גליון 1121 מתאריך 25 במרץ 1959

פ טו ר מ חו בתהבט תון!

ם כתבזם

מו ר ך הראשי:
אגרי»בנר>•

רצח העליה
מתי תרפו מלדוש בעניו מלווה העליה,
ומתי תחדלו להתגרות בלשו! שנונה וחריפה,
התנרות בה אתם משרתים בעצם את המשטר
הנוכחי? אמנם פעלכם כביר הוא, אד לא
יכירנו מקומו במדינה של אנרכיה וחמס,
כי איש אינו שומע ואינו מני ב על מה
שכותבים.
יוסף אסולין, אשקלון

ראש המערכת:
שלום כחו
עורך משנה:
דוב איוזז

ב;/׳ו 1א סגיבן•
רחוב נליקסון» ,8תל־אביב, טלפון ,26765
ת. ד .156 .טען לטבראים , :עולוזפרס״.
המוציא לאור: העולם הזח בפ*ם.
דפוס משח טהס מע*ס, ת״א, טל.51139 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
חספרכת אימה אזזראית לתוכן המודעות,

העתון

הנקרא

כמוך וככל אדם נורמלי אחר, איני אוהב
אנשים הנדחקים אל ראש־התור ליד קופת־הקולנוע.
איני אוהב נכבדים למיניהם, המנפנפים
בתעודות שונות והנעשים אל
הקופאי בחיוך אווילי של חשיבות. גם
איני אוהב אנשים המקבלים את שרותי־הזולת
בהגהה, מבלי כל סיבה סבירה•
לכן הופתעתי לקרוא חוזר של אגודת
העתונאים בישראל, מלפני שבועיים, בו
נמסר לחברים כי הושג סוף־סוף הסדר עם
בעלי בתי־ד,קולנוע. מהיום והלאה שוב אין
העתונאים חייבים לסבול כיתר בני־התמותה.
לפי הסדר זה, יוכל כל עתונאי להזמין
טלפונית שני כרטיסים לכל הצגת קולנוע,
במחיר מוזל של 800 פרוטה.
שים־לב — הדבר אינו נוגע למבקרי־סרטים
או לעורכי מדורי קולנוע, המצויירים
ממילא בתעודות מיוחדות אשר מקנות
להם כניסת־חינם לכל סרט. כי לגבי אלה,
אין הביקור בקולנוע בחזקת תענוג. המדובר
בסתם עתונאים. ואני מרשה לעצמי, בכל הנימוס
החברי, לשאול כמה שאלות בנידון.

שאלה מם׳ : 1למה זה מגיע לנו?
טוראי בצה״ל, המשתכר 15ל״י לחודש,
משלם עבור כרטיס קולנוע מחיר של 825
פרוטה. ואין זה מחיר־הנחה, אלא מחירם
של מקומות רעים, בשורות הראשונות באולם.
כתב מתחיל משתכר, לפי תעריף אגודת
העתונאים, משכורת־מינימום של כ־ 350ל״י
לחודש, אם הוא הזק. זוהי משכורת אשר
80%מאזרחי ישראל — צרכני העתונים
והנושאים לכתיבתם — אינם מעיזים אף
לחלום עליה, גם כשיש להם כמה ילדים.
אם כן, מדוע זה מגיע? מה מעמיד את
העתונאי מעל לציבור אותו הוא צריך לשרתי
מדוע לא ישלם העתונאי מחיר מלא?

שאלה מם׳ :2מדוע הסכימו בעלי הקול־נוע
לסידור זה?
נניח לרגע שבעלי־ד,קולנוע לא נאחזו באופן
פתאומי באהבה עזר, ובלתי־רציונלית
לעתונאים. איזו סיבה אחרת תיתכן?
איני רוצה לשער כי פעל כאן רצון לשחד
ציבור בעל־השפעה, שימנע, למשל, מלמתוח
ביקורת על הסדרים הפגומים, האדישות
וו־,רשלנות הפוגעים עדיין בהנאת המבקר
גבתי־קולנוע כד, רבים. או שיתמוך, למשל,
בדרישות החוזרות וד,נשנות של בעלי־הקול־נוע
מן הממשלה, בענין מתן רשיונות
חדשים, קביעת מחירי־הכרטיסים ומסיר,ם.
איני רוצה גם לשער כי פעל כאן הפחד
מפני ציבור העתונאים, מעין מחשבה: אם
נסרב להם, מי יודע איך ידפקו אותנו?
אולם אם כל זה אינו נכון — נשאר
הענין בגדר תעלומה•

אני רוצה לעורר כאן בכל הרצינות את
בעית המוסר העתונאי•
העתונאי הוא בעל השפעה רבה. הוא
מופקד על מכשיר בעל כוח אדיר.
זוהי אחריות גדולה. אין היא צריכה להוביל
אותנו בכיוזן של^מחשב טוטאליטארי,
בנוסח חיים כהן, של הטלת פיקוח ממלכתי
(היינו: של מפלגת השלטון) על העתונאי.
אבל היא צריכה להמריץ אותנו לפקוח
את עינינו ולמתוח על עצמנו ביקורת עצמית
לפחות כחומרת־ביקורתנו את הזולת.
לא יתכן כי ציבור העתונאים יקבל
זכויות־יתר מקבוצה של אינטרסנטים —
פן יערער הדבר את אמון הציבור. לא

;ורך כיתוב:
סילבי קשוז

;ורך תבנית:
יעי בלם המערכת:
אריה?רז

כתב בניר:
אלי תגור

חברי המערכת:
גונשה בר־רייו, שייע נלור. לילי גלילי.
דויד הורוביץ, רותי ורד, אברהם הרמוז.
יוטה אבו־חמרי. אביבה סטו, עמום עינו.
שלמת ערו.

במדינה

ביותר

יתכן לקבל כרטיסי־הנחה מבתי־קולנוע, ולא
יתכן להסכים כי שחקנים, המרוויחים את
לחמם בקושי בזיעת־אפם, יערכו הצגות־חינם
לילדי־עתונאים.
כי אדם בעל רצון רע יוכל לחשוב,
חס־וחלילה, כי זהו ניצול עמדת־כוח ציבורית
למטרות פרטיות.

אפשר היה לשתוק, אילו היו אלה תופעות
בודדות. אולם הן מייצגות תהליך
מדאיג, אשר מוטב לעתונאים האחראים.לתת
עליו את דעתם.
עתונאים מטיילים בעולם על־חשבונן של
קבוצות־אינטרסנטים, אשר העתונות נדרשת
לדוזח באופן אובייקטיבי על מאבקיהן. וזה
אינו בריא.
עתונאים בעלי משכורות שמנות למדי,
מכהנים באותה שעה בקציני יחסי־ציבור
של מוסדות ציבוריים ופרטיים לרוב, עורכים
כתבי־תעמולה ומקבלים בצורה אחרת
משכורות שניות והענקות מגורמים אשר
העתונות חייבת לדון על מעשיהם באופן
אובייקטיבי. אמנם נתקבלה פעם החלטה
נגד נוהג פסול זה, שלא בוצעה מעולם.
אולם חברה השוברת עתונאי בעל־שם
כ״דובר״ שלה, האם ייפלא הדבר אם היא
מקווה, בסתר ליבה, כי העתונאי הזה ינצל
למענה השפעה וקשרים שמקנה מקצועו?
בקרב העתונאים עצמם מתהלכות שמועות
מוזרות על כך שעתון פלוני השמיץ מפעל
מסויים, מפני שאותו מפעל שכר עתונאי
של עתון מתחרה כדי לנהל את יחסי־הציבור
שלו. אני מקווה שזו שטות — אולם איר
נוצר מצב בו שמועות כאלה מוצאות מאמינים?
מה היינו אומרים אילו נודע לנו כי
ציבור השופטים, למשל, מקבל הנחה במו־עדוני־לילה,
או שמותר להם לעבוד כיועצים
של חברות מסחריות?

להאשים את ב דגו ריו! ושותפיו כי יזמו
את הפירסומת העצומה סביב העליה (העולם
הוה ,).m oרק כדי לגרום בעקיפי! להפסקתה,
זו אינה רק האשמה מאקיבלית, אלא
נם חלוקת מחמאה מיותרת. איני מאמי:
שהם מוכשרים עד בדי .T
•5משה, היפה;
. ..מנהיגי מפא״י מוסיפים חטא על פשע.
אחרי שגרמו בפיטפוטיהם היוהרניים לרעים
שהביא להפסקת העליה, הם שוב פותחים
בצעקה: תפסו את הגנב לא הנאומים
הפסיקו את העליה,״ אומרים הם ,״אלא
הפרסומת שעשו לה העתונאים הזרים שנהרו
לוינה לכסות את נהירת העולים מרומניה.״
יש לי שאלה למנהיגים אלה: מי שלח את
עתונאי העולם לוינה על־מנת לכסות את
בוא העולים? כלום לא נעשה הדבר ביזמתה
של ממשלת ישראל? כלום לא שלחה המגבית
הי הודית המאוחדת על חשבונר, עתו־נאים
אמריקאיים לוינה על־מנת שיכתבו
כתבות אשר יגבירו את זרם התרומות?
כלום לא שלחו בארץ עתונאים ישראליים
לוינה לאותה מטרה? מוטב על כ! שיפסיקו
להשתמש בתירוץ טפשי זה שרק מגביר
את אשמתם.
ד. א ,.תל־אביב
העברית אינה מכירה את המילה פינטז,
המופיע במאמר רצח העליה. אדרבא, היא
סולדת ממנה ומשכמותה. בעברית אפשר
ללהג ולדמדם, לגבב דברים ולטוח טפל.
לפנטז אפשר רק בעגה המונית (סלנג)
שאינה מקדמת את הרינסאנם התרבותי ה•
נבטף ואינה מקילה ע? המועקה והמחנק
מהם נמלט עמוס קינז.

ראובן קריץ, הולדה

עדים כיער
מצאתי את כתבתו של שלום כהו על
פועלי הדחק (העולם הוזז U120 מאלפת ומקורית.
כתבה זו העלתה בזכרוני את כתבו־חיכם
הגדולות על נושאים כמו נבי ת כספים
באמצעות תרומות למען מוסדות, שאיש
אינו שואל לשמם, וכז את יומו של העני
כפי שהשתקפו בעיני חברי המערכת ששחקו
את התפקידים הראשיים. מה שמעניין אותי
לרעת הוא, מי הוא שידע על הופעתו של
שלום כהו באותו יום גשום וקודר בלשכת
העבודה, על־מנת לצלמו כשהוא מגיש לפקיד
את הפתק?
אליהו אמיר, טבריה
צלם המערכת שליווה את פועלי הדחק
לצורך צילומים מבלי שיזהה את שלום כהן
בחברו.
סוף־סוף עושים אנשי העולם הזה פעולות
חיוביו ת לבניו האריל ונוטעים עצים ביערות
הקרדווקיימת.
ברוך שביב, תל־אביב
כתבתו של שלום בהו על פועלי הדחק,
חושפת עולם חדש ובלתי טוכר כמעט לתושבי
הארץ הותיקים. אני סבור שטוב
יעשו הקוראים אם אחרי שיגמרו לקרוא
כתבה זו, יצאו בעצמם לעבוד יום יומיים
במחיצתם של פועלי הדחק, ואז יכירו יותר
טוב נם את ישראל האמיתית, השונה
מכפי שהיא נראית ברחוב דיזננוף או בחני נות
העשור באילת.
א. ברוך, תל־אביב
קראתי בעתו! שלכם כותבים שפועלי דחק
לא עושים עבודה טובה, ישנים יו מו שצריכים
לעבוד ומנצלים את הכסף של המדינה.

יבוא העתוז הנכבד שלכם לעבור אצלנו
ויראה איד מוציאים לנו הנשמה עד שמקבלים
הכסף, שלא שווה אפילו חצי
העבודה.
עקיבא נג׳אר, באר־שבע

לא כדיוק
ברצוני להפנות את תשומת ליבכם, במקרה
ולא השנהתם בבד, שיושב ראש הכנסת החדש,
ד״ר נחום ניר, אשר הופיע בשער
עתונכם כאשר נבהר (העולם הוה A i m
מיהר לסטות ם! הדרד הראויה ל ה תנ הנו חו
של יושב־ראש הכנסת. ביום החטישי שעבר
הוא היה הדובר המרכזי באסיפה טטעב
תא הפקידים של אחה״ע— פועלי־ציוו בתי-
אביב. לפי מה שנכתב ב״למרחב״ דנו בסו:־
המסיבה כדרכי הפעולה לבחירות בהסתדרוה.
אפשר היד, להשתתף בשמחתכם כאשר לא
נבחר יושב־ראש חדש לכנסת טטפא״י;.־אד
יוסף שפרינצק המנוח היה על־טפלנתי, בס־שנכתב
בהעולם הזה. ומר, צריר, לדעה׳,
להיות גם נחום ניר.

שמעון צרפתי, תל־אביב

שירות חוכה
קראתי בעניו רב את מאמרכם על עלילות
יעל דייו (העולם הזה ) U19 והתפלאתי
עד מאוד, שדוקא עחונכם היודע את הפרטים
הנכונים אודות יעל, מצא לצאת במאמר-
הגנה מאיו כמוהו. ומדוע, האם משום שבולם
מנסים להשחירה או מיפום שזו הזדמנות
להכות באלוף? אשר ליעל עצמה,
מדוע. עליה להכחיש שזו אינה אוטוביואו־גרפיה?
הקטעים שקראתי ער כה הם אוטו־ביאונרפי
ה מצויינת של יעל דייו, וחסרים
רק אותם הפרטים הקטנים שרצוי שהקהל
הרחב לא ידע אודותם בדיוק. יעל, בידוע
לבם, היתר, בדיות באותו נוער חלוצי שידע
לדבר ולא להנשים.
אולם המרגיז בכל הפרשה הוא שיעל
מוציאה לעז על שרות בנות בצה״ל, בד
נראה הדבר למי שרק היה בבסיס הטירוניות
של צה״ל. וחבל שדווקא בתו של: ה־רמטכ״ל
לשעבר, שהיא ללא ספק נושפנקא
מספיק רשמית בחוץ־לארץ, היכז שלא ידועים
מעלליה האמיתיים, דווקא היא המספרת
לעולם הרחב על שרות הבנות בצה״ל. שלא
לדבר על בר שיעל שירתח בצה״ל הרבד
פחות מששירתה בצבא האו״ם או הקורפוס
הדיפלומטי.
הנכון הוא שיעל פקחית בצורה בלתי
רגילה, אבל הבזה סניא? האם תפקידנס
לעודד נערות מסמר, של יעל ריין?

אחת משישים הבנות בצריף הגדול של
אריאל רון בצה״ל, דינר, לוין, ירושלים
.קראתי את טאטרכם על ספרה של יעל
דייו, ואני חושב שנישחכם העי אובייקטיבי
ת בהחלט. אבל זה שאתם כותבים שאת
בעיודהלשוז, בה נבתב י הספר, אפשר היה
למנוע, זה לא נכון. לתרגם היתה צריכה
לאנגלית ולא לעברית. אני לא קורא לזה
יציאה לחברה קוסמופוליטית בארצות המערב,
אני קורא לזה סנוביזם פרובינציאלי,
יש הרבה עמים קטנים שארצם היא קטנה,
ושפתם ותרבותם היא דלה. לטרות זאת
צעיריהם ׳יוצרים בשפתם ובונים את תרבותם.
ולבסוף בקשר למסקנה הכללית שהגעתם
אליה. ואני שואל, האס אפשר להצדיק
את הכל, את העריקות והבריחה
מהחזית? כי מה שהצעירים מסוגה של יע־1
דייו עושים זה לא.מרד, אלא עריקות.
חייל לשעבר, תל־אביב
כ ל הכבוד ליעל דייו ולו רק ביעל
אומץ ליבה לפרסם פרטים הנונעים באישיותי
של אחד האישים הפופולריים ביותר
בעולם.

שבתאי קדוש, חיפה
כר הייתי
רוב מהומה על לא מאומה
מגדיר את הסערה שקמה סביב ססרה של
יעל דייז. יש לי ספק רב, אם היה שמה
של המחברת שם אחר מאשר שמה של יער,
אם מישהו בכלל היה מביט על הספר.
צ. רינת, תל־אביב:

לפני חודש נידונו שלוש צעירות ישראליות כעזה להמש שנות
מאסר על הסתננות לשטח המצרי, אחת מהן היתה אהובה
דגנית, שעתונאי מצריים כינוה בתואר ,,המרכלת היפהפיה״.
בשנים האחרונות לפני שהסתבכה בהרפתקה זו, כתבה אהובה
יומן על קורותיה ולבטיה, העומד להתפרסם ב״העולם הזה״

והגה>0ל אהובה
הוא מיסמד אנושי המעורר למחשבה -וידויה של צעירה,
בת משפחה ירושלמית מכובדת ממוצא כורדי, פקידה במשרד
ראש־הממשלה, מועמדת לקצונה כצה״ל, אשתו של קצין צנחנים
שהתגרש ממנה, צברית המעורה בארץ שהתדרדרה בהדרגה
מחיים מסודרים לחברה מפוקפקת -עד שהגיעה להרפתקה
שיצרה תקרית בינלאומית.
בפרסמו יומן זה, מקווה ״העולם הזה״ להפנות את תשומת־הלב
הציבורית ללבטי חלק מסויים של הדור הצעיר, שהתדרדרותו
מסבנת את עצמו ואת המדינה.

העולס הזה 1121

lIT J il

ף אש הממשלה ושר-הכטחון, ש!
הוא גם שר־החוץ ושר־כל־דבר־אחר,
יכול להתהוות עם מיטב הקוסמים בעולם.
לא פעם הוא מכניס לכובע־הטמבל החלוצי
שלו סמרטוט בלוי, ומוציא מתוכו בתרועת-
נצחון שפן גדול ושמן. לרוע־המזל אין שפן
זה ניתן לאכילה או לכל שימוש אהר.

וחומים שאין להם עיסוק דחוף, והמוכנים
בהחלט לטייל לישראל ולבלות בה על חשבון
הזולת. הם אפילו יביאו לתופסי-הכלבים
הישראליים את ברכת עמיהם, בתוספת דברי
הערצה והתפעלות. אולי יבוא אפילו סגן־
תת־שר־הג׳ונגל של ליבריה. הצפון־מערבית.
קול־ישראל יוכל לשדר את הדברים בשבת
בצהריים, להנאת אזרחי־המדינה הזקוקים
ביום זה למנה בריאה של ידיעות טובות.

היו ימים כאשר חזר ראש־הממשלה על
דברי בלעם המנוח. הוא הכריז כי אנו ״עם
לבדד ישכון, ובגויים לא יתחשב.״ גורל אכזר
דן אותנו, כדבריו, לחיות כל ימינו ללא
ידידים וללא שותפים. היתד, זאת תורה
נוחה מאד, והיא הפכה מראש את כל כשלמות
מדיניות־החוץ הישראלית להגשמה
עילאית של רצון האלוהים.
אולם ראש־הממשלה, למרות 73 שנותיו,
אינו דורך במקום ואינו קופא על שמריו.
אדרבא. מדי פעם הוא מתקדם עד כדי
אמירת ההיפך ממה שאמר יום לפני כן.
ובכן, שוב איננו עם בודד. גורלנו השתנה,
הודות לחסד אלוהים וכשרונה הפלאי
של ממשלתנו. אין לנו ידידים? אין לנו
שותפים? הקץ להשמצות! המצב הפוך :״טובי
המנהיגים הצעירים המחוננים והמסורים
לעמם בהודו, ביפן, בוויאט־נאם, בקמבודיה,
בלאוס, בציילון, בבורמה, בניגריה, בגאנה,
בסודאן הצרפתית, בחוף השנהב, בטנגאנייקה
ובעוד מדינות חשובות ובעלות משקל רב,
שבמתכוון איני מונה אותן,״ כל אלה נמשכים
לישראל.

אין בל רע באירגון טיולים המד
ניים של צעירים אסיאתיים ואפ־ריקאיים
לישראל, על חשבון התורמים
בברוקלין. טוב שבמה
מאות צעירים אפרו־אסיאתיים
ידעו בי קיימת ישראל, וטוב שמאות
אלפי צעירי ישראל ידעו
בי קיימת אפרדאסיה. אולם הדבר
מתחיל להיות מסובן כאשר מנסים

השבוע הזד על להטוט זה, להנאה
כולנו.

גם זו לטובה. אולם מכאן מרחק עצום עד
להתפארות הנלהבת של ראש־הממשלה,
כאילו המוני אפרו־אסיה צובאים על שערינו
וקוראים ״הידד!״

^•נאום ככנסת יכול חבר־ממשלה, וגם
ראש־ממשלר״ להפריז קצת בהישגיו.
אין זה חורג מכללי המשחק. כל עוד הנ!אם
עצמו יודע כי דבריו אינם רציניים, וכל
עוד ידוע הדבר למאזינים, אין כל רע בכך.
אולם מדברי ראש־הממשלה באותו נאום
מתקבל הרושם המדכא שהוא מתכודן לדבריו
ברצינות גמורה. הוא העמיד פנים כאחד
המגלה תגלית. הוא הכריז על עצמו כעל
נביא השיחרור האפרו־אסיאתי :״איני יודע
איש המחשיב יותר ממני עמי אסיה ואפריקה.
השתחררות והתעצמות עמים אלה
היא, לדעתי, המאורע המרכזי, הגדול והמכריע
של המאה ד,־.20״

מבצע־סיני הוציא את ישראל אל
מחוץ למחנה. בל אדם אפרו•
אסיאתי יודע בי ישראל פעלה
כשותפות עם שני העמים הקולר
ניאליים המאוסים ביותר באפרו-
אסיה, הצרפתים והאנגלים. בל
עמי אפריקה ואסיה הצביעו אז
נגד ישראל. כי המבצע היה ונשאר
תועבה בעיני בל אדם שחור
ושחום. ואם כן־גוריון אינו יודע
זאת, הריהו חי על הירח.

ההישגים שהושגו היו צנועים,
והם לא הושגו כאמצעים פלאיים.
חלק מהם היה רציני, וחלק כלתי-
רציני בהחלט.

אם יהיו לאגודת תופסי־ד,כלבים בתל־אביב
מאה אלף ל״י מיותרות, תוכל לארגן
סמינר בינלאומי לתפיסת־כלבים. אין כל
קושי למצוא בניגריה ובקמבודיה, בקונגו
הבלגית ובציילון, מאה צעירים שחורים

ראש־הממשלה צודק באמרו, כי זאת תהיה
המהפכה העיקרית של המאה .2071 תהיה
זאת מלחמת־איתנים של שתי יבשות מתעוררות
נגד שליטי האתמול. נגד אפריקה
הדרומית, הגזענית, נגד הבריטים בקניה,
ברודזיה, בארץ־ניאסה, באוגאנדה ובטאנ־גאייקה.
נגד הצרפתים באלג׳יריה ובכל ארצות
הסודאן. נגד הבלגים בקונגו. נגד ההולנדים
באיריאן. נגד הספרדים בחוף האטלנטי
והפורטוגאלים בגואה ובמוזאמביק.
נגד האמריקאים בכל מקום שהם ייאלצו
לתמוך בבני־בריתם האטלנטיים.

* %פשר להתחכם עם 119 עסקני־מפלגות
בכנסת. אבל אי־אפשר להתחכם
עם מהפכה עולמית. כאן דרושה הכרעה,
לכאן או לכאן.

הוקוס־פוקום — איזה תמונה מקסימה!
כמה נחמד לחשוב שאנחנו כל כך נהדרים,
עד כי איש אינו יכול לעמוד בפני קסמינו!

•פני שננעץ את שינינו בשפן זה, הבה
/נגיד כמה מלים טובות. כי יש מה לשבח
בשטח זה.
ממשלת ישראל עשתה כמה פעולות חיוביות,
מעין גישושים ראשונים לעבר אפריקה
המתעוררת. היו אלה העלים הירוקים היחידים
שצמחו בשנים האחרונות על העץ היבש
של משרד־החוץ.

זה החלק הרציני. החלק הבלתי־רציני
הוא אוסף הסמינרים היורדים
על ישראל לפרקים. אין קל
מלארגן סמינר בזה. דרוש רק בסף.

זוהי חזית צבעונית, והיא אנטי-
אירופית. מלחמת־השיחרור שלה
נגד הגזע הלבן טרם נגמרה, אלא
נמצאת בעיצומה. שטחים אדירים
באפריקה, ושטחים חשובים באסיה?
עודם מהביט לשיחרורם מעול
כובשים קולוניאליים-ובל החזית
האפרו־אסיאתית האדירה רואה
את עצמה שותפת לתהליך זה.

איפה תעמוד ישראל במאבק

הנה השפן יוצא מן הכובע. ישראל
-מרכז עמי אפריקה ואסיה !
ישראל -המנהיגה הפוליטית וה־חברתית
של שתי יבשות ! ישראל
המורה הדגולה אשר עמי ה מחר עולים אליה כרגל בחרדת•
קודש !

הפעולה הרצינית נעשתה בשטח הכלכלי.
ישראל הציעה לעמים החדשים הענקות והטבות.
שלא יכלו להשיג במחיר כה זול
בשום מקום אחר. הדבר נעשה בלי חשבון
כלכלי, מתוך מגמה פשוטה לקנות אחיזה
פוליטית כלשהי. אני סבור שהיה זה קו
נכון.
כך הוקמו כמה חברות משותפות באפריקה,
ובוצעו פעולות כלכליות מסויימות
בבורמה. העמים החדשים, הזקוקים באופן
נואש להון ולמומחים, שמחו לקבל חלק
מן הדרוש מישראל — כמר מכל מדינה
אחרת. אם ישראל היתד, מוכנה לתת ש מתים
אלה בחינם, או במחיר אפסי, רק על־מנת
לרכוש קשרים, הרי נתקבלה התרומה
בברכה. מישראל הקטנה והרחוקה בוזדאי
שלא היתד, צפוייד, שום סכנה של שיעבוד
וחדירה חתרנית.

הערבי, והכוח החום־צהבהב של אסיה המזרחית•
כוחות אלה מתחרים ביניהם בכמה
חזיתות, אולם בזירה העולמית זה כוח אחד
ויחיד.

לכנות על תחביב תמים זה תלי
תלים של אשליות פוליטיות.

ץ י הנה העובדה המכרעת: שום מג־
wJהיג אפרו־אסיאתי לא ביקר בישראל, מאז
החל המאבק המצרי־ישראלי עם התקפת
צה״ל על עזה בפברואר .1955 אף לא אחד.
המנהיג הגדול ביותר של אפריקה הוא
קוזאמה אנקרומה, משחרר גאנה. הוא היה
בקאהיר, ונשא כלה מצרית• הוא לא בא
לישראל.
המנהיג השני הוא סקו טורה, משחרר
גיניאה. הוא לא בא לישראל.

שום מנהיג אפריקאי לא בא
הנה. מאז ביקורו האחד והיחיד
של או נו, לפני שנים רבות, לא
בא הנה גם שום מנהיג אסיאתי.
כעוד שקאהיר הפכה לכירה בינלאומית,
ומנהיגי אפרו-אפיה עוברים
בה במעט בהמוניהם, נשארה
ירושלים מבוי פתום ומיותם.

ממשלת ישראל הצליחה להביא הנה עסקנים
ממדרגה עשירית, וגם כמה אישים
בודדים ממדרגה שניה, שלא התנגדו לראות
ארץ מעניינת על חשבון ממשלת ישראל.

וכאשר ראש־הממשלה טוען בכל הרצינות,
באותו מעמד, כי כל עמי אסיה ואפריקה
(מלבד הערבים השפלים הזוממים לכלותנו),
רואים בנו את מרכזם הרוחני, וכי מבצע־סיני
הוא שרכש לנו את אהבתם הניצחת —
הרי מתגנב ללב החשד כי ראש־הממשלה
פשוט אינו חי בעולם הזה, אלא במציאות
שהיא פרי המצאתו האישית הפוריה.

לראש הממשלה חסר המגע ה-
כלתי-אמצעי עם המציאות. חסר
לו אפילו הרושם השטחי שאפשר
לרכשו תוף במה שיחות עם מנהיגים
אפרו־אסיאתיים באד׳ם ובבירות
זרות. הוא ניזון מן הדו״חים
הוורודים של אומרי־פן-כן כשרות-
החוץ, הפותכים את אשר ראש•
הממשלה רוצה לקרוא.
דו״חים אלה, יחד עם דברי־הנועם של
אורחים אדיבים שבאו ארצה על חשבון
ממשלת ישראל, אינם תחליף לידיעת המציאות.
המציאות
היא כזאת: בעולם קם כוח
גדול של עמים משתחררים, המחולק בין
שלושה מרכזים — הכוח השחור של אפריקה
הכושית, הכוח השחום של המרחב

בהצבעה על אלג׳יריה, כאשר אפילו
אמריקה נמנעה מהצבעה, הכריע הקול הישראלי
לטובת צרפת המשעבדת — נגד החזית
המלוכדת של כל עמי אפריקה ואסיה המשוחררים.
היא התיצבה במרכז המחנה הקולוניאלי.
יתכן
כי ממשלה אחרת בישראל היתד,
יכולה לפתוח דף חדש, לקנות במרוצת
השנים אחיזה אמיתית במחנה זה. אולם
בן־גוריון כלל אינו חולם על כך. עוד באותו
נאום הכריז בפירוש, כי ״אין אנו
מתכוזנים להדק את קשרינו עם עמי אסיה
ואפריקה על חשבון ידידותנו עם עמי אירופה
ואמריקה!״
כאן קבור השפן. הוקוס־פוקום — והוא
איננו. ממשלה זו אינה יכולה להיכנס למאבק
נגד אמריקה, צרפת ובריטניה, כי
היא זקוקה להם במלחמתה נגד הערבים.
היא חיה על חשבון הכספים הזורמים אליה
מארצות אלה. היא רואה את עצמה כענף
מן האילן האירופי. כאשר פרצה לפני שבועיים
מלחמת־השיחרור בארץ ניאסה, הת־יצבו
העתונות הישראלית וקול־ישראל באופן
אוטומאטי ממש מאחורי שלטון־הדיכוי
הבריטי. בהכרה ובתת־ההכרה הם מזהים את
עצמם עם השליטים האירופיים בכל מקום,
מאלג׳יריה ועד לקונגו.

המדיניות העולמית אינה בימה
ללהטוטי קוסמים. אי־אפשר ליצור
בה יש מאין. אי־אפשר להפוך בה
סמרטוט לשפן. מי שרוצה להצטרף
למהנה האפרו-אסיאתי, חייב
לשלם את מחיר ברטיס-הבניסה.
וכל עוד אין צמרת ישראל מובנה
ומסוגלת לשלט מחיר זה -אל
נא תנסה לאחז את עינינו כהוקוס־פוקוס.

הטלפון צילצל ...טלה בן־גוו*ון היתה על הקו ...הסמל השוו מיהר במכונית מיוחדת

פרוטקציה לנכדו

נכדים של אהרים

מקבלים את סיכת ה־מ.ס.
המפורסמת במסדר
הסיום של קורס קצינים בצה״ל מידי ראש הממשלה ושר־הבטחון

ף* אחד הראיונות הבודדים שד,ע־ניקד,
פולה בן־גוריון, רעייתו של ראש
הממשלה, לעתונות, גילתה היא דאגה מרובה
לעתידם של בני־משפחתה. אמרה פולה
בראיון, שהצהרותיה בו עוררו סערה עקב
גילוי־הלב הרב שהשתמע מהן :״חמשת הנכדים,
שלושת הילדים של גאולה ושני
הילדים של עמוס, אהובים על ראש הממשלה
ועלי מאד. ביחוד ברצוני ליחד את הדיבור
על מושיק, בן התשע, בנה של גאולה.
אני חושבת שהוא יהיה פעם ראש־ממשלה.
הוא כל כך פיקח.״
אם למושיק בן־אליעזר, בנם השני של
גאולה ועמנואל בן־אליעזר, הועידה פולה
את תפקיד ראש הממשלה, הרי לנכד הבכור,
בנם הבכור של משפחת בן־אליעזר, היא
הועידה תפקיד אחר לגמרי, צנוע הרבה יותר.
כשהתברר התפקיד שהועידה פולה ליריב
בן־אליעזר 19 הנכד שאת שמו נטל
ביג׳י כדי לחתום על מאמריו בפסבדון
״סובא) ש(ל) יריב״ ,באה לידי אישור גם
אהבתם הגדולה של ראש־הממשלה ורעייתו
לנכדם.
הענין החל כשהגיעה שעתו של יריב בן־
אליעזר, נכדו של שר־הבטחון ובנו של
מנהל־המחלקה למתכות ועץ במשרד־הבטחון,
להתגייס לצה״ל ככל שאר בני שנתונו. יריב,
גבזדקומה, רזה וממושקף, בחור חביב וסימ־פטי
בזכות עצמו, התכונן לשעה זו בהתרגשות,
ככל צעיר העומד להתחיל במבחן
חדש בחייו. כבוגר בית־הספר תיכון חדש
בתל־אביב, שהוא בית־חינוך המחנך לקראת
הגשמה חלוצית, וכחניך התנועה המאוחדת,
ידע יריב בדיוק מה מצפה לו.
סיפר השבוע יריב לכתב העולם הזה :
״חשבתי ללכת לנח״ל עם הגרעין שלי, ללכת
לקיבוץ. ללמוד במשך הזמן מתמטיקה או
סוציולוגיה, כדי ללמוד אחר־כך משהו שיועיל
לי בחיים.״ אלא שזמן־מה לפני הגיוס
לצבא, חל מפנה בהשקפותיו של יריב
הצעיר. יתכן שהיד, זה בהשפעת הוריו או
בהשפעת סבתו שהועידה לו תפקיד בדומה
לתפקיד שהועידה לאחיו הצעיר — על כל
פנים, יריב החליט לעזוב את תנועתו, ויתר

דוד בן־גוריון. אולם לנכדו הוא, נדחה השרות הצבאי לחמש שנים.
ליד בן־גוריון נראה אלוף־משנה יששכר שדמי, בתקופה שלפני מש פטו,
כשמילא תפקיד מרכזי באגף ההדרכה של צה״ל ובקורס זה.

על הצטרפות לגרעין ועל הליכה לקיבוץ.
אמר הוא :״החלטתי שאם כבר ללכת לצבא,
לא כדאי ללכת סתם, לפחות שיצא לי מזה
משהו.״ כי השרות הצבאי הרגיל המצפה לכל
יוצאי צה״ל נראה בעיני יריב כבזבוז זמן
לריק. הוא החליט להצטרף לעתודה האקדמאית.

קפיצת
מכשולים

ך• עיני כל בוגר בית־ספר תיכוני מה־
Iווה השרות הצבאי מכשול רציני בדרך
להמשכת לימודיו. שתי השנים ומחצית השנה
של השרות הצבאי מוציאים את התלמיד
משיגרת הלימודים. רק אחוז קטן מבין
משוחררי צה״ל חוזרים אל ספסל הלימודים
אחרי סיום שירותם הצבאי.
כדי למנוע מצד אחד את הפסקת לימודיהם
של צעירים מוכשרים, וכדי להכין סגל
קצינים בעלי השכלה אקדמאית, הוחלט להקים
את העתודה האקדמאית. אלה המתקבלים
ליחידה זו, משוחררים משרות צבאי עד
סיום שנות לימודיהם, או עד קבלת תוארם
האקדמאי. תמורת דחיית־מועד השרות, מתחייבים
אנשי העתודה האקדמאית לעבור אימונים
צבאיים, בחופשות שנות הלימודים
שלהם, ולהחזיר את שרות־החובה שלהם
לצה״ל בתום לימודיהם.
ברור שהכניסה לעתודה האקדמאית היא
זכות שאינה ניתנת לכל אחד. כי איש העתודה
האקדמאית זוכה הן להמשך רצוף
של לימודים, והן לתואר קצונה. בניגוד ל־מגוייסים
אחרים, הוא זוכה לכך שהוא מגויים
לצה״ל לא כטוראי פשוט, הצריך לעבור
את כל שלבי הסבל והאימונים הצבאיים,
אלא כבעל תואר אקדמאי, קצין או מועמד
לקצונה, העובר את שלבי האימון הבסיסי
שלו לשיעורין תוך תקופת לימודיו.
מדי שנה בשנה מנסים מאות תלמידים
לזכות בפריבילגיות של אנשי העתודה האקדמאית,
אולם רק חלק מהם מתקבל. רק
תלמידים טובים מאוד מגישים בקשות להתקבל
לעתודה. גם תלמידים אלה עוברים
בחינות קפדניות. על־פי תוצאות בחינות

אלה, ועל־פי הישגי הלימודים שלהם בבית-
הספר התיכון, נקבעת העדיפות לקבלה לעתודה
האקדמאית. כמו־כן נקבעת עדיפות
זאת לפי המקצוע אותו בוחר החייל להמשך
לימודיו. למרות שלכאורה חופשי כל חייל
לבחור את הפקולטה או המקצוע אשר בו
הוא מבקש ללמוד, קיימת רשימה של 11
מקצועות, שהבוחרים בהם יקבלו עדיפות
בקבלה לעתודה האקדמאית.
אולם גם אלה העוברים את כל הבדיקות
והמבחנים במסגרת העתודד״ לא יוכלו להתקבל
אליה באם לא יתקבלו מאיזו סיבה
שהיא למוסד הגבוה בו הם רוצים ללמוד.
ובשטח זה, של כניסה למוסדות אקדמאיים,
קיים לחץ גדול עוד יותר מהלחץ לכניסה
לעתודה האקדמאית. בשנה האחרונה, למשל,
הגישו יותר מאלף צעירים בקשות להתקבל
כתלמידים לשנת הלימודים הראשונה בטכניון.
מהם התקבלו רק כ־.425
גם בטכניון קיים מוסד הנקרא בחינות־מיון,
המאפשר לאלה המצטיינים בבחינות
הכניסה לטכניון, להתקבל לפני אלה שהצטיינו
פחות או נכשלו באיזו שהיא בחינה.

קריעה מו? קריעה
ך* איטר החליט יריב בן־אליעזר, ב־
Jהשראת משפחתו, להצטרף לעתודה האקדמאית,
היה ברור שהוא ייתקל בקשיים.
יריב אינו תלמיד טוב. ההיפך מזה הוא
הנכון. די לציין כי מתוך ששה מקצועות
לימוד עיוניים בזמן א׳ בטכניון, הוא נכשל
לחלוטין בשלושה מקצועות, עבר בציון הנמוך
ביותר את שני המקצועות הנוספים.
יתר על כן: בבית־הספר התיכון, בו לא
הצטיין במקצועות הריאליים, למד יריב במגמה
הספרותית, שרמת הישגיה בלימודים
הריאליים נמוכה מזו הנדרשת בבחינות הכניסה
לטכניון. גם המקצוע שבחר ללמוד,
ארכיטקטורה, אינו נכלל במסגרת המקצועות
שתלמידיהם זוכים להעדפה בקבלה לעתודה
האקדמאית. אולם אף על פי כן ולמרות
כל הנתונים האלה, שרק תלמידים מעטים

היו מעיזים לבקש על־פיהם להתקבל לעתודה
האקדמאית, הגיש יריב בקשה. הוא הצהיר
אקדמאית, הגיש יריב בקשה. הוא הצהיר
כי הוא רוצה להמשיך בלימודיו בקורס לארכיטקטורה
בטכניון בחיפה, ולאור זאת
הוא מבקש לדחות לו את המשך שרותו
הצבאי.
ככל אלה שהגישו בקשות להתקבל לעתודה
האקדמאית, גוייס יריב עם סיום שנת
הלימודים שעברה לצה״ל. הוא עבר את
חדשי הטירונות במסגרת הנח״ל ככל טירון
אחר. לדברי יריב עצמו, הוא נתקל בתקופה
זו בעובדה, שלא תמיד משתלם להיות
נכדו של ראש הממשלה ושר הבטחון. מד־ריכיו
ומפקדיו התייחסו אליו בחומרה מופרזת
.״אתה חושב שאתה הנכד של בן־
גוריון, אז מותר לך הכלי״ היו גוערים בו
במקרים בהם טירונים אחרים לא היו זוכים
לכל הערה .״בן־גוריון קורע אותנו, אז
אנחנו נקרע אותך,״ היו לועגים לו ומטילים
עליו עונשים מיוחדים.
אולם יריב ידע כי הסבל לא יימשך זמן-
רב, ובתום תקופת הטירונות, כשהחיילים
האחרים ימשיכו בסידרות אימונים מפרכות,
ייצא הוא ללמוד בטכניון. כדי להבטיח זאת,
נרשם יריב לבחינות הכניסה לטכניון.
כרגיל היו כמאה מועמדים לפקולטה לארכיטקטורה.
מספר המקומות בפקולטה זו
הוא קרוב לארבעים. המועמדים שנלחמו על
המקומות היו צריכים להוכיח את הצטיינותם,
לעמוד בשלוש בחינות: במתמטיקה, בפיזיקה
ובציור. מי שנכשל באחד מהמקצועות,
איבד במחי־יד את הסיכוי להיכנס לפקולטה.
יריב לא היה יכול להרשות לעצמו
להיכשל. הוא בכלל לא ניגש לאחת
הבחינות, נבחן רק במתמטיקה ובציור. בעתודה
האקדמאית נלחמו כעשרים תלמידים
על חמשת המקומות במסגרת העתודה שהוקצבו
לתלמידי הארכיטקטורה. יריב היה
ביניהם. אחרי הבחינות ציפה הוא בקוצר־רוח
לתוצאותיהן.
הוא היה במוח שהכל ילך חלק, כתב
הביתה כי בתאריך סיום הטירונות הוא יחזיר
את החפצים ויבוא הביתה. אלא שביום
בו קיבלו אלה שהתקבלו לעתודה האקדמאית
את ההודעות להתייצב במחנה־השיחרורים,
לא קיבל יריב הודעה כזו. תחת זאת הוא
הועבר עם חיילים אחרים למחנה־מעבר, בו
ממתינים בוגרי הטירונות להצבותיהם ליחידות
השונות. כששאל מה בנוגע לשחרורו,
נמסר לו כי מאחר ולא הגיש בחינה אחת
לטכניון, לא התקבל למוסד, וממילא נדחתה
בקשתו להצטרף לעתודה.
יריב היה נסער מאד. הוא הסתכל בקנאה
בחבריו שזכו להתקבל לעתודה והשתחררו,
בשעה שהוא נאלץ לעבוד בעבודות
סניטציה במחנה, לנקות בתי־שימוש ולשטוף
רצפות. יריב לא הבין מה יכול למנוע את
קבלתו של נכד שר־הבטחון וראש הממשלה
לטכניון ולעתודה. עוד באותו ערב שלח
פתק בידי חייל שיצא לחופשה אל הוריו.
בפתק ביקש מהם יריב לריב את ריבו.

;ביעה דחופה ם מ3וגית
»*ריכ בעצמו לא תיאר בדמיונו מה
תהיה השפעתו של הפתק ששלח להוריו
ומהי מידת הדחיפות שתוקדש לעניו. למחרת
בערב יצא הוא להפיג את מרירותו עם
חבריו בחזייה בסרט קולנוע במחנה הסמוך.
אותה שעה צילצל הטלפון בחדרו של הקצין
התורן במחנה בו היה יריב .״הלו,
מי מדבר?״ שאל הקצין התורן .״כאן מדברת
פולה בן־גוריון,״ היתד, התשובה. הקצין
חשב שמישהו חומד לו לצון. אולם
כשחזרה ההודעה ופולה ביקשה :״תנו לי
את יריב בן־אליעזר,״ החלו מיד חיפושים
קדחתניים ברחבי־המחנה, על מנת למצוא
את יריב. הסמל התורן התרוצץ בכל המחנה
כדי למצאו. כשלא נמצא במחנה, ומישהו
אמר :״אולי הוא בקולנוע,״ נשלחה מכונית
מיוחדת, והסמל התות אץ למחנה הסמוך
כדי להוציא את יריב מהקולנוע ולהביאו אל
הטלפון.
השיחה שהתנהלה במשך כמה דקות בין
השניים אינה ידועה. מה שידוע הוא כי
בתום השיחה התפרץ יריב בשמחה החוצד״
בישר לחבריו כי סידרו לו את עניין הכניסה

להוציא את יריב»ו הקולנוע ...נ׳ הש באה

לטכניון והעתודה, ו״העיכוב היה רק ענין
פורמלי.״
למחרת התברר כי הסבתא צדקה. כמו
^ שהב טי ח ה לו פולה בטלפון, שוחרר יריב
^ מצה ״ ל, הפך לסטודנט בטכניון, ומאחר ש־ו
התקבל לטכניון, התקבל למסגרת העתודה
האקדמאית.
אולם יריב, שלא הגיש בחינה אחת לטכניון,
עובדה שבגללה לא מתקבלים סטודנטים
אחרים, לא יכול היה להתקבל כסטודנט
רגיל מן המנץ. הוא התקבל כשומע
חופשי בלבד• בין כאלפים הסטודנטים בטכניון,
יש רק כעשרים שומעים חופשיים.
עוד מועט מזה הוא מספר השומעים החופשיים
שהתקבלו לעתודה האקדמאית. העתודה
נוהגת לקבל סטודנטים שלא מן המנץ
רק במקרים מיוחדים, וכשיש נתונים
לכך שהתלמידים ייהפכו תוך זמן קצר לסטודנטים
מן המנץ. לפי הודעת דובר צה״ל
יש בעתודה האקדמאית, מלבד יריב, רק שני
מקרים נוספים של סטודנטים שלא מן המנץ.
הסביר החודש דיקן הסטודנטים בטכניון,
תובל, את תהליכי הכניסה לטכניון. :מקבלים
לטכניון לפי ציוני תעודת־הבגרות ונוסף
על כך עורך הטכניון בחינות מיון מיוחדות,
שההשתתפות בהן היא חובה על כל
מועמד, במקצועות מתמטיקה ופיזיקה. בלי
זה אי־אפשר להיכנס. רק במקרים מיוחדים,
אם חסרה למבקש בחינה במקצוע שאינו
חשוב לו ללימודים, כמו היסטוריה, נותנים
לו ללמוד כסטודנט שלא מן המנץ מתוך
הנחה שבמשך השנה ישלים את הבחינה
החסרה. אולם מקבלים שומעים חופשיים רק
( בפקולטות בהן המקומות שלהם אינם על
לחשבון סטודנטים אחרים.״
למרות זאת התקבל יריב לטכניון ללא
השתתפות בבחינה, שהיא חובה על כל מועמד,
ולפקולטה בד, הוא תופס את מקומו
ו של סטודנט אחר.

לא צייד פרוטקציה
• V 3יכול מישהו לטעון את הטענה
ולומר: מילא, הבחור רצה כל כך ללמוד,
עד שהופעלה פרוטקציה כדי לאפשר
לו להמשיך בלימודים, הרי האמת הפוכה:
יריב אינו מגלה כל רצון מיוחד ללמוד.
מתוך ששה מקצועות עיוניים הוא קיבל
בשלושת המקצועות החשובים: מתמטיקה,

מרחב־החלל ותיאורו, ומבני ופרטי הבנין,
את הציון ה׳ ,שפירושו ציון שלילי, שאינו
מזכה את בעליו אף לא בנקודה אחת לממוצע
הציונים השנתי. בשני מקצועות, פיזיקה
ואנגלית, וכן בחינוך גופני, הוא קיבל
את הציון ד, שהוא הציון הנמוך ביותר
בו עוברים ולא נכשלים, ובמקצוע נוסף,
דימוי בסיסי, הוא קיבל ציון ג׳.
הוא גילה זלזול בעבודה ובהופעה לשעורים,
וקשה לתאר שבסוף זמן ב׳ יאסוף את
מספר הנקודות הדרוש כדי להמשיך בלימודים•
אולם למרות זאת, ולמרות שאחד
מסעיפי־הקבלה׳לעתודה האקדמאית מציין כי
תקופת הלימודים היא תקופת־מבחן, וההתנהגות
וההתקדמות בלימודים הן שקובעות
אם התלמיד רשאי להמשיך את שרותו במסגרת
העתודה, לא קיבל יריב כל הערה
או גערה מיוחדת על כשלונו בלימודים.
כאשר התבקש יריב על־ידי כתב העולם
הזה לאשר או להכחיש פרטים בסיפור אודותיו,
הוא לא התחמק•
מדתח כתב העולם הזה: פגשתי ביריב
בחדר ברמות־רמז שבחיפה ליד קרית הטכניון.
בחדר ישבו שני סטודנטים אחרים
ולמדו. יריב ישב על הספה ואכל. ביקשתי
ממנו לצאת החוצה ולשוחח ביחידות. הוא
הסכים. הצגתי את עצמי בפניו ככתב העולם
הזה .״אינני קורא את העתון, חוץ מרותי
ולילי גלילי,״ אמר הוא בחיוך לבבי.
שאלתי אותו :״האם נכון שלא התקבלת תחילה
לטכניון ולעתודה, ורק אחרי התערבות
הסבתא שלך התקבלת?״
״אינני חייב לך דין־וחשבון,״ השיב יריב
ברוח טובה.
לאחר מכן אישר כי אמנם שלח פתק להוריו
אחרי שהודיעו לו כי לא התקבל
לעתודה, וכי סבתו היא שצילצלה אליו למחנה
והודיעה לו כי ״העיכוב הוא פורמאלי
בלבד.״
״האם נכון שהתקבלת בפרוטקציה לסב־ניון?״
שאלתי.
״לא הייתי צריך פרוטקציה, ידעו שם מי
אני,״ השיב יריב.
שאלתי :״איך אתה מסביר את כשלונך
בלימודים?״
״התעצלתי ולא לקחתי את העניינים ברצינות,״
הודה יריב.
כאשר אמרתי לו כי הפרשה תפורסם ב־
(המשך בעמוד )16

היא פזלה בן־גוריון שלמרות שהגדירה את עצמה
כ״סבתא ככל הסבתות,״ הרי התערבותה הישירה באמצעות
הטלפון נושאת משקל של התערבות אשת ראש־המסשלה ופוגעת בטעם הטוב.

סבתא שר האחד
במדינה העם
גובי־מיסים 11(1ו ד די ־י ם
במשך שלושה ימים התנהלה מלחמת-
העצבים בין אלוהים ובין ילדי ישראל:
יהיה גשם? לא יהיה גשם? הילדים ניצחו.
שבעי חגיגות ויובלות, התכוננו אזרחי
ישראל לפורים. אולם החג העתיק הצליח
בכל זאת להוציאם מן השיגרה. ילדים בני
כל הגילים — בני 1עד בני — 99 ביקשו
מחסה מצרות היום־יום בתוך עולם דמייני
של תחפושות. אמהות היסטריות ב־שיכוני
הסנובה הטרידו את התופרות, הזמינו
תחפושות במחיר 30 עד 50 לירות
לילדיהן. גם בנשפי המבוגרים הפבו מנהלי-
פנקסים לשודדי־ים נועזים, בנקאים סולידיים
לנואפים פאריסאים. מי שלא התחפש, לפחות
חלם על התחפושת המתאימה לאופיו האמיתי
— ז ה שאינו מתגלה בשגרה האפורה.
אך גם בימי החג לא הרקיע הדמיון תמיד
מעל לבעיות אפורות. חנווני חיפה, שנתבקשו
לקשט את חלונותיהם באיחולי פורים,
חלמו כמעט פה־אחד על אותו הנושא: בנין
מס־ההכנסה הופך לתיאטרון, לוי אשכול
משחרר את העם מן ההיטלים. הדבר נראה
כחזון משיחי כה מרחיק־לכת, עד ששום
נשפית אוכלי־אדם לא יכלה להתחרות עמו.
סדיגיות מוות ב ע ברי ת
הטלפון מספר טנזפלטון—1460־ 8בניו-
יורק צילצל. בצד השני של הקו דיבר קול
בעברית. בשורתו היתד. קצרה ותכליתית:
הוא איים במוות על בעל הטלפון.
כעבור כמה ימים צילצל הפעמון בדירה
שברחוב 62 מס׳ .27 המבקר היה צעיר
דובר עברית• גם בשורתו היתד, קצרה ותכליתית:
הוא איים במוות על בעל הדירה.
הטלפון והדירה היו שייכים למוסד הנושא
את השם המנון לעניני היס התיכון. האיומים
היו מופנים לאיש שהוא הרוח החיה
שלו: שמואל מרלין, אזרח ישראלי וחבר
הכנסת הראשונה.
ממשלת אצ״ל כגולה. אין זו הפעם
הראשונה שמרלין עורר את חמתם של
דוברי״עברית באמריקה. לפני כמעט עשרים
שנה, כשהגיע לראשונה מפולין לארצות־הברית,
יזם את שרשרת המוסדות שהובילו
לבסוף להקמת הועד העברי לשחרור לאומי,
שאסף כסף למען הארגון הצבאי הלאומי,
הרעיש את אמריקה במודעות אנטי־בריטיות
והתנהג בממשלה ישראלית בגולה.
שותפו במאמצים אלה, שהקימו נגדם את
המנגנון הציוני האדיר, היה הלל קוק, שקרא
לעצמו פיטר ברגסון. קוק, שהתפרסם
יותר, היה איש־הקשרים הזריז של הועד.
מרלין היה הכוח האינטלקטואלי. יחד יצרו
קשרים עצומים, אספו מסביבם הוגי־דעות,
אנשי־הון וסנאטורים.
המוסד התפרק עם הקמת המדינה• קוק
ומרלין באו ארצה, נבחרו שניהם לכנסת
הראשונה ברשימת תנועת־החרות• אולם שניהם
התיאשו במהרה ממפלגתם, בה ראו חלק
מן המשטר הקיים בישראל* .קוק חזר לאמריקה,
הפך אחד הסוכנים הכלכליים העיקריים
של ממשלת ישראל בעסקות נפט,
התעשר והתרחק מן הפוליטיקה הישראלית.
מרלין שהתקרב יותר לרעיון של השתלבות
ישראל במרחב, ניהל בית־דפום גדול בארץ,
התרחק מן הפוליטיקה גם הוא.
״סכין בגכ״ .מיבצע־סיני הוציא את
מרלין מאי־פעילותו. כמו כמה אישים ישראליים
אחרים, סבר מרלין כי המבצע הוא
אסון לאומי, שתוצאותיו ההרסניות יתגלו
בשנים הבאות. אולם בעוד שכמה מידידיו
בארץ התלכדו ליזום פעולה חדשה, נסע
מרלין לארצות־הברית מתוך תקוזה להקים
שם בסיס פוליטי, שישפיע מבחוץ על
התפתחות המרחב.
תוצאת פעולתו נתגלתה לפני חצי שנה,
ירדה כרעם ביום בהיר על המנגנון הציוני
באמריקה• היתד, זאת הוברת מהודרת של
המכון לעניני הים התיכון, מייסודו של
מרלין, שכללה הצעה מפורטת לפתרון בעית
הפליטים הפלסטיניים. עיקרה: מתן בחירה
* סרלין קרא לאצ״ל בשם ״הסוכנות
הלוחמת של המוכנות היהודית׳׳.
*• ההבדל העיקרי בין הצעת המכון לבין
הצעה דומה של הפעולה השמית בארץ:
בעוד שהפעולה השמית ביקשה לגבש את
ההצעה כמבצע ישראלי חד־צדדי, הציע
המכון האמריקאי להקים וועדה ישראלית-
ערבית בהכרעת האו׳׳ם, שתהיה אחראית
לקביעת׳ הפתרון ולביצועו.

שמואל מרלץ
איומים בניריורק
לכל פליט לחזור לישראל או לקבל פיצויים
ולהתישב בארץ ערבית**.
החוברת עשתה רושם עז בחוגים מדיניים
אמריקאיים. היא השפיעה לא רק בשל תוכנה׳
אלא גם בגלל הרכב המכון עצמו. מרלין
הצליח לגייס אליו עשרות אנשי־רוח אמריקאיים,
ברובם לא־יהודים, ששמם הבטיח
הערכה ציבורית חיובית. בעוד שהנציגים הישראליים
הרשמיים ראו בחוברת סכין בגב
המדיניות הישראלית, המתנגדת להחזרת הפליטים,
הרי נתקבלה ההצעה בברכה פומבית
על־ידי חשובי הבטאונים האמריקאיים.
300 אלף דולאר. לפני כמה שבועות
גבה המכון את הריבית על ההצעה. היא
באה בצורה בלתי־צפוייה: פניה מטעם ועדת־החוץ
של הסינאט האמריקאי.
ועדה זו החליטה להשקיע 300 אלף דולאר
בשורת מחקרים, שיבחנו מחדש את מדיניות
ארצות־הברית בעולם. חלק מן המחקרים
צריך להתבצע על־ידי ממשלת ארצות־הברית
ופקידיה, שיוזמנו להעיד בועדה.
חלק שני הוחלט להטיל על מוסדות־חקר
פרטיים, בעיקר אוניברסיטאות. אחרי כמה
שיחות סודיות החליטה הועדה להטיל על
המכון לעניני הים התיכון לבצע למענה
מחקר על הנושא :״מדיניות החוץ של אר־צות־הברית
במזרח הקרוב.״
על המכון הוטל לערוך מחקר יסודי, להגיש
דו״ח מקיף בתוספת מסקנות והמלצות
מעשיות. הדו״ח יוגש בכתב ובעל־פה, בצורת
עדות ראשי המכון בפני הועדה. עדויות
אלה יבטיחו פירסומת גדולה לדעות
המוסד.
הקואליציה הסודית. מדיניות־החוץ
של ארצות־הברית מבוצעת על־ידי הנשיא
ומשרד־החוץ, שאינם תלויים בסינאט. אך
הסינאם ובית־הנבהרים קובעים בכל עניני
התקציב, אשר בלעדיו לא תיתכן שום
מדיניות. מכאן ששום אדם בממשלת ארצות־הברית
אינו יכול להתעלם מהמלצות ועדת־החוץ
של הסינאט.
לכן הזדעזעו כמה חוגים באמריקה מהחלטת
הסינאט להזמין את המחקר מן המכון
(ולשלם למכ 1ן סכום של כמה רבבות
דולארים תמורתו) .כי הדו״ח עשוי להמריץ
את הסינאט לקבוע יחס הדש לגמרי לתנועה
הלאומית הערבית, לסכסוך הערבי־ישראלי,
לעניני הנפט ולבעית הפליטים.
נגד ההצעה קמה קואליציה סודית מוזרה
ביותר. מאחורי הקלעים פעלו במשותף
סוכני המנגנון הציוני אדיר־ההשפעד״ השגרירים
של מדינות ערב והתועמלנים שופעי־ההון
של חברות־הנפט האמריקאיות —
שלושה גורמים המעוניינים בקיום המצב
הקיים במרחב. אולם לא קל להפר החלטה
חגיגית של הסינאט אחרי קבלתה. ההזמנה
לא בוטלה, ולפני ימים מעטים שילם ה־סינאט
מפרעה גדולה למכון. גם איומי־הרצח
בטלפון ופנים־אל־פנים לא הרתיעו איש.
שום דבר אינו מרגיז את דויד בן־גוריון
ועוזריו יותר מאשר הצלחתו של אזרח
ישראלי לבוא במגע ישיר עם גורמי־חוץ.
במו שליטים במדינות טוטאליטאריות, מנוי
וגמור עמם להיות הדוברים היחידים לארצותיהם.
אולם הפעם הצליח שמואל מרלין
להערים עליהם: המכון לעניני הים התיכון
הוא גוף אמריקאי, ואין ממשלת ישראל
(המשך בעמוד )8

vinvnנצו

פו ע ל

דחק! ״

המשך סינורו שר ואש מערכת ״השרה הזה״ ,שעבד

־ מאת

ש לו

כ הן

ך * p J T p frpקול הטוריות המקישות באבן עלה מן
i Iהעמק הצר. דמויות שפופות הרימו את הכלים והנחיתו
אותם בין הסלעים. מלבד הנקישות לא נשמע דבר. לפתע
הזדקפה אחת הדמויות,, .עבדים היינו לפרעה במצרים!״
קרא העיראקי המזדקן ,״עבדים היינו ועבדים הננו! עבדים,
עבדים!״ ובאותה פתאומיות בה פרצה, חלפה התרגשותו.
הוא הביט סביבו באפאטיה, גירד את ראשו וחזר לעדור.
אילו היו מסריטים את המחזה, היה נראה כקטע מדכא
מתוך סרט ריאליסטי על החיים במושבת נידונים לעבודת-
פרך. כל הסממנים היו שם: הנוף השומם והנוקשה, העבודה
המפרכת, המועקה הרובצת על כל ראש, המבטים הדהויים
אשר רק ברגעים של התפרצות־שנאה הראו זיק של חיים.
ואמנם, לא פעם, בשעה שחבטתי בטוריתי על האדמה
הקשה, נדמה היה לי שאני חוזה בסרט שעלילתו נרקמת
באי־השדים או באלקאטראז. אלא שבסרטים תמיד מתמרדים
האסירים, ואילו כאן לא קרה דבר. הם המשיכו לעבוד
מפני שהצליף בהם שוט יעיל הרבה יותר מזה של הסוהר:
שוטר־הנורמה שעליהם לגקגור, אם רצונם לזכות בשכר.
רק פעם אחת נדמה היה כי העניינים הגיעו לנקודת
משבר. עזרא, ראש הקבוצה, ערך ביקורת בין שורות
השתילים בהם טיפלנו כל הבוקר. עבודת
צעיר ממושקף בן ,23 לא מצאה חן בעיניו.
״תחזור ותתקן את כל הבורות!״ ציווה,
״אחרת לא ארשום לך אפילו שעה אחת!״
אליעזר סבר אחרת .״אני לא נותן יותר
אפילו מכה אחת בטוריה!״ השיב בכעס,
״מספיק עבדתי בשביל חמש הלירות שלך.״
עזרא לא השיב מלה. הוא הפנה את גבו
לפועל הנזעם ועבר לבחון עבודה של פועל
אחר .״בוא הנה!״ צווח אליעזר, כשקולו
עולה כמה אוקטבות בבת־אחת ,״אתה תרשום
לי את העבודה או שאני שובר לך
את הראש!״
עזרא המשיך לצעוד בדרכו. אליעזר הגיף
את הטוריה כאילו היתד, גרזן־קרב של אינדיאני,
והסתער על המשגיח המתרחק. לפחות
עשרה אנשים עמדו מסביב. איש לא ניסה
לתפוס את אליעזר או להזהיר את עזרא
מפני הסכנה. הטוריה המונפת החלה יורדת.
ברגע זה חש עזרא בסכנה. בסיבוב חד
פנה לאחור, ניצב פנים־אל־פנים מול אליעזר.
הטוריה קפאה באויר .״נו, נראה אותך!״
קרא עזרא בלעג תגרני ,״היה גבר ותרביץ!״
ברגע ההתרגשות נעשה מבטאו המארו־קאי
של עזרא חד ואימתני כפגיון. כל
שריריו היו מתוחים לקראת המהלומה. היא
לא באה. אליעזר השליך את הטוריה מידיו
ופרץ בשטף של גידופים :״זונה בן זונה!
אתה רוצה למצוץ את דמי? אני אעבוד יום
שלם ואתה תבוא בסוף ותגיד שהעבודה
לא שווה? חכה, חכה. אני עוד אתפוס אותך
בחיפה. אתה חושב שאתה גיבור, כאן לפני
כל העדים האלה. חכה, יומך יבוא!״
עזרא המשיך להתגרות בו :״נו, תכה אותי,
תכה אותי!״ וכשראה. כי אליעזר לא
יניח עליו יד, הפליט :״חבל מאד שההוראות
אוסרות עלי להכות ראשון פועל ושאני
יכול רק להשיב על מכה הייתי פותח
לך את הראש במכה אחת. שכל החברים
שלך ילמדו מי כאן קובע!״ ובפנותו אלי:
״אתה, כהן, אתה עד שהוא איים עלי
ברצח!״

מאומצת פחות או יותר. אולם היו גם כאלה שניסו בכל
כוחם — ולא יכלו לגמור. כמו בן־שושן הזקן. שם זה,
כמו רוב השמות כאן, בדוי כדי לא לגרום צער לנושאו.
שעה ששכבתי על גבי בשמש החמימה וכובע הטמבל
שמוט על עיני, הגיע אלי קולו של המשגיח .״לא איכפת
לי!״ צעק ,״אתה צריך לגמור שמונים שתיל.״ אחר באו
כמה מלים חלושות ומטושטשות• ושוב קולו של המשגיח:
״שמונים!״ הפעם אפשר היה לקלוט היטב כל מלה שהשיב
הזקן :״אני מת! אני מת! אני מת!״ צווח, ועם כל צוויחה
נעשה קולו היסטרי יותר .״הרגתם אותי, אלוהים יהרוג
אתכם! אני זקן אני, אין לי כוח! אתם רוצים שאני אמות?
אני מת! אני מת! אלוהים, מה עשיתי?״
המשגיח היה כנראה רגיל לכך. הוא לא הוסיף מלה, הפנה
את גבו והסתלק. התקרבתי לזקן. פניו היו חודרות כקלף
עתיק וקמטים עמוקים חרשו את מצחו וצללו אל תוך זקן
שיבה עבות. עיניו הדהויות היו שקועות עמוק מתחת לגבות
לבנות. הוא ישב עלסלע, ידו האחת נשענת על ידית
המוריד, והשניה תלויה אין־אונים לצידו. ראשו היה רכון
על חזהו. דמעות גדולות ביצבצו לרגע בין ריסיו ואחר
זלגו לאורך אחד הקמטים אל זקנו .״אל תבכה, סבא,״
ניסיתי לנחמו ,״אני אעזור לך לגמור.״
הוא הרים לרגע את ראשו, התבונן בי בעצב עמוק ונד
בראשו בשלילה :״לא, אני לא מקבל נדבות.״ והמשיך
לבכות.

עבודודדחק בתחגוכיס

עו דמקרה: כל הפועלים גמרו את עבודתם. הם לא
ידעו עדיין אם יירשמו להם שמונה שעות עבודה או

פחות. את זאת קבע ראש הקבוצה בכרטיס־ו־,עבודה של כל
אחד ואחד מהם! אולם הוא לא חילק להם את הכרטיסים
במקום, כי אם נתן אותם לאיש־אמונו שיחלקם רק אחרי
שהוא, ראש הקבוצה, יעזוב את המקום. בצורה זו חסך
מעצמו את המחזה המזעזע והצורמני של אנשים המגלים
כי נרשמו להם שש, ארבע או אפילו שתי שעות שכר
תמורת יומם בשדה.
ובכן, כל הפועלים והמשגיחים ישבו כבר על המשאיות
וחיכו בחום המחניק לתזוזה. כולם — מלבד פועל אחד
ומשגיח אחד. השניים — פועל ממוצא אירופי, בגיל העמידה!
ומשגיח צעיר, בן עדות המזרח, לבוש דאנגריז —
נראו בבירור על ר,מידתן הקרוב ואפשר היה לשמוע כל
מלה שיצאה מפיהם.
הפועל: אתה רוצה להגיד לי שהעבודה הזאת לא בסדר?
המשגיח: אני כאן קובע מה זאת עבודה טובה ומה לא!
הפועל: אבל אין לי יותר כוח.
המשגיח: אז תלך קיבינימאט ואל תבוא לי כאן לעבודה.
הפועל: נו, זה מספיק כבר?
המשגיח: תעבוד, תעבוד ואל תבלבל את המוח!
הפועל: זה כבר מספיק...
המשגיח: אתה עובד או שאני מפטר אותך? אתה עוד
תתחנן שיתנו לך לעבוד דחק. אצלי לא תתמזמז!
הפועל: טוב, טוב, אני אעבוד, אני אעבוד.
״זד, באמת סקנדל,״ מילמל מישהו מבין היושבים במשאית׳
״איך אפשר להתעלל ככה בבן־אדם?״
איש לא השיב לו. לא היה גם צורך בתשובה• היא היתד,
ידועה לכל: הוא מוכרח להתקיים.

״אני לא מקבל נדבות״
ורם התפרצות זו היתה תופעה
בודדה. כל יתר חברי לעבודה עשו מה
שציוז אותם. הם רטנו, גידפו, איימו — אך
המשיכו לעבוד עד גמר הנורמה שלהם.
רוב העובדים היו כאלה שיכלו לגמור את
הנורמה תוך ארבע־חמש שעות של עבודה

הגשים

אסתר בלונונקרנץ ( )48 והלנה סטולוביצקח ( )49 עלו שתיהן נזלודז׳ ,עם
ר,עליה הפולנית הגדולה לפני שנה. בעלה של אסתר עובד אף הוא כפועל-
דחק ואילו בעלה של הלנה הוא שרברב מחוסר־עבודה. השתיים הן תושבות כפר־חסידים,
נאלצו לעבוד בדחק כדי לקיים את משפחותיהן. הלנה הספיקה להתפרכס לפני הצילום!

ג׳גטזמן בסחבות וליידי דחק
• DTIvגברים העובדים קשה, אינם מזע-

\ Cעזים. סוף־סוף גברים הם, החייבים להרתיח
את לחמם בזיעת־אפם. אך כאשר
עושות זאת נשים — כי אז הלב מתכתץ.
בפעם הראשונה שמעתי על כך שנשים
עובדות עבודות־דחק בשעת נסיעה למקום
העבודה שלנו .״הנה הבחורות!״ הכריז
מישהו .״היי, בובה!״ קרא אחר ,״בואי
לכאן, תקבלי, משהו יותר טוב מטוריה!״
צחוק רם קיבל את ההלצה השקופה .״היי
נהג!״ קרא מישהו בצחוק ,״עצור כאן. אנחנו
רוצים לעבוד קבלנות פה!״
המשאית עם מטענה הזכרי חלפה על פני
חלקה מסוקלת ונטועת שתילים• טורים של
נשים היו פזורים בין התלמים. לא יכולתי
להבין ממה מתלהבים חברי. כי העובדות
היו כולן מבוגרות, או אפילו זקנות, שעוררו
רק רגש אחד: רחמים. הן נראו
כל כך חלשות ואומללות על רקע ההרים
הקשיחים, והטוריות נראו כל כך כבדות
בידיהן.
אין זאת משום שלא ראיתי נשים עובדות
עבודת שדה. בכפר מנחם, שם הייתי בהכשרה
לפני תריסר שנים, היתה חברה אחת שהגיעה
אפילו למעמד של אחראית לענף גן־הירק,
ולא פעם נטלה מעדר בידה במרץ ששם
ללעג גברים רבים. אולם היא היתד, צעירה,
ועבודתה עניינה אותה. ואילו אלה היו נשים
זקנות, אשר גם מרחוק אפשר היה להרגיש
שכל ישותן התקוממה נגד טורית־הדחק.
אותו יום לא שמעתי יותר על הפועלות.
בשובנו מן העבודה עוד ניצבו בשדה, כפופות.
למחרת זימן לנו הגורל פגישה פתאומית.
בהגיענו לשטח העבודה שלנו נראתה
דמות מדלגת לקראתנו מן הפסגה. היה זה
חייל שהודיע לראש־הקבוצה, כי עלינו להסתלק
מהר ככל האפשר מן השטח .״כאן
יהיה תמרון היום• סכנה להימצא באיזור.״
כל הפועלים פרצו בתרועת הידד .״יופי תמרון,
יחי הצבא!״ סוף־סוף לא כל יום מקבלים
מתנה כזו של התבטלות.
עלינו על המשאיות ונסנו מן השטח. בדרך
הגענו אל פועלות הדחק .״להסתלק!״ קרא
ראש הקבוצה שלנו ,״יש כאן תמרון!״ אולם
מכוניתן של הנשים כבר לא היתד, במקום.
הוחלט להעלותן על מכוניתנו. המקום
היה צר וקשה היה לראות כיצד יוכלו
עשרים נשים להסתדר בינינו. אולם הן הסתדרו•
הגברים, אשר שעה קלה העיפו לעבר
הפועלות קריאות לעג והלצות גסות, נדחקו
איש לרעהו ופינו מקום ישיבה.
״בבקשה, דודה,״ אמר שכני בן ד,־50

מו כפועדדווק, עד ]I׳jini׳D
לאשר, שמנה מאד שנראתה כסבתא ,״שבי במקומי.״ האשה,
שדמתה להפליא לאמה הכושית רחבת־הממדים של משפחת
אוהארה בחלף עס הרוח, התיישבה בביישנות. היא חייכה חיוך
אילם .״מבינה עברית?״ שאל שכני הג׳נטלמן, בעל מכנסי
החאקי העבים שעניבה ישנה קשרה אותם סביב מותניו,
ושמעיל כהה מטולא עטף רק בקושי את חזהו. ליידי־הדחק
שוב חייכה את חיוכה השובה :״אינדיה, אינדיה,״ השיבה
ברוך, ובתנועות־יד עדינות ניסתה להסביר כי א-נה שומעת
אלא הודית. היא חיטטה בתוך סלה, השפילה את מבטה
והושיטה לגבר צרור כלניות, מעוכות. האיש נטל את
הפרחים, עטף אותם בממחטה מכווצת ומזוהמת, והודה
לאשה :״תאנק יו, מאדאם.״
עלתה גם פולניה. היא מצאה מקום ישיבה ובשעה שיתר
הנוסעים והנוסעות אחזו כל אחד את כלי־עבודתו בידו, היא
דחפה את טוריתה מתחת לספסל, כרוצח המסתיר גוויה.
מבטיה אמרו :״טוריה? מה לי ולסוריה? באמת שאינה
שייכת לי. רק בטעות הגיעה אלי.״ שערה החום היה מסורק,
שפתיה היו צבועות באודם.
״את אלגנטית מאד,״ החמאתי לה באידיש. היא התחנחנה:
״זה הדבר היחידי שעוד מוכיח לי שאני בן־אדם. כי העבודה
היא עבודה של חיות.״

• aה פי רו ש עבודה של חיות? אותו בוקר, בגלל התם־
)Jרון, הוקצו לנו שטחים אחרים לעבודה• קבוצת הנשים
וקבוצתנו־אנו עבדו זו בצד זו, ובאחד מרגעי הבטלה הארוכים
שלי חציתי את גדר האבנים שהפרידה בין שתי
החלקות. הנשים היו פזורות בשורות, התקדמו זו לצד זו,
כשהן עודרות את האדמה הכבדה מסביב לשתילי אקליפטוס
ואורן. בפינה אחת עבדו שתי פולניות. בקצה אחר התקבצו
ההודיות. במרכז השדה עבדה צעירה תמירה וחיננית —
היחידה מבין קבוצה זו שלא נראתה כאם, או כסבתא. קרוב
אלי עבדו שלוש עיראקיות. זאת, בערך, השיחה שקלטתי:
״יא אללה, רחמיך — מכת טוריה — כבה את פתיל חיי
— מכת טוריה — ושאמות — מכת טוריה — כל הלילה —
מכת טוריה — לא ישנתי — מכת טוריה — וזה יומי
החדש — מכת טוריה — יום שכולו שחור — מכת טוריה
— אוי, פושע! — מכת טוריה — שאלוהים יענוש אותך
— מכת טוריה — וינקום את נקמתי — מכת טוריה —
יא אללה — מכת טוריה — שבתו תגדל ותעבוד גם היא —
מכת טוריה — בעבודת־דחק בשביל קרן־קיימת — מכת
טוריה — ושמותניה יישברו — מכת מוריה — ולא תוכל
ללדת בנים — מכת טוריה — אוי!״
האיש שעל ראשו ניתכו כל הקללות, עבר אותה שעה
בין העובדות, בחן את עבודתן, העיר להן הערה או החליף
מלה שקטה. הוא היה צעיר, לבוש בגדי־עבודה מסודרים
ונעול מגפים. באחד הסיבובים נעצר ליד הפולניה הגנדרנית,
הגיש לה תרמוס מלא. משם עבר אל הצעירה התמירה. לא
יכולתי לשמוע את דבריהם, אך התנועות דיברו בעד עצמן.
הוא סקר את עבודתה של הפועלת היפה בעין בוחנת, ואז
העבירה הנערה אליו את כלי העבודה שלה, כאומרת:
״גיבור גדול, תראה לנו איך אתה יודע לעבוד.״
המשגיח נטל את הטוריה, עדר את האדמה. הנערה
הצביעה על עבודתו בבוז ופרצה בצחוק גדול .״תראו!
תראו!״ נדמה לי שקראה לחברותיה ,״תראו איך הוא עובד,
לא שווה כלום!״ כדי לחפות על מבוכתו הורה לה הבחור
להפסיק את השטויות ולחזור לעבודה. עודה צוחקת נטלה
את הטוריה ושבה לעבודתה. הבחור התרחק ממנה באדישות
הפגנתית, אך כעבור כמה דקות שוב היה לידה. הפעם
לא העיר דבר. רק עמד והתבונן. ובצדק: היתד, זו קרן
האור היחידה באותו שדה.

מ קו רהבטלה -שי מו רקרקע
»^בל העבודה ביעור, התחלתי לחוש את עצמי מקוב
/פח. מתוך כל הסיפורים ששמעתי עד אז על עבודות-
דחק, הייתי משוכנע כי אין אלה אלא עבודות־בטלה. ואילו
כאן, ביעור, דרשו מהפועלים תוצרת כלשהי. אחרי כמה
ימים ביעור, יכולתי להבין מדוע מובטלים כה רבים העדיפו
להישאר בביתם, ובלבד לא לצאת ליעור. החלטתי לנסות
ולהשיג עבודה פחות קשה.
פניתי אל מזכיר לשכת־העבודה בחיפה. מדי יום, בשובי
מעבודת היעור, הייתי מתייצב מול האשנב ומתחנן שיעבירו
אותי לעבודה אחרת. כל יום המצאתי תירוץ אשר לדעתי
היה ממיס לבו של קיר. אבל לשוא. הסיפורים על הניתוח
הקשה, על הלב החלש, על הראש הרגיש למכות־שמש
לא הועילו. המזכיר ענה :״לא רוצה יעור, שב בבית.״

לבסוף הצעתי :״אני חדש בלשכה שלכם. אני יודע שאתה
חושב שאני ארטיסט. אבל אני מבקש ממך, תחליף רק
הפעם את העבודה. אחר־כך, אם אסרב לעבוד ביעור —
תירק לי בפרצוף ותגיד שאני לא גבר.״
״נו,״ החל המזכיר להתרכך ,״באיזה עבודה היית רוצה
לעבוד, למשל?״
״תן לי נקיון בעיריה,״ השבתי בלי היסום, כי בעת
חלוקת העבודה שמעתי מפי כולם כי זוהי העבודה הנכספת
ביותר.
המזכיר צחק :״זה לא בשבילך, נקיון.״
חשבתי על עבודות״הבטלה האחרות שהחברה סיפרו
עליהן, וביקשתי :״אז תן לי שימור־קרקע.״ המזכיר התעמק
במחשבה, ולבסוף הסכים :״טוב, תבוא מחר.״ וכך, בשעה

05.45 של יום המחרת, הייתי פועל־דחק לשימור־קרקע.
תחנת־ההסעה: מול עירית חיפה. מנהל העבודה נטל את
הפתק שהבאתי מהלשכה ורטן :״מה זה, פתאום באמצע
החודש?״ הוא ניגש לאחד מראשי הקבוצות ושאל :״אתה
יכול להשתמש בו?״ ראש הקבוצה מדד אותי .״לא,״ השיב
לבסוף ,״אין לי מה לעשות בו. כבר כך יש לי יותר מדי.״
אם יש יותר מדי פועלים, אמרתי לעצמי, זה כבר בסדר.
הגעתי אל מקור הבטלה.
אל הקבוצה הצטרף גבר בגיל העמידה, לבוש מכנסים
וחולצת חאקי מגוהצים, ומרכיב משקפים בעלי מסגרת־זהב.
בידו החזיק את הג׳רוסלם פוסט של אותו בוקר. הוא נשען
אל גדר הברזל של גן הזכרון וסקר את הכותרת ״אלף
הרוגים במוסול״ .פועל אחר מתוך הקבוצה ניגש אליו
והחל קורא עמו, ובאנגלית מהוקצעת העיר :״כן, הם
לוחמים טובים. אבל רק בינם לבין עצמם.״ כמה שונה זה
ממה שהורגלתי אליו בתחנת־ההסעה של עובדי היעור! כאן
הכל. שקט יותר, תרבותי יותר, נימוסי יותר. יש פנאי
להתענין בפוליטיקה ומאורעות עולם. מרגישים מיד שעלינו
בדרגה.

לא הכסח של אביו

״I l j i n j lהרניק סורקיס עלה מבוקובינה לפני חוד־
I J I Iשיים. הוא בא לבוש חליפה, מרוצה מאד
ממעמדו החדש. כדי לשמור על ידיו, לבש כפפות בעבודה.

המות

מתעכב לרגע ליד שולה אבו חסירה ( 06
ומראה לה כיצד לעבוד .״זאת עבודה
קש ח מאד,׳ אומרת שולה ,״אבל צריך לפרנס את אמי.״

**ולי במשאית ישב ענק בשרני, אשר עיניו התכולות
1JIנצצו בתוך פנים עגולות. דויד כהן מרוגז היה. זה עתה
נודע לו כי אחד מראשי הקבוצות לא רצה לקבל לעבודה
פועל זקן, מפני שהיה חרש ולא ידע לעבוד .״ומה איכפת
לו? זה מכיסו? האם היה העולם מתהפך, אילו היה לוקח
אותו ונותן לו להתמזמז עד הצהרים? אמה באמת, אפשר
לחשוב שזה כסף של אביו!״
״מה פירוש להתמזמז?״ שאלתי ,״איך אפשר להתמזמז
ולקבל שכר?״
כהן נעץ בי מבט חודר• ״אתה חדש, כנראה,״ סיכם.
״ועוד איך שאפשר להתמזמז! הנה, אותו ראש קבוצה שלא
רצה לקבל את הזקן הזה. פעם שלחו אליו מארוקאי צעיר
אחד. המארוקאי בא ביום הראשון לעבודה ושאל את ראש
הקבוצה, :כאן עובדים?׳ ראש הקבוצה אמר, :כן, זה המקום
שלף. המארוקאי פרש לו שמיכה ונשכב לישון, .היי, מה
אתה חושב שאתה עושה כאן?׳ שאל ראש הקבוצה. המארו־קאי
קם על רגליו, .תקשיב טוב למה שאני אומר לך,׳ הורה
לראש הקבוצה, ,אני הולך לישון כאן במשך חודש שלם,
ואל תפריע לי. וכל יום, אחרי שאני אגמור לישון, אתה
תרשום לי שמונה שעות עבודה. כל החודש, הבנת? או
שאתה רוצה את הסכין הזה בבטן?׳ ובאמת, ככה זה הלך.
חודש שלם.״
כאן התערב בעל הג׳רוסלס פוסט, בניב עיראקי :״כן, אבל
באמת שאי־אפשר יותר להחזיק את הזקן בקבוצה שלנו. זה
כבר יותר מדי.״
״מה זאת אומרת יותר מדי?״ התרעם כהן.
״זאת אומרת שמתוך שבעה אנשים בקבוצה שלנו, שלושה
לא עושים שום דבר. כמה עוד אפשר?״
כהן לא השיב לעניין .״אני רק יודע שאם אנחנו הספרדים
לא נדאג לספרדים כמונו, אף אחר לא ידאג לנו. הזקן הזה
הוא אחד מאתנו ואנחנו צריכים לדאוג לו• ובכלל, אם יש
כבר שלושה שלא עושים כלום, יהיה גם רביעי!״ הגיון
ברזל, שאיש לא יכול היה לסתור אותו• כאן המשיך:
״ולי, אתם לא יכולים לספר סיפורים. אני יודע מד, זה
לקבל משכורת ולא לעשות כלום.״
הראיה: פעם נשלח לעבוד כפועל־דחק בכבישים. הוא הצליח
להתיידד עם מנהל־העבודה, צעיר בן העדה הכורדית,
ובמקום לעבוד חודש כפי שהיה מוקצה לו, נשאר לעבוד
שנתיים .״את החודש הראשון ביליתי במיזמוז. הייתי מגיע
בבוקר, מניח את הדברים שלי תחת עץ, ושוכב לנוח• אחרי
(המשך בעמוד 04

תצפית

במרינה

(כיל הזכויות שמורות)

• צפויה שערוריה סביב ביקורו בארץ של הגנרל הצרפתי
ז׳וזן? ל,ניג בעוד שבועיים, כאורח משרד הבטחון. חשש המזמינים:

(המשך מעמוד )5
יכולה להפעיל עליו מרות — אפילו לא
באיומי רצח.

חרות תנסה להתלבש יעל ביקור זה, תקבל פניו של הגנרל בשדה־התעופה לוד
במשלחת חגיגית בראשותו של מנחם בגין עצמו. לפי כל הסיכויים, תסרב
המשטרה להרשות לחברי משלחת חרות לגשת אל המטוס, תעורר שוב מערה
סביב זכויותיו של חבר־כנסת לקבל אורחים מחו״ל. הרקע להתנגשות זו: חרות
טוענת כי הגנרל קניג התכוון ממילא לבקר בישראל כאורחה שלה, אלא ששמעון
פרס חטפו לפני שחרות תוכל לנצלו להגברת הפרסטיג׳ה שלה בעיני הבוחרים.
• גבול הצפון על1ל להתחמם. נקודת המוקד העיקרית: החוף הצפון־
מזרחי של הכנרת.
חינוך בעד הממון
במערך הפוליטי של המפלגות הישראליות
תופס ציבור הסטודנטים מקום זעיר. כי בניגוד
לכל מדינה אחרת בעולם, בה מהווה
הסטודנט את חומר הגלם המעולה ביותר
למהפכות, עומד הסטודנט הישראלי בתור
לכרטיסים לתוכניות בידור כשלושה בסירה
אחת, מתרחק מכנסים מפלגתיים כמפני אש.
מצב זה השתנה בשנה האחרונה. יזמה
מאוחדת של השמאל הקיצוני וחרות, איימה
להוציא את ההגמוניה המסורתית, הקיימת
על הנייר לפחות, מידי מפא״י. ההסתערות
המפלגתית הביאה את הסטודנטים לצעד מפתיע:
במשאל שצריך היה לקבוע את צורת
הבחירות להסתדרות הסטודנטים, הצביע רוב
מוחלט בעד בחירות אישיות.
אולם גם שיטה זו לא הרתיעה את מפא״י
מנסיונות השתלטויותיה על הסתדרות הסטודנטים
(העולם הזה .)1120 השבוע קיבלו
נסיונות אלה מפנה מפתיע.
טיפת־דם במערכה. בדבר אחד לפחות
מאוחדים כל הסטודנטים באוניברסיטה
העברית: התנגדות לנסיונות חוזרים ונשנים
של שלטונות האוניברסיטה להעלות את
שכר הלימוד. לאחר ויכוחים ממושכים, ו

שערוריית כחירות חדשה מסתמנת באופק. נסיונותיו של
שר הבטחון לגייס את הנשק הכבד והחדיש של צת״ל כנשק־בחירות של מפלגתו,
יזכו לתגובה חריפה ומלוכדת של מפלגות הקואליציה והאופוזיציה גס יחד.
שאילתה ראשונה טל נושא זה, עלולה לבוא מצד חרות, הסקרנית לדעת מי סיפק
לכתבים חורים בישראל פרוט מלא על הנשק הסודי, שצה״ל עומד להפגין במצ־עד
יום העצמאות ה־וו.

• ציוד-בחירות אחר שיגיע לישראל בקיץ: הכור האטומי
הראשון. מפא״י הבטיחה את בואם של אנשי מדע בינלאומיים לחנוכת הכור,
שהובטח לישראל עוד לפני שנתיים, תעורר את כל הרעש האפשרי סביב הפעלתו.
• ״קרגל יתגבר על קשייו הכספיים. ההשקעה העיקרית לכיסוי
החובות קצרי־הטווח תבוא מחוץ־לארץ, השאר מבנקים מקומיים ומן הממשלה.
התוצאה העיקרית של המשבר: דובינר עצמו, שהתרחק מהנהלתו המעשית של
המפעל, כדי ללחום את מלחמתו הציבורית נגד המועצה לשיווק פרי הדר,
יתמסר שוב אישית להנהלה, יבצע ריאורגניזציה מרחיקת־לכת לייעול המנהלה.

• בשורה משמחת לענן? ההארחה והתיירות: צפויה שנת•
שיא בתיירות מחוץ־לארץ, העשויה לעלות אפילו על שנת
העשור. הזמנות

מוקדמות, באמצעות
חברות הטיסה והנסיעות,
מראות כי
חלק גדל והולד של
מטיילים — בעיקרם
יהודים — המבלים
באירופה, נוטים לכלול
גס את ישראל
במסעם. לעומת זאת:
תחול ירידה ניכרת
במספר האזרחים ה-
ישראליים אשר יסעו
השנה לחוץ־לארץ.
אחד הגורסים העיקריים:
רוב מקבלי־הפיצויים
מגרמניה
כבר הספיקו להסדיר
את ענייניהם בארץ
זו, ואלה אשר תיכ־ננו
להוציא את המטבע
הזר שלהם על
טיול, כבר ניצלו
אפשרות זו בשנתיים
האחרונות.

זיייין

ieaHr l a r ׳/

בנ די

JEW !Rsk jrk

• מפלגה ח־דשה־ישנה
עלו״ורא\ז
איך
לה להתחרות
על קולות הבוחרים
לכנסת הרביעית. אישי ציבור, בני העדה הספרדית בירושלים,

יזמו את הקמתה של מפלגה ספרדית לאומית. מצע המפלגה אושר השבוע על־ידי
מנהיגי העדה בירושלים ותל־אביב, והס עומדים לפנות בקול־קורא אל ציבור
הספרדים לתת קולותיהם למפלגה זו.

• ישראל רוקח עשוי להעמיד את עצמו כמועמד כלתי•
תלוי ועצמאי בבחירות הבאות לעירית תל־אביב, אם יתקבל בינתיים החוק
לבחירתם האישית של ראשי העיריות. כדי להכשיל את כתנת הצ״כ להעמיד גם
במקרה זה את חיים לבנון כמועמדם ,׳עשויים ידידיו של רוקח להפיץ את השי
מועח כי הוא יופיע כמועמד רשימת ההסתדרות, נגד לבנון. פירסוס מאמרו של
רוקח בדבר בשבוע שעבר היה רמז ראשון בכיוון זה.

• צפה לסערה מסביב למשרד הסעד לקראת כינון הקואליציה
הכאה. מתוך ידיעה כי תצטרך להחזיר משרד זה לסיעה אחרת, וקרוב
לוודאי לדתיים, מנצלת מפא׳׳י עתה את ההזדמנות כדי להוציא ממשרד זה
את רוב הסמכויות החשובות. בשעת החלוקה הבאה יסרבו הדתיים לקבל את
המשרד בלי סמכויות אלה.

חוליה מיוחדת לעיקוב אחרי אנשי משטרה תופעל כל1! -,

רוב ליד מדור הבילוש בתל-אכיב. לאחר תקריות לא מעטות, בהן היו
מעורבים גס אנשי מדור־הבילוש, הוחלט במטה־הארצי לפזר את אנשי מדור-
הבילוש בין הנפות, להקיס מחדש את המדור בעזרת שומרים חדשים, שסיימו
לאחרונה קורסים מתאימים.

• לחקת־כחירות מיוחדת תעמוד לרשות מפא״י אחרי פסח.

למרות הצהרותיה חחוזרות ונשנות של מפא״י על צנע בבחירות, גויסו יוצאי
להקת הנח׳ל, שהשתחררו לאחרונה מלהקה זו, לתפקידי־בידור מיוחדים לבוחרים.
לחברי הלהקה, שתאורגן על־ידי עידו בן־גוריון, לא־קרוב של ביג׳י, הובטחה
משכורת נסו אגדתית ותעסוקת עד לראשון בנובמבר.

ן־ל׳זי׳

ת־צא נובשיג!״
גרעונות ממושכים עוד יותר, הטיל שר החינוך
והתרבות על וזעדה מיוחדת, בראשותו
של השופט העליון שמעון אגרנט, לחוות
דעה על מוצא ממצב זה. הוועדה, שפירסמה
מסקנותיה עוד בראשית החורף, היתה תמימת
רעים בדבר אחד: שכר הלימוד באוניברסיטה
הוא נמוך יחסית. הוועדה המליצה
להעלות אותו בכ־ 50 אחוז — מ־ 314 לירות
לשנה ל־.450
הסטודנטים הודיעו כי הם ינטשו את
פקולטות האוניברסיטה, לא יהיו מוכנים לשלם
שכר־לימוד כד, גבוה.
זלמן ארן, שר החינוך, עמו נפגשו נציגי
הסטודנטים לאחר פירסום המסקנות, הצביע
על מסקנה אחרת של הוועדה שהיתה עלולה,
לדעתו, להוות הקלה מכרעת. קבע דו״ח אג־רנט:
וועדה מיוחדת, ליד משרד החינוך והתרבות,
תסמיך את שר החינוך להעניק הלוואות
לזמן ארוך, בגובה שכר הלימוד, לסטודנטים
נזקקים. השר רמו כי יהיה מוכן
לעיין בלב פתוח בכל בקשה כזו, אם תוגש.
נציגי הסטודנטים חזרו אל שולחיהם, אולם
הללו, לאחר ויכוח ממושך, העדיפו תשלום
שכר־לימוד קטן יותר בהוזה מאשר פר־עון
הלוואות מעיקות בעתיד.
השבוע יצאו הסטודנטים אל הרחוב, הפגינו
כאיש אחד נגד העלאה בשכר הלימוד.
נציגי הסטודנטים דרשו וקיבלו פגישה עם
ביג׳י *.אולם למרות חיוכיו של ראש־הממ־שלה,
יצאו ממנו הסטודנטים בידיים ריקות.
* פגישה שהביאה. לתגובה נרגזת של שר
החינוך, שטען כי הוא שהוסמך בישיבת הממשלה
לזיסוין יהפלאת השכר.

הסטודנטים הזועמים הפגינו מתחת לחלונו
של ראש הממשלה, הציעו לו ״לעמוד על
הראש ולהניח את אפלטון לסטודנטים.״ אולם
כציבור ממושמע, התפזרו בשקט כשנת-
בקשו לכך על־ידי מנהיגיהם .״נלחם נגד
העלאות עד טיפת הדם האחרונה נ״ הבטיחו.
אולם כל הסימנים הוכיחו השבוע כי הסטודנטים
נלחמים במערכה אבודה. המלצות
רעדת אגרנט נתנו בידי מפא״י נשק סודי
לכיבוש הסטודנטים הממרים — קשה לשער
כי סטודנט שיהיה זקוק להלוואות משרד־החינוך
והתרבות כדי לשלם שכר־לימוד, יוכל
לפעול נגד המפלגה השלטת במשרד זה.

קרן היסוד״ם
בשבוע הבא יחלקו החזרים, ביום אחד,
קרוב לתשעת אלפים מעטפות ברחבי המדינה.
המקבלים: מורי בתי־הספר היסודיים,
אשר חלק ממשכורתם הופרש מדי חודש
לקרן הפנסיה שלהם. תוכן המעטפות: צ׳קים
על הסכום המדויק שנוכה במשך השנים.
יהיה זה, כנראה, סופה של אחת הפרשות
האופייניות והמסעירות ביותר בחיי ציבור
המורים בארץ. כי בגלל הצ׳קים הללו, השתחררו
לרגע קט המורים רכי־ההליכות
מכבלי סובלנותם, והסתערו בחימר, שפוכה
על נציגיהם הרשמיים.
הפרשה החלה לפני שנה, כאשר החליטה
הממשלה לכלול את המורים היסודיים ברשת
הפנסיה הממלכתית של עובדי־המדינה.
מאותו רגע הפכה קופת הפנסיה הפרטית
של המורים, המאורגנת במסגרת הסתדרות
המורים העברים בישראל, למיותרת! כי עתה
מבטיחה המדינה עצמה למורים פנסיה בבוא
מועד פרישתם מן השירות.
בקופת הפנסיה של המורים היסודיים
נמצאו אותה שעד 3.6 .מיליון ל״י — סכום
שמחציתו נוכתה ממשכורות המורים ומחציתו
הוכנסה לקופה על־ידי הממשלה( ,ולפניה,
הועד הלאומי) ,כמעביד. כאשר צורפו
המורים היסודיים לקופת הפנסיה של עובדי
המדינה, והוחלט לפרק את קרנם הפרטית,
הוחלט גם להחזיר לממשלה 1.8מיליון ל״י,
שהם חלקה בקרן. נותרה רק השאלה: מה
לעשות עם 1.8מיליון ל״י הנותרות?
הסתערות ברגע האחרון. התשובה
נקבעה בפירוש על־ידי החוק: כל מי שד,פ־זיר
לו את כספו. החוק גם קבע כיצד
לערוך רשימה סופית של הנושים: על־ידי
פירסום הודעה בעתונות, כי הקופה מתפרקת
וכי כל אשר לו תביעה כספית, חייב
להגיש את תביעתו עד תאריך מסויים.
פירסם הודעה בבטאונו הד החינוך, בה הודיע
כי המועד האחרון להגשת תביעות
לקופה המתפרקת הוא ה־ 31 בדצמבר .1958
היתה זו מודעה קטנטנה, שהופיעה שלושה
שבועות בלבד לפני המועד הסופי,
בעמוד האחרון של הבטאון, אשר טבעה
בים של מודעות דומות. רק מורים מעטים
הבינו מה משמעותה המדוייקת של אותה
מודעה, ועל כן בהתקרב היום האחרון
להגשת התביעות היה מספר המורים שהגישו
תביעה כמעט אפסי. במרכז הסתדרות
המורים החלו רוקמים תוכניות מה לעשות
עם הכסף הרב שישאר בקופה, אחרי שבעלי
החוב יאבדו את זכותם החוקית לתבעו.
אלא שה־ 31 בדצמבר לא עבר בשלום.
ידיעה קצרה במעריב הזעיקה את המורים.
כהרף־עין החלה הסתערות המונית על משודר
הסתדרות המודים. אלפי מורים, אשר
1.8מיליון הל״י נוכו ממשכורותיהם הדלות
במשך שנים ארוכות, רצו להבטיח
כי כספם לא יוצא מהם במירמה.
הצ׳קים בדרך. לילה אחד לפני שנועד
לפוג מועד הגשת התביעות, נערכה ישיבה
של מרכז הסתדרות המורים עם ועדי ה״
מורים בבתי־הספר השונים. היתד, זו ישיבה
שיגרתית, שנקראה להסביר לנציגי המורים
את תוכניות הסתדרותם לעתיד הקרוב. תחת
זאת הפכה להתקוממות המונית של המורים
נגד נציגיהם. עסקני הסתדרות המורים ה״
עמידו פני נעלבים, דרשו מן המורים לבטל
את תביעותיהם ובמקומן להגיש תביעה
מרוכזת למפרקי הקופה, באמצעות הסתדרות
המורים — הצעה שנתקבלה לבסוף, יחד
עם שורה של החלטוודפשרה. המועד הסופי
להגשת תביעות נדחה לשלושה חודשים.
השבוע, כאשר נשאל שלום לוין, המזכיר
הכללי של הסתדרות המורים, מה יקרה
אחרי מועד זה, השיב :״זאת לא הדחיה
האחרונה. עוד יהיו הרבה דחיות.״ אך
בהד החינוך של ה־ 19 במרץ נאמר בפירוש,
כי המפרקים יסיימו את עבודתם ב־ 31ב־מ
ת־ נאותה ידיעה *5 325*0מרכז. הסתדרות
11 st1-.wnv.wmfh

פורים תשיי״נז היה צוהל ועליז ונשא עליו את אופי התקופה. למרות
המצב הכלכלי הקשה הופיעו בחוצות הערים תחפושות מורכבות ומפוארות
יותר מבבל שנה אחרת וניבר בהן בי הוציאו עליהן עשרות ל״י.
אנשי המאדים, חלליות וספוטניקים כבשו בהדרגה את מקומותיהם של
הקאובויים והאפאשים, שהפופולריות שלהם התמעטה עקב איסור ההמורים
הורה להכין ש׳קים לכל הזכאים
לקבל את חסכונותיהם. אם לא יחול שינוי
בלתי־צפוי, יהיה זה סופה של הפרשה.
״לא ניכנע לסחיטה!״ אולם לא
יהיה בכך חיסול גמור של הפרשה. כי
מבין מורי בתי־הספר היסודיים בעלי־זכויות
בקופת הפנסיה, נמצאים גם מורים אשר
עזבו את ההוראה היסודית, עברו ללמד
במוסדות תיכוניים ואינם נחשבים לעובדי
מדינה. זכויותיהם לפנסיה לא הועברו לקרנות
הגימלאות של עובדי המדינה.
סיפר השבוע. אחד ממורים אלה :״20
שנה עבדתי כמורה בבית־ספר יסודי, עד
אשר עברתי להוראה בבית־ספר תיכון. עכשיו,
עם פירוק קופת הפנסיה, יחזירו לי
אלף או 1500 לירות, ויאמרו לי שאין לי
יותר כל זכות לפנסיה. האם נשמע כדבר
הזה? ממה אתקיים, אחרי שלא אוכל לעבוד
יותר? אם רצוני לרכוש לי עתה זכות
דומה לזכותי הקודמת, בקרן פנסיה אחרת,
הרי ידרשו ממני תשלום של אלף לירות
עבור כל שנה. כלומר בשעה שהסתדרות
המורים תשלם לי 1500ל״י עם ביטול
זכויותי לפנסיה, אדרש לשלם 20 אלף ל״י
כדי לרכוש זכויות שתת. היכן הצדק?״
מספרם של המורים התיכוניים הנמצאים
במצב זה אינו גדול — 120 בסך הכל —
והסתדרות המורים היתה יכולה בנקל להסדיר
את בעייתם. אולם מזה חמישה חודשים,
מעורר השם ״מורים תיכוניים״ חלחלה
במרכז הסתדרות המורים. כי באותו תאריך
פרשו כ־ 1200 מורים תיכוניים מהסתדרות
המורים, הקימו ארגון נפרד, ומצב של מלחמה
שורר בין שני הארגונים. נסיונותיו
של מרכז הסתדרות המורים לשכנע מורים
תיכוניים לנטוש את ארגונם החדש ולשוב
למסגרתם הישנה עלו בתוהו.
כאשר התעוררה פרשת קופת, הפנסיה,
ראה בה מרכז הסתדרות המורים תזזדמנות
נוחה להמשיך את מלחמתו בארגון הכופר.
בחוזר אל המורים התיכוניים הודיע, כי
הוא מוכן לדאוג לזכויותיהם — בתנאי
שישארו נאמנים להסתדרות המורים. סיכם
השבוע אחד ממורים אלה את דעת חבריו:
״עד שפרשנו מהסתדרות המורים — חודשיים
לפני פירוק הקופה — לא דאגו
כלל לעניננו, ועכשיו מפתים אותנו בהצעות
לא הוגנות מצד אחד, ומצד שני מאיימים
עלינו בהרס כלכלי, כדי שנוותר על דעותינו
הציבוריות. זהו דבר בלתי-מוסרי ובלתי־הוגן.
אנו לא ניכנע לסחיטה מעין זו.״
מה יכולים הם לעשות, כדי להבטיח את
זכויותיהם? האיש לא רצה לגלות .״יש לנו
הרבה דרכים, ואנחנו לא נהסס להשתמש
בכל האמצעים — אפילו הקיצוניים ביותר.
נישולנו לא יעבור בשקט!״

*משטרה
סמי מ ש קרים
תושבי הבית מספר 22 ברחוב מ״ג שבכפר
שלם לא הוחרדו. הם היו רגילים
לניידות משטרה ולצעדי שוטרים בשעות
שלאוזה-זזצות. תושב אחת הלירות בבית,

דירת־חדר קטנטנה, היה סמל שני של מדור
הבילוש בתל־אביב, יחזקאל אליהו כהן (.)33
גם השבוע, בליל שבת בעשרים אחר
חצות, כשדפקו שוטרים על הדלת האחורית
בדירתו של הסמל, לא התעורר איש. רק
כהן, שנמצא אותה שעה בחופשתו השנתית,
נעור מתוך שיגרה ופתח את הדלת. הוא
הופתע כשגילה מי עמד מאחוריה: קצין
החקירות משה קרת ושני סמליו. עמס היה
כלב גישוש.
״קבלנו הוראה לערוך אצלך חיפוש,״
הסביר קרת לכהן המופתע. כהן לבוש
הפיז׳מה לא התנגד. הוא פתח את הדלת,
הכניס את הקצין, הסמלים והכלב פנימה.
הכלב עבר פעמים מספר על פני הדירה,
ריחרח אך לא מצא דבר .״אפשר לחפש
במרפסת?״ שאל אחד הסמלים. כהן, המשרת
שמונה שנים במשטרה, ניחש כבר במה
המדובר, אך הוא לא התנגד. הקצין, שני
הסמלים והכלב חזרו למרפסת־הכניסה, הפונה
לחצר. הכלב ריחרח ועצר ליד שטיח
ישן, אותו הוציאה אשתו של כהן יום אחד
לפני-כן לאיוורור .״מד, יש לך כאן?״ שאל
קרת.
כהן, שחמתו בערה בו, הרים את השטיח
וניער אותו. מספר חבילות של חשיש נשרו
מתוכו.
אבקה כאינפרה־אדום. בשבת, בחדשות
השעה תשע, הודיע קריין קול־ישראל:
סמל שני של מדור הבילוש בתל־אביב
נעצר באשמת מסחר בסמים־משכרים.
סוכנות הידיעות עתי״ס, הפיצה את הידיעה
בכל עתוני הבוקר. מסר כתב עתי״ם, בהשראת
המטה הארצי של משטרת ישראל:
״אדם בעל עבר פלילי בשם נעים יצחק, בן
,32 הופיע לפני שבועות אחדים במטה הארצי
של המשטרה, הודיע כי הסמל כהן
מקיים עמו מסחר בסמים־משכרים. המשטרה
התייחסה בזהירות רבה לסיפורו של נעים,
שהוא נרקומן, סברה תחילה כי האיש
מבקש להטיל דופי בסמל המשטרה מטעמים
פרטיים. הוחלט כי המודיע ימשיך לספק
סחורה לנאשם, אולם חבילות החשיש
יאובקו תחילה במטה־המשטרה באבקה מיוחדת,
המכתימה את ידיו ובגדיו של כל
הנוגע בה. כתמים אלה אפשר לגלות על־ידי
בדיקה בקרניים אינפרה־אדומות.
״לאחר חיפוש בביתו של הסמל התגלה
חומר החשוד כחשיש. בדיקה מעבדתית הוכיחה
כי היה זה אותו חומר שאובק באבקה
המיוחדת. כתמים דומים של אותה אבקה
התגלו על בגדיו וגופו של החשוד.״
היה ברור: המדור למלחמה בסמים משכרים
שליד המטה הארצי — שלאחרונה, אחרי
הריאורגניזציה במשטרת ישראל, הועמד
כאילו בצל — הוכיח את עצמו שוב.
חזרה לתקופת הזהב. היה mרושם
שטחי בלבד. בדיקה קלה של מה שהתרחש
במדור למלחמה בסמים המשכרים, מאז
שנוסד בשנת ,1954 בהשראתו של ראש
המחלקה הכלכלית לשעבר שמאי זוהר, הוכיחה
כי לא הכל היה כשורה שם•
כשנוסדה המחלקה המיוחדת למלחמה ב־
׳׳:מיט־משנווים• והיישלזדה בידיו של בר^־רו

שימוש כחומרי־נפץ. בהמשך למסורת השנים הקודמות שוב היתה השמחה
העיקרית לאו דווקא בנשפים פומביים וציבוריים, או בחוצות
הערים, אלא במסיבות פורים פרטיות, כאלה שמתוכן נלקחו שלושת
זוגות התחפושות המופיעים כתמונות למעלה, והמוכיחים כי רעיונות
מקוריים ומשעשעים לתחפושות אינם חפרים גם כקרב המבוגרים.
של זוהר, השחקן האידי לשעבר, שלמה
גינוסר, הועבר חוזר מיוחד בין המחוזות
המשטרתיים. החוזר כלל הוראה אחת: קציני
המשטרה וסמליהם חייבים למשוך ידם מכל
גילוי של סמים־משכרים. גילוי כזה, נאמר
בחוזר, מועבר לסמכות גינוסר הבלעדית.
כדי להמחיש לכל מי שנטה להתעלם
מהוראה משטרתית מוזרה זו, כי כוונתו
של זוהר היא רצינית ביותר, הוגשו בזה
אחר זה תלונות נגד קציני״משטרה שגילו
סמינדמשכריס ביזמתם הפרטית. יתר על כן:
כשקצין מדור־בילוש בחיפה, פעל ביזמה
עצמית בניגוד להוראה, תפס הברחת חשיש
גדולה בסביבות חיפה, דאג מי שצריך היה,
להוציא שמועה כי הקצין עצמו שיתף פעולה
עם המבריחים. המודיע של אותו קצין
נעצר, ואילו הקצין עצמו הועמד בפני חקירה
של קצין־המטה הארצי. רק התערבותו
האישית של מפקד־המחוז הצילה את הקצין
הפעיל מפני האשמה רשמית.
בצורה זו הצליחו גינוסר ואנשיו לשתק
כל פעולה עצמאית במלחמה בסמים המשכרים,
צימצמו את גילויי ההברחות והמסחר
לתחום פעולה זעיר•
הריאורגניזציה שבאה על המשטרה עם
מינויו של נחמיאס כמפקח־הכללי, לא פסחה
גם על יצור־הנפל של זוהר. רוב שוטרי
וסמלי המדור פוזרו בין מחלקות המשטרה,
גינוסר עצמו הפך, למרות התואר המפוצץ,
ללא יותר מקצין־קישור בין מחוזות המשטרה,
שחזרו ללחום באורח עצמאי במסחר
בסמים משכרים.
כולם היו מרוצים ממצב זה. כולם, חוץ
מגינוסר ומקורביו למדור. היה ברור להם
כי יש צורך במשהו מפוצץ כדי להחזיר
את המדור לתקופת הזהב שלו.
שתי ארנבות במודיע אחד. הפצצה
באה ממקור בלתי צפוי. יצחק נעים, נרקומן
המכונה בפי מכריו ג׳ומעה, הופיע במטה
הארצי לפני שלושה שבועות, הביא לפקד
גינוסר סיפור מפתיע. סיפר דומעה :״סמל
כהן, מהמדור לבילוש, ואני, מוכרים יחד
סמים־משכרים. אני מביא את החומר לתל־אביב
וכהן מספק אותו לסוחרים.״
גינוסר, שזכר כי כהן עצר את ג׳ומעה
לפני מספר חדשים באשמת החזקת חשיש,
היה מוכן לשתף פעולה. היה זה ציד של
שתי ארנבות במודיע אחד: גם פרסומת
מתאימה למדור הגוסס וגם אזהרה לכל מי
שישים ידו, כמו כהן, לא תחת פיקוחו על
סוחרי־סמים.
הכל פעל לפי התוכנית: לאחר עקוב
קצר אחרי כהן, נמסרו לג׳ומעה חבילות
חשיש בערך של 2000 לירות. הנרקומן
הבטיח כי יעביר אותן לתעודתן. ואכן,
בחיפוש שנערך בליל־שבת על מרפסת דירת׳
הקרקע של כהן הפתוחה לחצר, נמצאו החבילות
שסומנו באבקה המיוחדת.
שכורי סס-ההצלחה מסרו קציני המדור
את הידיעה לעתונות, ששיתפה פעולה.
הודיעה על ההצלחה בכותרות רועשות.
היחידי שלא היה מוכן לשתף פעולה היה
הסמל צהז עצמו. למדות שוואזזק כביזיוד

גמור בבית־המעצר ביפו, המשיך הסמל הצעיר,
שסיים רק לפני שנה את קורס
הסמלים לטעון :״אני חף מפשע. זוהי עלילה
שפלה.״
חו פ ש לנ ר קו מז. היו לו לכהן כמה
נקודות חזקות להוכחת טענה זו:
• המודיע, נרקומן מועד המכיר את
כל סוחרי הסמים המשכרים ביפו וסביבתה,
לא היה צריך כלל ועיקר את תיחיכו של
הסמל כהן כדי לספק סחורה לסוחרים אלה.
• אין זה מתקבל על הדעת כי כמות
כה־גדולה של חשיש תופקר על ידי סוחר
במרפסת פתוחה. החשיש, שהוא חומר עדין,
עלול לאבד בצורה זו את ערכו.
• המודיע, שטען כי מכר את החשיש
לכהן, לא יכול להצביע על סכום התמורה
— 2000 לירות. העסקות בסמים משכרים
נערכות במזומנים בלבד, המוכר אינו מוציא
מידו את הסחורה מבלי שהוא מקבל את
תמורתה•
.כהן המתגורר עם אשתו ושלושת
ילדיו הצעירים בדירת חדר דלה שמטבחה
עשוי אזבסט וחדרי הנוחיות שלה בחצר,
היה זקוק להלוואה משטרתית של 700
לירות כדי להיטיב את תנאי חייו.
ס ג׳ומעה, המודיע, גר לעומת זאת —
כסוחרי סמים אחרים — בדירה מהודרת
של שלושה חדרים ברחוב ז׳בוטינסקי ב־רמת־גן.

• הכתמים המחשידים, שהתגלו על בגדיו,
באו, לדבריו של כהן, לאחר שניער
בכעסו את השטיח בו נמצא החשיש המאובק.
בצורה זו אפשר היה להחשיד גם
את קרת והסמלים שהוכתמו באבקה שהתפזרה
באויר.
אולם נימוקו המשכנע של כהן היה קשור
בג׳ומעה עצמו — המודיע המשטרתי, נרקומן
מועד שאינו יכול לחיות ללא סם משכר,
היה עלול לאבד את החופש שלו ואת
האפשרות להשתמש בסם למשך תקופה ארוכה,
לאחר שהואשם על ידי כהן בהחזקת
סמים משכרים, אפילו אם היה נפטר בעונש
קל על עבירה זו, היה ג׳ומעה נאסר ל־16
חודש, בעקבות מאסר־על־תנאי שנפסק נגדו
בעקבות עברות קודמות.

תזכיר
שר המרחב
״ מטב ״ ל ל כן תחת כותרת ואת דרש
עורך העולם הזה 995 שבוע לפני מיבצע־סיני,
להקים בממשלה מיניסטריון מיוחד
לעניני המרחב. בין השאר תבע העורך:
״על הממשלה למנות שר לעניני ערב, שתפקידו
האחד והיחיד יהיה לטפל ביחסים
בין ישראל לבין ארצות״ערב. מטבע הדברים
יהיה הוא השר השני בחשיבותו בממשלה,
אחרי שר״הבטחון. עליה להעמיד את השר
הזה בראש משרד לעניני ערב ולהעמיד
לרשות מטכ״ל־שלום זה תקציב של מיליונים.״
השבוע הצטרף ח״כ יגאל אלון לדרישה
זו, הודיע כי אחדות־העבודה תדרוש
בממשלה הכאה להקים מיהמזריוז כזה.

ויעול׳פ חיזו!״1121

IIIך | 1לקראת הדרך הארוכה לאילת. חלק מ־ 140 רוכבי הקט־
flllT
U 4 UIנועים, שהגיעו לאחר יומייס למטרה. למעלה מ־ 200 קטIfCJlJL

ווספות ולמברטות, יצאו בכיוון לאילת מתל־אביב. רובם הגיעו לבאר־שבע, אולם כאן
נועים,
התחרט חלק מהספורטאים, חזר למחרת לתל־אביב. רוכבת ווספה יחידה (מימין) בלטה במסע זה.

iKjrnmiia

ה1ו%

גיע מהולן
הצטרפו !

m am

1UO/Vקטנועים יירדו במסע־נצהון לאילת!״ הכריזו כל
מ 1 /שופרות״הפרסומת. נקבע גם המועד: ל״ג בעומר, החג הסמוך
לפתיחת הדרך החדשה לאילת.
מהתוכנית הגדולה נשארה רק הפרסומת. מאז פתיחת הדרך
החדשה לאילת, דרך מעלת העצמאות, הגיעו רוכבי ווספה ולמברטה
לא מעטים לעיר החוף הדרומית, אולם הם באו לשם כיחידים,
המסע הגדול לא נע. לפני כחודשיים שבה התוכנית וכבשה את
ופי העתונים. אלכם מסיס, המארגן הצעיר של חגיגות העשור לאילת,
העלה את ההצעה בפני חברות הקטנועים והללו קיבלו את הצעתו
:התלהבות. המשטרה, מגן־דוד־אדום והרשויות המקומיות הבטיחו
את עזרתם למבצע־ענק זה. הכל היה מוכן, חסרים היו רק הרוכבים
שיגררו את מבצע־הענק על גלגליהם הזעירים.
הם באו, טיפין־טיפין אמנם, אך באו• הרשימה הסופית כללה
למעלה משש מאות שמות של בעלי ווספות ולמברטות, שהביעו
!ת רצונם להשתתף בחגיגות אילת, היו מוכנים להגיע עד לשם
5ל גבי רכבם הזעיר.
ביום הזינוק התייצבו רק 240 רוכבים. היתר או שהתחרט, או
סנבהל מהרעש שהוקם סביב החגיגות, סרב לטבוע בין עשרו.,
!לפי החוגגים. אלא שבסופו של דבר נותרו המארגנים קרחיט
וכאן ומכאן: עשרות אלפי חוגגים לא היו באילת, ואך מעט רוכבים
;שתתפו במיבצע.
לבאר־שבע הגיעו רק כ־ .200 היתר נשאר בדרך. לשיירה המוקטנת
־,תלוו שני אמבולנסים של מגן־דוד־אדום, למברטה אחת לעזרה־
׳אשמה רפואית, מכונית סדנא, מכונית משטרה וג׳יפ אחד, לעזרה־אשונה
מכנית. בבית יציב בבאר־שבע חיכו לרוכבי הקטנועים

אוהלי יוטה ללינה ומשוחררי להקת הנח״ל, ויוסי בנאי בראשם,
לבידור. הרוכבים, רובם זוגות צעירים, כמעט ולא נעזרו לא
באהלים ולא בבדרנים. בר ההזדמנות האחרונה בלע חלק מהם,
החלק הנותר התבודד בפינות חשוכות בעיר• הופעות הבידור המתוכננות
כמעט ולא משכו איש.
שעת היציאה לאילת נקבעה לשש בבוקר. אולם רק בשבע
התייצבו אחרוני המשתתפים. מפקד קצר הוכיח כי למעלה משישים
רוכבי קטנוע, החליטו כי המסע ׳ לבאר־שבע הספיק להם. רק 140
הגיעו לשלב האחרון של המרוץ: מבאר־שבע לאילת. שלב זה היה
אף הקשה ביותר, רצוף סיבובים חדים, עליות תלולות, מורדות

ממושכת מהווה את סיום המנוחה הקצרה של
!11111111111
J I I 1 U J J I Iהזוג מיכאל ( )23ו א טי( )21 סטוליביצ׳קי. בני
זוג, שערכו מסעות־וזספה רבים, מתכננים טיול־זזספה לאירופה.

n i l l l l i n nעם אבן סיימה את מסעו של קטנוע הוזספה
i i l i l i n J J I 1I 219־ .43 רוכבו• ,שסרב למסור את שמו לנתב
העולם הזה, שבר את ידו לאחר שקטנועו התהפך, הוטס צפונה.

ט ם הדשות בגואה 52ז

הזדמנויות רומנטיות ו בו ת למשתתפיו, שבילו שני לילות ב!

I T l ^ i r i iמאוט ודיני חרט 30 צאו לדרך
לפני חודשיים מהולנד, כדי לה־

(מרחב, שמעו במעבר מנדלבאוס על המסע לאילת,
עוררו תשומת־לב ברכבם השונה: קטנוע יאודה.

עייפות ניידת

שלטה בדפנה הדני 17
דה מנתניה, שנסעה עם
החייל, משה 1עפרוני 21״זוהי הפעם הראשונה שאני
דרך כה ארוכה על קטנוע. עייפים, אבל כדאי,״ טוענת
תלמיחברה עושה
דפנה.

חנייה
בכפו־יווחם »r . s״׳ ;u״
ציידה את כל הקטנועים בנוזל היקר. רוכבי הקטנועים, שהגיעו יחדיו
למפגש, נאלצו לחכות זמן רב בתור. הם צויידו בדלק רזרבי.

מסוכנים. הרוב עבר מעבר זה בשלום.

בלי רוח ספורטיבית

•ץ יבם את ההשתמטות המאכזבת
Wהנריך משלר, רופא פנימי קשיש (,)50
מתל־אביב, בעל למברטה 031־ : 48״אין להם
רוח ספורטיבית. בזמנו ערכנו, אשתי ואנוכי,
מסע של אלפיים קילומטרים על אופנוע. עברנו
את כל שרויה מצפונה לדרומה. בהשראה
למסע ההוא הנסיעה לאילת היא טיול
קטן. האנשים כאן לא רגילים לספורט.״
דעה דומה היה לזוג ההולנדי מאוט ודיני
חרט. השניים, סטודנטים בהאג, יצאו מביתם
לפני שבעה שבועות על קטנוע צ׳כי מסוג
יאונה. מטרתם היתה המרחב. הם הספיקו
לעבור את תורכיה, סוריה, הלבנון וירדן,
עד שהגיעו למעבר מנדלבאום, עשרה ימים
לפני תחילת המסע. הדבר הראשון שראו
היתד, ידיעה בג׳רוסלם פוסט, המספרת על
המסע. הם נרשמו והופיעו בדיוק לזינוק.
״זוהי דרך נפלאה,״ אמר מאוט חרט
ההולנדי .״שמעתי שיש בארץ כמה אלפי
קטנועים וחשבתי שכולם יהיו שם. אצלנו,
כשיש מסע כזה, כל הדרכים מלאות.״
ניחמה אותו חברתו למסע, דיני :״אין
דבר. אלה שנסעו הם אנשים נפלאים. הם
דאגו לנו כל הזמן, תרגמו בשבילנו את
ההוראות והנחו אותנו למקומות הלינה,
האוכל ותחנות הדלק.״

״במעט במו באבריה״

וכבי קטנוע ווספה שצלם העולם הזה תפס אותם
וה בראי הקטנוע שלהם. המסע לאילת נתן
תף, העדיפו להתבודד מלהתבדר לפי התוכנית.

•אחר 385 קילומטרים של כביש
/סלול, חמש תאונות וכמה תקריות
קלות, הגיעו 140 רוכבי הקטנועים לאילת.
כאן ציפה להם יער של שלטים ועיר כמעט
ריקה. משתתפי המסע לא יכלו להסתיר
את שמחתם. הם מלאו את אילת ברעש של
מנועים דו־טקטים, הציפו את חוף הים בכלי־רכב
זעירים ונוצצים .״כמעט כמו החוף
באכדיה,״ אמרה דפנה הדני, שהגיעה לאילת
רכובה על קטנועו של חברה משה עפרוני,
״רק שכאן יותר חם.״
גם באילת ציפה לרוכבים מחנה אוהלים
מבד יוטה. אולם רוכבי הקטנועים העייפים
ביכרו על פניו את החול בשפת־הים. הם
צפו עוד בשלושה שחלמו, חזיון הענק
שערכה אילת לכבוד אורחיה, ואחר התפזרו
לאורך כל החוף .״אם כבר רומנטיקה, אז
רומנטיקה עד הסוף טענה תל־אביבית
חבושת כפיה, שהבטיחה למסור את שמה
כשתחזור לתל־אביב. לאור ההצלחה שזכתה
לה במקום נראה שטרם הגיעה בחזרה.
כתב העולם הזה, שליווה את רוכבי הקטנועים
בדרכם הארוכה, זכה לתשובות
נלהבות, כששאל אותם אם היו מסכימים
לערוך את המסע הזה שנית. נלהב ביותר
היה אברהם בלינקברג 41 בעל מכבסה
מצפת, שעבר את כל הדרך מעירו הגלילית
על קטנוע ווספה .92—691״אין דבר 700 ,
קילומטרים כבר עשיתי. מה זה עוד 700 קילומטרים
נוספים?״
הדעה האופטימית השתנתה ככל שחזרו
רוכבי הקטנועים והצפינר. קלקולים בדרך
חזרה, גשם שוטף שתפס את הרוכבים ליד
מפגש־אהים, קור הלילה והעייפות, שינו
את מצב הרוח .״השתגעתי?״ השיב השבוע
רוכב קטנוע שנשאל על־ידי. כתב העולם
הזה, אם מוכן היה לחזור על המסע. הוא
היסס רגע, זכר את התשובה הנלהבת שנתן
בשבוע שעבר על אותה שאלה״.וסיכם :״מי
יודע, מה לא עושים בשביל ספורט?*

f l i n i i n n nבמעלה העצמאות. עשרות רוכבי קטנוע שטפו את המורד לכיוון
J I J J f l U I Iאילת בהרגשת רווחה — חצי הדרך לאילת כבר היתה מאחוריהם.
המאמץ הקשה עמד לפני החוזרים מאילת. הם היו חייבים לעלות במעלה העצמאות במהלך
נמוך. סיכם את הדרך איש סדנא :״תודה לאל! זה היה הרבה יותר קל מאשר חשבנו.״
לאחר הנסיון הרב שנרכש במסעות מאורגנים קודמים ובנהירה ההמונית למיפגן חיל־האויר
בבאר־שבע, לפני כשנה, שבהם נפלו הקטנועים הקטנים קורבן לחום ולמאמצי הדרך, היה
מסע זה נקי יחסית מפגעים טכניים. הקטנועים עצמם, שהם מתוצרת איטליה ההררית, עומדים
בארץ מוצאם בפני נסיונות קשים הרבה יותר, כעליה על האלפים ( 3000 מטר ברציפות).

היה החזיון האיילתי שלושה שחזרו מאת שלמה אופיר, בבימויה של שולמית
בת־דורי, חברת קבוץ משמר־חעמק ואחותו של שר הפתוח, מרדכיי בנטוב.
בחזיון הענק השתתפו, נוסף על !עשרות תושבי אילת, גמלים, שיפים, והזמרת קה
ריקה זראי.

היעד

ספורט
כדזרגל

משחק עדב
על משחק השבוע, בו ניצחה
״מכבי־״ תל־אביב את ״מכבי״ חי־פה
כתוצאה ,1:2ועלתה למקום
הראשון בטבלת הליגה, בותבשייע
גלזר:

פ ת סי סקס
קיסריה

זוכרים את המשחק על גביע העשור נגד
מכבי חיפה? טוב, אז אם שכחתם, אזכיר
לכם. מכבי חיפה דחפו לנו אז שני גולים.
אבל אנחנו לא הופלנו, עוז הגברנו, וד,צ־לחנו
להשוזת ל־ .2:2השבוע ניסינו לראות
אם גם מכבי חיפה כל כך חכמים כמונו.
עשינו בדיוק ההיפך משאז. נתנו להם שני
גולים בפתיחה, וניסינו לראות אם הם יצליחו
להשוות כמונו, אחרי .0:2לא צריך לספר
לכם שהם לא הצליחו.
היתד, התעניינות עצומה במשחק הזה. כי
היתד, תקופה בליגה שמכבי תל־אביב הת־גלשה
למטה במדרגות של הליגה. אבל בזמן
האחרון התחלנו לאט לאט לעלות. המשחק
הזה היה צריך לקבוע לא רק מי יהיה עכשיו
בראשות הליגה, אלא הוא יקבע למעשה
גם בסוף הליגה. לקחנו את העסק ברצינות
והתאמנו כל השבוע.
ההתרגשות היתד, גדולה. גם אני, שלא כל
כך התרגשתי, הייתי קצת עצבני. תיכף ב־

חדש !

אריגי ב תנ ה
דאקרד תוצרת ישראל
בדגמי האפנה המהוללת
של צרפת.

להשיג בחנויות המובחרות
e iie x .

ת ח פו ש ת -
נשף -
ע דלי ד ע ־ הכל מונצח בצלום צבעוני

שרות פיתוה והדפסה
מהיר על־ידי 3מעבדות בארץ
פתשגן בע״מ

שייע בועט לידי שוער חיפה לוין
״אם הופלנו — עוז הגברנו.״
התחלה ראינו שמכבי חיפה משחקת עם
שני סטופרים ומשתדלת לסגור את מרכז
השדה. עלינו בהרכב מלא אבל לא כל כך
טוב. פלשל לא היה בקו הבריאות, ולכן היד.
לו קשה להשיג את הנורמה השבועית שלו
של שלושה גולים. נחמיאס עוד היה חצי
פצוע מהאימון ויוסלה גולדשטיין, שנפצע
בערך אחרי 20 רגע, אחרי שהכניס את הגול,
גם כן כבר לא נלקח בחשבון.
חוץ מזה גם רזניק לא שיחק. הוא לא
רצה לשחק כרץ ימני בחולצה מספר ,4כמו
שקבע המאמן, ורצה ללבוש רק חולצה מספר
.5אז יונה פוקס, שלא היה צריך לשחק,
לבש את החולצה שלו. אחר־כך התברר ש־יונה׳לה
היה הכי־טוב על המגרש אצלנו.
מפנה בדקה ה־«צ. כמו שאמרתי,
שתי הקבוצות היו מתוחות. ביחוד אצלנו,
ששיחקו כמה שחקנים צעירים. התחלנו לשחק•
הפתיחה היתה חזקה מאוד. את ההתקפות
הראשונות יומו דווקא החיפאים,
ביחוד ד,לד, שהתפרץ מהר, אבל נעצר באותה
המהירות על־ידי מתניה ובנדורי. במ-
יוחד התפעלתי איך שמתניה שלם על כל
הכדורים הגבוהים שבמגרש. חיפה התקיפו
רק עד קו ה־ 16 ושם נשברו כל ההתקפות
שלח*
לעומת זאת היתד, ההתקפה שלנו מפוצלת,
ולא התקפנו עם כל החמישה ביחד. רק בדקה
ד,־ 20 חל המפנה. אחרי מסירות־צירופים
יפות, ביני לבין רפי לוי, הכנסתי לרפי כדור
3ין שני מנינים והוא בעט לשער. הקהל והשחקנים
לא הפ*קי לז^רס את הגול למייח
׳י׳תעליס׳ ״ur׳hY 1

וכבר פסק השופט מכת־עונש לטובתי, ליד
קו ה־ 16 של השער החיפאי. אמרתי לצפויה
שיבעט, והיות שהמגינים החיפאים התכוננו
למכה למרכז המגרש, שימסור לי חלש הצידה.
קיבלתי את הכדור, התפרצתי איתו
עד לקו השער ושם בעטתי לרוחב השער.
גולדשטיין הראה לו את הדרך לפנים השער.
המגן החיפאי שרצה לעצור את הכדור, רק
עזר לו להיכנס עוד יותר.
לא האמננו בעצם שזה ילך לנו כל כך קל.
אבל אחרי שני הגולים התחילו חיפה ללחוץ
חזק ובחצי השני הכניסו לנו גול מפנדל
מפוקפק. נכון שהם היו במחצית זאת יותר
טובים, מפני שאנחנו רצינו לשמור על היתרון
שהשגנו. אבל כמו שאומרים שערים
ורשתות נוצרו בשביל להכניס גולים ולא
רק בשביל שירוצו ביניהם.
כמו תמיד היתר, לי גם הפעם הזדמנות
שפיספסתי. לקחתי את הכדור מחצי המגרש
והתקדמתי איתו כמעט עד השער אבל ברגע
האחרון מסרתי אותו דווקא לידיים של לוין
שוער חיפה. אבל זה לא נורא באמת, לחי־פאים
היו הרבה יותר הזדמנויות להשוות
את התוצאות. עד הרגע האחרון ממש לא
ידענו אם הרווחנו נקודה אחת או שתיים.
כאשר בשניה האחרונה פיספסו החיפאים את
ההזדמנות האחרונה שלהם, הרגשנו שמכבי
תל־אביב היא בכל־זאת מכבי תל־אביב.
בתור פרס על הנצחון היפה לקחו אותנו
עוד באותו הערב להופעה של איב מונטאן.
הרבה לא הבנתי מה שהוא רצה להגיד, אבל
הוא שחקן טוב. תענוג לשבת במשחק כמו
שלו. זה לא כמו במשחק כדורגל. כאן אפשר
לשבת שעה וחצי עם הלב במקום.
הלכנו גם לאכול במסעדה של חסון, זה
שהיה אוהד מושבע של הפועל והתיאש מהם.
הוא אמר לי: תכתוב שניצחתם מפני
שאכלתם אצלי. מה פתאום שאכתוב את זה,
אני צריך לעשות לו פירסומת?!

סכסוכים
לא כל •ום ברים
״נילחם עד טיפת דמנו האחרונה!״ הכריז
בפאתוס שלום זיסמן, יושב־ראש הנהלת
המכבי. העתונאים שכונסו לישיבת החירום
פיהקו. הם ידעו כי איומי מכבי לנטוש
את התאחדות הכדורגל ואת משחקי הליגות
הם איומים בעלמא. שום אגודה לא תסכים
לנטוש את העסק המכניס ששמו כדורגל,
משחקי ליגה וגביע.
״הפעלת הגיליוטינה,״ קרא עסקן מכבי
לתכנית החדשה, שהעלו נציגי הפועל בהתאחדות
הכדורגל. היה זה לפני כשבועיים,
דוזקא כשהסדר ושלום הבית כאילו מצאו להם
מקום בספורט הכדורגל, כאשר הגישו נציגי
הפועל בהנהלת ההתאחדות הצעה להקים
ועד־פועל בן שבעה חברים, בו יהיה רוב
לאנשי הפועל כמו בהנהלה. אנשי מכבי
התנגדו להרכב המוסד החדש, טענו שממילא
יש להפועל רוב בהנהלה. לנציגי
הפועל היה תרוץ :״זה ייעל את העבודה.״
אולם מאחורי כוונת היעול הסתתרה כוונה
אחרת לגמרי. מוסד מצומצם כמו הועד־הפועל
בן שבעה חברים, היה מאפשר
לנציגי הפועל לקבל החלטות הרבה יותר
מהירות ובהרבה פחות התנגדות וויכוחים
מצד יריביהם, כמקובל בהנהלה בת חמישה־עשר
החברים. האיש שיזם את ההצעה
ודרש בכל כוחותיו לקבלה, היה סגן יושב־ראש
ההתאחדות וגזברה צבי (״האיש בעל
הצלקת״) ברים. כיום נאלץ ברים להעביר
כל מכתב עליו הוא חותם, לחתימה אל
נציג מכבי. הקמת ועד־פועל שהוא היה
עומד בראשו, היתד, מאפשרת לו לחתום
בלי השותף המכבי.
כלי הפרעות. כאשר איימו נציגי
מכבי בפרישה, נאותו כמד, מנציגי הפועל
לדחות את קבלת ההחלטה עד לגמר עונת
הכדורגל, אולם ברים תבע בכל תוקף
לקבל החלטה. כאשר בלחצו נבחר ועד־פועל
שהורכב מארבעה נציגי הפועל, שני נציגי
מכבי ונציג בית״ר, הודיעו אנשי מכבי על
אי־קבלת המנדטים• .
המפתיע במשבר החדש היה שנציגי בית״ר
הנחשבים בדרך כלל לגרורי מכבי ומתנגדי
נסיונות ההשתלטות של הפועל, היו הפעם
לצד אנשי הפועל. מאחר שמצב קבוצות
בית״ר בליגות השונות אינו מזהיר ביותר,
והבית״רים רצו בכל מחיר לשמור על מעמדם
בהתאחדות, לא הצטרפו לאיומי מכבי.
רק בסוף השבוע, אחרי שנציגי הפועל
נוכחו כי הפעם יכולים אנשי מכבי להפריע
את מהלך הליגה הסדיר ואת זרם ההכנסות
הסדיר, הם הסכימו לויתור זמני, הורידו
את מספר חבריהם בועד הפועל מארבעה
לשלושה. לעג אחד מאנשי הפועל לכניעתו
של צבי ברים :״זהו מה שנאמר, לא כל
יום ברים,״
1!21 hYfr.Wflfo •.

איב
בתל־אביב
אחורי
הקלעים מקיש מישהו בעץ בחזקה. הקהל משתתק.
מה קרה? האם מישהו קיבל התקפת עצבים מאחורי הבמה?
לפתע כבים האורות. מאחורי מסך פלסטי שקוף למחצה פותחת
תזמורת במנגינה רועשת. האורות נדלקים והוא עומד על הבמה.
גבוה, חסון ורחב כתפיים, בעל הבעת פנים של פרחח מאופק,
לבוש במכנסיים חומים, חולצה חומה, נעליים חומות וחגורה חומה,
בלי לומר מלה, לא שלום ולא ערב־טוב, הוא מתחיל לשיר. לשיר
על דברים של מה בכך כמו העבודה של יום־יום, בת צחוק של
ילד, פזמון של שיר ולידתה של אהבה חדשה. הוא עומד לפני
המיקרופון ושר בלי לזוז כמעט. השיר נגמר. הוא מקבל בחיוך
שובב את תשואות הקהל, אומר את שמו של השיר הבא ושר.
שוב לא קורה ולא כלום, רק הזמר וד,מיקרופון• ושוב הוא לא
נע תנועות מיותרות, אינו מרבה להשתמש בידיו, רק פיו פולט
את המילים בפשטות וללא מאמץ. וכשהקהל כמעט קצת מאוכזב
מהאיש שרק עומד על הבמה הריקה והחשופה, שרק עומד ושר,
הוא מתעורר לפתע. השיר שבפיו הוא שמח וצוהל, לפתע הוא שר
בכל גופו, נע לרוחב כל הבמה, מעזזת ידיו ואצבעותיו ומכניס
חיים על הבמה. והשיר הבא שוב שקט ורוגע ושוב הוא עומד
במרכז הבמה ללא תנועה כמעט ומביא את המאזין למחשבה :״מה,
זה איב מונטאן?! כל אחד יכול לעשות את זה.״ ובו ברגע הוא
שר שיר חדש, מתעורר לחיים, משחק בעיניו ובידיו ובכל גופו,
רוקד ומלוה את שירתו בקטעי פנטומימה.
ומבלי שהקהל מרגיש בכך הוא לוכד אותו בכבלי קסם, מרתק
אותו אליו בשיטה ובסדר כשל פסיכולוג מומחה, עד לרגע בו הוא
מסיים את התכנית, והקהל כבר כולו שלו. זהו איב מונטאן. זמר
ושחקן שהכשרון הוא רק יסוד עליו הוא בונה את הבנין הגדול
של כיבוש קהל מאזיניו. כל תנועה, כל ניד עפעף, כל עוית באצבע
הקטנה, מחושבים לפרטי הפרטים ומתוכננים.
כי השלמות המקצועית היא גדולתו של מונטאן על הבמה.

״חיה 7א טיפשה״

ך* רחום אין איש מביט אחריהם פעמיים. כשהם יושבים על
כורסא באכסדרא של מלון דן, או מטיילים לאורך רחוב
אלנבי בחברת ידידים מקומיים, לבושים בבגדים הפשוטים שלובש
כל אחד, אין איש נזכר שרק לפני שבוע ראה את אחד מהם בסרט.
איב, שלמרות 38 שנותיו נראה כמו ילד מגודל שמעשה ליצנות
חבוי מאחורי חיוכו, גלוי ולבבי עם כל אחד כמו בימים בהם היה
סבל בנמל מארסיי או ספר שזכה בפרס ראשון עבור תסרוקת נשים
מסובכת שהצליח להכינה במהירות בתחרות•
סימון סיניורה, בת לאם יהודיה ואב שמוצאו ממשפחה פולנית
ששמה קאמינקר, נראית קצת מבוגרת ממנו. שיער צהוב, עיניים
שקועות וכהות, רגליים דקות ומחוטבות, אינם מבדילים אותה מכל
אשד, אחרת. וכמו כל אשה אחרת, יש לה מגרעת שאיב אינו יכול
לסלוח לה לעולם — הנטיה לשבור כלים.
״מעולם לא התגליתי,״ מספרת סימון, שהפיקחות מרצדת בעיניה,
״דחפתי את עצמי והגעתי לאן שהגעתי. עבדתי על תפקידים קטנים.

שנייס מתוך עשרות הפרצופים אשד
אותס מציג איב סזנטאן בחוכפתו/

בעזחזיז הוא מז9ך את סידדוז לווצנוז מ?*וו זזוז״דת נ״ין הל חנלדיב.

דו־פוצופיות

לפעמים קיבלתי תפקידים חשובים יותר, אבל לא מאסתי לחזור
לתפקידים הקטנים, עד שטיפסתי ועליתי למעמד של כוכבת•
״בריג׳יט בארדוי! ילדה נפלאה. אני אוהבת אותה מאוד וחושבת
שהיא גדולה. ואני אומרת את זה ברצינות מפני שאני מבוגרת מדי
והיא צעירה מדי, כך שאיננה יכולה עוד לקחת שוס דבר ממני,״
אומרת סימון ומחייכת חיוך ציני בזוית הפה .״הייתי רוצה מאוד
להסריט סרט בארץ. למה לא? אני מוכנה להסריט בכל מקום. אני
לא יחידה ברצון זה. כל השחקנים הצרפתים מוכנים לבא לארץ
לשחק כאן: רק תנו להם סרטים.״
״חיה הררית תצליח מאוד. הכרתי אותה ברומא בזמן שעשתה
את הסרט נערת היום. היא לגמרי לא טיפשה. אני שמחה שהיא
מתקדמת. הישראלית שאני הכי מעריצה היא חנה סנש. קראתי את
כל הסיפור שלה. ג׳ון בארי הציע לי לשחק את התפקיד הראשי
בסרט עליה, שמעתי שגם לחיה הררית תכנית כזאת, אבל עד
עכשיו לא שמעתי שמאיזה שהוא צד יצא איזה דבר.״

יום הולדת ללולו

י 3מונטאן עצמו אינו יכול להתרכז בנושא אחד כל הזמן.
\ ! הוא חושב על כמה וכמה דברים בעת ובעונה אחת, על מנגני
התזמורת הגרים במלון מסוג גרוע יותר ואינם שבעי רצון כל כך,
על רשת הרמקולים המיוחדת שהביא מפאריס ושהותקנה בהיכל
התרבות והמסוגלת להעביר את זמרתו באיצטדיון פתוח בנוכחות
30 אלף צופים, על הנערות הישראליות היורדות לבאר מלון דן
(״לבושות לא רע, לגמרי לא רע,״) ועליו עצמו.
״ברור שאני מתרגש לפני כל הופעה,״ אומר זמר השאנסונים
המקצועי ביותר בעולם ,״עליך להיות אידיוט כדי לא להתרגש לפני
כל הופעה• רק אידיוטים לא מתרגשים.״ על זמרה וקולנוע ואיב
מונטאן הוא מדבר בלב גלוי :״ראיתם את הסרט •על זאבים ואד
שים? בעבודה שם פחדתי באמת• פחדתי מאד. חלק מהזאבים שהופיעו
בסרט היו זאבים אמיתיים וחלק כלבי־זאב גרמניים. הכלב
שהייתי צריך להתאבק עמו בסרט היה חצי זאב וחצי כלב. שמו לי
על הידיים מגינים מנחושת כדי ששיני הכלב־זאב שינעצו בי לא
יחדרו לבשר. ובכן, הוא התנפל ונשך, אך השיניים הגיעו לבשר.״
קצת פחות ברצון הוא מדבר על פוליטיקה .״אני זמר ולא מתעסק
בפוליטיקה. אף פעם לא הייתי חבר במפלגה הקומוניסטית.
נסעתי לרוסיה לפני שנתיים מפני שהיה לי חוזה ושילמו לי כסף
טוב. נפגשתי לשיחה עם כרושצ׳וב וכל שאר המנהיגים שכיום
כבר לא מנהיגים. בהתחלה התרגשתי קצת, אבל ישבנו ודיברנו
שעתיים, כמו שני אנשים רגילים ולא הרגשנו שהזמן עובר. האמת
היא שפחדתי בהתחלה לדבר עמו אבל הוא היה ששבר את הקרח.
״עכשיו איני רוצה יותר להתעסק בפוליטיקה. יש דברים יותר
מעניינים, כמו הדברים שעליהם אני שר.
״ללולו יש יום הולדת היום. בוא גם אתה למסיבת יום־ההולדת
של לולו. נינט תהיה שם, ועוד אנשים פשוטים כמוני וכמוך, ויהיה
שמח. בא!״ אלה הדברים עליהם הוא שר.

איב נוונטאן ואשתו, שחקנית הקולנוע
חצרפתיה סינוון (ציד חמכשפות) סיד
תרח, שחנניה בנו?וזח לבעלת, איגזז מתערבת ביזמתו ובשירתו.

דו־פרצופים

היית מועד ידחק ן
ויי

(המשך מעמוד )7

חודש מינה אותי שומר לילה, באוהל הכלים.
לילה או שני לילות באתי לשמור.
אחר כך אמר לי, :כאן בין ההרים איש לא
יבוא לגנוב. אתה יכול לישון בשקט, או
אפילו להישאר בבית , .במשך שנתיים אלה
הספיק כהן לחסוך 600 לירות ולשאת
לו אשה .״מתה בינתיים, המרוחמת.״

גיל הבגרות
ן«י לונדון, הובאה ילדה בת 13 לדין, על
שהציתה את בית הוריה באמצעות
סיגריה, הבטיחה לשופט כי לא תעשן יותר.

כהן גדול

וזג א

* עי ר

ו**תלבזי
.בעפודוז ובך
פס־פורבז הוא
תופס בזקדם ראעווך

מדבך מאליו:
בלסוך הוא מגנשן \

* tהן היה האיש המעניין והאינטליגנטי
m tביותר מבין כל פועלי הדחק שפגשתי.
כיצד הגיע למצב שנאלץ לבקש עבודת־דחק
בלשכה? הוא סיפר ברצון:
״בקהיר היתד, לי חנות למכונות־תפירה
משומשות. הייתי קונה, מתקן ומוכר מכו-
נות־תפירה. ושם משתמשים במכונות־תפירה.
כי כל עקרת־בית תופרת את בגדי משפחתה,
לא כמו כאן. בחודשיים של חג, הייתי
מרוויח מספיק כדי להתקיים כל השנה.״
כאשר עלה ארצה לפני שמונה שנים, ובידו
כמה אלפי לירות, החליט לעבוד במסחר
ירקות. אולם בעיסקה אחת — כאשר קנה
תפוחי־אדמה בתקווה שהמחיר יאמיר— ,
הציפה הממשלה לפתע את השוק בתפוחי-
אדמה מן הקירור — הפסיד כהן את כל
הונו• ״קיפלתי את הזנב,״ סיפר לי בטון
של פילוסוף ,״ודפקתי על הדלת של לשכת־העבודה.״
מאז
כבר התמחה בעבודות־דחק .״לא רוצה
עבודות אחרות, כי שם דופקים אותך.
ואילו בדחק, ישנה תמיד אפשרות להסתדר.
צריך רק לדעת איך. אתה מבין? אין פה
בעל־בית שכואב לו הלב על כל גרוש.״
ולפי עדותו, לפחות, הרי הגיע לדרגת אמן
ביידע זה. למשל, כאשר נשלח לעבוד במחנה
צבאי, רכש את ידידותו של האחראי
על מחסן החומרים באותו מחנה, ובמשך 30
יום רק עסק בהפרדת ערימת מסמרים לפי
גודלם.
״מתי תגמור?״ שאל האחראי את כהן.
״כשיגמר סידור העבודה שלי,״ השיב. וכך
היה.

נ. או שינ ס ק
תל־אביב, רחוב הרצל 56

חדרי אוכל מודרניים — חדרי שינה מחים
ספות יפות וחרישות — ריהוט סלון מרהיב עין -
ביצוע לפי הזמנה
הריהוט המקורי לפי סגנון מודרני -פינות
סלון נחמדות ונוחות -חדרי שינה אינטימיים
אפשר להשיג במיטב התנאים אצל

א 1 .ו 1ובסקי
תל־אביב, רחוב הרצל 39

כל מערכות הרהיטים החדישים ביותר
והפתעות נעימות.
בית חרושת לרהיטים ב. ג .את א. לוינשטיין
׳דוגמות חדישות ביותר בבית־המסחר לרהיטים

לוינשט״ן
בית החרושת:
תל־־אביב,
מרכז וולובלסקי
רחוב מס׳ 2
טלפון 82525

בית המסחר:
תל־אכיב,
רחוב הרצל 43
טלפון 83575

רהיטי בית ומשרד מוכנים ולפי הזמנה

ך • תל״אכיב, הוצאו למכירה בחנויות
•*1לכבוד חג־הפורים בובות נעות, בדמויותיהם
של דוד בן־גוריון וכל שרי הממשלה.

בלי
מילים

ך• תל־אגיב, התחפש הילד דוד גורביץ
לשום דבר, תלה על צוזארו שום וכיסה
את גופו בגליון של דבר.

ספר לי ואספר לד
ף• תל״אכיב, נתפס חייל בן 18 בגניבת
מכונית מסוג סיטרואן, הודה בגניבת
חמש מכוניות נוספות מסוג זה, שנעלמו
מתל־אביב ונמצאו אחרי־כן ליד מחנהו, טען
כי הוא מוכן להודות בעוד גניבות אם
המשטרה תזכיר לו על מכוניות נוספות
מסוג סיטרואן שנעלמו בתל־אביב.

הימור מסובן
ך • מי א מי, פלורידה, התבקש השופט
« 4מיטשל גולדמן לפסוק את דינו של
הקוביוסטוס טומי ג׳קסון, החליט לקבוע את
גורלו באמצעות זריקת קוביות, זרק קוביות
וקבע לקוביוסטוס 30 ימי מאסר, נתבע
על־ידי הסתדרות עורכי־הדין להתפטר מתפקידו•

לאן
צעדו הפרוטות?

מנוחה בצ 7בית-קברות

שמחתך תגדל שבעתיים עם רהיטי

ממשלת הבובות

כניסה לרמות-מנשה ירדו שתי
קבוצות קטנות: זו של כהן וזו של
קוראי הג׳רוסלספוסט. קבוצתנו נסעד, הלאה,
אל מעבר לקיבוץ דליה. סלים, ראש הקבוצה
התימני, הסביר לי מה עלי לעשות. ואז
התמלאתי חימה. הרי בם ך הכל דרש ממני
לעבוד באותה עבודת יעור בה עסקתי בימים
הקודמים! רמאות נבזית! נרגעתי במהרה.
כי בכל זאת היה הבדל: בעוד ששם
נדרשתי לעדור 80 תלי שתילים באדמה
הררית קשה ביותר, כאן לא נדרש הפועל
לעשות יותר מ־ ,50 באדמה קלה הרבה
יותר.
ואמנם, בשעה — 10.45 כלומר שלוש
שעות בדיוק אחרי שהתחלנו לעבוד — קרא
הפועל הראשון לסלים :״גמרתי! בוא לספור!״
סלים ספר, בדק את טיב העבודה
והמארוקאי המזוקן הלך להשתרע על הירק
— כשיום עבודה שלם מאחוריו. בשעה
11 גמרתי גם אני והצטרפתי אל השוכבים,
שמספרם הגיע עתה ליותר מ־ 75%של העובדים•
לא נותר לנו מה לעשות אלא לחכות
לבוא המשאית, בשעה אחת אחר־הצהרים.
נרדמתי. באחת, הופיעה המשאית. סלים
חילק לכל איש את כרטיס־העבודה. בכל
אחד נרשמו שמונה שעות עבודה.
ליד שער דליה חיכו לנו שתי הקבוצות
האחרות. חיפשתי את דויד כהן והזמנתיו
לשבת לידי .״היד, לנו בוקר קל מאוד,״
סיפרתי לו, מרוצה על כי סוף־סוף מצאתי
את מקום העבודה האידיאלי. הוא הביט
בי בעיניו הכחולות, אשר תבונה של 50
שנות חיים במצרים ובישראל נשקפה בהן.
״קל?״ שאל ,״גם לנו היה בסדר.״
רציתי לדעת מה פירוש בסדר• הוא הסביר
ברצון :״אצלנו לא היתה קבלנות. נתנו
לנו למתוח גדרי־תייל. גמרנו ברבע לעשר.
לראש הקבוצה לא היה איכפת. אבל הוא
חשב על מה שעלולים האנשים להגיד. אז
אמר לנו לשכב לנוח בצל האילנות של בית־הקברות.
דודקא אויר לא רע. ישנתי טוב
מאד.״
סיפורו קילקל לי לגמרי את מצב הרוח.
שוב לא הייתי גאה בהישגי — יום עבודה
של שלוש שעות ורבע. כי הנה הסתבר, שאחרים
הצליחו תוך שעה ורבע. זד, נראה
לי מוגזם — אפילו כשמדובר בעבודות דחק.

הפרי, הבא כסידרה: האס
עכודות־־הדחק נחוצות-ולמי?

ך* תל־אכיב, גנב אלמוני פנקס קבלות
של איגוד אילנשיל פוליו, עבר מחנות
לחנות, גבה תרומות עבור מצעד־הפרוטות,

מפעל הפיס
ף* תל־אביג, הודיעה המפלגה הפרוג־
Jרסיבית לחבריה, כי בין אלה מתוכם
שירכשו מספר נוסף של חברים למפלגה,
יוגרלו פטיפון וטיסות לאילת.

בצורת חשופה
faכיסופים, ביקשה מערכת העלון המ־קומי
מחברי הקיבוץ להגיש לה הצעות
לסמל היומון, שצריך לבטא: את
חופש העתונות, קיבוץ גלויות, בצורת,
שאיפתנו לשלום והערצתנו לבריג׳ט בארדו.״

תשובה בוערת
ך* ירושלים, אחרי שהיומון הארץ יצא
mAבמאמרו הראשי נגד הפגנת הסטודנטים
על העלאת שכר־הלימוד, קנו הסטודנטים
את גליונות העתון, שרפו אותם בשריפה
פומבית.

_ גמוק משבגע
תל׳אכיב, נוכח דוד אינהורן כי אלמוני
גנב את הטנדר שלו, ערך חיפושים
בכל רחבי העיר אחר מכוניתו, מצא
אותה לבסוף כשבתוכה יושב גבר זר, ניסה
לקחת את המכונית, נזרק ממנה על־ידי
האלמוני שטען כי הטנדר הוא שלו.

העבבר הוליד הר

ןMigli!nnm

ן חיפה, הבחין יעקב שושני בעכבר
שהתחבא מאחורי מושב מכוניתו, ניסה
להבריח אותו באמצעות רעש, נכשל, שפך
קצת בנזין מאחורי הריפוד, הדליק אותו
כדי להבריח את העכבר, גרם להצתת המכונית
ובעירתה.
העולס הזה 1121

air

פשוטה־

» wראיון נרנש שנתנה זיווה רודן־שפיר לכתבת אחד השבועונים הישראליים, טענה
4מלכת היין לשעבר :״מד, רוצים ממני? תמונות־העירום שלי שהתפרסמו בישראל צולמו
על־ידי הסוכן שלי — זוהי דרך רגילה לפרסומת באמריקה. חוץ מזה תמונות אלה הן
ישנות מאד עכשיו אני כוכבת סרטים ולא דוגמנית־עירום.״
נראה שגם עתה, לאחר הצלחה חלקית בסרט ראשון, קרב אקדחים בגאן־היל, זקוקה
עדיין זיודה לפרסומת הגואלת. שבועון ברזילאי, מנצ׳טה, גילה את זיודה בסאו־פאולו, שם
היא מסריטה סרט מדרגה שנייה בשביל חברת סרטים אמריקאית, הקדיש לה שני עמודים.
״בחורה זו ששמה זיתה רודן, היא מים ישראל של הוליוזד. ברגע זה אפשר לפגוש אותה
בשטחי גוארוחיה >סאו פאולו) ,מופיעה בסרט אמריקאי שעלילתו מתרחשת בהאיטי.
״הסלט הגיאוגרפי של הסרט מגדיל את הויכוח בין המבקרים הקולנועיים של סאו־

ההכנה

לפני כל סצינה עוברת זיוה איפור מיוחד על ידי מומחה איפור,
המהווה חלק בלתי נפרד מצוות ההסרטה. זיוה אינה מקשה יעל מלאכתו
טל המאפר׳ ,משתדלת, ככל האפשר, לשתף יעמו פעולה, ניצבת בצייתנות כשהוא מאפרה.

השימון

בעיות מיוחדות של איפור יעמדו בפני צוות המסריטים בבואם להסריט
בברזיל המשוונית. החום היה נורא והאיפור שנמרח על פניהם וגופם
של השחקנים היה נמס כעבור דקות. בצילום נראה מאפר מורח את האיפור השמן על חזה.

פאולו. יותר מזה אין לומר דבר על הסרט,
יש אבל מה לומר על זיתה. יש לה יופי
דומה לזה של אליזבט טיילור. היא בת ,22
שחרחורת וגאה.
״כאשר נתגלתה על ידי מנצ׳טה, התבוננה
למבצע צבאי אמיתי, ,מבצע נשיקה׳ עם
השחקן תלטר ריד בשביל הסרט האי של
וונוס. במאי הסרט הוא דוגלם פוליי. מזג־האויר
במקום ההסרטה היה חם מאד, במיוחד
בשעות היום. על המאפר היה להפסיק
בכל פעם את ההסרטה, כדי לחדש
את האיפור של השחקנים שנמס בחום.
״לפי הביוגרפיה של הנערה הזאת, היא
נולדה בישראל כבת לפרופסור מפורסם
למתימטיקה מן הטכניון בחיפה. היא למדה
באלט ומימיקה בהדרכת מרסל מרסו. היא
התחנכה בארה״ב, וכשהיתה בת 15 חזרה
לארצה כדי לשרת בצבא, שם אירגנה הופעות
למען החיילים• זיתה התפרסמה במהירות
ונעשתה פופולרית מאד בישראל. היא
חזרה לאמריקה עם חוזה לכמה סרטים
בטלויזיה של ניו־יורק והוליתד, עד שנתגלתה
על־ידי האל תאלים.
״בין השאר הופיעה בסרט קרב אקדחים
בגאן היל, שבו שיחקה בתפקיד אשתו האינדיאנית
של קירק דוגלם. היא נחשבת
לאחד הכשרונות הגדולים של צעירי השחקנים
המופיעים בקולנוע האמריקאי. זיתה
מקתה שתוך זמן קצר תהיה פופולרית
כמו אליזבט טיילור. בן זוגה בסרט האי של
״נוס תלטר ריד היה בשעתו גם בן זוגה
של פאולט גודארד.״
מה שבטוח — בטוח.

ריב של סבא

אמנות

(המשך מענזוד )5
עיתונות הגיב יריב :״אני מ על מה
שיכתבו.״

ב קדוב

נחים, לא להפריע לישיכה
v tת פולה כן־גוריון היה קשה יותר
\ £להשיג, לשם אישור התערבותה עבור
נכדה. כאשר התקשר עתונאי עם המספר
הסודי של בית ראש הממשלה בירושלים,
התנהלה בטלפון השיחה הבאה:
״אבקש את הגברת פולה בן־גוריון.״
״כן, מדברת.״
״יש לי שאלה. נמסר לנו כי נכדך יריב
התקבל לטכניון ולעתודה האקדמאית בהתערבותו.״
״אינני
יודעת. תתקשר בבקשה מחר בבוקר
עם המזכיר.״
״אני חוזר על השאלה, גברתי.״
״מי נתן לך את המספר שלנו? הגברת
פולה איננה, פה מדברת האשד, שבבית.״
הקו נסגר.
כעבור דקות מספר שוב התקשר ד,עתו־נאי
עם בית ראש הממשלה. שוב ענתה
אשד, לצלצול הטלפון :״לא לבלבל אתהמוח,

פ ה־רקוט
כאשר ימלא הקהל בעוד 24 יום את מבואות
היכל התרבות, ויבקש לעיין בתוכניה
כדי להתמצא בתוכנית הערב, קרוב לוודאי
כי במקום תוכנית ימצא בה פסוק מעין זה:
״מחמת האופי המאולתר של מוסיקה זו,
אין אפשרות לפרסם תוכנית פורמאלית.״
על כל פנים, זהו הפסוק המופיע ברבות
מן התוכניות שהוצאו לקראת הופעותיו של
אמן הג׳אז לואי ארמסטרונג, המגיע לישראל
בחברת אשתו הרביעית, לוסיל, ותזמורת
של 7מנגנים.
נוסח זה, של נגינה מאולתרת, הוא הדבר
שדניאל לואי ״סאצ׳מו״ ארמסטרונג בן
ה־ ,59 שמר מאז ימי ילדותו בניו־אורליאנם,
אותם תיאר באחד מספריו, שהוא מחבר
בשעות־הפנאי. שנה לאחר שנולד, נטש אביו
את אמו מארי־אן. ארמסטרונג, יליד רחוב היצאניות
בפרבר הכושי של העיר, החל את
חייו בדרך אופיינית לבני רחוב זה. בבית־

צמר ...
דברי סריגה וכל האריגים
העדינים מכבסים אך ורק
בקצף רך ללא אלקלי של
שמפו.
טקסטיל

שימו לם
טקסטיל שמפו אמיתי
רק אם האריזה נושאת
את תמונת הילד של
טקסטיל שמפו.

הירחון המצוייר לבידור ולד,ומור

גליון מיוחד לפורים
חומר מגווון ומשעשע
עשרותקריקטור ות

6 4עמודים

5 0 0פרוטה

לואי ארמסטרונג ואשתו

תוצרת

נקה

הופיע כליון מם׳ 16 של

ג פז־

המפיצים היחידים חברת נורית בע״מ

למשרד פרסום
דרושה מזכירה עצמאית

ליום שלם
עברית, אנגלית, גרמנית
וכתיבה במכונה
אך ורק בעלות נטיון והנתונים
הנ״ל תפנינה בכתב יד בציון
נסיון ומקומות עבודה קודמים,
לת.ד ,4478 .תל־אביב.

שעתיים לשימון שפתיים
ולא לצלצל. הגברת בן־גוריון איננה. יש
כאן ישיבה ונחים, לא להפריע.״
אחרי שהוצגה בפני האשד, השאלה והיא
התבקשה להגיב עליה, ענתה :״אני פה בת־בית
ואני יודעת שהגברת בן־גוריון לא תעשה
שום דבר שעובר על החוק. אני לא
חושבת שהיא התערבה עבור יריב. אין לי
כל מושג. אני רק רוצה להגיד לך שכולם
יודעים שהגברת בן־גוריון היא די הגונה.
אפילו מחרות יודעים את זה. אני סבתא כמו
כל הסבתות ואתם לא צריכים לשמוע מד,
שמדברים ברחוב.״
כאשר התבקשה האשד, שוב לזהות את
עצמה, השיבה :״אני פה בת־בית תלמידה.
גברת בן־גוריון לא יודעת משום דבר.״

הסבתא?א הטריחה

פורים עליז עם רהיטי

.,ארקד

תל־אביב, רחוב בן־יהודה ,43 טלפון 22136

רהיטים לפי תרשימים אדרי־כליים
ומודלים סטנדרטיים.
רוזנברג א ת איכלר

s Uהיתה זו הפעם הראשונה
/ששמה של אשת ראש־הממשלד, עלה
לכותרות בקשר לפרשת פרוטקציה. לפני
כשנתיים היא היתד, מעורבת בפרשת טליה
דיסקין, בתו של קבלן ירושלמי ידוע, שגר
בשכנות לדירת בן־גוריון. אחרי שטליה לא
הורשתה על־ידי מנהל בית־ספרה לגשת לבחינות
הבגרות בגלל חולשתה בלימודים (העולם
הזה ,)1028 שמעה אותה פולה בוכה,
ריחמה על הנערה והפעילה את הקסם של
שמה להפיכת הנוהל במשרד־החינוך.
גם במדינה בה ד,פרוטקציה היא תופעה
יומיומית ומקובלת, נושאת התערבותה של
אשת ראש־הממשלה בקידום נכדה, אופי של
פגם אסתיטי חמור. כשמדובר בענין בטחוני,
העניין חמור שבעתיים.
התלוננה לא מכבר אחותה של פולה, הגרה
במעונות־עובדים ברחוב ריינס בתל-
אביב, בפני אחדים משכניה :״פולה הצליחה
לסדר לנכד שלה שילמד בטכניון ואילו הבן
שלי היה צריך ללכת לצבא.״

הספר שהה לא יותר מאשר הזמן הנחוץ
לרכישת הקריאה והכתיבה. ישר משם עבר
לבית־הספר של הרחוב עצמו. בעודו מופיע
בחברת פותחים בני־גילו, כשהוא מקבץ
נדבות בזמרה ובנגינה על גבי גיטארה מתוצרת
עצמית, בנויית מקופסת סיגארים,
כפיס עץ ומיתרי נחושת, תפסה אותו המשטרה
כשבידו אקדח והוא נשלח למוסד סגור
לעבריינים צעירים, מקום בו עשה היכרות
עם החצוצרה, בתזמורת בית־הספר. היתד,
זו החצוצרה שהפכה בידיו לכלי־קסמים, הביאה
לו הון רב, המוערך במיליונים, פיר־סום
בינלאומי ותואר כבוד כמעט־רשמי של
שגריר אמריקאי נודד.
משחחרהשפתיים. ארמסטרונג עצמו,
הנוהג להופיע על הבמה בחליפות ערב כחולות,
אדומות ולבנות, רואה בחצוצרה שלו
ממש יצור חי. פעם סיפר ברצינות גמורה
כי החצוצרה שלו נזפה בו על שמשקל גופו
עולה, והזהירה אותו כי השמנה יתרה תזיק
להופעותיו. הוא מיהר להתמסר לדיאטה
קפדנית, הפסיד תוך שלושת חודשים שליש
ממשקלו.
אולם ארמסטרונג רגיש לבריאותו גם ללא
התייעצות עם החצוצרה. בכל מסעותיו המרובים
על פני העולם מלחה אותו רופאו
הפרטי, וכן מטען אדיר של גלולות ותמציות,
וזיטאמינים ושרשים. יותר מכל הוא
דואג, כמובן, לבריאות שפתיו המפורסמות,
שהיקנו לו את כינוי ״סאצ׳מו״ ,שאינו אלא
קיצור של כינוי אחר ,״סאצ׳למאות״ —
פה־ילקוט. את השפתיים הללו, המכוסות
יבלת מיוחדת, המוכרת רק למגגני כלי־נשיפה,
בוחן ארמסטרונג לעתים קרובות
באמצעות מראה זעירה שהוא שומר תמיד
בכיסו, מחשש לסדקים. מדי בוקר וערב
הוא מקדיש שעתיים תמימות לטיפול קפדני
בשפתיים, אותן הוא מורח בכמויות
עצומות של משחת־שפתיים מיוחדת, המיוצרת
למענו בעיר מאנהיים בגרמנייה והנושאת
עתה את שמו.
בזהירות לא פחותה מטפל ארמסטרונג
העולם הזה 1121

בגרונו, המפיק את קול־הזימוה שלו, אותו
קול מחוספס כנייר־וכוכית, שהמאזין תמה
תמיד אם יחזיק מעמד עד תום השיר. לצורך
זה, לוגם הוא תערובת של גליצרין
בדבש, וכן משקה מוזר לא פחות, הקרוי
בשם פנטאקריאוסול.
״שתלד הממשלה לעזאזל ״ Iטיפול
שקדני זה אינו נראה מופרז, אם להביא
בחשבון מה גדולה ההצלחה שהביאו שפתי-
גומי אלה לבעליהן, הן בארץ מולדתו והן
בסיבוביו בעולם, שהסיבוב הנוכחי הוא השש,
והאחרון שבהם, לדבריו. בנורבגיה,
נאלצה המשטרה לפזר את אלפי מעריציו
בעזרת סילוני־מים מצינורות כבאים. בפיני
לאנד, היה היחיד שמשך יותר קהל מאשר
קונצרט של סיבליום, שהחזיק לפניו בשיא
של משיכת־קהל. בקופנהאגן, ציפה לו ב־תחנת־הרכבת
קהל של 10 אלפים איש.
באקרה בירת גאנה, דיסחנן לפניו מפקח
המשטרה כי ינגן מוסיקה אטית יותר.
ממשלת ארצות־הברית, הנלחמת בשיניים
ובציפרניים על שמירת הפרסטיז׳ה האמריקאית
בארצות־חוץ, לא אחרה להכיר בערכו
של ארמסטרונג .״הוא אמריקאי חשוב יותר
מאשר אני עצמי אהיה אי־פעם,״ הכריז
ג׳ורג׳ אלן, עוזר שר־החוץ האמריקאי. סיבובו
הקודם של לואי ארמסטרונג, בו נכללה
גם ברית־ד״מועצות, נערך בחסותו של
משרד־החוץ האמריקאי, וגם הסיבוב הנוכחי
היה נערך בתנאים דומים, אלמלא שלח
ארמסטרונג בחרונו, בימי המהומות בליטל־רוק,
מברק לנשיא דוד דוזייט אייזנהואר:
״מצדי, יכולה הממשלה ללכת לעזאזל!*
שלוטה תריסרי מטפחות. רגישותו
של ארמסטרונג לאפליית הכושים מתבטאת
בין השאר בשרשרת־זהב שהוא עונד על
ידו, כמזכרת לעבדות. אולם צווארו מקושט
בשרשרת ססגונית יותר, עליה ענודים סמלי
חמש דתות, כולל מגן דוד .״כשיבואו
מהשמים לקחת אותי,״ הוא אומר ,״אני
רוצה להיות מוכן.״
הווירטואוזיות שלו בנגינת חצוצרה הפכה
לאגדה בעודו בחיים. אין מנגן־חצוצרה אחר
עלי־אדמות, אשר למרות הצליל המחוספס
והבלתי־מהוקצע שלו, ילהיב וישלהב את
מאזיניו! ואין מנגן אחר, אשר ללא כל להטוטים
טכניים מקפיץ את מאזיניו ממקומם.
כי ארמסטרונג מפיק מחצוצרתו ג׳ז אמיתי.
עובדה זו היא שהביאה לו את הכבוד
המיוחד במינו, להיות מוזמן לנגן כסוליסט
עם התזמורת הפילהארמונית הלונדונית לערב
אחד•
אך שלמות זו של ביצוע איננה נקנית
בקלות. ארמסטרונג, המתאמן עדיין יום־יום,
נוטף מדי ערב קיתונים של זיעה, מחליף
כמה וכמה חולצות ומעילים בכל הופעה.
אשתו נושאת אתה, דרך קבע, שלושה תריסרי
מטפחות לבנות לכל קונצרט של בעלה.
לעתים קרובות כינוהו בתואר ״אבי ה־ג׳אז״
.ארמסטרונג עצמו מתנגד בתוקף לכינוי
זה, שאינו נכון מבחינה היסטורית.
״נכון יותר לומר,״ הוא טוען ,״שאני וה־ג׳אז
נולדנו ביום אחד. אנחנו אחים תאומים.״
תדריך הצגות
• הסוחר מוונציה

(הבימה) -ה-
נסיונות להגן על שיילוק היהודי, לא הועילו
לשיילוק, אולם הזיקו לשקספיר.
9נורה (התיאטרון הקאמרי) מוצג
היסטורי־תיאטרוני מימי מלחמת האשה לעצמאותה.
חנה מרון — זאת אומרת מעולה.
9מאריוס (התיאטרון הקאמרי) —
שיח מבריק, משחק מצויין של אברהם בן־
יוסף ורעננות מינית של גילה אלמגור במחזה
על גורלם של אנשים קטנים בנמל
מארסיי, המבטיח הצלחה נוספת לקופת הקאמרי.

9רה
9לה טראוויאטה

(האופרה הישראלית)
— אמלינה דה־וויטה, בתפקיד הראשי,
יפה ומוכשרת כל-כך, עד שאפשר
לשאת גם את כל השאר.
תוורוכות 9תור הזהב של אמנות הד
לאנד (ביתן הלנה רובינשטיין) — רמב־רנדט,
פרנס האלס וכל השאר. אסור להחמיץ.

ב־דור
9איב
מונטאן (היכל התרבות) —
קוסם השנסון הצרפתי במופע יחל.
העולם הזה 121ז

א₪ים
שקט כמו במפא׳י
ראש הממשלה דו דבן ־ גו רי ץ הועמד
השבוע בפני בעיה רצינית נוכח ביקורה הקרוב
בארץ של המלכה־האם מבלגיה, המלכ
האליזגט. ראשי הטקס רמזו לו כי
לא יוכל לקבל את המלכה בבגדי החאקי
שלו בשדה־בוקר. משום כך נאלץ ביג׳י ל
הזמין 4חליפות־ערב לכבוד המאורע
מיטה דיין יופיע שוב בטלביזיה הצרפתית,
המתכוננת לצלם בארץ כמה תוכניות,
שיכללו גם שיחה עם ביג׳י. כותבת
התוכניות: י על (פנים חדשות במראה)
דיין את יום הולדתו ה־ 45 חגג השבוע
( 0 0״נייצא ונחיה״) דובינר על־ידי
שתית בקבוק קוניאק מתוצרת־הארץ, עת
התפנה לשעה קלה ממאמציו הבלתי־נלאים
לייצב את המצב הכספי בחברת קרגל. את
הימים האחרונים של שנת־חייו ד,־ 44 בילה
דובינר במלחמה אחרת — נגד מחלת השפעת
שדבקה לא רק בו, אלא גם באשתו,
בבתו ובבנו בחגיגות העשור של
אילת פנתה אשת ראש־הממשלה פו ל ה כן
גו רי ץ אל אחד מפעילי המגבית היהודית
המאוחדת בשיקאגו, אדם בשם צ׳מרוב,
שאלה אותו מדוע אין הוא עוזב את איסוף
הפרוטות בחוץ־לארץ ובא עם משפחתו
ארצה .״אני מביא יותר תועלת בחוץ־לארץ,״
ענה מר צ׳מרוב, שהיה בשעתו בגדוד העברי
,״אפילו זאב ז׳בוטינסקי אמר לי זאת.״
שמו של ז׳בוטינסקי הרתיח כל־כך את דמה
של פולה, עד שבקושי הצליח מנהל משרד
ראש הממשלה תדי קו ל ק לחלץ את התייר
ממנה. הוא פייס את התייר בהבטיחו לו
פגישה עם ביג׳י כפיצוי לשיא עתונאי
זכה ביום אילת לא־עתונאי יעקב הוז מן,
הידוע יותר כמנהל חברת התעופה ארקיע:
מאמרו על אילת פורסם ב־ 11 עתונים
יומיים, בשבע לשונות (עברית, אידית, צרפתית,
רומנית, פולנית, הונגרית, גרמנית)
העתונאי האלמוני שהחל לאחרונה
לפרסם במעריב מאמרים ביקורתיים
מאוד על מפא״י תחת השם א. רונת, התגלה
כ ש מו אלרולבנט איש מפא״י,
לשעבר מעורכי דבר כתב אחר של
דבר, אף הוא חבר מפא״י, הכלכלן ד״ר
נתןכן ־ נתן המרצה בבית־הספר הגבוה
למשפט וכלכלה בתל־אביב, גער באחד השיעורים
בתלמידיו :״פה יהיה שקט עד
שאתן הוראה, כמו אצלנו במפא״י באסיפת
סטודנטים בירושלים, בתשובה לסטודנט
מפא״יי שטען כי הירידה נגרמת על־ידי
עתונים מחבלים ופרקליטים מסוכנים, השיב
המרצה עורך־הדין ש מו אלתמיר :״היה
כבר אחד לפניך שהפריח תאוריה גאונית זו
בזרוק אותו לכלבים וסופו היה שזרקו אותו
לאשפתות.״

חיבוק לסימון סיניורה
באחד מנשפי העיריה, בו השתתף ראש־העיר
חיים לבנון, העלה שחקן תיאטרון
הבימה מאיר מרגלית, שהופיע באותה
מסיבה, זכרונות על פגישתו הראשונה עם
לבנון לפני שלושים שנה. היה זה כאשר
שניהם עבדו בסלילת ־כביש ליד בנימינה
והתגוננו מפני כנופית ערביים שהתנפלה
עליהם. אחרי שנהדפה ההתקפה, עשו הפועלים
שמח, ערכו הצגה לכבוד המאורע,
ובהצגה הופיעו יחד שני השחקנים —
מאיר מרגלית וחיים לבנון סגן־ראש־

ריקה זראי וידיד
״אוהב אותן. סטופ.״
עירית תל־אביב אברהם שסטרמן, החליט,
כנראה לקראת הבחירות, להתחבב על
עדות המזרח. תחביבו האחרון: דיבור במבטא
ובנגינה תימניים הפתעה לסגן־
ראש־עיריה אחר, נגרמה השבוע באחת
המסיבות, בה נוכח שלום זיסמן, סגן-
ראש־עירית רמת־גן. אחרי שניסה להתידד
עם אחת הנערות בנשף, הוא הציג את עצמו
בפניה :״אני שלום זיסמן.״ הנערה, שידעי,
מי הוא, השיבה :״זה לא אומר לי כלום.״
רק אחרי שראתה כי כמעט פגעה באיש,
אמרה היא :״אה, זה אתה שקופץ לבריכות״
במסיבה לכבוד הזמר הצרפתי
איב מדנטאן נוכח גם שר התחבורה
משה כרמל. כאשר חלפה על פניו הכוכבת
הישראלית חיה הררית, שאלה
אותו אשתו :״אתה לא יודע מי זאת? זאת
חיה הררית.״ השם לא אמר לכרמל כנראה
דבר, ואשתו הפליטה איזה מין שר
אתה אגב, חיה הררית לא קיבלה את
התפקיד המצופה לצידו של פרנק סינטרה
בסרט אחדים באו במרוצת, שבגללו עמדה
לנסוע להוליבוד. את התפקיד קיבלה ג׳ינה
לולובריג׳ידה כאשר הגיע מונטאן
ללוד, בלוזייתה של אשתו, כוכבת הקולנוע
הצרפתית סימון סניורה, קיבלה
אותם בשדה־התעופה קבוצת עתונאים. ביניהם
לא נעדר כמובן מנוח קומרוב בנו
של בעל שבועון קולנוע, שאינו מחמיץ שום
הזדמנות על־מנת להופיע בעתון אביו, כשהוא
מצולם בחברת כוכבים. כאשר ניגש
מנוח להצטלם בחברת סניורה ומונטאן,
צעק מישהו לעברו :״חבק אותה!״ אולם
מנוח לא חיבק את השחקנית. התנצל הוא
אחרי־כן :״כשבאה פרנסואז ארנול חיבקתי
אותה, היא היתד, לבד. אבל לא יכולתי לחבק
את סניורה כשלידה עומד בעלה עג־מת־נפש
נגרמה גם לאמרגן קדמן גינצ־בורג
שהביא את מונטאן לארץ. כשהתישב
מונטאן ליד שולחן במסעדת שדה־התעופה,
התישבו מיד לשו כמה עשרות אנשים.
גינצבורג פקד להגיש לאורחים מיץ ועוגות.
המלצרים לא הבינו אותו כנראה, הגישו לכל
היושבים ליד השולחן מיץ ועוגות. כשראה

פסון* השבוע
שראל רוקח :״בארצנו לכל אדם שיש לו כסף או אין לו
9ח״ס הצ״ב י
כסף, שיש לו קרדיט או אין לו קרדיט, יש מכונית בגודל אולם הכנסת.״
9שר המשטרה ככורשלום שטרית :״אם המשטרה התפתחה והתקדמה,
הרי זה רק מפני שיש לה משרד מיוחד המטפל בה.״
׳ 9ח״ס מל״י טופיק טובי, על פסק־הדין במשפט אלוף־משנה יששכר
שדמי :״עד עכשיו היתד, רק אופרה בגרוש, עכשיו יש גם טרגדיה בגרוש.״
שכול, בשמו של ראש עירית ניו־יורק רוברט ואגנר:
9שר האוצר לוי א
״מיסים זה המס לציביליזציה ! רק בג׳ונגל אין מיסים.״
9יוסף אלמוגי, ראש מטה־הבחירות של מפא״י :״אם מפלגת אחדות־העבודה
תמשיך בדרך של השמצת מפא״י, היא תיהפך למפלגת אחדות האבודה.״
שראל גלילי :״עוד מעט נגיע לכך שמפא״י *I
> #ח״ב אחדוודהעבודח י
תזקוף לזכותה גם כל ילד שנולד וכל עץ שניטע בארץ.״
9ח״ב אחדות־העבודה יגאל אלץ, שחזר מסיור בהודו, במועצת מפלגתו
:״מה ביני לבין קולומבוס? קולומבוס יצא מערבה על מנת להגיע להודו וגילה
את אמריקה, ואני יצאתי כדי להגיע לאמריקה וגיליתי את הודו.״

זאת גינצבורג, ותיאר את החשבון שיוגש
לו, נחרד. הוא פקד מיד לקחת את העוגות
והמיץ, מהאנשים שהוגשו להם. אולם זה
לא עזר לו. למרות שלא אכלו את העוגות,
נאלץ גינצבורג לשלם עבורן, לקח את
העוגות הביתה בקופסת קרטון ריקה
זראי, שירדה להופיע במחזה המוסיקלי
באילת, לרגל חגיגות העשור לכיבוש העיר,
לקחה עמה לשם את בתה ואמה. גם אחרי
שחזרה לתל־אביב, מתקבלים באילת מדי יום
מברקים על שמה מבעלה יוחנן זראי שהגיע
לפאריס :״השגתי חוזה במועדון פלוני.
אוהב אותך. סטופ. יוחנן.״ אגב, ריקה
שהתידדה מאוד עם הגמלים המופיעים בהצגה,
הסכימה אחרי ההופעה לטפס על אחד
מהם בשמלת ערב, אחרי שצלמים ביקשו
ממנה לעלות על הגמל כדי לצלמה נופלת
ממנו. לאכזבת כולם לא הפיל הגמל את
ריקה, אלא הורידה• בעדינות.

דו*מנית על הסנדכיוג ים
יוסף (״פפו״) מילוא, במאי הקאמרי
לשעבר, ששהה לאחרונה בברלין, נפרד מיהודית
קורן השחקנית הבלונדית, בחברתה
שהה בברלין. יהודית חזרה לוינה,
שם היא עומדת לשחק בהצגות תיאטרון,
ואילו פפו יביים שני מחזות בברלין, יסע
ללונדון לביים שם את הוא הלן בשדות
למשה שמיר, ויחזור לארץ בעוד כחודשיים
לתקופה קצרה על־מנת לביים את התכנית
הבאדיי במועדון התיאטרון אגב, הצגת
התכנית על קול-ישראל על ידי רביעיית
מועדון (?תיאטרון, עליה עובדים כבר מספר
חודשים, התעכבה בגלל מחלתו של הבמאי
שרגא פרידמן שביים את התכנית, שכב
לאחרונה ששה שבועות רצופים בהדסה
בירושלים חדשה אחרת מתחום המועדון
היא הופעתו של הגיטריסט סילכר
כרם, המופיע בפני הקהל בקטעי מוסיקה
רצינית, כולל קטעים של באך. רק מעטים
מבין שומעיו יודעים כי במשך היום סילבר,
שהוא עולה מאנגליה ובעלה של יהודית
ברם השרה במרתף המועדון, הוא כימאי
במכון ויצמן אחרי שבאחד ממדורי
הרכילות בעתון ערב, פורסם כי לאחד
הרווקים הנצחיים של תל־אביב, יבואן חלקי־החילוף
למטוסים פוקה הירש מלאו 51
שנה והוא מוכן להתחתן, ציפה פוקד, למטר
של הצעות נשואין מנערות בתיבת הדואר
שלו• אחרי צפיה של שבוע, גילה הוא
במקום הצעות הנערות, רק הצעה של שדכנית
לבוא ולהירשם במשרדה זמרת
האופרה האמריקאית היפהפיה אמלינה
יה ויטה, המופיעה באופרה הישראלית,
זכתה לחסותו של טנור האופרה הישראלי
יעקב רודן, שהוא מלוזה הקבוע. רודן
תירגם את שמה של דה־ויטה לעברית, מציג
אותה כגברת בן־חיים בנשף פורים
של הציירים, בו הופיע כקונפרנסיה ומארגן
שחקן בצל ירוק אורי זוהר, שתה אורי
לשכרה, הפסיק להבחין בין הלצות תמימות
להלצות גסות יותר, ובין הלצות מצחיקות
לבלתי מצחיקות. כבדיחה מצחיקה הוא ראה
למשל, את מה שעשה כאשר הושיב את
נערתו, הדוגמנית אילנה רוכינא, על
שולחן עמום סנדביצ׳ים•

טיפוס יותר כפרי מאשר עירוני.״ ומה הן
רוצות? ״להתכתב עם שני בחורים גבוהים
ונחמדים ובגיל 30־ 25 טיפוסים קיבוצניקים,
אבל לא מהקיבוץ. נוכל להתכתב עמם על
כל נושא שברצונם.״
תצחקו, אבל אפילו הן תקבלנה מספר לא
מבוטל של מכתבים.

— 1114/141 מבקשת לומר שהיא בכלל לא שלחת מכתב
ואין ברצונה להתכתב או להתוודע אל איש. מישהו חמד
לו לצון. קורה, לפעמים, אתם יודעים.

הצד השגי שד הגשר

( )1121/169 לגמרי לא כותבת הנה משום שהיא בודדה,
או משהו. באמת שלא. תשאלו אותה, אפילו:
אני כותבת לא מפני שהמדור ״נוצר בשבילי,״
ולא מפני שהתערבתי עם חברות, ולא מפני שאני בודדה.
לא דבר מכל אלה. פשוט אני אוהבת לכתוב — ומדורך
הוא אחת הדרכים לכך.״ רואים? אמרתי לכם.
אני רואה בהתכתבות עם אדם זר — הרפתקה
רוחנית. דומה הדבר למכתב שמכניסים לבקבוק ומשליכים
לים, מי ימצאנו? ההתכתבות עלולה לפתוח בפני אופקים
חדשים, אנשים זרים. בקיצור, אני מקודד, שהתכתבות תוסיף
לי עניין.
אני פקידה בת ,26 מתעניינת ב— כמעט הכל.
ואשר לצידו השני של הגשר? אינני מגבילה אותו בנושאי
ההתכתבות, כי צריך הוא להיות קלע גרוע ביותר כדי
לא לפגוע באחד מנושאי התעניינותי.
אגב: מי אשר יש בכוונתו לפתוח את מכתבו
ב״אלמונית קסומה״ — מוטב שיחסוך את מחיר הבול.
אני מתכוננת ברצינות להתכתב. או נכון יותר להתכתב
ברצינות.״
אולי תמחקו את החיוך המטופש מעל פרצופכם?

האם אמון?

ידידתה

הטובה

נותנת

ביותר

לא חשוב

( )1121/172 הוא דרוזי צעיר, הכותב עברית לגמרי לא
רעה. ראי בעצמך :״זד, באמת לא כל כך חשוב, אבל
אני דרוזי לפי דת, ואינני דתי בכלל ואוהב לטייל, לקרוא
ספרים ולאסוף בולים ומי שתסכים צריכה להיות בגיל 17

גערת השב1>1

קיבוצניקים, ודא מהקיבוץ
חבל שאינני יכולה לראות את 1121/171 הן נשמעות
כמו בנות 15 ושלושה חודשים למרות שהן בנות 22ו־.23
כל כך מבריקות! •
אחת, תארו לכם, היא פקידה והשנייה ״מקצוע דומה״.
ושתיהן, מבטיחות הן, הינן ״בנות נחמדות, גבוהות,

האם ״אתה זוכר״ הוא אחד ממשפטיה החביבים עליה
ביותר?

תיכון מסויים

היא נורא התלבטה ( )1121/173 עד שהיא החליטה
לכתוב אבל היא דווקא העיזה. אתם יודעים למה כי
היא נפרדה רק לפני זמן קצר מהחבר ׳שלה. באמת. אז
משעמם לה. זה אמנם פגע בה קשות. אבל היא בטוחה
שהיא תתנחם.
היא בת .16 שחרחורת. יש לה עיניים שחורות. אומרים
שהן משגעות. כן. לומדת בבית־ספר תיכון מסויים לא
חשוב איזה. והיא מתעניינת בהצגות, במוסיקה קלאסית
וקלה ותולעת ספרים. אז בעד זה היא רוצה להתכתב עם
בן אחד. בן 18 או משהו כזה. שיש לו תכונות כמו
לשלה, אבל לא חשוב איזה צבע־שיער. אבל שיהיה
גבוה כי גם היא גבוהה. זהו.

סרריך שיששי לרוו^
כגן הציבורי
סלחי לי, האם הספסל תפוס?
האם לא קר /חם מדי לגבי עונה זו של השנה?
האם מותר לי להציע לך לשוטט קצת בגן?
מבין העצים אפשר לראות את המקום בו אני גר.
אחותי נמצאת בטח בבית.
היא תוכל להגיש לנו קפה.
לא, לא, אני מבטיח לך --
כרכבת סלחי לי, האם הספסל תפוס?
האם לא קר /חם מדי לגבי עונה זו של השנה?
משונה. גם אני נוסע לחיפה /ירושלים /תל־אביב.
את רוצה שארים את החלון?
להוריד את הווילון?
אפשר לראות אותך בתל־אביב /חיפה /ירושלים?

יש כר איזה משה ו

מכתבו של ( )1121/170 היה נבוך ומבולבל במקצת.
הבינותי איכשהו, שהוא ירושלמי, המתגורר עתה במגדל־אשקלון,
ושהוא שחרחר וממושקף וסימפטי ואומר על
עצמו שאין הוא יפה ביותר, אבל בכל זאת יש בו משהו.
הוא בטוח שיוכל לעניין צעירה כבת 19־ 18 מסביבות
אפרידר — אשקלון. הוא נשמע לי רציני נורא, אך אין
לך מה לדאוג ביחס למה שתכתבי לו. בלאו הכי אין הוא
מתכוון ליותר מאשר מכתב אחד. בזאת אין הוא שונה
מכל השאר.

וגם תשלח תמונה.״
כדירה זהו זוהי זהו
זהו

ההול. הוא צפוף.
פינת־העבודה שלי. היא קטנה מדי.
המטבח. נודף בו ריח מאכלים.
חדר השינה.
כקולנוע היא מבלונדנת ומתחנחנת כזאת ומעגלת עוד יותר את
!עיניה החוסו ת בהבעה של תמימה מקצועית. וכמעט אין
הצגה בקאמרי שאי־אפשר לראות אותה. גילה אלמגור, היא
חסודה ודקורטיבית על הבמה, אבל עוד מעט גם אי•
אפשר יהיה להתחמק מלשמוע אותה. היא מגישה תוכניות
ברדיו, ובשביל הכסף שלי — היא יורשת חלשה למרים
תמיר.
כן, אבל יש לה מה שאין לי שיער בלונדי, פרצוף
מתוק וכמה שנים פחות.

אני מבקש את סליחתך. האם שרפתי את מעילך /שמלתך/
חצאיתך /חולצתך?
אפשר להציע לך סיגריה /מיץ תפוזים /שוקולד /
ופלה /סוכריות חמוצות?
את לא מוצאת שהסרט משעמם?
לא היית רוצה לשבת בשורה האחרונה?

כבית המשפט
אין זה כתב־ידי.
אני מכחיש זאת בכל תוקף.
אני אערער.

הרוצה אתה להצליח
בנשפי כדור כפורים?
רכוש את ספריו של

שבחו ים

aהעיקר שיהיה שמח...
שעשועים חתוליים למסיבות,
שפע של חומר ללצון ובדור.

)2ושיודע ל ענו ת...

( 1500 שאלות וחידות מכל
שטחי החיים, חידות בתנ״ך
וכר).

0מה בעדשות?..
חידון ב־ 150 תמונות.
להשיג בהוצאת אחיאסף ירושלים
ואצל כל מוכרי הספרים בארץ.

לאשה בהריון

המתנה הנאד. ביותר -י
ספרו החדש של פרופסור
אשרמן ,״לקראת אמהות״.
להשיג בכל חנויות הספרים.

העולם הזה 1121

קולמע
•שראל
הגרוש החסר
אחת התופעות שצופה הקולנוע הישראלי
הפך כבר אדיש לגמרי לגביהן, היא יומני
הקולנוע הישראליים. קטעי הפירסומת הרבים
שבהם, הכיסוי של מאורעות בלתי•
מענינים, צורת ההגשה המשעממת, החדשות
הבלתי־אקסואליות — כל התופעות האלה,
שחזרו במשך שנים ארוכות, נבלעו על־ידי
הצופה כגלולה מרה. הוא השלים עם כך,
שבישראל לא יכולים להיות יומני קולנוע
טובים, כשם שלא יכולים להיות בה סדרנים
אדיבים.
אולי בשל אדישות זד, שמו רק מעטים
לב לכך כי בתקופה האחרונה זז משהו
בממלכת יומני הקולנוע. בשבועות האחרונים
התדלדלו במקצת קטעי הפירסומת,
הופסק כיסוי של ועידות צרכניות, והחדשות
נעשו קצת טריות יותר. עם כל זאת
עדיין רחוק היומן מהצורה שעלולה לעניין
את הצופה. בארצות אחרות, מקבלים מפיקי
היומנים אחוז מסוים מהכנסות הסרט, מכיוון
שלדעת בעלי בתי־ד,קולנוע מושך היומן
אחוז מסוים מהקהל. בישראל מוכנים
בעלי בתי־הקולנוע לשלם למפיקי היומן-
ובלבד שלא יצטרכו להציגו, אלא שהחוק
מחייב אותם.
כמקום קרן־קיימת. בעייתו היסודית
של היומן הישראלי היא בעייה תקציבית.
התקציב הממוצע של הפקת יומן אחד, אחת
לשבועיים, מסתכם בסגום של 5350ל״י.
תקציב זה מתכסה על ידי הקצבה של
כאלפיים ל״י מצד בעלי בתי־הקולנוע 700 ,
ל״י דמי הפירסומת המופיעה בפתיחת היומן,
ועוד כאלפיים ל״י, שמכניסות שתי
הדקות וחצי של קטעי הפירסומת בכל יומן.
לפי חשבון זה מפסידים מפיקי היומן כשש
מאות ל״י על כל יומן, המופק אחת לשבועיים
— כ־ 1200ל״י לחודש.
כל מי שבחן תקציב זה בא בשאלה
למפיקי היומנים, של אולפני ההסרטה ושל
גבע: אם אתם מפסידים לשם מה אתם מפי־

עשויה גבית גרוש מכל כרטיס, לממן את
יומניהם בצורה שלא יזדקקו עוד אף לקטע
פירסומת קצר אחד• אם הקרן הקיימת
לישראל, מוסד שעבר זמנו, גובה מס קבוע
מכל כרטיס של מבקר קולנוע, אין ספק
שתעשיית היומנים הישראלית זכאית לכך.
אם הממשלה, בעלי בתי־הקולנוע והמפיצים
יגלו את הנכונות לותר ביחד על סכום של
גרוש אחד, עשוי הצופה הישראלי לזכות
ביומן קולנוע אנושי.

סרטים
ב מלו הלידה הראשון
ליל כלולות עם שתיים

אביב, בריטניה) הוא סרט המעורר מחשבות
נוגות מאוד על אפיו של ההומור הבריטי,
מאחר והינו מבוסס על קומדיה שהוצגה
במשך שלוש שנים בהצלחה, בלונדון.
מה שמתרחש בסרט הוא נסיון לסחוט
חיוכים באמצעות בדיחות תפלות וסיטואציה
מינית החוזרת על עצמה מספר פעמים
רב עד להחליא. מסופר בו על טייס אמריקאי
המשרת בבריטניה, שזה עתה נשא לו
אשה, ועומד להתחיל עמה את ירח־הדבש
החגיגי• אלא שבעוד הוא מהסס, חלים מספר
עיכובים המונעים ממנו לבלות את הלילח
במיטתה של כלתו. סמל מטופש מוצא את
עצמו נוח מאוד בחברת הזוג, מסרב להשאירם
לבד. ואם לא די בזאת מופיעה במקום
דיאנה דורס, דיאנה מהתקופה שבלטו בה
כל הדברים מלבד כשרונות, וכאשתו לשעבד
של קצין התעופה, שלפי החוק הבריטי אין
גירושיה עמו תופסים, היא מנסה לסחוט
ממנו כספים על־ידי נוכחותה במקום.
הדברים המצחיקים שבקומדיה זו צריכים
להיווצר מהמצב בו מחביא הטייס את שתי
הנשים בדירה אחת, מבלי שאחת תדע על
חברתה, ומשפע הכניסות והיציאות לדירה
המונעות מהטייס לעשות מה שאחרים עושים
בלילה הראשון לנשואיהם. בפעם הראשונה
זה עוד מצחיק. בפעם השניה אפשר
לחייך. בפעם השלושים ומשהו זה רק מרגיז.

שגעון טרגי
ארבעה ימים שגעוניים

(תל־אביב,

תל־אביב; ארצות־הברית) הם הרבה למעלה
מהדרוש כדי לשגע את קהל הצופים בסרט
צבעוני, בו נוטשים שלושה טייסים קרביים
מצי ארצות־הברית את אניתם בחזית, עוברים
לעורף להתמודד עם צבא חתיכות מסחררות
בפיקודה של חזאית ג׳יין מנספילד.
קרי גרנט 57 ממלא בסרט זה תפקיד
של טייס מצליח שהשכין עשרות מטוסי
זירו יפניים במעמקי האוקינוס השקט• גרנט
מנצל אי־הבנה בפיקוד העליון והבטחה
שקיבל מטייס שיכור במסיבת הוללים, יוצא
עם שני חברים טייסים לבלוי ארבעה ימי-
חופשה שגעוניים בסן־פרנציסקו.
מה שמתרחש אחר־כך מביא במבוכה
בלתי־נעימד, את הצופה, הטובע בים אירועי-
הגבורה הגבריים של השלושה. מין ויין
נשפכים בסרט בשפע, כשג׳יין מנספילד מקריבה
לצורך זה את מעמדה בעולם לחברתה
סוזי פארקר, שאינה מצטיינת אולי בעמדות
כה גבוהות כמו לג׳יין, מגלה הרבה יותר
שכל ישר לגבי התנהגות עם הגברים.
היחידי המתייחם ברצינות לנעשה בסרט
הוא התסריטאי. אולם מאחר וזכה לעיבוד
נוסף של שורה של יועצים, קשה להבין אם
כוונתו היתד, לכתוב קומדיה, פארסה או
טרגדיה.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• עמודהאש (ארמון־דוד, המרכז;
תל־אביב) — סרט ישראלי גדוש כשלונות

מנפפילד ב״ארבעה ימים שגעוניים״
מין ויין בשפע

קים יומנים? אל תפיקו את היומן ולא
תפסידו והצופים יהנו אף הם.״ למפיקים
יש על כך תשובה אחת :״מי שהתחיל לייצר
סרטים ויומנים אינו יכול להפסיק. זאת
שאלה של פרסטיג׳ה לאולפן.״
במצב מעין זה אין סיכוי לצופר,־הישראלי
שיזכה לראות יומן מקומי טוב. הפתרון
מצוי במקום שונה לגמרי. מוסדות שונים
גובים תרומה בסכום קבוע מכל כרטיס.
לפי חישובי מפיקי היומנים הישראליים,
העול-ם הזה 1121

נ פי ה כן ר

תשבץ ntn d&hjki
מאוזן .1 ,קם*
רקטין! .5מקום
הפקת הפחם ז .9
הומוריסט ; .13
יהיר! .15 חבר
כגסת! .16 מילת
ברירה ; .17 ננם ;
.18 היתר ! .20
בושם; .21 מח צית
הידד; .22
מס ; .23 תושב
חוץ ; .25 עני ;
.26 יצירה ספרותית
בחרוזים;
.28 מדור פופולרי;
.30 בקיר־בת
ניר־יצחק; .33
מפקד אזור; .34
לצאת, יחיד צווי;
.35 מילת תנאי;
.36 דרך, באיטל קית;
.38 יחידת מתח; .40 לבוש;
.41 בירת קובה; .43 הירקון; .44
סוד; .46 סלק׳ ללא התחלה; .48
מאתיים ושש; .49 מכונית; .53 רחמים;
.54 זקן.

1 p * T

1121

מ אונ ך .2 :אינו קהה; .3ראש
עירית אילת; .4תן!; .5דרגה גבוהה
ממ״ב; .6מפעל בבעלות סולל־בונ
ה; .7כלי בשח־מת; .8טעות;
.10 קבוץ בקרבת לטרון; .11 חקלאי;

.12 משחרר יהודי בבל; .14 חברה
להספקת גז; .16 שחקן בצל ירוק;
.18 בודהא; .19 אם ישמעאל; .22
אינו חולה; .24 בירת איטליה; .27
יפה, ללא סוף; .29 חדר צר; .31
שמש ; .32 חפירה ; .34 יליד הארץ ;
37ט״ו! .39 לפני; .42 מומחה ל מים;
.45 על שפת־הים; .47 נוצר
מאבן גיר ; .49 גבוה ; .50 נפלו בדרך
לגוש עציון; .51 אות אנגלית; .52
כן׳ באיטלקית.

ומגוחך להחריד, אך לא משעמם, בו מתגלה
אורי זוהר כג׳רי לואיס הישראלי. סרט
שצריך לראותו בתקוה, שאחרי ייצור עשרה
סרטים גרועים כאלה יהיה הסרט האחד־עשר
טוב.

• שתי פנים לראי

(הוד, תל־אביב)

— מישל מורגאן ובורביל בסרטו של אנדרי
קיאט, על הזוג שעולמו השתנה כשהאשה
הפכה ממכוערת ליפה.

• סכים העולם כ־ 80 יום

(אורגיל,

ירושלים) — אלבום תמונות נוף מרהיבות
ונעות, כשקנטיפלס ודוד ניבן מקשרים ביניהן
באגדה של ז׳ול ורן.

« ציד המכשפות

(סמדר, ירושלים)

— מחזהו של ארתור מילר על בעית הסובלנות,
עם איב מונטאן וסימון סניורה
המבקרים בארץ, שהפיקו את הסרט בעצמם.

בית ספר לפקידות

מרכז מורים מוסמכי
נפתח קורם מזורז למבוגרים
תל־אביב, רחוב הם ,12 טלפון 65061

ע עו ת

חו כמתה דו רו ת

לעולס צ 1ד7ן ח

• האהבה מעבירה את הד
מן. הזמן מעביר את האהבה.
(פתגם צרפתי)

בקנותך דד שמש (למרחב)
מרדבי דן, תל־אביב
נאה לשיר: אני לדודי ודודי לי.
לפי הוראות מכרז מפא״י( .חרות)
נחמה כהן, רמת־גן
המרכז אינו מתחייב לקבל את ההצעה
הנבזית ביותר, או כל הצעה
אזזחזז.

ב ע רי ב ת לילי גלילי

• האהבה משולה למלחמה :
אתה מתחיל מתי שאתה רוצה
ומפסיק כשאתה רר, יכול( .פתגם

ספרדי)
מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מבין
המשתתפים בשליחת חוסר לעמוד זה יזכה מדי
טבוע בשבוע בפרס של עשר לירות ישראליות.
הזוכה בפרס השבוע הוא יוסף אמיתי, גבולות.

הצתה גרועה של מחזה בינוני.
(הבוקר)

אליהו ביטון, תל־אביב
הביקורת שפכה עליה אש וגפרית.
חשבון ריוזח והספד.
(ידיעות אחרונות)
דויד גור, נתניה
מראה על מאזן שלילי, בגלל עונה
מתה•

• כשאיננו יכולים להשיג מה
שאנחנו אוהבים, עלינו לאהוב
מה שיש לנו( .פתגם איטלקי)
• החיזור הוא מצב שבו רד
דף הגבר אחרי האשה, עד שהיא
לוכדת אותו( .פתגם סיני)
• האהבה היא כת האשליה
ואם ההתפקחות המרה( .פתגם
הודי)

• זה הצועד בשם האהבה,
מוצא כי אלף קילומטרים אינם
ארוכים מן הקילומטר האחד.

(פתגם יפאל)

מסיבת וז>ן ו>ז0״ר של )unmunx
הספור הוא עתיק מושן
מקורו בממלכת שישן.
יודעי־ח״ן מספרים
כי ארע בפורים
ועל־כן יסופר וירונן.

יום אחד הוד מלכנו נמלך
ומסיבה של קוקטייל הוא ערך.
ונסיכים ופחות
(כמאה לפחות)
נהרו אל הנשף בסך.

למשמע המענה המחוצף.
הוא הפסיק שמחתו
וגרשי־את אשתו
בי־ביום ׳,בלי כל גיע־עפעף.

לא כדאי בסיפור שוב לדוש
ובכל ואת — מה רב הביקוש,
כך יושר ברמה
על נגיד רב־עצמד,
שמלך מתימן ועד כוש.

והיה או עליו בשושן
וחלפו הטרדות כעשן.
וכטוב לב המסובים
הובא גדוד בנות־טובים
שדקהו, כמעט בלי לבושן.

והחטא
ומימיי אריסיו

התבסס או שליט כל־יכול
ונראה לו אותו המחול.
אז בא צו מלכותי:
״לי תובא נא אשתי
ותרקוד לפני רוק־אנד־רול!׳

אז מלכנו נמלא חרי־אף

והיתד, שם אחת, שמד. אסתר,
(נערה.בו /עשדי!ן^ לא
אשר מוסקה דודה

המגן
לה נתן ^רשאה
גם אן תו מך דכי /ייאמר,
חשבונו הוא עשה כסוחר
״אסתר׳ל,״ /כך קיווה,
אם תובא,
אהסך ליהודי החצר.-״

ואותו השלים המזוקן
על גבי השולחן ד ^ נרכן
ובהן במבט*^.יי
את גווה של כל בת
לוודא מה שיש בקנקן.

קורא ברחובות
ינזור ]הריבות:
חיש להרמון
בהמון
/מקום הכבוד.

ופתאום מבטו חיש שלח,
אל הטור שקרב והלך,
אל אסתר שקרבה
כה גאה ושלווה
וחיצה את ליבו חיש פילח.
ולבסוף — מה אגידה, אחי?
נתגשמו כל תקוות מרדכי,
ואסתר ברוב־און
נלקחה להרמון
תוך תשואות וקריאות כה־לחי.

/אכל-׳ ושתי היתר. נקבה
עקשנית ומלאת גאוה
והצהירה גלויות:
״נא למסור לאידיוט
שגופי לא יוצג לראוד״״

נהרו אז בנות למשכן
כי בהן בערה אש־חישקן.
תוך נענוע עכוז
הן פסעו בעזוז
והפגינו קסמן ונשקן.

הדברים במגילה רשומים,
עלילות אהבה ודמים.
אם חפצתם לחקור
ולדרוש במקור —
חמצאום בדברי הימים.
יוסף אמיתי, גבזלות

ראש אוניברסיטת א ל -אזהר בקהיר הכריז על מלחמת־קודש נגד הקומוניזם

...אז הרה.

רומזים כאילו שר הפנים החליט להעניק מעמד של עיר לאילת, רק כדי
ששר הפיתוח המפ״מי לא יוכל לעמוד במרכז חגיגות אילת

פירוש חדש לפסוק: ערוםועיריה,

התפרסמו תמונות נוספות של זיוה שפיר מתפשטת ,

פעם סימל את הארץ הצבר הפשוט, עכשיו הסמל
היא הצכדית הפשוטה .

,ו\זפם־י2ן לאמר אוז היר\2ג\!1״