גליון 1113 מתאריך 28 בינואר 1959

י8נה 22

י״ט •טבט וושי״ט28.1.1959 ,

המחיר 550 פרוטה

סודות ה״סקט־אקספדם״ לרצועה

נ־צו־ הסתננו
תשחת נאשמת
ריגול נמצויס?•
סירות צילומים
אקססלוסינ״ס

דליה mi
קצץ קנדי

העורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
שלום בהו
עורך משנה:
יוב איתו
עורך תבנית:
ועי

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד . 1 3 6 .מעי למברקים :״עולספרס״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״נו.
דפוס משה שהם בע״נז, ת״א, טל.31139 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

העתון

הנקרא

קיים במערכת שלנו כתב אחד, שתפקידו
העיקרי הוא לדעת מה בשמע במקומות השעשועים
בעיר. חבריו מתלוצצים לא פעם,
על העונג שבעבודתו; שהרי יכול הוא להסתובב
מבית־קפה לקברס, וממסעדה לטרקלין
של בית־מלון. אך על אף הזוהר
החיצוני, זהו אחד התפקידים הקשים והמפרכים
ביותר שבכל מערכת.
הכתב המטפל בשטח זה, חייב לשמור
על קשר תמידי עם מקורות האינפורמציה
שלו, להיפגש עם אנשים רבים במשך יום
אחד. לעתים אוסף הוא אינפורמציה המוצאת
את דרכה עוד באותו שבוע לעתון.
לעתים נרשמת הידיעה בפנקס, מצטרפת למאות
ידיעות קטנות אחרות, ומחכה עד
שיבוא מועדה להתפרסם. על כל פנים, אותו
כתב מקבל תמונה מעודכנת ומרתקת של
חלק גדול מן החיים במדינה.
בצורה זו הוכנה גם כתבת־השער של
השבוע. כאשר הגיעה הידיעה הראשונה
מעזה, כי שלוש צעירות ישראליות נעצרו
בדירתו של סמל מכוח־החירום של האו״ם,
היה לפחות אדם אחד במערכת שלא הופתע
לגמרי. תוך שעה קלה ידע, בעזרת אותה
רשת־מודיעין המזכירה ביעילותה ובמהירו־תה
את הטם־הסם האפריקאי, את שמותיהן
של השלוש, את כתובתן, מתי נראו לאחרונה
והיכן.
כאשר הלכה הפרשה והתפתחה לתסבוכת
בינלאומית, הוחלט כי ראויה היא ליותר
מאשר טיפול שיגרתי מצומצם. לאותו כתב
צורף כתב נוסף ועד מהרה היה בידיהם
חומר מקיף — ומתמיה — על אותו עולם
של זוהר־למחצה, בו מסתובבות מארחות
הברים ורקדניות מועדוני־הלילה.
נערות אלה אינן תופעה חדשה בתל־אביב.
אולם הופעתן היתה, עד כה, בגלים.
הגל הגדול גאה בשנות מלחמת העולם
השניה, כאשר הארץ היתד, מוצפת חיילי
צבאות הברית, שבאו לבלות חופשה ממלחמת
המדבר וכיסיהם תפוחים. אחרי
המלחמה התחסלה כמעט לחלוטין אותה
תופעה. כעת שוב עומד עולם יזה בסימן
של פריחה. כי לא רק חיילי האו״ם למיניהם

צלם המערכת:
אריה הרו
חברי המערכת:
מנשה בר־דיין, שייע נלור, לילי נלילי,
דויד הורוביץ, רווזי ורר, אברהם תרניוו,
המרי, אביבה סטן, עמים עינו,שלמה הרו.

ביותר

במדיגה

נזקקים לחברה קלילה בשעות הפנאי שלהם.
הולכת ומתרחבת שיכבה מקומית — צעירים
וגם מבוגרים — המבקשים יותר ויותר את
בילויים במועדוני הלילה.
את הביקוש הזה מוכנות לספק לא אמג־יות
מפוקפקות שעברו את כל נמלי הים
התיכון, כי אם צעירות בנות. הארץ אשר
נטשו את ביתן במטרה ברורה לבחור בדרך
כזו לקריירה. בדרך כלל הן בנות מושבות
או שכונות קטנות, אשר עיניהן סונוורו
מאורות הכרך הגדול. הן מגיעות העירה,
משתכרות בקושי כפקידונות, ומאליהן כמעט
נכנסות למעגל תעשיית השעשועים. על
רקע הווי זה צמחו שלוש הנערות שהגיעו
במכונית האו״ם לעזה.
כתבת־השער של השבוע, פרי מחקרם של
שני הכתבים, באה להאיר פינה אפלולית זו
של החיים הציבוריים, גם לעיני אלה שלא
ידעו עד כה על קיומה או לא שמו אליה
לב. פינה שעלולה להצמיח פרשות נוספות,
ואולי מסובכות הרבה יותר, מאשר הנסיעה
לעזה.

השבוע, כאשר חזר שר האוצר מסיור־הבזק
האחרון שלו בארצות־הברית, היו
בפיו בשורות גדולות: אם תימשך הבצורת
נוכל לסמוך על גשם של דולארים. וחשוב
לאין ערוך יותר: יהדות אמריקה מוכנה
לשנס את מותניה ולתרום לקליטת־העליה
הגדולה הצפויה השנה ממזרח־אירופה. כמתריס
מנוסה, הציע שר האוצר הצעה פופולארית
הרבה יותר מהצעות־המסים הרגילות
שלו. הצעתו: להגדיל במידה ניכרת
את מספר השליחים מן הארץ, על מנת שאלה
יקיימו מגע הדוק עם יהודי אמריקה, יעודדו
עוד יותר אח זרם התרומות. סיסמת מיבצע
זה עלולה להיות, בערך» :כל העם שליחים!״
אין זה כי עיני צרה בכל אותם השליחים
הפוטנציאליים. מגיע להם בהחלט שיסעו
פעם לאמריקה. אבל אם מדברים לטובת
העניין — האם לא יהיה זול יותר להטים
את העולים עצמם ישר מאירופה לאמריקה?
מכחבים הראל,ט והשלום

רשימתו האחרונה של העורך ״ציונות
בע״מ״ והעולם חוה U112 והשוואתו של
הארנון הציוני נארצות־הברית לכנסיה הקתולית
ולאינטרנציונל הקומוניסטי, דמתה
לניתוח מדעי שמסקנותיו מתבקשות מאליה!.
אולם דומני שהעורר הגיע להפרזה רבה,
בנסותו להוכיח שהמשטר הקיים בישראל
מעונייז במתיחות על הגבול ובתקריות כדי
להגביר את זרם ההכנסות מיהודי אמריקה.
אי! זה נבוז שהראקט הציוני מבוסס אד
ורק על מצב מתוח עם שכני ישראל. אני
בטוח שהוא יכול היה להמשד, וביתר הצלחה,
אילו היתה ישראל מבקשת את עזרת
יהודי העולם להשנה שלום. דווקא נושא
זה, אילו היה מנוצל בידי תעמלנים מקצועיים,
היה יכול למשוד למעגל עוד תורמים
רבים שאינם ששים עתה לתרום למע! ישראל.
דומני שתהיה זו מסקנה טרחיקת־לכת
להניח, שבגלל חששות מעי! אלה איו ממשלת
ישראל מעונינת לפעול למען השלום.
נכו! שהיא אינה עושה זאת, אולם את
הסיבות יש לחפש כא! בארץ, ולא באמריקה.
ר. שילוני, ירושלים
עד היום חשבתי, שאם יהודי אמריקה
שומרים באיזו שהיא סירה על גחלת יהודית
ואינם מתבוללים כליל עם סביבתם,
הרי זה משום שסביבתם אינה רוצה בהם,

מתנכרת להם, משפילה אותם, וסוגרת אותם
בנטו הברתי. לפי תאורו של אורי אבנרי
על ביקורו בארצות־הברית, מסתבר כי ההיפר
הוא הנכה, כי היהודים הם שכולאים
את עצמם בגטו, והם שיוצרים חיץ בינם
לבי! שכניהם.
לפי קריאת העתונות היהודית באמריקה,
ולפי מחקרים על יהדות ארצות־הברית, נראה
לי שחששם של מנהיני יהדות זו הוא
הפוד: הם חוששים מהתבוללות, ולא מהת־בדלות,
כפי שמר אבנרי מנפה לתאר.
אפרים בכור, תל־אביב

אלטדינה

ברצוני להגיב על מאמרו של ח״כ בך
אליעזר (־העולם חוה ,)1111 ולו גם בעילום
שם. צר לי מאוד שעני! כה חשוב, כמו
פרשת אלטלינה, הוצג באופ! חד־צדדי מבלי
להביא את עמדת הצד שכנגד. יש לי כמה
הערות לעני! זה.
ביוני 1948 כבר היו בארץ כמויות נשק
ניכרות, הודות לפעולות רכש בצ׳ביה, צרפת,
שוודיה, ברזיל ומקסיקו. באותה תקופה
כבר הגיע צה״ל לרוויה בנשק קל. ואי! זה
נכו! שהיו בארץ בסר הכל 1300 רובים.
ברשותה של ההגנה היו ב־11 ,29.11.47
אלה רובים. אינני מבי! גם איד חמשת
אלפי הרובים שהיו באלטליגה, לפי דברי
ה׳־כ בדאליעור, חיו מספיקים לחימוש 30
אלה לוחמים.

באשר לפריעת אלטלינת עצמה, מדוע אינכם
הולים את הקולר בצווארו של ח״כ בגי!,
שסרב להכנע לנציג חטיבת אלכסנדרוני
כבפר ויתקי! והצהיר אז :״לא קיבלתי הוראות
סבווי! ולא אקבל זאת ממד!״ אי!
זה נבוז שאנשי האצ״ל לא פתחו באש
בהניע אלטלינה לחור תל־אביב. אנשי ה־אצ״ל
שתפסו עמדות לאורד רחוב הירקון,
פתחו באש מקלעים ורובים על מטה ה־פלמ״ח
ומטה חיל־הים.
אולם לא הפרקים האלה הם העיקר. העיקר
היא השאלה, מדוע רצה האצ״ל
בהבאת הנשק למחסניו ומה היו תכניותיו?
קורא, תל־אביב

השובה לשאלה

פרסמתם והעולם הוה )1108 את מכתבו
של עסאם קאמם, תחת הכותרת ״דרוזי שואל״
.ואיד שאומרים, לבל שאלה יש תשובה.
והנה לשאלה של קאסם, מדוע ממשיבה הממשלה
להפלות אח הדרוזים לרעה למרות
נאמנותם למדינה, היו שתי תשובות ולא
רק אחת. הראשונה באה מסולימא! כיר
והשניה מאליאס מועמר והעולם הוה )1111
ואני עוד מוסיפה עכשיו תשובה שלישית.
אבל התשובה שלי תהיה בצורת שאלה למר
קאסם. והנה היא:
איד תרצה שהממשלה תעניק לר שוויו!
זכויות מלא ואיר תרצה שתאמי! בד, ואתה
בדאדם המתרחק מלאומו? אל תשכח שה-
ממשלה חושבת על זה ונזהרת מבני־אדם
כאלה. ועכשיו אני פונה לאחים סולימאן
ואליאם ומודה להם על תשובותיהם הצודקות
לעפאם.
חג׳לה אבדחטום, חיפה
במדור מכתבים למערכת (העולם וזוה
,)1112 התפרסם הסיפור של חייל צה״ל,
שמצא בעלו! בית־ספר עממי בדיחה על
הערבים. אנחנו פה, אחרי שקראנו את ה
שאלה
שד טעם

נדמה לי שעשיתם עוול רב לסופר הצעיר
אורי אורלב, בביקורת על ספרו ״עד מהר״
(העולם הוה .)1110 קראתי את הספר ולדעת׳
מגלה אורי כשרונות ספרותיים, ובהחלט
אינו ראוי לביקורת כזאת. אולם זאת
שאלה של טעם. יכול היה מבקרכם לציי!
אם נהנה מהספר או לא, ומה יש לו להעיר.
אולם לאסוף את כל הקטעים הנוגעים לשת!
והשתנה ולפרסמם יחד, אי! וו ביקורת
ראויה. אילו הייתם אוספים את כל קטעי
המשגל מכתבי שקספיר ומפרסמים אותם
יחד, יכול היה הקורא נם ב! לקבל אח.
הרושם ששקספיר כתב אר ורק פורנוגרפיה.
יהודה טליוב, ירושליס

היי חיה

אני לא יודע מה יש לכם נגד חיה
הררית, שנתתם כותרת כה מעליבה לסיפורה
על עבודתה בסרט בז־חור, כמו ,,הכוכבת
עושה ספונג׳ה״ (העולם הוה .)1112 טוב.
אז היא עושה כפונג׳ה, אז מה? זה אחד
מאותם הדברים שאנשים עושים ושלא צריד
לתת להם פירסומת, וביחוד לא בכותרת
בעתו!.
ניסן קטלן, חיפה
...מדוע צריבה שחקנית יהודיה, ועוד
ישראלית, לשחק תפקיד ראשי בסרט העושה
תעמולה למעז הנצרות?
דליה שפר, חיפה
אם אמנם נשארה חיה הררית, אחרי שהגיעה
לפרסום עולמי ולכוכבות, צברית
צנועה שאינה מתביישת במולדתה, והרואה
את ביתה בישראל, אני סבור שמניעה לה
בהחלט הערצת ההמונים, שבמקרים אחרים
היא טפשית וחסרת טעם.
כ. מילמן, תל־אביב
הייתי בטוח שחיה הררית היא הכוכבת
הישראלית הראשונה אחרי אלפיים שנה,
ולפי סיפורה מתברר שהיא דמות טלפני
אלפיים שנה. אז מה המיוחד שבכד?
אבנר פולישוק, פתח־תקוה
על המיוחד בדמות של כוכבת אחרי,
אלפיים שנה, בדמות מלפני אלפיים שנה.,׳
ראה תמונה.

אד ראש ההר

הרשוני לתק! כמה פרטים ברשימתבם
״תרבות ישועית״ (העולם הוה •.)1110 כאשר
העפלתי על ראפ-דג׳ז בחבש, עשיתי זאת
תור תקופה של 12 יום, לה הייתי זכאי
כחופשה, ולא על השבוז זם! שירותי כשליח
הסוכנות היהודית. ראשי המחלקה לחינוך
ותרבות תורניים בגולה, לא נתקו עמי
שום קשר וסגירת בתי-הספר בקרב הפלשים
לא באה בעקבות ניתוק קשרים. הסיבה האמיתית:
התקציב לפעולה ביו 30 אלף
הפלשים נקבע על־ידי המחלקה ל־ 400 דולר
לחודש, וגם כסף זה הניע בדרד־בלל באיחור

אשר לפניה לח״ב ישראל ישעיהו לשמש
כבורר: עד כמה שידוע לי, עשה זאת
מנהל המחלקה הד״ר חמיאל, ומר ישעיהו
סירב. מכיוון שכד, יש להניח יעמר ישעיהו
איננו חושש מפני נעילת דלת השליחויות
בפניו על־ידי המחלקה הג״ל, שראשיה הם
אנשי המפלגה הדתית־לאומית. אגב, מר
ישעיהו ביקר אשתקד בחבש. הוא עשה את
הדרד באנית־משא, כפי שידוע לי על חשבונו
הפרטי.
משד, בר־יידא, תל־אביב

כוכבת הררית ולגיונר רומאי
ספור הזה, שואלים: מי הוא האחראי על
הענינים האלה? האם זה המורה או שר־החינוך
בכבודו ובעצמו, או האם זאת היא
המדיניות הכללית של הממשלה לגבי העם
הערבי? מי הוא המתכנן הסתה שפלה
כזאת?
אנו פונים לשר החינוד בזה: לפני חדשים
מספר הואשמו מורים ערביים בכד, שהם
מסיתים נגד העם היהודי ומדינת ישראל.
אחד המורים האלה אה הושלד לבית־כלא.
שלושה מורים נם פוטרו באשמה זו מתפקידם.
אשמת הראשון היתה קריאת שיר,
בו הוא מבלים את נענועיו לכפרו ההרוס.
אשמת היפניים הנותרים היתה פרסום מאמרים
בהם מתחו ביקורת על מדיניות
משרד החינוד והתרבות בשטח הערבי. נשאלת
השאלה: מי הוא המסית? המורים
הערבים הסובלים ממדיניות הדיכוי הנפ׳פי
והלאומי, או המורה היהודי שהתיר לפרסם
בדיחה בביח־ספרו בה מתוארים הערבים
כגרועים מחזירים?
תופיק סלימאן, נצרת

הרואה את הנולד

אני מבינה שעתונכם נטל על עצמו את
התפקיד להיות נציג הקדמה החברתית בכל
השטחים. אחרי שנסיתם להחדיר את תורתו
של ניל באמצעות מאמריה של ריקה זראי,
לקחתם על עצמכם לעשות תעמולה נם לשיטת
ריד ללידה טבעית (העולם הוה .)1112
אלא שהפעם נדמה לי שאהדתם במקצת את
הרכבת. אני עצמי ילדתי בארץ לפי שיטה
זו כבר לפני •פמונה שנים, וכמעט כל חברותי
ושכנותי קיבלו את עקרונות התורה
מכלי שיקראו את העולם הוה.
דרורה קולר, תל-אביב
סאמרכם על שיטת הלידה ללא פחד, מצאה!
בעיני. הייתי רוצה לדעת היכן אפשר
למצוא הומר נוסה על נושא זה, והיכז מתקיימים
קורהים לשיטת לידה זו.
צ. נ ,.תל־אביב
בעברית הופיע הספר לידה ללא פחד של
ד״ר וישניבסקי. בתל־אביב נזתקיינזיס שיעורי
הדרכה ליד בית !?יולדות בקריה.

׳זקן״ וספר

אני רואה שאתם מדפיסים בקביעות סי׳
י־ורים של מידד שיף. הרעיה יפה והסיפורים
יפים, אבל התמונה שאתם מדביקים
אל סיפורים אלה היא איומה. כבר ראיתי
את סידר שיף כמה פעמים, ברחוב וסעי
במת ההרצאות, לא אניד שהוא הגבר הכי
יפה בעולם, אבל פרצוף איום שכזה, אי1
לו בכלל. אולי בטעות בילבלתם שם ולקחתם
תמונה של רפפוטיז?
הנד, ברגשטיין, תל־אביב
ידעתי התמונה כעמוד האחרון של העולם
הוה אינה מתאימה למידד ש יף, אלא לאיזה
רב מאנודר. ישראל.
פ. ה .לג, תל־אביב

הרמזים ברשימתו של מידד שיף (העולם
הוה )1111 נסים מדי, תרתי משמע, ככל
פורנוגרף הגו! היה עליו להוסיף, כי כל
זיהוי עם אנשים החיים עמנו כיום הוא
נראה כי בל הפוסל, במומו פוסל. מקרי נתגלגלה לידי לפני זמז מה יצירת־בחוריס
של שיף ,״רומז מודרני״ בחרוזים. אם כי
ניכר בספר זה שנכתב מתור כנות, על כל
פנים הספר כולו הוא בוסר. מה שמתמיה
כיותר, הוא בטחונו העצמי של הסופר
ודברי היוהרה והשבח העצמי שהוא משמיע
יסוף הספר, דברים המזכירים את שחצנותו
של סופר אחר -מוסינזוז. שמח אני ל״
ציין בי זקנתו• ,זקנו, של סידר שיף לא
ביישו את נעוריו.
משד, זינגר, וזל־אביב

עיר, ראשה בשמים
נא לפנות אל אנשי המדע שרוצים להתקרב
לירח, למרקוריוס, למאדים ואפילו לשמש
על־ירי רקטות או פלנטים מלאכותיים,
ולהודיעם כי זה מסוכז מאוד ולא יצליחו
כמטרתם. פעם אנשי דור ההפלגה אמרו:
הבה נלבנה לבנים ונבנה עיר וראשה
בשמים פ! נפוץ על פני כל הארץ. כמוהם,
כ! גם הרוסים והאמריקאים לא יכולים
להצליח בנסיונותיהם, כי אי! בכוח האנוש
למרות כוחותיו האולטרה טבעיים־טדעיים,
להוריד את הקדוש־ברוד־הוא ממקומו ולהיות
הפטרו! או השולט האבסולוטי על
הבריאה.
עבדו הנאמן של הקדוש־ברורהוא,
יוחנן המנחם בן־דוד, ירושלים
העולס הזה 1113

אורי אבנרי

במשך חודשיים ערף עורף ״העולם הזה״ מחקר מקיף בשבע
ארצות על בעיות המרחב. הוא שוחח עם מדינאי רוב הארצות
הערביות, עם דיפלומטים מערביים, אסיאתיים וקומוניסטים, עם
מומחי העתונות העולמית לענינים ערביים, עם השמני הפנסיה
ועם נציגי מחתרות ערכיות. כגליונות הבאים של ״העולם הזה״
ימסור דו״ח מקיף על שיחות אלה ועל הגילויים המפתיעים
ששמע בהן לגבי סיכויי השלום במרחב.
הדו״ח הראשון של העורך, המתפרסם להלן, מגלה את מצב
המרחב ברגע זה. הוא מבוסס כעיקרו על מקורות ערביים,
רשמיים ומחתרתיים, שאין לצטט אותם, ועל הידיעות וההערכות
של המומחים הזרים. ידיעות אלה, שאינן עומדות לרשותה של
המדיניות הישראלית הרשמית, שופכות אור חדש על הסיכויים
והסכנות הצפויים לישראל כעתיד הקרוב.
* hוגן ההצלה של המדיניות הישראלית הרשמית הוא הקשר עם צרפת• זהו המגן
הגדול נגד הלאומיות הערבית הגואה. כל כמה ימים בא לישראל מדינאי צרפתי
שיצא מכלל שימוש, ומצטלם עם דויד בן־גוריון. חוגים ממשלתיים בפאריס מבטיחים
שלא חל שום שינוי ביחסים.
ידידות זו בנויה על בסים אחד: המלחמה באלג׳יריה.
מה יקרה אם תתחסל מלחמה זו?
מה יהיה אז גורלה של הברית הקדושה?

ארג 1יוי ה: משא ומתן שוי רשרש
ברגע זה יושבים בעיר אירופית מסויימת נציגי הממשלה האלג׳ירית החופשית ונציגי
הגנרל שארל דה־גול. הם מנהלים משא־ומתן סודי לחיסול המלחמה. הנה נבואה כמעט
בטוחה: הם ישיגו את השלום תוך שנה אחת, לכל היותר.
הצעת הגנרל דה־גול כבר הועברה סודית לממשלת המורדים, ואף הובאה לתשומת לבו
של גמאל עבד אל־נאצר. פרטיה: אלג׳יריה תשיג את עצמאותה לאלתר. היא תכונן פדרציה
עם טונים ומארוקו. פדרציה זו של המגרב הערבי תשתייך לחבר־העמים הצרפתי ולגוש
הפראנק. הסידור יכלול הבטחת אינטרסים כלכליים צרפתיים מסויימים, בעיקר בשטח הנפט.
הקושי האמיתי במשא־ומתן הסודי אינו בפרטי הסידור כשלעצמם. הוא בעיקר פסיכולוגי.
שני הצדדים זקוקים להסדר שיתן להם את האפשרות להיראות כמנצחים. האלג׳ירים
זקוקים לפתרון שיתן להם עצמאות ברורה ובולטת. דה־גול זקוק לפתרון שישלב את
אלג׳יריה במערך הצרפתי, כדי לשמור על הפרסטיג׳ה של צרפת.

^•דוע רוצים כל הצדדים בשלום?
ו 1₪השאיפה הצרפתית לשלום הגיונית מאד — הגיונית הרבה יותר מרוב הצרפתים עצמם.
צרפת עברה בשנים האחרונות מהפכה פנימית שקטה. התעשיה שלה קמה שוב על רגליה,
גילתה יעילות מפתיעה. שעור הלידות עלה אף הוא, סימן מובהק בצרפת להתאוששות
לאומית. האיחוד האירופי החדש נותן לצרפת מרחב־מחיה חדש.
אולם כל הסיכויים החדשים האלה נשפכים לתוך חבית שאין לה תחתית — אלג׳יריה.
,היא מרתקת חצי מיליון חיילים צרפתים. המלחמה עולה הון תועפות. היא מכריחה את

2ן אנזגז

בכדאש

פחד&גז עבאנג
צרפת לשפוך לתוך אלג׳יריה סכומים אדירים נוספים למימון תוכניות פיתוח ורפורמות
סוציאליות, שאין בהן שום רווח לצרפת. הן מבוצעות אך ורק כנסיון־שוא לרכוש את
לבו של חלק מן האוכלוסיה הערבית.
המלחמה באלג׳יריה אבודה לצרפת. אפשר לרמות את העולם בבחירות מזוייפות,
הנערכות תחת כידוני הכובשים ; אולם האנשים האחראים בפאריס, ובעיקר הגנרלים
המפוכחים שאינם נואמים מעל למרפסות, יודעים היטב כיצרפת אינה יכולה לנצח
במלחמה זו. במוקדם או במאוחר, בעוד שנה, שנתיים או שלוש, תבוא דיאן־ביאן־פו
האלג׳ירית, המפלה הצבאית המוחצת.
מכיודן ששום צבא אינו רוצה להזמין מפלות, חפצה הצמרת האחראית של הצבא
הצרפתי בשלום שיציל את הפרסטיג׳ה שלה.
ההון הגדול הצרפתי, שנתן את תמיכתו לדה־גול, רוצה בשלום. הוא מואס במלחמה
היקרה. הוא יודע כי האינטרסים הכלכליים שלו בצפון־אפריקה לא יובטחו על־ידי מלחמה,
אלא רק בהסדר־שלום טוב. הוא רוצה להקדיש את האמצעים שלו לכיבוש עמדות בשוק
האירופי החדש. יש לו תחושה של כוח, והוא מוכן להתחרות עם הגרמנים.
יותר מכולם רוצה בשלום — הגנרל. יש לו אמונה מיסטית ביעודה של צרפת,
ב״גדולה״ הצרפתית, אותה הוא מזכיר בכל אחד מנאומיו. הוא איש משכיל מאד, הגיוני
וקר־רגש. הוא יודע שהמלחמה באלג׳יריה אבודה, וכי המשכה יהרוס את כל תוכניותיו
להחזיר את עטרת צרפת ליושנה.
אמנם, בבחירות האחרונות קרתה לו שואה. השיטה החדשה הביאה לפרלמנט את
היסודות הקיצוניים ביותר, שצעדו תחת דגלו. יסודות אלה מייצגים את הגוש המרוכז
של המתיישבים בצפזן־אפריקה, ההון הצרפתי באלג׳יר׳ הפאשיזם הצרפתי והימין הקיצוני.
גוש זה השיג את נצחונו על סמך ההבטחה ללחום באלג׳יריה עד טיפת־הדם האחרונה.
הדה־גוליסטים, מסוגו של ג׳אק סוסטל, הם אסון לדה־גול.
אולם הפרלמנט החדש אינו חשוב. הגנרל אינו זקוק לפרלמנט. לפי החוקה החדשה,
הוא יכול לשלוט בלי פרלמנט, וגם בלי ממשלה. ואף אחד מן הגוליסטים שצצו כפטריות
אחרי הגשם אינו יכול להעיז לקום בגלוי נגד הגנרל. מי שמתנגד כיום לגנרל, מבצע
הגנרל מבצע עתה רפורמה כלכלית, שהיא בלתי־פופולארית עד
חארא־קירי פוליטי.
כדי זוזעה. כל המחירים מאמירים, כל הצרפתים רוטנים. הגנרל מצפצף על התגובות• הוא
לא יפחד גם מן התגובות של דעת־הקהל עת יוודע כי הושג שלום באלג׳יריה.
הגנרל רוצה בשלום — לא בשלום בכל מחיר, אלא בשלום שיציל מה שניתן עדיין
להציל, שלום שיציל את הפרסמיג׳ה, את האמונה ב״גדולת״ צרפת.

הערביות והמערכיות רוצות בשלום באלג׳יריה. מסיבות
*י« ל הממשלות
Jאחרות לגמרי•
רוח רעה מהלכת אימים בקאהיר, בטוניס ובוושינגטון — הרוח הרעה של אלג׳יריה
חופשית, הקשורה בברית־המועצות.
ברגע שאלג׳יריה תהיה חופשית, היא תהיה מעצמה גדולה בעולם הערבי. היא תהיה

נובר אר־1אצ\־

ון ד אני

בעיניו רק אתמול שטן קומוניסטי, נראה לו
ענק בגודל שטחה (פי מאה מגודל ישראל),
כיום כגואל מפני הסכנה המתבשלת בעיראק.
בולטת בגודל אוכלוסיתה המוסלמית (שמונה
לאויביו הפנימיים של עבד אל־נאצר ישנו
מיליון) .ובעיקר: היא תהיה בעלת הצבא
הסבר נוסף לתהליך זה. משטרו של סגן־
הערבי החזק ביותר בעולם.
האלוף בקאהיר מבוסס על הבורגנות המצרית.
האלג׳ירי
צבא־השיחרור
לפי הערכה, מונה
בורגנות זו היתד, תמיד קוסמופוליטית, בעברגע
זה יותר מ־ 100 אלף חיילים מגוייסים
לת תרבות צרפתית, להוטה אחרי רתחים
גיוס מלא׳ לובשי־מדים ומוצבים ליחידות.
קלים, מושחתת וקלת־דעת. גם אחרי הרחקת
הוא הוכיח את יכולתו בשדה־הקרב, ככוח
חלק מן היסודות היווניים, האיטלקיים והלוחם
ממדרגה ראשונה. בשנים ארוכות של
יהודים משכבה זו, לא השתנה אופיה. היא כבר מלחמה בלתי־פוסקת וחסרת־רחמים׳ בה
רוצה בזרם הון מבחוץ שיאפשר רוזחים
ניססו כמה מאות אלפי אלג׳ירים, התגבש
קלים וחיי מותרות — וזרם זה יכול לבוא
צבא זה על מפקדיו וחייליו.
רק מן המערב. כי ההון הבא מן הגוש
הסובייטי אינו נדבק בידיים. הוא מושקע
מלבד צה״ל, אין במרחב כולו כוח שישבמפעלים
שאין לצפות כי יכניסו רווחים
תה לצבא זה. הצבא המארוקאי חלוש. הצבא
בזמן הקרוב. על כן דוחפת שכבה זו,
הטוניסי אינו קיים• הצבא של רע״ם אינו
מעוז כוחו היחיד של המשטר מחוץ לצבא,
זוכה לכבוד רב בעולם הערבי, אחרי פרשת
לקראת השלמה עם המערב.
סיני. הצבא העיראקי לא התנסה עדיין בשום
קרב רציני.

וית־יתחזק כן המלחמה, שתימשך ככל

צד המפתיע בפרשה זו הוא קלות
גבש צבא זה, וכן תגדל הסכנה הכרוכה בו
f Iהמעבר. במשך שנים היתה העתונות
לכוחות ערביים מתחרים. הוא יוכל להשהמצרית
מלאה מאמרים וקאריקטורות אנטי־תלט
בקלות על כל אפריקה הצפונית.
מערביות, שארסיותם השיטתית עלתה אף
על אלה שבעתונות הסובייטית. אפשר היה
מפקדי הצבא הזה הם עתה השליטים
האמיתיים ברפובליקה האלג׳ירית הלוחמת. בחיגרנת ננרבתת ארח נזגתזרנת את פני וזנזחזב היגגן:
לחשוב כי תעמולה זו השאירה מישקע
רא ברגר ננריין ראן פניהן נזגננדגת, ברגר ר \2כי כנח דיננזי של שינאה עיוזרת, שגם שליט פופולארי
ראש הממשלה בגולה, פרחאת עבאס, אינו
ביותר לא יוכל להתגבר עליו בנקל.
אלא נגיב אלג׳ירי, דמות פופולארית ומתונה,
הננין. נגן הנגנזגי
פנניר.
כהר-מנש חעגבגזז רפני נזתזזת פגננר
המציאות מוכיחה את ההיפך. המעבר בואך
חסרת־השפעה כלפי פנים. חברי הממשלה,
צע בלי קושי. הוא מוכיח באיזו מידה נשאר
לעומת זאת, באו ברובם משורות המפקדים
הלוחמים. הם אנשים קשי־עורף ומנוסי־סבל. אי־אפשר שלא להתרשם מהם בפגישה אישית. העם המצרי בלתי־לאומני ובלתי־חדור בלהט ההתעוררות הערבית, שש שנים אחרי המהפכה.
מבחינה זו שונה האומר, המצרית מכל שאר האומות הערביות. הדור הישן חונך ברוח
ומאחוריהם עומדים המפקדים בשדה. אישיותם של אלה תקבע את המשך ההתפתחות. מי
מצרית, יותר מאשר ברוח ערבית. הבעיות של מצרים, הא-נטרסים של מצרים, ההיסטוריה
הם אלופי המאבקז
של מצרים, תופסים אצלו מקום ראשון — מרחק רב לפני הבעיות, האינטרסים וההיסטוריה
הם לא באו משורות הבורגנות האלג׳ירית הקטנה והחלושה, כי זו הזדהתה בעיקרה
עם השלטון הזר. הם באו משורות האיכרים. הם היו סמלים בצבא הצרפתי, ועלו לדרגת של המשפחה הערבית הכוללת. התלהבותו ד,ערבית־ד,לאומנית היא על פני השטח בלבד.
(במשפט מוסגר: מכאן, אגב, אמונתם של כל המומחים הזרים, כי למצרים קל יותר
אלופים בצבא האלג׳ירי — בדומה לדרכם של אלופים רבים בצה״ל. מבחינה מעמדית
מאשר לכל מדינה ערבית אחרת לכרות שלום עם ישראל, וכי הגורם הקרוב ביותר לכך
וחברתית, אין שום דבר הקושר אותם אל המערב.
במצרים הוא דזדקא המנגנון הממשלתי המצרי).
ככל שנמשך המאבק, כן נמשכת שכבה זו יותר ויותר אל הגוש הסובייטי. המפקדים
התוצאות המעשיות: עוד לפני חודש היה ברור, כי בימים הקרובים יתחדשו, היחסים
זקוקים לנשק ולכסף. הליגה הערבית אינה יכולה לספק אותם במידה מספקת. טוניס
הדיפלומטיים בין בריטניה וצרפת לבין רע״ם. ההון המערבי יגיע למצרים בממדים נרחבים,
ומצרים הגישו עזרה, אך בממדים שאינם מספיקים להמשך המאבק בקנה־מידה רחב. הנשק
מרכדהכובד של המאמץ הסובייטי במרחב יעבור מקאהיר לבגדאד. וגמאל עבד אל־נאצר
והכסף לקרב־ר,הכרעה יכולים לבוא רק ממקום אחד: הגוש הסובייטי.
לא יפריע לשלום בין צרפת ואלג׳יריה.
זהו הסיוט המדריך כיום את שנתם של גמאל עבד אל־נאצר, של חביב בורגיבה, של
שארל דד,־גול ושל ג׳ון פוסטר דאלס. הוא מדריך גם את מנוחתם של היסודות המתונים

יותר במחנה האלג׳ירי. לכן קיים לחץ כללי כמעט למען שלום מהיר, לפני שיקרה האסון.
קשר Byז ה אירעו בשבועות• האחרונים מאורעות כמעט משעשעים.
ולכן מתנהל המשא־והמתן הסודי באותה עיר אירופית בקצב מוגבר.
כאשר החליט דה־גול סופית שהגיעה השעה לשלום באלג׳יריה, שלח לקאהיר גנרל צרפתי

מהימן, שנפגש עם גמאל עבד אל־נאצר וגילה לו את ההצעה הסודית של דד,־גול (שאת
פרטיה העיקריים הזכרתי לעיל) .הוא שאל אם עבד אל־נאצר מוכן לקבלה בחיוב. במלים
ך* רגע שיושג שלום זה, ישתנו המערכים הבינלאומיים תכלית שינוי• צרפת תשקיע
אחרות: אם יימנע מללחוץ על האלג׳ירים בכיוזן הפוך.
Jאת מיטב מאמציה לפיוס העולם הערבי. כל מטרתה תהיה לקיים את ההשפעה הצרפתית
שתישאר לפליטה במגרב. בד,שתאה לצורך שליט זה, יהיה משקלה של ישראל, המבודדת
תשובתו השקולה של השליט המצרי היתה :״לא אפריע למשא־ומתן בין אלג׳יריה וצרפת.״
היה זה אור ירוק לדד,־גול.
והמנותקת, קטן.
כעבור זמן־מה הגיע לקאהיר ראש־הממשלה האיטלקי, אמינטורי פאנפאני. הביקור היד,
אין פירוש הדבר שצרפת תנטוש את ישראל לגמרי. תמיד יהיה כדאי לצרפתים לקיים
פוליטי מובהק. הוא היה רצוי לעבד אל־נאצר, כי כל ראש־ממשלה נוסף המתפלש בעפר
קשר כלשהו עם תל־אביב, כדי להוכיח לערבים ולעולם שעוד יש לה אחיזה במרחב, וכי
רגליו, מוסיף לו פרסטיג׳ה. הוא היה רצוי לו גם כהפגנת הנכונות שלו להתפשר עם
יש לה יכולת התימרון. אולם תהיה זאת מציאות רחוקה מאד מחלומותיהם הנעימים
המערב. לפאנפאני עצמו היה הביקור דרוש מפני שעמדתו באיטליה רופפת ביותר, ועליו
וד,ילדותיים של שמעון פרס ושות׳ .צרפת לא תהיה בת־ברית במיבצעי־סיני עתידים, דה־להוכיח
כי יש לו מעמד פוליטי בינלאומי מכובד (בינתיים התייאש מכך, התפטר ממשרתו).
גול לא יעלה ברגל לשדה־בוקר (וגם לא יקבל, מן הסתם, את דויד בן־גוריון בארמון
מובן, כי בביקור מסוג זה לא היו נושאים נתונים לשיחה. מחוסר נושא אחר, החל
אלמה) ,שמעון.פרס לא יהיה בן־בית אצל שר־החוץ הצרפתי ונציג צרפת באו״ם לא ירים
פאנפאני לשוחח על בעית אלג׳יריה. לא היה לו שום מושג על השליחות הסודית של
את קולו למען ישראל במועצת־הבטחון (כפי שלא עשה זאת גם בדיון על תקרית־החולה
הגנרל הצרפתי (שגם כיום ידועה למדינאים מעטים בלבד בקאהיר ובפאריס) .לכן שאל
האחרונה).
בתמימות, אם עבד אל־נאצר יקדם בברכה יוזמה צרפתית לשלום באלג׳יריה. המנהיג
במלים פשוטות: עוגן־ההצלה הצרפתי עומד להינתק מן הספינה הישראלית. הדבר יקרה
המצרי ענה בחיוב.
בעתיד הקרוב, תוך שנה. ישראל תעמוד לבדד, מול העולם הערבי. מה יהיה פרצופו?
לפאנפאני היה נדמה, שיש לו בשורה בעלת חשיבות בינלאומית מכרעת. כשאך חזר
לרומא, עלה על המטוס הראשון ומיהר לפאריס, כדי לספר את הסיפור לגנרל דר,־גול.
הצרפתי הארוך הקשיב לדבריו בנימוס קריר. כשסיים האיטלקי את בשורתו, השיב לו
דד,־גול בסארקאזם הותך :״אני מודה לאדוני על הענין הרב שהוא מגלה בעניני צרפת.״
לפני ששה שבועות נזדמן לי לשוחח עם השגריר של מוינה קומוניסטית מסויימת, באחת
י הבירות המערביות. שוחחנו על בעיות המרחב ועל פעילות ברית־ד,מועצות בו. ממילא
»* גגי ישראל, הפשרה בין עבד אל־נאצר והמערב, תישא בחובה תוצאות מרחיקות־לכת.
התגלגלה השיחה לגמאל עבד אל־נאצר.
:3 rאז סוף ,1954 אין המדיניות הישראלית הרשמית אלא ביטוי למצב־רוחו האישי של
נדהמתי לשמע דברי בן־שיחי. מימי לא שמעתי תיאור כה סרקסטי ומלא־בוז לגמאל עבד
דויד בן־גוריון. ביג׳י שונא את עבד אל־נאצר שנאה אישית, כמעט פיסית. שנאה זו הדדית.
אל־נאצר, כפי ששמעתי אותו ערב מפי המדינאי הקומוניסטי. באותו רגע לא היה עדיין
עבד אל־נאצר, כמו כל ערבי לאומי במרחב, סבור כי ביג׳י הוא משרת האימפריאליזם,
שום סימן לקרע בין המחנה הסובייטי ורע״ם.
שונא־ערבים, מחרחר־מלחמה, צבוע ואיש־כזבים, אויב מושבע וקיצוני לשיחרור הערבים.
תוכן דבריו של הדיפלומט היה: גמאל עבד אל־נאצר אינו מסוגל לסתור את הבעיות
הקרב הפך כמעט להתמודדות פרטית.
העיקריות של מולדתו. הוא עומד על עברי פי סחת של פשיטת־רגל כלכלית. שום נצחונות
לכן היתה המדיניות הישראלית מבוססת על נסיון לנצל את איבת המערב לשליט המצרי. הצליח פוליטיים חיצוניים אינם יכולים להעלים את הכשלון הפנימי היסודי הזה. הוא לא
היא ביקשה להציע את עצמה למערב כבת־ברית נגד התפשטות הלאומנות הערבית בהנהגת
להשתלם אף על אחת ממדינות־הנפט העשירות. הוא יהיה זקוק לכסף. כסף זה יכול לבוא
עבד אל־נאצר. היא ניסתה לתאר את קאהיר כסוכנת הסובייטים, ואת עצמה כמיבצר אחרון
רק מן המערב. על כן יצטרך גמאל עבד אל־נאצר למכור את מצרים למערב.

של המערב במרחב.
כאשר נאם עבד אל־נאצר בסורט־סעיד, כעבור כמה ימים, את נאומו המפורסם נגד
מדיניות זו נכשלה לחלוטין. אמנם, היא יצרה ברית זמנית עם צרפת, על רקע המלחמה
הקומוניסטים, היה לפחות ישראלי אחד בלתי־מופתע.
באלג׳יריה, והתקשרות רגעית עם בריטניה לפני מיבצע סיני. אך היא לא שיכנעה מעולם

את משרד־החוץ האמריקאי.
עתה, עם הסתערות המערב על קאהיר, צפויה סכנה נוראה כי ישראל תישאר יושבת
פני ש כו ע נפגשתי ברומה עם נציג מחתרתי מצרי. תיאורו היה כמעט זהה, אך מפורט
בין שני ד,כסאות. היא השניאה את עצמה על המחנה הלאומי הערבי, כדי להתקשר עם
/יותר. היה זה תיאור של ,.אדם המכיר את התמונה מבפנים.
המערב. והיא הפכה לתקלה בדרכו של המערב להתפייסות עם עבד אל־נאצר.
מעטות בעולם המדינות שמצבן הכלכלי כה מיואש כמו זה של מצרים. עיקר האוכלוסיה
השלום בין וושינגטון וקאהיר, כשלום בין פאריס ואלג׳יר, עשוי להיות על חשבון ישראל.
חי בדלות מסמרת־שערות, במצוקה י נצחית זחסרת־מוצא, בכפרים אשר לאורך הנילוס.
העוני, הבורות, המחלות הם דיירי־קבע בכפרים אלה.
האפשרות ההפוכה — השגת שלום בין מצרים וישראל בתיווך המערב, כחלק מן הסידור
המערבי הכללי — אינו בא בחשבון כל עוד דויד בן־גוריון מדריך את מדיניות ישראל,
מדי שנה בשנה נוספות חצי מיליון נפשות חדשות לאוכלוסיה זו. לבן אין המצב הנורא
למרות שיתכן בי מעולם לא היתד, השעה כה כשרה לכך.
נשאר אפילו כמו שהוא. הוא נעשה יותר נורא מדי שנה. כל עשר שנים מוכפל מספרם
של העובדים החקלאיים חסרי־האדמה. גם הפלאחים שיש להם אדמה, מתקיימים ברובם
המכריע על פחות מארבעה דונם למשפחה.
במצרים אין אדמה חדשה. הנסיון של כיבוש אדמה חדשה ב״מחוז השיחרור־ נכשל.
הסכר הגבוה באסואן, אם יוקם, עשוי לפתוח לחקלאות אזורים חדשים. אולם הדבר יקרה,
בחודש האחרון הופיעה המפלגה הקומוניסטית הסורית במצע חדש, שדרש עצמאות
אם יקרה, בעוד 15 שנה. הריבוי הטבעי עד אז יבלע את כל הרווח האפשרי.
זוהי ביצה כלכלית, שאין מוצא ממנה, אלא בתיעוש אדיר ומזורז. המשטר של עבד אל־רחבה
לסוריה במסגרת האיחוד הערבי. היה זה סימפטום חשוב למזג־האוויר החדש בחבל
הצפוני של הרפובליקה הערבית המאוחדת.
נאצר לא הוכיח יכולת לבצע תיעוש זה. הוא הקים כמה מפעלי־ראוזה יפים, שאין לזלזל
בהם. אולם זוהי טיפה בים.
האיחוד בין סוריה ומצרים בוצע בחפזון, ללא תיכנון -מחשבה רבה. עבד אל־נאצר לא
לכן זקוק עבד אל־נאצר לכסף — להרבה כסף. הוא לא יבוא מברית־המועצות. כי
רצה בו בצורה זו. האיחוד ניכפה עליו על־ידי המנהיגים הסוריים, ובעיקר על־ידי מפלגת
ההקצבות הרוסיות ניתנות בזהירות, והן מושקעות רק במפעלים שיש להם תועלת ארוכת״
ד,תחיה (״אל־בעת״) הסוציאליסטית, שחששה מפני השתלטות מיידית של הקומוניסטים.
טווח. אין בהן תועלת מיידית להקלת המצוקה ולהטבת מצבו של המשטר.
מפלגת אל־בעת של אכרם אל־חוראני, היא כיום הנושאת העיקרית של רעיון המדינה הערבית
מכאן הכורח המוחלט של גמאל עבד אל־נאצר לפנות מערבה. לא תהיה זאת תפנית
האורגאנית הגדולה, מן האוקינוס האטלנטי עד החידקל. חוץ מזה היא אוסף של שאיפות
מקרית, תמרון נוסף במישחק בין הגושים. הפעם תהיה זאת תפנית אמיתית. עבד אל־נאצר
סוציאליסטיות מבולבלות. יש בה חוגים סוציאליסטיים אמיתיים, שמאליים־קיצוניים. ויש
יעשה שלום עם המערב. המערב יקבל בשמחה את היד המושטת. עבד אל־נאצר, שהיה בה חוגים פאשיסטיים מובהקים, המשחקים בסיסמות סוציאליסטיות, כהיטלר בשעתו.

גגצוים nun :אר הגעוב

סוריה n niT :של אל־בעת

האיחוד לא עלה יפה. אי־אפשר לאחד באופן פתאומי שתי מדינות, ללא רציפות
גיאוגראפית, בעלות בעיות כלכליות שונות לחלוטין. בניגוד למצרים מוכת־העוני, סוריה
היא מדינה בעלת אפשרויות כלכליות נרחבות. היא לא נהנתה מן האיחוד הקיצוני.
בסוריה אין מפלגות אמיתיות ומגובשות. מבחינה זו עלתה אל־בעת על יריבותיה, אולם
גם כוחה הפנימי מוגבל למדי. מכיוזן שהיא מזוהה לחלוטין עם האיחוד המצרי, היא סובלת
עתה מן הריאקציה הציבורית השלילית. ברגע זה כוחה בירידה.
מצב זה מנוצל על־ידי הקומוניסטים, המצליחים עתה לזהות את עצמם עם הרעיון
ההפוך — הרעיון של איחוד ערבי מרחבי, שישאיר את העצמאות לכל חלקיו. רעיון זה
קורן עתה מבגדאד, ויש לו כוח־משיכה רב בסוריה. כי סוריה, כמו ירדן, קרובה הרבה
יותר לעיראק מאשר לארץ הנילוס.
רע״ם היא עובדה קיימת. היא לא תתפרק. אולם הזעזועים הפנימיים בסוריה יימשכו,
והם יהוו גורם חשוב מאד במאבק על המרחב.

עיראק: הנוח העולה במרחב
הכוה העולה בעולם הערבי הוא עיראק. המדיניות הישראלית, המסתכלת בריתוק היפנוזי
במפלצת המצרית שהיא עצמה יצרה אותה בדמיונה, עוד לא הרגישה בכך. אולם העובדה
המכרעת בפרוס שנת 1959 היא כי לפני שנה היה עבד אל־נאצר המנהיג הערבי הלאומי
היחיד, בעוד שעתה ישנם כמה מנהיגים. עבד אל־נאצר הוא עץ אחד ביער — עץ גבוה,
חסון, חזק — אך לא יחיד.
בעיראק אין דיקטטורה צבאית מן הסוג השלט במצרים. המהפכה העיראקית היתה
מהפכה דמוקראטית. עמדו מאחוריה כל החוגים והמפלגות, שדוכאו ונרדפו באכזריות בימי
נורי אל־סעיד. לכולם ניתן לפתע חופש־פעולה. היה דרוש זמן מה כדי שתתגבש תמונה
ברורה כלשהי של יחסי־הכוחות האמיתיים בין המפלגות.
הכוח שמשך תחילה תשומת־לב רבה, עד שדעך וכבה, היה כוחה של אל־בעת. אין לה
אחיזה אמיתית בעיראק. נציגה העיקרי, עבד אל־סלאם עארף, גילה חוסר־הבנה פוליטית
מדהים. הוא לא הבין את העובדה היסודית ביותר של עיראק: שהיא מדינה דדלאומית,
ערבית־כורדית. עד היום מספרים העיראקים בהנאה על מקרה אחד, בו בא עארף לנאום
בעיר הכורדית סוליימאניה, ופתח במלים :״יא אחים ערביים!״ תגובת הכורדים היתה מוחצת.
אל־בעת היא כוח מבוטל בעיראק, כמו במצרים. היא נשארה מפלגה סורית מובהקת,
עם אחיזה מסויימת בירדן.
בצד הקומוניסטים, עליהם נדבר לחוד, הכוח העולה האמיתי בעיראק, הוא המפלגה
הדמוקראטית הלאומית, אשר בראשה עומד המדינאי העיראקי כאמל צ׳אדרצ׳י, ואליה שייך
שגריר עיראק באו״ם, האשם ג׳וואד, זוהי מפלגה סוציאל־דמוקראטית אמיתית, הדוגלת
ברפורמה סוציאלית אמיתית, המתנגדת לקומוניסטים ולפאשיזם הרעשני של אל־בעת כאחד.
מפלגה זו דוגלת במשטר דמוקראטי פנימי, בשויון מלא בין הערבים והכורדים ובאיחוד
המרחב על בסיס אמנה מרחבית כוללת, שתבטיח שיתוף־פעולה רחב בין כל עמי המרחב,
תוך שמירת עצמאותו וצביונו המיוחד של כל אחד מהם. אחרי שיחותי עמו, שעוד אספר
עליהן, הכריז האשם ג׳זדאד רשמית ברדיו הניו־יורקי, כי שיתוף־פעולה מרחבי כזה צריך
לכלול בשלב הסופי את כל מדינות המרחב, כולל המדינות הלא־ערביות (העולם הזה 109י).
במלים אחרות: את ישראל.

ץישה שו נ ה זו לבעית האיחוד המרחבי, אינה נובעת רק מהבדלי טמפרמנט, אף לא
רק מאופיר, הדו־לאומי של עיראק. היא נובעת גם ממצבה הכלכלי המיוחד.
הקואליציה השלטת כיום בארץ זו, בחסותו של עבד אל־כרים קאסם הסימפאטי, רוצה
בלב שלם להשיג את הקידמה הכלכלית והחברתית, שבלעדיה אין טעם רב לשיחרור
הלאומי. בתפיסתה זו היא מתקדמת הרבה יותר מגמאל עבד אל־נאצר. ובניגוד לעבד אל־נאצר,
יש לה האפשרויות המעשיות לבצע את הדבר.
עיראק היא מדינה עשירה, יחסית. יש לה אוצרות של נפט. הכנסות הנפט הן הבסיס
לכל תוכנית־פיתוח. לכן לא תשחק עיראק בנפט, לא תערוך הרפתקות ביחס אליו, ואף
תשמור על יחסיה עם המערב — שהוא השוק הטבעי לנפט זה. קשר זה לא ינותק גם
אם יתחזקו הקשרים בין עיראק וברית־המועצות, תהליך הנראה וודאי.
למנהיגי עיראק, האחוזים בהתלהבות של תוכניות־פיתוח, אין כל חשק להתאחד באופן
אורגאני עם מדינה מוכת־עוני כמו מצרים, ולחלק עמה את הכסף הדרוש למימון הפיתוח
של עצמה. יש להם אגואיזם לאומי משלהם. וכל עוד לא יצליח עבד אל־נאצר להשתלט על
מדינה עשירה־בנפט — כמו כוויית, סעודיה או בחריין — לא יוכל להשתוות לעיראק•

הפלגים תמכו בגמאל עבד אל־נאצר ככוח מתקדם־יחסית. היתד״ ועדיין יש להם, השפעה
מוסווית אך אדירה על מערכת־התעמולה, במערכות העתונים ובשאר אמצעי־הקשר הציבוריים.
העובדה שהמפלגה היתד, אסורה, לא הפריעה להם במיוחד.
כאשר יצאה המפלגה הקומוניסטית הסורית במצעה החדש, שהזדהה למעשה עם המצע
של המשטר העיראקי, לא הזדהו הקומוניסטים המצריים עם דרישתם לפירוק מעשי של
רע״ם. אולם הם יצאו בהפגנת סולידאריות, תוך תמיכה בזכותם של הקומוניסטים הסוריים
להשמיע את דעתם. כתוצאה מכך הושלכו כ־ 200 מהם לכלא (שם הצטרפו ל־ 400 האסירים
של האחים המוסלמים, הנמקים שם מזה כמה שנים).
מאסרים אלה לא שברו את כוחם של הקומוניסטים המצריים. להיפך, יתכן שיחשלו
אותם• הם נהנים מיתרון אחד, שאין לשום קומוניסט אחר במרחב: אין להם מתחרים.
בניגוד לסוריה ולעיראק, אין במצרים תנועה שמאלית מלבד הקומוניסטית. כל האופוזיציה
השמאלית למשמר, כל השאיפה לרפורמה כלכלית וחברתית, כל היאוש מאי־יכולתו של
המשטר לשים קץ לנחשלותה הפנימית של מצרים, יצטברו בסופו של דבר במפלגה זו —
אם לא יקום לה מתחרה.
מבחינה זו, מעמדם של הקומוניסטים המצריים הוא אידיאלי. מצבם דומה למצב
הקומוניסטים הסיניים ערב עלייתו של מאו טסה־טונג למנהיגות מפלגתו. מיליונים של
איכרים מוכי רעב ומחלות מחכים לכוח הפוליטי שיגייס אותם ויתן ביטוי למאבקם. מצרים
מלאה ״שודדים״ ,אגשים מיואשים שהסתכסכו עם החוק וחיים בכנופיות — חומר־גלם
אידיאלי למלחמת־גרילה.
כבר היום נהנים הקומוניסטים מפופולריות עצומה בכפרים. שליחי המפלגה, המזדמנים
לכפרים נידחים, מתקבלים כמשיחי־אללה. הכל מוכן למאבק — מלבד הקומוניסטים עצמם.
מה חסר? חסר הניצוץ המדליק את המדורה, האישיות שתרכז את המאבק ותלהיב את
הלבבות — מאו טסה־טונג מצרי. המפלגה לא הציגה עדיין שום תוכנית אלטרנטיבית
למשטר, תומכת עדיין למעשה בגמאל עבד אל־נאצר. אולם זוהי חבית של אבק־שריסה שיש
לקחת אותה בכל חשבון של העתיד.

ישראל: ספינה ללא הגה
דו״ח זה על המצב במרחב — תצלום־רגע של נוף האחוז רעיז־ת־אדמה מתמדת והמשתנה
במהירות — מגלה כי צפויות לישראל סכנות חמורות, וגם כי סיכויים גדולים באופק.
כמשרתת המערב, כחלק מן המערך המערבי, עתידה של ישראל קודר מאד. הברית עם
צרפת תתמוטט בהדרגה, איבת ברית־ד,מועצות תישאר על כנה, המערב יתעלם מן האינטרסים
הישראליים בנסיונו להתפשר עם עבד אל־נאצר. בבורסה הפוליטית, צפוי שפל חמור
וממושך למניות של ממשלת ישראל. תוך שנה תהיה פשיטת־הרגל של המדיניות הישראלית
הרשמית גלויה לכל בר־דעת.
המרחב מפולג כיום מאד• כסילים — ועל הבמה הפוליטית של ישראל לא חסרים
כאלה — ישמחו על כך. עצם העובדה שיש סכסוכים בין הערבים, משמח את לבם. אין
הם מבינים, כי סכסוכים אלה הם תולדה טבעית של תהליך ההתנערות, וכי בסופו של
דבר יצא העולם הערבי מתהליך זה מאוחד וחזק יותר מכפי שהיה אי־פעם.
התנועה הלאומית הערבית היא זרם היסטורי גדול, ואין היא מצטמצמת בדמותו של
אדם אחד. המונופול הזמני של עבד אל־נאצר נשבר. כיום יש לפחות שלושה ראשים
לתנועה — האלג׳ירי, המצרי והעיראקי — שלא לדבר על האלטרנטיבה הקומוניסטית, שהיא
רצינית מאד.
השאלות המנסרות בחלל זה רבות וגורליות:

הקומוניסטים: המעצמה תנודת־הגבולות
ישנה מעצמה אחת במרחב שכל מדינאי הרואה את הנולד חייב להתחשב בה. זוהי
המעצמה הקומוניסטית, המאיימת על כל המשטרים הערביים הקיימים.
אחרי נפילת נורי אל־סעיד, נדהם העולם המערבי להיווכח, כי קיימת בעיראק מפלגה
קומוניסטית מחתרתית חזקה מאד. בחודש האחרון, אחרי התקפת עבד אל־נאצר על
הקומוניסטים הסוריים, גייסה המפלגה הקומוניסטית בבגדאד 100 אלף איש בהפגנת־ענק,
שנשאה את הסיסמה :״הקץ לעבד אל־נאצר!״ מעולם לא הופגן כוח המוני כזה בעיראק.
ראשי התנועה הזאת אינם ידועים ברבים. דבר זה מאפיין מפלגה זו: מנהיגיה צנועים,
אנשים הפעילים בערפל. בשנים ארוכות של סבל, בצינוק של נורי אל־סעיד, התגבשו
כתנועה הפועלת בשקט, בהתמדה, בנכונות להקרבה.
כוחה של תנועה זו לא הוטל עדיין על כפות המאזניים ככוח עצמאי, כי הקומוניסטים
העיראקיים תומכים עתה במשטר תמיכה מלאה, בקואליציה הדוקה עם מתנגדיהם במפלגה
הדמוקראטית הלאומית, ושאר הגורמים התומכים בקאסם. ביחס לשלב הבא של עיראק אין
חילוקי־דעות בין כוחות אלה. כולם מאוחדים בשאיפה לפיתוח כלכלי מהיר, לרפורמה
סוציאלית מכסימלית, למשטר דו־לאומי ערבי־כורדי, לאיחוד המרחב על בסיס קונפדרציה
רופפת של מדינות עצמאיות — ובהתנגדות מוחלטת ליצירת רפובליקה כל־ערבית מאוחדת.
לפני כמה שנים חוללו הקומוניסטים העיראקיים סנסציה עולמית, עת ניהלו בבגדאד
תעמולה גלויה בין הסטודנטים למען שלום ערבי־ישראלי. הם לא חידשו תעמולה זו.
אך יש להניח כי עמדתם לא שונתה. יהודי עיראק ממלאים תפקיד חשוב במפלגה זו.
« קומוניסטים הסוריים הם כמעט ההיפך הגמור באופיים. כאלד בכדאש, מנהיגם,
| Iהוא מה שנקרא בישראל ״שויצר״ — אדם הנוטה לפולחן האישיות של עצמו, היוצר
תמיד כותרות רעשניות בעתונות. היו לו כמה הישגים מצלצלים — ביחוד כשהפך
לקומוניסט הראשון במרחב שנבחר באופן חוקי לפרלמנט ערבי.
אולם על אף תביעתו של בכדאש להיחשב לקומוניסט מספר 1של המרחב, ולמנהיג
הבלתי־מוכתר של כל הקומוניסטים בו, אין לו בסים רב לעמוד עליו. המפלגה הקומוניסטית
הסורית נופלת בהרבה מחברתה העיראקית, ברצינות המאמץ ובכוח ההמוני. השפעתה היא
על פני השטח — לא בשרשים העמוקים.
בחודש האחרון גילה בכדאש אומץ־לב רב, כשיצאה מפלגתו בגלוי במצע לכינון פדרציה
ערבית שתבטיח עצמאות לכל חלקיה — כולל החלק הסורי של רע״ם. היתד, זאת הכרזתי
מלחמה על עבד אל־נאצר, והיא גררה אחריה מיד גל של מאסרים. כמו תמיד, יעזרו
מאסרים אלה לגבש את המפלגה הזאת לכוח רציני יותר. כוחה נמצא בעליה.

mכוח הקומוניסטי המסתורי ביותר במרחב, הוא המצרי. יש בו סתירה מובהקת בין
| 1אפשרויות עצומות וחוסר־החלטה פנימי.
במצרים היו קיימות שתי מפלגות קומוניסטיות, שנקראו כמעט באותו שם. האחת היתד,
עממית יותר, נקטה בקו לאומני קיצוני למדי. השניה היתד, אינטלקטואלית, כללה את מיטב
האינטליגנציה היהודית. היא היתד, לאומית־מתונה, והטיפה לשלום עם ישראל.
לא מכבר התאחדו שני הזרמים למפלגה אחת, אולם הסתירות הפנימיות לא נעלמו• כל

נייכוראריווז זזיוביוז או וזורה רגווזגוז תתערבי? ואת וזשארוז
העותרת עהה בפגי גתאר עבר אר-ואצר. אשר ! ו
האזזרוגות גפגש בתה פעתית עת פויפ 1ג גשיא יוגוערביה.
ותושב ראזזד תעתורי התווך ״שר הגוש הגייתרריתתי.
• האם יתאחד העולם הערבי כרפובליקה כל־ערבית מאוחדת, או בקונפדרציה חופשית
של מדינות עצמאיות, שכל אחת מהן תשמור על אישיותה המיוחדת?
• איזה משטר חברתי יהיה היעיל ביותר להצלת העולם הערבי מנחשלותו הממאירה,
ולהפיכתו המזורזת לכוח חדיש? האם יהיה זה משטר מערבי, סוציאליסטי־חופשי או

קומוניסטי?
י• איך יחולק העושר הנובע מן הנפט המרחבי, ושאר אוצרות הטבע, בין מדינות

המרחב ז
• האם יתגבש המרחב ככוח ניטראלי אמיתי, גרעין של גוש שלישי בעולם, או שיחיה
נוטה יותר למערב או לגוש הקומוניסטי?
בכל השאלות האלה יש לישראל ענין חיוני. אילו היתד, לה מדיניות מרחבית כלשהי,
אילו הבינה כי כאן מוכרע גורלה — היו פתוחות לפניה כיום כמה וכמה אפשרויות

היסטוריות.

כגליון הגא ימסור עורך ״העולם הזה״ דו״ח
מקיף על שיחותיו עם מנהיגים, דיפלומטים ונציגי
מחתרת ערכיים, על האפשרות לכונן שלום שמי.

במ דיש העם נציב עליון

ברחובות ארלוזודוב ־ הדר ־ בארי
ו־ארלוזורוב-ויצמו-בארי
כנות ־ ,11/־ 3 ,27ד־ 3 7חדרים

עבודה וחומרים מאיכות מעולה — תכנון
מודרני — כל זה תשיג אצלנו ביחד עם

מ שכנתא גדולה לתקופה ארוכה
בתשלומי ם חדשיי ם נוחים
חנויות

ואולמות

למניוה

הבצוע: החברה הכלכלית לא״י—ניו־יורק — צבי אורבך

ן ן * חברת במו בע׳־מ

--־ ת־־א •m .דיזגגוף 16 טל.r־I I״ •Il• J

23082

במקום שחסר רעיון, שם נמצאת תמיד
מילה מתאימה — קבע המשורר הגרמני.
בישראל הובן מזמן, כי אפשר להרהיב
כלל זה. כשישנה בעיה שאין כל נכונות
לפתור אותה, נעשה מעשה דרמטי שאינו
פותר דבר.
השבוע נסתבר כי ממשלת ישראל הוגה
ברעיון דרמטי כזה: למנות ״נציב עליה״,
אדם בעל סמכויות נרחבות שיהיה מוסמך
לנצח על כל המיבצעים הכבירים הכרוכים
בקליטת העליה ההמונית החדשה מרומניה.
לרוע המזל אין הוגי הרעיון היפה מציעים
באותה שעה פתרון ממשי לבעית
הקליטה. מה יעשה הנציב המפואר שאי־אפשר
היה לעשות בלעדיו — אילו היתה
הנכונות לכך?
אחרי שמלווה העליה הוכשל בצדק בידי
הציבור שראה בו אחיזת־עיניים, נשארה בפני
הממשלה רק הברירה בין שלוש אפשרויות:

להדק את החגורה הממשלתית, לקצץ
באופן אכזרי בתקציבי הביזבוז הפנטסטי
של המשטר המפלגתי, לחסום את פיהן של
קבוצות־הלחץ המפלגתיות והפרטיות.
#להטיל על האוכלוסיה מסים כבדים
חדשים.
י• לא לעשות כלום.
הפתרון הראשון הוא בלתי־אפשרי, כי
המשטר הקיים אינו מוכן לבצע חארא־קירי.
הפתרון השני קשה מאד בשנת בחירות. הפתרון
השלישי נוח ביותר.
וכדי לא לעשות כלום, כדאי למנות
נציב.
מדיניות ביקורו של גוסס

במשאל שנעדר ע״• ״ידיעות אחרונות״
ומו״ן ע״• המכון למחקר חברתי שימושי
ובחסותו האדיבה שד
מד חיים לבנון דאש עידית תל־אביב־ימו

ישראל היא בית־קברות של מדינאים אשר
מתו מוות •פוליטי. אחד המתים־החיים האלה,
שר־החוץ הצרפתי של מיבצע־סיני׳ כריס־טיאן
פינו, התהלך השבוע בתל־אביב, נאם
נאומים. בצרפת אין איש ברחוב זוכר את
שמו: אפילו יחזקאל הנביא לא יכול היה
להחיות את העצמות היבשות של פינו וחבריו,
שירדו לתהום הנשיה ביום שמתה
הרפובליקה הרביעית, שהם היו קברניה.
בחודש הבא עשויה ישראל לזכות לחודיה
חדשה: במקום גוויה פוליטית יבקר בה אדם
הנמצא עדיין רק בשלבי גסיסתו האחרונים.
הגוסס: אמינטורי פנפאני, ראש ממשלת
איטליה.
סכיגיס מושחזים. פנפאני, מנהיג
המפלגה הנוצרית־האיטלקית, יושב עדיין
על ספסל הממשלה מסיבה פשוטה: אין
למפלגתו מועמד אחר לתפוס את מקומו.
לכן מסתפקים אויביו, חברי מפלגתו, בעקיצות
קטנות: הם מצביעים נגדו בהצבעות
חשאיות, אך משתדלים להשאיר לו רוב
של קול אחד או שניים בהצבעות חשובות.
פנפאני נואש מלמצוא חיזוק לעמדתו
בתוך איטליה. לכן הוא משתדל לסייר
בעולם, להתקבל בבירות זרות, לעורר מסביבו
רעש דיפלומטי, ליצור את הרושם
שהוא בעל יוזמה בינלאומית כבירה. מסיבה
זו ביקר לא מכבר במצריים (ראה עמודים
5־ .)4מסיבה זו יבקר גם בישראל.
חיבתו הפרטית של פנפאני לישראל נתערערה
אמנם בועידת פלורנץ, כאשר תקעה
לו ממשלת ישראל סכין בגב, חיבלה במזיד
בועידה החשובה, בה קשר את כל כובד
הפרסטיג׳ה הפוליטית שלו. הדבר כאב לפני
פאני כפליים מפני שכבר קודם לכן שילם
את המחיר שדרשה ישראל עבור השתתפותה
בועידה: הזמנת גולדה מאיר לרומא.
אולם פנפאני אינו פנוי עתה לעריכת
חשבונות כאלה. הוא זקוק לנצחונות מהירים.
כי מימין ומשמאל כבר משחיזים אויביו
את סכיניהם. בשבוע שעבר ערך פיאט־רו
נני בנאפולי ועידה של מפלגתו הסוצי־אליסטית־השמאלית,
הכריז רשמית על הינת־קותה
מבריתה עם הקומוניסטים, כדי למשוך
אליו את הסוציאליסטים האנטי־קומונים־
טים׳ שהם שותפיו של פנפאני בשלטון.
הוא מקווה ליצור אופוזיציה שמאלית כה
גדולה ומרוכזת שאי־אפשר יהיה להרכיב
ממשלה בלעדיה. ואילו קואליציה כזאת תקרע
לגזרים את המפלגה הנוצרית של פג־פאני,
שחלקה ימני מאד.
הנשיא דאיל־־הנפט. הדחף הרעיוני
לביקורו של פנפאני בישראל אינו עולה
בקנה אחד עם שאיפות מנהיגי ישראל:
להשכין במרחב שלום שיתקבל על דעתם

של הערבים. כי פנפאני רואה את עצמו
כאיש הנושא ביעוד של הפגת המתיחות בין
המערב והתנועה הלאומית הערבית•
הכוחות הדוחפים את פנפאני בכיוון זה
הם שניים, שונים איש מרעהו. בצד אחד
עומד הנשיא האיטלקי, ג׳ובאני גרונקי, החולם
זה מכבר על קואליציה שמאלית, והשואף
לנהל מדיניות שתתקבל על דעתם של נני
וחבריו בשמאל. שמאל זה רוחש אהדה
וותיקה ללאומנות הערבית בכלל, ולעבד
אל־נאצר בפרט.
הכוח השני מתגלם בדמותו הדינאמית
של מאטאי, מנהל חברת הנפט הממלכתית,
הקאפיטליסט מספר 1של איטליה. מאטאי,
אחד מאנשי־הפלאים של הדור, הצליח לחדור
לשדות־הנפט המבורכים של המרחב על-
ידי כך שנתן לערבים יותר מאשר היו כל
האחרים מוכנים לתת. לאחרונה הבטיח
לגמאל עבד אל־נאצר לפתח במצריים שדות־נפט
שיספקו את כל צרכיה של מצריים
עצמה, יהפכוה למעצמת־נפט.
כדי לנהל את עסקיו, זקוק מאטאי לשקט
כללי במרחב. לאיטליה אין הון רב, ועליה
להשקיע את המעט שיש לה בזהירות
רבה, בתנאים שיבטיחו את קיום הקרן ואת
רציפות הרווחים. היא זקוקה לרווחים אלה
כדי לקלוט באיטליה עצמה ריבוי טבעי של
חצי מיליון נפש לשנה.
שליחות כפולה זו מתודה לפנפאני תפקיד
ברור. אין זה אימפריאליזם איטלקי חדש,
מן הסוג שמצא את סמלו בבניטו (״ם יף
האיסלאם״) מוסוליני. אין זה גם קאפיטליזם
המשתדל לדחוק את רגליהם של אחרים.
לד,יפו, איטליה מעוניינת למשוך חזרה למרחב
גם את ההון של אמריקה, בריטניה
וצרפת, תוך תקווה שריכוז זה יתן בטחון־
יתר גם להשקעות האיטלקיות.
ראש ללא שיניים. אדם הרוצה להשכין
שלום במרחב ולהשביע באותה שעד,
את רצונם של גמאל עבד אל־נאצר ורעיו,
היה צריך להדאיג את ממשלת ישראל. אולם
הפעם גם מנהיגי ישראל אינם מודאגים: הם
יודעים כי מלחמתו של פנפאני היא חסרת־שיניים.
אדם העומד ליפול בכל רגע אינו
יכול לסכן גם את המדיניות הנוקשה של
ממשלת ישראל.
הוא רק יכול להוסיף לה כבוד: ראש־ממשלה
גוסס המבקר בישראל טוב יותר
מאשר לא כלום. לכן מתפללת ממשלת
ישראל שפנפאני לא יפול לפני שיצא לשליחות
הברוכה וחסרת־התוכן.
מפלגות הזיוך הגדול
הגילויים הפומביים על שיטת הבחירות
הפנימיות במפא״י ועל אפשרויות הזיוף
וההכשלה הטמונות בה (העולם הזה ,)1112
הדהימו הרבה יותר מאשר את יריבי מפא״י
את חברי מפא״י עצמם. בסניפים השונים
החלו להשמע רטינות, פקפוקים וחששות,
אם אמנם לא ניצל הגוש את הפרצות הרבות
בחוקת־הבחירות כדי להכשיל את יריביו.
השבוע נזעק יונה כסה, לשעבר מזכיר
מפא״י כללי וכיום מזכיר מפא״י בתל־אביב,
הסניף לו יוחס ניצול בלתי־הוגן של שיטת־הבחירות,
כדי להגן על שמה הטוב של
הדמוקרטיה המפא״יית. במאמר ארוך ומנומק
ב״דבר״ ניסה לסתום את הפרצות. אלא
שהוא היה הגון מדי מכדי לכסותן בשקרים
ובהכחשות. משום כך לא הצליחו הסבריו
ונמוקיו של כסה להעלים קיום פרצות,
הם רק הצביעו עליהן ביתר שאת והבליטו
אותן יותר.
חלשו? האחרת. נימוקו העיקרי של כסה
להגנה על טוהר הבחירות־הפנימיות במפא״י
היה: איש בתוך המפלגה לא עירער על
שיטת־ד,בחירות ועל הבחירות, משמע שהכל
בסדר. אמר הוא :״מצד הרוב המכריע של
הסניפים ומקומות־העבודה לא נשמע ערעור
כלשהו על סדרי הבחירות ...לא בסניפים
לא במקומות העבודה, לא בועדות־הבחירות
ולא מצד החברים לא נשמעה שום טענה
או תלונה נגד הסדר זה״ (של מסירת כר־טיסי־הבוחר
לידי מזכירי־הסניפים).
נימוקים אחרים של כסה:
• אותה שיטה בה התגלו הפרצות לא
היתד, קיימת רק בתל־אביב אלא גם בחיפה.
>• נכון שהיו הבדלים במורדי הקולות,
ומועמד במקום אחד יכול היה להבחר
בעשירית ממספר הקולות שהיו דרושים
לאחר להבחר בסניף שני. אולם המודד הזה
היה ידוע מראש ומי שהציג עצמו בסניף
(הנזטך בענז 1ד )8
העולם הזר 1111 ,

ההגנה שמנת על עדי התניעה בטענתה:

ה שדמי אינו
נורא כ ל כך

השופטים

אלוף־משנה אהרן דורון, מפקד הנח״ל לשעבד; אב בית־הדין
אלוף־משנה נתן קנת, שגויים לצורך תפקידו מבית־המשפט המחוזי
בתל־אביב; אלוף־משנה יעקב פרי, מפקד קרבי, אשר רגלו נתונה בגבס, צועדים לאולם המשפט.

^ הי כן מוכילד! שרשרת האשמה ברצח
/כפר־קאסם? האם דהאן הפיל אתמלינקי
ומלינקי יפיל את שדמי ושדמי יפיל את
האלוף והאלוף יפיל את מי יודע מיי שאלות
אלה נשארו פתוחות אחרי המשפט הגדול,
בו הועמדו 11 אנשי משמר הגבול לדין
(העולם הזה .)1098 השבוע התכנם בית־הדין
הצבאי המיוחד לקבוע את התשובה.
בחדר מרובע, שקירותיו מצופים לוחות
מזוניט חומים והמואר בארבעה חלונות
מכל צד, התכנסו השופטים: שני קציני־קבע
— אלוף־משנה יעקב פרי ואלוף־משנה אהרן
(ארוין) דורון — והנשיא. התורן של בית־המשפט
המחוזי בתל־אביב, השופט מרדכי
קנת, שגויים בדרגת אלוף־משנה לצורך המשפט.
מעל לראש השופטים נתלה סמל
המדינה. מבעד לחלון שמאחוריהם, אפשר
היה לראות מדי־פעם נכים מדדים על קבים,
בחצר מרכז השיקום של תל־השומר.
לפני השופטים, משני צדי האולם, ישבו
היריבים המשפטיים: סגן־אלוף משה דויד,
התובע הצבאי הראשי, ועוזריו ; אלוף־משנה
יששכר שדמי, הנאשם, ופרקליטיו. בתוזך
ניצב דוכן העדים, עשוי עץ מהוקצע, בלתי־צבוע•
העד
העיקרי בתחילת המשפט — ואולי
המכריע במשפט כולו — היה רב־סרן
שמואל מלינקי. מפקד גדוד משמר־הגבול,
שפקד על אותה גיזרה בליל ה־ 29 באוקטובר
— 1956 ליל סיני — לא נראה בחיצוניותו
מה שהינו באמת: טרגדיה מהלכת
על שתיים. הגבר המוצק, בעל השיער האדום,
השפם הגזום בקפדנות ומשקפי־הקרן,
הופיע לבוש מדי־משטרה מגוהצים, כשעל
כתפיו כתר מוכסף. אמנם בפסק־דין בית־המשפט
הצבאי בירושלים נידון ל־ 17 שנות
מאסר ולהורדה בדרגה, אך בגלל הערעור
שהגיש הופיע עדיין בדרגתו.

סלומון בארגון ההגנה בחיפה. סלומון אף
הופיע במשפט מלינקי כעד אופי, לטובתו.
לפי הסתערותו של סלומון, והנימה המקפיאה
של דיבורו, קשה היה לנחש, כי
פעם היה הפרקליט מצווה על העד, שהיה
אז סמל במחלקה המיוחדת של ההגנה בחיפה,
לחטוף שני ערבים כנגד כל יהודי
שנחטף על־ידי כנופיות ערביות, על מנת
להכריח את הערבים לשחרר את החטוף שבידם.
עתה שאל סלומון :״אתה איש צבא
וותיק?״
כעבור חצי־שעה של תמרון מילולי, כש־מלינקי
לא הראה סימני־התרגשות חיצונית,
שקל היטב כל מלה ומדי פעם חזר על
השאלה בנימת תם, התרעם סלומון :״אתה
אינך מפקד גדוד, אתה אינך אפילו מפקד
מחלקה!״
מלינקי הזדקף בגאווה שסועה :״יתכן,״
לחש.

המסקנה המשתמעת

»ן ^ תהתקפתו פתח סלומון על פני
חזית רחבה מאד:
#הוא שאל את העד כמה מכשירי־קשר

עמדו לרשותו בליל־הפעולה, ניסה להוכיח
כי מלינקי היה מעודכן בידיעות על המתרחש
במארב הרצחני כבר מן ההרוג הראשון.
המסקנה המשתמעת: הוא יכול היה
לפעול מיד למען הפסקת־האש, ואם לא
עשה זאת הריהו אחראי לתוצאות המחדל
שלו.
• הוא ניסה להוציא מפי העד הודעה,
כי לא היה רק מפקד הגיזרה, כי אם גם
״מומחה לענייני המיעוט״ באותו שטח• המסקנה
המשתמעת: מלינקי לא היה בורג
כל כך קטן, שמספיק היה בלחץ כלשהו
מצד מפקד צבאי כדי להפעילו בכיזזן בלתי׳
רצוי לו.
י • הוא ניסה לערער את מהימנותו של
העד, הציג לפניו פתק, כתוב בכתב־ידו
של מלינקי. היתד, זו טיוטת פקודת־ד״מיבצע,
אותה רשם אחרי פגישת־התדריך שהיתה לו
עם שדמי. בין השאר הופיעו שם המלים
״עוצר מחושך עד אור״ .שאל סלומון:
״האם מלים אלה נאמרו לך מפי אלוף־
משנה שדמי?״ התשובה :״לא.״ המסקנה המשתמעת:
אם מלינקי המציא בעצמו את המלים
״עוצר מחושך עד אור״ ,שהן מיותרות
לגמרי נוכח הציון המדויק יותר ״מ־
17.00 עד 6.00״ ,מי ערב לכך שלא המציא
בעצמו מלים מכריעות יותר — כגון
״אללה ירחמו״?

שדמי לא אמר
•*צעדי טקטיקאי מנוסה, הלכה

JLהתקפת סלומון והתרכזה על נקודה
אחת: האם שדמי אמנם נתן פקודה לירות
על מנת להרוג? השיב מלינקי בהחלטיות:
״כן; הוא ציווה שכל מי שיוצא מפתח ביתו
יירה.״ אחר־כך תיקן את עצמו, תוך מבוכה
קלה :״הוא דיבר על מפירי־עוצר. כן, כל
מפר־עוצר יירה.״
בשלב זה כבר נראתה בבירור המטרה
העיקרית של סלומון. מפי העד, הצליח
לצייר את התמונה הכללית, אשר על רקעה
התחוללה הטרגדיה של ה־ 29 באוקטובר:
היה הכרח לשמור על סודיות תנועת־הצבא,
החל מרדת החשיכה, לכן לא רצה שדמי
שתושבי הכפרים יסתובבו מחוץ לבתיהם.
הוא גם רצה שישרור שקט מוחלט בכפרים
ואף יעץ למלינקי לא להסתבך במהומות.
הוראותיו החמורות של שדמי יכלו להתפרש,
לכל היותר — לטענת סלומון —

כרשות לפתוח באש על ערבי שיעזוב את
ביתו ויסתובב בכפר, בהפרו ביודעין את
העוצר. על כן, הפקודה לירות על אנשים
מחוץ־לכפר, בדרכם מן השדות אל הבתים,
לא השתמעה בשום אופן מהוראותיו של
שדמי. היא היתה רק תוצאה של התלהבות
מלינקי והתרגשותו, מול המלחמה העומדת
לפרוץ. רק הוא אחראי לתוצאותיה.
לפי גירסתו של מלינקי, שאל את שדמי,
בעת התדריך על הטלת העוצר :״ומה יהיה
עם אלה שיבואו מן החוץ ולא ידעו על
העוצר?״ וכאן באו שתי המלים המחלחלות
ביותר בכל הפרשה הטראגית :״אללה־ירחמו!״

פידאין
כלידה

ך * ל 1מון לא הכחיש כי אמנם אמר
Wיששכר שדמי את שתי המלים הערביות•
אך לא למלינקי, בישיבת־התדריך של
שעה אחת בצהרים, כי אם בקבוצת־הפקו־דות
החטיבתית, בשעה שלוש אחר־הצהרים.
הוא תיאר, באמצעות העד, כיצד נאמרו המלים:
אחד מקציני צה״ל, אשר גדודו היד,
צריך להתמקם במערך סמוך לכפרים הערביים,
אחרי רדת החשיכה, שאל את שדמי
מה יהיה גורל החורבות הנמצאות ממש
בתוך מערכו. מה יעשה לערבים שיסתובבו

השיב לו שדמי: משמר הגבול יטיל עוצר
חמור, ידאג שהערבים לא יסתובבו בחוץ
בלילה .״ובכל זאת,״ המשיך ושאל אותו
מג״ד צה״ל ,״מד, אעשה אם יסתובבו שם
ערבים? איך אדע אם זהו פידאין או סתם
תושב של הכפר?״ ואז באה תשובתו של
שדמי :״אללה ירחמו!״ היתה זו, לטענת
ההגנה, הפעם הראשונה והיחידה באותו יום
ששדמי השתמש בשתי מלים אלה.
לרגע שכח מלינקי את תפקידו כעד, החייב
להשיב לשאלות, התפרץ כלפי סלומון:
״ואיך יכולתי להשתמש באותן המלים שעתיים
לפני קבוצת־הפקודות החטיבתית, כאשר
מסרתי לקציני הגדוד שלי את הוראות
מפקד החטיבה (שדמי)?״
״את זה בישלת אחרי המעשה!״ השיב
סלומון. ובמשך שעות ארוכות חקר את
העד על מעשיו מן הרגע הראשון שנודע
לו על הרצח במבואות הכפר ועד אשר יצא
לכפר קאסם. מסקנתו: מלינקי ישב במשך
(המשך בעמוד ) 16

ההגנה מתקיפה
ת השאלות^1הראשונות^צילל-

מלינקי סגן־אלוף דויד, התובע שבנאום
הפתיחה שלו הכריז :״אנו נטען כי אלוף־
משנה שדמי אשם ברצח 25 איש.״ לא
״נוכיח״ ,כמקובל בנאומי התביעה, כי אם
רק ;,נטען״ .שאלותיו של דויד הוצגו ללא
מתח, ללא כל סימן כי השואל אמנם משוכנע
בתפקידו. החקירה היתה קצרה ו־שיגרתית•
התמונה
השתנתה מן הקצה אל הקצה
כאשר התיישב התובע במדי החאקי והעד
עבר לרשות ההגנה, לחקירה־נגדית. עורו־הדין
יעקב סלומון, שגלימתו השחורה בלטה
בייחודה באולם, הרכין את ראשו קדימה —
והסתער. מבעד, למשקפיו ניצנץ מבט־תגר.
הוא לא חס לרגע על רגשות העד, אותו
איש צבא וותיק, שהיה פעם פיקודו של

שדמי

ליד סניגורו הממושקף, יעקב סלומון. שדמי אמר לכתב
העולם הזה; ״במשפט הקודם הדפסתם תמונה שלי מחייך׳,
תדפיסו גם הפעם תמונה שלי מחייך. כתבו כי הצחוק עדיין ישנו.״

מליבקי

לשאלה של עורך־הדין סלומון.
לשעבר השיב לרוב השאלות
בקור־רוח, אולם ניכר היה כי הוא מדוכא עד מאד.

ת צ פי «

(כל הזכויות שמורות)

• הרכב הממשלה הכאה של ישראל, עדיין לוטה ערפל.

בניגוד להשערות הרבות שהושמעו, עדיי! אינו קבוע lmpnשל אף אחד
מנ׳ערי־הזוהר של ביג׳י.
אכא אכן אמנם נלקח בחשבון כשר־החוץ הבא, אולם הדבר תלוי כולו
בנכונותה של גולדה מאיר לרדת מן הבמה. אם תתעקש גולדה להישאר
בתפקידה, למרות התערבותו המתמדת של ביג׳י וחתירת הצעירים נגדה (ולמרות
הצהרותיה האחרונות) ,אי־אפשר יהיה למסור לאבן תפקיד זה.
משה דיין לא קיבל עדיין שום הבטחה מפורשת לתיק בממשלה. אחרי
שהוברר סופית שלא יובא בחשבון כשר־בטחון או שר־חוץ, שני התפקידים
שהוא לוטש את עינו אליהם, התעו ררו בעיות גם לגבי תפקיד אפשרי שלישי,
מש רת שר־חחקלאות. הבעיה:־ לא רק התנועות הקיבוציות מתנגדות באופן
קיצוני לדיין, אחרי הערות־הזילזול שלו על תפקיד הנח׳׳ל, אלא גם תנועת־המושבים,
שדיין שייך אליה, אינה מסכימה למסור לו תפקיד_כה חשוב.
אפשרות נוספת — למסור לדיין את תיק הפיתוח, מוטלת אף היא בספק,
לאור הצורך להשאיר בכל זאת כמה תיקים לשותפים האחרים בקואליציה הבאה.
מספר התיקים הפתוחים לשותפים מוגבל בלאו־הכי, בגלל חוסר רצונה של
מפא״י למסור לאחרים תיקים הקשורים בהשפעה ממשית או בחלוקת־כספים.
במקרה שלא יתמנה לשר, עשוי דיין לבוא בחשבון כשגריר ישראל באחת
הבירות החשובות. מקום אפשרי: פאריס, שם מנהלים שליחיו של שמעון פרס
מזה כמה זמן מלחמת־חתירה עקשנית נגד השגריר הנוכחי, יעקוב צור. חתירה
זו נודעה גס לעתונאים צרפתיים, מהווה שערורייה דיפלומטית קטנה בבירה
הצרפתית.

• מושב ראשון של דרוזים יוקם כקרוב ליד שדה־כוקר.
חברי המושב, ברובם דרוזים צעירים מיוצאי צה״ל, התכוננו תחילה להקים
את מושבם בחבל לכיש, שם הוצעה להם קרקע על־ידי המוסדות המישבים,
אולם אחרי פגישה עם ראש־הממשלה, ה זמין אותם הוא להיות ^ש כניו בשדה־ בוקר
והבטיח לסדר את הענין.

רהמפלגות עומדות לפלוש לאוניברסיטת תלי־אביב, כפי \\
שכבר פלשו אל תחום האוניברסיטה העברית כירושליםW .

בבחירות האחרונות לועד הסטודנטים, נעשה צעד השתלטות מצד סטודנטים
חברי מפא״י, שהקנה דריסת־רגל למפלגתם, במקום שהיה סגור עד־כה, על־פי

במדינה

החלטה עקרונית, בפני פעילות מפלגתית מאורגנת.
• עתון יומי חדש בשפה הפולנית יופיע בקרוב, אחרי שהעתון
היומי בשפה הפולנית נובייני, שהיה שיין לציונים־הכלליים והפרוגרסיבים
התמזג עם קורייר .,המפא״יי, יוציאו הציונים־הכלליים עתון יוסי חדש בשם
חושות־היום.

• שני שבועונים נוספים, בשפה הערכית, יופצו אף הם
בשבועות הקרובים בשוק־המפלגות. אחדות־העבוחז, שיצאה למלחמת-
תנופה לכיבוש המיעוט הערבי בישראל, מרכזת עתה מערכת מורחבת להוצאת
שבועון ערבי מצוייר ואיל ו הרות, שאף היא פוזלת עתה לעבר קולות המיעוטים,
עומדת להוציא שבועון שני, פחות עשיר בכמות.

• השביתות האקדמאיות יפלשו עוד כשנה זו למוסדות
הלימוד האקד
מאיים. השובתים
הפעם: הסטודנטים.
לאחר

(המשך מעמוד )6
גדול או באיגוד מקצועי גדול, נטל על
עצמו את הסיכון.
לשיא הגיחוך הגיע כסה בנסותו להסביר
כיצד נכשל אברהם עופר, שהיה מועמד באיגוד
המקצועי של הפקידים, בתא עובדי-
תנובה. אחרי שהוכיח כי בתאים מקצועיים
אחרים היה אחוז המצביעים מבין בעלי־זכות
ההצבעה כ^ ,70/הודה כסה כי בקרב
עובדי תנובה היו מועמדים שקיבלו למעלה
מאלפיים קולות בעוד שמספר בעלי זכות־הבחירה
בקרב עובדי תנובה היה רק .700
הסביר הוא- :גם עופר זכה בתא זה ב־
1100 קול, כלומר שגם הוא קבל מספר
יותר גדול של קולות ממספר בעלי זכות
הבחירה.״ בלשון אחרת: עופר נכשל משום
שלא ידע לנצל כמו אחרים פרצות שאפשרו
זיוף־הבחירות.

צבא
ט ול לקאהיר
אחת האגדות המרגיזות ביותר שרדפה
תמיד אחרי לוחמי מלחמת־העצמאות, היתה
האגדה של ״נס תש״ח״ .לפי אגדה זו עמד
קומץ זעיר של לוחמים מול ״שבעת צבאות
ערב״ ,שהיו כוח אדיר ורב. אם הצליחו
להתגבר על האוייב, הרי זה הודות לגס
מן השמיים, או גאוניותו של דויד בן־
גוריון, או פחדנותם של צבאות ערב.
הלוחמים עצמם ידעו, כמובן׳,שלא היה
שום נס. העליונות המספרית של האדיב
היתד, מפוקפקת. אמנם היה לו יתרון ניכר
בנשק — בו לא ידע להשתמש כהלכה —
אולם יתרון זה נפסל על־ידי רוח־הקרב העדיפה
של חיילי צה״ל. בניגוד לדעת העורף,
שסברה כי נצחונות צה״ל היו מעין
טיולים, ידעו הלוחמים עצמם כי הנצחונות
הסופיים נקנו בדם יקר, אחרי מפלות רבות,
נגד אוייב בעל כוח־לחימה רב, לעתים.
תפיסה בטחונית מוזרה זו, מונעת גם
כיום פרסום מספרי החיילים שהשתתפו בקרבות
תש״ח משני הצדדים. השבוע באה
במקומו הערכה רשמית של הצבא האמריקאי,
על סמך נתוני המודיעין שלו: במ/־חמת
תש״ח עמדו 98 אלף חיילי צת״ל מול 105
אלף חיילי כל צבאות ערב. מכיוזן שהצבאות
הערבים היו מפוזרים בחזית ארוכה,
ללא שום תיאום ושיתוף־פעולה ביניהם,
מובן שיחם־כוחות כזה נתן יתרון ברור
לצה״ל. כי הפיקוד הישראלי שלט ב״קודים

קב;ת המלצותיה של
וועדת אגרנט לגבי
הגדלת שכר הלימוד
האקדמאי מ־ 265ל׳׳י
באוניברסיטה ומ־250
ל״י בטכניון, לשכר־לימוד
אחיד בשעור
.של 400ל״י, ייפתחו
הסטודנטים בפעולה
לביטול רוע•
הגזירה, לא יהססו
מלאחוז אף בנשק
השביתה.

• מדור הבילוש
במחוז תל*
אביב יעבור אף
הוא לחסות ה-
ש .3 .פקד יהודה
,מלחי, מי שהיה
קת״ם מחוז תל־אביב,
יעבור לשמש
כראש מדור הבילוש
בתל־אביב, במקומו
של פקד דוד פאר,
שיועבר לשמש כסגן
מפקד נפת רסת־נן,
במקומו של מלחי,
ישמש כקת׳׳ם מחוז
תל-אביב מפקח חיים גליק, שעבד במחלקת התנועה, ואיש מדור הבילוש לשעבר.

ההטזרווו רמוה גזגינו

• תערוכת המרד של חרות תגיע עוד השנה לדרום•
,אפריקה. לאחר ביקור חלש בשבועיים הראשונים של הפתיחה, נבר זרם
המבקרים בתערוכה ומאורגנים. בר ,,אף סיורים של בתי־ספר. הנהלת המפלגה,
שחיפשה מזח זמן אחר גורם מעורר לעידוד מגביתה, בדרזס־אפריקח -,החליטה
לשלוח למסרה.זו את התערוכה.

הפנימיים״ ,יכול היה לתמרן, להעביר במהירות
כוחות מגזרה לגזרה, כדי ליצור
עדיפות־כוח ברגע הנכון ובמקום הנכון.
שניים גגי אחד. מסוכנת יותר מאגדת
תש״ח היתד, אגדת סיני. בישראל
גדל דור שלם של צעירים, שלא הספיקו
להשתתף בקרבות המרים של מלחמת תש״ח,
ושכל נסיוגם המלחמתי הצטמצם במיבצע
קדש. כתוצאה מכך נראה להם כי כל מלחמה
נגד הערבים תהיה מסע־נצחון קצר

וכמעט חסר־אבידות, וכי הערבים לא יהיו
מסוגלים לעולם ללוחמה עיקשת ונועזת.
ספרי המודיעין האמריקאי מפריכים גם
אשלייה קלת־דעת זו. לפי מקור זה, עמדו
במיבצע־סיני 60 אלף חיילי צה״ל מול 35
אלף חיילים מצריים, בעוד שבפורט־סעיד
לחמו 99,500 חיילים צרפתיים ובריטיים נגד
35 אלף חיילים מצריים. בשני המקומות
היתד, עדיפות־כוח מספרית אדירה לתוקף.
אם תובא בחשבון השליטה המוחלטת של
הילות־האויר הבריטי, הצרפתי והישראלי
בשמיים, והאיום הצרפתי־בריטי הקטלני על
העורף של הצבא המצרי במדבר סיני, הרי
ברור כי בתנאים אלה לא יכול היה גם
צבא משוכלל ביותר לנהל מאבק עקשני.
סכנה לכוננות. אין הערכה חדשה זו
פוגעת בתהילת צד,״ל, שהוכיח במיבצע־סיני
יעילות צבאית ניכרת ורוח־לחימה מצו-
יינת. אולם היא מפריכה אחת ולתמיד את
האשליה, כאילו כל מלחמה עתידה נגד
מדינות־ערב תהיה בהכרח כמו מיבצע-
פיני: מהירה׳ מעטת־קרבנות ועטורת נצחון.
מלחמה בתנאים אחרים, נגד כוח ערבי
מאוחד, ללא בעלי־ברית חזקים, עשוייה
להיות שונה לגמרי. כל תפיסה אחרת אינה
רק מנוגדת להערכות המוסכמות של משקיפים
זרים, אלא גם סכנה לכוננות הנכונה
של צה״ל.
עיריות דיוק אופטי
״איפה נשמע כדבר הזר״״ קרא פקיד
קשיש של עירית תל־אביב ,״אנשים שעושים
בדיוק את אותו הדבר שאני עושה, ועובדים
לא יותר ממני, קיבלו פתאום העלאה בשתיים
או אפילו שלוש דרגות רק מפני
שהם חברים בהפועל־המזרחי או בחרות.
מה כאן, הפקרות גמורה?״ לעומת אוחו
פקיד מזדקן ואכול מרירות, שלא זכה להעלאה
לה ציפה במשך שנים, נהנו השבוע
מאות פקידים אחרים מתוך 6000 עובדי
העיריד״ מגשם דרגות בלתי־צפוי.
את מקומן של הפיות הטובות, מילאו
הפעם שלושה חברי וועדה עליונה שמינתה
העיריה כדי לתשבץ את עובדיה, מהם כאלה
החסרים דרגה כלשהי ואחרים המחכים כבר
שנים רבות להעלאה הנכספת. הוועדה היתד,
מורכבת מארגון־ד,עובדים של העיריה,
משרד־הפנים ומחלקת־ד,מנגנון בעת־יה.
המודד: ברטים מפלגה. הכל היה
נגמר בכי־טוב, לו לא לקתה וועדת התשבוץ
בגמישות יתר. היא לא קבעה דרגות מדויקות
לכל תפקיד, השאירה מקום לתמרון.
את האפשרות הזאת ניצלו במלואה חברי
וועדת השלושה — אברהם בויאר (המפלגה
ד,דתית־ד,לאומית) — שמחד, אהרליך( ,ציונים-
כלליים) ודוד יוטן (חרות) — שהיו צריכים
לאשר את הצעות הוועדה הראשונה שהיו
למעשה המלצות ארגון־ר,עובדים.
לפני כחודשיים, קיבל ארגון־ד,עובדים את
הרשימות מידי וועדת־ד,שלושה, נדהם להיווכח,
כי רוב המועלים בדרגה הינם אנשי
מפא״י שהועלו בדרגה, מבלי המלצות ועד־הפועל־ה,מזרחי
וחרות. אמנם היו !.ם א!.שי
העובדים, אולם ועד העובדים, בו יש רוב
מפא״יי, טען כי העלאות אלה נעשו כהם־
וואד, בלבד. המקופחים זעקו חמם. אר־גון־ר,עובדים
דרש פגישה עם בויאר,
איים בשביתה. בויאר לא התרגש׳ הוא דחה
את הארגון בכל פעם שפנו אליו לברור.
השבוע החליטה מועצת פועלי־תל־אביב,
כי אם לא תיענה העיריה לתביעת הארגון
לתשבוצם מחדש של העובדים, תכריז על
שביתה כללית. הגיב על כך חבר הוועדה
מר שמחה אהרליך* ,זו סחיטה פשוטה,
העלינו את מי שנראה לנו ראוי לכך וברוב
המקרים הדבר תאם להנחיות הארגון.״ סיכם
אהרליך, שהוא מנהל בית חרושת לצרכי־אופטיקה
:״פשוט אין אפשרות להגדיר בדיוק
אופטי כל תפקיד.״ הוא לא הוסיף
כמובן, שהפעם נעזרו חבריו לא בסרגל החישובים
או במיקרומטר מדויק — המודד
היה הפעם כרטיס־מפלגה מקרטון פשוט.
גם איומי השביתה לא הפחידו אותם
ביותר. הם ידעו שמפא״י אינה מעונינת
בשביתה, בערב הבחירות, שתגרום סבל לאזרחים׳
תיצור דעת־קהל נגד מפא״י.
חיפה האכזבה הגדולה
טנדר המשטרה פילם לו דרך בין ההמון,
טיפס ועלה על המדרכה הצרה ועצר לפני
תעולס הזח m s

מנהלת כתי־הפגישות רכטר מובאת למשפט, מסתירה את פניה מהקהל, מוצאת מחסה מאחורי שרשרת השוטרים
תר ההשמצות והרכילות —

מנהל כתי־הפגישות שלאם מוכל ככול לכית־חמשפט, מתייעץ עם סניגורו כשכתו ליד אשתו כתא־הנאשמים
— הוליד עכבר של iur38

nnfeבית־המשפט. גבר ואשד, בגיל החמישים,
מלווים על־ידי זוג־שוטרים, יצאו ממנו
ומיהרו להיכנס, כשהם מכסים על פניהם
בכפות־ידיהם, לבנין פנימה. ההמון שבחוץ
נדרך. מעל גג בית־העיריה הסמוך, כיוון
גבר חבוש מגבעת את משקפתו לרחבה שמתחתיו
.״עכשיו יוציאו אותן,״ לחש אחד
הצופים לחברו. הקהל הצטופף סביב הטנדר.
אחדים, שהזדקפו על בהונות־רגליהם,
הצליחו להציץ פנימה. הם התאכזבו —
הטנדר-היה ריק.
אולם עובדה זו לא הפריעה למאות סקרנים
לצפות לטרפם משך שעות הבוקר
והצהריים. משפטם של פאולה רכמר,49 ,
ואליעזר שלאס ,49 ,שני הנאשמים בניהול
בתי־הפגישות בחיפה, הפך להיות, בעקבות
מסע הרכילות המשמיץ, למשפט החיפאי
המרתק ביותר של השנה•
תפקיד שגרתי הפריע. שופט השלום
יוסף נוימן, פתח׳ את המשפט ללא
כל התרגשות. הוא ציווה על כל העומדים
במעברים, אלה שלא הצליחו למצוא לעצמם
מקום ישיבה באולם הצר, לצאת. אחר ביקש
מסמל המשטרה, סמל ראשון. חיים מלך,
ממדור: הבילוש בחיפה, להשמיע את עדותו.
הגילוי הראשון של מלך, שגולל בהרחבה
פרטים טכניים מפרשת העיקוב אחר בתי־הפגישות
בחיפה: המשטרה ידעה לפחות על
קיומו של בית אחד משלושת הבתים. ערב
אחד לפני התגלית שנופחו! י. 40 .כך מאוחר
יותר, עבר מלך בסיור שגרתי בסביבה,
נכנס. לביתם של הנאשמים, וחקר אה. בנה
של הנאשמת, צעיר בן ,24 על תנועותיו
של הנאשם הראשון. עוד באותו ערב מסר
לממונים׳ עליו, כי במקום מתנהל בית־בושת.
הוא הוציא צו־חיפוש משופט שלום
וחזר לבית כדי לתפום את שני הנאשמים
בשעת מעשה. אלא שתפקיד שגרתי אחר דחה
את מועד הפעולה ליום שלאחריו.
סיפר עד התביעה מלך על הגילוי עצמו:
״בעשר ־ ושלושים בלילה הודיעו לי אנשי
המארב, כי גבר ואשה נכנסו לביתם של
העולם חזה גזוז

הנאשמים. החלטתי לפעול. את הדלת פתח
לי הנאשם. מצאנו בחדר ההמתנה• שני גברים
מעיינים בעתונים. הנאשם ניסה לסגור
בעדי את הדלת המובילה לחדר השני. הלכתי
בעקבותיו. גיליתי שם אשד, וגבר,
שוכבים יחד ערומים.״
קופת שרצים עד הגכ. עדת התביעה
השנייה היתד. אחת הנשים שמאות הסקרנים
ציפו להן לפני בית המשפט משעות הבוקר
המוקדמות. אולם גם כאן נכונה אכזבה
לקהל. השופט, לאחר דין ודברים ארוך
עם סניגורם של הנאשמים, גרשון צ׳רניאק,
החליט לשמוע את עדותה בדלתיים סגורות,
אסר על פרסום שמה. פחות מאושרת היתה
העדה השניה, חנה רובוביץ, יפהפיה בת ,19
שביום השני למשפט לא הסכים השופט
לצוות על איסור פרסום שמה.
סיפרה עדת התביעה, לבושה במעיל גברדין
בהיר כשצעיף אדום מנוקד מכסה חלק
מפניה :״וו היתד, הפעם הראשונה שהייתי
שם. מכר שלי מתל־חנן, אפרים, הביא אותם
למקום בטנדר. הוא אמר שאני יכולה להרתיח
הרבה כסף. הנאשם דיבר אתי והסכים
לקבל אותי לעבודה. קיבלתי לקוח
אחד וכשנכנס השני באה המשטרה. התלבשתי
וסיפרתי לסמל, כי בעלת העסק
נמצאת בדירה שניה, ברחוב קלר .12 עצרו
אותי ואחר־כך הרשו לי ללכת הביתה.״
אולם צ׳רניאק, שידע כי המשטרה תבסס
את תביעתה בעיקר על עדות שלוש הנשים
שנתפסו במקום וששוחררו מכל אשמה לאחר
שהבטיחו להופיע כעדות התביעה,
עשה, הכל כדי להציג את העדה באור קודר:
ככל האפשר, שאל הקניגור: האם ידע בעלך
על מעשיך? לאחר שהשיבה העדה בשלילה,
גילה בשורה ארוכה של שאלות שתי־וערב
כי לעדה, שלפי עדות המשטרה היחד ׳ ,היחידה
מבין, ,השלוש, שלא. היה לה עבר,
פלילי ; ,קופח; שרצים. בבדה מאחוריה.
הבעל חיכה כחדר. בשלוש אחר-
הצהרים, כשציתה השופט על סגירת הישיבה
הראשונה של המשפט, עדיין ציפו עש
רות
רבות של סקרנים בחוץ. המשטרה שוב
היתד, חייבת לפלס לנאשמים דרך בין הקהל.
אולם הצופים כמעט שלא שמו לב
אליהם. הם החליטו ויהי־מה לראות את
גבורת־היום, האשד, שתפיסתה הביאה לגל־ההשמצות
העכור ביותר שעבר על חיפה.
אולם גם הפעם לא באה סקרנותם על
סיפוקה. המשטרה העבירה את העדה לחדר
השוטרים בבית המשפט פנימה, שם חיכה
לה בעלה, ציוותה על סגירת הדלתות. רק
לאחר שההמון התיאש והחל להתפזר, הוצאו
השניים מבעד לדלת האחורית.

עתה חייבים הדיינים להחליט, למי מהשתיים
שייך אליהו כהן ואם החתן הצעיר
לא חטא בביגמיד, מבלי שנשא אפילו אשד,
אחת.
תזכיר מועד לח רוק דעו ת

הצעת החוק לבחירה ישירה של ראשי-
עיריות, שתוגש לכנסת בעקבות החלטתה
של הממשלה בנדון זה השבוע, העלתה אל
השטח את חלוקי הדעות הקיימים בין
מפא״י ושתי שותפותיה השמאליות. שרי
אחדות־ד,עבודה ומפ״ם נמנעו מלאשר את
אד ועות חוו ת
החוק בישיבת הממשלה, ואילו אחדות־דייני
בית־הדין הרבני ברחוב יבנה בתל־ העבודה רמזה אף כי תצביע נגדו בכנסת.
אביב עמדו השבוע בפני בעייה משפטית במדור תצפית (העולם הזה ,)1109 נמסר
בלתי־רגילה. הגורם היה צעיר שחרחר ו טי חילוקי דעות אלה יחריפו ככל שיתקרב
צנום יוצא עיראק — אליהו כהן בן ה־ .26 מועד הבחירות לכנסת הרביעית
לפני שנתיים קידש לו כהן לאשה את לאחר ש״העולם הזה m oהצביע
בת־אחיו, אסתר טחן. טכס החופה עצמו, על חילופי־הגברא ההכרחיים שיחולו במש-
היה צריך להערך לאחר שנה *.הטכס נדחה רדי־הדתות, התפטר השבוע יעקב שפיגל,
לזמן נוסף, לאחר שאחיו המבוגר של החתן סגן מנהל משרד־הדתות. נימוקו של שפיגל:
פרישה לחיים אזרחיים. אולם הסיבה שדיר־ודודה
השני של הכלה, נפטר.
בנה אותו מאחורי־הקלעים לצעד זד״ היתד,
בינתיים הכיר כהן אשד, גרושה, אם קיצונית יותר: מינוי וועדת חקירה לענייני
לשמונה ילדים ועבר לגור עמה. בני מש המועצות הדתיות( ,העולם הזה וזזו) בהן
פחתו, שהסבירו את צעדו המוזר של כהן חבר שפיגל לשכה לטיפול
כתוצאה ממעשה כשפים, לחצו עליו לעזוב בסטודנטים ישראליים בחוץ־לארץ, הסירה
את אהובתו ׳.הם קראו לו לדין־תורה, דרשו מעליה השבוע את מעטר. אלמוניותה. מרממנו
לקיים את קידושיו לאסתר.
כזת הלשכה, שולמיתי ארלוזורוב, בתו של,
אולם גם־ ארוסתו החדשה לא טמנה את המנהיג הציוני שנרצח, גילתה השבוע בלשונה
בצלחת. היא הופיעה בפני הדיינים, ראיון עתונאי, כי השלטונות הישראליים
הודיעה כי היא חיה עם כהן חיי־א־ש־ת, ינקטו. בצעדים נמרצים להחזרת הסטודנטים
הצביעה על״ העובדה שהיא. נמצאת בחודשי; ארצה, כפי שמסר העולם ׳הזח 0110 במהריונה
האחרונים• האב: אליהו *כחן. אף דורו תצפית הצגת סרטו המוגמר:
של לארי. פריש, ענזוד־האש י(העולם הזח
כהן עצמו לא הכחיש את טענתה. .
,)1110 נתקלה בקשיים. בעלי בית. הקולנוע
* לפי נוחג העדח העיראקית, יכול גבר התל־אביבי החדיש, הוד, שאמרו לפתוח
לקדש בתולה בפני שני עדים, לשאתח לאשח בהצגת־הבכורה של הסרט את האולם, חזרו
בהם, יציגו במקום ענזודהאש סרט אירופי.
מאוחר יותר.

דרכי חיים

דליה

mלוש מרגלות ציוניות הסתננו
\u / /בדרך בלתי־חוקית לעזה כדי לבצע
פעולות ריגול,״ הודיע רדיו קהיר במהדורות
החדשות של יום חמישי .״הן ניצלו תכונות
לא טובות של חיילי האו״ם על מנת להסתנן
לרצועה. נראה כי לא איכפת לשלטונות
הציוניים מלהשתמש בשיטה זו או אחרת,
כדי להשיג את מטרותיהם.״
רק מעטים בישראל התיחסו באמון לדברי
רדיו קהיר אלה. רבים ייחסו אותם לדמיון
המזרחי הפורה של התועמלנים המצרים•
אולם בטרם הספיקו אלה לשכוח
את הידיעה, התברר שאמנם היה יסוד לדברי
הרדיו המצרי. שלוש נערות ישראליות,
הרחוקות אמנם מלהיות מרגלות, נעצרו
באחת הוילות בפרברי עזה.
הידיעה הסנסציונית התפרסמה מיד ברחבי
העולם .״סקסאקספרס תת־קרקעי תל-
אביב־עזה,״ הכתיר אחד העתונים הלונדוניים
את הידיעה ,״מרגלות ישראליות בעזה,״
קיבלו עתונים אחרים את הגירסא המצרית.
אלא שסיפורן של שלוש הנערות הישראליות,
שחצו את הגבול והגיעו אל מגורי
חיל־החירום של האו״ם בעזה, היה רחוק
מלהח־ת עלילת־ריגול דרמטית, או מלודרמה
רומנטית. הוא היה סיפור טרגי שהעלה
למרכז ההתענינות החברתית בישראל שלוש
נערות שהיו בשוליה של חברה זו.
הקומנדקר התכלת־בהיר שעצר ביום שני
בשבוע שעבר, בשעות הערב, ליד מחסום
ארז בגבול רצועת־עזה, לא שהה במקום
זמן רב. אותו ערב ירד גשם שוטף• המשמר
הישראלי במחסום ניגש אל הקומנד-
קאר כדי לבדוק את זהות היושבים בו. המושבים
הקדמיים של המכונה היו מכוסים

שלוש המארחות שחוללו השבוע סנסציה בינלאומית,
בפי שצולמו לפני זמן קצר ^ל הטיילת בחוף ימה
של תל־אביב. האורחים במקרה זה לא היו חיילי

בברזנט. אנשי המשמר זיהו את דמויות
החיילים הקנדיים בעלי הכומתות הכחולות,
שהיו חוצים את המחסום פעמיים בשבוע.
גם בתא הקומנדקאר החשוף, שהיה רטוב כולו,
היו מספר דמויות. הן היו עטופות בשמיכה
או בשק למסתור מפני הגשם, והמשמר לא
רצה להרטיבן כדי לזהותן. המכונית המשיכה
עד למחסום שני במרחק כמה עשרות
מטרים בו ניצב משמר האו״ם. גם שם לא
נתעכבה זמן רב והמשיכה הלאה, אל לב
רצועת עזה.
במרכז העיר עזה, באיזור החווילות המפוארות
בו שוכנים גם משרדי־המינהל של
הממשלה המצרית, נעצר הקומנדקאר. ודמויות
נעלמו בפתח אחת הווילות. כל אותו
לילה שררה השמחה במעונו של הסמל
הרולד קארטר, מיחידת־הקשר של החטיבה
הקנדית בחיל־החירום, שהתגורר באותה ווילה.
קארטר, איש צבא ותיק המשרת בצבא
הקנדי מזה 19 שנה, הזמין את חבריו ליחידה
למסיבת־שתיה קטנה. הוא הכין עבור
החברים הפתעה קטנה. ההפתעה היתה בדמותן
של שלוש הצעירות הישראליות.
כל הנוכחים קיבלו את ההפתעה כמהתלה
מוצלחת, מהתלה שתסתיים עם החזרתן
של שלוש הבנות לצד הישראלי של הגבול.
אלא שהמהתלה קיבלה פנים אחרות. בשעות
הבוקר, שעה שכל האורחים הסתלקו כבר
מזמן, נשמעו דפיקות חזקות על דלתות
הוילה. לא היה טעם לא לפתוח את הדלת.
יחידת משטרה פלשתינאית הקיפה את ה־בנין•
״באנו לעצור את המרגלות הציוניות
הנחבאות אצלכם,״ הודיעו השוטרים. קארטר
ניסה להתנצל. הבנות, שלפתע התחוזר להן
מה עשו בעצם, החלו להסביר ולהתחנן. זה

האו״ם, בי אם קבוצה של חיילי נח״ל מיוצאי דרום
אפריקה, מימין לשמאל -רחל זלץ (במשקפיים שחו*
דים) ,אהובה דגנית ודליה שוען, אף היא במשקפיים.

היה מאוחר. בשעה שמונה בבוקר, הובלו
הבנות מלוזת בשלושה אנשי האו״ם, עמן באו
אביב ושנעצרו גם הם, לתחנת המשטרה המה
שהיתר, מוכרת לשתיים מהן, מתקופת ביקורן
בזמן הכיבוש הישראלי.
איך ידעה המשטרה המצרית על המצאותן
של קארטר? התשובה היתה פשוטה. שי!
ועליזות, לא נזהרו הבנות ביותר בעת הגיען ה
הקימו רעש שהעיד על קיומן. אולם היה זה מ
הערבי של קארטר, שמיהר למשטרה עם
הודיע על המצאות הישראליות בבית אדונו.
בכלא המצרי, כשהם
נחקרים ללא־הרף על הפרשה׳
היתד. הזדמנות
טובה ראשונה לבנות
ולחיילים גם יחד להרהר
בטיבה של אותה
הרפתקאה אומללה שהביאה
אותם לשם. החיילים
הקנדיים ודאי קיללו.
הם היו תמיד מקללים
את המצרים, כשם שהיו

אהובו

innבעזות חבויה! נתיר-החיווס ווד הארס אד nrnunהגצו׳

mm3

מקללים ודאי כל עם אחר בתוכו היו צריכים
צריכים לחזור. המאושרים שבאנשי היחידה שלוש נערותיהם היו כבנות ביחידה אחת,
לשבת זמן רב כצבא זר, הרחק מהבית והמשפחה.
המאושרת היו שלושה. הסמל קארטר, ושני יחידה של מארחות־בר׳ שחיו יחד בחדרים
אולם הישיבה בעזה, לא היתד. סתם ישיבה
טוראים המכונים פתקי ואדי. לשלושת אלה שכורים ששכרו בפנסיון של רופא שיניים
במקום מרוחק מהבית.
לא היה הביקור בתל־אביב ביקור סתמי ברחוב טרומפלדור בתל־אביב.
הם קיללו את התושבים המזוהמים ואת העיר בעיר זרה. להם היתד, העיר כבית בו המהן
היו שלישיה מוזרה וכל אחת מהן
המזרחית המלוכלכת, הם רטנו על השעמום ועל
תינו להם גם נשים. כי לכל אחד משלושת היתד, שונה מחברתה בעברה ובאפיה. מה
הניתן, על חוסר אפשרויות בילוי ובידור, על
החיילים הקנדיים היתד, חברה קבועה ב שאיחד אותן היה גורל־חיים אחד, המשותף
חוסר אפשרות להתקרב לאוכלוסיה המקומית, בגלל
עיר, בחברתה היה מבלה בשעות־החופש לשלושתן. שלושתן היו נערות צעירות
אי־ידיעת שפה ומנהגים. יותר מכל רטנו כגברים על
שלו.
שהספיקו לעבור הרבה בחייהן הקצרים,
המחסור בנשים.
מהרצועה היו שלושת הקנדים מביאים ושההצלחה לא האירה להן פנים. חסרות
אנשי יחידת־הקשר של החטיבה הקנדית היו אולי. עמם בקבוקי ויסקי, קופסאות של קוקה־ משפחה, כל אחת מסיבה אחרת. חסרות
המאושרים שבאנשי כוח־ה״ קולה, סיגריות ומטעמים אמריקאיים. בתל־ השכלה או מקצוע, נאלצו שלושתן ללחום
חירום של האו״ם היושב אביב היו שולחים מכתבים בדואר רגיל, על קיומן. ככל הנערות מסוגן נתקלו אף
בעזה. להם היתה אפשרות שולחים מעת לעת פרחים לנשותיהם הנמ הן בגברים שהתנהגו אליהן בגסות ובצאות
בקנדה. בחזרה היו לוקחים, בדרך־כלל, אלימות, ניסו להוציא מהן את אהבתן בכוח.
עד ליום בו לקחו נערות, רק מצרך אחד.
רעבות לאהבה נמשכו שלוש הבנות
היה זה אלבום סיני — כדי להרגיז באמ לא רק אחרי כספם של חיילי האו״ם הצעות
התמונות שבו את שכניהם המצרים. קנדיים אלא גם אחרי הליכותיהם. הגם
פרנקי, הצעיר שבשלישיה זו, בעל קנדים, שמצידם הודו לבנות על תשומת
הלב ועל האירוח, נהגו עמן ביחס שאיש
יבלת על חטמו, וגם אדי המבוגר ממנו
אולי לא נהג עימן כך קודם, יחסו להן ענין
אך שאינו חסון וגבוה כמוהו, הם נשואים
וחשיבות, נהגו עמן בכבוד, העניקו להן
ואבות למשפחות. אולם את התחיבויותיהם
מתנות וגילויי חיבה לא רק תמורת טובת
למשפחותיהם הם מילאו במשלוח מכתבים
ומשכורת בלבד. בתל־אביב היו לשניהם הנאה מידית. היה זה רק טבעי ששלוש
הנערות עלובות החיים תתאהבנה אהבה
נשים אחרות• ידידתו של פרנקי היתד, צעירה
דקת־גו וצמוקת־פנים בשם דליה שוען אמיתית במחזריהן כחולי־הכומתות, תהיינה
( ,)22 נערתו של אדי היתר אהובה דגנית מוכנות לעשות עבורם, לא רק תמורת
(מזרחי) יפת־גו ונאת־פנים. גם לסמל קארטר כספם, הכל. כולל מעבר־הגבול.
היתד. ידידה קבועה, רחל זלץ 25 אולם
כל מכיריהן של שלוש הנערות. מעידים
היחסים בין שניהם לא היו משום־מה כה שהן לא היו חכמות ביותר. הפקחית שביהדוקים
למרות שהכירו זה את זו זמן רב ניהן היתד, דליה שוען. דליה, ילידת עיראק,
ולמרות שקארטר אינו נשוי.
שאביה נפטר ואמה נישאה לגבר אחר, לא
כשם ששלושת החיילים הקנדיים היו סיימה אפילו לא בית־ספר עממי. היא לא
(המשך בעמוד 12
בני יחידה אחת שחיו וגרו יחד, כן גם
לצאת פעם או פעמיים בשבוע
מתוך מה שנראה להם
כגיהנום, אל מה שנראה
לחבריהם כגן־עדן, אליו יכלו
החיילים הרגילים להגיע רק
בעת שקיבלו חופשות. פעמיים
בשבוע. בימים שני
וחמישי, היו אנשי יחידה זו
יכולים לעבור את הגבול
ולהגיע אל תל־אביב, כדי
להעביר ממשרד קצין־הקי־שור
של האו״ם את הדואר
שהגיע עבור אנשי יחידתם.
ברור שבכל פעם היו אלה
אנשים אחרים שהיו נוסעים
להביא את הדואר, אולם כל
אחד מאנשי היחידה יכול
היה לבקר בתל־אביב כפעם
בשבועיים, לעומת הביקור
התלת־חדשי בשעת חופשה
של החיילים האחרים.
פעם היו נהגי הקומנדקאר
מובילי הדואר רשאים לשהות
בתל־אביב כל הלילה
ולחזור למחרת לעזה. אולם
לפני כשנה אירעה תקרית
קטנה. בבר של מלון
דן, נכנסו אנשי הקומנדקאר
בתגרה עם אורחים מקומיים,
אחרי שהמקומיים ניסו לה־טפל
אל הנערות שהיו בחברת
הקנדיים. אחרי תגרה
זו, בה התערבה המשטרה,
נאסר על נהגי הקומנדקאר
לבלות את הלילה בעיר והם
חוייבו לעבור את המחסום
עד לשעות הערב.
משום כך ברור היה שהקנדים
חיכו בכליון עיניים
לתורם להגיע העירה. הם
היו באים לתל־אביב בבוקר,
מסדרים את עניניהם אצל
קצין־הקישור, חופשיים לבלות
עד שעה ארבע אחר־הצהרים,
המועד בו היו

הג׳יפ של חיל החירום של האז״ם בעזה היה אביזר
קבוע כמעט בציודה של דליה שוען, מי שכונתה
״מלכת הקנדים״ .כתמונה נראית דליה כשהיא עולה

לג׳יפ בו נוהג אחד מחבריה הקנדיים מחיל החירום.
תמונות מסוג זה. ותמונות כהן נראית דליה עצמה
לבושה במדי חיל האו״ם, נמצאות לרוב כאלכומה.

11י —

פרנקי ואוי, שני הקנדים אשר העבירו את הבנות הישראליות מעכו לגבול
ידעה לכתוב בשום שפה, וידעה לקרוא רק מעט עברית.

תפקיד בשעות הלידה

י פני שמונה שנים עלתה דליה עם משפחתה, מבני
/העדה הכורדית, לארץ. אחיה ואחיותיה התגוררו בסביבת
פתח־תקוה, אולם דליה עצמה לא שהתה זמן רב
במחיצתם. בגיל צעיר מאוד נאלצה לפרנס ולקיים את עצמה.
היא חיפשה עבודות פשוטות והגונות שבחורה בגילה,
חסרת מקצוע׳ יכולה להתפרנס מהן• תחילה עבדה בבית־הבראה
לזקנים ברמת־גן. בתקופה יותר מאוחרת, עבדה
ברמת־גן כעוזרת וכמלווה לילדים. ואז אירעה בחייה הטרגדיה
שהורידה אותה מן הדרך. היא פגשה במאהב
ראשון. האהבה לא ארכה זמן רב. לא ידוע מה קרה
למאהב, שהיה חייל צה״ל. דליה עצמה סיפרה פעם שנהרג,
פעם אחרת סיפרה שעזב אותה• אולם האכזבה הראשונה
הטביעה עליה את חותמה.
דליה החלה לשתות ולהשתכר. במצב כזה לא יכלה להחזיק
הרבה זמן מעמד במטפלת בילדים. לא עבר זמן רב
והיא מצאה ניחומים בזרועות מאהבים אחרים. משם נותרה
לה רק דרך אחת.
לפעמים, בעת שהיתר, שיכורה, היתד, דליה מספרת, כי
אי־שם במוסד ילדים יש לה ילד. באלבומה הפרטי היא
החזיקה אף תמונות של ילד קטן. אולם איש לא ידע
אם אמנם היה זה ילדה שלה.
דליה החלה למצוא את פרנסתה כנערת־ברים. היה
למקצוע זה יתרון כפול לגביה. היא יכלה לשתות בחברת
הלקוחות. ,היתר, מקבלת אחוזים עבור הסכומים שהוציאו
מארחיה. משן תקופה ארוכה הסתובבה דליה בברים של
רמת־גן, אואזיס, עדן־בר, טרוקדורו. היא גרד, בבית״
מלון ובשעות הערב היתד, יוצאת לעבודתה. תפקידה כנערת״
בר היה להצטרף אל המבקרים שם שביקשו את חברתה,
לשתות עמם, לרקוד עמם, ולארח להם לחברה כל עת
שהותם במקום. מה שעשתה אחר־כך, לא היה ענינו של
בעל המקום שהעסיק אותה.

״בואו רקכ 9סיגריות!״

ך* שנים, וארוכות שעבדה כנערת־בר, הספיקה דליה
J ,להכיר גברים רבים. לפעמים הציע לה מי מהם נשואים,
אולם דליה דחתה הצעות אלה. היא למדה מחברה רקודי־בטן,
היתד, מצטיינת ברקודיה עם הלקוחות ובהופעות־יחיד.
חברותיה של דליה חיבבו אותה .״היא בחורה טובה,״
היו אומרות ,״יש לה יד פתוחה וכשיש לה כסף, היא
מזמינה את כל הידידים שלה לשתות ולאכול, בגלל זה
לא היה לה כמעט אף פעם מיל בכים.״ ״היא היתה גם
עצבנית קצת,״ סיפרו אלה שהכירו אותה ,״לפעמים היתד,
מקבלת מצבי־רוח מלנכוליים ומודיעה כי נמאסו לה החיים.״
לא היה בל. פלא בעובדה, שחוג מכריה הקרובים ביותר
של דליה היה מקרב חיילי המרינס האמריקאיים ששמרו
על צירות ארצות־הברית ומקרב חיילי כוח־ד,חירום של
האו״ם, שהחלו להופיע בברים לפני כשנתיים. אלה היו
המבקרים הקבועים של הברים. הם היו גם הבודדים שבהם.
תחילה היו אלה חיילי המרינס האמריקאיים, זקופי־הקומה
ויפי־התואר, בעלי המדים המצוחצחים, שזכו בחסדיה של
דליה. מלבד פגישותיהם עמה בביקוריהם בברים השונים,
היתד, דליה -באה אליהם. בבדן סמוך לבנין השגרירות
האמריקאית בשדרות־רוטשילד בתל־אביב, הקימה דליה חניה
יומית, לשם היו המרינס באים לבקרה. כשבאו ה״אומניקים״,
כפי שכינו אותם, נשכחו המרינס•
חיילי האו״ם הלכו.ובאו, ודליה היתד, נשארת. היא אירחה
לחברה לחיילי האו״ם מהקצונה ׳הגבוהה ועד לאחרון הסו־ראים,
מבלי הבדלי דרגה• היא היתד. מקבלת מהם מתנות,
שותה ואוכלת בחברתם, אולם כסף מזומן כמעט ולא
לקחה. המזכרות היחידות מהידידויות הקצרות האלה, היו
עשרות תצלומים שמילאו את אלבומה•
לפני כשלושה חדשים, הכירה דליה את פרנקי. היא
עבדה אז כנערת בר, בריקשה־בר, מוסד שהיה לפנים
מסעדה סינית על חוף־הים בפינת רחוב טרומפלדור והפך

»*י־-מ MiMinmiwmyeue״>
--1 imin—1׳wn .1111
למועדון־לילה. שם לא קיבלה דליה את המשכורת הקבועה שלא נערך ביום הקבוע של ביקור מכונית הדואר. פתקי
בסך 50ל״י לשבוע שהיתר, מקבלת במקומות אחרים. היא
טילפן לפנסיון בו שברה דליה חדר• דליה היתד, בבית.
התקיימה רק על אחוזים מהתשלומים של מארחיה. אולם ״מה אתה עושה בעיר?״ השתוממה דליה. פתקי הודיע לה
סכומים אלה הספיקו לה, כיון שמארחיה היו רבים.
שהצליח להגיע עם אדי העירה. הוא קבע עמה פגישה,
ביקש ממנה להודיע לאוזה שתבוא גם כן לפגישה, כיוון
ריקשה־בר, היה מקום הבילוי הקבוע של החיילים
שאדי מחכה לה.
הקנדיים מכוח־ד,חירום. שם הכירה דליה את פרנקי. ההיכרות
הפכה לידידות, והידידות הפכה לאהבה. פרנקי היה
אוזר, היתד, אהובה דגנית, שכנתה של דליה לחדר, וחברתה
מנצל כל הזדמנות כדי להגיע לתל־אביב אל דליה. כשלא
לאירוח בריקשה־בר. אודה שחורת־השיער היתד, יפת־מראה
יכול היה להגיע היה משגר לה, באמצעות דואר האו״ם,
ויפת־גוף יותר מדליה. אוזר, היתה פטפטנית גדולה. פיה
מכתבי אהבה רבים ותמימים. כשהיה בא לחופש, היה מסיע
שפע תמיד סיפורים. לרוב אהבה לספר על עצמה ועל
את דליה במכונית האו״ם ברחבי־העיר, שותה בחברתה
חייה. אולם כמעט בכל פעם היתה מספרת סיפור אחר.
ומבלה עמה. תכופות, אחרי שהיתר, שתויה, היתד, דליה
קשה היה להבדיל מה אמת ומה שקר בדבריה.
מזעיקה באמצע הרחוב את חבריה אל המכונית הלבנה:
אהובה הצברית, היתד, אף היא בת משפחה מיוצאי
״בואו לקבל סיגריות,״ היתה קוראת להם.
כורדיסטאן, שהתגוררה בירושלים. כאשר היתד, חיילת

בצה״ל באיזור ירושלים, התידדה עם קציני האו״ם במקום,
נישואיו כשעת אכל
ושמה יצא לשמצה בקרב מכריה בירושלים. אחרי חדשי
שירות מעטים בצבא, היא שוחררה, מאחר והתנהגותה הוג*פעם
האחרונה הגיע פרנקי לתל־אביב, ביום ה־ דרה כהתנהגות בלתי־מוסרית. תגובתה של אווה היפה,
m iראשון בשבוע שעבר. היה זה ביקור מפתיע, כיוזן היה נסיון לאיבוד עצמי לדעת. היא ירתה בעצמה, אולם
הבדור רק פצעה קל והיא נשארה בחיים.
בירושלים עבדה אווה כפקידה, עד שיום אחד הכירה
באמצעות אחיה, חייל חסון מעולי מרוקו. בין השניים
התפתחה ידידות עמוקה. באותה תקופה בדיוק מתה
אחותה הקטנה. אולם שעה שהמשפחה היתד, שרויה באבל
הודיעה אווה כי היא עומדת להנשא לחייל. המשפחה שניסתה
להניא אותה מהנשואים, לא הצליחה, ונידתה אותה.
אודה החלה בחיי־הנשואים, אולם הם לא נמשכו זמן־רב.
בעלה התגלה כפוחז שרצה לחיות על חשבונה, לדבריה.
הוא היה מתנהג אליה בגסות, האשים אותה בכל פעם
בבגידות• הוא היה מכה אותה בבית וברחוב לעיני קהל.
בסופו של דבר ברחה אווה מבעלה, הגיעה בטרמפים לאילת,
החלה לעבוד שם כחדרנית במלון.
כאשר זכתה בגט מבעלה, חזרה אווה לירושלים. במשך
כמה חדשים עבדה כפקידה במשרדים ממשלתיים רבים.
במרוצת הזמן התגלגלה אף לבאר־שבע, שם עבדה כפקידת־בנק,
ניהלה חיי־אהבה סוערים עם בנו של אחד השייכים
הבדואים במקום שאף הציע לה נשואין.
לפני כארבעה חדשים חזרה אהובה שיב לאילת, החלה
לחסוך שם כסף בעבדה כחדרנית ובמקצועות־הלוואי של
האירוח. שם הכירה אוזה את אלברט שומן, גרמני נוצרי
שעבד על סיפון האניה פליון, שהילכה בקו דרום־אפריקה—
אילת. בין השניים התפתחה אהבה לוהטת.
בכתב ידו הילדותי, באנגלית מלאת שגיאות, היה אלברט
שולח לאודה מכתבי אהבה כתובים בדיו אדומה מכל נמל
ונמל בו עגנה אניתו .״אהובה יקרה,״ היה שומן כותב לה,
״את אינר יודעת עד כמה אני אוהב אותך, והייתי רוצה
שנהיה לעולם יחד, ושאבלה את שארית ימי לידך.״ הוא
אף ביקש ממנה להציג אותו בפני משפחתה כדי שיוכל
לבקש מהם את ידה.
אולם אהובה, שהיתר, מחזירה לו מכתבים ובהם בקשות
אחד ממכתכי האהכה שכתכ פרנקי
דחופות למשלוח כספים, לא שאפה כנראה להיות לעולם
לדליה שוטו מעזה לתל־אכיכ :״הי
עם המלח הגרמני. היא בילתה בחברת אחרים, ואפילו
מותק, מה שלומך, כיליתי יפה מאוד
כששומן היה מגיע לאילת, לא תמיד היה עולה בידיו למצאה.

אצלכם כפעם האחרונה תודה רכה
״אהובה היקרה והמתוקה שלי,״ כתב שומן באחד מסיפרתי
לכחורים שהייתי עסוק כקניות
מכתביו ,״אני מרגיש רע מאוד על שאיני פוגש אותך
כל היום והם חושבים שאני מטורך. אני
בבואי לאילת. הייתי רוצה מאוד לבוא אליך, אולם זה
מקוה שאת אינך כועסת עלי שלא היה
אינו אפשרי. אנא יקירתי, השתדלי לבוא לאילת ואם אינך
יכולה, אנא שלחי לי לפחות אחת מאותן תמונות יפות
לי הכסח לשלוח לך עכור התמונות או
שלך.״ לפעמים היתד. אוזר, נענית להפצרותיו של מאהבה,
לקנות לך את הארנק. מאוחר מאוד
יורדת לאילת להפגש עמו.
עכשיו מותק, לכן עלי לסייס. אני אוהב
באחד מביקוריו באילת, ניסתה אודה להתגנב לאניתו של
אותך מאוד, אראה אותך בקרוב, כל
שומן ולברוח מהארץ. היא נתפסה ונעצרה. כעבור זמן קצר
אהכתי, פרנקי ״.הצלכים כעיגולים למטח
גורשה מאילת וחוזר,רה לא לחזור לשם לעולם. שומן
מסמנים נשיקות. מכתב זה, כמכתכים

אחרים של שלוש הנערות, מעיד בי עכרו
את הגבול מתוך קלות־־דעת עם מאהכיהן.

• בתמונות, מימין לשמאל; פרנק׳ ודליה; אהובה, אדי
ופונקי; אהובה באחת מתמונותיה האחרונות שצולמו ב־תל־אביב.

שהמשיך לשגר לה מכתבים לשכונת שייך־באדר בירושלים
שם גרה משפחתה, לא יכול היה להבין מדוע אין היא
באה לפגשו יותר.

היו נשארות כל היום בחדר, משוחחות ומחליפות רשמים
כדרכן, היתר, רחל שרועה במיטתה, שותקת כל הזמן. היא
היתד, לוקחת ספר, מדפדפת בו מבלי לקרוא, רק כדי שלא
יטרידוה בשאלות.

יומן־חייט מתחת למיטה

ך* חדשים האחרונים ניסתה אווה להשליך עוגן בתל־אביב.
היא הגיעה לכסית, ישבה בפינת האספרסו של
הקפה ההומה, הכירה את הגברים שהסתובבו באותה פינה,
התידדה עמם• כמה מהם היו ציירים. הם שמעו שאתה
מחוסרת־כל, מחפשת עבודה, הציעו לה עבודה ששכרה
בצידה, אולם אין הרבה קופצים עליה — דוגמנית עירום.
אתה לא היססה הרבה, החלה לעבוד כדוגמנית־עירום
בסטודיו לציור על שם אבני בתל־אביב, בשכר של 3
ל״י לשעה של עמידת־עירום. גם לאתה, כמו לדליה, לא היה
שום יחס אל הכסף. כשהיה הכסף מצוי בכיסה, נהגה
להזמין חברים לשתיה, העניקה טיפים ביד רחבה למלצרים.
הציירים׳ שציירו את גופה העירום והתלהבו בעיקר מעיניה
הירוקות החתוליות, הגדירו אותה כ״ילדה טובה ותמימה
ונאיבית מאוד.״ בתל־אביב שוב הכירה אתה כמה מקציני
האו״ם׳ הפעם היו אלה שודדי ונורבגי, בחברתם בילתה.
דרך אחד הציירים שהכירה בעבודתה כדוגמנית־עירום,
התגלגלה אתה לראשון־לציון. שם, בבית־אריזה הרוס באחד־הפרדסים,
שימשה אווה שוב כמודל־עירום לקבוצה של
ציירים. היא שהתה בעיירה הדרומית משך כמה שבועות
בלבד. אולם שהייתה הקצרה הספיקה להסעיר את ראשון
ולהפוך את השם אהובה דגנית, לשם מוכר בפי כל.
זה היה אחרי שאתה סיפרה את סיפורה על גורלה המר
לקבוצת בחורים מקומיים. בסיפוריה הדמיוניים הצליחה
אתה לעורר רחמים, וזרם של מתנדבים הציע את עזרתו
לנערה שנראתה כחסרת־ישע. היא שוכנה במלון מקומי,
קיבלה מתנות, קיבלה דמי־כיס, הוזמנה לארוחות ולבילויים.
אזרחי ראשון החלו להתגאות בנדיבות לבם, שאתה סימלתד״
אלא שכעבור זמן קצר׳ שינתה אתה את פרצופה. היא
נעשתה בררנית ודרישותיה גברו. היא החלה לדרוש שיעסיקו
אותה בעבודה כדוגמנית־תלבשות, תבעה שיוציאו
עליה יותר כסף לבילויים, ביקשה ארוחות שמנות יותר.
כאשר ביום אחד התברר למטיביה כי היא אינה אלא מופקרת,
גירשו אותה בבושת־פנים מהעיר.
אתה חזרה לתל־אביב. היא פגשה בחברתה דליה שהכניסה
אותה לחדרה בפנסיון בו גרה, התנדבה אף למצוא לה
עבודה. לא היתד, זו עבודה מכובדת ביותר. אתה הפכה
אף היא לנערת־בר החייבת לארח לחברה לכל מבקר,
לרקוד עמו ולהתגפף עמו ואולי׳ להמשיך לבלות עמו את
שארית הלילה.
היא היתד, מדוכאת מאוד. מתחת למיטתה החביאה חוברת
קטנה, יומן חיים, בו רשמה את כל הקורות אותה מאז שנת

י M i׳*V

דליה מלכת הקנדים -זה היה כינויה
של דליה שוען שאירחה להכרה אף!
לקציניהם הגבוהים של אנשי כח־החירום
של האו״ם. כתמונה היא נראית
מתנשקת עם סרן מכדדהחירום של
האו״ם בעזה, כאחד הכרים בתל־אכיב.
לבושים בגדים אזרחיים. הם ספרו, כי ברחו מהמחנה משום
שלא יכלו לשאת את הבדידות. שעות ארוכות ישבו הארבעה
בבתי הקפה על שפת־הים ועם רדת הלילה החלו את
הסיור בין הברים של רמת־גן.
בשעה תשע וחצי ׳ בלילה הגיעו הארבעה לאחד הברים
ברמת־גן. דליה ניגשה ישר לבעל הבר, אותו הכירה,
הודיעה שלקנדים שלה אין כסף. היא ביקשה ממנו לתת
לה משקאות בהקפה, וכשיחזרו החיילים בפעם הבאה ויביאו
את משכורתם, ישלמו לו. בעל הבר הסכים. הארבעה
נשארו שם עד שעה שתיים אחר חצות. אחרי ארבע

רחל ילידת טבריה, סבלה אף היא מילדות קשה• אביה
נהרג במאורעות , 1938 והיא היתד, צריכה לעזור בכלכלת
הבית• לפני שנים מספר עברה רחל עם משפחתה לגור
בחיפה, שם עבדה כטלפוניסטית וחדרנית בבתי־מלון. היא
חלמה להיות רקדנית ושחקנית. לפני כשנתיים חסכה כסף
ונסעה לצרפת. אולם ההצלחה לא האירה לה פנים בעירי,אורות,
ורחל הפכה לדמות מוכרת בפיגאל, עד שחזרה
לארץ.
כנראה שד,כשלון השפיע עליה מאוד. היא הפכה למסוגרת
בתוך עצמה, לזעפנית ושואפת־ריב שהיתר, מתקוטטת אף
עם חברותיה. היא ניסתה בכל כוחה להתרחק מהרחוב,
חיפשה עבודות הגונות. תקופה מסוימת עבדה כטלפוניסטית
במלון השרון בהרצליה, פוטרה מעבודתה בתום העונה. היא
מצאה לעצמה עבודות של בייבי־סיטר, עבדה לאחרונה
בעבודה מעין זו אצל דיפלומט אמריקאי בצהלה. אולם
עבודות אלה לא הספיקו לה כדי להרויח די־הצורך, לאכול
ולשלם את שכר הדירה. באין ברירה הפכה אף רחל
לנערת־בר, נלוותה אל דליה, ומאוחר יותר, כשהצטרפה
אליהן אווה, היתד, רחל אחת מהשלישיה שאירחה זרים
מכל המינים בבר־התל־אביבי: חיילי נח״ל, קציני־או״ם,
וחיילים בריטיים בחופשה.
גם רחל התאהבה ברצינות. היה זה חייל בריטי מג׳מאיקה
שבילה את חופשתו בארץ. גם הוא התארס עמה, נתן לה
במתנה טבעת יהלום• בימים האחרונים הכינה רחל את
נירותיה כדי לנסוע אליו לקפריסין ולהנשא לו, אלא שעד
הנשואים היתד, צריכה להתפרנס בכוחות עצמה, אירחה
לחברה לסמל קארטר, ידידה מהתקופה בד, טרם חכירה את
חתנה.
למעשה תיכננו שלוש הידידות נסיעה משותפת לקפריסין.
לא היתר, זו נסיעת־תענוגות, אלא נסיעה לצרכי עבודה.
כי בקפריסין, בה נזהרות התושבות המקומיות מלארח
לחברה לחיילים הבריטיים בברים, היתד, דרישה גדולה לס־ארתות־בר.
מישהו אירגן עבורן חוזה עבודה, והן התכוננו
לנסיעה.

שיכורים גנשם השוטף

ח די י ט פג ש את רחל זלץ, ניגש קארטר אל פתקי
ואדי. החבורה העליזה החליטה לחגוג לפני החזרה

מהקצונה הגבוהה ועד אחרון הטוראים -כולם בילו חופשותיהם בחבות דליה
.1948 היה זה־ ספר חיים גדוש מאורעות לגבי נערה
j*M<vr 1
בגיל .22
בריקשה־בר הכירה אמה את אדי, חברו של פרנקי
ביחידה הקנדית. היא הפכה לחברתו הקבועה. אולם שלא
כדליה, לא שמרה אווה לאדי אמונים. כאשר לפני שבועות
מספר ביקרה בארץ קבוצת חיילים בריטיים מקפריסין לחופשה,
קבוצה שמצאה את דרכה דרך הברים אל דליה
ואהובה, הכירה אודה חייל בריטי צעיר, וד,תאהבה בו
כדרכה. אחרי שהחייל הבטיח לה נשואים, התארסה עמו
אתה במסיבה חגיגית שערכה. בבר.
וכך המשיכה אתה להתכתב עם שני מאהביה, אדי מעזה,
החייל בקפריסין, ואף ענתה מפעם בפעם למכתב שהגיע
אליה משומן הגרמני. בהתכתבויותיה האחרונות עם החייל
מקפריסין, כתב לה זה, ,כי ביקש רשות ממפקדיו לשאת
אותה לאשר, וכי הוא הכין את כל הסידורים בקשר לכך.

טבעת יחלום מג׳מאיקח
^ ותו יום ראשון, בשבוע שעבר, בילו דליה ואתה
\ 1בחברת פרנקי ואדי. הם באו הפעם לא במדיהם, אלא

וחצי שעות של שתיה, הסתכם חשבונם בסכום של 101ל״י
ו־ 750 פרוטה. החיילים חתמו על החשבון והארבעה עזבו
את המקום.
אותו לילה לא חזרו דליה ואתה לחדרן, אליו אין הן
רשאיות להכניס גברים בלילה. רק בשעות הבוקר באו
השתיים, יחד עם שני מלויהן ועלו לדירה. כעבור זמן קצר
הופיעו בדירה שני חיילי או״ם נוספים. היו אלה הסמל
קארטר, ינהג שבא עמו. הם באו במכונית־הדואר הרגילה
של יום שני. משימה נוספת שהוטלה עליהם: למצוא את
פתקי ואדי שברחו ולהחזירם למחנה.
אולם בטרם ניגש קארסר לחפש את פתקי ואדי בחדרן
של דליה ואתה, הוא ניגש לחדר סמוך כדי להתראות עם
נערתו — רחל זלץ. רחל היתד, הדמות המיסתורית והמוזרה
ביותר בשלישיה. נמוכה קומה ובעלת גוף.נשי, היווהי היא
גם המבוגרת שבשלושתן. אולם היו לה מנהגים מוזרים
שהרחיקו אותה מחברותיה. היא היתר. שתקנית. מעולם
לא דיברה על עצמה. כשחברותיה ניסו להוציא ממנה משהו
על עברה או על משפחתה — שתקה תמיד.
השתיקה אצל רחל היתה משהו חולני כמעט. כשהבנות

לעזה• הם עברו לריקשה־בר הסמוך, שתו ופיטפטו כל
הבוקר. נושא השיחה היה אחד: נשים ואהבה. הקנדים סיפרו
על נשותיהם ומשפחותיהם, על תפקידם המחורבן, הצהירו
ללא־הרף על אהבתם לנערות הישראליות. שלושת הזוגות,
שהיו כבר שיכורים לגמרי, נשארו במקום עד לשעה ארבע
וחצי אחרי הצהרים. גשם שוטף ירד כל אותו אחר־ד,צהרים.
הששה עלו על הקומנדקאר התכול. דליה, רחל ופרנקי ישבו
ליד הנהג. על תא הקומנדקאר ישבו בגשם אווה, אדי וקארטר•
בצהלת שיכורים ובתרועה יצאה המכונית לדרך, לכיוון
רצועת־עזה.
לא היתה זו הפעם הראשונה שהבנות עשו דרך זו.
הן היו מלוזת לעתים קרובות את חבריהן הקנדיים עד
לאשקלון כדי להראות להם את הדרך. תמיד היו חוזרות
בלילה לחדרן, מתאוננות על הגורל־המר שהפריד בינן לבין
אהוביהן, ויוצאות לבר לשתות ולרקוד נחפרת לקוחות
אחרים.
ביום שני בערב, היו הלקוחות של ריקשח-בר מאוכזבים.
שלוש נערות הבר, לא הופיעו לעבודה. חן לא תחזורנה
לשם כנראה במשך חדשים ארוכים.

אנשים

רדין

תור ל עבוד ה

קול ישראל

הטפת מוסר לעעדי ם
למבקרי רדיו, כמו למבקרים בכל השטחים
האחרים, נדמה תמיד כי הם מייצגים
את טעם האזרח הממוצע, וכי דרישותיהם
והצעותיהם לשיפורים הם דרישות רוב
צבור המאזינים. הוכחה עד כמה רחוקה
הנחה זו מהמציאות, ניתנה השבוע בפגישה
עם מאזינים ברמת־גן, שערכו השבוע שניים
מאנשי הנהלת קול־ישראל, מבקר רדיו ואיש
המועצה הצבורית המיעצת לקול־ישראל.
בתום ההרצאות, כאשר ניתנה לקהל ההזדמנות
לשאול שאלות ולהציע את הצעותיו
לשיפורים בתכניות, התברר מה הם הדברים
המעיקים על המאזינים.
״למה נותנים לעירית תל־אביב לשדר
יום יום הודעות על הצורך בשמירת נקיון
העירי״ התמרמרה מאזינה קשישה אחת ,״זה
מוציא מהכלים.״ ״למה הקריין בשפה האירית
משתמש במילים שהם פולנית ולא
אידיש?״ קבל מאזין אחר .״למה משדרים
ביומן־החדשות בין קטע לקטע מוסיקה
שמוציאה מן הכלים ז״ רטן ישיש אחד.
אולם הגדיל מכולם לעשות מאזין כבן
ששים שהעיד כי הוא מאזין לרדיו החל
משעות הבוקר המוקדמות•
״לשם מה משדרים את השעון המוסיקלי,
ומודיעים בכל שלוש דקות מה השעה?!״
שאל הוא ,״אם אני רוצה לדעת מה השעה
יש לי שעון בשביל להסתכל. במקום זה
מוטב שבין תקליט לתקליט ישדרו הספות־מוסר
כמו :״קומו עצלים ולכו לעבודה.״

תכניות

p׳ d -׳cf1׳ 6׳ • p׳N iijio

מערכות רהיטים חדישים ביותר
אצל

א. זו 1ובס קי
הליצנים קטע מדהים ומעורר למחשבה בקשר
לדמותו של הדור הגדל במדינה שודר
השבוע במסגרת התכנית שאלות גדולות
לילדים קטנים, התכנית שחודשה אחרי הפסקה
קצרה. היה זה הקטע בו שודרו תשובות
הילדים, תלמידי בית־ספר עממי, על
השאלה :״מה הייתם רוצים לראות בתהלוכת
העדלאידע בפורים?״
ארבע מתוך חמש התשובות ששודרו היו:
<• את בן־גוריון מתעסק עם נאצר.
>• את בן־גוריון שופך מים קרים על
נאצר.
• את חברי הכנסת, איך שהם מתווכחים.

את בן־גוריון עומד על הראש.

תל־־אביב, רה׳ הרצל 39

פינות סלון נחמדות
חדרי שינה׳ אינטימיים
ריהוט מקורי
בית חרושת לרהיטים ב. ג .את א. לוינשטיין
דוגמות חדישות ביותר בבית-המסחר לרהיטים

לו ! שטיין
בית החרושת:

בית המסחר:

תל-אביב,
מרכז וולוגלסקי
רחום מם׳ 2
טלפון 82525

ת ל ־ א בי ב,

רחוב הרצל 43
טלפון 83575

רהיטי בית ומשרד מוכנים ולפי הזמנה

גלים קצרי
מוסיקה ל ע דו ד הל מודי ם
המחלקה לסטטיסטיקה של הממשלה
התבקשה כבר להתחיל בעריכת סקר
שנתי בין מאזיני קול־ישראל כדי לודא
לאלו תכניות מאזינים יותר. מלבד סקר
זה יקים קול־ישראל צודתות־מאזינים במקומות
שונים בארץ, מורכבים מיוצאי עדות
שונות ובני גילים שונים שידוזחו את
דעתם על תכניות שונות לפי
כקשת מנהלי בתי־הספר, מסיים קול־ישראל
את נעימות הבוקר שלו ברבע שעה
של שירים עבריים, כדי ״להקל על כניסת
התלמידים לכתות לקצב המוסיקה״.
תדריך משזרים אלה מתוך משדרי השבוע הבא
עשויים להיות מעניינים. שינויים אפשריים.
• עולמות חדשים (קול־ישראל, יום

ד׳ )20.25 ,תסכית דמיוני שנכתב בשנת
1939 על הנושא :״חזרה ל־ 1960״ ,שוב
בעל ענין שנה אחת לפני התאריך הנדון.

שלושה בסירה אחת

(קול־יש־

ראל, יום ד׳ )9.30 ,תכנית חדשה וסודית
של הסירה בה משתתפים כמה מאנשי
הצוות הקודם.

רון

ע מי

(קול־ישראל,

יום

)19.20 הזדמנות נוספת להאזין ללהקת הנח״ל.

תוצרת ביהח״ר

או נ » ברסל
תל־ א בי ב

J ta v iv
itv h iv

תי ב ת

נ ח (קול־ישראל, יום ה׳,

)20.05 נעמי קליר בשירים כושיים, ויעקב
בנאי ושמואל עצמון במערכון אקטואלי.
• פיודור שליאפין(קול־ישראל, יום
ו )20.45 /רבע שעה עם צלילי קולו של
הבס העמוק ביותר שהוקלט אי־פעם.
המאזין הזהיר לא יפתח את מקלטו בזמנים
ובשעות דלהלן, פן יטבע בגלי השעמום.
• מדרום ומים (קול־ישראל, יום

ה׳ )21.30 ,עוד הסבר למה צריך לתרום
למלוח העליה.

הסיפור הבא מתהלך במסדרונות הכנסת.
באחד מנאומיו בכנסת הזכיר ח״ב מק״י
מאיר וילנר את שמו של ח״כ מפא״י
יונה בפה וכינה אותו בשם ירחמיאל
כסה. מובן שכסה התרגז נורא, צעק ״קוראים
לי יונה ולא ירחמיאל,״ ותבע את וילנר
לבירור. הסביר וילנר למה קרא ליונה בשם
ירחמיאל :״שאלתי את דוד הכהן ממפא״י י
שאלה והוא אמר לי: תשאל את הירחמיאל
שלנו, את כסה בעת ויכוח שנערך
השבוע בכנסת על חוק השופטים וחוק
הדיינים, עמדה במרכז הויכוח השאלה ב1
איזה
גיל צריכים שופטים לפרוש מכהונתם.
ח״כ הצ״כ ישראל רוקח היה אחד המצדדים
בכך, ששופטים יפרשו מכהונתם
בטרם הגיעו לגיל 70 כפי שהציע החוק.
אמר הוא :״תמיד צריך לחשוב כיצד לרענן

את האפרט ולהכניס יותר צעירים. יש צעי־רים
רבים המחכים לתורם להכנס לעבודה.
מתי יגיעו צעירים אלה לתורם אם הם
צריכים לחכות שהשופטים יגיעו לגיל?70
אין דבר כזה.״ שיסע אותו בקריאת ביניים

ח״כ חרות שמשון יוניצ׳מן :״צעירי
מפא״י תיכף יזמינו אותך להצטרף אליהם.״
״כן,״ צעק גם ח״כ מפא״י דוד בר־רב־האי
,״אבל יזרקו אותך מחר.״ השיב
רוקח :״אני מוכן להצטרף, אבל לא לצעירי
מפא״י בעיה גיאוגראפית התעוררה
באחד מביקוריו האחרונים של ד״ר נחום
גולדמן בארץ. בשיחתו עם ילדה קטנה,
תלמידת בית־ספר, התגלגלה השיחה לשוזייץ.
אמרה הילדה :״שוייץ היא ארץ קטנה!״
גולדמן תמה מנין הגדרה זו, ביקש מהילדה
להביא לו את ספר־הלימוד שלה. שם אמנם
היה כתוב הפסוק על קטנותה של שוייץ,
שהיא גדולה פי שניים מישראל. בשיחתו
הבאה עם דויד בן־גוריץ הזכיר גולדמן
את הדבר, גרם לרוגזו של ראש־הממשלה,

שנתן הוראה לתקן את הדבר הילדה
הבימאית שנמצאה בזמן מבצע־קדש סיניה,
חזרה שוב לחדשות. אחרי ששורדים פרצו
לדירתו של ח״כ פרים חמדן בבקעה אל
גרביה, סיפר הח״כ שאימץ את הילדה, כי
היתד, זו היא שסיכלה את השוד. אמר

פריס :״סיניה הביאה לנו מזל והצלחה.

היא היתד, הראשונה שהתחילה לצעוק ו־לבכות
כשנכנסו השודדים לדירתי וכתוצאה
מכך נבהלו השודדים וברחו הסופר
הפולני הצעיר מארק (״היום השמיני בשבוע״)
הלסקו שהגיע לישראל כדי לבקר
ידיד בקבוץ גן־שמואל, גילה השבוע, כי
למרות הפירסומת הרעשנית שנעשתה לו
בצרפת, על פגישה שנפגש כביכול עם
הסופרת פרנסואז (״חיוך מסוים״) סא־

גאן הוא לא נפגש עמה כלל. אמר הוא:

״אפילו את ספריה לא קראתי. מה נערה
כזאת יכולה לדעת על החיים? התמונה בה

אני מופיע עמה יחד, שפורסמה בעתונות,
אינה אלא פוטומונטאז׳ גרוע.״

דו פ קי את הכו שי
בפגישה עם מאזינים שקיימו אנשי קול־ישראל
השבוע ברמת־גן, נשאל חנוך גב״
תון, סגן מנהל שירות־ד,שידור, מתי תר,יד,
טלביזיה בישראל. השיב הוא :״הלא בשביל
זה אנחנו מקיימים פגישות עם המאזינים,
כדי שיראו אותנו ולא ירצו עוד טל־

r •p!09
• לוי אשכול (באידיש) על הרעיון
למנות נציב עליון לעניני עליה:
״זד, חסר לי כמו חור בראש.״
• דויד הרמוני, הנאשם במעילה
בסכום של יותר מ־ 200 אלף דולר
ושד,וסגר השבוע על־ידי שוזיץ לישראל,
בתשובה לשאלה מדוע הסכים מרצונו
להסגרה :״היד, לי משעמם בבתי־הסוהר
בשוויץ. התנאים היו טובים אבל האנשים
לא מצאו חן בעיני. הם מסוגרים בתוך
עצמם.״
• הצנזור לוי גרינשפון, בת־שובה
לשאלה מדוע הותרה הצגת הסרט
נשים הוללות, המכיל בתוכו תמונות־עירום
מבחילות :״ראיתי רק אתמול את
הסרט בפעם הראשונה, ושלחתי תיכף
את חברי המועצה שיראו את הסרט.״
• משה דיין, בשיחה פרטית:
״בן גוריון הוא ארנב הטורף את גוריו.״

העולם הזה 1113

דידי בקונגו
אוכלים רק מיסיונרים

ביזיה באותה פגישה השתתף גם
ח״כ חרות בנימין אבניאל, איש המועצה
הצבורית המיעצת לקול־ישראל. כאשר
הרחיב אבניאל, בעל שתי רעמות השיער
הלבנות, את הדיבור על כך שקול-ישראל
צריך להשמיע לצבור מה שהצבור רוצה
לדעת, הפריעו פרחחים את דבריו, הקישו
ברעם על חלונות האולם. אמר אבניאל:
״הנה דוגמא מה רוצה הצבור זב־רונות
משעשעים מתקופת הבראשית של העיר
תל־אביב, העלה השבוע חיים הל״
פרין, מי שהיה מפקד המשטרה העירונית
של תל־אביב. באותה תקופה היה זמן, בו
רבו מקרי ההתאבדויות בעיר, ובכל פעם
היו מזעיקים את הלפרין לחקור במקרה.
פעם אחת הוציאו את הלפרין ממיטתו בגלל
נסיון התאבדות של אחד האזרחים.
הלפרין בא לבית המתאבד והתרעם עליו:
״אם כבר החלטת להתאבד, למה היית צריך
להטריד אותנו בתל־אביב ולא הלכת להתאבד
ביפו?״ השיב לו האיש :״פחדתי שיהרגו
אותי לקראת חגיגות העשור
לשחרור אילת, עומדים לפתוח במקום גן־
חיות קטן. את התושבים הראשונים של
גן־החיות, מהמה זוג קופים, אשר נמצא
בטיפולה של איזה הרשקוכיץ, ציירת
הילדים הידועה. איזה היא היחידה באילת
שאינה משתוקקת שיפתחו את גן־החיות.
היא אינה רוצה שיקהו את הקופים ממנה
השואל הנצחי שמואל (״שיודע
לשאול״) רוזן, הוכיח לא מכבר שהוא גם
יודע לענות. במשאל שנערך בין מבקרים
על שם עברי קולע לסרט צרפתי, הדביק
שמוליק לסרט את השם אחותי בת־השטן,
(מוצג בקולנוע צפון) זכה בפרס של 100
ל״י איש אחר שזכה בכסף מקולנוע,
היה ירוחם ורדימון שניהל את בתי
הקולנוע מוגרבי ואלנבי בחכירה. אחרי סכסוך
שנמשך שנים, ויתר ורדימון על זכות
חכירת אולם מוגרבי תמורת סכום של 200
אלף ל״י לטובת בעל הבנין. בעל הבנין
עומד להשקיע באולם 200 אלף ל״י נוספות
למיזוג אויר ולשכלולים אחרים דרישת
שלום הגיעה לאחרונה מהפזמוגאי
ידידיה ג״דידי״) מנוסי העורך סיור ב־

השבוע
• חיים לבנו! /ראש עירית תל־אביב
:״כולנו אשמים בירידה, כי כולנו
שקרנים, והנוער אינו מאמין לנו. מצטחצחים
אצלנו בסיסמאות של חלוציות
והפרחת־שממות, אבל אותם המצטח־צחים
שולחים את בניהם להשתלמות
לחוץ־לארץ.״

• ח״כ אחדות־יהעגודה נחום !
ניר בעת ויכוח בכנסת :״אנו קובעים |

שעד גיל 70 יכול אדם לעבוד ואחרי כן
לא. אבל אם הוא רב ראשי, התפקיד
מוסיף לו בריאות ואז הוא יכול לעבוד
עד גיל .75 ואם רב ראשי יכול לעבוד
עד גיל ,75 אזי רב לא ראשי גם כן
יכול לעבוד עד גיל .75״

• חקלאי אלמוני בכנס חקלאי ;
הנגב :״בגלל חוסר גשמים נכנסו רוב J
המשקים לבוץ.״

העולם הזה 13ו1

ג׳יפ באפריקה המשתנית, ואשר ידידיו סיפרו
כי נאכל מזמן על ידי אוכלי־אדם. על
שמחה זו העיב דידי בהעירו במכתבו:
״עודני חי, בני קונגו אוכלים רק מסיו-
נרים.״ רשמים נוספים שלו :״המוראל כאן
ירוד מאוד, דופקים את השחורים, כל התושבים
צבועים וערומים, בקיצור שחיתות
גמורה.״

לא פשוט להתחתן
אלה הסבורים, כי גבעה 24 אינח עונה,

חיה הררית,

הוא סרטה הראשון של
אינם אלא טועים. עוד בשנת 1952 השתתפה
חיה בפעם הראשונה בסרט. היה זה הסרט
הצבעוני יצחק ורבקה, שהוסרט על ידי בן
עויזרמן עבור הטלביזיה האמריקאית. הסרט,
באורך של 40 דקה, שהוסרט על רקע
מאהלי שבטו של שייך סולימן, היה מבוסם
על הספור התנ״כי המקורי. חיה מילאה
את תפקיד רבקה ואילו את תפקיד יצחק
מילא מאיר ינאי, אז שחקן האהל, וכיום
שחקן תיאטרון־זוטא. את תפקיד אברהם
שיחק ישראל בקר מהבימה, ואת תפקיד
אליעזר מילא נתן כונן איש הקאמרי. כל
אחד מהמשתתפים בסרט הביא עמו את התלבושת
הקדמונית מתיאטרונו הוא
אגב, לחיה הררית יש תלונה אחת על
צוות עובדי הסרט בן־חור׳ במחיצתם בילתה
שמונה חדשי עבודה. אף לא אחד מהם אינו
משחק שח־מט, שהוא המשחק החביב על
חיה. אמרה היא :״הגויים משחקים בקלפים,
ואילו היהודים זקנים מדי כדי להיות לי
יריבים שושנה >״שושיק״) שני,
כוכבת ההצגה החדשה של תיאטרון סמבטיון,
גילתה השבוע כי את הקריירה התיאטרלית
שלה החלה בהצגת־עירום. היא
היתה מופיעה בפני האורחים בבית הוריה
כשכל תלבושתה הם בננות ופרחים על הראש
והיא מחקה את כרמן מירנדה. היא
היתה אז בת 4יונה עטרי, שחקנית
בצל־ירוק, נרשמה השבוע ברבנות
לנשואים עם טייס אל־על אורי יפה.
יוסי בנאי, שחקן הבימה, הוזמן על־ידי
הזוג לבוא לרבנות כעד. ניגש יוסי אל
אחד הפקידים במשרד הרבנות ושאל אותו:
״תסלח לי, איפור, נרשמים פה?״ ענה לו
הפקיד :״לבר־מצוה אין צורך להרשם, צריך
רק ללמוד טעמים, ילד אחד
שלאחר מעשה היה כבר השבוע דוד גרינ״
ברג, מבקר הקולנוע ועורך הירחון אמנות
הקולנוע, שנשא לפני שבועיים אשה. כשפתח
את אחת ממתנות־הנשואים שלו, שניתנה
לו על־ידי מבקר קולנועי אחר, הוא
מצא בה הקדשה קולנועית בזו הלשון:
״לנאהבים. זכרו את פדי שייבסקי ואת
מסיבת הרווקים: לא פשוט להתחתן
גם פרשת החתונה המפורסמת של נורית
פילצר עם עורך־הדין האמריקאי מייק
ואלדד טרם דעכה. אחת מטענותיו של המדריך
עמנואל דהאן לביסוס תביעתו כי
הוא ששידך את השניים ועל כן מגיע לו
שכר, היא הטענה הבאה: יומיים אחרי שהכיר
את נורית ויצא עמה לבלות, סיפר
דהאן, בא אליו ואלדר והודיע לו, כי אין
בכוונתו לשאת את נורית כיון שהיא קרירה
מדי. רק אחרי שדהאן שיכנעו, לדבריו,
כי אין לצפות מנערה ישראלית הגונה שתגלה
חמימות לגבר יומיים אחרי שהכירה
אותו, הסכים ׳ואלדר לנסות שוב, יצא עם
נורית לסיור באילת, בעצתו של דהאן,
משם חזר כשהחלטתו נחושה להנשא לנורית.
קורס לפסול
ולורמיקה אומגותית
ופפייר -משה
יחלב לי מ ו די םבימיםהקרו בי ם
-פר טים, הר שמה ו תערוכ ת דברי או מנו ת:

ססודיו ״דוני״
תל־אביב, ת .ד. ו 02ג

אתה סובל מזה?

שיטתנו הבדוקה מאפשרת

מניעת נשירת שערות
* הצמחת שער חד ש
אחריות גמורה

במקרה של אי־הצלחה יוחזר כסף
״רובינםקוסמטיקום״
בהנהלת מר א. רוכין ביאוקוסמטיקאי מדופלם
תל־אביב, רח׳ פינסקר ,2טל .22128 .חיפה, הרצל 1

שדמי

(המשך מעמוד )7
שלוש שעות במפקדתו וניסה להכין לעצמו
הגנה, על הפקודה הבלתי־הוקית שנתן לאנשיו.
ואז נרקמה במוחו התוכנית לטפול
את האשמה על שדמי, לשים בפיו את
המלים ״אללה ירחמו״ במקום ובשעה שלא
אמר אותן כלל.

אנו
מ מ שי כי ם

עד 7רא הנגה
*« משך שלושת ימי החקירה־הנגדית,

לצעוד בראש!

- iכשהעד נתון כולו לחסדי הצד־שכנגד,
לא קם סגן־אלוף דויד להגן עליו. כאשר
קם, היה זה כדי לבקש מסלומון לא להרבות
בפרטים בטחוניים. העיר אחד ה־עתונאים
:״יש לי הרושם שהוא פשוט הזמין
את מלינקי כדי שסלומון יוכל לעשות
בו כאוות־נפשו בחקירת שתי־וערב.״
מלינקי ידע כנראה מה צפוי לו, ולפני
שהחל במתן עדותו, ניסה למחות על כי
סגן־אלוף דויד הוא המזמינו להעיד כעד
התביעה, בעוד שבמשפט הקודם חקר אותו
קשות כנאשם. אך אב בית־הדין, השופט
קנת, בעל הבלורית הכסופה וההופעה של
קולונל אנגלי וותיק, הפסיק את דבריו,
בהסבירו כי אין לו כעד להביע דעתו על
כך. וכך עמד מלינקי מול החוק — כמעט
יותר כנאשם מאשר כעד.

ת מרו קי

זכו ברוב קולו ת
במ שאל העםעל ״מוצרי
התע שיה ה מובחרים
ביותר־ !958

השאלה החסרה

שוב מ א שר המשאל
עובדה

קיימת :

ה שפתון שאיוקוב
ממנו ואין מ ת אי ם
כמוהו לאקלים ארצנו.
בכל הצב עי ם הרגילים
ו ב ־ גו צבעיפסטל.
לכה לצפרניים
בגוונים המקבילים.

ך* גיע תורו של העד הבא: סגן גבריאל
י י דהאן. הוא נכנס לאולם, הצדיע לשופטים׳
התייצב דום בתוך דוכן העדים. השופטים
והקהל קמו על רגליהם שעה שהעד,
השפוט ל־ 15 שנות מאסר על חלקו
בטבח הגדול, חזר על מלות השבועה לומר
את האמת, כל האמת ורק את האמת. הוא
הניח על דופן הדוכן את כומתתו הירוקה
והשיב לשאלותיו של התובע הצבאי.
סגן־אלוף דויד, שאל כהנה וכהנה על
מאורעות ה־ 29 באוקטובר. רק שאלה פשוטה
אחת לא שאל :״האם רב־סרן שמואל
מלינקי, בקבוצת הפקודות לקציני הגדוד,
בה העביר את הוראות מפקד החטיבה לגבי
העוצר, השמיע את המלים ״אללה ירחמו״
או לאו ז
כל חקירתו של דהאן ארכה פחות מרבע
שעה. אחר־כך עבר גם עד תביעה זה לרשות
ההגנה.
הפעם הסתפק סלומון בחצי־שעה של חקירת
שתי־וערב. דהאן חזר ואישר כי מלינקי
אמר, בקבוצת־הפקודות הגמדית :״טוב שיהיו
הרוגים בכל כפר, כדי שיהיה שקט.״
התערב השופט פרי :״האם בקבוצת־הפקודות
הזכיר מלינקי את מפקד החטיבה
ברמזי״
דהאן :״נדמה לי שהזכיר, אבל זה לא
ברור*.
השופט קנת :״האם מלינקי מסר את
דבריו בקבוצת־הפקודות בשם מפקד החטי־בהז״
דהאן
:״הרושם הכללי היה שהוא בא בשם
מפקד החטיבה, אבל אני לא זוכר שהוא
ציטט את המח״ט.״
כאשר עזב דהאן את דוכן העדים, נראה
היה כי הסיבוב נרשם לזכותה של ההגנה.
כי העד לא הצהיר ששמע את מלינקי
אומר את שתי המלים הגורליות בקבוצת־הפקודות
של שעה 1.15 בצהרים.

עדות מור עדות
ך* סיבוב הבא, לעומת זאת, הלך כמו
Iעט לחלוטין נגד ההגנה. לדוכן עלה רב־פקד
אריה אלכסנדרוני, סגנו של מלינקי
בליל הטבח. בהתרגשות קיצונית, סיפר הגבר
המוצק בן ד,־ 57 על קבוצודהפקודות
הגמדית :״ראיתי שפה (אחרי מתן ההוראות
על־ידי מלינקי) הולכים להסתבך וקמתי לענות
לאחד ממפקדי הפלוגות. באותו רגע
המג״ד הפסיק אותי ולא נתן לי לדבר.
הוא ראה שאני מרוגז, אז הוא אמר לי:
,דינם (של החוזרים לכפר) כדין כולם. אללה
ירחמו!׳ הצעתי לו שניסע למפקד החטיבה
ונשכנע אותו. אז הוא ענה לי שאין מה
לנסוע לשכנע את מפקד החטיבה, .אני יכול
לשכנע יותר ממו,׳ הוא אמר לי, ,ואני
לא הצלחתי לשכנע אותו.׳״
כאשר נסתיים היום הרביעי של המשפט
עמדו שתי העדויות: זו של דהאן, אשר
לא זכר כי שמע את מלינקי אומר את
המלים ״אללה ירחמו״ בקבוצת־הפקודות ה־גדודית,
מול זו של אלכסנדרוני״ אשר ענה
בפירוש כי שמע אותן.

אמנות תיאטרון
מן הכפר אד העיר
שעה שהתיאטרונים הגדולים של ישראל
התלבטו בין משבר למשבר, צצו הרחק
מזרקורי הכרך ומודעות הפירסום הגדולות
תיאטרונים מסוג חדש לגמרי. היו אלה
להקות של שלושה־ארבעה שחקנים, ששיחקו
מחזות המותאמים למספר נפשות קטן, הביאו
את התיאטרון למקומות רחוקים ונדחים
— לקיבוצים, ישובי־עולים, ומחנות•
צבא. המפתיע היה, שתיאטרוני־ננם אלה
לא נפלו ברמתם מהתיאטרונים הגדולים,
הביאו לצופיהם חויה תיאטרלית מלאה.
השבוע התברר כי להקה מסוג זה עשויה
לגרום חויה אמנותית לא רק לצופים במקומות
רחוקים ונידחים, אלא אף לתושבי
תל־אביב הרגילים למאורעות בידור. כאשר
הציגה בטת־מקור, אחרי 200 הצגות בארץ,
את הצגת הבכורה שלה לקהל־הרחב בתל•
אביב, היא זכתה לתגובות מעודדות.
הלהקה, בה משחקים תמרה סמסונוב,
ילידת חדרה שהשתלמה באמנות הבמה ב־קונזדי
פרנסז וסיימה את האקדמיה המלכותית
לאמנות הדרמה בלונדון; משה יערי,
יליד הארץ שהשתלם במכללת קליפורניה;
איזי אברהמי, עולה מבולגריה שהשתלם
באולד־וויק הלונדוני; וגבריאל (״פרנסוא
ראש גזר״) דגן, הבמאי והשחקן יליד צ׳כיה,
העלתה השבוע בפני הצופים התל־אביבים
שלושה מערכונים קצרים מפרי עטם של
סופרים מקומיים. שניים מהם היו מחזות
דרמטיים קצרים של משה שמיר ובנימין
גלאי והשלישי קומדיה של יעקב בר־נתן.
אחרי ההצלחה של השבוע הראשון בהצגות
בעיר, עשויה במת-נזקור לההפף לבמה
עירונית קבועה, שתציג לפחות פעמיים
בשבוע בערים הגדולות.

מאחורי הקלעים
לא מים, עראק
בעיות המנהיגות והמלחמה עליה
בין הדור הצעיר לדור הקשיש, הן נושאו
של מחזה ישראלי מקורי חדש שנכתב על*
ידי יורם מטמור ויוצג בקרוב בתיאטרון־
זוטא של זיגמונד טורקוב. שם המחזה טרם
נקבע פארודיה על המדור קורא
יקר, של העולם הזח, תהיה אחד מקטעי
התכנית החדשה של רביעיית מועדון התיאטרון.
בתכנית זו, שנכתבה על־ידי דן
אלמגור, יבוקרו שירים ישראליים על־ידי
ארבעה טיפוסים ישראליים שונים. אחד מקטעים
אלה, תהיה ביקורת על השיר
מגדלור, בסגנון העולם הזה מלחמה
חריפה תתחולל בקרוב בשדה מכירת הכרטיסים
להופעות תיאטרון, אמנות וקולנוע.
משרד מכירת כרטיסים חדש שיוקם
בפסג׳ ברחוב דיזנגוף פינת פרישמן, והשייך
לבעל ה מין אברהם פילץ ולשפחה
בוגטיר, יצא למאבק חריף נגד משרד רוקוקו,
בידו מרוכזת עכשיו כמעט כל המכירה
המוקדמת של הכרטיסים. הצעד הראשון של
המשרד, ששמו לאן: הסעת מזמיני הכרטיסים
במוניות מביתם לתיאטרון מאיר
לוין, הסופר היהודי־אמריקאי שהתיישב
בישראל, ואשר ספרו כפיה, הפך ל*
בסט־סלר בארצות־הברית ואף מופק עתה
כסרט, הגיש להביסה מחזה בשם זה, המבוסס
על הספר. הביסה טרם החליטה אם
להציג את המחזה שבמרכזו עומדים שגי
נערים יהודיים שהחליטו לחטוף תינוק ולהרגו
כדי להוכיח שהם יצורים עליונים
ריקה זראי תחליף את בתיה
לנצט החל מיום שבת בהצגת הערב אימפרוביזציה
בתיאטרון הקאמרי. בתיה לנצם,
המופיעה בשלוש הצגות הקאמרי המוצגות
עתה, עייפה מדי. ריקה, שתמלא את תפקיד
הזמרת בהצגה, נכנסה להפתעת הכל לתוך
שמלתה של בתיה מבלי שיהיה צורך לעשות
בה אפילו תיקון אחד הידיעה ש*
הופיעה ב״דבר״ כאילו חנה רובינא
תשחק במחזה חדש שיועלה בקרוב על-
ידי הבימה אין לה יסוד. רובינא, שזה עתה
יצאה מבית־חולים אחרי שעברה ניתוח, לא
תשחק בחדשים הקרובים בשום מחזה
יוסף כאשי, שחקן תיאטרון סמבטיון, שהצטרף
לתיאטרון זמן קצר לפני הצגת־הבכורה
של תן חיוך, והמופיע במערכון
המעברה, החליט להיות ריאלי בדמות הסבל
הסלוניקאי שהוא מגלם. במקום המים שהוא
צריך לשתות במערכון מהבקבוק ולהראות
כאילו הוא שותה עראק, הוא שוחה
עראק ומשחק כאילו שתה מים.
מעולם חזח

h is

ספורט
תמרורים נולד. לדבורה פאואר ,27 ,אלמנתו של
שחקן קולנוע טיירון פאואר, שמת לפני
שלושה חודשים בגיל 44־מהתקפת־לב בעת
הסרטת שלמה ומלכת שבא בספרד, בנם
יחידם, טיירון וויליאם פאואר (טיירון על-
שם האב! וויליאם על־שם ידיד המשפחה,
במאי סרטים וויליאם וולדר<
נישא. אמיר כאלה בן סעוד, מלך ערב,
לפרייאל אל־סולח, בת אחיו של סאמי אל־סולח,
מי שהיה ראש ממשלת לבנון, בביירות
בירת לבנון, בטקס מפואר שכלל
הודעה על מתנות נשואין מפוארות עד אין
קץ (ביניהן: ארמון בריאה בירת ערב;
ארמון בביירות).
.נחוג. יום הולדתו ה־ 56 של ציר אוסטרליה
בישראל, ברטראם צ׳ארלם באלארד,
במסיבת יום־הולדת של נציגי חבר־העמים

אמד מקצוע*.
בועט• כ ל הארץ התאחדו!
אין במדינה מקצוע שבו קיים פער משכורות
כה גדול כבמקצוע מאמני הכדורגל.
מאמן מחוץ־לארץ מקבל כיום סכום הנע
לפחות בין 1000־ 1500 לירות. מאמן מקומי
יהיה תמיד מוכן לעשות את המלאכה בסכום
קטן הרבה יותר. לפעמים אפילו בעבור
60 לירות. וכשמקבל על עצמו מומחה
כדורגל ישראלי לאמן קבוצה מקומית, לא
עורכים עמו חוזה או קובעים תנאים.
ביום ששי לפני המשחק עלול לבוא עסקן
הקבוצה, לטעון :״בני מופיע מחר בהרכב,
אחרת אתה. מפוטר.״ כשעושה המאמן טעות
כלשהי, הוא יכול למצוא את עצמו למחרת
ללא קבוצה.
שניים מן המקופחים׳ יוסל׳ה מירימוביץ
ויצחק שניאור, הגו מזמן את הרעיון להקים
גוף שיבטיח את זכויות המאמנים מפני

כן־גסט מצביע לעבר הרשת הקרועה
חור ברשת

שופטים אשכנזי ואפריאט מוצאים בחסות המשטרה
חור בראש

הבריטיים בישראל בביתו של שגריר בריטניה
בישראל, סיר פרנסים ראנדאל.
יום הולדתו ה־ 64 של בכור
נחוג.
שלום שיטרית, שר המשטרה בכל ממשלות
ישראל מאז קום המדינה ואחד משני השרים
ילידי טבריה בממשלה (יליד טבריה השני
בממשלה: שר הדתות, הרב יעקב משה
טולידאנו).
נחוג. יום הולדתו ה־ 85 של הסופר
אנגלי סומרסט (על חוד התער) מוהאם, בטיול
בוקר בן ששה קילומטרים לאורך
הריביירה הצרפתית, בה חי מוהאם זה
שנים.
נפטר. ססיל ב( .עבור בלאונט) דה־מיל,
מפיק הסרטים האמריקאי ( 70 בסך־
הכל, ביניהם: שמשון ודלילה, הגדולה בהצגות
תבל, עשרת הדיברות)• בגיל ,77
בהוליבוד.
חעולס חזה m s

עסקני הספורט המנצלים. הרעיון נולד
לראשונה לפני שנתיים, בעת שנערך קורם
המאמנים הראשון בהנהלתו של אלברס הגרי
גיבונס. המאמנים המקומיים, שרובם
שחקנים מצטיינים לשעבר׳ ראו בשברון לב
כיצד שוקע הכדורגל הישראלי בגלל הזנחת
האימונים הסדירים.
באחד מערבי השבוע התכנסו בבית קפה
תל־אביבי כ־ 40 מאמנים, החליטו להקים
אגוד משלהם. כל הנוכחים הסכימו כי
לשם הבראת הענף יש בראש וראשונה
להבריא את השטח ששמו מאמני כדורגל.
מטרתם הראשונה של המאמנים הוא נסיון
לשכנע את ראשי ההתאחדות הישראלית לכדורגל,
שבמקום להבהיל לפני כל תחרות
בינלאומית מאמן זר, יהיה יותר יעיל להביא
מחוץ לארץ מאמן מוכשר לזמן ממושך,
כדי שיכין כאן מספר מחזורים של מאמנים
ישראליים. הללו יקבלו על עצמם לבסוף
את אימון כל הקבוצות, כולל הנבחרת.
מטרה נוספת לעתיד, עליה עדיין לא

הצהירו המאמנים של הכדורגל הישראלי:
להפוך את הענף שכיום הוא מקצועי מבלי
שייקרא כך, לכדורגל מקצועי טהור, לנסות
לארגן אף את הכדורגלנים עצמם בארגון
שיגן על האינטרסים שלה*
כדורגל השופט הפסיד
״עד שלא ירצחו שופט על מגרש הכדורגל
לא יבין הקהל, כי מגרש הספורט נהפך
לשדה־אלימות.״ ידיעה זו הופיעה השבוע
במסגרת כמצוטטת מפיו של פקד אבצן,
דובר מטר,־המחוז של משטרת תל־אביב. כל
חובבי הכדורגל שקראו את הידיעה הבינו
כי הדובר התכוון להתפרעות הקהל ולפצי־עתו
של השופט אשכנזי בתחרות שנערכה
בשבת בין מכבי יפו והפועל תל־אביב. .
היחיד מבין המעורבים בענין, שלא ידע
כלל במה המדובר, היה הקצין אבצן עצמו
שטען :״אינני יודע מי שאמר את הדברים
והיה מעונין להלביש עלי את התספורת
הזאת. אני ודאי שלא הצהרתי זאת.״ אף
קצין אחר לא קיבל על עצמו את האחריות
לאמירה שעם כל היותה חמורה, שיקפה
בדיוק את המתרחש על מגרשי הכדורגל.
חור כרשת. התחרות שנערכה בשבת
על מגרשה של מכבי יפו נגד הפועל תל-
אביב, לא היתה החשובה מבין משחקי מחזור
השבת האחרונה בליגה הלאומית. אך
לאוהדי מכבי יפו לא חשוב מה אומרות
התחזיות או אם מתקיימים משחקים מעד
ינים יותר. מכבי יפו זה מכבי יפו.
המגרש היפואי הקטן היה דחוס כולו
קהל. רובו אוהד הקבוצה המקומית. אוהדי
הפועל תל־אביב, שהתאכזבו משרשרת הכש־לונות
של הקבוצה בשבועות האחרונים,
העדיפו לנדוד צפונה לרמת־גן, שם ציפו
כולם לנצחון הפועל המקומי על בית״ר תל-
אביב. אוהדי מכבי יפו ראו את שתי
הנקודות כמונחות כבר בכיס.
לאחר שתפסו בעלי הפעמונים את מקומותיהם,
פתחו שתי. הקבוצות בסערת התקפות
שהיה בהן הרבה מאד כוח, פחות
מוח. הקצב המהיר נשמר עד לדקה ה־40
הגורלית. הקיצוני הימני של הפועל, איצ׳ה
מנחם, קיבל מסירה מדוייקת מגדעון טיש,
שלח את הכדור בלי היסוס לעבר השער
היפואי. זו היתד, פצצה שאיש לא הספיק
לעקוב אחריה. שוער מכבי הספיק להוציא
את הכדור מהרשת. עסקני הקבוצה עטו
על השער, הצביעו כולם על חור שנראה
היטב ברשת החיצונית .״פה נכנם הכדור!״
צעקו העסקנים, דאגו לכך שכל הקהל
יראה בדיוק את המתרחש.
השחקנים עצמם רצו אל השופט, דרשו
ממנו לשנות את החלטתו. אשכנזי, השופט
הצעיר, פנה אל שופט הקו, אישר לאחר
התיעצות אתו את השער. בדיוק ברגע
שהורה השופט בידו על נקודת האמצע,
פרצה מקהלת שאגות של רוב הצופים.
״השופט הביתה,״ צעק חלק מן הקהל .״השופט
לבית חולים,״ צעקו אחרים. מאחר
שאשכנזי היה במרכז השדה, מצא הקהל
מטרד, אחרת להתקפה. שופט הקו אפריאס,
שאישורו הביא לכך שאשכנזי עמד על
דעתו, ספג במשך 45 הדקות של המחצית
השניה מנה כפולה ומשולשת של גדופים.
החולצה רטובה מיריקות. הקו
החיצוני במגרש היפואי לא תוכנן מראש
להגנה על השופטים מפני פגיעות הקהל.
שופט הקו, שנמצא כל הזמן במרחק שלושה
מטרים מיציעי הקהל, היה מטרה להתקפה
חסרת־תקדים מצד הצופים. בכל זמן המחצית
השניה הושלכו עליו על ידי ילדים
ומבוגרים קליפות ואבנים. המתונים שבקהל
הסתפקו ביריקות. השופט עצמו, שבהפסקה
לא ירד לחדרי ההלבשה, מפחד שבדרך יפגע
בו הקהל, היה בטוח כל עוד נמצא רחוק
מן היציעים• ברגע שהתקרב אל הקו החיצוני
הופנתה ההתקפה אליו.
״מגיע לאוהדים של מכבי יפו הכסף
בחזרה,״ קבע צופה ניטרלי .״במחצית השניה
הם לא ראו בכלל את המשחק, היו עסוקים
רק בשיכנוע השכנים כי אמנם הגול לא
היה גול.״ זמן רב לפני סיום המשחק כבר
היתד, חולצתו של שופט הקו רטובה כולה
מיריקות הצופים. דקות אחדות לפני השריקה
עוד הצליח החלוץ המרכזי של הפועל
חיים גלזר להבקיע שער נוסף, הפעם כבעיטת
וזלי נפלאה שאיש לא חלק על חוקיותה.
באותה שניה שנשמעה שריקת־הסיום פרצו
מאות אוהדים משולהבים לתוך המגרש,
התנפלו על השופט אשכנזי, עשו בו שפטים.
השוטרים שחשו להצילו, נרגמו כולם. השופט
נפצע בראשו.

• באולמי הרהיטים המו דרניים
והמרווחים של החנות
אושינסקי, תל־אביב, הרצל
,56 חדרי אוכל, חדרי שינה,
ספות יפות וחדישות, חדר סלון,
רהיטים בודדים בתנאים נוחים,
ביצוע לפי הזמנה.

פקידים :

תלמידים !
סטודנטים

ר,רשמו: עודהיום

לקורסד־
קצרנות עברית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב-אולסן ג רג GREGG
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי),
תל־אביב, רחוב גורדון .5
ה צל חהמובטחת !

״קויק״ זברה בפרם ראשון
באבקות הכביסה 70% ,מעקרות
הבית בחרו בו. כי ״קויק״ קיבל
במדליה את כתר אבקות הכביסה
בטקס חגיגי במלון ״אפויה״ בנוכחות
אנשי צבור: ותעשיה. לאחר
שעקרות הבית בחרו בהם כמוצרים
שזכו באמונן בגלל שמירה קפדנית
על טיבם ובגלל• התועלת הרבה
ביותר בכל שטח שעקרות הבית
נהנות מהם.

,24 החובב את אותם הדברים. אתראה
קטנה: יהיה עליו לחבב גם אותה.

חשבתי שכבר גמרנו עם זה. אבל לא.
עוד באים אלי שאמצא חפצים אבודים. לא
איכפת לי כל כך, אבל אימרו לי: אתם
גברים אתם?
״ביום ששי אחד ,9.1.59 ,נוסע במספר
19 לכיודן מוגרבי עם עוד חבר. יושבת
אשד, צעירה ממול, אוי, רותי, נ־ה־ד־ר־ת,
א־ל־ו־הית. מחליפים מבטים גנובים. חסר
אפרופו. מופיע בדמות המבקר והכרטיס
שלה נמעך ואיננו. הוא סולח לה — וכיצד
לא? — ובינינו מתחילה שיחונת קצרה.
אני אומר לה קומפלימנם שלראשונה בחיי
הוא כנה, :על זה נאמר בגלל עינייך היפות׳׳
אמרתי. מחייכת. עוד כמה מלים,
ובאלוהים — כל הדברים הטובים הם קצרים
או מקצרים את החיים — אני חייב לרדת.
יורד. מחייכים מן החלון. נפרדים.
«מי היא? עזרי לי׳ אם היא קוראת השורות
שתזדרז אליך בגוף או בנפש,
ולו גם אך לשם סגירת המעגל של אותה
מקריות ששנינו פתחנו. אנא׳ מי היא ומה
שמה?׳
.מה שמך: כאשר ואם תרצי המשך לשיחה
על עיניים יפות — כתבי לפי מספר
(.)1113/130

אשה ואדם

עד כמה שאני מכירה אותך, את בטח
משתגעת אחרי מכתבים מסוג זד, של
( )1113/131 ואת יודעת מה? אינך יחידה.
לפחות עוד 15 תענינה למכתבו— :
״לפעמים נראים לנו הדברים מוז רי ם...
סתומים כחידה, ואז נ חפ ש ...כי משהו
חסר.
״לו ידעתי את שמך — הייתי כותב
לך — אולי מזמן. לו ידעתי את דיוקנך,
את גזזן עינייך, קלסתר פניך — אולי הייתי
מתארך כך בפשטות.
״אך מה ישנה כל זה? הנה רק זאת
ידעתי• כי הינך שקטה וסוערת כאחת...
מבינה ומרגישה כאחת, נערה פשוטה וחמודה
שטרם עברת את גיל העשרים. ביתך
קרוב אל ביתי בתל־אביב או סביבותיה.
ידעתי כי הנך אשד, ואדם ...אשד׳ ואדם
שאוכל להיות לפניך כמו שאני באמת.
״חשבתי עליך האלמונית ...עת הלכתי
בלילות שכורי־אהבה עת טיפות הגשם
הראשון זירזפו על פ ני ...עת שמעתי את
צליליו של בסד,ובן או הבטתי בפרחים
ד,קמלים בסתיו, או בהתעוררותו החדשה
ישל העולם באביב, ואז חייכתי והמשכתי
בדרכי. אמרתי ״אולי את היא?׳־ ובספר-לבי
חיפשתי את כתובתך למשלוח מכתב־חיי
ולא מצאתיה כי חיץ של מיסתורין חוצץ
בינינו, חיץ של זמן ...של מ קו ם...
של משחק־חיים שאין לו קץ.
״מי אני, את שואלת? סתם סטודנט צעיר
ואולי קצת יותר מזה ...אך את הדברים
הקטנים והגדולים אספר לך כאשר רק זכוכית
שקופה של מכתבים גלויי־לב תפריד
בינינו ...ללא ציפוי של כחל ושרק. אולי
בקסם כ מו ס ...אולי ברטט ...אולי בה
בנ ה ...בידידות כנה ...אולי במבט הוסף
מבט ואולי בעולם הגדול, העומד בצלם
של האנשים הקטנים ...הוו ואולי
׳בדרכים נפרדות של בדעות ואהבה הלכנו,
בפרשת הדרכים ניפגש, נצעד לקראת השלמות
ולא נגיע אליה, כי השלמות היא
סימן של קיפאון. של חוסר כמיהה.
״קומי נא עתה נערה. קחי פיסת־נייר
ועליו ציירי את הגיגיו ואת דמותך, קרעי
לרוזחה צעיפי-עטור אלמוניות ותעלומה. ו־רקמי
את נבטי היכרות הראשונים.
״אליך אני פונה, האלמונית, קומי
כל עוד את אשד, ואדם, כי לאגרתך אני
מצפה, את! כן, א ת
מה את מחכה? שמעת מה שהאיש אמר:
קומי!

שיא החוצפה, נדמה לי, היה ללכת לראות
את הלנה רובינשטיין באיפור של אליזבט
ארדן.

?וחב וכז דה

כאילו בכוונה׳ הרי מכתבה של (,)1113/132
חיילת צעירה, כתוב אף הוא בגוף שני,
מלא ״אתה, אשר כמו בערך אתה ה

אחד לחוד וכולם כיחד
( )1113/133 אומרים שהם חיות־אדם, כ־דוריסטים,
נשבעים יחד עם זאת שעוד לא
רצחו אף אליף, ורוצים להתכתב עם שלוש
טפשערה. הם מצהירים שהם סימפטים. כל
אחד לחוד וכולם ביחד. לא איכפת להם
אפילו למסור כמה פרטים על עצמם:
״משה — בעל אמביציות רבות ואומרים
שהוא הגבר בפנימיד״
״גידי — אחד המספרים החזקים בשביל
החברה. בלעדיו שום בלאגן אינו מתארגן,
אבל הוא בעל נצנוצים רבים של כשרונות.
״וחזי — אותו נוכל להגדיר רק באות ה׳
בה׳ הידיעה, בכל השטחים ובכל המקרים.״
נדמה לי שאינני טועה אם אני חושבת
שחזי הוא זה שכתב את המכתב.

הומור והשתוללות
( )1113/134 מעידה על עצמה שהיא נערה
משכילה, תלמידת תיכון, בת ,17 וחובבת
— אתם יודעים כבר מה, פלוס ״הרפתקאות
למכביר, הומור חריף והשתוללות.״ והיא
רוצה למצוא צעיר תל־אביבי מגיל 19 עד

גערת m m

לפניכם חייל צעיר הטוען שהוא משתייך
לאותו חייל שסבל הרבה ממדות — הילד,צנחנים
)1113/135( .אתם באמת מוצאים
שצנחנים סובלים כאן? זו סתם בורות לומר
דבר כזד״ אמנם הדרישה הפנטסטית להם
פחתה. במקצת כאן, אבל לגבי דידי הם
אורחים רצויים כתמיד. אז מה אמרתי —
כן — הוא בן ,18 שטיני, אוהב לטיל,
לרקוד ולראות הצגה טובה. הוא חיפאי
ורוצה להתכתב דווקא עם ירושלמית כבת
.16—17 ומה שהוא רוצה כבר במכתב ראשון,
כולנו יודעים.

לעשות שמח

כל מה ש( )1113/136 אומרות הוא ששתיהן
גימנזיסטיות רמת־גניות בנות ,16
הרוצות להתקשר עם חברה־רמת־גנית. או
תל־אביבית.

נלסון או כל סיגריה שהיא
תראו מה בא אלי (:)1113/137
אנוכי מבקש צעירה לחליפת מכתבים וריעות•
כרם,
כדי שבקשתי תהיה נהירה די הצורך,
גם אפרט דרישותי ואפקי הראות —
דעותי בנידון אציין ללא רתע ומורך
האינך חושבת ומדמה — נערה —
ואני, בעצם, עוד איני יודע מי את —
זאת ליתרון, כהבדל בין מחשך לנהרה?
חייך ודרכיהן נסי לשפר ולהטיב עדי־עד.
טבעית נא היי, וכל שזיקה לו לטבע —
חבבי,
יען כל השאר הוא רק סילוף חסר־טעם.
ככל שנותיך ינועו מיום הולדת ,17 אביב,
לגנוסיא צנועה זה 20 פעם.
מאסי במוסכמות ולמרות זאת אל תעשני —
נלסון או כל סיגריה שהיא.
סרקי שערך בקפידה
עד תהפכי נחמדה ומושכת מנגד לראי.
פי דוגל בחקר החן ותבל היופי.
צורתך אם נאה היא, וכברך כן תוכך —
קחי, איפוא עט ונייר וכתבי
רזייך גלי וכל שאר צפונות מוחך,
שהרי מעיה רך אשיב כחמאה — לכל
מכתב שיגע הלום.
תל־אביבית ובת הסביבה — היי ברוכה
ושלום״.

0פ>ו<פ>ו<רה
והלגה חבעפזס״ן

נערה יפהפיה הנרה בסמוך לבית חרושת
למוצרי אופנה, איננה הולכת לאיבוד, אם
לשפוט לפי דוגמנית זו. היא גרה בסמוך
לבית החרושת תלוזה מודל, ובא למי שבא
הרעיון לעשות ממנה דוגמנית של המפעל.
בראשית השבוע היה שם הנערה שרה
ברבי, אולם החל מיום שני, בו נישאה
לנסים אלי, שוב אין היא משיבה לתואר
העלמה ברבי. ומה דעתכם על עיניה השחורות
הענקיות?
שם השמלה שהיא לובשת, של תלתה־מודל,
הוא ברוכים הבאים. חשבתי שתהיו
מעוניינים לדעת.

ה11י
אל תזרוק אותו לכלביס

דווקא לא

קורא את המדור, אתה המיוחד האוהב
חברה ובז לה מצד שני, אתה עליז ורציני-
בשעת־הצורך, אתה שאוהב ח ריפו ת ...אתה
יודע כבר מה.
טוב, אז היא רוצה להתכתב אתך, להתיידד
אתך, להכיר אותך, להציץ בתמונה שלך
ולחשוב שאתה באמת משהו מיוחד, למרות
שאתה ואני יודעים שאתה לא.

אוף! אני מתה, אני אומרת לך שזה היה
פנטסטי. זוועה, פשוט. איזה דוחק, ראיתי
רק את הכובע שלד״ כזה אדום אדום אדום
ורוד כזהו. מה, מה, הלנה רובינשטיין,
טמבלית. בטח שהייתי בפתיחה. כאילו שאת
לא יודעת כמה שאני משתגעת אחרי אמנות!
עם גדעון. יפה, לא? אבל מה יצא לי
מזה? היה כזה דוחק שלא יכלו אפילו
לראות את זה• סחבתי את זה מאחותי הנבלה,
אני מוכרחה למהר להוריד את זה
לפני שהיא חוזרת מהעבודה היא תהרוג
אותי. נורא רציתי לראות אותה אחרי כל
מה שעשתה בחיים ובשביל ישראל. היו
איזה מיליון אנשים ולא יכולתי לראות
כלום רק לשמוע את חיים לבנון נואם אני
לא יודעת על מה. גדעון אומר שגם לבנון
לא. נדחפתי ונדחפתי והגעתי כבר די קרוב
אבל לא מספיק׳ ראיתי רק את הכובע שלה
מרחוק. אני אומרת לך שהיא אשה נהדרת
אף פעם לא משתנד״ היא תמיד זקנה. אבל
שמעת כמה שהיא מיליונרית? ואמא שלי
הזיתי עוד מעיזה לקרוא לקרמים שלי מרגרינה!
את חושבת שזה סתם? כולם הת־חנפו
אליה נורא וראיתי מרחוק את ראובן
הצייר הזה עם השערות הלבנות שרואים
אותו בכל מקום. והמון פרוזת ועתונאים
וגברים. באמת אני לא מבינה למה מזמינים
כל כך הרבה זה היה פשוט שוק. גדעון
קיבל הזמנה. הוא אומר שצריכים להיות
יותר סלקטיבים הוא סיפר לי בדיחה־גסה
נהדרת. אבל את בטח לא תביני, בכלל אני
מוצאת שהוא נורא חכם. תגידי, למה את
חושבת שהוא התכזדן כשאמר ששתיים ועוד
שתיים הם ארבע?

ך* יגור, ביקשה מזכירות המשק מהחב!
רים, המוציאים לכלבים אוכל מחדר
האוכל, שלא יתנו לכלבים יחד עם האוכל
גם את הכלבויניקים.

זאת ספרתי

ף תל־אכיב, בא פקח עירוני לחנות
^ עופות בשכונת המקור* נחבט בפניו
על־ידי בעל החנות בתרנגולת שחוטה.

תסביר הסב

»« גליל, במושב־עובדים, הכריזה אשד,
! נשואה בת 28 ואם לשני ילדים על
שביתת־רעב, טענה שלא תפסיק את שביתתה
עד שאחד מקשישי המושב, אדם בן
50 וסבא לנכדים, יסכים לשאתה לאשה.

רק 5ד!

ך* ירושלים, עבר ג׳רי שתארץ (,)18
Jתייר יהודי מאמריקה, את קו שביתת־הנשק,
טייל בירושלים העתיקה, נתפס והושלך
לכלא, הוחזר לישראל, הסביר :״עברתי
את הגבול כדי לראות את הארץ כולה,
אם טובה היא.״

באוטו עגין

ך* גינוסר, אחרי שרוב חברי המשק
Jהתרוצצו סביב נהגי הטנדרים והמכוניות,
כדי לארגן באופן פרטי כרטיסים ונסיעה
להופעת להקת הרקדנים הכושים שהתקיימה
בטבריה, פירסמר, מזכירות המשק,
כי תופעה זו ״אינה הולמת אותנו, ואינה
מוסיפה להרגשה הטובה.״

פגי הדור, כפני הכלב

ך לונדון, בריטניה, פירסם עתון הרפואה
! תוצאות מחקר של ד״ר גאי דיינס
שקבע, כי ״בעלי־כלבים מושפעים מכלביהם
ומקבלים מהם את אפים ואף את צורתם.
ככל שחובב־הכלבים חי יותר במחיצת בן־
השעשועים שלו, כן גדלים סיכוייו להדמות
לכלבו.״

כרטיס־פניסח

ירושלים, אחרי שאשתו של אזרח בן
J 49 סרבה לתת לו לד,כנס לביתם כתוצאה
מריב, הגיש האיש בקשה למשטרה
לקבלת רשיון לעריכת סרנדה ליד דירתו
כדי לפייס את אשתו ולשכנעה להתיר לו
להכנס הביתה.

צער סעלי סלביס

ף • לונדון, בריטניה, ניסו מבוגר ונער
Jבן 17 להציל שני כלבי־ציד שלהם
שנפלו לתוך נהר מוצף גלידי־קרח, לא הצליחו
להגיע אל הכלבים ששחו לצד השני
של הנהר וניצלו, טבעו בנהר.

החוק אינו יבש

* חיפה, נעצר יואל כרמלי כשהוא נוהג
Jבחצות לילה ג׳יפ עמוס תשעה נוסעים,
מהם חמש בחורות, הסביר לעוצריו :״אני
לא יכול להשאיר טרמפיסטים בגשם.״

הכת או הכסח

1תל־אביב, הופיעו גבר ואשה מבו־
! גרים בדירתו של א. כ .הרתק, טענו
כי הם מוכרחים לבקר בדירתו, מאחר שהגיעו
לאזניהם שמועות, כי בתם מבלה
בחברתו את הלילה, עברו בכל חדרי הבית,
נוכחו כי בתם איננה שם, יצאו ועמם
תכשיטים בשתי של 300ל״י.

7שקר יש רגזייס
ף תל־אכיס, אחרי שילדים התעללו ב!
קבצן שהתראה כפיסח, צלע על גבי
קביים, רדף הקבצן אחריהם, השיגם והכה
אותם.

שופטי קו

כאר״שכע, בעת משחק כדורגל, הוד
^ חפשו שני צופים בתלבושת של שופטים,
התרוצצו ליד קו החיצון של המגרש,
שרקו והניפו דגלים, בלבלו את השופט
הראשי שלא ידע להבחין ביניהם לבין השופטים
האמיתיים.
העולם הז ח 1115

ק1לנ 1ע סרטי הנאה עיוורת
הלק* והים (ארמון־דוד, תליאביב; אר־צות־וזבריוז)
מבוסס על ספרו של ארנסט
המינגוא שזיכה אותו בפרס נובל לספרות.

גיבור הסיפור הוא דייג קובאני זקן,
שמזה 84 יום הוא חוזר בסירת הדייג שלו
לחוף׳ מבלי שהעלה בחכתו דבר. נער צעיר
המטפל בו ודואג לכלכלתו, רואה אותו
בשקיעתו, אולם מנסה לעודדו ולהפיח בו
אומץ. ביום ה־ 85 יוצא הדייג לים ומעלה
בחכתו דולפין עצום, שכמוהו לא ראה
מעולם. שלושה ימים ולילות הוא נאבק
עם הדג בשארית כוחותיו, גובר עליו.
אולם בדרך חזרה לחוף נטפלים לשללו
של הדייג הזקן הכרישים, נוגסים נתחים

n x N irt n t

העובד במפעל ליצור נשק, רוצח את בעל
המפעל כדי לזכות באשתו. שעה שהוא
מנסה לבצע את הרצח המושלם, הוא נתקע
במעלית למשך כל הלילה.
אותו לילה מבצע זוג צעירים, שגנב את
מכוניתו ואת כליו, רצח במקום מרוחק.
למחרת מואשם רונט ברצח זוג תיירים
גרמנים, רצח אותו לא ביצע כלל, והמכשיר
המוכיח שהוא חף מפשע בביצוע רצח
זה, מוכיח גם את אשמתו ברצח בעלה של
מאהבתו (ז׳אן מורו).
סאטירה לצלילי מוסיקה. בתוך דרמה
פלילית זו ניסה לואי מאל להכניס ניתוח
של דור שלם, דור של צנחנים שלחמו
בהודו־סין ובאלג׳יריה, מתקשים לחזור לחייהם
האזרחיים, דור של צעירים שגונבים
מכוניות, רוצחים ומתאבדים מבלי לדעת
על מה ולמה. לפעמים מתנגש
מהלך העלילה בניתוח
אופיו של הדור׳ ומה שמתקבל
נראה כסאטירה, כמו
תמונת ההתאבדות של זוג
הצעירים שבולעים גלולות
רעל לצלילי מוסיקה, שוכבים
איש בחיק רעהו ומדקלמים
:״קוראי העתונים
יבינו אותנו.״
יצירה קולנועית מעולה
שראוי לראותה.

שטן מ בו לבל
אחותי, כת־השגץ

ולאדי דחופיין כ״אחותי״
לא חיא, אחותה
מהדג הגדול הצמוד לסירתו. הזקן נלחם
בהם, אולם לבסוף הוא נכנע. הוא חוזר
לחוף כשרק שלד הדג דבוק לסירתו.
החוטים הניעו כובה. ההיסטוריה
של הסרט ארוכה. למרות שמופיע בו בתפקיד
הראשי במשך כל הזמן רק שחקן
אחד — ספנסר טרייסי, והתפאורה העיקרית
שבו הם גלי־הים, הוסרט הסרט במשך שנתיים
ימים. והושקעו בו כששה מליון דולאר.
תחילה ניסה הבמאי פרד דגמן׳ לצלם את
הסרט בשחור־לבן. באמצע עבודתו, הוא
נראה כאמנותי יתר על המדד, והבמאי ג׳ון
סטרוג׳ס נקרא להסריטובצבעים.
הוא יצר קודם כל סרט גרוע מבחינה
טכנית, ערוך לא־טוב ושבמספר תמונות
אפשר אפילו לראות בו את החבלים שהניעו
את בובת הענק של דג הדולפין הגדול.
לעלילה עצמה צורפו ליווי מוסיקלי
ושירת מקהלה הצורמים את האוזן, דווקא
בקטעים בהם מתבקש השקט מאליו.
ספנסר טרייסי בתפקיד הדייג, מאכזב יותר
מכל. פניו השבעים והחייכנים נראים
יותר כפניו של בוקר טקססי מאשר דייג
קובני זקן. הוא אינו משכנע שהוא זקן,
אינו משכנע שהוא עייף, אינו משכנע שהוא
רעב, ואינו משכנע כשהוא מקלל.
ההנאה הגדולה ביותר שיכול צופה להפיק
מסרט זה, היאלעצום את עיניו ולנסות
המלוים אתהליהנות
מדברי הקריינות
עלילה לכל אורך הסרט.

(צפון, תל־אביב; צרפת) הוא
סרט־מתח משפחתי של רו־ברט
חוסיין, השחקן הצרפתי
שביים את הסרט, הופיע
בו בתפקיד ראשי, שיתף בו
בשני תפקידים ראשיים אחרים
את אשתו (מרינה ולאדי)
ואת גיסתו (אודיל ור־סוא).
הסרט
מתחיל בהנחתת
מכת־הלם על הצופה. חוסיין,
המטייל לתומו על חוף־ה׳ים
בלילה, מצטרף כטרמפיסט
לנהגת קאדילק אלמונית,
בעלת רעמת־שיער זהובה,
שאת פניה אין הוא מצליח
לראות בחשיכה. כעבור דקות
מספר, מובילה אותו הנהגת לדרך
חשוכה, אונסת אותו, משליכה אוחו החוצה
באיומי אקדח.
חוסיין מתחיל בחיפושיו אחרי הבחורה
שאנסה אותו. כל מה שהוא זוכר ממנה,
הוא מספר המכונית שלה, שערה הזהוב
וצורת שדיה. סימנים אלה מספיקים לו כדי
להוביל אותו במהירות לזיהוי. אלא שכאן
הוא נתקל בהפתעה נוספת. בחוילה אולטרה-
מודרנית, הוא מגלה שתי אחיות שכל אחת
מהן לחוד מתאימה לסימנים שבידו.
השיא כהתחלה. כדי לדעת בכל־זאת,
מי מהשתיים היא האונסת, נשאר חוסיין
בדירתן, מסכים להיות מנהל עסקיהן• הוא
מגלה כי אחת האחיות היא נכה כתוצאה
משיתוק ילדים׳ ואילו אחותה הבריאה, שהקדישה
את חייה לטפל בה, אינה באה
בחשבון בתור אונסת.
וכך, לאורך כל הסרט, מחפש חוסיין ב־טפשות
איומה ובחוסר כל טכסיסים אחר
מבוקשו, מגלה את האונסת האמיתית רק
בסוף הסרט.
רוברט חוסיין חשב ודאי ליצור סרט
מתח. במקום זה יצר סרט של בלבול,
שאחרי ששיאו ניתן כבר בתחילתו, הוא
מרפה את הציפה במקום למתחו.

תדריך

(אופיר, תל־אביב; צר
אלה
הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזד, ממליץ לראותם;
• יעקוכוכסקי והקולונל (אלנבי,
תל־אביב) דני קיי בדמות היהודי הפיקח,

פת) הוא סרטוהראשון של לואי מאל,
הבמאי הצרפתי הצעיר ( )26 שהנאהבים שלו
ממשיכים לגלות את פרטי התעלסותם האינטימית
זה השבוע הששי בתל־אביב. כמו
בסרטו השני, מוכיח מאל כבר בסרט זה
כי הוא יכול להפיק מנושאים נדושים סרטים
מיוחדים במינם, המצטיינים בסגנון
רגשני משלהם, בצילומים בלתי־רגילים, ובחדירה
לעומק מתחת לפני העלילה.
היא רגילה. היא דומה
עלילת הסרט
במאוד לעלילת הסרט הבריטי הדבש הסר
המוצג בקולנוע ירון. גיבורו הואמוריס
(״המכשפה״) רונט, סרן צנחנים לשעבר,

המנומס והאלגנטי, מסדר את קורט יורגנס
בתפקיד הקצין הפולני הטיפש, בעל הדעות
הקדומות וקל־הדעת•
• סו די כיותר (תמר, תליאביב) קומדיה
משעשעת על התנקשות בין קצין נוקשוד
לעתונאית חורשת מזימות.
• אנימא שי ם (מאי, חיפה) חוזה
פרר ביים ומשחק בסרט על פרשת דרייפוס.
• הנאהבים (אוריון, תל־אביב) מה
שעושים כולם, אבל בצורה פיוטית.
• החתולה (מגדלור, תל-אביב) לוחמת
המחתרת הצרפתית מתאהבת בקצין גרמני.
פרנסואז ארנול.

מל כוד ת במנולית

מעלית לגרדום

תשבץ 1113 nvn ih im
מאוזן .2 :ה מפקח
הכללי של
משטרת ישראל;
.8שניר; .10 פרי
גרעיני; .13 שדה
חרוש; .14 קרם;
.15 נזף; .16 טהור;
. 17 בנמל; .18 עב;
.20 מערב; .21
סמל האיזון; .23
כלי הדייג; .25
מזון מן הצומח;
.27 נצח ישראל
לא ישקר; .29
מלו איראן; .30
נשיא לבנון; .32
אחי יוסף האהוב;
.34 שיפור; .35
אלפית הלירה ה מנדטורית;

שמה הוגלו אסירי
המחתרת; .37 לא חם בכלל; .39 פאר;
.40 סימן הרבות; .41 של שתיים; .42
כותל; .43 שור לפני הגיעו למצבו
הנוכחי; .44 עוף; .45 אתלט.
מאונך .1 :איש החי על אגרופיו;
.2מלת זירוז; .3מנורה רבת קנים;
.4מצבה; .5נווה במדבר; .6זקן;
.7חלק הצמר; .8חיל נשים; .9לא
מתוק; .11 אותו תפש הזקן בים; .12

מקור אור; .18 אתר מקובל על טיילים;
.19 מושב בשפלה; .21 מעלה את
הדלק בתנור נפט; .22 מוסיקאי פיני
לנדי; .24 מדע מדוייק; .25 מבצע
חסכון; .26 עיסוקה של רות דיין;
.28 מטבע יפאן; .29 בה מטפל גם
רופא וגם מרפא השיניים; .31 מלת
קריאה; .33 הגיל הצעיר; .34 אוסף
כספים; .38 מדון; .41 שנות אדם; .43
עבר זמנו.

מחרנקבל רהיט ״ארקן״

:יצוע הזמנות לפי תכנית האדריכל שלנו
ומודלים סטנדרטיים
דוזנכרג את
תל־אביב, רח, בך יהודד ,43 .טל 22136

איכלר

העולם הזוז 113ו

הכל
בגלל עפרון

טעות --
לעולם צודקת
מניסטריון ההגנה הארגנטיני הזהיר
היום, כי פקודת גיוס עלולה להנהן
בכל רגע לילודי ,1936 ,1935
( .1947 הארץ)
ע. מגיב, צה״ל

ג»ד*כת ל»לי גל»ל»

כל העם צבא!

מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מבין
המשתתפים בשליחת חומר לעמוד זה יזכה מוי
שבוע בשבוע בפרס של עשר לירות ישראליות.
הזוכה השבוע הוא הקורא פלטיאל, בית־השיטה.

הנערה שחורת־הסער( .למרחב)
מרדכי דן, תל ־אביב
מסביב ׳הום השער /אן ראשנו
לא ישן!

כנס

בוגרי

(הבקר)

כדורי

יערך בכרוב.
nר >ו שמעון ישראלי מספר את הסיפור הזה: יהודי בא לגבול
י עם פיל, ורצה לעברו. השומר אמר לו :״אסור לעבור

עם פיל!״ היהודי הלך. למחרת שוב הופיע עם הפיל .״לך מכאן,״ ציווה שוב
השומר, ביום השלישי הופיע אותו יהודי עם אותו פיל• הפעם קשר פרוסת לחם
לחדקו של הפיל, ופרוסת לחם לזנבו. השומר התעצבן :״לך מכאן! אסור לעבור
את הגבול עם פיל!״ ״אבל אדוני השומר,״ השיב היהודי ,״זה לא פיל. זה סנדיזיץ׳.״

נעמה שינפלד, רחובות
על סדר היום: אליפים׳ בטיחים ושאר
ירקות.
גובי־המס פעלו במיטות גסות( .ידי־
׳עזת אחרונות)
שמואל דביר, טבריה
מחלקת ההוצאה־לנועל.

חסשיר״ס
מעשה כנערה, שמה ימימה,
שאהכה לשחק אבא-אמא.
גם אחר שגדלה
ממשחקה לא חדלה -
רעתה לבנה יש רק אמא.
מאיר דרור, חולון

משדכן מפורסם בישום
ביקשה הנערה שוב ושוב :
,,מצא לי גבר צעיר
בעל הון ועשיר,״
והוסיפה כספו לא חשוב״.

״הרם־ ירייע ואל־ תעשו! תוש !״

אילה חיון, חיפה

p ׳O u u n n i׳n
הברכה

W V N /V W W

המעשית לכנסת, במלאות לה עשר שנים

עדמאה ־ ועשרים (חברים כישיבות).

נע•-,י פורץ מ ג ׳ נין שפעל בחיפה

..גונב גבול.

תלונתו של מנהל משרד ר, סעד, על הצורה בה סולק מתפקידו

כף מתנהגים בסעודיה ! ״

העדר, הראשונה במשפט בתי־הפגישות בחיפה, היתד, אחת הנשים שנתפסו
באותם בתים בשעתמעשה

היא גוללה כפני השוסנז את האמתהערומה .

״אדי ווושבוו טודדדיט־ה וזואוז גזוצאת ודן בגועיו!״

מידו־ שיך

פעם׳ לפני הרבה זמן, רציתי לרשום
את שמי בתור לספר. ביקשתי ממישהו
עפרון, התחננתי — אך לא הועיל.
מוישה אמר שיש לו רק גלובוס ולא
עפרון, חשף שיניו בחיוך ארסי והלך.
אברהם אמר לי שאשה, שעון ועט נובע
לא נותנים. לא נתן והלך. שעון יש לי,
אשד, יש מספיק — אבל איפה מוצאים
משהו לכתוב? וכך לא הסתפרתי במשך
חצי שנה. בכלל, יצאתי מהחיים הציבוריים
בגלל שלא היה לי עפרון.
כל זה היה פעם, אבל היום הבאתי
עפרון! אני אראה להם שאנ׳לא צריך
את העפרונות המחורבנים שלהם —
שלי כותב הכי טוב.
וכך עבדתי מלוח אלי לוח וכתבתי
את שמי בכל מקום שניתן — אחת
ולתמיד.
ומכאן החלו הפורענויות. ראשון פגשני
הצלם, נתן לי 3תמונות, דרש
4.700ל״י ואמר ש — ״זהו המחיר
אצלנו.״ התמונות היו: יוזיק מתגלח,
החלק הדרומי של ציפה ג. ותצלום
חושך של הפיקניק. כשתמהתי מה לי
ולהן, נתברר שבאותו ערב נמהר הזמנתי
אותן בשטף כתיבתי. עוד התמונות
בידי ומרכז־תרבות קרב אלי בחיוך
מתוק מבשר־רעות .״הנה הכרטיסים ל-
,יומנו של פרופ׳ ולסר׳ .חצי לירה
כרטיס, ושלוש לירות לאוטובוס, המצב
עם התרבות קשה — מה לעשות?״
עזב את הכרטיסים בידי והרגיעני שכבר
יורידו לי את הסכום מהתקציב.
שוב העפרון.
עוד זה הולך ושניים באים (כמו באיוב)
,תופסים חזק ומוליכים אותי ל-
רופאת־השיניים. נרשמתי בתור. מוכה
ומפרפר יצאתי משם. העפרון. העפרון.
אחר כך קיבלתי נעלים 3Aשחורות,
תרמתי דם, מצאתי את הצמיד של ציפה
ג. אסור להשקות היום, שעונים מ— תיקון אני
לא יכול יותר, אני חולה, לישון,
לישון. אבל ב־ 3.45 העיר אותי השומר.
אסר שאני רשום אצלו.
פלסיאל, ביח־השיטה

את זה ק 3ר t m n t u

ה ר צי חו תברחובש מו אלהנגיד
* * צין המשטרה המוכשר והנמרץ ר/פ
מקודם ח״מ) אברהם (״אברהם״)
יקנעם קימט את מצחו בקוצר־רוח( .דרך־
אגב, זד, סיפור בלשי) .סגנו, סר״פ משה
פר, החל מרטט באימה. כי כשיקנעם
מקמט את מצחו, הוא עלול לפעמים גם
לחשוב. וכשהוא חושב, הוא
עלול לצידת. ובמשטרה, כידוע
לכולכם, אין חכמות.
פקודה היא פקודה.
״ובכן,״ אמר יקנעם בקולו
הנמרץ ,״אין תוצאות.״
״כן, אדוני.״
״ובכן,״ אמר יקנעם ,״נדמה
לי שכולכם סמרטוטים!״

אדוני.״
״שבע רציחות בזו אחר
זד, וכולן מעשי מומחים
קרי־מזג, ולא יכולתם לגלות לפחות מי
הרוצחים?״
״לא, אדוני.״
״ואתם חושבים שהעולם הזה ישתוק
לנו?״
״לא, אדוני.״
יקנעם קם וחגר את אקדחו .״אגי
יוצא בעצמי,״ אמר .״עת לפעול!״
ך *ו א הלך אל נוטקה הקבצן הסומא!
\ החרש־האילם, המודיע הטוב ביותר
של המשטרה (אולי חוץ מאבו־בקר,
רועה הזונות) .עבר על פני נוטקה ובתנועה
מהירה הטיל לתוך צלחתו אסימון.
הסיט נוטקה את משקפיו השחורים,
ראה את הסימן המוסכם, ונהם :״לך
לעזאזל!״
הלך יקנעם לקפה עזאזל וישב כשגבו
אל הפתח. כעבור שתי דקות בא נומקה,
מחופש בפיג׳אמה, בשטריימיל ובזקן
אדום, ועמד מאחוריו.
ראה יקנעם את בבואתו של נוטקה
בבי־הסוכר המצוחצח שלפניו, ואמר כששפתיו
אינן נעות :״הגד מיד: מי
הרוצחים?״
גחן נוטקה ולחש אל עורפו :״אתה
רואה שם את האיש שבפנה?״ ונעלם.

קם יקנעם, מישש את אקדחו, ניגש
בשקט מקפיא־דם אל האיש שבפנה,
ואמר לו :״מותר לי לשבת על ידו?״
האיש השיב בשקם :״כן, מר יקנעם.״
יקנעם הופתע :״אתה מכיר אותי?״
״ודאי,״ אמר האיש .״ואתה בא לחקור
אותי בענין הרציחות.״
יקנעם צמצם את עיניו ואמר
בלעג :״אתה ציני,

״לא תוציא ממני כלום,״
אמר האיש, וחייך.
״עוד נראה,״ סינן יקנעם
מבעד לשיניו.
״אין לך שום הוכחות,״
אמר האיש.

»י קנעם עבר מיד לשיטה
הישירה .״הבם, חביבי,״
אמר לאיש בחביבות מבשרת־רע, והציע
לו סיגריה ,״אם לא אצליח להסיר את
הלוט מעל התעלומה, אני מת־פם־טר.
בנת? לכסאי מצפה בקוצר רוח הקריי־ריסט
השפל סר״פ פר, והוא במקומי
לא יעדה כפפות משי!״
האיש התכודץ .״באיומים עלי לא
תשפיע,״ אמר בקול רועד ,״אבל אני
מוכן לגלות לך את הכל.״
״דבר!״ אמר יקנעם.
״ובכן,״ אמר האיש ,״אנחנו איגוד
חשאי. תוכל לקרוא לנו בהודעות ל־עתונות
בשם רצח בע״נז, אף כי אין
לנו שם רשמי. אנחנו חבורת אנשים
שהגיעו למסקנה כי יש פה בארץ אנשים
מיותרים.״
״מי למשל?״ שאל יקנעם.
״למשל, השורקים והצדעקים בקולנוע,
והנדחקים אל פתח האוטובוס ומונעים
מעבר, והצופרים ממכוניות לחברותיהם
ולחבריהם, והמשתינים במבואות הבתים,
והרוכבים על אופניים על המדרכות,
והמנעריס מרבדים על ראשיהבריות —״
״די!״ קרא יקנעם .״אני מצטרף
אליכם.״