גליון 1123 מתאריך 8 באפריל 1959

ד פה י 112 3

כ׳׳ט אדר כ׳ תשי״ט8.4.1959 ,

המהיר 5 5 0פ ד ונו ד!

מעשה הרצח המחריד ביותר בתולדות המדינה

מכתבים

העירך הראשי:
»ורי *בנוי

בדופיב בסיטונות

סגש המערכון:
שיום כהו
עורך משגה:
רוב איתו

׳סביבו•

ב לי

רזזו: גליקסון » ,וול־אביב, סלפוך ,26785
ת. ו .136 .גזען לנוברקים . :ננולנז9רם״.
חנזזציא לאור: הפולס הזה בע״ס.
ד 9ום נושה שחם במ״ם, ת״א, על.3115• .
ההזצה: דוד 0ו3ל ובניו, תל־אביב.
חעפרכת איננה אזזראית לתוכן הפודפות.

העתון

הנקרא

ידיעה קטנה שהגיעה השבוע ארצה עשויה
לעניין במיוחד את קוראי העולם הזה. היא
לא פורסמה בשום עתון ישראלי אחר.
לפי ידיעה זו, הגיש שר־ההוץ העיראק•
החדש, האשם ג׳ודאד, הצעת־חוק הכוללת את
המבנה החדש של משרדו, המתארגן עתה
מחדש בהתאם להנחיות הממשלה המהפכנית.
בין השאר החליט ג׳וואד להקים מחלקה חדשה,
שתטפל אך ורק. בענינים הנוגעים
לפלסטין״ .בהחלטה זו כלל הסתייגות חשובה
אחת: המחלקה לא תטפל בעניני הפליטים
ובעניני החרם הערבי נגד ישראל.
במלים אחרות: מחלקה זו בפירוש לא
תטפל בשני השטחים היחידים בהם השתתפה
עד כה עיראק במאבק הכל־ערבי נגד ישראל.
הגבלה זו אומרת דרשני. אם המחלקה לא
תעסוק בשני שטחים אלה, במה תעסוק?
מהי הפעולה החשובה בענין ארץ־ישראל המחייבת
את הקמתו של מנגנון פוליטי חדש
לגמרי?
לכל בר־דעת, יכולה להיות רק משמעות
אחת לידיעה זו: עיראק מקימה את הכלים
ליוזמה חדשה בעניני ארץ־ישראל, יוזמה
שאינה אנטי־ישראלית, אלא להיפך, חותרת
להסדר מרחבי חדש.

מכיוון שהנני הישראלי היחיד שדיבר עם
ג׳ודאד מאז קום המדינה, איני יכול שלא
לראות קשר מסויים בין צעד זה לבין
השיחות שקיימתי עפו לפני חודשיים, ערב
התמנותו לתפקידו הנוכחי (אגב, מאז העבי־תי
לו, באמצעות ידידים משותפים, ברכה
למינוי זד.).
בשיחות אלה, עליהם סיפרתי לך ארוכות,
הבטיח ג׳וואד ששום ערבי לאומי אינו חולם
על השמדת מדינת־ישדאל, וכי התנועה
הלאומית הערבית תהיה מוכנה להסדר כולל
עם ישראל — אם זו תהיה מוכנה להשתלב
במרחב. הוא קרא בעיון את המינשר העברי
ואיחל הצלחה לכוחות הדוגלים ברעיונות
אלה בישראל•
אחרי שיחותינו, הכריז ג׳וואד (עוד בתפקידו
כשגריר) בפומבי, שלדעת העיראקים
יש מקום לישראל באיחוד המרחבי העתידי.
אין כל ספק שהצעתו הארגונית החדשה
קשורה קשר אמיץ עם תפיסתו זו —
תפיסה היונקת מצדה מן הידיעה שיש בישראל
כוחות רציניים, וביניהם שבועון זה,
החותרים לעבר יעד זה.
יש עוד פרט הראוי לתשומת־לב במקשור
זה. כפי שסיפרתי לך בשעתו, העליתי בשי״
חותי עם ג׳ודאד ועם ערבים אחרים את
בעית התעמולה הערבית, העשויה לא פעם
לעורר את הרושם כאילו התנועה הלאומית
הערבית מכוונת נגד ישראל בתור שכזאת,
ולא נגד קו זה או אחר של המשר *קייס
במדינה.
מאז חל שינוי מסויים בתעמולה זו. לא
חסרות בתעמולה הערבית גם כיום התקפות
חריפות על ה״ציונים״ .במאבק הנוכחי בין
קאהיר ובגדאד מאשימים שני הצדדים זה
את זה לעתים קרובות בשיתוף־פעולה עם
״הציונות״ .אולם יש הבדל גדול בין הד,ת־נגרות
למדינה לבין ההתנגדות לאידיאולוגיה
הציונית, שהיא בעיני הערבים בת־בריתו
של האימפריאליזם המערבי ותורת־התפשטות
אנטי־ערבית.
לא רדיו בגדאד ולא רדיו קאהיר התקיפו
בחודשיים האחרונים את עצם קיומה של
מדינת ישראל. להפך: רדיו קאהיר שידר

עורך כיתוב:
ם ילבי השת
כתב בכיר:
*לי תבור

עורך תבנית: והי בלס המערכת!
אריוז הרז

חברי המערכת:
מנשוז בר־רייו. שייע גלור. לילי גלילי.
דויד הורוביץ, רותי ורר* ,ברחם תרמוז,
יוסח אבו־וזנורי, אביבח ם«ו. זמזם הינו.
שלניח הרז.

ביותר

במדינה

לפני שבועיים שיחה בה ניבא שמצריים ר.ו־שיט
יד לכוחות הלוחמים נגד האימפריאליזם
בתוך ישראל עצמה.
אמנם, אין לייחס חשיבות אקטואלית רבה
להודעה מסוג זה, כי שיתוף־פעולה עתיד
בין כוחות־השלום בישראל ובארצות־ערב
יתכן רק על־ם מך מצע שמי ברור שיבטיח
את חרותן, בטחונן וקידמתן של כל ארצות
המרחב. אולם מבחינה מכרעת אחת יש
חשיבות עקרונית גם להודעה זו: היא כו־ללת
הכרה דה־פקטו במדינת־ישראל.

כאשר ממשלה ערבית — שאין לד, גבול
משותף עם ישראל — מקימה מחלקה, מיו-
חדת לעניני ארץ־ישראל, מעורר הדבר למחשבה
גם בכיוון ההפוך.
מזה כמה שנים מעלה העולם הזה באופן
עקבי את הדרישה שיתמנה בממשלת ישראל
שר מיוחד לעניני המרחב• ערב מיבצע־סיני
פרמנו הצעה זו וקבענו כמה הנחיות
למשרד־המרחב הדרוש, הן מבחינת הסגל
האנושי, הן מבחינת התקציב והן מבחינת
דרכי־הפעולה. אמרנו שמשרד זה צריך
להיות ההשוב ביותר בין משרדי־הממשלה,
מלבד משרד־הבטחון.
עד היום לא בוצעה הצעה הגיונית זו.
אך נראה כי הולכת וגוברת בציבור, וגם
בחוגים הרחוקים מאד מרעיון האיחוד השמי׳
ההכרה שהצעד, זו חיונית. אחרת אין
להסביר מדוע החליטה לפתע מפלגת אחדות־העבודה
להפקיע רעיון זה ממחסן העולם
הזה ולהפכו לאחת הגקודות הבולטות במסע
הבחירות הנוכחי שלה• (ואם כי מנהיגי
אחדות־העבודה שכחו לציין גם הפעם, כמו
בפעמים קודמות, מניין שאלו רעיון זה,
תלתה אותם ברכתנו. איננו להוטים אחרי
זכויות קופירייט).
משהו זז בציבור הישראלי. יש בכך חלק
להעולם הזה — וזה כולל אותך, המקיים
עתון זה כבמה למחשבה עצמאית.

סידרת ר שימותיו של שלום כהז הייתי
פועל דחק״ (העולם הזה 1120־ )1122ה י תה
אחת הסידרות המאלפות שהופיעו בעתונכם
היא היפנתה את הזרקור לסוג מסויים של
אזרחי ישראל, עליהם איז ;ו הני ס לקרוא
כעתונים. לדעתי, הרי שלשתי הרשימות
הראשונות היה לא רק ערר חברתי־צבורי,
אלא כמעט ספרותי.
י. ביטון, ירושלים
קראתי את סיכום ר׳סימותיו •סל שלום
כה! על עכורות הדחק ואם כי כדרר כלל
הנני מסכיס עם מסקנותיו, הרי פהרשימה
מתקבל הרושב הבלתי־צודק שעבודת הדחק
היא המצאה ישראלית. עבודת הדחק לא
הומצאה בישראל כרסום ש״א. ד .גורדו: ונ ר
בורובוב לא הסכימו שנחכר את העולים לבטיה
נתמכת.״ זה אותו סוג של עבודה שנקרא
באירופה בשם עבודות צבוריות, ושבאר־צות
מערב-אירופה הוא מושג נרדף לבטלנות
ומזמוז בעבודה. אלא שבארצות אלה נית-
נות ענו דו ת מסוג זה לא לבל מחוסר עבודה.
במו אצלנו, אלא לאנשים בעלי בושר מוגבל;
•סביז כה ובה היו צריכים לקבל תמיכה
ממשלתית לק י ומס.
־עקב כ״ץ, ראשון־לציון
הרשימה ״הבלוף הגדול״ (העולם הזה
)1122 מצטיינת בהתממות־יתר בזה שהיא
סנלה כביכול שעבודות הדחק אינם אלא
בלוף, בו מבלפפת הממשלה את מחוסרי
העבודה וסוחטת מהם עבודה תמורת תש־לום־רעב,
ובו מבלפפיס עובדי־הדחק את ה־ממיסלה,
לוקחים בסף תמורת שינה בצל
אילנות. כלום רק ביסטח זה גיליתם את
הבלוף הגדול? כל מערכת ח״־העבודה שלנו
מורכבת מבלופים בסיטונות, בהם מרמים
בעלי התעשיה את הפועלים, והפועלים את
בעלי התע׳סיה, המדינה את עובריה ועובדי-
המדינה את האזרחים הנזקקים לשירותיהם,
ושטכספם הם חיים. נגע העצלות וההתבט-
לות, אינו רק סימפטום של עיודוודדחק,
אלא סימפטום כללי של מערכת העבודה
במדינה, הנובע מתור נ טחונ ם של ר * הצדדים
שיש מי שדואג להם, ואי! חשה! לרעב
או לנישול בתוצאה מבטלה.
חיים שריבר, וזל־אביב
טוב מאור! מצוין! מופלא! כוונתי
לכתבה בעני! עבודות הרחק בגליו! האוד
רו! .מצוייו, מצוי׳! ,בכל הכיוונים.
י. בר־לב, תל ־אביב

תעודת חוסר-כגרות

התנהגות השוטרים ננ ד מר נוים במסע
העדלאידע (העולם הזה )1122 חייבת לעורר
מחשבה נונ ה בלב בל אזרח החש בליבו
אחריות מסוימת להתנהגות שוטריו. נוכחתי
בירושלים בבמת וכמה הפגנות של החוגים
הדתיים הקיצוניים ואוכל לומר כעד־ראיה
שהתנהגותם של השוטרים לא הוסיפה כבוד
למיסטרה. הבאת טסים, דחיפת זקנים וטף,
גרירת אסירים על הכביש תור בדי סחיבה
בזקניהם ופיאותיהם, מעוררת סלידה בלב
משקיפים מ! הצד. אם מר נוי ס סירב לוד
שמע להוראות השומרים, הרי על השוטר
היתה מוטלת חובה לעצרו ולא להכותו עד
לאבדו חושים.
בביקורי באנגליה, נוכחתי לדעת שכל אזרת
הרוצה להתקבל כשוטר, חייב להיות נם
בעל תעודודבגרות נוסף לשאר דברים שעי׳יו
להיות מוכשר בהם. מכתבי זה לא נכתב
מתור שנאה כלפי הכדסטרה, אלא מחור רצו!
רב לראות את שוטרינו כמו שכולנו רוצים
•סיראו.
י. אברטסוביץ, שיכון ה׳ ,ירושלים
אילו באים הייתם להפגנות שלנו ננ ד
חילול השבת ונגד פתיחת הבריכה בירושלים
עיה״ק, הייתם מוצאים לבם הרבה
והרבה הזדמנויו ת לצלם תמונות סדיסטיו ת
בהתנהגותם האיומה והברברית •סל השוטרים.

ח• ב ,.נטורי קרתא, ירושלים

עבודה זרה
אני רוצה להסב את תשומת הלב לבעיה
חשובה מאוד הנוגעת לצברים הצעירים של-
נו. לאחרונה ביקרתי מברה שלנו. אם זו,
נמצאת במצב מיואש מאוד. בודדה, אחרי
ששיכלה את בעלה בנסיבות ט רניו ת מאוד

בגליוד דירג **פת »»י
לתסך^

׳וסנה>0ד אהובה סיפורה ־בד אהובה דגנית, אהה
משלוש הצעירות •בהפתננו דעזה
— מיסמך אנושי המעורר למחשבה
וידויה שד צעירה. כת משפחהירושלמית מסוכרת ממוצא כורדי,
פקידה כמשרד ראש־הממשדה,
מועמדת לקצונה כצה״ד, אשתו
של סמל צנחנים שהתגרש ממנה,
צברית המעורה כארץ, שהתדר:
דרה כהדרגה מחיים מסודרים
להכרה מפוקפקת -עד שהגיעה
להרפתקה שיצרה תקרית בינלאומית
והנחילה לה עונשימאס־ •מד
המש• •מניב.

•את בנה הבכור במלחמה, התכוונה לשליה
את בנה השני, בז ,16 לימור רפואה. הוא
תלמיד טוב באום! מיוהד. אולם היא אי-ה
יכולה לעיסות זאת, משום יטהסקולטה לרפואה
באוניברסיטה העברית בירושלים מקבית
רק >־ 1תלמידים ישראליים בשנה. עדיפוה
ניתנת לבל הסטודנטים לרפואה מביו העד-
לים. לצברים נאמר ,׳סעליהם לנסוע ללמוד
בחוץ־לארץ. במה הורים במדינה זו יכולים
לאפשר ואת לבניהם?
חייבת לבא פעולה מיידי ת בשטח זה, לפני
שבית־הספר לרפואה יתמלא בעולים ו בנינו
יצטרכו ללמוד בארץ זרה, שם יושפעו בהיס־פעה
זרה, ואולי ייטבחו את ארצם.
דורה ברביר, קריוז ביאל׳;!

קפוח אהיב

לאחרונה הוטל מס עליה על ה אוכלוסי-
במדינה בדי לבנות שיכונים לעולים מר•-
מניה. ניסאלת השאלה, האם הוטל סם דומד,
כיסהיתה עליה נדולה מצפוז אפריקה ומאר־צות
ערב בשנים הקודמות? האם היתה אז
דאגת שרי הממשלה כה נרולה כדאנתב
היום? האם ראני אז לעולים לשיכונים עי׳
2־ 3חדרים? האם דאגו להם לעבודה״ האם
כבוד הנשיא בכבודו ובעצמו נסע אז לחי-
פה לברד _את העולים החרשים מארצות
ערב) לא, יא ולא. אז כמעט לא דאגת לרב
הממשלה במאומה, לא בהטלת מסים חדשים
ולא בעבודה. העולים מארצות־ערב וצפו;
אפריקה ישבו שנים באהלים בקור ובדור,
ובשטפוגות. עד בה נמצאים אלפי עולים
מעליה זו. שקשה לקרוא להם כבר עולים
הריסים, בפחונים במעברות, כשהשמיט הלוה-
טת בקיץ מפיצה בקרבם מחלות.
אס נמש ללשכת העבודה נראה גם שרוב
המובטלים הינם יוצאי עדות המורח, החל
מהפקידים וכלה בפועלים בעלי ררנו ת וסונים
נבוהים. נשאלת השאלה: מרוע ישנה
ההפליה הזאת במדינתנו? האם ראשי העב
אינם יודעים שהפליות מעי! אלו עשויות
להביא למלחמת אחים? קפוח מסוג זה כיפי
שהוא מביא להתמרדות העם
אהרון עזרא, שכונת התקרה, תל־אביב

״ערכי שד פורים״

זאת הפעם הראשונה שאני כותב מבי -
לאיזה עתו ז שהוא. כי אני בי 1האורחים
הרחוקים מפוליטיקה והממלאים את חורהה
לממשלה מבלי להתענין מי ס הטפלנו ת שולל
טת. אף פעם לא הייתי בין הקומוניסטיבל
ולא רציתי לעזמוע את התעמולה שיהם אב^
אני כותב את המכתב רזה, כשבני י א
והראה לי עתוז עברי ,״מעריב״ ובו י־הי־סיפור
נורא על היהודים והערבים. אדרל
שקראתי את הסיפור, התחלתי לחשוב שאי-
יותר סיכוי שפעם יהיו חיים »ל ״•די״
בינינו, היהודים והערבים.
יי ך
בעתו! היה בחוב הכיפור הזה:
שהתחפש לחייל וראה ילר אחר. מחופ״ש
לערבי, א מי לאמא שלו :״הנה ערבי •א־נ־י
אהרוג. אותו עם האקדח שלי ״.אמרה ל•
אמו :״למה? זה רק ערבי של פורים ״ היטיב
לה הילד :״אל תפחדי, גם האקדח שלי
אקדח של פורים.״
אני בתור אזרח המדינה, שלא ברח ממנה
עם התחלת המלחמה, ושחשפיע על החי־ריי
•ס.ו והשכנים לא להנרר אחרי התעמוי־,
ברחוב, כי יקומו דורות חדשים והייידי-
שלנו יוכלו לחיות עם הילדים של הי הודי £
כמו עם אחד, לא יכולתי להאמיז שדבריב
כאלה ימצא להם מקום בעתו׳ עברי כי איי
שאינני ערבי של פורים, ושילדי נם הב
אינם ׳ערבים של פורים, מרניש אחרי קרי-
את דברנזה כאילו אנחנו לא רק אזרחים
חסרי זכויות, אלא בני אדם טררנה נ מויד
שבשבילם אי; חוק ימותר ״ עשית, לדבר ולב-
תוב הכל.
מ. א ,.נצרת« 2י »,ן,ן
ביקורתכם על ספרו של דוי ד שחר י ד-
הרב ט והזהב״ י העולם הזה )1122 היא״ ה•-
כהה נוספת לחוסר האוביקטיביו ת שלבם לא
קראתי את הספר, אולם מבקרכם מאשים את
הסופר בזה שהוא מעדיף לפטפט במקיב
דומני שבאות?
לספר, ומפטפט רכילות.
תכונות עצמו אפשר להנדיר את טיבה 4
סופרת ישראלית אחרת שפירסטה ל א חר״ ה
ספר, נם ! -על הרפתקאותיה, ושממנו דוקא
התלהבהם מאוד. מה הסיבה לכר? האד
הי ,,א-
א היה
שהי. לא
משום שאביו

רמטכ״ל? של דויד ״ ח׳
פעם

קריאה מוסלמית

דרור נגלר,

תל־אביב

_ בטחו! ואושר הם פרות המקרה _ נ . ,
״גזע, הדת והאומה אשר? 1תוכח נולדנו׳
אנו, הנדי ם באזרחים חופשיים באומו ת חמ־;
־* ות׳ -ר פלה בחלק נו אולם) ירו•?
ה נפצעים פליטים, הנמלטים על נפשם ע?״
ידי מוקשים בשדות־מוקשים ל אורי הגבולו ת
מוקפי ם טהונחו בעתות שלום.
עדות דתיות נוצריות וי הו דיו ת באמריקה
ובאירופה ביצעו שרות מזהיר, באמצעו
ארנוני-הסעד העולמיים שלהן .״נ׳טיעת
איסלאם״ הוא הארגון המקביל בעולם הא
לאם. אנו ארנוז הומאניטארי וחינוכי,
ת ־ממחר י ובלחי־עדתי, הפעיל במיוחד
ריקה, במזרח המוסלמי, ולאורד דרכי
של הפליטים הנמלטים ממזרח״אירו
מוניס טי ת ומאסיה המרכזית הטוב
אנו זקוקים לעזרה. אנו וקוקי
א״ו זקוקים לבגדים ולנעליים, בטיוח
דים• אני זקוקים למזו! ולרפואות, ול אי.
רים תותבים לנכים. העזרה תציל לא די״
חפים־מפשע, אלא נם נשמות ח פו ״
גימיעת אל־איסלאם, וינה

כתובת ג׳נזיתת אל־איסלאם:

Jamiat Al-Islam, Wiedner
Hauptstrasse 85/6, Wien,
Ostrerreich.
תנו לה דובים
הייתי פוד ה לכם לו שאלתם את הקוראות
שלכם׳ אם מישהו מ הם יכול לשלוח לי אד.
מ לות ׳ wר המלהצזה היש! ו.־יפה ״אל תתנו

תנה ק. טבריה, ת .ד. וגו

מי עמד על

1m 31r

הנהלה
־ מאת

אן1־י א סרי -

ך* משך כמה שעות השבוע, עמדה מדינודישראל על הראש. תוך
JIדקית מעסות הפכה מדינה נורמלית לבית־משוגעים, ששלח גלים
של בהלה ופחד לרחבי העולם. מנהיגי הציבור עשו צחוק מעצמם,
המונים נדבקו בקדחת.
כל זה בוצע באמצעי פשוט ביותר: כמה מלים של קריין בתחנת־השידור
הממלכתית.
היה זה שגעון חילף. כעבור יום כבר עמדה המדינה שוב על רגליה,
ומנהיגיה נחפזו לשכוח את אשר עשו ואמרו אמש. מכונת־הטישסוש
השיגרתית החלה בפעולתה. הכל חזר למסלולו.
אולם מה שקרה באחד באפריל ,1959 ,לא היה התקפת־טירוף
רגעית שהשיכחה נאה לה. כי רגע הסירוף היה כמו רעם שהאיר לרגע
את הלילה, גילה את מצב המדינה ואת מהות השלטון בה. אם נכון
הדבר כי האדם אומר את האמת ברגעים של שכרון, הרי הטרגי־קומדיה
של האחד באפריל היתד, רגע של אמת.

אוייב בלתי־ידוע
עובדות ידועות לכל. בשעה 20.05 שידר קול־ישראל, באמצע
ן fתוכנית של פרקי חזנות, הודעה דראמטית שדרשה מן המאזינים
להישאר ליד המקלטים כדי להמתין להודעה חשובה. במשך השעה
חזרה התחנה כמה פעמים על הודעה זו.
האופי המיוחד של ההודעה יצר מיד אווירה מתוחה ברחבי הארץ.
בערים ביטלו המאזינים מיד את תוכניותיהם לאותו ערב, ויתרו על
הליכה לקילנוע ולתיאטרון. במשקים הזעיקו המאזינים את חבריהם
אל המקלטים. אולם עדיין לא היתד, משמעות ההודעה ברורה. רוב
המאזינים סברו כי הממשלה עומדת להצהיר על פיחות ערך הלירה.
הפצצה עצמה התפוצצה רק בשעה תשע. ליד המיקרופון עמד יגאל
ברק, אחד הקריינים הצעירים של קול־ישראל, שהתמחו בתקופת
מיבצע־סיני בסגנון המתכתי של גיבוריות כוזבת, מן הסוג שבו היו
קרייני מוסקבה מודיעים בתקופת המלחמה על נצחונות אמיתיים
ומדומים של צבאות סטאלין.
הוא לא קרא את החדשות. בקול של שעה־הרת־גורל קרא הודעה של ראש אגף־כוח־האדם
של צה״ל על גיוס חיילי מילואים, לפי סיסמות היחידות שיוקראו לאחר מכן. אותה הודעה
ארוכה חזרה בערבית, באנגלית, בצרפתית, באידיש, בפולנית, בהונגרית, ברומנית ובלאדינו.
עד שנסתיימה ההודעה בשפה התשיעית, כבר היה ברור לכל המאזינים כי צה״ל הכריז על
גיוס כללי של מאות אלפי חיילי המילואים. היתד, זאת התרשמות מוצדקת והגיונית,
הן לאור הנוסח הדראמטי של ההודעה עצמה, והן לאור הודעות־ההבהלה שקדמו לה
מאז שעה שמונה.
באותן חמש דקות — תקופת־השיא היומית של ההאזנה לרדיו — כבר שאלו אלפי
גברים את נשותיהם היכן מונח ציוד המילואים, כבר נידחו תוכניות והוחלפו מבטי חרדה.
כאשר, בתום כל התכונה הזאת, הודיע הקריין רק שלוש סיסמות של יחידות — ״להקת
אמנים״ ,״ארשת חשיבות״ ו״בחוזי מים״ — לא הופגה המתיחות. הקהל סבר פשוט כי
כהכנה לגיוס הגדול, מגיים צה״ל את אותן היחידות שתפקידן הסכני הוא להכין את
התכונה ההמונית.
כאשר הודיע הקריין כי צה״ל ישדר הודעות נוספות בשעה 10 ובשעה ,11 היתה הארץ
בטוחה כי שוב החלו שעות היסטוריות, מן הסוג שקדמו למיבצע־סיני. אנשים פשוטים
האמינו כי המלחמה עומדת לפרוץ בכל רגע. אנשים יותר מחוכמים הבינו כי הודעה כה
פומבית אינה מבשרת מלחמה מיידית, סברו כי הגיוס הכללי ההדרגתי, נועד לאיים על
הערבים ולהתחיל בתהליך צבאי העשוי להסתיים במלחמה.
בשעה 21.15 שררה ברחוב אווירה חגיגית. בעלים ונשים התכוננו לבלות יחד את הערב
האחרון בצוותא, לפני פרידה של לפחות שבוע־שבועיים ומסע־מלחמה אפשרי. האח ידעה
כי הגיע מצב של ערב־מלחמה.
היה זה אופייני כי לאיש לא היה המושג הקלוש ביותר נגד מי עומדת המלחמה המיועדת
לפרוץ. בישראל של 1959 אפשרית אוזירה מלחמתית מובהקת ללא קשר עם טכסוו
אקטואלי. הכל ידעו כי איש אחד מחליט בישראל על מלחמה ושלום, וכי לאיש זה שיקולים
משלו. עשר שנים של חינוך ״בטחוני״ נטעו בלב ההמונים את הבטחון כי ברגע המתאים

כבר יימצא האוייב הנכון וגם הסיבה הנכונה לפתיחת מלחמה קצרה, זולה וטובה.

מרחמה בפתח

1שראל אינה אי בודד. כל הנעשה בתל־אביב מגיע תוך דקות ספורות לקצוזת תבל.
7כי העולם, החרד מפני השמדה אטומית והיודע כי המרחב השמי יכול לגרום בכל
רגע להתלקחות עולמית, למד לראות בישראל גורמת־צרות נצחית• שרותי־המודיעין שלו
דרוכים לכל רחש בישראל.
משרדי־החוץ בעולם כולו, שלא קיבלו אזהרה מוקדמת משגרירומתיהם בישראל, הוחרדו.
ברוב בירות העולם החלה פעילות קדחתנית. סוכנות־ידיעות אמריקאית החרידה את כל
מערכות־העתונים בארצות־הברית בשלושה צלצולים, האות המוסכם למשבר בינלאומי חמור.
בשעה 11 כבר שידרה תחנת קולומביה את קול סופרה בישראל, שהודיע כי הגיוס הוא
חסר־תקדים בימי שלום, רמז שהמלחמה בפתח.
עורכי־החדשות סילקו הצדה הודעות חשובות מחלקי־תבל אחרים, החלו מחברים כותרות
מרעישות על תכונת־המלחמה בישראל. פרשנים צבאיים וכותבי מאמרים ראשיים, הלמו
במכונות־הכתיבה כדי להסביר את המצב ולהעמיד את קוראיהם על חומרת הסכנה. הדעה
הנפוצה ביותר: ישראל מאיימת במלחמה על מצרים בקשר עם המעבר בתעלת־סואץ, תוך
ניצול המחלוקת בינה לבין עיראק.
אותה שעה כבר החלו מגיעות ההכחשות הראשונות של ממשלת ישראל. איש לא ייחס
להן חשיבות. למודי נסיון מיבצע־סיני, כאשר נציגי ישראל בעולם עוד המשיכו בתמימותם
להכחיש את הגיוס הכללי בעת שההודעות הראשונות על הסתערות צה״ל בסיני כבר הגיעו
לעורכי־ד,חדשות, חייכו העתונאים והדיפלומטים למקרא ההודעות הרשמיות.
נמרצת עוד יותר היתד, התכונה בארצות השכנות. זמן קצר אחרי שהודעת קול־ישראל
נקלטה בקאהיר ובדמשק ועברה את התהליכים במחלקות המודיעין והמטכ״ל, הזעיק קול־דמשק
את כל החיילים בחופשה, העמיד את כל יחידות צבא רע״ם בסוריה במצב הכן.
רדיו רמאללה הודיע על כוננות הצבא הירדני כדי לשמור על הגבול. לאורך כל גבולות

ישראל, מראש הנקרה ועד עזה, התכוננו
היחידות הערביות בקדחתנות למיבצע. אלפי
זקיפים מתוחים צפו לתוך החשיכה, כשכל
אחד מוכן שהמכה המכרעת תבוא בגזרה שלו,
טרגית ביותר היתד, התכונה ב^צרת ובכפרים
הערביים של ישראל. ליל־הזוועות של
כפר־קאסם, שהסתיים בפסק־דין של 10 פרו־טות,
היה טרי בזכרון. האזרחים הערביים
מיהרו להסתגר בבתיהם, התכוננו להשאר
שם גם למחרת היום, תחת לצאת לעבודה
באזורים עבריים.

הקומדיה בכגסת

היה להסעיר כל־כך את הרוחות פה בכנסת,
עד כדי כן שאפשר היה להגיע פה,
בצדק, במידה ידועה גם לאכסטאזה, כמעט
עד כדי שירת התקווה פה בכנסת.״
אולי חבל שהכנסת לא הגיעה באמת לשירת
התקווה. אילו עשתה זאת, היה זה סיום
נאה לקומדיה — נבחרי העם שרים את
ההמנון הלאומי כדי להפגין קבל עם ועולם
שהם עומדים כאיש אחד מאחורי צד,״ל
במלחמה בלתי־ידועה, נגד אוייב בלתי־ידוע,
בחזית בלתי־ידועה.

מי הממזר ץ

*%ד כאן הקומדיה. השאר אינו מצ־ך
צד ההומוריסטי של הפרשה סופק
J rחיק. הוא רציני מאד, מדאיג מאד,
! Iעל־ידי מנהיגי האומד, בכנסת. הוא
מעורר מאד למחשבה על מהות המשטר.
הזכיר את פרשת הסרן מקופניק בגרמניה
הדבר שקרה באחד באפריל הוא עבירה
הקיסרית, כאשר אסיר משוחרר לבש מדי-
פלילית לפי חוקי הארץ. סעיף 61 של
קצין, גייס חיילים ברחוב ואסר ראש־עירי־החוק
הפלילי משנת 1936 קובע :״נס כל
— פרשה שעוררה צחוק עולמי מפני שהאיהמפרסם
או מעתיק הודעה, שמועה או
רה את הגיחוך בפולחן־הצבא הפרוסי. חברי-
ידיעה העלולה לגרום פחד או בהלה בציהכנסת
לא עשו רק צחוק מעצמם — הם
בור, או להפריע את שלום הציבור, כשהוא
ביימו ללא הכנה סאטירה עוקצת על המשיודע
או כשיש לו יסוד להאמין שההודעה,
טר השורר בישראל.
השמועה או הידיעה הנן שקר, ייאשם בעוון
דקות מעטות אחרי שידור הודעת־הגיוס
ויהיה צפוי למאסר שלוש שנים )2( .הטענה
בקול־ישראל, כבר הגיעה ההמולה באולם
שלא ידע או שלא היה לו יסוד להאמין
כי ההודעה או השסועה או הידיעה הנן
הכנסת לשיא• אי־אפשר היה להמשיך בניהול
הישיבה. בכנסת, כמו ברחוב, שררה הדעה
שקר, לא תשמש לו לנאשם הגנ ת ...אלא
שהוכרז על גיוס כללי, וכי בכל רגע עומדת
אס כן הוכיח שקודם לפרסום עשה את כל
לפרוץ מלחמה.
הדרוש כדי לאמת את דיוקן של ההודעה,
שר הבטחץ
השמועה או הידיעה׳.
איש לא ידע איזו מלחמה, מלחמה לשם
מי? אני?
מה, ומלחמה נגד מי.
ממשלת ישראל ניסתה להפעיל סעיף זה
אבל כל אחד הגיב כדרכו.
נגד עורכי העולם הזה, כאשר אלה פירסמו
קראה היושבת־ראש, בבה אידלסין (מפא״י) בפאתוס•, :חברי הבית! מה הפאניקה? בבקשה
שהש. ב ,.או מוסד הקשור עמו, ביצע את חטיפת אלי תבור* .הודעת הגיוס, בצורה
לשבת 1בקשתי לבררו ...אני יודעת שעברנו בכנסת הזאת רגעים קשים והתגברנו עליהם!׳
שבאה לעורר את הרושם הכוזב שהמדובר בגיוס כללי, היא עבירה מובהקת על פי סעיף
לעיני היושבת־ראש עמדה התמונה הגיבורית של כנסת אמיצה וממושמעת, הממשיכה
זה. הממשלה עצמה הודתה בהכרזותיה מאז שהודעה זו היתה עשויה לעורר בהלה ציבורית.
בדיוניה בשקט גם כשבחוץ רועמים התותחים — כמו בסרט אנגלי טוב, המרומם את לב
סעיף 105 של החוק הפלילי קובע :״כל אדם העושה מעשה העלול לגרום להיזק ציבורי,
החיילים בחזית.
ייאשם בעוון *.העונש: שלוש שנות מאסר.
הדתיים הבינו כהרף עין שהנה הגיעה הזדמנות היסטורית: אם פרצה מלחמה הם יכולים
ד״ודעת־הגיוס הכוזבת גרמה להיזק ציבורי. היא עוררה בהלה, גרמה לשיבוש תוכניותיהם
לעלות בחזרה על עגלה הקואליציה, מבלי שבוחריהם יחשבו זאת לבגידה. לכן שינו בו־האישיות
של רבבות תושבים, ואין ספק שהנחיתה מכה נוראה על עונת־ד,תיירות הקרובה,
במקום את עמדתם, נמנעו מלהצביע נגד תקציב המדינה, שעמד באותו רגע לקריאה
שהיתר, צריכה להיות, לפי האומדן, הטובה ביותר מאז קום המדינה. היזק זה עלול
שלישית ואחרונה. הסביר מיכאל חזני (דתי־לאומי) :״ההוראות אשר חברי סיעתנו קיבלו
להסתכם במיליוני דולארים, כי איש לא יסע בלב קל לבלות חופש ולהינפש בארץ בד,
מאת מפלגתם היו להצביע נגד התקציב אולם ברגיעים האחרונים נפל כנראה דבר מה
עלולה לפרוץ בכל רגע מלחמה.
במדינה, וכפי שמוסרים נמסרה הודעה חשובה ביותר בקול־ישראל״•..
שיסע אותו חברו לסיעה, יצחק רפאל :״ברדיו הודיעו שיש גיוס כללי!׳
הממשלה איימה בשעתו להפעיל סעיף זה נגד הקואופרטיבים לתחבורה, בימי שביתתם
המשיך חזני :״אם ידיעה זו נכונה אנחנו סבורים ...שעל אף היותנו באופוזיציה,
הגדולה. העבירה שבוצעה השבוע חמורה עד אין שעור יותר.
מידת אחריותנו היא גדולה במידה כזו, שנחשוב כי אולי מוטב שלא יהיו מתנגדים לתקציב
אם כל זה אינו מספיק, אפשר למצוא סעיף חמור יותר בחוק, הקרוב עוד יותר לשר-
המדינה בשעה כזו׳.
ד,בטחון ולפקודיו. לפי סעיף 52 של חוק השיפוט הצבאי תשט״ו— : 1957״חייל אשר עשת
גיבור הערב היה, בלי ספק, מנחם בגין. גם הוא לא ידע איזו מלחמה עומדת לפרוץ
מעשה, או שתפיץ ידיעה, בין נכונה ובין בלתי־נכונה, בענין הקשור בבטחון המדינה,
ונגד מי, אך מנוי וגמור היה עמו לעמוד בראש הצועדים.
ויש בה כדי לעורר ברבים בהלה ...דינו מאסר שלוש שנים׳.
קרא בגין :״המטה הכללי של צבאנו הכריז על גיוס כללי של כל החייבים בגיו ס...
באחת משלוש היחידות שסיסמותיהן שודרו באותו ערב, ושהתיצבו למחרת היום, נולד
הודעה על גיוס, בין כללי או לא־כללי, הנמסרת באוזני העם והעולם, היא בכל מדינה
שיר חדש :״הכל בגלל ממזר קטן / ,הכל בגלל ממזר השאלה היתה: מי, במקרה זה,
ההודעה החשובה ביותר אשר תיתכן בחייה. ברגע זה איננו יודעים מאומה מה גרם להודעה.
הממזר?
יתכן, אם ישגו גיוס כללי, שצבאנו עומד לצאת למיבצעים אם צבאנו, המגויים כתוצאה
שר־הבטחון הוציא את עצמו אוטומטית, בזריזות מפליאה, מכלל האשמים הפוטנציאליים.
ממה שאירע, ייקרא לפעולה — כולנו נעמוד מאחוריו כולנו נעמוד כאיש אחדו•
הוא מינה ועדת־חקירה של שלושה, שלושתם אנשים הנאמנים לו אישית — עורך־דין בטוח בגין לא יכול היה לדעת לשם מה גוייסו חיילי צד,״ל. הוא לא יכול היה להיות
מפא״יי שהתפטר מן הכנסת אחרי שנודעה עיסקה כלכלית מפוקפקת ששמו היה מעורב בה,
שלא גוייסו, למשל, למלחמה באיייב פנימי — כמו בפרשת אלטלינה. אולם הוא הניח
אלוף שהיה פקודו לשעבר והמכר,ן עתה כפקיד בכיר במשרד מפא״יי, והיועץ המשפטי של
כמושכל־ראשון שגיוס זה בא למיבצעים נגד הערבים — ומתוך דבריו השתמעה לפחות
משרדיו׳,בטחון, הכפוף במישרין לשר־ד,בטחון.
אמונה תת־הכרתית ששר־ד,בטחון יפעל בכיוון הנכון.
זאת היתד, ועדת־טישטוש גלויה. היא מונתה במצח נחושה. כשם שביג׳י זילזל בראשית
אומללים יותר מכולם היו חברי הממשלה, שרובם ישבו באולם הכנסת. גם הם היו
הפרשה בחבריו בממשלה, בחברי הכנסת ובציבור, כן זילזל בהם בגלוי על־ידי מינוי
משוכנעים כי קרה משהו גורלי. לא היה להם מושג מהו הדבר — וזה לא הפתיע
ועדה זו, שהיא עלבון לאינטליגנציה של האזרח• שר־ד,בטחון קבע ששר־הבטחון בסדר,
אותם כלל.
ובחסדו כלל בכך גם את הרמטכ״ל. ועדה שחבר בה אלוף, יכלה מטבע מהותה לחקור
כי השרים, כמו שאר חברי הבית, וכמו ההמונים בחוץ, ידעו כי דויד בן־גוריון מסוגל
בהחלט לפתוח במלחמה, ללא סיבה נראית קעין, מבלי להודיע על כך מראש לממשלה, רק בדרג של אלוף־משנה ומטר״
פזמון רוסי ישן התלוצץ :״הצאר נבהל, פירסם מינשר / :חרות למתים, והחיים למאמרו״
או לכנסת, או לחבריו הקרובים ביותר.
על שר״הבטחון אפשר לפזם פזמון אחר :״ביג׳י החליט כי זה הכלל / :מנצח רק הוא,
יותר מזה: מעמדתם של השרים באותו רגע נסתבר, כי איש מהם לא פיקפק בזכותו
והזולת נכשל.״ אחרי שקיבל על עצמו רק החודש את ״האחריות העליונה״ לכל עניני החוץ,
הבלעדית של דויד בן־גוריון להכריז מלחמה, על דעת עצמו, מתוך שיקולים הידועים רק לו.
ד,בטחון, הפיתוח והעליה — הוא משאיר לזולתו את כל הכשלונות המבוצעים במשרדיו
כל אשר ביקשו הם, חברי הממשלה, היה לקבל במאוחר ידיעה כלשהי על אשר עשה
שלו, על־ידי אנשים שהוא אישית מינה וחינך אותם.
ראש־הממשלה בשמם.
היה זה מחזה קומי — חברי הממשלה ניסו באופן קדחתני להשיג קשר טלפוני עם
אם אמנם מאמין מישהו שמה שקרה באחד באפריל היה משגה, היה עליו להסיק את
ראש־הממשלה בתל־אביב, כדי להיוזדע מהי המלחמה או התכונה הבטחונית, אשר הם
מסקנת־המינימום: שבחסות דויד בן־גוריון קם מנגנון בעל אחריות לקויה, המסוגל להשמיע
יצטרכו לשאת עבורה באחריות כלפי האומה וההיסטוריה.
בכל רגע את קולו המתכתי וליצור אוזירת־חירום, ואף לטפח תנאים הגורמים למצב־שר־ד,משפטים
פנחס רוזן, היה הליצן של המחזה. בהומור פורק־נשק הודה בגלוי במצבו
חירום אמיתי.
האומלל :״לפי ההודעה ברדיו היה ברור שהגיוס היה מופנה לא לכל הצבא, כי שנועתי
זוהי סכנה בטחונית חמורה למדינה. האחריות על כך חלה ללא שום הגבלה על ראשו
את ההודעה יחד עם חבר הכנסת יזהר הררי (פרוגרסיבים) אשר בקיא יותר בענינים אלה•,
של שר־ד,בטחון.
והוא התרשם שההודעה מופנית לחלק מהצבא בינתיים אני מבין שיושב־ראש ועדת־החוץ
והבטחון (של הכנסת) קיבל הודעה חצי־רשמית אשר בה נאמר: בקשה, אין טעם

לבהלה, אבל אי־אפשר לומר בטלפון מהי הסיבה של הגיוס!*
בנ רי םקצ רי ם? עו ר ם
מלים אלה רק הגבירו את הרגשת הכלל שקרה משהו גורלי. פי אחרת — מדוע אי־אפשר
היה לומר את הדבר בטלפון?
ול סמע טי ם היו השבוע הדיפלומטים בארץ ובעולם שהאמינו כי אמנם חל כאן
רוזן :״אני בטוח שלא היו נימוקים או סיבות מיוחדות במינן לכך שלא היה קשר במשך
CSמשגה טכני, כפי שטען דויד בן־גוריון בכנסת, עת דרשה האופוזיציה בהנמקה מגומגמת
שעה או שעתיים בין ראש־הממשלה ושר־הבטחון לבין חברי הממשלה. לזאת אנחנו רגילים.
להביע אי־אמון לממשלה. הסיבות לאי־אמון זה היו רבות• בין השאר:
(צחוק כללי וממושך באולם) .וכל אחד יכול להעיד על כך שבמצבים כאלה ראש־חממשלה
י • הערכת אישיותו של דויד בן־גוריון וחוסר־ערך ההכחשות הרשמיות בישראל.
ושר־הבטחון הוא הראשון?.
היתד, זאת הודעה גלוית־לב למצב האמיתי השורר במדינה: דיקטטורה מעשית של דויד
• העובדה שצו־הגיוס שודר גם בקול ציון לגולה בגלים קצרים, דבר המעיד על כוונה
בן־גוריון, וקבוצת־הצעירים המק־פה אותו מכל עבר, בכל הענינים הגורליים, בעוד
לתת לו פרסום עולמי, בלי כל קשר למטרה הגיוסית בארץ.
שהממשלה משחקת רק תפקיד־משנה של מפקחת על חלוקודהשלל( .לשוא ניסה רוזן לתקן
• הודאתו של בן־גוריון שאישר את עצם שידורן של הודעות־גיוס (אם כי לא בנוסח
את עצמו למחרת היום, בהכחשה הפחות־משכנעת של השנה. טען רוזן: הצחוק שיסע את
זד ),ברדיו ,״מפני שלא תמיד אפשר למצוא את האנשים בבית״ — טענה שהופרכה על־ידי
דבריו. מד, שהוא רצה להגיד הוא :״לזאת אנחנו רגילים, וכל אחד יכול להעיד על כך:
הגיוס השקט המופתי ערב מיבצע־סיני. שידור גיוס ברדיו, אפילו בסגנון מתון יותר,
שבמצבים כאלה ראש־ד,ממשלה ושר־ד,בטחון היה הראשון להתקשר עם הממשלה, אילו היה
מוכרח ליצור אווירה מתוחה מיוחדת בארץ ובעולם.
צורך בכך׳.
• סירובו של ביג׳י להסכים למינוי ועדת־שרים לחקירת הפרשה, שהיתר, עשוייד, לחקור
כאשר החליט דויד בן־גוריון לבסוף לבטל את הודעת־הגיוס והודיע על כך ללוי אשכול
גם את חלקו בענין•
בכנסת״ ,,נגמרה ההתלהבות המלחמתית. סיכם אותה יוסף ספיר (צ״כ) :״דבר כזה יכול
(המשך בעמוד )16
-- יזהר הררי היה קשור, לפני קום המדינה, בארגון ההגנה.
* למרות שקציני־משטרח נשבעו אז בבית־המשפט שהם עומדים להגיש תביעה פלילית
*» אותה שעה הודיעו דוברי צה״ל לעתונות שלא לפיסס את הודעת־הגיוס, שהיתה
יעל כך, לא הוגשה התביעה עד היום — שנה ורבע אתרי המאורע.
צריכה להיכלל בעתוני הבוקר, כחלק מן התכונה הכללית.

בסדיט העם שווי מעוקל
לפני כמה שנים הוחרדה הארץ על־ידי
הידיעה המדאיגה כי ראש־הממשלה איבד
את שוזי־משקלו הגופני, נזקק לטיפול רפואי•
השבוע נראה לרבים כי הממש; ה כולה
איבדה את שיווי־משקלה.
לכל ממשלה יכול לקרות משגה. אולם
כאשר המשגים קורים בצרורות, עולה גם
בלב האזרח הזהיר ביותר החשש שמשהו
יסודי אינו בסדר. היבול של חודש אחד:
• נאומי דויד בן־גוריון ושמעון פרס,
שרצחו את העליה מרומניה, נשארו בלתי-
מובנים עד היום.
qהמישחק המבולבל בהיטלים, שהוטלו
ובוטלו לסירוגין, גרמו לבהלה כלכלית, יצרו
רושם של אנדרלמוסיה במנהיגות המשקית.
• תדהמת משרד־החוץ לנוכח ביטול המענק
האמריקאי, שהוכן בגלוי במשך חודשים,
מבלי ששרות־החוץ הישראלי ירגיש במשהו.
• הפרשה הסתומה של הודעת־הגיום
הפתאומית (ואה כתבה) שגרמה לבהלת־מל־חמה
וזיעזעד. את מעמד ישראל בעולם.
שורה כזו של מקרים הרי־אסונות, שוב
אינה יכולה להיות מקרית• היא חדרה להכרת
ההמונים כפי ששום שרשרת־מסיבות
בעבר לא עשתה זאת. בפעם הראשונה
נצטיירה הצמרת לא בדמות מנהיגים כל•
יכולים, אהודים או בלתי־אהודים, אלא כקבוצת
אנשים מזדקנים שאינם יודעים בדיוק
מה הם עושים ומה קורה מסביבם.

(כל הזכויות שמורות)

• סבנה חמורה חדשה: פלוגות־סער ארציות יופיעו זו

הבריטים, כי האינטרסים של בריטניה הם המחייבים
את תמיכתם בבית הלאומי היהודי.
״רבותי,״ השיב שר־החוץ הבריטי דאז,
הלורד האליפאקס, ברוגז מעודן• ״הרשו לי
להזכיר לכם כי אני הוא האחראי כאן לייצוג
האינטרסים הבריטיים*.
נזיפה מוכנה מראש. השבוע חזרה
הפרשה במהדורה חדשה. בכנסת קמה שרת-
החוץ הישראלית, לימדה את ממשלות המערב
איך לנהל את מדיניותן» .אין מדינות
המערב צריכות להיתפס לאשליה ששיפור
היחסים עם עבד אל־נאצר כדאי להן!״
הגבת האמריקאים על לימוד ידידותי זה
היתד, דוגמה של כפיות־טובה. היאגסהיתה
נזיפה חריפה מן הסוג שהוא נדיר ביותר
ביחסים בינלאומיים. קבע דובר אמריקאי:
״לשרת־החוץ הישראלית יש הסמכות רק
להביע את השקפותיה של ממשלת ישראל!״
לא היתר, זאת פליטת־פה. הדובר האמריקאי,
שכינס מסיבת־עתונאים, הכין את נוסח
המשפט בכתב, מתוך תקווה שיישאל שאלה
מתאימה. לרוע מזלו, לא נשאל שאלה כזאת.
לכן הזמין את כתב אסושייטד פרס לשיחה
מיוחדת נוספת, ביקשו לשאול את השאלה
— ומסר את התשובה המוכנה מראש.

הפעםהרא שו נהכמדינה. לפי החלטה סודית של מוסדות הועד הפועל
של ההסתדרות, מתאמנת עתה במסעה ארגון־הפועל, יחידה מחתרתית מיוחדת
בכמה מקומות בארץ, מתוך מגמה ׳עיקרית ללחום בחרות במלחמת־הבחירות.
אנשי מפא״י טוענים בשיחות פרטיות כי גם תנועת־החרות מאמנת פלוגת-סער
לשימוש במעשי אלימות, אולם אינם מסתירים כי בין השאר יוטל על יחידתם
שלהם להכין מכשירים למניעת השתלטות אפשרית של הימין בדרך פרלמנטרית.
התופעה המדאיגה ביותר: מאחר שחברי פלוגת־הסער ממתינים בקוצר־רוח
להפעלתם המעשית, עשוי להיווצר לחץ מלמטה לביצוע פעולות אלימות

בכיוונים שונים.
• מספר אורחי הממשלה יגבר השנה. לקראת הבחירות ינצלו
עוזרי ביג׳י באופן מכסימאלי שיטת ז ו לנהל תעמולת־בחירות על חשבון משלם־
המסים, יביאו מספר ניכר של אישים מחוץ־לארץ, שיופ״עו על במה אחת עם
מנהיגי מפא״י, יפרסמו בעתונות וברדיו דברי התפעלות על הארץ ועל פעולות
הממשלה המשלמת את הוצאות אירוחם. כמו בעבר, יינקטו כל האמצעים נדי
למנוע מגע כלשהו בין אורחים אלה לבין חוגים אופחיציוניים במדינה

• חנינות העשור לעליית מרכד־הקסמים, שייערכו לקראת
סוף השנה, ישתלבו יפה עם מערכת הבחירות של מפא״י.
בעדוד משרד ראש הממשלה ייערכו חגיגות אלה בפומביות רבה. אחת הנהנות
מהחגיגות: להקת עינבל, שתעמוד במרכז החגיגות, תזנה לסכום לא קטן,
שיעזור לה להכנותיה האחרונות לקראת מסעה למזרח הרחוק.
« ספרד לא תכיר כישראל. בפגישה שערן לפני שבוע משרד־החוץ
הספרדי עם שגרירי רע״ם, לבנון, סעודיה וירדן, הבטיח שר־החוץ בספרד כי
,למרות לחצה של ישראל ליצירת יחסים דיפלומטיים בינה לבין ספרד, תמשיך

הסתדרות
צנ ע, צגע

ממשלת פרנקו להענות בסרוב להצעות אלה

כאשר נפגשו נציגי מפ״ם לפני חצי שנה

• ״כמחנה גד־נ״ע׳>
ו״כמחנה
נחמל״ ייסגרו ביום
העצמאות
הקרוס. כדי להק
המשק

טין
את חביזבוז הפנטסטי
של כספי
משלם־המסים על פרסומים
ממשלתיים.
לעומת זאת אין תכו׳
נח לסגירת בטאון ה-
מטכ״ל, במחנה, ה־עולה
מדי שנה מאות
אלפי לירות.

הקבצן הזו ע ם
אחד הטיפוסים המובהקים ביותר של ארץ-
ישראל הוא הקבצן הזועם — האיש לבוש־הסחבות
המקים שערוריה כאשר סכום הנדבה
הניתנת לו אינו מוצא חן בעיניו.
הוא משוכנע שנעשה לו עוול.
ממשלת ישראל מחקה בשיטתיות רבה
את הדמות הקומית הזאת. כאשר הודיעה
השבוע ממשלת ארצות־הברית כי אינה חושבת
להקציב בשנת־הכספים הבאה מענק
נוסף לישראל (בעודה מכינה מענק לרע״ם)
פרצה מלב ממשלת ישראל זעקה, בה גברו
ההתמרמרות והעלבון על הכאב.
חכית ללא תחתית. ההתמרמרות
היתד, מוזרה במקצת. במשך 11 שנה קיבלה
ישראל מממשלת ארצות־הברית סכום העולה
על 614 מיליון דולאר* ,בצורות שונות
ומשונות — מענקים, סיוע טכני, קרן־
פיתוח, הלוואות בנק היצוא־והיבוא, עודפי
מזון. חוץ מן המענק הישיר, נמשכות הענקות
אלה גם עתה במלוא הקיטור.
אין זה הכל. זהו רק זרם אחד מרבים
הקולחים לתוך החבית ללא־תחתית של המשק
הטפילי שהוקם בישראל. נוספים אליו
המיליונים של השילומים מגרמניה, של
המגביות היהודיות בעולם, של מכירת האיגרות
הממשלתיות בקהילות היהודיות, ושל
שלל־ד,מלחמה ברכוש נטוש ובציוד — סכום
אדיר של מיליארדים, שאין לחשבו בדיוק.
לאן הלך כל הכסף הזה? רק רמזים על
כך חדרו עד כה לציבור, בין השאר ב־דו״חים
הזהירים של מבקר המדינה (ראה
עמודים .)6—7מי שיצליח לחבר מחקר מלא
על חלוקת שלל המיליארדים בין המפלגות,
החוגים והאישים בצמרת המדינה, יהיה
בידו המפתח המדעי להגדרת מהות המשטר
השולט בישראל.

מדיניות
תלמיד כפו טו ב ה
מכל התכונות של מנהיגי ישראל, אין
תכונה המרגיזה את הזולת יותר משאיפתם
המתמדת ללמד מדינאים זרים לנהל עניניהם.
לפחות פעם אחת כבר גרם הדבר לנזיפה
פומבית. זמן קצר לפני מלחמת־העולם השניה,
כינסו. הבריטים בלונדון ועידה של
שוקחן־עגול ביריטי־ערבי־עברי לדיון בבעית־ארץ־ישראל
*׳.כאשר הגיע תורם של המנה
יגים הציוניים להביע את דעתם, לא הס״
תפקו בכך. הם התעקשו להסביר למדינאים
• הפירוט 100 :מיליון דולאר ב־, 1949
35 מיליון ב־ 64.4 , 1951ב־ 72.8 , 1952ב־
53.9 , 1953ב־ 54.4 , 1954ב־ , 1955 אותו
DUOב־ 37.5 , 1956נ־ 89.4 , 1957ב־, 1958
52.4ב־.1959
*• שהפכה לועידת שולחנות־עגולים, מאחר
שהערבים סירבו לשבת ליד שולחן אחד עם
הנציגים הציוניים.
העולם הזה 1123

הנ צ פי ת

• הש.א.לא
יחוסל. למרות כל
ההודעות הממשלתיות
שבאו אחרי
מסע הגילויים של
העולם הזה, ימשיך
השרות להתקיים ב־שם
אחד ובהסוואת
אחרת_ נדי לאפשר
״ Y lQ V flH inא
זאת, יועלה כקרבן
על המזבח ראש הש.
עם מזכיר ההסתדרות פנחס לבון, ידעו בא״
יעקב כהן, שזהותו נתגלתה על־ידי העולם הזה, ושסיים השבוע שרותו.
דיוק מד, הס רוצים: להגביל את הסכומים
פרשה נוספת, כה מעורב בהן, עתידה להתפוצץ כקרוב. כהן,
שכל מפלגה יכולה להוציא על מסע הבחיששימש
גם כיושב ראש המועצה המקומית של קריית־אונו, מקום מגוריו, ייתבע
רות המתקרב להסתדרות. חשבונם, כנציגי
לדין, על שינוי סדר המועמדים של מפלגתו, הצבת איש שלומו במועמד למועצה
מפלגת־מיעוט לא עשירה במיוחד, היה ברור
אף הוא. הם לא יוכלו להתחרות עם מפא״י
בשכירת אמנים ועריכת נשפיות, כדי לסבר
• דייריהן של 400 דירות מן הרכוש הנטוש יצטרכו לחפש
את אוזני הבוחרים גם בכמה נאומי תעמולה.
לעצמם דיור חדש כשנה הקרובה. מספר זה של יחידות דיור
ההצעה קיבלה לפתע מימדים חדשים, כאדרוש
לצרכי משרדי הממשלה המתרחבים. והוא יופקע מן הדיירים הנוכחיים,
שר לרעיון הצנע הוסיף דויד בן־גוריון רעתוך
מתן פיצוי כספי.
יון משלו: הסכם בינמפלגתי לאי־השמצה.
הוקמה ועדה בינמפלגתית, לגיבוש נוהל־
• שירות השידור יפנה למאזינים שיחוו דעה על תזמורתו.
בחירות צנוע ונקי מהשמצות.
מסרת המשאל. שיהיה הראשון מסוגו בארץ: לברר באיזו מיוה מוצדקת, או
הצנע הובטח, פחות או יותר. כי כל
זוכה להערכה, החזקתה של תזמורת קול־ישראל, בה מועסקים כעת 55 מנגנים.
המפלגות היו מעוניינות לכלכל את כוחו־תיהן
ולרכז את המאמץ הכספי המכריע לק•
התזמורת הפילהרמונית בבל זאת תנגן יצירותיהם ה־ראת
הבחירות לכנסת. לפי ההסכם שנחתם
השבוע, פד, אחד: אסור לקיים אסיפות הסמוחרמות
של המלחינים הגרמניים שטראוס וואגנר. אולם כדי
ברה עם אמנים, לנהל תעמולת קולנוע
לא להסתבן בקלחת הבחירות, על־ידי צעד עדין זה, יידחה הדבר עד לאחריהן.
כלשהי, לצבוע סיסמאות ולהדביק פלקטים
שלא על לוחות המודעות, להשתמש ברמ•
מסתמנים חילוקי־דיעות כתוף צמרת אחדות־העכודה.
קולים, קבועים או ניידים, מחוץ לאסיפות
שני הקצוות בחיכוך: ח״כ יגאל אלון וח״ב יצחק בן־אהוון הרקע: גישות
הסברה, לפרסם מודעות פוליטיות בעתונים,
שונות למדיניות החוץ, כולל שאלת היחסים עם מדינות אסיה; וכן התנגדותו
לערוך כנסים ארציים המוניים, או להשתמש
של בן־אהרן לנטיות אלון להתקרב עד כדי הידוק מקסימלי אל מפא״י.
במסחר, ההסתדרות כדי לנהל תעמולה מפלגתית
מובהקת (של מפא״י).
מפ״ם מצידה, תחריף את יחסיה עם מפא״י .׳הבמה שמעליה
שלושת עתוני הפועלים — דבר, על־ישמיע
מאיר יערי דברי ביקורת חריפים על דויד בן־גוריון תהיה מועצת
המשמר, למרחב — יפרסמו בערך פעמיים
המפלגה, אשר חיערך בעוד כשבועיים לליבון מצע הבחירות להסתדרון ז.
עד לבחירות תוספת מיוחדת של מאמרי
אולם לא יהיה בצעדי מפ״ם דבר שיסכן את מעמדה בקואליציה
הסברה מטעם כל שלוש המפלגות.
• כנין־פאר יתווסף ל״רובע הציירים״ האריסטוקראטי
הדיו לא התייכשה. ברגע שדובר
באי־השמצה, חדל שיתוף הפעולה. נציג
בצפון־מזרח תל־אכיב. אחדות־העבודה רכשה לאחרונה מגרש גדול ברחוב
מפא״י בועדה וראש מטה הבחירות שלה,
סוטין, תקימ עליו את בנינה. לצרכי בניית המבנה, הוקדשו רבע מיליון לירות.
ח״כ יוסף אלמוגי, דרש כי המפלגות יס־
(המשך בעמוד )8

מבין מאות נוסי הגזיבה, הבזבוז וההונאה בורה החדש של מבקר הגדיש, בולטת־ז

* vפשר לטבוע בים העובדות, הכלולות. בדו״ח האחרון של מבקר המדינה 492 .עמודיו
CSגדושים מספרים, טבלאות ומיסמכים הבאים לספר לאזרח מה עשו מוסדות הממשלה
בכספיו — ולמה היה זה מעשה פסול. אפילו שחיין טוב יתאמץ כדי לעבור ים זה בשלום.
אולם המאמץ כדאי. כי במעמקי הדו״ח חבויה תמונה פוקחת־עיניים של המשטר הכלכלי
השורר במדינה. שם, בין עשרות סעיפים ותריסר משרדים, פזורים הפרטים המסבירים את
עובדת־היסוד של המשק הישראלי: כיצד מתחלק השלל.
הפרק המעשי הראשון בדו״ח ניגש ישר לעניין. הוא נקרא: רכוש המדינה — היקפו
ויעילות ניצולו. מסתבר, כי מתוך שטחה הכולל של המדינה ( 20.4מיליון דונם בקירוב)
כ־ 18 מיליון דונם הם רכושה של המדינה, שהועבר אליה מממשלת המנדט או שהושאר
כרכוש נטוש על־ידי פליטים ערביים. מתוך שטח זה 7,380,000 ,דונם הם אדמות כפריות.
מה נעשה באדמות אלוי
שטח של • 2,374,000 דונם — ברובו הגדול אדמות מזרע, מטעים ופרדסים — נמכר
לקר! הקיימת לישראל בטרנזקציות מגוחכות. הממשלה ומערכת הבטחון מחזיקות ב־640
אלף דונם, בעיקרם אדמת מזרע ואדמה בלתי ראויה לעיבוד חקלאי, עליה קיימים מחנות
ומיתקנים שונים 1,565,000 .דונם הוחכרו בעונה שחלפה. על השימוש ביתרת האדמה —
2,799,000 דונם — אין נתונים.
משרד האוצר אמנם מסביר מה נעשה בחלק מאדמות אלה: לדבריו, למשל 600 ,אלף
דונם הם שמורות־יער, ואילו הבדואים בנגב מחזיקים בחצי מיליון דונם אדמה — מזה
כרבע מיליון בדרך חכירה ורבע מיליון דונם בלי חוזי חכירה, מאחר והם טוענים כי
קרקע זו שייכת להם. הסבר זה מתעלם מן העובדה, שרבע מיליון הדונם המוחכרים כלולים
ממילא בשטח הכללי המוחכר, שלגבי השימוש בו קיימים מיסמכים.
האוצר ממשיך ומסביר לאן נעלמו שני מיליון הדונאמים הנותרים. ושוב מהווים הבדואים
תירוץ נוח: נוסף על חצי מיליון הדונאם הראשונים, טוען משרד האוצר כי אותם בדואים
מחזיקים בעוד חצי מיליון דונם, בסביבות באר־שבע. קובע המבקר :״הסבר זה לא התקבל
על הדעת, משתי סיבות: אין בידי האוצר מסמכים המוכיחים שהברואים מחזיקים (בקרקעות

אלה)! באיזור שאותר לבדואים בנגב מוחזקות אדמות גם על־ידי גורמים אחרים: התיישבות
יהודית וחוכרים יהודיים פרטיים, הקרן־הקיימת לישראל, משרדי ממשלה ומערכת הבטחון.״
כלומר שהחידון בעינו עומד: לאן נעלמו קרוב לשני מיליון דונם של אדמת המולדת?
המבקר אינו עונה על השאלה הגדולה — וספק אם יכול מישהו כיום לערוך בדיקה
למי בדיוק חולק השלל הרב שנפל בחלקה של המדינה, אחרי מלחמת תש״ח. אולם הוא
נותן דוגמה אחת, ותשובה בצידה: בעת קום המדינה היה שטח הפרדסים 122 אלף דונם.
בשנים הראשונות לקום המדינה נעקרו ויבשו — כ־ 49 אלף דונם פרדסים — בעיקר פרדסים
ערביים נטושים 17 .אלף דונם נמכרו לקק״ל ו־ 15 אלף דונם הוחכרו. מה קרה ל־ 41 אלף
דונם הנותרים? קובע המבקר :״יש להניח שפרדסים אלו בחלקם הוזנחו והתייבשו, בחלקם
נעקרו ונהפכו לאדמות בניין — ובחלקם מנוצלים ללא הרשאה.״ כדי להבין את מימדי
הרכוש שנעלם מבלי להשאיר עקבות, די לציין כי בשנה שעברה הכניס כל דונם פרדס
לבעליו 350ל״י נטו בממוצע.
,,מכל האמור לעיל,״ מסכם המבקר ,״יש להסיק את העובדה המדאיגה שעל שטחים
ניכרים של קרקעות אין נתונים בידי היחידות המטפלות בנכסי המדינה.״

ג ד עון ע ם רו פ צי ם

ך* אשרישנם נתונים על השימוש באותו רכוש — מה הם מראים? שלאיש לא איכפת
^ מה קורה עם רכוש המדינה. אם זהו רכוש נטוש, מובן מאליו שיש לחלקו, לפי סדר־זכויות
מסויים. בראש צועדת הקק״ל, אחריה חוכרים או קונים שונים, עד למשתכן הדל
ביותר, הזוכה באחת מ־ 69 אלף יחידות הדיור שהשאירו הערבים אחריהם.
שוב, משק הפרדסים הוא הנותן דוגמה חיה. המדובר כאן ב־ 32 אלף הדונם אשר ידוע
מה גורלם, לא ב־ 41 אלף הדונם הנעלמים. במשך עשר השנים בהן עובדו על־ידי רשות
הפיתוח, הניבו פרדסים אלה פרי מר כלענה: גדעון. וזאת בתקופה שפרדסנים בינוניים
במדינה צברו הון, טיילו בעולם, בנו ווילות ונסעו במכוניות פרטיות.
משתומם מבקר המדינה :״הגרעון לשנת
1952/53 בלבד הסתכם בכ־ 800 אלף ל״י.
משק הפרדסים בכללו בארץ, הביא בעונה
זו רווח נקי של 17ל״י לדונם בממוצע.
הואיל והאפוטרופוס לנכסי נפקדים ורשות
הפיתוח לא כללו בחשבונותיהם פחת ורבית,
מן הדין היה שהפרדסים שבניהולם יביאו
לידי עודף הכנסות על הוצאות בסך 60
ל״י לדונם בממוצע.״ החשבון הפשוט 32 :
אלף דונם x 60ל״י לדונם = 1,920,000
ל״י עודף, במקום 800 אלף ל״י גרעון.
ביאושה, החליטה הממשלה להיפטר מן
הפרדסים. החל סיבוב חדש של חלוקת
הארץ 17 :אלף דונם נמכרו או הוחכרו ל-
קק״ל ולסוכנות היהודית במחירים ״שנקבעו
בהתחשב במטרה הציבורית של רכישות
אלה׳״ i nאלף דונם נמסרו לחברות וליחידים
במחירים שמבקר המדינה קבע ברוב
מתינותו כי הם נמוכים• הפרדסים הוחכרו
על סמך משא־ומתן ישיר עם החוכרים, ללא
מיכרז, כשהמחירים נקבעים על יסוד הערכותיהם
של עובדי רשות הפיתוח. בממוצע
הוחכר דונם פרדס ל־ 49 שנה במחיר 434
ל״י בתוספת דמי־חכירה שנתיים של כ־4
ל״י לדונם• בשנה שקדמה להחכרה הכנים
דונם פרדס בממוצע 121ל״י. כלומר. רוכשי
פרדסים אלה יכלו לכסות את דמי ההחכרה
גרמה לכן שהרווחים ממכירת תכשירי חי ל־ 49 שנה מהכנסות השנים הראשונות. לא
סון לעופות אלה הלכו לקניית מכוניות פלא שרבו הקופצים על פרדסים אלה ורק
ומנזזגי אוויר, במקום למטרות המוצהרות — קידום ענף הלול.
אנשים בעלי זכויות בישוב זכו לפלח עסיסי
מן הפרי הנטוש.
לא רק בתפוזים נפלה השלהבת. אותו
גורל נפל בחלקם של מטעי הזיתים הנטושים•
למשל: באוגוסט שעבר חתמה מחלקת
הקרקעות של משרד החקלאות על חוזה
להחכרח 275 דונם מטעי זיתים במשולש לעונה
אחת, תמורת 600ל״י. שום מיכרז לא פורסם
לפני ביצוע ההחכרה. כמה מתושבי המקום
הגישו תלונה לממשלה, ומנהל מחלקת הקרקעות
החליט לבטל את החוזה. הוא פירסם
מיכרז, קיבל שמונה הצעות — שהגבוהה
בהן הסתכמה ב־ 4800ל״י. החוכר הראשון,
שלא השתתף במיכרז, לא רצה בכל זאת
לודתר על העיסקה. הוא חתם חוזה חדש,
הסכים להעלות את תשלומו מ־ 600ל״י
ל*»4800

ס ר חון מן הראש

* מקורות הנאה

ב־זבוז

של קרוב לנזיליון־וחצי לירות — זהו סיכוס תערוכת
העשור שנערכה בקיץ שעבר בירושלים. הסיבה
היסודית לביזבוז זה: חוסר הערכה נכונה מצד מתכנני התערוכה.

פרוטקציה

ציין את הארכת־סזח הדוברות הישן
באילת. לא זו בלבד שעלה פי שלוש
ממה שתוכנן, וארך זמן כפול בבנייתו, אלא שלא התאים למטרתו.

מעילות

הוסר יעילות

קרו בשנים האחרונות בלשכות עבודה לא
מעטות, שם מתבצעים תשלומי השכר לפועל
הדחק. אחד הגורסים העיקריים: אין ביקורת מספקת1על סדרי התשלום.

א כל שנה נוטשים ערבים את בתיהם
/ושדותיהם, בהשאירם רכוש רב לביזה.
שיטת החלוקה, הבאה לספק את בעלי הזכויות׳
אוכלת באותה תאוזה גם את תקציביה
השוטפים של המדינה. וככל שאדם או גוף
יושב גבוה יותר, כן גדולים סיכוייו לנתח
שמן. במצב מאושר זד, נמצאות המפלגות.

מה המושת ביסוד

המשטו הכלכלי

עוד בסרם מגיע דולאר ירוק אחד מכיסי
התורם היהודי האלמוני אל קופות האוצר,
מופרש המעשר לכהן הגדול של ישראל המודרנית.
כל מפלגה מקבלת הקצבה לפי
לוח מוסכם, בהתאם לכוחה במערך הציוני.
המזח היה מיותר
הכסף משתלם במטבע זר, מבלי שיהיה
כל פיקוח על השימוש בו. אזרח ישראלי
ך£ירצה, כי דו ע, קוראת לכל מיני אד
רגיל, המקבל מתנה של עשרה דולאר מדודו
sJשים מפוקפקים. ופירצות, בלי עין הרע,
בניו־יורק, חייב להכניס את הדולארים מיד
ישנן למכביר בניהול עסקי המדינה. אי־אפ־לאוצר,
אם אינו רוצה להסתבך עם המשטרה
שר לאמוד איזה חלק מכספי הציבור אובל
הכלכלית. המפלגות, כנראה, משוחררות ממדי
שנה ללא תועלת — אם מתוך ביזבוז,
קטנות אלה. בדו״ח שהגיש לפני ארבע שנים
חוסר־יעילות, מעילה באמון או רמאות וגהציע
מבקר המדינה בתמימות, כי להבא
ניבות• אולם אין ספק שהוא עולה על כמה
יורשו המוסדות מקבלי־הדולארים להוציא
מיליונים.
סכום מסויים מהקצבותיהם במטבע חוץ,
• מזה שלוש שנים, מאשרת הכנסת
ולהעביר את היתרה ארצה, בפיקוחו הישיר
סכומים ניכרים לתשלום תמיכות ליצואנים
של האוצר.
לשם עידוד היצוא, ביחס ישיר לערך ולכמות
מה גילה המבקר, כאשר ערך ביקורת נוהסחורה
המיוצאת. אם אין לשיטה זו מעלה
ספת השנה? ״האגף (למטבע חוץ) לא קיים
אחרת, הרי היא לפחות יוצרת את הרושם
פיקוח על הכנסותיהם של המוסדות הציבורבלב
האזרח כי אמנם קיימת במדינת ישיים
במטבע חוץ ועל דרכי השימוש בהן
ראל כלכלה בריאה, המסוגלת לייצא ולהתחבמקרים
שברשות האגף היו נתונים על
רות בארצות גדולות ומפותחות. בשנה האחהכנסותיהם
של כמה מוסדות במטבע חוץ,
רונה למשל, כשהוקצב סכום של 13 מיליון
נקבעו הפרשים ניכרים בין סכומי ההכנסה
ל״י לעידוד הייצוא, הגיעה התלהבותם של
הכוללת של אותו מוסד, לבין הסכום שהוהמעודדים
לממדים כאלה, שהעניקו 50 אלף
עבר לישראל.״ במלים הפשוטות מאד של
ז״ר זיגפריד מוזס, שהגיש השבוע את הדו״ח השנתי התשיעי, אינו ל״י לחברה לייצוא חקלאי, כמפרעה עלחשהחוק
הפלילי, מדובר כאן בהעלמת מטבע
נראה מרוצה במלוחד ממה שראו עיניו בספרי החשבונות והנוהל של בון השתתפות הממשלה בהון החברה! 80
משרדי הממשלה. ואין נל פלא בדבר. כי הם חושפים ביזבוזים, מעילות — וקלקלה.
זר והברחתו.
אלף ל״י שולמו ליצואנים שונים כהחזרת
ממשיך המבקר :״קביעת ההכנסות, שה50%מהסכומים
ששילמו כאמונה! בספטמקרנות
המסונפות למפלגות ישראליות מקבלות מהמגבית הישראלית המאוחדת בארצות־ בר 1957 שולם לשגרירות ישראל בפאריס סך 90 אלף ל״י לשם רכישת בית בפאריס. עידוד
לייצוא שליחים, מן הסתם.
הברית, נעשית על־פי הסכמים בין קרן היסוד לבין אותן קרנות בשנת 1958 נקבע בהסכמים
שבין קרן־היסוד לבין הקרנות ש־ 20%מההכנסות במטבע חוץ תוכל כל קרן וקרן
• במחלקה למלוות־חוץ במשרד האוצר התגלתה לפני שנתיים מעילה ברבבות לירות.
להשאיר בחו״ל.״
הסתבר כי סדרי הרישום, החזקת הקופה והביקורת היו כה לקויים, שלא היה כל קושי
המשטר, כפי שאמר מבקר קודם, מסריח מן הראש•
לאותו פקיד למעול בכספים. מבקר המדינה העיר על כך למשרד האוצר — ״אולם עדיין
לא באו על תיקונם הליקויים, שכמה מהם הקילו על המעילה בשנת .1956״

נוספים בנמל אילת. היה עגינה לפני כשנתיים התעורר צורך דחוף ליצור מקומות
• דפירסומת פימור ממבס
ויכוח אם לבנות רציף חדש או להאריך את המזח הקיים. לבסוף נבחרה האפשרות השניה,
בגלל הדחיפות. העבודה ארכה שלושה חודשים במקום חודש אחה עלתה 150 אלף ל״י
ף * יימות ג& דרכים עקיפות לחלק את השלל. דו״ח מבקר המדינה מטפל בהן רק
במקום 75 אלף ל״י• אך לא בזה הרע, כי אם בעובדה שהמזח החדש לא שימש את
| /כאשר נעשה הדבר בצורה כה גסה, שהוא הופך להיות ״ליקוי״ או ״אי־סדר״ .כמה
מטרתו, מכיוון שהוא פגיע לסערות ואף ניזוק במידה ניכרת מאז הקמתו. הדוברות
דוגמאות :
המשיכו לעגון בצפיפות ליד הרציף הישן.
• משרד האוצר מקבל זה שנים מלוזת בדולארים מאת חברת אמפ״ל, חברת המימון
• במסגרת המכון הווטרינרי של משרד החקלאות הוחזקה קרן למימון פעולות לטובת
ההסתדרותית בארצות־הברית. תמורת מלוזת אלה נותן משרד האוצר, תוך הסכם עם
ענף הלול. הכסף לקרן זו נגבה מן הרווחים שבאו ממכירת תרכיבים נגד מחלות עופות.
אמפ״ל, הלוואות בלירות ישראליות למוסדות ולמפעלים הסתדרותיים בארץ. התנאי :״שהלווה
במשך שלוש שנים הוצאו מקרן זו כ״ 35 אלף לירות — למטרות מובהקות של קידום
יחזיר את סכום ההלוואה בתוספת ריבית, באותם התנאים שמשרד האוצר קיבל על עצמו
ענף הלול. למשל 12327 :ל״י לרכישת מכונית 2500 ,ל״י להלוואה לדיור 500 ,ל״י
לגבי המילווה בדולארים.״ עד כאן התיאוריה• הנה מה שקרה, למעשה, בשני מקרים כאלה:
להלוואה ללימוד נהיגה 1620 ,לממזגי אויר.
א) בשנת 1953 נתן משרד האוצר לחברת מקורות, מכספי אמפ״ל, הלוואה בסך העגלגל
• באה עליה, וצריך לקלוט אותה במהירות. על כן מקימים בתים ארעייס _ זה זול
של שניים ורבע מיליון דולאר, לקניית ציוד לקידוח נפט• את ההלוואה היתד, מקורות צריכה
יותר, מהיר יותר. ובכן, מסתבר כי יחידת דיור בשטח של 25 ממ״ר בבניית־קבע עולה
להחזיר ב־ 12 תשלומים שנתיים שווים. האוצר, מצידו, הספיק כבר להחזיר את כל החוב
3200ל״י, ובבניה ארעית 3000ל״י. הקמת שכונה של 70 דירות בבניית קבע, שהוכנו
לאמפ״ל, עד אוקטובר .1957 לעומת זאת שילמה חברת מקורות לאוצר, על חשבון ההלוואה,
מראש כל תוכניותיה, נמשכת מארבעה עד חמישה חודשים בממוצע! של שכונה דומה
רק בשנת , 1957 תשלום אחד בסך 468ל״י. כך שכל הסכומים ששילם משרד האוצר
בבנייה ארעית נמשכת בדרך כלל לא פחות משלושה חודשים. ההוצאות במטבע חוץ על
לאמפ״ל מעל לסכום זה, שולמו מקופת אוצר המדינה.
בניית־קבע נמוסות מאלה של בניה ארעית.
ב) באוקטובר 1955 נתן משרד האוצר לחברת מקורות, מכספי אמפ״ל, הלוואה בסך
הוציאה 4.4מיליון ל״י. על מה? הדו״ח מביא פירוט מלא. הוא
• ועדת העשור
• 750 אלף דולאר לתקופה של המש שנים, בתשלומים חצי־שנתיים שוזים. משרד האוצר
גם מביא פירוט של הבזבוזים והפתחים למעילות. למשל: הוזמנו זרקורים ב־ 18 אלף ל״י,
שילם לאמפ״ל את שיעורי הפרעון כסדרם והספיק כבר להחזיר לאמפ״ל 450 אלף דולאר.
שהיו מיועדים לחגיגות יום העצמאות. בחוזה ההזמנה לא נקבע כל תאריך למסירת הציוד.
מקורות, מצידה, לא החזירה עדיין פרוטה אחת לאוצר.
הוא סופק חודשיים עד ארבעה חודשים אחרי יום העצמאות. לא היתה כל ביקורת על
• בביקורת שערך, לגבי שלוש עבודות באילת, גילה מבקר המדינה כי כל שלוש
הכרטיסים שהופצו למיפגני־הלילה של צה״ל באצטדיון רמת־גן. התוצאה: הפרשים ניכרים
העבודות נמסרו לסולל בונה, אחרי שהוכרז מיכרז. בכל שלושת המקרים היתד, הצעתו של
בין מספר הכרטיסים על פי הרישומים לבין מספר הכרטיסים שהוחזרו על־ידי המוכרים.
סולל בונה ההצעה הגבוהה ביותר.
כדי לעודד מכירת סחורות תוצרת הארץ, הוקם בשטח מכון וייצמן ברחובות ביתן מיוחד,
• קיים חוק האוסר במפורש לפטור סחורות מתשלום מסי־יבוא, אלא אם היבואן הוא
שעלה 12 אלף ל״י. הוא נשאר פתוח בדיוק 23 יום, ונמכר ב־ 3000ל״י. הוצאות אחזקתו
מפעל מאושר, מוסד סיוע של ארגונים בינלאומיים, דיפלומטים, עולים חדשים או אנשים
הסתכמו ב־ 2421ל״י. נמכרו בו סחורות> בסך כולל של 673ל״י. תערוכת העשור המשמשים אחרים מסויימים ומוגדרים. בכל זאת ניתן פיטור ממסי־יבוא ״לציוד ולחומרים
בירושלים ננעלה כשספריה מראים על גרעון של קרוב ל־ 1.4מיליון ל״י. מארגניה קיוד
לבנייתה והפעלתה של רכבת תחתית ומתקניה.״ היכן בונים רכבת תחתית? רק בחיפה,
כי מכירת כרטיסי־כניסד, תכנים 782 אלף ל״י! היא הכניסה פחות ממחצית סכום זה.
על־ידי חברה אשר פנתה תחילה למרכז ההשקעות בבקשת פיטור ממכס, במסגרת החוק
• הנוהג, לפיו משלמות לשכות־העבודה את שכר־העבודה של פועלי־הדחק, פותח
לעידוד השקעות הון. הבקשה נדחתה! אולם כדי להקל על מבצע הפרסומת היקר ביותר
פירצות רבות למעילות, כפי שהעיר העולם הזה בסידרת מאמריו של שלום כהן (העולם
של אבא חושי, לקראת הבחירות הבאות, ויתר האוצר על המכס המגיע לו.
הזה 2־ .)1120 קובע מבקר המדינה :״נרשמו תביעות (שכר) כפולות ללא הצדקה! נעשה
• משרד המסחר והתעשיה ערך הסכם משולש, עם חברת צי״ס וחברת המלט נשר.
תשלום (פיקטיבי) לפועלים בעד תקופות, בהן היו רשומים במובטלים! היו פיגורים בהעברת
העיסקה המסובכת הסתכמה בכך שהמשרד שילם 373 אלף ל״י יותר מאשר היה צריך לשלם,
(כספי ניכויים) מן הלשכות! נתגלתה אי־זהות בפרטים בין יומני העבודה (המראים את
אילו קיימה חברת המלט ההסתדרותית את התחייבויותיה. כדי לפצות את המשרד על
כמות העבודה שנעשתה) לבין גליונות התשלום (לפיהם נקבע סכום השכר).״ המבקר אף
הפסדים אלה, היתה החברה צריכה לשלם לו 185 אלף ל״י .״המשרד,״ קובע דו״ח המבקר,
הקדיש כמה הערות חמורות מאד על סדרי התשלום, הגורמים להלנת שכרו של פועל
״לא דרש את הסכום הזה ולא קיבל אותו.״
הדחק. תקופת הד,לנה הממוצעת: שניים־שלושה חודשים מיום סיום העבודה של הפועל.
• בה בשעה שהממשלה מכרה סוכר בשוק החופשי ב־ 1300ל״י הטון, יכלו מיפעלים
בקיצור -פרוטקציה
תעשייתיים לקנותו ב־ 600ל״י הטון, הממשלה לא עשתה כל נסיון לבדוק אם חלק מן
הסוכר בקיצוב לא נמכר בשוק החופשי. התוצאה כתובה בספרי בתי־המשפט ובתיקי
* tקשרים האישיים חשוכים, כידוע, לא פחות מן הקשרים המפלגתיים או המעמד
המשטרה הכלכלית, שתפסה כמה מפעלים מכובדים מאד בעסקי ספסרות אלה, שמקורם
| fהציבורי. ובדרך כלל, אין מהססים מלהפעיל קשרים אלה. קוראים לזה העדפה, פעולה
בחוסר יעילות המנגנון הממשלתי.
מפנים שורת הדין, יחס מיוחד — בקיצור: פרוטקציה, וגם כאשר אין רואים את החוטים
• הסדרים במשרדים המחוזיים של משרד המסחר והתעשיה היו כה מסורבלים
הדקים שנמשכו מאחורי הקלעים, הרי העובדות מוכיחות כי היו שם.
זבלתי־יעילים, שמבקר המדינה מצא כי ״ריבוי יחידות־המשנה וחוסר קשר ביניהן מצד
• עד אשר בוטלו ההגבלות בייבוא מכוניות, לפני שלושה חודשים, היתה מכונית
אחד, ופיצול חלק מן השירותים המינהליים בין היחידות מצד אחר, הביאו לידי העסקת
פרטית, אחד המיצרכים המבוקשים והנדירים ביותר בשוק המקומי. תייר שרצה למכור את
כוח אדם מיו ת ר ...המסתכם בכעשרה עובדים מתוך 31״
מכוניתו בארץ היה צריך להוכיח תריסר הוכחות כי אינו סתם ספסר, אלא אדם בעל
• בחודש ספטמבר נמסרה לקבלן הזמנה לבניית שובר־גלים בטבריה. המחיר נקבע
זכויות אישיות, ובמיוחד בעל השקעת הון או כוונה להשתקע בארץ. ובכל זאת, נדחו בקשות
בסך 85 אלף ל״י, לפי חישוב של 8ל״י לממע״ק אבן קטנה ו־ 14ל״י לממע״ק אבן
,של תיירים שהוכיחו, למשל, שהם משקיעי הון העומדים לרכוש דירה בארץ, מבלי שתירשם
גדולה. רק אחרי שנגמרה העבודה ונערך חישוב חדש, לקראת הארכת שובר־הגלים, הסתבר
בתיקם סיבת הדהיר״ לעומת זאת אושרו בקשותיהם של תיירים, שבהן לא צויינו זכויות
כי חלה טעות. אפשר היה לבצע את העבודה ב־ 4.330ל״י לממע״ק אבן קטנה ו־6.485
אישיות, במספר לא קטן של מקרים נתברר, שיותר משהתחשבו בזכויות המוכר התחשבו
לממע״ק אבן גדולה.
באישיות/הקונה. כדוגמה בולטת יכול לשמש המקרה הבא: משרד ד,בטחון ביקש לאשר
• במסגרת הענקת סובסידיות לעידוד הייצוא, הגיע המצב לגיחוך כזה שהיה כדאי
לנכה, בדרגת נכות של ,67%קניית מכונית מתייר• הבקשה נדחתה ונשלחה הודעה לתייר,
לסוחר יהלומים לקנות דולארים בשוק השחור בחוץ־לארץ, להעבירם לאוצר כדולארים
שעליו להוציא את המכונית מהארץ. כעבור חודש אושרה מכירתה של אותה מכונית
שהוא הרוויח מייצוא יהלומים, ולקבל סובסידיה כה גדולה שתכסה את הוצאות השוק
לפקיד־בכיר ׳בסוכנות היהידית• לא ניתנה הנמקה לא לדחיה ולא לאישור. אין גם צורך
השחור.
בהנמקה! הסיבוז ברורה לגמרי.

• חברת השילמוים שילמד 30 ,אלף ל״י לחברה ישראלית, שערכה מחקר מסחרי
המבקר צדק
בגרמניה, על אף שמבקר המדינה קבע כי אין זה בשום אופן מתפקידה של חברת השילוחים
י• תכן כי חהסכר לכל התופעות הללו נעוץ במשפט צנוע אחד של מבקר המדינה,
לממן מחקרים מכל סוג שהוא.
החבוי אי־שם בין דפי הדו״ח :״ברור שבכל משק, בו נעשים תשלומים לא לפי חוקי
• בתקציב המשטרה האחרון הוקצו 28 אלף ל״י להתקנת טלפונים. כששת אלפי ל״י
הכלכלה אלא על פי נקודות־ראות שמחוצה לה, אין הביצוע על הפיקוח מן הדברים הקלים.״
מסכום זה הוצאו על התקנת טלפונים בשתי תחנות גבול, והיתרה על הרחבת רשת
הוא צדק מאד.
הטלפונים בתוך משרדי המשטרה ועל התקנת טלפונים בדירותיהם של קציני משטרה —
מטרות שבשבילן אמנם ביקשה המשטרה
הקצבות בהצעת התקציב, אולם אלו לא
אושרו.

המבקר

במרינה
(המשך מעמוד )5
תפקו בהדגשת מצעיהן והשגיהן, לא ייטפלו
למפלגות אחרות.
סיעות המיעוט, שחשו כי התבוסות האחרונות
העמידו את מפא׳׳י בעמדות־הגנה
כלפי הציבור, סירבו לוותר על האפשרות
הרחבה מאד לנגח את מפא״י. לבסוף התקבלה
נוסחה חיוורת, נגד השמצה אישית
וקולקטיבית .״לא שווה אפילו את הנייר
שנחתמה עליו,״ סיכם עסקן אחת ממפלגות
המיעוט בצאתו מן הישיבה האחרונה, עוד
לפני שהדיו על המסמך הספיקה להתייבש.
בחירות 7000במכהאחת
עונת הבחירות היא תמיד עונה עליזה.
לפי כל הסימנים תהיה השנה עליזה אף
מן הרגיל. ביחוד יש סיכוי לכך לאור
העובדה שמנהיגי מפא״י אינם נותנים אמון
בהמונים הרחבים, מאחר שאינם בטוחים שההמונים
יודעים מה טוב עבורם ועבור מי
הם צריכים להצביע.
דוגמאות מספר לבערותם של ההמונים
ניתנו השבוע בשני מקומות קטנים, שם
נערכו בחירות לועדי עובדים. בעירית נתניה,
שם היה למפלגות ההסתדרות רוב במועצת
העובדים, קיבלה רשימת ההסתדרות בבחירות
שנערכו השבוע, רק נציג אחד מתוך
17 נציגים. בעירית רמודגן, נערכו בחירות
לועדת הבחירות של ועד עובדי העיריה.
למרות שלאחרונה התארגנו רוב העובדים
בהסתדרות, יצאו למאבק בעיריה כדי להיטיב
את תנאיהם הסוציאלים, לא נבחר איש
ממומלצי הסתדרות העובדים.
משום כך מובן שמפא״י משתדלת בכל
הדרכים למנוע הפתעות מסוג זה. נסיון
ראשון, שנערך בבחירות להסתדרות הסטודנטים
בירושלים, נכשל, אחרי שחברי מפא״י
עצמם הודו באי־סדרים וזיופים, הסכימו
לבטל את הבחירות•
השבוע נודעה ידיעה מאלפת עוד יותר:
במקום אחד נמחקו למעלה ממחצית השמות
שהופיעו ברשימת בעלי זכות הבחירה.
שיא עולמי זה הושג בפנקס הבוחרים של
הסתדרות הפקידים בחיפה. רשימת בעלי
זכות הבחירה, שנקבעה על ידי ועדה בה
יש רוב מפא״יי, מנתה 12 אלף שמות. סיעות
השמאל, גילו בעוד מועד את הזיוף,
טענו כי רק ל־ 5000 מהמופיעים בפנקס הבוחרים
הכללי של ההסתדרות, כשלידם
רשומה האות פ׳ ,יש זכות להשתתף בבחירות.
השאר, כפי שהוכח, לא היו כלל
פקידים אלא טכנאים, שרברבים ורופאים.
אחרי דיונים סוערים נאלצו נציגי מפא״י
להכנע, מחשש שערוריה צבורית: במכה
אחת הוצאו מרשימת הבוחרים 7000 שמות.

כ רי
עתונים. הרבה. ביחד. אפשר.
דווקא כן.
רק תבוא. תביא.
חסרים. לא חשוב. במשרד. של.
העולם הזה.
מפלגות הסברה בתת־ מ קל ע
מהו איך נולד המי
היו גדולי הגדולה
ארמסטרונג גד
רוק-אנד-רול ד

קרא את
אתה רוצה לכרוך!
ראה פרסים במודעות בגליון זה.

״עור הגי!״ בתמונות בכל הקיוסקים 650 :פר׳

נגד
עייפות חולשה
חוסר מרץ

נוזני דוי אל
מכיל. מזון מ ל כו ת׳
(ג־ילה דויאל!
+ויגומ׳ו e

״אכן, הנויסיב במעשיו כלפי החיות
האילמות, והמשקר! אותן סיס, הוא
יבוא מל שכרו. אללה סלח לאשה
זונה שעברה מל פני כלב ליד באר,
כי הכלב הוציא את לשונו מרוב
צמא שכמעט והרגו, ותחלוץ האשה
את נעלה, ותקשרה לכנפי מלבושה,
ותשאב מיס ותשקה את צמאונו,
ויסולח לה בשל כך(מאמרות מוחמר)
מכל המטיפים בארץ לאחוזת־עמים, קשה
ביותר תפקידם של חברי משק השומר־הצעיר
ברעם• כי משק זה יושב על אדמה
שנגזלה מערבי ברעם, בני העדה המארונית,
שגורשו מכפרם על־ידי צה״ל אחרי מלחמת
תש״ח ״לתקופה קצרה בלבד״.
לכן נהגו אנשי קיבוץ ברעם בהתאפקות
רבה, לא הטיפו בעצמם באוזני הערבים
בסביבה את רעיונות האחווה העברית־ערבית
והצורך בביטול הממשל הצבאי. הם הניחו
תפקיד זה לחבריהם במשק השכן, סאסא,
השייך אף הוא להשומר הצעיר ולמפ״ם.
מים והאות מ ׳ .לפני ארבע שנים
הופיע עסקן מפ״ם וחבר קיבוץ סאסא אצל
פליטי ברעם, היושבים בגלות בכפר ג׳יש
הסמוך, סיפר להם על מתנה שעומדים להעניק
להם. דוד (דודי) בינין, יליד ניו־יורק,
שהיה אחראי על הסברת מפ״ס בסביבה
לקראת הבחירות לכנסת, הודיע בערבית
הבלתי־רהוסה שלו כי חברי קיבוץ ברעם
מוכנים להרשות לגולי ברעם לרעות את
עדריהם על אדמת אבותיהם, בתנאי שלא
ייכנסו לשטח הנסיעות של הקיבוץ.
חוץ מזה הוענקה זכות נוספת: לרועים
מגולי ברעם הורשה להשקות את עדריהם
ממעין כפר ברעם, אשר בינתיים חובר ל
משאבה
המזרימה את מימיו לקיבוץ. הדבר
חסך מעדרי הערבים את הצורך לחזור בכל
פעם למעיינות כפר־ג׳יש, המרוחקים מאד.
הסדר זה נכנם לתוקפו, והיחסים בין בני
ברעם לבין יורשיהם נעשו פחות עוינים.
מוכתר גולי ברעם אף הבטיח לעסקן מפ׳׳ם
כי במידה ואנשיו ילכו בכלל לקלפי, ימליץ
בפניהם להצביע בעד האות מ׳ .אולם ערבי
ברעם החליטו תחת זאת להחרים בכלל את
הבחירות למוסדות המדינה שהפרה את הבטחתה
להחזירם ושהפציצה את בתיהם.
משפט הכרים. השבוע יצא הרועה
הצעיר ( )18 אנטאנאס גזאל למרעה באדמת
כפרו לשעבר• בעודו מפזם שיר־אהבה, הבחין
בשתי דמויות מתקרבות. הוא סובב
את עדרו וצעד לקראת שני הזרים.
היו אלה שנים מחברי קיבוץ ברעם, שצעקו
על. הרועה על שהעז לעלות על אדמותיהם.
כל הסברי הנער לא הועילו. אחד
מן השניים, שהיה מזויין בתת־מקלע, החל
להריק את המחסנית על העדר, קטל בצרור
אחד ששה ראשים.
הרועה, שהוא גם בעל הרכוש, ביקש,
התחנן, בכה. שום דבר לא עזר לו. איש־הקיבוץ
שלף מחסנית נוספת מאמתחתו,
התכונן להחליף בה את המחסנית הריקה
כדי להמשיך בעבודת־הקטל. היה זה יותר
מדי לגבי הרועה: הוא הרים את מקל״
הרועים שלו, הנחית אותו על ראש הקוטל,
הפילו ארצה, חטף מידיו את התת־מקלע
וברח לכיוון ג׳יש.
אחרי ריצה של ששה קילומטרים הגיע
לתחנת־המשטרה, מסר שם את הנשק בו
נהרגו שש העזים שלו. המשטרה החלה
בטיפול השגרתי, לו זוכים מאות המקרים
של הסגת־גבול, המתרחשים בכל פינות הארץ.
אולם בינתיים הופיעו בשטח הכפר
ג׳יש חברי קיבוץ ברעם, מזויינים בנשק
חם ובמיטען גדול של אחוות־עמים, וחיפשו
אחרי הנער. שאל אחד הערבים :״אולי הם
רוצים לערוך לו משפט־חברים?״
הם לא מצאו את הנער, נאלצו לחזור
למשקם בידיים ריקות. אולי בגלל אכזבה זו
שכחו להודיע למשטרה על שוד נשקם ועל
פציעת חברם.

מחלק הלח
״התא שלנו הוא הוכחה לקיומנו כמפלגה
רעיונית — ולא לשכת עבודה סתם,״ טענו
אנשי מפא״י במערכת הבחירות האישיות
לוועידת הסטודנטים, כשהואשמו על־ידי יריביהם
בהשפעה על הבוחרים באמצעות חלוקת
עבודה על־ידי מוסדות התא שלהם.
השבוע הוציא לאור תא הסטודנטים של
מפא״י הוכחה מודפסת לגבי הצהרתם זו.
היה זה עלון מודפס בשם צומת — בנזח
חופשית לסטודנטים, בהוצאת תא מפא״י.
העלון צנוע־הכמות דן בבעיות המעסיקות
ביותר את הסטודנט הישראלי. בין־היתר:
חשיבות הבקורת לדמוקרטיה; — הבקורת
וטוהר החברה. הבטיחו עורכי העלון: משתתפי
החיג הרעיוני (של מפא״י) יזכו
בידיעות ממקור ראשון, ולא מעתוני הערב
השיחות הבאות תהיינה(בהשתתפות)
ח״כ ברוך אזנייה, שמעון פרם. משה דיין
אולם תכלית העלון הודפסה רק בסופו.
הודעה קצרה בישרה :״סטודנטים חיפאיים,
הזקוקים לעבודה בתקופת חופש הטרימסטר,
ייפנו בהקדם למזכיר התא.״ ההקשר היה
ברור: מיכאל (מיקי) זקס, פעיל־תא מפא״י
בהסתדרות הסטודנטים, הוא גם, במקרה
לגמרי, מרכז וועדת העבודה של הסתדרות
הסטודנטים בחיפה, האדם שאוחז בידיו את
לחמו של הסטודנט הזקוק.
אסונזת מוו תעדהכביש
שלושת הילדים עסקו באיסוף עטיפות
מסטיק על מדרכות רמת־גן. הם התקדמו
לאורך הכביש הראשי המוביל לתל־אביב.
גלעד (עדי) מוזס, ילדו בן התשע של מו״ל
ידיעות אחרונות, צעד בראש. הוא הצליח
לאסוף את הכמות הגדולה ביותר של ד״עטי\
פות, ועקב בעיון אחר ממצאים גוספים.
אותו רגע נשמטה מידו חבילת העטיפות
ומספר ניירות נשמטו אל הכביש. עדי
מיהר להתכופף כדי להרים את פיסות
הנייר לפני שתישאן הרוח.
אוטובוס ליילנד־טיינר ענק הגיח במהירות
מכיוון תל־אביב. עדי ניסה לסגת אך לא
הספיק. ראשו הנטוי קדימה נחבט במכונית
והוא הושלך ארצה.
הרגשה עמומה של אסון. בינתיים
ציפתה פולה מוזס לשובו של בנה. היא
שמעה אמנם מפי עוברים ושבים כי ילד
חפולס דוזת 1.125

בן 9נפגע קשה, זמן מועם לפני כן,
בתאונת אוטובוס, אך לא קשרה את המקרים,
לפתע ראתה את שני חבריו של עדי
קרבים בהיסוס לדירה. בהרגשה עמומה של
אסון מיהרה לצאת החוצה. אולם כשראוה
שני הילדים מיהרו להעלם• היא ניסתה שוב
ושוב ברחו הילדים בבהלה. בלית־ברירה
שלחה לבסוף את בנה הצעיר יותר ()5
ארנון, לחקור מה קרה. החברים סיפרו:
״אוטובוס הכיל את עדי, אבל לא קרה לו
כלום. הוא אפילו לא בכה.״
עדי לא בכה. ללא הכרה, עצום־עיניים,
שכב הילד האהוב על כל מכריו, בבית־

דחה בכל תוקף את הצעת הצבא לשמש
מורה בישוב ספר. גם בבית ספרו, סמינר
למורים מזרחי, נהג נחום להופיע כטיפוס
חצוף ומתבדח, בעוד שבתוך תוכו היה ה־היפך
הגמור מכך.
פנים שוחקות לפני המות. את
המכה הגדולה של חייו ספג, לפני ארבעה
חודשים, כשנכשל בשעור לדוגמא בסמינר
שלו. גם כשהצליח החודש בשעור דומה,
זכה לשבחים אישיים מפי מנהל הסמינר,
לא יכול נחום להתנחם. כי משאת־נפשו של
הנער המסוגר, בן שכונת העוני בירושלים,
היתד, לעמוד ברשות עצמו.
כשפוטר אביו, ששימש רב בחברת איני
קודה בג׳יבוטי, לפני שנתיים וחצי, סרב
הנער הגאה לקבל דמי־כיס מאחיו הבוגרים.
הוא הסכים לבסוף, הבטיח להחזיר כל גרוש
כשיתחיל לעבוד כמורה. כשלונו בשעור
איים לחסום את הדרך בפני עצמאותו הכלכלית.
הוא נפגע קשות, אך עם זאת המשיך
להעמיד פנים שוחקות, שעשע את הוריו
ערב לפני מותו בחיקוי שמוליק סגל
שחקן הבימה. כי נוסף על אופיו הגאה
היה נחום חייב להפגין שביעות־רצון כלפי
אמו החולה, שכל שינוי במצב־רוחו עלול
היה להשפיע על בריאותה.
בשבוע שעבר, בשעה שלוש לפנות בוקר,
קם נחום בזהירות ממשכבו, החליף את
הפיז׳מה החדשה שלו בפיז׳מד, ישנה, הוריד
מעל ידו את שעונו, נעל לרגליו נעלי גומי
ישנות ויצא לחצר. שם שילשל את גופו
בפתח הצר של בור המים ושקע ללא קול
במים העמוקים.

דרכי חיים

כמה אורחים יבואו לפסח?
קבלי פניהם במפות שולחן צחורות. בכלי מיטה
לבניםוריחנים המכוכסים בעמילן
״זהבה״-האבקה היחידה המכילה laundral
לבחירתך ב* 4ריחות נעימים.
דרשי היום במכלת שלך!

ה מ שו לשהקדוש

מתאגד מונטה
מסודר, עד הסוף

החולים בילינסון 25 .יום נאבקו רופאי בית-
החולים בקרב נואש על חייו. השבוע, לאחר
שהכרתו לא שבה אליו מאז נפגע, מת עדי
מוזס בן התשע.

חוק
לי מו דמש 9ט י
על הבמה עמד שמואל תמיר, הפרקליט
הצעיר 35 שקנה לעצמו שם בשורה של
משפטי־דיבה פוליטיים. מולו ישב קהל של
סטודנטים, ביניהם סטודנטים למשפטים.
תמיר דיבר על סיבות הירידה מן הארץ,
האשים את הממשלה. קם אחד הסטודנטים
וטען :״הירידה נגרמה על־ידי האווירה העכורה
במדינה, אשר בה אין הגנה לשמו
הטוב של האזרח. אחד הגורמים לכר הוא
אופיים הלקוי של חוקי־הדיבה הקיימים!״
תמיר, שהבין את העוקץ נגד עצמו, לא
התמהמה מלהשיב :״אין כל פגם בחוקי-
הדיבה שלנו. הם טובים לאנגליה. לאמריקה,
והם טובים גם בשבילנו. הפגם היחיד בהם,
בעיני השלטין הישראלי, הוא בכך שאמירת
האמת משמשת לפי חוקים אלה הגנה בטוחה
לנאשם בדיבה. זה מפריע לממשלת בן־
גוריון!״
קריאת תגר. כדי להדגים כלל זה,

^ המשיר תמיר בצורה בלתי־רגילה .״הנה אני
עומד לפניכם וקובע שבמדינייתו מחבל בן־
גורייו בעליה. אני מוסיף וקובע כי דויד
בז־גיריון, ראש־הממשיה, שיקר ביודעין בפומבי
על ענינים ציבוריים, לא פעם ולא
שתיים.
״החומרה של האשמותי ברורה לי לחלוטין,
ואני משמיע אותן במלוא האחריות
ושיקול־הדעת• בן־גוריון לא יתבע אותי
לדין, על ה יצאת דיבה, כי זאת אמת. אני
עימד לפניכם וקורא תגר: אדרבה, שיעיז.
אולם אתם תח־כחו שלא יעיז.״
היתד, זאת נבואה נכונה.

דרכי אדם
ה מ שי מההגדולה
חלומו הגדול של נחום מונמה היה לבצע
משהו גדול, משימה שאינה ניתנת כמעט
לביצוע. כי הנער 19 השקם והביישני,
סבל לא מעט מאופיו הרגיש, ניסה לעשות
הכל כדי להפגין כי הוא טיפוס קשוח.
כך למשל, עמד נחום על כך כי ישרת
בחיל קרבי, כשיגוים בעוד שלושה חודשים,
וזעתס מזוז »t .1

״האס צריכה החברה להגן מל בעלי החיים
על־ידי קביעת חוקים?״ ״מה דעתך על המדע?׳
״מה מקומו של הצלב האדוס במלחמה
האטומית?״
שלוש שאלות אלה היוו אך חלק קטן
משאלון־ענק, שהופנה אישית לקבוצת אנשים,
בעיקרם סטודנטים בירושלים, ושנשא
את הכותרת :״מינהל השנה הגיאו־פיסית,
סקר דעת הקהל.״
רוב הנשאלים השיבו על השאלון בקפדנות
רבה. היתה להם סיבה טובה לכך. לכל
שאלון צירף פתק בו נאמר :״נבחרת על־ידי
מינהל השנה הניאו־פיסית, סקר דווח־הקהל,

על סי מדגס־שכבות מקרי. עהב הצטייניתך
כסטידיט ולאור המלצת שלטונות הכטוזון.״
בשולי הפתק היתה הבטחה הוסמת :״בין
המשתתפים בשאלון תוגרל נסיעה לארצות־הברית,
כבניני האו״ם והופעה בטלביזיה.״
בשבוע שעבר היכלו הנשאלים את ההנד
שד השני של המשאל. המעטפה העבה כללה,
נוסף על חוברות הסברה של משרדי
התחבירה. החינוך וענף־ההסירה של צה״ל,
אה שאליו־מיו, הערוד בצורת הוויז* .היש־א^ים
התיהשי לענות על השאלית במלוא
הדנית, מבלי לצייז את שמס, אלא מספר
סידירי מתאים. הוסבר להם כי החומר
יישלח למכוןלחקר חהחיהנות הסינית של
הגבר והאשח בארצות־הברית.
השבוע יכלו משה שניידר וחבריו למבצע,
סטידנטים באוניברסיטה העברית, לחכך את
ידיהם בהנאה. הדואר הרשים הביא להם
תשובות מפורטות ביותר ומלאות על הת־נהייתו
המינית של ממלא־השאלונים הישראלי,
השש להשיב על שאלונים בכתב. רק
כשהם נושאים כתיבת מבריחה בליעוית.
שייידר וחבריו הצליחו מפני ששילבו במתיחה
אחת את שלושת חמשי הצעיר הישראלי:
הבטחון, המין והנסיעה לחוץ־לארץ.

גיוס כלל* לעק רו ת ה בי ת
בתוקף הסמכות הנתונה ללוח השנה
גיוס שתוכנן מראש מבצע רצף.
כל הנשים בלי הבדל גיל עקרות
נקראות בזה להתיצב לנקיון
הדירות לקראת הפסח הקרב• עליהן
להצטייד:
.1קויק אבקת כביסה המכבסת בעצמה
עבור עקרות הבית.
.2רצף אבקת הנקיון החדשה של קויק:
לנקיון הרצפות ודיזנפקציה של הדירות
2כפות לדלי מים.
לנקיון חל-נות ודלתות
2נפות לחצי דלי.

רצף = רצפה
קויק = נקיץ

חתום

פסח
חזכיר עונ תהפ דיונו ת
מנגנון־־החושך פועל שוב. השביע
פרצו אלמונים למשרד מרכז מס״ ס בתל־אביב,
ערכו חיפוש לילי מדוקדק בניירות
המזכיר הארגוני, פרצו קופה קטנה. מחוגי
מפ״ס הובע החשש, כי כוונת הפורצים הי־תה
לגלות ניירות מסויימים בקשר עם פרשת
אהרון כהן. בשיטת־הביצוע דמתה פריצה
זו במדוייק לפריצה שבוצעה לפני שבעה
חודשים במשרדי העולם הזח, בראשית הגילויים
על פרשת המחתרת העיראקית (העולם
חזה .)1089 גם אז פרצו הפורצים קופה
קטנה, כנראה לשם הסוואת מסרות החיפוש.
* בו נתונות כסה תשובות אפשריות, וח־נבחן
חייב לסמן את התשובה הנכונה מתוכן.

| n n i l l l ^ l l l lיהודה גצלר בחברת שתי בנותיו, יהודית ויעל, ובנו
IL U I / 111ן I I I JE I J U #יגאל, אותם רצח השבוע בדם קר. התמונה צולמה לפני
שמונה שנים בירושלים, באחת מחופשותיו של יהודה משירותו בצה״ל, אז בדרגת סגך סשנה.

יהודה גצלר כפי שנראה לאחרונה.
שערו הלבין כולו
ופניו נחרשו קמטים עמוקים, שהעידו על דכאונו הרב.

האחד שרצח

יגאל, הבוגר יותר. תלמיד נ
בית הספר המקומי, התרוז!
ברחוב, שם עסק בסיבובי ר כי מ
עם חבריו לכתה, ובסיפורים מ
על אוצר הבולים האגדי שברש
אביו. יעל, תלמידת כתה ז׳,
שיעוריה ויהודית, תלמידת הכו
של בית הספר תיכון חדש בתל
לאמה להכין את ארוחת־הערב.
הרדיו הפתוח שידר את קו
המבוהלות ליחידות צה״ל, או
גצלר, לא התרגשה במיוחד. בז
יגאל ויובל את הוילון מעל
שלהם, הורידו את המיטה
אותה לשינה. לפני שנכנסו ל!
באקוריון הדגים שעל ארון הב
עליו ניצב גם גלובוס גדול.
ממול, למרגלות ארון בגו
מרובעי פורמיקה צבעונית, עלי
טל קרמיקה בתוכו קמלו ארבן
ערכה יעל את מיטת הברזל ה
לצד מיטת אחותה• היא הסירהיי
התנ״כיים שלרגליה, השליכה <
החדר, לבשה פיז׳מה ונכנסה לג
טעם לחכות ליהודית. יהודית,
את כלי־המיטה שלה, הלכה לו
כדי לשמש בייבי סיטר לילדם,

נלשבחה הוצאה 1
בדעה צלולה, בתכנון מדוייק ובדת קד, קטל דב־סדן יהודה גצלר את אשתו ואת j

ן ך %1ךייגאל גצלר (בשורה האמצעית,
l nשני מימין, בחולצת פסים) בין
בני כיתתו בתמונה כיתתית שצולמה לפני
שנה. הוא היה תלמיד חרוץ ומוכשר. יגאל
נורה האחרון על־ידי אביו, אחרי שכנראה
הורדם, עם אחיותיו, בשעת ארוחת-הערב.

ך*נה הבאנו הנה את הקדושים...
) הממננו באדמה את הגוויות ...את
הד ם ...את הסדינים המלוכלכים ...מדם
ילדים שלא חטאו ולא פשעו כן,
קרה הדבר הזה עדים אנחנו לזה
איפה זה קרה? ברמת־השרון ז כינו...
זכתה רסת-השרון לעלות לכותרות כל ה־עתונים
אנחנו מותרים על הכבוד הזה
עצם הדבר איננו סוד המשטרה חוקרת
...משערים השערות, אבל ליננולם לא
נדע את זה דבר אחד אנחנו יודעים
את הטרגדיה האיומה הזאת נאמר שאם
אריה טורף אדם במרחק שלוש פרסאות
מעיר, אין אליהו הנביא מבקר באותה
עיר אם אריה מטורף ...שאינו בר־ד
ע ת ...שאינו אחראי למע שיו ...עושה
מעשה כזה, מה אשמים אנשי העיר?...
הסיבה הי א ...שחיי אדם יקרים ...שכל
דבר בעולם אינו שוה איבוד חיים.״
הרב אידלשטיין, רבה הצעיר ובעל הזקן
האדמדם, של רמת־השרון, נשא את הספדו
בהתרגשות כשהוא מסיים כל משפט בהטעמה
מתמשכת, ובהפסקות ארוכות בין כל
כמה מילים. בהפסקות, פרץ הקהל ביבבה
נוראה ומקוטעת. נשי עדות המזרח צרחו
״וי־וי״ קורע לבבות. צבריות בחולצות
כחולות ושרוכים אדומים, רק עמדו והזילו
דמעות.
במרכז בית־הקברות הקטן של רמת־השרון,
מוקפים בקהל מתייפח, נערמו זו
בצד זו ארבע תלוליות עפר חמרה אדמדם.
הן כיסו גוויות עטופות תכריכים של אם
ושלושה ילדיה,־ של חנה גצלר 39 יהודית
15 יעל ( )13.6ויגאל 9ביניהם,
נשאר פעור בור קבר אפל, שהמתין לגויה
אותה לא יספידו— גויתו של אבי המשפחה
יהודה גצלר 42 היא היתר, מונחת
בחדר ר,טהרה הקטן בפינת בית־הקברות.
איש לא עמד לידה באותו הרגע, איש לא
הספידה. רק אשתו הזקנה של ראש החברה
קדישא המקומית צעקה כל הזמן בחלל:
״לסגור את הדלת! (של חדר הסהרה)
העכברים יאכלו אותו.״
אותה שעה, במרחק כמה מאות מטרים
מבית־הקברות, בבית־קומה מוקף דשא ש־בשיכון
צבא הקבע בנוה־מגן, ישב הנצר
הצעיר למשפחת גצלר, יובל בן השבע וצייר
קוים על נייר בעפרון אדום שבידו .״זה
הדם של אמא, וזה הדם של יגאל,״ הסביר.

פביכו?ו3יה בצד המיטה
ך ץשעים ושש שעות קודם־לכן, ב
יעל
גצלר (במרכז) בתמונה
שצולמה במסיבת בת־מצוה של
חברתה. היא היתה צנומה, אולם חיננית מאד.
חברותיה הכירוה כבחורה שתקנית ומסוגרת
שלא הירבתה לדבר על המצב הדחוק בבית,

יעל

! 1אחר הצהרים של יום הרביעי שעבר,
עוד היתד, משפחת גצלר, אחת ממאות המשפחות
השלוזת שנהלו אורח חיים שקט
בשיכון הכפרי למחצה של נוה־מגן. ביתם
הדו־משפחתי, מעוטר בשיחים מטפסים, לא
היה שונה במאום מבתי השכנים• ברחבה
שלפני הבית שיחק יובל עם ילדי השכנים.

הבת הבכורה של משפחת גצלר, בת , 15 תלנדידת בית הספר התיכון התז
J 1חניכת התנועה המאוחדת. בערב בו נרצחה שימשח כבייבי סיטר בדירת אחד ה!
על ידי אביה לחזור הביתה, כדי להצטרף אד המוצאים להורג על ידו. בבית היתה יהודית נוהגה
הצעיר, יובל בן ה־ ,7תלמיד כתה ב׳ (ראה שער) ,היחיד מכל המשפחה ששרד בחיים. יובל, לו
של המשפחה, לא יימסר לאימוץ, למרות הקופצים הרבים וקרוב־משפיחתו, שהתנדבו לכך בכז

.ך׳ של
4יותר
״אופניים
ירי קנאה וברשות בינה את
החמישית
יב, עורה
ת הגיוס
משפחת
,cהסיטו
זת־הארון
^ ערכו
ז, טיפלו
tשלהם, מצופה יצב אגר־גלדיולות,

שלה
׳הסנדלים
ז אל מרכז
לא היה
ן חה עמה
נ השכנים
יה שיצאו

לבלות בעיר. היא תחזור מאוחר. אמנם
בדרך כלל נהגה יהודית להישאר ללון בבית
השכנים עת ישבה שם כבייבי סיטר, אבל
אותו ערב עמד האב על כך במיוחד שהיא
תחזור הביתה כשיבואו השכנים.
בחצות חזרה יהודית הביתה, הציעה את
מיטתה ונכנסה לישון. אמה כיבתה את האורות׳
נכנסה לישון במיטה, שבשעות היום
שימשה ספה. לצד המיטה היתה מחוברת
כוננית ספרים, גדושה בספרים עבי כרך:
פרויד, קאפקה, ניטשה, דוסטויבסקי. את
הרחובות השוממים של נוה־מגן האירו פנסים
בודדים. הבית מספר 21 שברחוב הזית, היה
שרוי באפילה.
למרות האידיליה שהיתר, נסוכה על מש-
פחת גצלר, לא שררה השמחה בדירתם
הפשוטה אך המרוהטת בטעם. ידעו זאת
השכנים, ידעו זאת גם הידידים המועטים
בחברתם היו הגצלרים נוהגים לבלות לפרקים•
חנה, אם המשפחה, אשה פשוטת-
הליכות הלבושה תמיד בפשטות, בחצאית או
במכנסיים, היתד, אשד. עליזת־רוח שנהגה
לקבל דברים בקלות ולחייך תמיד. אולם
גם טבעה זה לא יכול היה להסתיר מעיני
זרים את המשבר שהתחולל במשפחתה בחודשים
האחרונים, משבר שהביא את בעלה
עד לידי דכאון מוחלט, אותה לידי דיכדוך

׳הורג
וושת ילדיו -זולת אחד
ואת ילדיהם למין שתיקה אילמת, שנראתה
מוזרה בעיני חבריהם• כי בחודשים האחרונים
נראו ההיים בעיני יהודה גצלר ורעיתו
בצבעים שחורים משחור.

לא תמיד היה זה כך. להיפך, במרבית
שנות חייהם, נהגו יהודה וחנה גצלר לראות
את החיים בצורה ורודה. יהודה, בן
למשפחה ממוצא פולני, שהיגרה אחרי מלחמת
העולם הראשונה לברלין, קיבל חינוך
יהודי לאומי מילדותו. הוא היה בן להורים
שלכל אחד מהם היו ילדים מנשואים קודמים•
בברלין שלפני עלות הנאצים, היה
יהודה חניך בית״ר. לארץ עלה לפני 26
שנה במסגרת עלית־הנוער, ואחרי שעבר את
שלבי הקליטה הרגילים, גר יהודה, שהיה
בוגר בית־ספר תיכון, בירושלים.
הוא היה צעיר מוכשר ומפותח בעל נתונים
שכליים רבים. הוא ניסה את כוחו במקצועות
מספר, עד שהחליט כי ענף הפירסום
הוא השטח שלו. תקופה מסוימת עבד במשרד
פרסום ירושלמי, שבעליו התגייס עם
פרוץ המלחמה לצבא הבריטי. יהודה ניהל
את המשרד אחרי שהפך שותף בו. אולם
הוא התאהב אז גם באשתו של בעל המשרה
שהיה בצבא. האשה התגרשה מבעלה,
הפכה לגברת חנה גצלר.
חנה היתד. גרפיקאית וקריקטוריסטית מוכשרת•
למעשה שאפה להיות דוזקא ציירת
אופנה, אולם למקצוע זה לא היו מהלכים
בארץ באותה תקופה. היא ציירה עיטורים
לספרים, ביצעה עבודות גרפיות למשרד
הפירסום של בעלה, ציירה גם את אחד
השערים לספר הזהב של הקרן הקיימת.

לו כושר מחשבה מיוחד במינו, שאיפשר
לו לפתח נושאים עד לסוף קיצוני ביותר.
תכונות אלה שעשו רושם רב על מכריו,
הביאו להזמנתו לצה״ל.
את השירות החל יהודה בדרגת סגן־משנה
ביחידת מודיעין. שם הבחינו שוב בכשרונותיו
המיוחדים והוא הוקצה לשטח מיובשטח
זה השחד

תלם ולמד, הפך לאחד מראשי המדור. פרט
מעניין לדמותו: כאשר היה צריך לעבור
קורס קצונה שנועד במיוחד לאלה שהיו
כבר בעלי דרגות קצונה, היה הקורם קשה
במיוחד והרבה מהחניכים נכשלו והפסיקו
בו. מרוב מאמץ בקורס קיבל יהודה שבר.
אולם הוא הסתיר זאת ממדריכיו ומחבריו,
ולמרות השבר הוסיף להתאמן ועבר את
הקורם• כי הגאיה האישית והכבוד העצמי
היו אחת מתכונותיו הבולטות ביותר.
בצד,״ל התקדם יהודה והגיע עד לדרגת
רב־סרן. תקופה מסוימת שירת במדור למבחנים
פסיכוטכניים בקלט. הוא הסתדר

בדירה בגבעת רמב״ם, פירנס במשכורתו הצבאית
משפחה של שבע נפשות — מלבד
ארבעת ילדיו, גם את אם־אשתו הזקנה.
הכנסתה של אשתו מעבודתה כגרפיקאית
היא שעזרה לו לשאת בעול. חנה ציירה עיטורים
לספרים, ציירה את יומן התינוק,
הצעתה לבול ישראלי הוצגה בתערוכת
תביל.
הצבא רצה שהוא ישתלם. ויהודה עבר
לירושלים כדי ללמוד שנה באוניברסיטה.
את דירתו הקודמת מכר, ובתקופת שהותו
בירושלים קיבל שיכון במחנה אלנבי. אולם
כאשר הסתימה שנת ההשתלמות, והמשפחה
היתד, צריכה לחזור לתל־אביב, החלו הצרות.

ריחה המתוק ש? ההצלחה
*ודי לרכוש מחדש דירה מרתחת
• Jלמשפחתו, להכנס לשיכון בנוה־מגן,
היה יהודה זקוק לכסף. הוא נכנס לחובות
שהעיקו עליו• השיכון היה מרוחק מה
עיר.
עובדה זו היקשתה על אשתו, מנעה I
ממנה לעסוק בעבודתה. יהודה עצמו נאלץ
היה לעסוק בעבודות צדדיות נוספות. כשהיה
חוזר מיום עבודתו בצבא, היה מתחיל 1
ללמד עברית לילדים בשיעורים פרטיים1 .
המצב הכספי במשפחת גצלר הלך והה־ |
מיר ויהודה החליט למצוא לו פתרון.
הוא האמין בכוחותיו. מאחר שהגיעו לו ן
שלושה חדשי חופשה מהצבא, גמר אומר
לנצלם כדי לנסות להיטיב את מצבו. הוא
הסתובב בין משרדי הפירסום בעיר, הציג \
את עצמו כבטחון כאיש פירסום. באחד
ממשרדי הפירסום הגדולים בעיר, שם
הציעו לו משכורת שעלתה על משכורתו
הצבאית, התקבל יהודה לעבודת נסיון.
בזמן הראשון תלה יהודה תקתת גדולות
בעבודתו החדשה, שם ביצע כמה מפעלים
גדולים. אפשרויות הרווחים שנראו לו, קסמו
מאוד והוא חשב לנצל את שלושת חדשי
חופשתו כדי להתבסס ולעזוב את הצבאI .
(המשך בעמוד 02

גאווה אישית כקורס
לירושלים המשיך יהודה את מסו-

בתל־אביב,
;ים, נדרשת

טפל באחיה
נבר רכושה
1לקי הארץ.

^ רת חינוכו הבית״רי, שימש תקופה
מסוימת כמפקד קן בית״ר. אולם כשהתחתן
נטש למעשה פעילות פוליטית, לא השתייך
לאף אחד מארגוני המחתרת. בתקופה שלאחרי
מלחמת העולם השניה הכיר יהודה
גצלר את בנימין לובוצקי, רביזיוניסט שהתקרב
ללח״י, ייסד את תנועת העם. אגב,
לובוצקי, ששינה את שמו לאליאב, הוא
כיום איש מפא״י ואחד מפרשני קול־ישראל.
כשהקים לובוצקי את עתון הערב מברק,
היה גצלר אחד השותפים, שימש כמנהלו
של ד״עתון. כאשר פשט העתון את הרגל,
לא נטש גצלר את שטח העתונות, הפך
למנהל מחלקת המודעות של עתון הערב
המתחרה — ידיעות אחרונות. מתפקיד זה
נקרא לשרת בצה״ל.
יהודה היה אז אב לשלושה ילדים. אשתו,
שהיא בת לנשואי תערובת, היתד, אמנית
טובה בעזרתה יכול היה עסק הפירסום
של שניהם לשגשג. אולם יהודה האמין שהוא
נועד לדברים גדולים יותר. הוא ניחן
בחוש מיוחד לקריאת מחשבות הזולת. היה

בררו לסבר

גוזיותיהן של האנז, חנה, והבת,
יהודית, עטופות בתכריכים וקשורות
בחבלים, מונחות על אלונקות בחדר הטהרה של בית הקברות

ברמת־השרון, זמן קצר לפני קבורתן בקבר אחים משותף.
הקרבנות נקברו לפי הסדר: האם, יהודית, יעל, יגאל ורק לבסוף
הובל האב, מבצע ההרג המשפחתי, לקבורה, בין בניו לבין אשתו.

(המשן מעמוד ) 11

אולם ההצלחה לא האירה לו פנים זמן
רב• במשרד הפירסום, עוררה התנהגותו
מורת רוח רבה. הבטחון העצמי המופרז
שלו, תכונתו לנתח מיד את אפיו של כל
אדם עמו נפגש ולספר לו זאת, הצורה
בה עישן סיגריות דרך קנה ארוך בזוית
פיו, עיניו החדות שרצו וקפצו בחוסר
מנוחה ממקום למקום, לא חיבבו אותו על
מעסיקיו. כעבור חדשיים הודיעו לו שאין
להם בו עוד צורך.
עבור יהודה היתה זו מכה קשה מאוד,
פגיעה בגאותו העצמית. הוא הציע למנהלי
חברת הפירסום הגדולה לקבלו כשותף, זכה
בתשובה מזלזלת. זעמו גבר, הוא סיפר לידידיו
כי ילמד את החברה שלא רצתה בו
לקח. למרות התנגדותה של אשתו, החליט
יהודה גצלר לעזוב את הצבא.
בסכום הפיצויים שקיבל הקים לעצמו
משרד לפירסום בשם און, חברה בע״מ,
ברחוב אלנבי 123 בתל־אביב. אולם גם
לאדם מוכשר ובעל ידיעות כמוהו לא היה
קל לחדור לשוק, בו קשורות כמעט כל
החברות הגדולות בחוזים עם חברות פיר־סום.
יהודה ניסה למשוך לקוחות בכל האמצעים.
את היכרותו עם לקוחות מימי
עבודתו במשרד הפירסום הקודם ניצל כדי
להשפיע עליהם לעבור אליו. את משרדו
ריהס בפאר, העסיק מיד שתי מזכירות ונער
צעיר. כדי לרכוש לקוחות היה עליו לנקוט
בצעד נועז — הוא הוריד את דמי התיווך
המקובלים בשוק לאנשי הפירסום. את כל
כספו, מרצו וזמנו השקיע במשרד החדש,
בו האמין כפתרון שיעמידו על רגליו.
אבל ההנחות הגדולות שנתן ללקוחותיו,
שהיו נמוכות ב־ 20%ממחירי המפרסמים
האחרים, הביאו לכך שלא היו לו כמעט
רווחים. אילו היה לו מחזור כספים גדול,
שהיה מאפשר לו לעבוד ללא רווח תקופה
מסוימת עד שירכוש לקוחות, יתכן והיה
מצליח. אולם כסף זה לא היה לו.
הוא ביצע כמה עבודות יפות עבור בנק
דיסקונט, ועבור תיאטרון הבובות האיטלקי
פיקולי. המודעות הקטנות שהתפרסמו בעמודים
הראשונים של העתונים כסיפורים 0נ-
סציוניים על מכות ומהומות ברחבי הארץ,
ושבסופו של דבר התברר כי היו מודעות
פירסומת לפיקולי, היו פרי המצאתו, העידו
על כשרונו המקצועי.
כעבור זמן קצר לא יכול היה יהודה
לשאת את המעמסה הכספית הגדולה, נכנע
ופשט את הרגל כשהוא נשאר חייב סכומים
בגובה של כעשרת אלפים ל״י, לעתונים
וחברות שונות.

הקיבוץ או כר מקום אחר
ך* כשלון הגדול זיעזע את יהודה באופן
} | מוחלט. תקופה קצרה עוד האמין שהפיצויים
שהיה צריך לקבל מגרמניה יצילוהו,
אולם אשליה זו התנדפה. לא היו אלה
דווקא החובות בהם שקע שהביאוהו לדכאון,
אלא עצם העובדה שאדם כמוהו, שנחשב
בעיני עצמו כעומד מעל לרמה הממוצעת,

אם לא גאון, מסוגל להכשל כשלון כה
מחפיר. היתה זו גאותו שנפגעה פי כמה
וכמה מאשר כיסו• ידידיו ניסו לעודדו,
לעזור לו, אולם לשוא.
בעקבות הדכאון איבד יהודה את שוזי־משקלו.
אוזנו נפגעה, הוא נלקח פעם לטיפול
פסיכיאטרי ממנו חזר כעבור זמן קצר
בריא לכאורה. אולם הדכאון הלך וגבר
כאשר ניסה יהודה לחפש עבודות נוספות.
מכל מקום אליו פנה הוא נדחה. כאשר ביקש
מחברת ביטוח גדולה להמציא לו הלואר,
בסכום שעשוי היה להעמידו על רגליו,
ביקשו ממנו ערבויות בנקאיות אותן
לא הצליח להשיג.
ידידיו שלחו אותו ממקום עבודה אחד
לשני. הוא הלך לאן ששלחו אותו, כדי שלא
יוכל לטעון נגד עצמו שלא מיצה את כל
האפשרויות. אפילו לצבא ניטה להתקבל
חזרה, אולם בקשתו נדחתה. יהודה גצלר
לא יכול היה לסלוח לעצמו על המעשה
הפזיז, התפטרותו מהצבא, שעשה בנסותו לעלות
לגדולה.

הרעיון קרם עור וגידים
יי המשפחה של יהודה עם אשתו
ן Iחנה היו תמיד בהרמוניה מלאה. אפילו
כשניהל פעם רומן קצר עם אשת אחד מידידיו,
לא הגיע הדבר למשבר משפחתי. משום
כך עבר הדכאון שפשט ביהודה אל אשתו.
חסרי קרובים, חסרי עתיד וממורמרים העלו
שניהם את רעיון ההתאבדות. לפני כחודשיים,
כאשר נפטרה אם אשתו שגרה יחד
עמם, החל הרעיון לרקום עור וגידים.
הם לא הסתירו זאת מידידי המשפחה.
אלא שאיש לא האמין כי אנשים ברמתם,
באינטליגנציה כמו שלהם, ידונו בדבר ברצינות.
סיפר אחד ממכריו של גצלר השבוע:
״פגשתי אותו לפני כמה שבועות ברחוב
בתל־אביב והזמנתי אותו לבית־קפה. הדכאון
ניכר בפניו, נשקף מתוך עיניו. הוא אפילו
לא שתה את הקפה. הוא סיפר לי על כל
נסיונותיו למצוא עבודה מכובדת שנכשלו,
פלט בחיוך ציני, :הדרך הטובה ביותר היא
להסתלק מהכל.׳ כשהצעתי לו לעבור עם
בניו לקיבוץ ולהתחיל את חייו שם מחדש,
אמר, :אם בורחים כבר לא חשוב איך ולאן,
זה אותו הדבר לברוח לקיבוץ או לכל
מקום אחר׳.״
גם חנה גצלר סיפרה לאחת מידידותיה
הקרובות על התכנית לאבד את עצמם לדעת
ולהרוג את הילדים. אמרה היא :״אני ויהודה
דיברנו על זה. אבל אחר כך אמרתי, גם
אנחנו וגם הילדים זד. כבר יותר מדי.״
קשה לדעת, וקרוב לודאי שלעולם לא
יוודע, אם חנה ידעה מה זומם בעלה
לבצע באותו לילה. היא אפילו רחצה את
את סירי ארוחת הערב, תלתה אותם על אדן
החלון ליבוש. אבל יהודה התכונן לקראת
הלילה. שבוע קודם לכן ניסה לשאול רובה
טוטו מאחד השכנים, כשנתקל בסירוב לא
התעקש. כעבור ימים אחדים שאל אקדח
טוטו חצי אוטומטי, משכן אחר ״כדי להרוג

מךך 1אחז הציורים שציירה חנה גצלר לספר מועדי, על
1 I J I I Iחני ישראל שיצא בתוצאת הדר. כמודל לתמונת
זו, שימשה לח בתה הבכורה, יהודית בציורים רבים נהגה
חנה לצייר את הדמויות בדמות בני חמשפחח חשונים.

מקום הוצח

חדרן של יהודית ויעל גצלר למחרת ליל הרצח. על שתי
המיטות נראות שתי שלוליות דם של שתי הבנות. מתחת
למיטה נראית בבירור שלולית דם שטיפטף בין רווחי המזרונים. בקצה הימני של התמונה
נראים הסנדלים והגרביים של הבנות, שהסירו אותן בטרם עלו על יצוען, בליל ההרג.

עכבר גדול המסתובב בבית.״
קרוב לחצות ביום הרביעי שעבר, כבו
האורות בבית משפחת גצלר. ששה אנשים
שכבו לישון. אור השחר שחדר מבעד
לתריסים המוגפים העיר רק אחד מהם, את
יובל בן השבע. יובל קם, הסיר את השמיכה
מעל לפניו והביט באחיו יגאל ששכב במיטה
שלידו. יגאל נראה כישן. יובל ניסה
לעוררו אך האח לא קם. יובל ראה כתם
דם על ראש אחיו. גם המיטה היתד, מוכתמת
בדם. הדם זרם עד לשקערורית במיטה

n i T T r i r iתלמידי ביודהספר בנוח־מגן נושאים זרי פרחים
Uאל קברן של חברותיהם ללימודים, שנחרגו על־ידי
U II1 I
אביהן. על חזר מתנוססת כתובת: נוה־מגן מבכה את בניה. תלמידי
כתתו של יגאל בן התשע, לא הורשו להשתתף בהלווית חברם לכתה.

בין שני חלקי המזרון, נטף מבעד לרווח
על הרצפה.
סיפר יובל אחרי כן :״הלכתי להגיד ל־אמא
שליגאל יש דם. ראיתי את אבא שוכב
במיטה עם אקדח ביד ובראש שלו יש גם
דם• גם לאמא היה דם בראש. הלכתי לחדר
של האחיות שלי, וראיתי שגס הן שוכבות
בתוך דם. חזרתי לחדר שלי, התלבשתי
ולקחתי את הילקוט. לא ידעתי מה השעה,
אז חיכיתי בחוץ עד שראיתי ילדים הולכים
לבית־הספר והלכתי אתם*.
כשהגיע יובל לבית־הספר ניגש יובל ל־מורתו,
טובה מסר, אשתו של אלוף־משנה
עודד מסר, והודיע לה :״יש לי סוד לספר
לך.״ המורה, הרגילה להודעות כאלה מפי
ילדים בגיל זה, המספרים כל מיני סיפורים
למורותיהם כדי להתבטא, דחתה אותו עד
אחרי הלימודים.
יובל למד עם שאר הילדים כל שעות
אותו יום. בהפסקה אף הצטרף אל כמה
מחבריו למשחק• רק בתום הלימודים ניגש
שוב למורה ואמר לה :״לא אכלתי היום
ארוחת בוקר, יש לי סוד לספר לך אבל
שלא תספרי לאף אחד.״ הוא סיפר לה מה
ראה כשהתעורר בבוקר. המורה מיהרה למנהלת.
המנהלת הלכה לבית משפחת גצלר
לברר מה קרה ושם גילתה את חמשת בני
המשפחה שרועים מתים במיטותיהם כשדם
ניגר מרקותיהם.
התנהגותו של יובל לא היתד, מוזרה או
מפתיעה. המיכניזם המחשבתי שלו פועל בצורה
כזאת, שהוא חושב שדבר שאינו רואה
אינו קיים. אין כל ספק שיובל ראה, ידע,
והבין מה קרה להוריו, אחיותיו ואחיו.
בתת־הכרתו הוא ידע שהם מתו. אולם האינסטינקט
הילדותי שלו אמר לו שאם לא
יחשוב על זה ולא יזכור מה ראה, זה לא
יהיה קיים, הוריו ואחיותיו לא ימותו והוא
ימצא אותם חיים כשיחזור הביתה. משום
כך יכול היה לדחוק את מה שראה לתחתית
תת־הכרתו, ולהמשיך לחשוב כאילו
כלום לא קרה.
גם כיום אין כל ספק שיובל יודע מה

קרה למשפחתו. למרות שמפעם לפעם צף
משהו במוחו והוא מזכיר ומדבר מילד. אחת
או שתיים על מה שהיה, הוא אינו שואל
י שאלות, מכודן את התענינותו כלפי נושאים
אחרים, מתעלם מכך שמשפחתו היתה קיימת
אי־פעם.

כדור חי ליד המיטה

*mרצחהמח רי ד, אולי המחריד ביותר
ן | בתולדות המדינה, לא היה זקוק ל־פיענוח•
חקירה שיגרתית ביותר הוכיחה, כי
היה זה רצח מתוכנן ולא פרי טירוף רגעי.
שתי השאלות שלא מצאו את פתרונן היו:
האם הרדים יהודה גצלר את בני משפחתו
לפני שירה בהם ומדוע לא נרצח גם הבן

הקטן, יובל?
תחילה היה מקום לחשוב כאילו ניסה
יהודה לירות גם ביובל, א 7א שהכדור שירה
היה עקר, ומאחר שנשאר לו רק כדור אחד
החלים לחסל בו את עצמו. השערה זו הופרכה,
אחרי שחוקרי המשטרה אספו את כל
החומר. הם מצאו בדירה חמישה תרמילים
של כדורי טוטו וארבעה כדורים חיים שהתגוללו
על הארץ. המסקנה היתד, פשוטה.
אקדח הטוטו שבידי גצלר היה חצי אוטומטי,
כלומר שאחרי כל יריד, הוא היה נדרך
מעצמו מחדש. בהתרגשותו, שכח כנראה
גצלר עובדה זו• אחרי שירה באשתו, נפלט
תרמיל הכדור ודרך את האקדח. אולם גצלר
דרך את האקדח שוב. על ידי כך נפלט
כדור חי שנמצא ליד מיטתה של חנה. אותו
תהליך נמשך אחר־כך, אחרי כל יריד, דרך
גצלר את האקדח מחדש למרות שד,אקדח
נדרך בעצמו. משום כך נמצאו ליד כל גויה,
תרמיל וכדור חי. במיטותיהם של יגאל ויובל
נמצאו רק תרמיל אחד וכדור אחד,
הכדור שנפלט כאשר יהודה דרך את האקדח
כדי לירות בעצמו• המסקנה הנדרשת מכך:
יהודה לא ניסה כלל לרצוח גם את בנו
יובל.
אולם מצד שני קשה להניח שיהודה התכוון
באמת להשאיר את יובל בחיים. אילו
היתד, לו כוונה כזאת, קרוב לודאי שהיה
•4דואג לסלק את הילד מהבית לאותו לילה,
כדי שלא יראה במו עיניו את מחזה האימים
שכמוהו כרצח. המסקנה הסופית היא: קרוב
לודאי שבתכניתו של יהודה היה גם רצח
בנו הצעיר• ידידיו מסבירים את רצח הבנים
בכך שלא רצה שהם יפלו למעמסה על
אחרים ויזדקקו לרחמי זרים. אולם כנראה
שברגע האחרון נכמרו רחמיו על בנו, או
שעצביו התמוטטו לאחר שרצח בזה אחר זה
את אשתו, בנותיו ובנו, והוא חזר למיטתו,
נשכב בה וירה בעצמו.

רק דאחובות
* Vרבעהקצי ני צבא נשאו את גופתו
של יהודה גצלר אל הבור שנכרה עבורו
בין בני משפחתו. בעיניהם עמדו דמעות.
שורה ארוכה של ילדי בית הספר
התיכון החדש וילדי הכיתות הגבוהות של
בית הספר בנוה מגן, עברה על פני תלוליות
העפר והניחה עליהן זרי פרחים. שלושה
קרובי־משפחה של משפחת גצלר, שלא ראו
או ביקרו אותה במשך שנים רבות, התיפחו
בצוותא.
אשד, קטנת־קומה וצנומה עמדה אף היא
שעה ארוכה לפני הקברים הטריים והזילה
דמעה• רחל פרידן ( )50 מתל־אביב לא הכירה
מעולם את הגצלרים. היא קראה על הרצח
בעתון ובאה להלוויה .״אני אשד, בודדה,״
התיפחה ,״יש לי מגרש בכפר הירוק, אין
לי זמן לחכות עד שזה יהיה שווה משהו.
אין לי אף אחד, אני בודדה וגלמודה, אני
רוצה לתת את המגרש לילד״.
בנוה־מגן, על הדשא שלפני וילה מפוארת,
שיחקו ילדי כתה ד׳ ,כתתו של יגאל גצלר.
,יובל יקבל עכשיו אופניים ואת כל הבולים
של אחיו, הבולים שווים אולי מיליון,״ אמר
אחד הילדים.
,,אתה יודע שערך הבולים ירד היום?!״
אמר ילד בן תשע.
״איזה שכל, הבולים האלה בזבל, ורק
שאבא ואמא שלו יחיו. אבא ואמא שזזים
הכל,״ סיכם ילד אחר את הויכוח.
בבית משפחת קלודבסקי בגוד,־מגן, סיידו
נעים את קירות הבית .״מאיפה יש לכם
לסייד?״ שאל אלי קלודבסקי בן התשע
1אמו, .אבא קיבל כסף לחגים ואנחנו
לך גם אופניים,״ השיבה האם.
יתר סוב שלא תסיירו ולא תקנו לי
יפניים ורק שלא תכנסו לחובות,״ אמר
1לי ויצא לשחק עם חבריו.
במרחב מבעד מסך החול
מלחמה ציו ר־ ת
הקריקטורה של השבוע הופיעה בעתון
ביירותי, תחת הכותרת :״נציגי הערבים נפגשים״
.הציור הראה שולחן עגול, ומסביבו
נציגי המדינות הערביות. אלא שבמקום לפנות
איש אל רעהו, הפנו את גבם לשולחן.
הסתבר שאפילו קריקטורה זו היתה אופטימיסטית,
לעומת המציאות שגתהידתד, בהתכנס
השבוע הועדה המדינית של הליגה
הערבית בביירות. מתוך עשר חברות הארגון
המת־החי נעדרו ארבע: עיראק, ירדן, לוב
ותוניסיה *.עיראק בגלל סיכסוכה החמור עם
רע״ם, שנועד להיות גם הסעיף העיקרי
בסדר־היום; ירדן, מפני שהיחסים בינה לבין
רע״ם, שכמעט והגיעו לידי פלישה צבאית
בקיץ שעבר, לא השתפרו בינתיים: תוניסיה,
מפני שחביב בורגיבה וגמאל עבד אל־נאצר
הכתירו איש את רעהו כסוכנים זרים וכבוגרים
באינטרס הערבי: לוב, שכנתה המערבית
של מצרים, מפני שהתערבות רע״ם
בכמה מענייניה הפנימיים לא מצאו חן בעיניה,
ומפני שלא רצתה ליטול חלק בישיבה
המוחרמת על־ידי כמחצית המדינות הערביות.
מן היום הראשון של הדיונים היה ברור,
כי הכינוס נערך לשוא. כאשר התכוננו הנציגים
לשוב לארצם נשאר המצב כפי שהיה
מקודם — מצב שהוגדר בדייקנות על־ידי
קריקטורה שניה, שהופיעה השבוע ברח אל־יוסוף
הקהירי (ראה ציור) :עבד אל־כרים
קאסם ביום ההפיכה של ה־ 14 ביולי, ועבד
אל־כרים קאסם ביום הפיכת מוצול (ראה
להלן) של ה־ 14 במארס. בציור השני כבר
הסיר קאסם את המסכה ונראה פרצופו האמיתי
— פרצופו של הערבי המושמץ
ביותר של חמש השנים האחרונות, נורי
אל־סעיד המנוח.

שהוביל מכונית נשק בבצרה, נחשד על־ידי
אנשי המאבק העממי בנסיון לחולל הפיכה,
הם הביאו חבל והתכוננו לתלות אותו.
את הסאה הגדישו, לדברי קצין המיבצעים,
המשפטים הפומביים שנערכו בבגדאד. הוחלט
שאל־שוואף יסע שוב לקאסם. הוא חזר
עם תמונה של המנהיג שנשאה הקדשה.
מדליית פלסטין. בינתיים עברה הפעילות
הקומוניסטית גם למוצול. ביום השנה
לפורט סעיד נערכו חגיגות בעיר זו.
הקומוניסטים, טען אל־חאג׳ ,הפריעו לחגיגות
וחלקו כרוזים נגד רע״ם. הקצינים החליטו
למנוע את הפצת הכרוזים. מנהיג הקומוניסטים
במוצול, כאמל אל־פאזנג׳י, נכנם למחנה
הצבאי ומחה על החרמת הכרוזים. הוא
איים על הקצינים בתוך המחנה הצבאי :״אנו
נספק נשק לסוריה נגד מצרים!״
הקצינים התכנסו לפגישה דחופה עם אל־שזזאף
וסוכם, כי אין לסבול התגרית זו
ברע״ם. הקצינים התלוננו שהקומוניסטים
מנסים להשתלט על כל השירותים בעיראק,
כי הממשלה מתפרקת וכי מועצת הריבונות
שותקה וכאילו האנשים ששירתו בעבר את
נורי אל־סעיד ״עודם פועלים נגד העם.״
פירט אל־חאג׳ את תלונותיהם :״המפלגה
הקומוניסטית הפכה להיות לשרות המודיעין
של המדינה והסמכות המבצעת באמצעות
העקיד טהא אחמד. הארגונים איחוד
הסטודנטים, שוחרי השלום, הנוער הדימוק־רטי,
האיגוד למלחמה לזכויות האשה, איגוד
המשפטנים הדימוקרטים — כולם נתונים לשלטונה
של המפלגה הקומוניסטית. אברא־הים
כובה, שר הכלכלה, הוא קומוניסט.
משרד החקלאות אינו נתון למעשה לשלטונו

על־ידי שלישו וצפי טאהר :״הכנס ייערך
במועד שנקבע וקאסם מטיל על אל־שודאף
את האחריות אם יקרה משהו.״
המוני הקומוניסטים נהרו למוצול והתגרו
בחטיבה ובמפקדתה, שהפריעה לפעולותיהם•
ברגע זה התלקחה האש, יותר בצורה
ספונטנית מאשר מאורגנת. אחת ההפגנות,
טען הקצין המראיין, התקרבה אל מחנות
הצבא ופתחה עליהם באש. כוחות הצבא
יצאו לבלום את ההפגנה. כאן כבר יצאה
החטיבה מתחום בסיסיה, התקשרה עם יחידות
אחרות בצבא• יחד פרסמו הודעה ראשונה
על המרד. הנחתם היתד״ שאם יחזיקו
מעמד שלושה או ארבעה ימים, יצטרפו אליהם
גם יתר יחידות הצבא. ההמון במוצול
יצא אף הוא בנשק נגד הקומוניסטים, ומנהיגם
כאמל אל־פאזנג׳י נהרג.
אל־חאג׳ עצמו היה באותו רגע במפקדת
החטיבה, כשצלצל הטלפון והוא נקרא על־ידי
קאסם לשיחה. קאסם אמר לו :״שמע
מחמוד, הוצאתי צו מאסר נגד אל־שוזאף
ואני דורש ממך שתעצור אותו בעצמך
ותסגיר אותו.״ אל־חאג׳ סרב, טען כי המרד
שהוכרז נתמך הן על־ידי הקצינים והן על־ידי
העם במוצול.
אחרי קאסם דיבר העקיד טהא אל־שיך
אחמד, מנהל התכנון, שדרש מעוזרו של
אל־שוואף לסגת מעמדתו. אחריו דיבר שוב
קאסם, שניסה להשפיע עליו לעזוב את המערכה.
קאסם הבטיח לקצינים חנינה אם
יסגירו את אל־שודאף, אולם הקצינים עמדו
בתביעתם — ״בצוע עקרונות ההפיכה של
14 ביולי״ ודרשו את התפטרותו של קאסם.
החדכש הכורדי. בפגישת הקצינים ש
עיראק

חו שלמרד
כל האמצעים היו כשרים, במלחמת הגידופים
של רע״ם נגד ראש ממשלת עיראק
— בעיקר סקופים עתונאיים, מתובלים פח
ושם בכמה שקרים גסים. אחד מסקופים
אלה הופיע באל-אהראם, שהיה פעם העתין
המכובד ביותר בשפה הערבית. השיגו העורך
הראשי, מוחמר חסניין הייכל, שנפגש
בדמשק עם קצין המיבצעים של עבד אל־וזהאב
אל־שוזאף, מנהיגו של מרד מוצול.
סיפר רא-ס אוזאל (רב־סרן) מחמוד עזיו
אל־חאג׳ :״ההתקוממות לא היתה מתוכננת.
ההתפתחויות האחרונות בעיראק, ומעשי השני,
פרצופי?אסם* (״רוז אל־יוסון ן״)
פרובוקציה של הקומוניסטים, גרמו להתמרגב
אל גב, מסביב לשולחן
מרות בקרב קציני החטיבה החמישית.״ רוב
קציני החטיבה, אשר חנתה מאז ההפיכה של השר הריב אל־חאג׳ מחמוד,׳ אלא כפוף קדמה למרד, אמר אל־שוזאף, כי אם יחידות
במיצול, נמצאו תחת פיקודו של העקיד לקומוניסט הנודע עבד אל־רזאק אל־זביר. הצבא העיראקי לא יצטרפו אליהם, יהיה ה(אלוף־משנה)
עבד אל־ווהאב אל־שוזאף, אחד
אל־שוואף נסע שוב לקאסם. הוא קבל על מצב חמור, אולם אם יוכלו להחזיק מעמד
הקצינים החופשיים המקוריים.
ההשתלטות הקומוניסטית ועל ההתקפות על ארבעה ימים, הוא בטוח שהצבא יבוא
קציני הדיביזיה החמישית, מסתבר, הוד רע״ם. קאסם, במקום תשובה, פתח את לעזרתו. עמדו מולם שלוש סכנות: מצד חיל
אגו בפרט מן התעמולה המשודרת והמור־ המגירה והראה לו מדליה .״זוהי מדלית האויר, מצד כוחות מזויינים של קבוצות
פסת בבגדאד, שנראתה להם כתעמולה קו־ החזרה לפלסטין,״ אמר ,״כבר חילקתי אותה בלתי־סדירים והתעמולה של רדיו בגדאד.
בשעות הבוקר, למחרת השיחה, ישבו
מיניסטית מובהקת. דאגתם גברה כאשר נודע לאנשים וכתבתי עליה, החוזרים׳ .וזוהי
להם כי המזכיר הכללי, דוגה־הדעות וחבר מדליה שניה, שתחולק גם היא ועליה כתוב קציני החטיבה בקומה השניה של בנין מפהועדה
המרכזית של המפלגה הקומוניסטית, חזרנו׳.״ אל־שוזאף שאל את קאסם :״אדוני, קדת החטיבה, כשמטוסים תקפו לפתע את
המחנה. נשק נגד מטוסים לא היה. אך נגהעיראקית
הם המו״לים של שלושת העתו -מתי תחולק המדליה הזו ומתי נחזור?״
מרה ההפצצה ורדיו בגדאד מטר שאל־שוואף
קאטם.
נים החשובים ביותר במדינה. הם שמעו אומר לך בזמן המתאים,״ השיב
נהרג באותו רגע ישב אל־שוואף בין הבחרדה
גם על החזרתם של כמה קציני צבא ה בקרב
אל־שוואף
חזר למוצול
והאמון הולכת ל קצינים וצחק לידיעה. אל־חאג׳ עצמו נסרט
גבוהים, אשר סולקו מן השירות בימי נורי קצינים בקאסם נתערער .״עיראק
באפו והועבר למרפאה. באותו רגע יצא
אל־סעיד כחשודים בקומוניזם. עתה נמסרו
לקצינים אלה משרות־מפתח במערכת ה־ אבוד,״ רטנו ,״והזמן מתבזבז על יציקת הטייס צאיב אל־צאפי במטוס משדה־התעופה
לפלסטין.״ החזרה לאחר שיחולקו מדליות
במוצול כדי להפציץ את תחנת השידור
בטחון הפנימי והחיצוני.
הפגנת שלום. פתאום, המשיך אל־ בבגדאד, שניהלה תעמולה נגד המורדים.
אל- סיפר בתחילה,
הורגים קצינים.
מוצול, על בהתקפות בגדאד פתחה
האג׳,
בהפצצה שניה נפצע אל־שוואף והובל
חאג׳ ,סברו קציני חטיבתו כי קאסם סתם ועתונות המפלגה הקומוניסטית תבעה לערוך לבית־החולים. הוא דרש ללכת לבדו לשם
מסכן, שאינו יודע על הנעשה סביבו, וכי טיהור בקרב הרוויזיה השניה ובקרב קציני באמרו, כי הקצינים עסוקים למדי. אל־שודאף
רצוי להביא את הדברים לידיעתו. הוחלט החטיבה החמישית. ההתקפות גברו מיום נהרג על־ידי החובש, ביריות מאקדחו של
שאל־שוואף יסע אליו לפגישה בבגדאד. ליום ומאוחר יותר האשימו את מפקדת אל־שתאף שנשאר בתוך המעיל שפשט לשם
קאסם הרגיע את אלוף־המשנה מן הצפוד: החטיבה בפעולה נגד העם והמדינה. כידוע טפול. הוא עשה זאת, לדברי אל־חאג׳ ,כדי
״הוי יא עבד אל־ווהאב, אני רק מצפה היה הצנזור הצבאי על העתונות, הרופא ה להשיג את הפרס של 10 אלפים דינאר והוא
לסטייתם הקלה ביותר של הקומוניסטים מן קומוניסטי לוטפי טאהר, אחיו של וצפי, עזב את המחנה ואת מוצול מיד לאחר השליש
ראש־הממשלה.
הקו — ואז אקטע את ראשם!״
מעשר״ סרט מאלף: החובש הוא כורדי.
מותו של אל־שוואף חולל מפנה. נתאמתה
אחרי כן נודע לקצינים, כי המפלגה הקוהארגעה
לא נמשכה זמן רב. אל קציני
מוצול הגיעו ידיעות על הרחקת כמה מן מוניסטית תערוך כנם שלום במוצול, וכי העובדה, כי לא היו סיכויים לעזרה מן
הקצינים החופשיים המרכזיים לתפקידי־יצוג ארבע רכבות מלאות חברי מפלגה מזויינים הצבא וכי חילות מזויינים שנשלחו מבגדאד
בלתי־חשובים מחוץ לעיראק, בשעה שיחי יגיעו מבגדאד. הם הגיעו גם באוטובוסים, לדיכוי המורדים היו כבר בדרכם למוצול.
דות המאבק הפמנזי התייצבו בגלוי לצד בעוד שמנהיגיהם הגיעו במטוסים. המצב הטייס שיצא להפציץ את תחנת השידור,
במוצול נעשה מתוח• אל־שוזאף התקשר טל קיבל הוראה לא לעשות זאת, אלא לברוח
הפוליטיקאים ונגד הצבא. ארעו אף כמה
פונית עם מנהל המודיעין הצבאי בבגדאד, לארץ אחרת. אולם הדלק שלו נגמר והוא
התנגשויות ביז המאבק העממי לבין הצבא,
כאשר אנשי הארוין האזרחי ערכו חיפושים והזהיר אותו. הוא דיבר גם עם קאסם ומסר נחת נחיתת אונס בכפר אל־בעאג, במרחק
ברחובות אצל קציני צבא והרגו הציז באל־ לו, כי הקומוניסטים באים עם נשק רב 55ק״מ מן הגבול הסורי, בנחיתתו נפצע
דיואניה ,״משום שחשדו בו.״ קצין אחר, וכי הדבר מהווה כבר שיא של התגרות ואחר כך התאבד בירית.
ברגשות התושבים והצבא במוצול, תבע
* משמאל: פניו של נור׳ אל־סעיד מתחת
• האחרות: רע״ס, לבנון, ספודיח, תימן, למנוע את עריכתו. קאסם הבטיח לו תשולמסכת.

וכעבור מספר דקות ניתנה התשובה
מרוקו וסודאן.

אכשת

בידור
חז רהלא ־ מ ״געת

הדו

הנוטר.

וחי

קומפאניון דה לה שאנסון (אהל
שם, תל־אביב) עושים, בהופעתם בישראל,
שגיאה רצינית אחת: הם חוזרים על חלק
גדול מן התוכנית שהשמיעו בביקורם הקודם
בישראל, לפני שנתיים. הקהל טרם
שכח הופעה זו די הצורך, כדי ליהנות ממנה
בשנית.
אולם לגבי מי ששמע להקה זו עתה לראשונה׳
היתד. זו בלי ספק חוויה רבת־געי־מות,
של שילוב מוצלח של פזמונים, מושרים
ברמה מוסיקלית ובמיבטא בהיר
להפליא, עם הומור של הגשה מבויימת
ברעננות ובמקוריות.
אנשי הבמה הזעירה בישראל, מהלהקות
הצבאיות ועד לסמבטיון, ייטיבו לעשות
אם יאזינו לביצוע השיר הבה נגילה של
הקומפאניון דה לה שאנסון, כדי ללמוד
מהם כיצד יש להשמיע פזמון בעברית
טובה.

הגלעד

בקרוב

לא שה ב הרי ה

המתנה הנאה ביותר —
ספרו החדש של פרופסור
אשרמן ,״לקראת אמהות״.
להשיג בכל חנויות הספרים.

זעםבבית ״ הבי מ ה׳׳
יקבי ראעוון לעיו! וזניחיע קב

כשר לפסח

קרחת?
יש לך
יש לד נ שיר ת שערו ת?

שיטתנו הבדוקה מאפשרת
מני עתנ שירת שע רו ת
הצמחת שער חד ש
אחריות גמורה
ב מק ר ה של אי־הצלחה יוחזר כסף
״ ר וב י נם קוסמטיקום ״
בהנהלת מר א. רובין

ביאוקוסמטיקאי מדופלם

תל־אביב

חי פ ה

רחוב פינסקר 2
טלפון 22182

רחוב הרצל 1

־יבוא היום ונתחתן /כשייגמר הצנע/ .
אמא לא תגיד לי כן /ואני אצחק נזנונה/ .
ואז נבנה ביתן חמוד / ,נחייה ברוב רינה/ ,
נשלח את הילדים ללמוד /ונאכל מרגרינה.״
שיר זה, אחד מפזמוני־ההבל שמחבר על
רגל אחת ג׳ימי פורטר, גיבור המחזה הבט
לאחור בזעם, מבטא ברמז את כל הרגשת
העולם האופיינית לאותה קבוצת סופרים
בריטיים, שזכתה — על יסוד שמו של
מחזה זה — בכינוי הצעירים הזועמים ועוררה
סערת־סקרנות בעולם כולו. טבעי היה,
כי סערת־סקרנות זאת תגיע באיחור של
שנים אחדות גם לישראל, על במת תיאטרון
הבימה, שיציג את המחזה בשבוע פסח.

הטיימס, המלוכה וכל השאר.

שלא בטובתם, ייחסו להם לצעירים הזועמים
השקפת עולם מגובשת, פילוסופיה משלהם
ואפילו ערכים אידיאולוגיים. האמת היא,
כי הם מעולם לא התיימרו לכך, ואפילו לא
התכוונו להוות קבוצה מגובשת.
אם יש להם משהו משותף, הרי זה רק
תחושה הדדית של בחילה ותיעוב כלפי מה
שהם מכנים בשם ״המוסד״ .וכינוי זה
כולל את הטיימס הלונדוני, את האצולה הכפרית,
את מועדוני הגברים, את האוניברסיטאות
של אוקספורד וקיימברידג׳ ,את המלוכה,
את האריג האנגלי המשובח ואת
כל השאר. זוהי, בעצם, הבחילה האופיינית
לאנשים לא־מבוגרים די צורכם, החשים ב־רקבונו
של הסובב אותם, אך אינם יודעים
עדיין אם כדאי, בעצם, להציע משהו אחר
במקומו, או לנסות לשחות בתוך הביצה
עצמה, כמו שעושים כולם.
מכות אחרי הבכורה. ג׳ון אוסבורן
בן ה־ ,29 בנה של מלצרית־באר בריטית
שכתב את מחזהו זה בהיותו שחקן צעיר
ומובטל המתפרנס בנסים, היה מלכתחילה
הדמות הבולטת ביותר בחבורה זו. אף כי
הקהל התיאטרוני הבריטי, בעל חוש האבחנה
המפותח ביותר בעולם, לא התעלם
מלכתחילה מחולשת המבנה הדראמטי של
הבט לאחור בזעם, היה מחזה זה בכל זאת
מהלומת־הלם לציבור הלונדוני, עד כדי כך
שהצגת הבכורה היתד. מלחה בקטטה המונית
במסבאה הסמוכה, שהסתיימה בכמה פצועים.
ג׳ימי פורטר (מישר, אשרוב) ,הגיבור הזועם
של המחזה, הוא אולי הגיבור האנטי-
פטי ביותר של הדרמטורגייה. זהו צעיר,
בוגר אוניברסיטה, המתפרנס חד עם ידידו
קליף (שלמה בר־שביט) מקיוסק לממתקים,
והמבלד, את זמנו הפנוי בעיקר בהתעללות
בלתי־פוסקת באשתו האהובה עליו, אלים
(מרים זוהר) .הוא מלא רחמים על עצמו,
אבל שופע אכזריות סאדיסטית כלפי הסובבים
אותו. איש מצופי המחזה אינו יכול
להתפלא, כאשר אשתו מחליטה לנטשו ולחזור
אל בית הוריה, המגלמים בעיני ג׳ימי
פורטר את כל מה שהוא שונא• אבל אין
הוא נשאר לבדו: את מקומה תופסת עד
מהרה ידידתה הלן (אלישבע מיכאלי) ,עד
לסוף המר־פחות, כאשר אשתו חוזרת אליו,
אחרי ששיכלה את וולדה, עברה בזאת את
מבחן היסורים שעשה אותה ראויה לו.
העלילה איננה, כמובן, העיקר. נקודת הכובד
של המחזה היא בתיאור דמותו של
ג׳ימי ושל המחנק האיום שהוא חש בקרב
החברה שהוא חי בה. וזוהי, אולי, הבחינה
היחידה שבה יש למחזה זה מה לומר בישראל.
גם זו ארץ שבה חי חלק מצעיריה
בתחושת מחנק ובחילה מעורפלת, אף כי

איש מהם לא נשאר זועם בהגיעו למעמד
של סופר שמחזותיו מוצגים על הבמה.

מאחורי הקלעים
הבמ אי י הי ה ה לוי
״ג׳יי. כי /׳.מחזהו הפיוטי של ארצ׳יב-
אלד מקליש, הוא המחזה הראשון אותו מת־כוזן
הבמאי משה הלוי להציג בתיאטרון
התנ״כי שהוא רוצה לפתוח בירושלים, ב־אהל־ענק
בן 1500 מקומות ישיבה שרכש
למטרה זו בארצות־הברית. המחזה מבוסס
על הסיפור התנ״כי של איוב, כפי שהוא
משתקף בחיי היומיום האמריקאיים של המאה
ה־ .20 אלוהים והשטן אינם אלא מוכר-
באלונים ומוכר ממתקים בקרקס, שהחליטו
להעמיד בנסיון את איש־העסקים ג׳יי. בי.
הצרות יורדות על ראשו בזו אחר זו:
בנו הבכור נהרג, בתו נאנסת, עיסקו פושט-
רגל, פצצה אטומית מחריבה את עולמו והוא
נותר, כשכל גופו נגוע בשחין, בחברת
שלושה מרעיו: כומר מחליק־לשון, פטיכו־אנאליטיקאי
וינאי ומרכסיסט קנאי. המחזה
הותקף נמרצות על־ידי המבקרים, ואחד מהם
אף כינהו בשם ״זיוף ספרותי שאפתני״ ,אך
כולם הסכימו כי ההצלחה לה זכה באה
הודות לבימויו של אליה קאזאן. בארץ יהיה
הבמאי — כאמור — משה הלוי שמואל
(״מולה״) רודנסקי, שחקן הבימה,
עומד בפני בעייה מטרידה לקראת הופעתו
בתפקיד של אחד המבעירים בהצגה הקרובה
של הבימה, בידרמן ומבעירי־האש. בתוקף
תפקידו, חייב יהיה רודנסקי לאכול
לעיני הקהל בכל הצגה שתי ארוחות דשנות,
הכוללות ביצים, ירקות, כריכי־נקניק עם
שפע חרדל, בשר־עוף ומשקאות, ולפי דרישת
הבמאי שרגא פרידמן יהיו אלד, ארוחות
של ממש. רודנסקי, שאינו ידוע דווקא כשונא
מובהק של השולחן הדשן, מתלבט:
מה יהיה אם יתקיימו, חס וחלילה, שתי
הצגות לערב חדשות אודות שחקנים
ישראליים־לשעבר שנסעו לארצות־הברית,
הביא הבמאי־החוזר יואל זילברג,
העומד לביים מחזה ישראלי מקורי בתיאטרון
אהל: המדובר הוא בשחקן הבימה אברם
אבירם, שפרש מן הבמה והקים לו בבל־טימור
עסק של הפצת תקליטים, בעוד
שאשתו, מרים ביתן, זכתה בתפקיד בתיאטרון
מקומי הצייר הישראלי
יעקב פינס זכה לשבחים רבים בעתונות
האמריקאית על תערוכה של חיתוכי־עץ שערך
בגלריית טריביון בניו־יורק. בביקורת
על תערוכתו, כינהו הניו־יורק טיימס ,״אחד
האמנים הבולטים בתחום חיתוכי־העץ
יוצאי הלהקות הצבאיות יהיו כנראה
מעתה במאיהן — מסורת זו, שהחלה בבימוי
תוכניתה של להקת הנח״ל על־ידי
אורי זוהר, תימשך עם מסירת הבימוי של
התוכנית הבאה בלהקת הנח״ל לידי אחד
מוותיקי הלהקה, יוסף בנאי, והבימוי של
התוכנית הבאה בלהקת פיקוד מרכז לידיו
של עודד קוטלר, לא מכבר אחד מחברי
הלהקה בעצמו.

תדריך
ה צגו ת

• מאריום (התיאסרון הקאמרי) —
הצגה נקייה מאד של מחזה מלבב, בו מכניס
משחקם של זלמן לביוש ורחל מרכוס אווי״
רת־פסגות.
• הסוחר מוונציה (הבימה) — ה־נסיונות
להגן על שיילוק היהודי לא הועילו
לשיילוק, אבל הזיקו לשקספיר.

ת ע רו כו ת

• תערוכת הפתיחה (המחיאון על
שם רומי והלז גולדמינץ, נתניה) — כוללת
אוסף מקרי לגמרי של תמונות פחות או
יותר ישנות של ציירים ישראליים. מעניין
יותר, במקרה זה, הוא המוזיאון החדש
עצמו.
נ׳ורג׳ ג׳יאודג׳יו (בצלאל, ירושלים)
— תערוכה המעניינת לא כל כך בשל
ערכיה האמנותיים הצרופים כמו בשל העובדה
כי היא מהודה היכרות ראשונה עם
צייר קפריסאי, המרבה לצייר במידה גדושה
של להט ותמימות את נושאי המאבק שניהלה
מולדתו לעצמאותה.

בי דו ר

• קומפאניון דה לה שאנסון^
(אהל שם, תל־אביב) — ראה לעיל.
• אף מלה למורגנשטיין (בצק
ירוק) — בזכותו של הבמאי שמואל במק
והחן הטבעי של חברי הלהקה אין היעדר
של המחזה מפריע להנאת הצופה.
הסולם הזה 1123

ספורט
כדורגל
מ ה עוד, תליה *

על משחק השבת בו נחרה מכבי
תל־אכיב מפלה מוחצת כשיעור
0:3מרגלי כדורגלני הפועל חיפה,
כותב שייע גלזר:
בזיון שכזה, בחיי,
בושה לספר. חמש
עשרה שנה אני משחק
כדורגל במכבי
תל־אביב ואף פעם
לא ראיתי אותה כל
כך חלשה. פשוט
גרועה. כולם בלי
יוצא מהכלל, הותיקים
והצעירים, ההגנה
וההתקפה, כולל
!ך. בושה לתת לנו
לעלות על המגרש? נכון! איך אפשר לקרוא
לנו בכלל כדורגלנים? נכון! אין לנו מקום
בנבחרת? נכון ! אף פעם לא היינו שחקנים?
נכון! מגיע לנו שנרד לליגה ב׳?
נכון! חבל שלא חטפנו לפחות תריסר גולים?
נכון וצודק. מה אתם עוד רוצים,
שנתלה את עצמנו?!
בסדר. את המפלה הזאת אי־אפשר להסביר,
לא בגשם — מפני שהגשם נפסק איך

חונות ולזה שלוקחים אותי על הידיים. אין
דבר, זה לא נורא ללכת קצת ברגל.
על אליפות אני כבר לא מדבר השנה,
אבל לפחות שנתפוס מקום מכובד בליגה.
אולי אם יחול איזה שינוי בהרכב שלנו,
ויכניסו עוד קצת צעירים, ישתנה עוד משהו
לטובה. אבל אני לא חושב שאפשר עוד
לחשוב על אליפות.

מירנצים
המנצחתהיתה חפ ה
551 איש, לבושים גופיות ומכנסיים קלידים,
נשאו עם שחר השבת האחרונה את
עיניהם לשמיים ועקבו בדאגה אחר הגשם
שהחל לטפטף. השאלה שעמדה בפניהם הי-
תה: לרוץ או לא לרוץ? כי לגבי משתתפי
מירוץ הקפת התבור השביעית היח־ה הגשם
לא רק מיכשול מטריד ומרטיב לאורך עשרת
הקילומטרים שהיה עליהם לרוץ מסביב התבור.
פירושו של הגשם שהלך וגבר היה,
שהם יצטרכו להתחרות בריצה בדרך של
בוץ וסלעים חלקלקים שיהפכו את מסלול
המירוץ למסוכן.
אולם למרות הגשם התקימה הקפת התבור
השביעית במועדה. איש לא פרש מאחד
המפעלים הספורטאיים היפים ביותר הנערכים
במדינה. ההקפה המסורתית, הנקראת
על שמו של אלוף יצחק שדה, בעצמו ספור־

< p v y nל* ר ק 1 0
לל\ג 1+ח ב חן ב! ר t ip 1בעב+ו
-ט*1ב לך m m 10 1>1כ עור ען

Helena
Rubinstein
N E W YORK • PARIS • L O N D O N

CREME V I T A L E DE NUIT . SKIN DEW
• MI NUTE MAKE UP

MA S C A R A MA T I C

ויתר תכשיריהיופיהידוע ים .
מלאי ם 11בלבב תי המסחרה מו ב ח רי ם.

nSHiinהוה
שחקנים, שוטרים ,׳עסקנים וסתם קהל מתרוצצים על
מגרש הכדורגל, נאבקים זה עם זה ומחליפים מהלומות,
במשחק בין הפועל חיפה למכבי תל־אביב. בתמונה נראית קבוצת הפועל חיפה (משמאל)
כשהיא מקיפה את השופט דודאי, אשר שוטרים מנסים לחלצו מידם, ומאמנם צ׳יקובסקי
(בחולצה מספר )9מנסה להרגיעם. מימין מתבוננים אנשי מכבי תל־אביב, שהחלו בתגרה.
טאי ומחנך גופני, החלה בשנת .1952 ששים
שהתחלנו לשחק — ולא בבוץ. אפשר רק
ואחד רצים השתתפו במירוץ לאורך מסלול
להסביר אותה ששיחקנו נגד קבוצה יותר
של 7וחצי קילומטר בלבד, שלא הקיף את
טובה מאיתנו, שהגיע לה לנצח• צ׳יקובסקי
התבור לגמרי, כיוון שלא נמצאה דרך שתחבנה
את המשחק שלו על התקפה עם שני
חלוצים מרכזיים, גינצבורג י ואשכנזי, והם בר את נקודת הזינוק עם נקודת הגמר.
כעבור שנה רצו 68 רצים, במסלול של 10
שניהם סיכנו את השער שלנו בחצי משחק,
קילומטר שהקיף את התבור לגמרי, בדרך
יותר משאנחנו כולנו את השער שלהם בכל
שהובילה על שבילי עיזים עקלקלים, סלעים
המשחק כולו.
חלקים, ושטח חרוש•
הם היו יותר טובים בטכניקה ובמסירות,
משנה לשנה הפך המפעל להמוני, הקיף
בכושר הגופני ובמסירות, ואפילו רצון לנצח
היה להם יותר משלנו. בקבוצות אחרות, לא רק רצים מתחרים, אלא ספורטאים מכל
הגילים, כולל ערבי מתושבי כפרי התבור,
כשמגיע לי כדור טוב ואני לוקח אותו,
שרצו ללא תחרות. במירוץ האחרון שנערך
עובר על שחקן אחד ושניים, וכבר אני עומד
לפני שנתיים השתתפו כ־ 490 רצים, מכל
לפני השער. במשחק הזה, כשהגיע לי פעם
האגודות, יחידות צבא ומשטרה.
כדור טוב, עברתי אחד, שניים, שלושה, חמימסלול
ליד הכית. בארבע מתוך שש
שה גם כן, ובמקום שער אני רואה עוד שחהקפות
התבור שנערכו עד כה, זכה במי־קנים.
בחיי שאני לא יודע מאיפה הם לקחו
רוץ הגברים ישראל אסולין, איש הפועל
כל כך הרבה אויר.
עפולה, אהד המעטים מבין הרצים, שיכלו
כלי סיכוי לנס. עד קצת אחרי המחלהרשות
לעצמם להתאמן על מסלול המירוץ
צית השניה הם הובילו ,0:1והיה עוד לעיתים קרובות. בין הנערות, שרצו רק
איזה סיכוי שיקרה נס ונשוה אולי את
למרחק 800 מטר, היתה המנצחת בשלוש
התוצאה. אבל דוזקא כשקצת התאוששנו
ההקפות האחרונות, נועד, זילברמן, אף היא
והתחלנו להתקיף, עשה רפי לוי שטות ואחשכנת
התבור, בת גניגר.־־
רי שעשו לו פאול, הוא הכניס אגרוף בפאסולין,
שנצחונו במירוץ השנה היה מקנים
של בן־דוד• מה שקרה אחר כך היה נה לו זכות להחזיק בגביע התבור לצמיתות,
קרקס שלם. הקהל והעסקנים התפרצו למגנחשב
לפיבוריט בין הרצים השנה. נועה,
רש ואחריהם השוטרים, כמה שחקנים הת נחשבה כמנצחת הודאית בין הבנות. אולם
חילו אפילו להרביץ לקהל, אבל היה יותר
תנאי מזג האויר והקרקע הבוצית הכשילו
מדי קהל בשביל להרביץ לכולם.
את כל החישובים.
אחרי דבר כזה כבר לא היה לאף אחד
ישראל אסולין הגיע רק במקום החמישי,
חשק להמשיך לשחק, חוץ מלהפועל חיפה כשאליהו קומאי ( )27 חבר קיבוץ יד חנה
שהכניסו לנו עוד שניים, ככה, כמו שצריך.
הגיע במקום הראשון בזמן של 42:34 דקות,
אם אתם חושבים שרפי לוי לא הצטער אחר שהוא גרוע מכל הישגיו של אסולין במירו־כך
על זה, אתם טועים. כל הערב הוא הלך צים הקודמים. בין הבנות נפלה ההכרעה רק
עם העיניים באדמה.
בחמשת המטרים האחרונים של המסלול,
כששלומית אפשטין בת ה־ 15 מרמת־השופט,
צ׳יקובסקי בא אלי ואמר: תכתוב, תכתוב
שרצה יחפה כשרק לרגלה האחת גרב, הקעל
זה. אז כתבתי• מה יש? בזמן האחרון
דימה את נועה בתשע שניות.
כבר התרגלתי להפסדים כמו שהתרגלתי לנצ־

מהומה בבאסה

העולם הזח 1123

במשרדי העולם הזה, תל־אביב, רחוב גליקסון
,8מתקבלים גליונות העולם הזה, מכל השנים,
לכריכת כרכים שנתיים.
מחיר הכריכה הוא — 3.ל״י, אותן מתבקשים
הקוראים לשלם עם מסירת הכרך לכריכה.
ארכיון העולם הזה מוכן להשלים כל גליון
חסר, במחיר 550 פרוטה הגליון.
קוראים מחוץ לתל-אביב יכולים לשלוח את
ברכיהם בדואר בתוספת המחאת דואר על סך
3,250ל״י שתכסה את דמי המשלוח חזרה
ואת דמי הכריכה.
מועד מסירת הכרכים הוא ביום ראשון, שני
וחמישי בשבוע, בין השעות עשר עד אחת לפני
__הצהריים וחמש עד שבע אחר הצהריים.

למד גם אתה לנהוג כמפוארת, החדישה והמשוכללת שכמכוניות־הלימוד

לימוד מהיר עם צבי תמיר *
* תמיר, תל־אביב, רחוב שלמה
טלפון 63221
המלך ,52

מ כונ ת

הבהלה

(המשך מעמוד )4

• האמונה הכללית ששום דבר אינו קורה במערכת־הבטחון הישראלי, אפילו בענינים
פחות חשובים בהרבה, ללא אישורו האישי של דויד בן־גוריון, הנוהג להתערב בשטח זה
גם בענינים קטנים.
לפי גירסה זו, יוזם מיבצע־הגיוס כולו על־ידי ביג׳י ונועד להימשך, נכשל רק הודות
לשרשרת־נסיבות מקרית. בין השאר: העובדה שבאותו רגע עוד התקיים מושב הכנסת,
וששרי מפא״י, חסרי־האינפורמציה, לא היי מוכנים להפיג את המתיחות שנוצרה במקרה.
כך הביאה הקומדיה בכנסת בכל זאת תועלת מסויימת.
אם כי שרי מפ״ם ואחדית־העבודה נכנעו כרגיל לביג׳י בישיבת הממשלה, כאשר הועמדו
בפני הברירה העקרונית להסכים לגירסחו או להסיק את המסקנות, הרי לפני כן השמיעו
בגלוי את החשד הזה. אמר יעקוב (״קובה״) ריפטין המפ״מי באותו ערב מתוח בכנסת :״אני
רוצה לומר בכל גילד־הלב, אולי גם טל יסוד נסיון מסויים של העבר, כי אין לנו בטחון
מוחלט לגבי אינפורמציות כאלה (כפי שהובאו בהודעתו של לוי אשכול, על סמך שיחתו
הטלפונית עם ביג׳י הוא לא היה היחיד שסבר כך.

מאז שהיא משתמשת בפלצנטורמה* היא נראית יותר צעירה
מהאמא שלי.
* פלצנטורנוה, קרם־פניס פלצנטה־הורנוון לפי ד״ר לברן(פאריס)
אל תשלמי יותר מ־ 3ל״י הצנצנת.

״קויק״ אבקת הכביסה שנבחרה על־ידי עקרות הבית
כאבקת הכביסה הטובה ביותר וקבלה כתר הצטיינות
הוציאה לשוק אבקה מיוחדת לניקוי רצפות ודיזנפקציה

דצד
2כפות אבקה לדלי מים לשטיפת רצפות
2כפות בחצי דלי לנקוי דלתות, חלונות וקירות פלסטיק

פצצת־רעש מכוונת
* Vולם אם היתד! זאת ״פצצת רעש״ מכוונת, כפי שטען קובה ריפטין בגלוי בנאומו,
וכפי שהאמינו הדיפלומטים הזרים, מה היתד, מטרתה? המטרות הסבירות היו אחדות,
ויתכן כי כמה מהן פעלו בעת ובעונה אחת:
9איום על אמריקה. ארצות־הברית זקוקה לשקט במרחב כדי לחזק שוב את
קשריה עם רע״ם מצד אחד, למנוע את הצטרפות עיראק למחנה הסובייטי מצד שני. הפגנת־כוח
ישראלית, בצורה שתעורר תסיסה כללית במרחב, עשויה להביא נזק חמור למדיניות
האמריקאית. לכן יכלה הפגנה כזאת לתת נשק בידי החוגים האמריקאיים הדורשים לשחד
את ממשלת ישראל על־ידי חידוש המענק האמריקאי, שבוטל כמה ימים לפני כן (ראח
במדינה).
• איום על מצריים. באותו ערב התקיימה הישיבה הראשונה של ועידת הליגה
הערבית, והגיוס הישראלי גרם במועד זה לרושם המכסימאלי. על־ידי הבלטת חולשתה
הצבאית של רע״ם והפגנת כושר־הפעולה של צד,״ל, התערבה ישראל למעשה בסיכסוך
הפנים־ערבי לטובת עיראק.
בטאוני מצריים העלו על נס תיצאה זו, ראו בה סימן של קשר בריטי־ישראלי־עיראקי.
אולם סבירה יותר היא ההנחה כי היתד, זאת תוצאת־לוואי סתמית להפגנה אשר באה
רק להביע את מורת־רוחו של ביג׳י על המצב שנוצר בתעלת־סואץ, הפוגע קשה בפרסטיג׳ה
האישית של יוזם מיבצע־סיני. כי שיעבוד חופש־השיט בתעלה למצבי־רוחו של עבד אל־נאצר,
מוכיח שוב עד כמה היו נצחונות סיני עקרים, ועד כמה היו ההתפארויות של דויד
בן־גוריון בענין זה חסרות־שחר.
• חיסול מאמצי״השלום. ימים מעטים לפני בהלת־הגיוס הגיעו לארץ ידיעות
מוסמכות על משא־ומתן בלתי־רשמי לשלום בין ישראל וירדן, בתיוזך ממשלת ארצות־הברית.
כתוצאה ממאמצים אלד״ עליהם נמסר לנציגי ישראל, הכריז המלך חוסיין כי הוא
מסכים לאפשרות כי חלק מפליטי פלסטין ייושב בארצות־ערב, תחת לחזור לישראל. ראש
ממשלתו, סמיר ריפאעי, הכריז כי ״יבוא יום להסדר־שלום בין ישראל וארצות־ערב.״ שתי
הודעות אלה היו חסרות תקדים מאז קום המדינה, היוו תזוזה מהפכנית. אולם הודעתי
הגיוס שמה קץ מיידי לאחידה זו, החזירה על כנו את מצב המתיחות הצבאית.
אותם החוגים הסבורים כי צמרת ישראל מעוניינת בהמשך המצב המתוח של לא־מלחמה־ולא־שלום,
אינה מעונינת במצב של שלום אמיתי שיפגע במגביות ובמתת הציוני, ראו
בכך משמעות עמוקה.
• יצירת אווירה ״כטחונית״ כארץ. מאורעות השבוע הוכיחו כי אין דבר קל
יותר מאשר ליצור ברחוב מתיחות לאומית־בטחונית ואחירת־חירום כללית, באמצעים פשוטים
ביותר. אווירה כזאת היא תמיד לטובת המפלגה השלטת, אשר מנהיגה מחזיק בידו את
המונופולין על עניני ד,בטחון.

שתי שנות כחירות

• 1שנו דמיון מוזר בין מאורעות השבוע לבץ מאורע בטחוני אחר, שאירע לפני ארבע
שנים בדיוק, בליל ד,־ 1במרס .1955 ,באותו לילה עברו יחידות צה״ל את גבול עזה, ביצעו
פעולה עטורת־הצלחה נגד מחנה מצרי ברצועת־עזה. הקודם המקבילים:
• בשני המקרים קרה הדבר בראשית שנת בחירות.
• בשני המקרים לא קדמו לדבר כל התגרויות חמורות מצד הערבים.
י• בשני המקרים קרה הדבר בדיוק כאשר הגיעו מן הצד השני רמזי־שלום ברורים.
ב־ 1959 היה זה התיחך האמריקאי עם ירדן, ב־ 1955 הודעתו הסודית של עבד אל־נאצר כי
הוא מוכן להיפגש עם משה שרת (העולם הזה .)1115
בשנת 1955 גרמה פעולת עזה להשתלשלות מאורעות — עיסקת־הנשק הסובייטית, מעשי־הזחעה
של הפידאיון, פעולות התגמול — שהובילו בסוף למלחמה גלויה — מיבצע־סיני.
הפעם לא נגרמה שום מלחמה. אולם לא היה כל בטחון מוחלט בכך. כאשר הוכרזה כוננות
בסוריה ובירדן והחלו תנועות יחידות־הצבא הערביות כדי לקדם את פני ההתקפה הישראלית
שציפו לה, היתה התקרית הקטנה ביותר יכולה לגרום לתגובת־שרשרת שהיתר, מובילה
למלחמה גלויה, שאיש משני הצדדים לא רצה בה במועד זה.
מלחמת 18־ , 1914 שהפילה כמה מיליוני חללים, פרצה בגלל שרשרת משגים קטנים יותר.
לדעתו של הסופר־החוקר אמיל לודחיג, פרצה מלחמה זו בגלל פקודת־גיוס מוטעית של
הרוסים.
פעם אמר מי שאמר שהמלחמה היא ענין רציני מדי מכדי שאפשר להשאירה בידי
הגנרלים. בישראל אפשר לומר שהיא ענין רציני מדי מכדי להשאירה בידי שר־ר,בטחון.

אץ נזק -למיץ

n in n a iiin
במשרדי העולם הזה, תל־אביב, רחוב גליקסון 8מתקבלים
גליונות העולם הזה, מכל השנים, לכריכת כרכים שנתיים.
מחיר הכריכה הוא — 3.ל״י, אותן מתבקשים הקוראים לשלם
עם מסירת הכרך לכריכה. ארכיון העולם הזה מוכן להשלים כל
גליון חסר, במחיר 550 פרוטה הגליון.
קוראים מחוץ לתל־אביב יכולים לשלוח את ברכיהם בדואר
בתוספת המחאת דואר על סך 3,250ל״י שתכסה את דמי
המשלוח חזרה ואת דמי הכריכה.
מועד מסירת הכרכים הוא ביום ראשון, שני וחמישי בשבוע,
בין השעות עשר עד אחת לפני הצהריים וחמש עד שבע אחה״צ.

ך יימשפט החמור כיותר, אולי, של השבוע נאמר על־ידי דויד בן־גוריון, כאשר הכריז
| Iבכנסת כי ״כתוצאה מן השידור לא נגרם שום נזק כלכלי ואף לא שום נזק מדיני
למדינת.״
אם ביג׳י התכוון לדבריו ברצינות, הרי מעיד הדבר על עיוורון נורא של המציאות
הפוליטית. פירוש הדבר שאינו רואה נזק כלכלי בבהלת־מלחמה הפוגעת בזרם התיירים.
גרוע מזה, פירוש הדבר שאינו רואה נזק פוליטי בחידוש המתיחות הצבאית לאורך
הגבולות וחיסול מאמצי־שלום פוריים בחוץ־לארץ.
לאדם הסבור כך, אין להאמין כי לא גרם בעצמו לפרשת־השידור. שהרי אם לא נגרם
שום נזק, מדוע לא ייעשה הדבר?
יתכן כי האמת המלאה על מה שאירע השבוע לא תיוודע במשך זמן מה. אולם הסיכום
הטוב ביותר נאמר לפני ארבעים שנה על־ידי מדינאי גרמני, הולשטיין. אמר הלה, על פצצות־הרעש
של הקיסר וילהלם השני והפגנותיו המלחמתיות :״אם חושבים כי הדבר רציני,
הרי זה מסוכן• אולם אם אין חושבים שזה רציני, הרי זה עוד יותר מסוכן — מבחינה
פנימית.״
הוסיף השבוע בכנסת ח״ב פרץ ברנשטיין :״במקום להביע לממשלה אי־אמון, היתה
הכגסת צריכה להביע לה רגשי רחמים!״
העולם הזה 1123

ספרים

חינזך
ע צו תעםסטטיסטיקה

מדריך להורים מזאת ד״ר דונאלד
לירד, בתרגום חדוה ר1תם, הוצאת הדר,
269 עמודים) עונה על 566 שאלות, שלדעת
מחבר הספר, נתקלים בהן הורים לילדים
מגיל הינקות עד גיל סיום האוניברסיטה,
כמו, למשל, השאלה :״מה לעשות בשהילד
רוצה להאזין לרדיו ולא להכין שיעורים?״
תשובתו של הרופא הפסיכולוג הדני, :תנו
לו להקשיב לרדיו.״
הספר ערוך בצורה של 30 התיעצויות
ב־ 30 שטחים שונים, נועד בעיקרו להורים
בעלי השכלה נמוכה, המתקשים להשיב על
שאלה כגון :״מה יכולים אנו לעשות בדבר
בתנו הבלתי־נשואה כשהיא הרה?״ תשובה:
.מהרו להשיאה לאבי הילד בהקדם האפשרי•״
להורים שאינם מסתפקים בתשובה זו
והטוענים. :ומה אם אין הוא רוצה לשאתה
לאשר, מפני שהוא טוען כי אדם אחר הוא
אבי הילד?״ עונה הד״ר. :מילא, גברים נשאו
נשים גם כאשר ידעו בבירור כי לא הם
הינם האבות.״
צ׳רצ׳יל היה פג. ד״ר לירד אינו מסתפק
במתן עצות ותשובות סתמיות בלבד.
לרוב הוא מנסה להוכיח את אמיתות תשובותיו׳
באמצעות סטטיסטיקה מעולם החברה
הגבוהה. להורים שאינם מאמינים באריכות
חייהם של פגים, מוגשת רשימה של פגים
שחיו לאורך ימים: וינסטון צ׳רצ׳יל, צ׳ארלם
דרויין, אלברט אינשטיין, ג׳ורג׳ השלישי
והחמישי מלכי אנגליה.
לאלה החוששים כי הפרשי הגיל בין ההורים
עשויים לפגוע בילדים, ניתנת רשימה
של ילדים מוצלחים שנולדו להורים שהפרשי־הגילים
ביניהם היו גבוהים: בלזק — אביו
היה מבוגר מאמו ב־ 28 שנה: אביו של קוד
פוציוס ב־ 53 שנה: של זיגמונד פרויד ב־20
שנה, ושל המלכה וילהלמינה מהולנד ב־43
שנה. להורים לבנים מגמגמים ניתנת רשימה
של גדולי־שם שהגימגום לא הפריע להם:
איסופוס הממשל, וינסטון צ׳רצ׳יל, סומרסט
מוהם, משה רבנו, אמיל זולא, ודמוסתנס.
גם להורים המופתעים, כשבתם שלא הגיעה
לבגרות נכנסה להריון מחוץ למסגרת
הנשואין, יש למחבר סטטיסטיקה מרגיעה:
.מדי שנה נולדים בארצות־הברית 50 אלף
תינוקות לנערות בלתי נשואות בגיל 16־.19״
מוסיקה טונים 0טמפו

אנציקלופדיה של גדולי המוסיקה
ויצירותיהם (מאת נזילטון קרוס ודוד
אבן, הוצאת לדורי; 1200 עמודים בשני
כרכים; 400 תמונות) הוא ספר עזר הכרחי
לאלה הנקלעים למסיבות בהם נוהגים לדבר
על נושאים מוסיקליים בלתי־מובנים. קודם-
כל יכול הקורא אותו, ללמוד בעל פה את
המילון למונחי־מוסיקה שבו, ולדעת כי אוב־ליגאטו
זו פרימת חובה קונצרטנטית מלוזה
של כלי סולו או של קול זמרה סולו, וכי
הומופוניה בניגוד להומוסכסואליזם הוא סגנון
במוסיקה המבליט את הנעימה הבודדת
ואת ההרמוניה שלה. אם ידברו על טמפו,
יוכל קורא הספר לציין בחשיבות כי טמפו
זה מיפעם, וכי רבע טון הוא רווח מוסיקלי
שהוא מחצית ממחצית הטון.
מלבד מילון לצורות המוסיקה, ורשימות
על התנ״ך במוסיקה, תולדות המוסיקה בעם
ישראל, ומבנה התזמורת הסימפונית, מורכבת
האנציקלופדיה מכשבעים רשימות על
גדולי המוסיקה, המורכבות מאוטוביאוגרפיה
של המוסיקאי, סקירת המוסיקה שלו וניתוח
יצירותיו. בניגוד למקובל באוטוביאוגרפיות
מסוג זה, לא מופיעים כאן המוסיקאים
כגיבורי רומנים מרתקים, או נושאיהם של
סיפורים מפולפלים. את האנקדוטות יצטרך
הקורא לשמוע מפי חבריו לשיחה. הוא יוכל
להשתתף רק בפרטים המקצועיים.

חדש וקריא
תורת היופי ב ציניו ת

תמונת דוריאן גריי(רומן מאת
אוסקר מיילד, עברית אברהם בירמן, הוצאת
נדיש 226 ,עמודים) תרגום קריא וחדש של
תורת היופי הצינית של ווילד, כפי שהיא
מודגמת בסיפור אודות צעיר שלא הזדקן
אלא כמוך למותו.
ניגון אנגלי־עכרי (מאת ישראל
כהן ואדם ריכטר, הוצאת דביר 283 ,עמודים)
כל מה שאינך יודע על הסלנג האנגלי, עם
פרוש כוללני.

העולם הזה 1124

מלבת-המים כאורחת ״שוהם״ :עם הוריה ועם רג־חוגל אקסל
בשליחות הידידות, שעור ימי ראשון

אנשים
הטל פון הו חלף
הגבתה היחידה של רעית ראש הממשלה
פולה כן־גוריון, על פרשת שחרור נכדה,
יריב בן־אליעזר, מהצבא, שבקשר אליה
השיגו עתונאים את מספר הטלפון שלה וביקשו
ממנה הגבה, היתד. החלפת מספר הטלפון
הקודם ,5573 ,במספר חדש הדים
מביקורו של שר הבריאות ישראל גרזי־לי
בארצות־הברית, לצרכי המגבית היהודית,
התפרסמו לאחרונה בעתון ציוני אמריקאי.
כתב העתון« :שר הבריאות השפיל את
עצמו עד למדרגה בה היה צריך לטלפן
לגדבנים עשירים בדנבר, להזמינם בשיחה
אישית בטלפון לבוא לאסיפת המגבית״
הדים מסוג אחר הגיעו מארצות־הברית
על ביקורו של ח״כ אחדות־היעבודה
יגאל אלון שם. אחד העתוגאים היהודים
שראיין את אלון ארוכות כתב אחר־כך ב־עתונו.
:אלון, אחד מהצעירים הבולטים
בהיסטוריה היהודית במשך ארבעת אלפים
שנה, משחרר הנגב, ראש אחדות־העבודה,
חבר כנסת, איכר, סופר, כלכלן, מפקד
הפלמ״ח, מכניעו של נאצר, חברו של
נ ה רו ...הוא נראה, מתנהג ומדבר כמו
ראש הממשלה הבא של ישראל בהלת
המלחמה של השבוע הזכירה לד״ר משה
סנה בדיחה יהודית: שני יהודים נפגשים
ברחוב העיירה. אומר האחד» :כבר מזמן לא
היתד, איזו ד,ל!זיה הגונ ה כאשר
רק נודעה בכנסת, בשבוע החולף, הידיעה
על הגיוס ששודרה בקול־ישראל, והנואמים
מהסיעות השונות עלו והצהירו מעל במת
הכנסת הצהרות שונות, דיבר ח״כ יזהר
הררי על מידת ביקורתה של הכנסת על
הזרוע המבצעת של המדינה. קרא ח״כ יצחק
רפאל בקריאת־ביניים :״האם הזרוע המבצעת
ידעה משהו?״ השיב לו ח״כ יוסיז
ספיר. :לא, רק הבוהן ידעה הבדיחה
האחרונה הנפוצה בארץ: נודע כי תע־שיין
חשוב עומד לרדת מהארץ. דוד כן*
גוריון החליט להתערב אישית, קרא את
האיש אליו ושאל אותו לסיבות ירידתו.
אמר התעשיין :״יש לי שתי סיבות. הראשונה
היא שאני חושש כי תנועת החירות

תגיע לשלטון, תכריז מלחמה על הערבים,
תהרוס את הכלכלה הישראלית, ותביא חורבן
על כולנו.״ ביג׳י חייך בעליונות :״זה
הכל?״ שאל .״אני נותן לך ערבות אישית
שמפא״י תשאר בשלטון בשלושים השנים
הקרובות.״ אמר התעשיין :״זוהי הסיבה
השניה בגללה אני יורד שר החוץ
של נטורי־קרתא, לייכלה וייספיש, שהתרועע
בשעתו עם שר החוץ העיראקי
פאדל ג׳אמלי. פגש השבוע בעורך היומון
חירות, אייזיק רמכה. שאל רמבה,
בעוקץ :״מה תעשה עכשיו, אחרי שהדיחו
את ג׳מאלי ודנו אותו למיתה?״ השיב וייס־פיש,
כבטחון :״זה לא חשוב. הגעתי למסקנה
כי אינני צריך לעשות כלום. הציונים
כבר יהרסו את המדינה בעצמם.״

כ די ך לפו ההצגה
הסופר הפולני מארק הלסקו, שספרו
חיום השמיני בשבוע עורר סערה בגללה
נאלץ לעזוב את פולין, עומד לסיים בזמן
הקרוב כתיבת מחזה לפי הזמנת תיאטרון
הבימה. הלסקו, שגורש בזמנו מקיבוץ גן־
שמואל, ירד לאילת, עובד לפעמים בתמנע,
נראה כבר משעות הצהרים המוקדמות כשהוא
שיכור בדיחת הראשון באפריל
של אילת: רפי ;לפון הופיע במשרד
ארקיע במקום, סיפר לנוכחים, כשהוא מזועזע
כולו, כי כוככא קוקיי, דמות אילתית
נודעת והשחקן הראשי במחזה המוסיקלי
שהוצג במקום בחג העשור, נפצע קשת
כאשר נפל עליו צינור נפט וכנראה שיצטרכו
לקטוע את רגלו בבית־ד,חולים המקומי,
כעבור שעות מספר הופיעה בבית־החולים
משלחת שלמה עם זרי פרחים, כשבראשה
ראש העיר חנוך נגר, הופתעה
לשמוע כי כוכבא כלל לא הובא לביתר,חולים
בבר האילתי סוף העולם,
נפגשו השבוע ערב אחד שני מדינאים
אנגליים המבקרים בארץ — ריצ׳ארד
קרוסמן ממנהיגי הלייבור והלורד כל־פור
השמרני, בנו של בעל ההצהרה המפורסמת.
למרות ששניהם ישבו בטוזח מט־רים
ספורים זה מזה, לא החליפו אף מילה
ביניהם, גם לא שלום אדיב• כאשר צייר
הלורד בלפור את חתימתו על קיר הבר,

פסו>ן י השבוע
• ח״כ הפרוגרסיכים יזהר הררי :״כששמעתי על ההודעה בקול־ישראל !
על הגיוס בשפות רבות, חשבתי לרגע שמגייסים את נאמו.״
• ח״כ מפא״י עקיבא גוכרין, באסיפת בחירות מטעם מפא״י בבאר־שבע: י
״ברכתי לחברי אחדות־העבודה מזפ״ם תושבי באר־שבע. אני מאחל להם שיהיה להם ;
שכל בבחירות הבאות ויצביעו א׳.״
• השופט המחוזי הד״ר יוסך לאם :״גם הציונים הכלליים וגם חירות י
אינם אופוזיציה. בכלל אין אופוזיציה במדינה, פרט למק״י.״
העתונאי בועז עברץ בהערכה על עורך מעריב המנוח, ד״ר עזריאל !
קרליבאך :״הוא ידע תמיד להדריך את דעת־הציבור למקום שהציבור רצה ללכת| ,
או היה עלול לרצות ללכת, ומעולם לא העמיד עצמו כנגד הציבור.״
המבקר חיים גמזו על במות־ה,סאטירה, הצעירות בארץ :״הן קונות קופד! .
במחיר מעשי־קופים.״
המכקר יצחק אכרהמי :״אצלנו אין סאטירה ולא היתד, אף פעם
סאטירה, מלבד בתקופה כאשר יכולנו לצחוק על האנגלים והערבים. על היהודים
איננו אוהבים לצחוק.״

הסביר נלסון לנוכחים: זה הנדיב הידוע
שנידב לנו את המדינה שר הפנים
ישראל בר־יהודה גילה מה היתד, תחפושת
הפורים שלו במסיבת הפורים של
קיבוצו, יגור :״הבטחתי לחברים שאלבש
את אותם הבגדים שלבשתי בעת ביקורי
האחרון אצל נשיא ארגנטינה, כולל פראק
וצילינדר שחקן האהל יהודה
גבאי ידוע כג׳קסוניסט מושבע, מחסידי
שיטת התזונה והבריאות של הד״ר ג׳קסון.
סיפר השבוע גבאי איך הגיע למעמד זה:
״הלכתי לרופא והוא נתן לי רשימה שלמה
של תפריטי מאכלים שונים שיש לאכלם
כדי להיות בריא. שאלתי אותו: מתי צריכים
לאכול את האוכל הזה, לפני הארוחה
או אחריה? והוא זרק אותי מכל המדרגות״
בהצגת אף מילה למורגנשט״ן
בבצל ירוק, צריך שמעון ישראלי לאכול
כריך בעת ההצגה. חברי הלהקה החליטו
לסדר אותו יום אחד. הם מילאו את הכריך
בחרדל ופילפל ושמעון שנגס נגיסה מוד
כריך, היה מוכרח לסיימו בהתאם לתכנית,
השתעל והתקשה בשירה. מאז הוא בודק
את הכריך לפני כל הצגה.

הפיקודלמלכתה מי ם
בצאתה השבוע למסעה הגדול בארצות
הים־התיכון, כאורחת חברת הספנות הלאומית
שוהם, על סיפון אנית־הפאר תיאודור
הרצל, קיבלה מלכת המים של ישראל,
יהודית מזרחי, את השיעור הראשון
בעניני ים מידי רב־חובל ד,אניד, אליעזר
אקסל, שהעניק לה את הפיקוד לרגעים
מספר בטרם הפליגה האניה, חבש לראשה
את כובעו. ידידה נוספת רכשה יהודית
באותה הזדמנות כאשר הצטרפה לחברתה
של הזמרת עמליה רודריגז שהפליגה
באותה אניד .,יהודית תבקר את ראשי הערים
בערי הנמל ובערי הבירה של ארצות סיורה,
תביא להם דרישת שלום אישית מראש
עירית תל־אביב חיים לכגון נסיעה
לא כל כך מוצלחת היתד, לזמרת אכיכה
רווה שהצטרפה לפני שבועות מספר לבעלה
בארצות־הבריח. מיד בבואה נתקפה
אביבה בכאבים חזקים, הובאה לבית־חולים
שם עברה ניתוח מסובך. זמן קצר אחרי
שהחלימה, הצטרפה לבעלה בשירה במועדון
צברה, זכתה עמו יחד לביקורות טובות
ביותר אחת מאסירות עזה, אהד
כה דגנית, אשר יומנה עומד להתפרסם
בקרוב בר,עולם הזה, זכתה בכסף ישראלי,
שלא תוכל לקבלו בכלאה. משרד הבריאות,
בו עבדה אהובה כפקידה זמנית, סיכם את
חשבונותיו ובהם התברר כי לזכותה של
אהובה מגיעים כמה עשרות לירות. אולם
אנשי המשרד לא ידעו כיצד למצאה. רק
עם פרסום פרשת עזה, גילו היכן היא נמצאת
בדיוק המחצצר וזמר הג׳ז הכושי
הנודע לואי (״סצ׳מו״) ארמפטרונג,
העומד להגיע בעוד שבוע לישראל, יתקל
בשדה התעופה בשיירה גדולה של ״חתולים״
.חתולים, הוא הכינוי בו נוהג סצ׳מו
לכנות את אוהדי מוסיקת הג׳ז. כאשר נשאל
הוא להגדרה המדויקת של המונח
״חתול״ והאם הוא מתכודן בו למנגן הג׳ז
או לשומע, השיב הוא :״שניהם ביחד, כל
עוד הם חושבים ג׳ז.״ ״חתולים״ מסוג זה,
יבואו לקבל את פניו בשיירה של אופנועים
ומכוניות ושש תזמורות של חובבי ג׳ז
צעירים מפרברי תל־אביב.

עוד רגע אתחיל לבכות, בחיי.
,,מאז מוצאי שבת שבו ראיתיה אין לי יותר מנוח. דמותה תרדפני
ושמה יהדהד באוזני. רותי, רק את תוכלי לעזור לי למצוא את
אשר מחפשת נפשי, מאז.
.וכר הי ה...
״מוצאי־שבת .14.3קולנוע רמח, הצגה ראשונה. נזיוסיקול
אולימפיה. בתוכנית — עמליה רודריגז. אני ישבתי באולם לפני
התחלת התוכנית ואז היא נכנסה. לבושה היה כולו שחור. ונעלה
נעליים שטוחות שחורות. שערה הבלונדי־שטיני נפל על כתפיה
ביופי מיוחד. לרגע נעצרה. חברתה שנלוותה אליה קראה בשמה —
.בתיה!״ והיא הסתובבה. פניה נגלו לרגע אלי ולבי הוצת. אחר
אבדה בתוך המון האנשים כשהיא מחפשת את מקומה. סימנים
מיוחדים: לא גבוהה ביותר אולי בגלל הנטייה להשמין קצת.
.במבט ראשון מזכירה מאד את הכוכבת הצרפתית מהסרט
המכשפה — מרינה ולאדי.״
בתיה: גשי לרחוב שבזי ,10 פתח־תקוזה ושאלי על גדעון אביב.
אם הוא לא נחמד את יכולה תמיד לומר סליחה, טעות במספר.
חיפשת את רבינוביץ.

מספר חדש במדור

.אני יושבת וחושבת כיצד מסמנים מכתב לרותי, שתוכל למצוא
לו כותרת מחוכמת, להעיר עליו מספר הערות מעניינות ובלבד
שתדפיס לידו מספר כ 1123/181 למשל.
.ובכן, לאור הקריאה בחוברת האחרונה של העולם הזה, החלטתי
לספר לך שאף אני מתכוננת לנסוע לחו״ל, אך ליבשת השחורה,
ולא ל ולאור חוף הזהב הזוהר המבהיק למרחוק, להיזכר כיצד
אני בתו של פועל שחור ולא בת אלוף ירוק, גוייסתי לצה״ל וכו׳
וכו׳ וכ דו מ ה...
״אולם קודם לכן הייתי רוצה לקבל הדרכה, לא מעתונאי בריטי,
אלא מבחור די מבוגר, כבן 30—26 בערך, שיהווה סיום מתאים
לרומן — ,כנהוג אצל כל סופרת צעירה, כולל הצרפתית — ויראה
לי את הדרך כיצד מפרסמים ומתפרסמים, כאשר אין מכירים את
אבי או אמי וקשה לסמן בסוגריים ליד שמי( ,בתו ש ל
,,הצלחת למצוא כותרת מעניינת? אולי תהא זו שם לרומן.״
עד כמה שייראה הדבר מוזר, שמה הפרטי של הנערה הוא רון.
רון חביבה: אולי את רוצה לרשת את מקומי?

כמו כורם בריזנגון ל

( )1123/182 אומר על עצמו שהוא סתם בחור פשוט ורגיל, חייל
כעת — הדומה לכל צעיר אחר המטייל בדיזנגוף, ומאחר שאת בת
17—15 הדומה לכל נערה המטיילת באותו מקום בשבתות בבוקר —
מדוע שלא תכתבי לו?

סתם גועלית, אותה חתיכה שאסרה על חתיכה אחרת שיש לה
ראש טוב על הכתפיים, אבל היא אף פעם לא זוכרת של מי.

הוד

משהו בחיים עכשיו לא צריכים להתבייש מכלום. אני מתה
כל פעם לקרוא את ההמשך של יעל דיין ואני דווקא שונאת
נורא לקרוא תרגום אני אוהבת רק לקרוא במקור חבל שאני
לא יודעת כל כך אנגלית אני מוכרחה ללמוד ב חיי ...זה
נורא עוזר בחיים ובכלל...
האחות של רותי יודעת אנגלית יופי היא מכירה המון
קציני או״ם כל האחיות נבלות ב חיי ...אתמול רותי רבה
אתה ואמרה לה לכי לעזה אז היא חטפה ממנה סטירת־לחי
חמורה שכזאת!
את טפשה שאת לא קוראה את ההמשך של יעל את יודעת
מפני שזה נורא מעניין דוזקא. זה על נערה אחת שקוראים לה
אריאל רון לא אריאלה טמבלית. אז נורא זיפת לה בבית אף אחד
לא נחמד אליה, דווקא ההורים שלה הם נורא נחמדים את מבינה.
האבא שלה הוא אלוף־פיקוד אחד והאמא שלה תמיד עצובה ויש לה
אח מתוק אז היא מתגייסת לצבא באמצע סיני. אז במחנה האימונים
היא נורא שונאת את כל הבנות מפני שלא אוהבים אותה מספיק.
המון בחורים אוהבים אותה אבל היא אוהבת להיות רעה וגועלית
אליהם כי היא אוהבת לשלוט אבל היא רוצה שישלטו בה אז היא
לא מוכנה בשום אופן שישלטו בה והיא מחליטה שאף אחד לא
יטשטש את האישיות שלה בעד זה היא אוכלת וופלות בשקם כי
את יודעת איך זה להיות עם ששים בנות אבל היא מצפצפת ודוזקא
כדי שכולם יתפוצצו היא מחליטה להיות החיילת הכי טובה במחנה
ואוהבת נורא להיות בשמירת לילה ונורא עצובה כל פעם שהירח
הוא לא שלם אבל היא שמחה שהוא לא שלם כי אם הוא היה
שלם אז אני לא זוכרת בדיוק כבר מה, אבל זה לא חשוב. אז
היא עושה את כל התפקידים לשביעות רצון אבל היא לא מתידדת
עם אף אחת כי היא לא אוהבת לפטפט גם אני ככה בחיי. אז בסוף
היא מגיעה לקורס קצינות וגם שם היא מחליטה להיות נורא
בסדר וזה וכשהיא באד, הביתה היא רוצה לברוח משם מפני שהיא
כל כך דומה לאבא שלה אז היא הולכת לחדר שלה באיזה מקום.
חדר שהוא כולו שלה. אז נמאס לה דן מפני שהוא כל כך אוהב
אותה והוא כזה רכרוכי את יודעת אז היא עושה מסיבת יום הולדת
בחדר שלה ובאים כל מיני טיפוסים גועליים אז היא נחנקת ובורחת
לה ככה בחמסין באמצע הלילה לרחוב אז היא דופקת על הדלת
של מכיר שלה מבוגר כזה שמת עליה והיא נמשכת אליו והם
מטיילים כל הלילה ונורא מאושרים ולא קורה אז כלום ואחר כך
היא חוזרת למחנה ושוב פעם היא באה לחופש והיא הולכת לבקר
אצל משפחה אנגליה שיש לה שני בנים ושניהם על המקום מתחילים
להשתגע אחריה. אבל היא אוהבת דווקא את זה שעושה את עצמו
שהוא שונא אותה אבל הוא לא. אבל היא גם נורא מחבבת את
הנחמד הביישן יותר ומתכננת לנהל רומן עם שניהם שאף אחד
לא ידע מהשני כי זה נורא מעניין. אז עם הלא נחמד הנהדר הזה
היא עושה דברים ובבוקר שניהם שונאים אותה ושולחים אותה
בבוז והיא רוצה לבכות כי אף אחד לא מבין אותה. אני אספר את
ההמשך פעם אחרת.
תגידי, הכנת כבר את השיעור באנגלית? תני להעתיק טוב? בחיי
אין לי ראש לזה אני חושבת כל הזמן על אמנות וז ה ...אתמול
הלכתי עם איציק לתערוכה של הציורים ׳ההולנדיים במוזיאון של
הלנה רובינשטיין! איזו אמנות אני אומרת לך ואיזו פלאסטיקה
וריאליזם וכוח וטכניקה ויכולת כבר אז ידעו לצייר, תארי לך,
לפני איזה מאה שנה! תגידי הצבע הזה הוא באמת כל כך פנטסטי?
של מי! של מי! של הלנה רובינשטיין טפשה.

גביאיב אחרונים
י* ירושלים, הודיעו דוברי הביטוח הל־אומי
כי בשנת התקציב הבאה ימותו
בישראל 11 אלף איש, הוסיפו כי אין
ביכולתם למסור מי יהיו בין ה־ 11 אלף.

אמור זאת בפרחים

ך* תל״אכיב, פרצה מריבה בין שני
רוכלי פרחים, שמכרו את סחורתם
בקרן רחוב אחת, בה היכו שני הרוכלים
זה את זה בגבעולי פרחי גלדיולה, הפכו
איש לרעהו את הדוכן, ניסו לחנוק אחד
את השני על ידי חסימת הפה בזרי פרחים.

מבחן אומץ

ך« ריבריו פרטו, ברזיל, גנבו אלמונים
*4מגן־החיות העירוני שני יגוארים במשקל
של 300 ליברות האחד.

ביטוח צד שלישי
ף* דרך ירושלים, התחלקה מכונית

שיצאה מירושלים לכיוון תל־אביב בקילומטר
הארבע, התדרדרה לואדי לעומק
של 8מטר, ניצלה מגילגול נוסף אל התהום
כשניתקלה במכונית שהתחלקה באותו מקום
20 שעות קודם לכן.

התעוררות היצר

ך* נתניה, הגישה אשד, תלונה למשטרה
Jנגד אזרח העיר, שמתפקידו להעיר תושבים
לתפילת הסליחות, טענה כי בעת שבא
להעיר את בעלה לתפילה, נוכח כי בעלה
אינו בבית, חזר כעבור זמן קצר, התגנב
למיטתה כבעלה, ניסה לאנסה.

ך* קולמכוס, ארצות־הברית, פירסם עתון
*1בית־הסוהר של מדינת אוהיו מאמר־מע־רכת
המגנה גניבה פנימית של סכיני גילוח,
מי גילוח, עט נובע, אבקת טאלק ומגופות
רדיו בבית הסוהר, טען» :אנו קוראים לכל
היושבים להרחיק טיפוסים שפלים אלה
שבתוכנו.״

גלגול

ך* מדינת טנסי, ארצות־הברית, הגישו
• 4אח ואחות בני ,39 בקשת התנגדות
לנשואיה של אמם בת ה־ 69 עם סטודנט
בן ,19 בטענה שהאם נישאת לבחור שנולד
בשנה בה נפטר בעלה־אביהם.

נערת השב 1פ

איך לרפוש ידידים ולהצליח בחברה
ף נצרת, התלוננה ערביה בת ,21 כי

כתנאי אחד

הרי לכם נערה יחידה במינה 1123/183 אמנם היא בת 17 עם
כל הכרוך בדבר, אולם האם כתבה כמה שהיא משתגעת אחרי
מוסיקה וקולנוע ובילויים, וכמה שכולם אומרים עליה איך שהיא
נחמדה, וכמה שהיא רוצה להתכתב עם בחור גבוה ונחמד וחוש
הומור והכל? לא. כל מה שאמרה, הוא שהיא רוצה להתכתב עם
בחור כבן ,20—22 אבל רק בתנאי שיהיה מאילת. והיא דווקא
מהדר״רמתיים.

. 1אחרי שרבה עם בעלה, פנתה אל ידיד
הבעל שיסדר לה עבודה ומגורים בחיפה,
הובאה על ידו לתל־אביב, שם אנסה•

( )1123/184 שהם שלושה, מרגישים את עצמם תלושים וקצת
מסכנים בתל־אביב, אחרי שעזבו קיבוץ בנגב. למה? אל תשאלנה
אותי. שאלנה אותם. אולם הם יהיו מוכנים להשיב לכן רק אם
תהיינה פקחיות וחמודות ושאיפותיכן אינן מצטמצמות ״בתחום הצר
של שמלות וריקודים״ .אינכן חייבות לענות בשלישיות. אתן
יכולות לעשות זאת כל אחת לחוד וכולכן ביחד.

התפוצצות קוסמית

חדרה, התנגשה מכוניתו של יעקב
Jשמש במכוניתו של ברוך כוכב.

החוק הוא חוק

ספשעשרה על בכלל

ן* קליגיארי, סרדיניה, הופיע מריו ממלי
4בבדן העיריה כדי להוציא תעודת־זהות
חדשה, קיבל הודעה כי הוא נחשב באופן
רשמי למת מזה 19 שנה, וכי השארותו
בחיים מהוה עבירה על החוק.

אל תספרו לאף אחד, אבל האישיות הקטנה הזאת היא בסן הכל
בת .17 יש לה עיניים כחולות־בהירות מרוחקות זו מזו, ואף חצוף,
ופת חצוף עוד יותר. היא מסוגלת לא רק לתת לד תשובה מוחצת
בו־במקום. היא נם מסוגלת לפרנס משפחה ביגיע כפיה — אם
פעם תרצה בכן.
ברטי טיטמן שייכת לשיכבה מסוייסת מאד בנוער הישראלי:
צברים ממוצא גרמני. לכן למדה בגיל מוקדם מקצוע טוב — תופרת
וציור־אופנה( .אתם רואים את הדגמים המונחים לפניה? אלה שלה.
וגם כמה מן השמלות המהודרות שאתם רואים בקפה רובאל
ובהיכל התרבות) .פעם עבדה אצל האסא׳של קטי רודר־מטמור, אבל
עכשיו היא עובדת במפעל רתק, וגם תופרת מן הצד ללקוחות
מובחרות משלה.
חוץ מזה יש לה דעות תקיפות על החיים ועל כל מיני ענינים,
ואם תבקש אותה יפה היא תגיד לן אותן במיטב הסלאנג הצברי.
שכחתי להזהירן: יש לה חבר קנאי.

כלי ידיים

*תל״אכיב, הבחין שומר מקופי בגבר
• 1שניצב בשעה 2.15 לפנות בוקר על אדן
חלון דירתו, התכונן לקפוץ, מיהר לתפוס
את הקופץ בידיו, נפצע בצווארו.

אהר_אפס

מוראל אסור

ך* דמון, הוברר כי האסירים בבית־הסוהר
• Jקיבלו תשלום בעד שעות עבודה שלא
עבדו למעשה, ולחלק מהם אף נרשמו שעות
נוספות בעוד שלא עבדו כלל, מתוך רצון
הנהלת בית־הסוהר לעודד את האסירים.

?או דווקא בשלישיות

הלו? אה, זו את רינה. לא, לא חשבתי כלום, חשבתי רק שזה
דפי אבל לא נורא. אני נורא מרוגזת בחיי. אחותי הנבלה הזותי.
אויש אני אומרת לך אפשר להתפוצץ ממנה, היא תפשה אותי עם
הגרביים השחורות שלה רק מדדתי, מה מד, יש? טוב אני יודעת
שזה זוועה אבל הם פנטסטיות, כל אחת כבר הולכת עם, אפילו
היא. אני מוכרחה עוד להספיק לקנות לי לפני הקיץ והלוזאי שיהיה
עוד קצת קר אבל אמא שלי בטח תרים צעקות עד השמיים ותצווח
שיש לי ראש רק לזה והיא תספר לאבי וגם הוא יעשה לי סקנדל
הוא תמיד לצדה. של אחותי, טמבלית. בחיי הוא עולה כבר על
העצבים אני שונאת אותו. נמאס לי כבר הבית והכל. אין עם מי
לדבר אף אחד לא מבין אותי אני עוד אכתוב פעם ספר תראי.
מה את צוחקת? את חושבת שאני לא יכולה? איציק אמר כבר
מזמן שאני נורא מעניינת ושלמה אני לא כותבת אז אמרתי לו
מה פתאום אז הוא אמר לי למה לא אז אמרתי לו לא השתגעתי
אז הוא אמר שטויות שכן. לא. שכן לכתוב, טמבלית. סיפרתי לך
את זה לא? כן. כל אחד יכול לכתוב ספר מ ה העיקר שעוברים

זיו

אזיקי המוסר

ך• קארקאם, ונצואלה, לא יכול אזרח
לשאת בהפסד קבוצת הכדורגל האהודה
עליו, איבד את עצמו לדעת באיצטדיון
בקפיצה מעל לחומה.
העולם הזה 1125

קולנוע
סרטים
ערךרא שוני
ז ה הד*״ ש לי (תל־אביב, תל־אביב;
צרפת—איסליה) היא יצירת אמנות קולנועית
נדירה, המשלבת את הטכניקה והאפשרויות
של הקולנוע המודרני עם דרכי ההבעה הקולנועית
הטהורה מתקופת הסרט האילם
הצ׳פל-ניזם בשיא יכולתו.זוהי סאטירה, פרי רוחו וביצועו של ז׳אק
(חופשתו טל מר הילו) טאטי, על העולם
לקראתו חותרת האנושות. עולם של מיכניזם
אולטרמודרני, של חיים מתוכננים עד לחלקי
השניה, של יופי סינטטי, של סנוביזם
ריקני — עולם שיש בו הכל מלבד מה
שנותן את הטעם לחיי האדם.
טאטי מציג את הסאטירה בדרך ההקבלה.
זה מול זה הוא מציג שני עולמות, זה של

אחד כמה וכמה פעמים. זהו סרט ללא
עלילה וללא טקסט כמעט, ועם זאת יצירה
מרתקת ומשעשעת, שמוסר ההשכל שלה
טמון רק בסופה. כי טאטי, עם בל לעגו
למיכניזם של האיש החדיש, אינו מבטל
את הישגיו ואינו דורש אל הטבע דוזקא,
אלא מטיף לכך שגם בעולם הממוכן ישאר
האדם הערך הראשוני, ולא נספח שנועד
להפעיל מכונות בלבד.

כ מו ע מו דהאש
דאנקירק (דן, תל־אביב; בריטניה) הוא
סרט המנסה לתאר את אחת משעותיו הגדולות
ביותר של העם הבריטי, שהצליח
לחלץ בתחילת מלחמת העולם השניה כשלוש
מאות אלף חיילים בריטיים, שהתרכזו
בעיר החוף הצרפתית דאנקירק ולהעבירם
את התעלה• הנסיון הצליח באותה
מידה שעמוד האש הישראלי הצליח לתאר
את מלחמת העצמאות של ישראל.
יצרני הסרט רצו להפיק סרט תעודתי
למחצה, נטול סנטימנטים, שיספר את הפרטים
האנושיים באפוס הגדול של הנסיגה
שכונתה ״הנסיגה שניצחה.״ כדי לעשות
זאת הם סיפרו את סיפוריהם של שתי
קבוצות אנשים.
הקבוצה האחת היא קבוצה של חיילים
בריטיים בבלגיה, שנותקו מיחידתם הנסוגה,
מנסים להדביקה יחד עם חלוצי הצבא הגרמני•
בראש יחידה זו עומד רב־טוראי פשוט
ואנושי (ג׳ון מיל )0שבכורח הנסיבות הוא
הופך לגיבור. במקביל מסופר סיפורה של
קבוצת אזרחים בריטיים, היוצאים בסירות
הטיול שלהם לעזור למבצע ההצלה ב־דאנקירק.
שתי הקבוצות נפגשות על חופה
תעלה•
הסרט גדוש פעילות קרבית, וסצינות
המונים של יחידות צבא בריטי, הממתינות
להעברתן על חופי התעלה, כשמטוסי הגרמנים
זורים עליהן פצצות כשם שזורים
מלח על סאלאט. אולם גם סצינות אלה
אינן מצליחות להפוך את הסרט ליצירה
אפית המתארת את המאורע הגדול. הוא נשאר
סרט הרפתקאות קרבי, ותו לא.

ונ צו אלהש דו מהלה

ג׳ין ואראה כ״מארקייבו״
:הראשונה היתה פרוצה
אחותו העשירה וזה שלו. עולמה של האחור
אשת התעשיין העשיר, הגרה בבית ממוכן,
הוא עולם נטול רגשות והנאות, בו נשאר
לאדם רק ללחוץ על כפתורים ולשרת את
המכשירים שיצר כדי שישרתו אותו. זהו
אמנם עולם חרוץ ויצרני, שיטתי והגיוני —
אולם קר ובלתי אנושי.
לעומת זאת עולמו שלו, של הדוד טאט,-
הוא עולם מיושן ובלתי הגיוני, בו מעדיף
מטאטא הרחובות לשוחח עם עוברים ושבים
מאשר לבצע את עבודתו, בו בוררת עקית־בית
מזדקנת בקפדנות קלח חסה, ובו יש
לו צורך, כדי להגיע לדירתו, לעבור על
פני כל דירות הבית בו הוא גר. אולם
למרות כל מגרעותיו זהו עולם בו יש
ערך לציוצו של הזמיר בבוקר, כשמכוונים
אליו קרן איר באמצעות החלון.
כלבים כפתיחה ובסיום. יצירתו
של טאסי אינה רק סאטירה משעשעת. בחלקים
רבים זהו סרט פיוטי נוגע ללב.
תמונות הכלבים הפותחות והמסיימות את
הסרט, הכלבים המשוחררים מבעיות המי־כניזם
של האדם החדיש ונהנים מחייהם
בשוטטות ברחובות ועשיית צרכיהם על
רגלי ספסלי השדרות, הן יצירה בפני עצמה.
סצינות בודדות, כסצינה בה מכודן
ישיש, המהלך בקושי, מכונית חדישה, אי
כמעמד בו משתעשעים הילדים בהטיית עוברים
ושבים כך שיתנגשו בעמוד החשמל,
הן פנינים קולנועיות נדירות.
מגרעתו היחידה של טאטי היא, שהוא
אינו בוטח בקהלו שיבין מיד את חוש
ההומור שלו ואת כוונתו, חוזר על מוטיב
העולם הזה 1123

מאר קיי צ ד (אופיר, תל־אביב; ארצות-
הברית) הוא שמה של עיר בונצואלה על
חופו של אגם בארות־נפט, אחת ממקורות
הנפט העשירים ביותר באמריקה הלטינית.
במקום זה משמש קורנאל ויילד ככבאי
בארות־נפט, איש צפרדע המחסל בארות
שנדלקו על־ידי פיצוצן מתחת לפני המים.
מעל פני המים עוסק ויילד בחיזור אחרי
יפהפיות להרפתקאות ליליות• כשהוא נתקל
בסופרת יפהפיה (ג׳ין ואלאס) ,מחברת ספר
רב־מכר בשם הנקבה בחשכת הליל, הוא
מפעיל את אמצעי החיזור הרגילים, מופתע
כשמתברר לו כי הסופרת מאוהבת בו ברצינות.
ויילד,
שנצרב באהבתה של יפהפיה לטינית
שהתגלתה כפרוצה, אינו מוכן לאהבה רצינית׳
דוחה את הסופרת. אולם מלכודת אש
מתחת לפני המים, מוכיחה לו כי מוטב
להצרב על ידי אשה מאשר על ידי האש.
קורנאל ויילד, שגורש מהוליבוד בעבור
פעילות קומוניסטית, הפיק וביים את הסרט
בעצמו, נתן את התפקיד הנשי הראשי לאשתו•
אולם דעותיו השמאליות, שאמיצי
אותו להפיק סרט בונצואלה דווקא, לא משפיעות
במאום על רמת הסרט. מלבד צילומי
הנוף הונצואלי ורקע שדה־הנפט במיב, דומה
כל השאר למה שמתרחש בעשרות דרמות
הוליבודיות אנטי־קומוניסטית.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
9שתי פנים לראי (הוד, תל-אביב)
— ניתוח פלסטי בפניה של מישל מורגאן,
משנה את פרצופה, את אפיה וחיי משפחתה.
בורוביל.
9יעקובוכסקי והקולונל (אלנבי,
תל־אביב) — דני קיי פורם על נימי הלאומנות
היהודית בשימו ללעג קולונל פולני
עמו הוא בורח מפני הנאצים. קורט יורגנס.
#ציד המכשפות (סמדר, ירושלים)
— צילום קולנועי נדיר ביצירתו של ארתור
מילר נגד אי־הסובלנות. איב מונטאן, סימון
סניורה.
9האחים קרמזוב (עצמון, חיפה)
— ניתוחיו הפסיכולוגיים של דוססויבסקי
ה-פכים למלודרמה הוליבודית טובה.
9זה הדוד שלי(תל־אביב, תל־אביב)
— ראה לעיל.

ת שב ץ naiun
מאוזן .1 :ני תן
לספורטאים;
.4מושב בי.ג׳י
בנגב; .10 מילת
שלילה; .11 אח
כרות ראש; .13
שבט; . 14 מוצאו
משם; .15 ממנהי גי
שיבת־ציון; .17
די; .19 מילת בק שה;
.20 יו״ר הנהלת
הטכניון; .22 נפוליאון אשת
ד.־ .25 ;1קלף;
.26 מוצל מאש;
.27 חותמת; .30
עם; 32 מטבע
צרפתית; 33 קפ ריסין,
למשל; .34
פריסת שלום; .36
כולל; .37 קבוץ
בגבול סוריה; 39
משק בקירבת חיפה; .41 חלק; .42
הגלבוע .44 :גדול נהרות אירופה; .46
אינו חולה; .48 קלן, ללא ק׳; .50 נרו
יאיר; .51 רכבת תחתית בצרפת; .53
אני אוסר ! ,ברומית; .55 תואר מזרחי;
.57 מילת שיכות לגוף נסתר; .58
מפקד פלוגה; .59 גלגל המזלות; .60
עוסק בהוראה.
מאונך .1 :מציבה; .2הלך — הוא
היפוכו; .3תת־מקלע; .5מתקיים במ ים;
.6משותף; .7חצי ושתי; .8קצין־
מודיעין; .9ממציא צורה לקביעת

״קל כצפור, שקט
כדג, חזק כפיל״
כרזה זואולוגית זו משמשו!
כסיסמה לדגם החדיש של עגלת
ילדים מתוצרת ״לתינוק״ .ואמנם
מחוללת העגלה מהפכה בשטח
ייצור העגלות בארץ — והיא
שונה מכל העגלות שנוצרו עד
כה. משקלה קטן, המבנה יציב
וקפיצי כאחד וע״י לחיצה קלה
על שני ברגים, הופכים אותה
לסל מיטה, דבר המאפשר בקורים
וטיולים במכוניות וברכבת.

1123

כמות הום; .12 נכרי; .15 לתינוק; .16
מוצאו של הורודוס; . 18 כתב־עת
חדשי; .21 שוא׳ ללא ש׳ .23 :נוכל;
.24 הון׳ ללא סוף .26 :אומות־מאו־חדות,
בר״ת; .28 חדר צר; .29 שר
החקלאות 31 :ראש עירית ירושלים;
.32 רז; .35 בכניסה למחנה .37 :רק דנית;
.38 מנהיג הודו; .40 האות
השישית; .41 הסתיים; .43 מאתיים /
ועשר; .45 כימאי; .46 יסוד; .47 כלי מה;
.49 ללא הפחתות; .52 גשם דק;
.54 ורד, בלי האות האמצעית; .56
בין שתי נקודות; .58 אדון.
פקידים1 תלמידים1
סטודנטים !
הרשמו עודהיום לקורס ל•
קצרנות עברית ו/או. אנגלית

(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג.) GREGG ( -
המנהל: ח• בר־קמא (קמפינסקי),

תל-אכיב, רהוב גורדון .5
הצלחה מובטחת!

מי רדש־ד

א ת זה ק 3ד שמעת?

מעשה באיש מסהר
יום אחד אחרי הצהרים החל דויד
מקלל את עירית תל־אביב. הוא היה
ברחוב דיזנגוף, צומת פרישמן, וראה
עלמה נהמדה, והיא היתד. מוכנה לשוחח
אתו, והוא לא יכול לעמוד ולשוחח. הוא
היה מוכרח למהר. מאחר שעירית תל־אביב
אינה דואגת לתושביב,
היה מוכרח למהר הביתה.
הוא אמר לה ״אני מוכרח
למהר.״ אבל הטפשה לא
תפסה, והתפלאה, ושאלה
אותו מה שלומו ואם הוא
פוגש את חיים, והוא ענד.
לה כי הוא מוכרח למהר.
ומיהר. הוא מיהר ובלבו
קילל את העיריד, וגם את
יוסף, שפיתה אותו לשתות
עוד כוס תה.
הולך הוא ומנסה לחשוב
על דברים אחרים, למשל על חורבן בית־המקדש,
אבל אין הוא יכול לחשוב על
חורבן בית המקדש כשעוד מעט, הנה הנה,
יקרה לו חורבן. זה פשוט כואב, לעזאזל.
אולי פה במגרש הריק? אבל אי־אפשר.
הרי הכל גלוי. אולי ייכנס לבית־קפה
ויבקש? פשוט ישאל. נדמה לו כי
לפי החוק חייבים כולם להיות מצוידים.
אבל כטפשותו כי רבה נכנס דוקא
לרחוב שאין בו בתי־קפה. אל אלהים!
לו ביקשו ממנו כעת אפילו לירה, היה
משלם. עוד רגע ועוד רגע. הוא מחיש
את צעדו• מי זה צוחק שם? נסו אתם
להחיש צעד במצב כזה!
ומי תופס אותו מאחוריו? שמשוני
הזקן. ימח שמו. מה הוא רוצה? ודאי
ארב לו.
עמד דויד ואמר כי הוא ממהר. אבל
שמשוני הזקן אמר רק רגע. הוא צריך
לומר לדויד דבר חשוב. מה הדבר החשוב
לא שמע דויד. הוא חשב על
משהו אחר .״ובכן,״ אמר שמשוני הזקן
,״תוכל לעזור לי?״ ״אנסה,״ אמר
דויד ,״שלום.״ ״רגע אחד,״ אמר שמ
,מזים־
או תהפהב איווז m \m
חסטזירייס סטודנטית נאה וסימפטית
עסקה גכעיח מתימטית :
הצמידה גורמים,
חילקה מספרים
וקיפלה תוצאה די סכימטית.
אמן כסיגנון האבסטראקט
חיפש מודליסטית עם טאקט.
לנערה ב״רוול״
הוא הספיר :״בלי אכל״
ומאז הם שומרים על קונטאקט.

שוני הזקן ,״אל תשכח למסור דרישת־שלום
לאמך. מה שלומה? כבר מזמן
לא ראיתיה. לא תשכח למסור דרישת־שלום?״
ברח
ממנו דויד. זד, פשוט כואב.
אולי ייכנס למבוא של אחד הבתים? לא.
נכנסים ויוצאים, שיתפוצצו.
אלי, אלי! זד, נירא. לו לפחות
כבר ירד הלילה. בחשכה
אפשר לגשת אל גדר.
אסור לחשוב על זד ..עוד
חמש דקות מכסימום. אפילו
פחות. הנה הנה.
״דויד!״ הוא שם עצמו
כלא שומע. אבל הקול, קול
אשה, חזר וקרא :״דויד! מה
זה? אינך שומע?״ זאת חנה.
ימח שמה. במדרכה האחרת.
הוא עומד וקורא לה :״אני
ממהר!״ היא אומרת ״רגע אחד!״ היא
עוברת את הרחוב אליו. אוי, שתלך
לכל השדים והרוחות. הוא עומד. מה
יקרה קודם? האסון או ההתעלסות?
״מה יש?״
״הבט. אתה יכול להגיד לשושנה שאני
מחכה לה מחר אחרי הצהרים? נדברנו
לשעה חמש, אבל אולי שכחה. תגיד

״כן, כן. שלום.״
״מה לך, דויד? אתה נראה חוור. קרה
משהו?״
״לא, לא קרה כלום. לכי לעזאזל. לא.
כלומר שלום.״
עוד קטע של רחוב. אך, הנד. כבר
הבית. מהר מהר. איפה המפתח? יהיה
המפתח מוכן ביד. הוי הוי, הדלת.
הוא פתח, פרץ כסערה פנימה. אולי
לא פנוי? תודה לאל, פנוי!

כעבור רגע כבר ישב וצחק. איזו
שטות! ואני כבר הייתי מוכן לשלם
לירה.

ער 1ת ע11ל ״ 0
ילדים ערביים בנצרת הפגינו נגד קאסב ובעד עבד א ל ־ ג א צר

...על כן ייקרא מעתה שם העיר בישראל נאצרת.

נהרו הכריז כי הודו דוגלת באוטונומיה של טי ב ט...

...הטיכטאנים דוגלים פאוטו* אמנציפציה ואילו
הסינים משיבים: סתם אוטופיה .

מי אחראי לקריאת־ד, גיוס המבוהלת

...כוודאי איזה
למעשיו.

גייסחמישי ׳באיש אינו אחראי

נדחתה עוד הצעת א י ־ אמון בממשלה

...אשרי המאמין .

צבי תמיר, תל־אביב
IW P

לעולס צודקת
בניינו החדש של המשכיר. המרכזי.
(הארץ<
דויד נורמן, וזל־אביב
הנה מה טוב ומה נמים שבר אחים
נם יחד.
שש אצבעות ידו של הילד( .הארץ)
אליק מג, גבעתיים
פעמיים אצבע משולשת.
האלמוני השתמש כל פעם במכשיר
כהה( .הבוקר)
מרדכי דן, תל־אביב
שליח מנגנו! החושך.
יוריס יכתוב תפריט על מרד וזרשה.
(ידיעות אחרונות)
דב ליסקובסקי, ירושלים
המנה הראשונה: רימונים חיים.

t t t d -w

m u mלז צ די

למה
האמנתם לי?
* תן עוד מכה עם הפטיש,
ותפסיק לדאוג כל כד לאצבעות
שליי
*.כן, המפקד, אני יודע לעבוד
כחשמל !
* נסה אס אתה יכול לעקם
את זרועי, כשאני מכודן את
השרירים ככה. אל תפחד, זה
לא יכאב לי!
* תפאדל, אתה יכול לקחת
את הצינור מתי שאתה רוצה.
זה לא יפריע לנו.
* אל תהיה פחדן. בוא נשחק
על שילינג נקודה. רק בתולות
זקנות משחקות על גרוש נקד

* וכפעם הכאה שתבואו לבקר
אצלנו, אל תשכחו להביא
את כל הילדים אתכם. אנחנו
נורא אוהבים ילדים.
* את יכולה לשאול את מנהל-
העבודה שלי, אם אינך מאמינה
לי שעבדתי אתמול כל כך
מאוחר כלילה!
* נסה אותי! אני מובן לעשות
כל דבר למען ידיד. אפילו לתת
לד את מעילי כגשם הזה !
* שבח שאנחנו ידידים, ואמור
לי מה אתה כאמת חושב על
הבחורה שלי!

נחום לוי, תל־אביב