גליון 1120 מתאריך 18 במרץ 1959

לצידה ותלמדו עליה זכות אינני יודע מי
צודק בויכוח על הריי! .אולם דומני שהרשימה
על יעל דיין בעתונ״ם מגבירה את
כוחכם כעתו! אוביקטיבי והסר דעות קדו־רפאל
לוי, רחובות
מות•
הייתי מציע ליעל דיי! שאת ספרה הבא
תכתוב בשפה הסינית. כפי שמעידים מומחים,
וו שפה הרבה יותר נודה להתבטאות
מאשר האנגלית אפילו. חוץ מזה, האם השבה
פעם במה יותר הרבה מיליונים של קוראי
סינית קיימים בעולם מאשר קוראי אנגלית?!
צבי אשל, תל־אביב

העורך הראשי:
אורי א מ רי
ראש המערבת:
שלום כהו
עורך משנה:
רוג איתז

פ;־ 1^/א ליניבן־
חזו ב גליקסון « ,תל־אביג, טלפון , 267*6
ה. ד .166 .מטן למבדקים , :עולספרס*.
המוציא לאור: הפולס הזח בע״נז.
דפוס משה שהם כצ״נז, ת*א, טל.31139 .
ההפצה: דוד מופל ובניו, תל־אביב.
המערבת איננה אזזראית לתוכן הסודעות.

עתון

הנקרא

סיורי האחרון בחוץ־לארץ, והשיחות עם
ערבים ולא־ערבים עליהן סיפרתי בעמודי
עתון זה, הביאו לפחות תוצאה אחת: העולם
הדח עלה בסולם ההשמצות של מנגנון
השלטון.
עד כה התיחסו אלינו רק כאל גורם ישראלי,
ושפכו עלינו רק את קיתוני ההשמצה
הישראליים (בתוספת כמה פצצות ומעשי־אלימות)
.אם נזכרנו גם בעתונים הציוניים
בחוץ־לארץ, הרי היה זה רק בדרך מקרה׳
כהד רחוק. הגיוס האנסי־העולם־הזהי כלל
רק את כלי־ההשמצה המקומיים, שתיארו
אותנו כפאשיסטים, קומוניסטים, טרוריסטים,
פורנוגראפים וסתם עוכרי־ישראל, שיש לזרוק
אותם לכלבים.
אולם החל מהחודש האחרון עלינו בדרגה.
עתה מגוייסים גם כלי־ההשמצה הציוניים
בחוץ־לארץ נגד סכנת העולם הזה. המנגנון
של מערכת־השנור הציונית, מכונה עולמית
טוטאליטארית שאין דומה לה, נכנסה לפעולה•
להלן דוגמה אופיינית•
כתב זיוניסט רקורד, העתון הרשמי של
ציוני דרום־אפריקה, בגליונו מיום ה״6
בפברואר, תחת הכותרת :״עורך ישראלי,
המוקע כמטורף, מנבא סוף לציונות״ ,בחתימת
ליאו היימאן:
״תל־אביב — בנבאו את ״ההתמוטטות הקרובה״
של המשטר הישראלי הנוכחי של
בן־גוריון, טס אורי אמרי, ממנהיגי תנועת
הפעולה השמית האנטי־ציונית, מישראל לניו־יורק.
מטרתו היתד, להציג את תנועתו בפני
מנהיגים ערביים במרכז האו״ם.
״אמרי, אשר השלטונות הישראליים מוקיעים
אותו כ״מטורף מסוכן וניהיליסט״,
הוא הבעל והעורך הראשי של שבועון־
החדשות הפוליטי העולם הזה, אחד מסלעי־המחלוקת
העיקריים בישראל.
,השלטונות גינו אותו כשקרן וכבוגד,
אולם ספריו עלו בתפוצתם על כל שאר סס־רי־המלחמה,
ועזרו לו לקנות שבועון כושל,
אותו הפך במהרה לשבועון הגדול ורב־הכוח
ביותר בישראל. הקו שלו הוא לפרסם
לפחות פעם בשבוע שערוריה אנטי־ממשל־תית•
הוא מאשים את כל המדינאים, אילי־המשק
וכמעט כל אדם אחר בשחיתות וב־כוונות־ודון.
״בשיחות
פרטיות עמי הגדירו את אמרי
ממטורף מסוכן״ וכ״מאניאק פאראנואי״ .הם
אמרו כי תביעת הקבוצה השמית־הכנענית
לוותר על עצמאותה הלאומית ועל ריבונותה

עורך כיתוב:
סילבי עשת
כתב בכיר:
אלי תבור

עורך תבנית: ועי צלם המערכת*
אריתקרו

חברי המערכת:
מנשח בר־רייו, שייע גלזר, לילי גלילי.
דויד הורוביץ, רותי ורד, אברוזם תרמוו,
יוסר אבויהפרי, אביבה סמו, דמום עינו.
למה ערז.

ביותר

במדיגר

הממלכתית של ישראל היא עבירה פלילית
לפי חוק העבירות נגד המדינה, אולם לא
ננקטו אמצעים משפטיים נגד אבנרי, מחשש
פן יהפוך אותו הדבר לקדוש.״
בצרפתית אומרים :״הסגנון הוא האדם״.
אפשר גם לומר :״הסגנון הוא המשטר״.
כך אין מדברים הדוברים של מדינה ריבונית
על אחד מאזרחיה. כך מדברים ראשי־כנופיה
על יריבים, המאיימים על פעולות הסחיטה
שלהם.
כל זה לא איכפת לי• מה שאיכפת לי הוא
שאותם הפקידים מתקיימים ועושים חיים על
חשבון מס־ההכנסה שלך ושלי.

עתונאי צרפתי, שביקר אותי לא מכבר,
סיפר לי איך מתנהלת העתונות המצרית.
אלוף־משנה מסויים יושב בערב ליד הטלפון
ומצלצל לעורכי כל העתונים• הוא אומר
לכל אחד מהם בנפרד מה עליו לכתוב
בגליון הבוקר הבא.
בישראל אין רודנות, ולכן אין אלוף־משנה
מצלצל לעורכים. תחת זאת קורא ראש־הממשלה
לעורכים הנכבדים, ואומר להם מה
לכתוב ומה לא לכתוב. כל העורכים בישראל,
ללא יוצא מן הכלל, ממלאים הוראות
אלה. וכאשר ראש־הממשלה משבח אותם
פומבית בכנסת, על שמעלו בתפקידם והעלימו
מעיני הציבור ידיעות חשובות, מתמלאים
עורכים אלה גאווה עמוקה•
במשך כמה ימים הצליח ראש־הממשלה
בצורה זו להעלים מאזרחי ישראל את העובדה
המדינית המכרעת: שהעליה הופסקה.
אורגן קשר־השתקה, אשר כל העתונות
היומית היתר, שותפה לו. העורכים התכנסו
בישיבת־עורכים סודית, בהשתתפות נציג
ראש־הממשלה, והבטיחו להסתיר את הדיר
במאורגן מעיני קוראיהם.
היד, זד, קשר נגד הציבור, קשר נגד סדרי
החברה הדמוקראטית, קשר נגד המדינה•
בחסות קשר זה, המשיכה הממשלה להטיל
מסים למען עליה שאינה קיימת, והשתדלה
להיחלץ מן האחריות למעשיה.
בשבוע שעבר הפרנו את קשר־ההשתקה
הזה וגילינו לעיני כל כי העליה הופסקה.
כל עוד קיים העולס הזה, לא יקום ולא
יהיה בארץ הזאת קשר מחפיר כזה.
אנו מאמינים כי האזרח רשאי לדעת• אנו
מאמינים כי האזרח חייב לדעת. וכל עוד
אנחנו קיימים, האזרח ידע•

מכתבים
הם יורדים:

כתנת השבוע, הם יורדים (העולם הזה
)1110 בוראי זיעזעה רבים בישראל. אד
אנוכי לא הופתעתי למקרא האינפורמציה
הכלולה בה, הערוכה אמנם בטוב טעם ובשום
שכל ודעת, אד אינה אלא כטיפה בים
מכל המתרחש בעני! זה במציאות. יכולים
הנכם לרשום נם אותי כמועמד לירידה, ברגשות
מעורבים, בצער רב על היותי נאלץ לנדוד
ממולדתי, אר בשאט נפש וברקיקה כלפי
אלו שעצבו צורת חיים סדומית במדינתנו.
הסיבות?
ובכז, יהודי ואדם, שנולד בארץ
להורים ילידי־הארץ, בעל השכלה פדגוגית
ואוגיברסיטאית, שולט בחמש שפות, ויודע
עוד שבע במידה נאותה, היה ברננה במאורעות
39־ 1936 ושפר דמו על משמרתו; שרת
חמש שנים בצבא הבריטי במלחמת העולם
השניה, בפקודת המוסדות הלאומיים: העלה
יהודים ארצה וסידרם ביזמתו ועל השבונו:
השתתף במלחמת הקוממיות ובמבצע היני

במקומות המסוכנים ביותר: היה בל חייו
ישר ומסור לעמו, לא גזל, לא חמם, ולא
מעל: הובא בתכסיסים שפלים של הרשות
המבצעת במדינה זו לאבד! עמדתו ולהריסת
משפחתו.
אין בלבי כל ספק שכל מדינה עלי-אדמות
תקבלני בזרועות פתוחות, ובזכות כשרי ובש־רונותי
אגיע במהרה לעמדה מכובדת בחברה.
והואיל והנני בשנות השלושים המאוחרות,
יפה שעה אחת קודם שאטול מקל
נדודי בידי, בטרם אשקע במרה שלא אוכל
להחלץ ממנה.
אל נא תפרסמו את שמי וכתבתי. אלא
שמרום במערכת. ברם, מולן אנוכי להשיב
בפרוטרוט לכל ארם אשר •פנה אליכם בקשר
לדברי אלו.
יצחק א. ד ,.תל־אביב

חינוך חלוצי

עמדתכם בפרשת ספרה של יע ׳ דיי! (העולם
הזה )1119 הפתיעה אותי. לא ציפיתי
שדווקא אתם, מכל העתונות בארץ, תתיצבו

הכתבה שלכם על יעל דיי! בגליו! האדרה,
היתה דונמא לרפורטז׳ה עתונאית מעולה,
מלבד התוכ; המעניי! .מי כתב אותה?
עמוס בן־ורד, ירושלים
לכתב הארץ בירושלים — תודה בעד הנזח-
מאה. את הכתבה כתבה מערכת העולם הזה.
רבותי, אינני מבינה מה קרה לחוש השיפוט
שלבם. אני יכולה לסלוח ליעל ד־יז
הכל — שכתבה את ספרה בכפר-דייגים
צרפתי, באנגלית ולבד. לא היה משנה לי
כלל לו כתבה זאת על קו־המשוה, בפורטוגזית
ועם שותף. יכולתי לסלוח לכל, מלבד
העובדה שהספר הוא במחילה, מחורבי. הוא
כל בד ילדותי, שטחי, חסר רגישות, עד
שלא צריד להיות מבקר ספרותי או לקרוא
אותו עד הסוף בדי לחוש בכד. מאוד יתכז
שנם התרגום המצועצע והמקצועי יתר על
המידה עשה כא! את שלו, אד אי! הוא הדבר
הגרוע ביותר בספר. יתכ! שהספר הוא
אמיתי וכנה, אך אמת עדיי! איננה ספרות.
יעל גלבוע, תל־אביב
בעיו! רב קראתי את המאמר אודות יעל
דיי! ורואה אני את עצמי חייב לומר שאני

המצאה צורך נגיחה

בתור קורא ותיק של עתונכם אני מוברח
לבקש את סליחתכם. לא הייתי עושה ואת
לולא חשתי שתקופה מסוימת, בשבוע זה,
הייתי בלתי הוג! כלפיכם, בתור קורא ואמן.
האמת היא, שכאשר ראיתי לראשונה את
ידיעתכם הסנסציונית על הפסקת העליה מרומניה,
לא האמנתי לה, אולי משום שלא
רציתי להאמין. נתפתיתי על ידי ידידי
לחשוב שזאת סתם המצאה שלכם, לצורך
ניגוח המשטר ולצודד המערכה נגד מלווה
העליה של מפא״י. מה עוד, שבשאר העתו־נים
לא מצאתי ולו ברמז קל שום פיט!
להפסקה מעיו זו, עד אשר התפרסם הדבר
בעתונכם. אני סבור שעשיתם מעשה נועז
בהוציאכם לאור את האמת שהמשטר רצה
להסתירה מעיני הצבור. יישר כוחכם.
נמרוד קנטור, תל־אביב
...מחריד לחשוב עד היכן מגיעה השפעתו
של שלטו! ביג׳י, עד שהוא מסונל למנוע
נם מעתוני האופוזיציה פרסומים שאינם נוחים

צ. מיכאל, חול ח

צדק דגנב:

בתאריד החמישי לחודש זה, בשעה שבע
וחצי יצאתי בדרכי לעבודה ועברתי ליד המועצה
ברמת־השרה. לפתע נתקלתי במחזה
מחריד. נהג אשד, שכב על נבר חלוש והכה
בו מכות רצח ער שהגבר זב דם רב. לתמהוני
הרב עמדו כל נוסעי האוטובוס נדהמים
ולא היה ביניהם אדם שיחוש לעזרה, כי
כולם פחדו מהנהג שהשתולל והרביץ. רק
כשהנהג נזכר כי החוק אוסר על נהג צבורי
להתקיף אזרח, הוא הפסיק להכות וביקש
מאחד הנוסעים להמשיד להרביץ לאותו איש.
העני! נמשך כחצי שעה, ועד שהניעה המשטרה
ועצרה את כולם איבד המוכה את
הכרתו. האנשים מסרו כי האדם הוא גנב
ולב! הכו אותו. עד כמה שידוע לי במושבה
הוא נחשב באדם ישר שקט ונוח. ונניח
שהוא גנב, האם זו הררד
הנכונה? לא האמנתי כי מחזה
כזה עלול להתרחש בטו־שבתנו.
ועצתי לחברי אשר
למצוא דרר אחרת להתנהגות
במקרים דומים.
שרה צמח, רנזת־השרון

כיבל״אפיל
כצופה בהתחרות המשעשעת
ביו שני עתוני הערב
(העולם הזה )1119 הריני
לציי! :תפוצתו של יריעות
אחרונות עלתה בזט! האח-
רו! לא בגלל המפה, בי אם
בגלל החידוז התנ״כי שהופיע
ומן רב קודם. עובדה
זו מענינת במיוחד, כיו! שאיש
לא שם עדיי! לב שנם
התנ״ד יכול להיות נורם
מושד לתפוצתו של עתוז, ולא
רק בחורות חיות ומתות,
ב. קליינברג, תל־אביב

אין אישור

דוגמנית יעל דיין בפאריס *
מזועזע עד עמקי נפשי. יעל דיי! ,בת למשפחת
הקלאים ותיקה, בת נהלל — כל אותו
הילות הזוהר שנקשרו לראשה אינן מגיעות
לה. יעל דיי! לא יצאה ליישב את נחל-
עוז, ולא יצאת להפריח את שממות ארצנו,
היא מלאה את משימתה החלוצית בנסיעות
לחוץ־לארץ. תמונות הפירסום שלה אינן מראות
אותה צועדת מאחורי המחרשה או התלם
הפתוח, אלא כדוגמנית בתצוגת־אופנה.
בימים טרופים אלה, כשכל הטנהינים הציוניים
רוממות החלוציות בגרונם, רואים אנו
את פרי התינור שהם נותנים לבניהם הם.
קורא, עפולה

כב׳ השופט שלמה לובנ-
ברג הורה אותי לכתוב אליכם
כדלקטז: בשבועונכם (העולם
הזה )1119 מופיעה
כתבה לפיה אישר כבוד השופט,
בבירור בקשה שהוגשה
ננד שבועו! אחר, נכונות
של סיפור שפורסם בזמנו
באותו שבועו! ,על כך
ששר-החינוד פיטר את נהנו
מחמת עני! הקשור בנהיגה;
והסיפור הוכחש לאחר מכו
כאותו שבועון.
בב׳ השופט לא אישר ולא
היה ביכולתו לאשר את נכונות
הסיפור. נודע לו על
הפרסום האמור מכתבי העתונות, שהגיעוא״
המועצה הלאומית למניעת תאונות ושבה
הוא כיה! כיושב־ראש ההנהלה.
א. מטלון, מזכיר ראשי, בית
המשפט המחוזי, תל־אביב
* מציגה שמלת נשואי! הימנית, בין שת
דוגמניות צרפתיות המדגימות שמלות צר
פתיות עשויות מאריגי משכית. משמאל:
שמלה ״מלכת שבא״ של לאנבין־קסטילו

לפני חודש נידונו שלוש צעירות ישראליות בעזה לחמש שנות,
מאסר על הסתננות לשטח המצרי. אחת מהן היתח אהובה
דגנית, שעתונאי מצריים בינוה כתואר ״המרגלת היפהפיה״.
כשנים האחרונות לפני שהסתבכה כהרפתקה זו, כתבה אהובה
יומן אישי על קורותיה ולבטיה, העומד להתפרסם כ״העולס
הז ך ן״

וסנהיסלאחובח
הוא מיסמך אנושי המעורר למחשבה -וידוייה של צעירה,
כת משפחה ירושלמית מכובדת, מועמדת לקצונה כצה״ל, אשתו
של קצין שהתגרש ממנה, צברית המעורה בארץ שהתדרדרה
בהדרגה מחיים מסודרים להכרה מפוקפקת -עד שהגיעה להרפתקה
שיצרה תקרית בינלאומית.
כפרסמו יומן זה, מקווה ״העולם הזה״ להפנות את תשומת־הלב
הציבורית ללבטי חלק מסויים של הדור הצעיר, שהתדרדרותי
מסבנת את עצמו ואת המדינה.
מס׳ / 1120 שנה / 22ח׳ אדר כ׳ תשי״ט / 18.3.1059 ,המחיר 550 פר׳

רגע זה מסתובבים בבוקארשט 300
יהודים ללא עבודה, ללא קורת גג וללא
אמצעי־קיום.
אלד, הם ה־ 300 אשר גרזן הפסקת־העליה
ירד עליהם, אחרי שכבר התפטרו מעבודתם,
פינו את דירותיהם וארזו את מזוודותיהם.

אלה הם דד 300 אשר פטפוט-הם
חסרי־האחריות שד מנהיגי המשטר,
ובראשם ראש־הממשלה ומנהל
משרד־הכטחון, הפכום לאומללים
שבאדם.

ף־י ש בו עשעבר הפר עתון זה את
* mקשר־ההשתקה אשר עתוני המדינה קשרו
אותו מסביב להפסקת העליה.
העובדה היסודית היא כי העליה הופסקה.
אלה שכבר יצאו לדרך לפני רדת הגרזן,
עוד יבואו לארץ. אולם מאז פירסמה ממשלת
רומניה את הודעתה החריפה נגד פיט־פוטיהם
של מנהיגי ישראל, לא קיבלו הרשויות
הישראליות שום דרכון נוסף להחתמת
אשרת־הכניסה הישראלית. ולפי דעתם האחידה
של כל הפרשנים הזרים, אין לצפות
לחידוש העליה בעתיד הנראה לעין.

ולתוצאה. הנאומים עוררו את הדיפלומטיה
הערבית לפעולת־נגד. המדיניות הערבית גרמה
להתערבות ברית־המועצות. הפעולה השקטה
והמצומצמת של ממשלת רומניה, שהסכימה
ליציאתם של יהודים מיותרים, הפכה
לאקט בינלאומי, מדיני וצבאי•

אילו רצה דויד כן־גוריון לסגור
את שערי הארץ, לא היתה התוצאה
פשוטה ומהירה יותר.

ף« כל פעולה מדינית יש לשאול את
השא־.ה :״מדוע״? מדוע ננאמו הנאומים
והוכרזו ההכרזות שגרמו להפסקת העליה?
עוזריו הקרובים של דויד בן־גוריון מנסים
עתה, בשיחות פרטיות, לתאר את
״הזקן״ כעובר־בטל מזדקן, שאינו אחראי
עוד למוצא פיו. בתירוץ זה הם מנסים לצמ
טופ,
איוולת סנילית וחוסר־אחר-
יות, אלא פרי קו מחושב ומתוכנן.

במקרה זה אין לזכות את הנאשם בנימוק
שאינו אחראי למעשיו, אלא יש להרשיעו
ברצח ד,עליה בכוזנה תחילה.

ין זה רעיון מקורי לגמרי. מזה כמה
שבועות מתלחשים בחוגים מסויימים,
ביניהם חוגים אחראיים מאד בחיים המדיניים,
כי הנאומים המפורסמים ננאמו ־מתוך בתנה
להביא להפסקת העליה, אשר אין המשטר
הקיים מסוגל לקלטה. עסקנים רציניים מאד
אומרים זאת בגלוי, בשיחות פרטיות. ויש
הטוענים כי שר מסויים של ממשלת ישראל
הכריז, בישיבה סגורה, כי העליה היא ״אסון
כלכלי״ לישראל.

לפי גירסה זו, פעלה צמרת המ
שנם
רגעים כאשר התפרצות של זעם
ציבורי היא תגובה טבעית ומוצדקת. היעדרו
של זעם זה הוא סימן למחלה ציבורית
מדאיגה.
העולס הזה ניבא את הפסקת העליה עוד
לפני חודש. לא היה שום צורך בכשרון
נבואי. די היה בקריאת הנאומים וההכרזות
של מנהיגי ישראל בארץ ובעולם.

העליה הופסקה מפני שמנהיגי
הציונות הרעישו עולמות. מפני
שצעקו את דבר העליה מגגות
מגרדי־השחקים באמריקה וממרפ-
סות בניני־הפאר של מפא״י בארץ.

השבוע עמד דויד בן־גוריון בכנסת ובתמי־הה
גדולה שאל :״מי, אני?״ ובהצביעו על
עתונאי־העולם קרא :״תיפסו את הגנבים!״
אולם היה זה דויד בן־גוריון אשר בפני
משלחת של פעילים פינטז על עלית המל־יונים
שתבוא מברית־המועצות. והיה זה
דויד בן־גוריון אשר ב־ 5בפברואר, בבית
ליאסי! בתל־אביב, דיבר על ״גאולת רבבות
יהודים מגלותם ...כאשר לא היתד. עוד
בתולדות ישראל!״
התוכן המשתמע מדברים אלה הוא כי חל
מיפנה היסטורי. לא המשך של עליה רגילה,
מן הסוג שבא מפולין, אלא דבר שכמותו
״לא היד, עוד בתולדות ישראל״ .הדברים
פורסמו בכל העתונות, ברשותו המפורשת
של בן־גוריון. כי דברים אחרים שאמר באותו
מעמד, מוגזמים עוד הרבה יותר, הושתקו
על־ידי העתונאים שנכחו באולם לאחר שקיבלו
פקודה לכך בפתקה מידי בן־גוריון עצמו.
והיה זה עוזרו הנאמן של בן־גוריון, אותו
הרים השבוע על נס, שפינטז על מיליון
חיילים והכריז על העליה ההמונית מן הגוש
הסובייטי כעל הנשק שיכריע את הכף
לטובת ישראל במלחמה הישראלית־ערבית.
לא באסיפה סגורה, כפי שטען השבוע דויד
בן־גוריון במצח נחושה, אלא בשתי אסיפות־עם,
מהן אחת בקולנוע ירושלמי, אשר הכניסה
אליה היתד, פתוחה בפני כל עובר־אורח.

זה קרה כישראל. אולם באמריקה,
שם השתוללה התעמולה הציד
נית עוד הרבה יותר ברדיפתה
אחרי הדולארים, נאמרו דברים
סנפציוניים חמורים שבעתיים. מ-
אות־אלפים ומיליונים של עולים
ריחפו, כבאלונים צבעוניים, מעל
לראשי התורמים והמתרימים.

הנאומים האלה הביאו להפסקת העליה. אין
מקום אף לספק הקלוש ביותר ביחס לסיבה

ך פסקת״העליה אינה רק כתב־אישום
| Iנגד כמה מנהיגים. זהו כתב־אישום נגד
משטר שלם.
במדינה שלטת חבורת עסקנים שכל תביעתה
לשלטון מבוססת על האידיאולוגיה הציונית.
לדברי עצמם, קיים שלטונם למען
ד,עליה. המדינה היא, לדבריהם, רכוש היהודים
בכל העולם. מטרתה האחת והיחידה היא
קיבוץ הגלויות. והנה מתגלה כי למעשה
חבורת עסקנים זו היא המכשול העיקרי
לעליה.

אין זד, מקרה ואין זה פרי שגעונם של
יחידים. זוהי הסתירה הפנימית היסודית של
המשטר עצמו.
המשטר הזה אינו רוצה ואינו מסוגל לג־שור
גשר בין ישראל והמרחב. בשם האידיאולוגיה
הציונית גרם למצב בו אין מנוס
ממלחמת־נצח בין ישראל והערבים.
במצב זה, כל השולח יהודי אחד לישראל,
הריהו שולח חייל אחד לצד,״ל, הריהו מבצע
אקט מדיני וצבאי נגד מדינות ערב. הגוש
הקומוניסטי, המשליך את יהבו על התנועה
הלאומית הערבית, אינו יכול לבצע אקט
כזה. כך יצר המשטר הציוני עצמו מציאות
בה אין עליה המונית גדולה וממושכת
לישראל מן הגוש הקומוניסטי אפשרית מבחינה
פוליטית.
ואילו עליה המונית מארצות המערב
יכולה להתבצע רק אם תשתלט באמריקה
תנועה פאשיסטית אנטישמית. אין שום סימן
לכך. ואם אי־פעם יקרה הדבר, יהיה זה
חורבן המשטר הציוני התלוי כולו בעזרת
המערב.

מי אחראי לאסון זה?

גבית מסי-עליה, אחרי שהעליה
עצמה הופסקה כאשמת ראשי השלטון,
הריהי בחזקת ״רצחת וגם
ירשת.״

זהו פאראדוכס היסטורי: דווקא
המשטר הציוני, המבוסס כל כולו
על רעיון העליה, אינו מסוגל להביא
את העליה.

זהו אסון. אסון למדינה, הזקוקה
הלגידול
אורגאני. אסון ל
יהודים ברומניה שרצו להתחיל
בחיים חדשים במולדת חדשה.

המיכסה שהיתר, כלולה בתקציב הרגיל של
השנה. ואם תחודש אי־פעם העליה, דבר
שכרגע אין לו שום סיכוי וסימן, אפשר
יהיה להפעיל את תוכנית־המסים מחדש.

צם את המגע בינו לבין עתונאים זרים,
ואף להגביל את הופעותיו הפומביות בארץ.
לפני כמה ימים צחקה הארץ למקרא פיליטון
של אפרים קישון, שנקט אף הוא בקו
זה. הוא תיאר החלטה סובייטית דמיונית
לשלוח שלושה מיליון יהודים לישראל תוך
שבוע וקבע :״הציבור הישראלי הועמד בפני
שתי בעיות קשות ביותר: מימון העליה
והזקן.״ עוזריו של ביג׳י שברו את הבמות
עליהן היה ״הזקן״ צריך לנאום, חיבלו במיקרופונים
לתוכם דיבר, גירשו את העתו״
נאים מכל מקום שם הופיע.
אין זה נעים לחשוב כי האדם העומד
בראש המדינה, המנהל ממש לבדו את כל
עניניה המדיניים והצבאיים, אשר לפי חלילו
רוקדים כל העסקנים וכל הדיפלומטים וכל
עורכי־העתונים, אשר בידיו מרוכז מצבר
אדיר של כוח שלטוני, אינו אלא זקן חסר־אחריות
העשוי להמיט אסון על קיבוצים
יהודיים שלמים ברגע של היסח־הדעת.
אולם למרבית המזל, תמונה מדכאה זו
אינה בהכרח נכונה. ישנה אפשרות שניה:
שדויד בן־גוריון לא נאם את הנאומים במקרה.

במלים
אחרות: שהרעש אשר
הקימה הצמרת הציונית מסביב
לעליה מרומניה לא היה פרי טיט־

דינה באופן מאקיאבליסטי -היא
נאמה נאומים פנסציוניים כדי לסחוט
כפף מכיסי האזרחים ויהודי
העולם כתירוץ של קליטת העליה,
בידעה היטב כי אותם נאומים
עצמם יגרמו להפסקת העליה.
מן הרגע הראשון היה קיים החשד —
ואנחנו ניסחנו אותו בגלוי במדור זה — כי
מערכת־השנור העולמית והישראלית בשם
סיסמת העליה, לא באה אלא לסתום את החורים
בתקציב השוטף של הממשלה, לממן
את המשך הביזבוז השיגרתי של משטר זה.
וכאשר ניגשה הממשלה להטיל מסים והיטלים
ומלוזת־חובה חדשים — הכל למען הע־ליה
— אמרנו שזו הוצאת כספים בטענות־שוא.
במלה פשוטה אחת: רמאות.
עתה ניתנה ללוי אשכול הזדמנות מצויינת
להוכיח שהיו אלה השמצות גרידא. יכול הוא
להוכיח כי המסים וההיטלים והמלוזת לא
באו באמת אלא לממן את העליה. לאדם ישר
וכן ישנה כיום רק אפשרות אחת.

העליה הופסקה. על כן יש לבטל
את בל המסים וההיטלים ומלוות־החובה.
לא חלק מהם, אלא את
בולם. ומיד.
העולים שבאו עד כה, נופלים במספרם מן

» הו הצד הפוליטי של הפאראדוכם.
| ישנו גם צד כלכלי. הוא בולט עוד יותר.
מיום הופעתו בארץ יצר המשטר הציוני
כלכלה נפרדת, המנותקת מן העולם הערבי
(״כיבוש עבודה״) ושאינה מסוגלת להשתלב
בכלכלה המרחבית. כתוצאה מכך נוצרה כלכלה
המבוססת על ייצור מדומה, והתלוייה
כולה בזרם בלתי־פוסק של הון מחוץ־לארץ,
בצורת שילומים ומענקים ושנור.
בכלכלה כזאת אין אפשרות לקלוט המוני
עולים קליטה של ממש. אפשר לתת להם
שיכון מעבר להרי־חושך, וגם עבודות־דחק.
אפשר לתת להם פרנסות מדומות בבתי-
חרושת, שיתמוטטו למחרת היום בו ייפסק
זרם ההון מחוץ־לארץ. אך אי־אפשר לקלוט
אותם ברצינות.

אלה הם שני צדי המטבע •טל
פאראדוכם אחד. הציונות היא ה־מיכשול
העיקרי לציונות. המשטר
המנופף את דגל העליה, הוא המשטר
המחבל בעליה.
פעם אמרו• :בן גוריון אינו מבין ואינו
רוצה להבין בעניני ערבים. הוא אינו מסוגל
להביא שלום. אולם כוחו בהבאת עליה המונית.
לכן הוא המנהיג האידיאלי בשלב הנוכחי.

עתה
נראה בי זוהי אשליה. הסיסמה
הנכונה אינה :״בן־גוריון
ועליה״ .הסיסמה הנבונה היא :״או
כן־גוריון, או עליה״.

במדינה

״פלוגות הם טודנטים״ של אלמוג־
העם עיר ללאעבר

בצער רב וביגון קודר אנו מודיעים על קבורת חמור
של הבחירות האישיות בהסתדרות הסטודנטים על ידי

קפדני מפא״•
לאחר שתביעתנו לבחירות אישיות, במקום בחירות מפלגתיות
להסתדרות הסטודנטים, זכתה להסכמת הכל ולתמיכתם הפעילה של
הסטודנטים הבלתי תלויים — החליט ראש מטה הבחירות של מפא״י,
מר אלמוגי, ללמד פרק בניהול בחירות אישיות נוסח מפא״י.

עלה האגרופן ירושליימה, העביר את פעילי הסטודנטים
של מפא״י קורם מזורז בתורת הבחירות, והתוצאה לפנינו:
״בחירות״ לפי מיטב שיטות מועצת פועלי חיפה.
ישמשו־נא ה״בחירות״ הללו — שנפסלו, כמובן, ע״י ועדת הבקורת
של הסת׳ הסטודנטים — אזהרה לעתיד.

תא הסטודנטים
של הסת׳ הציונים הכלליים
באוניברסיטה העברית בירושלים

--אוג רי ת --Englishבבית-הספר לשפות ״ ק ד ״ מ ה ״ ,בן־יהודה ,74 תל־אביב
נפתחים • :אולפן ללימוד מרובז ( 3שעות כיום).
• קורסים ואולפניות לעברית, אנגלית וצרפתית
( ,4 ,3 ,2או 6שעות בשבוע).
• למבוגרים מבל דרגות הידיעות, בכל שעות
היום והערב.
כתכנית • :דקדוק, כתיב, סגנון ושיחה conversation.
• קבוצות נפרדות לאנגלית לתלמידי כתי־ספר
מתחילים ומתקדמים.
פרטים והרשמה 12—9 :לפנה״צ; 9—3בערב (פרט ליום ו׳).

אתה סובל מזה?

שיטתנו הבדוקה מאפשרת

נוניעת ושירת שערות
הצסחתש ער חדש
אחריות גמווח

במקרה של אי־הצלחה יוותר כסף
״רובינםקוסמטיקום ״
בהנהלת מר א. רובין
תל־אכיב, רח׳ פינסקר ,2טל .22128 .חיפה, הרצל 1
ביאוקוסמטיקאי מדופלם

יתכן מאד כי תל־אביב היא המכוערת שבערי
העולם. אלוהים נתן הוד הררי לירושלים•
אבא חושי ברא את הים ואת הכרמל
למען חיפה. אולם תל־אביב היא שטוחה,
ללא נוף והוד. אדריכלות חסרת־מעוף של
שני דורות רק הוסיפה לחוסר־הסגנון של
העיר. אין כרך בעולם הדבוק כמוה לאדמה,
שאין בו מגדלים כביטוי לשאיפה אל־על,
שאין בו בנינים המעידים על שאיפה לגדולה.
אולם ל־ 400 אלף תושבי תל־אביב (בתוספת
200 אלף שאר תושבי גוש דן) תל־אביב
היא בית• לא בית יפה ביותר, אך
בית נוח, שהתרגלו לחיות בו, שכל פינה
בו מוכרת.
תל־אביב היא עיר ללא עבר, וללא הרגשת
עבר. מעטים מבין בניה שמים לב
לכך כי העיר כוללת בתוכה את יפו, אחת
הערים העתיקות של האח ,,ששמה ידוע
לכל ילד בעולם בגלל תפוזיה. וכאשר מלאו
לה השבוע המשים שנה, לא התרגשו תושביה
ביותר. התל־אביבי הממוצע, החי בהווה
ואולי חושב על העתיד, אינו מסתכל אחורה.
הוא לא התרגש אפילו כאשר ראש־הממשלה
ירק לו בפרצוף, החרים את חגיגות־היובל.
היו ימים כאשר תל־אביב היתר אחוזת
רגשי־נחיתות, הסתכלה בהתישבות העובדת
כבסים צבאי עורפי על יחידה קרבית. רגשות
אלה נעלמו לגמרי. במלאת חמשים שנה
לתל־אביב, היתה מכל הבחינות (מלבד הסו־ליטית־פורמלית)
עיר־הבירה של ישראל —
מרכז הדינאמיות הכלכלית והרוחנית של
הארץ, מרכז אי־שביעות־הרצון־העצמית, מרכז
ההתנוונות והירידה המוסרית, אבל גם
מרכז השאיפות לשינוי ולהתקדמות.

יחסים מרחביים
חיו ך אוויר
לשונאי־ערב אשר בציבור הישראלי, וביחוד
בצמרת הפוליטית ובשופרי־התעמולה הרשמיים,
היה זה שבוע של הנאה בלתי־פוסקת.
ערבים הרגו ערבים, ערבים השמיצו
ערבים, ערבים איימו על ערבים בהשמדה
ובכליה, ערבים האשימו ערבים בבגידה.
ההגבה הישראלית הממוצעת על המרידה
הצבאית הכושלת במוסול ועל התלקחות המאבק
הגדול בין גמאל עבד אל־נאצר לבין
עבד אל־כרים קאסם, היתד, צחוק אווילי של
סיפוק. עתוני ישראל קפצו ע 7המציאה,
פירסמו בהדגשה יתרה כל השמצה ערבית
נגד ערבי שני, תהיה אבסורדית כאשר
תר,יה. קול־ישראל הביא את הידיעות בסגנון
אחיד של בוז צוהל. ראשי המדינה עצמם
הגיבו בפוזה של ״מה אמרנו לכם? עם
פראי־מדבר אלה אי־אפשר להתקשר!״
היתד, זאת פוזה הרת־אשליות. כי הקרב
הגדול בין קאהיר ובגדאד אינו סימן של
חולשה, ובודאי לא סימן של ירידת התנועה
הלאומית הערבית. להיפך, הוא סימן של
התקדמות. מכאובי מלחמת־האחים הערבית
הם צירי הלידה של השיחרור הערבי.
היעד השני. לתנועה הלאומית הערבית
המודרנית, שנולדה בעת ובעונה אחת עם
הציונות, הוכתבו על־ידי ההיסטוריד, שלוש
מטרות גדולות: שיחרור המרחב משלטון הזרים,
איחוד המרחב ויצירת מהפכה חברתית
שתכשיר את החברה לצרכי הטכנולוגיה המודרנית.

עוד לחמה התנועה על המטרה הראשונה,
היתד, האחידות מובטחת בדרך
כלל. לא היה מקום לחילוקי־דעות לגבי
המטרה השלילית: סילוק הכובשים הזרים.
אולם ברגע שהושגה מטרה זו, ברגע שהתנועה
ניצחה, התבגרה וקיבלה על עצמה
את עול השלטון, היה זה טבעי כי תתעורר
מחלוקת בין שאיפות שונות, שהן פרי תנאי
ההתפתחות השונים. תוצאת הקרב הפנימי
תהיה קביעת אפיק המהפכה בשלב הבא.
בראש חילוקי־הדעות עומד הויכוח על
צורת האיחוד המרחבי. סוריה, מדינה מוסלמית
שהיתר, תמיד מרכז לאומני, דגלה ביצירת
מדינה ערבית אחידה גדולה. עיראק,
מדינה דו־לאומית ערבית־כורדית, דגלה באיחוד
קונפדרטיבי, המשאיר את העצמאות הבסיסית
לכל מדינה במרחב. היה זה לא רק
ויכוח בין שתי גישות רעיוניות שונות, אלא
גם מאבק בין רע״ם העניה וחסרת־ד,אמצעים,
לבין עיראק העשירה יחסית, על חלוקת ההכנסות
מאוצרות הנפט.
לנין היה יהודי. ישראל שוכנת בין
• ״ונביא לן רפסודות על ים יפו
(דברי הימים ב ,,ב׳ 05 ,״וירד יפו וימצא
אוניה באה תרשיש יונה א׳.)3 ,

שני המחנות. עצם קיומה ונתוניה הגיאוג־ראפיים
מונעים התלקחות צבאית ישירה בין
עיראק בצפון ומצריים בדרום. גם מבחינה
אחרת היתד, מעורבת בסכסוך, אם רצתה
בכך ואם לאו.
המצרים, שניסו לתאר את השלטון העיראקי
כקומוניסטי, לא שכחו להוסיף כי הקומוניזם
הוא המצאה יהודית. כתב אכבאר אל-
יום הקאה,ירי :״קארל מארכס, אנגלז ולנין —
כולם היו י הודי ם ...המנהיגים הקומוניסטיים
(שהועברו על־ידי הגרמנים משוייץ
ורוסיה במלחמת העולם הראשונה, ושחוללו
את מהפכת אוקטובר) מספרם היה ,53 מהם
48 יהודים!! שבעה מביניהם תפסו עמדות-
מפתח בממשלה (הסובייטית הראשונה) —
כולם, פרט לסטאלין, היו יהודים!״
האשים אחסאן עבד אל־קדום, עורך רוז
אל־יוסף הקאהירי: ר,עליה האחרונה מן הגוש
הסובייטי לישראל היא אמצעי־לחץ
סובייטי .״אם מדינות ערב מגלות נטיה לצד
שמאל — מתרופף הלחץ (ומופסקת ד,עליה)
ואם הן מסות לצד ימין, גובר הלחץ.״ אל־קדום
הוסיף טבלה מפורטת, המוכיחה כי
מספרי העולים מקבילים בדיוק לתנודות המדיניות
הסובייטית כלפי הלאומיות הערבית.
גם הצד השני לא נשאר חייב. טענו העיראקים:
במכרו את הלאומיות הערבית למערב
תמורת תמיכה כלכלית, הוא תומך בציונות,
שהיא תנועה אימפריאליסטית־מערבית.
הרודן והשליט. הצמרת המדינית הישראלית
בזה לערבים, ועל כן היא פטורה
מלקבוע עמדה במאבק המרחבי, להתערב בו
ולנסות להסיח אותו לאפיק הרצוי לאינטרסים
הישראליים. אולם גם ממשלה אחרת,
שהיתר, מבינה כי המאבק קשור בעתידה &ל
ישראל, היתד, מתקשה מאד בקביעת עמדה.
מצד אחד ברור כי מבחינת התוכן הרעיוני,
מתאימה לישראל הרבה יותר הגישה
העיראקית. לישראל יהיה הרבה יותר קל
להשתלב במרחב המאורגן בצורת קונפדרציה,
בה ניתן חופש לכל מדינה, מאשר לחיות
במרחב שכמעט כולו מורכב ממדינת־ענק
ערבית אחת. אחרי ששר־החוץ העיראקי עצמו
הכריז כי לדעתו יש מקום גם לישראל
בקונפדרציה מרחבית זו, נוצרה למעשה
זהות־אינטרסים בין שתי המדינות בחזית זו.
מצד שני ברור כי ברגע זד, ישנו רק
מנהיג ערבי אחד המסוגל לעשות שלום
עם ישראל: גמאל עבד אל־נאצר (ראה להלן).
מבחינה זו אין ישראל מעוניינת בהחלשת
מעמדו של השליט המצרי, למרות השנאה
האישית הנושבת מעל גלי קול־ישראל ל״רו־דן
המצרי״ (לעומת זאת מואיל קול־ישראל,
ברוב חסדו, לכנות את קאסם בתואר ״השליט
העיראקי״).
בתנאים אחרים, יתכן כי ישראל היתד,
יכולה להיות גורם מכריע במאבק בין שני
הגושים הערביים, אולי אף להוות מתוזך
ומפשר בין שתי הגישות היריבות. אולם

עתונאית לאקוטור
שיחה עם גמאל

העולם הזה 1120

לצורך החיוך לזולת,
מסוגל

זה על האווילי אינו
להבין,

מנהיגותה למחוק תחילה את
מפרצופה הרשמי. מי שבז
מסוגל להבינו. ומי שאינו
בודאי אינו מסוגל להשפיע.

דו״רו מקאהיר
גמאל עבד אל־נאצר הסתכל בעיניה הכחולות
היפות של האשד, הבלונדית שישבה
מולו .״אני מוכן לשבת גם עם דויד בן-
גוריון,״ הוא אמר .״אני מעוניין בהסדר
בעיות־האזור.״
סימון לאקוטור, העתונאית הצרפתיה הנודעת
של השבועון השמאלי החשוב פראנס־אובסרבטור,
ומחברת (יחד עם בעלה ז׳אן)
של ספר חשוב על בעיות המרחב, ירתה
מיד את השאלה הבאה :״הסדר על איזה
בסיס?״
הקצין הצעיר לא היסס .״קודם כל, פתרון
בעית הפליטים. על ישראל להכיר בזכותו
של כל פליט לחזור, ולשלם פיצויים לאותם
שלא ירצו לחזור.״ כשנשאל על־ידי המראיינת
כמה מן הפליטים ירצו לחזור, בתנאים
כאלה, השיב עבד אל־נאצר :״רק מעטים
ירצו לחזור לארץ שמדברים בה שפה זרה.
מאה אלף, לכל היותר. האחרים ייקלטו בנקל
בארצות ערביות אחרות.״ אולם לא במצריים׳
הוא מיהר להוסיף. כי מצריים כבר
סובלת מעודף־אוכלוסיה.
גיבור בלתי-נוח. שיחה זו התקיימה
לפני ששה שבועות בקאהיר, והיא היתד,
המשך לשיחות קודמות, באותה רוח, שהיו
בין העתונאית החיננית, בת צרפת הצפונית,
לבין השליט המצרי. החודש ביקרה סימון
לאקוטור בישראל, הוזמנה לשיחה ארוכה עם
דויד בן־גוריון.
דעתה של לאקוטור על מעמדו של עבד
אל־נאצר: הוא נהנה מפופולאריות עצומה
במצריים ובמרחב כולו. אולם אילו היה מציג
מחר את מועמדותו לבחירות חופשיות במצריים׳
לא היה נבחר. כי למרות שכל מצרי
רואה בו את המנהיג הדגול של התנועה
הלאומית הערבית, הרי שלטונו במצריים אינו
פופולארי, בגלל שלילת החופש הכרוכה

האם מסוגל עבד אל־נאצר לעשות שלום
עם ישראל? דעתה של לאקוטור: כן. אם יתן
את הפקודה, יכתבו מחר כל עתוני מצריים
ברוח המתאימה. הם שינו תוך 24 שעות את
יחסם לאמריקה מן הקצה אל הקצה, והם
מסוגלים לעשות זאת מחר כלפי ישראל —
אם עבד אל־נאצר ירצה בזאת.
האיש מספר שלוש. האם מעוניין
עבד אל־נאצר בשלום כזה? זה תלוי, לדעת
לאקוטור, בצורת השלום. עבד אל־נאצר מעוניין
כיום, יותר מכל דבר אחר, בהכרה כמנהיג
בינלאומי, אחד משלושת או ארבעת
גדולי העולם. אם השלום עם ישראל יאפשר
לו להופיע כאיש שהשיג הישג גדול למען
הערבים, למשל על־ידי פתרון בעית הפליטים,
הוא יעשה זאת. מת!זך אידיאלי במקרה זה:
יוסף טיטו.
מה מצב־הרוח במצריים כיום כלפי ישראל,
בהשוואה לזה ששרר בה לפני ארבע שנים,
בשעת ביקורה האחרון של לאקוטור? לפני
ארבע שנים לא התעניינו המצרים בישראל.
כיום קיים בה חשש חמור. המצרים יודעים
כי צבאם נחל מפלה מוחצת בסיני, והם
פוחדים פחד אמיתי מפני כוח־ההתפשטות
של ישראל, כוחה הצבאי, הדינאמיזם של
אוכלוסייתה וכושרה הטכני.
פחד זה הוא מכשול לשלום — אולם הוא
גם יכול להיות ׳סיוע לשלום, אם יינתן
לגמאל עבד אל־נאצר להופיע בעיני הערבים
כאיש שחיסל את הסכנה על־ידי הסדר־שלום
חיובי.

דרכי אדם
מכת־מנוות
הישיבה הקצרה של בחירת יושב־הראש
החדש לכנסת, שימלא את מקומו של יוסף
שפרינצק שנפטר, הסתיימה. חברי הכנסת
יצאו לחזות בטקס, בו יקבל יושב־הראש
החדש, הד״ר נחום ניר, את מסדר משמר
הכנסת בפעם הראשונה. אחר־כך נכנסו חזרה
לבנין, חלקם נכנם לאולם לדיון על התקציב,
חלקם נכנס למזנון.
ח״כ אגודת־ישראל, הרב זלמן בן־יעקב
(יענקלביץ׳) בעל הזקן השחור המקורזל, ניגש
לתיבת־הדואר שלו בבנין הכנסת כדי
להוריק את תכנה. בין שאר דברי הדואר
המושמים בתיבותיהם של חברי הכנסת, הוא
מצא גם מכתב סטנסיל, מורכב משלושה
דפים מחוברים. המכתב נשא את הכותרת
״נאמני אגודת ישראל״ והוא היה העתק ממכתב
שהופנה אל הרב ולמן סורוצ׳קין, הרב
מקוצ׳ק, ויושב־ראש מועצת גדולי התורה
של אגודת־ישראל. אולם בן־יעקב לא היה
צריך לקרוא הרבה כדי להבין כי המכתב
העולם הזה 1120

טיפל בו. היה זה כתב־שטנה עליו, שהופנה
אל ראש מועצת גדולי התורה.
במו יוסף הצדיק .״בלב נשבר ונדכא
אנו כותבים לכבודו את השורות הללו, שורות
של כאב ויגון. אוי לנו שהגענו לכך,״
פתחו נאמני אגודת־ישראל המסתוריים את
מכתב־ההלשנה שלהם .״היססנו הרבה אם
מותר מצד הדין להעלות את הפרשה הכאובה
הזו על הנייר. אבל לאחר שפנינו לאחו
ממאורי ישראל בדור יתום זה, שאת שמו
אין אנו יכולים להגות לעת עתה, כי כך
היתד, דרישתו, אמר לנו בזה הלשון: הגאון
מלוצק שליטא, בודאי לא קרא את מילי
דגידופי אלה, ובודאי אינו יודע על זה
מאומה וחיוב גדול לספר לו.״
״והנהמה שאמר,״ המשיך המכתב ,״בהספדו
על יוסף שפרינצק, נציג היהדות החרדית
״הרב״ זלמן ינקלביץ, בן־יעקב.״ להלן
התפרסם במכתב העתק מדויק של דברי זלמן
בן־יעקב בהספדו בכנסת על יוסף שפריג־צק.
אחרי
הסטונגרמה המלאה בא במכתב השטנה
ניתוח של דברי הרב .״מה אמר יד
קלביץ׳ בהספדו?״ נאמר בו .״ראשית כל
אינו מתביש הוא להשוות את יוסף שפריד
צק ליוסף הצדיק, ומביא מאמר חז״ל. ולהלן
הוא אומר: יושב־הראש החביב המנוח הוא
חי עודנו לעיני כולנו. ושוב הוא אומר:
על במותיך חלל, הוא מספיד את שפרינצק
בקינה שהספיד דויד המלך על שאול ויהונתן.
ומרוב התלהבות הוא אומר ובוכה:
״הדגשתי בתחילת דברי את התואר שלנו.
זהו לפי דעתי השבח הנעלה והקולע ביותר

גכל הזכויות שמורות)

תצפית

• הממשלה תוסיך להוריד חלקים מן ההיטלים החדשים

שהוטלו כמסווה של תמיכה כעליה, נדי להציל את שאר החלקים
של התקציב המוגדל, שאיבד את בסיסו. כניעה חלקית מהירה עלולה, לדעת
קברנינוי מפא״י, למנוע לחץ מפלגתי לביטול ההיטלים והמלוות בכללותם.

• נאומי ביג׳י ופרס כענין העליה מרומניה עלולים לחזור
כצורה חריפה יותר לויכוח הפוליטי. בעוד שעד כה נהגו כל

המפלגות בהתאפקות רבה בענין זה, וגם תנועת־החדות ניסחה את הצעתה
בכנסת בסגנון חלש, עשויה עמדה זו להשתנות אחרי שהגיעו ידיעות חדשות,
שפורסמו גם בבמאונים הקרובים לשלטון, על הכרזותיהם של הפקידים הרומניים,
שהזכירו לעולים את נאומי פרס ושות׳ ואמרו להם ״תגידו למנהיגים שלכם
שיפסיקו לפטפט*.

• שדדדנפט ישראלי שני עלול להתגלות במכתש הקטן.

סימנים לכך נמצאו בקידוח, עוברים עתה בחינה קפדנית, לפני האישור הסופי.

• זעזועים צפויים למק״י הערכית בגלל המחלוקת המת־רחבת
כין עיראק ומצריים. רובם של ערביי ישראל תומכים תמיכה

מלאה בעבד אל־נאצר,
הערבית, בעוד שחוגי
לאומי מתקדם, ובעבד
שהממשל הצבאי ינסה
הלאומי בישראל.

בו הם רואים את המנהיג הבלעדי של התנועה הלאומית
האינטליגנציה האוהדת את מק״י רואים בעיראקים כוח
אל־נאצר כוח ריאקציוני המתמכר למערב. קרוב לודאי
להרחיב קרע זה, לגרום בעזרתו לפילוג המחנה הערבי־

• ידידי ישראל בצרפת, ובראשם ז׳אק סוסטל, יתחילו
בתעמולה רצינית למען פלישה צרפתית למארוקו ולתוניס.

מאחר שבשתי המדינות האלה שולט כיום למעשה צבא השיחרור האלג׳ירי,
יטענו חוגים אלה כי כיבושן בידי צרפת הוא תנאי מוקדם לנצחו! באלג׳יריה.
בעיקר יעלה רעיון זה לגבי מארנקו, שם צפויים זעזועים העלולים להסתיים
בסילוק המלך מוחמד החמישי אם תפרוץ מלחמת־אחים בין המועמדים
לירושה, עשוי הצבא
הצרפתי להתערב באופן
ישיר באחד הצדדים,
להחזיר למי
עשה שלטון של כי־

• מבוי סתום
צפוי למדיניות
הישראלית כנס*
יונה לקנות אחיזה
באפריקה
השחורה. המרד

השחור בניאסאלנד
ובארצות אחרות עלול
להגיע בקרוב
לאו״ם, שם יתלכדו
הגוש האפריקאייהש־חור
והגוש הערבי
בתמיכה למורדים ת־כושיים,
בעוד שני
טית ישראל תהיה במעצמות לתמוך
הקולוניאליות ובר־רום־אפריקה,
העוזרת
לישראל. הסגנון ה־שויין
בו טיפלו לאחרונה
שופרי־התעמו־לה
הרשסייס ביש־נז
חיי צתהשרו גו
ז ראל בהתקוממות ה ,כושים, כבר החל
על הנפטר יוסף שפרינצק, בעל המשרה המעורר
מורת־רוח בחוגים השליטים בגאנה, בגיניאה ובשאר המדינות האפריקאיות
נכבדה ביותר, יושב ראש המוסד הריבוני
החולמות על פדרציה אפריקאית שחורה, אנטי־לבנה, ברוב שטחי היבשת.העליון — הכנסת.״
• מינהל ההסברה יפיק סרט קצר בו ישוחזר אחד ממבצעי
״פירוש הדברים ומשמעותן,״ המשיך מכצה
״ל במבצע סיני. קרוב לודאי שהקרב שישוחזר, בהשתתפות חילות
תב השטנה ,״שהכנסת היא המוסד העליון
צה״ל (שימלאו גם את תפקידי האויב) יהיה קרב המיתלה. הסרט יופק על ידי
הריבוני, מעל מועצת גדולי התורה, ומעל
אולפני ההסרטה בהרצליה, לפי תסריט של דן בן־אמוץ וחיים חפר.
למוסדות אגודת ישראל הפוליטיים. פירוש
• צורת הבניה כארץ עלולה להשתנות כעקבות הכנסת
הדבר שחוקי־הכנסת הריבונית הם, חס וחחומר
חדש לכניה, שיחסוך את הצורך בטיוח הקירות מבחוץ
לילה, תחליף לשולחן ערוך הקדוש והטהור
או מבפנים. החומר הוא ניר מעודן, פוליאטילן, בו מצפים את קירות הבטון.

כשמוסר הניר מתקבל הבטון חלק ללא כל צורך בטיוח, ואפשר לגשת ישר
לא איצ׳ה־מאיר. אולם נאמני אגודת
לסיוד. שיטה זו חוסכת כשתי לירות על כל מטר מרובע של בנין. אגף השיכון
ישראל לא הסתפקו בניתוח דברי הרב בן־
של משרד העבודה עומד להכניס חומר זה לשימוש במפעלי הבניה שלו.
יעקב בכנסת. הם הרימו את המסך גם מעל
• מהפכה נוספת כשטח הבניה בארץ, שתקל במיוחד על
מה שקדם להספד .״בתחיקה, כאשר נודע
עקרת הכית -תחול עם ייצור כבשני זבל. הכבשנים, שיותקנו
בהנהלת אגודת־ישראל שנציג כל סיעה
ביחידות קטנות המותאמות לכל דירה, יאכלו את כל החמרים האורגניים שבזבל,
וסיעה בכנסת יצטרך להספיד את שפרינצק,
שעקרת הבית נאלצת להשליכו לפח׳ האשפה, ויזרימוהו בצורת נוזל אל צינור־הוחלט
שהרב יצחק מאיר לוין יהיה המספיד.
הביוב .׳עקרת הבית לא תצטרך עוד לרדת אל פח הזבל שבחצר, אלא כדי
וכמעט שהיתר, יוצאת תקלה גדולה לא עלילהוריד
תמרים בלתי־אורגניים כקופסאות־שמורים או שברי זכוכית. מחיר כבשן
נו. אבל למזלנו היה באותו מעמד הרב
מעין זה ינוע בין 300ל־ 400ל״י.
ודירניק, נ״י. והוא, ברגע האחרון ממש, העיר
שזה יביא לגל־מחאות מצד היהדות החר•
הסטודנטים של אוניברסיטת תל-אביב עומדים לצאת
דית, ובפרט שנזכר שם גם ענין השתתפותו
בשורת הפגנות ומחאות. סטודנטים אלה, הכוללים גם את תלמידי בית־של
ר׳ יצחק מאיר לווין ב״הלוזית״ אותו
הספר למשפט. וכלכלה, טוענים כי איחוד מוסדותיהם עם האוניברסיטה העברית
איש הרצל ימ״ש, בכל השלבים. נמנו וגמבירושלים,
מטיל עליהם קשיים והגבלות שאינם יכולים לעמוד בהם. אחד
רו, ואת התפקיד הטילו על הרב ינקלביץ׳.
הקשיים: תוספת שנת לימוד לתלמידי תל־אביב, כדי להשוות את רמתם אל רמת
״ענין זה אינו ענין שאפשר לעבור עליו
תלמידי פקולטות מקבילות בירושלים.
בשתיקה. ואם מועצת גדולי התורה שתקו
• ישראל תתברך בעתון־נשים חדש. מעריב, הסובל מחוסר־עבודה
עד עכשיו, הסיבה היא שלא ידעו. ונאמנים
להפעלת מכונותיו החדשות, העולות לו ביוקר רב, החליט להתחרות גס בשטח
עלינו גדולי ישראל שלא יעברו על ענינים
זה עם יריבו העיקרי, ידיעות אחרונות, המוציא את לאשה. עורך השבועונשים
כאלה הנוגעים לחילול שם־שמים ברבים, יקהחדש
יהיה גבר: עורך קולנוע קומרוב, שייעזר באורי קיסרי ושאר אנשי מעריב.
ראו לחוטאים ויוציאו את המסקנות למען
(המשך בעמוד )9

־ מאת

כאשר ריגל ראש מערכת ״העולם הזה״ את פתי,ת סידור־העכודה
דרו* אשנב הברזל של הלשכה (תמונה לעיל) ,ניתנה לו הזדמנות לחקור
ממקור ראשון את אחת התופעות המזעזעות במדינה -עבודת הדחק.
במשד השנים מאז החלה הממשלה יוצרת עבודות רק על מנת להעסיק
מובטלים, נוצרה תמונה מקובלת של פועל־הדחק: עומד לצדי הכביש,
מגרד כחוסר־־יעילות את ערימת־החצץ. באיזו מידה מתאימה תמונה
זו למציאות? האם עובדי־הדחק הם אמנם בטלנים? מי הם ככלל?
אלה הן חלק מהשאלות אשר שלום בהן יבררן בסידרת מאמרים זו.
המאורעות והאנשים שיתוארו הם אמיתיים. חלק מן השמות בדוי.

שדו כהן -

ן* שמש מצליפה על הצלעות הסלעיים של הרי אפרים ומסנתרת את העיניים. אין טיפה
I Iאחת של צל. אני מסיט את מבטי אל פנים המכונית ומנסה למצוא הקלה ממועקת
החום. לשוא. בארגז המשאית, אשר שלושה ספסלי־לוחות הותקנו בו להסעת הפועלים, חם
עוד יותר מבחוץ. מעל לראש ובצדדים מתוח הברזנט האפור ואינו מעביר טיפת־אויר.
״חבר!״ קורא מישהו מאחור, כשהוא נאחז בדופן המשאית ,״לזוז!״ הגופות על הספסל
האמצעי מיטלטלים ברפיון; אבו־סלים נדחק אלי עוד יותר ואני נלחץ אל גרינברג. מגע שני
הגופות המחוממים, מימיני ומשמאלי, מעורר בי בחילה. דרוש מאמץ כדי להזכיר לעצמי שגם
אני מעורר בחילה בשני שכני, כי גם אני מכוסה אבק ושטוף־זיעה של פועל־דחק.
אבו־סלים, מארוקאי שב־שיער ומגושם, מתפתל על הספסל שממול, מצליח להעלות
את רגלו השמאלית ודוחף אותה על הספסל שממול, בין שוקיהם של שניים מן היושבים שם.
הוא מתבונן בתמהון בנעלו הסדוקה, ובאיטיות מושיט יד מיובלת לעברה. הוא חולץ את
הנעל חסרת־השרוך, מתכופף, מניח אותה על הרצפה. מושיט שוב את ידו ומתחיל לקלף
את הגרב. גרב צמר שחוקה ומטולאת. מתגלית רגל שסועת יבלות ואדומה כסרטן שלוק.
בעדינות עילאית ובחיבה הוא מעסה את העקב, יורד לאורך כף־הרגל ומקרטע את בהונותיו
בזה אחר זה. אחר הוא מגרד את רגבובי הבוץ והזיעה שנצטברו בין הכוהנות.
הסרחון אינו מורגש כמעט. הוא נבלע באדי הזיעה הממלאים את המכונית. אני מביט
סביבי — איש אינו שם לב לאבו־סלים. העיניים קפואות או מנמנמות. אבו־סלים מסיים את
המלאכה. הוא מכופף את כף רגלו בתנועות נמרצות, מנער את האבק מגרבו, נועל את
הנעל, נדחף לצדדים בהרחבה, נאנח אנחת הקלה — ונרדם בישיבה.
המכונית לוהטת ככבשן. מישהו מוצא את הכוח למלמל :״למה לא נוסעים, לעזאזל?״
רק בקושי אפשר לנשום .״רוצה להיות פועל־דחק?״ אני לועג במרירות לעצמי ,״בבקשה!״

״חבר הם תדרות?״

ך* וצה להיות פועל־דחק?״ שאל פקיד לשכת העבודה ,״בבקשה.״ זה היה לפני
שבועיים, כאשר צעדתי את צעדי הראשון אל המשאית הלוהטת בין הרי אפרים.
הפקיד נטל את תעודת־תזהות שלי, הפך בה, בדק בקפדנות את כתובתי .״למה עברת
לחיפה?״ שאל .״אצלנו אין עבודה,״ השבתי.
״ואיזה עבודה אתה חושב שתקבל כאן?״
התערב הפקיד השני.
״לא איכפת לי, אני מוכן לעשות כל דבר.
אפילו עבודת־דחק,״ עניתי. ופחדתי כל הזמן
שהאיש יראה כי בדף שעמד פתוח לפניו
היה כתוב :״המקצוע: עתונאי״ .אבל הוא
לא שם לב. היה עסוק מדי. בידי היתה
פיתקת־הכניסה מספר 7ובחוץ חיכו עוד
למעלה מארבעים איש. אם יקדיש יותר מ־שלוש־ארבע
דקות לכל אחד, לא יספיק
לגמור.
ביקש שתי תמונות, ותוך כדי כתיבה
שאל :״חבר הסתדרות?״

n i lעומדים לרגלי אמד המזרונים, עוקבים
U / I I J / 1 1 Iאחרי עבודת הפועלים. הפועלים רואים
בהם אויבים בנפש, עקב דרישותיהם למילוי הנורמה היומית.

הם בני נל הגילים והגלויות: תימני מזוקן, עולה
U / I I I J / 1 1 Iשזה עתה הגיע מרומניה, פועל וותיק שפוטר
ממקום עבודתו הקודם ואין לו מוצא אלא לאחוז בטוריה של פועל דחק.

״למד, אינך מצטרף?״
התחלתי לענות, אבל הוא כבר היה עסוק
במשהו אחר. לא הקשיב אפילו להסבר. מספר
8־9־10־והלאה התדפקו בדלת בחוסר־סבלנות
.״תן לי שתי לירות,״ פקד. כעבור
דקה הושיט לי פתקה — עברתי את המיון.
בעוד חמש דקות אהיה בעל התעודה הכחלחלה
של מבקש־עבודה מספר . 1/443/59
בחוץ היה חדר־ההמתנה מלא וגדוש. אפשר
היה להכיר מיד את הרומנים החדשים:
כולם חובשים מצחיות לראשם ולבושים
חליפות. נערה בעלת זנב־סוס בלונדי ולועסת
גומי בשיטתיות של מכונת־לעיסה,
עמדה לבדה בפינה. אפילו לא שמה לב
למבטי הגברים; שקועה כולה בחוברת
דקיקה של רומן־כים, אשר רק האותיות
״הבה״ מבצבצות ממעטפתו הצבעונית .״גם
את מחפשת עבודה?״ שאלתי .״מי לעבוד?
איפה לעבוד? אמא שלי אמרה לי להירשם.
זה בשביל קופת־חולים. אם לא עובדים,
משלמים פחות.״
תימנית דקיקה, בת 16 לכל היותר, החליפה
הברקות עם נער בן־גילה .״יאבא יא,
כמה שאתה טיפש! נתתי לו תמונה סתם
ככה, מפני שהוא ביקש ממני. גם הוא נתן
לי תמונה. זה סתם.״
בחור לבוש חאקי ומרכיב משקפים התוודה
בפני חברו :״זה הכל עניין פורמלי.
יש לי כבר עבודה, אבל הם אמרו שאני
צריך להיות רשום בלשכה. כן, לפני שעזבתי
את הקיבוץ. בן־דודי סידר לי.״
היו אלה חלק מעשרות האזרחים, החולפים
פעמיים בשבוע על פני ועדת הקבלה
של לשכת העבודה הכללית, ב מין ההסתדרות
בחיפה. התחנה הבאה לגבי — לשכת־העבודה
ברחוב יבנה, הדר־הכרמל.

רחמים דהאן, יליד עיראק
( )64 תמיד מתבדח, תמיד מג־להפחית
מן הנורמה ובנל־זאת: פועל טוב.

הסבא

n i t i n n t nשולה אבו־חסירה (,)16
| | J H 1 J 11 עובדת כגבר בעבודת־דחק
מפרכת ומפרנסת את אמה. ילידת מרוקו.

השדה

שהגיע לפני חודשיים מרומניה
מלא להט ציוני. הוא יצא
לעבודה בחליפה ובעניבה, לא הסירן כל היום.

א?בום תמונות בהגות
ך* שעה שמונה כבוקר. השמים אפו

רים
ועמוסי־עננים. הלשכה שוכנת בקו־

ויי

^על עבודות דחק -ואש מערכת ״העולם הזה־ יצא לבור ממגור ראשון מדוע ואיו

מה התחתונה של בית אבן דו־קומתי! בחזיתה דלת ברזל נעולה ושני אשנבים בתוך
שני חלונות ברזל. מאחור: דלת ברזל נעולה אף היא, המסוגלת לעמוד בפני כל התפרצות־זעם
של מובטלים. הפקידים יגיעו רק בעוד שעה־וחצי או שעתיים, אולם תריסר דמויות
מכורבלות הצטופפו בחצר. וכי יש משהו יותר חשוב לעשות?
התקרבתי לקבוצת דוברי־ערבית. במרכז עמד גבר צנום, מהיר־תנועה, בעל עינים
פקחיות. הוא דיבר במיבטא מצרי שוטף .״חדש?״ הפסיק האיש לרגע־קט את סיפורו,
כדי לשאול אותי,, .כן, ממצרים. שנתיים בארץ.״
״הנה, עוד אחד שלא אוהב את גמאל עבד אל־נאצר!״ קורא בעברית לעבר כל
הנאספים. ואלי :״אתה עוד תתגעגע לימים הטובים של אלכסנדריה.״ הוא פרש את חסותו
עלי, והתחיל להרצות לי על מינהגי המולדת החדשה — ובפרט על מינהגי חיפה.
״כאן, חביבי, צריכים לצעוק. אם לא תצעק, ישלחו אותך לעבוד בטוריה. תצעק —
תקבל עבודה טובה.״
״מהי עבודה טובה?״
״יש הרבה• הכי טוב זה פועל־נקיון בעיריה.״ חלום צנוע מאד, לאדם אשר לפני חמש
שנים היה מרפא־שיניים בקהיר.
״ואל תשאל פה על המוסר,״ המשיך .״יש לך אשה? שמור עליה באלף עיניים. בחיפה

הדגטדמן הוא פוער

מזכיר המשיך לחלק פתקים ירוקים .״אבו־סלים, קרן־קיימת ...כהן משה, קרן־
קיימת דואק אל —״ הוא לא יכול היה להמשיך. אבו־סלים, אותו מארוקאי רחב־גרם

צועקים עשרות המובטלים, הנדחקים לאשנב לשכת העבודה
בחיפה, בעת חלוקת העבודה החודשית. רבים מאלה
שסודרו בעבודת ייעור של הקרן וזק׳ מת ויתרו על העבודה המפרכת, העדיפו לשבת בטלים בבית.

ן י <ון ן י מצווה ראש הקבוצה אברהם לשלום כהן (מימין) ,ומראה לו
את הטכניקה הפשוטה אך המפרכת של תילול אדמה מסביב

לשתיל אורן. בשטח זה אפשר למלא את הנורמה בשמונה שעות רק אס עובדים קשה.

..עבודה! ענודה!

זה דבר נורא. אין שום בושה. הנה, לפני כמה ימים, כתבו בעתון על אחד בעל חנות
בהדר, שהיה לו אלבום עם תמונות של 200 נשים. מד, זה יפות? כמו הירח! כשהיה
נכנם אליו גבר שעשה רושם שהוא חזק, היה מראה לו את האלבום ושואל אותו, :רוצה?
בלי כסף.׳ הלקוח היה בוחר איזו אשר. שרצה והסוחר היה קובע לו פגישה עם האשל״
הלקוח היה בא לדירת־לוקסום, ושם חיכתה לו האשה, כולה מוכנה. אם היה מאהב טוב
וסיפק אותה, היה הסוחר מקבל 15 לירות מהאשה. אם היה טוב כפליים — הסוחר היה
מקבל 30 לירות. יש נשים שהיו יוצאות כל כך מבסוטות מהפגישות האלה, שהיו משלמות
40־ 50 לירות לסוחר. והגבר שבא אליהן היה יוצא גם כן מבסוט. קיבל אשה בלאש.
כשהדבר נודע, התקהלו המון אנשים סביב החנות. גם הם רצו.״

״ד !3ווזווזיס מקפלים 1״

פניו של מזכיר הלשכה• שמו תייר, כנראה. הוא ניסה לדבר מעל לרעם הקולות :״אני
אקרא את השמות,״ הודיע ,״אם תשמרו על השקט ילך הכל מהר. תיכף ירד גשם ולא
כדאי שתירטבו בחוץ!״
״תן לי נקיון!״ צעק מישהו לעברו .״אני לא רוצה קרן־קיימת!״ קרא שני. תייר
לא התרגש. בקול נמוך התחיל לקרוא שמות .״מרקוביץ׳; פיינרמן!״ כולם הביטו בקנאה
באנשים המאושרים; הפתקים הירוקים שתייר העביר אליהם מעניקים להם את העבודה
הנכספת ביותר: במחלקת־הנקיון של עירית חיפה. תייר המשיך :״ברקוביץ
״רק ווזווזים מקבלים נקיון!״ צווח קול מרוקאי רווי־מרירות.
״אין כאן ווזוזזים או שחורים,״ השיב המזכיר השחרחר, מרוקאי אף הוא, בקול שאינו
מתרגש ,״כולם יקבלו עבודה.״ והמשיך :״קנטור, אבולעפיה, שמש הרשימה
הסתיימה. העיריה אינה זקוקה לפועלי־נקיון נוספים.

* !1די רגע גדלה הצפיפות בחצר. כי יום זה היה היום האחרון של החודש, היום בי
מחלקת הלשכה עבודת־דחק למשר כל החודש הבא. גשם קל החל מטפטף. מישהו
דסק על דלת הברזל .״נו, מתי תתחילו כבר?״ צעק מבעד לאשנב. מבפנים אפשר •היה
להבחין בראשיהם של שני פקידים. הם לא שמו לב לנעשה בחצר.
השיחה אחידה כמעט: עבודה• גם הדעות אחידות: כל עבודה עדיפה על עבודת״יעור
של הקרן הקיימת .״קרן־קיימת?״ שאל מובטל אחד, שדלה מרומניה לפני 12 שנה,
״טפו! זה לא עבודה, זה זיפט! עובדים כמו סוסים, בשביל חמש לירות ליום! טפו!
אני מעדיף לשבת כל החודש בבית ולא לעבוד בקוץ־קיימת!״
עיראקי בעל זקן שיבה מילמל בין חניכיים חסרות־שיניים :״קרדקיימת? אללה יחרב
ביתם! הורגים אותנו, מתים!״ כולם ניבאו לי שחורות .״אתה חדש כאן, בטח ידפקו אותר
ישר לקרן־קיימת. אל תסכים• תגיד שאתה חולה. שאין לך רגל. מה שאתה רוצה, אכל
אל תלך לקרן־קיימת. עומדים לך על הראש כל היום וצועקים יאללה יאללה, תעבוד עד
שתצא לך הנשמה.״
לפתע עלתה קריאה אדירה :״תייר! תייר! תן לי סידור! תייר!״ מעבר לאשנב נראו

שנועד להיות שכני במשאית הדחוסה, לא הסכים בשום אופן .״לא רוצה! לא רוצה! קרן־
קיימת חרא! תן לי נקיון!״
תייר ניסה להתעלם מן ההפרעה. אבו־סלים לא הניח לו. הוא אחז בסבכת הברזל של
החלון ונראה היה כאילו יקרע אותה לגזרים .״קרן־קיימת לא בשבילי! לא רוצה קרן־
קיימת.״ הוא המשיך לצעוק בבליל של עברית וערבית רוויות בהברת ארץ מולדתו. תייר
השיב לו בערבית מרוקאית, אך נסיון ההרגעה נכשל. המובטלים האחרים, חסרי־סבלנית.
התערבו, דחפו את אבו־סלים העקשן. תייר התעלם מקריאות־הביניים הקצובות של אבו־סלים,
המשיך לחלק פתקים. אלא שעם בל פתקה, גברה מקהלת המחאות. איש לא קיבל ברצון
את עבודות היעור.
ואז נפתחו ארובות השמים. מטר כבד, מלווה בברד, ניתך על ראשי המצטופפים בחצר.
הם המשיכו לעמוד במבול, צועקים לעבר תייר. לבסוף נפתחה אחת הדלתות של הדירה,
ונחשול המובטלים נהר פנימה לחפש מחסה מן הגשם .״איזה חיות!״ נשמע קול אומר
בצרפתית, וכעבור דקה :״ככה זה החיים בפלסטין.״
המדבר היה גבר צנום, בעל שיער מסורק למשעי ושפם דקיק א־לא־אירול פלין. על גבי
חליפתו האפורה לבש מעיל־גשם מהודר. אותו בוקר רק התפלאתי על שאיש כל בך
אלגנטי נדחק בין לבושי־הסחבות; בפגישות מאוחרות יותר נודע לי סיפורו — הנשמע
כאילו נלקח מתוך רומאן של בלזאק. על מנת לא לגלות את זהות האיש, אקרא לו כאן
ברגמן ואשנה כמה מן הפרטים האישיים.
ברגמן נולד ברוסיה, לפני 55 שנה. לדבריו, היה בן לאחת המשפחות היהודיות העשירות,
שהצליחו לברוח מרוסיה, בפרוץ המהפכה הקומוניסטית. המשפחה השתקעה בפאריס והצעיר
גדל. בחברת המהגרים הרוסיים הלבנים. הוא התחתן ואחרי 32 שנה בצרפת החליט לעלות
לישראל. זה היה. לפני 15 שנה. הוא הצטרף לקיבוץ בגליל העליון, עבר משם לעבוד
באחת החברות התעשיתיות הגדולות במיפרץ חיפה. עשר שנים עבד שם, עד אשר חלה
ואיבד את כושרו הגופני. הוא פוטר, קיבל סכום נכבד כפיצויים.
ברגמן השקיע את כל הסכום, בתוספת חסכונותיו, בקניית בית יפה על הר הכרמל,
בסביבה מכובדת מאד .״אבל בית אי־אפשר לאכול,״ סיפר. הוא החל מחפש עבודה, הגיע
ללשכת־העבודה; בגילו לא נמצאה לו אלא עבודת־דחק .״כפי שאתה רואה אותי,״ התוודה

אדמה,״ נאנח כ״ץ, אשר עד לפני חודשיים
בפני ברגע של קירבה ,״אני טרגדיה קומית.
היה פועל בית־חרושת ברומניה ,״איך אפשר
השאר זה חליפה וזוג נעליים אלגנטיות. כשלעבוד?״
אבל איכשהו, עובדים. עושים חמ־אתה
רואה את החבילה הזאת? חלק קטן
ממנה זה האוכל שאני לוקח אתי לעבודה.
שד,־ששה בורות כל אחד.
— 0.00״אפשר ללכת לאכול,״ מכריז
אני יוצא בבוקר מן הבית, אני ג׳נטלמן ככל
הג׳נטלמנים על הר־הכרמל. שכני הבאים לכ״ץ,
ואנו יורדים אל הואדי. אדרעי, דון
קישוט של המלחמה המעמדית האבודה, עובקרני
היו משתבצים אילו ידעו כי מארחם
מד עדיין על עקרונותיו. הוא לא נקף אצבע
הוא פועל־דחק• אני מסתתר בכניסת־בית
אפלה ושם מחליף את בגדי. במקום הג׳נטל־עד
כה, שכב בשמש עם הטוריה בין ברכיו.
מן יוצא הפועל שאתה רואה ברגע זה.״
הוא נוטל את תרמיל האוכל שלו ומצטרף
לא רק שכניו אינם יודעים את זהותו האלינו.

!>.45 הארוחה נגמרה .״בואו נשתה
כפולה. בניו עצמם אינם יודעים ממה מתמים,״
מציע אדרעי. כ״ץ ואני מצטרפים
קיים אביהם .״יש לי שלושה בנים• כולם
נשואים. אחד רופא. נתתי להם את הכל.
אליו, הולכים עד לסוף הואדי, שם עומד
בשבת שעברה באו לבקר אצלי. שאלו איך
פח המים שלנו• ההליכה איטית ומרושלת.
הולכים העסקים, עניתי: ככה־ככה, והוצאתי
השמש נעימה וחבל למהר.
בקבוק בירה מהפריג׳ידר. אני מעדיף למות
— 10.00 זה עתה חזרנו לעבודה, אחרי׳
ולא לבקש מהם פרוטה לעזרה ...כן, כן,
הפסקה כפולה. מזו המגיעה לנו. הטוריה
זה כבר לא יקח הרבה זמן עד שאמות. עד
מתרוממת הרבה יותר לאט והמכה רפויה.
אז אני רוצה שיראוני כאביהם הגאה.״
כ״ץ מסיר את מעיל חליפתו החומה, מסיר
ועתה נדחף האבא הגאה בין עשרות האת
מצחייתו ועושה תנועה של מנגב זיעה.
מובטלים, חיכה לקבל את הפתק הירוק.
הוא מביט מסביב ומחליט :״אין חשק לעבוד.״
מסדר את המעיל בין הסלעים ונשכב

לישון.
״אלוהים דופק אותנו!״
— 11.00 אדרעי התחרט על כל העניין
ך* חן שלום ״:קרא תייר ,״קרן־ק־וניגש
לעבוד. הוא עובד במרץ רב ומעורר
J / /יימת.״ נטלתי את הפתק .״עליך להבי
התפעלות. בור ועוד בור. אם ימשיך
יות ליד בנין סולל־בונה ביום ראשון בשש
כך, יגמור את כל הנורמה בשלוש שעות.
בבוקר.״ אמרתי ״תודה״ ונדחקתי החוצה.
כ״ץ מרים את ראשו מבין הסלעים, מעיף
אולם ביום ראשון בשש בבוקר ירד גשם.
בי מבט וקורא בתוכחה — ״מספיק לעבוד!
ישבנו כשלושים איש במשאית, עד שהשכב!״
לא נעים להפר את הסולידריות הפו־נהג
הודיע :״לא נוסעים. בגשם כזה. אי־עלית.
אני נוטש את הטוריה, בוחר פינת צל
אפשר לעבוד!״ האכזבה שנרשמה על־פני
מתחת לסלע גדול, ונרדם.
חברי היתד, מוחשית מאד. הם זכו בקושי
לעבוד קשה בשביל חמש לירות ליופ. כך קבע העולה החדש כ״ץ,
!J J 1
— 12.00״היי שם! קום!״ אני מתעורר
רב בחודש עבודה. כל יום שאינו מנוצל
הנראה עודר את האדמה, מבעד לשלום כהן העובד מולו. כ״ץ מקווה

בקפיצה, קצת מבוהל. תפסו אותי בקלקלתי.
בעבודה הוא הפסד מוחלט עבורם .״וכשמר־ שלא יהיה נאלץ להתמיד בעבודודהדחק הבזויה, כי הובטחה לו כבר עבודה בבית־חרושת. סוף־סוף לא נעים, משלמים לי בשביל עבווויחים
130־ 150 לירות לחודש, זה לא צחוק
דה. אבל אני נרגע מיד. זהו רק כ״ץ הקורא
להפסיד ,15 ביחוד שבחודש הבא אני בטוח שלא אקבל עבודה,״ התאונן אחד.
לי. מה יש? ״הגיע הזמן לאכול צהרים,״ הוא מכריז. אין תיאבון, אבל כל פועל יודע כי
״מה אתה רוצה, חביבי?״ התערב אחר ,״זד, אלוהים דופק אותנו. מגיע לו, לא? כולם
גם אני מפסיק לישון והולך לאכול. באותה
בשעה 12 מפסיקים את מהשעושים ואוכלים.
דופקים אותנו, אז מגיע לו גם כן פעם.״
מקיש בסלעים. רובם ישן.
הזדמנות אני עורך לי טיול בין חברילעבודה, חלקם עוד

חייש ״יי ייאייהה

ציוני מרומניה

* Vהרי שלושה ימים רצופים של גשם, זרחה לבסוף השמש והמשאית הובילה אותנו
מזרחה, אל העמק .״אוי ואבוי למי שיעבוד היום בקבלנות!״ קרא לפתע אחד
הנוסעים. מיד התעוררה מקהלה שלמה :״לא רוצים קבלנות! לא רוצים קבלנות!״ שאלתי
מה סיבת ההתרגשות .״מכריחים אותנו לחפור 80 בורות! מי שלא גומר מקבל פחות
כסף.״ וכמה זמן דרוש לחפור 80 בורות? ״זה, לוקח יום שלם של עבודה! זה יותר קשה
מעבודת בנין. מה הם חושבים לעצמם — באנו לעבוד כמו משוגעים, או באנו לעשות
עבודת־דחק?״
מולי ישב גבר בגיל העמידה, אשכנזי, שזקן שיבה עיטר את פניו .״אני הייתי פועל שש
שנים בנמל, ואני אומר לך שכאן עובדים הרבה יותר קשה. לא שאיכפת לי לעבוד קשה!
הרי בשביל זה אני כאן. אבל זוהי עבודת־דחק, והשכר שהם משלמים הוא חצי שכר. אז
איך יכולים הם לדרוש ממני עבודה. קשה של יום מלא?״ איש שיחי, שעלה מפולין לפני
שמונה שנים, נראה שפוף תחת מועקה נוראה של יאוש. אפילו כשהתמרמר לא התרגש.
נראה כאילו שום דבר אינו חשוב יותר בעיניו. מן היום בו פוטר מהנמל, עקב פיטורי־ייעול
המוניים, לא הצליח להסתדר בעבודה קבועה כלשהי! זקן מדי, אמרו לו. הוא הגיע
לכאן בלית־ברירה, שקוע במרכז סערה נגד עבודת־דחק בקבלנות.
התפלאתי לראות, כי בתוך כל הסערה הזאת ישב אדם אחד בשלחה. היה זה אותו אבו־סלים,
שכל כך התנגד לצאת לעבודת היעור. עתה ישב כשעיניו עצומות וחיוך משועשע על
שפתיו. מבלי לדעת זאת עדיין, הרגשתי כי איש זה הוא היחיד שלא היד, איכפת לו
לעבוד בקבלנות. צעיר צמוק וממושקף הפנה את זעמו לעבר־ אבו־סלים :״אתה תצחק
אתה( לך לא איכפת לעבוד בקבלנות. אבל אנחנו לא נתן לך, תראה!״ כולם נדו בראשם
לאות הסכמה. הצעיר הממושקף, אברהם אדרעי, נהנה מהסכמת חבריו .״אם יכריחו אותי
לעבוד בקבלנות, אהרוג אותם. שיכניסו אותי לבית־הסוהר, לא איכפת לי!״
שעה וחצי ארכה הנסיעה — שעה וחצי של שינאה מוצקה, לוהטת, לעבודה שהם נקראו
לעשותה. קללות ניתכו על הכל — על עבודת־הדחק, על הקבלנות, על מנהלי־העבודה, על
הגורל, על הקרן־הקיימת ועל מי שהמציא את הקרן־הקיימת. בראשי חלף, משום מה,
שיר אשר פעם חשבתי כי הוא מסמל את עבודת האדמה, את היעוד ואת גבורות הקרן-
הקיימת בישראל. בהרים כבר השמש מלהטת /ובעמק עוד נוצץ הטל / .אנו אוהבים אותך
מולדת /בשמחה, בשיר ובעמל / .ממורדות הלבנון יעד ים המלח /נעבור אותך במחרשות.
/אנו עוד ניטע לך ונבנה לן /אנו נייפה אותן מאד.
השמש ממשיכה ללהט, ואנו עוד ניטע לך. אבל האהבה? היכן האהבה?

* kfeכני המיידייס הם שני עיראקים וסורי אחד. בשעת העבודה יכולתי לשמוע אותם
U/מתבדחים ומעודדים איש את רעהו. עתה אכלו בצוותא .״כמה?״ אני שואל .״גמרתי
כבר 70 בשעה עשר,״ משיב לי אחד ,״אבל לא אמרתי. אברהם זה ממזר גדול. אם יראה
שגמרתי לא יתן לי לנוח. יגיד לי שהעבודה לא בסדר ושאני צריך לתקן את הכל מההתחלה.
ככה אני ממזמז את הזמן. כמה דקות לפני הגמר אני אקרא לאברהם ואגיד לו שגמרתי.״
גם שני חבריו היו במצב דומה.
המשכתי בדרכי. בצלו של סלע ענק ישב פועל שחרחר, רזה, בעל גוף שרירי. על ראשו
חבש מצחיה כחולה, שפיח־זיעזדואבק נקרשו עליה. שמו ישעיהו דוידוביץ, והוא עלה
ארצה מרומניה לפני תשע שנים. שם עבד כספר .״לא כל כך טוב, אבל בשביל המקום
שעבדתי בו זה -היה מספיק.״ כאן הצטרף לקיבוץ ״אבל שם דופקים את החדשים. כמו בכל
מקום בארץ.״ באין מקצוע בידו, התגלגל מעבודה זמנית למשנתה .״לא איכפת לי לעבוד
קשה, רק שיתנו בקביעות. פעם עבדתי קבלנות בחפירת תעלות בשביל סולל־בונה. שבע
לירות מטר מעוקב. הייתי עושה מטר וחצי־שניים. הזעתי כמו חמור.״
דוידוביץ מלא מרירות. הוא רואה את עצמו כקרבן של משטר הבנוי על עושק ונצול
הפועל. למלקקים, כך הוא סבור, יש מקום. אבל אם מישהו מותח ביקורת — אבוד .״פעם
עבדתי בדשנים. הכל היה בסדר. עד שיום אחד אמרתי משהו נגד הממשלה. למחרת הסתבר
שהיו יותר מדי פועלים במפעל. פיטרו אותי ובכלל, אתה רק מדבר — אומרים
עליך שאתה קומוניסט. שילכו כולם לעזאזל!״
מזה ארבע שנים ביקש לחזור לרומניה, אך טרם קיבל ויזה. אולם התקווה היחידה
העוזרת לחזק בן ה־ 35 להתגבר על מצוקתו ולהשלים עם חדרונו העלוב, היא התקווה
כי יורשה לשוב לרומניה. מדי חודש, בדייקנות של מתפלל אדוק, הוא נוסע לתל־אביב,
מגיש בקשה מחודשת לנציגות הרומנית. חברו של דוידוביץ לארוחה הוא הציוני היחידי
שפגשתי בכל החבורה. שמו גרינברג, והוא עלה לפני חודשיים מרומניה .״עבודה קשה? י אז
מה יש? זאת הארץ שלנו ומוכרחים לעבוד!״ הוא לבוש חליפה ועניבה, אף כי נראה
שהשמש מעיקה עליו .״ברומניה יש אמנם הכל — בשר, אוכל — אבל המשכורת שלך
נגמרת ב־ 20 לחודש.״
במרחק עשרים מטר מהם שרוע אפרקדן אבו־סלים. הוא נראה מרוצה ביותר .״גמרתי
את העבודה,״ הוא מספר .״אינך פוחד שאברהם יצעק עליך שאתה שוכב כך?״ אבו־סלים
הביט בי בתמהון, ואחר ירק הצידה :״אני יורק עליו. גמרתי לו 85 בורות. עכשיו אני ישן.״

3אום?חוד ומעשים?חוד

ך • נענו. ואדי מוריק בין הרים מסולעים. מלמטה, נראים ההרים לבנים לגמרי: משטח
ן | אינסופי של סלעים ואבנים. אולם בנקיקים ובין סלעים ניטעו שתלי־אורנים! עבודתנו
היא יעדור מסביב לשתילים ולערום אדמה שתגן על השרשים. אברהם ועזרא, שני האחראים
לקבוצתנו, מראים לכל אחד היכן עליו לעבוד .״קבלנות?״ שואל מישהו. השניים אינם
לאחור:״נכון
ם .״לא נעבוד קבלנות — אתם שומעים? לא נעבוד!״ מתפרץ אחר, ופונה
חברה שלא נעבוד קבלנות?״ הוא שואל ספק כבטחון ספק בתחינה.
החברה. ממלמלים משהו. אפשר להבין כי אינם רוצים לעבוד קבלנות. אבל איזה הבדל,
לעומת מה שהיה במכונית, אין צעקות, אין קללות, אין תביעות. רק הימהום זהיר. איש
אינו רוצה להסתכן ולהיראות כמארגן המרד נגד עבודת הקבלנות. אפילו הנואם הלוהט
עשידהקללות שותק. נאום לחוד ומעשים לחוד.
אברהם מפזר את האנשים לאורך הואדי, למרגלות ההר. כל אחד יצטרך לטפס במעלה
ההר, לעדור גומה סביב כל שתיל הנטוע בדרכו. לכשיגמור את 80 הבורות, יבוא אברהם
וימנה אותם. נשארנו רק שלושה פועלים שלא הוצבו: עולה חדש מרומניה בשם כ״ץ, שזה
לו היום הראשון בעבודה זו! אנוכי, ואברהם אדרעי, שלקח את המרד ברצינות ומסרב
לעבוד בקבלנות .״לא איכפת מכל האחרים!״ הוא צועק ,״אתם כולכם זונות, אתם שומעים?
זונות! הולכים לעבוד כמו עכברים!״
אברהם מסביר לנו את המלאכה. מכיוון שזה יומנו הראשון, לא נידרש לעבוד בקבלנות.
היום ייחשב לנו כיום לימוד! לא חשוב כמה בורות נספיק לגמור, נקבל את שכר יומנו.
״אבל מחר כבר תצטרכו לעבוד קבלנות,״ הוא מזהיר ,״וכדאי שתלמדו את העבודה.״
זה, בערך, מה שקרה מאותו רגע:
— 8.00 מתחילים לעבוד. אברהם ניגש אלי, ואחר־כך לכ״ץ, מתקן את הבורות הראשונים
שעשינו. אחר־כך הוא נעלם. כ״ץ ואני נשארים בודדים. בין הסלעים. הטוריה מתרוממת
ויורדת, ניתכת על סלע וקופצת חזרה באויר. היד כואבת כולה מן המכה .״אין כאן

,,ב? עץ -ארון מתים!״

— 1.00כ״ץ ישן( ,״בשביל חמש לירות לא כדאי להוציא את הנשמה״) אדרעי ישן,
העיראקי הזקן משמאלי ישן, אני ישן. כל העולם ישן. רק מרחוק נשמעת נקישה חלשה
של מוריה בסלע. מי עוד עובד — הזקן בעל פני הנביא התנ״כי? אברהם עובר לידי. הוא
אינו מעיר לי דבר .״לא איכפת לי מה שאתה עושה היום,״ הסביר ,״אבל איתם זה אחרת.
אם הם לא גומרים 80 עצים, אני רושם להם פחות שעות. כי גם עלי יש ביקורת. באים
אחר־כך וסופרים את העבודה שנעשתה. אם יש פחות — מורידים לי את זה מהמשכורת.״
— 2.00 מתחילים לעלות למכונית. חם, מסריח, אין אויר. המבטים כהים, השרירים
רפויים. אני מביט ביושבים מולי: פורר, בעל פנים אדומים מאד, מרכיב משקפי־קרן וחובש
כובע־עבודה של קיבוצניק מלפני 20 שנה! שפתיו מבוקעות ושסועות! הדם שזב מהן נקרש
עליהן בכתמים שחורים. כל נשימה שהוא נושם מעלה עווית על פניו• לידו יושב אדרעי.
הוא כולו רותח, כי אברהם אינו רוצה לרשום לו יום עבודה. לא מאמין לו כי אמנם
התחרט ועבד. אין לאיש הכוח או העוז להתריע נגד העוזל. האיש היחידי שהאמין לנאומים
המשכרים של הבוקר נצלב כעת לעיני חבריו.
מולי יושב פועל הנמל הותיק. הוא הסיר את מגבעתו מרוב חום, אך כדי שלא ישאר
גלוי״ראש התכסה בממחטה מעוכה. הוא עבד ללא הפסקה כל היום! אפילו לא אכל צהרים.
ולבסוף רשמו לו שש שעות עבודה. הוא אוחז את ברכי בידו ומתנצל :״אין לי כוח
לשבת ישר.״ משמאלו יושב זקן שב־שיער, בעל פני שעודה וגולגולת מיובשת. הוא מחייך
לעצמו, שקוע בעולם מסתורי של חלומות .״כמה עשית?״ אני שואל. הוא פוקח זוג עיני
תכלת ומשיב :״לא עברית, לא עברית,״ ושוקע שוב בעולמו הסגור. כאשר חילקו את
הפנקסים, הסתבר שגם הוא קיבל שש שעות. שכנו מחייך גם הוא — חיוך מכוער ומבחיל
של זקן בעל שיניים תותבות, החושף גם את חניכיו המלאכותיות .״כמה?״ שאלתי .״שמונים
עצים,״ השיב ,״ועם כל מכה של טוריה התפללתי מאלוהים שמכל עץ יעשו עשרה ארונות
מתים לקבור את הרשעים המוצצים את דמי בשביל חמש לירות ליום!״

(בשבוע הבא: פרק שני בכתבה זו, ט?
פוע?ים שאינם עובדים ב? כך קשה).

במדינה

( .המשך מעמוד )5
« יקודש שם־שמים ולמען קדושת שמו ית־י
ברו•״
הרב בן־יעקב 62 קרא את המכתב ופניו
החווירו. הוא קיפלו והטמינו בכיסו, הודיע
כי הוא ניגש למלון ציון בו הוא מתאכסן.
ברחוב הלל, הוא צנח והתמוטט על הכביש
ונפח את נשמתו.

חינוך
הו שי ס ט אן פורשתדבירה

תפקידיה של מועצת־ססודנטים הם פשו־
^ טי ם בתכלית בכל מקום בעולם• מועצה שן
כזאת צריכה לדאוג לתנאי מגורים זולים,
להאבק נגד העלאות־שכר, לספק עבודה והלוואות
לסטודנטים, ולשמור על ביצוע מדויק
Iשל תקנון הבחינות.
אולם בישראל, בה לא פועל כמעט שום
מוסד ציבורי שלא לפי מפתח מפלגתי, חדרה
המפלגתיות גם אל ציבור הסטודנטים. במשך
שנים היו נציגי ציבור זה נבחרים
לא לפי כושרם האישי, אלא לפי השתי־כותם
המפלגתית. התוצאה של מצב זה —
שחיתות. בעלי התפקידים שנבחרו עקב השתייכותם
המפלגתית, חילקו טובות הנאה
בין תומכי מפלגתם. כך, למשל, היה ידוע
באוניברסיטה העברית בירושלים, כי כדי
לקבל שיכון זול, יש צורך להיות מקורב
לציונים הכלליים וכדי לקבל מקום עבודה
טוב, יש להצטייד בכרטיס חבר של מפא״י.
כשהשעבוד למרכזי המפלגות, ביחוד מצד
נציגי מפא״י במועצת הסטודנטים, הגיע
בשנה שעברה לשיאו, קמו נציגי הפקולטה
לרפואה, היחידים שנבחרו בבחירות אישיות,
דרשו את שינוי שיטת הבחירות על בסיס
מפלגתי לבחירות על בסים אישי. רק אחרי
שנערך משאל בין הסטודנטים, בו קיבלה
שיטת הבחירות האישיות רוב של ,87%
נקבעה שיטה זו כשיטת הבחירות.
השבוע, כשנערכו לראשונה הבחירות בשיטה
האישית, התברר כי מפא״י ניסתה
לנצל את הבחירות האישיות להאדרת עמדתה
בדרכים בלתי־כשרות.
1טכת, שבט ותמוז. יומיים לפני הבחירות
הופיע ח״כ יוסף אלמוגי, מרכז
הבחירות של מפא״י לכנסת הרביעית, נפגש
עם פעילי מפא״י בקרב הסטודנטים על כוס
תה. הוא נתן להם את ההוראות איך לארגן
ולהצליח בבחירות. סיכם אלמוגי את הוראותיו
המעשיות :״יאמרו עלינו מה שיאמרו.
אינני נבהל מהשמצות, גם לא מדבריו של
אחד טבת הכותב בחודש שבט, ולמאמריו
יש טעם של תמוז אחרי פירסומי העולם
הזה זכינו בציר נוסף, ואני מקווה שעכשיו
נזכה בשני צירים נוספים אתם מוכרחים
לנצח בבחירות, אחרת יאמרו העתונים
העוינים שהתוצאות מהתת מודד להלך הרוח
של הנוער.״
מצוידים בהוראותיו של מורם ורבם אלמוגי,
החלו פעילי מפא״י לפעול לנצחונם.
עד לאותו יום הוגשו רק 17 מועמדים מקרב
כל המפלגות ל־ 167 המקומות שבמועצה.
תוך יומיים, אחרי שמפא״י החלה לפעול
ושאר המפלגות נגררו בעקבותיה, עלה מספר
המועמדים ל־•505
אך כל זה היה כאין וכאפס לעומת מה שהתרחש
ביום הבחירות עצמו. הכל התרחש
במהירות כה גדולה, שרק לאחר הבחירות
יכלו הסטודנטים לסכם לעצמם מה קרה
בעצם. התברר כי מפא״י נקטה בשורת טכסיסים
וזיופים שעמדו להבטיח את נצחון
״ועמדי ה בבחירות.
• יום אחד לפני הבחירות, בטרם פורסמה
רשימת המועמדים הרשמית, נציגי כל
המפלגות, פירסמה מפא״י את רשימת מועמדיה,
מבלי לציין כי אלה נציגיה. המטרה
הסבירה: להטעות את הסטודנט־הבוחר ה־בלתי־מפלגתי,
להביאו לחשוב כי אלה המועמדים
היחידים.
• מפא״י הפיצה רשימת מועמדים, שנקראה
הרשימה הצהובה, בה פירסמה. את
שמותיהם של מועמדי מק״י, קראה: לא
להצביע עבורם. אל תוך רשימה זו השתרבבו
גם שמותיהם של איש הקיבוץ-
המאוחד וסטודנטית דתית מיבנה, שלא היה
להם כל קשר למק״י.
י• מהרשימה הכללית של המועמדים
הושמטו שמות מועמדים שאינם חברי מפא״י*.
• מועמדותם של עשרות סטודנטים הוג־
* הסביר מאוחר יותר מירון בנבנישתי
( ,)24 סטודנט לכלכלה, יושב־ראש הסתדרות
^הסטודנטים מטעם מפא״י :״אס מתון חמש־מאות
נשמטים עשרה, זה די טבעי.״
!הסולם הזה 1120

במלאת 50 שש דעיו, מתאר ראשה כיצד הוא וואה את

תל־אביב בשנת 20D9
לפני 25 שנה, בחגיגות מלאות 25 שנה להקמתה
של תל־־אביב, כתב מאיר דיזנגוף נ אבי העיר את
חזונו, כיצד הוא מתאר לעצמו את תל־אכיב במלאות
50 שנה לקיומה :״כרך גדול המשתרע עד לחדרה
בצפון ועד עקרון כדרום ועד לפתח־־תקוה, קלקיליה
וטול כרם מזרחה ...אוטומובילים גדולים יוצאים
בכל יום טעונים נוסעים וסחורות בדרכם לבגדד,
דמשק וטהרן ...על גדות המוסררה, אשר נעשתה

לנחל שוטח על ידי חבור צנורות עם הירקון, נטוע
פרק הנקרא גן בינלאומי ובו הרבה בריכות ואגמים.
דיזנגוף חזה את תל־אביב ביובל החמישים שלה
ככרך שיכיל חצי מיליון נפש. כפרט זה, כן פרטים
רכים אחרים בחזונו התממשו והפכו למציאות.
בחג יובל החמישים של תל־אביב, נעתר ראש
העיר, לבקשת ״העולם הזה״ ,והוא מתאר להלן כיצד
הוא רואה את תל־אביב העיר בעוד חמישים שנה.

»״ת חיים לבנון ני רואה את תד־אביב בהיותה
\ ! ב ת מאה, כעיר בת שני מיליון נפש,
מתוך אוכלוסיה של עשרה מיליון בישראל
כולה. תהיה זו עיר שתהווה את המרכז
הכלכלי, החברתי והתרבותי של הארץ, עיר
עם נמל עמוק־מים שישרת את כל המזרח
התיכון והארצות־השכנות בהוצאת ובהכנסת
סחורות. כי תל־אביב של אז תהיה כרך
של מסחר ותיירות.
רכבת תחתית תקשר את העיר לצפון,
דרום ומזרח, אל כל כנפות הארץ, ורכבת
תחתית תשרת גם את חלקי העיר השונים.
שדה תעופה גדול יהיה מרכז הקשר בין
תל־אביב לשאר ערי הארץ, ובין הארץ לארצות
השכנות. מלבדו יהיו גם שדות תעופה
להליקופטרים בחלקים שונים של העיר,
שיעזרו לתחבורה למרחקים קצרים יותר.
יהיו בה בתל־אביב מקומות חניה רבים
מתחת לקרקע, וגם בתי חניה מיוחדים על
הקרקע, מעין מלונות למכוניות, בתוכם יוכלו
בעלי המכוניות להשאיר את מכוניותיהם.
הכבישים והדרכים לא יהיו עוד כאלה של
היום. כבישים על־קרקעיים, מעל גשרים ומעל
לבתים הנמוכים, ימלאו אז את העיר.
יהיה כאן מרכז לתערוכות ארציות ובינלאומיות,
ירידים ותערוכות מסחריות, הן
עבור תוצרת הארץ והן עבור התוצרת
הזרה שתרצה לרכוש לד, שוזקים במזרח
התיכון. כי תל־אביב תהיה מרכז איזורי לתיירות.
יבנו בה בתי מלון מפוארים ונוחים,
ומשרדי־התיירות של כל הסוכנויות יקימו
כאן את מתקניהם לשימוש רבבות התיירים
שינהרו לעיר.
מרכזי העיר לא יהיו רק מעל פני הקרקע.
יהיו בעיר מרכזים תת־קרקעיים רבים לתנועה
ולמסחר, לבידור ושעשועים.

חינם לכל הנצרכים, ובתי יתומים וזקנים
יוקמו לצד מוסדות השיקום לחלשים. בתי
נוער יוקמו באמורים השונים לשירותן של
המשפחות מרובות הילדים, ובכל חלקי העיר
יהיו מגרשי ספורט עירוניים, שלא יהיו
שייכים לאגודות. נחל הירקון יהפך למרכז
שעשועים ובידור, ומשני צידיו יוקמו מרכזי
הספורט של העיר. איצסדיון עירוני ענק
יוקם ובו יערכו המכביות והאולימפיאדות.
העיר תהיה מחולקת כולה לאיזורים אמו
חיים
אחד שיהיה אפייני לעם ולמדינה.
.תל־אביב של היום היא עיר חסרת כל
צביון שהוא. לא הספקנו לשוזת לה
צביון מיוחד, שכן גלי העליה הרבים הביאו
מפעם לפעם דבר חדש לעיר. אולם תל־אביב
של עוד חמישים שנה תהיה כבר בעלת
צביון מקורי ומיוחד. לא תהיה זו עיר של
מגרדי שחקים. האויר של העיר הזאת ותנאי
החיים בה לא יעשו לד,כתנת הבניה למעלה
ולקלקול הנוף. לעיר בת שני מיליון תוש
מזחים
בים נקי

taים יהיה נקי. הוא לא ישרת רק
I 1את הנמל, אלא גם ישמש כשטח לספורט
ולשעשועים. לכל אורך החוף יוקמו
מזחים אל תוך הים, שישמשו לשעשועים
ולהפלגות בסירות לאורך חופי הארץ, יהיו
עליהם בתי קפה ומסעדות שישרתו את הנופשים
והמתבדרים.
תהיה זו עיר של גנים ופארקים, של
שדרות ופינות ירק. לאורך כל חוף הים,
מבת־ים בדרום ועד לצפון, ישתרע גן לצידה
של הטיילת. לצורך זה תיובש רצועת־ים,
ועל החלק שיכבש מהים יוקם הגן. לתושבי
העיר לא תהינה עוד בעיות של מים.
מכון מיוחד להתפלת מי־הים יעמוד על כנו
ויספק מים לכל תושבי העיר לכל הצרכים,
לשתיה ולהשקאה. שאלת הביוב תמצא
את פתרונה על ידי מכון נוסף לטיהור המים,
שיטהר את מי־השופכין של העיר אשר
יוזרמו לנגב וישמשו גם להשקאת הפארקים
והגנים שבעיר. החלקים היבשים ינוצלו לתעשיית
דשנים. נחל אילון, הוא ואדי מוצררה,
יוטה אפיקו דרומה ליפו, ובמרכז האפיק
הקיים תעבור רכבת שתוביל מהעיר החוצה
ולתוכה.
אחד המקומות היפים והמפוארים בעיר
תהיה יפו, עם פסגתה. היא תהיה מרכז של
אמנות, תעשיה אמנותית ומסחר אמנותי.
בתל-אביב בת המאה יהיו קיימים מוסדות
בריאות לכל דורש, עזרה רפואית תינתן

A Iשל הארץ. תהיה בה אוניברסיטה מפותחת
ובה פקולטות להנדסה, למכרות, לימאות
ואמנויות. בעיר יהיו פזורים מוזיאונים לרוב,
ובהם י מוזיאונים ארכיאולוגיים, שיציגו לר־אודה
את ממצאי החפירות שיעשו עד אז,
ויחשפו את כל עברה של תל־אביב ויפו.
מספר התיאטראות והאופרות יגדל ולכל
אחד מהם יהיה בנין משלו וכן יוקם גם
תיאטרון באלט קבוע. מחוץ לתזמרות הקיימות,
תתקימנה תזסרות שכונתיות וכן מקהלות.
כאן יתפתח השיר העברי, המחול העברי,
והבגד העברי, יווצר נוסח חיים וסגנון

שה מבלי שנתנו את הסכמתם לכך, כשחתי־מותיהם
לצורך הצגת המועמדות זויפו.
• המועמדים דורגו ברשימות הפקולטות,
לא לפי האלף בית אלא תמיד היו
אלה מועמדי מפא״י שהופיעו בראש.

מועמדים מפא״יים שלא היתה להם
בחירה הופיעו ברשימה.
מועמדים לא מפא״יים שהציגו את
בחוג אחד מצאו את שמותיהם מוברשימת
המועמדים של חוג שני, שם

מ | IIך חייס לבנון נוגס נתח מתוך צלי כבש, במסיבת חגיגית עם
I I I 11 ״1
1111% Iחבורת האש במסגרת חגיגות יובלה של העיר שנערכו השבוע.
I 1 /1 1
משמאל נראה שלוס (סולימאן) כהן, איש חבורת האש, שרוממה את מצב־הרוח של הנאספים.
רים• יהיו בה מרכזים למסחר, רובעים לתע־שיה
ורובעים למגורים, אולם כולה על כל
חלקיה תהיה שוד, בשירותיה ובצורתה.

אין %ורף להכות
ך• ל״אכיב תהיה גס או המרכז הרוחני

זכות
• עצמם פיעים

בים, שלא תהיה גדולה מדי באופן יחסי
למדינה, יש לנו די מרחב להתפתח.
צביונה המיוחד של העיר יקבע גם על ידי
חדשי תרבות שיתקיימו בעיר ובהם יערכו
שיעורים, הרצאות וקונצרטים לעם, ויחוזק
הקשר עם התנ״ך והתלמוד. זאת תהיה עיר
של תורה. מלבד בתי הספר העממיים והגבוהים
יהיו בה בתי ספר מיוחדים עם
פנימיות, אליהם ישלחו יהודים את בניהם
ללמוד מכל רחבי העולם. מאחר שעד אז
לא תהיינה קיימות כבר העדות, אפשר יהיה
לבנות בתי־כנסת גדולים ומפוארים שישרתו
את יוצאי כל הארצות. תל־אביב תשמש אז
מרכז לחבל מאוכלס בצפיפות מרחובות בדרום
ועד הרצליה בצפון.
כך אני רואה את תל־אביב בעוד חמישים
שנה. אולם להגשמת הרבה דברים לא יהיה
צורך לחכות עד אז. חלומות רבים יתממשו
כבר בשנים הקרובות.
אין מכירים אותם.
• סטודנטים־בוחרים קיבלו, לא פעם,
עצות מחברי ועדת־הקלפי המפא״יים עבור
מי יצביעו, במקרה אחד אף הוצע לסטו־
(המשך בעמוד ) 12

סיטר האמבה שר n w mבת ה־15
שהוכשרה בזדון אחרי הצרחה גדולה

ראן הובילה
שיירה סאליבן

ך* אשר הגיע לישראל אד סוליבאן, מלכה האגדי של הטלביזיה האמריקאית, הוא
dהחזיר משפחות רבות בישראל אל עולם האגדה. כי כמעט בכל משפחה, בה קיים היה
סימן כלשהו לילד־פלא או לילדת־קסמים, נולדה התקוה כי סוליבאן הוא הנסיך הנכסף
אשר יגלה את כשרונות בן־הפלא, יוציאו לעולם הרחב, יציגהו בפני תבל ומלואה, יהפכהו
לכוכב קולנוע, יזרים כבוד וכסף אל משפחתו של ילד־הפלא.
יותר מכל משפחה אחרת בישראל היתד, משפחת פסקלסקי מיפו קרובה לחזות בהתגשמות
האגדה. מרים, ילדת־הפלא של המשפחה, צעירה עירנית שליכדה בקרבה את התכונות של
כשרון רקוד, הופעה נאה, ודמיון מפתיע לבריג׳יט בארדו, נבחרה להשתתף במסע אל ארץ
הפלאות.
מרים השתתפה בשיירה המפוארת של כוכבי ישראל שהוסעה על פני ארצות־הברית,
כדי לאסוף דולארים למגבית. היא חזרה לארץ מלאת־חוזיות כפי שהיא מתארת בסיפורה
בעמודים אלה. אולם ברגע בו נחת המטוס שהביא את מרים לישראל, גז החלום כמו
במטה־קסמים. מכל התקוות והחלומות שרקמה משפחת פסקלסקי, לא נשאר אחד.
ולא היה זה משום שמרים לא הצליחה בהופעותיה. לד,יפן /בכל מקום בו הופיעה, היא
קצרה הצלחה והתלהבות מצד הצופים. ניבאו לה עתיד, ראו אותה בדרך אל קריירה מזהירה.
אלא שבאיזה שהוא מקום, אי־שם במרחבי ארצות־הברית, נחסמה הדרך.
כי אם לעיני הקהל בעשרות ערי ארצות־הברית, הופיעה שיירת כוכבי ישראל כחבורת
ישראלים עליזה וזוהרת, הרי מה שהתרחש מאחורי הקלעים של שיירת הכוכבים לא היה
נוצץ ועליז כל עיקר. אלא שחלק זה של המסע, לא תואר בעתונים ולא הוקרן על מסכי
הטלביזיה. כל אלה שקינאו בכוכבים שזכו להכלל בשיירה, לא ידעו כי היה זה מסע
חזי מרירות ואכזבה, ששערוריות ושביתות,
סיכסוכים ומריבות, פקדו אותו מעת
לעת. איש אינו אוהב לדבר על פרשה
זו, גם לא משפחת פסקלסקי. אולם לאלה
שקית להזדמנות שניה שתינתן לנסיו אגדי
שיבוא ויגלה את כשרונותיהם ויגלה אותם
לעולם, יהיה סיפור אכזבתה של משפחת
פסקלסקי מעין לקח.

לא סינדרלה, פפה אדומה
»»י אשר ליווה הנריק פסקדסקי את

mJבתו לארצות־הברית, הוא היה בטוח כי
הוא נוסע לממש את אגדת סינדרלה, ולא ידע
כי למעשה הוא עומד להגשים את אגדת
הזאב והכיפה האדומה. סיכסוכים וצרות היו
להנריק פסקלסקי עוד לפני שהגיע לדנבר.
פעם היה זה עזריה רפפורט שהפריע לו
מאוד, כאשר ניסה באחת הערים להפריד
בינו לבין בתו, לשכן אותו במקום אחד אצל
יהודים מקומיים, ואת בתו במלון. בפעם אחרת
שוב היה זה רפפורט שלא יכול היה
לסבול כיצד מבלה מרים עם אביה בחברת
משפחות יהודיות, ואינה סרה למרותו כמרכז
הלהקה. אולם כל אלה היו דברים חסרי־ערך.
מרים ואביה קיבלו סכום של 100
דולאר לשבוע תמורת הופעותיה, ראו את
פלאי ארצות־הברית.
בדנבר הופיע הזאב של אגדת הכיפה האדומה.
הוא הופיע בדמותו של איש־פרסום
של ההסתדרות הציונית, יהודי מבוגר וקרח,
בעל צורה של נואף מקצועי. היה זה אחרי
שמרים היתד, בשיא הצלחתה, ומאות מעריצים
מקרב צופיה צבאו על פתחי דלתה,
ביקשו אוטוגראפים, נדחקו לחבקה ולנשקה
להצלחתה. בין אלדי האחרונים, התבלט אותו
איש פירסום ויחסי־צבור, שלא הסתיר את
התלהבותו הגדולה ממרים בכל הזדמנות.
כאשר גברה ההתלהבות, והאב שליוה את
בתו חשש לתוצאותיה, הוא ביקש מעזריה
רפפורט להעיר לאותו יהודי, ולהסב את
תשומת לבו לכמה מצוות אל תעשה שבתולאחר
שהפסידה מספר
חדשי לימודים, רה• התוצאה היתד, מידית. מאותו רגע ואילך
התהפך הגלגל. לפתע החלו צצות האשמות
חוזרת תלמידה מרים פסקלסקי לבית־הספר.
נגד הזוג פסקלסקי כאילו הם מנצלים את
ביקורם לצרכי שנור, החלה רדיפה והצרת־צעד, שהתבטאה בדרישת הוצאות הנסיעה מהאב,
של ודם לא דובר עליהם.
מאחר שהאב לא ידע על כך ולא התכונן וטען ״אילו הייתם מודיעים לי קודם, לא
הייתי נוסע,״ נעשתה גבית הכספים בצורה של הורדה מקצבתה של מרים שהיתר, צריכה
להספיק למגורים ולמזון. הדברים התגלגלו עד כדי שערוריות גדולות שהיו פורצות מדי״
פעם, בהם איימו מארגני המסע, בהשפעתו של איש הפירסום, לשלוח את האב מיד חזרה
לארץ, איימו להסגירו לידי השלטונות בהאשמות שונות, האשימו אותו בהכשלת הלהקה.
פסקלסקי, שתיכנן תכניות להשתקע בארצות־הברית, לקדם את עתיד בתו באמצעים
שאינם בארץ, החליט כי הדרך היחידה להציל את הבת היא לחזור מיד לארץ. כשחזר,
מאוכזב וממורמר, אמר הנריק פסקלסקי :״ברוך השם, שאיך שנסעה מרים ככה היא חזרה.
היתה סכנה גדולה, אבל היא עברה. ירדתי במשך הזמן הזה 16 וחצי קילו. אפילו אם
יציעו לי אלף פעמים מה שנתנו לי במסע הזה, לא אהיה מוכן לחזור על מין מסע
שכזה.״

התלמידה

״יכולה הייתי לכבוש את 1
־־ מאת

מ רי ם

»י« שעה היתה אחר חצות. סבתי
f Iניגשה כמינהגה למיטה שלי, לראות כיצד
אני ישנה והרימה קול זעקה: שכבתי
בצורה מעוררת זוזעד — ,ראשי היה מסובב
לאחור, הרגל מפות^ז מלפנים סביב ד,צ־ואר,
וכל הגוף מעוות בצורה נוראה.
לשמע הצעקות נעורו כל בני הבית. בתחילה
סברו כי נתקפתי במחלה נוראה, אך
מאוחר יותר, כשהחזירו כל אבר ואבר בגופי
למקומו וראו שאני רק צוחקת, נרגעו.
״היא פשוט עשויה מגומי,״ הסביר אבי.
הייתי אז בת שנתיים וזו היתד, הפעם
הראשונה שהורי נוכחו שאינני כשאר הילדות,
אולם הם התרגלו לכך מהר. כל אלד,
שראו אותי טענו שיש לי מראה של בובה
עשויה גומי. הם צדקו כנראה, גם כיום זה
בערך אותו דבר.
היו לי שערות בהירות כמו לשיקסה
ועינים גדולות ותמהוניות. הייתי השלישית
בבנות להורי וטבעי שזו היתה אכזבת־מה
בשבילם. הם ציפו לבן זכר, ובעוד שאנשים
אחרים התפעלו ממני טענו הורי שאני סתם
מכוערת.
מזמן שאני זוכרת את עצמי הייתי על
הבמה. בגיל ארבע, כשהייתי בגן הילדים
היהודי, בורשה, הכינו הילדים בסוף השנה
הצגה ובחרו בי לתפקיד החתול. הטכסט
של התפקיד כלל בערך חמש מילים שמתוכן
לפחות שלוש היו מיאו־מיאו. אבל גם את
זד, לא יכולתי בשום אופן ללמוד. אמא לא
ויתרה. היא לקחה אותי לידיה, הכריחה אותי
לשנן את המשפט היחיד מאות פעמים,
עד שידעתי אותו בעל פה. בהצגה הייתי
המשתתפת הצעירה ביותר. נבהלתי ממאות
עיני ההורים שננעצו בי, והפכתי את כל
היוצרות. מלמלתי כמה מילים וכמה מיאו
מבולבלים וכמעט שהתחלתי לבכות. אבל
הקהל כולו רק צחק מאד וקיבל את הדבר
ברוח טובה כחלק מן התכנית.
יותר לא הופעתי שם אחרי הכשלון הראשון.
להודות על האמת גם לא נמשכתי
אז להופיע על במה בכל תפקיד שהוא.
בינתיים נולדה לנו אחות רביעית, ובכלל
כבר לא היה כל כך הרבה זמן להקדיש לי
כמו קודם.
אחר כך עלינו לישראל• המצב הכלכלי
של הורי היה סוב יחסית. לאבא היה בית
חרושת לגלנטריה ולאמא בית חרושת לשמיכות,
והם העסיקו הרבה פועלים. אבל בכל
זאת קם אבא יום אחד ואמר שאיננו יכול
לסבול יותר את המקום שנראה לו כמו בית
קברות גדול. הגשנו בקשה לעלות לארץ.
שלוש פעמים ביטלו לנו את ההיתרים, כיון
שאבא היה בעל מלאכה ידוע, והם לא רצו

9סקלסק

לשלוח אותו. הוא היה יושב ימים שלמים
במשרדי הממשלה עד שבסוף נמאס להם
ושלחו אותנו.

אקרובטיקה על החולות

ףגע נו כ סו ף .1950 היינו חודש בשער(
) ד,עליה ומשם עברנו למעברה של בתים.
אבא שהיה רגיל להיות עובד עצמאי,
קיבל כל עבודה שהציעו לן, שומר־לילה,
פועל בבית־חרושת ושוטף בקבוקים בבית־חרושת
לבירה. אבל הורי רצו שאלמד. הם
חסכו כסף, קנו לי כינור ושכרו מורה שהיה
בא אלינו פעמיים בשבוע. אחר כך, כשד,שתפר
מצבנו, למדתי אפילו יותר.
המורה אמר שיש לי זכרון טוב ואצבעות
גמישות, הוא לא ידע שהן עשויות גומי.
הייתי מצליחה בלי ספק הרבה יותר בנגינה
על הכינור, לו הייתי עושה את התרגילים
שאמר לי המורה. אבל כשהוא רק היה יוצא
מן הבית הייתי זורקת את הכינור לפינה,
רצה אל החולות ומתחילה לעשות תרגילי
אקרובטיקה, להנאת כל השכנים והילדים רפפור שכבר הכירו אותי.
כיום אנו גרים בבית הסאריה ביפו. כשעברנו
לשם לפני כשש שנים, היה הדבר הראשון
שחיפשתי בסביבה הצפופה הזאת,
שטח מתאים שאוכל להשתולל ולהתגלגל
עליו. גיליתי עד מהרה את שפת־הים, ולמעשה
שם למדתי את כל הקונצים שאני יודעת.
בפורים אותה שנה התחפשתי לשד. יצאתי
העירה ועל יד ככר מוגרבי התחלתי לעשות
את הקפיצות המשונות שלי באמצע הכביש.
מיד הצטופפו סביבי מאות אנשים, שביקשו
ממני להוריד את המסכה. ראיתי שבין הקהל
יש גם אנשים שאני מכירה והתביישתי
שיראו איך אני משתוללת באמצע הרחוב
כמו פרחחית. ברחתי.
לרקוד ממש התחלתי רק כשהייתי בת
עשר — קצת מאוחר בשביל להתחיל. אחותי
הגדולה התחתנה אז, ובחתונה שהיתר,
בביתנו ביקשו ממני לרקוד מתוך סרטים
על באלט שראיתי, זכרתי קצת את אגם
הברבורים של צ׳ייקובסקי וזה מה שרקדתי
לפניהם. כולם התלהבו מאד ואמרו להורים
שלי שהם יכולים כבר לארוז את המזוזדות,
כיון שלא יעבור זמן רב ואני אתחיל לנסוע
להופעות בחוץ לארץ. אני עצמי בקושי
הבנתי מה הם אומרים.
בין הנוכחים היתד, קרובה אחת שלנו,
שהכירה את המורה לריקוד מיא ארבטובא.
היא בקשה ממני להבחן אצלה. פחדתי נורא
אבל הלכתי איתה. הראיתי למיא כמה תרגילים
לפני ד,שעור, והיא ביקשה ממני להר־

מריקה בדוק־נ׳־ר 1ל׳ אבל אבא שלי לא הסכים...״
אותם גם לתלמידות המתחילות. עוד באותו
ערב העבירה אותי לכתה מתקדמת, ומאז
אני לומדת אצלה עד היום בלי כל תשלום.
אחרי שנה וחצי הופעתי בדו־רה־מי עם
בנות, שכל אחת רקדה לא פחות מארבע
שנים. היתד, לנו הצלחה מצוינת אף על פי
שהיה לנו רק קטע קצר. הייתי אז רק
בת 14 וכבר הופעתי כמה פעמים בשבוע
בעיר ומחוץ לעיר. אחרי זה הייתי בלהקות
של מיא ובאופרה. אבא היה בא לאופרה
אחרי כל הצגה ולוקח אותי הביתה. הוא
לא הניח לי להיות אפילו רגע בלי השגחה.

מסרק מאד סודיבאן
ראשונה שגילתה את אד סוליבאן

| Iהיתה אמא. היא קראה בעתון על התחרות׳
ואמרה לאבא שכדאי לרשום גם אותי.
אבא ביטל את הכל, אבל אמא התעקשה
ואבא, שהוא בעל טוב, שמע בקולה וכתב.
כשקיבלתי את התשובה והתאריך למבחן בבית
ציוני אמריקה, היה ברור לי שאצטרך
לרקוד שם. אבל אבא החליט פתאום להתקיף
בשתי חזיתות. היה עלי לרקוד וגם
הנריק פסקלסקי (ראשון משמאל) ובתו מרים (למטה מימין) במסיבה חגיגית עם לנגן בכינור.
. 1 1 *4 1 1 1הכנר איזק שטרן (במרכז) שנערכה לשיירת כוכבי ישראל. שני משמאל הוא עזריה
למבחן הראשון באו כ־ 200 אנשים. אחי
ינחה תכנית השיירה. למרות הצלחתה הגדולה בסיור — חזרה מרים ארצה, מתעתדת להמשיך ללמוד.
רצו ללכת כולם, האחיות, ההורים והסבתא.
אבל אבא חשש שהבוחנים יבהלו וזה ישפיע
על שיקול דעתם ולכן נשארו האחיות ׳והסבתא
בבית ורק ההורים באו אתי.
כאשר קראה המזכירה בשמי התבלבלתי
ולא ידעתי לאן לפנות. היא הדריכה אותי
ונכנסתי. ניגנתי משהו, רקלתי ודלס של
ברהמם ועשיתי כמה תרגילי אקרובטיקה.
אמרו לי שיודיעו לי את התוצאות.
ההודעה המיוחלת באה שבוע אחרי המבחן.
שוב תקף אותי אותו פחד, כמו בפעם
הראשונה. הפעם לא ניגנתי והסתפקתי באקרובטיקה.
סוליבאן נראה מרוצה ופעם גם
קם ממקומו כדי לראות יותר טוב.
למחרת הודיעו בעתונים על אלה שנבחרו
סופית, שמי לא הוזכר בשום מקום והשלמתי
עם הכשלון. מה שהרגיז אותי יותר
מהכל היו החברות הקנאיות שלי, שלא פסקו
מלהציק לי, ושמחו מאד שלא הצלחתי.
החלטתי לשכוח הכל ולהתחיל ללמוד קצת
ברצינות. באותו זמן לא ידעתי אפילו ריקוד
סולו אחד.
שבועיים אחרי המבחן, כשחזרתי יום אחד
מבית הספר, זינקה עלי אחותי, חיבקה וניש־קה
אותי בהתלהבות. כולם הסבירו לי בבת
אחת שסוליבאן שלח מברק מחוץ־לארץ, ודרש
שיצרפו גם אותי למשלחת. רצתי מיד
אל מיא. לא ידעתי מה אעשה ומה ארקוד.
! ר בביתה, ששימש בעבר את הפקידות התורכית ביפו, מבלה מרים את מרבית שעות היום מיא לא התיאשה, היא לקחה אותי אליה
| ) I /אחרי שובה מבית־הספר. לחברים וחברות אין לה כמעט זמן. ידידה הטוב עבורו יש לה הביתה ובמשך שבועיים לימדה אותי שלושה
ריקודי סולו. אינני יודעת פשוט מה הייתי
הוא הכלב גזוז השיער שהביאה עמה מארצות־הברית. שני חדרים בדירה הם חדרי האימונים שלה.

עושה לולא מיא. היא היתד, לי כמו אם
בשבועיים שגרתי, ישנתי ואכלתי אצלה.

עמורי־מדיה סמכסס

ך י» יה חורף ואמא היתד, עסוקה בביתה!
| מלאכה. הוחלט שאבא ילוד, אותי. כשבאנו
החלו להכין אותנו לשדור. הופענו
בתכנית הכללית, אך היו גם הופעות סולו.
במיאמי למשל הופעתי בשלוש תחנות טלביזיה
שונות בשעות הבוקר, ובערב הייתי
מופיעה עם כל הלהקה.
נפגשתי עם המון אנשים שהיכרתי אותם,
רק מתמונות או מהקולנוע. בלום אנג׳לם
פגשתי לפני ההופעה את שחקן הקולנוע אדי
פישר. הוא שוחח אתי ואמר שחבל שאני לא
יותר מבוגרת• הוא יעץ לי להיזהר מן
הבחורים כאשר אגדל. אחר כך היינו אורחיו
של השחקן המצחיק והג׳ינג׳י, דני קיי.
היינו וראינו כל כך הרבה מקומות ואנשים
שהיום אני כבר לא זוכרת כלום. אני
בטוחה שלא פחות מאתנו נהנו גם היהודים
בארצות־הברית. כאשר סיימנו את הופעת
הבכורה שלנו בתחנת׳הטלויזיה, ויצאנו כדי
ללכת אל בית־המלון, ציפו לנו בחוץ המון
אנשים, שבאו עם עשרות מכוניות מפוארות.
הם ערכו עלינו ממש התנפלות וחטפו את
הישראלים הנדהמים כדי לארח אותם.
בטקסס חשבנו שהמסע הגיע לסיום טראגי
מאד. כשרק הגענו לשדה התעופה, נערכה
עלינו התנפלות קבוצת קאובויים רכובים
על סוסים, תוך יריות באויר ופנטזיה עצומה,
תפסו אותי ואת המנחה שלנו עזריה
רפפורט, והובילו אותנו בדהירה למרכז
העיר. שם נחרדנו למראה שני עמודי־תליה,
שלפי כל הסימנים ציפו לנו. אבל עוד לא
הספקנו לפתוח את הפה כדי להסביר שקרתה
טעות איומה, הופיע פרש נוסף על סוס
לבן כשבידו מגילת־חנינה. התברר לנו שזה
מנהג עתיק, שכל אורח מכובד חייב בו.

לא נערת גומי

ך* משך בל המסע קיבלתי הצעות
1רבות להישאר בארצות הברית אצל
משפחות יהודיות עשירות, שהבטיחו לדאוג
לי כמו לבת. זה עלול היה להיות די נחמל,
אבל אבא התנגד בכל תוקף. הוא ידע שאני
אחזור לרקוד את הרוק־נ׳־רול שאני נורא
אוהבת. הוא החליט לחזור. בכלל ;אני לא
צריכה לחשוב כמעט. אבא עושה את זה.
עכשיו בתכנית קצת לימודים, כי אבא לא
מרשה לי להופיע יותר, והכנות להיות שחקנית
קולנוע. זה הדבר שאני רוצה ביותר.
אינני רוצה להיות רק נערת־גומי, זה טוב
בשביל קרקס ואני לא רוצה להופיע בקרקס.
את זה יכולתי לעשות בשמדרנו היה פה, הם
הציעו לי להצטרף. שחקן קולנוע זה העניו.

במדינה
(המשך מעמוד )9
נידח, בחופה הדרומי של אנגליה, הסתערו
דנטית פתק־קלפי, אשר בו היו שמות חברי עליו לפתע זכרונות מימי התגייסותו
מפא״י מסומנים בעיגול.
שממון המחנה הצבאי טשטוש האינטג־שגיאות
מקריות. כאשר תבעו נציגי
ראליות ...חיי־הצוותא עם 60 בנות עצבניות,
רדופות־ערגה והזיות לילות שמיכל
המפלגות לבטל את הבחירות, התגוננו
נציגי מפא״י בטענה כי כל השגיאות והטעו רה
יות אירעו באורח מקרי. ליגלג עקיבא נוף,
קטע אופייני :״אט־אט למדתי להעריך את
נציג חירות :״מעניין שתמיד המקריות פו טישטוש הזהות. נבלעתי בתוך המון החיילות
עלת לטובת מפא״י.״
ובכל זאת הייתי שונה מכולן. התחלתי לתכרק
כשנציגי חרות ומפ״ם איימו לפנות נן לעצמי המצאות לחסכון זמן: ניקיתי
לבית משפט אזרחי בבקשה לביטול הבחיושמנתי
את רובתי מבעוד שבוע. את שיני
רות׳ הודיעה מפא׳׳י על נכונותה לביטול
רחצתי מבעוד יום. על המזרון ציירתי שמיהבחירות
ועריכת בחירות חדשות.
כה וסדין, כך שבבוקר נראתה המיטה כאילו
השאלה היחידה שעמדה בפני מארגני אך זה הוצעה לשם ביקורת. יום־יום חסכתי
הבחירות החדשות: היסכים ציבור הסטודנ בדרך זו שעתיים, שאותן הייתי מבלה
טים האדיש להטריח עצמו שוב לקלפיות? בשקם על תכנון המצאות לחסכון זמן.״
ובסוף :״היו דברים רבים שהנערות לא
ידעו על המספר הזה ששמו גבריאל זומפה.
הן לא ידעו, למשל, שאשתי היא רובה
ואבי הוא — פצצה.״
•ווו דין וי ש ד• !
את עיקר חציו שמר בן־אמוץ לחבר מעאיך
הוך!
הוך,
הוך,

רכת נזעריב, שמואל שניצר, שתירגם את
אהבתי אותו, איך. בחיי. אהבתי הטכסט האנגלי הפשוט של יעל לעברית
אותו כמו את עצמי. כמו אבא
קלאסית, הגדושה מלים של מילון. רשם בן־
הייתי לו, אינעל אביו! איך אהב אמוץ מתחת ליצירתו :״עברית: שין שיץ.״
זה אנשים, איך! איך עשה הכל
ישיבה?{ל ן ןנן? .ביום הראשון בשבוע
בשבילהם! בחיי, עשה• איך דיבר שעבר שלח בן־אמוץ את החומר למערכת,
תמיד יפה על אחרים! איך צחקו כדרכו בכל יום ראשון בשבוע. ביום השני
כשדיבר יפה על אחרים! ואיך היה
n a uח dm
צילצל לשניצר, עורך מוסף השבת, לשאול
צנוע, המנוול הזה. על עצמו דיבר
היסוד, עד שנפגע
שניצר,
בסדר.
הכל אם מיכה צדוק היה לתושבי כפר סלמה, מה
רק במצב־חרום. ותמיד טובות. לא הודיע קצרות שלא ידפיס את הרשימה.
שביג׳י, אשכול, חיים כהן ונחמיאם היו
כמו אחרים!״ (מתוך הספדו של
באותו רגע עלתה בלבו של בן־אמוץ מח לאזרחי ישראל — הסמכות העליונה, היכודן
בן־אמוץ יעל עצמו, בשלושה
שבה נוראה: מה יקרה אם שניצר יזרוק את לה לחוקק חוקים, ליזום משפטים, להטיל
בסירה אחת). כדי העתק? לו נשאר לא ממנו
כתב־היד,
קנסות ואף להעזר בכח הזרוע כדי שהצדק
השבוע הספידו חברי מערכת מעריב את
בן־ מיהר הנצח, למען יצירתו את להציל
(הפרטי) יבוא על סיפוקו• בקיצור: הוא היה
דן בן־אמוץ בשיחות פרטיות, שהיו רחוקות
מלהיות הומוריסטיות. מאו עבר דן הצעיר אמוץ הירושלמי לתל־אביב. שוב זכה להט־ הבריון של הכפר.
פת מוסר מפי שניצר :״אתה מנסר את
ככל בריון דומה מצא גם צדוק את פר(
)34 וחובב־החיים מדבר־השבוע למעריב, הענף שעליו אתה יושב!״
נסתו בגביית מיסים מתושבי הכפר והטלת
בינואר , 1956 לא היו הליפותיו אי־פעם פחות
דרך־המחשבה של שניצר היתד. פשוטה. היטלים נוספים על חלק מהם, כשלא הצליח
לאזן את תקציבו. אולם כגובה־מיסים מנוסה
ידע תמיד להבדיל בין ידידים מקורבים,
עליהם פרש את חסותו, ובין תושבים סתם.
זו היתד, הסיבה שהניעה את חיים לוי,
אחד ממכריו ותושב סלמה, לארח לו לחברה
באחד מערבי הסתיו האחרונים, בבית הקפה
של הכפר. מאחר שנמנה על חוג ידידיו,
לא חשש לוי מכל מס או היטל.
זו גם היתד, טעותו של לוי. הוא לא ידע
כי תקציב רופף עלול לערער אפילו ידידות
יציבה. מיד כשראה אותו צדוק, פסק :״20
לירות קנס.״ ליתר תוקף החריפ את פנס־הכיס
שנשא לוי בידו.
מונופולין שד גבייה. למחרת ציפתה
לצדוק הפתעה. לוי, הידיד המאוכזב,
שלמד את משמעות חוקי־היחיד של
צדוק על בשרו, קרא לשומרי החוק הכללי.
המשטרה שמה מארב לצדוק, תפסה אותו
בקלקלתו — סופר את דמי הקנס.
השבוע ניסה צדוק לטעון בבית המשפט
כי הכל לא היה אלא הלצה, ואת הכסף
לקח כהלוואה על מנת להחזיר. אולם השופט
התל־אביבי, אליהו מני, חשב אחרת. לפחות
במשך ששת החודשים הבאים יהיו שליחי
אשכול גובי המם היחידים בכפר סלמה.

בן־אמוץ לא חלם להתפטר ממעריב. טען
הוא: ההסדר שנקבע בשעתו בינו לבין ד״ר
עזריאל קרליבך השאיר לו את הזכות להדפיס
בכל מקום אחר רשימה הנפסלת לפרסום
במעריב. אם לא השתמש עד כה בזכות זו,
הרי זה מפני שרק במקרה יחיד אחד נפסלה
רשימה שלו. המקרה: רשימה נגד הדתיים
בענין הבריכה הירושלמית. דן עצמו ויתר
עליה, אחרי ששוכנע כי היא מסיתה למעשי
אלימות נגד הדתיים.
אולם לאנשי מעריב לא היה שום חשק
לפטר את בן־אמוץ ולשלם לו פיצויים עבור
שלוש שנים. טענו הם: פרסום הרשימה בע־תון
המתחרה נשא בחובו התפטרות אוטומטית.
בן־אמוץ, שלא הסכים לדעה זו, הודיע
בתמימות שישלח למעריב רשימה חדשה,
במועד הקבוע, כרגיל.
הגיבורים עייפים. בניגוד להשערות,
טען בן־אמוץ שאינו מתכונן להעביר את
מדורו לידיעות אחרונות, או לכל עתון אחר.
הודיע הוא השבוע ליושבי כסית: הוא עייף
מכתיבה, מתכונן להפסיק לשנה לפחות, להקדיש
את מאמציו להוצאת רשימותיו הישנות
בצורת ספרים, ולהקמת מועדון־לילה במלון
דן התל־אביבי.

עתומת

דרכי חיים

דן בן־אמוץ (פורים )1957
מה נשמע במה נשמע?

צחיקות בעמי העורכים ד,מרצינים של ה־מעריב
משלם ליעל דיין 100ל״י עבור כל
הרון הסנסציוני־לשעבר, המבקש עתה לה־ המשך של הסיפור, השקיע כספים נוספים
ת סולידי.
בפרסומת ובמימון נסיעתו של שלום רוזנלא
היתד. זאת פרשה פנימית. כי השבוע פלד ללונדון, שם החתים את יעל על החוולל
בן־אמוץ סנסציה עתונאית*.
זה• פירסום פארודיה, כך סבר משום־מה,
בנו של אלוף זומפה. לפני כחודש יהרוס השקעה זו.
התלונן בן־אמוץ :״מה ההבדל בין עתון
רא בן־אמוץ בעתון על ספרה החדש של
מפלגתי, שאי־אפשר לכתוב בו מילה הפוגעת
נל דיין, פנים חדשות במראה .״כדאי לרכוש
ת הספר לפרסום במעריב!״ אמר בשיחה במפלגה, לבין עתון שאינו נותן לכתוב
ם שלום רוזנפלד, חברו לצזות שלושה ב מילה נגד מפעל שהעתון קשור בו? מחר
רה אחת.
יגידו שאסור לכתוב נגד אנשים הנותנים
מודעות לעתון!״
״זה רעיון טוב!״ השיב רוזנפלד. בן־אמוץ
המקום הכי מהאיג. בן־אמוץ פנה
1יכול היה לדעת כי באותה שעה כבר
זא רוזנפלד הערמומי בכיסו את החוזה לרוזנפלד, הממלא-את מקומו של העורך
זתוט עם יעל דיין, אותו הסתיר כדי לאפ הנעדר. הויכוח היה חריף ותמציתי .״אדפיס
י למעריב לנהל מסע־פרסומת מתוכנן את הרשימה במקום שזה הכי יכאיב לכם!״
איים בן־אמוץ.
נסוזר. של ידיעות רגילות.
״המקום שזה הכי יכאיב לנו זה מעריב!״
ה של הראשון
כאשר
הופיע ההמשך
טען אחר־כך רוזנפלד, שלא השאיר שום
מן במעריב׳ עט עליו בן־אמוץ בציפור ספק כי פרסום הרשימה במקום אחר יגרור
י של הומוריסם המשחר לטרף. על-ידי אחריו את פיטורי בן־אמוץ.
ורזת כמה מקזדי־היסוד של יצירתה,
עוד באותו יום טילפן בן־אמוץ לנוח מו•
יוות כמה סממנים אחרים, הצליח בך זם, בעל ידיעות אחרונות. מוזס לא החמיץ
:וץ לחבר פארודיה לא־מן־הגרועות.
את ההזדמנות להנחית מכה כפולה על יריד,כיתרת
:״מראה חדש לפנים״ .ההקדמה:
בי משפחתו, רכש מיד את הרשימה.
וא היה בנו של אלוף ב צה״ל ...בנמל
כאשר הופיעה הרשימה במוסף השבת של
ידיעות אחרונות, אחרי הודעה מוקדמת יום
י כפי שניבא העולם הזה בשבוע שעבר, לפני כן, הוכח כי ההשקעה היתה כדאית.
ארו את המאבק בין שני הצהרוניס מס בן־אמוץ הפך לשיחת היום. השאלה הכללית:
:לסיפורה של ייעל דיין.
מה יהיה הלאה?

תזכיר ביג ״ מ כ חי ששוב

שנאת בן־גוריודחושי עמדה השבוע
שוב במרכזו של ויכוח. לפני ארבע שנים
גילה העולם הזה 926 בין השאר, כי:
״בפגישה בחיפה לאחר שיחדור העיר, בה
נוכח גם חושי, אמר בן־גוריון, בהצביעו על
חושי, :אתה לא תעלה כאן, כל עוד אני
חי! אני אדאג שאתה תרד למקום שאתה
ראוי לו!״׳ בחודש האחרון חזר שבתי טבת
על פרטי פגישה זו, קבע, בהסתמכו על
מקורות מפא״יים ומפי עד־ראיה, כי ביג׳י
נמנע באופן הפגנתי מללחוץ את ידו של
חושי באותו מאורע. השבוע כתב ביג׳י מכתב
חריף נגד טבת, קבע כי ״דברים אלה —
ולא רק אלה — הם בדותה ללא שחר...
בדותה אוזילית מינוי ועדת*
חקירה בחיפה, כהצעת האופוזיציה הימנית,
נדחה ברוב קולות הקואליציה העירונית,
(מפא״י, מפ״ם, אחדות״ד,עבודה והדתיים)
אחרי שאבא חושי הודיע :״כשם שלא הגבתי
על דברי הבלע של הפולט חזח ושכירי־העט
שלו, כן לא אגיב על דברי חארץ חזח
על שכירי-העט שלו וסוחריהם פר*
שת ד״ר שלום (העולם הזה ,)1027 חוס״
לה השבוע רשמית. הבית שהעניק רופא-
העיניים הקנאי לאשתו הבלונדית, חולק בפקודת
שופט־השלום בין שני בעלי״הריב,
ואילו ד״ר שלום עצמו. נכנס לבית הסוהר
במעשיהו כדי לרצות פסק־דין דחוי של
מאסר ארבעה חודשים.

המאהב

מל כל פרשת
שלא יחשדו בו
״רק לא ידעתי
כך הסביר את

רב־סמל חיל האויר מאיר
ראובן 25 מוכן לספר
יחסיו עם אביגיל, ובלבד
שהוא עצמו ביצע את הפשע.
איך לספר על כך לאשתי,״
שתיקתו כל זמן החקירה.

ך) ו רק יכולתי להחזיר את הגלגל
/אחורנית. הלואי שלא הייתי מכיר בכלל
את אביגייל סלומון. הכרתי אותה
מכיון שהיא קרובת משפחה שלנו, בת דוד
של אשתי רבקה. שנה אחרי שעליתי ארצה
הלכתי לקיבוץ גבעת ברגר. משפחת סלומון
הגיעה אחרי ב־ . 1953 לא הכרתי אותם יותר
משד,כרתי את יתר עולי הודו שבקיבוץ.
אז גם הגיעה רבקה לגבעת ברנר יחד עם
אחיה• הכרתי אותה שם ונישאנו ב־.1954
הורי הגיעו גם הם לקיבוץ וכולנו יחד
עזבנו את המקום שנה לאחר מכן, עכינו
לגור בבאר שבע. אני התגייסתי בחזרה לצבא,
לאחר ששנה קודם לכן סיימתי את
שרות החובה. מקום שירותי היה לא רחוק
מהקיבוץ. אשתי גרה יחד עם הורי בנגב.
אני הייתי בא ללון לעיתים קרובות אצל
משפחת סלומון בגבעת במר. למעשה הייתי
בא לשם בכל ערב שהיה לי חופש. גבעת
בתר היתה יותר קרובה מבאר שבע.
את הדירה בת שני החדרים בשיכון צבא־הקבע
בצריפין, קיבלתי רק בסוף שנת ,1956
ואז כבר לא יכולתי לבקר בקיבוץ לעיתים
כל כך קרובות.
כל אותו זמן לא היה ביני ובין אביגיל
שום דבר מלבד ידידות רגילה שבין שני
אנשים יוצאי אותה ארץ. הענין התחיל להיות
רציני באחת השבתות לפני כשנה.
אשתי ואני ובננו הקטן, עזרא בן השלוש,
ביקרנו אצל משפחת סלומון. באנו לשם בליל
ששי, וכשסידרו לנו את הלינה, יצא
כך שאני ישנתי בדירה של ציון ואביגיל
ואילו אשתי רבקה ישנה בדירתה של רחל,
אחותו של ציון. חוץ מאתנו היו שם גם
אבא של רבקה וחבר שלנו שהצטרף לביקיר.
כאשר שכבו כולם לישון, הבחנתי לאורה
של המנורה שנשארה דולקת על הקיר ליד
מיטת אביגיל וציון, שאביגיל מתבוננת בי
ללא הרף. הסתכלתי בה גם אני אבל לא
דיברנו אף מילה אחת, מפני שחששנו להעיר
את יתר האנשים שהיו איתניו בחדר.
ככה זה נמשך עד שתיים אחר חצות.
אז ציון התעורר וכיבה את המנורה. נרדמנו
כולם. הרגשתי כבר אז שאביגיל משתוקקת
אלי, אבל לא ידעתי בדיוק מה לעשות,
מפני שהנסיון שלי בכל הדברים האלה היה
מועט מאד. עד שנישאתי לרבקה כמעט שלא
הכרתי בחורות בכלל, ובטח שלא היו לי
יחסים קרובים עם בחורה. אחרי זה, באחת
השבתות, ביקרה אביגיל אצלנו בבית בצרי־פין.
רבקה לא הרגישה טוב ושצבה במיטה.
לאביגיל זאת היתד, הזדמנות מצוינת להיות
אתי ביחידות.
אכלנו שנינו את ארוחת הצהריים במטבח.
פתאום, כשאכלנו את העוף, אמרה לי אביגיל
שבצלחת שלה מצאה את עצם המזל של
התרנגולת. היא אמרה לי לבוא לשבת לצידה
ולשבור יחד את העצם. היא הצליחה לשבור
את העצם ואמרה לי שחשבה באותו רגע אם
היא תשיג אותי אי פעם. היא בקשה ממני
לשוב אליהם לגבעת ברנר•
באתי לשם איך שיכולתי. ציון יצא לעבוד
במאפיה בשש בבוקר. אביגיל היתה צריכה
להתחיל לעבוד בשש וחצי. מיד שנסגרה

האיש שחולל השבוע מטה בפרשת וצח גבעת־בהר מגרה את מוקד התעלומה
״ אביאיל
מאת

מ אי ר

ר או בן — 1

״החבל מתהדר, סביב צוארו של הרוצח ״,פסקה המשטרה. היד,
זה כיסוי שקוף למבוי הסתום אליו נקלעו חוקרי מדור הבילוש
בתעלומת הרצח המסתורית ביותר במדינת ישראל. אביגייל
סלומון, יפהפיה אכזוטית ילידת הודו, נמצאה בקבוץ גבעת ברנר
ללא רוח חיים. המשטרה עצרה את בני משפחתה של הנרצחת
כחשודים ברצח, אף לא יבלה להוכיח מאומה. השבוע חולל אחד
העצורים, רב סמל חיל האויר מאיר ראובן 25 גבר נאה ושחום
פנים, מפנה סנסציוני בחקירה. הודה רב סמל ראובן :״הייתי
מאהבה של אביגייל ״.ככף נתן כידי המשטרה את המפתח
למניעי הרצח. כשהוא בורר כל מלה ומלה בקפדנות, העלה
המאהב המאוכזב את הסיפור הבא על פרשת אהבתו לנרצחת.
הדלת מצאתי את אביגיל בין הידיים שלי.
נשקתי אותה, היא אמרה לי שהיא אוהבת
אותי ורק אותי. לקחתי אותה׳למטה שלה.
המיטה היתד, עוד חמה מהגוף שלה. כשקמנו
ממנה היא היתה חמה פי שניים, מהחום
שלי ושלה ביחד.
היינו נפגשים בתל־אביב או בגבעת ברנר.
כל הלילה היינו מחכים לחצי השעה של
הבוקר. איך שציון היה יוצא היה הכל
מתחיל מחדש. היא כישפה אותי עם הגוף
שלה. זהו זה. אני חושב שאז הפכתי לעבד
שלה, הייתי מוכן לעשות בשבילה את הכל.
ככה זה נמשך חדשים ארוכים. כל אותו
זמן הייתי מבקר רק כאשר רבקה לא היתה
בבית. הייתי משוכנע שאף אחד לא יודע
על היחסים הקרובים שלנו.

פגישה מתחת לעץ
ף* אחת הפגישות, זה היה באוקטובר
_,J 1958 אמרה לי אביגיל, שאינה יכולה
יותר לנסו? לתל־אביב, מפני שאין לה יותר
סיבות שתוכל לספר לציון. היא גם.אמרה
שהיא חושבת שהוא חושד בה• בציון עצמו
לא ראיתי שום סימן כאילו הוא יודע מה
שמתרחש ביני ובין אשתו. היחס שלו אלי
היה כל הזמן שוזה. אביגיל ביקשה שבמקום
לנסוע לתל־אביב אבקר לעתים קרובות יותר
בגבעת ברגר.
הייתי נוסע אליה בערבים, בערך כל שבועיים
והיינו נפגשים בתוך המשק ליד אחד
העצים ששימש לנו מקום מפגש. כל המשק
היה ישן רק אנחנו היינו יושבים שעות,
משוחחים על אהבה ומתעלסים. היינו עושים
הכל רק לא באים במגע מיני. לא היה
לנו מקום בשביל זד״
היינו קובעים בו במקום פגישה נוספת

ונפרדים. אז התחלתי כבר גם לשקר לאשתי.
הייתי מספר לה, בכל פעם שהיתר, לי פגישה
עם אביגיל, שאני צריך להישאר לעבודה
דחופה במחנה עד שעה מאוחרת. אביגיל
אמרה לי שהיתר, מספרת לציון שהיא נפגשת
עם ידידים בתוך הקיבוץ. בכל אחת מן
הפגישות סיפרה לי אביגיל, כי ציון אינו
מאמין לה שהיא אמנם מבקרת חברים בקיבוץ.
הוא טען שהיא מסתירה ממנו משהו.
הפגישה בלילה האחרון לא היתד, שונה
מיתר הפגישות שלנו. נפגשנו באותו יום
ובאותה שעה שקבענו בפגישה הקודמת שהיתר,
לנו לפני שלושה שבועות. אני באתי
מהמחנה הביתה באותו יום בשש ואמרתי
לאשתי שעלי לחזור לעבודה ואחזור מאוחר,
ונסעתי ישר לגבעת ברנר• בכביש ליד הקיבוץ
ראיתי זוג שהכרתי אותם מהזמן שאני
הייתי חבר במשק. לא נעצרתי כי לא רציתי
שיראו אותי, גם הם לא פנו אלי והייתי
בטוח שלא הבחינו בי.
כשהגעתי למקום המפגש הקבוע שלנו
כבר עמדה אביגיל במקום, עומדת ליד העץ
לבושה חולצה וחצאית ועליהם מעיל חורף
עבה. שום דבר מיוחד לא היה בפעם הזאת.
ישבנו שם, שוחחנו והתעלסנו, אבל לא
באנו במגע מיני. כמה דקות אחרי השעה
עשר אמרה אביגיל שהיא מוכרחה ללכת
מפני שציון מחכה לה. נפרדנו בנשיקה לוהטת
ואני פניתי לכיוון השער.
לא ראיתי בדיוק לאן הלכה אביגיל, רק
ראיתי שהיא הגיעה למקום שממנו אפשר
לפנות לשלושה כיוונים — הביתה, לחדר
האוכל, ולבית השימוש. יצאתי אל מחוץ
לקיבוץ, ירדתי בשדרה הארוכה המובילה מהקיבוץ
אל הכביש הראשי ולמזלי תפשתי
בדיוק טרמפ באוטובוס ריק, שנהגו נסע
הביתה לשיכון המזרח בראשון־לציון, משם
לא רחוקה הדרך לשיכון שלנו. המשכתי
ברגל הביתה.

המיטה היתה ריקה
ך• כקה לא היתה כבית. מצאתי
Iאותה אצל שכנה, ידידה שלנו. איש

אשת המאהב s

של הרב־סמל מאיר, משתעשעת בנובנוז מיני־אמורי
של המאג׳ מהאל. רבקה היא האשה
שסבלה יותר מכל אדם אחר שהיה מעורב
בפרשת הרצח, הסכימה על אף הכל לסלוח.

מאיתנו לא שאל שאלות. זה היה רגיל
שאני חוזר מאוחר הביתה. לקחתי אותר,
מאצל השכנה והלכנו לישון, למחרת, ביום
רביעי, לא קרה שום דבר. הלכתי בבוקר
לעבודה ובערב חזרתי כרגיל. רק למחרת
בבוקר, בערך בשעה ,10 קיבלתי למחנה
צילצול טלפוני. אשתי היתד, על הקו. היא
סיפרה לי שהשכנים שמעו ברדיו כי אשד,
בשם אביגיל סלומון נרצחה בגבעת־ברנר.
היא שאלה אותי אם שמעתי על זה משהו,
ואם אני יודע על זה. אמרתי שלא
ידוע לי דבר ואני שומע על זה בפעם
הראשונה, וביקשתי ממנה לטלפן מיד לגבעת
ברגר כדי להיוודע אם זה נכון. אשתי טיל־פנה
וקיבלה אישור על כך והודיעה לי מיד.
המשכתי בעבודה כרגיל, כיוון שבאותו יום
שבר אחד מחברי את היד והיתד, הרבה עבד
דה. הסברתי למפקד שקרובת משפחה שלי
נרצחה. אבל כשהוא שמע על יחס הקירבה
בינינו, ושהיא רק בת־דודה של אשתי הוא
אמר :״זה לא דחוף, היא יכולה לחכות.״
לא יכולתי ללכת ולספר לו את האמת. לא
יכולתי לומר לו שהיא לא רק בת־דודה של
אשתי אלא המאהבת שלי. חזרתי הביתה רק
שעה לפני המועד הרגיל של סיום העבודה.
אשתי הציגה בפני מברק שהיה חתום על
ידי ציון. היו בו רק שתי מלים: אביגיל
מתה. לקחתי את אשתי ושנינו ביחד, נס

הובתי ! ״

יה ללינה בדירה אחרת• אבל הפעם היתר,
מיטתה של אביגיל ריקה.

חקירה במכוגת־אמת
מחרת בצהרים נערכה ההלויה. נש־

/רצינו אחרי־כן לחזור הביתה, ניגש
אלינו בדרך אל השער חבר משק והודיע לי
שהמזכיר רוצה לדבר אתי. כשנגשתי למזכירות
כבר חיכו לי שם הקצינים החוקרים.
הם לקחו ממני במקום עדות• בדרך למזכירות
הספקתי לומר לאשתי שתספר שביום
שלישי בלילה הייתי בבית ולא בעבודה. היא
שאלה: למה? הסברתי לה שזה יום ששי,
ואם אגיד שהייתי בעבודה יתחילו לברר ואז
תלך לנו השבת.
גם אני סיפרתי לשוטרים שהייתי בבית.
הם אמרו שאני משקר, ששני אנשים ראו
אותי נכנס למשק. מובן שהכחשתי הכל ואחרי
התיעצות ביניהם, העבירו אותי החוקרים
עוד באותו יום לחקירה במכונת האמת
במטה הארצי של המשטרה. גם שם טען
החוקר הג׳ינג׳י שאני משקר בקשר לאותו
פרט ושהמכונה מראה את זה בבירור. המשכתי
להכחיש בלי סוף. כל הזמן היתה רב־

מואשם ברצח, שאולי לא אני ביצעתי אותו,
אם אמשיך בשתיקה. הוא תיאר בפני בצבעים
ברורים מה יכול לקרות לי גם בלי
פסק הדין .״אתה תפסיד את מקום עבודתך,
את הדיור הצבאי ואת כל ידידיך, תמיד יח-
שדו בך שאתה רצחת את אביגיל.״ הרגשתי
שמשהו זו בלב שלי• הוא דיבר רק חמש
דקות ושיכנע אותי בטובות לפתוח את לבי.
התחלתי לבכות. בכיתי כמו ילד קטן. לא
ידעתי למה. הוא נתן לי סיגריה כדי להרגיע
אותי והזמין עבורי קפה. כשהוצאתי
את המלה הראשונה מפי היינו רק שנינו
במשרד. הוא הפסיק אותי וקרא לחוקרים
שטינברג וגפן שיגבו את העדות.

מלכודת התשוקה
יפרתי את הכל וכל הזמן לא הפ־
wסקתי לבכות. אמרתי לסלע שלא יאמינו
לי אחרי ששיקרתי להם כל הזמן/
אבל הסברתי לו ששיקרתי רק בגלל אשתי,
לא ידעתי איך לספר לה את מעשי הבגידה
שלי. ביקשתי מסלע ושטינברג להסביר לה
בצורה עדינד״ זה היה ביום ראשון. אבל
שחררו אותי רק ביום חמישי בערב.

האהובה בחוג משפחתה ;ד&ב EE.2
שנמסר כמזכרת למשפחת ראובן. אביגיל חטובת הגוף, עבדה בבית ההבראה. של הקיבוץ,
התידדה עם אורחים רבים בצורה אינטימית, הסבירה למאיר ראובן כי הוא מאהבה היחיד,

ערים ונרגשים, נסענו לגבעת־ברנר עוד באותו
ערב. מישהו מהחברה ההודים סיפר לנו
כשנכנסנו לקבוץ, כי קרה מקרה רצח והמשטרה
חוקרת. יותר לא רצו לדבר אתנו.
נשארנו ללון שם• כמו תמיד נכנסתי שוב
לישון בחדר של אביגיל בעוד שאשתי סוד־קר,
אתי ביחד ורק בשעות הערב החזירו
אותנו הביתה.
ביום ראשון קראו לי שוב מהמחנה הצבאי
שלי לד,בדק במכונת האמת. שם ראיתי
גם את אשתי, שנחקרה אף היא במכונה.
החוקרים טענו כי אצל שנינו מראה המכונה
שאנחנו משקרים, כשאנחנו מספרים שהייתי
באותו ערב בבית. אחרי אותה חקירה, כשלא
נשברתי, הם עזבו אותי. במקום זה, התחילו
לברר פרטים עלי אצל חברים ומפקדים
במחנה.
בעשרים ושלישי לפברואר נעצרתי על ידי
המשטרה כחשוד ברצח. נחקרתי בלי סוף,
יומם ולילה. ותמיד התעכבו החוקרים באותה
נקודה לא ברורה. צעקו עלי, איימו עלי
ויותר מכולם היה הקצין שילוני צועק
ומקלל ומאיים: כל ההודים הם שקרנים. קיבלתי
את הכל בלי להגיב, כאילו ככה
צריך להיות.
לפני שבוע בכלא רמלה, הופיעו אצלי
החוקר מתתיהו סלע והקצין שטינברג. סלע
הסביר לי באורך רוח שאני עלול להיות

לפני ששוחררתי, הזמין סלע את רבקה
לרמלה אליו למשרד. הוא שאל אותה אם
היא אוהבת אותי, וכשד,שיבה בחיוב, שאל
אותה אם תהיה מוכנה לסלוח לי אם יתברר
שבגדתי בה. אז הוא סיפר לה את כל הסיפור.
אחר כך קראו לי. לא יכולתי להסתכל
בעיניים שלה. חשבתי שהאדמה תבלע אותי,
אבל בסוף התגברתי. החוקרים השוז את הסיפורים
שלנו. זה היה בסדר.
אינני הולך לעבודה לפי הוראות המשטרה.
אני יושב בבית ויש לי הרבה זמן לחשוב
על מה שקרד״ עכשיו אני מצטער על כל
העדן ביני ובין אביגיל. הייתי בטוח כל
הזמן שהיא אוהבת אותי ושאני היחיד אצילה.
אבל רק עכשיו נודע לי שעוד מזמן
סיפרה לאשתי כי יש לה הרבה מאהבים,
וכי היא לא יכולה להסתפק בגבר אחה:
גם ציון בעלה יכול היה למנוע את הא־;,
סון, לו היה נותן לי• להבין שהוא יודע על .
היחסים בינינו /כפי שהוא מודה עכשיו
יש לי הרגשה שהיא בכלל לא אהבה
אותי. אני חושב שהיא. רצתה לקלקל רק
את חיי המשפחה שלנו. היא אמרה פעם-
לרבקה אשתי שהיא מקנאה בנו על שאנו
כל כך מאושרים ביחד. אשתי קיבלה את
זה בצחוק. חבל שרק עכשיו היא סיפרה לי
את כל זה. אם היתד, מספרת לי קודם אולי
לא הייתי נופל במלכודת שטמנה לי תשוקתי.

ודדעוז־ניזד כ ד ־ ת
אמנות בקרוב
מידי עםמו סי ק ה

יין הנ שיא -שמפניה
ברנדי א7ן ש\ 7רה פייו
ברנדי 777
ורמוט לבו. מתוק
ורמוט דריי
לסעודה-ברמל הוק
ואדום עתיק
מוסקט-לדטדט

״את שמי הפרטי,״ מספר איב מונטאן,
הזמר־השחקן הצרפתי העומד להופיע בישראל
,״נתן לי אבי על שמו של איב הקדוש,
פטרונם של עורכי־הדין. הוא היה סבור כי
המלים יש בכוחן לעזור למי שיודע להשתמש
בהן. הוא לא התכוון, כמובן, למלים
עם מוסיקה. ואילו את שם המשפחה הבימתי
שלי קיבלתי בהופעת הבכורה שלי,
באולם נידח בפרבר במארסיי בו הופיעו
חובבים שחלמו על קריירה בימתית. מנהל
התוכנית החליט ששם משפחתי האמיתי,
ליתי, אינו מתאים. באותו רגע נזכרתי,
משום מה, בהד־קולה של אמי, שהיתר, צועקת
לי באיטלקית, כשרצתה לקרוא לי לעלות
הביתה לאכול, ,איבו, מונטא!׳ וכך
הפכתי לאיב מונמאן.״
אפם כחשבון. אולם לא בנקל רכש
לו איב מונטאן בן ה־ 38 את שמו הטוב
כזמר הממלא אולמות־ענק בפאריז, בלונדון,
בווארשה, במוסקבה ובקאהיר. איבו ליווי
נולד למשפחת איכרים כפרית איטלקית
במחוז טוסקאנה ההררי, עקר עם הוריו
בהיותו בן שנתיים לעיר־הנמל הצרפתית
הדרומית מארסיי, מקום בו גדל על חופי
הכרך .״בבית־הספר,״ הוא מודה בגילוי־לב,
״הייתי תלמיד חלש מאוד. לא יכולתי להתרכז.
בחיבור צרפתי, גיאוגרפיה והיסטוריה
הייתי חזק למדי, אך בחשבון קיבלתי אפס.״
בילוי הזמן היה גם הוא אופייני לילדי־העוני
.״כשהייתי בן ,10״ הוא מכפר ,״נהגתי
להסתתר יחד עם חברים בני־גילי במנהרה,
וחכינו שם לבוא הרכבת. כשהגיעה,
רצנו לפניה והשתדלנו שתשיג אותנו הרחק
ככל האפשר. רק בדרך נס לא נדרסנו.״
עוזר כמספרת־נשים. תקופת השעשועים
הסתיימה לגבי בן הפרבר המארסייאי
מוקדם מאוד. בגיל 12 כבר היה פועל בבית־חרושת
לשקיקי מאקארוני, ובגיל שלוש־עשרה
כבר היה מובטל. לאחר מכן, הועיד
לו הגורל את הפגישה הראשונה עם מי
שהיו עתידות להיות מעריצותיו הגדולות
בעתיד: הגברות. הוא הפך לעוזר במספרת־נשים
שפתחה אחותו .״במשך שנים,״ מספר
הוא על לבטי התבגרותו ,״חשבתי שאני
מכוער ללא תקנה. כשהייתי לבדי במספרה,
הסתכלתי במראות וקיללתי את הגורל שהעניק
לי דמות כזאת. אני טיפש ומכוער
ועני, אמרתי לעצמי, אני ביישן וכלומניק.״
אחר כך באה המלחמה. איב מונטאן כבר
הספיק להופיע כחובב פה ושם, אך חלום
הכוכב אשר טיפח בלבו בימי הטיפשעשרה
.היה עדיין חלום בלבד. הוא הפך לפועל
׳ מספנה, גוייס לצבא — ושר בכל מקום
שמצא שומעים. בהדרגה התרחב קהל השומעים
במידה כזאת, שסיגנונו החופשי
המיוחד של איב מונטאן הקנה לו מוניטין
עולמי. הוא הצליח לא פחות על בד הקולנוע,
בבצעו את תפקידיו המפורסמים בשכר
האימה ובציד המכשפות.
רוצח של יום א׳ .איב מונטאן, המחזיק
בהשקפות קומוניסטיות קיצוניות, אוהב
בחייו הפרטיים דתקא את הנוסח הזעיר־בורגני,
חלומו של כל צרפתי ממוצע. את
סופי־השבוע הוא אוהב לבלות בביתו הכפרי,
בו הוא מטפח משק־חי של פרה אחת,
ארבעה חזירים ועופות. נישואיו עם השחקנית
סימון סיניורה, שתבוא אתו גם היא
— מבלי להופיע — מפורסמים ביציבותם
בחוגי האמנות הצרפתית.
בבואו לישראל — במסגרת סיור של 18
חודש במזרח הקרוב והרחוק, אוסטרליה,
אפריקה ודרום־אמריקה — יופיע איב מוג־טאן
בלוויית תזמורת של שבעה מנגנים
בניצוחו של בוב קאסטלה, בתוכנית נבחרת
של 24 שירים, ברובם בלאדות עממיות או
כמו־עממיות, מן הסוג שהיקנה לו את תהילתו.
כבר שמותיהם של השירים יש בהם
כדי ללמד על תוכנם המיוחד. בין השאר:
החתולה של השכנה, המלחמה על הנדנדה,
מנצח התזמורת מאוהב והרוצח של יום א׳.

בצלצרפתי רוק
תשעה גברים בלי נערה אחה׳ בלי פסנתר
ובלי תזמורת — זוהי להקת הקומפאניון
דה לה־שאנסון(בעברית: חבורת הזמר) העומדת
לבוא לישראל בקרוב לסיבוב־הופעות
שני .״אין לנו צורך בכלי נגינה וליווי,״ הם
אומרים .״כל הכלים תקועים בגרונותינו.״
החבורה החלה את דרכה ממש כמו בצל
ירוק בישראל. תשעת הבחורים נפגשו זה
בזה באחת היחידות של הצבא הצרפתי, בימי
מלחמת העולם השנייה, החלו שרים בצוותא
שירים עממיים בעיבודים עצמיים. כעבור

זמן קצר כבר ידע קצין התרבות החטיבתי,
כי להצלחתה של כל מסיבה או נשף אין טוב
מאשר להזמין חבית יין טוב ואת התשעה.
נדודים בחאקי. עד מהרה קיבלה חבו־רת־הזמר
מעמד של להקה־צבאית מוכרת
ודרגות סמל לכל חבריה. הם נדדו במדי
החאקי על פני אירופה כולה, ממחנה צבא
אחד למשנהו. שירתם דיברה לא רק אל לב
בני ארצם — האנגלים והאמריקאים בגרמניה
הכבושה מחאו להם כף ממש כמו הרוסים.
והם לא רק השמיעו — אלא גם שמעו.
מחזור השירים של הקומפאניון דה לה״
שאנסון התרחב, כלל ברבות הימים לא רק
שירים אמריקאיים ורוסיים, אלא גם ישראליים
— אותם לקחו בביקורם הקודם על־מנת
להביאם עתה, בביקורם השני.
בשנת 1945 פשטו התשעה את המדים ויצאו
לנסות את מזלם בפאריז. הוא לא הזדרז
להאיר להם פנים, כפי שהתשעה סברו בת־מימותם•
לא היה חסר הרבה כדי שהלהקה
תתפרק, כפי שקרה בישראל לצ׳יזבאטרון.
קשרים כמקום הנפץ. אלא שהמזל

זמר מונטאן
הרוצח של יוס א׳
לא בגד בהם לחלוטין: בין הראשונים שהי־טו
אוזן לזמרתם, היתה הזמרת קטנת־הקומה
אדית פיאף׳ אף היא מן המבקרות העתידות
בישראל השנה. אדיח פיאף, שזכתה מזמן
בתואר: אמא של הזמרים הצרפתיים הצעירים,
החליטה כהרגלה כי אסור להניח לצעי רים
המוכשרים הללו ללכת לאיבוד. בעזרתה
זכו התשעה להשתלם לראשונה בשירה וב־תורת־המום
יקר״ לקשרים הנחוצים בעילם־
הבידור הצרפתי ולעזרתם של מלחינים ומעבידים
מקצועיים. סיבוב הופעות מוצלח באר־צות־הברית
ביסס לבסוף את מעמדם.
הקומפאניון דה לה־שאנסון, לא היתד, זוכה
לכך׳ אילמלא היו הופעותיה טבועות בחותם
המיוחד לה של ביצוע הומוריסטי רענן,
ההופך כל פזמון להצגת מערכון זעיר ומשעשע,
שופע המצאות בימתיות חריפות. אך
העיקר הוא, כמובן, הזמרה עצמה.

מאחזרי הקלעים
מצעד פז מוני העבר
״ היו זמנים״ — זה יהיה שמו של
מצעד פזמונים מיוחד במינו שתערוך ועדת
העשור בהיכל התרבות בראשית חודש מאי,
לקראת חגיגות יום העצמאות הבא. במצעד
זה, אותו יביים איש בצל ירוק אורי זוהר,
יושמעו 37 פזמונים שהיו השלאגרים הישראליים
בעשר שנות המדינה, מדודו והיי
הג׳יפ דרך אתחתן לי עט סמלת ועד 12 טון׳
זמר נודד והקטר .70414 את הפזמונים ישמיעו
במידת האפשר המבצעים המקוריים,
ביניהם הצי׳זבטרון (בחלקו) ,יפה ירקוני,
צדוק סביר, להקת הנח״ל, בצל ירוק, להקת
האש, שמעון ישראלי, רמה סמסונוב ומקהלת
הסטודנטים הירושלמית. את קטעי הקישור
שבין שיר לשיר יכתוב דן בן־אמוץ
רוג׳יירו ריצ׳י, הכנר האמריקאי־ד,איטלקי
הצעיר שיבקר בקרוב בארץ, לא יופיע

כנראה בקונצרטים עם התזמורת הפילהאר־מונית.
התזמורת טוענת, כי האמרגן לא
תיאם את בואו של הכנר אתה, וכי אין לה
תאריכים פנויים למטרה זו• הכנר יופיע אי־פוא
בלוויית תזמורת קול ישראל הירושלמית,
שתורחב במיוחד לצורך זה ובלוויית תזמורת
חיפה, וינגן בארץ את הקונצ׳רטי לכינור
של פגניני ושל צ׳ייקובסקי נתן
אלתרמן, האיש אשר היה פעם מלך הפזמור
הישראלי, יחזור בקרוב לבימה הקלה לאחר
היעדרות של שנים רבות• הוא הבטיח לחבר
פזמון למען להקת השריון, בד, משחקת בין
השאר בתו, תרצה אתר, שהופיעה כבר
קודם לכן על במת התיאטרון הקאמרי. שיר
אחר של אלתרמן, מלחי שלמה המלך,
הלקוח מתוך ספרו האחרון, ספר התיבה
המזמרת, יושמע בתוכנית הבאה של להקת
סמבטיון׳ בלוויית מוסיקה של נעמי שמר

לערב שבולו אימפרוביזציה

הפכה בתיאטרון הקאמרי הצגת הערב אימפרוביזציה
שנערכה במוצאי השבת האחרונה.
כרגיל, חייב מנהל הבמה לוודא לפני תחילת
ההצגה אם כל השחקנים
נוכחים במקום, אך מחמת
מחלתו לא בוצע דבר זה,
ולאחר התחלת ההצגה התברר
לפתע כי שניים מהמשתתפים
עודם חסרים. האחד
מהם, שהופיע כעבור
זמן קצר כשהוא צולע על
ירכו, היה האקורדיוניסט
משה רון, שהוא גם שופט
כדורגל. התברר, כי באותו
יום שימש כשופט במשחק
שנערך בין קבוצת בני־יהודה
למכבי רחובות ובגלל שיפוטו
(השונה) של הקהל, הצליחה
המשטרה רק בקושי
להוציאו חי מהמגרש. ההיעדרות
השנייה, של הזמרת
ריקה זראי, היתה ממושכת
יותר. התיאטרון ניסה להזעיק
כתחליף את המבצעת
הקודמת של אותו תפקיד,
בתיה לאנצט, אך התברר כי
היא הלכה לקולנוע. ברגע
האחרון התנדבה חיה הררית,
שהיתר, נוכחת באולם, לעלות
לבימה ולמלא את
מקום הזמרת, מעשה אימפרוביזציה.
אולם בסופו של
דבר היתד, אימפרוביזציה זו
מיותרת: ריקה זראי הגיעה
לתיאטרון ברגע האחרון ממש,
אחרי שאחד מאנשי התיאטרון
התנדב לשמש כ־בייבי־סיטר
לבתה, תחת הבייבי
סיטר שהיה צריך
להגיע ולא בא אלוף טוטד
הצגות — זהו התואר הבלתי־רשמי בו
זכה איש הנהלת התיאטרון הקאמרי אברהם
בוגאטיר. אחד ממנהגי התיאטרון הוא לערוך
בכל הצגת בכורה טוטו־הצגות׳ בו
מפקיד כל משתתף פתק חתום הכולל ניחוש
על סיכויי ההצגה• מסתבר, כי בוגאטיר זכה
בתואר בשל האופטימיות המוצדקת שלו.
הוא היה היחיד שניבא כי הצגת בנלל
חגורה תעבור את המאה — ועתה הגיעה
ההצגה ל־ 150 הופעות• סיכויים דומים נתן
גם למלאן האבן, שהגיע כבר ל־ 75 הצגות,
ועוד המסך נטוי. ניחושו הנועז האחרון של
בוגאטיר: כי הצגת בית הבובות תעבור את
ר.־ .150 כל אנשי התיאטרון מתפללים לנצי
חונו גם הפעם.

ה צגו ת

תדרי

• הסוחר מוונציה (הבימה) -ה-
נסיונות להגן על שיילוק היהודי, לא הועילו
לשיילוק, אולם הזיקו לשקספיר.
נו ר ה (התיאטרון הקאמרי) — מוצג
היסטורי־תיאטרוני מימי מלחמת האשר, לעצמאותה.
חנה מרון — זאת אומרת מעולה.

או פרה
לה טראוויאטה (האופרה הישראלית)
— אמלינה דה־וויטה, בתפקיד הראשי,
יפה ומוכשרת כל־כך, עד שאפשר
לשאת גם את כל השאר.

ת ע רו כות

• תור הזהב של אמנות הו

ל אנ ד — (ביתן הלנת רובינשטיין) — רמב־רנדט,
פרנס האלס וכל השאר. אסור להחמיץ•

בי דו ר

איה מונטאן

(היכל התרבות) —

ראה לעיל.

העולם הזה 1120

ספורם
כדורגל
פי ל בו קםבמ קו ם בונ ק ר

על משחק השבת, בו ניצחה מכבי
תד-אביב את מבכי נתניה בתוצאה
0:3ועלתה למקום השני בטבלת,
הלינה, כותב שייע גלזר:

לפני שמתחילים, יש
לי משהו מעניין בשבילכם,
אם אתם אוהבים
סקאנדלים. אז
קודם כל, מזל שישי
עוד אנשים שקוראים
ספרים. אחד מאלה
בא אלי, ואמר
לי שבספר שקוראים
לו האנציקלופדיה העברית,
זה ספר שכותבים
שם על כל מיני אנשים חשובים,
יש גם קטע עלי. רצתי לראות את האנציקלופדיה,
כרך י׳ ,עמוד ,845 ולא תאמינו,
באותיות שחורות גדולות אני רואה שם
כתוב: גלזר יהושע. שמחתי שסוף־סוף זוכים
גם הכדורגלנים להכנם לאנציקלופדיה.
עוד לא הספקתי להיות שמח לגמרי, ואני
ממשיך לקרוא וכבר אני רואה טעות. תשאלו
כל ילד ברחוב אם הוא לא יודע שהכינוי
שלי זה שייע. והנה שם כתוב שהכינוי
של יהושע גלזר זה יוליוס. המשכתי
לקרוא ונעשה לי חושך בעיניים. כל כך
הרבה טעויות במקום אחד עוד לא ראיתי
אף פעם. תראו את מה שקראתי שם, ותראו
אם לא תצחקו :״גלזר יהושע ()1885—1831
משפטן אוסטרי ויהודי מומר, עיקר פעולתו
המדעית היתד, בחקר המשפט הפלילי.״ שכל
כך הרבה משפטים פליליים יהיו למי שחושב
ככה. אף פעם לא הייתי מומר, ובאוסטריה
הייתי רק בשביל לשחק כדורגל.
חתול ועכבר כהגנה. את ההפתעה
השניה השבוע קיבלתי בנתניה, כשנסענו
לנתניה לשחק שם נגד מכבי. לא צריך לספר
לכם שנתניה זה הנאחס של מכבי תל־אביב.
זה המקום שאנחנו תמיד או מפסידים או
יוצאים בכבוד בתיקו. לא צריך לספר לכם
על שיטת הבונקר של מכבי נתניה, שכולם
נסגרים בהגנה ולא נותנים להתקיף.
היינו בטוחים שהפעם הם יעשו לנו בונקר
כזה, שנצטרך להביא טאנקים כדי לפוצץ
אותו. אבל התברר שטעינו. המאמן החדש
שלהם, דוקטור, לא אוחז בשיטה הזו, ואחרי
מספר גישושים ראינו שהפעם אין לנו עסק
עם בונקר אלא עם פילבוקס. מכבי נתניה
שיחקו אתנו משחק של חתול ועכבר. למרות
שלא עשו בונקר הם שיחקו רוב הזמן
בהגנה, כשהם מתקיפים רק עם שניים שלושה
חלוצים ולאברהמ׳לה בנדורי לא היתר,
כמעט עבודה.
תיכף בהתחלת המשחק התחלנו להתקיף.
פעם גולדשטיין בעט חזק לשער, אלא שבמקרה
פגע הכדור בראשי והועף הצידה.
החלוצים של נתניה עשו איזה נסיון או
שניים להשיב התקפה, אבל חוץ מהיינה,
אי־אפשר לתת לאיש מהם את הציון: יעיל.
רק אחרי חצי שעה בערך, הפסיק לרעוד
לנו הפופיק. פלשל, זה שבפחות משלושה
שערים לא יורד מהמגרש בזמן האחרון,
הכניס את השער הראשון ובתוצאה של 0:1
הסתיימה המחצית.
נצחץ משכנע. במחצית השניה רצינו
להגדיל את היתרון, כי עם 0:1אתה לעולם
לא יודע מה יכול לקרות, כמו שנאמר:
טובים השניים מן האחד. שלוש דקות אחרי
תחילת המחצית בעטתי בעיטת קרן. הכדור
שהרבצתי הגיע לגולדשטיין, והוא מסר אותו
לנחמיאס שהכניס מהזוית בומבה לשער.
שער כזה יפה באמת כבר לא ראיתי הרבה
זמן. אחרי זה קיבלנו בטחון ושלטנו על
המשחק. היו עוד הרבה הזדמנויות, אלא
שהמזל לא היה אתנו כל כך.
הנתניתים סגרו את המרכז, משום כך
החלטנו לשחק באגפים ורק פלשל נשאר
באמצע, כדי לדחוף את הרגל כשצריך. בדקה
ה־ 65 מסר לי פלשל כדור, כשעמדתי איזה
עשרים מטר מהשער כשלפני המגינים. הם
היו בטוחים שאני אתחיל להתקדם עם הכדור
לשער והתכוננו לזה. במקום זה
אני עצרתי את הכדור במקום ובעטתי. הרבה
אנשים לא ראו את הגול. הכדור פגע
בצינור ויצא החוצה. אפילו השופט לא ידע
בדיוק אם הכדור נכנס או לא, אבל הוא
ראה שמחבקים אותי והבין שהוא צריך
לשרוק.
אני יודע שתגידו: אה, מה זה לנצח את
מכבי נתניה, סתם קבוצה שנמצאת במקום
השישי בליגה. אז לידיעתכם. זה הנצחון
המשכנע ביותר שאיזו קבוצה שהיא ניצחה
את נתניה על מגרשה בשנתיים האחרונות.
העולם הזה 1120

האם שופטי הכדורגל הס אשד גורמים להתפרעות הקהל?

גג׳ שופט את השופטים?
ף aהמהפכה שהתרחשה השבוע
^ בצמרת הליגה הלאומית בכדורגל, לא
האפילה על משחק כדורגל אחד שהתקיים
בשבוע שעבר. למרות הסולחות למיניהן,
ישאר המשחק בין הפועל תל־אביב להפועל
חיפה, שהתקיים בשבת שעברה ביפו, חרות
היטב בזכרונם של הצופים בו. כי הברוטליות
חסרת־התקדים שהתגלתה בו, וחוסר־האונים
של השופט שנהל את המשחק, שלא
יכול לשלוט בשחקנים ולמנוע התפרעות,
יוסיפו להסעיר את קהל חובבי הספורט.
במרכז הסערה עמד שופט נמוך קומה
בעל פני ילד, משה הנדוורק. היה זה הוא
שספג במשך השבוע את מטר העלבונות
וההאשמות הגדול ביותר שספג אי־פעם שופט
כדורגל בישראל .״הנהלת איגוד השופטים
אשמה במה שהתרחש במגרש!״ החליטו
עתונאי ספורט ותיקים .״איך שולחים
שופט כזה למשחק כזה? מעשים מעין אלה
הם המביאים להתפרעות הקהל והשחקנים
גם יחד,״ אמר הקהל.
לרגע אחד שכחו כולם את האדם המסתתר
מאחורי המדים השחורים והשורק במשרוקית,
ראו בו מפלצת שכל מטרתה
להרוס משחקים ולשלול את הנאת הקהל.
אולם דווקא דמותו של משה הנדוזרק היתד,
שונה מהדמות אותה תיארו לעצמם הצופים.
כי הנדוזרק, שהיה בזמנו שחקן כדורגל
בפולין — עבר קורם שופטים בארץ לפגי
שבע שנים ועלה רק ׳השנה לשפוט בליגה
הלאומית — הוא לדעת ראשי איגוד השופטים
הישראלי — ״אחד השופטים המבטיחים
והמוכשרים ביותר בארץ, שיתפוס לו בעתיד
מקום של כבוד בין השופטים.״ עוד
יותר מזה: הנדוורק נמנה על סוג השופטים
האוהבים את הכדורגל עד כדי כך, שהם
מוכנים להקריב למענו הכל. בלהיטותו הרבה
אחרי כדורגל פוטר הנדוזרק ממקום־
עבודה אחד אחר השני, ולהיטות זו היא
שגרמה לבסוף גם לגירושיו מאשתו.
אולם למרות עובדות אלה, אין מנוס מן
השאלה: כיצד ניתן לשופט חסר־נסיון במשחקי
ליגה לאומית לשפוט במשחק כה
מכריע?

מבחן זשוכטיס

ן^הל אוהדי הכדורגל יודע הרבה
\ /מאוד על כל אחד מעשרים ושניים הכדורגלנים
המופיעים לפניו במשחק. אולם
הוא יודע מעט מאוד על השחקן ה־— 23
על ציבור שופטי הכדורגל. שופטי הכדורגל

כדורגלן הפועל חיפה גינזבורג

״הם פאוליסטיס אפילו כשמשחקים פייר״

מאוגדים באיגוד משלהם, שהוא אולי המאורגן
והמסודר ביותר בממלכת הספורט
הישראלי 250 .השופטים המאוגדים באיגוד
שופטי הכדורגל מדורגים בדרגות שונות,
המקנות להם את הזכות לשפוט במשחקי
ליגה נמוכה או בליגה הלאומית. איש
משופטים אלה לא קונה לו מקום של קבע
בליגה מסוימת בזכות שמו או מעמדו, אלא
מדי שנה בשנה הוא חייב להוכיח את רמתו
המקצועית, לפיה נקבע מעמדו.
בגמר כל עונה יוצאים כל שופטי הכדורגל
לשלושה ימי מבחן, שם הם עוברים בחינות
תיאורטיות ובחינות כושר גופני. את המבחן
המעשי עוברים השופטים שעה שהם שופטים
על המגרשים. בשני סוגי מבחנים אלה
על השופטים לאסוף מספר נקודות, המקנה
להם את דרגתם לעונה הבאה.
למעשה יש שתי מסגרות לשופטים, המסגרת
המחוזית, ובה נכללים השופטים
בליגות הנמוכות, מליגה ב׳ ומטה, והמסגרת
הארצית הכוללת את שופטי ליגה א׳ ואת
שופטי הליגה הלאומית. על מנת להשיג
דרגה ג׳ בליגה המחוזית, המקנה לו את
הזכות לשפוט בליגה ג׳ ,חייב שופט לאסוף
בסוף העונה לפחות 41 נקודות מתוך 100
אפשריות. וכדי להגיע לדרגה א׳ בדירוג
המחוזי, כלומר לקבל לידיו את הזכות לשפוט
במשחקים קובעים בליגה ב׳ ,הוא צריך
לאסוף 61 נקודות. שופט מצטיין בדירוג
המחוזי, מקבל משחק לנסיון לפני קהל,
ואם הוא מצליח הוא מועמד לסגל השופטים
של ליגה ב׳.
רק שופט שהיה שופט קבוע במשך שנתיים
בליגה ב׳ ,ושצבר 81 נקודות, יקבל
תפקיד שיפוט בליגה א׳ הארצית, וזאת רק
במקרה שהתפנה מקום לשופט. כדי להגיע
לדרגה א׳ בליגה הארצית, על מנת ״לקבל
את הזכות לשפוט במשחקי הליגה הלאומית,
צריך שופט לצבור במשך העונה 86 נקודות.
אלה האוספים את מספר הנקודות הגבוה
ביותר, מקבלים מעמד של שופט בינלאומי.

ארגון שד קצין מבצעים
ך*יצד ניתנות הנקודות לשופ־
Jטיס Tאת רוב הנקודות מקבלים ה
שופטים
כתוצאה מהתנהגותם על המגרש.
גילה השבוע מיכאל חדשוני, יושב־ראש איגוד
שופטי הכדורגל בישראל, כיצד מבוקרים
השופטים :״כל שופט בליגה הארצית מבוקר
בכל עונה בששה משחקים, שלושה בסבוב
הראשון ושלושה בסבוב השני. מבקרים
מטעם איגוד השופטים, בעיקר שופטים שפרשו,
מבקרים במשחק בו הוא שופט וממלאים
דו״ח מפורט.
״יש בדו״ח שאלות שונות כמו: האם המשחק
קל או קשה לשיפוט? האם השופט
רואה וחי את המשחק? האם הוא הוגן
ובלתי תלוי בהחלטותיו? ועל כל שאלה
מקבל השופט ציון. הוא מקבל נקודות גם
בהתאם להופעתו, תלבשתו, מצב־רוחו, עצבנותו,
צורת שריקתו, תנועותיו, ויעילותו.״
בהתאם לדו״חים אלה נקבע מעמדו של
השופט. אולם אין מחכים עד לסיום העונה.
אם באמצע העונה יורד שופט מהממוצע
השנתי של נקודותיו, הוא מורד בדרגה. כך
למשל, אחרי שמשה הנחזרק קיבל עבור
שיפוטו הגרוע במשחק של השבת שעברה,
מספר נקודות זעום, והממוצע השנתי שלו
הורע, הוא נשלח לשפוט כשופט קו בליגה

בעונה הנוכחית חלה מהפכה בצורת השיפוט
בליגה הלאומית. בתום העונה שעברה
היה מצבם המודאלי של השופטים
נמוך מאוד. אז היה נהוג ששופט ראשי
הוא שופט ראשי במשך כל העונות, ושופטי
הקו נשארים תמיד שופטי קו. מיכאל חדשוני
קיבל על עצמו תפקיד של יושב־ראש הועדה
הטכנית וועדת המינויים, ניגש כמו
קצין מבצעים לבצע ריאורגניזציה בין השופטים.
הוא החליט אז על הקמת צוותות
של שלושה שופטים, שאינם מתחלפים, ושבכל
שבת משמש מישהו אחר מהם בתפקיד
של שופט ראשי. על ידי ריאורגניזציה זו,
ניתן למספר רב יותר של שופטים לשפוט

יושב־ראש חדשוני
יש דין גם לדיינים

כשופטים ראשיים, וניתנה הזדמנות לשופטים
צעירים לעלות. מצב זה גם איפשר לאיגוד
השופטים לבקר יותר את חבריו. כי בגמר
כל משחק, מקבל שופט הליגה הלאומית
מכתב ובו הערות על השגיאות שעשה במשחק.
לפעמים מצורפת למכתב התראה:
אם יחזור על שגיאותיו, לאחר שהעירו לו
עליהן הוא עשוי להיות מוצא מהשלישיה
במשחקים הבאים•

כ 7השופטים ביציע
**ה קרה איפוא בשבת שעב־ר
ה iאחרי ששני משחקים קודמים,
בהם היה הנדוורק צריך לשמש כשופט ראשי,
התבטלו העונה, הוא קיבל לשיפוט את
המשחק בין הפועל תל־אביב להפועל חיפה.
היתד, זו הפעם הראשונה שעלה לשפוט בפני
קהל כה רב. הגבירה את ההתרגשות
ידיעתו, שביציע נמצאים כמעט כל מבקרי
איגוד השופטים שבאו למגרש זה מחוסר
משחקים אחרים באותה שבת.
הסביר השבוע חדשוני כיצד הוא רואה
את מצבו של הנדוורק :״לפני המשחק ניתנו
לו הוראות מדויקות כיצד עליו לנהוג במשחק
זה. אולם הוא רצה כנראה לקנות
במשחק זה את עולמו בבת אחת. במקום
לשלוט במשחק הוא רצה להוכיח יופי. יש
לציין לזכותו שהפסיק את המשחק כאשר
ראה שסגל, כדורגלן תל־אביבי, נמצא במצב
של גרוגי והתעקש להוציאו מהמשחק. גם
החלטתו לפסוק מכת־עונש נגד חודורוב כשזה
הקפיץ את הכדור שלוש פעמים, היתד,
נכונה מבחינה חוקית אלא שהיתר, משגה
מבחינה טאקטית. הוא שכח שלמשחקים בין
שתי קבוצות אלה יש מסורת עקובה מדם,
עוד מהתקופה שלא היה קהל פראי כזה —
עוד בתקופת החלוציות. שחקני הפועל חיפה
הגיעו למקסימום הנוקשות הגופנית שלהם,
ומבחינת הכושר והמבנה שלהם הם מגיעים
עד לגבול המותר אפילו כשהם משחקים
פייר. ניהול המשחק הפעם גרם אמנם לעצבנות
והתחממות, אולם לא השפיע על מהלך
המשחק. אני סבור כי אם יקבל הדרכה
מתאימה ויקלוט דברים כפי שאומרים לו
מבלי לחפש יועצים מהצד, יש לו כל הנתונים
להגיע למעמד מכובד.״
אולם בעית כשלון השופט אינה בעיתו
של הנדוזרק בלבד. יותר ויותר מקרים של
כשלונות שופטים מצביעים על עובדה אחת
— חוסר אנשים מובחרים לתפקידי שופטי
הכדורגל. השופטים של היום הם בדרך־
כלל אנשים שאינם יכולים להתבלט בשטחים
אחרים, מחפשים עיסוק שיש בו כבוד ופרסום
— השיפוט. שחקני כדורגל לשעבר אינם
בוחרים במקצוע זה — כי הוא אינו נושא
עמו חזחים• והכדורגלנים הרגילים לטובות־הנאה
לא ירוצו במגרש שלא על מנת לקבל
פרם. משום כך יכול הפתרון לבעית השופט
בישראל לבוא — רק אם השופטים יהפכו
מחובבים — למקצועיים.

אנשים
מטבע וו ל ה קו
כאשר נפתחו חגיגות יובל תל־אביב בעצרת
חגיגות בהיכל־התרבות, בלטה בהידרה,
מלבד ראש הממשלה, דמות מרכזית נוספת
— הרמטכ״ל חיים לסקוכ. התברר כי
בשעה שהתקימה העצרת ישב לסקוב בירושלים
והאזין להרצאה בהיסטוריה של ה־ד״ר
יעל!כ טלמון נרגז מאד בימי החג
היה גם ראש עירית תל־אביב לשעבר וכיום
ח״כ הצ״כ ישראל רוקח. אחרי שלא
הופיע באופן הפגנתי בטקס במוזיאון תל־אביב,
עקץ רוקח בכנסת את חברי סיעתו.
כאשר עלה לנאום בדיון על תקציב משרד־האוצר
בכנסת, הודיע רוקח J:״המומחה שלנו
לענינים אלה נסע אתמו 1ואני מוכרח
למלא את מקומו, אעשה זאתיבפחות כשרון
אבל אשתדל לעשות זאת.״ שיסע אותו
שר האוצר לוי אשכול :״מיהו בעל הכשרון
השיב רוקח :״כל חבר סיעתנו
ששמו מתחיל בס• נסע. שמי מתחיל
בר חריף במיוחד בכנסת היה גם
שר המשטרה ככור שלום שיטרית
אשר בעת הדיון על תקציב משרדו השמיע
את אחת האימרות הקלאסיות האופיניות
לו :״במקום שם אין בני־אדם, שם לא יכולות
להיות תאונות בין שאר תחביביו
של הכנר יהודי מנוחין נתגלתה
השבוע חובבות נוספת: הערצתו לסופר הפילוסוף
הגרמני קונסטאנטין ברונר, שקנה
לרעיונותיו מעריצים בכל רחבי העולם. בכל
מקום מחפש מנוחין את החוג המקומי של
אוהדי ברונר, וכשמצא כזה בתל־אביב הופיע
באסיפתו בשבת בבוקר, דיבר בגרמנית
צחה ובצניעות רבה על השקפותיו. בין
השאר: על האדם לחזור להבנת הטבע, החיות
והזולת, כדי להתגבר על האגואיזם
האישי שלו כאשר נשאל ראש המועצה•
המקומית של אילת חנוך ננר, מה יוסיף
לאילת התואר עיר, שיעניק לה השבוע
׳שר־הפנים, השיב :״שואלים אותי מה יתן
לאילת התואר עיר. ומה נותן לילד זה
שהוא בר־מצוזה? השם נועד במקרה זה רק
לסמל משהו המיליונר היהודי־אמריקאי
ישראל רוגולין, שהקים את
מפעל הזהורית באשדוד, זכה בימים אלה
למתנה מהקרן הספרותית של יהודי אמריקה.
המתנה: פסל בגודלו הטבעי, מעשה ידי הפסל
רנה שאפשאק נסיון מאלף ונועז
בשטח גבית התרומות עבור נפגעי
שיתוק הילדים, נעשה השבת ברמת־גן על
קריניצי
פותח את מצעד הפרוטות על מדרכות רמת־גן
הדרן לשמים רצופה מטבעות טובות

ידי חברי הלשכה הצעירה של עיר־הגנים,
שניסו בעירם שיטות, אותם עומדים להנהיג
בקרוב גם בשאר ערי הארץ. ליד קולנוע
אורדע הוקמה במה, עליה ישבה תזמורת
מכבי־אש, על הכביש צוירה מטבע גדולה,
לפניה נצבע פס לבן רחב באורך של עשרה
מטר, שהעוברים ושבים היו צריכים למלאו
במטבעות. ראשון התורמים היה ראש
עירית רמת־גן אברהם קריניצי שהופיע
עם שקיק ניילון שקוף, מלא מטבעות בנות
עשרה גרוש, אותן פיזר לאחר נאומו הקצר
לאורך כל הפס הלבן. הנסיון הנועז הצליח.
במקום 500 הל״י שקיח־ המארגנים
לאסוף, הם אספו 800ל״י.

חרסעלכר טי ס
בנאמו השבוע בכנסת גילה ראש הממשלה
דויד בך גוריון כי רק אחרי ששמע ביקורת
על תכנית שלושה בסירה אחת המשודרת
בקול-ישראל, הוא החליט לשמוע את
שידור התכנית. הזדמנות לכך ניתנה לו כשהיה
השבת בשדה־בוקר .״אולם,״ אמר בי־

• הכוונה לח״כ ספיר וטרלין.

א ! Aל י | r
צרם תיו F

ג׳י ,״לא הספקתי לשמוע את השידור עד
הסוף כי הגיעו אלי שני אורחים, השגרירים
של ברית־המועצות וצרפת.״ שיסע אותו ח״כ
אידוב הכהן :״הייתם שלושה בסירה
אחת הקריקטוריסט יוסף כס הסביר
השבוע מדוע אין הוא משתתף בתערוכת הקריקטורות
הנערכת עתה במוזיאון לאמנות
חדישה בחיפה. הסביר בס: לפני שנתיים
יצא כרך ו׳ של האנציקלופדיה העברית,
ובו פרק מיוחד העוסק באמנות הציור בישראל.
הפרק נכתב על־ידי הד״ר פנחס
שיף, מנהל המוזיאון לאמנות חדישה בחיפה•
בפרק זה כתב שיף :״קריקטוריסטים
ממש אין בארץ.״ בס זכר לשיף את פס־קנותו,
לא הסכים להצטרף לתערוכה של
קריקטוריסטים ששיף גילה אותם לפתע
בארץ חרם מיוחד במינו הטיל גם
המחזאי יגאל מוסינזון, הממשיך בהופעותיו
כשחקן במסגרת המחזה שנכשל באהל:
השבת השחורה. בהצגה שנערכה בתחילת
החודש לתלמידי בתי־הספר התיכוניים,
בה התכונן מוסינזון להשתתף בסימפוזיון
בתום ההצגה, נמכרו לתלמידים כרטיסים
עליהם צוין בפירוש במסגרת מודפסת :״הכניסה
לעתונאים, אמנים, ושחקני־תיאטרונים
אחרים אסורה בחח, ט המחזה חש

מלית ושמה תשוקה שתיאטרון האהל עומד
להציגו בקרוב, נקרא פעם בשם ליל הפוקר,
על שם משחק הפוקר העומד במרכזו.
כצלאל לונדון המשתתף במחזה זה, והצריך
להסב ליד השולחן לשחק פוקר אמיתי
יחד עם כל השחקנים, נתקל בבעיה
קשה: הוא לא ידע את המשחק. נתן כוגן,
שחקן הקאמרי שהושאל לאהל לצורך מחזה
זה, התנדב ללמד את לונדון את כללי הפוקר.
המשחק כל־כך מצא חן בעיניו עד
שקפץ עם ידיד לאחד ממועדוני המשחק,
והפסיד מפרעה על חשבון המשכורת שיקבל
שלמה בר־שכיט שחקן
הבימה, היה צריך להופיע בחוג הבימה בירושלים.
הוא נכנס למונית שעלתה ירו־שלימה
ונימנם. כשהתעורר בסביבות הרטוב,
החליט להתל בנהג .״תסלח לי, נהג,״
שאל הוא ,״האם יש לך תחנה גם על ההר
או רק בהדרי״ הנהג הנדהם החוויר ועצר
את המכונית .״לאן אתה צריך לנסוע?״
״מה זאת אומרת,״ השיב בר־שבים ,״אמרו
מימין: כיסוי הפס הלבן במטבעות.
משמאל: קליעת מטבעות למטרה המצויינת
על הכביש.

עברית, ערבית, פורטוגזית,
ספרדית, רוסית, גרמנית.
קורסים מיוחדים לעזרה לתלמידי
בתי ספר תיכוניים
ויסודיים. הכנה לכל המבחנים.
דיפלומה צרפתית, קמברידז׳
ותעודת בגרות.
קורסים מזורזים עם 3 — 5
תלמידים בשעות הבוקר.
שעורים פרטיים.
שיטות ברליץ המפורסמון ז
הוכחו ב־ 80 שנות נסיון בכל

סיגריות

280

פרוטה

העולם הזה 1120

לי בפירוש שאתה נוסע לחיפה.״ הנהג האומלל
ביקש אלפי סליחות ויצא מהמכונית
לעצור מכונית שתחזיר את בר־שביט לתל־אביב.
לבסוף נכמרו רחמיו של השחקן על
הנהג והוא אמר :״תגיד, גם בירושלים טוב?״
אחרי שנענה בחיוב הסכים להמשיך ולנסוע
לירושלים כאשר הופיע תיאטרון
זוטא של זיגמונד Slpllttבאחד הקיבוצים
בגליל, היה אחד מהצופים דרוזי צעיר
מדלית אל־כרמל בשם דניאל זעיד חלבי.
חלבי שראה כי התיאטרון מורכב רק משלושה
אנשים, היה בטוח שזה תיאטרון־כיס.
ישב וכתב מכתב אל תיאטרון זוטא, תל-
אביב .״ההצגה שלכם עשתה לי שמחה.
תעשו לי את הכבוד ותבואו לבית של
המשפחה שלי בדלית אל־כרמל ותתנו לנו
הצגה שופט האיגרוף והכדורגל
משה גרנובסקי, שעלה מפולין, שם היה
לו מעמד של שופט בינלאומי, מתעקש להופיע
במשחקים בהם הוא שופט בחולצה
דהויה ובלויה, סירב לקבל חולצה חדשה.
התברר כי את החולצה הישנה הביא עמו
מפולין, ואין הוא מוכן להחליפה בשום-
פנים, בהאמינו כי היא מביאה לו מזל.

אי שיו תבתוךאמב טי ה
הדוגמנית גליה ארקין ויתרה על תכניתה
לחזור בקרוב לישראל, אליה היא מתגעגעת
מאוד, אחרי שנמצא לה בצרפת עיסוק
מתאים. לגליה מחזר רציני, בעל מפעל
גדול לבגדים, והודות לו הופיעה גליה לאחרונה
כדוגמנית בגדים ותסרוקות באיטליה
ובספרד. הצעירה התל־אביבית, לשעבר מועמדת
למלכת היופי, שנישאה בגיל 17 והתגרשה
כעבור ארבעה חודשים, אינה חושבת
לפי שעה על נשואים, יצאה לאחרונה גם
עם מרסל מרסו, אותו הכירה בעזרת אחיה,
הפנטומימאי ג׳וקי ארקין, השוהה אף הוא
בפאריס תמורת גליה שלחה צרפת לישראל
דוגמנית יפהפיד, אחרת. הדוגמנית,
בלונדית בשם גדיה ברון, שהיתר, בין
דוגמניות־הפסגה של פאריס, התגרשה לפני
שבועות מספר מבעלה, נשלחה על־ידי הוריה
היהודיים לפוש בארץ. את שהותה היא
ניצלה להדרכת דוגמניות של משרד אל-על
בהליכה אלה שילכו לשמוע את ה־רסיטלים
של הזמר הצרפתי איב מוני
מאן, עשויים לזכות בהנאה כפולה, באם
יצליחו להשאר באולם גם בתום ההופעה
הרשמית. זמן קצר אחרי שהוא מסיים את
הופעתו, חוזר מונטאן לבמה, נוהג לחזור
במשך שעה ארוכה עם התזמורת על השגיאות
שנעשו באותו ערב. לעיתים, מעניינת
חזרה זו הרבה יותר מאשר ההופעה
זץ בך אמוץ הפך למאמין בסמלים.
הוא רואה סמליות רבה בעובדה שאת מאמרו
האחרון במעריב הקדיש למועדון סוף־
העולם של רפי ;לפון באילת. אמר דן:
״הרשימה על סוף־העולם היתד, בשבילי סוף
העולם במעריב פסוק עם מוסר־השכל
היה גם בפיו של מירד שיף, שהופיע
השבוע במסגרת התכנית המסביר לצרכן ב־קול־ישראל.
טען מידד :״כשמספר אדם דבר
מצחיק, אתם נהנים, ואחר־כך אומרים בביטול:
זה. לא רציני דמיון מפתיע
בהלך המחשבה התגלה השבוע בין ראש־ממשלת
ברית־המועצות ניקיפזה פרוש״
צ׳ום לבין ארית הר, מהמפורסמות שב־תופרות
מלבושי הנשים לכוכבות הוליבוד.
שניהם השמיעו באותו שבוע שתי אמרות.
אמר ניקיטה :״כל בני האדם נראים אותו.
הדבר באמבטיה. אי־אפשר להבחין שם בין
צאר לאדם אחר.״ אמרה אדית :״לאשר, באמבטיה
אין כמעט אישיות. היא סתם אשר,
ללא בגדים תקלה משעשעת אירעה
השבוע לזמרת ריקה זראי המשתתפת
בהצגת המחזה המוסיקלי לרגל חגיגות יובל
עשר השנים לאילת. ריקה המופיעה במחזה
כמלכת־שבא, עולה על הבמה בלווית גמלים
שנשכרו במיוחד מאחד הבימאים. בכל החזרות,
בהן לא השתתפה ריקה, לא היו כל
בעיות והגמלים עלו וירדו על הבמה באין
מפריע. אולם בחזרה הכללית, בה הופיעה
ריקה, סירבו הגמלים לעלות על הבמה. הם
נעצו בזמרת עיניים, וכל שידולי המלוזה
הבידואי שלהם שיעלו על הבמה נכשלו
יותר הצלחה היתה לזוג הפסנתרנים אלה״
סנדר וולקוביצקי (תמיר) וברבה
עדן, שחזרו ארצה אחרי שהשתתפו בשיירת
כוכבי ישראל של אד סוליבאן. חברת
תקליטים גדולה הציעה להם להקליט
סידרת קונצרטים. ובחזרם לארץ הם הביאו
עמם חוזה לעריכת 60 קונצרטים נוספים
בעונה הבאה ברחבי ארצות־הברית
חנה מרון מתכוננת להצגת בכורה חדשה
— נהיגה במכונית. היא מספרת כי לקראת
המבחן לקבלת הרשיון היא נרגשת בדיוק
כמו לפני הצגה חדשה•
העולם הזה 120ו

פורים ה שנ ה
ובן ימי השמחה וההילולה
יונצחו הפעם על-ידי מצלמה
! מצלמה שנקנתה וכד
ארה ע־״י פוטו כרנר מבטיחה
הצלחת הצילומים למרבה
השמחה וההנאה!
התיעץ עוד היום עם

ששב רנו
חי כ ה,ו חו בהחלתן 31

״לווי ק״ אבקת הכביסה הידועה
יפה לעקרות הבית, הוציאה
לאחרונה אבקה חדשה לרצפות
ונקיון הבית

,וצר
חומר שומר על נקיון ביתך,
מבריק את הרצפות, מכיל חומר
חטוי החשוב בכלל ; ובפרט

בתקופת הגריפות בימים
אלה.

יום הופעת בול
שלום־עליבם
3 0 .3.59

קולנוע

טוב מאוחר משזעודם לא
ף* רצל־אביב, התיצבה במשטרה אשד,
4נשואה בת ,16 אם לילד, התלוננה כי
בעלה נשא אותה לאשה בגיל , 14 בניגוד
לחוק׳ אולם היא התחרטה על כך רק אחרי
שילדה את הילד, ביקשה לעצור את בעלה.
+ if if

לחם, עבודה:
ך* אילת, פלשו 20 גמלים לשטח שדה
התעופה המקומי׳ איימו לשבש את תנועת
המטוסים, גורשו משדה התעופה על
ידי המשטרה•

* fcלוס אנג׳לס, ארצות-הברית, קפץ מוג.
ריס סובו ( )55 מהקומה הרביעית של
אחד הבנינים במטרה לאבד את עצמו לדעת,
נשאר בחיים לאחר שנפל.על גופו של
ג׳וזף וונר ( )71 שנהרג מעצמת הפגיעה.

יודע הפעל אבוס בעליו
מושב ירחיב, בשרון, רב יעיש

J j i p t f l f i i ׳j a i C nמ מי;7
המתנה הנכונה

לישראלי. בוזוץ־לאוץ הי א !זוגי שו תי טל ״הנוולגו הו ה״,
שר\ט>\ ההד שו ה הי שראלי, ה ה בי א לי שראלי רגיכר דג״היגזלא
וו אוו\ טל וזשדוגו רמוולדה. וזשלוחיים רגיליס ורדאר אץ יר
מוצרי 553

553

ל אי ח סון
ול תצוגה

Iשרעבי עם אשתו, התרגז על בנו כן
השמונה, הכהו במקל, כלא אותו ברפת,
קשר אותו בשרשרת לאבוס׳ הודיע כי עשה
זאת ״כדי לפייס את אשתו.״

פני הדור

ך« ת ל ־ א בי ב, טייל בעל כלב בולדוג
Jליד קפה נסית, עבר על פני כלב זעיר,
מלווה באדם חסון, שהתחיל נובח כלפי כלבו
והתגרה בו, דרש מבעל הכלב הקטן
להתרות בכלבו שיפסיק להתגרות בו, לא
נענה, התנפל על בעל הכלב ובעט בו.

החברה הגבוהה
ך תל־אביב, הועמד יעקב זבלואוי לדין
. Jעל שעישן סיגריה באולם קולנוע, הביא
לשופט את כרטיס־הכניסד, לקולנוע, ניסה
להוכיח כי ישב ועישן ביציע ולא עבר על
החוק האוסר עישון באולם, נקנס בסכום
של חמש ל״י על ידי השופט שאמר :״אם
יש לך כסף לשבת ביציע, תשלם יותר קנס.״

אין הנחתום מעיד ער אשתו
ירושלים, הובא אופה לדין על שב־

Jלחם שאפה נמצאו חרקים ושברי־עץ,
טען כי אשתו התרשלה בעבודתה במזיד כדי
שיחליף את מקצועו, נקנס כאשר השופט
לא קיבל את טענתו.

סירוס החוק:
קארולינה הצפונית, ארצות ה־

ארונות מתכת קבגדי

עבודה בכל הגדלים.

זזזקים מאוד ומורכבים במיוחד
עבור מפעלים ומשרדים.

J Iברית, אחרי שבמשך שנה נולדו במדינה
למעלה מעשרת אלפים ילדים בלתי־חוקיים,
הוגשה לאסיפה המחוקקת של המדינה הצעד.
לפיה יעקרו כל אשד, שילדה שני ילדים
בלתי חוקיים או יותר.

הציוד המיוהד לחנויות
ושרות עצמי ההופך כל
קניה לתענוג. מבני
מתכת קלים המצטיינים
ביפים ובנקיונם.

ישראל
באפסע צי םתכבהאש
צעיר חייכני וגבה־קומה ניצב השבוע בכניסה
לקומוע ארמון־דוד בתל־אביב, ולחץ
בהתרגשות את ידי הבאים 20 .שעות קודם־
לכן, הגיע לארי (״מעשה במונית״) פריש
( ,)28 במטוס מארצות־הברית כדי להיות
נוכח בפתיחה החגיגית של סרטו הארוך
השני — עמוד האש.
המאורע של הפקת סרט ישראלי באורך
מלא אחרי שיתוק של שנתיים בתעשיית
הסרטים הישראלית היה מאורע חגיגי. אולם
המעמד היד, אפור. גם בהצגות בכורה
של סרטים זרים, דואגים המפיצים לשוות
לבכורה גטן חגיגי יותר מאשר שיט אנשי
חברת גבע-פריש להצגת סרטם החדש.
מכל שרי הממש,ה שהוזמנו והבטיחו
את נוכחותם, באו רק שניים, שר העבודה
ושר הפנים. מכוכבי הסרט נוכחו במקום
רק שניים, והאחד מהם לוארנס מונטיין,
קיבל את ההזמנה לבוא לפתיחה רק כשביקש
אותה, וגם אז ישב בקצה היציע.
את מקום החגיגיות מילאו נאומים יבשים
וחסרי תוכן של נציגי הממשלה, שניסו בכל
צורה של דיבור להבטיח אבל לא להתחייב
לשום דבר הקשור בתעשיית סרטים ישראלית.

כשלון. שעתיים אחרי־כן, כשנסתיימה
הקרנת הבכורה של הסרט, שוב עמד
לארי פריש, בנו של מי שהיד נשיא הסתדרות
ציוני אמריקה, שהפיק בארצו סרטים
דוקומנטריים בלבד, בפתח, ניסה לעקוב
אחר תגובותיהם הראשונות של הצופים. היו
אלה תגובות מעורבות ביותר.
כי עמודהאש (ארנוון־דוד, מרכז; תל־אביב)
עדיין אינו העמוד שילך לפני מחנה
הסרטים הישראליים ויורה להם את הדרך.
הוא אינו הסרט שאפשר יהיה להצביע עליו
כעל הצלחה בשטח בו נכשלו אחרים. אולם
התופעה המעודדת שבו היא שהוא גם
אינו כשלון מוחלט. אם לדרג אותו בין
הסרטים שנוצרו בישראל בעשר השנים
האחרונות, הרי שכמעט מכל בחינות הביקורת
הוא צועד, אם כי במרחק, אחרי גבעה
24 אינה ע1נה.
עצם הצלחתו של לארי פריש בסרט זד,
הוא, שהוא יצר סרט שאי־אפשר לבטלו
במחי־יד אחד ולהגיד: גרוע. הוא יצר סרט
הראוי לביקורת ושניתן לביקורת, ואפילו
תהיה זו קטלנית. ובתעשיית הסרטים הישראלית
עובדה זו כבר מהוה הישג.
מגרעתו הגדולה ביותר של הסרט היא
התסריט החיור והבלתי מגובש שבו, שנכתב
על ידי יצחק ניסנזון, חברו הצעיר והמזוקן
של לארי פריש, המופיע בסרט כצעיר הממלא
את מקומו של מפקד הנקודה שנהרג,
ועובד על ידי פריש עצמו.
במרכז התסריט עומדת נקודה עברית
מבודדת בנגב, בתקופת מלחמת העצמאות,
הניצבת מול התקפות המצרים ויכולה להם.
גיבוריו הם ששה אנשים, הצריכים להיות
שונים זה מזה בדמותם ובמניעיהם, שוני
שיצור את הקונפליקט הדרמטי של הסרט.
בקונפליקט משנה קיים גם מוטיב שלאהבה.
גיבורת הסרט (נחמה הנדל) אוהבת את
המתנדב האמריקאי (לוארנס מונטיין) שבא
למשק, מתעלמת מאהבתו של מפקד הנקו־

תאי תעשיה הפותרים

את בעיית האחסון של
Vפריטים וחלקים קטנים,
עם או בלי חלקי חבור.
סופאסלוט — זויתן המתכת
המנוקב הפותר את כל הבעיות,
מנצל כל ם״מ של שטח. אידיאלי
לאצטבאות לכונניות ול־

כל מיני מבנים אחרים.

מפעלי מתכת אשקלון נ.ע״מ
המשרד; הירקון 106ת״א טל;21964.
המפעל: אזור התעשיה אשקלון:
חיפה והצפון: ם .רחמני, יפו ;95
נתניה; ר. נדליה — ש. שטקל,
רה׳ רזיאל .9

שחקנים הנדל ומונטיץ ב״עמוד האש״
״מה נשמע גוססיסו*

העולם הזה 1120

^( T > g -r= tjn׳ ftc n g ׳Z ] n r t f
שחקנים יערי וזוהי ב,,עמוד״
הרוגים כמו בסרטי קאובויים

דה הצולע (יצחק שילד ).אליה. אלא ששני
קונפליקטים אלה מפותחים בחוסר כשרון,
נעלמים לגמרי על רקע תמונות המלחמה
והקרב עם המצרים, שהיו צריכים להיות
רק רקע, הופכים למרכז הסרט.
עקרב באמבטיה. מגרעתו הבולמת
השניה של הסרט היא הבימוי המבולבל
והבלתי עקבי. לארי פריש מתגלה גם כחסר
כל מושג בצבאיות ובתורת הלחימה. אפשר
להתפלא, שמשפע המומחים הנמצאים בשטח
זה בארץ, לא בחר לו גם אחד שיסביר לו
כיצד נלחם ישוב נצור בפולש, כיצד תופשים
עמדות קרב בצורה בלתי מגוחכת
וכיצד יורים ברובד. מאחורי מחסה. לא היה
איש כנראה שיסב את תשומת לבו ששלושה
טנקים הרוצים לצוד אדם בודד, אינם פותחים
עליו בד,רעשה קטלנית של תותחים.
לעומת זאת היו לפריש, כנראה, שפע של
יועצים בפסיכולוגיה. כי כמעט בכל מקום
כשקורה משהו, והצופה מצפה להתפתחות
העלילה, נפסקת רציפותה, ואחד הגיבורים,
שמראה כלשהו מעורר בו אסוציאציה, משתפך
בסיפורים, מגוחכים על פי רוב. כך
למשל, מעורר מראה הטאנק הבוער בלבו
של ניצול מחנה הריכוז (משד, יערי) זכרונו•
;,נוגים על כבשני השריפה במחנה.
כשנפצע לארי מונטיין הרי הזכרון הראשון
העולה במוחו, הוא ביקור סבתו בארץ ב־
,1938 וכיצד מצאה עקרב באמבטיה שלה.
חוסר האונים של פריש בבימוי מורגש
בעיקר בסצינות הדרמטיות, ההופכות בשל
גישה בלתי נכונה לסצינות מגוחכות. תמו״
נות האהבה בין נחמה הנדל ולוארנס מוג־סיין
ד,ן קפואות וקרות, וסצינות המוות
הרבות בסרט, כמו בכל סרט קאובויים הגון,
הן מצחיקות. כך למשל, כאשר נפגע יצחק
שילה במטח תותחי הטאנקים והוא מתפתל
גוסס על הקרקע, ניגשת אליו נחמה ושואלת:
מה נשמעז מישהו בקהל צעק: גוססים.
המשפטים נאנסו. משחקם של רוב
השחקנים נועד מלכתחילה לכשלון חלקי
משום שהיו צריכים לשחק את תפקידם
במקור בשפה האנגלית. שלא לדבר על
בך שהאנגלית בסי אורי זוהר נשמעת כאי־דיש,
ובפי נחמה במבטא צברי קיצוני, הרי
עובדה זו העמיסה על השחקנים מתח מיותר
הניכר בסרט. משום כך מופיע לוארנם »ונ״
טיין האמריקאי, שהוא דווקא השחקן הפחות
מקצועי מכולם, במשחק כנה ומשכנע. מאחר
שאינו צריך להקדיש מחשבה לשפה, הוא
מקדישה למשחק, ואינו אונם את המשפטים
היוצאים מפיו כשאר השחקנים.
אולם על מגרעות אלד, של הסרט מחפה
ההתקדמות הטכנית הרבה שהושגה בו בכל
השטחים. הצילום, הפיתוח, העריכה ודיה?״
לטה, עומדים על רמה מניחה את הדעת.
״באפס עצים תכבה אש״ אומר המשל הת״
ג״כי. צירו הטכני של הסרט הוא שסיפק את
העצים בגללם לא דעך עמוד האש. הוא
אינו אמנם עוד עמוד של להבה, אלא פס
של ניצוצות, אולם הוא סרט שיכול להיות
העולם הזה 20ה

מוצג בכל מקום בעולם כסרט משנה, ושאז-
רחי ישראל, למרות ביקורתם עליו, אינם
צריכים להתביש בו וצריכים לראותו.

סרטים
בז כו ת הו א ב׳ ם
על אנשים וזאבים וירח, תל-אביב;
איטליה) — היא מלודרמה רגילה ביותר שרקעה
המיוחד הופך אותה לסרט בלתי רגיל.
את הרקע מד,וים כפרי האלפים האיטלקיים
המכוסים שלג ברוב עונות השנה, ושזאבים
טורפים משוטטים בפסגותיהם, מתנפלים בה־ציק
להם הרעב על עדרים וכפרים.
אל כפר מעין זה, החרד מפני הזאבים,
מגיע צייד זאבים ותיק (פדרו ארמנדיז) המקודד,
לצוד זאב ולזכות בפרס כספת יחד
עם אשתו היפה (סילבנה מנגנו) הוא טומן
מלכודות לזאבים, אורב להם יום וליל. אותה
שעה מגיע לכפר צייד זאבים נוסף (איב
מונטאן) ,צעיר יהיר ונואף שציד הזאבים
עבורו הוא אמתלה בלבד לציד נערות•
בקרב עם הזאבים מתגלה מונטאן כעצל
וחסר נסיון ואילו ארמנדיז כמנוסה וכאמיץ.
אלא שבסופו של דבר נטרף ארמנדיז על
ידי הזאבים, ומונטאן מצליח לפגוע בזאב,
לזכות באהדת הכפריים ובמתנותיהם. במקום
לקחת את הפרסים לעצמו, חולק אותם מוג־טאן
עם מנמו היפה, בתקוה שהאלמנה
תחלק עמו את מיטתה.
האישיות קודם. יחד עם המנגנו נודד
מונטאן בין הכפרים כשגוית הזאב שהרג
תלויה על עגלתו, ואוסף את מתנות האיכרים.
אבל מנגנו, המקדישה את עצמה לבנה,
נמנעת מלחלל את זכר בעלה, מניחה למוני
טאן ליפול ברשתה של צעירה כפרית עשירה,
הרוצה להנשא לו. ברגע האחרון מתחרט
מונטאן, מעדיף את אישיותה של סיל־בנד,
על כספה של מתחרתה.
על רקע של תמונות נוף לבנות מרהיבות,
של צילומי הוזי אוטנטיים, הופכת עלילת
האהבה השיגרתית למעין אגדה פיוטית. אולם
גיבוריו האמיתיים של הסרט הם הזאבים,
ולא אלה שבתוך הגברים.

ת שב ץ 1120 mn A ia n
מאוזן .2 :אל
יוני! .8בנו של
המן ; .9צורת
התישבות 13
חלקה העליון של
הרגל! . 14 חדר
צר; . 15 כורסה;
.16 תל־שממה ;
. 17 אסיפה; .18
מפעל טכסטיל ;
.20 בית הצפור;
.21 אהרון, אחי
משה; .23 בעל
כרם ; .25 מחוז
במצרים הקדומה;
.27 לוח ; .29 בת־קול
; .30 חנות
למוצרי אופנה ;
.32 דרכם זורם
הדם; 34 יסוד
כימי ; .35 מידה ;
.36 מלך החיות; .37 פאר, ללא סוף;
.39 מקל ; .40 חצי פרסה ; .4 1מאתיים
ועשר! .42 עוף טורף; .43 שיירת
אניות; .44 סכין; .45 קבוץ בכביש
עפולה—עין־חרוד.
מאונך . 1 :עתון יומי; .2יתד,
ללא סוף; .3מושב האפיפיור; .4
הגבול המערבי; .6עני; .7בירת
בולגריה! .8אות הנצחון! .9טהור;

.11 בלי ספק! .12 מצרך הפקידים;
. 18 עיר בלגית; .19 תקות־שוא; .21
בית תפילה נוצרי! .22 יו״ר הכנסת;
.24 כוכב לכת ; .25 שבט ; .26 מראשי
היעקובינים ; .28 פרא ; .29 גוף שלי שי,
רבים; .31 התחברות שתי נקו דות;
.33 אחד מחדשי השנה; .34
סופר אמריקאי ; .38 קואופרטיב לתח בורה
; .41 לתעשית פקקים ! .43 סמל
האיטיות.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ -לראותם•
שתי פנים לראי ( הו ד, תל־אביב)
— האם היופי משפיע על גורל האדם? זו
הבעיה המרכזית בסרט רב בעיות של אנדרי
קאייאט. בורוביל, מישל מורגאן.
• יעקובובסקי והקולונל (אלנבי,
תל-אביב) — דני קיי פורט זה השבוע העשירי
על נימי הלב היהודיים, בהוכיחו עד
כמה הוא עולה על קולונל פולני.
• הרוח היא פראית (אורלי, זויפה)
— ויותר פראית ונפלאה — אנה מניאני.
• מונפטי (רון, ירושלים) — רומי
שניידר כמלודרמה עשויה בטוב־טעם.

המזכירה הפרטית

אילו היו מגיעות הנשים ארוזות בבקבוקים, הי•
צריפים להדביק עליהן 5700 תוויות שונות, בך,
על כל פנים, סבור ההומוריסטן האנגלי הראלד
פדוי. המתכונת היסודית מתבטאת בציור מימין,
המראה את חוה במערומיה, ללא תוספות .״אבל,״,
אומר פרוי ,״אל תתן לתוספות להטעותך.
העיקר במבנה האשה אינו מה שרואים בחוץ[
הוא בתוכה.״ כעמוד זה מובאות כמה מן ההם־
*אות המקובלות יותר של כת חוה. ראה, הזהרתיך!

גורבת גרבי הניילון היקרות ביותר, חצאית
שחורה צרה, חולצה גברית לבגד, מסחררת,
שערה קצר ומסודר, והיא מרכיבה משקפייב
מלוכמנינז שטניים. היא ramלער,0״2ליז.

יקירתי, ואז, נשוחח עליו.״ אחד־אפס
לטובתך. אולם, אם אפשר הימנע מוויכוחים
והתרכז בנשיותה. חשוב על תסרוקות חדשות
בשבילה. אמור לה שהיא איננה מנצלת
כראוי את הופעתה. אמור :״תיראי הרבה
יום 3לי המשקפיים.״

אוכדת־העצות
אינה יודעת דבר. היא זקוקה לתבונתו אפית
לו בדברים הקטנים ביותר (״איך מטגנים את
הביצה — שוברים קודם את הקליפה?״) מסכנה,
לא מסוגלת להדליק גפרור מבלי להבעיר
את הבית כולו• זקוקה לכבאי צמוד,
מבין?
הטיפשעשרה חומר משעשע למדי, אם כי קיימת סכנת
טביעה בים של פיטפוטים, למי שמבלה
איתר. יותר משעה קלה. גם המחיר לא
מבוטל. קו־הפעולה המוצע במקרה זה :״אקח
אותך למקום שבטח לא ראית אותו מימיך.״
המקום: מזנון הנהגים בשיק הירקות.

מאטא הארי

הדוגמנית

בת השכונה
מוטה ללכת לכל מקים׳ בתנאי שזה לא
הזול ביותר. כשהיא מתבשמת, זה מריח בקוטר
של עשרה מטרים. כשהיא רוקדת, זד,
מפריע בקוטר של 12 מטר

מוכנה לגלות את כל סודותיה לאמן שידע
להסיר ממנה את צעיף הצניעות. משפט כמי
״אבל אצל נורית זה לפחות 86 סנטימטר,״
יעזור הרבה בכיוון זה. מעניינת במיוחד היא
דוגמנית הציור, המדגימה בפני צלמים, אמ־נים
שונים׳ עוגבים זקנים׳ עוגבים צעירים
וכר. מה שהיא מדגימה, כל אחד יודע. בקשר
לכך קרה לא מזמן מקרה של צייר
שהזמין אליו דוגמנית. היא התפשטה ובמשך
16 שעור, רצופות שינתה את זוויות הדגמים
שלה לפי הדרכתו הצמודה של הצייר. לכפוף׳
הלכה לראות את היצירה: זה היה ציור
של שתי קוביות קטנות המודבקות לקוביה
גדולה. הבחורה זיכתה אותו בסטירת־לחי.
כך שאיי לצפות מכל דוגמנית שהיא באמת

תתמצא בענייני אמנות.

היא שוב תחפושת אחרת: פיית־עישון ב־אירך
של חצי מסר, מכנסי קטיפה הדוקים,
החולצה השחורה בעלת המחשוף התהומי
ומשפטי־האהבה הרקומים עליה ביפאנית.
כוונתה לשכנע אותך שהחיים אתה יהיו הרפתקה
אחת גדולה׳ משהו כמו רומאן ועיר.
מן הסוג הזול, כמובן.
הפקידה גורבת גרביים עבות, לובשת חצאית טוזיד
שאיבדה את צורתה מרוב ישיבה, חולצת-
שק ללא־גיהוץ, שערה חסר צורה והיא
מרכיבה משקפיים עגולים בעלי מסגרת
עבה. היא לוקחת לפעמים עבודה להדפסה
בבית והיא טובה להדפיס בבית.

עקרת הכית
פורשת את רשתה לרווק העייף, החולם על
חיים שלווים ומסודרים. היא יודעת לגהץ
ולבשל, מנקה בחריצות כל כתם מעניבתי.
היא נותנת לך להבין שהיא תהיה לך משרתת׳
טבחית, אחות־רהמניה (על השרות הד,
ו א לא תדבר, זה מובן מאליו) אם רק
תשאנה לאשה.
הנימפה איננה חייבת להיות דווקא בעלת זנב־דג• היא
יכולה ללבוש — וגם לובשת — צורה של
בחורה נורמלית. אבל אפשר להכירה, כי
איפה שהיא נמצאת שם נמצאת הבטחה
שלא קוישע ס ^ ^

האשה המנוסה
היא זו שכל העניין אצלה ספורט. גישה
כללית אליה :״נראה אם יש לך דם!״ השא-י
תלוי בכמה דם יש לך.

הבובה ׳לה
אינה מתבגרת לעולם: צמות, דובון, והיא
נורא אוהבת להתפנק :״אתה חושב שזה
נירא לא יפה לאכול שוקולד במיטה?״

אימנת הקש
היא עושה את כל הסידורים. היא לוקחת
על עצמה את כל הסיכונים. עליה לחשוב
מהר כאשר יש צרות. הדבר היחיד שעל
הזק לעמוד על המשמר הוא אם אין אלמנת
הקש מתכוזנת להתגרש מבעלה.

האלילה

האינטלקטואלית
אל תתן לה להתחמק עם להטוט ישן זה.
החזק בפילוסוף גרמני מתחת לשרתלך והכה
אותה ביו כאשר היא מתחילה להרצות לך
על קירקגאארד. למד בעל פה משפט זה:
״על כל פנים, הלמנשתאנץ הוכיח מעל לכל
ספק שקירקגאאדד היה אי הוגה עלוב או
שבבוזנה תחילה סילף את הנחותיו כדי
להצדיק את הארגומנט שלו.״ אס היא אומרת
שמעולם לא שמעה על הלמנשוואנץ,
אמור בהכרת ערך :״היא• אותו בעיון,
הספורטאית גאה מאד בהישגיה וביכולתה הגופנית. אפשר
להתחיל אתה כך :״לא הייתי מעז ללכת
נגדך בהתחרות האבקות, היית בטח מפילה
איתי.״ היא בטח כך.

הן נקראות כך משום שהן גבוהות מעט
יותר מאשר הרתק השואף. הבעיות בהן
נתקלות האלילות הן ברוב המקרים פסיכולוגיות.
אשר, גבוהה רוכשת לעצמה הדרת
כבוד שקשה לנער אותה אפילו באותם
רגעים אינטימיים כאשר היא מיותרת בהחלט.
הדרך הטובה ביותר היא להשכיח לה
את העניין באורח זמני. אמור אז :״האם לא
נוח יותר לשבת ככה באפלולית?״ היא
מסוגלת אפילו לומר לך, נוכח יחם כזה:
״אני מרגישה כל כך קטנה בזרועותיך!״

נערת הזוהר
מכירה את כל העולם והולכת לכל המקומות•
״אתה יודע. רק עכשיו אכלתי צהרים
עם השגריר ההוטנטוטי. תהיה מותק ושחרר
לי את הכפתורים. אני צריכה להחליף אה
השמלה. השגריר הנאפוליטאני מחכה לי ל-
ארוחת־ערב.״ אל תעזור לה. שתצא בעצמה
מן השמלה, ואתה הסתלק נזהר הביתה. השגריר
הלוקסמבורגי מחכה לך לפייף אי