גליון 1116 מתאריך 18 בפברואר 1959

תודדות

דדן בת מו בי ם
מ תנו ע ת הנו ע ר
אלגנוןה עי סוי

],,קמת בנ עוי סיי

וני סהחס
חופותאלהת הו ס

טראגדיה

* ש ו ־ אדית

העורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
*?,־ם כהו
עורך משגה:
דוב איתו
עודך כיתוב:
סידני השת

וזווב גליקסון , 8תל-אביב, ם ל 9ון ,26788
ת. ד .136 .ממן לנוברקים :״עולמפרס״.
השוציא לאור: העולם הזח בכים.
ד8ום משה טהם מנ״נו, ת״א, סל.31139 .
ההעצה ; דוד עופל ובניו, תל־אביב.
העערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

העתון

הנקרא

עורך תבנית: וקי 1לם המערכת!
אריה קרו

כתב בכיר:
אלי תבור

חברי המערכת:
מנשוז נר־רייז, שייע נלור, דידי גדידי.
דויד הורוביץ, רותי ורד, אברהם הרטוו
יוכה אברהטדי, אביבה סטו, זטום קיגו,
שלטה קרו.

ביותר
במדינה בריגול

;לא נברא,״ במלים אלד, ד,בברד,כנסת
משה שרת רשמית
השבוע האחרון שנגעו לו.
הו טורח לערוך תערוכת־
(לה שרת, היה צריך לשכור
מערכת העולם הזה מגיע
בניו r r
בבניין ז ה דול משלה. כי מזה שנים
בנויים היחסים בין^ן־ת לבין עתון זה על
נוהל קבוע :־כוס עופך ות מפורטות ומבוססות
בהעולם הזה, ופו*3ו& הכחשה טוטאלית,
ללא פירוט, על־ידי משה ־׳שית•
ברור שהרבה יותר קל להגיד ״לא מיה
ולא נברא״ מאשר לטעון ״לא קיבלתי ביוג־ההוא
וההוא הודעה מטעם שגריר ישראל
בצרפת כי מצרי בשם פלוני רוצה לראות
אותי תוך שבוע.״ זה גם הרבה יותר נוח.
אלא ששרת נמצא כאן במצבו של הילד
שקרא פעמים כה רבות ״זאב!״ עד שאיש
לא שם לב אליו כשהזאב בא באמת. כך,
כאשר פירסם העולם הזה לפני שלוש
שנים את הידיעה הסנסציונית שקיים הסכם
חשאי בין שרת והשרים הדתיים בממשלה
נגד בן־גוריון, אמנם הכחיש שדת את הכל
— בלשון ״שקר מחוצף״ ובו׳ .אולם בן־
גורמן לא האמין לו. הוא האמין דזזקא
.להעולם הזה. והוא סילק את שרת מן
הגמישלה.

לגופו של ענין:
בשבוע שעבר גיליתי שלושה גילויים
נפרדים הנוגעים למר שרת:
(א) שקיים מגע עם עבד אל־נאצר בהיותו
ראש־ממשלה.
( pשהוזמן לפגישה עם עבד אל־נאצר
בתקופת כהונתו כראש־ממשלה, בסוף 954ו.
(ג) שהוזמן לפאריס, לפגישה עם שליחו
האישי של עבד אל־נאצר, חודשיים לפני
מיבצע׳ סיני.
הראשונה ידועה לאנשים רבים.
לראשונה מפי שני אנשים באו״ם:
!־מפתח בסגל האישי של דאג
השני אישיות הודית חשובה.
(דיעו לי כי במשך תקופה ארוכה
1ר זה אישית על־ידי הסארדאר
זניקאר, שאז היד, שגריר הודו בקא־וידידו
האישי של עבד אל־נאצר,
;לבוא לניו־יורק לעתים מזומנות כדי
]במגע עם המשלחת הישראלית.
את פאניקאר על כך אישית,
ללא היסום, וסיפר לי
גחותיו עם שרת באותה

ובמעשי־

בקאהיר על הנאשמים
חבלה לטובת ישראל.
בל יודעי־דבר האמינו שזה תירוץ גרידא,
וכי האיסור בא מטעם בן־גוריון.
מי משקר?
המקרה השלישי, שאירע ערב מיבצע־סיני,
נודע לי מכמה אנשים בעת ובעונה
אחת — כולם שד,־ו מעורבים בדבר אישית.
פירטתי בשבוע שעבר את מלוא הפרטים:
מתי בא כאמל אל־הוסייני כשליחו של
עבד אל־נאצר לפאריס, עם מי דיבר, איך
הזמין את שרת לבוא מיד, מי העביר את
ההודעה לשגרירות הישראלית, ועוד.
במקום טענות לגופם של פרטים אלה,
עונה שרת בהכחשה טוטאלית.
מי משקר?
למי יש ענין לשקר?

למי באמת?
לגלד, מכחיש שרת דברים נכונים?
אפשר להסביר את הדבר רק בתכונה
אחת של מר שרת, שהיא מאפילה, לרוע
המזל, על כל שאר תכונותיו, ושהיא הרסה
גם את הקאריירד, הפוליטית שלו: יהירות
מייפחת, הבאה לידי גילוי בכל תנוער, של
ידו, בכל מילה של פיו, בכל משפט של
מאמריו ומכתביו.
האמת הפשוטה היא ששרת נהג בפי
שנהג בפרשות האלה מפני שהיה חסר לי
העוז האלמנטרי לעמוד על דעתו. הוראה
של בן־גוריון, גם בתקופה שבן־גוריון היה
כביכול אזרח פשוט בין הכבשים בשדה־בוקר,
הספיקה כדי לדכאו. ובמקום להודות
בחולשתו, הוא טוען עתה כי גדולי העולם
הם שקרנים. כולם, כולם משקרים —
חיץ ממשה שרת.
אני כותב דברים אלה בצער. בשיחותי
עם המנהיגים הערביים למדתי לדעת כי,
משום־מה, נדמה לרוב הערבים שמשה שרת
מייצג קו אנסי־מלחמתי בישראל, וכי הוא
דוגל בהשתלבות ישראל במרחב.
ידעתי שזו טעית, וכי אין שום הבדל
עקרוני בין ביסי ושרת — ההבדל הוא
רק בצורה החיצונית. בעוד שביג׳י לא ביקר
עד היום הזה אף בכפר ערבי אחד בישראל,
אינו יודע ערבית ואינו אוהב ערבים, הרי
שרת יודע ערבית ואוהב לשמוע את נאומי
עצמו בשפר, זו. וערב מיבצע־סיני סולק
ממשרד-החוץ לא מפני שהתנגד למיבצע
(איש כלל לא טרח לשאול את דעתו, או
להודיע לו מראש על העניו) אלא בגלל הסיבה
שהזכרתי לעיל.
לא אמרתי זאת לבני־שיחי הערביים. ראיתי
משום חיוב בכך, שישנו מנהיג אחד
במשטר הישן בישראל, אשר שמו מעורר
עדיין אמון כלשהו מעבר לגבול. אילו היה
שרת עצמו חש את האחריות הכרוכה בדבר,
במקום לחשוב רק על גאוזתר האישית
המוגזמת, היה מן הסתם חוסך לי גם
רשימה זו.

יכה ל היו ת מוכנה ל שינוי־המציאות,
ועל כז חשוב
דווקא רשמיים, יקיי־שוני
םומ תננ די ם בחוץ־
בברכה ח! את
cבגי! עם ראשי
סטית, והן את שי־

הו תיו של מר אורי אי נ רי עם ראשי ממשלת
המורדים חאלנ׳יריים. אי לו ידעה ממשלת
ישראל לנצל את כל הקשרים האלה, כפי
שעושה זאת ממשלת ב רי טני ה מזה דורות,
היה מצבנו ה מ דיני כיום הרבה יותר גמי ש
ובעל־סיכויים.
יש להצטער על כר כי במקום זה דבקה
ממשלתנו בקו מפלג תי צר, ומשתדלת לרכז
את כל מדיניו ת־ ה חו ץ בי די כמה פקידים,
יפם עם דם הרשמי חוסם לפניהם את הדרד.
פירוש הדבר למעשה ׳פהיא מעדיפ ה שיקולים
טפ לנ תייפ-פני מיי ם צרים על השיקול
ה מ דיני הרהב.
ד״ר חיים לוי, תל־אביב
גי לויי. העורר על הצעות לפגי שו ת
עם מ דינ אי ם ישראליים של עבד אל־נאצר
(העולם חזה . 11115מ ציני ם את נאצר
כאוהד ישראל מושבע, שרק ה מ דיניו ת הי
שראלית הפנה אותו לשונא. אולם אם
נניח נם שעבד אל־נאצר עשת זאת מתור
שיקולים פו לי טיי ם ולא מתור י די דו ת, איו
כפק שפרשה זו חייב ת ל היו ת מועלית
בפומבי. הכחשתו חכ ת מית של שרת שהתפרסמה
באחד הע חוגים אינ ה מעוררת אמון.
לצבור יש כבר נסיו! עם הכחשות של
שרת שאחר כד הפכו לעובדות. טוב יעשה
העורר ובל הנוג עי ם בדבר אם יעלו את
הפרשה לויכוח פו מ בי.
זאב מקרין, תל־אביב
היה י י בדאי לקרוא את ר שימתו האחרונה
>פל העורך רק עבור פיסקה אחת
בה הוא אומר :״עבר בי הרהור של הקלה:
ברוד השם, שהוא מייצג כוח ערבי גווע
ברוד השם, בי התנועה הל או מי ת הערבית
מעלה לשלטון טי פו סי ם אחרים לגמרי.״ אם
ההשתלבות במרחב מ בי א ה אפיקורוס לאסונה
בשם, יתכז שבכל זאת יש בה משהו

אלי נאמן,

ירושלים

קראתי את בירר ה ר שי מו תיו של אורי
אבנרי על ב עי ה יחסי ייפראל-ערב, ו אני
מרשה לעצמי ל הגיב עליה! .נד ה מ תי, מני

אי תנו לשוב א חו רני ת ולהסתנל לאודה
חייהם של שבנינו? האם עלה בדעתכם
שבהצטרפוח. או בהשתלבות שכזו נ צ מי ד
לוותר על חופש ה בי טוי, זכות הבחירה,
ועוי־ ז כויו ת אחרות הנובעות מהמשטר רה־מוקרטי
שלנו?
יצהר סגל, תל־אביב
מה הוא דני מו ק המנוחר. שכאו גורד־אומה
עברי ת חריפה? אני שתים ע שי ־
שנה בארץ. אני כל הוכה פועל עו ג ־
בחקלאות בטרקטורים, מ הנלנל בכל מי,י
משקים מכל הצורות. נפגש עם כל מיני
אנשים מו שר שים בארץ, קורא ספרות ועתו־נות.
חקרתי בבר מ תי שבי ם שהתי שבו בארץ
לפני ח מי שי ם ששים שנה והם ענו י י
שאת ה אי מ ה העברית ה מ צי או כנראה באיזו
מערכת. לאומה הדשה איו שום אחזה
ב מצי או ת. זאת רק פיקציה. ואם אתם
חו שבים שהנוער שנולד בארץ יקבל מהוד
י הי רו ת מופ רז ת ורגש ע ליונו ת על נב*
העולים את התורה הזאת, או אני יבול
לנהם אחכם שיעברו עוד הרבה שני ם ע
שי לי די הארץ י היו רוב מי שבא לכא;
מארץ אדרת. לעולם לא יקבל זאת.
שלום בב, נ תני ה

התוצאה: הסתגגות
קראתי בהערכת רבה רעו תיו ומהלך
מח שבותיו של מיו ד עי, עורר־הדי! אליאם
קוסא (העולם הזה .) 1115 ברם, ני מ ת הי־אוש
׳פבדבריו צבטה את לבי. בי הו ד כאב י י
על קטע אחד בכתבה זו ו הו א כי קוסא הי ה
עוזב את הארץ, אילולא נכסיו הקושרים
אותו אליה. דעה זו הזכירה לי חליפת
מכתבים ביז י די די ובז עי רי שייר טה אר
א־טכרי ואברהם שרוז, שהתנהלה מעל דפי
העתונות לפני כשש שנים אז יצא ה שייר
הנכבד לראשונה בהצעה זו, ו ר״ ר שרו! הי דוע
בהטפתו לישראל הו מוגני ת, ברד על
המונמר ויפיבח את השייך על הצעתו ה בריאה.
באותה שעה לא ט מנ תי י די בצלחת,
ו פני תי במכתב גלוי לי די די תשייר ויסר-
תיו על תפיס תו הצרה, שאה׳ הי אעלח־במוחו
מחמת יאוש.
כאחת ת ה דנ מו ת בדבר ה אבסורדיו ת שבתפיסה
זו, הרואה בבלתייאפ שרית קיומם
של חיי י צי ר ה נדסותפים ביו ׳ הי הו די ם והערבים
ב מ דינ תנו, הבאתי את מעשה אברהם
כנרשו את ישמעאל. ציינ תי כי סדנא
דארעא חד הוא, שב! גם ישמעאל שנור ש
על-ידי אברהם בתוצאה מהסתת שרה, הפד
לרובה קשת, מסתנן רחמנא ליצלז, כאי
ראוי לציי! כי נם אברהם עצמו לא ראה
מעשה זה בעיז יפה, שב! גם לי ש מעאל
רחש הנ שית אבד-,ים חמים
יצחק א. דגני, הה ונסבה כינרת .

המשך המסורת

ות׳ הנהגת כבדורגד
שתו הי ל דו תי ת־ ד סיוני ת יפל העורר לבעיה
זו. הוא מצא, כד הוא סציי! ,או!! קשבת
אצל כמה מ דינ אי ם ערביים ל ת כניו תיו לפתהו!
בעי ת ישראל-ערב. הם אינ ם מ תנג די ם
להחזרת הפליטי ם ( איזו הקרבה ס ציד סו,
והם או ה די ם את השתלבות ישראל במרחב.
העורר רק התעלם מהעובדה ש מ דינ אי ם ערביים
אלה עולים עליו ע שרודמונים בערמתם,
ערמומיותם, ונ סיונ ם ה פו לי טי בתככים ומזימות.
העורר
מציע לה חזיר בל פליט ערבי
שירצה בכד לישראל, ועל יז מ תו זו הם
מברכים או תו בלשו! ה חנפנות ה ל בנ טיני ח
פלהם. ו מדוע זה י תנג דו להכנסת הסוס
ה ט רוי אני לתחומי מ דינ תנו? או או לי העורר
משלה את עצמו ואת קו ר איו, שנוקמי־דם
אלה, שמשחר ילדותם החדירו בהם מש־טסה
עיוור ת כלפינו, בעזרת תעמולה נוסח
נבלם, נטעו בליבם הא מונה שאנו מקור
ו מדוי ה ם — שו אנדלי ם אלה
כל פגעיה ם
יהפכו את ליבם לאהוב אותנו, ו ל היו ת אזרחים
נ א מני ם למדינ תנו? האם לא טבעי
שכל מי עו ט לאו מי נאמז לעמו יותר מא-פר
למקום מושבו? הנר מנים, תו שבי הפורטים
היו נ א מני ם להיטלר ולא לצ׳ביה, ולהבדיל,
הטורקים ו היווני ם תו שבי קפריסין קיפודים
כל אחד למולדתו קשר א מיץ יותר
מאשר לקפריסין.
העורך ממשיך ו מציע השתלבות ישראל
במרחב. כך, פתאום, במחי יד אחת הוא
מנתק את מוסרות העם, נודע שרשי עברו,
ומקים את האומ ה הגי אוג ר פי ת בע״מ. עליו
עוד להפיץ מניו ת, ולרשום חברה זו כחוק.
שאומה אינ ה חברה. ההיסאד
דא עקא,
טו רי ה עוסקת בעמים, ו הגי אוג ר פי ה בארביני
ה ם ברור.
צות, והתחום
הי סוד לשלום חייב ל היו ת רי בונו ת ולא
השתלבות. הם ה ״ בי ם להכיר בזכו תנו לנהל
את אורח חיינו, ולבהור את י די די נו בהת־אם
לאינט רסים שלנו. אמנם מב חינ ה ניאו־גרפית
אנו שייכי ם למזרח התיבוז. אבל
מבחינ ה מנ טלית, חברתית, תרבותית, ומעוד
ב חינו ת אחרות, אנו שייכים לאירופה. את
שלבי ההתפתחות שעוברים ע מי ערב כעת,
עברה או מ תנו לפני אלפי שנים. כיו ם —
אנו ס סונ לי ם לנהל מיפטר דמוקרטי יציב,
ללא זעזועי הפיכו תצב איו ת וללא רודנים
מ טי לי אי מי ם. האי• זה מוגזם לדרוש

קראתי באהדה את סיפו רו של גיו ר א
לובלינר והעולם הזה )1115 על פרשת ביה־הספר
החקלאי בפרדם הנר אד משה נעת י
לפיסקא האחרונה, למקום בו הוא מתנחב
בכד שבעור יפנה י הי ה הוא הטבה במקום
המוכה, ה ס תייג תי ס מנו. מסורת או לא.
אין לערבבה בשום אופז עם טרור. אי׳
אנו חיים במערב הפרוע וכשם שאי! לכבול
טרור כי! מבוגרי ם, כד אין ל ס בי׳
נם בי! הנערים.
כ מו שבת׳ למשל, ה חליט מפעל מ בוי ם
לפטר מספר פועלים קבועים מ שום שסלפי
את התורות ה סו צי א ליו ת שקלטו, וסברו
שאם יש להם מעמר של קביעו ת מו ת ר להם
להקטין או לאפס את הנור מו ת, ובכל־להטיל
טרור על פועלים י עי לי ם וחרוציב.
נ סיו! לפטרם נתקל ב שביתה, ושבית־.פראית, של יום אחד, תור שימו ש ב טי רו ר
ננ ד אלה שבאו לעבוד. למחרת הם הגריל•
לעשות, חסמו את הכבי ש למושבה ב אבני ם
גדולות, ועובדי־חוץ, ו ביני ה ם כותב שורות
אלה, נאלצו לצאת מהמושבה וללכת ברנל
כיוון ש ה או טובו ס לא יכול הי ה ל הגי ע
למושבה. זה טרור וזה שכרו.
הנערים המכים והכית ה כולה בפרדם חנר,
חזרו ל לי מו די ם וקיבלו את ענשם, הם נב
הגי שו את התחר טויו תי ה ם בכתב. קשה י־להא
מיז להם, רצוי לדעתי ל הוסיף להם
עונש על־תנאי, בד שכל עביר המש מע תי ת
זעירה תגרום להעפה וסילוק סו פי ומוחלט.
אז יפסק ד טי רו ר באחת מ פינו ת חיינו,
ויפחתו הסיכויי ם שעוד מורה יקבל מבות
ינ ל ל סלקו תל מיד פוחח.

עובד גשן, עתלית

מה ״ ,הרעש הזה סביב המתרחש בבתי־הספר
החקלאים? לפתע פתאום ני לחה ־־
ע תונו תוהמ דינ ה כולה נושא חדש להתעסק
בו. מה יש, עד עכשיו לא היו מכו לא היו סילוקי ם בבתי־ספר אלה? זה הלק
מהמסורת, כמו שרונדל בצבא הוא נם נז
חלק מהמסורת. למה ננ ד זה לא צועקים:
המכות והחכמות אינ ם מזי קי ם לאיש, רב
רק יוצרי ם הוו? מיו חדדמש איר וכרונית
נ עי מי ם ל אוי ד יפנים כקרב בל אלה שהת־נכו
בהם.
י צ חי פלס, נס־ציונת

בומבה כשית
רותי

הכתבה ׳פלכם על

הנ הנ ת

(העולם

הזה )1115 הי א בומבה. טוב שנמצאות יפע־מים
בהורו ת ש מראו ת לנברים כי א;
איננו ה מי׳ -הל ש כלל וכלל

יוכבד פלג,

תל־אב-ב

. ..האם זאת י א כמקרה רותי שכותבה
בהעולם הזד? לפי ־,צורה שלה, רק בחורק
כזאת יכו ל -יהתעלל בבחורים.
נ. אבן־חן, תל־אביב
לא! נגי ע אם המצב ימשד בצורה כזאת:
הבחורות כמו רותי דוחקות את רנלי ד־ני
רי ם לא רק מעל הדוו שות אלא מכי
מקום אחר. כמו הבדיח ה על הבעל שתפב
את איפהו עם זר, ואמר לה :״מנוולת יפכ־מותך,
נע שית מוד רני ת, הא? עור מעט תתחילי
לעש אפשר ל הני ד לרותי: מ א
תר. עו ד מעט ת תחילי ליפחק כדורגל.

עמיהוד רודי, רמתי,

(ראה

לא עוד
תמונה).

מעט,

רות-

כבר

משחקת.

:כולם חזה 1116

המשך הדרת שר עורו ״העולם הזה־ ער שיחותיו עם משיגים בשבע ארצות

השגשן
־־ מאת

אורי אבנדי ־

ך * ע ת ון האנג לי של מפא״י, ג׳רוסלם פוסט, פירסם ערב צאתי מן הארץ מאמר
ן Iראשי, שהיה מוקדש כולו לרעיון השמי. הוא פתח במלים :״לכל ארץ ישנם משוגעים

מאז שוחחתי על אותו רעיון עצמו עם למעלה ממאה אישים בשבע ארצות —
עסקני הימין ומנהיגי השמאל, שגרירים קומוניסטיים וקארדינאלים קאתוליים, פילוסופים
צרפתיים ועורכים אמריקאיים. אם אתבקש לסכם את כל השיחות האלה על רגל אחת,
אעשה זאת כך :״מד, שמשוגע בישראל, נורמלי בעולם. מה שנורמלי בישראל, משוגע
בעולם.״
באתי כשגריר השגעון. רציתי לדעת, כעתונאי, מה דעת הוגי־הדעות בעולם על רעיון
זה. נתקבלתי כשליח מצודה — כאדם המביא, זו הפעם הראשונה אחרי עשר שנים של
קפאון ושיתוק, רעיון חדש ורענן מישראל.

uא פעם, אחרי אחת השיחות האלה, ישבתי ותמהתי: מה, בעצם, קרה כאן? מה
rפשר היחס החיובי המופרז הזה? שמא אין זו אלא אדיבות טבעית כלפי זר הבא
מארץ רחוקה? אולם הסבר פשוט זה לא נראה כמתאים למציאות. כי בן־שיחי באותו יום
לא הסתפק בדברי־הערכה לבביים, ולעתים אף נלהבים. הוא שאל :״במה אני יכול
לעזור?״ הוא קם וטילפן לידידיו ודרש מהם בתוקף להזמין אותי מיד לשיחה. הוא נתן
לי את כרטיס־הביקור שלו ורשם לי דברי המלצה. הוא צייד אותי בכתובות בארץ הבאה
של סיורי.
יתכן כי ההסבר הטוב ביותר הוא זה שניתן לי על־ידי אישיות ששמה ידוע לכל ילד
בישראל — אחד מהוגי־הדעות הגדולים בעולם, הנחשב בארץ לידיד גדול של המדינה.
התרגשותו למשמע הרעיון השמי היתד, כה גדולה, עד ששאלתיו בגלוי מה מקורה.
״אדוני,״ אמר ,״אני הזדהיתי כל חיי עם הרעיון הציוני. האמנתי שזה מפעל גדול
ומתקדם. בעיני היה זה אחד הרעיונות היפים של המאה העשרים. שנאתי את האנטישמים.
ידעתי את אשר עשה היטלר ליהודים. כשקמה מדינתכם, הרגשתי בלבי שזה יום גדול,
שהנה נעשה מעשה גדול של צדק היסטורי.״
האיש הסתכל בי בעינים עצובות .״והנה, עברו כמה שנים. מדינתכם הלכה בדרך
המתנגדת לכל נימי נפשי. אתם אחת המדינות השוביניסטיות ביותר בעולם. דבק בכם
מיליטריזם מכוער ומסוכן. אתם בני בריתם של כל היסודות הריאקציוניים, האימפריאליסטיים
ואף הפאשיסטיים בעולם. אתם עומדים בשורה אחת עם מדכאי אלג׳יריה. אתם רומסים את
המעוט הלאומי שלכם, כפי שרמסו את היהודים במשך אלפי שנים. אתם מתיחסים
בציניות אכזרית לטרגדיה של הפליטים הערביים — אתם, בני היהודים שהיו עם הפליטים
בהא הידיעה. חשבתי שעזרתי להקים מדינה שוביניסטית קטנה אחת.
״מה הייתי צריך לעשות? אין אני יכול למתוח בגלוי ביקורת על מדינתכם, פן יתקבל
הדבר כאילו אני עוזר לאנטי־שמים, שונאי נפשי. איני יכול לעזור למדינתכם, כי כל
מעשיה מתנגדים למצפוני. לכן אני יושב בשקט מן הצד. אני. שומר על יחם של
סימפאטיה פורמלית.
״לכן אני כל כך מתרגש כשאני שומע את דבריך. אם ישנם בישראל עצמה אנשים
המתנגדים לדמות הנוכחית של המדינה והמבקשים לשנות אותה ברוח זו — הרי ניתנת
לי האפשרות להזדהות עם המדינה מבלי להזדהות עם מעשיה הנוכחיים, לכן אני מודה
לכם.״ ובג׳סטה ספונטאנית שקצת הביכה אותי, הושיט לי את שתי ידיו. .
אני חושב שמשהו מן ההרגשה הזאת פעם בלב רוב האישים הזרים ששוחחתי אתם
לאיהודים ולא ערבים. לא אספר כאן על כולן, פן
בחוץ־לארץ — אותם שלא היו
אשעמם גם את הקורא הסבלני ביותר. אסתפק באחדות מן השיחות המאלפות ביותר.

סאו!וו :״אנו mm 8יני. .׳

ברחוב בונאפרט מם׳ ,42 ברובע סן־ג׳רמיין דה־פרה, גר האיש שהפך את הרובע הזה
לבירת חיי־הרוח והאופנה האינטלקטואלית של העולם במשך כמה שנים, ז׳אן פול
סארטר, נביא האכזיסטנציאליזם, איש נמוך וממושקף, הפוזל קמעה בעיניו. הירקרקות,
קיבל את פני באדיבות קרירה.
הגשתי לו את התרגום הצרפתי של ה סנ ט ר העברי ופתחתי בהרצאה השיגרתית על
מהותו של הרעיון: שבישראל נולדה אומה עברית חדשה שאינה זהה עם היהדות העולמית,
שאנו באים להחליף את הציונות בלאומיות עברית, שאנו מבקשים ליצור שותפות עם
התנועה הלאומית הערבית ולכונן מרחב מאוחד וניטראליסטי, וכן הלאה.
סארטר ישב בשקט, העיף מפעם לפעם מבט במינשר והקשיב. אחרי כחמש דקות אמר
את מילותיו הראשונות, שנחרתו עמוק בזכרוני .״אדוני,״ הוא אמך ,״אתה מגולל אבן
מלבי!״
מאותו רגע נשרה ממנו האדיבות הקרירה, ובמקומה בא יחם אחר לגמרי. סארטר,
איש־הרוח, התעורר לחיים. הוא הסביר לי את סיבת רגש־ההקלה שלו (בערך אותם
הדברים שהבאתי לעיל) והחל מתעמק. במיסמך שהיה מונח לפניו. היה זה תענוג אסתטי

גזפרגפנגגר ה2ן בגן -ג־גרג־ג רגז־פירגז, אוזר גז*1ישיגג גזגרגריבו
שר איבגריגז, שגזגזרגגן באגגגי נגגרך ״הנגגרבו הג\ז״ ער
גזגזדעיגת הישראריוז m vaiu .וראה רה־פירה מזיגזץ) גז2ן־
שיב מאגנזי גטיירגז־פרורגץ, שהגא היה הרגה הגזיה בה.
לראות כיצד אחד המוחות הגדולים של הדור ניגש לרעיון שנודע לו רק כרגע, הופך
אותו לכאן ולכאן — ומבין מיד את המשמעות המרחיקה־לכת הנובעת ממנו בכמה
כיוונים בעת ובעונה אחת.
״אני רואה שאינכם משתמשים במונח, המזרח התיכון׳ .זה נכון לגביכם,״ אמר,
״כי זהו מונח גיאוגראפי של אדם אירופי.״ הסברתי לו את הסיבות שהניעו אותנו לבחור
במונח ״שמי״ כהגדרה למרחב. הוא הפסיק אותי בתנועת־יד ערנית .״זה ברור לגמרי,״
אמר ,״רוב העמים באזור שלכם מדברים שפות שמיות.״
הוספתי שאיננו כוללים דוברי שפות שמיות בלבד, אלא צרפנו למרחב גם ״עמים
הקשורים בתרבויות השמיות״ ,כגון תורכיה, איראן וכורדיסטאן.
גם ההגדרה היסודית של אומה עברית חדשה שנולדה בישראל נתקבלה על דעתו מיד.
״רק הגדרה כזאת, והקביעה שאתם רואים את עצמכם כחלק מתנועת־השיחרור של האזור
כולו, יתנו בסיס לקיום המדינה.״
מוחו כבר תר הלאה, לפינות אחרות של הבעיה. הפרדה בין האומה העברית ויהודי
העולם תעמיד את בעית יהודי רוסיה באור מציאותי חדש. מדוע יהיו יהודי רוסיה אחראים
לקו הפוליטי החולף של מדינת ישראל, ויסבלו את תוצאותיה? ברגע שתהיה הפרדה נקיה
בין המדינה לבין יהודי העולם . ,תוך זיקה הדדית הגיונית, תיעלם בעיה זו.
הציונות, המתעקשת. לשייך את יהודי רוסיה לאותה אומה כמו אזרחי ישראל
למעשה את האנטי־שמיות בברית־המועצות — בעיה המטרידה כנראה את סארטר <0

ך* אופן מיוחד עניינה את סארטר בעית מעמדה של ישראל במישחק
העולמיים. אף שהתרחק לאחרונה מברית־המועצות, בלטה בדבריו נימה אנטי־אמ,
מובהקת. הסברתי לו שרק איחוד מרחבי, שיחסל את מלחמת־האחים בין העמים ד>,
יאפשר את סילוק הגושים הזרים מן המרחב ואת כינונה של מדיניות ניטראליססי
אמיתית במרחב.
״יש צורך להיפרד מן הגושים הגדולים,״ הסכים .״אחרים חייבים להיפרד מרוסיה.
תפקידכם להיפרד מאמריקה.״ הזכרתי לו כי בין יוזמי, הרעיון השמי נמצאים גם כמה
מראשי קבוצת־שטרן (לח״י) ,שיצאו כבר בשנת 1345.עם הסיסמה ״ניטראליזציה של
המזרח התיכון״ והכריזו מלחמה על האימפריאליזם ־במוה׳ שכזה ..להפתעתי, גילה סארטר

בקיאות רבה מאד בפרשה זו. מסתבר כי בשנות המאבק קיים עם לח״י קשר הדוק.
״מה מצעכם הרעיוני בשטח החברתי?״ התענין לדעת.
הסברתי כי אנו מתנגדים לקומוניזם ולקאפיטליזם כאחד, שאיננו רוצים לא במדינת־בלשים
וגם לא באנארכיה חברתית. מה שעומד לנגד עינינו הוא משטר סוציאליסטי המבוסם
על ערכי ההומאניזם — משטר שיספק תיכנון מסגרתי ממלכתי ויכוזן את מאמצי החברה
בכיוון הרצוי לטובת הכלל, אך המאפשר לפרט חופש של יוזמה ופעולה בתוך המסגרת

הזאת.
״אני חושב שאנחנו שייכים מבחינה זאת לתנועה גדולה של אינטליגנציה צעירה בעולם
כולו, שיש לה שאיפות משותפות ואידיאלים משותפים, אך טרם מצאה את ההגדרות
הסופיות. האם היה המונח סוציאליזם חו פ שי מוצא חן בעיניך?״ שאלתי.
סארטר לא נבהל מן ההגדרה .״העיקר הוא התוכן,״ אמר .״תנועה חדשה אינה יכולה
להתקיים בלי פרוגרמה סוציאלית ברורה.״ הבטחתי לו שהדבר ברור לנו — תנועה
מהפכנית שמית כל־מרחבית לא תקום אם לא יתנוסס מעליה דגל סוציאלי חדש, שיבטיח
פתרת הבעיות החברתיות והכלליות של המרחב כולו — וישראל בכללו.
הוספתי שבביקורת המשטר החברתי הקיים בישראל איננו יכולים להשתמש במונחים
המקובלים בעולם, מאחר שבארץ קיים משטר שאין לו דוגמה בעולם כולו. משסר זה
אינו מבוסס על אמצעי־ייצור, אלא על אמצעי־חלוקה טפילים של זרם־הון בלתי־סוסק

לו שם. זהו האינטרנציונל של בעלי הרצון הטוב. אין להם ארגון. אין להם סיסמה.
אין להם אפילו השקפת־עולם משותפת — רבים מהם אנשי השמאל הלא־קומוניסטי, אך
בולטים גם אנשי הכנסיות, ואפילו כמה מאנשי הימין.
אינטרנציונל בלתי־רשמי זה מצטיין במערכת־קשר, המפליאה לא פחית ממיברקח־התופים
רעהו אינסטינקטיבית, מקיימים מגע
של הכושים בג׳ונגל. חבריו מכירים איש את
המתעלם מכל הגבולות. מסיה א -אומר לך שכדאי לך להיפגש גם עם מסיה ב׳ .מסיה בעומד
על כך שתראה גם את מסיה ג׳ ,ממפלגה יריבה. מסיה ג׳ נותן לך המלצה למסיה ד׳,
ושואל אם ראית כבר את מסיה א׳ .הוא גם נותן לך מכתב אישי למיסטר ה׳ ,בארץ אחרת.
מכיוון שמדובר כאן על אנשים בעלי עמדות־מפתח בחיי הציבור והרוח, אתה עומד
לפעמים משתאה על יחסים אלה, החוצים את כל המחיצות המקודשות בין מפלגות, אמונות
והשקפות.
מסתבר כי האינטרנציונל הזה הודיע באלחוט המסתורי שלו לחבריו כי כדאי לבוא
למסיבת־העורכים שלי. מבלי שמישהו החליט על כך רשמית, נתקבלה כנראה הסכמה
אילמת שאני שייך למועדון הסמוי, וכי הרעיון שבפי משרת את ענין השלום בעולם
וזכאי אוטומאטית לתמיכתם של בעלי הרצון הטוב. כי בשעה היעודה הם באו — רוב
רובם של האנשים שהזמנתי אותם, לפי עצת ידידי.
נכחו כ־ 25 עורכים של עתונים ובתבי־עת רציניים, בתוספת כמה כתבי־חוץ מאסיה
ומאפריקה. היה זה קהל רב־גוזני. בצד האחד בלם הקולונל פיאר רונדו, בעל שושנת
לגיון־הכבוד בדש מעילו, מעורכי העתון היומי הגדול של הכנסיה הקאתולית, לח־קרואה.
בצד השני בלטו פניו החומים של באנרג׳י, איש השמאל ההודי, סופר־חוץ חשוב
מכלכותה. אינני אדם ענוזתן במיוחד מטבעי. אך כשקמתי לפתוח מסיבה זו, הרגשתי
עצמי קטן מאד.
ף* תוקף תפקידי נכחתי בחיי במסיבות־עתונאים בלתי־ספורות. מעולם לא ראיתי
Jמסיבה מוזרה כמו זו.
הסברתי לנוכחים במחצית השעה את הרעיון השמי, מסרתי להם טפסים של המעשר
המתורגם, וביקשתי לשאול שאלות. הן באו בזו אחר זו — השאלות השקולות, המחושבות
היטב, של עורכים חדי־מבט, שאין לרמותם בפראזות. באיזה כספים אנחנו חושבים לממן
את קליטת הפליטים הערביים שירצו לחזור לישראל? (תשובה :״בהלואות בינלאומיות
לזמן ארוך, שהובטחו לי בוזדאות על־ידי מדינאים באמריקה ובאו״ם.״) האם אתם אנטי־ציונים?
(״הייתי מעדיף את המונח לא־ציונים.״) מה דעתכם על פיקוח בינלאומי על
המקומות הקדושים? (״לא נתנגד לפיקוח בינלאומי על מקומות־הקודש עצמם, אך איננו
רואים צורך בבינאום ערים שלמות.״) מה אמרו לך המנהיגים הערביים עמם דיברת
באמריקה? (מסרתי תמצית של הדו״ח שפירסמתי בשני הגליונות האחרונים של העולם הזה,
בתוספת הפרטים שלא ניתנו לפירסום ).וכן הלאה, וכן הלאה.
בהדרגה חדלה זאת להיות מסיבת־עתונאים. השתררה הרגשה מוזרה של מסיבת־אוהדים.
נשאלו שאלות מן הסוג :״במה אנחנו יכולים לעזור על־ידי פרסום דברינו בעתונים
המגיעים לדעת־הקהל המשכילה בארצות הערביות.״) הסתכלתי בשעון וראיתי שעברו
למעלה משעתיים — זמן ארוך מאד למסיבת־עתונאים. החילותי חושש שמא נשארים
אורחי יושבים רק מתוך אדיבות כלפי אורח זר. לכן הצעתי שנקום וניגש לבאר שהוקם
על־ידי הנהלת המלון ליד אחד מקירות האולם, מתחת לתמונת־ענק של נהר הסיינה.
אולם המסיבה לא נגמרה גם בזאת. איש לא הלך. בפשך שעתיים נוספות נשאלו שאלות,
הוצעו הצעות, הועלו זכרונות. אריק רולו, עורך לה נזתד לעניני המרחב, סיפר שכיסה
בשעתו את משפט רוצחי הלורד מוין בקאהיר, הפליג בשבח ידידי אליהו בית־צורי, שעמידתו
ליד ספסל־הנאשמים כבשה את לב הנוער המצרי הלאומי והיתה יכולה לסלול את הדרך
להתקשרות עברית־ערבית נגד האנגלים. איש הל׳אכספרס רצה לדעת אם נרדפנו על־ידי
השלטונות שלנו, כפי שעתונו נרדף על־ידי ממשלת צרפת.
כשרמזו לנו מנהלי המלון, סוף־סוף, כי האולם דרוש למטרה אחרת, נפריתי מאורחי
תחת מטר של איחולי הצלחה. חשבתי על קשר־ההשתקה הקיים נגדנו בעתונות הישראלית,
ואמרתי :״הלואי והייתם אתם עורכי העתונות הישראלית.״

ראן פור נוארפור, נזגחרי הוגי־הדמגת עזר צרפת־ ,ריר שגסזן
פבורוזו. רנזשנזע הרפיון העזנזי זזפריבו פארבור, וזוגזיג
האפכורה האמינזבונציאריגזבויוז — ״גוררוז אבן הרבי׳.״
הבא מן החוץ. גם כאן גילה סארטר בקיאות שהפתיעה אותי .״ידידי היה באס ומסרו לי
דו״ח ממצה,״ גילה.
כאשר הזמין אותי סארטר לבוא אליו בשעה 12 בצהריים, התכוננתי לפגישה קצרה
מאד. הצרפתים מיחסים חשיבות רבה לארוחותיהם, ואינם רגילים להזמין אדם בצהריים,
שעה קלה לפני מועד הארוחה, אם כוונתם לשבת עמו ארוכות. אולם כשנפרדנו ליד
דלת דירתו, כבר הגיעו מחוגי השעון לשעה שתיים .״הוא רצה להפגין בפניך במיוחד
שהוא מעריך את רעיונכם,״ הסביר לי העתונאי הצרפתי, שנלווה אלי בפגישה זו.

הא־שונצ-ונר החשא שע־נ
:אתה חייב לקיים כאן מסיבה לעורכי העתונים הרציניים, ולהסביר להם את רעיונותיכם,״
דובר בארא, למחרת בואי לפאריס. בארא, קאתולי אדוק, מומחה לעניני המרחב,
מים הראשיים של ועידת פלורנץ, הוא בעל השפעה מפליאה בחוגים החשובים.
,מי יבוא למסיבה של אדם זר מארץ רחוקה?״ שאלתי.
השיב בארא קצרות .״שלח הזמנה בשמך, ופרט בקיצור את הרעיון שלכם.
תדאג לשאר.״
שכרתי אולם מפואר במלון פונט־רויאל ברחוב מונטאלמבאר ד, מקום בו נערכות בדרך
כלל מסיבות־עתונאים מן הסוג האינטלקטואלי ביותר. הדפסתי הזמנות פשוטות, בהן
הזמנתי את העורכים לקוקטייל, וצרפתי תמצית פשוטה ביותר מן הרעיון השמי. לא

שיבוא אף איש אחד.
לגיום המיועד פתחתי בבוקר את העתון — וחשכו עיני. בי בדיוק בשעה הקבועה
*סיבתי עמדה להתקיים בארמון אלתה, מסירת־השלטון הרשמית מידי הנשיא רנה קומי
״שיא שארל דה־גול. הרחובות הראשיים של העיר יהיו חסומים. מי יבוא ביום כזה
?.סיבת־עתונאים, על נושא שאינו נוגע במאומה לאזרחי צרפת?
לא לקחתי בחשבון גורם אחד, שלמדתי במשך חודשיים אלה להעריכו ולהעריצו. אין

ך יברתי עם עשרות עתוגאים אחרים בעולם. כמעט כל אחד מהם התעניין בצד
Iאחר של הבעיה העבריודערבית והרעיון השמי.
העתונאי האמריקאי החשוב ביותר שראיתי היה ג׳ון פיסטיר, יד ימינו של הנרי לום,
בעל השבועונים טייס, ל״ף ופורצ׳ן. פיסטיר, איש־תרבות רב־רושם ששוחח עם רוב
מנהיגי המרחב, קיבל אותי במשרדו, במגרד־השחקים של טייס ברוקפלר סנטר, ניו־יורק,
והקדיש כמעט את כל השיחה לבעיה אחת, לה מסר את לבו: בעית הפליטים. אחרי
שהסברתי לו את הצעתנו המפורטת, הגיש לי תזכיר אותו חיבר בעצמו, שכלל כמעט
את אותה ההצעה בדיוק.
אותה הבעיה ענינה אדם שונה מאד: הכומר אטיאן טרוקמה, נציג התנועה הנוצרית־הסוציאלית
(הפרוטסטנטית) בצרפת. הוא הסתכל בי בעיניו הבהירות, שהביעו את כל
הטוב וכל הכאב שבעולם, וביקשני להגיד לו ביושר איך נוצרה בעית הפליטים. עניתי
לו בכל הכנות שיכולתי: שהבעיה נוצרה בגלל גורמים שוגים — שחלק מן הפליטים
פותה לבריחה על־ידי הועד הערבי העליון, שחלק אחר גורש בכוח, וחלק שלישי פשוט
נמלט מקו־האש, כדרך כל אזרח נורמלי והתכונן לחזור כעבור יומיים־שלושה .״אתה
האדם הראשון שראיתי, עברי או ערבי, הרואה את שני צדי הבעיה,״ אמר .״העולם
יהיה אתכם.״
מנהיג פרוטסטנטי אחר, מורים ווג׳ ,עורך הירחון נריסטיאניזם סוציאל, התעניין ברעיונות
הכנענים ובתודעה הלאומית של ההמונים בישראל. בין השאר סיפר לי על הופעת שר־הבריאות
המפ״מי ישראל ברזילי בוועידת־השלום האסיאתית בקולומבו. ברזילי השמיע
דעות מתקדמות ואהודות, אולם הערבים אמרו לו, לדברי זוג׳ :״אדוני, אתה היית חבר
בממשלה שערכה את מיבצע־סיני בשיתוף עם האימפריאליסטים. איך אנחנו יכולים
לשוחח אתך?״
דעה מסתייגת השמיע הוגה־הדעות הקאתולי נאנסה, אדם בעל גישה מיסטית. הוא
הצטרף בלהט רב לגישתנו השמית. אולם קשה היה לו לעכל את ההפרדה בין האומה
העברית החדשה והיהדות .״קיויתי שישראל תהיה מעין וואתיקאן יהודי,״ אמר בצער,
אחרי שתארחי לו את התרחקות הנוער העברי מן המסורת היהודית.
טיפוס כמעט הסוו היה ג׳ון מידג׳ליי, עורך־החוץ של א קו מונו מי ס ט, הרציני שבין
שבועוני בריטניה. הוא ייצג את האופי האנגלי הפגראגמאטי הקר ביותר. הרעיון השמי
מצא חן בעיניו מסיבה פשוטה: שהוא מהווה בסים מעשי להפגת המתיחות במרחב ולשלום
ערבי־ישראלי. שאלתיו באופן פרובוקאטיבי אם אין הוא מסתייג מן הפרק המביע את
תמיכתנו במלחמת־השיחרור של עמי המרחב (גם נגד בריטניה) ואת רצוננו בהצטרפות
המרחב לגוש הניטראליסטי.
תשובתו: האינטרסים הממלכתיים של בריטניה מחייבים עתה שלום במרחב. לא איכפת
לבריטים איך נשיג את השלום הזה, העיקר שנשיג אותו. לשום אדם רציני לא איכפת
מה תהיה עמדת ישראל במלחמה הקרה• ישראל קטנה מדי מכדי שעמדתה תשנה
משהו למישהו.
ישנם, כמובן, גם אנגלים פחות קרי־מזג. אם להזכיר רק שם אחד: נורמן מק־קנוי,
מעורכי ניד סטייטסמן אנד ניישן, אחד מהוגי־הדעות הרציניים ביותר של השמאל הבריטי
החדש, חייב את הרעיון מסיבה אידיאליסטית פשוטה: מפני שהוא מהווה חלק מן השאיפה
הכללית של האנושות לשלום. מק־קנזי הוא בעיני נציג אופייני של האינטרנציונל הסמוי.

ך עתים קרו כשיחות אלה דברים מוזרים, שהוכיחו לי שוב אמת בנאלית: שהעולם
rקטן מאד. איני יכול להתאפק מלהזכיר מקרה אחד. ישבתי אצל מקסים רודנסון, מגדולי
המזרחנים של צרפת, והרציתי לו על הרעיון השמי .״מוזר,״ אמר ,״דבריך מזכירים לי
משהו. התסלח לי לרגע?״
הוא ניגש לארון־הספרים האדיר שלו ופישפש בו כחמש דקות. לבסוף חור והגיש לי
קונטרס מדעי מזרחני ישן .״קרא את הקטע הזה,״ ביקש.
הקטע הנידון ציטט את דבריו של מנהיג ערבי לאומני משנת .1939 המנהיג אמר שעל

ההזזה רהנזננה־נננגן שר נהר השייגה, גזששחז עורך a ,עורם
הוה״ עם כנזה גזן האישים שנכזזו בנזם־יבה־הענרכים שמד
ם ה ער־ית בפארים. בהנזהה נראים נה שהאס ה\ 2ורהר
רוח, נזענרכי העהנן ״רה־?רגאה״ ,הנגה־הרענה ה^אהנרי

הערבים לצאת מן התחום הצר של המורשה הערבית, ולשאת ברמה אה המורשה של
הגזע השמי כולו, את אוצרות התרבות של בל העמים השמיים אשר המרחב הוא
מולדתם. הוא פיתח רעיון זה באריכות ובעקביות.
הסתכלתי בחתימה — ופרצתי בעל כורחי בצחוק. כי המנהיג הערבי שאמר דברים
אלה — לפני 20 שנה בדיוק — היה לא אחר מאשר אותו מדינאי עיראקי שעמד בראש
המחתרת אשר ניסתה, לפני שמונה שנים, לבוא בקשרי שיתוף־פעולה עם ישראל להפלת
משטרו של נורי אל־סעיד. כידוע טען שופר מנגנון־החושך שלנו, אתרי פירסום פרטי
הפרשה המדהימה בהעולס הזה ( 1088 והלאה) ,כי לא יכול להיות שלאותו מנהיג יהיה
קשר כלשהו עם רעיונות של איחוד שמי, מאחר שהוא ידוע כאנטי־שמי.
כשהגעתי לרומא סיפרתי על כך לאחד ממשתתפיה המרכזיים של אותה פרשה: שגריר
ישראל ברומא, אליהו ששון. ששון מצדו סיפר לי פרט חשוב, שלא ידעתיו: כאשר ברח
נורי אל־סעיד׳ מעיראק, אחרי המרד הלאומי של ראשיד עלי אל־כיילאני, הגיע לירושלים.
שום ערבי לא רצה לבוא במגע עמו, כי אהדת העולם הערבי כולו היתה נתונה לראשיד עלי,
פורק עול הבריטים. רק אנשי הסוכנות היהודית, וששון בראשם, הפגינו רגשי ידידות
לאל־סעיד, ביקרוהו וטיפלו בו.
אל־סעיד רצה לדבר אל העם העיראקי. הוא היה זקוק למשדר. אולם הוא לא רצה
לבקש זאת מן האנגלים, בהן לא נתן אמון. הוא סנה לסוכנות היהודית, וזו הורתה
לאירגון ההגנה להעמיד לרשות אל־סעיד משדר מתאים. נורי אל־סעיד כתב בעצמו את
המישדרים, נסע בלוזית אנשי ההגנה אל המשדר, ושם שודרו הדברים בנוכחותו.
עזרה זו לאיש הריאקציה ומשרת האימפריאליזם, שכל ערבי לאומי שנא אותו שגאת
מוות, לא עזרה להנהגה הציונית. כעבור שנה, כאשר נפגש ששון עם אל־סעיד, לא הסתכל
בו הלה ולא אמר לו אף שלום. כך נשארה המדיניות הישראלית קרחה מכאן ומכאן.
אל־סעיד בז לה, ופנית הלאומנים הערביים אליה הושבה ריקם.

טיסראנט -הקאהתאל השמי
בספר־ר,אישים של עיר־התאתיקאן ממלאים תואריו ותפקידיו ש /אויגן, קארדינאל
טיסראנט, שני עמודים מלאים. בין השאר ממונה הקארדינאל הישיש ( )75 על הכנסיות
המזרחיות — ובתור שכזה הוא אחראי על הבישוף ג׳ורג׳ חכים ועל חלק ניכר מערביי
ישראל, כולל מגורשי כפר ברעם המארוני. חשוב מזה: הוא ראש חבר הקארדינאלים,

האיש המנהל את אסיפת הקארדינאלים בה נבחר האפיפיור.
בשעתו הצביע טיסראנט, בן נאנסי הצרפתית, נגד מינויו של פיוס ה־ , 11 ועל כן לא היה
ממקורבי האפיפיור האחרון. או7ם הוא שאירגן את מינויו של האפיפיור הנוכחי, ג׳והן ה־.23
השפעתו עתה סמויה — אך עצומה.
הוא הושיט לי אר. ידו (ללחיצה, לא לנשיקה) והזכיר שהוא מומחה לחמש שפות
שמיות — עברית, ערבית, חבשית, אשורית וסורית. לשאלתי הסביר שאין שום הבדל
אמיתי בין סורית (השפה שנשמרה כשפת־התפילה של הכנסיות המזרחיות המקומיות)
לבין הארמית, המופיעה בתנ״ך שלנו. הרעיון של שותפות שמית, המבוססת; על שותפות
לשונית, נראה לו מיד — אם כי הזהיר אותי שבשפת. הערבים הצפון־אפריקאיים
השתרבבו מלים תורכיות רבות, שאינן שמיות,
גזע שמי,״ אפר ,״כשם שאין גזע ערבי.״ הדגשתי שהמונח השמי אינו גזעי,
ובמובנו המושאל גם גיאוגראפי. ההסבר הניח1,כנראה, ,את דעתו.
זר בארץ. הוא שהה בה לפגי רוב הציונים, בשנת 1904
׳״של האחים הדומיניקאנים בירושלים, וניצל את הזמן כדי
׳?בגדאד (משך הרכיבה: ארבעה חדשים) .הוא חזר אליה בשנת
לפטרבורג (לנינגראד הנוכחית) כדי לעיין במקור בכמה
עתיקות של התנ״ך. אך ממשלת הצאר סירבה לתת לו ויזה. מאז, נאנח,
7Sיכולתו הלשונית בעברית.
?!רציתי לו על ־.רעיון השמי. הכנסיה היא מוסד עתיק וחכם, וקארדינאל קאתולי אינו
ממהר לחוזת דעה מחייבת על ענינים פוליטיים. בתום הרצאתי אמר :״אתם אנשים
בעלי דעה רחבה מאד.״
במיוחד התענין בהפרדת האומה העברית מן הדת היהודית. י ״הרבנים אצלכם אינם.
סובלניים ביותר,״ אמר בעדינות.
הרעיון ארך 35 דקות. כשיצאתי, חיכו בחוץ שני גברים שנראו כשגרירי מדינות.

ך ארגון היעיל כיותר בעולם הוא מיסדר הישועים. אין שני כדוגמתו. מייסדו,
ן Iאיגנאציו לויולה, אביר ספרדי אציל שנפצע והתייסר בשנים ארוכות של טיפול ממאיר,
הבין כי יש רק דרך אחת להציל את הכנסיה מן הרפורמה האוכלת אותה: להקים אירגון קטן
אך יעיל של אנשים עליונים, הכפופים למשמעת ברזל, אך שכל אחד מהם מסוגל לפעול
לבדו בכל מצב שהוא. חברת ישו היא בדיוק כזאת. אדם הופך לאב ישועי רק אחרי
תהליך ארוך של תירגול נפשי עילאי, ההופך אותו לאיש חדש,
הרגשתי הרגשה מוזרה כאשר דרכה רגלי על מיפתן המיפקדה העולמית של גוף
מסתורי זה, ברחוב סאנט ספיריטו ברומא. אח (טירון) אירי, בגלימה שחורה, שמר על
הדלת שחסמה את הכניסה. מסרתי לו את שם האיש שהזמין אותי. הטלפון הפנימי פעל.
הוא הוביל אותי למקום המיפגש.

נאגבוה. שורך ״השורש הוה״ .איש ״פראנש־אובשרב&גוור״
בארבואר, שורך־התרווב שר ״רה התר״ רורו ואשתו. שורך
ה״כרישבויאויוש שוציאר״ בורתוווה ואשתו. התוותה צורתה
שר-ירי אווד הווכוויש אוזרי הוושיבה שווזשכה ארבש ששות.
הישועים פועלים בסודיות. רגלו של זר לא תדרוך בקומות העליונות של הבנין הגדול,
שם פועל המנגנון הישועי, ושם מרוכזים הדו״חים החודשיים, אשר כל אב ישועי בעולם
חייב להמציאו. שוכני הבית, מן הגנרל העומד בראשם ועד לראשי המחלקות, מקבלים
את אורחיהם בחדרים מיוחדים בקומה התחתונה. אלה הם חדרים פשוטים, שאין בהם
פיסת נייר, ושלכל אחד מהם דלת זכוכית — כך שאפשר לבחון בכל רגע מבחוץ מה
קורה בפנים.
מארחי, אחד מגדולי המיסדר, היה איש קטן וצנוע, עטוף בגלימה השחורה של המיסדר,
אציל בארץ מוצאו. כאן הוא אב אלמוני — אף שהשפעתו הסמויה באזור־פעולתו אדירה.
שאלותיו היו לענין .״האם הרעיון השמי נועד למסגרת תרבותית או פוליטית?״ עניתי
כי אלה שני צדדים של אותו מטבע, וכי לא תיתכן מהפכה מדינית במרחב ללא מהפכה
רוחנית מקבילה, ולהיפך.
כאשר נתן לי את עצתו, הקשבתי כמעט ביראת־כבוד. ידעתי שאין זו עצה של איש
יחיד. אלא עצה הנובעת מנסיון פעולה עטורת־הצלחה של ארבע מאות שנים סוערות.
״התחילו בפעולה תרבותית,״ הוא אמר .״התחילו ליצור קשרים תרבותיים בין ישראל
והעמים הערביים. שימו את הדגש על התרבות השמית המשותפת לכם. טפלו בסטודנטים,
זאת בהתמדה ובסבלנות, תצרו בהדרגה מערכת של
באינטליגנציה של מחר. אם תעשו
קשרים במרחב. תבואו במגע עם אנשים שיחששו כעת לתת ידם לפעולה מדינית טהורה.
אחרי שהנחתם את היסוד בצורה זו, תבוא המסקנה הפוליטית מאליה.״
לא לשוא הפכו הישועים לשם דבר.

רה ביוה: הקדוש הב־סח -
החוויה העמוקה ביותר של סיורי כולו חיכתה לי בחדר קטן ובלתי־מסודר, זרוע ספרים
וניירות, בבית־חולים של הנזירות בפלורנץ. ג׳ורג׳ו לה־פירה, לשעבר ראש העיר פלורנץ
(פירנצה) וכיום סגן ראש העיר, ראש הקונגרס הנוצרי למען השלום, הושיב אותי על
הכסא היחיד, והתישב בעצמו על המיטה שעמדה באמצע החדר ותפסה את מרביתו. הוא
לא היה חולה. הוא גר בבית־החולים (אחרי שגר קודם לכן במינזר) מפני שזו, הדרך׳
היחידה להבטיח שיזכור לאכול את ארוחותיו ולקבל טיפול מינימלי. לה פירה טרוד
הרבה יותר מדי בכאבי העולם, מכדי שיוכל לחשוב על סיפוקצרכיו של ע צ מו\.
מכל המנהיגים של המאה העשרים, אני מעריץ את מוהאנדם גאנדי המנוח, אותה מזיגה
מופלאה של קדוש עילאי ופוליטיקאי פיקח, של לוחם נועז ונזיר עדין־נפש. ג׳ורג׳ו להסירה
הוא גאנדי אירופי. בפרופסור קטן זה (״פרופסורינו״ בפי ידידיו הבלתי־ספורים) יש
אותה מזיגה מופלאה. יש בו כדי לעורר בך חרדת־קודש וחיוך — חרדת־קודש חייכנית.
ערב ועידת־פלורנץ, שהוא היה הרוח החיה שלה גם אחרי שהתעלף ונפל למשכב, פנה
לה־פירה לגדולי הנצרות, האיסלאם והיהדות, בבקשה להתפלל לאלוהים כדי שיעניק הצלחה
לועידה שוחרת־שלום זו. כשנשאל אם אינו מאמין שאלוהים יודע בעצמו שעליו לעזור
למאמצי השלום, השיב :״כן, אבל צריכים להפעיל עליו לחץ!״ זוהי השקפת־עולמו של
הפרופסור הקטן, המרצה על החוק הרומאי והרואה את פלורנץ כיחידה עצמאית בעולם.
״אלוהים רוצה בשלום, אבל צריכים להזכיר לו!״

ך • פרופסור הקטן התחיל מדבר מיד על הנושא שהיה באותו רגע קרוב ללבו.
f Iבתנועות־ידיים רבות־הבעה, המלוות את כל דבריו, ושיכלו להסביר את תוכנם גם
לחרש, התלונן על הקאפיטליסטים של פלורנץ, שפיטרו אלפי פועלים מטעמים כלכליים.
״הם לא מבינים,״ אמר כמעט ביאוש ,״הם כמו ילדים קטנים!״ לה־סירה השתדל, כמו
בפעמים קודמות, להכריח אותם לקבל בחזרה את הפועלים ולחפש להם תעסוקה.
באמצע נכנסה נזירה קשישה והגישה לו כמה מכתבים .״זה שוב גידופים של
קאפיטליסטים המקללים אותי,״ אמר בחיוך פילוסופי, כאחד היודע כי גם היריב הוא
אדם טוב בלבו, אם כי קשה־הבנה. אולם המכתבים באו מחוץ־לארץ. האחד היה מכתב
אישי, חתום בכתב ידו של הגנרל שארל דה־גול, נשיא צרפת, שבירך את לה־פירה על
מאמציו למען השלום. אמנם, בועידת פלורנץ פרשו הצרפתים, מפני שלה־פירה הסכים
לייצוג לוחמי־השיחרור האלג׳יריים. אולם דה־גול הוא הרבה יותר חכם מדויד בן־גוריון,
שלא טרח להודות ללה־פירה על מאמציו למען השלום במרחב.
המכתב השני היה של המטרופוליט האורתודוכסי של מוסקבה, ומן הסתם כלל גם
הוא ברכה. לה־פירה הגיש לי אותו בתרועת־שמחה — למרות שלא ידענו לקראו.
״אני מביא לך את ברכת דעת־הקהל בישראל ואת תודתו העמוקה,״ אמרתי .״אני
מקווה שלא תטוש את מאמציך ותקיים בקרוב ועידה נוספת.״
לה־פירה הבטיח שעוד יחזור למאמץ זה, אולם בינתיים הוא עסוק בבעיות־העבודה של
פלורנץ .״אינך רשאי לעשות זאת,״ אמרתי בכל הרצינות שהייתי מסוגל לה .״הרבה
אנשים יכולים לפתור את הבעיות הכלכליות של איטליה. אבל רק מעט אנשים נהנים
מעמדה מוסרית כה נעלה, עד שהם מעוררים אמון גם בישראל וגם בארצות ערב. על
אנשים מעטים אלה רובצת חובה מוסרית עמוקה להקדיש את כל מרצם להשכנת שלום
במרחב. אינך רשאי להשתמט מתפקיד זה!״
״אינני משתמט,״ אמר בהתרגשות גוברת והולכת. חשתי שהצלחתי לנגוע בלבו .״אני
מכיר בחובה זו. אעשה את הכל למענה.״
במלים פשוטות אך רוזיות״התרגשות הסביר את גישתו. ים התיכון הוא בעיניו ״ים־
(הנושך בענזוד )18

במדינה
העם
ת מ צי ת ה שכוו!

מדיניות
ה סו סהמפ סי ד
מסביב לכדור הארץ, גאו השבוע רחשי
לבם של שוחרי־החרות. עוד מלחמת־שיח־רור
אחת, ממושכת ורבת־יסורים, הגיעה
אל תעודתה. לוחמי־השיחרור הקפריסאיים
שמו לאל את מאמציהם הרגילים של הבריטים
״להפריד ולמשול״ .ביוזמה נועזת ו־חסרת־תקדים
עשו יד אחת, להעמיד את
הבריטים בפני עובדה מוגמרת.
קפריסין הלוחמת הגיעה אל סף עצמאותה.
כדרכי פרגון. לגבי האזרח הישראלי,
היתד, התרוממות הרוח מלווה בהרהורים
נוגים.
גורלה של קפריסין היה קשור מאז שחר
ההיסטוריה בגורל ארץ־ישראל. מחופי כנען
פלש סרגון מלך ארם־נהריים, לפני 3000
שנה, לקפריסין. מאז נערכו פעמים רבות
פלישות בכיוון זה או בכיוון ההפוך. ואילו
לגבי ישראל החדשה, המנותקת משלושת
צדדים, יש לקפריסין עמדת־מפתח איסטרא־טגית
— היא שולטת על המבואות של
הגבול הרביעי, הים.
קל היה לרכוש בעוד מועד את אהדתם
הנצחית של בני־קפריסין. לא פעם נשמעו
בישראל הקולות* שדרשו להפגין אהדה
דיפלומטית למלחמת־השיחרור הקפריסאית,
להושיט לה עזרה מעשית בנשק ובהדרכה.
אולם המדיניות הישראלית שמרה במקרה
הטוב ביותר על ניטראליות אוהדת לבריטים.
לקפריסין החדשה אין עתה כל סיבה
לגלות אהדה יתרה לישראל. כמו יוזן, ארץ־
האם, תנקוט מן הסתם בקו של ניטראליות
עויינת.
טאנקים לרודן. לא היה זה המקרה
היחיד בה הראתה ממשלת ישראל כשרון
מזהיר לשים את כספה על הסוס המפסיד.
השבוע הושמע שמה של ישראל בשידורי־רדיו
ובנאומי־תעמולה ביבשת הדרום־אמ־ריקאית,
האחוזה בהתלהבות של גירוש
רודנים. הגורם: הגילוי כי ישראל סיפקה
טאנקים מעודפי השלל של סיני לממשלתו
המגואלת־בדם של העריץ באטיסטה, שד,פ־עילם
נגד לוחמי־השיחרור של פידל קאס־טרו.
בצ׳ילי ובוזנצואלה, האשימו הנואמים
את ישראל בעשיית יד־אחת עם כוחות
השחור בעולם, הגיעו לעתים לעברי פי פחת
של אנטישמיות גלויה.
בשביל מדינה, שרכשה את עצמאותה הודות
לעזרת שוחרי־החרות בעולם כולו,
היה זה מאזן בלתי־מעודד.

מל־ אביב חיב ה • י רו ע ג לי ם
! JO׳ONO/Ha>׳jo /o

ההסתדרות

.דברי סריגה וכל האריגים
;־,העדינים מכבסים אך ורק
. .בקצף רך ללא אלקלי של
טקסטיל שמפו.

ד ת ול או ם
״האסיאתים אינם מבינים את זה!״ קרא
ראובן ברקת, איש־החוץ של ההסתדרות.
״זה״ היה המבנה המיוחד־במינו של ההסתדרות,
שעוד היום אין בה אף חבר לא־יהודי
אחד. הסתדרות פועלים סוציאליסטית,
הבנויה בעצמה על בסיס לאומי־גזעי־
.דתי, אינה יכולה להטיף בהצלחה מוסר
לבני אפריקה ואסיה.
מנהיגי מפא״י לא התלהבו לרעיון. במשך
שני דורות לחמו מלחמת־גבורה למען
עקרון ״העבודה העברית״ ,שגרם להוצאת
הערבים מתחום החיים הלאומיים העבריים
בארץ, דחף את המוני הערבים בארץ לידי
המופתי הקנאי. המלחמה למען ״עבודה
עברית שקבעה את דמות המשטר הקיים
בארץ והעלתה לגדולה את מזכיר־ההס־תדרות.
דויד בן־גוריון, היא שקבעה מראשיתה
את דמות ההסתדרות הכללית של
העובדים ״העברים״ בארץ־ישראל.
״עקרונית״ או לא? מאז קום המדינה,
היה קשה יותר ויותר לשמור על
מבנה זה, מול הביקורת החריפה מכל
פינות העולם. תחילה ניתנה לערבים הזכות
להצטרף ל״איגוד המקצועי״ .היוזמים
קיוו כי המבקרים הזרים לא יבינו שהחלטה
זו לא נתנה לערבים את הזכות לבחור
ולהיבחר למוסדות, המכריעים את גורל
האימפריה הכלכלית והפוליטית האדירה של
(המשך בעמוד )8
* ביניהם: העולם הזה, אשר קרא
לפני שנתיים?שינוי הקו, במאמר ראשי
תחת הכותרת ״גם קפריסין היא ארץ־יש־ראלו״

הגדולה
בהצגות ׳שואל -שכמעם הצליח

הבוקר ודאו

אימפרוביזציה
*** ו& דכר לא הושאר למקרה העיוור.
It /המחזה בויים בידי במאים מומחים.
כתב־היד נכתב מראש. התפאורה קושטה
בצבעים וורודים. הנפשות הפועלות תפסו
את מקומן, כשכל אחד יודע בעל־פה את
תפקידו. לחשנים הוצבו בנקודות המפתח.
בקורת חיובית בעתונות הובטחה מראש.
אם בכל זאת נכשלה ההצגה, הרי זד,
מפני שהבמאים ניסו לתפוס את המרובה.
הם לא הסתפקו בהצגה הרגילה. כדרכם
של הדרמטורגים י הגדולים, ניסו לביים הצגה
בתוך הצגה. הראשונה היתד, הצגת דויד
בן גוריון למען. בוחריו. השניה היתד, הצגת
קבוצת־החצר למען ביג׳י עצמו.
הפרולוג התרחש בתל־אביב. הטלפון ציל־צל
בשתי מערכות עתוני הערב, שאפשר
לסמוך עליהם במקרים כאלה, ולסוכנות
עתי״ס, המשרתת את כל העתונות היומית.
צלמי יומן החדשות גבע וצלם לשכת
העתונות גויסו לתפקיד: להנציח את המחזה
הגדול כשמנהיג הדור יורד אל העם,
כאחד מבני התמותה הפשוטים, כדי להיווכח
במו עיניו כיצד חיים העולים אותם הביא
ארצה.
באותו זמן הוכנו התפאורות במקום
ההצגה. הבמאים בחרו בישוב העולים
אשדוד־ים, מפני שלמראה חיצוני הוא פוטוגני
יותר מישובי־עולם אחרים, שדלותם
בולטת גם לעין זר. יצחק רובינסון, מנהל
בית־הספר, ביטל את השתתפותו בחתונת
מזכירתו בבאר־שבע, הכין את תלמידיו
לקראת ר,בקור החשוב למחרת היום. מזכיר
מועצת הפועלים, שאול בן שמחון, נלכד
בתל־אביב, אחרי משלוח מברק בהול וחיפושים
במונית במשך שעתיים. מיבנה הוזעק
יושב־הראש המזוקן של המועצה האיזורית
שלמה אפרתי, כדי לתת להצגה את הגוזן
הדתי הדרוש כל־כך לחלק מן הבוחרים.
ד,בקור היה כמובן בקור־פתע, ללא הודעה
מוקדמת. בן גוריון ידע זאת. לא ידעו זאת
אנשי המקום, שהצטופפו בהמוניהם במרכז
העיירה, לבושים בבגדי־חג. ארגון אמהות
עובדות במקום דחה את אסיפתו לשעת
בקורו הבלתי־צפוי של המנהיג הדגול.
פורטונה אדלר רצה לקנות חלב.

תקרה ראשונה בהצגה
*mוא בא ״,השמיע מישהו את האות,
/ /ן !ועשרות הנשים פתחו ביללות המסורתיות
ומחאו בכפיה,ן. במכונית הרא
שונה
ישב מנהל משרד־הבטחון, שמעון
פרס, שהתפנה מעסקיו הבטחוניים האחרים,
ככיבוש אגודת ישראל־צרפת. מארגני ההצגה
ישבו לידו, מוכנים גם הם לזכות
בצילום חינם. אחריהם נסע ביג׳י, רעייתו
ומזכירו הצבאי, אל״מ חיים בן דויד.
הצלמים, שהובאו עשר דקות לפני ה־בקור
הבלתי־צפוי, עמדו דרוכים. ההצגה
התחילה. מקרב הקהל יצא בצעדים איטיים
הרב הישיש שלום כהן, מנהיגה הרוחני
של העדה הצפון־אפריקאית במקום, הניח
את כף ידו בין כנפי השיער המתנופפות
ברוח של ביג׳י וברך אותו ב״יאר -אדוני
פניו אליך!״ פה חל הקלקול הראשון: רב
שני, שברכתו לא נכללה בתסריט, הושיט
גם הוא את ידו לברכה. למרות מורת־רוחם
הבולטת של הבמאים, הם לא העזו
להפריע לו.
כשתמה ביג׳י עצמו על ריבוי הרבנים,
הורגע: זה רק החצי, באשדוד־ים יש ארבע
עדות, וארבעה רבנים.
למרות שאשדוד־ים היא אחד המקומות
היותר נאים מבין ריכוזי־ד,עולים, היתד, לפחות
מבקרת אחת בלתי־מרוצה. האנשים
שעמדו בקירבת פולה בן־גוריון טענו אחר־כך
ששמעו קריאה מפיה :״אוף, למה הביאו
אותנו למקום כזה!״

״ ? אצייד ידדיב בבחון״
*•כאן הובילה הדרך ישר לפחונם ה־
1mlמבריק והמצוחצח של מריו ( )28 ופורטונה
( )20 אדלר. היה זה בלתי־צפוי. רק
במקרה היה אדלר השכיר העשיר ביותר
במעברה — טרקטוריסט המרוזיח פי שניים
או שלושה מהממוצע במקום. פולה נשקה
את לחיי פורטונה, שאלה לגיל בתה היחידה
רותי (חמשה חדשים) וקבעה ״לא
צריך יותר ילדים פה בפחון.״ פורטונה
הגישה את החלב, וביג׳י שתה תוך כדי
שיחה נעימה עם העולה המאושרת .״איך
זה קרה שבת קזבלנקה יפה כמוך נשאה
דווקא לבחור יוצא ארגנטינה?״
אמה של פורטונה, שנכחה במקום במקרה,
שלא לפי כתב היד, ביקשה רשות משלמה
לוי, נציג הסוכנות באשדוד־ים, להציג
בפני ביג׳י את מצבה הקשה. אחרי שש
שנים בארץ עובד בעלה בעבודות דחק,
בימים שאין גשם, והכנסתו אינה מספיקה
לפרנס את ששת הילדים הצעירים. לוי

הזוג המעורב פורטונה (מרוקו) ומריו (אר־
| l I I Hגנטינה) אדלר, בפחונם שצוחצח והוברק מבא
l l l \ IU 1 I Iן
עוד יום על־ידי הבמאים המקומיים. פולה בן־גוריון, נהנתה לראות את בתם המטופחת
של הזוג הצעיר, יעצה לפורטונה לא להוסיף וללדת ילדים בפחון. בן־גוריון שתה כוס
חלב, שהוכן לו מבעוד יום ושאל את פורסונת הנבוכה, כיצד נשאה לבעלה הארגנטיני.

שיא ההצגה

בן־דוד ומנהל משרד הבטתון שמעון פרס. רב העדה הקראית, שבירך
אף הוא, שלא לפי התכנית, את ביג׳י, עורר את זעם הבמאים. שאר
המשתתפים בהצגה מבין אנשי־המעברה, מילאו את תפקידם על הצד
הטוב ביותר, ופרנו לשני מקרים יוצאי־דופן, השביעו רצון הבמאים.

היתח ברכת הנהנים לה זכה ביג׳י
(במרכז) .המברך: רב העדה הצפון־
אפריקאית באשדוז־ים, שלום כהן י הישיש. בן־גוריון הגיע למקום
בלווית פמליה אישית גדולה — אשתו, מזכירו הצבאי אל״מ חיים

לא הרשה להטריד את המנהיג הדגול בקטנות
מעין אלה.
״גם אני,״ הודתה פורטונה כעבור יום
באזני כתב העולם הזה ,״רציתי להגיד לו
דברים אחרים ממה שאמרתי. רציתי להגיד
לו, שאי־אפשר לחיות פה בפחון עם תינוקת
מפני שנורא קר בלילה. אנחנו מתכסים
בשבע שמיכות וגם זה לא עוזר. אי־אפשר
בלילה לישון. אני קבלתי כאן שגרון ורותי
הקטנה דלקת הסימפונות. כמעט חדשיים
אנחנו רצים אל אפריים כחלון מנהל עמי־דר,
עם האישור לשיכון שיש לנו, והוא
דוחה אותנו בכל מיני תירוצים. לפני
כחודש פלשנו לשכון ריק. היינו שם רק
יום וחצי. אחר כך קראו למשטרה והיא
זרקה אותנו החוצה. במקומנו הכניסו לשם
בחור טוניסאי צעיר. את החוזה עימו חתמו
רק לאחר שפלשנו כדי שיוכלו להוציא אותנו
החוצה.
״חזרנו עם התינוקת לפחון שאין בו לא
מטבח, לא מים ולא שירותים. בשנה שעברה
עפו פה כמה פחונים ברוח. אני מקווה
רק שהשנה זה לא יקרה.״
למה לא אמרה כל זאת לבן־גוריון? מענה
פורטונה היפה, הנחשבת ליפהפית המקום:
״התביישתי!״ אך יתכן שאחד הלחשנים
העמיד אותה מראש על צרכי הטקסט הקבוע.
אסור לה, לבחורה פשוטה כזו, לקלקל
במילה אחת את אשר עמלו ותכננו
־.רמאים דגולים ביגע־רב.
סיכם את הדברים מריו אדלר, צעיר
בלונדי עליו שלא נכח במקום בעת ההצגה:
״בלילה אנחנו מדליקים את שתי הפתיליות
שיש לנו, כדי שיהיה קצת יותר חם, אבל
זה לא עוזר. אני לא יודע בשביל מה היה
הביקור, אבל הוא נגע במקומות איפה שיש

פצע. איפה שכואב.״

שחקן על בימת החיים
שיצא כיג׳י מהפחון של משפחת

m lאדלר המאושרת, פנה לבית־הספר וערך
שם חידון תנ״כי, לפי האופנה האחרונה.
מי היה הצבר הראשון? מי צנח בפעם הראשונה?
מהו הדיבור הראשון שנשמע בעולם?
כמה מילדי יעקב נולדו בארץ? הסצינה
הופסקה על־ידי פולה, שהפליטה בקול רם:
״מספיק כבר עם לימודי התנ״ך!״
בתמונה הבאה, בחדר האוכל של בית־הספר,
אכלה פולה לחם שחור וגבינה
בידיים.
איש לא ידע לאן יפנה ביג׳י עתה. איש
מלבד כל בני המקום, שכבר התאספו בינתיים
ליד ביתה של ג׳נט רגולסקה (,)36
שהתלבשה במיוחד בשמלה אדירת מחשוף,
למבוכת הבמאים שהגיעו עתה למקום ב־לווית
ביג׳י. ג׳נט היא בעלת המשפחה השנייה
בעושרה במקום: אשתו של קצין
באנייה רמון. בהתאם לטכסט היא סיפרה
לביג׳י שהיא מאושרת, הצביעה על הפסנתר
המבהיק שפאר את הדירה (כמו דירת שאר
העולים בישראל) והודתה שעובדת היותה
נוצריה קתולית אינה גורמת לה לשום
קשיים.
למחרת היום היה גם לג׳נט הצרפתיה
סיפור אחר :״ראובן בן התשע חוזר לא
פעם מבית־הספר בבכי, מספר שהילדים
לא רצו לשחק אתו וקראו לו גוי ונוצרי.
גם אלי פנו לעתים קרובות אנשים ושאלו
אותי למה בכלל באתי לארץ הזאת. הלכתי
למנהל בית־הספר ואמרתי לו שאחזיק את
הילד -בבית. הוא היה אדיב מאד, ביקש

ג׳נט רגולסקה ושלושת ילדיה. כשנשאלה על־יד׳ בינ׳י, אס לא היו לה צרות במקום
כקתולית, השיבה בשלילה. אולם לכתב העולם הזה סיפרה ג׳נט סיפור שונה לחלוטין.
ראובן בן התשע (מימין) סובל עד חיום מרדיפות ילדי בית־ספרו המכנים אותו נוצרי וגוי.
כאשתו של קצין־מהנדס באניית המשא הישראלית דמון, המשתכר יפה, יכולה ג׳נט להנות
ממותרות שהם חלום רחוק לרוב תושבי המקום, לפרום על פסנתר מדי יום ביומו.

סליחה, והבטיח שהדבר לא יקרה שוב.״
באחת ההצגות הקודמות במקום, שנערכה
לפי תסריט דומה, הובאה לביתה של ג׳נט
שחקנית אחרת — גולדה מאיר. אולם גולדה
היתד, פחות סובלנית :״לא באתי הנה לראות
משפחה נוצרית!״ התרעמה. לעומת זאת
היתד, רעית הנשיא, רחל ינאית, שגם היא
הובאה לאותו מקום באחת ההצגות, פחות
תוקפנית.

מי צייד את מי?
ינתיים השתנתה האוירה בחוץ.
הסטאטיסטים הפחות מאושרים, החיים

בדלות ממאירה על קצבת־דחק, רצו כי
המנהיג הדגול יראה גם אותם, בניגוד
משוזע לטכסט הקבוע, שהשאיר להם רק
תפקיד של רקע אנושי מרנין לב. אחד
אפילו הצליח. היה זה גמביאל סלומון,
עולה מתורכיה, שחטף את השחקן הראשי,
הכניסו לדירתו ושפך לפניו את מרי
ליבו על כי אינו מקבל מן הסוכנות מבנה
למכבסה.
שלושת העתמאים לא ידעו כי בינתיים
ירד המסך. כשניסו בתמימותם להכנם גם
הם לבית, נחסמה הדרך. כשזיהה אהרון
דולב, איש מעריב, את עצמו כמוזמן מטעם
הבמאים, הורחק מן המקום בכוח .״עוד
נראה לך מי זקוק למי יותר — העתונות
לנו או אנו לעתונות!״ קרא אחד המלווים
וביג׳י שהקשיב לא הגיב.
לא היתד. זו התקלה האחרונה. כאשר
יצא ביג׳י מהמכבסה ונכנס למכוניתו, התפרצה
מאחד הבתים צעירה בת .21 היתה
זו רינה לוי, עולה ממצריים, המטפלת בבית
סמוך לביתה של ג׳נט המאושרת, בשלושה
חולים חשוכי מרפא. היא והוריה הזקנים
חייבים להתפרנס, יחד עם בני המשפחה
החולים, מ־ 35ל״י — קיצבת סעד של אחי
אביה הזקן.
כשראתה רינה כי ביג׳י עומד להסתלק
במכוניתו צעקה אחריו :״מדוע הוא לא
בא לראות את הבית שלנו? שיראה מה
שיש לנו בבית. איך שאנחנו מתים כאן.״
היא ניסתה להתקרב אל ביג׳י שעלה למכוניתו,
להתלות בצד המכונית המתחילה לנסוע,
אך מזכיר מועצת הפועלים במקום,
שאול בן שמחון, הרחיקה בדחיפה .״לכי
מכאן,״ יעץ לד״
הנהג הגביר את מהירות המכונית. המסך
האחרון ירד.
כך נסתיימה ההצגה. לתולדות התיאטרון
היא הוסיפה תופעה חדשה. הבמאים לא
סמכו די־צרכם על כשרון המשחק של השחקן
הראשי, הם האמינו כי ימלא את
התפקיד ביתר הצלחה, אם אמנם לא ידע
כלל כי הוא משתתף בהצגה, אלא יחשוב
שהקלעים והתפאורות מול עיניו הם המציאות
החיה. בניגוד לאורלנדו, השחקן
השכספירי, שהכריז כי כל החיים במה,
חשב ביג׳י כי הבמה הינד, החיים עצמם.

שבתי לוי 30 אחיה חשוך־המרפא של עולה
III ,71VII mmmך* \ 1
• I I U I I l f J I \ 11 ממצרים, היווה את הגורם הישיר להורדת המסך
המבוהלת על ההצגה. רינה לוי, אחותו של שבתי, התפרצה לעבר מכוניתו של ביג׳י, תבעה
במפגיע כי יראה כיצד גוועים אנשים מרעב בבית הסמוך. שאול בן שמחון, מזכיר מועצת
הפועלים באשדוד־יס דחף את רינה בגסות מעל המכונית, איפשר לביג׳י לנסוע בשלום.

במדינה
• המיסים יועלו לפני הבחירות. ההיעלאה תעשה ת-חת. מסות׳של
היטלים מיוחדים לקליטת העליה, ותכניס לאוצר קרוב ל־ 70 מיליון ל״י it׳nn .זו,
למעשה, העלאה של תשעה אחוז מהמס הכללי המוט ל חיו ס ^ל מעולס־המיסיס
הישראלי,
במקביל להיטלים אלה, צפויה העלאה בהכנסות המגביות מארצות־הברית,
שתסתכס בקרוב ל־ססו מיליון ל״י. סכום זה, אשר גס הוא ייגבה על סמן
הצורן הדחוף בקליטת עליה, יוקדש כנראה למימון העברת מי הירדן, לנגב.

• אם התנדבת ורכשת אגרות של מלוה העליה, אל תהיה
בטוח כי סכום זה ינוכה מהמכסה שתוטל עלץ• במסגרת
המיסים החדשים לקליטת העליה. התקדים של קרן המגן, כאשר
האוצר החזיר למתנדבים את תרומותיהם מתון תשלומיהם ליהב המגן, לא
יחזור במקרה זה. בידי התורמים למלוה העליה ישארו האגרות שהם רכשו
מהסוכנות.

• ייערף דיון מחודש על אישיותו של השגריר הישראלי
הבא בואשינגטון. החלפת אבא אבן באיש מדרגה שניה, היתה מבוססת על

ההנחה שבמשן השנתיים הבאות יהיה נ׳ון פוסטר דאלס הקובע היחיד במדיניות
החוץ האמריקאית. דאלס, על־אף עמדתו הקרירה כלפי ישראל, נראה לפקידי
משרד־החוץ כאיש שדרכיו ידועות ואין לצפות ממנו להפתעות. עתה,
לאור חוסר כוח־ההחלטה של הנשיא איזנהאור בענייני־חוץ ואי־הוודאות לגבי
עמדתו של שר־החוץ הבא (יהיה אשר יהיה) ,יהיה צורן בגיוס אישיות ממדרגה
ראשונה( ,אס יש כזאת בשנת בחירות) ,במקומו של אבן.

• בחודשים הקרובים יתחילו הסיבובים הראשונים בקרב
שיטביע את חותמו על השנים הבאות: המאבק על אפריקה,

(המשך מעמוד )6
המסתדרות, אחד ממרכזי־הכוזז העיקריים
בישראל.
גם עתה ניסתה צמרת מפא״י למנוע את
המהפכה הבלתי־רצויה. ביום הרביעי בבוקר
קם פנחס לבון במועצת ההסתדרות בבית
ארלוזורוב בתל־אביב, דרש בין השאר להחליט
״עקרונית״ לקבל את הפועלים ״הלא־יהודיים״
להסתדרות.
כשהתאספו חברי הועדה המתמדת, היה
יברור כי ״עקרונית״ פירושו דחיה בלתי־מוגבלת.
תחת לחץ סיעות ר,מעוטים, ממק״י
ועד לעובד הציוני, מחקה הועדה את הקילה
״עקרונית״ ,מחליפה את המונח ״לא־יהודים״
בפסוק ״ערבים ובני לאומים אחרים״ .הצעת
מפ״ם, להכניס לחוקה פסוק המתיר חברות
לפועלים בני 18 ומעלה ״בלי הבדל דת
ולאום״ נדחתה.
כך, אחרי דור שלם, הותר לערבים להיכנס
להסתדרות. היה זה אופייני שאיש מבין
מנהיגי תנועת הפועלים לא הציע לשנות
את שם ההסתדרות, לקרוא לה בשם הלא־גזעי
״ההסתדרות הכללית של העובדים
בארץ־ישראל״.

פיו־־צה קו ראתל די פן
בחירות רבות נערכות מדי שנה בישראל:
למוסדות ציבוריים, מקצועיים, חברתיים
או ממלכתיים. החשובות ביניהן הן הבחירות
לכנסת. מיד אחריהן, לפי סדר החשי־

בין התנועה הלאומית הערבית, שתתבסס על האיסלאם, לבין התנועה הלאומית

הכושית, שתתנגד לסיסמה האפרראסיאתית ואירו־אסיאתית כאחת, תציג את
הסיסמה ״אפריקה ל־אפריקאים!״
המועמדים
להנהגת מחנה
זה, ובעיקר מנהיג
גיניאה סקו טורה,
כבר החלו משמיעים
בזהירות את האיד
מים הראשונים במי
ערכה זו נגד הערבים

איש

הצפון־אפריקאיס1 ,־
בעיקר עבד אל־נאצר,
בהדגישם כי אפריקה
האמיתית היא השחורה.

סיעות המיעוט
כהסתד־
־רות יכקשו התר
ערכות מוסדות
המדינה כריכן
עם מפא״י, עד
העניינים הפנימיים
של ההסתדרות.
אחת ה
נטרים־
יצרינו

אפשרויות היא כי
יפנו לבית־הדין ה־עליון
שיפסוק, אם עמדת מפא״י בעניין הבחירות להסתדרות אינה הפרה של
תקנון הבחירות של מוסד זה. אפשרות שניה, הנראית מעשית יותר: סיעות
המיעוט יציעו כי בראש מטה הבחירות של ההסתדרות יעמוד שופט ׳עליון.

והעוריס־ ביג 2ן ר

• כרוכ המפלגות יוקמו ועדות מיוחדות לארגון תעמולה
כין כני ארכעת השנתונים החדשים, שישתתפו כפעם הראשונה
ככחירות לכנסת. שנתונים אלה, שבכוחם לבחור כ־2י 1חברי כנסת, י
מהתים סימן־שאלח כלפי כל המפלגות, העסקנים מאמינים כי שכבה זו מואסת
בכל המפלגות ועשויה להחרים את הבחירות בכלל, אם לא תימצא תחבולה
לעורר ביניהם עניין ואהדת.

• השתתפות ישראל כפסטיכל הנוער הדמוקראטי(השמאלי)
כוינה כקיץ זה תעורר שום סערות. לא זו בלבד שגם הפעם
אין כל סיכוי למשלחת אחידה של מק״י ותנועות הנוער הציוניות, הרי י גם י
במחנה הציוני עצמו יהיו ויכוחים סוערים על עצם ההשתתפות. איחוד הקבוצות
(מפא״י) כבר החלים להחרים את הפסטיבל ובלי ספק תנצל מפא״י עניין זה
בתעמולת הבחירות בדי להאשים את אחדות־העבודה וספ״ם — אם ישתתפו —
כגרורות הקומוניזם.

• ז׳אן פול סארטר יכוא לישראל כחודש אוקטוכד.

הוגה-

הדעות הצרפתי הדגול יבוא לביקור פרמי כדי ללמוד את מציאות הארץ.
• יתווסף כית-כגסת גדול לתל-אכיכ. כמה אנשי ציבור ופעילי
המחתרות לשיעבר ינשו בקרוב להקמת היכל־גבורח, אשר ינציח את עולי
הגרדום של מלחמת המחתרת, שהוצאו להורג בארץ־ישראל, מצרים ועיראק.
המיוחד בבית־כנסת זה, יהיה העמדתו לרשות מתפללים מכל העדות ולצורן זה
אף חושבים יוזמיו לבקש מהרבנות הראשית לחבר תפילה בנוסח אחיד לכל
העדות.

• מפא״י תוציא כקרוכ כתכ-עת נוסף לשוק, לקדאת חכחי־רו
ת. יחיה זה ירחון בשפה הרוסית, המיועד לדוברי רוסית בקרב העלית
שהגיעה מפולין במשך השנתיים האחרונות.

בות, עומדות הבחירות לועידת ההסתדרות.
הן חשובות יותר מן הבחירות לקונגרס
הציוני, למשל, או אף לעיריות ולמועצות
המקומיות. כי ההסתדרות היא מעצמה בתוך
מעצמה — ענק כלכלי ופוליטי שכוחו אינו
נופל בשטחים אלה מכוחה של המדינה עצמה•
״כל מי שחולש על ההסתדרות,״
הצהיר השבוע אחד מחברי הועד הפועל של
ההסתדרות ,״חולש על המדינה. אם מחר
תתפוס תנועת החרות את השלטון במדינה,
וההסתדרות תכריז שביתה כללית —
תהיה המדינה משותקת.״
ההסתדרות היא גם קיסרות כלכלית בזכות
עצמה: כמעט 100%מן החקלאות
המעורבת 25% ,של התעשיה, רוב ענף
הדייג, חלק הארי בספנות, נתח בריא מאד
של הרפואה 100%׳ ,של תחבורת־הנוסעים
הציבורית 50% ,של תחבורת־המשא.
דלדול כוחות לזוטרים. קיימות
לפחות שתי סיבות נוספות, מדוע חשובות
הבחירות להסתדרות. מאחר והן נערכות
חודשים מעטים לפני הבחירות לכנסת, זוכה
המנצח בהן להילת־הצלחה המוסיפה לפרס־סיז׳תו
בעיני הבוחר, שעה שזה מטיל את
פתקו לקלפי הממלכתית.
הן גם עולות סכומים כה גדולים, שהן
מדלדלות את קופתן של המפלגות הקטנות
ביותר, דווקא בהתקרב הבחירות היקרות
לכנסת.
עד כה היתד, מפא״י השלטת בהסתדרות.
בבחירות האחרונות, שנערכו ב־ ,1955 קיבלה
מפלגת זו 57%מן הקולות — אם כי,
לטענת יריבותיה המפלגתיות, לא השיגה
נצחון זה דודקא בדרך הטהורה ביותר. .
מפלגות אלה — אחדות־העבודה, מפ״ם והעובד
הציוני — תששו כי גם בבחירות
הבאות, בעוד שלושה חודשים, תבטיח מפא״י
לעצמה רוב בדרכים לא כשרות. להצדקת

חששותיהם, הצביעו דוברי שלוש המפלגות
על שורה ארוכה של פירצות בסדרי הבחירות•
דרך כל אחת מהן יכלו לצעוד רבבות
קולות שיטו את כף המאזניים לכאן או
לכאן.
50 אלף קורות מיותרים. סדרי
הבחירות להסתדרות הם חלומו של זייפן.
כל אשר חבר ההסתדרות חייב לעשות, כדי
להטיל את פתקו לקלפי, הוא להציג בפני
ועדת הקלפי את פנקס־החבר שלו. בבחירות
לכנסת חייב הבוחר להציג את תעודת-
הזהות שלו, ומאחר וקיים פיקוח קפדני על
הוצאת תעודת־זהות, אין להניח כי לאזרח
אחד תהיה יותר מתעודה אחת. עם תום
הצבעתו, מוחתמת תעודת־הזהות בחותמת
מיוחדת והאיש אינו יכול להטיל פתק שני
לקלפי.
לא כן ביחס לפנקסי־החבר ד,הסתדרו-
תיים. אין כל בטחון כי אמנם לכל חבר
ישנו פנקס אחד ויחיד. כפי שהגדירה זאת
אישיות באחדות־העבודה :״יש בהסתדרות
לשכת המס, שהיא בית־חרושת לפנקסי־חבר.
אין שום בטחון כי לשכת המס לא תייצר
בבת אחת 50 אלף פנקסים מזוייפים, ותחלק
אותם לאנשים שאינם קיימים כלל• עם 50
אלף קולות כאלה אפשר לעשות פלסתר
את כל תהליך הבחירות.״
יעקב נמרי, מנהל מחלקת האיגוד המקצועי
של מפ״ם וחבר הועד הפועל של ההסתדרות,
היה תקיף עוד יותר :״אני מצטער
מאד לומר זאת, אבל אין לנו אמון
מלא בלשכת המם של ההסתדרות. זה עגום
מאד, אבל ככה זה.״
כי בראש לשכת המס עומד מלך נוי,
וכמעט כל פקידי
מפא״י נאמן מאד,
הלשכה הינם חברי מפא״י בדוקים אף
הם, אשר אין עליהם כל פיקוח של מפלגה
אחרת או מוסד עליון כלל־מפלגתי. הצעת
סיעות המיעוטים: על כל בוחר להציג,
מלבד פנקס־החבר, גם את תעודת־הזהות
שלו, בעת ההצבעה. ועדת הקלפי תטביע
חותמת מיוחדת על תעודת־הזהות הממשלתית
(״מה יש? בבחירות להסתדרות המורים
שמו סימן בתעודת הזהות, וגם בבחירות
לקונגרס הציוני. ההסתדרות היא מוסד לא
פחות חשוב.״) וכך יובטח שגם אם אדם
יחזיק בתריסר פנקסי־חבר יוכל להצביע
רק פעם אחת.
לחץ על הכוחר. פירצה שניה היא
זו המאפשרת לחברים להצביע, למעשה, בכל
מקום שיחפצו בו. לא בקלפיות קבועות,
באזור מגוריהם, כי אם גם במקומות העבודה
שלהם או בכל קלפי שיזדמנו לקרבתה.
במקרה זה יוכנס הפתק שלהם בתוך מעטפה,
וזו תוכנם למעטפה שניה שעליה יהיו
רשומים שמו ופרטיו של הבוחר. המעטפות
תועברנה לנקודות ריכוז ורק שם תיפתחנה
ויוחל במנין הקולות.
אין כל בטחון כי השליחים שיעבירו
את המעטפות לא יפתחו אותן בדרך, או
אף יחליפו אותן במעטפות המכילות את
הפתקים הרצויים למפלגתם. הנהלת מפעל,
בו נערכת הצבעה, יכולה אף להפעיל לחץ
על המצביעים, לטובת מפלגה מסויימת.
הפועל, אשר שמו נרשם על גבי מעטפתו,
עלול להכניס, תחת לחץ, את הפתק הרצוי
להנהלה, מאחר ולא יהיה בטוח כי בחירתו
אמנם סודית.
אפשרויות הזיוף וההפחדה אינן תיאורטיות
בלבד. בבחירות למרכז מפא״י, שנערכו
לא מזמן, הטיחו עסקנים מפא״יים זה
בפני זה האשפות מפורטות ומבוססות
(העולם הזה )1112 כי אמנם נוצלו פירצות
דומות לזיופים בקנה־מידה גדול, שהבטיחו
את נצחונם של נאמני המנגנון.
כחירות מפריעות. בתזכיר משותף
הציעו שלוש סיעות המיעוטים תיקונים
בחוקת הבחירות, אשר יסתמו פירצות אלה
וכמה פירצות קטנות יותר. לפי תקנון
ההסתדרות, היתר, צריכה לדון בהצעות אלה
מועצת ההסתדרות שהתכנסה בשבוע שעבר,
אך משהובא העניין לדיון, חוסר (בקולות
מפא״י) והועבר להכרעתו של הועד הפועל.
שם, הרחק מעיני הציבור הרחב — ומתמימותם
של כמה מן הצירים ומאנשי השורה
— יכולה להתקבל כל החלטה מבלי לעורר
התרגשות מיוחדת.
אלא שלא כבמקרים קודמים, לא עברו
הסיעות הקטנות לסדר היום. אך הסתיים
מנין הקולות, קם איש אחדות־העבודה יהושע
וזשצינה על במת הנשיאות, ביקש ד,פ־פקח
בשם שלוש הסיעות לקיום התיעצות.
כאיש אחד עזבו את האולם כמאה צירים,
עברו בסך אל הבית הסמוך, בו שוכן מרכז
קופת חולים.
ההתייעצות היתד, קצרה מאד: שלוש
המפלגות החליטו כי לא ישובו לדיוני
העולם הזה 1116

המועצה. :הבחירות הבאות תהיינה בחירות
מכריעות. לא רק מפני שמפא״י עומדת על
סף אובדן הרוב שלה, אלא גם מבחינה
לאומית רחבה. מאבקנו אינו רק כדי למנוע
ממפא״י אפשרות של זיופים בבחירות להסתדרות.
זהו מאבק על שמירת טוהר הדמוקרטיה.
אם מפא״י תצליח בכוונות החבלה
שלה נגד בחירות דמוקראטיות לאלתר, תתבטא
מגמה זו גם באבדן הדמוקראטיה
במדינה עצמה.״
בחירות מדריך לו ע די ם מסגרי
שאלה א׳ :איך להפסיק את הפליה ממד
רח-אירופהד
תשובה: לננס אסיפתיהמוניס, להכריז
שם בקולי־קולות כי הפליה ההמונית החדשה
תתן הגדלה עצומה לכוחו המספרי טל
צה״ל (רצוי לנקוב במספרים שימשו רושם)
ותכריע את הכף במלחמה נגד הערבים.
שאלה
ב :,אין למנוע עליה של מליו־נים
מברית־המועצות?
תשובה: להכריז במראות על בואה, להרעיש
סולמות בכל הזדמנות כאילו ברוש־צ׳וב
כבר נתן את ההסכמה, להפליג בתיאורים
דמיוניים של מדינת־ישראל אדירה,
בת חמישה מליון תושבים, כולם דרוכים
להירתם למשימות צה׳׳ל.
אם אפשר, רצוי להוסיף לכן הכרזה אחת
או שתיים של רמסכ׳׳ל לשעבר, כי גבולות
ישראל אינם סופיים, וניתנים לתיקון —
בניוון של הרחבה..
גם נער מפגר יכול היה לחבר מדריך
מדיני שימושי כנ״ל. במצב העכשווי בעולם,
כשגם ברית־המועצות וגם ארצות־הברית
עוסקות בתמרונים עדינים במרחב, בנטו־תן
לרכוש את לבו של מחנה ערבי זה או
אחר, מהווים אלה כללי ברזל.
אולם עסקני ישראל, הן אותם האחוזים
בח־יפת־פרטומת חולנית והן אותם הרואים
את עיקר תפקידם במשיכת קולות למפלגה
ודולארים למגבית, אינם יכולים להתפנות
לחשוב על קטנות כגון אלה. לפני שבועיים
הכריז שמעון פרס בשתי אסיפות־עם
את ההכרזה הכלולה בתשובה לשאלה א׳
(העולם הזה 5ווו) ,ודויד בן־גוריון עצמו
חוזר כמעט מדי יום ביומו, לצרכי בחירות
ומלווה העליה, על התשובה לשאלה ב׳.
התוספת הוגשה חינם על־ידי משה דיין.
השבוע היו התוצאות ברורות לעין. מבוהלים
על־ידי הכרזות המדינאים המוסמכים
של ישראל, התכנסו מנהיגי ערב, החליטו
על שורד. של פעולות הסברתיות ודיפלומטיות
נרחבות ביותר ברוסיה ובאמריקה
כדי להעמידן על הסכנה הכרוכה בעליה
ההמונית לעצם מעמדן במרחב. טענתם היסודית,
שתעשה רושם על זרים רבים: עליה
של חצי מיליון יהודים עד 1948 גרמה
״לגירוש ערביי פלסטין״ ,שבעייתם טרם
נפתרה. עליית מיליון נוסף תגרום להתפשטות
ישראל בכוח הנשק ולאיום על קיומם
של ערביי ירדן•
קשה לדעת מה תהיינה התוצאות המיידיות.
דבר אחד ברור: במאמצים משותפים
הצליחו ביג׳י, פרס, דיין ושות׳ להנחית
מכה חמורה על סיכויי עלייתם של מאות
אלפי יהודים צמאי־עליה בגוש הקומוניסטי.

עיריות
שכרהש קיד ה
משק הכספים של עיריית נתניה הוא אחד
המוזרים במדינה. מבקר המדינה, שבדק משק
זה מקרוב, ציין בדו״ח מסוף שנת , 1957
בלשון עדינה, כי. טשטוש גבולות קיים בין
־שות הרבים לרשות היחיד בעיריית נתנ־הוא
התכוזן, בין היתר, לעסקות שראש
עיריית נתניה ביצע עם קופת העירייה.
העובדות היו ידועות זמן רב. משה
שקד הפרוגרסיבי — שלפני מהפכת־החצר
שחלה לפני שנתיים בנתניה, שימש כסגן
ראש העירייה — נהג להלוזת כסף לקופת-
העיר הנתונה במצוקה, לגבות כסף זה
בתאריכים מאוחרים יותר. הוא לא מצא
כל סיבה להפסיק נוהג זה לאחר שנבחר,
בעזרת ידידיו ממפא״י, לראש העיר. מה
גם שנוהג זה איסשר לו לעשות בקופת העיר
כבתוך שלו.
תשובה כססר חשבונות. פחות מרוצים
משיטה זו היו אנשי חרות והציונים
הכלליים, שמצאו עצמם באופוזיציה• עובד
בן־עמי, ראש העיר המודח, אפילו העלה
את הבעיה בפני משרד־הפנים, העמיד את
מהימנותו של ראש העיר החדש בסימן
שאלה. גם מבקר המדינה התבקש לחקור
בענין זה, פסק לאחר מכן בדו״ח ארוך
חפולנו חזח 1116

l nמלחמה בשלג. השלג שעסף בת־
f i l l V I FI
I I U U I I I 1 1 1 1 /1 1 1חילת השבוע את צפת והרי ה־גליל
העליון, הביא למקום עשרות רבות של תיירים מכל חלקי
הארץ, שתפסו את מקומם, יחד עם תושבי צפת, בקרב כדורי־השלג
כי. המימון לזמן קצר, על־ידי הלוזאות
שלא אושרו על־ידי שר הפנים, נוגד את
הוראות החוק.״
אלא ששקד לא נתן דעתו לפסק דינו
של המבקר. הוא ידע שיש שכר לשקידה,
המשיך לסייע לקופת העיר.
מה השיג שקד בפעולות אלה? דף אופייני
מספר החשבונות של עיריית נתניה, יכול
לענות על שאלה זו. כך, למשל, אפשר היה
למצוא בספר זה כי אחד מספקי העירייה,
סוחר בשם לחובר, קיבל ב־ 1.10.58 סכום
של 1068.230ל״י בצ׳ק לפקודת החשב הכללי.
צ׳ק דומה קיבל הקבלן הלפרין
ב־ 21.11 אותה שנה, הפעם על סכום של
8750ל״י. הצ׳קים היוז כסף מזומן, אם
כי נמשכו לתקופה של שלושה חדשים,
על חשבונו האישי של ראש העיר אצל
החשב הכללי.
אותה תקופה הגיעו לקופת העירייה סכומים
אחרים, בכסף מזומן. סכומים אלה,
שהיו מספיקים לתשלום במזומנים ובתאריך
מוקדם לספקים אלה, שולשלו בתמורה
לקופת שקד.
בצורר, זו לא רק ששקד היה נהנה מהריבית
החוקית עבור הצ׳קים הדחויים שבהם
שילם לספקים, אלא אף יכול היה לנצל
את המזומנים שבקופת העירייה לעסקיו
הפרטיים.
תדהמה משותפת. מצב זה, שנמשך
חדשים רבים גם לאחר הדו״ח הפסקני של
מבקר המדינד״ לא היה לפי רוחם של
יריבי שקד. במכתבים חוזרים למבקר המדינה
הפנו את תשומת ליבו לעיסקות
המוזרות במשק הכספים של העירייה, תבעו
ממנו לעשות הכל כדי להפסיקן.
לאחר חלופי מכתבים ארוכים ומייגעים
הגיעה לבסוף תשובת המבקר. היא ראתה
אור בדרך מוזרה ביותר. מעריב, עתון
הצהריים בו שותף עובד בן־עמי, ראש
עיריית נתניה הקודם, גילה בכותרת מרעישה
כי מבקר המדינה הוקיע שוב את
הפעולות הכספיות של שקד. הוא ידע לספר
כי מאז הדו״ח הקודם הילווה שקד לעירייה
סכום של 92 אלף ל״י, מבלי שעיריית
נתניה היתד, זקוקה למעשה להלוואות אלה.
.פעולות אלד״״ סיכם המבקר, לדברי מעריב.
,לא רק שהיו בלתי רצויות — הן
היו אף בלתי חוקיות.״
הפרסום הזריז היכר, הן את אנשי הקואליציה
והן את אנשי האופוזיציה בתדהמה.
הוא בא יום אחד לפני שמבקר המדינה
התיר לפרסום את הדו״ח, שבוע לפני
שאנשי האופוזיציה עצמם ראו אותו. כבר
למחרת הזדרז דבר לרמוז כי. מ ב קר המדינה
דן באפשרות לתבוע לדין את מעריב על
הפרסום המוקדם של הדו״ח,״ אולם לא
היתד, בכך גחמה גדולה לראש־העיר השוקד
על טובת קופת העירייה.

דרכי אדם
פח רס״ר
מאות אגשים, במדים ובלא מדים, מילאו
באחד מימי השבוע מוסך ריק באחד המחנות
אי־שם בארץ. אריגי־משי בכל צבעי הקשת

המסורתי. השנה היה השלג שירד סל צפת והר הג׳רמק הסמוך
סמיך מאוד, הגיע בעיר עצמה לשכבה של חצי מטר ויותר. תושבי
צפת השומרים להזדמנויות אלה מגררות שלג המורכבות מארגזי
פירות ומחליקי שלג, לא החמיצו את ההזדמנות, החליקו במורדות.

השתלשלו מהתקרה כדקורציה לאולם. הגשם
שטיפטף בחוץ, חדר מבעד לחורי גג
המוסך, נטף דרך הקישוטים על גבי המזרונים
שהיו פרושים על הארץ. אבל הגשם
לא הפריע למצב־הרוח. האנשים שרו, שמחו,
סיפרו בדיחות והחליפו רשמים זה
עם זה.
במוסך סמוך, ניצב המזנון העמוס. שולחנות
ארוכים ועליהם נתחי בשר משומר,
צ׳יפס, פיתות ומשקאות. המסיבה העליזה,
בה נכחו כאלף איש, קלחה בשטף. הופעות
אמנים, שירה בצבור, רקודי הורה בשלוש
לפנות בוקר ציינו את מצב הרוח.
במרכז החגיגה ניצב גבר רזה וגבה
קומה בן .27 לבוש חולצה לבנה, סודר
אפור ומכנסיים אפורים, לא נראה מאיר
הר־ציון באיש שבמשך השנים האחרונות
עמד במרכזם של סיפורים ואגדות לאין
ספור שהילכו בארץ. היתה זו מסיבת חתונתו
של סרן מאיר הר־ציון, עם רותי, בת
קיבוצו, עין־חרוד. החופה נערכה יומיים
קודם לכן במשרדי ועד הקהילה בתל־אביב,
בטקם צנוע• ואילו מאות האורחים הוזמנו
למסיבת הנשואים במוסך הגדול בהזמנה
מקורית, סגורה במסגרת שחורה שהזמינה
אותם בנוסח הבא :״איך נפלו גיבורים (ולא)
במלחמה. הנך מוזמן לטקס אזכרה של
אמיץ הלוחמים שנפל בפח והתחתן נגד

אלוף משנה, מהמפורסמים בצה״ל, שזכה
בספרו של האמריקאי מרשל לציון רגיבור
במערכת סיני, הוביל את החתן מאלוף צה״ל
אחד למשנהו והציג אותו בפניהם. אולם
ההצגה היתר, מיותרת. אם לא הכירו אותו
אישית, שמעו עליו כולם.
מחכים להרבה אריות. מאיר הר־ציון
היה גיבורן של פרשיות רבות שלא
ניתן לספרן עדיין. שמו התפרסם רק
בהזדמנות אחת, כשלא היה איש צבא. אחרי
שאחותו שושנה נרצחה על־ידי בידואים
ירדניים בשעת טיול בהרי חברון לפני
ארבע שנים, נעצר הר־ציון עם מספר חברים
כחשוד בביצוע שחיטה של ארבעת ה־בידואים
שרצחו את אחותו. הר־ציון, שהיה
אז אזרח, שוחרר מיד אחרי שתבע כי
עורך הדין שמואל תמיר יגן עליו כסניגורו.
כשחזר לצבא, הגיע לדרגת סרן, התפרסם
כלוחם עשוי ללא חת, מפקד וסייר למופת,
ממעיט לדבר ומרבה לעשות.
אמר השבוע אחד המפקדים בחגיגת
נשואיו של הר־ציון :״פעם היו אומרים שכל
ליטוף בבלוריתו של הר־ציון הופך את
פיקודיו לאריות. עכשיו אנחנו מחכים לאריות
הצעירים. הרבה ומהר.״

פשעים
3דכת 1 Kpn
שייך טהיר חמד, קאדי העדה המוסלמית
ביפו, הרים את משקפיו ובחן את שני
בעלי הדין שלפניו. מוחמד אבו ריאש ()33
הרצה את טענותיו: בן־דודו, חסן אבו ריאש
( ,)46 נוטר לו טינה. הוא אינו מתיר לו
להכנס לדירתו ביפו, להתראות עם בת
דודתו עזיזד״

בפיו של בן הדוד היה ספור אחר: מוחמר,
שהגיע עם אשתו וילדיו ליפו לפני
חמש שנים, התאכסן בביתו כאורח, נוהג
בבת־הדוד המשותפת שלהם יותר מכבך
דוד. ומאחר ובמקרה זה בת הדוד היא גם
אשתו, הרי ששהותו הממושכת של קרובו
בדירה אינה רצויה לו.
השייך השתכנע. הוא פסק כי על בן־הדוד
הנלהב להפסיק את בקוריו התכופים בבית
קרוביו.

השבוע, חודשיים לאחר אותו פסק־דין,
נמצא חסן אבו ריאש על משכבו מרוסק
גולגולת. חוקר המשטרה קבע כי מותו בא
לו ממכשיר כבד וחד.
דמות נעלמת כחשיבה. כמו בעלילה
מזרחית מרתקת טמונה גם ראשיתו
של סיפור זה באהבת נעורים. חסן, שהגיע
ליפו לפני 13 שנה ממאהל בדואי בנגב,

חזר לפני שמונה שנים לשבטו. הוא הביא
עימו כסף והצעה מוזרה: מאחר ובעת
כיבוש יפו נעלמה אשתו הראשונה, יש
בדעתו לקנות את בת דודתו, עזיזה, לאשר*.,
עזיזה, שנעוריה חלפו, לא יכלה להתנגד. ן
היא נסעה עם חסן ליפו.
לאחר שלש שנים הגיע גם מוחמד לעיר
ואב לשלושה יל־ >
החוף. הוא היה נשוי
דים. אולם עובדה זו לא הפריעה לו לחזור
ולקיים את יחסי האהבה ששררו בינו
ובין בת־דודתו בעבר, ואשת בן־דודו בהודה.
חסן, שעבד כפועל נקיון במינהל־יפו,
הרגיש באהבה זו במאוחר. הוא ציווה על
בן־דודו להתרחק מביתו ומאשתו.
ביום שבת האחרון, בשעה שלוש לפנות
בוקר, התקבלה במשמרת יפו הודעה בהולה.
ברחוב 111 נמצא אדם פצוע קשה.
שהגיעה למקום מצאה את חסן הניידת שוכב על מיטתו כשגולגולתו מרוסקת. הוא
היה כבר מת.
עזיזה, אשת הנרצח, סיפרה בחקירה ראשונה
כי שמעה זעקה וראתה דמות נעלמת
מן החדר. את מעשה הרצח לא ראתה.
אולם המשטרה, שלא גילתה כל סימני פריצה
על דלתות הדירה, עצרה אותה כחשודה.
בינתיים התקהל קהל רב בחוץ• בתוכו
נמצא גם מוחמד, שמירר בבכי והיכה על
חזהו. בעל מאפיה במקום, מודיע משטרתי,
הצביע על מוחמד, יעץ למשטרה לעצרו.
להפתעת הכל הודה מוחמד ברצח, הביא את
המשטרה למקום מחבוא הגרזן, בו רצח
את בן דודו ואף המציא לחוקרים זוג מכנסיים
מגואל בדם הנרצח. הוא רק ביקש
את אנשי המשטרה לשחרר את עזיזה,
שהינה,לפי דבריו, חפה מכל פשע.
אלוהים יודע. במסדר זיהוי שנערך
באמצע השבוע השתתף אף השייך מהיר,
שהתבקש לזהות את הנאשם כמי שהשתתף
בבירור לפני חודשיים. ללא כל קושי הצביע
הקאדי הקשיש ( )64 על מוחמד.
אולם נראה שהקאדי עצמו לא היה משוכנע
כליל באשמה. לפני שהחזירו את החשוד
לתאו, ניגש אליו שייך סהיר וברכו:־״•
.אלוהים ישלח לך את׳ברכתו אם חף אתה
מכל פשע.״
אולם מוחמר לא הותיר בל מקום לאשליות
.״אני רצחתי ואתה רוצה שאלוהים
יברך אותי?״ השיב לקאדי הנדהם.

איך לחסוך מיליוני

ך* שנה הכאה תוציא ממשלת ישראל 1.336.500.000ל״י. זהו
Jהסכום אשר המומחים של משרד האוצר, בשיתוף עם מומחי
המשרדים הממשלתיים האחרים, קבעו שהוא דרוש למימון פעולות
הממשלה. וזה אינו כל התקציב: לאותה חוברת עבה, בעלת המעטפה
הכחולה, צורף גם תקציב של ״הכנסה מיועדת״ ,בסך הפעוט של
141.169.600ל״י. זהו הסכום אשר מניחים כי ייכנס לקופות המדינה
מתשלומי האזרחים עבור אישפוז חולים, רשיונות רדיו, קניית
פרסומים ממשלתיים, החזרת הוצאות נסיעה, קניית תוצרתם של
אסירים או חולים המוחזקים במוסדות ממשלתיים, השתתפות עולים
ברכישת תשמישי קודש ממשלתיים ובו׳ .בסך הכל, תוציא הממשלה
1.477.669.600ל״י, או קרוב למיליארד וחצי לירות ישראליות.
האם אפשר לחסוך משהו מסכום נכבד זה? בועדת הכספים של
הכנסת טען שר האוצר בתקיפות: לא. התקציב מחושב עד המיל
(או המיליון) האחרון. אין מה לקצץ.
ואם מתעורר לפתע הצורך להוציא סכומים ניכרים עבור דברים
שאינם כלולים בתקציב — כמו קליטת העליה החדשה, למשל —
מנין יבוא הכסף? רק על־ידי גיוס מקורות כספיים נוספים, סבור
שר האוצר, ואתו כל חבריו לממשלה. כל אזרח — ואם אפשר,
גם כל יהודי אמריקאי — חייב לתקוע את ידו עמוק לכיסו, לגרוף
מלוא־חופניים שטרות ולתתם לשר האוצר כדי לממן את העליה
ההמונית. האוצר עצמו אינו יכול לגרד אפילו מיליון שחוק אחד.
אין לו רזרבות ואין לו מנין לקמץ.
ח״כ יוחנן בדר, חבר ועדת הכספים של הכנסת, שנשאל, אם
אמנם זהו מצב הקופה של מדינת ישראל, השיב באנקדוטה. הוא
המשיל את מצבו של האוצר לזה של אדם שקיבץ נדבות לקנות
לחם לבניו. מי לא יתן כסף להציל תינוקת מחרפת רעב? נתנו.
עד אשר שאל אחד התורמים, מתוך סקרנות« :ומה אתה עושה
במשכורתך?״
״יש לי המון הוצאות,״ השיב מבקש הנדבה ,״אני צריך לקנות
שמלות לאשתי, בבוקר אני ממהר לעבודה ומוכרח לנסוע בשירות
במקום באוטובוס, אני רגיל לעשן סיגריות וירג׳יניה. בשביל לקנות
לחם לבני לא נשאר לי גרוש.״
כזה גם מצבו של תקציב המדינה: עמוס מותרות לעייפה. תקציב
המדינה ודברי־ההסבר לתקציב זה לשנת הכספים הבאה, משתרעים
על פני 1519 דפים מודפסים. אין כמעט דף אחד ביצירה זו שאינו
חזי סממני ניפוח, כפילות וביזבוז של כספי הציבור.
׳Jc ׳Jc

משמד הקאדידאקיפ

ך* ניפוח והכיזבוז זועקים מכל שלט ניאון ברחוב דיזנגוף
f Iבתל־אביב, מהלכים קוממיות בכל מסדרון שיש של האוניבר־ס־טה
החדשה בירושלים ובוקעים מכל חלון של מרכזי המפלגות
בארץ. אנשים זוללים כסף, לובשים זהב ושותים את דם־המסבע
של לב הכלכלה הישראלית.
אולם כל תופעות הביזבוז הללו אינן אלא תולדה. החידק המקורי
הוזרק לפני שנים רבות, ומצא את התגלמותו בקרית הממשלה
בתל־אביב. בעצם השנים בהן היתה הארץ נתונה למשטר של צנע
קפדני, התרוצצו בכבישים מכוניות־הפאר האמריקאיות שהובילו
עסקנים מפלגתיים לישיבות חשובות ואת נשותיהם לשפת הים.
המלה ״שליחות״ הפכה שם־נרדף למסעות עינוגים בבירות העולם
על חשבון העם. ראש הממשלה לא נסע אז במכונית אחת, מירושלים
לתל־אביב. לפני הקאזילק שלו רכבו שוטרים צבאיים! אחרי ה־קאדילק
הוסעו מזוודותיו, ואחרי המיטען רכבה עוד ערימת
מ״מצדיקים בג׳יפ. המחיר לא היה חשוב. כמו שולמן האגדי,
העם שילם.

סוזס ש? ארבעה מיזיון
ך< תקציכ המדינה התבטא הדבר בהפרשת סכומים עצומים
Jלחלוקת־שלל בין מחזיקי הקופה. הכנסות מחוץ־לארץ חולקו
לפי מפתח וכל מפלגה השתמשה בכספיה לקניית חברים על־ידי
הצעת פרנסה, שיכון ומשרות טפילות. הדבר התבטא גם בעליה
מתמדת של המשכורות, עד כי בשנה הקרובה תשלם הממשלה
למעלה מ־ 120 מיליון ל״י למשכורות בלבד. אין זה משום שראשי
המנגנון הממשלתי שמעו את אנקת הפקידים וקבעו, כי יש לשנות
את סולם המשכורות ולהעלותו בהתאם למציאות המתייקרת. המשכורות
נשארו נמוכות! אנשי־שלומן של המפלגות הועלו בדרגה.
הנה מה שקרה בחמש השנים האחרונות:
מספר עובדי המדינה מדרגות 5—1עלה ב־.65%
מספר עובדי המדינה בדרגות 7—6עלה ב־.57%
מספר עובדי המדינה בדרגות 11—8עלה ב־.33%
מספר עובדי המדינה בדרגות 15—12 וחניכים ירד ב־.55%
מספר השוטרים, שהם בין בעלי הדרגות הנמוכות ביותר בסולם
המשכורות, עלה ב־׳ 6%בלבד, ואילו מספר הפועלים הפשוטים
בשרות הממשלה, ירד ב־.9%
מה היה החסכון, אילו הוקפאו הדרגות ברמתן הנוכחית למשך
שנה אחת? את הסכום קשה לאמוד במדויק, אולם כלכלן מוסמך

SL0

הביע השערה: ארבעה מיליון לירות.
בכסף זה אפשר לקלוט עולים.

פ קי די םמתחת? משק פיי ם
י מי מלחמת העולם השניה, תלו האנגלים והאמריקאים כרזות
Jבכל תחנת הסעה, ועליהן השאלה :״האם נסיעה זו חיונית?״
הגיע הזמן שבכל לשכת־מנגנון ממשלתית ייתלה השלט :״האם
פקיד זה חיוני?*
התשובה, במקרה כזה, היתר, יוצרת הפיכה במשק המדינה. במשרד
האוצר, למשל, ממש מתחת למשקפיו של לוי אשכול, מסתובבים
320 פקידים מיותרים. שר אחר הצהיר בפני כמה מחברי ועדת
הכספים, כי היה מוותר בקלות על שליש עובדיו — אילו יכול
היה לפטר דווקא את האנשים הבלתי־יעילים. אך מכיוון שאינו
יכול לפטר דווקא את הבלתי־יעילים, כי אם רק את. אלה שאינם
תקועים על כסאותיהם בתוקף מפתח מפלגתי או לחץ מצד ארגון
כלשהו, לא פוטר איש.
כל פקיד בלתי־דרוש כזה, עולה למדינה לא רק משכורת ותנאים
סוציאליים — חופש שנתי, חופשת מחלה, ביטוח לאומי — כי אם
גם ״הוצאות החזקה״ .כי הממשלה צריכה להעמיד לו כסא ושולחן!
על השולחן חייבים להיות ניירות, מכונת־כתיבה, כוס תה. כל אלה
יחד חייבים להימצא בתוך חדר, והחדרים בתוך בניין ממשלתי
שלם המוקף גינה, אשר בה חייב לטפל גנן, הנזקק למכשירי עבודה,
לשתילים ולמכוניות־אשפה שיוציאו את העשבים ועלי השלכת.
לפקידים המיותרים ולגננים (.שהם כבר בחזקת ״חיוניים״) ,יש
לשלם משכורת, דבר המצריך גזבר נוסף. ומכיוזן שהפקידים המיותרים
הינם בלתי־יעילים, יש הכרח להציב עליהם פקחים! לפקחים
אלה יש. להעמיד שולחנות, על השולחנות חייבים להיות ניירות,
מכונת־כתיבה — וחוזר חלילה. בסופו של דבר, מכיוון שהעבודה
המקורית לא נעשתה — מפאת הפקיד הבלתי־יעיל המקורי —
יש הכרח לשכור פקיד יעיל. התוצאה: כל המומחים מסכימים, כי
לפחות 10%מעובדי הממשלה מיותרים. במספרים יבשים: מתוך
53.727 עובדי המדינה אשר קיבלו משכורות בשנה החולפת, לפחות
חמשת אלפים הינם מיותרים.

ני מ? ה זו להיותר
ך * כ פי לו ת, מ ני פו חוהביזבה במנגנון המדינה הגיעו לממדים
( Iכאלה, שאפילו ממשלת ישראל היתה נאלצת להוכיח שהיא
עושה משהו לתיקון המצב. לפני שבע שנים הוקמה ועדה, שנודעה
בציבור כיזעדת לבון, אשר עליה הוטל לערוך חקר יסודי במנגנון
הממשלה, לפטר את הפקידים המיותרים. מה שקרה לועדה זו
מסכמת הבדיחה העממית, שהילכה בכל רחבי הארץ באותה שנה:
איש ועדת לבון ערך ביקורת באחד המשרדים. הוא נכנס לחדר,
ראה פקיד יושב ליד שולחן־כתיבה וקורא את דבר. הוא רשם
בפנקסו :״פקיד , 1קורא דבר.״ הוא עבר לחדר שני! גם שם ישב
פקיד וקרא דבר. איש הועדה רשם בפנקסו :״פקיד ,1קורא דבר.
אחד מיותר.״
אולם גם האחד המיותר לא פוטר. מתוך כ־ 3000 עובדים אשר
הוחלט על פיטוריהם, פוטר רק חלק קטן. המנגנון הכשיל את
פעולתן הייעול ומכל משרד נשלחו הביתה פקידים אשר בדרך־כלל
חשבו ממילא לעזוב. הם קיבלו פיצויים והלכו. הניפוח והביזבוז
נשארו.
מה יהיה עתה? אם תחליט הממשלה לפטר את העובדים המיותרים,
עשוי הדבר אמנם להגביר את האבטלה. אולם יהיה זה
חסכוני יותר לשלם למפוטרים גימלה נדיבה — חודשית או חד-
פעמית — מאשר למלא בהם את המשרדים. כלכלנים אשר הצעה
זו נראתה להם כקיצונית, העלו הצעה צנועה יותר: במשך שנתיים
לא תשכור הממשלה עובדים חדשים במקומם של הנפטרים והמת־פמרים,
מלבד במקרים יוצאים מן הכלל. הצמצום ההדרגתי, תוך
תקופה זו, יסתכם אף הוא בכ־ 10%של המנגנון — שהוא מספר
הפקידים המיותרים.
אולם אין כל סימן כי ממשלת ישראל חושבת על חיסכון בשטח
זה. בשנה הבאה, לא זו בלבד שלא יצומצם המנגנון, אלא שמספר
עובדי הממשלה יגדל ב־ 1460 מקבלי־משכורת נוספים. למדינת
ישראל יהיה צבא של 55.187 עובדים בשכר.
סעיף זה, יותר מכל סעיף אחר בתקציב הממשלה, מרופד
בשכבת שומן עבה ומכבידה. אילו נעשה הניתוח — בבת אחת,
או בהדרגה — היה קיצוץ המנגנון ב־ 10%חוסך, במספרים
עגולים:
חסכון במשכורת 20 :מיליון ל״י.
חסכון בהוצאות־לוזאי 12 :מיליון ל״י.
סך־הכל 32 :מיליון ל״י.
בכסף זה אפשר לקלוט עולים.

סקנדלים פרחובות
ך כעיה הדחופה ביותר לגבי קליטת עולים, אחרי שהגיעו
| fארצה, היא שיכונם. כאשר נקרא הציבור לתרום ביד רחבה

הוא מאשים השכם והערב כי העו
מראה נכונות להתנדבות ולהקרבה p
הוא מאיים כי ההיסטוריה תקים מן
נגד ״מלווה העליה״.
הוא מאשים ומקטרג, נואם ומ&
הוא דורש כי הפועל יווו
לו העוז לדרוש אף מאחד\
ביותר בתקציבו.
בעוד השליחים טסים, הק.
מתכננת בניני־פאר והוללות
את הוצאת המיליונים הבל!,.
הדרישה היא אל האיש הקטן, אל ע^
יכול להתנגד לניכוי ממשכורתו הז[
ביותר.
ההמונים חשו מזמן בצביעות אשרז
הכנות. ,הם בנו את חומת ההתנגד!
הממשלה בראש ! יראו המפלגות דוג
בעוד שאחרים מפעילים את מכונת־!
מראה ״העולם הזה״ בעמודים אלה כ!
כל הכסף הדרוש מן החבית חסרת־1
אם האזרח יסרב לתרום, עשוי הוא י
שלה.

למלוזה העליה, צויירה נגד עיניו תמונה של קורת־גג מעל ראשי
העולים. הועלתה אפילו הצעה כי הממשלה תגייס חדרים בדירות
פרטיות, לשיכונם הארעי של העולים.
מסתבר, כי לא רק העולים זקוקים לשיכון. משרדי הממשלה
יוציאו השנה 542 אלף ל״י לדיור — .לא לרכישת בתים למשרדים
מחוסרי קורת־גג, כי אם ל״הרחבת הדיור״ כלשון הצעת התקציב
הרשמית. חצי מיליון לירות נוספות הוקצו למטרה מפוארת עוד
יותר: הקמת מרכז למחלקת עבודות ציבוריות בצפון.
גם ישראלים בניכר הגיעו השנה למסקנה, כי מצב הדיור אינו
יכול להימשך כפי שהוא. משרד־החוץ הקצה 335 אלף ל״י ,,בעיקר
לפתרון בעיית השיכון של הנציגויות, לכיסוי חובות על בנינים
שהועברו לבעלות מדינת ישראל, ריהוט וציוד של משרדים ודירות
אנשי הנציגויות.״
דיור, בסופו של דבר, הינו מיצרך תועלתי. אך לא על השיכון
לבדו יחיה העסקן. הוא זקוק לבנייני פאר. האנדרטות לזיקה נפשית
זו פזורות בכל רחבי הארץ. לא סתם משמיץ בלתי־אחראי, כי אם
אדם יקר ומכובד כמו דויד (״דוליק״) הורוביץ, נגיד בנק ישראל,
הטיח בישיבת אחת מועדות הכנסת :״ישנם שלושה סקנדלים
בארץ — הבנין ברחוב ארלוזורוב (בית הועד הפועל של ההסתדרות)
,בנייני האומה ובנין הרבנות הראשית!״
מרעיו של דוליק בצמרת המדינה ידעו להוסיף סקנדלים משלהם.
במודעת־התעמולה האחרונה שלהם, האשימו הצ״כ את דוד בן־
גדריון בבזבזנות, הביאו לשם דוגמה את המדרשה המפא״יית
המתוכננת ליד שדה בוקר. המחיר: מיליון ל״י. שר האוצר לא
נשאר חייב. הוא עבר להתקפה, הטיח בפני ח״כ הציונים־הכלליים
ישראל רוקח :״ומה עם היכל התרבות שלכם? ששה וחצי מיליון
לירות עלה!״ הוא לא היה צריך להזכיר לח״כ הנכבד מי שילם
את המחיר. שניהם ידעו כי אך חלק זעיר כוסה על־ידי האמריקאי
פרדריק מאן. השאר בא מכיסי משלם המסים.
אם היכל התרבות נבנה לפני שנים, בטרם באו העולים מרומניה,
הרי שבניין בית־ר,שידור בירושלים מתוכנן והולך בעצם ימים אלה.
ראש הממשלה, המתריע על ביזבוז ושאננות, הוא המממן מתקציב
משרדו את מחיר הבניין. המחיר המשוער: בין מיליון למיליון וחצי
ל״י. בינתיים, בתקציב הנוכחי, הוקצו 215 אלף ל״י, כאבן־פינה
לקרן לבנית בית־השידור. לאיש לא הפריעה העובדה כי הכסף
הוצא, למעשה, תוך כדי הונאת המאזין. לפני שנה נדרש כל בעל
מקלט לשלם שתי לירות נוספות עבור רשיון המקלט, כדי לממן
הוצאת־עלון־תעמולה של שדרני מפא״י. התוכנית נגנזה, אך המס
נשאר. סך־הכל של ההכנסה הנוספת, מ־ 372.666 מקלטי רדיו:
כשלושת־רבעי מיליון ל״י.
בכסף זה אפשר לקלוט עולים.

דוגמא אישית לתייריס

אינו ראוי לגודל השעה, כי אינו
מית.
njזכרון לדראון לעתונאים שכתבו
יא דורש מכולם -חוץ מעצמו.
קור ב״סינימאים״ -אבל לא היה
גזלתו שלו לקמץ את הקימוץ הזעיר
אצים בכבישים, פקידות מנופחת
ות ; בעוד שמפלגתו שלו מתכננת
למסע־בחירות חסר־תוכן -הרי
־ת הבית, אל האדם השכיר שאינו
ומה. זהו מקור ההתנגדות החלש
פניה זו. מול ים התעמולה חסרת :הפאסיבית.
הם דורשים: תלך
ה בחסכון י
;שנור כדי להביא ״אונית עולים״ -
צד אפשר לחסוך -בקלות -את
זחתית של הביזבוז הממשלתי. רק
;כריח את הממשלה לקצץ בביזבוז

י א היה כמעט איש במדינה שלא שמח השבוע למראה הצי/
,לומים הראשונים שהופיעו בעתונים של עולים מרומניה יורדים
מן המטוס בלוד. אם בכל זאת התגנבה עצבות כלשהי לליבו של
אזרח נאמן, על כי המטוסים הבאים מלאים יוצאים ריקים, הרי
שיכול היה למצוא נחמה בתקציב הממשלה. כי אין משרד אחד
שאינו מקציב כמה אלפים טובים למילוי המטוסים הריקים.
משרד־החוץ, כיאה, צועד בראש 214 :אלף ל״י. אבל אפילו
משרדים, אשר האזרח הרגיל עלול בתמימותו לחשוב כי עניין להם
בפנים הארץ, אינם חוסכים בנסיעות. משרד הפנים, למשל, מקצה
12 אלף ל״י. משרד הסעד, אשר מנהלו בעבר פוטר זה עתה
למרות שהוציא הון כדי להשתלם ולהתמחות בבעיות הסעד
בפאריס ובערים דומות, יוציא בשנה הבאה ששת אלפים לירות.
אפילו משרד המשפטים מצא כי יש לו מה לעשות בחוץ־לארץ.
המחיר: שמונת אלפי ל״י. משרד החינוך והתרבות, לעומת זאת,
יוציא רק חמשת אלפים ל״י. מחיר צנוע לכל הדעות לרכישת חינוך
ותרבות קוסמופוליטיים. לשכת התיירות הממשלתית מצידה תוציא
השנה 20 אלף ל״י על נסיעות מנהליה לחוץ־לארץ, כדי לתת
דוגמה אישית לתיירים, כנראה.
כל ההוצאות הנ״ל אינן כוללות עדיין נסיעות השתלמות לחוץ־
לארץ. סכומים אלה הוצנעו בין סעיפי התקציב האחרים.
בכסף זה אפשר לקלוט עולים.

כתיבה תמה?עודה

haי יכתוב על העליה החדשה? כדי לתאר את לבטיה ואת
I1Jנצחונותיה על קשיי הקליטה, להנציח בשירה ובפרוזה את
גדולי ׳ הדור שייחלצו לימין העולים, דרושים אנשי־רוח שבעים.
לכך דואג, בצניעות, משרד החינוך והתרבות. בשלושה סעיפים
קטנים קבורים 62 אלף ל״י למטרה זו 16 .אלף מחולקים ל״אנשי
רוח מעולים״ המקבלים מענקים קבועים או חד־פעמיים 33 :אלף
מושקעים במפעלי אגודת הסופרים. בזכותם יכול הקהל לראות את
מאזניים, בטאון אגודת הסופרים, ישימון מאובק של אין־אונות

רוחנית, שאיש אינו מעוניין לקנותו בכסף. סכום זה עוזר
גם לקיים, מן הסתם, את שלד הבטון היומרני של בית־הסופר
בתל־אביב 13 .אלף ל״י הנותרות יוענקו ביום העצמאות הבא כפרסי
ישראל לחוקרים, אמנים וסופרים. בשנה שעברה נמצא איש־מופת
אחד שדחה את הפרם כי ראה בו ביזבוז של כספי האומה. קשה
לדעת אם יימצאו לו מחקים השנה.
אפילו בקודש הקדשים — תקציב הבטחון — פשה נגע הביז־בוז.
פרטי התקציב סודיים, אולם לפחות באותם חלונות הראתה
הפתוחים לעיני כל, אפשר לקבוע מה מיותר ומה חיוני. קיים
בישראל שירות שידור ממלכתי. הוא מספיק משעמם כדי להשביע
את רצון המשטר. המטה הכללי החליט שהוא זקוק לשירות־שיעמום
פרטי. חמש שעות ליום משדרים גלי־צה״ל תוכנית תאומה
לקול־ישראל. המחיר: סוד בטחוני.
בדוכני העתונים נערמים מדי שבוע כחצי תריסר של ״מחנות״
צבאיים: במחנה, במחנ ה נח״ל, במחנה גדנ״ע, מחניים. שימושם
הצבאי כמעט א6ם י, מאחר וצה״ל מוציא גם כתבי־עת בעלי רמה,
כגון מערכות. הם אינם למעשה אלא בטאונים פרטיים של קציני־המטות
השונים. ערכם: מפוקפק. המחיר: סוד בטחוני.
בכסף זה אפשר לקלוט עולים.

תיאום ב־ 300 ועדות
^ » ולםלארק פרטי התקציב רודיי ניפוח ובזבוז. כל מיבנה
המשטר מושתת על עקרונות בזבזניים. חלוקת השלל בין
המפלגות איננה מצטמצמת רק בקביעת חלקה של כל מפלגה בקופת
השנור: החלוקה הפוליטית גוררת אחריה ביזבוזים נוספים. הקמת
משרדי־סרק — כמו משרד המשטרה או הדואר למשל — מחלקת
את הטיפול בעניינים השוטפים של המדינה בין רשויות שונות
ולפעמים עוינות זו לזו. במקום שיהיה פקיד אחד שיטפל בעניין
אחד, קיימים עשרות פקידים המריצים ביניהם את האזרח בלך
ושוב, גורמים לביזבוז זמנו ולהוצאות מנגנון מנופחות.
כדי לתאם את העבודה במשרדי הממשלה, קיימות לא פחות
מ־ 300 ועדות בינמשרדיות. כל עניין, הפעוט ביותר, מצריך ישיבות
ופרוצדורה אינסופית. פעם, למשל, ביקר ח״כ שמואל דיין, אביו
של משה דיין, בנמל חיפה, כדי לעזור למכר לשחרר את חפציו.
הוא נאלץ לעבור 21 אשנבים — ״ואותי מכירים!״ הוא התמרפזר.
כיום חל שיפור במצב. צריך לעבור רק 16 אשנבים.
המצב הופך למסמר־שיער כשהמדובר בשיתוף בין־מוסדותי.
כלומר: סוכנות־ממשלה, קק״ל־ממשלה וכו׳ .אילו היתד, קיימת
דאגה כלשהי לפישוט העבודה ולחיסול הכפילות ד,ממאירה, היתד,
הממשלה נוטלת מידי המוסדות הציוניים את כל סמכויות הביצוע
בשטחים כמו קליטת עליה, התיישבות, הכשרת קרקע או ייעור.
אך קיום מנגנון כפול — החל מיושב־ראש ונשיא ועד לשליחים
ולבלרים — מכפיל למעשה את שדה שליטתן של המפלגות. ואת
ההנאות שהעסקנים מפיקים מן התקציבים הכפולים — נסיעות,
אש״ל, קונגרסים, תוארים מצלצלים.
שתי דוגמות, מתוך אלפים, לביזבוז הנובע מכפילות המנגנון:
הממשלה החליטה למכור לקרן הקיימת לישראל מיליון דונם של
קרקע ממשלתית. כעבור זמן הוגדל השטח לשני מיליון דונם.
החל משא־ומתן ארוך ומייגע — שהוא שיא של גיחוך בפני עצמו,
כאילו התמקחו שתי ידיו של אותו אדם על הסכום אשר יש
להעביר מכיס אחד לשני. נעשתה עבודת נמלים של רישות
הקרקעות והכנת התעודות בספרי האחוזה. לבסוף התפוצץ כל
העניין. הקק״ל טענה: כבר שילמנו ארבעה מיליון ל״י לממשלה:
השיב האוצר: לא קיבלנו פרוטה. קשה לדעת עם מי הצדק: היחסים
ביניהם מסובכים עד כדי כך שאי־אפשר לצאת מן החשבון. מחיר
העיסקה הבלתי־נחוצה ממילא: קשה לקבוע.
התחכמות נוספת: הממשלה והקק״ל טיפלו שתיהן בייעור; לא
מתוך שיתוף־פעולה ואהדה, כי אם מתוך רוח של התחרות ו0יכ־סוכים.
מחלקת היעור הממשלתית היתד, נוטעת יער חדש? מיהרו
נוטעי הקק״ל והצמיחו לידו יער נוסף. דרוש, לא דרוש — אין זה
חשוב. לבסוף, בגלל סימפטיה אישית של לוי אשכול, הוחלט
להעביר את הייעור לידי הקרן הקיימת. אך לא כולו, חלילה
מחלקות המחקר וד,משתלות ישארו בידי הממשלה. מחיר המריבו
והכפילות: קשה לקבוע.
הביזבוז וד,ניפוח יימשכו גם בשנה הבאה — חרף הצורך לקלוט
עולים. כי ביזבוזים אלה אינם מקרה או טעות. על שיטה זו
של פיזור כספים והענקת טובות־הנאה בנוי המשטר במדינה.
החוקה הבלתי־כתובה בין המפלגות היא :״אל תקצץ לי ולא אקצץ
לך.״ אם דרוש לפתע כסף-לקליטת עליה — נוסף לסכומים שהוקצו
בתקציב השוטף לקליטת 40 אלף עולים בשינה הבאה — מסובבים
סיבוב נוסף במסחטת המסים, שולחים תריסר נואמים נוספים
להמריץ את מסחטת הדמעות באמריקה. כאשר קורה הדבר בשנת
בחירות, מטביעים שתי פעולות אלה באוקינוס של מלל נרגש
וקריאות פטריוטיות על חובתו של האזרח לקמץ בתקציבו הפרטי.
אולם הקימוצים, כמו הצדקה, חייבים להתחיל בבית.

י ספורט כסרגל
cpnpבבו ץ
על מה שאירע חשכת על מגרש
הכדורגל ביפו. כמשחק בין מנכי
תל־אכיב לבית ״ר תל־אכיב, כותב
שייע גלזר:
אפשר לחשוב שעד שהגיעה לארץ קבוצת
ראדניצקי מיוגוסלביה, לא ידענו כאן בארץ
בכלל כדורגל, ולא ידענו מי טוב ומי לא,
ובכלל לא היתר, לנו שום הבנה במקצוע.
אבל מאז שבאו היוגוסלבים, מלאה העתו־נות
שלנו מאמרים ורשימות וראיונות עם
פטקוביץ׳ ועם שמטקוביץ׳ ,ועם כל אחד
אחר מהם, וכל אחד נותן ציונים לשחקנים
ולקבוצות, וכולם מבסוטים. עד שבאו
היוגוסלבים, אמרו שהכדורגל שלנו שוזה
לפח, ושאם בעוד עשרים שנה נגיע לדרגת
הכדורגל האירופאי היום, אז יהיה טוב.
באו היוגוסלבים ואמרו שבארץ יש קבוצות
היכולות לשחק בכל ליגה ראשונה באירופה
וכולם אומרים אמן.
אחר כך הם משחקים נגד מכבי חיפה,
נותנים להם ששה גולים, וכותבים בעתונים
שכמעט כל השחקנים של מכבי חיפה
יכולים לשחק בליגה היוגוסלבית וכמה גם
בנבחרת יוגוסלביה. עכשיו אני כבר שמח
באמת שניצחנו את ראדניצקי. תארו לכם

הם כמו האנגלים, שום־דבר לא איכפת להם
חוץ מהכסף, ואמרו לנו לעלות למגרש.
המגרש היה יותר מתאים להיות בריכת
שחיה. היה נדמה לי שהפכתי פתאום לשחקן
כדורמים. עד שהגענו לקו האמצע כבר
היינו מלאים בוץ ומים. הקהל בעצמו לא
ידע להחליט מה שהוא רוצה. חלק צעקו:
לא לשחק! וחלק צעקו: לשחק! לשחק! כמה
גם הלכו מכות בגלל זה.
בכל אופן השופט שרק והקרקס התחיל.
כוס מים בגוץ. תיכף ומיד נכנסו
לנו מים לתוך הנעליים, ובחוץ היה מלא
בוץ. אבל יותר מאיתנו סבל הכדור. כששחקן
היה רץ אחרי כדור הוא היה רץ יותר
מהר מהכדור. אבל אל תקנאו גם בשחקנים.
הכדור שיקר כל הזמן ואי־אפשר היה
לשחק כדורגל. זה בכלל היה משהו אחר.
שחקני בית״ר דווקא מצטיינים בכדורבוץ.
מה שחסר להם בטכניקה הם משלימים בריצה
בבוץ. אבל גם לנו היו הרבה הזדמנויות.
אלא שראינו שאם המשחק ימשך,
אנחנו כבר לא נחזור הביתה ברגל• או
שנתקרר, או שנשבור רגל. למזל של
כולם נפצע הבלם של בית״ר אחרי כמעט
חצי שעה של משחק, וכולם ראו שזה לא
ענין. מה שהיה מצחיק הוא, שכאשר הוא
נפל ושכב במים, כמעט מכוסה כולו במים,
רץ אליו מישהו להביא לו כוס מים.
אחרי זה עלה חדשוני, ראש איגוד השופטים
והורה לבטל את המשחק. להגיד את
האמת הייתי מבסוט. לא בגלל זה שפחדתי
שנפסיד. אפילו אם היה אחד אפס לטובתנו
היה כדאי להפסיק, כי זה לא כדורגל זה.
אבל מה אני מבלבל לכם את המוח?
המשחק היה רק עשרים רגע ואני כבר
מספר עליו חצי שעה.
מוסדות אינפורמציה מסגן

כדורגדנים מסתתרים מהגשם
רדורבוץ בבאסה

מה היה אם היינו מקבלים מהם שישיה?
הם עוד היו אומרים שגם אני יכול לשחק
בנבחרת יוגוסלביה.
כסוף מסוכן יותר. בשבת היינו
צריכים לשחק נגד בית״ר תל־אביב. זאת
אמנם קבוצה מהאחרונות בליגה, אבל ב־סבוב
הקודם השארנו אצלם נקודה, וחוץ
מזה, דוקא אצל האחרונות בליגה היום
יותר מסוכן משאצל הראשונות.
בשבת בבוקר קמתי, פתחתי את החלון
וראיתי יורד מבול. נעשה לי רע בלב
כשנזכרתי שצריך לצאת ביום כזה למשחק.
אשתי בכלל כמעט לא נתנה לי ללכת,
אבל יש לה ברירה? לעבודה מוכרחים ללכת.
עד שהגענו אל מועדון מכבי כבר
היינו רטובים כמו שופטים אחרי משחק בו
ירקו עליהם הצופים, וטוב שהיינו צריכים
ללבוש בגדי־אימון ולהחליף את הבגדים
הרטובים. אבל ההצגה האמיתית התחילה רק
במגרש באסה. הייתם נופלים מצחוק, לו נסו ייתם רואים מה שהלך שם.
הגענו למגרש. חשבתי שלא יהיה אף
משוגע שיבוא לראות משחק כזה. אבל
מתברר שלא חסרים כאלה. יש כאלה שבאים
דווקא למשחקים כאלה, כדי לראות איך
שהשחקנים נופלים בבוץ ולצחוק להם.
האנשים עמדו בגשם, עם מעילי גשם ומט־ריות
ועוד שילמו כסף בעד התענוג הזה.
היינו בטוחים שלא יהיה משחק. המגרש
היה כולו בוץ. מה זה בוץ?! מים. הכל
שלולית אחת גדולה, עד שראש הקבוצה
הזהיר את השחקנים שמי שלא יודע לשחות
לא יעלה לשחק. אבל השופטים התיעצו,
ונכנס להם לאמביציה להראות שהיהודים

הידיעה אשר הופיעה בראשית החודש בשני
יומונים ישראליים, דבר ועל המשמר,
הפתיעה את עתונאי הספורט. הידיעה סיפרה
כי נבחרת הכדורגל הישראלית הוזמנה למפגש
בינארצי על־ידי נבחרת הכדורגל של
פולין• הסקופ, לו זכו שני היומונים, היה
מושלם. הוא כלל את כל הפרטים, אשר
איש מעתונאי הספורט של העתונים האחרים
לא ידע אותם.
עתונאי הספורט, היודעים כי על מפגשים
בינארציים מוסרים דוברי ההתאחדות לכדורגל
במסיבה רשמית בנוכחות כל העתונים,
התפלאו לדעת, מהיכן השיגו כתבי דבר
ועל המשמר את הסקופ. הם מיהרו לטלפן
אל אחד משני דוברי ההתאחדות, זלמן קלי־אוט
איש מכבי, כדי לקבל ממנו אישור
לידיעה. קליאוט, שלא ידע עדיין כי הידיעה
פורסמה בשני העתונים השמאליים, הודיע
לעתונאים כי אין ביכולתו לספר דבר
מבלי להתיעץ בדובר השני, איש הפועל צבי
(״האיש בעל הצלקת״) ברים.
התאמה עם העסק. היה ברור כי
היה זה צבי ברים, סגן היושב־ראש הבלתי־סימפטי
של ההתאחדות לכדורגל, שהדליף
את הידיעה לעתונים המקורבים לו. עתונאי
הספורט לא עברו על העניו בשתיקה.
חדשות הספורט החליט לא לפרסם עוד את
שמו של ברים בשום הזדמנות שהיא. זקן
עתונאי הספורט, בן־ציון פט, רתח במאמר
שפירסם בהארץ :״מוסד כמו התאחדות הכדורגל
אינו נכס של איזו אגודה או מפלגה,
אלא קנין צבורי ואת הידיעות המענינות יש
להעביר בצורה נאותה לכל.״
אהרון להב, כתב הספורט של דבר, שקיבל
את הידיעה מבדים, ומסר אותה באותו ערב
גם לחברו מעל המשמר, התגונן :״ברים לא
סיפר לי שום דבר. במקרה האזנתי לשיחת
טלפון שלו, בה הודיע על קבלת המברק.״
אלא שהדוברים של התאחדות הכדורגל לא
הרגישו כל צורך להתגונן: בגישה של מנהלי
עסקים פרטיים בהחלט, הודיעו השבוע ברים
וקליאוט :״מי שיוצר התאמה עמנו יקבל
אינפורמציה.״

י* ליה נעלמה,״ הודיעו כותרות1 I / /העתונים השבוע. לעורכי הכותרות
לא היה צורך בשום פירושים נוספים. הם
ידעו כי הכותרת תהיה מובנת לרבבות
קוראיהם. כי תוך שבועיים ימים, הפך השם
דליה ללא כל תוספת לשם מוכר ברבים.
לרבים הוא היה יותר משם — הוא הפך
למושג. למעטים יותר הוא היה משהו שונה
לגמרי — סיפור טראגי של נערה אומללה.
כי כאשר עקבו תושבי המדינה אחרי
משפטו של אחד, ארנולד גטלן, הנאשם
בהחזקת בית־בושת במכון העיסוי שלו, לא
היה גטלן במרכז ההתענינות, אלא עדה
מלחמת העולמות
אחת במשפטו — דליה ליטאי. היא לא היתה
נאשמת, רק עדה, אף על פי כן נדמה״
היה כי משפ־׳ זה הפך משפטה שלה. ך« פני כחמישה חדשים כונסה ב/
,בית קפה בתל־אביב אסיפה מוזרה
המתענינים במשפט לא התענינו לדעת אם
ומיוחדת במינה. הנאספים היו רובם ככולם
יצא גטלן אשם או אם יזוכה, אלא איזו
משתי גירסאות עדותה של דליה היא נכונה, מגוון אחד: אנשי העולם התחתון, סרסורים
זו שניתנה על־ידה במשטרה, בה אישרה לדבר עבירה ורועי זונות. אסף אותם אל
את אשמתו של גטלן, או זו שנתנה בבית בית הקפה אזרח אחד, קצין משטרה לשהמשפט,
בה הכחישה הכל. כי נערות עבר. הוא דיבר אליהם לא כמפקד, אלא

מסוגה של דליה אינן מובאות יום יום אל
דוכן העדים למסור עדויות בנושאים מעין

כאשר בהמשך המשפט, השבוע, עלה על
דוכן העדים סמל המשטרה יונה סירקיס,
סיפר על העדות שגבה מפי דליה במשטרה,
הוא אמר משפט אחד שהיה נקודת המפתח
לכל סיפור הטרגדיה של דליה, סיפור
שהוציא את עדותה אל תחום ההתענינות
הכללית :״דליה אמרה לי כי עשתה מה
שעשתה כדי לנקום בהוריה.״

ב מסלול
נצחון ל שו שנ ה
בקשה למשחק-גומלין, שביקשה הקבוצה
היוגוסלבית ראדניצקי נגד מכבי תל־אביב,
נדחתה. מאחר ששני משחקים נוספים
של הקבוצה האורחת התבטלו בגלל מזג־האויר,
הסתיים ביקורה ללא רווחים
שלושה ימים אחרי שהחלה בלימודיה
באוניברסיטת ניו־יורק, קצרה השחיינית הישראלית
שושנה ריבנר נצחון ראשון בתחרות
שחיה נגד קולג׳ יריב, בהשיגה את
המקום הראשון במשחה 150 יארד.

העדה

דליה ליטאי בשעת טתן עדות
בטשפטו של ארנולד נטלן
הנאשם בהחזקת בית־בושת במכון העטוי.
בעדותה הכחישה דליה את העדות שמסרה
במשטרה בה אישרה את אשמתו של גטלן.

הנאשם

ארנולד גטלן, מומחה ל־עטוי,
שופט נקודות איג־רוף
מצוין וכתב ספורט (במרכז התמונה),
הפך לדמות צדדית ובלתי חשובה במשפט
בו הוא הנאשם, העביר את הבכורה לדליה.

מח״־־משטוה הרוסים וושעת־נשר חלוצית, אד דוכן העדים שד משפט פריצות

דליה -טדאדיה ישראלית
כאורח, לא כנציג החוק, אלא כנציג המצפון
האנושי.
״יש לי בקשה אליכם,״ הסביר האזרח
לסרסורים שנענו להזמנתו ,״ישנה בחורה.
אחת שאני רוצה כי תתרחקו ממנה, שאיש
מכס לא יתקרב אליה ולא יתעסק עמה.״
הוא הסביר להם כי הנערה היא ממשפחה
בעלת השפעה ומעמד בציבור, ההתחברות
עמה, כך אמר, תזיק לא רק לה אלא גם
להם, שכן היא תסבך אותם בצרות צרורות.
כמעט לכל הנוכחים היה ברור במי המדובר.
רבים מהם הכירו את דליה ליטאי.
כמה מהם היו גם חבריה .״כאן יש מלחמה
בין שני עולמות,״ הסביר להם האיש שקראם
,״ביניכם, אנשי העולם התחתון, ובין
אנשי העולם העליון שהחליטו?הציל את
דליה מידיכם, על כן מוטב שתתרחקו
ממנה.״
דבריו של האיש שיכנעו כמעט את כל
הנוכחים .״אנחנו לא מחפשים את חברתה
אלא היא את חברתנו,״ ניסו כמה מהם
לטעון. לבסוף הבטיחו כולם לא להתחבר
עוד עם דליה ליטאי.
בסביבות אותו זמן נערכה פגישה אחרת
במקום אחר. במטה מחוז משטרת תל־אביב,
נמסר לשוטרי הניידות שמה של
דליה ליטאי ותיאורה. ביזמתו של סגן
המפכ״ל עמוס בן־גוריון, הצטוו השוטרים
להטריד את דליה, לעקוב אחר תנועותיה
ולא לתת לה מנוח .״אם תראו אותה
בבארים, תגרשו אותה, אם תמצאו אותה
ברחובות חשוכים, תסלקו אותה, אל תתנו
לה להסתובב בחברה מפוקפקת,״ נאמר
לשוטרים.
שתי הפגישות נערכו ביזמת משפחתה
של דליה ליטאי. הן היו חלק מהמלחמה
הגדולה שהיתה נטושה בין שני הצדדים,
דליה ליטאי, בלונדית, חטובת גוף וקצרת
רואי מצד אחד, והמשפחה הגדולה בעלת
הקשרים מהצד שכנגד.
היה זה מאבק בעל משמעות מזעזעת,
שתולדותיו יכלו לספק חומר לרומן אנושי
מרתק ומסעיר. הוא התחיל במשבר גדול,
ומטבע הדברים הוא שהתגלגל ממשבר למשבר.

תסביך
זה עיצב את דליה בדמותה של
בחורה פיקחית מאוד, מרת נפש מאוד והחלטית
במעשיה.
האם רצתה שדליה תנשא ותעזוב את
הבית. דליה עשתה זאת. בטרם הגיע מועד
התגיסותה לצה״ל, היא הכירה בבית שדכנית
ידועה את בנה של השדכנית, אז
סגן בצד,״ל, וכיום סרן. אחר תקופת היכרות,
החליטה דליה להינשא לו. אולם לא
עבר זמן רב והתברר לה כי עשתה מקח
טעות.
הסגן, איש צבא הקבע, בן למשפחה ענפה
וידועה, היה טרוד לרוב בעבודתו הצבאית.
כשהיה חוזר הביתה היה מעדיף
לד,שאר שם. הוא היה אדם טוב, משכיל
ונוח מאוד. אולם דליה קורצה מחומר
אחר. היא רצתה לקבל פיצוי על חיי ילדותה
השוממים והאסורים, לבלות ולצאת העירה.
היא בחלה בעבודות עקרת הבית האפורות.

שלא היה לו כסף לנסיעה, ביקש ממנה
למכור את הדירה, לממן את נסיעתו, ובהגיעו
למטרתו הוא ישלח לה כרטיס כדי
להביאה אליו. הסיפור נשמע כלקוח מתוך
רומן זעיר. אבל דליה המאוהבת, האמינה
בו. מאז לא שמעה עליו דבר.
דליה נשארה בחוסר כל. היא היתה זקוקה
עתה יותר מתמיד לעזרת משפחתה.
אולם אלה, שייסרו אותה על פרידתה מבעלה
והתחברותה עם נגן הגיטרה, סירבו
לעזור לה. היא ניסתה למצוא פורקן בקריירה
אמנותית בתיאטרון, אולם הגורל פנה
לה עורף. התיאטרון הכחול, של טובה
וחיים פרדו, אליו הצטרפה, פורק כעבור
זמן קצר. היא קיבלה תפקיד במחזה באהל,
אולם ברגע האחרון בוטלה הצגת
המחזה. בלית ברירה, נאלצה דליה לחזור
אל אמה, שהמשיכה לייסר אותה ולהציק
לה על דרך חייה. לבסוף, טוענת דליה,

היא החלה להדרדר במדרון בכיוזן מסוים
אחד. היא החלה להתחבר עם אנשי העולם
התחתון, סרסורים ויצאניות וכיוצא בזה.
זה היה לפני כשנה. היא החלה לחפש אחרי
סרסורים לדבר־עבירה, להיראות בחברתם,
כאילו רצתה להפגין לעיני כל לאן פניה
מועדות.
לפני כשנה התחברה לבחור צעיר ויפה
תואר, כבן ,20 מעולי מרוקו, גנב ופורץ
לשעבר שהתפרנס כרועד-,יצאניות. כשנפרדה
ממנו, התחברה לבחור אחר, שאמו
ניהלה בית־בושת ברחוב גרץ בתל־אביב.
היא הכירה אז חברה מגוונת מאותו הסוג,
דאגה לכך שהידיעות על מעמדה יגיעו גם
לאזני משפחתה.
והמשפחה ידעה. אחרי עשרים ושתיים
שנים של אדישות, הזדעזעה לפתע המשפחה.
האב והאם ראו לאן דחפו את בתם,
הרגישו רגשי אשמה, ניסו בכל הדרכים

האב כתב שירים
^ ליה היתד! כתם השניה של זוג אז

רחים ותיקים בארץ. אביה היה ממנהלי
הקואופרטיב לתחבורה שלב ואמה מורה ומחנכת.
האב, איש תנועת העבודה, נהג לכתוב
גם שירים וספורים. ההורים היו אנשים משכילים
ובעלי עמדה, מוכרים בחוגים רחבים.
לדליה היו כל הסיכויים להיות בת־טובים
במובן הטוב של המלה.
אולם חדשים מספר אחרי לידתה נפרדו
הוריה. החל מצעדיה הראשונים בחיים לא
ידעה דליה מה היא אהבת הורים, מה הוא
רגש בטחון. היא נשלחה למוסד תינוקות.
עד גיל שבע היטלטלה דליה ממוסד אחד
למשנהו. היו אלה בתי יתומים, בהם
היתד, מקובלת שיטת חנוך מפגרת. רעב,
מכות, עונשים ומרירות מתמדת היו מנת
חלקה של הילדה.
תקופה מסוימת חלה הפוגה בתנאי הסבל
של דליה, כאשר אמה המורה, אשה נאת
מראה, שנישאה בשנית, לקחה אותה אליה.
דליה, שרגשי הנחיתות שלה דירבנו אותה
למאמצים ולהתבלטות, הצטיינה בלימודיה
בבית הספר, היתד, חניכה בשומר הצעיר.
כשסיימה את לימודיה בבית הספר העממי
נשלחה לבית־ספר חקלאי.
לדבריה של דליה, היא גורשה מהמוסד
בגיל , 15 מאחר שמנהלי המוסד חשדו בה
בניהול מחתרת קומוניסטית. גירסא אחרת
סיפרה כי דליה הסתבכה במוסד במקרה
לא נעים שפגע בה קשות, השאיר את
חותמו עליה במשך תקופה ארוכה, וכתוצאה
מכך עזבה את המוסד•

סגן במשרד שדכנות
ליה חזרה לבית אמה. אולם האם
ן לא התפנתה לעסוק בבתה, רצתה, לדברי
דליה, להפטר ממנה בכל מחיר. דליה
החלה לפתח אז תסביך קשה של שנאת
הורים. היא ראתה בהם את האחראים
לחוסר אשרה, לאי־הצלחתה, את אלה שמנעו
ממנה את כל מה שניתן לילדים אחרים.

על רקע זד, פרצו מריבות תכופות בבית
הזוג הצעיר.
אחרי כשנתיים הכירה דליה גיטריסט
צעיר, עולה מקולומביה בשם אדי. אדי,
שניגן בתיאטרון זירה, בתיאטרון הקאמרי
ובמועדון התיאטרון, התעניין מצדו בדליה.
בין השניים התפתח רומן. אדי שר יפה
והיה קל־דעת. הוא היה צעיר מצליח ובז־בזן.
אולם דליה, שהיתר, מאוהבת בו, עברה
לגור עמו, מה עוד שהוא הבטיח לה
לשאתה לאשה. אחרי תקופה קצרה קיבלה
גט מבעלה. אולם היחסים בין בני הזוג
לא היו תקינים למשך זמן רב. דליה
מספרת כיום שאדי היה מקנא לה. המצב
היה הפוך. אדי, שהתחבר עם נערות אחרות,
עורר את זעמה של דליה והיא
איימה להתאבד.
כשלא היה בא אליה ללילה, היתה דליה
מסתובבת אובדת־עצות .״אינני יכולה לישון
לבדי,״ היתד, מספרת. האיור באיבוד
עצמי לדעת היד, אחד מאמצעי־ של דליה
להפחדת משפחתה ובעלה לש היא הי־תה
אף מסוגלת לעשות את רק כדי
להכתים את משפחתה ולנק ם בה.
יום אחד הודיע לה אהובה כי החליט
לחזור לארצו, ולקחת אותה עמו. מכיוון

גירשה אותה האם מביתה.
באותה תקופה נפגעה דליה בתאונה.
היחיד שטיפל בה אז ודאג לה, היה בעלה
לשעבר שנפרד ממנה אולם לא שמר לה
טינה מעולם. דליה חיפשה עבודה כמארחת
בבאר, הכירה זמר כושי בשם סטנלי קאר־טר,
החלה להופיע בחברתו בגלוי. מאז
החל שמה לצאת לשמצה, כינו אותה בשם
״מלכת הכושים״.
באחד מרגעי הדכדוך שלה החליטה דליה
להתאבד, בלעה כדורי שינה. אולם עוזרת
הבית הצילה אותה כמעט ברגע האחרון...

ועד להצלת דליה

וב נשארה דליה חסרת כל, חסרת
\Uידידים, חסרת משפחה, וחסרת כסף.
היא היתד, יפה ובעלת גוף מחוטב. אלה
שהכירו אותה, התיחסו אליה כאל בת־טובים,
לא תיארו לעצמם לאיזה מצב הגיעה. עד
לפרק. .זה בחייה, היתח דליה מוכנה לספר
על כל תילדותיה, אולם היא העלימה מה
שהתרחש אחר כך.
רק י.י ה יודעת מד, בדיוק היתה הסיבה,
מצוקתה או רצון הנקמה במשפחתה ^שהביאה
אותה למצב אליו הגיעה, אולם

להחזירה למוטב. האב אף ניפגש עם דליה,
הציע לה סכום כסף ניכר כדי שתעזוב J
את הארץ ותיסע לטייל בחוץ־לארץ. אולם
הטיול לא יצא אל הפועל והכסף נשאר k
בידי האב. הוא פנה לידיד המשפחה, עמום
בן־גוריון, ביקשו להתערב בפעולה להצלתה
של דליה באופן אישי. בקרב ידידי המשy
פחה
התארגן מעין ועד להצלתה של דליה.
כתוצאה מכך נסגרה בפניה אף הדרך אל
העולם התחתון. הסרסורים התרחקו ממנה,
למרות שרדפה את חברתם. השוטרים הטרידו
אותה בטיולי הרחוב שלה, ניסו לדבר
על ליבה, עצרו אותה ואף כלאו אותה פעם
לשלושה ימים. דבר לא עזר. החלטתה של

דליה היתה נחושה לנקום. היא עשתה זאת
כשנעצרה במכון העיסוי של ארנולד גטלן,
מסרה עדות במשטרה, בה הודתה במעשי
פריצות תמורת תשלום.
בלחץ נסיבות שונות וההתענינות הצבו־רית
חבלתי־צפויד, בפרשתה, חזרה בה דליה

מעדותה הקודמת, תתבע כנראה לדין על־ידי
המשטרה, תואשם בעדות שקר. אולם
ידידיה וקרוביה של דליה טרם נואשו
מהצלתה. הם האמינו שעדיין ניתן לכפר על
כל משגיהם בעבר, להשיב נערה אומללה
אל דרך הישר.

אמנות
תיאטרון
מאבקמ כו סהאבק

אקדח

ישן

דגם טורקי מהמאה הקודמת׳ אינו יכול
לשמש יותר כאמצעי הגנה אישי.
לא פחות מיושן ממנו — ההרגל להחזיק
מזומנים בבית, במגירת התכשיטים או
במקום־מחבוא אחר.
הפקד כספך במקום בטוח ובידים נאמנות
בידי הבנק הגדול והותיק במדינה.

ככק

ל או פי

כיי

אתה סובל מזה?

פיתהפוכות (התיאטרון הקאמרי) היה,
לגבי ראשי־השיבה בקהל־הצופים, מזכרת
חיה לחוויית נעורים, כאשר אמהות רבות
בסוף המאה ה־ 19 קראו לבנותיהן בשם
״נורה״ ,על שם גיבורת המחזה. אירופה
המתמשכלת כולה המשיכה שנים על שנים
בוזיכוח, אם רשאית אשה שגילתה כי חיי
נישואיה לא היו אלא אשליית־כזב, כי ניכפה
עליה תפקיד בובה שבלם את התפתחות
אישיותה העצמית, כי בעלה לא דמה לאמיתו
של דבר כלל וכלל לאביר חלומותיה —
לעזוב את בית־הבובות שלה.
לגבי הצעירים שבקהל, שראו בחייהם ה־קצרים
די והותר נשים שעזבו את בעליהן
מסיבות קלושות הרבה יותר, וללא ניד־עפעף
של החברה הסובבת, נראתה הבדיה
כולה כסערה בבום של מים עומדים.
לא היתה זו אשמתו של הנריק יוהאן
איבסן. כמחזאי בן־תקופתו, לחם על רעיונות
אקטואליים לשעתם — במקרה זה, שחרור
האשה. אך כמחזאי גדול, בנה מלחמה זו
במסגרת התכונות האנושיות הקיימות תמיד.
איבסן עצמו היטיב להסביר, ברשימות שכתב
שנה לפני חיבור בית הבובות, את
הצד האחר של מחזהו זה .״ישנם שני מיני
מצפון,״ כתב ,״האחד של הגבר, והשני —
שונה בהחלט — של האשה. הגבר והאשה
אינם מבינים זה את זו, למעשר״ אך בחיי
היומיום שופט הגבר את האשד, לפי קנה־המידה
שלו.״
חולךההת יי שנות. אילו הודגש בהצגת
בית הבובות מאבקם של שני מיני מצפון
אלה — מצפון הרחמים והאהבה האנושית
של האשד, לעומת מצפון הכבוד והמוסר
הנבוב של הגבר — היתה נמנעת ההרגשה
המעיקה, כי חוק־ההתיישנות חל על איבסן
ממש כעל סופרים חשובים פחות. אלא שהבמאי
קורט הירשפלד, שמלאכת הבימוי
שלו מלוטשת ונקייה מאוד מבחינה מקצועית,
עשה עוול לאיבסן — הוא התייחס
אליו ביראת־כבוד-מוגזמת, הדגיש בזאת את
שיכבת האבק שהצטברה על רעיונותיו בני־החלוף.

הנקודות החלשות של המחזה הדגיש
עוד אי־שוזיון הכוחות המובהק ששרר על
הבמה בין נורה (חנה מרון) לבין בעלה
(יוסף ידין) ,אשר חולשתו ואנוכיותו, שהובלטו
במשחק, הגבירו את סתירותיו הפנימיות
של המחזה, תחת לטשטשן.
ובכל זאת היתד, ההצגה לחווייה שאינה
ראוייה להחמצה, בזכות משחקה המפואר
של הנה מרון. הקהל, שהתגעגע למשחק זה
בשנתיים בהן נעדרה מעל גבי הבימה, פרץ
בתשואות סוערות — בראשיתה של ההצגה.

מאחורי הקלעים
ה סו חרבחסותה שג רי ר

שיטתנו הבדוקה מאפשרת
מניעת נשירת שערות
הצמחת ש ער חד ש

אחריות גמורה
במקרר. של אי־הצלחה יוחזר כסף

״רובינםקוסמטיקום״
בהנהלת מר א. רופין ביאוקוסמסיקאי מדופלם
תל־אפיב, רה, פינסקר ,2טל .22128 .חיפה, הרצל 1

סיגריות 700 -פרזטוז

לא תמיד הכרזותיהם של התיאטרונים
בדבר בואו של המחבר מחוץ־לארץ להצגת
הבכורה הן בבחינת תכסיס־פרסומת סתמי,
אך לפעמים הן פשוט מוקדמות מדי — דבר
זה מתברר מתוך מכתב שקיבלה השבוע
הנהלת התיאטרון הקאמרי, בו מודיע בן
לוי, מחבר בגלל חגורה, על בואו לארץ בסוף
חודש מארם .״שמעתי,״ כתב לוי,
״שההצגה בישראל טובה יותר מאשר ההצגה
בלונדון, ואני משתוקק לראותה.״ המחזאי,
שהוא גם עסקן רב־השפעה במפלגת
העבודה הבריטית, יהיה כנראה אורחו של
משרד־החוץ בשעת ביקורו סיר
פראנסיס ראנדל, שגריר בריטניה בישראל,
עומד ליצור תקדים: הצגה בתיאטרון
ישראלי בחסותו של שגריר מדינה זרה. ראג־דל
ניאות לקחת תחת חסותו את הצגת
מחזהו של דיליאם שקספיר, הסוחר נזוונצייה,
בבימויו של טיירון גאתרי לרא
שוגה כתולדות התיאטרון העברי מנסה
עתה אחד התיאטרונים לרכוש את זכויות
ההצגה של מחזה — שטרם נכתב. המדובר
הוא במחזה המוסיקאלי שלמת המלך ומלכת
שבא אותו עמוד לחבר, לפי הזמנה מראש,
הסופר האנגלי תושב־מאיורקה רוברט
גרייבס, שביקר לא מכבר בישראל. גרייבס,
שניגש בגיל 63 לחבר את המחזה המוסיקאלי
הראשון שלו, סיפר כי המחזה יוצג
בניו־יורק בעונת הסתיו ומאוחר יותר יוצג
גם בלונדון. כוכבת ההצגה בניו״יורק תהיה
הזמרת המולאטית, שביקרה אף היא בישראל,
לנה הורן, מלכת שבא .״היא שחורה
ונאווה: ממש ככתוב בשיר השירים,״ אמר
גרייבס ,״נוסף עליה אוכל לכלול במחזה —
לצערי — רק 12 נערות מתוך 300 הנשים
העולם הזה 1116

ו־ 700 הפילגשים של שלמה.״ גרייבס מבסס
את מחזהו זה על מחקרים עצמיים בתנ״ך,
באגדה, בקוראן ובמקורות חבשיים, ומבטיח
להישאר נאמן למקורות אלה ככל האפשר.
את ההצגה בניו־יורק יביים הבמאי טיירון
גאתרי, המביים עתה בהביטה את הסוחר
מוונציה. הסיבה למפנה מהפכני זה בכתיבתו:
״מה לעשות? אני צריך כסף,״ אומר גרייבם
אירמה המתוקה״ ,מחזה מוסיקלי
שהוצג בפאריס בהשתתפות זיזי ז׳אנ־מאר
ורולאן פטי, וברומא בבימויו של
וויטוריו גאסמאן, יגיע כנראה גם לבמה
ישראלית. הבמאי שמואל בונים, שראה את
ההצגה באירופה ארבע פעמים בזו אחר
זו, הזדרז לרכוש את הזכויות למען התיאטרון
הקאמרי, אף כי וועדת הרפרטואר
של התיאטרון טרם דנה במחזה. תוכנה
של הקומדיה המוסיקאלית: מעשה בפרוצה
פאריסאית שסטודנט למשפטים מתאהב בה
ומקנא למחזריה הרבים. הזוג בה לכלל הסכם
כי לצורך פרנסת שניהם תסתפק הנערה
במאהב קשיש אחד ויחיד, אולם קנאתו של
הסטודנט מביאה אותו לידי כך, שהוא מתחפש
לעשיר זקן, לווה שטר כסף ובא
אל הנערה, הממהרת לאחר מכן למסור
את הכסף לאהובה הצעיר, שאינו אלא אותו
איש עצמו. בעוד השטר מתגלגל הלוך
וחזור מידו אל ידה ומידה אל ידו, מתחיל
הסטודנט לקנא בדמותו השנייה, ובסופו של
דבר הוא מחליט לרצוח את הזקן על־ידי

הוא במאי, עולה חדש מאחת מארצות
מזרח־אירופה, העומד לביים בהבימוז את
מחזהו של הסופר הדרום־אמריקאי קאסונה
העצים זקופים ימותו, עם חנה רובינא
בתפקיד ראשי. הסיבה: הוא השאיר בארצו
את משפחתו, וחושש לגורלה לפי
כל הסימנים עומד התיאטרון הקאמרי
להסתפק בעונה זו בהעלאתם של חמישה
מחזות חדשים (אלה שהועלו עד בר ),וב־חידושה
של הצגה אחת (מאריוס) —
בעוד שבעונות אחרות הגיע מספר ההצגות
החדשות לפעמים עד כדי .12״הקהל אשם
בכך,״ טענה הנהלת התיאטרון, בהצביעה
על האולמות הגדושים שהצגות אלה ממשיכות
למלא. בשבוע הבא יתחילו החזרות
על הצגת הלילה ה־ 12 של וויליאם שקספיר,
אך נראה כי ההצגה לא תזכה לראות בעונה
זאת את קרשי הבימה, פרט, אולי,
לכמה הצגות נסיון הוויכוח
ההיסטורי בין חטיבת גולני וחטיבת הנגב
על השאלה: מי מן השתיים ראוייה לתואר
של כובשת אילת — יועלה על הבמה
במסגרת המחזה המוסיקלי שלושה שחלמו,
שיוצג בחגיגות העשור לכיבוש אילת, בביומה
של שולמית בת־דורי ריקה
ויוחנן זראי עומדים לצאת למסע באירופה,
שיתחיל בהופעה במסגרת המוסיקול
הפאריזאי אולימפייה ויימשך, אולי, בהופעות
נוספות בארצות אירופיות אחרות.
שני החידושים של ההופעה בפאריז: ריקה

גיודא גודיק מ תכבד להציג
ב חסו ת ה האדיבה של שגרירות צרפת בישראל

הזמרת הפורסוגזית המפורסמת

מיוצגת בישראל ע״י האיטפרסריו ברוד גילאוז

בראש מצעד כוכב* תכני ת ג׳
¥דני ריידל — הזמרת הצרפתית
¥ג׳ין וצ׳רלס סרני -רקדני ארה״ב
¥נוי ודיי — האקרובטים הנפלאים
¥טריו טולדי — בלהטוטי מתח

¥ישראל נשרי -
הקסילופוניסט הישראלי

¥תזמורת אולימפיה

בתל־אביב
הצגת הבכורה

מוצ״ש 28.2 -
9JO - 7

-א הל־ ש ם׳־

שחקנים ידין ומדון ב״כית־הבובות״
לא נורא, נורה
הטלת אביזרי התחפושת שלו אל הנהר.
אלא שבינתיים, הפכה קנאתו לשיחת־היום
בקפה הסמוך, המשטרה ממהרת לאסרו
באשמת רצח והוא אף נידון למאסר אחרי
שאינו מצליח להוכיח שי הזקן לא היה
ולא נברא משא ומתן על פתיחת
מועדון־לילה בנוסח מועדון התיאטרון מתנהל
בין הנהלת מלון דן לבין דן בן־
אמוץ וחיים חפר, שיהיו אחראים, במקרה
של הצלחת המשא־ומתן, על התוכנית הא־מנותית
במועדון החדש יוסף
מילוא, מייסד התיאטרון הקאמרי שניתק
את קשריו עם תיאטרון זה לאחר הפיכת
החצר, עומד לביים בברלין מחדש את אחת
מהצלחותיו בישראל: הנפש הטובה מסצ׳ו־אן
של ברטולד ברכט. כן לומד מילוא את
מקצוע בימוי־סרטים ומתעתד לבוא לביקור
בישראל בקרוב דניאל כירנבוים,
הפסנתרן הישראלי הצעיר שהגיע בינתיים
לגיל ,16 נחל הצלחה גדולה בביצוע הקוד
צ׳רטו הרביעי לפסנתר של בטהובן עם
התזמורת הפילהארמונית הלונדונית בניצוחו
של 1זיליאם שטיינברג. הוא יצא עתה
לסיור נוסף בדרום־אפריקה רפאל
קלצ׳קין, שחקן תיאטרון הבימה, שנו־סף
על משחקו פירסם בשעתו רשימות
עיתונאיות ופיזמונים והצטיין ככדורגלן חובב,
עומד לגלות את כשרונו בשטח נוסף:
גראפיקה. הוא יצייר בעצם ידיו את האותיות
לעטיפת התוכנייה של הסוחר מוו״
נצייה. את הציור תוסיף ציירת התפאורות
של ההצגה, מניה מואיסביץ לא קל
להשיג בישראל עצי חג־המולד והעיטורים
המיוחדים שלהם — דבר זה גילה התיאטרון
הקאמרי, שהיה זקוק לעצים כאלה לצורך
הצגת נורה. העצים הנראים על
הבמה הושגו לבסוף בעזרתה הפעילה של
הצירות הנורבגית בישראל, ששמחה לתת
יד בהעלאת אחד ממחזותיו החשובים של
בן־ארצה הנריק איבסן איש התי
אטרון היחיד בישראל, המתרחק לפי שעה
מכל פירסום — עד כדי עילוסישט —
הזול! הזח

מכירת כרטיסים מוקדמת
החל מיום ד׳ 18 ,לפברואר,
במשרדי הפצת כרטיסי בדור
המפיץ

הראשי:

״כנף״

תשיר כמה שירים ישראליים בתרגום לצרפתית,
פרי עטו של העיתונאי ישעיהו
בן־פורת, ותופיע לבושה שמלת־ערב שחורה
נורמאלית, ללא סממנים תימניים כלשהם.
יוחנן זראי יקדים את צאתו בחודש
ימים, וריקה תצטרף אליו רק לאחר הופעתה
במחזה המוסיקלי שלשה שחלמו
באילת.

ה צגו ת

תדריך

• ניצוץ שד משורר (הבימה) -
לבטי הקליטה של קצין אירי לשעבר במרזח
אמריקאי. שמעון פינקל, בת־עמי, מרים זוהר
ואבנר חזקיהו במשחק מעולה במחזהו האחרון
— ולא הראשון באיכות — של יוג׳ין
או׳ניל.

או פרה
• פאלסטאף (חתזמורת חפילחאר־מונית)
— בת־הזקונים של וורדי, השופעת
עליצות נעורים, בביצוע על רמה בינלאומית,
בניצוחו של קארלו מאריה ג׳וליני.

מ הו ד
• בימת מחול (אולם אחל, תל-אביב)
— הופעת בכורה של שלוש להקות, בהדרכת
נעמי אלסקובסקי, רינה גלוק ורינה
שחם, המנסות להקים בימה קבועה למחול
חדיש.

ת ע רו כו ת
• הקריקטורה בישראל

(המוזיאון
לאמנות חדישה, חיפה) — 180 רישומי
עטם של דוב הקריקטוריסטים המקובלים על
העיתונות הישראלית, מדוש ועד רענן לוריא.

שטו/יתצוגה לרשות *וועדות ו*>פעלי&

איזו נשמה עדינה יש לאהוד אלמגור
ממשק בית העמק, ד .נ. גליל מערבי. אל
תניחי לו לסבול זמן רב— :
״עד אותו בוקר חורפי,״ כותב הוא,
״שלגבי היה בוקר יום בהיר ואביבי, הייתי
צעיר שקט המתעסק בעיקר בפרחים ושיחי
גן, ובשלווה עברו עלי הימים. אלא, רותי,
מעולם לא תיארתי לעצמי עד כמה גדולה
הקירבה בין פרחים לבנות, ובעיקר הבת
אותה פגשתי ברכבת ישראל ביום חמישי,
ה־ 29.1.59 בשעות הערב, אוחזת בידה צרור
רקפות וכלניות. מההתעניינות בצרור שהיה
בידה, עברתי להתעניין בה עצמה ונוכחתי
שגוון עיניה החומות ושערותיה השחורות,
מהווים צירוף צבעים נפלא שהוא נדיר אף
אצל פרחים נדירים שמאז ומתמיד ריתקו
את התעניינותי.
״התוכלי, רותי, לעזור לי למצוא בת
זו שנראתה כבת 19 ושבגללד, טוענים במשק
כי אני מבלבל צפורנים בוורדים
ואיריסים בסייפנים? אני מוכן להתכתב על
כל נושא שהוא, בעיקר חקלאות, וכמובן
על פרחי הטבע.
״אני עצמי הנני בחור רגיל, המתמסר
לגידול פרחים ולימוד ענף הנוי, אוהב לטייל
הרבה ולאסוף צמחים.״

אינם מגדלים מרפפוניס

אם אני מפרסמת את מכתבם המשתחץ
של שלושת הצנחנים הצעירים ()1116/147
במלואו, אין זה משום שנבהלתי מאיומיהם
שיפרקו לי את העצמות אם לא אעשה זאת,
כי אם משום שאני סבורה שדבריהם מדברים
בעד עצמם. הם חושבים שזה יוסיף
להם המון זוהר אם יאמרו שיש להם
| פרצוף של רוצחים. אני מוצאת שזה יל.דותי
וטפשי, ונדמה לי שאינני טועה הרבה
Iבחשבי שבעצם הם חסרי בטחון עצמי:
\ ״הפעם יש לך עסק עם שלושה צנחנים
שאינם מגדלים עגבניות, מלפפונים וזקנים,
או שפמים ושיפרקו לך את העצמות

אם לא תפרסמי את כל המכתב.
״ובכן: אנו שלושה צנחנים, לא כל כך
נחמדים, ולא כל כך משוגעים לשגעונות
עמנו — ארכיאולוגיה, תיאטרונים וכר.
״אנחנו אמנם בודדים, אבל יודעים לעשות
שמח, כגון: שינה שחסרה לנו, מדורות,
ריקודים. אנחנו מעוניינים להתכתב
עם שלוש נקבות, תל־אביביות או רמת־גניות
בגיל 19־ , 17 שתהיינה נחמדות, חיני

ניות, בעלות הופעה נאה וחברמניות. בנוגע
לפגישה ראשונה, זה עדיין רחוק. סוף
כל סוף אנחנו נמצאים ביחידה קרבית.
אנחנו שלושה צברים נא לשים לב.
אנחנו מוכנים להתכתב, אפילו בנפרד. מוטב
שתהיינה ידידות. אם לא, אנחנו מוכנים
לעשות ביניהן היכרות
״דרך אגב: לשלושתנו הבעת פנים נאה
ואדיבה (רוצחים).״

חברה טובה באמת

( )1116/148 לא הירבתה במתן פרטים על
עצמה. הצלחתי איכשהו להבין ממכתבה
הנבוך שהיא נערה כבת ,16 הנמצאת בקיבוץ
והצמאה למכתבים של נערות בנות
גילה. יש לי רושם שהיא בודדה מאד.
״אני רוצה להתכתב עם חברה,״ אומרת
היא ,״לא חשוב מאיפה. עם חברה טובה.״

אהרון אמיר וצ׳ייקובבקי

הוא תלמיד שביעית בבאר־שבע)1116/149( ,
עושה רושם של ביישן במקצת ותוכלי
בקלות לעודד אותו• אני בטוחה שיהיו
לכם כמה נושאים משותפים. תארי לך שהוא
אוהב את צ׳ייקובסקי, מעריץ את
אהרון אמיר ואת פרנק סינאטרה.

האשתונות שלחן

הן אומרות שהן בטוחות שאומר כמה
דברים בלתי נעימים עליהן ( )1116/150 והן
כמעט צודקות, בחיי. לא משום שהן ירושלמיות.
כבר חדלתי לרדוף אחרי ירושלמים,
וגם לא משום שהן בנות .16 הן פשוט
נשמעות, אם להתבטא בעדינות, לא ביותר
חכמות, אבל הן חושבות אחרת.
הן מספרות, בעברית מלאת שגיאות, כמה
שירושלים משעממת ושמוכרחים להימצא
שני נערים שיוכיחו להן שאין זה כך והן
מלמלו גם משהו על ״האשתונות שלהן,״
אינני זוכרת בדיוק מה. והן מאד מפצירות
שאעשה משהו למענן כי ״אנחנו כבר
מתות משיעמום חבל עלינו אנחנו כל כך
נחמדות אחת שחרחורת ואחת בלונדינית.״
לא איכפת לי, בעצם, שהשיעמום ימית
אותן. מוות אלגורי, כמובן. ולכם?

גם סיפורים

( )1116/151 הוא חייל צעיר אי־שם, ה־

טיבע בגל שיעמום וחול. והוא אוהב מאד
לכתוב מכתבים וגם סיפורים, אומר הוא.
הוא פשוט רוצה לספר לנערה בת 18־17
על הספרים שהוא קורא והסרטים הטובים
או הרעים שראה.
את יודעת, לעולם אי אפשר לדעת אצל
גרפומנים צעירים. מה איכפת לך שיהיה
לך סיפור קצר משלו אצלך במגירה? אולי
זה יהיה פעם שווה משהו? וחוץ מזה,
האם אינך מאלה הכותבות שירים בסתר?

את מרוצה, אני מרוצה, הוא מרוצה שפאריז
החזירה לעולם את המותן ואת

ך ׳החגורה ואת קימורה הענוג של הגיזרה.
אולם באירופה, בעיקר באנגליה, ישנה
נערה אחת שלא איכפת לה כך או אחרת.
הנערה העשירה. יש לה התלבושת הפרטית
? שלה והיא נצמדת אליה.
בשכבר הימים היד, קל להתלבש כדי
להוכיח את הסטאטוס החברתי שלך. היית

העיקר לשבת
ראובן משעלי,64 ,

ף ירושלים, פנה
Iתושב מעברת קרית־נחום, ללשכת הסעד,
תבע לסדר לו מקום במושב זקנים,
נתקל בסירוב, תקף את פקידת המשרד,
הועמד למשפט ונידון לישיבה במשך שלושה
חדשים בבית־הסוהר.

כדיוק כמו כריז׳יט

כל הטפשעשרה שוות. תהיינה אלה ישראליות
או אמריקאיות. הנה לפניכם מכתבה
של 1116/152 אמריקאית צעירה
הכותבת אנגלית בשגיאות ואוהבת מלחים— :
אני נערה אמריקאית בת .181/2
הגעתי לישראל לפני כשנה. אולם אינני
מסוגלת לכתוב עברית בלי שגיאות וזו
הסיבה מדוע אני כותבת אנגלית. למרות
שיש לי המון ידידים, הם משעממים אותי,
וכיוזן שאני מתכוזנת להישאר בישראל עוד
זמן מד, לפני שאחזור לסטייטס, הייתי מאד
רוצה להכיר במיוחד מלחים או כל חייל
אחר בצה״ל.
״מידותי זהות לאלה של בריז׳יט באר־דו.
יש לי שיער בלונדי ועיניים כחולות.
גובהי מטר ושבעים. אני מקווה שחברי
לעט לא יכתבו לי רק בגלל גיזרתי כ>

גם כאל ידידה טובה.״ רואים?

לפניכן שני ימאים צעירים מצי הסוחר
( )1116/153 העושים רושם חבוב מאד שאלמלא
הייתי מתביישת, הייתי אני עצמי
כותבת אליהם. הם אינם משתחצים ופורטים
את מעלותיהם ומידותיהם, וכמה שהם יודעים
לרכוש ידידים ולהצליח בחברה. כל
מה שהם מבקשים הוא התכתבות נעימה
עם שתי חיפאיות חינניות. הם נשמעים
אופטימיים ואוהבי חיים ,״אוהבים להתבדר
ולתפוס את החיים כמות שהם משני
קצותיהם.״

אנגלית פרפקט

אמא של 1116/154 תראי איזו מין בת
יש לך: ריקה זראי או לא ריקה זראי,
ניל או לא ניל, אני הייתי חובטת בה,
במקומך, על המקום הקלאסי ביותר. והנורא
מכל הוא שהיא דווקא תקבל מכתבים רבים:
״הנני נערה אשר נקראת על־ידי החברה
חתיכה. נו, הנוסחה הידועה, עיניים ירוקות
שערות בלונדיות וגוף א־לה־בריג׳יט באר־דו
בסך הכל הנני בת 15 אבל אני מעוניינת
דוזקא להתכתב עם אחד בן 18 למשל.
הנני ילידת ישראל לפי מוצאי אמריקאית
בנפשי וגם בדיבורי. יודעת אנגלית פרפקט
חברה סלונית היא אהבתי וחתיך בן 18
הוא שאיפתי.״

צ׳ק דחוי

,,תפוס את החלב,,:
ך• רמת״גן, הבחין ישעיהו איזמיר, כי
Iאלמוני גונב בכל בוקר את בקבוקי
החלב שמניח החלבן בפתח ביתו, שם לו
מארב במשך שנתיים ימים ולא הצליח
לתפסו, התיאש ומסר על הענין למשטרה.

חולשה תציל ממוות
ך אשקלון, ניסה צעיר בן 18 להתאבד,
Jשתה ספל רעל, שכב במיטתו, נוכח
כי השכנים הבחינו במעשהו והתקהלו כדי
להצילו, החל לרוץ מחוץ לעיר כשהשכנים
בעקבותיו, על מנת שלא יצילוהו, נחלש
בגלל הרעל, האיט את מרוצתו, נתפס על־ידי
השכנים שהביאוהו לבית־חולים, שם
הוצל ממוות.

מיתרים מותרים

ך יכני־כרק,

התלוני האזרח שמשון הר!!
שקוביץ כי שכנו j » £בכינור בשן$ות
המנוחה שלו, כולל שבתוו?־ וחגים, פנה־למשטרה,
תבע לעצור את האיש, נענה כי
נגינה בכינור בשעות־המנוחה אינה מהווה
עבירה פלילית.

עד הטיפה האחרוגה
ך דטרויט, ארצות־הברית, בשעה שפר־
Iצה שריפה במטבח הבאר של פרנק
קולינס, שעד, שהבית התמלא עשן, כשה־כבאים
עמלו נמרצות לכבות בעזרת צינורות
מים את הדליקה, סירבו שבעה לקוחות
קבועים של הבאר לזוז ממקומותיהם.

חשבון ארוחות רבות, פלוס עדיים ונעלי
סאטן צבעוניות.
המעניין שבכל העניין הוא הצעד הבא
במלחמת מעמדות זו. האם תעיז הנערה
העניה לחזור לתלבושת היתומה? ואם כן,
האם תחזור הנערה העשירה לסמרטוטיו
ושגעונותיו של סן־לוראן?
לא קשה לתאר ששני הדברים כאחד יקרו.

ך* פתח״תקוה, עלה נעים זכריה,34 ,
1לאוטובוס דן, נתבע לשלם סך של 95
פרוטות, הוציא פנקס צ׳קים ורצה לשלם
את דמיי הנסיעה בצ׳ק, היכר, את הנהג
כשזה סירב לקבל את הצ׳ק, שילם בבית
המשפט 30ל״י קנס.

משני הקצוות

האזפנח וחית1מות העשירות
לובשת בגדים מפוארים, אביזרים יקרים
והבעה כללית של עדנה. עוזרת הבית שלך,
בשמלה דהוייה, גרבי כותנה, וללא עדיים
— לא דמתה לך כלל.
והנה פרצה הרבולוציה. הופיעו היהלומים
המפוברקים, שמלות זולות ממש לפי
דוגמת פאריז, נעליים זולות, גרבי ניילון,
פרמננט ביתי, פרוזת סינטטיות, עגילי פנינים
בפרוטות, ושמלניות רחבות ומרשרשות
לכל.
היה זה קשה לנערה העשירה והמשועממת
לזהור ולבלוט בסביבת המזכירה הפשוטה,
אפילו ידידותיה הטובות ביותר לא יכלו
להבחין בהבדל.
אולם עתה נקטה הנערה העשירה האמיתית
בצעד חדש, שהחזיר את הנערה העניה
למקומה. הסימון הוא של היתומה האריסטוקרטית.
הנערה
העשירה לובשת שמלה לא
מונחת היטב על גופה, חגורה החובקת
ברישול את גיזרתה, והיא לובשת אותה
עונה אחרי עונה.
הנערה העניה עוקבת אחר האופנה.
היא לבשה את השק, את הטרפז, את קו
האמפיר, ועתה היא רצה לחנויות כדי
לרכוש את שמלת הכתונת.
הנערה העשירה לובשת מטפחת
איכרים גדולה על ראשה ונראית כפליטה.
הנערה העניה חובשת כובע חמוד
בעיר או מתהלכת בתסרוקת הדורה ונפוחה.
הנערה העשירה מתלבשת למסיבה
בג׳ינס וחולצה גברית.
הנערה העניה לובשת שמלת סאטן
או קטיפה, שאת הכסף בשבילה חסכה על

החי

יעילות בדי גבו?
^ יררטליס, גילו פקידי העיריה, כי
חברם לעבודה אריה עתיר, שפוטר מעבודתו
בעיריה בגלל חוסר־יעילות, נשלח
מטעם האו״ם לקולומביה, כמומחה ישראלי
ליעול.

קליעה לבו?
ך* גוטינגהם, בריטניה, הודיע השריף
m iהמקומי על חיפוש יסודי אחר הגנבים
שגנבו חץ וחלק מהקשת של פסלו של
רובין הוד, הניצב בטירת נוטינגהם.

עצים למדורה
מוחמד מוברק,61 ,

ך • חיפה, הואשם
JLבהתפרצות ללול וגניבת ארבעה תר־נגולי־הודו
מתוכו, הסביר לשופט מדוע
גנב את העופות :״נכנסתי ללול לחפש קרשים
ישנים להדלקת אש, ותוך כדי־כך
נתקלתי בעופות, אז לקחתי אותם.״

אימוגציפציה
ך•! נתניה, הכריזו 40 תלמידות בסמינר
^ למורים וגננות על שביתת לימודים
לאות מחאה על שלא ניתן להן להשתתף
באימוני הגדנ״ע, טענו כי הן שובתות
מאחר שאם לא תצאנה לאימוני הגדנ״ע,
יהיה להן קשה לסבול את ההתגרות מצד
הבנים הלומדים עמן.
16 העולם הזה 6וזז

זיוה לא היטיבה

אנשים
ב רי או ת ב קי לו מ ט רי ם
רוסיים גילה

חיבה מיוחדת למוצרים
השבוע נשיא המדינה
כאשר ערך הנשיא השבוע ביקור בגייסות
השריון הוא חלף גם על פני טנק, שהעירו
את תשומת ליבו אליו בטנק סובייטי מסוג
ט 34 .מתוצרת סיני. הנשיא גילה התענינות
מיוחדת בטנק זה, ביקש מהמדריך שליווה
אותו לשלוח לו הביתה צילומים של הטנק
הסובייטי אל משפחת הצועדים
למטרות בריאות הצטרף גם שר־הדתות הרב
יעקב משה טולידאנו שנראה צועד
מדי צהרים מרחק של שלושה קילומטר.
ידידיו של השר מציינים כי הוא נהג לצעוד
עוד לפני שהצטרף לממשלה בהתקרב
חגיגות יובל החמישים של תל־אביב, נזכר
קצין המשטרה והבלש לשעבר וכיום מוציא
האנציקלופדיה לחלוצי הישוב, דויד תד־הר,
בגניבה הראשונה לה זכתה תל־אביב.
לתדהר הצעיר, שגר אז ברחוב הרצל ,7
פינת שדרות רוטשילד, נודע באחד הימים
מפי אמו כי בלילה נגנבה מהם הכביסה.
בבוקר בדק את החצר ומצא שני עקבות
נעליים שעל אחת מהן היו שלושה מסמרים,
שהשאירו סימנים. מאחר שרחוב הרצל
היה סלול אז מאדמת קורקר, הלך
תדהר לאורך העקבות והגיע לשולחן בן
שלוש רגליים ברחוב הרצל שהיה שייך
לתימני בשם יוסף שהיה מוכר גרעינים.
תדהר עקב אחרי התימני עד שהלך לדירתו,
קרא לשוטר תורכי, שערך חיפוש
וגילה בדירה את הכביסה הגנובה. מאז
החליט תדהר להפוך לבלש מומחה
סיפור אחר מימי ראשית העיר מסופר על
חיים ברוך, הידוע כבעל המלון של העליה
השניה, שהיה משכיר חדרים בביתו. כאשר
צגי איזקסץ, כיום נשיא התאחדות האיכרים,
בנה בשנת 1926 את בית המלון
פלטין, שנחשב בזמנו כשיא השכלול וההידור,
הודיע חיים ברוך כי איזקסון יפשוט
את הרגל. כששאלו אותו: מנין לך
זאת? השיב :״מאין יקח איזקסון כל כך
הרבה פישפשים בשביל כל כך הרבה חדרים?״

יצחק
בן־צבי.

הקלטה על הר א ש
חוש הומור מיוחד גילה לאחרונה
אלתגר, עורך בטאונו של ראש עירית
רמת־גן אברהם קייניצי, ידיעות רמת־גן.
אחרי שהואשם על ידי אחד מאזרחי
העיר כי הוא מנהל בזמן האחרון תעמולה
ומסע פרסומת עבור שמעון פרס בעתו־נו,
וכי גליונות העתון גדושים בתמונותיו
של פרס, שהוא ידידו האישי של העורך,
מיהר אלתגר להכחיש את האשמה, פירסם
תמונה של פרס, העיד עליה כי זו התמונה
היחידה המתפרסמת בעתון הד״ר
משה פלדנקרייז, שחזר לאחרונה מסיור
בארצות־הברית, שם ניסה לאסוף כספים
להקמת מכון להתעמלות לפי שיטתו,
גילה כי בשהותו שם הציע לחברת ההקלטה
קולומביה, להקליט תקליטים של שיעורים
בתורת העמידה על הראש, לפי המתכונת
בה הדריך את ביג׳י. החברה התיחסה
בחשדנות להצעה, למרות מכתב ההמלצה
האישי של בן־גוריון, ביקשה לראות תחילה
העולם חזה

אימוץ בין הצלשת
גלויה מוזרה מאוד התקבלה השבוע באילת.
הכתובת היתה: רפי נלסון, האדם
המצחיק, מועדון סוף העולם, ארץ הקרן
הקיימת. למרות הכתובת המוזרה, הגיע
המכתב לתעודתו. השולח יעקב (״ג׳וקי״)
ארקין, הפנטומימאי הישראלי השוהה עתה
בפאריז, סיפר בו בין השאר כי לאחרונה
אימצה אותו איזו רקדנית מפורסמת בפא
ריז,
ותוך כדי אימוץ שברה לו
הצלעות לגורל טוב מזה זכה
פז, האיש שחיבר את אחד המחזות הפופולריים
ביותר בישראל, מוישה וינטלטור.
פז, בחור ישיבה לשעבר, שחיבר את
המחזה כששכב חולה בבית־חולים, חזר
להיות דתי, גידל זקן ומשמש כמורה
ברשת החינוך הדתי במושבה קטנה בגליל
בחברה יותר טובה היתד, זיוה
שפיר רודן, הפנטומימאית שרצתה להיות
שחקנית והפכה לחשפנית. בכתב עת אמריקאי
תמונות לגברים, המיועד להרוזת נחת
בעיקר לרווקים בודדים, הופיעה תמונת־חישוף
חדשה של זיוה בצד תמונותיהן
של כוכבות קולנוע מפורסמות בנטלי ווד
וכוכבניות פחות מפורסמת כרוזמרי
דון, הבדרנית הבריטית (ראה תמונה
חיוך מסוים ניתן השבוע בהצגת תן חיוך
בתיאטרון סמבטיון. הפעם היה זה מאחורי
הקלעים. כני כרמן, המלחין הצעיר שהזדמן
באותו ערב אל מאחורי הקלעים, נתפס
בעת שחזר, יחד עם צדוק סביר המשתתף
בהצגה, על שיריו החדשים. גדעון
שמר וזאב ברלינסקי, אשר התלהבו מאוד
משירתו, הכריחו אותו עוד באותו ערב
להתאפר, לעלות על הבמה, ולשיר את השיר
בפני הקהל אל מנהל תיאטרון
בצל ירוק, אברהם (״פשנל״) דשא,
ניגש בימים האחרונים ידיד ושאל אותו:
״אתה עוד עובד בבצל־ירוק?״ כשהשיב פש־נל
בחיוב, קרא לו הידיד לצד ולחש לו:
״תעזוב מהר את העבודה הזאת, אתה עוד
יכול לחלות במחלה מסוכנת, תשמע בקולי,
תסתלק מזה.״ רק אחרי מאמצים הוציא
פשנל מהיריד כי הוא חושש שכל שחקני
בצל ירוק נדבקו לאחרונה במחלת השחפת.
הידיד נשבע :״ראיתי את כולם נכנסים
יום יום בבוקר לקליניקה של הליגה למלחמה
בשחפת ברחוב חובבי ציון.״ פשנל
נרגע. כי בבנין הליגה למלחמה בשחפת,
עורכים שחקני התיאטרון יום יום את החזרות
למחזה המוסיקלי החדש שהם עומדים
להציג. עוד על בצל ירוק: סיכויים רבים
קיימים כי אחד מכוכבי הלהקה, אורי
זוהר, לא ישתתף בתכנית החדשה, יתמסר
ללימודים באוניברסיטה בירושלים.

פס1ן« השבוע
זאב

1116

כתב־יד של השיעורים. פלדנקרייז הציע
לעומת זאת להקליט לנסיון שיעור אחד.
השיעור, שלדעת פלדנקרייז היה גרוע משום
שהשתתפו בו תלמידים בלתי מתאימים,
הוקלט ונשלח לחוזת דעת ללקוחות נבחרים
של החברה שיצטרכו לאשר אם כדאי
להקליט שיעורים אלה מבחינה מסחרית
סכסוך חמור פרץ השבוע בין הבמאי הישראלי
ביטוש דוידוב לבין הנהלת
הבימה. דוידוב קיבל לפני כשנה מידיד
בבולגריה, אף הוא במאי תיאטרון, את
מחזהו של המחזאי הארגנטיני קסונה העצים
ימותו זקופי קומה בשני העתקים,
בספרדית ובבולגרית. הוא מיהר לתת את
המחזה לתרגום, הגיש אותו להנהלת הבימה,
שהבטיחה לתת לו תשובה, באם
היא מקבלת את המחזה להצגה בביומו.
לפני זמן קצר, טילפן אל דוידוב ידידו,
השחקן מיכאל גור, בירך אותו לרגל
קבלת עבודת הביום הראשונה שלו בה־בימה,
אחרי שקרא בעתונות כי את המחזה
קיבל לביום במאי עולה ממזרח־אירופה.
דוידוב מיהר להנהלת הבימה, שם הסתבר
לו כי הם הציעו את ביום המחזה לבמאי
שעלה לפני חדשיים בלבד, ששה חדשים
אחרי שדוידוב הגיש את המחזה להבימה.
התברר כי חנה ׳ובינא, לה מיועד
התפקיד הראשי במחזה זה, תפקיד של
אשה בת ,75 המליצה על הבמאי החדש.
הסביר דוידוב :״אני במאי ולא סוכן מחזות,
הגשתי את המחזה להבימה כדי שאוכל
לביימו בעצמי. יכולתי לביימו בקלות
באהל.״ דוידוב עומד לפנות אל ארגון
האמנים בתביעה לבירור בינו לבין הנהלת
הבימה.

יעקב

ראש הממשלה דוד ב״גוריון

בפתיחת הקתדרה הצבאית באוניברסיטת

תל־אביב :״לצה״ל אסור לנחול מפלות!״
• העתון ההודי בליץ על ח״כ יגאל אלון המבקר בהודו :״יגאל אלון הוא j
אחד מזקני ציון, ואחד ממחרחרי המלחמה בארץ־ישראל.״
•:מזכיר ההסתדרות פנחס לבץ במועצת ההסתדרות :״חברי היקרים }
ממפ״ם, אחדות־העבודה והעובד הציוני, והלא כל כך יקרים ממק״י.״
• ח״ב המפלגה הדתית לאומית זרח ורהפטיג, בעת נאום בכנסת; :
״נתחדשה הלכה בבית מדרשה של הממשלה: שר שר ומנהל מותאם לו, לא רק ;

לפי ההשתייכות המפלגתית והעדתית, אלא גם לפי ארץ מוצאם המ שותפת...״
• ח״ב מפא״י אברהם הרצפלד על בעית צעירי מפלגתו :״כם י שאני ן
מכבד את הצעירים, כך יכבדו הצעירים את הקשישים. בלי שניים אלה לא תוכל !
הארץ להבנות.״
• רו תהק טין, ח״ב אחדות־העבודה וחברת מועצת הרדיו, בשעת דיון !
המועצה :״אני ממש נבהלת מחמת הפעילות המוגברת של מועצת הרדיו.״
• דן בן־אמוץ :״השלטונות עומדים להטיל כנראה פיקוח חמור מאוד על !
המזונות. כל הסימנים מעידים על כך. הנה בחיפה, למשל, אסרה המשטרה במשך j

השבועות האחרונים את רוב מוכרות המזון.״

רדיו תכניות
שיר י שראלי ב קו דוו ע
אחת התופעות האפיניות והמרגיזות ביותר
בישראל, היא התנהגותו של קהל הצופים
בבתי הקולנוע. כשם שלכל סרט
המוקרן בישראל, מודבק בדרך קבע סרטון
זוועה לפירסומת, כן מודבקת אליו חבורת
פרחחים, או סתם צופים במצב רוח טוב,
המגיבים בקול־רם, שורקים, צועקים ועושים
הכל כדי למנוע הנאה משכניהם. המחריד
שבתופעה זו, שאיש כמעט אינו מגיב עליה,
לא הסדרנים, לא השוטרים, ואפילו לא הקהל,
החושש מתגובות אלימות.
השבוע הצליח יצחק (,״צחי״) שמעוני
בתכנית הרדיו שלו במעגל, להמחיש בצורה
הקולעת ביותר מפגע חברתי זה. למרות
שעשה זאת במסגרת תכנית בידור, היתה
להמחשה משמעות הרבה יותר עמוקה. מהאולפן
שלח צחי צעיר כבן ,25 בשם דוד,
לקולנוע עדן, שם הוצג הסרט רסן את
הרוח. מלוזה באיש הרדיו חגי פינסקר,
היה דוד צריך להפריע במשך שעה ארוכה
את השקט כדי לבחון את תגובת הצופים.
הצופים.
הציבור ציחקק. דוד החל לשיר ממושבו
בקול רם את השיר ארץ זבת חלב
ודבש. הוא לא שר רק קטע אחד, אלא
את כל בתי־השיר עם ואריאציות. המאזין,
שעקב אחר המתרחש באולם הקולנוע באמצעות
משדר מיוחד שהותקן בו, ציפה לרגע
בו יקומו הצופים כאיש אחד, יפצחו לצעיר
את ראשו, או לפחות ירגמו אותו בשברי
כסאות. אולם לא. שכניו של הזמר הקולני
החלו לצחקק. אחדים מהם, עצבנים כנראה,
ביקשו ממנו באדיבות :״אדוני, זה מקום
ציבורי, אסור לשיר כאן.״
הצעיר לא הסתפק בזה, הוא גירה את
הקהל :״מה איתכם, תפתחו את הפה ות־שירו
אתי יחד, נו, מה איתכם?!״ השידור
נפסק. המאזין יכול היה להשלים בדמיונם
כיצד מצטרף כל הקהל לשירת ארץ זב[1
חלב ודבש אולם התברר שלכל דבר
גבול. במקרה היה שכנו־לספסל של הזם
השופט אבינועם עדן, שהזמין את המשטרה׳.
התכנית היתד, מוצלחת. אולם היא היתד,
יכולה להיות מוצלחת עוד יותר לולא היה
שופט יושב בשכנות לזמר. המאזין
היד, אז להמשיך לשמוע שירה ישון
עם פסקול הסרט, כשהקהל נהנה
תדריך משדרים אלה מתוך משדרי חשבוע
עשויים להיות מעניינים. שינויים אפשרי
• חצות וחצי (קול־ישראל, יום ד, /
— )21.30 הקלטה מלאה מהופעתו של
הזמר הצרפתי איב מונטאן, בצירוף ויכוח
על צורת הגשת פזמונים.

• שאלות גדולות לילדים קטנים
(קול־ישדאל, יום ו 18.00 שמואל
רוזן וחנה בן־ארי מפיקים פניני חכמה וציניות
מילדים בגיל בית־הספר.
• בית המשפט (קול־ישראל, יום
— )c.20 צוות מומחים ששמם אסור לפיר־יח.
י דיו דמשפט־דירד. של פושני נבר זותוו.

שגריר השגוווו

המינוי -
!ן י1ל\ז זזשבננג לשננז נזנזרטינז, נא 9ד>ו
אנ\זנ !הסרגו ןבו״כיסגש לנני\זנ\ ,לא
ננכל לאפשר בל נזשלנא ללא אש לגנז .

מזצרי

לאיחסון ולתצוגה
ארונות מתכת לבגדי
J B mעבודה בכל הגדלים.
חזקים מאוד ומורכבים במיוחד
עבור מפעלים ומשרדים.
הציוד המיוחד לחנויות
ושרות עצמי ההופך כל מבני קניה לתענוג.
מתכת קלים המצטיי־נים
ביפים ובנקיונם.

תאי תעשיה הפותרים
את בעיית האחסון של
פריטים וחלקים קטנים,
עם או בלי חלקי חבור.

סופאסלוט — זויתן המתכת
המנוקב הפותר את כל הבעיות,
מנצל כל ם״מ של שטח. אידיאלי
לאצטבאות לכונניות ול־כל
מיני מבנים אחרים.

ffflfon:T1ri!1M
מפעלי מתכת אשקלון .1ע״מ
המשרד: הירקון 106ת״א טל;21964.
המפעל: אזור התע שיה אשקלוז:
חיפה והצפון: ם .רח מני, יפו ;95
נ תניה: ר .גדליה — ש. שמקל,
רה׳ רזיאל .9

(המשך נזממוד )5
כנרת גדול״ ,מקופ המיפגש לשלוש הדתות הגדולות, וכמו שישו התהלך על גלי הכנרת
והביא את השלום, כן תפקידנו עתה להביא את השלום לחופי הים־התיכון. זוהי השאלה
החשובה ביותר בעולם, יותר חשובה אף מן השלום בין רוסיה ואמריקה. אם יהיה שלום
אצלנו, יבוא השלום לעולם כולו.
לפלורנץ יש יעוד בשטח זה. פלורנץ דומה לירושלים. היאשוכנת בראש הרים באמצע
הארץ, ברוחה ובאקלים שלה היא דומה לירושלים. יש לה תפקיד מיוחד בעולם. אם
המדינאים יבואו לפלורנץ, ויחזו בעיניהם בנוף הנהדר שלה, תנוח עליהם שכינת השלום.
הפרופסור קרא לי לחלון וביקש להראות לי את הנוף. הדבר לא היה אפשרי, כי ערפל
סמיך הסתיר את הכל. הוא ניסה להעלות את הנוף, את שרשרות ההרים הרחוקים, לנגד
עיני רוחי. ואמנם, היה נדמה לי שאני חודר מבעד לערפל ורואה.

ן * עי ק ר הו א, אמר, שעל ישראל להבין את רוחם של הערבים ולחוש כי התנועה
( fהלאומית הערבית היא תנועה חיובית. הוא הסביר לי זאת בהרחבה. לבסוף חייכתי
ואמרתי :״אני שמח שהבאתי עמי לפגישה זו את המינשר העברי. אילו שלחתי לך אותו
בעוד שבוע, היית מאמין כי אנחנו עוסקים בגניבה ספרותית ומעתיקים פשוט את דבריך.״
לה־פירה עשה תנועת־יד :״מה שנכון — נכון לכולם!״
הסברתי לו את עיקר גישתנו: שיש לשלב את השאיפות של התנועה הלאומית הערבית
והתנועה הלאומית העברית במסגרת שמית אחת, כדי להגשימן במשותף .״זהו בדיוק,״
הוא• קרא .״צריכים למצוא את השאיפות הטובות המשותפות לשני העמים. אין ניגוד
ביניהן!״
הערתי שלרוע המזל, משוכנע רוב רובו של הציבור הישראלי כי התנועה הלאומית
הערבית קמה אך ורק כדי להשמיד את ישראל, ואין הבנה לתוכן החיובי של תנועה זו —
כשם שאין הערבים מבינים את התוכן החיובי של תנועת־השיחרור העברית.
הפרופסור הזכיר את דברי תומאס אקוזינאס הקדוש :״הברכה אינה יכולה להרוס. היא
יכולה רק לאחד ולרומם.״ לאמור: התוכן החיובי של תנועה לאומית יכול רק להביא טובה.
״צריכים להסביר, לחזור ולהסביר,״ הוא קרא. הוא עשה תנועה של פועל ההולם בפטיש.
״הדברים פשוטים, אבל צריכים לחזור עליהם. למה מצווה הכנסיה על הנוצרים לחזור
כמה פעמים ביום על תפילת הפאטר נוסטר (״אבינו שבשמיים״)? וכי האדם לא יודע
כי אלוהים הוא אביו בשמיים? מובן שהוא יודע. אבל זה לא מספיק. צריכים לחזור
ולחזור על ז ה
הסברתי שלא קל לבני הדור הקשיש שלנו, שגדלו באירופה, להבין לרוחה של
הלאומיות הערבית. אך קם דור חדש, בו יש לתלות את התקוות, דור שגדל באסיה,
והמסוגל להבין את רחשי־לבה של אסיה החדשה.
״אני מבין בדיוק,״ קרא ,״קם דור חדש. צריכים להגיד לו: מה שהיה היה, עכשיו
יוצאים לדרך חדשה!״
הוספתי שהרעיון השמי הוא בעינינו דגל עליון, שיתנוסס מעל לשני העמים. בני
שני הלאומים יוכלו להאמין בו ולהיות נאמנים לו, מבלי לוותר על לאומיותם ולבגוד
בה. כדי שיהיה שלום, אמרתי, דרוש רעיון עליון כזה — כמו רעיון הכגסיה הקאתולית
באירופה של ימי־הביניים. רעיון השותפות השמית נראה לנו כמתאים ביותר למציאות.
״זה ברור,״ אמר» .אתם אינכם עם אירופי, אלא עם שמי. אתם שייכים למשפחה הזאת.״

ך* ש כי ללדד פי ד ה, היה תוכנו הרוחני של הרעיון השמי מובן מאליו .״אברהם,
Jמשה — זה לא העבר, זה העתיד שלכם. העבר של העם העברי הוא העתיד שלו.
לחזור לשרשים פירושו — להתקדם, ולא לסגת!״
הבטחתי לו שזוהי נטיד, ברורה בישראל. ולדוגמה: בעוד שהתלמוד, שהוא בעיקרו פרי
הפזורה, הולך ונשכח מלב הדור הצעיר, הרי הוא מגלה מחדש את התנ״ך, שהוא פרי
הארץ. סיפרתי לו על חידון התנ״ך ועל ההד המפליא שעורר בלב האומה. הסיבה
היא, בלי ספק, כי האומה החדשה מחפשת׳ את שרשיה באדמת הארץ ובתרבות שצמחה
בארץ זו.
״כשתהיו שוב עם התנ״ך,״ אמר בהתלהבות ,״תהיו מרכז העולם!״
דיברנו על הדור הישראלי הצעיר. אחרי שהמיתוס הציוני, שהיה פרי הפזורה, איבד את
תוכנו החי בלב הדור שגדל בארץ, הוא מחפש רוח חדשה. בטאתי את תקוותי כי
האידיאל השמי יוכל למלא חלל זה.
״רק הרוח קובעת,״ הסכים .״קח מהאומה הצרפתית או האיטלקית את הכנסיות ואת
ציורי־הכנסיות ואת המוסיקה של הכנסיות, מה נשאר מהן? האומה עצמה היא רק מסגרת
ריקה. הרוח המפעמת בה, היא הקובעת!״

*< שט!? ה שי ח ה, כשהסברתי לו את גישתנו לבעית הפליטים, גילה לי גילוי מזעזע,
a tחוליה נוספת בשרשרת הגילויים שנודעו לי בסיור זה, והרומזים כולם באותו כיוון.
בשעתו ביקר לה־פירה בירדן, ואחר־כך בישראל. בירדן שוחח עמו המלך חוסיין באדיבות
רבה, אבל לה־פירה שיסע אותו :״אני לא תייר כאן, אני רוצה לעזור לשלום!״
המלך הקשיב ולה־פירה פירט לו את תכניתו לפתרון בעית הפליטים. היא הזדהתה
באופן מפליא עם התוכנית הכלולה בנוינשר ׳העברי׳ — האומרת שישראל תפתח את השערים
ותתן לכל פליט את הברירה — לחזור או לקבל פיצויים. לפני נסיעתו התיעץ לה־פירה עם
האמריקאים (שיצטרכו מן הסתם לממן את הקליטה ואת הפיצויים) וקיבל מהם את האו־קיי
שלהם.
המלך חוסיין הסכים לתוכנית זו.
מאושר מהצלחתו, מיהר לה־פירה לעבור את הגבול לישראל ולדבר עם דויד בן־גוריון
וגולדה מאיר. שניהם סירבו .״אכלתי את ידי,״ קרא לה־פירה, ועשה תנועה של אכילת־ידיים.
״הם פחדו. אבל עם פחד לא מגיעים לשום מקום. ניסיתי להסביר להם שאין מה לפחד.
אם יגידו לפליטים שהדלת פתוחה לרווחה, זה כל מה שהם רוצים לשמוע. אם יגידו להם
אז, שהם יוכלו לקבל מיד פיצויים או לחזור, הרוב לא יחזור בכלל. הוא יעדיף לקבל
פיצויים. אבל צריכים להעיז!״
בראש־השנה האחרון שלח לה־פירה מברק למלך חוסיין, ואיחל לו ״שלום עם כל
השכנים, כולל ישראל.״ המלך הודה לו במברק חוזר.

ךפתעניגש לה־פירה לארון והוציא משם בקבוק קטן וריק של מי־קולון .״אתד,
/יודע מה זה?״ שאל בחיוך.
ידעתי מה זה. ערב פתיחת ועידת פלורנץ, התעלף לה־פירה בשעת תפילה בקאתדרלה
הנהדרת של העיר. הפרופסור מאיר פלסנר, שישב במקרה מאחוריו, שלף מכיסו בקבוק
זה והושיטו מתחת לאפו של לה־פירה כדי להשיב את רוחו. עתה שומר לה־פירה על
בקבוק זה כעל קמיע.
הזכרתי שפלסנר, אשר לכאורה אינו איש פוליטי אלא מדען, תפס באופן אינסטינקטיבי
את המתרחש מאחורי הקלעים של הועידה, והפר את ההוראה שקיבל מראובן שילוח להחרים
את הועידה .״פרופסור פלסנר היה האיש הפוליטי היחיד בין הישראלים בועידה!״ התלהב
לה־פירה. ובתנועת־יד מזלזלת :״כל האחרים היו רק ביורוקראטים!״
הוא התענין לשמוע מה קרה לפלסנר אחרי שובו ארצה. סיפרתי לו שבטאוני המשטר
ניסו להסית את ההמונים נגד פלסגר — אך שאף לא סטודנט אחד לא שמע בקולם.
ההפגנה היחידה היתד, דוזקא הפוכה — משלחת־סטודנטים מטעם הפעולה השמית בירכה
את הפרופסור על עמדתו האמיצה. לה־פירה שמח.

^ חדישעתייםוח צי של שיחה, וכמה כוסות תה שהוגשו על־ידי הנזירה השקטה,
\ £נפרדתי מן הפרופסורינו. הוא מסר לי, כמתנת פרידה, סיסמה :״לקוות, לסבול, להיות
סבלני!״
אילו היה זה הדבר היחיד שהבאתי עמי מסיור זה בשבע ארצות, כשגריר של רעיון
״משוגע״ ,גם אז היה כדאי.
ה»ול הזה

*111

קול1וע
סרטים
או סקרלק דו ש ה
פונדק האושר השישי

(תל-אביב,

תל־אביב; ארצות־הברית) .לסינים יש הגדרות
מדויקות לגבי המשת מיני האושר
המזומנים לאדם בעולם הזה. יש להם גם
מושג לגבי האושר השישי אולם הוא לא
מוגדר .״כל אדם,״ אומרים הסינים ,״מחליט
בעצמו מה הוא האושר השישי שלו.״ גליי-
דיס אילוורד, עוזרת בית אנגליה מזדקנת
ומכוערת למדי, החליטה בשנות השלושים
כי האושר השישי שלה הוא הקדשת עצמה
לעזרת מיליוני הסינים בסין, והעברתם לדת
הנוצרית .״אני מרגישה,״ אומרת אינגריד
ברגמן המגלמת את דמותה של גליידיס בסרט
,״שאדוני רוצה שאסע לסין.״
במחוז נידח, בכפר הסיני ואנג צ׳אנג,
הוטל על גליידיס לעזור למיסיונרית זקנה
לנהל פונדק למובילי שיירות. היא היתר,
צריכה לעמוד בפתח הפונדק ולצעוק בסינית
:״אין לנו פישפשים! אין לנו פרעושים!
יש לנו סיפורים!״ ונהגי־הפרדות שהיו
נכנסים זכו לסיפורים על הולדת ישו.
במרוצת הזמן היא הפכה לבת המקום.
היא החליפה את נתינותה, התחבבה על
תושבי הכפר, שימשה מפקחת־רגל למושל
הכפר (.רוברט דונס) ,היתד, צריכה להשגיח
על ביטול המנהג הקדום של חבישת רגלי
הילדות והטלת מום בהן.
אהכח לכך תעדוכת. באשר פרצה
מלחמת העולם השניה והכפר הותקף על־ידי
היאפנים שפלשו לסין, זכתה גליידים
לאות הוקרה אחרי שהצילה במאמץ כביר
קבוצה של מאה יתומים.
סרטו של מרק (״פייטו! פלייס׳׳) רובסון,
המתאר את תולדות חייה של המיסיונרית
לאורך שעתיים וחצי, אינו מצטיין במקוריות
או בגישה אנושית לנושא. זהו סרט בלתי
מהוקצע, עשיר בלהטוטים טכניים, שנועדו
ליצור התרגשות מלאכותית אצל הצופה.
אינגריד ברגמן, המועמדת לפרס האוסקר
בשל משחקה בסרט זה, משחקת את תפקידה
בחמימות, אולם אינה מתאימה לתפקיד.
במקום לגלם דמות של עוזרת־בית חדורת
אמונה, דמותה של גליידיס האמיתית, היא
מעצבת דמות של קדושה, לפרקים מעונה
אך לרוב מאושרת, ביחוד בקטעים בהם
היא מאוהבת בבן־תערובת (קורט יורגנס).
סרט המורכב מעלילה אמיתית, צילומים
קיטשיים, ומשחק משכנע.

ר ק ליצוא
סודות הגימנסיה

(אסתר,

תל-אביב;

ארצות־הברית) היא פרודיה עליזה ומשעשעת,
מלאת ציניות והעזה, על הוזי בתי־הספר
התיכוניים האמריקאים. יתכן, שלא

לזד, בדיוק התכוונו יצרני הסרט שעד.
שיצרוהו. הם אולי התכוונו ליצור דרמה
חינוכית נוסח מרד הנעורים, עם מוסר
השכל לדור הצעיר, אף כי קשה להאמין
בכנות כוונתם זו. מה שהתקבל הוא סרט
פעלתני מאוד, נוסח אדי קונסטנטין, שמטרתו
אינה אלא הצגה כמותית של גנגסטרים,
נוכלים, מירוצי־מכוניות, קרבות־אגרופים
וכמובן, חתיכות.
בעיר מסוימת, מרכז בידיו מיסטר א. את
מכירת הסמים המשכרים, מפקח על פעילות
סוכניו המפיליס בפח לקוחות, מביאים אותם
לשימוש בסמים, כדי לשווקם להם אחר
כך• המשטרה החרוצה שולחת את סוכנה
האמיץ (ראס טאמבלין) לחדור אל כנופית
מפיצי הסמים, להשיג הוכחות נגדם כדי
לתפסם. לעזרתו מוצבת, מלבד מכונית חדישה,
גם ממי ואן דורן חדת החזה, בדמות
דודתו הצעירה. טאמבלין, שאיננו טמבל,
מצליח לחדור אל מרכז הכנופיה, אולם
ניתפס ברגע שלפני האחרון. אלא שכמו
תמיד אחרי הרגע לפני אחרון, ישנו גם
הרגע האחרון, והמשטרה מצליחה תמיד
שלא להחמיצו.
אנטומיה שד מורה. עלילת גנגסטרים
זו, הולבשה על קולג׳ אמריקאי, שתלמידיו
ותלמידותיו, הם לקוחות הסמים המשכרים
וגם משווקיהם.
אם יש בסרט איזה־שהוא מוסר השכל
לתלמידי הגמנסיות הוא אינו במסקנה שלא
כדאי לעשן חשיש, אלא במסקנה שגם למורות
יש שדיים. מוכיחה זאת יאן סטרלינג
המשחקת בתפקיד המורה, חושפת את חזה
בשעת שיחת טלפון, במהדורה האסורה להצגה
בארצות־הברית, מיועדת רק ליצוא.

הגומי שבמ ש׳
אין כעסקי משי

(מקסים, תל-אביב;

בריטניה) הוא סרט המזכיר את הבדיחה על
האיש שהצליח להביא נערה אל חדרו, הגיע
עד ללבניה, והוציא משם את סרט הגומי
כדי להכין רוגטקה.
דויד ניבן מופיע בו כרואה־חשבונות
אנגלי טיפוסי, הנראה בדיוק כעשרים פקידים
אנגליים טיפוסיים הגרים ׳ בשכנותו,״
הגר בדיוק באותו בית כשלהם, המדייק להגיע
למשרדו בשעה תשע, ואשר במשך
עשרים השנים האחרונות לא חל כל מאורע
מעניין בחייו. עד אשר יום אחד הוא נתקל
במונית בנערה חמודה (ג׳נבייב פייג׳) המחדירה
לראשו לעשות מעשה הרפתקנות.
והוא עושה אותו.
בתפקידו כמבקר חשבונות של שתי חברות
ליצור גרבי נשים, אחת בפשיטת רגל
והשניה בפריחה, מצליח ניבן לזייף את
ספרי החשבונות כך שמאזנה של החברה
פושטת הרגל יראה כמזהיר, וזה של החברה
הפורחת כמחריד. עד שהענינים מתבהרים,
מצליח ניבן להפוך גם, בעזרת מניות שהוא
מוציא בפריצה מקופת אשתו, לבעלן
של שתי החברות גם יחד.
.עד לרגע זה הצליחו היצרנים להכניס את
הבחורה לחדר ולהגיע עד ללבניה. הצופה
הנמתח לאפשרויות המגוונות הטמונות במצב
זה, מתאכזב. ניבן חוזר להיות הבעל
והאנגלי הטיפוסי כמו מקודם• אולם למרות
אכזבה זאת, נשארים עסקי המשי קומדיה
חזית הומור בריטי טיפוסי, עשירה
במצבים משעשעים ומהנה.
תדריך אלה הסרטים המוצגים ב שבוע זה. בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם!
(מגדלור, תל-
אביב) — מסעה הראשון והאחרון של אנית
הפאר טיטאניק, בסידרה של סיפורי-אמת

כ עru

מאוזן .1 :נו ת שב ץ

n g ׳a

ה שד הז ה 1116

שא משרה גבוהה
בכנסיה; .4ראש
ממשלה אירופאי ;
.10 רשימה מקו בצת;
.11 דרישת
שלום; .13 מלת
הזירוז 14 אורה;
. 15 מורא; .17
דגל; . 19 תן!; .20
נקי; .22 שכונה
ניו־יורקית ; .25
בתוכה ; .26 פקו דה
בתרגילי־סדר:
.27 משגה למלך
מצרים; .30 פרי
קיץ; .32 נמיר,
למשל; .33 חצי
יופי; .34 בדחן;
.36 מלת הכללה;
.37 דמי קניית ה כלה;
.39 ממנה
שלט פטיין.41 :
שנות אדם; .42
ענף ; .44 שעון
שוייצרי ; .4 6הוא
של הקבוצה האלופה
; .48 אזיק ; .50 זע ; .51 בירה
אמריקאית ; .53 ממנה תזעק׳ לעתים,
האבן; .55 בעלת חמש אצבעות; ,57
מלת פנייה לאדון; .58 ממכות מצי
רים; .59 שבת השבתון; .60 ברית.
מ אונ ך . 1 :צורה גיאומטרית־מר־חבית;
.2בן נח; .3לעתים רחוקות;
.5בן יעקב; .6ספר תנ״ך; .7מלה
המקובלת על הצברים לצורך ושלא
לצורך; .8דרך, ברומית; .9מאישי
המהפכה הצרפתית; . 12 תאר; .15
יחידת חשמל ; .16 אגשים רבים ; .18

מכה בפנים ; .21 חצייה של הבנה ;
.23 נגד מטוסים; .24 פרק בישעיהו
המתחיל שמרו משפט ועשו צדקה!
.26 שתוק!; .28 בדלת; .29 משורר
עברי; .31 צבא ירדן; .32 פר, לש עבר;
.35 אוני; .37 בעל תפקיד דתי
יהודי ; .38 עשרת אלפים ; .40 שירות
האינפורמציה של מס הכנסה; .41
סמל מזל ; .43 מספיק ; .45 מטים ;
.46 תלמוד ; .47 סבון ; .49 חומר כתי בה;
.52 מערב; .54 נישא; .56 של
שניים ! .58 קואופרטיב לתחבורה.

« הלילה שיזכר לעד

>)ps׳ 6

קצרים על שהתרחש בה ביום טביעתה

יעקוכוכסקי והקולונל

(אלנבי,

תל־אביב) — דני קיי בדמות האביר בן
דמות היגון ובן הדת היהודית, המסדר
בחכמתו קולונל פולני שחצן׳ ומפגר.

המפתח

(מוגרבי,

תל־אביב)

מלחמתן של ספינות־גרר בריטיות בצוללות,
ושל קברניטיהן בגורל ובסופיה לורן.

נ ע רי

• הגשר על נהר קוואי (אוריח,
ירושלים) — אפופיאה על האבסורד שבגבורה.

ון־דורן
ב״סודות הגימנסיה״
גם ל מורו ת יש אנ טומיה

• הדיקטטור

מל*ומרץועליצות חיי ם

חמד (ארמון־דויד, תל־אביב)

— זיזי ז׳אנמייר מקפצת, רוקדת ושרה
מגבר לגבר בחיפושיה אחר הגבר האידיאל־בסרטזמר
צרפתי.

111 לדדאל

.החלש ייאמר-ג 3ור אני״!
(יו אל,ד,יC

מכיל
ג׳ילה רויאל
(״מזון־מלכות״)
+ויטמין £

ריכוז מכסימאלי, הזק פי 20 מכל תוצרת אחרת !

urn

m uj

ישראל חתמה הסבם עם ממשלת צרפת להספקת שינייםתותבות
לאלג׳יריה

ב ע ריכ ת ל»ל» גל» 7י
מוזמנים משתתפים.

אחד הקוראים מבי!
המ שתתפים ב שליחת חו מר לעמוד זה יזכה מרי
שבוע ב שבוע בפרס של עשר לירות ישראליות.
הזוכה בפרס ה שבוע חוא צ. תמיר, תל־אביב.

כדי להחליף את השינייםשתישברנה במרתפי
החקירות של הצנחנים הצרפתיים?

סיעותהמיעוטים בהסתדרות פרשי מדיוני המועצה, אהרי שמפא״י
מרבה לדין במניעת זיופים בבחירות

בשביל מפא״י, זהו הרעבמיעוטו .

הסופר הרוסי בורים פאסטרנאק הודיע כי ינסה להתפייס עם מנהיגי
ברית־המועצות

...אחרי הצלחתו בפרס נובל, יפנה למפעלהפיס .
צייר מו ר רני ט טי מפורכם ה תיונז במשטרה :״ ר אי תי פורץ
מסתלי! מ בי תי ו בי דו רכוש רב.״ כדי לעזור למשטרה ב חיפו שי ה,
צייר האם: את דמו תו של הפורץ האל מוני. שבועיים עסקו מי ט ב הבלשים
בחיפו ש אחרי הפורץ, לפי ה ציו ר שבידם. לבסון? עצרו מפרק ומברשת נעליים -
החפצים הדו מי ם ביו תר לציור. עד אשר עלה רעיוז ב מוחו של הסמל, הוא ביחש
את האמז לצייר מפרק ומברשת נעליים. ואז למראה הציור החדש, פרצו י ל
הבלשים בקריאת התפעלות . :ד רי זה יעיחל הבולבול.״ והם יצאו ועצרו את
אירי שיקה, חיפה
יענקל דבולביל תיי ן -יייי ״ •

אמנות

ממשלת ספרד הודיעה שהיא עדיין מסרבת להשלים עם קיום י שראל...

מתוך השש שידרשו ממנה שילומים לצאצאי
נפגעי האינקוויזיציה?

צרור בדיחות מרוסיה
לפחות שני תריסר קוראים שלחו לי השבוע
בדיחות רוסיות. כולו תורגמו מתיר רשימה
ב״טיים׳׳ ,על ספרו החדש של אירוינג לוין,
״דחוס ראשי, ברית־המועצות.״ מכיוון שחב־דיחות
ראויות ככל זאת לפירסום, החלטתי
לבחור כמה מן המוצלחות שבהן. זה יראה
שגם אני קוראת את ״טייס״.
• תייר אל תושג גזוס?ב\ז אגז B׳W ׳nגזאס־גוי!!
בברית־התויובות. הרומי תשיב. בתיוג :״לא ;
אוו הסותווימתיגז מבורית כי לל>זומ תבלי לברתו
הוא גוימתז בלתי־מרורומתיבי״.
• הגותוג היותי פראידה תוהל תתרות בי\
קוראיו, גול הבריתה המולימית התובלתת ביותר.
מרס ראשו\ 20 •.שוות תאמר.
• ווקמית לוכותו של לוי\ ,כי הבריו מגוב
שבברית התוצאות יכול להתקיית תממר ביתי־

בי ד ר שיר

מע שה
ב שני ח מו רי ם
סיפר לי אליעזר מלחי (השופט המחוזי,
אבל אז טרם היד, שופט):
אתון המליטה תאומים. והיה כי גדלו
העיירים, נמכר האחד לישיש בעל נכסים,
והאחר נמכר להוות־הניסייים
הממשלתית.
חי חמורו של הישיש בנחת,
אבוסו מלא מעדנים
ועבודה כמעט אין, כי אין
בעליו רוכב עליו אלא אחת
בחודש לביקור בבוסתן או
אל אחד מבניו. והחמור הממשלתי
חי בצער. מספואו
בתקציב וגם מזה גונבים.
והכל מעבידים אותו והכל
בועטים בו — רכוש ממשלתי.
יום
אחד נפגשו האחים. נפלו זה על
צואר זה ובכו. אחרי שנרגעו, אמר החמור
הפרטי לחמור הממשלתי :״נדמה
לי, אחי, כי דלים פניך.״
אמר החמור הממשלתי :״אהה, אחי.
את המספוא גונבים, את העכוז מלקים
ואת המרדעת אין מתירים, והכל אדונים

אמר החמור הפרטי :״לבי נוקפני,
אחי. הנה אני חי בטוב. עבודה כמעט
אין ומספוא בשפע ומן המובחר. ראה,
אחי. הן תאומים אנו. הבה נתחלף לחודש
או לחודשיים, ותניח קמעא ותחליף
כוח מסבלותיך.״
אמר החמור הממשלתי :״תודה לך,
אחי. לא. אל תיעלב, אבל לא אוכל
לוותר על הכבוד של עמדתי. אני פקיד
ממשלתי.״

נוע שה
ב פ קי דממ של תי
ועתה אנו מגיעים לעיקר.
יום אחד החלטתי שאני צריך דרכון.
בידוע? זה אמנם סיפיר רענין, אלא ש־

אתזהסס ־ שמעת?
אינו שייך לכאן. ובכן הלכתי למשרד
שליד שדרות נורדאו, ומסרתי טפסים
וממון. כעבור כמה שביעות הניעני
צרור דאר ובו דרכון.
הדרכון מם׳ 146383 היה על שם מיוד
שיץ.
לקהתי את הדרכון ונסעתי אל המשרד
שבו מסרתי את הבקשה. הלבלר מקבל-
הקהל הביט בדרבון ובתעודת הזהוי ואמר
:״טעות. גש למשרד
שברחוב אלנבי.״ אמרתי לו:
״טפל אתה בזה. אני איש
עסוק.״ אמר :״לא.״ אמרתי:
״שילמתי בשביל דרכון על
שמי. זה אינו על שמי.״
אמר :״אל תתעקש. גש לשם,
ומיד יתקנו.״
ראיתי כי ממנו לא אוושע.
נסעתי מצפון העיר לדרומה.
נכנסתי למשרד שברחוב
אלנבי, הראיתי את הדרכון
ללבלר המודיעין, ואמר :״ובכן,
מה אתר, רוצה, מר שיץ?״ אמרתי
לו :״זה הענין. שמי שיף ולא שיץ.״
אמר :״גש אל המנהל.״
ניגשתי. אמר המנהל :״מה הענין?״
אמרתי לי. אמר :״בחייך, לך לחדר
. 118 שם יסדרו את זה.״
הלכתי. שלחוני הלוך וחזור. בררו
פה ובררו פה. עד שהסכימו לתקן. מסרו
את הדרכון ללבלר שיתקן.
אמר :״אין מה לתקן. כתוב שיף.״
אמרו לו :״הכל פה קראו שיץ.״ אמר:
״אני קורא מלה זאת שיף.״ אמרי:
״תתקן או לא?״ אמר :״לא.״
ביקשו ממני שאצא. איך שכנעוהו אין
אני יודע, אבל שכנעוהו, כי כשקיבלתי
את הדרכון מצאתי כתוב בעמודו הראשון,
באותו כתב־יד שבו נבתב הדרכון
מלכתחילה :״תוקן: השם שיץ.״
ובשורה ״השם״ נמחק שיץ הראשון ונכתבה
פאכסימילה מדויקת שלו :״ שיץ״. .
הלכתי אל המנהל והראיתי לו. אמר- :י
״חביבי, בדרכון הן תשתמש בחוץ
לארץ, ושם אין איש יודע עברית, ובכן
מה ההבדל? שיף. שיץ, העיקר
תשוב בשלום.״

תוגבל של תפלגות, אג ג ת ואי אתר: התפלג.י>
הקותוויממית תהיה בשלמון, האתרות — בתאמר.
• אורת מובייתי ופתר. אשתראי ותג לו וכות
בתירה בי\ הגהיוות הקאפיתליממי לביג הגהיוות
הקותוויממי. ללא הימות בתר הופתר בתומר הקו
תוויממי ,״בי במת יהיה איות תתמור ברל.ז
בסקמור הוה״.
• רומי אחר הובא לריג, צל שהצליל צל שר
החיוור שהוא מיפש גתור. הוא ורו\ ל־ 20 שוות
תאמר: תתש שוימ צל הובאת דיבה ו־ 5ו צל גילוי
מור התריוה.
• ״בקרוב ווכל לומוצ לתארים, לווגה וליתר
הכוכבית ״.הראה פרופמור בפוי הממורומים שלו.
״יש שאלות?״ ממורות שישב באתת השורות
האחרווות של האולם הרים את ירו .״תתי.״ שאל,
״ווכל לומוה לויוה?״

חסשיר״ס
היה היתה בת בשם טובה
שסידרה לה, אט אט, גרדרובה.
עת פגשה היא בגבר
הורידה הסוודר
כתמורה היא קנתה דה עוד
כובע.
בלשנית צעידה בשם רות
התאבדה באמבט -איזו
שטות! -
״הנטיה מסתברת,״
רשמה כאיגרת :
״הזדמנות -התפשטות -
התעברות!״
צ. תמיר, תל־אביב

לעולם זנוייזת
העבירי העיסקה הקפואה לתוך קערה(
.הארץ)
יורם ברנשטיין, וזל-אביב
עיסוק בעיסוי.
הצגת בכורה ארצית לאחר הצלה
של הסרט( .הארץ)
בנו שטיין, חל־אביב
ממוות בידי המבקר־מ.
המדורה לחיפוש קרובים( .זבד)
יונה בר, חיפה
משרת את הציבור באש ובמים.
כל גבר מחפש עשה( .הבקר)
מרדכי דן, חליאביב
בארו! בנדיט.
להשתכן אתה

ף הוה מדאיג אותי !