גליון 1114 מתאריך 4 בפברואר 1959

העורך הראשי:
*זודיאבנרי
ראש המערכת:
שלום בוזז
עורך משנה:
רוב איתז
עורך כיתוב:
פילבי השת

חזוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .טען למבדקים :״טולמפרס״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״נז.
דפוס משה שחם ביע״נז, ת״א, טל.31139 .
ההפצה: דוד מופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

העתון

הנקרא

כתב בכיר:
אלי תבור

עורך תבנית: והי צלם המערכת:
אריוזהרו

חברי המערכת:
מנשה בר־רייו, שייע נלור, לילי גלילי.
דויר הורוביץ, רותי ורד, אברהם חרטוז,
יוסף אבו־חטדי, אביבה פניו> ,ום ום הינז.
שלטה קרו.

ביותר

במדינה

כמקור־הידיעות המקצועי המוסמך ביותר בעולם
לעניני המרחב^ .בגליונו מיום ה־15
בינואר פירסם סיפ״ ו, בעל הסגנון היבש,
בדרך בלל, ראיון־בזק עם עורך העולם
הזה, אותו פתח כמעט כרומאן:
אין זה דבר רגיל כאשר אישיות יש״בחדר
קטן, בבית־מלון צנוע ברחוב ליל
ראלית נפגשת בפומבי עם אישים ערביים בפאריס, קיבל את פנינו מר אורי אבנרי
רשמיים׳ ומשוחחת עמם ארוכות על גורל בלבביות. זקן ארוך א־לה פידל קאסטרו,
המרחב. לכן היה מעניין לראות את עיני תכלת טהורה, חייכניות הוא מדבר
תגובות העתונות — בארץ ובעולם — במרץ ובכושר־שיכנוע. האיש, צעיר, עבר
לשיחותיו של אורי אבנרי עם המנהיגים
אן בקושי את גיל ה 30
הערביים במרכז או״ם.
להלן פירט הבטאון על שלושה עמודים
העתונות הישראלית לא כתבה, כמובן, מלאים את הרעיון השמי, סקר את שיחותיו
מילה — אף שסופריה בניו־יורק ראו במו של אבנרי עם האישים הערביים.
עיניהם חלק מן הפגישות, שנערכו בטרקלין
פראנס אובסרבטר, מן השבועונים הרציהנציגים
של האו״ם, ואף ניסו לברר את ניים בצרפת, בטאון השמאל הבלתי־קומו־תוכנן.
העתונות היהודית באמריקה קיבניסטי,
הקדיש לסיורו של אבנרי רשימה
לה הוראה מפורשת מטעם הקונסוליה ה ארוכה, במדור המאורעות הבינלאומיים. סיישראלית
בניו־יורק להשתיק את ביקורו כם השבועון:
של אבנרי. רובה מילא אחרי הוראה זו
״הרעיונות החדשים, המובעים לראשונה
(כמו אחרי שאר ההוראות ממקור זה) ,אך על־ידי ישראלים באוזני אישים ערביים אחנתקבלובחיוב
אולם ערבים
כמה עתונים שברו את החרם• כך הביא ה־ ראיים,
ג׳ואיש פוסט הניו־יורקי ידיעה גדולה בע אלה, לפני שיקבעו את דעתם סופית, רוצים
מודו הראשון, תחת הכותרת :״עורך יש לדעת תחילה מה תהיה מידת ההצלחה של
ראלי בא הנה לנהל שיחות עם ערבים
חוג זה, אשר אנשיו באו מן השמאל הלא
אולם מה שאפשר לעשות בעתונות היהוקומוניסטי
ועד לימין הקיצוני׳ ׳,והנראים
דית והאמריקאית, קשה לעשות בעתונות
עדיין.כזרם של מיעוט.״
העולמית. השבוע פידסם העתון החשוב

ביותר ביבשת אירופה, ואחד משלושת העתו־לפני
שבועיים הופיעה במדור תצפית
נים החשובים בעולם, לה מונד הצרפתי, מאמר
גדול מאת עורכו לעניני המזרח־התי־ (העולם הזה 0112 הבשורה, בי ראש ממכון,
אריק רולו, בעמוד המוקדש לניתוח שלת איטליה אמינטורה פנפאני לא יוסיף
החדשות החשובות מחוץ־לארץ. המאמר היה עוד להיות פעיל במרחב, בגלל קשייו
מוקדש כולו לשיחותיו של אבנרי עם המפלגתיים בתוך ארצו. בעבור שבוע פורסמה
ידיעה מפורטת יותר, בנויה בחלקה
המנהיגים הערביים.
העיקרי על אינפורמציה שנשלחה על־ידי
כותב לה מונד, בין השאר:
״העולם הזה נמכר בכ־ 20 אלף טפסים עורך העולם הזה בעת שהותו באיטליה, שם
נפגש עם מדינאים איטלקיים רבים. עיקר
(בממדים צרפתיים היתה מגיעה תפוצה זו
— התפוצה הגדולה ביותר בין שבועוני המאמר היה כלול במשפטיו האחרונים:
ישראל — לחצי מיליון טפסים מר קיים מירוץ בין הסיכויים שפנפאני יבקר
אורי אבנרי, עורכו הראשי של העולם ה בישראל, כפי שהכריזו שופרות התעמולה
ז ה ...יצר בביקורו האחרון קשר מועיל של שתי המדינות, לבין הסיכויים שהוא
יופל מראשות הממשלה, בטרם יצליח לבקר
עם השגרירויות הערביות בארצות־הברית,
שם שהה כחודש ימים. בהיותו בפאריס בישראל.
אמנם היה ברור לכותב המאמר כי קצו
הצהיר בפנינו, :זכיתי לקבלת־פנים כמעט־של
פנפאני קרוב, אולם הוא לא תאר
ידידותית מצד רוב הדיפלומטים הערביים,
לעצמו עד כמה קרוב. הוא לא ידע כי
מה שלא הפריע להם להסתייג מכמה נקודות
בהצעותינו. כמה מהם הדחיקו לכת קיים מרוץ שלישי: בין הופעת גליון העולם
עד כדי הבטחה כי חוגים לאומיים ערביים הזה ברחוב לבין נפילת פנפאני. פנפאני
זכה במירוץ. שש שעות לפני הופעת
היו מביטים בעין יפה על הקמת קונפדרציה
של מדינות מזרח־תיפוניות, אשר בה תת הגליון הראשון, הגיעה הידיעה מרומא כי
פוס ישראל מקום, אחרי שתשתחרר מכבלי אמינטורה פנפאני התפטר מראשות הממהאידיאולוגיה
הצמנית והאינטרסים המער שלה.
ביים.׳״
בטאון מסוג אחר לגמרי הוא כתב־עת
שעצם שמו אינו ידוע לקהל הרחב. זהו
סיפ״ו, הוצאה המיועדת לחוג מוגבל מאד
של מומחים לעניני המרחב, דיפלומטים,
עורכי־עתונים ומדענים, המעריכים אותו

משום כד אני סיור שטוב תעשו אם מדי
כללית, הקוד השני
פעם בפעם תתנו לקוראיכם תמונה
נפל לידינו גליו! העולם הזה 1112 ועי-נו
מעין מסגרת לתמונה הקבועה של ישכמדור
הרריו בקטע תדריד. אמנם לא קשה
ראל אותה אתם מנישים בגליונותיכם.
יצחק ראבו, תל־אביב לנו להאמין שאתם מתעננים על תכניות
קלות ברדיו, ומחפשים בראש וראשונה שע־כנראה
שאורי אבנרי יודע לא רק יותר ׳שועים, אכל אל לכם לסחוף נם את קור-
מממשלת ישראל, אלא יותר מממשלת צרפת איכם להלר־דעת כשלכם. טוב אולי לעיתים.
להיות נלוי-לב, אבל נאמר כבר בספר
עצמה על תכניותיה לנבי אלג׳יריה. אם
הספרים כי ״אויל מחריש — חכם יחשב.״
הוא רוצה להיות נביא — תפאדל, איש
לא יעצור בעדו, אבל לפחות נבואות הגיו לכן הייתם עושים שרות טוב לעצמכם אילו
לא הייתם מזהירים את המאזין מהאזנה
ניות ומתקבלות על הדעת.
נ, משה, ראשון־לציון לתכניות ״שדה וניר״ ו״קול־אחר ואחד״,
פן יטבע בנלי השעמום.
באמת שדרוש אומץ לומר דברים כאלה
אילו היו הערבים קוראים את העולם
וכנראה שסמל הארי על שער שבועונכם
הזה האחרוו ואת מאמרו של אבנרי על
לא צויר בעלמא. אבל אם כל נבר היה
המצב בארצותיהם לעומת ישראל, היו ודאי
נהנים מאוד. כי אצלם מתואר כמעט הכל מפרסם את דבריו אז היו לכם מתחרים
רציניים ביותר. איננו נמנים על המאזינים
באור ורוד, כמצב המתקדם לקראת שיפור,
לקראת שחרור, עצמאות כלכלית ומדינית הרציניים של קול-ישראל, ונם לנו נעים
ורק ישראל מפריעה להם. האם המסקנה לעתים לשמוע תכניות קלות, אבל זה שאתם
רואים את הויכוח הנעלה בין אנשי קול-
המתבקשת על ידיכם שמוצדק יהיה אם ינסו
ישראל על סבלם של החרשים כויכוח סרק,
להשמידנו ולהסיר אבן נגף מדרכם?!
נורית רונאל, תל־אביב « זוהי הוכחה ברורה שבעיות אנושיות גרי דא
רחוקות מכם והלאה.
שערי עזה
שלמה אלפסי, אריה בץ, פתזז
ישראל לא צריכה בכלל לדרוש את החזרתן
של שלוש הצעירות שברחו לעזה
הצדק הפעם עם הקוראים מקבוץ יפתח
(העולם הזה .)1113 נערות מסוג זה מוטב
שבגליל העליון. חלקו השני של הויכוח
שישארו בידיהם.
תל־אביב
פ. אבן,
בין אנשי קול־ישראל על תכנית קול אחד
פעם היו בנות ישראל יוצאות עם החיי ואחד, היה מעניין הרבה יותר מכפי שאפשר
לים הבריטיים והאוסטרלים והיו זוכות ל היה להניח משידור חלקו הראשון.
בוז מצד הצבור. כיום הם מצאו תחליפים
קנדים ואיש אינו מתריע על כך. אני
סבורה שיש להחרים את הבחורות שיוצאות חלוקת הצדק
עם חיילים זרים במקום עם חיילים עבריים.
כקורא קבוע של מדורו של שייע גלזר,
צפורה שני, הרצל-ה
הייתי מעונין מאוד השבוע לקרוא כיצד
הוא יניב על הפסדה המחפיר של קבוצתו
חיידזד
nw 7 *»%ן

להפועל כפר־סבא, האחרונה בלינה. להפהמסקנה
המתקבלת מהסיפור אדם ויסתי
תעתי מצאתי ששייע לא כתב את המדור.
חוות שהתפרסם בעתונכם (העולם הזה׳ )1113
אולי קשה לו להודות במפלה המוחצת
שנחלה קבוצתו, אבל הוא היה צריד לציין
לפחות את הפועל כפר־סבא שניצחה בצדק
את מכבי תל-אביב. אם הוא לא יכול
להיות אוכיקטיבי מוטב שלא יכתוב.
בן־ציון נדלר, כפריסבא
מדור הספורט שלכם נוהג להקדיש בקבי עות
מקום לכיסוי משחקיה של מכבי תל-
אביב. כל זמן שקבוצה זאת היתה האלופה
אפשר היה להניח שקהל הקוראים מתעניין
בגורלה. אולם עתה, כישירדה למקום בינוני.
מהוים משחקים אחרים נקודת משיכה הרבה
יותר נדולה מאשר משחקיה של מכבי
תל־אביב. האם לא כדאי שתחליפו את השי טה
ותכתבו כל שבוע על קבוצה אחרת?
עודד כץ, חיפת
השיטה בה מכוסים משחקיה של קבוצר.
אחת עם כל שאר הקבוצות נותנת אמנם
יתרון־יתר לקבוצה האחת, אולם זו השיטה
היחידה המאפשרת לעקוב בכל שבוע אחרי
קבוצה אחרת בליגה הלאומית — מתחרתה,

של הקבוצה הנבחרת

בכקשתן־
הנני פונה אליכם בבקשה לעזור לי-
במציאת תמונות אשר אבדתי לפני שבועיים,
ורק לפני ימים אחדים הבחנתי בהעדרם
התמונות צולמו מעל לשפת הים בנתניה ומעברה
השני של כל תמונה כתוב תאריד
הנע בין העשירי לעשרים בחודש אוגוסט
.1958 אסירת תורה אהיה לכם אם תפרסמו
את מכתבי, כי את אות; תמונות לא:
אוכל לרכוש לי שוב.
שרה מיכאל׳ ,מגן־דוד־אמם, ירושלים

רעית־מנהיג בבדאש
כי את האינפורמציה שלכם הנכם שואבים
ממקורות מפוקפקים. כל תינוק, אפילו בלי
חוש שישי, יאמר לכם כי אין הדיינים
חייבים להחליט למי משתי הנשים שייר
אליהו כהן. היות ובהיותו כהן. ממילא
פסולה האשה הנרושה לנשואי; עמו.
אלכסנדר לוין, ירושלים
הדיינים לא היו צריכים להחליט עם מי
חייב החתן הצעיר להתחתן, אלא למי משתי
הנשיס עמן חי, שייך אליהו כהן למרות
שלא נשא אף אחת מהן.

תופעה חברתית

סדר צבאי
אני פונה אליכם כי אני סבור שאתם
העתוז שיהיה לו האומץ לפרסם מכתב זה
ללא משוא פנים וללא רתיעה. השבוע
אבלה הארץ על פטירתו של יושב־ראש
הכנסת הנערץ יוסף שפרינצק. העתונות
והרדיו כולם מלאו מודעות והודעות אבל
על פטירתו של האיש הגדול, כדי לבטא
כיצד כל העם מרניש בחסרונו עם הלקהו
מאתנו. אבל לויתו של האיש נעשתה
בטקס צבאי אליו היתה הנישה לפי כרטיסים.
פשוט רציתי לאטום את אזני מש-
מוע את ההודעות על צבעי כרטיסי ההזמנה
להלויה ועל סדרי הגישה של המכוניות,
כאילו הזכות להשתתף בהלויתו של איש
נדול ניתנת רק לנכבדים ולא להמון של

האזרחים. אני סבור שבמקרה של הלויה אין
לנכבדים שום זכויות יתר מאשר לשאר
האזרחים, הרוצים לחלוק למנוח את כבודו
האחרון, וסדרי ההלויה המכוערים היו
בניגוד לדמוקרטיה ובניגוד לרצונו של
הנפטר.
יהודה פנחס חסידוף, ירושלים

הקרס הסודי

ניתוחו של אורי אבנרי את המצב במזרח
התיכה (העולם הזה )1113 נתן לי בפעם
הראשונה מזה זמן רב תמונה כללית על
הנעשה מסביב למדינתנו. בכל פעם אנו
שומעים על המתרחש במדינה זו או אחרת,
קולטים קטעי-מאורעות ותהליכים מבלי לקשרם
לתהליד הכללי של הסתהוה סביבנו.

אני מאוכזבת לנמרי מכם, ולא רק מפני
•שאני אשה. הנה כבר כמה שבועות •טאתם
מצטיינים בפירסום צילומים של נשים מסוג
מאר מסויים — שהקניות קולנוע מעורטלות,
נשים מפוקפקות מחיפה, בדרניות
מתל־אביב שהניעו לעזה. אבל העולם הזה
בכל זאת אינו תוז הדן רק בצד הקל —
או הקלוקל? — של החיים. אתם כותבים
נם על מדיניות ותופעות חברתיות חשובות.
אלא מה? כשאתם כותבים על נושאים רציניים,
אתם תמיד נותנים תמונות של גברים.
התחלתי לחשוב שאולי הארכיון המהולל
שלכם איננו מושלם כל כד. למשל,
בכתבה על הנעשה בארצות ערב (העולם הזה
)1113 פירסמתם תמונה של המנהיג הקומוניסטי
הסורי כאלד בכדאש. נראה אתכם
מפרסמים תמונה של אשתו!
נורית חיון, חולון
בבקשה, הקוראה חיון (ראי תמונה).

אני מקבל פה את העולם הזה אחרי
שהוא עובר ידיים רבות. אולם למרות שהמאורעות
על פרטיהם מניעים אלי באיחור
של חדשיים, משמש עתונכם עבורי נשר
נאמן וקשר עם המולדת. כל תמונה, כל סיפור,
ואפילו מודעות פשוטות ביותר מזכירות
לנו כאן את שיכותנו לישראל. הייתי
שמח מאוד, ובטוחני שכמוני גם רבים
אחרים, אילו הייתם מפרסמים תמונות של
מקומות ישוב בישראל כפי שהם נראים
היום, כדי להזכירם לאלה שלא ראו אותם
שנים רכות.
ס. שמואל, מלבורן, אוסטרליה

מיהו ספרדי?
קלעתם אל המטרה בכתבתכם (העולם חזה
)1107 שהעסקנים הספרדים מוכרים את צאן
מרעיתם לאחרים. אי! עדה ספרדית. יש רל
שלט ומאחורי השלט אין ולא כלום. חברי-
הכנסת הספרדים נבחרו על־ידי אשכנזים
אלה שרצו להבחר על-ידי ספרדים נכשלו,
הווה אומר שאין ספרדים ואי; אשכנזים,
יש מקופחים — בעיקר מבין הספרדים, ויש
:צלנים מכל העדות. על השאלה מיהו יהודי
עונה ההלכה. על השאלה מיהו קתולי קובעת.
הכנסיה. על השאלה: מיהו ספרדי? אין
מי שיענה.
הויכוח על השאלה מיהו יהודי או מיהו
ספרדי, מזכיר את הויכוח בביזאנץ העתיקה
על השאלה אם המלאכים הם ממיז זכר או
ממיז נקבה — ויכוח שנערר בזמן שה״
תורכים צרו על עירם. מצבנו היום רומח,
למצבם.
שאיתי פעם עסקז ספרדי ידוע מדוע אינו
עישר דבר דרי לקרב את השלום עם הערבים,
הוא יטז על האפשרויות ועל הסיכויים, אבל-
הוסיף שהוא מפחד מי האשכנזים. מנדם־־
פרנס, היהודי הספרדי שבצרפת, לא פחד־מן
הצרפתים, כפי שאותו עסקו ספרדי ישראלי
פה־ ס! האשכנזים.
מרדכי מני, תל־אביב

שנה 22
מספר 1114
כ״ו שבט תשי״ט4.2.1959 ,
המחיר 550 פרוטה

מאת

אודי אסרי -

vfcולם * הנ ש פי פ הג דו ל של בית־המלון חילטון־פלאז׳ה,
\ ! מ ן המהודרים שבנידיורק, הומה מרוב אדס. מסביב
קולחות השיחות בערבית, באנגלית ובצרפתית. פבים שחו־מים
של ערבים, הודים ופאקיסטאנים! הפנים השחורים של
אפריקה החדשה! כמה פנים חיוזרים של רוסים! אמריקאי
אחד או שניים.
האווירה חגיגית, כמעט עליזה. הכל מרגישים: זהו מאורע
הראוי לציון. כי זוהי קבלת הפנים של ממשלות מארוקו
ותוניס לכבוד חברי הממשלה של אלג׳יריה הלוחמת, נציגי
מלחמת־השיחרור הממלאה בגאווה כל לב ערבי ואפרו־אסי־
•אתי. הסגל הדיפלומטי הערבי בניו־יורק ובוושינגטון הופיע
במלואו.
מצבי מוזר במקצת. אני הישראלי היחיד שהוזמן למאורע
זה. נוכחותי היוצאת־דוסן לא נעלמה מעיני שאר הנוכחים.
הדיפלומטים הערביים יודעים מי אני. הזמנתי למסיבה מעו־ררת
התרגשות סמויה — כי אין לערבים דעה אחידה איך
להתייחס אל הישראלי שבקרבם.
לפני ימים מעטיס הופעתי לראשונה במרכז האו״ם והתחלתי
לדבר עם כמה מן הדיפלומטים הערביים. עתה כבר
יודעים כולם שהצעיר המזוקן הזה הוא עורך עתון מישראל,
ושהוא שייך לקבוצה ישראלית הדוגלת ברעיון של איחוד
שמי.
יש המנצלים את ההזדמנות הניתנת בשפע במסיבות־קוק־טייל
כאלה כדי להתוודע ולהחליף כמה מלים. הנוהל פשוט
ואחיד: נתקלים זה בזה כאילו במקרה, מחליפים חיוך, לוגמים
בצוזתא כמה לגימות מן הכום, משוחחים על הא ועל
דא, עוברים בהדרגה לשיחה על עניינים רציניים יותר.
בסוף, אם רוצים, מחליפים כרטיסי־ביקור, מבטאים בחיוך
את התקוזה להתראות באחד הימים. אם אחד הצדדים רוצה
בכך באמת, הרי זו פתיחה מתאימה. אפשר לטלפן אחרי
יומיים־שלושה ילהזמין את השני לארוחת־צהריים במסעדת-
הנציגים של האו״ם.
יש גם ערבים אחרים — אותם הפוחדים מכל מגע, ואף
באלה שאינם רוצים בשום מגע. גם כאן יש נוהל פשוט
ואחיד. כאשר אתה מזדמן במסיבה לאותה קבוצה עמם,
ומישהו מציג אותך רשמית, אינך שולף את ידך מן הכיס.
אתה מסתפק ברמז של קידה ללא חיוך, חוזר לשוחח עם
האיש שהציג אותך.
במשך הימים המעטים של שהותי בארצות־הברית, שהיו
מוקדשים בעיקרם לשיחות עם הנציגים הערביים, למדתי
להבחין בין שלושת הסוגים: אותם המוכנים לדבר גלויות
והמפתיעים אותך ביחסם הרציני! אותם המעוניינים לדבר
אך החוששים לעשות זאת! ואותם שאינם מוכנים עקרונית
לדבר עם כל ישראלי שהוא. למדתי גם כי החלוקה היא
בערך לפי קירבתם לרעיון הלאומי הערבי החדש. הירדנים
והסעודים הם הגרועים ביותר. העיראקים והאלג׳ירים הם
הטובים ביותר. הסורים הם בצד הרע של קו־התיחום. המצרים
הם בצד הטוב.

ך • שעהשהמטוס עבר על פני האוקינום, היתד, לי
שהות לקבוע לעצמי כמה הנחיות לשיחות האלה.
אני עתונאי ישראלי. איני מייצג את ממשלת ישראל, ואף
לא שום מוסד ישראלי רשמי. אני מייצג רעיון שהוא עדיין,
כמדומני, רעיון של מיעוט במולדתי. עיקרו של רעיון זה
הוא להניח בסיס עליו יוכלו האומה העברית והאומות הערביות
להגשים בצוותא את שא-־פותיהן הלאומיות, תוך עזרה
הדדית ושיתוף־פעולה• רציתי להניח רעיון זה לפני
מדינאים ערביים אחראיים, בני חוגים שונים, ולראות מה
תהיה תגובתם.
קבעתי לעצמי שאדבר גלויות, ולא אנסה לרמות איש. אני
עברי לאומי. משמע שאני רוצה באומה עב־רית חזקה ומבוססת,
אומה שתהיה די גדולה בכמות ובאיכות כדי למלא
תפקיד בר־טעם על הבמה ההיסטורית. כאדם לאומי, אני
מכבד את השאיפות הלאומיות של הזולת. על־כן לא יכולתי
להציע לשום ערבי פשרה על סמך ויתורים הדדיים על שאיפות
לאומיות. להיפך, באמי להציע מסגרת בה יוכלו אנשים
לאומיים, עברים וערבים, להגשים את שאיפותיהם הלאומיות
ביתר יעילות.
על רקע זה שוחחתי עם מי ששוחחתי. לא את כל השיחות
אוכל לפרט. חלק אצטרך להעלים, ולגבי חלק אחד
אצטרך לשנות פרטים המאפשרים זיהוי. כי אחרי חמישים
שנות הסתה הדדית במרחב, אין מדינאים ערביים רבים
היכולים להביע בגלוי אהדה ותמיכה ברעיון ישראלי, כשם
שאין מנהיגים רבים בישראל המעיזים לכפור בגלוי בהנחיות
הקדושות של התפיסה הישראלית הרשמית. הדבר
עלול לתת נשק בידי אויביהם. תהיה זאת איוולת מצדי
לעשות משהו העלול להזיק לידידינו הפוטנציאליים, ולעזור
לאויבינו הגלויים.
מזה שנים לא קיים מגע חופשי אמיתי בין עברים לבין
ערבים שמעבר לגבול. ישנו מגע עם סוכנים ומרגלים. ישנו

עורף ״העולם הזה״ כשיחה עם עבד אל־קאדר
שאנדרלי, נציג ממשלת אלג׳יריה החופשית
(כמרכז) .מימין נשיא מועצת הבטחון, שגריר

תוניס מונגי סלים. משמאל שגריר מארוקו,
עכר אל-לאטיף סלים. השיחה נסכה על יה״ר!
של ישראל למלחמת השיחרור של אלג׳יריה.

מגע מסוג אחר בשם מוסדות לא־ישראליים, כגון הקונגרס היהודי העולמי, בעיקר עם ארצות
המגרב. אולם מגע גלוי בין ישראלי, המופיע בתור שכזה, לבין מנהיגים ערביים, נמנע זה
מכבר. נדמה לי שמבחינה זו היו שיחותי בגדר חידוש.
מלבד הבעיות הפוליטיות והרעיוניות, ישנה גם בעיה אישית. כל ישראלי הנפגש עם מנהיג
ערבי, נותן בידי כוחות־החושך בישראל הזדמנות לביום עלילות. עוד בניו־יורק היה
ברור לי כי מוסדות ישראליים מסויימים מתעניינים מאד במעשי, עוקבים אחרי ומנסים לחבל
במאמצי. בצד השני, כפי שעוד אספר, היה המצב גרוע עוד יותר. כל ערבי הנפגש עם
ישראלי׳ פותח פתח להאשמתו כמרגל וכבוגד. לכל מדינה במרחב יש חיים כהן משלה.
היה דרוש אומץ־לב בדי לעבור מחסום זה. יתכן כי הפרט המעודד ביותר בכל הפרשה
הזאת הוא כי נמצאו ערבים אמיצים כאלה. יתכן כי עצם קיום השיחות חשוב יותר מתוכנן.

עם Q׳v׳m fl
הערבים הסימפאטיים ביותר במרחב ברגע זה הם נציגי אלג׳יריה המשתחררת. שלושה מן
החשובים שבהם נכחו בניו־יורק לרגל הדיון על אלג׳יריה באו״ם, והוצגו לפני באותה מסיבה.
הם היו עבד אל־קאדר שאנדרלי, הנציג הקבוע של ממשלת אלג׳יריה בניו־יורק; שרד,הסברה
יזיד! ושר־החוץ אל־אמין דבגין. דבגין הוא האיש החשוב ביותר: הוא נמנה בעצמו
עם שורות הלוחמים׳ נחשב לאחד הנציגים העיקריים של הצבא הקרבי. הוא אחד משלוש או
ארבע הדמויות העיקריות של חזית השיחרור.
הסברתי להם כי אני מייצג עתון ישראלי שכפר בשיתוף־הפעולה הצרפתי־ישראלי נגד
הערבים, שהביע אהדה למלחמת־השיחרור של העם האלג׳ירי ודרש להכיר בממשלה האל־ג׳ירית
הגו? ה. מאותו רגע יצאו כמעט מגדרם להפגין כלפי ידידות. כמה פעמים, בטרקלין
הנציגים של האו״ם, ניגש אלי שאנדרלי לעיני שאר הנציגים הערביים, לחץ את ידי בחמימות.
באותם הימים עצמם הוכרע באו״ם גורל הדיון בעניני אלג׳יריה. מבחינה מוסרית, נשארה
צרפת מבודדת לגמרי. ידידיה הקולוניאליים נאלצו להסתפק בנימוקים פורמאליים. ואילו נגדה
התייצב עם אחרי עם, גינה במלים החריפות ביותר את הדיכוי הלאומי בצפון אפריקה.
כאשר הגיעה השעה הגורלית של ההצבעה — הצבעה שהעם האלג׳ירי ציפה לה כמו
שהישוב העברי בארץ ציפה להצבעת ה־ 29 בנובמבר — 1947 הופרע הענין בקול אחד לטובת
צרפת. היה זה קולה של ישראל.
השתדלתי להסביר כי מצב זה נגרם על־ידי המלחמה בין ישראל וארצות־ערב, ומאמציה
של ממשלת ישראל להשיג מידי הצרפתים את הנשק הדרוש לעמידה במלחמה זו. הוספתי
שקיים בישראל זרם רעיוני אחר, הרואה באהדה את מלחמת־השיחרור של עמי ערב, והמקווה
כי ליכוד תנועות־השיחרור במרחב יאפשר את גירוש השליטים הזרים למיניהם. אם
ממשלת אלג׳יריה תעשה ג׳סטה של אהדה לישראל, תמצא בדעת־הקהל הישראלית הד רחב.
יצאתי מן המגע הזה משוכנע יותר מתמיד כי המדיניות הישראלית הרשמית שוגה
משגה היסטורי בשאלת אלג׳יריה. היא שמה את כספה על הסום הלא־נכון. אין שום ספק
כי ממשלת אלג׳יריה הלוחמת היתה מקבלת כיום הפגנת־אהדה ישראלית בהכרת תודה
עמוקה, כי בשלב הנוכחי של ־המלחמה כל עזרה מן החוץ רצויה. ברור לכל כי עמדה
אוהדת של ישראל היתר, עלולה לחולל שינוי יסודי בעמדת יהודי אלג׳יריה וארצות־הברית
לטובת מלחמת־השיחרור.
צעד כלה היה עשוי לגרום לקשירת הקשרים הרשמיים הראשונים בין ישראל לבין
מדינה ערבית, להקנות לישראל את דריסת־הרגל הראשונה במחנה הלאומני הערבי,
לרכוש את לב ממשלות אפרו־אסיה. ממשלת ישראל מחמיצה הזדמנות היסטורית זו
בשל שיקולים קצרי־טווח ומשניים של רכישת נשק. אולם כאשר תתפשר צרפת לבסוף
עם האלג׳ירים — ויום זה אינו רחוק — תשב ישראל בין שני הכסאות. האלג׳ירים
יזכרו כי ישראל היתד, המדינה האחרונה שתמכה במשעבד, ואילו צרפת תצטרך להפקיר
את ישראל במאמצה המחודש להיראות שוב כשרה בעיני הערבים.
המשטר הקיים בישראל אינו יכול, כמובן, לשנות את עמדתו. הוא קשור יותר מדי
במערך הקולוניאליסטי. כל אשר יכולתי לעשות הוא להביא לתשומת־לב הממשלה
האלג׳ירית כי ישראל היא מדינה דמוקראטית, בה קיימים זרמים רבים, וכי קיים בישראל
זרם חזק המתפעל ממלחמת־הגבורה האלג׳ירית. תמורת זאת שוכנעתי כי בצמרת
האלג׳ירית אין כיום שנאה לישראל, וכי היא מקדמת בברכה קול אוהד מישראל.
תוך כדי כך הובררה לי גם פרשת שני השליחים הישראליים שנהרגו באלג׳יריה.
השניים יצאו משטח השליטה הצרפתי המובהק, הסתובבו בשטזדההפקר בין הצבא
הצרפתי והמורדים. בכיסם נשאו מכתב מטעם המפקד הכללי של הצבא הצרפתי, בו
נדרשו כל הקצינים והפקידים הצרפתיים להושיט להם את העזרה המכסימלית•
כאשר נפלו השניים בשבי לוחמי־השיחרור, הפך מכתב זה כמובן לפסק״דין מוות. הלוחמים
קראו את המכתב, השתכנעו כי השניים הם מרגלים צרפתיים חשובים. הם הוציאו אותם
להורג. זוהי פרשה טראגית, אך אין לראות בה מעשר,־איבה כלפי ישראל.

מאנשי צמרת של מדינה ערבית שהשתתפה במלחמת־תש״ח נגד ישראל. גם שיחה זו
התנהלה בטרקלין הנציגים של האו׳׳ם, לעיני ערבים וישראלים שעברו מדי פעם והעיפו
בנו מבטים סקרניים.
הסברתי לו במפורט את עיקרי הרעיון השמי — כי בישראל גולדה אומה עברית
חדשה ונפרדת; שאומה זו שומרת זיקה ליד,ד: ת העולם, אך אינה זההעמה! שישראל
אינה שייכת לקהילה יהודית עולמית, אלא מהווה ביטוי לאומה העברית, אומה אסיאתית
השייכת למרחב.
בן־שיחי שאל מד, יחסנו לעליה היהודית. השבתי כי אנו תומכים בעלית־המונים גדולה,
כמקור־גידול אורגאני לאומה העברית .״איננו רוצים להישאר עם קטן של שני מיליונים,״
הדגשתי .״אנו רוצים לגדול, כדי להיות לאומה שיש לה הממדים הדרושים לחיים
לאומיים בריאים.״
אם כן, שאל בן־שיחי, מה ההבדל ביניכם לבין המנהיגות־הציונית הרשמית? הסברתי
שזה ההבדל בין מדינה יהודית, המנותקת מן המרחב והרואה את עצמה כמיפקדד, של
אומה עולמית, לבין מדינה ישראלית, השייכת למרחב והרוצה לחיות בשותפות עם
שאר עמי המרחב. הערבים חוששים מן ד,עליה ההמונית למדינה מנותקת, מפני שהם
סבורים כי מדינה זו לא תוכל לקלוט את העולים, אלא תצטרך בבוא היום להתפשט
בכוח הנשק ולכבוש לעצמה מרזזב־מחיה חדש. אולם פחד זה יתבטל מעצמו כאשר תיכנס
ישראל לאיחוד מרחבי, קונפדרציה של מדינות שמיות, שעצם קיומה יכלול ערובות
צבאיות לשלום פנימי.
ברגע שיקום שיתוף־פעולה שמי במרחב, הוספתי, תשתלב הכלכלה הישראלית בכלכלת
העמים הערביים. אז תוכל ישראל לקלוט מיליונים של עולים, מבלי שיחלום מישהו
על התפשטות בכוח הנשק. במצב כזה לא תהתה העליה היהודית סכנה לעמי ערב,
אלא להיפך, תחזק את הפוטנציאל הכלכלי והטכני של המרחב המאוחד.
בן־שיחי נתן לי סימן שהוא מבין נקודת־השקפה זו, שאל אותי על עתידה של
ממלכת הירדן. הסברתי שלדעתנו ימיה של ממלכת ההאשמים ספורים, וכי אנחנו
מתנגדים הן לצירופד, לרע״ם והן לכיבושה בידי ישראל. כי אדמת פלסטין שייכת
לאומה הערבית הפלסטינית, ואנו רוצים לעזור לה להקים סוף־סוף מדינה לאומית משלה,
למען תהיה בת־ברית לנו.
השתדלתי להבהיר כי איחוד ארץ־ישראל הוא הכרח מוחלט, לא רק מבחינה רגשית,
אלא גם מבחינה כלכלית. הארץ בותרה באופן שרירותי, ומצב זה לא יוכל להימשך
לעולמים. אם לא יימצא פתרון הגיוני שיבטיח את האיחוד בדרכי שלום, יגרום הדבר
בס: סו של דבר למלחמה.
בן־שיחי הסכים כי חלוקת־הארץ אינה בריאה, שאל איך אנו מתארים לעצמנו את
את תוכנית ״אוגדת־הירדן* — הפדרציה ההדרגתית בין ישראל
האיחוד. פרטתי לו
ריבונית ופלסטין ריבונית.
״לפי איזה גבולות?״ שאל בן־שיחי מיד.
״לפי הגבולות הקיימים,״ עניתי. הדגשתי שאיחוד יכול לבוא רק מתוך הרגשה של
בטחון. ואילו כל תוכנית הכרוכה בשינוי גבולות תעורר מאליה פחד ואי־בטחון. במדינה
קטנה כמו ישראל לא יימצא איש אחד שיסכים להזיז את הגבול עוד יותר פנימה. מי
שמדבר על גבולות , 1947 או כל שינוי אחר של הגבול הקיים, ה רס את הבסיס
הפסיכולוגי של השלום: הרגשת ד,בטחון. חוץ מזה, ה :סכתי, אם תקום הפדרציה בין
ישראל ופלסטין, ותצליח, לא תהיה כל חשיבות לכך אם הגב ל יעבור בצד זה של גבעה
או בצד השני.
הפעם לא נראה בן־שיחי משוכנע לגמרי. אולם לא ה תה לי ההרגשה כי הגענו למכשול
שאי־אפשר לחסל אותו. העברתי את השיחה לבעית הפליטים, שהיא, לדעתי, המפתח
לכל בעית השלום במרחב .״אחד המפתחות.״ תיקן אותי בן־שיחי.
הצעתי שישראל תכריז עקרונית על זכותם של הפליטים לחזור לשטח הישראלי. לכל
פליט תינתן הבחירה בין שתי אפשרויות( :א) להירשם כמועמד לשיבה לישראל, שם לא
יחזור לביתו הקודם אלא ישוקם ככלעולה יהודי, או (ב) לקבל מיד פיצויים הוגנים,
תוך ויתור על זכותו לשוב. ישראל תקבע מיכסה שנתית להחזרת הפליטים, בהתאם
לאפשרויותיך, הכלכליות והבטחוניות, בערך בגבולות של 30 עד 40 אלף נפש לשנה. גם
הפיצויים וגם קליטת החוזרים ימומנו על־ידי קרנות והלוואות בינלאומיות.
בן־שיחי אמר כי מבחינתו זהו פתרון משביע־רצון. שאלתיו לדעתו על מספר הפליטים
שיעדיפו במקרה זה לקבל פיצויים ולוותר על השיבה. הערכתו: כמחצית מספר הפליטים,
אולי יותר( .מכיוון שבעית הפליטים חזרה כמעט בכל השיחות, עוד נשוב אליה).

השיחה המעניינת ביותר היתד, לי עם האישיות הערבית החשובה ביותר שפגשתי.
איני רוצה לזהות את האיש. הוא אחד הכוחות המבריקים העולים במחנה הלאומי הערבי,

כך שיחי, הוא הרצון הכן בישראל לבוא ביחסי שלום עם
tעיקר, אמר
ן Iהערבים. חייכתי, ואמרתי שכמעט כל ישראלי מאמין שהמצב בדיוק הפוך: שישראל
רצתה תמיד בשלום, בעוד שכל ערבי רוצה במלחמה. בן־שיחי פרץ בצחוק.
האסון במרחב, אמרתי, הוא ששני הצדדים ניהלו זמן כה רב תעמולה זה נגד זה,
עד שכל צד החל מאמין בתעמולה של עצמו. בעוד שכל ערבי מאמין שישראל הוקמה על־ידי
האימפריאליסטים כמכשיר במלחמתם להשמדת התנועה הלאומית הערבית, הרי כל ישראלי
מאמין בכנות גמורה כי כל הערבים רוצים להשמיד את ישראל. הוספתי כי התעמולה
הערבית ממשיכה לחזק דעה זו.
בן־שיחי הכחיש זאת בתוקף. הוא טען כי שום מדינאי אחראי של המחנה הערבי
הלאומי לא השמיע מעולם איום להשמדת ישראל, וכי גמאל עבד אל־נאצר, למשל, רמז

״טר\2רין־הנציגים״ — האורם חנזהגרר שר וזברי תתשרם גת,
uנערכו רבות תן תשיווות שר שורך ״תנתרם תות״ עם
הנציגים הערביים, תתווכרות בם יררה וו. באורם ות ת\2יי־

תים שגרירי העתים את שיווותיתם והתיעצויותיתם(בתרכזס,
עורכים את שיוזותיהם התרפוניות ותיתין) .ישרארים וער-
בים רעורם אינם תברכים וה את וה רשרום בהיפגשם כאן.

שיחה עס משיג לאומי

לא פעם בפומבי על נכונותו למצוא הסדר עם ישראל, אם זו תשנה את עמדתה כלפי
העולם הערבי.
השבתי כי דעת־הקהל בישראל אינה מתרשמת כראוי מרמזים אלה, כאשר מאיים
רדיו דמשק באותו שבוע בחיסול מדינת ישראל — ועוד בשידור בשפה העברית .״אין
כל חשיבות לשידורים כאלה,״ קרא בן־שיחי ,״מחברים אותם מטומטמים חסרי־אחריות.״
״אבל עתוני ישראל מורחים את דברי המטומטמים האלה על חצי עמוד,״ עניתי,
״בעוד שהרמזים הדקים של עבד אל־נאצר נבלעים בידיעה של חמש שורות!״
כל ממשלה ערבית זכאית למתוח ביקורת על המדיניות הישראלית, כפי שאנו זכאים
למתוח ביקורת על הקו שלה, הוספתי. היא יכולה להתנגד לקו ממשלתנו, או למשטר
השלט במדינתנו, או לאישים העומדים בראשנו. אולם צריך להיות ברור לחלוטין כי
התנגדות למשטר הקיים בישראל אין פירושה התנגדות לעצם קיומה של מדינת ישראל.
אדם שנדמה לו כי רוצים להשמיד את מדינתו, קשה להסביר לו את הצורך בשינוי־ערכים
פנימי.
הדגשתי מאד נקודה זו, הנראית לי כחשובה ביותר. נדמה לי כי בן־שיחי רשם
לפניו את הדבר בזכרונו.
משכתי את השיחה לבעיות הערביות הפנימיות וניסיתי לשכנעו כי האיחוד השמי
דרוש לתנועה הלאומית הערבית לא פחות מאשר לישראל .״אתם לוחמים לשיחרור
המרחב מן האימפריאליזם. אבל המלחמה בין ישראל והערבים גורמת בדיוק לתוצאה
ההפוכה. ישראל נאלצת לקרוא לעזרה צרפתית, ותמורת זה היא מכניסה את צרפת
למרחב — כמו במיבצע סואץ. אתם מצדכם קוראים לרוסים. האמריקאים והאנגלים
מוצאים להם הזדמנות להכניס את רגליהם. כך אנו פותחים בכוחות משותפים את המרחב
בפני השליטים הזרים,״
אני עדיין משוכנע שזו הטענה החזקה ביותר שאפשר להשמיעה בויכוח כזה. היא
הגיונית, ואין עליה תשובה.
המשכתי לומר שהמצב ילך וירע, אם לא יקומו משני צדי הגבול כוחות שישנו את
הכיוון .״היום אנחנו לוחמים זה בזה במיסטרים ובמיגים. כמה שנים יעברו עד שגם
אתם וגם אנחנו נקבל מידי שותפינו הזרים קליעים מונחים וראשי־נפץ אטומיים? הסוף
יהיה שנשמיד איש את רעהו, לשמחת לבם של הכובשים הזרים.״
בן־שיחי חזר והדגיש כי כל שינוי אמיתי צריך להתחיל בישראל. בשורה ארוכה של
מעשים, שהגיעו לשיאם במיבצע סיני־סואץ, הוכיחה ממשלת ישראל שהיא חלק מן
המחנה האימפריאליסטי. דויד בן־גוריון מסמל עמדה זו. כל עוד בן־גוריון עומד בראש
המדיניות הישראליות, הסביר, לא יוכל שום מנהיג ערבי להעלות על דעתו אפשרות
של שותפות עם ישראל. רק אחרי שיגיעו לשלטון בישראל כוחות, המוכנים לזהות את
עצמם עם כוחות השיחרור והקידמה באזור, יווצר בסיס לשלום. במצב זה תיווכח ישראל
כי מנהיגי המחנה הלאומי הערבי מוכנים לשיתוף־פעולה לטובת האזור.
אגב, תוך דבריו הזכיר בן־שיחי את שמו של משה שרת, הבדילו לטובה מדויד בן־גוריון.
היתד, זאת תופעה שחזרה ברוב שיחותי עם ערבים וגם לא־ערבים: בעוד שהם רואים
בבן־גורי1ץ את התגלמות השנאה לערבים, ואינם מיחסים שום חשיבות לנחום גולדמן,
הרי שרת זכור להם לטובה. הם מאמינים כי שרת התפטר בשעתו בגלל התנגדותו
למיבצע־סיני, וכי הוא מייצג בעניני המרחב קו המנוגד לזה של בן־גוריון.
סוף השיחה היה ידידותי ביותר .״חשוב לדעת שיש אנשים כמוכם בישראל,״ אמר
המנהיג הערבי .״שדה־הקרב האמיתי ש?כם הוא בישראל. עליכם להוכיח כי יש לדעות
אלה חשיבות ומשקל בישראל.״
לבסוף קם ולחץ את ידי בלבביות .״אני מאחל לכם הצלחה!* סיים.

הצהרת השגריר העיראקי

שיחותי עם שגריר עיראק, האשם ג׳וואד, לא היו פחות מאלפות. הן השאירו בי מישקע
של תקווה ועידוד.
ג׳וזאד הוא בן ,48 שחור וממושקף, גבר הדומה לפרופסור באוניברסיטה. הוא מגלם
את הטיפוס הטוב ביותר של ערבי לאומי, טיפוס האופייני לשיכבה העוגה כיום לשלטון
בכל ארצות ערב. הוא חונך בביירות ובבית־הספר הגבוה לכלכלה של לונדון, מדרשתו
המפורסמת ש? הארולד לאסקי, בה חונך גם משה שרת.
בשנת 1934 הצטרף ג׳וואד לשרות הדיפלומטי העיראקי, עלה מאז בהתמדה. המפנה
הגלוי בקאריירה שלו בא לפני שנה. כסגן ראש המשלחת העיראקית המלכותית באו״ם,
הורתה לו להצביע בעד בריטניה,
השתתף ג׳וואד בדיון על גורל קפריסין. ממשלתו
בת־בריתו של נורי אל־סעיד בברית בגדאד. ג׳!זאד הפר את ההוראה, הצביע בעד ש-חרור
קפריסין. הוא סולק מתפקידו.
כעבור חודשים מעטים פרצה המהפכה העיראקית, שהעלתה לשלטון את המפלגה
שג׳וואד השתייך אליה בחשאי — המפלגה הדמוקראטית הלאומית, בראשותו של כאמל
צ׳אדרצ׳י. היא הפכה במהרה למפלגה החשובה ביותר. המשטר החדש החזיר את ג׳וזאד
כראש הנציגות העיראקית המהפכנית. לדעת כל הערבים באו״ם, עומד
לאו״ם, הפעם
ג׳וואד לעלות בקרוב לתפקיד שר־החוץ בעיראק.
ג׳וזאד לראשונה ביום הראשון של שהותי בארצות־הברית. הוא ישב
פגשתי את
בטרפלין־וזנציגים, אולם אדיר ויפה, המשקיף על הנהר המזרחי הרחב, המפריד בין האי
מאנהאטן לבין שכונות ברוקלין וקווינס. מכיוון שאין לדיפלומטים חדרים במגרד־השחק׳ם
של האו״ם (בניגוד לעתונאים, שלרשותם משרדים נוחים בבנין) מבלים הנציגים את זמנם
שמחוץ לישיבות בטרקלין נהדר זה.
ג׳וואד קרא תרגום אנגלי של וזנוימטר העברי לפני בואי, והוא ידע כי אני משתייך
לתנועה שקידמה בברכה פומבית את המהפכה העיראקית. כשהוצגתי לו קם מכורסתו,
לחץ את ידי, הציג אותי בפני שאר המסובים (דיפלומטים מצרים ועיראקים) ,והזמינני
לשבת. כך החלה שיחתנו הראשונה, שהיו לה שני המשכים ארוכים.
מזאד לא עשה כל מאמץ להסתיר שיחות אלה. להיפך. הן התנהלו בפומביות מלאה,
לעיני כל יושבי הטרקלין. באחת השיחות ניגש אלינו עומר לוטפי, השגריר של רע״ם,
שידע גם הוא מי אני. ג׳וזאד הציגני רשמית. לוטפי לחץ את ידי, אמר כמה מלים
אדיבות והמשיך בדרכו.
בכל זאת התנהלו שיחות אלה באווירה מוזרה. בצד אחד של הטרקלין הגדול ישבו
לרוב הערבים בקבוצה אחת. לא פעם ישבו בפינה השניה נציגים ועתונאים ישראליים.
גם בחלום הקיצוני ביותר לא יתואר מגע כלשהו בין שתי קבוצות אלה, אף לא
לחיצודיד או אמירת־שלום. אנו, שני האויבים־כביכול, ישבנו באמצע ושוחחנו.

ף• רכתי את ג׳וואד על עמדת עיראק בענין האיחוד המרחבי. הסברתי כי עמדת
. Jמפלגת אל־בעת היריבה, הרוצה להקים מדינה ערבית אחידה אחת, תקשה מאד על
עמים לא־ערביים, כמו ישראל, לקחת חלק בגורל המרחב. אם, לעומת זאת, תתגשם
ההצעה העיראקית של קונפדרציה רופפת יותר — התאגדות של מדינות חופשיות
המשתפות פעולה מרצון חופשי ותוך שמירת עצמיות — הרי תוכל ישראל למלא תפקיד
חיובי וחשוב באיחוד זה. הבלטתי את האינטרס המשותף של עיראק, ישראל ולבנון

בשאלה זו.
״לא יהיה איחוד ערבי כולל במדינה אחת,״ הבטיח ג׳וזאד .״רעיון זה היה רק שלב

בהתפתחות, ושלב זה עבר•״
ג׳וזאד התענין בבעית העליה היהודית והפליטים, חקר אותי במיוחד על דעתנו לגבי
עתיד ירדן. כשהשבתי לו על כך, נסתבר כי גם כאן יש רקע לשיתוף־אינטרסים מובהק
בין עיראק וישראל מתקדמת. כי שנינו קווינו לחיסול הממלכה ההאשמית, ובאותה שעה

i n i

האשם ג׳\זאר, שגריר נ1ירא \2הזזדשגז. גזנזרעאי בן ה,48-
ההזשב ראיש בבגרט־ ביהזד בין בגביגים בערביים באג״ם,
הגא הגעהד כהעם גראי ר\זפ\2יר שר־ההוץ הבא שר אראן.
הגא \2יים שרגש שהזה! ארגמה עם נהרך ״הנהרם הגה״.
היינו מעונינים למנוע את סיפוח הירדן לרע״ם. פלסטין עצמאית, נאמנה למחנה הלאומי
הערבי ומתקדמת במדיניותה, היתד, מתאימה גם לעיראק וגם לישראל.
ג׳וזאד דיבר בזלזול על אנשי אל־בעת, אשר הסוציאליזם שלהם מפוקפק ביותר .״גם
היטלר דיבר על סוציאליזם,״ העיר בעוקצנות. כששאל אותי לדעתנו על המשטר החברתי
הרצוי לנו, העזתי לקבוע כי ״כולנו יושבים כאן בסירה אחת. אנחנו זקוקים לסוציאליזם
שיתבטא בתיכנון ממלכתי, אבל איננו רוצים במחנות־ריכוז ובמדינת־משטרה. האם נקרא
לזה סוציאליזם חופשי, או הומאניסטי?״ ג׳וואד, השייך למפלגה סוציאליסטית רצינית
אך דמוקראטית, ניענע בראשו בחיוב.
ג׳וואד הזכיר כי הכיר בשעתו את הד״ר יהודה לייב מגנס, אותו העריך מאד. כמו רוב
הערבים עמם דיברתי, ידע על קבוצת איחוד ועל פרופ׳ מארטין בובר. הוא שאל מה עברי
האישי ועבר חברי .״נראה שהתחלתם בגיל צעיר מאד,״ חייך לבסוף .״זוהי תכונה
משותפת לכל עמי המרחב,״ השבתי ,״כולנו התחלנו בגיל צעיר מאד להתעסק בפוליטיקה.״
בין השאר התענין ג׳וואד בנסיונה של המחתרת העיראקית מלפני כמה שנים לבוא
במגע עם ישראל. הוא קרא תרגום של הסידרה שהופיעה בענין זה בהעולם הזח, שאל
אם המדובר בקומוניסטים. הסברתי לו שלהיפך, המדובר ביסודות לאומניים, שהיו פעם
מתומכי ראשיד עלי אל־כיילאני. אולם כשנוכח לדעת שאיני מוכן לגלות לו את
השמות, לא לחץ עלי, אלא החליף בטאקט רב את נושא השיחה.

פני השיחה האחרונה שלי עם ג׳וזאד התקיים אותו שידור שכבר דובר עליו
דויד
/בהעולם הזה 1109ג׳וואד רואיין בו על־ידי שלושהעתונאים, שאחד מהם היה
הורוביץ, כתב העולם הזה באו״ם וראש סוכנות־ידיעות יהודית־אמריקאית. לפני השידור
החיעצתי עם הורוביץ, ניסחנו יחד שאלה שהיתר, די ברורה כדי שתהיה לתשובה משמעות,
אך שתהיה גם די גמישה כדי לאפשר למנהיג ערבי לענות עליה ללא חשש.
שעה קלה לפני השידור פגשנו את ג׳וואד במקרה על מדרגות ד,בנין. שאלנו אותו אם
ישנן שאלות מסויימות שהוא רוצה שנשאל, או שהוא מבקש למנוע אותן .״?היפך*,
השיב השגריר ,״אני מאמין שאסור להכין מראש מסיבת־עתונאים. תשאלו ככל שיעלה
על רוחכם.״
ההקלטה התקיימה באחד מאולפני האו״ם. ישבתי בתאו של מהנדס־ו־,שידורי, המופרד
מן האולפן עצמו בשמשה גדולה. אחרי שג׳וואד השיב לעתונאי המצרי־היהודי סימון מאלי
(שאשתו היא מזכירת המשלחת האלג׳ירית) ,כי עיראק דוגלת באיחוד המרחב הערבי
על־יסוד שיתוף־פעולה בין מדינות עצמאיות, מיהר הורוביץ לשאול את השאלה אותח
תיכננו מראש :״אדוני השגריר, האם שיתוף־פעולה מרחבי כזד, צריך לכלול רק מדינות
ערביות, או גם את המדינות הלא־ערביות במרחב?״
ג׳תאד הפנה את פניו להורוביץ, עיוות את פיו בחיוך פקחי, כאחד האומות ״הבינותי,
ידידי.״ אחרי מחשבה של שניה השיב את התשובה המנוסחת :״השלב הראשון של האיחוד
צריך להיות בין עמים בעלי רקע גזעי, לשוני ותרבותי משותף. אולם אחרי שיושג האיחוד
הערבי, יהיה מקום גם לעמים הבלתי־ערביים במזרח התיכון כמו התורכים, האיראנים
ואחרים, שירצו להצטרף,״
היה ברור לכל אחד ממאות אלפי המאזינים כי ״אחרים״ פירושם ישראל. עד כמד,
שידוע לי, היתד, זאת הפעם הראשונה שמנהיג לאומי ערבי הצהיר בגלוי על האפשרות
של צירוף ישראל (או אפילו התורכים והאיראנים) לאיחוד המרחבי המבוקש על־ידי
התנועה הלאומית הערבית. ההצהרה הקבילה במדויק לתכניתם של בעלי הרעיון השמי
בישראל, אותה פרטתי באוזני השגריר.

• vjיני יכול לפרט את בל שיחותי עם ג׳וזאד, מאחר שאיני סבור שהדבר יביא
תועלת. אם מותר לי לערוך סיכום קצר, הייתי מסיק את המסקנות הבאות:
• מנהיגי עיראק החדשה הם הכוח המתקדם ביותר במרחב, והם הנוחים ביותר
ליזמת שלום עתידה.
0מנהיגים אלה משוכנעים כי המשטר הנוכחי בישראל הוא חלק מן המערך
האימפריאליסטי העולמי, ושהוא עויין את שאיפות הערבים לחרות. הם לא יבואו במגע
עם שום ישראלי המזוהה עם משטר זה.
9מנהיגים אלה אינם שונאים את ישראל, אינם חולמים על השמדתה, ויהיו מוכנים
להסדר עמה — אם יהיו משוכנעים כי בראש המדינה עומדים יסודות המשייכים את
עצמם למרחב, הלוחמים באימפריאליזם והמשוחררים מסיסמות ציוניות מיושנות. הם
מסוגלים לגלות ידידות אישית לאדם הנראה להם כשייך לכיוון זה.
מבחינה זו, מהווה המשטר העיראקי החדש המשך ישיר לאותה מחתרת עיראקית
שבאה עמנו במגע לפני תשע שנים, ושמאמציה נדחו בצורה כה צינית על־ידי ביג׳י,
שילוח ושות׳•

(בגליון הבא: המשך הדו״ח של עייר ״העולם הזה״
על שיחותיו עם מנהיגים ערביים, כהן נתגלו לו
גילויים מפתיעים על יזמת-שלום לפני מיכצע־־סיני).

במדינה
העם
נ מו ך ורד

2 0ס־יגויוו 4 2 0 * /פרוטה *
הופיע בליון מספר 14 של
לטבריה מני ת ן

בשעה

אחת

(לדרים ולמתאכסנים בתל־אביב והסביבה)

הירחון המצוייר לבידור

ה בו לגו מחזותנועזים ! •
התביישו לכס, החברה הגבוהה! • הקבועים המדורים
וכל

500 פרוסה
64 עמודים >•

שרותמשולב של מוניות
ומטוס איקיע, יובילו תוך שעח
מביתך עד לבית המלון בטבריה.

והומור

המינוי —
סיבלוז ך ופז \ 1דך לשוה וזזודטוה,
וא \mאו חו. ב\\!ן רגז. ט!ן 1
חבי^וט ל!ויתו\ ,לא ווכל לאפטר
בל וו טלוח ללא ח טלו ח.

המחיר הכולל 13.500ל״י

פרטים והרשמה אצל כל סוכני הנסיעות
!במשרדנו הראשי:

שום דבר אינו מבליט כל כך את
המהפכה העצומה שחלה בארץ בשנים האחרונות
כמו מותו של מנהיג ציוני דגול.
כי כאשר נפטר השבוע יוסף שפרינצק
והובא למנוחות בטכס ממלכתי מפואר (ראה
עמודים 11־ 00 היה הבדל רב בין הרגשתם
של שני הדורות במדינה.
דור שלם בארץ, שגדל מאז קום המדינה,
אינו זוכר את יוסף שפרינצק אלא כיושב-
ראש הכנסת, אדם נעים, אהוד וטוב־לב,
החסר אמנם השפעה פוליטית רבה, אך
הממלא בחביבות תפקיד ייצוגי. בני הדור
הזה היו משתאים, מן הסתם, אילו נאמר
להם כי יוסף שפרינצק היה פעם אדם חשוב
מאד בפוליטיקה המעשית של הישוב, שהיה
אחד מאבני־הנגף הגדולות ביותר *בדרכו
של דויד בן־גוריון, וכי היו ימים בהם
נשארה ידו של דויד בן־גוריון על התחתונה.
היתד, זאת המלחמה הנושנה שמנעה
מיוסף שפרינצק את האפשרות להגיע לשיא
ההגיוני של הקאריירה הפוליטית שלו.
כאשר נפטר חיים וייצמן, היה שפרינצק
המועמד החזק ביותר למילוי מקומו. מאחוריו
היו שנים ארוכות של עבודה פוליטית
מעשית. המפלגות האחרות ראו בו מועמד
מפא״יי חיובי. אולם איש אחד דאג שפרי
זה לא יפול לחיקו. דויד בן־גוריון התערב
אישית, חסם את דרכו של שפרינצק, העביר
את הנשיאות לידי יצחק בן־צבי, אישיות
אהודה לא־פחות, אך אדם שהתרחק
זה מכבר מן החיים הפוליטיים הפעילים.
הדרך החסומה. איש אינו יכול
לדעת כיצד פגעה מכה זו בשפרינצק, שידע
לטשטש בהומור האופייני לו את אכזבותיו
המרות ביותר (אמר פעם שפרינצק נמוך-
הקומה למראה עסקן מפא״יי גבה־קומה :
״אילו רק היתה לי הקומה שלו, איזו קאריי־רה
הייתי יכול לעשות הוא הסתפק בתפקידו
כיושב־ראש הכנסת, השלים עם העובדה
שלעולם לא יגיע עוד לדרגה גבוהה יותר.
גם לדרגה זו הגיע רק הודות לנסיבות
טראגיות. כאשר היה דרוש מועמד לתפקיד
יושב־ראש מועצת־העם (היא הכנסת הזמנית
והבלתי־נבחרת, שנתמנתה עם הקמת המדינה)
היתד, בידי ביג׳י ההחלטה הבלעדית. כי
בימי מאי 1948 הגיע ביג׳י לשיא שלטונו,
יכול היה למלא כאוות נפשו את כל
המשרות החדשות במדינה.
גם אז, כמו לאחר. מכן, זכר את העובדה
ששפרינצק היה שייך למפלגת הפועל הצעיר,
בעוד שביג׳י עצמו היה העסקן המפלגתי
העיקרי במפלגת אחדות העבודה
היריבה. הוא זכר כי שפרינצק, יחד עם
אליעזר קפלן, דויד רמז• ומשה שרת, תמכו
בחיים וייצמן בכל מאבקיו נגד ביג׳י,
הבטיחו קו מדיני מתון בשעה שביג׳י לחץ
לקו קיצוני.
אולם באותם הימים לא יכול היה ביג׳י
לסרב להעניק כבוד ליוסף שפרינצק, אשר
בנו דויד נפל זה עתה בקרב בשמי הארץ.
דור החממה. מותו של שפרינצק הדגיש
תופעה נוספת בחיי המדינה: אי־יכולתו
של המשטר הקיים להעלות מתוכו כוחות
חדשים• בעוד שאנשי העליה השניה, מייסדי
המשטר הנוכחי במדינה, עומדים בקבוצה
קטנה והולכת מסביב לקברי חבריהם, אינה
גדלה הקבוצה הזעירה והחיוורת של ״דור
ההמשך״ ,שגדלה בחממה הרשמית.
כאשר לחש שפרינצק מחוסר־ההכרה את
מילתו האחרונה — ״הפסקה היה
זה סמלי יותר מכפי שסברו אף האנשים
שעמדו מסביבו. המושב הממושך של העליה
השניה, הנמשך זד, למעלה מחמשים שנה,
מתקרב להפסקתו האחרונה.

מדיניות
ה צג החחרת
״מד״ שוב?״ זאת היתר, ההגבה האחידה
כמעט במגרד־ד,שחקים של האו״ם, כאשר
נמסר לחברים האומללים של מועצת־הבטחון
כי הגיעה דרישה נוספת מטעם משלחת
ישראל לכנס את המועצה, לדיון בתקרית•
גבול בה נהרג רועה ישראלי בעמק החולה.
בעיני הציבור הישראלי, כל הרוג בגבול
1ראד« בצדק, כהפסד טראגי. אולם לגבי
(המשך בעמוד )8
• ביג׳י סירב במאי 1948 לתת משרת
כלשהי לדויד רמז המנוח, נכנע רק אחרי
שרמז פתח בשביתתירעב. הוא נתמנת שר־התחבורה
בממשלה הזמנית•
וזפזלס תזו! 111

היפה ועשה: ההיבר בר־יוסף ספרות או פודשופיה?

האיום: צגזוו mo׳!
הפעם השנייה

תוך חודש ימים ממד
הסופר החיפאי יהושע
בר־יוסף פעמיים מול צנזורה ספרותית. לאחר פרסוס סיפורו,
סיפור הארבעה, בד,ארץ, יצאו נגדו חוצץ מועצת הפועלות,
ובעל הטור השביעי בדבר. עתה הפסיקה מערכת חיפה העובדת
פירסוס סיפור משלו, בטענה כי הוא פורנוגראפי.

יפה הפועלית רעשה. יהושע בר־יוסף, אחד מסופו
Iרי־השכון של אבא חושי, פירסם בסיפור בהמשכים
בשבועון מועצת פועלי חיפה, חיפה העובדת, פסוק שהסך
לפסוק השבוע בחיפה. כתב בר-יוסף :״פעם היה האלוהים
בשמיים והיום הוא בתוך המכנסיים״ .הסופר המושמץ
(העולם חזה ) 1107 ,חזר לחדשות.
ההתחלה היתד, טובה. אברהם המאירי, העורך הצעיר ()26
של חיפה העובדת פנה אל בר־יוסף, הזמין אותו להשתתף
בקביעות בדפים הספרותיים של שבועונו. בר־יוסף, שהיה
נתון אותה שעה בתוך־תוכה של הסערה הציבורית נגדו,
הסכים ברצון. הוא הציע לד,מאירי להדפיס סיפור בהמשכים
בשם הבן החוזר. ההתחלה נדפסה בגליון 318 של השבועון.
היה זה גילוי של אומץ לב לא מועט מצידו של המאירי.
גופים פועליים רבי־עצמה עסקו אותו שבוע בהשמצה חסרת
תקדים נגד בר-יוסף. מועצת הפועלות, שהתכנסה שבוע
קודם לכן, קבעה כי בר־יוסף פגע בצורה גסה באם הבנים
השכולה, רבקה גובר. כתב על כך היומון דבר במאמר
תוקפני במיוחד :״זהו סיפור־זימה מפוקפק, נבוב כתפיסתו
ומופרך בעיקרו. סיפור שלא נועד אלא לגרום צער ועלבון
למאות הורים שכולים שהקריבו את יקיריהם...״
אפילו חבריו של בר־יוסף בשיכונו של אבא חושי, לא
טמנו ידיהם בצלחת. בפזמור שבועי, ידידותי לכאורה,
שהתפרסם מעל דפי שבועונו של המאירי חיפה העובדת,
הציע משורר ד,שכון יעקב אורלנד לבר־יוסף, כי יכה על-
חטא בהקדם, כי ״היצר העיקש מסית לפעמים את הדעת
ומדיח אותנו אל סלע או כ ף וספינתנו עשויה היא
חלילה פתאום להטרף.״
אולם ר,מאירי, שפתח את דפי שבועונו למאמרים בעד
בר״יוסף ונגדו, הבין, בחוש נכון של עתונאי, כי גל
ההשמצות יכודן אח התעניינות קוראיו גם אל סיפורו.

מקומו ש? אלוהים

*%י פו רו שלה פו פ ר המושמץ, הבן החוזר, לא הבטיח
Wכל סנסציה מיוחדת בהמשכו הראשון. היה זה סיפורם
של זוג הורים יוצאי־אירופה, תלושים מהמציאות הישראלית,
שאיבדו את הקשר היחיד שלהם לחיים עם מותו של בנם
היחיד, צחי, במערכת סיני. האב שוקע בדכדוך ובזכרונות
ואילו האם מוצאת את עצמה בהתמסרות לספיריטואליזם.
אמנם בר־יוסף, שלא למד לקח מסיפור־ד,המשכים הקודם
שלו, בנה את סיפורו על דמויות חיפאיות חיות. אולם
מאחר וד״ר קדיש, הדמות הפועלת בבן־החחר, הינו אדם
פחות מפורסם וידוע מרבקה גובר, לא דאג איש לרגשותיו.
הזיקוק שסימן את ההתפוצצות, הופיע בהמשך השני של
הסיפור. באחת השיחות של גבורו, עליהן חזר בר-יוסף
בנאמנות דוקומנטארית, טען ד״ר קדיש, שאיבד את כוח
הגברא שלו כתוצאה מחיים חדגווניים לצד אשתו :״פעם
היה אלוהים בשמיים,

היו ם׳ הו א

בתוך המכנסיים.״

היתד, זו רק הברקה של הסופר, שחפץ להתריע על אובדן
האמונה של האדם המודרני. אולם לנטורי־כרמלתא של
חיפה, הספיק אפילו פסוק לא־תמים זה. הם מיהרו לגלות
באותו המשך של הסיפור סממנים אירוטיים נוספים.
כך למשל, תיאר בר־יוסף בלשון עסיסית את פרשת יחסיו
של ד״ר קדיש — שנואש מיחסי־מין עם אשתו המזדקנת —
עם עובדת מעבדה צעירה שלו בשם מרים :״לא הייתי
הראשון אצלה. פה בארץ הן מתחילות צעירות מאד. חמש
פעמים בפעם הראשונה — עיניה הבריקו כמן זכוכיות
שחורות ומצוחצחות כל הנשים הן כאלה.״ או במקום

אחר, כשעמד בר־יוסף על אינאונותו של גבורו המזדקן:
אני לא רוצח להשתגע. לא מעניין אותי יותר שום
לכלוך. אני עוד חושק די הרבה אבל זה רק שיריים
של רפלקסים קודמים. זה הרגל ולא יותר. פיסוק־הווסת
הגברי. כל הסימנים המובהקים: אני מרבה להטיל מי־רגליים.
גירוי של שלפוחית השתן עם חוסר פעולתן של
הבלוטות

התוצאה הבולטת לפרסום זה: המאירי טילפן לבר־יוסף,

הודיע לו כי, מסיבות מובנות, לא יוכל להמשיך לפרסם את
ריטואליסטים שהתקשר עם הבן המת. החוג העביר אלי את
סיפורו. אולם לפני הפסקת־ד־,סיפורי, פירסם ד,מאירי עוד
המכתב שרשמו בסייאנס. במכתב, עליו חתומים סבו וסבתו
המשך אחד אחרון, הודיע בסיום הפרק כי ההמשך— יבוא.
של הבן שנפל, מבקש הוא מאמו לבל תתאבל עליו :״בן
עד היום לא הופיע ההמשך המובטח.
שלכם חי״ ,נאמר במכתב ,״הוא מבקש שאמא יקרה שלי
לא תבכה ולא תצטער. טוב לו עכשיו מקודם. אם אמא

סופר או? amבהשמצות
בוכה אין לו מנוחה, והוא אומלל מאד״.
בר־יוסף לא היה מוכן להגיב על השאילתה שהגיש
ך • יכם השבוע אברהם המאירי, עורך חיפה העובדת,
חבר הכנסת החיפאי מטעם פועלי אגודת־ישראל, יעקב כ״ץ.
wאת הפרשה באוזני כתב העולם הזה :״הסיפור. עצמו
כ״ץ, שהתרעם על הפרסומים האחרונים של בר־יוסף, הציע
לא היה שווה את המאבק נגד חלק גדול מאד של הקוראים.״ להטיל פיקוח, שהוא קרא לו חינוכי, על פרסומים ספרותיים.
להמאירי, מי שהיה ראש מנהל־ההסברד, במחוז הצפון,
משלו. סגן־שר החינוך, עמי אסף, הסכים להעביר הצעה זו לדיון
ועורך דפי חיפה העובדת מזה שנה, היתה דעה
בוזעדת־החינוך של הכנסת. הסופר, הנוטה להשמנה, היה
בפרשת הפרסום והגניזה של הבן־החוזר. סיפר ד,מאירי:
לעומת זאת מלא מרירות על האשמות שונות שהוטחו בו,
״ביקשתי מבר־יוסף להשתתף בעתון באופן קבוע, כמו
כי עשה מה שעשה למען כסף .״על סיפור הארבעה, עבדתי
יתר הסופרים החיפאים. כוונתי לא היתד, דוקא לסיפורים,
חצי שנה. שכר הסופרים שקיבלתי, היה 400ל״י. על סקץ
אלא לפובליציסטיקה. בר־יוסף טען שאינו רוצה לכתוב תפל אני משתכר הרבה יותר. מה שכואב לי, שעלול להגיע
פובליציסטיקה, אבל יש לו בדיוק סיפור מוכן מתחת לידו. זמן, שכל צנזור פוליטי יהיה מסוגל לומר לי מה לכתוב.״
״הוא הציע שנפרסם את הסיפור, שהיה ארוך למדי,

בהמשכים. לקחתי את הסיפור הביתה כדי לקרוא אותו
איו בבמשטרה
לפני שאחוזה דעה. בבית ראתה את הסיפור אשתי, שהיתר,
פעם מזכירה בבית ספר. היא טענה שהסיפור קרוב מאד
\ £ולם, אתפסקה דין על מעשהו של עורך חיפה
לפורנוגרפיה וכדאי להימנע מלפרסם אותו. לי דודקא נראה
העובדת, פסק העורך עצמו, במאמר שהתיר לפרסום
הסיפור בסדר גמור. הודעתי לבר־יוסף שאני מקבל על
בגליון האחרון של שבועונו. קבע באותו מאמר, שדן במסע
עצמי לפרסם אותו.
הכללי שהתנהל בארץ נגד בר־יוסף, יעקב יסעור, דובר התלהבתי שלא ביטויים כמה גם בסיפור
״היו באמת
עיריית חיפה :״הבעיה אינה בכך ששערה לא תיפול מראשו
במיוחד, כמו ״מיטב הסיפורים מתרחשים באפלולית הרחם״,
המקריח של בר־יוסף. מי שטוען לזכותו של פאסטרנק
או ״הרגל של פיסוק־הווסת הגברי״ ,אך השיקול שהכריע
לתאר׳ כשם שתיאר בד״ר ז׳יודאגו, את התמורות בחברה
לטובת הגשתו בשבועון היה, שרציתי לעזור למניעת
הסוביטית, חייב להוכיח תחילה סובלנות בביתו שלו.
יצירת אוירת חרס מסביב לסופר. רציתי להחזיר אותו
״בר־יוסף נגע בנתחי מציאות מפרפרים, חשף מעמקים
למקומו כסופר ולא כלוחם במשמיציו. כבר לאחר פרסום
והעלה אנשים בחולשותיהם ובגבורתם. אפשר לטעון, שלא
החלק השני, קמה סערה עצומה. קיבלתי עשרות מכתבים
עשה זאת בעדינות אמנותית מספקת, אפשר לחלוק על
בכל יום, אנשים פרטיים ומשלחות באו אלי למשרד, הביעו
דרכו בספרות אי־אפשר לפתוח בחרמות ונידויים
בפני את הזדעזעותם עקב פרסום הסיפור הפורנוגרפי, לדעתם.
ומאבק ציבורי שאין לו דבר עם הבחינה האמנותית...״
״כולם דרשו שאפסיק מיד את פירסום ההמשכים. חלק
באותו גליון הודיע המאירי, כי מאמרו של יסעור, יהיה
מהם גם איים שיבטל את המינוי, אם לא אענה. הורים
שבאו אלי, סיפרו שלא יכלו להכניס את העתון כמו־שהוא המאמר האחרון שתסכים מערכת חיפה העובדת לפרסם
לביתם, תלשו מתוכו את הדף עם הסיפור.
״נמצאתי במצב מאד לא־נוח. מצד אחד הייתי צריך אולי
להיענות לתביעתם של המוני קוראים, ולהפסיק את הדפסת
הד,משכים. לא עשיתי זאת באותו שבוע בו כולם ציפו
ממני לכך. ידעתי שאם אפסיק את הפרסום מיד באותו
שבוע, אגרום בכך עוול משווע לסופר. היה אז נוצר הרושם,
ובצדק, שזה באמת פורנוגרפיה. זה פשוט מאד. הקורא
הממוצע כשהוא פוגש כבר בהמשך השני מנה כה גדושה
של עניני־מין, משתכנע כי לקראת הסיום בודאי עוסק
הסיפור רק בזה.
״החלטתי להעמיד את הקוראים על הטעות שבהערכה
ראשונית של יצירה ספרותית והגשתי בכוזנה גם את הפרק
השלישי, שיש בו לדעתי מנה לא מבוטלת של ספרות יפה.״
קבע ד,מאירי, שטען קודם שלא כדאי היה להלחם על
הסיפור :״דעתי האישית היא, שצריך היה להמשיך בפרסום
הסיפור, אולם הפניות המרובות של הקוראים הכריעו.״
כשביקש כתב העולם הזח לראות מכתב אחד מתוך
עשרות מכתבי הקוראים שנתקבלו לדברי המאירי, טען
העורך, כי המכתבים הם אישיים מדי מכדי שאפשר יהיה
לגלותם לעיני זר.

חוקיב גכד סברות

ביתו הגאה שברחוב דוד פינסקי על הכרמל, הסביר
Jהשבוע הסופר המושמץ ביותר במדינה :״מועצת פועלי
חיפה דוקא היתד, בסדר. תארו לעצמכם שבתוך ההיסטריה
שקמה בקהל, בעקבות סיפור הארבעה בהארץ, היה לה
העוז להזמין אותי להשתתף בעתון שלה וגם להציע לי
להרצות באסיפות שונות.״
הסופר, שראשו מקריח ושער ראשו וזקנו מדלילים והולכים,
הסביר אחר לגימת הקוניאק :״סיפור הבן־חחוזר, הנו
סיפור פסיכולוגי שיש בו חדירה לתוך נפשותיהם של
אנשים שאין להם אמונה באלוהים, אובדי דרך. בני הזוג
איבדו את בנם במלחמת סיני. האם נתפשת לספיריטואליזם,
מזמינה את הבן לבוא לסדר פסח והוא מופיע. הביטוי:
פעם היה אלוהים בשמיים והיום הוא במכנסיים, מופיע אצל
האב עוד לפני נפילת הבן, בשעת הרהורים עצמיים על
יצריו. הצדיקים הגדולים של חיפה, נתפשו לביטוי והרעישו
עולמות .״מד, זאת אומרת אלוהים במכנסיים, מי שמע
כזאת?״ אבל אני חושב שלו הייתי כותב שם דברים שהיו
מתקבלים על דעתו של עמרם בלוי, מנהיג נטורי־קרתא,
היה קורה בדיוק אותו הדבר. זוהי תוצאה של היסטריה.
״כאשר הודיע לי המאירי, כי יש צרות עם הקוראים,
המתנגדים להמשך פירסומו של הסיפור, עניתי לו מיד, שאם
כי הדבר חורה לי מאד, לא אלחם. ראיתי כבר שאין טעם
להילחם עבור כולם. אחרי ההתקפה עלי בקשר עם סיפור
הארבעה, הייתי בטוח שציבור הסופרים ישמיע את קולו
נגד הז׳דנוביזם באמנות, אולם הם שתקו כמו אילמים.
למה שאלחם לבדי כמו דון קישוט?
״כולם צעקו ביחס לסיפור הארבעה וטוענים שלא הייתי
צריך להתקרב כל כך לאנשים הקיימים במציאות. גם הסיפור
הזה לקוח מן המציאות והוא מבוסס על מעשה שהיה.
לאחר פירסומו קיבלתי אפילו מכתב מאותו חוג של ספי־

ההמשך השלישי

הבן-

מאירי, פירסם המשך שלישי לסיפורו של בר־יוסף,
החוזר, לפני שדן את הסיפור כולו לגניזה. טענתו של
המאירי: המערכת הוצפה במכתבי קוראים, התובעים להפסיק
את פרסום סיפורו של בר־יוסף, שאינו אלא פורנוגרפיה.

בעניינו של בר־יוסף. אולם הצנזור הקטן לא יכול לפסוק
אלא בתחום ממלכתו שלו. כתגובה על מאמרו של יסעור,
וקולות בודדים אחרים, שקראו לשוב ולדון בסיפוריו של
בר־יוסף, יצא בעל הטור־השביעי בדבר, במאמר התקפה
חריף ביותר שנכתב בנושא זה. איים נתן אלתרמן, נושא
דברם של נערי־החצר של ביג׳י, לאחר ששפך קיטונות של
גידופים על מחבר סיפור הארבעה :״הבעייה שבסיפורו (של
בר־יוסף) אינה עניין לספרות או למבקרים מקצועיים. אם
יש כאן עניין לבעל מקצוע, הרי זה עניינם של השוטר,
השופט או הרופא.״
השבוע, בד בבד עם נסיונות ההשתקה הנואשים של
נאומי פרם (ראה במדינה) ,לא היה זה איום מבוטל כלל
וכלל.

תצפית

במרינה

(כל הזכויות שמורות)

• מאחורי הקלעים נטוש קרב הריך על מינויו של משח
שרתכיושב ״ ראשהכנסת. על אף טענותיו״ של שרת שאינו מעוניין
במשרה זו, ברור, כי היתיגדות האמיתית באה מצד דויד בן־גורי ו ן, שקיווה
לחסל את שרת סופית. מינויו של שרת ליושב־ראש הכנסת, יהפכהו שוב לאדם
השלישי במדינה מבחינת הייצוג, יתן לו אפשרויות בלתי־טוגבלות להופיע לעיני
הציבור בארץ ובעולם, יעניק לו עמדת־מפתח לשיבה אל כס ראש־הממשלח
כאשר דויד בן־גו ריון ירד מן הבמה. הטענת המתחסדת, כאילו יגרום מינוי זה
להרחקתו של שרת מן הזירה המדינית, כוזבת^ מאחר שתפקיד יושב־ראש
הכנסת בישראל (שלא כמו בבריטניה) ,קשור בפרסטיג׳ה רבה ובהשפעה אמיתית
מאחורי הקלעים. סיכויי שרת: קלושים.

טכסים אפשרי לחסימת שרת: העלאת ההצעה למנות כיושג־ראש
הכנסת את ישראל ישעיהו שרעבי, ח«ב מפא״י התימני.
לפחות חוג אחד בנזפא״י עשוי להעלות הצעת זו, בטענה כי מינוי זה יעשה
רושם עז בעדות־המזרח, יתקבל גם על דעת המפלגות האחרות, מאחר שישעיהו
הממולח, אהוד על כל החוגים, ואף מפלגה אחת לא תעיז לצאת בגלוי נגד
מינויו של תימני בשנת בחירות.

בעית היושב־ראש עשויה לפוצץ פצצה בקרב הקואליציה,
אם תציע האופוזיציה הימנית כמועמד את איש אחדות־העכו־דה
נחום ניר, כיום סגן יושב״ראש. במקרה כזה יכולים להתלכד
מאחורי ניר כל קולות הימין, הדתיים, אחדות־העבודה, מפ״ם ומק״י ולתת לו
רוב מוחלט, מתוך מגמה משותפת ליצור עובדה מוגמרת של הוצאת תפקיד זה
מידי מפא׳׳י. מפא״י לא תוכל במקרה כזה לחייב את שותפותיה במשמעת קואליציונית.
ההגבה האפשרית היחידה של נופא״י במקרה כזה: הצגת מועמדותו
של משה שרת, שתתקבל על דעת רוב מפלגות הבית.

• שמעון פרס יהיה מעורב בקרוב בשערוריה נוספת. הפעם
תהיה זו שערוריה על רקע התחרות בין שתי חברות התעופה המרססות שטחי
חקלאות, כים־אויר ההסתדרותית, ומרום הפרטית. אנשי כים־אויר יטענו, כי
חברת מרום, שאנשיה נהנים מחסותו של שמעון פרס, מפעילה מטוסי סטירמנים
שהפעלתם עולה הרבה יותר מהפעלת מסוסי הפייפר של כים־אויר, מכריחה את
כים־אויר להעלות מחירים וגורמת על־ידי כך להעלאה מלאכותית ובלתי-
מוצדקת של מחיר הריסוס, המונע מהחקלאים שימוש נרחב יותר בריסוס
ממטוסים.

• הסבסוד ג ץ יגאל אלון למנהיגים אחרים של מפלגת
אחדות״העבודח יפרוץ החוצה. הסכסוך, שהוא על רקע של התקרבות

המפלגה לנזפא״י ובעיות
מדיניות הקבחן
השכר, פאת אין
יגאל אלון תמים
דעים עם מנהיגים
אחרים של מפלגתו,
ילבש צורה רצינית
יותר פס חזרתו של
אלון מהודו, בעוד
שלושה שבועות.

(המשך

מעמוד ) 6

נציגי בריטניה וצרפת, שאנשיהם נהרגים
בסיטונות בקפריסין ובאלג׳יריה, ולגבי שאר
חברי מועצת־הבטחון, הטרדת המועצה הגבוהה
בגלל תקרית קטנה גובלת עם חוצפה,
מעוררת אי־רצון בולט.
מסך החשד. לפני ששה שבועות,
כאשר כינסה ישראל את המועצה אחרי
הפצצה ארטילרית ממושכת בגזרת החולה,
לא האמין כמעט איש באו׳׳ם שכוונות ישראל
היו כנות. במסדרונות האו״ם דובר
בגלוי על המטרות הנסתרות של המשלחת
הישראלית: לעזור לצרפת לדחות את הדיון
על קבלת גיניאה לאו״ם׳ או לזרז את
המגבית היהודית המאוחדת, או לעשות
רושם על מפלגות־האופוזיציה.
תגובת הנציגים ניכרה בויכוח. הם לא
קיבלו שום החלטה, הזכירו את אי־רצונה
של ישראל להביא את העניו בפני ועדת
שביתת־הנשק, פיקפקו בגלוי בגירסה הישראלית
של התקרית.
השבוע חזרה אותה ההצגה, במהדורה
גרועה עוד יותר. שוב כונסו הנציגים, שוב
הונחה לפניהם רשימה של תקריות (הפעם
אף ללא הפגזה תותחנית) ,שוב נאם לפניהם
אבא אבן את אחד מנאימיו המרגיזים
את שומעיהם בסגנונם האנגלי המלוטש
מדי• ההמשך: מעצמות המערב העיקריות
גינו את ישראל בגלוי על הטרדת
מועצת־הבטחון ללא שימוש מוקדם בועדת
שביתת־הנשק, ברית־המועצות ניצלה את
ההזדמנות כדי להתקיף שוב את ישראל.
הסיום: שום החלטה לא נתקבלה — דבר
המהווה נצחון דיפלומטי לרע״ם.
פרסומת יקרה. בשביל מה נערכה
ההצגה? במסדרונות האו״ם שוב נפוצה
הדעה הרגילה: כדי ליצור פרסומת שתעזור
למגבית היהודית המאוחדת בארצות־הברית
להגביר את התרומות. אם ודתה מטרה זו

• האשמות
על שימוש ב־המרי
נפץ בריב
בינמפלגתי, יוטחו
בימים הקרובים
כלפי מפא״י. המדובר
הוא בריב מפ לגות
בכפר הערבי
טורען שבגליל, בין
אנשי מפא״י ושכירי
הממשל הצבאי לאנשי
חמפלגח הערבית
של אחדות-
העבודה. לדברי פעילי
המפלגה הערבית,
השתמשו יריביהם ב־חמרי
נפץ, ברימונים
חיים ובהצתת
נגריה, כדי להרתיע
אוהדים מלהצטרף למפלגה
החדשה.

• החוזה של
פיטר פריי עם
תיאטרון ״הבימה״ יסתיים סופית כחודש מרץ.

שלא לפרסם דבר על פרשה עכורה באגודת
ישראל־צרפת, בה גייס פרס את עובדי מש־רד־הבטחון
ומנגנון־החושך כדי לבחור בידידו
(,ראה מסגרת) .קדמו לכך שיחות עם
עורכי שאר העתונים, שנעתרו כולם לבקשתו
האישית של פרם.
בעתון חרות היתד, העבודה קשה יותר.
כאשר התחנן פרם שלא לפרסם את הידיעה,
בטענה שהיא עלולה לפגוע בידידות הצרפתית
היקרה כל־כך לתנועת־החרות, נתקל
בסירוב. אמר לו עורך־הלילה,, :באמת, מר
פרס, יש לי הערב כל־כך הרבה ידיעות
עליך, שאיני יודע מה לעשות.״
הידיעות שהיו בידי הלפרין, ובידי כל
שאר העתונאים, היו על שני נאומים שנשא
פרס אוהב־הדיבור בליל שבת ובשבת, בירושלים
ובמכון וייצנון. ברדיפה שגעונית
אחרי כותרות העתונים, הפליט פרס דברים
מרעישים, שהיו בחלקם גילויי סודות־הבטחון
של המדינה (עליהם נשפטים אזרחים פשוטים
יותר לעונש•־מאסר ארוכים) ובחלקם דברים
שיכלו לגרום נזק מדיני לאומי חמור ביותר.
בין השאר גילה פרס לקהל הגדול של
מאזיניו באסיפת־העם:
י• פרטים סודיים ביותר על סדרי הגיוס
של צה״ל, גודלו הממשי והפוטנציאלי
כיום ובעתיד.
#פרטים על מכשירים סודיים אשר
צה״ל מבקש מן המדענים המקומיים להתקינם
למענו.
כאילו כל זה לא הספיק, הוסיף פרס
לדבר על העליה מארצות הגוש הקומוניסטי.
הוא קבע, כי בואם של יהודים אלה
מהווה למעשה, לדעת ממשלת ישראל, אקט
מלחמתי נגד העולם הערבי, מאחר שהדבר
יגביר את כוח־הגיום של צה״ל בשנים הבאות
וישים לאל את כל מאמצי העולם
הערבי במלחמתו בישראל. הוא שכח להזכיר
שעליה זו כפופה באופן בלעדי לרצון
החופשי של הצמרת הסובייטית.
היה זה הנשק החזק ביותר אשר שמעון
פרם יכול היה להפקידו בידי ממשלות
ערב, במאמצן לשכנע את ברית־המועצות
לשים קץ לעליה זו, למנוע בעתיד את עלית
המליונים, היכולה לבוא רק מן הגוש המזרחי.
באותה שעה פיטפט פרס על ״אוכ•
לוסיה של ארבעה מיליון נפש תוך שנים
מעטות מבלי לגלות ממה תחיה אוב־לוסיה
זו אם יימשך, כפי שהוא ניבא, מסע
המלחמה והחרם הערבי.
״לא, אין צורך בעוד משרדי־הממשלה
מטילים איפול חמור על נאומו
של איש־אמון ראש־הממשלה, ונעשו כל
המאמצים הרשמיים והבלתי־רשמיים למנוע
את פירסומם, המשיך פרס עצמו לפעול
בחזית חרות. עתה רצה למנוע גם את
פרסום נאומיו.
אחרי שנואש מלשכנע את עורך הלילה,
טילפן לביתו של מנחם בגין, אך לא מצאו
בביתו. כאשר ביקשו בני המשפחה, כי פרס
ישאיר את מספרו כדי שבגין יוכל לטלפן
לו בחזרו, גימגם פרסז ,,לא, אין צו רך...״
למחרת היום היה חרות העתון היחיד
בארץ שפירסם כמעט את כל תוכן נאומיו
של פרס (פרט לגילויים הבטחוניים עצמם),
הזכיר גם את הפיכת אנשי־פרם באגודת
ישראל־צרפת.
תעלומות ו1וסמן המיסתוד

טזיווי־גזטז\2ר נגגבייטי

אס לא יחול שינוי
קיצוני, לא תחדש הנהלת הבימה את החוזה עם פריי, לא תמסור לו עוד הצגות

נכונה או לא, המחיר ששולם עבורה יקר
מדי.

לביום.
:פקודה של
לוי אשכול להפסיק את הקו לארצות־חברית. אשכול מרוגז זה מכבר על ההנהלה

מנגנון

• בשורת איוב עשויה לרדת על מנהלי ״אל־על״

הכושלת והבזבזנית של חברת התעופה הלאומית, הגורמת הפסדים ניכרים
למדינה, עשוי לדרוש לצמצם הפסדים אלה על-ידי צימצ,ס השרות. מנהלי
ישתדלו לדחות את רוע״הגזירה עד אחרי יום העצמאות, להציע החברה שעונת־התיירות הגייה תהווה תקופת־מבחו אחרונה.

« לא תהיה דיוואלואציה של הל״י השנה.

קרן־המטבע הבינלאומית
הסכימה לדחות את דרישתה זו, כדי לאפשר לממשלה לדחות את המעשה
הבלתי־פופולארי עד אחרי הבחירות. לעומת זאת יש לצפות לדיוואלואציה מיד
אחרי הבחירות.

• הציונים הכלליים ירכזו את עיקר מאמציהם לבחירות
הקרובות כמקומות בהם הם מקווים להצלחה,

תחת לפזרם על פני
כל הארץ. עיקר המאמץ ירוכז בשלוש הערים הגדולות ובערי־השדה הוותיקות.
הארגון יתבסס יעל אזורי־הקלפי, אשר בכל אחד מהם יוקם מטה מקומי, שירכז
את מאמציו בפעולה אישית מבית לבית, במסיבות ביתיות קטנות וכדומה.
נקודות־המצע העיקריות של הצ״כ הפעם: ביטוח בריאות ממלכתי, דרישה
לשינוי שיטת־הבחירות.

הטלפון צלצל־ ב לי ל ה
״אילו שתקת, היית
חכם פתגם יווני
נשאר עתיק)

שום דבר אינו קשה יותר לנערי־הזוהר
של ביג׳י מאשר לשתוק. אחרי ששקדו
במשך שנים לבנות לעצמם פולחן כאנשי-
מעשה, ניגשו להרוס את הכל בכמה חודשים
של נאומים, בהם נתנו לציבור את האפשרות
לעמוד על רמתם האינטלקטואלית.
אולם אם קשה לשתוק, אפשר לנסות
לפחות להשתיק. השבוע למד שמעון (״שמעון
פרסומת״) פרם שגם דבר זה אינו
קר כל כך.
איך לעזור לאויבים. במוצאי־שבת
צילצל הטלפון על שולחנו של אלחנן הל־פרין,
עורך־הלילה של העתון חרות על
הקו היה לא פחות ולא יותר מאשר המנהל
הכללי של משרד־הבטחון.
בפי המנהל הרם היתד, בקשה צנועה:

״לא אקח עורך־דין יהודי1״ קבע בבית־המשפט
אחמד עוסמאן, מחולל מרד כלא
שאטה, כאשר הואשם רשמית ברצח. איש
אחד ששמע על כך היה אליאם קוסא,
עורך־הדין הערבי מחיפה, שניסה בשעתו
(לשוא) להקים בארץ מפלגה ערבית לאומית.
באמצעות בית־המשפט העביר פתק לנאשם,
הציג את עצמו כעורך־דין ערבי כשר
למהדרין, הציע את שרותו. עוסמאן הסכים.
אחרי כמה אבני־נגף, כגון סירוב המשטרה
לתת ליריבה הוותיק לשוחח עם
עוסמאן׳ מתן צו־על־תנאי בענין זה בבית־המשפט
העליון — החל קוסא להתכונן
ברצינות להגנת האיש אשר מדכאי מרד־שאטה
כינוהו כ״ג׳נטלמן״ ,עתוני מצריים
הכתירוהו כ״גיבור ערבי לאומי״ ועתוני
ישראל כ״עתונאי מצרי״.

מיהו אחמד עוסמאן? דיווח השבוע
עורך ״העולם הזה״ ,על פי
מקורות ערביים באירופה :
אחמד עוסמאן לא היה מעולם עתונאי.
אולם הוא היה קרוב לעתונאים. במינים־
טריון המצרי להדרכה מילא את תפקיד
האחראי לעתונאי־חוץ. היה עליו לקבל את
הזרים, להדריך אותם ולדאוג שיקבלו רושם
טוב על המשטר המהפכני במצריים. מאחעולם
חוח 1114

חר שגמאל עבד אל־נאצר (בניגוד לדויד בך
גוריו!) יודע את חשיבותה של העתונות,
היה זה תפקיד נכבד.
אולם במרוצת הזמן סטה עוסמאן מדרך
הישר. הוא הושפע יותר ויותר על־ידי
חוגים קומוניסטיים, בתקופה שאלה לחמר
עדיין נגד משטר ״הקצינים החופשיים״.
עוסמאן לא הפך קומוניסט מובהק, אלא
נודע כ״דמ קראט שמאלי״ .היא היה קרוב
לאותו פלג של הקומוניזם המצרי המפולג,
שדגל בשלום עם ישראל, התנגד ללאומנות
ערבית קיצונית והעולם הזח ג!.) 11
מארגן המהומות. בראשית 1953 ברח
עוסמאן מקאהיר, הגיע לפאריס. שם היד
פעיל בשם הקואליציה הגדולה שלחמה אז
בעבד אל־נאצר, ושכללה מלבד הקומוניס־טים
גם את אנשי הוזאפד, האחים המוסלמים
וחוגים אחרים. במאי 1953 אירגנה
קואליציה זו הפגנות המוניות נגד עבד אל־נאצר
במצריים. עוסמאן מילא שליחויות
מסתוריות, הופיע מדי פעם בביירות, ברומא
ובמרכזים אחרים של הפעולה.
אולם מצב זה. לא האריך ימים. הקומוניסטים
המצריים שינו את עמדתם מן
הקצה אל הקצה, החלו עוברים לתמיכה
נלהבת במשטרו של השליט הקאהירי. גם
עוסמאן הלך בדרכם, הפך אוהד המשטר.
אולם נציגי מצריים הרשמית לא האמינו
להרפתקן הנועז. מדי פעם הופיע בשגרירות
המצרית, סיפר סיפורים פנטסטיים על
מזימות וקנוניות נסתרות. סיפוריו לא
עוררו אמון. למרות זאת נמצאו בדרך
כלל נכונים, אחרי מעשה.
עוסמאן נשאר קרח מכאן ומכאן — כל
הצדדים ראו בו הרפתקן שאין לסמוך
עליו.
איך הגיע לישראל? טוענים הערבים, רייי
עוסמאן עצמו: הוא גורש מצרפת הועלה
על־ידי הצרפתים על אוירון שה בילו לישראל,
בטענת־כזב שהמטוס טס לדמשק.

משוד הבטחון האג לבנותו! ועמדת ידידיו של המנהל הנלל׳
הפרטי

צבאו

* •1ה תהיה דמותו של המשטר ששמן*
!שמעון פרס וחבריו רוצים להנהיג במ־ד׳נה?
את התשובה המוחשית ביותר לכך
סיפקה השבוע שערוריה חסרת־תקדים, בה
ניצל מנהל משרד הבטחון את מעמדו, הפע ל פקידים ממשלתיים, אנשי צבא ואנשי
מנגנון־החושך, כדי לכבוש עבור ידידו
ועבורו עמדה צבורית.
העמדה שנכבשה בהסתערות כללית של
משרד־הבטחון, תראה אולי חסרת ערך, למרות
שעבור שמעון פרס יש בה משמעות
עמוקה, אולם לא עצם העמדה חשובה,
אלא השיטה בה נכבשה.
לפני כשבועיים ימים תקף לפתע את
אנשי משרדו־,בטחון, למן אנשי הצבא בדרגות
הגבוהות שביניהם׳ ועד לפקידים נמוכים,
גל של ידידות לצרפת. גל הידידות

שהדקו את יחסי ישראל־צרפת. שורה של
אישים צרפתיים, סופרים, מדינאים ואנשי
צבא בקרו בארץ. האגודה התקיימה על
אימפורט זה של אישים ועיקר פעולותיה
התבטא בקבלת פניהם.

שכנוע ידידוו•/

העולם הזה 14 זי

מפא ״יאמדה א ! ״

ע תזנ: ת
״Anything you can do,
״ I can do better
(מתוך אנני אוקלי אשת לפידווס
מהומה גדולה שררה השבוע במערכות
העתונים הישראליים• מריבות, סכסוכים, אינטריגות
ושערוריות פקדו אותם על רקע
של טיולי חינם סביב העולם 3 .י עתונאי
ישראל זכו לפתע בשני סיורים מאורגנים
בעולם הגדול. ומכיוון שמספר המקומות
היה קטן ומספר הקופצים גדול, רבתה
המהומה.
הקבוצה הראשונה של עתונאים, תצא
עוד השבוע לאנגליה ולארצות אירופה. ואילו
הקבוצה השניה שתצא אחריה בעוד
שלושה שבועות, תרחיק לכת, תסובב במשך
חודש ימים סביב אירופה ואמריקה. לא
יהיה זה מסע להכרח תפוצות ישראל בגולה.
עתונאי ישראל יעברו את מחצית
העולם למטרה הרבה יותר חשובה: להיוכח
איך כדאי יותר לארוז את פרי ההדר הישראלי
— בארגזים או בקרטונים?
היה זה שלב נוסף במערכת האריזה, בין
המועצה־לשיווק־פרי־הדר לבין סם דובינר,
יצרן הקרטונים של קוגל. ראשוני הממציאים
של שיטת השכנוע החדשה, היו אנשי
המועצה־לשיווק־פרי־הדר. הם גילו, כי הרבה
יותר זול להפיץ את דעותיהם באמצעות
עתונאים המוטסים לטיולים, מאשר לפרסם
מודעות בעתונים, ומה עוד שהמאמרים
משכנעים הרבה יותר מאשר מודעות חתומות.
אחרי שהטיסו קבוצת כתבי עתונים
לאירופה לשבוע, לראות שיטות אריזה בין
בילוי למשנהו, הם יכלו לקוות, כי העתון
שסופרו זכה בטיול חינם, לפחות לא
יתקיפם בצורה חריפה מדי.
״אני אוהב את דוכינר״ .אלא שכמו
בשיר המפורסם של אנני אוקלי, לא
טמן דובינר ידו בצלחת, החליט להוכיח:
כל מה שאתם יכולים לעשות, אני יכול
לעשות טוב יותר. הוא הזמין תריסר כתבים,
כתב לכל עתון יומי, לסיור של חודש
ברחבי העולם, כדי לשכנעם שטוב יותר
לכלכלה הישראלית להשתמש בקרטונים.
דובינר לא ראה בסיור זה שום ענין של
שוחד. הוא אפילו כינס את הנוסעים המאושרים
במשרדו, הודיע להם, כי הטיול
בחברתו• אינו מחייב אותם לכלום. טען
הוא באזני כתב העולם הזה :״אינני מאמין
שבכלל אפשר לשחד עתונאים. בעוד שד,מ: עצה
שולחת את העתונאים על חשבון ציבור
הפרדסנים, לא אני הוא המזמין הפעם, אלא
המכה הבינלאומי לאריזה סובה, הממומן
על־ידי ספקי חומר הגלם לתעשיית הקרטונים
בעולם. גימל, זה הסיכוי היחידי שיש
לי לחת לעתונ׳ם בארץ אפשרות לה וז נח
שטענות־ בדקות, כי העתונים בארץ קטנים

ונו לי

פרס
גס זו —

היה כה גדול עד שכולם מיהרו בבת-אחת
להבנם במאורגן לאגודת ישראל־צרפת, לשלם
מס־חבר בסך חמש ל״י לאיש לאגודה,
ולהופיע במאורגן באסיפה הכללית של
האגודה כדי לבחור את מוסדותיה.
כדי להבין את פשר גל האהדה האדיר
שלא היה לו מחסום, ומדוע כוון דווקא
לאפיק של אגודת ישראל־צרפת, יש צורך
בתיאור־רקע קצר. אגודת ישראל־צרפת, היא
אחת מהאגודות הרבות הקיימות בישראל
לקשירת יחסי ידידות עם צרפת. אולם
בעוד שאגודות אחרות כמו אגודת ידידי
הרפובליקה הצרפתית או לשכת־הנוסחר יש־ראל־צרפת
הן מוגבלות לסוג חברים מסוים,
מקיפה אגודת ישראל־צרפת אישים
מחוגי צבור שונים, ממפלגות שונות ומעדות
שונות. בועדה הצבורית שלה משתתפים
חברי כנסת מכל הסיעות וראשי ערים מכל
־המפלגות.
החילתד, של, אגודה זו היתד, באגודה
ידידות פלסטיין־צרפת שהיתר, קיימת בארץ
15 שנה קודם הקמת •המדינה. היא היתד,
מיועדת בעיקר לצרכי תרבות של בעלי
מקצועות חפשיים, שקיבלו את חינוכם על
ברכי המסורת והתרבות הצרפתית.
עד לפני שנתיים וחצי היה נשיא האגודה
נשיא בית־המשבט המחוזי בתל־אביב הד״ר
נתן בר־זכא׳ .כאשר לפני שנתיים וחצי
התעורר הצורר להרהיב את פעולות האגודה,
נבהר באסיפה הכללית המבקר הד״ר
חיים גמזו כנשיא האג דה. בתקופה זו
התפתחה האגודה מאוד בתוקף הנסיבות

**רבית האורחים הצרעתיים, היו
Jו ילדי טיפוחיו של שמעון פרס והוזמנו
כאורחי משרד־הבטחון. מאחר שבאותה תקופה
התפתחו יחסי־ידידות הדוקים בין פרס
לבין חיים גמזו איש מפא״י, השאיל פרס
את אורחיו לאגודה בראשה עמד ידידו.
אגודת ידידות אחרות עם צרפת, שניסו
לקבל לרשותן חלק מהאישים, נתקלו תמיד
בסירובו של פרס.
האגודה בה שלט גמזו לא קיפחה מצידה
את פרס. היא נתנה לו תמיד את המעמד
והכבוד כאבי הידידות הגדולה של ישראל
עם צרפת. פרס היה שבע־רצון וגמזו היד,
שבע־רצון. אלא שחברי האגודה עצמם
לא היו שבעי־רצון. טענו הם: תפקידה של
האגודה אינו תפקיד של פרסומת חיצונית,
היא צריכה לפעול לעומק, למען קליטתם
של כארבע־מאות אלף דוברי הצרפתית שעלו
לישראל בשנים האחרונות.
כשהתקרב מועד האסיפה הכללית של
האגודה, בה עמד לד,בחר הנשיא החדש,
החל גמזו לחשוש מאוד למעמדו. לא היה
זה רק בגלל יחסיו עם פרס, אלא בגלל
אפיו של גמזו שהבריח אישים רבים מפעילות
באגודה, ביניהם המבקרים דב־בר מלכין
ואורי קיסרי. גמזו הרגיש שלא יהיה ביכולתו
לד,בחר שוב כנשיא האגודה. הוא
פנה למפלגתו, למפא״י, בבקשה להושיט לו
עזרה כספית, להכניס לאגודה חברים שיוכלו
לבחור בו מחדש.
אולם מרכז מפא״י ענה בשלילה לבקשתו
של גמזו. מפא״י לא היתד, מעונינת להשקיע
כוחות וכסף בכבוש יעד שאין בו
תועלת פוליטית. בפני גמזו עמדה הברירה:
להכשל או להזעיק לעזרתו את שמעון
פרס. ב־ 22 לינואר, בשעה שבע בערב, ניקבע
המועד של התאריך הקובע. כל אדם שנרשם
עד אז לאגודה, שילם מיסים בסך של
חמש ל״י, היה רשאי לבחור באסיפה
הכללית. אולם כדי להרשם לאגודה, היה
עליו למלא טופס של בקשה אישית בצירוף
המלצה של שני חברי האגודה•

צבא? ב בו שהיעד
* I ״22 לינו א ר בשעה שש וחצי בערב
ישבה ועדת הבחירות של האגודה בראשותו
של הנשיא גמזו עצמו, התכוננה
לסגור את רשימת־הבוחרים. לפתע הופיע
אדם אלמוני, שנענה לכינוי כוכבא, הביא
עמו שלוש רשימות. בכל רשימה היו
שלושה עמודים. בכל עמיד היה טור של
שמות עם כתובות. בסך הכל היו ברשימות
שמות של 112 איש. האיש הוציא מכיסו
סכום של 560ל״י. הודיע כי הוא רוצה
לרשום את כל 112 האיש כחברים באגודה.
״האס שאלת אותם אם הם רוצים להצטרף
לאגודה?״ נשאל האלמוני.
״לא,״ היתד, תשובתו.
״האם אתה מכיר את כולם באופן אישי?״
״לא,״ היתד, התשובה שוב.
אף על פי כן, בהוראתו של גמזו, קיבלה
האגודה אל שורותיה ברגע האחרון 112
חברים. היתד, זו רשימה מכובדת של
אנשים. רובם היו מתושבי שיכוני צבא־הקבע
או צהלה. המוכרים שבהם היו אלוף
מרדכי לימון, מפקד חיל־הים לשעבר, והממונה
על הכנת המשק לשעת חירום במשרד
ד,בטחון, יוסף דקל, ראש הש״י לשעבר
וכיום מנהל מוזיאון צה״ל, ראובן אבינועם,
עורך המפעלים הספרותיים של משרד־ר,בטחון,
עמנואל הרוסי, האחראי ליחסי־ד,צבור
של משרד־ד,בטחון, אלוף־משנה נחמיה
ברוש, לשעבר דובר צה״ל, סגן־אלוף משה

פרס

אוארבך, מנהל המחלקה להנצחת החייל, רב•
סרן נפתלי לוין, מפקד יחידת־הקשר לעתו־נות,
רב־סרן משה סלעי, ועוד שורה ארוכה
של פקידים בכירים וזוטרים, ואנשי מנגנון
החושך.
רובם של אנשים אלה אינו יודע אפילו
מלה צרפתית אחת, אולם הם גילו ד,ת־ענינות
מפתיעה באסיפת האגודה שנערכה
כעבור חמישה ימים באולם הליגה למלחמה
בשחפת בתל־אביב. הם באו קבוצות קבוצות,
מאורגנים בלהסתערות על יעד צבאי.
למשרת הנשיא היו שני מועמדים. עורו־הדין
הציוני הכללי אריה ארזי שנהנה
מתמיכת כל החוגים באגודה, כולל אנשי
מפא״י, וחיים גמזו. אמר עורך הדין ארזי
לנוכחים :״כשישבתי בעכו עם משד, כרמל
ומשה דיין, בעוון החזקת נשק מגן עברי

גמזו
— פרסומת

וחלמנו על הקמת צבא עברי, לא חלמנו
שיבוא יום ואלופי צה״ל יבואו להכריע את
הכף באגודה אזרחית.״
בהצבעה קיבל ארזי 87 קולות מתוך
כ־ 250 הנוכחים. גמזו קיבל 155 קולות, בהם
מאה קולות של החברים החדשים ממשרד־הבטחון.

ההוראה
שמאחורי החוק

ף* ףכבשצב או הפרטי של שמעון
•Jפרם את אגודת ישראל־צרפת למען
שמעון פרם ולמען ידידו המסור וחברו
למפלגה חיים גמזו.
כאשר התבקש 1רס לאשר או להכחיש
כי הורה לאנשי משרדו להצטרף לאגודה,
הוא השיב: נתבקשנו להמליץ בפני אנשי-
המשרד להצטרף לאגודה.
אולם במשרד־ד,בטחון, שלא כבמשרד ה־;
סעד, כל המלצה היא הוראה. השערוריה
של הצבעת אנשי פרס באגודה ישראל־צרפת
היא שערוריד, ממלכתית. אילו מפא״י היתה
שולחת את חבריה לכבוש את האגודה
למענה, אפשר להבין זאת. אולם כיצד יכול
משרד ממשלתי לכבוש עמדות צבוריות
עבור אנשים פוליטיים? עצם המעשה הופך
אותו למעשה פוליטי המנוגד לחוק, שאינו
מתיר השתתפות פעילה של עובדי המדינה
בארגונים פוליטיים.
אם הצליח פרס בעזרת צבאו הפרטי
לכבוש את אגודת ישראל־צרפת בקלות כה
רבה, מדוע לא יעשה זאת מחר באגודות
אחרות, במוסדות אחרים, ובמדינה עצמה?!

1W1׳ W Ti
מיי מבדי לשלוח ער״-נאים למטרה זו על
חשבונם.״•
• מלבד הארץ. שכתבו יצא לחוץ־לארץ
על חשבון העתון להכ-ר את הבעיה, ושאינו
מצרף כתב למסע של דובינר.

אלא שבינתיים השפיע כבר הטיול של
דובינר על הנכתב בעתונים• בידיעות־אתרו־נות
למשל, היה זה אליהו עמיקם, כסוף־
השיער, שהצטרף למסע של דובינר. כבר
ביום שישי זה כתב עמיקם רשימה אוהדת
מאוד לדובינר (״אני אוהב את סם דו־

בינר״) ,תבע מהממשלה את אותן התביעות
שתובע דובינר. ביום הראשון השבוע, כתב
כתב אחר של העתון, יחיאל קימלמן, שאינו
נוסע עם דובינר, רשימה המצדדת
יותר בזכות תיבת הברום. למחרת מיהר
(המשך בעמוד )12

^ ספרי ההיסטוריה והאגדות שזורים דבריהם האחרונים את רוב מנהיגיהן, לא היה דור של חולמים בלבד. פעמיים הושלו
4של אנשים גדולים. המלכה אליזבת הראשונה של אנגליה,
יוסף שפרינצק לכלא הצארי! פעם בשל נסיון לעבור את הגבול
בבוא שעתה האחרונה, הציעה :״כל נכסי בעד רגע של זמן!׳׳
האוסטרי בעזרת ניירות מזוייפים ובשניה בגלל כתיבת מאמר
הקומפוזיטור הגרמני לודוויג ודן־בטהובן, שהתחרש כליל בשנותיו
(בגליון הראשון של הפועל הצעיר) שלא מצא חן בעיני הצנזורה
האחרונות, ציפה באושר :״בשמים אוכל שוב לשמוע את יצירותי.״
הרוסית. שבעה שבועות ישב במבצר אלכסיי בווארשה, עד אשר
יוסף טרומפלדור, גיבור הגליל, שנפל בהתקפה על תל־חי, לפני
שתדלני העדה הצליחו לשחררו. עונשו: צו־הגליה מן העיר. היתד,
39 שנה, ניחם את חבריו, כשחזהו שותת דם :״אין דבר, טוב
זו הדחיפה שהסיעה אותו מזרחה.
למות בעד ארצנו.״ ביום רביעי שעבר, בשעה 5.50 אחרי הצהרים,
בדרך לארץ־ישראל הגיע שפרינצק לביירות. באותם הימים היתה
רשם יוסף שפרינצק בספר ההיסטוריה את מלתו האחרונה של
הבירה הלבנונית — וכמוה איסטנבול שבתורכיה — תחנת־ביניים
יושב־הראש הראשון של הכנסת. כמקיש בפטישו קרא בקול רם
חשובה לציונים בני אירופה. שם הכירו לראשונה את אקלים
את המלה שפיזרה ישיבות אין־ספור של בית־המחוקקים:
המרחב, באו במגע ראשון עם תרבויות העמים היושבים במולדת-
״הפסקה.״
בחירתם החדשה. שם גם יכלו לבלות שלב־ביניים במכללות המקוכאשר
נולד יוסף שפרינצק במוסקבה, לפני 74 שנה, טרם
מיות בין ניתוקים המוחלט מעברם וממשפחתם, לבין עלותם ארצה.
נולדה הציונות הפוליטית.
שפרינצק הצעיר ( )22 נרתיאודור
הרצל היה עדיין
שם כסטודנט לרפואה באוניאיש־עט
בן ,25 מתבולל-
ברסיטה האמריקאית בביילמחצה.
החרשתן היהודי הרות.
שם הכיר גם את
אמיד, אביו של יוסף, נדד
אשתו לעתיד: גננת חיננית
מעיר אחת של הקיסרות המפולין
בשם חנה ז׳וברק,
רוסית לשניה, עד שהשתקע
שניהלה שם גן־ילדים עברי
לבסוף בווארשה, אז שטח
ראשון. אך לפני שהספיק
כיבוש של צבא הצאר. שם,
להחכים בתורת הרפואה,
בבירה הפולנית, נפגש לראפנו
אליו שליחים מארץ־
שונה הנער יוסף עם הישראל
בתביעה :״דוקטורים
ציונות• בחנות ספרים ברחוב
יש לנו די ,.דרוש לנו מזמיודובה
קנה חוברת מתורכיר
לתנועה.״ שפרינצק הפך
גמת לרוס־ת: מדינת־היהו־מזכיר
הפועל הצעיר.
דיס׳ מאת ד״ר תיאודור הרצל.
רשימת תפקידיו של יוסף
הזרע נזרע בקרקע מעושפרינצק
מאותו יום נקראת
בדת היטב. כי עוד לפני
כמגילת התפתחותה של השנולדה
הציונות חינך דב
תנועה הציונית ולידתה של
בר שפרינצק את בני־ביתו
מדינת ישראל: הוא עמד
ברוח ציונית. הצפירה ובראש
גוש פועלי מוצק
המליץ, שני עתונים עבריים
בקונגרסים הציוניים השונים,
מאותה התקופה, היו מגיעים
יצא לשליחות תנועתו בהמצבה מול שטופי־יגון, עומדים שפרינצק ויוסף חנה
דרך
קבע למשפחה. החוברת
רוסיה הטרום־מהפכנית, היה
החדשה של הרצל עברה מיד
שהוקמה לזכר בנם הטייס דויד, עד חוף תל־אביב. בעם חבר קבינט הצללים הראשון
אל יד. בלבו של הנער ה ניצב מפקד חיל האוויר לשעבר אלוף דן טולקובסקי, שעה
של ד״ר חיים וייצמן אחר
יהודי, שמסביבו יכול היה שראש העיר חיים לבנון מגלה את כתובת ההקדשה בגלעד.
מלחמת העולם הראשונה,
לראות את סימניו הגלויים
היה בין מייסדיו של בנק
והמחתרתיים של מאבק העם הפולני לשיחרור לאומי, נדלק ניצוץ
הפועלים ויורשו של מנחם אוסישקין כחבר המרכז בנשיאות הועד־ההכרה
הלאומית היהודית. הוא החל מתמסר לפעולה ציונית סדיהפועל
הציוני, נמנה על מייסדי הסתדרות העובדים, היה חבר
רה (ובלתי חוקית).
במועצת עירית תל־אביב ומזכיר ראשי של ההסתדרות, וכשב־1948
פקיד הוצאת־הספרים אחיאסף הקים את אגודת הנוער פרחי־ציון,
חזרה הבימח מסיור בארצות־הברית והתחולל בה מ׳שבר כספי
אגודה ציונית פועלית — אחד הנחילים הדקיקים, שהצטרפו ברבות
שאיים לחסלה, עמד שפרינצק בראש ועד־ציבורי שהציל את התיאטהימים
לזרם הפוליטי הגדול ששמו מפא״י.
רון הלאומי מפירוק. גולת־הכותרת היתד, בחירתו כיושב־ראש של
אולם דורו של שפרינצק, שנתן לתנועה הציונית ולמדינודישראל
מועצת המדינה הזמנית — קודמתה של הכנסת הראשונה —

.של חברי חסנל הדיפלומטי, נראה ארונו של יוסף שפרינצק

Uעומד על הבמה המוגבהת, בחזית הכנסת, לפני צאת מסע•

חחלוזיה להר הרצל. שני משמאל, בין חובשי הצילינדרים: שגריר צרפת בישראל, פייר ג׳ילבר.

בנו, אשתו ונש שר ar

מבעד רזו הפו חים

uאים אנש־ משמר הכנסת נושאים את
של שפרינצק. היה זה תפקידו הרשמי השני ש
המשמר, מאז הקמתו. הראשון: מיסדר חגיגי לכבוד עשור הכנסת, אותו סקר שפרינצק

ברינצק המנוח ממררים בבכי ליד הקבר הפתוח, כשלצידה-עומד בן־אודיוו בדומיה

ב־ . 1943 מאז נשאר פטיש היושב־ראש של בית־הנבחרים
בידו.
תוך 11 שנים אלה נרקמה סביב יוסף שפרינצק
מסכת רחבה של אגדות ואנקדוטות, רוויה בהומור
המיוחד של האיש. הוא היה יושב שעות ארוכות על
כסאו, מתחת לציור הענק של תיאודור הרצל, כשכל
תפקידו להקשיב לנואמים. רק מדי פעם היה קורא
מישהו לסדר, מזכיר לנואם כי עליו לסיים, או קורא
לנציג מפלגה לשאת את דברו. רק מי שידע כמה
שפרינצק מחונן בכשרון לנאום, יכול היה להעריך
את כפיית־השתיקה שכפה עליו תפקידו כיושב־ראש.
בשבתו שקוע בהרהורים הספיק שפרינצק במרוצת
השנים אף לגבש דעות חותכות על נואמים ונאמת.
ל תפ קידי הוא לקצץ בכנפי הדיבור,״ אמר פעם.
!;נאום ארוך מקצר את החיים,״ השמיע בידידות פעם
אחרת באזני ח״כ, אחרי שזה עזב את דוכן הנואמים.
!כאשר השתומם אורח לא־יהודי על הכרכים העבים
של דברי הכנסת, ושאל בתמהון :״כל כך הרבה כבר
הספקתם לומר בשנים בה מעטות?״ השיב שפרינצק:
״מה הפלא? במשך אלפיים שנה שתקנו.״
בפרלמנט הבריטי, למשל, אין סמכות של ממש
לספיקר. לא־כן בכנסת ישראל. יושב־הראש הינו
ציר מרכזי במכונת הדמוקרטיה, אשר מסביבו מסתובבים
כל גלגלי הבית. הוא המרכז בזו את הניהול
הממשי של הבית, דואג לרציפות עבודת התחיקה
היומיומית ועריכת הדיונים הפרלמנטריים.
,לפני שבועיים, כאשר הוקם משמר הכנסת החדש,
^ינהו מישהו בשם ״חיילי שפרינצק״ .יושב־ראש
:נסת הניד ראשו בהנאה לשמע הכינוי! ״טוב ש־ו
שהכנסת היא מעצמה בפני עצמה, שאינה זקו־לצה״ל
או למשטרת־ישראל כדי לשמור על רי־היא
ריבונית גם כלפי חילות אלה.״
נשאל פעם אם אינו חושש שתפקידו הפסיבי
לרעה, וכי מרוב שיעמום יחדל כלל
?,רחש סביבו, השיב! ״אני מתפלל שלא
!.צל שלוש פאתיות — שלא איגרר
יה, שלא אגיע לידי אנטיפתיה ועד
לא אהיה נתון לאפאתיה.״
ק לא נשבה אף לאחת מן הפאתיות,
;אחרונה.

היה יוסף שפרינצק
עומד ריק ומיותם.

מנהל
מו^ו

ישיבות את ניצב הארון.

n U J i l
שממנו הכנסת,

n VI 11
I1 U /I1 I

אל חר חרצל, כשאנשי משמר הכנסת נושאים את
הארון על נתפס. המשמר חיה רעיונו של שפרינצק.

|7ן 1

מול בנין הכנסת. ארונו של
מוצב על במה, מוקף אנשי

דךןף
| III

יוסף שפרינצק
משמר הכנסת.

בביודחקברות על הר הרצל. אנטי זזברא
קדישא של חצבא, מורידים את חארון לבור.

במדינה
(המשך מעמוד ) 9

ידיעות־אחרונות לפרסם רשימה תחת הכותרת
״הבהרה״ :״מאמרו של קימלמן אינו
זהה עם השקפת המערכת.״
״זח מרנין אותי״ .בעתונים אחרים
לא התבטאה הנסיעה מעל דפי העתון׳ אלא
במאבקים פנימיים בתוך המערכת בשאלה:
מי יסע? היומון חרות למשל, יתרוקן בבת-
אחת משלושה חברי מערכת מרכזיים, מתוך
המספר המצומצם של חברי המערכת שלו,
בגלל בעית הקרטונים: עמנואל כץ, יסע
עם דובינר, שלמה בן־שחר, שהיה צריך
לנסוע עם דובינר וקופח, יסע בלי דובינר,
ואילו שלמה מרץ, יסע עם המועצד,־לשיווק־פרי־הדר.
סיכסוכים
אחרים שנוצרו בין העתונאים
שנוסעים לאלה שאינם נוסעים, הגיעו לבירור
לאגודת העתונאים, שמזכירה, משה
רון, אסר בזמנו על העתונאים לקבל תקליט
במתנה מחברה מסחרית מחשש של שוחד.
אלא שמסע סביב העולם אינו תקליט, והטיול
עם דובינר הותר, עד לבירור מחודש

מתאגרפים זו, היה גם מכון פרטי משלו, בו
עסקו בספורט וממנו היה מתפרנס.
עכר פיח »ו*י. מה היה הספורט
ממנו התפרנס גטלן? במסדרון הבית מס׳ 55
ברחוב נחלת־בנימין בתל־אביב היה תלוי
שלט נייר קטן עליו היה רשום באנגלית:
מסג׳ ,התעמלות, בוקס. אולם רק מעטים
היו המבקרים בקומה הרביעית של בנין
המשרדים, הריק בשעות הערב כליל ממבקרים
ומשכנים, פרט לגטלן.
השמועות על סוגי הספורט בדירתו של
גטלן היו שונות. אחת מהן אמרה שאמנם
עושים שם מסג׳ים והתעמלויות, אולם לא
מסוג זה הנכלל בענפי התחרות האולימפיים.
כשהגיעה ידיעה מעין זו למשטרה,
החליטה להתחקות אחר הספורט במכון ה־מסג׳ים.
סמל המשטרה יונה סירקיס, צייד
הזונות של משטרת תל־אביב, ערך סיור קצר
במכון. הוא מצא שם כמה לקוחות. הוא
מצא גם בחורה.
היתר, זו דליה ליטאי 22 דמות מוכרת
למדי לסירקיס. דליה, בת למשפחה מכובדת
שזכתה להשכלה, אולם סבלה מאוד בגלל
פרידת הוריה, התחילה את הקריירה שלה
כשחקנית. היא היתר, כוכבת בסרט של הג״א,
היא ניסתה לשחק בלהקות אמנותיות. אחרי
שנסיון נשואים שלה לא הצליח והיא התגרשה,
יצאה דליה הבלונדית וקצרת הרואי,
בעלת הגוף המחוטב, לדרך שהובילה אותה
אל מכון המסג׳ים.
בשעות היום עבדה כפקידה במוסד הסתדרותי,
ובשעות הערב הפכה למארחת לילה.
כאשר נמצאה דליה על ידי הסמל סירקיס
במכון של גטלן, היא הסבירה כי באה לשם
לקבל מסג׳ .אולם במשטרה, אחרי שזוהתה
והתגלתה כבעלת עבר פרוץ׳ הודתה דליה
כי עסקה בזנות במכון המסג׳ ,הסכימה
להיות עדת־המלך במשפטו של גטלן.
השבוע, שעה שהמתין גטלן לפסק דינו
כספורטאי, הוא נושל כבר משני שטחי
ספורט אחרים: נם עתונאי הספורט וגם
שופטי האגרוף הרחיקו אותו מקהלם.

תזכיר

עדת־המלד ליטאי
ם סג׳ים והתעמלות

שיערך בקרוב, עת הנוסעים יהיו כבר אישם
בין אירופה לאמריקה.
טען מרדכי פוקס, כתב הלעצטע־נייעס
האידי, העומד לנסוע עם דובינר :״ברור שמסע
כזה מרנין אותי ומעמיד אותי בנסיון
קשה, אבל אני חושב שאעמוד בו.״
אולם יהיו כוונותיהם של מזמיני ד,עתו־נאים
לטיולי החינם כאשר יהיו, דבר אחד
ברור: לא תיתכן עתונות חופשית המקבלת
מתנות מצד מעונין. לא כל שכן משני
צדדים מעונינים גם יחד. פרושם של טיולי
העתונאים על חשבון שני הצדדים המסוכסכים
הוא, שרבים מבין הקוראים שיקראו
על בעית האריזה והקרטונים בעתון ישראלי,
יתקשו להשתכנע כי. המאמר שהם
קוראים אמנם נכתב בדעה צלולה.

דרכי אדם
פרגשה לשפודטאי
״יש לי היום בומבים,״ היה נוהג אד־מונד
גטלן, גבר רזה כבן ,49 לומר כשהיה
בא למפגש אנש-־״הספורט בקפה נגה בתל־אביב
בכל פעם היה מספר ידיעות פנטסטיות
אחרות ששמע בהאזינו לרדיו רומניה.
כי גטלן היה חובב ספורט מושבע. הוא
היה שופט איגרוף מוכר ורשמי, הוא היה
אפילו עתונאי־ספורט, חבר בתא עתונאי־הספורט
של אגודת־העתונאים. את רשימותיו,
בעיקר על תחרויות אגרוף, היה מפרסם
בחזש.־ת־הספורט ובעתון רומני.
הספורט היה כל עולמו של אדמונד. הוא
לא היה לו רק הובי, אלא גם מקצוע. כי
לאדמונד, שהיה מסג׳יסט של מתאגרפי הפועל
חל-אביב וסגנו של מאמן קבוצת

ער אי־המוסריות של מלזזה העליה
הצביע עורך העולם הזה במאמרו ״לא אתרום!״
(העולם הזה ,) 1104 בי קבע, כי אין
לבוא אל ההמונים בדרישה להתנדבות, כל
עוד לא ויתרו המפלגות על ביזבוז המיליונים
במלחמת־הבחירות. השבוע הצטרפו
לדעה זו 43 סטודנטים, תלמידי השנה השלישית
של בית־הספר לרפואה, שהודיעו
בפניה לעתונות שיתרמו רק אחרי שהמפלגות
יודיעו על מסירת כספי מסע-
הבחירות למלווה, יחד עם כל הכספים
שהן מקבלות מן המגבית היהודית המאוחדת
אהוד אכו־יאל, שגריר ישראל
בגאנה, צויין השבוע כאחד המועמדים
לשמש כשגריר ישראל בפאריס, במקומו
של השגריר הנוכחי יעקב צור. העולם הזה
( ) 1110 , 1111 עמד על כך כי אבריאל, שלא
השלים עם הרחקתו מהזירה המדינית אגב
מינויו כשגריר בגאנה, יעשה את הכל כדי
לחזיר לחיים המדיניים כמדור
״ מצפית / ,מסר העולם הזה 1112 על
מחלוקת חמורה העתידה להתפתח בשורות
התנועה הלאומית באלג׳יריה, כתוצאה ממאמצי
הממשלה הצרפתית לפייס את האגף
המתון של תנועת השחרור, שבראשו עומד *
מאסאלי חג׳ .השבוע קרא המנהיג הלאומני
המתון, להפוך את אלג׳יריה לדומיניון ב־חבר־העמים
הצרפתי, כדוגמת הדומיניונים
הבריטיים. היתד, זו הפעם הראשונה מאז
פרץ המרד האלג׳ירי, שמנהיג צפון־אפריקאי
שאינו משתף פעולה עם הצרפתים, הציע לקשור
את ארצי לצרפת בקשר הדוק ה־תסיסה
כין שבטי המיעוטים בסוריה
החריפה השבוע עם מאסר ראשי
שבטים מכובדים על־ידי שלטונות רע״ם.
העולם הזה שצפה התפתחות זו (העולם
הזה , 0111 מסר אז, כי התסיסה בין השבטים
הסוריים באיזור הצפון תגבר עם
התעוררות השבטים הכורדיים באיזור זה,
התובעים איחוד בינם לביו אחיהם בעיראק
החכיל מתהדק סביב
צוואר רוצחה של אביגיל סלומון,״ הודיעו
השבוע חוקרי המשטרה שציינו, כי הם
יודעים מיהו הרוצח, אך אינם יכולים לעצרו
מחוסר הוכחות מספיקות. העולם
הזה 10י ,0שמסר. את כל הפרטים. הראשונים
על תעלומת הרצח של אביגיל סלומון,
עמד על חרישי המייחד של ׳חוקרי
המשטרה. לאסוף את ההוכחות הדרושות.
להרשעתו של הרוצח.

מי אשם במות ג שו׳ ״בתי הנגישות׳ p!N3

משפט לינץ׳
ך* יק חתביעה־הכדלית נגד פאולה
J Iרייטר ואליעזר שלאז נסגר. המשפט
המהדהד ביותר שנערך בשנים האחרונות
בחיפה׳ נפסק לפתע באמבטיה של דירת-
הזוג על הר־הכרמל. יומיים לפני ששופט
השלום יוסף נוימן היה צריך לגזור את
דינם של שני מנהלי בתי־הפגישות בחיפה,
חרצו השניים על עצמם גזר־דין מודת.
במשך חמישה ימים בשבוע שעבר התנהל
המשפט. שלוש עדות הופיעו בשם
התביעה. היו אלה שלוש היצאניות שנתפסו
בבתי־הפגישות על־ידי מארבי משטרה
ואשר הופיעו עתה נגד מעסיקיהן. הסיפור
היה סיפורן של יצאניות הגלכדות יום־יום
ברשת המשטרה בכל רחבי הארץ. מסוג
עדויות שאינן זוכות אפילו לחמש שורות
בכרוניקה היומית.
סיפרה העדה הראשונה, אשה נשואה ואם
לשני ילדים, הגרה בתל־חנן: חבר מתל-
חנן הציגה בפני שלאז, שהציע לה עבודה
קבועה באחד מבתי־הבושת שלו, הבטיח
כי תוכל לשרת שם ״אנשים טובים יותר״,
להרוויח סכומים גבוהים מאד. היא הסכימה
ברצון, החלה עובדת באחת מדירות הזוג
רייטר־שלאז• עד אשר נמסרה הודעה סודית
למשטרת חיפה וזו הציבה מארב בפתח
הבית, עקבה היטב אחרי הנכנסים והיוצאים.
לבסוף ניגשה הבולשת לפעולה, מצויירת
בפקודת חיפוש נכנסה לדירה שבה קיבלה
עדה זו את לקוחותיה. האשד, נתפסה בשעת
מעשה, ועדותה שימשה חוליה איתנה בשרשרת
ההוכחות של התביעה.
העדה השניה, חנה קובוביץ׳ ,בלונדית
חיננית בת ,19 הוסיפה אף היא פרטים
לפרשה, שלא חרגו במאומה מעשרות מקרים
דומים: אחד מידידיה, שוטר לשעבר בשם
יוסף גינס׳ המרצה כיום חודש מאסר בעוון
שידול לזנות, הציג אותה בפני פאולה
רייטר ואליעזר שלאז. מן הרגע הראשון
היו היחסים מסחריים לגמרי: תמורת השימוש
בדירתם, שילמה להם מחצית האתנן.
הכנסות היום הראשון 144 :ל״י. בסך הכל
עבדה בדירתם, בשדרות הנשיא ,18 חמישה
ימים. הסטטיסטיקה 48 :גברים 400 ,ל״י
פדיון.
את שמה של חעדה־היצאנית השלישית
אסר השופט לפרסם, בגלל היותה אם לילד.
היתד, זו יצאנית תל־אביבית בת ,25 שאישרה
מבלי להניד עפעף כי הינד, עוסקת מזה
שנים במקצוע העתיק ביותר של המין
האנושי .״לפני ששה חודשים פגשתי את
פאולד״״ סיפרה ,״אותה הכרתי לפני כן
כבעלת מלון נגבח. היא נתנה לי כתובת
של בית בהר־הכרמל. הלכתי לשם ועסקתי
בזנות עם שני גברים, ששילמו 20ל״י
כל אחד והתחלקתי עם פאולה. אדם שלישי
לא רצה לבוא אתי במגע, כי הוא אוהב
בחורות רזות ואני קצת שמנה. הנאשמים

הסכימו לקבלני לעבוד אצלם בגסיון, לפי
התאריכים שיקבעו לי. הוזמנתי להופיע
ביום 7.1.59 בשעה 10 בבוקר לבית שברחוב
הנשיא . 18 דפקתי בדלת ופתח לי את
הדלת אדם זר, שהכניסני לחדר והתחיל
להתעסק אתי. לבסוף נודע לי שהוא שוטר
חרש. הוא עצר אותי ולקח אותי לתחנת
המשטרה.״

שתי גופות כאמכטיה

־ ורן

* * עג להתביעהג טג ר. היה ברור
)mlכ׳ המשטרה הצליחה לחשוף רשת נוספת
של זונות. לא יותר. היה גם ברור
כי התביעה תצליח להוכיח את האשמה.
מתן גזר־הדין היה רק שאלה של זמן. על
כן, אחרי שבמשך ארבעה ימים עמד זוג
הנאשמים בסירובו להודות באשמה, נכנע ביום
החמישי, הגיע לידי הסדר עם התביעה,
הודה ברוב פרטי האשמה המיוחסת לו.
השופט קיבל את ההודאה, הסכים לשחררם
בערבות עד למתן גזר־הדין, ביום השלישי
הקרוב. היה בכך מעשה הומאני
מצד השופט, אשר נתן להם את האפשרות
לשהות מחוץ לכתלי בית־המעצר, עד אשר
יחרץ דינם. כי גם פאולה רייטר וגם
אליעזר שלאז, שניהם בני ,49 היו חולים.
ארבע־חמש פעמים במשך המשפט התעלפה
הנאשמת, מהתקפות קצרת. שלאז עצמו
היה חולה בשחפת פתוחה, ובשבתו במעצר
בג׳למי נשלח לבדיקות רפואיות על-יוי המשטרה.
תנאי
השיחרור: ערבות עצמית של אלפיים
לירות וערבות צד שלישי של 1500
ל״י. מאחר ולשניים לא היה הסכום הדרוש,
ציווה השופט לעקל את המטלטלים שבדי־רתם.
על־מנת שלא יגעו במטלטלים אלה
עד ביצוע העיקול על-ידי פקידי בית־ד,משפט׳
אסר השופט על הזוג להיכנס לדירה
עד יום ראשון, אחרי התייצבותם בביתר,משפט
והסדרת הערבות.
רייטר ושלאז בילו את השבת במלון
תלפיות ברחוב הרצל, מבלי שאיש ידע את
זהותם. גם המשטרה, שהיתר, צריכה להשגיח
עליהם, שמרה על הסוד, כי פחדה
מזעם ההמון. ביום א׳ לא הופיעו השניים
בבית״המשפט. חיפושים קדחתניים בכל רחבי
הארץ לא העלו דבר. עד אשר, בעזרת בנה
( )24 של פאולה מבעלה המנוח, נכנסה
המשטרה בשעות הערב המוקדמות לדירה
בשדרות הנשיא .18
על שולחן בטרקלין המסודר היו מונחים
שלושה מכתבים, כתובים בגרמנית: אחד
לבנה של פאולה ובו פירוט של בעלי־החוב
וכיצד יש לחלק את הרכוש של הזוג,
מכתב שני לבנו בן ד,־ 15 של שלאז. במכתבים
אלה הסבירו השניים לבניהם כי נמא־

״ * ss b w h m m

ייטו ואליעזר שראז?

בחיפה
סו להם החיים, ועל־כן החליטו להתאבד.
המכתב השלישי היה מוען למשטרה. תוכנו
נשמר בסוד.
אחד מקציני המשטרה, שנזעקו למקום,
פרץ בכוח את דלת האמבטיה הנעולה —
ונרתע לאחור. בתוך האמבטיה היו שרועות
גופותיהם של שני המשוחררים־בערבות.
תחתית האמבטיה היתד, מכוסה מים מהולים
בדם. השניים איבדו את עצמם לדעת, על־ידי
חיתוך הורידים בעזרת סכין גילוח.
הסימנים העידו כי שלאז חתך תחילה את
ורידי ידה ורגליה של בת־זוגו ולאחר מכן
שחט את עצמו בצוואר.

מי די ה אעז״י!
ץ* ח דחף את כ^י־הזוג לזרועות
f Jהמח־ת? מדוע העדיפו למות מאשר לרצות
עונשם כחוק, על עוון שאינו מן
החמורים? לכל היותר היו צפויים השניים
למאסר של שלש שנים — מדוע גזרו על
עצמם מתת?
כל הסימנים העידו על כך כי פאולה
רייטר ואליעזר שלאז נפלו קורבן ללינץ׳
אכזרי של ההמון. השניים׳ נמושות קטנות
בשולי עולם הפשע הישראלי, שילמו בחייהם
על חטאם של אחרים. חטא זה החל
ביום שנמסרה הודעתה של משטרת חיפה,
כי נתגלתה רשת של זנות לחברה הגבוהה.
היה בהודעה זו יותר התרברבות מאשר כל
דבר אחר.
מדור הבילוש בחיפה עשה אמנם עבודה
מקצועית נאה. אולם לא היה בכך הישג
החורג מהשיגרה המשטרתית במלחמתה המתמדת
בזנות. הקצין שהודיע על ״בתי
בושת לאריסטוקראטים״ הניף בהיסח הדעת
את סכין הגילוח ששם קץ לחיי רייטר
ושלאז. כל מבוקשו באותה שעה היה לזכות
בפירסומת זולה על־ידי הפצת הסנסציה
המפוצצת. הוא הצליח. ההישג המשטרתי
השגרתי נופח תוך ימים אחדים לבלי־הכר.
ההודעה הדמיונית של המשטרה הציתה
את דמיון הקהל כניצוץ בערימה של שחת.
המלים ״חברה גבוהה״ ו״אריסטוקרטיה*
דיין היה להמריץ את הדמיון. מפה לאוזן
הועברו כמה מן השמות המכובדים והידועים
ביותר בחיפה — מי כלקוח של המוסדות
המפוקפקים, ומי כמארחת־מתוך־תאווה.
לרכילות וללעז ניתן חופש מוחלט. כל
מי שרצה להעליל על חברו או על אשת
חברו מצא הזדמנות .״שמעתם? אומרים
ש --היתד, אחת מהן
נתפס ממש בשעת מעשה

הבומרנג חזר לשולחיו
ך* יכן היתה העתונות באותו זמן?

( | מדוע לא פירסמה את העובדות כהווייתן

הננבריינים שאווירת הלינץ, ההיסטרית הפכה אותם ומפלצות
ושברה את חרצובות לשון־הרע? העתונות
היתד, חסרת־אונים. מקורות האינפורמציה
נחסמו לפניה ובמקום להדריך את דעת־הקהל
אל דרך־האמת, לא יכלו העתונים
היומיים אלא להיגרר אחרי מסע הרכילות
וההשמצה.
כמה מן הנשים הנפגעות פנו, יחד עם
בעליהן המיואשים, אל ראש הענף הפלילי
במטה מחוז חיפה, דרשו ממנו שיפרסם
לאלתר את שמותיהם של כל המעורבים
האמיתיים בפרשה זו. רנדפקד מנחם בנדל
לא יכול היה להיענות. הוא ראה בבהלה
את בומראנג הפרסומת מחטיא את מטרתו
וחוזר על עקבותיו כדי לפגוע בשולחיו,
התקשר בנוכחות המתלוננים עם המפקח
הכללי של המשטרה. אך גם יוסף נחמיאס
לא יכול היה לפעול. הוא רק הזכיר לבנדל
את הנחיותיו של היועץ המשפטי בקשר
למסירת אינפורמציה לעתונות.
הנחיות אלה, שנבעו משנאתו העיוזרת
של חיים כהן אל חופש העתונות, הן
שגרמו בסופו של דבר למות הזוג באמבטיה.
כי אילו, מן הרגע הראשון, היתה המשטרה
מפרסמת את שמות המעורבים בפרשה,
ומתירה אף את פירסום צילומיהם, היתד,
מערכת הרכילות הנוראה מתפוצצת כבועת
סבון. לאיש לא היה איכפת גורלם של
רועי־זונות עלובים שנתפסו בפעולה משטרתית
שיגרתית.
העתון הראשון והיחידי אשר הוקיע את
מסע הרכילות ויצא להגן על קרבנותיו היה
העולם חזח 1112 אולם גם כתבה זו

לא יכלה לשנות את הלך הרוחות; כי גם
עליה חלו כללי ההשתקה, שמנעו את
פירסום השמות.
ir -k •k

צופים כזירת הטרף

אשר הובאו סוף־סוף רייטר ישלאז
( « לבית־משפט השלום החיפאי, לא היתר,
הופעתם כשל הופעת עבריינים זעירים בפני
שופטם. המאורע דמה יותר לסצינה בקרקס
רומאי עתיק, כאשר היה הקיסר מצווה להשליך
בני־אדם אל בין אריות טרף, להנאת
ההמון צמא־הדם.
מאות תושבי חיפה — נשים, צעירים
ומבוגרים — התאספו משעות הבוקר המוקדמות
בפתח בית־המשפט, בבניין העי־דיה,
וחיכו לראות את הנאשמים. הקהל כבר
ידע כי אין המדובר בבני החברה הגבוהה,
אולם אחרי הפירסומת, הרעש והרכילות
כבר לבשו השניים דמות אל־אנושית, דמות
מפלצתית.
ההמון רצה לראות את המפלצות. במשך
שש שעות רצופות צבא על דלתות ד,בנין,
והיה הכרח להזעיק שתי ניידות, ארבעה
קציני משטרה ותריסר שוטרים כדי להגן
על רייטר ושלאז.

מגיר רגיל מאד

ך* אולה רייטר ו א לי עז רשדאז נפ־
HJגשו לפני עשר שנים. פאולה היתד,

אז בעלת מלון צפת בחיפה, אליעזר התגורר
אצלה. באותם הימים היה עדיין בעלה
של פאולה, מקם רייטר, בחיים. הזוג, שעלה
מגרמניה ב־ 1934 הגיע אל בית־המל ן
בדרך הקשה: מקם, לאחר שנים ארוכות
של עבודה כמלצר, ואשתו כפועלת־נקיון
בבתי־הקפה של העיר.
הדייר שלאז הגיע אל בית־המלון בגלל
טרגדיה אישית: אשתו עזבה אותו והלכה
עם אחר, השאירה לו את בנם בן החמש.
בין שלאז לבין הזוג רייטר נקשרה ידידות.
הידידות נמשכה גם אחרי מותו של מקס.
לפני שש שנים החליטו פאולה ואליעזר
להפוך לשותפים בעסק. האלמנה אספה את
חסכונותיה, שלאז מכר את משאיתו והשניים
חכרו את בית־מלון הצפון בהדר.
כפי שנהוג ברוב בתי־המלון מאותה דרגה,
נהגו גם השניים להשכיר חדרים לפרוצות
שהיו מביאות לשם את לקוחותיהן. גם
מלחים בחופשה היו מרבים לפקוד אח
הבית, עם ידידות־לילה.
עד אשר, באחד הימים, ביקשה יצאנית
שיכורה לשכור חדר, יחד עם לקוחה.
פאולה ושלאז השיבו את פניה ריקם.
היצאנית מיהרה למשטרה, הודיעה כי מלון
הצפון משמש כבית־בושת. המשטרה ערכה
חיפוש במקום, הפתיעה שם יצאנית עם
גבר זר. התיק הראשון נגד רייטר ושלאז
נפתח. הם נמצאו אשמים, נקנסו ב־150
ל״י כל אחד, נאלצו למכור את בית־מלונם.
הם שכרו דירה פרטית, השכירו אחד
מחדריה לזוגות שלא רצו להתארח בבתי־מלון.
תוך שנים אחדות התפתח העסק
לשרשרת בת שלוש דירות, כשהכתובת משתנית
מדי פעם, עם היוודע המקום החדש
למשטרה. בסך הכל, עסק רגיל, דומה לעשרות
אחרים ברחבי הארץ.

דוגמא נוספת מתל־אכיב

!משבט, קוא קריאות בוז לנאשמים, יוק עליהם ומור אז n״an

י \ 5ם השלה איש את עצמו כ׳
משפט הלינץ׳ של שלאז ורייטר היה
תופעה המיוחדת לאוירה הקרתנית של
חיפה, הרי טעה. השבוע נתנה תל־אביב
הקוסמופוליטית דוגמה שיכלה בנקל לגרום
למשפט לינץ׳ שני.
בעתונות פורסם כי בעל מכון לעיסוי
נאשם בהחזקת בית־בושת (ראה במדינה).
בגלל הנחיות היועץ המשפטי לא יכלה
העתונות גם הפעם לפרסם את זהות הנוגעים
בדבר. הדמיון החולני של חלק מן
הקהל, הדביק מיד את המאורע לאחד מנד
כוני־היופי הגדולים ביותר בעיר. תוך ימ-ם
מעטים הפכה השמועה להאשמה ודאית,
ורבבות אנשים מסרו מפה לאוזן בהנאה
מתחסדת, כי אותו מכון מפורסם נתגלה
כבית־זונות.
מותם של פאולה רייטר ואליעזר שלאז
לא שם קץ לסיבות ד,עכורות שגרמו
לטרגדיה בחיפה. אם לא תבין צמרת ה־מ,
י.ר, בעוד מועד כי לא תיתכן חברה
בריאה ללא מקורות אינפורמציה תקינים
והוגנים, לא תהיה זאת הטרגדיה האחרונה.

ספרים מקור

1לי כל חכורי עוינ 11ו

נ בי א ב עי רו
החיים כמשל — (פנחס שדה, הוצאת

מעתה לתיקון מצלמתך פנה אל

פוטרבוכניק

אוג׳ל

תל־אביב, רהוט נט-ציונח 13
תיקון מצלמות ומכשירי צילום, מכונות הסרטה והקרנה
8ו־!» 16״מ, מכשירים למדידת אור ומרחק וכל סוגי
מכשירים עדינים.

״צל־נוע״
סוככי שמש, גשם ושמשיות
מחירים

סינקרוניזציח למצלמות לייקה .
רוליפלקט. קונמקם. ופו׳

נוחים

תל־אביב, רזד הרכבת 80
0ל81909 .

ששת1 *61 ,עמודים) — הם חייו של פנחס
שדה׳ שאם להאמין לדבריו נבחר על־ידי ההשגחה
העליונה לשמש כמוכיח בשער, לבשר
לבני עמו החטאים כי הכל *הבל
הבלים הכל הבל.״ יתר על כן: באוט! בי־אוגרפיה
של חוטא בן 27 מגלה שדה, כי
רוח־השירה נחה עליו כדי שיוסיף ספר אחד
או אחדים לספרי נביאי התרי־עשר.
נוסף לספר שירה בלתי קריא* ומחרוזת
שירים בשם שירי ירושלים החדשה, אותם
לא הסכים להוציא לאור אפילו מו״ל ישראלי
אחד, הרי שתרומתו העיקרית של
שדה לספרי הנבואה הישראלית החדשה, היא
ספר הבשורה האישית שלו, שיצא לאור
במימונו האישי.
שדה, לשעבר פלדמן, יליד העיר למברג
שבגליציה, ותלמיד בתי־ספר דתיים אחדים
בתל־אביב, הגיע לכתיבת שירים וספר בדרך
מקורית. שאיפת היי היתד, להיות צייר,
מתוודה שדה בספרו, אולם כשהגעתי לבצלאל
אמרו לי, כי עלי לקנות צבעים,
מכחול ובדים על חשבוני — גיליתי כי
נייר ודיו זולים יותר.
דרכים אחרות להיהפר לסופר ומוכיח :
#התעלסות באהבים עם שתי בנות
טיפשעשרה בעת ובעונה אחת, או כפי ששדה
טוען בספרו — כיבוש העיר הבצורה
דרך בית הזונה.
#חלימת חלומות בשינה ובהקיץ, בעיקר
הלומות אירוטיים מובהקים, בהם זוכה
הסופר לעתיד, לדברי שדה, לזיקוק הנשמה.
#עבודת־אלילים סגפנית, לעיתים כדי
גוויעה ברעב, לאני האישי שלו.
מתאו חו ל ם. אולם פנחס שדה המשורר
והסופר, שלפי עדותו הקיאוהו בני־עמו
מקרבם ורק ידיד אחד, בריטי נוצרי
הבינו, הכתירו בזר הקוצים של נביא ישראל
החדשה, אינו מסתפק בנבואה והטפה בלבד.
ביכולת סיפורית בעלת רמה מפתיעה, מספר
הוא את תולדותיו של כמעט־צבר תמהוני,
שנולד ב־ ,1930 עבר את השנים הסוערות
של התקופה כמסתכל מהצד. אופייני לשדה:
למלחמת השחר!ר, בה השתתף בתפקיד טמל
מחלקה, מקדיש המחבר עמוד אחד בלבד.
תקריות אחרות בחיי שדה, המסופרות
באריכות רבד. יותר: התאהבות ראשונה!
בקור שנדחה בבית בושת! סיור סהרורי
בלונדון ואידיליה כפרית בכנרת. שדח, שהכיר
בכנרת את אשתו וגרושתו, היחידה
הזוכר, לעילום־שם בספר גלוי־לב זד« הפך
כנראה בעקבות תקרית זו למטיף בגלוי,
העלה את הגירסה המקורית, כי הנוצרים
הראשונים, שליחיו של ישוע מנצרת, הינם
הישראלים היחיד ם שתרמו ;גור? ו 1,«,ש!ת.
מסקנתו הסופית של שדה: החיים הם
בית־בלא אתר אחד. המהלכים חופשיים
בו, הם המתים או החולמים.
תרגום התרוס׳ ש ד אתמול
קונ ר ד

ניצוץ של משורר
מאת

י 1ג׳ין או׳ גיי ל

ב״הבימה״

הצגות בתל־אביב :

שמעון פיגר,ל ופת־עמי

יום ג׳ 3.2

יום ד׳ 4.2

מוצאי־שבת 7.2

יום א׳ 8.2

וו לנ ח־ ד

( -אדם סיצקביץ,

תי! : 01,שולמית התאבן,
פועלים 119 ,עמודים) —

הוצאת

ספוייית־

חינו אחד מגיבו־ריה
הלאומיים של ליטא, שזכה למצבה
ספרותית מרשימה מעטו של משוררה הלאומי
של פולין.
לפי גירסת העם הליטאי נשבה ודלנרוד
על־ידי הצלבנים הגרמניים, ששטפו במאה
ה־ 14 את פרוסיה, פולין וליטא. לאחר שחזר
לבני עמו החליט וולנרוד, שהכיר
בעצמתם הבלתי־ניתנת למיגור של הצלבנים,
לה!ור למ!!וט ול> 1/ר «ת כ11 וב ט!_.u.
הוא הפך לנשיא המסדר, גרם להבסת
צבא־הצלבנים בקרב ממושך ואכזרי נגד
הליטאים שנקטו בשיטת ,״.ע־ובווו. השתת
החשאי של הצלבנים גילה לבסוף את זהותו
של נשיא המסדר, אך וולנרוד הספיק להתאבד
לפני שס׳״לוהו ח!ם!ת 1לצי/טני״.
בניגוד לתרגומים קודמים של מיצקביץ,
הרי תרגומה של שולמית הראבן הוא שוטף
וקריא. המשוררת הישראלית, בת־אהיו של
או!ד משמאלני מפ״ם ׳*קב (״קובה־׳) רים־
סין, נעזרה בתחבולה פשוטה אך מקורית:
היא החליפה את המשקל המלעילי של ח־אפום
הפולני למשקל מלרעי התואם את
רוחה של העברית, תוך שמירת המבנה
המקורי של החרוז. ביצת־קולומבוס זו הפכה
את הקריאה באפוס הפולני מסיוט שרגיל
לו קורא התרגומים הישראלי, להנאה.
* משא דומה, הוצאת מחברות לספרות.

הפולס הזח *111

החי

אני בולעת את מכונת־הכתיבה שלי.
k k k

שברו את הכלים
ך* נתניה, הגיש אזרה בן 35 בקשה
2למשרד הביטוח הלאומי לשלם לו
דמי־פיצויים על נזיקין בעבודה, סיפר בי
שבר את רגלו בעת מתן אוכל לעופות
במשקו, נעצר על־ידי המשטרה אחרי שהתברר
כי הרגל נשברה בעת משחק כדורגל.

מציאות מכאיבה
ף« ע כו, שיחק שלום מסרי, בן תשע, עם
^ חבריו על פסי הרכבת, מילא את תפקיד
הקטר כשחבריו מד,וים את הקרונות, לא
הבחין בקטר אמיתי שנסע על הפסים, ואשר
פגע בו ופצעו.

הכיוון הנכון
ך* חבצלת, ליד נתניה, הלכה אשתו
^ של אליהו יחזקאל להביא בקבוק־בירה
לבעלה ולאחיו שבא לבקרו, ראתה בחזרה
כי השניים רבים, רצתה להפריד ביניהם,
כיוונה את בקבוק הבירה אל גיסה וזרקה
אותו, פגעה בבעלה ופצעה אותו קשה.

פרסום עליון

M B B N IM b
ף אינדיאנאפולים, ארצות־הברית, זב־
2תה מאודי קירבי ,17 ,באליפות הישיבה
על ראש־תורן, אחרי שישבה חודש ימים
בראש התורן׳ קיבלה עשר הצעות־נשואים
באותה תקופה,

חצי־התורן
»י* אילת, חיפשו מארגני חגיגות־העשור
2לכבוש המקום, את הצעיר שהניף ראשון
את דגל־ישראל בתחנת־המשטרה של
אום־ראשראש כדי שיניף את הדגל בכינוס
הלוחמים בעשור, גילו כי הוא יושב בבית־סוהר
בעוון מעילה.

גמילות־חסד
ף» תל* א 3י כ, פרצו אלמונים לבנק אוצר
2עממי׳ גנבו 2ל״י מתוך קופת־צדקה.

רכוש דלא-ניידי
ך« פתדדתקוה, הגיש נעים קרקולי
2תלונה למשטרת, טען כי אלמונים גנבו
את צריפו שהוצב ליד בית־חולים ביליד
סון.

נביא-של,ודבלין,
אירלנד, גנבו אלמונים את
2מכשיריו של החזאי המקומי, השאירו
במקום בו עמדו המכשירים פתק בו נאמר:
״אנו לוקחים את ציודך מאחר ואין כל ערך
לתחזיותיך.״

ה?ד החבל אחר הדלי
ף* תל׳אביג, רדפה המשטרה אחרי גבר
m2חשוד שנשא שק גדול על שכמו, תפסה
את האיש, גילתה כי בשק היו כבסים
שגנב האיש ביחד עם החבל עליו היו
תלויים.

שוד ושבר
ך• תל-אביה, ערכו שוטרים חיפוש על
2גופו של גבר חשוד, הורידו את חגו־רת־השבר
שלו, גילו בתוכה שני מטילי־זהב
גדולים במשקל של שני קילוגרם, האשימו
אותו בסילטול זהב.

משחקים אסורים
*wפילדלפיה, ארצות־הברית, שיחקו שני
2אחים בני ארבע בתופסת עם תינוק
בן תשעה חדשים של השכנה, תפסו אותו,
הפשיטו אותו מחיתוליו, בעטו בו והניחו
אותו על גבי כיריים בוערים עד שמת,
נשלחו לטיפול פסיכיאטרי.
העולם הזח 4י ו1

?א כ? 3ך אב? • pya

נח אשכנזי, צפת: מה, בעצם, אתח רוצח
ממני. אולי תפרט במכתב?

מכתב מן הכלא

אווה שהתלבטתי במקצת אם לפרסם
את מכתבו של ( )1114/138 לא בגלל העובדה
שהוא בא מבית־כלזב אלא משום שכותבו
מתפאר לפעמים בכך, ששבר כמה עצמות
לכמה אנשים. אולם בסופו של דבר
החלטתי לתתו כמות שהוא, משום שאין
הוא נעדר עניין— :
״ייתכן ומוזרה היא העובדה שדוזקא כאן,
בקלבוש של ירושלים, במרתף־המעצר של
מגרש־הרוסים, משוחחים עלייך, או יותר
נכון, על מדורך. אך בעיני אין עובדה זו
מוזרה כל עיקר, שכן בשעות הקטנות של
הלילה, כשאיש אינו מצליח להירדם מפאת
הקור והבדידות, עולה וצפה שיחה, שיחה
אודות נערות. ואותם רגעים שב ופועם בי
רעיון ישן. אני רוצה לערוך בעזרתך מבחן.
אל תיבהלי ...פשוט משהו מוזר ומסקרן,
משהו אשר אולי ויגאל אותי מהבדידות
שבכאן, והבדידות שבחוץ...
״תמיד קורא אני את טורך ושוב ושוב
נתקל אני במכתבי נערות ״הדורשות את
הגבר״ בצבעים הנראים להן, גובה, השכלה,
רכב וכף. אך מעולם לא נתקלתי באחת
שתרצה לכתוב, לשמוע, ואולי להתרועע עם
אחד שכמותי. אמנם פעמים מספר ניסיתי
לכתוב אל אחדות, אך התקוות נגוזו, ואינני
נוטר להן לאותן נערות. שכן נתוני האישיים
אשר פירטתי בדיוק הם אלה: אני פרחח
ופרא, מוכר על־ידי משטרת־עירי ועוד כמה
משטרות. יש לי עבר לא־נעים כידיד ושותף
של פורץ נודע, ואדם כי ייראה עמי יחד
ברחוב, מיד יקראו לו: פושע.
״כן, פושע זו מילודלוואי לשמי. כך
קוראים לי השכנים, כך קוראים לי אלה
אשר עמם עשיתי פעם חיים בתנועת
הנוער, כך קוראים לי קרובי המשפחה,
כך קורא לי העתון, כך קוראים לי סתם
אנשים. בקיצור, פושע יש לה צליל
בזוי למלה זו, ואיש לא איכפת לו שאני
מנער חוצני ממנד״ ואיש לא איכפת לו
שאני רק בחזקת חשוד ועציר, ואף פעם
לא עבריין של ממש ונידון. פושע ודי.
״אני חיה. כך בכל אופן טוענים אלה
שעודם ידידי. הם טוענים זאת משום
שאין קטטה בעיר שאינני שותף בה, אין
אדם אשר לא גודף בשבע לשונות פי,
ופשוט אני אומר מה שאני חושב. אני
רואה נערה יפה ברחוב, אז אני אומר
לה: ילדונת את נהדרת. פשוט כך. וכולם,
השד יודע למה, מסמיקים. מכל מקום —
חיה. פרט לחיה, קוראים לי ז׳לוב וזה
קצת נכון, אף שפעמים מספר, בשעת חי־לופי־דברים,
שברו לי כמה עצמות חיוניות.
אבי קורא לי גמל. סבי קורא לי ממזר.
אגב, כזה אני באמת ובתמים. ממזר של
ממש, ומעל לכל: בן־כלאיים. אמי היא
צברית ממוצא רוסי, ואבי יוצא כורדיסטן,
כך שבמשפחת אמי אני הכבשה השחורה
ובעיני ייקים ברחביה — שחור של ממש.
״אלת הם הנתונים שלי, רותי. אינני
מאמין שנערה כלשהי תתרצה ותכתוב אלי.
ולשם כך בא המיבחן. ובאלוחים, נערות,
אם מוכנות אתן להיבחן — אז ביושרו
״פרט קטן. קורא אני למיבחן דווקא את
אלה הסולד! ת ברחוב מפני (בליבן אינני
יודע) — כלומר ״מחונכות״ ,חובבות מו־סיקה־קלסית
ותערוכות אמנות׳ ולבנות. לבנות
במושג של ספרדי ואשכנזי, מושג בזוי
לכל הדעות ולדעתי בפרט. ברור שחייב אני
לתאר ולו במקצת את הוזי חיי. ובכן, אני
חובב טיולים, ציור (אני עצמי מצייר) ,שירח
(אני עצמי כותב שירים) ,ספורט (מתאבק
בהפועל ירושלים) ,בעלי־חיים מכל המינים
ובעיקר כלבים, ומעל לכל אני אוהב לחלום,
להתפרחח ולקלל שוטרים. גילי הוא
17 וחצי! קומתי 183 :ס״מ! צבע שיער!
שחור! צבע עיניים: חום! מבנודגוף: חסון!
סימני־היכר: צלקות מכל הגדלים. מוכר על׳
ידי רוב יושבי העיר כפושע.
k k k

היא משתוין קת

( )1114/139 איננה מרבה בתיאורים על
עצמה. היא ירושלמית בת ,17 ולמרות

כל העיסוקים שלה, היא משתעממת, אומרת
היא. ומאחר שהיא כל־כך אוהבת לקרוא
ולכתוב מכתבים, היא מוצאת את עצמה
משתוקקת להתכתב עם נער ו /או/
נערה בגיל 24־ .18 והיא בטוחה שתמצא
המון נושאים משותפים. היא נערה מקורית׳
תארו לכם שאין היא מבקשת כל
תמונה וכי ביקשה לפרסם את שמה וכתובתה•
ובכן: רנה בן־פורדו, ימין־משה, ע״י
תנובה, ירושלים.

זח כבר אמור
חמוד, מכתבו של (:)1114/140
״זה באמת לא כל כך חשוב, אבל הוא
דרוזי לפי דתו. הוא באמת אינו מבין
מדוע אמר זות אבל זה כבר אמור, האם את
סבורה שזה מסביק כדי להביא לו מכתב

היא ( )1114/143 ניסתה להתגבר על עצמה
ולא לכתוב. אבל לא הצליחה. היא
מוכרחה להתכתב עם מישהו. לא איכפת לה
מי. לא איכפת לה איזה. רק שלא יהיה
נמוך ביותר. היא אומרת שהיא לא כל כך
נחמדה, אבל בערך. ואתם יודעים מה?
היא חבשה פעם כומתה שחורה.

>ן צת על
מארי טזאנסל
מוכרחה לספר לכם קצת על מארישאנטל.
זוהי׳ לאלה שאינם יודעים זאת׳ דמות
פאריזאית אגדית סופר־סנובית. יפה, טפשה
כמו נעל, טובת־לב כמו מסיונרית. היא
נוהגת בקאדילאק ולאחיה ז׳ראר יש ה־סיטרואן
האחרון עם כל האביזרים והפטנטים
האחרונים, וחברתה ז׳יזלן אינה
שונה ממנה והן מבקרות בתערוכות ומכירות
את כל המיניסטרים. איש אינו יודע
בדיוק מי המציא אותה• אולם מאז שיצאה

נערת השבזע

הדר.

זוהי מתנה בשביל שמעון — כן, אתה, הקצין השלישי באוניה
למראה היפהפיות של האמבורג.
מתנה זו מצויירת בשערות בלונדיות, ובעיניים כחולות, ובאופי צברי, למרות שהיא
נולדה לפני 7ו אביבים בברית־המועצות ויודעת פולנית על בוריה. אני לא רוצת לקלקל
לשמעון, אבל אפשר למצוא אותה בחיפה. שמה: חנה כחנא.
מי שמבין ברגליים יבחין מיד שהיא רקדנית (ולא רק — אבל גם — רוק׳נ׳רול) ,ושהיא
רוצח ללמוד ריקוד בארצות־הברית. וכמו כל צעירה ישראלית הגונח, היא רוצה לחיות
דוגמנית ואפילו נרשמה לצורך זח לקורס החדש של חברת אור״על.

של נערה בת 18־ 17 שנה, חמודה מדברת
לעניין ומעניינת וצריך גם שתשלח תמונה?״

בו?ם אומרים
( )1114/141 רוצה שתדעו שהיא לא כמו
כל אלה שכותבות שהן נורא בודדות
ורוצות להתכתב ורוצות תמונה. היא אוהבת
לגשת ישר לעניין. מה, אתם חושבים
שהיא מתביישת? איפה! ״ובכן, שמי הוא
שולמית מייזלס רחוב יורדי הסירח ,1
ירושלים.״
והיא אפילו בת 16 ותלמידת סמינר בבית-
הכרם ונחשו שלוש פעמים מה שכולם
אומרים עליה. זה נכון. היא התכזדנה,
בעצם, לומר שכולם וגם היא אומרים שהיא
נחמדה. ובמקרה שלא ידעתם אז יש לח
צמה שחורה ארוכה נורא ועיניים חומות
והיא שוקלת פסיק. באמת נערה לא רגילה,
חיא מבקשת תמונה.

בחיגח אגמומית
אל תראו שהוא ( )1114/142 מלבסי. הוא
בלונדי ועיניים כחולות יש לו! הוא אוהב
נערות יפות ושחרחרות ולא רק מבחינה
אנטומית. כך, על כל פנים, הוא אומר.
את בת?20 כתבי אליו. ואם לא תקבלי
מכתב ראשון המתחיל בערך כה :״זה נורא
משונה לכתוב אל מישהי שאינך מכיר ״

שתזכור את חארץ גם

הבדיחה הראשונה עליה, לא חדלים מלספר
עליה. כמה מן הבדיחות:
ifמארי שאנטל מטיילת עם ידידתה
ז׳יזלן בגן לוקסמבורג, כאשר הן נתקלות
בתינוק חמוד המתרוצץ הנה והנה.
״איזה תינוק מתוק!״ קוראת ז׳יזלן ומנסה
לחבק אותו .״ראי את גומות החן שלו, את
עיניו, את תלתליו!״
״נכון,״ אומרת מארי שאנ׳טל .״רגע אחד!
נדמה לי שזה התינוק שלי, בכלל.״
״איך את יודעת?״
״היכרתי אותו לפי האומנת,״
k k k
ifמארי שאנטל מתפלספת עט ידידתה
גלדים על החיים:
״תודה לאל שאין רק הכסף בחיים. יש גם
פרוות ויהלומים.״
k k k
if.מארי שאנטל למארי־לור :״אני אומרת
לך, כרובי, שז׳יזלן המסכנה פשוט
לא יכולה להתנחם על מותו של נורבר!,
הלכנו אתמול שתינו לפתיחת התערוכד!
של צייר כל־כך חמוד, וכמובן שהיה f.v
מזנון פשוט סנסצ. מישהו הציע לז׳יזלן
העלובה זיתים והיא אמרה :״הו, רק זיתים
שחורים. התאלמנתי לא מזמן.״
k k k
היא הסכימה לבקר אצל העניים עם אמה.
בצריף אחד מסבירה אשה אומללה שלא
אכלה מזה שבוע.
״אבל את חייבת להכריח את עצמך,
חביבתי,״ אומרת מארי שאנטל בחיוך מתוק.

ק f-y//cs*t£ fe e11
כרית ־ m a m־
• קר כאויר רך כפוך
• בהמרצו־י רפואית

גזבזזר גרגר שר אריגי
אפר2־ גברים גרגברגגז אפשר
רפאגא אאר בראון
את בילר בחזרב מזר\1־
בפפין .43 פר־אביב(פר־פון
.)64005 אריגים פן הפין
הפשובה ביפזר רנפ־גה
הפורף. פכר האבשיפ.
פהוארה הארץ והוארה
פוץ, אאר בראון את בילר.

איש השגה:
שארל דה־גול
פופר השגה:
בורים פאסטרנאק
פרפ השגה :
הגשר על נהר קוואי
אגפגגז השגה :
אופנת ויקטור,
הר־אביב. רפי בן־יהגרה 6
רשגגה גה1 \2רן וה פפה
חג פו ה פדישגה פאיפריה
גפשאר אראוה בפפהה־גשרייפ
נבון, הר-אפיב,
רפגב ריוגגוף 222 רגגפגה
איגפפי ם\2בים פהגארה
איפר\2יה, פרופ כר גברה
פאן ופהפיד. נבון דואג
רא רס ראיכגה, כי אפ גפ
רבריאוה הרגר.

nun
המרק הטעים
והמהמם לימי החורף
מעגבניות מובחרות, בשלות
ואדומות. מזין ועשיר בויטמי־נים•
מרק קרם פיקנטי, אהוב
על כולם. את בעצמך יכולה
לבשל אותו
במטבח שלך תוף
חמש דקות
כשר

גם חוש

מחיר השקיק (3־ 2מנות) 280 פר׳

אתה סובל מזה?

אנשים
כ ש רון רמשא־ו מ תן
ח״כ מפא״י אריה בהיר גילה לאחרונה
במסיבה אופטימיות רבה לגבי סיכויי
מפא״י בבחירות. להצדקת אופטימיות זו
ס׳ פר בהיר כי מזכיר מפא״י גיורא יוספטל
קיבל לאחרונה מאחד מעורכי מעריב מכתב
הכתוב על בלנק של העתון, בו כותב ;ו
העורך כי למרות היותו בלתי־מפלגתי הוא
יצביע בבחירות הבאות בעד מפא״י
רגיש מאוד לנימוסים היה השבוע שר
האוצר לוי אשכול. כאשר באמצע נאומו
בכנסת שיסע אותו ח״כ •חרות חיים מגו*
רי בהן בשאלה: מה דעת אדוני על
ההתפוררות במושבים? נעלב אשכול מהמלה
אדוני, השיב למגורי בחימר מה
דעת אדוני?׳ אז אשמיע לך את דעת
אדונך דרך מקורית לקבלת פרם
מצא לפני זמן קצר החוקר הצעיר ד״ר
דויד תמר. החוקר ביקר לאחרונה במכון
בן־צבי בירושלים כדי לחפש חומר על
צפת• במקרה נכנם למכון הנשיא יצחק
ב; צבי שהתעניין בעבודת החוקר. כאשר
שאלו הנשיא מי יממן את מחקרו על
צפת, השיב לו החוקר: צפת זה ראשי תי־,
בות של צרין פרס תמר. בו במקום החליט
הנשיא להעניק לחוקר פרס מיוחד
לחקר על עיר המקובלים סיפור מאלף
סיפר השבוע הד״ר אריה קוכוכי, לשעבר
ציר ישראל בארגנטינה. סיפר קובובי:
״אחרי ששהיתי הרבה זמן בארגנטינה יצאתי
לבקר גם באיזור בו יישב הבארון הירש
יהודים בסוף המאה שעברה. אחד מתושבי
המקום פנה אלי ואמר לי: מדוע באת אלינו
כל כך מאוחר ,־איך זה זנחת את נתיניך?״
בהתקפה חריפה על הצגת ליזיסטרטה
בהבימה יצא ח״כ אגודת ישראל יעקב
כץ בכנסת. אמר הוא! ״בין המתדרדרים
נמצא גם תיאטרון הבימה שרק עכשיו זכה
לתואר הנכבד — לאומי — ועכשיו הוא מציג
אותו ח ״ כיש ליסיסטרטה

ראל ישעיהו :״ראית את זה?״ כץ
מיהר להסתייג :״לא, אבל קראתי את הביקורת״
לפני שירד האבל על
הכנסת עם מותו של יושב־הראש ש? ה מאז
הווסדה, הביע מזכיר הכנסת משה רוזטי
את דעתו על כשרם של עתונאי הכנסת
לנהל משא־ומתן. הוא הביע זאת בספור
זכרונות מן הימים שעסק בעסקי איגוד־מקצועי
באנגליה. אחד מראשי אותו איגוד
הסתבך עם בחורה, שהגישה נגדו משפט
בטענה שהוא אבי בנה. שאר ראשי האיגוד,
שרצו לפטרו מתפקידו, לא מצאו שום
עילה סבירה לכך, שלא תוציא עליו שם רע.
עד שקם חבר סקוטי והביע את דעתו :״אני
מציע לפטר את החבר בגלל אי־כשרון
לנהל משא־ומתן איש עסוק מאוד
היה השמע ח״כ יגאל אלון. רק חזר
מלונדון אחרי שהייה ארוכה, קפץ אלון
לתל־אביב, בילה לילה אחד בחברת משפחתו
בקבוץ ג-ינוסר, חזר לתל־אביב וכעבור
יומיים טס כבר להודו אלוף־משנה
יעקב נים, מנהל ועדת העשור, הסתבך
השבוע בריב עם צלם של לשכת־העתונות
הממשלתית, פריץ כהן. כהן מען כי ניב
העליב אותו כשבא לצלם בתערוכת תחביב,

הצלם תבע חקירה ממוהכה
אותו J
הסביר ניב את התקשלתית.
לעוצ
מהצלם לא להפריע,
רית :״כאשר
התקרב אלי כדי נשיבת הבל־פה, כדי להתגרות
בי, ואז דחפתי אותו מעל פני.״

שאנסה למ שחק
שערוריות תמידיות ארעו בחזרות להצגת
ניצוץ של משורר בחבימה. רובם
נבעו ממזגו המיוחד של הבמאי פיטר
פריי. לאחת החזרות בא פיטר בלווית
אשתו, השחקנית פתיה לנצט ובלורית
עתונאית. השחקנים סירבו לחזור על ההצגה
בנוכחותן של השתיים. פיטר נעלב
מאוד ועזב את האולם עם שתי אורחותיו.
השחקנים חזרו לבד על המחזה ובתום
החזרה אמרו :״מעולם עוד לא היתה חזרה
כל כך מוצלחת.״ אולם הפרשה לא הסתיימה
בזה. פיטר לא בא גם למחרת
לחזרות• במקום זאת הוא שלח להנהלת
הבימה מכתב בו כתב בערך בזו הלשון:
מכיוון שלא באתי לחזרה היום ולא היה
לי מה לעשות, הלכתי לשפת הים. פגשתי
שם הרבה אנשים ושוחחתי אתם על ההצגה.
הזמנתי אותם לארוחת צהרים, בלוקי־באר.
בזה אני מצרף את חשבון הארוחה
ומבקשכם לשלמו.״ תגובת הבימה: החזרת
המכתב ללא תגובה כאשר הופיע׳
המבקר חיים גמזו במועדון בוסתן של
צעירי מפא״י כדי להרצות על הטראגי-
קומדיה של התיאטרון הישראלי, הוא הבחין
כי בין הנוכחים נמצא גם יגאל
מוסינזון. גמזו לא יכול היה להתאפק,
פנה אל מוסינזון אישית :״הכרוז שהוצאת
לא מוסיף לך כבוד ולתקציב שלך זה בטח
לא מוסיף.״ השיב לו מוסינזון :״זרי לא
מהכיס שלי.״ ״אז גם לתקציב של האהל
זה לא מוסיף,״ ענה גמזו ,״כולנו יודעים
שמוסינזון אינו אינטלקטואלי, ומה שקרה
באולם בהצגת זרוק אותו לכלבים זו ה-תה
החויה הנוראה ביותר בחיי התיאטרון.״
המשיך גמזו :״שקספיר היה דרמטורג גדול
אבל שחקן קטן. מולייר היה דרמסורג גדול
שחקן גדול. מה אתה רוצה להיות וגם מוסינזון — שקספיר או מולייר?״ אמר
מוסינזון בדברי תשובתו :״תנו לי שאנסה,
תדפקו אותי כל כך חזק אל שחקני הצגת ניצוץ של משורר בהבימח
התרגלו כבר לדבר בסלנג המיוחד המאפיין
הצגה זו, שעובד בידי המשורר יונתן
רטוש. השחקן אכנר (אלברט) חזקיהו
אף החל לדבר בסגנון זד, ברחוב. הוא
ניגש למוכר סיגריות וביקש ממנו :״תתן
לי את הסיגריות האלה שיברך אותך את
האלוהים.״ האיש שהכיר את חזקיהו כשחהבימה
אמר לו :״אדוני, כדאי לך קן ללכת לאולפן ללמוד עברית לפגי שיזרקו
אותך מהבימה.״

קזנובה ב עברי ת
הזמר הישראלי אברהם וילקומיר
סקי הוזמן לאחרונה לשיר פרקי חזנות

במסיבה של נשי מזרחי בחיפה. כאשר נשאל

פ ה שיטתנו הבדוקה מאפשרת
מני עתנ שי רתשע רו ת
הצי־חת שער חד ש
אחריות

גמורה

במקרה שר אי־הצלחה יוחזר כסף
״רובינסקוסמטיקום״

בהנהלת מר א. רוכין ביאוקוסמטיקאי מדופלם
תל־אכיב, רה׳ סינסקר ,2טל .22128 .חיפה, הרצל 1
העולם הזח 4ו ו1

ברחובות ובסינז־
T I l i T
n V !T
מאות חיפה מה־

ווה אחד משלבי האימון של מכבי תיפח.

וילקומירסקי
כיצד הוא מרגיש בחברת כל
כך הרבה נשים, השיב :״כמו ח זג ובה״
במסיבה אחרת הופרע וילקומירסקי
על־ידי אדם שהיה מפסיק את כל הבדיחות
שסיפר בטענה: את זה שמענו כבר. וילקו-
מירסקי לא נשאר חייב, סיפר בו במקום:
״לפני זמן קצר הייתי עם האדם הזה
שצועק כל הזמן, במסיבה שבה הראו לנו
גמד בגובה של חצי מטר. אתם יודעים
מה אמר הצעקן הזה? ראיתי כבר גמדים
יותר גבוהים.״ אחרי זה יכול היה וילקו־מירסקי
לשיר ללא הפרעה זמר
אחר שעלה השבוע לחדשות היה פרנג דו
קו רנ ה, בעל התפקיד הראשי באופרה פל׳
סטאף, המועלית על־ידי התזמורת הפילהרמונית.
קורנה, הנחשב לבופו־באס הטוב
בעולם, לא חשב כלל להיות זמר. הוא
התכונן להכנס לבית־ספר לכמרים כדי להיות
כומר. אולם זמן קצר לפני שעמד להקדיש
את עצמו לכמורה, הוא השתתף בתחרות
זמרים חובבים, שזיכתה אותו בסטיסנדיזז
ללמוד זמרה והוא ויתר על הכמורה
אחרי שהלל (אילקה) רוו ה המריא לפני
שבוע לארצות הברית, הצטרפה אליו השבוע
גם רעיתו אביבה, שלא שכחת לקחת
עמה את העוזרת הקבועה שלה. אביבה
עוררה את תשומת־לב שוטרי־המכם בכמות
בלתי רגילה של טבעות זהב שענדה על
אצבעותיה. התברר שאלה הן טבעות הנשר
אין של הסבתא שלה והסבתא של אילקה,
אותן היא נוהגת לענוד בקביעות
כאשר ביקרו השבוע חברי איגוד־ענף הקולנוע
במאורגן במועדו! התיאטרון לרגל
אסיפתם השנתית, קיבל את פניהם זמר
המועדון א רי ה ל בי א בשאגת אריה, בזד
קותו את האריה המפורסם של מטרו. איש
מהנוכחים לא הבין את הרמז חתן
התנ״ך ן ןכ!וס חכם יהיה בקרוב חתן
מסוג אחר. תוך כדי כתיבתו במעריב לנוער
התאהב עמוס במזכירת־המערכת של שבועון
ילדי* .,זה, ג׳ינג׳ית העולה במקצת על עמוס
בגילה. השניים עומדים להנשא בקרוב
לקבלת פני אלברט גי כונ ס, המאמן
האנגלי של נבחרת ישראל לשעבר, שחזר
מאוסטרליה כדי לאמן את הפועל פתח׳
תקוה, הופיע קהל רב. אולם אל השדה
עצמו נתנה המשטרה רשות להתקרב רק
לחמישה אנשים שהיו ראויים בעיניה לקבל׳
את פגי גיבונם. הנהלת הפועל פתח־תקוה
היתד, בטוחה כי חבריה מהוים את חמשת
הרשומים. להפתעתם התברר להם כי שניים
מתוך החמישה הם דב (״ברלה״) שונשיין
ודויד (״דודו״) קרמר, שני אנשי הקבוצה
לשעבר שהוצאו ממנה. להם ניתן לקבל
את פני גיבונס, ואילו ראש הקבוצה אורי
קרני, נאלץ לקבלו עם שאר הקהל הכדורגלן
אכרהפמנצ׳ ל, ראש קבוצת הכדורגל
של מכבי חיפה, הסביר השבוע מדוע
קריאת ההידד של קבוצתו היא חזרה שלוש
פעמים על המלה ״פיירסייד״ :״כאשר חזרנו
לפני שנתיים מקפריסין, הביא עמו כמעט
כל שחקן תנור פיירטייד, ומאז זו הקריאה
שמחממת אותנו השחיינית שרכנה
רי בנ ר נקנתה על־ידי אוניברסיטת ניו־יורק,
שחיפשה ברחבי העולם אחר שחייניות שייצגו
אותה בתחרות המכללות האמריקאיות.
שושנה, שהתכוננה ללמוד זואולוגיה בירושלים,
תשהה בניו־יורק ותלמד עחונאות
באוניברסיטה זו.
הננולס הזה 1114

IM I * J I Hאריה קוך, שהצליח להעלות את
Iי | m I Jמכבי •חיפה לאליפות הסבוב הראשון
של הליגה, מדגים בעיטה בשעת אימון.

קל 3י !0ששיבש

מבלים

שעות

יומס.

הם חלק מאמצעי הבידור והגיבוש החברתי
של שחקני מכבי חיפה, במועדונס
בתמונה: הבלם ישעיהו אלון והרץ בן־צבי.
ספ1רט כדורגל
אלופי בדרך
על משחק השבת, בו גברה מכבי
תל-אכיב על הפועל תל־אכיב כשיעור
,0:1כותב שייע גלזר:
אתם בטח חושבים
שבשבוע שעבר לא
כתבתי מפני שהוד
בישתי לכתוב איך
שהפסדנו נגד הפועל
כפר־סבא. זה שד,ת־בישתי
זה לחוד, וזה
שלא כתבתי זה משהו
אחר. פשוט לא
הייתי אפילו בכפר־סבא.
הייתי במשחק
של הפועל תל־אביב, ואם הייתי כותב
עליהם הייתם חושבים מי יודע מה.
גם השבת לא שיחקתי נגד הפועל תל-
אביב. אבל הייתי במגרש ולכן אני נותן
סקירה קצרה כדי שתדעו מה קרה שם. יש
לכם מזל שישבתם בבית. לי לא היתד,
ברירה, לקחו אותי למגרש כדי להיות אולי
בהרכב. התפללנו שירד גשם הרבה ושיד־חו
את המשחק ואתם יודעים למה. לפחות
שלושה שחקני מפתח היו חסרים: גולדשטין,
רזניק והחלוץ שנותן גולים ואני
לא רוצה להזכיר את שמו.
למרות זאת התקיים המשחק בגשם ובבוץ,
כשכמה אלפים משוגעים עם מטריות
מסתכלים איך השחקנים רצים בבוץ. לצופים
היד, קר אבל הם לפחות ישבו במקום
אחד. השחקנים המסכנים שרצו על המגרש
היו רטובים גם מגשם וגם מזיעה.
הכי הרבה מזל היה ליצחק ישראלי, כי
כשהוא עוד לא הספיק להתרטב, כבר
הוציא אותו השופט מהמשחק.
זה היה אחרי שהוא התנגש בחודורוב.
קהל האוהדים של הפועל התחילו לצעוק
עליו ולזרוק עליו כל מיני דברים. וישראלי
ראה שאין שוטרים ואין סדרנים,
לקח אבן וזרק על הקהל, שישתקו. אז
השופט שלח אותו לצד השני של הגדר,
כי הוא חשב בטח שזורקי־אבנים צריכים
להיות רק בין הקהל.
אבל אפילו עם עשרה שחקנים הצליחה
מכבי להכניס גול ראשון. הפועל התאמצו
מאוד להשוות או לנצח, לחצו כל הזמן
וניסו להעביר את הכדור בין הטיפות, אלא
שבנדורי, שהיה לו יום גדול, עצר את
הכדורים יותר טוב מיום שאין גשם.
במשך השבוע מתכונן המאמן טסלר
להוציא לנו את המיץ כדי שנופיע השבת
נגד הקבוצה היוגוסלבית רדניצקי כמו
גברים. אתם כבר בטח לא מאמינים שמכבי
תל־אביב מסוגלים להראות כמו גברים,
אבל אף פעם אי־אפשר לדעת. הנה
מכבי חיפה, פעם היו סתם קבוצה והיום
הם כבר חצי-אלופים.

שביר ת המסורת
״האם תחזיק מכבי חיפה מעמד בראש/
טבלת הליגה הלאומית עד סיום משחקי

הליגה, או תיכנע לאריות הותיקות של
הכדורגל הישראלי?״ זו היתד, השאלה ששאלו
עצמם השבוע רבבות אוהדי הכדורגל
במדינה. רובם ענו בחיוב על השאלה. אין
כיום קבוצה המסוגלת לסכן את מעמדה
של הקבוצה החיפאית העולה. השחקנים
עצמם, שעד לפני שנים אחדות שכנו־קבע
במרכז הטבלה, מאמינים כי השנה תישבר
המסורת לפיה היו האלופות רק מתל־אביב
או מפתח־תקוה.
מי שהכיר את מכבי חיפה ידע, כי הקבוצה
שהיתר, עלולה להוציא כל מאמן שפוי
מדעתו היא מכבי חיפה. המאמן היה עושה
את עבודתו, מדריך, והקבוצה היתד, משחקת.
הקשר בין השנים היה לעתים קרובות
רופף למדי .״זאת היתר, הצרה שלנו,״
קבע השחקן הצעיר המחונן, ראש הקבוצה
אברהם מנצ׳ל 23״קבוצה נורמלית עושה
לפעמים קרקס על המגרש, אבל מתיז
כשהתוצאות הן כאלה שהנצחון בטוח במאה
אחוז. אצלנו לא היו החברה בודקים את
מאזן הגולים לפני שהתחילו להשתעשע.
כבר מהרגע הראשון שעלו על המגרש היו
מתחילים בבדיחות, ברור שזה היד, מתבטא
בתוצאה או לפחות ביחס השערים*.
קללות למאמן. המאמן היחיד שהצליח
להחזיק מעמד אצל מכבי חיפה, בהפסקות,
היה אריה קוף, יליד יוגוסלביה בן ה־,37
השוהה במחיצת שחקני חיפה לסירוגין כבר
חמש שנים. קוך, המשחק כדורגל מגיל
, 14 קיבל את קבוצת הבוגרים בפעם האחרונה
באוגוסט ד,שנד -״קיבלתי 8שחקנים
בלבד ואמרו לי, לך תעשה מהם קבוצה,״
התוודה בחיוך המאמן המסור .״היתר היו
חולים או שלא היו בכושר מתקבל על
הדעת.״ קוך הנמרץ הכנים את השחקנים
למשטר אימונים קפדני שהדהים אותם. הם
רסנו׳ הפליטו קללות והבטיחו שזה לא
יימשך כך זמן רב. קוך לא שם לב, לא
ויתר לאיש בענין הפעוט ביותר.
המשחקים הראשונים של מכבי חיפה בעונה
זו לא היו שונים ממשחקי העונה
שעברה. דווקא עונה זו, העלולה להיות
המוצלחת ביותר בתולדותיה של הקבוצה,
התהילה ברגל שמאל. ד,כשלון הראשון היה
נגד מכבי יפו. התוצאה היתד, כבר 0:2
לטובת האורחים מיפו כשפתאום התעוררו
החיפאים מתרדמתם, הצליחו להשוות את
התוצאה. מאז היו תחזיות מדורי הספורט
בעתונות זהים כמעט לפני כל משחק של
הקבוצה: נצחון או תיקו. ברוב המקרים
אמנם ד,־תה התחזית מתאמתת. מלבד ה־מקרה־הביש
שכמעט הרס את כל מה
שנבנה בעמל רב. זה היה ההפסד נגד
מכבי (״בונקר״) נתניה.
היסטוריה כמקום אשח. מבחינת
היחסים החברתיים אין כמעט קבוצה שדומה
למכבי חיפה, המנהלים הבינו כי הקבוצה
תצליח רק אם השחקנים יהיו ממש משפחה
אחת• הוקמו מועדון ומסעדה ליד ב־ת־המכבי
ומאז הם נפגשים שם בכל שעה פנויה משעות
היום. יותר מכל נהנות מן ההסדר
הזה נשות השחקנים. כאשר מישהי מהן

רוצה למצוא את בעלה, המקום הבטוח
ביותר לחפשו הוא המועדון. האוירה אינטימית
מאד .״זה עוזר לפחות כמו א-מון,״
אמר ברצינות המאמן .״החברה החליטו
לוותר קצת על קולנוע, אשד, ופגישה כדי
לעשות הסטוריה.״
הדבר היחיד שעדיין חסר לאלופה הזמנית
הוא מגרש. עירית חיפה קבעה הסדר
לפיו יתאמנו שתי הקבוצות, הפועל ומכבי,
כל אחת פעם בשבוע תמורת תשלום של
60 לירות לאימון. מכבי אמנם מתאמנים רק
אחת לשבוע, מהסיבה הפשוטה שבימים
אחרים השערים סגורים בפניהם. נערי צ׳יי־קובסקי
נהנים גם הם כביכול מאימון יחיד,
אך במסווה הליגות של מקומות העבודה
האימון שלהם הוא כמעט בלתי־מוגבל. חוץ
מזה עומד לרשותו של המאמן היוגוסלבי
גם מגרשה של הפועל קריית חיים.
רק בשבועות האחרונים זכו השחקנים
למגרש נוסף. הרץ זכריה בן צבי ניצל
קשרים עם אנשי קיבוץ יגור, שאומנו על
ידו פעם, הצליח לקבל את הסכמת המזכירות
לאימון הקבוצה פעם אחת בשבוע
תמורת תשלום של 15 לירות.
מעשה שהשחקנים והאחראים לא ישכחו
לעולם, הוא פרשת מאמנם הקודם אנדריי
קיש. חמאמן ההונגרי, שעזב את הקבוצה
בגלל סכסוכים על גובה השכר, קיבל על

עצמו את אימון הפועל ירושלים. בתחרות
בין השתיים שהתקיימה בבירה לפני שבו־ m - ז עיים, נשבע חלק מן השחקנים כי שמע
שקיש דרש מהשחקנים שלו ״להיכנס חזק.׳
התוצאה היתד, שהתפתח משחק פרוע, שהביא
לפציעת ארבעה שחקנים לפחות מבין
החיפאים .״אבל אין דבר,״ מתנחמים השחקנים
הפצועים ,״זה היה שווה. ביחוד כשאנחנו
חושבים כעת מה מרגיש קיש לאחר
שכבשנו את אליפות הסיבוב הראשון.״

תמרור ים
נולד. לזאביק גדרון (גרודזינסקי),37 ,
שותפו הישראלי של סם דובינר בקרגל
ומיליונר בזכות עצמו, ולאשתו דרו!
ילדם הרביעי.
נחוג. יום הולדתו ד,־ 44 של אבא ,
יליד קייפטאון שבדרום אפריקה וצ
שגריר ישראל בארצות־הברית ונשיא ט״לן
וייצמן למדע ברחובות.
נחוג. יום הולדתו ד,־ 50 של ד״ר יוסף
בורג, מי שהיה משך שש השנים האחרונות
(עד פרישת הדתיים מן הקואליציה) שרד,דואר.
נפטר.
יוסף שפרינצק, יו״ר הכנסת מאז
נכונה הכנסת, חודש לפני יום הולדתו וד
,74 משבץ־לב, בירושלים (ראה כתבה מר-
כזית).
נפטר. מכם ליאון, שהיה ידוע כליאון
המדפיס, בגיל ,74 בתל־אביב. ליאון היה
יוצא גרמניה שפיתח בארץ את הדפי!
האומנותי, התפרסם ברחבי תבל בלי!
השנה המצויירים שלו (ובסימנם ה
אריה שואג).

אמנות סיכסוכים שיא השיא•
על כל סחורותינו
באיכותן הידועה

׳י הוו מי *

תל־אביבך חאלנבי - 31 רחדיזכגוף פמזנגודדזן

הרגשתם מצוינת, נח סבלם וזזסינותם
נגד עיפות — מושלמת. הס נמרצים,
עליזים ...עשו כמותם ותשתמשו

ב א פי ס רו ם
אפיסרום -הוא תוספת הגיינית טב עית
למזון על בסים של ״מזון מלכות
יציב Gelee Royale stabilisee
לזזשיג רק בבתי מרקחת
תוצרת מקורית של
Laboratoires Santa, Paris
המפיץ היחידי בישראל: א פ רי ם DS
ח. ד 402 .ת״א טל 74800 .

— טוב׳ המורים בארץ מלמדי —

כבית־הספר לשפות

^ ו JQ

ת׳-א 3 ,ך יהוחן T4

נפתחים :

אולפן לאנגלית
(לרכישת השפה בזמן הקצר ביותר 3 ,שעות ב-יום)
אולפניות וקורסים לגילים לעברית, אנגלית וצרפתית למבוגרים מכל
דרגות הידיעות ( 2 ,3 ,4 ,6שעות בשבוע) .קבוצות נפרדות לאנגלית לתלמידי
בתי־הספר.
פרטים והרשמה: בשעות 9עד 12 לפני־הצהריים,
3עד 9בערב (פרט ליום ו׳).

(עם פנימיה)

עורף

פדרה נוספת של

קורסים מקצועיים מס מיכים
(כל חודש נפתחים קורסים חדשים)

במקצועות :

* אלקטרוניקה
מכונאות מטוסים (מנוע וגוף)
* חשמל ומכשירנות מטוסים
* חימוש וחשמל מטוסים

לקורסים שנתיים אלה יתקבלו נערים בגיל 16 ומעלה בעלי השכלה של 9שנות
׳ 5וד לפחות. שכר הלימוד (כולל פנימיה מלאה ובגדים) — 350.ל״י
(הקלות בתשלום במקרים מיוחדים).

כאשר תועלה השבת, בהצגת־גאלה חגיגית
בחינל־התרבות, האופרה הקומית בשם פלס־מאף,
אותה כתב ג׳וזפה ורדי כשהיה בן 80
ואיש לא האמין עוד שהוא מסוגל ליצירה
רעננה, יהיה זה ללא ספק אחד השיאים של
המאורעות המוסיקליים במדינה. כי האופרה
שתועלה על־ידי עשרה זמרים אורחים,
בהם פרנאנדו קוראנה מהאופרה נזם־
רופוליטן בניו־יורק, הנחשב לבם הטוב
ביותר בעולם כיום, תבוצע באותה רמה
בה בוצעה לאחרונה בפסטיבלים באדינבורג
ובאמסטרדם, רמה שהוגדרה על־ידי המבקרים
כביצוע המושלם ביותר של אופרה זו.
״זהו חג לחובבי המוסיקה בישראל —
זכות נדירה ובלתי חוזרת שאינה ניתנת אף
לתושבי מרכזים תרבותיים באירופה,״ הגדירו
אנשי התזמורת הישראלית, שיעלו את
האופרה, את המאורע. אולם לאנשי האופרח
הישראלית של אדיס דה־פיליס לא היה זה
חג כלל. לגביהם היתה העלאת אופרה זאת
סכנה לקיומם. הם כינסו את אנשי המועצה
הצבורית של האופרה, עוררו גל של מחאות׳
לחצו לביטול הצגת פלסטאף על ידי
התזמורת.
אלא שאנשי האופרה לא יכלו לגרש את
האמנים הזרים שבאו לשיר בפלסטאף. כל
מה שיבלו לעשות היה להביא לכך, שהוועדה
הבינמשרדית לאישור הבאת אמנים
הודיעה לתזמורת כי להבא לא תרשה לה
להביא להקות אופרה מהחוץ.
טענו אנשי האופרה: הצגת אופרה ברמה
כזאת מסכנת את קיומנו. אחרי הצגה כזאת
לא ירצה עוד איש לשמוע אופרה בביצוע
מקומי. הצגה זו מהוה תחרות העלולה לחסל
את האופרה הישראלית.
אנשי התזמורת סרבו אף להכנס לויכוח
עם האופרה• ״הטענות מגוחכות,״ אמרו הם,
״התזמורת הולכת בדרך של שיאים מוסיקליים•
פלטטאף יהיה שיא־השיאים. אי־אפשר
לספק את תיאבונם של חובבי
הבשר בתחליפים של קציצות מנסורת עצים•
משטר של צנע באמנות לא יצליח.״
גזלת פרנסה. באמתחתם של אנשי
האופרה היה נימוק נוסף נגד הצגת פלס־טאף.
אמרו הם :״בשעתו מנעה התזמורת
את כניסת האופרה לחיכל־התרבות בטענה
שהאולם אינו מתאים להצגת אופרות. כיצד
יכולה התזמורת להרשות לעצמה להציג
אופרות באותו אולם עצמו?״
השיבו אנשי התזמורת לטענה זו :״במת־היכל־התרבות
אמנם לא נבנתה לאוסרה
של ממש, יש צורך במסך ובתפאורות
תלויות. פלסטאף אינה אוסרה כזאת. לא
יהיה בה מסך ולא תפאורות המשתלשלות
מן התקרה והעשויות להפריע את האקוסטיקה.״
אולם
לצדם של אנשי התזמורת היה
נימוק נגדו לא יכלה לעמוד שום טענה של
האופרה. הצגת פלסטאף אינה מהוה תחרות
לאופרה המקומית, כשם שהבאתו של
לואי ארמסטרונג אינה מהוה תחרות למחצצרים
בבארים המקומיים. שום אופרת
ישראלית לא תגיע לעולם לדרגת ביצוע
אמנותי כזה שיבוצע עם התזמורת. ביצוע
מעין זה הוא למעלה מכוחותיה. המאזין
הישראלי שאינו יכול להרשות לעצמו לנסוע
לחוץ־לארץ ליהנות מביצועים מעולים,
זכאי ליהנות ממאורע מעין זה.
עם כל הסימפטיה שרכש הקהל הישראלי
לאופרה המקומית, התיחם השבוע
חובב המוסיקה המושבע לטענותיה של האופרה
כשם שהיה מתיחס קורא הספרים
לטענות סופרים ישראלים, שהיו תובעים
איסור תרגום ספרות לועזית נטענה שהוא
גוזל את פרנסתם.
עסקים עבודה זרה בזו ל
אחת העובדות המדהימות ביותר מעולם
התיאטרון הישראלי: משתלם לתיאטרונים
להציג הצגות בביום של במאים זרים וב־תפאורות
של ציירים זרים, מאשר להעסיק
כוחות מקומיים.
במאי מקומי כפיטר פריי נוהג לקבל
שלושת אלפי ל״י עבור ביום הצגה. צייר־תפאורות
ישראלי מקבל עבור עבודתו, כולל
הפיקוח על הביצוע, סכום המתקרב
לאלף ל״י. במאים זרים וציירים זרים עולים
לתיאטרון הישראלי הרבה פחות, עם
כל סכומי ההוצאות של נסיעותיהם, דמי

איכסונם ואירוחם. מרסל לופוביצ׳י, שביים
את הערב אימפרוביזציה בהקאסרי עלה לתיאטרון
אלפיים ל״י, כולל טיוליו בארץ
וכולל זרי הפרחים שהגיש לכל השחקנים.
קורט הירשפלד, הבמאי השויצרי המביים אח
נורה בחקאמרי לא יעלה אף הוא יותר
מסכום זה.
התפאורות של הצגת נורה שצייר תיאו
אוטו השויצרי, אחד מציירי התפאורות
הטובים בעולם שזכה לאחרונה בפרס ראשון
בברודבי, עלו לקאמרי כ־ 600ל״י, כולל
תרגום הוראותיו של הצייר לפועלים המבצעים
את התפאורות, בידי צייר ישראלי.
עובדה זו נובעת בעיקר מכך שהאמנים
הזרים מוכנים לותר על משכורות תמורת
העבודה שהם משקיעים בישראל, דורשים
את כיסוי הוצאותיהם, והתיאטרונים מקבלים
הנחות ניכרות בהוצאות אלה. אולם תהיה
הסיבה כאשר תהיה — לתיאטרון ישראלי
משתלם יותר לקפל עבודת זרים.

מאחורי הקלעים
כסף במחסן גרוטאות
התפאורה הסטטית בהצגת הבימח
ניצוץ של משורר, שאינה משתנה בכל ארבע
המערכות של המחזה, ושתוכננה על־ידי
הבמאי פיטר פריי, נועדה להיות אחרת מכסי
שהיא כיום• פיטר התעקש שהתפאורה צריכה
להיות על במה מסתובבת• הוא הצליח
לשכנע את הנהלת הבימה בחיוניותה של
במה כזאת, למרות שהיו כמה חברים שטענו
כי הצורה בה מציע פיטר פריי לבנות את
הבמה, אינה מתקבלת על הדעת. בבנית
הבמה הושקעו שלושת אלפי ל״י. אולם 4
ימים לפני החזרה הכללית נשברו גלגלי
הבמה והיא נזרקה למחסן הגרוטאות
ח,,תיאטרון הקאמרי״ עומד לחדש
הצגה שירדה לא מזמן מהבמה. הכוונה היא
להצגת מריוס. קרוב לודאי שדינה פסקין־
דורון, הגילוי החדש של הקאמרי שהפתיעה
בהערב אימפרוביזציה, תמלא את תפקיד פני
בהצגה זו, אותה שיחקה קודם לכן זהרירה
חריפאי כינתיים נשלמות ההכנות
הסופיות להצגת הבכורה של נורה בתיאטרון
הקאמרי. חנה מרון־רכטר, שתשחק בהצגה
זו את התפקיד הראשי, בחזרתה לבמה אחרי
תקופת העורות של שגה וחצי, נרגשת מאוד
לקראת מאורע זה. כאשר באו אנשי קול־ישראל
להקליט קטעים מההצגה עבור תכניתם
ביסות־ובדים, שלחה אותם חנה מרון חזרה
בטענה: אין לי היום מצב רוח להקלטה.
אגב, לקראת הצגה זו, בה צריכה חנה מרון
להופיע ברקוד הטרנטלה, היא קיבלה שעורי
רקוד אצל תהלה רסלר התזמורת
הפילהרמונית חיפשה בארץ לשוא לחשן
מיוחד לאופרה פלסטאף. מאחר שאופרה זו
היא מסובכת מאוד והטקסט שבה מושר
במהירות ובשילוב מסובך עם התזמורת, אי
אפשר להעלות את האופרה ללא לחשן.
כשכל החיפושים היו לשוא, החליטה התזמורת
להזמין לחשן מיוחד מאיטליה
סרט על הכימה יוסרט בימים הקרובים
על־ידי חברת גבע הסכם מיוחד
בין האהל לקאמרי נחתם בימים אלה לקראת
שיתופו של שחקן הקאמרי נתן כוגן בהצגת
חשמלית ושמה תשו-קח באהל. לפי הסכם
זה התחייב האהל לא להציג את ההצגה בערב
בו יציג הקאמרי את הערב א׳5ו 4רר
ביזציח חנה רוכינא תחזור אל
הבמה בסוף העונה במחזה בשם העציס
ימותו בעמידה שנכתב על־ידי מחזאי דרום
אמריקאי. השחקנית הותיקה, שהפתיעה ב־רעננותה
את קהל הנוכחים באולם בעת
בכורת ניצוץ של משורר, תופיע במחזה
שיבויים על־ידי עולה חדש מרוסיה שהגיע
לאחרונה ארצה.
תדריך 8לח נזאזתזות האמנות והביזור חעיקדיים
של חשבוע שהעולם הזה פסליץ עליהם:

הצגות:
• ניצוץ של משורר גהבימח) -
מחזהו האחרון והחלש ביותר של יוג׳ין או׳•
ניל על בעל־מסבאה אירי באמריקה, הנקרע
בין זכר ימי־הזוהר שלו בעבר וההווה העגום.
שמעון פינקל, מרים זוהר, בת־עמי
ואבנר חזקיהו בתפקידים הנותנים להם אפשרויות
למשחק מעל לרמה הממוצעת.

אומרה:
• פלסטאף (התזמורת חפילחרמו־נית)
— האופירה הקומית *ל תרדי ביבוא
אמנות יקר מהחוץ.

כדבר פרטים פנה אל נציג חיל-האויר כלשכות הגיוס

העולם חזק 1114

סרטים
פילים וטפיל־ט
קהל־הצופים הוא חלק חשוב של חוזית
הסרט. מאחר שאין האדם רואה את הסרט
כיחיד, אלא בהמון, קובעת הגבת ההמון
במידה רבה את טיב החוויה של הצופה.
לאחרונה בולט הדבר ביותר בישראל.
הנאהבים.
דוגמה מאלפת נתן הסרט
בפאריס, שם הוצג בעת ובעונה אחת בשלושה
בתי־קולנוע, הנחיל לצופה חוויה
פיוטית עמוקה• בארץ, כאשר זכה למנגינת־לודאי
של קריאות־ביניים ותגובות ילדותיות
אחרות, נראה כסרט פורנוגראפי.
שרשי השמיים (ארצות־הברית) הוא
דוגמה נוספת. בניו־יורק הוא מוצג זה שבועות
רבים בכמה מבתי־הקולנוע החשובים
ביותר בברודווי. בארץ נאלץ קולנוע תל-

פרסומת עבורו. כי הלילה שיזכר
ליל טביעתה של טיטאניק, אנית

איגד, אלא
לעד, הוא
הפאר הענקית, שנבנתה על־מנת לא לטבוע
לעולם, וטבעה בהפלגת הבתולים שלה.
הסרט הוא שיחזור תעודתי למחצה של
מאות ואלפי הפרטים הקטנים שהיוו יחד
את המאורע המחריד ביותר של ראשית
המאה, אסון ל־ 1517 שטבעו, ונס ל־700
שניצלו. עיקר הסרט מתרכז על שלושת השעות
האחרונות של האניה, מהרגע בו
נתקלה בקרחון ועד טביעתה. מת שהתקבל
אינו תיאור טכני, אלא סיפור אנושי מזעזע
המורכב מעשרות סיפורים של עשרות
דמויות אוטנטיות המופיעות בסרט, החל
במיליונר גוגנהיים שהתלבש בבגדי פאר פולניים כדי לטבוע ׳בהדר וכלהבמהגרים
עניים במחלקה השלישית שבשלוש שעות
גילו עולם ואיבדו אותו.
בקור רוח מפליא, ללא התחמקות מהאשמות
גופים ופרטים,
בהתאפקות ובעריכה יוצאת
מגדר הרגיל, הצליחו
יצרני הסרט לשלב
בתוכו עולמות שלמים•
את סיפורי האסון, ההצלה,והעזרה
שאהרה.
יצור סרט זה דומה
ללא ספק להכנת גלופה
להדפסת תצלום. בגלופה
הרעה רואה הצופה את
רבבות הנקודות הקטנות
המהוות את התמונה. בגלופה
הטובה רואה הצופה
רק את התמונה,
למרות שאף זו מורכבת
מנקודות זעירות• סיפורה
של טיטניק הוא התמונה
המושלמת.

טפשות בצב ע
נערות כנות זמננו
(מוגרבי, תליאביב;
איטליה) הוא מורה דרך
לבחירת בעל עבור נערות
בנות זמננו, שנועד
למלחמה בעצותיהם של
דודות זקנות בבתוליהן
המיעצות לבחור חתנים
עשירים. שטות, אומר
הסרט• חתן עשיר הוא
מקח טעות, את נותנת
לו מה שהוא רוצה והוא
נותן לך נסיעה
במכונית מהודרת ודירה
משוכללת. אבל הוא לעולם
לא יתחתן אתך
מפני שהאבא לא ירשה.
עוד יותר גרוע לבאלפיו
וקרסולי ג״נערות גנות זמננו״
חור בעל לפי הצורה.
למה נועדו הרגליים?
משום שהבחורים היפים
הם סרסורי זנות.
אביב להורידו אחרי חמשה ימי הקרנה,
הפתרון הוא לבחור עובד שכיר, רצוי
מול תגובה שלילית של הקהל והביקורת.
עם למברטה, שהנערות אינן נמשכות אחאולם
שרשי השמיים הוא חודיה הנוגעת־ ריו׳ להכנם אתו לחדר בודד ולראות אם
ללב• זהו סיפורם של כל האידיאליסטים,
לא יעשה לך כלום. אם הנסיון עובר
היוצאים לתקן את העולם, המסתבכים באמ בשלום ושום דבר לא קרה ביניכם, את
צעים בלתי־כשרים ובטיפוסים אפלים המנציכולה
להתחתן עמו.
לים את אצילותם, אך הממשיכים במאבק.
את ההוכחה לשיטה זו מספקות שלושת
הסרט, המבוסס על ספר שהכה גלים בנותיו של סוכן נוסע אלמן (פאולו סטופה),
ששתים מהן ששמעו לעצות הדודה הרעה
בעולם, מנציח דמות בלתי־נשכחת, לוחם
נכשלו בבחירתן, ואילו השלישית (מריה
עדין־נפש (טרבור הווארד) המבקש להתחיל
אלסיס עומדת בנסיון, לומדת לדעת ׳כי
בהצלת העולם, מחליט כי הצלת גזע
הפילים מהשמדתו בידי ציידים רודפי־בצע רגליה לא נועדו לתצוגת יופי, מצליחה
למצוא את האושר.
היא התחלה נאה. מדוע דווקא הפילים? כי
בישבו בשבי, כאשר רצה להיזכר בדבר קומדיה דלילה ומטופשת־בצבעים•
גדול, אצילי וחופשי — נזכר בפיל.
האמצעים, בהם הוא אוחז במלחמתו להצלת
הפילים, מפוקפקים — יריד, בישבני
אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי׳
הציידים׳ הפשטת ציידת והכאתה על הישבן
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
לעיני הציבור, ולבסוף מרי מזויין והתחברות
עם לוחם־שיחרור שחור מאקיאב־
« יעקובובסקי והקולונל (אלנבי,
ליסטי, המנצל את הפיל כסמל לתנועתו
תל־אביב) — סרט תעמולה מצוין עבור
המפוקפקת. לדגלו נאספים שברי אדם, זומלוה
העליה. דגי קיי, קורט יורגנם.
נות (ז׳וליאט גרקו) ,גיבורים עייפים ושי־
@ סביב העולם ב 80-יום (ח!,
פיל־ר,אדמונית
כורים (ארול פלין) .חברה
תל־אביב; אורלי, חיפה) — אלבום תמונות
זו הולכת אחריו כמו אחרי ישו חדש.
נעות ומרהיבות המקושרות בסיפור שכתב
לסרט אין סוף. מחבריו היו די ישרים
ז׳ול ורן. דויד ניבן וקנטיפלס.
כדי שלא להעמיד פנים כי מאבק זה יכול
פודי כיותר (תמר, תל־אביב) —
להצליח, אולם הם משאירים פתח לתקוזה.
קומדיה מרנינה על גנרל נוקשה ובעלת
עתון אמביציונית. סוזאן היוזרד.
גלופה מו שרמת
• מעלית לגרדום (אופיר, תל־אביב)
הלילה שיזכר לעד (מגדלור, תל־אביב;
בריטניה) הוא סרט העשוי להזכר — סרט מתח קרימינלי בביום מעניך.
מונפרנם ( 1yאורה, חיפה) -
תקופה ארוכה, שהציניקאים יטענו כי טביעתה
של ד,אניד, הדנית האנס הדופט במסע פרק בחייו של השיכור, הצייר והאדם,
הבתולים שלה השבוע עת נתקלה בקרחון, אמדיאו מודליאני. ז׳ראר פיליפ.

תדריך

העולם הזה 14ו ו

תשבץ sira rA h k i
מאוזן .2 :יישוב
בדרום; .8
יין; . 10 הן תת קיימנה
בנובמבר ;
.13 עץ הלבנון;
.14 מכלה את ה צמר
; 365 . 15
יום ; .16 מדגסקר
הוא כזה ; .17 על
חודו כתב מוהאם;
.18 בד״א בצה״ל;
.20 לעתים הוא
מוליד עכבר ; .2 1
לא לאט ; .2 3מצ וות
ט״ו בשבט;
.25 תושב הארץ;
.27 בעל מלאכו,
עדינה; .29 שני
עמודים ; .30 מצב
היהודים מחוץ ל־ארץ־ישראל

כאשר הוא שמן הוא בועט ; .34 שר שרת
הרים בצפון; .35 יופי; .36
מלאכת אריגה; .37 איש נטול ראש;
.39 אות הקריאה של תי״ו; .40 מלת
הכללה ; .41 הבררה ; .42 קולנוע חדש
בתל־אביב; .43 חצי מוזה; .44 הוא
לעיניים כחומץ לשיניים; .45 נורית
פילצר, כך היה נדמה בהתחלה.
מאונך . 1 :יישוב בדרום ; .2אתה.
בגרמנית; .3נביא; .4טוב, אבל אין
התחלה ; .5יישוב ספר ; .6מלת קרי
רומן
בהמשכים!J

תמר|
הרפונקאותיה של I
צברית שנפלה בידי^
סוחרי נשים.,.

הופיע ונמצא למכירה!
בכל דוכני העתונים^
׳rTTTTTTTTTTT

אה; .7יחידה בחיל תותחנים; .8
יחידה במחתרת; .9סוד; .11 עני;
. 12 משקה; . 18 אי בים התיכון; . 19
מחנה מעצר בריטי בארץ־ישראל ;
.21 לתנובה רבות מסוגה; .22 בירה
מרחבית; .24 מתכת גולמית; .25
חוטם; .26 שלושה כאלה בשנה; .28
האמצע של חושי; .29 חברת תחבו רה;
.31 קרם; .33 מסר; .34 סופר
רוסי; .38 שם חיבה לשושנה; .41
אכילה, שתייה, לינה; .43 אדון.

פקידים ! תלמידים1 סטודנטים !
הושמו עודהיום לקורס ל*
קצרנות עברית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולם ן גרג.)GREGG( -
המנהל: ה .בר־קמא (קמפינסקי),
תל־אביב, רחוב גורדון .5

הצלחה מוב טחת!

ד 1!.ר 1ת 10(:ר״ס
שמעון פרם שוב חזר השבוע לחדשות, בשורת נאומים בלתי־אחראייס

...מפריס פרס ומעלה גרה.

סגן־אלוף עבד אל־סלאם עארף טען כי נאסר אחרי שניסה להתאבד
בשעת ויכוח עם קאסם

בעריכת לילי גלילי

...כא שר התאפרתי, אסרתי .
מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מבין
המשתתפים בשליחת חומר לעמוד זח יזבח מדי
שבוע בשבוע בפרס של עשר לירות ישראליות.

בגלל האהבה הגיעו שלוש

הזוכה השבוע הוא ירוחם דוידוביץ /תל־אביב.

הבדרניות הישראליות לעזה

...פירוש הרש לפסוק הישן: עזה כמוות ארפה .

יושב־ראש האסיפה הלאומית הצרפתית לשעבר, בן השבעיםושלוש ,
הואשם בקיום יחסים מיניים עם ילדה בת ארבע ־ עשרה

לעך»ו בקרית העולים נשמע השבוע הנאום הקצר ביותר בהיסטוריה הישראלית.
י אמנם, היו עדי־שמיעה שהעידו, כי נציג המפלגה התכונן לנאומו שעות
רבות. הם גם שמעו את הנאום כולו, הפותח במלים הנרגשות :״רבותי, אין מה
לדבר שמפלגתנו עשתה רבות לקליטת העליה אולם כשנציג המפלגה עלה על
במת הנואמים ופתח את נאומו :״רבותי, אין מה לדבר פרצו מחיאות־כפיים
י. צבי, תל־אביב
סוערות, קריאות ״בראוו״ ,והקהל התפזר שבע־רצון.

•••איד אומרים הצרפתים? חפש את הילדה .
׳ w w w v w w v w a a a a a a a a a a a a a a a a a a a ^ a/\a:

איד לנהל ויכוח תרבותי
שמור על קול נעים ולא צעקני, פיחוד כשאתה
מפסיק את הנואם פקריאת־פיניים מרגיזה.
כאשר מישהו משמיע הצהרה שאינך מפכים
לה, אין צויד לצאת נגדו כהכחשה מחוממת.
צחוק ציני עמוק ומקוטע יכול להיות הרכה
יותר יעיל.
היה אדיכ וקורקטי, כשמישהו חוזר שוס ושוכ
על נימוקיו. עזור לו עם הערה טופת־לכ, כמו :
״ככר אמרת זאת שלהט פעמים״.
אין רכר פחות מנומס מאשר להאשים מתנגד
שהוא ״קומוניסט שרוך״ או ״ריאקציונר פא־שיסטי״
.אפשר להשיג את אותה התוצאה על־ידי
השמעת הערה כמו ״זהו כדיוק הקו הקומוניסטי״
או ״זה מה שהיטלר היה טוען
כשעתו״.
פעם א• פעמיים גמשף הויכוח, יהיה זה

לתועלת העניין שאתה מייצגו להעיר, ככררך
אגס :״גפ אני האמנתי פעם כזאת ״.את זאת
יש לומר כשקט ופנימוס -כאדם המשתתף!
כצערו של המתנגד -לא פנימת קיטרוג.
כשמתנגד שואל ,״איזה עתון אתה קורא?״
ענה לו כלי היסום ומיד שאל אתה אותו איזה
עתון הוא קורא.
כאשר הוא נותן את
כמסע גידוף והשמצות
או מדיניות המערכת.
והפלט כסלחנות :״נו,

התשוכה, אל תפתה
נגד עורכי אותו עתון
רק חייך חיוך אירוני
כמוכן״...

* כשעת ויכוח תרכותי, יהיה זה גילוי של חוסר־טעם
קיצוני אם תרים פותח־מכתכים, אגרטל
או כל מכשיר הרסני אחר, ותעכירו מיד ליד
כתנועות מלטפות, תיד נעיצת מכטי־השתד
קקות כמתנגדך.

נזה תבשרי רארווזגז־הנורב?״

אנ שים פ שוט לא מקשיבים...

הזמן
(כפ» שא שה מחשבת אותו)
שניות: פרק הזמן שאי־אפשר לדרוש ממנה שתכין בו את
ארוחת הצהרים.
דקות: לא יתכן שדיברה עם חברתה בטלפון אפילי פרק
זמן זה.
שעות: הזמן הדרוש לבעלה ללבוש את מעילו, אחרי שהיא
עצמה כבר גמרה להתלבש ומוכנה לצאת.
ימים: כשהיא סוקרת את התפריט במסעדה, זהו סרק הזמן
שנדמה לה שלא אכלה בו נגיסה אחת.
שבועות: הערכה גסה של הזמן הדרוש לגיהוץ כל הכביסה
הנקיה שהצטברה.
שנים: גילה של כל שמלה בארון הבגדים שלה.
יובלות הזמן שעבר מאז יצאה בפעם האחרונה עם בעלה
לרקוד.

קחו למשל אתמול. קראתי לאהובה לחדרי ואמרתי לה,
בבירור מוחלט :״את יכולה לענות בעצמך על המכתבים
שבערימה זאת. את הערימה השניה את יכולה לתייק
בינתיים. אני צריך להכתיב לך שיר באחד הימים. אני צריך
מהדקים על השולחן. אני מבקש גם לטלפן ליעקובוביץ,
חיימסון ושמואל מה־שמו ולהודיע להם שלא אוכל לקיים
את הפגישות שקבעתי אתם, חוץ מזו של יעקובוביץ, וקבעי
מועד אחר עם חיימסון ליום חמישי אחרי שלוש וחצי אחר•
הצהרים. תני לי את תיק כהן־ברקוביץ ושלחי זר פרחים
על חשבון ההוצאות לברגמן — או ברגר — את יודעת למי
אני מתכוון. את דו״ח ישיבת מועצת המנהלים מוכרחים
לשלוח עוד הערב, אבל לפני זה אני רוצה להכתיב לך כמה
מכתבים דחופים.״ הכתבתי לה איזה 10־ 15 מכתבים והיא
גמרה את כל העבודה שלה בחמש אחר־הצהרים. אבל היא
לא הביאה לי מהדקים. פשוט לא הקשיבה לדברי.

או למשל במסיבה בשבוע שעבר• סיפרתי את הבדיחה על
האמיר התורכי ורקדנית־הבטן קיצרתי אותה ל־ 18 דקות
ואיש לא צחק. אחד אי שניים גיחכו קצת. מתוך נימוס,

אתם מבינים, ויהודה סגל אמר שהוא לא שמע את ההתחלה,
אבל זה היה ברור שאף אחד לא הקשיב למה שאמרתי. הם
ישבו להם מסביב וזללו בוטנים בשעה שאני דיברתי. גם
אני אכלתי קצת. זה רק מוכיח עד כמה שאנשים עכשיו
לא מקשיבים.

אפילו אשתי. ביום שני שעבר טילפנתי אליה מהמשרד
ואמרתי לה שתמדוד את הטרמוסטאט שבולט מדוד האמבטיה,
מתחת למד־החום האוטומטי של ברז וויסות הגאז.
״זה נראה כמו הפאטנט שיש על המנוע באוטו שלי, מתחת
למגב השמשות,״ הסברתי לה,. ,רק שזה משושה במקום
עגול. תקראי לאינסטלאטור ותשאלי אותו אם יש לו חלק
חדש במקום זד״ אבל שיהיה מנחושת, לא מברזל מפד
שהברזל מחליד, ושצינור החיבור יהיה יותר ארוך בשלושה־שלושה
•וחצי סנכימטר.״
אשתי צמרה :״מד? ,״
אנשים כשוט לא מקשיבים.
ירוחם דוידוביץ, תל־אביב

גועות --
לעולם צודגן ת
קיבל את הפר מהנהלת הרכבת לפי
המלצת הועדה לפרסי עדוד( .הארץ)
יורם ברנשטין, תל־אביב
שרות אקס־פרס.
האיש שנדרס ליד ההגה ודרס 3
אנשים — לדין( .ידיעות אחרונות)
אליעזר ויזנפלד, בני־ברק
זין וורס כדין נדרס.
שיטוף־פעולה בינמסלגתי( .נזעריב)
דן ברגנר, חיפה
שטיפת הכלים המלוכלכים של המטבח
הפוליטי
הוא התפרק בזעם לתוך החדר.
(הבקר)
נחמה כהן, רמת־ג1
התפוצץ מרוב כעס.

חסשיר״ס
חתיכה חמודה בשם בתיה
רחצה לתומה באמבטיה.
פתאום גבר נ כנ ס...
(הקורא, אל תהיה גם!
מי אמר שנכנס לאמבטיה?)

מלצרית חמודה כפונדק
אהבה רק ללבוש מהודק.
שלוש סיבות לדבר:
האחת -היה קר;
והשתיים -יבין כל דרדק.
ב. י .בן־פתאול, חיפה