גליון 1117 מתאריך 25 בפברואר 1959

u m .נוצחה ל על=״די בעלה? ;

חאם n׳nn
ואת nagi
בער mm

] mהניע
י אההעשהוה
ועצוו אה
ו הקרובים*

לבנטיניות במערב

HWK

nU D

רחוב גל־קסון ,8תל-אביב, מלפזן ,26785
ת. ד .156 .מען׳ למברקים :״עולנזפרס*.
המוציא לאור: העולם הזה בע״נז.
דפוס משה שהם בזנ״נז, ת״א, סל.51139 .
ההפצה: דוד סופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

הנקרא

העתזן

אתה זוכר בודאי את הסיפור הנחמד על
העכברים שהחליטו כי הגיעה השעה לשים
קץ לתעלוליו של החתול הישע. התכנסו
וטיכסו עצה. הפתרון נמצא חיש מהר: כל
מה שדרוש לעשות הוא לתלות פעמון על
זנב החתול, ואז ישמעו אותו כל העכברים
הטובים כשיבוא ויצילו את נפשם. אלא שלא
נמצא עכבר שיקבל על עצמו את התפקיד
הבלתי־נעים.
אולם, כפי שכבר נאמר, אם תרצו אין
זו אגדה. בעתונות הישראלית יש המשך
לסיפור. נמצא עכבר — והוא העולם הזה
— שכל מקצועו לתלות פעמונים על זוכות
של חתולים.
מאז השתרר מצב כזה: העכבר תולה
את הפעמון. שאר העכברים מחכים זמן מה

בזהירות כדי לראות איך יפול דבר. אחר-
בך, כששוב אין סכנה, יוצאים כל העכברים
החמודים מן החורים, רוקדים וצו־
׳הלים :״ראו, כמה אנחנו גיבורים!״

פרשת ההגבר, הציבורית למלווה ר,עליה
היא דוגמה יפה.
כאשר המציאו ראשי האוצר את הסיסמה
המפוצצת של עליית מאות־ד,אלפים ממזרח
אירופה, לא העז איש לפקפק בה.
איש לא הזכיר את הרמאות המשוועת של
קרן המגן, כאשר התלהבותו הבנה של עם
שלם. נוצלה באופן ציני כדי להכשיר את
הקרקע למם חדש, שלא היה לו שום קשר
עם עניני המגן. איש לא הזכיר גם כי סיסמת
עלייודה,המונים היא לפי שעה רק חזון
לעתיד, וכי בינתיים (ועד היום הזה!) טרם
נוצל לצורכי עליה אף התקציב הרגיל שהוקצב
בשנת־הכספים השוטפת למטרד, זו.
אז, לפני ארבעה חדשים, יצא העולם תזה
ותלה את הפעמון. הוא פירסם מאמר תחת
הכותרת ״לא אתרום!״ והסביר מדוע.
כולם חיכו שירד ברק מן השמים ויכלה
אותנו. אך שום ברק לא ירד. תחת זאת
באו הדים של הסכמה, והדים אלה הפכו
במהרה לרעם ציבורי. מיד קפצו העתונים
ההגונים על העגלה, מפלגות הגונות פירסמו
מודעוודתעמולה ברוח זו כדי לנצל את

זהי צלם המערכת:
אריה הרו

כתב בכיר:
אלי תבור

חברי המערכת:
מנשה בר־דייז, שייע נלור, לילי גלילי.
דויד הורוביץ, רותי ורד, אברהם חרבווו,
יונית אבו־חנזרי, אביבה סמן, וזמום הינו,
שלמה הרו.

במדינה

ביותר

הקוניונקטורה. מלווה העליה התמוטט כליל.
האם זכר מישהו את העכבר שתלה את
הפעמון? חס ושלום.

עורך כיתוב:
סילבי עשת

עירך תבנית:

לפגי ארבע שנים בדיוק יצא העולם הזה
בסידרת מאמרים על משטר הטרור והשחיתות
בהושיסטאן. הדבר גרם לסערה נוראה.
אגרופנים ביקשו למנוע את מכירת השבועון
בחיפה. פצצה אחת הושמה במערכת, שניה
התפוצצה בדפוס ופצעה פועל. היו ויכוחים
סוערים בממשלה ובכנסת. שר־המשטרה הבטיח
להביא בקרוב את הטרוריסטים לדין,
אך שכח זאת מזמן.
תלינו את הפעמון על זנבו של חושים־
טאן. מאמרינו לא הפילו את שלטונו —
עתון יחיד, ויהיה אמיץ כאשר יהיה, אינו
יכול לעשות זאת בארץ, כאשר כל המפלגות
משתמטות מן הקרב ומחכות לשלל. אולם
החושיזם חדל מלהיות סכנה לאומית. כנפיו

קוצצו. פולחן האישיות של חושי נעלם
כלא היה. אפילו בחיפה עצמה נאלץ חושי
לוזתר על רבות משיטותיו, לצמצם את
שלטון אנשי־האגרוף ולבטל את קרנותיו
הפרטיות. הוא הפך ראש־עיר ככל ראש־עיר
אחר.
במשך כל ימי המאבק המסוכן, עקב אחרינו
העתון הארץ באף עקום. הוא הסכים
במאמריו כי אין זה יפה לזרוק פצצות
ולהחרים עתונים בכוח, אולם יחד עם זאת
הבליט כי אין הוא מסכים כלל וכלל לתוכן
הדברים של העולם הזה.
אולם עתה, כעבור ארבע שנים, שוב אין
זה מסוכן להתקיף את חושי. ומה שאינו
מסוכן, הריהו מכובד והגון. כך יצא הארץ
השבוע לפתע בסידרת מאמרים, המבוססים
על אותן העובדות שפורסמו בשעתו ב־העולם
הזה, ושבחלקן גם נובעות מאותם
המקורות. הוא מאשים את משטרו של הושי
בטרוריזם, בשחיתות, בני!זן מוסרי, וכהנה
וכהנה.
כמה טוב כשמישהו אחר תולה את הפעמון.

במכתבו
למערבה העולם הזה ( )1110 משמיץ
מר יצחק סגל מירושלים ימות את
העורר, שופד קיתוז ׳על גידוסים על הערבים
(״ואנדלים״ ובו׳) וקובע בסוף כי ״מבחינה
מנמלית, חברתית, תרבותית ומעוד בחינות
אחרות אנו שייכים לאירופה.״
חבל רק ששייכותו של מר פנל לתרבות
האירופית אינה מתבטאת ברמה התרבותית
של מכתבו. איני רוצה להשמיץ את שכנינו
הערביים, אד נדמה לי ני בצורת הביטוי,
ברמת הויכוח, בחוכר הגיון ובבילבול מחשבותיו
קרוב מר סנל הרבה יותר לנער-
רחוב בדמשק הצועק .,בוז!״ ו״הידד!״ לפי
מצוות אדוניו, מאשר לאדם אירופי.
התרבות האירופית מבוססת קודם כל על
מחשב אובייקטיבי, על היכולת להפריד בי!
רנש והגיו! ועל צורת ויכוח ענינית, שקמה
והוננת.
בשייכו את עצמו לאירופה, מוציא סר
סנל דיבה גסה על היבשת האירופית, הנמצאת
כיום אמנם בתהליד של שקיעה, אד
שבכל זאת היתר, פעם, בטשד תקופח קצרה,
מרכז התרבות העולמית.
תופעה מוזרה היא כי בעור שהיסודות
הגהותים ביותר במדינה — מבחינה רוחנית
— צועקים בקולי-קולות שהם שייכים לאירופה,
הרי דווקא אנשי־מחשבה רציניים
מוכנים כיום להשתלב בעולם האפרו־אשיאתי
המשיר.
הייש ה. גורמן, תל-אביב
עקבתי כעני! אחרי שיחותיו של עורר
העולם הזה עם האישים האירופיים. אם כי
איני מסכיס לכל דעותיו, הרי התרשמתי
מאד מ! העובדה שהצליח לקרב בחזרה לישראל
הונ מסויים של הוני־דעות חשובים,
אשר התרחקו ממנה בתוצאה ממדיניות ממשלתנו.
גם אני חושבת כי כדאי שהמדינה
תופיע בחוץ־לארץ בצורות שונות, ולא כגוש
מוטאליטרי אהד.
.. .אנב, במקום לתת תמונות כל כד
גדולות של כמה מז האישים, היה כדאי
לתת תמונות קטנות יותר של כולם, כי את
הקורא מעניינת חזות פניהם של האנשים
המשמיעים דעות כל כך מעניינות על ישראל.
שולמית כהנא, חיפה
בבקשה: תמונותיהם של רובר בארא, ה־עהונאי
הקאתולי הדגול (ליד שולחן הנשיאות
בפלורנץ); הקארדינאל. אויגן טיסראנס;
אריק דולו, עורן המרחב של לה־מונד
(חבוש נובע המשמר המסורתי של פלורנץ
בשעת הפסקה בועידה); השגריר אליהו
ששון( .ראד, תמונות).

לכבוד מר יצחק סנל: שמי שלטה שרעב*.
נולדתי בירושלים. אבי נולד בתיסז, ובז
אבות אבותיו. אני אזרח במדינת ישראל,
הנמצאת באסיה. תרבותי היא עברית, בת
אסיה. לא הייתי מעולם ׳ט״ך לאירופה.
איני שייר לאירופה עכשיו. איני מתכונן
להיות שייר לאירופה אי-פעם. היבשת שלי
טובה בשבילי. בכל הכבוד,
אסיאתי, תל־אביב
העורר מדבר מדי שבוע בשבוע על השתלבות
במרחב, ואחת מטענותיו היא שמבצע
קדש היה טעות נסה והוא הרחיק מרחק רב
את רעיון ההשתלבות. אד האם חשב העורר
מה היה קורה לולא מבצע קדש? במקרה
הקיצוני ביותר ארצות ערב היו מכחידות
אותנו.
ישראל במצב של היום אינה יכולה להשתלב
במרחב. הערבים ידרשו מאתנו צמצום
העליה, מעיר חופשי בננב, ושיקום הפליטים.
אד כלום יש יהודי אהד בארץ, שהיה
מסכים לותר להם מחוץ, נאמר, לטענה השלישית?
אינני בא לשלול את רעיוז ההשתלבות.
להיפר, הוא רעיון טוב, אבל לא
בתקופתנו. הוא יוכל לבוא רק אחרי שישראל
תישב את כל הגליל והנגב, ותקלוט
מספר מקסימלי של עולים חדשים.
ארנון שפרלינג, רנות־גן
כל הערכתי לד, שגריר השנעוז.
שלמה רייטמן, טבריה

סופר בחופי הכרך

לא קראתי את המשכי סיפורו של יהושע
בר־יוסף ב״חיפה העובדת״ (העולם -הזה
)1114 כי עם היותי חבר הסתדרות בעל
זכויות שוות עם יוסר אלמוגי ת. להב, אינני
נוהג לקרוא עתונים אפויים על ידי
מפא״י והמוגשים לאנשינן בעל כורחם, חינם

איו כסף. ברם, אוירת ההיסטריה של צדיקי
חיפה וזעמו הקרוש של צדיק הדור גה:
אלתרמז ננד הסופר יהושע בר־יוסף, כמו
אוירת הלינץ׳ ננד הזוג שלאו ורייטר, כשזו
האחרונה הקיפה את מרבית פסולת האדב
(שני מידים שונים זה
של חופי הברד
מזח ואם יהושע בר־יוסף נפגע על ידי ההכללה
— עמו הסליחה) — אוירת היב־טריה
ולינץ׳ זו באה בחיפה רק לשם וזיפי י
על נגעים רציניים יותר.
כי כשם שלחושי יש מה לכסות כ! יש גב
לאלמוני. כל ילד בארץ שמע על תעלולי-
בחירות לועדי־העובדים ועל מעשי טרור ואונם
פוליטיים. בעיניהם ובעיני חבריהב
בל מתנגד, אשר בארץ דמוקרטית אחרת הנו
אדם שוה זכויות. נראה כאויב שיש לחסלו
מי בארץ לא שמע על מהלד הבחירות לוע-
עובדי־הרכבת בחיפה? מי לא שמע על מהלר
הבהירות בשמן? חבר אלתרמז, עור עובדות:
אתה חזק ננד יהושע בר-יופף ורוצה ברמז
ברור לכלאו. איז פלא שקולר נדם, כאשד
אהד המורדים בעירית חיפה סיים, לפני ארבע
שנים, את הקריירה ביית חולים?•
חולי־רוח בכפר־פבא, עקב הפלת האימה ש?
אנרופגי חרטי.
עצה לי לבר־יום ף. אם רוצה. הוא עוד
לחיות כאדם או כסופר כלתי־תלוי, ואב
אי! הוא רוצה באוירת חנק וזנות פוליטית,
עליו להמיר את דירתו או שיכונו, ויהיר
מהודר כאשר יהיה, בחדר העלוב ביותר׳
בכל מקום פרט יחיפה של ימינו, חיפה שי
חופי הכרד.
יעקב כימי, בת־גלץ ן.

כדי פרסומת
איז זה הוגן להתקיף ארם העושה במיטב
יכולתו בדי למלא את התפקיד האחראי
המוטל עליו. אני מר,כוו; לכתבתכם ע־שמעון
פרם (העולם הזה .)1114 בזכותו קייב
כיום מנגנוז יעיל, דינמי, היכול לשמש
דונמא למוסדות רבים. אי! כפק שאי! ירצו!
מר פרם להצביע על הצלהות אישיות.
בפרט בעניני רכש, אבל לידיעתכם — זכיות
רבות לו. מר פרם אינו זקוק׳ לתחבולות-
פירסומת בכדי להופיע בפני הצבור ולהוכיח
את יכולתו.
ציי חבלני, נזעוז־אב׳--

קפה הפוך
לפני כחדיטיים הופיעו בעתונות כמה ידיעות
מעודדות על האפשרויות של נידוי
קפה במדינה, וכדי לשמור את הברזל מלוין,
הייתי רוצה להצהיר כי אמונתי איתנה
כי יש אפשרות לנדל קפה בארץ על בסים
מסחרי. אנחנו מוציאים כשלושה וחצי פיל־

יו! דולר בשנה ליבוא קפה, ולפחות חלק
מזה אפשר לחסוד אם נגדי קפה משל:־
אחד מחקלאינו הראשיים התנגד לתכניה
זו, בטענה בי הקפה צריד הרבה מים, וכי
מחיר העבודה הגבוה ימנע את גידול הקפ~
מלהיות משתלם.
כאדם שניהל שמונת אלפי דונם גידור•
קפה בקניה, בנובה של חמשת אלפי־רנל מעל
פני הים, גידולים שהעסיקו אלפיים פועלים,
אני מדבר בבר־סמבא. רק בתקופת הגידור
הראשונית יש צורר בכמויות של מים בהשקאה.
כשד,שתילים מגודלים, ומועבריב
למצבם הקבוע, הם מספקים את עצמם. חלקיב
של ישראל דומים יאלה של קניה מבתיני.
האקלים והקרקע. ויותר מזאת, הפועל ר־ישראלי
יוכל לקטוף פי שמש קפה מאשר
חברו איש קניה.
סום ברבור, קרית־ביאליק

בלי פסיכולוגיה

התפלאתי לקרוא בעתונכם (העולם הזה
)1110 מאמר אודות דליה ליטאי הטנדיי
אותה בטרגדיה ישראלית. אני רואה מקרה
זה כמקרה פרטי אשר יבול היה לקרות
בבל ארץ ׳ובכל משפחה. אני מסכימה ר־דעתכם
שזו טרגדיה, אולם טרגדיה אישית
ואיו להאשים בה את כלל הנערות הישראליות
ובודאי לא בשער העתוו ובכותרות
ראשיות. לדעתי, יש לדליה אשמה לא
מבוטלת בבל הפרשה. ואילו רצתה היתר
מסתירת טוב, ולכו אי! צורר להשתמש במליצות
לגבי המקרה שלה.
דבורה מרגלית, חיפה
בכל פעם
הזה )1116
שבהו היא
הופיעה אף

שאתם כותבים על דליה (העולם
הינכם מפרסמים את תמונותיה
מעורטלת בהונו. האם היא לא.
פעם במלבוש יותר הגון?
שלום בן־פורדו, ירושלים

תעולס חזה 1.117

ך« משך עשר שנים תמימות, יומם
• iולילה, השכם והערב, הם אמרו לנו:
״מדינה זו קיימת למען העליה.״
בעשרות מעמדים חגיגיים, במאות הכרזות
בכנסת, באלפי מאמרים בעתונות, ברבבות
נאומים בכל רחבי העולם, הם חזרו והצהירו
:״אין מטרה אחרת למדינה אלא להביא
אליה יהודים.״
המדינה אינה קיימת למען עצמה. לתושביה
אין זכות עליה. אין היא שייכת למרחב,
ואל לה להשתלב בו. כי המדינה שייכת
לעם היהודי׳ ויעודה העליון — לקלוט יהודים•
למען המטרה הקדושה הזאת, הוקמה
הממשלה. זוהי תכניתה — אין לה כל תוכנית
אחרת, כל שרותיה, כל משרדיה, כל
פעולותיה, תכלית יחידה זו עומדת לעיניהם:
קיבוץ הגלויות.

מנגנון אדיר של שנור, אשר העולם
לא ראה דוגמתו מאז כרי־אתו,
הוקם בארבע כנפות תבל,
כאשר סיסמה אחת ועיקרית מתנוססת
מעליו: תנו כסך כדי לקלוט
עולים.

פה אחד, יורקת בפני הצמרת הפוליטית
שלה ואומרת :״לא אתן
לכם פרוטה, כל עוד לא תקחו אד
תה בכוח הרי קרה משהו.

הנה כי כן, כאן קבור הכלב.
במשאל־בזק, המתפרסם בגליון זה, נתברר
כי למעלה מ־ 75%מן האוכלוסיה מתנגדים
למלווה העליה ולכל מסי העליה למיניהם.
אין זה גילוי חדש: מבול המכתבים שהגיע
למערכות כל העתונים הוכיח זאת. ואם יש
ספק בלב מישהו, מוטב שישאל את עשרת
האנשים הראשונים שהוא ייתקל בהם ברחוב.
לא קדמה לכך הסתה שיטתית של עוכרי־המדינה.
מלבד מאמר אחד במדור זה לפני
ארבעה חודשים, לא הושמעה מעל שום
במה הדרישה הגלוייה להחרים את מלזוה־העליה.
אף לא מפלגה אחת העזה להניף

דשן

כספים במלחמת־בחירות. כאשר יבוטלו ה*
שרותים המיותרים ביותר של הממשלה והסוכנות.
כאשר יתחילו בפיטורי הפקידים המיותרים
במוסדות הלאומיים.

הדמיון האנושי לא יתאר לעצמו
דרישה פשוטה והגיונית יותר.

אפשר היה לחשוב כי ראשי המדינה יעשו
לפחות ג׳סטה של היענות, ולו גם מתוך
כי כיצד אפשר להאמין שצמרת זו, אשר
אדיבות בלבד, ולו גם לשם אחיזת־עיניים.
משהו קטן וסמלי, לפחות. שיחברו יחד כל קיומה על סיסמות הציונות, תנהג בלפחות
בשטח אחד שתי מחלקות העוסקות הפקרות כזאת כשהמדובר בגורלם של עובאותו
הדבר. שיגבילו את הביזבוז של כל לים חדשים?

מפלגה בבחירות הבאות לשני מיליון לירות.
kכלהכסף אינו עונה על הכל. קליטת
שיפטרו לפחות עשרה פקידים שנרדמו על m
1Nעולים אינה בעיה חשבונית: בעשר
גליונרת דבר.
שיוותרו על קאדילאק אחד. על לירות אני קונה עולה אחד. במאה לירות
שליחות אחת למונאקו. על מר אני קונה עשרה עולים. זה טוב למיבצעי־פרסומת
מפוקפקים, אבל אין זה רציני.
במה ייקלטו העולים האלה?
איפה, רבותי, התוכנית?
זוהי, כמובן, שאלה ריטורית. כולנו יודעים
שאין תוכנית. איש לא חלם להכינה.

הם נאמו ונאמו ונאמו -על המיליונים
שיבואו, על חזון המשיח,
על קיבוץ גלויות. ובשם שלא הכינו
את המימון, אלא זרקו את
הלירות לים הכיזכוז, בך גם לא
הכינו מבשירי-קליטה אמיתיים.

כל זה נמשך עשר שנים. כאשר באו
עולים, וכאשר לא באו עולים. בשנים של
עליה מוגברת, ובשנים שלא היתה עליה
כלל. במשך עשר שנים, כך היד, נדמה, עמדו
מנהיגי ישראל ועמלו למען תכלית אחת
ויחידה: להיות מוכנים ליום הגדול, כאשר
יבואו היהודים המיוחלים בהמוניהם וישפכו
דמעות של גיל על אדמת המולדת החדשה.

ביקשו את המילוזה, והם יטילו את
המס, כדי להקים לעולים החדשים (מאירופה,
לא מארצות המזרח, חלילה) שיכונים. ולתת
להם עבודות־דחק. ואולי אף להקים להם
כמד, מפעלים שאין להם שום בסיס כלכלי,
אך שיעשו רושם טוב על תיירים מאמריקה
ויספקו לכמה מן העולים פרנסות מדומות.

והנה בא יום, והחלה באה עליה
גדולה.

לא עליה ענקית, אף לא אדירה, אף לא
גדולה מאד. לא עלית המיליונים מברית־המועצות,
אשר מזה שנים תובעים אנו את
שיחרורם בראש כל חוצות. לא עלייתם של
שני מיליונים, כבנאומיהם של דויד בן־גוריון
ומשה דיין ושמעון פרס ברדת עליהם רוח
השכינה באסיפת־בחירות. אפילו לא עליה
של מיליון אחד.
אלא עליה של כמה רבבות. איש אינו
יודע כמה רבבות — למרות הסיסמות ד,מ־צלצלות
בכינוסי המגבית. אולי מאה אלף.
אולי גם הרבה פחות.

זה מספיק לעשיית נפשות בבחירות.
זה ישכנע את ההמונים,
כל עוד באים הדולארים מן המענקים
והשילומים והמגביות, בל
עוד לא יתמוטט המפעל הזה על
ראש עובדיו כבנידקלפים. אולם
מה לכל זה ולקליטה של ממש?

• Vנו רוצים כעליה. כל אשר רוצה
לנטוש את מולדתו ולבוא אלינו, להצטרף
אל האומה העברית כאן ולחלק עמנו
את גורלנו — ברוך בואו. זה צו הומאני-
טארי, וזה הגיון לאומי.

באה עליה של רכבות -וממשלת
ישראל עומדת כשור לפני
ההר, אובדת עצות וחדלת אונים.

כל המנגנון האדיר הזה של ממשלת
ישראל, העולה לנו מיליארד ושלוש מאות
ושלושים וחמישה מיליון לירות ישראליות
טובות לשנה, ואשר אין מטרתו אלא לשרת
מדינה־של־קיבוץ־גלויות — מהומם כמו אחרי
שואת־טבע נוראה•
וביאושה הקודר לא ראתה הממשלה דרך
אלא להניף לפני אפנו את קופסת־התרומות
השחוקה ולהתחנן :״תנו כסף למען היהודים
האומללים! תנו 20 מיליון לירות למלווה
העליה!״

ובאשר הציבור, אחוז בחילה,
הפנה לה את הגב כתנועה ספונטאנית,
אחידה וכללית, מניפה
עתה הממשלה מעל לראשנו את
שוט המסים ותובעת נמרצות :
״תנו 35 מיליון ל״י למלווה הוכה!״

וכאילו כל זה אינו מספיק, עומד עוד
ראש־הממשלה לפנינו, בפוזה של פילוסוף
יווני שראה את חולשת האדם הקטן, מנענע
ראשו בעצב עמוק ואומר לעצמו׳ בקול
דם :״אוי לעם שאינו ראוי לשעתו הגדולה!״

i tין כאן בעיה של כסף. אל נעמיד
Cאפילו פנים. אומה המסוגלת לשלם

מיליארד ושלוש מאות ושלושים וחמישה
מיליון לירות בשביל התענוג המפוקפק לקבל
פקודות מממשלה זו, יכולה גם לשלם
את שלושים וחמישה המיליון הנוספים.
לא כאן קבור הכלב.

אולם כאשר אומה שלמה, במעט

לרגע החשד ללב: כל זה אינו
יכול להיות רציני. אולי הם ככלל
אינם זקוקים לכסף למטרה זו. הם
משתמשים בתירוץ הראשון שעלה
בלבם כדי לאסוך בסך למטרות
יומיומיות, או כדי למנוע אינפלציה,
או לסתום חור כתקציב.

אין אנו באים כטענות אל הממשלה
על שהיא רוצה לדאוג לעולים
האלה. אנו מאשימים אותה
על שאינה מגלה רצון מינימאלי
ויכולת מינימאלית לעשות זאת.

אנו תובעים אותה למשפט לא על שהכזיבה
את התקוזת שלנו, אלא על שהכזיבה
את התקוזת שהיא עצמה הפריחה אותן.

דגל זד, מעל לראשה. אף לא עתון אחד
העז להכתיר בה את מאמרו הראשי.

זהו גל שגאה מלמטה -מלבו
של עם אשר סבלנותו החלה
פוקעת.

מ7בם של מאות אלפים אשר פעם בשבוע,
או פעם בחודש, מסתכלים בתלוש
שכרם ורואים כי חלק הארי של הכנסתם
מנוכה אוטומטית לטובת שורה ארוכה של
מוסדות ורשויות שכולם, בלי יוצא מן
הכלל, טוענים כי העליה היא קודש קדשיהם,
צפור נפשם. אף לא אחד מכל המוסדות
והרשויות האלה מוכן עתה לוזתר על כסא
אחד במשרדו לטובת העליה.

א ש ואתה עומד ומשתאה ממש: מה
הם גבולות החוצפה האנושית? מה הם
גבולות החוצפה אפילו של בעלי שררה,
שניתקו זה מכבר כל מגע טמא עם בגי־תמותה
רגילים?
הנה באו אזרחי המדינה הזאת וחזרו
בזה אחר זה, בסבלנות עילאית: אנחנו נשלם
רק כאשר יוותרו המפלגות על ביזבוז ה
פסת
אחת בבנין-הפאר החדש של
מועצת פועלי כרכור.
אבל לא. צמרת המדינה הרגישה אינסטינקטיבית
כי בפני מרד ספונטאני זה של
דעת־הקהל ההגונה אסור לסגת. כאן יש
להראות תקיפות וכוח. כי מי שמוותר ב־קלות־דעת
על קאדילאק אחד, סופו לוותר
על שני. ומי יודע לאן יתגלגלו הדברים.
וכך קורה כי באותו עתון, המכיל את
קריאתו הנרגשת והנרגזת של ראש הממשלה
אל השאננים בציון, יכול האזרח לקרוא
על המשך הביזבוז בכל השטחים. השליחים
נוסעים. עסקני מפלגה נוספים מקבלים
משרות שהומצאו בין לילה. ואותו
פקיד אומלל, אשר חוסר־כשרונו המעורררחמים
משודר בכל יום לתוך מאות אלפי
בתים בישראל, מודיע בשחצנות תהומית, כי
למחרת יום הבחירות יוציא את עתון־הרדיו,
אותו עתון־רדיו אשר לא קם לו מצדד אחד
מתוך שני מיליון תושבי ישראל, אותו
עתון־רדיו אשר למענו נגנבות כל שנה
שתי לירות מכיסו של כל בעל־מקלט.

מול ציניות אגדתית זו מתגנב

לא על שהיא מועלת בתפקידים
שהיינו אנחנו רוצים להטיל עליה,
אלא על שהיא מועלת בתפקידים
שהיא הטילה על עצמה.

אמרו לנו: אין היא מסוגלת להשיג שלום,
ואין היא מסוגלת להבטיח עצמאות של
ממש, ואין היא מסוגלת לספח תרבות עברית•
אבל היא תקבץ גלויות ותביא עולים.
והנה, בתפקיד האחד הזה, שעליו היתד. כל
גאוותה האומללה, היא מגלה אפסות קיצונית,
אימפוטנטיות מוחלטת.

לכן, מבקשת עתה צמרת זו להגיש
לנו את החשבון. היא תובעת
מאתנו את פרעון השטר שהיא
חתמה אותו, ואשר עבורו אין
לה כיסוי כספי, ארגוני ורוחני.
זוהי הכרזה של פשיטת-רגל, כהסוואה
של מליצות ציוניות על
״משטר עליה״.

משטר־עליה?
זה משטר המחבל בעליה. בעלית הרבבות
הבאה אלינו כיום. ובוודאי בעלית המיליונים
שאנו כולנו מקווים לה, בבוא היום.

תצפית

במדינה

(כל הזכויות שמורות)

• המתיחות ג ץ ישראל ורע״ם תתחדש. הפעם: וב על י?;!
תוכניות הפיתוח של ישראל בצפון הארץ. שעה שישראל עושה את ההכנות
למימוש תוכנית ההשקיה הארצית, מסתמנת בצר הערבי נכונות לנקוט באמצעים
שונים כדי לעכב במידת האפשר את ביצוע תוכנית זאת מלבד הפעילות
הדיפלומטית בשטח זה, יתכנו גס התנושויות־גבול עם סוריה.

• ארגונים יהודיים לא־ציוניים ינסו להטות חלק מן העלית

הרומנית לארצות אחרות, מלבד ישראל. בין החוגים הבלתי־ציוניים
בארצות־הברית מתגבשת הדעה כי יש לעודד את המהגרים מרומניה להתיישב
גם בארצות אחרות, בעזרת כסף אמריקאי, תחת הסיסמה, לא רק בישראל ישנן
משפחות מרומניה*.

• אין לצפות לצעדים נוספים במאבק שלוש מפלגות המי \ \
עוט בהסתדרות, לתיקון סדרי הבחירות. אחרי שמועצת ההסתדרות

כונסה שוב כדי לדחות את הצעות המיעוט, ברוב קולות מפא״י, היתה קיימת
נטיה בקרב חלק מסיעות אלה להרחיק לכת עד כדי החרמת הבחירות אשר
ייערכו בעוד שלושה חודשים. לבסוף הוחלט נגד צעד זה מחוסר הרגשת־שותפות
בין שלוש סיעות אלה.

• הקואליציה העירונית בנתניה עשויה להתפוצץ ככל יום.

אחרי קבלת דו׳׳ח מבקר המדינה על חקירתו בנוהלי המימון שהנהגו בעיריה על-
ידי ראש העיר הפרוגרסיבי משה שקד, מתגבשת והולכת בקרב סיעת אחדות־העבודה
בנתניה ההכרה
כי יהיה זה
לתועלת המפלגה בעיר
זו, אם תחזור
בת משותפותה עם
ראש העיר. ההכרעה
תתקבל, כנראה, בהעליונים
מוסדות

המפלגה בעל
דעה חשובה בנושא
זה: שר־הפנים ישר־
העם סיוט של דירה
יתכן כי בסיוטי־לילה חלם דויד בן־גוריון
לעתים על התגשמות האפשרות הבלתי־אפשרית:
ששלושת האגפים בכנסת — השמאלי,
הימני והדתי — יעשו יד אחד נגד
מפא׳׳י.
בהתעוררו מסיוטים אלה, יכול היה להיאנח
ברגש של הקלה. כי הדבר לא נתקבל
על הדעת. השנאה בין שלושת האגפים
מנעה תמיד כל התחברות. כך ניתנה ל־ביג׳י
עמדת־מפתח יחידה במינה בעולם: יש
לו תמיד המבחר בין שלוש קואליציות, דבר
המאפשר לו להוריד את מחיר שותפיו עד
לאפס. בארץ אין אופוזיציה, אלא רק מועמדים
לקואליציה שלא הצליחו להיכנס.
ענין שד אומץ־לב. החודש היה נדמה
כי הבלת-־אפשרי אפשרי. העילה היתד,
צדדית: בחירת יושב־ראש לכנסת. בראשו
של עסקן ימני צץ רעיון גאוני: אם יציע
הימין יושב־ראש מן האגף השמאלי, כמו
נחום ניר, יתחברו באופן אוטומטי 28 קולות
הימין עם 24 קולות השמאל. די יהיה
בתשעה קולות נוספים מן המחנה הדתי,
כדי להכות את מפא״י שוק על ירך, ליצור
בפעם הראשונה קואליציה לאומית, מקיר־אל־קיר,
נגד מפא״י.
מפא״י הכירה רק במאוחר בסכנה המת־

אל בר־יהודה,

• למרות ד!צ•
הרת־שמחתו הרשמית
של דויד
בן־גוריון,
אין ממשלת ישראל
מאושרת
ביותר מן המפנה
שחל ב•
קפריסין. בחוגי

משרד החוץ, אשר
האמינו כי האי יישאר
תחת שלטון
בריטי תקופה ארוכת
בעתיד ואשר ניהלו את מדיניותם בהתאם להנחיה מוטעית זו, מתגבר החשש כי
הרפובליקה הקפריסאית העצמאית עשויה לזכור לישראל את יחסה הבלתי־ידידותי
כלפי מלחמת השיחרור נגד האנגלים, תצטרף במידה זו או אחרת לחרם
הערבי סל ישראל.

• ההסכם הכלכלי המצרי־כריטי עומד סון ז-סוף להיחתם.

אתרי שההסכם כמעט התפוצץ, בגלל חילוקי־דעות לגבי שוויו של רכוש המיליונר
היהודי יוסף סמוחה, תוותר אנגליה על חלק ניכר מתביעות סמוחה כדי להגיע
להסכם. ממשלת בריטניה עשויה לפצות את סמ 1חה על הפסדיו, מקופותיה
שלה.

• הנימה הבינלאומית הצפויה מקהיר בשבועות הקרובים :

הדגשת אי־תלות במערב ובמזרח כאחד. אחרי כמה שבועות של הסתה אנטי־קומוניסטית
— ובמידה פחותה, אנטי־סובייטית — בעתונות רע-ם, יומתק קו
זח במידת־מה. ואילו השיפור הממשי ביחסים עם ארצות־הברית לא יודגש
במיוחד.

• תתגבש בנראה דרישה כתור שורות מפא״י להרחיק את
שר המסחר־והתעשיה פנחס ספיר מתפקידו, ולמנות במקומו
את נגיד בנק ישראל דויד (״דוליק״) הורוביץ. דרישה זו עשויה
לבוא מצד ותיקי המפלגה, שאינם רואים בעין יפה את מדיניותו הליברלית של
ספיר, כלפי הסקטור הפרטי. מכל מקום, לא יחול שינוי זה לפני הבחירות
לכנסת.

• כקרוב יופיע בלונדון ספר חדש על פעולות ניל״י, ארגץ
המחתרת שפעל מאחורי הקווים התורכיים כארץ־ישראל
בימי מלחמת העולם הראשונה. הספר, פרי עטה של הסופרת היהודיה־

אנגליה אניטה אנגל, עשוי לשפוך אור על כמה מן הפרשיות הסתומות בתולדות
מחתרת זו. בין השאר: הקשרים יעם כובש הארץ, הגנרל אלנבי; מדוע הקדיש
הקולונל לורנס האגדי את ספרו ל״ש.א ,*.שהם לפי גירסה אחת ראשי־התיבות
של שם שרה אחרונסון, גיבורת ניל״י.

גבשת* .היא התעקשה דווקא להקל על אויביה,
בהציגה את מועמדותו של ברל לוקר,
עסקן קשיש הראוי לפנסיה, אשר פעילותו
הממושכת בלונדון, בימי המאבק למען המדינה,
נסתיימה בשואה״ .הדבר נראה לכל
הסיעות האחרות כעלבון להן, מאחר שכולן
בדעה שקשה למצוא מועמד פחות מתאים
אפילו בשורות מפא״י עצמה.
מפא־׳י יכולה עוד להיחלץ מתבוסה על־ידי
טכסים ברגע האחרון, כגון הצגת מועמדות
של חבר סיעה אחרת מטעם מפא׳׳י
עצמה, או בחירת מועמד מפא״יי שיצליח
לשבור את איחוד האגפים. אולם אפילו
תצליח בכך, ייכנס שבוע זה להיסטוריה
המפלגתית בשל עובדה זו: בפעם הראשונה
הוכח כי אמנם אפשר להנחיל תבוסה ל-
מפא״י, אם שאר הסיעות ימצאו בלבן די
אומץ כדי לעמוד בפני זעמו של דויד
בן־גזריון.
מדיניות פרה ! שזיפי
רומאן־האהבה בין ישראל והוואתיקאן הוא
מן האומללים בעולם. החתן העיקש אינו
מסרב רק לבוא ביחסים, אלא אף לברך את
הצעירה הישראלית לשלום. על אף מאמציה
הקדחתניים של זו, המתבטאים בשיגור שלי•
אשר תצפית העולם הזה ( )1114 ניבאה
אותה בפעם הראשונה לפני שלושה שבועות.
״ היה זח לוקר אשר טיפח בשנות הארבעים
הראשונות את האשליה כאילו הצליח
לרכוש את מפלגת העבודה הבריטית למען
הציונות, וכי מפלגה זו תגשים את הציונות
אחרי שתעלה לשלטון. תחת זאת החלה
כהונתו האנטי־ישראלית של ארנסט בווין.

חים תכופים, לא זז הענין מן המקום זה
עשר שנים.
השבוע הגיע שליח ישראלי נוסף ל־וואתיקאן.
ד־׳ר מורים פישר, סגן־מנהל מש־רד־החוץ
וממפוצצי ועידת־פלורנץ* ,בא לרומא,
נתקבל לראיון אצל האפיפיור יוחנן
ה־ .23 התוצאות, כמו בעשרות שליחויות
קודמות של שרת, פישר ושות׳ — אפם.
כאשר נשאל ביג׳י השבוע אם הוא מאמין
בקשירת יחסים עם הוואתיקאן, השיב בהתחכמות
:״אני בוודאי מאמין. אם תשיג לי
את האמונה של הצד השני, יהיה טוב.״
לבידי לא היה פתרון איך להשיג שלום
עם הממשלה הרוחנית של 496 מיליון ה־קאתולים
בעולם.

מה הגורם לכשלון מתמיד זה זו
מדווח עורך ״העולם הזה״ ,טל
מך שיחה עם אישיות רמת־מעלה
בוואתיקאן:
ישראל משתדלת באופן נואש להשיג את
הכרת הוזאתיקאן. התקלה הרשמית היא עמדת
הוואתיקאן בענין ירושלים. הכנסיה דורשת
עדיין רשמית את בינאום העיר. אולם
גם היא יודעת שאין כל סיכוי לכך. היא
מחזיקה בקלף זה על מנת לזרקו על השולחן
ולזכות ברגע הנכון בקופה פוליטית
הגונה. הבעיה האמיתית היא שאין
לישראל מה לתת בתמורה.
הסביר זאת קארדינאל חשוב במלים אלה:
״אנחנו דומים לשני איכרים הרוצים לעשות
עסק חליפין. לאחד יש שזיפים. לשני יש
פרד״ כל עוד לא ימצאו שתי סחורות שהן
יותר שוות־ערך, לא יעשו שום עסק ביניהם*.
האסון
הוא כי לודאתיקאן נדמה שיש ברפת
הישראלית פרה שמנה שאפשר לסחור
בה. הדיפלומטים אדירי־הנסיון של הכנסיה
לא יזכירו את הדבר לעולם אלא ברמזים
דקים שבדקים, בשיחות פרטיות לגמרי.
על כן נדמה שמשרד־החוץ הישראלי עוד
לא תפס אפילו במה הענין.
עץ־אשוח בביתה. עיני הוזאתיקאן
אינן מופנות לירושלים, שם אין לו מה
להרוויח, אלא לארצות־הברית. במדינה זאת
התקדמה הכנסיה בצעדי ענק בשנים האחרונות.
כבר עתה היא הגדולה שם מבין
הכנסיות (אף שכל הכנסיות הפרוטסטנטיות
יחד עולות במספר חבריהן בהרבה על ה־כנסיה
הקאתולית) .הקאתולים מקווים כי
בתנאים טובים יצליחו לכבוש את ארצות־הברית
בדור הנוכחי. זהו היעד החשוב
ביותר בעולם•
המכשול העיקרי בדרך לכיבוש יעד זה
הוא עקרון שהפך מקודש בעיני רוב האמריקאים:
עקרון ההפרדה של הדת מן
המדינה. לפי עקרון זה, אין לדת כל זכויות
במוסדות המדינה, אין בתי־ספר דתיים מקבלים
שום הענקה מקרנות ממשלתיות. מנוי
וגמור עם הכנסיה הקאתולית לשבור עקרון

נגדה התיצבה במאבק זה קואליציה גדולה
של כל שאר הכנסיות, ובכללה מוסדות הדת
היהודית. אלה רגישים במיוחד, רואים
בכל הפרה של הרעיון איום על מעמו
חבריהם. כך ניהלו לא מכבר מאבק חריף
נגד בתי־הספר הציבוריים שהכניסו בחג־המולד
עצי־אשוח לכיתות, בטענה שזוהי
תעמולה דתית נוצרית, האסורה על סי החוקה.
בפעם אחרת עשו יד אחת עם הכנסיות
הפרוטסטנטיות, בחודש שעבר, כאשר
נתגלה כי במחנה צבאי אחד מינו הקצינים
קדוש קאתולי מסויים כבעל־החסות על
החיל שלהם.
פרה שאינה למכירה. הוואתיקאן
מאמין כי יש ביכולתה של ישראל להכתיב
את רצונה לכל עדה יהודית בעולם. הוא
מקוזה כי לחץ מתמיד בענין ירושלים יתן
לו עמדת־מיקוח, וכי באחו הימים ימכרו
היהודים את עקרון הפרדת הדת מן המדינה
באמריקה תמורת הכרת הוואתיקאן בישראל.
אף כי יש בעיר הוואתיקאן סיעות
שונות, הדוגלות בקווים שונים כלפי ישראל,
זהו הקו השליט.
לרוע המזל, זוהי הפרה האחת אשר אין
בידי ישראל למכרה. עקרון ההפרדה הוא
נכס צאן ברזל לכל יהודי אמריקאי, ובענין
אמריקאי מובהק זה לא יקבל הכתבה מישראל.
אפילו המוסדות היהודיים האמריקאים
לא יוכלו לכפות את דעתם על הקהילות
הבודדות, גם אילו רצו בכך.
(המשך בעמוד )8
• שם עורר עצם הופעתו את רוגז הערבים,
אשר בתיקיהם רשום כי פישר היה
איש שרות־המודיעין של אחת ממדינות־המערב.

ף שנו סוד גלוי כארץ, אשר איש אינו מוכן לדבר
עליו בפה מלא. כי סוד זה אינו רק בטחוני, פוליטי או
כלכלי. הוא נוגע בציפור־הנפש. וכדי לטפל בו יש להודות
בעובדות מכאיבות, הידועות אמנם לכל בר־דעת במוסדות
הציבור, אך שעצם המחשבה עליהם מכאיבה מדי מכדי
לאפשר את המשכה של פעילות שאננה.
זהו הסוד של התפרקות הגרעינים הצעירים, אשר עליהם
הטילה המדינה את המשימה של איכלום הגבול. אין זה
עדיין סכנה לשמירה על הגבול עצמו — למדינה יש די
אמצעים ממלכתיים כדי לעשות זאת, והתפרקותי של גרעין
התיישבות אין פרושו נטישת משק. במקום אחד בא השני.
אולם הצורך לקיים משקים ישנים, הניטשים בהדרגה על
ידי מיטב מייסדיהם, מקצץ מראש את כנפיה של כל תכנית
להקים משקים חדשים על אותו גבול. המועמדים הקיימים
מספיקים בקושי כדי למלא את הפרצות.
אלה הן העובדות:
בשנת 1949 עלו 43 קבוצים חדשים (מתוך 128 ישובים).
בשנת 1950 עלו 6קבוצים חדשים (מתוך 98 ישובים).
בשנת 1951 עלו 5קבוצים חדשים (מתוך 24 ישובים).
בשנת 1952 עלו 2קבוצים חדשים (מתוך 23 ישובים).
בשנת 1953 עלו 2קבוצים חדשים (מתוך 35 ישובים).
בשנת 1954 עלה קבוץ אחד (מתוך שמונה ישובים חדשים).
בשנת 1955 עלה 0קבוץ (מתוך 20 ישובים חדשים).
בשנת 1956 עלה קבוץ אחד (מתוך חמישה ישובים).
בשנת 1957 עלה 0קבוץ (מתוך 12 ישובים חדשים).
בעמודים אלה מנתח תעולס הזה את המצב בקבוץ אחד
— אחד המפוארים בארץ, ששמו הפך כמעט שם נרדף
למשק ספר.
קבוץ הצופים גונן נוסד על״ידי נוער ישראלי, בוגר

עלייתו המסחררת של כח־הספיגה העירוני. דווקא באותן
השכבות, שנתנו בעבר את מיטב החומר להתיישבות, חלה
התקדמות כלכלית עצומה. בניהן מגיעים בקלות לעמדות
לשליכלכליות,
למשרות ממשלתיות בעלותפרסטיז׳ה,
חויות בחוץ לארץ. במקרים רבים אין זו אלא שאלה
של זמן עד שצעיר בקבוץ נכנע ללחץ מרוכז זה של
הורים, נשים ופיתויים כלכליים.

« עם קיוו כי הנח״ל יפתור את הבעייה. בשורותיו,
כך ציפו, ישמרו לא רק הגרעינים הקיימים של תנועות
הנוער, אלא גם יווצרו גרעינים חדשים מקרב החיילים
והחיילות הבודדים.
החודש אמר הרמטכ״ל :״טוב היה לו אחוז גדול יותר
מבין אותם חיילי נח׳־ל העולים להתיישבות היו נשארים
במקום גם לאחר סיום, השרות הצבאי׳ ׳.במשפט זה
כלולה האכזבה העמוקה מאי־יכולתו של הנח״ל לפתור
בעיה ששום מסגרת צבאית אינה מסוגלת לפתרה. אכזבה
זו הגיעה לידי ביטוי חריף עוד יותר בהתקפה מוחצת
של הרמטכ״ל הקודם, שקבע כי הנח״ל מיותר לגמרי וחסר
כל תועלת מעשית.
כיצד אפשר למנוע את ההתמוטטות? פה ושם נשמעות
הצעית־פתרון, המצלצלות יותר בנחמות. אמר השבוע לכתב
העולם הזה, משה נצר, מפקדו הראשון של הנח״ל :״כאשר
העולים החדשים יתפסו את מקומות העבודה בעיר, והבחורים
הגדלים בארץ לא ימצאו עוד בקלות מקומות־עבודה,
תהיה ד,הענות למשימות־הספר הרבה יותר
גדולה׳.
היתד. זו דעה אופטימית מאד. התקווה האמיתית של

נו הס nwuבמיבסד הצופים, נואשיוו ו דון שרוביוח אורם ר«ש 3גו1ן-המאוח
הרבות אשר רק מתי מסכו מהם נשארו תל הגבול נמו צדוק (בתמונה למסש

גמנסיות מתל־אביב, רמת־גן וירושלים• הושקעו בו מיטב
הכוחות של תנועה חלוצית מנוסה ובעלת אמצעים. כל אחד
מן המייסדים עבר שנים ארוכות של הטפת אידיאלים. הרקע
הביתי, המעמד הבינוני הגבוה, הבטיח כי הספד. זו לא
תיפול על אזניים קשוחות של נערים אחוזי דאגות פרנסה,
אלא תגיע לנערים שהיתר, להם כל ההזדמנות להקדיש את
זמנם ומרצם ללימוד ולהתבססות רעיונית.
והנה מה שקרה לגרעין זה:
• עד אשר הגיע הגרעין לגיוס בצוותא ליחידת נה-ל,
נשרו בדרך כ־ 57 אחוז מהנערים והנערות שהתחילו ביחד
את תהליך החינוך בגדודים שהוציאו מתוכם גרעין זה.
• מן הרגע שהגרעין התגייס לנח׳ל ועד לרגע שעלה
לאדמתו באדמות גורייבה שבמורדות הרי הבשן, נשרו
בדרך 25 אחוז מחבריו.
• מן החברים שעלו יחד להתיישבות, שרדו היום —
כשבע שנים אחרי העליה — כ־ 15 אחוז 15 .אחוז אלד,
מהווים כשלושה אחוז מכלל הצעירים שהתחילו יחד את
דרך החיים החלוצית בקני הצופים בתל־אביב, רמת־גן
וירושלים• ואין לקוזת שזה סוף התהליך.
אין פריש הדבר כי משק גונן עצמו נעזב. גרעינים
באו להשלים את החסר, ויתכן כי המשק עצמו
כיום יותר משהיד, אי־פעם. אולם המחיר היה
ויתור על משק שני ושלישי, שאפשר היה להקימם
החדשים, שהוסחו מדרכם העצמאית לסתימת ה־במשק

גונן היא רק אחת מכלל הדאגות
של כל משקי הספר — אותם
צריכים לקום. אם יימשך תהליך

ההתפרקות, העשוי בנקל להפוך לתהליך של התמוטטות,
תעמוד המדינה בפני משבר עמוק ביותר — משבר בטחוני,
משבר פוליטי־מפלגתי, ובעיקר יהיה המשבר רוחני״
מוסרי.
מה עומד ביסודו של תהליך זה? בצורה פשוטה
אפשר לתאר את עלייתו של כל גרעין, כתוצאת מאבק
בין שני כוחות מתנגשים: כח המשיכה של האידיאל
החברתי, הדוחף את הצעיר ללכת לספר ולהשאר שם,
וכח הספיגה של העיר, המושך אותו חזרה.
בתקופות קודמות היה כח המשיכה של האידיאל החלוצי
נמרץ, יכול היד. לגבור במקרים רבים על כח הספיגה
של העיר, בה היתד. רמת המחיה נמוכה בהרבה מזו
הקיימת היום, ורק מתי מספר יכלו לצפות בבטחה
לחיים נוחים ולהתקדמות מהירה.
אולם בשנים האחרונות השתנה מצב זה תכלית שינוי.
האידיאלים החלוציים הישנים איבדו הרבה מכח משיכתם
הקודם. דור חדש שגדל בארץ, רחוק מן הבעיות החברתיות
של דורות עברו, שוב לא מצא ענין רב ברעיונות
של חברה אידיאלית וצדק מוחלט, כפי שנוסחו על ידי
בר בורוכוב וא.ד. גורדון( ,אשר לצעירים רבים בארץ
אינם אלא שמות של רחובות) .משק־ספר הפך בעיני
הצעיר הישראלי הרגיל למוסד שיש לו תוכן אחד ויחיד:
מלוי משימה בטחונית. וכפי שניבאו רבים מאנשי ההתיישבות
מראש, בויכוחיהם עם הדגשת־היתר של ענייני-
הבטחון בסי ראש־הממשלה: אין די בהכרה בטחונית
כדי להחזיק אדם לאורך־ימים במשק־ססר. סופו של איש
כזד, לראות את שרותו ד,בטחוני כשרות זמני, ולהעביר את
תפקידו לבאים אחריו.
אולם חשובה עוד יותר מירידת כח המשיכה, היא

האנשים הרציניים הקרובים לבעייה, מבוססת על הנוער
העולה, אשר גרעיניו הוכיחו עד כה כח עמידה חזק יותר
משל הגרעינים הישראליים. כי הבחור העולה, ששום
סיכויים מזהירים אינם קורצים לו בעיר, שאין לו משפחה
בארץ או שמשפחתו מטופלת בילדים רבים וחיה במעברה
— יחשוב פעמיים לפני שיטוש את ד,בטחון הכלכקי של
הקבוץ. ייתכן שגם זיקתו הרעיונית של בן חוץ־לארץ
צרופה יותר מגישתו של אדם שנולד באוירד. החופשית
של ישראל.
במקרה הטוב ביותר זוהי תקווה מדכאת. היא מעלה
תמונה של ספר שניטש על־ידי בני הארץ, והמוחזק בידי
עולים. לא קשה יהיה לתאר מצב כזה כהשענות על
לגיון זרים.
אולם אפילו תקוה זו רחוקה מלהיות וודאית. גם
העולה החדש משתרש, משפחתו מתבססת, ובהדרגה
יעמוד בפני פיתויים אשר לגביו, לא יהיו פחות קוסמים
מאשר אלה הקורצים היום לבן הארץ, בן המשפחה המסודרת•
כל תקווה כזו דומה יותר לתחליף לתקופה מוגבלת,
מאשר לפתרון של ממש.

**ץ ו& אדם רציני לא יעיז להעלות פתרון קסמים
Wלחיסול משבר מעמיק זה, אשר עשוייה להיות לו
השפעה על עצם דמותהמדינה בעתיד. כל פתרון יחייב
שינוי יסודי של האוירהבמדינה, שינוי דרכיהחיים, שינוי
המסגרת הרעיונית, ולמעשה שינוי המשטר כולו.
אולם יהיה הפתרון כאשר יהיר — .הטמנת הראש
בחול אינה פתרון כלל. טשטוש בעייה, מפני שהיא
מכאיבה, רק מגביר את הסכנה.

^ מאבק לא היה קל. איש מלבדם
I Iלא היה מוכן לתת יד למעשה הנועז.
הם היו נאלצים להלחם בכל הגורמים —
אולם הם ניצחו: עשרות חברי גרעין ט׳
של הצופים עלו לאדמות גורייבה, למרגלות
הרי הבשן, למרות התנגדותם הנמרצת של
הגופים המיישבים. קבוץ גונן הפך לעובדה
קיימת.
התוכנית היתד, שונה. איחוד הקבוצות
והקיבוצים, אליו השתייך הגרעין הצעיר,
הועיד לאותם חיילי הנח״ל תפקיד פרוזאי
ייתר: השלמת הקיבוץ תל־קציר, שנפגע מ־עזיבות
מייסדיו, נותר ללא כוח־אדם מספיק.
כדי להכשיר עצמם לתפקיד זה, נשלחו
בוגרי הגמנסיות מתל־אביב, רמת־גן וירושלים,
לכפר בלום, קיבוץ ודתיק בגליל העליון.
שם הכירו הצעירים לראשונה את
אדמות הספר, אשר עתידות היו להפוך לביתם.
כשסיימו
את הכשרתם בכפר בלום, נתבעו
הצעירים למלא את חובתם. הם סרבו. לדעתם
עמדה השלמת תל־קציר במקום פחות
במעלה מישוב הספר הנטוש. הם בחרו להקים
קיבוץ עצמאי על הגבול הסורי בצפון.
היה להם גם שם לישוב: גונן.
׳מאבקם של בני גונן לעצמאות מצא
לו ביטוי בבטאון הגרעין, בדרך. כתב יואל
(״יוליק״) אורן :״דם פרושו — מסירות,
נכונות, הקרבה וחוש צדק מפו ת ח ...כמובן
שנוכל לבצע את שאיפותינו ביתר הצלחה
במקום חדש( ,מקום) שם נוכל לקבוע את
א־פיינו, ולא במקום אשר דפוסי חייו הודפסו,
או הולכים ומודפסים.״

אורות דביקים מבוץ

ך • ק חודש לפני חג העליה לקרקע, חזן
רה גונן לחיק האיחוד. חברי הקיבוץ
הצעיר, שנותרו מבין אנשי הגרעין, פנו
למרכז האיחוד בבקשה לקבלם למסגרתו,
הבקשה חוללה סערה בגוף ההתישבותי הגדול
ביותר במדינה. בישיבת מרכז האיחוד,
שהתקיימה באפריל 1953 בחניתה, טענו
רבים מנציגי הישובים הצעירים כי קבלת
בני גונן הממרים לאיחוד, תפתח מחר דרך

החדש של הבנים. החרמון לבן־הפיסגה וביצות
החולה המכסיסות, היוז מסגרת מבטיחה
לישוב העתיד.
״כאן נקים את ביתנו,״ הבטיחו הצעירים
במגילת ההתיישבות.
סיכם את המאורע יושב־ראש המועצה
האזורית בגליל העליון :״אדמת הגליל היא
אדמת־בוץ. כל מי שתוקע בה רגל, לא יוכל
להוציאנה.״
החג הסתיים. החלו ימי המעשה האפורים.
עמם החל אף זרם העזיבות. אדמת הגליל
לא היתר, דביקה דיה, כדי להתמודד עם
אורות הכרך.

מעם מדי סבלנות

ך* כל התנהל ללא זעזועים מיוחדים עד
I Iליום השחרור של הבנות. עם השחרור
החלה העזיבה. ראשונים עזבו כל אלה שמעולם
גם לא חשבו ברצינות על צורת
חיים כזו, ואשר במקום זה או אחר בארץ
המתינו להם בזרועות פתוחות הורים שמצבם
הכלכלי היד, מצוין. היו שביקשו להמשיך
בלימודים באוניברסיטה או בטכניון,
ולא נראה להם שיוכלו לעשות זאת במסגרת
המשק, בכל אופן לא בשנים הראשונות.
אחרים סתם הלכו הביתה .״העבודה הזאת
היא לא בשבילנו,״ טענו .״בצבא זה
משהו אחר, אבל אחרי שגומרים, הולכים
הביתה.״
הסבירה השבוע לכתב העולם הזה זיוה
וינברג 25 בת רופא תל־אביבי מצליח,
שעזבה את גונן מיד עם השחרור :״הייתי
בתנועת הצופים עשר שנים וכשהגיע הזמן
ללכת לצבא, ברור שבחרתי ללכת יחד
עם החברים שלי. הלכנו לנח״ל והגענו
לגונן. מעולם לא התלהבתי מצורת החיים
הקיבוצית ולא עלה בדעתי שאשאר במקום.
במשך שנתיים הייתי אחראית על מחסן הבגדים
ומבחינה חברתית היה המצב מצוין.
אבל זה לא היה בשבילי. במקום הכרתי
את יורם שגם הוא חשב בדיוק כמוני. כאשר
השתחררתי מיהרתי לחזור הביתה. יורם
עזב גם הוא כשסיים את השירות ונישאנו.״
כיום גר הזוג בביתו המפואר של אביו
של יורם, מנהל בנק בתל־אביב. השבוע

שור. כך עשה פעמיים. כשחזר, הציעה האספה
להוריד אותו לדרגת מועמד. ליותר
מזר, לא חיכה. כתגובה על העלבון, קם,
נטל את חפציו המעטים ואת החברה שהביא
מתל־אביב, חזר לבית הוריו. כיום מתגורר
הזוג הנשוי בארצות־הברית, שם לומד הבעל
הנדסת־מכונות.
לעליזה ויצמן 25 הגרה כיום ברמת־גן,
סיבה שגרתית ורגילה לעזיבתה את המשק
ומעברה לעיר. אותה סיבה עלולה להישמע
בכל קיבוץ ולאו דוזקא צעיר, אולם שם
תחשוב האשד, פעמיים לפני שתחליט לשנות
בגללה את צורת חייה. לא כן כאשר ההורים,
הגרים בעיר, ממש מצפים להחלטה
כזאת מבניהם .״הייתי אקונומית,״ מספרת
עליזה ,״ואני קצת עצבנית, במיוחד לתפקיד
כזה שבו צריכים להיות אדישים לכל
מה שאומרים החברה עליך. בשביל להיות
אקונומית צריך אופי מיוחד, אני לקחתי
את כל הדברים ללב. היה נחרך הקקאו והחברים
לא היו שבעי־רצון — הייתי מקבלת
מצב־רוח לשבוע. לא יכולתי לסבול תלונות.
״משה׳לה, בעלי, רצה להשאר, אבל במשך
הזמן השפעתי עליו עד שהוא הסכים. באנו
העירה. אני הייתי אז בחודש הרביעי להריוני
ולא יכולתי לעזור בעבודה, כי איש
לא רצה לקבל אותי במצב כזה. בעלי מצא
עבודה פקידותית ועכשיו הוא עובד בהג־הלת־החשבונות
באיחוד הקבוצות והקיבוצים
ומרוצה מאד מעבודתו. אני עצמי למדתי,
תזונה, ועכשיו אני מורה לתזונה בבית־1
ספר ממלכתי ליד תל־אביב. שנינו נשארנו
קרובים לענינים. הוא מטפל במשקים שיתופיים
במסגרת עבודתו באיחוד ואני שוב
אקונומית. אלא שקובע במובן ההבדל הקטן
הזה.
״לפני כשלוש שנים באו אלינו מהמשק
וסיפרו שהחליטו לעשות מבצע להחזרת
״הזוגות הנשואים בחזרה לקיבוץ. הזמינו אותנו
לבוא לפורים ולהשתכנע. נסענו לגונן
וכולם התלבשו עלינו כהוגן, כמעט שהחלטנו
לחזור. הדבר היחיד שעיכב אותנו
וזה גם מה שאמרנו לחברים בגונן, היה
שאין לנו בטחון שאותם חברים המנסים
לשכנע אותנו לחזור, אמנם ישארו במקום
לאורך ימים.״
חוסר חברה הוא סיבה אחרת לעזיבה.
במשרדו שבבית האיחוד סיפר משה׳לה ויצ־מן
:״אני אישית הייתי חוזר אפילו היום,
לו היה מתארגן גרעין כמו זה שהיה לנו
או. אך אנשי גונן של היום זה לא זה.
מסתובב כאן, למשל, במזכירות האיחוד,
המזכיר של גונן. אני אפילו לא מכיר אותו,
כי הוא מהחדשים.״ שלוש וארבע שנים
לאחר שעזבו את הקיבוץ מתגעגעים רבים
מן העוזבים אל אורת החיים החופשי בחיק
הטבע. אלא שהטענה האחידה החוזרת ונשמעת
בפי כולם: לא יודעים כבר מי הם
האנשים שנשארו שם עד היום.

דוגמא חיה??{וזבים
פני שנים אחדות כבש יענק׳לה

רק אחת מהו עוד!שאוה ב»שק
(שולה עזר, מימין למעלה) מתוף קבוצת הבנות המחייבות שבתמונה.
התצלום נעשה לכבוד הילד הראשון שנולד כמשק -ענת, בתם של
אלבס ולאה. חברי גונן ראו כה אות לפתיחת תקופה חדשה בחיי הקיבוץ
הצעיר. הילדים, כך קיוו החברים, יקשרו את האנשים למקום.
לאי־משמעת כללית. תמכו בקבלת אנשי
גונן למסגרת האיחוד זקני התנועה. הסביר
אחד מחברי אפיקים :״בגונן ישנה קבוצת
אנשים אשר רוצה בנאמנות ובהתלהבות
להאחז במקום. חובתנו לסייע לרצון כן

חג ד,עליה נחוג ברב־עם. מאות אורחים
באו לעודד את קומץ האנשים שעזבו מאחוריהם
בית נאה וחמים בעיר, החליפו השתלמויות
שובות־לב בחוץ־לארץ וקרייארות
מזהירות בארץ, בעמידה אפורה על משמר
הספר. אפילו הורי המתיישבים הצעירים,
שעשו כל אשר בעם להניא את בניהם
מ״השגעון החלוצי* ,נשתכנעו למראה ביתם

עמד יורם בפני סיום לימודיו בפקולטה
לחקלאות. הקשר עם האדמה נשאר.
סוג נוסף של עוזבים היו אלה שלא
הצליחו למצוא לעצמם בני או בנות זוג,
בין החברים המעטים במקום. גם הם לא
המתינו הרבה לאחר השחרור, חזרו העירה,
מקום שם המבחר גדול יותר והמחזור מתחלף
בהתמדת
אחרים התאכזבו. אליהו רושגולד (,)26
היה אחד מהמבוססים בגרעין. את חדשי
העליה הראשונים עשה מחוץ למקום בתפקידים
שונים. כאשר סיים את תפקידיו
בעיר וחזר לקיבוץ לא יכול היה להסתגל.
הוא ביקש חופשה, לא קיבל ויצא בלי אי
rסנדרוב
את כותרות העתונים. יחד עם
שני חבריו אלקנה קידר ויובל פפיש, טיילו
לחרמון, נשבו, הוחזקו מספר חדשים בכלא
הלבנוני. כיום יענק׳לד, הוא אחד הבודדים
שעזבו את גונן אך נשארו בכל זאת צמודים
לאדמה .״אני הייתי מהקיבוצניקים השרופים
ביותר,״ מודה סנדרוב בביתו הכפרי
שברמת־הדר בשרון .״צעקתי תמיד שצריך
שוויון גמור. כשהיו חברים מעלים לפעמים
הצעות להקל קצת את הרצועה ולאפשר
להכניס לחדרים כלים ומצרכים פרטיים,
הייתי אני ראשון המתנגדים. לקחתי את
העסק במלוא הרצינות. כשמישהו מהחברים
היה עוזב לא היתה חשובה לי הסיבה,
הייתי נעשה ממש ברוגז אתו ומנתק את כל
היחסים. למדתי בגימנסיה רחביה בירושלים
והגעתי כמו כל החברים שלי לגונן ונעשיתי
למרכז גן הירק. היתד, לי שם סמכות
מלאה והייתי מרוצה בהחלט.
״קנה־המידה היחיד להערכה של אדם בקיבוץ
הוא היחס מצד החברים. כשהצלחתי בעבודתי
בגן־הירק, היו החברה מהללים אותי
ושמחים בשמחתי בכל פעם שרק היו רואים
אותי. בעיר קנה־המידה הוא הכסף בלבד.
כשמישהו מצליח בעיר, הוא אינו משתף
כלל את שכניו ומכריו בשמחתו.
״הכל היה סוב ויפה עד שפתאום התחלתי
לחשוב שבעיר אוכל להגיע להרבה
יותר מאשר במשק. לו לא הייתי עוזב לפני
כשנה וחצי, הייתי מקבל את התפקיד של
מרכז המשק, זה המכסימום שיכולתי להגיע
אליו.
״חשבתי שבעיר לא אהיה מוגבל בהתקדמות
וברכישת כל הדברים שארצה, החלטתי
לעזוב. אך מיד כשבאתי העירה, קיבלתי
ממש בחילה מהאוירה ששררה בעיר.

עשוה חב

לחץ האשת
הוא שגרם למשה׳לה ויצנזן ( )26 לקום
יום אחד ולעזוב את צורת החיים, הנראית
לו גם לאחר שעזב, כאידיאלית מכל
צורות החיים האחרות שהכיר בעבר.

סיכויים טובי
ב,עיר נראו לאחד הקיבוצניקים הקיצוניים
-יענק׳לה סנדרוב 26״הייתי מאלה
שתמיד היו בעד שיוויון מוחלט, אך פתאום
הרגשתי שיש בעיר יותר אפשרויות.״

הגעתי למסקנה לי לחיות בעיר לא אוכל
אף פעם. הפשרה שהגעתי אליה יחד עם
רינה אשתי היתד, להתמסר לחקלאות במקום
קרוב לעיר. קיבלנו קצת כסף מן ההורים,
לוינו את היתר, וקנינו משק ברמת־הדר.
עכשיו, כשנולדה לנו מירב, אנו נזכרים עד
כמה נוח בקיבוץ הענין של גידול וחינוך
ילדים. פה רינה נאלצה לצאת לעבוד במשק
שלנו זמן קצר מאד אחרי הלידה. בקיבוץ
היא היתד, נחה לפחות כמה שבועות. עד
שהמשק יתבסס אני עובד בבית־החרושת
לעורות השייך לאבי בפתח־תקוה, אך הכוונה
היא בסופו של דבר שאתמסר כליל
לעבודה כאן במשק.״
לראשונים היו סיבות לעזיבה. אלה שבאו{
אחריהם, כבר לא היו צריכים סיבות. הי6
להם דוגמא.

ir •k ic

גרעין חדש,
*«» נתיים לאחר הן

Mכבר הורגש מחסורי

בגונן עצמה. ההיסטוריה
אנשי גונן, שסרבו להשלי!5
המשוועת לידיים עובדות, החלו ׳
דלתות האיחוד, לתבוע השלמה לעצ5
בני גרעין מענית, שהורכבו מבוגרי
בית הספר החקלאי ׳עיינות ובוגרי גמנסיה
בחיפה, נחלצו שנה לאחר מכן לעזרת הקיבוץ
הנעזב. עזיבתם של המצטרפים היתד,
מהירה יותר. מיד לאחר שהשתחררו מהצבא
חזרו רוב החיפאים לבתיהם. תלמידות
עיינות היססו, אך גם הן עלו לבסוף על
הדרך הנוצצת. שדות גונן הירוקים זעקו
שוב לידיים עובדות.
כשגרעין מגב של התנועה המאוחדת, ששהה
בגונן חודשיים כתגבורת למשק הספר,
ביקש להשלים את הקיבוץ, התגלתה אולתר,יד
של הגופים העומדים מאחורי ישובי

צו1ת במטבח
הבהירו לעליזה ויצנון ( )25 כי
אי־אפשר להשביע סענוו של כל
אחד .״לא נעים לקבל תלונות רל
פעס שנשרפת הדייסה,״ הסבירה.

משק נדט׳
קסם גם לרינה
רה את בעלה
״נזכרים במשק
קשה לטפל לבד

החיפאית שהכייענק׳לה
בגונן.
כשרואים כמה
בילדים,״ אמרה.

לימודים

ורק לימודים היו הגורם לכך שתמר ויס
( )22 עזבה את המשק זמנית, לא חזרה
אליו עם סיומם, כאשר נוכחה כי מכל
חבריה במשק נותרו רק מעטים בלבד.
אכזבה היתה מנת חלקו של אלקנה קירר 26 מראשי
המדברים בגרעין. אלקנה יצא אף להדרכה
בתנועה בתל-אביב, הרביץ זמן רב את
תורתו לנערים, התאכזב בעצמו, נשאר בעיר.

הספר במלוא הרפתה. התנועה המאוחרת,
אליה השתייך הגרעין, סרבה בכל תוקף
להסכים לרעיון כי חניכיה יצטרפו לקיבוץ
של תנועת הצופים. גרעין לנגב עזב.
אולם האופיינית ביותר בתולדות ההשלמות
של גונן היתד, פרשת גרעין שגב. הגרעין,
הפעם של תנועת הצופים, שהה בגונן במחנה
עבודה והתאהב במקום. אולם חברים
אחרים של הגרעין, שישבו זמן מה בשדה־בוקר,
התרשמו מהחזיון המשיחי של ביג׳י.
הם השפיעו על חבריהם לרדת לנגב. אוהדי
גונן התנגדו, אולם לבסוף קסם הנגב. מישהו
אף חיבר סיסמה :״שגב להר הנגב״.
בבסיס האימונים הכינו חברי שגב את
האידיאולוגיה — שירים, מחזות וסיסמאות:
נגב, נגב, נגב. לפני הגיוס עוד הספיקו להתאחד
עם נוער־עולה ממעגן, איחוד שעלה
בקושי עקב התנגדות חלק מהצופים לתת
יחס שודד, לנוער העולה. הם יצאו להכשרה
באשדות יעקב, משם תרו אחרי מקום מתאים
בנגב. סוכם עם ביג׳י שיעלו לקילומטר
ה־ 90 ליד הכביש באר־מנוחה—אילת.
יום אחד הם הועלו על מכוניות, הובאו
ישר לעין־רדיאן כדי להחזיק במקום עד
שיבוא הגרעין שנועד ליישב את הנקודה.
חברי שגב מצאו לעצמם אלטרנטיבה נוספת.
שלוש דעות היו בגרעין: אחת ביקשה להישאר
בעין־רדיאן, השניה תבעה להשלים את
גונן והשלישית היתד. בעד הצטרפות לשדה־בוקר.
האיחוד התנגד בתוקף שישארו בעין־
רדיאן, תבע שילכו לגונן. כל אלה שהיו
בגונן חזרו למשק, הצטרפו אליו. האריות
שבחבורה, מרבית הבנים, הלכו לשדה־בוקר.
אלה שהלכו לשדר,־בוקר לא חדלו מלהשפיע
על חבריהם שהצטרפו לגונן, גרמו לכך
שחלק מהם נטש שוב את הגליל, ירד לנגב.
האידיאולוגיה החלה דועכת אצל חברי
שגב עוד לפני השיחרור. רבים עזבו את

דוגמת הכלל

היתה טובה גם בשביל יוסף (״תלם״) בניהו
( .)26״תמיד התנגדתי לשיוויון מוחלט וכ־אש
1ראיתי שכל החברה הטובים עוזבים,
הלכתי גם אני הביתה,״ הסביר בניהו.

דאגה לילדים
המרידה את הזוג הראשון שנישא בגונן, לאה
ואלכס גולדרט 26 בתם ענת היתה הראשונה
ששכנה בבית־הילדים. חברה בת אותו
גיל לא נראתה באופק, ענת נשארה בודדה.

חוסר אידיאל

חוסר חבדה

היה הגורס היחיד שהחזיר את זיוה
וינברג הפירה .״אף פעם לא אמרתי
שאני מתכוננת להישאר בקיבוץ; זה
נחמד לשנה־שנתיים, אבל לא יותר.״

החזיר את אהרון ותמר נרטל ( )26 לתל־אביב. הזוג,
שבא תחילה לתקופה מוגבלת העירה, כדי לעזור
להורים, נוכח, כאשר ביקש לחזור למשק, כי רק
מעטים מחבריו נשארו בקיבוץ, חרוב עזב לצמיתות.

הנח״ל, עברו ליחידות אחרות, אחרים קיבלו
שיחרור מוקדם לצרכי לימודים. עם התקרב
השיחרור, גבר זרם העזיבה זשר נפגשו
כולם בקלט, בעת השיחרור, צחקו על כל
הפרשה ,״הנה התאחדנו שוב לגרעין אחד,
גרעין תל־אביב.״
החודשים שלאחר העזיבה ההמונית של
בני שגב היו חודשי משבר שהמשק לא ידע
כמותם. לפחות עשרה מבין החברים הותיקים,
שקיוו כי עירוי־הדם הצעיר יעמיד את
הקיבוץ על בסיס בריא, התייאשו, עזבו את
המקום יחד עם משפחותיהם. מי שטרח
ופישפש בבטאון חברי גרעין שגב, שהופיע
לפני גיוסם, יכול היה למצוא, כי היו
ביניהם רבים כאלה, שידעו מראש מהי מידת
הרצינות של הסיסמאות המפוצצות.
חמשיר קטן שנדפס בעלון הגרעין עוד
לפני הגיוס לנח״ל, היה בו כדי לסכם את
הפרשה:
היה היה גרעין בשם שגב,
שסיסמה לו היתד הר הנגב!״
יום אחד התעורר —
הוא כולו התפורר !
מוצק רק נשאר הר הנגב.
השגב הכזיב. רק ארבעה אנשים נותרו
מהגרעין היומרני בגונן עצמה. הסכר הזמני
של העזיבות נפרץ. מ־ 60 חברי הגרעין הראשון
שעלה לגונן נותרו פחות ממנין.
דוגמת גונן היא אך אחת מני רבות:
מ־ 282 גרעיני־ה,התיישבות שיצאו לספר, לא
נותר אפילו גרעין אחד כפי שהיה בעת התנחלותו.
אחוז העזיבות.83 :

פתוס במקום אכחגה
ה מכיא את הצעירים חדורי להם־

)Jהרעיון לנטישה כה צינית של ערכיהם?
דבר אחד ודאי: הקשיים הבטח ודים של

ישובי־הספר, לא הניעו איש לעזוב. להיפך:
המתיחות על הגבול היא גורם משתק לכל
עזיבה. חבר, המתכנן בסתר או בגלוי את
עזיבתו, נוטש את תוכניותיו עם השמע היריד,
הראשונה על הגבול. גונן עמדה פעמים
רבות תחת אש מקלעים, מרגמות ואף
תותחים סוריים. רק לפני פחות משלושה
חודשים נהרג בגונן חבר צעיר שנשלח לעזרת
הקיבוץ, אסף פילר בן משמר־השרון.
תגובת הנותרים היתה קשיחות־יתר. איש לא
דיבר על עזיבה כל אותו חודש.
גם לאישי התנועה הקיבוצית אין תשובה
ברורה לבעיית העזיבה. הם תולים את האשמה
בכל גורם שהוא במדינה, רק לא בעצמם.
טוען בונים שמיר, חבר קיבוץ משנת
,1932 ומזכירו הנוכחי של הקיבוץ הארצי:
״האשמה היא ברוחות האנטי־חלוציות שיש
להן ביטוי על־ידי צעירי מפא״י ועל־ידי בן־
גוריון• הם טוענים כי צבא או קריארה מדעית
הם מעשה חלוצי לא פחות מישוב הספר.
מדוע שילכו צעירים לאידמית ולא
למכון וזיצמן?״
משה נצר היה מפקד הנח״ל בעת שעלו
חברי גרעין ט׳ של הצופים לגונן. הוא ישב
על בימת הכבוד בחג העלייה, בירך את המתיישבים
הצעירים להתמדה עקשנית. גם
הוא לא יודע את הסיבה לעזיבה־הרבתי. הוא
מוכן להציע הצעות למניעתה. מייעץ איש
רמת־יוחנן ועסקן האיחוד :״צריך שיהיו הרבה
ילדים. ההורים דואגים לחברה לילדיהם.
כשאין מספיק ילדים, הם עוזבים.״ לדעתו
תצמצם העלייה החדשה את אפשרויות הקליטה
בעיר. העזיבה תצטמצם גם היא.
גם מזכירי הקיבוץ חסאוחד תולים את הקולר
ברוח הכללית השוררת במדינה. הם
מגדירים זאת כ״פחד מאידיאליזם״ .הפתרון
לדעתם: שכנוע כל הגופים במדינה שההת־

חון.
נראה כי אנשי ההתישבות העובדת, מנהיגי
תנועות־הנוער הנקראות חלוציות, הסתפקו
במשלוח השלמות חדשות למילוי החורים
בספר הנטוש, לא דאגו לאיבחון המחלה
שהביאה לגל עזיבות חדש בין חברי
ההשלמות עצמם. המלל רוזי־הפאתוס, שנדחס
לקרבם על־ידי מדריכים בתנועות־הנוער,
לא הספיק להם כדי להחזיקם בספר, הרתיע
רבים אחרים אף מלנסות להגיע לשם.

הכרהדגב רי כ
ךככלזאת נשארו מעטים שהמשיכו ב!
יומיום האפור ליד הגבול. הם לא נאמו
ציונות, לא התפארו בחלוציותם. הם נשאו
בעול בשתיקה, רטנו מפעם לפעם אודות
ההשלמה שטרם הגיעה.
ייתכן שבידם היתד, אף תשובה חלקית
לבעיית העזיבות. הסביר עמוס גולדס (,)25
חבר גונן, כשנשאל מדוע נשאר בספר :״אני
יושב בישוב־ספר משום שטוב לי שם. אינני
סגפן שפרש מחיי שעה וקורא לחטאים ללכת
למנזר. אמנם עומדות לרשותם של יושבי
הכרך הנאות מסויימות שאינן עומדות לרשותי,
אך אני מתפצה על־ידי הנאות אחרות.
יש לי הכרה שאני חי חיים טובים יותר,
תועלתיים יותר. הכרה זו היא שנותנת לי
את ערך ע צ מי...״
אילו היו אותם מדריכי ההשלמות־שבדרך
מחדירים בלב חניכיהם את ההכרה השקולה
של עמוס, במקום מליצות נבובות שאינן
ניתנות למימוש במציאות, היו פני הדברים
אחרים. במקום נערים מדורבנים במליצות
מעורפלות, הבורחים בהזדמנות הראשונה העירה,
לבית אבא־אמא, היו יושבים בספר
גברים בעלי־הכרה, היודעים מה הם עושים.

שעשועים ,״ כנויפו oט י oומקי wורו
כונסה אין
איו

י* ברזות רמות משמיעה הממשלה על קליטת
| fהעליה ההמונית, אולם המציאות מקטרגת
קשות על הממשלה והמשטר שלה.
ממשלה זאת אינה מוכנה להודות שתנאי המשטר
שלה מונעים קליטת עליה.

ראש הממשלה, בטיולו בשבוני העולים באשדוד,
התעלם מהבטלה, העוני והדבדוד, בהם שרויים
העולים. ובינתיים:
זועק נציג ,,המקרים הסוציאליים״ בראש־העין
על ״חרפת רעב״ ומועצת עירית לוד, אף היא
זועקת, שלמעלה משליש תושביה מחוסרי עבודה.
בלי שנוי המשטר ה מ מני אץ לפתור את בעיות
הקליטה.

הסתדרות הציוני הכלליים

מפלגת המרכז

האופנה האחרונה
כשירות לצרכנים, ועל־מנת להדגים להם את מוצריו,
הקים בית־החרושת למזרונים׳ ספות׳ מיטות וכורסאות
״פרדייז״ שורה של תערוכות ניידות. עד היום הובאה
תערוכה כזאת לטבריה, ראשון־לציון, רחובות והתחנה
הבאה היא קריית־חיים. אגב ,״פרדייז״ הוא גם בעל
אולם תערוכות קבוע בתל־אביב.
״פרדייז״ הוא מפעל הקפיצים הפנימיים והספות
הוותיק ביותר בארץ, הוא משתמש ביידע אמריקאי, כי
בעליו, מר מורים קצ׳מן מהיוסטון טקסאם, הוא בעל
שלושה מפעלים מסוג זה בארצות־הברית.
כיום מעסיק המפעל שבעים פועל, ממוכן במכונות
אמריקאיות, בעל מחלקת נגרות ורפדות בהנהלתו של
מר קליין, המקפיד על כך כי המוצרים של ״פרדייז״
יתאימו לאופנה האחרונה באדריכלות פנים.

frlNlfo/io

•0/niod.ktjj
1 3 /6ן:

המינוי

27 0 9 3

?יבלת זזפובווך לפוזה הזזג־פוה,
וא בו־פ או תו בה?רת. פ?ב
הבי?ופו לפיתוץ, לא וובל לאב־פיר
בל תפילות ללא תפילות.

כך קוראות סקרות הבית ל־ז
י ו, אבקת הכביסה החדשה
של נקה, המיוחדת למכונת
כביסה. זיו שומרת על הכביסה
ועושה אותה ללבנה כשלג.
זיו מקציפה מעט ומונעת
את גלישת המים מהמכונה
עליה.
כך שומרת ונדי נסי עוד היום.
זיו מחיר האריזה aooפר /המפ
יצים חברת נורית בנדנז.
לתשומת לב: זיו ודא אבקה
מישדת למכונת כביסה ד
,זיוה״ היא האבקה חידועח,
רגילה. ולכביסה להרתחה

במדינה
(ר!משן סענזוד )4
הפרדה גלויה ונקיה בין ישראל לבין
יהדות העולם היתד. גם בחזית זו פועלת
לטובת שני הצדדים. בהעדר הפרדה כזאת,
אין ערך לשליחויותיו היקרות והנאיביות
של מורים פישר. הכנסיה הקאתולית היא
מוסד עתיק מאד, והיא מוכנה לחכות עד
שישראל תשלח אנשים שיש להם מושג כלשהו
על כללי המישחק.

יחסים מרחביים
שרשה מ• • t i n i
מאז ומעולם היה למספר שלוש קסם
מיוחד לגבי דויד בן־גוריון. לדעתו, יש
לדורנו שלוש משימות (המשתנות כל כמה
חדשים) ,היו למיבצע־סיני שלוש מטרות
(אותן החליף מדי פעם בהתאם לתוצאות).
השבוע חיווה ביג׳י במסיבת־עתונאים את
דעתו שיש שלושה תנאים מוקדמים לשלום
בין ישראל ועמי ערב. השלושה•
כינון משטר דמוקראטי בארצות ערב.
• הכרת הערבים כי אי־אפשר לחסל את
ישראל.
• חיסול התחרות בין שני הגושים
הגדולים על המרחב.
היתד, לכל שלושת התנאים האלה רק תכונה
משותפת אחת: הם היו מעבר לתחום־
ההשפעה של ממשלת ישראל. ומאחר שכר
הדבר, פטורה ממשלת ישראל מכל יוזמה
מדינית במרחב. כל אשר עליה לעשות בשנים
הקרובות הוא לחכות עד שיתגשמו
שלושת התנאים מעצמם — אם לא יחליף
אותם ביג׳י עד אז בשלושה תנאים אחרים.

פרשתכ הן
בגנבים בלירה
.מרגל בינלאומי!־ לחשו אנשי מנגנון-
החושך לפני ארבעה חדשים» .ראש רשת
ריגול של מעצמה זרה!־ פשטה השמועה
המכוונת. מפלגות הזדעזעו, עתונים !רגשו,
הממונה על שרותי הבטחון עצמו הודיע
פומבית כי יש בידו כל ההוכחות, וכי מעולם
עוד לא זוכה מרגל אשר נתגלה על־ידי
שרות־הבטחון•
במרכז הסערה עמד אהרון כהן, חבר
מרכז מפ״ם ואיש משק שער־העמקים, המומחה
מספר 1של ישראל לעניני ערב.
אנשי מנגנון־החושך התכוננו להחזיקו במעצר
תקופה ארוכה, נדהמו כאשר ציורה
השופט לשחררו בערבות בגלל מחלת־לבו.
אולם גם לאחר מכן, לא נרגעו המאשימים.
הם הבטיחו כי משפסו של כהן יגלה למדינה
פרטים מזעזעים על פרשת־ריגול חסרת-
תקדים, בדרג גבוה ביותר, לטובת מעצמה
זרה ששמה לא פורסם, אך שכל ילד ברחוב
ידע את שמד-
עכבר 5ין הבלים. מאז עברו ארבעה
חדשים — ודומיה מוזרה ירדה על פרשת־הריגול
המסעירה. רק השבוע, באיחור של
15 שבועות, הוגש לבסוף לבית־המשפם כתב־אישום
— מעשה פורמלי שאינו מחייב
לשום פעולה. המאשים — היועץ המשפטי
לממשלת ישראל — לא ביקש אפילו לקבוע
מועד לבירור המשפט.
בינתיים נשאר אהרון כהן. ,המרגל הבינלאומי
המסוכן־ בפי מאשימיו, משוחרר
כאוות נפשו, חופשי לעסוק בכל העולה
על רוחו. לפני שבועיים הוציא את הספר
השלישי (והלפני־אחרון) בסידרת ספריו על
העולם הערבי, והוא מתכונן להופיע בשורה
של מסיבות פומביות לכבודו מטעם מועדון
צוותא המפ״מי•
מעולם לא הוליד הר של האשמות עכבר
כזה של פעולה משפטית. וגם עכבר זה
נחבא מאד אל הכלים.
הארכיון הסודי. אי־אפשר היה לעצור
אום כמו אהרון כהן ללא החלטה בדרג
הגבוה ביותר — אישור מטעם דויד בך
גוריון עצמו. מדוע נעשה הצעד הנחפז,
בלורית הפרסומת הרעשנית המתוכננת, אם
לא היתד. כוונה להביא את כהן מיד לדין?
ידידיו של כהן העלו בשעתו גירסות
אפשריות שונות. בין השאר:
• שכל הפעולה יוזמה כדי להחרים
את הארכיון הפרטי היהיד־במינו של בהן,
שמאות מיסמכיו מוכיחים שחור־על״גבי־לבן
כי דויד בן־גוריע חיבל כמזיד כעשרות
נסיונות ערביים למצוא הסדר של שלום
עם ההנהגה העברית.
נסיון זה עלה בתוהו: החוקרים לא הצליחו
לגלות את מקום הימצאו של ארכיון
זד -לעומת זאת החרימו אלפיים מיספכים

פחות־השובים בביתו של כהן, שלרובם המכריע
אין כל קשר עם הפרשה שבגללה
הוא מואשם. הם הבטיחו להחזירם תוך ימים
ספורים, לא עמדו בדיבורם עד היום.
• שיוזמי הפעולה ביקשו למנוע בכוח
את פרסום ספרו הרביעי של כהן, ישראל
והערבים. בספר זה הוא מוכיח, על פי ה־מיסמכים
שבידו, כי היו עשרות אפשרויות
לשלום בין הציונות והתנועה הלאומית
הערבית, אשר הושמו לאל על־ידי בן־גוריון
וחבריו, בהשפעת האנגלים. בין הפרסים המהפכניים,
העשויים לשנות את דעת ההים־
סוריה על פעולת ביג׳י: הצעת־שלום של
המופתי, ערב מלחמת־העולם, שיכלה להציל
כמעט מיליון יהודים מן ההשמדה (העולם
הזה ,)1102 סוכלה על ידי ביג׳י.
גם מבחינה זו לא הצליחה הפעולה. כהן
סיים את כתיבת הספר הזה במעצר, הצליח
לקהת עמו את כתב־היד בשעה ששוחרר.
העתק אחד נמצא בחוץ־לארץ, בידי איש
שנתבקש שלא להחזירו ארצה. כמה מו־לים
פרטיים בארץ כבר רמזו על נכונותם להוציא
את הספר, שהצלחתו הסנסציונית
מובטחת מראש, במקרה שספרית הפועלים
המפ״מית תחשוש להוציאו.
חומר״נפץ. השקט הפוליטי והמשפטי
שהשתרר מסביב לפרשה יכול להתפרש רק
כחשש מצד מפא־י מפני התגלות האמת.
אולם לכל מסע־השתקה דרושים שני צדדים.
אי־אפשר להשתיק את פרשת כהן ללא הסכמת
מפ״ם.
אחרי ההלם הראשון, התיצבה מפ״ם מאחורי
כהן. מאיר יערי הכריז פומבית כי
הפרשה כולה היא. עלילה־ ,רמז על כוונות
זדון. הוצאת הספר השלישי של כהן החודש,
בהוצאת המפלגה, היתד, אף היא הפגנה של
אמון. אולם המבחן האמיתי יבוא לגבי הספר
הרביעי, המכיל את חומר־הנפץ. אם
תוציאו מפ־ם בשבועות הקרובים, עוד בתקופת
הבחירות, יהיה זה לא רק מפגן של
אומץ־לב, אלא גם הכרזת־מלחמה גלוייה
על תככי מנגנון־החושך.

ע ת 111ת
שט פיוטי
למפא״י אין עתונים. דבר, השייך רשמית
להסתדרות, נחשב בעיני רבים כתחליף לסם
מרדים. תפוצת ג׳רוסלם פוסט זעירה. בשטח
השבועי מגיעה תפוצת שבועוני מפא־י
בקיוסקים למאות ספורות.
אולם בשנים האחרונות החלה מפא־י
מבינה שאין כלל צורך לשלוט על עתונים
כדי לשלום בעתונות. היא גילתה המצאה
מהפכנית: גורם פוליטי השולט על העתו־נאים
בעמדות־מפתח מסויימות, שולט למעשי
על כל זרם האינפורמציה המכוון את
דעת־הקהל. אם הדבר נעשה בעתונים שהם
לכאורה בלתי־תלויים, הרי ההכוונה יעילה
עוד יותר.
פסבדונים מסתורי. בפאריס יושבת
קבוצה של עתונאים ישראליים הדואגת כי
לא תגיע מבירת צרפת לישראל אף ידיעה
אחת שאינה מקובלת על שלטונות צרפת
ועל קבוצת־החצר של דויד בן־גוריון. כתב
הארץ במקום הוא מורים קאר, שמאמריו
על צפון־אפריקה נקראים כביוליטינים של
הממשל הצבאי הצרפתי. בולט עוד יותר כתב
מעריב, שמואל שגב, לשעבר איש מנגנון-
החושך, משרת מובהק של כיוון מדיני זה•.
לפני כמה ימים החלו מופיעות בידיעות
אחרונות כתבות בחתימת אלי אבירן. מאחורי
שם פיוטי זה מסתתר שם מוכר
הרבה יותר: אלקנה גלי, לשעבר מזכירו של
ביג׳י, כתב דבר ועורך המהדורה הצרפתית
של הג׳ואיש אובסרבר, שבועון המופיע
בכספי נחום גולדמן והמשרת את שמעון
פרס. גלי הוא אחד הדוברים העיקריים של
קבוצת־החצר.
קיבוצים שכר העקרון
»ילד, בוא הנה. אתה רוצה ללכת לקבוץ?־
האיש עם התיק השחור הפנה שאלה זו
אל ילד בן 13 במעברת כפר גבירול שליד
רחובות לפני שש שניב• צבי דשתי, בן
למשפחת עולים מעיראק שהתאכסגה בצרי-
פון דל במעברה, לא היסס הרבה. הוא
שמע מחבריו שהם הולכים לקבוץ. הוא שמע
* השבוע פירנזנז שגב, בין חשאי. בכל
וזרצינות. כי עבד אל־נאצר ונא את הציונות
מפני שבילדותו חונחז ללמוד ת:־ך
בניגוד לרצונו.
העולם הזח 1117

מת גרם למעצרו של ציון סלומון, חנו קמץ גנעת־בדנו?

הא רצח הבעל?
ך ץ דליות של שוטרים סיירו ביום הו
Iשני השבוע בין בתי קיבוץ גבעת־ברנד.
הם לא עורר כל תשומת־לב מיוחדת
מצד חברי המשק. כי מזה 47 יום, התרגלו
חברי המשק לראות שוטרים מסתובבים במשק
הגדול.
מאז התגלתה בשביעי לחודש ינואר גופתה
החנוקה של חברת המשק אביגיל סלומון
בצריף עזוב בקיבוץ, הפכו לובשי מדי-
המשטרה לחלק מהנוף של גבעת־ברנר. במשך
תקופה ארוכה הם תפסו את חדרי מזכירות
הקיבוץ׳ ומכוניתם חנתה ליד המזכירות
בכל שעות היום. חוקרים הסתובבו
בכל חלקי המשק, חקרו את כל חבריו יה־מבקרים
בו. משמר שוטרים מיוחד ניצב ליד
שער המשק, עיכב וחקר כל אדם שנכנס בשער
הקיבוץ.
אלא שהשבוע לא הסתובבו עוד השוטרים
בחוסר מטרה בין בתי המגורים. הם ניגשו
לכתובות מסוימות מאוד, עצרו בשעות הצהרים,
בזד, אחר זה, את ציון סלומון, בעלה
של הנרצחת, את פנחס סלומון, אחיו,
ואת אחותה של הנרצחת, אף היא חברת
קיבוץ גבעת־ברנר• שלושת העצורים הוצאו
מיד מן הקיבוץ, הובלו כל אחד למעצר ב-
תחנת־משטרה אחרת• בעת ובעונה אחת נעצר
גם סמל בחיל־האוויר של צד,״ל, אדם
שהיה ביחסי ידידות עם אביגיל, ושאחד מחברי
הקיבוץ העיד כי היה מוסר בשמו
לאביגיל דרישות־שלום לבביות.
בעלה של אביגיל, ציון, גבר,־קומה יש־חום־פנים,
ממושקף ובעל אצבעות ארוכות,
הנראה כפקיר הודי, יואשם על־ידי המשטרה
ברצח אשתו. שלושת העצורים האחרים יואשמו
בהעלמת ידיעות מהמשטרה, בקשר
לפרשת הרצח.
עם מעצרם של הארבעה נגולה אבן כבדה
מעל לבבות אלפיים תושבי הקיבוץ גבעת־בתר,
שבמשך למעלה מחודש חיו כשסימן-
שאלה מעיק עליהם: האם מסתובב הרוצח
בינינו? האם הרוצח הוא חבי הקיבוץ או
זר מבחוץ?
יתכן ששאלות אלה חפתרנה במהלך משפטו
של ציון סלומון ובני משפחתו. יתכן
ואחד מהם יתן את הדין על רצח אביגיל.
אולם ספק רב הוא אם התעלומה הגדולה,
שהעסיקה עשרות חוקרי משטרה, שהביאה
לפתיחתו של אחד מתיקי הרצח העבים והמסובכים
ביותר בתולדות מעשי הרצח

בארץ, תיחשף במשפט. כי מסך של שתיקה,
אפוף מסתורין של מסורת כת הודית,
אופף את פרשת אביגיל, וספק אם יוסר,
אף אם יימצא הרוצח.

ידיד מתל-אביט
**שפחת סלומון, שעלתה לארץ לפני
)Jשבע שנים, הגיעה לקיבוץ גבעת־ברנל
לפני חמש שנים. המשפחה כללה את אבי
המשפחה; את שני בניו, ציון ופנחס; את

מוים סלומון
לאה, אחות פנחס; את אביגיל ובנה הראשון,
שהיה אז בן שלוש; ואחותה רחל.
למרות שתוך זמן קצר התערתה המשפחה
בחיי הקיבוץ, היא המשיכה לנהל מסגרת
חברתית משלה בתוך המשק.
מדי ערב, היו בני המשפחה מתכנסים
מחדריהם, הסמוכים זה לזה, בחדרו של אב
המשפחה. ציון היה חוזר מעבודתו כאופה
במאפית הקבוץ. אביגיל היתה חוזרת מעבודתה
במטבח בית־ההבראה המפורסם של
גבעת־ברנר, שנועד לאורחים מהעיר. יחד
היו אוכלים את ארוחת־הערב, כשהם נמנעים
בדרך כלל מלאכלה בחדר־האוכל של הקיבוץ.

מה שהתרחש בתוך המשפחה ידעו
חברי הקיבוץ מעט מאוד. הם הכירו את
אביגיל בת ה־ ,29 נמוכת־הקומה, שהספיקה
ללדת בקיבוץ את בנה השני (שהוא כיום
בן חמש) ,כנערה יפת מראה, שקטה ופשו

נמצאה גזפתח של אביגיל סלומון. זהו 7י3ט עץ עזוב בקצה הנושק
ששימש פעם למגורים וכיום לא מבקר בו איש פרט לזוגות נאהבים. את
גופת הנרצחת׳ גילח חשמלאי המשק, כשנכנס לצריף במקרה למחרת העלמה של אביגיל.
למרות שאביגיל לא חזרה לחדרה משך כל הלילה, לא גילח בעלה סימני דאגה מיוחדת.

טה. הם לא הבחינו במריבות או בסצינות
אחרות בין אביגיל לבין בעלה.
אולם חייה של אביגיל לא היו כה שקטים
כפי שנראו. בבית־ההבראה הגדול והמפואר
למדי של הקיבוץ, המבודד משאר חלקי
המשק, הכירה אביגיל, בתוקף עבודתה,
אורחים לא מעטים. היא היתד, אשה חברותית
וחביבה, התידדה בנקל עם האורחים
בבית־ההבראד״ ביחוד היו ידועים יחסיה
עם אחד האורחים הקבועים, אשר חזר ד
ביקר במקום פעמים רבות.
האיש, איש־הון תל־אביבי, בעל אחד נד
בתי־ד,קולנוע הקטנים. בעיר, הכיר את
אביגיל באמצעות חברת קיבוץ אחרת, שהיתר,
ידידתו, נהג להיפגש עם השתיים,
לצאת עמן לטיולים בסביבות המשק. האיש,
שלפי העדויות אף הציע לציון סלומון כסף
כדי לעזור לו לעזוב את הקיבוץ ולהקלט
בעיר, הוא בעל לאשר, ואב לשני ילדים.
אולם האיש עצמו מכחיש כי היו בינו לבין
אביגיל יחסים אינטימיים כלשהם, או אפילו
יחסי אהבה אפלטונית* .זאת היתד, ידידות
טהורה בלבד,״ אמר.
גם הגברים האחרים מאורחי בית־הד,בראה
של הקיבוץ, שנראו בהזדמיויות שינות
כידידים קרובים מאוד של אביגיל, הכחישו
כי היו ביניהם יחסי מין, או כל מגע אחר
שהוא.

לא היה אונס
**שפחת סלומון השקטה לא עוררה
Uבהתנהגותה כל תשומת־לב מיוחדת מצד
שאר חברי הקיבוץ, עד לאותו יום, ד,־6
בינואר, בו התעורר ציון סלומון משנתו,
גילה לתדהמתו, לפי דבריו, כי אשתו איננה
במיטה שלידו .״נדברנו בבוקר, לפני שיצאנו
לעבודה, כי נפגש בערב בחדרנו לאכול
ביחד,״ סיפר ציון* .אני עבדתי עד שעה
שש בערב והלכתי לעבוד בתורנות במטבח.
אחרי שגמרתי בשעה ,9לקחתי אוכל והלכתי
לחדר. חיכיתי לאשתי אבל היא לא באה.
הייתי עייף. חשבתי שהיא התעכבה באיזה
מקום או הלכה להשכיב את הילדים לישון
ותחזור מיד. אכלתי את האוכל, השארתי
לה את שלה ונרדמתי.״
כשהתגלה דבר העלמה של אביגיל, נערכו
חיפושים אחריה בכל רחבי המשק. רק בשעות
הערב, כאשר חשמלאי הקיבוץ נכנס
במקרה לתוך צריף עזוב, מחוץ לשטח
המגורים במשק, הוא גילה את גופתה של
אביגיל, שרועה על הארץ. היא היתד, מוטלת
פרקדן, חצאיתה מופשלת ורגליה חשופות,
פניה היו מכוסים במעיל, ידיה משולבות
מאחורי ראשה, ועל צוארה סימני
אצבעות שחנקוה. פרט לסימנים אלה לא
נמצאו כל סימני אלימות על גופה. גם החשך
כי נאנסה הופרך בבדיקה רפואית.
רק בבדיקות מדוקדקות, שערכו חוקרי המשטרה
על גופתה לאחר מכן, גילו על שפתיה
פצעים קטנים, שלדעת החוקרים יכלו
לד,גדם רק באם עמד מישהו מאחוריה
וסתם בכף ידו את פיה כדי להשתיקה.
שרשרת הזהב העבה שהיתר, על צוארה
נמשכה בכוח על ידי האדם שעמד מאחוריה
והשאירה חתכים בצוארה•
חוקרי המשטרה, שהחלו בפענוח תעלומת
הרצח, נתקלו בקיר־אטום. איש לא יכול היה
למסור להם פרטים. כל חברי המשק נחקרו
על מעשיהם בליל בו נרצחה אביגיל. לכולם
היה אליבי.
*לא היתד, לי כל סיבה לרצוח את אשתי,״
הצהיר ציון סלומון באזני החוקרים. לא היה
לו לספר דבר, מחוץ לקורות חייו, שיזרוק
אור איזה שהוא על חיי אשתו. הוא העדיף
ברוב המקרים לשתוק. תגובה דומה לפניית
המשטרה היתד, גס תגובתם של שאר
בני המשפחה.
הקיבוץ׳ שזועזע מהרצח, הושיט את כל
העזרה למשטרה, אולם לא התקבלה אף לא
עדות חשובה אחת שיכולה היתד, לשים את
המנתח לתעלומה בידי החוקרים. אלא שלאם
לאט התגבשה בקרב׳ החוקרים דעה בקשר
למעשה הרצח• תחילה גרמה לכך התנהגותו
המוזרה של ציון בלילה בו נרצחה אשתו.
לחוקרים קשה היה להניח כי אמנם היה

ה ך * I | 1ציון סלומון, בעלה של אבי־גיל
סלומון שנרצחה לפני
ן *1 1 J I I
48 יוס בקיבוץ גבעת־ברנר, כפי שנראה
באחת החקירות במטה הארצי של המשטרה,
שם עמד בחקירות יסודיות משך שבועיים,
כשחוקריו מתחלפים מדי פעם, לא נשבר.
ממשיך לישון בשקט בראותו שאשתו נעדרת
שלא כרגיל.
חקירות נוספות העלו כי בקרב כיתות
מסויימות בהודו, שעל אחת מהן נמנית משפחת
סלומון, קיים מנהג של נקמה באשה
בוגדת. לפי מנהג מסורתי זה חייב הבעל,
המגלה כי אשתו בוגדת בו, לרצוח במו־ידיך
את אשתו• המסורת אף מצביעה על
צורת הרצח — חנק בצואר על־ידי לפיתת
הגרוגרת בשתי אצבעות — השיטה בה •.רצחה
אביגיל. לפי מסורת זו, מסייעת המשפחה
לבעל לרצות את אשתו. מצב גופתה
של אביגיל נתן מקום להשערה כי יותר מאדם
אחד השתתף ברציחתה.
המשטרה החלה בנסירן לשבור את הבעל.
במשך שבועיים רצופים הוא נחקר יום יום
על־ידי חוקרים שהתחלפו בזה אחר זה. הם
לא הוציאו ממנו דבר• במשך שלוש שעות
רצופות נחקר במטר,־ר,ארצי של המשטרה בעזרת
מכונת־אמת. גם אחיו, פנחס, נחקר במכונה.
אחרי קבלת מימצאי המכונה, הודיעו
החוקרים כי הם משחררים את פנחס מחקירות
נוספות, אולם יוסיפו לחקור ביסודיות
את הבעל.
At tUt״

דעת הקהל רא חשובה

*• אז התגלח הרצח, לא עזב ציון את
חדרו׳ בילה את מרבית הזמן בשייר.,
הוא נראה קר־רוח, ורק תנוע,ת אצבעותיו
העידו על עצבנות• מדי פעם בפעם היה
זוכה לביקור קציני משטרה, שעלו במדרגות
המתעקלות של הבית הדו־קומתי בו גר, אך
הוא היה אדיש. גם יחסם העויין של חברי
המשק כלפיו לא הפריע לו. הוא המשיך
לחיות את חייו בשתיקה, כמעט ולא החליף
את בגדיו המרונטים.
כאשר סיפר לו כתב העולם הזה, בפגישה
בחדרו, כי דעת־הקהל בקיבוץ ובחוץ חושדת
בו כי הוא רצח את אשתו, השיב סלומון:
*דעת־הקהל אינה חשובה במקרה זה• חשובה
רק דעת המשטרה.״
נראה, כי לא קיים היה כל, גורם שיזעזע
את שלוות־נפשו ואדישותו של ציון.
השבוע החליטה סוף סוף המשטרה, עצרה
את ציון סלומון כחשוד ברצח אשתו
על רקע של נקמה. איך תוכיח המשטרה
האשמה זו בעובדות המועטות שבידיה, כשציון
ומשפחתו ממשיכים בשתיקה, זו היא
התעלומה החדשה שבפרשת רצח אביגיל
סלומון.

במשאל־בזק שעונו חוליות ״העולם הזה׳ בכל רחבי הארץ הביעו אזרחי ישוא}נ
^ | 1אומר דב פינקלשטיין,
סוחר חיפאי יליד הארץ.
הוא איננו מוכן אפילו
להיכנס לשאלה אם אפשר לקצץ
בתקציב המדינה, או אם ישנם
ביזבוזים כלשהם במנגנון .״זה
איננו מעניין אותי, אני לא פוליטיקאי.
אני יודע רק שצריכים
לבוא עולים, ובשביל זה צריכים
כסף. ואני מוכן וגם יכול.״
ן חיים דגני, יליד
ן ! תל־אביב בן ,30
הוא נהג מונית .״אנחנו הפועלים
כבר משלמים בלאו הכי
עד טיפת־הדם האחרונה שלנו.
רוצים כסף? בבקשה, תפסיקו את
הב־זבוז. מדוע צריכים לנסוע
במודל 59׳? שתראה הממשלה
דוגמה לעם, ויסעו במודל 50׳.״

| אומרת עקרת ה!
בית רות גולן,27 ,
ילידת הארץ ותושבת בית־שמש.
התנגדותה בנויה על ניתוח אובייקטיבי
:״בן־גוריון רואה את
המקררים החשמליים ואת ההליכה
לקולנוע,״ אומרת היא, בצטטה
מכתב של קורא בהארץ,
״אבל אני רואה את הועד־הפועל.״

Iחושב הסטודנט ל־
! רפואה עזרא מו3
לידו,
יליד תורכיה 25 הנמצא
מזה 15 שנה בארץ. הוא ציטט
מאמר שהופיע בג׳רוסלם פוסט,
אודות בנין יד ושס אשר סכום
של מיליון־ורבע לירות הוקצה
להקמתו! בסכום זה אפשר להנציח
בצורה נאה יותר את הנופלים׳
על־ידי עזרה לעולים החדשים
.״דוגמות כאלה אפשר בוודאי
למצוא בכל שטח של החיים
הציבוריים, ורק במידד, והקימו-
צים והקיצוצים לא יספיקו, רק
אז תהיה אולי הצדקה להטיל מס.״

אומרת פקידת ה־סוכנות
היהודית 31 בלה דור, ילידת הארץ .״מבחינה
אובייקטיבית, אין כל ספק
שדרושה היחלצות העם לעזרת
העולים החדשים מרומניה, המגיעים
הנה בעירום ובחוסר
כל.״ אך כבחורה עצמאית, אשר
צריכה להתקיים ממשכורתה הצנועה,
מוצאת היא כי כל עשר
לירות אשר מורידים ממנה היא
״שפיכת דם״ .״הממשלה צריכה
למצוא את שביל הזהב• שלא
להכביד על השכירים והעצמאיים.
אם תיחלץ גם הממשלה
לויתורים, אפריש גם ממשכורתי.״

כ 1י

Iאומר איש העם־
! קים אפרים גוזמן,

.47״מאז נכשלתי בבחירות
לכנסת אני מקדיש יותר זמן
לספורט מאשר למדיניות,״ השיב
הוא ומשום כך נזהר מלתת
תשובות מדוייקות לשאלות פוליטיות
או כלכליות, מפני שאין
זה מדע מדוייק. כאשר הוכרז
על מלווה העליד, מיהר ותרם
אלף ל״י, למרות שהינו מאמין
כי אין הצדקה למלווה זה .״אילו
היתד, הממשלה מגלה יותר אחריות
במדיניותה הכלכלית, אין
ספק כי היתד, זוכה להיענות
רבד, יותר מצד הציבור ומצדי.״
סבור יהוש
גדרה בן ה־.61
הקימוצים יפתרו
הביזבוזים אינם
מן התקציבים
— יש לעקור
המינהג של הו
מתוך השמעת
משול לכך שמבי
קש עזרה, אך ד
שיש לו אח fW
בתקציב? כן, א
ריא את הכלכלה
משרתים בה עול)

קריסת העדה -מכספי הני ס

N 1 1 Jחושב תל׳אביכי
זה, אשר מאן
3mm\.
לתת את שמו• ״יש לי הסכם
עם ביג׳י: הוא לא מתערב בעניינים
שלי ואני לא מתערב בעניינים
שלו. דומני שהבעייה
בכלל תיפתר בקרוב — הודות
לנאומי הפקידים הבכירים יגרמו
הערבים להפסקת העליה.״

Iקובע פרץ לויטה,
\ ,50 מתקן כלי-נגי-

נה, שעלה ארצה לפני 25 שנה
מגרמניה .״אני אומר זאת לא
מפני שאינני רוצה עליה, להיפך.
אבל אם יחוסל הביזבוז, נוכל
לקלוט הרבה יותר עולים מאשר
בעזרת המסים. שהממשלה תראה
נכונות — וכולם יתרמו ברצון!״

• ^ 1אומרת דליהיעיש,
) % 3פקידה תל־אביבית
בת .23 ואת תשובתה מוכנה
היא לנמק במלוא הנמוקים :״בכל
עחון אפשר לקרוא על הביד
בוז של כספי הציבור — אם
יחוסל הביזבוז הממשלתי, לא
יהיה צורך בהטלת מס.״

רא היהה הננרכה נוהה צהה בצדץ שרא הוצפה ivim unהאזדרגגיס ב-
הכהבי 2ן וראיה נור הרהה הננריה. ב ההר נזננהון אהד היה האון ההבהביגז
הווהפרבוזיוו ברור: רוב גדור וגר הגזרווה, או וגד כר צורה שהיא שר
גבייה הכנופיה הן הציבור, כר נווד אץ הההשרה הצידה נוושה האווץ
ר2ן צץ בההציב הבהבה שרה, רפבור פהידיה רביה ברהי-ינויריה, רצהצה
בור רהיויהוה אה ההפר הכוויוה-הפאר שברשוהה. כדי רברוה אה ורה
וה הייצג אהוה אה דעה ה2ן הר הרהב, ערכו הוריוה ״הנהרה הוה״ השאר
עה ורהב בין הושבי הארץ הכר השכבוה. בפעורה בוה שוהשכה יוהייה,
רואייוו הרוב ר 500-איש ואשה. ההואי היהיר: שההרואייויה יהיו הפרוהיה
הער רגיר הצבא, ואורהי ההריוה הוה שנה אהה רפהוה. ההוהה ההוה־כהה,
שאיש הן הושאריה רא עירער עריה, היהה כי העריה ההרשה רצויה
רהדיוה הכר הבהיווה. ער-ההך הוהה וו ושארה השארה: כיצררההן אה

| I ^ Jמשוכנע זאב סחר,
! ,39 פרסומאי תו3

רמת־גן .״המסים שלנו הם
בלאו־הכי הגבוהים ביותר בעולם,
כל יום שומעים על מעילות
ועל שחיתות חדשה — איך
אפשר לבוא ולדרוש עוד מסים?
ממילא אין אמון במטילי־המס.״

| אומר ד״ר בנו ברוך,
,46 שעלה מרומניה
20 שנה ונודע בארץ כ־עתונאי
.״את הכסף חייבים למצוא,
ולא על״ידי הטלת מם.
יש מקום למכביר לקצץ ולצמצם
בהוצאות הממשלה. אחרי שיבוצעו
קימוצים אלה, אפשר וצריך
לפנות בקריאה לעם להתנדב
ואז מובטחני שיתרמו ברצון.״

| אומר שמואל יבזרוב,
,58 מפתח־תקוה .״אני
זוכר עדיין את הפוגרומים של
פטליורד״״ אומר נהג אשד שעלה.
ארצה לפני 40 שנה ,״ולבו
כשיהודים דופקים על דלתות
הארץ ומנסים להימלט מצרות
הגולה — צריכים להכניס אותם,
בכל מ חי ר ...אני יודע שבשביל
הרבה מהם תהיה זאת רק
ארץ מעבר, אבל מוכרחים לקלוט
אותם. אני יודע שהמנגנון
בכל המוסדות מנופח, ושיש
ביזבוז מסמר־שיער. אבל לבי
היהודי הוא שאומר לי! תן!״

^ V ! 1י Iאומר מנשה בן־
! עמי ,22 ,מכפר 3 ירוחם, שעלה לפני שמונה שנים
ממרוקו .״שורפים כסף טוב,
שאפשר היה לקלוט בו את
העולים החדשים. הנה, למשל,
הנסיעות לחוץ־לארץ: כמה מכל
אלה העולים למטוס בשמחה כה
גדולה, על חשבון הממשלה, נוסעים
באמת למטרה חיונית? רק
אם הממשלה תראה דוגמה, יהיה
העם מוכן לתת מכיסו, ואפילו
בשמחה. כל אחד רוצה שיעלו
היהודים מכל העולם ארצה,
ולא תחזור שואת ההשמדה.״

aמודגש משיב צבי
; בא־גד ,31 ,ירושל3

דור שלישי בארץ .״אין כל
זכות לדרוש מהישוב את המס
החדש, בזמן שבישיבה אחת של
הממשלה אפשר לחסוך 30 מיליון
לירות. אי־אפשר לבטל את הבחירות,
כי זהו משטר דמוקרטי.
אך אפשר לצמצם את הביזבוז
הקשור בהן — והרי לכם עוד
15 מיליון לירות. אפשר גם להיתר
על שליחויות לחוץ־לארץ,
על בנייני־פאר. אין הצדקה להטיל
׳מסים נוספים על הישוב, שמצבו
קשה, עם Wהכבוד לעולים.״

הנמצא עתה טע
שנה בארץ% .עו
לקצץ! אין זה
המדינה הוא מצו?
הוא נפוח ומרופד
לו לנתח אותו ב
ויתברר כי יש
הדרוש לקליטת ו
הסרים כמד, מ׳
בקלות למצוא
המנופחות שד,מנ
לניהול מלחמת ו
בתקח־ה כי זה

השכבות, ברוב מכריע, את התנגדותם למלווה העליה ולכל מס עליה חדש

יורה והסופר
נפחא, איש
rלחשוב כי
הבעיה; כל
לא אחוז אחד
ליים. ובכלל
השורש את
קות מלתת,
וקיט. הדבר
חולה המב־אותו
מפני
« ם. שינוי
!מטרה להב־רץ
שאחוז ה׳
המייצרים.״

עונה מזכיר הת־
; אחדות הסוחרים,

דויד שיפמן 35 לולא היו
מכריזים על מלווה העליה, בתור
מלוזה בהתנדבות, והיו ישר
מחליטים על מס קליטה, יתכן
שזה היה במקום, לאור משימות
המדינה בקליטת עליה. אך לאחר
שהכריזו על מלווה עליה, בהבטחה
מוקדמת שלא יבוא אחריו
מס, מערערים עתה את
אימון הציבור ברגש ההתנדבות.
ישנם סעיפים רבים בתקציב המדינה
שאפשר לקצץ בהם.״
הצעה נוספת: הפצת אגרות־חוב
צמודות דולאר למוכ״ז.

הממ שלה

| תובע חיים כרם, חק-
| לאי מיפו בן ,52המוסיף
מיד :״אבל אין להסתפק
בכך. צריכים גם לנקוט בכל
האמצעים לנפות מתקציב המדינה
את כל הסעיפים המנופחים.
כל השנים צועקים שדרושים קי-
מוצים, ושום דבר לא יצא. פעם
הטילו על לבון לקצץ במנגנון
וגם זה לא הצליח; אולי יצליח
הפעם הלחץ הציבורי. אך דבר
אחד חייבים אנו להבין: אין זאת
עליה, זוהי הצלה• ובשעת הצלה
אין עושים חשבונות. אם יש
צורך במאמץ — עושים אותו.״

| פוסק אברהם כהן,
; 8סדרן מוניות בת%

חנה
המרכזית בתל־אביב, בן ,31
וכמעט יליד הארץ .״אם כבר רוצים
להטיל מסים, אז קודם כל
שידרשו מההסתדרות ומהנזש-
ביר הנורכזי. שידרשו מאותם
מנהלי מוסדות, הבונים ווילות.
שם טמון הכסף, לא בכיסי!״

| ף צ1י ן אומר איש יחסי־
\ ציבור חיים ריבלין,

,39 יליד ירושלים• ״כמובן שאנחנו,
האזרחים הנקראים לתת,
ניתן. אולם אינך יכול להשתחרר
מן ההרגשה ששוב נכנסים לשב־לונה
של מגביות, והקהל חשדני
מאד עליה זו הינד, מאורע
לאומי ממדרגה ראשונה, ולא
יתכן לפתור את הבעיה הלאומית
הגדולה על־ידי שבלונה
של קריאה למס ולמלווה. פורטים
את מטבע הזהב לפרוטות
נחושת מחוסר התלהבות עממית
שתחילתה בדוגמה מלמעלה.״

או מכספי האזוח?

| ך V Jאומר נסים כהן,
5חיים מרחוב ליליג- 3 בלום ,49 תל־אביב. הוא עלה
ממצרים לפני 12 שנה ויודע מה
חשיבותה של עליה. אולם, לדבריו
:״לא יתכן כי הצעד הראשון
הוא לדרוש מן האזרח
לשלם• שיקצצו בכל ההוצאות
המנופחות, ואז יהיה די כסף.״

Iמצהיר חבר קיבוץ
^ | ברקאי, שעלה ארצה
לפני שמונה שנים מארצות־הב־רית,
ואשר מאן לתת את שמו.
יש לו אמנם הסתייגות אחת :
שהכסף יגוייס בצורת מסים מודרגים,
בהתאם לגובה ההכנסות.
״ביזבוז? לא הרגשתי שיש הפרזות
בולטות בתקציב המדינה.״

| ף 1ן אומר קבלן הבנין
; משה פליגל,47 , 3 מגבעת־רמב״ם, אשר עלה ארצה
לפני 28 שנה מפולין .״תקציב
הממשלה מגיע למיליארד וחצי
לירות. שיקצצו 10%מכל משרד
ויראו שהם באמת מאמינים
בהכרזות שאנחנו חיים בשעת־חירום.
שתראה הממשלה דוגמא.״

זנגריזז — נגר-ידי הבזרזז גזרזזוז זגזיס־ים אד נגר־ידי ח־ינזגד הביזבזז הגזגזשר-
זי, בגזירה ז2ץ יינז ביזבזז מוז? 75%וזן זזנשאריגז גגגז כי אין רהבזיר גזנז-
ודיה זזדש. כאשר היה הכרח־ ,גזזזגזזז הוזנן זגז הצר, רצגזצגז אזז גזגזפרזזגש-
1ריוז שהשזבזזזיהוז וזהכרוזוזזזז בגווזזריוו ארה, ושוזר ב\2פדוזזז יזזגז זה
:ין השזבזוז זזיזביזזז זשריריזה. בוזצב עדין בוזיזחד וווזרז כוזה פ\2ידי־זוזשרה
זוזזסידזזז ציבזרייגז. אזזדיוז וזהנז בי2ן שז רנווזה בנוירזגז שוז; רזבוז
־א הינזגזז רזוזר אה דגוזזם בגרזי, גור אף שרא השריוזז בום־ 2ן ר הוזזוזד שבו
וברז. כך, רהשר, ת\2ף הוהר הזזרגזה בוזשרד ההשרהי אה הביובזז זהכ-
זירזה השזררינז בוזשררז זת\ רבנזזף בי2ץ ש שרא רפרנזגז את שהז .״רא
זפוי שאוי זזזשש רהביגו אה רנוהי בפזהבי, זזרירה. פשזבו רא הזנזהכתי
גר-ירי השר רהנזור איופזרהציה רנותזואינז. רעד כהה שאוי בגוד פיבזזרי
׳\2ידי1ז ברהי־יגויריבו, איווי רוצה רהפגזיד אה נובזדהי, כי אוי פקייד ינויר.״

פקיד הבנק
רוזנפלד,
^ א ח רי 40
אי, שאפשר
אילו תקציב
ודל; להיפך,
יזבוז. יתחי־מל־היעילות,

הכסף
יה. ואם עוד
נים, אפשר
זם בקרנות
ת מועידות
ירות שלהן,
עזור להן.״

יןקבע דויד קאום־
I 8%מן ,37 ,נגר, תו.3

אבן־יהודה, שעלה לפני עשר
שנים מצ׳כיד״ המקום לקיצוצים
ברור מאד לקאופמן :״איפה שאתה
מסתובב, אתה רואה פקידים.
יותר מדי פקידים. שהממשלה
תייעל קצת את המנגנון
שלה, אז גם העבודה תלך יותר
טוב וגם סעיף המשכורות ירד.
זה כבר חסכון של מיליונים.
אי־אפשר לדרוש מפועל שכל
פעם יתרום עוד קצת מכספו,
כשכספו בין כה וכה מספיק
רק בקושי למחייתו. גם בלי זה
המסים הגבוהים חונקים אותי.״

יי! I %עונד׳ דויד כנעני,
,23 2יליד כפר יהו3

המכהן עתה כמדריך בישוב
העולים עג׳ור .״צריכים לקצץ
בתקציב• הבזבוז בולט במנגנון,
בהוצאות שאינן כל כך חשובות,
בנסיעות של משלחות מיותרות
לכל חלקי העולם, לא רק
בממשלה, כי אם בכל המוסדות
הציבוריים. ובכלל: כל
תקציב השנה הבאה לא נבנה
על ההנחה שצריכים לקלוט עליה
המונית. עכשיו, משנתבררו ממדי
העליה הזאת, היתד, הממשלה
צריכה ליטול מחדש את התקציב
לידיה ולתקנו בהתאם למצב.״

׳J k lן קובע בהחלטיות
י חבר מועצת עי3
רית
תל־אביב דויד יוטן.42 ,
״מוזר שמדינה אשר קמה למען
שיבת ציון לכל דורש ציון נאבקת
בקשיים כספיים בשטח החיוני
ביותר. הסיבה אינה אובייקטיבית;
אלא שהמשטר הקיים
הפנה את כל המקורות הכספיים
לאפיקים אשר יחזקו את המשטר
ואת הענפים הכלכליים של המפלגה
השלטת, בשעה שתקציב
המדינה היה צריך להיות מוקדש
ברובו לעליה ולקליטה. העוי
בדות מוכיחות שיש בזבוז,
ואין הצדקה להטיל מס נוסף.״

1סבור ליאון בזנר,
wבעל צלמניה ליאופוט

בתל־אביב .״מוכרחים לתת כסף.
זה אמנם לא יפתור את כל
בעית הקליטה של העולים מרומניה,
אבל זה יעזור.״ אשר ל־ביזבוז
הממשלתי, יש לבזנר,
יליד גרמניה בן ה־ ,38 תביעה:
״שהפקידים יעבדו ביתר יעילות.״

|ך Iסבור המסגר דויד
^ י | גרינברג מתל־אביב,
שעלה ארצה לפני עשר שנים
מרומניה .״כשם שלי נתנו מה
שהייתי צריך כאשר עליתי ארצה,
חייבים אנו לתת עכשיו
לעולים החדשים. אסור לעשות
חשבונות בשעה כזאת, כשאחים
מבקשים מיקלט. מוכרחים לתת!״

* j y f Bמשיב יוחנן לוגן,
! ,34 יצרן חומץ מ־ 3 גבעת־שמואל, שעלה לפני 19
שנה מרומניה .״אני סבור שאפשר
לגייס את הסכום על־ידי
קימוצים בסעיפים השונים בתקציב
המדינה. אני כשלעצמי תרמתי
סכום מסויים למלווה העליה,
אבל לדעתי, המנגנון מנופח.״

י *י § טוען המסגר מאיר
% 3י| \ גירש ,35 ,תושב
רמת־השרון, שעלה לפני 12שנה
מליטא .״את הכסף הדרוש
אפשר לגייס בקלות, ולאו דווקא
על חשבונו של האיש העובד.
שיקדישו למשל את כל קרנות
הבחירות של המפלגות או כל
ההוצאות האחרות, שאין להן
כל הצדקה פרם לריקנות צינית!״

הונגריה
מולדת המוסיקה הצוטנית
ומרק הגולש המפורסם...
אותו שמחה חברת וימה
.להגיש במקוריותו לצבור
אניני הטעם בישראל.

»מה הטעם לאדם החי בקבוץ, אם בעזבו
צורת חיים זו, אחרי שהקדיש את מיטב
מרצו וכוחו לקבוץ, שוכח הקולקטיב את
כל עמלו? היכן העקרון שכל אדם מקבל
כפי צרכיו ונותן כפי יכולתו? היכן נשמע
כדבר הזה שקבוץ מגיש לחבר העוזב
חשבונות לפרוטות על חובותיו? את הפיצויים
קיבלתי לא בגלל שסבא שלי מת
בגרמניה, אלא בגלל זה שנגרע מכשרי
ויכולתי, מדוע חייב אני לתת הכל לקבוץ
ולהשאר בחוץ בחוסר־כל?״
על שאלותיו אלה של דשתי היתה לאנשי
קבוץ רוחמה רק תשובה אחת :״אנחנו
איננו סחטנים. אבל לא יתכן שאדם יחיה
על חשבון הכלל, וכשהוא מקבל כסף, יעזוב
את הכלל ויסרב לתת את חובו *.ביוד
המשפט, שלפניו תתברר בימים הקרובים
הפרשה, יצטרך להחליט מה עדיף צרכיו
של הנער או עקרונות הקבוץ.

(המשך מעמוד )8
הרבה סיפורים על החיים בקבוץ. הוא רצה
להצטרף לקבוץ.
האיש הזמין אותו למשרדי הקבוץ הארצי
בתל־אביב. שם, ללא ידיעת הוריו, נשאל
צבי דשתי אם הוא רוצה ללכת לקבוץ רוחמה.
הוא הסכים. צירפו אותו לקבוצת ילדי
עלית־הנוער, אולם מפאת דוחק הזמן שכחו
לרשמו ברשימת ילדי עלית־הנוער. לקחו
אותו לרוחמה.
צבי דשתי היה מבסוט. ה־א למד ועבד,
נקלט בחברה המקומית והיה שמח בחלקו.
אולם יום אחד קרה האסון. הוא נשלח עם
עוד ילדים לקורס מקהלות ביד מרדכי. בדרך,
בהצטלבות כבישים, בעת שעמד וחיכה
לטרמפ, פגעה בו מכונית, מחצה את ראשו.
הוא הובל לבית־חולים, שם נערו לו ניתוח
דחוף. שלושה ימים שכב ללא הכרה. אחרי
חודש החלים מפצעיו, אולם שקע עמוק
נשאר במצחו. הוא חזר למשק רוחמה כשבכיסו
תעודת רופא המגבילה אותו לעבודות
קלות בלבד.
ימי עבודה שד חובשת. השנים הקרב עד הק־צבה
חלפו. כל העת היה צבי דשתי בפיקוח
מפקד הבולשת הבריטית, דור לורנם, קבע
רפואי של רופא בית־החילים בייליי-ז-ן.
את הכלל האנגלי f(o+«^tivo is born .
לפני שלוש שנים נערך לו ניתוח פלסטי not madeשפירושו בעברית: אי־אפשר
שהעלים את השקע ממצחו. אולם צבי, בחור ליצ,ר בלש; הוא נולד כזה. הוא הוד
אינטליגנטי ומוכשר, הוזהר לא לעס,ק בע כוזן במקרה זה לדוד ליבוביץ, אחד מה-
בודות פיזיות קשות. הוא התעלם מהאזהרה.
בלשים הראשונים במשטרת תל־אביב, מהוא
היה בחור חסון ובריא ולא היה לו סמליו המעולים של מדור הבילוש הצעיר
נעים לפרוש מחבריו, על כן עסק בעבודות של מדינת ישראל.
קשות, עבד כרועה בקר במשק.
ההזדמנות להגדרה זו: גילויו של רמאי
כל אותה תקופה התנהל משפט פיצויים צ׳קים מועד על־ידי ליבוביץ. בידי הבלש
נגד הנהג שדרסו וחברת הביטוח. היה זה הזריז לא היה אלא תיאור מגבעתו של ההקבוץ
ששכר את עורך הדין עמירם קיט־ רמאי, שמשך סכום כסף ניכר בעזרת צ׳ק
רון, שהצליח אחרי מאבק משפטי ממושך מזוייף, מקופת אחד הבנקים. הקופאי לא
להשיג פסק דין שהעניק לצבי דשתי סכום יכול היה לזכור בשום פנים ואופן את מראה
פניו של המושך, תיאר בד^חבה את מגשל
פיצויים, שהתקרב לסך הכולל של 12
אלף ל״י. לצבי היה ברור מה יעשה בכסף ^ .בעתו. לאחר 24 שעות של חקירה שקדנית,
הוא חשב לשלם לעורך הדין ולקבוץ את נמצא הזייפן במעצר.
לא היתה זו הפעם היחידה שדוד ליבו־ההוצאות,
לתמוך באביו, פועל־דחק המת־

ס שטדה

מרק הגולש
החדש של
ויטה הוכן
מבשר בקר
משובח וכשר) מתובל בפפיי
מובהרת, מתוקה ריקה
עגבניות ,

בצל

עדינות

אחרות.

ותוספות
ויטה עוזב־קיהזץ צגי דשתי
מי ישלם

פרסום או־קי

הופיע גליון מס׳ 15 של
גמד הירחון

לבידוד

המצוייר

והומור

״גמד״ נותן חלקו ליובל ה־50
של העיר העברית הראשונה
וכמובן :

64 עמודים

המדורים

הקבועים

500 פרוסה

מטה המשטרה. דרישתו:
עבור שנות שירותו בעבר.

ד רכי חיים
צחצוח סוד־העונה
״תפאדל חביבי, צחצוח נעליים בחמישה
גרוש, רק חמישה גרוש צחצוח נעליים׳,
צעק מצחצח הנעליים יוסף נעים בקרן הרחובות
דיזנגוף—פרישמן. לידו, בצל אורות
הניאונים של חנויות הפאר, ישבו עוד שני
מצחצחי־נעליים זקנים, הביטו בזעף אל
תיבת הצחצוח המוזהבת של נעים, עליה
בלטו שלושה שלטי קרטון :״צחצוח נעליים
רק בחמישה גרוש!׳
ליד תיבת הצחצוח של נעים התלקט מיד
תור של לקוחות, שצחקו בראותם את
התחרות בין מצחצחי הנעליים, שילמו לנעים
עשרה גרוש במקום החמישה שתבע, כשכר
ליזמתו. אצל מצחצחי הנעליים השכנים, שגבו
את השכר של 25 גרוש לצחצוח, לא
עמד איש.
״אלוהים יעשה לו.״ מאיר לוי ()60
ואליהו ענטר 62 שניהם אבות למשפחות
ענפות, קנו להם חזקה בקרן הרחובות דיזג־גוף־פרישמן
עוד לפני חמש שנים. היה
להם קהל לקוחות קבוע. כשהתפתח הרחוב
בשנים האחרונות, וזרם העוברים והשבים
בו גבר, לא ראו בעין רעה את בואו של
יוסף נעים להסתפח לחברתם.
אולם השבוע התמעט זרם הלקוחות. מעטים
היו האנשים שרצו לצחצח נעליהם בימי
גשם. אבל נעים היה זקוק לכסף. הוא החל
בתחרות בלתי־הוגנת, הוריד את מחיריו מעשרים
וחמישה לחמישה גרוש. השניים האחרים
לא נכנסו עמו להתמודדות מחירים.
״מה נעשה לו?׳ אמרו הם ,״אלוהים כבר
יעשה לו׳.
תזכיר הדים ערביים

את מרק הגולש הפיקנטי
של ויטה את יכולה להגיש
לבני ביתך בכל ארוחה.

מחיר השקיק ( 2—3מנות)
260 פרוטה.

תשלום

הוגן

גורר עדיין עם משפחתו בצריפון במעברה,
ולשמור לעצמו סכום כסף למקרה שיעזוב
את הקבוץ, ישאר מחוסר עבודה וחסר־יכולת
לעסוק בעבודות פיזיות.
אלא שתכניותיו של צבי השתבשו. גזברות
הקבוץ דרשה ממנו לתת לקבוץ
את כל הכסף. אמנם בפסק הדין של ביוד
המשפט נקבע כי מחובתו המוסרית של
דשתי לשלם לקבוץ את כל ההוצאות
שהוציאו עליו בימי מחלתו, אולם הוא לא
רצה לתת להם את כל הכסף .״אנחנו לא
נרשה שחבר קבוץ ישב על שק כסף
בחוץ ׳,הודיע לו מזכיר המשק. דשתי לא
חיכה עד שיגרשוהו. הוא ארז חפציו, עזב
את רוחמה, וחזר אל הצריף במעברה.
כאשר פנה אל עורך הדין עמירם קיט־רון,
שגבה את סכום הפיצויים עבורו,
לבקש את הכסף, התברר לו כי לא יוכל
לקבל אותו• הקבוץ, שראה את עצמו זכאי
לכסף, תבע אותו, הטיל עליו עקול, עד
שיתברר משפט חברים בפני בית־דין חברים
של ההסתדרות. לבית־דין זה הגיש קבוץ
רוחמה רשימה ארוכה של הוצאות שהסתכמה
בכשבעת אלפים ל״י, ושכללה בין
השאר את ימי העבודה של חבת המשק
שביקרוהו בבית־החולים, כולל בנזין הנן כו־נית
שנסעו בה לבקרו. היא כללה גם את
סיכום שעות החובשת שטיפלה בו, ואת
ימי העבודה שלו עצמו שהפס ד כתוצאה
מהתאונה שאירעה לו.
לא פיצויים של סבא. צבי דשתי
לא כפר כלל בעובדה כי הוא חייב לקבוץ.
אולם הוא ידע כי הקבוץ חייב גם לו.

בפד חביקוריסז

ביץ הוכיחי את יכולת הבילוש שלו. אחת
מהישיבות הראשונות של וועדת הכנסת הראשונה,
שהתכנסה עוד באולם קסס בתל־אביב,
הוחרדה על־ידי גילוי לא נעים. צרור
מפתחות מזוייף לקופת הכנסת, נמצא באחד
התאים שבאולם. ליבוביץ, אז סמל במדור
בילוש תל־אביב, הוזעק למקום, הצליח לעצור
את בעל המפתחות — היה זה אחד
מפקידיה הבכירים של הכנסת הצעירה, שנעזר
במפתחות למטרות אישיות מאד. יושב
ראש הכנסת, יוסף שפרינצק, הודה אז ל־ליבוביץ
באופן אישי על הגילוי המהיר.
שכר השקידה. פרשת שטיינברג, קצין
מדור הבילוש התל־אביבי (העולם הזה ,)1008
סחפה אף את ליבוביץ. כידידו האישי של
שטיינברג, נעצר ליבוביץ אף הוא, הוחזק
במעצר בודד במשטרת בר־גיורא בהרי ירושלים.
כששוחרר, לאחר שמונה ימים, נתבקש
על־ידי אנשי המחלקה. המיוחדת של
המשטרה להעיד עדות שקר נגד מפקדו.
הוא סרב. לאחר שהחקירה המשטרתית לא
הצליחה להוכיח מאומה נגד שטיינברג, זוכה
ליבוב ץ, או׳,ם כעונש על אי־ציותו הורחק
מת־יהידי רתל־אביב, הועבר לצפון.
כשמחה על כך הסמל הוותיק, רמזו לו
כי טו*י? 1ש׳יגיש את ו,תפ״ר,תו. הוא
עשה כן ותוך 24 שעות קיבל אף את
פיטוריו הרשמיים. בתעודת הפיטורין שלו
צוין: התנהגות — טובה מאד.
אולם מאחר וסרם הגיע לגיל הפנסיה
סרב המטה הכללי לאשר לו כל פיצוי.
לאחר למעלה מ־ 20 שנות שרות במשטרה
נשאר הבלש הישר ללא מקור מחיה.
בשבוע שעבר הגיש ליבוביץ תביעה נגד

תגובות העתונות העולמית על
מסעו האחרון של עורך העולם הזה ממשיכות
לעורר הדים בעולם הערבי. אחד ההדים
האלה הגיע השבוע לעמודי הארץ (שלא
פירסם מילה על התגובות עצמן) ,כאשר
פירססשיחד, שהיתר, לכתבו באמריקה, עמום
אילון, עם פקיד של אחת השגרירויות הערביות
בארצותיהברית. אחרי שהערבי פסל
כל אפשרות של הבנה בין המשטר הקיים
כישראל לבין העולם הערבי, אמר, לדברי
אילון :״קראתי בלה־ ממד על מפלגה חדשה
בישראל, הקרויה התנועה השמית. האם זוהי
מפלגה חזקה? מה סיכוייה? אני מתענין מאד
במפלגה זו, כי התפשטות דעותיה בישראל
עשויה לעודד את השתלבותכם בא־
1ור בינתיים פירסם עתון צרפתי
מרכזי נוסף מאמר על מסעו של עורך.
העולם הזה ושיחותיו עם אישים ערביים.
לה קרואה, היומון החשוב ביותר של
הכנסיה הקאתולית בצרפת, פירסם מאמר
גדול, חתום בידי הקולונל פיאר רונדו, בו
העריך בצורה חיובית את הרעיונות שהוש־מעו
על־ידי עורך העולם חזה במסיבת*
העורכים שקיים בחודש שעבר בפאריס. קבע
רונדו. :הוא אינו חולם בהקיץ ואינו תבו־סן,״
הוסיף שלושה טורים ארוכים של
ציטטות מדברי העורך היופסקו
טיסות ״ אל׳י ^ל״ לאמריקה? תצפית יי־עולם
הזה ( )1114 ניבאה לפני שלושה שבו־עות
כי שר־האוצר עלול לצוות על כך, כדי
להקטין את ההפסדים הממאירים של החברה
הבזבזנית. השבוע הודה שר״התחבורה ברא־יון
עתונאי כי אמנם היתד, חקירה בענין
זר״ התווכח למעשה עם שר־האוצר, בטענו
כי הפסקת הטיסות הריקות־למחצה לאמריקה
עוד תגדיל את ההפסדים מועצה
מיוחדת של ההסתדרות, שהתכנסה בתחי־לת
השבוע בתל־אביב, דחתה את דרישת
סיעות המיעוט, להגביל את ההצבעה לבחי־רות
ההסתדרות למציגי תעודת זהות נוסף
על תעודת החבר ההסתדרותית, כדי למנוע
זיופים בבחירות* העולם הזה 1116 פרש
לראשונה את מלוא האפשרויות העומדות
בפני זיפן הבחירות להסתדרות, הוכיח כי
הצבעה על סמך תעודות חבר בלבד, עלולה
להטות את מאזן הכוחות בצורה קיצונית
לס בת המפלגה השלסת ״I s
החבר — מפא״י פרשתז
שלום הגיעה השבוע לסיומה, לאחר שביוד
הדין לערעורים סרב להענות לבקשתו של
ד״ר שלום להקל בענשו. רופא העיניים
התל־אביבי, שהשתמש בכוח. כדי לצלם את
אשתו בחברת גבר זר (העולם חזה )1027.
יכלא לארבעה חדשים בבית־סוהר. ההקלה
היחידה לה הסכים בית־המשפס: דחיית ריצוי
העונש לחודש ימים, כדי שד״ר שלום
יוכל להשלים טיפול באחדים מחוליו.
העולם הזח 1117

שלום רוזנפלד: לפתוח מאה קופסאות בשר במכס
ולא למצוא בהן אף שעון.
יצחק שמחוני נ אין להגדיר את הנזונח להסתדרד
שלום רוזנפלד ז לעלות לקומה החמישית של הועד־הפועל
ולמצוא שם את משה דיין.
דן בן־אמוץ: הכוונה היא לכל עבודה גופנית שאינה
גורמת סיפוק.
שלום רוזנפלד: עבודה שחורה זאת שליחות לגאנה.
יצחק שמעוני: מה זאת חתיכה?
שלום רוזנפלד iזה מושג מופשם מאוד. זה מה
שנשאר אחרי שעושים מבד ביקיני.
אמנון אחי־נעמי: נתח לא שמן.
דן בן־אמוץ: אחת שכדאי להשקיע בה מאמץ.
גכריאל צפרוני: מין מוצר העובר מיד ליד לפני
שהוא עובר לסוחר.

פקידות במשרד החוץ

•! %חרי שסיפקו הגדרות למונחים עבריים, התבקשו
f Sחברי הצוות לחבר על גבי ספרים שחיברו, הקדשות
לאנשים שונים. הם כתבו את ההקדשות הבאות על גבי
ספר שנתנו לילדה בת ,10 בת השכן.
שלום רוזנפלד: הכניסיני תחת כנפי השכנה.
רות בונדי: מי יתן ולא תגיעי לפרקו לפני שתסימי
את הפרק האחרון בספר.
דן בך אטוץ: לרותי היקרה, באהבה וידידות. מאבא.
אמנון אחי״נעמי: הייתי כותב: שלח לחמך על פני
המים כי בעוד שמונה שנים תמצאנו. והייתי מקבל תשובה:
אל תבלבל את המוח. אני בעצמי כותבת אוטוביאוגרפיה,
וישר באנגלית.
הקדשות לידיד שהוא סופר:
דן כן*אמוץ: אני בטוח שלא תהנה מהספר. הוא
מודפס על ניר זכוכית.
גבריאל צפרוני: בור שכמוך. קרא ולמד לכתוב.
שלום רוזנפלד: אין תחת אין.

אמנון אחי״נעמי: סטודנט אחד היה כל כו עקשן
שלא חזר מארצות־הברית.
דן כן־אמוץ: עקשן זה אחד שגם כשאת מסכימה אתו
הוא לא מוכן לותר.
שלום רוזנפלד: הוא כזה עקשן שהוא עומד על
דעתו גם אחרי שיצא ממנה.
יצחק שמעוני: מה זה טובת־לבד
רות בונדי: טובת־לב זאת אחת שלמען ידיד היתד,
מוכנה להסיר גם את הכותונת האחרונה.
דן בן־אמוץ: היא היתר, כל כך טובת־לב, שיכלה
להתפרנס מזה.
יצחק שמעתי: מח זה שקרן?
דן בן־אם וץ: הוא שקרן נורא. האמת היחידה שיאמר
זה: אני משקר. אבל גם אז אי־אפשר לסמוך עליו.
רות בונדי: אחד שמשקר כמו מדד יוקר־המחיה.
שלום רוזנפלד: הוא כזה שקרן, שמינו אותו לדובר
רשמי אפילו בלי מכרז.

התחלות קשות
taצוות הישן של אנשי הסירה, הפליט את החכמות
ן Iבזו אחר זו בדרך שיגרתית. באחת ההזדמנויות, לעג
גבריאל צפרוני למנחה יצחק שמעוני בהעירו: אתה בטוח
שלא התכוננו קודם? השינוי היחידי, לטובה, בתכנית, היתד,
החלפתו של החרזפטפטן דן אלמגור בפזמונאי חיים חפר,
שהתבקש לחבר המשך (אחרון בהחלט) לשיר־ד,שירים,
ולחבר שירי אהבה בנוסח שכונות שונות.
המיצלחים בשירי האהבה, היו שיר צ׳ה צ׳ד, צ׳ה בנוסח
נערות דיזנגוף, שיד נערות רחוב הירקון שנסעו לעזה,
באנגלית, ושיר אהבה של נערת צפון תל־אביב, בין שדרות
קרן־קימת לשכונת מחלול, בנוסח הבא:
אל תבלבל את המח /אולי תדבר לענין /אנ׳לא מסכימה
כלל לשכוח /ת׳מה שקרה שם בגן. קוד׳כל פגעת ברגש /

נניצותו שד יצחק שגעוני(לגערה) נערכה תוכנית נוספת
ה מצחיק את הקהל הישראלי זו איזה סוג של
fmבדיחות וחידודים מהנה אותו ביותר? את התשובה

המוסמכת ביותר לשאלות אלה אפשר לקבל רק בהזדמנות
אחת — בהקלטת תכנית הרדיו שלושה בסירה אחת, שהיא
לקסיקון משודר של בדיחות וחכמות מכל הסוגים. תגובת
קהל המאזינים במקום, תרועותיו ומחיאות־הכפיים שלו,
מעידות, ללא כל אפשרות של צביעות, ממה הוא
נהנה ביותר.
כאשר הוקלטה השבוע התכנית החדשה של הסירה באולם
אהל־שס בתל־אביב, בפני קהל סטודנטים של בית־הספר
הגבוה למשפט וכלכלה, התברר כי יותר מאשר מבדיחות
אקטואליות, פוליטיות, או חברתיות, הם נהנים דווקא מבדיחות
מיניות, או מאותו סוג הנקרא — בדיחות גסות.
״חברים, אזרחי חיפה,״ קרא באותו מעמד חגיגי אמנון
אחי־נעמי, שהתבקש לשאת נאום פתיחה למוסד תרבותי
בחיפה .״סוף סוף נפתח על הכרמל מוסד צבורי. לא תשלוט
כאן הזימה הפרטית. בשטח התרבות עדיין חיפה היא קרקע
בתולה אך נפתח בה תלם ונתקע בה יתד. נדע להושיט יד
מיובלת לכל עבר ...לא במשקאות משכרים נעורר את
היצר הפועלי אלא במים מינרליים. גדול וקטן יבואו למש־כננו
ונעשה לילות כימים לגילוי־(ע)ריות שבחבורה.״
הקהל באולם התגלגל מצחוק. אבל קרוב לודאי שקול
ישראל לא ישדר קטע זה, כמו הרבה קטעים אחרים מאותו
סוג, למרות שהם היו חוט־השדרה של התכנית•

זמן בקופסאות בשר
ך* חלקההרא שון של התכנית התבקשו חברי צוות
הסירה, דן בן־אמוץ, גבריאל צפרוני, רות בונדי, אמנון
אחי־נעמי־ ושלום רוזנפלד, לתת הגדרות למושגים נפוצים
בישראל. השאלה הראשונה בפי המנחה יצחק שמעוני היתה:
מה זה לעשות חיים?
דן כן־אמוץ: להרביץ אחרי זה שינה בריאה של
שעתיים.
גבריאל צפרוני: לשבת בקונצרט בהיכל־חתרבות
ולפצח גרעינים.
אמנון אחי״נעמי: לעשות חיים זה לעשות קל דבר
שאחרי שעושים אותו, האשה עושה לך את המוות.
יצחק שפעמי: איך הייתם מגדירים בזבח זמן?
אמנון אחי־געסי: בזבוז זמן זה זמן שאץ בו
הכנסות.
דן כן־אמוץ: להזמין אדם, חכרה, לחדר ולשאול אותה
אם היא רוצה קפה קודם.

הקדשה לעזרך מדור רכילות:
אמנון אחי־נעמי: שידי, לכשתתפנה מלהציץ בחור
המנעול, תציץ בספר.
דן כן־אמוץ: לי יש הקדשה דוקא לעורכת מדור
רכילות — את הספר הזה רציתי בעצם לכתוב עליך, אבל
את זזת כל הזמן.
הקדשה למורה:
רות בונדי: למורה מכתה ח׳ שקרא לי אנאלפבית.
גבריאל צפרוני: תתאר לך איזה גאון הייתי אילו
היית מורה מוסמר.
דן בך אמוץ: מורי היקר. הנה פתחת ספר זה והפעלת
את מנגנון הפצצה. שלום לך מורי.
בשלב הבא התבקשו חברי הצתת לחבר ביטויי גוזמאות
סביב מושגים מסוימים. למשל סביב המושג — גבוה.
אמנון אחי־נעמי: הוא היה פקיד כל כך גבוה במש־רד־החוץ
שהוא לא הגיע לארץ.
דן כן־אמוץ: גבוה, זה פקיד שגם כשהוא יושב,
ראשו באל־על.
גבריאל צפרוני: יש לי שש שקוראים לו חמור.
הוא רוצה להיות גבוה כדי שיקראו לו סוס.
יצחק שמעוני: מה זה אדם מפוזרז
גבריאל צפרוני: אחד שמגהץ שרוכי־נעליים וחושב
שאלה עניבות•
דן כן־אמוץ: אחד שפוגש את אמו ונותן לה נשיקה
אבהית.
אמנון אחי״נעמי: חיפאי אחד היה כל כך מפוזר
שלקח למשטרה שבוע לגלות את כל החתיכות שלו.
שלום רוזנפלד: הוא היה יותר מפוזר מהכסף במפעלי
הפיתוח.
יצחק שמעוני: איך הייתם מגדירים בגוזמא פטפסן?

רות בונדי:

הוא פסססן איום. כבר הציעו לו משרה

במשרד־הבטחון.
אמנון אחי־נעמי: רופזרשיניים אזזד היה הל כך
*טפסן שהיה עובר מפה לאמן.
יצחק שמעוני: ווה זח ם י?»5
רות כונדי: אחד שלא ישע להבדיל בין ראשרהממשלה
ושר־הבסהוז•
דן כך אמוץ: הוא כל כך סיפש שהוא הושב שלא
יקבלו אותו למשרד־החוץ כגלל זה שאין לו שכל.

יצחק שמעוני :

שנית כל ת׳דיברת שטויות /דלך שאני לא פילגש /
אתה סתם מסומטם ואידיוט. בכל זאת יש לי אליך קצת
יחם /כי בכל זאת היית ראשון /שמע, אל תפעיל עלי
לחץ /כי אנ׳כבר מתה לישון.
אנשי הצוות התבקשו לתת עצות טובות למתחילים
במקצועות שונים.
שמעוני: איזה עצות הייתם נותנים לרופא
יצחק מתחילד
אמנ ון א חי ״ נעמי: אל תיפול עם המפילות.
דן כ ן ־ אמוץ: אל תחתוך כל דבר שנראה לך מיותר.
יצחקשמעוני: עצות לעולה מתחילז
רו תבונדי: לא קולטים אותך. בגלל הפרעות באטמוספירה.

כן ־ א מו ץ: ברוך בואך. תבוא מחר.
יצחקשמ עו נ י: עצות לראש עיר מתחיל.
רו ת בו ג די: תקרא את שקספיר. תראה שם שכתוב
שהחושי עשת את שלו.
דן בן ״ א מו ץ: מה איכפת לך אם העיר פרוצהז
אמנ ון אחי ״ נעמי: תזכור מאיסה הדג מסריח.
יצחקשמעו ני: עצות למבקר מתחיל.
דן בךאמוץ: תבקר את מי שאתה רוצה ואיך שאתה
רוצה, אבל תעשה טובה, אל תבקר אותי בבוקר.
רו ת בו ג די: בגלל חגורה לא כדאי לעשות שבת
שחורה אולי יש בכל זאת ניצוץ של משורר בליזיססרטה.
יצחקשמעוני: עצות לימאי מתחיל.
שלו םרוזנפלד: היה מנומס כלפי הנוסעים לבל
תבריח אותם. אפשר להבריח דברים אחרים.
אמנץאחיינעמי: אל תחשוב שזה קל. אשה בכל
גמל זאת עבודת נמלים.
דן גךאמוץ: בפעם הראשונה אני חושב שבראי לך
עוד לחזור ארצה.
יצחקשמעוני: עצות לזוג ם וווויל.
ג ב רי אלצפדוני: כל ההתחלות קשות• (קריאת בינ״־ם
של דן: זה דוקא מרב כשזה קשה<
רד תבוגדי: לזוג צעיר הייתי מיעצת — לגמור.
דן בךאמוץ: קדימה. נו, זוזו כבר הויס, נבלות!

מה זח עקשן?

י* י י

החי
הגזע התחתון

t it e

$ ׳613101
רק אניניהטעם

משתמשים בתחליף האידיאלי לסוכר ללא קלוריות וללא סעם לואי

סוכרזית

kנתניה, הופיע הנהג אדוארד קיביץ׳
Jבמשרדי מס־ההכנסה, ביקש להסיר את
העיקול ממוניתו -,נדרש לשלם סכום כסף
נוסף עבור הוצאות העיקול, יצא לרחוב,
הסיר את בגדיו, נשאר בתחתונים בלבד,
צעק בקול :״קחו ממני הכל!״

האופנה האחרונה

ך* חיפה, באה רבקה הרצברג לפגוש את
Jבעלה הימאי שחזר מהפלגה, קיבלה
ממנו שמלות חדשות שקנה בעת הפלגתו
בחוץ־לארץ, מיהרה ללבשן זו על גבי זו,
רצתה לצאת עמן החוצה, נעצרה באשמת
הברחה.

הארם השלישי

טוב לחולי סכרת

טצויין לדיאטות רזון _
להשיג 1כל בתי־המדקחת

« לוד, במשחק הדרבי בכדורגל בין ה־
Jפועל המקומי לבין בית״ר, התפרץ למגרש
אדם, היכר את השופט, התגלה כאליהו
כהן, כדורגלן מכבי.

באש ובמים

פרסום ״דרור״

ך* יפו, רגז נער בן 16 על מוריו על
Jשנתנו לו ציונים גרועים, החליט לאבד
את עצמו לדעת, שפך על גופו נפט והדליק
את עצמו, נבהל מהאש, קפץ לבריכת
מי־גשמים, ניצל ברגע האחרון מטביעה.
yjf

מתיר אסורים

אם פוטו אז ב רנד

החנות לצלום הותיקה
והמקצועית של חיפה!
מבחר גדול של מצ למות
ואביזרי צלום!
שרות פתוח, הגדלה
והדפסה, מעולה לחובבים!
העתקת
מסמכים במהי רות
ובסודיות.
ואחרון חביב! הדרכה
מקצועית ושרות אדיב
אצל:
פושבונד חיפה,רחוב ה חלוק1ב

ף* תל־אכיב, התרגז בעל־כלב על ש־
Jתופסי־הכלבים העירוניים תפסו את כלבו
וכלאוהו במכלאה לכלבים החשודים בכלבת,
התגנב בלילה למכלאה, פרץ את דלתותיה,
שיחרר את כלבו ואת חבריו הכלבים.

חוליגאנים

תל״השומר, אחרי שבמשך זמן רב
Jנעלמו חפצים שונים באורח מיסתורי
מביתני החולים ומחדרי האחיות, התחפש
שוטר לחולה, שכב בביתן־חולים, הצליח לתפוס
את הגנב.

לעולם תיקח

ך* באר־י שבע, התלונן פקיד בנק־הדואר
במשטרה, כי אלמוני הגיש לו המחאה
על סכום של 135 פרוטות, והוא שילם לו
בטעות 135 לירות, שהאלמוני לא סירב
לקחתן ונעלם עימן.

שיעור באזרחות

»• קרית־מלאכי, התלונן יצחק חנוכה
Jבמשטרה כי מורהו היכר, אותו בבית־הספר
משום שלא הצליח בלימודים, תבע
לאסרו.

איו לו חוו בעולם שאיו בו •שואלי, וא?1

שראל־ם
־־ מאת

אורי אבנר־ -

ף ורם קכיוק מספר כך: פעם נסעו שניים מחבריו בשממה הגדולה אשר בלב ארצות־הברית.
מכיוון שלא מצאו בית־מלון מתאים, נסעו במכוניתם במשך כל הלילה, מבלי
להיתקל באיש. בבוקר, כשאך התבהר האופק במזרח, הגיעו לצריף בודד בישימון. לפני
הצריף עמדו בתור כמה יצורים עלובים, שרקעו ברגליהם כדי לחמם את עצמם. הם היו
מחפשי־אוראניום, שהתכוננו לצאת לעמל יומי של חיפוש המתכת היקרה, חיב; לכוס
קפה חם.
בראש התור עמד פרצוף מוכר. כשראה את שני יושבי המכונית, צעק :״אהלאן, עובד!״
היה זה חבר צעיר מישראל, חברם באחת מפלוגות הפלמ״ח.

}aופר ההשבל אינו טעון הסבר: אין חור בעולם שאין בו לפחות ישראלי אחד. כל
Uמי שסייר אי־פעם בנכר, יודע זאת.
בכל מרכז הגון בעולם ישנן כיום שתי פזורות,־ החיות זו בצד זו, חופפות זו את זו
בקצודת, אך אינן זהות. האחת היא הפזורה היהודית הוותיקה. השניה היא הפזורה הישראלית
החדשה. בניו־יורק, כך טוענים, מגיעה הפזורה הישראלית לבדה לרבבת נפש, ממלאה שכונה
שלמה משלה — רתוב מס׳ 100 ומעלה בצד המערבי של מנהאטן. גם בפאריס מגיע
מספרה לאלפים. בלונדון שוכנים אלפים אחרים בסוזיס קוטאג׳ וברחוב פינצ׳ליי —
״ישראל הקטנה״ בפי האנגלים.
אם מותר לשאול מושג מן הרוסים ה״לבנים״ ,המהגרים האנטי־סוביטיים שמילאו בשעתו
את אירופה המערבית ואת המזרח הרחוק, הרי הייתי קורא לציבור הזה ״ישראל הלבנה״.
הם נושא מרתק מאד למחקר.
אם תשלח ממשלת ישראל משלחת לחקר הירידה (עיסוק מצויין לכמה מאות עסקנים,
שהגיע תורם לנסוע לחוץ־לארץ) תנסה לשוא למצוא מכנה משותף לכל האנשים האלה.
פשוט אין.
חוסר פרנסה? רוב הישראלים הלבנים היו מסודרים היטב בארץ, וה? עובדים עתה עבודה
מפרכת כפליים במולדתם החדשה, שם קצב העבודה ובעיות הפרנסה חריפים, לרוב,
הרבה יותר.
שנאת ישראל? להיפך. רובם יושבים ומשמיצים את ארץ גלותם ואת תושביה, מהללים
את ישראל עד לב השמיים. שחצנותם הלאומית עשויה לעתים להוציא את ידידותיהם הלא־ישראליות
מן הכלים. אולם איש מהם אינו חולם לחזור במהרה לארץ היעודה.
שאיפה למותרות? חלק מהם חי חיי־כלבים ממש, מבחינת התנאים החיצוניים. אילו דרש
מהם מישהו בישראל לחיות באותם תנאי־צנע, היו קוראים למהפכה.
צמאון לתרבות? רובם לא היו מכירים פני תרבות גם אילו הוגשה להם על צלחת. אין
להם המושג הקלוש ביותר על תרבות ארץ גלותם, והם מחפים על בורות זו בשחצנות
של אנשים־עליונים, בפוזה של חלוצים ואנשי־מלחמה הבזים לשטויות נושנות כגון ציור,
מוסיקה או ספרים.

ף שנם סוגים רכים של ישראלים בחוץ־לארץ. מכיוון שהסלאנג העברי החדש כבר
הפך את הקיצור למושג בפני עצמו, מוסב שנאמר :״ישראלים בחו״ל״ (מתחרז עם לול).
הפזורה הישראלית כוללת את הטיפוסים הרעים ביותר והטובים ביותר מישראל. כמעט
והייתי אומר: רק את אלה. טיפוס־הביניים כמעט וחסר לגמרי. בפגשך ישראלי בחו״ל,
או שאתה רוצה לברוח ממנו (ברוב הגדול של המקרים) או שאתה שמח לפגשו.
בתחתית הסולם עומדים ה״יורדים״ האמיתיים — אלה שדחפה אותם התקפה של
צועניות יהודית מסורתית. הם נמצאים בכל מקום. איש אינו יודע ממה הם חיים, ומה
בדיוק הם עושים. ידיהם עמוק בכיסי זולתם .״היו דרושים שני דורות כדי להפוך יהודי
כפוף לצבר זקוף וגאה,״ אמר לי פעם ידיד ,״אולם דרושה רק שנה אחת כדי להפוך
את הצבר הזקוף הזה חזרה לטיפוס יהודוני מאום.״
לא רחוק מן הטיפוס הזה עומד ״הישראלי המקצועי״ .אין מקום בעולם הבטוח מפניו.
הוא לובש את לבו הישראלי על דש מעילו, חי מתמימותם של יהודים טובים, ועושה על
חשבונו הפרטי כל אותם הדברים אשר צמרת ישראל עושה בדרג ממלכתי.
אי־אפשר שלא להזכיר את אנשי מנגנון־החושך — אלפי סוכנים ומלשינים למיניהם,
השורצים בכל עיר גדולה בעולם ומרגלים אחרי שאר הישראלים. אפשר לפגוש אותם
בכל בית־קפה שם רגילים ישראלים להיפגש. יש הטוענים כי מאות מהם נמצאים בפאריס

שרות רטוב

»< חיפה, ביקש ימאי מהאניה גפן לש־
4כור לעצמו סירה שתוביל אותו מאניתו
שעגנה ליד שובר הגלים לחוף, נוכח לדעת
כי המחיר שהתבקש לשלם 9 ,ל״י, הוא
גבוה מדי, קפץ למים והתחיל לשחות לחוף,
נימשה אחרי שעבר כמחצית הדרך על־ידי
מלחי הסירה שעליה סירב לעלות, שהחזירוהו
לאניתו, ללא תשלום.

צדק צדק תרדוף

*aירושלים, כאשר נידון ימין משאלי,
,19 לחודש מאסר על־תנאי, תקף את
השופט, אשר מיהר להימלט מאולם בית־המשפט
ולהסתתר בלשכתו, רדף אחריו
לשם, נידון השבוע לחמישה חדשי מאסר על
עבירה זו.

ריתוק לחוף
ף 1ואשינגטץ, ארצות־הברית, נכנם
*4דורג׳ דרנטון, בן ,60י לתחנת הגיוס,
הסגיר את עצמו כעריק מהצי האמריקאי,
סיפר כי גויים לפני 39 שנים לצי, ערק
משום שקיבל תפקיד יבשתי, החליט להסגיר
את עצמו רק עתה משום »שלא איכפת לי
עכשיו לשרת ביבשה.״

יורם קניוק כ״מרתף״
צמיר זועס

-כתור ליליאן ראסל
אנשים קמיע ללה־פירו־.

דויד

החרם הממושך של ראש הממשלה
כן־גוריון על סרטי הקולנוע, שנמשך למעלה
מ־ 15 שנה, ושהתבטא בלעגו של
ביג׳י להולכים לסינימאים ובחילופי המכתבים
שלו לפני חדשים מספר עם עקרת־בית
תל־אביבית בענין זה, עשוי להשבר
בשבוע הבא. מזכירו של ראש־הממשלה,
הבטיח לעשות את כל המאמצים כדי להביאו
להצגת הבכורה של הסרט הישראלי עמוד
האש על מקרה משעשע שאירע לו
לפני שנים מספר סיפר השבוע בכנסת ח*כ
אחדות העבודה נחום ניר, המועמד לראשות
הכנסת. סיפר הוא. :לפני כמה
שנים פיטרתי פקיד מפני שקיבל שוחד.
העברתי אותו לבית־המשפס המחוזי והוא
זיכה את הנאשם, לא מפני שחשב שלא
עבר עבירה. השופט כתב בפירוש כי הוא
בטוח כי הנאשם אינו חף מפשע. זה היה
ב־ 1953 והחוק בענין השוחד יצא ב־ 5למרס.
היה לשופט ספק אם קבלת השוחד היתד
לפני ה־ 5במארס או לאחריו. בגלל ספק
זה זיכה את הנאשם. אחרי חדשיים נודע לי
שהפקיד מצא לו מקום יפה מאד: במשרד
הקיצוב של דב יוסף מאמרו של
עורך העולם הזה על שיחתו עם ג׳ורג׳ו
לה־פירה, סיפק תשובה לשאלה אחת שניקרה
במוחו של פרופסור מאיר פלסנר.
כאשר התעלף לה־פירה בכנסיה, ערב ועידת
פלורנץ, הגיש לו פלסנר בקבוק מלא של
מי־קולון להשבת רוחו, תמה אחר־כו מדוע
אין. הפרופסור הקטן ,׳ מחזיר לו את הבקבוק,
אותו קנה בכסף רב יום לפני כן.
פלסנר שמח לקרוא בהעולם הזה ( )1106 כי
לא היתד, זאת שיכחה, אלא שלה־פירה מחזיק
אצלו את הבקבוק כקמיע גם פרט
אחר בדו׳׳ח עורך העולם הזה העלה זכרונות
.בירושלים. אחרי ששר־החוץ העיראקי, האשם
ג׳וואד, הזכיר באוזני העורך לטובה
את שמו של הנשיא המנוח של האוניברסיטה
העברית, הד״ר יהודה לייב מגנם,
נזכר אחד מידידיו של מגנס איך נוצרה
היכרות זו. לפני עשרים שנה הגיע מזאד
הצעיר לירושלים, נשא בכיסו מכתב מאת
הארולד לאסקי, הוגה־הדעות השמאלי
המפורסם של אוניברסיטת לונדון, אל מגנם,
בו ביקש לטפל באלמידו הצעיר והמבריק.
ממס העביר את ג׳ודאד לידי אחד משותפיו
הפוליטיים, אהרון ופרשת כהן) כהן.

תור לאורח ,
שעות מספר לפני שהוקלטה השבוע תכנית
שלושה בסירה אחת, באולם אחל־שם
בתל־אביב, התברר כי אחד מאנשי הצוות,
העתונאי שלום (.קראתי רשמתי׳׳) רוזנפלד,
חלה בשפעת ונשאר צמוד למיטתו.
טכנאי הרדיו לא התעצלו, התקינו קו מיוחד
אל מיטתו של רוזנפלד, איפשרו לו לתשהעולם
הזח 117ו

כתור תרה כארה

.לנגד עיני היא קמה לא נאשה, אלא כרוח כל התקופות

תתף בתכנית כשהוא שוכב על ערש־דוזי. המשחקת בתפקיד ראשי בהצגת ניצוץ שד
מצב זה איפשר לאנשי הצוות שנוכחו ב משורר, ואת שושנה רביד, שבגלל צרי-
אולם לדקור את הנעדר. דו כן־אמוץ, דותה לא השתתפה בחזרה הכללית של
למשל, העיר כל העת לשלום» :תגיד לגרי־ הסוחר מונציה. ואילו בתיאטרון הקאמרי
פה שלך שתזוז קצת.׳׳ כאשר בסיום התכ נתקפו בשפעת גם חנה מרון וגם אורנה
נית, יעץ דן לשלום — תיקח כדור, ענה לו פורת, שמיהרה להעביר את המחלה לעודד
שלום במקרופון: תודה, אני מוכן לתת לך.
תאומי עמו התנשקה על הבמה בהצגת
.לי זה לא יעזור,׳׳ השיב דן» .אני מוכן מלאך האבן להפתעה כללית בהבימח
לתת לך כדור כזה שיעזור לך לתמיד,״ גרם לאחרונה השחקן שמעון פינקל.
השיב שלום ממיטתו אגב, זמן קצר כאשר הוחלט בהבימה להעלות מחדש את
לפני שהגיע להקלטה, שימש דן כטבח ב הצגת הסוחר מונציה של שקספיר, דובר
מועדון לילה. הוא ביקר במועדון סוף העו על כך שאת תפקיד שיילוק ימלאו שני
לם של רפי נלסץ באילת, נטל על עצמו שחקנים, אהרון מפקין ושמעון פינקל.
את התפקיד לבשל כל הלילה בשביל הלקוחות.
הוא הכנים למועדון סוג חדש של אולם מכיון שפינקל עמוס עבודה במלאו
מאכל, זיתים מבושלים בשום וקוניאק. את התפקיד הראשי בניצוץ של משורר,

י־ ״U1לאורחים שהזמינו מנה זו, הגישו ביחד
עם המנה גם מספר לתור בקופת חו קידו כשיילוק, אותו שיחק בהצלחה לפז
לים אנשים אחרים שעסקו בתפקיד כעשרים שנד. עשרה ימים לפני הצגת הבכו
מלא במועדונו של רפי נלסון היו עורכי־ רה, אחרי ששאר השחקנים כבר היו עסוקיו
הדין שמואל תמיר ואריה מרינפקי. בסיום עבודתם על המחזר״ הודיע פינקל נ
מאחר שהאקורדיוניסט הקבוע במועדון קיבל לא חזר בו מכוונתו לשחק את שיילוו
חופשה, התנדב מרינסקי למלא את מקומו, במקביל למסקין. הוא הודיע שיספיקו 7
ניגן כל הלילה במועדון, שר, כשעורך־הדין כמה חזרות בלבד. אחרי שיחה אחת ע!
תמיר מלוזה אותו בשירה. לאנשים שלא הבמאי טירון גטרי והתבוננות בחזר
הכירוהו וצעקו עליו לנגן קטעים שונים, אחת, הופיע פינקל לחזרה כללית שבו
הוצג מרינסקי כעולה חדש מרומניה, שהת לפני המחזה, היכר. את כל המשתתפי!
קבל לעבודה תמורת שלוש ארוחות ל בתדהמה כשהוכיח כי הוא יודע את כ
יום מחזהו של יורם מטמור על התפקיד על־פה, משחק אותו לפי האינטו
בעית החילופ׳ם הביאולוגיים ומלחמת ה פרסציה של גטרי, ואף העיר לשחקנים אח
צעירים בותיקים, שיועלה בקרוב על ידי רים כיצד עליהם לשחק מאמצי ח
תיאטרון זוסא, סובל עדיין מחוסר־שם. קאמרי לשכנע את דינה פסקין להופי[
במחזה זה, בו מופיעה גם שחקנית הקאמרי בתפקיד ראשי במחזה מריוס שהצגתו תחו
אסתר גרינברג, מנסה יורם לתאר את דש הקיץ, תפקיד שכאילו נועד עבורד
הדור של שמעון פרס ומשה דיין. כדור לא עשויים להסתיים בכשלון. דינה אינה נוטו
של אנשים טובים, אלא של בחורים טובים ׳.להכנס למחזה מבלי לעבוד עליו מתחיל
יורם רצה לקרוא למחזה בשם. מי שבונה עם שאר השחקנים ולעצב את התפקיד כאת
יריחו *,אולם השם לא התקבל בטענה, רוחי׳• »חלק גדול מהנאתי בתיאטרון היא
כי. הקהל הישראלי לא יודע מספיק תנ״ך העבודה על המחזה בדיוק כמו המשחק
בשביל להבין את השם בברוחזיי עצמו ׳,אמרה היא באחת החזרות להצפויה
בקרוב הפתעה לשחקנית ה׳שראלית צגה החדשה של בצל ירוק, שתהיה מחזה
אביבה גור המשמשת כמחליפה לקלייר מוסיקלי שלם בשם »אף מלה למורגג־בלום
בהצגת רשומון, בה מופיע גם בעלה שטרן ׳,התישב השחקן שמעון ישראלי
יצחק שילה, שזכה לביקורות חיוביות על כורסא והודיע כי היא נמוכה מדי
בהופיעו לצידם של שחקנים כאוסקר הומול־ לצורך תפקידו במחזה. הגישו לו שני ספרי
קה, רוד שטייגר ואקים טמירוף. קלייר במם טלפונים כדי להגביה את המושב. .עכשיו
נתקפה בדלקת שקדים, ואביבה נקראה ל זה גבוה מדי ׳,הודיע ישראלי. ניגש אליו
בדקו, תלש מתוך אחד מספרי הטלפון
חזרות דחופות כדי להתכונן להחליפה.
עמוד אחד. שמעון התישב. .או, עכשיו זה

בסדר,״ אמר באותו מחזה ממלא
נשיקה לחולה
אורי זוהר תפקיד של שוטר־רובע. בימים
בגליון האחרון של השבועון האמריקאי האחרונים, כאשר השחקנים יצאו למצוא
לייף׳ המוקדש לחיי הבידור בארצות־הברית, דמויות אמיתיות ברחוב כדי לעצב את תפהפתיעה
הכוכבת מרילין מוגרו את מערי קידם כראוי, נלוזה אורי לשוטר־הרובע ב־ציה
בסידרת תמונות בהן הופיעה בדמויו־ איזור מגוריו. כאשר באחד הסיורים ניסה
תיהן של כוכבות קולנוע מאז ראשית ה לעזור לשוטר לתפוס גנב, שניסה להתפרץ
קולנוע (ראה תמונות) .הסביר בעלה, הסו לחנות, התברר כי היה זה שומר הלילה
פר ארתור מילר, את הצלחתה במאמר שבא לבדוק את המנעולים. בפעם אחרת
זה. :לנגד עיני קמה מרילין לתחיה לא ב ניסה אורי לסלק קבצן שניגן על כינור
אשה, אלא כרוח הכוכבת בכל התקופות -בפינת הרחוב. לפתע התברר לו שהקבצן
מגיפת השפעת העוברת על פני הארץ הוא יוסלה, אקורדיוניסט הלהקה, הממלא
לא פסחה גם על בימותיד״ בהבימה הפילה בהצגה תפקיד של קבצן מנגן, ויצא אף הוא
המחלה למשכב את השחקנית בת־עמי, להשתלם בתפקיד.

-כתור מארלן דיטריר
רדיו קול ישראל
מרעיל• הבאר 1ת
מכל מרעילי־הבארות במדינה, אין מסוכן
מקול־ישראל. כאשר הוא מסלף ידיעה, בידיו
או בטפשות, אין אפשרות לסתור את
דבריו. מאות אלפים מקבלים את ידיעותיה
של התחנה המונופוליסטית כתורה מסיני.
ביום הששי האחרון מסר קול־ישראל ארו־כות
את דבריו של דויד בן־גוריון, בו קבע
ראש־הממשלה למעשה שאין בל סיכוי לשלים
עם הערבים, באשמתם שלהם (ואח
במדינה) .מיד לאחר מכן סיפר קול־ישראל,
כאילו כאישור, כי העתון המצרי החשוב
אל־אהראם, הקרוב לגמאל עבד אל־נאצר,
כתב כי. לעולם לא תסכים רע״ם לשלום
עם ישראל.״
רק מעטים שמו לב לזיע ת העתונות ה־יומית
למחרת היום, שמסרה את הנוסח
האמתי של הדברים. אל־אחראם אמר משתו
שונה לגמרי. :לעולם לא תסכים רע״ם לשלום
מוכתב עם ישראל*.
על־ידי השמטת מילה אחת, שהיא הקובעת
במשפט, זייף קול־ישראל את הידיעה מעיקרה.
אולם מאות אלפי המאזינים נוכחו
שוב לדעת כי דויד בן־גוריון הוא גאון.

תד רי ך
משדרים אלת מתוך משדרי השבוע חבא
עשויים להיות מענינים. שינויים אפשריים.
• כעולמות חדשים (קול־ישראל,
יזם ד 20.25 ,סיפור דמיוני על צייר
צרפתי שעזר בכוח הטלפתיה לתפוס רוצח.
• סונטות לכינור (קול-ישראל, ירם
ד 22.15 הפסנתרן האורח ג׳רום לבג־טאל
עם הכנר הישראלי דוד ליין מבצעים
תכנית ראשונה מתוך הסונטות לכינור ופסנתר
של מוצארט.
• שלושה כסירה אחת (קול-יש-
ראל, יום ד 21.30 קטעים מהתכנית שהוקלטו
השבוע בתל־אביב( .ראה עמוד .)13
• תיכתנח (קול־ישראל, יום ה׳;
— )20.05 צמד הדודאים בהופעה אחרונה
לפני צאתו לחוץ לארץ, רביעיית מועדון
התיאטרון, יעקב בנאי ושמואל עצטון במערכון
אקטואלי מאת יוש.
• צוהר לתיכה (גלי־צה-ל, יום ו׳;
— )21.15 לקט קטעים נבחרים מתוך תכניות
תיבת נח.
• חידון למוסיקה מזרחית (קול־ישראל,
יום ב 19.20 תכנית העשויה
להיות מענינת מכיון שהיא מוגשת בזי
יצחק שמעוני.
• המסד עולה (קול־ישראל, יום ב׳;
— )21.30 המערכון הצפוד, של אלכסנדר
אוברנוביץ, בביומה של לאה פורת.

אמנות תיאטרון תרגיל

ה מנ שר העבר*
1v\vnה\ 13 גלה ה טנזי ה
ל ה שי ג ב קיו ס קי םהב אי םכתל ־ אביב: מנחם לוי -אלנבי, דאר מרכזי!
מרדכי — על־יד התחנה המרכזית! פרידמן — אלנבי פינת המלך ג׳ורג׳; קרונגולד —
אלנבי פינת המלך ג׳ורג׳! רצון — בן־יהודה פינת גורמן; וינר — הרצל פינת פלורנטין!
רוזנברג — כיכר המושבות! טופל ובניו — אחד העם .24
כי רו ש לי ם: בלום — בן־יהודה על־יד קפה עטרה! מוניץ — רחוב יפו על־יד קופת
עם; אלטבאך — על־יד תחנת אגד! ניסן לוי — רחוב קרן קיימת; אחים אליהו — רחוב
יפו! אנגלנדר — רחוב יפו; חנות ספרים ירדן — רחוב יפו! שמעוני — מחנה יהודה!
לבנון — מחנה יהודה! שיפר — רחוב המלך ג׳ורג׳.
בחיפה: קיוסק אגד! קיוסק הנמל; קיוסק הרכבת! שיצלובר — רחוב המלכים;
קידמה — רחוב יפו! אברהם — בית הקרנות! אורהפטיק — רחוב הרצל! כהנוביץ —
רחוב הרצל! שוורצבלט — רחוב הרצל; זילברמן — רחוב ביאליק ! יוסיפוביץ —
רחוב תבור ; כדורי — רחוב הנביאים; ספרנו — רחוב הנביאים! תבור — רחוב
הנביאים! פישר — רחוב החלוץ; פרידמן — רחוב בלפור; ליברמן — רחוב שפירא;
וורנר — מרכז הכרמל; ליכטנשטיין — אחוזה.

אתה סובל מזה?

שיטתנו הבדוקה מאפשרת

מניעת נשירת שערות
הצמחתש ער חדש
אחריות גמורה

במקרה של אי־הצלחה יוחזר כסף
״רובינם

קוסמטיקום״

בהנהלת מר א. רובין
תל-אביב, רה, פינסקר ,2טל .22128 .חיפה, הרצל 1
ביאוקוסמטיקאי מדופלם

תרגיל לחמש אצבעות ואהל) הוא
ציון דרך נוסף במדרון הידרדרותו של
מה־שהיה־תיאטרון זה. המיוחד לציון־דרך זה
היא החוצפה להעלות על הבמה סטאטיסטים
בתפקידי־כוכב.
במרכז העלילה הקלושה והגולמית של
המחזאי הבריטי סיטר שאפר, עומד צעיר
זועם, אותו משחק אילן בלוזייס בהתלהבות
רבה וביכולת מעטה, אחרי שנעשה לו עוזל
משווע והועמס על שכמו תפקיד שלא יכולה
להיות לו ההכשרה האלמנטרית לביצועו.
אין למחזה סיפור, אבל לעומת זאת אין
בו גם כל דבר אחר, פרט לכמה נפשות של
משפחה בריטית בלתי־אופיינית, המסתובבות
כל אחת סביב זנב עצמה, לא ברור מדוע.
דמויותיהם של יהודה גבאי ונחמה דוידית,
המשחקים את שני ראשי המשפחה באמצעות
הגלופות הידועות־היטב של המשחק האהלי,
נראים מחיי־נפשות על הבמה בתוך ים־ד,חובבות
האיומה המציף אותה, שמתוכו מצטיינת
רק רינה פז, המבצעת את תפקידה
הנצחי — הבת הצעירה של המשפחה —
בחביבות ובטבעיות מסויימת.
למחזה חסר־החשיבות ולמשחק חסר־המש־חק
נוסף עוד בימוי מבולבל של הבמאי
הבריטי ג׳ון מודי, המריץ את שחקניו על־פני
המדרגות ואל פינותיה השונות של
התפאורה המשעממת של ריצ׳ארד נגרי, כשבפיהם
העברית הגסה והמגושמת של תרגומו
של יאיר בורלא.
הקהל כולו ניענע ראש בהסכמה אילמת
ועצובה, כשצעק אחד השחקנים על הבמה:
״או, כמה זה עוד יימשך?״

ציור

כית־המחסה וכית־המרזח. ההתבוננות
בעבודה הסבלנית והמדוייקת של
ציירי הולאנד באותה תקופה מלמדת, כי הם
היו רחוקים מן התפיסה הרומאנטית של
האמנות, המתארת את האמן כיצור שלא מן
העולם הזה, הנתון להתקפי־השראה מסתוריים.
הם נהגו בציור, כפי שנהג כל הו־לאנדי
אחר בפועל־כפיו באותה תקופה —
ברצינות, באחריות, מתוך ידע מקצועי מקיף
ועבודת־נמלים ממושכת. ציירי אותם
הזמנים היו גם מאורגנים בגילדות מקצועיות
— ככל המקצועות האחרים — ותו־צרתם
היתד״ בפעם הראשונה בהיסטוריה
של האמנות, לסחורה הנקנית ונמכרת בש־
!זקים המיועדים לכך, כשמחירה עולה ויורד
לפי יחס ההיצע לביקוש. על רמברנדט,
למשל, מסופר, כי שיגר שליח לרכוש בשוק
זה את תחריטיו שלו, בשעה של מחירי
שפל שהיו להם סיכויים לעלות.
מצב זה הביא לכך, שאמן אשר התפרסם
בסוג מסויים של ציורים, היה כמעט נאלץ
להוסיף ולצייר אותו סוג מבוקש להבא,
ולא לסטות ממנו. אחרת, היו סיכוייו למכור
את תמונותיו קלושים למדי. רע ומר היה
גורלו של צייר, שסר חינו בעיני לקוחותיו,
אם היתד, פרנסתו תלוייה בציור —
האלס, למשל, סיים את חייו על קצבה של
בית־מחסה לעניים, רמבראנדט ועמנואל דה־וזיטה
סבלו מסיבוכים כספיים כל חייהם,
יאן סטין התפרנס מבית־המרזח שלו ואל־ברם
קאיפ ומאינרדט הובמה החזיקו במשרות
ממשלתיות.
חלק מפריה של אותה תקופה — 159
תמונות, רישומים ומוצגים ששויים מיליוני
ל״י — הובא עתה לישראל. אמר אחד הצופים
הצעירים, שחתימת שפם ראשונה
החלה מבצבצת תחת חוטמו, בצאתו מן
התערוכה :״זה כמעט כמו לנסוע לחיץ־
לארץ!״

ב מ קו ביקור בחוץ ל א רץ

תור הזהב של אמנות הולאנד

(ביתן הלנה רובינשטיין) .נערה צעירה, תל-
מידת־גימנסיה לפי תלבושתה, התעכבה ליד
תמונה קטנת־ממדים של גבר בעל זקנקן
והדרודפנים, לבוש גלימה שחורה, צודארון
מלמלה מעומלן וכובע רחב־תיתורה. היא
העיפה מבטים גנובים לימין ולשמאל, וכאשר
היתד, סבורה כי אין איש רואה אותה,
הושיטה את אצבעה ובפנים סמוקות נגעה
בקצה אצבעה בתמונה.
תנועת־אצבע זו ביטאה את אשר חש
בלבו כל אחד ממאות המבקרים, שנהרו
לתערוכה כבר בימים הראשונים לפתיחתה.
הם נכנסו לאולם תוך הרגשה חגיגית, כי
זו הפעם הראשונה מזה זמן רב — ואולי
בפעם הראשונה בחייהם — יוכלו לבוא במגע
עם כמה מן היצירות הציוריות הגדולות
ביותר של כל הזמנים.
הניתן לאחיזה ביד. המאה ה־,17
שלה ניתן השם תור הזהב של האמנות ההולנדית,
היתד, גם תור זהב במשמעותה
הפשוטה של המלה. היתה זו התקופה בה
עלה לשלטון במדינה המעמד הצעיר והחדש
— מעמד האזרחים, הסוחרים והבורגנים,
שלחם נגד הכובש הספרדי על
עצמאות המדינה, ובעת ובעונה אחת היה
עסוק לא פחות בצבירת רכוש.
אנשי־המעשה ההולאנדיים ביקשו באמנות
את אשר ביקשו בכל דבר אחר: את הממש,
את הניתן לאחיזה ביד. לא פלא הוא .,איפוא,
שהריאליזם המוצק הוא הסגנון המשותף
לכל אותר, תקופה.
כמו שמסתדרים לתצלום. כלל
זה משתקף היטב מעל לקירותיו של הביתן:
הרבה דיוקנים של אזרחים מכובדים,
לבושי כובעים מהוגנים ומקטורני קטיפה
מבריקה — שהצייר התרכז עליה לעתים
לא פחות מאשר על הקלסתר שאותו התבקש
להנציח — מעשי ידיהם של רבד
בראגדט, פראנם האלם, גרארד טר־בורך ואחרים.
תמונות קיבוציות של פעילי גילדות
הסוחרים למיניהם, שהסתדרו לקראת הציור
ממש כשם שמסתדרים כיום טיפוסים דומים
לתצלום, כגון בתמונת גילדת הצורפים של
תומאס דה־קייזר. תמונות־פנים של בתי־משפחה
יציבים ושלנזים, כמו בתמונותיהם
של פיטר דה־הוך ויעקב וואן לו. ציורים
מעטים של הווי עממי־איכרי, מן הסוג שבו
עשו חיל גבריאל מטסו, יאן סטין ופראנס
תאן מירים. שפע של טבע דומם — סוג
ציור שהומצא באותה ׳תקופה חמרנית —
ושפע גדול עוד יותר של ציורי נוף —
אף זה סוג ציור שרק בתקופה זו יצא
למעשה למרחב, אחרי התחלות צנועות בתקופת
הרנסאנס האיטלקי.
בקרוב 1ו1ים זמירות פורטוגל
.זה לא היה עולימפיה אלא יורדימפיד״״
התלוצץ אחד הסופרים הישראליים הצעירים
בצאתו מהצגת התוכנית הקודמת של המו־סיקול
אולימפית בישראל. גם האמרגן
גיורא גודיק חש היטב בצורך להגיש לקהל
לפחות כוכב ידוע־שם אחד, במסגרת תוכנית
זו. הוא מיהר, איפוא, להתקשר עם
האמרגן ברוך גילאון, שעמד להביא לישראל
את הזמרת הפורטוגאלית עמליד,
רודריגז, הבטיח לעצמו את הופעתה ככוכב
מרכזי בתוכנית השלישית של אולימפית.
עמליה רודריגז תמלא לכן בהופעתד״
את החלק השני של התוכנית, כשהיא מוסיפה
למבחר הרגיל של פזמונים קלים את
שירי־העם הפורטוגאליים, אותם למדה עוד
מפי הוריה, רוכלים ברחובות ליסאבון.
את שאר חלקי התוכנית ישלימו:
ס אילנה רובינא, שתופיע לראשונה כ־קונפרנסייה,
תגלה בכך לקהל יותר מאשר
את גופה, שהתפרסם בתצוגות־אופנה.

• הזמרת הבלונדית דני ריידל, שהחלה
את הקריירה שלה גם היא כדוגמנית.
ס הרקדנים הסאלוניים האמריקאיים ג׳ין
וצ׳ארלם סרני, הבאים לאחר הופעה בעיר־הגירושין־וההימורים
לאס־ווגאס.

גאריה

האמן

האקרובטים נוי וריי, שברחו מהוד
לאוסטריה בימי המרד ההונגארי.
עושי־הלהטים של טריו טולדי.
הקסילופוניסט ישראל נשרי, שיהיה
הישראלי של התוכנית.

הצגות

תדריך

9נו ר ה (התיאטרון הקאמרי) — בניגוד
לטענתו המפורסמת של איבסן, הרי הגבר
שבהצגה (יוסף ידין) הוא שצריך להילחם
כדי להגיע לשוזיון־זכויות־אמנותיות עם האשד(
,חנה מרון).

+ניצוץ של משורר (הבימה) -

לבטי הקליטה של קצין אירי לשעבר ב־מרזח
אמריקאי. שמעון פינקל, בת־עמי,
מרים זוהר ואבנר חזקיהו במשחק מעולה,
במחזהו האחרון של יוג׳ין או׳ניל.

אופרה
+פאלסטאף (התזמורת הפילהרמונית)
— בת הזקונים של וורדי, השופעת
עליצות נעורים, בביצוע על רמה בינלאומית,
בניצוחו של קארלו מאריה ג׳וליגי.

תנורוכות

• תור הזהב של האמנות ההולנדית
(מוזיאון הלן רובינשטיין) — אמני
הזוהר ההולנדיים כמו שהם ובגודל טבעי.
העולם חזה ל וו ו

קן ל] 1ע
סר טי ם
בעיה מש 3חתית
ק ס מי קי ץ (אופיר, תל־אביב; ארצות־הברית)
מביא אל הבד תיאטרין מצוין בביצוע
משובח. הסרט, שהוא פיתוח של מחזהו
של לוני קולטן, שנרכש במיוחד לצורך זה
ולא הוצג על הבמה, מעלה על הבד 48
שעות בחייה של משפחת דובל, משפחה
ממוצעת בלואיזינה, ארצות־הברית.
ג׳ק דובל (אנתוני קווין) ,הוא סוכן־מוכר,
אב לשלושה ילדים מבוגרים ואשה נאמנה
ומסורה (שירלי בות) ,המתחיל להרגיש את
הזיקנה קופצת עליו. הוא מרגיש בצורך
להשתחרר מחייו השיגרתיים, מעול משפחתו,
להרגיש את עצמו חופשי מהכבלים
החברתיים שהטילו עליו חיי־המשפחה.
עלמה דובל, אשתו, אשד, בשנות הארבעים,
טובת־לב ונאמנה, המקדישה את כל
חייה למשפחתה ומעתירה אהבת־אם על.
בעלה, אינה תופסת את משמעות המשבר
בבעלה. גם כשהיא מגלה כי הוא בוגד בה
בחברת נערה צעירה׳ אינה כועסת עליו.
גם שני בניהם ובתם של הזוג דובאל,
מהדם כל אחד בעיה בפני עצמו. הבן
הבכור (אירל הולימן) ,צעיר ששוחרר מהצבא,
מנסה להיות עצמאי, אולם אינו מקבל
את עזרת אביו, שאינו מרגיש צורך לעזור
לו בכספיו. הבת (שירלי מקלין) ,מנסה לרכוש
לב רופא צעיר, מתאכזבת כשהיא
נוכחת שהוא מנצל אותה, אינו מתכונן
לשאתה. הבן הצעיר (קלינט קימבורג,),

אביב; ארצות־הברית) היא אחת האכזבות
הנוראות ביותר, שהיו ביום מן הימים
לצופי הסרטים בארץ, שלפחות חלק ניכר
מהם מיהרו לסרט אחרי שקראו את יצירתו
של הרמן (המרד יעל חקיין) ודק בשם זה.
למרות שהסרט מתפאר בעובדה שהוא מבוסס
על ספרו של וזק, הוא אינו שווה אף
את מעטפת הספר, עם תמונת המחבר.
מרג׳ורי מורנינגסטאר, זאת העלמה מור־גנשטרן
בת ה־ 18 של הרמן וזק — ,צעירה
יהודיה אמריקאית המתביישת במוצאה והמנסה
להיות אמריקאית לכל דבר, אולם אינה
מצליחה להשתחרר מהאופי שעיצבה בה
המסורת של עמה — הופכת בדמותה של
נטלי וזד למעין דחליל מטופש, ללא רקע,
וללא מניעים, סתם טיפשעשרה החולמת להיות
שחקנית ושהוריה הם במקרה יהודים.
עוד יותר מטופשת וחסרת שלד היא
דמותו של נואל איירמן, המלחין היהודי
הצעיר והמתבולל, כפי שהיא מעוצבת על־ידי
ג׳ין קלי. במקום לבטיו הפילוסופיים
של איירמן בספרו של וזק, באים לבטים
פיזיולוגיים של רקדן קל־דעת וחסר כחד
מחשבה. כל דמות ודמות בסרט סולפה
באופן האכזרי ביותר.מארשד, זאלנקו,
(קרולין ג׳ונס) שהיתר, צריכה לסמל את
טיפוס הנערה הבוהמית המכוערת, היא
בסרט בובינת בעלת חיוך אוילי ותו לא.
הדוד שמשון אהרון (אד וין) ,אחת הדמויות
הלבביות והמצוירות בכשרון בספר, הופך
בסרט למעין ליצן קרקס מדרגה חמישית.
שיא המחסור. אולם לא רק הדמויות
סולפו, למעשה סולפה ונהפכה על פיה
היצירה כולה. סצינות חגיגות וטקסי הדת
היהודיים, הממלאים תפקיד חשוב בספר,
הופכים בסרט לכמה קטעי בידור המביאים
לצחוק עליז•
ולא זו בלבד. היצרנים חיברו גם סיום
חדש לעלילה. במקום לשאת את עורך־הדין
שוורץ, ללדת לו ארבעה ילדים ולהיות עסקנית
ציונית מסורה, נופלת מרג׳ורי דוקא
בזרועותיו של ואלי רונקן, חברו הצעיר
והמצליח של איירמן.
כמו שהוא׳ זהו סרט בעל עלילת אהבה מטופשת
ובלתי מובנת, חסר תנועה, חסר משחק,
חסר כל דבר העשוי לעניין את הצופה
לפחות במשך חמש דקות רצופות.

מטא׳׳י סור־סטדיט
התאווה לשלטון (צפון, תל-אביב;
ארצות־הברית) עוסק בבעיה אקטואלית, למרות
שהוא סרט המונח במחסני מפיציו
בארץ זה שנים מספר. הבעיה האקטואלית
שהצדיקה את הוצאתו לאור — היא הבעיה
של הצעירים הבאים לרשת את הותיקים.
זהו סרט המספר את סיפור הקומה החמישית,
לא של הועד הפועל אלא של חברה
מסחרית רבת־עצמה במרכז העסקים של
ניו־יורק — הוול־סטריט. ואן הפלין, הוא
מעין משה דיין צעיר ומוכשר, שנלקח מתפקיד
קטן למלא תפקיד רב ערך בחברה.
אלא שאותו תפקיד נמצא בידי אדם אחר,
מזדקן אמנם, אבל אדם שהקדיש את כל
חייו לחברה. נשיא החברה, הרוצה לגרום
להתפטרותו של הזקן, כך שהצעיר החדש
יוכל לרשת את מקומו, ממרר את חייו באמצעים
שבהם בערך מירר בן־גוריון את
חיי משד, שרת, הביאו להתפטרות מהממשלה.
המצפון כמקום. אלא שואן הפלין
אינו משה דיין. הוא נקרע בין תאוזת־השלטון
שלו, השתוקקותו למשרה, ובין
הכרתו המוסרית במשמעות מעשהו.
הסוף, הוא הסוף ההכרחי בכל המקרים
מעין זה: הזקנים מסתלקים איך שהוא והצעירים׳
עם או בלי מצפון, יורשים אותם.
סרט שאינו מצטיין במקוריות, או במשחק,
אולם עשיי לעניין.

נטלי וזד כמרג׳ורי מורניננסטאר
לבטים פיזיולוגיים

נקרע במתח היחסים שבין ההורים, אינו
יודע לצד מי מהם לעמוד.
תיאטרון מצולם היטב. המשבר בא
כשג׳ק דובאל עוזב את הבית, נהרג בתאו-
נת־דרכים. אשתו מגלה לפתע את הטעות
של חייה, שבמקום לחיות חיים משלה,
חיתה אך ורק למען בעלה, המאיסה אח
עצמה עליו. בביומו של דניאל מאן, אין הסרט
יצירה קולנועית. זהו תיאטרון מצולם
בלי יומרות אחרות, ובתור שכזה, הוא סרט
מצויץ.

במקו עיסוק ציוני

מרג׳זרי מורנינגסטאר (אוריון, תל־העולם
הזה ל וו ו

תדריך
׳ אלה הסרטים, המזצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזר, נזנזליץ לראותם:
$הלילה שיזכה לעד (מגדלור,
תל־אביב) — מסעה הראשון והאחרון של
אגית הפאר טיטאניק, בסידרת סיפורי אמת
קצרים, על מד, שהתרחש ביום טביעתה.
יעקובוכסקי והקולונל (אלנבי,
תל־אביב) — דני קיי בדמות האביר בן
דמות היגון ובן הדת היהודית המסדר בחכמתו
קולונל פולני שחצן ומפגר.
• המפתח (טוגרבי, תל־אביב) —
סופיה לורן והגורל מעיקים על קברניטי
ספינות־גרר בריטיות היוצאות להציל מצוללות
גרמניות את טרפן.
• הנאהבים (ארמון, חיפה) — מה
שעושים כולם, אבל בצורה פיוטית.

ת שבץ m a aSnaa
מאוזן .2 :מפגש
בוקרים; .8פולי טי!
. 10 בעל מ לאכה;
.13 תיכף;
.14 חומר ניקוי;
. 15 חברת ספנות;
.16 על כל בית;
. 17 צעיר; .18ב חיפזון;
.20 מספר
פרקי זכריה; .21
המיסיסיפי; .23
במוסיקה; .25אלוף;
.27 נערת
שער; .29 אגף;
.30 איננו מסכים;
.32 גדעון; .34
מלך הפאלאפל;
.35 פנורמה; .36
מדינה מרחבית

באפריקה;
איש נטול ראש;
.39 ירק ירוק;__
.40 עשן, ללא התחלה; .41 מופיע
בבית־המשפט; .42 יישוב בשפלה; .43
חודש האבל; .44 על כל חנות; .45
אבי החשמונאים.
מאונך . 1 :אינפורמציה .2 :הצי
אורן; .3הידיד; .4גיל החופה; .5
עיר בדרום; .6שום, גם הוא ללא
ראש; .7אמביציה; .8משחת גילוה:

u17

.9מספר פרקי הושע; . 11 בדחן! . 12
מערב; . 18 מוקד ההתנגשות היוונית־יהודית;
. 19 אינטרויו; .21 סיגריה;
.22 צייר הולנדי .24 :בבשן, יש יישוב
בזה; .25 שבט; .26 חודש הצום ה מוסלמי;
.28 חצי אולר; .29 לכל אדם;
.31 דל; .33 מתכות, במצב גולמי;
.34 צורת יישוב; .38 צעד; .41 על
הענף; .43 קפריסין.

תסשיר״ס

קועות
לעולס צודקת
דירת חדר גאה עם קול( .מעריב)
מרדכי דן, תל־אביב
שומעים כל רישרוש של השכנים.
טיל בליסטי ביניבשתי אשר נחר
בשלום <7( .בערב)
אליק מג, חיפה
נחרתו מחרידה את שלום העולם.
הפועל ר״ג עלול לזכות בסבא.
(מעריב)
דויד הירביץ, חדרה
ספר לסבתא.
נמר טכניון בלונדון( .ידיעות אחרונות)
מרדכי
דן, תל־אביב
אחד מאריות החברה הגבוהה האנגלית.

ע ריכ ת ליל» ג לי ל׳
מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מבין
המשתתפים בשליחת חומר לעמוד זה יזכה מדי
שבוע בשבוע בפרס של פשר לירות ישראליות.
הזוכה בפרס השבוע הוא אורי אלרואי, תל־אביב.

לחיפאי אחד לא היה מה לעשות. הוא נטל את ספר
שיחת היום
הטלפונים, בחר במספר מסויים, וחייג. מן העבר השני
ענה קול של אשה .״גברת צוצקלינסקי?״ שאל האיש .״כן, מה יש?״ ״גברת
צוצקלינסקי, את אשה לא הגונה.״ מעברו השני של הקו אפשר היה לשמוע רעש
של רוגזה ותדהמה .״חוצפה! מ־ זה מדבר?״ שאלה הגברת .״כל העיר מדברת,״
השיב האיש והניח את השפיפרת.

מעשה בעסקן, שמד אוריה,
שאירגן לו מלווה־עליה.
ואכן, הוא הגשים
את דבריו הנאים -
ועלה ועלה ועלה.
אורי אלרואי, תל־אביב

פרולטרי קשיש מעקיר
יצא את ארצו להכיר.
אחרי כית-פגישות
הוא הצהיר נמרצות :
״מה לומר-הנה היפה, זאת
עיר!״
צ. תמיר, תל־אביב

את זה 3 3ד שמעת?

מי ד ד שי ך

רמ לא להעליב !
יום אחד בא אלי הביתה שמעון צבר
(זה שכתב את הספרים המצחיקים) כשהייתי
עסוק במריבה עם אשתי. שמעון
אוהב שלום ורודף שלום וגם כנראה
לא רצה לוותר על הסופגניות שהיו על
השולחן, ובכן שאל מה הענין.
אמרתי לו :״אין מסחט! זה העניו. כבר
שבועיים אני מבקש שתקנה ואינה קונה.״
אמר שמעון :״רגע, רגע. מסחט אתה
אומר? אני האיש הנכון במקום הנכון
ברגע הנכון. יש לי ידיד. בחור מוזר,
אבל מוכשר מאוד. הוא עושה מסחטים
נפלאים. פאטנט. אתן לכם מתנה.״
לאות תודה שמה אשתי לפני שמעון
ארוחת צהרים טובה.
שמעון עומד בדיבורו, אחרי שמזכירים
לו כמה פעמים. יום אחד הביא
לי למשרד קופסת קרטון גדולה, והוא
מחבק אותה בכל כוחו.
״הנה המסזזט,״ אמר שמעון.
ניסיתי להרים. חצי טונה. אמרתי לשמעון
:״עושה רושם נכבד. אין כמוך.
בוא אלינו ותשתה קצת מיץ.״ קיוזיתי כי
יסייע בסבלות.
״תודה לך,״ אמד שמעון ,״אבל יש
לי פגישה.״
היה יום גשם. הלכתי בגשם ומשאי
עלי. קודם ביד ימין, עד שכמעט נקעה
כתפי האחת, ואחר כך ביד שמאל, ואחר
כך על הכתף. והגשם מזרזף, ובי־נתים
&תפרקת הקופסה. רציתי להטיל את
הנטל לבוץ וגמרנו, אבל מתנה ! סוף
סוף הגעתי הביתה.
״הנה לך מתנה משמעון,״ אמרתי
לאשתי .״זה הפאטנט.״
,הסרנו את שיירי הקופסה המעוכה,
ועל השולחן עמדה מכונה גדולה ונוצצת.
״ובכן, כבר יש לך מסחט,״ אמרה
אשתי ,״ויהיה קצת שקט בבית.״
חתכתי תפוז לחצאים, וניסיתי לסחוט•
המקום שבמכונה היה צר מדי. דחקתי
את חצי התפוז למקום הצר, וסחטתי.
עתה לא יכולתי להוציא משם את הקליפה.
ניסיתי בסכין. ניסיתי במזלג.
לא הצלחתי. אשתי והילדים עמדו וזד

כשאנזרהי טזאבי ימרה רברזוב בגזמגה. רגובגר
מזרמיית הבגרמן. רנהר זזשבהוגז, רממב
ומהר ת־י \2יה— דא גזהמההי רכר הדברינו ב מז אמז׳.׳

הערות (0iu׳p
מועצת ההסתדרות דחתה את
סדרי הבחירות להסתדרות...

הסתייגויית סיעות המיעוט לגבי

סייג לחוגמה -השתקה .

סכר שהוקם על־ידי שייך בדואי בנגב נסחף במי השטפונוה

מגיפת שפעת פרצה ברומניה

אחרי עלית היהודים, עולה החום.

אישים ומוסדות רבים מתנגדים
החדשה

לחגיגת 100 השנה של ירושלים

שכועתם: אם אזבירך ירושלים החדשה תשכח

ביטו ויעצו עצות. התעצבנתי. שברתי
כוס. שברתי צלחת. פצעתי אצבע. פתאום
קפצה הקליפה אל מכנסי יחד עם
חלק מהמכונה.
אחרי חצי שעה היה המטבח מרובץ
כולו במיץ דביק ולעי ערימת קליפות
תפוז מעוכות.
אמרה אשתי :״אולי תפסיק לקלל?
אני אנסה.״
ניסתה. אחרי כמה דקות כבר לא
יכולתי לראות בסבלה, והצעתי :״נשליך
את הפאטנט הזה החוצה, ואני הולך
לקנות מסחט של כמש.״
אמרה אשתי :״ח 0ושלום! זה ודאי
עלה לשמעון הרבה כסף. אם לא ימצא
פה את המסחט, ייעלב.״
אמרתי :״טוב, לא נשליך. ובכן יהיו
פה שני מסחטים.״
אמרה אשתי :״אין פה מקום אפילו
לאחד הזה, ואם יבוא שמעון ויראה
פה שני מסחטים, יבין מיד, וייעלב.״
על המת לא הייתי מוכן לוותר. ובכן
היינו מתיסרים בפאטנט הזה ומקללים
את שמעון ואת ידידו הממציא.
אבל כשבא שמעון ושאל איך ה־המסחט,
הודינו לו במתק שפתיים (ומה
נאמר? הרי זאת מתנה!) והראינו לו
כמה נאה המכשיר וכמה נוצץ, אבל במקרה
אין לנו כרגע תפוזים (ימח שמו!)•
ראיתי כי לא אוכל להפסר מהמסחט
הארור אלא אם אפטר משמעון תחילה.
ובכן הלכתי והשמצתי אותר בכל מקום.
סופר? אמרתי לכולם כי אין הוא סופר
רציני. פשוט מצחיק. ובכלל, אין הוא
מסוגל לחשוב. והציורים שלו? בדיחה
אחת גדולה. ומלבד זה סיפרתי לכל ידידיו
כי בהיותו במושבת המצורעים של
הד״ר שווייצר באפריקה, לקה בצרעת.
שמעון המסכן! הוא קם וברח מפה.
כעת הוא בלונדון, אבל גם עד שם
הגיעו השמועות, ולכן הוא מתכונן לנסוע
אל מעבר להרי חושך. עד שיחזור,
אולי כבר ישכח את המתנה ולא ייעלב
כשלא ימצא את הפאטנט בביתנו.

יי v

שני ציד> הטבעת
או: כך הם רואים א ת הנ שואים

* נכרים מתחתנים מפני
שהם עייפים, נשים מפני שהן
סקרניות; שניהם מתאכזבים.
(אוסקר ויילד)

באיזו דרך חייב תאריה ללכת, בדי
1להגיע אל הג׳ירפה, מבלי לחצות כל קו?

* עצה לי לאנשים העומדים
להתחתן: אל לכם( .הנרי סייר,יו)
* בצאתך למלחמה, אמור
תפילה אחת; בצאתך להפלנה
אמור שתי תפילות; בלכתך
לחופה אמור שלוש( .פתגם פולני)
* לפני נישואין ולפני בלי־עת
גלולה, מוטב שלא להסס
יותר מדי( .פתגס הולאנדי)
* זה המאבד את אשתו
ופרוטה, הפסיד יותר באבדן
הפרוטה( .אלמוני)
* עשרים שנות אהבה נות
נות
לאשה מדאה של עתיקות,
אבל עשרים שנות נשואין נותנות
לה מראה של בניין ציבורי(
.אוסקר ויילד)
* מאושר הגבר שמתחתן;
מאושר עוד יותר זה שאינו
מתחתן( .אלמוני)
* הנשואין הם הרעה היחידה
שכני־אנוש מייחלים לה.
(פתגם יווני)

* אשה מעדיפה כעל ללא
בסך, על בסך ללא

כעל ( .פתגם

ינוני)

* כמקום כו קיימים נשואין
ללא אהבה, שם תמצא אהכה
ללא נשואין( .בנימין פרנקלין)
שמואל ברגנר, תל־אביב

הוזבונן 20 שניות בדמויות אלה, וקבע
איזו הגדולה.
ucnitu: ctcl t r u t su r