדל הקטן
»י* תל־אכיב, פירסמה חברת אבקות־מרק
מודעה בנוסח הבא :״אל תקנה
חתול־בשק, קנה עוף בשקיק!״

שיטה אמריקאית
ף* כפר־סכא, החליטו שני נערים לשלח
ספוטניק לחלל, הכניסו חמרים חימיים
שונים לתוך פח, הציתו אותם באמצעות
פתיל, נוכחו כי הפח טס מטרים ספורים,
התפוצץ, ונתקע בקיר אחד הבתים.

ידעה עז אבוס בעליה
• א כאר־שבע, התלונן אזרח מיוצאי־
Jתימן, כי נגנבו לו 170ל״י, סיפר
אחרי שנשאל במי הוא חושד, כי עדהבית
שלו תפסה את ארנקו שנפל מכיסו ואכלה
אותו על הכסף שבו.

חזרה לגן העדן
ך* פט קתרינם, ארצות־הברית, ערכו
J • 44 חברי קלוב נודיסטי התחרות בהחלקה
על קרח, כשהם לבושים רק מגפים
ומחלקיים.

פני הדור בפני הכלב

Ita W M H IM W i
ך* תל*א 5יכ, אחרי שיוסף קמינסקי ה*
-גיש תביעה נגד שכנו, בטענה שכלבו
׳מפריע את מנוחתו, מלכלך את חדר־המד־הגות
המשותף שלהם, לא יכול היה לחכות
עד לברור התביעה, הרעיל את הכלב, נתבע
על־כך לדין.

הומלסחזה 1112

קולנוע
ס ר טי ם
אהבה mzKת
סודי כיותר (תמר, תל־אביב; ארצות־הברית)
הוא ענין משעשע ביותר. זוהי קומדיה
המאיימת להיות שיגרתית ושטוחה
כבנות־מינה ההוליבודיות, הופכת ליוצאת
דופן בכח הטקסט המבריק ומשחקם הקומי
המפתיע של גיבוריה, אשר אינם נמנים,
בדרך כלל, עם הצוות המקובל של שחקני
קומדיות קולנועיות.
הגיבורים הם סוזאן הייוורד וקירק דוג-
לאם. היא, עורכת שבועון חדשות אמריקאי,
אמביציונית ועשירה המאמינה בכוחה ובשל-
טונה, לוחמת למען הכנסת קרוב־משפחה
שלה לראשות הועדה לפיקוח על האנרגיה
האטומית. אלא שבמקום מועמדה, נבחר
לתפקיד זה הוא. הוא, הוא גנרל (שני
כוכבים) בחיל־השריון האמריקאי, גיבור־

ייאנח דורם כ״הדבש המר״
נזה שעושים לפרה, בערך
קוריאה וניסויי־האטום, גבר ללא־חת, בעל
סדר־יום קבוע וקפדני והופעה נוקשה של
איש־צבא בדם, המקפיד, יותר מכל דבר
אחר, על שמירת המסגרות הקבועות והבדוקות
של התנהגות חברתית.
היא מחליטה ללחום בהוא. הנשק — כתבת
השמצה שתציג את הגנרל כהולל ופוחז
וכאדם שאינו ראוי למשרה. אחרי שבוע
של חקירות נמרצות, בהם מבלה הגנרל
בביתה, לא מוצאת העורכת כל דופי בהתנהגותו.
היא מזמינה אותו לסיור של לילה
אחה דואגת שצלמיה ילוו את הסיור, ותוך
לילה אחד מכניסה את הגנרל לבוץ מלוזה
תמונות.
השכן מסייע. אלא שכמו תמיד מפריעה
האהבה לעסקים. כשכל החומר כבר
מוכן, מגלה העורכת כי היא מאוהבת בגנרל,
פוקדת לגנוז את החומר. כעבור זמן
קצר היא מגלה שהגנרל אינו מוכן להנשא
לה, פוקדת להדפיס את החומר. כשהיא מגלה
שהגנרל כן מוכן לשאתה לאשה, היא
מנסה לדחות׳ את ההדפסה, אלא שמאוחר
מדי. העתון כבר הודפס, ובו כתבה המאשימה
את הגנראל בלא פחות מאשר יחסי־אהבים
עם מרגלת והוצאתה להורג אחרי
שגילה לה סודות צבאיים.
ברור שבסוף הכל נגמר יותר טוב, אלא
שגם במצבים הרעים משתעשע הצופה וצוחק
במלוא פה בסיועם של דו־שיח מבריק,
העולם הזה 12 דר

משחק מלוטש, ושכניו, שאינם פוסקים אף
הם מלצחוק.

מהצד, מרנינים, מאחור
נשים הוללות (פאר, תל-אביב; צרפת)
מושכות גברים הוללים זה השבוע השלישי
לקולנוע צדדי ואפל, עושות להם מה שבדרך
כלל עושות נשים במקומות צדדיים
ואפלים׳ אלא שספק רב אם הפעם נהנים
הגברים. זהו סרט בעל עלילה קצרה ומרתקת:
אשה מתפשטת. אלא שהעלילה הזאת
חוזרת בכמה עשרות גירסות — במצבים
שונים ובצורות שונות; בחברת גברים ובחברת
נשים; מהצד, מלפנים ומאחור, עד
שאפילו אסיר בכלא שטה, שסוהריו מנעו
ממנו לראות אשד, במשך עשר שנים, יכול
לצאת שבע.
הבמאי ניסה למצוא הזדמנויות רבות ככל
האפשר, כדי להפשיט את שחקניותיו, המופיעות
בסרט כנערות תיאטרון רביו בשעת
חזרה. הרעיונות המקוריים ביותר שמצא:
תצוגת־אופנה שדוגמניותיה לא קיבלו משום
מה את השמלות שעליהן להציג, מופיעות
בכובעים וארנקים עם כמה לבנים לקישוט,
ותצוגת מעילי גשם על גופות עירומים.
יתכן שלפחות חובבי נודיזם מושבעים
היו מצליחים ליהנות מהסרט, אלא שהנערות
המתפשטות שם הן כל כך מכוערות,
ולבניהן הצבעוניים כל כך דוחים, עד -שיש
בהן כדי לשכנע אפילו נודיסט להתלבש.

•ורש פ 1? 1*1שט״ן
הדכשהמר (ירון, תל־אביב, ארצות-
הברית) מציג את כפילתה הבריטית של
מרילין מונרו — דיאנה דורס — בדמותו
החביבה והנעימה של פרנקנשטיין איש האימים•
מה שרק אין העלמה דורס בעלת
הפנים המתוקים נאלצת להיות בסרט זה!
הכל: יצאנית, אם מרשעת, אשד, נואפת, רוצחת׳
שקרנית, ונוסף לכל אלה ניחן לה גם
תפקיד הקדושה המעונה, המלאך השב בתשובה.

כל אלה היא מגלמת בסרט מתח
מסובך, שככל שהוא הולך ומסתבך הוא
פחות מותח. לצידה עומד רוד שטייגר,
שהיה יכול לרשת בשקט את מקומו של
פרנקנשטיין, אלא שבסרט זה הוא מתגלה
בדמותו של בעל נאמן וטוב־לב, שקט,
ענוו וגם טיפש במקצת. אם הפתעות אלה
אין בהן די עבור הצופה, באה עלילת
הסרט ומוסיפה לו כהנה וכהנה.
רוד שטייגר הוא בעל יקבים עשיר, הנושא
לו לאשר, את דיאנה דורס, למרות שהוא
יודע כי היא נערת סוף־שבוע זולה וכי
היא מצוידת במזכרת מטיים חיל ד,אויר
בדמותו של ילד בן .6אולם דיאנה אינה
יכולה להשכיח את עברה, מתאהבת בקאו־בוי
אלים (טום טריון) ,עליו אמר מבקר
סרטים ישראלי :״הוא מוכשר להכריע פרה
ארצה תוך שמונה שניות. מה שהוא מסוגל
לעשות לדיאנה׳ ותוך כמה זמן, זאת תוכלו
לראות רק בדמיונכם.״
הגברת דורס רוצה להפטר מבעלה ולרשת
אותו, במקום זה היא רוצחת את חברו.
כדי להגן עליה נוטל עליו הבעל הנאמן
את האשמה, מסתבך ומסבך את אשתו
באשמת רצח נוסף. איך מסתיים העסק? זה
לפחות מה שנשאר לסרט עצמו לומר.
תדריך אלה הסרטים הנזוצגים השבוע בערי האיץ׳
אשר העולם הזה נונזליץ לראותם:
• יעקובובסקי והקולונל (אלנבי,
תל־אביס — מפוח יעיל לאלה שמלהטת
בם רוח לאומית. דני קיי לא מצחיק, אבל
משחק טוב.
• ביב האבדון (צפון, תל:אביב) —
מסריח, אבל באמנות. יומם האחרון של
קבוצת לוחמים בורשה.
• הגשר על נהר קוואי (מוגרבי,
תל־אביב; אוריון, ירושלים) — מה שאפשר
לעשות עם קצת עקשנות ובמאי טוב. אלק
גינם.
« הנאה בי ם (אוריון, תל־אביב) —
מה שעושים כולם, אבל פיוטי יותר.

• סביב העולם כשמונים יום
(חן, תל־אביב; ארמון, חיפה) — שלוש
שעות מהנות של התבוננות באלבום תמונות
נעות.
• הגכורים עייפים (סמדר, ירושלים)
— המשקע שמשאירה המלחמה בלוחמים•
סרט חזק של אייב צ׳אמפי.

תשבץ m2 run nSnun
מאוזן .2 :הוראה
מוסיקאית,
המכוונת לעליזות!
.8פרי חג; . 10
שגריר ישראלי ;
. 13 סיני; . 14 מנ עול
בטחון; .15
ממנו נישא הדגל;
.16 מלת הזרה;
.17 סמל הנודד;
.18 צנחנית אר צישראלית

קפה נמס ; .21
מתקן שעונים ;
.23 תהום ; .25
אזרח הכבוד הטרי
ביותר של

תל־אביב ;
רפובליקה דרום־
אמריקאית ; ,29
אחת ממכות מצ רים;
.30 מין כוכב; .32 יישוב ב דרום;
.34 סימן דרך; .35 מפקד צי
הצוללות הגרמני במלחמת העולם ה שנייה;
.36 עורך סולם; .37 עשרים
חסר אחד; .39 בת הזוג של הוא;
.40 תואר פנייה; .41 של שניים; .42
כלי מלאכת האורגים ; .43 בן יעקב ;
.44 נשק של ימי הביניים; .45 ספר
כתובים.
מ אונ ך .1 :עדיפות; .2מלת ה בררה;
.3איש צבא ירדני; .4רב־אלוף
; .5מראשי אחדות העבודה ;

.6שור כרות ראש; .7מקרה; .8
מנשה לאפרים ; .9טולידאנו הוא כזה ;
. 11 מים רבים; .12 מלט ללא התחלה
18 סיגריה ; .19 יישוב בשפלה,
.21 בעל מלאכה ; .22 מאשר מסמכים ;
.24 המבצע האחרון במלחמת העצמאות;
.25 בן נח; .26 ארץ מחלוקת
באסיה; .28 תריסר; .29 הנוזל ה חיוני
; .31 קריאת התפעלות ; .33
חלק מאהל; .34 אליפז היה כזה; .38
הוא מנצח, בסופו של דבר, את הרע ;
.41 חיטה; .43 עני.

בית ספר לפקידות

מרכז מורי מוסמכים

4חדשים

קורס מזורז נמתח
בינואר

תל־אביב, רחוב הם .12 טלפון 65061

מידז ש ר

לילות פאריז
כשהוצג הסרט המפורסם ״כרמן ג׳ונם״
לראשונה בתל־אביב, לא יכלתי לראותו.
אין אני זוכר משום מה. אחר כך
כ־סרו לי ידידי הטובים מה הפסדתי,
ומלאתי קנאה. אה, דורותי דנדריג׳!
איזה יופי! והסקאנדאלים שסיפרו עליה!
מה לומר, חתיכה משגעת. והמוסיקה של
ביזה — תוצרת קייזר פרייזר?
יהנד, נודע לי כי מציגים את הסרט
שנית, בפאריז• תפסתי את המטריה,
והלכתי. למה המטריה? היא טובה
בשביל לצוד גברות בקרסוליהן וגם
כדי להלום על ראשי טמבלים.
מטריה יפה. קיבלתי
מתנה מגרמניה.
אני בא, נכנס ויושב לי
בנחת. רואה יומן צרפתי.
קצת עתיק, אבל אין אני
רודף חדשות חדשות. אותי
גם ההיסטוריה מענינת.
ומתחיל הסרט. מר, לומר?
אמנות! אמנות? פס־פס־פס!
קודם כל, כל המעשה קורה
בגשם• מטרות עזים ללא הפוגה.
גם בתוך הבתים. אתם
מבינים את הסמליות שבדבר? פוריות
ורטיבות ובוץ והכל. כרמן בגשם! רעיון
פנטאסטי. ומלבד זד״ כל תמונה נקטעת
פתאום. כך פתאום. צריך לרשום את
שם הבמאי. אלד, חידושים נפלאים באמנות
הצלמונע. והקולות! כפי שהעיר
בהתלהבות שכני שישב מאחורי :״כמו
צפירה של אניח!״ רפאל אריה מזמר?
הייתם צריכים לשמוע את קולו הנפלא
של זה מה־שמו. כאילו השתעל כל הגדוד
במקהלה מבעד למכנסיים.
לצערי הרב, לא העריך הקהל את
האמנות הנעלה הזאת כערכה. קודם
שרקו. אחר כך רקעו ברגליהם. איזה
קהל לא מחונך! חוץ מהגברת שישבה
בשורה השביעית בצד, היינו כולנו לבאג־טינים.
קהל אירופי ודאי היה תופס את
הכשרון של הבמאי ושל מכונן הקולנוע.
אבל לך דבר אל כמונו. כמעט ועשינו
למכונן לינץ׳ .אבל הוא היה סגור

ב ע רי כ ת לילי ג לי לי

מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מבי!
Iהמשתתפים בשליחת חומר לעמוד זה יזכה מדי
שבוע בשבוע בפרס של עשר לירות הזונה
1בפרס השבוע הוא הקורא דן מרגלית, ירושלים.

״זה שנים שלא ראיתיך!״ קראה מרתה השחורה
מה נשמה?
לעבר עליזה השמנה ,״מד, שלומך?״ ״טוב.״ ״מה
שלום הילדים?״ ״בסדר, תודה לאל.״ ״מה נשמע עם הדודה שולה?״ ״הכל כרגיל.
אגל למר, את לא שואלת אותי מה עם הגירושין שלי?״ ״אוי, באמת, נכון. מה
י• צבי, תל־אביב
עם הגירושין שלך?״ ״מוטב שלא תשאלי.״

זה >ן רח באוגיברסיסזז
ולם מכירים את הסטודנט ההוא
בפקולטה למדעי־החברה, המטיל את
אימתו על הקהל, השחקנים והשופט,
בכל פעם שקבוצת מכבי חיפה אינה
זוכה בשתי נקודות מלאות בליגה־ד,לאומית
בכדורגל. הוא בחור נורא אלים.
בחייו הוא שונא רק שני דברים: את
שחיתות הנוער ואת הפועל חיפה.
בשבוע שעבר ישב בחברה עליזה
בבית קפה ירושלמי. לפתע נכנם יענ־קלה
ואמר לו :״שמע, החברה שלך
מתעסקת בגן עם ההוא מהפועל חיפה.״
הבחור שלנו קפץ החוצה כמו מטורף.
כעבור כמה דקות חזר נרגז ועצבני.
ובלי מלה — מרוב עצבנות הוא לא
יכול לפעמים לדבר — הנחית מכת
אגרוף על פרצופו של יענקלה. אחרי
שהוסיף עוד שתיים חזר אליו כושר־

דיבורו :״סכסכן שכמוך,״ התרתח ,״אני
מכיר אותו. הוא מבית״ר תל־אביב!״

f *.קופת סוף־הטרימסטר היא תקופת
| !,הנשפים באוניברסיטה. כל פקולטה
המכבדת את עצמה עורכת מפגש וקוראת
לו נשף. באחד הנשפים הזמין
פרופסור מאד מסויים, בגיל הפנסיה,
סטודנטית של שנה א׳ לריקוד. הם רקדו
זמן ניכר, עברו ממקצב למקצב — ולמרבה
ההפתעה גילה הפרופסור בקיאות
ומומחיות למופת.
הסטודנטית הצעירה לא יכלה להתאפק
ושאלה בצניעות מרובה :״אדוני הפרופסור,
בן כמה אתה?״
״בן שבעים וחמש.״
״או,״ השיבה בתמר,וו ,״לא הייתי
נותנת.״

״גברתי,״ השיב הוא בעדנה ,״זה כבר
עשרים שנה שאיני מבקש,״ והמשיך
לרקוד.

עובדה שסטודנטים נתפסים בבריכת
1 1המטבעות של האוניברסיטה, כשהם
לוקחים עודף מחצי לירד — ,מילא. העובדה
שכסף זד, הוא כספם של מטיילים ותיירים
תמימים — מילא. זה הרי נשאר
במשפחה. אך מדוע הם שונאים את
החקלאים?
כי הנה, בשבוע שעבר, נראה מנין
סטודנטים עונה אמן לדברי מנהיגו :
״אל תתן טל־ומטר, פן יגבהו פני המים
מאד ונסתר הממון מעינינו, ולמה תגזול
הלחם מפיותיהם של תלמידי חכמים?״

מרגלית, ירומזלי

את זה פבר שמע ת?
בתאו, ואולי לא היה שם כלל.
מה לומר לכם? אתם אל תרוצו לראות
סרט בימים הראשונים להצגתו. אז
טרם נכנם למלוא כושרו. סרט הוא כמו
מכונית. צריך תקופת הרצה. לכו לראות
אותו במחנה צבא או בקיבוץ או בפאריז,
אחרי שעבר כמה מכונות הקרנה
מקולקלות וקיבל את מלוא האפקטים,
ואז תראו מה זאת אומרת אמנות !

רומן לבעלי רג ש
היה היה בחור בן חיל. כלומר, גבר
רציני. גדול, חזק, אדיב, עשיר, בעל
מכונית, ונם לא כל כך
פיקח. הכל!
והוא התאהב באחת איומה.
כך אמרו כולן. איומה.
מדוע כולם רצים אחריה?
עולם־גולם. בכל אופן, גם
הוא התאהב בה.
אבל היא לא — איך אומרים
זאת? אד — .לא השיבה
אהבה אל חיקו. כזאת
יהירה, לא עלינו. אולי לא
היה לה זמן מרוב האחרים.
ואולי דוקא היה לד, זמן
ושמרה את הגבר הרציני לאחר כך.
הציע לה להכיר את כל האנשים
החשובים. לא באה.
הציע לד. טיולים במכונית. היתד,
עסוקה.
הציע לה נסיעה לחוץ־לארץ. שלשה
חדשים! גם זה לא הועיל.
קוראים יקרים, אנו מגיעים לשיא המתח.
אל נא תשפטו את הגבר הזה
משפט קשה. זכרו מה היה עליו לסבול,
והבינו, מבחינה פסיכולוגית, כי נפש
האדם וכר. ובכן, הגבר דנן תפס את
הגברת הגאיונה ועשה, מה שנקרא בלשון
נקיה, אונם.
יד,יא נאנחה ואמרה :״אה! אחה באמת
גבר רציני!״
ומאז הם חיים בנחת — כד אחד
לחוד.

טעות ...
לעולם *ודעת
בגין 150 חידות דיור( .למרחב)
מנחם פינטו, חל־אביב
השאלה החוזרת: נזנין *בוא הכסף?
ביבים מעיר־הכרמל ויסות אחרו•
נוח)
יצחק אקשטיין, צה״ל
ביב האבדון.
פרסים יוגרלו בין החותרים נכונה
את התשבץ( .ידיעות זרתות)
מרדכי רן, תל־אביב
סירה בציבור.
נתקבל על־ידי שירת החוץ( .הארץ)
נחמד, כחן, מיפה
משירי ציון.