גליון 1119 מתאריך 8 במרץ 1959

בת האדוף » -ר 3וה שד סערה

קשר ההשתקה
סביב

מכתבי
תחילת הסוף ץ

עורך משנה:
דור איתו

ס ביגן
חזוב גליקסון ,8תל־אביב, סלפון ,26786
ת. ד .136 .ם פ 1למבדקים :״עולנזפרס*.
המוציא לאור: העולם הזה בפ״נז.
דפוס מטה הס *3aני, ת* ,8סל.31139 .
ההפצה: דוד סופל ובניו, וול־אביב.
המערכת איננה אזזראית לתוכן המודעות.

העתון

הנקרא

שמחד,־לאיד לעולם אינה רגש יפה. אולם
אני מוכרח להודות שלקיתי השבוע במום

הדבר קרה כאשר קראתי את המאמר
הראשי של הארץ, בו התלונן העתון המכובד
על כך שמרכז מפא״־ וראשי חושיססאן
אינם נכנסים עמו לשום ויכוח על ההאשמות
שהיו כלולית בסידרת־המאמרים של העתון
על חושי ושות׳ .״התחסדות במקום תגובה!״
זעק העתון, בהתמרמרות רבה. אולם מפא״י
המשיכה בדרכה: מאמרי הארץ, כך קבע
המרכז, אינם ראויים לשום תגובה רצינית.
כלי משים נזכרתי בימים הטובים מלפני
ארבע שנים, כאשר פירסם העולם הזה את
סידרת מאמריו על חושיסטאן. מאמרינו
כללו למעשה את אותן ההאשמות שחזרו
עתר, גט במאמרי הארץ — שקיימים בחיפה
שלטון של טרור ופחד, לחץ ופיתויים, פולחן
אישיות ורודנות־יחיד, שמאחורי החזית
.המפוארת של מפעלי־פרסומת נשארה חיפה
עיר מפגרת וקופאת על שמריה. נוסף על-
כך גילה חוקר העולם הזה פרטים נוספים
על גביה בלתי־חוקית של כספים, גילויי
שחיתות ציבורית ועוד.
כל הגילויים האלה של העולם הזה הו
ממוסמכים היטב, מפורטים עד לפרטי־הפרטים.
בחלקם אושרו לאחר מכן אפילו
על-ידי מבקר־המדינה. אולם האם הגיבה
העתונות העברית? האם דרשה חקירה? האם
הארץ נזעק למען זכויות־האזרח ותבע מחושי
וממפא״י תשובה מפורטת וענינית על
ההאשמות?
בודאי שלא. העתונות שתקה, הארץ שתק•
נגד העולם הזה הופעל כוח הזרוע, געשה
נסיון מחפיר למנוע את מכירתו בחיפה,
פצצה קטלנית הוטמנה במערכת (ולא התפוצצו;
אך במקרה) ושניה התפוצצה בדפוס.
היה ויכוח בכנסת, חיפה רעשה — והעתו־נות
שתקה.
בגלל קשר־השתיקה של העתונים, והארץ
בראשם, יכול היה חושי אז להרשות לעצמו
שלא להגיב בכלל באופן ציבורי, לא להכחיש
אף האשמה אחת. בגלל קשר־ההשתקה
של העתונים, לא גרם הדבר לקבורתו ביום
הבחירות. אף שכנפיו קוצצו, הרי יצא מן
הבהירות עם ת ב מספיק להמשכת שלטונו
(אף שפגמיו הבולטים ביותר רוככו מאז).
ניצר תקדים השולט מאז בחיים הציבוריים.

והנה בא הארץ, ובבסחון עצמי הגובל עם
יוהרה סבר שאצלו יהיה הכל שונה. כאשר
חארץ מדבר, כך היה נדמה לו, אי-אפשר
שלא להגיב.
אולם אץ הפעם השניה כפעם הראשונה.
חיפה, שגעשה בימי הגילויים של העולם
תזה, מתוך תקווה שכל כלי־הביטוי הציבוריים
ידרשו חקירה ובירור, לא התרגשה
בפעם השניה. היא נשארה אדישה. העתונות,
ששתקה בפעם הראשונה, הוסיפה לשתוק
בפעם השניה. חושי, שהזדעזע אז, לא הזדעזע
שנית. הוא כבר ידע כי אפשר לשתוק
— ושתק.
בקיצור — הארץ קצר את קציר האתיקה
העתונאית המיוחדת שהוא עצמו עור לזרוע
אותה.
לא יפלא, איפוא, כי מנהיגי ההסתדרות
מרשים לעצמם עתה לדבר על הארץ בדיוק
באותו סגנון בו דיברו בשעתו על העולם

עורך ניתוב:
פילר י השת
כתב נכיר:
*לי תבור

עורו תבנית: והי ולס המערכת:
מרית לגו

חברי המערכת:
סגשוז בר־גייו, שייל נלוג, לילי נלילי.
רויר הורוביץ, גותי ורד. אברהם וזרסוו.
י ופת אנו־״מרי* ,ביבה מטו, לסוס לינו.
_,עלנוה לרו.

ביותר

במדינה

הזה ״בשנים האחרונות הופיעו עתונאים
מוכשרים מסוג של פיראטים,״ אמר השבוע
פנחס לבון על אנשי הארץ ,״הארץ מצא
את המיזוג (עם) הטקטיאפיל של עתוני
ה שיק ...במה עדיפה תלותו של העתון
בבעל־בית הלקוי בתאוות פוליטיות, על התלות
של עתון בהסתדרות העובדים
(זוהי) תלות בבעל־בית אשר בזכות הכסף
שלו קנה את העתון היא פחות מוסרית
מכל תלות אחרת אנחנו איננו צדיקים
גמורים, אנו שוגים לעתים ואפילו חוטאים,
אולם כמעט כל אחד מאנשינו, על האור
והצל שבהם, יחמודיד בהצלחה עם אנשי
הארץ.״
ובפנותו אל אבא חושי :״ענו בבוז ובשקט.
על שיטת העתון הזה! אל פחד מפני
הגל העכור הזה של השמצות!״
שמא, לאור נסיון זה, יהרהר גס הארץ
מחדש על דרכו?

לפגי כמד, ימים קיבלתי מכתב פרטי מאת
עמוס קינן, בו הגיב על השורות שכתבתי
עליו לפני שבועיים. בין השאר כותב עמוס
כמה מלים שאני חושב שכדאי להנציחם
בדפוס, באשר הם מצליחים להפליא לבטא
רגש הפיעם כיום בלב רבים — יהמסביר,
אולי, גם מדוע צעירה צברית כותבת ספר
באנגלית:
״אתמול, לאחר קריאת מאמרך, הלכתי
לקולנוע וראיתי סרט איטלקי. הסרס היה
טוב, ועורר בי עצב רב. העצב על שאני
כותב עברית, שפה שכיום אין מה לעשות
בה, ולא נועדה לאף אחד, וביחוד מאחר
שאינה מבטאת חיים אמיתיים. פתאום נזכרתי
שלא תמיד היה דה כך.
״לפני מלחמת־השיחרור, לא היינו שני
מיליון. רק שש מאות אלף. אבל לא הרגשנו
את עצמנו קטנים. להיפך, הכל היה חדש.
הכל היה יפר״ ידענו שכל אחד מאתנו,
בגופו ובנפשו, עוזר ליציר דבר שכמוהו
עוז־ לא היה. זה היה ריניטאנם אמיתי,
תור הזהב, כמו בספרי ההיסטוריה. על
המדרכות ועל הספסלים בשדרות, על הדשא
בקיבוצים, תחת השמיים במדבר, דובר על
דברים גדולים וחשובים. כל אדם היה אדם,
כולם אהבו שירה ואמנות, כולם הלמו
והגו ויצרו ולחמו ועמלו יום־יום למען
דברים נשגבים. אז אפשר היה לכתוב עברית
— היתה זו שפה קטנה של עם גדול.
״היום, אני נגד עמים קטנים ונגד שובי-
גיזמים קטנים. אמני מסכים שקיבוץ של
כמה מאות אלפים יהיה נבדל ומיוחד, רק
מפני שככה זה, מפני שאנחנו כאלה, ולכן
אנחנו רוצים להישאר כאלה. אני שונא פרד
בינציאלים ופרובינציאליזם, ואני מרחם על
איינשמיין או קאפקא או פאסטרנק או מאי־אקובסקי
הנושאים את בשורת כרכור ל־פתח־תקווה.
מי שרוצה את הלוקסוס לה־ות
קטן ובכל זאת קיים, צריך להיות גדול.
ועם שממנו לא יכול, לפחות בפוטנציה,
לצאת משיח לכל האנושות, אינו ראוי
להתקיים.״
השבוע פירסם שבועון ספרותי השוב
מאוד בפאריס כמה מיצירותיו של קינן,
שתורגמו מעברית לצרפתית. כי עמום אינו
נושא את בשורת כרכור לפתח־תקוזה. הוא
נושא בשורה אוניברסאלית, שהיא בכל זאת
(אולי בגלל זאת) בשורה עברית אמיתית.

סבורני •טפילות חסיום •טל הרפורטז׳ת
•טל תבוסת מפא״י בקשר לבחירתו של ניר
לירטב־רא׳ט הכנסה (העולם הזה ,)11.18 לקו
כחוסר דיוק פסוים. נתבתם, שלמרות כל פה
שקרה, פפא״י היתה ונשארה הפוצקת בפפ•
לנות בטדינה. פשוט השתופפתי לקרוא
דכרים אלה דווקא פעל דפי העולם הוה.
לדעתי אתם פכירים את הפציאות היום-
יוסית ואתם פצויים ופעורים בצבור הרחב,
ופרגי׳טים את חלד הרוחות ביז אזרחי
המדינה. האפנם עודכם סבורים •טהפפלגה
חיטלטת מוצקה כבעבר?
יצחק הללי• ,רוש לים
ממתי נעשה העולם הוה חסיד כל כד
נדול ש? מפלגת אתדוודחעבורה שהוא שש
לנצחונה, בהכתרתו של חברה נירטביראש
הכנסת? רומני שנם אתכם דחוי הפעם יצר
שדחה את מפלגות הקואליציה לב?וד בס־פא״י,
ואת מפלגות האופוזיציה לתפור בסו-
עמד שנוא עליהם, על מנת להתגרות בכר
פא״י. אולם שפחתכם עדייז מוקדמת מדי,
בחירתו של ניר אינה ספל לפפנה, ולא
תחילת סופה של מפא״י, להיפר, היא תלמד
את מפא״י כיצד להזהר משותפים הבוגדים
בה. הפרד ,׳טכאילו גיליתם נשורות הכנסת
נגד מפא״י ידעד עוד לפני שיתעורר. כל
עקיצותיכם איג! אלא בדקירת סיכה בגנו
ב. ב ,.דגניה
•טל פיל.
...נהניתי למראה הבעות פניהם של אג־
•טי הכנסת בעת ההצבעה. ביהוד היתה מעני
ינת תמונתו של ביג׳י, בשעת ההצבעה עכור
בדל לוקר ולאהר ההצבעה, כ׳טהוא נראה
כאילו שפכו עליו קיתוז של צוננים. דומני
שהייתם צריכים לשים תמונה זו של בינ׳י
בשער, כי היא מסמלת יותר מכל את מפלת
ברוך הירש, תל־אביב
מפא״י.

תרדמה דקרן ד,קיימת

במעט ולא יכולתי להאמיז למקרא הבהבה
״שוד בראש ההר״ (העולם הזה .)1118 לדעתי
מאפ״יז סיפור זה את יחסנו לא רק
אל המיעוט הערבי היושב בתוכנו אלא כלפי
שכנינו בארצות־ערב. איד מקוים מנהיגינו
שאי פעם נוכל לחיות בשלום אתם, כשספורי
זוועה כאלה המתממשים לעינינו יום־יום,
יעברו מאב לב! בקרב הערבים ויעבירו לדורות
את השנאה ליהודים שאינם יודעים
לשמור על דיברתם.
פנחס שחר, חיפה
שבטנו, שבט הבידואים שוכז ככפר ערב
אל זבדט כבר מאות בשנים, ומעבר את
אדמות המקום ורועה עליהז את עדריו. מאז
הקיפו אניטי הקרן הקיימת את בתינו בשתילים
איננו יכולים להחזיר את עירינו הביתה.
הם אפילו על הקוז״ט לא ריחמו,
ונטעו את כל שטח בית־הקברוח, כולל הקברים
עצמם. אנו שואלים: האם האורה הערבי
בישראל הוא הפקר? האם רשאיה הקרן ה
להאמיז
בממשי־י־ וזוהי מעי; הצבעת אי-
אמוז. במפ׳טלה.
חזקיהו הנגדי, ירושלים

מצפון ׳מתיי

באיזו חוצפה אתם מעיזים לכנות את
המשורר איתרמז כשיכור וב׳טתוי (העולם
הזה?)1118 מי נתז לכם את הזכות לכד:
י. כנעני, תל־אביב
המדע — המגדיר כשתוי אדס שרווה יין
מד כדי בלבול־חוטיס.
נדהמתי לקרוא; על פרשת נתז אלתרט:
כ״מועדוז ההיאטרוד. אי 1וו הפעם הראשונה
שמניעיה לאזני שמועות על התנהגות
מעיז זו של האיש, חסכונה בפי רבים בשס
מצפון־האומר. ברצוני לשאול מנין נוטל
אלתרמן את הא!מ־ז להטיה מוסר לאיורים.
בעור שהוא צריך להטיה מושר קידם כל
לעצמו.
ח. נשר, וזל־אביב

הגשמת דחק

הנני מברר אתכם על הכתבה בעני! נטישת
ישובי הספר (העולם הזה .)1117 עלי
לצייז שהדיון היה מאוד איביקט־יבי ומעמיק.
כאהד ממיסרי הקבוץ הראל והנרו,
אני רוצה לרוסיה כמה העדות. אני בז
משפחה ציונית, מחלוצי העליה השלישית.
מובן שהתחנכתי מגיל צעיר ברות חלוצית.
הגעתי לתנועת ה-טוטר הצעיר ונעשיתי לאהד
מבוגר היה אז ברור ומובן לי שאצ־טרה
לטשק-ספר חד׳ט. בשנים הראשונות לשהותנו
במיטק, הורי, משפחתי וכל חברי
התגאו בי והעריצו אותי. בכל הזדמנות שהגעתי
העירה, שאלו בעניז וברצינות על
התפתחות דמשק והחברה. בקיצור, להיות
קיבוצניק בימים ההם היה דבר מכובד ונביי.
אי! אני סוציולוג אך אני חושב שמעניין
לחקור את השתלשלות הענינים בשטח זה.
י,פ בעיני הורי ונם בעיני חברי העירונייב
ירד לאט לאט. ערכו של איש הקומונה. אני
זוכר אפילו את היום בו קפצתי העירה
ופנ׳טתי חבר שצעק לקראתי :״הלו, איכר.
מה שלום חפרוה שלד? עד מתי עוד תשקע
בבוץ?״ אתרי משפר שנים נוכחתי שהמצב
עוד יותר נריע. לא רק חברי הותיקים והורי
התקיפוני. מהם הייתי מוב! לשמוע הכל.
הם היו משוכנעים, ומשוכנעים ער היום.
שהדהד •טלי היא ישרה וטובה, אר נוכחתי
לדעת שהדור הצעיר, שלא ידע את יום־.
שלא למד את ערד חקבוץ ומשק־הספר נעשה
ממש אויב דרבנו. ילידי הארץ נעשים ל׳טו•:
אי בני המשקים, חם לא מחשיבים את דרכי
ההגשמה אפילו כעבודת־דחק. כולם רואים
את בני הקביצים כפרזיטים ובטלנים. בסוד
גם אני עזבתי.
מתביש אני בפני עצמי ובפני חברי. אני
חושב שאחת הדרכים לשנות את פני הדברים
ולההזיר את בבור הקומונה היא
תינור הנוער לערכים שבין היתר גם אחב
לוחמים יעדם. אני מקוה שתמשיכו לא רק
בקביעת עובדות כי׳אם נד־טפת
מוסר בכיוון זה.
יוסף ק. שכונת בורוכוב.

:שיקה משוחזרת

לכתבת ״הטרור בכתר, ה׳ ״־
(העולם הזה )1113 מצורפות
תמונות עם הסברים. באחת
התמונות מופיע בני, עודד
סלפטר, תלמיד בתה ד׳ בבית
הספר התיכוז חקלאי
בפרדם חנה, כשהוא מאלץ
תלמיד צעיר טמנו לנשק
עמוד. אם חיתו! כוונתכם
לביים טרור ביו התלמידים,
היה עליכם לציין זאת במפורש.
בני לומד בכיתה ד׳
•טל אותו מיסד, כך שלא
היה לו קשר לעניז. ההתעללות.
מהתמונה מתקבל הרושם
שבאמת קרה תדבר.
בתור אדם הפעיל בהרבה
מוסרות צבור, נרמח לי
התמונה אי־כעימות רבה.
פונים אלי סכל צר ושואלים:
״מה קרה לנער?״ מאחר והוא
ידוע כנער חביב ומוכשר
ונוח לבריות. אפילו מ־ניו־יורק
הניע טכתב סב;־
משפחה, אשר תעתוז הניע
אליו ואשר לפי תכנו מתקבל
הרושם שהנער התפרע
הנער עצמו מדוכא ־מאוד
ותושיט אני לתוצאות.
ו. סלפטר, תל־אביר
התמונה בה נראה עודד
סלפטר מכריח תלמיד לנשק
עמוד (ראה תמונה) ,נמו
תלמיד סלפטד כתמונודהשיחזזר
!שאר התמונות שוזופיפו נכתבה
זו, היא שחזור של מאורעות ולא
קיימת להפוד ליער את אדמותיו של כפר בו
יושבים מאות אזרחים ישראליים? האם אי!
צולמה בשעת המאורעות. דבר זה צוין בדי
הרים שוממים ליער? האם סובלת ישראל
מותר פירוש, וברור לבל קורא סביר. אין מקום
מעודה אדמות חקלאיות, נד שהכל
כשבאים לנ-טל אזרח ערבי?
לדבר על דכאון הנסר, שעה שהוא עצמו
זבז־אט
מיוזמד עלי חסן, ערב
התנדב לשחזר את המאורעות שאתנו, ועז־
...ע ד עכשיו לא ידעתי מדוע ממש־יד בהם השתתפו מזיבן וערים אחרים.
בני לתרום לקרז־הקיימת, חשבתי שהיא לא
עושה דבר. לפי כתבתכם על שוד אדמות עושים הבימאים נרגעתי. נוכחתי שלפחות
טרוף צבעתי
משהו בכספי.
בעמוד האחוז! ׳טי עתונכם האחרון (העוגיורא
פלאי, באר־שבע
לם הוה )1118 פירסמתם תמונות של ציורים
תחת הכותרת: מי כאז נורמאלי״
הצבעת אי־«נזון
היא שאתם בטת לא. איר
אני מזדהה עם דעת העתוז בעני!
הה*ט -בדי כד באמנות, ולחשו
תלבות במרחב ובנקודות אחרות, אד נדמה
משוגעים עם חממו
לי שלא שמתם את הדגש על רוח
העם אתבמיה רק אנשים שאיז לה
דה מספקת. העורר לא ניתח מספיק
בת׳טיבות שיש לעשות מעשיה וידאל
חשיבות שברוח. לא דנתם
ורוגז.
ברוח האמיתית המפעמת בלב העם המתחדש
בארצו. לא שמתם את הדניט על חוסר־האמונה
המדאיג שפשה בקרב רוב אזרת•
המדינה. חוסר־אמונה ות מתבטא בכד שאאולי
בגלל זה
פילו דבר קדוש במו העזדה לעליה, לא
תמונות הנורמאל
עורר את העם. עובדה זו רק מוכיחה ער
להיבז הנענו. היא מוכיחה שהפעם הדל העם קורא גלוקל

אדם העוזב ארץ
אחת ומשת-
קע כארץ אח-
רת, נקרא מהגר.
ואילו יהודי
העוכר להשתקע
כישראל, נקרא
עולה. זהו
מושג עתיק, ש*
כו מתמזגת ה
עליה-לרגל לארץ
הקודש, וה
עליה הטופוגראפית
ציונה,
להרי ירושלים.
טכעי הוא כי
יהודי המכצע
פעולה הפוכה -
עוזכ את ישראל
כדי להשתקע
כארץ אחר
ת -ייקרא יד
רד. מלה זו, כ־
,סליחה אדוני, אפשר לדבר עם מר ברגר?״ ״לא אדוני, נזר ברגר עזב את הארץ לפני
שנתיים*.
,הצטלמתי כאן לפני שלוש שנים ואני צריך העתקים של התמונות. אתה יכול לעשות
לי בבקשה?״ -לא, אני מאד מצטער. בעל־הבית הקודם מכר את החנות ונסע לאוסטריה.
אני לא יודע מה עשה מהפילמים.״
גש לד״ר אוברהאוזר. הוא רופא מצויין. טיפל בילדים שלנו כשהיו קטנים.״ ,אוברהאוזר?זה שהיתח ־לו קליניקה בכרמל? הוא יושב מזמן בהאמבורג.״
,סה עם יוסקה הרשקוביץ׳ הממזר? מזמן לא ראיתי אותו הו, הו, נם לא תראה
אותו כל כך מהר. הוא עכשיו מיסטר ג׳ף הארינגטון מטורונטו.״
מי בארץ לא שאל שאלה כזו וקיבל תשובה דומה? הצלם, החייט, הפקיד, עורך־הדין,
הרופא ונהג־המונית — אין איש מהם שלא חיסל את עסקיו, נטל את משפחתו, החליף את
כספו בצורה זו או אחרת למטבע־חוץ, ועזב את הארץ. לעתים כתב בפירוש על בקשת
היתר־היציאה, :יורד״ .לעתים קרובות יותר רשם בטופס אחת ממאות סיבות מדוע הוא
נוסע: ביקור משפחתי, טיפול רפואי, השתלמות מקצועית, ניהול עסקים, לימודים.
לפרקים, זוהי גם הסיבה הכנה ליציאתו מן הארץ ורק בחוץ־לארץ השתנתה דעתו.

ך• הגירה הינה תופעה טבעית בהחלט. גם בארץ שרוב תושביה נולדו בה ואשר
} | רבבות נימים והרגלים קושרים את התושב למקום מושבו, קיימת תנועת הגירה
מתמדת. בארץ, אשר מרביתה המכרעת של אוכלוסייתה נדדה אליה ממולדת אחרת, מחייבת
המציאות כי תנועת ההגירה ממנה תגדל פי כמד, גם בישראל, זוהי תופעה טבעית —
טבעית אך מזיקה. כי יורדי 3אנשים אשר לרוב כבר הספיקו להיקלט בכלכלת הארץ,
המעורים בחברתה ואשר יכלו לתרום תרומה חיונית לפיתוח חברתה, כלכלתה ותרבותה.
ואילו העולים החדשים זקוקים עוד לשנים ארוכות של תמיכה, הדרכה וטיפול עד אשר
יהיו מסוגלים להפוך לגורמים פעילים בחברתם החדשה. כי העולים אומנם ממלאים את
מקום היורדים במאזן הסטטיסטי של אוכלוסיית הארץ — אך ברמתה הכללית של
האוכלוסיה, אין הם מסוגלים להוות פיצוי.
במשך עשר וחצי השנים של קיום המדינה עזבוה כמעט 100 אלף תושבים יהודיים
(ליתר דיוק ,)96.467 :אשר הצהירו במפורש כי הם יורדים לצמיתות. תחילה, היה זה
זרם זעיר — כמעט אפסי — לעומת העליה ההמונית. בשנת ,1948 למשל, עלו כ־ 120 אלף

יהודים, ואילו מספר היורדים הגיע ל־ 1040 בלבד. כלומר 3 :יורדים מתוך כל אלפיים

תושבים שהיו אז בארץ•.

לשיא הגיעה הירידה לפני שבע שנים 13 :אלף יהודים הצהירו בצאתם את הארץ
כי הם יורדים. היה זד, כאילו עשרה מתון כל אלף חושבים בארץ קמו ועזבו אותה
^!צמיתות• ויחד עם התגברות הירידה, ירדה העליה. בשנה האחרונה, שנת , 1958 הראה
ההגירה, כי לעומת 26 אלף עולים שהגיעו ארצה, היגרו ממנה 8200 יהודים.
ןמר: על כל שלושה עולים חדשים שהגיעו ארצה, עזב את הארץ תושב ותיק אחד,
8עהיר בפירוש כי הינו יורד•

י הם האנשים אשר עזבו את הארץ? האמנם היו אלה עולים חדשים, שהשתמשו
במעברות הסוכנות ובשיכוני העולים כתחנות־מעבר אל ארצות הגירה נכספות יותר?
>מא היו אלה עולים אשר התייאשו במהירות פחדנית מן הקשיים הכלכליים שנערמו
בג יצונם להיקלט בארץ, או אולי יהודים רכרוכייט שלא יכלו להסתגל למתח הבטחוני
של ..jלדתם החדשה?
הסטטיסטיקה הרשמית של ממשלת ישראל עונה: לא. היורדים, ברובם, המכריע, לא
היו עולים חדשים שעזבו אחרי שהות של שנה־שנתיים, או אפילו ארבע שנים, בארץ.
אם כן, מי היו היורדים? השנה האחרונה 1957 אשר סטטיסטיקה רשמית קיימת
לגביה בעניין זה, מספקת חומר מהמם למחשבה. כי מתוך 6039 יורדים באותה שנה,
היו 1330 ילידי הארץ 753 .יורדים נוספים עלו ארצה לפני מלחמת העולם השניה!
389 יורדים נוספים נמנו בין אלה שהצליחו לעלות ארצה בעצם ימי מלחמת העולם
השניה ובשנים שבאו מיד לאחריה. כלומר: כמעט מחצית היורדים בשנת _ 1957 היו
אנשים שנולדו בארץ או היו בה לפני שנורה הכדור הראשון של מלחמת העצמאות —
״וותיקים״ לכל הדעות והמובנים! אנשים שלבטי הקליטה והעליה היו מזה 11 שנה
לפחות מאחוריהם! אנשים בעלי עבודה ודיור, בעלי עבר אזרחי ארוך בארץ, שעברו
בישראל את מלחמת תש״ח ושראו את המדינה נולדת. עולים חדשים ממש, אשר ישבו בארץ
פחות משש שנים, היוז אחוז קטן מאד מבין היורדים. בשנת .19.5% — 1957

מוכנה המודרני־,
לא חדדה עדיין
למלון גור. אף
ככל ספרי הממשלה,
כעתד
נות וכרומניס,
זוהי מלה מקד
כלת. ובכל זאת,
קשה לקבוע את
הגדרתה המדד
ייקת של מלה
זו. המלה, כפי
שהשתרשה כפי
העם וכפי שהיא
משמשת
כעמודים אלה,
כוללת אנשים
שעזכו את הארץ
לצמיתות
וכאלה שרק העתיקו
את מד
שבם למשך תקד
פה כלתי־ידועה.
מספרים אלד, מוכיחים, ללא צל של ספק, כי תנועת ההגירה בארץ (עליה־ירידה) אינה
מוגבלת לחלק מסויים של האוכלוסיה — ,לאותם עמים חדשים המנסים שנה־שנתיים את
מזלם בארץ החדשה, והמוכנים בכל רגע ליטול שוב את צרורותיהם ולנדוד לארץ אחרת —
כי אם היורדים הם ילידי הארץ 22%או וזתיקים שעלו ארצה לפני קום המדינה
( •)35%אחוזים אלה, שכוחם יפה לגבי שנת ,1957 מתאימים כמעט במדויק גם למספרים

של כל תשע שנות חייה של המדינה.
^ מרוקאים״ הינם כיום מושג בפני עצמו בישראל. לראשונה הופיעו בהמוניהם
בתחילת , 1949 כשמלחמת העצמאות הגיעה לשלבי הכרעתה. הצעירים היהודים,
ילידי מארוקו, תוניסיה ואלג׳יריה רוכזו באלפיהם במחנות בצרפת, וכעבור ימים ספורים
כבר מילאו את שורות צה״ל שהקרבות הראשונים רוקנו את שורותיו במידה מסוכנת.
גדודי הגח״ל תפסו את מקומם של פלוגות פלמ״ח וחי״ש מדולדלות, ובשלבים האחרונים
של המלחמה ומיד לאחריה היוז הם את עמוד־שדרתו של צה״ל.
אמרו עליהם אז כי הם אנשי־תגר, כי הם הרפתקנים, כי אינם חומר יציב. אך תמו
הקרבות והחלו השיחרורים ההמוניים מצה״ל, נפוצו מפה לאוזן סיפורים על. המארוקאים״
העוזבים את הארץ ברבבותיהם, וחוזרים לצרפת או לארצות מוצאם. והנד, באד, הסטטיסטיקה
הממשלתית הרשמית ומוכיחה כי אין זאת אמת. בשנת השיא ( )1949 הגיעה הירידה
לצפון אפריקה ל־ 1660 יורדים, לעומת 3800 יורדים אשר עלו לישראל מארצות אירופה.
מאז התחזקה נטיה זו: מספר היורדים ממוצא אירופי גדל והולך, בעוד שמספר
היורדים ממוצא אפריקאי או אסיאתי (פרט לילידי הארץ) הולך ומתמעט. לפני שנתיים
כבר הראה המאזן כי היורדים האירופיים היו רבים ששת מונים מן היורדים המזרחיים.
פרט נוסף לגבי אותה שנה: בעוד שרק יורד אפרו־אסיאתי אחד עזב את הארץ לעומת
כל 56 עולים שהגיעו מארצות אלה, עזב את הארץ יורד אירוסי אחד לעומת כל שני עולים
שהגיעו ארצה מאירופה.

**וצאם של האזרחים העוזבים את הארץ הינו, כך מסתבר, גורם חשוב במכלול
) Jהגורמים הדוחפים אותם לירידה. כי עולה מעיראק אינו יכול לשוב לארץ מולדתו,
ותרבותו המזרחית מקשה עליו קליטה בארץ אירופית או אמריקאית, שם יושב קיבוץ
יהודי שהוא ברובו ממוצא אירופי. ואילו תושבים ממוצא אירופי (גם ילידי הארץ),

אשר שרדו להם קשרים משפחתיים עם אירופה ואמריקה, יכולים להתגבר ביתר קלות
על המכשולים הכלכליים הראשונים הנערמים בפני מהגר בכל ארץ חדשה.
הדבר משתקף בבירור ברשימת הארצות, אשר בהן משתקעים היורדים מישראל: ארצות
אשר הכניסה אליהן מוגבלת, או שהיציאה מהן קשה ומי שיצא מהן פעם אינו שש לשוב
אליהן, מושכות רק אחוז קטן של יורדים. כך, למשל, מתוך 532 ישראלים שהצהירו
בחודש ספטמבר שעבר (האחרון שיש לגביו פירוט כזה) כי הם יורדים, התחלקה הירידה
בצורה זו:
• לאסיה (תורכיה, איראן, קפריסין ואחרות) 14 :יורדים.
• לצפון אפריקה (תוניסיה, אלג׳יריה, מרוקו) 2 :יורדים.
• אירופה, לעומת זאת, מושכת הרבה יותר יורדים, מאחר וחלק גדול מהם עלה
מאותן ארצות, או שקשריו המשפחתיים שם מקלים את קליטתו. הפירוט:
פולין 5 :יורדים! יוגוסלביה !1 :גרמניה, אשר חוקקה חוקים מרחיקי־לכת בעזרה
למהגרים יהודיים ! 12 :אוסטריה !5 :הונגריה !6 :בריטניה !10 :ארצות סקנדינביה! !3
צרפת !26 :איטליה .8 :בסך הכל פנו 16%מן היורדים של אותו חודש לאירופה.
• אמריקה קלטה את חלק הארי של היורדים באותו חודש 411 :יורדים, היינו 78.3%
מכלל ההגירה מן הארץ בפרק זמן זה. הפירוט:
קנדה !18 :ברזיל !34 :ארגנטינה ! 13 :ארצות דרום־אמריקאיות אחרות ! 17 :ארצות־הברית:
62.7%( 329 מכלל הירידה).

יהםהיורדים? מה שמותיהם, מקצועם, עברם וסיפורם של האנשים העומדים מאחורי
Uמספרים יבשים אלה של הסטטיסטיקה הממשלתית? מדוע עזבו את הארץ, לאחר שחיו
ויצרו בה במשך שנים ארוכות? העולם הזה בחר בכמה מן הישראלים אשר עברו לגור
בארץ־ההגירה הגדולה ביותר — ארצות־הברית וקנדה — ומגיש את סיפוריהם בעמודים
הבאים. הם מהווים עדות ראשונה על הגורמים העיקריים לאחת התופעות המדאיגות ביותר
במדינה.

אדה הם היורדים
* Vישמהגרי קיבוץ מעברות, על כביש חיפה־תל־אביב, לא העלה בדעתו כי גד גולדמן
\ fמתבונן לעזוב את הארץ. החבר הוותיק, שהגיע לקיבוץ השומר הצעיר לפני 20 שנה,
במסגרת עליית־הנוער מגרמניה, נראה כסלע איתן שאין מקעקעים אותו — אחת מאבני־היסוד
שעליהן בנוי המשק.
הוא היה נשוי ואב לשני ילדים, בני ארבע ושבע, שימש עד לפני כשנתיים כגיזבר
הקיבוץ. כאשר השתחרר מתפקיד זה, היה זה כדי לקבל תפקיד אחראי לא פחות: מרכז
אזורי בחברת חריש, מטעם קיבוץ מעברות.
בתחילת השבוע שעבר התייצב גד במזכירות המשק, הודיע לפתע על כוונתו לעזוב את
הקיבוץ. הוא לא פירט מה בדיוק תוכניותיו לעתיד! רק נטל את משפחתן ויצא• כעבור
י ימיים הגיע מיברק למזכירות המשק: משפחת גולדמן עזבה את הארץ, בדרכה לארצות־הברית.
שם מחכה לגד אחיו! בעזרת הפיצויים שהוענקו לו מכספי השילומים מגרמניה
ינסה חבר הקיבוץ לבנות לעצמו חיים חדשים.
מדוע עזב? השיב על כך השבוע חברו למשק של גולדמן :״השד יודע.״ הרחיב אחר:
״לא היה מבסוט כנראה. האוירה בארץ בכלל — וגם בקיבוצים — השתנתה כנראה והוא
?א היה מוכן להמשיך בתנאים אלה. ביחוד כשלרשותו עמדו לפתע סכומי־כסף גדולים
מהשילומים. הוא בחר בדרך הקלה׳ .
את הסידורים לקבלת כספי השילומים עשה גולדמן לפני ארבעה חודשים, עת שהה

קליפורניה, שם נשא לאשר, חברת־הגנה ירושלמית, לשעבר אחת מפקודיו, שהיא כיום
בעלת בית־מסחר לתכשיטים. בשנה הבאה הוא מתכונן לשוב ארצה.

מתן ראגשי שלומנו

מונטריאל שבקנדה אפשר לפגוש את יצחק בנבנישתי, איש־עסקים מצליח המתמחה
מזה שנים בסחר־קרקעות• עד לפני קום מדינה ישראל היה בנבנישתי אחד הסוחרים
הידועים של ארץ־ישראל, ייצג יחד עם אביו את חברת נורות־החשמל טונגסראם. קמה
מדינת ישראל, ועסקי הייבוא שוב לא היו נחלתם של הסוחרים הוותיקים. הוקמו גם מפעלים
מקומיים לייצור נורות, ושוב לא היה צורך בסוכני טונגסראס.
בנבנישתי ביקש להיות סוכן־מכירות של מפעל מקומי! אך לא ניתן לו .״יש לי רק
אפשרות אחת,״ סיפר אז למכריו ,״או לשבת כאן ולגווע, או לעזוב. כי עכשיו נותנים רק
לאנשי־שלומנו.״ הוא בחר בדרך השניה. מתוך כוונה לשוב ארצה באחד הימים לא מכר את
הבית השייך לו, ברחוב החשמל בתל־אביב.

צדק לפי ברטים מפלגה

ו צ או תההרס שנזרע בשורות המשטרה,
בימי יחזקאל סהר, פזורות
כיום על פני העולם כולו• בארצות־הברית
לבד יושבים למעלה מתריסר קצינים שנואשו
מן האווירה והתנאים השוררים במשטרת
ישראל, פשטו את מדיהם ואת אזרחותם
הישראלית והיגרו. זאב פרומרמן, לשעבר
מפקח ראשון, הוא אחד מהם.
פרומרמן, כיום בן ,45 עלה מאודיסה עם
הוריו בהיותו בן .10 הוא למד בפנימיה החקלאית
במקווה־ישראל, ובמשך תקופת־מה,
אחרי סיום לימודים, עבד כנהג מונית בחיפה•
ב־ , 1936 כאשר פרצו המאורעות, התנדב
לפי צו המוסדות הלאומיים למשטרת המנדט.
תחילה שירת כנהג במשוריין, עסק בתפקידי
סיור ולחימה בכנופיות הערביות. אך
פרומרמן בעל המרץ לא הסתפק בישיבה ליד
ההגה; הוא עבר למשטרת הרוכבים, הצטיין
כרוכב מצויין וכאחד החוקרים הטובים באזורי
הכפרים הערביים והעבריים כאחד.
הוא שלט היטב בשלוש השפות הרשמיות
(אנגלית, ערבית, עברית) ,הועלה לדרגת

סמל שני• עם קום משטרת ישראל החל
מארגן את הקמתה של נפת התיכון בחדרה,

זכה לדרגת קצין. הוא עבד במרחב זכרון-

יעקב־חדרה־כרכור, הועבר כעבור כמה שנים
צפונה, לנפת עכו.
באותה תקופה הוקמו קיבוצים וישובים
עבריים חדשים בגליל העליון, ואלד, החלו
דוחקים את רגליהם של הרועים הערביים,
אשר היו רגילים לעלות עם עדריהם על
אדמות שהיו עד אז ערביות. כדי לגרשם
מאדמות אלה, נהגו אנשי המשקים לירות
על העדרים. כאשר היו מתלוננים בפני קצין
המשטרה אריה דיאמנם, בעצמו איש קבוץ,
נתקלו תמיד בקיר אטום.
באחד המקרים פתח שומר של אחד המשקים
באש על עדר ערבי כדי לגרשו, הרג
פרה. זהו פשע, המוגדר בחומרה רבה בחוק
הפלילי. המפקח זאב פרומרמן עשה את המוטל
עליו, עצר את היורה והחרים את
נשקו. אנשי המשקים העבריים באיזור געשו,
זאב פרומרמן שירת עשרים שנה במשטרה.
שבתי אקרמן, לשעבר חזן בבית־הננסת הגדול בתל־אביב, יושב דרשו את שיחרור העצור. אך השוטר הותיק
כאשר הסתכסך !עם מפקדו, על רקע מילוי
1 11111 עתה בדטרויט שבארצות הברית. החזן המעולה ירד סן הארץ עמד בשלו, הביא את חבר הקיבוץ לבית־ התפקידו
כחוק, הורד בדרגה, כיום הוא פקיד בניו־יורק.
לא רק מחמת התנאים הכלכליים, אלא גם מחוסר היחס שמגלים לערכי תרבות• משפט• אולם הוא לא ידע כי כאשר חתם
שופט השלום על פקודת־המעצר המבוקשת,
היה זה כאילו חתם על סוף הקריירה המשטרתית של פרומרמן.
באירופה בהיותו חבר קיבוץ. בטרם צאתו סוסית מן הארץ, הספיק לקבל כאלף ל״י, על־בעל
המשמר הופיעה כתבה נגד מעשהו של קצין המשטרה! משקי הסביבה נשבעו לא
חשבון משכורתו מחריש, השייכת לקיבוץ.
לסלוח לו על המעשה! מפקדו אריה דיאמנט, שהתערב לטובת העצור, לא הסתיר את

איבתו לפרומרמן. בהזדמנות הראשונה העמידו למשפט משמעתי, על העלבת שוטר. המשפט
מו סרעס קי ם פגו ם
התקיים בפני המפקח הכללי יחזקאל סהר! במקום שני הכוכבים שהיו על כתפו בהיכנסו
למטה, יצא פרומרמן עם שלושת הסרטים של סמל על שחדלו.
* ^ ברהםתהומי הוא אחד ממיסדי האצ״ל. כל ימי בגרותו שירת במחתרת, תחילה
פרומרמן לא יכול היה לשאת את העונש, שנראה לו כנקמה על כי פגע באינטרסים
\ ! כמפקד ראשי של האצ״ל ומאוחר יותר כאחד מעמודי התווך של ההגנה, נחשב לאחד
מקודשים. הוא התפטר מן המשטרה, עבר לנהל את חנות התמרוקים שהוריש לו אביו,
מאנשי הצבא הגדולים בארץ. רוב מפקדי ההגנה, האצ״ל ולח״י היו חניכיו. רק לאחר קום
ברחוב אלנבי בתל־אביב. אך אחרי שנות השירות הארוכות, לא נראתה לו מכירת שפתונים
המדינה פנה לעסקים. היתד, לו באותם הימים תוכנית: להקים בית־משרדים גדול במרכז
כתכלית לחיים. הוא שקע בעגמת־נפש, החל סובל ממחלות שונות.
המסחרי של תל־אביב, על מיגרש שהיה שייך למשפחת בנין. כיום עומד שם בית רומאנו,
לתקופה קצרה, בימי מיבצע סיני, שוב נראה איתן ותכליתי. הוא שירת אז בצה״ל, זכה
פסאג׳־הענק ׳הראשון של תל־אביב. את ההון הדרוש לרכישת המגרש והקמת הבנין הבטיח
לאות סיני. אולם משהוחלט על הנסיגה ארז את האות בקופסה נאה, החזירו לנשיא
על־ידי אירגון קבוצת בעלי־הון ידועים.
המדינה .״קיבלתי את האות עבור כיבוש שטחים,״ כתב ,״עכשיו שהשטחים הלכו, אין טעם
בין קבוצת המשקיעים לבין בעלי המגרש הושג הסכם. אולם לפני שאפשר היה לבצע
להחזיק באות.״
את העיסקה הובא העניין לניסוח חוזה כתוב, על־ידי פרקליטה של משפחת בנין, שמונה
לפני שבעה חודשים חיסל הקצין־לשעבר את עסקיו, היגר לניו־יורק, לעבוד שם כפקיד
כעבור זמן לתפקיד דיפלומטי חשוב בשרות־החוץ הישראלי. אחד השותפים, חיים ליבוביץ,
בחברה מסחרית. לפני צאתו הסביר למכריו :״כאן הכל הולך לפי כרטיס המפלגה. גם
בעל בית־חרושת יעץ הזית, ברגע של רוממות־רוח, סיפר לפרקליט על תוכנית הפסאג׳.
הצדק. אם אשאר כאן אתנוון ואמות!״
הפרקליט האזין ברו,ב אדיבות, וכאשר הגיעה השעה לערוך את הדברים בכתב דחה זאת

למועד מאוחר יותר: כי כבר הגיעה שעת תפילת מנחה והוא היה צריך להתפלל בביתי
ידידותבמ קו םהגכ ון
הכנסת.
מן הפרקליט עברו פרטי העיסקה לידיעת אחיו, איש־כספים מפורסם בירושלים, זה תפס fanצץמשטרהאחי, היושב כיום בארצות־הברית הוא יוסף שטייגר ,43 ,אשר עלה
/מפולין לפני 24 שנה. הוא הגיע לירושלים כסטודנט, למד בפקולטה למדעי־הרוח עד
את גודל האפשרויות הטמונות ברעיון, החל מגייס קבוצת בעלי־הון שניה שתרכוש את
י פרוץ מאורעות .1936 ואז, כמו פרומרמן, התגייס למשטרה. הוא עלה לדרגת
המגרש ותקים עליו בנין משלד״ וכך היה. הקבוצה החדשה רכשה את המגרש, בית רומאנו
סמל זמני, הועבר לעמק יזרעאל כדי לעזור באירגון יחידות הנוטרים שהופקדו לשמור על
קם לתפארת ואברהם תהומי נחל אכזבה מרה — לאו חדקא בשל אבדן מקור פרנסה, אלא
הישובים העבריים. עם קום המדינה זכה לקצונה.
בגלל מוסר־ר,עסקים בו נפגש.
יוסף שטייגר התגאה בכך שהוא איש מקצוע. בשעות הפנאי תמיד נראה שקוע בספרי
קודם לכן אף ניסה תהומי למצוא עמדה מתאימה במערכת הבטחון או בממשלה אך לא
לימוד משטרתיים, ובביצוע תפקידיו היה ידוע כקפדן מעל למקובל. סיפר עליו השבוע
מצא לפניו דלת פתוחה, בשל עברו. הוא עזב את הארץ במרירות, גר כיום בלוס־אנג׳לס,

הקצין

אחד מחבר ו לעבודה :״הוא עבד טוב מאד. אולי טוב מדי. כל פעם היו מטילים עליו
עבודות אירגון, שבהן נדרש ליצור יש מאין• וכשהיה גומר להעמיד את העניין על
היו מביאים קצין אחר, שהיה עולה בדרגה. מסכן, פשוט לא היו לו ידידים ב מ קוו ת

הנכונים. לא היה לו זמן לטפח ידידויות כאלה.״
פעם אחר פעם ביקש העלאה בדרגה, או לכל הפחות את הרשות להמשיך ולהתקדם
במקום עבודה קבוע• תחת זאת הועבר מחיפה לעכו, ומשם שוב לחיפה. אך חור לחיפה,
תפס את מקומו בעכו קצין חדש, שמיד הועלה בדרגה. היה זה הקש ששבר את גב השוטר
,ובמי• הוא ביקש את חופשתו השנתית של חודש ימים ־ותוססת של חודשיים חופש
ללא תשלום, נסע לקרוביו באמריקה. כעבור זמן קצר הצטרפו אליו גם אשתו ושני ילדיו.
תמו שלושת חודשי החופשה, ושטייגר לא התייצב במטה משטרת חיפה. במקומו הגיעה
ל״ י׳ב ליי ״ ה היטב• בזהירות הסירו המפקדים את חותמות השעווה, גילו בחבילה
את מד ו של שטייגר, בלוויית מכתב התפטרות והודעה כי הוא לא ישוב עוד לישראל.

ליטרת כשר כנמל

ף מד שני הקצינים הקודמים, דחף היאוש את מפקח ראשון הו ר ס ^זקל « 3ל ל £5 £ £
Wישראל, לאמריקה. הוא עלה מגרמניה לפני 25 שנה, בהיותו כבר בוגר בית־ספר תיכון.
הוא התגייס למשטרה ב־ , 1936 היה אחד הבלשים המוצלחים בחיפה, שם עלה לדרגת סמל.
לפני^תום המנדט הועלה לדרגת קצין — ולא זז מדרגתו במשך כל תקופת שרותו במשטרת
זקס התמחה במרוצת השנים בחקירות כלכליות, שירת כראש האגף הכלכלי במשטרת
נמל חיפה. בתפקיד זה הוטלה עליו אחת השליחויות הסנסציוניות ביותר בתולדות העסקים
המפוקפקים בישראל. היתה זו שליחות אשר נועדה לתפוס מקום חשוב במשפט עמוס
בן־גוריון. השליחות: חקירת הברחות־המטבע של חברת אירס״ו, בה היו שותפים חבריו-
לכוסית של עמוס בן־גוריון, המיליונר שלום ליגום ואיש־העסקים ישעיהו ג״שייקה״)

זקם הצליח לגלות חלק ניכר מן העיסקה הבלתי־כשרה, חזר ארצה מרוצה מהישגו הבלשי.
כי למרות הוזתק הרב שהיה לו בענייני פשעים, עוד היה תמים. פרטי פרשת אירס״ו
הגיעו לידי שורת המתנדבים והעתונות, ומפקדיו של זקס במטה הארצי חשדו בו כי הוא
אשר הדליף את הידיעות. הוחלט לחסלו.
לפי הוראת המטה עקבו בלשים מיוחדים אחרי מעשיו של זקס במשך חודש שלם,
אך לא נתגלה דבר נגדו. עד אשר נעצר יום אחד במשרדו, שעה שהכניס לתיקו חצי
קילוגרם בשר. היה זה בשר שנקנה מאניית שהם, כפי שהיה נהוג מזה שנים, כאשר היו
אניות חוזרות מהפלגות ארוכות. החברה היתד, מוכרת בהנחה את הבשר שנשאר במחסנים
לשוטרים ולקצינים שעבדו בנמל, ואיש לא אמר דבר נגד נוהג זה.
שילם עבור הבשר וכי גם סגן
להברחת בשר. הוא הוכיחכי
עתה הואשם זקס בנסיון
מפקד הנפה ומפקד הנפה עצמו עשו כמוהו• לשוא. הוא הועמד לדין, ועל פי הוראות
את התפטרותו. במכתב ארוך
שוטר פשוט. זקס הגישמיד
יחזקאל סהר הורד לדרגת
שהשתרע על שני דפים כתובים במכונת־כתיבה, שפך הקצין המודח את מרי ליבו, הכחיש
כי מסר אי־פעם חומר לשורת המתנדבים, תבע לערוך חקירה בלתי־משוחדת בכל העניין,
על מנת שיתוקן העוול. אך לשוא. הוא לא זכה אפילו לתשובה.
אחרי 20 שנות שירות, ראה זקס לפתע את עולמו נחרב, שקע בדכאון נפשי עמוק.
אשתו החלה חוששת לבריאותו הנפשית, התקשרה עם קרובים בקנדה ובעזרתם היגרה היא,
בעלה ושני ילדיה.

פתק אדום ממס־חכנסה

ך י* פתק האדום!״ השיב ברגר, לשעבר יבואן תל־אביבי וכיום בעל עסק פורח של
Iיבוא־יצוא בניו־יורק, כאשר נשאל מה דחף אותו לרדת מן הארץ .״כל יום הייתי
מקבל פתק אדום נוסף — הודעה לתשלום מס־הכנסה, או הודעת עיקול, או הודעה לשלם
לחברת החשמל פי שניים יותר מאשר שילמתי אי־פעם בחיי. זה הגיע לידי כך, שכבר
פחדתי לפתוח את תיבת הדואר שלי, מפחד הפתקים האדומים.״
לברגר אין כל טענה כלפי הארץ. להיפך, הוא אינו שוכח כי הגיע ערב מלחמת העולם
השניה מאירופה כמעט בחוסר כל, וכי הצליח לעבוד ולשגשג במולדתו החדשה .״בפרינציס,״
הודה ,״אני עדיין ציוני. אני עדיין חושב שהרצל צדק כשאמר שהיהודים צריכים להקים
את מדינתם. אבל בבקשה, שיעשו זאת עכשיו בלעדי. לי אין יותר עצבים לממשלה יהודית.״
הציונות אצלו. היא כנה לחלוטין, ושמו של ברגר נמצא כמעט בכל רשימה של תורמים
יהודיים למגביות הישראליות השונות. אפילו למגבית ההסתדרות הוא תורם, על אף שבכיסו
מצוי עדיין פנקס של מפלגת הציונים הכלליים בישראל.
ברגר גמר אומר להגר אחרי הטיפול שקיבל במשרדי מס־הכנסה .״הצהרתי כמו כל יהודי
טוב מה היו רווחי, וניגשתי לשלם עליהם מס־הכנסה. יתכן שפה ושם רשמתי כסעיף
הוצאה־עיסקית איזו הוצאה שנעשתה לצרכים פרטיים. אבל לא זייפתי שום חשבון, לא
העלמתי שום הכנסה. אמרתי את האמת. ואתם חושבים שמישהו האמין לי? צחקו לי
בפנים! אמרו, ,כן, כן, אנחנו יודעים מה זה ספרים.׳ המאזנים והחשבונות שהגשנו לא
מצאו־חן בעיניהם. מבלי שהפקיד יטרח אפילו לערוך איזו חקירה בין הלקוחות שלי, קבע
שאני צריך לשלם כך וכך אלפי לירות. כמובן שסירבתי. אז התחיל משא־ומתן כמו בשוק
ערבי. זה מתאים אולי לרוכל אלטע־זאכען ברחוב היהודים בקראקוב או ביאסי, אבל לא
לממשלה של מדינה. אחרי כל פגישה כזאת עם פקידי המס, הייתי חוזר הביתה חולה עד
הנשמה. הייתי פשוט נתקף גועל־נפש. הרגשתי ממש מלוכלך. פעם אפילו תפסתי את
עצמי נכנם ישר לאמבטיה בשביל להתרחץ. אז דפקתי על ראשי ואמרתי: לא אני המלוכלך,
הם המלוכלכים!״
היתה זו הדחיפה העיקרית לברגר לחסל את עסקיו. הדחיפה השניה באה כאשר שמע
כי אזרח זרק את עצמו מחלון המחלקה הכלכלית במטה הארצי של המשטרה, לשם הוזמן
לחקירה. לא היה כמעט איש מבין מכריו של ברגר שלא דיבר על ההתאבדות .״פחדתי
שיום יבוא ואקבל מכתב מקרוב באמריקה, שיציע לשלוח לי עשר חבילות מסטיק. הצנזורה
תפתח אותן ותגיד, :זה בטח רוצה להבריח עשרת אלפים דולאר. נעביר אותו למשטרה
הכלכלית.׳ זה היה מספיק בשביל להכתים את שמי כמבריח בשוק. כי כל חקירה במשטרה
ידועה היטב לכל אנשי העסקים. ואז הייתי מגיע למצב שאהיה מוכרח לזרוק את עצמי
מן החלון או מן המדינה.״
הוא זרק את עצמו מן המדינד״ לקח יחד אתו את אשתו ושלושת בניו, אשר הבכור
שבהם סיים את לימודיו פפיסיקאי והתחתן לא מכבר עם צעירה אמריקאית נוצריה.
•Jr •Jr •Jr

מסחטת עצבים כמשרד

•וגבי ישראלים רגיס; השם מיקולינסקי הוא שם־נרדף לנעליים. יוסף מיקולינסקי,
rשיסד את בית־החרושת לנעלים והקים חנויות־פאר בתל־אביב ובירושלים, יושב כיום
במונטריאל, קנדה. את העסקים לא חיסל, מאחר ומשפחתו נשארה ברובה בישראל. אולם
הוא עצמו סיפר־ לא פעם למכריו החדשים, או לישראלים שהזדמנו לביתו הקנדי, כי לא
יכול היה לסבול יותר את גישת השלטונות אל בעלי־העסקים .״זה כמו מסחטה,״ התאונן,
״לא רק כמה לקחו — אבל איך לקחו. עד שגמרו, אם עוד נשאר כסף בקופה, הרי שעצבים
כבר ;א היו!״

אור בחדר־חושד

* S tלדון לפי אחוז היורדים במקצוע הצילום וצילום־העתונות בישראל, הרי שהעתיד
בישראל נראה להם שחור יותר מאשר פנימו של חדר־חושך סגור. רשימת הצלמים
הישראליים היושבים כיום בארצות־הברית נקראת כרשימת חלונות־הראוזה המפורסמים
ביותר של צלמי תל־אביב. הנה סיפורם של שניים מהם :
האנס ליכטנשטיין היה אחד משני האחים בעלי צלמנית פוטו רפלקס, ברחוב אלנבי,

\ « n 1של מלאי התמרוקים בחנות נחמד בתל־אביב, אותה ירש זאב
*1 1171
l l / l nפרומרמן מאביו. פרומרמן, אשר עלה ארצה מרוסיה בגיל עשר,
# IU II
וחי בארץ 35 שנה, היגר לארצות־הברית לאחר שהשתכנע ני הוקרב על מזבח המפלגות.
שעלו ארצה מאוסטריה לפני מלחמת העולם השניה. תחילה עסקו במלאכת הצילום עצמה!
אולם עסקיהם התפתחו והם עברו למסחר במכשירי וחומרי־צילום. תוך שנים אחדות,
נחשבו בין המבוססים והמשגשגים שבבעלי הצלמניות. עד כדי כך, שהאנס, הצעיר שבשניים,
שוב לא הסתפק באופקים המקומיים. מינהגם של לקוחות, אשר נהגו לעמוד על המקח,
עורר בו שאט־נפש. לפני חמש שנים השאיר את החנות לאחיו, נטל את אשתו ואת ילדיו,
הופיע בלוס אנג׳לס שבארצות־הברית. כיאה לאדם הבא להשתקע בארץ זרה, ניגש ללמוד
את התנאים המקומיים מקרוב. האנס ליכטנשטיין, בעליו הגאה של פוטו רפלקס, הפך להיות
זבן צנוע בצלמניה גדולה בלום־אנג׳לס. הוא יצא משם במהרה — מומחה למסחר הצילום
באמריקה — רכש חנות גדולה בכסף שהביא עמו לאמריקה, כיום חנותו היא אחת הגדולות
בעיר.
שם גדול עוד יותר בשמי הצילום הישראלי, היה הצלם פרגמנצ׳יק. דור הלך ודור אחר
בא באולפן הצילום שלו, ברחוב אלנבי. את חלון־הראווה שלו קישטו פניהן של כלות
מאושרות, תינוקות חשופייגוו וחיילים גאים במדיהם. עד אשר, ללא התראה או הסבר,
הוחלפה התפאורה, שהיתר. חלק קבוע של נוף הרחוב מזה 25 שנה. במקום הפורטרטים
הופיעו בדים. סטודיו פרגמנצ׳יק חדל להיות.
השם פרגמנצ׳יק נרשם, תמורת זאת, על תעודת־בעלות של בית גדול בפרברי ניו־יורק.
הצלם־לשעבר משכיר עתה דירות וחי מן ההכנסות.

פחכת גוערת עירייה

• יי מהנדסבךעמי שו ל מן נמנה על החלק ״החיובי״ שבין היורדים. בביתו במונטריאל
( | מדברים עדיין עברית, ובכל שיחה חוזרת ונשמעת התקווה לשוב לישראל, ארץ מולדתו
של המהנדס. שולמן עצמו אינו מרבה בדיבורים על הסיבות שדחפוהו לקנדה, אולם הוא
משמש דוגמה לאותם בעלי המקצועות החופשיים, אשר השכלתם הגבוהה הכשירה אותם
למלא תפקידים מדעיים גדולים, מאלה הקוראים תגר לבני־דורם ומקצועם ברחבי תבל.
״כשהייתי בא לעיריית תל־אביב לאשר תוכנית,״ נזכר הוא ,״הייתי טובע בסחבת. ועדה
פה, ועדה שם, עומדים על כל פרם קטן — ובסוף כל אחד בונה כרצונו. כאן במונטריאל
הכל מהיר ואדיב. גם אפשרויות העבודה מעניינות יותר, נרחבות יותר.״ כיום נחשב המהנדס־הצבר
לאחד המעולים במקצועו בעירו החדשה.
צבר אחר שעבר לקנדה, הוא יעקב חיימסון, יליד ירושלים ובעל־בית גדול ברחביה
ושתי כריכיות גדולות שהעסיקו פועלים רבים בבירה. לפני חצי שנה עזב את הכל מאחוריו
ונסע לקנדה, לבדוק את האפשרויות להסתדר שם .״הכל בגלל היחס במס־הכנסה. יש לי
הכנסות, ושילמתי את כל המסים. אבל כאילו כאב להם הלב לראות פרוטה נכנסת לכיסי.
הייתי יכול עוד להגדיל את המפעל ולהעסיק עוד פועלים. אבל לא הייתי גומר עם מסד,כנסה•
היו מיד מתלבשים עלי וחוקרים איך זה ייתכן שעוד יכולתי להתפתח. מן הסתם
היו מגיעים למסקנה שלא עשקו אותי די ושאפשר לסובב את הידית עוד כמה סיבובים.
החלטתי — לעזאזל הרווחים, אברח לי כל עוד בריאותי בי!״

ת פי להל אז ני השררה

* *ו רי םלעכ רי ת, רבנים, חזנים מישראל נמצאים בכל פינה באמריקה. חלקם נש?ח על־
)Jידי אירגונים ישראליים לתקופה מוגבלת — ושכח לחזור. חלקם ממשיך להישבע מדיי
בוקר אם אשכחך ירושלים, ומיד לאחר מכן שוקע בשטף הביזנס שלו. בכל קהילה
יהודית, הם מהווים מעין יורדי־כבוד. בשמחות החופה ובריתות, בטכסי־האשכבה ובתפילות
הימים־הנוראים מרטיטים קולות ערבים את לבבות היהודים הטובים. לא מעט מבין קולות
אלה הרטיטו לבבות בבתי־הכנסת הגדולים של ישראל.
יהושע דלין. ואפרים רוזנברג, למשל, היו חזנים בבית־הכגסת הגדול בתל־אביב. משכורתם
היתר, נמוכה ומעמדם לא היה מן הגבוהים בחכרה. כיום יושב הראשון במונטריאל, השני
בניו־יורק, כשהכנסתם נעה סביב אלף דולאר לחודש. חזן מפורסם אחר, אף הוא מבית־הכנסת
הגדול בתל־אביב, שבתי אקרמן, יושב עתה בדטרויט, בירת מעצמת האוטומובילים
האמריקאית• במשך שלוש השנים מאז עזב את ישראל, הספיק לרכוש בית מפואר שערכו
עולה על 20 אלף דולאר.
מדוע ירדו חזנים מעולים אלה ואחרים כמותם? הסיבה העיקרית: יחס הקהל לאמנות זו,
ולתרבות בכלל, שהוא מתחת לכל ביקורת. חזן גדול, כמו אמן גדול, הוא אישיות בכל
קהילה בעולם. בישראל כל עסקן או גבאי חשוב ממנו לאין ערוך .״כי החזן אומנם יכול
לסבר את אוזני־שמיים,״ הסביר אחד מהם בחיוך מריר ,״אבל עסקן יכול לסבר את אוזני
בעלי־השררה. ובישראל זה חשוב יותר.״ התוצאה: לא נותר בישראל כיום חזן אחד
ממדרגה מעולה.
מה שהתהווה במקרה זד, במישור הנראה חיוני פחות, שיקף את המתרחש ברוב השטחים.
היה זה אות אזעקה ברור כי עתיד המדינה אינו תלוי אך בעליה! חשובה לא פחות הירידה.

במרינה

נא ל הכיר:

אלמוגי. ח 1שי וש 1ת׳
מר אלמוגי׳ ראש מטה הבחירות של מפא״י, מר
חושי — ראש עירית ״חיפה האדומה״ ,אינם אלא
מבצעי ההוראות של שלטון מפא״י במדינה.

ומהי דמותו של השלטון הזה?
נקשיב גא היטב— :

״אין השלטון של חושי ושל אלמוגי
לא פועלי ולא לאומי״ ,הוא ״כשלון
מוסרי״.
״דאגתו של חושי היתה לא כלכלת
העיר, לא איזור התעשיה, לא המסחר
ולא התרבות והחנון• אלא מצעדים
״ ומבצעים של ראווה״.
״לעיניו(של חושי) ניצב הארגון ולא
הסדר ההכרתי, הבוחרים ולא האזרחים״.
״בשבילו(חושי)
הפיקוח היה לא רק
אמצעי ראשון לביטוי עצמי אלא
מטרה סופית בפני עצמה״.
מי אמר זאת?
קראו״נא את מאמרי שבתי טבת ב״הארץ״ מיום
.3.3 — 27.2 — 25.2 — 24.2 — 22.2 — 20.2.59

הסתדרות הציונים הכלליים
מפלגת המרכז

בחצ רי

לאיחסון ולתצוגה
ארונות מתכת קבג,

עבודה בבל הגדלים.

חזקים מאוד •ומורכבים במיוחד
עבור מפעלים ומשרדים.
הציוד המיוחד לחנויות
ושרות עצמי ההוסך כל מבני קניה לתענוג.
מתכת קלים המצטיינים
ביפים ובנקיונם.
תאי תעשיה הפותרים
את בעיית האחסון של
פריטים וחלקים קטנים,
עם או בלי חלקי חבור.
סופאסלוט — זויתן המתכת
המנוקב הפותר את כל הבעיות,
מנצל כל ס״מ של שטח. אידיאלי
לאצטבאות לכונניות ולכל
מיני מבנים אחרים.

in n n H L i
מפעלי מתכת אשקלון נ.ע״מ
המשרד: הירקוז 106ת״א טל:21964.
המפעל: אזור התעשיה אשהלוז:
חיפה והצפון: ס .רחמני, יפו ;95
נתניה: ר .נדליה — ש. שטקל,
רח׳ רזיאל .9

העם
ק שר ההשתקה
האם ממשלת ישראל מעלימה בזדון מאוזני
אזרחיה ידיעה בעלת חשיבות לאומית
מכרעת?
בכנסת, במערכות עתונים, בבתים רבים
של יודעי־דבר, נשאלה השבוע שאלה זו,
העשוייה להפוך תוך זמן קצר לשערוריה
לאומית, בעלת הדים פוליטיים אדירים (ראה
להלן).
דבר אחד היה ברור: קיימת קנוניה של
השתקה, שלא היתה עוד כדוגמתה בשנים
האחרונות. רק מתי־מספר ידעו אל נכון
את העובדות המלאות, והם שתקו שתיקה
עמוקה. עורכי העתונים — מסעם כל המפלגות
הציוניות, מחרות ועד על־המשמר, כונסו
כדי לגלות להם חלק מן הסוד ולהשביע
אותם שלא לגלותו לקוראיהם.
אולם בחברה דמוקראטית, זכותו של האזרח
לדעת• ללא ידיעה, אין הוא יכול
להכריע הכרעות. תחת להיות בעל במדינתו,
הוא הופך לצאן־בחירות, המובל בידי־רועים,
עסקנים המגששים בעצמם באפילה.
יחורשי מזימת־ההעלמה לא יכלו לקוות
להסתיר את העובדות לאורך ימים. הם
קיוד רק לדחות את מועד הפרסום, לרכך
בינתיים את האוזירה, לגלות את הדברים
טפין־טפין, כדי למנוע הלם שיהפוך לחומר־נפץ.
לאומי.
אולם קשר־ההשתקה עצמו רק הגביר את
אשמתם של האשמים. בבוא יום עריכת החשבון,
יצרף האזרח גם קשר זדוני זה אל
הסיכום.

עליה
הא הו פסקההע לי ה *
ככל שעברו הימים, גברה התדהמה בקרב
צמרת ישראל. הידיעות שהגיעו
הדאיגו יותר ויותר.
כל עולה המקבל רשות לעלות לישראל
זקוק גם לאשרת־כניסה ישראלית.
בחדשים האחרונים
הדרכונים לצירות, בשקים
גדושים.
אולם מזה שבועיים, מאז פירסמה
הודעתה החריפה, בה גינתה
את מנהיגי ישראל כפרובוקאטורים וכשק-
אי־רנים,
לא הגיע שום שק נוסף
אפשר היה לקבל אישור רשמי לפשר הלא
הסכימו מעולם לקיים
מפנה, כי
מגע רשמי עם ממשלת ישראל על עניני
העליה. אולם כאשר עברו הימים, שוב אי־אפשר
היה להתחמק ממסקנה מזעזעת: ה־הופסקה. עליה פצצת
הפיטפוט. הדאגות הראשונות
החלו מבצבצות בלב משרד־החוץ הישראלי
עוד לפני זמן. על אף ההצהרות הרשמיות,
כאילו באים כ־ 5000 עולים בכל חודש,
הגיעו בחודש פברואר 2500 עולים בלבד
— מספר שלא הצדיק את הרעש העצום
שהקימה הממשלה מסביב לעליה זו, כדי
לדרבן את מסעי־השנור בארץ ובעולם.
משרד־החוץ הבין כי הפעם דרושה זהירות
עילאית. דובריו הסבירו לעתונות את
חשיבות השתיקה, את הצורך למנוע כל רמז
כי גם
העלול לפגוע
העליה שבאה, לא נבעה משינוי מהפכני
פשוט קראו ל,
ברור.
השלטונות
יהודים שביקשו בשנים האחרונות היתר-
עליה, שאלו אותם אם עודם מעוניינים
להגר, נתנו להם את הרשות. לא הופעל
לחץ ולא היתד, אזזירה של גירוש. אולם
כאשר נפוצה הידיעה בקרב יהודי
עצמם, גבר מספר מבקשי־ההגירה במהירות.
זה היה המצב כאשר זרק דויד בן־גוריון
בפעם הראשונה את פצצתו חסרת־האחריות.
בפני משלחת של פעילים שנזדמנה אליו,
הותקף לפתע התקפה של גילוי־לב, גילה
ניבא כי
כי באה עליה המונית
זוהי התחלה של תהליך שיסתיים רק עם
עלית מיליוני היהודים מברית־המועצות.
השקים לא הגיעו. לא היה שום
בסים להכרזות אלה, שנבעו כנראה מדחף
פתאומי לעשות רושם. אולם משהותר הרסן,
החלו גלגלי הפיטפום לרוץ במהרה. ביג׳י
עצמו חזר כמה פעמים על נבואת המליו״
נים. שמעון סרס נאם את נאומיו המפורסמים
על ערכם של העולים כחיילים נגד
הערבים. עסקנים וכתבים פחות חשובים
חזרו על אותה הנימה.
אי־אסשר לדעת איך בדיוק השפיעו הלפתע

דברים

בעיה בינלאומית. הערבים עוררו סערה

שאי־אפשר היה להתעלם ממנה. ברית־המו־עות,
שכנראה לא ידעה בלל את ממדי-
העליה, התערבה. הערבים קיבלו הבטחה
שהעליה תופסק.
שום החלטה עקרונית לא נודעה רשמית
לממשלת ישראל. אולם מאז פסקו השקים
מלהגיע
בם!* כטענות״שוא. מה קיזזתה ממשלת
ישראל להשיג על־ידי העלמת העובדות
מאוזני אזרחיה?
במשך כמה זמן אפשר היה להסתיר את
המציאות החדשה. כי כ־ 15 אלף יהודים
כבר נמצאים בדרך לישראל, וב־תיכנון
מחוכם אפשר היה להמשיך ולעורר
את הרושם, במשך שלושה־ארבעה חדשים
נוספים, כאילו העליה נמשכת. לשם מה?
התכלית הראשונה היא כספית. בשם ה־
•עליה, שלא היתד, מעולם מובטחת, דרשה
ממשלת ישראל מיליונים נוספים מן האזרחים,
אשר עליהם הוטלו היטלים אדירים
חדשים, ואשר נדרשו לשלם מלווה־חובה
גדול.
השבוע כבר החל לוי אשכול להכין לעצמו
קוזי־נסיגה. הוא הודיע כי חלק מן ההיטלים
החדשים יבוטל, מבלי לתת נימוק.
אולם ביטול חלק זה אינו מחפה על השארת
השאר. ברגע בו חל מפנה
ובו אין שום סימן כי העליה תימשך, הרי
גביית מסי־העליה ומלוזת־העליה היא הוצאת
כספים בטענות־שוא — עבירה פלילית,
אילו, בוצעה על־ידי אזרח פשוט.
טפשות פושעת. אולם גם זה לא
הנימוק העיקרי לקשר השתיקה. נראה כי
הפעם הסיבה עמוקה עוד יותר: ההגנה על
אישיותו הפוליטית של דויד בן־גוריון.
כל אזרח ישראלי יודע כי ראש־ממשלתו
נאם נאומים העוברים את גבולות חוסר-
האחריות, וכי בני־טפוחיו הגיעו עד מעבר
לגבולות הטפשות הפושעת. אם יתברר כי
קלות־דעת מחרידה זו גרמה לשואה לאומית,
ולפגיעה בעתידם של רבבות יהודים שהעמידו
את עצמם במצב מסוכן במולדתם —
הרי יכולה המכה החוזרת לגרום להתפרצות
של זעם ציבורי•
בשנת בחירות לא היתד, הצמרת הישראלית
מעוניינת בכך. הסתרת האמת הפכה
למצווה מפלגתית עליונה. העובדה שאפשר
היה השבוע להגשים מזימה זו, מעידה על
השליטה המוחלטת שיש לדויד בן־גוריון גם
על המנהיגים והעורכים של מפלגות האופוזיציה.

שילומים

חד ו הו צאת די ב ה
מעולם לא נודעו פרטי מאבק־האיתנים שהתנהל
בחדרי־חדריה של ממשלת גרמניה
מסביב להסכם השילומים עם ישראל. אולם
פרס אחד, המרתק עתה את דעת־הקהל הגרמנית,
שופך אור מסויים על קרב סודי זה.
במרכזו עומד אחד, האנס שטראק, לשעבר
מנהל מחלקת המזרח הקרוב במשרד־המשק
המערב גרמני.
לפני חמש שנים הגיש שטראק לפרקליט־המדינה
הגרמני קובלנה סלילית נגד ״אלמונים״
.האישום: הוצאת דיבה. הפרסים:
האלמונים העבירו מש ליד, במשרדי הממשלה
הגרמנית, מיסמך בו נאמר כי שטראק
קיבל שוחד מן המצרים כדי ללחום נגד
חתימת הסכם־ר,שילומים עם ישראל.
טען שטראק: פקידים בכירים במשרד־ה־חוץ
הגרמני, שנימנו עם תומכי חוזה השילומים,
השיגו את המיסמך הזה, ובלי
לבדוק אותו העבירו אותו למעלה• כתוצאה
מכך איבד את משרתו.
שגריר בבגדאד. פרקליטיו־,מדינו־ ,הגרמני
אינו יודע חכמות. אחרי שקיבל את
הקובלנה, פתח בחקירה רשמית. כתוצאה
מחקירה זו הוגש, כעבור חמש שנים, משפט
פלילי נגד שלושה אישים בכירים בחיים המדיניים
בגרמניה. השלושה: פרופסור האלש־טיין,
לשעבר מנהל משרד־החוץ הגרמני,
כיום נשיא האיחוד הכלכלי האירופי, והשגרירים
בלאנקנהורן ופון־מאלצאן. כל שלושתם
נדרשו להופיע השבוע בבית־המשפט, כדי
לענות על האישום.
אולם בזה לא נגמרה הפרשה המסעירה.
החודש נפתח ויכוח בפרלמנט הגרמני על
הנושא: האם נכון כי ממשלת גרמניה ניסתה
לשחד את המאשים בהצעת מינויו לשגריר
בדרום־אפריקה, בתנאי שיוזתר על ההאשמה?
לא דובים ולא יער! — טען שר־החוץ
פון־ברנטאנו. אמנם הוצע לשטראק להתמנות
(המשך בעמוד )8
העולם הז ה 1119

האם יכול אום להיעלם נישואד תנו׳ והשאיר עקבות?

איה פדטיאל א חיי
האם יכול אדם להעלם מכלי להשאיר כל עקכות? כמאה העשרים,
כה מתוייק כל אזרח ואזרח מרגע לידתו ועד רגע מותו כאלפי תיקיות,
המכוקרות על ידי מוחות אלקטרוניים, אין הדכר מתקכל על הדעת.
אולם כישראל, כשנת ,1959 מחפשות משפחות לא מעטות את יקיריהן
שאכדו מכלי להשאיר כתוכת. הן מתרוצצות ממשרד למשרד, תרות
אחר סימן החיים האחרון של האדם שנעלם. אולם פקידים מכולכלים,
תיקיות כלתי־ערוכות וסתם־רשלנות עומדים כמחסום חי כינן וכין
קרוכיהן שנעלמו. אין הן יודעות עוד לאן לפנות. מלאי יאוש יושכים
כני המשפחה כמקומם ומצפים, מצפים לנם שיחזיר להם את אהוכיהם.
לפני עשר שנים מסרה משפחת שמעה את ילדה פלטיאל כן חמשת
החדשים לפקידי משרד הסעד. מאז לא ראה אותו איש מכני המשפחה.
התינוק, שכיום, כמידה והוא חי, הינו כן עשר שנים, נעלם.
מתייפחת ככבי, סיפרה השכוע שמחה, אחותו כת ה* 18 של הילד
שאבד, לכתב ה״עולם הזה״:
אחד לא יודע איפה הוא. נע־ ארבעה ילדים. את לא יכולה לטפל בכולם.

לם ודי. חיפשתי בכל המשרדים. הייתי
אצל כל הפקידים שאפשר היה למצוא. הלכתי
למשרד הסעד, לויצ״ו, למשטרה. שאלתי
אותם: איפה פלטיאל? איפה האח שלי?
אמרו לי כל מיני דברים. אמרו לי שהעבירו
אותו לויצ״ו, העבירו אותו לראש־העין• אף
אחד לא ידע איפה הוא עכשיו.
פקידה אחת אמרה לי איפה הייתם כל
הזמן. מה היא יודעת• כשבאו ואמרו לאמא
שלי לתת את פלטיאל למוסד, היא לא
רצתה. הפקידים הכריחו אותה, אמרו לה
שלא יהיה לה מספיק אוכל בשביל הילדים,
שהם ימותו מרעב. היא נתנה אותם. את
פלטיאל ואת חיים שהיה יותר גדול ממנו
בשנתיים. את חיים מצאנו. פלטיאל נעלם.
אף אחד לא אומר לנו אם הוא חי ואיפה
הוא חי. פשוט אבד ואיננו.
אנחנו באנו מתימן לפני עשר שנים.
במחנה העולים גאולה, שליד עדן, היינו
ששה. אבא שלי זכרונו לברכה, דוד, אמי
רדה סעיד, האחים שלי עמרם, שהוא בן 16
היום, חיים בן 12 ופלטיאל שצריך להיות
בן עשר ואני. הביאו אותנו באוירון ללוד
ומשם שלחו אותנו ישר למחנה שבעתלית.
אבא שלי היה צורף בתימן. כאן הם רצו
שהוא יעבוד בטוריה. אחרי ארבעה חדשים
הוא קיבל מחלה, שלחו אותו לבית החולים
בצפת ושם הוא נפטר. הרופאים אמרו שהיתר,
לו שחפת.
אנחנו לא ידענו שהאבא שלנו מת. רק
כשהדור שוקרי, האח של האבא שלי, נסע
אליו לבקר אותו בבית החולים בצפת, אמרי
לו מה קרה. הראו לו ערימה של בגדים
ואמרו: זה מה שנשאר מהאח שלך. הוא
חזר אלינו לעתלית וסיפר לנו מה שקרה.
בכינו הרבה. רק באנו וכבר אין אבא.
ואז התחילו הצרות. הפקידים מהעזרה
הסוציאלית באו לאמא שלי ואמרו: את לא
תוכלי לתת לחם לילדים שלך. יש לך

תתני לנו את השניים הקטנים ואנחנו נמסור
אותם כבר למוסד. חיים היה אז בן שנתיים.
פלסיאל רק בן חמשה חדשים. אולי
עוד כמה ימים. האמא שלי לא רצתה.

16 ילדים כאמכולגם

n*mכאו עוד פעם ועוד פעם. בכל
| Iסע ם הביאו לה מתנות ובגדים ואמרו
לה שכדאי לה למסור את הילדים שלה
למוסד. כאן, כך הם אמרו, הם רק ימותו
מרעב. ואם לא מרעב, ימותו ממחלות. אמא
שלי זכרה איך מת האבא, אבל היא לא רצתה
שהילדים יהיו רחוקים ממנה.
לבסוף, אולי אחרי חודשיים, היא היתד,
מוכרחה להסכים. הפקידים אמרו שהיא
עושה בסדר. שלילדים שלה יהיה טוב במוסד
של ויצ״ו, בירושלים, והיא הסכימה. בא
אז אמבולנס גדול ולקח את כל הילדים
מהמחנה. היו 16 ילדים. גם האחים שלי
נסעו אתם. אמרו לנו שלוקחים אותם למוסד
של תינוקות בירושלים.
האמא שלי היתד, שם כמה פעמים, אבל
לא הרבה. בדיוק אז עברנו לשיכון שלנו
היתד, צריכה
כאן, בקדימה. האמא שלי
לעבוד, להרתיח כסף בשבילנו. לא היה
לה לא כסף ולא זמן בשביל לנסוע.
אבל לפני שעברנו לשיכון היא היתה
שם, במוסד, כמה פעמים. לקחו את כל
האמהות מהמחנה בעתלית ושלחו אותן באוטו
לירושלים, שיראו איך שהילדים שלהן
בסדר. אפילו האחות שהיתה לנו במחנה
חזרה ואמרה
נסעה איתן. ד,אמא שלי
שחיים ופלטיאל בסדר, ושהיא שמחה שיש
להם מה ללבוש ומה לאכול ושהם נקיים.
אבל בלילה, כל הלילה, היא בכתה.
האמא שלי היתד. צריכה לעבוד קשה
איך שעברנו לקדימה. היא גם לא יודעת
עברית והיא לא יכולה לנסוע לבד לירו
במקום
לקבל בשמחה את פני השכנים
nךfll
האורחים, ניצבת האם רדה סעיד על מרפסת
II J1 1
ביתה הנאה שבשיכון־עוליס בקדימה, ממררת בבכי חנוק.

שלים. אני רציתי כל הזמן לנסוע, אבל
הייתי עוד קטנה ,.האמא שלי לא הסכימה.
שנתיים לא היינו בירושלים.

הפקיד לא ידע

*ייל הזמן הייתי שואלת את ר,אמא
Wשלי מתי נסע לירושלים? מתי נסע ל-
ירושלים? אבל לא נסענו. אני למדתי בקדימה
בבית הספר וגם האח שלי הגדול,
עמרם. ואז, בחופש הגדול, כשהייתי בת ,12
נסעתי לירושלים.
אמרתי לאמא שלי שאני נוסעת לראות
את האחים שלי. היא לא רצתה לתת לי.
אמרה שאני עוד קטנה. אבל אני התעקשתי,
עד שבסוף היא היתד, מוכרחה להסכים.
היא נתנה לי כסף לאוטובוס ונתנה לי את
הנייר שעליו היתד, הכתובת של המוסד.
יצאתי מקדימה בבוקר השכם. לירושלים
באתי לפני הצהריים. במוסד עצמו לא ידעו
מה שאני רוצה. אסרתי להם שאני האחות
של חיים ופלטיאל שלום שמעה. הפקיד
חיפש בספר ואמר לי, הועבר למוסד אחר,
בזכרון־מאיר שבבני־ברק. איפה פלטיאל הם
לא ידעו. היה כתוב שם השם שלו, אך הם
לא ידעו לאן העבירו אותו.
רציתי לבכות אבל לא בכיתי. רק ישבתי
שם על הספסל וחיכיתי. אחר כך אמר לי
הפקיד שאולי יותר טוב שאגש למשרד
הסעד. הם הביאו את הילדים למוסד. אולי
הם יודעים איפה נמצא פלטיאל.

הפקידה הזקגה רמגח
ך י»לכתי למקום שהפקיד אמר לי. הוא
f Iרשם משהו על פתק ואמר לי ששם

יסדרו את זד -היתד, שם פקידה זקנה.
היא חיטטה קצת בתיקים שהיו לה ואמרה
ש״אין דבר כזה אצלנו. אנחנו לא מכירים
אפילו את השם הזה*.
התחלתי לבכות. זו היתד, הפסקת צהריים
והפקידים הלכו לאכול. אני ישבתי שם ובכיתי.
עד שניגש אלי אחד הפקידים שעבדו
שם, הוא נראה כמו עולה ממרוקו או
מטוניס, ואמר לי שאחכה. אחרי שכולם ילכו
ייכנס אתי שוב פעם למשרד ויחפש,
אולי אפשר יהיה למצוא משהו.
כשכולם הלכו נכנסנו עוד פעם למשרד.
הפקיד חיפש בכל התיקים הישנים שהיו
שם, עד שמצא תיק אחד שהשם של המשפחה
שלנו היד, עליו. הוא לקח אותו ושאל
אם האבא שלי מת בצפת. אמרתי כן. היו
שם כל מיני דברים עלינו. היו שם אפילו
כל השמות של המשפחה שלנו. היה כתוב
שם גם השם פלטיאל.
הפקיד השביע אותי לא לספר שום דבר
לאף אחד ויצאנו. אחרי שחזרו הפקידים

האחות

שמחה דויד שמעה ( )18 שכחה
כספם איך נראה אחיה.
גם את אחיה חיים לא הכירה בראותה אותו.
מהאוכל, הוא ביקש עוד פעם מהפקידה
הזקנה שתחפש. היא לא רצתה והתרגזה
ואמרה שאין מה לחפש, שהיא חיפשה ואין
שום דבר. הפקיד חיפש קצת עד שמצא את
התיק והראה לה. היא היתד, מוכרחה לשתוק,
רק שאלה אותי- :איפה הייתם כל
הזמן? רק עכשיו נזכרתם לחפש אותו?*
היה כתוב שם השם של פלטיאל, אבל
לא היה כתוב שם להיכן שלחו אותו.

המוסד היה סגור
•ץ זרתי עוד פעו^לך יצלז!ו^!חללן ן
I Iיכול היה לעזור לי. הפקיד אמר לי לבסוף
שאולי הכי טוב שאגש למשטרה. הם מטפלים
בדברים כאלה. חזרתי הביתה.
במשטרת בית ליד, ליד קדימה, אמרו לנו
שיבררו את זה בירושליים. אחרי כמה זמן
בא אלינו שוטר ואמר לנו שכפי שהתברר
בירושליים, הועבר פלטיאל לבית התינוקות
שבראש העין.
באותו זמן באה לגור על ידנו אשה בשם
יונה סינוני שגרה קודם בראש־העין. כששמעה
מה שהמשטרה סיפרה אמרה לנו כי
באמת, כשהיתה בראש־העין, חיפשו שם את
(המשך בעמוד )16

המשפחה המחפשת נן

האס האומללה המפרנסת את משפחתה מעבודת כפיים מפרכת
במשתלה ליד נתניה, שמחה הבכורה שעדין לא נואשה מלמצוא את
האח האובד, חיים ( )12 הבן שנמסר יחד עם פלנויאן למוסד והוחזר, ועמרם 16 אינם מבינים כיצד נעלם אחיהם כליל.

במדינה
(המשך מעמוד )6
לשגריר לפרטוריה, בירת אפריקה הדרומית,
אך בלי כל תנאי. וכיאה לגרמני, הביא
על כך מיסמך רשמי.
אולם לממשלה לא שיחק המזל. כנגד ה־מיסמך
של השר, שלף ציר סוציאליסטי מיס־מך
נגדי, בו הוצע רשמית לשסראק להתמנות
כשגריר בבגדאד, בתנאי שיודתר על
האישום ולא ינצל את הפרשה מבחינה
פוליטית.
אמצעים מפוקפים. הפרלמנט סער.
המשפט נגד שלושת הדיפלומטים מבטיח
להיות מרכז ההתעניינות הלאומית. תוך כדי
כך יצטרך הקהל הגרמני לתת שוב את
דעתו על השאלה: באילו אמצעים השתמשו
הערבים וישראל במלחמה על השילומים?

עתיחח
מלחמת הנוודות

ירושלים: בנין הדואר המרכזי
חיפה: רחוב הגלעד, הדר הכרמל

הנוגנשר העברי
טסרווגוז הפטולה הטונזיוז

להשיג בקיוסקים הכאים כתר־אביב: מנחם לוי -אלנבי, דאר מרכזי,
מרדכי — על־יד התחנה המרכזית, פרידמן — אלנבי פינת המלך ג׳ורג׳ ,קרונגולד —
אלנבי פינת המלך ג׳ורג׳ ,רצון — בן־יהודה פינת גורדון, וינר — הרצל פינת פלורנסין,
רוזנברג — כיכר המושבות, טופל ובניו — אחד העם .24
כירושלים: בלום — בן־יהודה על־יד קפה עטרה, מונק — רחוב יפו על־ יד קופת
עם; אלטבאך — על־יד תחנת אגד, ניסן לוי — רחוב קרן קיימת; אחים אליהו — רחוב
יפו, אנגלנדר — רחוב יפו, חנות ספרים ירדן — רחוב יפו; שמעוני — מחנה יהודה;
לבנון — מחנה יהודה; שיפר — רחוב המלך ג׳ורג׳.
בחיפה קיוסק אגד; קיוסק הנמל! קיוסק הרכבת! שיצלובר — רחוב המלכים,
קידמה — רחוב יפו; אברהם — בית הקרנות, אורהפסיק — רחוב הרצל, כהנוביץ —
רחוב הרצל, שוורצבלם — רחוב הרצל, זילברמן — רחוב ביאליק, יוסיפוביץ —
רדוב תבור, כדורי — רחוב הנביאים; ספרנו — .רחוב הנביאים, תבור — רחוב
הנביאים; פישר — רחוב החלוץ; פרידמן — רחוב בלפור; ליברמן — רחוב שפירא,
ודרנר — מרכז הכרמל! ליכטנשטיין — אחוזה.

לידיעת וותיקי משטרה המנדט
כנם ראשוני השוטרים והקצינים העברים, ששרתו
בשנות 1918-1922 כארץ. יתקיים בתל־אכיב, כיום
שני, ד ,דחול־המועד פסח (י״ט ניסן תשי״ט )27.4.1959-
בשעה 3אחה״צ.
לשם משלוח ההזמנות האישיות למשתתפים (יחד עם
נשותיהם) מתבקשים כל אלה, שטרם הודיעו את
בתוכתם המדויקת להזדרז ולהמציאה לחיים זהבי,
רחוב כלפור ,13 ירושלים או לנחום רפפורט, רחוב
בתיה מקוב ,24 רחובות.

המתנה הנכונה
לישראלי. בח\ץ־ל*רז חי* נו ווי פזווזי גול ״חזוולנז \זזח״,
ש.ב\טג\ החדפזחז חיפזראלי, חוזביא לישראלי 1ויבר דו״ח ודלא
וואוזו גול הפגגוע בגוולרוו. וופילוחיוו רגיליגו ורדאר אויר.

מה קורה כאשר צעירה חיה ונערה מתה
מתמודדות ביניהן על תשומת־לב ההמונים?
השבוע היו קוראי ישראל עדים למחזה

שתי תמונות. המלחמה החלה כאשר
רכש נזעריב לפני חודשיים את הזכויות
על ספרה החדש של יעל דיין (ראה טנווד־ם
.),0—12 הצוהרון נהג בחוכמה, לא גילה
את דבר הרכישה ברבים, ניצל את הזמן
לניהול מסע־פרסומת מוסוזה לסופרת. בין
השאר: קאריקטורה של דוש המראה את
משה דיין ומכריזה :״נא להכיר את אביה
של הסופרת,״ ידיעות על הצלחתה של יעל
בטלביזיה, דברי שבח של המו״לים הזרים.
כאשר פרסום זה הגיע לשיאו ופרסום
הרומאן בהמשכים עמד להתחיל, ראה ה־צוהרון
המתחרה, יד״עות אחרונות, את הסכנה.
הוא מיהר לרכוש את הזכויות על
ספרו של עתונאי גרמני, ארנסט שנבל, שהופיע
לפני שנד״ בו תיאר את ימיה
האחרונים של אנה פראנק — מן היום בו
מסתיים היומן ועד ליום בו הושמדה.
ביום המכריע קישטה חמ,ונתה של יעל
דיין, חבושת קובע־פלדה, את עמודי מעריב,
ואילו תמונתה הנוגה של אנה פראנק את
עמודי ידיעות אחרונות. שני הפרסומים
החלו באותו יום•
אדם מול מפה. לרוע המזל, לא יוכל
הקורא לקבל תמונה ברורה מסיבובי התאבקות
ממרה זו. כי למעשה אין העלמה
דיין נאלצת ללחום בפליטה היהודיה האומללה,
אלא בדפים של אטלס. אם עברה תפוצת
ידיעות אחרונות את תפוצת מעריב ביום
הששי האחרון, כמו בכל יום ששי בשבועות
האחרונים, הרי היה זה הודות לטכסים־
תפוצה שונה לגמרי: מפה של רומניה ד־בולגאריה,
שהיתר, מצורפת לעתון.
בעוד שבימי חול עולה מעריב על יריעות
אחרונות באלפים מעטים (בניגוד לפער
העצום לטובת מעריב מלפני עשר שנים),
הרי בערבי שבתות עלה עתה עתונו של
יהודה מוזס ז״ל על עתונו של אויבו המושבע,
עזריאל קרליבאך ז״ל. בינתיים חלה
התפתחות נוספת והמאבק בין שני הצו-
הרונים על יעל דיין עומד לקבל מפנה
דרמטי נוסף.

חינוך
ה ש בי תההשקטה
שקט בלתי־רגיל אפף את קרית הטכניון
במרומי הכרמל, כאשר החל בשבוע שעבר
הסמסטר השני. בהתאם לתוכנית הלימודים
הופיעו המרצים באולמות ההרצאה — אך
תלמידי השנתיים הראשונות, קורסים א׳
וב׳ ,לא הופיעו.
שבוע תמים נמשכה השביתה השקטה,
אשר הדיה נשמרו בתחומי המוסד. כאשר
שבו הסטודנטים ללימודים, לא ניסה איש
מהם להסתת את משמעות היעדרותם: התמרדות
גלויה במרות הטכניון. הרקע: טענת
הסטודנטים כי הם עובדים קשה מדי.
חדש וישן. לפני שנתיים הופעל בטכניון
תקנון לימודים חדש, אשר נכנס
לתוקפו ריק לגבי המחזורים החדשים. כך
שכיום, מתוך ארבעת הקורסים בטכניון,
לומדים שניים עדיין לפי התקנון הישן
ושניים כבר לסי התקנון החדש. בעוד
שנתיים לא ישאר זכר לתקנון הישן•
עיקר ההבדלים: בעוד שלפי התקנון הישן
נערכו הבחינות בסוף השנה, קובע
התקנון החדש סידרה שלמד, של בחינות
בהן חייב הסטודנט לעמוד במשך השנה
כולה, ואשר מטרתן לקבוע את רמת לימודיו
השוטפת. לפי התקנון הישן, חייב
הסטודנט לעבור לפני הבחינות על חומר
שנלמד במשך שנה שלמה, ואילו לפי
החדש נבחן הוא רק על חומר טרמסטראחד.

התקנון החדש אף מתקן מעתת קטלני
ושכיח. לא פעם היה קורה כי מרוב התרגשות
בבחינות הסופיות היה הנבחן מתבלבל
ונכשל, אף אם שלם היטב בחומר.
ואילו לפי התקנון החדש לא רק תוצאות
הבחינות הסופיות קובעות, כי אם תוצאות
בחינות־הביניים הרבות המאפשרות לעמוד
על רמתו הממוצעת של הסטודנט.
מרוץ, לא השכלה. לגבי הסטודנטים
המתחילים, ערכם של יתרונות אלה מפוקפק
ביותר. העובדה המכרעת לגביהם: מספר
הבחינות הוא כה גדול, שהם חייבים
להקדיש חלק ניכר מאד מזמנם בהכנות
לבחינות .״אני יושב על הספרים שלי כל
לילה עד חצות,״ סיפר סטודנט בנין, שנה
שניה ,״ולמחרת כבר מתחילות ההרצאווץ
בשמונה. אין לי כוח לחשוב על שום דבר.
אין לי כוח לחשוב אפילו על נושאים שהם
קרובים למקצועי. רק דבר אחד עומד לנגד
עיני: עוד בחינה ועוד בחינה. זדי כבר
מירוץ, לא השכלה.״
־סטודנט לחשמל, שנה שניה, הוסיף :״התקנון
החדש מרשה להנהלה לערוך לנו עד
כדי שתי בחינות בשבוע אחד. פירוש
הדבר שאיש אינו יכול לעבוד בשעות
הפנאי, כי אין שעות פנאי.״ הוא בן ,26
יוצא צבא, ואת הכסף לכיסוי הוצאות הלימוד
הוא אוגר במשך חודשי הקיץ,
בהם הוא עובד כחשמלאי.
״כל הכבוד לרב־אלוף דורי מנהל הטכניון׳״
נאנח סטודנט שביקש לשמור את
שמו בסוד ,״אבל הוא יותר מדי מכנים
משמעת לעסק. סוף־סוף זה מוסד אקדמאי,
לא צירוף של צבא וגימנסיה. צריכים לתת
לנו קצת חופש לחשוב. הרי איש־מדע
במאה העשרים אינו רובוט, כי אם קודם
כל איש מחשבה.״
על כן, כאשר הסתיימה הבחינה האחרונה
של הסמסטר ביום ששי, ונאמר לסטודנטים
כי הסמסטר החדש מתחיל ביום ראשון
בבוקר, קמה זעקה מרד״ אחרי שידולים,
היתד. הנהלת הטכניון מוכנה לוותר מעם,
הסכימה להעניק יומיים חופש בין חצי־שנה
של לימודים למשנהה. ההצעה לא
נראתה לסטודנטים .״מבלי שנידבר במפורש׳׳
כטענתם, החליטו כולם להציג דוגמה
של חופש אקדמאי, נעדרו שבוע ימים
מן ההרצאות.

מענו!
ס לי ח ה, ט עו ת
לוי סלומון 22 נהנה באפלולית אולם
הקולנוע מהסרט הדרמטי. הוא שלף סיגריה
ריחנית מכיסו, הצית אותה בגפרור שהאיי
את כל הסביבה. טרם הספיק לפלוט את העשן׳
חש בדמות שפופה הגוחנת אליו.
היה זה פקח עירוני שהסביר ללוי בקצרה
כי עבר עבירה, ועליו לשלם קנם בסך של
שלוש לירות. האפשרות השניה שהציע לעבריין:
משפט בבית הדין העירוני.
לוי, ששמע בפעם הראשונה על חוק
העזר האוסר עישון בבתי־הקולנוע, בחר
במשפט, קיבל הזמנה בו במקום. לו ידע
לוי אילו תלאות צפויות לו עקב בחירה זו
אין ספק שהיה בוחר בתשלום הקנס מבלי
להסס.
תאריך המשפט מצא את לוי חולה במיטתו•
הוא לא הופיע בבית המשפט, קיבל
לאחר יומיים הודעה כי נשפט שלא בפניו,
נידון לתשלום חמש לירות קנם.
את ההודעה קיבלה אמו של לוי בביתר״
לוי, נהג המונית, היה בחיפד״ כאשר חזר,
לאחר ימים אחדים, קיבל הודעה נוספת,
שבה היתה כבר כלולה אתראה אחרונה.
״אם לא תשלם את הקנס תהיה צפוי למאסר•״
עוד באותו יום מיהר למשרדי־העירית,
שילם את הקנס וקיבל על כך
קבלה. הוא תחב את פיסת הניר לכיסו,
משוכנע כי בכך נסתיים הענין.
היתד. זו טעות בלתי־נעימה.
מעצר כשתיים אחר חצות. שבוע
ימים בדיוק אחרי ששילם את הקנס, התעורר
לוי בשעה שתיים אחר חצות לקול
דפיקות בדלת דירתו. בפתח עמד שוטר
ובידו פקודת מעצר על אי־תשלום קנם
של חמש הלירות. לוי מיהר לפשפש
בכיסיו, לא הצליח בשום אופן למצוא את
הקבלה. הוא נשבע בפני השוטר ששילם את
הקנס, הבטיח כי אם ימתין עד הבוקר
ימצא גם את הקבלה או ידאג להשיג העתק
שלה.
השוטר לא הסכים לכל פשרה .״יש לי
פקודת מעצר ואתה תבוא אתי• את ההסבר
תקבל בתחנה מהקצין או מד,סמל.״ לוי התלבש
והובל על ידי השוטר למפה הנפה
העולם הזה 1119

הדרומית ביפו. בתחנה הסביר לוי, הרועד
מקור, לסמל, כי שילם את הקנס וכל ה־ענין
יסודו בטעות ביורוקרטית. תשובתו
המשועממת של הסמל :״אין מה לעשות.״
לוי הוכנס לתא, בילה את הלילה בחברת
אנשים שנעצרו על גניבות ופריצות.
בבוקר לקחו את כל העצורים לבית־משפט־השלום
בתל־אביב. כחסד מיוחד, לא
כבלו את ידיו של לוי. בבית־המשפט סיפר
לו שוטר כי אביו היה בלילה בבית הסוהר,
ה עז כי הוא יודע שבנו שילם את הקנס,
היה מוכן לערוב לו על כל סכום שהוא.
התורן סרב. האב, שבא גם לבית״המשפט,
קיבל מבנו את כתובת המשרד העירוני,
מיהר לשם וחזר כעבור דקות ספורות כשבידו
פיסת־ניר חתומה בחותמת .״הנ״ל
שילם בתאריך 25.2ונשלח ביטול,״ אישר
פקיד ההוצאה לפועל. לוי הורשה ללכת.
עתה שוקל העצור הלילי את האפשרות
לתבוע לדין את המשטרה על הבושה והצער
שגרמה לו על־ידי גילוי חריצותה המופרזת.

דרכי אדם

שו ד ״ ת ה קו ס ם

לרבים מקוראי אחד מעתוני הערב, לפני
עשרה ימים׳ נדמה היה כי מצאו את ההזדמנות
של חייהם. במדור המודעות של ה־עתון,
במסגרת מכובדת, התנוססה ההודעה
הבאה :״לחברת סרטים אמריקנית דרושים
אנשים להופעה בסרטים• ידיעה במשחק
רצויה, אך אינה הכרחית. הזוכים יוזמנו
לארצות־הברית על־ידי החברה למבחנים ולחתימה
על חוזים. בקשות בצירוף תולדות־חיים,
תמונה ו־ 3ל״י, נא לשלוח לתיבת־דואר
..מנערות רצויה גם תמונה שלמה.״
לכל קורא בר־דעת היה ברור כי אם המודעה
אינה הלצה של חבורת פוחחים, הרי
היא לפחות רמאות גלויה, שהאבסורדיות
שלה השתקפה מתוך כל משפט ומשפט. אולם
לגבי שכבה רחבה של אזרחים בישראל,
כל מה שקשור בקולנוע, בכוכבות, ובהולי־בוד,
הוא רציני מאוד ותהיה צורת הגיחוך
כאשר תהיה•
מאז פרשת אלי גלר (העולס הזה 1030־
1032א האיש שהקים לפני שנתיים חברת
סרטים מדומה וניצל את תאוות הכוכבות
של צעירי ישראל למטרותיו האישיות, ניסו
לא מעט נוכלים להפיק רווחים מתאוה בלתי
מרוסנת זו.
אולי הפסיביאטור יסביר. אולם
למרות הנסיונות המרים לא נואשו עדיין
רבים מצעירי ישראל מהשאיפה לכוכבות.
עובדה זו לא נעלמה גם מעיניו של צעיר
תל־אביבי, חבר קיבוץ לשעבר, בעל משרה
קבועה כפקיד בחברה. יום אחד ניגש
הצעיר למשרד הפירסום דחף, שילם 30
ל״י תמורת פירסום המודעה הנ״ל באחד
מעתוני הערב• כאשר התפרסמה המודעה,
והאיש קרא אותה, התברר לו לפתע מה
עשה. אמר הוא השבוע :״כשקראתי את המודעה,
הרגשתי איזו שטות עשיתי. לא
ז ע תי א ז לחזור בי. הלכתי כל השבוע כמו
סהרורי וחשבתי איך אפשר יהיה להחזיר
לאנשים ששלחו אלי את המכתבים, את כספם
ואת המכתבים.״ האיש אפילו לא ניגש
אל תיבת הדואר כדי לקחת את המכתבים
שהגיעו בעקבות פירסום המודעה.
אולם כמו בסיפור המפורסם של שוליית
הקוסם, שניסה לחקות את הקוסם הגדול,
לא יכול היה עוד לעצור את מבול מעשי־הכשפים
שהתממשו — כך לא היתד, גם לצעיר
התל־אביבי שום אפשרות להחלץ מ־מודעת
הקסמים שלו.
אלא שהפעם היתד, זו משטרת ישראל
שחילצה אותו. המשטרה, שבעבר לא התערבה
במודעות מסוג זה, הרגישה כנראה
הפעם שהד,ונאה שבמודעה עוברת כל גבול.
היא זיהתה את מספר תיבת־הדואר, גילתה
כי היא שייכת לחברת דחף. במשרד החברה
המתינו כתריסר מכתבים שלא נלקחו. ה־משטרה
הופיעה בבית הצעיר. כשראה היא
את השוטרים׳ הודה מיד בכל, ביקש להסתיר
את הפרשה ממשפחתו, מחשש שתיפגע.
הסביר הצעיר בסוף השבוע :״אינני יודע
מה הניע אותי לפרסם את המודעה. אני יודע
שזאת היתד, שטות. אני אלך לפסיכיאטר,
אולי הוא יסביר לי למר, עשיתי את זה.״

משפם

ת ק די ם קורני

צז לי צ׳פלין, המוכר לצופי הסרטים בישראל
כשחקן, במאי, מפיק, מלחין ותם־
ריפאי, כבש השבוע את כותרות העתונות
הישראלית בשטח חדש — משפם.
צ׳פלין המימיקן החל מפיק סרטים מדברים
רק כעשר שנים אחרי הופעת הסרט
המדבר הראשון. אך מפיצי הסרטים לא
השלימו עם הפיגור. הם חיברו לסרטיו
הישנים מוסיקה ומלל, הציגו אותם בצוהעולם
הזה 1119

רתם המחודשת. צ׳פלין ראה בפגיעה זו
בזכות היוצרים הזדמנות למשפטי־פיצויים.
פתח במערכה משפטית עצומה בעשרות
ארצות. השבוע הגיע צ׳רלי גם לישראל.
נציגו התל־אביבי של צ׳פלין, עורך הדין
אלי אלן קירשנר, הגיש תביעה נגד חברת
יאיר פילס להפצת סרטים, על פגיעה בזכות
היוצרים של צ׳פלין והוצאת שם־רע. התובעים
טוענים כי חברת ההפצה השכירה
לבתי קולנוע בישראל העתקים של הסרט
הנער אף על פי שז ע ה כי הוספת הקול
והמוסיקה לא נעשו על ידי היוצרים.
אנשי חברת ההפצה לא התרגשו במיוחד
מן התביעה ומשמו של התיבע, טענו
כי רכשו את הסרט כבר לפני כשנתיים,
שילמו בעדו מחיר כמעט כמו בעד סרט
חדש .״אם הוא רוצה לתבוע מישהו, שיתבע
לדין את החברה השויצית אלזה אנשסלם
המפיצה את הסרט כמו שהוא היום.״
לדעתם מנסה צ׳פלין את מזלו בהגשה
המונית של תביעות מסוג זה, מקוד, לזכות
בתקדים שיחייב את כל הארצות.
בעוד שני הצדדים מתדיינים, היה ברור
כבר בעת שהוצג הסרט בארץ מי הוא
שהפסיד בענין: קהל הצופים. בעוד שבכל
ארץ אחרת היה הנער (הנמשך רק כמחצית
השעה) מוצג בלווית סרט שלם נוסף,
שילם הקהל הישראלי במיטב כספו בעד
מחצית ההצגה.

>כל ד,זכויות שסודות)

תצפית

« השערוריה מסביב להפסקת העליה עומדת להטביע׳ את

חותמה על החיים הפוליטים בישראל. מפלגות האופ״יציה, שאינן
מעיזות נרגיע להאשים בגלוי את ביג׳י בגריסת ההפסקה, יחריפו את האשמותיהם,
עד כדי רמזים ברורים שנאומיו המפורסמים של ביג׳י ופרם באו בכוונה לחבל
בסיכויי העליה שהמשטר הקיים אינו מסוגל לקלטה. ענין זה •עלול להפוך
לאחת הסיסמות העיקריות במלחמת הבחירות.

• הציונים הכלליים עשויים להצביע בעד מינוי שמואל

דיין כסגן יושב־ראש הכנסת. אחרי שהצטרפו לבחירת ניר, למרות
פיקפוקים והיסוסים ברגע האחרון, עשויים הצ״נ לנצל הזדמנות זו נדי להתקרב
מחדש אל מפא׳־י, אשר יחד עמה היא לוחמת למען שינוי חוק־הבחירות.
• אל תתרשם יתר על המידה מאיומי מפא״י, שבכנסת
הרביעית לא תחלק עוד את המשרות בין כל המפלגות, אלא תנצל את כוחה
להקפאת כל עמזות־המפתח לעצמה. כנגד תוכנית זו תעמוד שוב האפשרות של
התחברות כל שאר המפלגות נגדה, וחלוקת המשרות ביניה ן על פי מפתח
שישאיר את מפא״י בחוץ.

• כוחות ציבוריים חדשים ידרשו את איחוד הצ״כ עם
חרות. הפעם תבוא הדרישה מבחוץ, מסעם קבוצת אנשי־ציבור שאינם שייכים

לשתי המפלגות, ואשר יטענו כי כוחות חדשים, שמטעמים שונים אינם יכולים
להצטרף אף לא לאחת משתי המפלגות, יוכלו למצוא את מקומם במפלגה
מאוחדת כזאת. נכונות ההיענות הנוכחית בשתי המפלגות: אפס.

• שינויים אישיים מרחיקי לבת יחולו בפיקוד הגבוה
והבינוני של המשטרה. כתוצאה מאי־שקט והתמרמרות, השורה בעיקר

בקרב הקצונה הגבוהה, הורה המפכ״ל יוסף נחמיאס על חילופי־גברי בקרב
עדות !וסכה
פיקודיו. אחדים מהשינויים שיחולו עד הראשון לאפריל :
שופט השלום התל־אביבי שלום רוזנפלד
• מגך ניצב שמאי זהר, ראש המחלקה הכלכלית במסה הארצי, יורחק
ממרכז־העצבים המשטרתי
,״עבור כראש
הענף הפלילי
לירושלים.
• סגן־ניצב אפרים
הופשטטר, ראש־המחלקה
הפלילית במטה
הארצי, ירד למעשה
דרגה, ישרת
כראש הענף הפלילי
במחוז תל־אביב.
• סגן־ניצב יהודה
לייב פרג, מפקד
קורס קצינים עליונים,
יתמנה כראש הפלילית המחלקה
במטה הארצי.
• סגן־ניצב משה
אידלוביץ, ראש מחלקת
ההדרכה במטה
הארצי, יהפוך למפקד
קורס קצינים עליונים.

רב־פקד אריה
נאור, ראש ענף פלילי
מחוז תל־אביב,
יועבר לראשות מדור
החקירות במחוז
הנגגסי גגגזר
תל־אביב.
פסק: שלוש שנות מאסר. הנדון, שלום
• פקד יואל צידון, ראש ענף כלכלי בחיפה, נתמנה כמפקד נפת נמל
מוגמי 21 קפא על מקומו בתדהמה. אפילו
חיפה.
בחלומותיו הרעים ביותר לא חשב על יותר
• רב פקד דויד אורן, סנן מפקד בסיס שפרעם, יועבר כראש מדור שיטור
מששה חודשי מאסר. חשבונו היה פשוט:
למחוז תל־אביב.
תמורת הודאה באשמה אחת, ביטלה התביעה
את שתי האשמות הנוספות• חבריו
• בפעם הראשונה בתולדות המצעדים הצבאיים בארץ,
למקצוע, שהודו באותה אשמה, נדונו ליצעד
צה״ל במצעדי יום העצמאות השנה וישיר. גדודי הרגלים
עונשי מאסר קלים.
של צח״ל המשתתפים במצעד, עוברים עתה קורסים לשירה. כל גדוד לומד
האשמה היתר, חיים על חדחי זונה.
ארבעה שירים אחרים אותם ישיר בעת המצעד, ביניהם שירי־לכת מיוחדים
ארבע שנים לפני כן הכיר מוגמי את
שחוברו למאורע זה בלבד• בצורה זו ישמע הצופה שיחזה במצעד מנקודה אחת
מי שעתזה היתד, להביאו אל סף הכלא.
כתריסר שירי־לכת שיושרו על ידי היחידות שיעברו על פניו.
לבנה צבעוני בת ה־ 15 היתד, נערה מפותחת
מכפי גילה. עד מהרה הגיעו השניים
• גולדמן ינסה שוב. לקנות לעצמו אחיזה כלשהי בארץ.
ליחסי זזות עמוקים. מאוחר יותר הפכה
מאחר שאין למנהיג הציוני כל חשק להשתקע כאן בעצמו ולנקום ביוזמה
הידידות לידידות מכניסה. לבנה צברה חד־פוליטית
שתכריח אותו ללחום בבינ׳י, ינקוט הפעם בדו ¥אחת: הקמת כתביעת
חים ברחוב ומוגמי צבר את הכסף בבנק.
״כשיהיה לנו מספיק כסף,״ הבטיח לה,
שיחיה על דולארים אמריקאיים, ירכוש בדרך זו כמה כתבים וססקנים אזרחיים־
״נקנה לנו דירה ונתחתן.״
מתונים שלא ירגיזו את מפא״י. בינתיים החליס נולדמן סופית להיכנס למאבק
לפני חודשים מעטים שמעה לבנה כי
הבחירות בארץ, ותמורת תיתור זה קיבל הסכמה נווזפת מצד ביג׳י למינויו
ידידה אכן רכש דירה, אולם רשמה על
שמו. ביתרת הכסף קנה מוגמי כרטיס
מחדש למשרת נשיא החסתדדות הציונית.
נסיעה, אמר לחמוק לטיול באירופה. היא
מהרד, לתחנת המשטרה הקרובה, התלוננה
• היחסים הדיפלומטיים כין עיראק ורע״ם ינותקו, כתוצאה
כי מוגמי חם ך מרזזחיה, אותם הוציא ממנה
מן המרידה חפרו־מצדית של חלק מן חקצונה העיראקית. הפעם ימצר קרע גלוי
באיומי אקדח, סכום של 8000ל״י.
בפעולת שיסור׳־מהירה נעצר הידיד על
בין שני המחנות הערביים הלאומניים, כשחקומוניססיס וחכורדיס יתיצבו מאחורי
סיפון האגיה בחיפה. הוא הורד לחוף,
קאסס, וחיסודות חפרו־מערבייס מאחורי עבד אל־נאצר.
נאשם בשלוש האשמות: שדול לדבר זנות!
חיים על רווחי זונה! איומים בשליפת
• כקרוב יצאו לאור בעברית ״משלי לח פונטייף כתרגומו
אקדח. לאחר שהגיע מוגמי להסבם עם
של יונתן רטוש. המשורר, שעבד כשלוש שנים על תרגום,הכרך חראשין,
התביעה חויב להשיב רק על האשמה
השנייה. עתה צריך היד, לרצות שלוש
משלים עתח את עבודת התרגום, המהוה יצירה בפני עצמה, שתופיע בהוצאה
שנות בדזו ת בכלא.
מהודרת מאוד.
אהבה בשגיאות. אולם מוגמי לא
נותר זמן רב בבדידותו. הדואר הנכנס הביא
(המשך בעמוד )13

* Vין היא יפה במובנה הרגיל של
f S ,המילה. אולם יש בה משהו מיוחד.
אולי זו החיות של פניה. היא שופעת
חיים. עיניה ירוקות. לעולם אינה מסוגלת
להסתיר את הניצנוץ שבפינות עיניה —
ניצנוץ קצת שטני, מחשב.
.יש לה אף ישר, פה המזמין נשיקה,
עס בואה של יעל לנמל, בשבוע שעבר, עלה משה דיין על סיפון תיאודור הרצל נדי שפתיים דקות אך חושניות, שערות שחו|

לשותת עם בתו. דיין קרא את כתב־היד של הספר, לא הפריע להופעתו, אף שכל רות, רכות כמשי, צואר ארוך, עור כצבע
הקוראיס ספר זה, ינסו לזהות אותו ׳עם אותו אלוף קשוח, המופיע בספר זה, ואשר הזניח את בתו.
הזית. גופה נשי מאד, והיא יודעת זאת.
אין היא נבהת־קומה. מותניה עגלגלות במקצת.
הגו ישר, וגם הכתפיים והרגליים ישרות.
שדיה מלאים ככל שגבר יכול לדרוש
באופן הגיוני מאשה.
.מאחורי גוף ופנים אלה מסתתרת בחורה
המסוגלת להיות עדינה ומקסימה, כל עוד
הכל מסתדר כרצונה. אולם כאשר אין הדבר
כך, היא יכולה להיות דומה מאד לנחש.
.נדמה לה שהיא יכולה להחזיק toאחת
את כל החוטים שבעולם, ובאותה שעה לנצח
ביד השניה על תזמורת פרטית משלה.
היא משחילה גברים על שרשרת, ותולה
את השרשרת כקישוט על קיר חדר־המיטות
שלה. אין היא נותנת דבר, אלא אם כן היא
בטוחה שתקבל תמורה יקרה יותר. בקיצור,
היא כלבה מחשבת וחורשת־מזימות.
.אולם מתחת לכל אלה, היא תינוקת
חבובה ונבוכה, ילדה המנסה לשחק תפקיד
של אשה מבוגרת. היא מעמידה פני אדם־
עליון, כדי לשכנע את עצמה שאינה אדם
נחות. היא זקוקה לבית, לכמה מכות הגונות,
ולגבר בעל רצון חזק.״
כך מתאר אחד מידידיה את אריאל רון,
בתו של אלוף צד,״ל, הגיבורה־בגוף־ראשון
של הרומאן פנים חדשות במראה. הפרטים
כל כך מתאימים למחברת הרומאן עצמה,
עד כי רבים מידידיה עלולים לחשוד כי
התיאור מכודן ליעל דיין, בתו של אלוף
צד,״ל, כפי שראתה את פניה במראה לפני
שנתיים ושלושה חדשים, כאשר התגייסה
לצבא ההגנה לישראל.
במזנון הכנסת — תמונה המדגימה יפה ר1911 1111
יעל בגי 4 5י׳ בג׳נז״

את כשרונה של יעל להתרועע עם קטנים
n •X U U
| | Jבורי של הצופים ב־
I If!II I
״מי כתב את הספר?״
וגדולים, להסתובב בחופשיות מוחלסת חסרת־מעצורים בכל חברה.
| רמת־גן, לפני צאתה למחנה עבודה בנגב.
ך* שסוע שעבר עמדה יעל (.יולד,״)
Jדיין על סיפון האניה תיאודור הרצל,
השקיפה לעבר החוף המתקרב של עיר־הכרמל.
היא היתד. במצב־רוח מרומם.
היו לה כל הסיבות להיות מרוצה מעצמה.
זה עתה, ב־ 12 בפברואר, מלאו לה
20 שנה. בכיסה נשאה חוזים חתומים, שהבטיחו
את הופעת ספרה הראשון כמעט
בעת ובעונה אחת בארבע ארצות: בבריטניה,
בצרפת, בארצות־הברית ובישראל* .חוזה
חמישי הבטיח את הסרטת הספר על־ידי
חברה בריטית מנוסה.
המחברת הצעירה ידעה שצעדה צעד מכריע
ראשון לקראת ההצלחה, שהיא עשתה
זאת בכוחות עצמה, וכי• היא אמידה מאד
לגבי צעירה בגילה. היא היתה גם משוכנעת
שעשתה מעשה רב לטובת מולדתה,
כי מעולם לא הובטח מראש שוק בינלאומי
כה אדיר לספר שתיאר את הוזי הארץ. היא
שמחה בחלקה, והיתד, בטוחה כי הארץ תשתתף
בשמחתה.
אולם אם קיוזתה יעל כי מולדתה תקבל
אותה במחיאות־כפיים, טעתה טעות מרה
מאד. אחרי פגישה חטופה עם אביה ואחיה
הצעיר אהוד (,אידי״) ,ירדה לנמל ונתקבלה
על־ידי להקה מגוזנת של עתונאים. חיש מהר
הרגישה כי היא נתקלת בקיר־אטום של
איבה.
העתונאים לא ביזבזו את זמנם על מחמאות.
השאלות היו מהירות, רצופות, ונד
עליבות. האם נכון שבכלל לא היא כתבה
את הספר? כמה הרתיחה? האם תשאיר את
הכסף בחוץ־לארץ, או כבר סידרה את הכפי
שהיא כיוס, למחרת יום הולדתה ה־ ,20 בסנונית הירוקה שהושאלה לה, וההולמת יפה
את עיניה ורוב מלבושיה. עיני יעל, שהן החלק הבולם ביותר של פניה, הן תערובת של צבע
רשה מאביה, וצבע ירוק, אותו ירשה ממשפחת האס, בתו של עורן־הדין שוארץ מירושלים.

• בה מכרה את זכויותיה למעריב, שיפרסם
את עיקר הספר בהמשכים, והמחפט
הוצאת־ספרים מקצועית להוצאת הספר עצמו
לאחר־מכן.

עברתו ארצה (בדרך בלתי־חוקית1 ,
העתונאי)? מדוע לא כתבה את הס!
מדוע השתמשה בשפה האנגלית?
על אף תדהמתה, גיסתה יעל להל
בות ברוח טובה, בהומור הצברי
האופייני לה. הדבר לא עזר לה
היום סולפו דבריה עד לבלי הג
בכתב לדברי התרברבות ויוה,רה
ביותר. דוגמאות מן הדברים שנאמר
שאלה: האם זה נכון שעו
מפורסם עזר לך, לפחות, בכתיבת
תשובה: אפשר לקחת את
האוריגינאלי, לצלם׳ כל עמוד ממו
תת את זה לטכסט שהופיע. אפש
את הבחורות שראו אותי בשעת!
במחנה, כל בוקר בין ארוחת־הב
מיסדר.
בעתון: יעל דיין הכחישה שו
נכתב על־ידה.
שאלה: כמה כסף הרתחת?
תשובה: זה ענין ביני לבין
שאלה: מדוע כתבת את הסס
לארץ?
תשובה: תנסי את לשבת ולס
הטלפון מצלצל כל שלושה רגעי!
יותר קל ונוח לשבת בבית גדול1 ,
קום מרוחק מכל הפרעה.
בעתון: יעל זיין מצאה ! Uk
ריה, בת שלושת החדרים, צרה מדי

יעל בשעת
n i ^ l l n n
שקראו אף

סל המאמרים הארסיים שפורסמו

ן ןנוע בת האלוף, שנתנה רומאן ער בת האלוף

גוח־אה

שרמז
:ארץ?

שאלה: למד, כתבת את הספר באב־גליתי
מנין את יודעת אנגלית די־טוב כדי
לכתוב את הספר?
תשוכה: אין לי תיאוריות על שפות.
איני חושבת שהשפה העברית דלה מדי. אני
שולטת בשפה האנגלית, מקריאה ומשיחה
במשך הרבה שנים ומשהות ארוכה בחוץ־
לארץ. היה לי נוח לכתוב את זה בשפה זו.
חוץ מזה היו לי קשרים עם מו״ל אנגלי
לפני שכתבתי את הספר, ולכן כתבתי ישר
באנגלית. איני חושבת שזה נושא לוויכוח
לאומי.
כותונות Jיעל הכחישה כי אמרה ברא־יון
עם עתונאי־חוץ כי השפה העברית דלה
מדי.
הכותרת למחרת היום בדבר :״יעל דיין:
אני מעוניינת בחוג קוראים רחב יותר.״
פתיחת הזיעה, מאת סופרת דבר בחיפה:
״אינני כותבת בשביל 3000 איש בלבד. אני
מעוניינת בחוג קוראים רחב יותר. על כן
כתבתי את ספרי בשפה האנגלית.״

הרבה

״קיטש לאפספורט״

תשו־זקצני מחרת הפכו
גיזים
:תבו:
י־חוץ

ב־היד
ילהש־
ימציא
:ותבת

*ימוזר הוא שאיש מבין כל הכותבים
ן | על יעל דיין לא קרא, לפני כותבו, אף
7א מילה אחת מספרה הראשון, והיחיד,
של יעל דיין. לאיש לא יכול היה להיות

המושג הקלוש ביותר על מהות הספר,
תוכנו, סגנונו ויכולת־הכתיבה של מחברתו*.
הדבר לא הפריע לאיש להביע את דעתו
על הספר בפה־מלא ובבטחון עצמי מוחלט.
עוד לפני שובה של יעל דיין לארץ גונתה
בעתונות כסימפטום של התנוונות התנועה
החלוצית, כבוגדת בעמה ובלשונה, כמוציאה
שם רע על צד,״ל. אחדים האשימוה על כי
היא מביישת את שם אביה, אחרים על שהיא
ירשה מאביה את כל התכונות השליליות.

זה בלבד שמאסה בלשונה שלה,״
כתב אייזיק רמבה, עורן חרות ,״למען השראתה
הספרותית והרוחנית ראתה את עצמה
נאלצת גם לעזוב את גבולות מולדתה, להשליך
מאחורי גווה את עמק־יזרעאל ואת
הרי הגלבוע. כל אלה הישרו עליה שי•
עמום אבא שלה, שובב, משליך אבנים
לתוך הקומה החמישית של בית ההסתדרות.
והבת שלו משליכה חיציס ובליסטראות
במקומות עוד יותר גבוהים: בלשון עמה
ומולדתה.״
בטאון מפא״י לא נתן לשופרי האופוזיציה
לרכב על גל זה לבדם. להיפך, דבר,
בטאון מפא״י, מיהר לפרסם מאמר משמיץ
עוד יותר על בתו של נציג מפא״י בכנסת
הרביעית. תחת הכותרת ,״קיטש אכספורט״
הודה שלמה גרודזנסקי :״התחלתי לפקפק
אס אקרא את הרומאן האנגלי של יעל
דיין היא) אשת־עסקים זריזה זממו־לחת
זה רק מחזק את הספקות לגבי
טיב זיקתה לספרות סופר אינו עובר
מלשון ללשון, משום שזו מבטיחה לו שוק
גדול יותר מחברתה. וגס אם ספרו ניתן
להסרמה (ואין הדבר ניתן לגבי מרביתם
של הרומאנים הראויים לשמם) אין הוא מת־כחן

החזית היתד, אחידה. מחוץ למעריב, שנאלץ
להגן על האינטרסים שלו, נשארה יעל
דיין בודדה. עוד לפני שהקורא העברי קרא
את העמוד הראשון של הספר, הפכה יעל
למרכז של שערוריה ציבורית, נושא לשיחות
בלתי־ספורות ומוקד למבול של שמועות
ולחישות משמיצות ביותר.

חלומו שי מו״ל

*ספר, שגרם לסערה אדירה זו בכוס
f Iהמים העכורים של חיי־התרבות הישראליים,
יהיה סנסציה — לאומית ובינלאומית
כאחת.
בארץ יעורר ענין עמוק ומרתק קודם כל
מפני שאיש לא יאמין כי אין זו אוטו־ביוגראפיה
מובהקת. אמנם, המחברת הכחישה
את הדבר נמרצות. כאשר פירסם
מעריב תחילה שהוא עומד לפרסם את ה־אוטוביוגראפיה
של יעל דיין, עמדה יעל
עצמה על תיקון ההודעה. מעריב נאלץ לתקן
את המודעות שכבר הודבקו ברחובות
הערים, להדביק את המילה ״רומאן״ מעל
למילה ״אוטוביוגראפיה״ .גם במודעה ב־עתון
עצמו נמחקה המילה המרגיזה, השאירה
אחריה רק כתמים מחוקים, שהעידו
על שינוי ברגע האחרון ממש.
אבל הקורא הישראלי יתקשה להאמין להכחשה.
הוא יבלע את ההמשכים מתוך
תקזדה למצוא בהם פרטים אנושיים על משה
דיין ומשפחתו. כל מילה הנאמרת בספר על
האלוף רון תעורר בו סקרנות טבעית.
הגורמים שיבטיחו את הצלחת הספר ב־חוץ־לארץ
הם מורכבים יותר. יחד הם מה־זזים
צרור ששום מו״ל בעל חוש לעסקיו
לא יוכל לעמוד בפניו.
שם המחברת הוא גורם מושך. ברוב חלקי
העולם נחשב ״הגנרל בעל העין השחורה״
לאיש מספר 2בישראל, מיד אחרי

יה על ספרה .״מדוע הס התקיפו אותי עוד לפני
:ה אחת מסיפורי?* שאלה בהתמרמרות, בהגיבה
1בכמה עתונים יומיים, כולל עתון מפא״י, דבר.

• מלבד נציג נדערכת מעריב שרכש בחוץ־
לארץ את הזכויות על הספר, נציג ידיעות־אחרונות
בפאריס ועורך העולם הזה, שקיבל
העתק מן הספר מן ההוצאה הבריטית בהיותו
בלונדון.

דויד בן־גוריון. ההילה של מצב
עסור־נצחון, הקסם האישי הבולט,
רומנטי, הביוגראפיה הססגונית שלו כאיכר,
לוחם ואסיר — כל אלה הפכו את דיין
לדמות מעניינת אצל אנגלים, צרפתים, גרמנים
ואמריקאים, גברים ונשים.
לא פחות מעניינת דמותה של יעל עצמה.
כל מו״ל מאחל לעצמו מחברת עולת־ימים,
יפה, המסוגלת להחזיר ללא מחשבה שניה
תשובות מפולפלות בראיון בטלביזיה. התמונה
והביוגראפיה של יעל דיין על עטיפת
ספר יהוו רקע אידיאלי לפרסומת עתונאית.
גם נושא הספר לבדו יכול היה להבטיח
את הצלחתו. ישראל היא המדינה היחידה
בעולם בה קיימת חובת־גיוס לנשים. ישראלים׳
הרואים בגאווה בעתונים זרים את
תמונות חיילות צה״ל כשהן יורות או משליכות
רימונים, אינם מסוגלים לרוב להבין
את תגובתו של הקורא הזר: תערובת של
סקרנות, סלידה וציניות. הנסיון בחילות־הנשים
המתנדבים של עמים אחרים גרם
לדעה כללית שחיל־נשים הוא מקום להפקרות
מינית. תמונות החיילות המתאמנות
בנשק שיכנעו את הקהל הזר כי החיילות
אמנם לוחמות ממש — שהרי אחרת, מה
הטעם לבזבז זמן וכסף על אימונים מסוג

ספר המטפל בנושא זה, מטבעו שיעורר
ענין רחב מאד. נוסף על כך הוא נושא
אידיאלי להסרטה. כמעט בטוח כי גם השם
שיינתן לספר בארצות־חוץ וגם השם שיינתן
לסרט יושפעו על־ידי שיקול זה.

דא סאגאן-משגה

* Vול סכל הגורמים האלה יחד לא היו
£%ממריצים מו״לים זרים ומנוסים לסכן
כסף יקר על ספר של מחברת חדשה ובלתי־מנוסה,
לולא נוסף עליהם עוד גורם אחר,
אשר מעוררי הסערה בישראל לא יכלו
לעמוד עליו.
ספרה של יעל דיין הוא ספר טוב.
יש המנסים למנות את סגן־משנד, דיין
לסאגאן־משנה של הספרות העברית. קוי־הדמיון
רבים: הגיל, הסגנון האוטוביוגראפי
בגוף ראשון, וגם כמה תכונות סגנוניות.
אולם במקום שמתחילה מהות הספר עצמו,
שם נגמר הדמיון.
יעל דיין היא ישראלית כשם שפראנסואז
סאגאן היא צרפתיה. הסאגאן סבוכה בסבו
עסקי האהבה. הדיין סבוכה בסבך של בעיות
אופי. הסאגאן נאבקת עם גברים. הדיין
נאבקת עם עצמה.
הקו הבולט ביותר בפנים חדשות במראה
הוא הכנות המוחלטת. כנות זו עוברת כחיט
השני בספר כולו, בעוד המתח הספרותי
אינו שזזה בכל החלקים. בעוד שאחדים מהם
כתובים בראיה שכלית בלבד, הרי אחרים
כתובים ברגש עמוק ומשכנע, אף מגיעים
לדרמטיות ניכרת.
הסיפור הוא ביסודו סיפורה של נערה

ישראלית מתלבטת. כמו יעל דיין, מגוייסת
אריאל רון לצה״ל בגיל צעיר מדי (.)17
ככל חיילת חדשה בצה״ל, היא נדרשת
לישון בלילה כשהרובה צמוד לגופה, מתחת
לשמיכה* .אחרי ההלם הראשון של תקופת־הטירונות,
והתמרדות האדם נגד השיגרה
המתה של הצבא, היא עוברת במהרה לקורס
קצינות, גומרת (כמו יעל דיין) בחניכה
מצטיינת, זוכה (כמו יעל דיין) כי
אביה יענוד את הסמל על חזה בטכס הסיום,
מקבלת את הפיקוד על מחלקת טירונות.
שלבי השרות בצה״ל מתוארים בכנות,
שתשכנע r gכל קורא שעבר אי־פעם את
אותם הגלגולים הנפשיים — משנאה לצבא,
למטבח ולמקלחת הקולקטיבית, עד להשלמה׳
להתרגלות, ולבסוף אף לחיבה מסו-
יימת. כאשר אריאל רון משוחררת מצה״ל
בתום שרות של שנתיים (בניגוד ליעל דיין,
ששוחררה קצת בטרם זמנה בגלל אולקוס,
אותו ירשה מאביה) ,היא הולכת לדרכה
ללא טינה נגד המוסד.
סגן דיין אף שוקדת לשים בפי סגן רון
נאום ציוני אמיתי, המשקף יפה את השקפת־העולם
של אביה. הוא מספר כיצד חוזרים
הנדכאים לביתם, מגרשים בכוח את דייריו
ונאלצים עתה לשמור בכוח הנשק לבל יחזרו
הדיירים המגורשים. אין סיפור זה רומז
על כל פתרון סופי.

נערה זקוקה לאהכח
**ה ״ל הוא רק הרקע לסיפורה של

bאריאל רון. העלילה האמיתית מתחוללת
בלבה ובביתה.
זהו סיפורה של בת האלוף, אשר הוריה׳
אינם פנויים להעניק לה אהבר׳ ותשומת־לב.
האב, אלוף מזהיר ששמו נישא בפי כל,
נכה־מלחמה (פצוע בזרוע) ואסיר־ההגנה לשעבר,
מזניח את אשתו ואת משפחתו, אינו
מגלה שום רגש, שוכח את תאריך נשואיו,
מסוגר בתוך עצמו, שואף להתבודד ואינו
מתרועע עם איש בבית. הבת מעריצה אותו,
מנסה לחקות את חסרונותיו, אך אינה
מסוגלת לאהוב אותו ולהתקרב אליו כאדם
אל אדם.
הדמות הטראגית והסימפאטית ביותר בסיפור
היא האם — האשד. שאינה זוכה
לתשומת־לב בעלה ואף אינה מבינה אותו,
השואפת לשוא לפינה משפחתית חמימה, המשביחה
את יגונה בעבודה ציבורית אינטנסיבית,
אך אינה מסוגלת לרתק אליה את
בתה. אשתו של האלוף רון, המגלה רק
במאוחר מה דמות האדם שנישאה לו והמבקשת
מן הבת להחזיר את האב למוטב,
תזכה לאהבה עמוקה של הקורא.
יעל דיין אינה עוסקת בפסיכו־אנאליזה
של אריאל רון. אבל פסיכולוג מאומן יב־
(המשך בעמוד 02
* דבר שוזעלח אצל מנהלי זזברת-הסרמיס
הבריטית את הרעיון לקרוא לסרס בשם
״ישנתי עם רובה׳.

(המשך מעמוד ) 11
חין בנקל בשלמות התמונה. ועת׳ שלא:
זכתה בילד1תה לאהבה מספקת ולבטחון של
בית חם ומוצק, לוקה בחוסר בטחון עצמי..
היא מנסה להסתירה מתחת לקליפה נוקשה״
אותה היא מעתיקה מאביה. אין לה ידידים.
אמיתיים, ואין היא מסוגלת להתמסרות שבאהבה
אמיתית. היא משחקת בבני־אדם:
ומתעללת בהם כדי לזכות בתשומת־לב,
מנסה להשתלט, במקום להתקשר. כמו יעל
דיין (שד,יתד, תלמידה מצטיינת, קפצה כיתות
בנהלל, סיימה את בית־הספר התיכון בתל־.
אביב בגיל )16 נחונה אריאל רון באינטלי גנציה
רבה, מפותחת הרבה מעל לגילה..
אולם אין היא מאושרת.
אריאל רון בודדה מאד. נסיונה להתנות
אהבים עם שני אחים בעת ובעונה אחת־נכשל
כאשר השניים עושים נגדה יד אחת
ומגרשים אותה מעל פניהם, הצעיר המאוהב
בד, משעמם אותה. בקטע הטראגי והחזק
ביותר של הספר, מנסה אריאל רון לשוא
לתווך בין אמה לבין אביה, זוכה לנזיפה
אכזרית מפי האב, בורחת מן הבית, תועה
בגשם, מגלה שאין לה אף חבר אחד שהיא
יכולה למצוא אצלו מחסה, חוזרת בשעות
הקטנות של הבוקר, רטובה ורצוצה, למחנה
הצבאי שהיא שונאת אותו.
בלב אריאל רון מנקרות שאלות מרעידות.
האם כל אלה החולקים לה מחמאות עושים
זאת רק כדי להתחנף אל אביה? האם כל
ידידיה אינם אלא קארייריסטים ציניים, הנד
•בקשים באמצעותה להכיר את האלוף החשוב?
האם הכל רואים בה רק מכשיר
למשהו? הצעירה נמצאת בהתגוננות מתמדת
מפני שאלות מענות אלה, מוצאת פיצוי
בהרפתקות־סרק ובחרישת מזימות מגוחכות.
הגאולה באה בדמותו של גבר שאינו
עברי, תושב ירושלים, המתאהב באריאל רון
אי׳ שהוא קשיש מאביה. הקצינה הצעירה
נכנסת לגור אצלו, חיה עמו, נכבשת בעל־כ־רחה
על־ידי אהבתו המבוגרת, העדינה,
הסבלנית, הנותנת את הכל ואינה דורשת
מאומה. בפעם הראשונה יש לה בית ובטחון.
בחומו של בית זה, בחברת הגבר שאין היא
נשואה לו, נמסה כל העמדת־פנים. תכונותיה
השליליות נושרות ממנה, כשריון ששוב
אין צורך בו. היא מסתכלת במראה ורואה
שיש לה פנים חדשות.
זהו מצבה של אריאל רון כאשר היא
יוצאת לחופשה, מתבודדת בבית בעיירה
צרפתית נידחת על חוף האוקיינוס (ממש
כמו יעל דיין) ומעלה על הנייר כיצד השתנו
פניה.

אלוף7 ,א א5א

« ל זה כתוב בכנות, בפשטות, ללא
הצטעצעות (מלבד כמה קישוטים שכלתניים
מיותרים) ובסגנון אנגלי שוטף ו־בלחי־יומרני.
אין בספר כולו אף רמז של
תיא-ר פורנוגראפי, אף לא ההתעניינות הקלושה
ביותר בעניני מין* .כאשר יסיים
הקורא את הספר, ישאל את עצמו בעל
כורחו: מי היא יעל דיין?
כמו אביה, לו היא דומה בפניה להפליא,
מחוננת יעל בכשרון לשמש נושא לאגדות,
לשמועות וללחישות בלתי־ספורות, חלקן
נכונות וחלקן כוזבות. קשה מאד להפריד
בין יעל דיין עצמה לבין שפע ההרפתקות
והעלילות הקשורות בשמה.
לאנשים אכולי־קנאה, קל להצביע על היתרונות
שנפלו בחיקה של הצעירה מבלי
שתצטרך להתאמץ להשיגן. היא יפה. היא
פקחית• במידה שיש בארץ בכלל משהו
הדומה לאריסטוקראסיה מלידה, הרי היא
בת אצילים, שמד, פתח לפניה את כל
הדלתות עוד מגיל רך.
יעל עצמה לא מאסה ביתרונות אלה. לד,יטך.
דיא למדה עוד בראשית דרכה לנצל
את כל הקשרים שהיו קשורים במשפחתה,
להיעזר באנשים שרצו למצוא חן בעיני
אביה.
רק למקרא הספר יבינו אנשים רבים את
הצד השני של המטבע — את המחיר האכזרי
שנאלצה הנערה יעל דיין לשלם תמורת
שמה המצלצל. מעולם לא זכתה לאווירת
היציבות והבטחון הקיימת במשפחה רגילה.
האב, שנכלא בבית־הסוהר כמעט מיד אחרי
׳ לידתח, לא היה מסוגל מטבעו להיות אבי־משפחה
רגיל, לא עמד לצדה בשנות־המשבר
• דבר שלא הפריע לאחד ווזנתונאיס לפר-
סס, לפוי קריאת הספר, את חנזלים הבאות:
״יסודות שונים ...ממונייניס להבאיש את
ריחו של חצבא ולשוות לו דמות של קן
הפקרות וזימה ...המנהלים תעמולח זידו־נית
זו עלולים לקפוץ כמוצאי שלל רב
סל גילוייה של בתו של הרסמכ׳ל לשעבר,
בחינת נחתום מסיד על עיסתו, והדבר יגרום
לנזק לשמו של צבאנו•׳

ביקורת חיובית של קורא אנין־טעם, היא׳.
אבסורדית.

איפה יצולם ה סי ט?

רות דיין מקשמת את בתה, בשעה שזו הופיעה כדוגמנית בתצוגת
1אופנה פאריסאית של חברת משכית, בה משקיעה האם את מרבית מרצה.
רבים מקוראי הספר ינסו לזהות את רות דיין עם אשת האלוף הסימפאטית המופיעה בספר.
הקשות, בהן זקוקה נערה לכל הבסחון
הפנימי אשר קירבתו של אב יכולה להעניק.
(אומרת אריאל רון בספר, אחרי שאביה
ביקר אותה במחנה וזכה להערצת הבנות
האחרות :״ד,ן לא ידעו, שהאלוף הוא שביקר
אותי, ולא אבא!׳) הקורא את הספר
בעיון, ימצא כי בנשמתה של אריאל רון
נאבקות תמיד ההערצה לאב הרחוק והטינה
התת־הכרתית נגד האלוף שלא היה אב.
כבתו של אלוף דיין, לא יכלה יעל אלא
לחשוד תמיד במניעי הידידות של האנשים
שהסתודדו מסביבה. אם נהנתה מתשומת-
הלב הכללית לה זכתה בכל מקום, הרי
סבלה גם מן העובדה שמעטים ניסו להת־יחס
אליה כאל אדם בפני עצמו, וכי לרוב
נקראה בפשטות ״בתו של משה דיין*.
אין זה מקרה שכמעט תמיד בניהם של
אנשים מפורסמים הם בלתי־מוצלחים, חלשי־אופי
וחסרי־ענין. אם יעל דיין אינה כזאת,
אלא הפכה אישיות מעניינת ומצליחה בזכות
עצמה, הרי זה הודות לתכונות־אופי
מוצקות מאד. היא מדגימה את הכלל הפסיכולוגי
המסתורי שאותן הנסיבות השוברות
אדם אחד, מחשלות אדם שני.

אשה בת 14

toעל לא היתה מעולם נערה. כבר בגיל
, 14 כשהיתה מדריכה בגדוד צופים, היתד,
אשה מבוגרת לכל דבר, התמודדה בשכלה
עם גנרלים של האו״ם, דיפלומטים זרים
ועתונאים זרים בעלי שם עולמי.
בגיל 16 נסעה לחוץ־לארץ, הופיעה בעשרות
אסיפות ציוניות, במסיבות־התרמה וב־אסיפות־נוער.
תחילה הוזמנה בגלל שמה,
אך במהרה נוכחו המזמינים לדעת כי יעל
דיין היא נואמת מצטיינת בכוחות עצמה.
באנגלית שהשתפרה במהירות, בפשטות משכנעת,
הנחילה יעל דיין למאזיניה תחושה
של ארץ־ישראל, שהיתר, שונה לגמרי
מן המליצות הנבובות של הציוני המקצועי
הרגיל. אילו נערכה התחרות בין האלוף
דיין ובתו בשטח זה, לא מן חנמנע כי יד
הבת היתד, על העליונה.
כבר אז, לפני הגיעה לגיל ,17 גילתה
יעל דיין כשרון עילאי ליחסי״ציבור, שטח
שגם בו אין היא נופלת במאימד, מאביה.
היא יכלה להסתובב בבטחון עצמי בלתי־מוגבל
בחברת לורדים אנגליים וסינאטורים
אמריקאיים, לגרור אחריה בכלבלבים גברים
המבוגרים ממנה פי שתיים או שלוש, להגיד
את המילה שתתן לעתונאי את הכותרת
המפוצצת ולמראיין־טלביזיה את העוקץ של
התוכנית. זרה, בודדה בארץ נוכריה, מבלי

לשלוט לגמרי בשפת המקום — לא זו
בלבד שלא איבדה את עשתונותיה, אלא אף
ערכה מסעי־נצחון. היתד, זאת הריבית של
סבלותיה של הילדה, שנאלצה להתרגל לבדידות
בגיל צעיר מדי.
יעל לא השתעממה במסעות אלה. הם היו
גם גדושים הרפתקות, מזיגה של שובבות
חסרת־אחריות ושאיפה להתבלט. לכל אלה
בא הקץ כאשר הגיעה הבשורה על מיבצע־סיני,
שהיה עתיד להפוך את אביה לגנרל
מפורסם בעולם. יעל מיהרה לחזור הביתה.
הדבר לא היה קל• בניגוד לפירסומים
בכמה עתונים, לא חיתה יעל על חשבון
המדינה, אלא על שכר־טרחתה כנואמת למען
המגבית• המגבית סירבה לשלם את מחיר
הכרטיס הביתה. יעל נאלצה להקריב את כל
חסכונותיה באמריקה, משפחתה שילמה את
היתרה בארץ. ביום השני של המיבצע חזרה
בת ה־ , 17 התגייסה מיד.
היה זה הרגע בו מתחילה עלילתה של
אריאל רון בספר — עלילתה של בת־האלוף
שלא היתה אהובה על חברותיה
ושנראתד, לרבות מהן כשויצרית, כטנובית
ואף כמשתמטת מתפקידים בלתי־נעימים, שהתקלחה
מאוחר בלילה כדי להימלט ממקלחת
המלאה גופות ערומים שהגעילו אותה,
ושאכלה וואפלים בשק״ם כדי להימנע מן
ד,חברותיות הקולנית של חדר־האוכל.
באותם הימים החלה יעל דיין לרשום
לעצמה רשימות — מיפלט רגיל של אנשים
בעלי טבע רגיש, המבקשים לשמור לעצמם
פיגר. פרטית כל שהיא בקולקטיביות הרועשת
של מחנה צבאי. רשימות אלה היוו
את הבסיס לספר ומעניקות לקטעים על
צר,״ל את הגוון האוטנטי הבלתי־אמצעי, ש־אי־אפשר
להשיגו בשיחזור הנעשה כעבור
שנים.
כעבור זמן נפוצה השמועה שהספר נכתב
על־ידי מישהו אחר. כמו כל השמועות מסוג
זד״ היתד, בליל של כמה עובדות נכונות
וצירופן למסקנה אווילית. הספר נכתב
באנגלית. אחד מידידיה הטובים של יעל היה
עתונאי אנגלי ידוע, הדומה להפליא לפיטר
בנד, הגבר הקשיש האיהב את אריאל רוץ
בספר והמציל אותר, באהבתו מעצמה. המס־קנח
כאלו נתבקשה מאליה.
אולם פניס חדשות בנוראה אינו רומאן
המדבר על דמויות זרות, פרי דמיון ערטילאי
שכל אחד יכול היה לכתבו. זהו ספר
המגלה את הסרטים הנפשיים האינטימיים
ביותר של נערה מסויימת מאד. הגירסה
שגבר קשיש וזר, שמעולם לא היה בצד,״ל,
יהיה מסוגל להעניק לספר כזה יותר מאשר

toחשול ההשמצה עורר מרירות רבה
Jבלבה של יעל דיין .״מדוע אני צריכה
להתגונן?״ קראה השבוע .״במד, הרעותי למישהו?
במה הזקתי למדינה?״ אולם בזמן
הקרוב תהיה עסוקה מדי מכדי שתוטרד
יתר על המידה על־ידי הקנאה הקטנונית
של חברה פרובינציאלית.
בעודה ממהרת מפגישה לפגישה במכו־נית־ספורט
פתוחה וירוקה מדגם נז.ג׳י ,.שהושאלה
לה על־ידי ידיד־משפחה, התכוננה
יעל לשלב הבא. בחודש מרם יבוא לארץ
הבמאי שיטפל בסרטה מטעם חברת קנחד
הבריטית, שפרטה כניעה לאופד, עם דיאנה
דורס, הוצג בהצלחה גם בארץ. יעל ס־רבה
קודם לכן למכור את הסרט לחברה שוייצית,
מפני שלא רצתה לפעול בשיתוף עם גרמנים.
היא דחתה גם הצעה אמריקאית, שהיתר,
גבוהה ב־ 20 אלף דולאר מן ההצעה
הבריטית, אך שכללה סעיף בו היתד, יעל
צריכה לוותר מראש על כל השפעה על תוכן
הסרט, להניח לאמריקאים לעשות בעלילה
כאוות נפשם. החוזה הבריטי משתף את יעל,
יחד עם תסריטאי מקצועי, בקביעת תוכן
הסרט, ומעניק לה מעמד של יועצת טכנית
במשכורת, נוסף על מחיר זכויות־הספר.
הבמאי יחליט בארץ אילו חלקים מן הסרט
לצלם כאן ואילו בבריטניה (שאיפתה
של יעל: כל צילומי החוץ בארץ, ביחוד
קטע המתאר את אריאל רון מפקדת על מחלקת
בנות המקבלת קבוצת עולים חדשים
בעדולם) .לאחר מכן תסע יעל לחוץ־לארץ,
כדי להיות נוכחת בכל ארץ בעת הופעת
הספר. הוא יופיע באפריל בצרפת, בהוצאת
ג׳וליארד, חברה שהוציאה גם את ספרי
פראנסואז סאגאן. במאי יופיע הספר בבריטניה,
בחוצאה החצי־יהודית של וויידנפלד
אנד ניקולסון, שהוציאה את ספרם של יגאל
ידין ווזלטר איתן, את דה־גול ולוליטה. באוגוסט
יופיע הספר בארצות־הברית בהוצאת
תרלד פאבלישינג קונזפאני, שהוציאה
את ספר המרשל מונטגומרי ואת הנזאנדא־רינים
של סימון דה־בובואר.
אף לא אחת מן ההוצאות האלה לא היתר,
קופצת על ספר שכל עיקרו בשם המחברת.
גם זווית־הפרסומת הטובה ביותר אינה יכולה
להציל ספר גרוע. שמה של יעל דיין
עזר לה להגיע אל המקומות הנכונים. אולם
רק טיב ספרה הבטיח כי לחיצת־ר,ידיים
הידידותית של המו״ל תהפוך לחתימה על
חוזה.

צבא-הגשיב?מבחן
ואוקטובר צריכה להתחיל העבו-
Jiדה על הסרט. השאלה הגדולה שנשארה
עדיין פתוחה: האם צה״ל יעמיד לרשות המסריטים
יחידה של חיילות, או שד,מסריטים
יצטרכו להשתמש בנערות־חן בריטיות? ההחלטה
תהיה בלי ספק מושפעת על־ידי
שאלה שניה: האם ספרה של יעל מטיל אור
חיובי או שלילי על גיוס־הנשים?
התיאור בספר הוא כן׳ .,מבליט את השלילי
והחיובי כאחד. הקורא הזר והמקומי יתן
את דעתו על החסרונות של גיוס־החובד,
הנשי, שאינו מתיחס אל המגוייסת כאל
אשה ד,ממלאה תפקידי־עזר צבאיים, אלא
כאל מהדורה שניה של גבר, מעין חייל־זכר־בחצאית.
הקורא יראה גם את החיוב —
את כור־ההיתוך לעולות החדשות, את היחידה
הממלאר, תפקידים הומאניטריים.
הקורא הזר (.ואולי גם המקומי) ישאל
את עצמו בסוף כמה שאלות, ששום הסבר
סביר להן אינו נראה קרוב: לשם מה צריכה
חיילת לישון במיטה עם רובה, כשאיש אינו
מתכוון ברצינות שתשתמש אי־פעם ברובה
זה? מדוע צריכה חיילת לסחוב מקלע או
לזרוק רימון, אם כל מטרת הצבא הוא להשתמש
בה בתפקיד מועיל כאלחוטאית,
חובשת או פקידה? מדוע צריכים לאמן רבבות
בנשק, אשר רק חלק זעיר מהן —
הנערות היוצאות להתישבות — יחזיקו בו
אי־פעם ברצינות לצורכי שמירה?
ומעל לכל: מדוע אי-אפשר לעצב משטר
ונוהג המתאימים לנשים — במקום לכפות
על המגוייסות משטר ונוהג שניצר בשביל
גברים, שתפקידם בצבא שונה לגמרי?
כל השאלות האלה חבויות ־אי־שם בספר,
בין השיטין — אם חשבה עליהן המחברת
עצמה ואם לאו. אך קרוב לוודאי שלא יתבטאו
בסרט. בסרט עלילתי, שיש־ם בלי
ספק את הדגש על טיפורי־האהבה המתנהלים
מחוץ למחנות צה״ל, יופיע הצבא רק כרקע
פוטוגני. אם יבליט את הפרקים הצבאיים

החיוביים, כגון קליטת העולים בעדולם, אין
כל סיבה מדוע לא יתיחס אליו צה״ל כאל
כל מכשיר תעמולה אחר, יושיט לו את
העזרה. שהרי אם יצולם כל הסרט בחוץ-
ל א ^ בידי צוות זר, עלולים פני צה׳׳ל
להיראות בו פחות חיוביים.

ססר עברי כאנגלית
* %כל הטענות שהושמעו נגד יעל דיין,
n i v ׳ l jרק אחת שיש לה יסוד עובדתי
והראויה לתשומת־לב רצינית: העובדה שהיא
כתבה את הספר באנגלית, תחת להשתמש
בשפת־אמה העברית.
בשביל נערה שנולדה בבית־ד,חולים ליולדות
בעפולה, היתד, זאת באמת החלטה
בלתי־רגילה.
הנימוק שהשוק האנגלי גדול יותר מן
העברי אינו מספיק. כי אפשר היה לתרגם
את הספר לאנגלית, כמו שתורגם לצרפתית.
אך נכון שהגישה אל המו״ל האנגלי היתד,
הרבה יותר קלה כשכתב־יד אנגלי היה מוכן
וגמור. ועוד יותר נכון, שקל יותר למכור
ספר באנגליה מאשר בארץ, בה רוב ההוצאות
התשובות הן סוכנויות מפלגתיות.
הנימוק שהיא יודעת אנגלית באותה מידה
שהיא יודעת עברית, גם הוא אינו מספיק.
בשנים ארוכות של דיבור אנגלי עם ידידיה,
נאומים בחוץ־לארץ וארבעת חודשי לימוד
הספרות האנגלית באוכספורד, אמנם רכשה
לה יעל שפה אנגלית שוטפת, גמישה וטבעית.
אך הוא הדין לגבי דיבורה העברי.
יעל עצמה טענה כי קשה לה לכתוב
בעברית, מפני שאין בש!5ה זו דו־שיח טבעי
— אץ כל דרך־ביניים בין שפת המשנה
לבין סלאנג צברי מוגזם. אולם הדמויות
הפועלות בספר דיברו עברית בחייהם, והעתקת
דיבור זה לספר היתד, יכולה להיות
טבעית כמו במקור.
אמנם אין ספק כי הספר נקרא הרבה יותר
בענין ובשטף באנגלית מאשר בתרגומו
העברי, שהוכן על־ידי איש נועריב. יעל
עצמה לא הבינה כמה מן המלים שהופיעו
כבר בפרק הראשון — כגון ״מרישים״
(קורות עץ) ,״בזיך״ (גביע) ו״מבזיק״ (מאיר
באור מסנוור) .בתרגום העברי מאבדת היצירה
הרבה מן החן הטבעי שלה, האוסף
את המקור האנגלי, ליקוי המקשה על הקורא
העברי לעמוד על טיב הספר, ביהוד כשהוא
מתפרסם בהמשכים — דבר שהוא באופן
מיוחד בלתי־מתאים לספר מסוג זה. אך
בעיות הלשון יכלו להימנע, אילו כתבה
יעל עצמה את הטכסט העברי, תחת לסמוך
על תרגומו של סופר שלא גדל בחברת
הנוער הצברי.
אץ ספק שכתיבת הספר באנגלית היא
סימפטום שהוא עמוק יותר מנימוקיה של
יעל דיין, למרות שהיא כנה בהם. מתבטאת
בה אותה תופעה ששלחה כמה מטובי היוצרים
העבריים לחוץ־לארץ. אין זאת התרחקות
מן הארץ עצמה. להיפך, יעל דיין,
כמו עמוס קינן למשל, צמודה לרוח הארץ
יותר מרוב קבלני־ה,פרסים הכותבים את יצירותיהם
בשיכוני־הסופרים־מטעם בחיפה. אולם
זוהי התרחקות מן הרוח השוררת בארץ
כיום, מן ההודי החברתי שנוצר בה, מן
הקטנוניות והרגשת־המחנק שהפכו את חיי״
הרוח בה לביצה מצחינה.
זוהי בעיה לאומית. לא יעל דיין אשמה
בה. אשמים בה הרבה יותר אותם העתונאים
והסופרים העומדים עתה בראש מסע־ההש־מצה
נגדה, כשהם. מנופפים בדגל הקרוע
של שוביניזם פרובינציאלי.

המקצוע: סופרת
%%ה תעשה יעל אחרי שכוך הסערהז
1 Jבדרכון חדש, שהוצא לה רק בחודש
שעבר (במקום דרכון שאבד לה בחוץ־לארץ)
צויין, כמקצוע, ,סופרת* .בשטח זה רואה
ילל את עתידה, ורק העתיד יוכיח אם אחרי
הספר הראשון, שטיבו נובע במידה רבד,
מאופיו האוטוביוגראפי הבלוזי־אמצעי, יבואו
ספרים סובים נוספים, מסוג אחר.
אולם דבר אחד ברור: יעל שוב אינה
בתו ונכדתו של מישהם. פנים חדשות
במראה הוא מגילת־עצמאות של אשד. צעירה,
שיצאה סוסית לדרך משלה• השם דיין
יצטרך עתה להתחלק בין שלושה — בין
הסב, המסמל עדיין את רוח ההתיישבות
העובדת! האב, המסמל את המיליטריזם הלאומני
של דור המדינה! והבת, שהיא חברה
אופיינית של הדור שלאחר־קום־המדינה, דור
הרוצה לצאת מגטו צר ושלא מצא לו עדיין
דרך אחרת אלא היציאה לחברה קוסמופו־ליסית
בארצות המערב.

במדינה.־
(המשך מעמוד )9
לו כבר בשבועות הראשונים לשבתו בכלא
מכתב מפתיע• היה זה מכתבה של ידידתו
לבנה, שגילתה כי אהבתה לגבר שחמם אותה
גדולה יותר מפינתה לו.
במכתב רצוף שגיאות־סגנון ופיסוק, כתבה
לבנה, :אהובי היקר. שלום לך מעמקי
לבי. איך אתה מרגיש ואיך אתה מבלה
את זמנך בין כתלי הכלאז
״אני מצטערת מאוד על המקרה שקרה.
אבל זה לא היה באשמתי. למה אני טוענת
זאת מפני שלחצו עלי הורי וגם המשטרה
בלי הרף. וההורים איימו עלי באם לא
אמסור עדות שקר אזי יזרקו אותי מהבית,
״ידוע לך יפה שעמדנו להתחתן וגם
קבעו לנו תאריך נישואים. אז אחי ניגש
לרב טולידאנו וביטל את הנישואין.
,שלום אהובי נשכח את העבר לכמה
דקות ואספר לך את מצבי הנוכחי. ההורים
גרשו אותי מהבית ואני מסתובבת ברחובות
ואפילו את בגדי לא נתנו לי. שלום שלי
ישנם פושעים מועדים שמתוודים לפני האל
וגם אני התוודיתי לפני האל על העוזל
אשר גרמתי לך, וכעת אני מתוודה לפניך
ותשפוט אותי כרצונך וכל מה שהיה לי
בלב סיפרתי לך*...
מכתב הנערה היה עוגן־הצלה מוצק ל־מוגמי.
עורך הדין שלו, חיים קאזיס, אליו
הועבר המכתב בחשאי, הגיש לבית־המשפט
המחוזי בקשה לשמיעת עדות נוספת.
החודש דן בית המשפט המחוזי כבית-
דין לערעורים פליליים בעניינו של מוגמי,
מצא כי שופט השלום החמיר בדינו. גזר־הדין
החדש 18 :חודשי מאסר, כולל זמן
מעצרו.

דרכי חיים
מחיר האשה
הבעיה הראשונה במעלה של הצעיר הישראלי
המוסלמי כיום אינה, כפי שנהוג
לחשוב, הממשל הצבאי המציק, או הגבלות
התנועה הכובלות. מה שמעיק היום על
צעיר ישראלי רווק ובריא, המשתייך אל
העדה המוסלמית, הוא גובה המוהר.
כי סכום הכסף, אותו חייב לשלם הגבר
לאבי כלתו הרקיע, מאז תום המנדט, לגבהים
בלתי־מושגים בידי צעיר ממוצע. במקום
כמה עשרות ל״י, שהיו מספיקות
לרכישת כלה נאה ביותר, נע כיום מחיר
הכלות בכפרים הערביים בין אלף לחמשת
אלפי ל*י.
השבוע היה המנהג העתיק של תשלום
המוהר, גורם לפחות לשלושה פשעים:
רצח, חטיפה, ונסיון לרצח.
מוות כחלון. מטעב אלעוזאדי ארש לו
את לטיפה שהוואן לפי בקשת אביו. האב,
עטייה 60 חש כי קרבו ימיו למות והוא
ביקש לראות בנשואי בנו בטרם ייאסף
אל עמיו.
אולם עטייה לא זכה להגשים את חלומו.
לטיפה נעלמה ומשפחתה, בת הכפר אקסאל,
הסמוך לנצרת, לא יכלה להסביר להיכן.
בכפר רווחו שמועות כי בת משפחת שהוואן
הרתה לזנונים וכי אחיה, ששמר על כבוד
המשפחה, רצח אותה והעלים את גופתה.
מטעב ארש לו אשה אחרת. אולם הוא
לא היה מוכן להשאיר את דמי המוהר,
שהגיע לסכום של אלפי לירות, בידי משפחת
לטיפה. מפעם לפעם היה יורד לאקס־אל,
תובע את כספו בחזרה. תשובת משפחת
שהוואן: לא תקיף.
בשבוע שעבר, בליל שבת, שמעה אשתו
של מטעב רחש ליד החלון. היא העירה
את בעלה. כשהזדקף מטעב לראות את
המתרחש, ניפץ צרור ארוך של תת״מקלע
את הזגוגית. מטעב נפגע בחזהו ומת מיד.
בתחילת השבוע עצרה המשטרה ששה
חשודים. ביניהם היה אף אחיה של לטיפה,
שכנראה העריך את הכסף, לא פחות משאת
כבוד המשפחה.
דץ חמדכר. האביב בנגב הוא קצר
ומרוכז• העשבים הגדלים באפיקי הוואדיות,
שהושקו בשספונות החורף, גובהים תוך
ימים מספר, פורחים וממהרים לקמול. כמוהן
פורחות אביב אחד בנות הבדואים, שעוד
אתמול היו ילדות, קומלות באותה
מהירות באהלי משלמי־המוהר הגברים.
פהידה, בתו של מחמד עוד אבו״שולדום
היתד, פלא אביבי כזה. חג׳ סולימאן עג׳אג׳
ראה אותה יום אחד ליד מאהל אביה
והוקסם. כבר באותו שבוע הסכימו אביו ואבי
הנערה על גובה המוהר שישולם ועל

רדיו

מועד החתונה. החתן נאלץ להמתין חודשים
מספר, עד שתגיע הנערה לבגרות.
אבו־שולדום היה שבע־רצון. תמורת בתו
הגדולה, ג׳דיעה, שאירם לבן שבטו אבו־גרנט,
זכה בכלה לבנו הצעיר — בתו של
אבו־גרנם עצמו. ואילו ארוסי פהידה, בתו
הצעירה, הכניסו לו סכום נקי של 650
ל*י עובר לסוחר.
פרשת לכן. אלא שמן השמיים קלקלו.
ג׳דיעה, הבת הבכירה, נפטרה לפתע. ואבו-
גרנט דרש תשלום עבור כלת הבן 1000 ,
ל*י. אך לבסוף נמצאה פשרה: פהידה
תימסר לאבו־גרנם ואילו לחג׳ סולימאן, שאינו
מבני השבט, ייאמר כי הבת הצעירה
שבקה חיים לכל־חי.
התוכנית היתה עולה יפה, לולא אהבתו
של החג׳ הצעיר. חיש מהר הוברר לו כי
אבו־שולדום אומר לנהוג בו כמנהג לבן
הארמי ביעקב בן יצחק. הוא סרב לקבל
את המוהר ששילם בחזרה, חטף באחד
מלילות הירח את פהידה, הביאה לאוהלו.
האב הממורמר פנה למועצת זקני השבטים
בנגב. אולם הללו, לאחר ששמעו את
שני הצדדים, פסקו כי חג׳ סולימאן לקח
רק את המגיע לו, סרבו לפסוק לטובת
האב השכול. גם המושל הצבאי בנגב סמך
ידו על פסק הדין.
אולם אבו־שולדום, שחייב היה לשלם
את ההפרש בין המוהר שקיבל תמורת
פהידה לבין השער החדש, פנה לבית־הדין־
הגבוה לצדק בירושלים. השבוע יהיו חייבים
כנראה השופטים הירושלמים לעיין שוב
בפרשת לבן, לפסוק אם דיני האבות נוגדים
באופן שהוא את החוק המודרני.
הכטחת האכ. סאלם עודה אבו־סאבח
לא היה מרוצה. אם כי טרם שם עינו באיזו
נערה מיוחדת, חש עצמו הבדואי הצעיר
( ,)21 בן השבט אבו־גרנט שליד באר־שבע,
מקופח. שני אחיו הבוגרים ממנו, זכו לנשים
יפות, ואילו הוא, כך טען אביו עודה,
יצטרך להסתפק באשה מן המנץ .״בצורת,
יא בני *,היה האב משיב לבקשות בנו.
וסאלם ידע, כמו אביו, כי בו־בזמן שמחירי

זמרת רודריגז כ״חצות וחצי״
תכניות הוו• בכלמ חיר
אי־אפשר שלא לשבח את עורכי התכנית
חצות וחצי — בצוותא עם אמנים ואנשי
רוח — על עקשנותם ואמונתם באמני
ישראל. שני נסיונות קודמים שערכו, כאשי
אספו קבוצות אמנים ישראליים, ניסו
להכריחם לעשות מצב־רוח וליצור הוזי,
נכשלו כמעט לגמרי. במקום תכנית אוטנטית
של קטעי־הוזי, זעקה המלאכותיות כמעט
מכל משפט ששודר. בתכנית אחרת, בה
היה ענין בפרקי־זכרונות שהעלו ותיקי תל-
אביב, הופרעו סיפוריהם בצחוק היסטרי
שלא במקומו.
אולם עורכי התכנית לא נואשו. למרות
שכשלונם היה מובטח כמעט מראש, שכן
אי־אפשר להגיש למאזין תיאור מציאות
שאיננה, הם התעקשו, החליטו להכריח את
אמני ישראל ליצור הוזי ויהי מה. אפילו
בכוח.
השבוע, שוב הוזמנו אל הבאר הקטן,
הצפוף והמחניק של מלון הירקון. שלושים
וחמישה איש הוזמנו. באו מאה. שלושים
וחמישה נכללו במסגרת האמנים ואנשי הרוח.
השאר רצו להיות כאלה.
שוב היתה זו אותה גלריה של אמני
הבמה־הזעירה, שכל תנועה שהם עושים
וכל משפט שהם אומרים מוכר למאזינים
מראש. שוב באו כמעט כל המוזמנים
ללא מטען של מצב־רוח, או חומר בידור
כלשהו, שאנשי התכנית יוכלו להעבירו
למאזינים. במקום לעסוק בתיאור האוירה
ובהקלטת הוזי פגישת האמנים, עסקו שני
עורכי התכנית ישעיהו בן־פורת ואלימלך
רם בנסיונות ליצור מצב־רוח.
״תשירו תשירו, או לפחות תשתקו*,
ביקש ישעיהו בן־פורת מהקהל שלא נענה
למרכז־השירה בצבור. הוא חזר שוב בהתמרמרות
על בקשתו, אבל הקהל כמעט
ולא שם לב אליו. לעורכי התכנית לא
נשארה הברירה אלא לקרוא אמנים בזה
אחר זה אל המקרופון, לבקשם להגיש
קטעים כמו בכל הצגה רגילה.
מסמר הערב לחש. רבע שעה לפני
חצות הופיעה במקום כוכב הערב, הזמרת
הפורטוגזית עמליה רודריגז, לבושה בשמלה
שחורה פשוטה כשראשה עטוף בצעיף תכלת.
על רגל אחת למדה שיר עברי מפי
איש הדודאים בני אמדורסקי, אותו שרה
לאחר מכן בעברית עילגת :״ערב של שו״
שמים, נסא נא אל הבוסתם *.שאר השירים
ששרה היו אותם השירים שהיא שרה מעל
במת אולימפיה, והמשוררים בקול־ישראל
בחצי־תריסר תכניות אחרות.
את מסמר הערב יכלה להוות שירתה
של אילנה רובינא, שמאז החליפה את
קריירת הזימרה שלה בקריירת דוגמנית, לא
הופיעה בשירה בארץ. מלבד המיקרופון,
לא שמע כמעט איש מה שלחשה אילנה,
כשם שלא שמעו את יפה ירקוני או את
ריקה זראי.
אחרי שעתיים, לאחר שהכיבוד נגמר, וכשכל
מי שהיה לו משהו להגיד, לשיר או
להצחיק, כבר ניגש למיקרופון, הסתיימה
התכנית. כאשר נשאל אלימלך רם על־ידי
שחקנים כיצד יוכל לבשל אפילו תכנית
בת רבע שעה מתוך מה שאירע בבאר במשך
שעתיים, לא התבלבל, ענה :״נכון,
זה היה קצת חלש,״ הוסיף בחיוך מסתורי
,״אבל חכו עד שתשמעו את התכנית
בעוד שבועיים. תתפלאו.״

העיקר — התבשיל

תדריך

הגמלים ירדו בעקבות הבצורת, האמירו
מחירי הכלות, ובמיוחד היפות, לשחקים.
ואז, יום אחד, כשהויכוח בין האב לבנו
התלקח בשדה, שלף הבן חם־המזג מקפלי
העביה שלו סטן, הריק באביו את חמשת
הכדורים שבמחסנית.
האב ניצל בנס. אולם סאלם שנבהל, נמלט
על הסתננות לארץ אוייבת, שמע סאלם
והסגיר עצמו לידי שיך אבו־גרנט. השיך
מסר אותו למשטרה הצבאית.
השבוע, בעוד הוא מרצה 18 חדשי מאסר
על הסתננות לארץ אוייבת, שמע סאלח
בשורה משמחת. בעקבות סולחה שנערכה
בינו לבין אביו, החליף בית משפט השלום
את האשמה מנסיון לרצח לנסיון חבלה,
דן אותו לשנה מאסר, החופפת את העונש
על ההסתננות. אולם השאור שבעיסה היתד,
הבטחת האב להעמיד לרשותו של סאלם
את דמי המוהר הגבוהים ביותר — מוהר
הדרוש לקניית אשד, יפה מאוד.

משדרים אלה מתוך משדרי השבוע הבא
עשויים להיות מעניינים. שינויים אפשריים.

• היצירה הישראלית כעשור

(קול־ישראל, תכנית ב׳ ,יום ד 18.00
שולמית ראנד׳ ילדה ישראלית בת , 11 מגישה
מיצירותיה.
• מורים שכליה (קול־ישראל, יום
ד׳; .30ו — )2קסעים מתכנית שהוקלטה ב־אלהמבדה,
עם שבליה והאחים ז׳אק.
• תיכתנח (קול־ישראל, יום ח׳;
— )20.05 קטעים מתכניתה החדשה של
להקת בצל ירוק והופעתה של הזמרת דני
ריידל מאולימפיה.
» שלושה כסירה אחת (קול-יש•
ראל, שבת. 15 ,וו) — חלקה השני של התכנית
שהוקלטה לפני שבועיים באהל שם.
• פאלפטא קול-ישראל, יום א׳;
.30ו — )2חלקה השני של האופרה מאת
ורדי בביצוע זמרי הסקאלה והתזמורת הפילהרמונית
הישראלית.

ספ1רט
כדורגל
א שליות א בו דו ת
על משחק הכדורגל שנערף השבת,
בו ניצחה מבכי, תל־אביב
את בית״ר תל־אביב כתוצאות
,4:0כותב שייע גלזר :

תופ שת חורף אידיאלית -

באידת

אתה סובל מזה?

שיטתנו הבדוקה מאפשרת

מניעת נשירת שערות
* הצמחתש ער חדש
אחריות

גמורה

במקרה של אי־הצלחר. יוחזר כסף
״רובינסקוסמטיקום*
בהנהלת מר א. רוכין
תל־אכיב, רה׳ פינסקר ,2טל .22128 .היסח, הרצל 1
ביאוקוסמסיקאי סדוסלם

בית״ר תל־אביב זאת קבוצה משונה. אני
חושב שהיא ממשיכה לשחק רק בזכות האוהדים
שלה, שלא שכחו מה שהיא היתד,
פעם וממשיכים לחלום שהיא עוד תחזור
להיות מה שהיתר״ אבל אם האוהדים חולמים,
זה לא נורא. סוף־סוף מה אפשר
לדרוש מהם?! כך חינכו אותם. אבל זה
שהשחקנים של בית״ר בעצמם חולמים, זה
כבר משהו אחר לגמרי. אם הייתי סופר
הייתי כותב על זה ספר :״בית־־ר בארץ
החלומות-.
בסיבוב הראשון של הליגה קרה לנו
משהו, אני לא זוכר בדיוק מה ברגע זה,
ובית״ר הצליחו לצאת אתנו תיקו .0:0
שמחה יותר גדולה לא היתר, אצלם כבר
הרבה זמן. שיהיה להם לבריאות. הם
התחילו לחשוב שהם יודעים כדורגל. והתוצאה
הזאת דווקא מצאה חן בעיניהם, וכשהגיע
התור שלהם לשחק נגדנו בסבוב השני,
הם רצו, ככה הם אמרו, להשיג את
אותה התוצאה. חושבים שכל יום סורים.
כדי להשיג את התוצאה היפה הזאת העמיד
המאמן שלהם ורמש שומרים על שחקני
המפתח שלנו, סגר את אמצע המגרש
ככה שקשה היה לפרוץ אותו. מחמשת
החלוצים של בית״ר נשארו למעלה רק שלושה.
כי המטרה היתד, לא להבקיע שערים
אבל גם לא לקבל אף שער ולחסון נקודד״
מחליקיים לסקי. היו לנו כל הקלפים
בשביל להפסיד, אפילו לקבוצה יותר גרועה
מבית״ר. שני חלוצים שלנו, רפי לוי ונח־מיאס
היו חסרים. לוי נשלח לחופש כדי
שיעלה קצת את הכושר ונחמיאם פשוט
נפצע באחד האימונים האחרונים. חוץ מאלה
גם שאר החלקים של המכונה שלנו לא
היו בדיוק אורגינל. ועוד נוסף לזה, המגרש
שאמנם לא היה מכוסה מים, כן היה מכוסה
בוץ, ואילו היינו מביאים מחליקיים להת־גלשות
היינו מצליחים יותר.
ובכן, המשחק התחיל. אנחנו מתחממים
פה ושם, רצים ובודקים את הגנת היריב,
ובינתיים נראה שבית״ר עוד לא יודעת
מה יהיה בסוף המשחק. השחקנים שלהם
מתפרצים לשער שלנו, בפעם הראשונה ואולי
האחרונה. אחרי זה התחלנו ללחוץ.
אי־אפשר להגיד שבהתחלה זה היד, קל
כל־כך• עלי ועל גולדשטיין עמדה שמירה
אישית. עלי עמד אללוף, שהוא גבוה וארוך־
רגליים וזד, הכל. שתי הזדמנויות כמעט
בטוחות שלי להכניס שערים נתקלו בקורה.
וזה לקח עד הדקה ה־ ,37 עד שהקרח
נשבר והקונצרט התחיל.
עד אז הם החזיקו מעמד. באוזניים שלי
שמעתי איך שהמאמן וורמש צועק להם:
״תמשיכו, ככד. תשחקו ולעולם לא תקבלו
גול.״ ובאותו רגע ממש התפרץ פלשל אל
השער, עשה את עצמו כאילו הוא מוסר
לי, וכשכולם רצו לדעת מה אני אעשה עם
הכדור, התברר שפלשל כבר הכנים אותו
לשער בעצמו. בחיי, בחור טוב פלשל זה,
חסך לי עבודה. מד, שנכון, שהג׳ינג׳י הצעיר
הזה הצליח לקנות לו מקום בטוח בקבוצה
הראשונה שלנו. הוא הסתגל יפה ויודע
להתברג למקומות חופשיים וגם להכניס
גולים.
רחמ נו תשל שו פ ט. אחרי 1:0בית״ר
עוד עשו מאמצים להשזזת. אבל כמה דקות
אחרי שהתחילה המחצית השניה הם נשברו
לגמרי. תוך ששה רגעים הכנסנו להם שלושה
גולים. שניים היו של פלשל ואחד של
יונה פוקס. אחרי זה, שהכנסנו ארבעה גולים,
כבר לא היה חשוב לנו מי ינצח.
ד,תקפנו כל הזמן ולא היה נגד מי לשחק.
לי ולגולדשטיין נכנסה אמביציה להכניס
גם כן איזה גול או שניים, ככה בשביל
החברה, אבל מרוב שרבנו על הכדורים,
ובעטנו ממצבים שבדרך כלל לא בועטים,
אף אחד מאתנו לא הכניס.
לפני הסוף היה עוד צריך להיות פנדל.
השוער של בית״ר השמיט כדור ויונה פוקס
הוציא אותו ברגליו מהידיים שלו, השוער
השתטח ורצה לתפוס משהו, לא חשוב
מה, וכשלא מצא את הכדור תפס את
הרגליים של יונה המסכן• זה היה פנדל
בטוח, אבל השופט ריחם על בית״ר. הם
כבר היו כל כך שבורים אחרי הארבעה
שערים שמי יודע מה היה קורה אותם
לו היו מקבלים את החמישי.

הנה השיא: הקהו!

מ חול
**וד לפני שפילחה את חלל מגרש
Jrבאסה ביפו שריקת הפתיחה של משחק
הכדורגל בין הפועל חיפה לה,פועל תל־אביב,
היה ברור שבמשחק זה יקרה משהו. המתיחות
הורגשה באויר, ריחפה על פני רבבת
הצופים ביציעים.
לא היה זה עצם הקרב בין שתי הקבוצות
שיצר את המתח. נעלה מכל ספק
הוא שהפועל חיפה, המתמודדת על אליפות
הליגה, עולה לאין שיעור על אחותה ה־תל־אביבית,
הנמצאת לאחרונה בתהליך ירידה
ור,מזדנבת אי־שם, במקום התשיעי בתחתית
הליגה. לקבוצה התל־אביבית לא היה
זה משנה ביותר אם היתר, מפסידה או
מנצחת, מקומה התשיעי מובטח לה. אולם
לגבי הפועל חיפה היה זה משחק חשוב.
נצחון בו היה מעלה אותה מהמקום השלישי
בליגה למקום השני. נצחון רב־שערים, היה
גם מעניק לה את המקום הראשון.
אולם אם הכדורגלנים החיפאים, וקומץ
אוהדיהם שבא למגרש ביפו, רצו מאוד
לנצח, רצה הקהל בדיוק את ההיסך. הקהל
ידע שנצחון הפועל תל־אביב על החיפאים
הוא כמעט בלתי אפשרי, במאזן הכוחות
של שתי הקבוצות, אבל הכל קיוו לנס.
כי רוב־רובו של הקהל היה מורכב מאוהדי
מכבי תל־אביב, שרצו בהפסד החיפאים,
שהיה מעלה את סיכויי קבוצתם שלהם
במירוץ לאליפות. לא היה צורך במחקר
ובסטטיסטיקה לאימות עובדה זו. כי ברגע
בו עלו י״א כדורגלני חיפה, שנראו גבוהים
וחסונים ממד, שהיו במציאות, הודות לחול־צותיהם
האדומות־זרחניות, קיבל אותם הקהל
בשאגות קצובות :״בוז הפועל חיפה!״

?וחמים כזירת שוורים
הל צופים אקטיכי במשחקי כדורגל
\ /מסוגל בנקל להשפיע על המאורעות
י במגרש. אם אינו יכול לפגוע או להעלות
את כשרם של השחקנים הוא יכול לשלוט
ברוחם, לדכאם או להלהיבם. כמו בזירת
מלחמת השוזרים שם מהוות תרועות הקהל
חלק נכבד וחשוב בהתפתחות המאורעות,
כך גם באיצטדיון הכדורגל מסוגל קהל
נלהב להפוך משחק על פיו.
מגוהץ ומצוחצח בחליפתו השחורה עלה
השופט הנדוזרק על המגרש. גוץ ונמוך
קומה, יהיר ובעל תנועות רברבניות, זכה
השופט הנדודרק כבר מלכתחילה לציון שלילי
של הקהל. הקהל לא חיבב אותו .״שופט
כזה לא אומר טובות בשביל המשחק,״
אמרו הצופים. לא עברו דקות רבות והמשפט
הוכח כנכון.
בדקה התשיעית, בעוד שחקני שתי הקבוצות
מנהלים התקפות גישוש לסירוגין,
פרץ חלוץ הפועל תל־אביב חיים גלזר לעבר
שער חיפה, בעם בעיסה חזקה לפינה.
השוער פורטל זינק, תפס את הכדור וניתר.
אולם בעוד הוא באויר, התנגש פורסל ב־

בחסות המשטרה;־־
הנדזזרק (שמאל) לניידת שחלונה נופץ באבן.

אינו מכת וק שונם, אלא גם את השחקנים

ה שדי בי פו

וגע לפני

הסערה. פורטל, שוער הפועל חיפה, מזנק בדקה ה־ 9לנושחק
נגד הפועל תל־אביב, אל הכדור, עמו נדחף כעבור דקה אל
השער וגרם לסערה כאשר השופט לא אישר את השער, בניגוד לחוקה המפורשת בנידון זה.

ואשיח הסעוה

תמונה המנציחה בבירור את המשגה של השופט
הנדוורק בפסילת השער. על הקרקע, בתוך השער,
נראה פורטל, כשבידו הכדור. לידו נראה פנחס (״פסקה׳) יהודיוף, שדחפו עס הכדור לשער.
לא היד, נעים למחות, תחת זאת החלו
כולם לצחוק. מרוב צחוק נפצע רוכל־הגזוז
יוסף אלעזר, שבקבוק ריק נזרק אל ראשו.
מרוב צחוק נפצע גם חנניה נחמיאס, כדורגלן
חיפה, שאבן פיצחה את ראשו.
המחצית הראשונה של המשחק הסתיימה
עוד אין־־שהוא. אולם בהמשכו, ברגע בו
עלו שחקני שתי הקבוצות למחצית השניה,
מרופשים מהבוץ בו התגלגלו, הפך המשחק
מכדורגל לכדורצח. שחקני הפועל תל־אביב
החליטו ללחום בכל כוחם לתיקון
התוצאה, הם לא בררו עוד באמצעים, בעטו
ברגליים, נכנסו כניסות חזקות ביריב. כדורגלני
חיפה, חסונים לא פחות מיריביהם,
לא טמנו רגלם בבוץ, מיהרו להשיב בעיטה
תחת בעיטה, כניסה תחת כניסה.
מה שהתרחש אז במגרש, דמה לקרקס.
כדורגלן בעט ככדורגלן. הכשלות במתכוון,
מהלומות אגרוף ו״ראסיות״ ,היו תופעה רגילה•
בכל כמה דקות היה המשחק מופסק
לדקה או שתיים, כדי שהחובשים יגררו החוצה
את אחד השחקנים הפצועים, שהיה
נחבש במקום, מוחזר מיד למגרש על מנת
לא לקלקל את יחסי הכוחות במאבק הברוטאלי
והגס.

סצינה אופיינית מהמאורעות שהתרחשו במשחק
בין שתי קבוצות הפועל, בו התפרעו
השחקנים. יעל הקרקע שוכב אברהם גינזבורג, שחקן חיפה, שהופל על־ידי חודורוב (משמאל).

בוומאליוח במגוש

| fהקצבים״ במגרש, התחיל לגחך ולצ
שחקן
הפועל תל־אביב פנחס (״פטקה״)
יהודיוף, שדחפו אל תוך השער יחד עם
הכדור. היה זה מצב ברור של שער. הקהל,
שרצה בנצחון הקבוצה החל־אביבית השתולל
משמחה :״ג-ו־ו־ו־ו־ו־ל!״ הריע הקהל.
בשאגה הכללית שקמה כמעט ולא הבחין
איש שהשופט לא שרק בכלל על שער,
הורה בתנועה מזלזלת להמשיך במשחק.
בנקודה זו הרגיש הקהל כי במגרש אין
שופט ואין דיין, וכי עליו לקחת את הנהלת
המשחק לידיו. מטר אבנים מכל היציעים
ניתך על שופטי הקו ועל שחקני הפועל
חיפה, צעקות ושריקות הבוז נמשכו במשך
שלוש דקות רצופות. הקהל השתתק רק כאשר
הבקיעו החיפאים את שער תל־אביב.

רגליים מחוץ לבוץ
^ שער רק הגביר את מרירות הקהל.
\ ן ״לולא היה פוסל את השער הראשון,
היתד, התוצאה אחרת,״ זעקו האנשים ,״הוא
הרם את הפועל תל־אביב.״ אלא שלשופט
הגוץ ובעל התנועות המגוחכות לא היה
כנראה איכפת הרס הקבוצה האחת. בדקה
ה־ ,24 הוא החליט להרוס גם את הקבוצה
השניה. באותה דקה כבש אשכנזי, חלוץ
חיפה, שער ברור לטובת קבוצתו. הקהל
כבר השלים עם השער, כשלפתע הורה די־שופט
על מצב נבדל, פסל את השער. לקהל

מכסת בציעות מ 7אה
•יייקהל שתחילה זעם על, שחיטות

חוק בקול :״זה כדורגל זה?! זה מיקי
מאוס!״ לאם לאם התבטא יחסו השלילי של
הקהל במטר אבנים ובקבוקים שהושלכו אל
המגרש. אל השחקנים שהתרוצצו במגרש
הצטרפו הסדרנים שרצו אחרי הבקבוקים
לאספם.
כאשר בדקה ה־ 72 הובקע שער הפועל
תל־אביב שנית, שוב על־ידי גינזבורג, כבר
לא הבחינו בכך מחצית שחקני חיפה,׳ ובהם
זלטקו צ׳יקובסקי שהיו עסוקים בפצעיהם.
אולם השופט, שהתחיל בהתחלה •מזהירה,
סיים גם בפיניש מזהיר. כשגל הבעיטות
והעבירות הגסות התגבר, הוא חיפש את
השחקן הכי שקט במגרש, שלא השתתף
בשום תגרה, מצא את אשכנזי מחיפה והוציאו
מן המגרש.
ביציאה, הסתערו הצופים על השחקנים
והשופט. השופט שהוכנס לניידת משטרה,
הוצא בחסות פרשים מחוץ לגדרות ד,איצ־מדיון,
זכה במטר אבנים. גם מכונית הפועל
חיפה נרגמה, זגוגיותיה נופצו ושלושה
שחקנים נפצעו ונחבשו. הם, כנראה,
לא השלימו, לדעת הקהל, את מסכת הפציעות
בתוך המגרש עצמו.
מי אשם: הקהל, השופט או השחקנים?
לתשובה על שאלה זו אין כל חשיבות. בין
כה וכה האשם לא ייענש ובעתיד רק יורע
המצב. כי שופט, אשר לא רק שאינו שולט
במשחק, אלא החלטותיו עומדות בניגוד לחוקה,
יביא תמיד להשתלהבות־יצרים.

הקהל מחכה ללינץ׳ r ״r״s?,
אחרי שריקת״הסיום של המשחק, המתין לצאתס של השופט

ושל השחקנים מחדרי ההלבשה כדי לעשות בהס שפטים. שלושת
פרשי המשטרה והשומרים הרגליים (הנראים במרכז התמונה) לא
הצליחו למנוע את התפרעות הקהל ואת פציעת רוב השחקנים.

אתי פ ל טי א ל

כיצד?
ע״י המשקה המשלב את
מרטיני, הקוקטייל האמריקאי
המהולל עם ו1דקה,
המשקה הרוסי המפורסם

חדקה־מרמיגי
3מנות וודקה כרמל מזרחי,
1מנח ורמוס דריי, לערבב
עם קרח ולהגיש עם זית.

כרמל מזרחי

(המשן מעמוד )7
ההורים של פלטיאל או מרטיאל שלום.
נסענו תיכף לראש־העין. כשבאנו לשם
ראינו שהמוסד נסגר. אף אחד לא ידע איפה
הילדים שהיו שם. גם לא היה איפה לשאול.
לפני שנתיים באה אלי יום אחד החברה
שלי רומה, שגרה על ידנו בשיכון, וסיפרה
לי שביקרה אצל אחותה הנשואה, שגרה
בכפר ליד תל־אביב. רומה אמרה לי שסיפרה
לאחותה את כל הסיפור איו שפלטיאל
שלנו נעלם, ואחותה אמרה שעל יד הבית
שלה גרה משפחה מיוצאי גרמניה, שאימצה
ילד תימני דומה מאד לאחים שלי. נסעתי
לאותו מקום יחד עם רומה ובאמת ראיתי
את הילד הזה משחק בחצר הבית.
נכנסתי פנימה ובעלת הבית, אשד. מבוגרת
בעלת עור בהיר, אמרה לי שאימצה את
הילד באופן חוקי ושהוא נולד בבית־חולים
הדסה בתל־אביב. חזרתי הביתה וסיפרתי על
הכל לאמא. היא אמרה שהיא מוכרחה לנסוע
גם כן לראות את הילד. לקחנו אתנו את
הדוד דויד ונסענו כולם יחד אל האשה.
היא הרשתה לנו לראות אותו, ואמרה שאנחנו
צריכים לברר מה באמת קרה לילד.
האשד, אמרה כי הכי סוב לפנות למשטרה.
היינו כבר מבולבלים לגמרי מרוב משרדים
שטיפלו בענין, אבל פנינו שוב למשטרה
בפתח־תקוה שהבטיחה לחקור ולהודיע
לנו, אם רק יתגלה איזה סימן מהאח שלנו.
חיכינו וחיכינו ולא הודיעו שום דבר מהמשטרה.
פניתי אל מנהלת העבודה שלי בבית
האריזה ששם אני עובדת. תיארתי לעצמי
שהיא בודאי תוכל לתת לי עצה טובה.
בעלה של האשד, הזאת הוא שוטר במשטרת
כפר־יונה וידע על כל ד,ענין. הם
הציעו לי לפנות אל עורן־־דין בתל־אביב
שהם מכירים אותו בתור עורך־דין טוב.
נסעתי לתל אביב וסיפרתי את כל הסיפור
לעורך־הדין שהסכים לטפל בענין.
אמנות אופרה
מג רדת־ שחק־ ס ב שיכון
לה טראוויאטה (האופרה הישראלית)
הוא רסיטל שובה־לב של אמלינה דד,־•יטה,
הסופראנו האורחת מאמריקה, המשגבת כו־שר־מישחק
מעולה עם כוח־שירה מצויין.
ביכולת סקס־אפילית ובקסם אישי היא משכיחה
את העובדה כי אופרה זו, כרוב האופרות
האיטלקיות, מבוססת על עלילה
נדושה, מן הסוג המקובל כיום בשבועוני־נשים.
הודות לה, נדמה לצופה־מאזין כאילו
הוא משתתף באמת בגורלה המר של ויולטה.
ויולטה היא נערת־רובאל צרפתיה הפורחת
כפרפר מנשף לנשף, עד שהיא פוגשת באל־פרדו
ג׳רמון (יעקוב רודן, הדומה יותר ויותר
לגלן פורד< למענו היא עוזבת את חייה
הקלילים, עוברת עמו לגור בפרבר, מקריבה
למענו את הונה — עד שבא* אביו (מרדכי

הופעה מרעישה זו היתה אחת מנקודות־השיא
הראשונות בקריירה של יהודי מנוחין,
הכנר הבלונדי, תכול העיניים, המופיע עתה
שוב בישראל. אולם זו לא היתד, הופעת
הבכורה שלו. כבר בגיל שבע הופיע מנוחין.
לאחר שלוש שנות לימודי־נגינה, עם התזמורת
הסימפונית של סאן־פראנציסקו בקוד
צ׳רטו לכינור של מנדלסון.
דמי־ביס 25 :סנט .״אבי משה,״
מספר מנוחין ,״ברח מבית הוריו ביפו בהיותי
בן 16 שנה והיגר לארצות־הברית, מכיוון
שמשפחתו האדוקה לא הרשתה לו לנגן
עלי־כינור מוסיקה חילונית.״ האב לא זכה
אומנם להפוך למוסיקאי מקצועי גם בארצו
החדשה, אולם אהבתו למוסיקה לא פחתה
משום מצבו החומרי הדחוק. ההליכה לקונצרטים
היתד, לחם־חוק למשפחת מנוחין, אבל
מאחר שהכסף לא הספיק לשכירת בייבי־סיטר,
היה יהודי הקטן נלקח לקונצרטים

צעד פזיז?תביעה
ל ההתפתחות שהביאה בשבוע
ifשעבר להגשת תביעה משפטית
נגד המשפחה המאמצת, מדווח
כתב ״העולם הזה״:

f i l Q

רק אניניהטעם
משתמשים בתחליף האידיאלי לסוכר ללא קלוריות וללא טעם לואי

סוכרזית
טיב לחולי סברת

מצויץ לדיאטות רזון _
להשיג גבל בתי-המוקחת

פרסום ״דרור*

עורך הדין הצעיר יעקב הררי פתח בפעולה
נמרצת. הוא שלח את פקידתו לחקור
במרשם התושבים אחר פרטי המשפחה שאמצה
את הילד, שלפי טענת בני משפחת
שמעה הוא אחיהם האבוד. התברר כי הפרטים
עלולים להתאים לתיאורו של פלטיאל.
מזכיר המועצה המקומית קדימה, העלה
אה ההשערה כי המשפחה המאמצת עלולה
להמלט מן הארץ, במידה וינקטו נגדה צעדים
מתאימים. לפי הוראת האם הגיש עורך־
הדין בקשה לצו־מניעה ליציאתם מן הארץ.
היה זה צעד פזיז מצידו של עורך-הדין.
בני המשפחה המאמצת, שמזה למעלה משנה
לא הוטרדו על ידי מחפשי־בנים הופתעו
לקבל את המכתב המזמין אותם לבית־ד,משפט
המחוזי בתל־אביב. הם פנו מיד לד״ר
שלמה פרלס, עורך דין הידוע כמומחה ראשון
במעלה בעניני ילדים ואימוץ, ביקשו
ממנו לעזור להם להוכיח כי אמנם אימצו
את הילד השחום שבביתם באופן חוקי.
עורך הדין בעל שיער השיבה, העוסק מזה
עשרות שנים בבעיות מסוג זה, מיהר להתקשר
עם חברו הצעיר, הציע לו לברר יחד
את הפרשה. השנים נפגשו בבית המשפט,
שם הגיש פרלם בקשה לעיין בתיקי האימוץ
הסודיים. בתיק היה מצוין בפירוש כי הילד
נולד בתל־אביב לאם מירושלים, שהשאירה
אותו שלושה ימים אחרי הלידה וברחה.
נציגה של משפחת שמעה בפני החוק
לא חיכה לפגישה נוספת שקבע עם שולחיו.
הוא מיהר למחרת בבוקר לבית־המשפט,
ביקש לבטל את התביעה-

הנשף בוטל
ף« נשף שעמד להערך השבוע בשיכון
| Iיציב שליד המושבה קדימה בוטל. המוזמנים
לנשף הופיעו לביתה של משפחת
שמעה. הם באו לנחם את המשפחה על
צערה הגדול. על מרפסת־דירתה המסויידת
לבן שבשיכון, ישבה רדה מעיד, אמו של
הילד פלטיאל ויבבה בבכי עצור. דמעות
זלגו על פניה הקמוטות, השזופות משמש,
״איפה הילד שלי, למה הם לא אומרים לי
מה הם עשו בילד שלי?״
איש לא יכול להשיב לה תשובה על שאלה
זו. סדרי הרישום של משרדי הממשלה בישראל,
לא היו די יעילים כדי למצוא ילד בן
עשר, שלפני פחות מעשר שנים נלקח מאמו
האלמנה, לא חזר מאז לעולם.

זמרת דה־ויטה ב״לה־טראוויאטה״
שחפת סקס־אפילית

בן־שחר, העולה על חבריו) ומפציר בה לרחם
על הנער הקשיש ולנטוש אותו. ויולטד.
עושה זאת, מעמידה פנים כאילו היא מאוהבת
באחר, מושמצת על־ידי אהוב־לבה
כמופקדת. כשעומד אלפרדו על ההונאה הנאצלת,
זה כבר מאוחר מדי. ויולטה גוססת
בשחפת, מספיקה בקושי לשיר כמה אריות
מפרכות, לפני שהיא שובקת חיים לכל חי.
כל זה נאמר פמלים באנאליות ובמוסיקה
הנהדרת של ג׳וזפה ורדי, שאופרה זו מסמלת
את שיא תקופת־היצירה השניה (והאמצעית)
שלו. לרוע המזל, אין מלבד
הגברת דה־ויטה כוחות המסוגלים לתת למאזין
הישראלי יותר מאשר מושג קלוש
מן היצירה האמיתית. הסופראנו האמריקאית
בולטת מתוך הלהקה כמגרד־שחקים בין
בתי השינון העממי, ולמעשה יכול הצוות
המקומי לשמש רק רקע ותפאורה מוסיקאית
להופעת־היחיד של האורחת.
אולם גם זה מספיק. למען ורדי ואמלינה
דד,־ויטה כדאי בהחלט לראות ולשמוע את
לת־סראמיאטה.

מוסיקה
קשתהקס מי ם
מאזיני התזמורת הפילהרמונית הברלינית
כמעט ולא האמינו למשמע אוזניהם. על הבמה
ניצב ילד בן־עשר, במכנסיים קצרים,
שביצע בקונצרט אחד, בזה אחר זה, שלושה
מן הקונצ׳רטים החשובים ביותר לכינור
ותזמורת — של באך, ביטהובן ובראהמס.
הקונצרט הסתיים בסערת מחיאות־כפיים• המנצח,
ברונו וואלסר, ירד מעל דוכנו, נטל
את הילד בזרועותיו, המטיר נשיקות סוערות
על לחייו, ואמר :״היום, יהודי, הוכחת כי
יש אל בשמיים!״

מגיל שנה ואילך, בזרועות אמו מארוסייה.
האזנתו השקטה והמרוכזת של התינוק הפליאה
את האב. בגיל ארבע רכש למענו את
הכינור הזעיר הראשון .״אמרו לי להתאמן
בנגינה,״ נזכר מנוחין ,״ואני עשיתי זאת.״
האב משד, המשיך לספח בקפדנות קנאית
את הקאריירה של ילד־הפלא שלו ,״הפלא
שבין ילדי הפלא,״ כפי שהגדירו אחד העיתונים
בני־תתקופה. הוא שמר מכל משמר שלא
להשמיע באוזני הילד מלים כגון ״הצלחה״
או ״קריירה״ ,הדלת נחסמה בפני עיתונאים
שרצו לראיין את הנער המפורסם. ביקורות
העיתונות הנלהבות הוסתרו מעיני מנוחין
הצעיר .״כשהשתברתי מאה אלף דולאר לשנה,״
מספר מנוחין ,״קיבלתי עדיין, ככל בני
גילי, דמי־כיס בסך 25 סנט לשבוע.״ בקולנוע
לא הורשו ילדי משפחת מנוחין לבקר,
ואף ההאזנה לרדיו נאסרה עליהם. חינוך
שקדני זה נתן את פריו לא רק בכנר: גם
שתי אחיותיו, יאלטד, וחפציבה, הפכו לפסד
תרניות מחוננות, שליוו לא פעם את אחיהן.
יוגורט ויוגה. מנוחין בן ד,־ ,42 שהוא
אב לארבעה ילדים (זמירה וכרוב מאשתו
הראשונה, ג׳רארד וג׳רמי מאשתו ד,שנייה,א
מסרב עקרונית לטוס במטוסים, מחשש תאונות.
אך עובדה זו אינה מפריעה לו להספיק
להופיע בכל שנה ב־ 300 קונצרטים בערך,
בכל חלקי העולם, מאוסטראליה והודו עד
דרום־אמריקה ואירופה .״רק תמורת מחצית
הקונצרטים שלי אני מקבל כסף,״ הוא מספר
,״השאר נתרם למטרות צדקה שונות.״
פרט לעיסוקו בנגינה, פועל מנוחין כ־מוסיקולוג
האוהב לגלות יצירות נשכחות.
עיסוקים אלה מותירים לו עוד זמן לתחביבים
שונים, משחייה ורכיבה ועד לאפיית-
לחם ומכונאות, בהם הוא עוסק -כאמצעי
אידיאלי לשמירת הבריאות ושיווי־המשקל,״
כדבריו .״אילמלי נעשיתי מוסיקאי, אין ספק
העולם הזה 1119

י בוחר להיות מכונאי.״ דרכים אחרות
ל מנוחין לשמירת הבריאות: אכילת יומית
של צנצנת יוגורט ותרגילי יוגה.
״על נגינתו,״ כתב פעם הטיימס הלונדוני,
״אין קל מלומר מלה אחת: מושלם.״

מאחורי הקלעים
ה מו ב ס
וועדת הרפרטואר של התיאטרון
הקאמרי פסלה פה אחד להצגה עוד מחזה
של יגאל מוסינזון. היה זה הפעם המחזה
המובסים, שגיבורו נהג־משאית אכול אכזבות
ומחלות, המתמכר בין־השאר לסמים
משכרים. כל דמיון בין נושא זה לבין
נושאיהם של כמה וכמה מחזות וסרטים
הוליבודיים בני אופגת השנים האחרונות
הוא מקורי בהחלט. מוסינזון עצמו, מתוך
קוצר־ראייה מדהים, הזדרז להתפאר בפומבי
כי מחזהו נתקבל להצגה לעומת
זאת, מתכוון התיאטרון הקאמרי לעלות
בעתיד הקרוב על דרך חדשה ונועזת לעידוד
המחזה המקורי, אשר נעדר השנה מעל
גבי במתו. התיאטרון עומד לפנות לכמה
וכמה מוסדות ציבוריים בבקשה שיקציבו
סטיפנדיות או סובסידיות ניכרות, אשר תימסרנה
לסופרים שיקדישו את זמנם לכתיבה
שקטה ויסודית של מחזות מקוריים, או
להמחזה של ספרים ישראליים הראויים לכך.
הראשון שיזכה במילגה כזאת של מוסד
ציבורי, בסך 1500ל׳׳י, יהיה משה שמיר.
בדעת התיאטרון להציע הסדר דומה גט
ליזהר (״ם. יזהר״) סמילנסקי, מחבר ימי
ציקלג, וכן למצוא סופר שיקח על עצמו
את המחזת אחד מסיפוריו של שמואל יוסף
עגנון, כנראה את תמול שלשום
מישה איטרוב, שחקן הבימה העומד
להופיע בתפקיד הראשי במחזה הבט לאחור
בזעם, נפגש בשעת ביקורו באנגליה בשבועות
האחרונים עם מחבר המחזה עצמו,
ג׳ון (״הצעיר הזועם״) אוסבורן, כדי לקבל
הדרכה ממקור ראשון לביצוע התפקיד.
עצתו העיקרית של אוסבורן לאשרוב :״שחק
אדם צעיר מאד, בן 20 או 21 לכל היותר.
רק אדם כל כך צעיר יכול להיות כל כך
זועם היי קיילוס, המביים עתה
בהבימה את הבט לאחור בזעם, נקם בשיטת
בימוי מיוחדת במינה: לפני תחילת
החזרות עמד על כך שכל שחקני ההצגה
יקבלו שבוע חופש מן התיאטרון, כדי שילמדו
על־פה את תמליל המחזה בטרם
יגשו לחזרה הראשונה, כנהוג בארצות רבות.
תפקיד שני שהטיל היי קיילוס על השחקנים
באותו שבוע: הוא חיבר לכל תפקיד שאלון
מפורט בכתב, בו היה השחקן חייב להשיב
על עשרות שאלות הקשורות במצבה האישי
והרוחני של הדמות שהוא עומד לשחק.
התשובות הארוכות נבדקו על־ידי הבמאי
בעיון רב כעייה אחרת שהתעוררה
בחזרות על הבט לאחור בזעם היתה:
תלבושתה של גיבורת המחזה, אותה משחקת
מרים זוהר. בעוד שבאנגליה ובגרמניה
היתד, השחקנית שביצעה את התפקיד
לבושה מכף־רגל ועד ראש, הרי בביצוע
הפאריזאי הולבשה השחקנית בתלבושת שכיסתה
רק חלק זעום של חמוקי גופה.
פסק הבמאי היי קיילוס :״בישראל, נלביש
אותה כמו — בפאריס.״

תדריך
ה צגו ת

• הסוחר מוונציה והביסה) -ה־נסיונות
להגן על שיילוק היהודי, שהבמאי
טיירון גאטרי לא היה שותף להם, לא הועילו
לשיילוק, אולם הזיקו לשקספיר.
י • נו ר ה (התיאטרון הקאמרי) — מוצג
היסטורי־תיאטרוני מימי מלחמת האשה לעצמאות
אישיותה, בביצוע חנה מרון, זאתי
אומרת, מעולה.

קונצרטים
» יהודי מנוחין

(התזמורת• הפילהר
מונית)
— ראה לעיל.

צו פ רו ת
» לה טראוויאטה

(האופרה הישר
אלית)
— ראה לעיל.

ת ע רו כו ת
• תור הזהב של אמנות הולנד
(ביתן הלנה רובינשטיין) — רמברנדט, פראנס
האלס וכל השאר. אסור להחמיץ.

בידור

• עמליה רודריגז (אולימפיה, אהל־שם,
תל־אביב) — קול מקסים ואישיות מקסימה
לא פחות, ר,מפצים על דלות החלק
הראשון של התוכנית.
העולם הזר 1119 ,
אנשים מאזוב atלשר
עוד זמן רב לפני שנבחר בשבוע שעבר
ליושב־ראש הכנסת, התכונן הד״ר נחום
ניר למשרה הרמה. בשיחה עם עתונאי
גילה היושב־ראש בן ד,־ 75 כי בהיותו אחד
משני סגניו של יושב־ראש הכנסת הראשוני
יוסף שפרינצק, הוחלף פטיש העץ
של היושב־ראש בפטיש מהודר יותר, ואת
הפטיש הישן נטל ניר לעצמו ושמר אותו
בביתו לפני חדשים מספר פירסם
השבועון הדתי ׳עין בעין סיפור על שר
החינוך זלמן ארן? בו נאמר כי השר
סיטר את נהגו משום שלא נסע מהר.
אולם שבוע אחרי הפירסום מיהר השבועון,
בלחץ שר־החינוך עצמו, לפרסם הכחשה
לסיפור בנוסח להד״ם. השבוע, כאשר התברר
משפטו של השבועון בפני השופט
המחוזי שדמה לכנכרג, נזכרה דרך
אגכ גם הכחשה זו. למרבית התמד,וו אישר
השופט לבנברג, שכיהן בזמנו כיושב־ראש
המועצה הלאומית למניעת תאונות דרכים
את הסיפור, טען כי אמנם ידוע לו שהשר
פיטר את נהגו על שנסע לאט
במצב עוד יותר בלתי־נעים היה שר־האוצר
לוי אשכול, שהוצב השבת על ידי מפא״י
לנאום באולם מוגרבי בתל־אביב, נתקל
מועט ועוין שלאחסך בקריאות בקהל ביניים מעליבות כלפיו. כאשר למשל, הצהיר
אשכול כי ״אין דבר הגורם לי אושר
יותר מאשר ביטול או הפחתת המס,״ צעק
אליו אחד מהקהל :״אז מה אתה רוצה
להגיד, שאתה מאזוכיסטז כינוי
חדש למאזין לקול־ישראל מצא השבוע המשורר
אברהם שלונסקי, במסיבה עם
מנהל תכניות קול־ישראל שנערכה השבוע
במועדון צוותא. ברצותו לומר כי אינו מאזין
קבוע לרדיו אמר שלונסקי :״אינני רד־יוט
מובהק.״ כשהתבקש שלונסקי להגדיר
משהו הגובל בשערוריה אך עדיין אינו
שערוריה, מצא לזד, שלונסקי מונח חדש:
שערור קצת במאוחר זכתה מחתרת
ההגנה ללוחם אמיץ נוסף, המתאים במיוחד
לפעולות־לילה. בכתבה גדולה על הזמר
הכושי הארי כלפונטה הנשוי (בפעם
השניה) לאשה יהודיה, ששמה המקורי הוא
ג׳ולי רובינסון, גילה השבועון טייס, כי
בלפונטה אוהב להמציא סיפורים על עצמו.
אחד מהם: כי בתקופת המאבק נגד הבריטים
בארץ, היה הוא כאן לוחם־מחתרת בשורות
ההגנה לוחם וותיק אחר, איש מפא״י
החדרתי דויד כרמן, שפרש בשעתו מן
החיים הפוליטיים אחרי שהתנהל נגדו מסע
השמצה חריף (ובלתי מבוססי ושעסק מאז
בעבודה כעורך־דין בחדרה, הרגיש באוירת
הבחירות המתקרבות. כשנשאל השבוע אם
הוא חושב לחזור לזירה המפלגתית השיב:
»זה כמו סוס צבאי וותיק, שכבר יצא
מהפעולה אבל זוקף את ראשו שוב כשהוא
שומע מרחוק תרועת חצוצרה.״

עדרתבר בו רלמלכה
אל השורה הארוכה של דיילות אל־יעל,
אותם הפסידה חברת התעופה הלאומית

דיילת הראל ורב־חוגל ג׳ייקוכסון
שמיים וים מתנשקים באופק

ברגע שמצאו בעלים, הצטרפה השבוע גם
מי שזכתה בתואר מלכת דיילות האויר
בעולם, איילה הראל. ביום החמישי
שעבר נישאה איילה במהירות סילונית בחיפה,
הפליגה השבוע לארצות־הברית ב־אניד,
ישראל כאשת רב־חובל האניה ג׳קי
ג׳יקוכסון לו נישאה. לידידיה היחי הנשו־אין
הפתעה גמורה. למרות שידידותם של
מלכת האויר וזאב־הים נמשכה שניט מספר,
טענו רבים כי שמ־ם וים נפגשים רק באופק,
וכי איילה תבכר לנסוע לפאריס לחתימה
על חוזה סרטים שהוצע לה. איילה הרסה
את כל סיכויי המנחשים בטוטו איילה,
החליטה להינשא לרב־החובל המבוגר ממנה
בעשרים שנה. שירת־הברבור שלה כדיילת
תהיה קבלת־פנים מפוארת על סיפון ר,אניח
ישראל, עם שובה מארצות־הברית בעוד
חודש. מלכת ד,אויר תיהפך לעקרת־בית
אפורה מכיוון שכנשואה לא תוכל עוד
לשמש כדיילת־אויר, תוכל, אם תרצה, לקבל
תפקיד על הקרקע תלונה רשמית
לאגודת העתונאים הגיש השבוע צלם ה־עתונות
יצחק ברז נגד מנהלת האופרח
הישראלית אדים דה־פיליפ. בתלונתו טוען
ברז כי הגברת דד,־פילים גירשה אותו
מאולם האופרה כשבא לצלם שם בעת חזרה.
טענה, לדבריו, שאם הוא מצלם את
פאלסמאף בתזמורת הפילהרמונית, אין לו
מקום לצלם באופרה. ברז שנעלב, תבע
מאגודת העתונאים לבקש מהעתונים לא
לפרסם בתגובה תמונות מהאופרה. כאשר
שמעה על כך אדים דד,־פילים, פרצה בצחוק
רם. היא הסבירה כי ברז בא לצלם לא

פס?1י השב1ע
• שר האוצר לוי אשכול :״בשנים הקרובות יגיעו לארץ 200 או 300
אלף עולים חדשים ואולי אף יותר — אם יתירו מדינות ערב את יציאתם.״
• לוי אשכול, בויכוח פנימי :״אני מאזן את התקציב בעזרת השם. כל שנה
אני ממציא שם חדש למס.״
• עסקן מפא״י לשעבר דויד ברמן :״אצלנו אין צמחונים. כל אחד אוכל
בשר רעהו.״
• היועץ המשפטי חיים כהן, בויכוח על העתונות הישראלית :״אין
כעתונות נשק מחריב והורם המסכן את חייהם וכבודם של האנשים.״
• ח״ב מפא״י שלמה הילל :״איך אפשר לדרוש מהכתבים הפרלמנטריים
להיות צמודים ליציע הכתבים, כאשר בהצצה למזנון הכנסת או בטיול של
חמש דקות בפרוזדור, הם ימצאו יותר סנסציות מאשר בהאזנה לדיונים במליאה
במשך עשר שעות.״
• העתון השוויצי ״נויה ציריכר צייטונג״ ,על תכנית הנשיא
אייזנהאואר לפרוץ את הדרך לברלין באמצעות טור משוריין :״התכנית מזכירה
את האניה (הישראלית) המפורסמת שהיתר, צריכה לפרוץ דרך תעלת סואץ ומפרץ
עקבה בסתיו ,1956 ושלא הרימה מעולם את העוגן.״
« העתונאי שבתאי טבת, לשעבר מתומכי שיטת הבחירות־ר,אישיות:
״אם תקום פעם שיטה זו, תתבע מפא״י מצבור הבוחרים בכל מחוז להצביע בעד
מועמד שלה, אפילו יהיה כרוב על ראש מטאטא•״
• מזכיר ארגון עובדי הפלחה, דני מם, בפתיחת מועצת הפלחה:
״פלם חלמתי על כך שבהתפתחות החקלאות שלנו נוכל להשתוות עם הולנד
ודניה• אבל עכשיו אני חולם שהולנד ודניה ירצו להשתוות אלינו.״
9ניקיטה כרושצ׳וב, ראש ממשלת ברית־המועצות, :היו לי מכשירי
טלפון אדומים, אבל ביקשתי שישליכו אותם ממשרדי משום שהצבע האדום דוקר
את עיני.״

בחזרה הכללית אלא בחזרה האחרונה ללא
תלבשות, התבקש על ידה לצאת החוצה
״בלי קשר לפאלסטאף,״ מפני שבחזרה כזאת,
המיועדת לתיקונים, אין מה לצלם
עזריה רפפורט, כתב מעריב שיצא
לארצות־הברית כלווי לשיירת כוכבי ישראל
של אד סוליכאן, עושה עתה שם נס-
יונות נואשים כדי להתקבל כשחקן בסרט
כלשהו בהוליבוד• באם לא יצליח, הודיע
לידידיו, יחזור לארץ ישראלי אחד
המתכונן לשוב בקרוב לישראל הוא מולי
רביב, כוכב להקת החישטרון במלחמת
העצמאות, שהיגר לקנדה, הצליח בתעשיית
סרטי טלביזיה. אמר הוא לידיד ישראלי
שפגש :״עכשיו יש לי כבר מאתיים אלף.
כשיהיה לי חצי מליון אחזור לארץ.״

אהבה קו דחתלשחק ני ת
הזמר אברהם וילקומירסקי, הביע

השבוע דעה שלילית על ד,סנובה התל-
אביבית, שנדחקה להצגות פאלסטאף. טען
וילקומירסקי :״אילו הייתי אומר לקהל זד,
שהיצירה מושפעת על ידי (ריכארד) ואוד
נר, היו חושבים שאני מדבר על ראש
עירית ניו־יורק (רוברט ואמר)! הם לא
יודעים להבחין בין מפתח סול למפתח
ייל לרגל חגיגות־היובל של אילת,
טוען וילקומירסקי שחברה גדולה עומדת
לערוך הגרלה. פרס ראשון: שבוע באילת.
פרס שני: שבועיים באילת עכשיו
כבר מותר לגלות. חיים טופול, שחקן
בצר ירוק, רצה בן ונולדה לו בת. כאשר
ביקר אצל אשתו גליה בבית החולים אחרי
הלידה אמר לה :״אולי אפשר להחליף את
הבת בבן?״ ענתה לו גליה :״אי־אפשר,
כבר השתמשתי בה יומיים שחקן
אחר של להקה זו, אורי זוהר, טען כי
בהצגות האחרונות של הצגת הופ עברנו,
היו נעליו מרופטות במידה כזו, שכאשר
היה דורך על גרוש יכול היה לומר אם
זה עץ או פלסטיין אגב, לאילנה
רוכינא הודבק עתה הכינוי הבלעדי — נערת־זוהר•
הכוונה איננה כל כך למושג כמי
לשם: נערתו של אורי זוהר זמן
קצר לפני תחילת הצגת הסוחר מונציה ב־הבימה,
התברר כי השחקן יהודה אפ*
רוני הממלא את תפקיד לורנצו, מאהבה
של שושנה רביד בהצגה, הודבק בשפעת
והוא קודח מחום. למרות זאת, לקחו
אותו מביתו כשהוא עטוף בשמיכות והוא
שיחק כשהוא קודח. הקהל שהרגיש באהבתו
החמה לשושנה רביד, לא ידע שחום־האהבה
הוא 39 מעלות קרבן להתעללות נפל
לאחרונה יחזקאל פינברג, ותיק הנחלת׳
הבימה, וראש הפרלמנט של נסית. פינברג
הזקן, הנוהג לאכול מדי צהרים את ארוחתו
בכסית בשלוה, הופרע באחד הימים
ממנוחתו על ידי חבורת שכנים לקפה שלגמו
יין יתר על המידה. אחו מאלה, משורר
החצר נתן אלתרמן, הורה לפיינברג
להפסיק לאכול ולגשת לשולחנו. כשפיינברג
לא שעה למתגרים בו, קם אלתרמן, ויחד
עם אחד מידידיו זרק את פיינברג החוצה.

בחיים תוכן יותר עמוק מאשר טיולים, חתיכות
וכדומה. והמוכן להסתכן ולכתוב אל
תלמידת שמינית בודדה מאד.)1119/167( ׳.

צמחונות, צילום ובישול

יש כאן שני בחורים, קיבוצניקים שמתים
להרכיב אתכן על הקטנועים שלהם בטיול
הארצי לעשור אילת. הבחינה היא לשתי
נערות בנות 21־ •18 התוכנית, הם מבטיחים,
היא פשוט פנטסטית. שאלו את ועדת העשור.
אבל לפני הטיול, שייערך ב־,19.3.59
הם רוצים לראות אתכן. אז למה שלא
תכתבו אל יוסף ואלברט גרדוש, קיבוץ
וליה?
נח אשכנזי — :אתה באמת חושב שאין
לי דברים אחרים לעשות בחיים מאשר
לצלצל לכל מיני בתי־מלון כדי לדבר אתך?
אולי תכתוב פעם אחת לתמיד מה אתה
רוצה, או תניח לי?

בזרועות הורה המתגעש

קייץ מחומסנות בארץ. כך שדפי מתחילים
להצהיב קמעה. נוסף לשערותי.
״העיניים שראו זאת צבעם כחול־ירוק.
השקפתי דתית מתקדמת. ולאחת שתיתלש
ממציאותה ותיפול למציאותי — אוכל להבטיח
רבות (גם לקיים?) .רצוי שתהיה עד
גיל כ׳ מחיפה וסביבתה.״

התחביב ש 7הן
( )1119/165 חושבות שאשתגע משמחה
אם אקרא שהן אוהבות לקרוא את מדורי
מתחת לספסל בשיעור. אילו ידעו כמה
משאיר אותי הדבר אדישה. הן בנות שבע־עשרה
וירושלמיות וכל כך משעמם להן,
אתם יודעים. כי תנועת נוער זה לא בשבילן.
הן אוהבות, אתם מבינים, לעצור טרמפים,
ולעשות חיים בכל צורה שהיא. והן מחפשות
כאלה עם שכל בקדקוד וכומתה אדומה
על הראש. גם שחורה, אם אין ברירה.
נחשו מה אומרים עליהן?

מה כנוגע {

עשר לאחת ש; ) 1119/160 מקבל ערימה
גדולה של מכתבים. ואני יכולה לתאר לי
בדיוק אפילו מאיזה חתך של נערות:
אמ ש הקדירו השמיים ונפשי האומללה
נלכדה בזרועות הרוח המתגעש. ציפיתי
לחלומות הלילה לדמות אהובתי אשר
תופיע, בלילה גלמוד זה, הסואן מגשם.
״על פני השדות עוד רוח: ת הומיות, השחר
הפציע. לריק היו חלומותי, כי אכזרית
היא האמת — יכולתי לראות רק את תמונתך,
רותי! (לא, תודה).
״אמש, בעוד האפלה שיכורה מסער, והגשם
אשר לצעיף־הלילה ידמע, שוסע לגזרים
ביד הרוחות.
״ההיתר, אז רוח קנאה על האמת? לו
דמיון שוא אלי נגלה בדמות אהובתי, בלילה
בן בלי־כוכב הסואן מגשם?
״החזאי מודיע, :אוויר סיבירי קר ממשיך
לזרום לאזורנו׳ .נפשי חרדה ללילה הארוך
האסל והקר — ס.או.ם.״

בודדה מאד

* * כאמת מצפות

״הייתי מעוניינת להתכתב עם בן, המוצא

( )1119/161 היא לא סתם טפשעשרה. היא
ספשעשרה בקנה,־מידה. רצינית כזאת מין.
היא כותבת לי כמה שהיא יכולה לפנות
אלי כאל חברה ותיקה, ושהיא מבקשת
רחמים ובכלל, מה יש לי שם — לב, או
לא? ושהעולם נראה לה כל כך שחור ומלא
עננים כבדים והשמש אינה יכולה לעבור
דרכם. לכן היא רוצה להתכתב. והיא דווקא
לא בודדה, היא ממהרת להצהיר. עולמה,
אומרת היא, עשיר חוזיות ומלא סיפוק. אבל
היא כל כך רוצה להכיר טיפוסים ועולמות
אחרים. בחור בן 17־ .20 מסביבות חיפה.
באמת שהווספה לא חשובה העיקר שהוא
מתעניין בספרות, פסיכולוגיה, גרפולוגיה
וכל השאר. ושיהיה לו להחליף רשמים,
חוזיות והשקפות חיים• היא תעשה לו את
אותו הדבר.
היא נערה רגילה בת ( 16 ולומדת בסמינר
למורות בחיפה. והיא נחמדה. אפילו סימנה
את זה בקו. ו״בעלת עיני־תכלת המביטות
רחוק רחוק ו מ צפו ת ...באמת מצפו ת...״

שמעתם על הגחלילית קיצרת־הרואי שניסתה
להתעסק עם סיגריה דולקת בחשיכהו

הטכני והאמנותי

( ) 1119/162 מתכוזן, כנראה, ברצינות כאשר
הוא אומר שהוא רוצה להתכתב אתך
על צילום דווקא. הכל אצלו על הצד הטכני
והאמנותי, בעצם. הוא רוצה שתכתבי לו
דברים גם על הצד הטכני והאמנותי בקולנוע•
ויש לי הרושם שגם על הצד הטכני
והפחות אמנותי, איך מגיעים אליך הביתה.
הוא בן •28

למה ש( )1119/166 לא יכתבו אל הנערות
שמעליהם? הם כאילו נועדו אלה לאלו.
הם אמנם מבקשים להתכתב, אם יורשה
לי להתבטא כך, עם תל־אביביות, אולם
אני בטוחה כי תוכלו לשכנע אותם. הם
חובשים כומתות שחורות, משוגעים לטיולים
ומסרבים להתכתב על ספרות וציונות.

קשה לי להחליט את סי אני שונאת
יותר: את רוסייה של יואל, את סיסמה
מדימונה, או את סימה ברזילי.

או שמא מעדיפה את טיפוס?)1119/164(3

״יצאתי לאור בבריטניה, ראיתי
נות־קייץ מעורפלות של לונדון, וח׳ עונות

הבעל הלך.

לא עושה דבר
מלכד שתיית

בלונדית.

ף תל ׳ אכיב, התלוננה צעירה בת 24
Jכי חברה לקח אותה לטיול בגינה,
אנס אותה בכוח, לא ידעה למסור למשטרה
את שמו של החבר.

תרגיל משולב
•*ארגנטינה, שכרו זוג נאהבים בני
,J 17 אשר הוריהם התנגדו לנשואיהם,
מטוס שיטיסם לטיול, הכריחו את הסייס
באיומי אקדח לסוס לאורגוואי, שם קיוו
להתחתן, נעצרו על־ידי השלטונות המקומיים,הוחזרו
לארגנטינה בדרך הים.

צעד בעלי חיים
ך« חו ל ץ, החליטה המועצה המקומית
Jלסתר על קישוט אמנותי של כיכרות
וגני־העיר, אחרי שהקימה פסל של איילות,
מצאה את איילות־האבן כעבור ימים מספר
ללא אזניים וללא קרניים.

הרוצה לשקר יקרב עדותו
*תל־אכיב, הואשם יוסף שבו במסי-
רת שמות קציני צה״ל לידי הירדנים,
הודיע כי כאשר התבקש על ידי קציני
המודיעין הירדנים למסור להם שמות של
קצינים ישראלים מסר להם ״את שמותיהם
של שני גנבים מן המעברה שלנו.״

שכנים דוחפים
את האף!.

מיתוס חי
ך יזולצמאוס, מחוז דכאו, גרמניה ה!
מערבית, צעד בראש חגיגת הקרניבל
כשהוא מוקף בדגלי־צלב הקרס, אדם מחופש
כהיטלר, בירך את הקהל הצוהל בקריאות:
״הייל היסלר!׳

קורפוס דילקטי
שחרחורת.

קירחת.

אח נוראי.

ך« רמת״גן, התיצבה במשטרה אשה נשו•
אד״ הביאה עפה חזקה יפה וצעירה,
התלוננה כי הצעירה גוזלת ממנה את בעלה,
תבעה מהמשטרה להפסיק את היחסים בין
בעלה לבין הצעירה, נרגעה רק אחרי שהוכח
לה במשטרה כי הצעירה, שקיימה בעבר
יחסים עם בעלה, הפסיקה אותם.

לא בא כחשכץ.

מתנשקת.
תצפה ממך
שתעשה עבודות
בכית.
ש י כו ר ה.

א י?י•

^^האמת

ך• תל׳אכיב, נתפס צעיר בשעה שניפץ
Jפנסי רחוב, טען :״האור מפריע לי
לישת בלילה,״ התגלה כעבריין, חסר כתובת
ומקום־לינה.

כל קרבן ירצה

יש כאן חמץ
לשתות.

סורי בהחלט

הבעל חזר.

^ ירושלים, ביקשו נציגי משקי העוב־
Jדים מהרבנות הראשית היתר להפעיל
מכונות ולהעסיק אנשים בשבת כדי להבריח
זרזורים מהשדות, קיבלו היתר להבריח
את הצפרים המשמידות את השדות ,״על־ידי
הליכה, שריקה או מחיאות־כפיים ובתנאי
שההולכים לא יצאו מתוך תחום־השבת.״

פרחים יועילו.

חילול שכת

סימני דור

מצהיבים, דפיו

זד״ מנסים לשכנע אותי, אינטלקטואלים,
זה:)1119/168( .
״אמנם, בדרך כלל, איננו נוהגים לקרוא
שבועונים מאיזה סוג שהוא, אך מכיוון שבאו
מים עד נפש, ולא טוב היות האדם
לבדו, ומכיוון — ,וזה העיקר — שלא
הולך לנו במיוחד — באשר הננו טיפוסים
אינטלקטואלים במידה גדושה, וכידוע אין
מניותיהם של האינטלקטואלים מבוקשות
בשוק, הננו פונים (אל מדורך) בתקווה
קלושה שתמצאנה שלוש נערות נחמדות —
לא חתיכות — שתהא להן הסבלנות הדרושה
להתכתב עמנו. ואולי אף יותר?
״אשר לפרטים אודותינו: גובה כל אחד
מאתנו בסביבות 173ס״מ. גילנו,21 ,23 ,
.19 אנו עוסקים במוסיקה באופן מקצועי,
ונוסף על כך חובבי פילוסוסיד״ ססיכולוגיד״
ספרות־יפה, ציור, גידול־פרחים, צמחונות,
צילום־אמנותי, טיולים ובישול. איננו נקיים
מתסביכים ומשום כך זקוקים אגו לחמימות
והבנה.
״אוות נפשנו להכיר שלוש בנות הצעירות
מאתנו בשנו־,־שנתיים, רציניות, המחבבות
ומתעניינות בתחביבינו, ושלא הושפעו עדיין
מד,סנוביות של חברות סלוניות. אך יחד עם
זאת, אינן חושבות על ״התיישבות׳ בנגב
הרחוק.
״אנו מקוזים כי מכתב זה יעזור במשהו,
שהרי אין אגו רוצים להישאר תולעי־ספרים
לעד.״

כנראה שבאמת אף פעם לא מאוחר סדי.
למי אבדז
״נפגשנו במבצע־סיני בגיוס חטיבת־מילו־אים.
הוא מהדר, או רמת־הדר או מהסביבה.
היה פעם קצין בחיל חימוש, למד חקלאות
ויש (חיה) לו אופנוע. דומני שקוראים לו
דני. לגמרי לא בטוח. סימנים נוספים: סחב
לי תמונה ופעם הלכנו יחד לסרם בפתח־תקוה.
אם איננו כועס במיוחד, שינש באחת
השבתות. מקווה שהכתובת זכורה לו.״
תגיד, מה עשית לו, שהוא צריך לכעוס
׳עליך?

צופים, עוברי אורח וכל מיני אזרחים מועילים ומזיקים אחרים, עוזרים זה לזה בסימני
דרך. מישהו חשב חשב חשב ומצא כמה סימני דרך לרווקים עליזים הרוצים להשתעשע
פה ושם, והמבקשים להקטין את הסכנות והתקלות הכרוכות בדרך כלל בעיסוק מפרך זה.

זללנית

עצוב קצת ל( <1119/163 זוהי נערה רגישה
כבת ,17 שקשה לה להתגבר על תאוות
הזלילה שלה, ולכן היא שמנמנה, דבר הגורם
לד. להתבודד ולחשוב שאיש אינו
אוהב אותה. יש לי הרושם שיש לה הרבה
יותר לומר במכתביה משר מרבית חברותיה.

ך י אשקלון, התברר כי ראש־העיר המקו־
J,מי, אריה חגר, איננו אזרח ישראלי,
איננו תושב־קבוע בישראל והוא בעל רשיון־
ישיבה ארעי בלבד בארץ.

• יתל ״ אכיב, לא נזהרה נעמי קרבני
4 58 בחצית הכביש, נפלה קרבן למכונית
שפגעה בה, נמלטה מהמקום בם־
הירות.
העולם הזה 1119

קולנוע
סרטים
צד ק?ו » 0ט׳
שתי פנים לראי (הוד, וזל-אביב; צרפת)
הוא סיס בו מנסה הבמאי הצרפתי
אגדרי (״כולנו רוצחים״) קאיאס, לסתור את
הפסוק התג״כי הסוען :״שקר החן והבל
היופי, אשה יראת ה׳ היא תתהלל.״ הוא
א־נו לוחם נגד היופי ואף לא יוצא לצדד
בזכותו בסרס זה, הוא רק מגסה להוכיח
שצורתו החיצונית של אדם, בחברה של
זמננו, קובעת במידה רבה את גורלו.
להוכחה הוא מציג על הבד את פרשת
נשואיו של אחד, מורה לחשבון בבית ספר
תיכוני בעיירה קסנה, אדם אפור ובעל מראה
פנים בלתי־נעים (בורוביל) .באמצעות מודעת
שידוכים ותיידך ההורים, נושא בורוביל

ששחקנים גברים עושים בתפקידים דומים
בסרטים כאלה: היא מכה ומשתמשת בתכסיסי
ג׳ודו, שולטת באקדח ומלאה תחבולות
כרימון, ההופכות את הסרט למהתלד, עליזה
גדושת אירועים משעשעים. הציניות הרבה
של הטקסט בפי הגיבורים, והלעג האנר־כיססי
של הבמאי כריסטיאן זיאק בסרט
זה לכל מה שקרוי חוק ואנשי חוק, רק
מוסיפים לאוירה הכללית ההופכת סרס זה
לסרט בידור ממדרגה ראשונה.

ב די חהא 1גד*ת
זהירות, עורן-דץ ירוק:

(ח .1תל־אביב;
בריטניה) הוא סרט שצריך היה לשאת
את השם :״זהירות, סרס משעמם.״ כי למרות
שהוא נושא את התואר המבטיח של
קומדיה בריטית, ולמרות שמופיעים בו

ת שב ץ ה!!ו£1ו nvn

u t9

מאוזן .1:חופ
טיפול
יופי כ״שתי פנים למראה״*
לאשר, את מישל מורגאן (שאופרה וכוערה
במיוחד) ,זבנית יפת־נשמה אך כעורת־פנים.
כשרץ כשדני. במשך עשר שנים חי
בורוביל עם אשתו המורה בשלוה ובנחת,
אם לא באושר, בהיותו בטוח שלעולם לא
תבגוד בו עם פרצוף כשלד״ אלא שיום
אחד, כשהוא נפצע בתאונת דרכים, מובל
לטיפול במכון לטיפול קוסמטי של הרופא
שפצע אותו, רגיעה לאותו מכון גם אשתו,
משתכנעת כי היא יכולה להחליף את פרצופה.
למרות התנגדות הבעל, שאינו רוצה פי
אשתו תהיה יפר, בטענה :״כל אשה יפה
היא זונה,״ עובדת מישל מורגאן טיפול
קוסמטי בסכדן, מתגלה לצופה בצורתה הטבעית.
בנקודה זו קשה להחליט מה בדיוק
הוא יחסו של קאיאם לטיפול הקוסמטי הממלא
בסרטו תפקיד כה חשוב. מצד אחד
הוא כאילו מתפעל מיכולת האדם לתקן את
מה שעיוות הטבע ומצד שני הוא לועג ובז
לאלה הנשים הנזקקות לטיפול זה. דוגמא
טיפוסית: שחקנית טלביזיה מקבלת טיפול
להגדלת החזר״ מתגאה שכשרונה יגדל.
עם פניה החדשות הופכת מישל מורגאן
לאשר. אחרת. בעלה ומשפחתה אינם מוכנים
עוד לקבלה בתור מה שהיתר, להם קודם,
היא עצמה מרגישה עצמה אדם חדש שהחברה
מתיחטת י אליו באופן שונה לגמרי.
בסופי של הסרט, סרט קאיאטי טיפוסי,
אין קאיאס מאשים לא את הבעל ולא את
האשד״ הוא מאשים את החברה בה מהווה
צורתו החיצונית של אדם אחד הנתונים
החורצים את גורל חייו.

ל ג לו ג ממין נקבר.
גאטלי (סדרות, תל־אביב; צרפת) מביא
אל הבד טיפוס חדש — תערובת של גנג־סטר
עם בלש, תמימות ילדותית ופקחות
עילאית, משהו הדומה מאוד לטיפוס אותו
מעצב אדי קונסטנטין בסרטיו, אלא שהפעם
זו אשד — ,מרטין קרול.
מרטין קרול מופיעה בסרט כדוגמנית
קטנה ומטופשת למדי, תמימה וחביבה, הנקלעת
בנגוד לרצונה אל תוך רשת גנגסטרים
רצחניים. אולם תמימותה, דמיונה
שהופרה על־ידי קריאת ספרות בלשית, ורצון
הנקמה שלה במפקח משטרה, השם
אותה ללעג, הופכים אותה לבלשית חובבת
המצליחה להפיל בפח את הגנגסטרים.
עובדת היותה של מרטין קרול אשה,
אינה מונעת ממנה לעשות את כל מה
העולם הזה 1119

קומיקאים מוכשרים כיאן קרמיכאל וריצ׳ארד
אטינבירו, אין הוא חורג מהשיגרה.
הנושא הוא אמנם מבטיח מאוד. עורך דין
צעיר (יאן קרמיכאל) ,שנדחף למקצוע זה
בתוקף המסורת המשפחתית, מתקבל לסטאג׳
אצל פרקליט מפורסם מאוד ומפוזר עוד
יותר. כבר ביום הראשון לעבודתו, מופל
עליו להגן על לקוח מבלי שהוא יודע לצד
מי הוא מופיע ובאיזה ענין. מכאן ואילך
עיברות עליו החוויות הרגילות של עורכי
דין צעירים ומתמחים: לקוחות מוזרים,
שופטים זועמים, עדים סרבניים וסעיפי חוקים
נשכחים. הוא נופל מפח אל פחת,
מכשלון למפלה, עד שמגיע היום בו משחק
לו גורלו, השופט מאיר לו פנים והוא
מצליח לזכות במשפטו הראשון.
כלי גולף בקיסריה. צרתו של הסרט
שהוא בריטי מאוד, יתר על המידר״ כך
למשל, יש בו סצינה ארוכה כיצד מארח
העורך־דין הצעיר לחברה שופט ותיק כשחקן
גולף. משך דקות ארוכות הוא עושה
במשחק הגולף מעשים כאלה, שכנראה
מוציאים את שחקני הגולף מדעתם מרוב
צחוק. אולם מכיוון שאמצעיו של קהל הצופים
הישראלי לא מספיקים לו כדי לנסוע
ילשחק גולף בקיסריה, מעטים הם היודעים
מתי בדיוק צריך לחייך.
תדריך אלה הסרטים המוצנים בשבוע זח בערי
הארץ אסר העולם הזה ממליץ לראותם:
• פקודה להרוג (ארמון־דוד, תל־אביב)
— מד, עדיף בשעת מלחמה, המצפון
האנושי, או החובה הקרה?
• יעקוכוכסקי והקולונל (אלנבי,
תל־אביב) — דני קיי בתפקיד היהודי הפיקח
השם ללעג את הקולונל הפולני.
• עלוכי החיים (אופיר, תל־אביב)
— גירסא צרפתית חדשה ומפוארת לאחת
הדרמות המוסרטות ביותר.
• קסמי קיץ (ציון, ירושלים) —
שירלי בות ואנתוני קמין בדרמה משפחתית
אמריקאית. תיאטרון טוב•
« שתי פנים לראי (הוד, תל-אביב)
— ראה לעיל.

שה ; .4שחקנית :
.10 סוד .11 :מי לת
שלילה.13 :
מטבע יפנית; .14
אבי אברהם; . 15
בית הנבחרים; . 17
זורם בורידים ;
.19 עני ; .20
הסתדרות נשים
ציוניות; .22 אוניברסיטה

דורון ; 12 .26
חודשים; . 17 ראש
ממשלת בורמה ;
.30 עיר מולדתו
של עמום הנביא :
.32 טהור ; .33
אדון• באנגלית ;
.34 אוניברסיטה
בארה״ב; .36 משה
כרמל ; .37 אקספרס .39 :מתקוטטים :
.41 לא רע! .42 משטרה צבאית; .44
נגיף ; .46 רקטה ; .48 אוז כרות ראש ;
.50 מאתיים ועשר; .51 אשת ביג׳י;
.53 שופט; .55 היטל; .57 גשם דק!
.58 מספיק; .59 משחק; .60 מפואר.
מאונך! . 1מרחק של 4מיל.2 :
עוף דורם; 3אשת מנילאוס הספר־טני
.5 :נרו יאיר; .6קומפוזיטור:
.7חצי כורת; .8שושנה; .9מועצה
אזורית בנפת רחובות; .12 הקלף;
. 15 בית־קפה תל־אביבי; .16 אזור

פיתוח 18 נביא ! .21 דרישת־שלום :
.23 מכה, ללא מ 24 הוד, ללא סוף ;
.26 מזל חודש אייר; .28 פלא; .29
חברה לשמורי ויבוא בשר; -.31ג ו בלת
עם פקיסטאן; 32 פז; .35 בד׳-
חן ; 37 תפילה ! .38 עיר בכביש חל־אביב—ירושלים
; .40 חצי יוגה.41 :
היום בשבט; .43 שיירת אוניות; .45
תולעת ; .46 מאירה ; A7אמיד .49 :
הוד; .52 יחידת חשמל; .54 נזכר
לעיל ; .56 מטבע צרפתית ; .58 ראשון
בסולם הצלילים.

בית ספר לפקידות

מרכז מורים מו ס מכי ם
קורס מיוחד לפקידות יפתח |

כמרס

תל־אביג רחוב ,on 12 סלפון • 5061

* הכתם השחור הוכנס על־ידי המערכת.
בסרט עצמו חשוף חזה השחקנית.

־יער 1ת־ש1ו• ש

על אף דעת הפס־מ־סס־ס, כאילי: פסקה
העליה...

בצדיכדו ל»ל» גלילי

תימשך לפחות עליה
אחת -עליתהאינדבס.

מוזמנים משתתפיב. אחד הקוראים מבין

המשתתפים בשליחת הומר לעמוד זח יזכה מזי
שבוע בשבוע בפרס של עטר לירות ישראליות.
הזוכה בפרס השבוע הוא אמנון בר־דור, חיפה.

מפא״י איבדה את משרת ר הכנסת
מפגי שלא התחשבה בדעת שאר
הסיעית בבחירת המועמד שלה

מסתבר שאין זה נכון
שכאשר מפא״י דיצה, גם
מטאטא י ו ״ ר ה .

אחד מפקודיו של לאםם ניסה
ללכת בדרבי מפקדו יהכיייז על מרידה
צבאית בעיראק

שולייתהי,א ס ב.
אחרי שפסקו הגשמים התחדשה ח צי
יתהגבול על־ידי עי־בים מרצועת

vormלי הש \ 1ט לב?ר !1ן ריי\ז \ v n wשטר וזר
ע\מי־ערכיו
הכרוזל, כדי ל 3ג\ ש וזכר ווזזיס הוזרצה גוזזוסץ וה.
גור־ גוזר הרנואהו, ה ה ^ היי לה\ז 1ו ו \ .כלוזז הוזודנוווז, שהיה וזלזי כאזלגז
הכדיהה של הגיקולנוה ל«זירווווזי?וז. והווז נניוזייוז וזו וזנזויויגז פזרליוזי
וזוזור וזזרנוה שאוזרה .״נזגוזרומויה וזתל־אגלב אז רוזה־גו יכולה ל 5כ ל
הדר יפ ה. כהרר־הכרוזל״ הז סו הכג.־ ״וזגוזדובויזז התל־אהלב אז רוזה־ג\
יכזלה לקהל יכהדר יפה כהרר־הכרוזל ״.הזרנזה שוי ה הכריזה•.
״הרר לה שכיר הרזהוזי׳ נור א שר כאה יר א ל הזוי ה ז תי?ו ה אז ה ה•.
״הרד לה שכיר הרזפוז״.
אמניז בר־דור, חיפה

מ*דד ש*ף

אחרי ההצטננות -

הפרדסנים תובעים שעי, גבוה יותר
להחלפת המטבע־הזר שהם מקבלים תמרה
ייצוא הוריהם

סיסמתם: זה

השער

nn׳ pלהזמעכס

לחופה

הזוג, כרונזר צירה ורידי,
גגורכינז היוגז נשף בורידיי
הנזיבה רגזגזיבה
כבר כהגבה
ב״כהובה״,
השאר — הוא נגזרה
הננהירי.
ובמקרה שבל הרמזים האלה
אינם מספיקים, הוסיף די די:
,,לא נעים, אבל מתחתנים
קצת (סוף גנב לכליאה) ,ובזה
תמו ונשלמו המסעות. לגברת
קוראים צילה לונדון, אבל מתחתנים
בניריורק ויגורו בעתיד
הקרוב בתל-אביב. החוסה תע־רך
ב־ 25 למרין (חודש נמרץ
מאד) .המסיבה, שתעדך יומייס
אחר כך, תכיל א ת מיטב הנוער
היורד״.
בעד יצירה ב ד מגיע לו בהחלט
לקבל את פרם השבוע. אכל
אני מרגישה את עצמי פטורה
מלהעניק לו אותו. הוא כבר
יקבל את הפ-ס שלו מגברת
מנוסי.

האיש שישב על ידי באיטובוס אמר אלי בעצב* :נירא! נוראי*
לא ידעתי על מה הוא מדבר, ובכן הסכמתי :״נירא!׳׳ אמרת־.
״כזה עליז, מלא חיים!״ אמר האיש ,״ופתאום!״
תפסחי כי המדובר באחד שהלך לעולמו. נאנחתי.
״תמיד מלה טובה לחכי,״ אמר האיש בנער .״וכזה
צנוע, בלי רעש.״
הוספתי אנחה. זה טיב בשביל הריאות.
״וכמה דאג לידידיו!״ אמר• ״ואיזו שימת־לב לדור
תצעיר!׳׳
ובכן היד, ההספד על אחד מלמד־וו צדיקים. הובסתי
אנחה בבדה.
״ואיזו חיבה למשפחתו!״ האיש כמעט בכה .״מס״
׳ מסכן! פתאום!״ סקרנותי גברה עלי» .על מי
אתה מדבר?״ שאלתי.
הוא נדהם .״על מי? על ינקלביץ׳ ,כמובן. מת?
אינך יודע?״
״אינני יודע,״ אמרח־ .״מי הוא, אל מי היה ינקלביץ׳?״
הוא הסתכל בי בעין בוחנת. כשראה כי א־ן אני מתבדח,
אמר :״נו, אם אינך יודע, אגיד לך. ינקלביץ־ היה אחד מגדול•
הנבלים שישבו באח הזאת מעולם.״
״אי, אי,״ אמרתי .״תבל על דאבדין.״
״חבל?״ קרא חאיש .״ברוך שפטרנו!״
״אבל אמרת, תמיד מלה טובה לחבר׳?״
״או, כן, כן. חנפן נבזה! ומאחורי הגב — לא פסק פיו
משיקוצים.״
״ואמרת, כזה צב־ע, בלי רעש׳.״
״ודאי צנוע. לא רצה שירגישו מה הוא זומם. הבל בסתר!״
״.,ידאג לידידיו.,״
״ודאי דאג. ביחוד לבעליהן של נשים יפות. אך, איזה נואף!
אתה יודע ממה התפגד? אני אגיד לך: משבץ־־,לב! ואתה יודע

מדוע? מפני שהיד. שטוף־זימה!״
״ומה בדבר, שימת הלב לדור הצעיר׳?״
״הוי, הוי! מפחד, נערית שבמותו!״
״ו,ד,חיבה למשפחתו׳?״
״חיבה! אשתו לא גרר. אתו חמש שבים. היה מילל על
שאינו יבול לראותם, ומעולם לא ניגש לראות אם הם חיי
מתים.״
״נו,״ אמרתי .״עושה רושם נחמד.״
״על מי אתם מדברים?״ שאל איש שעלה י איטי
יום בתחנה ד,אחרונה.
״על ינקלביץ׳,״ אמר האיש שישב על יד־.
״אר״״ אמר האיש שעלה בתחנה האחרונה , .יירא!
נירא! פתאים! יבזה מלא־חיים.״
״ותמיד מלה טובה לחבר,״ אמרה־ אני בצעה
״ובזה צנוע, בלי רעש. ובמה דאג לידידיו! יא־ז־שימת־לב
לדור הצעיר! ואיזו חיבה למשפחתי
״מה?״ אמר הא־ש שעלה בתחנה האחרונה
אתה הברת איתו?״
״ודאי,״ אמרתי .״אני פיגש אותו מדי יוש ביוני־.״

יש תקוה, בחורים!
כשהייתי בהוליבוד לפני כמד, חודשים קיבלתי מבדק דחיף
מהעולם הבא: שאלך ואראיין שחקנית שהתאלמנה פתאום :־
תאונת־מטום( .את שמה אץ אני רשאי לגלות).
לא לכל אדם הותרה הכניסה לבית היפהפיה האבלה, אבל
בעזרת השם לילי גלילי (חשבו שהיא אחותו של גליל־ ליי,
השמן באנשים) ,ניתן לי ראיון אכסקלוטיבי.
״אהה!״ אסרה לי היפהפיה כשהיא ממררת בדמעות .״ה־א
היד, בעל נחמד. אתה מישראל? היהודים הם האנש־׳ם הנחמד־ביותר
בעולם. בעל* היד, יהודי• בל ימי ארדא רק לבעל־יהודים.״

השבוע הגיעה בשורה משמת
מדידי מנוסי, שכדום ניב־יאו
לו עתיד שח*ר כאשר יצא
;לסיורי האחרון באפריקה -
וכאילו להכעיס, לא קרה לו
כלום. הוא אפילו הצליח להגיע
לאמריקה ולשלוח מעטפה ארוכה
ואלגנטית, ובתוכה הזמנה
למסיבה שתיערך כיום הששי,
27 במרס, בנידיורק, לכבוד
גשואיהם של צילה ודידי. על
גבי ההזמנה פ תב דידי :

אתזהסברשמ עת?

יגקלביץ

הסתננות.

,,אתני הגנרל, אהה יושב
ננר כפהור-האזגמזה:״
מעות לעולם
לאחר שיחול שינוי במשסר ר,שור
בארץ( .חרות)
אליעזר ביבני, גבעתיים
אפשר יהיה מנף־מוף לחסום את
השוד בדישו.
באשר נתעור חשדו( .הבקר)מרדכי דן, תל־אביב
האמת סינסרה אותו.
כתוצאה מהתנגשות זי ניזוק האי.
(ידיעות אחרונות)
דוו כהן, פתזז־תקוה
אתך על ראי בודד.
השכרת דירות לעולם( .ידיעות אח־רונות)
אליק
מג, חיפה
למנוחת נצח.
למרות תיקונים אלד, נמצא הנאשם
חיים והוסל עליו קנס( ,ידיעות אחרונות)
דבורה
עמיר, תל־אביב
זה הרג אותו לגמרי.

״כשהוא רצדי, אג׳שוכוזה הכר ...אפירו גזוז רציהי
שי2זנה רי!״