גליון 1122 מתאריך 1 באפריל 1959

מכתבים

העורך הראשי:
•ודי *בגרי

או־או

ראש המערכת:
שיום כהו
עורך משנה:
רוב איתו
עורך כיתוב:
סילבי קשת
רחוב נליקסון » ,תל־אביב, סלפון ,26785
ת. ד .156 .גזען לנוברקים :״עולטפרס*.
חנווביא לאור: העולם הזח בע׳׳נז.
ד 3וע משה שחנו בע״מ, ת״א, טל.31139 .
ההפצה: זוד טופל ובניו, וזל־אביב.
חיזק דנת איננה אחראית לתוכן הסודעוז

על עורך מסויים אמרו פעם כי איוו
מתעשר מן הדברים שהוא מפרסם, אלא מן
הדברים שאינו מפרסם. לעתים נדמה לי
כי לגבי קוראי העולם הזה אפשר להגיד
משהו דומה: לעתים הם מרוויחים יותר מן
הדברים שאינם מתפרסמיס בעתון, מאשר
מן הדברים המתפרסמים בו.
רעיון זה עלה בלבי כאשר שמעתי את
סיפורו של אחד הקוראים בדרום הארץ.
קורא זה משתייך למפלגה פלונית. ראש־העיר
שלו משתייך למפלגה אלמונית. כשמנו
ביתו של הקורא ליפול על ראשו ועל ראש
משפחתו הענפה, פנה לראש־העיר ודרש
שיכון.
אמר לו ראש־העיר, בהגיון־ברזל ישראלי:
״מהי אתה, שפעלת בבחירות למען מפלגת
פלוני וניתלת תעמולה מדי, אתה בא אלי
ודורש שיכון?״
השיב הקורא, בהגיון לא־ישראלי :״כש־עמדת
בבחירות, היית מועמד של מפלגה.
עכשיו אתה ראש של כל העיר, ולא חשוב
כלל מהי השתייכותם המפלגתית של הפונים
אליך.״
ראש־העיר רק צחק.
ואז עשה הקורא את אשר עושים, כנראה,
אנשים רבים בארץ בשנים האחרונות. הוא
אמר. :בסדר, אני ניגש למערכת העולם הזה.״
מאותו רגע השתנה הכל. ראש־העיר אמי
שחלה כאן אי־הבנה מצערת, והכל יבוא על
מקומו בשלום. הוא עצמו הזמין את הקורא
לבוא עמו, במכונית העירונית, אל השיכין
החדש, כדי לבחור שם בדירה מתאימה.

עלי בבה הפליט את סיסמתו ״סיומי,
היפתח!״ ואוצרות העולם נתגלו לעיניו.
נראה כי בארץ גילו אנשים רבים סיסמה
לא פחות יעילה :״אפנה אל העולם הזהו״
איני חושב שזו תופעה שלילית. בעלי־השררה
השומעים איום זה יודעים מן הסתם
כי עתון זה אינו מפרסם האשמות בלתי-

כתב בכיר:
אלי תבור

עורך תבנית: וקי צלם המערכת:
ארית קרו

חברי המערכת:
מנשה בר־רייו, שייע גלוי. לילי גלילי,
דויר הורוביץ, רותי ורד, אבדתם זזרגזיו.
יושת אבחזסרי, אביבה גזמו, עמום קינז,

בדוקות. אם הם חוששים מפני האיום, משמע
שיש ממה לחשוש.
הצד המעניין הוא מדוע דוזקא שם העולם
הזה מטיל מורא ופחד על בעלי השררה.
בארצות אחרות מאיימים בפניה למשטרה,
לתביעה הכללית, לחבר הפרלמנט, לממשלה,
למלך. בארץ אין איש חולם להשמיע איום
כזה. כנראה קיימת הסכמה כללית שאינו יעיל.
כדי שהאיום בפניה להעולם הזה יהיה
יעיל, דרוש כי שני הצדדים יאמינו( :א) שאי
אפשר לשחד או להפעיל לחץ שלטוני על
העולם הזה למניעת פרסום האמת( ,ב) שפרסום
כזר, יעורר אמון ציבורי( .ג< שתפוצת
העולם הזה די גדולה כדי שפרסום בו
יביא נזק רציני מאד לעושי העוול.
כל זה מצטרף יחד לתפקיד של שיטוי
ציבורי. עיקר תפקידו של השוטר איני
בפעולתו, אלא בנוכחותו — על הפושע
לדעת כי עין החוק פקוחה, וכי לא כדאי
להסתכן. אני שמח שעתון זה יכול למלא
תפקיד דומה במקוף גדול יותר — מקוף
המקיף את כל הארץ.

העולם הזה אינו מופיע בבחירות. הוא
אינו דורש מן הבוחר להצביע בעדו. הוא
מסתפק בהצבעה הנערכת מדי שבוע במאות
קיוסקים ברחבי הארץ — הצבעה חופשית
ששום מפלגה בישראל אינה עומדת בשכמותה.
אם כן, מדוע מתנהלת מלהנית־ו־,בהירות
במידה כה רבד, מסביב לעתון זה? קרא
השבוע גיורא יוספטל, איש־המנגנון ד,מ־פא״יי,
בהצביעו על האוייב האמיתי במדינה:
העולם הזה, שבצד הפורנוגראפיה שבו
הוא מנסה להרוס את המסמלים את
היצירה היהודית, ואפילו את ד. בן־גוריון,
שיש לו זכות היסטורית בהקמת המדינה!״
מה אפשר לעשות? משום מה נדמה לעורכי
העולם הזה שלהם, ולעוד כמה רבבות
חיילים מימי המלחמה, זכות היסטורית שאינה
נופלת מזו של ביג׳י.

לפני חודש נידונו שלוש צעירות ישראליות בעזה לחמש שנות
מאפר על הסתננות לשטח המצרי. אחת מהן היתה אהובה
דגנית, שעתונאי מצריים כינוה בתואר ״המרגלת היפהפיה״.
כשנים האחרונות לפני שהסתבכה בהרפתקה זו, כתבה אהובה
יומן על קורותיה ולבטיה, העומד להתפרסם ב״העולם הזה״.

1וסנה >ו<ל אחובח
הוא מיסמף אנושי המעורר למחשבה -וידויה של צעירה,
בת משפחה ירושלמית מכובדת ממוצא כורדי, פקידה במשרד
ראש־הממשלה, מועמדת לקצונה כצה״ל, אשתו של קצין צנחנים
שהתגרש ממנה, צברית המעורה בארץ שהתדרדרה בהדרגה
מחיים מסודרים לחברה מפוקפקת -עד שהגיעה להרפתקה
שיצרה תקרית בינלאומית.
בפרסמו יומן זה, מקווה ״העולם הזה״ להפנות את תשומת־הלב
הציבורית ללבטי חלק מסוייס של הדור הצעיר, שהתדרדרותו
מסבנת את עצמו ואת המדינה.

לאחר שקראתי את כל כתבותיו של אורי
אבנרי על סיוריו בארצות־הברית ואירופה,
ובז את מצעה של הפעולה השמית, ברצוני
להביא בזה קטע ממכתב שנשלח על־ידי
מציריד לידידים בירושלים, בעיצומה של
התקופה הסוערת שעברה על המרחב בשנה
שעברה בעקבות המהפכה בעיראק. העניז
שיש לי בשירסום הדברים נובע מהעובדה
שלא שמעתי או קראתי עד כה על רעיו!
חדש כלשהו, השואף לפתור את בעיות
המרחב ושיכול לשמש אלטרנטיבה כלשהי
לתכנית הפעולה השמית, אשר עם כל היותה
מרהיבה וקוסמת, אינה עומדת לפי דעתי
על קרקע מציאותית.
להל! קטע מהמכתב הנזכר להל! :״באשר
לעתיד, אני מזדהה עם חלק מרעיונות
העולם הזה על פדרציה שמית מרחבית גדולה,
כעין איחוד אירופי, שאולי אפילו תוכל
לפעול במשותף עם האיחוד האירופי
לסעז הוות כוח שלישי. אטרתיי־שאני מזדהה
בחלק, כי דעתי היא שבשביל להקים פדרציה
מעיז זו על ישראל להביא להסכמת
התנועה הערבית הלאומית ההולכת וגדלה
על־ידי שינוי ערכים מהותי והסברה מקיפה.
״השנוי הפנימי צריד להיות לקראת
השתלבות עם המרחב הגיאוגרפי בו אנו
חיים. ההסבר שצריך להיות מופנה לערבים
הוא שישראל תחיה מוכנה לקשור עצמה
לאורינטציה שטית תמורת ויתורים ניכרים
בשטח הטריטוריאלי (שתי נדות הירדדסיני)
מצד התנועה הלאומית הערבית. אל תבהלו.
עוד לא השתגעתי. במקום חסר הבהירות
הפוליטית של מטרתנו הסופית במזרח הקרוב
וביחס לתנועה הלאומית הערבית — דבר
מה היוצר אצל הערבים פחד מסטי סתום
בקשר לכוונותינו כלפיהם — תבוא הנררה
לאומית של שאיפותינו בצורה טדוייקת
ומאחר שתמורת שטחים המאוכלסים בכה
מעט אנשים תיהפד ישראל לידידת התנועה
הערבית ותובל לקדם בצעדי ענק את ההתפתחות
הטכניודמקצועית במרחב ולחת קו־מנחה
מעשי לתנועה הסוציאלית החדשה
שבקרב האינטלגנציה הערבית, הרי המחיר
שאנו יבולים לדרוש תמורת הגדרת מטרותינו
הסופיות הוא לא גבוה מדי אפילו
בשלב זה של נצחונות נאצר. תוכלו כטוב!
למעוז שהערבים ידחו אותנו בשתי ידיים,
נבוז. אם נניד להם רק זאת ונמשיך כמקודם
לפעול בשיתוף פעולה עם כוחות שאפתניים
בצרפת ומחוצה לה תור בקשת חסות אמריקאית
שמי יודע עד מתי תנתז לנו. כל
מה שאמרתי לעיל הוא יפה וטוב אולם לא
נטור עדייז.אנו צריכים ביחד עם זאת
להבהיר לראשי התנועה הלאומית הערבית
שדחיית רצוננו זה להתפייסות ולידידות
אמת תוביל בהכרח לחורבן כל המבנה שהם
מקימים עתה ואולי אף לסכנת עצם קיומם
של כל עמי המרחב ( 40 מיליון כמדומני).
״צריך להסביר להם שע״י עקשנות עיוורת
מצדם יעמידו אותנו בפנה שמחוסר ברירה
אחרת ולאור עקשנותנו כעם להמשיך עד
הסוף נצטרד בהכרח להתגונן באופן הפעיל
ביותר ובמקרה זה לא תהיה לנו ברירה
אלא להעמיד מול הקריאות וההכנות לכתו־רנו
והשמדתנו את כוננותנו לקראת הסולו
של היריב או במלים אחרות להפנות כל
המאמץ הלאומי והמלחמתי שלנו לקראת
אפשרות הרודאסון של השמדת עמים שאין
ברצוננו לעשות. אולם האחריות לטטוש קטסטרופה
בנוסח זה באם תבוא, תחול על
ראשם. חושבני שהבהרתי את עצמי. זאת
היא לא עמדת כוח או עמדת איום אלא
שקול קר של הדברים. בשביל זה צריך
שתחול בתוכנו מהפכה רעיונית וסוציאלית
כאחת — דבר שאני רואה אותו כרחוק.״
יחזקאל מצליח, ירושלים

שחור על כבי לבן
ברצוני להודות לכם על כתבתכם ,.רצח
העליה״ (העולם הזה ,)1120 צדקתם מאוד
בסיפורכם על הנעשה לאזרחי המדינה.
הסיפור ננע ללבי. ברצוני לשאול את מפלגות
השלטוז מדוע לא צעקו וגייסו כספים
בזמן העליה ההמונית ממרוקו שבשנים
.1050-1951 היא מנתה כמאה וחמישים אלה
איש. ומדוע לא רואים את המעברות עד
כמה סובלים אנשיהם, כמו הריה, סקיה, כפר-

אונו, ומאות כמוהן. האם מגיע הכל רק לעו לי
אירופה, שהם לבנים ואנחנו שהורים?
שלום ברוך, כפר־מבא

פיכה אמיתית

בכתבתכם ״עיר ללא עבר״ (העולם הוה
)1120 כתבתם בין השאר כי התל־אביבי הממוצע
לא התרנש אפילו כאשר ראש־המטשלד
ירק לו בפרצוף, והחרים את חנינות היובל.
ובכן, אני אזרחית די ממוצעת בתל־אביב.
העיר בה נולדתי, והיטב חרה לי הדבר.
השבוע קראתי באילו אילת, תעיר שהגנה את
עשר שנותיה, חוקרת את התעלומה בדבר
מיעוט מבקרים. ובכן, אני ומשפחתי והרבה
מחברי רצינו לבקר באילת בחגה, אר
היחס הפונע מצד ראש הממשלה, שירק
לעירנו בפרצוף והרים על נם רק את אילה,
איליו אותנו לבטל את תכניתנו ולהחרים אח
חנינות אילת, שביג׳י רצה ביקרן, באות
הפגנה על היהס הפונע והמשפיל. אני הושבת
כי זאת הפינה האמיתית למיעוט המבקרים
באילת ביום חנה.
אראלה כפקטור, תל־אביב

תזכיר למזכיר

יפה שציינתם כי רעיונו של ינאל אלוז,
להקים מניסטריוז לעניני אסיה ואפריקה,
לא היה מקורי שלו (העולם הוה .0121
כשקראתי דבריו ניסיתי להיזכר היכז כבר
נשמע רעיון דומה. ולאחר שהזכרתם זאת
ב״תזכיר״ בעתונכם האחרון, נזכרתי אמנם
שהיה זה רעיונו של העולם הזח. בקשר
לכר ברצוני לציין שאינני בטוח אם פעילותו
האחרונה של ינאל אלון בקשר להידוק
היחסים עם הודו היא הפעילות הנכונה.
דווקא הוא מקושר בזכרון הערבים ובני
המזרח בכלל כאקטיביסט מובהק מימי מלחמת
השחרור ומימי מבצע סיני. ייתכן מאור
שהכרזותיו והחבלטוחו של אלו! במסגרת
מפלגתו, שחוץ מתוקפנות אינה מצטיינת במאומה
לאחרונה, רק גרמו נזקים לפועלים
בדרכים נכונות למצוא את הדרה המתאימה
ללב המזרח ואפריקה המתעוררת.
ירוחם אשל, תל-אביב

מחמאה למאפרת

בנליונכם האחרוז (העולם הזה )1121 התפרסמה
הערכה נלהבת על הצנת ״טריוס ,׳
שהועלתה ביטים אלה ב״תיאטרון הקאמרי״,
ונתתם בה נם קומפלימנט עקיף למאפרת
שלנו שושנה זק: הצלחתם לזהות כי השחק;
ששיחק את תפקיד האב סיזאר, הוא זלמז
לביוש ולא אברהם בו־יוסף. במידה ותתקלו
להבא בקשיים דומים, אנא, העזרו בתכניה
( 350 פרוטה).
יעקב אגמון, תל-אביב
הצדק עם מנהל התיאסרון הקאמרי. המחמאה
עבור המשחק במדיום, מגיעה לזלמן
לביוש.
בעקבות המאמר שקראתי בעתונבם בעני
סדר הבחינות החדש בטכניון לקורסים א
וב׳ ,ברצוני לספר לכם על התוצאות הר*
שונות של משטר בחינות זה. לפני בשבו
סולקו לצמיתות שלושה תלמידים מהטכניון
הראשון הניד קורם ב׳ בפקולטה לחיטיד
שסולק בנלל פולק עם תשובה לשאלה אוח
תלה בחדרי השירות. היינו, תלמיד זה מול
באשמת עזרה לחבריו. השניים האתרים
מקורס ב׳ ,מכונות, סולקו בנלל עבירוו
דומות.
היחכן כי מצב מעיז זה ישרור בארד
טבתי־הספר הנבוהים בארץ, מצב בו יופנו
כל מעייני התלמידים לאפיק של שינון החומר
למען ההצלחה בבחינות? הרי לא נית!
לסטודנטים מינימום של זם! לעיון ומחשבה
עצמית וללמוד מתור עניז, דבר הנותן דרכה
יותר מאשר שינון.
סטודנטית, רמת־גן
ספורה של זיוה שפיר (העולם הוה 121
נערת הזוהר הישראלית שיצאה לבבוש :
הוליבוד ככובבת ובמקום זה הצליחה בשו
אחר לנמרי, הוא סיפור עצוב. ומוטב ל
שוב כיצד הניעה למצב זה. מותר לכל א
שיהיו לו שאיפות ואמביציות, ביחוד כש
לו בשרון. ואיז להתעלם מהעובדה שזי
היא בחורה כשרונית למדי. על יופיה מספ
לומר שהנה לא פחות יפה מאיזו שה
כוכבת קולנוע מפורסמת. בכל ואת, ם
מיני סיבות, ואחרי שלוש שנים של מא:
היא לא הצליחה.
היתה לה עוד אפשרות — לחזור ארצה.
אבל הארץ מלאה בהורים ובחורות מלאי כש.-
רונות להפליא, שאינם מוצאים ירד לביטוי
או בנלל חוסר אפשרות או נשל האוירה
המחושמלת בארץ: נושאי השיחה של האנשים
הם המפלגות הרבות, המסיס ללא סוף,
האבטלה ומחיר הפלאפל שעלה ל־ 300 פרו טות•
בודאי שבאוירח כזאת אמן לא יבול
לחיות, ומשום כד מסתלקים האמנים בעלי
הכשרונות מז הארץ. לבז כנראה החליטה
זיוה. להישאר בהוליבוד, ולא חשוב המחיר
שתשלם.
ג׳ורג׳ נסאר, פאריד
קראתי את כתבתכם על זיוה שפיר וברצוני
להפנות את תשומת לבכם, כי זיוה
שפיר עברה מזמן את ניל ה־ 22 וזה שנים
רבות שגילה עומד נדף העתון במקום אהד.
אני חושבת שמספיק כבר כתבתם שטויות על
הנערה הישראלית הזאת, והגיע הזמן להפסיק
בזאת.
שפרה ליפשיץ, חיפה
גילה הלא מדויק של זיוה, כשאר הפרטים
הבלתי-סדויקים אודותיה, הס תרגום מדויק
ממה שהתפרסם בכתבה בשבועון הברזילאי
מנצ׳סה.
העולם הזה 1122

שאינו ו?שניע את וצ 1ש שר הנועדים
ווק עודה ו»1־יש עשרות מיליונים לשש

מה היא, בעצם, עבודת הדחק? האם זוהי עבודה כנבל עבודה אחרת,
המבוצעת על חשבון המדינה? או שמא זוהי דרך לבצע מפעלים חיוניים
לצרכי המדינה, שאינם כדאיים מבחינה בלבלית גרידא? או אולי רק בלוף
גדול -הסוואה מליצית לתרומות־סעד המוענקות לפועלים, שאין מה לעשות
1בהם? ואם בן -האם יש ערך בלשהו לעבודה זאת? בדי לקבל תשובה
וממ קו ר ראשון לשאלות אלה, הצטרך ראש מערבת ״העולם הזה־״ בעצמו
י למחנה פועלי־הדחק, שוחח עמם בשעת העבודה המשותפת, ראיין מומחים
י לענייני עבודה וכלכלה ואת דוברי משרד העבודה. כמאמר זה, השלישי
והאחרון בסידרה, הוא מגיש את מסקנותיו מנסיונו האישי ומשורת פגישותיו.
־־ מאת

שרו 3הן -

ך א היה כמעט אדם אחה עמו שוחחתי בעניין זה, שלא הביע את הדעה כי עבודות׳
הדחק אינן תופעה נורמלית. לא מבחינה חברתית, לא מבחינה נפשית ובוודאי לא
מבחינה כלכלית. אולם עבודות הדחק הן בכל זאת תופעה טבעית. כי מקורן — הכלכלה
הישראלית — הוא בלתי־נורמלי. אין זו כלכלה יוצרת, המקיימת את האומה מתוצרת
עבודתה. זוהי כלכלה נתמכת, היונקת את סם־החיים שלה ממקורות־חוץ, והבנויה כולה
מסביב לתפקיד אחד: לחלק באורח מוסכם את הכספים המגיעים מחוץ־לארץ.
במשטר החלוקה, נהנים מן הזרם החיוני אותם הקרובים ביותר למקום הכספים. פועלי־הדחק
הם שכבת האוכלוסיה המרוחקת ביותר מן הקערה, לכן מגיעים אליהם רק פירורי
הסעודה. לפירורים אלה קוראים ״עבודות־דחק״ והם מספיקים בדיוק כדי שמקבליהם
לא יגוועו ברעב או יתפרצו בזעם נגד הזוכים למנה גדולה יותר של העוגה הכלכלית.
אפשר להרים את הידיים ביאוש ולומר: כל עוד לא ישתנה המשטר הכלכלי, אין מה

לעשות: המצב יימשך ממילא כפי שהוא. אולם המצב כפי שהוא אינו משביע רצונו
של איש: המדינה מוציאה עשרות מיליוני לירות מבלי לקבל את תמורתן המלאה, ואילו
העובדים עצמם מלאי התמרמרות בהיותם בטוחים כי מרמים אותם ודורשים מהם מאמץ
שאינם חייבים לשאת בו. התפרצויות־הזעם והפגנות ״לחם עבודה״ ,אשר כה מבקשים
למנען, מתקיימות בכל זאת, כפי שמוכיחה התמונה העליונה בעמוד זה.

tnאבטלה אינה המצאה ישראלית. גם בכלכלה היעילה והבריאה ביותר מסתובבים
ן | פועלים מחוסרי־עבודה: פועלים עונתיים, ימאים שירדו מאניה אחת ומחכים בחוף
לסידור באניה אחרת. בארצות־הברית, למשל, הודיע משרד העבודה בשבוע שעבר, כי
4.749 מיליון פועלים רשומים כמחוסרי־עבודה, שהם 6.1%מכוח־העבודה הכללי במדינה.
בארצות בעלות כלכלה יציבה ביותר, שאינן רגישות בדרך כלל לזעזועים קיצוניים,
נחשב ממוצע האבטלה הרצוי כ־ .4%מובטלים אלה אינם גוועים ברעב. לרוב, קיימת
קרן ביטוח נגד אבטלה. כל פועל מפריש במשך השנים אחוז מסויים משכרו, המעביד
והממשלה מוסיפים סכום מקופותיהם, ומקרן זו משלמים גימלה לפועל המובטל.
מה מצב האבטלה בישראלי לפי הסטטיסטיקה הרשמית,
רשומים בלשכות כיום כ־ 40 אלף דורשי עבודה.
אולם אלה אינם מובטלים עונתיים או פועלים הנמצאים
באבטלה זמנית, בין עבודה אחת לשניה. בחלקם הגדול,
אלה אנשים אשר טרם עבדו כלל ואשר רק לפני זמן
קצר הצטרפו למחנה העובדים בארץ. זהו ההבדל
היסודי בין בעיית־ד,אבטלה של ישראל לבין זו הקיימת
במרבית ארצות העולם: הבעיה בישראל נוצרת בעיקר
עקב העליה ההמונית. לפי מספרי משרד־העבודה מסתבר,
שאילו היתה נפסקת העליה למשך שמונה שנים,
לא היה נותר בארץ מובטל אחד שאי־אפשר להציע
לו תעסוקה. כוח־הקליטד, של המשק גדל מדי שנה
ב־ ,4%שהם כ־ 25 או 30 אלף עובדים, ואילו מספר
דורשי־העבודה שיתווסף בשנה זאת, למשל, יגיע
לסביבות 22 אלף.
כלומר: קיימים כיום כ־ 35 אלף מחוסרי עבודה,
בעיקר בגלל העליה ההמונית, שאין בכוחו של המשק
לקלוט אותם. אילו נמצא, באורח פלא, מקור תעסוקה
לאותם מובטלים, או אפילו לחלק גדול מהם, היה
הגידול הטבעי של המשק מסוגל לקלוט מדי שנה את
תוספת העובדים שתיווצר עקב התקדמות הגילים
בארץ והתוזספות עולים חדשים.
בפני קברניטי הכלכלה הישראלית, עמדה בראשית
העליה ההמונית אפשרות פשוטה. הם יכלו לומר:
״נהיה ככל המדינות. כל מי שאין באפשרות המשק
לספק לו עבודה, יקבל תשלום מינימלי לפרנסתו,
מעין ביטוח נגד אבטלה• כאשר יתפתח המשק במרוצת
השנים ויוכל לספק לו עבודה, יופסק המענק.״ אולם
אפשרות זו היתד, מנוגדת לחלוטין לכל המסורת
הציונית, אותה מסורת של תורת העבודה שנרשמה
בראש עקרונותיו של הישוב העברי. כפי שהגדירה זאת
השבוע אישיות במערכת הכלכלה :״א. ד ,גורדון ובר
בורוכוב לא הסכימו שנחנך את העולים לבטלה נתמכת.״
רבבות העולים הצטופפו והלכו במחנות, הערים והכי

פרים הנטושים התמלאו, ועשרות מעברות שינו את נוף הארץ — ועבודה לאלפים אין.
ואז הוחלט ליצור עבורם תעסוקה. מדי בוקר היו רבבות עולים יוצאים ממחנותיהם כשפתק
לשכת העבודה בידיהם ובלבם הידיעה הברורה כי אין להם מה לעשות, חוץ מאשר להרוג
את היום.
עבודת־הדחק נולדה. ללא תקציב, ללא תיכנון, ללא הכנה מוקדמת. כאשר היה דרוש כסף
לתשלום השכר, היו פונים ראשי משרד־העבודה אל שר־האוצר המנוח, אליעזר קפלן,
מבקשים הקצבה נוספת .״ואז,״ לדברי אחד מאותם הראשים ,״או שהיה נותן או שלא היה
נותן. אבל בסוף תמיד נתן. הרבבות במחנות העולים לחצו.״
באותם ימי בראשית נוצרו הדפוסים של עבודת הדחק והם רובצים עליה כקללה, עד
היום הזה. כל אזרח שנסע אז בכבישים יכול היה לראות את קבוצות ״הפועלים״ שוכבות
בצדי הדרכים. לעתים היה מישהו אוחז בטוריה או באת, מתבונן תוך גישה פילוסופית
עמוקה בערימות החצץ ומדי פעם מנער את עצמו לגירוד מיואש של הערימה. עד אשר
אני עצמי יצאתי לעבוד כפועל דחק ׳,ציירתי בעיני רוחי את אותו יצור כאדם העומד
לצידי הכביש ומסובב בעצלתיים את התמרור הירוק־אדום, ליד חבית־הזפת של מתקני
הכבישים.
כיום שוב אין קוראים לזה עבודת דחק, אלא עבודה יזומה. התגובה הגיעה לממדים
כאלה, שמשרד העבודה הוריד את מספר העובדים בתיקון כבישים הרבה מתחת
למינימום הדרוש — רק כדי לא לעורר את דחליל ההתבטלות בזכרון האזרח• אך שינוי
השם ב־ 1954 לא גרם לשינוי מהותי. עובדי לשכות־העבודה עצמם אינם קוראים לעבודות
אלה בשמן החדש, כי אם מוסיפים לקרוא להן עבודות־דחק. ואותה השאלה, שאך הסתמנה
באופק הישראלי לפני עשר שנים, עומדת עדיין בכל חומרתה: האם עבודת הדחק
משתלמת מבחינה כלכלית? האם היא רצויה מבחינה מוסרית? התשובה, לשתי השאלות

היא: לא.

לא שווה 24 מיליון

toגי ח ל רג ע שהמדינה היא עסק מסחרי גדול, אשר כל אחד ממשלמי־המסים הוא
Jבעל־מניות בה. פעם לשנה מקבל בעל־המניות דו״ח ממנהלי החברה, ובו פירוט
ההוצאות וההכנסות של השנה שעברה, ואומדן הפעולות הכספיות המשוערות של
השנה הבאה. הוא נוטל את התקציב לידו, ומכיוון שבסופו של דבר מדובר כאן בכספו
שלו, הוא מנסה לראות לאן הולכים מסיו.
המליונים במיסמך מרתק זה, ששמו הצעת התקציב לשנת הכספים ,1959/60 ערוכים
בטורים ארוכים כאילו היו חיילי עופרת ששוזים פרוטות. בין המיליונים הללו מופיע
גם סעיף הנקרא ׳עבודה יזומה, המסתכם בסכום של 24,240,866ל״י. מה נעשה בכסף
זה? התקציב נותן פירוט מלא ומאלף, שיש בו לספק את סקרנותו של כל בעל־מניות.
אולם כאשר נשאלת השאלה: האם זה היה שווה 24 מיליון לירות ועוד כמה רבבות?
אין הספר נותן כל תשובה. מבחינה כספית פשוטה אפשר לומר בוודאות: מה שנעשה
בתקציב העבודה היזומה לא היה שווה 24 מיליון ל״י.
סכום זה חולק בין כמה סעיפים עיקריים: הגדול שבהם הוא היעור (קק״ל וממשלה),
לו הוקצו יותר מ־ 830 אלף ימי עבודה, בסך של כמעט ששה מיליון לירות. על
שימור־קרקע הוצאו כמעט מיליון ל״י! על הכשרת־קרקע וניקוז, קצת יותר משלושה מיליון

f l l I [ l \ l n * n 3 m ! lברחובות הראשיים של חיפה. הס באו ברגל מתל־
U I I I Uחנן, מרחק כמה קילומטרים, כדי להפגין לפני משרדי
U {>111 I I I
מועצת פועלי חיפה נגד מצב האבטלה השורר אצלם. השלט הצרפתי־העברי מכריז :״דיירי
תל־חנן מבקשים צדק לחם ועבודה.״ עבודת־הדחק, שכל הצדקת קיומה הוא להבטיח
למובטלים את תנאי־המחיה המינימליים הדרושים להם ולמנוע הפגנות כאלה, לא הצליחה
במשימתה הפעם. כמו אלה, נמצאים עוד רבבות פועלי־דחק בלתי־מרוצים מן ההסדר הקיים.

ל״י; על עבודות של רשויות מקומיות קרוב לשלושה מיליון ל״י. כל אלה נחשפות,
בעיני הממשלה, כפעולות משקיות רגילות. אולי לא רנטביליות מבחינה כספית, אולם
בכל זאת פעולות שכל מדינה עוסקת בהן, כחלק מן השירותים שהיא חייבת לקיימם,
ועל כן יש הצדקה בקיומן.
אולם בתקציב מצויים עוד כמה סעיפים, כגון ״ויסות תעסוקה״ (כמעט שבעה מיליון
ל״י) או ״קשישים ומוגבלים״ (כמעט שני מיליון ל״י) .בסעיפים אלה, כלולה עבודה
שאפילו אנשי משרד העבודה מודים כי ערכה הכלכלי, הבטחוני או הלאומי אפסי, וכי
מטרתה היחידה היא לספק תעסוקה למובטלים• 600 אלף ימי עבודה מתוך סכום זה,
למשל, הוצאו על צורות שוניות של מיזמוז גלוי: סידור גינות מסביב לבתי־ספר, בתי־חולים
או מוסדות ציבוריים שונים, סיוד האבנים בחצרות תחנות המשטרה. בירושלים, ן
לשם דוגמה, אפשר לראות פועלים עסוקים בסידור גן ציבורי בממילא. גינה ציבורית
היא אמנם דבר יפה, אולם האם זהו השימוש היעיל ביותר שאפשר היה למצוא לכספי
המדינה? הודה זלמן חן, דובר משרד העבודה :״אלפיים שנה לא היה שם גן, ואפשר
היה לחכות עוד כמה שנים. אבל מוכרחים לספק עבודה.״
לפי אומדנה רשמית, מעריכים כי הפועלים המוגבלים המועסקים במסגרת עבודות
הדחק, בשכר ממוצע של ארבע לירות ליום, נותנים פריון שערכו מגיע ל־60%־, 70%
משכרם. מה מידת פריון העבודה של פועלים בריאים, שאינם מוגבלים מבחינה פיסית
או מבחינת הגיל? לשאלה זו, אין איש יכול לתת תשובה מוסמכת. כי אין ממוצע. הספק
העבודה של פועל דחק יכול לנוע מאפם ועד לעשרות׳ אחוזים.

או ל פן? במרה |

כן, ברור שמבחינה כלכלית פשוטה, אין המדינה מקבלת את התמורה המלאה
\ £ל ־ 24 מיליון׳ הל״י שהוקצו לעבודות יזומות ,״אבל,״ טוענים מחייבי הסדר הקיים
בשטח זה ,״עבודות הדחק משמשות לפחות כור היתוך לעולים החדשים. במסגרת זו הס
לומדים לראשונה לעבוד עבודת־כפיים, ומתרגלים בהדרגה לחיי עמל ויצירה.״ העולה
החדש, לפי תיאוריה זו, נכנם לעבודת הדחק כיהודי גלותי בעל מסורת ונטיות של
סוחר או חייט, ויוצא משם פועל שהוכשר לעבודה גופנית קשה.

אין דבר רחוק יותר מן המציאות. אילו רצתה המדינה להעביר את העולים החדשים
קורס ממושך ויסודי ברוח־הבטלה ובשינאה לעבודה, לא יכלה למצוא מסגרת יעילה
יותר מאשר עבודת הדחק. נסיוני האישי בשטח זה, כפועל ייעור ושימור־קרקע, השאיר I
אותי מזועזע לחלוטין ממה שראיתי. כבר ראיתי בחיי קבוצות הכשרה בקיבוצים,
מורכבות מנוער בורגני עולה, שרטן כאשר נתנו לו עבודה פיסית. פועלי הדחק
שהכרתי לא רטנו! הם קיללו וחירפו, וכל גידוף היה חדור מיטען מחריד של שינאה
עד כי נדמה היה שכאן עובדים אסירים בפרך, לא פועלים בשכר. כי פועל הדחק היה
משוכנע, מן הרגע הראשון שבו עמד בתור לקבלת פנקם־עבודה, שהוא רק קיבל
את אשר מגיע לו! שהמדינה חייבת לפרנס אותו — אך מאחר ואין עבורו עבודה רגילה
בענפי המשק היצרניים, מעמידים פנים כאילו נמצאה עבורו תעסוקה. לגביו, עבודת
הדחק היא צורה מחוכמת לשלם לו קיצבה, מבלי שייראה כאילו קיבל דבר תמורת
לא כלום. אך ברור לו כי זהו שקר מוסכם, וכאשר דורשים ממנו בכל זאת לספק
עבודה כלשהי, הוא רואה בכך הפרה גסה של ההסכם האילם, נסיון של ניצול מחפיר
העומד בניגוד למקובל.
יש לו גם על מה להסתמך. לא רק שסוג העבודה שהוא מועסק בה נראה לו כבלתי
חיוני, אלא ששכרו נמוך משכרו של פועל רגיל. פועל חקלאי, אשר שכרו הוא הנמוך
ביותר בשוק העבודה המאורגן, מקבל 6.920ל״י נטו ליום; פועל דחק מקבל 5.400ל״י
ליום. ההגיון הפרימיטיבי ביותר מסיק מיד את המסקנה :״אין משלמים לי שכר
מלא; פירושו של דבר שאין מצפים ממני לעבוד עבודה מלאה• ואם אין מצפים ממני 1
לעבוד עבודה מלאה — מי יאמר כמה בדיוק עלי לעבוד?״ משם ועד למסקנה, כי כל
עבודה שיעשה אינה מעטה מדי ביחס לשכר שהוא מקבל, המרחק קטן מאד. ואמנם, זוהי
המסקנה אליה מגיעים רוב עובדי־הדחק.

מדרידל מיז מוז

ך* כמהע כו רו ת נקבעה נורמה, אשר הפועל חייב למלאה אם רצונו לזכות בשבר
4של שמונה שעות עבודה. איזו קללה לא הותכה על ראשו של ממציא השיטה הזאת? הפועלים הנורמה ביעור, למשל, נקבעה בשיתוף עם נציגי האגודה המקצועית של
החקלאיים. היא מחושבת לפועל בעל כושר מוגבל! פועל בריא יכול לגמור את הנורמה — •
וזאת אני יכול לאשר מנטיוני — תוך עבודה מאומצת של ארבע שעות. לעתים עליו
לעבוד בשטח קשה במיוחד, ואז — תימשך העבודה שעה או שעה־וחצי נוספות. לעומת
זאת, בשטח קל במיוחד, יכול הוא להספיק את כל הנורמה תוך שלש שעות או פחות.
ובכל זאת מקימים הפועלים צוזחה, שמנצלים אותם.
כי אמת־המידה שלהם אינה אמת־מידה של עבודה רגילה, אצל בעל־בית רגיל. הם
משווים את עבודתם עם יתר עבודות הדחק — ורואים כי הנורמה (הנמוכה יחסית) שנקבעה
להם — מקבלת מימדי־ענק בהשוואה לעבודת הדחק הרגילה. כי רק עבודות מעטות מאד
ניתנות לביצוע לפי נורמה. ואיפה שאין נורמה — אין עבודה. המחאות אינן כל כך נגד
הנורמה, כמו נגד עצם הרעיון שהם חייבים לעבוד באמת.
אם העבודה הקשה ביותר, הנקבעת לפי נורמה, היא עבודה של שלוש־חמש שעות
מאומצות, מה המצב בעבודות אחרות, שלגביהן לא נקבעה נורמה? הדבר תלוי, בראש
וראשונה, במקום העבודה ובמנהל העבודה, אך בכל המקרים נהוג כלל יסודי משותף:
מה שפחות עבודה, מה שיותר זמן. למשל:
• הצכא נחשב לגן־עדן של פועלי הדחק. כי שם אין הפועלים מועסקים
בעבודות בטחוניות בעלות אופי חיוני, שאפשר היה לצפות כי לפחות הרגש הפטריוטי
של הפועל ידרבן אותו למאמץ כלשהו. בדרך כלל מועסקים הפועלים בעבודות ניקוי,
סילוק קוצים, וכדומה. כמעט תמיד, האיש האחראי עליהם הוא חייל .״ומה איכפת לו !
אם אני מתמזמז?״ הודה בפני אחד מחברי לעבודה, שהתנסה בשטח זה .״הוא צריך
לשרת 30 חודש בצבא — ולא איכפת לו אם גם אני אעבוד שם חודש.״ לרוב, אין
לאותם חיילים נסיון מקצועי כמארגני עבודה, או כמשגיחים. לא פעם, אלה הם בעלי
דרגות נמוכות, אשר הרופא קבע להם כמה שבועות של עבודה קלה• ואם הם עושים
עבודה קלה, מדוע ידרשו עבודה קשה מאחרים?
• החוותהגסיוניותהממשלתיות מנוהלות על־ידי צוזת מומחים קבוע קטן
מאד! כל יתר העובדים הם פועלי־דחק. זוהי עבודה אשר מטבעה אינה ניתנת לביצוע
על פי נורמות. כי אם ידרשו מפועל, למשל, למדוד את צמיחתו של שתיל על פי
נורמות, אפשר להניח כבטחון גמור כי לא יבצע את עבודתו כהוגן. ואז לא תהיה
שתה פרוטה. הגורם המכריע כאן הם מנהל החווה והסגל הקבוע. בגילת, למשל, חוות
הנסיונות בדרום, ידוע כי פריון העבודה גבוה למדי. אולם הסיבה נעוצה במנהל
החתה! החתת האחרות ידועות בין פועלי הלשכות כמקומות אידיאליים בהם אפשר להתמזמז.
• מ ע ״ ץ הוא הגוף, האחראי לביצוע העבודות הציבוריות במדינה. חלקו בתקציב
הדחק (מיליון ל״י) אינו גדול יחסית, אולם בסולם העדיפויות של פועלי־הדחק זהו מקום
טוב למדי. כי לרוב אין בו נורמות. כאשר נקבעת בכל זאת נורמה, נעשה הדבר על־ידי
מנהל העבודה במקום כשצעקות הפועלים לוחצות עליו להנמיך את דרישתו ככל האפשר.
המשטרה מעסיקה אף היא פועלי־דחק, בעבודות נקיון וגינון מסביב לתחנות.
פעם היו עוסקים בעבודה זאת אסירים! כיום זהו מקום־עבודה נכסף, פרס שמזכיר הלשכה
מעניק לאלה מבין פועלי־הדחק שלו, הזכאים לעבודה קלה.
התח רו ת כי דמפ לג תי ת
^ * תההגדרההקלאסית לסוג זה של עבודה שמעתי מפי אחד הנוסעים במשאית
\ | שהובילה אותנו לשימור־קרקע, בסביבות קיבוץ דליה .״אצלנו,״ התגאה ,״זה כמו
בתחנת השידור בבדיחה הערבית המפורסמת: מנגנים קצת מוסיקה• המוסיקה נפסקת

והקריין מודיע, :עכשיו, גבירותי ורבותי. הפסקה קצרה.׳ כעבור חמש דקות. הוא מודיע:
,ערב טוב גבירותי ורבותי. בזה סיימנו את ההפסקה הקצרה. ועתה — הפסקה ארוכה.׳
כבה, מהפסקה להפסקה, גומרים את היום.״
לשאיפה הטבעית להתבטל יש להוסיף גורם חשוב לא פחות — גורם אשר שום חלק
של הנוף הישראלי אינו שלם בלעדיו: המפלגות. הנה מה שאומר דובר משרד־העבודה
על נושא זה :״אם החל ממחר היתד, משתנית המדיניות המקצועית של מפ״ם, אחדות־העיקרון
כי אפשר לנהל ויכוח
העבודה ומפא״י, ומפלגות אלההיו מקבלות את
׳ומלחמה על נורמה ושכר, אבל אחרי שנקבעת החלטה חייב הפועל לעבוד ביושי
ובנאמנות — היה מוסר־העבודה משתפר לבלי הכר.״ כי במלחמה הבינמפלגתית, פועל-
הדחק הוא זירה נכבדה. המפלגות, המגלמות את משטר החלוקה הקיים, אינן נלחמות
בתופעה עצמה ששמה עבודת־דחק. הן משלימות עם קיום המוסד המפוקפק, ומבקשות
להוכיח את דאגתן לפועל על־ידי הסתה דימאגוגית,, .הנורמה גבוהה מדי!״ צועקים
דובריהן, ומסיתים את הפועלים לבל ייכנעו לדרישות מנהלי העבודה. והפועלים אינם
מהססים לפעול בהתאם לכך.
כך, למשל, כאשר הוחל בהעסקת פועלי־דחק במטעי האוגאבה בדרום, נקבעה נורמה
של 2500 ענפים לפועל ליום. לשם השוואה: פועל מקסיקאי כורת 4000 ענפים כאלה
ליום. מיד החלו המפלגות מתחרות ביניהן מי תצעק ״ניצול!״ בקול רם יותר. הנורמה
הורדה כהרף עין. המשיך זלמן חן, איש עבודה מתיק, הזוכר היטב את ימי העבודה
החלוצית של הישוב, כאשר העבודה היא כל חיינו לא היתה רק נושא ללעג ציני :״כל
מק״י — חוטאות לעקרון הסוציאליסטי המקודש
מפלגות הפועלים — ממפא״י ועד
שאפשר לשבות, להיאבק, לדרוש העלאה בשכר. אבל לעבוד — מוכרחים!״
כאשר מתרגמים את תלונות הדובר לשפת המעשה, זה מה שקורה:
המשאית מקפצת בדרך הסלעית. כולנו עוד חצי מנומנמים. בפינה המרוחקת מתווכחים
שני פועלים: קבלנות או לא? רחמים דיין, העיראקי הזקן, מתערב כל רגיע :״זה לא
קבלנות, זה קברנות!״ שכנו כ״ץ, שזה עתה עלה מרומניה, מתקן את המלה, משנה בה
אות אחת הנותנת למלה העברית מובן רומני אחר, על משקל מישגל. ברגע זה קם
לתחיה גבר מוצק, בעל צוואר שור ופנים אדומות תפוחות• ״אתם גברים אתם?״ הוא
שואל בלהם ,״אתס טינופת! אין לבם דם! אין לכם מלה! אם אוסרים שלא עובדים
קבלנות, אז לא עובדים קבלנות הוא מדבר בסגנון של נואם מקצועי, אם כי
דבריו משכנעים הרבה יותר מדבריו של כל עסקן מפלגתי ששמעתי מימי. אולי מפני
שבין כל שני משפטים נקיים הוא דוחס צרור ארוך של ניבול פה .״כשנרד מהאוטו
ה --הז ה, לא נקח את הטוריות ה --שלה --ה ל לו בידים 1נכריז
שביתה, אם ידרשו מאתנו לעבוד קבלנות. אתם שומעים? --שכמותכם! לא ניתן
להם לחרבן לנו על הראש 1בני שכמותם —
כאן מתערב מישהו :״היי, חבר, לאט־לאט, המשטרה יעוד תעצור אותך!״
״אני על נשמתה של המשטרה ו באבי אביהם אבל
קבלנות לא נעבוד. אנחנו לא עבדים

ל מז כי רדאאיכפת

kיי ם גו ר ם נוסף, הדוחף את פועל־הדחק להתבטל: אין לו בעל־בית. הוא נשלח
לעבודה על־ידי מזכיר הלשכה, ואת השכר הוא מקבל בלשכה, ולמזכיר לא איכפת
Iכלל מה טיב העבודה המבוצעת. לגביו חשוב רק דבר אחד: הוא סידר כך וכך
פועלים במקומות עבודה. אם עבדו שם או לא, זה כבר לא משנה את סידור העבודה.
ואילו המקום המקבל את פועל הדחק — גם לו אין הדבר כואב במיוחד. אם האיש
עבד או התמזמז, אין זה משנה הרבה לגביו. בלאו הכי לא הוא המשלם לו, ומה
שהפועל מואיל לעשות — הרי זה ריווח נקי.
שיא הגיחוך במצב זה הוא שמנהל העבודה, אשר אליו נשלח פועל הדחק, אינו יכול
לפטר את הפועל אם עבודתו גרועה, או אפילו אם אינו עושה כל מאמץ לעבוד. רק
במקרים קיצוניים — אם הפועל תקף אותו או פגע בו בצורה חמורה — יכול הוא
לפטרו.
אגב, שיטה זו יוצרת תופעות־לוזי רבות, רובן בלתי־כשרות. העיריות והמועצות
המקומיות, למשל, זכו בשנה שעברה ל־ 545 אלף ימי־עבודה של פועקי דחק — היינו
תוספת של יותר מ־ 2.8מיליון ל״י לתקציבן הרשמי. ידוע כי מדי שנה מתנהלים
ויכוחים חריפים, בין שר הפנים לבין הרשויות המקומיות, על אישור תקציבים אלה,
כששר הפנים מראה, בדרך כלל, נטייה בולטת לבטל סעיפים שונים, הנראים לו כמיותרים
ובזבזניים.
טבלת עבודות־הדחק מוכיחה כי ויכוה זה הינו ויכוח־סרק במידה לא מבוטלת. כי ראש
עיר, אשר שר הפנים לא אישר לו הקצבת סכומים לנטיעת גן חדש, למשל, מקבל
מהלשכה כמה מאות פועלים חינם והוא רשאי להעסיקם בכל עבודה הנראית לו. מדוע
לא יטע בעזרתם את הגן הנכסף? או מדוע לא יעסיקם בעבודות השוטפות האחרות
של העיריה ובצורה זו יצור רזרבה כספית לצרכים אחרים, שלא אושרו על־ידי שר
הפנים? כדי להבין לאיזה מימדים מגיע השימוש בפועלי־דחק בעיריות, אפשר להזכיר
כי בעירית תל־אביב עבדו, בשנה שעברה, עד אלף פועלים כאלה ליום בביצוע עבודות
עירוניות שונות.
קרו גם מקרים שאנשים אשר אין להם זכות לקבל עבודת־דחק (משתמטים משירות
צבאי! בני משפחה של פחות משמונה נפשות, אשר אחד מהם כבר עובד דחק! בנות
שאמותיהן סודרו בעבודות דחק אך הלכו לעבוד כעוזרות־בית, למשל ),נטלו את פתק
הלשכה והתייצבו במקום־העבודה, בהציגם את עצמם כמישהו אחר. אילו היה מנהל
העבודה משלם את השכר, או מפקח על תשלום השכר, יכול היה לגלות מיד את הזיוף.
כי בשעת התשלום חייב מקבל השכר להציג תעודת־זהות. ואילו במצב הקיים יכול
אדם אחד לעבוד, בעוד אדם שני, שעבד בשם הראשון כפועל־דחק, מציג את תעודת־הזהות
בלשכה ומקבל את השכר.
הסדר התשלומים הקיים אף איפשר הונאה וגניבות. כי אין שום בטחון שמזכיר־לשכה
מושחת לא יוסיף לרשימת מקבלי־המשכורות כמה עשרות שמות של אנשים,
אשר לא עבדו אפילו יום אחד. אילו היה התשלום מתבצע על־ידי המעביד עצמו, היה
זיוף כזה מתגלה ביתר קלות, שהרי׳ לפחות מנהלי העבודה יודעים כמה אנשים עבדו
אצלם, ומי הם אנשים אלה. הפיתוי שבשיטה הנוכחית גרם לכך, שמדי פעם מתפרסמת
ידיעה קצרה בעתונות כי עובד לשכה פלונית מעל בכספים, ומזכיר אלמוני גנב כמה
אלפי לירות — השיטה היא פשוטה, ופשטות זו מסיתה ביותר: זיוף כרטסת ימי העבודה
של פועלי־הדחק.
ברור איפוא, שאפילו מי שמחייב את צורתן הנוכחית של עבודות־הדחק, חייב להגיע
למסקנה כי לפחות בדבר זה יש הכרח לשנות את הנוהג: שהשכר ישולם לעובד במקום
עבודתו. מנהל העבודה והפועל ידעו כי הכסף ניתן תמורת העבודה, וביחס ישיר לכמות
העבודה המסופקת. בשלבים הגבוהים יותר של ניהול חשבונות יכול משרד העבודה
לשלם לאותם המעבידים (שהם תמיד גורמים ציבוריים) את תמורת השכר, לפי רשימות
המשכורת או לפי שיטת סובסידיות קבועה. שיטה זו קיימת ממילא ברוב ענפי הכלכלה.

דרושה: קביעות

* אידיאולוגיההרשמית של עבודות־הדחק פשוטה בתכלית: עבודות אלו משמשות
| | מעין מאגר, בו מוחזקים הפועלים החדשים (ברובם עולים) ,עד אשר יהיה המשק

ארבע שעות עמדו הפועלים בגשם, התטכחו עם מזכיר הלשכה, ניסו לסחוט ממנו עבוד!
קלה במידת האפשר, מקום אשר בו אין עובדים לפי נורמות. השני משמאל הוא שלום כה!
הרגיל מסוגל לקלוט אותם. כדי שבכל זאת לא יתחשק להם להיות פועלי־דחק לכל ימ
חייהם, הוטלו כמה מיגבלות רציניות:
« עבודת־הדחק אינה עבודה קבועה. רווק צעיר, למשל, אינו זוכה ליותר מששו
חודשי עבודה לשנה. בעל משפחה בת ארבע נפשות או פחות זוכה ל־ 17 ימי עבוד!
לחודש. בעל משפחה בת 5־ 7נפשות מקבל 20 ימי עבודה. בעל משפחה של שמונז
נפשות או יותר מיוחם במיוחד 22 :ימי עבודה. ימי גשם, חגים (פרט ליום העצמאות
ומחלה יורדים מקיצבה זו, על חשבונו של הפועל.
׳ • שכרו של פועל הדחק נמוך במידה ניכרת משכרו של פועל־בנין שחור, ואף מזו
של פועל חקלאי. שכרו הממוצע של פועל דחק: כמאה לירות לחודש.
#אין קביעות, אין זכויות וותק, אין חופש שנתי.
• תנאי ההסעה למקומות העבודה הם קשים ביותר, לרוב במשאיות רעועות ובדוחי
איום.
על כן, טבעי הוא שאחרי שהייה ממוצעת של שנה במעגל הדחק, עובר הפועל הרגי׳
לעבוד באחד מענפי המשק השונים, ובמקומו מופיע פועל דחק חדש. בצורה זו פועלי
הדחק הם תמיד חסרי־מקצוע, חסרי־יציבות, חסרי־בטחון בעבודתם, מקופחים וממורמרים
מה היה קורה אילו הודיעה מחר הממשלה על ביטול עבודות־הדחק, ומכריזה כי מהיוו
ואילך לא תינתן עבודה בשכר מופחת וכי כל מי שיועסק במקום כלשהו יקבל את b
הזכויות המגיעות לפועל רגיל? כלומר, שכל פועל העובד כיום ביעור, או בשירותיו
עירוניים, יחדל להיות פועל־מחוץ־למחנה ויחשב לפועל מן המנץ. מה יכלו להיוי
תוצאותיה של פעולה כזו?
לפחות שלוש דוגמות הידועות לי מספקות את התשובה. לידינו, בייעור, עבדה קבוצ
פועלים בשקידה מתמיהה .״אתם רואים אותם?״ התרעם מנהל העבודה שלנו ,״הם עושי!
120 שתיל ביום אחד, ואתם בוכים על 80 שתיל!״ הסתבר כי היו אלה פועלים קבועים
שעבדו באותה עבודה מזה שנתיים. שכרם לא עלה על שכרנו אנו ,,ואילו הספי
עבודתם עלה ב־ 50%על שלנו. מדוע? מפני שהם התייחסו אל עבודתם הקבועה כא׳
מקור קיום, לא כאל תחנת מעבר. הם ידעו שכדי לשמור על מקום־עבודה זה, חייבי!
הם להתייחס אליו ברצינות. הם גם התמחו בעבודתם במשך השנתיים בהן עסקו באותו
עבודה.
דוגמה שניה היא זו של פועלי הדחק המועסקים על-ידי הרשויות המקומיות. ע
מכונית־זבל עירונית אפשר לראות חמישה פועלים: שניים מהם קבועים, שלושה פועל
דחק. רק הם ומנהל העבודה יודעים מי הוא מה! מבחינת הספק העבודה שלהם L-
אין הבדל. הם עובדים קשה לא פחות מן הפועלים הקבועים, אם כי שכרם נמו
בלירה או יותר ליום מזה של הפועלים הקבועים. מדוע עובדים הם במרץ, על א,
הניצול? מפני שהם נמצאים במסגרת של פועלים קבועים, בעלי קצב־עבודה נורמלי
תחת השגחה מקצועית יעילה.
ועוד דוגמה: במפעלי ים־המלח הוחלט לפני כשנה לפטר כמד, עשרות פועלים, לצרג
יעול. הפועלים פוטרו. במקום נתקבל אותו מספר עובדים, כפועלי־דחק, שאינם מופיעיו
בתקציב. הם הועסקו בכל העבודות הרגילות של המפעל, בצד העובדים הקבועיב
אם כי בשכר נמוך יותר. אילו הוכרזו כפועלים מן המנין, ולא יצורים נחותים, המקבלי!
שכר־ניצול, היתד, נעלמת מליבם הטינה הטבעית המקננת בלבו של האדם, שנדמה לו כי הו;
מופלה לרעה.

אהיזת-עיגיים הדריו
* פי כ ת פועלי״הדחל! לפועלים של ממש, המועסקים במסגרת־עבודה קבועה, הית
| Iמ שנה מיד את יחסם לעבודה, מעלה את פריון עבודתם, הפועל היה מקבל שכר מל!
לא מן הלשכה, והיה יודע כי עליו לספק תמורתו יום עבודה מלא. מאגר הדחק הי
מתרוקן, והפועלים החדשים המתווספים למחנה־העובדים, במקום לעבור את בית־הספ
הנורא והמנוון של בטלנות ושנאה לעבודה, היו נקלטים על־ידי הגידול הטבעי ש
המשק. אמת־הבוחן היתד, חדלה להיות אם אדם זקוק לעבודה, ובמקומה היה נקב
מודד חדש: האם אדם מסוגל לעבודה,
באופן טבעי, היה נוצר משקע של פועלים שאינם מסוגלים לעבוד: קשישים, קש
סידור ובעלי כושר גופני מוגבל, אשר מספרם נאמד כיום ב־ 15 אלף בקירוב. לגביה
חייבת להיות החלטה ברורה כי אינם פועלי הלשכה, אלא מקבלי־סעד.
בצורה זו אפשר היה להפריד אחת ולתמיד בין פועלים לבין נתמכים, בין מר
עבודה לבין הענקת קיצבה. כי עירבוב־תחומים זה, השורר מזה עשר שנים, אשם במיד
לא מעטה במצב הקיים, כאשר עבודת־הדחק שוב אינה אלא אחיזת־עיניים הדדית -
בלוף גדול שקרבנותיו הם גם הממשלה וגם הפועלים.
* בעבודת ייעור, שהיא הקשה בעבודות־הדחק, מוסיפה הקרן־הקייסת לשכר החז׳
כדי להשטתו לשכר של פועל חקלאי.

הם דא באו
300,000 חגגו בפורים, עת חידשה העיריה את מסו רת
ה״עדלידע״ של תל־אביב.
במדינה העם
פנינו אדהשמשהשוקעת

אורחים רמי־מעלה מחו״ל וכן חברי הסגל הדיפ״פנינו
אל השמש העולה,
דרכנו שוב פונה מזרחה
לומטי באו להשתתן? כחגיגת ההמונים. רק הם
(שיר חלוצי)
נעדרו באורח הפגנתי -שרי הממשלה. איש
האיש נראה כפרופסור אנגלי, מן התנומהם
לא הופיע.
עות ועד למקטרת הנצחית. במשך שלושה
ודאי יתרץ כל אחד מהם תירוץ משלו את אי־חודשים,
בישיבות ועמדו־,נאמנות של ה־או״ם,
ישב מול 81 חברי הועדה, מאחורי
היענותו להזמנה לחוג עם העם. מי מהם היה, אולי,
השלם שהכריז על מדינתו :״ישראל״ ,ועל בכנס עסוק בחנוכת דירתו של ״אלוף השחמט ומי
תפקידו :״מדרה״ .היה זה אריה אילן, אחד
סוציאליסטי חשוב אך העובדות בעינן עומדות: הם
הישראלים המעטים שזכו לתפקיד מרכזי
לא באו. והעדלידע צעדה !
באו״ם.
אולם הכבוד יכול להיות כרוך בבעיות
אזרחי תל־אביב עדים איפוא, להמשך מסע החרמת
חמורות. מאילן נדרש לבצע להטוט של קיר־עירם,
תחילה ע״י ראש הממשלה ועתה ע״י שרי
קט. ועדת־הנאמנות עמדה להכריז על המהממשלה.
לצתה
להעניק עצמאות לקאמרון הצרפתית
ב־ ,1960 ואחר־כך לקאמרון הבריטית. לאילן
מדוע י
ניתנו שתי הנחיות מטעם גן משלת ישראל:
כי תל־אביב, המפגינה את היזמה הפרטית
(א) לרכוש את ידידותם של עמי אפריקה
היוצרת ואת כושרה לקלוט המוני עולים, הורסת
החדשה( ,ב) לשמור על ידידות המדינות
האירופיות, ובעיקר של צרפת.
את אגדת הסוציאליזם ״הבונה״ .בי, כניגוד להיה
זד, כאילו נדרש אדם להכין חביתה
ערים אהרות, המתימרות לגלם את רוח ״הקיד־מבלי
לשבור את קליפת הביצים.
מה״ ,עלתה תל־אביב על בל הערים בישראל
סופו של להטוט. היו רגעים עדינים,
בדאגה להניד בניה, לסעד נצרכיה, לבריאות
כאשר אפשר היה לטשטש בהצלחה את
תושביה, לתרבות אזרחיה ולהתפתחות משקה.
הניגוד היסודי בין שתי ההנחיות, על־ידי
התנהגות דיפלומטית. באחד המקרים האלה
קם יושב־ראש הועדה, השגריר האירי פרד־ריק
בולאנד, והעביר את ניהול הישיבה
לאילן בדיוק ברגע שהיה צורך להחליט
מפלגת המרמז
החלטה נוהלית בענין חשוב, בו התיצבו
האפריקאים נגד הצרפתים. אילן נחלץ איך
שהוא מן הצרה.
אולם גם ללהטוט המוצלח ביותר מגיע
הסוף. בכנסת יכול היה דויד בן־גוריון לקקור
סי ם מיו ח די ם לכל
בוע בפסקנות רבת־רושם :״אין אנו מתכת־עמי
אסיה ועם
נים
להדק את קשרינו
הגילים בנו שאים:
אפריקה על חשבון ידידותנו עם עמי אירופה
ואפריקה!״ (העולם הזה .)1121 אולם
#פקידות כללית
אילן לא עמד במצב אידיאלי כזה. היה
#הנהלת ח שבונו ת
עליו (ועל קובעי הנחיותיו) להחליט.
שביל הזהב נגמר ברגע שהגיעה שעת
* כתיבה במכונה
ההצבעה. מצד אחד עמדו עמי אפרו־אטיה,

בהנהגת גאנה — המדינה שישראל מבקשת
בי תקפדלפ קי דו ת
באופן קדחתני להשיג את ידידותה. מצד
* אנגלי ת
שני עמדה צרפת — הידידה היחידה ששרדה

מסחר, שפות. ומנה
#צרפתית
לממשלת ישראל בעולם, ושראתה בפרשה
זו ענין חיוני. היה צורך להצביע נגד האחת
וחי יבנה 1תל;אביב 1
או נגד השניה.
;הנש רה. אינטנסיבית, ע בו דהמע שי ת, שיסות
ישראל הצביעה בעד צרפת, נגד החזית
המלוכדת של עמי אפריקה ואסיה.
ועזר׳ לימודחזותייםוהכוונה
מטרה נאצלת ביותר. לא היתד, זאת
נחמה שבמיסמך החגיגי, בו הכריז האו״ם
קורסים חדשים נפתחים באפריל
על מתן העצמאות לשני חלקי קאמרון* ול־ארץ־טוגו,
בלט השם :״מדתח — מיסטר
אריה אילן (ישראל).״ לא היתד, גם נחמד,
בכך שאילן הוא שקרא את המגילה, בהוסיפו
:״אכן, אדוני יושב־הראש, זכות נדירה
מאד היא להכריז פעמיים במושב אחד על
הגשמת המטרה הסופית והנאצלת ביותר של
מבחר גדול ועשיר של אריגי צמר לגברים וגברות לעונה החדשה
שיטת הנאמנות הבינלאומית. אני מוקיר את
ב ר און א ת בילו״ ברחוב נחלת־בנימין ׳43 בתל־אביב (טלפון .)64005
הכבוד הזה שנפל בחלקי.״
־ם מן המין המשובח ביותר, מכל הצבעים, מתוצרת הארץ ומתוצרת
אולם מעבר למלים היפות עמדה המציאצל
בראון את בילר.
אות, שהיתר, ברורה לכל דיפלומט שחור
ושחום: בהצבעה גורלית נוטפת התיצבה
ישראל שוב בשתי רגליה במחנה המדינות
הקולוניאליות. הלבנות, שהשפעתן שוקעת
ביבשת האפריקאית.
לאופנת הלבשה לגברים לקראת האביב פנה מייד לחנות האלגנטית

מי וב את ריבו של יריב

הסתדרוה הציונים הכלליים

אופק • ft

ור ברחוב בן־יהודה ( 6ליד מוגרבי) בתל־אביב. דוגמות חדישות של
ת מהאופנה האחרונה, איטלקיות וצרפתיות, טריקולין׳ דקרון וספורט.
י דקרון. עניבות וז׳קטים. גם הנערות והגברות תמצאנה את המכנסיים
ד!ים אשר יבליטו את גזרתן הנאה. מבחר עשיר ורבגוני אצל ויקטור.

פקידים !
תלמידים :
סטודנטים :
הרשמו עודהיוס לקורס ל־
קצרנות עברית ו/או אנגלית

(שגי חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג GREGG
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי),

תל־אביב, רחוב גורדון .5
הצלחה מובטחת!

ממשל צבא־ה
אי ש ה בזוי
השיר היד, חד משמעי. תחת הכותרת הוי
עם עיראק! כתב תופיק זיאד, משורר קומוניסטי
ואחד ממנהיגי מק״י בנצרת במילים
מלאות פתוס מה עצוב לראות את
ידו של ידיד /נועצת בגוון פגיון / .כן
עצוב לראות את גנזאל /בן יורה ובנין
שוחט.
״הו מיסטר שהרים את ידו /להרוס את
ארצנו היפה /נשימת שוואסן** לא תחזור!/
שב במקומן, איש בזוי שכמותן /אותנו
לא תוכל להרוס — /כי נשרים אנחנו העולים
לשמים.
(המשן בעמוד )8
* קאמרון, הגדולה פי 26 מישראל, כעת
בעלת אוכלוסיה של כ־ 5מיליון נפש, היתה
מושבה גרמנית עד למלחמת־העולם הראשונה,
חולקה בין בריטניה וצרפת, זכתה למשטר
של מנדט, בדוטה לאר׳ן־ישראל.
קולונל עבדול וואהב אל־שוואף, מנהיג
מרידת הנפל במוסול.

> vחת הטכניקות המפותחות ביותר
בישראל היא הטכניקה של ההכחשה.
עיקרה: יש להכחיש את הכל. לא חצי דבר,
לא רבע דבר, לא 99%של הדבר, אלא
הדבר במלואו. החישוב: הכחשה טוטאלית
כזאת תעורר אמון רב יותר. אדם נורמלי,
אינו מעלה על דעתו כי מוסד ציבורי מוכר
או אישיות רשמית רמת־מעלה ישקרו במצח
נחושה.
לא תמיד ניתן לנקוט בשיטה זו• ישנה
שיטה אלטרנטיבית: להכחיש בשצף־קצף משהו
שאיש לא טען אותו, ולהתעלם לגמרי
מן ההאשמה האמיתית שנטענה. למשל, טען
מישהו כי פלוני אכל עגבניות, יהיה נוסח
ההכחשה :״להד״ם — פלוני מעולם לא
אכל איטריות. הסיפור כולו בדוי מאלף ועד
תו.״ החשבון: איש לא יטרח להשוות את
ההכחשה עם הידיעה המקורית.
השבוע החלה מכונת־ההכחשה הגדולה לפעול
במרץ בלתי־מקובל. הנושא: ההאשמה
כי יריב בן־אליעזר, נכדו הבכור של ראש־הממשלה
ושר־הבטחון, זכה לפרוטקציה בט־הונית.

תיווך
של סבתא
ן* רטי ההאשמה החמורה הופיעו

mביום השלישי בשבוע שעבר בעתון
חרות, ובאותו ערב בגליון העולם הזה
( .)1121 הקוראים לא הספיקו עוד לנשום,
כאשר כבר זכו למנה הראשונה של הכחשות•
המכחישים סמכו במידה רבה על כך
שתהליך גיוסו של אדם לעתודה האקדמאית
מורכב מפרטים טכניים רבים, אשר האדם
ברחוב אינו בקי בהם.
המתגייס עובר, למעשה, שלושה מעגלים
של בחינות:
#הבחינות לתעודת־הבגרות, המקנים לו
את הזכות להופיע כמועמד לקבלה בטכניון
או באוניברסיטה.
בחינות־הקבלה בטכניון או באוניברסיטה
(בפקולטה לרפואה) ,המקנים לו מעמד
של תלמיד מן המנין, שיש לו הזכות להציג
את מועמדותו לעתודה האקדמאית.
ס הבחינות לעתודה עצמה, שאינן אלא
בחינות צבאיות רגילות לקביעת כושר המועמד
להיות קצין בצה״ל, בלי כל קשר לרמת
השכלתו. המצליח בבחינה זו — אחרי
שהצליח בשני מעגלי־ד,בחינות הקודמים —
יבול להתקבל לעתודה, דבר המקנה לו דחית
שרותו הצבאי עד תום לימודיו — עובדה
גורלית לגבי אדם הרוצה להגיע לרמה מקצועית.
בהתגייסותו, הוא מתקבל מיד לקורס־קצינים,
אם לא עבר אותו בינתיים בחופשה
שבין שנת לימודים אחת לשניה.
אולם צד,״ל אינו מתחייב לקבל גם אדם
שעבר את כל שלושת מעגלי־הבחינות בהצלחה.
כי מספר המועמדים עולה בהרבה על
מספר המקומות המוקצבים לעתודה, ומאות
תלמידים נאלצו להפסיק את הקאריירה
האקדמאית שלהם בעודה באיבה כדי להוד

בן־אליעזר, נכדו של שו־הבטחון שזכה ליחס של העדפה במילוי חובתו הבטהתית

באההפ רו ט ק צי ה?

גייס כטוראים פשוטים, למלא את חובת ה־בטחון
במלואה על ידי שירות סדיר במשך
שנתיים וחצי.
יריב בן־אליעזר עבר את מעגל־הבחינות
הראשון. היתד, בידו תעודת־בגרות, אם כי
לא היה תלמיד מזהיר. התקלה אירעה כאשר
הגיע המעגל השני: בבחינות־הקבלה לטכניון
לא ראה יריב אפשרות לעבור את כל
שלוש בחינות־הקבלה הדרושות, עבר רק
שתיים מהן, לא ניגש כלל לשלישית. כתוצאה
מכך לא נתקבל לטכניון.
אולם לפני שנודעה החלטת הטכניון שלא
לקבלו כתלמיד, עבר יריב את מעגל־הבחי־נות
השלישי, בצה״ל. ערכו אבד ברגע שנסתבר
כי הטכניון סירב לקבל את יריב,
כאן החלה ההעדפה המובהקת• לפתע שינה
הטכניון את החלטתו. יתר על כן, באורח
מוזר נודעה החלטה זו דווקא לפולה בן־
גוריון, הסבתא שאינה לכאורה מתווכת בין
התלמיד בן־אליעזר לבין הנהלת הטכניון.
עובדה היא שפולה היא שטילפנה למחנהו
הצבאי של יריב, בו עשה את דרכו האפורה
כטוראי פשוט, והיא הראשונה שהודיעה לו
על שינוי החלטת הטכניון.

חוגים מסתוריים
עות מעטות אחרי שהופיעה הכת־
Wבה של חרות, ועוד לפני שהופיעה
ברחוב הכתבה של העולם הזה (אך שהיתר,
כבר מונחת במשרדי הצנזורה הצבאית) כבר
הופיעו שתי ההכחשות הראשונות.
הראשונה היתד, של דובר צה״ל. הוא ענה
על האשמה שאיש לא הציג אותה כלל. קבע
הוא :״יריב בן־אליעזר נתקבל לעתודה האקדמאית
אחרי שעמד בהצלחה בבחינות העתודה.
הוא היה אחד מהשלושה שהצליחו בבחינות
אלה, מתוך 22 מועמדים לחמשת
המקומות שהקציבה העתודה האקדמאית
לתלמידי הפקולטה בטכניון.״
היתר, זאת הכחשה רבת־רושם — אך היא
לא נגעה כלל בהאשמות. העובדה שיריב
עבר או לא עבר בחינות צבאיות (שאינן
נוגעות להשכלה אלא לכושר־קצונה) ,כלל
לא עמדה לדיון. אם אמנם הצליח נכדו של
שר־הבטחון בבחינה הצבאית (עליה אין ביקורת
חיצונית) — עובדה זו לא היתה חשובה.
החשוב היה כי לבחינות אלה לא היה
ערך ממשי אלא אחרי שיריב נתקבל שלא
כדין לטכניון.
ההכחשה השניה היתד, של ״חוגי פולה״ —
מוסד חדש בישראל. טענו החוגים המסתוריים
:״לא היתד, כל התערבות העומדת בניגוד
לחוק ולא היה כל לחץ למען קבלת
יריב לטכניון.״ איש לא טען שהתערבותה
של פולה בן־גוריון היתר .״בניגוד לחיק״ —
אין חוק האוסר על סבתא להתערב לטובת
נכדה. אם הסבתא היא במקרה אשתו של
שר־ד,בטחון, הרי זו פגיעה חמורה במוסר
הציבורי ובטעם הטוב, אך לא בחוקר,כחשה
זו הוסיפה פרט מענין אחר:
״מכיון שיריב בן־אליעזר לא עבר את כל
הבחינות לטכניון, עקב היותו טירון בצבא,

נרשם לפי שעה כתלמיד שלא מן המנץ.״
היה זה הסבר נוגע־ללב, אך כוזב. הוא
מתעלם מן העובדה הפשוטה שכל המועמדים
האחרים לעתודה האקדמאית, שעברו את
בחינותיו־,כניסה לטכניון, עברו כולם את
הבחינות האלה בהיותם טירונים בצבא. מבחינה
זו לא זכה יריב לשום העדפה, אולם
גם לא היה נתון במצב קשה במיוחד. צד,״ל
נוהג לשחרר את המועמדים לכניסה לטכניון
בזמני הבחינות. בדרך כלל אין ניתנות למועמדים
אלה חופשות ארוכות כדי להתכונן
לבחינות, כך שעובדת היות יריב טירון בשעה
שניגש לבחינות אינה מהתה תירוץ.
טענו המכחישים: הבחינה החסרה תיערך
בקרוב. אולם יריב בן־אליעזר לא ידע על
כך. כאשר ראיין אותו כתב העולם הזה,
יומיים לפני כן, אמר :״לא קבעו לי מתי
אני צריך לעבור את הבחינות. אולי בס! ף
השנה.״

Wכובע בוער ער הראש

ך* הכחשה העיקרית באה כמיבן מצד

f Iהטכניון 28 .שעות אחרי הופעת הכתבה
בחרות, ו־ 4שעות אחרי שהגיעה כתבת
העולם הזה לחיפה, הזדרז המוסד, אשר
בראשו עומד ימטכ-׳ל לשעבר, לפרסם תגובה
רשמית .״*ו הוא כיצד הצליח הטכניון
לאסוף את כל הכרטיס הנדונים תיך זמן
כה קצר — אם לא בער הכובע על ראשם
של הנוגעים בדבר.

״קבלתו של יריב בן־אליעזר ללימודים
לא הוציאה אותו מן הכלל, מבחינת השתייכותו
לעתודה האקדמאית, מכיתן שאינו
העתודאי היחיד שנתקבל כשומע חופשי,״
הצהירה ההודעה הרשמית של הטכניון בראשיתה.
קטע זה היה אמת — אולם לא
כל האמת. נכון שהשנה התקבלו לעתודה
האקדמאית עוד סטודנטים שהם שומעים
חופשיים. אולם מלבד יריב, היו במסגרת
המחזור של העתודה השנה רק שני תלמידים
נוספים שלא מן המנץ, בכל רחבי
הארץ — אחד בטכניון ואחד באוניברסיטה.
תלמידים שלא מן המנץ מתקבלים לעתודה
רק במקרים מיוחדים ויוצאים מהכלל. הודעת
הטכניון לא פירטה מה הוא המקרה המיוחד
של יריב, שהצדיק הצבתו כתלמיד שלא מן־
המנץ בטכניון לעתודה — מלבד המקרה
של-היותו נכד שר־הבטחון•
אין זה הכל. הודעת הטכניון לא פירטה
שיריב, בניגוד לתלמידים אחרים שלא מן־
המנץ, התקבל גם כתלמיד שלא מן המנץ
לפנים משורת הדין. המשיכה הודעתו הרשמית
של הטכניון :״לא ניתנו לו (ליריב) כל
זכויות מיוחדות, מאחר שמועמדים אחרים
נתקבלו בשומעים חופשיים לפקולטה לארכיטקטורה
שבה לומד יריב, וכן לפקולטות
אחרות של הטכניון בחיפה.״
שוב היתד, זו הודעה מטעה, שיכלה ל־סנוזר
רק את עיני הקורא שאינו בקי בתהליכי
הכניסה לטכניון. נכון שמלבד יריב
התקבלו עוד סטודנטים (שלושה) כתלמידים
שלא מן המנץ לפקולטה לארכיטקטורה.
אולם הודעת הטכניון שכחה לציין שבניגוד
ליריב, עברו סטודנטים אלה את כל בחינות
הכניסה לטכניון, והצליחו בהן, ונשארו בבחינת
תלמידים שלא מן ד,מנין מסיבה אחרת
לגמרי.
אחד מהשומעים החופשיים בכיתתו של
יריב, בשנה ראשונה בקורס לארכיטקטורה,
הוא יאיר גוטמן 21 גוטמן החסון וגבה־הקומה,
שהוא בוגר המגמה הריאלית בבית־ספר
תיכוני, התקבל לעתודה לפני שלוש
שנים• במקרה השתייך למחזור ו׳ של העתודה׳
שפורק מסיבות שונות, וחזר לצבא.
בניגוד ליריב, עבר גוטמן בהצלחה את
הבחינות הצבאיות, ואת כל שלושת בחינות
הכניסה לטכניון. הוא נשאר במעמד של
שומע חופשי מסיבה אחת — קבלת תעודת-
הבגרות שלו התעכבה בגלל ציון שלילי
במקצוע הגיאוגרפיה. מאחר שמקצוע זה
אינו חשוב, ואינו נלמד במסגרת הקורס
לארכיטקטורה, ומכיון שניתן היה להניח
שיאיר ישלים את הבחינה החסרה לו לקבלת
תעודת הבגרות, הוא התקבל לטכניון כשומע
חופשי.

?א חילה, יא דדה

שומע־חופשי אנגל
פגיעה במוסר, לא בחוק

V f%ומן $חופשי אחי בכיתתו של יריב
\uהוא אברהם אנגל 25 צעיר ממושקף
הנראה מבוגר משאר בני כיתתו. אנגל הוא

בוגר אקסטרני, כלומר בוגר שעבר את בחי-
נות־הבגרות לא במסגרת תלמידי בתי־הספר
התיכוניים, אלא במסגרת תלמידי־החוץ, אותם
הלומדים בשיעורי־ערב, או בכוחות עצמם,
באמצעות המכונים להשכלה בכתב.
כדי לקבל את תעודת־הבגרות שלו, חסרה
לאנגל הבחינה במתמטיקה, בה נכשל. אולם
כעבור זמן קצר, כאשר עמד בבחינות לטכניון,
נבחן גם בבחינה במתמטיקה, בחינה
שהיא בטכניון קשה יותר מבחינת־הבגרות
המקובלת לתלמידים אקסטרניים• הוא עמד
בבחינה בהצלחה . .מאחר שהצליח בבחינות
הכניסה לטכניון, הוא התקבל כתלמיד שלא
מן המנין, עד שישלים את בחינת הבגרות
במתמטיקה.
ישנם גם מקרים אחרים של סטודנטים
המתקבלים לטכניון בשומעים חופשיים. על
מקרים אלה הצביע דובר הטכניון, בשיחתו
עם כתב העולם הזה, לפני שידע כי המדובר
בחקירה אודות נסיבות קבלתו של יריב בן־
אליעזר לטכניון. אמר הוא :״רק במקרים
מיוחדים מתקבלים סטודנטים שלא מן המנץ,
כשלא הצליחו, או לא ניגשו, לבחינות.
זה קורה כשהמדובר בעולה חדש, מרומניה
למשל, שאינו שולט עדיין בעברית. קבלתו
הרשמית מתעכבת עד אשר ילמד את השפה
וייבחן, או במקרה של חייל שמסיבות מחלה
קשה לא יכול היה לגשת לבחינות במועד.״
אף לא אחד ממקרים אלה תואם את מקרהו
של יריב. משום כך, בניגוד להודעת
הטכניון, מסתבר כי ליריב כן ניתנו זכויות
מיוחדות, והוא התקבל כשומע חופשי מחוץ,
לגדר המקובל.

הסיבה היחידה
ף * ד כ דו ת אלה ככדלותן מצביעות על
מסקנה סבירה יחידה: יריב בן־אליעזר
זכה להעדפה בולטת, שכתוצאה ממנה נתקבל
לעתודה האקדמאית בעוד שמאות אחרים,
שזכות זו הגיעה להם יותר, נאלצו
לדחות את לימודיהם. אין כל סיבה סבירה
אחרת להעדפה זו, אלא ידיעת כל הנוגעים
בדבר כי הוא נכדו של דויד בן־גוריון, וכי
רעית שר־הבטחון דואגת לשלומו.
אין בעובדות אלה כדי להטיל דופי אישי
מיוחד ביריב עצמו. הוא עשה את אשר היו
עושים במקומו, מן הסתם, אלפי צעירים
אחרים בארץ — הוא נאחז בקשרים מיוחדים
כדי להסתדר.
אולם עצם העובדה כי בענין כה עדין,
הנוגע לקריירה האישית של אלפי צעירים
ישראליים, זכה נכדו של ראש־הממשלה
ושר־הבטחון לפרוטקציה, בצורה שלא תיתכן
במדינות כמו בריטניה וארצות־הברית, בהן
אין המנהיגים מטיפים השכם־והערב לכוננות
בטחונית ולהתנדבות — הוא דבר אשר
הציבור חייב לתת את דעתו עליו. גל ההכחשות
של השבוע לא זו בלבד שלא סתר
את העובדות, אלא אף שפך עליהן אור
מדאיג נוסף.

במרינה

סזנקר, שר 1ש סעסים __ L
* .י 1ם ף l i uוגוי ! *

s h u in

n v n

טעימה לפה
נו ח ה לכיס

המלפה־האם אליזבט בלוד
סי שהיה מישהו ומי שרוצה להיות משהו

20 סיגריות 280 פד׳

החל מיום הראשון הקרוב, החמישי
באפריל, מתקבלים במשרדי
״העולם הזה״׳ תל־אביב, רחוב
גליקסון ,8גליונות ״העולם הזה״,
מכל השנים, לכריכת כרכים
שנתיים.
מחיר הכריכה הוא — 3.ל״י,
אותן מתבקשים הקוראים לשלם
עם מסירת הכרך לכריכה. ארכיון
״העולם הזה״ מוכן להשלים כל
גליון חסר, במחיר 550 פרוטה
הגליון.
קוראים מחוץ לתל־אביב יכולים
לשלוח את ברכיהם בדואר בתוספת
המחאת דואר על סך 3,250ל״י
שתכסה את דמי המשלוח חזרה
ואת דמי הכריכה.
מועד מסירת הכרכים הוא ביום
ראשון, שני וחמישי בשבוע בין
השעות עשר עד אחת לפני הצה־ריים
וחמש עד שבע אחר הצהריים.

התקהלות העתונאים מסביב למלכה
אך לא מי שמהווה משהו

נסגר ונפתח
בלחיצה קלה

נע על גלגלים
נש להעברה

פרימה

(המשך מעמוד )6
לך דגור יעל ביצי־הוזלומות /כתרנגולת
חולת־הזיות / .עיראק חופשית לתימה
תצעדו השבוע,
בזמן שניסה למכור את גליונות
השבועון הקומוניסטי אל־איתיחאד בו פורסם
שירו, בחוצות נצרת, זכה המשורר הנלהב
בשכר־סופרים מהדהד: שתי סטירות־לחי מידיו
של אחד ממנהיגי הלאומנים במקום.
כעיניים עצומות. היתד, זו רק אחת
מהתקריות האלימות בהן בטאו לאומנים ערביים
את אכזבתם מהמפלגה הקומוניסטית
הישראלית. כי בזמן שרוב־רובם של הלאומנים
הערביים הינם חסידים מושבעים של
אבו־חאלד, כפי שעבד אל־נאצר מכונה בפי
אוהדיו, התייצבה המפלגה הקומוניסטית הישראלית
בגלוי לצידו של יריב־הדמים שלו,
גנרל עבד אל־כרים קאסם.
מרד־הנפל של שוואף התפוצץ גם ברחוב
הערבי בישראל. האשמות והאשמות כנגד,
שגררו בעקבותיהם תגרות־דמים, הכניסו
סריז במחנה הערבי המלוכד. בטאוני מפא״י,
אחדות־העבודה ומפ״ם — שמצידו העברי
של המתרס — תמכו, בהסתייגויות מעטות,
במשטרו השמאלני של קאסם, לא היססו
לקרוא בקול תרועה גדולה בשופריהם הערביים
בשמו של עבד אל־נאצר, כבשמו
של הצודק בריב שבין השניים. אל־מירסאד,
בסאונה של מפ״ס, פתח את עמודיו בפני
אנשי הפעולה הערבית של המפלגה, ש־מאמריהם
בעל־המשמר מצונזרים ביד קשה.
המטרה שקידשה את האמצעים היתד, שקופה:
בידי הלאומנים, שהיוו את הרוב במחנה
הערבי, נמצא המפתח אל קולו של הבוחר
הערבי.
אולם יותר מכולם הגדילו לעשות אנשי

הממשל הצבאי. בעוד ששרת־החוץ קבעה השבוע
בכנסת, שכל הצרות במרחב מקורן
בעבד אל־נאצר, תמך הממשל הצבאי בלי
כל הסוואה באוהדי השליט המצרי נגד מק״י.
החשבון: מק״י המאורגנת מסוכנת יותר
למפלגת השלטון מאשר הלאומנים, שאינם
מאורגנים ושאין להם מפלגה לבחור בה.
אולם עידוד זה לא הסתיים ללא תוצאות.
השבוע, לאחר שאוהדי מק״י גורשו בכוח
ממועדונם בעיר־ד,עתיקה בעכו, הועלה המועדון
באש על ציודו וארכיונו המעודכן.
הצעירים הלאומנים המשיכו לפעול ברחוב
גם כשהגיעה למקום המשטרה. הם ידעו:
הממשל הצבאי היה הפעם על צידם•

אורחים
המקהלהה אי למת
בצעדים מלכותיים ירדה האשד, הקשישה
מכבש האוירון. הכל היה מוכן לקבלת־פנים
מלכותית של המלכד,־ד,אם הבלגית אליזבט.
אולם מאותו רגע לא דפק שום דבר.
נשיא המדינה צעד קדימה, הדביק על
לחיה של המלכד,־האם המופתעת נשיקה
ידידותית — דבר שאינו מקובל בטכס בינלאומי
מסוג זה. אחר-כך היתד, צריכה ילדה
קטנד וחמודה להגיש לאורחת זר־פרחיב. אולם
איכשהו נשכח הזר. המלכה כמעט נחנקה
בין העתונאים שנדחקו סביבה, פלסה לה
בקושי דרך.
בפינה אחרת של שדה־התעופה עמדה
מקהלת ילדים, מוכנה לפצוח בשירה מרנינה.
אולם משום־מה נשכחה מקהלה זו
(המשך בעמוד 02
העולם חזה 1122

.מרגלת גרמניה ביקרה בישראל בשרות מוסדות־ המודיעין המצריים -והצליחה

הש.ב. ה׳ ה עסוק מדי

שתו של מרגל מצרי ביקרה ביש-
ראל — כך נודע השבוע לאזרחי הארץ
מידיעה סתמית, שלא עוררה תשומת־לב
רבה. אולם מאחורי ידיעה זו הסתתר אחד
* הכשלונות המוזרים ביותר של מוסדות־הבטחון
הישראליים — כשלון המעורר בהכרח
דאגות חמורות.
כי המיוחד בפרשת המרגלת הגרמניה
היפהפיה, הלגארד אוטו, הוא שהכל נעשה
לאור היום, בשיטות פרימיטיביות עד כדי
גיחוך. אם גרמה פרשה זו להענקת אות־הצטיינות
מיוחד מידי גמאל עבד אל־נאצר,
הרי יש לשרות־הבטחון הישראלי חלק נכבד
בכך. הוא לא נתן בפרשה וו ביסוס לטענתו
של דויד בן־גוריון, שקבע כי זהו אחד
המוסדות היעילים ביותר בעולם.

״זוג גרמני״

אולם הקצין דחה את חששותי בתנועת־יד
גראנדיוזית .״אינך מכיר אותנו, הערבים,״
אמר בגאווה לאומית רבה .״אנחנו יודעים
איך להתיחם לנשים. אני אדאג לה כאילו
היתד, אחותי.״ והוא באמת עשה כך.
בעמאן נכלאתי בבית־סוהר מלוכלך, בידי
סוהרים פילוסופיים. השומר שלי אמר לי
שלא כדאי לי להתרגש, שיש לי זמן —
הרבה זמן. אם אשב שבוע־שבועיים, מר,
בכך? יש היושבים כאן שנים .״אם אתה
לא יהודי, תצא,״ אמר באנגלית רצוצה ובחיוך
לבבי ,״ואם אתה יהודי, תישאר כאן!״
דאגתי לשלומה של אוטו, אך דאגתי היתד,
לשוא. כאשר שוחררנו וד,וחזרנו לישראל
דרך שער מנדלבאום, סיפרה לי כי נהגו
בה יפה, שיכנו אותה בחדר יפה בבית-
הסוהר לנשים ונתנו לה להיפגש עם נציג
הקונסוליה הגרמנית. הלה הוכיח את זהותה
לשלטונות.
הלגארד אוטו סיפרה לי שהיא צעירה
גרמניה מן העיר גטינגן, עיירה אוניברסיטאית
קטנה ליד האנובר. היא התאהבה
במדען יהודק־ן רמני ועומדת להתגייר כדי
להינשא לו. אולם הוריו של המדען, יהודים
מסורים, ביקשו ממנה לנסוע תחילה
לישראל כדי לראות מקרוב את המפעל הכביר
של העם היהודי.
מתוך שיחותינו הקצרות קיבלתי את ת־רושם
שרגשותיה של הלגארד אוטו על מה
שראו עיניה בארץ היו לפחות מעורבים,
אם לא שליליים לגמרי. ראיתי אותה עוד
פעם־פעמיים, אולם לא חיפשתי את חברתה,
והיא לא היתד, פנוייה גם היא.״

* 1אשרש מן ןו אזרחי ישראל בפעם
הראשונה את שמה של העלמה אוטו,
הופיע הוא יחד עם שמו של אורח אחר —
העתונאי הגרמני האנס גרמאני, שביקר בארץ
לפני שנה בשליחות דר שפיגל, השבועון
החשוב ביותר בגרמניה המערבית.
,,זוג גרמני עבר את הגבול ליד אילת!״
מסדו אז ידיעות העתונים. מתוכן אפשר
היה ללמוד כי שני גרמנים — בעל ואשתו,
או גבר וידידתו — עברו את הגבול ונשבו
בידי הלגיון. כאשר חזר החלק הזכר של
זוג זה, העתונאי גרמאני, התרגז מאד על
הגדרה זו. כי לא זו בלבד שלא היה לו
שום קשר עם העלמה אוטו, אלא שהיא גם
לא מצאה חן בעיניו.
מאחד שגרמאני הוא האדם היחיד שנפגש

אז מקרוב עם הלגארד הבלונדית, יש ענין
אחרי מי עוקבים?
רב בסיפור שסיפר לכתב העולם הזה עם
־ שובו. עיקרו:
מה עסקה העלמה אוטו בשהותה ב־היכרתי
את הגברת אוטו רק באילת,
כאשר הובאנו שנינו לשם על־ידי לשכת > mJישראל? זאת היתד, השאלה הגדולה,
שזכתה השבוע לתשובה מעניינת מאד.
העתונות הממשלתית הישראלית. יתכן שהשלטונות
הישראליים התעניינו מאד במעצירפו
אותנו יחד מפני ששנינו גרמנים.
(גרמאני עצמו הוא תושב וינה, בן המיעוט שיו של האנס גרמאני. כי הכתב הגרמני
המוכשר לא הסתפק בהסברים רשמיים, ח האוסטרי
הנרדף באיטליה הצפונית).
בבוקר הראשון שלנו שם, הצעתי לגברת פש מקורות אינפורמציה נוספים. כאשר
נראה בחברת עורך העולם הזה, הוזמן למשאוטו
ללכת לשחות בים. נטלנו בגדי־ים ויצאנו
לאורך החוף הצפוני של אילת. הלכנו רד החוץ, שפקידיו הזהירו אותו רשמית
מפני מגע זה.
בבטחה, כי היינו בטוחים שלפני הגיענו
לעומת המרץ הרב שד,ישקע בפיקוח על
לגבול ניתקל בשלט בולט שיזהיר אותנו.
גרמאני, כדי למנוע ממני מגע עם אנשים
לא יכולנו לדעת כי השלט הוסר ימים אחשאינם
אהודים על ד,שלטין, לא נשאר כנרדים
לפני כן לשם צביעה מחדש.
אה פנאי להשגיח קצת גם על העלמה הל־

גארד אוטו. היא הסתובבה כציפור ־דיור.
בתר קי בו ץ ב לו ג די ת
השבוע הסתברו סרטים מדהימים על מעשיה
*« פתע זי נ ק לעברנו חייל לבוש־חאקי בתקופה זו.
האינפורמציה המאלפת היתד, כלולה בכ/וקרא
משהו לעברנו בשפה שלא הבינונו.
תבה במעריב, שדוייזרה בשורה ״מאת סופר
הייתי בטוח שזה חייל ישראלי, והסברתי לו
בתנועות־ידיים, באנגלית ובשתיים־שלוש ה מיוחד בבון״ עתייאים מקצועיים יודעים
כי ״סופרים מיוחדים״ מופיעים בעתונות המלים
העבריות שקלטתי כי אנו עתונאים
זרים. אולם החייל ניפנף ברובהו לנגד עי ישראלית כשיש רצון לטשטש את מקורנינו
בהתרגשות רבה, ואז הבינונו שזה ר,אינפורמציה האמיתי. תפעם לא היה צורך
בניחוש רב: החומר עצמו העיד על מקורו:
ערבי. חששתי שיירה בנו בו במקום.
מנגנון־החושך הישראלי, המספק מפעם להחייל
רצה לקשור את עינינו, אך לא היה
במה. המטפחת שלי היתד, קטנה מדי. הצעתי פעם סקופים למעריב, תמורת שרותו הנאמן
והעקבי של עתון זה למנגנון.
לו להשתמש בבגדי־הים שלנו, וכך עשה.
מוסרי־ד,ידיעה לא שמו לב לכך כי הפרי
״ הוא הביא אותנו אל קצין צעיר בדרגת סגן־
משנה, שדיבר אנגלית. הוא אמר ששנינו טים שמסרו לפירסום הצטרפו לכתב־אישום
חמור דווקא נגד מוסדות־ד,בטחון הישראיהודים.
הסברתי
לו שאני לא־יהודי, ושאני מייצג ליים. לולא באו הפרטים בצורה זו ובעתון
זה, יכלו להיחשב לכתב־השמצה על שרות־עתון
גרמני חשוב. הוא לא האמין לי. ביקשהבטחון.

את הגברת אוטו לצאת והוכחתי לקצין
כי הנה, כך נסתבר, הוליכה העלמה הגר־כי
אינני יהודי. הוא שוכנע — אך רק לגבי
זהותי שלי. לגבי הלגארד אוטו הוסיף להא מניה בת ה־ 20 שולל את כל מיסדות הממין
שהיא יהודיה וישראלית, שנלוותה אלי. דינה, את מנגנון החושך המפקח על זרים
חשודים — ולא פעם אחת, אלא פעמים
כמעט צחקתי, כי הלגארד אוטו היא
רבות.
בעלת קודי־פנים גרמניים אופייניים, טיפוס
צפוני מובהק. אולם הקצין היה משוכנע

כי כל הישראליות הן בלונדיות, וכי הל־תעודה
כוזבת ועילגת
גארד היא ישראלית טיפוסית• אולי חשב על
פני כואד^ישראל^תאהבל^וטו
בנות הקיבוצים בהירות־השיער. הוא הודיע
/במצרי צעיר בשם אחמד עספור, המציג
לנו שיעבירו אותנו צפונה, לעמאן, ושם
עצמו בגרמניה כעתונאי, אך החשוד כמרגל.
יבררו סופית את זהותנו.
עספור סיפק לה כרטיס־עתונות של סוכנות־

״אויאג לה כמו?אחותי.״ ידיעות שאינה קיימת כלל. הכרטיס היה
כתוב באנגלית עילגת ורצופד,־שגיאות —
mאגתי מאד לשלומה של הלגארד אואולם
הדבר לא הפריע לאוטו לפנות אל
! טו. היא לא עניינה אותי, ולא הייתי הצירות הישראלית בקלן ולקבל שם אשרת־אחראי
עבורה, אולם ראיתי שאני האדם הי כניסה לישראל — ממש תחת עיני הממוחיד
היכול להגן עליה. שאלתי את הקצין נים על ניפוי בקשות מסוג זה.
בגלוי אם לא יאונה לה רע, ורמזתי שאני
כפי שמודים מוסרי־ד,אינפורמציה, החלו
מטיל ספק במשמעת החיילים הפשוטים שלו
אחדים מאנשי הצירות כבר אז לחשוד בה.
לנוכח שבויה צעירה ויפה.
למרות זאת לא נעשתה כל פעולה יעילה.

הלגארד תכולת־העין הגיעה לישראל, כשבידיה
הוראותיו של עספור: לצלם את מיצי
עד יום העצמאות העשירי, את גבול החולה
ומתקנים צבאיים בנגב ובגבול הירדני.
בהיותה בישראל גם העביר לה עספור 400
מארקים ( 200ל״י) בדואר החיפאי.
אחרי שובה מישראל עסקה הלגארד אוטו
בתפקידי מודיעין שיגרתיים למען אחמד עס־פור.
היא תירגמה לו מאמרים על ישראל
שהופיעו בעתונות הגרמנית, ערכה סקר
עתונאי ותימצתה חומר אחר.
במיוחד הטיל עליה עספור לעבור על
עתון גרמני המטפל בענייני הספנות. בצורה
זו קיבל עספור דו״ח ממצה על גידול

השלטונות הגרמניים.
• מספר הטלפון שלו שמור בסוד,
והוא ביקש משלטונות הדואר שלא לגלותו
לשואלים. כן הוא מחליף את מספר הטלפון
לעתים קרובות — אחת לחודשיים או
שלשה חדשים.
• לעתים קרובות הוא מחליף את
דירתו.
• בבאד־גודסברג הסמוכה לבון שכר
עספור תא־דואר בשם בדוי שם הוא מקבל
בקביעות פרסומים רשמיים מאת נציגויות
ישראליות שונות בחוץ לארץ, ובכלל זה
הנציגויות בקלן ובודינה.
• כל שבוע ביום ה׳ הוא מביא את

מרגלת הלגארד אוטו בשער מנדלכאוס*
אקדח זגלזיות-דואר בצופן
צי־הסוחר הישראלי, פרטי האוניות הנבנות
במספנות גרמניות עבור ישראל בתוקף
הסכם השילומים.

התוגה במסגד

Uפי מוסדי־האינפורמציה, עבדה
/אוטו שלוש שנים כמרגלת בשביל עס־פור
— שנתיים לפני בואה לישראל, ושנה
לאחר מכן. כעתונאית כוזבת הורשתה להשתתף
במסיבות־עתונאים סודיות ״שלא לפרסום״
של הברית האטלנטית. מוסרי־הידיעה
מתנחמים בכך כי גם שרות־הבמחון של
נאט״ו רומה בצורה טפשית, בדומה לחברו
בישראל.
אולם אם אפשר לרמות מנגנוני־חושך, הרי
קשה הרבה יותר לרמות עתונאים מאומנים.
עתונאי נאט״ו הבחינו באחת המסיבות כי
אוטו אינה נוהגת ככתבת מקצועית וותיקה
של עתון גרמני.מכובד, כפי שהציגה את
עצמה. העתונאים ערכו חקירה פרטית קצרה,
ואז הודתה אוטו בלית ברירה ששיקרה.
למעשה אינה עתונאית כלל, אלא עוזרת בידי
בעלה, כתב סוכנות הידיעזת המזרזדתיכו־נית,
השייכת לממשלת רע״ם.
מוסרי־ד,ידיעה ידעו פרטים מאלפים רבים
על עספור ואוטו. בין השאר:
י• מכוניתו של עספור היתד, רשומה
על שמה של הלגארד אוטו, אותה הציג
עספור כרגיל כאשתו.
׳ 0לעולם אינו יוצא מביתו בלא אקדח
כבד בנרתיק נתון תחת בית־שחיו — אם
כי אין לו רשיון לנשיאת נשק מטעם

תנובת עבודתו אל השגרירות של רע״ם
בבון בתוך תיק דיפלומאטי נעול. ב״מסי־בות
עתונאים״ אלה, כפי שהוא מכנה את
הביקורים בשגרירות, הוא מקבל הוראות
חדשות מקאהיר.
• אביה של אוטו היה פקיד בכיר
ב״שרות העבודה״ הנאצי. עתה הוא יושב
בגרמניה המזרחית ואינו יכול לקיים את
משפחתו.
הם ידעו לספר אפילו פרט מאלף נוסף:
שהלגארד אוטו שלחה לו ממקומות שונים
בישראל גלויות־דואר, שנשאו צופן מבולבל
בעברית ובערבית, כדי לאפשר לעספור להוכיח
לממונים עליו שיש לו סוכנים בישראל.
איך עבדו גלויות אלה תחת עיני מנגנון־
החושך הישראלי, הפותח כל מכתב של
אנשים שדעותיהם אינן מקובלות על המשטר
— זוהי תעלומה מרתקת.
החודש נישאה הלגארד אוטו היפה לאת-
מד עספור במיסגד מערב־ברליני, אחרי שהבעל
המאושר קיבל אות־הצטיינות מידי ממשלת
רע״ם, בתוספת ציון אישי לשבח מאת
עבד אל־נאצר עצמו. מוסרי־הידיעה לא סיפרו
אילו בדיחות הוחלפו במסיבת־הכלולות.
קרוב לוודאי שהן היו על חשבון מנגנון-
החושך הישראלי.
אולם ד,ש.ב. לא נואש• השבוע הודיע שוב
בתרועת־נצחון על גילוי אחת מרשתות-
הריגול הילדותיות הצצות מדי פעם בין
הנוער המשכיל המובטל בכפרים הערבים.
* בשיחה עם עתונאים׳ שעה קלה אחדי
שחזרה משבי־הלגינן, לפני שנח.

העדלאידע צעדה בוול־אביב ואיש רא »
| 1ייי #־

l is t

* %שמרת ישראל התבוננה למבצע-
r*Jהענק בקדחתנות• היה ברור: מאות השוטרים
של מחוז תל־אביב לא יצליחו להשתלט
על מסע העדלאידע, שעתיד היה לצעוד
לאורך מסלול של חמישה קילומטרים. כמה
עשרות שוטרים ממחוזות סמוכים וחניכי
בית־הספר לשוטרים בשפרעם גויסו לחיזוק
הכח.
התוצאות היו מפליאות. מלבד תקריות
מועטות, חסרות ערך, לאורך מסלולה המפותל
של תהלוכת העדלאידע, עברה התהלוכה
העליזה ללא כל מכשולים. לקהל שהצטופף
במקום עוד בשעות הבוקר המוקדמות,
ניתנו כל הסיכויים לחזות תוך נוחיות בתהלוכה
העוברת.
הכל היה בסדר. עד שתקרית אחת, בפינת
הרחובות ארלוזורוב־אליעזר בן יהודה, כמעט
והפכה את הקערה על פיה.
מוקד התקרית: אדם (אשר) נויס (,)43
פקיד בעיריית תל־אביב, הגר בבית הסמוך
לפינה.

בין הפטיש והסדן

* kדם נויס השכים קום באותו בוקר.
fNבדיוק בשבע בבוקר כבר ניצב על
המסלול המיועד של העדלאידע כשבידו שני
כיסאות מתקפלים. אליו נילוו שני ילדיו,
שלומית בת ד,־ 11 וגד בן החמש .״אנחנו
נראה הכי־טוב,״ הבטיח נויס לילדיו —
״תפסנו את המקום הכי־טוב על הכביש.״
היו לפני אדם שבע וחצי שעות עד
שהעדלאידע תתחיל לצעוד. הגבר הקשיש
בילה אותן בשיחות עם שכניו, שמיהרו
לתפוס עמדות על המסלול יחד עמו, בנזיפות
לילדיו שלא יכלו להשאר במקום אחד,
ובהפסקות קצרות בביתו, כששלומית הבוגרת
משתדלת להבטיח בעצמה את מקום המשפחה.
בשעות
הצהריים התחיל להיות צפוף.
המון, שמנה כ־ 300 אלף איש, עתיד היה
לחזות בעדלאידע לכל אורך המסלול. אולם
במספר נקודות־מפתח, כבמקום בו ישב
נויס, היתד, הצפיפות גדולה פי כמה. אל
היושבים משני צידי הרחוב, הצטרפו יותר
ויותר עומדים. עד ששעה לפני העדלאידע,
ניצב מאחוריו של נויס קיר אנושי ברוחב
של כמה מטרים. הקיר שהצטמצם בין שורת
המבנים מאחור ובין היושבים על ר,כסאות
בחזית, החל להדוף אט אט את היושבים
לכיתן הכביש.
אולם הללו לא יכלו להתקדם. חבל עבה
ושרשרת שוטרים מנעו בעד הקהל מלהתפרץ
אל המסלול. נויס ושני ילדיו נתפסו בין
הפטיש והסדן.

תנועה מאיימת מול פרוב
ל ש תיי ם ושלושים וחמש דקות,
mlבדיוק חמש דקות לאחר שהעדלאידע
יצאה מנקודת־ד,זינוק, קם נויס ממקומו,
אחז בכסאו, ובהחלטה נחושה ירד אל הכביש.
הוא התכוזן להיטיב את מקומו, להציב
את כסאו בצורה איתנה יותר.
השוטר שניצב לידו ציווה עליו בתקיפות

לחזור למקומו. ליתר הדגשה דחף אותו
קלות בידו. נויס, שעצביו נמרטו מהצפייה
הממושכת, הגיב בסרוב. הדחיפה הבאה היתד׳
חזקה יותר. תגובתו של נויס היתה נזעמת•
״בלי ידיים, אדוני!״ קרא לעבר השוטר.
״זד, מקומי, אני אשאר כאן.״
מה שקרה לאחר מכן נראה לעיני צופה
מן הצד כלקוח מסרטי הזוזעות מתקופת
הנאצים. אל נויס מיהרו שלושה שוטרים
נוספים, גררו אותו בכח ממקומו. הסמל,
הממונה על השלושה, הטיח באגרופו בראשו
של הסרבן. נויס שאיבד את שיוזי־משקלו,
נפל על המדרכה, חבט את ראשו בזוית
המדרכה והכביש.
הוא ניסה להרים את ראשו, אולם הסמל
שלא הבין עדיין מה שעולל, רכן אליו
בתנועה מאיימת. ראשו של נויס נשמט. הוא
איבד את הכרתו.

רעתיד ודירוג! תאור נ2ן רע עיתונאי אר שהוכה בידי שרו
רב־רבן שר בדרשות בדרך ת2ן רה. ב העשתונות. וריוה
שבוע שעבר הציב צרב העולם הזה את נוצרנזותיו הערו
תצרתותיו בנ2ן ודה אוזו! שר תערור העד־ כר פרפוי הת\2ר
ראידע. כוונתו היתה ררכוד אוז התהרו־ הונדתה התכה חן
כה העריוה ותגובות צופיה בנ\2ודת-דתך הצופה ועד ררגע
אופיינית. בתגץ וד ואת רכדו תצרתותיו הכרת ער גבי א2
את התקורית הרצינית הידידה שארעה ירע, שהתשיכה .
בעדראידע בערת הנזערור שר דת שת ה־ תיתי\) .בעתוריד
בירותפוריד — תקורית שהבתייתה בתאו ששה תצרותיד ה
נה דנזורה ראדד הצופית אורד תר־אביבי רית-הדתיד בשדון

שני ילדים במהומה
תה החלה הבהלה. הקהל שחזה

במתרחש נתקף בהיסטריה, התפרץ לעבר
השוטרים, כמעט ורמס את נויס המוטל
על הארץ• אשד, אחת שעמדה בסמוך התעלפה•
חובש מגן דוד אדום, שהיה מוצב
בנקודה הסמוכה, התבלבל, זנח את נויס
והחל לטפל באשה.
בינתיים עסקו השוטרים בהדיפת הקהל
המתפרץ. הדבר לא עלה בידם בנקל. שוטרים
רוכבים, שהוזעקו למקום באלחוט, הדפו
בגופות סוסיהם את הקהל אחוז ההיסטריה.
קריאות ״גסטפו״ ו״רוצחים״ הוטחו
בשוטרים הממלאים את תפקידם. באנדרלמוסיה
כמעט ונעזב נוים מחוסר־ההכרה לנפשו.

לאחר כמה דקות של השתוללות
נהדף קהל הצופים בחזרה למקומו• שלושת
השוטרים, בסיוע שלשה מתנדבים מהקהל,
הרימו את נויס מהכביש, גררו אותו לניידת
הסמוכה. שני ילדיו, שנותרו לבדם בכל
המהומה, נשארו עומדים במקומם, ממררים
בבכי.
בניידת היה עסוק אותה שעה הקצין
האחראי באזעקת אמבולנס למקום. הוא לא
השיג את הקשר הדרוש, ורק לאחר עשר
דקות יקרות הובטח לו כי האמבולנס הדרוש
בדחיפות כה רבה יצא לדרך, יגיע
תוך כמה דקות.
רופא תורן, שהגיע למקום באמבולנס,
ציודה לפנות בזהירות את נוים שטרם חזר
להכרתו המלאה. חששו התאמת לאחר מכן
— נויס נפגע בזעזוע המח.
כשהעלו את נוים על האלונקה נשמעו
קולות החצוצרה הראשונים של התזמורת
הקרבה. כשהם ממררים בבכי ומלווים את
אביהם השוכב על אלונקה, זכו שני ילדיו
של נויס לראות את חלוצי המצעד לו ציפו
מאז שעות הבוקר המוקדמות• אולם קולותיהם
הרמים של נגני התזמורת שצעדו בין
החלוצים, לא יכלו להשקיט את קולות הבכי
שלהם. עבורם היתה זו עדלאידע עצובה
מאד.

ליד כיסא הפיר ניצב ילד ומירר כבכי. הידד,
גן ,11 שהגיע עם הוריו בשעות
דמות, תפס עמדת תצפית על מסלול דוי --
עדלאידע,
נשאר בורד, לאחר ששרשרת השומרים (כתמוג.:ה) הדפה

חמוק ־
הבוקר ח «ו ק

את קהל הצ
כה, הוא בכ
שני ילדיו
היווה את

\ז שוטריע עד אגבדן
שר הצדע גרגישטז
! t w 1טוזריחז את
.תאותת שבית בת
טרנית ער ראשו שר
:ו הוצא התוכת, וזער־
2:ן ת תתערור תעדרא־יתרכת
כרגיר (תתווה
באית תוגשית ר\2ורא
;ורריע את ברטי ת2ן־
רבן, ער בר שרבית.

>21 אדם גויס ,43 ,סרג להשמע להוראות השוטרים לפנות את מסלול
1ך העדלאידע. הוא נכרר ממקומו ככוח על־ידי שלושה שוטרים,
יי הוכה בראשו באגרוף הסמל. צלם ״העולם הזה״ ,לחץ על הדק
המצלמה באותו רנע שהסמל הנחית את המכה הקטלנית על ראשו
של נוים, שאיכר את הברתו, נראה כשעת נפילתו כשראשו עדיין באויר.

התקרית האלימה הביאה מיד תגובת שרשרת!.
כעוד שהשוטרים נאלצו להדוף את הקהל שהת־
^ פרץ אל המוכה, איבדה את הברתה אשה אחרת.
היא נפלה בין רגליהם של השוטרים מתעלפת. חובש
״מגן דוד אדום״ חש מיד לעזרתם של שני הנפגעים.

jmהקהל נתקף בהיסטריה, התפרץ לעבר השוט־
/ 23Lדים וניסה להכותם. מילות גידוף ב״גסטאפו״
״ rו״רוצחים״ הוטחו בשוטרים, חניכי קורס בשפרעם,
המנסים כשארית כוחותיהם להשליט סדר.

ק שלושה אזרחים ושלושה שוטרים העכירו את
אדם נויס, ששכב חסר הכרה על הכביש,
^ לניידת המשטרה הסמוכה. קצין המשטרה
שכניידת, ניסה לשווא להזעיק אמכולאנם לעזרה.

באלונקה של האמבולנס, שהגיע בחמש־עשרה
ים כמה מטרים אחורה. הכיסא ההפוך שבתמו*
של נויס, שהציבו על שפת הכביש יחד עם IF5Iדקות לאחר התקרית, מפונה נוים מהמקום.
^ הרופא, שהגיע עם האמבולנס, ציווה לפנותו
• בשעות המוקדמות של הבוקר. מקרה זה
נקרית גדולת־ההיקף היחידה של העדלאידע. בזהירות. חששו התאמת מאוחר יותר כחדר למקרי

אסון. מעוצמת המכה שהוכה בראש, סובל נויס
מזעזוע־מוח. הוא שובב עדיין בכית־החולים הדסה,
מאבד לעתים את הברתו. בד בבד עם האמבולנס,
הגיעו למקום התקרית חלוצי תהלוכת העדלאידע.

תצפית

במדינה

(כל הזכויות שמורות)

• הפילוג כין רע״ם ועיראק אינו תופעה חולפת. משקיפים
המכירים את המצב הפנימי העיראקי מקרוב הגיעו למסקנה, כי קו ההתבדלות
של עבד אל־כרים קאסם משקף את נטייתו של חלק ניכר מן השכבות החושבות
של עיראק, אשר הן הקובעות את מדיניות ארצם. משקיפים אלה אינם מוציאים
מן החשבון את האפשרות כי קאסם יירצח או יורחק מן השלטון, אך גם
במקרה זה יש לצפות להמשכת המדיניות הקאסמית של התנגדות לאיחוד עם
רע״ס.

• הסיוע הסוכייטי לרע׳״ם לא יופסק כעתיד הקרוכ. למרות
מסע ההשמצות ההדדיות, אשר ילך ויחריף בין מוסקבה לקהיר, יש לצפות לכף
שזרם העזרה הטכנית והכלכלית יימשך כפי שנקבע בהסכמים הקיימים. נקודת־המשבר
בשטח זה עלולה להתעורר מאוחר יותר השנה, כאשר יצטרכו הרזסיס
לגשת לשלבי־ההכנה המעשיים, לקראת ביצוע השלב הראשון של תוכנית סכר
אסואן. הסיכויים: אם לא ייעשה מעשה הפגנתי קיצוני מצד עבד אל־נאצר עצמו,
יקיימו הסובייטים את התחייבותם.

• ״אל יום״ ,צהרון כשפה הערכית הממומן ככספי מפא־״י
והזוכה לתמיכה ממשלתית קכועה, יהפוך כעתיד הקרוכ
כיותר לעתון כוקר כפורמט מלא. לאחר שנכשל נסיון להעביר את

העתון. לבעלות פרטית, שתאפשר למפא״י להשאר בצל ולפעול מאחורי
הקלעים, החליטה מזכירות המפלגה להרחיב את העתון, לעמוד בגלוי מאחוריו.

חכרת־סרטים ישראלית רצינית תקום כעוד שנה כישראל.

בראש המפעל החדש יעמוד יוסף מילוא, הלזמד עתה בימוי־קולנוע באירופה,
ואחד המנהלים העיקריים יהיה יצחק קדישזון, לשעבר מנהל התיאטרון
הקאמרי. כבר הובטחה למפעל זה תמיכה רשמית מרחיקת־לכת של הממשלה,
שתיכנס בצורה זו באופן פעיל לשטח הייצור הקולנועי.

• סרטים תורפיים יציפו השנה את שוק הסרטים המקומי.

מפיץ סרטים מישראל,
השוהה עתת
בתורכיה, חתם עי
חוזי־ייבוא עם חברות
הסרטה תורכיות,
לפיהם יגיע ליש-
ראל משך השנה ה־באה
מבחר של הה־פקה
התורכית.

(המשך מעמוד )8
מכל הלבבות. היא עמדה דוממה והמתינה
עד ששדה־התעופה התרוקן מאדם.
בינתיים יצאה פמלית הנשיא עם המלכה
אל המכונית — אולם המכונית לא היתד-
החלו חיפושים קדחתניים, עד שלבסוף ימצא
כלי־הרכב המפואר. המלכה נכנסה וסברה כי
הגיע סוף התלאות — אולם באותו רגע
נדחקה לפינה כדי לפנות מקום לנשיא.
מלתי הנשיא התרוצצו בינתיים כעככיים
חולים, כי גם מכוניותיהם נעלמו. עד שהתמקמו,
כבר נעלמה מכונית הנשיא מזמן.
סכתא של מישהו. הביקור שהחל
בסימן רע כזה נמשך בדרך השיגרתית —
ביקור בקיבוצים, תפילה במנזרים. בטאיני
ישראל גמרו אומר לסחוט ממנו את הטיפה
האחרונה של גאווה לאומית. בהסכמה
אילמת עשו כולם יד אחד, יחד עם הרדיו,
לכנות את המלכה־האם בשם ״המלכה״ סתם,
כך שהאזרח הפשוט קיבל את הרושם כי
מלכה אמיתית מבקרת בארץ — ולא אשד,
באה־בימים, שאינה אלא סבתו של מלך,
ושלא נגעה בעניני שלטון עשרות בשנים.
כמעט לאותה פרסומת זכתה גם אלינור
רוזבלט, אלמנתו רבת־המלל (אך מעוטת־ההשפעה)
של הנשיא שלפני־האחרון של
ארצות־הברית• אמר השבוע עתונאי עייף,
אחרי שבוע של התרוצצויות בין קבלות־פנים
חגיגיות, חסרות חשיבות פוליטית:
״אצלנו מבקר כל מי שהיה פעם משהו, וכל
מי שרוצה פעם להיות משהו. האסון

האמתהמ צונז ר ת

חובב הסרטים
המרחביים יזפה
לראות השנה גם
סרטים מצריים
ח די שי ם. בניגוד
לסרטים קודמים, שהגיעו
לישראל לא־חר
סיבוב בארצות
אירופה, יגיעו הש־נה
העתקות חדשות
של סרטים שהופקו
במצריים בשנתיים
האחרונות. ביו ה־יתר:
סרטו האחרון
של עבדול וואהב.

״כן—לגו— כן—ל&— כן

יחסי־העבודה בישוכי העולים ילפו ויחריפו כחדשים
ה ק רו בי ם. תעמולה חריפה מאד מתנהלת כעת בין העובדים בדרגות הנמוכות
ביותר, לא נגד נזתני־העבודה עצמם, אלא נגד מזכירי ההסתדרות. בראש
התועמלנים עומדים במקרים רבים אנשי אחדות־העבודה, המקווים בצודה זו
לזכות ביתרון בבחירות להסתדרות ולכנסת. בכמה מקומות כבר אירעו
מקרים של התקפות גופניות על המזכירים המושמצים. תוצאת־משנה נוספת:
ירידה תלולה במוראל העבודה של העובדים באזורים אלה.

• פני החינוך הממלכתי ישתנו באיטיות, אך בהתמדה.
בעוד שעד כה מקיף החינוך הממלכתי הכללי רוב מוחלט של התלמידים
היסודיים, יגדל וילך חלקו של החינוך הממלכתי־דתי, ולפי אומדן מבוסס
עשוי להגיע בעתיד הקרוב לכדי 50%מכלל היקפו של החינוך הממלכת י
במדינה. הגורם העיקרי: מאז ביטול הזרמים וההפסקה המעשית ברכישת־נשמות
על־ידי זרם העובדים, נוח יותר לרבנים — בעיקר בריכוזי העולים —
להשפיע על ההורים לשלוח את ילדיהם לבתי־ם פר דתיים.

• שינוי נוסך, אותו ינהיג עמוס כן־גוריון כמטה מחוז תל*
אביב של המשטרה: החוקרים לא יפעלו תחת פיקודם של מפקדי הנפות,
כי אם ירוכזו כיחידה חוקרת שתהיה קשורה ישירות למטה המחוז. בשעתו
דרש סגן המפכ״ל לשעבר, ישורון שיף, להנהיג שיטה זו ברחבי הארץ, ואילו
עמוס בן־גוריון דחה אותה, מתוך דביקות בשיטות השיטור שנקבעו על ידו.
היה זה אחד הגורמים שהניעו מאוחר יותר את שיף להתפטר מן המשטרה.

הוא שאף פעם אין מבקר אצלנו מישהו שהוא
הוזה משהו.״

יחסים מרחביים
גו ר לו שרה גו ר
אל פרופסור אהרן בלר, המנתח הירושלמי
הידוע, הגיע לפני שנה וחצי חולה
לא רגיל: בנו של הנגוס היילה סילאסיה,
קיסר חבש, שהיה זקוק לניתוח־ראש. הניתוח
עבר בהצלחה, החולה חזר למולדתו.
כעבור זמן הגיעה אל משרד־החוץ בירושלים
פניה מאדיס־אבבה: שפרופסור בלר
יואיל בטובו לבקר אצל הנסיך המניתח
בביתו, לקבוע באיזו מידה החלים מן הניתוח.
הפרופסור, העסוק די והותר בעבודתו
המעשית ובהרצאותיו באוניברסיטה,
לא שש במיוחד לקראת הנסיעה הארוכה.
אולם מה אין עושים למען טיפוח קשרים
ידידותיים עם חבש? המדינה השמית* ,בעורף
הגוש הערבי העוין באפריקה הצפונית,
נראית לרבים בארץ כפירצה אידיאלית, בה
יכולה ישראל לחדור אל היבשת השחורה
ולעקוף את החרם הערבי. הופעלה מערכה
דיפלומטית רצופה לשיכנוע הפרופסור בלר
כי ביקור־החולים בארמון הנגוס אינו רק
צעד רפואי־מקצועי, כי אם שליחות בעלת
חשיבות לאומית. הפרופסור נענה.
שילוח לא שלח. פרופסור בלר חזר
מחבש מרוצה מביקורו. הוא אף הביא עמו
* מבחינת שפתה העיקרית, וזאמהארית,
שהיא שפח שמית.

רעיון להמשך הפעולה: אירגון משלחת רפואית
ישראלית, אשר תייעץ לממשלה החבשית
בענייני בריאות ותעזור לה בפתרון
הבעיות הרפואיות הכבירות שלה. אם ביקורו
של רופא אחד, חשב הפרופסור לעצמו,
היה בעל חשיבות מדינית, תהיה חשיבותה
של משלחת רפואית שלמה גדולה לאין
ערוך יותר בקשירת יחסי ידידות ואמון
הדדי עם ממלכתו של היילה סילאסיה, אשר
תוארו הרשמי הוא ״גור אריה יד,ודה״.
הפרופסור התקשר עם שניים מחברי הנהלת
הדסה בירושלים, ויחד החלו מתכננים
את המיבצע לפרטיו. למען הסדר הטוב,
התקשר הפרופסור עם משרד־החוץ, אשר
דרכו קיים את מגעו הראשון עם חבש,
ביקש את סיועו. האיש האחראי במשרד
החוץ: היועץ המדיני ראובן שילוח.
מאז חלפו חודשים רבים. שילוח, אשר
הוכיח בעבר חוסר־להיטות לקשור קשרים
עם חוגים מרחביים שביקשו להתקרב אל
ישראל* ,לא הוכיח כל יזמה גם בפרשה
זאת. הוא דחה את הפרופסור בהבטחות
סתמיות, שיבח את הרעיון — ולא עוד.
השבוע עמד הפרופסור בלר לשגר מכתב
לאדיס־אבבה, להסביר לממשלת חבש מדוע
לא היתד, עד כה כל תוצאה מעשית לרעיון
החיובי של הגשת עזרה רפואית. קשה
להניח שהוא יצליח לתת הסבר הגיוני להתנהגותו
של ראובן שילוח, האיש שכל תפקידו
הוא דווקא לטפח קשרים כאלה.

האולם רחב הידיים בקומה העליונה של
בית יורדי־ים בחיפה היה אפוף עשן כחלחל
של סיגריות יקרות. צירי הועידה השלישית
של מועצת הימאים השתעשעו בהשלכת בננות
איש אל רעהו. רב החובל בעל המבטא
היקי, ולטר דלמן, מזכירו הכללי של האיגוד,
ניסה לקרוא את חבריו לסדר, התיאש, הצטרף
גם הוא למעגל משליכי הבננות.
ההילולה נמשכה עד לאותו רגע שבו קם
לשאת את נאומו חיים צוקה מזכירה הצעיר
( )33 של חטיבת הקצינים באיגוד. צוקר
ידוע כ״אנפאן טריבל״ של איגוד הימאים.
הצרות שהוא גורם לאיגוד הן פשוטות בתכלית,
כי צוקר דורש לפעול נגד כל מי שפוגע
בזכויות הימאים ואפילו יהיה זה המעסיק
הגדול ביותר של הימאים, חברת שוהם.
( 81 אחוז פחות. שבועות מספר לפני
קיומה של הועידה הכין צוקר את הדין
וחשבון השנתי שלו, העביר אותו כמקובל
לאישור מזכירות האיגוד. לאחר מספר ימים
נקרא לישיבת המזכירות, נתבקש באדיבות
למחוק בעצמו מספר קטעים ,״בהם אין תועלת
והם עלולים רק להזיק.״ הקטעים ד,מ־צונזרים
היוד לפחות 80 אחוז מחומר הדין־
וחשבון כולו, כללו בין היתר:
הודאה כי מאז שביתת הימאים הגדולה
לא חל למעשה כל שינוי במצבם של
הימאים, ואפשרויות הפעולה של האיגוד
כיום מוגבלות ביותר.
#התנגדות להשתתפות האיגוד בועדה
הממשלתית שקבעה כי התקן באניות הישראליות
מנופח ויש לצמצמו. צוקי הוכיח
בקטע המצונזר בעזרת עובדות כי התקן
אינו עולה על הנוהג במערב אירופה.
י • האשמות המשתרעות על עמיד שלם,
בהן טען צוקר כי לא היתד, תגובה מספקת
על הפרות תנאי עבודה מצד חברת שוהם.צוקר האשים את אהרון מיכאלי, עורך ירחון
האיגוד הימאי הישראלי בכך, שאיננו מפרסם
בבטאון כל חומר שעלול לפגוע בחברת
שוהם. למעשה אין מיכאלי עורך את העתון
בעצמו. העורך בפועל הוא כתב הארץ בחיפה
יהושע גלבוע, העושה את המלאכה תמורת
תשלום של כ־ 200 לירות לכל עתון.
יחסים ע פ הבום. אחרי שקוצץ הדי״ח
הודיע צוקר כי ישא במועצה נאום בו יגיש
מילואים לדו״ח. המזכירות הסכימה. צוקר
קיבל את רשות הדיבור, אולם במקום להשמיע
את המילואים לדו״ח המקוצץ, קם
והקריא את הדו״ח כולו על הקטעים המחוקים
שבו• הוא לא הופסק באמצע הקריאה.
אולם דבריו של צוקר נשארו ללא תשובה.
חבריו החליטו לא להיגרר לויכוח עמו. הוא
סיים את דבריו ד,מוחצים, ישב במקומו והחזיר
את היזמה לידי המזכירות. אחרי יומיים
של דיונים עקרים נסתיימה הועידה בדיוק
* בין השאר, עם התנועה המחתרתית
שדגלה בפדראציה כלל־שמית ואשר פרטי
הצעתה לישראל פורסמו בד,עולם הזה
(1092־.)1088
חעולס הזח 1122

]באותו מצב שנפתחה. האדם היחידי שהעז
!לפצות את פיו דיבר גם הוא אל אזניהם
|9א0ומוו 1של חבריו לאיגוד. להללו הי־וחשובים
היחסים הלבביים שלהם עם הבוס
הגדול, חברת שוהם. יותר מהאמת.

נכים
תגמ 1ד מ או ח ר
חוק הנכים, אותו קיבלה מדינת ישראל
הצעירה כבר בשנה הראשונה לקיומה, קבע
כי כל נכה מלחמת השחרור זכאי לשיקום
מתאים ולמיכסת תגמולין הוגנת• סעיף אחר
בחוק זה קבע כי המדינה תכסה את הסער
^ובין הכנסתו המופחתת של הנכה, לבין
ההכנסה היכולה להבטיח לו קיום הוגן.
לפי הסדר שנקבע בין ארגון הנכים העצמאיים׳
ובין מחלקת השקום שליד משרד
הבטחון, זכאי כל נכה לסכום תגמולין קבוע
עד לשיקומו. סכום זה יקטן וילך ככל
שתגדל הכנסתו העצמאית של הנכה.
הסדר זה פעל כתיקונו עד שנת . 1955
אולם בראשון ליולי אותה שנה, החליט
אליהו פינק, מנהל מחלקת השקום במשרד
הבטחון, לקצץ 75 אחוז מסכום התגמולין,
ללא כל התחשבות בהכנסה הקבועה של
הנכה. את ההפרשים בין הסכום המקוצץ
לסכום המלא הבטיח פינק להחזיר לנכים,
לאחר שיגישו לקציני התגמולין המחוזיים
את תחשיבי הכנסותיהם.
כניעה ללא תנאי. הנכים, שחלק ניכר
מהם שוקם כבעלי מוניות, לא שבעו רב
נחת מהתקנה שחייבה אותם לנהל חשבונות
מדוקדקים, אך עשו זאת כרע הכרחי. מובן
היה על כן כעסם, לכשההברר להם בסוף
אותה שנה כי קציני התגמולין המחוזיים
קבלו אמנם את התחשיבים, לא יכלו להצביע
על מועד מדוייק בו יוחזרו ההפרשים.
לאחר שנתיים של משא־ומתן, בו דרש
ארגון כי תחשיבי ההכנסות של חבריהם,
תשלומי ההפרשים, הודיע פינק לנציגי הארגון
כי תחשיבי ההכנסות של חבריהם
שהוגשו בדיוקנות לקציני התגמולין, אינם
נמצאים ברשותו. יתר על כן: הוא לא יכל
,להמציא לחברי הארגון את תחשיבי התג־י
בו ליו שהגיעו להם. חברי הארגון הממורמרים
פנו לעורך־הדין שמואל תמיר.
מאחר והיה ברור כי הארגון לא יוכל
להחזיר את תחשיבי חבריו שנעלמו, הציע
תמיר לקבוע תחשיב חדש, שיבוסם על ההפרש
בין ההכנסה הדומה של בעל מונית
בריא לבין שומות ההכנסה של חברי הארגון׳
כפי שנערכו על־ידי מם ההכנסה. וועדת
הערעורים העליונה שליד מחלקת השקום,
אליה פנה ארגון הנכים עם הצעתו של
תמיר, דחתה את ההצעה.
תמיר לא נכנע, הגיש בקשה לצו על תנאי
נגד המחלקה לשקום לבית הדין העליון.
החודש, ימים מספר לפני שבית־הדין העליון
עמד לדון בפרשה, צילצל הטלפון במשרדו
של תמיר. על הקו היה אליהו פינק, מנהל
משרד השקום. בפיו היתה הודעה קצרה:
משרדו קיבל את הצעת תמיר ללא־תנאי.

רפזאה
האשהשהשתעלהעד מוו ת
,ברונכיט? אין דבר כזה — אצלי עוד לא
מת אף אדם מברונכיט!״ קבע פקיד משרד־הבריאות
בתל־אביב, הממונה על הוצאת
תעודות־מוות. הבעל נשאר נדהם .״אבל בבית
החולים אמרו לי שהיא מתה מברוג־
{ כיט.״ הפקיד משך בכתפיו. הוא לא יכל
ן^יעזור לחיים אלון, גבר צעיר, שתוך חודש
איבד את אשתו ובתו בת היומיים.
בשבוע שעבר, מספר ימים בלבד לאחר
ששופט עליון קבע כי ״גם רופא עלול
למעוד,״ הוציא את הרוח ממפרשיהם של
תובעי־הפיצויים נגד רופאים הנאשמים ברשלנות,
הגיש חיים אלון לבית משפט השלום
בתל־אביב בקשה בלתי־רגילה: הקמת
וזעדת־חקירה, שתחקור את נסיבות מותה
של אשתו הדסה•

כמסמר מזעזע, הרצוף לבקשתו,
המשתרע על פני ארבעה עמודים
כתובים בצפיפות כמבונת־כתיבה,
מאשים אלון את רופאי כית החו־י
לים כילינסץ בגרימת מותה של
אשתו הדסה. כותב קשר האלחוט
במשטרת פתח־תקווח :
אשתי היתד, בחודש החמישי להריונה כשהתחילה
להשתעל קצת. בקרנו אצל רופא
בקופת־חולים והוא רשם לה תרופות נגד
שיעול. המצב החמיר והלך. ב־ 11.12.58 הייתי
עמה אצל ד״ר יענקלביץ, רופא לריאות
בזנזנהוף בתל־אביב, והוא קבע לאחר שקוף
כי יש לעשות לה אינהלציה. בבקור שני,
לאחר שבדק את אשתי, פסק ד״ר יענקלביץ
העולם הזח 1122

כי התרופות שניתנו לה קודם לכן גורמות
לה ניקוז מוגבר של הליחה מגופה, דבר
האסור עליה בגלל הריונה.
לאחר בדיקה נוספת קבע הרופא, לפי
בקשתי, כי יש להעבירה לבית החולים.
״אין סיכויים״ לתינוקת. ביום השבת
(ה־ )14.12.58 התלבשה הדסה, לקחנו טכסי
ונסענו לבית החולים בילינסון. היתד, זו
הפעם האחרונה שהדסה ראתה את ביתנו.
במשך יומיים השתפר מצבה של אשתי
עד לבלי הכר. קיווינו כי ביום שלישי כבר
נוכל לקחת אותה הביתה. אולם דווקא אז
החליט הרופא המטפל לתת לה גלוקוזה, חומר
מזין, הגורם להרחבת הברונכיטיס.
התגובה: שעול עמוק וניקוז ליחה חזק.
מיו עם קבלת ד,גלוקוזה הפסיקה אשתי
לאכול, איבדה את תיאבונה והחלה להתאונן
על כאבים בגב. נסיון נוסף לתת לה גלוקוזה
נכשל, לאחר שגופה של אשתי לא
יכל לקלוט את הנוזל.
ביום חמישי, עשרה ימים לאחר שהדסה
התקבלה לבית החולים, קיבלה אשתי מנת
גלוקוזה נוספת• הפעם נקלטה מנת המזון
המלאכותי בדמה, גרמה לה לשעול חריף
וממושך עד כדי עוזית. כל הלילה התחננה
אשתי כי יוציאו לה את מחט מכשיר ההזנה
מהגוף, אך איש לא שם לב אליה. בבוקר
התחילה לצעוק :״יוצא לי משהו בין הרגליים!״
רק אז הגיעה האחות ושחררה אותה
ממחט ד,גלוקוזה.
העבירו אותה מיד לחדר־לידה. בתשע ושלושים
בבוקר ילדה תינוקת — בחודש ה־

שבאה לבקר את בתה בבוקר, בקשה כי הדסה
תבדק על־ידי מומחה. התשובה: לא.
ראינו שהמצב הוא בכי רע והתחלנו
לחפש פרוטקציה.
דרך קרוב שלנו, המכיר את ד״ר מאיר
שתקאי, מנהל בית החולים בילינסון, הגענו
אל המנהל. ד״ר שתקאי התקשר מביתו אל׳
המחלקה :״האם יש סכנה לחיי החולה?״
שאל את הרופא התורן. התשובה היתד,
שוב: לא. ד״ר שתקאי הבטיח למכיר שלנו:
״מחר בבוקר אשלח אליה את ד״ר פריז
ואת ד״ר לבקוביץ, שני המומחים של בית
החולים. תתקשר שוב, מחר ב־ 11 בבוקר.״
למחרת, כשהתקשר הקרוב, היה ד״ר שת־קאי
נרגש מאד .״מאוחר מדי,״ היתד, תשובתו
של מנהל בילינסון.
אסון א* רצח. כשאמרו לי שאשתי
מתה, הלכתי ישר למשטרת פתח־תקווה ופתחתי
תיק על גרימת מוות כתוצאה מטיפול
רשלני. דרשתי כי ד״ר מכם קורפולוס, רופא
המכון הפתלוגי יבתר את גופת אשתי
ויערוך בדיקה שלאחר המוות. אולם, התברר
כי הגופה מתרה ללא רשותי. לד״ר קורפו־לוס
לא נותר אלא לקחת מספר חלקים
מהגופה המכותרת לבדיקה מקרוסקופית.
כשספרתי על מות אשתי לד״ר יענקלביץ,
ששלח אותה לבית החולים, קרא רופא הריאות
בהתרגשות :״קרה שם אסון!״ אני
טוען שהיה זה רצח.
הבעל השכול פנה למשרד הבריאות בבקשה
לחקור במקרה. ד״ר יצחק בטיש, מנהל
משרד הבריאות, השיב לפנייתו במכתב נאה,

כיוס הנישואין: חיים והדסה אלוף
זר פחזיס במות התינוקת

כיום ההלוויה: חיים אלון(קיצוני משמאל) ליד קבר אשתו
המומחה לריאות אמר :״אסון!״
הבטיח לעיין בבקשה. אלון פנה גם לביג׳י
בבקשה למנות רעדת חקירה שתחקור במות
אשתו. הוא לא זכה לכל תשובה.
השבוע, חודשיים לאחר המקרה, יחליט
שופט שלום בתל־אביב, אם יש מקום למנות
רעדת חקירה שתדון כיצד מתה הדסה אלון
מברונכיט.

שביעי. משקל התינוקת 1.505 :קילוגרם.
הרופא במעון האס והילד של ויצו, לשם
הועברה התינוקת, קבע בפסקנות :״לא התפתחו
אצלה דרכי הנשימה. לתינוקת שנולדה
לפני הזמן אין כל סיכוי לחיות.״
זר פרחים לאשה. בתי מתה ביום
ראשון, יומיים לאחר שנולדה טרם זמנה.
אולם החלטנו שלהדסה אסור לדעת על כך.
באותו יום שהודיעו לי על מותה של התינוקת
בקרתי שוב אצל הדסה. הבאתי לה
מסה שג עון
זר פרחים ענק. היא היתד. מאושרת.
בינתיים קבעו הרופאים כי הדסה סובלת
העברית והערבית הן שפות אחיות. מאות
ממחלת כליות. הם אסרו עליה לאכול חל שרשים משותפי־מובן מוכיחים זאת. אולם
בונים והחלו לטפל בכליותיה.
קיימות גם מילים, הדומות במבטאן בשתי
הרופאים קבעו דבר נוסף .״אשתך מפונקת השפות, שונות לחלוטין במובנן. מלה כזו
מדי,״ אמרו לי כשהייתי שואל מה שלומה. היא המלה מס• כל נישום יודע את פירושה
בכלל, בהדסה טיפלו שני רופאים צעירים העברי! בערבית פירושה — שגעון.
שנהגו להשתעשע ביניהם כל הזמן. יום
זאת גם טען מוחמד חליל 55 חקלאי
אחד, כששאלה אם־אשתי אחד מהם מה תושב הכפר מושרפה שבמשולש. למרות
שלום בתה, הצביע הרופא על חברו וטען
הבצורת שאיימה השנה על מקנהו הדל, התבתה

הלז בדק אותה. חותנתי טענה כי
ברך הוא בגשם של הודעות, תזכירים ואתנראית
לה ״מסכנה״ .״היא מסכנה?״ היתד, ראות של שלטונות־המם הישראליים. לחליל
התשובה ,״הוא מסכן. הוא בדק אותה•״
לא היה צריך איש לתרגם את המושג הכשחותנתי
סיפרה כי זוהי בתה היחידה עברי מס .״השגעון הזה יביא אותי עוד
והיא מבקשת שינהגו בה בזהירות, שאל לבית חולי־רוח,״ היה נוהג להאנח, כשדרר
אחד הרופאים הצעירים בחוצפה :״גברת, הכפר היה פוקד את ביתו בתזכורת חדשה
מדוע יש לך רק בת אחת?״ תשובת האם:
של מס־ההכנסה.
״בני נהרג במלחמת השחרור.״
דרישות שלטונות״המס לא היו מוגזמות,
״רופאים צעירים ועליזים״ .בהמשך
המסמך, תחת הכותרת ״רופאים צעירים לפחות בעיניהם של השלטונות. חליל, אב
ועליזים גורמים למותם של חולים בריאים״ ,לששה ילדים ובעל מקנה של 30 עזים•
כותב אלון: ביום שני 20 ,יום לאחר שאשתי נדרש לשלם 700 לירות עבור שנת-המס
נכנסה לבית החולים, החליטו הרופאים שוב הקודמת. חישובם של פקידי מס-ההכנסה:
לד,זינה בדרך מלאכותית. כל יללותיה של חליל שירק לפני שנה 700 קילוגרם טבק,
אשתי לא עזרו. הפעם, כך החליטו הרופ אותו גידל על חלקת האדמה ליד כפרו. לפי
אים, היא תקבל מנד, משולשת. הם אפילו׳ השער של ארבע לירות לקילוגרם היה חליל
איימו עליה :״אם לא תפסיקי לצעוק נקטע אדם עשיר•
שיחה עם עז. חליל ניסה להסביר:
לך את הרגל.״
׳הם לא הצליחו להחדיר לדמה שני בק מאחר והטבק גודל על אדמת זיבורית, הבוקים
של גלוקוזה. אשתי, שסבלה נוראות, אדמה היחידה שנותרה לו לאחר מלחמת
איבדה את צבעה הטבעי והבחילה. אמה השחרור, חושב שער הטבק לפי לירה

דרכי אדם

אחת לקילוגרם. וגם סכום זה טרם שולם

פקידי מס־ההכנסה לא אבו לשמוע. לאחר
שורה ארוכה של איומים בעל־פה ובכתב,
קיבל חליל החודש התראה אחרונה .״אם לא
תכנים את הסכום הנדרש ממך, תמסר גביית
החוב למשרדי ההוצאה לפועל.״ בין השיטין
כללה ההתראה איום מפורש. חליל ידע כי
פקידי המס הבטיחו כי יחרימו את עדרו.
למחרת בבוקר נעלם חליל. עוברי־אורח
סיפרו לתושבי הכפר כי הם ראו אותו רועה
את עזיו בחלקת אדמה מרוחקת. כל מי
שהתקרב אליו יכול לשמוע אותו מדבר
עם עזיו בחיבה.
בערב כבר אפשר היה לקבוע: המם העברי
היכר, את חליל ב״מס״ — שגעון
בערבית.

תזכיר
מכתב גינוי
״הוקוס פוקוס״ — תחת כותרת זו
מתח עורך העולם הזה )1120 בשבוע שעבר
ביקורת על נאומו של ראש־הממשלה בכנסת,
בענין יחסי ישראל עם ארצות אפריקה. בין
השאר הצביע העורך על הסתירה היסודית
בין דברי ביג׳י לבין גישת העתונות המ־פא״יית
ושאר בטאוני המשטר, הנוקטים קו
שלילי מוחלט נגד תנועותיה,שיחדור האפרי־קאיות,
מזדהים באופן בולט עם משטרי־הדיכוי
הקולוניאליים. השבוע פנו חברי
משלחת גאנאית, השוהה בישראל, במכתב אל
מערכת ג׳רוסלס פוסט, גינו בחריפות רבה
ידיעה שפורסמה ביומון מפא״יי זה. הידיעה
הביאה ללא הסתייגות נאום־השמצה של
מדינאי לבן מרודסיה נגד ראש ממשלת
גאנה, קודמה אנקרומה קרן הפנסיה
של הסתדרות המורים, אשר צורת
פירוקה עוררה סערה בקרב המורים נהעולס
הזה ,0121 ממשיכה לשמש נושא להתנגשויות.
השבוע עברה הזירה לבית־המשפט
המחוזי, כאשר ביקש מורה בית־ספר תיכון
תל־אביבי, ברוך ששון, פיקוח של
בית־המשפט על פעולות הפירוק של קרן
הפנסיה, מאחר ואינו בטוח כי זכויותיו
המלאות יכובדו על־ידי מפרקי הקופה.
זהו, למעשה, צעד נסיוגי, אשר מאחוריו
עומדים יתר המורים התיכוניים הנמצאים
באותו מצב עיריית נתניה
משותקת -י זאת טענו השבוע סיעות
האופוזיציה בעיריה, במכתב ששלחו לשר-
הפנים. טענת האופוזיציה — הדתיים, חירות
והצ״ב — היא, כי מאז הפירסומים סביב
מכתב מבקר המדינה על כספי המימון לזמן
ארוך, אשר אודותיו כתב העולם הזח (,)1116
אין מועצת העיריה מתכנסת והעיריה אינה
מסוגלת לפעול.
• ׳ושביס, נזאזזוריהס: ידיד הבעל בכד
ואשתו.

ספרים

ספורט

מקור

כדורגל

א עו ד ״ הפרטית

« בפרום האביב ובהתקרב עונת הטיולים, המתנה הנאותד, ביותר לבן
זוגך תהיה מגן־רוח מעולה אותו אפשר להשיג במיוחד אצל מנחם ברחוב
הרצל ,82 תל־אביב. מגן־הרוח של מנ ח ם לקטנועיכם יגן על בריאותכם
ויגעים את טיוליכם. שירות יעיל לכל בעלי אופנועים וקטנועי ווספה
ולמברטה.

--א ג ^ גדית

g l ish

בבית־הספר לשפות ״ קדימה ״ ,בן־יהודה ,74 תל־אכיכ
נפתחים « :קורסים ואולפנים למבוגרים מכל דרגות הידיעות
( 6 ,4 ,3 ,2או 12 שעות כשבוע).
« קבוצות נפרדות לאנגלית לתלמידי בתי־ספר,
מתחילים ומתקדמים.
• קורסים ואולפניות לעברית וצרפתית למבוגרים.
הלימודים בקבוצות קטנות, בכל שעות הבוקר והערב
פרטים והרשמה 12—9 :לפנה״צו 9—3בערב (פרט ליום ו׳).

ירח הדבש והזהב( .רומן מאת דוד
שחר, הוצאת הדר 261 ,עמודים) הוא חודש
של אשליות מיניות, אותו מבלה הסופר
בחברת חדרנית תפוחת־שת וסוציולוגית צרפתית
מבוגרת, בעלת דעות מתקדמות בשדה
המשגל. נוסף על הניסויים המיניים, אותם
עורך המחבר בזה אחר זה עם שתי הנשים,
מגולל שחר בהרחבה יריעת־דעות ססגונית
על כל נושא בעולם: החל בתנ״ך וכלה
בחיי־האהבה של הבבונים•
דוד שחר, סופר צעיר 31 המוצא את
פרנסתו בנסיון להפוך בנות טיפשעשרה למורות
בסמינר למורות בגבעת־השלושה, חיבר
שורר, של סיפורים קצרים, אותם פירסס
במוספים הספרותיים של העתונות היומית
(דבר, למרחב, על־המשמר) והוציאם בספר
על החלומות, לפני שהוציא לאור את הרומן
הראשון שלו. גם הסיפורים הקצרים וגם
הרומן נחנים באותה תכונה: רכילות. שחר
מעדיף לפטפט במקום לספר.
אולם ברומן הראשון שלו, שחר אינו מפטפט
בלבד. בשורה של אירועים, המקפצים
באורח מודרני מזמן עבר לזמני עתיד והווה
בלי כל קישור הגיוני, מנסה שחר לנפץ
שורה של אשליות חברתיות המקובלות על
צעיר ישראלי בן גילו. לרוב הוא מתפרץ
לדלת פתוחה, דרכה חמקו האשליות מכבר.
סריגי אדר על הריצפה. בניגוד לאשליות
הציבוריות שומר שחר על האשליות
הפרטיות שלו. כותב הוא בנ ד
חוד מדעי ממש גרמתי לה שתשיל מעל
עצמה, כמו קליפות של בצל, את כל התנוחות
השחקניות עד שפניה המיוחמות נקפצו
בהבעה של סבל נורא, כמו תצלום פניה
של היולדת שהופיע בירחון רפואה בריטי.
מתוך התחשבות הבאתי אותה על פור־קנה,
ולאחר שבאה על פורקנה, ספרתי את
סריגי־אור־הירח שחדר מבעד לחרכי־התרים
ונעצר בריצפה.״
עם נתונים גבריים כאלה יוצא שחר למסע
כיבושיו. הוא יודע כי תור החלוציות נגמר:
גבר ישראלי צריך להצביע על חשבון בבנק
לפני שהוא מצליח לשכב עם חשוקתו. שחר,
המספר בגוף ראשון על הרפתקאותיו, שודד
דודה זקנה, כובש את האשה המבוקשת,
חדרנית דודתו, במלון הנשיאים בירושלים.
ההמשך הישיר: שחר, המאוכזב מאש־ליתו
המינית הראשונה, מוצא עצמו במיטתה
של סוציולוגית צרפתיה, אותה הכיר באוטובוס
יום אחד לפני כן. מכאן ועד הסוף
המר מתלבט הגבר הצעיר בין שתי שכו־בותיו,
פותר את בעיותיו רק לאחר שהן
עוזבות אותו — החדרנית עם בעלה העשיר
של חברתה והסוציולוגית עם בעלה החוקי.
בניגוד לסופרים ישראליים בני גילו, מספר
שחר על הרפתקאותיו בלשון קריאה ושוטפת.
אולם זוהי המעלה היחידה של ירח
הדבש והזהב, המותיר את הקורא משועמם
וערני כמו אחרי מסיבת־רכילות בחברת
נשים שותות קפה.

סו דהמשבר
״מדוע פרץ המשבר ומי היה זקוק לו?״
אלה היו השאלות ששאלו את עצמם השבוע
אוהדי הספורט, אחרי שנשיא התאחדות
הכדורגל, הד״ר יוסף לאם, כינס את נציגי
האגודות, הצליח למצוא מוצא למשבר שפרץ
בהתאחדות לפני שבועיים (העולם הזה
)1211 ושאיים לשתק את הכדורגל הישראלי.
רק מעטים מאלה שבאמת התענינו במשבר
וברקעו, יכלו לתת לעצמם את התשובה
לשאלות אלה. כי היה זה נשגב מבינתו * %
האזרח הממוצע להבין, מדוע צריך היה המשבר
— על • רקע של הרכבת ועד־פועל
בהתאחדות הכדורגל — לפרוץ דוקא בעיצומה
של עונה מוצלחת המתנהלת כשורה.
את התשובה, לכך סיפק השבוע, שלא במת־כוזן,
צבי (״האיש בעל הצלקת״) ברים, סגן־ .
יושב־ראש ההתאחדות ואיש־התככים שלה.
במסיבה, שנועדה להסביר את רקע המשבר,
הפליט ברים דרך אגב :״התנגדותם
של אנשי מכבי בהנהלת ההתאחדות גרמה
לאי־בחירתו של גיבונס כמאמן.״ בפסוק זה
היה טמון סוד המשבר. כי הקמתו של ועד־פועל,
בו יהיה שלטון מוחלט לאנשי הפועל,
דוזקא בזמן זה, באה אחרי שתכניתם של
נציגי הפועל לבחור במאמנה של הפועל
פתח־תקוה כמאמן הנבחרת הישראלית, נכשלה.
מוסד זה היה צריך לאפשר את בחירתו
של גיבונס למרות התנגדות מכבי.
אולם הכרעתו של הד״ר לאם, שקבע כי
הרוב של הפועל בועד־הפועל ישאר, אלא
שבעניינים עקרוניים תועבר ההחלטה השנויה
במחלוקת להנהלה או לנשיא ההתאחדות,
שוב הוציאה את הרוח ממפרשי הפועל. ה־ועד־הפועל
החדש לא יוכל לבחור בגיבונס
כמאמן בהתנגדות נציגי מכבי.
מבחן קשה. במצב זה, כשאין כל סיכוי
להבאת מאמן זר לנבחרת הכדורגל בזמן

הרפתקה מגומנדושת

מגלים, ספינות ומרחבים (מאת

.לילה אחד
בונציה
ישאר תמיד חרות בזכרונך
בגלל התפריט הנהדר שאכלת
בפונדק קטן איטלקי. גם את יכולה להכין במטבחך את מטעמי
המטבח האיטלקי. את המרק האיטלקי המפורסם מינסטרונה את
יכולה להכין תוך דקות ספורות. מרק הירקות החדש של ויטה
בשקיק של 2מנות עשוי מ־ 10 מיני ירקות שונים. כל הירקות
הם מהמשק המקומי ומיובשים במפעל לייבוש ירקות של ויטה
הראשון מסוגו בישראל. הירקות מיובשים לפי שיטה חדישה
השומרת על הויטמינים והטעם הטבעי. מרק הירקות החדש של
ויטה מוכן להגשה תוך 20 יק׳ מבלי לבזבז זמן על קניה והכנה.
המרק הוא פרוזה. אם את אוהבת את המרק עם טעם של בשר,
הוסיפי אחרי 20 דק׳ של בישול שקיק מרק בשר ויטה ותקבלי
מרק ירקות עם טעם נהדר של בשר.

אריה חשביה, עריכה גראפית אברהם ארגמן,
הוצאת דור־עמי 318 ,עמוד) הוא סיפורן של
התגליות הגדולות כפי שצבר ישראלי רואה
אותן בעיניים מבריקות של שוחר־הרפתקאות
אמיתי.
אריה חשביה, עתונאי צעיר 27 מטפל
בתגליות הגיאוגרפיות של גלאי כל הדורות,
באותה התלהבות בה סיפרו סינבד ומרקו
פולו את מסעותיהם האגדתיים לשומעים
עצורי־נשימה. אין זה חשוב בדיוק אם
הנושא הוא סחר התבלינים* או מסע ה־קונטיקי,
זה גם זה משמשים לחשביה
מקור לסיפור הרפתקאות, מתובל בעובדות
מדעיות, ההופכים את הקריאה בספר ללמוד
שבשעשוע.
נוסף על כתיבתו של חשביה הופך אברהם
!ארגמן — המעטר והעורך הגראפי — את
העיון בספר לחוויה: תוך שימוש בגישה
עיטורית חדשה( ,בין היתר: הדפסות רקע
על עמודים שלמים) ,מקבלים סיפוריו של
חשביה את המימד הויזואלי, מומחשים בצורה
השובה ביותר מול עיניו של הקורא.
* סחר ׳התבלינים, שהיח מונופול בלעדי
של סוחרי ערב, הביא את ערי הים התיכון,
ומאוחר יותר ערי חצי האי האיברי, לש.1ר
משלחות־חקר אחר דרך חדשה למזרח, מלו׳,־ר
התבלין• משלחות אלה הביאו בסיכומו של
דבר לתגליות הגיאוגרפיות הגדולות בראות
ה־ 15 וה־.16

מאמן אלי פוקס
סרי מבית־הספר

הקרוב, יהיה אלי פוקס, שנבחר כסגן״מאמן,

מאמנה של נבחרת ישראל.
פוקס, שחזר לאחרונה מגרמניה, שם סייפי
בית־ספר למאמנים וקיבל על עצמו את אימון
קבוצות הנוער של הפועל חיפה, לא
יוכל להפעיל על גבי הנבחרת, שיצטרך
להקים בזמן הקצר ביותר, את שיטות האימון
החדישות שרכש. תוך חודש ימים יהיה |
עליו להרכיב סגל שיתמודד במשחק מבחן !
נגד הקבוצה הצרפתית ריימס, ישחק בעוד !
חודשים מספר נגד נבחרות פולין, יוזן ויוגוסלביה.
לאלי,
לשעבר מבחירי הכדורגלנים שקמו
בארץ אי־פעם, ישנה תכנית מפורטת כיצד
להכין נבחרת ישראלית שתוכל להתמודד
בכבוד עם קבוצות זרות. לדעתו יש להרכיב
צוות, מורכב ממאמן ושני סגנים, שיחלקו*
ביניהם את הארץ לאיזורים. בעזרת ועדה
מקצועית, לא של עסקני־ההתאחדות, יחפשו
הם אחרי שחקנים צעירים ומוכשרים, יזמינו
אותם למחנות־אימון, שם יפתחו אותם מבחינה
גופנית ונפשית לכדורגלנים — כפי
שהכדורגל המודרני דורש. עד שיוכל להכלל
במסגרת צוות מאמנים שכזה, הסכים אלי
לאמן נבחרת בשיטה הרגילה.
לא יהיה זה תפקיד קל. בי מלבד הזמן
הקצר וחוסר האפשרות לאימון יסודי, יפעלו
העולם הזה 1122

אמנות
תיאטרון
כמעטשלאהר גי שו
אן! מלה למורגנשטיין (בצל ירוק)
היא התוכנית השלישית בה אין הלהקה
הצעירה אומרת אף מלה על עניין ממשי
כלשהו. אך עדיין היא מצליחה לא לומר זאת
בחינניות מספקת לערב בידור הגיוני.
שלא כקודמותיה, תוכנית זאת של בצל
ירוק היא קומדיה באורך מלא, פרי עטו
של אפרים קישון, שבמרכזה עומדים פרופסור
לארכיאולוגיה (חיים טופול) ,בתו הצעירה
(גליה טופול) ומחזרה (שמעון ישראלי)
,המתחיל לנפץ עציצים לצורכי ארכיאולוגיה
כדי לכבוש את לב בת הפרופסור.
ישר ל״ככקשתך /אולם הבמאי,
שמואל בונים, השכיל להגיש את יריד־ההב־לים
המאובק הזה תוך פזמונים, שאחד מהם
— וונצואלה — יכבוש בלי ספק את מקום
הכבוד שלו בתוכניות כבקשתך. מאחר שגם
השחקנים — ובראשם שמעון ישראלי
ואורי זוהר (בתפקיד שוטר המקוף) —
שיתפו פעולה בחשק רב, הרי שהצופים
כמעט שלא הרגישו בהעדרו של מחזה.

טרגדיה ביפו

אברהם בנדורי, שוער מכבי תל־אביב, כובש פניו בקרקע
(משמאל) כשהמגן אליעזר פרופר, בהבעת כאב, בועט לחוץ
את הכדור שבו הבקיעו כדורגלני מכבי יפו את שער התל־אביבים, גזלו מהם בכך נקודה
יקרה והפחיתו במידה רבה את סיכויי התל־אביבים לאליפות ברקע נראה הקהל המריע.

בזמן הקרוב הרבה גורמים נגד אלי פוקס,
ינסו לחתור תחת מעמדו ולהכשילו. גורמים
רבים של קנאה אישית, צרות־עין אגודתית,
י ונקמנות בגלל מקרים שארעו בעבר, עשויים
להציב מכשול לא רק בדרכו של אלי,
,אלא בדרכה של הנבחרת כולה.

היה נשף אבל אני בכל אופן לא הייתי בו.
בקיצור, כל הכבוד למכבי יפו על המשחק
היפה והנמרץ ועל הכשרונות של הכדורגלנים
הצעירים שלהם. אבל דחילק, תראו
משחקים יפים ותנצחו קבוצות הפועל, מה
פתאום החלטתם להוכיח דתקא עלינו שאתם
יודעים לשחק?!

על משחק השבת, בו סיימה מביבי
תל־אכיב את משחקה עם
מבכי יפו כתוצאת תיקו ,1:1כותב
נשייע גלזר:

לחם בל מלח

^נה דו ק א עלינו?

אוי אוי, אוי וא^
בוי.
יש לי עכשיו
חשק לספר על המשחק
בשבת כמו
שלכם יש חשק לראות
עוד פעם את
העדלידע. הייתי מוכן
עכשיו אפילו
לתת נאום בכנסת
יותר משלספר מה
שקרה בשבת. בושה.
בחיי בושה. אז תעשו לי טובה ואל
תקראו לפחות מה שאני כותב כדי לא
לבייש אותנו.
שיחקנו בשבת נגד מכבי יפו. מה זה
מכבי יפו? עלינו למשחק באותו הבטחון
ששחקני הפועל חיפה הולכים לקחת את
1המשכורת שלהם. במשחקים קלים טבעי
שאנחנו לא מתכוננים במיוחד ולא מתאמצים.
ומכבי יפו זה לא משחק קל? הלוא
רק בסיבוב שעבר ניצחנו אותם עוד בטובות
1:3וזה עוד על המגרש שלהם, איפה
שהקהל שלהם והאימונים שלהם. מי חשב
בכלל שנפסיד נקודה דוקא במשחק זה?
אני כאילו לא שיחקתי בכלל. שניאור,
מאמן יפו, שזכר איך בסבוב הראשון הב
נסתי להם שני גולים, העמיד עלי שני
,שומרי ראש. אחד הלך כל הזמן על ידי.
* 4אס כזה שאפשר לקבל ממנו שלשול.
?!בל מה להגיד, שתקו אותי בכלל. אפילו
לא יכולתי לגעת בכדור. אז נשארו לשחק
10 שחקנים שלנו, נגד תשעה שלהם, כי
השניים ששמרו עלי לא שיחקו. אבל מה?
אלוהים כאילו עזר ליפו. גולדשטיין היה
פצוע ונחמיאס היה כזה אפם, שאי־אפשר
ולהאמין. כנראה שמחלת הפחד נפלה עליו
מחדש. בחור בריא כזה ומפחד להכנס בשחקנים,
נו, ראיתם?! יונה פוקס בכלל היה
חושך. איך שהוא היה טוב בשבוע שעבר
:ככה הוא היה רע השבוע• אבל כל אלה זה
!לא תירוצים.
Jלא ;שפי פורים. תיכף בהתחלה התחילו
היפואים לשחק יפה. במחצית הרא־
!רנה הם היו ראויים להרבה יותר משער
אחד. הם עלו עלינו בהרבה דרגות ואחרי
שכבשו את השער הראשון, היינו כמעט
קרובים להתמוטטות. רק במחצית השניה,
כששחקנו עם הרוח, איזננו קצת את מאזן
־,כוחות. אלא שיפו סגרו את האמצע ולא
נתנו לנו לעשות כלום. מזל שרפי לוי עוד
־,יה קצת בכושר והישווה את התוצאה, אח ת לא היינו רחוקים מהפסד גמור.
זה שמכבי יפו אומרים שניצחו בגלל זה
שאנחנו היינו כל השבוע בנשפי־פורים זה
:תם בלוף. ביום שישי לא היינו בנשף.
עולם תזה 1122

צופה מקרי שנקלע השבת לאיצטדיון
הכדורגל בקרית־חיים, עשר דקות לפני תוב
המשחק בין שתי קבוצות צמרת ליגה א׳,
הפועל קרית־חיים והפועל רחובות, שיפשף
את עיניו בתדהמה :״מה זה פה, איזה קבוצה
משחקת נגד עצמה?״ כי המראה שהתגלה
לפניו היה באמת מדהים. במקום 22 שחקנים,
התרוצצו על המגרש 17 בלבד.
כאשר הוציא השופט זהבי עשר דקות
לפני תום המשחק את מרגון הרחובותי ואת
שטיינברג הקרייתי, השאיר בשדה רק 17
כדורגלנים, צעק לעברו אהרון לוי, שוער
הקריה, :אולי נשחק כבר בעמודים?״ למזלו
לא שמע השופט את הקריאה. אולם שמע
אותה מאמן הקריה שצעק מיד אל השוער:
״שתוק, הוא יוציא גם אותך.״ שאר השחקנים
לא יכלו לשתוק. הם צעקו, בעטו אחד
בשני, משכו בחולצות, עד שהשופט החליט
לסיים את מרחץ הדמים, סיים את המשחק
7דקות לפני הסיום החוקי, ירד מהשדה
בליוזי כבד של משטרה וקהל מרוגז.
טיפשות כשער עצמי. לשתי הקבוצות
היה זה משחק גורלי. כי שתיהן נמצאות
בין שלוש המשתתפות במירוץ לאליפות
ליגה א׳ .הרחובותים עברו בדרכם לקר־ית־חיים
את מגרש בני יהודח בתל־אביב,
התעודדו מתוצאת התיקו בה סיימו בני־יהו־דה
את משחקם עם בית״ר ירושלים. נצחון
בקרית־חיים היה מאפשר להם להשתוזת
בנקודות לבני־יהודה המובילים בראש.
אלא שגם לשחקני הפועל קרית־חיים היה
זה משחק מכריע שהפסד בו היה מוציאם
סופית מהמירוץ לאליפות. הם החליטו לנצח
בכל מחיר. תחילה לא איפשרו לקהל הרחובותי
שליווה את קבוצתו להכנס לאיצטדיון
הקרייתי הענק, סירבו מאוחר יותר לאפשר
למוסי ליטבק, מאמן הפועל רחובות, לחלק
הוראות לשחקניו מקו המגרש, ולבסוף גברו
בקושי על אורחיהם, אחרי שהללו הכניסו
לעצמם שער עצמי טיפשי.
ככל שהמשחק התקרב לסיומו התחממה
ד,אוירה במגרש. הרחובותים קיימו לחץ קשה
ורצוף על שער הקריה, אולם לא יכלו
לזכות בשער שויון, משום שבסוף נותרו
כמעט ללא קבוצה — שבעה רחובותים נגד
שמונה קרייתים. הרחקות השחקנים היו מלוות
בסצינות דרמטיות, כאשר השחקנים ה־מורחקים
סירבו לרדת מהמגרש. לבסוף, כאשר
השופט החליט להרחיק שחקן נוסף, נכנסו
למגרש חמשה שוטרים, תפסו את השחקן
המורחק בכתפיו, הרחיקוהו בכח.
כאשר הסתיים המשחק בנצחון הקריה
,0:1ניגש מוסי ליטבק אל ידידו, דויד שוויצר,
מאמן הקריה, אשר היה חברו להגנה
בנבחרת ישראל במשך שנים ארוכות, ביקש
ללחוץ את ידו, צעק שוזיצר שטרם נרגע:
״מד, אתה רוצה ממני? כל קבוצה שתבוא
אלינו נאכל אותה כמו לחם בלי מלח.״

tfilQ

Iרק אניניהטעם {
] משתמשים בתחליף האידיאלי
לסוכר

Iללא קלוריות וללא טעם לואי

| סוכרז> ת |
טוב לחולי סכרת

מצויין לדיאטות רזדך_
להשיג בנל בתי־הגזרקחת

אהבה עד הקר שי ם
מדיום (התיאטרון הקאמרי) ,היא הצגה
יפה, יותר משהיא הצגה חשובה. מחזהו של
מרסל פאניול, על כל העדינות האנושית
בה הוא מתאר את אהבתו של בן מארסיי
(אורי לוי) למוכרת השבלולים היפהפיה
(גילה אלמגור) ,ספק אם היה מחזיק מעמד
במבחן הזמן הקצר (הוא נכתב לפני 32
שנה) ,אלמלא השקיעו שחקני התיאטרון
הקאמרי אהבה כה רבה בביצועו,המושלם.
בראשם של השחקנים־המאוהבים־במחזה
ניצבים זלמן לביוש, כמוזג המסבאה המאר־סייאית,
ורחל מרכוס, כאמה של מוכרת השבלולים.
שניהם מגישים משחק כה עשיר
בכל גוניו של סולם־צבעי־המשחק, עד כי
הישגיהם האישיים ראויים, כשהם לעצמם,
לתשומת־לבו של כל חובב תיאטרון.

פרסום ״דרור״

לאשה בהריון
המתנה הנאה ביותר — ספרו
של פרוס׳ אשרמן ,״לקראת אמהות״.
להשיג בכל חנויות
הספרים.

מאחורי הקלעים
ש לו ם וקו ץ בו
מחזה מצרי, פרי עטו של הסופר הנודע
תופיק אל־חכים, המטיף ברמז ברור
לשלום בין ישראל למדינות ערב, התפרסם
לא מכבר בהמשכים מעל דפי היומון המצרי
אל אכבאר. גיבור המחזה, ששמו קוצי
השלום, הוא דיפלומט צעיר המחליט לשאת
לאשר, בת לארץ שכנה, הנמצאת במצב איבה
עם ארצו שלו. שתי הממשלות נוקטות
במיטב התככים כדי למנוע נישואין אלה,
אולם הדיפלומט הצעיר גובר על המכשולים
שמעמידים בפניו השרותים החשאיים, נושא
לאשר. את בחירת־לבו, ומבלי להסתפק בכך,
הוא יוצא מיד לדרכו, להשליט שלום בין
שתי הארצות. הצעד המתבקש עתה: שתיאטרון
ישראלי יציג מחזה זה דינה
פפקין״דדרון תופיע מחדש בהביטה, הודות
למקרה מוזר, במחזה של אותו מחזאי,
אשר כתב גם את המחזה הראשון אשר בו
הופיעה בהביטה. אז היה זה אמא טבע מאת
אלחאנדרו קאסונה, בו שיחקה כילדה, ועתה
יהיה זה העצים זקופים ימותו, פרי עטו של
אותו מחזאי הבמאי שמואל בונים
נמחק מרשימת מקבלי־ד,משכורת של
התיאטרון הקאמרי, לפי הסכם הדדי בין
הבמאי לתיאטרון. הוא יוזמן מעתה לביים
בקאמרי ככל במאי זר אחר, ותמורת סיום
הבימוי של המחזה השקספירי הלילה ה־ 2ו,
בו החל כחבר, יקבל סך של אלף ל״י.

תדריך
ה צ גו ת
מדיום לעיל.
• הסוחר מוונציה

(התיאטרון הקאמרי) — ראה

(הבימה) -ה-
נסיונות להגן על שיילוק היהודי לא הועילו
לשיילוק, אולם הזיקו לשקספיר.

ת ע רו כו ת

• התערוכה הכללית השנתית
של אמני ישראל (מוזיאון תל-אביבך-
אוסף מוצגים עצום בכמותו, המוכיח פעם
נוספת כי האמנות איננה המקום היאה ביותר
לטיפוח הדמוקרטיה.

בי דו ד

• אף מלה למורגנשטיין
ירוק) — ראה לעיל.
• קומפאניץ דה־־לה־שאנסון (אהל

(בצל

שם, תל-אביב) — אחת הלהקות הצרפתיות
המבצעות זמרה הומוריסטית ברצינות.

רדי1

תכניות גנם לי דהטלפון
רק לעיתים רחוקות זוכים מאזיני
קול־ישראל לתסכית רדיו
מקורי בתחנת השידור שלהם.
קול־ישראל אינו ממעט בתסכי־תים•
לרוב הם מבויימים ומכו־צעים
גם בידי כוחות מעולים.
אולם חוסר־חומר מחייב את
מנהלי תחנת השידור הישראלי*
להגיש תסכיתים מתורגמים.
משום כך עקבו מאזינים רבים
אחרי שידור התסכית אהבתו הטלפונית
של יוסף הררי, ששודר
השבוע, בענין רב• היה זה תסכית
פרי עטו, השני במספר, של,
מחבר בשם דב קווסטלר, שבויים
על־ידי הבמאי, איש משמר־העמק,
גיורא מנור• תסכית ישראלי
מקורי, כמו מחזה או סרט,
ראוי לתשומת־לב•

כמקום הקראה רגילה.

לואי אר מססרונג
היכל־התרבות,

תל־אביב

>ום ג׳ 14 לאפר»ל 9 30 בערב (הצגת גאלה)
יו ם ד׳ 5ו לאפריל 8.30 בערב
יו ם ה׳ 4ו לאפריל 4.4s־ 9 30 בערב
מוצ אי שב ת 8ו לאפריל 4.4S - 9.30 בערב

בנייני

האומה, ירושלים

יו ם ב׳ 20 לאפריל 8.30בערב( הו פעה יחידה)

אולם

ארמון,

חיפה

מכירת הכרטיסים במשרדים!
תל־אביב
״בנף״ ,רחוב אלנבי 83
״רוקוקו״ ,רחוב דיזנגוף 93
״לאן״ ,פסג׳ דיזנגוף 101

ירושלים
ש. כהנא
חיפה משרדי גינצבורג—יובל
רחוב ברולד 9
רחוב הרצל 25

יו ם ג׳ 21 לאפריל 4.45־ 9.1Sבערב
( 2ה צגו ת י חי דו ת ל חיפה ולסביבה)

לאליו

ו מ תני ה

להולדת ה שני בבני ם
כן ירבו !

למד גם אתה לנהוג במפוארת, החדישה והמשוכללת שבמכוניות־הלימוד
לימוד מהיר עם צבי תמיר יחמיר,
תל־אביב, רחוב שלמה
טלפון 63221
המלך ,52

המ שפחה

אם היה התסכית ישראלי, לפחות
לפי שמות גיבוריו ומקום
ההתרחשות, מקורי הוא לא היה.
בלטה בחוסר מקוריות צורת
הגשת התסכית, שהוגש למאזין
כאילו הוא מאזין לרשת קוי טלפון
(.סליחה, טעות במספר.״)
אולם אם בצורה לא היה חידוש,
בנושא — עוד פחות מזה.
יוסף הררי, גיבור תסכיתו של
קווסטלר (יוסף בנאי{ ,הוא טל־פוניסט
בחברת טקס, שמנהלה.,
מר שקד (יהודה פוקס) ,בוגד
באשתו. מדי ערב בערבו חייב
הררי לקבוע למנהלו פגישה עם
שושנה במספר 25251׳ ולהשיב׳
על שאלות הגברת טונינה שקד
(בת־עמי) בטלפון כי בעלה b
סוק בישיבה חשובה• תוך
שיחות מתקשרת הגברת שקד
עם הטלפוניסט, מנסה להזמינו
לביתה׳ נתקלת בסירוב מוחלט.
פשר הסירוב מתגלה כשהיא
רואה לראשונה את הטלפוניסס,
מגלה כי הוא ננס• בזעמה היא
מגלה לבעלה כי היא יודעת על
בגידותיו. אולם הבעל מצליח
לשכנעה כי רק תעלולי הטלפו־ניסט
הם שהביאוה למחשבה כי
הוא בוגד בה. למחרת, כשמנסה
הגברת שקד להתקשר שוב עם
הררי בטלפון, היא מגלה כי
הוא הוחלף במשרתו•
כדי להגיע אל סוף התסכית,
נדרש המאזין להקשיב במשף למעלה
משלושת רבעי שעה להשתפכויות
רגשניות שברובן
לא עזרו להבנת העלילה.
אולם מגרעתו הגדולה של ה־תסכית
היתד, בצורת הגשתו• שלא
לדבר על כך שדבריה של
בת־עמי הובנו בקושי׳ לא התקבל
אצל המאזין הרושם כאילו
הוא מאזין לשיחות טלפוניות
אמיתיות, אלא כאילו הוא שומע
הקראה דרמטית רגילה.
תדריך משדרים אלה נותוך משדרי
השבוע הבא עשויים להיות מעניינים.
שינויים אפשריים•
• קול אחד ואחד (קול-׳
ישראל, יום ה 21.30 ,דעת;
צופים על הסרט הישראלי עמודן
האש ושיחות עם עובדי אולפני
תעשיית הסרטים הישראלית.

• חצוצרות מבריקות

(קול־ישראל, יום ה— )22.05 /
קטעים מתוך הג׳ם־סשן של מועדון
הג׳ז בתל־אביב•
• בניחותא גקול-ישראד
יום ו — )20.00 /פגישות ענ1
לואי (.סטשמו״) ארמסטרונג•
• המסד עולה נקול־יש־ראל׳
שבת 11,15 ,היום השמיני
בשבוע מאת מארק הלם־
קו בבימויו של אברהם ניניו.
• המסד עולה (קול-יש-
ראל, יום שני — )21.30 ,ד,תסכית
ערב סתיו, שזכה בפרס ראשון
בתכניות דרמטיות ברדיו
איטליה• בימוי — מיכאל אוהד.
העולם הזה U122

אנשים
המע 11געתמ מו ג ר בי

מאז נאומו בקולנוע נווגרבי בתל־אביב,
עת שוסע תכופות על ידי הקהל בקריאות
ביניים מעליבות; חושש שר האוצר לוי
אשכול, מפני נאומים פומביים. כאשר
סיים השבוע את נאומו באסיפת מפא׳׳י שנערכה
בפתח תקוה, נאנח שר האוצר כשיצא
אל מאחורי־הקלעים,, :ברוך השם שהכל עבר
בסדר. תודה לאל שהמשוגעת מקולנוע סוג־רבי
לא הגיעה לפתח־תקוה התנגשות
מוזרה אירעה לאחרונה בין ראש הממשלה
דויד כן־גוריץ לבין אחד ממשרתיו הנאמנים
ביותר, המשורר שלמה טנאי,
לשעבר עורך עתון הרפש של מנגנון־החושך,
רימון. טנאי היה צריך להיות עורך עתון
הרדיו, וכשהוצאת עתון זה עוכבה, מונה
בלית־ברירה כדובר ועדת־העשור. אחרי מסיבת
העתונאים של ביג׳י באילת, בחג העשור,
בה התרגז ביג׳י על כמה עתונאים
ששאלו שאלות בלתי נעימות, קם טנאי והודה
לראש הממשלה בשם העתונאים .״מד,
פתאום?״ שאל ביג׳י ,״מה אתה עושה
פה?״ טנאי הסביר שהוא מייצג את ועדת־העשור
והוא בא לאילת כדי לעזור לעתו־נאים
לכסות את חגיגות־היובל. בנעצו את
מבטו בעתונאים שהטרידו אותו קודם לכן,
קטל ביג׳י את משרתו במשפט אחד :״אלה
זקוקים לעזרה שלך אחד העתו־נאים,
שבאותה מסיבה שאל שאלה בלתי
נוחה (ביחס לנאומי־הפרסומת של ביג׳י
שהרגו את העליה מרומניה) היה עמנואל
פרת, איש מעריב. אחרי שהסתיימה המסיבה
קרא שלישו של ביג׳י לפרת להתיצב
לפני ״הזקן״ המרוגז, ששאל אותו בהדגשה
איזה עתון הוא מייצג. כשפרת הוסיף שהוא
עובד גם בשביל במחנה, שבועון המטכ״ל,
תמה ביג׳י :״אני עוד יכול להבין שאתה
עובד בשביל מעריב, אבל אתה גם כותב
בשביל במחנה?״ פרת ניצל על ידי אלוף-
משנה אברהם יפה, שנתן לו תעודת
הכשר בספרו לביג׳י כי פרת ליחה את כובשי
שארם אל שייך במיבצע סיני
במשלוח פורים המסורתי שלו מכתבים
לחברי במזרחי, לא שכח גורם משפט קאסט־נר,
מדניאל גרינוואלד, כמעט איש
מאישי המדינה, איחל לכולם ברכות כיד
הדמיון הטובה עליו. כך למשל שלח גריג־וואלד
למשה דיין מתנת פורים בצורת
איחול ללמוד מקצוע נוסף באוניברסיטה:
״הגנה על כבוד הנשים תקרית לא
נעימה אירעה למלכה־האם מבלגיה המלכה
אליזבט, המסיירת עתה בארץ, בדרכה
מבלגיה לישראל במטוס בריטניה של אל-על.
בדרך ביקשה המלכה־האם מאלחוטאי המטוס
לשגר מברק לנכדה, המלך בודואן. האל־חוטאי
התקשר עם שדה התעופה בבריסל,
החל להקריא את נוסח המברק :״להוד מעלתו
המלך בודואן, אני שולחת לך דרישת
שלום ממטוס מעל הים ה תיכון ברגע
זה החליט האלחוטאי הבלגי כי מישהו חומד
לו לצון, טען :״תפסיקו עם הבדיחות,״
והפסיק את הקשר.

ה סגן מרחובות
השופט המחוזי ונשיא התאחדות הכדורגל
הד״ר יוסף לאם, ניגש השבוע למונית
שחנתה בעיר התחתית בחיפה ושאל את
הנהג :״תגיד לי, אתה נוסע לתל־אביב?״
כשהשיב הנהג :״אני מצטער, אבל אני נוסע
להר־הכרמל,״ צהלו פני הד״ר• הוא פתח את
דלת המכונית ואמר :״טוב מאוד, זה בדיוק
מה שאני צריך כחובב כדורגל

אידה מגד
אחרי תחתונית —

התגלה לאחרונה גם נציב מם־ההכנסה,
הד״ר תיאודור ברוש, שתרם גביע מיוחד,
הנושא את שמו, לקבוצות הליגה המקצועית.
כשהתבקש הד״ר לבא לבעוט בעיטת
פתיחה באחד המשחקים, הוא נענה בכתבו:
״אני מקוד, כי פירוש ההזמנה שלא אשתתף
במשחק באופן פעיל או בתור שופט. את
שני הדברים עשיתי פעם, אבל מאז עברו
יותר מארבעים שנה על שינוי שיטת
חייו החליט לאחרונה ח״כ מפא״י ישראל
גורי גורי, תושב גבעתיים, החליט להשתקע
בכפר הטבעונים אמירים אשר בגליל
המערבי בישיבתה האחרונה של מועצת
עירית רמת־גן, בעת שנציג מפא״י במועצה
יצחק אטינגר נשא נאום התקפה נמרץ
נגד הנהלת העיריה, שוסעו לפתע דבריו
בצחוק נמרץ של כל הנוכחים. לאטיניר,
שלא הבין את סיבת הצחוק, הוסבר: באמצע
דבריו נכנס המזנונאי והעמיד על השולחן
צלחת מכוסה נייר לבן. כניסתו עוררה
התלחשויות וכאשר הוסר הנייר הלבן התגלו
מספר כריכים. כאשר נשאל המזנונאי לשם
מה כיסה את הכריכים בנייר, השיב :״לא
רציתי להפריע חיבורה של לויה
אושמן, חניכת בית״ר בת ה־ ,16 שזכתה
בפרס ראשון בתחרות שנערכה מטעם בי-
ת״ר על הנושא :״מדוע כל ארץ־ישראל שייכת
לנו,״ פורסם במלואו על ידי הד״ר עיזאת
טאנום, נציג הפליטים הערביים באו״ם,
בעתון משרד הפליטים הערביים והופץ בין
חברי האו״ם כדי ״לזעזע את אלה המתפללים
לשלום ירושלים במצב לא
נעים היה לפני שבוע סגן יושב־ראש התאחדות
הכדורגל צבי כרים. כשבא לחזות
ברחובות, עיר מגוריו, במשחק בין שתי
קבוצות, הותקף בסיום המשחק על־ידי קהל
ממורמר שלא היה שבע רצון מהשופט,
כילה את חמתו בברים במכות נאמנות
יעל דיין נתקלת בקשיים בהכנות להסר־טת
הסרט לפי ספרד, הראשון. החילה הודיעו
קצינות מחנה־ד,אימונים של ח״ן כי הן
מתנגדות לכך שיעל תהיה נוכחת בעת ההסרטה•
אחר־כך הודיעו שלטונות צד,״ל כי
טרם נתנו את הסכמתם לשיתוף־פעולה עם
החברה המפיקה את הסרט• בינתיים מצאה
לה יעל עיסוק קולנועי אחר. היא משמשת
כמזכירה הישראלית של להקת הקומפאניון
דה לה שאנסון, המסריטה כעת סרט־טלביזיה
בנגב דן שמר, נידון משפט רצח

1prosהשבוע
• שר הפיתוח מרדכי בנטוב, בתגובה נרגזת על הידיעה ששר הפנים,
ישראל בר־יהודה, הכריז על הענקת מעמד עיר לאילת כדי לגנוב ממנה את ההצגה
בחג־העשור לעיר :״כנראה קל יותר לקבוע מה היא עיר, מאשר לקבוע מי הוא
יהודי.״
« ראש עירית תל־אכיב חיים לבנון. בתשובה לשאלה בדבר פיזור
אוכלוסי תל־אביב :״אם היה כבר אדם אחד בתל־אביב שהחליט להתפזר לאיזה
משק, הוא חזר אחרי זמן קצר.״
• ראש הממשלה דויד כך גוריון, על ד,מלכד,־האם הבלגית, המלכה
אליזבט :״היא הרבה יותר ממלכה — היא אשה אצילה.״
• ראש האגוד המקצועי אהרון בקר, על מדיניות האינדקס של
מפ״ם ואחדות העבודה :״הם מנהלים לא פנקסנות כפולה אלא קרקסנות כפולה.״
• שר הפנים ישראל בר־יהודה :״בתוך ההסתדרות אין אויבים,
יש רק יריבים.״
• המבקר חיים גמזו, על הצגתה החדשה של להקת בצל ירוק :״בצל
ירוק? לא! כי אם שו ם ...שום כ מו ש ...שום דבר!״
• הסופר ליאון יורים, בתשובה לשאלה מד, היא הנוסחה לכתיבת ספר
טוב :״הנה את הישבן של מכנסיך על מקום הישיבה של הכסא״.

הע 1לם הזה 1122

אורי זוהר ואילנה רובינא
— גרביים שחורות —

קסטנר, מצא לו עיסוק בכלא תל־מונד, שם
הוא מרצה את ענשו — פתרון תשבצים.
לאחרונה מתפרסם שמו בין רשימות פות־רי־תשבצים
וזוכי־פרסים דמות אחרת
ממשפט רצח זר״ איש הש.ב. דניאל זר־ניצקי,
מבלה בצורה נעימה יותר _ הוא
לומד אלקטרוניקה בארצות־הברית.

המלכהמ עין ־ הו ד
בשידור האחרון של שלושה בסירה אחת
נפל דן כן־אמוץ קרבן לשיטה לפיה
מראים לחברי הצוות את השאלות שישאלו
לפני השידור. כאשר התבקש דן להשיב על
אחת השאלות, השיב תשובה שהכין לשאלה
שבאה אחריה• המפתיע — למרות שהתשובה
לא התאימה לשאלה, קיבל אותה קהל הסטודנטים
בצחוק רם מתיחה נאה
לפורים הכין חברו של דן, הפזמונאי
חיים חפר. חפר שראה את התכונה המוגברת
בתל־אביב לקראת נשף פורים שנערך
בכפר האמנים עין־הוד, הפיץ את השמועה
שכל מי שנוסע לעין־הוד חייב להתחפש
למלכת אסתר, אחרת ימרח בצבע. למגינת
לבו של חפר לא הופצה השמועה בין כל
מאות האורחים שנהרו לעין־הוד, ומלכות
האכתר נבלעו בים התחפושות האחר. באותו
נשף בלטו בתחפושותיהם רכקל׳ה מתיק,
זמרת הצ׳יזבטרון לשעבר וכיום דיילת אל־ע?
שהופיעה לבושה רק בגרביים שחורים יב־תחתונית.
אלא שהתחתונית כיסתה גם חלק
מחצי גופה העליון. חברתה של רבקהל׳ה,
נעמי פולני, הופיעה בתחפושת מושלמת
של ליצן, בעוד שבנות אחרות בחבורה,
כמעה אשכול הרקדנית, בתו של שר
האוצר, ואידה מגד, אשתו של הסופר
אהרון מגד, הצליחו למשוך תשומת לב
בעליצותן ובשובבותן בתלבשות פשוטות
יותר. את האטרקציה של הערב היתד, אורי
זוהר שחקן בצל ירוק שהופיע בחצות,
לבוש לבנים של אשה, עורר מהומה רבה
בחברת נערתו, אילנה רוכינא. בשע־ת
הבוקר המוקדמות, כשחלק מהמסובים איבדו
את שווי־משקלם בשל שתיה כדת, נערכו
במקום גם כמד׳ ,הופעות שיכלו בשקט לד,כלל
בכל תכנית סטריפטיז פריזאית
אחרי שהתיאטרון הקאמרי השאיל לאהל את
נתן כוגן להצגת חשמלית ושמה תשוקה,
הסכים האהל והשאיל לקאמרי את טובה
פרדו המשחקת את התפקיד הראשי בחשמלית
כדי שתופיע כממלאת מקומה של
ריקה זראי בהערב אימפרוביזציה. כוגן
ופרדו יהיו איפוא שני השחקנים הראשונים
בתיאטרון הישראלי שיופיעו בבת אחת כשני
מחזות שונים בשני תיאטראות שונים
אגב, ריקד, טסה השבוע לאירופה, תופיע
במיוסיקול של אולימפיה בפאריז, בתכנית
שהכוכבת הראשית בה תהיה ג׳וזפין בייקר
האמרגן משה וואליל, הודיע במכתב
לארץ כי הוא מתכונן להביא בראשית
העונה הבאה את הזמר הרי כלפונטה
לארץ. לפי התכנית יופיע בלפונטה כאילם
הזירהטרון, שיוקם על מגרש בשכונת מנשיה.
הוא יבוא כשעמו להקות רקדנים ותזמורת
בתכנית רביו שלמה גליה אר*
קין, הדוגמנית הישראלית שהצליחה בפא-
ריז, הודיעה סופית על כוונתה להינשא לתעשיין
העשיר שחיזר אחריה. היא קיבלה ממנו
כבר פרוות מינק וטבעת יהלום. את בגדי
החתונה שלה, הודיעה גליה, היא קונה
בחנות בה קונה גם בריג׳יט בארדו.
באחת הקניות פגשה בד, גליה ושוחחה
עמה שיחת־נשים.

רכקה׳לה נודניק
— ולבנים של אשת —

נעמי פולני עם כן־פורת
— סטרי3־טיז

מר אינני מעלה
שאתה

בן־אל״עזר הצעיר: אתה מחמיא לי.
ראוייה לעונג, באמת. לא הייתי
על דעתי בחלומותי הוורודים ביותר
עלול לקרוא אותי.

חסר זו דבר מה

ראו־נא: חרזן 1122/174
״שלום נערות מכל אפסיים /את עצמי
אציג לפניכן: כזה מכוער עם משקפיים /
נוסף לזה אני קצת שחיף ויש לי גובה
מטר שמונים ושתיים /שערי הוא צרוב
שמש שהיה פעם שחור /ושמי הוא ״בומבה
ברשת״ ,או ״רשת בלי חור״ ./מבוקר
עד ערב אעבוד למען השתים־עשרה טון/ ,
ועם ערב אחלם חלומות רומנטיקה ושטארה
על הסלע האדום ./ולמען לא תרבו ניחושים
אגלה סודי: אני איש נח״ל ,/קיבוצניק
פשוט ונורמלי בהחלט, בלי סרק ובלי
כחל ./ואם לאלה המעלות תוסיפו גם
נגינה באקורדיאון /הרי לפניכן דמותו
של — איך אומרים — דן
״ואם תשאלוני שאול: מה לך נזעק וכותב
ליריקה כאן? /אומר לכן! זה עלול לקרות
לכל נער יום אחד כשהוא קם ,/היום הוא
רגיל בהחלט ו אול ם אותו יום כשהוא
קם הוא מגלה כי — יש לו שפם/ .
ומאז הוא מתחיל לצעוק ולרעוש ולהקים
מהומה ,/כי עם היותו לגבר, הוא מתחיל
להרגיש כי חסר לו דבר מד / ,זאת הרגשה
נוראה, ממש מביכה / .וכך אני מיואש
עד כדי בקשת חברות מרותי עצמה /אפילו
שהיא כל כך נוראית שם למעלה בתמונה.
״לי אפשר לכתוב על הכל וזאת לא
הגזמה /אך כתנאי ראשון כמובן
תמונה/ .״

גבוה

-וזהו:

אינני אף בלונדית עם עיניים כחולות.
אינני קצרת קומה, אף אינני שמנמונת,
אך שערי אינו קצר, זאת אומר בכנות.
(בדרך כלל אינני נוהגת לכתוב בחרוזים).
מה שאני רוצה ממך זה:
שלא תהיה נמוך (למטה מ־ 176ס״מ),
טיפש או מה שהחברה קוראים ״סנוב״.
שלא תהיה קזאנובה האיטלקי, אף לא דון־
ז׳ואן הצרפתי (הוא היה ספרדי, טמבלית!)
מה שכן תהיה ז ה ...אתה מבין, לא

״כדי שלא תטעה: זה אך מלאו לי 16
שנה, לכן:
אינני רוצה שתהיה בן שנה אף לא בן
שלושים,
כמו כן שלא תהיה גרוש, או אב לשני
ילדים.״

קרקוס קל
( )1122/180 חושב שהוא יכול לעשות
את העבודה במקומי. מה שאני רוצה לדעת
הוא אם הסטודנטים באוניברסיטה הם באמת
כל כך חכמים — מדוע הם נזקקים
למדור זה? הם אינם רוצים לרמוז, שלא
הולך להם, האין זאת? טוב, לא חשוב:
כדי לחסוך מעצמך טירדה ומירחה
ובכדי לחסוך מעצמי קרקוס קל, הרי אחבר
בעצמי את המודעה שאותה הייתי רוצה
לראות מפורסמת במדורך.
״הכותרת: זורבה ואהרון אמיר
״ראינה מה כותב אלי אחד הקורא לעצמו

נערת השבוע

אני לא רוצה להיות גועלית, אבל תמהתני
מה יש ל( )1122/175 מתחת לכומתה
הכחולה שלה מלבד שיער?
טוב, לא חשוב. אם אתם באמת מתעקשים
לכתוב אליה, צפו לכך שמכתביה יהיו
מלאים סימני קריאה. רגע, לא אתה. אתה!
״בחור שסיים צבא ותיכון כאחד. בחור
גבוה וזהו!״
מה מעסיק אותה? כאילו שאינכם יודעים:
תיאטרון, מוסיקה קלה, ריקודים סלוניים,
הרצאות וגם כולי וכולי.

מפונקת, בשבילו

נחמד בענווה

גם הוא איננו רוצה להצטדק, מדוע,
בעצם, הוא כותב 1122/178 ואפילו לא
חסרות לו נערות. אבל הוא־מחפש־משהו־מיוחד־ושאני־אעזור־לו־למצאה.
הוא
בן .19 חייל. וכיוזן שקשה להימנע
מפרטים תיאוריים, הוא רואה צורך לומר
שהוא גבה־קומה, ושאפשר לומר מענווה
שהוא די נחמד ושהוא מתעניין בקולנוע,
בימאות, בטיולים ובכל השאר.

טפשה, נ׳יגנ׳ית או פוז 7ת
ובכן, היא לא מתוקה?)1122/179( ,
אני:
״אינני טפשה, ג׳ינג׳ית או פוזלת,

הניזרה התל־אביכית
ך* תל׳אכיב, פרץ אזרח מבוהל בן 57
^ לתחנת המשטרה, כשהוא קרוע בגדים,
התלונן כי אשד. בת ,37 עמה היה מסוכסך,
התנפלה עליו ברחוב, גזרה את מעילו לגזרים
בעזרת מספריים.

כיצד לא לשאת א1תה
טבעת החנק מתהדקת? עוד
יהיה מוצא? אתה יכול תמיד
הארולד פרוי הישיש והטוב.
כמה נמוקים טובים מדוע אינך
אותה לאשר״

מעט ולא
לפנות אל
הרי לפניך
יכול לשאת

״אינני רוצה לשים כבלים על ידייך. את
תשנאי אותי בסופו של דבר על כך. אינני
רוצה להיות הסוהר שלך• כל מה שאני
רוצה הוא אהבתך. ואם את אוהבת אותי
כעת, הרי זה משום שאת יכולה לעזוב
אותי כל פעם שיעלה בדעתך. אני רוצה
שתמשיכי להרגיש כך.״

״כמובן, שהייתי רוצה. אבל אם נצטרך
לגור עם הוריך, זה יהיה ממש איבוד
לדעת. אני חושב ששניהם נחמדים מאד,
אבל דברים כאלה אף פעם אינם מצליחים.
אף פעם• הם יגיעו לידי כך שהם ישנאו
אותנו. ואנחנו נגיע ל עי כך שאנחנו נשנא
אותם. ויהיו המון קונפילקטים. לא יקירתי,
לא. בהחלט לא.״

ך • יפו, הסתכסך דייר
4התכעס מאוד, הוציא
דור, שפך עליהם שלושה
תם, הבריח את הדיירים
הגג המשותף.

״האם את חושבת שאנחנו באמת מכירים
זה את זו במידה מספקת? שמונה שנים
אינן תקופה ארוכה כל כך
כשהחלה להיראות, לפני כמה חודשים
באיזור — הרימו כולם גבות וחקרו לדעת
מי היא. מיד במבט ראשון ניתן היה לקבוע
שהיא צרפתית. בכך לא היה שום צל
של ספק. השיק שלה, אופן הילוכה, אותו
אני־לא־יודעת־מה מסויים המאפיין צרפתיה.
ובכן, זוהי נדיה בראון• דוגמנית פארי־זאית
שעבדה בבתי אופנה חשובים כ־באלמן,
שבאה ארצה לטיול, ועד כמה שנראה
הדבר מוזר — התאהבה בה והחליטה
להישאר תקופה ארוכת. היא הספיקה להמס
למחזור הדוגמניות, להופיע בתצוגות.
אולם עיקר עיסוקה הוא לימוד הליכה
נכונה בקורס לדוגמניות של אורעל. היא
חביבה. וסימפטית ומשתגעת אחרי הנערות
והנערות משתגעות אחריה. אם כן, כולן
מאושרות.

״מעולם לא אהבתי טכסים רשמיים ואת
יודעת זאת״.

״לא רציתי לומר לך, אבל ראיתי את
הרופא שלי השבוע והוא אומר שנותרו
לי רק כמה חודשים לחיות. לא כדאי בשביל
זמן קצר כל כך.״

״אינני מספיק טוב בשבילך.״

״אינך מספיק טובה בשבילי.״

״כאשר יבוא אביך ויאמר לי שהוא
באמת רוצה שאני אשא אותך.״

״מוטב שאומר לך: אני כבר נשוי.״

בן 69 עם שכניו,
את רהיטיו לפרוזבקבוקי
נפט, הצי־מהבית,
שרף את

חוק מופשט
ך פיטסבורג, ארצות־הברית, התבקש
! בית־הדין העליון של מדינת פנסילבניה
להחליט אם מותרות הופעות־עירום במועדון־
לילה בו הוגשו משקאות־משכרים, קבע :
״הערבויות שבחוקה האמריקאית להבטחת
חופש־ההבעה, אינן חלות על הופעות־עירום.״

תחנה סופית
ך* תל״אביב, פקד צעיר בן 23 על נהג
! אוטובוס בקו , 14 להורידו במקום שאין
תחנה, נתקל בסירוב, תפס את הגה המכונית
מידי הנהג וניסה להשתלט עליו, הצליח
לעצור את המכונית, ירד במקום שאין תחנה,
הובל על־ידי שוטר לבית־הכלא.

שבר טרחה
ף* חיפה, הצליח קבצן זקן ונכה לעורר
Jאת רחמי העוברים ושבים, זכה לזרם
של מטבעות שנזרקו אל תוך קופסת־הפח
שבידו, התגלה כנער בן 14 שהתחפש כקבצן.

אהבה עיוורת
ך» אופ״אל־פחם, גנב ערבי עיודר תשע
! מאות לירות מאחיו, שילם אותן כמוהר
לאזרח נצרתי, תמורת בתו שתומת־העין.

הפרור
שלא נעצר

״אני יכול להראות לך את זה שחור על
גבי לבן. בסעיף 97 נאמר בפירוש, :כל
עובד החברה המתחתן בגלל איזו סיבה
שהיא, יפוטר במקום וייאלץ לשלם לחברה
פיצויים בסך 2000 לירות, על הפסקת שירותו.׳
פשוט איננו יכולים להרשות לעצמנו
דבר כזה עכשיו.״

ויכוח בוער

״האם את תופסת שאין לי כסף? תעודת
נישואין לא תכפיל את הכנסתי. האם את
תופסת את זה? נהיה מוכרחים לגור בחדר
קטן, מחניק וגועלי, וזה יימשך ויימשך
ויימשך. כאלה הם הנישואין, רינה. האם
חשבת פעם !על זה?״

נידיורק, הגיעה ועדת השיפורים ה!
עירונית ליד מסקנה כי אם ישוכנו
אסירי העיר במלון ולדורף אסטוריה במקום
בבתי־הסוהר העירוניים, תוכל העיריה לחסוך
כשני דולר על כל אסיר ליום•

״בואי הנה, מותק. שבי כאן, על ברכי.
את מתוקה מאד, את יודעת. האם את רוצה
שאספר לך סיפור?״ (כאן בא סיפור ארוך
ומייגע על זוג שהיה מאושר בצורה אידיאלית
עד אשר נישאו, ואז התגרשו ).״ובכן
את רואה, בובה, אינני רוצה להרוס את
אושרנו. האם זה כל כך נורא מצדי?״

״את יודעת. היו זמנים שחשבתי בדיוק
כמוך. נישואין. בית קטן מחוץ לעיר. וכל
השאר• אבל כעת — ואל תשכחי שאני
מבוגר ממך, יקירתי, וראיתי יותר את
העולם — התחלתי לתהות. האם יהיו פני
הדברים דומים? האם לא תיהרס כל אהבתנו
והרומנטיקה שלנו, אם נטביע חותמת
של הגינות וחוקיות והמוניות לדברים? הו,
אני יודע שאי אפשר להמשיך כך זמן רב,
אבל חשבי כמה שאנחנו נהנים!״

״אנו נשואים כבר לפי דרכנו אנו. זהו
מה שקובע. מה זה חשוב אם לא רשמנו
את זה באיזה מירשם מטופש? האם אני
מוכרח לחתום על זה? חשבתי שאת מאמינה
שהמלה שלי טובה לפחות כמו כל
שטר טפשי.״

סתם

לא, שום דבר מיוחד. היא סתם רצתה
לנסות את מזלה 1122/177 היא רוצה
להתכתב עם צעיר שסיים את שירותו
הצבאי ואת לימודיו התיכוניים. והיא
דווקא מחבבת תיאטרון, מוסיקה קלה וריקודים
סלוניים. שום דבר מיוחד, באמת.

סטודנט באוניברסיטה של תל־אביב. הוא
מעוניין להיות מכותב עם נערה תל־אביבית
או מסביבתה, שתהא בקוטר שנות העשרה.
הוא עצמו תל־אביבי, בן ,22 אינו מבורך
בווספה, אינו מעשן וגם אינו יודע לרקוד.
אבל מעריץ את זורבה ואת שירי אהרון
אמיר.
״מה דעתכן, בנות? אולי תנסו בכל
זאת?״
אולי בכל זאת?

בסדר, בסדר. אף לא מלה על העובדה
שהוא ירושלמי )1122/176( .הוא בן 18
וביישן ורוצה להכיר נערה כבת 17 נחמדה
ומפונקת. כן, כן, מפונקת. אל תשאלו
אותי. ושתאהב, כמובן, את כל הרשימה
השיגרתית ושיהיה לה חוש הומור ״ושתהיה
פעילה ביחסים בינינו.״ ושתדע לרקוד
מספיק טוב כדי ללמד גם אותו, ושתהיה
מירו שלים ...ופקחיח. ושתשלח תמונה.

ה11י

ברזיל,
אחרי שנכשלו כל מאמציו של
4החלוץ המרכזי מקבוצת נובה איגאקו
להבקיע את שערו של שוער הקבוצה היריבה,
התרגז החלוץ מאוד, שלף אקדח, ירה
בשוער והרגו.

שערי שמשון
^ ירושלים, גנבו אלמונים את שער ה*
ברזל בגובה של 4,5מטרים מגן העצמאות׳
עליו התנוסס סמל העיריה.

שיווי משקל
ך* אילת, בעת שפרצה תיגרר בין אוה־
! די שתי קבוצות כדורגל מקומיות בשעת
המשחק, התפרע כלב, נשך שתי נשים,
אשד, מאוהדי כל קבוצה.

עולס השבר
ך* גלנדורה, ארצות־הברית, עצרה המש!
טרה את ויליאם דויל ( )20 ורונאלד
מנוזיל ( )20 בעת ששתלו.שתילי חשיש ב־בית־קברות.
העולם
הזה 1122

קולנוע
סרטים
תו אנ הלהצגה
חזיז ורעם (מגדלור, תל־אביב; בריטניה)
הוא סיפור הרובע העתיק של עיר הנמל
הצרפתית מרסיי, שנהרס על־ידי הגרמנים
ב־ .1943 אל רובע זה — משכנם של פושעים
ופרוצות, עריקים גרמניים, פליטים יהודיים
וסתם פרולטריון של מרסיי — מגיעים
שני חיילים בריטיים שנמלטו מהשבי.
סיפוריהם של שני הנמלטים, סטיפן בויד
וטוני רייט, אינם חשובים בסרט. הצופה גם
למד עליהם מעט מאוד, מלבד העובדה שלטוני
אשר, וילדה בבית והוא נזיר מיין,
ושלסטיפן אחשה שהעניקה לו טבעת למזכרת.
אולם הימצאותם ברובע משמשת לתס־ריטאי
תואנה, לרוב בלתי־סבירה ובלתי עג־ינית,
להצגת גלריה של טיפ,סים מרסילאיים.
הבולטים שבטיפוסים אלה: קטלין הריסון
בדמותה של אסופית מופקרת למחצה,
בת בלי־בית תמימה וחביבה, המחפשת את
האהבה, מבלי לחקור אם היא באה מחייל
גרמני או שבוי בריטי; וג׳ימס רוברטסון
ג׳סטיס בדמותו של ד״ר חרטו•
בנין מתנופף כרוח. ד״ר הרסו -
ג׳סטים הוא דייר בודד בחוילה מהודרת
בתוך הרובע העתיק והדל. שמו נפוץ בקרב
הפליטים כגואל ומושיע, שביכולתו להבריח
אנשים את הגבול לספרד. סוכנים מיוחדים
מובילים אליו את הלקוחות לחוילתו. שם,
אחרי שהוא חוקרם היסב, מבקש מהם הד״ר

הוא מתחפש לתלמיד מתחיל, מסתיר את
זהותו האמיתית מעיני המורה והתלמידים,
מדהים את שניהם בהישגיו וכשרונותיו הע־תונאיים.
על רקע זה של ניגוד בין דעתו
של גייבל כי ״את העתונות לומדים מנסיון
ולא מספרים,״ לדעתה של דיי ש״העתונות
היא מדע מדויק״ ,נוצרים מספר מצבים קומיים,
שאינם מצליחים ביותר להפוך את
הסרט לקומדיה מבדחת.
בחציו השני של הסרט כאשר גייבל מחליט
לחזר אחרי מורתו, להלחם בפסיכיאטור
המשמש כבן זוגה, משתפרת רמת ההומור.
גייבל הזקן מתגלה כקומיקאי מוכשר וה־פרופסורית
דיי, שהתאפקה כמעט לאורך כל
הסרט מלהשמיע שיר אחד לפחות, חושפת
אף היא את תכונותיה הדרמטיות.
מהתלה חביבה שאינה מצחיקה, אך עשויה
בטעם.

מין בי די ח ה

צו תנועה לפאריס (הוד, תל-אביב;
ארצות־הברית) איננו עדיין צו תנועה לצופה
התל־אביבי לקולנוע הוד החדש שנפתח
בפסג׳ בפינת הרחובות פרישמן־דיזנגוף. כי
זהו סרט שאין חובה לראותו, אם כי
איננו מזיק לכל הדעות, ואף לא משעמם.
זוהי קומדיה עליזה למדי המתחילה בדרך
מקורית ומסתיימת בדרך שיגרתית. היא מספרת
על חייל (טוני קורסים) אחד מ־104
חיילים המבודדים בתחנת ראדאר אי־שם
בקוטב, הזוכה לבילוי חופשה של שבוע
בפאריס בחברת כוכבת־קולנוע מינית (ליד

תשבץ

סטיפן כויד וקטלין הריסון ב״חזיז ורעם״
בנין קלפים ברוח
לשלוח מכתב לקרוביהם שלא ישמעו אודותם
עד סוף המלחמה, משקה אותם בכוסית
קוניאק ומרסיי אינה רואה אותם עוד.
אלא שלמעשה הד״ר החביב והגואל אינו
אלא רוצח, מין זקן־כחול לכל המינים,
האוסף במרתפו כמאה גוויות של פליטים
אותם הוא מרעיל וגוזל את כספם.
סיפוריהם של שני הבורחים הבריטים
ושל הד״ר הרסו מתחברים רק בסופו של
הסרט, כאשר הגרמנים מחליטים על הריסת
הרובע העתיק, והשניים נקלעים לחוילתו
של הד״ר, באים עמו בקרב מגע.
שפע הדמויות וההתרחשויות שבסרט הופך
אותו לסרט בעל עלילה בלתי מגובשת.
הדמויות הן אנושיות מאוד, אלא שהסרט
כולו עשוי ברשלנות, ומספר מצבים בלתי
מתקבלים על הדעת מוריד מערכו. דוגמא
לרשלנות זאת היא התמונה בה נמלטים
שני הבורחים הבריטים בין בתי הרובע
המתמוטטים בנפץ. יצרני הסרט כל כך התלהבו
מתמונות האפקט של תפאורת בתים
מתמוטטת, עד שלא הבחינו כי בקטע שלם
ניפנפה הרוח בנין־בד מעין זה, והבנין
המופיע על הבד כבית־לבנים עתיק, מתנופף
ברוח כמו עלה נידף.

ת ס כי ךההשכלה
חביב המורה (חן, תל-אביב; ארצות־הברית)
— הוא קלארק גייבל, בתפקיד עורך
חדשות בעתון ניו־יורקי נפוץ, סלף־מייד־מאן,
שתסביך חוסר ההשכלה שבו מב־א
אותו לזלזול ולצורך עליונות, לגבי אלה
שרכשו את מקצוע העתונות באוניברסיטה.
כאשר הוא מזדמן לכיתת עתונות באוניברסיטת
ערב, שומע כיצד הפרופסורית (דודים
דיי) מזלזלת בו, הוא מחליט ללמד
אותה לקח•
העולס חזר 1122 .

דה קריסטאל) .מאחר שהחייל הוא תוקפני
והכוכבת תמימה מאוד, ומכיון שהחייל חושב
לעשות עמה בפאריס את מה שכולם
עושים בפאריס, מה שאין צבא ארצות־הברית
מניח לו לעשות, נוצרים כמה
מצבים מבדחים, באם אפשר לקרוא למצב
בו נכנסות שתי נשים להריון מבלי לדעת
מי האב, בשם מצב מבדח.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
« שתי פנים לראי (אורה, מיפה)
— מישל מורגאן מבצעת ניתוח פלסטי בפניה
וניתוח פסיכולוגי בלב בעלה בסרט של
אנדרי קיאט. בורביל.
» חשמלית ושמה תשוקה (תל-
אביב, תל־אביב) — הדרמה החברתית של
טנסי ויליאמם ואיליה קאזאן. משחק גאוני
של מרלון ברנדו וויויאן ליי ודן בן־אמוץ
האומר בסרט משפט אחד בם ך הכל.
• יעקוכוכפקי והקולונל (אלנבי,
תל־אביב) — דני קיי מצית זה השבוע ה־! 2
גלי לאומנות יהודית•
האחים קרמזוב (עצמון, חיפה) -
סיפורו של דוסטייבסקי בעיבוד הוליבודי
שאינו דומה ליצירה אך מתעלה לסרט טוב.
• החתולה (ארנון, ירושלים) — סרג־סואז
ארנול כנערת המחתרת הצרפתית
המתלבטת בין תפקידה ואהבתה לקצין גרמני.

ציד המכשפות (סמדר, ירושלים)
— צילום אמנותי של יצירתו של ארתור
מילר על בעית הסובלנות. איב מונטאן, סימון
סניורה.

11221 nva b Sm k i

מאתן 1מדבר;
.5בירת תימן;
.9עיר, שנפגעה
מפצצת אטום;
.13 קול הפרה;
.15 קטן מאוקי־נום;
.16 כן; .17
מדינאי הונגרי
ממוצא יהודי; .18
תקופה; .20 רב־טוראי;
.21 פרק
ברכת יעקב לבניו;
.22 חבל
עבה; .23 ההיפר
מאין; .25 פרי,
ללא פ .26 ;,מנהל
משרד הבטחון;
.28 שומר; .30
בעל ותק; .33
פגם; 34 רודוס,
למשל; .35 בדחו;
.36 חלש; .38 בעל
הי ממשפחת הכלבים; 365 .40 ימים;
.41 אינו בשל; .43 יין־שרף; .44 יחידת
מתח; .46 שד, המזיק ומחבל׳ בפולקלור
הבורמני; .48 צליל; .49 שר
המשפטים; .53 כוח על־טבעי, באמונה
הרומית; .45 אימפורט.
מאונך .2 :ארבעים וחמש; .3תר כובת
מימן וחמצן; .4החרמון.5 :
שיירת אוניות; .6חית־טרף; .7חצי
טועה; .8רקיע; .10 כלי מיתר; .11

בעל כרס; . 12 סעיף בחוזה; .14 האק דמיה
הצבאית בארה״ב; .16 מושבה
בקרבת פתח־תקוה! .18 ענן; .19 מי דה;
.22 טפש; .24 הערכה .27 :ראשי־תיבות
.29 :היום בשבט! .31 בעל
איטליז; .32 איש ביניים מסחרי; .34
מדינה צפונית מבבל; .37 הזכר בבקר;
.39 יצחק בן־צבי; .42 רקוד וינאי; .45
חומר־נפץ־מרסק .47 :שקר; .49 נהר
באיטליה .50 :יופי .51 :אות אנגלית;
.52 מילת זירוז.

בית ספר לפקידות

מרכז מודים מוסמכים
נפתח קורם מזורז למכונרים
תל־אביב, רחוב הם ,12 טלפון 65061

בעריבת לילי גליל׳
מוזמנים משתתפים. אחד הקח־אים מבין

המשתתפים בשליחת חומר לעמוד זה יזכה מדי
שבוע בשבוע בפרס של עשר לירות ישראליות.
הזוכה בפרס השבוע הוא אליהו מירון, תל־אביב.
הזדמן לי לא מזמן לדפדף בספר האורחים של מסעדת שמש
המפורסמת בירושלים. היו שם המון שמות מפורסמים של
דיפלומטים, פוליטיקאים ומראלים. כולם אמרו דברים נורא פקחים. רק אהדים כתבו
דברים חכמים. למשל :״מאז שושלקו ששליקים לא שושלק ששליק כזה־ (אלוף יוסף
אבידר) .ואילו ח״כ דויד הכהן, זה שהיה הבום של סולל בונה, רשם :״אכלתי ושבעתי
והררי ישלם.״ ח״כ יזהר הררי היה מוכרח לכתוב אחרי זה ״הררי לא שילם.״
אבל לא. הוא כתב משהו שלא שודר, אפילו ציטוט.

\זוא חגו כיכי תט־גל־גזי

חוכמות מו הגוכגיח
מה אמרה ממשלת סין הקומוניסטית כאשר
הדאלאילאמא הצטרף למורדים בטיבט

...לאמא? ,יאמא, למה עזבתני?

מרגלת גרמניה בשם אוטו הוליכה שולל את
שרותי הבטחון הישראליים...

ילדים גנבו כספים מקיפות צדקה בבתי־ספו
כרמת־גן

...לפי הכלל החינוכי העתיק: צ ד
קהצדקה תרדוף.
המלכה הבלגית מסיירת בארץ לפי לוח־הזמנים
המקובל של לשכת־התיירות הממשלתית

...אל, מלכהנצור :

פסיכופאתולוגיה
של חיי יום יום
ישבתי על ספסל בגן העצמאות ונהניתי ממזג האויר.
בא אחד וישב על ידי, וכעבור כמה דקות כבר הסביר
לי את השקפותיו על החיים. הוא אמר :״מסתרי הנפש
— שטויות. היום הכל גלוי• את נפש האדם אפשר לחקור
כמו את מיצי קבתו. הנה אתה. ענה לי ביושר על
שאלותי, ותדע מה בתהומות נשמתך. על בחורות אתה
מסתכל?״
״כשיש על מה להסתכל,״ עניתי ביושר.
״ובכן,״ אמר ,״אתה דון־ז׳ואן, כלומר, מתחת לסף-
ההכרה יש בך נטיות הומוסכסואליות. מה אתה עושה
בטרם תיכנס לאמבט?״
״מתפשט,״ הודיתי.
״אכסהיביציוניסט,״ אמר האיש בבוז• ״לצחוק אתה
אוהב?״
״מאוד,״ אמרתי.
״וי וי,״ אמר .״צחוק הוא תרועת נצחון. בחוך־תוכך
אתה סאדיסט. לקול ישראל אתה מאזין?״
״לפעמים,״ אמרתי.
״אוהב להתיסר!״ אמר• ״מאזוכיסט! מה צבע שערה
של אמך?״
״לבן,״ אמרתי.
״מררת את חייה,״ אמר .״יש לך תסביך אדיפוס. מה
עושה יהודי למזוזה?״
״מנשק,״ אמרתי.
״אתה פטישיסט,״ אמר באימה .״איזהו המאכל החביב
עליו?״
״זיתים,״ נשברתי מעוצם החקירה ,״ותפוזים ותאנים
ואבוקאדו וענבים ו — ״
״הבל?״ אמר האיש כשהוא עוצם עין אחת .״רעבתן
אתה. הדוניסט• את התוספת הספרותית של על המשמר
אתה קורא?״
״מעולם לא קראתי,״ הודיתי בגרון יבש.
״זהו!״ אמר• ״אתה משתמט מחובותיך החברתיות.
אתה אנטי־סוציאלי. ברחובות אתה משוטט?״
״לא,״ אפרתי.
״אה,״ אמר .״פחדי הרחוב! אגוראפוביה! יש לך׳ לפעמים
רצון לגנוב?״
״לא,״ אמרתי.
״יבכן,״ אמר ,״מתחת לסף הכרתך אתה מפחד מבית־הסוהר.
קלאוסטרופוביה! על מתים אתה חולם?״
״לפעמים,״ אמרתי.
״נקרופיל!״ קרא בשמחה.
״רגע אחד,״ אמרתי .״מאין לך כל הידענות הזאת?״
״כבר חמש שנים,״ אמר ,״אני בבית־החולים לחולי•
נפש בבאר־יעקב. היום אני בעיר לחופשה קצרה.״
״אר״״ אמרתי .״רופא עצבים?״
״לעת עתה לא,״ אמר .״בינתיים אני רק משוגע.״

שבחי תל־אביב
t eערכת ״הכקר״ שאלה את אלוף השחמט רפאל
Uפרסיץ שתי שאלות. הרי השאלות והרי התשובות:
שאלה אי: מה אתה מציץ בין מעלותיה של תל־אביב?
תשובה: מעלות?
שאלח נ־ :מה אתה מציע לתקן או להוסיף בעיר
בשנים הקרובות?
תשובה; להוסיף?

למרצה לביולוגיה היה הרגל לאיים תמיד בבחינות
בשעה שהחברה היו מרעישים. כשהגיע סוף הסמסטר,
התברר שלא תהיה בחינה כלל. אחד שלמד כל הזמן
התמרמר על כף בקול רם. המרצה ענה לו בצורה הבאה•.
״לילה אחד נכנס גנב לחדרה של בתולה זקנה. היא
התעוררה והתחילה לצעוק: גנב! גנב! הגנב התעצבן
וענה: אם לא תשתקי אאנוס אותך. הגברת המשיכה לצעוק
בקול חזק יותר עד שהגנב נבהל וברח. אז היא
צעקה אחריו: שקרן! שקרן!״

מבחן בכימיה אורגנית

אילו סוגי אסטר ידועים לך?
אסתר ויליאמס, אסתר קוסטלו, אסתר מהמגילה
איך מפיקים אסטר?
בושה!
האם כדאי להפיק קטון מכד,ל?
לא! יותר כדאי לשתות אותו.

רוכל עמד ברחוב ומכר מץ כדורים אשר, לדבריו,
מאריכים חיי אנוש עד בלי די.
״הביטו עלי,״ הוא צועק ,״אני מעל לגיל .300״
קליינט בפוטנציה ניגש לעוזר הצעיר ושואל אותו:
״האם הוא באמת כה זקן כפי שהוא מכריז?״
״איני יכול להגיד בבטחה,״ אומר העוזר ,״אנו עובדים
ביחד רק מאה שנה.״

מרצה (בתורת הכספים) :״תן דוגמה למס עקיפין.״
יוסי :״מס כלבים.״
מרצה :״הכיצד
יוסי :״הכלבים אינם חייבים לשלם אותו.״
קול הסטודנט, בטאון אגודת הסטודנסים בטכניון

יש מה להצהיר?
״כבוד השר, האס היית מוכן להגיב על
הערותיו של חבר־הכנסת פטפוסי, על דברי
תגובתך לצורה שבה ניהל את אסיפת הבחי רות
של מפלגתו בעקיר?״
״ברצון רב. כאשר הערתי לראשונה כי הצ הרותיו
של חבר הכנסת פטפוטי, שפורסמו
כתגובה להערותי המקוריות, לא היו לעניין
ועל כן לא נגעו לעניין הנדון, ציפיתי מראש
לתגובה כלשהי מצירו. באותו רגע, אס זכרוני
אינו מטעני, הכנתי עבור העתונות הצהרה
מפורטת של תגובתי לתגובה שהייתי בטוח
כי חבר הכנסת הנכבד יגיב לדברי.
״אולם, כאשר הצהיר בפני העתונות תגובה
לתגובתי שהיתר! שונה מן התגובה שהייתי
בטש שהוא יגיב, הרי שהתגובה שאני עצמי
הכינותי לפירסום, איבדה את הרלבאנטיות
שלה. אס הבינותי את שאלתך נכונה, הרי
שאתה רוצה שאגיב על תגובתו לתגובה שאני
הגבתי אתמול, בעת שהשמעתי את תגובתי
לתגובתו להערתי המקורית על הצורה שבה
ניהל את אסיפת הבחירש הנידונה.״
״אה, כן, אני חושב כך. האם יש לך מה
להצהיר?״
״אהא, חשבתי כך. ובכן, מצטער מאד. אין
תגובה.״
אליהו מיריז, תל־אניב