גליון 1125 מתאריך 21 באפריל 1959

בספר 1125

י״ג ׳:יפן תשי״ט21.4.1959 ,

המחיר 550 פרוטה

ו־דו־ה
הצעידה הישראלית
אשר הסתננה
דעוה

יומנו!
m in x
!דדיסטאן
3 .בההחש אי ת
צפון ה מר חב

a ! 11u n

מים לא יספיקו לפצות את ה מנ היג שהקריב
את כל שנות בגרו תו לי ד הגה ה מדינ ה.
חיים וזים, ירו שליס
הקורא ו 1י ס מגזים במקצת גם אם ייערך
ח שוב הפיצויי ם דפי המודד ההסתדרותי האחרון
( 60 אלף ל״י להלל דן, עבור 26
שנות שרות) ,לא יעלו דמי הפיצויים עבור
26 שנות מנ היגו ת (לפי המ שכורת ב רו טו
האחרונה) על 60 אלף ל״י.

העורך הראשי: אוריאבנרי ראש המערכת:
שיום כהו
עורך משנה:
דוב איתז

מלחמה על הפ,ה
עורך תבנית:

עורך כיתוב:

3לי ב ג /צוו א ליני׳ בו
רחוב גליקסון , 8תל־אביב, ם ל 9ון ,26785
ת. ד .136 .מפן לננברקיס , :עולנופרס.-
המוציא לאור: הפולס הזח בסיס.
ד 9וס משה שהם בע״נז, ת׳א, טל.31139 .
ההפצה: דוד ם ו9ל ובניו, וזל־אביב.
המפרכת איננה אחראית לתוכן המודפות.

אין אנו נוהגים להמליץ במדור זה על
מאמר זה או אחר בעתון. הפעם רצוני להפר
כלל זה, ילהפנות את תשומת לבך במיוחד
ליומנה של אהובה דגנית• הוא ראוי לקריאה
ולמחשבה שניה.
מי שמחפש ביומן זה גילויים סנסציוניים
או פורנוגראפיים על חיי מארחות־בארים
בתל־אביב, יתאכזב. גם אין זאת תעודה
ספרותית של גאון־בסתר, ולא תאור לבטיה
של בת החברה הגבוהה. לא יומנה של אנה
פראנק לפנינו ולא האוטו־ביוגראפיה של
יעל דיין — אלא תיאור מאלף מאד של
בת העם, כפי שהיא רואה את עצמה.
הצעירה המתגלית בעמודים אלה אינה
דמות שלילית. להיפך• לפנינו תוצר אופייני
של סביבה מסויימת, אווירה מסויימת, חינוך
מסויים. זהו תיאור של נערה צברית רגילה,
האופיינית לשכבות רחבות מאד של האוב״
לוסיה, שהגיעה לאן שהגיעה בגלל השפעות
חינוכיות סלפניות,

בכוונה לא שינינו במאומה את סגנונה
של אהובה, מלבד סימני־הפיסוק. רצינו שהקורא
יקבל רושם בלתי־אמצעי לא רק
מתוכן הדברים, אלא גם מצורת התבטאותה.
כשאהובה מפליטה פראזות נבובות, כשהיא
כותבת ציונות חסרת־תוכן, הריהי מגלה
טפח מן החינוך שהיא זכתה לו — חינוך
שלא נתן לה ערכים חיוביים יסודיים, ומילא
את החלל הריק בפראזות לאומניות. חינוך
זה, בתוספת רומאנים זעירים וסרטי־קולנוע
מפוקפקים, עיצב את סגנון הכותבת.
יש כאן כל האלמנטים של הווי הדור
הצעיר שלאחר־המלחמה: מהערצת הכומתה
האדומה ועד לאהבת הטרמפים, מהרגשת־האושר
בצבא עד ההאזנה לתוכניות שלושה
.כסירה אחת. אולם הדברים משתקפים לא
בעיניה של בת־טובים אמידה מצפון תל־אביב,
אלא בעיני בת העם שגדלה בתנאי
דוחק, והמשיכה לחיות בדוחק גם בתקופת
נשואיה. זהו הוזי אופייני לא רק מבחינת
מה שיש בו, אלא גם מבחינת מה שאין בו.
אין זה יומן גלוי־לב לגמרי. אין הוא
מורכב מרשימות יומיות קצרות, מן הסוג
בו מפקידה נערה מתבגרת את סודות
לבה, ללא טשטוש או ייפוי. זהו יומן מן
הסוג השני, הנכתב מתוך תקוזה כי מישהו
— אולי אדם אהוב או חבר — יראה אותו
באחד הימים. יתכן כי אין זו אהובה
האמיתית המתוארת בו, אלא אהובה כפי
שהיא רצתה להיות, כפי שהיא ראתה את
עצמה. גם מבחינה זאת זוהי תעודה מעניינת,
המעוררת למחשבה רבה.
איך נכתב יומן זה? אפשר רק לנחש
זאת, לפי צורת הכתיבה והכתיב.

יפי

סילבי קשת.

צלם המערכת:
ארית קרז

כתב בכיר:
אלי תבור

תכרי המערכת:
מנשה בר־רייו, שייוו נלוו, לילי ולילי,
דויד הורוביץ, רותי ורד, אברהם חרגזוו,
יוסר אבו־הבורי, אביבה סטו. עמוס קיוו.
שלבוה קדו.

החלק הראשון, עד לרומאן עם הצנחן
הצעיר המכונה כאן ״עמי״ ,נכתב בשלושה־ארבעה
קטעים רצופים, בכתב־יד נקי. אחרי
כל קטע חתמה אהובה חגיגית — פרט
ילדותי ומלבב כאחד• הרומאן עם עמי,
שהיה שיא חייה הקצרים, נכתב כנראה כל
כמה ימים, בהתרגשות מאושרת. ביום ד,נ־שואין
נפסק הרומאן — והוא שותק עד
ליום הגירושין, כעבור שנה.

נעיצת סכין

ד״ר א. הרצברג, תל-אביב

.. .נראה ששכחתם להזכיר פרט השוב.
ב־ 20.05 שודר ב ר דיו כי ב־ 21.00 תימסר הודעה
חשובה. הי ה ברור כי תהי ה זו הודעה
בט הונית. הרמטכ״ל שמע אף הוא את ההודעה.
נשאלת השאלה: אם צורה זו של גיו ס
ה מילו אי ם דרד ה רדיו לא אושרה, מדוע לא
ביטל את ה שידור ה מיועד, בעוד שעמדו
לרשותו 55 דקות? בכמה זמן כבשו את
קופיימה?
אורי ש. תל־אביב
אתם ׳ טו עי ם כאשר אתם קובעים כי לשי דור
הגיו ס לא היו כל תוצאות חיו ביו ת.
אני, למשל, רואה תוצאה אחת חשובה. נקבע
ברורות בי לרמז הראשון של גיו ס כללי

מסתבר כי אהובה רצתה לסיים בזאת את
יומנה. בכל זאת הוסיפה בסוף כמה קטעים
חטופים, מעונים, מעין תמרורים בדרכה
מדחי אל דחי. אפשר רק לנחש מה הסתתר
מאחורי תמרורים אלה — הימורים, הלבטים,
היאוש.
זהו חומר־גלם לסופר אמיתי• זהו גם
חומר עיוני למחנך נועז, המוכן לשאול את
עצמו בכנות: לקראת מה אנו מחנכים,
בעצם, את הדור הגדל במדינה? מה הציוד
הרוחני שאנו מעניקים לו בראשית דרך
חייו?

גם לאורך גבול מתוח ושותת־דם זה, יש
מקום להראות מדי פעם יחס אנושי פשוט,
לפנים משורת הדין.
השבוע ייזכר בבתים רבים בישראל זכר
יציאת מצריים. הבה נאחל לאהובה ולהב־רותיה
יציאת־מצריים בקרוב, והזדמנות להתחיל
בחיים חדשים, טובים יותר.

#יו n f

המאמר בא בנעיצת סכיז לוהטת בלי-
בם של כל או ה די ב דנו ריו! ב מ דינ ה הזאת.
האומה הי שראלי ת עדייז לא העמיד ה מתוכה
כוח אלט רנ טי בי שיוכל לקחת את השלטון
מי די ב ד נו ריוז. במקרה ויקרה הגרוע מבל
גרוע ו ב דגו ריו! יווסוי אל א בו תיו, י הי ה זה
אם ו 1ל או מי כבד

דויד שאלתיאל, עפולה
...ט עי ת ם. החשבתם כמה פי צויי ם יגי עו
ל ב דנו ריוז אם חם־וחלילה י עזו ב את השלטון?
יש לי חרושם כי כל אוצרות השילו

. .אנימ סי ר בפניכם את כובע הטמבל
שלי. הכתבה ״ היי תי פועל רחק״ הו כי ח ה לי
כי טרם נם ליחכם. הי א הזכירה לי את
הי מי ם ה טובי ם ש היי תי בוחן בשבע עיניי ם
כל קבצן ברחוב אם אין הוא במקרה כתב
העולם הזה המתרים ביו ם סרט למען עצמי.

יהושע אביאל,

נס ציונה

דרך המלך
נ הני תי לקרוא את הכתבה שלכם ״דרכי
להוליבור״ (העולם הזה .) 1124 זו הפעם ה ראשונה
ש שוכנעתי כי הדרך להצלחה בבירת
הסרטים אינ ה מו ביל ה ררר מי טו ת כל
הגברים שם, החל מהנער השליח וכלה בצלם
הראשי. סיפור ה של חנה הוא סי פו ר כנה
המראה כי את ההצלחה ה א מי תי ת אפ שר
לה שיג רק בעבודה קשה ושחורה.
רבקה גורדון, רמת־גן
הכל טוב ויפה: אתם מראים א ת חנ ה׳
מסיננר־עדן בשלוש ת מונו ת מפוצצות; אכל
לכל אחר שמבין מ שהו בעניין ברור כי הן
צולמו לאחר ..מייק־אפ״ רציני. מ עניין הי ה
לראות את הכוכבת עדן כבשר־ודם רגיל.

בר־כוכבא דוידון, חיפה
בבק שה הקורא דוי דון — חנה נוסינגר־עדן
כמו שראה אנח ה צלם העולם הזה, ללא
כל הכנה מוקדמ ת (ראה תמונה).

לא דה־גול
אני מו ד ה ומתוודה: א ני אוהדמפא ״י (י ש
גם כאלה) .לכן רצוני להעיר את ת שומת
לבכם שהקו הבולט בעתונכם בזמן תאחרו
הוא קו של התקפות מוסוות על מפא״י. אי;
זה פשע. זו זכותכם. אולם האם לא מו ט״
י הי ה אם תו צי או את המרצע מ! השק״
הני דו בברור: בעד מי ונגד מי אתם. זה
מקובל וזה רצוי לפני הבחירות, לטובת כר
יחזקאל צמח, רמת־גן
הצדדים.
הר שימה ..מכתב פי טו רי העולם הזה
,)1124 בה אתם מו קי עי ם את קנוניי ת הטי-
נויי ם האחרונה של י. כהן, אי ש הש א לשעבר׳
הי ת ה במקומה. קשה לשער צביעו ת
גדולה יותר מב חירו ת ש מיות, הנערכות כשבי
ד׳ מזכי ר המפלגה הקובע מצוי מכתב פיטו
רין הנחתם מראש. זה כאילו שהב חי רו ת
האחרונו ת בצרפת היו נערכות כ שבידי אנ שי
דה־גול הי התמצא מכתב כזה, חתום מראש
על־ידי הגנרל רב־התהילה. מדוע לא פיר ס מו
ע תוני ם אחרים פרטים כלשהם על המקרה״
אלישבע רואי, ירו שלים
בידי עתוני הערב וחלק מע תוני הבוקר,
היו מצויו ת או חן העובדו ת שהיו בידי
העולם הזה. קשה לנחש את הסיבה ש מנע ה
בעדם מלפרסם את הסיפור.

רצוני להוסיף כמה מלים על גורלה של
אהובה ושתי חברותיה.
משפטן בעזה היה משפט צודק, מכיוון
שזוכו מאשמת הריגול, שלא היה לה שהר,
וחויבו רק באשמת כניסה בלתי־חוקית —
אשמה שבלי ספק היו אשמות בה• אולם
העונש שהוטל עליהן הוא אכזרי, כמעט
בלתי־אנושי, אם לוקחים בחשבון שהשלוש
לא התכוננו לבצע פשע, אלא אך פותו על־ידי
חיילים חסרי־אחריות למעשה־קונדס קל־דעת.
מסתבר
כי הטיפול בשיחרור השלוש נפסק
עתה כליל. לא שלטונות האו״ם ולא
ממשלת קנדה, שאחד מחייליה אשם בפרשה,
הראו נכונות רבה לעזור.
אולם מי שיקרא יומן זה, אינו יכול
להשלים עם המחשבה כי צעירות אלה, שלא
עשו כל רע לאיש, ששלושתן קרבנות של
חיים הדוסיס ואומללים, ימקו חמש שנים
ארוכות בבית־סוהר זר, אפילו יהיה היחס
אליהן שם הוגן. יש לתבוע מממשלת רע״ם
להעניק להן חנינה, או להחליפן בשלושה
מסתננים מצריים שנשפטו למאסר בישראל.

ם כתבום
הרשו לי לברד אותכם. מאמרו של אורי
אבנ רי ,״לשרת בוקר״ (העולם הזה ,) 1124
הי ה המאמר השקול ביו תר שקראתי בנו שא
זה ב שנה האחרונה. נו הגי ם להתלחש אצלנו
כי ״הזקז״ מזדקז יותר מ די. אחרים רו מזי ם
זאת בע תוני ם המפלגתיים, כשהם עו טפי ם
את הגלולה המרה בכל מי ני ע טי פו ת מתוקות.
אורי אבנרי אמר זאת בג לוי וביו שר.
כז. הגי ע ז מנו של הזקז ללכת אם רוצים
עדיין לשמור על שמו הטוב

אני חושב כי במאמר ״ מכונת הבהלה״
(העולם הזה )1123 ירד העורר לבעייה המרכזית:
מ נ הי גי ה מ דינ ה מוכני ם לשחק באש,
העיקר ״שלא ייגרם נזק למשהו.״ נוכחנו בפעמים
קוד מו ת כי שיקולים של אלה ש היו
צריכים להצעיד את ה מ דינ ה לקראת שלום
ורווחה כלכלית היו במקרה הטוב ביו ת ר
מופרכים. כיצד הם רוצים שנסמוד עליהם
כי משהקם ב״על סף המלחמה״ לא יו לי ד
למלחמה ממש? אחרי הכל, לא רק בהם תלוי
הדבר.
ישראל גולן, ירושלים

לעולים כאשר הם נוסעי ם הנה? שילחו בן-
אדם לווינה או לנאפולי או למארסיי, שיסע
ב אוניי ת עולים, יראה אי ד מטפלים בהם,
את ״ החוזי ם״ וה שטרות עליהם הס יקרא חייבי ם להחום בלי שיוכלו לקרוא אותם או
את תוכנם.
להבי!
משה שטרן, ירו שלים

מבט מבעד לראי
מרוע אפור ליעל דיי! לכתוב כי הי<
שונאת את הצ ריפי ם הארוכים במתנה מש
משמים? האם בבטאה זאת הי א כופרת בהשי•
בות הצבא למדינה צרי ך להבין כי ה
יציר ה לא נכתבה לפי הז מנ ת מ שרד הבטחו
ולא נועד ה לשמש פלאקאמ״תעמולה לצי־א
לדעתי, לא רק המחברת נשקפת מתור הראי
גם רבים רבים אחרים שהרגי שו יצב*
כמותה.

דן ש. ד צ2808 .

האיש המוכה
שחקנית עדן־מסינגריכולות מ דינו ת ערב לגייס באותה
הי עי לו ת את צב אותיה! שלהן. אני תושב ש•
צ ריו למצוא שיט ה יעילה יותר כדי לנצח
בהתחרות
אליהו אלקיים, צה״ל

סגנון ההשמצות

מד הי ם לקרוא כיצד העולם הזה הופר
לסנסציה פרשות כמו ״זיוו ה שפיר ה מ רגלת
היפ ה״ ,או ״אבא רצח את כו ל ט ״׳.זו הי
אחת הסיבו ת בגללה הפסקתי לקרוא את
שבועונכם. יש עוד סיבות: חוסר י די עו ת
מהמתרחש ב מ רינ ה במשר ה שבוע; יהירותכ ם
המתבטאת ב מדורי ״ תצפי ת״ ו״תזכיר״; שפע
של בי קור ת והשמצות. עתוז או ביי ק טי בי אינו
עוסק רק ב שערוריות — יש גם דברים
טובי םבמ דינ ה, לא?
אולם אני חייב לציין גם את הנקודו ת
ה חיו ביו ת של עתונכם: ה שאיפה הכנה ליחסי
שלום בי; ישראל וערב; מדו רי ם מענייני
ם כמו רדיו, ספרים, אמנות, קולנוע,
אנ שים ופסוקי השבוע; סגנון כתיבה מעניין
והי.
רפאל יאיר, נווה שאנן
הנני מי נוי קבוע על שבועונכם מזה שנתיים
ומחצה — ב דיו ק לאחר מלחמת סיני.
הגעתי אליכם ב ר רו הקשה. ב היו תי חבר-
קיבוץ בצפון הארץ היי תי בין המש מיצי ם
הגדולי ם שלכם. באה מערכת סיני ונז ד מן
לי די אחד מ הנ ליונו ת שלכם. קראתי ושוב־נעתי.
כ שיצאתי להשתלם לפני שנתיים ב־הנד
סודביוב ב אנג לי ה, הי ה הדבר האחרון
שע שיתי: ח תימ ה על העולם הזה. אני כותב
אחרי שקראתי את שורת הכתבות של העורך
ממסעו ב אי רופ ה ו שי חו תיו עם הערבים - -
חברה, אתם 100 אחוז
עוזי גלעד, לונ דון

שבע עיניים כקבצן
העולם הזה שלח אדם לבדוק את עבודות־הדחק
( 1120 והלאה) .מדוע אי! הוא שולח
מי ש הו כדי שיראה ב עיניו איז ה עוול נעשה

הופתעתי לקרוא בשבועונבם (העולם הזה
)1122 את הסיפור ״האי ש הבזוי״ ,בתת-
מדור ״ממשל צבאי״ ,המספר כי קיי־י־תי
פטירת־לחי בעקבות ויכו ח עם ל או מני ׳ בנצרת.
לידיעתכ ם: הנני האדם האחרון ש־נודע
לו כי הו כי תי. אינ ני יודע מ אין שאבי
״ אינ פו ר מ צי ה זו. מעניין לדעת אם או תו
אדם שסיפק לכם אינ פו ר מ צי ה זו הוא שגם
תירגם את ה שיר שלי ה מופיע ב או תו סי-
פור — שכן זהו תי רגו ם ב דוי. כפי שהסי-
תוסיק זיאד, נצרת
ביר בדו י • •
הצדק עם הקורא זיאד — בי חס לסטירת
הלחי. הויכו ח לא הגיע למע שה אלימות.
לעומת זאת סבור העולם הזה כי תרגום
השיר היה הוגן.

גיבור אינטליגנטי
ברצוני ל הגיב על דברי עמום קינן ך
עולם הווז .) 1119 יעיין מר קינז בתני
בקטע המספר על א לי הו הנביא, הנ בי א הנד!
של ישראל — לא באש וברקים וברע
נמצאת האלו הות בי אם בדממה דקה, והרש
לי לפרש זאת לפי הבנתי. במתח הגד,
שקרם להקמת ה מ דינ ה, נמצאו לנו גי בו רי
רבים, אולם משבאה שעת הדממה הדר
לא עמדו גי בו רי ם רבים במבחן. אי ני חל
לה מ ח פי רו ת השלטון והנעשה ב מרינה,
קינן וכל אותם אינ ט ליגנ טי םטת״
הבורחים מ מ צי או ת קשה הם ב מ חי־בודם
פחדנים. יש בארץ הזאת
לעשות וצריד להנד דור שימאי
וינס ה לעשות את הטוב והנכון.

שולמית לון

כל הזכויות שמורות
ברצוני לדעת מדוע פיר׳
פט ״שוב תצלו מים של זיוון
(העולם הזה .) 1121 אי נו
הזה זקוק לאמצעים כאלה
אים, ו אין זה לכבוד העתוז.
את ה שבועון ללא שום פ
פירסום, אלא בזכו ת החומר
ובוד אי שלא כדי לראות א
אינ ני מ בינ ה בזכו ת מה ה
גבי שערכם.

יפה ספיבק,
העולם הז ה

•»! שבוע, ערב פסח, מלאו תשע שנים
I Iמאז רכשה קבוצה של חיילים משוחררים
את העולם הזה והקימה את המערכת
הנוכחית.
מכל המפעלים הציבוריים שהוקמו על־ידי
ליחמי תש״ח׳ זהו היחיד שנשאר בחיים
והפך לחלק מן הנוף ה־שראלי.
כבר השבועות הראשונים של העולם הזה
החדש גרמו לתדהמה ציבורית רבה. אולם
הירחמיאלים המופתעים התנחמו .״זה ענין
של זמן,״ התנחמו .״במשך כמה שבועות
או חדשים ירעישו עולמות, ואחר־כך ייכנסו
לתלם. כמו כולם. הם יתעייפו. או ייקנו.
או יישברו. אין הם יכולים להחזיק מעמד
לאורך ימים. אין להם כסף. אין להם עורף
ציבורי. הם ייכנסו למסגרת.״
בינתיים עברו 475 גליונות של העולם
הזה — והרינו קיימים. העתון לא השתלב
כמשטר הקיים. הוא לא נקנה. הוא לא נכנע
ללחץ. הוא לא נשבר. הוא לא ״הסתדר״.
הוא לא ״התישב״•

אהדת, הוא פרי מצבה של ההברה
היישראלית.

ך* ל אדם, וגם כל עתון, זוכה לאויבים
mJולידידים שהוא ראוי להם. כולנו יודעים
מי הם אויבינו. מי הם ידידינו?
אפשר לנתחם מבחינה סוציולוגית. המחקר
המדעי שנערך בשעתו קבע, כי הקורא הממוצע
של העולם הזה הוא בן ,30 יליד
הארץ או אדם המעורה בה מאד, בעל השכלה
תיכונית, בעל מקצוע חופשי או קצין,
נשוי ואב לילד. אפשר לאמת קביעה זו
על־ידי הסתכלות פשוטה, ליד כל קיוסק
מרכזי בעיר. המסתכל יח־כח כי אחוז ניכר
שמור גם לאנשים מעל לגיל ,40 לסטודנטים,
ואף לעולים חדשים היודעים עברית.
אולם מה קובע הניתוח הסוציולוגי? מעט

ענק פולמוסיים. מהחן לקומץ קטן
של ידיעות עובדתיות שנרשמו כ-
סגנון ניטראלי, ושל כמה ציטוטים
לצייד אינטרס מפלגתי חולף, מצטיינים
כל הקטעים האלה במכנה
משותף אחד: הם כתובים בסגנון
של שינאה עיוורת, בלתי־פשרנית
ועקבית.
הם נכתבו בידי אנשי מפא״י, אנשי הימין,
השמאל והדתיים. הם נכתבו לעתים נדירות
בסגנון תרבותי ולרוב בסגנון השוק• אולם
כולם כתובים באותה נימה של תיעוב מוחלט.
הושמצנו כפאשיסטים וכקומוניסטים, במכורים
לציונים הכלליים, למק״י, לאחדות-
העבודה, לשגריר הסובייטי ולחרות. הושמצ־נו
כמרכז מחתרת־מלכות־ישראל וכקן של

אוטומאטית של כל אבריו של גוף מותקף.
זוהי ההגבה של משטר שלם, על קואליצ־יותיו
ואופוזיציותיו, על שליטיו הפוליטיים
והרוחניים והכלכליים, המתקוממים באופן
אינסטינקטיבי נגד גוף זר העומד מחוצה להם,
שאינו משיבץ במסגרת, המייצג משהו
חדש — ושהוא על כן מסוכן ומתועב.
איני מזכיר עובדה זו כדי להתמרמר או
להתלונן. אני מבין את פשר התופעה, ומת־יחם
אליה כאל מחוייבת המציאות. הכבוד
הרשמי הוא מצרך אשר בידי המשטר החברתי
השליט להעניקו או לשללו. הוא מעניק
אותו על־ידי פרסים, מינויים ותשבחות גלויות
ומוסרת. הוא שולל אותו על־ידי השמצה
מאסיבית מתמדת.

ישנן תקופות בחיי אומה כאשר
אדם בעל כבוד עצמי חייב להיות

והעיקר: המתח הפנימי שד ה•
עתון לא ירד. היום, מקץ תשע
שנים, הוא שנוא יותר על שונאיו,
ואהוד יותר על אוהדיו, מכפי שהיה
אי־פעם. הוא נישאר אחד הנושאים
בו מתחמם כל ויכוח בארץ,
בו נחלקות הדעות באופן
קיצוני.
אולי מותר לנו, השבוע, להרהר מעט
על תופעה מוזרה זו.

r uאינו מתיהם אל העולם הזה
כאל עמון רגיל. לא ידידיו. לא אויביו.
אויביו נהגו בעתון זה בצורה בלתי־רגילד.
במשטר המצטיין לפחות בדמוקראטיה פורמלית.
במשרדיו הונחו עד גה שלוש פצצות,
שפצעו שני עובדים. שני עורכים אחרים
נפצעו בהתנקשות לילית. כתב אחד
נחטף. לפחות פעם אחת נעשה נסיון למנוע
את מכירתו בכוח. פעמיים דנה עליו הכנסת,
יכתריפר פעמים הציגו ח״כים משני אגפי
הבית שאילתות ביחס אליו.
אורחים זרים, מדינאים ועתונאים, הוזהרו
על־ידי פקידים ממשלתיים לבל יפגשו
עטנו. ביוזמת גורמים ממשלתיים פורסמו
בעתונים זרים כתבות שהזהירו מפנינו את
העולם. אנשים שנפגשו עמנו בחוץ־לארץ
הוזמנו ארצה כאורחי הממשלה לשם שטי־פת־מוח
יסודית.
מנגנון קבוע של האזנה ועיקוב מפקח על
תנועותינו, על מכתבינו ועל שיחותינו בטלפון.
תיקים עבי־כרס במוסדות מסויימים
מוקדשים לאישיותנו הצנועה. כל מוסדות
המדינה, הצבא, ההסתדרות, החברות הממשלתיות,
הטרסטים המונופוליסטיים ושאר
סניפי המשטר, מקיימים זו השנה התשיעית
חרם כלכלי טוטאלי נגד העתון, העולה לנו
כ־ססז אלף לירות לשנה• אותם מוסדות
הקימו שבועון מיוחד כדי ללחום בנו, השקיעו
בו כ־ 400 אלף ל״י לפני שפשט את
הרגל. הם מוסיפים להפסיד קרוב לחצי
מיליון ל״י בשנה בשבועון אחר, שתפוצתו
זעירה.
והידידים? — הם התנדבו להגן עלינו כש־נשקפה
לנו סכנה גופנית. הם מוסרים לנו
יריעות ומושיטים לנו עזרה, לעתים קרובות
תוך סיכון פרנסתם. הם מגינים על עתון זה
בשצף־קצף באלפי ויכוחים פרטיים הנערכים
מדי שבוע בכל רחבי הארץ, בערים, במחנות
הצבא, במושבות ובקיבוצים. והעיקר:
הם מביעים לנו אמון שביעי על־יד י מעשה
מוחשי, רצוני ופעיל.

לטוכה או לרעה, אץ עתון הדומה
ל״העולם הזה״ -לא כארץ,
ואולי גם לא בעולם. אם שלידי
הוא ואם חיוכי -זהו ייצור מיוחד
כמינו, תופעה ישראלית מובהקת.
כמו כל תופעה הכרתית

מאד, כשאנו מבקשים לדעת מי האנשים
עצמם, מה אופיים, מה פשר יחסם.
לפי האומדנה, נקרא הטולם הזה מדי
שבוע על־ידי 80 עד 90 אלף איש ואשה.
נתעלם נא לצורך ניתוח זה מן הקוראים
אותו מתוך סקרנות, או מתוך אהבת סגנונו
המיוחד, או מתוך גישתו של קורא
רגיל, הרוצה לדעת מה קורה בארץ והמאמין
כי האינפורמציה של העולם הזה

מוסמכת.

אחרי כל אלה, יישאר גרעין
מוצק של 20 עד 30 אלף איש,
שאינם קוראים רגילים ואינם שו-
אפי-כידור, שיש להם יחם שונה
ומיוחד. אלה אנשי ״העולם הזה״,
השותפים האמיתיים של המפעל,
האנשים שהפכוהו בלתי-שכיר ד
כלתי־־פגיע.
איזה מין אנשים הם אלה?

די לחכי* זאת, עלינו לקחת בחשבון
• Jתופעה אחת, גם היא ישראלית מובהקת:
מסע־ההשמצה הטוטאלי.

כמשן י תשע השנים האחרונות
נכתכו כשאר עתוני-הארץ כ5000-
קטעים על ״העולם הזה״ ,החל
כידיעות קטנות ובלה במאמרי-

מרגלים פרו־ערביים. כפורנוגראפים וכאיד־יאליסטים
בלתי־שפויים. כפושסי־רגל עלובים
וכמתעשרים על ניצול יצרי ההמון. כשוברי־עצמות־עצמנו
וכבוגדיס שיש לשבור את
עצמותיהם.

ביטויי השנאה היו שונים וסותרים
זה את זה. אולם השנאה עצמה
היתה עקכית.

%הו צד אחד של המטבע. חשוב עוד
Iיותר הצד השני:

כמשן* בל תשע השנים האלה
לא הופיעה אף רשימה אחת כ־עתוני
ישראל כזכות ״העולם הזה״.
אף האדם המנוול, המתועב והמושחת ביותר
בעולם עושה לפעמים מעשה טוב, ולו
גם בהיסח־הדעת ובעל כורחו. העולם הזה
לא עשה מעולם אף מעשה אחד כזה, אם
לדון לפי 5000 קטעי־עתונות אלה.
מעולם לא הגן על חלש שהצדק היה עמו.
מעולם לא השמיע אף רעיון חיובי אחד.
מעולם לא עשה אף אחד מעורכיו מעשה
שהיה בו קורטוב של חיוב. לא במלחמה
ולא בעתות שלום, לא בארץ ולא בחוץ־
לארץ, לא בכתב ולא בעל־פה.
זוהי השמצה טוטאלית. היא חסרת־תקדים•
אין היא אפילו מתוכננת — היא הגבה

בלתי־מבובד. מי שאינו מובן לשלם
מחיר זה, אל לו לצאת למאכק
לתיקון החכרה.

אני מזכיר את מערכת־ההשמצה מבחינה
אחרת. בלעדיה אי־אפשר לעמוד על טבעם
של אותם רבבות אנשי העולם הזה

אחד מספרי־הלימוד של מדע ה-
סוציולוגיה מתואר ארוכות ניסוי מסו־יים,
שיש לו משמעות עמוקה להבנת הדברים.
לוקחים
קבוצה של תריסר אנשים, ומראים
להם לוח ׳הנושא קודים מקבילים באורך
שונה. חברי הקבוצה מתבקשים לומר מהו
הקו הארוך ביותר.
עורך הניסוי נדבר מראש עם 11 מבין
12 אנשי הקבוצה וקובע כי עליהם להצביע
פה אחד על הקו הקצר ביותר, לטעון במצח
נחושה כי הוא הארוך.
מה קורה? האיש היחיד שלא הוכנס לקנוניה,
שומע כיצד מצביעים כל חבריי,
בזה אחר זה, על הקו הלא־נכון. הוא רואה
במו־עיניו, בצורה שאינה משאירה כל מקום
לספק, כי הם שוגים. מה יגיד הוא?
בתנאים אלה, כשליש מן הקרבנות חזרו
על דעת הרוב והצביעו על הקו שידעו כי
אינו נכון. הם לא רצו ללכת נגד הרוב.
(המשך בעמוד )22

נודדים מזוינים מגיעים רעידאק-קאהיד מנבאה כהקמת מדינה כוודית עצמאית

מהפכת הכורדים

ך י« כורדים רוכבים שוב במרחב. מקהיר באד, ד,ידיע־ן
Iהראשונה, בשבוע שעבר: א/ק גרוזיה הסובייטית עברה
דרך תעלת סואץ, בדרכה לבצרה שבעיראק, ועל ם־פונה
כמה מאות לוחמים כורדים חמושיב. כעבור יומיים, בא
שידור שני: שתי אניות סובייטיות נוספות עברו בתעלה,
גדושות מתנדבים כורדים לעיראק. השיב רדיו מוסקבה
בערבית :״כל מי שרוצה להיוזכח בעצמו, כי דברי קהיר
אינם אלא כזב, צריך רק לגשת לפורט־סעיד ולראות את
שתי האניות הסובייטיות עוגנות •סם. הן נושאות סוכר
ונפט לרע׳׳ם.״ על גרוזיה לא דיבר השידור• כי היא באמת
הסיעה כורדים לבצרה.
מי היו כורדים אלה? האם היתד, משמעות כלשהי לד,פ־לנתם
מאודיסה דווקא עכשיו?
סיפורם של נוסעי גרוזיה התחיל לפני 15 שנה, בהרי
עיראק הצפונית, שם נפגשים גבולות סוריה, תורכיה, עיראק
ואיראן. אסיר כורדי בשם מוסטפא ברואני הצליח לברוח
מבית־הסוהר של העיר סוליימאגיה, שב הוחזק מאז השתתף
במרידת שבטו נגד ממשלת עיראק ב־ .1938 אחיו, ראש

למסע נצחון במרכזי הכורדים. בהיותו באחד ממסעותיו
אלה הגיעה אליו הידיעה כי המנהיג הכורדי עלי ביי ריזאן
נרצח בתחנת משטרה. מוסטפא מיהר חזרה לשבטו —
והשלב השני במרד הכורדי החל•
עם התחדשות הקרבות, עמדו לשרות המורדים קציני צבא
מאומנים, שנתנו להם. יתרון מוחץ על כוחות הממשלה,
אשר לא הכירו את ההרים. באחד הקרבות הראשונים נלקחו
שני תותחי־שדה בשבי על־ידי המורדים. בתותחים אלה
הפגיזו תחנת משטרה גדולה, אילצו אותה להיכנע. מכה זו
העבירה תחת שלטונם את העיר בילא כולה. בראש הצבא
העיראקי הועמד הגנרל הבריטי רנטון; אך חייליו המשיכו
לנחול תבוסה אחר תבוסה מידי לוחמי ההרים, השאירו
בידי הכורדים כמויות גדלות והולכות של ציוד ונשק.
מד, היתד, מטרת המרד בשלב זה? הצהיר מוסטפא ברזאני
בכרוז שהופץ בערי עיראק :״אני פונה אל העם הכורדי
והעם הערבי לשתף פעולה ולאחד את מאמציהם במאבק
המשותף נגד האויב המשותף — האימפריאליזם הבריטי
וסוכניו — כדי שכל עם יוכל לחיות חופשי. ועצמאי —

שבט בתאני (מתחרז עם קר־עני) ,שייך אחמד, המשיך
לשבת בכלא.
מוסטפא נמלט להרים ומיד התרכזה סביבו קבוצה מבני
שבט־ שלא היו מרוצים מן השלטון• הם תקפו וכבשו תחנת
משטרה, הביסו את השוטרים, אחרי שנטלו מהם את נשקם.
תגבורת של 100 שוטרים, אשר נשלחה לעזרת התחנה
המותקפת, נלכדה במארב ד,בתאנים. השוטרים נמלטו על
נפשט, בהשאירם אחריהם את כל נשקם, שהופעל מיד על־ידי
מתנדבים חדשים.
עד לאותה נקודה, לא היתר, זו אלא התמרדות בעלת
חשיב־ת מקומית, מתוך סיבות מקומיות. הרקע: דרישת
בני השבט להפחתת המסים, ייצוג במוסדות השלטון המקומי,
הגדלת המנות המוקצבות, הקטנת מספר תחנות המשטרה
ושיחרורם המיידי של כל העצורים הפוליטיים מביו אנשי
השבט. ההתנגשויות בין הברזאנים לבין כוחות הממשלה
נמשכו כמה שבועות, עד שלבסוף נכנעה בגדאד לדרישות
הכורדים. שייך אחמד שוחרר מכלאו וכאשר ירד ממכוניתו
בברזאן נתקבל על־ידי משמר כבוד של 60 לוחמים מזו־יינים.
הוא סקר את המסדר, חיבק את מוסטפא אחיו ונטל
בידיו את מנהיגות שבטו מחדש .״התחלה נאה, אחי,״
אמר למוסטפא.

שתצמח

ב־ ,1848 אחרי מלחמת־השמד של שבע שנים. מאז חולקה
כורדיסטאן בין האימפריה העותומנית לבין פרס•

התקפה ער מוצב פודי

׳דם, מעריכים מנהיגים כורדיים כי עמם מונה כשמונה
bJוחצי מיליון נפש — ארבעה מיליון בתורכיה, שניים־
וחצי מיליון באיראן, מיליון וחצי בעיראק 400 ,אלף בסוריה
100 ,אלף בברית־המועצות. מלבד המספר העיראקי,
המבוסס על מיפקד אוכלוסין רשמי, אין כל הוכחות כי
יתר המספרים אמנם מציאותיים.
אין גם כל אפשרות לבדוק את נכונותם. כ־ גם בתורכיה
וגם באיראן, אין מציינים את המוצא הכורדי בסטטיסטיקה
הממשלתית. השפה הכורדית אף אינה נכללת בתוכנית
ההוראה, והלבוש הכורדי נאסר בתורכיה• נוצר המצב
המשונה, כי רק הודות לעובדה שאחוז ניכר של הכורדים
( 85%בעיראק 90%׳ ,בתורכיה 80% ,בסוריה 92% ,באיראן)
אינו יודע קרוא וכתוב, משתמרת השפה הכורדית בפי העם.
אחרת היו נאלצים לקרוא ולכתוב את שפת הארץ שבה הם
חיים.
תחת זאת עוברים מאם לבן סיפורי־עם בני אלפיים שגה
ואגדות גבורה על מנהיגי כורדיסטאן, אשר מתוכם שואבים
עתה מנהיגי תנועת התחיה הכורדית את השראתם —
מצב הדומה במידה רבה לזיקתה של תנועת התחיה הציונית
אל התנ״ך. תרבותם של הכורדים מושפעת מאד מן
התרבות הערבית, בעוד ששפתם נכתבת באותיות ערביות
או לאטיניות. דתם היא האיסלאם, אם כי אפשר עדיין להכיר
את שרידי דת זורואסטרא — דת עובדי האש — בין
שבטי היאזידים. כורדים אלה יושבים על גבול סוריה והשבוע,
לפי הודעה רשמית של מטה צבא רע״ם, תקפו כמה
מהם מוצב סורי, שהשיב להם באש והרג חמשה מהם•

תשלום על הגרדוב

מ 3היגגרצחבמשטרה
teאמנם, הי תד! זאת רק התחלה. בהרי הכורדים
Iעוררה התמרדותם המוצלחת של הברזאנים התלהבות
עצומה. השבטים, בעלי מסורת של מאות שנות מלחמה
ומרד נגד כובשים זרים, החלו מתנערים לקראת מרד כללי
חדש• בהרים ובין ריכוזי הכורדים בערים הגדולות של
עיראק, צצו אירגונים שדגלו בשיחרור לאומי ובמימוש
המטרה הנכספת: הקמת מדינה כורדית עצמאית.
ארבעה אירגונים עיקריים — ימני קיצוני, שמאלי קיצוני,
דמוקראטי מתקדם ומיליטריסטי — החלו מגייסים מתנדבים.
קצינים בצבא העיראקי ובני האינטליגנציה שהתרכזו בערים
הציעו את שירותם לברזאנים. מוסטפא, שהפך גיבור לאומי
בעיני בני עמו, החל מתקשר עם ראשי שבטים אחרים, יצא

כלומר: מדינה כורדית עצמאית,
בארצו שלו.״
מתוך שיתוף־פעולה ערבי־כורדי.

פגיעה?אחר מזחמת־השמד
jaרד הכרזאנים לא היה תופעה חדשה בחלק זה של
103 העולם. כי למרות שפרטים רבים בתולדות העם הכורדי
לוטים כיום בערפל, דבר אחד ברור לגמרי: הם
נלחמו ללא הרף כדי לשמור על עצמאותם. ארצם, כורדיסטאן,
משתרעת על פני האזור ההררי הנרחב שבו נפגשות
תורכיה, איראן, עיראק וסוריה. הפרת והחידקל הם שני
המפורסמים שבין תריסר הנהרות הניזונים ממימי ההרים
של כורדיסטאן.
העקבות הראשונים של הכורדים מופיעים בכתבי השומרים,
מלפני ארבעת אלפים שנה. באותה תקופה ישב
עם שנקרא גוטו, או כוטו, בחלק הצפוני של עמק החידקל.
בכתבי האשורים נקרא עם זה כורטי. במשך שש מאות
שנה שלטו שבטים ממוצא כורטי על אכד (בבל) וכאשר
כבשו הפרסים את נינוה, נמנו מולידי הכורדים של היום
בין הכובשים. הם הצליחו לשמור על עצמאותם גם מול גל
הכיבושים של היוונים, וכאשר התפשטו הערבים על פני
המרחב במאה ד,־ ,6לא יכלו לכורדים. הממלכות הכורדיות
העצמאיות של שהריזור ודיארבכיר החזיקו מעמד עד שנהרסו
בידי המונגולים, במאה ה־.11
הזוהר שוב חזר לכורדיסטאן, כאשר לוחם כורדי בשם
סלאח אל־דין אל־איובי הצליח להשתלט על סוריה ועל
מצרים, ולאחד תחת שלטונו את חלקו המכריע של העולם
הערבי• היה זה סלאח אל־דין שהכריע את ממלכת הצלבנים
בארץ־ישראל וחיסל את צבאם בקרב ההיסטורי של קרני
חיטים, ליד טבריה. אחרי מותו, פרחו נסיכויות עצמאיות
רבות בכורדיסטאן, שניהלו את חייהן באורח חופשי בשולי
העולם הערבי.
הכיבוש התורכי, לפני 400 שנה, שם קץ לעצמאות זו.
הוא גם נתן את האות למלחמות ומרידות שלא פסקו עד
עצם היום הזה. הנסיכות הכורדית האחרונה הוכנעה רק

111<! 11*1m
ף* תום מלחמת העולם הראשונה, ראו הכורדים את
-J .הזדמנותם הגדולה לעצמאות. תורכיה, שנכנסה למלחמה
כמעצמה קיסרית רבת־מושבות, יצאה ממנה חסרת
מושבות ושטחי־כיבוש. בחוזה השלום שנחתם בסבר ב־
,1920 הסכימה תורכיה לדרישת בנות הברית, לאפשר לבודדים
שבתחומיה להקים מדינה עצמאית, אס אך ירצו בכך.
אולם מוסטפא כמאל, הדיקטטור שהקים את תורכיה על
רגליה אחרי התבוסה הקטלנית, לא השלים עם פיצול נוסף
של שארית האימפריה. הוא התעלם מסעיפי החוזה, גרם לגל
גואה של התמרדויות כורדיות.
כעבור שלוש שנים נחתם חוזה שני בלוזאן• הפעם
דובר בו בשפה רכה על חובת הממשלה התורכית להבטיח
את זכויות המיעוטים הגרים בתוכה. היה זה האות לשרשרת
שלמה של מרידות כורדיות. לא היה שום מרד מאורגן
של כל השבטים, כי אם התפרצויות מבודדות בכל חלקי
כורדיסטאן התורכית. לא פעם הגיעה המרידה למימדים
מסוכנים, שאילצו את הממשלה להכריז על גיוס כללי
ולנהל מלחמת חורמה מייגעת עד שהצליחה להכניע את
השבטים ׳שדרשו עצמאות.
כאשר נערך משפט צבאי למנהיגי אחת המרידות, שנתפסו
לאחר מלחמה ממושכת, פסק אב בית־הדין :״אחדים מכם
פעלו מתוך שיקולים אנוכיים, אחרים מתוך אמביציה פוליטית.
אבל לכולכם היתד, שאיפה מאחדת: התקזזה להקים
כורדיסטאן עצמאית• את מחיר השגעון הזה תשלמו על
הגרדום.״ והוא דן 46 מהם לתליה. לפי סטטיסטיקה רשמית,
נפגעו באותו מסע־עונשין של הצבא התורכי 165 כפרים
כורדיים, ואילו מספר הכורדים שנהרגו באותה מרידה
הסתכם ב־ — 8643 כחמישים אחוז יותר ממספר חללי
מלחמת העצמאות של ישראל.
השפה הכורדית נאסרה רשמית בתורכיה, ספרים כורדיים
הוחרמו ונשרפו, אלפי כורדים הועברו לאנטוליה והמלים
״כורדי״ ו״כורדיסטאן״ הוצאו מכל ספר תורכי. במיסמכי
הממשלה זכו הכורדים בכינוי ״תורכים מחבל ההר״י, ואזורי־הם
הוכרזו כשטח סגור, אשר אסור לזרים לבקר בו.
פעולות הדיכוי רק הגבירו את פעולות המרי, ואלת
הגבירו את פעולות הדיכוי• הממשלה התורכית חוקקה
חוקי־נישול, שהעבירו לרשותה את כל הקניין העדתי של
הכורדים: היא אילצה אותם לשווק את תוצרתם באמצעות
סוהרים תורכיים, אסרה עליהם ללבוש את הבגד הכורדי
הלאומי ומדי פעם הפעילה נגדם מטוסים וגדודי חיילים.
הצלחת הממשלה היתד, חלקית בלבד: המרידות אמנם
התמעטו במידה ניכרת, אך הכורדים נשארו כורדים.

הבירה הופצצה סן האדיר
ך ורלם של הכורדים תושבי עיראק דמה מאד לזה
*Aשל אחיהם בתורכיה. גם הם קיוו אחרי מלחמת העולם
הראשונה כי יוכלו לבנות את עצמאותם על הריסות
הקיסרות העותומנית. האנגלים, שחייבו הקמת מדינה כורדית
בתוך החלק התורכי של כורדיסטאן, קיוו כי בצורה זו
יוכלו להקים מדינת־חיץ בין תורכיה לבין שדות הנפט
האגדיים של קירקוק ומוסול. מדינה זו, כך האמינו, תכיר
להם תודה על כי סייעו בהקמתה.
אך הכורדים לא התביישו להזכיר לבריטים כי גם בעיראק
כלול חלק מכורדיסטאן. ולא סתם חלק, כי אם דווקא אותו
חלק העשיר בנפט. הם דרשו בכל תוקף שתינתן להם

צראט אר-דץ
זכות להקים שם שלטון עצמאי, אשר יתאחד עם המחוז
הכורדי העצמאי שיוקם באזורים התורכיים. ואמנם, לרגע
קט, נראה היה כי השאיפה ההיסטורית באה על סיפוקה.
ב־ 1922 פירסמה הממשלה הבריטית את ההודעה הבאה:
״ממשלת הוד מלכותו הבריטית וממשלת עיראק מכירות
בזכויותיהם של הכורדים החיים בתוך גבולות עיראק,
להקים ממשלה כורדית בתוך גבולות אלה. הם מקווים כי
האלמנטים הכורדיים השונים יגיעו לידי הסכם פנימי, באשר
לצורה שהם רוצים לתת לממשלה זאת וכן בקשר לגבולות
של תחום שיפוטה• הכורדים ישלחו נציגים אחראים לנהל
משא־ומתן על קשריהם הכלכליים עם ממשלת הוד מלכותו
הבריטי ועם ממשלת עיראק.״
הוקמה מדינה כורדית, עם מלך משלה ועם ממשלה וראש
ממשלה. היא החזיקה מעמד פחות מחודשיים. אחרי תקופה
זו התחרטו האנגלים על הצהרתם וצבא בריטי תקף את
הכוחות הכורדיים, כבש את סוליימאניה הבירה, אחרי שזו
הופצצה מן האויר על־ידי מטוסי חיל האויר המלכותי.
המדינה הכורדית חזרה להיות חלק בלתי־נפרד של עיראק,
נתח מן האימפריה הבריטית.
בפרט אחד היה מצבם של הכורדים בעיראק שונה מזה
של הכורדים בתורכיה: היתד, להם שותפות־אינטרסים כלשהי
עם העם שהיתר, רוב במדינה• במקרה זה: רצון משותף
לסלק את שלטון הכיבוש הבריטי. גם בחוקה העיראקית
מוכרות זכויותיהם של הכורדים: שפתם היא שפה רשמית,
והיא גם שפת הוראה בבתי־הספר היסודיים באיזוריהם.
בעיראק יוצאים לאור גם כמה עתונים בשפה הכורדית —
תופעה שאיננה קיימת בתורכיה ובאיראן. הצבא העיראקי
אף הוא פתוח בפני הכורדים, ואחוז גדול מבין קציניו
הם כורדים. במרידות השונות נגד האנגלים, בלטו לוחמים
כורדיים, שראו בסילוק הבריטים ומשרתיהם המקומיים צעד
ראשון לקראת השגת עצמאותם הלאומית.

חלוקת אדמות באיראן
ף* תנאים אלה של רתיחה מתמדת, הית הרי כורדיסטאן
| « מוקד לאלימות, שהגיעה לשיא במרד הברזאנים. הצלחותיו
ההתחלתיות של מרד זה, באזור הרגיש של שדות
הנפט, עוררו את בריטניה לתמיכה מלאה בממשלה העיראקית.
חיל האויר הבריטי הופעל נגד הכורדים, בלהקים של
שבעה עד 14 מטוסים. מטוס אחד הופל על־ידי המורדים,
שהצליחו בדרך כלל להימלט מפגיעות, הודות לניידותם
ולכושר התחמקותם בהרים.
מעבר לגבול, באיראן, עוררה מרידת הברזאנים אהדר,
פעילה. מוסטפא בתאני החליט לנצל אהדה זו, לרכז את
לוחמיו בטריטוריה איראנית, משם יוכל לבצע פעולות
נרחבות יותר, בשיתוף עם הכורדים של איראן. בסוף 1945
עברו אלפי גברים, נשים וטף את הגבול, תחת התקפות
מתמידות של המטוסים הבריטיים.
היו אלה ימים היסטוריים. אך הגיעו הברזאנים לאיראן,
הוקמה שם רפובליקה כורדית עצמאית שבחרה באסיפה
מכוננת, הכריזה על שיווי זכויות לנשים ואיסור הריבית,
והחלה מחלקת אדמות ממשלתיות (איראניות) לאיכרים
הכורדים. למזלה של הרפובליקה הצעירה, שררו בטהראן
תנאים נוחים לביצוע הפיכות שקטות. הממשלה היתד, חלשה
ומפולגת, השפעת המפלגה הקומוניסטית ברחוב האיראני
עצומה. בממשלה עצמה ישבו שלושה שרים חברי מודה,
המפלגה הקומוניסטית. ממשלה זו הסכימה לחתום חוזה
אי־התקפה עם ממשלת הרפובליקה הכורדית, חוזה שפירושו
היה הכרה דה־פקטו•
אולם גם מדינה כורדית זו נועדה לחיים קצרים בלבד.
הממשלה האיראנית נפלה והשלטון עבר לידי הצבא. צעדו
הראשון, אחרי שהשתלט על רחובות טהראן, היה לצאת
נגד הכורדים, בפיקודו של הגנרל פאזלולה זאהדי. המטרה
המוצהרת: להבטיח בחירות חופשיות. הצבא נכנם למהא־באד,
הבירה הכורדית, מבלי להיתקל בהתנגדות. תוך שעה
נעצרו הנשיא ורוב חברי ממשלתו, שהוצאו כולם להורג.
השלטון האיראני חזר על כנו בכורדיסטאן.

ברואגי

2ן אנ\ גן

כוחות צבא ומשטרה עיראקיים, שקיבלו את פניהם באש.
לחוצים בין שתי זרועות המלקחיים, פנו הברזאנים לגבול
הסובייטי הסמוך. אולם גם גבול זה היה נעול בפניהם.
הלחימה נמשכה. נגד הכורדים הצטרף אויב נוסף: הצבא
התורכי. תחת פיקודו של מוסטפא ניהלו הברזאנים מלחמת
יאוש כשמול פניהם ברירה אחת: כליה מוחלטת•
ברגע האחרון ממש נפתחו לפניהם שני פתחי הצלה:
נציגים בריטיים, אשר אליהם נלווה יורש־העצר האמיר עבד
אל־איללה, הציעו חנינה לכל כורדי שיסגיר את עצמו. בד
בבד עם הצעה זו הגיעה הודעה מברית־ד,מועצות, שהיא
מוכנה לפתוח את גבולה בפני כל כורדי שיבקש מחסה
בשטחה.
הכורדים התפלגו. חלק — בעיקר קציני הצבא המקצועיים
— חזר לעיראק. בראש קבוצה זו עמד שייך אחמד, ראש
השבט. אך עברו המורדים את הגבול הוחרם נשקם והם
נעצרו• המנהיגים הוכנסו לכלא בגדאד, ושם, ביוני , 1947
הוצאו להורג בתליה.
מוסטפא ברזאני, לעומתם, סירב לתת אמון בהבטחה
הבריטית־עיראקית. בראש כאלף מבני שבטו התחמק מן
הכיתור התורכי־איראני, הצליח תוך קרבות מתמידים להגיע
לגבול הרוסי. הוא נתקבל שם כיאה לגיבור, זכה לדרגת
גנרל בצבא הסובייטי, כאות הערכה. הוא נשאר שם עד
אשר סילקה המהפכה העיראקית את האמיר עבדול איללה,
את נורי אל־סעיד ואת האנגלים. כאשר חזר לבגדאד, על
פי הזמנת ממשלת ההפיכה, יצא עבד אל־כרים קאסם עצמו
לקבל את פניו בשדה־התעופד .,נוסעי גרוזיה, שהגיעו לפני
שבוע לבצרה, היו אותם פליטי החרב שעברו את הגבול
הסובייטי ב־ 1947 וחיו שם כפליטים, עד אשר נפתחו שוב
דלתות ארצם לפניהם.

מוות בידי חובש כורדי
M W IW M M W M W
fcfcיראק שאליה חזר מוסטפא ברזאני היתד, שונה
i fמזו אשר ממנה ברח, במרקחה של מחרת־ההפיכה בלטה
בה עובדה יסודית אחת: כי זוהי ארץ דו־לאומית. המיעוט
הכורדי הגדול ( 23%מן התושבים) היה כוח חשוב במערך
הפנימי החדש. קצינים כורדים היו בין ראשוני המהפכנים,
משכילים כורדים היו פעילים במפלגה הסוציאליסטית העצמאית
של כאמל צ׳אדרצ׳י ובמפלגה הקומוניסטית החזקה

הברירה: כליה מוחלנזת

ף* ראותו את הצכא האיראני עולה על מהאבאד, הבין
מוסטפא ברזאני כי ימי הרפובליקה הכורדית ספורים.
הוא אסף את כל אנשי שבטו, נסוג חזרה לעיראק. הצבא
האיראני דלק אחריהם ברגל, ברכב ובמטוסים. המחנה
המסורבל, שכלל נשים וילדים, היד, מטרה נוחה לפגיעות
ומאות ברזאנים נפלו בדרך. תקוזתם היתד, לעבור לעיראק,
לפני שישיגם הצבא האיראני.
הם נחלו אכזבה קטלנית. על הגבול כבר חיכו להם

שטאף

הזזגו ריגז

שיצאה לפתע מן המחתרת ומבתי־הסוהר. הכורדים הבטיחו
את מלוא עזרתם לממשלת ההפיכה — אבל ככורדים.
לא כל העיראקים העריכו את המתרחש. בהתלהבותם
הראשונה תבעו אנשי אל־בעת את איחודה המיידי של עיראק
עם רע״ם, במדינה כל־ערבית אדירה. התביעה עוררה את
חמת הכורדים. הם חששו שאם מצבם בעבר, כמיעוט גדול
בתוך עם קטן, לא היד, כה שפיר, הרי שבמדינה כל־ערבית
היו הופכים גורם אפסי.
פחות מכולם הבין את המציאות הכורדית סגנו של קאסם,
איש מפלגת אל־בעת עבד אל־סלאם עארף. באסיפה המונית
של פועלי שדות־הנפט בקירקוק, פתח את נאומו, כדרכו,
בקריאה :״אחי הערבים!״ קמה מיד מהומה• ״אנחנו לא
ערבים! אנחנו כורדים!״ הנאום הופסק בטרם החל.
בהזדמנות קרובה יותר שוב התנגשו מצדדי האיחוד הכל-
ערבי עם הכורדים. היה זה במרד־הנפל של עבד אל־ווהאב
אל־שוזאף במוסול• הקצין ביש־המזל סמך במרידתו על שבטי
שמאר הבדואים. אולם אלה לא יכלו להושיעו, מול התנגדותם
של המוני הכורדים של מוסול וסביבתה. לבסוף
היה זה סמל־חובש כורדי שירה באל־שוואף, כאשר הובא
פצוע לבית־חולים צבאי, ובזאת שם קץ למרידה.
כיום מתחרים שני כוחות על השלטון בעיראק: הקומוניסטים
והמפלגה הדמוקראטית העממית. בשתיהן פעילים
מאד הכורדים ולשתיהן גישה אוהדת לשאיפות הכורדים.
הכוח השלישי, אל־בעת, הוצא לעת עתה מן המירוץ, ועארף
כלוא בתא הנידונים־למוות.

תקדים כורדי
הי דרישת הכורדים בעיראק כיום? אין היא שונה
מזו של תמול־שלשום: כורדיסטאן עצמאית. מנהיגיהם
תובעים מן המשטר המהפכני לתקן את המעוות ההיסטורי,
לעזור באחוד כורדיסטאן המבותרת. כצעד ראשון: נתינת
אוטונומיה לחבל הכורדי שבצפון עיראקי,אפ
אפשרי הדבר? שני רמזים ניתנו על כך לא מזמן.
את הראשון השמיע שר החוץ העיראקי, האשם ג׳וואד, בהיותו
ראש משלחת ארצו באו״ם (העולם הזה ,0109 כאשר
השיב בשידור טלביזיה לכתב העולם הזה בניו־יורק כי
במסגרת הפדרציה המרחבית יהיה מקום לעמים בלתי־ערביים.
החזרת הברזאנים הגולים והענקת כבוד ממלכתי למנהיגם
מוסטפא, מראות כי לא היו אלד. מילות סרק.
הרמז השני הופיע בצורת כתבה סנסציונית בשבועון
אל־ציאד הביירותי, הידוע כבטאון נלהב של רעיון האיחוד
עם רע״ם. סיפר השבועון: אחד מקציניו המקורבים של
קאסם גילה, בהיותו בגילופין, כי ראש ממשלת עיראק
מתכנן הקמת מדינה כורדית עצמאית בצפון עיראק, וכי
ברית־המועצות וארצות הגוש המזרחי יודיעו מיד על
הכרתן במדינה החדשה, ברגע שתוקם.
לשאלה הכורדית גם צד הנוגע מאד לישראל — כי אם
תקום כורדיסטאן — בשלב ראשון רק בחלק העיראקי
ומאוחר יותר גם באזורים הכלולים עתה בתורכיה, איראן
וסוריה — תיוזסף במרחב מדינה לא־ערבית, שתהיה מעוג־יינת
בשיתוף־פעולה עם התנועה הלאומית הערבית, אולם
במסגרת של פדראציה ולא במסגרת של מדינת־ענק ערבית.
זהו בדיוק צריך להיות האינטרס העליון של המדיניות
הישראלית במרחב. קביעת תקדים לגבי הכורדים תקל ללא
ספק את הדרך בפני ישראל. עסקנים ימניים בישראל, המדברים
מזה 20 שנה על ברית של ה״מיעוטים״ במרחב —
ובראשם היהודים והכורדים — מבלי שתהיה להם ידיעה
כלשהי על אופייה ומגמתה של תנועת השחרור הכורדית —
יתמהו לשמוע שזוהי תנועה שמאלית מובהקת. היא אינה
אנטי־ערבית, מכיח־ן שהיא רואה בתנועה הלאומית הערבית
בן־ברית חיוני לשחרור הכורדים באיראן ובתורכיה. רק
במסגרת זו של חיוב הלאומיות הערבית ורעיון סוציאלי
מתקדם יתכן שתוף פעולה בין הדגל הכחול־לבן של ישראל
לבין הדגל האדום־לבן־ירוק של הכורדים, אשר במרכזו
מתנוססת שמש־פז השולחת קרניה לכל עבר.
כאשר הגיע מרד ברזאני לשיאו, בסוף ,1947 איש בישוב
העברי כמעט לא שם אליו לב. כי הישוב היה שקוע מדי
במלחמתו שלו לעצמאות, עמד על סף התקופה הגורלית
של מלחמת תש״ח. אולם עתה, כאשר מאבק הכורדים נכנס
לשלב חדש, כדאי לעקוב מקרוב אחר המתרחש באזורי
ההרים של כורדיסטאן. כי מה שמתחולל שם עלול לקבוע
מה יהיו פני המרחב בעתיד הקרוב, ובאיזו מידה תוכל
ישראל להשתלב בו מבלי לאבד את זהותה הלאומית.

על כל לירה
במדינה העם
ה רו ההשלישית
בישראל אוהבים עסקני־מפלגות להתעטף
באיצטלה של מדענים• חידוני־התנ״ך הפכו
לאופנה ולעסק מכנים. הדת המאורגנת מצויירת
ברמקולים וקונה קולות במעברות. אולם
רק לעתים רחוקות נשמע בה קול רציני
על שאלות היסוד של הדת והרוח.
השבוע, בפרוס פסח תשי״ט, נשמע אחד
הקולות. היד. זה קולו של אורח, חוקר
הדת יהושע יהודה, מייסד המכון לחקר
המונותאיזס בג׳נבה. טען יהודה: כל התפיסה
הדתית והרוחנית בישראל, מוטעית מיסודה.
״טעות אנושה טעינו בתפסנו את משה
כיוצר־דת בלבד, ולא ראינו בו גם את המדינאי
הגאוני,״ טען יהודה. דעתו: המונו-
תאיזם אינו רק אמונה באל אחד, אלא גם
האמונה באחידות הטוטאלית של החיים.
בתפיסה זו אין הבדל בין פוליטיקה ומוסר,
עניני רוח וחומר, דת וכלכלה. בבואו
לייסד דת, הקים משה גם חברה חדשה.
העקרון היסודי אחיד לכל שטחי החיים.
בעוד התרבות המערבית, היונקת מרוחה
של יוזן העתיקה, שואפת לגאולת היחיד,
והתרבות הקומוניסטית שואפת לגאולת הקולקטיב,
אין היהדות האמיתית מפרידה בין
השניים. גאולת הפרט וגאולת הכלל הם
חלק מאותה שאיפה.
מכיוון שיהודה אינו מפריד בין דת ופוליטיקה,
היתה גם תפיסתו הדתית משולבת
בתפיסה פוליטית. לדעתו, על ישראל להוזת,
יחד עם עמי אסיה, כוח רוחני שלישי בעולם,
מול המערב הליבראלי והקומוניזם הטוטא־ליטארי.
סיכם הוא :״כל עוד אין אנו אלא
סניף של המערב, לא נגיע לעולם להסכם
עם הערבים.״

הממשלה
חו סראח ריו ת

בנק דיסקונט לישראל בנ1מ
חג הפסח עם רהיטי

נ. אושינסק ׳
תל-אכיב, רחוב הרצל 56

חדרי אוכל מודרניים — חדרי שינה נוחים
ספות יפות וחרישות— ריהוט סלון מרהיב עין—
ביצוע לפי הזמנה
הריהוט המקורי לפי סגנון מודרני -פינות
סלון נחמדות ונוחות — חדרי שינה אינטימיים
חדשי לקראת האביב את רהיטי
ביתך בהזדמנות ובתנאים נוחים אצל

א. זוזובסק ׳
תל־אביב, רחוב הרצל 39

כל מערכות הרהיטים החדישים ביותר
והפתעות נעימות.
בית חרושת לרהיטים ב. ג .את א. לוינשטיין
דוגמות חדישות ביותר בבית־המסחר לרהיטים

דוינ שט״ן
בית החרושת!

תל־אביב,
מרכז וולובלסקי
רחוב מס׳ 2
טלפון 82525

בית המסחר!
תל־אכיב,
רחוב הרצל 43
טלפון 83575

רהיטי בית ומשרד מוכנים ולפי הזמנה
מבצע לפי הזמנה ארונות קיר
ועבודות ריהוט ביתי __

פרשת הגיוס־הכללי־המדומה של האחד באפריל
היתד, אסון פוליטי וכלכלי לישראל.
השבוע נסתבר כי מסקנות הממשלה בפרשה
זו מהוות אסון, החמור אולי שבעתיים.
כאשר הודיע קול־ישראל על העברת שני
קצינים בכירים של צה״ל מתפקידיהם —
האלוף יהושפט (״פאטי״) הרכבי מתפקיד
ראש המודיעין והאלוף מאיר (״זארו״) זורע
מתפקיד ראש אגף־המטה (שהוא, למעשה,
סגן הרמטכ״ל) היתד. ההתמרמרות כמעט
כללית• הכל הרגישו כי השניים שולחו כשעירים
לעזאזל כדי לכפר על שגיאה ש׳
אחראי
לה שר־הבטחון.
יתכן כי זו היתה התוצאה העיקרית של
השבוע. בעוד שבמשך עשר שנים הצליח
דויד בן־גוריון למפח את האגדה כאילו
מערכת הבטחון כולה היא מעין חלק של
גופו, נתברר לפתע כי דויד בן־גוריון ומ־ערכת־הבטחון
של ישראל הם שני גופים
שונים. התוצאות הפוליטיות של הבחנה זו
עלולות להיות מרחיקות־לכת לגבי ביג׳י.
תה וסימפאטיה. מעבר לסימפאטיה
לשני האלופים, הזדקרה לעיני האזרח שאלה
יסודית של המשטר: מה תפקידו של שר
בישראל, מלבד לשתות תה?
במשטר דמוקראטי רגיל, השר מנהל את
משרדו ונושא באחריות העליונה לכל הקורה
בו. מאחר שהוא הבוחר את עוזריו
ואת פקודיו, אחראי הוא לכל מעשיהם.
כאשר שר מתפטר בבריטניה בגלל משגה
של אחד מפקידיו או אלופיו, אין זו ג׳סטה
ריקה. השר אשם באמת, אפילו כאשר לא
ידע מראש על המשגה. כי תפקידו ליצור
במשרדו אוזירה בה לא ייתכנו משגים כאלה׳
לבחור את העוזרים המתאימים ולדאוג
לכן שיבינו את הלך־רוחו.
יתכן כי האמת המלאה על פרשת־הגיום
המוזרה לא תיוודע לעולם. אולם לגבי דבר
אחד אין ספק: כל המעורבים בדבר האמינו
בלב שלב כי הם פועלים בהתאם למגמות
הכלליות של שר הבטחון. שר־הבטחון עצמו
מודה כי ידע מראש, לפחות באופן כללי, על
הכוונה לגייס יחידות באמצעות הרדיו וכי
הדבר הוחלט בנוכחותו. אם לא הבין את
התוצאות הבינלאומיות של שיטה כזאת,
ולא התענין בתוכניות־הביצוע, הרי רובצת
האשמה עליו.
השר והקומיסאר. אולם שר־הבטחון
לא התפטר. השרים האחרים גם לא לחצו
עליו בכיוון זה. כי הם ידעו רי בישראל
אין השר נושא באחריות כלשהי כלפי מישהו.
לפחות לשלושה שרים בישראל — שרי
המשפטים, המשטרה והדואר — אין אפילו
סמכות חוקית לשלוט על פקודיהם, שעצ־מאותם
מוגנת על־ידי חוקים מנדטוריים. הם

פטורים מראש מכל אחריות. מצב שאר
השרים אינו שונה, כי הפרלמנט הישראלי
מורכב מעסקני־מפלגות, הבוחרים תמיד לפי
הוראות מרכזיהם• בישראל לא׳ תיתכן הצבעת
חלק גדול מן הח״כים נגד מפלגתם,
כפי שקורה לא פעם בארצות־הברית, בבריטניה,
בצרפת, באיטליה ובגרמניה.
כאשר אין השר אחראי בפני העם או הכנסת,
אלא רק בפני מרכזי המפלגות,
נעלם למעשה עקרון האחריות. השר אינו
איש החייב לתת דו״ח לציבור, אלא רק
קומיסאר מפלגתי, המבטיח למפלגתו חלק
מן השלל של השלטון. כל משרד מהודה
חלק מן העוגה הכללית.
לכן פעל דויד בן־גוריון בהגיון רב כאשר
פרק מעצמו מראש כל עול של אחריות.
העובדה שהיה צריך להעניש שני אלופים
כדי לפייס את דעת־הקהל, היתה רק תוצאה
משנית• לרוע־המזל היתד, זאת תוצאה שהמדינה
כולה תשלם את מחירה במטבע של
ירידת המוראל.

מדיניות
קץ ה הו קו ס פו קו ס
בפוזה של קוסם, הוציא דויד בן־גוריון
לפני חודש שפן ממגבעתו הפוליטית. בצבעים
לוהטים תיאר תמונה של עמי אפריקה
השחורה, כשהם עולים לרגל לישראל, אחוזי
התפעלות ממפעל היצירה ומבתי־ברל• מעבר
למרחב הערבי העויין, טען, קם לישראל
שותף אדיר, שיוציא אותה מבדידותה, יעזור
לד, לשבור את החרם הערבי (העולם הזה 21 וו).
השבוע נעלם השפן. תוך כדי כך ספגה
ישראל את אחת המהלומות האכזריות ביותר
בשנים האחרונות.
חוץ ממספר . 82 לרגל יום־החרות
האפריקאי, שבא להציב דגל מרכזי למלחמת־השיחרור
של כל עמי אפריקה, הוזמנו 81
חברות האו״ם לנשף רבתי במלון וולדורף־
אסטוריח המפואר בניו־יורק. הוזמנו צרפת
האימפריאליסטית, דרום־אפריקה הגזענית,
בלגיה הנצלנית. רק המדינה ד,־ 82 לא הוזמנה
באופן הפגנתי: ישראל•
המזמינות היו 9מדינות: ארבע מדינות
שחורות (שהופיעו בשעתו ברשימת בנות־הברית
של דויד בן־גוריון) ,שתי מדינות
ערביות שאינן עויינות לישראל (תוניס
ומארוקו) ושלוש מדינות השייכות לגוש
האנטי־ישראלי (רע״ם, סודאן, לוב) .כולן
קיבלו את הדרישה המצרית להחרים את
ישראל.
היה זה סופה של אחת ההתחכמויות האופייניות
של המדיניות הישראלית. בירושלים
קיוו כי אפשר לקנות את המרחב
הכושי בדברי־נועם, בטיולי־חינם לישראל
ובהענקות כלכליות וטכניות — ובאותה
שעה להצביע נגדו בכל המאבקים הגורליים
לאפריקה. בעוד שקול־יטראל שידר לבוחרי
ישראל את השבחים האדיבים של האורחים
השחורים שזכו לכרטיסי־חינם, הצביעו נציגי
ישראל באו״ם נגד אפריקה ובעד צרפת
בשאלות אלג׳יריה וקאמרון (העולם הזה 22ו ז).
עובדה זו הקלה על האפריקאים להסכים
להחרמת ישראל• אולם סיבת ההחרמה עצמה
היתד, פשוטה עוד יותר, ברורה מראש
לכל מדינאי העולם מלבד דויד בן־גוריון:
הגוש הכושי אינו יכול ללחום את מלחמתו
ללא עזרתו הפעילה של הגוש הערבי. לא
תיתכן שותפות כושית־ישראלית נגד הערבים.
תיתכן רק שותפות בתוך מסגרת
גדולה יותר, בה שותפים גם הערבים או
חלק מהם. מדיניות אפריקאית אינה יכולה
לשמש תחליף למדיניות מרחבית.
מלבה ולוחמי־שיחרור. אפשר היה
לחייך לרגל התפוצצותה של אגדה נוספת
של הצמרת הפוליטית הישראלית, לולא הי־תה
התוצאה כה טראגית לגבי המדינה כולה•
השותפות׳ עם העולם המתעורר באסיה
ובאפריקה היא צורך־חיים לישראל בדור
הבא. במקום לחתור לקראתה במדיניות
נועזת וחיובית, מסתפקת המנהיגות הישראלית
בהונאה עצמית. אולם אפילו קוסם
כמו ביג׳י אינו מסוגל להיות בעת ובעונה
אחת ידיד הצרפתים והאלג׳ירים, ידיד המלכה
מבלגיה ולוחמי־השיחרור בקונגו.

עתזנות
מ־בצ עשיהוור
הידיעה של יו.פי. היתה כה מפתיעה,
שכמה מעתוני הארץ הדפיסו אותה במסגרת.
הטכסט המלא :״ניו־יורק — סגן יושב־ראש
הכנסת, אריה בן־אליעזר, הציע היום, במסיבת
עתונאים כאן, להקים פדרציה מורכבת
חעו 5פ תזה 28ו1

משטחי ארץ־ישראל, שהולקו על־ידי בריטניה
ואחר־כך על־ידי האו״ם, במסגרת תוכנית
לאיחודה מחדש של ארץ־ישראל, שתפתור
את בעית הפליטים הערביים, תסלק
מן המזרח התיכון את המדינה הדמיונית
ירדן, ותיצור אזור־חיץ בין מצרים ועיראק.״
לא היה משום חידוש בהצעה חרותית
לאחד את ארץ־ישראל• אולם תוכניתו של
בן־אליעזר היתד, שונה לגמרי מתוכנית מנהיגיו.
בעוד שאלה מטיפים בישראל לכיבוש
ירדן ב״מיבצע־שהרור״ ,דיבר בן־אליעזר
הדיפלומטי על פדרציה בין ישראל לבין
האזור הערבי. דבריו, דמו בצורה חשודה
לתוכנית שהוצעה על־ידי הפעולה השמית,
שגישתה למרחב הפוכה מזו של חרות.
לפחות איש אחד הרגיש בכך: עורך
החדשות של העתון חרות. הוא העתיק את
הידיעה כולה, במקום צנוע בעמוד הראשון,
תחת הכותרת :״בן־אליעזר מרצה בקנדה
על שלמות הארץ״ .בגוף הידיעה צוטט במלואו
הטכס של יו.פי. על נאומו של בן־
אליעזר בניו־יורק, אך מילה אחת הושמטה.
במיבצע־שחרור נועז שיחרר העורך את
דברי בן־אליעזר מרעיון הפדרציה.

עיריות
קרקסבראש העין
המהפכה תוכננה עד אחרון פרטיה. שלמה
צפר, ראש מועצת ראש העין, הצטרף לארבעת
חברי האופוזיציה הימנית במועצה,
הותיר את ארבעת חבריו לרשימה במיעוט.
השלטון במועצה, שהיה עד התאריך הגורלי
בידי מפא״י, המפלגה שעמדה מאחורי רשימת
בני תימן, עבר לסיעה היריבה.
אולם צפר שהפך את עורו המפלגתי, לא
הסתפק בתדהמת חבריו לשעבר. הוא החליט
כי לפחות שניים מהם, משה ושלמה זכריה,
שזממו קודם לכן, בחשאי, את הדחתו, לא
יוסיפו לשבת עמו יחד באותה מועצה.
לעזרתו בא סעיף קטן בחוק השלטון
המקומי, האומר כי חבר מועצה, הנעדר
מישיבות המועצה חמש פעמים ללא הסבר
מתקבל על הדעת, יסולק מתפקידו.
משחק לולייני כמועצה. ישיבות
המועצה הפכו מחודש אוגוסט ,1957 בו
חלה מהפכת החצר הפתאומית, למשחק לולייני
מרתק. צפר, שנתקל בכל ישיבה וישיבה
בבקורת קטלנית של חבריו לשעבר,
היה בוחר מועדים בלתי מתקבלים על הדעת
לכנוס ישיבות המועצה, דוחה את
הישיבות בימים שנראו רצויים למתנגדיו.
הוא הצליח להשיג לבסוף את שלו. בגלל
סיבות משפחתיות שונות נעדרו שני מתנגדיו
הראשיים מהמקום לשבועיים. צפר
כינס את המועצה בתקופה זו שלוש פעמים
לאחר שהישיבות הקודמות, בתאריכים
נוחים לנאשמים, לא כונסו כלל. מאחר שצפר
זקף לזכותו שתי העדרויות קודמות של
יריביו, בהן לא הגיעו ההזמנות לישיבות
לידי השניים, קבלו משה ושלמה זכריה
ב־ 3.9.1958 הודעות זהות. נמסר להם כי
הם חדלו להיות חברי מועצה, התבקשו
לפנות את מקומותיהם לשניים הבאים אח\
ריהם
בתור.
השניים ערערו אצל הממונה על המחוז,
הצהירו כי לא הוזמנו כלל לשלוש מתוך
חמש הישיבות מהן נעדרו. צפר סתר את
דבריהם, הגיש בפני הממונה על המחוז
את עדותו של עובד המועצה, שהצהיר בשבועה
כי מסר את ההזמנות לידיד, של אשתו
של שלמה זכריה.
השליח טעה. אולם היה זה נצחון
מוקדם. מפא״י, שדעתה לא היתר, נוחה כלל
מניצול תכסיסיה על־ידי מתנגדיה, נתנה את
גיבויה למערכה משפטית ממושכת של שני
ד,מסולקים. השבוע, לאחר שבקשת משה
ושלמה זכריה הגיעה עד בית־הדין העליון
בירושלים, קבע בית־הדין כי לפחות בשני
מקרים לא הגיעו ההזמנות ליעדם• הוברר
ללא כל־ספק, כי אשת המבקש שלמה זכריה,
שלפי הודעת שליח ראש המועצה נמסרו
ההזמנות לידיה, לא היתד, כלל במקום,
שהתה אצל הוריד, במגדיאל.

חינוך
מרדה מו רי ם
עד לפני ארבע שנים היד, חנא חאג 60
הידוע בפי ידידיו הרבים יותר כאבדווספי,
מפקח החינוך הערבי היחידי בארץ 250 .
המורים שפעלו תחת פיקוחו בנפת נצרת,
ראו במפקח הקשיש, שסיים את האוניברסיטה
האמריקאית בביירות, את אביהם ומושיעם•
כי בניגוד למחוזות אחרים בישראל,
בהם נחשב המורה הערבי כבוגד ומרגל
בפוטנציה, זכו מוריו של אבו־ווספי
ליחס הוגן.
לפני ארבע שנים מינה משרד החינוך שני
העולם הזח 1128

מפקחים ערביים נוספים. היו אלה אחמד
עבדול עזיז 40 בן הכפר טייבה שבם־׳
שולש ורעיף זועבי 37 בן למשפחה מוסלמית
כבודה בגליל.
היה זה מובן מאליו כי זועבי, שלמשפחתו
הענפה היו מהלכים רבים במסדרונות
הממשל הצבאי בנצרת, יעשה את הכל
כדי שנפת־פקוחו הזעירה בחיפה, תוחלף
בנפה המכובדת יותר, נפת נצרת. ואמנם
לפני חודש, החליט משרד החינוך, שסבר כי
הפקוח על מורי נפת נצרת אינו יעיל מספיק,
להעביר את זועבי בעל היד הקשה
לנצרת, להחליפו באבו־וזספי הקשיש.
קוד אפוי למורים. מעמדו של המורה
הערבי במדינה הוא אחד הקשים ביותר•
כי האדם האומר לחנך את הדור הישראלי
החדש בכפר הערבי אינו — ברוב
המקרים — יותר מפקידון ממשלתי זעיר,
ההולך יום־יום לבית הספר המקומי, תוך
חשש תמידי מפטורין.
וסיבות לפטורי מורה ערבי יש הרבה.
מספיק כי המורה יזכיר את המילה ״חופש״
או ״חרות״ ,כדי שמלשין של מנגנון החושך
ימסור לממונים עליו כי אותו מורה מסית
את תלמידיו למרד או בגידה. למורים הערביים
בבתי הספר העממיים והתיכוניים בישראל
קיים קוד בלתי מוכתב של מאות
מונחים, החל מ״מולדת שדודה״ וכלה ב־
״אדמת אבות״ .יתר על כן: ספרי־הלימוד
בערבית, ששימשו את המורים בתקופת
המנדט, צונזרו בקפדנות, טוהרו מכל קטע
החשוד בטיפוח הלאומיות הערבית. כך למשל,
סופק הספר ״ההיסטוריה של התקופה

(כל הזכויות שמורות)

• הבעיה הגדולה ביותר העומדת בפני עסקני הבחירות
מכל המפלגות: האדישות המוחלטת של הציבור. שלש מפלגות
הפועלים, שישבו יחד בממשלה במשך ארבע השנים, אינן מצליחות למצוא
סלעי־מחלוקת ביניהן שיעוררו אפילו הד קלוש בקהל, סובלות מן ההרגשה ני
כל מלחמת־הבחירות מתקיימת בחלל ריק. תקוות העסקנים: כ׳ הענין הציבורי
יגבר לקראת הבחירות לכנסת.

• גם בצמרת מפא״י גוברת ההכרה כי אין בכוחו של

בן־גוריון הקשיש להוסיף למשול כפועל. מכיון שאיש אינו מעז
לדרוש את התפטרות ביג׳י, מוצאת הכרה זו את ביטויה בננויה כללית לסדר
את הענינים על־ידי הידברות בצמרת ללא השתתפות ביג׳
__ המועמד בצורה זו
בפני עובדות מוגמרות. אולם ראשי מפא
מקפידים בכל מקרה כזה על
הפיקציה כאילו הם רק ממלאים את רצונו.

• אפשרות המטרידה את צמרת מפא״י לגבי הבחירות:
השליטה הכלעדית־כמעט של המפלגה בישובים שבאזורי
הפיתוח תצומצם במידה רצינית. כבר כיום * ,כשרוב המוסדות
השלטוניים באזורים אלה ממונה, ולא נבחר, נתקל שלטון מפא״י בקשיים רציניים
מאד. אחת הסיבות: עסקני מפלגות שונות, מן הדתיים ועד מפ״ם ואחדות־העבודה,
משתפים פעולה זה עם זה, כדי להעמיד מכשולים בפני מפא״י.
אפשרות מעשית מאד באזורים אלה: קואליציות מקומיות, על בסיס אישי,
אשר לא יתחשבו בהסכמי הקואליציות הכלל־ארצייס בין המפלגות. בולטת בין
נקודות־תורפה אלה: עיירת העולים דימונה.

• אל תבטח במינויו של שמעון פרם כתת־שר־הבטחון
אחרי הבהירות. מתחרהו הרציני של פרס לתפקיד זה: משה דיין. בעוד
אשר לפרס שלושה אויבים־בנפש בצמרת (השרים נ<איר וספיר, מזכיר־ההסתדרות
לבון) ,שיאיימו בהתפטרות במקרה של מינויו, מסוכסך דיין רק עם לבון,
עלול לזכות בתמיכת שאר חברי הצמרת.

הזזוון הגזשיוזי — גהגזציאגגז
החדשה״ ,שנכתב ב־ 1945 על־ידי רפיק תמימי,
למורים הערביים רק אחרי שחמישים
הדפים הדנים בהיסטוריה הערבית בת זמננו,
נגזרו מתוכו במשרד החינוך.
נקל על כן להבין את התמיהה הכללית
שעוררה התגובה הספונטנית של מורי נצרת
על סילוקו של מפקחם האהוב. מכתב, שהכיל
למעלה ממאתיים חתימות של מורי
נפת נצרת, תבע ממשרד החינוך לבטל את
החלטתו. נציג מורי נצרת בהסתדרות המורים,
סלים תופיק, מנהל בית ספר עממי
בנצרת ופליט ממג׳דל, העלה את הסילוק במרכז
ההסתדרות, זכה לגיבוי מלא של
חבריו התל־אביביים.
מכות רצח כסימטה. המעשה הספונטאני
של המורים הערביים עורר גל אהדה
בנצרת. היחידים שלא היו שבעי רצון
מהמעשה המלוכד היו בני משפחת זועבי
עצמם. לא בתקופת המנדט ולא בתקופת
הממשל הצבאי לא היה זה נהוג כי אזרח
ערבי פשוט ימרה את פי המשפחה חביבת
המושל• אולם כנגד מבצע ספונטאני של
מאות מורים, היו גם בני המשפחה התקיפה
חסרי־אונים.
בשבוע שעבר, בעוד שבקשת מאות המורים
הערביים מתבררת במשרד החינוך
בירושלים, הותקף סלים תופיק, נציג המורים
מנצרת, על־ידי חליל זועבי, אחד מבני
משפחת זועבי, העובד כפקיד במחלקת הרשיונות
של הממשל הצבאי, בסימטה צדדית,
הוכה על־ידו מכות רצח. רק התערבותם
של עוברים ושבים שנקלעו במקרה למקום
הצילה את חייו של הנציג המתמרד.

• גולדה מאיר עשוייה להישאר בממשלה גם במקרה
שאבא אבן יתמנה כשר־החוץ הבא. גולדה, שאינה יהירה מדי כדי
להסתפק בתפקיד פחות מרכזי, עשויה לקבל חזרה לידיה את משרד העבודה,
אשר פקידיו הבכירים לא פסקו מלראות בה את השר האידיאלי למשרדם.

• במקרה זה, יגברו מאד סיכוייו של שר-העבודה הנוכחי,
מרדכי נמיר, לעמוד בראש רשימת מפא״י לבחירות העירוניות
בתל׳אביב. מתחרהו הוודאי לתפקיד זה, בראש רשימת הציונים־הכלליים:
ראש־העיר הנוכחי חיים לבנון.

• גם הנציב הבא של מנגנון המדינה יהיה מיוצאי גרמניה.
היורש המיועד של רוזולי ו: צעיר בעל נסיון רב בכוח־אדם, הממלא כעת תפקיד
רם באחד השרותים החשובים של המדינה.
• מפא״י תתחיל גם היא להוציא ספרים בערבית, כדי להוציא
מונופולין זח מידי מפ״ם, שנטלה לידית יהמה זו לפני זמן־מה, זכתה הודות
לה לאהדה מסויימת ברחוב הערבי, המנותק מייבוא ספרים מארצות ערב,
סובל ממחסור ממאיר בחומר־קריאח.

• אלה שנבחנו השנה בבחינות כגרות אקסטרניות, יצטרכו
בנראה, לעבור בחינות אלה מחדש. אחרי גילוי פרשת קנית שאלוני
הבחינות, התברר כי קרוב ל־ 50 איש מבין הנבחנים ראו את מבחני הפיזיקה
והתנ״ך לפני הבחינה. המשטרה חוקרת עתה את כל הנבחנים, חלקם במכונת
אמת, כדי לברר סי מהנבחנים היה בין קוני הבחינות• בינתיים מעונין משרד
החינוך בהשתקת הפרשת שפירסומה בחוץ לארץ עלול להוריד את האמון
בתעודת הבגרות הישראלית.
• תוספתיוקריהמחיהתעלה. בניגוד לנוהג המקובל לאחרונה,
תימנע הממשלה ממניפולציות של מחירים, אשר לפיהם נקבע מדד יוקר־המחיה,
והיוצרים גובה מזוייף של האינדקס, תאפשר עלית־שכר לשכירים לפני הבחירות.

במדינה
סעד
השמצהבר מז

גיורא גודיק מ תכבד >הציג

תכנ»ת ה׳ של המוסיקול הפר»זא»
אולימפית המבדחת

2הצגות

במרה חגיגיות

.אהל־שם־ ת ־ א ־ יום א׳ } במאי ב־0ג8 .
.אהל־שם־ ת ־ א -יום ב׳ 4במאי ב־0ג8 .

בתזמרות

פרסום ד• בלקין

j i׳A #

J 1 /e( 6 ? s t f

ע ב רי ת

ע ר בי ת

מדי שנה, בערב פסח, היה משרד הסעד
מוצף מכתבי ברכה מיוחדים במינם• לרוב
היו אלה טפסים מודפסים, אשר שולחיהם
היו רק צריכים להוסיף להם את חתימת
ידם .״לכבוד שר הסעד,״ אמרו המכתבים:
״ממשמשים וקרבים החגים הבאים לטובה
ולברכה עליכם ועלינו. צרכי עמך מרובין
ובביתי אין, לחם ואין שמלה מנ הג ישראל
קדושים, מימים ימימה, להיטיב את
הימים־הטובים של העני ולשתפו עמם בשמחת
החג. מנהג זה דין הוא וחל על כל
יחיד ויחיד, ומוסדות הצבור נהגו, מימים
ימימה, לעשות מעשה רב, בשם הצבור,
הממלא ידיהם במפעל זה. ובאה הממשלה
הראשונה ממלכת לבת ירושלים, ונטלה על
עצמה מסורת קדושה־הומנית זאת — ושלו־חה:
משרד הסעד, על ידי השר הרחום והחנון
רב החסד.״
השר הרחום והחנון רב החסד היה מורה
למזכירו לשלוח עשר לירות לכתובת הרשומה
על גבי המכתב, והמינהג היהודי המסורתי
היה בא על סיפוקו.
שר חדש, תשובה חדשה. כך, על
כל פנים, היה בימי שרי הסעד הדתיים.
כאשר עבר המשרד לשר מפא״י פרץ נפתלי,
החלה מזכירתו אילנה רון מחזירה תשובה
אחרת למבקשים :״לצערנו לא נוכל להיענות
לבקשתך בדבר תמיכה מיוחדת לערב החגים,
הואיל והקרן המיוחדת שעמדה לרשותו
של השר בוטלה.״ לא עבר זמן רב ומנהלו
הכללי החדש של המשרד, ג׳ורג׳לוטן, אף
הסביר מדוע בוטלה הקרן: בהיותה נתונה
לשימושו הבלתי־מבוקר של השר, היא פתחה
פתח לשימוש בלתי־נכון של כספים
ציבוריים. הוסיף השר בזזיכוח בכנסת: אם
מישהו רוצה לתת מתת, יעשה זאת מכספו
שלו• לא מכסף ציבורי•
הרמז, ערב בחירות, השתמע בצורה אחת:
שהשרים הדתיים השתמשו בכספי הקרן
המיוחדת לא רק לצרכי סעד מובהקים, אלא
גם כדי לקדם מטרות אישיות או מפלגתיות,
עסקנים דתיים ערכו מיד רשימה של מקבלי
הקיצבות, הסבירו כי היו אלה נצרכים מרודים
שביקשו מתת חג או שביקשו תמיכה
קבועה אך היו מעדיפים לגתע ברעב ובלבד
לא להיראות בלשכת סעד. מתת בסתר, טענו
הדתיים, הוא מינהג יהודי מכובד.
על מפא״י היה עתה להוכיח את טענותיה
החמורות, להראות כי הכרזותיהם של ראשי
משרד הסעד לא היו רק השלכת בוץ פומבית
בפני מפלגה מתחרה. אולם שום אסמכתא
להאשמות לא ניתנה•
הסביר לוטן לפני שבוע :״בימים הראשונים
לכניסתי למשרד, קרא לי השר והראה לי
שני מכתבים שהגיעו אליו. האחד היה של
רב, שכתב כי מכרו, רב אחר, עומד לחתן
את בנו ודרושים לו כמה אלפי לירות
למטרה זו, ועל כן הוא מבקש משר הסעד
לתרום את הסכום המבוקש. הבקשה השניה
למענק היתד, של זקן, המקבל פנסיה, ואשר
ביקש תוספת כלשהי להכנסתו הנמוכה. בצורה
זו נודע לנו על קיום הקרן המיוחדת.״
מה קרה לאחר מכן? האם הכרזות השר
ומנהלו הכללי היו מבוססות על בדיקת
חשבונות הקרן המיוחדת מן השנים הקודמות?
ואם כן, האם היה ברשימות אלה
כדי להצדיק את השמצת המפלגה הדתית?
על כך לא השיב לוטן.

אנשים
״הוי, לב!״

ג ר מני ת

ל טיני ת

7ופרד > ת

בכ ת ב
המכללה העב ריית ל ה יש ת ל מו ת

ה מכוני ם הבריטיים
פרטים מלאים על שיטת למוד־הבית המיוחדת שלנו בעזרתה
תוכל גם אתה לרכוש לעצמך ידיעה בשפות הנ״ל
בדרך נוחה ומהירה. כלולים במדריכים המקצועיים שלנו
שיישלחו חגם לכל דורש, לפי פניה למשרדינו :
ירושלים: רח׳ בן־יהודה ,2
תל־אביב: רח׳ פינסקר ,2
חיפה: רח׳ הבנקים .5

שמי ...
כתובתי מעונין ללמוד השפה..

חיים נחמן ביאליק הפסיד את כסף הנדוניה
שלו (אבי אשתו, מאניה, היה סוחר יערות
עשיר) בסחר־עצים. דבר זה לא עיכב
בעד יצירותיו מלהיות מתורגמות ל־ 25 לשונות
(ביניהן: אוקראינית, יפאנית, בולגארית,
ואספראנטו) ושביתו בתל־אביב (בית ביאליק
כיום) יוקם על־ידי סולל־בונה.
הרוצה לדעת עובדות נוספות על גדול
המשוררים העבריים, יכול לעיין בכרך התשיעי
של האנציקלופדיה לחלוצי היישוב
ובוניו, בעריכת החוקר הותיק דוד תדהר,
שיצא השבוע. לדוגמה: עבודתו הספרותית
האחרונה של חיים נחמן ביאליק (לפני מותו
בגיל 61 בקיץ — )1934 הגהת המילון
העברי של יהודה גור. חומר הקריאה האחרון
של ח״ן ביאליק: פרק בריאת העולם
בספר בראשית. מילותיו האחרונות :״הוי,
לבי!״
מפקד הצוללת. האנציקלופדיה של
תדהר, כלאיים של מי ומי טיפוסי וספר
יזכור לא־טיפוסי, סוקרת בכרכה האחרון
היסלם הזה 1125

PU׳Jl <Pe IJNPN
שכת . ,היום באה כל המשפחה לראות אותי״ פרצופים..,
בחיי, אף אחד לא מבין שכה הגונה !
׳ 01א׳ .למה צריכים לרחוץ תינוק כל יום?— למה ז !
כשאני אהיה גדול לא אתרחץ אף פעם.
׳ 01כ /עוד יום מזופת ! אמא רחצה אותי בסבון חדש.
זיפט ! העור מגרד, העיניים שורפות״ אי אפשר
לישון.,סתם עינויים.
יום ג .,יום גדול ! סוף סוף, אמא גילתה את ״דרמפון*
זה בומבה ! אין גרוי, אין כאבים, תענוג ל חיו ת...
יו ם ד .,אמא נהיתה חכמה. גם היא מתרחצת ב״דרמפון״.
עכשיו, היא משוויצה שיש לה עור כמו שלי...
י 1ם ה . ,היום כעסתי על אבא. הוא גנב את ה״דרמפון״
שלי. הוא אומר שהלכלוך השומן והריח מהעבודה
נעלמו חת שתים מעל ידיו. אז שיקנה שפופרת
בשביל עצמו.

כעל־ספינה ככר ואשתו על סיפון ״קליפסו״ כאילו;
״המנוע נשבר, המים חדרו, האוכל אזל
חיי 255 איש ואשד״ לא כולם ידוצי־שם
כביאליק. אחדים מן הפחות ידועים, אך לא
מן הפחות חלוצים:
« אלכסנדר בחזאלד, האדריכל שתכנן
את בניין הטכניון בחיפה ושהיה היהודי
היחיד שפקד על צוללת גרמנית בימי מלחמת
העולם הראשונה.
י • ד״ר דב הויזנר, אזרח הכבוד הראשון
של ראש־פינה, לשעבר רב צבאי בצבא
האוסטרו־הונגרי, שזכה בתוארו עקב השתדלותו
בתפקידו כקונסול כללי של פולין
בתל־אביב (בשנת )1932 ליצוא טבק ראש־פינה
לפולין.
י • מרדכי צבי שרגא, מחדש היישוב
היהודי ביריחו (בראשית המאה) ,שהיה ידוע
יותר בכינויו בולים (בערבית: שוטר) הואיל
ושימש משך 42 שנה כשוטר עיריית ירושלים
(בלדיה שאוזיש).
קצינת הגיוס. נוסף לפרטים מעניינים
כעובדת הולדתו של השופט העליון צבי
ברנזון בצור שבלבנון, או עובדת היות הבמאי
אברהם ניניו בנעוריו זמר מקהלת
בית־כנסת, אפשר לגלות באנציקלופדיה גם
כי חנה לוין בת ה־ ,61 ראש העירייה (רא־שון־לציון)
הראשון בישראל ממין נקבה,
היתד, סגן בחיל־העזר לנשים בצבא הבריטי
בימי מלחמת העולם השנייה, וקצינת־גיום
ראשית לחיל־הנשים בצה״ל במלחמת העצמאות.
קריירה
צבאית שונה היתד, לפני חמישים
שנה לאחים יחזקאל וצבי ניסנוב, ילידי
הקאווקאז ומראשוני השומר. יחזקאל נפל
בגיל 25 בעת התקפת שודדים על עגלת
נשק אותה הוביל ממרחביה ליבנאל (דבריו
האחרונים :״הם הרגו אותי, אבל את הפרדות
לא נתתי לגזול!״)•
צבי, האח הבכור, שהוא עד היום בעל
פנסיון בטבריה (גילו ,)78 :התפרסם יותר
באמרה המפורסמת של אמו שושנה, שהיתר,
עמו בכרכרה בדרך לכפר־תבור, עת התנפלו
עליהם שודדים רעולי־פנים. אמרה היא:
״בני! אני רואה שהאויב כאן אינו יוצא
גלוי־פנים כנהוג אצלנו בקאווקאז. לכן בטרם
יירה הוא בך הקדם אתה לירות בו. מוטב
שאמו תבכה על קברו משאני אבכה על
קברו!׳

המרדעלהק לי פ ס!
״מהומות על ספינה ישראלית באפריקה.
מרד על הקליפסו.״ זעקו כותרות העתונים,
העלו שוב לחדשות את ספינת השעשועים
שהועברה בדרך היבשה מחיפה לאילת, כדי
לשמש בית קפה צף בנמל. בידיעות סופר
על מרידה שביצע צוות הספינה בנמל
מסאוזה, מנע את מפקדה, יהודה בכר, מלעלות
על הסיפון.
ד,קליפסו, שנבנתה כספינת טיולים בשנת
,1940 הובאה על־ידי בכר, איש כרכור
ובעל משרד הובלה משגשג לאילת, לשירות
התיירות במקום. אולם באותו זמן נחלשה
תנועת התיירות ובכר החליט לפנות לשטחים
אחרים• הוא רכש שמונה סירות דיג, שלחן
לדוג במימי ים־סוף. גם הדיג לא עלה ייזה
ובוקר אחד אחרי סערה, בא בכר לחוף,
גילה כי כל סירותיו ניתקו מהמזח. נעלמו
בלב ים.
העולם הזח 1125

רווח נאה מתיירים. באותו זמן גילה
בכר כי דייגי אניות־הדיג החוזרות ממסעות
ארוכים לאפריקה, מביאים עמהם אלמוגים
וצדפים ומוכרים אותם תמורת רווח נאה
באילת לתיירים. היתד, זו הזדמנות מצוינת
להפעיל את הקליפסו. הקושי היחיד היה
בגיוס צוזת מתאים. גם כסף מספיק לשם־
כך לא היה לו. בכר פנה אל ד״ר דוד אלון,
מנהל כפר הנוער לעברינים באילת, הציע
לו לנצל את הפלגת הקליפסו כמסע לימודים
עבור הנערים.
אלון הסכים מיד, מינה את יהודה בכר
כמזכיר הכפר. בכר צרף אליו שני ימאים
בעלי נסיון: עולה חדש מפולין בשם יוסף
גינגולד וקצין שלישי מצי הסוחר שמואל
סבלין. והספינה יצאה לדרך.
הסכסוכים בספינה החלו מיד אחרי ההפלגה.
כמות המזון לא היתה מספקת,
לחם לא היה כלל, רק מציות יבשות וכמות
המים קטנה• מריבות בין אנשי הצוזת לבין
אנשי הפיקוד ובין אנשי הצתת לבין עצמם
היו לדבר של יום־יום.
הסערה שמצאה את האוניה כשיצאו מ־מיצרי
טיראן החריפה את חילוקי הדעות
שנתגלו בין מפקד הספינה יהודה בכר ובין
רב־חובלה שמואל טבלין. כאשר פרצה הסערה
הציע בכר לחזור לאילת אולם טבלין
המשיך בדרכו, הגיע למאסאתה עם מנוע
אחד מקולקל, הביא את בכר להאשימו כי
התכתן לעגון בפורט סודאן, נמל ערבי
בו היתה מוחרמת ללא ספק הקליפסו.
למרות הקלקולים וסכנת ההצפה, קבע
בכר מועד להפלגה לאיי האלמוגים שבסביבה,
לאחר תיקון קל במכונות. כאן התמרדו
אנשי הצתת, הודיעו לבכר בפירוש
כי לא יפליגו כל עוד לא תשופץ הספינה
ותתוקן לגמרי.
מכות על הסיפון. בכר לא התכתן
לשלם אפילו פרוטה, הסתמך על הסכם
חתום בידי אנשי הצתת שבו ויתרו על כל
שכר כספי• הוא התקשר עם סוחר קמח־דגים
מקומי כדי להפליג בשרותו, ניסה
להעלות צתת מקומי על הספינה במקום
הצתת המתמרד. הנערים לא ויתרו. הם
התנגדו להעלאת הצוות החדש, מנעו גם
מבכר עצמו מלעלות על הספינה. באחד
המקרים התפתחו חילופי מהלומות שהצריכו
את התערבות המשטרה.
כל הענין הובא לידיעתו של הקונסול
הישראלי במקום, שהתערב בם כסוך, קיבל
תחת חסותו את הנערים, שילם להם חמישה
דולר חבשים ליום. טבלין עצמו פנה בבקשה
למשרד התחבורה לבטל את כושר
השיט של הספינה, ואמנם רשיון השיט
בוטל•
השבוע חזרו שבעה מאנשי צתת הקליפסו
ארצה באניה הגרמנית פל;ון, הועברו מיד
לחקירה ממושכת בתחנת המשטרה באילת.
הם נשאלו על פרשת המרד, טענו כ• השמועות
שהגיעו ארצה היו מנופחות, יצאו
למחרת היום לנמל כדי לשחרר מהמכס
את רכושם היחיד, סלים מלאי צדפות מרהיבות
בהם יסחרו עד לנסיעה הבאה. איש־צוזת
אחר, הימאי יוסף גינגולד, נשאר באפריקה,
העדיף להצטרף ללגיון הזרים
הצרפתי.
השבוע, במכתב למשפחתו באילת, הודיע
(חנושך בעמוד ) 10

יום

. , Iיום שמחה לכל המשפחה. אבא הביא היום לכל
אחד שפופרת גדולה של ״דדמפון״ — איזה כיף!!!

פרסום מלניק

מי כאל קגן
ביח״ר לרהיטים וארונות לרדיו־פטיפונים
טלפץ 83331

תל־אכיב, רחוב אילת 42

phone
(בסימטה, רח׳ ,360 מס)6 .

הצגות בכורה
תל־אביב

»n i v n v c 1

T IK M

\* tl? O lK

ב ״ ה בי מ ה״
במוצאי פסח 23.4
במוצאי שבת 25.4
ביום ראשון 26.4
27.4
ביום שני
במוצאי חג 29.4

2הצגות ב־ 9.30ב־7.00
2הצגות ב־ 9.30ב־7.00
בשעה 8.00 בערב
בשעה 8.00 בערב
2הצגות ב־ 930ב־7-00

במדינה
(המשך מעמוד )9
בכר כי יחזור תוך שבוע, יתבע את אנשי
הצוות לתשלום פיצויים מלאים על הנזקים
שהסבו לו במרד על הקליפסו.
משטרה מצצה ב בי ת המ שפט?
מכתב תלונה חריף ביותר הגיע בימים
האחרונים ליועץ המשפטי של ממשלת ישראל•
הוא כלל האשמה בבזיון בית־המשפם
שבוצע על־ידי קציני משטרת ישראל. המאשים:
שופט השלום התל־אביבי שלום
רוזנפלד. יותר משהיה במכתב זה ביטוי
להתמרמרותו של שופט נגד סדרי עבודה,
הוא שפך אור על צורת התנהגות מוזרה
ביותר של משטרת ישראל.
לפני כעשרה ימים ביקשה המשטרה להוציא
פקודת מעצר נגד עמום בן שלמה
איצקובסקי, מורה באחד מבתי ספר ערב
בתל־אביב. איצקובסקי הואשם על ידי המשטרה
בקשירת־קשר למתן־שוחד לפקיד
ממשלתי לשם קבלת שאלוני בחינות בגרות
לפני הבחינה, והפצתם בין תלמידיו תמורת
תשלום• קצין המשטרה שהביא את איצקובס־קי
ביקש משופט השלום מקט רובין, להורות
לא לפרסם את הענין או את שם החשוד,
מאחר והחקירה טרם הסתיימה. רובין
נעתר לבקשה.
ארבעה ימים יותר מאוחר, כשחקירת המשטרה,
שהתבססה כולה על חומר מוכן
שהתקבל מחוקרים פרטיים של משרד החינוך
והתרבות, כמעט הושלמה, ושני חשודים
נוספים נעצרו, החליטה המשטרה כי הנה
יש בידה נתח העשוי לזכות אותה במנת
פירסומת טובה. הפרשה נמסרה לכמה עתו־נאים,
מהמקורבים למטה המשטרה.
העתונים נמכרו לפני הצד. אולם
אחרי שמסרו את החומר לעתונאים, נזכרו
קציני המשטרה כי בעצם קיים עדיין צו
איסור פירסום שביקשו הם בעצמם. משום
כי מיהר קצין המשטרה זיגל, שטיפל בתיק,
אל בית־המשפט כדי לבטל את הצו
שהוצא לבקשתו. במפתיע לא הצליח למצוא
את השופט רובין שהוציא את הצו. אולם
מאחר שאי־אפשר היה למנוע עוד את פיר־סום
החומר בעתוני הערב, ניסה זיגל לבטל
את צו אי־הפירסום אצל שופט אחר•
תחילה פנה אל שופט השלום הד״ר יוסף
מגויי־כהן, שהודיע כי אינו מוכן לבטל צו
שהוציא שופט אחר. אולם זיגל לא התיאש,
הוא פנה אל שופט השלום שלום רוזנפלד,
הצליח לשכנעו בחיוניות הבקשה. רוזנפלד
לא ידע כי שעה שהוציא את הצו כבר נמכרו
גליונית העתונים שפירסמו את הפרשה. כשנודע
לו על כך, כתב מכתב ליועץ המשפטי
האשים את המשטרה בבזיון בית הדין.
עדות מיוחסת. לא היה זה המקרה
היחיד השבוע שהעיד על נוהגים מוזרים
שהשתרשו בעבודת המשטרה. במשפטו של
ידי קסיאן, שהואשם באיום ברצח על ירחמיאל
בבניק ושותפו יצחק טורבינר (העולם
הזה ,)1124 הודו הסמל יעקב פרנקנטל והקצין
דן לוי כי למרות שהנוהג המשטרתי
מחייב את העדים לבוא לתחנת המשטרה
ולמסור שם עדות. הם לא רצו להטריח את מר
טורבינר המיוחס, באו לביתו לגביית העדות.
באותו משפט גילה הקצין דן לוי כי אחרי
שבמשך ימים מספר היתד, בידי המשטרה
ידיעה כי קסיאן עשוי לבצע את איומו
ולרצוח את בבניק, לא עשתה המשטרה כל
פעולה מונעת, לא התאמצה לגלות את קסיאן.
שאל עורך הדין יעקב הגלר, סניגורו של
קסיאן את לוי :״אילו הייתם יודעים ששמו
פצצה בבנין מס־ההכנסה — האם נכון שתוך
רבע שעה הייתם מצליחים למצוא את
כתובתו של המתנקש?״
״בהחלט, אדוני.״ היתד. תשובת הקצין.

תזכיר
ה שמצת ההסכם
הסבם אי־השמצה בין שלוש מפלגות
הפועלים התפוצץ השבוע בברד של
גידופי־די־נור. מאיר יערי מנהיג מפ״ם,
שניצל את הפיצוץ הפורמאלי של ההסכם
על־ידי נציגי שלוש המפלגות עוד בסוף
השבוע החולף, התקיף את מפא״י בוועידת
מפלגתו שהתקיימה השבוע בקולנוע חן,
האשים את ראש מפא״י בנסיון לכפות את
שלטון מפלגתו בכוח על ההסתדרות. העולם
הזה 1123 שחזה תהליך זה מראש, הזהיר
בי הבחירות להסתדרות, שעתידות להוות מבחן
ראשוני לבחירות לכנסת, יהוו אך קרב־השמצות
הדדי ראשון בין שלוש המפלגות
החותמות על ההסכם.

אמנות תיאטרון
החשמלית הגי ע ה לי ע ד
חשמלית ושמה תשוקה (אה״
מביאה את צופיו לימודי הסבל של תיאטרון
האהל, בפעם הראשונה מזה זמן רב, אל
תחנה בה אין הם ממהרים לרדת, מפהקים
ומשועממים, רוטנים וקובלים. למרות שהנסיעה
אינה עדיין בבחינת ח1זיה, והטלטו־לים
והמעצורים מורגשים היטב, הרי העובדה
שחשמלית האהל יצאה ממקום כלשהו והגיעה
למקום כלשהו, היא מפתיעה למדי,
בהתחשב באיכותם של הגלגלים. הנאת הצופה
אינה הנאה של נסיעה בקרון פאר,
אלא הנאתו של נוסע מודאג בקרון רעוע
והמופתע כשבכל זאת הוא מגיע למטרה.
מחזהו רווי המין והיצרים הפרימיטיביים
עד לגבול החולניות, של טנסי ויליאמס, נכלל

מנחם גולן, שביים את ההצגה באהל, לא
הצליח ביותר במשימה הראשונה, ולמרות
הקיצוצים במסלולה, משתרכת החשמלית
שלו בעצלתיים, ובקטעים מסוימים אף מעייפת•
לעומת זאת ראוי גולן להערכה על
כושר סחיטת המשחק שלו. למרות שטובה
פרדו (בלאנש) ,שאינה מצטיינת בתכונות
בימתיות העשויות לחבב שחקן, זקוקה להרצה
ארוכה כדי להגיע לרמת משחק
טובה, למרות שנתן כוגן (סטנלי קובלסקי)
משחק את מרלון בראנדו יותר מאשר את
הפולק קובלסקי, למרות שנינט דינר היא
יותר שחקנית חביבה ומבטיחה מאשר מקצועית,
עושים כולם למעלה מהמקסימום
שאפשר היה לצפות מהם.
אין ספק שהרכב הצוות, המגוון על ידי
שחקנים מתיאטראות שונים, הנבדלים כל כך
מהצ1זתים השיגרתיים המופיעים זה שנים
יחד, מוסיף לרעננות ההצגה. כל התיאטרו
תמורת
כספם מגיע להם להתלהב.
הקהל, האמון על אווירת האורגייה ששררה
בהופעותיהם של ליאונל האמפטון
ובני בנט, ציפה לשוזא לאורגייה ממין זה,
על רמה גבוהה יותר. אף כי התוכניה ציינה
גם הפעם כי ״עקב האופי האימפרוביזטו־רי
...אי־אפשר לקבוע את פרטי התוכנית
מראש״ — הרי היה מעט מאד אופי אימי
פרוביזטורי בהופעת־הבכורה של אמן־האימ־פרוביזציה
בישראל• הוא צעד בניחותא אל
הבמה וניגן בניחותא, כאיש שמיטב שנותיו
כבר הרחק מאחורי גבו, כשהוא מאושש
מפעם לפעם את רוחו בגמיעה מתונה של
משקה כלשהו מתוך כוס פלאסטית צבעונית
שהיתר, חבוייה בקרביו של הפסנתר. גם
כשחשף את שיניו הלבנות והענקיות על־מנת
לשיר — מספר הרבה יותר מדי גדול
של פעמים — היתד. ניכרת עייפות בצרידות
הנייר־זכוכיתית של קולו המפורסם.
אבל לאמיתו של דבר, רק הצפייה למשהו
גדול מדי היא שהפכה את ערכו של לואי
ארמסטרונג בישראל למשהו קטן מדי. מי
שנכנס לאולם ברצון להאזין לקטעי ג׳אז
קלאסיים, מיושנים במקצת, מבוצעים בנקיון
מופתי ובשליטה טכנית נעדרת־ספונטאניות,
היה יכול לבוא על סיפוקו, אלמלא הפריעו
לו כל שאר יושבי האולם.

אזרחי
א־די שע מאמאלוהטת
״מי שילם את שכר־הדירה של מרת תאן־
!זינקל כאשר ריפ וזאן־וזינקל היה שקוע
בשנתו שאלה מחוצפת זו, השמה
ללעג את אחת האגדות החביבות ביותר על
הציבור האמריקאי, היא שהביאה את הזמרת
סופי טאקר להתנגשותה הראשונה עם המשטרה
ובית־המשפט בעיר בוסטון שבארצות־הברית,
בשנת .1915
כיום, בהגיעה השבוע לישראל בשנתה
ד,־ ,71 נראית סופי טאקר דומה יותר לדמות
אחרת שהנציחה בזמרתה — דמות האידיש ע
מאמא — מאשר לכינוייה המפורסם, האמא־האדומה־הלוהטת.
למעשה, דומה היתד, אולי
יותר לסבתא שמקומה בכורסה נושנה, עם
גרבי־הנכד המצפים־לתיקון בידיה, אלמלא
שכבת התמרוקים העבה המכסה את פניה.
סופי טאקה שנולדה אי־שם בדרך בין
רוסיה לבוסטון לזוג מהגרים יהודיים, החלה
את הקריירה שלה במסעדת המלון הקטן
שפתחו הוריה בעיר הארטפורד בקונקטיקאט.
להדחת הצלחות והמלצרות, הוסיפה ביוזמת
עצמה זמרה בפני הלקוחות. לא היה צורך
בדמיון רב כדי לגלות כי ההתעסקות האחרונה
היא הנעימה ביותר• מכאן הובילה
דרך־הטבע לקאבארטים המפוקפקים, לרדיו,
לטלביזיה ולהופעות בעולם כולו.
דוגמה לאמנותה המיוחדת של האשד״
שד,יתד, נשואה כבר שלוש פעמים ושיש לה
בן בגיל ,50 יוכלו לראות אזרחי ישראל
בשתי הופעותיה בהיכל התרבות השבוע.
כדוגמת רבות מהופעותיה בשנים האחרונות,
תהיה אף זו הופעה למטרות צדקה.
לצורך זה, הסכימה סופי טאקר לבוא לישראל
בטיסה, שהיתר, הטיסה הראשונה בחייה.
״הייתי נרגשת כל כך לקראת בואי לישראל,״
אמרה ,״עד ששכחתי את הפחד.״

החשמלית בהוליבוד*
במקום נסיעה בקרון־פאר

תדריך

ה צגו ת
« חשמלית ושמה תשוקה (אהל)
— ראה לעיל.
• מאריוס (התיאטרון הקאמרי) —
הצגה נקייה של מחזה מלבב, בו מכניס
משחקם של רחל מרכוס וזלמן לביוש
אווירת־פסגות.

החשמלית ב״אהל״**
...הנ א ה בקרון רעוע
בין עידית הרפרטואר של התיאטרון המודרני
לאו דווקא בשל הטרגדיה הפיוטית
אותה הוא מגולל — הטרגדיה של בלאנש
דיבוא, סמלה של האשה המנסה לחיות
בהווה את העולם של אתמול. שפע הקונפליקטים
הדרמטיים, המתח המתחיל בדרגה
גבוהה ועולה בהתמדה אל שיאים גבוהים
יותר עד לסופו של המחזה, העיצוב המלוטש
של כל דמות ודמות כפי שהוא מופיע
במחזה, אלה היו התכונות שאפשרו למבצעי
המחזה להגיע לפסגות נדירות. ביצועו של
המחזה על בד הקולנוע, בביומו של איליה
קאזאן, היה דוגמא מאלפת לכך.
הערכה לכושר סחיטה. מאחר ש־טנסי
ויליאמם כתב את המיזאנסצינות ל-
מחזהו בצורה מפורטת ביותר, נשאר עיקר
תפקידו של הבמאי בקביעת קצב ההצגה
ובהפקת מקסימום של משחק משחקניו.

נים הישראלים היו נשכרים מכך, לו נהגו
להחליף שחקנים עם תיאטרונים אחרים.

בידור
ס א צי מו הגדול מדי
לואי ארמסטרונג נאלץ להופיע באולם
הבלתי־מגשר ביותר בישראל — היכל-
התרבות — וייתכן כי זאת היתה אחת הסיבות
העיקריות לרוח הקרירה שריחפה באולם
בכל עת הופעתו. רוח זו לא יכלו
לגרש גם מאות חובבי־הג׳אז המושבעים,
שבאו לאולם חדורי החלטה נחושה, כי
* מימיין: מארלון בראנדו, משמאל: ויוי־אן

מימין: דינר, בונן, פרדו, דויד.

בי דו ד
ס סופי טאקר

(היכל התרבות) —

ראה לעיל.

• לואי ארמסטרונג

(היכל התר
בות)
— ראה לעיל•
אף מלה למורגכשטיין (בצל־ירוק)
— כשרונו של הבמאי שמואל בונים
והחן הטבעי של חברי הלהקה מסתירים
כמעט את עובדת היעדרו של מחזר״

מו סי ק ה
• הפסטיבל המוסיקלי (עין־גב,
שבוע פסח) — סידרת הופעות של הביצועים
המוסיקליים המוצגים כיום בארץ, בתוכם,
בין השאר, התזמורת הפילהרמונית עם
זוג הפסנתרנים גניה לובושיץ ופייר נמנוף
והמנצח גארי ברטיני, וכן הקומפאניון דה
לה שאנסון.
העולם חזח: 5 -ו1

ומנה הפרט־ ש ל

תולדות נערה
ראלית
בפישנרשמו ביד עצמגה
ביום ה־ 15 בפברואר הטיל בית*
דין צבאי, בראשות המוקדם עבד
אל־באלק חילמי, עונש מאסר של
5שנים וקנס של 500ל״י על
אהובה דגנית ועל שתי חברותיה,
דליה שוען ורחל זלץ. שלושתן
הואשמו בריגול נגד מצריים ובכניסה
כלתי-חוקית לעזה. הן זובו
מן האשמה הראשונה, חוייבו
באשמה השניה.
שלוש הישראליות נתגלו על־ידי
תושב פלסטיני, שעבר ליד הכית
מס׳ ,14 השייך לבוח-החירוס הבינלאומי
בעזה. הוא ראה צעירה
בעלת מראה מערבי, לבושה מעיל
עור בהיר ומכנסיים אדובים. לדבריו
הבין מיד בי זוהי נערה ישראלית,
בי שום נערה פלסטינית לא
היתה מופיעה בלבוש בזה ברחוב.
הוא מסר על הדבר למשטרה. זו
התקשרה עס פיקוד בוח-החירום
וביקשה לערוך חיפוש בכית. היא
מצאה את שלוש הנערות בחברת
הסמל הקנדי הארולד קארטר.

אהובה, שקראה לעצמה גם כשם
ג׳אנט, סיפרה בי ברחה מישראל
בי אינה יכולה לבנות את עתידה
שם. רחל בת ה־ 18 אמרה שבאה
לעזה כדי לבנות לעצמה חיים
חדשים כקאהיר, במחנכת או כמארחת.
דליה, הידועה גס בשם
מרפל, אמרה שבאה לעזה בתמימות
גמורה, לפי הזמנתו של
קארטר.
מפעם לפעם הגיעו ידיעות מאהד
כה ומחברותיה. ממשלת ישראל
פנתה לקנדה ולאו״ם כדרישה
להתערב לשיחרור האסירות. אולם
מאמצים אלה פסקו. הידיעה האח רונה
סיפרה, שלשלוש הוענקה
בכלא מנה יומית של חמש סיגריות
לנפש.
באשר נסעה נסיעת-הרפתקות
זו, השאירה אהובה דגנית אחריה
יומן, שנמסר למערכת ״העולם
הזה* (ראה מכתב העורך בעמוד
.)2הוא מתפרסם להלן במעט
במלואו, ללא בל שינויים סגנוניים.

m iמי אהובה דגנית. הורי הם אפרים ורחל.
\Uנולדתי בעיר הבירה ירושלים 18 בספטמבר .1936 למזלי אקרא מזל בתולה, מפיון
שנולדתי בחודש אלול. היתד, זו שנה מלאת מאורעות. שלטונם של הבריטים היה באותה
תקופה. פרצו מאורעות של האספסוף הערבי. אבא עבד כנהג בשרות האנגלים, ואמא דאגה.
לא נולדתי להורים עשירים, אך עבודה היתד, להם ופרנסתנו היתד, די טובה ובכבוד.
עלי חלפה תקופת־ילדות נפלאה. הייתי הבת הבכירה של המשפחה, ואחרי נולדו עוד ארבעה
אחים עד לשנת .1946 אני כבר ביקרתי בבית־הספר שפיצר. שנת 1947 חלפה, ואחריה
הגיעה השנה הזכורה לטובה, הרי היא שנת ,1948 השנה בה פרצו מלחמות־הדמים ובה
הוכרזה ארץ־ישראל כמדינה עברית.
עד לשנה זו היה הכל שקט ובסדר. אך לאחר הכרזת מדינה עברית הכל נשתנה. וגס
בחיי חלו שינויים, וגם בארבעת אחי — שבתאי, מאיר, נסים ומנחם. ילדותי כמעט ונסתיימה•

* vחותי שושנה היתד, אז בת שנה וחצי, כאשר פרצה המלחמה לשחרור המולדת מידי
הפורעים ור,רודנים. המחתרות שלנו פעלו בכל המרץ, האצ״ל והלח״י וההגנה. בחורינו

אהובה דגנית— במתון ״אר־אהראסאתוזוד המתרגז ״פגזגן-
דין שרוש הישראריוה שהואשוזו בריגול־ בגנות״ .שרושת
התצרונזים הב ונוינזין! שר אהובה. רוזר ורץ נדריה שוננן.

אהובה דגנית — כפי שצוירה ותן 2ץ צר לפני ס־יוגו בתיבתו
שר יותן וה בידי הצייד בבויפאן ארכבנדר תראשון־רציון.
נלחמו והרבה נפלו חללים. ב־ 14 במאי פרצה המלחמה בעיצומה.
אנו אז גרנו בשכונה יהודית שקראו לה שמעון הצדיק, והיא שוכנת עד היום ליד
שייך־ג׳ארח בדרך לד,ר־ד,צופים. ביום החמישי בשבוע נודע לאנשי השכונה שלמחרת
יתקיפו הערבים, בהשתתפות הבריטים, את השכונה. אמא, שהיתר, אז בתקופת הריונה,
בחודש החמישי, דאגה להוציאנו מבעוד מועד מן השכונה.
אמא יקרה אפילו על עצמה לא חשבה. הועברנו לידידים, ואמא חזרה לשכונה. נשארה
שם עם שבתאי, שושנה ואבא. השכנים ובחורי השכונה החליטו להלחם עד טיפת דמם
האחרונה. אולי יהיה אפשר להציל שמץ דבר מן השכונה לפני חורבנה.
ליל שישי חלף כליל בלהות. בנינים הופצצו בסביבה, הפגזות ויריות• אני, שנמצאתי עם
אחי הקטנים, חששתי לחיי ההורים. לא יכולתי להירדם. הרעש הפריע, ויותר מכל המחשבות
אודות המחר הקרב ובא. ואמנם הוא הגיע. המחר שעטה אדמימות שמים, כאילו הוכתמו
שמי התכלת בדם, כאילו התנהלה המלחמה שם למעלה.

ך * מתיעל רג לי והסתכלתי. את האופק ראיתי אחרת כמתמול שלשום. ראיתי בנינים
[rבעלי שלוש או ארבע קומות הרוסים, עצים נעקרו והכל היה נראה אזרת. ידעתי כי
זאת התחלה של מלחמה• ידעתי כי אלו הן תוצאות מהלילה. נחפזתי לררת ולראות מה עם
הורי ואחי.
עוד לא הספקתי לשאול מה קרה, והנה אבא בא בוכה ומזועזע. שאלתיו לפשר הדבר,
הוא לא יכול לדבר. ידעתי כי קרה משהו, ואמנם קרה. עוד בבוקר השכם התחילו מתקיפים
את השכונה. ראובן, אח של אמא, נפצע בכתף מכדור. הוא נפצע בשעה שקפץ מעמדה
לעמדה שניה. הכדור פילח את עצם הכתף שלו. זה היה קרבן פציעה מס׳ 1של המשפחה.
היום היה נראה כה עצוב, לבי הלם בחוזקה, כאילו הרגשתי כי עוד משהו עלול לקרות.
ואכן לא איחרה בשורת איוב להגיע•
אמא נפצעה קשה מאד. כדור דום־דום פילח את קרביה, וביחוד שהיתר, בהריון בחדשים
גדולים. יתר על כן, נפצעה אף אחותי שוש, שהיתר, ביד אמא. היא נפצעה ברגלה. משוריין
בריטי לקח אותן לבית־ד,חולים הדסה, על הר־הצופים.
כך נשארנו גלמודים וזרוקים בחודשי המלחמה. שני האחים הגדולים, שבתאי ומאיר,
הוכנסו לבית־יתומים. נסים ומנחם נמסרו לאימוצם של אנשים נחמדים. אני נמסרתי למטפלת
ומשם למשפחה גרמנית. אבא, גלמוד ומסכן נהפך, לאחר שנפצע אף הוא על־ידי האויב,
בשעת התקפה על שיין־ג׳ראח. הוא קיבל שוק מאוחר, לאחר שקיבל מכה בקת־רובה בחוט
השדרה. המצב היה רע מאד.
ולאחר הקרבנות והפציעות, הגיע אף ההרס. הבית, על כל מטלטליו ורהיטיו, נהרס.
הערבים בזזו ושדדו הכל. נשארנו פליטי־מלחמה מחוסרי־בית ומחוסרי־כל. אחותה של
אמא, אסתר, נהרגה בהתפוצצות ברחוב בן־יהודה, האח השני, דוד, שהיה בפלמ״ח בגוש
עציון, נפצע. סבתא, אשד, מבוגרת ועיוורת, טולטלה ממקום למקום. אף ביתה נהרס.
אשד, מסכנה ואומללה, שיכלה את בתה, ולבה דאב לשמע האסונות שפקדו את כל המשפחה.

״ m mטלאה1

המשפחה -קרבן הנן
ך * לף ה חו ר ף, בא האביב, אביב עצוב. העצים פרחו, אך נראה כי אף הם עמדו דוממים
| Iועצובים. הפרחים בשדה פרחו, כלניות אדומות שרוד בדם חללינו. אבות, אמהות,
ילדים וזקנים, כולם כאחד אומללו. הורים נשארו שכולים, נשים נהפכו אלמנות, ילדים
יתומים. רבים נשארו ללא בית ומחסה. כך חלף אביב . 1948 ירושלים, שהוקפה בגבולותיה
באויב וזר, היתד, נצורה. האוכל חולק בתקציב — נפט, מים, לחם, קמח, הכל בתקציב.
הימים התנהלו בעצלתיים. כל יום שחלף נראה כשנה. האדמימות כיסתה עוד ועוד את
השמים. כאילו להראות את עוצם הלהט שבקרבות הדמים. כל יום נוספו עוד ועוד פצועים
והרוגים, פליטים שגררו עצמם עם חבילתם האחרונה, שריד לעבר של האתמול.
בינתיים נכבשה, בין מאות כיבושי בחורינו, אף השכונה הערבית שיין־באדר. אבא
נכנס להשתכן בבית נחמד, שמסביבו פרחה גינה, ומד, נחמד היה לראות שלמרות המלחמה
וההרס עוד המשיכו לפרוח שם השושנים. לאחר שאבא החליט להישאר בשכונה זו, החלטתי
אף אני לקבוע מושבי ליד אבא ומה אהבתיו, את אבא, אבא שהיה בריא וחזק, זה האבא
שבו תמיד היתד, כל גאוזתי, נהפך לנכה בין לילה. אתו כבר לא פחדתי מן ההווה.
לאט לאט באו הביתה הילדים. טוב היה להיות עם אבא, שבישל, רחץ וניקה. כל דאגתו
היתד, לנו. הוא מילא מקומה של אמא וגם לה דאג תמיד.
זכורני פעם, כשנסעתי במשורין להר־הצופים, לבקר את אמא. פחדתי כל הדרך אבל
ידעתי שאת אמא אראה. הייתי אז בת 12 שנים. כל הדרך ישבתי דוממת ולא הוצאתי
הגה מפי. פחדתי אף שהרעש יפריע למנוחתם של אלה שישבו לצידי, כולם ישבו שקטים
ובוטחים. היו שם אחיות, בחורינו של הקרב, רופאים והורים. וכולנו חשבנו אותה מחשבה.
מה יקרה עד להגיענו למחוז חפצנו?
פחדנו מפוגרום של האספסוף הערבי. אבל הגענו, ואני רצתי לאמא, ישר לזרועותיה.
אמא שאלה אותי מדוע הסתכנתי ובאתי. האם לא יכלה להבין, אם לא אני, מי יכול להגיע
אליה? אבא שהפך נכה, הילדים הפעוטים, או סבתא שהיא עיוורת, ואחיה ששכבו פצועים
אף הם? ולא הרחק הימנה ישנה דוממת, בשנת נצחים, אחותה הצעירה, שם במקרר־הענק,
שמונה ימים קפואה היתד, עד להבאתה לקבורה. ואני, לאחר שראיתי את אמא ואת שוש
הקטנה, חזרתי הביתה. נתבשרתי בהולדת הבת שהיתר, בבטן אמא בשעת הפציעה. והילדה
יצאה יפה וחמודה, ואת שמה קיבלה כמתנת הרופאים על שם בית החולים הדסה.

* %ודמעט, ושנת 1948 תחלוף, ואחריה תגיע שנת .1949 בשנה זו כבר נשתנו הרבה
yהרבה דברים. אמא באה הביתה, למרות שעוד נזקקה לניתוחים, שמונה נתוחים
עברה בבטנה.
אמא יקרה, כה הרבה סבלת, ובמקום להקל עליך בסבלך י, הוספתי עוד ועוד כשגדלתי!
החיים בבית התחילו מתנהלים כסדרם. הילדים המשיכו בלימודיהם, ואף אני המשכתי
ללמוד, אף על פי שלא בחשק רב. בינתיים המשיכו ההפגזות, שלא רצו להפסיק. כל אחד
התרגל לשמוע אותן. בשכונה היו האנשים מתוחים, לכל משפחה היה במה לדאוג. זכורני,
אז ישבנו מספר משפחות בחדר גדול, שהיה בנוי טוב, וקירותיו עבים. חדר זה שימש
מעין מקלט לנו.
ושם היה רב אחד, חכם דויד ועקנין ז״ל. אדם נפלא, שלימד אותנו לשנן פסוקים
מהתהילים, ועד היום אני בטוחה שהודות לאמונה בבורא ובזכות הפסוקים האלה
ניצלנו ממוח. ישבנו אז כולנו על הרצפה, והקשבנו להפגזות. בנם של הועקנינים
יצא לקרב, והבטיח לחזור לחופשה קצרה למחרת היום. הוא יצא לעמדתו, משם נלחמו
בחורינו באויב. הוריו, במקום לבכות על איחורו ביומיים, ישבו אתנו ושיננו פסוקי
תהילים. ידעתי כמה כאב להם פנימה בלב, אך הם לא מהאנשים הבוכים כלפי חוץ.
ואני יודעת שזה יותר כואב כשצריכים להתאפק מלפרוץ בבכי, ולאחר יומיים שלושה
באה להם בשורת האיוב, בנם נהרג בשדה־הקרב, ונמצא שם מוטל כשאין אפשרות

שוגשהו הציוריב הארת צגידו בירי \ VTm r
שר הצייר בטפאן ארכבובדר, בשינגגד רציגר.

אפילו להוציאו משם.
בחורף ,1948 כשהשדה פרח והעשב גדל, גדל
אנושי למאכל. כמעט ושכחתי את צורתם של ן
יצא ללקט בשדה עשב בר שכדאי להפכו >
אכלנו כמעט כל החורף מירק הטבע שהצמיח
לפעמים זה כמעט ועלה בחיינו. כי מדי פ
לחם שהוקצב במנות או איזה ירק־בר, ואז הו
נופל בכל מקום, מבלי לכוונו למטרה מסויימו
בשכונות, ומאות נפצעו ונהרגו.
לאט לאט חלף הזמן. חלפו הימים, ודור רודן
ידיים, אלא נלחם עם הגדולים, והנשים, וכל א
היהודי בגלויות, בגיטאות ואל הכבשנים. לא
ניצח העם, המעטים את האויב הגדול והצר, וו
להרגיש את ההרגשה שמהיום והלאה בכל מקו
שפתך, שפת עם ישראל. על הריסות מבצרי א

₪״ם בצבא
שנה חדשה, חיים חדשים.
עליה המונית החלה מגיעה ארצה, קבוץ ג>
ולראות את ארץ־ישראל, והרי הם זכו. חבל |
היקר, לא זכה לראות בקום המדינה ולא נמצא־)
ומאושר כי חזונו נתגשם.
סיימתי את לימודי בבית־הספר העממי, ומאד h
לי ללמוד בבית־ספר תיכון־יום, ועל כן למדת
לעזור לאמא. שעדיין לא נרפאה מפצעיה. כך h
עבדתי כארבעה חדשים בלשכת־הגיוס, ולאחו1
צעיר לשרות בצה״ל. הייתי אז כבת 16 וחן
שיאמינו לי, זייפתי את תעודת־הזהות שלי וכך
לקלט גילתה אמא את מזימתי וכה הרבה היל
החיים בצבא היו נפלאים. תחילה נשלחתי ל!
שירתתי שנה תמימה באושר. אני זוכרת את |
ככתבנית• רוב הערבים הייתי חופשיה, ובכל עו)
אני זוכרת את חיפה למרגלות הכרמל כשהי!
אורות־הניאון. ואני עמדתי ליד הפנורמה, על ה
זה. וביום יכולתי לראות את יופי הגן הפרסי!
היו למכביר. וביחוד הבחורים במדים כחול־לבן
תמיד חשבתי כי אשאר שם לנצח אבל כ ג ^
תיכננתי, עד ליום בו נאלצתי לבקש העברו^!1
איני נוהגת להתיאש, גם אס מגיעים מים עד
היה זה בתמרון קייצי, בין חורשות צפופות
שנאתי לרס״ל שמאיזו סיבה שהיא לא סימפטנו
יפה לסמפט אנשים לפי בחירה. שיחקתי אז פי
ופתאום בישרה לי האלחוטאית כי יש לשלחני
קפצתי כמטורפת מרוב אושר. כשהתגייסתי 7
ויחידה: למרות גילי הצעיר עלי להתקדם, ויהי
ולא בחודש המזלות, והמזל אז לא האיר לי פו
תמרון דינו כדין מלחמה. ובך לא יצאתי נ
אבל לא התיאשתי. כשחזרנו למחנה־הקבע, ב
נשלחתי, אך המזל מלווה את האדם בכל מקוב
ובכן, הגעתי לחטיבה שנקראה גבעתי, וכאן
כמובן היתה זו חטיבה קרבית, והמוראל היה
כלפינו היתה נפלאה. כאן החלו חיים של ממי
ראשונה היתד( .תל מסויים) מקום חורבות וי
השרה עלינו אוירת מלחמה. מבודדים מכל יש
גבעות חול. והלכלוך עוטה עלינו כמעטה משי.
כך התנהלו חיינו כאן הרחק מהעיר. כל הי
מהשק״ם. החום גובר עד בלי נשוא, יתושים 1
עזרו נגד אויב זה. כשרד הערב, מתכנסים הי
הסיירים. ואחד החברה היה פותח בניגון במס
ממעל שט לו בשמי התכלת. וכאילו צוחק או
יכולתי לראות את העיניים הנוצצות והזוהרות!
הנעימות ביותר. כשמתכנסים כולם בצותא ושו
אמא המחכה. אל אחים, אחיות ואבא יקר.
ולמחרת, כשזורחת שנית השמש, אותה שי;
רוח עגום. חלפו שבועות עד שנודע כי אנו.

mירתתי את שתי שנות השרה] והש£
U/יותר אחרי השיחרור, כי אז עליך לחפש
כבר קצרים והתקציב אינו בנמצא• השגתי עבודו
והם חלפו, ושוב ראיתי עצמי מחפשת עבודה. הו
בין עבודות ארעיות של חודש־חודשיים, עד יו
כיהנתי כמזכירה־כתבנית של הממונה על הבניה.
והספיק. יכולתי לעזור להורים. בגדים ותכשיט
כה משונה. כשאני כותבת, זה הולך חלק על
את כל המאורעות חזרה לאחור, ודאי שלא הי
מאחורי גבי, מבלי שאקח בחשבון מה צופן עבו!
ארשה לעצמי לחזור מעט לאחור, לשנת 1955
קרה אחרי השחרור. לא הסתובבתי שנה שלמה
ששה חודשים בקיבוץ נירים. שם, לאחר שרציתי
שהוא מעט טוב. ואולי היה יכול להיות יותר
אז, באותה תקופה ביוני ,1955 עבדתי בימי המי
סחבו אותי לנירים. כשהגעתי לאחר תקופת מה,
שהשתייך לנח״ל. לא ידעתי מד. דחף אותי לענוו
אנוש. הוא כה התחנן לפני כי אהיה חברתו, ן
אופן מתחבבת אתו, לולא סגן שמשון, שאהבתי
אתו, אך היא לא נמשכה הרבה, למרות שאהבנו
אחרי חודש נחמד הוא נפצע, בעלות מכוניתו
בבית־החולים תל־השומר. ולאט־לאנז ד־וא החליו
יעודו מחכה במי שהוא אחר.

בוזוזווווז ושוזר הזזן ההיוזזד שר אהובה.
בגויה השגור השזזוד גהביבגו הירוסהז.

* ש ס זח, כסו כמה 1שמות אזזריס ביומן
זיהוי בעליו.

ל רו מ ה

גם מין קוצים גדולים. אז לא היה ירק
לפפונים, העגבניות וכל ירק אחר. אבא
1כל, ובאמת זה היה כה טעים, וכך
בורא בשדות.
בפעם יצא מישהו מהמשפחה להביא
לה באופן פתאומי ההפגזה, והרי הפגז
דאות פגזים נפלו בשדות, על בנינים,
ור, הנוער באותו זמן לא ישב בחיבוק
תרם למען המטרה שלשמה צעד העם
אלפיים שנות גלות ותקוה לנצחון,
ינה עברית של ממש הוקמה. טוב היה
ובכל פינה תראה ותשמע אך ורק את
נו החל פסיפס הצבעים גודל ומבצבץ.

ויו כחלום
ות. לכולם היתד. שאיפה אחת לזכות
כי חוזה מדינתנו, הרצל ז״ל, האדם
חיים, אן נקוה כי ממרומים הוא צופה
תי להמשיך את לימודי. אך לא נתאפשר
בבית־ספר־תיכון־ערב. ביום השתדלתי
ו שנתיים עד שהתגייסתי, בשנת . 1953
מכן זנחתי את לימודי והתנדבתי בגיל
ושמחתי על ההזדמנות שניתנה. כדי
תגייסתי, אבל רגעים מספר לפני צאתי
צריכה לשכנעה בכדי להניחני לצאת.
פה, ושם, על רקע חוף הכרמל היפה,
זים היפים שחלפו כמו בחלום. עבדתי
חופשי יצאתי להכיר את העיר חיפה.
כולה זורחת בלילה — הנמל, הבתים,
הכרמל, ולא יכולתי לעזוב מקום יפה
ובערבים אף ביליתי׳יפה. בחורי חמד
ולא שיעמם בעיר זו.
nnvm sjgהיא רק מחשבה. כה הרבה
^ מ רו ח ק. לא היה הדבר מתוך יאוש,
יאר. אך רק מתוך פרינציפ.
אני כמו תמיד הייתי מאושרת, למרות
זחד את השני, אולי מפאת טבעו הלא־
־פונג עם אחד מקציני המילואים שלנו,
׳מבחני־קצונה.
־,״ל, כה צעירה, קבעתי לי מטרה אחת
;לה. אך כנראה שנולדתי לא במזל טוב
לא הורשיתי לצאת למבחני־קצונה, כי
תה עת, ומצב־רוחי נעכר עלי.
שתי כי ישלחוני כפי המבוקש. ואמנם
אשר בו יימצא.
החלו הרפתקאותי.
בוה. היינו רק מספר בנות, וההתנהגות
חיי צבא, חיינו בשדה. נקודת מיקום
ידי כפר ערבי מלפני המלחמה. הנוף
,היינו חיים באהלים, בין עצים ובין
עובדים או ממלאים בטנינו במטעמים
לו סובבים אותנו, ואפילו הכילות לא
אצל חברינו מחיל־הקשר, ליד אוהלי
ית־הפה, ואנו ליוינוהו בזימזום. הירח
זייף, ואורו זורק עלינו, ומבינות קרניו
של החברה. שעות הערב היו השעות
ים את הגעגועים שרבו אל הבית. אל
ימים ואותן שעות יום חמות, ומצב
ז למקום חדש•
תי. יצאתי לחיים חדשים. החיים קשים
עבודה ואז כל הבגדים מימי הנערות
כשלושה חדשים במשרד ראש־הממשלה.
חלף כה מהר, וכמעט שנה הסתובבתי
.1956 אז התחלתי עובדת ביד ושם,
חיים היו נפלאים• התקציב היה מאוזן
לא חסרו לי, והיה לי כלכל נערה.
־,נייר, כה חלק. אבל לו הייתי מחזירה
כה חלקים. ואני שמחה כי הכל כבר
העתיד.
שכחתי לספר את העיקר, מה למעשה
דיוק, רי ממש שכחתי כי הייתי כמעט
מעט להינפש מחיי העיר, הרגשתי איך־
טוב, לו היה הכל כסדרו. אני זוכרת
mככתבנית במפלגה >מפ״ם) ,ואגב כך
:רתי את עמי* ,נער שקט, צעיר וצנוע,
התענגתי לראות אדם המתענה ביסודי
כי נמאס עלי ממש• אולי הייתי בכל
ממבט ראשון. התחלתי את הרפתקאתי
זולי אף חשבנו מעט על עתיד משותף.
ל מוקש. כן, ממש חדשיים ביקרתיו
איל ישחייזל אינו ריצה בזה, היי

רדווודגה ארה טזל אהובו! אניך ו בעור חשנח
שעברה. שבחנה! ווננבוינו לפני וזנזע־וזוזרפוזעוו!

חננרל1״ לרצנענן׳עח!.
בעורתו וזאריבה שד הצייר

a im 1

טל n m stx

נערהמ או הבת
ושוב אחזור לתקופה בה עבדתי ביד ושם. אחי שבתאי התגייס לצנחנים, ובאחד הימים
גילה כי עמי מפקדו אינו אחר מאשר אותו עמי שהיה אוהבני בנירים. ואז, למרות סגן
שמשון ולמרות האחרים, ידעתי כי הגורל יעד לי את עמי, אותו גער שקט וצנוע, נער
ביישן שלא אהבתיו, ועתה הרגשתי כמה שאני אוהבת אותו.
כאן מתחילה פרשה חדשה בחיי.

הנסיר על המצנח הרבו
״חלף העבר, יחי העתיד!״ זאת היא סיסמתי כלפי העתיד, וכמו כן מכוונת היא אל
העבר המלא הרפתקאות ואהבות פורחות.
אומרים כי צעירות וקלות־דעת אחוזות זו בזו. נכון הפתגם. ובכן נסיתי לאהוב, ורק
חשבתי כי אהבתי, אן קשה להגדיר בדיוק מה זאת אהבה. ובכן, בהגיעי לגיל ,20 ידעתי
בדיוק מה זאת אהבה, כי בעמדי לפני חופה עם עמי בעלי, ידעתי כי רק אותו בלבד

אני מתכבד להודיע
על פתיחת משרדי
לפרסום ויחסי־צבור.

דו דבל לויו
פרסום ויח סי צבור בע־מ
רח׳ פינסקר ( 2חדר ,)208 תל־אביב.

מפעלי
כריכות הזה, תל־אביב, רחוב גליקסון ,8
העולם הזה לכריכה עוד שבוע
הימים האחרונים לקבלת כרכיס
26 לאפריל והיום החמישי, סג
ע 7אחת לפגי. הצסרניס ..
אחר הצהרייס.

ח־ייר ה״הרהאכבו״ — ידידה הגתזבי שר אגזגבב באירן!,
ההרה ארברבו שוגזן, בהרי הצבא הגרהבי. השהאר 2ן צין
היב היהני אבגריב הגהינד שהציב ראהגבה בשן אין.
אני אוהבת, ועתה, בעשותי חשבון־הנפש שלי, כי עלי לקשור חיי לנצח עם אדם זה,
ידעתי כי אני אוהבת אותו באמת ומוכנה לזה.
עלי להעלות מעט מנבכי העבר, מעט מאד, לפני הינשאי לעמי.
הייתי בנירים ב־ , 1955 כשהכרתי את עמי• לא אהבתיו, אולי אף לא חיבבתיו. לא הרגשתי
כל רגש כלפיו, מכיון שהוא נראה כה צעיר, ונדמה היה לי כי הוא עבורי כאח. לכן אף
לא יכולתי להקדיש לו מעט מרגשותי.
הזמן חלף. דרכינו נפרדו, עד ל־ •1956 בשנה זו התגייס אחי שבתאי לצנחנים, ושם דרך
מקרה נפגשו אחי ועמי כטירון. וכך נתגלה לעמי כי אני אחותו של שבי, וכן הם היו
כשני אחים. עמי ביקר אצלנו, ואני הרגשתי כמין רגש מוזר. רק אז הייתי יכולה לתארו,
אך כיום יקשה עלי הדבר. חשבתי כי אני מאוהבת בו, והרגשתי שאם ישאר רחוק, יהיו
חיי קשים. כה רציתי להיות לידיו. בין כל חופשה לחופשה, נדמה היה לי כי שנים
חולפות.
לבי פעם בקרבי. צפיתי בכליון־עיניים לבואו של עמי. הוא הבטיח כי יבוא. אמנם
הוא נמצא בסדרה.

ך • יום יום ששי. עמי בא לחופשת שבת. הייתי מאושרת ונדמה לי שאף הטבע עצמו
I Iשותף לשמחתי• היום יום נאה. השמש זרחה בכל הדרה, ולפנות ערב, כששלחה
קרניה האחרונות לעבר פאתי מערב, הייתי כבר חבוקה בזרועות הברזל של עמי.
לו ידעת כמה שאהבתיך! כמה מאושרים הרגעים בהם מתיחדים אנו! יושבים בשדה
על סלע, כשסביבנו דרדר וקוצים, ריח פרחי הסתו. ומרחוק באופק האין־סופי, משתרעים
נופי ארצנו. כל זה הוא הטבע, והרי האהבה אחת היא וטבעית. נוף ואדם.

וצאי שבת. היום לא באת, וחשבתי כי מוטב לישון מוקדם, מכיון שהיה קר בחוץ.
J׳ שכבתי במטה, אך לא יכולתי להירדם, לא הרוח הפריעה. מין רגש משונה וזר
הפריעני לישון. בעודי מהרהרת, נשמע קול צעדים• צעדי נעל צבאית. אמא טענה כיי
שמעה קול צעדי אדם, אך כשיצאתי להציץ לא עמד בחוץ איש. שוב פעם נשמעו אותם
הצעדים, והפעם נשמעה דפיקה בדלת. לא ידעתי אם חלום או מציאות רואות עיני.
עמי עמד לפני. עיניו סיפרו לי כמה אהבני. ישבנו דוממים, מביטים איש אל רעהו.
כך ישבנו עד עלות השחר. ועם בוקר נסעת. כמה זמן יחלוף עד אשר אראך!
התפללתי לשלומך, כי תשוב מהר ובריא.

* fcמי יקירי. כשהגעגועים עומדים להטביעך, אתה מנסה להציל נפשך מטביעה, ושוחה
בכל מאמציך עד לחוף רוגע. שם, בעלותך לחוף, הנך מודה בתפילת הודייה על
שנשארת חי. הוצפתי בגעגועים אליך עמי, עד שהחלטתי לנסוע אליך. גם אם יהיה זה
מחוץ לטווח הישג מגע האדם עם הטבע. נסעתי אליך לחוף הים. מקום שם מתקיימת
הסדרה. ראיתי מרחוק את המחלקה באימוניה. אחי רץ לקראתי. שמחתי לראותו בריא ושלם.
חכיתי עמו עד שתגמור את תפקידך. לאחר שעה ארוכה באת אלי. גל אושר הציפני.
עמדתי אתך מול הנוף המדברי, קני סוף כיסו את המקום, ונחל אכזב זרם, ומשק
מימיו העכורים נשמע למרחוק• לא הרבה זמן היה לרשותנו. הגיעה שעת הפרידה.
היה עליך לשוב למחלקה. ואמרת לי רק להתראות. נופפת בכומתה האדומה, ראיתיך רץ
לעבר המחלקה ונעלם בין קני הסוף, ורק שירת המחלקה עוד הידהדה באזני.

ץ שם ירד, וערפל כבד כיסה. הכל מסביב. חזרתי הביתה עייפה מהעבודה. שמעתי את
,Aקולך המוכר בוקע מהבית. ידעתי שרק אתה יכול להיות זה, וכן היה. היתד, זו
חופשה לאחר תפקיד• הגשם המשיך לזלוף והרוח נשבה חמימה. על אף הדלף והבוץ הלכנו
לטיול בשדות. ,ירדנו העירה וטיילנו.
הזמן חלף, נסינו לעצור את גלגל׳ הזמן ולו לעוד שעות מספר בלבד• אך הזמן עבר
וחלף כה מהר. פאתי •המזרח כבר בישרו על אור הבוקר והיום החדש זרח. ומה עלי
לעשות? כמו תמיד ליויתיך למחסום. חזרתי דוממת ועצובה• השעה היתה רק ארבע וחצי

1במפקד צנחני
לפנות בוקר, וקר היה ככפור. הידיים קפאו, הלב פעם ורוח נשבה, ועל כנפיה עפו
הרגשותי לדרך, כליווי בלתי־נפרד ממך.

ך* יהזה יום בהיר. השעה היתה 8בבוקר, כשאני ורחל חיכינו במחסום על מנת
} fלנסוע לבקר אותך ואת שבתאי. יום זה ממש ראוי שנזכור, אחרי כל החוזיות שנתקלנו.
לאחר שעות ספורות של ציפיה הצלחנו לעצור טרמפ ואולי אף מספר טרמפים. וכל
זאת רק עד לראשון־לציון. משם פנינו היו מועדות אליכם לשפת־הים. טנדר שעצר לנו,
לקח אותנו בטעות לכיווז אשקלון, במקום שנרד בהצטלבות. הגענו עד לחלץ. מכיון
שהדרך לא היתר, נהירה לנו נאלצנו לשאול כל עובר אורח. ובטעות אף חדרנו למושב
עולים בלתי־ידוע. רק בסוף נודע לנו כי היה שמו כפר הנגיד.
השעה היתד 2 ,וחצי. שירכנו רגלינו על אדמת טרשים. אוכל לא היה ברשותנו. בדרך
קטפנו חצילים רקובים, פלפלים וכרוב וכל מיני ירקות שיצאו מכלל שימוש.
הרעב הציק לנו מאד. השעה התקרבה ל־ .4בשעה 4בדיוק הצלחנו להגיע אליכם,
לאחר ששני נערים צעירים הסיעונו על זוג אופניים. כך הגענו עייפות ורעבות. לאכזבתה
של רחל, שבתאי לא היה בשדה, הוא נשלח לשמירה במחנה. אני עצמי שכחתי את הרעב,
הצמא וכל תלאות הדרך, אתה נשאתני בזרועותיך. האושר היה כפול, אם נצרף את
החוזיות הנעימות שנקרו בדרכנו.
בשעה 5נאלצנו להיפרד. לאחר שעות ספורות היינו חזרה בבית• והעיקר ראיתי את
אשר רציתי. ממש שכחתי כי הייתי עייפה ורעבה.

>• ום ששי כרגיל יום קבלת חופשת שבת. השחר האיר. נחפזתי לעבודה. רציתי
כי היום יחלוף מהר, וכי בערב ודאי תבוא לחופשה, הרי הבטחת נכון? יצאתי החוצה,

מסביב הכל עטה לבן•
מרבד צחור. אף נקודה שחורה לא בלטה• התחלתי מהססת, שמא לא תוכל לבוא
בגלל מזג־האויר. יום העבודה חלף והערב הגיע. השעות חלפו מהר. חכיתי לך כל הלילה,
אך לא באת. אסור לי לכעוס. הבנתי כי הסכנה בדרכים מרחפת במזג־אויר עגמומי כזה.
אין לך מושג כמה ששיעמם לי. אף השבת חלפה במהירות.

VlJ?D kלמחנה, מצאתי אותך בריא ושלם. הרגשתי כאילו מפריעים לנו לחיות את
ן« חיינו. מדוע? נאלצתי לשוחח עם שאול, המפקד הממונה עליך. כן, גם הוא סירב,
לנישואינו עתה. אך מדוע? הוא טען כי עליך ראשית להצליח בקורם, ואחר כך להינשא. אבל
הרי אני אנשא לך, ולא הצבא!
הרגשתי כאילו כל העולם מתקומם נגדנו. מונעים מאתנו את האושר הנכסף, האושר שלו
ציפינו שנים. ידעתי אמנם ששאול צדק, אך זה כה הרגיז אותי, שעל זרים להתערב בענינינו
האישיים.
ארזתי חפצינו האישיים, כלומר את חפציך, ונסענו ביחד בחזרה -לירושלים. המוראל היה
אצלנו גבוה. טוב היה להיות צמודה אליך ולהרגיש את מגע ידך, ורוך עיניך המלטפות׳.
הלבבות פועמים, והדם זורם בעורקינו, ואנו ישבנו דמומים.

mשבתי שהיום מתחיל קורס מדריכי הצניחה.
I Iאך לא, חזרת מהמחנה ובישרתני כי רק ביום רביעי לד. יתחיל. הלכנו לסרט, וכאשר
יצאנו הרגשתי מין הרגשה לא הכי נעימה. עמי היה חסר מצב־רוח. הוא טען שיקחני הביתה
ויסע. לאן? ומדוע? זאת לא אנ?ר•
הוא החליט כי אני חסרת־אופי, קלת־דעת ופשוט מאד לא בשבילו. רטט נאחז בשפתי.
רציתי לבכות, אבל כאילו הדמעות נתיבשו. השלג עדיין שלט בכל, ועל לובן הטבע ויפי
המרחב הצחור עמדתי ורעדתי כולי.
כן עמי, עמדת לעזבני. אתה צדקת. לא היופי הוא העיקר, ואופי לא היה לי, בכל אופן
מאז שראיתיך. טענת שנערה הגונה אינה מעשנת. חשבתי להפסיק, אך ידעתי כי אם באמת
הנך אוהב, וזאת הסיבה, אפשר לוותר לי•
החלטת לעזבני, אך הרי עמדנו ממש על סף הנישואין! קשה היה לי להתגונן מול חיציך
שירו אש ורעל, אש משטמה, ופתאום יכולתי לבכות, יכולתי לרוקן מעט מאוצר דמעותי,
דמעותי זלגו והשלג נמס סביבן.
לבך נשאר קשה למשך זמן מה, ופתאום חיבקתני, והסברת לי כי רצית רק ללמדני לקח
להיות פחות אנוכית ושליטה.
כך עמדנו חבוקים, גם אתה פרצת בבכי. ידעתי כמה שאנו אוהבים. ידעתי כי שום דבר
לא יפרידנו.
it it it
ף יל שכת, ה־ 8בפברואר.1957 ,
/דפיקה בדלת, והמתיחות בבית פגה במקצת. חכינו לאמא, שתשוב מאצל יעל מבית־החולים.
לאחר הדפיקה נפתחה הדלת, ואתה עמדת על הסף• חיוך נסוך על שפתיך. הסברת
לי כי אתה, ועוד מספר חברה, באתם עם קומנדקר, ובשעה 12 עליכם להיות בחזרה
במחנה. השעה היתר .9 ,מה אתה יכול לעשות במשך 3שעות, כשהנך מרגיש את עצמך
נאלם? חושבים לדבר ולספר, אך כשהשעה קרבה משתתקים, ואין יכולים לפצות פה. כן.
הלכנו להביא את אמא. כשחזרנו הביתה ישבנו עם המשפחה, הזמן חלף, והשעה 12 קרבה.
״ברכתי תשאך לכל אשר תלך.״ כן, הלכת והבטחת לי כי ביום ששי תפגשני ברמלה,
ומשם נסע יחד לדודה בחיפה, ועד אז אני יושבת ומחכה.

twכל פעם שאתה בא אני קורנת. קרן אור זורחת מדי פעם וחודרת לאוירה האפורה בה
[ . Jאני חיה. בבואך הכל מסביב בהיר. אך בלכתך שוב אותה בדידות, אפרוריות, והשעמום
הורס.
לו ידעת מה אתה מהווה עבורי ! כה יקרת לי מכל דבר אחר בעולם! כשאתה רחוק
ממני, אני מרגישה את חסרונך. היום שוב באת והפתעתני. כה שמחתי על שבאת! אבל כה
עצוב הרגע אשר בו עלינו להיפרד.
בכל פעם שאני מלווה אותך לתחנת ההסעה, עדיין שורר בחוץ חושך ועלטה. ואנו צועדים
בימים בהם גשמי זעף, ואף בימים בהם הירח שולח קרניו המכסיפות, כששקט ודממה
מסביב• רק הדי צעדינו נשמעים כהד מרוחק.
וכמה נעימות וענוגות השעות בהן אנו מטיילים בשדות במרחב הפתוח! כשפרחי הבר
זורקים ריחותיהם לכל עבר! וכמה טוב להיות אז בזרועותיך, ולהרגיש זרועות ברזל
לופתות אותי בחזקה אך באהבה!
אתה נסעת, אבל אני יודעת ששוב שיגרת־ימים חוזרת, ואתה תחזור מהר. מה עצוב לשבת
במשרד, בין ארבעה קירות אטומים, אך מה נחמד להגות בך! כמה רבה דאגתי כאשר אני
יודעת היכן אתה מרחף בזמן מסויים. אז אני מתפללת, ושמך שנון וחרוט אצלי בפי
ולבי. אנא זכור, למעני אתה חי, ושוב אלי תמיד!

ך* יום יום ששי. קבענו שניפגש ברמלה בשעה .2חכיתי שיחלוף הזמן ואגיע לרמלה.
| fאתה חכית לי משעה . 10 נפלא היה שלא אוכזבתי ונפגשנו. ודאי הרגשת טוב כמוני.
נסעתי אתך לחיפה, לדודתך. בערב קיבלת חום גבוה. דאגתי לך. החום עלה ועלה• ואתה
הרגשת רע. אך לא אמרת דבר.
מאד דאגתי לשלומך, וכשהלכתי לישון התפללתי לשלומך.
למחרת קמת עם הרגשה טובה יותר. לאחר ארוחת הבוקר הלכנו לשפת־הים. על החוף
צפינו על הדייגים הערבים שעבדו בצורה פרימיטיבית, משכו את הרשת שעות על גבי שעות.
היה נחמד, והבטנו על פני הים הכחול. באופק השקיפה עכו העיר העתיקה, השוכנת על
חופי ימים. טיילנו בין עשבי הבר הצומחים על החולות, הקשבנו לרחש גלי הים, סירות
הדייגים צפו על פני המים והגלים נדו בראשם לעברנו.

וזברה ההבתדרות — פב \3\2הוזבר שר אהובת בת אפרייגז
דגנית, השגה 1956 כשעברה עדיין בהשרר ראש-הההשרה.
קבלתי כאבי־בטן, ואתה הובלתני הביתה. דאגת לי ככל אשר יכולת, לא משת מעל ידי,
ולו לדקה. חששת פן יקרני דבר, וכשהרגשתי קצת יותר טוב נסענו לחיפה, לבקר את
הנוף הנשגב. עלינו לכרמל, ביקרנו בגן העצמאות היפה, וממעל הבטנו אל הנמל בו עגנו
אניות רבות. סובבנו בין שיחים ופרחים, הצטלמנו ליד מצבת הזכרון והיינו כה מאושרים,
הלכנו גם להציץ בעיר עצמה. נקיונה בלט בכל מקום.
היום חלף מהר. החלטנו שנסע ברכבת לתל־אביב, ומשם לירושלים. חכינו ברציף.
היית כה נחמד. ישבנו צמודים עד לבואה של הרכבת. בשעה 8.45 היא הגיעה. נסענו
חצי רדומים, והגענו לתל־אביב בשעה 11 וחצי.
לפנינו היתד, עוד דרך ארוכה והחלטנו לא להתיאש• על אף השעה המאוחרת הגענו עד
לסיבוב נחשון. השעה היתד, כבר 2אחר חצות. ישנו מעט על הכביש. אני פחדתי פחד־מות
מפני מסתננים, והקור ששלט מסביב עוד הוסיף לרעדה. אתה עודדתני, חיבקתני
חזק. הצמדתני כה חזק, כאילו חשבת שאם יפגע המות, שיפגע בשנינו יחד.
אהבתיך יותר מכל דבר אחר. פחדתי שיקרה לנו דבר. ואז החלטנו שניגש לטל־שחר,
למושב הסמוך. הדרך היתד, מלאת בוץ, וכלבים נבחו שם לעשרות, ונביחותיהם נשמעו
כהד מבטן האדמה. אנחנו צעדנו בשקט לכיוון המושב. נפש חיה לא נראתה במקום. חיפשנו
מקום לינה, עד ליום המחרת, שנאמד בקירוב ל־ 2שעות לפני השחר.
לסופו של ענין מצאתי את ביתה של ידידתי לאה, שסיפקה לנו מקום לינה. נרדמנו
כשני מתים. בבוקר התעוררתי. כמובן, שמיהרנו לנסוע. היה עלי להיות בעבודה, ועליך היה
לחזור למחנה.
קמנו אמנם עייפים, אך רוח הבוקר ריעננה אותנו. כמה אושר הסבה לנו חופשה זו, אך
כמה מצער שהיה עלינו להיפרד כבר כה מהר ! ליויתני לאוטובוס, ונסעתי. אתה עוד
ניפנפת לי שלום, עד שנעלם האוטובוס מן האופק, ואני, כמה בדידות הרגשתי עתה!
אני מתגעגעת אליך כה חזק.

kkמי יקירי Iהיום קמתי עם מצב־רוח עכור. אני מנסה לחשוב עליך ורק עליך, אך
*.המחשבות נסוכות לעבר יעל הקטנה. היא חולה מאד. אין לך מושג מה היה מראיה
בפעם האחרונה. כשראיתיה, היא דמתה לשלד עם רוח חיים. כמה אומללה. וכי מה פשעה
שכל הקללה הזאת רבצה על ראשה? וכי לא סבלה די והותר? היא נלהמת עם מלאך המתת.
היא רוצה לחיות וזה הוא גם רצוננו• נקריב לה הכל ורק על מנת שתחיה. הדמעות חונקות
אותי ורק אתה מסוגל לעודדני.
כשנזכרת אני בדמותך פוסקות הדמעות לרגע קט. ראשי כבר סחרחר. יקירי, אתה רחוק.
לו יכולת להיות עתה לידי, יתכן וזה היה עוזר לי בהרבה, אך אני יודעת שלא תוכל להיות
כאן. אני יודעת כמה קשים האמונים בהם אתה נמצא כרגע. אמשיך לחשוב אודותיך וזה
יקל עלי. מה כבד הסבל שנושאת אני. מרגישה אנכי שרק אני אשמה, מפני שפעם חשבתי
שאני איני אוהבת אותה. כיום אני מרגישה שרק אני אשמה אם היא גוססת. הלואי ותהיה
בריאה. לו יכולתי להחליף את נשמתי בשלה! יקיר נפשי שלי, אנא עזור לי!
ץ יום חשפתי לנסוע, להודיע לשבתאי שיבוא לראות את יעל. החלטתי שמוטב אולי
I Iלנסוע אליו למחנה. אני לא יודעת, יקירי, אבל הלך לי נפלא עם טרמפים. את ירושלים
עזבתי בשעה 5אחר הצהריים, והצלחתי להגיע לסבוב בשעה .6.15 לולא חכיתי הרבה שם
על הכביש, בגלל חוסר תחבורה, ודאי שהייתי מגיעה אליך יותר מהר. כמובן שאצלך
הייתי כבר בשעה .6.45
כמה שמחתי שפגשתיך! הצצתי לתוך האולם בו אתם גרים. ארבעה קירות עגולים, מין
צריפון מוארך. אתה ישבת והכנת את השעורים התיאורתיים של הקורם. לא רציתי להפריע
לך, אבל אתה יודע מהי ההרגשה כשאוהבים ועומדים רק מספר מטרים רחוקים!
ראיתי שגם אתה שמחת על בואי• אני עמדתי באפלה. הלילה היה בהיר ויפה, ואף על
פי שירח לא זרח הכוכבים ממעל נצצו, ומדי פעם פילח את מסלול האפלה איזה אור צבעוני
של מטוס שחלף. מרחוק שמעתי קרקור צפרדעים. יותר מאוחר גם תנים יללו• חכיתי כמו
על קוצים עד שגמרת רשימותיך, ורק לאחר מכן יצאת אלי. מדוע נסית להחביאני מפני
אחי שעמד בסביבה? זאת איני יכולה להבין, ואולי אף פעם לא אבין, כי אני אפילו לא
אשאל אותך.
הלכנו חבוקים. הזמן חלף במהירות. אני הייתי צריכה לשוב הביתה. אני הבטתי בפניך.
הן היו עצובות ונראה היה שאתה חושב וחושב. אל נא תהיה מדוכא, כי אני תמיד לצדך.
השעה התקרבה ל־ .9ליויתני לשער המחנה וחביתי למכונית. רק נשיקה חטופה ממך,
והנה באה מכונית צבאית.
ניפנפתי לך לשלום, ואני• מקווה שראית זאת. היה כה חשוך. הצלחתי להגיע בשעה 11
הביתה, ומיד קפצתי למיטה.
it it it
kkמי יקירי Iאני מהססת אם לנסוע אליך היום או לא. הרגשותי בין מצפון
j fמעיקות עלי. שבתאי היה אתמול בבית וסיפר לי כי בעת שעמדת לצנוח נפצעת
בצוארך• מאד דאגתי לשמע ידיעה לא־משמחת זאת.
החלטתי כי אסע אליך אחרי הכל. הרי אתה יודע כי הנני היחידה הקיימת לך.
לבוא ויהי מה. אני כה אוהבת אותך ואבוא אליך, גס אם אצטרך לשחות בים ל
מחכה שהיום יחלוף, כדי שאסע אחרי העבודה. גם נחמה החליטה לנסוע אתי.
אל אורי באותה מידה שאני אליך.
חשבתי לשכור ג׳יפ ולנהוג. בצורה זאת יהיה קל להגיע, אבל נראה
יכול לסמוך על זוג ילדות, ואף אחד לא השתגע להשכיר ג׳יפ, ביחוד
נגיע אפילו עם הליקופטר. לבסוף החלטנו שניסע בטרמפים. על
כספים. אולי אפסיק את הכתיבה עד שעת הנסיעה אליכם.

;u n i 1טלאנ ! 1

גשואין וגירושין תו ך שנה אחת
•* קירי! נסעתי עם נחמה למחנה מתוך מטרה אחת. שבתאי מסר לי כי נפצעת, וכמובן
שעשיתי מתוך הגיון ונסעתי לראותך. אך מה אוכזבתי כשהודיעו לי כי יצאת לחופשה
שלאחר תפקיד. ידעתי כי הדבר הראשון שתעשה, תיסע ישר אלי הביתה, ואני מתארת לי
מה היתד, קשה האכזבה, אבל אני מבטיחה לך שאני אוכזבתי יותר ממך !
גם נחמה אוכזבה. דבר ראשון כשהגיעה למחנה וירדה מהמכונית נפלה לתוך בוץ, וכל
הרגליים שלה היו שחורות. כשנכנסנו לצריף שאתה גר בכדי לשאול אודותיך, ולא היית,
שטפה נחמה את הרגליים בצריף במים שצנחן הביא לה, ובמגבת שלך ניגבה אותן. אל נא
תכעס אבל לא היתר, לה ברירה אחרת.
אחר כך שבתאי והחבר שלו יחיאל התחילו מחפשים את אורי בכל המחנה, ולא מצאו
אותו. תאר לך כמה אוכזבד, נחמה שלא מצאו אותו, ושתינו חזרנו עייפות ומרוגזות!
שבתאי ליוה אותנו עד לשער, סיפר לנו כי הם נוסעים לשרם־אל־שייך. לאחר קשיים רבים
הגענו בשעה 12 פחות עשרים לירושלים. אמא סיפרה לי שהיית, והייתי בטוחה כי תספר לי.
אני תקוה כי אינך כועס. נכון יקירי?

* kלצלת אדי מהמחנה. היה נפלא לשמוע את קולך החביב. מעט הוקל עלי. מכיון
mbשבהתחלה כעסת מעט בגלל שנסעתי למחנה בלילה• עתה, כבר לא היית כועס.
יקירי, ארגיש בדידות בגלל חסרונך. אחכה עד למוצאי־שבת עד לבואך, והרי זה ייראה
בעיני כשנה. אמרת כי דיברת עם קצינת־הסעד בענין הנישואין. יפה מצדך. אני מצידי הייתי
מוכנה שנינשא אפילו מחר, והייתי מוזתרת על כל הטקס והנשף. בכל אופן אני משאירה
הכל לשיקולך.
לעתים אני מרגישה כאילו שמפריעים לנו באושרנו. לשנינו יש כבוד עצמי. אנו

ך קירי. זה שלושה ימים שאני משרכת רגלי ממקום למקום לחפש חדר, ואיני מוצאת.
כמה טובה ההרגשה כשאני במשרדי, אבל כשאני נזכרת שעלי לחפש מקום־לינה
ללילה, נעשה לי רע. אתה ודאי מרגיש כמה כואבת המחשבה• אין בית ואין מנוחה.
כשאני יוצאת מהעבודה, אני נעמדת ליד שער ד,בנין ומהססת לאיזה צד עלי לפנות,
והרי אין לי בית בשום צד. שלשום, כשגמרתיאת יום עבודתי, הייתי כה עייפה ורציתי
לנוח מעמל היום. בחוץ ירד גשם זועף. ועם טפות הגשם נטבלו אף דמעותי. חשבתי
כמה אני אומללה, אבל כשנזכרתי בך, יקירי, נהפכתי למאושרת, ואחרי הכל מה תועלת
בבכי?
הלכתי לנחמה ושפכתי את דמעותי, את כל מרי לבי. יומיים אחרי הנישואין, וכבר
בך. לולא אסתר,
נסעת למחנה, והשארתני ללא קורת־גג. ואני יודעת שאין האשמה
שסידרה אותנו עד העצמות עם החדר שלה, הכל היה מסתדר.
יומיים תמימים לא ראיתיך, וחשבתי כי לא תבוא לחופש. אבל אתה באת אתמול
בלילה, לבוש בגדי־עבודה, וכמה הייתי מאושרת, כמה אהבתיך! הרגשתי אתמול כאילו
הכרתיך מחדש. נזכרתי בימים הראשונים להיכרותנו במשק, וזה הזכיר לי רבות. אותה
הרגשה היתד, לי אתמול. כמה יקרות השעות בהן הייתי בזרועותיך! ממש כמו ירח־הדבש
שלנו! כאילו רק אתמול נישאנו, והלילה חלף מהר, ובבוקר היית צריך לשוב
למחנה. הספקנו לאכול ארוחת־בוקר ביחד^ ,ליויתני לעבודה, ואתה נסעת.

hkמי חכיכי. אין לך מושג כמה לבי דואב, כשעלי לשבת ולכתוב וכשאני אומרת
i fלכתוב. המונה היא לכתיבה שיכולה לגזול כה הרבה זמן, אך מה יש לי להפסיד?
שום דבר! וביחוד טוב לי לשבת ולהיזכר ולהעלות זכרונות העבר, כ ן
אני יכולה להתרכז, כי אני יכולה לעשות זאת כשאני יושבת ומקשיבה לשירי אהבה
עצובים ולמוסיקה קלאסית יפה. אז נוסכת עלי מין השראה שעוזרת לי להגות ולכתוב.
וכשאני מדברת על העבר, הרי זה העבר של שנה תמימה. שנת נישואים כאובה.
שנה של סבל, נדודים וכאבים!
כשאני זוכרת כמה אהבנו, וכיצד נישאנו, ובסופו של דבר סבל ויסורים היו מנת
חלקי, הרי הדמעות חונקות את גרוני ועיני מתערפלות. אני יודעת שלא רצינו שזה יהיה
כך. הרי כה אהבנו! אך כנראה כך גזר הגורל.
thמי יקירי, היום אני סוגרת את יומננו, או יותר נכון יומני שלי, זה הדף האחרון
i fלפרשה הכאובה. התאריך הוא 16 ביוני.1958 ,
קיבלתי היום את גט הפיטורין מהאדם שאהבתי, ולמענו ויתרתי על דברים כה רבים.
אך לא תמיד מצליחים נישואים שנולדים מאהבה. ישנם דברים רבים שעל האדם ללמוד,
לפני אבדו את החופש היקר.
עמדתי רועדת. ידי רטטו כשפיסת הנייר נפלה אל תוך ידי, וזה אשר סימל את הגשר
האחרון ביני לבין האדם שאתו חייתי שנה אחת מחיי*.
נפרדנו ואמרנו לעצמנו לנסות ולשכוח הכל, ואולי לזכור רק את הטוב מתוך כל הרע.

מלח גדמגי באילת
אילת. זו לי הפעם הראשונה להיותי באילת, העיר הדרומית של ארצנו. נוף נשגב,
יופי בלתי נמצא• מין הוד ורוממות. עיר שהדמיון יציירה יפה יותר ממכחולו של ציור.
עמדתי דמומה במקומי והבטתי בים הכחול, בהרי החול הגבוהים והנישאים אל על.
השמש יקדה מעל לראשי, שמש של חודש יוגי, הרוח נשבה חמה.

גזשנגר 2ן ארבור (גזיגזין) — איש חייר-חחיירגש שר חאג״גג,
שפיתה אוז שרוש האשירות רבוא שהו רשגגז. עארבור ראה
בכך ר \2הששה-גווגרש השששש, השבר ר 2ן ודה היד אוזרי
הה2ן רה, כשהוא השאיר אווריו אה \ 2רבהה הההרהו בכרא.
צריכים לצפצף על ידידות של אנשים בלתי־רצויים• לשנינו יש משפחה בעלת שם בין
חוגים מסויימים, ונשמור על כבוד המשפחה.
אני כותבת הכל כי אני כה אוהבת אותך. כתבתי כאן כל מחשבה והגיה שלא היתד,
לי אפשרות להביעה בפניך. אני מרשה לעצמי לכתוב כל דבר שנראה לי הגיוני. אפילו
אם הוא בלתי־רצוי. אני אוהבת אותך באותה מידה שאתה אוד,בני, ואיני רוצה שאף אדם
יפריע לנו, ולו יהי זה החבר הטוב שלך או החברה הטובה שלי, אקוד, כי תבין ללבי?

kkמי יקירי ! זה קרוב לשבועיים, ואולי כבר יותר, שלא כתבתי. לכן יושבת אני
i fעתה להעלות את מאורעות השבועיים האחרונים.
היה זד, ביום ד,־ 10 במרס •1957 ,יום ראשון לאחר השבת, בה ספגנו את מכותיו של
אבא• הוא שבר לך כסא על הראש. אולי זר, ישפיע עליך לעזבני. החלטנו להילחם חזק
בכדי לזכות בנצחון. הלכנו למשרד הרבנות לסדר את ניירות הנישואין. אז נתגלה לאבא,
והוא החליט שיחסל אותנו.
אמנם ביטלנו את התיק, אבל אבא שכח כנראה שאנחנו די מבוגרים בכדי להסתדר
לבד. נסענו לתל־אביב בלי בעיות ונרשמנו לנישואין. על אבא הכל הייתי מאמינה, אבל
על אמא? אמא שכה טרחה והתעייפה עד שגידלה אותי, ובמקום לאחל לי אושר, היתד,
יד אחת עם אבא, והברירה היחידה היתד, לעזוב את הבית. ואני יודעת שעשיתי זאת על
מנת שאבנה את ביתי שלי.
היו רגעים בהם התלבטנו היכן נוכל לישון ומה נאכל. אבל גם על קשיים אלה גברנו,
כי המטרה שלפנינו ברורה.
אחי בא חזרה לחופשה. אני מקוה כי האמת שספרנו לו היתר, הסבר על מעשינו,
ומדוע ניתקנו את הקשר עם הבית.
היום אנו נמצאים יומיים לפני נישואינו, והרגשתי טובה מאד. אני מאושרת על אף
חסרונם של הרבה דברים. אני מקווה כי גם הרגשתך טובה. יש לנו ידידים טובים,
ועלינו פעם להודות להם. כמה טובה היא נחמה, שעזרה לנו, אביבה, אלכם, לאה ועוד.
לכולם אנו חייבים תודה.
כה הרבה יש לי לכתוב, אבל קשה לבטא הכל על נייר. אקווה כי אתה מכינני. נשתדל
־ -ייי׳יב. לפעמים אני נעשית עצבנית מסיבות שצריכות להיות ברורות לך,
מתעצבן ואז...
עולמות נפגשים, הרי הם מתפוצצים ונשארים
,מעט ויתור מצד אחד, והכל נעשה בסדר.

ביפו. בנישואינו השתתפו חבריך ליחידת הצנחנים,
הצבאי הביאנו בברית־הנישואין. היינו מאושרים.

.שלושה ימים בלבד היינו בצותא לאחר הנישואין,
בודדה ואומללה יותר מכל פעם אחרת בחיי. לאחר
לנו כי אבא יפריע לנו אם נגור אצלה, נשארנו ללא
כי גם משבר זה יחלוף מהר.

בשגזגן גזצרי — גזידישגז חראשגגגז שר גגאשרן שר שרגש
״גזגזרגרגגז גזישראריגגז״ ש באג ב״נזכגניגז ח־ייר \2גרי״.
הנזסרה כגרג \2יבר כישגי גרגזב בשגזגגגגז הגזצריגז גבשגגגגי
גזשגרש כגרג. שדיבג־ג שר ״רכבגז גזנזיג גזר-אביב-שגה״.
הגעתי לאילת לאחר הפירוד. בחרתי בה, כי היתד, כה רחוקה. חשבתי למצוא מעט מנוח
לנפשי. כך ציירו לי אותה. עיר שקטה, קטנה ויפה. רציתי לברוח מהשאון.
היה לי זה יומי הראשון. אך כה הייתי מרותקת לאדמה, עד כי שכחתי כי הנה רד
הערב ועדיין לא סידרתי לי מקום לינה. ראיתי את השמש, כדור אש לוהט, שוקעת
במערב, ומבין ההרים הנישאים מכיוון עקבה והגבול הירדני את הירח, כדור תכלת, צהוב
ואדום צף מאחורי ההרים, והים חסר־הגלים, הים השקט הקורא אותך אליו בשקט.
ובלילה, עת אשקיף אל הנמל הקטן, אראה תמונה נפלאה, אורות האוניות והסירות
היבהבו את בבואתן. ראיתי את מי הים, והגלים שיחקו באורן הזורח. צל הספינות נשקף,
והכל היה כה יפה. מרחוק היבהבו אורות עקבה העיר, כאילו עיר חלומות שרק בלילה
צצה. כי רק האורות בלילה העידו על הימצאה. השקט היה תמיד אופף, כי לא יכולת
לשמוע מה נעשה מאחורי ששת הקילומטרים.
הקיצותי מחלומי היפה וצעדתי לכיוון העיר. בתים לבנים השקיפו• מעט עצים וצריפים
רבים. פה ושם חנויות קטנות ומספר בתי־קפה. בית פיליפ מוריי היפה בלט בכל הודו.
* אהובה אינה מפרטת כאן מה גרם לגירושין. לחברותיה סיפרה שבעלה נחג בח
בגסות, לא רצה לעבוד, חי על משכורתה, היכח אותה.

הוא שימש כבית־קולנוע, ספריה ומזנון. כאן יכולת למצוא את שמנה וסלתה של העיר.
סידרתי לי מקום לינה ארעי על הדשא הירוק של בית־החייל, על הגבעה.
חיי החלו מתנהלים כמו בעיר הסואנת, רק בימים הראשונים נראתה לי העיר שונה
מהאחרות, אך במשך הימים התרגלתי לחיי השערה. לאנשים שאינם שונים מהצפון. רק
הנוף לא נשתנה. כך השגתי עבודה. עבדתי בנמל כפקידה, עבדתי אף במועצת פועלי
אילת• היו לילות שישבתי ליד מכזנת־הכתייבה והדפסתי משעה 11 עד 5לפנות־בוקר.
בדבר אחד שונה עיר זו. באילת׳ אפשר לעבוד ימים ולילות מבלי להרגיש מתי שבת
ומתי חג. עובדים ועובדים. רק אוירת עבודה נוסכת במקום. בנינים מוקמים. שקים
נפרקים בנמל. אניד, יוצאת ואניה באה, כאילו אינם פוסקים גלגלי המכונה אף לרגע מנוחה.
והאנשים. טיפוסים מכל הסוגים ומכל הגידנים, וכל אחד עם בעיותיו. לכולם צרות
משלהם, לכולם עבר שונה.
נקלטתי יפה בחברות מכל הסוגים. עם אנשי החברה שעליה נמנים האנשים ממועצת
הפועלים וכלה בצעירים החיים באשליות של נסיעות לחוץ־לארץ. הבילוי לא היה חסר.
חברות היינו במספר מועט, בגלל חוסר הבנות במקום• רינה, דליה, אורה, פרידה, נועה
ואני. היינו הבנות הרווקות במקום, ורכילות לא חסרה. יכולנו לשמוע הכל.
רינה התאהבה במלח הולנדי בשם אדי. אני התאהבתי במלח גרמני בשם אלברט. היה
נחמד. ערכנו קומזיצים. שטנו בסירות בלילות ירח זוהרים• רקדנו, טיילנו. נסענו בשבתות
לטבה, החוף הדרומי של אילת• היה נחמד וכל זה היה נפלא, עד ליום שעזבתי את אילת,
כי נמאסו עלי היי הבטלה. אילת היא עיר היוצרת עבר, אבל לא עתיד.

:m a u n

בחודש אוקטובר 1958 הגעתי לתל־אביב. העיר בה אפשר להתקדם. מטרתי ליהפך
לדוגמנית. הצבתי לי מטרה, אליה אקוד, להגיע בכוחות עצמי.
התחלתי דרכי בעיר הגדולה, היתד, התחלה טובה• ידעתי כי יהיה עלי לעבור מכשולים
רבים מבחינת יחסי צבור, הברה ועוד. כל זה לא הרתיע אותי, למרות שחששתי לא מעט,
בשאלי עצמי כיצד אתגונן במקרים הקשים לנערה בודדה בכרך, כשאין לי כאן לא קרוב
ולא מכר אליו אוכל לפנות בבקשת עזרה, וכנראה שהחשש היה מיותר. חוץ מבעיות
כלכלה ומגורים הכל הלך למישרין.
לא נתקלתי בזאבים המשחרים לטרף, כי כנראה הופעתי החיצונית לא היתד. די מסנוורת
עד לעצירתם, ואני שמחה. התגלגלתי בהתחלה ללא קורת־גג קבועה. התחלתי עובדת
כדוגמנית־עירום באקדמיה לציור על שם אבני, ואצל הצייר אלכסנדר מנס־ציונה. העבודה
היתה נעימה, אך הכסף לא הספיק כדי מחיה. בינתיים השגתי עוד מקומות עבודה, וכן
משפחת אלכסנדר הצייר נתנה לי רשות להתגורר בפוילון הנמצא ליד הפרדס• כן סייעה
לי ברהיטים ובכלכלה. השתדלתי להודות להם על־ידי הופעת אקט פעם בשבוע, וכן
עזרתי במשק־הבית. לא רציתי להרגיש עצמי חבה להם דבר.

*ן זכתי את האקדמיה לציור על שם אבני, מסיבות אישיות. בינתיים סייע לי צייר,
שמשכנו ליד כסית, ליהפך לדוגמנית צילומי אופנה ופרסומת. מה ילך. הלאה?

ך• יום יום שלישי 3 ,בדצמבר , 1958 עברתי תצלומי נסיון, ואקווה כי המזל יאיר לי
| Iפניו והתמונות תצלחנה מבחינה פוטוגנית.
הכרתי את העתונאי עוזי• הוא בחור מקסים ונחמד. לבזבז זמן בחברתו זה נעים. הייתי
אתו במכון וייצמן בהקלטת שלושה בסירה אחת. אקוד, כי אראנו שנית וכן הלאה. איני
יודעת מה הרגשותיו כלפי, אך שלי ברורים לי. אני כמעט ומאוהבת בו.

ן* קלע תי ל עיי רההקטנה ראשון לציון. מעולם לא שערתי שאגיע למקום זה, ובכל
Jאופן המקרה זימנני לכאן. אנשים נעימים ושקטים. לא אבוש אם אכתוב את האמת,
אין רצוני לחיות כאן• מכיון שאיני רגילה להתאקלם במקום חדש וזר לי. אמנם עזרה
מושטת לי מכל צד, ידידים משתדלים למצוא לי מקום דיור ועבודה, אך אני עדיין נבוכה
ומבולבלת, וקשה לי להחליט אם אשאר כאן או לא, בין אנשים שמעולם לא הכרתי.
גם עוזי גר כאן. איזה הרגשה יכולה להיות לי כשאני מאוהבת בו, והוא אפילו לא שם
לב אליז אני יודעת כשאני אגור כאן, אהרוס יותר מאשר אבנה לעצמי. אני משאירה לזמן
לפעול עבורי, ונראה מה יצפון העתיד, בחיקו. אין לי מושג באמת מה צפוי לי בעתידי.
אני חיה ללא בית, ללא עבודה וללא פרוטה על הנשמה, כמו פליטה, בלי חבר, בלי חברה,
בלי הוזה. ברצוני לנסוע לעין־הוד, אולי שם יהיה מקומי. ואולי המרחק ירפא הכל.
אני יודעת שאסור לי להיגרר בזרם הלא־נכון, להשלות עצמי כנערה בגיל הטפשעשרה,
והריני כבר בת .22 אסור לי לחשוב במצבי שאני מאוהבת במישהו, כי זה לא יעזור.

נזארזזגז בבאר — גזנזגגגזה גזאגזרגנגז שר אגזגבגז דגניגז
רפני הנביעה גזגגררית, בזזברת ח־ייר שר הצבא חבריבגי
בבפריבין שבא רגגגפשגז בארץ. הכיר את אהגבה בבאר
בג עברה תנתרת אזזתיב שר התש\2אגת. הציע רה נשגאין.
איך יפנה תשומת־לבו אלי, כשאני מחוסרת כל, והרי אלה, בני האריסטוקרטים, מחפשים
להם ממעמדם הם, בנות עשירים עם בית ונוחיות.
אני יודעת למעשה כי נשבעתי לא להינשא אף פעם. לא לסבול שנית מחיי־ד,נישואיו.
אך הלב אשם. ברגע שאני מהרהרת באדם אהוב, הוא מתחיל לפעום עד שקשה להפסיקו.
אני כה מבולבלת. אולי טוב לא להרהר, אלא להניח לענינים ללכת לבד מבלי עזרתי.

ך• דן 8השנה האזרחית מגיע. אני נמצאת על סף שנה חדשה .1959 ,הזמן חולף מהר.
Wמאז הימצאי בפעם האחרונה בחברתו של עוזי חלפו שלושה שבועות, ומה שיש לצפות
הרי אפשרי לקרות בשלושה שבועות.
קרה לי מקרה מסויים. חזרתי לאילת• רצה הגורל ושכבתי בבית־חולים כשבועיים• שם
הכרתי את אבגליס תומים, קצין שלישי מהאניה פרוטיאוס, וכבר שכחתי את כל הכאב
שהסב לי הזמן. מדי פעם בפעם, בהתקלי בגבר מסויים נזכרת אני עד כמה אסור לי לחשוב
על אהבה, כי מהאשליה שאהבתי את עוזי הרשיתי לעצמי לפצוח פה ולהריק את לבי
לפניו, והנה מה קרה? מאי־הבנה קטנה שלא נתתי עליה הסבר הושמצתי בעתון על־ידי
עוזי, האדם שחשבתי שאד,בתיו* .כ ן
גם עתה אין ברצוני להשלות עצמי כאילו שאני אוהבת את אבגליס, למרות אהבתו
הגדולה אלי, ולמרות רצונו לשאתני לאשר, ולנסוע ליוון. די בכל זה!

..השוס הוא שכל!״
השגתי עבודה במועדון לילה בתל־אביב• רעש המוסיקה וד,שתיות הרבות עוזרות לי
לשכוח הכל. למרות שקשה לתאר בכמה אהבות יכולה את להיתקל בעבודתך זו, למרות
הרושם הרע שיש מעבודה זאת.
לא איכפת לי עתה שום דבר. שמרתי על הרבה דברים עד גבול מסויים. תמיד הייתי
נקיה, ולמרות הכל תמיד רכילות! עתה אין אני שמה לב לדבר הקט ביותר. ר,ש; מתי עם
העובדה שהעולם כולו, עם אנשיו ביחד, הוא שפל.
למרות הכל תמיד יהיה תקוע בי עמוק כבודי העצמי, מבלי לאפשר לקרוע שרשיו.
ואולי זה מה שיישאר לי אחרי הכל, וברור שרק זה הוא היקר לאדם, כבודו העצמי.

* * שךהז מן מתנהלים החיים באופן ריקני• לכן ארשה לעצמי להקדיש שעות לכתיבת
fmtהמתרחש באמת, מיום התחילי לעבוד במועדון־לילה•
חיי הלילה נראים יפים בעיני, אולי בגלל היותי בפעם הראשונה במקצוע זה. נדמה לי
כאילו שיהיה קשה לי לעקור זאת. התרגלתי לזה, וזה מוצא חן בעיני, כי כאן לפחות
לא משחקים באשליות.
ביום הראשון לעבודתי נתקלתי באהבתו של בחור בן 21 מדרום־אפריקה, יפר,־תואר
שבא להשתלמות לשנה. היה זה יומו הראשון בארץ, וכן הייתי הנערה הראשונה
שהכיר. הוא מתכתב אתי.
ביום השני — הכרתי את בילי, צעיר בן 20 שבא לחופשת עשרה הימים מקפריסין.
הוא חייל אנגלי, מאוהב בי, הבטיח לכתוב•
ביום השלישי — טרג׳נט יפה־תואר, בן ,28 מהצבא הקנדי באו״ם, הציע נישואין,
הבטיח לכתוב.

ני מתנענעת להורי, לאחי ואחיותי. לפני שלושה חדשים ראיתים בפעם האחרונה,
\ fומאז ועד עתה אין אני כותבת דבר. אין ברצוני להכאיב להם. מספיק הכאב שנגרם
לי. אני אוהבת אותם עד מאד, אך לא אסע ולא אכתוב.
נגזר עלי להישאר גלמודה, ובכן אשאר. אני נמצאת עם חברותי, דליה היקרה לי עד
מאד והעובדת אתי במועדון, רחל, נערה טובה שגם כמוני וכמו דליה נגזר אף עליה לסבול,
וכן שלי, בחורה נפלאה.
כ ן איני יודעת מתי אוכל לבקר את הורי, והרי הבטחתי להם שאשלח כסף על־מנת
לחסל את החובות. אך אין באפשרותי עדיין. רק עתה החילותי עובדת, והכסף המועט
מאפשר לי כדי פרנסתי. אני מקוד, שאוכל פעם לעזור להם, כשאני עצמי אגמור את
הסידורים לגבי עצמי.
* במאמר זה טען אותו עתונא׳ כי אהובה חגיעה בחוסר כל לראשון־לציון, עוררה
את רחמי כסה מבני המקום שעזרו לה בכסף, בעבודה ובדיור. אהובה ניצלה, כביכול,
את נדיבות לבם של בחורי ראשון־לציון והפרידה בדרישותיה עד שהעלו אותהעל ג׳יפ
וגירשו אותה מן המקום, בדרשם, תוך איומים, שלא תחזור לשם.

קולנוע
סרטים

ריבית הוגנ ת
פקדונך תמיד
לר שותך

למעלה מ־ 200 בתי דואר לרשותך

סו 9יהבשחור

השחלב השחור (אופיר, תל־אביב;
ארצות־הברית) מציג בפני צופה הקולנוע
דמות קולנועית חדשה — סופיה לורן• לא,
אין זו אותה סופיה שחשפה את חזה
בסרטים איטלקיים מדרגה שלישית, או זו
שניענעה את אבריה המגודלים לרוחב מסבים
סינמסקופיים בעשרות מלודרמות, קומדיות
וטרגדיות איטלקיות ואמריקאיות.
סופיה החדשה לבושה שחורים מכף רגל
ועד ראש. לגופה אין כמעט עוד תפקיד
על הבד. אפילו תוי פניה האירוטיים כאילו
שונו, הפכו בין לילה למכשירי הבעה עצומים,
המסוגלים להביע גם רסיסי רגשות.
אולם עיקר כוחה של סופיה ההדשה הן
העיניים. באיפור מחושב ומודגש, במשחק
אישונים, ריסים, גבות ודמעות, מצליחה
סופיה לחדור עמוק עמוק אל ליבו של
הצופה. פרם פסטיבל וונציה בו זכתה עבור
הופעתה זו בסרט זה, הצדיק את עצמו.
אולם השחלב השחור אינו מסתפק בגילוי
אחד. הוא מציג גם את אנתוני קווין, מגדולי
שחקני הקולנוע כיום, בדמות חדשה. קווין
הנוקשה, גס־הרוח, חסר־הרגשות, מופיע
בסרט זה כיצור נלבב, סמל התום והיושר,
כנות הלב והרגש האנושי הטהור. קווץ
מצליח לעצב את דמותו החדשה באותו
כשרון בו עיצב את דמויותיו הנוקשות.
בחיוכיו ובצחוקו הוא שולח כמו בקרני־רנטגן
את האושר אל ליבות הצופים• כזוג,
מהוים קוזין ולירן את אחד הצמדים הקולנועיים
המושלמים ביותר.
מלודרמה גלותית. אחרי שני גילויים
כאלה אין עלילת השחלב השחור
חשובה במיוחד. היא שייכת לסוג המלו־דרמות
שמפיקה הגולה האיטלקית בארצות־הברית,
המשלבות את צורת הביטוי האיטלקית
הרגשנית, עם סיפורי החיים הפשוטים
של האזרח הקטן.
סופיה היא אלמנתו של גאנגסטר שנהרג,
שבנה נשלח למחנה עבריינים צעירים. כאשר

בתולה זקנה מתושבות המלון, שבתה
מדוכאת־המין (דבורה קר) היתד, מאוהבת
בניבן, יוצאת למלחמת תנופה לגינוי ונידוי
הנוכל, נוחלת מפלה ניצחת כאשר מתברר
כי גם בריטים שמרניים ופוריטניים הם
אנושיים בתוכי תוכם, מוכנים לסלוח לאיש.
דבורה קר עצמה מצליחה להיחלץ מתסביכיה
המיניים, להתיצב מול ניבן.
ניבן, שזכה באוסקר על משחקו בתפקיד
זה, וקר, ועוד חצי תריסר שחקני משנה
מצויינים, הופכים את המערכון למלאכת־מח־שבת
של משחק, המצטיין בעיצוב הדמויות.
השוואה מקרית. המערכון השני ה-
נגול במקביל, מבוצע בהרבה פחות כשרון,
והוא גם בנאלי וחיוור בהשוואה לראשון.
ריטה הייורט, יפהפיה בתהליך ההתבלות,
מגיעה למלון כדי לחזר אחרי בעלה לשעבר
(ברט לאנקסטר) ,פוליטיקאי שניסה לרצחה
באחת ההזדמנויות. לאנקסטר, שהבטיח בינתיים
נשואים למנהלת המלון( ,ואנדי הילר,
זכתה באוסקר כשחקנית־המשנה) מתלבט בין
תשוקתו והשכל־הישר שלו, נכנע לבסוף
לתשוקה. גם לאנקסטר, הדואג לדחוק את
עצמו לכל סרט שהוא מפיק, וגם היוורט,
אינם אלא צל של שחקנים.
כל השוואה רעיונית בין שני המערכונים,
פרי עטו של טראנס רטינגן, היא מקרית.

האמתעלהו1
פלאי היקום (מגדלור, תל־אביב; יפאן)
הוא הסרט התעודתי היפאני הראשון באורך
מלא. הוא צולם במשך שלוש שנים במרומי
האלפים היפאנים, שם עקבו צוזתות צלמים
אחרי חילופי הנופים, וההתרחשויות המאלפות
בקרב החיה והדגה במשך עונות השנה.
זהו נסיון לתאר את קיום השלמות וההתאמה
שבטבע, להראות כיצד חוק הקיום
הוא הכוח המניע לכל הדרמות המרתקות
בין כל יצירי הטבע. יצרני הסרט לא ניסו
לביים או ליפות את המראות שצילמו,
הציגו את החיים שנגלו לעיניהם על אכזריותם
וכעורם. קרבות מבעיתים בין נשר
לנחש, בין דובים לדגים, התמודדותה של

״דבר זה
ם ע 1לם
לא קרה
כדבר הזה
בעזר ש...
מתרחש אחת לשבועיים בהגרלת מפעל הפיס

שחקנים הייוורט ולאנקסטר כ״שולחנות ;פרדים״
מעשה מגונה בקולנוע
אנתוני קודין השכן, מחזר אחריה, מציע לה
נשואים העשויים להחזיר את בנה לקרבתה,
היא מחזירה לו אהבה .״בואי נלך לקולנוע,״
מציע לה קווין באחד הקטעים .״אבל
אני באבל,״ טוענת לורן .״אז נלך לסרט
עצוב,״ משיב קווין באחד מחיוכיו הגורמים
לצהלה כללית באולם.
המכשול לאור ניצב בדמות בתו של
אלמן קווין, שירשה מאמה כמה תכונות
שגעון, והמתנגדת לנשואי אביה. ההפי אנד
הצפוי אינו מאחר לבוא• משחקו הגאוני של
הצמד הופך גם מלודרמה מעין זו לחוויה.

ש1יעולמותבמקביל

ויטה שתית, טוב עשית Iהיתר, סיסמתם של רבים מבין 12 אלף צוערי הצעדה,
שהושקו בחניונים במרקי ויטה הטעימים, שהרוו את צמאונם והוסיפו להם און בצעדה.

שולחנות נפרדים (אוריון, תל-אביב;
ארצות־הברית) מורכב משני מערכונים נפרדים,
על שני עולמות נפרדים, המתרחשים
במקביל בבית מלון נידח בבורנמות, בריטניה,
מקום משכן לפנסיונרים, בתולות
זקנות, מורים עייפים וזוגות מאוהבים.
אחד מאלה הוא רב־סרן פולוק (דוד ניבן),
איש צבא לשעבר, המתפאר בעבר הקרבי
שלו, מופיע כאביר עשוי ללא חת, נוקשה
ובריטי מאוד. עד שיום אחד מתברר כי
הרב־סרן אינו אלא סגן עלוב מחיל ההספקה,
שנידון על מעשים מגונים שביצע
בקולנוע בחצי תריסר נשים.

דובה המחפשת מזון לגוריה נגד מפלי השלג
והקרח, יוצרים בסרט את המתח הדרוש
לשם קישור בין תמונות נוף והודי
חיי חיות מרהיבות.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
ה חו ק (הוד, תל־אביב) — משחק
סאדיסטי בעיירה איטלקית מנסה להסביר
את מהות החיים, בחלוקת האנושות לשולטים
ונשלטים. פייר בראסר, ג׳ינה לולוברי־ג׳ידה,
איב מונטאן, מרסלו מסטרויאני.
@ זה הדוד שלי(תל־אביב, תל־אביב)
— סאטירה בסגנון הישן על העולם החדש,
רעיונות וביצוע — ז׳אק טאטי.
• הלילה שיזכר לעד (אורה, חיפה)
— ליל טביעתה של טיטאניק בסרט דוקומנטארי
למחצה.
« האחים קרמזום (מירון, חיפה)
—מלודרמה טובה מבוססת על עיבוד רעיונות
של דוסטויבסקי. לי. ג׳ .קוב, מריה
של ויול ברינר•
• שתי פנים לראי (תל-אור, ירושלים)
— מישל מורגאן מחליפה את פגיה
ואת גורלה, בסרט של אנדרי קיאט.
העולם הזה *112

רדין
תכנון
עז דרךהח לו ן

השתטחותעלהקרקע, מבצע פורטל, שוער הפועל חיפה בזנקו אל הכדור במשחק
ננד מכבי חיפה השבת. בשער נראה המגן בן דויד החוסם את השער מפני כל הפתעה.
ספ1רט כדורגל
כ מו אבא
על המשחק, גו ניצחה השגת
מכגי תל־אגיג את הפועל ירושלים
,0:5נו ת ג שייע גלזר:
ארבע. ארבע. ארבע
ארבע. ארבע פה.
ארבע שם• בכל מקום
ארבע. הארבע
הזה כבר עושה לי
הור בראש. מאז
הפסדנו בשבת שעברה
ארבע אפס אצל
הפועל פתה־תקוה,
הארבע הזה רודף
אחרי כמו איזה שד
קטן. אפילו את אשתי אני רואה כבר בצורת
ארבע. אז כבר לא היתד. לי הפתעה גדולה
כשעלינו השבת למגרש וכל הקהל צעק׳:
ארבע! ארבע! שככה רביעיות של צרות יהיו
להם, כמו שצעקו. אבל למזלנו נתנו בשבת
להפועל ירושלים חמש, אז אני מקוה
שבשבת הבאה כבר ישכחו מהארבע•
מאחר שבהפסד נגד הפועל פתח־תקוה
הפסדנו סופית את האליפות, ופחד שנרד
לליגה א׳ לא היה לנו, החלטנו לנצל את
הסיבובים האחרונים בליגה הלאומית כדי
להכניס כמה כוחות חדשים וצעירים לקבוצה.
אז כמה ותיקים יצאו השבת לנוח. חוץ
מזה גולדשטיין התחתן ורפי לוי קיבל עונש,
אז עלינו באמת עם המון צעירים שהתחלתי
להרגיש את עצמי אבא שלהם.
גומנה מהאויר. אתם זוכרים את
המשחקים שלנו נגד הפועל ירושלים, איך
שהעמידו עלי שומר אישי בשם שי שלא
נתן לי לזוז. החלטנו לסדר אותו הפעם.
התחלתי את המשחק כחלוץ מרכזי ותיכף
אחרי זה החלפתי מקום ועברתי לשחק
קיצוני. מהצד יותר קל לפרוץ והאמצע נהיה
יותר פנוי לשחקנים אחרים.
בקיצור, לא עברה חצי שעה והתוצאה
היתד .0:4 ,לטובתנו, טפשים, לטובתנו. בטח
שלטובתנו. הגול שאני רוצה לספר לכם
זה הרביעי. היתר, ערבוביה על יד השער
של ירושלים והשוער הדף אלי כדור למרחק
עשרים מטר. מהאויר נתתי תלי כזה, בומבה.
המגן הוציא את זה ביד, חטפתי את הכדור
ורצתי לתת פנדל. הקהל אמר: מרגישים
ששייע מת לתת איזה גול. אז נתתי אותו.
השוער קרוצי רצה להיות חכם, ועוד לפני
שהכדור הגיע אליו קפץ לצד שמאל. לא
נורמאלי זה. אני לא יודע לאן הכדור
יעוף, אז שהוא ידען בטח שהכדור הלך
לצד ימין•
אחרי ארבע במחצית התחילו הירושלמים
לצעוק על שי למה הוא לא שומר עלי.
הוא התרגז וצעק בחזרה :״לא רוצה יותר
לעמוד עליו.׳* אז בא אלי הבק הימני, אלוף
העולם הזה

112s

הריצה, רץ מאה מטר באחת עשרה פסיק
שניים. זה עזר להם? את הגול במחצית
השניה, החמישי, הכנסתי גם כן אני.

ט עו תבמ רו ץ
״השער סגור אין פותח,״ אמר פורטל,
שוער הפועל חיפה, לפני שעלה עם קבוצתו
לאיצטדיון העירוני בשבת. כדרכו מדי-
שבת בשבת, לקח פורטל מנעול שחור, נעל
אותו במפתח, הטמינו בתיקו האישי, כאות
וסמל ששערו ישאר סגור השבת. נעילת
השער הסמלית לא הועילה ביותר לפורטל.
שערו לא נשאר נעול, הובקע פעם אחת.
אלא שדבר זה לא ציער את פורטל ביותר.
שערו של יריבו, שוער מכבי חיפה נחום
לוין, הובקע שלוש פעמים.
לפורטל ,״השוער המטורף״ ,כפי שהוא
מכונה בקרב צופי הכדורגל בשל מנהגיו
המשונים לפרוץ בבכי כאשר מבקיעים את
שערו, ולעשות סלטות באויר כאשר מובקע
שער היריב, לא היה זה רק נצחון קבוצתי.
היה זה גם נצחון אישי, פרטי. פורטל, יליד
מרוקו, הוא השוער היחידי המשחק בליגה
הלאומית ששערו לא הובקע בשום משחק
יותר מפעם אחת.
׳ גמשקפות אל המגרש. במשך שעות
ארוכות עמדו אלפי אזרחים חיפאיים על
מורדות הכרמל, השקיפו במשקפות על הנעשה
באיצטדיון העירוני אליו לא יכלו
להכנם. כי הדרבי החיפאי, יותר משהיה
ענין של פרסטיג׳ה מקומית, היה הפעם
משחק קובע. הוא היה צריך להכריע מי
תהיה יריבתה האחרונה של הפועל פתח־תקוה
בקרב על האליפות.
למרות שתושבי חיפה נחשבים בדרך־כלל
ל״אדומים״ ,היה רוב הקהל אוהד מכבי
דוזקא. לא היתד, זו אהדה מעמדית אלא
אהדה מקצועית מסורתית, כי מכבי המקומי,
שניצח את הפועל בסיבוב הראשון
בתוצאה ,1:4רכש את אהדת הקהל החיפאי
כשהפועל חיפה עוד היתד, קבוצה תחתית.
אהדה זו באה לידי ביטוי ברגעים בהם
היו כדורגלני הפועל מבצעים עבירות נגד
יריביהם• הקהל היה פורץ ב״בוז״ נזעם.
כאשר פצע צ׳יקובסקי את ישעיהו אלון
ממכבי, צעק הקהל קצובות במשך דקות
ארוכות :״צ׳יק הביתה! צ׳יק הביתה!״
למרות ששחקני הפועל היו הראשונים
שהבקיעו את שער מכבי, שלטו המכבים
במשחק אחרי שהישוז את התוצאות תוך
דקה אחת. הם פיתחו התקפות, בעטו לשער,
הצליחו להוציא בעליונות טכנית את רוב
הכדורים מרגלי יריביהם. בניגוד למשחקם
הטכני המרהיב, אם כי לא בשיא כשרו,
של המכבים, שיחקו כדורגלני הפועל את
משחקם הנוקשה הרגיל, עם שני חלוצים
מרכזיים, ושני מקשרים קדימה.
מעות של מגן מכבי חיפה, ואנו, שנגע
בכדור ברחבת ד,־ 16 של שערו, הוציאה
את קבוצתו מהמירץ לאליפות. צ׳יקובסקי
תירגם את הטעות לשער מבעיטת 11 מטר,
ניפנף באצבעו בלעג כלפי הקהל שקודם
צעק לו בוז. התוצאה הסופית 1:3נקבעה
בדקת הסיום•

ההצהרה היתד, חד משמעית. טען מנהל
שרות השידור צבי זינדר בהרצאתו בפני
חברי המועצה הציבורית לענייני שידור: אנו
מתכוונים לשדר בעונת הקיץ הקרובה לפי
שיטת ה״שידור הרצוף״* .לצורך זה נביא
לפני המיקרופון שורה של תוכניות־קיץ
חדשות ונבחרות.
לצבי זינדר היתד. באמתחתו גם רשימה
של תוכניות. מנה מנהל שרות״השידור:
• בגוב אריות. תוכנית העתידה להביא
אישיות ישראלית לפני המיקרופון, להציגה
בפני המאזין כשהיא עומדת באש צולבת
של שאלות בלתי־דיסקרטיות•
• חידון בלשי. יעקב בן הרצל, שהתמחה
בעריכת תוכניות משפטיות, יגיש בפני
צוות נבחר תסכית בלשי, יינסה לגלות
את הפושע בעזרת אנשי הצוות.
• תיאטרון בוקר• הרחבת תוכניות המסד
עולה לשעות ותכנים קלילים יותר.
• תוכנית בידור בינלאומית, שתבוצע
תוך שתוף פעולה עם תחנות־שידור זרות,
שהסכימו להעמיד סרטי הקלטה מתוכניות
ד,בדור שלהן לרשות קול־ישראל, תמורת
סרטים ישראליים מתאימים.
היו גם משדרים ציוניים יותר בלוח
התוכניות החדש, אותם הבליע מנהל השידור
בין הממתקים המוצעים. בין היתר:

• ישראל במבט חטוף. משדר בן חמש
דקות, שישודר 20 פעם בחודש, יביא את
ישראל כפי שיראו אותה נבחרי שרות
השידור.
• בעיות המנסרות בעולם, כפי שהן
משתקפות בפריסמה של ההסברה בקול־ישראל.
תאריך
הזינוק לתוכניות המבטיחות: ה־19
לאפריל שנה זו, תאריך פתיחתה של עונת
הקיץ בקול־ישראל.
גוש שעמום רצוף. השבוע החולף
היה גם השבוע הראשון של עונת הקיץ
המיוחלת. למאזין המצופה הוגשו לפחות
שלוש משלל התוכניות המפתות. התוצאה:
אפסית.
אולם לא היתד. זו האכזבה היחידה שחיכתה
למאזין. במקום תוכניות קיץ, קלות
ומבררות, החייבות להנעים לצרכן השדור
הישראלי את החמסינים המתקרבים, שמע
הוא אותם שדורי־מלל ארוכים שר,ציפור,ו
כל חודשי החורף. בהבדל יחיד: הם הוגשו
בגושים רצופים של שעמום. הנסיון להמתיק
את חייו של המאזין, להוציא את העז מהבית,
לא עלה יפה. עז השעמום שד,ורחקה
דרך הדלת חזרה מבעד לחלון.

מי תיבחר
כנערת אק מו 959ו ז
גם השנה תארגן חברת אקמן בחודש
יוני תצוגות אופנה בהן יוצגו המודלים
החדישים לקיץ של שמלות, חצאיות,
אפודות, חולצות, בגדי־ים ונו׳.
המועמדות המאושרות אשר תבחרנה
תזכינה בפרסים בעלי ערך ובמזומנים.
באם את מעל לגיל ,16 שלחי נא
עד 5.5.1959 תצלום מלא עם ציון
שמך וכתובתך אל :״תחרות נערת
אקמן 1959״ ,אקמן, ת .ד,1019 .
תל־אביב•
fV /V W W V N A A /W W V W V

גליון מס 17 ,

כבר הופיע
צחוק

תדריך

ומצב־רוח

לבית

ולחברה

המשדרים הבאים, עשויים להיות מעניינים.
שינויים אפשריים:

64 עמודים

jy 5 00 .פרוטה

• מן התערוכה החקלאית (קול-
ישראל, יום ג 17.05 ,שבח ודיס והדודאים
נוסף על שידור הפתעה מביתן
הרפת.

פקידים I

ג׳ ,20.25 ,תוכנית ב חלק א׳ מתוך
ד,אורטוריה יונוס אמרה מאת המלחין התורכי
בן זמננו, אחמד עמן סייגון, בבצוע מקהלה
וסוליסטים בנצוחו של ליאוסולד סטו־קובסקי.

תרשמו
עודחיוםל קו רסל•

• כימות העולם

(קול־ישראל, יום

• משירי עמי המזרח

(קול-ישראל,

יום ד 12.50 ,שירי־עם מהודו, צפון־
אפריקה ותורכיה•

• אכזר מכל המלד

(קול־ישראל,

יום ה — )11.40 /מחזה מאת ניסים אלוני,
בבימויו של ניסן נתיב.

• למה דוו ק א ( Tקול־ישראל, יום ו,,
— )18.30 המרש מתוך הסרט הגשר על נהר
הקוואי. יצחק שמעוני ואלון שמוקלד מציעים
תחליפי מרשים.
• שלושה כסירה אחת (קול-
ישראל, שבת 11.15 ,לקט מורחב מתוך
הקלטת הסירה שהתקיימה באודוטוריום האוניברסיטה
בירושלים.

• שידור החייב לעניין את רוב המאזינים
בגוש האזנה רצוף, במקום השיטה שהיתה
קיימת עד כה, לפצל את גושי ההאזנה בתוכניות
המופנות לחוגים שונים של המאזינים.

תלמידים

פטודנמים !

קצו־נות

עכרית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולסן גרס GREGG
המנהל: ח• בר־קמא (קמפינסקי*

תידאכיכ, רחוכ גורדון .5
הצלחה סו כסחת!

• מבחר גדול ועשיר של אריגי
צמר לגברים וגברות לעונה החדשה
אצל בראון את בילר ברחוב
נחלת בנימין 43 בתל־אביב (טל פון
.)64005 אריגים מן המין
המשובח ביותר, מכל הצבעים,
מתוצרת הארץ ומתוצרת חוץ, אצל
בראון את בילר, שקיבל זה עתה,
לקראת האביב, בדים מובחרים
מתוצרת אנגלית.

w w w v s

v w w sa

הווי

שפול נכוו מ ר חי קקשק שי ם
אושים משקל מצח

1פתה״תקווה, לאחר שנדרש על־ידי
m iסגן ראש־ד,עירייה להעסיק פועלים מומלצים
על־ידו בבית המלאכה שלו למריטת
עופות כתנאי לקבלת רשיון העסק העירוני,
סרב אפרים לינדר להוציא את הרשיון, נקנס
על־ידי שופט בקנס של 10 פרוטות על אי־חידוש
רשיונו.

זהירות, צבע מרי חסכוני יעיל
מהיר
HHUU ^W1U I h M ii

המפיצים: חב׳ נורית בע״נז
.A A A A A / W W W W W W I

ך י« רעננה, התלונן במשטרה בעל חנות
Jלצבעים אליהו גרינברג, כי לקוחה וותיקה
שלו, שקנתה בחנותו קופסת צבע ירוק
טענה כי הצבע אינו טרי, שפכה עליו את
כל תוכן הקופסה, לאחר שסרב לקבל אותה
ממנה בחזרה.

מעות לעולם חוזרת
ך ) תל מונד, נפצעו שלושה
Jקשה, כשעגלה רתומה לחמור
עם עגלה רתומה לפרד, לאחר שזה
השיב ריקם את חזורי האהבה של
אנשים התנגשה האחרון החמור.

ר(לד־^ל

ביכורי קציר המאיס

infcהנלעולל

ך« לום אנג׳לס, הוכיח הכומר הפראס־
Jביטארי ד״ר פרנקלין לאר, כי זרעים
של חיטה שנזרעו בעציץ ״חיובי״ נבטו במהירות
כפולה מאותם הזרעים שהוטמנו
הבעציץ
״שלילי״ ,לאחר שהואוחסידיו
עתירו במשך שמונה ימים תפילה למען
הנבטים בעציץ ה״חיובי״.

ס לי טעץ ״ ע טי אהאדע

כבדהו והשדהו

סי כ בי;

7יקריס *ק(רד>א7י 0
כ 1ייגוקזירץ

רפואה למכה

a p t

ש. ם רי ד מו

ף • צפת, הורעלו שבעה ילדים, מגיל שנ־
Jתיים עד , 11 לאחר שאחותם כיבדה
אותם בגרעיני חיטה מורעלים שמצאה במזבלה
העירונית.

ע ניו

ך* יד אליהו, לא הצליחו כותבי־סיס־
^ מאות לקראת הבחירות להסתדרות לבצע
את זממם על קיר מסוייד לבן, לאחר
שבעל הבית כיסה את כל הקיר בכתובת־ענק
צבועה בזפת :״נא לא להדביק מודעות
ולא ללכלן־ את הקיר.״

צוחק הצוחק אחרון
ך 1פאריס, צרפת, פקד בית־הדין העליון
לערעורים כי ״הפרה הרצינית״ ,סימלה
של חברה לממכר גבינות, חייבת לשנות את
שמה, מאחר והיא נולדה, כפרסומת מסחרית,
חמש שנים לאחר שחברת גבינות אחרת
השתמשה בדמות ״הפרה הצוחקת״ לפרסום
מוצריה.

תנועה במחתרת

ד>,־77״ד:.ביום ה׳ א׳ דפסח 23.4.59

• 1בנתניה, נעצר שוטר־תנועה מרדכי
Jאלון, לאחר שהתברר כי הוא הגורם
לתלונות האזרחים הנתנייתים על גניבת דלק
ממכוניותיהם, טען להגנתו כי רצה׳לטייל.

חרהק לו עהמשר
לשר הבריאות והדואר ישראל ברזילי
ישנם כמה תפקידים שאינם מוגדרים בדיוק
בתפקיד השר• ברזילי, המשמש גם כמנצח
על המקהלה בקיבוצו, נגבה, אחראי על
עריכת מסיבת ליל־השבת בקיבוץ, ובתוקף
אחריות זאת הוא ממונה על הבאת חלה
קלועה גדולה מהעיר כמעט בכל ליל־שבת
עורך הדין חיים בסוק,
המזכיר של המפלגה הדתית הלאומית בתל־אביב,
ומי שהיה היועץ המשפטי של משרד־הדתות,
הנמצא בחופשה ללא־תשלום מתפקיד
זה מאז פרישת הדתיים מהממשלה,
הועמד השבוע לדין בפני בית־הדין המשמעתי
של עובדי המדינה. הסיבה: באסיפה
פומבית של מפלגתו, מתח בסוק ביקורת
על מפא״י בקשר למיניו של הרב טולידאנו
כשר־הדתות. כעובד המדינה, אין הוא רשאי
לפי החוק, למתוח ביקורת על הממשלה
בפומבי• הגנתו של בסוק היתה :״מתחתי
ביקורת על מפא״י ולא על הממשלה.״ אולם
פרקליט המחוז יעקב בר־אור לא קיבל
טענה זו, הצהיר :״נציב שרות־המדינה ביקש
ממני לטעון שאם אפילו נאם בסוק נגד
מפא״י, הרי הכוזנה היתד, נגד הממשלה.
אפילו אם מפא״י היא רק חלק מהממשלה,
יש זהות בין מפא״י לבין הממשלה
אדם בעל יוזמה רבה החליט לפני זמן מה
לערוך מחקר־דעת־קהל פרטי משלו בין
חבריו הקצינים• הוא ניסה לבחון את תגובותיהם
של קצינים בכירים להתקפך, טלפונית
בחצות־לילה, כאשר היה עליהם להשיב
על השאלה הגורלית שנשאלה בחצות :״הלו,
זה גן־החיות?״ ראשון הנתקפים היה אלוף
גדעון שוקן, ראש אכ״א .״הלו, האם זה
גן־החיות?״ נשאל .״לא!״ היתד, התשובה.
״אז מה ז הי ״ נמשכה ההתקפה הטלפונית.
״איזה מספר אתה רוצה?״ השיב שוקן והקו
נסגר. הצלצול השני העיר משנתו את אלוף־
משנה עמוס חור 3ועוד לפני שנסתיימה
השאלה השיב הוא :״לא, לא! זו טעות.״
בהתקפת־נגד השיב משה צדוק :״הלו,
כאן גן־החיות?״ ״כן.״ ענה צדוק וסגר את
הקו• אלוף משנה עזר ויצמן היד, תוקפני
מאד והשיב :״מי אתה, חתיכת כלום?״
לעומת זאת ענה הרב הראשי של צה״ל,
אלוף־משנה שלמה גורן בשאלה» :מה
יש? ברח משהו מהצירקוס?״ ״כן,״ נמשכה
השיחה ,״אני רוצה את גן־החיות.״ ״מדבר
מגן־החיות,״ השיב הרב• ״מי אתה, המנהלי״
נשאל הרב .״לא, אני סתם פה,״ היתה
התשובה. אלוף־משנה עודד מסר, זה
שאשתו היתד, המורה של יובל גצלר ברמת־השרון,
שינה את הסגנון :״לא, זה לא גן־
החיות.״ ״אבל האריה הגדול ברח והוא על־יד
הבית,״ ילל הקול בטלפון .״מי אתה,
אדוניי״ ״הקוף הראשי,״ הודיע עודד וסגר
את הקו. לעומת זאת הוכיח לעומתו אלוף
שמואל טנקוס חזון :״גן־החיות? עוד
לא, אולי יהיה פעם ידידים שביקרו
אצל אלוף מאיר עמית השוכב זה מספר
חדשים כאשר כל גופו נתון בתוך גבס
אחרי צניחה בלתי־מוצלחת, מצאו כי העול
האמיתי אינו הגבס, אלא הטירחה להשיב
לכל שואל על ההרגשה ועל המרגש. ניגש
אחד מהם וכתב על הגבס תשובה לכל
מקשי־ד,שאלות :״לכל השואל שאלות עוד
ועוד — האם נעים לי בזה לבוש ההוד?
לו אענה: שאני נהנה, וכי זה דתקא נעים

נסיר החלונות
ך* טוקיו, לאחר שהתקיים טקס הנישואין
* של יורש־העצר היאפני אקהיטו עם
בחירת לבבו מיצ׳יקו שודא, נאלצה הנהלת
הרכבות להוסיף שמונה קרונות לרכבת
הנסיך, שהוזמנו על־ידי זוגות צעירים שהצטופפו
בחלונות, מתוך אמונה כי נסיעה
ברכבת הנשואין של הנסיך מביאה אושר.

״נא לחייך!״
ך* עפולה, הופתע טכנאי הרנטגן בבית*
החולים המקומי, לכשנשאל על־ידי הפציינטית
שלו, אביגיל בת החמש מיזרעאל,
אם עליה לחייך, קיבל לאחר מכך את ההסבר
כי היא נדרשת לחייך בכל פעם
שעומדים לצלם אותה.

תפסת מרובה -לא תפסת
taaלוד, התגלה בבגדי תייר מברזיל סכום
iשל 5000 דולרים מוברחים, לאחר שפקיד
המכס המקומי ספר את סכום הכסף
עליו הצהיר התייר, מצא רק 1100 דולר
במקום 1500 הדולר עליהם הצהיר התייר.

9ס>1ן•
• שגריר

צרפת

בישראל,

פייר ז׳ילכר, בעת קבלת אזרחות
הכבוד של העיר עכו :״הצלחתי במקום
שנפוליאון נכשל, כבשתי לא רק את
עכו אלא גם את ליבה.״

ח״ב מפ״ם יעקב ריפתין :
״האמת המפא״ית מדברת מגרונו של
משה דיין, המטיף להורדת רמת־החיים
של הפועלים• דיין הוא אמנם חייל
אמיץ, אם כי אינו מספר את כל האמת
— כמו בתו ברומן שלה.״

• הגנרל הצרפתי פייר קניג,
המבקר בישראל :״ישראל היא מבצר
של מושגי־המוסר והחיים המערביים.״
• בנימין תמוז :״בשנים האחרונות
נשתרשה אצלנו הנחת־יסוד שלפיה
בושה שבאופנה היא לבקר ב״אהל״,
וכל מי שמבקש לתבל שיחה תרבותית
בהברקה משלו, זורק מפיו פנינה כגון:
,מתי כבר יסגרו אותו?׳״

העולם הזה 1 25

הדודאים
הקו מפניון׳ לימדו שירה עברית

מאוד י באהד מימי הצעדה נהג שיע
* לזד באוטובוס מירושלים לתל־אביב, נתקל
בדרך בקבוצות רבות של צועדים שצעקו
:״גלזר! גלזר!״ לבסוף לא התאפק תימני
זקן שישב מאחורי שייע, שאל :״נהג, סלח
לי, מה זה גלזר?״

ג מיז ההדדית

מלחמת הקטילות והעקיצות ההדדיות בין
הפיליטונאי א פ רי ם קי ש ץ למבקר חיי ם
ג מזו, שבאה לידי ביטוי חריף כאשר קטל
גמזו לאחרונה את מחזהו של קישון בבצל
ירוק, קבלה השבוע מפנה גוסף, הפעם לטובת
קישון. קישון העשיר את השפה העברית
בפועל נוסף — לגמוז — שפירושו
לחסל, לקטול. שימושים לדוגמא: צריך לפטר
ולגמה את הקצינים! הם לא גמזו אף
אחד אגב, אחרי שיופי ג מזו, בנו
של המבקר, כתב פזמונים להצגה החדשה
של תיאטרון סמבטיון, השד יודע, מצפים
בכליון־עיניים לביקורת הד״ר על בנו
״אני חוששת מאוד שאני החתיכה היחידה
ששרדה מהזמנים הטובים,״ הצהירה הזמרת
סו פי טאקר בת ד,־ ,71 שהגיעה השבוע
לארץ .״מהתקופה שלי שרדו רק הבחורים:
ג׳ימי דו רנטה, מו רי םשכ ליי ה,
ג׳ורג׳ ג׳ סלוא די קנ טו ר.״ סופי, ש-
היתד, בזמנו אחת מכוכבות הזמרה של
ברודביי, ששרה בערב אחד מחמישים עד
מאה שירים, הגיעה לישראל לביקור פרטי,
הסכימה לערוך הופעה אחת לטובת עלית־הנוער
למרות שהיא טוענת :״אינני זמרת
יותר, היום אני מדברת שירים החתולים,
מעריציו של לו אי (״סצ׳מו״) א ר מי
ס ט רונג, עוסקים עתה בבילושים קדחתניים
כדי לגלות איזה הוא הקיבוץ שהזמין
את מלך הג׳ז לליל הסדר. שם הקיבוץ
נשמר בסוד כדי למנוע פלישות. בינתיים
מנהל ארמססרונג תעמולה נמרצת לטובת
מלחי־השלשול שהביא עמו, ואשר לפי הצהרתו
עוזרים לו לשמור על רעננותו. סצ׳מו
לא רק מחלק חבילות של מלח־השלשול
iin m im

_a.Tr j

Mהשבוע
המשורר חיים גורי, על
דמותו של רחוב דיזנגוף התל־אביבי:
״לא, לא, עיני אינה צרה בו, מי? אני!
אוהב אני את החיים החלקים. אין לי
טענות ואץ לי הצעות. רק לעתים נדמה
לי: בעל־חוב רשע ואדמוני ירים פתאום
קולו, לכל הקולות הצועקים, ויבקש את
חשבון כל ההוצאות.״

@ לואי ארמסטרונג

על אלבים

פרסלי :״אם תזרוק שמונה
מא־בקים לנחל הם יעשו גם כן שפריץ.
כל מי שיודע לנדנד את מתגיו בצורה
מסוימת, תמיד ימצא קהל.״

קדילאקים

• המבקר אוריה כוסקוכיץ,
על לואי ארמסטרונג :״ערב שלם של
חצוצרה?! אל אלוהים, נזכרים אנו בזמנים
בהם שמו כלים כאלה על מגדלים
כדי שישמעו את המוסיקה. ממרחק מתאים
לכלי.״

למעריציו בצירוף חתימה, אלא אף כתב את
שם התוצרת על מפה לבנה במסעדת מלון
דן. לעתונאים גילה סצ׳מו, מה הן שתי
האמונות התפלות מפניהן הוא חושש:
״שריקה מאחורי הבמה וחתולים שבאים
לשמוע אותי כשבכיסם בוטנים עם קליפות״
חמש משחקניות תיאטרון האהל
עורכות לאחרונה מאמצים נואשים כדי
להיהפך לחתיכות מושלמות. החמש, נחמה

דוידית, יעל ישי, נינט דינר, שפ־רירה
זכאי ורינה פז, מופיעות במחזה

אכילס והנערות שהאהל עומד להעלות בקרוב•
בקומדיה פולנית זו, המלאה גסויות
פיקנטיות, משחקות החמש בתור חמש
אחיות, המגלות כי אחותן השישית אינה
אלא גבר השוכב עם כל אחת מהן מבלי
שהשניה תדע. מאחר שלפי דרישות המחזה
על הנערות להיות חתיכות, עושות שחקניות
האהל הכל כדי להשתזף ולרזות אגב,
שחקני האהל טוענים כי העצים ימותו
זקופי קומה לא רק בהבינזה. גם להם יש
במאי עולה חדש ממזרח אירופה שיביים
את אכילס והנערות, שמו אפרים אילן
ניסים אלוני סיים סוף־סוף את
מחזהו בגדי המלך החדשים, עליו עבד שנים
מספר. אולם מעטים הם הסיכויים שהמחזה
יועלה על הבמה בכלל. הסיבה: זהו מחזה
נועז וחריף, שפרק שלם בו עוסק כלסביות
אחד הפזמונים החדשים של
רביעיית מועדון התיאטרון בתכניתם בגל
קצר, עוסקת בנאומי ראש־הממשלה דוד
כך ו״וריון שגרמו להפסקת העליה. בשיר,
המספר על ר׳ טוביה שהיה צריך לעלות
מחקה שמעון כר את קולו של ביג׳י
ומספר :״וגם ראש העדה אז נשא שם
נאום /במרכז הכיכר /אך אסור לפיר־סום
/״לא רק טוביה יבוא, פה נראה
המונים /גם בנות ובנים, נכדים ונינים /
חייטים ורופאים מכל המינים.״ מסקנת השיר
:״ור׳ טוביה ללא בית סובב /אבל
בכתריאלבקה איש לא שם לב /כי ר׳
טוביה לא בא /ור׳ לוי (אשכול) חולב״
צמד הדודאים, כני אמדורסקי
וישראל גוריון, נפרדו השבוע משפע
מעריצותיהם, התכוננו לנסיעה לאירופה, שם
מצפה להם כבר חוזה להקלטת שיריהם
עבור חברת אלקטרה האמריקאית. פרט
מאלף: הדודאים למדו את ביצוע השיר
הישראלי הבה נגילה מלהקת ה קו מ פניון דה
לה שאנסון, עומדים להשמיעו בצרפת
בעיבוד החדש צעירה ישראלית
נוספת שהתחתנה עם יהודי מחוץ־
לארץ: עלמה רמתי, אחות בית־החולים
הדסה שזכתה בשעתו לתואר הסגנית
הראשונה לצברית , 1956 נישאה השבוע
בבריטניה, אחרי ידידות של כמה שנים,
לאיש־כספים יהודי־אנגלי צעיר ממוצא גרו־זי,
מיכאל (״מייקל״) דז׳נוגלי, שבא
בשעתו לארץ בקשר עם השקעות במלון
נודדאו־פלז׳ה ובאילת. לפני כן דחתה עלמה
את הצעות־הנשואין של כמה יהודים אנגלד
סאכסיים אחרים, שכתבו לה מחוץ־לארץ
אחרי שראו את תמונתה של ״אוזר, גארדנר
הישראלית״ על שער העתון חתונה
אחרת של יפהפיה שזכתה השבוע לתשומת-
לב: אלוף־משנה עמוס כנין, בנו של אחד
מראשי מפא״י בחיפה, נשא את. ציפורה
קינדרייך, הידועה לאלפי יולדות בית־החולים
בקריה התל־אביבית בתור האחות צי

שב ץ nisi ah u n
מאוזן.! :מט בע
צרפתי .5 :
בלגיה .10 :בן
קטורה .12 :אבי
שם; .14 אביון:
.16 איתן; .18
מספר אוניות; .19
שכונה; .21 פחם
אבן; .22 גוף
גקבה;
שלישי,
.23 מחברת האד מה
הטובה; .24
בחורף; .25 מפ לצת
אגדית; .27
מצאצאי שם; .30
משורר מתקופת

ההשכלה;
חבורה; .33 ידיד;
.35 גורל; .36מ טוס
סילון; .38
חבר־כנסת; .39
נפלא; .40 סימן
הרבים; .41 לבוש החייל; .43 זוגי;
.44 סל .46 .הימאליה; .48 טף; .49
עץ פרי.
מאונך .2 :גבוה; .3לעתים רחו קות;
.4עונה; .6מאכל האבות במדבר;
.7מועמד מפא״י ליו״ר הכנסת; .8
עשרים ושמונה; .9כלימה; .11 מנורה;
.13 כלי־מיתר; .15 קבוץ בעמק יזרע
1125

. 17 מוסד כספי; .18 המחאה.20 :
ישוב בקירבת עזה; .23 יובל הויסלה;
.26 עיר באוהיו; .27 אחות אבשלום;
.28 כעס; .29 חברת תעופה; .31 אות
הצטיינות רוסי; .32 האח; .34 בחור;
.35 בי״ם צבאי גבוה; .37 מטבע; .39
שר; .42 חודש; .44 גשם דק; .45 סי ציליה;
.47 סימאנם.

(חופיט הקיץ) הכנת בחשבון,

אנגלית ובעברית בחודשים יולי
ואוגוסט (ללא תשלום)
(הדימודים) טיפול אינדיבידואלי,
שיטות לימוד קלות, עזרה למפגרים
(ללא תשלום)
(הסיום) סידור המסיימים בעבודה
הודות לקשרינו הרבים
שלושת שלבי ההכשרה לפקידות

ב״מרכז מורים

מוסמכים״ (נוסד ) 1935

הרנטמו מ־יד !
לבוגרי בי״ס יסודי

כיתות שנתיות
בקר « צהרים • ערב לגומרי 5 ,6 ,7תיכוניות
תל־אביב, רח׳ הס ,12 טלפון 8—5 , 1—8 ,65061

העולם הזה 1125

(הניטך מ ע מוד )3

גם הקדבנות האחרים, שאמרו בכל זאת את
האמת, לא הרגישו בנוח, גילו סימנים חיצוניים
של עצביות וחוסר־מנוחה, חיפשו
כל מיני תירוציג מגוחכים להתנהגות הרוב.
הם פשוט לא יכלו להשלים עם ההכרה כי
הרוב יכול לטעות.

אולם בץ הקרבנות היה קומץ
קטן של אנשים שהתנגדו במצה
נחושה לרום, שאמרו כפה מלא
וללא הסתייגות את האמת כפי
שראו עיניהם. הם אמרו: כל ה*
אה ריס טועים. אני לכדי צורק.
זהו הקומץ הנבחר, הכוח החי של החברה,
אבן־הנגף לכל דיקטטורה, נושא כל התקדמות.
זהו קומץ האנשים שאינם הולכים
עם העדר, החושבים בעצמם ולעצמם, שי ש
להם חוש־ביקורת ואומץ־לב אזרחי.

פ תי חתש תי ח חנוי ת הראשונות

אץ הם אנארכיסטים. אין הם
פוסלים את דעת הרום מפני שזו
דעת הרוב. אכל הם חולקים כ־אומץ־לב
על דעת הדום כאשר הב
משוכנעים כי הרוב אינו צודק.
עצם העובדה שמישהו נמנה עם חסידי
העולם הזה ומגן עליו בחברה, מציין אותו,
בתנאי ישראל, כחבר הקומץ הנבחר הזה.
ההשמצה הטוטאלית של תשע שנים קבעה
את דעת העדר — את דעתם של כל אותם
החסרים מחשבה עצמית. תוכים אלה שמעו
אלף פעם כי העולם הזה מתועב (וכלל לא
חשוב שבכל פעם היתה הסיבה אחרת) .הם
נכנעו לסוגססיה זו ללא מחשבה שניה.
איש הקומץ הנבחר אינו מושפע מבית־חרושת
זה לדעות מפוברקות הוא קורא
את העולם הזה, מסיק את מסקנתו כאדם
חושב ועצמאי. אין הוא מקבל את דברי
העולם הזה כתורה מסיני. הוא חושב עליהם,
מקבל אותם כשהם נראים לו נכונים,
אינו מקבלם כשהם נראים לו מוטעים. הוא
יודע כי זהו כוח ציבורי חיובי, ישר ביסודו׳
האומר את האמת לפי מיטב הבנתו
ומצפונו.

ותם ניסויים סוציולוגיים של הפרו־
\ £פסור סלומון אש הגיעו למסקנה נוספת׳
שי ש לה ענין להבנת תפקידו המיוחד

לדברי תינו קו ת, י ל די ם ונוער
רהיטים
וריהוט

מתקפלים
לבית

רחי אבן גבירול 46 תל־אביב
m׳ המלך ג׳1רג׳ 29 תל־אביב

של העולם הזה.

אחרי שנערך הניסוי הראשון בצורה שתיארתי
זה עתה, הוכנס בו שינוי. שוב
נדבר עורך הניסוי מראש עם 11 מתוך 12
חברי הקבוצה. אלא שהפעם אמר רק ל־10
מהם לשקר במצח נחושה. האיש ה־ 11 נצטווה
להגיד את האמת.
מה קרה? שוב שמע הקרבן התמים כיצד
רוב הנשאלים מצביעים בפירוש על הקו
הלא־נכון. אולם הפעם שמע שיש עוד איש
אחד הסבור כמוהו, והמצביע כמוהו על הקו
הנכון. כאשר הגיע לבסוף תורו שלו להצביע
על הקו הנראה לו ארוך ביותר, שוב
לא הרגיש באותה מצוקה נפשית. הוא לא
הרגיש את עצמו בודד, לבדו מול כל השאר,
האומרים את ההיפך•

אצל ״שי״ תמצאו את כל הציוד הדרוש לפעוט,
לילד ולנער. רהיטים מתקפלים וריהוט קל לבית,
הכל מתוצרת מובחרת ובמחירים הנוחים ביותר.

שרות אדיב -יעוץ של מו מחים

פרסום או.קי.

התוצאה: בניסוי שני זה העיזו
כל הקרבנות להגיד את האמת.
אחרי שהבחינו בי שום אינם כד
דדים לגמרי במערכה, העיזו לקום
ננד השקר המוסכם של הדום.

יתכן כי זוהי הסכנה האמיתית הטמונה
בקיום העולם הזה — שהוא מקל על רבבות
ומאות אלפים במדינה לחלוק על שקרים
מוסכמים. הם לא היו מעיזים לעשות זאת
אילו כל אחד מהם היה חושב שהוא עומד
לבדו נגד כל האחרים. אבל אחרי שכל
אחד מהם שומע את קולו של העולם הזח,
הוא יודע שאינו בודד בדעתו — שיש אחרים
החושבים כמוהו. שאינו משוגע, שאינו
מטורף, אלא אחד מאותם המיטיבים לראות
מאחרים.
העולם הזה לא היה היחידי שגילה כי
מגבית־העליה היתר, רמאות, או שדויד בן־
גוריון הפסיק בנאומיו את העליה מרומניה,
או שיש דיקטטורה בחושיססאן, או שעם־
קות־הבתים של לוי אשכול היו בלתי־אסתטיות•
אולם העולם הזה היה הראשון
שהעז להגיד זאת במפורש ובפה מלא.
אחרי שנשמע הקול האחד הזה, העזו
מאות האלפים, שחשבו בסתר לבם כמוהו,
להביע את דעתם בגלוי. בכל אחד מן המקרים
האלה, ובמאות מקרים אחרים, הפך
הקומץ הנבחר לרוב. רבים מן האישים
ומהמפלגות של המשטר נחפזו לקפוץ על
העגלה. דברים שיום לפני־כן לא העז איש
לחשוב אותם בקול רם, הפכו כמעט מושכלים
ראשונים•

toהו תפקיד חשוב. התפקיד החשוב
| ביותר בשטח העתונות, ובמדינה בבלל:

העולם הזה i t ?5

לעודד אנשיס למחשבה עצמית.
לשחיה נגד הזרם, להריסת שקרים
מוסכמים, לעיצוב אידיאלים חדשים
ודרכים חדשות -התתבן משימה
חשובה יותר כהכרה השוקעת בבוץ
של קונפורמיזם עכור, הנאכלת
על־ידי רקבון מפלגתי, הקשורה
כאזיקים של אידיאולוגיה נבוכה,
מיושנת ומטעה?
יש אומרים כי אנו עוסקים יותר מדי
בשלילה. אפשר להטיח אשמה זו גם בפני
הבנאי ההורס בית ישן ומפנה את חורבותיו
כדי לבנות עליו חדש. הריסה כזאת —
תפקיד חיובי הוא, יצרני ובונה.
יש אומרים כי העתון כולל חומר שאינו
שייך לתפקידו העיקרי. נכון• אבל אפשר
להטיח אשמה זו גס בפני ראקיטה תלת־שלבית,
השוקלת עשרות טונות, ושכל תפקידה
להכניס לחלל לחיין השוקל קילוגראמים
מעטים.
העולם הזה זקוק לתפוצה המונית — הן
בדי להתקיים בכלל מבחינה כלכלית מחוץ
למשטר, הן כדי לשאת את דבריו לאורכה
ולרוחבה של החברה הישראלית. הקומץ
הנבחר לבדו לא יוכל לקיים את העתון,
לערוב לבסחונו ולתת לו את התהודה הציבורית
המספקת. מי שרוצה כמטרה, חייב
לרצות באמצעים המתאימים לה.
אולי זהו פאראדוכס: שהעתון הנישא על־ידי
הקומץ הנבחר הוא עתון המוני במבנהו
ובתפוצתו• בתנאי הארץ, זהו הכרח. יש בו
הרבה מן החיוב.

כי הקומץ הנבחר אינו רוצה
ואינו זכאי לחיות על אי בודד.
הוא שייך להמונים, וצייד להנהיג
את ההמונים. ללא חינוד ההמונים,
אין לו ערר.
אנו יוצאים לשנתנו העשירית. המטרה:
לשפר את הכלי הזה שהופקד בידינו, להעמיק
את השפעתו החינוכית, להגביר את
כוחו להגיד את האמת. את הסיסמה ניקה
מתהילים נז״ה :״חגור חרבך על ירך, גיבור,
הודך והדרך. והדרך צלח רכב, על דבר־אמת
וענווה־צדק. אהבת צדק ותשנא רשע, על כ!
משחך אלוהים אלוהיך.״
ספרים ועף החול

שירה

נהר חוז ר( .שירים מאת בן־ציון תומר,
הוצאת מחברות לספרות tot ,עמודים) הוא
ספר שירים ראשון של המשורר הצעיר
( ,)31 בנציון (״בנצי״) תומר, אחד מיוזמי
משא ועורן הדף הספרותי של למרחב
לשעבר, המנסה בשלושים מחוך 78 השירים
הנדפסים בספר לחזור אל מקור מחצבתו,
אינו מצליח.
כותב בנציון תומר בשירו הראשון נוסח:
״אבי באבן את חייו חקק /אני ברוח• /
אבי ריהט ביתו בצבע חם וחום ובמוצק /
אבי צמח מרחובותיה /אני אפילו לא מבית.
״אבי נשם עם אלוהיו / ,אני עם עיט/ ,
אבי צמח מרחובותיה /אני אפילו מבית.
א בי כבר מת• מקדש מעט לו:
אבן / .אני עוד חי ומקדשי ברוח / .ומה
ישרד עת אסוער כתבן? /בני את שמי
לא יחקוק על לוח״.
אולם למשורר הצעיר שאיבד את מוצאו,
אכזבות רבות נוספות באמתחת שיריו• כותב
תומר, עולה טהרן ולוחם מלחמת השחרור
:״כך שוכחים. כך מכסים על דם /
באמנות. שלום• באהבה / .מתחילים לחיות
לשם עצמם /אף אם נולדו באש וב־יבבה.״
דפים
ריקים כספר. למרות העובדה,
כי את שיריו הראשונים החל תומר לכתוב
בגיל 14 במוסד החינוכי במשמר העמק,
החל להדפיסם מיד לאחר מלחמת השחרור,
לא מיהר תומר ללקט את שיריה להדפיסם
בכל צורה שהיא כחבריו בני גילו. תומר,
צעיר חיישן המוצא את לחמו במלאכות
קצרות־מועד, תלש ממחברתו שירים רבים
לפני שראה אותם בשלים לפרסום. גם
בספר שיריו הנוכחי מוצא הקורא מספר
דפים ריקים, מהם נמחקו השירים ברגע האחרון,
ממש לפני ההדפסה. וכך קורה, כי
רוב שיריה למרות ואולי בגלל צמצומם
המילולי, נושאים עמם חוויה שירית לקורא.
ואולי משום שחש הקורא תחושה מוזרה
של ״יגון תכול־מפרשים״ ,בקראו שירים
אלה, אולי משום כך חותם המשורר את
ספרו בשיר אופטימי, היחידי בכל הקובץ.
וכך קורא תומר בכעוף החול :״אהובה, אם
רק תהיי שקטה וחרישית / ,נתחיל הכל
מבראשית / .נפרח מתוהו ומחול / ,כעוף
החול / ,כעוף החול.״
העולם הזה 1125

הייתי צריכה, מן הסתם, למלמל משהו
כמו :״אבל חביבתי — בעונג רב, הרי בשביל
זה אני כאן. תמיד לרשותך.״ אולם
׳אינני יכולה להביא את עצמי לומר כך.
אינני משועשעת לגמרי מן הרעיון לשחק
את קופידון.
מה שמפליא אותי כל פעם מחדש הוא:
מדוע אני בכל זאת עושה זאת? עוד רגע
אתחיל להאמין שאני טובת־לב)1125/191( .
— אל לך לחשוב שאעשה למענך דבר דומה
פעם שנייה. אם הוא פחדן מדי מכדי להתחיל
אתך, השתמשי בפעם הבאה בעפעפיך,
הפילי עתון, מטפחת, מזוודה, בקשי לסגור
ו/או לפתוח את החלון — אבל הניחי לי.
יבכן— :
״זה קרה לי ביום חמישי .26.3.59 ,יושבת
אני לבדי בתחנת הרכבת בירושלים כשפני
מיועדות חזרה לתל־אביב, מתבוננת בהולכים
והשבים ומדי פעם בפעם מציצה וקוראת
מספר שורות בספר שבידי, והנה מוסר
לי אדם פתק. פתחתיו וקראתי:
״לנמרה האלמונית
״את מוצאת חן בעיני
״אני רווק-
״אם דעתן נוחה ביחס לזה נא לכתוב:
דוד פרג תחנת הרכבת ירושלים.״
״סומק עלה בלחיי. קיפלתי את הפתק
והכנסתיו לארנקי.
״חלף זמן והרכבת הגיעה. עליתי לרכבת
מהורהרת ועיני נתקלו בבחור המעשן בעצבנות
יתרה. דימיתי אותו לבחור שמסר לי
את הפתק. אם להיות גלוייה, הוא מצא חן
בעיני, ובלבי הדבקתי לו את השם דוד פרג.
״לכן אני פונה אל מדורך בבקשה, אם
אותו דוד פרג מוכן להתקשר אתי על:ידי
התכתבות — נמצאת לפניו האפשרות.
משהו על עצמי: סמינריסטית כבת ,18 שחרחורת
וביישנית.״

נמאס??כת?״צוותא״
( )1125/192 מודיעה לי שנהנתה לקרוא
את מדורי אך לא העלתה על דעתה וכו׳
וכר עד אשר וכו׳ וכו׳.
טוב, ניתן לה לדבר בעד עצמה:
איני כותבת לך משום שמיואשת אני
מן החיים, רוצה להתכתב עם בני אדם
מיוחדים, רוצה חבר וכר וכר.
״אני פשוט מחפשת חברה. אלא שהדבר
לא קל ולא פשוט כל עיקר. הכרתי כבר
הרבה חברות, אך מתאימה לי לא מצאתי.
אני, בוגרת׳ תנועה, כלומר עוזבת תנועה.
עזבתי לא מזמן, כך שהרשמים שהטביעה
בי ובערכי החיים עליהם נתחנכתי, עדיין לא
נשכחו ממני ואינני מעוניינת כי ישתכחו.
לפיכך החברה שאני מחפשת אינה צריכה
להיות בעלת סגנון של חברה סלונית על
כל מעלותיה ומגרעותיה. החברה צריכה
לדעת לעשות שמח ורצוי שיהיו לומדים,
אבל לא סנובים.
״באשר אלי, הריני תלמידה בשמינית,
ואלי מצטרף חברי, שהוא קיבוצניק על כל
הקשיים הכרוכים בכך. לעתים רחוקות
4בעיר וכו׳ .אגב, אוי ואבוי יהיה לי אם
יוזדע לו שכתבתי לך. הוא נורא שונא
פטנטים כאלה. פשוט נמאס לשבת בלילות
שישי בבית, ללכת ל״צוותא״ ,או לרכל עם
חברות. פשוט מתחשק לי קצת לעשות שמח
וליהנות משיחה עם אנשים היודעים לשוחח.
״אני מתארת לעצמי שאת מכתבי תשני,
כי הרי את מוכרחה לקבור את לקוחותיך.
אבל מילא שיהנו הפעם על חשבוני אחרים
כפי שנהנית אני על חשבון האחרים, למרות
שלא ידעו על חשבון מי הנאתם.״

בבת מדור זה, אז עשי לי טובה איש
לא הזמין אותך, את יודעת.
במחשבה שניה — גם אני אינני מחבבת
את המדור, ואת מוצאת אותי היום במצב־רוח
טוב למדי.
ובכן בחורים: על 1125/194 עוברים
עתה ימים ארוכים שתוכנם העיקרי הוא
משמעת עיוזרת, מיסדרים לאין סוף ,״פקודות
מאנשים שדרגותיהם העבירו אותם על
חושם האנושי.״ כל אלה מביאים קצת מבוכה
בלבה הקטן.
כל מה שהיא רוצה למצוא, הוא אדם
בעל שאר־רוח ונפש עדינה, לב מבין, ואוזן
קשבת. והיא מאמינה, משום מה, שכל
זאת תמצא דווקא אצל אחד שעל כתפו
הגבוהה מנצנצת דרגת סגן משנה ומעלה,
בעל עבר קרבי עשיר. היא אומרת שמר־איה
הוא בינוני בהחלט.

מדבר ומדקדס ערבית
1125/195״ערבי אני ! כן! אל
בהלה ואל חרדה ...זה בראש וראשונה!
שנית: בעל לב שהאנושות כולה — שים
לב! האנושות ולא דבר אחר — גרה בתוכו
וממלאת אותו תקיזה לשלום ולאחוזה בין כל
העמים.
״שלישית: בן 22 שנה. ההופעה החיצונית:
לא נורא!
״ההשכלה תיכונית ו,כמעט׳ אוניברסיטאית
— ,כמעט׳ כיוון שלמדתי שנתיים מתוך
שלוש שנים בפקולטה למדעי־הרוח באוניברסיטה
העברית בירושלים.
״כעת הנני מורה תיכון באחד מבתי־

גערת השבוע

מנהל, וגם השני נחמד

קצת לא נעים לשני מורים צעירים ודתיים,
נוסף לכל 1125/193 לרצות לכתוב
אלי. אולם הם משתעממים מאד בדרום, שם
הם מלמדים. תארו לעצמכן שאחד מהם הוא
כבר מנהל בית ספר, וכל האיש הזה הוא
בן 20 בסך־הכל, ונחמד, אפילו. כך הוא
טוען והמנהל צודק תמיד, אתן יודעות. והשני,
בן ה 19 גם כן אוהב גבינה, אני
מניחה.
אז למה, באמת, שלא תכתבו אליהם?
נושאי ההתכתבות, אומרים הם ,״עשי טובה,
רותי, והציצי לאחד המכתבים הדומים לשלנו
והמונחים לידך, ודאי תמצאי שם רשימה
ארוכה של הסוג הזה.״

אם תרצי להיפטר פעם סחברה נודניקית
ולהביאה לידי כן שתהיה ברוגז אתן לעו־למים,
חלקי לה, למשל, מחמאה נסו :״את
יודעת, היית צריכה להיוולד בחשכת ימי
הביניים — את נראית זוועתית באור.״

סגן משנה ומערה

( :)1125/194 אם באמת כל כך אינך מח־

שמה נינט דינד. שחקנית, אס לא איכפת
לכם. לא מזמן. רק מאז שלתיאטרון אהל
היתת דרושה באופן פתאומי מישהי שתמלא
תפקיד חשוב בנערה לרוח. הס מצאו אותה
בדיוק אחרי שעזבה את קיבוצה ועברת לגור
בפתח־תקווה. עכשיו היא סטללה קובאלסקי,
במחזה החדש של האהל, חשמלית ושמה
תשוקה• בת כמה היא? היא אינה משיבה.
פשוט לא רוצה לשקר. זה החינוך הקיבוצי,
אתם מבינים. דבר אחד נורא הפריט לה
בתפקידה החדש: שסטללה, בחורה בעלת
חינוך אריסטוקראטי, מוכנה לחיות עם ססג־לי
כמות שהוא, מבלי לנסות לעשות ממנו
בן־אדם הגון יותר. נינם בטח לא היתה
נכנעת כן למציאות. היתה נלחמת וכל זה.
ההובי שלה? בעלה

הספר התיכונים בסקטור הערבי. שטחי התעניינותי:
הספרות וביחוד השירה הערבית,
העברית והאנגלית, הפסיכולוגיה, אולם הקולנוע
בהוליבוד ובמזרח גם יחד, וה־עתונות.
״מדקלם
שירים בזמן הפנאי — כמובן
שירים בערבית — וכותב מאמרים וסיפורים
המתפרסמים בעתונות הערבית.
״מעוניין להתכתב עם סופרות ומשוררות
יהודיות בין הגילים ,25—16 ועם בני שני
המינים המתעניינים בספרות, בקולנוע ובפסיכולוגיה.
״הנני
רודף הרפתקאות רוחניות ואחרות
ומשתגע אחרי בחורות היודעות איך להתכתב.״

הבעיות
שלה
היא 1125/1%רוצה בוודאי להישמע
מאד מיסתורית כשהיא אומרת שלא מזמן
החלה עוסקת בתחביב מיוחד במינו, אך
הכרוך במספר בעיות. כאן הוא המקום בו
עליך, מן הסתם, לשאול איזה תחביב ואיזה
בעיות? היא לא פירטה וגם לא איכפת לי,
בעצם. היא אומרת שאת הבעיות תוכל לפתור
עם איזה בחור שיתקשר אתה. מבריק
מאד, אינכם סבורים? בשביל זה עליו לדעת
אחת מהשפות הבאות: אנגלית, רוסית, הונגרית
או גרמנית.

ספשעשרה עי אמנות
מה, את באמת היית בהופעה של סאצ׳מו?
חשבתי שראיתי אותך אבל לא הייתי בטוחה
מה פתאום הלכת? את הרי כל כך רצינית
כזאת לא חלמתי שתלכי בכלל לדבר כזה
כל כך לא מתאים לך. תשמעי אני אומרת
לך שחשבתי וחשבתי וגם כולם אומרים
שהג׳אז זה דוזקא אמנות כולם חושבים שזה
סתם ריקודים סלוניים אבל תגידי את האמת
אפשר לרקוד אפילו ריקוד אחד ממה שניגנו
שם? אה, את הרי לא מבינה בריקודים,
שכחתי. לא חשוב, אז מה אמרתי? כן ג׳אז
זה אמנות כי את מבינה זה לא •..כן? נו,
את מבינה לא? זה לא סתם, את מבינה?
ואפשר היה לראות את זה כמו כלום בקונצרט.
כשכל המנגנים התחילו לעשות על
המקים כל מיני אימפרגנציות אז כמעט השתגעתי
ובעטתי לא בכוונה ברפי אבל זה
הגיע לו חמור אחד. הוא חושב שהוא יודע
כבר הכל על אמנות והכל ואף אחד לא
יודע כלום. בדרך דיברנו על לואי ארמי
סטרונג וזה, ואמרתי לו שראיתי אותו בכמה
סרטים אז הוא אמר טפשה הוא אמן הוא
לא מופיע בסרטים אז התרגזתי עליו נורא
בחיי• אפילו את יודעת שהוא מופיע בסרטים
לא? הנה רק לא מזמן הוא הופיע בחמה
הגבוהה עם גרייס קלי ובינג קרוסבי
ואפילו בקונצרט הוא שר כמה שירים משם
אז זר, הזכיר לי נורא את הסרט. הוא
היה יופי את יודעת שהיה לגרייס ניתוח
בשבוע שעבר? אפנדיציט אבל הכל בסדר
עכשיו היא נהדרת בחיי כזותי אצילה כמו
מלכה אפילו שהיא נסיכה. נדמה לי מהתמונות
שהיא קצת השמינה את לא חושבת?
מה רציתי לומר בכלל? אה, כן. זה היה
עצום ראיתי בפואייה המון אנשים חשובים
אבל הפעם לא היו כל כך אנשים חשובים
כמו בהצגות ככה יותר צרפתיות אבל לא
חשוב. וראיתי שם את העתונאי הזה את
יודעת והוא הבטיח לי שמחר יביא לי במתנה
את האבקה הזותי נגד עצירות ש־סאצ׳מו
חילק לעתונאים גם החתימה שלו
אני נורא שמחה. אני יודעת שהוא רוצה
להתחיל אתי אבל אני עושה את עצמי שאני
לא יודעת מה איכפת לי העיקר שרפי
ראה והוא מתפוצץ שידע לו• הוא מתנהג
כמו חזיר. בהפסקה, רציתי להסתובב ולראות
אנשים, מ ה אז הוא פוגש שם איזה
אידיוט אחד וכל הזמן דיברו על איזה שני
קצינים, אני יודעת! אז בטח שחייכתי אל
העתונאי הזה הוא חושב שאני בת 19שיחשוב

ראית שהוא בכלל לא נותן ״ביסים?״ בטח
הרגיש שהקהל לא אהב אותו מספיק הוא
לא היה חם לי חזקא היד, נורא חם לבשתי
את החליפה שלי.

3 N ln r ״

I׳NRflfV ׳LV,־
unO!

M. 0|ScL M W W j׳S -i

p i i iftjv!
K?iH K0
1GI׳ wtilQ

״t^ iw m ( j S f P P
hit ecu!

fee » ע1 י1»»ו

c5!? זg m

Qfftir

^ ^^y ־׳lIlllllilflillK

1-MRU ifoouil1

״/ ocrd * 4 e ^ S

).<rqc.1T 3J ltO!L|)f

5$|ff
fe 5

r t H if