גליון 1118 מתאריך 1 במרץ 1959

1118

׳ ס עי•

שנה 22

פ״דאדר א׳ תשי״ט4.3.1959 ,

מהייר 550יפדוטה

ם הראשונה
סעזוע וסטיג׳ה שר
שלטון מפא״יי
»ה תהיה

—KIKIU—IB

יין

בו חכנסתם או תנו לפחונים נ טו שי ם וחדו־ם
ים, ני ד חי ם ומרוחקים מ עיני אדם? לעומת
זאת כלפי אחרים, אלה שקושרת אותם אליכם
קרבת נזעים, נטלתם אותם בי די כ ם כתי נוקות,
ושטשתם לחם כמורי־דדד ותומכים.
דיאיננם נכלמים וכו שי ם לנכו ת מ אי תנו כסף?
אם אתם במצוקה, פנו לעולי־הפינוקים, ואותנו
עזבו במנוחה.

העורך הראשי:
אורי אכנו י
ראש המערכת:
שיום כתו

יוסף אסולין, שמעון גבאי,
א שקלון

עורך משגה:
דוג איתז

; a־ y׳M 1v

w iv

תל־אביב, ס ל פון , 26785
ר חוב ג לי ק סון
.nד . 1$ 6 .ס*! לסב רק׳ ם סו 7מפר!ס״.
המוציא לאור: ה פו ל ח m aבמ*מ.
דפו ס מפוח שהם מ ו׳ נז, ת״א, סל.31139 .
דוד סופל וגניז, תל־אביב.
ההפצה
־ ה מפרכ ת איננה אחראית ל תו כן הנזח־פות.

עורך כיתוב:
סילבי קשת

עורך תמית:

כתב בכיר:
.אלי תגור,

צלם המערכת:
ארית הרו

חברי ה מערב*:

מגמת ברירייו, סייד נליר, לילי גלילי.
דויר הוריגיץ, רווזי ורר, אברתם תרמוז.
יוסח אבו־וזמרי, אגיבח בוניו, דמום הינו,
שלמח הרו.
תגאת ולב
מחאה
לממשלת אותה ארץ. מחאה זו
רום לחקירה, לגילוי האנשים שניהלו
העיסקדי (שהיתר. בלתי־חוקית בהחלט),
העמדת שורה ארוכה של אנשים לדין
האשמה חפורה.
יהודה ארזי, שהלך השבוע לעולמו, היה • -עחי: באותו יום ׳עלה ארזי על מטוס,
איש שלום. רסבע בריתו, רצה להשכין מיהר לאותה .p sהוא הזהיר את כל התמיד
שלום בין הגצים• כך רצה להשלים נוגעים בדבר, שמיהרו להסתלק ולטשטש את
בין נאשמי רצח ארלוזורוב ומאשימיהם ה־ העקבות. כאשר הגיעה באמת המחאה הערמפא״יים.
כך רצה גם להשלים בץ העולם בית, בלוויה תצלום התותח ומספרו, כבר
הזח לבין ראשי־ר,מדינר
לא היה נגד מי לפעול.
באחד הימים, כשישבנו ליד הבריכה של
בית־המלון שלו ודיברנו על נושא י ודי —

אי־ההבנה שהשתררה, לדעתו, יבין עתון
לפני 25 שנדי, בימי רצח ארלוזורוב,
זח וצמרת מפא״י — נסתבר
לדעת כילאת.עסקנו היה ארזי קצין במשטרת המנדט. כקצין,
פעם באותה מלאבד״ מבלי
מותו, נזכרתי בסי באיש־הגנה וכאיש מפא״י נטל תפקיד מרכזי
למקרא הידיעה על
בחקירת הרצח, ואף הופיע כעד במשפט.
פור זה, והנהו:
בשנים האחרונות נטל עליו ארזי משימה
בשעת הנסיגה המרה אחרי הקרב הגדול
על הלטרון (הקרב הראשון נגד קאוקג׳י, קדושה: להזים את העלילה כאילו נרצח
ערב פלישת הלגיץ הערבי לארץ) נתקלנו ארלוזורוב על־ידי הרביזיוניסטים׳ ולהוכיח
בתותח מבריק וחדש, שעמד עזוב על כי אמנם נהרג בעי שגי צעירים ערביים,
הכביש בין לטרון וחולדה הערבית• באותם שנתקלו בו במקרה על שפת הים, ושסברו
הימים דייה תותח עברי שוודי את משקלו בטעות כי האשה בחברתו היא פרוצה (ה׳עו־בזהב,
ורק o rלפני כן התלהבנו למראה לס הזה .)927
כשהשמיע ארד את הרמז הראשון בכיוון
שני התותחים החדשים שהופיעו בבסיס הקרבי
שלנו בחולדה העברית. אז נראו ה דה לפני ארבע שנים, נוצל הדבר מיד
תותחים כמלכי העולם. עתה נעלמו כאילו לתעמולת בחירות. ארזי התרגז והחלים לשתוק
לפי שעה. אולם בהרגישו שסוסו קרב,
בלעדי אותם האומה.
הנסוגים, ואחרינו׳ במרחק קרא אליו את אחד מנאשמי משפט ארלוזו־היינו
אחרוני
של כמאתיים מסר, התקדמו לוחמיו של רוב וגילה לו בשיחות ארוכות את כל
קאוקג׳י. ניסיגו לגרור עמנו את התותח הע הידוע לו. היו אלה פרטים ששפכו אור
זוב, אבל תוא לא זז. לאיש מאתנו לא הדש לגמרי על הפרשה. מסרת! היתד, לגהיד.
המושג הקלוש ביותר איך מתניעים רום למינוי ועדת־חקירה ניטראלית, שתשכנע
גם את אנשי מפא״י כי נפלו בשעתם
תותח כזד -התיאשנו pהמאמץ.
איך מחסלים קרבן לטעות ולהיסטריה.
החלסנו לחסל אותו. אבל
אני סכור כי עתר -עם מותו, הגיעה
תותח? לאיש מאתנו לא היה מושג. שמנו
כמדי רימוגי־יד במקומות שנראו לנו רגישים, השעה לסרסם את הגילויים האלה של ארזי.
השתסחנו על הארץ וחיכינו. הרימונים הת יתכן כי אין למנוע שישמשו סלעי־מחלוקת
פוצצו, אך התותח לא ניזוק במאומה. ניסינו במלחמה בין המפלגות, אך הדבר אינו צריך
לריפוד אותו, אך הוא צחק לנו. לבסוף ירקנו להרתיע איש. העיקר הוא שהאמת תיוודע
עליו והסתלקנו. הערבים הגיעו לרכם שאח־ ברבים, וכי דור שלם חדש, שקם בינתיים
בארץ, יידע סוף־סוף את האמת על פרשה
רינו והאמירה מסביבנו התחממה.
לא פעם תמהתי מד. קרה לאותו תותח. אומללה זו.
אילו היה חיים ארלוזורוב — מגדולי המנודינה,
כעבור חמש שנים, סיפר לי ארזי
את הצד השני של הפרשה. הוא היה בתל־ היגים הציוניים בדור האחרון — חי כיום,
אביב, כאשר לפתע הגיעה אליו בשורת־ היה הוא הראשון שהיד, דורש דרישה זו:
תי שמע האמת!
איוב: תותח אחד משני התותחים החדשים,
אותם רכש זדי עתה בארץ ניטראלית מסו־יימת,
נפל לידי האויב.
ארזי, אז ראש הרכש, נחרד. הוא ידע: י
לכל תותח יש מספר, וכי הערבים ימהרו
לצלם את מספרו של התותח שלכדו ויגישו

שריד אחרון

פרעון השטר
להחתי השבוע לי די גליו! ישו של העולם
הזה ט לפני שלושה חד שים (העולם הוה
) 1104 בו הופי ע ה כתבתו של העורר ״לא
אתרום״ ,על מלוות העליה. הי ה זה פ שוט
תענוג להרוא ר שימה זו כיום, שלושה חד שים
אחרי שנכתבה, ולהיווכח עד כמה צרה העורך
בכל פרט ופרם שכתב. ני תו חיו על
תנוב ת העם ואומץ־לבו, ש הי ה יוצא־דום!
אז, מוכי חי ם עד במה הי ה שיקול דעתו
קר ו ה גיו ני.
י. בהיר, ירו שלים
ז ה ימו רב הינכם מנ הלי ם מערכת
השמצה ננ ד מלווה העליה. כל הזמן חשבתי
שאתם עו שים זאת משום שהנכם ט תננ די ם
לעליה עצמה, אולם י די די ם הפנו את ת שומת
לבי, כי בה בשעה שאתם כותבים נג ד המלווה
אתם מ ע מי די ם פנים כ מ עוניני ם בעליה.
אני איני יכול להסביר סתיר ה מ עיז זו.
נבוז שהממשלה הנוכ חי ת נכשלה בביצוע
קלימת־העליח, אולם האם משום כר צריכים
י הו די ם להשאר בנולה? אם הממשלה הי א
חסרת־אונים לביצוע המ שימה. הה סטוריח,

איז אנחנו צריכים להתנכר למ שימה זו. סוף
סוף ה הי ס טו רי ה לא תשאל איזו ממשלה קלטה
את העליה, אלא איז ה דור קלט אותה
או לא. משום כר ע לינו להרים שכם ולעשות
הכל כדי לעזור לעלית העולים.
ברוך הוד, תל־אביב
למקרא מאמרו של או רי אבנרי על השטר
המוג ש לפרעוז (העולם הזה ) 1117 השתכנעתי
שכל פי מ פו מי הפקידי ם הבכירים על
דיעליה, ובעיקר אותם פי ט פו טי ם המחבלים
בעליה, אינ ם די בו רי ם שלקלות־רעת. חו ששני
שהם פ שוט י ר אי ם את העליה ו מנסים לבלום
אות ה באופו חלקי.
אליק מג, גבעתיים
עכ שיו איז עור מה להסתיר. הכל
גלוי לעיז. בכל רחבי הארץ, החל מהטוי וער
לי שי ש זועקים כולם על הבזבוזי ם האסטרו־נומיים
שאיו להם כל מטרה. אני מ ציע למנגנון
ללמוד אל מי ע ליו לפנוח בהכרזת־הסרק
של ההתנדבות. האם פני תכ ם מכוונת
נם א לינו, אנ שי המזרח? התזכרו את יחסכם
ה עוין כלפינו מיו ם ענינ חנו בנמל ועד. היום

כאן ת שובתי לקורא יצחק סגל אשר העלה
ננ ליונ כ ם (העולם חזר ) 1116 ,שורה של
טענות טי פו סיו ת להלך הרוח כמ רבי ת הצבור
הי שראלי. מכתבו הי ה ארור, לכו נם תשובתי
אינ ה יכולה ל היו ת קצרה. כי הקורא
סנל גילת כשרון נ די ר של דחיסת כ מות
גדולה של מענו ת מופרכו ת מראש ו אילולא
.הסכנה חצבורית הנובעת מ מטענו. חיי תי מני
ח לו.
טענתו הרא שונה הי אני חשתלנותרי חפו•
ל לי טי ת של ישראל במרחב הי א שנ עו די ל דז ת
• האטה שונ ה במקצת. השתלבות פו לי טי ת
כמרחב הגי אוג ר פי תור התאמה אי תנ ה הי א
הכרה הי ס טו רי אשר קוים בלל המקרים, חוץ
מהמקרה רב־המשמעות של כשלוז מ דינ ת
הצלבנים על אד מת ארץ־ישראל.
יחסי הכוחות הקוינקרמיים ביני נ ו לביו
הערבים מ שמ שים הונ ח ה החלמית לצו הדו־קיום
תור כדי חכרה ב רי בונו ת י שראלית,
מצד הנו ה מי ם הערביים, וח שתלבותנו הבלתי
נמנעת במערד ה איוו רי, בעיקר מ ב חינ ת מ דיניו
ת חי צוני ת וי ח סי ם כלכליים. שני נסיו־נות
הכרעה צ ב אי ת בניוון סנונ ר, נ־1948
מצד הערבים ונ־ 1050מ צי ת ו, נכשלו על אף
עזרתם של גורמי־חוץ אדירי ם.
מענת נחיתותם של הערכים בתור אומה
אינ ה מבוססת על ראיה כלשהי. כי דו ע
הפסיד עמנו ששה מ ליון קורבנות על מונ ח
סענוודסרק מ מי! זה -.אי ב ת ישראל־ערב הי א
כעת ה שריד האחרון של בעי ה ל או מי ת קונקרטית,
חיו ת וזז מצא ה את פתרונה המעשי
ברחבי היב שות, במסגרת שלושת הנו שי ם
המתרקמים.
יוסף לזינגר, קריה -ים

כלום קיים יחס כלשהו בין הר שעותי לבי:
ה סעיפי ם עליהם הורשע אלוף מ שנה יששכר
שדמי? לדעתי ההבדל הי חי ד ביו עביר.־-
תינו הו א שתוצאו ת ע ביר תי שלי לא ה בי או
למותם של ערבים אחדים, לכן הו ח מר ענ שי.

סמל נ ,.צה־׳ל

בעיטה לשוורים
בקשר למאמרי ׳של אורי אבנרי על הי שראלים
בחוץ־לארץ, בו הוא מזכי ר גם א ת .
המרגלת ה אנן (העולם הזח ,) 1117 הוא
תב ש הי א אשה גאה ומעניינת. י תנו סאו ^
׳שזה נכוו. אולם הצרה חיא שי שראלים רביב
נו הגי ם לראות בלא י הודי ם, ואפילו אם עוינים
לנו, דברים מ או ד חיוביים.
על סי פו ר ה שבבתי הכלא אצלנו נתקלה
ברוע לב וב אדי שו ת, אי ני מ טיל ה ספק בהמצאת
תופעו ת כאלה, אבל האם בארצות•
הברית בבל בוזי־הסוחר ה אוי ר ח הי א מהורה
ונ עי מ ה? ,י אי ר זח בסוריה רבתי? העורר
כותב שהיים כהן, היוע ץ המ שפטי, נפגש עב
מרי ח אנן, ואם ידע תו, ס ד שמותר ליופי ט ר
׳/סו ת ר גס לשור, אז שני ה שוורים נהל:
בצורה מאור מסורבלת מ ב חינ הטאח טי ה
׳:.ושניהם זקיקיס לנ עי מ ה חנוכהv .
לאה׳סודרי אשד, מל־ שחר

חדירה נשית
כתבתכם על רותי נ חנ תהמש אי ת (העולם
חזה ) 1115 הי תהט ענינ ת ביו ת ר אולם ההתפעלות
ש הי א מעוררת בחדרה אל שמה ה־סיז
החזק, הי א לפי דעתי מיו תרתמ שום
שהנ שים לא נועדו ל היו ת בו נות וחן מסוגלות
לבצע ענו דו ת כננ רי ם. טועים הג ב רי ם
שחו שבים בי חדירתו של הנ שים למקצועות
הגבריים מו רי דהמ חנניו תו. קחו לפשל, את
נשי רוסיה. הן׳ למעשה חדרו כבר אל רוב
שמחי העבודה בהם עוסקים הנג רי ם. באשר
לרותי האוהבת את העבודה, הי א יכולה
י שמ ש דונ מ א לרבות מבנות מינ ה. אני
מברכת אותה כ״חזקי ואמ צי״ וכן שירבו
במוחה.
ד. איזנברג, רסוז־גן

קקאו דחדכב

בתוספת לקפה ההפיר של מר מום ברבור
פתרון דחק
(העולם וזזה ) 1U7׳ — כמנרל הובב
בקשר לכחנחכם על העזיב ה ב קי בו צי הצמחי
פרי מאק לי מי ם זרים — ה ריני מנ ד
כדעתכם.
דעתי
) 1117 חזה
ספר (העולם
נם מספר צטחי־קפה, וה שתכנעתי שי ש ם
מ די ניו ת נו ד הי ענ ח של התנועה ה קי בוצי ת,
ביו צמחי מתבלט
להצליח בגידול ם.
וחקבוץ הארצי -נפרט, אינ ה משתלמת. מי
שהוא פורה ב מיו ח ד ומעמו מ אי כו ת
שחושב שקיים שי תוף ו שויוז בקיבוץ אינו
הוא נדל ב צ פי פו ת וללא כל חננ ה ,
אלא סועח. נחבר קיבוץ השומר־הצעיר לשלצמח
ז ה כביכול באקלים שלנו. בלי
עבר, שהתיא ש מכל העולם הורדרד הזח, אני
לפרטים מקצועיים, הרי לטי ח׳שבונ

כ־400 דונם הנראי נם שט ה של
סבור שרצוי לפרק מעט ערכים לנדל
ל א מי תו של דבר עבר
כמקוד שים אולם
הזו שלי, כד שבל צמח יני ב משל
זמנם.
קילו עד 1ק״נ נטו פולי קפה מ
לא אמעד. אם אומר שחהכגטה יכולה ל היו ת
עמוס רגן, בפר סבא
שלושת אלפים ל״י לאי ש חרוץ מדונ ם אהד
אני מבקש א ת עורחככ
ב הז ד מנו ת זאת
פ ת רונו של משח נצר, מפקדו דיראשוז
עדייו חסר לי בנ ני צמח הקקאו. דו מני
של הנח״ל, לבעית העזיב הנק בו צי הספר
זח. ח שינו נא י י
שאיז ככל הארץ צמח
אינו נראה ח ני ו ני. חוא מעז ב אזני בחב-
צמחים, או נבטים, או זרעים של קקאו
נם :״באשר העולים החד שים יתפסו את
ו תו ד תי נ תונ ה לכם מראש.
מקוטות-חעבודה, ת חי ה ה הי ענו תלמ שי מות
הספר גדולה יותר.״ אם אמנם מ כי ר, נצר
צבי אשד, תל-אב-ב
את המצב נ שוק־חענוד ח בארץ, יש להתפלא
על ני תו ח זה. כי נם כיום, אם מ ע בי ד יבול
קוראי העולם הזד. בארץ או באפריקה,
לנ חור נין עולה חרש נ על מקצוע לביו
המוכני ם לשלום לקורא אטד זרעי או ג ג טי
יליד-הארץ לא כל בר מומחה, הוא יבחר
קקאו• ,וכלו לע שות זאת לפי ה כ תוג ח:
ב שני. ת מי ד י חי ה קל יו ת ר לי לי ד הארץ
למצוא באו עבורה מאשר לעולה הזר ובמצבי
אשר, ח .ר . 4295 .תל־אביב.
קום המצב לו מקוד, נצר, יווצר מצב בו
העולים החרשים לא י מצ או מקום בשוקי
לישו -חורים אכלו כופר
העבודה, ויוכ ר חו ללכת, שלא מרצונם,
בי הספר. האם זהו הפתרון?
בחיי שכמעט הזל תי דטעות־תניז למקרא
נורלה המר של דלי ה לי ט אי, כל כר הימב-
זדים גדלני, חיפ ה
תם לחלבי׳ש אח פרשתה באור ט ר אני וי־עורר
רחמים עליה. קל מ או ר לתלות את
אינ ני הרעב שבעיתו של קיבוץ נוגן
הקולר ב הו רי ם ולהא שימם בגורלה המר
ושל י שובי הספר האחרים חנ עזני ם, הי א
אולם רליה איננ הבתי הי ר ה שסנלה מ־בעיה
של משבר אי די או לוגי בנוער החלוצי.
תנאי ילדו ת קשים ופ ריד ת חורים. אלפיב
הנ עי ח הי א יו תר בעיה של משבר הברתי
רבים של ילדים בארץ סובלים מכר, והאב
כללי. נ י אם פעם חי ה הנוער חי׳שראלי
הם חוסכים זאת לסיבה לנקמה ב חו רי ם ועור
נענה ל מ שי מות חלו ציו ת הוא הי ה עושה זאת
בררר כה שפלה? לעתים הי ה נרמה לי ש-
משום שכולם עשו זאת — כולם הלכו
אתם מ צ די קי ם את צערה של רליח, ב עו ד
לפלמ״ח, כולם הלכו לקיבוץ, כולם חלנו
שכל קורא נבוז, שאפילו לא למר פ סי בויזנ־למלחמה.
מה קורה כיום? נם הצעיר שחונד
יה, הי ה סננ ה אותה.
להנ שמה חלוצי ת ויו צ א להנ שימה, נובח
ביו ם אחר נ י הוא אחר מ ה בו ד די ם במערכה.
שמעון קדוש, ירושלים
חוא נוכח בי שעה שהוא מבלה את חייו אישם
על הספר הנידח, מבלים אחרים, וחרוב,
קל להר שיע את ה חורי ם הא שמים ב טי -
ברחוב ריזננו ף. ח אויר ה הכללית חי א אנ טי-
ג די ה של ילדם, אולם אנ שים העובדי ם במק־חלוצית,
ומדוע שהנער יפרו שמה אוי ר ה הצועות
הקרובים לבעיו ת אלו, יוכלו לספר
כללית? רק החלפת המ׳שטר ב מ רינ ה, במשלכם
שברוב המקרים ה הורים הם אנ ש־ב
טר של חלו ציו ת יוצרת, ו אפילו כסויה, על
מסובכים ואומללים בעצמם, אפי לו אם אי:
כל חלקי הנוער, הוא שי בי א לפתרון נ עי ת
זה נראה ב בירור כלפי חוץ. כתבתכם ם וג;
ישובי־הספר. טוב ע שיתם שהעליתם אותה.
עת גם בהם, אר כאן עוד אפשר לומר: אה
י. ם ,.חבר קיבוץ ספר
אשר זרעו — יקצרו. אולם פגעתם ב ד ליי
עצמה. גרמתם שלא תהי ה פינ ה בי שוב ש שב
ארגץ לשוטרים לשעבר
תוכל אי־פעם להתחיל את היי ה מחדש.
בהעולם הזה ( )1115 קראתי ב מדור ת צפי ת
קוראת ותיקה,
בי יעשה נסיו! לארגו את כל ה קציני ם
וה שוטרים, אשר שירתו במ שטרת
מיו ח דארץ בביישת בעיות אישיות
ראל ושלצורך זה יערד כנס
אני מוחמר שראדי! חוש
באבו־שטרה
הספר
לקציני ם גבו הי ם של המ
אל כרמל וחכר בקופת־חולים
ך אי לדעת, צוני כביר בעור חודשיים. ב ר
כאשר נדרסה. ב תי כתיבה שראד
אני, בתור שוטר לשעבר, אקבל הז מנ ה לכנס
נסתי אות ה לבית החולים רמכ״ם
זה, ו ב איז ה אופו עלי לפנות. אני בא מת
לטיפול. פני תי לקופת־חולים אשר אני ח.
שמח שסוף סוף נזכרים ב שוטרים ובקצי־בה,
על מנ ת שאקבל עורה כפי שנ חוג ודרוש
נים לשעבר אשר בי ח ד עם ה הננ ה פעלו
מהם לעשות בקופודחולים. הפקיר אשר אני
לשחרור ה מרינה. אני היי תי ה שוטר הי הו די
משלם לו כל חודש בחד שו לא הכיר בי
האחרון במשטרת המושבה הג ר מני ת בי רווזרק
או תי החוצה. זו ה תנ הגו ת של קופה״
שלים עד לרגע שחרור ה מ דינ ה.
חולים? זו נזיל ת חרש.
שבתי כהן, מגדיאל
מוחמר שראדץ, דלית אל כרמל
על הקורא כ הן לפנות לחיים זהבי,
בתי לומדת ב בי ת הספר ה תי כון ב טברי ה
רחוב בלפור 3ו, ירושלים. או לנחום
ועלי לציי! שבמשד כל תקופת לי מו די ה
רפפורט, החוב ב תי ה מקוב , 24ר חובו ת.
היא הצליחה לקבל ציוני ם די־גבו הי ם בכי
המקצועות הנלמדים שם ו ת מי ר הי תהמרד
צה מכל. לפני שבוע ר אי תי שמצב רוחה שי׳
שכר ועונש
בתי התחיל להשתנות כליל. הבת נראתה י י
לפני שבועות אחדים נ מצאתי אשם בעבימעוצבנת
ובלי מצב רוח. לאחר שבאתי י•
רה צבאית, נתפ שתי על י די המשטרה הבית־הססר
התברר לי שאחד המורים הוא
צבאי ת כשהלכתי ללא כומתה לראשי. העונ ש
האשם בכל הדבר, מא חר שמספר פעמים נ הי
שקיבלתי הי ה שבוע מאסר על תנ אי לחצי
ל העלינ ה בנוכחות כל ה תל מי די ם בכיתה
שנה וקנס של שלוש ל״י. כדי לא לחטוא
אני חושבת שדבר זה אינו הרנן. האם א י -
לאמת עלי להוסיף ש היו לי שתי הרשעות
אפשר לחסל מקרים אלה בע תיד, אם יפעלו
קוד מו ת על אותה עבירה. בפעם הרא שונה
בראוי ה מ מוני ם על מו ס דו ת החינוד?
שיל מ תי שתי לי רו ת קנם, וב שני ה שלוש
לירו ת ושבוע רי תוק מחנה. שאלתי היא:
י. שטיבלשטין, סבר׳ר״

העולם הזה 118

ך* גיעה השעה שמישהו בישראל יקום
( fויגיד בפומבי שתי מלים, המנקרות בימים
האחרונים בלב כל אזרח בישראל:

״סתום יד!״

הגיעה השעה שמישהו ירשום שתי מלים
אלה באותיות של זהב לנגד עיני כמה
וכמה נואמים חשובים במדינה.
הגיעה השעה שמישהו יקום נגד האינפנטיליות
הדוהרת — הילדותיות הראשונה
של עסקנים חדשים, שחסרה להם הבגרות
המינימלית: והילדותיות השניה של עסקנים
קשישים, שבסחונם העצמי המופרז מעביר
אותם לעתים על דעתם.
חברים יקרים: אתם מדברים יותר מדי.
אם אינכם מסוגלים לשקול את דבריכם על
דוכן הנואמים, מוטב שתשתו כוס מ ק
תפוזים — לא לפני הנאום, ולא אחרי הנאום,
אלא במקום הנאום.

מחילת הפטפוט שלכם שוב אינה
כעיה רפואית פרטית. היא הפכה
לבעיה רפואית לאומית. היא מאיימת
על משימות לאומיות מרכזיות.
היא מאיימת על גורלם האישי
של רבכות יהודים.

גמור .״זה לא חשוב,״ השיב לנין .״החשוב
הוא: לטובת מי הוא טיפש?״
אילו שילם סוכן אמריקאי גאוני שוחד
למנהיג ציוני כדי להעכיר את היחסים בין
הקומוניסטים לבין התנועה הלאומית הערבית,
דודקא בשעה עדינה זו, לא יכול היה
להזמין נאומים טובים יותר.

כי מכחינה זו הם היו יעילים.
ואילו הזמין תועמלן ערבי אצל ידידיו
בישראל נאומים שימריצו את ברית־המוע־צות
להפסיק את העליה ממזרח־אירופה, לא
יכול היה לבקש הכרזות מתאימות יותר.

כי גם מכחינה זו הן היו יעילות
מאד.
אולם ללב מתגנב החשד שאין זאת התועלת
היחידה שהיתר. גלומה בנאומים אלה.

hפני שנתיים באה העליה ההמונית
/הגדולה מפולין הקומוניסטית. כסי שגילה
ניקיטה כרושצ׳וב בעצמו, בראיון

והיא שנה של מצוקה כלכלית
לממשלה.
היא שנת בחירות, ולכן קשה היה לעמוד
נגד היצר להציג את דויד בן־גוריון שוב
כמשיח בן דויד, כגואל יהודי מזרח־אירופה,
כאיש שיביא את המיליונים למדינה ושינ־חית
מכה ניצחת על העולם הערבי.
והיא שנה של מצוקה כספית לממשלה —
ולכן קשה היה לעמוד נגד היצר להשתמש
בסיסמה הנוגעת לכל לב כדי להטיל מסים
חדשים, שאחרת איש לא היה מעז להטילם
בשנת בחירות. מסים חדשים שמטרתם האמיתית
אינה לבצע מיבצעים חסרי־תקדים
של עליה וקליטה, אלא פשוט לסתום את
החורים בצרור הנקוב של ממשלת־הביזבוז,
אשר בעליה מתכוננים באותה שעה ממש,
בשלוות־נפש גמורה, לבזבז מיליונים במל־חמת־בחירות
חסרת־ענין.

אם אמנם זה היה החשכון שהיה
מונח כיסודו של מסע-הפטפוט -

mהתקפה האחרונה של המחלה החן
|לד. לפני כמה שבועות, כאשר הריעו
פתאום חצוצרות התעמולה הרשמית במדינה
ובישרו את בואה של העליה ההמונית מרומניה,
בקול שיבול היה להפיל שנית את
חומות יריחו.
תחילה התנפחה העליה עצמה. עוד לא
באו אלא אלפים מעטים מאד, אבל ראש־הממשלה
כבר הפליג בדמיונות פומביים על
ממדיה הפנטסטיים. בשיחה שפורסמה ברבים,
דחה ראש־הממשלה את ההשערה כי יש
ברומניה ״רק* רבע מיליון יהודים, והכריז
כי לפי הידיעות שהגיעו אליו (לא
ברור מנין ואיך) מספר היהודים שם ״קרוב
יותר ל־ 300 אלף*.
אבל זה לא הספיק. מה זה 300 אלף?
מדובר על שלושה מיליון. כי השינוי ברומניה
הוא רק התחלה. למעשה חל שינוי
בכל אירופה הקומוניסטית. הסובייטים אינם
מסוגלים לקלוט את היהודים. לטובת עצמם,
הם יגרשו אותם לישראל. מאחורי הפינה
הבאה כבר מחכים שלושה מיליון יהודים
אלה, שיהפכו את ישראל למדינה של חמשה
מיליון נפש.
מדינה של חמשה מיליון נפש? אכן,
תהיה זאת מדינה של צבא גדול! על
במה אחרת כבר עמד שמעון פרס, רודף-
הכותרות מספר 1של ישראל, וחישב
בפומבי חישובים מדוייקים איך תשפיע
העליה החדשה (זו שעוד לא באה, זו
שעוד לא הובטחה אפילו, זו שעדיין רק
קיימת בדמיונו הפורה של ראש־הממשלה)
על כוחו העתיד של צה*ל.

העליה הזאת -כף הכריז שבד
עוו פרסומת -היא תשוכתנו
כמלחמה נגד הערכים. העליה תכריע
את הכף לטוכתנו. מוסר־ההשכל:
כרית-המועצות תתן לנו
את כלי-הנשק למלחמה נגד התנועה
הלאומית הערכית.

י היה מעוניין בהשתפכות כזאת של
( faנאומים אוזיליים?
ההסבר הפשוט ביותר הוא אישי לגמרי.
כאשר עומד על הבמה עסקן צעיר, שאין
לו הרבה מה לומר, אך הרוצה בכוח להופיע
כהוגה־דעות מרעיש, אין לו מוצא קל
יותר מאשר לדבר על עלית מיליונים, ועל
צבא של מאות אלפים. זה פופולארי. זה
מבטיח לו מקום נכבד בעמוד הראשון של
כל עתון־בוקר למחרת היום, ומאמר גדול
עם תמונה בעתון הערב המשרת אותו,
ואולי אפילו תמונת־שער באחד השבועונים
הרשמיים המופיעים על חשבון משלם־המסים.

זהו הצד האישי. אך הוא אינו
הצד החשוכ כיותר.
פעם אמרו ללנין כי פלוני הוא טיפש

הגאווה האישית של דויד כך־גור-
יון. הם אינם מתכיישים. הם כאמת
פוחדים -ככנות גמורה -
כי עליה גדולה לישראל תכיא
להתפשטות ישראל ככוח הנשק.
הם מאמינים כי ישראל אינה יכולה לקלוט
עליה גדולה קליטה של ממש, מפני שאין
בסים למשק הישראלי המנותק מן הכלכלה
המרחבית. הם מאמינים כי באחד הימים,
כאשר ייפסק זרם ההון העצום מאמריקה
ומגרמניה, שוב לא תוכל ממשלת ישראל לספק
עבודות־דחק ופרנסות מדומות להמוני
העולים, ואז תוכרח, בתוקף הנסיבות, לחפש
מוצא במיבצעי־מלחמה ובכיבוש־אדמות.

הערכים אינם היחידים החוששים
מפני התפתחות כזאת. העד
לם שומע מזה עשר שנים שישראל
אינה יכולה להחזיר אפילו חלק
מפליטי פלסטין מפני שכתיהם
ואדמותיהם נתפסו על־ידי העולים
החדשים. אולם אם ישראל עצמה
מכריזה שהמיליון הראשון של העולים
נקלט על־חשכונם של פליטי
האתמול, אין פלא שהעולם חושש
כי המיליון השני עלול להיקלט על
חשכונם של פליטי-המחר.
דויד בן־גוריון מבטיח כי הדבר לא
יקרה, וכי אין כל תוכנית להתפשטות. אבל
בעולם של ימינו, ההכרזות עולות בזול,
והביקוש אפסי. קל לתועמלנים הערביים
להוכיח לעצמם ולאחרים כי במשך דור
שלם טען דויד בן־גוריון כי במדינת היהודים
יהיה מקום לכולם — לערבים ולמיל־יוני
יהודים, וכי אין הציונות באה לנשל
אפילו ערבי אחד מאדמתו. כיום, במדינה
שיש בה ״אדמות נפקדים״ ,״שטחים סגורים״׳
״חוק מקרקעים* ועשרות תחבולות
אחרות להפקעת אדמותיהם של אזרחים ערביים,
יש צליל מיוחד להכרזות אלה.

לא השום אם פחדי הערכים
מוצדקים אם לאו. העוכדה היא
שפחדים אלה קיימים. ומאחר שהם
קיימים, היה כרור מראש כי
מסע-הפטפוט של ראשי המדינה
חיה מוכרח לעורר את הערכים
למאמץ עליון להפסקת העליה.

ך • ריאקציה הרומנית והסובייטית

שנתן לעתונאי צרפתי, נתנה הממשלה הסובייטית
את אישורה המוקדם לעליה זו,
בידעה היטב שבין העולים נמצאים לא רק
אזרחים פולניים אמיתיים, אלא גם אזרחים
סובייטיים, שהגיעו לארץ דרך פולין.

כימים ההם לא תקעו מנהיגינו
כחצוצרות הגדולות.

שמעון פרם לא דיבר על צבא של מיליונים.
איש
לא ראה צורך להכריז על מלווה
עליה, ולהטיל מסי קליטה, ולזעזע את מצפונם
של יהודי אמריקה.
בקיצור: בימים ההם לא הרעישו עולמות
ולא הפכו ביסים.
ונשאלת השאלה: מה נשתנה?

ואין לגלות כל חשכון אחר -הרי
היה זה מישחק ציני ופושע כחיי־הם
של יהודי רומניה, ושל כל יהד
די הגוש הסוכייטי. יותר מזה:
היה זה מישחק ציני ופושע כאחת
השאיפות הלאומיות היסודיות כיותר
של האומה העכרית כישראל.

^ די לזכות בכמה קולות, ולמצוא תי־

ואולי מוטב לשאול: במה נבדלת שנת
1959 משנת?1957
לכך יש שתי תשובות, שתיהן בלתי־נעימות
מאד.

wרוץ משכנע להטלת מסים חדשים, הופ־רחו
ידיעות על סיכויי העליה, שרק חלק
מהן היה מבוסס, ואילו חלקן העיקרי היה
כוזב או חסר־בסיס. על סמך ידיעות אלה
טופח מסע של תעמולד״ בארץ ובאמריקה,
שהיה מוכרח להזעיק את העולם הערבי
למיבצע מדיני גדול, וליצור ריאקציה שלילית
חזקה אצל ממשלות הגוש הסובייטי.
ראש־הממשלה, הרגיל ללעוג לשאיפותיה
של התנועה הלאומית הערבית, אמר כמד,
פעמים שהוא, אילו היה ערבי, היה ״מתבייש״
לומר שהוא פוחד מפני עליה יהודית.

שנת 1959 היא שנת כחירות.

אולם לערכים חסרה, לרוע המזל,

כמה נכדלים הרככות שאולי
יכואו מרומניה מן הרככות שכאו
מפולין?

f Iבאה השבוע. זהו מיסמך שאין רבים
כמותו ביחסי העמים. הוא מאשים את ראשי
ישראל בגלוי בשקתות ובפרובוקציה. בין
השורות הוא מאשים אותם גם בטימטום.
הוא קובע כי לפי המיפקד הרשמי של
אוכלוסית רומניה משנת 1956 חיו ברומניה
רק 146,364 יהודים. אין יסוד לפקפק במספר
זד -אפילו לפי הדו״ח הרשמי של הקונגרס
היהודי העולמי מאותה שנה, שהסתמך
על מיפקד קודם, הגיע מספר יהודי רומניה
ל־ 190 אלף בלבד.
מספר זה כולל קומוניסטים מושבעים ואנשים
שנקלטו בחברה הרומנית החדשה.
קשה לקזזת, איפא, כי מספר העולים האפשריים
יעלה על 100 אלף — קצת למעלה
ממספר העולים מפולין.
שנית, קבעה ההודעה הרומנית כי ההודעות
הישראליות הן פרובוקציה לעירעור
היחסים בין הערבים והסובייטים. ושלילית,
כך נרמז בה בעדינות רבה, הן מהזות שיא
של טימטום, כי ממשלות מזרח־אירופה אינן
יכולות להתעלם מדעת הערבים, שאת אהדתם
הן עמלות לרכוש מזה שנים.

כך אין ממשלה מדכרת על ממשלה
שניה. כך מדכרת ממשלה
על הכורת עסקנים חסרת אחריות.
והפעם לא לגמרי כלי הצדקה.
הודעה זו עדיין אינה סותמת את הגולל
סופית על סיכויי העליה מן המזרח. אולם
היא מהזזה, במקרה הטוב ביותר, אזהרה
חמורה ביותר. בתרגום ישראלי פשוט, הכותרת
היא :״לכל הרוחות, סתום פיך!«

תוך דקות מעטות הנחיתו כל סיעות הכנסת מכה על מפאי־י

n 1U Iהיושב־רא ש החד ש, נחום ניר,
I I J l I / 1ל ה חי ח יום הולדתו ה־, 75
א לסקור את נזשנזר־הכבוד של הכנסת.

• גבר כ מ עי ל ה חו ם, מעל לחליפתו
) הכחולה החגיגית, עבר על פני חיילי
נסת, שהבתיפו את נשקם המכודן. בצע!:איטיים
התקרב נחום ניר, היושב־ראש
זני של הכנסת השלישית, אל ״המכונית
;הודרת החדשה שהמתינה לי. היה משהו
ולי בכך שזו נשאה את השלט :״במבחן״.
דקות מעטות לפני כן עמד ניר על דוכן
!זב־ראש, מתחת לתמונתו של ת־אודור
צל, וקרא בקול חנוק מרוב התרגשות
1ההצהרה שהכין לעצמו מראש, בה הבת
למלא את תפקידו ללא משוא־פנים ולא
את רצון הבית כולו. הגבר בן ה־75
יע לשיא הקאריירה הציבורית הארוכה
יו, שאת מרביתה עבר כעסקן בשורות
!לי־ציון־שמאל ואחדות־העכודה.
באשר הכין ניר את הצהרתו זאת, לא
־ ,בטוח כלל וכלל שיזדמן לו לקרוא
תה. עד הרגע האחרון ממש ה־תה ד,בחי־מוטלת
בספק, התנהל משא־ומתן קדח־י
במסדרונות הכנסת בין מפא״י וה־יים,
שהחזיקו בידיהם את ההכרעה. כאשר
קש צלם־עתונות לצלם את ניר, רבע־שעה
ני פתיחת הישיבה, שלח לו הח״ב הקשיש

הקצוות מחאו דיס
בעה,

מ ת רו מ מו ת מאחוריו ידי ה שמאל,

בעוד שנחום ניר (מלפנים
מימין) נמנע מהצ־הי
מין והדתיים. ליד ניר:

ביג׳י (במרכז) הרים את יד שמאלו, כשעל פניו החיוך
! 1י ע ״ ו iT lT T n .
שלא סר מ שפ תיו ב מ שך כל ז מן ההצבעה, ו שבי שר

l\-Jj
נות בעתיד למפירי רצונו. מי מינו מצביע שריהחקלאות לוז, מ שמאלו שר־החינוך ארן.

טובה: לא אולם מזנון נבעה:

״אם אבחר, צלם אותי בשעה חמש.
אבחר, אין צורך בתצלום.״
באותו רגע כבר אמר ח״כ דתי
לידידו, ששאל אותו לסיכויי ה־
״אם יש לך מניות ניר, נקנה

שהצגות ברטית וציבורית

יי אי ששנתן את הדחיפה הראשונה
| למניות אלה, ושיזם את הרעיון אשר
:חית השבוע על מפא״י את המהלומה
;שוד ביותר מאז קום המדינה, היה ח״כ
־ות מנחם בגין. למחרת פטירתו של יוסף
פרינצק, הפליט בגין רעיון שנראה דמיוני:
:ריב ם להציע את מועמדותו של ניר!״
הרעיון עבר כניצוץ בשדות המפלגות.
נ א. היה מקסים בפשטו׳תו: אם הימין יציע
rמועמדותו של ח״כ שמאלי, ת ווצר
פעם הראשונה האפשרות לשלב יחד את

קולות שני הקצוות בבית — הימין והשמאל,
שקולותיהם מגיעים ביחד ל־ 53 מתוך .120
די היה בשמונה קולות נוספים כדי להכריע
כל מועמד מפא״יי.
פיתוי זה היה עשוי לקסום לדתיים-
הלאומיים, שקולותיהם הספיקו להכריע את
הכף. אחרי שסולקו מן הממשלה בבושת-
פנים, ואחרי שנחסמה בזדון דרכם לשוב
אליה, יכול היה רעיון זה לכבשם בנקל.
ברגע שרעיונו של בגין התגלגל לידיו
הזריזות של יוסף סרלין, הטכסיסן המפוכח
של הצ״ב, שהזמין את באי־כוח שאר הסיעות
לפגישה להכנת המהלומה, כבר ה יתה
הסכנה צריכה להיות ברורה למפא״י. האיש
שבכוחו היה למנוע אותה היד, משה שרת.
נגד מי שהיה ראש־הממשלה ושר־החוץ
אי־אפשר היה להעמיד מועמד מדרג נמוך
יותר, ואחדות־העבודה אף לא היתד. מעיזה
להציג במקרה זה את ניר. קולות רוב
הסיעות היו מובטחים במקרה זה ;מפא״י.
אולם אויבו הגדול ביותר של משה שרת

יוסף בו רג הדתי־לאומי, שחיוכו הביע את מצב־רוח הכללי, כאשר
כבר היה ברור כי מפא׳־י נשארה במעוט. ב שורה מאחורי ניר
מצביעים ח״כי ם אחרים, מכל סיעות השמאל ו הימין, גם הס בהנאה.

השרים בר־יהודה וכרמל מחכים משמאל לתורם להצביע בעד חברם ניר. מאחורי ביג׳י
מצביעים הח״כים של מפא׳׳י בגו ש מלוכד, בידעם שהם עומדים לנחול מפלה מבי שת
ו מסוכנת, זו הפעם הרא שונה מזה שנים רבות של שלטון מו חלט בכנסת ובממ שלה.

(ולא בפעם הראשונה) היה משה שרת.
שיקוליו של שרת היו מופרכים. מכל
הבחינות היה כדאי לו לקבל את התפקיד.
בעזרתו היה הופך אוטומטית ליורש־העצר
של כס־הנשיאות. כיושב־ראש הכנסת היתד,
מובטחת לו פרסומת ממלכתית מתמדת, והדבר
היה מגביר בהרבה את סיכוייו לחזור
אי־פעם לכורסת ראש־הממשלה.
אמם כנגד כל השיקולים האלה עמד גורם
אחד: יהירותו המגרדת־שחקים של שרת. מ־שום־מה
הכניס לראשו כי בחירתו כיושב־ראש
כרוכה בפחיתות כבוד. הוא דחה את
הצעת־המועמדות — ובצורה זו הנחית את
המכה הראשונה על סיכויי מפא״י.
למרות זאת לא היתה עדיין מפא״י אבודה.
היא יכלה להציג מועמד חזק אחר מתוך
שורותיה, שקשה היה ליריבותיה להתאחד
נגדו. אולם מפא״י התעקשה להציג אדם
שמעמדו בכנסת אפסי. עצם העלאת מועמדותו
של ברל לוקר בנסיבות אלה,
היתד, הפגנת־זילזול בדעת שאר הסיעות.

מדוע כרתה מפא״י את הקבר לעצמהז
טען השבוע ח״כ חמותי :״היא פשוט לא
האמינה שכל הסיעות תעזנה לקום נגדה.
היא כל־כך התרגלה לשמם, עד כי לא
העלתה כלל על דעתה ברצינות את האפשרות
שתישאר באמת לבדה במיעוט*.
מפא״י רגילה להיות רוב. שלטונה במדינה
מבוסס על מערך של מעגלים, שבכל אחד
מהם יש לה רוב מוחלט. ד,ח;טה חדשה
מובאת להכרעה בסיעת מפא״י עצמה, בה
מנצחת דעת הרוב — היא דעת ביג׳י. אחר-
כך היא מובאת להחלטת הקואל ציה, בה מצביעה
מפא״י במלוכד ובד, יש לד, רוב מוחלט•
אחר־כך היא מובאת למליאת הכנסת, בה
יש לקואליציה המלוכדת רוב מוחלט. כך
נמצא החוג מסביב לביג׳י ברוב מתמיד.
או,ם הפעם נשתבש התהליך. מפא״י היתד,
זקוקה לקולות נוספים, והיא יכלה להשיג
אותם רק מן הדתיים. הדתיים קפצו על
המציאה, הציגו תנאים שפירושם היה למעשה
שיבתם לקואליציה. היה זה מחיר

במרינה
העם
פסק־ דין עקרוני

ברל לוקר, מועמד מפא״י,
11V I I V I 711
נכנס לאולם דקות מעו
טות לפני שהחלה ההצבעה שהכריעה נגדו.

IU IJ/JM I

גבוה מדי, כי למפא״י לא היה חשק להח־
]זיר לדתיים לפני הבהירות את משרד־הסעד,
]המחלק צ׳קים לבוחרים רבים, וגם לא את
ן משרד־הדתות, אליו הכניסה מפא״י רב ספרדי,
ממנו היא מקווה לקולות עדות המזרח.
המשא־והמתן נמשך עד לרגע ההצבעה. הן
דתיים לא הורידו את המחיר. מפא״י בודדה.

3צח מפא״י שיקר

k k lצבבחירתו של יושב־הראש אינו
j r Iחשוב ביותר. התפקיד הוא ייצוגי בעי[
קר, וכאשר הוא נתון בידי נציג סיעת־המי־
[עוט, אין בו כמעט כוח שלטוני.
נבל זאת היתר, ההצבעה השבוע בעלת
|רך מכר־ע. כי היא קבעה תקדים, שלקחו
]עשוי לחולל מהפכה פסיכולוגית במדינה.
למפלגת־שלטון, מסוגה של מפא״י, אסור
| להיראות עלובה. שלטונה בנוי לא רק על
[כוח ממש׳ אלא גם על הרושם של כוח —
|אמונתם של ההמונים ששום דבר לא יעזור,
]כי נצח מפא״י לא ישקר. שבירתה של אגדה
[זו עשויה לשאת פירות ליד הקלפיות.
הלקח השני היה בכנסת עצמה. מעולם
]לא היה ברור בצורה כה חותכת עד במה
]שנואה מפא״ -על כל המפלגות. המחזה ש?
[סיעת מפא״י המבודדת וחסרת־הישע, שלא
]יכלה לגייס לעזרתה אפילו את הפרוגרסיבים
]ואת פועלי אגודת־ישראל, לא תישכח. היא
] פותחת אופקים חדשים למחשבה פוליטית.
לא היתד, זאת ״התחלת הסוף של מפא״י״,
]כפי שקיווה השבוע ח״ב ימני צוהל. הקצוות
שהתאחדו כדי להנחיל תבוסה זו למפא״י,
אינם מסוגלים להתאחד כדי להקים ממן
שלה נגד מפא״י. שלטונה הממשי של מפא״י
!נשאר עדיין מוצק מאד. אך תרועת־הנצחון
] ששטפה השבוע את הכנסת היתד. משמעון
תית: משהו קרה. בפעם הראשונה הוכרז על
מרד, שהצליח• אחד משלושת התפקידים ה!
עליונים במדינה הוצא, לפחות זמנית, מידי
מפא״י.

החיוך נעלם. ההצבעה

נננורה. ב שעה הררי הי

קורא את הצהרת מפלגתו, יושב
פני! אומרים עייפות ואכזבה מלאה.

צבא ההגנה לישראל קיים כדי לשרת את
האינטרסים של מדינת־ישראל. זה ברור.
השבוע החליט בית־משפט במדינה זרה,
כי צה״ל משרת גם את האינטרסים שלו.
הודעה זו היתד. כלולה בפסק־דין בעל משמעות
מיוחדת.
לגיון זרים. על דוכן הנאשמים עמד
אנדרה דויד ברוך, חייל בחיל־המילואים הישראלי,
שהיה בדרכו לביקור הוריו באל־ג׳יריה
הצרפתית. בדרך נאסר כעריק מן
הצבא הצרפתי, הועמד בפני בית־דין צבאי,
נידון לשנת מאסר. אולם בשעת הערעור
טען פרקליטו, מנהיג תנועת־החרות הישראלית
בצרפת: ברוך שרת בצה״ל בימי מיב־צע־סיני,
ועל כן הוא ראוי לתודת צרפת.
היה זה הנימוק שהוציא את ברוך מבית־הסוהר.
הקצינים הצרפתיים לא יכלו להתכחש.
להגיון הדברים, קבעו כי בצאתו ל־מיבצע־סיני
שרת צה״ל את האינטרסים הצרפתיים,
ועל כן דינו של ברוך כאילו שירת
בצבא הצרפתי עצמו.
אנדרה דויד ברוך קיבל בלי ספק את פסק-
הדין בסיפוק עמוק. השאלה היא אם שאר
אזרחי ישראל ישמחו על קביעה זו, בה
משתמעת הסברה כאילו הצבא הישראלי הוא
מעין ענף בלגיון־זרים צרפתי.

פר שת כפר־קאסם
ה אד ה צו ח ק
המונה מזעזעת הרעידה השבוע את לכם
של אניני־הטעם במדינה• היא הראתה את
אלוף־משנה יששכר (״יסקר,״) שדמי, צוחק
מאוזן עד אוזן, מרים את הגרוש האחד
אשר בית־המשפט הצבאי הטיל עליו לשלם
כקנס עבור חריגה ״טכנית״ מסמכות.
אפשר היה לחשוב, על פי התמונה הצוהלת,
כי הקצין שמע זה עתה בדיחה מוצלחת
במיוחד, או שניצח בתחרות־ססורט. אולם
הפרשה, שנסתיימה השבוע בבית־המש־פט,
התחילה בצורה שונה לגמרי: בערימת־גוויות
של גברים, נשים וילדים, אשר הועמדו
בשורה ונרצחו בדם קר.
בית־המשפט היה מוסמך לשפוט אם שדמי
היה אחראי לקטל זה, כפי שקבע למעשה
בית־משפט אחר, כאשר דן את 11 אנשי מש־מר־הגבול.
במשפט שדמי׳ שהתנהל בתנאים
אחרים לגמרי, הסירו השופטים אחריות ישירה
זו ממנו• אולם גם הם לא יכלו לבטל
את העובדה היסודית כי הרצח בוצע על־ידי
אנשים שהיו כפופים לסמכות הפיקודית של
שדמי, באזור שהיד, שייך לאזור־ד,פיקוד של
שדמי, תוך ביצוע פקודת־עוצר אשר ראשיתה
בהריגתו של שדמי מסמכותו.
לכן, אפילו חופשי שדמי מאחריות סלילית
לרצח (כפי שקבע עתה בית־המשפט השני)
,הרי אין פירוש הדבר חוסר־אחריות
מוסרי. ותמונתו של האדם הצוחק, המרים
את עשר הפרוטות, היתד. לפחות פגיעה נוראה
בטעם הטוב. היא היתד, גם ביטוי לחוסר
יכולת לחוש את הטרגדיה האנושית
והלאומית המחרידה של פרשת כפר־קאסם.
צוחק הצוחק אחרון. לא היתד. זו
הפעם הראשונה בה צחק יסקר, שדמי במהלך
הפרשה• השבוע יכול היה לומר :״צוחק
הצוחק אחרון!״ אולם שדמי גם היה הצוחק
הראשון.
במשפטו של שדמי עצמו היתה האווירה
היגיינית ומאופקת. על דוכן־העדים הופיעו
קצינים גבוהים, ביניהם הרמטכ״ל לשעבר
משה דיין, שהגנו בכל חום־; בם על חברם
שפעל, לדבריהם, כפי חובת קצץ עברי.
אולם במשפטם של אנשי משמר־הגבול
שררה אווירה אחרת לגמרי. על דוכן־העדים
הופיעו אבות שראו במו עיניהם כיצד נרצחים
ילדיהם, נערות שהתחבאו מתחת לגל
הגוויות שעה שהשוטרים ירו בגוססים המוטלים
על הארץ, גברים שנשארו נכים
לכל ימי חייהם• כאשר הופיע שדמי כעד
במשפט זה, כשהוא צוחק בפה מלא צחוק
של בטחון עצמי, הכניס לבית־המשפט נימה
חדשה וצורמת מאד.
הוא מעולם לא התכחש לצחוק זה. להי־פך,
במשפט השני קרא לצלם שהנציח את
צחוקו הראשון, צחק שוב לתוך מצלמתו
והדגיש :״כתוב שיסקר, שדמי עדיין צוחק!״
טרגדיה בגרוש. שדמי לא היה היחיד
שלא היה מסוגל להרגיש את ההבדל בין
זיכוי־משפטי לבין טיהור־מוסרי.
בישיבת המרכז של אחדות־העבודה, אשר
שדמי הוא חבר באחד מקיבוציה, הפסיק
יצחק בן־אהרון את הדיונים כשקיבל את
הידיעה על פסק־הדין. הוא בישר את ה־

ידיעה, קצר גל של מחיאות־כפיים•
בערב נערכה במשק מסיבה לכבוד שדמי.
בין הנוכחים היה גם ראש המטה הכללי
של צד,״ל — הסמכות המשפטית העלימה
של הצבא, שתפקידו, בין השאר, לאשר או
לבטל פסקי־דין.
כנגד חזית אחידה זו שהתלכדה מאחורי
שדמי, וששכחה מזמן את הטרגדיה עצמה
שגרמה לפרשה, קמו גם קולות אחרים. תבע
השבוע הארץ במאמר ראשי :״אם ימש־ך
אל״מ שדמי בשירותו הצבאי, יתקבל הרושם
שלקצין גבוה מותר לנהוג בחוסר־אחריות
לגבי חיי אדם. אם למזלו לא יגרום חוסר־אחריות
זה לקורבנות ממש׳ יהיה הקנס על־ו
16 פרוטות, ואף:צזכד. בהמלצה נלהבת להמשכת
שרותו• יצירת תקדים כזה אינה משרתת
את האינטרסים של צה״ל. כדי למנוע
אותו, על השלטונות הצבאיים להסיק מסקנה
חמורה יותר מחיובו של אל״מ שדמי
משהסיק בית־המשפס רצוי ששרותו בצר,״ל
יופסק.״
בצבא׳ אשר הדיח קצין גבוה, מזהיר ו־עטור־נצחון
בשל מכירת שק סוכר מרכוש
/הצבא, היתד, מסקנה כזאת צריכה להיות
הגיונית. אחרת עלול להיווצר הרושם המדכא
כי מחיר הסוכר גבוה יותר ממחיר הדם.
כי גם בית־המשפט שזיכה את שדמי מאשמת
רצח, קבע כי שדמי חרג מסמכותו לא
רק במתן פקודת־עוצר׳ שלא היה כלל מוסמך
לתת אותה, א?א גם בזאת שנתן פקודה
לירות ללא אזהרה מוקדמת בכל אום שיצא
מפתח ביתו — פקודה שהיא בלתי־חוקית
בצד,״ל. על־כך קיבל שדמי קנס של עשר
פרוטות ונזיפה.
״אללה ירחמו״ .זיכויו של שדמי מן
האשמה החמורה יותר — אשמת הרצח —
נבע בעיקר מן הרקע המשפטי. נגד שדמי
היה רק עד אחד — רב־סרן שמואל מליג־קי.
בית־המשפט היה צריך להכריע בין
השניים — בין מלינקי, שטען כי שדמי אמר
לו ״אללה רחמו״ ,על הפלאחים השבים לבתיהם,
לבין שדמי, שהכחיש את הכל, טען
כי אמר שתי מלים אלה רק כעבור שעתיים,
במקשור אחר. השופט הלוי וחבריו האמינו,
כנראה, למלינקי בנקודה זו. השופט קנת
וחבריו האמינו לשדמי. קביעתם הכריעה.
זיכויו של שדמי היה כמעט וודאי
הרגע הראשון של פתיחת
רקע משפטי מיוחד זה. אולם
זיכוי לאומה בה היתד, טרגדיה זו

ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויים.״
התקדמות כאויר. לפי סעיפי החוזה
החדש, מתחייבת המועמדת לתפקיד דיילת,
לעמוד לרשות החברה בכל עת שתדרש
במשך שלוש שנים, בעוד שהחברה אינה
מתחייבת להעסיקה כלל אפילו אם תצליח
בקורם. החברה אינה חייבת בשום מקרה לשלם
לדיילת לפני שהתקבלה לעבודה מלאה
פיצויים כלשהם, ואילו הדיילת מתחייבת
לשלם לחברה פיצויים, בסכום בלתי־קבוע
מראש, בכל מקרה שתפר התחייבות.
אולם הפח העיקרי בחוזה החדש טמון
לדיילות שתנשאנה תוך תקופול, עבודתן.
לפי החוזה החדש מתחייבת הדיילת: א .לא
להפסיק את עבודתה אלא לאחר מתן הודעה
מוקדמת של שלושה חדשים. ב .להפסיק את
עבודתה מיד במקרה שתינשא. ג .לשלם
לחברה פיצויים במקרה של הפרת התחייבות.

עבודה
שכרה טי ס ה
אחד המקצועות המבוקשים ביותר בישראל
הוא מקצוע דיילת־האויר. מדי שנה, כאשר
רק מתפנים מספר מקומות בשירות חברת
התעופה הלאומית אל־על, מיד עט זרם
של מאות נערות להציע את מועמדותן לתפקיד
הנכסף. כי בצד המשכורת, וראיית
העולם, מקנה מקצוע הדיילת גם עליה במעמדה
החברתי של הנערה הישראלית. הוא
הופך אותה בן־לילה לנערת החברה הגבוהה.
אולם האפשרויות הרבות הנפתחות
בפני הנערה בתפקידה כדיילת, טומנות בחובן
סכנות לחברה. כי החברה המכשירה
את הדיילת, משקיעה בה סכום של כמה
אלפי ל״י, שולחת את הנערה לזירה של
ציד, בה עולים סיכוייה לצוד בעל.
אורך החיים הממוצע של דיילת בשירות
אדעל הוא כארבע שנים. אולם על פי
רוב, מוצאות הדיילות, המתקבלות לעבודה
כרווקות, את בתיר־ליבן בזמן קצר הרבה
יותר, מצמצמות את צוזת־דימות החברה.
חוזה לתקופת נסיון. לאחרונה הגיע
מספר הדיילות הישראליות ד,עוזבות את
מקצוען בשל נשואין למימדים כאלה, שחברת
אל־על מצאה לנכון לשנות את החוזה
עם אלה המתקבלות לעבודה בדיילות. החוזה
החדש שנוסח על ידי עורך־דין החברה,
מטיל על המתקבלת לקורס הדיילות, מספר
הגבלות והתחיבויות חמרות מאד:
• בעוד שקודם לכן התחייבה החברה
להעסיק את בוגרת קורם הדיילות במשך
שלוש שנים, היא מתחייבת לפי החוזה
החדש, להעסיקה לתקופת נסיון של ששה
חדשים, בה היא זכאית להפסיק את עבודתה
של דשיילת לפי שיקול דעת החברה,
מבלי להודיע את הסיבה; ,לא הודעה מוקדמת
וללא זכות לפיצויים כל שהם.
• לפי החוזה הקודם התחייבה המועמדת
לעבור בדיקות רפואיות, לשם בדיקת
כושרה הגופני למילוי תפקיד הדיילת. בחוזה
החדש היא מתחייבת ״לעבור ולעשות
בדיקות רפואיות״ ,לפיהן תהיה החברה זכאית
״להפסיק את השתתפותה בקורס או
להפסיק את עבודתה ...לאחר סיום הקורס,
אולם שים לא הרתיעו
הדיילות. כשנפתח
דיילות חדש באל־על,

האיש ה שווא ב
מי האיש השנוא ביותר
זו הוצגה החודש למשתתפי הכנס
נוער האפרו־אסיאתי בקאהיר.
בן־גוריון זכה ב־ 97%מן הקו;
בקלות את דד,־גול ( )77%ואת דאלס
החתך של משתתפי הקונגרס הקאהירי
נו אופייני לגמרי, כי לקחו בו חלק בעיקר
צעירים מן השמאל. בכל זאת הצביע על
אמת פשוטה: לגבי המוני הדור הצעיר ביבשת
השחורה והחומה, ביג׳י הוא סמל
ד,שיעבוד לאימפריאליזם השנוא.
על אופיים של המשתתפים מעידות תיצ־אות
השאלה :״מי האנשים הדגולים ביותר
בעולם?״ התוצאות: עבד אל־נאצר (,)98%
נהרו 70%טיטו זכה במקום השלישי,
בעוד שכרושצ׳וב נאלץ להסתפק כמקום
הששי — אחרי מאי טסה־טונג והאמרש־לד.
השנאה לדויד בן־גוריון אינה זהה, כנראה,
עם השנאה לישראל. כי על השאלה :״מה
הידיעה שהיית רוצה לשמוע עליה השנר?״
לא ענה אפילו חלק קטן :״השמדת ישרא;׳״.
השאיפות היו חיוביות יותר: שיחרור עמי
אסיה ואפריקה מן האימפריאליזם, איחיד
הערבים, שיחדור ירדן מידי חוסיין.
רק במקום ד,ששי מופיעה תשובה הנו-
(המשך בעמוד )6

במדינה

מסים המחבלים
בקליטה
בל שכבות העם מוכנות להביא קרבן למען קליטת
עולים. ה ממש לה-ל א! היא אינה חוסכת ואינה מקמצת
בתקציבה .,אלא מטילה על האזרחים מסים ממסים
שונים וגורמת להאמרת מחירים.

הממשלה מערערת את יציבות המשק ע״י מדיניות
אינפלציונית מובהקת. הממשלה מסבירה את הטלת המסים
הנוספים בצרכי קליטת העליה, אך מדיניותה הפיסקלית שמה
לאל כל סכוי לקליטת העולים והשתרשותם במדינה.
הו אאשראמרנו: מדיניותה הכלכלית והפיסקלית
של הממשלה פוגעת בקליטת העליה, כי היא

מייקרת את הייצור
מחבלת ביצוא
מרפה ידי משקיעים מקומיים וזרים
ומורידה את מורל הצבור

דרות הציוני הכלליים
מכדגתה מרכז

,כן־יהודה ,74 תל־אביב
12 ,6 ,4 ,3שעות
דקדוק, כתיב,

»ת קבוצות נפרדות.
(פרט ליום ו׳).

שיטתנו הבדוקה מאפשרת
מניעת גשירת שערות
הצמחת ש ער חד ש
אחריות גמורה
במקדה של אי־הצלחה יוחזר כסף

,רובינס

קוסמטיקום״

בהנהלת מר א. רובין ביאוקוסמטיקאי מדופלם
תל־־אביב, רה׳ פינסקר ,2טל .22128 .חיפה, הרצל 1

(המשך מעמוד )5

געת למדינת־ישראל, אף היא בניסוח מתין
וחיובי* :שובם של הפליטים לפלסטין.״

ממשל צבאי
חבר בב אר
ההזדמנות היתד, חגיגית. גולדה מאיר, אז
שרת העבודה, חנכה את הכביש המוביל
לאום־אל־פחם במשולש הקטן. נכבדי הכפר
כיבדוה בזבח חגיגי, עייפו את השפה הערבית
בנסיון למצוא שבחים לשרה הנדיבה.
אולם את שיא החגיגה היוזתה תלמידה צעירה׳
עאפף חג׳ סעיד, שקראה בפני השרה
ברכה ארוכה מפרי עטה. בין היתר הביאה
האזרחית הצעירה בקשה צנועה* .כבוד השרה
הביאה עם הכביש מנוחה לרגלינו. מתי
תביא השרד, מנוחה לראשנו? הראשים לא
נוצרו לשאת כדי־מים, אלא לחשוב כיצד
לגדל טוב יותר את ילדינו.״
השרה, שהתרגשה מהברכה עד צרידות
בגרון, הבינה את הרמז. היא הבטיחה לכפר
הצמא למים, מכון־מים דרני, שימנע מנשות
הכפר את הצורך המכביד להביא מימיהן
לביתן על הראש.
סמל לשגשוג: מנורה. לאחר ההבטחות
באו התוכניות. משך שלוש שנים
הכינו פקידי משרד החקלאות ומשרד העבודה׳
מזויינים בעצות הממשל הצבאי, את
תוכניות מכון־המים. כשבשלו התוכניות באו
הדרישות. תושבי הכפר התבקשו לתרום למפעל
15 אלף לירות, היתר, כך הבטיחו
הפקידים, יבוא ממקורות ממשלתיים בצורת
הלוואה לזמן ארוך.
עד שנחתמו התוכניות גדל הסכום ל־18
אלף ל״י. תושבי הכפר, הצמאים למים, המציאו
אף את היתרה. הם היו אסירי תודה
לממשלה שהשלימה מכיסה את הסכום הנדרש
90 :אלף לירות.
קבלן בשם אהרוני, תושב רחובות, קיבל
על עצמו את הקמת המכון. באר נקדחה,
מכון המים נבנה וצנורות נמתחו לבתי־הכפר.
שלוש שנים לאחר הבטחת השרה
הושלם מכון־המים. שר־הפנים בעצמו בא
לחנוך את המכון, שיתף אף את מפלגתו
הוא בשושבנות־המים. .כשסובב לבסוף, לאחר
הנאומים הארוכים, את ברז המים הראשי,
פרצו סילונות גבוהים מצנורות שהותקנו
במיוחד למאורע, בצורת סמל המדינה, המנורה
בת שבעת הקנים. תושבי הכפר הריעו
בתודה — חלום עתיק יומין התגשם.
המחיר עלה. זה היה ביום הראשון.
ביום השני, לאחר שכל הצרכנים המחוברים
לקו, ניסו את הפלא החדש, התברר כי
הספק הבאר נמוך פי כמה מהמשוער, בקושי
הספיקו המים לשתיה מצומצמת.
הברכה הפכה לקללה. בעקבות תור מיוחד
למים, שהנהיגה מועצת הכפר, פרצו
המריבות בין החמולות השונות, הפכו לתג־רה
כללית. תוצאה ראשונה לבאר החדשה:
ארבעה פצועים שהועברו עוד באותו שבוע
לבית־חולים. דומיית אבל ירדה על הכפר.
לאחר חודש השתתק גם מכון המים.
התברר שהמנוע החדש היה גל של גרוטאות,
שהותקן במיוחד למאורע, נצבע צבע חדש,
והובא למקום כדי לסיים שם את חייו.
תושבי הכפר תבעו מנוע חדש, אולם לא
נמצאה הרשות המוסמכת לתביעה זו: הממשל
הצבאי הפנה את התושבים למשרד
החקלאות, משרד החקלאות הפנה אותם למשרד
העבודה וחוזר חלילה. כשניסה מישהו
להתלונן זכה לתואר קומוניסט. חודשיים
לאחר מכן, בעקבות המעצר ההמוני של
מפגיני אחד במאי בכפר, נכלאו גם קומו־ניסטי־המים.
תוצאה
נוספת לשערורית המים: מחיר
פח מים, אותו הביאו המרים מבארות
הסביבה, שנע לפני הקמת המכון בין
ששד, לשבעה גרוש, המריא ל־20־ 17 גרוש.
ברכה אדמונית. איש לא העיז למחות.
מברק בחתימה מזוייפת הורץ לשר
הפנים. ליצן אלמוני שלח לשרת העבודה
לשעבר גלויית ברכה לשנה החדשה, ברך
אותה בשם נשות הכפר הסובלות כפליים.
שום דבר לא הועיל. אחד ממורי הכפר, שקבע
כי שכרו של חמור נושא־מים גדול
כפליים ממשכורתו החודשית, שלח מכתב
למבקר־ד,מדינה, ביקשו לחקור את השערו־ריה.
כל תשובה לא באה 90 .אלף הלירות
שהשקיעה הממשלה, יחד עם אלפי הלירות
ששילמו התושבים, נקברו בבאר עמוקה
של שתיקה.
החודש הציע משרד החינוך מענק בסך
של 20 אלף לירות למועצת אום־אל־פחם
לבניית בית ספר. התנאי היחידי היה שגם
תושבי הכפר ישתתפו בבנייה י בסכום סמלי.
תשובת נכבדי הכפר: תודה, לא.

ה»ושש

ה מוט מן מתחת לקיו מם
של ערב אל־זוביידא ת
הוא שתיל של אורן. שעה שמאות דונאנוים
בסביבה הקרובה נשארו ח שופים, מצאה ה־קק״ל
הכרח לנטוע שתיל זת ו דו מיו דוקא
בשדה־שעורה נובטת, השייך לבני השבט.

חד הקרבות המשונים ביותר בכל
תולדות מלחמת העצמאות נערך ב־15
באפריל ,1948 במרומי ההר המשקיף על
טבעון ושער־העמקים. פלוגה של לוחמים
עבריים, שגוייסה ממשקי הסביבה, התקדמה
לאורך הואדיות, עד הגיעה אל בתיו הפזורים
של כפר ערב אל־זוביידאת. שם, בשעה
ארבע אחר־ד,צהרים, בהתאם לתוכנית שנקבעה
מראש, פתחו הלוחמים באש. מן הכפר
נשמעו יריות־תשובה, מצד התושבים הערביים.
הפעולה
ארכה זמן קצר בלבד. בסופה
נטלו התושבים הערביים את מטלטליהם, הצטרפו
אל הנחל הגואה והולך של פליטים
פלסטיניים מעבר לקו החזית העברית־ערבית.
פלוגת ׳אנשי המשקים השתלטה ללא אבידות
על אהד הרכסים החיוניים ביותר באזור,
שחלש על ישובי הסביבה ועל הכביש הראשי
המקשר את חיפה עם העמקים. הכל
התנהל לפי התוכנית.
תוכנית זו נקבעה בלילה הקודם, כאשר
התגנבה דמות אפלה אל אחד הבתים בקיבוץ
שער־העמקים. שם, בשיחה דרמטית, הסביר
המבקר הערבי משבט אל־זוביידאת כי בני
הכפר אינם יכולים עוד להמשיך ולעמוד
בפני להץ מפקדי הכנופיות הערביות בסביבה.
רשיד האג׳ איברי,ים, ראש הועד
הלאומי בחיפה, תבע מהם לאלתר להצטרף
לפעולות החבלה והמארבים נגד התחבורה
והישובים העבריים. בהרים מסביב היה צבא
ההצלה של קאוקג׳י פעיל, לחץ על ערב
אל־זוביידאת כי יראו גם הם מעט להם
אנטי־ציוני.
עתה סיפר השליח* :איננו יכולים יותר.
אבל במקום למסור את הכפר לאנשי אל־קאוקג׳י,
אנחנו מעדיפים למסור אותו לידיכם.״
אז סוכמה התוכנית: בשעה
אחר־הצהרים יעלו לוחמים עבריים על
השוכן במרום ההרים הסמוכים,
התקפת יריות מרוכזת. לא לעבר
כי אם באוויר. התושבים הערביים,
ישיבו אף הם באש: לא לעבר
כי אם באמיר* .כדי שנוכל לטעון כי
בגבורה מול ההתקפה שלכם לפני
לברוח,״ הסבירו.
אנשי המשק, מצידם, יעצו
עמד,ם את כל המטלטלים
הכובשים יתחייבו לשמור
כי לא יאונה להם רע.
ישתכנו בני אל־זוביידאת בהרים
ואדי מילק, כשבעה קילומטרים מן
״כשתיגמר המלחמה אינשאללה,״ הבטיחו בגי
הקיבוץ* ,תחזרו לבתיכם.׳׳

עזרה רבואית מעבר רגבדז
ף כך היה. ערב אל־זוביידאת נסוגו מי
כפרם, הציבו מאהל־פליטים בשטח הערבי,
ציפו ליום בו יוכלו לשוב הביתה. אנשי
קאוקג׳י האשימו את השבט במורך־לב וב־

״הם לא הצליחו לנוצץ אותנו בפצצות, עכשיו הם יעשו זאת בשתילים...

שוד בראש ההר

תבוסנות מול האויב, ואף החזיקו חמישה
מבני השבט במעצר, האשימו אותם בבגידה.
המצב במאהל היה קשה מאד, כי טרם
התארגנו אז קרנות־הסעד הבינלאומיות לפליטי
פלסטין. תחת זאת זכו פליטי אל־זוביי־דאת
לתמיכה מצד המשקים העבריים. מדי
פעם היה מופיע אחד מבני השבט בחצר
שער־העמקים, והגזבר, החצרן או סתם חבר
היה נותן לו שק קמח או צרכי־מזון אחרים,
מבלי שתתקבל על כך כל החלטה
רשמית של הקיבוץ. כאשר הגיעה עת הקציר,
קצרו אנשי המשק את שדות הערבים
הנעדרים, ואלה באו לקחת את תבואתם
בלילות.
הרופא והאחות של שער־העמקים אף עברו
לא פעם את קו הגבול, ביקרו במאהל פליטי
אל־זוביידאת, הגישו עזרה רפואית לנזקקים.
כמה מאנשי ההגנה, ששמעו על כך, אמרו
להם :״למה לכם כל העניין. תנו להם למות
שם!״ אך אנשי הקיבוץ חשבו אחרת.
כאשר נגמרו הקרבות זכרו אנשי המשקים
את הבטחתם. על פי הוראות מפקדת ההגנה
בגוש, הורשו פליטי אל־זוביידאת לשוב
לבתיהם .״היה כדאי להיות ידידי היהודים,״
עברה השמועה במחנות הפליטים לאורן
הגבול ,״הם יודעים לשמור אמונים לאלה
הנאמנים להם.״

הת 3גדות קבוצית רצה״?

mקודתו של משרד הבטחץ נפלה
ZJכרעם בשמים הבהירים של שחר חדש
ביחסי השכנות של ערב אל־זוביידאת והמשקים
העבריים מסביבם. הפקודה אמרה: על
תושבי ערב אל־זוביידאת לפנות תוך 24
שעות את כפרס! הבתים יפוצצו, כאמצעי־בטחון
במלחמה נגד ההסתננות.
בני השבט לא הבינו מה קורה אותם:
הלא רק לפני חודשים אחדים סיכנו את
חייהם, הפרו את משמעת הנהגתם הלאומנית
ושיתפו פעולה עם המדינה העברית הנולדת.
ועתה, משהחלו מאמינים כי המדינה החדשה

שלה. אמנם במשך ארבעה שבועות התנהל
פולמוס חריף בין דבר לבין
בנושא זה, כשבטאון ההסתדרות מפרסם
כתבות מאת ״מודיע מיוחד״ ,אך הכפר לא
פוצץ. זכותם של ערב אל־זוביידאת לשוב
ולשבת בכפרם זכתה לאישור נוסף.
על־הס שמר

רכ 8אידיאלי לשיכון
*%רב אל־זוכיידאת חזרו לגור בבתי^
הם, אך לא בשלום. עינה של המדינה
היתד, צרה בישוב ההררי הדל. כי שבס
אל־זוביידאת אמנם אינו עשיר באדמות
חקלאיות דשנות! אולם הוא יושב על רכסי
הרים שהם אידיאליים לבניית שיכונים ושכונות
של משקי־עזר עירוניות־למחצה. מן
הצד השני של הכביש אף עומד ישוב כזה
לתפארת: טבעון, קריית הנוי והנופש. בעיני
המוסדות האחראים לעניינים אלה, נראו בני
השבט כצלקת מכוערת על פני נוף יפה
ואחיד. הם גמרו אומר בלבם לסלק את
הצלקת — אפילו במחיר ניתוח.
בני השבט טוענים כי הם חיים במקומם
הנוכחי מזה מאות בשנים .״אנחנו כאן מלפני
שנסע באלק,״ הדגיש השבוע אחד מזקני
הכפר. באלק, מצביא תורכי שמשל בארץ־
ישראל, עזב את הארץ לפני מלחמת העולם
הראשונה .״אני בן ,75 ,73 ,72 אללה יודע
בדיוק כמה,״ הכריז מוחמד עלי אל־חוסיין,
״נולדתי כאן. אבי חי 120 שנה. וגם הוא
נולד כאן. סבי חי עוד יותר, וגם הוא
נולד כאן.״
מומחים, המסתמכים על מקורות מדעיים
יותר, אומדים כי שבט אל־זוביידאת יושב במקום
מושבו הנוכחי זה קרוב ל־ 80 שנה.
בתחילת ההתיישבות הציונית בארץ, היו
בני השבט רובם ככולם אריסים של משפחת
סורסוק העשירה. בעלי־האדמות מכרו את
הקרקע לקרן־הקיימת, ווו ייבשה את ביצות
עמק יזרעאל, הקימה שם את פאר הישובים
של תנועת־העבודה העברית. בין השאר רכשה
הקרן הקיימת לישראל את אדמות סוד־

היער, כדי לנטוע עצי פרי, לגדל טבק
ושעורה, או לרעות את עדרי העזים שלהם.
גישתם הראשונה אל אנשי שער־העמקים
היתד, עוינת. הם ראו במתיישבים הציוניים
פולשים שגזלו את אדמתם. הרגשתם ־,יתד.
מן הסתם כהרגשת האינדיאנים האמריקאים,
שמתיישבים לבנים דחקו את רגליהם מערבה,
עד שלא נותר להם מקום מחיה אלא
בשמורות מיוחדות, שהצטיינו בדרך כלל
בקרקע עניה שהלבנים לא רצו בה.
במרוצת הזמן השכילו אנשי השומר־הצ־עיר
בשער־ד,עמקים לאחות את הקרע. הם
התקינו צינור־מים בקצה חצרם, מרחק קצר
מן הישוב הערבי על ההר, ממנו יכלו
אנשי אל־זוביידאת לשאוב את המים הדרושים
להם. קודם לכן היו מובילים את
המים בשיירות אינסופיות מן המעין שליד

שתחליט כי טוב בשבילנו, זח נעשה,״ אמרו

חוק הנישול
•י• רישתם של הערבים היתה: ריכוז
Iבתי הכפר, הפזורים עתה על פני מרחב
גדול, ליישוב מוגדר, בעל רשת חשמל,
כבישים ואספקת־מים, שישתלב בתוכנית הבניה
הכללית של האזור. במרוצת המשא־ומתן
אף הסכימו לנטוש את ההר, לעבור
למקום אחר שהוצע על־ידי הממשלה. ההסכם
התפוצץ סביב נקודה טכנית, בעלת חשיבות
מכרעת: הממשלה דרשה כי ערביי אל־זוביידאת
יעזבו את מקומם, ובמרוצת הזמן
יסודר יישובם החדש כמוסכם! בעוד אהרן
כהן תבע כי הממשלה תכשיר תחילה את

הרס המטע״־;י״־״

אל־חוסיין , 56 ,שסיקל בעמל של שנים
חלקת אדמה. עתה נטעה בה הקק׳׳ל יער.

הויסות בית־הספו

משמ שות מגרש מש־חקיס
לילדי הכפר.
הצריף הוקס בקצה הכפר, אך מאחר וחקק״ ,לא הרשתה להקים

תזכור להם את חסד־אמונם לעולם, באה
הפקודה המבחילה. הם רצו להזעיק את ידידיהם
במשקים הסמוכים.
אנשי הקיבוצים היו נדהמים לא פחות.
נציגי אלונים, שער־העמקים, כפר חסידים
ויגור הבריקו מחאה דחופה אל משרד־הבט־חון,
הסבירו את הרקע הידידותי שבינם לבין
ערב אל־זוביידאת, ביקשו לבטל את
הגזירה. אולם הם לא הסתפקו בפניה אל
המצפון ואל רגש־ד,רחמנות. הם הודיעו למשרד
הבטחון כי אם צד,״ל ינסה לפוצץ
את בתי אל־זוביידאת, עשוי הוא להיתקל
בהתנגדותם המוחשית של אנשי המשקים
עצמם, אשר איימו כי לא יתירו לפגוע ב־ידידיהם.
עמידתם
האיתנה של המשקים עשתה את

מבנה קבע, בעל רצפונ ב טון, עף הצריף ברוח החזקה והתמוטט.
ברקע: צריפי־תמגוריס, הע שויים יעץ, מאחר וה מ מ של ה אינה מתירה
להם לבנות בתים של ממש. גס מבנים אלה הוק מו ללא ר שיון.

סוק שעליהן הוקם מאוחר יותר קיבוץ שער־העמקים.
האריסים,
שמקור פרנסתם נמכר, נדחקו
מחוסר שטח־מחיד, מן העמק אל ההרים. שם
מצאו קרקע בתולין, בחלקה הגדול מכוסה
יערות, שהיתר, רכושו הפרטי של השולטן
התורכי. הקרקע עברה בירושה לנציב העליון
הבריטי, כאשר נכבשה הארץ במלחמת
העולם הראשונה.

אריסים בדי קרקע
* %חדים מכני השבט הצליחו לקנות
vSחלקות אדמה קטנות על ההר. השאר
החלו מסקלים מדרונים ועוקרים עצים מן

פסי הרכבת מרחק שני קילומטרים ויותר
מבתיהם. הערבים השתמשו במסגריית הקיבוץ
לתיקון כליהם ובמרוצת השנים למדו
להתפרנס מאדמתם הדלה.
אלא שכמו במקרה של שבטי אינדיאנים
רבים, ששמורותיהם התגלו לפתע כרוזיות־נפט
בשוד מיליארדי דולארים, הסתבר כי אדמתם
ההררית של אל־זוביידאת הינד, בכל
זאת אדמה יקרה וחיונית לשיכון. החל הלחץ
עליהם לעזוב את כפרם ולעבור למקום
מגורים אחר.
עוד לפני שמונה שנים פנו בני הכפר
אל ידידם משכבר הימים, חבר שער־ד,עמקים
אהרן (״אהרנצ׳יק״) כהן, ייפו את כוחו
לייצגם במשא־ומתן עם הממשלה .״מה

מקום הישוב החדש, ורק לאחר מכן יעזבו
הערבים את ישובם הנוכחי .״אתה יותר
גרוע מהערבים,״ הפליטו כלפיו נציגי הממשלה!
״אנחנו כבר נסתדר עמם לבדנו.״
מבחינת החוק היבש, יושבים רוב בני
אל־זוביידאת ללא רשות על אדמה שאינה
שייכת להם. אולם החוק היבש, במקרה זה,
הינו גם אחד החוקים המחפירים ביותר
שהועברו עד כה בכנסת. זהו חוק ההתיישנות,
שהועבר באפריל .1958 למעשה, זהו
חוק לנישול אריסים ערביים מאדמתם.
לפי חוק ההתיישנות הישן, שהיה נהוג
בארץ מימי התורכים, הפך כל אדם המחזיק
באדמה ממשלתית ומעבד אותה למעלה
מעשר שנים, בעלה החוקי של אדמה זו.
החוק החדש האריך את התקופה ל־ 25 שנה.
באיזו צורה יכול אדם להוכיח כי הינו
יושב על הקרקע למעלה מ־ 25 שנהז הדרך
המוכרת היחידה היא רישום רשמי כלשהו
— במקרה זה: רישום הסדר הקרקעות, אשר
נערך על־ידי שלטונות המנדט בשנת 1940
— כלומר לפני פחות מ־ 25 שנה.
באותה שנד, ערכה הממשלה סקר של כל
אדמות הארץ, ובכל מקרה שאדם יכול היה
להוכיח כי החזיק באדמה מסויימת ועיבדה
למעלה מעשר שנים, רשמה אותה על שמו
בספר האחוזה, כקניינו הפרטי. אלה אשר
(המשך ב ע מו ד 0 0

תצפית

במדינה

(כל הזכויות שמורות)

• משפטו של אהרון כהן לא ין ים אלא אחרי הבחירות
לכנסת, למעלה משנה אחרי מעצרו.
• מפלת מפא״י ככנסת עלו׳ * ענות באופן ניכר את
זלגה במלחמת־התעמול ה שלה
טכסיסי המפלגה להבא. מעתה תתו 3

נגר ה מפלגות ה ק רונו ת לה ביותר, במקום

וחרות. מאבק נזפא״י ׳ ו חרף ב מיו ח ד נגד א;

את עיקר חיצי ה נגד הצ״כ

Cבודה ומפ׳׳ס, שהצביעו נגדה,

ונגד הפרוגרסיבים, שנמנעו.

תוצאה שניה: עירעור סופי של מעמדו של משה שרת
בתוך מפא״י. הפעם אין הוא מואשם רק על־ידי ביג׳י, אלא גס על־ידי
אנשי־השורה של עסקני המפלגה, הטוענים כי מ תוד שיקיליס אגואיסטיים גרידא
הקריב שרת את האינטרסים של המפלגה. אין ספק ששרת היה נבחר ו שומר
את מק ס היו״ ר למפא״י, לולא התיעקש לסרב.

אפשרות מעניינת אחרת: התהוות קואליציות מקומיות
של הקצוות נגד מפא״י בסקרה של חשש רציני מפני ה שתלטו ת מפלגה
זו. התקדים שנוצר בכנסת, ע שוי לשים לאל את תוכניו ת ביג׳י במקרה שיצליח
אי־פעם להעביר חו ק של ב חירות אזוריות. מנהיג שמאלי ח שוב כבר ניבא
ה שבוע, אחרי בחירת ניר, כי במקר ה זה ית חברו בכל מקום קו לו ת ה שמאל,
הי מין והדתיים כדי למגר את המוע מד שיוצג על־ידי מפא״י ולחלק ביניהם
על פי הסכס ארצי את המועמדי ם שייבחרו.

• דחיפה נוספת לפולחן האישיות של משה דיין תינתן על־ידי
ספר מיכצעי צה״ל, שעיקר מטרתו להלל את הרמהכ״ל

לשעבר

כמצביא עילאי. הספר י חיי ר על־ידי או שי צוות מעריב, עתון־הערב המ שרת את
דיין בנ א מנו ת מזה ז מן רב, ולצורך זה
במ שרדי מערכת מעריב.

מבלה

האלוף

כעת

שעות

ארוכות

• יהודים אמריקאיים יעמדו כראש מסע־התעמולח של
הממשלה הגר־מנית
מערבית
כארצות־הברית
להחלשת השיג*
אה לגרמנים.

פר שת כהן
השקטה מוזר
הסופר ישב מאחורי השולחן ורשם לעצמו
רשימות. חבריו התחלפו על דוכן המרצים
וגמרו עליו את ההלל. אשתו ובנו הצעיר
חייכו בצד. הקהל הקשיב ברוח טובה, נמנע
באדיבות ממחיאות־כסיים.
זו יכולה היתד, להיות מסיבה רגילה, לכבוד
הופעת ספר רגיל. אולם הפעם היתה
בכך משמעות מזעזעת. כי הסופר היה אהרון
כהן, והספר שעמד במרכז המסיבה היה
חלק מן היצירה אשר בגללה נרקמה נגדו,
לדעת רבים במדינה, עלילה מחרידה (ראה
מסגרת).
אולם כאילו על פי הסכם אילם, לא הזכיר
אף לא איש אחד מכל הנואמים המפ״מיים
את פרשת כהן. היה זה כאילו קרתה לאהרון
כהן תאונה אישית בלתי־נעימה, אשר מוטב
להתעלם ממנה.
מטבע עוכר לסוחר. אולם התעלמות
מוזרה זו העלתה בעיה מוסרית עמוקה
מאד. כי אחת מן השתיים:
י • או שמאשימי כהן צדקו, והוא מרגל
בינלאומי מסוכן — ואז למי הזכות להעלותו
כגיבור במסיבה לכבודו ולהללו, כפי
שעשה זאת הסופר משה שמיר, בהבעה
הרגילה לו של חשיבות ושובעז•
• או שכהן נפל קרבן לעלילה — ואז

על אף הפרכה
סודית של שרות־ה
מידיעין הגרמני נ ־
היהלת הגנרל ריינ־הארד
גילן, שקבעה
כי ״הה שפעה הציו־זית

יעל

האמריקאית

ירידה׳,-

רחייזו

מדיניות
נמצאת

הטילה ממ שלת בון
סל ה שגרירות שלה
בארצית־הברית להפסיק
חררה יהודי ת

דרכי אדם
חו בשתב רו מ א

ליחסי־ציבור כדי ללחום
ב שי א ת־הי ר מייח
הרתחת עדיין בציבור
חאמריקאי, ובבכ
ליי הבי סוי עיקר אשר עליהם שולטים
יהודים.

פרצה נזגיפת כרב ת

• תחול הפוגה כחזית חפנים־ערכית. לצורך זה ייפג שו בקרוב
שליטי רפ״ם ועיראק, כדי להפגין ברביס את ההסכם שכבר הו שג מאחורי
הקלעים ביניהם. לפי הסכם זה, ייפסקו מסעות ה תע מול ה והה שמצה ההדדית,
ו שופרות רע״ם לא יו סיפו ל תבוע הזדהות (ואולי גם איחוד) מו חלטת של
עיראק עם מדיניות׳ גמאל עבד אל־נאצר. את הייפוגה ינצלו שתי הארצות לצרכי
שיקים כלכלי ופי תיח, כשעיראק נעזרת במידה גוברת והולכת בגו ש הסובייטי
ורע״ם מתק שרת שוב אל הכלכלה המערבית.

תוצאה אפשרית אחת מהרגעח זו

:מתן חנינת לעבד אל־סלאס עאדף,

סגנו הפרו־רע״מי של קאסם, שנידון למיתה לפני חוד ש ימים.
• הליגה הערכית תתעורר לפעילות מחודשת. אחרי הפ שרת
הקרירות בין עיראק לרע״ס, שוב ינסו המדינו ת הערביות ליצור חזי ת אחידה
בענייני־חוץ מ שותפים. הפעולה הנרחבת הרא שונה: הפעלת לחץ מתמיד על
מדינות הגו ש הסובייטי לצימצוס או ביטול העליה לישראל

מ מקורו ת תזרח-

איר פייס. המערב, הרואה בסיפו ק את הפניית המ חאו ת הערביות מזרחה, לא
ינקוט שום עמדה בעניין ז ה, אשר יכולה להתפר ש כידידותי ת לישראל.
• השנה לא צפיי ל ד פורים שמח כל כף. מ שפע הנ שפים
הצבוריים שציינו בשנים הקוד מו ת את החג, שרדו השנה רק מפסים. הסיבה:
נמל המיסיס הכבד שמטיל האוצר על נ שפי הפורים, מונע אפ שרות של רמחים
למארגני הנ שפים הצבוריים. לעו מת זאת, צפוייה ל תו שבי תל־אביב פדלידא
מגמנת יותר. האטרקציה ה מרכזית במצעד הילדים יחיו מאות ילדים שינועו
בתהלוכת תוך סיבוב חי שוקי הולת־חופ צבעוניי ם סביב נופם.

• כנק חדש, המיועד לאנשי העדה הספרדית, יוקם כירושלים.
נכבדי חעדח בעיר, שנכסי העדה נ ש מטו מידם טס חבחר חרב ניסים, י קי מו
קרן חד שה ל מי מון עדתם בבירת. הון חיסרו־ שי חמק 100 :אלף ל */
שיו שג מ מכירת 000 גוניות ב סכו ס של 200ל ״׳ כ י מניח ,.בין רא שוני קוני
ה מניו ת בסכום נכבד, דוד סי מון ו ראובן קלדרון.

צעירי הכפר לא יכלו לגרוע עין
נערה חיננית שלבוש החתונה היקר
לד. חתנה, הלם מאד את פניה החיוורות
״וואלהד לחש בן פדויים צעיר לחברו ,״כדא
לנסוע העירה. יש שבר בפהח־תקוזה.״ כ
שלום, שכל ימיו מאז הגיע ארצה על כ 1פ
נשרים, עברו עליו במושב ד,נגבי, הרחי׳
עד פרברי פתח־תקווד, כדי למצוא את כלתו
שלום שמע את הלחישות. היא היה מאושן[
האושר נמשך חמישה ימים בדיוק. ביו!
השישי קמה אהובה הכלה, ובמענה כי חם
צד, היא לבקר חברה במושב סמוך, עזב!
את הבית. היא הבטיחה כי תחזור מוקרן
ביתו החדש של הזוג הצעיר לא ראה Pin
עוד בין כתליו.
סכלונות סבלה. כשלא חזרה אהוב;
באותו ערב הזעיק שלום את המשטרה. הו[
חשש, כי כלתו שאינה מכירה את ד,סביבו
טעתה ועברה את הגבול. רק במאוחר הו
ברר כי הכלה, שחיי מושב הספר הפחידה
הזרד, להוריה.
כשבא שלום להחזיר את אשתו לבית
פגשוהו הורי הכלה בפנים נזעמות. אבי ו
כלה פסק ברורות: אהובה לא תחזור עו
למושב. היא רוצה בחיי עיר. אם את
רוצה אותר, תעבור העירה. לכך לא הי
מוכן שלום להסכים. הוא הגיש תביע
לבית הדין הרבני הסמוך, תבע מר,רבני
כי יחזירו את אשתו. לאחר שאנשי הד
שמעו את נימוקי האשה, פסקו: גירושי
ביאושו תבע שלום כי הכלה תחזיר ׳
את כל סבלונותיה, שעלו לו, לפי דבר
יותר מ־ 1000ל״י. כן דרש החתן המאוכז
כי הורי הכלה יחזירו לו את הוצאות הנ
שואין המפוארים, שהסתכמו אף הן ביוו
מ־ס 150ל׳׳י.
ואז, בעוד תביעתו של שלום תלויה וע
מדת, הביאה כתבת לאשה, ברוריה אביו
אשתו של המשורר הצעיר והמזוקן דו
אבירן, סיפור מרתק למערכת. היה ז
סיפורה של הכלה, שסענד, לשם שינוי,
ברחה מבעלה לאחר שר,האכזר לה.
השבוע עיין שלום עורקובי בהגשת תב
עד, נוספת. תהיה זו תביעת נזיקין נ,
שבועון לאשה, שפירסם את ספור
לשעבר, בלי לבדוק למד. בדיוק היאמתב
באכזריות.

אין שום אדם זכאי לעבור על כר בשתיקה.
כי עלילה זו יכולה להרוס אותו, לאמלל
את ילדיו, לשים קץ לעתידו הציבורי ואולי
אף לסכן ממש את חייו של האיש חולה־הלב.
ואם כהן עצמו יצא ממנה, לפי שעה,
בשלום — הרי אדם פחות מחוסן, ללא רקע
מפלגתי מאורגן ובית בטוח בקיבוץ, יכול
היה להיזרק לכלבים מבלי שמישהו אף ירגיש
בכך.
פרשת כהן הופכת יותר ויותר לשערוריד,
לאומית. התביעה הכללית לא קבעה מועד
לבירור המשפט, זר, החודש הרביעי אחרי
מעצרו רב־ד,פרסומת. מפ׳־ם אף לא הרימה
את קולר, לדרוש משפם זד, לאלתר. הרושם
היחידי היכול להתקבל הוא כי האשמות בריגול
בינלאומי הן בישראל מטבע העובר
לסוחר, שאפשר לשימו על השולחן, להחזיקו
בכיס או להוציאו מן המחזור כאוות
נפש בעליו.

דרכי חיים
אכז ריו תבספר
החתונה היתה מפוארת. אנשי פדויים,
מושב יוצאי תימן בנגב המערבי, לא זכרו
מימיהם חתונה כזו. מאכלים הוגשו בשפע
והמשקאות זרמו כמו מבעד לברזי מקורות,
כשמיסי־המים שולמו. במרכז השמחה עמו
צעיר שחרחר: שלום עורקובי, שזה עתח
הקים לו משק עצמאי, הפו לבעל בעמיו.
• אולס שמיר שמר על שקט מופ תי
בימיה חחסורים ביו תר של פרשת כחן, נ אשר
רק חפרופ סוריס של חאוניברסיטח העברית
והעול ם הז ה ח תיצבו לי מינו.

בשיכון הבלוקונים שליד הרצליה הכיו
רבים את הזוג דויד ( )48 ושרה ( )43 רוט!
מבין השנים היתה זו האשד, שעוררה ג
תשומת הלב בעבור הזוג ברחוב. בלונדי
גבוהה וחסונה, שנראתה צעירה מכפי גיל
ליד בעלה נמוך־הקומה ודל־הבשר, נ:
מלחמת העולם השניה. שכני הזוג התפל;
מאד לראות בחדשים האחרונים את האש
נוסעת כמעט בכל יום לתל אביב. תשובל
לשואלים ,״נסיעה לרופא״ ,עוררה אך מנו:
ראש.
היחיד שלא חשד במאומה היד. הבע
דויד רוסר טוב־הלב נשא את אשתו לם
13 שנים בגרמניה, קיבל באהבה את 1
דאגה לבתה קלרד ) 16( ,מנישואיה הראשוני
הזוג עלה ארצה ב־ , 1949 עבר לגור בה!
צליה. הבעל הנכה, שהיה למעלה מש;
בטיפול לשכת הסעד, עמד על כך שיאפשו
עצני
לו לפרנס את משפחתו בכוחות עצם
פתח חנות ירקות בשיכון. מרווחיו ה!
צמים הפריש סכומים ניכרים כדי
לקלרד. ללמוד בבית ספר תיכון,
ככל בנות־גילה.
הביקורים המשותפים היחידים של
הזוג מחוץ להרצליה היו אצל מכרים
עירה של האשה בתל־אביב. שם הכירה שו
יום אחד את נהג אש״ד אליהו מלצ׳׳
( )47 שהפך עד מהרד, לאורח קבוע גבי
הזוג רוטר•
אריכות מאוחרת. בשבוע שעבר,
שבת, הציעה שרה לבעלה ללכת לקולב,
יחד עם הבן הצעיר חנוך 11 דויד ש>
היה רגיל להצעות מסוג זה מצד אשתו 7
סירב, יצא אתר, לחזות בסרט בהרצלי
כאשר חזר הביתה בלילה ביקש לתלות
מעילו בארון כרגיל, אך אשתו מיהרה
אדיבות הציעה לתלות עבורו את המעי[
לחסוך ממנו סרחה.
למחרת בבוקר שוב נסעה האשה לת׳
אביב לרופא. כאשר תגיעה שעת הצחח
והיא בוששה לבוא, סגר רוסר את חנו
הירקות, ניגש חביתה לאכול צהריים! .
מקרר היד, ריק וכמוהו גם המטבח. הו
מיהר לחדר השינה, נדהם למראה עיניו: ח
צים היו פזורים באי־סדר על סני החו

חעולס הזוז 118

א ה רון כ הן:

אד תזלולו
הערב

השבוע נערכה כמועדון ״צוותא״ כתל־אביב, מסיבה לכפור הופעת
ספרו החדש של אהרון כהן ,״תמורות מדיניות בעולם הערכי״ -
שהוא הפרך• השלישי, שלפני־האחרון, בסדרת ספריו על העולם הערכי.
היתה זאת הפעם הראשונה כה הופיע כהן לפני הקהל הרחב מאז
האשמתו ומעצרו (ראה ״כמדינה״) .מספר רב של מאזינים הקשיב
בדריכות רכה לדבריו. לפחות מבחינה אחת הצליחו יוזמי ״פרשת
כהן״ :דבריו של אהרון כהן, שנשמעו עד כה בחוג מצומצם של
אנשים כעלי גישה מיוחדת לעניני המרחב, נראו עתה חשובים
ומעניינים לקהל הרחב. יוזמי הפרשה סיפקו לכהן את הגישה לציבור.
הדברים להלן הם קטעים מתוף דבריו, בפי שנרשמו כשעת דיבור,
ואינם מדוייקים באופן מילולי לגמרי.
* Vם לדבר במושגים של סידור־עבודה
\ ) בקיבוץ, השקעתי בשלושת הספרים, שהופיעו
עד כה 1800 ,ימי עב דה. עשיתי חשבון
שבזמן הזה יכולתי לחפור תעלה מכאן
(בצפון תל־אביב) ועד פתח־תקווה, בעומק
של מטר אחד, וברוחב של חצי מטר.
הרעיון לכתוב ספרים אלה עלה בי
בפעם הראשונה בשעת שיחה עם מורה
בעין־חרוד. שאלתי את עצמי: אין רואה
הדור הצעיר את העולם הערבי הסובב אותנו?
הרי עליו לראות אותו בעיניו של
בן־המזרח, ולא של בן־אירופה!
שמעתי תלמידים מדברים על תרבות המזרח.
נדהמתי. לקחתי את ספרי הלימוד שלהם
ועיינתי בהם. הם כתובים ברוח של בוז
לכל דבר ערבי. אס־לו את הדברים הטובים
של הערבים, שאי־אפשר היה לשלול אותם,
הם ביטלו כלאחר יד. אם כתבו שיש במזרח
מידה יפה של הכנסת־אורחים, מיד הוסיפו
שגם אצל האסקימוס ישנה מידה יפה זו.
אם הזכירו את זנוביה (מלכת תדמור),
גיבורה ערבית חצי־אגדתית שהובילה את
צבאות ערב, הרי קבעו שזה צ׳יזבאת.

עםנסעתי עם חיים קלודריסקי ל־
ZJחומם. בילינו שם ערב עם האשם אל־אתאסי,
המנהיג הלאומני, שהעלה זכרונות
מימי המאבק הערבי נגד התורכים. ברכבת
לטריפולי שאלתי את קלווריסקי: מד, יודעים
היהודים על הנעשה בלב הערבים הלאומיים?
איך הערבים יבינו את היהודים, אם היהודים
אינם מבינים את הערבים?

** מבחן הגדול, המכריע, עודנו לפן
| נינו. האם תנועתנו הלאומית תשתלב
השתלבות אורגאנית בתוך העולם הזה שמסביבנו,
האם נהיה אבר בגוף חי?
הדרך מישראל לבורמה מובילה דרך דמשק
ובגדאד, והדרך מישראל לגאנה מובילה דרך
קאהיר ותוניס. ולא להיפך.

* hוכדה היא שמאז חזרו הבילויים,
לא הבינו היהודים את העולם הערבי,
ועדיין אין הם מבינים אותו.
לא די להבין ערבית כדי להבין את ההיסטוריה
הערבית. פעם, בכנס של עולי עיראק,
הבאתי השוואות מן החיים המדיניים בעיראק
כדי להסביר להם את המציאות בארץ.
קם אחד העולים וטען שהוא מבין בזה
יותר טוב ממני, כי הוא בא משם. אמרתי
לו: התרנגולת אמנם מטילה את הביצים,
אבל היא אינה מומחית בהכנת חביתות.
חפצי אשתו ובתה נעלמו. יחד עימן נעלם
סכום כסף שהצליח רוטר לחסוך לקניית
דירה. רוטר, שזכר כי אשתו בקשה ממנו
את תעודת הזהות שלו כדי לסדר תעודה
מיוחדת לבת, חיבר אחת לאחד. הוא נסע
ישר לתל־אביב אל אשתו של מלצ׳יק. כאן
נכונה לו הפתעה מרעישה. האשד, התמימה
סיפרה לו כי בעלה נשלח על ידי אש״ד
לרומא, על מנת לקנות חלקי חילוף עבור.
חברת האוטובוסים. בירור נוסף במשרדי החברה
הבהיר כי מלצ׳יק ביקש וקיבל חופשה
רגילה למשך שלושה שבועות. עבור
תהילס ודוח 18ז ז

כמה סופרים ועתונאים אצלנו נתנו את
דעתם ברצינות על העולם הערבי!
טרחו אפילו לדעת ערבית? והרי פעם אמר
אוסישקין: לדבר דרך מתרגם, זה כמו
להתנשק דרך מטפחת!
אין זה מקרה שבישוב כה גדול, כה
מעטים מתעניינים בעניני ערב. כי התנועה
הציונית זילזלה מראשיתה בנעשה בעולם
הערבי וסמכה על השליטים.

*** אלו כאן אם אמנם חל שינוי אמיתי
MJבעולם הערבי, או שכל מה שקורה בו
עכשיו הוא שמתחלף הרוכב על הסוס.
הדוגמה הזאת אינה ערבה לאוזני. הערבים
אינם יותר טובים ואינם יותר גרועים מעם
אחר. עברו עליהם מאות שנים של שיעבוד.
הרבה חלקים מהם התנוונו.
אבל אני מעז לומר: זהו אחד העמים המוכשרים
בעולם. לא רק מפני שבימי הביניים
היה זה עם־התרבות של העולם. אולם
גם בימינו. כמה מעט זמן היה דרוש לו
לזקוף את קומתו?
הזכרתי בספרי את הסיפור על זגלול
באשא (מייסד התנועה הלאומית החדשה במצריים,
אחרי מלחמת־העולם הראשונה).
פעם, בלונדון, נתן למצחצח נעליים חמש
לירות זהב. הג׳נטלמנים האנגליים תמהו על
הביזבוז, חיפשו את הכוונה, ולבסוף שאלו
את זגלול עצמו. הוא ענה :״היום הוא
מצחצח נעליים בלונדון, מחר הוא יכול להיות
נציב עליון בקאהיר.״
והנה, היום שולח ראש ממשלת ברית־המועצות
את מטוסו הפרטי כדי להביא את
נשיא מצריים. זוהי תמורה אדירה, ומהירה.
גם בעיראק ובסוריה האדם הקטן זוקף
את קומתו. הוא מרגיש שהוא נעשה שוב
אדם בעל ערך. מבין 29 מדינית אסיה 11 ,
הן ערביות. צומח דור חדש של אנשים הלומדים
בבתי־ספר. מיד עם מתן העצמאות,
גדל ומתרחב בית־הספר בכל ארץ ערבית.
קם מעמד של פועלים מקצועיים. קמה אינטליגנציה.
זה מוכרח לתת את אותותיו.
לכן אין זה נכון שרק הרוכב מתחלף.
העם משתנה. הכל משתנה — הגישה, ה־ריקמה
הסוציאלית, המשפחה, מעמד האשד״
הסדר הילודה. כל זה אי־אפשר היה אף
לתאר לפני עשר שנים.

יך יכינו היהודים את העולם הערבי
— vSזהו הצד הראשון של הבעיה שהיא
גורלית..אני מאמין שעוד בימי יבוא יום,
כסר,

אהרון בהן ב״צוותא״
אסור להתעסק דרך מנופחת

כאשר הבריות לא יבינו עוד איך שני עמים
כה קרובים שחטו זה את זה, כשם שכיום
כבר קשה להבין את השנאה הנוראה ששררה
בין הרומנים וההונגרים בארץ מולדתי
(טראנסילבניה) ,או השנאה ששררה בין עמי
יוגוסלביה. כי הנה שני עמים שהגורל קושר
אותם יחד.
אני כתבתי על עם אחר. כתבתי על
הערבים כפי שהייתי רוצה שערבי יכתוב
על העם שלי.
אני מקווה שלא ירחק היום כאשר ערבי
יכתוב בשביל בני עמו, ויסביר מה זאת
היסטוריה יהודית, ואיך הגיעו היהודים לשאיפה
לחזור לארץ.

•י* ר ח לי בעבודה הזאת מה שקרה ל-
| /ציוני וותיק, שאחרי הרבה שנים של
פעילות ביקר בפעם הראשונה בארץ.
כשחזר לארץ מולדתו, אמר :״יהודים, מה
שבילפתי לכם במשך כל השנים, זה אמת!״
התפיסה שלי היתד, מבוססת. אך לא
יכולתי להוכיח אותה באופן עובדתי בצורה
כל־כך חזקה. אך בשעת עבודתי על
ספרים אלה התחזקה יותר משיכולתי לקודת•
שאלו אם גישתי לא היתד, מגמתית. תשובתי
היא: צריכים להציג שאלות מתוך
כוונה לתת תשובות. אין להציג שאלות לשמן.
עבודתי לא נגמרה. שלושת הכרכים הם
רק מבוא לכרך הרביעי, שנושאו הוא ׳ ט ר אל
והעולם הערבי.

ף* שבונים על סלע, אין צורך ביסוד
J iחזק. אבל כשבונים בתל־אביב, דרוש
יסוד מוצק ורחב. אי־אפשר להבין את העולם
הערבי, מבלי להבין שיש רבדים של
תרבות קודמת.
פעם בא אלי דיפלומט רומני וסיפר לי
שמצאו ברומניה שרידים מתקופת־ד,בראשית
של ההיסטוריה הרומנית! מלפני מאות שנים.
אמרתי לו: אצלנו בקיביץ, כשחופרים בור
סופג, מוצאים שרידים של ישוב ביזנטי או
רומאי, ולא עושים מזה צימעס, כי לא
רוצים צרות עם מחלקת העתיקות.
הייתי צריך להתחיל מן היסוד. אי־אפשר
לדבר על הערבים מבלי לדבר על מד,
שקדם לזה. אי־אפשר לדבר על הכלכלה
מבלי לדבר על הטבע. עברתי כברת־דרך

רוטר, היתד, זו חופשה לא־ביותר רגילה.
ני ר ...במקרה כזה יכולים להתלכד מאחורי
ניר כל קולות הימין, ד,דתיים, אחדות־העבודה,
מפ״ם ומק״י הטלתה*
מסים החדשים במסווה של ק.יטת ה־ב
חי ר ת ניד
עליה .,עליה הוחלט השבוע, אישרה סיפית
:בחירת נחום גיר כיושב־ראש הכנסת את, נבואתו. של עורך העולם חזה (0104
היא נצחונו של.טכסיס מפלגתי אשר מדור. מלפני שלושה חדשים, כאשר קבע במאמרו
תצפית של העולם •הזח ( )1114 היה הראשון .״לא אתרום אין הם יוזמים את מפעל
שגילה. אותו ברבים לפני חודש, בכותבו( :מלווה העליד ),בתום לב. הם יוזמים אותו
״בעית היושב־ראש עשויה לפוצץ פצצה ב לצורך התחכמות,״ והסתמך על נסיון יהב־קרב
הקואליציה, אם תציע האופוזיציה ה המגן :״כל מיבצע־ד,התנדבות לא נועד אלא
ימנית כמועמד את איש אחדות־העבודה נחום להכשרה פסיכולוגית של הקרקע להסלת מס־

תזכיר

עד שהגעתי למקום שם אני בבית, ב
הערבי. לא אייעץ לידידי שיעסקו בזד

»* ש נם נחת בעבודה הזאת. כשאתו
גש בחברה העובדת זה עשרים |
כסנדלרית בקיבוץ, והיא אומרת: מה
תבת זה כל כך פשוט ומובן — הרי
מזה נחת.
גש בחברה העובדת זה עשרים
ללנו אותך. בעזרת ספר כזה קל לד,ו
לבחינות. חשבנו שהספר יעמוד לרש
קיללנו כי הספר הופיע רק אחרי
מזה אני לומד שהספר לא נכתב רק
פוק יצר מזוכיסטי פרטי, אלא >
משמש מטרה.
יש סיפוק כשרואים קציני צבא לומדי:
הספר. באחד הקורסים דובר על ספרי;,
תבר שאחד החניכים מכיר אותי. מ
שאל אותו מי אני, ונודע לו שאני
קיבוץ שער־ד,עמקים. הוא אמר: מר״ I
קיבוץ של מפ״ם? כבר לא מצאו אחר!

מוד ממנו? — וגם מזה יש נחת.
ולאחרונה היתה לי הזדמנות להיפגע
קצין־משטרה גבוה (צחוק באולם) ה
בקורס גבוה, לפי הספר הזד — ,וגב
נעים לשמוע.

ך* ייתי יכול לעשות כל עבודה ז
Iוהדרושה למדינה — לגדל ירקוה
להיות מורה. אבל אני חושב שעבדו
דרושה יותר.
ואם תשאלו אותי: מה היית רוצה? ז
עונד, משהו פשוט: שתקראו את ד.
בשביל זה הוא נכתב. שהפיקו ממנו
שתוכלו להפיק ממנו. להראות לבני י?
איך להבין מה נעשה מסביבנו. כאשר י
הרבה מן הגישה שלהם תשתנה מאליה
עלינו, היהודים, החובה הראשונה י
את ההבנה. אנחנו החוזרים הנה. הם ד
בים פה. עלינו לתת דוגמה לערבים
להבין אותנו•
גם הם מתחילים עתה ללמוד
ללמוד את בעיותינו. אמנם, תחילה
שים זאת כדי לשדר שידורים ו״לדעת
האוייב״ ,כשם שאנחנו התחלנו ללמוד
שפתם ומצבם בבחינת ״דע את האו
אבל הגענו למשהו אחר. ואחרי שהם
מדו ויבינו, יקבלו גם הם תמונה אחר
כאשר נבין אותם, הם גם יבינו

חובר, נוסף
משפטי כי א ע
לדין את ד,ע

טענתו של
רבות בימי
לא ר,׳תה
משפט חסר־׳
להגשת כתב־ה:
את דעת־הקהל
עוררו בקשר לחל׳
רצח קססנר,

שוד
(המשך מ ע מוד )7

filQtn
W 61310J
רק אניניהטעם
משתמשים בתחליף האידיאלי לסוכר ללא קלוריו ת וללא מעם לואי

סוכרזית
טוב לחולי סכרת

מצויין לדיאטות רזון _
להסדג בכל בתי-המרקחת

לא יכלו להוכיח חזקה כה ארובה, נרשמו
באותה שנה כיושבים על הקרקע, על מנת
שחזקתם תיחשב להם בבוא העת לערוך הסדר
קרקעות חדש. ב־ , 1948 זמן קצר לפני
תום המנדט, התכוננה הממשלה הבריטית
לערוך סקר חדש, לרשום קרקעות נוספות
על שמם של המחזיקים בהן מאז הסקר
הקודם. מדינת ישראל קמה לפני שהיה
סיפק בידי השלטונות לבצע את הרישום
החדש.
במצב זה עמדו בשנת תש״ח רוב תושבי
ערב אל־זוביידאת: חלק מהם היה רשום
כבעלים חוקיים של אדמה, חלק כבר ישב
על הקרקע מזה שמונה או עשר שנים אך
ממשלת המנדט טרם הספיקה להכיר רשמית
בעובדה ולהעביר את האדמות על שמם.
עתה, עם שינוי החוק, אבדו להם זכויות־הבעלות
על חלק ניכר מן האדמות שהם
יושבים עליהן עוד זמן רב מלפני קום
המדינה.
אולם גם החוק החדש אינו מרשה עדיין
לממשלת ישראל לסלק את שבט אל־זוביי־דאת.
כי בעת הדיון על החוק בכנסת, התנגדו
ח״כים רבים לתוכנו, ורק לאחר שהובטח
כי כל היושב על אדמה ממשלתית
עשר שנים ומעלה יהיה רשאי לקבל את
האדמה הזו בחכירה לתקופה ארוכה (94
שנד ,),הועבר החוק. כלומר: רוב מחזיקי
הקרקעות של אל־זוביידאת יוכלו להמשיך
ולשבת במקומם, אם לא כבעלים, לפחות
כחוכרים, במשך 94 שנים — אפשרות שלא
קסמה כנראה לממשלה: היא מכרה את אדמותיה
לקרן הקיימת לישראל. ועל הקרן,
בעלת־רכוש פרטית, אין החוק יכול להטיל
את החובות שהוא מטיל על המדינה.

מלחמת עצביב
ך Sכשהחוק משמש צעצוע בידיהם,
לא העזו מוסדות הממשלה והקק״ל עד
כה לנקום צעדים דרסטיים לסילוק ערביי
אל־זוביידאת. הם בחרו בדרך עקיפה ואיטית.
בכל הזדמנות הציקו לערבים, הפריעו להם
להתבסס, הפעילו לחץ עליהם. מאז קום
המדינה, למשל, לא הורשו אל־זוביידאת להקים
בתים על אדמתם, ומלבד כמה בניני
אבן ישנים, רוב בתי הכפר הם צריפים
עלובים שהוקמו ללא רשיון מועדת בנין
ערים. כאשר אספו התושבים 2000ל׳׳י
כדי להקים צריף חדש לבית־הספר המקומי,
לא הורשו לצקת לו רצפת בטון. הצריף
עף ברוח, מונח עתה בערימה מחלידה בקצה
הכפר.
לפני שבועיים ננקט צעד חדש במלחמת
העצבים הממושכת. בשעות הבוקר המוקדמות
של יום ב׳ נעצרו משאיות במבואות
הכפר ועשרות פועלי־דחק החלו מכינים בורות
לשתילים מסביב לבתים. התושבים ביקשו
מהם להפסיק את העבודה, הזעיקו את
המשטרה. מקרית־חיים• ״אני מבסוט מכם
שנהגתם׳בהבלגה,״ אמר הקצין לתושבים.
מנהלי העבודה של הקק״ל הסבירו כי
באו לנטוע עצי אורן• בהתאם לתוכנית היעוד
הארצית. במקרה, קבעה תוכנית היעוד
הארצית כי השתילים יינטעו קמצים־קמצים,
דווקא מסביב לבתי המגורים, בתוך חלקות
זרועות שעורה, בין קברי בית־הקברות המקומי,
בפתח מערה המשמשת מתבן, מסביב
לבור מים ממנו שותים העדרים, בין
עצי השזיפים של מטע פרי נאה. על מאות
דונאמים של מדרונים חשופים לא ניטע
אף לא עץ אחד.
קצין המשטרה, שהבין י כנראה בדיוק
מה טיבה של תוכנית ייעור זו, השיג מן
הקרן הקיימת התחייבות שלא תתקרב בנטיעת
השתילים יותר מאשר 20 מטר מן
הבתים — כדי שלתושבים תהיה לפחות
אפשרות להשתמש בחצרות בתיהם מבלי
למצוא את עצמם מסיגים גבול של יער
לאומי. אך הפס החופשי לא הספיק. למחרת
נמצאו שתילים עקורים. מיד הופיעה המשטרה,
עצרה 14 תושבים באשמת גרימת
נזק לרכוש.

אויבי

הנוער

מחלות המ י ן
מאת ד״ר מרדכי זידמן

,לחץ בלתי־הוגן?״ התפלא מפקח קרקעות
הקק״ל באיזור הצפון, יעקב ברזני,
כאשד נשאל על הפרשה, על־ידי כתב חעו-
לס חזה,, ,אין כאן שום לחץ. אנחנו מעוד
יינים אמנם שהם יזוזו משם, כי מקום
זה מיועד לבניית שיכונים ולקליטת עולים.
אבל אנחנו לא מפעילים עליהם שום לחץ...
אנחנו רק משתמשים בזכויותינו ...חבל
על הקרקעות האלה. אפשר ליישב בהן 2000
משפחות יהודיות!״

הטרגדיה של עליזה שע־טוב, הצעירה »

הנערה שמת
»י ערה שחורודשיער ואצידת־פנים

Jשכבה על מיטה לבנה בבית החולים
הדסה בתל־אביב וגססה. הרופאים שהקיפו
אותה היו אובדי־עצות. האיבחון הרפואי
גילה סימנים קלים של דלקת־ריאות, שנגרמה
לאחר שורה של התקפות קצרת. אי־אפשר
היה למצוא בה שום דבר רציני.
ובכל זאת דעכה הנערה בריאת־הגוף כנר
מאוכל. הם לא יכלו להושיע.
עליזה שם־טוב 26 מתה לאחר שבוע
של גסיסה ארוכה. בתעודת המוזת היה
רשום: דלקת־ריאות. אולם הרופא התורן
ידע כי כל אבחנה רפואית לא תגלה את
האמת. כי עליזה מתה משברון־לב, שברון-
לב שבא בעקבות אהבה נכזבת.
מספר חדשים קודם לכן עדיין נאבקה
עליזה על חייה. עורך הדין התל־אביבי
אמנון רזניק הגיש בשמה תביעה משפטית
(היעולס הזה .)>083 הוא דרש לעכב את
יציאתו מן הארץ של הגבר שגרם ללקוחתו
את אכזבת חייה. אולם התביעה באה מאוחר
מדי. הצעירה הירושלמית, שהיגרה
לתל־אביב לאחר שעולם ילדותה נחרב, בעקבות
מלחמת העצמאות, נלחמה בקרב
אבוד. ליבה, החלק החיוני ביותר במניעי־חייה,
הוכה ביד אכזרית. הוא נמחץ ביום
האחרון של חג הפסח בשנה שעברה. הוא
נמחץ בידו של גבר אהוב. וכשנשבר ליבה
מתה גם עליזה. נערת החלומות נפלה קרבן
לחלומותיה.
שנים חיכתה עליזה שם־טוב לנסיך חלומות
שיבוא ויגאלנה מעולמה הכשוף, אליו
נקלעה יום אחד, בשלהי מלחמת העצמאות,
כשמשפחתה מצאה את עצמה בבית בודד
בשכונה ערבית נטושה .״אינני רוצה להתחתן,״
היתד, אומרת למכריה שסנטו בה.
״אינני רוצה להתחתן,״ טענה הנערה ש־תבלית־חייה
היתר, הסבת אושר לגבר אהוב.
היא לא שיקרה. במשך עשר שנות נעוריה,
מאז הפכה עליזה מהנערה השחרחורת וה־צנומה
לאשר, צעירה ובשלה, פגשה בגברים
רבים. איש מהם לא היה נסיך החלומות.
היא לא ידעה כי נסיך החלומות, כשיבוא,
ישא את חרמש המתכת של מלאך המוות.

הבטחה לאושר
ך יו א בא יום אחד^ללל^מברק
ן fמשלד! וזוהר נוצץ של אזרח חוץ־לארץ.
היה זה מהנדס אווירונים אמריקאי, גבה־קומה
ובהיר־חיוך. בפיו היה ווידוי: חיכיתי
לך כל חיי. את היא בחירת לבבי.
הוא הבטיח גם בית נאה בהוליבוד, קליפורניה,
חיים מעניינים ועשירים וחברה מרתקת.
אולם השיא היה טמון בנתינותו.
דרכונו האמריקאי היתר, עבור עליזה אפשרות
מרהיבה להחלץ מעולם אכזרי של
מלחמות ואי־בטחון כלכלי, למצוא אי־של־שקט
בים סוער, שבו, כך קיתתה עליזה,
אפשר היה להקים נתר, שקם לד. ולגבר אוהב.
ילדותה של עליזה היתר. מאושרת. אביה
היה בעל חנות לתכשיטים ומוצרי קישוט
ואמנות בירושלים. הוא היה גם אומן ידוע,
שעבודותיו קשטו קירות של בתים רבים
בארץ ובארצות השכנות. אחד מלקוחותיו
היה המלך עבדאללה.
אביה של עליזה, יוצא כורדיסטאן, הכיר
בחשיבותו של החינוך. הוא עשה את הכל
כדי להמציא לבתו חינוך עממי, שמח לבשר
לה, כשסיימה את בית הספר העממי, כי
תמשיך ללמוד ותסיים את חוק למודיה
בגמנסיה ירושלמית מעולה.
היתד, זו בשורה מוקדמת פדי. עוד לפני
שעליזה הצליחה לגמור את השנה הראשונה
בגמנסיה, פרצה מלחמת העצמאות.
תותחי הלגיון הפגיזו לילות וימים את
רחובותיה של ירושלים. כרבים מחברותיה
החליפה עליזה את הישיבה בכתה בהסתתרות
במקלט. באחת ההפגזות נפגעה חנותו
של אביה. מיד לכשהיתה אפשרות ירדה
המשפחה לתל־אביב.
ואז נפלה המהלומה הראשונה. האב, ש־מפעל־חייו
נהרס, נפטר משבץ. האס ועליזד״
שהיתר, הבכירה, חייבות היו לפרנס את
המשפחה. עליזה צברה קורם פקידות מזר
רז, יצאה למצוא את לחמה בשדה החיים.

חבר כארצודדהגרית
יא היה מ קו ס ^ ג כ רי ב ^ כי ם?
/חייה של עליזה. בתחילה היתה טרודה

מדי בדאגות פרנסה. לאחר מכן, כשמצאה
מקום עבודה במשרד מבוסס, היתה כבר
מבוגרת מדי מכדי ליפול בזרועותיו של
הגבר הראשון שיבטיח לה אהבה. היא
יצאה אמנם בחברתו של בחור שוודי, שעשה
זמן מה בקיבוץ, הציע לה נישואין
מיד לכשר,כירה. אולם היא לא יכלה להחליט.
היא לא אהבה אותו. והספרים שקראה
לימדוה כי חיים עם גבר ללא אהבה, אינם
יכולים להסתיים אלא בשואה.
ואז, ביום חורפי אחד, בא המפנה. הוא
בא בדמותו של חבר לעבודה. ספק בצחוק,
ספק ברצינות הציע לד, מכרה לתת לו
את תמונתה .״יש לי חבר בארצות־הברית.
הוא חפץ להכיר נערה ישראלית. מדוע
לא תהיי זו את?״
עליזה הסכימה. היתד, זו מהתלה מוצלחת
והיא לא יכלה לסרב. כל חברותיה לעבודה
נתנו למציע את תמונותיהן. היא הוסיפה
אף את שלה. היתד, זו תמונה. של נערה
צעירה, פניה רציניות, שגל של שיער שחור
שופע מצידו האחד של ראשה על כתפיה
החשופות. פרח לבן, שהיה תקוע מתחת
לאוזנה הימנית, הדגיש את חיוזרון פניה.
היא אפילו לא זכרה את הסיבה, כשבא
חברה לעבודה ולחש לה :״הוא בחר בך
מכל התמונות ששלחתי לו. הוא רוצה
להתכתב אתך. הוא שלח לך מכתב.״ רק
המכתב הזכיר לה למה הוא מתכוון.
היה זה מכתב מבטיח. מאחורי הרשמיות
של ההכרות היתד, טמונה הצעה מסעירה.
כתב בנימין סלמן, רווק מצליח מקליפורניה,
שחיפש את אושרו מעבר־לים:
״אם כי נולדתי כאן, בקליפורניה, אני מעדיף
נערות לא אמריקאיות אני חש שאני
יכול להציע לנערה כזו הרבה יותר
מעל הממוצע של רמת החיים הגבוהה
שקליפורניה מעניקה לבנותיה.״
היתד, במכתב הבטחה נוספת• :הייתי חפץ
לשאת לי לאשר, נערה כמוך.״

דרגה גב
נופח ה׳ בינלאומי הוא של שנשאה כיוון &
גם חום!
רה צעיו
תחביב למוסיקה

-ץ לי

Iהצע
גבר הא:
הצפונית,
כתובים
״בן״ ,מ
מט, הר:
החיים י שלושה מאושר
הברה ו:

עיגור ארוב בביב השב
^ נימין״סלמ^הום י^״למ^״שנשל!?
Jב־ 25 לדצמבר , 1957 את נתוניו האישיים.
הוא היה, לדברי עצמו, מהנדס אווירונים,
המועסק באחד מבתי החרושת הגדולים
במדינה. נוסף על עבודה זו, בה הצליח
להגיע לדרגה גבוהה, כתב סלמן מאמרים
לירחונים טכניים ובאחד מהם, שבועון בשם
דיזי אן ניוז, שימש כעורך־עוזר. לכך הוא
שלח אף הוכחה: גליון של השבועון הטכני,
מודפס על נייר יקר, בו סימן תחת שמו,
שהופיע בין שמות העורכים, עיגול אדום.
לחוברת היתד, רצופה הקדשה — ״לנערה
צעירה ומאד יפה, בברכה.״

היו במכתב נתונים אישיים נוספים. גובה
— 1,78 מטר; משקל — 87,5קילוגרם:
גיל — 37 שנים. מאוחר יותר, כשהכירה
אותו עליזה מקרוב, הבינה כי בנימין סלמן
לא היה תמיד צמוד לאמת. בהערכה זהירה
נראה כבן 45 שנה.
הגבר האמריקאי, שתמונתה של עליזה
הרשימה אותו, היה להוט לקבל את כל
פרטיה האישיים מפיה, ציין :״הייתי מאושר
להכירך*.
עליזה עמדה בפני בעיה מביכה. היא
היתר, יוצאת באותו זמן עם בחור ישראלי
שביקש את ידה, ולבבה אמר לה כי לא
יהיה זה הגון להשיב, בו בזמן, למכתב
אהבה של גבר לא מוכר. אולם בן לא
היה סבלני. הוא טילפן לחברו בישראל,
שאל מה קרה לעליזה, החבר האיץ בה.
מכתבה של עליזה לא היה מחייב. היא
שלחה לבן כמה פרסים על עצמה ותמונה
נוספת. אולם כאשה צעירה לא יכלה לעמוד
בפני הפיתוי. תמונתה היתד, פרובוקטיבית
לא פחות מהתמונה הראשונה. עליזה, כנערה
פוטוגנית ביותר, נראתה בתצלומים
כנסיכה מזרחית.
בן לא חיכה לאות נוסף. במכתב נמרץ,
כתוב בשגיאות כתיב שנגרמו על־ידי כתיבה
מחירה על מכונה, הצהיר :״בכל הכנות,
אני זקוק מאד לכל מה שאהבתה של נערה
כמותך מסוגלת לתת לי. בהרגשה •זו הייתי
יכול ליצור רבות בחיי. אנא, הכירי בכך
כי אני רציני ביותר בדברים אל ה...״
באותו מכתב, מר,־ 29 לינואר בשנה שעברה,
הוסיף בן פרטים נוספים על עצמו.
כתב הגבר שחיפש את בחירת־לבו :״אני
מאמין כי הנני אדם רציני וכן. השגתי
הה טענה

111י 0שנשאה עי1יה רנשואין עם אמויקאי-והוואכזבה

ה ב\דד אהבה
בעבודתי, ומבלי להשמע כמי
אומר כי יש לי כיום שם
טטח שלי, הנדסה ומתימטיקה.״
יה אף חוברת־מחקר פרי עטו,
השם הארוך הערות אחדות על
ע ^ סקב שיטו ת הקוים הס ביני ם.
rנשאה את ההקדשה — ״לניע־
1נאה, בברכות מאת המחבר.״

דתי. הכרת חיי היא שעלי לעשות מדי יום
משהו טוב יותר מאשר עשיתי אתמול.
לאשר, אהובה אני מצפה.״
נראה היה כי בן ציפה לאשר, כזו זמן
רב מדי. במכתב שנשלח פחות מחודשיים
לאחר שהכיר — בדרך המכתבים — את
עליזה, כותב הוא :״אני בטוח כי את תהיי
אשה טובה ומכובדת. אהבה היא הבסיס
העיקרי לנישואים מאושרים. ואני חש כי
אני לומד לאהבך במבתביך.״ אולם בן לא
הציע לעליזה אהבה בלבד. הוא לא שכח
לעולם לציין בשולי מכתביו כי יש בידו
להציע לה רמת חיים ״גבוהה הרבה יותר
מן הממוצע.״
וכאילו לחזק מענה אחרונה זו הגיעה
לעליזה תמונתו הראשונה של בן. הוא נראה
בה כגבר יציב, קשיש קמעה אך נוסך
בטחון. מאחוריו אפשר היה לראות מכונית
מן המודל האחרון ובית נאה ומטופח.
עליזה עדיין היססה. מכתביה היו מסו־ייגים,
אולם לא קרירים מדי. היא פשוט
לא ידעה מה להחליט. ואז, ב־ 14 לפברואר
,1958 בדיוק חודש ושבועיים לאחר המכתב
הראשון, הוסיף בן הערה במכתב :״האם

היית מעוניינת בטיול בארצות הברית?״
עליזה היתה מעוניינת. היא לא גילתה
זאת במכתב התשובה. אולם בן ידע מאיזה
כיוון נושבת הרוח. במברק מה־ 24 לפברואר
שלח לה כרטיס טיסה ללוס אנג׳לם וחזרה.

קור מבעד דטזפון
**כאן ולהבא נשאו המכתבים טון

דל איש המדע רב־השם: האזנה
fmiאינטימי הרבה יותר. כתב בן, יום
ל תקליטים ומשחק הגולף.
אחד לאחר משלוח הכרטיסים :״אני שוכב

על הספד, ומביט בתמונתך הנפלאה. אני
שני ברטיביב במברק
עושה זאת עתר, לעתים קרובות, כה קרובות.
אני בטוח שתר,ני מקליפורניה. היא
,ת בי סערה התפתחה בין
דומה באקלימה לארצך ...עליזה יקירה.
התל־אביבית משיך־מונם וזד
אני חושב שכשתבואי לקליפורניה, תעשר,
ששכן בבית נאה בהוליבוד
הקרבה בינינו את שלה אוכל למצוא
או רגי ה. במכתבים ארוכים,
לך בית נאה לא רחוק מביתי. מאוחר יותר
לם במכונה, כשרק החתימה,
נוכל לעשות להבאת משפחתך לכאן.״
rבשוליים בכתב יד של משר־אולם
עליזה, שחונכה בבית שמרני, לא
כן בפני עליזה את פילוסופיית־היתד,
עדיין מוכנה לתכנית זו. כתבה היא
כתב הוא בין היתר :״ישנם
לבן :״אינני יכולה לעזוב כאן את אמי
כים ההופכים גבר. בוגר לאדם
לבדה. בלי אמי לא אסע. בוא אתה לכאן.״
(בודה שהוא מחבב, חיים מלאים
אולם בן הפציר בד, לנסוע. הוא צייר
אהובה. אני נהנה מאוד מעבואת
שהותה בקליפורניה
בצבעים וורודים
ביותר. לא היה דרוש
מאמץ רב כדי לשכנע
נערה ישראלית — שחלומן של כל חברותיה
היד, לצוד מיליונר אמריקאי — לעשות
מסע זוהר בארץ האגדות. יתר על כן: בן
הציע לה, באמצעות חברו הטוב בתל־אביב,
נשואין, אולם הוא לא דחק בה להסכים.
״בואי,״ כתב ,״והעניינים יסתדרו מעצמם.״
עליזה לא השיבה כן או לאו. אולם היא
החלה בהכנות קדחתניות לנסיעה כזו, במקרה
ותסכים .״זה לא יזיק לי,״ אמרה
לחברותיה .״או שאני אסע אליו, או שהוא
יבוא לכאן. לבסוף בוודאי נתחתן. בן אוהב
אותי ואני בטוחה שאוכל לאהוב אותו.״
סדורי הנסיעה ארכו עוד ועוד. החתן ־
קצר־הרוח החלים לבסוף. במכתב מתחילת
אפריל בישר j־ :״אבוא בחג העצמאות.״
שבוע לפני שעזב בן את ארצות־הברית
שמעה עליזה לראשונה את קולו. בן הזמין
שיחה מיוחדת מקליפורניה ועליזה ציפתה
לו נרגשת ליד הטלפון, בביתו של החבר.
״אני בא לישראל, מותק.״ אמר בן. עליזה
חשה כי לבה פועם בחזקה. היה זה הקול
הגברי, הבוטח, לו ציפתה כל ימיה. היא
חשה כי מצאה את נסיך החלומות. מה שלא
עשו המכתבים משך שלושת החודשים עשה
קו הטלפון. האהבה המיוחלת ניצתה בלבה.
סיפרה עליזה לאחר מכן לעתונאי שביקר
ניצב ב חזי ת ביתו. מאחוריו נראית מכוני ת אמריקאית מהמודל אותה על ערש דודי :״היו אלה הימים ההאחרון.
בני מיו סלמן, מהנדס אוירונים מצפון הוליבוד, קליפורניה, מאושרים בחיי. התהלכתי ברקיע השביעי,
זה שם־טוב: אתן לן הרבה יותר ממת ש הנ ע רו ת האמריקאיות כאן זו כו ת.״ הוא לא קיים הבטחתו.
הרגשתי כאילו כל מה שרציתי בחיים בא
לי פתאום בבת אחת. העתיד נראה לי וורוד.״

0האמויקא׳

ו האחרון

אינה

חיה בחור ממוצא שוודי, אתו יצאה עליזה לפני שהכירה, בא מצעו ת
המכתבים, את בן. למרות הצעת הני שואין שלו, לא יכלה עליזה להחליט,
יכולה להתחתן ללא אהבה. ה בטחו תיו של בן הפסיקו ל חלוטין את יחסי הידידות ביניהם.

יבוא אלי מיד עם שובו לתל־אביב.
״ביומיים שעברו מיום הפגישה בינינו,
כמעט ולא ישנתי. היתד, לי הרגשה שבן
זר לי לגמרי. חשבתי שהרגשה זו תיעלם
כשניפגש שוב, אבל לבי ניבא לי רעות.
״בן לא חזר גם אחרי ארבעה ימים.
לקחתי את אחותי ואחי והלכתי לחפש אותו
במלון רמת אביב. הראו לנו היכן הוא גר
ודפקנו על הדלת. בן פתח את הדלת, ואפילו
לא הזמין אותנו פנימה. דיברנו על הסף.
הזמנתי אותו לארוחת צהרים והוא סירב.
הוא רק אמר שיש ברצונו לדבר אתי
והבטיח לבוא אלי הביתה.
״למחרת בבוקר בא שליח מבית־המלון
אלי הביתה. הוא הביא לי פתק כתוב
בעפרון באנגלית .״החלטתי לד,שאר רווק,״
כתב לי בן ,״אני מרגיש שיותר טוב שלא
נראה יותר אחד את השני.״

טעות ברישום נבועות
*ליזה נפלה למשבב. הלומד, נפסק

באקורד אכזרי מדי מכדי שתוכל להאמין
בכך. עברו מספר שבועות עד שיכלה
להאמין כי אכן זוהי המציאות. ואז נקטה
בצעד היחיד ההגיוני: היא הגישה, באמצעותו
של עורך־הדין אמנון רזניק, תביעה
משפטית על הפרת הבטחת נשואין.
עורך־הדין הצעיר פתח מיד בפעילות
המשפטית הדרושה. הוא בירר במשטרת

ישראל, במחלקה לרישום בקורת גבולות
פתק בתוב בעפרון כי הנתבע, בנימין סלמן, טרם עזב את
הארץ, הגיש בקשה לצו עיכוב יציאה מ^ו
ל ם עליזה לא היתה רק נערה הארץ. דרישתו: על מפר ההבטחה לפצות
f Sרגשנית. היא ידעה כי בן, לכשיבוא, את לקוחתו על הסבל, הבושת והצער שגרם
עלול להתרשם שלא לטובה מסביבת מגו־ .לה. יתר על כן: עליזה, שערכה את ההכנות
ריה. לכן התקשרה מיד עם דודה, הגר האחרונות לנשואיה, הפסידה את מקום עבובוילה
נאה ליד תל־אביב. הדוד הסכים ל דתה, הוציאה את יתרת חסכונותיה על
העמיד את ביתו לרשות האורח, ציפה ב בגדים לנשואין.
קוצר רוח, יחד עם כל המשפחה, לבוא
אך הגורל המשיך לשחק עם
הנסיך.
המוכה. במכתב רשמי מד,שמיני לספט
והוא בא. בוקר אחד, בערב החג השני 1958 בישרה. המחלקה לרישום, בק-זז-זר
של הפסח, תלתה עליזה כבסים על גג לות בצער :״בהודעה שנמסרה לך {
ביתה בשיך־מונס. היא שמעה קולות למטה. טעות מצערת. בנימין סלמן עזב את האו
מישהי קראה לה :״ציפורה, מחפשים אותך במטוס אל־על ביום . 17.4.58״
כאן.״ היא ירדה מהגג.
היתד, זו הטיפה האחרונה שהגדישד,
למטה קידם את פניה בחיוך רחב גבר הסאה. עליזה שם־טוב, שעוד
גבר,־גומה וקשיש .״אי אם הירד אמר, נלקחה לבית החולים דונלו,
רופאה מהתקפות קצרת,
״אי אם בן.״
על מה שקרה לאחר מכן סיפרה עליזה כב. רופא מכר, שאיבחן את
״מועקה בלב• היא חייבת
בזמנו לכתב העולס הזה:
אך עליזה לא שכחה. החיי
״עבר בי גל של חום. תמיד חלמתי על
היום בו ניפגש שן ינו לראשונה. אף פעם נסיונות משפחתה
לא חשבתי שזה יהיה כל כך פשוט. נכנסנו לא הצי״
לדירה ואני ישנתי מיד על אחד הכסאות,
כי לא יכולתי לעמוד עוד מרוב התרגשות.
ראיתי שגס הוא נרגש. הוא סיפר לי
שהגיע בלילה וכי הוא מתגורר ברמת אבי
״הזמנתי אותו לאכול ארוחת בוקר.
סירב והסכים לבסוף לשתות כוס ק
ישבנו ושוחחנו כחצי שעה. בן אמר
שהוא נוסע ליומיים לקרוביו בטבעון, ו

ספורט כדורגל מרוץ הנ קו דו ת
טל משחק השכוט, בו ניצח מכבי
תל־אכיב את מבכי סתח־תקוה
בתוצאה ,1:4כותב שייע גלזר:

ספורט לפני כל נסיעה לחוץ לארץ
שה מה ועם מי. ברוב הארצות קיים
לאומי קבוע ומאמן לאומי קבוע. בישו
אין לא זה ולא זה. ערב כל נסיעה מתח
התרוצצות כדי לקבוע את האחראי לקבו
האנשים שממנה יש להרכיב את הסגל.

לפני שבוע בא אלי אחד בתח.ת האוטובוסים
בחיפה ואומר לי :״לך גם אתה, אתה
לא מסוגל לנחש אפילו תוצאת משחק כדורגל
אחד בשבת.״ שמעו את זה הנהגים
ועשינו טוטו פרטי. כל אחד שם לירה, והיו
שם ,22 ומי שניחש הכי־הרבה משחקים היה
צריך לקחת את הכסף. כמוteבן
מטוסיאן שאני לקחתי
את הכסף ׳.למהז מפני שניחשתי
ששה משחקים ואמרתי
שננצח את מכבי פתח־תקוה.
השאר אמרו שמכבי
תל־אביב מנצח רק קבוצות
זרות ומקומיות לא. גם ה־עתונות,
שידעה כי מכבי
פתח־תקוה די חזקים על
המגרש שלהם, ניבאה לנו
תיקו.
עלינו לשחק עם הרכב
מלא ועשינו הכל כדי לנצח.
אם היינו מפסידים במשחק
זה היינו יוצאים מ־המירוץ
לאליפות. התחלנו
לשחק, ואחרי שורת התקפות
משני הצדדים, לקחנו
את היזמה בידיים ותוך עשרים
רגע הבקענו להם שלוש
פעמים את השער. שניים
מהם, בלי להשוויץ, היו נד
מסירות שלי.
המלבסים נשברו, אנחנו
התחלנו לעשות בכדור מה
שאנחנו רוצים, ועוד •רגע
חשבתי שהילדים שמשחקים
אצלם יבכו. אבל במקום זה
הם התחילו ללכת על ברוטליות•
זה התבטא בפראות
במשחק ובכניסות חזקות.
זאת לא הפעם הראשונה
שהם משחקים דווקא נגדנו
חיזוק שער כמגרש מכבי יפו
ככד״ ואני באמת לא יודע
חוץ ססס, לא כלום
למה.
שאלוהים יעזור. לקראת סוף המחצית
אין כבר הכדורסל כה פופולרי, אולם
הם הצליחו להכניס לנו אחד, אחרי שבנדורי שערוריות מתעוררות באותה דייקנות.
שמם לשער כדור מקורן. שער זה עודד
הפעם עברו המנויים של המאמן והמרב
אותם במקצת ובמחצית השניה הם היו ברו בשקט. בהסכמת שני הצדדים, הפועל ומכו
טליים לגמרי. גם האזהרות של השופט שליי־ נבחרו איש מכבי אברהם פסח ( )33 לח
פר לא עזרו, והוא היה צריך להוציא כמה קיד המרכיב ואליהו עמיאל ( )34 מהפו
פעמים את הפנקס שלו ולרשום להם נקו למאמן. השניים עברו יחד על רשימת ה:
דות שחורות ביומן. במיוחד רשם את אהרו־ כבים, קבעו 22 שחקנים שיוזמנו לאימוני
נוב שלמרות הקור איבד את הקור של הרוח. הקבוצה נבנתה על טהרת הסכם ה״פיפ
בגלל הברוטליות הפסקנו לשחק כמו בפיפטי״
המקודש 11 ,שחקנים מכל אגוז
התחלה ואפילו החמצנו כמה הזדמנויות לההרמוניה
ביחסי המאמן והמרכיב נשמו
הכפיל ולד,שליש את התוצאה. רק זה חסר עד לאימון הראשון. פסח, שבא למגה
לנו, לשחק עוד פעם בהרכב הצולע שהביא
הופתע למצוא בין השחקנים שהוזמנו, א
לנו הפסדים בשבועות האחרונים. לפני סוף נוסף מהפועל תל־אביב שלא נכלל ברשימ
המשחק הכניס רזניק את השער הרביעי,
המרכיב לא רצה להפריע את האימון, ה
וירדנו מהמגרש מבסוטים שנשארנו שלמים. קשר עם עמיאל למחרת. פסח, שב
אולם השמחה האמיתית חיכתה לנו במותיים
נודע לו כי עמיאל הזמין בלי ידיע!
עדון שם שמענו, איך הפסידה מכבי חיפה שחקנים נוספים, ביקש לבטל את ההזמג
ואיד הפועל חיפה ופתח־תקוה יצאו בתיקו .״רק לי הזכות לקבוע את מי להזמין לסג
תוצאות אלה החזירו אותנו לתמונה של ואין לנו זמן לנסיונות עם שחקנים ירוקע
מירוץ האליפות, ואני בטוח שלא נפגר אחרי
נבחרת ליד שולחן. במשרד חבו
שאר החברים הטובים שלנו, שאלוהים יעזור
הביטוח, אותה הוא מנהל, הסביר בחי
להם להפסיד.
המאמן עמיאל :״עושים רעש מיותר מ

ה שטר נ
העסק. הדבר החשוב ביותר ש:
דקות מספר לפני שריקת הפתיחה במש שידעו כי לא היו לי כל שיקולים
חק בין מכבי יפו למכבי חיפה, שנערך
כשהזמנתי את השחקנים ללא
השבת ביפו, מיהר סדרן יפואי, מצויד ב של פסח כמרכיב. ניסיתי להתקשר
פטיש׳ אל אחד השערים, חיזק את הרשת הצלחתי. דעתי היא גם כיום
הרופפת ביתדות אל הקרקע .״שיהיה במזל הזדמנות לצעירים המוכשרים
וברכה,״ קרא הקהל המקומי ,״תסגור ככה עצמם לפחות באימון אחד. פסו
שלא יפתחו.״
נבחרת אינה שוק, התשובה שי
שנבחרת אין קובעים ליד השולויי,
ואמנם, כשהסתיים המשחק התברר כי
נעילת השער הסמלית עזרה• מכבי יפו,
בעוד שעמיאל טען כי שיקוליו ה׳,
שנוצחו. בסיבוב הראשון על ידי אחותה טאיים בלבד, היטיב להסביר את המצב
חולני בספורט הישראלי דב פרוסק, יוש;
החיפאית בשיעור ,3:0במשחק ברוטלי, נקמה
על הפסדה, ניצחה בתוצאה ,2:1הביאה ראש וועדת הכדורסל בהתאחדות לספור׳
לכך שהחיפאים לא רק הפסידו שתי נקודות,
טען פרוסק הקשיש :״בסגל יש ששה ש;
אלא שאיבדו כמעט לגמרי את הבכורה.
קנים של מכבי תל־אביב. הפועל תל־אב
עזרו ליפואים בכך החיפאים עצמם, ש ניצח את מכבי תל-אביב ולכן צריך ׳*
הציגו את אחד ממשחקיהם החלשים בעונה. להם יהיו ששה שחקנים בסגל.״
קבע ראש הקבוצה החיפאית ושחקנה הפסח,
שנוכח כי סמכויותיו מצטמצמו
מצטיין, אברהם מנצ׳ל :״בטח שזה יהיה
יגיעו לאפם עם הנסיעה, התפטר, יעץ לם
ככה אם החברה חושבים שמספיק להם שם כן לפרוסק להמשיך באותה שיטה, להזמ
גדול, וחוץ מזה לא עושים כלום.״
ששה שחקנים ממשמר־העמק שניצחה
הפועל תל־אביב ...ממכבי ירושלים שני:
חה את משמר־העמק ...מהפועל ירושל,
ח ד גד*א
שניצחה את מכבי ירושלים מגבעת ברו
אחת הבעיות המתעוררות בהתאחדות ל שניצחה את הפועל ירו שלים ...וגומי
לפני כשנתיים הסיר
את הלוט מעל פרשת סכסוכים מכוערת
מינוי מאמן לנבחרת הכדורסל. בסופה
אותה פרשה בוטלה כליל הנסיעה לאלים
אז היתד, נבחרת הכדורסל בשיא כושו
עמדה במרכז ההתענינות הציבורית. כי
העולם הזה (!27

כדורסל

ייזזתוני הזח &י

אדרתי טובי־לב תומו 285 אלו די; דק 100 אלו ה\יוו 1לילדים המשותק׳

לאן צעדו הפרוטות >
» * ת ה נו ס ע — הם אפילו ללכת אינם יכולים!״
וזעקו השבוע מודעות בעתונים שהכריזו על פתיחת
11V /
מצעד. הפרוטות של אילנשיל־פוליו, האיגוד לטיפול בנכי
שיתוק־ילדים. באוירה הכללית המעיקה של מסים ומלוות,
כשהאזרח החל לתעב ־ ולסלוד מכל תרומה. שהיא, החל
מנדבות לממשלה וכלה בשלשול פרוטה לקופסת הקרן
הקיימת, היה מפעל זה, של איסוף תרומות לנפגעי מחלת
שיתוק־הילדים, אחד ממפעלי ההתרמה הבודדים, שהאזרח
נענה להם ברצון ובהבנה. המטרה האנושית של התרומה,
מסירותו של צוות המתנדבות ד,מתרימות, גורלם האיום
של נפגעי המחלה, כל אלה הפכו את מצעד הפרוטות,
?מצעד של התנדבות כללית.
אולם כאשר הודיעו השבוע עסקני מצעד הפרוטות על
תחילתו, הם מסרו באותה הזדמנות דו״ח קצר על תוצאות
מצעד זה בשנה שעברה, השנה הראשונה לקיומו. זה היה
דו״ח קצר מאוד, אולם מזעזע. הוא כלל בסעיף ההכנסות
מתרומות מכל הסוגים, את הסכום של 285 אלף ל״י.
לעומת זאת, הזדקר בכל אימתו בסעיף ההוצאות המספר
של 180 אלף ל״י. התמונה שהצטיירה מדו״ח זה היתה
פשוטה: אזרחי ישראל תרמו. אשתקד סכום שהתקרב
ל־ 300 אלף ל״י עבור נפגעי שיתוק היגדים. אולם אל
הנפגעים עצמם הגיע מסכום זה קצת יותר משליש בלבד.
עם כל האהדה שרחש הצבור כלפי מפעל אנושי זה,
אי־אפשר היה להמנע מהשאלה: להיכן צעדו הפרוטות?
לאן נעלמו כשני שליש מסכום התרומות?

עזרה ראשונח

ך! א אשבול ולא גולדברג השקיעו כסף בחברה.
rהם קיבלו מניות שחיו צריכות לעבור לידיהם ברגע
שיכניסו את הכסף הדרוש. עד אז היתד, זכות ההצבעה
שלהם בידי נחום קורנס, מנהל החברה.
בעזרת הקשרים וההלוואות שקיבלה ממקורות שונים,

השקעת־יסדד בתמח
ך • פי ההסבם של אפקים עם אילנשיל, היו הכנל
/החברה צריכות להסתכם בשיעור של 10%מההכנג
נטו של מצעד הפרוטות, סכום מתקבל על הדעת ין
הדעות• לפי קו מחשבה. זה היתד, אפקים צריכה לה
מעונינת ככל האפשר בהגדלת סכום ההכנסות נטו7 ,
אז יגדלו גם אחוזיה. למרות זאת, כללה הצעת התק;
סכומי הוצאות גדולים ומנופחים, שהקטינו מראש
סכום ההכנסות נטו ואת סכום הרווחים האפשריים לאפי?
כך למשל, כאשר הוזמנו הקרטונים, לתוכם היו אח
ישראל צריכים לשלשל מטבעות של עשרה גרוש,
הוזמנה כמות קטנה, אלא הוזמנה בבת אחת כמות
150 אלף קרטונים כאלה בסכום של 25 אלף ל״י.
רק הקרטונים הוזמנו אצל קרגל בכמויות מופרז
אלא גם כל האמצעים האחרים לגבית התרומות
סיכות הפח והסיבות ד,מוכספות והמוזהבות, ד!
הדפום והעלונים, הבולים להדבקה, הכל בכמו
אסטרונומיות .״ככל שמזמינים יותר, המחיר ליחידה קנ
הסביר קורנס ,״לכן ד,זמננו בשנה הראשונה המרים שיספ
גם לשנים הבאות.״ זה היה התירוץ של אנשי אילנג
מדוע אישרו הזמנת כמויות כאלה והוצאת הוצאות כא
״זאת היתד, השקעת־יסוד שתשרת אותנו גם בשנים הפאו
הסבירה הגברת בטי דובינר, אשתו של בעל קרגל, א
שבכח־מרצד, ועבודתה הפעילה את אלנשיל והפכה א
למה שהינו — ארגון תוסס ופעיל.
יתכן שלאנשי אפקים היה חישוב אחר לגמרי בהח
הכמויות הגדולות. כי כמקובל בשוק, מקבל המת1זך ו;
פרסם אחוזים מהלקוח אצלו הוא מזמין את ד,סחו
וכשגדל סכום ההזמנה, ממילא גדלים גם האחוזים.
ברור שההוצאות הפנטסטיות היו ללא כל קשר למציז
אפקים תיכננה הפצת רבבות לוחיות קרטון בבתים,
ידיעה שההפצה צריכה להיעשות בידי צוותות מתנד1
לאימשיל לא היו צוותות כאלה במספר מתקבל על הו
שיכול היה להביא להצלחת המפעל.

אפקים מבטיחים

בפי מארגני מצעד הפרוטות
ך תשובה לשאלה
I Iהיתד, פשוטה: סכום של 180 אלף ל״י, כשני שליש
מסכום ההכנסות, הוצא למטרות ארגון, תעמולה, ואיסוף
הכספים. לא היה כאן חשש למעילות. לאיגוד, שבראש
הועדים הצבוריים שלו עומדים אנשי שם נכבדים, ושרואי
חשבונות מפורסמים מבקרים את ספרי החשבונות שלו,
היה דו״ח מפורט לאן צעדה כל. פרוטה ופרוטה.
לכאורה נראה הכל כשורה. אולם מבט שני על סכומי
ההוצאות, שאין להם שום תקדים אף במוסד ציבורי שאינו
מקפיד על הוצאת כספיו, עורר את השאלה החמורה:
כיצד בוזבז סכום כסף כה רב, ומי הפיק ממנו טובת
הנאה?
לא היה כל צורך להרחיק את המבט אל האופק הרחוק,
די היה לכוזנו אל אפקים קרובים יותר, אל חברת אפקים,
חברה ליחסי צבור, אשר הוזמנה על ידי אילנשיל בשנה
שעברה לארגן ולערוך את מצעד הפרוטות.
כיום, חברת אפקים ליחסי צבור היא הברה מכובדת,
השוכנת בדירה של שבעה חדרים מול בית סוקולוב. לקוחותיה
נכבדים: חברת התחבורה דן, מגן־דויד אדום, הקונגרס
היהודי העולמי, משנית, החברה הממשלתית לתיירות,
ארגון סוכני הדלק ובעלי תחנות הדלק, ועוד שורה
ארוכה של לקוחות קטנים כמו גן־החיות, המועדון ליחסים
בינלאומיים, והליגה למלחמה בשגרון — רובם מוסדות
הקשורים קשר הדוק עם החוגים הקטנים השליטים במדינה.
אולם לפני כשנתיים, לפני מצעד הפרוטות, היתד, אפקים
חברה צנועה וצעירה, אם כי בעלת יומרות רבות, ששכנה
בדירה עלובה ברחוב שלום עליכם.
ייסדו את החברה כמה צעירים שכשרונם הפירסומי היה
מוסל בספק, אך שהיו בעלי קשרים טובים מאוד בחוגים
שונים ובעמדות שונות של המשטר. היו אלה בעיקר אנשי
אחדות־ד,עבודה, שישבו בעמדות מפתח והיו בעלי קשרים
בעתונות, במפלגות וברדיו. עד שיום אחד החליטו לתרגם
קשרים אלה לשפה מסחרית והקימו חברה ליחסי צבור.
בראש החברה עמד נחום קורנס, צעיר רחב־גוף, מרכיב
משקפיים, בעל קול עבה המדבר במבטא אידישאי. קורנס,
היה בתקופת מלחמת השחרור קצין תרבות בחטיבת
גבעתי. את כשרונו כאיש עתונות גילה שעה שהוציא
עם כמה מחבריו לפני חמש שנים, את השבועון מצפן.
מצפן, היה שבועון מוסתה של אחדות־ד,עבודה, אולם
העמיד פנים של עתון בלתי תלוי. הוא נסגר אחרי
הבחירות כתוצאה מבזבוז וחוסר כשרון של עורכיו.
קורנס הספיק לצאת בשליחות הסוכנות כשליח לאחת
מארצות דרום־אמריקה. כשחזר, גדוש רעיונות, הציע
לחבריו להקים את החברה ליחסי צבור. החברים שיסדו
עמו יחד את החברה היו יוסף (״משי״) נעמן, אצ״לניק
לשעבר שהצטרף לפלמ״ח, חברו של קורנס מתקופת גבעתי,
והעתונאי בר־כוכבא שור. אלד, יסדו את החברה, חילקו
ביניהם את מניות הבכורה שלה. אולם את הקשרים הביאו
שניים אחרים: דויד אשכול ויוחנן (״דובז׳ה״) גולדברג, שני
כתבי למרחב, מרובי הקשרים וחסרי־הממון.
בארץ הזאת, קשרים שווים כסף, ביחוד כשהמדובר בילדי־התפנוקים
של המשטר. דוברי החלוציות, הפרולטריון
והפלמ״ח, המשרתים את קבוצת־החצר של ניג׳י בעתוניהס,
והזכאים תמורת זאת שאנשי קבוצת־החצר ישלשלו לכי־סיד,ס
את ההזמנות השמנות.

הצליחה אפקים להכנם לשוק הפירסום. את העזרה הראשונה
היא קיבלה ממגן דויד אדום, אולם כדי לחלצה
מהשיתוק של חברה קטנה, היה צורך במפעל גדול כמו
האיגוד למלחמה בשיתוק.
אנשי אפקים לא הצטיינו באפקים רחבים בשטח בו
החלו לפעול. הם חשבו, למשל, להוציא ספר פירסום של
החברות הכלכליות בארץ, קבלו הזמנות והלוואות לצורך
זה, לא הצליחו לאסוף מודעות ולקוחות ליותר מרבע
ספר, לא הוציאוהו מעולם. אולם כאמור, היו להם קשרים.
קשרים אלה הביאו אותם אל אילנשיל־פוליו. כאשר

הוצאות פירסומת ושכר עבודה הסתכם בסכום של ג
אלף ל״י .״ועדה צמרית בה יושבים אנשים כזאב גרודצ
מנהל אמפא, אישרה את ההצעה,״ הסביר השבוע קור
אגב, לא היתד, זו פגישתו הראשונה של קורנס
גרודצקי. כשחזר קורנס משליחותו בדרום־אמריקה, מי
לרשום פטנט על המצאה שהביא עמו — גלגלים למק
חשמלי. פטנט זה הוא מכר לאמקור, השייכת לארוג
שמנהלה הוא גרודצקי.

פרודפרסומת למצעד הפרוטות
אפקים חד שים

החליטו אנשי אילנשיל־פוליו לצאת למפעל התרמה צבורי,
המליץ העתונאי דן פינס, מראשי דבר, יו״ר הועד הפועל
של אילנ שיל־פוליו, על חברת אפקיס. זה היה כחצי שנה להגיש לפני תחילת מצעד הפרוטות. אפקיס התבקשה
הצעה מלאה ותכנית למצעד.
לא הרווחים וההכנסות שנשקפו להם מעבודה זו, הם
שהניעו את אנשי אפקים לקחתה, כמובן. הודה השבוע
נחום קורנס :״קבלת המפעל היתד, כדאית לנו רק מבחינת
הכניסה לשוק.״ אולם היתד, זו כניסה חזקה מאוד, בכל

המובנים.
אנשי אפקים עיבדו מיד תכנית פעולה גרנדיוזית למצגבד
הפרוטות. הם למדו ביסודיות כיצד מאורגן מפעל זה
בארצות־הברית, ובאילו דרכים אוספים בעזרתו שם
כספים כיום, שכחו כי לצורות הפעולה האמריקאיות
הנוכחיות קדמה עבודת הכנה יסודית במשך שנים, מיהרו
להעתיק לישראל — כה לא ידע הצבור מה זה נזצגנד-
פרוינוות ומה זח אילנשיל — את השיטות האמריקאיות.
הם תיכננו הכל ולא הסתפקו במועט. הכל התנחל
במימדים בינלאומיים• ״המגמח 600,000 לירות״ הכריזו
מעל גבי הפלקטים. לגבי דרישות נפגעי שיתוק הילדים
בישראל, שמספרם כיום הוא כששת אלפים, לא היו
אלה דרישות מופרזות, אלא לגבי היענות השוק המקומי
הבלתי מוכן. הם גם הכינו תקציב מפורט של ההוצאות
להכנסה של 600 אלף. התקציב, שכלל הוצאות ארגוניות,

סיוט כליל נ|

ף מרות ההוצאות הענקיות על ארגון ותעמ
/היתד, ההכנסה ממצעד הפרוטות דלה למדי. בב
ד,־ 600 אלף שהוצבו כמטרה, נכנס קצת פחות מהחצי. תו;
זו דיה כדי להצביע באיזו מידה הצליחו שיטות אפי
אחד הכשלונות הגדולים היה ענין הקרטונים. בן
הגדולות, בהם קיימים מקורות ההכנסה הגדולים ביותר,
הופץ מספר מניח את הדעת של קרטונים, וגם
שהופצו לא נאספו ברובם, והכסף שהושלש בהם
אזרחים נדיבים, בבתים פרטיים, בחנויות ובמוסדות, לא
אל מטרתו.
אולם הכשלון הגדול ביותר היה ענין לילות יש
לילות ישראל היו המצאתו הגאונית של קורנס. מאחר
דיו בועדת העשור ולשכת התיירות (עבורם ביצע את b
הסבר פניך לתייר) ,הסבירו לו כי בין חג־הפסח ב
שעברה ועד לתחילת חגיגות העשור ישהו pK2ז
תיירים באפם מעשה, החליט קורנס לרתום תיירים
למצעד הפרוטות, לארגן עבורם נשפים גרנדיוזים בי
התרבות, לאסוף מהם תרומות לאימשיל־ פוליו 1-
כדי למשוך את תשומת לב.הידידים לנשפי לילות יע
החלים קורנס להציג לעיניהם בלילות אלה את הפולי
הישראלי. העובדה שאין למעשה כל פולקלור ישו
ושבשלושה חדשים קשה ליצור פולקלור כזה, לא הפו
לו. הוא היה בטוח שרעיונו גאוני. לא פחות מכפי שעו
אותו הצלחת המפעל, ענין אותו השם שלילות יוב
יוציאו לאיש שאירגן אותם.
לילות ישראל היו מפעל ענק. סכומים של רבבות ז
בין הספקים והאמנים שהשתתפו בתכנית. אולם חלום לי
הקיץ של ישראל הפך לסיוט. התיירים לא באו. אלה 9
לא הוציאו כספים. התכנית הגאונית נכשלה .״לא הפ
בעצם כלום,״ אמר קורנס השבוע ,״ההכנסות כיסו
ההוצאות. אלף יותר או אלף פחות.״
גס מה היד, מאזן הרח־חים של אפקיס כתוצאה מתעיב
והאחוזים שקיבלו מהספקים, קשה לדעת בדיוקי אלף
אי אלף פחות

שכד חפע

* ^ צעד השרוטות״ אשתקד נכשל למעשה. אי?נ!
)פוליו לא קיבלה את הסכומים שרצתה בהם1 .
s fj//
חברת אפקים קיבלה גם קיבלה. וכאן מתחילה השער
(חמשך בעמוד

תאמרו, זה לעולם לא ייגמר?
״ביים שלישי ,3.2.59״ כותבת אחת, שנקרא
לה בשם 1118/155״בשעה 7.30
בערב בערך, נמצאתי בסיבוב בילו אחרי
רחובות. נמצאת שם מסעדה. הייתי אני ואחי,
ילד בן ,10 בפנים המסעדה ישב צנחן
צעיר. הוא אכל סנדוזיץ׳ עם נקניק. תיאורו:
שערות שטניות, עיניו אפורות או חומות.
״הייתי מאד רוצה לראותו או להתכתב
עמו. לבושי באותו ערב היה חצאית כחולה
ובטלדרם כחול. שערותי שחורות ארוכות
וקנינו מהמסעדה עוגות. אני ואחי חכינו
לאוטובוס לכיוזן ראשון־לציון כאשר יצא
אותו חייל אני ואחי הלכנו אחריו ונדמה
לי שהוא התערב בין חיילים אחרים או שהלך
לכיוון התחנה. כך שלא יכולתי להכירו.
אני מקווה שתיאורי ישלח את החייל.״
תאר לך: היא אפילו הלכה אחריך. עם
אחיה הקטן. אל תאמר לי שלא הרגשת
בכך. אם באמת תתכתבו פעם, עשה לי
טובה. למד אותה סימני פיסוק.

לבן הוא לא

הנכתבים אליך,״ קובע
״במכתבים
( )1118/156״עובר קו אחד כחוט השני.
כל אחד או אחת מהלל/ת את עצמו, או
שה-א מביע את דעת האחרים עליו, או מנסה
להפנות את תשומת הלב לשטחים שבהם
הוא מתעניין ועל ידי כך להעלות את ערכו,
באם המדובר הוא בשטחי תרבות או שטחים
הקשורים לתרבות הגוף.
ל פי דעתי, התכונות היחידות שצריך
לציין במכתב אליך הן תכונות פיזיות, שאין
עליהן עוררין, והשאר ייעשה על ידי מגע
בין שני הצדדים אם בכתב ואם בעל־פה.
״לכן אנהג לפי הלך הרוח שהבעתי, ואציין
רק שגילי 28 וגובהי 184ס״מ —
כדי שלא אקבל חלילה תשובה מנערה שגובהה
2מטר וגילה ,35 או מאחת שגובהה
מטר וגילה .15
״לכן לא אציין את דרגתי הקודמת (בטח
סמל עלוב)!
״לכן לא אשתבח שיש לי חוש הומור
הגובל לפעמים בציניות!
״לכן לא אתפאר שיש לי מכונית חדישה!
״ברור גם שלא אתהלל שחוג־מכרי מקובל
בחברה!
״לא אתגאה גם שטיילתי פעמים רבות גם
בארץ לאורכה ולרוחבה וגם בהוץ־לארץ!
״מובן גם שלא אביע את דעת מורי עלי,
שהצטיינתי בלימודים, למרות שלא למדתי,
ודעת חברי בהודה, שאני מוכשר, אבל הכשרון
יותר מדי ״ממזרי״.
״בסיכומו של דבר ברור שלא אגיד שאני
נחשב לסנוב.
״הדבר היחיד שכן אגיד — שהייתי מבקש
שתענה לי נערה החושבת את עצמה מתאימה
לתכונות הפיזיות — גיל וגובה —
שהזכרתי לעיל. את שאר התכונות, נכיר
אהדדית לאחר מכן.״

נני יודעת מדוע, אולם כמעט ח כך הוא
הדבר. מתוך מכתבן אין הן נראות לי שו נות
מכל השאר. הן מחפשות חברים בגיל
28־ .24 אני בטוחה, שהאחת שכתבה את
המכתב חושבת את עצמה אפילו לחרזנית.
יש לי רושם, משום מה, שזו השחרחורת
דווקא. ראו את היצירה שלה :״שתי חברות
אנו /את הצבא סיימנו /בנות מושב
אנו /ולגור בעיר עברנו /תל־אביב העיר.,
זו זרה לנו.״

סיס! שיסזש׳
לבטת/גש׳ חול
אי אפשר• מוכרחים לדעת קצת צרפתית.
בעיקר מלים מפוצצות שאפשר וחשוב להכניסן
לכל שיחה טרקלינית אינטליגנטית בכל
שפה שהיא. עושה הרבה יותר רושם, כשאת
יושבת ברחל, לילית או שטרנהיים בחיפה,
לומר שאת באה tout de suite
מאשר .right away
אם אינך יודעת את הביטויים ההכרחיים,
אל תתייאשי. את אפילו אינך חייבת לעשן
כנסת .6דודה רותי חשבה על הכל והכינה
מילון שימושי. אין צורך להודות לי, באמת.
ספרי על התוצאות• ובכן— :
האם אתם הולכים a deuxאו בחבורה?
בשניים — a deux
הוא סיפר סיפורים משעממים ad infinitum

גערת השסע

על אופניים כגשם
( ) 1118/157 מודה שמשעמם לה בשעות
שלאחר העבודה. בכלל, אומרת היא, חייה
אינם מסעירים ביותר. היא לא עברה את
הקודים לעזה, ואפילו לא ראתה את אילת,
תארו לכם.
היא אוהבת חיות! לרכב על אופניים
בגשם השוטף ביותר, לפתור תשבצים ולקבל
מכתבים, בתנאי שיבואו מצעיר כבן
24־ ,20 גבה־קומה ובעל חוש הומור.

פשוט אדם רגיל

עושה רושם של טיפוס חזק ושקט,
( .)1118/158 בכתב־יד נמרץ הוא אומר מעט
מאד: שהוא טייס בחיל־האויר, חובב טיולים,
סרטים והצגות טובות. הוא מבקש להתכתב
עם נערה חיננית בת ,19 והוא אפילו
איננו דורש במיוחד תמונה, תארי לך.

שתי חברות הן

אם הן שתיים, אז כמעט ברור שאחת
בלונדית והשנייה שחרחורת 1118/159 אי

היא
היתה כזאת מותק. עיניה הכחולות
הצרות קרנו בתמימות ובחן, חיוכה התמים
׳הקסים והמים את הלב הנוקשה ביו,תר. אמהות
רבות קיוו בגלוי ובסתר לבן שבנותיהן
תהיינה כמוה, לא פרועות וחסרות מוסר
כשאר הנערות של היום.
היא היתה שס נרדף לכל דבר מתקתק
וסנטימנטלי. אמה שמרה עליה נעיין פקוחה.
והנה, בא הקץ. יום אחד פרעה את שערה,
לבשו? מכנסיים צרים, סוודר בוהמי, קרעה
— אם להשתמש בביטוי מליצי — בפוך את
עיניה, העלתה הבעה כעוסה חושנית א־לח
ב.ב• על פניה וזרקה את מתיקותה מבעד
לחלון.
אל תגידו לי שלא הכרתם את מיודעתכם
רומי שניידר. כך היא נראית במרמה הנוכחי.

לנצח — ad infinitum
למועדון הלילה הזה ambianceבלתי רגיל.
אמירה — ambiance
אינני au fa itעם המצב.
מעודכן — au fa it
au revoirמותק, להתראות מחר.
להתראות — au revoir
הנה Billet douxמחברת החשמל.
מנתב אהבה — billet doux
הוא נורא ,blaseאת יודעת
משועמם, יגע, לאה מן החיים — blas £
(טוב בשביל החותנת) ,bon voyageאמא.
דרך צלחה — bon voyage
קיבלתי יופי של bouquetמגדעון.
זר פרחים מוכן לענידה — bouquet
יש buffetבחדר הסמור•
מזנון — buffet
יש לו carte blancheלעשות ככל העולה
על רוחו.
יד חופשית — carte blanche
(לפעמים באירוניה) האם חנה לא נראית chic
בשמלה החדשה שלה?
הדור (שיק) — chic
יש להם חדר אמבטיה נורא .chi-chi
הידור מופרז (שי־שי) — chi-chi
(לומר בביטחון ובשיעמום) :למחבר יש
claqueביציע.
מחיאות מאורגנות — claque
הוא רואה את עצמו ל־ Connoisseurביינות
מבין — connoisseur
היה לי contretempsקטן עם המוניו?.
עיכוב בלתי צפוי(קונטרסאן)
— contretemps
אמש יצאתי עם ה־ cri de coeurשלי.
זעקת הלב — cri de coeur
הרגשתי שלא הייתי de rigueurבמכנסיים
הארוכים שלי.
מחייב — de rigueur
הוא שוב מאוהב. כל כך .distrait
מפוזר — distrait
כל ההערות שלו הן נורא .double entente
תרתי מ שמע — double entente
נסענו .en famille
בחוג המשפחה — en famille
אנחנו נאסוף אותך .en route
בדרך — en route
אני יכולה בקלות לסדר לך entreeבח
האמנים.
כניסה — entree
לגמרי entre nousהיא מנוולת.
בינינו לבין עצמנו — entre nous
נדמה לי שעשיתי faux pasכאשר שאלתי
על בעלה.
משגה חברתי (פו פא) — faux pas
להתראות ב־ .foyer
אולם ה מתנ ה בתיאטרון — foyer
עשיתי gaffeכאשר שאלתי אותה לאן היא
נעלמד״
משגה חברתי — gaffe
הוא habitueשל הבאר הזה.
אורח קבוע — habitue
המקום רחש .hoi palloi
המונים (הו 8פלוא) — hoi palloi
יש להם menageבשלושה.
משק בית — menage
ה־ milieuשלי הוא בקרב האמגים.
חוג — milieu
יש המון en ditביחס למי ששילם בעד
הכרטיס.
דעות, אמירות — en dit
היא ריהטה את החדר שלה עם .panache
עשיית דברים בסגנון מוגזם — panache
הוא עכשיו passeבמקצת. אף אחד לא
מדבר אתו.
מיושן — pass £
העוגה שלי היתה pitbce de resistanceשל
הערב.
חחלק החשוב ביותר
— piece de resistance
יש לו טונות של sav oirfaire
טאקט, חוש חברתי — savoir faire
החי שכנוע ידידותי
ך« תל־אביב, ביקשה לשכת המסחר ה־
JLצעירה מחבריה הצעות מעשיות כיצד
לרכוש חברים חדשים ללשכה, קיבלה בין
השאר את ההצעות הבאות :״לחייב כל חבר
להחזיק בביתו בעל־חי, חתול או כלב, או
דומם לא נעים, כמו חבית דגים־מלוחים,
עד שיכניס חבר חדש ללשכה.״

מם הכנסת אורחים
ך • תל־אכיב, הופתע אזרח כאשר פקיד
Jההוצאה־לסועל בלוית שוטר הופיעו בביתו
כדי לגבות חוב למס־הכנסה, ניצל את
ירידתו של הפקיד, כלא את השוטר, השאירו
נעול בדירתו והסתלק.

זריקת עידוד

עמק יזרעאל, הופיע צעיר בישובי
האיזור כשבידו פתק ממשרד־הבטחון:
״נא להגיש למוכ״ז את כל העזרה. הוא
נכה מלחמת סיגי וממלא תפקיד שליחות
סודית. סובל מהתקפות־כאב ועל פי בקשתו
יש לתת לו זריקת מורפיום בכל מרפאה
אליה יפנה,״ הצליח לקבל בקיבוצים שונים
זריקות מורפיום, התגלה לבסוף כמורם־
יניסם, שהוציא בדרך זו זריקות ממלאי
המורפיום של הקיבוצים.

הגיל המסוכן

ך* יפו, התאבדה אשה בת ,75 בבלעה
Jגלולות רעל, השאירה מכתב בו ציינה
את סיבת ההתאבדות: אהבה נכזבת.

גן נעול

jכאד־שכע, רצה אליעזר מנדלבסקי
— לשמור על גקיון ביתו, השאיר את נעליו
בפתח ביתו בלילה, גילה בבוקר כי
את הנעליים, לא יכול היד,
אלמוני גנב
ללכת למשטרה מכיון שאלה היו נעליו
היחידות.

מלה בסלע, שתיקה בתרי
ך רחובות, כאשר התברר לעסקני קבו־
Jצת הפועל המקומית כי המונים נכנסים
למגרש הכדורגל שלהם ללא תשלום, אחרי
שהם משכנעים את הסדרנים, הציבו העסקנים
בשערי המגרש סדרנים חרשים אילמים,
העלו בבת אחת את ההכנסות.

הוד רוח

*י* נירים, ראה חייל חיילת שנסחפה ב*
שטף של זרם ואדי, קפץ למים כדי
להצילה, נסחף אף הוא בזרם החזק, ניצול
על־ידי קבוצת חיילים נוספת שמיהרה לשלוח
את החיילת מחוסרת־ההכרה באמבולנס
לבית־החולים, השאירה אותו, קופא מקור
ורטוב, על הכביש.

מחוץ לגדר

ך* תל־אכיב, שעה שמזכיר התאחדות
הכדורגל שוחח בטלפון עם שוזיץ,
הופסקה שיחתו והטלפונאית הודיעה לו:
״נא להפסיק את השיחה כדי לקבל שיחת־חוץ
עם גדרה.״

על כנפי נערים

ן) שטוקהולם, שוודיה, שיחק ילד בן
שלוש באוירון בחדרו, הגיע למסקנה
כי התאמן די הצורך, פתח את החלון, קפץ
החוצה כדי לנסות אם הוא יודע כבר לטוס,
נפל מגובה של 11 מטר, לא ניזוק פרט
לשריטות קלות.

שכר הזימה

ך* באר־שבע, התבישד שני צעירים בני
J 18 להיענות לשידוליה של פרוצה, טענו
כי אין להם כסף, הוכו על־ידי סרסורה
של הפרוצה על סירובם.
העולם הזה ! 118

שיוו אש1ז בדגל. היו עם הדגל!שאוה, אבל האום נערם ואיש...

נהרות ניריורנן pu( ,ישבס
-מאת גיורא גיא -

הריקוד השני היה עם מכמורת ובא לסמל את אפוס
הדייגים האמיצים, שנלחמים בערבים, אנגלים, גרמנים ודגים
גדולים.
לסיום הערב הם לבשו חליפות חאקי ושרו שירי צבא
והעלו את ההתרגשות לשיאה, כשהיו כמו חיילי ישראל
האמיצים, וכמעט יצאו להרוג ערבים בעצמם, לולא לא היה
להם זמן ומי שישיר על זאת אחר כך.

.1איו בונים בנסו

vמש הלכתי לתומי ברחוב בניו־יורק, שרקתי מרבי
י 4זקן, כשלפתע צץ ברנש משום מקום, חיוך מרוח על
יו, מוריד לי מכה על כתפי ואומר בהתלהבות :״ישראליתהי״
ב״אם כך, מה?״ אמרתי, והוא תיכף הוציא עפרון ובתוך
רשם באותיות גדולות :״סנוב״ וחייך שוב.
לתענוג לדבר עברית,״ אמר .״מה ע! שים הערב?״
! הבטתי בו במבט ח, דר .״מה עושים?״ חזרתי על שאלתו
גחוך .״אתה הולך לכיוון אחד ונעלם, ואני הולך לכיוון
הפוך ונעלם, וחסל סדר מ בו ל המוח.״
״אח,״ הוא אמר לי ,״בוא• איפה שמח היום?״
״שמח לכל עם ישראל,״ אמרתי .״הנה אני, טוב היד
י והלכתי לי בחוצות גיו־יורק ושרקתי שירים עצובים
ווסת מצב רוחי, ופתאום באת אתה ומי יודע מה עוד
קרה היום. למה לך להפריע לי?״
״שמע,״ הוא אמר .״באיזה בית־ספר למדת? עממי או
.יכוני?״
״עממי. הכרמל, תל־אביב.״ השבתי•
״המ,רה שרה או ציונה?״ שאל.
״ציונה!״ עניתי.
״ח׳ ראשונה או ח׳ שנייה?״
״שנייה.״ אמרתי.
הוא נפל על כתפי וחבקני :״אחי אתה. לכן עצרתי בך.״
״איזה אח הולידה לי אמי בזמן שלא הייתי?״ נדהמתי.
״אתה לא מבין,״ אמר .״אחותי למדה בח׳ שנייה, וזה ש־
;חר־כך נשאה לאשה, למד איתך באותה כתה. העיקר, בוא
לך.״ מכאן ואילך לא התעקשתי יותר. לאן שנלך, נלך. צריך
אמת להתנהג יפה, חשבתי. הגענו לבית גדול. בתוכו היתד
!!סיבה גדולה• אספו כספים וישבו שם מאות צעירים שנאנחו
,שות ובחור ממושקף סיפר על הגבולות בארץ והתותחים
הרוסים והסבל•
כשגמר, עלתה על הבמה להקת ריקוד ישראלית. מאותם
ראלים מקצועיים שנושאים ומוכרים את הארץ לאמריקה.
Vjjmuי נשתנתה האווירה, חיוכים עלו באולם, גופות
^יי ע \ דים ניצתו. אלה חייכו ללהקה וזו חייכה אליהם.
,וואלו לי אחי בהתרגשות .״זו ציונות על אמת. תר־וה
מ \ #י ם אלה. מראים להם משהו. אה?״
כמו ד.(,לר בקרבו של אוסישקין, חשבתי, זה שאביו של
דידי הביא מגדרה בעגלה.

ץ• לושת כחורי הלהקה היו לבושים חולצות רקומות
uUהיורדות מעבר למכנסיהנב זו כנראה התלבושת הלאומית.
;חד חייך, השני לא והשלישי חיבק תוף־חרס, שהביט
;ליו בחזרה כידיעה למכשיר הטלגרף. הראשון עצוב־יניים
היה. כשבא לכאן למד הסרטה או משהו. יליד
דמניה הוא וכאן עומד היה בחולצה רקומה מזרחית וצועק
;קות גדולות :״הי! הי! הי!״ כמו ערבי בסרטים הוליכו*
השניים החלו לנענע גופם לקצב ולחייך, ותיכף
jשהם מזרחיים שצועקים ״ד,י! הי! הי!״ וכובשים
mgהנגב•
כה צעירה נאה, ומקומות חשובים שבה בלטו
^,רה שיר עצוב שניסה להבליט הח׳ והע׳
! בין תיפוף לתיסוף, לספר על הארץ ונופה:
ערבות, אוהל בודד ואחד מכניס אורחים

כאן על׳ .בחור, שנראה היה בחור־ישיבה ענוג־פנים,
עושה כמו גמל וזה היה ריקוד ישראלי מקורי של גמל.

ך * Bנהד רי ם ״ ,אמר לי אחי כשיצאנו .״האמריקאים
ומשתגע •ם מהם. מה הם יודעים על גמלים? הם מאד
אוטנטיים.״
כאן התרגזתי קצת. אחרי הכל, במלחמה הם שרו על
המלחמה. כאן הם שרים על הארץ. מדוע אלה שאוהבים
מלחמות תמיד רק שרים עליהן, ואלה שכה אוהבים את
הארץ ממשיכים לאהוב אהבה נכזבה זו ממרחקים כה
גדולים?
״!זאלה סלמתם,״ אמר אחי ,״זו תרבות.״
״אני אומר לו משהו,״ אמרתי בשקט .״ההופעות האלה
באו מאותו דמיון של הבמאי ההוליוודי ההוא שהנציח את
ריתנ״ך בסרטיו.״
״אתה טיפש.״ אמר אחי, וכאן, אולי, קלע למטרה .״ככה
אוהבים אותנו באמריקה. אני מספר לכולם שאין חשמל
והכל רוכבים על גמלים ושרים מינהון־לה־חיפה.״
״את המגן־דויד הם תופרים בדולרים למכנסיהם ושליחי
המדינה ומוסדותיה, וכל דומיהם, אוהבים אותם אהבת
נפש.״ אמרתי.
״אתה סתם אחד,״ התרגז אחי .״אתה פה הרבה שנים
ואמריקה קלקלה אותך. אלה לפחות לא התקלקלו. בקושי
מדברים אנגלית. הם באו לכאן מחיפה לפני שבע שנים,
ורק חושבים ושרים על הארץ ומדברים עברית. אלה חברה.״
כאן הם תפסו אותנו, לאחר שהופיעו מהכניסה האחורית,
זו השמורה לאמנים׳ ואם רציתי ואם לא, הייתי בתוך
החברה .״לאן נלך, אימרו? בואו הביתה ונביט בטלוויזיה.״
אמרה אחת.
״לא, זו תרבות אמריקאית קלוקלת,״ אמר הגבוה, שצעק
הי־הי! ״בואו אלינו ונאכל חומוס ונשוחח ונשיר אולי.״
הלכנו. כאן החלו גלי חרטה עולים בי. אולי שפטתי
אותם לא בצדק. אחרי הכל, אפילו אם בארץ לא היו
יכולים להיות, שכשרונם כה קטן, ואפילו זכות קיומם פה
היא משום שהם ישראליים, מה רע שהם מופיעים פה על
הבמה? אחרי הכל ליבם ונפשם לתרבות ולטובת הארץ,
והנה איך הם שונאים תרבות קלוקלת של טלזזיזיה.

כאן? הם אומרים, אין פה תרבות, וכמו בחיפה בזמן
המלחמה, הם אוהבים את הארץ במסירות, באהבה ובהתלהבות
ממרחקים. על נהרות בבל הם יושבים ובוכים. הוי,
הוי, הוי, במנגינה בבלית מקורית. הלכתי משם.
קבעתי פגישות בפינות שונות בעיר, פגישות לדו־קרב.
אמרתי להם ,״אם אאחר׳ אל תחכו, תירו — אתם מבינים?״
הנה אני הולך ברחובות ובכל פינה מחכה לי ידיד עם אקדח
לירות בי ואני אינני שם והוא יורה בלעדי.

.2האויה של אלכם
ך* יה אצלנו בטבריה אחד אלכם. את עלילותיו עוד
| ן אספר בפרטות. איך שנשבע שראה את נפוליון בעכו
ואת שנותיו סופר היה לסי המאורע. כשהיה צעיר, שלושה
חרפים אחרי שנפוליון ברח מעכו ושתי מלחמות לפני
שבאו הציונים לרקוד יחפים בעמק, היו נמרים בחולה, היה
אומר.
כשהיה צעיר, ס־פר שראה אריה במדבר־יהודה. במשך
השנים גדל האריה ונתעצם לעדר אריות, נוהם ונושף ושואג
נוראות.
במשך השנים החלי ׳ייי״יח להאמין לסיפור. וכשהייתי

ך* ביו*ם הם שוחחו. היתה זו כנראה שיחה תרבותית
שאני ברחתי משם מהר. השיחה נסבה על אדי פישר
ואליזבט טיילור ומי בהוליבוד שוכב־זכר, ומי זונה ומי...
הנה לך, אמרתי לעצמי וירקתי, הנה לך ישראליים מקצועיים.
שבע שנים בניו־יורק ומדברים רק עברית! צועקים
כמו בדווים וחולמים בפולנית. מתופפים בתופי־חרם ואוכלים
טחינה במזלג. קוראים עתונים צהובים ומזכירים את ברל
כצנלסון כשיוצאים עם אמריקאית צעירה. איזו מדינה זו

צעיר לא יכלו ילדי הכ״ו׳״ ו-״ניבות טבריה לישון בלילה
מנהמו של האריה, שהגיע לבתיהם ממדבר־יהודה. וכך,
שלושים שנה לאחר שהמציא את האריה, יצא אלכס לצוד
אותו, לאחר שבאו הערבים והתחננו לפניו שיעשה זאת —
כי רק הוא מסוגל לגבורה שכזו.
כשחזר, הביא עור צבוע ושועל מת, וסיפר שהבריח את
האריה לעבר־הירדן, והשאגות פסו.

ן* ש לז ה גם מוסר־השכל, אבל אינני מבין אותו עדיין
היטב. היו אנשים באירופה שהמציאו את ארץ ישראל
ובאו לשם והולידו בנים ולא האמינו למה ששמעו. בניהם
חזרו והביאו איתם עור של צבוע ושועל מת. ושרים שירים
על כך ולא יודעים מדוע לא מצאו שם אריה. הוריהם
לא ידעו את ההבדל בין אריה לשועל, ואותם שידעו הלכו
להם.
עכשיו הם חזרו לחיק עמם.

Uזה יש מוסר השכל.
/היהודים המציאו תורה ועשו לה פולחן. אחר כך
קיימו הפולחן ושכחו סיבתו. הוציאו דור חדש, בריא, צעיר,
רענן ומשופם אבל מוחו שועל מת. גירש את האריה וחזר
לעולם ומה חזר? יהודי.

יהודי הוליד ישראלי וזה הוליד יהודי.

לזה יש מוסר השכל:
לשמש יש השפעה מכריעה על מהות האומד״

לזה יש מוסר השכל:
אין זו השמש שמבריחה אותם, ולכן יש לבריחה סיבות
אחרות. אותן נחפש במשותף עד שנמצא, וכשנמצא נלך
כולנו יחד לבית־הסוהר.

ולזה יש מוסר השכל:
הממציא אריה נוהם׳ מוצא שועל מת.

ספרים

אמריקאי במוסקבה
מקוד צייזבט במדבר
הזורעים במדבר (בני מו טילוב, ספרית
פועלים; 103 עמודיס; ציורים מאת
שמואל כץ) הוא קובץ סיפורי זכרונות,

כיצד אוהבות הרוסיות? מהי דמותו של הדור
הצעיר בארצות־ הברית ובברית־ המועצות?
מה קורה כאשד בן מיליונרים אמריקאי
מסתבד במוסקבח בפרשת אהבה וריגול?
את בל זה תמצאו בסיפור ״אמריקאי במוסקבה״,
שהופיע השבוע בסידרת ״ יהודית 58״.
המחיר, בכל הקיוסקים 150 :פרוטות.

flu.

בנוסח סיפורי הצ׳יזבאט, המבוססים הפעם
על יסוד מציאותי. הבסיס: חוזג׳ה בוני,
אחד מראשוני קיבוץ נירים בגבול רצועת
עזה, ומי שהיה בתקופת כיבוש הרצועה
מושלה הצבאי של רפיח בדרגת סרן.
ללא יומרות, בלשון קלה ושוטפת, בתיאורים
ציוריים המתובלים פה ושם במוסר־השכל
ציוני, מספר בני, הוא חווג׳ה בוני
כפי שהיה מוכר בפי בידואי הסביבה, את
סיפורו של ישוב ספר מאז הקמתו, מנקודת
ראות אישית־פרטית שלו. נקודת הראות
של בני: שומר שדות ואדם שטיפח את
יחסי השכנות עם שכניה הערביים של
נירים.
ביום הקמתה של נירים, מספר בני, אחרי
שהוקמו כבר שלושה צריפים וטאנק המים
עמד על מכונו, והחברים היו עסוקים במתיחת
גדר־התיל, הופיעו במקום משורינים
בריטיים שבאו למנוע את הקמת הנקודה
שהוקמה באיזור אשר חוקי הספר הלבן
אסרו את ההתישבות בו. אחרי שהחברים
הצליחו לסלק את הבריטים בתירוצים שונים,
הופיעה שיירת מכוניות אזרחיות, מתוכה
קפץ יהודי גוץ שדיבר במבטא אמריקאי,
וביקש גם הוא לפרק את הנקודה, כדי להקימה
מחדש.
התברר שהיה זה אדם בשם לוי אברמוביץ
שבא מצויד במכתב מהסוכנות שציין, כי
הוא מסריט סרט והוא זקוק לצרכי ההסרטה
לצילום של הקמת ישוב. מכיון שאיחר להגיע
להקמת נירים, היה מוכן לשלם את
כל ההוצאות כדי שיפרקו את המבנים ו־יקימום
מחדש לצרכי הצילום. הצריפים
פורקו והגדר קופלה, כשחברי הקיבוץ מילאו
תפקיד של סטאטיסטים בסרט. רק באמריקה
התברר למר אברמוביץ זה, שהסרט שצילם
נשרף כולו, והוא צילם את הקמת נירים
לפי דגם שנבנה באולפן.
מטוס במאהל בדואי. סיפור אחר
של בני הוא מתקופת היותו מושלה של
רפיח. בני הובא למקום כדי להחליף את
המושל, שבתקופת כהונתו פרצו בעיר מהומות
הדמים בהן נהרגו עשרות פליטים.
באחד הימים, מספר בני, נכנם למשרדי ערבי
לבוש מחלצות שהכפיה מכסה את מרבית
פניו .״כבוד המושל,״ פנה אלי ,״תביעת
חוב לי אליך.״ ״אל מי ועל מהי״ שאלתיו.
״תביעת החוב היא על 3500ל״י כבוד המושל
ובעל החוב — אתה!״
כשהוריד הערבי את כפיתו הכירו בני
כחמד אבו־עדרה, המבריח המפורסם. הפגישה
האחרונה ביניהם נערכה בתחילת מלחמת
העצמאות, כאשר בנירים הבחינו במטוס שנחת
במאהל הבדואים שממזרח לנירים. כשהגיעו
אנשי נירים למאהל גילו בו מטוס
חד־מנועי מוכסף, עם מושבים רפודי אדום.
כשנתפס הטייס התברר כי היה זה מצרי
שנחת במקום כדי להביא לחמד אבדעדרה
110 חפיסות אופיום. אחרי תשע שנים בא
חמדה לתבוע את דמי־האופיום, שוכנע לבסוף
להסתפק בספל־קפה.
אגב, אותו מטוס נלקח בשבי, הובא לקיבוץ
צאלים. הטייסים העבריים שהוזמנו
להטיסו לפנים הארץ, סירבו לעלות עליו
מאחר שנחת חנית־אונס ולא נבדק. רק
אחרי שהמג״ד חיים (כדוני) ברלב, כיום
מפקד גייסות השריון, עלה למטוס ואיים
להטיסו במו ידיו, נטלו אותו הטייסים ו״
הצילוהו מהבריטים שחיפשו אחריו.

סניגור לילד תנו ב ה
אתם נוער אתם?! (יוסי גמזו,

ה תערו כ ה
החקלאית
רא שון לציון. צומת בית־דגן
אפריל -מאי ! 959

הוצאת מסדה 106 ,עמודים. ציורים מאת
שמואל כץ) שאל השומר הוותיק אברהם
שפירא, לסי האגדה, בכנס נוער מלבסי, ונתן
את התשובה בו במקום: אתם מלה ש־מתחרזת
עם בררה) .להגנה על הנוער הישראלי,
נזעק בספר זה יוסי גמזו,21 ,
בנו יליד פאריז של המבקר חיים גמזו, חניך
קיבוץ השומר הצעיר מעברות, המפרסם
מזה שלושה חדשים פזמונים בסגנון אלתר־מני
בעל המשמר.
יוסי אינו מתכחש להשפעות הרבות על
הפזמונים ללא מנגינה שלו, הגדושים מילים
לועזיות ואידישאיות (״היא נ שקפת מנ ל
פיסת לסר״ /ה מפגיע בדוד או ב״פטר״),
מילות סלנג עברי וצירופי מילים (״פילוסופיה
לבליסופיה, פטפוטי ה בלי פיוט״) .כל

אלה, לדבריו, הם אמצעים לקירוב שירתו־פזמוניו
לשפה היומיומית.
בפזמוניו חסרי המשקל הקבוע, נוגע יוסי
כמעט בכל צדדי החיים של הנוער הישראלי,
על החיובי והשלילי שבהם ממלקת היופי,
קרן שנורמן, ועד לתחרויות קיצ׳רונות והתודעה
היעודית. זוהי סנגוריה כזו על
קרונות הרכבת שזזו על המסילה, לא הכחישו
זאת, אולם הצביעו על הקטרים שגרמו
לתזוזה ראשונה. סניגוריה שיוסי מצליח
לתמצתה בקטע אחד :״אנחנו צמחנו
על לבן של תנובה /ולא על פלמח ו־אייזן
בטון לגננת שלנו קראו דודה
חנה /וממנה שמענו ספור, לא צ׳יז־באט
ואנחנו בכלל לא פוצצנו שום
גשר /ובכלל לא הרחנו ריחות סכנה /
למש מה לעשות? — כשרצינו לגשת /
כבר היתד, המדינה מוכנה״.
תרגום דוג מהד שגעון
אש בעמקים ( שוהי אוזקה, הוצאת עם
עובד, הספריה לעם 186 ,עמודים) מבעירים

לוחמי המחתרת הפיליפינאים, כדי להקשות
על נסיגתם של חיילי הקיסר היאפני, לאחר
התמוטטותה של חזית האוקיינוס השקט במלחמת
העולם השנייה. אולם נושא ספרו
של טוראי ראשון אוזקה, פרופיסור לצרפתית
באוניברסיטה של טוקיו, אינו דווקא
האש שבערבה, או מלחמת ההתאבדות של
חבריו. הוא עוסק, מאותו צד של המתרס,
במלחמתו של האדם עם עצמו בעיצומה של
המלחמה.
לפרופיסוד האינטלקטואלי יש הרבה מה
לומר, אולם כרגיל במקרים אלה, עושה הטוראי
הראשון את הכל כדי להפריע לו. אוז־קה
הפרופיסור יודע כי המלחמה היא דבר
רע, אין הוא יכול להסביר בשום פנים
ואופן כיצד הוא עצמו נקלע לתוכה. יש
לו תרוץ: גיוס כללי. אולם כשהוא מגיע
לקרב־מגע י עם עצמו, חסר כל פיקיח
של הרס״ר, אין הוא טוב יותר מחברי•:
הוא רוצח בדם קר אשד, פיליפינית שצרי-
חותיה אינן לפי אזנו, אוכל בשר־קופים
מעושן, המתגלה מאוחר יותר כבשר אדם.
למזלו של אוזקה ולמזלם של הקוראים
יכול •הוא לתרץ אף התנהגות זו: טרוף דעת.
טרוף דעת זה, כשהוא כתוב בפרוזה יבשה
אך מהממת, הוא החלק החזק ביותר בספרו
של הפרופיסור שאיבד את שפיונו. כי מה
שמתרחש למעשה בקטע זה הוא דוגמה
אישית לטרוף הכללי של האנושות בשנים
.1939—1945
תרכובת של דת. לאחר שמתגלה אצלו
שחפת פתוחה מגורש אוזקה מיחידתו
הקרבית, נשלח לבית־חולים של שדה תוך
ידיעה ברורה שיגורש גם משם. הסיבה:
כיתורם של הכוחות היאפנים על־ידי האמריקאים,
הותיר את הראשונים ללא מזון,
הפך את הפיות המיותרים של החולים והפצועים
למעמסה כבדה על הנצורים. הפתרון:
גרוש הפיות המיותרים באיומי־רובה.
אוזקה מוצא את עצמו תועה בערבה הבוערת•
לאחר שהוא שודד איכר פיליפיני ורוצח
אשה, הוא מצטרף למצעד הנורא של
החיילים הרעבים, המנסים לפרוץ לעצמם מוצא
בטבעת הכיתור האמריקאית. כאן הוא
מאבד את צלילות דעתו, מנסה לחתוך
מגוויות חבריו את בשר עכוזיהם הרך, אינו
מצליח לעשות זאת בגלל אפיסת כוחות,
באחד השלבים של מצעד־הגסיסה הוא מגלה
דת חדשה, המורכבת בצורה מוזרה מתורתו
של הנוצרי ומהתורות הבודהיסטיות המרחפות
עדיין בשולי הכרתו של איש המדע
שהתפקר. הוא יודע כי נפילתו בשבי האמריקאים
פרושה עבורו הצלה, אולם מאותם
הטעמים שלא הניחו לו להתנגד לגיוסו
למלחמה, אין הוא יכול להכריח עצמו להתמסר.
רק כשהוא כורע באפיסת כוחות, לאחר
שהרג ביריית רובהו את חברו שאמר
לאכלו חי, הוא ניצל, נתפס על־ידי האמריקאים
שמטפלים במחלתו, שולחים אותו עם
סיום המלחמה ליאפן, בריא בגופו ומוכה
בנפשו.
בניגוד לסופרי המלחמה האמריקאיים, שראו
את הזוועה של אוזקד, מצידו השני
של המתרס, רכובים על ג׳יפים מצויידים
יפה, ספרו של הפרופיסור היאפני הוא מח־מך
אנושי מזעזע. אולי זו היא הסיב!,
הניעה את הסופר לדרוש כי תרגום הסם
ייעשה מיאפנית ולא מאנגלית, כפי שאמנם
נעשה. הלוחם שאיבד את שפיות דעתו
מרעב לא יכול להאמין כי המנצחים האמריקאיים
השבעים הטיבו להבינו.
העולם הזה 1118

רצח בעיניים
פקודה לחרוג

(א רמוך דויד, תל־אביב;

בריטניה) הוא אחד הסרטים המזעזעים ביותר
שהוקרנו אי־פעם על בד ישראלי. בשבוע
בו נחרץ גורלו של אלוף־משנה יששכר
שדמי, ובו נידון עירעור קוטלי כפר־קאסם,
היתד. לו משמעות מחרידה שבעתיים.
קל להרוג בני״אדם כשאין רואים אותם
— מן האזדיר, בפצצות״אטום. אך מה קורה
כאשר חייל חייב להרוג אדם יחיד, שאינו
אוייב אלמוני, אלא איש המוכר לו, שבתו
רוקדת לעיניו וחתולו מלקק את ידיו?
האיש שקיבל את הפקודה להרוג הוא
סיים־קרב אמריקאי, שסיים עשרות טיסות־הפצצות,
בהן הרג אלפים רבים — חיילים
ואזרחים, אשמים וחפים־מפשע. מצפונו לא
ייסר אותו. אולם כשהוא נשלח להרוג בפאריס
הכבושה אזרח צרפתי קשיש, החשוד
כמוסר־ידיעות לשלסונות־הכיבוש הגרמניים,
משתנה הכל. הוא מפקפק באשמתו של ה־

תופסים ערכים שונים לגמרי.
בי באותם שבועות שבין מסיבת הרווקים
למסיבת המשועממים, חלו תמורות בחיי
חמישתם, אחרי שהנשים חדרו לחייהם.
הנשואין חס גורל. התסריט לסרס
זה, שזכה לפרס בעד התסריט הטוב בסם־
סיבל בקאן בשנה שעברד״ נכתב בידי לא
פחות מאשר ששה תסריטאים. למרות זאת
הוא נשאר מסורבל ובלתי־מגובש. בעוד שבמ
סיבת הרווקים של שיבסקי הורגשה ה־כוונה
להעמיד את מוסד הנשואין כפתרון
וכאידיאל, הנשואין בסרט זה הופכים למעין
גורל גברי אכזר שאין ממנו מנוס.
אולם אם בגיבוש העלילה אין בעלים
צעירים מצטיין, הוא מצטיין במשחקם הרענן
של השחקנים הצעירים ובביום המהוקצע
והמעניין.

מסגרתה קו ד
חלקת אלוהים הקטנח

אביב; ארצות־הברית) מבוסם על ספרו רב
המכר ( 25 מיליון) של ארסקין קולדוזל,

ת שב ץ

שחקנית ספין ב״חלקת אלוהים הקטנח
חלקה מצו מקת חא 1ד

איש, אין לו האומץ להרוג אדם הסר-ישע.
הוא מבצע את הפקודה רק כאשר סוכנת
צרסתיה משכנעת אותו כי במלחמה אין
כל הבדל בין אשם וחף מפשע.
הצופה שותף לרצח. הביום המצוץ הופך
אותו לרוצח ממש — ובאולם התל-
אביבי ניכר היטב כי לפחות חלק מן הצופים
היו מוצאים הגאה עמוקה בתפקיד זה.
כאשר הקרבן הגוסס מפלים את מילתו האחרונה
:״מדוע?״ מגיע הסרט לשיאו. אין
תשובה לכך. כי הקרבן הוא לשוא, הרצח
חסר־טעפ, פרי קלות־דעתם של קציני־עורף
העולים בדרגה מבלי להסתכן, והמשלמים
במקרה הגרוע ביותר 10 פרוטות.
אולם גיבור הסרט משלם ביוקר רב יותר.
הוא טובל מהלם, מאבד כל צלם אנוש,
משתכר יום אחרי יום על אדמת האוייב
בכסף ששדד מקרבנו. רק אחרי שפאריס משוחררת
והאמת הנוראה ביותר נודעת לו
— שקרבנו גם היה נוסף לכל חף מכל
פשע — הוא מוצא את גאולתו.
הצופה בעל־המחשבה אינו נגאל. הוא יוצא
מן הקולנוע כשמועקה עמוקה בנפשו. כי
מפאריס עד כפר־קאסם, המרחק קטן מאד.

u rn - 3רגבר
^ צעי ־ י ב (צפון, תל־אביב; אי־
אריאצית איטלקית עי ו

אולם קולדוול יכול אחות בסרט זד. את
יצירתו באותה מידה שהד״ר קינסי המנוח
היד. מזהה בבן־וזור למשל, את ספרו על
התנהגותה המינית של האשד. האמריקאית.
כי הסיפור על גורל משפחתו של טאי־טאי
(רוברט ריאן^ איכר דרומי המקדיש את
חייו לחיפוש אחר אוצר זהב באדמתו, על
בנותיו המקדישות את חייהן לחיפוש אחר
גברים, ועל חתנו, ויל תופסון (אלדו ריי)
המקריב את חייו להפעלת מפעל הכותנה
המשותק בעירו, הוא בראש וראשונה סיפור
מיני, ששפע התיאורים האירופיים שבו הם
שגרמו להצלחתו.
בסרטו של אנתוני מאן, עומדות במרכז
הסיפור בעיות סוציאליות, וסופו שונה כדי
להזהיר אבות כושלים: במקום לחפש זהב
מוטב שתקדישו חייכם לבניכם. אמנם שתי
בנותיו של טאייטאי, גריזלדה (טינה לואים)
וג׳יל החמודה (פיי מפין) ,מנסות, במסגרת
המוגבלת שמאפשר להם הקוד האמריקאי,
להבליט את המיניות שבסיפור בעזרת מחשופים
ומבטים, אלא שזהו תחליף עלוב מאוד
לתיאוריו של קולדודל.
יש אמנם בסרט, המדגיש את המוטיב של
רדיפת האדם אחרי אשרו והמסתיים בהפי
הנד מטופש, מספר סצינות מעגינות, אולם
בסיכום, חלקת אלוהים הקטנה היא בסרט
זה קטנה ומצומקת מאוד מאוד.

העוד הז ה iiiQ

מאוזן! .1אג
רת! .5עיף! .9
קבוץ בהרי שומרון!
.13 הלך הוא
הפוכו! .15 מילת
הגבלה! . 16 חר מון!
.17 משקה
המכיל אלכוהול!
. 18 קטטה! .20
ביזה .21 ,חלקה
הרוחבי של הגש

סיבית .22 :האזן!
״ 55j
.23 מילת שלילה!

.25 עיר קדומה
בדרום מצרים! ״ l q
.26 בד״א; .28 45 אלכסון! 30ב ס־י *
גיו לא עומד__
49HB
דבר! 33 אני או־סר

קצה גבבוני של
היבשה החודר ל B
ים! 35 ישן! 36 חתיכה! .38 קופסא;
.40 שטח ריק בין שני מקומות! 41
ר׳ משה חיים לוצאטו; .43 מידת אורך!
.44 מנעול בטחון! .46 כאב, ללא סוף!
.48 גבוה .49 :מנהיג מפ״מי; .53 מהפכן
סוציאליסטי רוסי .54 :בית־תפילה
מוסלמי.
מאונך! .2שדה מרעה; .3
אבשלום; .4דינה ליעקב; .5
ותיכונן; .6לאחר הגאות; .7
חשמל; .8דרך סלולה; .10
אחות תיבנה יחידת ויזוב;

. 11 כזב; .12 מפקד גייסות השריון;
.14 המשטרה הבינלאומית; .16 כלי
טייס; .18 הסתיים .19 :זעזוע .22 :שג ריר
ישראלי; .24 צמח ממשפחת האו־רניים;
.27 כלי בשח־מת; .29 תשע־עשרה
; 31 חיה טורפת; .32 עיר־נמל
סינית; .34 דג טורף! .37 גבעה קטנה;
.39 אופרה של ג׳ורג׳ ביזה; .42 ידיד;
.45 החודש החמישי; .47 אופיני לשמן;
.49 מאכל האבות במדבר; .50 מטבע
יפנית; .51 ישראל, למשל; .52 הפרק

האחרון בנחמיה.

בית ספר לפקידות

אלה הסרטים המוצגים ב שבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• קסמי קיץ (אופיר, תל־אביב) —

ן ערלי בות ואנטוני קווין במחזה משובח
^ ייות משפחתיות. תיאטרון טוב.
7 ן גובובסקי והקולונל (אליבי,

מרכז מורים מוסמכי
קורס מיוחד לפקידות יפתח | במרס
תל־אביב, רחוב הם ,12 מלסון 65061

דני ::יי מרומם לבבות י הידייב

צ לי־:־

.ודל

(סמדר, ירושלים)
]וו ה רוסית מקסימה.

תו פשת חורף אי די אלי ת -

באילת