גליון 1124 מתאריך 15 באפריל 1959

נ־שש-ר

1124

שנה 22

ז׳ נישן תשי״ס,

15.4.1959

המהיר 550 פרוט:

תצלומי ראשונים שד פדר פדב ה\ אז שפתח
עד ישראל
**a₪B8SB ₪
^ בהסתערות! *

ם כתבים

העורך הראשי:
אודיאבנרי

נושא צ׳אפדיני

ראש המערכת:
שלום כהו
עורך משנה:
רוב איוזז
עורך תבנית:
והי

עורך כי תו ב:
סי ל בי קשת

צלם המערכת:
רחוב גליקסזן , 8תל־אביב, טלפון .26785
ת! ד 6 .נ . 1מען למבדקים :״עולנזפרס״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״נז,
דפוס משה שהם בע״נז, ת״א, טל 139 .ו 3
ההפצה: דוד מופל ו בני ה תל־אביב,
המערכת איננה אחראית ל תוכן המודעות

השבוע התלבטה הארץ כולה בבעיה יסודית
מאד: איך לה תיתם אל צה״ל? מה
מקומו של צה״ל במערכה המדינית הפנימית?
איך להגיב על ליקויים אמיתיים או
מדומים בצבא?
חלק גדול מן הויכוח הזה נשאר כמוס.
הממשלה והמפלגות התלבטו, השלטונות שלחו
הוראות איפול תכופות וסותרות זו את
זו. באוזירה של שמועות וחצאי־ידיעות, התנהלו
ויכוחים סוערים בבתים פרסיים.
מערכת העולם הזה לא יכלה, כמובן,
להימנע מויכוח זה. גם עלינו היה להחליט:
איך לטפל בנושא עדין זה? מה להגיד ומה
לא להגיד? באיזו מידה להסכים לאיפול
הממשלתי, ובאיזו מידה ללחום בו?

דבר אחד היה ברור לנו מאליו: איך לא
לדבר על צה״ל.
לא נדבר על צה״ל בנימה של עבודת־אלילים.
כולנו היינו חיילים, אם בעתות סוערות
של לוחמה, ואם בעתות שקטות של
שלום־יחסי. איננו יכולים ואיננו רוצים לדבר
על צה״ל כאותם עסקני־מפלגות שלא
שירתו יום אחד בחייהם במדי־חאקי, ודי־מתפלשים
בעפר למראה כומתה אדומה.
איני יודע מה רוצים עסקנים אלה להשיג
בפולחן כוזב ומסוכן זה. אם הם חושבים
שבצורה זו ירכשו את לב הנוער העברי,
הרי שיש להם דעה מוטעית על האופי והאינטליגנציה
של דור זה, ששירת בצה״ל.
מודעות ונאומים בסגנון ״צבא ישראל —
טהור!״ או התמוגגות ממוסריותו העילאית
של הצבא — יעוררו רק גיחוך בדור זה.
לא פחות מגוחכת היא הפוזה של שר־הבטחון,
המזדעזע בתמימותו, אחרי עשר
שנות כהונה, מדיווח כוזב של קצין אחד.
ראו: צבא־ההגנה אינו קהילת־קודש, לא
עדת בתולות זקנות, ולא תזמורת של מלאכים.
הוא גם איננו בור של שחיתות ורקבון.
הוא ראי נאמן של החברה הישראלית הצעירה.
יש בו הרבה אנשים בעלי רצון טוב,
וגם כמה אנשים בעלי רצון פחות טוב. יש
בו אידיאליסטים וקארייריסטים, ולא תמיד
אפשר להבחין ביניהם. יש בו אנשים חכמים,
וגם כאלה שהם פחות חכמים. יש פריקת
עול. יש בו אנשים המסוגלים להציל חיי ילד
מסכן תוך סיכון חייהם, ויש בו אנשים
המסוגלים לבצע פשעי־מלחמה.
דמותו של צה״ל תיקבע, בסופו של דבר,
על־ידי האוזירה החברתית האופפת אותו,
על־ידי חינוכו (וחוסר־חינוכו) הפנימי, ועל־ידי
ההדרכה שהוא מקבל מסגל־קצונתו.
כדי לעצב דמות זו ברוח הנכונה, אסור
לשחק באש של מיליטאריזם דימאגוגי, ואסור
גם לערער את המוראל על־ידי קנוניות
של פוליטיקאים. צד,״ל זקוק, לדעתי, לביקורת
ציבורית מתמדת, גלוית־לב ואחראית.
העדר מוחלט של ביקורת זו (אם להתעלם
מקבוצת העסקנים בועדת־החוץ־והבטחון של
הכנסת, שאיש מהם לא שרת מעולם כטוראי
בכל חיל שהוא) אינו לטובת הצבא.

התנגדנו תמיד לנסיונו הנאיבי של דויד
בן־גוריון להפקיע את צה״ל ולהפכו מעין
אחוזה פרטית. אנו מודים בלב שלם בזכויות
של בן־גוריון בשטח זה (אותו אנו
מכירים היטב) אולם הרשינו לעצמנו לחייך
כאשר ניסה לרשום לזכותו האישית את
כל ההישגים של הקולקטיב הגדול הזה.
התפארות זו היא תופעה שלילית. היא
שלילית שבעתיים כאיסר אותו איש מנסה

קראתי בת שומת לב את מאמרו של אורי
אבנרי ״מבונת הבהלה״ (העולם הזה ) 1123
הכתוב בכשרון רב. נ הני תי ב מיו ח ד מז
התיאור על אשר התרחש נכנ ס ת כאשר
שמעו בה, מכלי שני, על ה שידור האומלל.
יפה צייר מר אבנרי את אווי ר ת הבהלה
והפאניקה שהשתררה בכנסת, בעצם ללא
יסור מספיק. מת שמפתיע הוא שמר אבנרי
נתפס לשפע של השערות וני תו חי ם שעמדו
כביכול, מא חורי פרשת הגיו ס. אין לראות
כל כוונות זדו! בפ עולו תיו של מר ב דגו ריון
בני דון. הרי הוא עצמו אמר בפרהסיה ש־
״נחרד״ בשמעו את ההודעה ב ר דיו.
אריה מערבי, תל־אביב

ארי ה קרו

חברי המערכת:
מנשה בר־דייז, שייע גלור, לי לי גלילי,
דוי ד הורוביץ, רו הי ורד, אברהם חרמון,
יוסח אבו־המדי, א בי ב ה סמו, עמום קינו,

ש5מה הרו.

לנער את חוצנו מכל הליקויים והשגיאות
המתגלים מדי פעם בתקופת כהונתו. מי
שרוצה לקבל את המיסדר המבריק של צה״ל
ביום העצמאות, עליו להיות מוכן לאכול
יחד עמו את מנת־החול ביום־חול.
מאחר שלא ניתן לנו לנתח את אשר קרה
באותו אחד באפריל, אינני רוצה להיכנס כאן
לויכוח על חלוקת האשמה, אף לא ברמזים.
אולם תהיה החלוקה כאשר תהיה: אין זה
לכבודו של שר־בטחון להוציא את עצמו
אוטומטית מן המעגל, ולעשות את עצמו
במקרה זה שופט של אחרים.
פעמים רבות ייסר דויד בן־גוריון את
כולנו על פגיעה־כביכול במוראל הצבא.
אבל שום דבר אינו מזיק למוראל כמו
הרגש כי עסקן אזרחי מנסה לנקוט באמצעים
נגד לובשי־מדים כדי להציל את עורו
הפוליטי. אם נכון רגש זה ואם אינו נכון
— אסור לתת לו בכלל לעלות•
אין פירוש הדבר כי לובשי־המדים קדושים,
וכי אסור להענישם על הפרת המרות
האזרחית• אולם לביקורת זו חייבת לקדום
הביקורת העצמית של האיש הנושא באחריות
הפוליטית, החינוכית והפרלמנטרית,
והמבקש ליטול על עצמו גם את האחריות
ההיסטורית הבלעדית לכל אשר קורה בצה״ל.
יהיו התוצאות המעשיות של בירור זה
כאשר יהיו, ואפילו לא יהיו לו שום תוצאות
מעשיות בכלל (.כפי שיש להניח) ,דומה
כי יש להשתמש בהזדמנות זו כדי להבריא
את כל מכלול היחסים בין הרשויות האזרחיות
לבין השרותים המזויינים.
העולם הזה ישתדל לתרום את חלקו לכך.
הוא יהיה גלוי בביקורתו (וילחם על האפשרות
המעשית להביע אותה) .הוא יתנגד
לעבודת־האלילים. אולם ירחוש אהדה לגוף זה,
שהוא היצירה האוטנטית היחידה של דורנו.

העורר מזכי ר את פעולת התגמול של
עזה ב שנת 1053 כמאורע שפתח את שרשרת
ה אירועי ם ש הביאה לבסוף למערכת סי ני.
הרשוני לתקן תיקון קל: לפעולה זו קדמה
בשבוע י מי ם פעולה י שראלית אחרת ברצועת
עזה. המועד המדויק: יום אחד אחרי שנחתמה,
למרות ה תנגדו ת המצרים, ברית בגדאד.
מעניין לציין כי ח תי מתב רי ת בגדאד
היא שהיתה מהלד הפתיחה של מערכה
במלחמה הקרה במזרח ה תיכון, ואילו הפעולה
הי שראלי ת הי ת ה טהלר של מערכה במלחמה
החמה הי שראלית־מצרית. הסיום המשותף
של שתי המערכות: מלחמת סואץ־סיני.
מובן שלא רק ההתחלה ו הסיום היו משותפים.
בחור דוג מא אחת מני רבות הרשוני
להזכיר את הפעולה נגד המוצבים
הסורים, שבאה זמן־מה אחרי שהיה ברור
שסוריה התיצבה בגלוי לצד המצרים בהתנגדותה
לברית בנדאד.
מ. מור, ירושלים
צ׳ארלי צ׳אפלין אייר? כלום המחזת של
אומה שלימה היו צאת למלחמה בגלל קריאת
רדיו שטותית, מבלי לדעת נגד מי ובשביל
מה, איננו נושא נפלא לסרט עבורך?
יהושע הרץ, ירושלים

זעזוע נופף

בסיפורכם על המקרה המזעזע ברמת
השרון (העולם הזה )1123 מצאתי במה
פרטים לא מ דוי קי ם הטעוני ם תיקון: עתו!
הערב ,.מברק״ היה קניינו הבלעדי של לח״י
ולא היו שותפי ם בו לא מר לובוצקי ולא
גצלר המנוח .״מברק״ החל להופיע עוד לפני
ה פינוי הב ריטי ועל בן לא הודפס שם לח״י
כמו״ל. מר לובוצקי הי ה עורכו הראשון
של ״מברק״ כנ ציג תנועת העם אשר כמה
מד עו תי ה היו אותה שעה קרובות ללח״י.
קאחר פרי שתו עברה העריכה המע שית לי די
אלי הו עמיקם, אי ש לח״י .״מברק״ לא פשט
את הרגל. הופעתו נפסקה, מ פני שעורכיו,
כו תביו ומ רבי ת עו ב דיו נאסרו על י די ממשלת
ישראל בעקבות הוצאתו להורג של
הרוזן ברנדוט. קשה הי ה להמ שיד בהוצאת
״מברק״ מא חורי הגדרו ת של מחנה נ׳ ל מי
ומא חו ר׳ ה חו מות של כלא עכו וכלא בית־

שאז.
נתן ילין־מור, תל־אביב
יהודה גצלר היה מאנ שי המנהלה של
מברק, אך לא שותף בו.
אף על פי ש איני רג שני ביותר, זועזע תי
כ שראיתי את התמונה של האם ובתה שנרצחו
על י די י הו ד ה נצלר כשהן ע טופו ת
בתכריבים. האנ שים מספיק מזועזעי ם מקריאה
על המעשה, ו מדוע צריכים עוד להביא
לעיני הםת מונו ת מזעזעות?
ד. ב״ חיפה
אם אתם יכולים להסיק כי נצלר עשה אח
מעשהו בדעה צלולה ולא הי ה מטורף, אז
אני הולד עוד היום לסגור את עצמי ב בי ת
מ שוגעים. היו לי צרות וחובו ת יו תר משל-
נצלר. לא יכולתי לרצוח את א שתי וי ל די.
אפילו לא חשבתי על זה. כנראה שמשהו
לא בסדר אתי.
י. דיירי, ירושלים

בחודשים האחרונים לפני שעברה
את הגבול לעזה ונידונה
על־ידי המצרים לחמש שנות
מאסר, עבדה אהובה דגנית כדוגמנית
לציירים. תמונותיה,
שצויירו גידי אמנים ותלמידים,
יתפרסמו כגליון הבא של ״העולם
הזה״ ,גליון ערב פסה,
יחד עם

•וסכתל
א הו ב ה
-מיפמך אנושי המעורר למח
שבה
-וידויה של צעירה, בת
משפה ה מכובדת ממוצא כורדי,
פקידה במשרד ראש־המכד
שלה, מועמדת לקצונה, אשתו
של סמל צנחנים שהתגרש ממנה,
צברית שהתדרדרה בהדרגה
להגרה מפוקפקת -עד
שהגיעה להרפתקתה האחרונה.

מיעוט לשונאי-אדס
היי תי כותב שורות אלה לפני טבוע
ל״מעריב״ לו הי ה סי כוי. שהחרש ישמע אח
הנקישה בדלת״ .אד לאחר מכתבו של .0ם.א.
מנצרת בעתונכם (העולם הזה 23־ ) 11 איני
יכול שלא להגיב. נפגעתי כטור, למקרא
הקטע המבחיל — ״ערבי של פורי ם״ ב,.מעריב״
,ה מזכי ר את הבדי חו ת ה אנ טי ש מיו ת
בדורו ת האחרונים. מ חריד שסיפור כזה
מתפרסם בעתו! י ישראלי, בתור פרפראות
של יום ששי ב מג מ ה מפוקפקת להעלות חיו ך
של טוב לב, למקרא שנינו ת ם של צברינו
החמורים וג אוניו תן ה חינו כי ת של א מ הו תיהם.
האמן לי י די די האלמוני ס.ט.א. אלפים
רבים מהלכים בחוצות המרינה, היו ד עי ם
בליבם ש או מו תינו נועדו ל הי בנו ת יחד וש־שונאי־האדם
* יהפכו אצלנו ל מיעוט.
ד״ר גד הרמן, ר חובו ת

מי יתרום?
לפני כשבוע הופנתה אלינו בקשה לתרום
סכום כסף מיני מ לי וסמלי לצורר מג בי ה
העליה הנערכת ב מ דינ ת ישראל. הערב, בא-
סיפה־רבתי של כל ה ס טודנ טי ם במקום, הדד
יים על עמל בפיהם ו אינ ם זוכי ם לשום
תמורה כספי ת ומ תנו ת כסף מ הורי ה ם בארץ,
החלטנו לתרום חמי שה דולאר לגולגולת, פרט
לבוררים אשד סירבו לתרום מתור סי בו ת
עקרוניות, ו ביני ה ם עפרה שור קרייני ת
,.גלי צח״ל״ ו״קול ישראל״ לשעבר ודניאל
לוקר, אי ש ״נ לי צה״ל״ לשעבר. ב הזדמנו ת
זאת ר צינו מ או ד ל הודות לכם על מ א מריו
של העורר או דו ת הנעשה בארץ. אנו מוקירים
את מאמציכם.

אליהו שינברג, עמי דולב,

סאן־נוכויאו, קליפורניה

כעקבות סרטי-נועד
כתבתכם ״המ שימה הג דו ל ה׳ (העולם הזה
! )112:היתה מ שימ ה א פייני ת לכם, י ה
המצאתם אמת מגוחכת למרי. אחי היקר,
שמת לפני שבוע באותו לילה אפל, מעולם
לא חלם ״לבצע מ שימ ה גדולה שאינה
ני תנ ת לביצוע.״ ל היו ת מורה, אין זו משימה
גדולה לתל מיד שכל חייו הי ה סצט־י
ב לי מו דיו. הוא מעולם לא עשה הכל בדי
ל ה פגין כי הוא טי פו ס קשוח. הוא הי ה ידוע
ב ה תנ הגו תו השקטה והתרבותית, ומעולם לא
התנהג בצורה קשוחה וחצופה. בשם אלוקים:
כתבה ע דינ ה בזאת אינו חייב לנסח ארב
שבודאי הושפע מסרטי־הנוער האמ רי ק אי ם
האחרונים.
דויד מונצה, ירושלים
לא היתה נל כוונה לפגוע במתאבד נחום
מונצח, אולם מסיפורי חבריו התקבל רו שם
של אדם עדין־נפ ש שניסה להסתיר את עדי נו
תו, וז ה היה קו הכתבה
לא הכרתי אדם צעיר קרוב ל שלימות יו ת ר
מנחום המנוח. מעולם לא הו פי ע כחצוף או
מתבדח. הו א -הי ה תל מיד מ צויז ועוד תבונות
טובו ת שלא כאז המקום לציינז. מות־תעלומה
הי א וסבה ק־סה טנ שוא לקרוב-,-
וי די דיו. י
יוסף סימן־טוב, ירושלים

דא פחות מטוב
ההומור של שייע גלזר בכתבות הספורט
שלו הוא ט ר אגי מאוד, והט רג די ה שלו, שהוא
הופר את עצמו לקומדיה. טאחר ו הננ ס
זקוקים ל אינ פו ר מ צי ה שלו אי ד הפסיד ה
מכבי תל־אביב. או אי ד לא הצליחה לנצה
את הקבוצה הי רי ב ה, אני מ ציע ל הדפיס
עבורו את הסטנסיל כדלקטז: הנ דוז
משחק ביז מכבי תל־אביב לביז המשחק
הסתיים בנצחוז, בהפסד, בתיקו (נא ל מ חוי
את ה מיו ת ר) המשחק הי ה רע, טוב, בי נו ני.
(נא למחוק את ה מיו ת ר) .הגו לי ם הוכנסו על
ירי בז מני םהבאים אני היי תי מ צוייז,
טוב־מאוד, טוב (פחות מזה לא י תכן).
שיואל בר, ירושלים

דא הוא, אני
בעתונכם (העולם הזה )1120 פירס מתם
ביקורת על הסרט ״עמוד האש״ בו השתתפתי
כשחקן. ברצוני לציין לשבח כי הייתם
אולי הי חי די םמנין כותבי הבקורות השתנות׳
אשר לא קפצו על ה מציא ה להראות
את כושר הני תו ח שלהם בשפכם אש ונ פ די ת
על הב מאי הטסכז. הטעות בביקורת היתר
מבני ת בלבד. פעמיים נקבתם בשמו של משד
יערי, נם הוא שחקן בסרט, כאשר למעשה
התיחסתם אלי. בפעם הרא שונה הי ה זה
בכותרת לתמונה, וב שניה בעצם המאמר בו
אתם מצייני ם, כי בראות יערי את הטנק
בוער הוא נזכר ב מחנות הרכוז. יערי לא
יכול הי ה לראות את הטנק בוער באשד
היה זה הוא שהבעירו. זה היי תי אני
שאמרתי את הדברים האלה, אחרי ש ח בוי
הטוב, משה, נהרג עם הטנק שהעלה באש.
ב הז ד מנו ת זאת אני רוצה לטסור את בובתי
לעורר העתון על סיררת מאמ ריו על
סיו ריו ב אי רופ ה ואמריקה. מאמ רי ם אלה
שני חנו בעמקות ו חיו ת מפליאה, ה בי אוני
להכיר מה חשובה העבודה שעתונכם עושה.
בי! הי שראלים שאני פוג ש כאן, מ ע טי ם ״ה 0
אשר אינ ם יודעי ם, כי אם יש ברצונם לדעה
על הנעשה בארץ ובהקדם, עליהם לקרוא אה
העולם הזה. ו מא מרי ם כאלה של אבנרי
י הופכים קריאה זו לחובה מוס רי ת.

עמוס ברנדשטנזי (מוקדי) ,לונדזי

איר הרומן?

לאחר שקראנו השבוע את עתונכם, ולאחד
שדפדפנו בו ו חיפ שנו שוב ושוב ולא מצאנו
את מבוק שנו, אנו פוני ם אליכם בשאלה שכה
מ ד איג ה או תנו: אי ד מתקדם הרום! בי•
אורי זוהר ונערתו אילנ ה רובינא? אי ך
יבולתם לפסוח השבוע על נושא מרתק זה?
חברים בי שו ב ספר
אתם מביניס, הגיוס, וכל השאר, קצץ
הסיחו את ז ע חגו זזהעיק־

רעילסהזה 1124

toוהי קריאת ס.או.ם. לכל מעריציו ואוהדיו ומוקיריו
ן של דויד בן־גוריון במדינה —
לכל אותם המאמינים כי על דויד בן־גוריון לתפוס מקום
נכבד בהיסטוריה של ישראל —
לכל אותם הסבורים כי פולחן־גיבורים דרוש כדי לקיים
את המוראל הלאומי —
לכל אותם האוהבים את האיש ודורשים את טובתו —

הצילו את דויד בן־גוריון מידיו של דויד בך
גוריץ!
אל תתנו לו לשבור ביד אלימה את האגדה
של עצמו!
הורידו את המסף לפני שיהפוף לקלס לעיני
הקהל שהריע לקראתו תמול־־שלשום!

« וד טריים כזכרון נאומיו המפורסמים של ביג׳י,
שתרמו תרומה כה מכרעת להפסקת העליה מרומניה
ומן הגוש המזרחי כולו.
ביג׳י לא רק נאם על עליית המליונים מברית־המועצות
ועל עלית מאות האלפים מרומניה. אחרי שנאם את הדברים,
ואחרי שהודפסו שחור על גבי לבן בעשרות עתונים בעולם
ובארץ, טען בתוקף שלא אמר מה שאמר — מפני שלא
הזכיר את שמן המפורש של ברית־המועצות ורומניה, אלא
הסתפק ברמזים שהיו מובנים לכל תינוק.

יגיד דברים שאין הוא אחראי להם. דברים
שיגרמו למדינה נזק אשר לא יתוקן גם באשר
תבוא למחרת־היום ההכחשה הכלתי־נמנעת.

*mבה נגיד את הדברים אשר אנשים כה רבים חושבים
( Iבסתר לבם בימים אלה:

דויד בך גוריון זקוק למנוחה, ראוי למנוחה.

האיש הוא בן .73
הוא הגיע לשלטון העליון, כראש־הממשלה של התנועה
הציונית, בשנת — 1933 ומאז הוא מכהן בתפקיד ראש־הממשלה
ללא הפסק, מלבד האינטרמצו ההיתולי של שדה־בוקר.

שנים של שלטון רצוף הן תקופה ארובה,
ארובה.
כאשר הגיע לשלטון העליון, בשנת ,1933 היה דוייט
ד. אייזנהואר רב־סרן בלתי־ידוע בצבא ארצות־הברית. הארולד
מקמילן היה עסקן קטן במפלגת־השמרנים הבריטית. שארל
דד,־גול היה קצין בינוני חסר־חשיבות בצבא הצרפתי. ניקיטה

אם טענה זו כנה (ומי ירצה להאמין בי
ראש־הממשלה משקר?) הרי אין מנוס מן
המסקנה כי דויד בן־גוריון סמן־ על התחכמות
ילדותית כענין שהוא כגדר פיקוח נפש, הנוגע
לגורלם של מיליוני יהודים.

האם אפשר בכלל לדרוש מאדם בן 73 שישנה
מדי שנה את מושגיו היסודיים? האפשר לדרוש
ממנו להתאים את עצמו באופן רצוף
לתנאים המשתנים במהירות מסחררת? האפשר
לקוות כי אחרי 26 שנים של אחריות
מעיקה ואובלת־בוחות יגש לבעיות חדשות
ברעננות הרוחנית של נכר בן 30 או? 40

ך* מה פעמים עוד נקריב שעירים־לעזאזל כדי לחסות
Jעל רגעי־ר,חולשה של האיש הנושא באחריות? כמה
האפשר לדרוש בכלל חוש מציאותי מאדם אשר במשך 26
שנים לא נסע באוטובוס, לא דיבר אל אדם כאיש אל רעהו,
לא שמע כמעט אלא דברי חנופה של אנשי־כן־כן שסיפרו
ודיח־חו לו את אשר רצה לשמוע ומנעו מעיניו כל דבר שהיה
בו כדי לגרום לו צער ולזעזע את דעותיו הקדומות י
כראש־ממשלה, ונסוג לכס־ד,נשיאות אשר הוא (למרות כל
פעמים עוד נמנה ועדות־חקירה מצחיקות כדי להוכיח שדויד
בן־גוריון בסדר? כמה פעמים עוד יכונס קהל של אלפים
(ולעתים מאונס, כמו בכנס קצינים) כדי לשמוע ארוכות מפי
דויד בן־גוריון כי דויד בן־גוריון צדק בשנת 1951 או 1934
או?1925

אחרי שהסכים לשיטה מבהילה (ובלתי־נחוצה)
זו השאיר בידי פקודיו את ההחלטה
מתי לשדר ואיד לשדר -ועתה הוא מגולל
עליהם את האחריות למעשה שהוא בתחום
אחריותו הישירה של השר.

יתכן בי דויד בך גוריון אינו עייף מן השלטון.
אולם השלטון עייף מדויד בן־גוריון.

ושוב ניתן לאזרח לבחור: או שראש־הממשלה לא אמר
אמת והודעת־הגיום היתד, בכל זאת מתוכננת על־ידו למטרות
פוליטיות פנימיות וחיצוניות — או שאיבד את השליטה על
הנעשה מסביבו ואינו מבין עוד את משמעות החלטותיו
ותוצאותיהן הסבירות?

לשניהם מגיע מעט נופש, מעט מנוחה איש מרעהו.
השבוע הכריז קונראד אדנואר כי הוא מתפטר מתפקידו
כראש־ממשלה, ונסוג לכס־ד,נשיאות אשר הוא (למרות
כל ההכחשות) תפקיד ייצוגי גרידא. אדנואר אמנם
קשיש מבן־גוריון ב־ 10 שנים, אולם הוא היה רק 10
שנים בשלטון — 16 שנה פחות מדויד בן־גוריון.

אין דיכשעירים לעזאזל בדי לסלק את
המועקה שנוצרה בלב האזרח הנאמן וכר־הדעת.

מכבר יודעים העתונאים בי עוזריו המקורבים
של ראש-הממשלה מנסים לצמצם את
מנעו עם העתונות הזרה, מפאת חשש מפני
תובן הדברים שהוא עלול להפליט כרגע של
התלהבות. עתה חושש גם האזרח הפשוט
מפני בל נאום חדש של ראש־ממשלתו -שמא

שרים־ושש שנות שלטונו של דויד בן־גוריון לא היו
j fשנים רגילות. גם כאשר ירש את מקומו של חיים
ארלוזורוב הגאוני כיושב־ראש ההנהלה הציונית, כבר היה
דויד בן־גוריון עסקן מפלגתי עמוס נסיון, שיכול היד, להביט
אחורה על 30 שנים של מאבקים פוליטיים. העולם השתנה
מאד מן הרגע שדויד בן־גוריון עלה לארץ ועד לרגע שהגיע
לדרגת ראש־ממשלה ציוני. הוא השתנה עוד הרבה יותר
מאז ועד היום.
כאשר הגיע בן־גוריון לשלטון, לא חלם איש, זולת קומץ
משוגעים לדבר, על פצצות אטום ומימן. העולם הערבי היה
מחולק בין נציבים עליונים קולוניאליים. הולאנד היתה
מעצמה עולמית, צ׳כוסלובקיה היתד, מדינה חשובה מאד,
בריטניה שלטה על הגלים. הלב היהודי המה בלבב פנימה
בחלמו כי אי־פעם יהיה בול יהודי, מטבע יהודי, חייל יהודי,
שר יהודי.

היש פלא בכך שאחרי כל זה הולכים ומתרבים המקרים
של אבדן־עשתונות, של חוסר־אחריות, של זלזול בכל
העולם? הייפלא כי בנאום שנשא השבוע מנה דויד בן־
גוריון את כל התפקידים של העשור הבא, ופשוט שכח
לציין את התפקיד העיקרי לעשר השנים הבאות — השגת
השלום בין ישראל והעולם הערבי?

לא משגה, לא טעות בשיקול — אלא חוסר שיקול.
כל אדם יכול לאבד לשעה קלה את עשתונותיו — כך
חשבו רבים והתכוננו לסלוח. והנה בא המקרה השני: פרשת
הודעת־הגיוס ומה שקרה בעקבותיה.
ראש־הממשלה הודה שהסכים מראש לשידור קריאות־גיוס,
אך הכחיש שהסכים לסגנון בו שודרה הודעה זו. האם לא
הבין כי כל שידור של גיוס ברדיו, גם בסגנון פחות מוגזם,
היה מוכרח לעורר בהלה בינלאומית, ליצור מתיחות צבאית
על הגבול ולטפח אווירת־מלחמה בארץ? מדוע לא צי1זה
ראש־הממשלה להזהיר מראש את המדינה ואת העולם לקראת
השיטה החדשה — כפי שמזהירים את אזרחי ישראל לפני
כל ניסוי קטן של צופרים?

אולם גם כל זה לא הספיק. ראש־הממשלה הוסיף נימה
נוספת, שיצרה פרשה חדשה. בין שאר התירוצים שלו,
הסביר כי היה עסוק בהתיעצות חשובה וחיונית לרגל
ליקויים חמורים שנתגלו לו במוסר של צה״ל.
שוב עמד האזרח נדהם, היה מוכן לגילויים הנוראים
ביותר, ורק כעבור כמה ימים הסתבר כי אותו ליקוי
נורא, אותה הידרדרות מוסרית שבגללה ויתר ראש־ד,ממשלה
על הטיפול בפרשת־הגיוס — לא היתר, אלא דיווח כוזב של
סגן־משנה אחד, שעבר את הגבול וניסה לטשטש זאת.
ראש־הממשלה שוב הכחיש את עצמו, שוב טען שלא
הובן כראוי. אולם האדם הנורמלי, המצוייד רק בהגיון
רגיל, אינו יכול עוד להתעלם מן החשש הבלתי־נעים כי
משהו התערער בדרך־המחשבה ובצורת־ההתבטאות של דויד
בן־גוריון.

רצוף ומורט־עצבים, לשמור על שווי־משקל
וחוש-מציאותי.

האין זאת דוגמה שכדאי לחקות אותה?

עו ד

רו ד ק *

כרושצ׳וב היה עסקן עירוני במוסקבה. גמאל עבד אל־נאצר
היה תלמיד. המלך חוסיין לא נולד עדיין.
מכל האנשים ששלטו במדינות העולם עת קיבל דויד בן־
גוריון על עצמו את ״האחריות העליונה״ לעניני המדינה־בדרך,
לא שרדו היום בעולם אלא קומץ רודנים קשישים —
ליאונידס טרוחילו המגואל־בדם ברפובליקה הדומיניקאית,
צ׳יאנק קיי־שק מוכר,־ד,גורל בפורמוזה, אנטוניו סאלאזאר
הריאקציוני בפורטוגל.

דויד בן־גוריון הוא אדם מוכשר מאד מהרבה
בחינות. אולם אין הוא אדם עליון. היה זה נס
אילו יכול היה, אחרי 26 שנים של שלטון

בישראל אין פתרון׳ קל לראש־ממשלה מתפטר. כסר,נשיאות
אינו פנוי. גם אין אפשרות, כמו בבריטניה,
להעניק למדינאי זקן ובעל־זכויות תואר של לורד (ללא
זכות הורשה) .אולי חבל שאין לנו מלכה שתוריד את
חרבה על כתפיו של דויד בן־גוריון, לורד סיני.
אולם למען אלוהים, למען המדינה ולמען שמו ההיסטורי
של דויד בן־גוריון: שכנעו את האיש
לפרוש לצריפו בשדה־בוקר! יוזתר נא על
מקומו ברשימת המועמדים לכנסת הרביעית
ויודיע ששוב לא ישתתף בכל ממשלה שהיא!
יהיה זה מעשה יפה אם הכנסת הרביעית תחליט ביומה הראשון
להעניק לו ביד רחבה פנסיה לכל ימי חייו. בבוא היום
מובטח לו מקומו כנשיא המדינה. יעניק לו אלוהים חיים
ארוכים, כך שיספיק להעלות על הכתב את כל אשר עם
לבו.
חייל טוב צריך לדעת מתי לסגת. נסיגה בכבוד מחר
עוד תציל את אגדת בן־גוריון. אך שום אגדה לא תישאר
בחיים, לא לעתיד הקרוב ואף לא למען ההיסטוריה, אם
ישתכנע האזרח הישראלי בהדרגה כי ראש הממשלה של
תש״ח הפך לעובר־בטל קשיש.

למען דויד כן־גוריון -אנא, שכנעו אותו
לפרוש !

תצפית

(כל הזכויות שמירות)

הימנעות המונית של האופלוסיה הערכית מן הבחירות
לכנסת הרביעית עשוייה לשנות את יהפי הכוח ות. תנועת־

ההימנעות החלה מתארגנת לאחרונה על־ידי אוהדיו של גמאל עבד אל־נאצר
שאינם מובנים להצביע לא בעד גרורי מפא״י ולא בעד הקומוניסטי. אף כי
המפסידים העיקריים מתנועה כזאת יהיו הקומוניסטים, מקווים מתכנני־ההימנעות
כי מק״י תיאלץ להצטרף לתנועה, כדי להעלים את הפסדיה ברחוב הערבי אחרי
התרחקות היסודות הלאומניים. הקושי העיקרי: בכפרים קטנים ובינוניים
יפחדו הערבים כי המושל הצבאי יובל לזהות את המשפחות הנמנעות, לנקוט
נגדם אמצעי־נקם חמורים.

המפלנה הערבית של אחדות־העכודה נמצאת כמצב
עליה. אף כי אין אחדות־העבודה האקטיביסטית יכולה להציע מצע אמיתי

שיתקבל על לב ערבי בעל הכרה לאומית, הרי מצטיינים מנהיגיה בטיפולם
האישי בעסקנים ערבים, מנצלים בצורה פקחית גס את האפשרויות הטמונות
בכהונתו של חברם כשר־הפנים. בכל זאת ספק רב אם יעיזו להציג לבחירות
רשימה ערבית נפרדת, מתוך חשש כי רשימה זו לא תגיע לאחוז החסימה,
אף שהיא מסוגלת להוסיף לרשימה הכללית של אחדות־העבודה די קולות לח״כ

« סכסוך נוסף עתיד לפרוץ בין בתלי הוועד הפועל של
ההסתדרות. הפעם בין פנחס לבון, מזכיר ההסתדרות, לבין מנהלי האגפים
יהצעירים של הבית. טענת מנהלי האגפים: לאחר התקפתו של משה דיין על
לבון, מנסה מזכיר ההסתדרות להצר את צעדיהם בכל מחיר

יעשה נסיון נוסף לתווך כין הרב הראשי ניטים לבין שר
הדתות הרב טולידאנו. המפלגה הספרדית החדשה מזרה, שתחרות על
דגלה את האיחוד בין כל הפלגים של בני עדות־המזרח, תיזום מבצע־תיוון זה

כם דמה
הע ם
הי הצהוב:
רוח חמסין עברה בארץ, חיממה את החי
והצומח, קראה את האדם הישראלי לצאת
מביתו, ליהנות מן היופי המתחדש של
ארצו.
ברגל, באופניים: בלמברטות ובמכוניות
יצאו חובבי־הטבע להזין את עיניהם. שיטות
ריחניות שלחו לקראתם את ענפיהן הצהובים,
כזיקוקין־די־נור מסנוורים. ים של
חרציות צהובות כיסה את הגבעות. פרגים
אדומים דקרו את עיניהם של העוברים
ביעף. פשתניות וזרודות, קטנות ועדינות,
משכו את מבטו של העובר בנחת.
מן הגליל ועד אילת חייכה הארץ ביופיה
הצבעוני. היא ניסתה להתעלם מן הכיעור
שנוסף בידי אדם: בנין צבעוני מחריד שהוקם
בלב הקסם העתיק של עכו! בניני־הבטון
בהם משחיתה עירית חיפה בשיטתיות את
הנוף הנהדר שהופקד בידיד״• הקוביות הלבנות
הזוחלות לעבר כל גבעה מוריקה בארץ.
אולם כל אלה לא יכלו להפחית את הכישוף
השנתי של ניסן ארצישראלי.
שערוריות בטחוניות, חשדות פוליטיים,
קנוניות מפלגתיות, יכלו לזרוע מרירות
וסלידה בלב האדם. אולם בנוף הארץ היתה
טמונה הנחמה הנצחית. החרציות יוסיפו לפ

כנותשחר, ביום שני האחרון, רקעו
12.5 /אלף זוגות רגליים על כבישי
הארץ, בדרכם לירושלים. היה זה ד,מסט-
הגדול ביותר של משתתפים, מאז הירל
במיבצעי הצעדה השנתית בישראל, לפני
ארבע שנים. משלוש נקודות זינוק יצאי
גברים, נשים, בני־נוער וקשישים לדרך כשמזג
האוזיר נוח במיוהד.

מדווה כתב ״העולם הזה״ ,שהעי׳
תתך בצעדה, עד חוויות היום הראשון,
אותו בילה עם אלך הצועדות
ההיילות 1e1nהאזרחיות:

השעה היא שתיים לפנות בוקר• בחורשת
האקליפטוסים של חדרה, בהצטלבות הכביש
הישן לחיפה עם הכביס החדש, מתנערות
אלף נשים מתרדמתן. מפקדות המחלקות
מפקחות על ההשכמה, החיילות מקפלות את
שמיכותיהן, הטבחים מוזגים תר, מהביל
ופותחים קופסאות ריבה וגבינות, הנהגים
מתניעים בהמולה את, מכוניותיהם. לאור
פנסים וזרקורי מכוניות, נערכות הקבוצות
וממתינות להוראה להתחיל את הצעדה הרביעית•
ליד
שולחן הבקרה מצטופפות המשתתפות
האזרחיות: שש נערות בחולצות
צהובות הדוקות, הנושאות את השם ״אסא״.
אלא הן סטודנטיות האוניברסיטה בירושלים.,
חברות ארגון הספורט האוניברסיטאי. אשד,
בגיל העמידה מסבירה בגרמנית גרונית, שבבוקר
כזה הרשתה לעצמה לוותר על רתצה.
השם ״הולאנד״ הרקום על גב חולצתה מזהה
אותה: מאריה קלאבר־בדינג ,52 ,אלופת,
הצועדות של הולנד, אחת מחמשת ההולאנ־דיים
שהגיעו ארצה במיוחד להשתתף בצעדה.
הדסה וינשטיין , 19 ,תלמידת הסמינר למורות
בבית הכרם, מציגה בגאוות את של!ש
המדליות — ארד, כסף וזהב — המעידות
כי זוהי צעדתה הרביעית. שלישיה במכנסים
קצרים וכובעי קש גדולים שואלת :״איפה
זו עם הרדיו? רוצות להיצמד אליה. שלא
יהיה משעמם.״

השילוח נמשך. נ״מ ,2נ״מ ,29נ״מ . 15
קבוצה אחר קבוצה של חיילות נעלמת בח־שיכה.
כל קבוצה משמיעה את קריאת־ההידד
המיוחדת לה — כמו קטר׳רכבת חסר־סבל־נות,
המודיע לעולם בצפירה כי הוא עומד
לצאת לדרכו. הקריאות מגוונות ומרובות —
מן הכיפק היי! וההופ היי! ועד ליצירות
פאר מסובכות כמו צ׳ירי־בירי־בס־בוס־בום־

צעדה

בין
...מרוצים מהריב שאינם בין אותם IIהחוגים
...מעמד
כדי לנסות ולכבוש לה

I I I

שני הרבנים הספרדיים.

רוח בארץ־ישראל גם כאשר יישכח אחרון
עסקניה המפלגתיים.

יחידת העיקוב המשטרתית המיוחדת, שתוקם לפי דוגמת
ה״סקוטלנד יארד״ הבריטי, תהיה מורכבת מ־ 12 עורכי־דין
צעירים, שסיימו לפני שנתיים את חוק לימודיהם. היחידה,

כנסת

שתעסוק בעיקוב הן אחרי העולם התחתון והן אחרי אנשי המשטרה, תפעל
מתוך מטה סודי מיוחד שיוקם בקריה 12 .הצעירים הראשונים, שסיימו לפני
שלושה חודשים קורס קצונה מזורז, קבלו דרגות של מפקח ומפקח שני.

• ייתכן מאוד שתאלץ לוותר, לזמן מה, על כקורך בקולנוע
כעתיד הקרוב כיותר. סכסון־עבודה בין איגוד בעלי בתי־הקולנוע, הכולל

בתוכו חלק ניכר מאולמות הקולנוע בשלושת הערים הגדולות, ובין כל העובדים
בבתי־הקולנוע, עלול להתפוצץ בשבועות הקרובים לשביתה נלוייה דרישות
ועובדים: הטבת תנאי העבודה, חתימת חודי עבודה חדשים.
• גורם נוסך יתווסך לסכסוך רע״ס-עיראק. תחנת-שידור
חשאית ״סאות אל עיראק אל חור״ (קול עיראק החופשית) פתחה בשידורי־הסתה
בלתי־מרוסניס מצפון סוריה, תביא את העיראקים להפעלת תחנת־שידור
דומה, ארוכת טווח, מגבולותיה.

השבועון הערבי של חרות ״אל הודייה״ ,יופיע עוד לפני
הפסח. תנועת החרות, שלא הצליחה לגייס עד כה את המימון לשבועון,
הכפילה את מאמציה לאחר ההוצאה לאור של שבועון אחדות־ד,עבודה בערבית,
׳והפיכת צוהרון מפא׳׳י אל־יום לעתון יומי
הסרט
לפי ספרה של יעל דיין ,״פנים חדשות במראה״,
לא יוסדט בנראה כארץ. ההחלטה על כן התקבלה על־ידי ראש הממשלה
עצמו, הסבור כי הסרטת הספר עשויה להמיט קלון על צח״ל. לפי הוראותיו
יעשו כל המאמצים להקשות ולמנוע הסרטת הסרט בארץ. בינתיים קנתה יעל
בית במחוז ברטנית שבצרפת, מתכוננת לגור בו בעוד שבועות מספר. בינתיים
היתה יעל חולה, הניחה לאמה ללוות את במאי־הסרטים שלה, שביקר בארץ.

ר מ או ת של מ על ה
השלטון הדמוקראטי מבוסס על האמון
בין השליטים והנשלטים. ללא אמון זה,
הופכת הדמוקראטיה למסווה — מסווה
לאנארכיה מלמטה, לרודנות מלמעלה.
השבוע עשתה הכנסת מעשה שהיה סטירת
לחי למושגי־היסוד של יושר אנושי. היא
העבירה, ברוב של 43 נגד ,32 בקריאה
שלישית וסופית, את החוק המטיל על
אזרחי ישראל מס ציוני הנושא את השם
הציני ״מלווה הקליטה״.
כל ילד בישראל יודע שהעליה הופסקה —
ושהיא הופסקה במידה רבה באשמת אותם
האישים שהרימו את ידיהם בכנסת. מספר
העולים עודנו נופל אף מן המספר שנכלל
בתקציב הרגיל. אין שום סימן לכך כי
ד,עליה עומדת להתחדש בשנה הקרובה.
המם החדש אינו בא אלא לממן את הבזבוז
הממשלתי השיגרתי.
הוצאת כספים בטענות־שוא היא עבירה
פלילית. כשעושה זאת ממשלה, אין אפשרות
להטיל עליה עונש חוקי. העונש יהיה
טבעי: יצירת ציניות גוברת בקרב משלמי־המסים,
שיענו ברמאות־של־מטה על הרנד
אות־של־מעלה.

* hאור פנסיו של ג׳יפ ניצבת סגן־אלוף
מפקדת צעדת הנשים. אל

תוך מיקרופון נייד היא מטילה את ההתראה
:״קבוצת נ״מ — 1היכוני לזינוק!״
ולאחר שהיה קצרה :״קבוצה, זנקי!״ גוש
כהה מתנועע בחשיבה. בחול הרף אין הצעדים
נשמעים. קול גברי מודיע :״נ״מ 1
זינקה!״ הגוש הכהה עולה על כביש האספלט
השחור .״צ׳יק צ׳יק צ׳ק — היי! היי!״
צועקות עשרים בנות, ורקיעת נעליהן הכבדות
מבשרת שהן כבר החלו לצעוד. דירקי־עות
מתרחקות במהרה עד שהן נבלעות

הצעדה

נורים פקדה על קבו־צת
הצועדות מחיל־הצנחנים.
היא תל־אביבית, הנושאת על חזה
שתי מדליות של הצעדה וכנפי צנחנית,
מרים הספיקה לצנוח תשע פעמים עד כה.

נתב ״העולם ח1ה״ שהשתתו בצעדה הרביעית וגווה עד חוויות היום הראשון

2 5אלף הגל

בם־בם! הצועדות האזרחיות, הנושאות מספרים
אישיים גדולים תפורים לגב ומלפנים,
יוצאות לדרך. בודדות, בצמדים או בקבוצות
מאורגנות, הן עולות על הכביש.

ך • תחלתי לצעוד. ועם כל צעד גבר
| Iהרושם שאני משתתף בתחרות זימרה,
לא צעידה. מה לא עשו לשירים העבריים!
שירי רועים, מנגינות של מחולות עממיים,
טאנגו, רומבה והורד — ,כולם הפכו שירי-
לכת קצובים וחדים. ומי לא צורף למצעד
הפזמונים העליז? חיל הפרשים של הצבא
האדום, הפרטיזניום של גיטו ווארשה, נושאי
המהפכה הצרפתית, הגדוד של אלק גינס
בגשר על נהר קוזאי, לוחמי הבאריקדות של
האינטרנציונל, בצירם של משה המכה בצור,
סימונה מדימונה ודינה ברזילי של להקת
הניח״ל•
כל קבוצה כוללת לפחות מתופפת אחת.
קבוצת הצועדות של הפועל עמק הירדן,
הלבושות כולן בתלבושת אחידה, לא הסתפקה
בכך. מרחוק נדמה היה כי הצבא המונגולי,
שהוקם לתחיה בהצלחה חוזרת בסרטי
הוליבוד, צעד עתה ועלה מתוך האפלולית
שאפפה את כביש חיפה־תל־אביב: תופים,
מצלתיים, טמבורינות. לא היתד, צועדת אחת
שלא ניגנה בכלי כלשהו, מלבד כלי נשיפה.
הפה והשפתיים היו עסוקים בשירה.
המפקדת של אחד הנ״ממים קראה לצוע־דותיה
:״בנות, בנות, קצת יותר רווח. לא
לנגוע בתרמיל של הבת שמלפנים.״ וכעבור

דקה,, :בנות, בנות, לא רווח עצום כזה!
באמת, מה איתכן?״

* ^ נ ו חיי לו תהש לי שו ת /חיילות
ש ל שוקולד /חיילות של מרצי —
מרציפן /חיילות של רוקו — רוקוקו.״
דינה, מפקדת נ״מ ,15 הסבירה :״הן באמת
כולן פקידות ולא רגילות לצעוד כל כך הרבה.
בקושי הצלחתי להעביר אותן את 120
הקילומטרים שנקבעו כמיכסת־אימונים לפני
הצעדה. אתה יודע איך שזה: כל מפקד
צריך לשחרר את הפקידה שלו לאימונים —
ותמיד יש עבודה דחופה.״ דינה עצמה,
אשר דרגות סגן נוצצות על כתפיותיה,
כבר הספיקה להשתתף בשתי צעדות.
ברגע זה חלפה הקבוצה על פני כמה
חיילים, שחיכו לטרמפ באחת ההצטלבויות.
״מה־מה־מה /איזה עקומים!״ שרו הצועדות
במקהלה• החיילים הנבוכים לא ידעו
מה לענות ;בנות. הם נטפלו אלי .״מה אתה
עושה בין כל הבחורות, הא?״ ״לקחנו אותו
טרמפ,״ השיבה אחת הבנות.

האזרחיות

הדסה וינשטיין,
תלמידת סמינר
בית־חברם, מחליפה רשמים עט חברתה,
תלמידת סמינר גבעת־השלושה, לפני הזינוק.
להדסה בת ה־ 19 שלוש מדליית.

הצשנית

מרגלית, בת דגניה ב׳.
״רק אל תקרא לי מר־גול,״
הזהירה ,״מי שקורא לי מרגול מקבל
מכות.״ העידו עליה חברותיה :״היא פייטרית
גדולה, אפילו עוד לפני שהצטרפה לצנחנים.״

* taל כ תי את נ״מ 15/ותפסתי טרמפ אחר,
j fנ״מ .11/אין הבדל רב. מנקודת מבטי.
בסוף הקבוצה, כל הצועדות דומות: תרמיל־גב
קטן ומימיה המתנדנדת לפי הקצב על
הישבן. המפקדת קוראת :״השעה עכשיו
חמש• נעשה התעמלות בוקר.״ תוך כדי
הליכה, לפי הפקודה, מניפות הצועדות את
ידיהן מעל לראש, לצדדים, לפנים. במרחק
כמה צעדים אחריהן, אני מבצע את אותם
הלהטוטים. אבל אני מפסיק במהרה. מפני
שזה נראה לי נורא טיפשי, אתם מבינים,
לא מפני שזה מאמץ כל שריר בצורה נוראה.
המפקדת מובילה את חיילותיה בשירה מת־

אימה :״אל תאמר אני הולך למות /אמור:
אני מת ללכת!״

ך * שמשככר עלתה מזמן. הקילומטרים
| | חולפים בקלות: חמשה־שמונה־עשרה.
חניה ליד כפר חיים, בואכה בית־ליד. המועצה
המקומית הכינה כיבוד קל. עשרים
רגע ־ מנוחה — והיי הופ ! שוב לדרך.
הפעם אני נצמד אל חובשות הכומתות האדומות
של הצנחנים .״תוכל לכתוב רפור־טז׳ה
הייתי אשה!״ מתלוצצת אחת הקצינות
ממטה הצעדה .״להיפך,״ תיקנה אחרת ,״אחרי
שתגמור לצעוד איתן, תהיה לך כל הזכות
לכתוב — הייתי גבר!״
לא הייתי צריך לצעוד יותר מכמה פסיעות
עם הצנחניות, כדי להרגיש את ההבדל בינן
לבין הצועדות האחרות שליוויתי .״זה לא
מאמץ בשבילנו,״ הכריזה אחת הבנות ,״מרחק
כזה אנחנו רגילות ללכת לפני ארוחת
בוקר.״ המפקדת, סגן־משנה דקת־גו בשם
מרים, הסבירה :״כבר הספקנו לעשות איזה
400 קילומטר אימונים. שלושים קילומטר
ליום. פעם אחת אפילו ארבעים.״
מרים, תל־אביבית כבת ,20 היתד, מיעוט
בחבורה: מתוך 22 צועדות, רק שלוש היו
עירוניות; היתר כולן בנות משקים .״לא כל
בחורה יכולה להיות בצנחנים. כי עבודת
הקיפול היא עבודה גופנית קשה. חוץ מזה,
בצנחנים נמצאים הרבה בני משקים והבחורות
מהמשקים רוצות להיות בחברתם.״
השמש פורצת מבין העננים, כתמי זיעה
מסתמנים על החולצות, הרגלים מרגישות כל
נגיעה בכביש• אך הקצב אינו משתנה. הצועדות
חולפות על־פני מושבות השרון, עוברות
ברחוב הראשי של כפר־סבא. בקצה המושבה,
בתוך חורשה, הן נעצרות. שלושים
הקילומטרים של היום הראשון עברו.

במדינה
עיריחז
מכתב פיטורין

שמו ה מאכל
הראשון בארץ
המ!ו 9ק בתהליו
האמריקני 1החדי ש

ש<ם 1ל ב
ל צ 1א ר !1ה א דו ם
שבראשהבק בו ק

ftn b 0 j9 fc

ל ב שו ל. טג 1ן. א פי הנסלם
זיעה קרה מאד
דווקא לא על המצח. רק במחשבה. אולי תת־הכרה. האס. האם כבר. האם כבר
העברת את הכרך לכריכה.
אין. אין דבר. אין דבר בכלל. אנו נחכה לך. בחפץ. בחפץ לב. עוד איזה שבוע.
אולי אפילו שבועיים. אבל אם כבר. בכל זאת. אז. כבר תביא. אולי. יותר.
יותר מוקדם.

5 iL W
טבק מובחר
עשון נעיכו
סיגריה חסכונית

im C cת

כיצד יכולות קבוצות לחץ פנימיות להכתיב
למפלגה כמפא״י, המצהירה על עצמה
כמפלגה דמוקרטית המושפעת מהכרעות הבוחר
הזעיר בלבה לא רק את משימותיה,
אלא גם את שמות האנשים שיבצעו משימות
אלה? קנוניית־בחירות מבאישה, שהתפוצצה
לפני חודש בקריית־אונו, הגיעה השבוע לבית
הדין העליון בירושלים, שופכת אור על
אחת הצורות בהן עוזרים מנהלי קבוצות
הלחץ לבוחר להחליט מה שטוב עבורם.
משה דבוש, פועל בנין בן ,42 שבנה חלק
ניכר מהקרייה החדשה שנבנתה על חורבות
כפר־אנה הנטוש, האמין בכל ליבו כי רק
נציגיה של מפלגת השלטון האדירה יוכלו
להביא את האושר לקרייה הצעירה. הוא לא
רק האמין בכך. לאחר שמונה שעות מפרכות
על פיגום הבגין היה הפועל יוצא טריפולי
מוותר על מנוחתו היקרה, מגשים הלכה
למעשה אמונה זו. שעות רבות לאחר העבודה
היה דבוש סובב בבתים, מטיף לדעות
מפא״י. שכניו לקרייה קראו לו המסא׳יניק,
ידעו כי עם משה דבוש אין טעם להתוזכח
על נושא אחד לפחות: מפא״י.
היה זד, טבעי ביותר כי המפלגה הפועלית
בחרה בפועל הבנין כאחד מנציגיה הראשונים
ברשימת הנבחרים לבחירות המועצה
המקומית בשנת .1955 מאחר ודבוש היה
פועל בנין ולא פקיד או קבלן כמועמדים
אחרים, נשמר לו מקום נכבד ברשימה, אך
לא נכבד מספיק: המקום החמישי.
החמישי ;שאר כחוץ. אולם דבוש,
שמינויו הנכבד לא הפריע לו להמשיך בפעילותו
היומיומית האסורה בין מאות בוחריו,
נתבקש למלא אחר פרוצדורה קטנה
כדי שיוכל להופיע ברשימה. כחבריו הבאים
אחריו ברשימה, כולם יוצאי עדות־המזרח,
התבקש דבוש לחתום על מכתב התפטרות
פורמלי, שיישמר ״על כל צרה שלא תבוא״.
כסי שהגדיר זאת אז אחד מפעילי מסא״י
במקום, איש הש.א• לשעבר ויושב־ראש
המועצה המקומית קריית אונו כיום —
יעקב כהן.
דבוש חתם. פעילותו ופעילות חבריו
לשורה זכתה לתוצאות נכבדות: מפלגתו של
דבוש זכתה לארבעה מתוך תשעה נציגים
למועצה. דבוש שהיה הנציג החמישי ברשימה
נשאר בחוץ. לא הוא ולא חבריו
לחתימה זכרו את תעודות ההתפטרות הפורמליות
שלהם, שנשארו למשמרת בידי
מזכיר סניף מפא״י במקום.
הסכר מתקכל על הדעת. לפני
שלושה חדשים נערך בביתו של דבוש
בקור מוזר. המבקר היה חבר מסא״י ופקיד
לשכת העבודה בקריית אונו, אדם בשם
אברהם מזרחי. בפיו של מזרחי היתד, בקשה
לא רגילה: שדבוש יחתום על הצהרה זהה
לזו שחתם לפני שלוש שנים, הצהרת התפטרות.
דבוש
שאל :״מדוע?״ למזרחי היתד, גם
תשובה :״אנחנו מעיינים בהצגת מועמדותך
מחדש. הצהרת ההתפטרות דרושה לנו לצורך

דבוש חתם גם הפעם. אחרי שבוע חזר
מזרחי, הגיש לו טופס דומה .״חתום גם
כאן,״ ציווה עליו. אלא שהפעם הכריע
החשד את הצייתנות. דבוש הימרת את סי
המפלגה, סרב לחתום ללא הסבר מתקבל
על הדעת.
אולם לחבריו של מזרחי היה הסבר מתקבל
על הדעת. פחות מחודש לאחר מכן,
הודיע יעקב כהן לחברי המועצה בקריית
אונו, כי סגנו אליעזר רוקנשטיין, נבחר
מ פא׳י במועצה, עוזב את הקרייה ואת מקומו
במועצה כאחד, במקומו יתמנה נציג
מפא״י שמואל בדר. היה אמנם קושי קסן:
בדר לא נכלל כלל ברשימת המועמדים
למועצה. אולם כהן תיקן את המעוות. הוא
הציג את מכתבי ההתפטרות של דבוש
וחבריו, הבאים אחריו בתור.
תיקון קל כחודעח. ההודעה עברה
בשקט. אולם למחרת, כשנודע לדבוש ולחבריו
כי מקומם במועצה נחמם, הרימו
כולם צעקה. דבוש עצמו מיהר לשגר לראש
המועצה המפא״יי איגרת התראה, דרש את
מקומו במועצה. כהן השיב במכתב קצר
וסרקסטי בר שו ת המועצה (נמצאת)
הודעה חתומה על-ידך, בה הינך מודיע על
התפטרותו כמועמד לחברות המועצה. אודה
לך איפוא, אם תודיעני, אם אמנם הודעה
זו חתומה על ידך׳.
ואכן ציפתה לו לדבוש במועצה הודעת
התפטרותו. אולם דבוש הנדהם מצא כי חל
(המשך בעמוד )8

העולם הז ה 1124

משפם גרמני סנסציוני מסיד צר קודו עד הסכם השילומים וו 1ו שם המדיש

שוחד מטע ישראל?
t eה היה קורה בישראל אילו ישבו על סססל־הנאשמים
Mשמעון פרס וטדי קולק, ואילו היו מופיעים כעדים לוי
אשכול וגולדה מאיר? מה היה קורה אילו דובר על תשלום
שוחד מצד ממשלת צרפת לפקידים גבוהים בסביבתו
הקרובה של ביג׳י, ועל הצלחתם של אלה לסלק את פנחס
לבון מתפקידו בממשלה באמצעות קנוניה ועדות־שקר מבויימתז דברים כאלה לא יתוארו בישראל. אולם הם קרו החודש
בגרמניה, וזיעזעו את המדינה מגבול אל גבול. יתכן מאד
כי נתנו את הדחיפה האחרונה לקונראד אדנואר. ,הזקן״
הכל־יכול של גרמניה המערבית, לפרוש למעשה מן החיים
הפוליטיים הפעילים ולהסתפק בכם הנשיאות •,תוך הפקרת
קבוצת־החצר הצעירה שהתלכדה סביבו בשנים האחרונות
והשתלטה על הממשלה.
זהו מאורע גרמני• את ישראל הוא מעניין מבחינה
אחרת: במרכז המשפט עומד הסכם השילומים בין גרמניה
ומדינת ישראל. והגילויים על האמצעים בהם השתמשו
תומכי־ההסכם, ועל שוחד ששולם כביכול על־ידי מוסדות
ישראליים או יהודיים — גרמו לתגובה האנטי־ישראלית
הגלויה הראשונה מאז הקמת שתי המדינות.

עלילת גם םדו מצרי
ן* נאשם העיקרי, המופיע מדי בוקר בשערי בית
ן | המשפט המחוזי בבון במכונית־מרצדס מהודרת בצבע
קרם (בעוד השופט בא בחשמלית) ,הוא מזכיר־המדינה
ואלטר האלשטיין, השליט האמיתי במשרד־החוץ הגרמני,
כיום נשיא האיחוד הכלכלי האירופי• האלשטיין הוא לגבי
אדנואר מה ששמעון פרס הוא לגבי ביג׳י• הנאשם השני,
השגריר בלאנקנהורן, הוא מעין טדי קולק בקבוצת־החצר
הגרמנית.
כבר בראשית המשפט היה ברור כי יהיה מעניין (הטולס
הזה .)1119 לא בכל יום מגישה מדינה משפט פלילי נגד
שניים מפקידיה הבכירים ביותר, כדי להגן על פקיד מודח
וחסר־ידידים כמו עד־התביעה האנס שטראק. שטראק הגיש
בשעתו קובלנה נגד ״אלמונים״ שהוציאו עליו דיבה וגרמו
להדחתו. אחרי חקירה של שנים, זוהו אלמונים אלה בדמות
הנאשמים.
מה קרה? העובדות היו פשוטות: זמן קצר אחרי המהפכה
של גמאל עבד אל־נאצר הופיע נספח־העתונות המצרי בבון,
ג׳לאל, במשרד־החוץ הגרמני, טען כי שטראק, מנהל עניני
המזרח התיכון במשרד המסחר והתעשיה הגרמני, קיבל מן
המצרים שוחד כדי להתנגד להסכם השילומים.
המצרי לא הביא שום הוכחות לכך. בכל זאת נגבתה
ממנו עדות ונרשם פרוטוקול. משרד־החוץ העביר פרוטוקול
משמיץ זה לידי שר המסחר והתעשיה (עתה ראש־ד,ממשלה־המיועד,
הפרופסור לודוויג ארהארט) .כתוצאה מכך סולק
שטראק מתפקידו, הקאריירה שלו נהרסה והוא נשאר ללא
עבודה במשך שנים ארוכות.
מדוע העיד המצרי מה שהעיד? המניע שלו היה בולם
לעין. אחרי המהפכה המצרית, ביקש מחסה פוליטי בגרמניה,
בתוספת כל מיני הקלות. הוא קיוזה בצדק, שתמורת עדותו
* הסברה כאילו יחיה הנשיא אדנואר מעין דרדגול גרמני,
שינהל את המדיניות מכס הנשיא, מופרכת מיסודה. בגרמניה
אין אדנואר פופולארי ביותר, מאחר שהוא מייצג (כמו בן־
נוריון בישראל) קו מלחמתי נוקשה. בגרמניה גס אין כל
נסיה להעניק לנשיא סמכויות־חירוס דיקטטוריות, מן הסוג
שניתנו לדה־גול כאשר איימה מלחמת־אזרחיס ותבוסה
צבאית על צרפת.

שר־בטחון שטראום
לגרמניה, שערוריה

הבלתי־מבוססת יזכה לאהדה במשרד־החוץ הגרמני. הוא ידע,
כנראה, כי משרד זה רצה להתנקם בשטראק.
אולם מה הניע את שני המדינאים הבכירים, האלשטיין
ובלאנקנהורן, להעביר עדות זו לידי מנהליו של שטראק,
מבלי לבדוק אותה ומבלי להמציא שום הוכחה? זאת היתה
השאלה הגדולה של המשפט. כאשר התבהרה יותר ויותר,
היתה זאת פצצת־סרחון, שהבאישה ברבים את שמה של
ישראל.

מם דעה כרתי חוקית
I Iרבחתימת חוזה השילומים, התנהלה מלחמת־אחים
j fבין משרד־החוץ לבין משרד־המסחר־והתעשיה הגרמני.
משרד־החוץ הגרמני החדש היה בעד ההסכם. הוא קיווה
(בצדק) כי ההסכם יטהר את שם גרמניה בעולם, ויעזור
לדיפלומטים שלו (שרובם היו פקידים נאצים לשעבר) להתקבל
שוב בחברה ההגונה.
משרד־המסחריוהתעשיה התנגד לכך בתוקף. המומחים
שלו, שהתמצאו במרחב יותר מן הדיפלומטים הרשמיים,
האמינו כבר אז בנצחון התנועה הלאומית הערבית, האנטי־מערבית•
הם קיוו כי התנגדות הערבים לארצות־הברית,
לבריטניה ולצרפת תתן לגרמנים את ההזדמנות להשתלט על
השוק הערבי. הם חששו כי הסכם־השילומים, המחזק את
ישראל נגד הערבים, יקלקל סיכויים אלה.
גיבור הפרשה לא היה שטראק, אלא יואכים הרצלט,
היועץ לטחר־חוץ במשרד־המסחר־והתעשיה. הרצלט ניהל

נשיא־מיועד אדנואר
ליהודים, שילומים
צילה את ישראל באחת מתקופותיה הקשות ביותר, כאשר
היתד. צפויה סכנה של עצירת כל מכונותיה ומכוניותיה
מפאת חוסר דלק? יתכן שהיה זה מפאת אהבת־ישראל.
יתכן גם כי קיודה ליצור עובדה קיימת שתכריח גם את
אויבי הסכם השילומים בישראל להשלים עם החוזה.
• איש־אמונו של אדנואר, השגריר בלאנקנהורן, הנאשם
השני, קיבל באמצעות הבנק הארדי ושות׳ בפראנקפורם
תשלום בסך 100 אלף מארק, מאדם בשם גרהארט לוי.
תשלום זה נעשה בידיעת הקאנצלר, במטרה ״לעזור לאישור
ההסכם״.
ידיעה מזעזעת זו על שוחד פורסמה עתה בגרמניה
בהרחבה. אף שאיש לא אמר זאת בפירוש, נרמז בכתבות
כי המדובר בשוחד מטעם ממשלת ישראל או מטעם הארגונים
הציוניים. אנשי־החצר של אדנואר לא הכחישו מעולם את
עצם התשלום, אך הכחישו שהיה זה שוחד אישי לבלאנקג־הורן
או לפקידים אחרים. מדבריהם נסתבר כי תרומה זו
צורפה, כביכול, לקרן־הבחירות של מפלגת־אדנואר לקראה
הבחירות המכריעות.
נסתבר שפרשה מוזרה זו עלתה באורח סודי כמה פעמים
בשנים האחרונות בישיבות הממשלה ובישיבות הסיעה דד
נוצרית־דמוקראטית. מעולם לא ניתנה הסברה מתקבלת על
הדעת.

״בוגד כמדינה״

ראש־ממשלה־מיועד ארהארט
למפלגה, שוחד

מלחמת־חרמה נגד חוזה־השילומים. למרות שטיוטת הסכם זה
עובדה בחשאי, הצליח הוא להשיג העתק, העביר אותו
למנהיגי האופוזיציה והחל מגבש חזית רחבה נגד אישור
ההסכם.
כתוצאה מכך התעכב אישור זה. החוזה נחתם ב־סז
בספטמבר 952ז, היד, צריך להתאשר כעבור חודש. תחת זאת
אושר רק כעבור חצי שנה, ב־ 18 במרס ,1953 אחרי סכסוכים
מרים בפרלמנט.
בהצבעה המכרעת נמנעו מן ההצבעה, או הצביעו במפורש
נגד ההסכם 44 ,מחברי סיעתו של אדנואר, ביניהם חמשה
חברים של הממשלה הנוכחית. בין הנמנעים היה שר־הבטחון
הנוכחי, פראנץ יוזף שטראוס, שהוא האיש החשוב ביותר
בממשלה, מלבד איש המסחר־והתעשיה ארהארד, אז ראש
מתנגדי ההסכם.
הרצלט הפך מסוכן. אדנואר היה זקוק לאישור ההסכם,
ויהי מה. נימוקיו העיקריים, לדברי העתונות הגרמנית
המפרסמת דברי פרשנות על המשפט:
#באפריל 1953 התכונן אדנואר לערוך סיור־נצחון
גדול בארצות־הברית, כחלק ממסע־הבחירות שלו בגרמניה.
מכיוון שנודע אז כי חלק ניכר ממקורביו הם נאצים־לשעבר,
חשש אדנואר כי יהדות אמריקה תחבל בביקורו, תהפכו
לכשלון• רק הודות להסכם השילומים זכה אדנואר להצלחה
גדולה בדעת־הקהל האמריקאית. ,המושפעת מאד על־ידי
יהודים. הצלחה זו תרמה תרומה גדולה לנצחונו המוחץ של
אדנואר בבחירות, כעבור חמשה חדשים.
• עוד לפני אישור הסכם־השילומים הורה הקאנצלר, על
דעת עצמו, לספק לישראל דלק בסך 60 מיליון מארק, על
חשבון ההסכם. לולא אושר ההסכם בפרלמנט, היה הקאנצלר
נשאר אחראי אישית לתשלום זה.
מדוע נתן הקאנצלר מפרעה מוזרה ובלתי־חוקית זו שה־

ך • רג עהמכ רי ע של הקרב על אישור החוזה, כשהכל
^ היה מונח על כפות המאזניים, הופיע הנספח המצרי
ג׳לאל, כשבידו ההאשמה כי פקיד משרד המסחר־והתעשיה,
ממקורביו של אותו הרצלט מרגיז, קיבל שוחד י
המצרים. קבוצת־המנהלים של אדנואר קפצה על המציאה,
השתמשה בעדות הכוזבת כדי להנחית מכה מוסרית על
ראש מתנגדי־השילומים. הודות לכך הצליחו לשבור את
היריב, להבטיח בפרלמנט את אישור הסכם־השילומים, שהבטיח
לישראל סכום של כמיליארד ורבע ל״י.
שטראק עצמו הסתבך בכל הענין במקרה• כאיש משרד־המסחר־והתעשיה
סלל את הדרך לחידוש הקשרים בין
גרמניה ומצריים, נתן לשר שלו דו״חים שהוכיחו כי משרד־החוץ
הגרמני אינו מוכשר לנהל מדיניות יעילה במרחב.
מכיוזן ששטראק עצמו היה פעם מאנשי משרד־החוץ, הרגיז
הדבר את מנהלי המשרד הזה. אולם בעיקר נפל קרבן
לאינטריגה של ידידי־השילומים שהיתר, מכוונת נגד הבוס
שלו, אותו הרצלט אשר הנאשם האלשטיין אמר עלע, בגלל
התנגדותו לשילומים, כי ״מבחינה כללית ומשפטית, יש
לראות בו בוגד במדינה.״

ש ל טון אויביה שי לו מי ם
* * ש 6טהאלש טיין ־ כלאנקנ הו רן חשף רק טפח מן
I Jהמאבק הזה. אולם תוצאותיו יהיו שליליות ביותר לגבי
ישראל. יהיה פסק־הדין המשפטי כאשר יהיה (לשטראק
עצמו כבר הובטחו פיצויים ומינוי כציר באחת המדינות),
הרי הקהל הגרמני הבין כי ההסכם, שנועד להשכיח את
זוועות הנאצים, הושג באמצעים מפוקפקים ביותר, כולל
קנוניות פליליות ותשלום שוחד.
אולי חמור מכל: נסתבר כי בראש מתנגדי השילומים
עמדו שני שרים, אשר עם סילוקו של אדנואר מן הממשלה
יהיו עתה השרים החשובים ביותר בממשלה הבאה: ראש־הממשלה־המיועד
לודודיג ארהארד, ושר־הבטחון פראנץ יוזף
שטראוס•

במדינה

כל מה שאני רוצה הוא את המגיע לי. יש
דין ויש דיין. בבניק הוא יהודי כמוני. למה
הוא מפחד ללכת אל הרב? האם מאותה
סיבה ששותפו־לשעבר, קליימן, סרב לעשות
אותו דבר בזמנו?

(המשך מעמוד )6
תיקון קל בהודעתו. במקום התאריכים המקוריים
שלפני שלוש שנים ושלושה חדשים,
צוין כתאריך ההתפטרות תאריך הזהה לתאריך
עזיבתו של רוקנשטיין.
היה זה זיוף ברור. דבוש מיהר להזעיק
לעזרתו את חברי המועצה האחרים, מצא
אוזן קשבת דווקא אצל חברי חרות במועצה.
חיש קל התברר לנציגי האופוזיציה כי
יריבם, ראש המועצה, עשה טעות גורלית,
נתן בידיהם נשק רב־ערך כדי לנגח בו
את ראש המועצה עצמו. התברר כי כהן,
שסכסוכים פנימיים בסניף מפלגתו בקרייה,
הביאוהו לחפש גיבוי מאחורי בדר, החבר
החדש של המועצה, אדם פופולארי מאוד
במקום, מיהר למסור לידיו חלק ניכר מסמכויותיו,
ביניהם טיפול בענייני כספים
וסעד, טיפול היכול להתבצע על־ידי חבר
מועצה נבחר. יתר על כן: ברוב שהושג
עם קולו של בדר, אושרו סעיפי כספים
שונים בפרוטוקול, בוצעו פעולות כספיות
ללא כל גיבוי חוקי.
דוד ארליך ויוסף לוינסון, נציגי חרות
במועצת קריית־אונו, מיהרו לפנות לעזרת
עורך־דין, הגישו השבוע בקשה לצו־על־תנאי
לבית הדין העליון בירושלים להכריז על
פעולותיו של כהן, ראש המועצה, כבלתי
חוקיות.
אך בית הדין העליון יהיה נאלץ לקבוע
את עמדתו בשאלה מהותית הרבה יותר:
האפשר למנות או לפטר את נבחרי הצבור
רק בהתאם לרצונותיו־,ם הפרטיים של ראשי
קבוצות־הלחץ באותו מקום?

אנ שי מופ ת
מותה של אגד ה

פ ש עי ם
וידויו שלנאשםברצח
התובע הצהיר: בידי התביעה ההוכחות
להאשמתו של יצחק קסיאן, בן ,34 יליד
פולין, באיומים ברצח• התביעה תעלה הוכחות
אלה במהלך המשפט.
יצחק (״יוזיק״) קסיאן ניצב במקומו חיוור
אך שקט. לא היתד. זו הפעם הראשונה
שעמד כך בתא הנאשמים. אך הפעם היה
בטוח כי השופט יכיר בצדקתו• כי יוזיק,
שסיים לרצות לפני חצי שנה עונש מאסר
על הריגת אדם, טען הפעם בפה מלא: אני
חף מפשע•

כמסעדה זעירה, כאחד הרחובות
הדרומיים של תל־אכיב, גולל הנאשם,
לשעכר סוחר כעיסקות מפוקפקות
ורוצח אדם, את הפרשה
שהכיאה אותו השבוע כפני בית
משפט ישראלי כאשמת איומים כרצח.
סיפר יוזיק לכתב ״העולם
הזה״:
עברתי את כל המלחמה כחייל. שירתתי
בצבא הרוסי ובשנת 1944 התנדבתי לצבא
הפולני. הגעתי בו עד לדרגת פיקוד בחיל
השריון. הגעתי עם השריונים שלנו עד
ברלין ונשארתי שם• שם הכרתי טיפוסים
רבים. ביניהם היה גם גבר צעיר בן 28
בשם יאנק קליימן. אז לא שערתי כי הכרות
זו תביא אותי במרוצת השנים עד לבית
הסוהר•
עשינו יחד כל מיני עסקים. פעם הבאתי
לקליימן אדם שהיתר, ברשותו כמות גדולה
של רדיום. לקליימן היו קשרים עם הרוסים

הורג קסיאן

— במקום ללכת אל הרב

רצח קליימן כציריד (ציור ״העולם הזה״ )865
כל המחסנית בלב —
במזרח ברלין והוא הבטיח למכור את
החומר.
הקצין ציוה: היכנס. קליימן מכר את
החומר. אולם כשדרשתי את התמורה, שהיתר,
צריכה להסתכם בסכום קרוב למליון
דולר, טען קליימן כי החומר היה חסר ערך.
תבענו אותו לברור בדין תורה. בתשובה
הסגיר קליימן את שותפי, שסה ברקוביץ,
לידי הרוסים• ברקוביץ נאסר ונשלח לסיביר,
שם מת לאחר שנה.
קליימן זמם להסגיר גם אותי. הוא קבע
לי פגישה עמו באזור הרוסי של ברלין.
כשבאתי למקום מצאתי את קליימן עם קצין
רוסי, שמיהר לשלוף אקדח, ציווה עלי לה־כנס
למכונית שחנתה בקרבת מקום• פסעתי
לכיוון המכונית, אולם ברגע האחרון הסתובבתי
באורח פתאומי, הוצאתי את האקדח
מידי הקצין ונתתי לו מכה בראש. קליימן
רצה לתפוס אותי אך אני בעטתי באשכיו,
זנקתי לתוך המכונית ועברתי לצד האמריקאי.
אז הבנתי כי היה זה קליימן שהסגיר
את שסה• עוד באותו ערב הלכתי לבית
הכנסת שבעיר, נשבעתי ליד ארון הקודש
כי אקח נקמה באדם השפל שהסגיר את
חברי וניסה להסגיר אותי. כיצד אנקום —
זאת לא ידעתי עדיין בבירור.
אולם ההזדמנות לנקמה זו בוששה לבוא.
קליימן נעלם ואילו אני הייתי צריך לברוח
למינכן. הקדשתי את כל כספי וזמני לחיפושים.
שכרתי בלשים פרטיים שהתחקו
אחר עקבותיו של קליימן. לבסוף נודע לי
כי הוא ברח לישראל, הפך להיות שם בעל־הון.
השופט
החליט: הריגה. פגשתי את
קליימן במלון הירקון• כשראה אותי החל
לרעוד כולו ולהתחנן :״אתן לך הכל, רק
אל תפגע בי. אני אדם עשיר.״ התרגשתי
כל כך שלא יכולתי לדבר• קבעתי לו פגישה
למחר.
למחרת בא קליימן לפגישה עם אדם זר.
היה זה ירחמיאל בבניק, שקליימן הציגו
כשותפו. אמרתי לו שאני לא רוצה ממנו
מאומה• רק רוצה שיבוא אתי לדין תורה.
הוא הסכים, קבע לי פגישה לעוד שלושה
ימים. כשבאתי נודע לי כי הוא עזב את
הארץ במטוס.
בזבזתי עוד כמה חדשים עד שמצאתי
אותו בשוויץ. עכשיו החלטתי לגמור אתו
את בל החשבונות. עוד בישראל קניתי

אקדח. ארבתי לו בפתח בית המלון שלו,
וכשיצא ונכנס למכונית, נגשתי אליו, שלפתי
את האקדח ויריתי בו את כל המחסנית.
אחר כך הסגרתי את עצמי למשטרה.
השופט שמע את ספורי, ובעקבותיו שינה
את האשמה מרצח להריגה ודן אותי לשבע
שנות מאסר.
לפני ארבעה חודשים, לאחר שריציתי ארבע
וחצי שנים בכלא, חזרתי לארץ. כאן נודע
לי כי שני שותפיו של קליימן, ירחמיאל
בבניק ויצחק טורבינר, קנו בסכום זעיר
של 33 אלף דולר את רכושו של קליימן
מידי יורשו, חייט עני בברזיל. היה זה רכוש
עצום• בין היתר: מגרש שקליימן קנה אותו
ברחוב הירקון עוד ב־ 1953ב־ 87 אלף
לירות ו־ 120 אלף מניות בבית החרושת
שמשון.
הסמל אמר: משפט. היה זה רכוש
שחלק ממנו לפחות הגיע לי. ניסיתי לה־פגש
עם בבניק או טורבינר במשך שלושה
חדשים• לבסוף קבע לי טורבינר פגישה
במכונית שלו. נסענו לסביבות רמת אביב.
אני ישבתי ליד טורבינר שנהג ובבניק ישב
מאחורנית. כל הדרך גידף אותי בבניק
וקרא לי רוצח. עד שלא יכלתי להתאפק
ואמרתי לו את כל האמת. את כל מה
שידעתי עליו ועל שותפו המת. אז הוא
השתתק ושאל אותי מה אני רוצה• הוא
היה מוכן לתת לי 10 אלפים לירות, אולם
אני אמרתי שאני לא מוכן לקחת אף מיל.
כל מה שרציתי גם ממנו, כמקליימן, היה
שיבוא אתי לדין תורה.
הוא הסכים. קבענו שהרב פרנקל מרחוב
עמק יזרעאל בתל־אביב יהיה הבורר. הם
היו צריכים לקבל ממנו הזמנה לשבוע
שעבר. הרב קבע את הבוררות ליום שלישי
או יום רביעי. ביום ראשון, בזמן שעמדתי
ליד הדואר, עצרו אותי שוטרים, טענו כי
איימתי לרצוח את בבניק•
המשטרה בקשה להאריך את מעצרי. אולם
השופט ששמע את הסמל, החלים לשחרר
אותי בערבות עצמית של אלף לירות. לא
היה לי הכסף. רק ביום ראשון באו ידידים
והביאו את הערבות. אז הסמל הודיע לי
כי יקדימו לי את המשפט, וכבר ביום שני
— באילו הייתי הפושע החשוב ביותר
בישראל — הביאו אותי לבית־המשפט נ־תל-אביב•
אינני
אשם. לא איימתי לרצוח את בבניק.

״הסוד של ישראל״ — כך הכתירה מערכת
העולם הזה את המבצע המיוחד שהגישה
לקוראיה בגליון שנת הארבע לקיומה.
10 מחברי המערכת יצאו לתור אחריו, בהרי
הגליל ורמות הנגב, ברחובות הערים ומאחורי
גדרות הספר. הם גילו אותו לבסוף
בדמותו של האדם הישראלי.
תמרה כהן היתד, אחת הדמויות שגילמו
בגופן את התגשמותו של הסוד. חברת מערכת
העולם הזה, סילבי קשת, גילתה אותה
בחוזה פורחת, המשתרעת על מאות דונמים
לחוף הכינרת. תמרה היתד, היוזמת והמנהלת
של־ חווה מוזרה זו, הצליחה משך שלוש
שנים ובהון עצמי זעיר, להקים בה את אחד
מהמופתים החקלאיים של ישראל.
ההתחלה ביטתי להקות. תמרה היתד,
פקידת בנק בתל־אביב, אולם הדם ד,איכרי
שזרם בעורקיה משך אותה אל המרחבים•
יום אחד קמה, עזבה את עבודתה
ומשפחתה, חכרה ללא כל עזרה 40 דונמים
מאדמות כנסיית טבחה, גידלה עליהם שתי
להקות של תרנגולי הודו ואווזים. בכסף
שרכשה תמורת להקות אלד״ קנתה עדר
זעיר של כבשים׳ חכרה אדמות נוספות בסביבה•
לפני
שנה, שבע שנים לאחר שהקימה את
חוותה, היו ברשותה של תמרה 1800 דונם
אדמת מרעה, למעלה ממאה דונם אדמת שלחין.
על חמישים דונם נטעה תמרה מטע,
ציפתה ליבול תוך שנה.
אולם החוזאית הצעירה לא זכתה ליבול
ממטעיה. לפני שבעה חדשים התאוננה על
כאבים בבטנה, נלקחה לבית החולים אסף
הרופא. הרופאים שניתחוה גילו בגופה גידול
ממאיר• השבוע, שלושה ימים לאחר יום
הולדתה ד,־ ,33 נפטרה תמרר, כהן, אחת
מהאגדות החדשות של הגליל והתגשמות
סודה של ישראל.

בוזירזת
ללא כיסו•
התקופה שלפני הבחירות היא התקופה
היחידה בה יכולים אזרחי המדינה הערביים
לתבוע את זכויותיהם המקופחות, מבלי
שמישהו יכתיר אותם בתואר ״קומוניסט״,
או ישלח אותם למעצר או לגלות במסווה
של סעיף זה או אחר מחוקי החירום. כי
המפלגות הישראליות, הרואות בבוחר הערבי
נכס שערכו אינו נשקל בזהב, מוכנות לעשות
את הכל כדי לעורר את הרושם שהן
עושות משהו עבורו.
בוגרי בתי הספר התיכוניים, המסתובבים
בתחומי הממשל הצבאי בטלים מעבודה,
החליטו לנצל תקופה זו כדי לסייע לעצמם.
לפני חודש התכנסו כמה עשרות בוגרים
בחיפה, יסדו אגודת בוגרי תיכון עי־־
ביים, קבלו בתודה סכום של אלף לירות
שתרמה מפ״ם, שעמדה מאחורי הכנס, לקופתם,
החליטו לפנות במכתבי בקשה לחברי
(המשך בעמוד )12

•ץ יו-ערח בינלאומית שטרם שככה עורר השנה אחד
wהרומנים המביכים של התקופה, שנכתב על ידי הסופר
ממוצא רוסי ודלאדימיר נבוקוב• הכל נאמר על הספר
מליטה. קוראים ומבקרים אמרו עליו שהוא מבדח וטראגי,
מזעזע ומבעית. יצירת אמנות שטנית ויצירה בעלת מטרה
מוסרית ביותר. הספר זכה לפני זמן־מה אף בתואר ״אחד
מספרי המסעות הטובים ביותר של ארצות־הברית״ ,ספר
המוקיע את צביעות החיים באמריקה.
גבור הרומן הוא אדם בן תרבות ומשכיל בגיל העמידה,
הרודף למן שנות ילדותו אחרי הנמפיות. הנמפית היא לילית
בגיל 9עד ,14 שאך לאנשים מעטים היכולת להבחין בקיומה
בתוך יתר אחיותיה בנות גילה• גיבור סיפורו של נבוקוב
לוליטה, אדם בשם המברט המברט, מגלה נמפית כזו
בנערה בת 12 שנים. הוא מטורף במשיכתו אליה, וכדי
להימצא בקירבתה נושא את אמה האלמנה לאשה. המברט
ה״מסוגל לחלוטין לבוא במגע עם חווה,״ נרדף על ידי
אותה לילית וכאשר מתה האם הוא נוטל את הבת, נודד
עמה על פני אמריקה, כשחייהם מתנהלים למעשה בכלי־הרכב
בדרכים. אך לוליטה מתגלה לבסוף על ידי סוטה
אחר המתאהב אף הוא בנימפית ולוקח אותה אליו. התקפות
החוגים הפוריטניים על הספר וגזרות הצנזורה עזרו במידה
לא מעטה להגברת תפוצתו הסנסציונית.
החידש עלה על דוכן העדים בבית המשפט המחוזי
בירושלים המברט המברט ישראלי; לימד על עצמו בקול
רועד סניגוריה. היה זה צעיר נוצרי פולני בן 18 שעלה
ארצה לפני שנתיים עם אמו הנוצריה ואביו היהודי, הופרד
בכוח החוק מהנמפית שלו, הועמד תחת פיקוח קצין המבחן
למשך שלוש השנים הבאות.

tnהל הסקרנים שמילא את האולם עצר את נשימתו,
אולם אחרי שהשמיע הצעיר החסון והבלונדי את המש!
פטים הראשונים, נסתמנה אכזבה בולטת על פני הקהל.

ההווים

וולדיסלבה 46 אנזו הנוצריה של הט־ברט
הנזברט הישראלי, מגלה לפתע דאגה
מרובה לגורל בנה הבכור, לאחר שהיא ואביו היהודי, יצחק

לוליטה

ווז׳ניאק 45 הזני חו או תו מ שך שנים. תעסוקתם של ההורים
היא קיבוץ־נדבות ב ר חו בו ת באר־שבע, ו ביז בוז הכנסותיהם
על שתיה לשכרה• בנם נאלץ להתגורר אצל שכנים.

מבאר־שבע

ם פורה של הנימפית הישראלית בת ה־ 12 שילדה בת לאחיה המאומץ בן רר 17

בקול שקט והססני התחנן. אדוארד ווז׳ניאק בפני שלושת
השופטים, ד״ר בנימין הלוי, יהודה כהן ואבינועם עדן, לבל
ישלחו אותו לבית הכלא.
״תנו לי להיות לבן אדם,״ זעק הנער כאשר סיפר על
האוירה האנטי חברתית ההרסנית שבה גדל .״אני רוצה
לעבוד ולחכות עד שהיא תגדל ואז אתארס אתה. כל החיים
הייתי בודד וגלמוד ותמיד חיפשתי לי איזה ידיד, לא חשוב
מי ואיפה. אם אכנס עכשיו לבית הסוהר, יהיה הילד בלי
אבא והחיים של כמה אנשים ילכו לאיבוד.״
״אני נשבע שלא אחזור על העבירה אף פעם יותר ולא

המבחן המחוזי את חוות־דעתו. הבעת עצב עמוק היתה
שפוכה על פניו של הצעיר כשהוציאוהו השוטרים מבנין
בית המשפט .״קצין מבחן,״ מלמל ,״למה לא בא לפני הרבה
זמן הביתה, לבאר־שבע?״
כי אדוארד גילה את הנימפית שלו למעלה משנה לפני שגילו
אנשי החוק את הפרשי״ חי אתה חיי אישות מלאים מבלי
שראה בדבר כל רע. גם בעצם לידתו שלו עצמו עלול היה
מי שיפשפש למצוא דופי. אדוארד נולד להוריו הנוצרים
בפולין בעצם ימי המלחמה. אמו הרתה אותו מחוץ לנשו־אין,
לא הספיקה להינשא לאביו שנלקח על ידי הגרמנים
למחנה ריכוז ומת שם.
כשנסתיימה המלחמה, מיהרה האם להינשא ליהודי שהיה
נשוי קודם ואב לבת. לזוג המעורב נולדו שלושה ילדים
נוספים, שני בנים ובת. הם עלו לישראל, קיבלו יחד שיכון
בבאר־שבע.
היחסים בין האב היהודי החורג ובין אדוארד היו מתוחים
עוד בפולין. האב חסר המקצוע גרש אותו לעתים קרובות
מן הבית והנער היה מתגורר אצל דודתו. הוא הפך יותר
ויותר אומלל בגלל חוסר האוירה הביתית, התחבר עם נערים
עזובים בני גילו ויחד אתם הסתובב ברחובות ועסק בגניבות
קטנות.
אותם נערים גם לימדוהו את תורת השתיה ולבסוף נתפס
אדוארד כשהוא שיכור, הובא למשפט ונידון להיות תחת
מבחן למשך חצי שנה.

מ בין בחזההאב

J J j lך | i l lאדוארד פלי שינסקי , 18 ,אשר חי חיי־אי שות
1י \ 1י m i U J Iילדה בת , 12ש הו ת ה לו, מוכן לשאת
בתוצאות, לשאת את לוליטה שלו לאשה, להיות אב לבתה.

צריך לשלוח אותי לבית הסוהר. אני מבקש מבית המשפט
עונש קל. אני מבקש לתת לי רק מאסר על תנאי.״
אולם אשמתו של אדוארד היתד, חמורה: הלוליטה הישראלית
שלו, נערה בת ,12 ילדה לו בת
קצין
מבחן לכאר־שגע
ך* שופטים לא חרצו באותו יום את דינו של אדוארד.
| ן הוא נשלח בחזרה לבית הסוהר עד אשר ימסור קצין

ץ ^יוםשבאארצה לא עבד עדיין יצחק ווז׳ניאק האב
,)J / )45 בשום עבודה קבועה מלבד קבוץ נדבות. ווז׳ניאק,
היודע לספר כי בחוץ לארץ עבד כאח בבית־חולים, טוען
כי לעולם לא יסכים לעבוד בכל עבודה שהיא, שבה המשגיח
עליו יהיה יהודי .״א1י מוכן לעשות משהו, אבל לא רוצה
שיהודי יהיה המשגיח עלי ושהוא יגיד לי מה לעשות. גוי
אחראי זה כבר משהו אחר.״
האב והאם, שניהם שברי־אדם, מתפרנסים מיום בואם
ארצה, על קיבוץ הנדבות. את הכסף המועט שהם אוספים
בדרך זו ברחובות באר־שבע הם מבזבזים על היין.
אדוארד עצמו ניסה למצוא לעצמו תעסוקה, היה עובד
מרבית הזמן בכל עבודה שנזדמנה לו. בדרך כלל היתד, זו
עבודת בנין, אולם הוא לא בחל בכל עבודה אחרת, היה
בין השאר מלצר• .
האב, שהיה שיכור במרבית הימים, היה פוגע בו מפעם
לפעם. לפני שנתיים לא יכול היה אדוארד לסבול יותר,
תפש סכין שהיתה מונחת על השולחן ותקע אותה בחזהו
של האב החורג. הצעיר הובא לדין בבית משפט השלום
בבאר־שבע, נידון לשלושה חודשים מאסר על־תנאי.

אבא, אמא וי ר די ם
ךידביתושל ווז׳ניאק בשיכון ה׳ בבאר־שבע, התגו־
/ררה משפחה אחרת מיוצאי פולין. ידידות הדוקה היתד,
שרויה בין שתי המשפחות. כאשר ראתה השכנה כי אדוארד
נשאר בלי מקום מגורים, אחרי שאביו גרשו מביתו, הציעה
לצעיר, שעבד באותם ימים בבנין והשתכר תשע לירות
ליום, לבוא לגור תמורת תשלום של 15 לירות לחודש.
היא הבטיחה בבית המשפט כי תדאג לבן החוטא, תראה

אותו כבנה המאומץ לכל דבר, תעניק לו אוירה משפחתית
נאותה.
למשפחה זו, שהינה משפחה כפרית מוגבלת־אופקים, היתד,
גם בת בגיל 12 שלפי מראיה החיצוני נראתה כבת 16—15
לפחות. הילדה, שהוכנסה לבית הספר במקום, לא הצליחה
להיקלט ולא התחברה עם ילדי השכונה, נמשכה אל סביבת
מבוגרים. הורי הילדה, שידעו כי בתם מפותחת מאוד מבחינה
מינית, לא חששו מלהכניס לדירתם הצרה גם את אדוארד
בן ד,־ ,17 בחור נאה ומושך.
מן הרגע הראשון שבא לגור בבית אותה משפחה היתד,
לוליטה הישראלית כרוכה אחרי אדוארד. אדוארד היה ישן
במטבח וכאשר היה מתפשט לפני ששכב לישון, היתד,
הילדה נכנסת למטבח ולא היתד, מסכימה לצאת משם עד
ששכב לישון.
לפני כשנה, נסעו הוריו של אדוארד לצירות הפולנית,
כדי לנסות להשיג תמיכה בדרך זו• הם לא הצליחו להגיע
לאוטובוס האחרון לבאר־שבע, נאלצו ללון במשך הלילה
בתחנות האוטובוסים המרכזית בתל־אביב על גבי ספסל.
לפני יסנסעו בקשו מאדוארד להישאר בבית, להשגיח על
ילדיהם הקטנים. אדוארד נשאר ומיד כאשר נסעו הוריו באה
אליו לוליטה שסיפרה לאמה כי הוזז׳ניאקים נסעו, ביקשו
ממנה להישאר ולהשגיח על הילדים.

״זח יא אדואדד, זה אבא.״
ך• שעה מאוחרת יותר באותו לילה ערכו הורי אותם אמרה לילה היתר,
בושה

לוליטה ביקור פתע אצל בתם. כאשר שמעה
מתקרבים, החביאה לוליטה את אדוארד מתחת למיטה,
להוריה שהוא נסע לתל־אביב יחד עם הוריו. אותו
בילו השניים יחד על מיטת אמו של אדוארד. זו
ההתחלה• לוליטה מבאר־שבע היחד, נכנסת בלי כל
למיטתו של אדוארד. הוריה לא אמרו מילה.
פעם נכנסה לוליטה בלילה לביתה וראתה מישהו שוכב
על המיטה בחדר• היא לא בדקה הרבה, מאחר שהיתה
בטוחה כי אדוארד הוא זה, מיהרה להזדחל אל תוך מיטתו.
אמה, שראתה אותה לפתע נכנסת לתוך מיטתו של אביה,
החלה לצעוק :״השתגעת, זה לא אדוארד, זד, האבא שלך.״
והאב הוסיף משלו :״שתשרפי, מנוזלת, זה אני אביך ולא
אדוארד.״
אדוארד, שעבד באותו זמן בתל־אביב, לא יכול היה להתמיד
בעבודת המין ובנסיעות הארוכות, הפסיק לעבוד בכלל.
מאחר ולא היה לו כסף לשלם בעד הדירה, נאלץ אדוארד
לעבור לגור אצל חברו שהיה מייצר בובות מגבס. גם לשם
היתד, לוליטה באה בכל הזדמנות. בלילה, כשהיה האב בא
לחפש אותה, היה אדוארד משלח אותה דרך הדלת האחורית.
במשך כשנה חי הזוג בלי דאגות, עד אשר לפני כחצי שנה
חזרה יום אחד הילדה מתייפחת מבית הספר. התלמידים
הציקו לה בגלל כרסה התפוחה. בדיקה שטחית אצל רופא
גילתה כי היא בהריון. לוליטה הוצאה מבית הספר והוריה
הגישו תלונה למשטרה.
שלושה חודשים היה אדוארד עצור, נידון לבסוף ל־ 3שנות
פיקוח קצין המבחן. השבוע נעשה הצעד הנבון הראשון
לשיקומו. משרד הסעד הוציאו ממאורת הוריו, העבירו
לירושלים שם קיבל עבודה.
עתה יוכל המברט המברט הישראלי להחליט ללא לחץ
אם הוא מוכן, כפי שאמר בבית המשפט, לשאת את לוליטה
מבאר־שבע לכשתתבגר, לבנות לה ולבתו בית.

החי
החטא וענשו
ף 1תל־אביב, הטילה שופטת־שלום קנס
4של לירה על אשד, שהתפרעה בלשכת
הסעד, שילמה בעצמה את הקנס אחרי שלנאשמת
לא היה כסף.

ההוכחה המשפגעת
taחיפה, נעצר גבר חשוד כבן 40 על־
. 4ידי המשטרה, זיהה את עצמו כמקבץ
נדבות, הוציא מכיסיו 1800 לירות בשטרות
כהוכחה למקצועו.

קלפולין
teורשה, פולין, פירש בית־משפט פו־
•4לני את חוקי המטבע הזר, קבע כי לפולני
הזוכה במשחק קלפים עם זר מותר
לקבל דולארים בתשלום, אולם לפולני המפסיד
במשחק עם זר ומשלם בדולארים צפוי
עונש מאסר

ה שיג -ככד* החנויות .

מכונית אמפיבית

ל כ לי. בי תומטבח

פקידים ! תלמידים1 סטודנטים !
הרדימו עוד היום לקורס ל*

קצרנות

עברית ו/או אנגלית
(ש1י חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג.)GREGG( -
המנהל: ת .גו־קמא (קמסינסקי),
תל-אכיב, רחוב נורדון .5
הבלחה מובטחת!

teחיפה, התלונן אזרח כי השכיר את
• 4מכוניתו לאזרח אחר למשך יומיים, אולם
השוכר העמיס את המכונית על אניד,
וברח עמה לחוץ־לארץ.

תנו ההגה בידיים מילדות!
טבריה, אחרי שמשרד הבריאות הח־ליט
על פתיחת מחלקת יולדות לנשי
העיר בבית־חולים המרוחק 15 קילומטר ממרכז
העיר, הודיעו נשים מפגינות במקום
כי יסרבו ללדת עד שכל אחד מנהגי האמבולנסים
יעבור קורס מיילדות.

סינורה האישי שר הצבויה מחיפה שבמש

״ ד ד כי -א

bש שני סוגים של נערות המופיעות
* על בד הקולנוע. ישנן שחקניות וישנן
נערות־הפז. השחקניות הן הנערות שיש להן
הכשרון והאהבה למשחק והמוכנות לעביד
קשה, קשה מאוד, כדי להוכיח זאת. הן
יכולות להיות יפות וגם זוהרות, אולם לא
זה החשוב בהן ולהן. ישנן גם נערות הפו.
נערות יפות עם המון סקסאפיל, שמה
שהקהל רוצה לראות בהן זה לא דוקא כשרונן,
והן מספקות לקהל מה שברצונו לראות.
השחקניות מוכנות לעבוד קשה כדי שיגלו
את כשרונן. נערות־הפז יש להן אמצעי פיר־סומת
מסוג אחר — ,תמונות־ד,עירום ודרכים
זולות דומות, כדי להגיע לעולם הבד.
למזלי הטוב הצלחתי להוכיח את עצמי בתור
שחקנית מבלי להשתמש בצורת פירסימת
זולה זו של תמונות עירום. יתרן שאב
הייתי רוצה להיות דוגמנית־עירום — הייתי
דוגמנית־עירום• רציתי להיות שחקנית —
והייתי.
אני חושבת שאין זמן מוגדר בדיוק, בו
מחליט אדם שהוא רוצה להיות שחקן, או
כשהוא מתחיל להיות כזה. כשמסתכלים
אחורנית אפשר למצוא התחלות בגיל צעיר
מאוד. אני הייתי שחקנית עוד בגנון, יתמיד
בתפקידים ראשיים. אני זוכרת ששיחקתי
עוד את זהבה באגדת הילדים זהבה ושלושת
הדובים. בבית הספר השתתפתי במחזות
ובגיל תשע התחלתי ללמוד לרקוד. כבר אז
הייתי בטוחה שאני אגדל להיות רקדנית. אני
סבורה, שאז, כשהתחלתי לרקוד, קבעתי לי
את דרכי בחיים• הורי סרבו בכל תוקף
להרשות לי ללמוד לרקוד. אמא אמרה שזה
לא יפה לבחורה הגונה להיות רקדנית. היא
רצתה שאהיה מורה או רופאה או עורכת־דין,
ולהינשא לבחור טוב ועשיר.
לבסוף הסכימו הורי שאלמד לרקוד ולשיר,
בתנאי שאלמד גם לנגן על פסנתר.
לשיר ולרקוד אני יודעת, אבל לנגן על
פסנתר לא. אני מצטערת על כך היום.

אין הכם בבעל נפיץ

חלומות כעולם אבזר

עכו, טען יעקב פרחי כי היכה את
*4חיים נסיון, בסכסוך שפרץ ביניהם, אחרי
שחיים דרש ממנו לעמוד על הבטחתו
ולהתחתן עם אחותו, מרים נסיון.

toש חיי תי עו ד ^ ל ד ^ הו פעת ^ו פ עו ת
mJסולו ברקוד עמים שונים. היה לי איזה
רקוד שנקרא רקוד המלח, שנסע מארץ
לארץ ובכל ארץ פגש בחורה אחרת. אני
הייתי הבחורה שפגש בכל מקום. עסקתי
בהוראת ריתמיקה במכבי ובימתי הצגות
של תלמידים. כשהוקם צה״ל ועמו להקת
חיל הים, הם ביקשו ממני להופיע עמהם

ריפוי בעיסוק

רגוזות חנו ת ה נז מ רנז שר נזנזזו
ב ר חו ב הרצר. בח־יפנז, הו פ ת ^
וזחורף כאשרב או ר\ 2נו ת א*
ב חנו תהתמרת, רנוצנא אוגי״
״תה חרה רתם־ינגריח ש ה חנו ת
שארו וה א ת וה בחש שו תft* .
ו תן חצר הו פ ר כו כר החששות :
התם־ינגריח חורה והח נוגרו אר
פשתההש תוננ ה בין הרחוחות.
בננרי חנו תהת כו רתבר חו ב הר*
חנ ה תס־ינגר 26 שחורה ר שכו

פעם אחת. ההצגה כל כך הצליחה שהם ביק־שו
ממני להמשיך להופיע. הייתי אז כבת
,15 מתחת לגיל הגיוס. התנדבתי ללהקה.
אחר כך, כשבגיל 17 התגיסתי לצבא,
הייתי דוקא מדריכת גדנ״ע ושלמת. כשסיימתי
את הצבא ידעתי בדיוק מד, אני רוצה
לעשות. תמיד אהבתי את עולם השעשועים,
הוא קסם לי יותר מכל דבר אחר. אני חו־שבת
שאף פעם לא היתד, לי אהבה אחרת,
מבחינה מקצועית כמובן. הופעתי כרקדנית׳
השתתפתי כמעט בכל החוגים הדרמטיים

בחיפה.
מבחינת הסיכויים ללימוד ועיסוק בעולם
השעשועים — חיפה היתה עיר שמרנית
וקפואה. רציתי מאוד לעבור לתל־אביב, כדי
שאוכל ללמוד בהבימה או בקאמרי• אבל
ההורים לא הסכימו שאהיה שחקנית.
לתל־אביב לא יכולתי לנסוע, אז ביקשתי
מהם לנסוע לחוץ־לארץ. אמרתי להם שאני
רוצה ללמוד בימוי. רציתי לעשות הכל,
והייתי מוכרחה לבחור שטח מסוים. בימוי
כולל הבל. צריך לדעת הכל ולתת מכל מה
שיודעים. החלטתי לשלב את רצונותי אלה
לדבר אחד• להורים לא היתד, ברירה. הייתי
הפעם עקשנית ולא ויתרתי. והם הסכימו
לשלוח אותי לחוץ־לארץ. בעצם הם עשו
זאת משום שחשבו שאם אסע ואראה
את העולם, יצאו לי הציפורים מהראש.
רציתי ללמוד בצרפת או באנגליה, אבל
המשפחה עם הפינאנסים היתד, באמריקה,
בניו־יורק. אולם כשהגעתי אליהם שוב הת־ברר
לי שיש להם אותה השקפת עולם כשל
הורי שחק!
לד,כנ
ינסע׳
ה הוסר
לאס, והתב שנתן להיוו עסקו
אדלב
נ ^ חלוצ אחר, אחר נותב׳
חדש
רי ו לעבו שזה
והת,

של)ז

אמו׳
ושא

ף 1איאולה, ארצוודהברית, הסתיימה
4סידרת התפרצויות במעצרו של הרופא
ראלף ויליי 42 שהסביר כי הוא אסף את
עתיקותיהם של לקוחותיו כדי להקים מוזיאון.

נמל,
נמלי
ף* באר״שבע, האשים בדואי את שכנו
4לשבט ברצח גמלו, הסביר כי גילה את
הדבר אחרי שגמלו נעלם וכעבור יומיים
הוזמן הוא לארוחה אצל השכן בה הוגש
בשר גמל, אותו זיהה כבשר גמלו ״לפי
הטעם.״

חרונמנית הקדושה

כשר לפסח

ף* פליימוט, בריטניה, נעצר הכומר ה־
4צבאי בלן דיוויס אחרי שפרץ לדירתה
של דוגמנית צילום, גנב משם 157 תמונות
עירום של הדוגמנית.

לאשה בהריה
המתנה הנאה ביותר —
ספרו החדש של פרופסור
אשרמן ,״לקראת אמהות״.
להשיג בכל חנויות הספרים.

פרוטקציה סוסית
tanטהרן, פרם, החליט מטה המשטרה
4להקציב מנת מזון לסוסי קציני המשטרה,
הכפולה ממנת המזון שמקבלים סוסי
שוטרים רגילים בטענה כי ״בגלל המשקל
הממוצע הכבד יותר של רוכביהם מוטל על
הסוסים מאמץ גדול יותר.״

חנה עדן־מסינגר באחד מתצלומי אופנת בגדי הים שצולמה
\ n ilU
J f l l l l I I Iי בעת שהיתה שחקנית טלביזיה מתחילה, נאלצת להתפרנס
למחייתה מדוגמנות, הפצת תקליטים ונאומים למען המגבית היהודית המאוחדת.

השר

פלמר והשז

נילסה לה דוו אל שלה הקולנוע והטלביזיה

הוליבוד!״

זנ ה

ע דן ־ מ סינג ר

נזנזעגר,
!,שבוש
יז־כיתב
עגורת.
זגורת?״
1שתוך
:תגז שר
התוותה
:תת שר
׳ בתיפה,
זה התי־

פאיוו אשרי גזשררגת שר ארבש שגיגז, רא
תיתת בת אוברת שגגזצאגז. הצברית
ד\2ת־תגוף בערת גזטינייגו תת^ת־כתגת
והעור תגזנוגזש, שיצאת תהארץ בוערת
ישרארית רגירת, וזורת כתושבת תוריבור,
שוז2ן נית 2זורבוע ובורביוית — תואר אריו
וכעפות וערות ישראריות רבות. תות
וזעיוגר־ערן הגיעת ארצת רתופשה \2צרת
בת כווה שבועות, כדי רתוג את תפתת
עת וושפתתה. והו תיפורה האישי, תיפור
דרכה והצרתתה שר צברית בהוריבור.

שאשר. הגונה אסור לה להיות. הם לא היו מוכנים לעזור לי
למקצוע. לקחתי אוטובוס מניו־יורק
לקליפורניה, להוליבוד.

שירה ברי מפתחות
לי כמה מכרים בהוליבוד. בעיקר

־ מעובדי הסרט עושה הלהטיס שבזמנו
בארץ בהשתתפות קירק דוג־וז
הייתי נלווית לעובדי ההסרטה
תי בעבודתם כצופה מהצד. זה מה
יי בעצם את הרעיון הכללי לשאוף
:מאית סרטים. שני הטכנאים שהכרתי
:אותה תקופה בהסרטה בהונולולו,
לחו את הנערות שלהם לקבל את פני.
^ קו פ ה קצרה עברתי לגור בבית
״־מעין בית חלוצות הוליבודי —
מסוג מיוחד במינו. שם — כמובן
זבודקים טוב מאוד את טיבך ותוהים
:רך אם את בסדר מבחינה מוסרית,
לך לחיות ללא תשלום במשך שלושה
מתוך הנחה שבמשך זמן זה תסתד׳
זירי את החוב. כך גם היה. התחלתי
בעיקר עם ארגונים יהודיים. ראיתי
יא עוזר לי הרבה בקידום מטרתי,
1י לחפש עבודה בטלביזיה.
זי למבחן. כשהגיע תורי אמרו לי
ירושות יותר רקדניות. ידידי הפצירו
ה איכפת לך, תגידי שתשירי. אז
:אני זמרת. הכניסו אותי למבחן
אותי באיזה מפתח אני שרה. אמרתי

שאין לי מפתחות. פשוט לא ידעתי מה
זה• הם צחקו וביקשו ממני לומר לפסנתרן
איך ללודת אותי. אמרתי לו: אני אשיר ואתה
כבר תמצא מתי להכנם. שרתי שיר צרפתי,
סוף־סוף הייתי חניכת בית־ספר אליאנס.
הפסנתר לא ליווה אותי בכלל, הוא לא מצא
באיזה טון. להפתעתי לא אמרו לי ללכת לכל
הרוחות. הם החליטו שבחורה שיש לה אומץ
להופיע כך מוכרחה להיות טובה. הופעתי
בהופעת חובבים וזכיתי בפרס. כך הפכתי
לזמרת. שרתי בצרפתית, באנגלית ועברית.
אותו זמן עסקתי גם בעבודה כדוגמנית.
ואז התחילו להציע לי הצעות.
נבהלתי נורא. לא האמנתי שזה ילך לי כל
כך קל, וכשזה הלך התחלתי לפחד מזה.
הייתי תחילה נורא בטוחה בעצמי ונורא
חצופה. חוץ מזה נמאס לי כל העסק שם
והתגעגעתי הביתה. אמרתי למציעים: תחכו
עד שאחזור. הם צחקו.

קרוב לשנה. עשיתי.כל מה שיכולתי לעשות
בארץ ולא היה יותר מה לעשות. בכסף
שחסכתי חזרתי לאמריקה כדי לתת לעצמי
את ההזדמנות החזקה, נסעתי לניו־יורק.
ידעתי שזו העיר הרצינית של עסקי השעשועים,
וכי בהוליבוד יתיחסו ביתר כבוד
לאחת עם נסיון קודם.
השגתי סוכן שחיפש עבורי עבודות. אולם
הסוכן לא עוזר ממש עד שאת מתחילה
בעצמך ועולה על דרך המלך. עבדתי בכל
עבודה. כשלא מצאתי עבודה כרקדנית עבדתי
כזמרת, וכשלא מצאתי עבודה כזמרת, עבדתי
כשחקנית. כשלא היתר, בכלל עבודה
עבדתי בהפצת תקליטים.
בניו־יורק הופעתי בשירה לכותרות של
סרטים, רובם מדרגה שניה או שלישית. עבדתי
בתכניות, בעיקר עבור ארגונים יהודיים,
ובשעות הפנאי למדתי. למדתי ריקוד
אצל מל מטוקם, הרקדן שחיבר את הכוריאוגרפיה
בסרט שבע כלו ת ל שבעה אחים
ושירה אצל פיטר הוזארד, שאצלו למדתי גם
דיקציה אנגלית. חברת תקליטים קטנה מאוד
הקליטה גם תקליט משלי.
אולם כאן אירעה הפסקה של שנה בהתפתחות
הקריירה שלי כאשר התחתנתי.

צער בע?י חיים במיאמי
ך* וא היה פזמונאי ומחזאי ידוע. הת

| אהבתי בו. לא חשבתי שהנשואים יפריעו
לקריירה שלי, קיויתי שתשרור הבנה בינינו•.
אולם הוא מנע ממני להופיע. אחרי שנה
התגרשנו. אחרי הגירושים נסעתי לאיי בהא־מה
ועסקתי שם בדייג תת־מימי בתור עוזרת
לחוקר דגה. שם אספתי לי מבחר של שירי
קליפסו, עמם חזרתי לניו־יורק וקיבלתי עבודה
במועדון הלילה לאקי פייר. זה מה שנתן
7א בתמונות עירום
את המפנה הגורלי לקריירה שלי.
VIחרי חצי שנה של העדרות חזרתי
אחרי שבוע, בא באחד הערבים למועדון
\ 1ארצה, במטרה ללמוד בתל־אביב• רציתי
מלחין ידוע. הוא היה ידיד של הסופר באד
לרכוש נסיון בתיאטרון מתוך ידיעה שזה (״מה מריץ את סמי״) שולברג. באחת ההפיעזור
לי. שעכשיו אוכל לעשות מה שאני
סקות ניגש אלי ואמר שיש לו ההרגשה
רוצה. טעיתי. הורי שוב התנגדו לכך. שאקבל תפקיד ראשי בסרט, משום שאני בדותל־אביב
זאת לא לום אנג׳לס. בתל־אביב
יוק הטיפוס ששולברג תיאר בספרו ומחפש
יכולים הורי לבוא כל רגע ולעשות בושות.
אחריו. חשבתי שהוא עוד אחד מאותם ליצים
עבדתי במכון השרירים של אחי, הדרכתי
שתמיד מבטיחים. להבטיח זה הדבר הכי קל
במכבי והייתי דוגמנית־צילום. נשארתי בארץ
בעסקי שעשועים ולומדים לא להאמין, להגיד
אחרי מספר שעות הוא חזר עם באד שול־תודה
ולשכוח•
היה לי מזל שלא העלבתי אותו בתשובתי.
ברג. הוא סיפר לי שהוא מחפש קרוב לשנה
נערה לתפקיד ראשי בסרט שנושאו חבורת
צער בעלי־חיים במיאמי במחצית המאה.
הוא אמר שהוא זקוק לטיפוס של מרדנית,
נערה ארצית וחברהמנית.׳<הוא אמר שזאת
בדיוק אני, והוא רוצה שאכיר את הבמאי
ואת אחיו, המפיק. לא האמנתי להם גם אז
למרות שכמעט נפלתי מהתרגשות. הייתי בתקופה
של חוסר אמון מוחלט, בעצם שכחתי
אז שרציתי להיות שחקנית והחלטתי כבר
שהקריירה שלי היא זמרת.
באד שאמר לי ״את בדיוק הבחורה עליה
כתבתי״ ,הציג אותי בפני המפיק והבמאי.
הם נתנו מיד את האו. קיי. שלהם. אפילו
לא רצו לבחון אותי. אמרתי :״איך אתם
יודעים שאני מתאימה?״ פחדתי שאכשל. אמרו
לי :״אל תדאגי, יש לנו כבר נסיון
בדברים כאלה.״
אפילו כשחתמתי על החוזה לא האמנתי
למה שקורה אתי. שחקניות מנסות במשך
שנים להשיג איזה תפקיד קטן, ואני בכמה
רגעים קיבלתי תפקיד ראשי בסרט מדרגה
ראשונה של האחים וותר.
״ -תוך״שבוע התחלנו לעבוד על הסרט בו
השתתפו ברל איבם הזמר וקריסטפור פל־מר
כשחקן ראשי. בעוד שהעבודה על סר־טיס
מסוג ב׳ ו־ג׳ נמשכת כשבוע או עשרה
ימים, עבדנו על הסרט ארבעה חדשים. לצערנו,
הוא לא יצא בדיוק מה שקיוז ממנו.
במקום לעזור אחד לשני, העמידו יצרני הסרט
מכשולים אחד לשני. כל מה שלא צריך
היה לקרות בסרט קרה שם. בחדר־החיתוך
התברר שהסרט ארוך בדיוק פי שניים מהn
i lחנה עדך בתפקיד הראשי בסרטה של חברת ותר רוח מעל האברגלדס, רצוי, הוציאו את רוב העלילה מהסרט והוא
| II Jשנקרא בעברית מעבר לגבעות. השחקן המופיע יחד עמה, הוא קריסטופר נשאר כמעט חסר תוכן.
(חמשן בעמוד )14
ן הראשי הוא ברל איבס. למרות שהסרט היהי גרוע, זכתה חנה לביקורת חיובית.

iij׳ i u j
(המשק מעמוד )8

הממשלה והכנסת שיעשו משהו כדי להקל
מצוקתם.
מכתבי התשובה היו אדיבים ביותר,
הזמינו את הבוגרים לעלות לירושלים, לה־פגש
עם המשיבים.
הכמהה פזיזה מדי. השבוע נועדו
נציגי הבוגרים עם רוב דוברי הסיעות בכנסת,
גוללו בפניהם את טענותיהם. היחידים
שסרבו, באמתלאות שונות לפגשם: חמשת
נבחרי הסיעות הערביות של מפא״י.
לפני שעמדו הנציגים לעזוב את בנין
הכנסת, ניגש אליהם לפתע צלאח הניפם, הודיע
להם כי חבריו הערביים מוכנים לראותם.
חברי המשלחת, שידעו למי עליהם
להדות על שינוי פתא!מי זה, השיבו במרירות,
:א׳ ן צורך. ממילא תצביעו נגדנו כשהדבר
יעלה בכנסת.״
כאן התערב צאלח סלים, פליט צפורי
וח״כ סיעת הקידסה והעבודה, הבטיח ברורות
:״העלו על הנייר את כל תביעותיכם.
אנו נוסיף את חתימותינו בצד חתימותיכם.״
נציגי המשלחת לא חיכו להפצרה נוספת,
מיהרו להעלות על הנייר את בקשותיהם.
כאשר גמרו לנסח את כתב הבקשה, כבר
לא היו חברי הסיעות הערביות באולם.
במחשבה שניה החליטו הללו כי חברם היה

כדו רגל
איפה n״ t n
על משחר, השבת, כו הסיטה הפועל
פתח־תרוה את מככי תל־אכיכ
כשעור ,0:4כותב שייע
גלזר:
קודם כל אני לא
יודע איו ובמה להוד.
חיל השבוע. כל
שבת נעשה יותר
גרוע. עוד מעט כבר
אני אוכל לקבל תפקיד
בחברה קדיש־.
בתור כותב הספדים.
בשבוע שעבר, אחד*
שהפסדנו להפועל חיפה
0:3׳ הראו לי
האנשים ברחוב שלוש אצבעות. השבוע
הוסיפו עוד אצבע והראו לי ארבע. אם זה
ימשך ככה לא יהיה לאנשים אצבעות להראות

עוד לפני שהתחיל המשחק בפתח־תקוה
כבר התחיל הקהל בצעקות: איך נפלו
גיבורים. הרגשנו לא נעים — לא נעים.
את המשחק בעצמו דודקא התחלנו טוב. היה

n in n a ia n
במשרדי העולם הזה, תל־אביב, רחוב גליקסון 8מתקבלים
גליונות העולם הזה, מכל השנים, לכריכת כרכים שנתיים.
מחיר הכריכה הוא — 3.ל״י׳ אותן מתבקשים הקוראים לשלם
עם מסירת הכרך לכריכה. ארכיון העולם הזה מוכן להשלים כל
גליון חסר, במחיר 550 פרוסה הגליון.
קוראים מחוץ לתל־אביב יכולים לשלוח את ברכיהם בדואר
בתוספת המחאת דואר על סך 3,250ל״י שתכסה את דמי
המשלוח חזרה ואת דמי הכריכה•
מועד מסירת הכרכים לכריכה: ביום ראשון וחמישי בשבוע,
בין השעות עשר עד אחת לפני הצהריים וחמש עד שבע אחה״צ.

באלט כדורגל]

במש חק שנערך ה שבת בין הפועל פתח־תקו ה ו מכ בי

תל־אביב בפתת־תקוח ב ת מונ ה נראה ה קיצוני הפתח־תקואי
נהרי (ימין) ,באחת מ ה תנג שויו תיו הרבו ת עם שוצר מכבי. הבלם רזניק נראה ביניהם.

פזיז מדי, מיהרו להעלם לפני שיצטרכו
לתת כיסוי להתחיבותו.

מוסדו ת

פנ טו ם האופי־ה

א 1גלזת
צרפ

)11fo-ic6!T
JU N IO R -S U P A S L O T

עברית, ערבית, פורטוגזית,
ספרדית, רוסית, גרמנית.
קורסים מייחדים לעזרה לתלמידי
בתי ספר תיכיניים
ויסודיים. הכנה לכל המבחנים.
דיפלומה צרפתית, קמברידז׳
ותעודת בגרות.
קורסים מזורזים עם 3 — 5
תלמידים בשעית הבוקר.
שעורים פרטיים.
שיטות ברליץ המפורסמות
הוכחו ב־ 80 שנות נסיון בכל
העולם.

משחק ה בני ה הטשוכלל ביו תר
לילדיםולנער. לה שיג
בכל חנויו ת הצעצועים בארץ.
בהזמנו ת ספ ח ריו ת
י\גי
נא לפנות ל:

םירוםית,
רח׳ הירקון 106ת״א, טל 21004 .

לו ידעו אנשי המקהלה של האופרה הישראלית
מה יהיה סופו של מכתב האולטימטום
שהגישו להנהלת האופרה לפני כחודשיים׳
ייתכן שכלל לא היו שולחים אותו.
אולם המכתב נשלח. היתד׳ בו תביעה לתשלום
שכר החודשיים שהגיע להם.
החלה חליפת מכתבים עם הנהלת המוסד
שבסיומה פוטר מעבודתו מזכיר ועד המקהלה•
באותו ערב הופיעו הזמרים אך לא
שרו. אדים דה פיליפ התמרמרה .״מי מת
כאן?״ הסתערה על חברי המקהלה בצעקות,
איימה כי באם לא יעלו תוך חמש דקות
על הבמה יסולקו מן האולם.
הזמרים עזבו את הבית, השאירו מכתב
שאינם מכירים בפיטוריו של סגלי. הם עשו
זאת לפי הוראות מפורשות מאת צפורה
צ׳יז׳יק, ממועצת פועלי תל־אביב. אולם כאשר
הגיעה השביתה לברור באיגוד המקצועי
של ההסתרה ת, טענו הבוררים כי השביתה
היא פראית. האופרה מצידה הטילה על
סולניה לשיר, טענה כי תקים מקהלה חדשה.
החלה פרשה מייגעת של דיונים, ברורים
וועדות חקירה. לבסוף נתמנה על ידי האיגוד
המקצועי כבורר יחיד הד״ר וילי שור, יושב־ראש
האיגוד הארצי של אמני־הבמה.
השבוע הוציא שור את מסקנותיו, הודיע
כי לאחר ברור עם שני הצדדים השתכנע
כי אין לכפות על האופרה קבלת עובד׳ ם
בניגוד לרצונה. האופרה ניצחה בסיבוב זה.
אולם זמרי המקהלה דוחים את מסקנותיו
של שור ולו מסיבה אחת: לדבריהם לא
טרח שור לשמוע את דבריהם, לפני שהוציא
את מסקנותיו.

קשר בין השחקנים ופיתחנו כמה התקפות
ולפי איך שהענינים הלכו לא חשבנו בכלל
שתהיה קטסטרופה. עד שבא נהרי
והכניס לנו את הגול הראשון. לא עברו
17 דקות והם הכניסו עוד שני גולים. ונח
רזניק, שבטח חשב שכבר חתם את החוזה
שמעביר אותו להפועל פתח־תקוה, הכנים
לנו בשבילם את הגול הרביעי.
ב־ 0:4יורד המוראל• פשוט נשברנו. לא
הרגשנו טעם להמשיך לשחק, מפני שכבר
אין הבדל אם מפסידים ארבע או שש. אני
לא זוכר שבמכבי תל־אביב היה פעם מצב
כזה נורא. הפסקני לשחק ושתקנו כמו
ילדים קטנים בגן, בלי שום קשר בין השחקנים,
אפילו בונקר כבר לא השתלם לעשות.
כמו שלשה זאכים. אחרי שנתנו לנו
ארבע במחצית חשבתי שבמחצית השניה
יחזירו לנו את השבע שהם קיבלו בחצי
גמר הגביע לפני כמה שנים. ואני באמת
לא מבין איך הפועל פתח־תקוה לא המשיכו
להכניס. הם שיחקו מצוין ובמשך כל
90 הרגע שחקו באותה המהירות והכושר
במו שהתחילו.
אתם בטח שואלים: נו, ואיפה היית אתה
השויצר? לא נעים להתנצל עוד פעם. אבל
מד׳ יכולתי לעשות? שלחו אותי כמו אל
שדה־מוקשים. בעטו לי כדור מרחוק, ואמרו
רוץ אל המגינים ושבור את הראש. פשוט
בעטו שפיץ בכדור, אם הייתי תופס —
טוב, לא תופס — לא טוב. ואם הייתי תופס,
גם כן לא עשיתי כמעט כלום, כשתיכף
התנפלו עלי שלושה, כמו שלושה זאבים.
בקיצור, בקבוצה שאין לה רצים ומקשרים
אין ערך לשום חלוץ מרכזי, ולמכבי
אין כעת לא אלה ולא אלה. כאן אני מפסיק
לכתוב מפני שפשוט נמאס לי לכתוב על
העולם תזה 1124

הפסדים. תהיו בריאים; לנו זה כבר לא
יעזור.

צבא

חו דהא לו פי ם

אחת מסגולותיו הטיפוסיות של קצין
הצבא האמריקאי — בכל אופן כפי שהוא
נראה בסרטים — טמונה בעובדה שהוא
רואה בנצחונות ספורטאיים את פסגת הצלחותיו•
יחסו אל חייליו הספורטאים נקבע
לפי הישגיהם. לא דבר נדיר הוא למצוא בצבא
האמריקאי בעלי דרגות, שזכו בדרגותיהם
רק הודות לכשרם הספורטאי. לא מעטים
הס הספורטאים שנשארו בצבא הקבע במשכורת
גבוהה רק כדי לייצג את יחידותיהם
באיגרוף או במשחק כדור הבסיס.
בצה״ל לא הגיעו הדברים עד לידי כך.
אמנם במשך השנים נוצרה מסורת של
תחרות בין היחידות השונות, הבאה לידי
ביטוי הן בצעדה והן בתחרויות ספורט מכל
המינים, אולם התמונה המקובלת לגבי הצבא
האמריקאי בשטח זה, אינה יפה לצה״ל. אף
על פי כן חלה בתקופה האחרונה התקדמות
גם בשטח זה.
קנאת כל טירון. אחת התמונות הרגילות
במחנה הקלט: בכל פעם כאשר מובא
מחזור חדש של טירונים, מחזרים קציני
הספורט הפקודיים אחר הספורטאים שביניהם,
מציעים תנאים, חופשות ושאר טובות־הנאה
תמורת הסכמת הספורטאים לעבור
ליחידותיהם כמעט כל טירון בצה״ל מקנא
בחייהם של המתגייסים הספורטאים. כי המוכשרים
שבהם, בעיקר האלופים או השחקנים
עוד בחיים האזרחיים, עוברים תהליך
כמעט אחיד — אימונים ראשוניים, קורם
מדריכי ספורט, ושירות בתנאים המאפשרים
את בילוי רוב הזמן באימונים ספורטאיים.
בהרבה מקרים מתחיל המשא ומתן עם
הספורטאים עוד זמן רב לפני גיוסם. אצל
קציני הספורט מצויה רשימה של ספורטאים
חייבי גיוס, אליהם פונים עוד לפני שנקראו
לקלט. גם כשמסתיים המשא ומתן המוקדם,
נוהגים הקצינים לשמור על הספורטאים מחשש
שחבריהם למקצוע בפקודים אחרים ישימו
עין עליהם, נוהגים ללוותם ביום הראשון
לבסיס הקליטה. אחד המקרים המפורסמים
בשטח זה: בשנה שעברה הספיקו השחיינים
טראובר וטפר מברית מכבים עתיד,
לעבור מפיקוד אחד למשנהו, עוד ביום גיוסם,
העבירו יהד עמם גם את גביע מפקד
חיל הים לפקודם החדש.
אמצעים אחרים בהם נוקטים קציני הספורט
הפקודיים לחיזוק נבחרותיהם:
י • החתמת חיילים־ספורטאים, שמועד
שחרורם חל לפני מועד תחרות האליפות,
לשירות קבע עד אחרי האליפות*.
י • גיוס ספורטאים המשרתים במילואים
לתקופת תחרויות האליפות.
חייל כמשכורת אזרח. ההפתעה
האחרונה שחלה בשטח זה היתר, החתמתו
של כדורגלן הפועל תל־אביב הבלונדי, אורי
קויטאק, חדשים מספר לפני מועד האליפות.
הסיבה להפתעה: החיל שנאלץ להשאיר את
הכדורגלן קויטאק בשורותיו הוא דוקא בעל
עבר ספורטאי מוצלח בצה״ל — פיקוד
הנח״ל.
בשנה שעברה נחלה נבחרת הנח״ל כשלון
באליפות הכדורגל של צה״ל, למרות
שבשורותיה שחקו שחקנים כמו זולר, צללה,
רוזין (הפועל רמת־גן) דני גולדשטין, קויט־אק,
בורסוק (הפועל תל־אביב) סדובסקי׳בול־מן,
צחובל (הפועל כפר־סבא) ופדרמן ואמי-
נוף מבית״ר ירושלים.
השנה היה מצב נבחרת הנח״ל גרוע עוד
יותר• מן הקבוצה המפוארת של השנה שעברה
נותרו רק דני גולדשטין, בורסוק, וגדעון
מיש, שבשנה שעברה היה בטוקיו עם
נבחרת ישראל, לא שותף בנבחרת הנח״ל.
מאחר שהאליפות היתד, חשובה מאוד לאנשי
הנח״ל, החליטו הם לחזק את נבחרתם,
החתימו כצעד ראשון את קויטאק על טופס
לפיו הוא מסכים להארכת שירותו הצבאי.
העובדה שקויטאק אינו חייל למעשה, עובד
במשכורת על מגרש הפועל ביפו, לא הפריעה
לאיש. כי גם קציני הספורט של
פיקודים אחרים נקטו בצעדים דומים כדי
להבטיח את הצלחות קבוצותיהם.
שורש הרע אינו דתקא בהחתמתם של חיילים
ספורטאים למספר חדשי שירות נוספים
בצה״ל. גרועה מכך היתד, העובדה שרוחו
של הספורט האזרחי בישראל חדרה גם
לשורות הצבא, כי החזקתם של אנשי צבא
רק לצורך הופעה באליפות צה״ל, אינה
יכולה להראות כתופעה ספורטאית טהורה
ואסתטית•
* קיע אנשי
רות

צעד הגיוני למדי נוכח ההשקעה שמשהצבא
בפיתוחו של הספורטאי. גס
להקות צבאיות מוחתמים לפרקים לשיקבע־קצר
ער לסיום סיבוב להקתם.

העולם הזה 1124

אנשים
ה מ שוג ע ת שד מפא״•
את הסיפור הבא מספרים עובדי רכבת
ישראל על מנהל הרכבת מנחם סכידור.
כאשר נסע סבידור לארצות־הברית, הוא
נפגש עם האחראי על הרכבות בארצות־הברית
ששאל אותו :״תגיד לי, מה הוא
אורך מסילות הברזל אצלכם בישראל?״ סבי־דור
השיב :״את האורך אינני זוכר בדיוק,
אבל הרוחב הוא כמו אצלכם
המשוגעת מקולנוע ״מוגרבי״ ,המטרידה
לאחרונה את מנוחתם של נואמי מפא״י,
מאז הפריעה לנאומו של שר האוצר לוי
אשכול בקולנוע ״מוגרבי״ ,הפכה כנראה
לסיוט מפא״יי. כאשר באסיפה שנערכה השבת
בתל־אביב, נשא ח״כ יונה כסה
דברי פתיחה לנאומה של שרת החוץ גולדה
מאיר, שיסעה את דבריו המשוגעת
בצעקות :״לא נכון, זו לא מדינה דמוקרטית.״
אחרי שהסדרנים נאלצו להוציאה
בכח מהאולם הסבירה גולדה :״כל אחד מאי־תנו
שנאם בזמן האחרון פגש אשה זו. אין
להתרעם עליה אלא לרחם עליה מאז
נפצע לפני חדשים מספר בשעת צניחה, נשאר
אלוף מאיר עמית רתוק למיטתו
בבית־החולים, שם הוא ניצל את הזמן
החפשי לגידול שפם בריא. באחד הימים
הופיע הרב הפיקודי לבקר את האלוף.
מאיר סיפר לו שהוא צריך לעבור ניתוח
והמנתח יהיר. גוי. השיב לו הרב :״זה בסדר!
הרי כתוב: הקול — קול יעקב והידיים
— ידי עשיו. קול יעקב — שהיהודים
יתנו עצות כמה שירצו אבל שידי
המנתח יהיו ידי עשיו הרב הראשי
של צה״ל, הרב שלמה גורן, טוען כי
לאחרונה השתרש נוהג ביחידות צה״ל, שם
הוא נוהג לבקר בערבי שבת כדי לקדש על
היין. במקום להשיב על ברכתו ב״אמף׳
עונים לו ב״סחטין אחרי שהוכיח
את עצמו כמומחה בפילוסופיה יוזנית, בת־נ״ך,
ובעמידה על הראש, מנסה לאחרונה
ראש-הממשלה דויד כן־גוריון לקבוע
הלכה גם בשדה תולדות הציונות. כאשר
שמע ביג׳י שמדברים על עליה שניה ושלישית,
הודיע כי אין הוא מקבל את החלוקה
הקיימת. לדעתו כל העליות שעד קום המדינה
הן בבחינת העליה הראשונה וצר-ך
להמשיך ולמנות את העליות מאחרי הקמת
המדינה.

דיד״ אד ה בניו־יו ר ק
למרות השלג שירד בערב פורים בניו-
יורק וכמעט וצינן את סיכויי הצלחת חתונתו
של דידי מגופי עם צילה גורדון,
גרפיקאית תל־אביבית שהתגלגלה לגיו־יורק,
הגיעו לחתונה המוני ישראלים מכל קצודת
ניו־יורק. מי לא היה שם! מיורם קניו?
הצייר שהפך בעל בית־קפה ועד ליצחק
שילה, הקורא לעצמו בניו־יורק מייקל שילה,
וכמוהם כל הישראליים המקוריים, החובבים,
והכפויים (״אלה שכפו עליהם תפקיד
צבורי״< .הזמרים, המתופפים׳ הרקדנים,
וכמובן הסטודנטים (מלה הכוללת את רוב
הנזכרים לעיל אם לדון לפי סוג הויזה
שעל דרכונם) .למעלה משמונים איש באו
לנשף ואחרו בנשף. למרבה השמחה לא
שרו הפעם: הו! הו! ולא השתפכו עלי

חתן דידי וכלתו(שלישית מימין) כהגיגת הנישואין*
מסכה של חתך לפורים

גיטרה. נחמה הנדל לא שרה סולו וציצי
גרא, צייר התפאורות, לא סיפר בדיחות
בערבית. שירי הפלמ״ח המעטים שנשמעו
הושרו לבקשתה האישית של אוהלה אד
פיר אשתו של שייקר גיל אלדמע,
המלחין, ניצח על המסיבה בנגינת אקורדיון
וד,אוירה הלכה והתחממה. חובם כרוכי
הגרפיקאי, התלבש על אחת מרקדניות להקת
כרמון והסביר לה את חוקי הפרספקטיבות.
ג׳וקי ארקין שהגיע לפני יומיים מפאריז,
הצטייד בסוודר שחור ויצא לסקור את השוק
החדש. אכרהם ורוזינה ארצי, שחקני
הקאמרי, אספו חומר על הקאמרי, מוכיח
שלונסקי, פייטן, התענין במחירי הדירות
בישראל, ואריה וקסנפאום( ,בעל קפה
כסית זוטא בניו־יורק) צילם את החברה.
אורח הכבוד היה
זה שעושה קומזיצים ועולה כל שנה
למצדה. בהתחשב עם חינוכם הצברי של
האורחים, הם לא הזכירו לגברת מנוסי את
עוונותיו הראשונים של בעלה, מלבד אולי
דויד ריכלין, אחד ממנהלי גלי צה״ל
בעבר ועובד בקונסוליה הישראלית בהתה,
שהעיר :״דידי מתחתן בחג הפורים, רק כדי
להתחפש במסכת החתן.״ העיר דידי :״מילא,
כל זמן שריבלין מדבר עברית ולא אידיש
אפשר לסלוח לו הכל מפקד חיל
ד,אויר עזר וייצמן סיפר לבתו סיפור
חינוכי :״והילדים היו ילדים רעים מאוד.״
אחרי כן חזרה הבת על אותו סיפור בגיר־סתה
שלה :״והילדים היו ילדים רעים אז
האבא שלהם מת.״ עזר הפסיק לספר סיפורים.

נושא
לסרט
כאשר הוזמנה המלחינה נעמי שמר
להקלטת התכנית חצות וחצי שנערכה לפני

•p r o 9השבוע
• סי סמא בשולי מסלול הצעדה :״אם תרצו אין זו אגדה, ואם תרוצו אין !
זו צעדה.״
שרה חי נו ףזל מן אין, בסיום ועידת מפא״י :״הרגע היפה ביותר בכל i
הועידה היה כאשר שרו בסוף את התקוה.״
ח ״ כמק ״ י ש מו א ל מי קו ני ם, על פרשת הגיוס :״בשנת יובל המאה !
לשלום־עליכם מתבקשת לפחות בדיחה יותר מוצלחת.״
יו ש ס ־ דאשועדתה חו ץוהכטחוןשלהכנסתמ אי ראר גו ב| ,
באותו ענין :״יש לנו צבא נפלא, אפילו כשאין מצתים עליו להתגייס הוא עושה
זאת לבד.״
ח ״ בהצ ״ בשמחהבכה במתחו ביקורת על קו ל -שראל :״כשמצטטים י
עתונים בקול־ישראל אז תמיד הבוקר וחירות טוענים בעוד שדבר אומר.״
ה מ פי ק ה הו לי כ ו די סם ש פי ג ל, בתשובה לטענה שהשחקן אורסון
תלם טוען כי הוא הבטיח לו את ביום הסרט הגשר על נהר קוואי :״כשאורסון
תלס שותה קצת יותר ממה שהוא מסוגל להכיל הוא רואה הרבה דברים באור י
אחר. הוא סיפר גם שהבטחתי לו את תפקיד הקולונל הבריטי. לא אתפלא אם ;
אשמע כי הוא מספר שהבטחתי לו גם את תפקיד הנערה הסיאמית.״

• ס גן אלון? רחכעם גאנ די ז א כי :״את כל מה שלא למדתי
מהנסיון, אני לומד עכשיו מפי בני.״

שבוע במלון אכדיה, בהשתתפות זמרי הקומי
פניון דה לה שאנסון, היא ניצלה מיד
את ההזדמנות, מכרה ללהקה שניים משיריה:
בגלל מסמר, והדרך ארוכה היא חיים
טופול הצטרף ל״חוג אוהדי פלדנקרייז״
והחל לעמוד על הראש מדי בוקר. כאשר
הציעו לשחקן בצל ירוק אחר, ברקי, להצטרף
אליו, טען :״אני עסוק בבקרים, אני
לומד עמידה ע ל ...המקח כאשר
פגש לאחרונה דן כן־אמוץ את הבמאי
גרשון פלוטקין, הוא בא אליו בטענות:
״שמע, זה נכון שאתה ישבת עם זאב רב־נוף
(מבקר התיאטרון של הפועל הצעיר)
ודיברת אתו על תיאטרון?״ פלוטקין ענה:
״כן!״ ״אז מה יש לך להגיד להגנתך?״ שאל
דן. ענה פלוטקין :״הייתי שיכור
לפני בואו של לואי (״סצ׳מו״) ארמם־
טרונג, ניחם שחקן תיאטרון זוטא מאיר
ינאי את האמרגן גיורא גודיק :״אני מקוה
שעכשיו אתה לא מפחד, כמו לפני הופעתה
של אמה סומאק, שארמסטרונג יהיה צרוד״
המחזאי יהושע (״יוש״) הלוי,
העוסק עתה בחיבור מחזה שנושאו לא
יהיה הים, סיפר :״פעם ראתה אותי בתי
בת השלוש במקלחת ואמרה: אה אבא, גם
אתה ילד מבקר הקולנוע של ידיעות
אחרונות, אפרים כץ, הופתע כאשר קיבל
לפני ימים מספר מכתב מאיטליה עליו התנוססה
הכתובת בזו הלשון :״לכבוד ד״ר
אפרים כץ, מנהל המוזיאון בתל־אביב.״ השולחת
היתד, ציירת איטלקיה ששלחה לו כמה
תמונות מתערוכת ציוריה האחרונה להבעת
דעה. תחילה היה אפרים סבור שמישהו
חמד לו לצון, אולם כעבור זמן קצר נזכר
כי, כאשר שהה באיטליה לפני שנים מספר,
ביקר בתערוכה של אותה ציירת, הבטיח
להמליץ עליה בפני מנהל המוזיאון התל־אביבי.
הציירת עירבבה את השמות והפכה
את העתונאי למנהל המוזיאון יצרן
הסרטים ההוליבודי ם ם (״הג שר על נהר
קוואי״) שפיגל, שהגיע ארצה לביקור בן
ארבעה ימים כדי לבקר את אמו הזקנה
בחיפה, סיפר כיצד, אחרי שלפני 32 שנה
היד, חלוץ ומיבש ביצות בארץ, הצליח
להיהפך ליצרן סרטים, מן הגדולים בעולם
הקולנוע. שסיגל למד לפני עלותו ארצה
דרמה באוניברסיטה של וינה. כאשר הגיע
לסאן פרנציסקו בשנת 1927 היתד, התקופה
תקופת המהפכה של הסרט המדבר, ויצרני
הסרטים האמריקאיים חששו כי סרטיהם לא
יזכו עוד לתפוצה באירופה. הם חיפשו אחר
מומחה לדרמה אירופית שיבחר עבורם נושאים
שיתאימו לקהל הצופים באירופה, כך
מצאו את שפיגל שהיה עוזר למרצה באוניברסיטה,
הציעו לו 150 דולאר לחודש במקום
המאה שקיבל והפכו אותו ליצרן סרטים.
אגב, בהזדמנות ביקורו בארץ הצהיר
שפיגל כי הוא ישמח לקבל רעיון על פיו
אפשר יהיה להסריט סרט על ישראל. הוא
סיפר כי שמע על המקרה המחריד של רצח
המשפחה שבוצע על ידי יהודה גצלר,
ולדעתו זה יכול להיות נושא מתאים לעלילת
סרט, אשר חלק מתהליך הפקתו יבוצע בארץ.

מימין: אוהלה אופיר, אשתו של שייקח
משמאל. לכלה: פנטומיסאי ג׳וקי ארקין,
רוזינה ואברהם ארצי, שחקני התיאטרון הקאמרי.

א ד הולי בו ד
(המשך נזעמוד ) 11

מכל העלילה נשארה רק הפעולה׳
רואים הרבה צבע, תנועת
חיות ואינדיאנים ולא יודעים
מה בעצם קורה שם. הביקורת
קטלה את הסרט, אבל עלי כתבו
ביקורות טובות, אפילו מאד.

רק 7א ישראלית

השבועון החדש המשקף את כל בעיותיך!

36 עמודים
500 פרוטה
להשיג אצל כל מוכרי העתונים
פ רי סו ת
ה 11ו&« n v n

במשרדי העולם הזה, תל־אביב, רחוב גליקסון
,8מתקבלים גליונות העולם הזה, מכל השנים,
לכריכת כרכים שנתיים,
מחיר הכריכה הוא — 3.ל״י, אותן מתבקשים
הקוראים לשלם עם מסירת הכרך לכריכה.
ארכיון העולם הזה מוכן להשלים כל גליון
חסר, במחיר 550 פרוטה הגליון.
קוראים מחוץ לתל-אביב יכולים לשלוח את
ברכיהם בדואר בתוספת המחאת דואר על סך
3,250ל״י שתכסה את דמי המשלוח חזרה
ואת דמי הכריכה.
מועד מסירת הכרכים הוא ביום ראשון, וביום
החמישי בשבוע, בין השעות עשר עד אחת לפני
הצהריים וחמש עד שבע אחר הצהריים.

ך* מ ש ^ חדשיי ^ לדה ^
Jמסע פירסומת לסרט. הייתי
צריבה להופיע לראיונות בפני
העתונות והטלביזיה. קיבלתי גם
אז משכורת. אלה היו חיי מלכים׳
עם מגורים במלונות המפוארים
ביותר וכבוד מלכים.
אחרי זה החלטתי לעבור להולי־בוד.
קניתי לי קוטג׳ בבודרלי
הילם, שאת רהיטיו בניתי במו
ידי, ומכונית חילמן קטנה וחמודה•
שם נכנסתי לבית־ספר
,לדרמה של ג׳ף קורי, שחקן
ידוע שבגלל נטיותיו השמאליות
נאסרה עליו ההופעה כשחקן
בהוליבוד•
חתמתי על חוזה עם סוכנות,
ששילמה לי משכורת רק כדי
שלא אעבוד עד שיצא הסרט
מעבר לגבעות לאור. אחרי כמה
חדשים נמאס לי לחכות ועזבתי
אותם והצטרפתי לסוכנות אחרת
שנתנה לי עבודות. צעד זה הוכיח
את עצמו כנכון כשהסרט
מעבר לגבעו ת נכשל.
אולם עם הביקורות הטובות
שקיבלתי הלכתי לחפש עבודות.
התחלתי מאלף — תפקידים קטנטנים
— ותוך מספר שבועות
זכיתי לתפקידים ראשיים במחזות
טלביזיה באורך של חצי
שעה בהם אני מופיעה עתה.
יש לי עבודה בלי טוף. אני
עובדת קבוע וזו עובדה ראויה
לציון במקום שההתחרות בו היא
פאנטאסטית• אני מופיעה כמעט
כל שבוע. יש לי כבר קהל
מעריצים משלי שמציף אותי
במכתבים.
סרטי הטלביזיה בהם אני מופיעה
הם מכל המינים — החל
ממערבונים וכלה בדרמות קלאסיות
רציניות. אני מופיעה בתפקידי
סיניות ורוסיות, איטלקיות
ויאפניות, אין אומה שלא ייצגתי
אותה ולא שיחקתי כבתה, רק
לא ישראלית. כאשר היד׳ פעם
סרט טלביזיה על ישראל, נתנו
את התפקיד לשחקנית אנגליה.
״היא נראית יותר ישראלית,״
אמרו ,״את נראית יותר מדי אירית
והקהל לא יאמין שאת ישראלית.״

מתנהלים חיי, חיי עבודה
אפורה ללא זוהר וברק. זאת
עבודה יותר שחורה מעבודת
פועל שחור• הזוהר כמעט ואינו
קיים כלל. הוא קיים אמנם סביב
השחקן אך לא בחיי השחקן
עצמו, שאינו יכול להרשות לעצמו
אף פעם להיות עייף או
עצבני. צריך להראות תמיד כמו
שרוצים שיראה. אם מישהו רוצה
להיות שחקן קולנע, שידע
לקראת מה הוא הולך. זה כמו
כל מקצוע קשה אחר בעולם,
ורק מי שעובד קשה, מתמיד
ומשתדל, נוסף להיותו מוכשר,
יכול להתקיים בו•
לפעמים שואלים אותי איך
אני מסבירה את הצלחתי. שמתי
לב לעובדה ששלוש הישראליות
שהצליחו איך שהוא בהוליבוד,
הן כולן חיפאיות, כמוני. אני
חושבת שהחיפאיות יכולות להצליח
יותר מהתל־אביביות, משום
שהתל־אביביות דומות יותר
לנערות שאפשר למצוא בהוליבוד
עצמה
כעת אני לומדת מתוך עבודה,
ומחכה שתהיה לי מספיק
ידיעה כדי שיהיה לי על מה
לבסס לימודים תיאורטיים. כי
גם כיום האמביציה הגדולה שלי
היא להיות במאית, וכשאהיה
במאית אני מקווה לבוא לעבוד
בארץ. אני אהיה אז אמנם צעירה
ומתחילה, אבל אני חושבת
שאז אמצא כאן כבר תעשיית
סרטים, גם היא צעירה ומתחילה,
שתחפש כשרונות צעירים.
העולם הזה 1124

ספרים
מק 11
ירא 3י ת
מ 3ית לבית (רומן מאת אברהם בן
שחר (בכרך) ,הוצאת ששת 218 ,עמודים)
עובר מושיקו, בן דמותו של הסופר הישראלי
הצעיר, עד שהוא מגיע לבית האחרון:
בית מחסה לחולי־רוח.
21 שנה קודם־לכן מצא עצמו מושיקו
התינוק בבית אחר: מעון לילדים ללא-
הורים, או כפי שמנהל־הבית קורא להם,
*ממזרים״ .מכאן הדרך היא קבועה, לפחות
לדעתו של בן־שחר: חדר מלא ריחות של
בשמים זולים, בו משמש מושיקו כנער-
תצפית לזונה בלויה, החייב להזהירה מפני
המשטרה! בית של משפחה מאמצת, הנהרס
במסיבות טרגיות! חדרי הילדים בקבוץ בית־שאן,
לשם הוא מובא על־ידי אחי מאמצו!
אולם הטירונים הארוך במחנה הקלט, לשם
הוא מתגייס כשהוא מסולק מהקבוץ, לאחר
שהתגלה כי הכנים את אחת הבנות להריון!
בית החולים הצבאי, מקום בו הוא מתעורר
לאחר שמכונית הסיור של כיתתו עלתה
על מוקש! צריף רעוע של זונה צעירה,
ד,מתאהבת בו עם שחרורו מן הצבא כנכה!
ביתה של גרושה צעירה, שאהבתו אותה
מביאה אותו להרוג, ללא כוונה תחילה,
את בעלה! בית הכלא, בו הוא מוצא את
עצמו אשם ברצח.
ישראלי זועם. בן־שחר הוא עקבי עד
הסוף. בספר ראשון, אותו הוציא על חשבונו,
בתמיכה מוסרית בלבד של המו״ל —
גדעון לוי, בנו של בעל דפוס מל״ן —
הגיש בלשון יבשה וצייקנית את הנוסח המדהים
הראשון של הצעירים הזועמים בישראל.

בניגוד לכל סופר ישראלי צעיר אחר,
המוכן מטעמים שונים לבזות את הקערה
המפלגתית על כל הכרוך בד, בכסית, ללקק
את שוליה המזוהמים במסדרונות המפלגה,
מעיז בן־שחר ללכת עד הסוף, מסיק את
המסקנה היחידה הבלתי נמנעת מהכרזותיהם
הצבועות של חבריו למקצוע: הבל הבלים
הכל הבל.
כדי להגיע לכך מוכן בן־שחר לסלף אפילו
את המציאות אם היא אינה נשמעת
להגיונו המיוחד: כך למשל מצטייר הקיבוץ
לקוראיו של הצעיר הזועם, כבית־כלא ארוך
אחד, המנוהל על־ידי המזכיר, שאינו מוחלף
לעולם, מהזזה מיזוג של חוזת הפראה אנושית
ובית חרושת לייצור. מטעם זה מכשיל
בן־שחר את ספורו, כשהוא פותר את
בעיותיו של גבורו מושיקו בבית־מחסה
לחולי־רוח, אליו הוא מוסגר בגזר־דין מגוחך
של שופט מתחסד, שאפילו שונאיה הגדולים
ביותר של שיטת המשפט הישראלית
לא היו מעיזים לתתו בפיו של יריבם
השופט.
מוסר־השכל מחריד. אולם אלה הן
מגרעות של סופר מתחיל, המתעקש בכל
מחיר לתת לחודיותיו האישיות צביון ספרותי•
גם אם מבית לבית אינו אוטוביאו־גרפיה
טהורה של אברהם בן־שחר, הרי
שהסופר המקורי אינו משאיר ספק כי מה
שמתרחש למושיקו חשוב לו הרבה יותר
משלגבי גבור ספרותי סתם.
אולם ענין מיוחד מעוררת נקודה אחרת
בספר: מושיקו, המגורש מן הקיבוץ, מוצא
את עצמו ביחידה הצבאית הנבחרת, המסיירת
לאורך גבולה הדרומי של ישראל, מגלה בד,
את הטעם היחידי ונקודת האור הבודדת בבית
המחסה הישראלי. השבוע, כשפרשת
גיוסיהפתע איימה להרוס אגדות צבאיות
רבות, היה לספר בעל נקודת האור האחת,
מוסר־השכל מחריד.

חדש וקריא
צ״זבאט 0צו כ ־ מ תו ק
• מלון הספרות חחדשח. נמאת

אברהם שאנן, הוצאת יבנה) מארנבורג עד
תמוז, כש״הנקודה היהודית״ גורמת לחוסר
כל יחם הגיוני בין השניים.

* אלגום הפלמ״ח( .הוצאת הקבוץ

המאוחד, מם הקדמה מאת יגאל אלון והסבר
של חיים גורי) .נספח מצולם לספר הפלמ״מ,
עם הטעם העצוג־מתוק של הצ׳יזבט אחרי
עשר שנים.
3 #ו ח * קי ץ (רומן מאת סלואן וילסון.
׳עברית: חמדה אלון 300 ,עמודים) .רב־מכי
קריא מאוד, של מחבר האיש בחליפה האפורה,
על תוצאות הנאפופים הטרום־גשואיים
בחברה האמריקאית.
העולם הזה 1124

אולי זה עשוי לעניין אתכם?
נהיה אסירי תודה לך כפל כפליים,
אם אך הפעם מזכיר לך משהו רומנטי
י — תלכי בעקבות הממשיל הידוע (איזהו
גיבור?) ,תוותרי על דחפייך הפנימיים או
האחרים ותפסחי על הערותייך העוקצניות
בפנייתנו זו, שהיא רצינית בהחלט ואין לה
כל קשר לעשות כספים מפוקפקים, כוונות
הרפתקניות או סתם ספורט•
נוסח פנייתנו, בלי סילופים, בבקשה:
*חוג מצומצם לפעילות חבר תי ת (על ב סיס
הרמה האי שיותית) מעוניין להרחיב את פעילותו
ו מז מין בזה קוראים וקוראות להצטרף
אליו״.

שתקתי כמו דג, רואים? כל מה שאני
רוצה להוסיף הוא שמי שבאמת מעוניין —
שיכתוב לפי ת.ד• ,2906 תל־אביב.

הסכם ג׳נטלמני

אם אקבל לירה על כל מכתב שיגיע ל־
( )1124/185 אוכל בקלות לקנות לי את השמלה
המשגעת אותי כבר שבוע בחלון
הראתה. ובכן:
״זה עתה סיימתי את שירותי הצבאי ובטרם
אמשיך בלימודי, עורך אני טיול, באביב
הקרוב, על פני כמה מארצות אירופה.
,,בהסכם הג׳נטלמני שביני לבין הורי,
הוחלט שאני רשאי להזמין בת־זוג למסע —
בתנאי, כמובן, שהורי יכירוה.
״למרות שחוג ידידותי־מכרותי אינו מצומצם
יחסית, לא מצאתי אובייקט מתאים,
וראיתי צורך לפנות למדורך שבאמצעותו
אני מתכתן למצוא צעירה אשר גילה נע
בין 17ל־ — 20 נאה ולבבית, היכולה להיות
בת לוויה נעימה ומעניינת.
״הטיול־תיור ימשך כחודשיים־שלושה,
ומסלולו ינוע ויעבור דרך צרפת, ארצות
השפלה וסקנדינביה — כולל התארחות־חובה
של שבועיים אצל קרובי בשטוקהולם.
״עלי לציין שאין טעם לפניות אשר בעלו־תיהן
מוגבלות מסיבות טכניות, או שעומדות
על סף היציאה לצבא. כמו כן אבקש לצרף
תמונה, כדי שאוכל לקבל מושג ראשוני
במכתב הראשון.
״לא ציינתי אופי ותכונות רצויות, מקום,
השכלה, ידיעת שפות ושאר ירקות — כיוזן
שלכל השאר אני סומך על עצמי ונוטל על
שכמי את מלוא האחריות.״
עכשיו תגיד משהו חבוב: כשאתה אומר
״מגבלות מסיבות טכניות״ ,האם אתה מתכוון
לאחת שאין לה כסף? והאם אתה רוצה
לומר לי שאבא־אמא ממש מסכימים לזה?
כן? אז אולי תיקח אותי?

להצגה רצינית.״ או אפילו לקונצרט. או
משהו כזה.
״כבר מזמן לא קראתי ספר רציני, חוץ
מעתונים וכל מיני שבועונים ורומנים, ויעזור
לי הרבה אם אכיר מישהו שידריך אותי
קצת בשטח הזה, ושישוחח אתי אחר כך על
מה שקראתי. את מבינה•
״כמובן שלא ימצא חן בעיני אם יהיה
טיפוס יבש של מורה. הספיק לי בית הספר.
שידע גם לשמוח ולעשות חיים אבל שיהיה
אינטליגנט כמו שאומרים.
״אני רוצה מאד להתקדם בשטח ההשכלה
הכללית, ואקווה שתוכלי להבין לנפשי ולעזור
לי. נסי להעמיד את מכתבי באור קצת
יותר חיובי מאשר את עושה כרגיל. אנא.״

ירושלמי, אבד חיפאי
מדוע ממהר ( )1124/189 להכריז, מיד אחרי
שהוא מציין שהוא סטודנט באוניבר־

גערת השבוע
נמעט שמעתי
מופ תע ת
להאמין

ני שקתי את הטפ שע שרה אות ה
או מרת ב או טו בו ס :״ היי תי נלנך
ש שמעתי את זה — שלא יכו ל תי
למראה עיניו*.

האמיגי לו

יש לי, משום מה, הרושם שכאשר
( )1124/187 אומר שהוא מסוגל לכתוב לך
דברים מעניינים — את יכולה להאמין לו.
הוא עושר, רושם רציני וחבוב, חייל נח״ל
צעיר זה. אני יודעת שזה נשמע מוזר,
כשהוא יוצא מתחת לעטי. ואם תכתבי לו
על מה שנראה בעינייך כספרות ותיאטרון
מודרני, פיסול וציור, שלא לדבר על שירה
— הסיכויים הם שהברנש יבין מה שאת
אומרת ולא עול — יראה לך כמה שאת
אינך יודעת.

או משהדכזה

אמרו בעצמכם: היא לא מותק?)1124/188( ,
״שמי ב ומי חן, אני בת עשרים ושתיים
ועובדת כדוגמנית. העבודה מביאה לי סיפוק,
אך מבחינה ממויימת יש לי הרגשה שנפשי
מתנוונת.
״הייתי רוצה לפגוש דרכך מישהו שבמקום
לקחת אותי לסדט, או לרקוד, או סתם למסיבה
— שיאמר :״יש לי הערב כרטיסים

אפם עגול אחד
( :)1124/190 בשעות של טרם שחר,
עת העולם כפוי על ראשנו כגיגית של עו־סרת,
מהרהר אנוכי לעתים כי כל הייני
אינם אלא אפס עגול ואנו לכודים בתוכו,
נודדים סחור סחור לאורך כתליו העגולים,
חוזרים אל נקודת מוצאנו ומתחילים את
הסיבוב מחדש בלי שנדע על כך. וביום בו
רואים אנו ומכירים כי חיינו הם הקפה
נצחית של האפס, אנו מטיחים ראשנו אל
הכתלים ומחפשים מפלט מתוך בית״הסוהר
העגול שאין לו ראשית ואחרית.
״ומוצא, רותי, מהו? האם אין פירושו
נפש קרובה לנו שתשלח קרני חום מעומק
לבבה ותמס את קירותיו של האסם ותחיש
לנו מיפלט ותקרא לנו דרור? איחודן של
נפשות הינו פלא היופי האחד שבעולם
מסוכסך ועשוק זה. זהו פלא פתרונן של
שתי חידות אדם והתמזגו לאחד. כל אדם —
חידה הוא. כל אדם — כמחצית של משתאה
מתמטית — מחפש כל ימיו את חלקו השני,
את חלקה השני של המשתאה, כדי שידע
פתרונה — פתרון נפשו ומהותו.
״עשרים שנות חיי אינם אלא חיפוש מתמיד
אחר הפתרון — אחר חלקה השני של
חידתי. אחר הפלא ששמו ידידות. דברים
דומים לה — מצאתי לרוב• אותה — לא
מצאתי. התעזרי לי בזה? התעזרי בפתרון
חידתי שלי, כשם שכבר עזרת בפתרון
חידות כה רבות?״
עכשיו אולי תגידו לי: באיזו שסה הוא
כותב?

n o in u i iw1>1>u(90
אני אומרת לך שאפשר להשתגע כל כך
הרבה דברים קורים ולא מספיקים כלום החיים
כל כך קצרים מה אפשר לעשות. יש לי
המון דברים לסדר, אין לי כלום. מה ללבוש.
את כל הדברים הישנים צריך לקצר וצריך
לזרוק כי השנה מודרני בכלל דברים אחרים.
עם חגורות ומותניים ככר, זה בפאריז. ויש
כל מיני הופעות ואני מתה ללכת דתקא יוצא
לי פעם עם זה ופעם עם זה מה איכפת

מרכד סודות צכאיים
.אינני יודעת אם באמת התכוונו ()1124/186
לדבריהן כשאמרו שבעצם, פרט להיותן בח״ן
הן גם חינניות אבל יש לשלושתן חסרון
משותף אחד — הן מכוערות ושמנות. ההגיון
הוא פנטסטי. אבל לא מן הנמנע שהן
התכוזנו ברצינות להדגים חוש הומור. ואם
הן באמת מכוערות ושמנות — למה לא
להאמין להן? שתיים מביניהן הן בנות , 18
אחת בת — 20 והן אומרות שאפשר להתכתב
אתן על כל מה שרוצים מלבד סודות
צבאיים.

סיטה, שבעצם הוא חיסאיז לא חשוב! תארי
לך שהוא נחמד ויפה, חברותי וסימסטי ומתעניין
ב — כרגיל אבל קצת יותר, וגם
בנערות חינניות, אך לא בנות . 19
ואם הוא איננו נחמד ויסד, וחכם והכל
— האם את כזו?

הדזיילת שנסעה בטרמפ בג׳יפ של אחד
מעורכי היקרים — תבוא ותנמק למה השאירה
לא בכוונה את תמונותיה וניירותיה
על המושב. תראו מה שהיה כתוב במכונת
כתיבה:
״כל הילדים הטובים הלכו לטייל עם הד
!ריחם הנחמדים והאידיאליים.
״גם אני הלכתי אתם אבל עם מי ללכת
ילא היה לי.
״מדוע? — בני תי•

״זה דרכו של עולם אכזר״ — השיב זקן
כחול עיניים ועליז מבט. כך הם החיים.
הביטי בי — שני ילדים שגוועו ביום אחר
יום. האחד נשרף בתוך ביתי העולה בלה־בות
והשני מת למחרת מכוויותיו. יחידים
היו לי, אולם ראיני, והריני כחול עיניים
ועליז מבט.
״הזקן שקרן היה ותאמין בשקריו. הכרתיו
בסיפוריו האפלים. והוא הלא לא היו דו
אשה או ילדים מעולם•
״סבותי לי והשלכתי עצמי לנהר.
״הצילו אותי, כמובן,
״אפילו להתאבד כראוי אי-אפשר בארץ
הזאת. אבד הכלח על המלודרמה.
״אולי משוס כך שרפתי אתמול את ביתי
על שני ילדי.
״גס את חייהם, כמובן, הצילו. נשימה
מלאכותית•
״סיכום: איזה רעיונות עולים במוחו של
אדם חולני שקרא את מארק חלאסקו! להפסיק
לכתוב!״
הודיעי לי את כתובתן, ותקבלי בחזרה את
כל חבילת התמונות.

אויש, אני מוכרחה לספר לך על רודי.
סיפרתי לך לא? לא? זה זהו שהיכרתי
כשהייתי בחיפה. הוא עתונאי חיפאי כזה
מין• של איזה עתון ערב לא זוכרת איזה
לא חשוב. ראיתי אותו במועדון התיאטרון
של חיפה אז ידעתי שזהו. לא, לא ידעתי
שזה הוא טפשה, שזהו. שאני מרגישה אליו
כל מיני דברים.
הוא כזה אחד נורא רציני ונורא לוקח
את עצמו ברצינות וזה נורא חשוב כי אף
אחד אחר לא לוקח אותו ברצינות. בטח
לא מבינים אותו. הוא מדבר בכזה מין בטחון
עצמי שאני נורא מקנאה בו אז נורא קינאתי
בו שהוא עתונאי ורואה המון אנשים אפילו
שכמעט לא קורה כלום בחיפה. אז כשרקדנו
שאלתי אותו אם הוא באמת כל כך בטוח
בעצמו או שהוא בתוך תוכו עדין אז הוא
אמר לי תהיה לך הזדמנות להיווכח בכך. אני
נורא נרגשת, בחיי אני מתר, להיווכח. אז
הוא שאל אותי מה אני עושה בחיים אז
אמרתי לו שכלום אז הוא אמר שלא
בסדר אז אני אמרתי לו שאני יודעת אבל
אני לא יודעת מה לעשות. אז הוא שאל
אותי מה אני רוצה לעשות אז אמרתי לו
אני יודעת? אז הוא אמר, ככה, בבטחון
כזה ובתקיפות שהשתגעתי: תתחתני, תלדי
ילדים. אז יהיה לחיים שלך מובן.
הוא מכיר את כולם וניגש אליהם ומדבר
אתם אפילו שלא מזמינים אותו והוא אומר
המון מלים באנגלית וצרפתית וכמעט אף
פעם לא מחייך וכל אחד מתלוצץ עליו ולא
איכפת לו. תיכף ראיתי שהוא משהו אני
יודעת, יש לי חוש לדברים. אף פעם אני
לא טועה רק פעם אחת טעיתי. חשבתי
שטעיתי. אבל טעיתי. לא טעיתי.

אמנות
מו סדו ת
• K inגיס מחר
הדיזנגופאים התל־אביביים, שהתרגלו מהר
מאד ללגים קפה באיטליה, ללעוס האמבורגר
בקאליפח־נייה, לראות את מישל מורגאן
בקולנוע הו ד וללגום קוניאק באדרייה —
שכחו כבר כמעט כי פסאג׳ הענק בפינת
דיזנגוף־פרישמן עודנו, בעיקרו, חלל ריק
אחד גדול. החודש, לאחר שהוועדה הציבורית
להקמת בית ה תיא טרון הקאמרי הצליחה. לשים
את ידה על 100 אלף הל״י הראשונות, החלו
הפטישים להלום בתוך חלל אד*ר זה, לשודת
לו את צורתו הסופית. לקראת!־ הפתיחה —
שתיערך לדעת אנשי התיאטרון המאמינים
בנסים, ביוס ה־ 15 באפריל ,1960 שעה 8
בערב — עתיד זה להיות אחד מאולמי התיאטרון
החדישים והמשוכללים ביותר בכל
העולם.
כל האולם במה,, .אולם תיאטרון טוב,״
אמר במאי הקאמרי גרשון פלוטקין ,״הוא
אולם שהצופה והשחקן אינם מרגישים בקיומו.
כי מתי מתחילים להרגיש בקיום
האולם והאביזרים הטכניים? — כאשר
משהו מפריע, מציק, אינו פועל כשורה.״
תיכנון יסודי ביותר הוקדש להשגת מטרה
זאת. הבמה באולם חדש זה תהיה רחוקה
מרחק רב מן הבמה המקובלת, בעלת המם־

שתי־מכונות קולנוע ומכונת־הקרנה־דוממח
אחת ייקבעו אף הן בתא מיוחד, לשעת
הצורך.
על חדרים ושחקנים. אל במה משוכללת
ואת יעלו השחקנים מחדרי־האיפור, שמקומם
בחזית הבניין. ארבעה מתוכם יהיו
חדרים אישיים, לשחקנים אורחים ולהזדמנויות
מיוחדות, ויצויידו במקלחות ובחדרי־שירותים
פרטיים. לידם יימצאו גם חדר
המאפרים — ובו כסא־ספרים משוכלל —
וחדר המלתחאיות המחובר ישירות למחסן
הבגדים.
לצורך השחקנים ייקבע גם, כמיטב המסורת
של התיאטרון הבריטי ,״חדר ירוק״,
שהוא חדר־נופש־ובילוי מיוחד לשחקנים,
ובו בר־משקאות ועיתונות׳ נוסף על כורסות
נוחות•
מאחרי הבמה יהיה גם מקומו של אולם
חזרות, ובו במה שוות־רוחב לבמה הראשית
ושורות ספורות של כסאות. אולם זה יחסל
את הצורך בהקמת התפאורות ובפירוקן
בבמה עצמה, לצורך חזרות.
כמום כעיניכם. אולם הקמת התפאורות
תיהפך ממלאכת סבלות קשה ללחיצות־כפתורים
בעיקרה. נוסף על חדר־נופש מיוחד,
ייהנו פועלי־הבמה גם ממעלית־שירות,
שתרים בשעת הצורך מכונית־משא שלימה
מן הרחוב לגובה הבמה, המצוייר, בגובה של
14 מטרים ׳ מפני הרחוב.

תכניה אולם ״הקאמרי״ בוזל־אכיב
מבית ה חו בו ת לבית הנדבו ת

גרת הקבועה• רוחבו של פתח הבמה הפונה
לאולם יהיה, כרגיל 10 ,מטרים וגובהו ארבעה
וחצי מטרים — אך בעזרת קירות־נעים
מן הצדדים ותקרה הניתנת להגבהה באולם
כולו, אפשר יהיה להרחיב את פתח
הבמה עד כדי 16 מטרים רוחב ושמונה
מטרים גובה. כן אפשר יהיה לצרף אליה
שתי שלוחות רחבות לאורך מחצית האולם
משני צדדיו, אם ההצגה תדרוש זאת. אפשר
יהיה גם להרים או להוריד, בעזרת מנגנונים
הידראוליים, כל חלק מחלקי הבמה ועל־ידי
כך ליצור עליה משטחים בגבהים שונים,
להשקיע כליל את חלקה הקדמי על מנת לפנות
בתחתיתה מקום לתזמורת בת 60 מנגנים
ולהזיז אליה אוטומטית במה מסתובבת שמי
הירותה ניתנת לוויסות, לפי צורכי ההצגה.
הערב לא אימפרוביזציה. את כל
אלה יוכל הצופה לראות, כשיעלה רצון
מלפני הבמאי. אולם כידורים טכניים רבים
ומסובכים יותר יהיו חבויים מאחורי הקלעים•
התפאורות,
העליות והמסכים יהיו מחוברים
לקרוניות חשמליות תלויות בתקרת
הבמה, המוגבהת כדי 20 מטרים מקרקעיתה.
מנגנון דומה יפתח ויסגור את המסך במהירות
הרצוייה ביותר לסחיטת כמות מחיאות
הכפיים המקסימלית בתום ההצגה, מנגנון
אחר יפקח באותה צורה על הורדת מסך
אסבסט בלתי־חדיר־לאש בשעת הצורך, אם
יהיה צורך בזה•
השלי־טה על מערכת התאורה המושלמת
והמסובבת ביותר המצוייה בארץ תרוכז ב־תא־החשמלאי,
שיוכל בפעם הראשונה בישראל
לראות ממרחק מתאים את הבמה שאליה
הוא מכתן את אורו. אך למעשה, יתבטל
החשמלאי במשך ההצגות לא פחות מן הסדרנים:
מערכת־פיקוח אלקטרונית משוכללת,
שעליה יוקלטו כל פקודות־שינוי־האור להצגה
שלמה, תחליף אוטומטית את האורות במקומות
הנכונים•

במעלית נוספת יוכלו לעלות לאולם הצופים
שלא ירצו לטפס בגרם המעלות הרחב
אל תוך ארבעה אולמי ההמתנה, שיקלטו
ברתחה אפילו 1050 צופים — אם יימכרו
הכרטיסים עד האחרון.
ואילו באולם עצמו, יחכו לצופה מסדרונות
מרופדים בשטיחים פלאסטיים, המונעים
כל רעש, וכסאות מרופדים ומצויידים בבול־מי־זעזועים,
המובטחים מפני חריקות מרגיזות.
כדי
למנוע את הצורך במסדרון אמצעי,
הגוזל את שטח־החזות הטוב ביותר, הורחקו
שורות הכסאות זו מזו כדי 90 סנטימטרים,
לעומת 80 בלבד — לשם השתאה — בהיכל
התרבות. על־ידי כך הובטח כי אפשר יהיה
להיכנס לכל מקום ללא צורך להקים מן
המקום את יושבי השורה שהקדימו לבוא.
בית החובות. כל הדברים היפים הללו
עולים בכסף. ליתר דיוק ,״בין מיליון למיליון
ורבע ל״י,״ כפי שאומר איש הנהלת
הקאמרי יעקב אגמון.
מהיכן יבוא סכום זה? על כך ניתנה השבוע
תשובה חלקית, כאשר הכריז מאיר
תייסגאל, הפעיל בין השאר בתעדה הציבורית
להקמת בית התיא טרון הקאמרי, כי
השיג את הסכמתה של אלישבע רחל (לשעבר
ליזן טיילור להקדשת 250 אלף הל״י,
שנתקבלו כהכנסה מהצגת הסרט מסביב
לעולם ב־ 80 יום בישראל למטרה זו• הממשלה
הראתה נדיבות דומה, תרמה את דמי
המסים שנקבצו מאותן הצגות, בסכום דומה.
אלישבע עצמה תגיע ארצה עוד השנה, כדי
לראות את אולם ההמתנה של התיאטרון
שיקרא על שם בעלה המנוח, מייק טוד.
אך סכום זה רחוק עדיין מלפתור את
הבעייה, שכן אולמו הקודם של הקאמרי,
ברחוב נחמני, משועבד כולו לבעלי־חובו
של התיאטרון, שהסכימו לחדול מעיקולים
בתנאי ש־ 400 אלף הל״י, אשר יושגו כתמורה
לאולם זה לכשיימכר, ישמשו לכיסוי

חלקי של החובות, המגיעים בסיכום ל־600
אלף ל״י.
ידו של התיא טרון הקאמרי תושט, איפוא,
עוד זמן רב עד שתאמר די.

מאחורי הקלעי ם
כר טי סי םלה 1הלה
מצעד פזמונים לועזיים, על רמה בינלאומית,
צפוי לקהל הישראלי ב־ 13 במאי.
מסתבר, כי יו רזביזיי ה, רשת הטלביזייה המשותפת
לשמונה מדינות מערב־אירופה, עורכת
מדי שנד, מצעד פזמונים מעין זה, בו
מושמעים הפזמונים הפופולאריים ביותר של
השנה בביצוע טובי האמנים• השנה, החליטה
הנהלת היו רו בוזיי ה לצלם את המצעד ב־היכל־התרבות
הישראלי. לצורך זה יובאו
לארץ לא רק המבצעים, אלא גם צוות במאי
וצלמי הטלביזייה, יחד עם כל הציוד הטכני
הנחוץ ואילו כ,,היו זמנים׳ /מצעד
הפזמונים הפופולאריים הישראליים בעשר
שנוח קיום המדינה, שייערך בהיכל ה תרבות
תשעה ימים לפני כן, עתיד הקהל לשמוע
בין פזמון לפזמון דו־שיחים שנכתבו במיוחד,
תמורת 1000ל״י, על־ידי דן בן־אמוץ.
אחד מהם מתנהל בין אנשי ה צ׳יז ב ט רון לשעבר,
יואל זילבר ונעמי פולני, בלשון זו:
(יואל נכנם לבמה עם תחבושת ענקית
סביב ראשו).
נעמי :״יואל, מה קרה לך?״
יואל :״אל תשאלי. אני חוצה את פסי־הרכבת
באלנבי. פתאום נתקעת לי הנעל בין
הפסים. אני מושך בכל הכוחות — לא זז.
והרכבת מתקרבת ומתקרבת. ברגע האחרון
ממש, הקטר היה במרחק של איזה־ שלושה
מטר ממני, נתתי סחיבה אחת, הוצאתי את
הרגל וניצלתי.״ נעמי :״אז מה התחבושת
הזאת?״ יואל :״זה? פורונקל פרט
לא־ידוע־ביותר: בכל חוזה הנחתם כין
הנהלת היכל התרבות לבין גוף או אמרגן
השוכרים את האולם להופעה כלשהי, מאלצת
הנהלת ההיכל את השוכרים להקציב לה 50
כרטיסי־חינם, מדי ערב בערב, לצרכיה הפרטיים
צבע תחתוניו של שלמה
בר־שביט היה השבוע נושא לוויכוח כללי
בתיאטרון הבימה. בר־שביט, הממלא בהצגת
הבט לאחור בזעם את תפקיד קליף, צריך
באחת התמונות למסור את מכנסיו לגיהוץ
ולהישאר לעיני הקהל בתחתוניו בלבד.
בבריטניה היה צבע התחתונים הללו אדום,
אולם כאשר נוסו תחתונים מעין אלה בחזרות
הביטה, טענו הנוכחים כי הם דומים
לבגד רחצה. ליתר בהירות, הוחלט לבסוף
על תחתונים לבנים ישראליים אופייניים
פריטים לבנים אחרים המבוקשים על־ידי
הבימה; זוג שפנים לבנים אמיתיים, שיישלפו
לעיני הקהל מתוך כובעו של קוסם בהצגת
העצים ז קופי ם ימותו כשבוע י
הוחלט על מלווה־חובה חדש על אזרחי יש־ראה,
נפלה הכרעה נוספת, מפורסמת פחות:
לארבע בימות הבידור שיוקמו בחג העצמאות
הבא בתל־אביב, הוקצב סכום של לא פחות

מ-ס!! אלף ל״י כמת מקור״,

התיאטרון לארבעה שחקנים בראשותה של
תמר סמסונוב, החל בחזרות על תוכניתו
הבאה, שתוצג לראשונה בעוד חודשיים.
בתוכנית: מערכונים של משה שמיר, בנימין
גלאי, שרגא גפני ויעקב בר־נתן
שיתוף פעולה דו־תיאטרוני יקויים בקרוב,
כאשר ייערך בחוג: הבימה בירושלים
ערב מוקדש ל תי א טרון הקאמרי, בהשתתפות
במאי הקאמרי גרשון פלוטקין ושחקניו חנה
וי די׳ רד־יוחח ואברהם חלפי•

שיניים בחשכה

שראו או ה דיו של טצ׳ מו, כ ש הופיע למעלה.

בהגיעו ירוד, שקבל
»*ראה, אולי זה יביא לנו רפואה,
J / /אולי יכניס אותנו באכסטזה כמו ליונל
המפטון, למרות שהפרצוף שלו נראה יותר
סולידי!״ התלהב מומו הגדול, מלכם של
חובבי הג׳ז בפרברי תל־אביב, שעה שתלה
מודעות ענק של לואי ארמסטרונג באולם
שדה־התעופה בלוד.
מומו לא היה היחיד שציפה לאכסטזה
הגדולה כחתול מיוחם. כמעט מכל ערי
הארץ נהרו מאות צעירים וצעירות בחצות
הלילה לשדה־התעופה בלוד, כדי להקביל
את פניו של מלך הג׳ז של הדור — סצ׳מו
הגדול,.הם באו באוטובוסים ובמכוניות פרטיות,
באופנועים ובאופניים, אחדים מהם
אף ממרחק של כמה שעות נסיעה — וכל
זה כדי לחזות במו עיניהם מקרוב, במשך
כמה דקות, בלואי בעל שפתי-הזהב, ואולי
גם לגעת בו ולקבל חתימה.
״אני עובד בשדה־התעופה כבר שמונה
שנים, ואף פעם עוד לא ראיתי קהל כזה!
לא כשבאה מלכת בלגיה, ולא כשבא מי
שלא יהיה,״ הצהיר מלצר במסעדת השדה.
חובבי הג׳ז החתולים — בלשונו של הג׳ז
האמריקאי — מילאו את האולמות על גדותיהם•
בצפייתם לבוא מטוסו של סצ׳מו,
הבחינו לפתע במנחם בגין, שבא עם עוד

תד רי ך
הצגות

מ א ריו ס

( ה תיא טרון

הקאמרי)

הצגה נקייה של מחזה מלבב, בו מכניס
משחקם של זלמן לביוש ורחל מרכוס אווי־רת־פסגות.
טוביה
החולב והבימה) -הצגה
מחודשת של אחד ממחזותיו הנוגעים ללב
של שלום עליכם ׳ ,בה מפתיע ברעננותו
יהושע ברטונוב, שיחוג החודש את יובל ה־
80 שלו.

בידוד

לואי ארמסטרונג
— ראה כתבה.
קומפאניון דה לה שאנפון
( היכל התרבות)

(אהל שם) — ביצוע משובב־לב של הרפרטואר
הקבוע והמפורסם של להקה זו.

אף מלה למורגנשטיין

(בצל

ירוק) — כשרון הבמאי שמואל בונים והחן
הטבעי של חברי הלהקה מסתירים כמעט את
עובדת היעדרו של מחזה.

שוטרים
| l l l lמ ש מרו ת
1 1 7
י ו פילסו למלך הג׳ז

דרך אל האולם ׳הגדול של שדה־התעופח לוד.

לעלות בחזוה?

הצילו!

מתכונן כאילו לואי ארמסטרונג, עטור זר הפרחים,
בין שדרות האוהדים המחייכים בהנאה, פילסו לעצמם ארמסטרונג
לנוכח ההמונים שהסתערו עליו בפתח המטוס. במרכז
ואשתו דרך בקושי רב, כפי שזה מתבטא בפניהם המעוותים. אם כי
נראית אשתו, הנלחצת בי! המסתערים. גם מנחם בגין רק בקושי נצל מגורל דומה.
באו המפגינים מרצונם מכל פינות הארץ, עשתה התקבצות זו רושם מלאכותי במקצת.

*ותו לחתולי

מומו לא ויתר• שאר החתולים החרו החזיקו
אחריו, לא שכחו לחייך אל מול בזקי המצלמות,
כדי שתמונתם עם סצ׳מו תונצח
למען ההיסטוריה.

האשה היא הנופש
שמדות השוטרים האומללים, לא

נלר הגיאז לואי אומסשוונג בהפגנה המונית תועות וקולנית

)Jהצליחו בשום פנים ואופן לעצור בעד
החתולים מלחז ור לאולם הסגור, להסתער על
סצ׳מו. אולם מאחר שבכל זאת משלמים
כמה ח״כים של חרות ללוות אורח מדרום־ עדון הג׳ז של בית־ציוני־אמריקה הכינו שלט את התיקים מידיהם, נישקו וחיבקו אותם. להם משכירת, עשו כמיטב יכולתם כדי
אפריקה. בגין היה תחליף זמני טוב למדי גדול, שבכל פעם נפל על מישהו אחר! ותז״אני
רוצה את ד״ר שפירא!״ צעקה נוסעת למנוע את כניסתם של צלמי היומנים וה־מורת
קטנה, שהציבה את כליה על המסלול. אומללה, שבגדיה כמעט נקרעו מעליה. רק
לארמסטרונג.
עתונות לאולם•
עשרות החתולים הצרחניים הקיפוהו מכל להקת צלמים, שבקושי רואים כמוה גם
אז הבינו החתולים כי טעו בכתובת, עזבו
הדוחק הנורא, היללות, צריחות ד,״הצילו!״
עבר, שלחו אליו פיסות־נייר לחתימה. כש־ במצעדי יום־העצמאות, הסתערה על השוטאותה
וחזרו למטוס.
וקריאות ההתפעלות, לא הפריעו לארם־
אזלו הניירות הגישו לו תמונות. בגין, רים, שחסמו את הדרך למסלול, ובעקבותיה
סטרונג להתישב ליד השולחן, להצית סי
לבסוף הופיע לואי עצמו. לבוש במעיל
התפרצו גם כמה עשרות חתולים מיוחמים.
גריה, לשתות כוס מיץ ולהתחיל לדקלם מיד
בשקדנות של לוחם־בחירות, חתם לכולם:
שחור, מתחתו ביצבצה חולצה סגולה ומגיורא
גודיק, האמרגן שהביא את ארמי שובצת, עמך על הכבש, השמיע נהקות אל תוך המקרופון את כל מה שלמד לדבר.
״בברכה לבבית, מנחם בגין״.
סטרונג, נכנס לאכסטזה רק מהרגשת בואו
כאילו כבר ידע מראש את כל השאלות
ואנחות, פער את פיו ושיגע לגמרי את לוק חתימות

מחכים לסצ׳מו, אבל
של המטוס, ניצח על התזמורת הקטנה, ני־שישאלו
אותו העתונאים המעטים, שהצליחו
חים ממני!״ התלונן, כשזרם מבקשי החתי ענע בעכוזו, ובידיו נתן תוך כדי כך הו כל החתולים שבסביבה ,״הנה הוא! הנה
הוא!״ צעקה צעירה מזרחית בגיל הטיפש־ להג׳ ע אליו, פער פיו בעל השפתיים הממות
הלך וגבר. כי קהל אוהדי ארמסטרונג ראות למומו ולאנשיו להיכנס גם הם לשופשפות,
גילה לשון אד מה ושיניים לבנות.
עשרה, שניסתה בכל כוחה להלהיב את
היה בדיוק קהל אוהדי בגין, וספק אם אכסטזה. הכל היה ספונטאני בהחלט.
עצמה .״בחיי, יש לו עיניים כמו בסרטים,״ חייך לפה ולשם, פלט בשטף את הנוסחאזו.
לגביהם היה הבדל מי חבר־כנסת ומי חצו*-
שלמד.
התפעל צעיר ממושקף.

רן וזמר ג׳ז. מישהו ניסה להפנות את הס״מאיפה
אתה בא?״
רק הציב סצ׳מו את רגלו על קרקע ארץ
תערות החתולים לעברו של ח״כ יעקב
הילדות צעקו: הצילו1
״מאיסטנבול.״
הקודש, אי־אפשר היה להבדיל כבר איפה
(ארוכה חדרך לחרות) מרידור, שישב ב״קיבלו
אותך שם יפה?״
הוא מתחיל ואיפה הוא נגמר. פקעת של השתומם סמוך לבגין• ״זה מרידוד זה?!״
ד,מ־ליד המעלות כבש

״בדיוק
כמו פה.״
אנשים הסתבכה סביבו. מישהו ענד לו זר
אחד החתולים ,״לך תאמין שאיש כזה כתב . 1טוס, כבר לא היו השוטרים המעטים
״היית באיזו ארץ ערבית?״
מסוגלים לעצור את זרם החתולים שהתרוצץ פרחים בצורת פרסה• השוטרים פילסו דרך,
ספר כזה עבה!״
״הייתי בביירות.״
וכמה ילדות קטנות, שנדרסו על הגדרות
לבסוף גילו את בגין ומרידור גם העתו־ על המסלולים. התזמורת פצחה ברינה, וה״איך
קיבלו אותך שם?״
חתולים צעקו :״ברוך הבא, סצ׳מו!״ באנ שנהרסו, צווחו :״הצילו!״
נאים .״מה אתם עושים פה?״ שאל איש
״פנטסטי.״
איך שהוא הצליחו לדחוף את סצ׳מו ובני
סוכנות עתי״ם, שפילס לו בקושי דרך בין גלית כמובן. כמה נוסעים, שמזלם הרע
״איפה החתולים יותר חמים, כאן או ב
קהל ההמונים .״אנחנו מייצגים את חסידי הוריד אותם מהמטוס לפני סצ׳מו, איבדו לוויתו אל תוך אולם מסעדת שדה־התעופה. ביירות?״
מומו ניסה כל הזמן לחבק ולנשק את סצ׳־
תוך דקות מספר את הכרתם. החתולים, שהג׳ז
בכנסת,״ הצהיר מרידור, חסר נשימה.
״כאן החתילים הם כמו באמריקה. חמי?.־
היו בטוחים שהם שייכים ללהקת אליל ה־ מו, למרות שלאחרון לא היה חשק לעשות
״איך כל הרעש הזה סביבך, משע
לא עבר יותר מדי זמן, ומטוסו של סצ׳מו
נחת על מסלול שדה־התעופה. אנשי מו ג׳ז, התנפלו עליהם, הקיפו אותם, סחבו דברים כאלה בפומבי דווקא ברגע זה. אבל אותך עוד?״
״זה החיים שלי ואני אוהב את זה, כמ
שזמר אופרה אוהב את ואגנר.״
״בין איזה סוגי מוסיקת ג׳ז אתה מבדיל?״
״אני מבדיל רק בין מוסיקה טובה ורעה.״
״מה אתה עושה בתור נופש?״
״הנה, זאת הגברת ארמסנזהנג, זאת הנופש
שלי.״
ת ך כדי דיבורים, נישקו אותו החתולים
ליטפו אותו או רק נגעו בו• הוא לא שב
לב, קורה ככה בכל י מקום. הראש הקרח
למחצה התכווץ והתמתח חליפות, והעיניים
התגלגלו לכל עבר.
פתאום נזכר לואי במשהו, חשף את חולצתו,
ה ציא מדליון ועליו מ ן־דוד מזהב
״את זה נתן לי חבר יהודי מקליפורניה לפ..י
שמונה שנים. אני סוחב את זה אתי כל
הזמן, לא מוריד אף פעם. זה מביא הרבה
מזל.״
״אחרי כל כך הרבה הצלחה, לא מתחשק
לך להיות מנהיג פוליטי?״
״שפוסטר דאלאס יתעסק בפוליטיקד״ אני
רוצה להיות מנהיג של חתולים.״
קצין המשטרה הותיק, הנריקו זלצמן, קיבל
היסטריה כאשר היה עליו להוציא את
סצ׳מו ובני לויתו החוצה. בריצה קלה יצאו
כולם אל המכוניות, שברחו בדהרה מהחתולים,
שניסו להסתער עליהן.
רק אשד, אחת קטנה הלכה לאיבוד, נמצאה
כחצי שעה אהרי שסצ׳מו ואנשי להקתו
כבר נסעו. היתד, זאת זמרת הלהקה,
״ביג פט מאמא״ ,כסי שמכנים אותה, שארמסטרונג
צוחק בסיפוק כשהנשיקות מועברות
מומו, מלך הצ׳א־צ׳א־צ׳א של שכונת התקווז,
משום מה איש לא שם אליה לב. משקלה
על ידי מומו ללחי אשתו• המיקרופון משמאל
מנשק את אדמסטרונג, כשזה האחרון מעוות את
רק 150 קילו.
הוא של אנשי קול־ישראל שהנציחו כל יללה מיללות החתולה.
פניו מרוב נשיקות החתולים שהומטרו מליו. אין הוא נראה כנהנה.

»ומו וו

ויומו לה

רדין
ת 1כני 1ת
הווי בנצרת
שלושה בסירה אחת, ח צו ת וחצי, שחרזזה

— במסיבות ציבוריות עליזות אלה, מיקרופון
קול ישראל הוא אורח רגיל. אך בשידורים
הערביים של קול ישראל — ומאז
השנה האחרונה, של בי ת ה שידור הישראלי
— לא היה כל מגע בין המיקרופון
לבין הקהל, אלא בראיונות יבשים ונטולי־מתח.
לפני שבוע נוצר תקדים. אל אולם
הצעירים הנוצריים בנצרת הוזמנו 300 מבני
העיר, להשתתף בהקלטת במתה שידור,
תוכנית הבידור הראשונה של בית־ה שידור.
מאז מלחמת תש״ח מנותקים תושבי נצרת
— ואתם כל ערביי ישראל — הן ממרכז
הבילוי והבידור בלבנון והן מן היבוא האמנות,
המגוון ממצרים• ואילו אנשי האמנות
המקומית נדדו בעקבות הפליטים, השאירו
את החברה הערבית הישראלית ללא במה,
ללא להקות מוסיקליות וללא אמצעי בידור
— פרט לבתי הקפה.
הלהקה המקצועית היחידה התארגנה במסגרת
המחלקה הערבית של קול ישראל.
במרכזה עמד אהרן עזורי, מלחין עיראקי
שעלה ארצה לפני 25 שנה• כבר בעיראק היה

Q ׳P I N ׳l

תשתו ותחנו
בחג הפסח

לכך שהמצלמה היא המתנה המתאימה
ביותר. לכל הזדמנות כמעט.
אחת ההזדמנויות היא חג האביב —
חג הפסה כאשר אנו מרבים לטייל
ומרבים לצלם, בעזרת מצלמה של
פוטו ברנר, כמובן.
פנה עוד היום אל :

יינות, ליקרים, קורדיאלים
סליבוביץ וקוניאקים
המובחרים ביותר

ניננונ -ס-נ ר

מיקבי ש. פרידמן ובניו

ח׳ פה,דחדב ה חלוק 31

כשר למהדרין

בית־ספר לנהגות הגדול והמשוכלל ביותר:
קטנועים -אופנועים -מכוניות -אוטובוסים
הוראה עיונית ומעשית

לילית נגר והתזמורת הערבית בנצרת
בעל פי קח ומנהל עצבני

עזורי דמות מרכזית בחיי המוסיקה, נשלח
על־ידי הממשלה לייצג את ארצו בכינוס
מלחינים ומוסיקאים ערביים בקהיר. בארץ
התקבל למחלקה הערבית של שירות השידור
המנדטורי, הופיע בתוכניות רבות כמלחין
וכזמר, עלה במרוצת הזמן לדרגת יועץ
לתוכניות מוסיקליות בערבית. כיום הוא
עורך התוכניות המוסיקליות הערביות של
בית ה שידור הישראלי*.

מבגדאד ומקהיר. העליה ההמונית
מארצות ערב, אחרי קום המדינה, הביאה
לעזורי תגבורת רצינית. להקתו גדלה ממנגן
עוד (עזורי עצמו) ומתופף, מונה כיום 13
מנגנים ויכולה להשתוזת עם מיטב התזמורות
הערביות במרחב.
בעיקר התוזספו אנשי מקצוע מעיראק.
בולט ביניהם גבר גבה־קומה, רחב וחייכני,
הקורא לעצמו בשם ״נעים״ .את שמו הנכון
הוא משאיר בסוד, כדי לא לסכן את בני
משפחתו הנמצאים עדיין בעיראק, שם עבד
בשירות השידור. צעיר זה נחון בכשרון
מגוזן: הוא מחבר שירים ומנגינות, שר בקול
באם עשיר, ומנגן בעוד, אקורדיאון וקונטר־באס.
שיריו הוקלטו בארץ ביותר מעשרים
תקליטים, זכו לתפוצה גבוהה יחסית.
החלק הנשי של הלהקה היה בנוי בעיקר
על שתי זמרות: פאיזה רושדי ולילית נגר,
שתיהן ממצרים• פאיזה, ילידת אלכסנדריה,
עלתה ארצה לפני תשע שנים, אחרי שהספיקה
להשתתף בכמה סרטים מצריים ולהופיע
בהצגות בידור רבות. כיום עומדות
מאחוריה 16 שנות הופעה. לילית לעומתה,
עלתה ארצה כילדה, ניסתה את כוחה גם
בשירה עברית (אל תיקח הכל ללב) עד
אשר הפכה לכוכבת הזמרה הערבית.
לעומת התזמורת, מורכבת להקת המישחק
ברובה מעולי מצרים: אבו פריד, עתונאי
מקהיר; אלברט שיטרית, פקיד לשעבר; פלפל
המצרי, זמר; עבד אל־בדיע יחיא, חבר

תל־אביב, רחוב המלך גזרג׳ 64

האקדמיה לאמנות הבמה בקהיר; מתיאס
איסמעיל, סופר ושחקן תיאטרון, אף הוא
מקהיר.
רוכבים כמדכר. עד כה נהגה להקה
זו להקליט את תוכניותיה באולפן. כאשר,
להחייאת השידור, היתד, דרושה תגובת קהל,
היו משמיעים הקלטה מתכתית של קהל צוהל•
ההצגה בנצרת סיפקה מחיאות־כפיים
אמיתיות.
לפי התוכנית, היתד, כל ההצגה צריכה
להימשך כשעתיים וחצי. היא נמשכה למעלה
מארבע שעות — והקהל נשאר יושב
במקומו. בהנאה של בן־בית המוכיח את
עצמו, הגיש תושב נצרת עבד אל־קאדר
נור אל־דין, קריין קול ישראל וותיק, את
התוכנית:
#מערכון המנהל העצבני, המתפרץ
לעבר גבר היושב במשרדו וקורא עתון
בנחת .״לא ארשה לפקידים שלי להתבטל
כך!״ הוא צועק ,״מה תאריך היופי״ האיש
האומלל משיב .״אם כן, הא לך שכרך עד
היום הזה, ואתה מפוטר!״ קורא המנהל,
מבלי להרשות לאיש לפצות פה, גם לא כדי
להסביר שאינו פקידו, אלא רק איש זר שבא
לבקש עבודה.
#מערכון על בעל פיקח מדי, שחשב
שיוכל לשלוט על שלוש נשים.

* י צי רו תיו בעברי ת מ שודרו ת גם ב תוכניות
המוסיקה ה מז רחי ת של קול־ישראל.

• הלירה המצרית, קומדיה של נגיב אל־ריחאני,
המחזאי הסאטירי המצרי שנפטר ב־
1948 ושיצירותיו ומשחקו כקומיקאי, הושוו
בצדק לקומדיות הגדולות של מולייר הצרפתי.

חידון מוסיקלי, ראשון מסוגו בישראל,
בו חולקו פרסי כסף צנועים.
• שירים שחוברו על־ידי אנשי הלהקה,
והופעת חובב מקומי בשיר של עבד אלמד,אב.

מוסר ההשכל המוצנע הוגש לצלילי
התזמורת, כדואט משה אליהו ופאיזה רושדי.
שיר ערבי מימי הביניים, אודות הערבי אל־נאביגא
זובייני והעברי עומר בן אל־חקיק
(צדוק) ,שרכבו על גמלים במדבר והתחרו
ביניהם — על מציאת תשובה מחורזת, מבריקה
וקולעת, של איש לאמרת רעהו.

תד רי ך
תכניו ת אלה מ תו ך מ שדרי ה שבוע ע שויו ת
ל היו ת מענינות. שינויים אפ שריים:
(קול-י שראל;

יום ד 20.25 ישראל רוקח, ראש־העיר

תולדות תד־אביב

תל־אביב לשעבר, יספר את מה שכתב
במאמר בדבר על תל־אביב כפי שהיתר,
עד לירידתו מכס ראש־העיר.

חצות וחצי

(קול״ישראל; יום ד׳;

— )21.50 נסיונותיו של ישעיהו (״שייקר,״)
בן־פורת לדובב את זמרי ה קו מ פניון דת לה
שנסון שבאו משועממים למפגש במלון
אכדיה,

קול אחד ואחד

(קול־י שראל; יום

ה 21.30 פיטר פריי ויוסף טרגין בת-
היה אחרי הסימפטומים למחלתו של הסרט
הישראלי.

• ד״ר כורדקוש יצא לצוד

(קול-

י שראל; יום שבת 18.45 בדיחה מאקב־רית
על רקע הווי יפואי של מידד שיף,
המספרת על יהודי, ערבי ואנגלי המטפלים
בקבורת כלב שאינו שייך לאף עדה דתית.
^ העולם הזה 1124

קולנוע
סרטים
מ שחקי אסור׳
ה חו ק (הוד, תל־אביב; צרפת־איטליה) הוא
משחק נפוץ בכפרי דרום איטליה, משהו
הדומה למשחק האצבעות הישראלי זוג או
פרד. הזוכה בו מזמין את שאר המשתתפים
במשחק להסב עמו לשולחן, מזמין כד יין
וכל עוד נשאר היין בקנקן הוא נשאר השליט
ליד השולחן, כשכל הנוכחים הם עבדיו.
הפטרונית שד הפטרונים. כשהוא
מתבסס על משחק עתיק רב־משמעות זה,
חיבר רוג׳ר וייאן רומן סוער, על פיו יצר
ז׳יל (״ריפיפי׳׳) דסין, סרט דרמטי חזק בעל
אוירה מיוחדת, מבוצע בשלימות נדירה.
העלילה מתרחשת בפורטו מנקור, כפר

אוסקר? כי עם כל היותו סרט חביב ומשעשע,
הנע ׳בין מלודרמה מתקתקת לסרטזמר
עליז ועוקצני, קשה להבין מה יש בו
שיכול לזכותו ולו בפרס אוסקר אחד.
הצרפתים לקחו את רעיון פיגמליון מהאנגלים׳
הפכו אח ג׳יג׳י לפיגמליון בנוסח צרפתי
. .באו האמריקאים, הלבישו את העלילה
על מוסיקה אמריקאית ושחקנים בני שני
הלאומים, והתקבל שעטנז מוזר למדי, שרמ׳

יורדת ועולה בקטעים שונים.
ג׳יג׳י (לסלי קרון) היא ליכלוכית חמודה,
שסבתה מכשירה אותה לתפקיד ציידת גברים
עשירים, עד שהיא נתקלת בנסיך־סוכר
מכר (לואי ז׳ורדן) ,המשתעמם בחברת פרי־זאיות
רגילות, מתאהב דדדקא במיוחד שבה.
עם קצת פזמונים נעימים ושירה של מורים
שבלייה, מתעלה עלילה זו מעל סרטי הזמר

תשבץ 1124 nin o&iun

שחקנים מסטרויאני והלולוכריג׳ידה כ״החוק״
מה ח שו ב יותר — מכונית או בעל?

איטלקי רדום לכאורה. אולם בכל אחד מבתי
הכפר מתרחשת דרמה בעלת מתח, המוכיחה
את משמעותו המיוחדת של משחק החוק
המקובל בכפר — העולם מחולק לשולטים חיכו ק כי דאחת
ונשלטים, והשולטים הם הקובעים את החוק
מלכים קדימה (חן, תל־אביב; ארצית־והם
המבצעים אותו• בליל קיץ אחד, מגיע
הברית) הוא בליל מוזר של סרט מלחמה,
המתח לשיאו, וכל הדרמות הפרטיות הנפ דרמת אהבה ובעיה גזעית, המפתיע את
רדות מתלכדות לדרמה אחת.
הצופה בתפניות החדות המבוצעות לאורך
דון ציזארה (פייר בראסר) ,הפטרון המועלילתו׳
והמתגלה בסופו של דבר כמטופש.
סרי של הכפר, נוטה למות. את מקומו כשפרנק
סינטרה, המאהב הגדול של הבד,
ליט הכפר עומד לתפוס מתיאו בריגנטה
מופיע כקצין חיל רגלים תמים ובישן של
(איב מונטאן^ נבל וראש כנופיה המטיל חיל הפלישה האמריקאי בצרפת. הוא מקבל
חתיתו על הכפר. אולם גם מעל לשליט
לפיקודו רב־טוראי שחצן ופוחז (טוני קורהיהיר
והכל יכול, קיימים עוד דברים השולמים)׳
בן־מובים המשתדל להתבלט במעשי
טים בו — אהבתו לבנו העומד לברוח בחב גבורה מפוקפקים. סינטרה אינו יודע כיצד
רת אשת השופט, ותאוותו למריאטה (ג׳ינה להתיחס לפיקודו, מתלבט בין בוז להערכה.
לולובריג׳ידהא משרתת בבית דון ציזארה.
ההזדמנות להחליט ניתנת לו כאשר הוא
בצורה זאת הופכת מריאטה, המופיעה בד מתאהב בצרפתיה ממוצא אמריקאי(נטלי ודד)
מות הברס יל יארה, דמותה של ג׳ינה בסידרת המתגלה כבתו של כושי. כאשר קורטיס
לחם אחבה ו — לפטרונית הכמעט־עליונה, רוכש את אהבתה של הנערה, אין סינטרה
השלטת בכפר, קובעת את החוק גם לגבי נוטר לו איבה. אולם ברגע שמתגלה לו כי
דון ציזארה — בראסר האוהב אותה, חושש קורטים רק השתעשע עמה, זילזל ברגשותיה
ופגע בה, הוא מחלים להרגו.
לגעת בה, גם לגבי איב מונטאן המנסה
הוא מנסה לעשות זאת בסצינה הקרבית
לאנסה• למריאסה אין חוקי־מוסר חברתיים
המגוחכת, כאשר שניהם יוצאים בלתי מזומקובלים.
כשהיא מתאהבת באגרונום צעיר
שבא לייבש את הביצות בכפר (מרצ׳לו מם־ ינים לפעולה בעורף האויב• אולם הגרמנים
מקדימים אותו, הורגים את קורטיס לפניו,
טרויאני) היא גונבת כסף מתייר שויצרי כדי
לזכות באהבתו של האגרונום .״אין לך כל משאירים אותו בלי יד, מה שלא מפריע לו
כמובן לחבק את אהובתו, בת הכושי, ביד
חוש מוסרי,״ מתרים כלפיה מרצ׳לו החמוד.
אחת, בהפי־אנד סאכאריני וצורם•
״מה יותר מוסרי?״ שואלת ג׳ינה המרגישה
כדג במים בתפקיד נערת ההמון ,״שלשויצי
תהיה מכונית ארוכה או שלי •יהיה בעל?!״
שיא כסיום. העלילה מסתבכת כאשר
טח, כדי לנקום בבריגנטה שניסה לאנ־אלה
הסרטים ה מוצגי ם ב שבו ע זה בערי
ירמת למאסרו כחשוד בגניבת כספו
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
בשיאה של העלילה, מת דון
• פלאי היקום (מגדלור, תל־אביב)
כספו של התייר מוחזר לו, בריגנטה — ,סרט תעודתי מרהיב ונפלא על הטבע
ממנו, נשאר מושפל ומוכה ומרי באלפים היאפניים.
;; את הכפר עם האגרונום. הכפר
• זה הדוד שלי ( ת ל ־ א בי ב, תל־אביב)
השמש נשאר ללא פטרון.
— יצירתו הצ׳אפלינית של ז׳אק טאטי הלובמינו,
המצטיין בבימיי עגת למודרניזציה המופרזת הנוטלת את ה׳יצא
מגדר הרגיל של כל אנשי יופי והרגש מחיי האדם.
סור להחמיצו•
« שתי פ;יפ לראי (תל־אור, ירושלים)
— מישל מורגאן מחליפה את צורת
1יד ה סו כ ר
פניה ויחד עם זאת את צורת חייה. סרט
תל־אביב; ארצות־הברית) של אנדריי קיאט.
• החתולה (ארנון, ירושלים) — פרג־את
הצופה בפני חיד ת
מה קיבל סרט זה בש טואז ארנול בתפקיד נערת המחתרת הצרפתית
המתאהבת בקצין נאצי.
ת מאשר שמונו־ ,ירס־השיגרתיים,
אולם מכאן ועד לסרט הטוב של
השנה, עדיין יש מרחק גדול.

תד רי ך

מאוזן .2 :נהר,
שבקירבתו נחל
גפוליאון מפלה ;
.8ישוב בגליל ה עליון
10 מחבר
קומדיות צרפתי;
. 13 חברת תעופה
בין־לאומית; .14
ידיד; .15 גורם
לפעולת השריר;
. 16 עני 17 דר גה
דיפלומטית ;
.18 מפלצת בד מות
תנין ; .20
עיר בקירבת ת״א,
בר״ת; .21 מחובר
לרסן הבהמה;
.23 אשת יעקוב;
.25 פנאי ; .27
תער; .29 זורם
בעורקים; .30 גורם
שאון ; .32
שחקנית קולנע; .34 במטבע; .35
קריקטוריסט ; .36 מלבוש־ראש ערבי ;
.37 כן׳ באנגלית; .39 עיר הולנדית:
.40 מום׳ ללא ראש ; .41 מילת בקשה ;
.42 זעזוע; .43 לוי אשכול; 44 מר
ציא־לאור ; .45 ארץ ים־תיכונית.
מ אונ ך .1 :אם גד ואשר; .2בור,
ללא סוף; .3מחלוצי התעופה; .4
סביב קפריסין; .5יצירה ספרותית;
.6חצי הלום; .7מספר אוניות ב

--אנגדית

פקוד אחיד ; .8שופט ונשיא כבוד של
ההסתדרות הציונית בארה״ב ; .9
גבוה; .11 הפרק האחרון בנחמיה; . 12
ההיפך מ־עלה 18 יצירה מוסיקלית
לתזמורת; . 19 משחק קלפים; .21
שיטה; .22 קבוץ בשרון; .24 החג
בכסלו ; .25 בן נוח ; .26 שושנים ; .28
הן; .29 קואופרטיב לתחבורה; .31
תל חרבות; .33 מעשי; .34 ישוב
עתיק בגליל; .38 ירק; .41 ביח״ר
לגפרורים; .43 שמה הקודם של פז.
g l ish

בכית־־הספר לשפות ״ ק ד ״ מהיי, כן־יחודה ,74 תל־־אכיג
נפתחים * :אולפן ללימיד מרוכז ( 3שעות כרם).
• קורסים וא״לפניות לעברית, אנגלית וצרפתית
( ,4 ,3 ,2או 6שעות כשבוע).

• למכוגרים מכל דרגות הידיעות, ככל שעות
הי ו 1y! n a־ . 3

כתכנית $ :דקדוק, כתיב, סגנון ושיחה .Conversation
$רכוצות נפרדות לאנגלית לתלמידי כתי־ספר
מתחילים ומתקדמים.
פרטים והרשמה ;2—9 :לפנה״צ; 9—3בערב(פי־צ י״ם ו׳).

בעריבת לילי ג>»>»

מוזמנים משתתפים.

אחד הקוראיס מ בין
ה מ שתתפים ב שליח ת חו מ ר לעמוד זה יזכ ה סדי
שבוע ב שבו ע בפרס של פ שר לירות י שראליות.
הזוכ ה בפרס ה שבוע הוא נ ח מן לוין, פ״ת.

ברלוימזד פדרו פוגש את אמיגו .״היי׳ אמיגו׳ איו קוראים לך?״ הוא שואל.
אמיגו מסתכל עליו בבוז׳ ויורק. פדרו :״שאלתי אותך איך קוראים
לך!״ אמיגו חוזר על המיבצע המעליב. פדרו :״אתן לך הזדמנות אחרונה — איך
קוראים לך?״ שוב יורק אמיגו לפניו בבוז. העניין נמאס לפדרו. הוא שולף את
האקדח וממלא את קיבת אמיגי בעופרת .״מחר כבר אקרא מה שמך בעתון,״ סינן.
יוסף בן־יאיר,

תל־אביב

ו שנ אתל שכנד כמוך
״הברגמנים,״ אמרה אשתי וליטפה את
החתול שלגו ,״הם זוג נורא נחמד. אי־אפשר
היה לחלום על שכנים טובים יותר.״
״כן ׳,הסכמתי .״שמת לב לתריסים החדשים
שהתקינו היום!׳
״זאת משפחה המתגאה בביתר״״ השיבר,
אשתי .״הם ידידותיים, לא דוחפים את האף
שלהם בעניינים לא להם. אגב, כמה יעלו
רשתות לחלונות שלנוז״
הרשתות עלו מעט מאד. הנגר התקין
אותן ואני צבעתי את המסגרות .״יפה, לא!״
שאלתי את אשתי, בהנאה. .אגב, הנה הגברת
ברגמן מביטה מהחלון שלה. היא מחייכת —
כן, ראתה את הרשתות.״ ניפנפתי שלום
לגברת ברגמן.
כעבור חודש ישבתי עם אשתי ונהניתי
מן החיים .״גברת ברגמן היתד. כאן היום,״
אמרה האשה .״הזמינה אותנו למוצאי־שבת.
רוצה להראות לנו את חדר האורחים
החדש.״

.באמת! לא ידעתי בכלל שהם שינו את
חדר האורחים הישן.״
נהנינו מאד מן הביקור. שיחקנו ברידג•
והערב היה נעים מאד.

בתוכנית הישנה שלנו, התטדנתי רק לגדור
את החצר האחורית. אבל אחרי אותו לילה,
התחלתי לחשוב כמה שהשקעה של עוד
כמה לירות תוסיף למראה של הבית .״כמה
זה יעלה יותר!״ שאלה אשתי.
״לא כל בך הרבה,״ השבתי, ונטלתי את
הגלובוס ליד .״על כל פנים לא כמו חדר־אורחים
חדש.״
ובאמת, היתה לנו כל הזכות להיות גאים
בגדר החדשה — מלאכת מחשבת צבועה
בלבן, מסביב לגינה .״אביבה ברגמן אמרה
שזה נורא נחמד,״ סיפרה אשתי, עוד לפני
שהצבעים הספיקו להסתלק. למחרת נסענו
לשבוע הבראה. חזרנו יום לפני הזמן, רק
כדי ליהנות ממראה הגדר שלנו .״נו, שרה,

״רא. אביבה יצאה. אה רוצה רהשאיר רה שתי וזרים?
תגידי באמת. זה לא נחמד!״ שאלתי כשרק
התקרבנו לבית.
.כן,״ השיבה האשד״ ״עבודת הברזל נורא
יפה.״
״ברזל! הגדר הזאת עשויה מעץ פיני
משובח!״
״לא הגדר. אני מתכוונת לפנס האורנמנטלי
ילתיבת־הדואר שהברגמגים שמו ליד הכניסה
שלהם. הם בוודאי סידרו את זה בזמן שלא
היינו כאן.״
נכנסנו הביתה וקראנו בדכאון את המכתבים
שהצטברו במשך השבוע. פתאום צעקה.
שרה :״הסבתא שלי מתה בארגנטינה
והשאירה לי 5000 דולאר!״
״יופי! מה נעשה בכסף?״
מבטה של אשתי שוטט מבעד לחלון,
חלף על פני החצר והגדר, וננעץ בפנס
האורנמנטלי .״נזמין את הברגמנים,״ אמרה
לבסוף, בהנאה ,״הם שכנים כל כך טובים.״
״כן,״ הסכמתי ,״הם הראשונים שצריכים
לשמוע.״
נראה אותם עכשיו. שימצאו ירושה יותר
נחמן לוץ, פתח־תקוה
גדיז׳ ה!

מידד שיף

חסשיר״ס
מעשה בחייל ושמו גד
שנקרא למשפט המג״ד.
הוא ערער על הפסק -
״אץ ככר צדק!״ זעק,
אז הצדק גחף לו כצד.

פותד, תל־אביב

השולה ן,

כשק״ם, ליד
ישב לו כנחת צנחן.
כשעועית ופילח
את כרסו הוא מילא -
את חשק־״ם עזב כתותחן.
רחל גרבר,

בו די ם

אוו ז ה?13־ tnunui

ה תפ תופפי ת בהיכל ה תרבו ת

,וזו1י\2ון דורש יותר וגז\ נזשזזשבנו .

הער!ת (P׳01 d
פרשת צו־הגיום ממשיכה להכות הדים.

נראה שזאת גם תהיה המכה היחידה שתונחת ככל
הפרשה.

הסכם אי ־ה ש מצר, שנחתם בין מפלגות ההסתדרות לא עמד במבחן
המציאות

לא היה לו שמץ של סיכוי.

ישראל היא המדינה היחידה מתוך 81 חברות האו״ם שלא הוזמנה לחגיגת
יום החופש של אפריקה, היבשת השחורה

השחרת פנים כרכים.

<uאז נעשיתי אישיות ראדיופונית
(האזינו לסיפורי בשבת אחרי ה־צהרים,
ב־ ,)6.45 התחלתי חש בקיומו
של מקלם הראדיו שלי. כלומר, אני
משלם לשרות השידור עשר לירות
בשנה, ובסך הכל אין אני נהנה ממנו
כלום, אפילו עתה, כשיש
ממד, ליהנות. הנה למשל
שודרו סיפורים שלי, מצחיקים
מאוד. ואני צחקתי! כלל
לא. כמעט בכיתי, כי קולי
נשמע בהפסקות, בלווית טרטור
איום.
הבאתי מאיסטר אחד. הסתכל
במקלט ואמר :״הקונ־פ׳איטר
לא בסדר. וגם צריך
אנטנה.״ לקח את המקלט,
וכעבור שבועיים, אחרי שהזכרתי
לו חמש פעמים,
׳החזיר אותו• שילמתי לו, ומיד ישבתי
להאזין. פתאום מתחיל המקלט להשמיע
קולות בנייה: חול נשפך, מערבל,
גלגלת חורקת וקללות (את אלה
הוספתי אני) .טפחתי על המקלט, בעטתי
בו, והוא בשלו.
הלכתי אל מאיססר אחר. הלכתי
אליו פעמיים עד שנאות לבוא. בא,
הביט ואמר :״הצ׳ימבוראפו לא בסדר.״
לקח את המקלט והלך. נעלם. אמרו
שהלך לעתודות. כעבור שבועיים מצאתיו,
ואחרי כמד, איומים החזק־ את
המקלט. ישבתי להאזין, והמקלט צרוד.
יהיה צרוד. אבל בדיוק כשהיד, ציד
להישמע קולי, נאלם. אץ קול. טלטלתי
את המקלט, סובבתי את כל כפתוריו,
איימתי עליו בפטיש. ולא כלום.
הלכתי אל מאיססר ש ישי. אמרתי
לו :״כמה אני משלם לך בתנאי שיהיה
המקלט בסדר על אחריותך!״ אמד אותי
מכף רגל ועד קדקוד ואמר :״מאה
ועשרים לירד.,״ בלעתי ואמרתי :״מסכים,
אבל על אחריותך.״ החזיק במקלט
שלשה שבועות. באתי אלץ. האזנתי.
נפלא. ממש מנגן•
לקחתי את המקלט הביתה. צליל נפ

כל ההפרעות נשמעו ברורות, כאילו
בתוך החדר. פאנטאססי.
אשתי אוהבת אורחים• כנראה שאני
משעמם אותה. אותו ערב הביאה הביתה
שני טיפוסים שתקנים כאלה, אבל
אחרי מאמצים הצלחתי להוציא מפיותיהם
כמה מלים. התברר שהם
חובבי מוסיקה: טוסקא־ניני,
פוצ׳יני, כרוביני, ונש־קיני,
ברנשטיין, רובינשטיין,
פיינשטיין ואיינשטיין. פתחתי
להם את הראדיו. שתקו.
אמרתי :״אינכם שמים לב
לצליל! שילמתי בשביל התיקון
מאה ועשרים לירה.״
אמרו :״אה! נהדר!״ אמרתי:
״אתם ודאי רוצים לשמוע
קונצרט !״ אמרו :״זה יהיה
נחמד.״ העברתי לקול־ישראל.
אמרה הקריינית :״ועתה האזינו לסימפוניה
מספר 41 בדדמאז׳ור מאת
מוצארס (יופיטר) 551 ,ברשימת קשל.״
אמר הוא :״שמעתי את זה בנפות
ערסאתי.״ אמרה היא :״כן. יש לי
לים של זה בניצוחו של פון
טס עם תזמורת ידענוגה.״ אס
״באמת! נפלא• היית צריכה ,
את סאפוז׳ניקוב מנצח על
איקראפוקא!״ אמרה היא:
צארם צריך לדעת לגגן.
אמר כי הוא גדול הקומפוזי[
יו מעולם.״ אמר הוא, :
מנויה על התזמורת?״
הראדיו. הרימו את ק
היא :״ודאי. על הרבה
נד, לזזתר בשביל מוס&
הוא» :כן. זה כדאי.
כדאי.״ אמרה היא:
עולה ביוקר. אני
שלוש שעות בשב״£
אמרה הקרייניתb:
מספר 41 מאת
ברשימת קשל.״
סגרתי את ה ר|
ושוב לא הוציא