גליון 1126 מתאריך 28 באפריל 1959

אלה בשצף־קצף? בא מאמרו של העורד ובו
פרשת הניסוי הפסיכולוגי (שכל מי שלמד
פסיכולוגיה מכירו היטב היטב) ומסביר את
הכל. אני רואה בבור לעצמי להחשב על
אותו קומץ שאינו נרתע לעולם לומר את
האטת, גם אם היא אינה נעימה כל כך.
אורי ינובסקי, תל־אביב

העורך הראשי:
אורי• *בגר׳
ראש המערכת:
שלום בזזו

...הרגעתם אותי.
הדים יש לכם? לא
לישו! בשקם. אפילו
חרים שלו יש הרבה

עורך משנה:
דוב א ים ו
עורך כיתוב:
פילבי קשה

ב לי

ס בי בן •

חזוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26735
ת. ד .136 .טען לסברקים :״עולספרם•׳.
המוציא לאור ; העולם וזזה בע״ט,
דפוס משה טהס סע׳נו, ת״א, סל.31139 .
ההפצה: דוד מופל ובניו, תל־אביב.
המפרכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

עתון

הנקר א

מדי פעם מושמעת הטענה כי העולם
הזה יודע רק לשלול, אינו יודע לבנות.
היא מבוססת לעתים קרובות על הזכרון
הקצר של המוען. הוא פשוט שכח (או לא
ידע מעולם) כי לפני שבא לשלול פעולה
מכויימת שהביאה נזק חמור למדינה, הזהיר
העולם !הזה את המבצעים והצביע על הקו
האלטרנטיבי.
כך אנו סובלים פעמיים. בפעם הראשונה,
כשאנו מצביעים על הדרך הנכונה, משמיצים
אותנו כ״אוטופיסטים״ .בפעם השניה,
כשאנו מסכמים את תבוסת המנהיגים שנהגו
אחרת, משמיצים אותנו כ״הרסניים״.
דוגמה אופיינית לכך יכולה לשמש הכתבה
המופיעה השבוע במדור במדינה, תחת הכותרת
מדיניות. היא מותחת ביקורת על כש״
לונם החרוץ של טדי קולק ומשה דיין,
בשליחותם הנואשת לקפריסין.
אולם קוראים בעלי זכרון טוב, יזכרו כי
לפני למעלה משלוש שנים, עוד בראשית
, 1956 פירסם העולם הזה ( )995 כתבה בת
שלושה עמודים, שניבאה מראש את הנזק
החמור שייגרם לישראל על־ידי הקו האנטי-
קפריסאי של הממשלה. מאמר זה, שנשא
את הכותרת. גם לימאסול היא ארץ־ישראל״,
נכתב אחרי ארבעה ביקורים של ראשי־ד,מערכת
באי השכן, בהם היתד להם ההזדמנות
לעמוד היטב על הלך־רוחם של לוחמי־השיחרור.
הצעתם, שנראתה נועזת ואוטו־פיסטית,
היתר, מבוססת על שיקולים קרים.

אולי בדאי לצטס ביתר אריכות כפה
קטעים מתוך אותו מאמר, שהועתק בשעתו
בהרחבה גם בעתונים יוזניים:
.לאורך 951 קילומטרים ארוכים של מדבר,
ערבה וגבעות, משתרע הגבול היבשתי
המפותל של מדינת־ישראל. גבול זה איננו
גשר למרחב. הוא חזית מלחמה, סמל שותת־דם
לניתוקה המוחלט של המדינה ממרחב
המהיר, הסובב אותה.
״משלושה צדדים מקיפות ממשלות אויבות
את המדינה. בצד הרביעי, לאורך 254 קילומטרים
רטובים, משתרע הגבול הרביעי:
הים התיכון.
״בימי מלחמה, יהיה גם גבול זד. חזית.
פרט לאפשרויות המצומצמות של גשר אווי ״ ,יצטרכו כל׳פגז, כל טיפת־נפט, כל חתי־פת־ברזל,
לבוא לארץ דרך הים. בכל קילומטר
של דרך זו, חייבת האוניה הישראלית
להיות מוכנת למארב של משחתות או של
מפציצים מצריים.
״ישנו בסים אחד העשוי לשנות לחלוטין
מצב איטמראסגי זה בחזית־הים של ישראל.
זוהי העמדה הקדמית הטבעית להוף היש־ראלי־הסורי,
מאז ימי סרגון המלך, ועד היום
הזה. השולט על בסיס זה, יכול לאיים ממנו
על ישראל, לנתק את דרך הים של ישראל,
או להבטיח את עורק־החייס של ישראל.
״בסים זה שמו: קפריסין•
״לרוע המזל, לא הבינה ממשלת ישראל
עד היום את עובדות־החיים היסודיות האלה.
היא עמדה מן הצד כאשר פרץ הקרב הגדול

קומץ בין רביב

אני משתייר לאותם סה אלף קוראים שאורי
אבנרי כוללם ביז הקומץ הנבחר (העולם
הזה .)1123 אודה על האמת: עד שעורר
העולם הזה לא הציג את העוברות כמו

עורך תבנית:
וקי

כתב בכיר:
אלי תבור

צלם המערכת!
ארית קרו

חברי המערכת:
מנשה בר־רייו, שייע גלור. לילי גלילי.
דויד הורוביץ, רותי ורד, אברהם חרמון,
י ופח אבו־חנורי, אביבח סטו, עמום קיגו,
שלטת קרן.

במדינה

ביותר

על האי, כשם שעמדה מן הצד שעה שהוד
הוללו המאורעות ברחבי ממלכת הירדן.
עתוני ישראל נוהגים לכתוב על תנועת
המרי השכנה, על הרוגיה ופצועיה, על
נצחונותיד, ומפלותיה, כאילו היה המדובר
במהפכה חדשה בבוליביה או במלחמת־אז־רחים
באינדונזיה.
העם הקפריסאי זקוק, ברגע זה,
לידידים. הוא זקוק לעזרה מוחשית במלחמת־שיחרורו.
הוא זקוק גס לעידוד מוסרי, לתעמולה
אוהדת, להופעה תומכת באו״ם ובזירה
הבינלאומית.
לכל המיליונים במרחב, הרואים בישראל
היום חלק בלתי־נפרד של מערכת
האימפריאליזם המערבי, תשמש התמיכה ב־מלחמת־קפריסין
אות כי משהו השתנה.
״ידידותה של קפריסין עצמאית או עצמ־אית־למחצה,
במקרה של מלחמה במרחב,
תהיה שוזר, לישראל כמד, משחתות וכמה
להקי-מטוסים. היא תהיה ההגנה היעילה
ביותר על אוניות־התובלד. של ישראל הלוחמת.
היא תבטיח את הגבול הרביעי.
כי במידה מסויימת, גם לימאסול,
פאמאגוסטר, וניקוסיה הן ארץ־ישראל!״

מסכת ההתרברבות שלכם הגיעה לשיאה.
אתם חושבים שתוכלו להשפיע על האדם
הקטז אם תאמרו לו כי יש לו ההזדמנות
להשתייך לקומץ נבחר? זהו חישוב מוטעה.
למרות האינדיבידואליות המפותחת של היהודי,
ידע הוא תמיד כי ״אחרי רבים
להטות״.
בנימין רובינשטין, ירושלים
קשה לי להאטה כי בבל תשע שנות
קיומכם לא היה אפילו עתה אחד שהזכירכם
לטובה. עשיתם שירותים כה רבים לכל כד
הרבה מפלגות, שאפילו לב האבו של כפוי־הטובה
הגרול ביותר צריך היה להתרכך
בלהה אלתגר, פתזדתקמה

שותף לאלוהים

שידור קריאת הגיוס מהראשון לאפריל
(העולם הזה ,)1124 הוכיח שוב בי בו־גוריה,
אשר מוען כי הוא נושא באחריות,
מסוגל לגרום לא רק להצלחות כי אם גם
לכשלונות מסוכנים מאד, הגורמים בהלה
בארץ ובעולם.
למרות סגולותיו הרבות הוכיח בדגוריוו,
במיוחד בשנים האחרונות, כי התעייף כתוצאה
מהשנים מלאות העומס שעברו עליו.
עייפות זו מורגשת היטב בפטפוט מיותר
ו מזי ק ...עייפות זו מונעת נם גמישות
נחוצה אשר תאפשר ביו השאר גישה ליברלית
ומעשית למען הסדר שלום ביו העולם
הערבי וישראל ...שנאתו העיוורת
(של בדגוריו!) לעולם הערבי ותושביו,
תמיכתו המוחלטת במדיניות האימפריאלים־
טית של צרפת ובריטניה לגבי מדיניות
אסיה ואפריקה המשתחררות, מביאות להתפתחויות
מ ד איגו ת...
דוד בן־נוריוז נילה כי הוא עייף. לפרות
שיכחיש זאת והואיל ורובו של הציבור

איני אומר את הדברים מתוך שמחה לאיד.
גם לא רק כדי לתת לך שוב הזדמנות להשוות
את כושר־הניתוח של העולם הזה עם
כושר־ד,ניתוח של ראש־הממשלה ומשרדי,חוץ.
יש לי מטרד, נוספת: להזהיר מפני
העתיד.
מה שקרה באי קפריסין, עומד לקרות
במהדורה חמורה שבעתיים באלג׳יריה (ששמר,
הערבי הוא, אגב ,״האי״) .היא תשיג
את עצמאותה. היא תצטרף למחנה אויבינו.
ואילו היום, כשהיא זקוקת עדיין לתמיכה
ולעזרה, ניתנת לנו הזדמנות של זהב לרכוש
ידידה שתהיה החזקה במדינות ערב.

שהן, היה מפעם לפעם מתננב הספק ללבי.
ביצר ייתכז הדבר שרק אני וחברי המעטים
צודקים בעוד כל אותם אנשים בהם אני נם־
.גש במקום עבודתי — הנני מורה בבית-
כפר עממי, ביתית בוגרים -מוקיעים דעות

אם רציתם לעורר רחמים בלב המצרים
הרי שאתם טועים. למסתננים הערביים מעבר
לנבול יש סיבות טובות בהרבה משהיו
לאהובה וחברותיה. כשהסתננו לעזה. מדוע
חושבים אתם ששליט מצרים יחוו נערות
ישראליות, בעוד שבדגוריו! כזשליד לכלא
לשנות מאסר רבות. אבות־טשפחה העוברים
את הנבול בדי למצוא טרף לבני־ביתם?
עיסה עבוד, נצרת
קליטודרצה הפסקת העליה הינה, בעיניכם, רצח והעולם
הזה .)1120 בעיני, לא דווקא כערבי,
קליטת העליה מהווה רצח הטור. כי האופן
שבו נקלטו העולים עד כה מהווה פתה
לטרגדיה אנושית ממי! אחר. קליטת העולים
נעשית על השבוז דחיקת הערבים. עולים
רבים יושבים על אדמות ערבים שהוחרמו
באורח שרירותי. כדי שהעובד הערבי בעי
התפוקה הנבוהה לא יתחרה בעולה, מגבילים
את תנועת הפועל הערבי, מחלקים לו
עבודה! בלשכות אשר קיים עליהן פיקוח
מתוכנו.
.. .איני מתנגד שהערבי יתרום חלק מאמצעיו
לקליטת עולים. בתנאי יחידי, שתרומה
זו לא תעשה בכוח הזרוע.
אליאס מועמר, ירושלים

האמה העירומה
צר לי לאכזב את הקוראה רבקה גורדו!
והעולם הזה ,)1125 אד כנראה שהיא הטי-
מה קמעה ומאמינה לסיפורה של הכויית
מסיננר עדו ללא. הסתייגויות. בתור מי
שהיה לו העונג לשבת עם הכוכבת על
ספסל אהד בבית ספר לפקידות בחיפה, אני
מוכרח להניב על בל השטויות האלה שנד-
קמו הכיב אישיותה של הכוכבת. האמת היא
אהרת לגמרי
ישי מנחמי, קרית נזוצקין
הבל שחנה עדו לא סיפרה יותר }׳-
חוויותיה האישיות בהוליבוד. בתור בוגרת
אהת הסטודיות למחול בתל־אביב וכמי
מתעתדת השנה להפליג לארצות־הברית כדי
להמשיך ולהשתלם שם, חייתי מעונייי־לדעת
את האמת.
דבירה ח ,.וזל־אביב

אקט חינוכי
שלום נהו, בסדרת מאמריו ״הייתי פוער
דחק״ (העולם הזה 1121 והלאה) ,התעלם
מנקודה חשובה. עבודת הדחק היתה מיועדת
לחנד תוד כדי עבודה. הטוני חנוונים, פקידים
וסמרטוטרים, היו צריכים להרוויח את
לחמם על־ידי עבודה — וזהו אקט חינוכי
חשוב, לא דק לפי נורדון
ד״ר ישעיהו שפילברג, תל־אב־ב
...בעיית הוסר העבודה ועבודת־הדהק
היא הבעיה העיקרית לאחר בעיית הבטחוז
מרשימותיו סל שלום כהו לא השנתי הרבה,
אר הובהר לי מה היא הבעייה. אולם ברשימות
אלה לא הוצעה כל הצעה לתקון
המצב. הייתי רוצה להעמיד את שלום כהז
כראש־ממשלה. מעניין מה הוא היה עושה.
נ.ב.ז ,.ירושלים
...הכתבה על פועלי הדחק היתה מפתיעה
במקוריותה. העולם הזה חשף פנים
רעולי טסווה-כזב ונובלות. טוב שאמרתם
פעם אחח את האמת
יוסף אסולין, אשקלון

דויד בן־גוריון הלך בדרך ההפוכה. הוא
היה עקבי: תחת לספק מומחים ונשק ללו־המי־השיחרור,
ולקשור קשרים שיוכלו בבוא
העת לשבור את הכיתור החובק את ישראל,
הושיט את ידו לבריטניה, ערך כעבור כמה
חדשים את מיבצע־סיני בעזרת הבריטים
והצרפתים שחנו בקפריסין.
יש כאן כל הסממנים של המדיניות ד,בנ־גוריונית.
תחת לשבור את המצור האנטי־ישראלי
על־ידי פעולה פוליטית עצמאית ונועזת,
הוא חיכה עד שנזקק לאמצעים צבאיים
כדי להתגונן מפני תוצאות כשלונו׳ במקום
לרכוש בעוד מועד את ידידות קפריסין
העצמאית, שהיתר, מבטיחה את דרך הים,
קיבל מידי הבריטים שתי צוללות. הנה כי
כן :״בטחון״ במקום מדיניות, הזדנבות אחרי
כוהות־האתמול תחת ראיית המחר.
ולבסוף, אחרי שקו פסול ואווילי של שנים
רבות גרם למצב פוליטי וצבאי חמור, סבור
בן־גוריון כי שליחת שניים מנערי־הזוהר
שלו, בתוספת כמה מלים חלקות וחיוכים
מקסימים, תציל את המצב!

רק שלושים אלף אונורא.
בדגוריו! יכול
בשרותי הבטחה הנביותר.
אריאל
דגון, גבעתיים

לייבסון הוא מוטעה. אי־אפטר להסיק וזיו־מנה
שד אהובה כ׳ היא נפרוז־זוהר. נס
תמונותיה אתן מציגות אותת כזו (ראי
תמונה).

פדיחה, פחוק
אהובה דגנית
הישראלי התעייף מדוד בז־גוריון, הגיע
המועד שיפנה את מקומו לרוח רעננה יותר.
ישראל אלכסנדר ואן דייק, רמת־זזן
...כדי לדעת עד מה רב הוא שאף־
הגדלות של ראש ממשלתנו אצטט כאן אה
דבריו של בינ׳י בראיה טלוויזיה (העולם
הזה :)1044״אני נר בבית ויודע שבניתיו.
אני עובד בסדנא שהקימותי במו־ידי. אינני
פו ח ד ...זהו האושר הנדול ביותר שאדם
יכול לחוש בו — להיות שותף לאלוהים
בבריאה״.
אתם חושבים שארם כזה יחזור לשדה־בוקר?
יצחק
הללי, ירושלים
. ..דחילק, מה אתם רוצים מהזקן? נותרו
לו עוד כמה שנים טובות לחיות — תנו לו
ליהנות מהן.
עמיחי גורליק, נתניה

מסמך מזעזע
יומנה של אהובה (העולם הזה ,)1125 היווה
עבורי מסמר מזעזע של החברה הישראלית
כולה. לדעתי אי־אפשר לעבור אל
סדר היום לאחר קריאת יום! וה במחשבה
כי כותבת היומן מרצה פסק-די! של הברת
שלמה. רק המקרה בלבד הותיר אותי בבית
חמים ונוח ברמת־ג! בעוד שאהובה מבלה
את ימי־ ולילותיה בכלא לח בקהיר...
אריאנד, דוידוב, רמת־גן
עשיתם •כיריד .־ב לאהובה. מהיומן שפיר-
סמתם מתקבל הרושם בי היא נערודזוהר
שאינה יודעת מה לעשות עם עצמה. ההיפר
הוא הנכון: אהובה היה כל ימי חייה בתנאים
קשים, והיא התדרדרה לתהום מחוסר
מוצא. מדוע אינכם מביאים אפילו תמונה
אחת של אהובה ללא איפור או כחל ושרק?
שרד, לייבסון, ירושלים
הרושם שהתעורר בליבה של הקוראת

מה יש לכם ננד ״קול־ישדאל״? אני מורה
ומתוודה כי נם אני מסובבת מפעם לפעם
את כפתור הרדיו לקפריסין או רמאללה
אבל מכאן ועד מזוכיזם לאומי ארוכה הירי•
בשבוע שעבר במעט והופתעתי לטובה
כתבתם רשימה שלמה על תוכניות הקיץ של
״קול־ישראל״ תחת השם ״ע! דרר החלו!״
(העולם תזה ,)1125 בלי להתקיף אפילו פעם
אחת את שרות השידור. אבל לא 1בפיסקד,
האחרונה מוכרח היה כתבכם להוסיף אה
המלה •שעמום. האם אי״אפשר אף פעם לכתוב
בקורת עניינית על ״קול־ישראל״ ללי
המלה •שעמום?
תקוזה עוזיאלי, בני ברק
לא, הקוראת עוזיאלי, לא. גם עורך נזוור
הרדיו מפהק בנל פעם שהוא כותב מילה זו,
אך לצערו אין בעברית המדוברת מלה נרדפת
לשעמום.

לא איגוד ולא יער
נורמים שונים הפיצו בזרה את הדעה כי
אנודתנו ,״אגודה לידידות ישראל־צרפת״.
התאחדה עם ״איגוד ידידי צרפת״ שי•
מפא״י בחיפה, בראשות יעקב לבב, מזכיר
״ם ולל-בונה״ .כדי למנועי אי־הבנות אנו מצהירים,,
:האגודה לידידות ישראל צרפה,
שמרכזה בחיפה, בראשות עורר־הריז ברעמי
גורביץ, לא התאחדה עם ״איגוד ידידי צרפת״
בחיפה והיא פועלת באופו עצמאי.״
יו״ר אגודת ישראל־צרפה,
עו״ד בן־עניי גורביץ, ורפה

הטבעת הסירה?ו
איפה אתם? למה אתם שותקים? המנהיגים
הזקנים בכנסת עומדים להטביע אח
ה״שלושה בסירה אהת״ ,בים המלל ש^
תכניות ההסתדרות והמוסדות השונים בקול
שדוקא עתונכם, שעזר לפופולריות של תכנית
זו, חייב, דווקא הוא, לפתוח בפעולה ציבורית
חריפה נגד טה שזוטמים לעשות
קברני־הבידור. נכון, שתכנית זו מתובלה
בבדיחות שלא תמיר הו לפי טעטם של
הפוריטנים, אבל איפה כתוב שקול־ישרא?
צריר לשדר רק את פרקי היום בתכ״ר ואת
נאומיו של בז־נוריח?
מאיר פלג, ירושלים
העולם הז ה 1126

ש ש ־יםאלו מווי םמשועבויםל אי שאחו -שלש לוין
»• חמה כרגר נטלה את המעטפה• בפנים היתד, המחאה על סך 159.090ל״י, משכורת
Uחודש מרם. היא העיפה מבט חטוף בתלושי התשלום שהיו מצורפים להמחאה,
מעכה אותם לכדור, וכשהיא מסננת גידוף בין שיניה השליכה את הניירות המעובים
אל תוך סל האשפה. הקללה לא הלמה מורה של בית־ספר יסודי. אולם היא היתד,
טבעית מאד לעובד המרגיש כי נגזל חלק משכרו.
מה היה כתוב באותן פתקאות? הארוך מבין שלושת התלושים הוכנס למעטפה על־ידי
המעביד: משרד־ד,חינוך. עליו צויין כי ברגר נחמה, עובדת המדינה בדרגת מ. א,6 .
חלקו של
קיבלה משכורת בסך 191.700ל״י. מם־ההבנסה נטל לעצמו 16.400ל״י.
הביטוח הלאומי 2.700 :ל״י .״סך הכל משתלם נטו,״ לדברי הפתק 172.600 :ל״י. בין
סכום זה, לבין הסכום שהיה כתוב על ההמחאה, היה הפרש של 13.510ל״י. לאן
הלך הכסף?
הוא נשר, פשוטו כמשמעו, בדרכו ממשרד־החינוך למזכירות של אותו בית־ספר
יסודי בירושלים, בו עובדת המורה הצעירה. מה בדיוק קרה איתו — זאת הסבירו
שני הפתקים הנוספים שהיו במעטפה 9.700 :ל״י מם אחיד להסתדרות העובדים (כולל
950 פרוטות על תוספת היוקר 150 :פרוטות לקרן ד,בנין של ההסתדרות, להקמת הועד
הפועל! 10 פרוטות לבית־אבות של ההסתדרות) 2.310 .ל״י נוספות הלכו לביטוח
במסגרת הסתדרות המורים! לירד,־וחצי נוכו כדמי מינוי על שבועון הסתדרות המורים
הד החינוך.
אכן, היה הסבר לכל פרוטה. מדוע, אם כן, רגזה נחמה? תחילה מיאנה לדבר. רק לאחר
שהובטח כי יינתן לה שם בדוי, התפרצה :״זד, פשוט שוד מאורגן. מס־הכנסה וביטוח
לאומי — מילא. אין ברירה. אני צריכה לשלם כמו כל אזרח אחר במדינה. אבל כל יתר
התשלומים — באיזו רשות מורידים לי אותם?״

חברת־הסתדרות מאונס
ך * א& ניסתה לדרוש את החזרתם, אם נוכו ללא הסכמתה?
ניסיתי?״ גיחכה ,״איזו תמימות! כשרק התקבלתי כמורה, לפני ארבע שנים,
הייתי ירוקה לגמרי. בדיוק גמרתי את הצבא ויצאתי מן הסמינר. בסוף החודש קיבלתי
את המשכורת. לא בצ׳ק של הממשלה, אלא של מסד, הבנק של הסתדרות המורים.
הסבירו לי אחר־כך שהבנק משלם את משכורות המורים, מפני שלממשלה אין מספיק

כסף לשלם לכולם ביום אחד, ובלי פיגורים. באמת יפה מאד. מגיעה לו אפילו ריבית
מהממשלה על ההלוואה שהוא מלחיה לה, עד שיהיה לה כסף להחזיר לו תמורת
המשכורת• ואת המשכורת, כך אפשר היה להניח, ישלם לי בשלמותה.״
תחת זאת, מסתבר, ניכה ממנה מסד את התשלומים השונים, שפירושם ניתן על
תלוש צהוב, נושא חותמת הבנק .״קודם כל — מס אחיד להסתדרות. אני בכלל לא
רציתי להיות חברת ההסתדרות. אבי היה רביזיוניסט, אחי נפצע באצ״ל. אני הייתי חברת
בית״ר, ואם כבר לשלם לאיזו שהיא הסתדרות — אז להסתדרות העובדים הלאומיים.
אבל מישהו שאל אותי? הורידו, ודי! עד שבכלל הבנתי בשביל מה הורידו לי, כבר
עברו כמה חודשים. ביקשתי מהמנהל שלנו עצה כיצד לקבל את כספי חזרה, או לכל
הפחות להפסיק את הניכויים להבא, .הו, חביבתי,׳ ענה לי, ,זה כבר מאוחר מדי.
תצטרכי עכשיו לפנות ללשכת־המם של ההסתדרות ולהתרוצץ בעשרים מקומות. למה לך?׳
״שאלתי את חברותי המורות, באחת ההפסקות בחדר־המורים, מה עלי לעשות כדי
לבטל את חברותי־מאונס בהסתדרות, .לא כדאי לך כל העסק,׳ יעצו לי כמעט פד,־אחד.
,זה רק יגרום לך צרות. את צריכה להגיש הצהרה בשבועה, וכבר תיכנסי לרשימה
השחורה.׳ לא רציתי עניינים, ויתרתי.״
מה ביחס לניכויים האחרים?
״ביטוח — מילא. שאהיה מבוטחת. אם כי הייתי רוצה שלפחות תהיה להם האדיבות
המינימלית לשאול אותי אם אני רוצה להיות מבוטחת.״

איו מי םסחדרהמנה?
^ ני כ וי שהר תי ח יותר מכל את דמה של המורה הצעירה, ילידת ירושלים, היה
ן | הניכוי עבור הד החינוך .״כמו שהוא מגיע אלי, ארוז יפה, אני זורקת אותו לפחד,אשפה
במטבח שלנו• לא עניין אותי מעולם, לא מעניין אותי, ואני מתארת לי שלא
יעניין אותי גם להבא. ובשביל התענוג המפוקפק הזה, לוקחים ממני 18 לירות לשנה.״
על ביטול ניכוי זה החליטה נחמה, לפני כשנתיים, להילחם. תחילה נועצה בחבריה
להוראה .״אין לך מה לנסות אפילו,״ הזהירו אותה ,״את הד החינוך תמשיכי לקבל —
או שלא תהיי מורה יותר. את רוצה לפגוע בציפור הנפש של מרכז המורים?״
היא פנתה לועד־המורים בבית־ספרה, שהוא תא של הסתדרות המורים, המוציאה לאור
את השבועון• ״לא בא בחשבון,״ השיב לה מזכיר הועד, ,כל חבר הסתדרות־המורים
חייב לחתום על הד החינוך.״
״אבל הוא לא מעניין!״ השיבה.
״זה לא חשוב.״
״אבל אני זקוקה לכסף,״ ניסתה שוב.
״גם הסתדרות־המורים.״
״אפנה למשטרה ואגיד שגוזלים ממני כסף.״
״טוב, אם זה מה שאת רוצה. אעביר את בקשתך להסתדרות־ר,מורים. אבל זכרי —
דמך בראשך.״
לשיחה בחדרו של המנהל. היה נוכח שם אדם שהציג את
כעבור שבוע הוזמנה
עצמו כנציג הסתדרות־המורים .״אני רוצה שתביני את משמעות צעדך,״ פתח האיש,
״פירושו של דבר שאת מוציאה את עצמך מכלל המחנה של ציבור המורים בישראל.
אם תבטלי את מינויך על הד החינוך, תוצאי מן ההסתדרות ולא תוכלי לקבל מאתנו
כל הגנה מקצועית או אחרת. כל מפקח יוכל לעשות בך מה שהוא רוצה: משרד החינוך
— תשלמימחיר גבוה מאד
יוכל לפטר אותך — ואנחנו לא ננקוף אצבע למענך. זכרי
בשביל התנכרותו לצרכי הציבור המאורגן של המורים. זה יעלה לך הרבה יותר מלירה
וחצי לחודש. זה יעלה לך בקריירה שלך כמורה וכמחנכת בישראל.״
נחמה ויתרה• ״ממש נבהלתי. חשבתי שנקלעתי בטעות לתוך הסרט חופי הכרך,
או שנפלתי טרף לכנופיה משיקאגו. יצאתי מאותה פגישה משוכנעת לחלוטין שאותו
אדם מסוגל בהחלט לזרוק אותי לכלבים, אם רק אעיז להפר את מרות הסתדרות־ד,מורים.״

הכסףכאמ הו ע ד ־ ה כו ע?

הם שלום לוין (למעלה) ,המזכיר הכללי של

הסתדרות המורים, ומורה צעירה זו, המלמדת
J S u / 1 1 1 J i l l U #11111
בבית־הספר המשותף של תלמי־יחיאל ועורגות בררום. שום מורה אינה יכולה להתקומם.

* 4כ לי לדעתזאת, נגעה נחמה בנכם צאן ברזל של הסתדרות המורים בישראל.
) Jכי הד החינוך חיוני להסתדרות המורים משתי סיבות: כספיות ושלטוניות. את
הסיבה הכספית הסביר שלום לוין, מזכירה הכללי של הסתדרות־ד,מורים :״המינוי על
הד החינוך הוא המס האירגוני היחיד שכל חברי הסתדרותנו משלמים, ללא יוצא מן
הכלל. אם חבר לא ישלם עבור המינוי — הרי שאינו משלם שום־דבר להסתדרות המורים.״
זאת היא אמת חלקית. נכון הוא שמינוי־החובה על הד החינוך הוא אחד ממקורות
ההכנסה של הסתדרות המורים. אולם אין זד, התשלום הארגוני היחיד שחבר הסתדרות

זו משלם. אם הוא חבר הסתדרות העובדים הכללית, או כל הסתדרות־עובדים אחרת,
הרי שחלק מן המס האחיד המנוכה ממשכורתו החודשית מוחזר במרוכז להסתדרות
המורים. בדו״ח השנתי האחרון שהוגש על־ידי שלום לוין לועידת־המורים, צויין על־ידו:
״ניהלנו משא־ומתן עם גזברות הועד־הפועל להעמיד את תקציב הסתדרות־המורים לא
על הקצבה של הועד־הפועל, אלא על אחוז מסויים ממסי המורים. לאחר משא־ומתן רב,
שלקחו בו חלק חברים אחדים של ועדת־ר,כספים, ובעזרתו של החבר שלום לוין,
סוכם שהסתדרות המורים תקבל 15.6%מהמס האחיד שמשלמים המורים, הן באופן
מאורגן על־ידי מסד, והן כפרטים על־ידי לשכות המס.״ מורים, שאינם משלמים מס
ארגון לכל הסתדרות עובדים שהיא, מחוייבים לשלם מם חבר — עד גובה של שש
ל״י לחודש להסתדרות המורים.
כלומר, אם לחזור למורה נחמה ברגר, שנוסף ללירה־וחצי ששילמה במרס עבור מינוי
על הד החינוך, החזירה ההסתדרות הכללית להסתדרות המורים קצת מעל ללירר,
וחצי מתוך המס האחיד ששילמה אותה מורה, כמם אירגון להסתדרות־המורים. הפיקציה
בולטת עוד יותר במאזן הסתדרות המורים לשנת .1957 ההכנסות מהועד הפועל
הסתכמו ביותר מ־ 306 אלף ל״י, ואילו השתתפותו של הד החינוך בתקציב הסתדרות
המורים אינו מגיע אלא ל־ 5000ל״י• הסתדרות המורים אף נמצאה במצב המאושר,
שבאותה שנת־תקציב הגיע עודף ההכנסות על ההוצאות ליותר מ־ 19 אלף ל״י.
כלומר: מבחינה כספית גרידא, יכלה לוזתר בנקל על ההכנסות מהד החינוך.

מכשיר שלטון

*mסיכה השניה לקיום הד החינוך חשובה הרבה יותר מן הסיבה הכספית. הגליון
( fהממוצע של שבועון זה, הוותיק ביותר בארץ ( 33 שנים) ,מכיל מאמרים כמו:
קיתות הומוגניות למחוננים; מכשירי נגזר להוראת הגיאוגרפיה הפיזית; הארות בתולדות
ישראל בתקופת המקרא; החינוך התיכון באנגליה; קשתו של אהרן אמיר. הוא גם מדפיס
מכתבים למערכת, מודעות אבל ורשימות יובל, כתבות־רימן ם למפעלים אשר מרכז־המורים
חפץ ביקרם, והעיקר: המאמר הראשי, במדור הזי השבוע.
מכל החומר המגוון הזה, יכול היה המורה להשכיל וללמוד — אילו נכתב והוגש
בצורה מעניינת, ההולמת את הרמה העתונאית של .1959 אולם מדי פעם מסתבר כי לא
החומר החינוכי הוא העיקר שלמענו מוציאים את הד החינוך. במשך השנה האחרונה,

מוסמך האוניברסיטה העברית במדעי־הרוח (היסטוריה, תנ״ך, ספרות, עברית) .לפני שש
שנים עזב את קתידרת המורה כדי לשבת מאחורי שולחן העסקן. כיום ״נוהגים
עתונים מסויימים לכתוב אחרי שמי שליטה הכל־יכול של הסתדרות המורים. זוהי מחמאה
קצת מוגזמת.״
יסוד הבנין, שבראשו יושב לוין, הוא ועידת הסתדרות המורים• לועידה האחרונה,
הועידה ה־ ,20 נבחרו 201 נציגים ברחבי הארץ. הועידה בחרה במועצה בת 109 חברים,
המועצה בחרה מרכז של 37 חברים ואת המזכיר הכללי. המרכז בחר מתוכו הנהלה של
תשעה חברים, אליה צורף אוטומטית המזכיר הכללי. ההנהלה מתכנסת אחת לשבוע.
בין ישיבה לישיבה — ובתוך הישיבות עצמן — הבום הגדול הוא שלום לוין.
האם היה רוצה לחזור ולהיות מורה? השיב לוין בגילוי־לב :״לפעמים. אבל אם
באמת אשוב — אינני יודע. נכנסתי לתפקידי במזל מיוחד: השגנו הישגים שלא חלמנו
עליהם עד אז בהסתדרות־ד,מורים — שינוי בדירוג המורים, הצמדת משכורתנו לזו של
האקדמאים, תוספת הגונה מאד לשכר• אבל מצד שני פקדו אותנו משברים קשים,
ואנו עכשיו באמצע של מערכה. הייתי שמח אילו יכולתי למסור את הפיקוד למישהו
אחר — אבל אין אחר.״
מבחינה חומרית, אין תפקידו של המזכיר הכללי מקור לרווחה כספית. לוין, הידוע
בשל צניעותו ויושרו האישי, מקבל אמנם את השכר הגבוה ביותר שבין המורים —
כאילו היה מנהל בית־ספר של 16 כיתות. אולם אין הוא מרשה לעצמו לעסוק בכל
עבודה צדדית• ״לא רוצה שירננו אחרי.״
מה בכל זאת מושך אותו בעסקנות? ״יש בזה קסם. לפעמים מתברר שזה הבל — אבל
הקסם נשאר. יש סיפור מפורסם של ר׳ נחמן מברסלאו, שאמר כי יצר־הרע משול לאדם
שרץ ומחזיק את ידו קפוצה. רצים אחריו וחושבים — מי יודע מה הוא מחזיק בידו.
לבסוף, כשמשיגים אותו והוא פותח את ידו, רואים שאין בה ולא כלום• כך גם עם
היטב, רואים שאין בה כלום. אבל מד, לעשות?
העסקנות הציבורית.כשמסתכלים בה
לכל אדם יש דבר היקר לו. הוא יודע שזה לא כלום — אבל בכל זאת זה יקר לו.״

פולחן האישיות

* %פשר להכין גנלול את טעמו המשכר של יין העסקנות• האדם העומד בראש 20
אלף מורים הוא אדם חשוב מאד בחיי המדינה. בציבור המורים — הינו למעשה
כל־יכול• מספיק לדפדף בחד החינוך, כדי לראות איזו חשיבות מייחס בטאון המורים
לשלום לוין. בפרק אחד •בלבד, הדן בענייני ייצוג הסתדרות המורים, מוזכר שמו של
שלום לוין שמונה פעמים. כל פעם — כחבר ועדר, אחרת• ״ממש פולחן האישיות,״ העיר
אחד מחברי מרכז המורים — שביקש להישאר בעילום שם.
הערתו נבעה מתוך קריאת קטעים כמו זה שהופיע בהד החינוך 7.8.58״הכנוס
מביע רחשי תודה למרכז־הסורים על מאבקו הנמרץ לסידור גמלאות המדינה לטורים
הותיקים, ומציין לשבח את עמדתו המכובדת והתקיפה של החבר שלום לוין, המזכיר
הכללי של הסתדרות המורים, שנלחם ללא רתיעה לזכויות הותיקים ולקיומם ההוגן,
והגיע להישגים ניכרים וחשובים.״
בקיץ. ,לפני שנתיים, נערכה ועידה בינלאומית של מורים בפרנקפורט. המשלחת
הישראלית הצהירה הצהרה רבת־רושם, על השתתפותה של משלחת יהודית בועידה
הנערכת בגרמניה, למרות שיש לעם היהודי חשבון עם העם הגרמני. ההצהרה זכתה למקום
נכבד בעתונות המקומית. כאשר הגיע תורו של הד החינוך לדווח על הועידה, היו טוריו
מלאים ממה שאמר ר,ח׳ שלום לוין, וממה שעשה הח׳ שלום לוין. רק כעבור שבועות
אחדים, אחרי שנתקבלה הערה על כך, מצא בטאון המורים מקום לכתבות על העניינים
המקצועיים שנידונו באותה ועידה.
קשה לקבוע מי מעצב את מי — שלום לוין את המשטר שבתוך הסתדרות המורים, או
שהמשטר הקיים בהסתדרות המורים מאפשר לשלום לוין לנהוג כמינהגו• מכל מקום,
שורר בקרב שתי רבבות המורים בישראל שלטון אוטוקראטי מובהק — מוחלט, בלתי־מוגבל.
עצמאותו של המורה, כיסוד שעליו בנויה ההסתדרות הגדולה, היא תיאורטית
בלבד. ושוב מספר הד החינוך ( )3.7.58 דוגמה מאלפת:
״משרד־החינוך משתף בועדותיו מורים ומנהלים. אך דוקא בעובדה זו יש הורדת
ערכו של צבור המורים, כצבור מאורגן ביעל עמדה ואחריות• מנהל או מורה, המשתתף
אישיות בועדה, חסר כל זיקה לצבור. הוא מוזמן אישית ואינו מבטא אלא את דעתו,
אף לא יביא איש בסוד דעותיו ובסוד הדיונים האם לא ברור, כי שיקול־דעת משותף
עם נציגי המורים, בכל השאלות העומדות על הפרק בחינוך, הוא תנאי חשוב ליצירת
האוירה הנחוצה לפתרון בעיות ה חינו ך בכל מקרה חשוב שהנציג ידע ברורות —
מי שולחו ואת מי הוא מייצג.״
כלומר: המוסדות הם הגורם המכריע. המורה יכול להיות בעל־ערך כלשהו, רק אם
קיבל את הכשר המרכז (ליתר דיוק: המזכיר הכללי) הכל־יכול.

השביתה הראשונה

ךץתחלתה של הסתדרות המורים היא מן המפוארות ביותר. היא נוסדה ב־— 1903
| 1האיגוד המקצועי הראשון בארץ -אף קדמה ב־ 17 שנה להסתדרות הכללית• בחדרו
של לוין תלוי צילום גדול של המייסדים, ביניהם מנחם מנדל אוסישקין, אשר בא
ארצה כדי לארגן את הישוב. הוא לא הצליח במשימתו הרחבה, אולם זכה בכל זאת
» ו « 1ו ! מווי 8

מי מיי
לראות את ייסוד ארגון המורים העבריים.

ימיה הראשונים של ההסתדרות היו ימי מאבק יסודי: להנחיל את החינוך העברי.

היא עשתה את הכל: מינתה מורים, קבעה את תוכנית הלימודים, ערכה בחינות למורים,
מינתה מנהלים בבתי־ספר. בהיותה בת עשר בלבד, ארגנה שביתת־מורים שזיעזעה את
הדח 1 1ל ה של הסתדרות המורים, ב־ .1903 צילום זה, התלוי בחדרו של שלו^ הארץ. בתי־הספר בארץ היו אז ברשות חברות צדקה שונות, שנוסדו בחוץ־לארץ,

לוין, בועד־הפויעל, מראה את מייסדי ארגון המורים, שהוא האיגוד החזיקו בכספן את מוסדות־החינוך של הישוב העברי• היתה אגודת אליאנס הצרפתית,
המקצועי הראשון שנוסד בארץ. בין המייסדים הראשונים, היה מניחם מנדל אוסישקין.
אגודת אחים האנגלית, אגודת עזרה הגרמנית, חובבי ציון הרוסית. כל אגודה לימדה
בשפתה שלה. המורים, שזה עתה מצאו גב בהסתדרותם החדשה, דרשו כי שפת ההוראה
לעורכי השבועון להוכיח מהו העיקר: לשמש מכשיר בידי
גיר,נו כמה הזדמנויות
תהיה השפה העברית. כלומר: לא רק ללמד עברית כאחד המקצועות, אלא ללמד את
שליטי הסתדרות־המורים לשמור על שליטתם. במקרה זה: המזכיר הכללי, שלום לוין.
כל המקצועות בעברית. אותה שביתה היתר, אחת מאבני הדרך הגאות בתולדות ההסתדרות.
לשלום לוין זכות מיוחדת בכל הנוגע להד החינוך. כי למרות שהעורך הרשמי, המקבל
הסתדרות המורים היתד, גם אחד המו״לים הראשונים לספרי־ילדים בעברית! במלחמה
חצי משכורת מהסתדרות״ר,מורים, הוא מורה מפא״יי טוב המלמד בכפר הירוק, אחד
לעבודה עברית השתתפו חבריה במשמרות של פועלים במקומות עבודה• כאשר תיכננה
פסח רודניק, הרי שהעורך המעשי, בענייני מדיניות גבוהה, הוא המזכיר הכללי. הודה
ממשלתיהמנדט להגביל את מספר הכיתות של בית־הספר היסודי לשש, כפי שד) ״
לוין :״אני קובע את תוכן המאמר הכללי. רודניק נכנס אלי פעם לשבוע (לחדר ,256
נהוג אז בחינוך הערבי, התנגדה הסתדרות המורים ל״התזת הראש של בית־הס
בקומה השניה של בנין הועד הפועל בתל־אביב) ואני אומר לו מה צריך לכתוב.
את פעלה הרב עשתה הסתדרות־המורים כגוף עצמאי. רק ב־ 1950 הצטרפה אל הסת
כמובן שישנם לפעמים הבדלים, בין מה שאני אומר לבין מהשמופיע בדפוס. אבל
העובדים הכללית. הויכוח על ההצטרפות נמשך 20 שנה, עד שנמצא רוב !*a
אלה הבדלים הנובעים מתוך תפיסה ספרותית, לא מהותית. לא. אין לאף חבר אחר
ההצטרפות. לאות מחאה פרשו המורים הדתיים (כרבע מכלל המורים) מן ההסתדרות.
של מרכז המורים — או של כל גוף אחר בהסתדרות־ר,מורים — הזכות להכתיב מאמרים
התחרטו, חזרו להסתדרות המורים, מבלי שיהיו חברים בהסתדרות
כעבור שנה
הסתדרות המורים,
להד החינוך. בל מי שרוצה יכול לשלוח מכתב למערכת, או להגיש מאמר חתום הכללית. יחד עם מורי הצ״כ וחרות, מהודים הדתיים כשליש מחברי
מבלי להיות חברי ההסתדרות הכללית.
בשמו. אבל לקביעת עמדה רשמית, יש רק דף אחד בעתון — והוא שייך ליג״
עד כמה חשובה זכות זו, יעיד הקטע הבא מתוך הד החינוך (:)58.13.1t
כיום מאורגנים בהסתדרות המורים, לפי נתוניה שלה 14 ,אלף מורים יסודיים 2500 ,
את דבריו (בפני מרכז המורים) סיים החבר שלום לוין בהבעת הערכה חיובית ביותד
גננות, כי 200 מפקחי חינוך 500 ,פנסיונרים 400 ,מורי סמינרים 1000 ,מורי בתי״ספר
להד החינוך, אשר שיקף את הלך־הרוחות בציבור המורים בשעת המערכה, ומילא בה
מקצועיים וחקלאיים ומספר לא־ידוע (אך קטן) של מורים תיכוניים.
תפקיד מחנן ומעודד. בהד החינוך פעם הדופק החי של המאורעות האחרונים ותגובתו

להשתלשלותם היתה מהירה, הגיונית ומאלפת.״
מעמד נחות
שלום לוין, העורך מאחורי־הקלעים, היה בוודאי גאה מאד לשמע תשבחות חברו,
ך י £גד קרה, כי ארגון שנראה עד לפני שנים אחדות כהתגלמות כל התופעות
המזכיר הכללי שלום לוין•

Wהחיוביות של מאבק מקצועי ולאומי, לובש עתה צורה רודנית, ושרבים מחבריו
״ 7א ש לי טכל -יכו?; ״
רואים את עצמם אנוסים להיות בו? יותר מאשר בארגון עצמו, נעוצה הסיבה בשינוי
התנאים החיצוניים שבהם פועלת הסתדרות־המורים.
* kי הו ה אי ש אשר יכול לדבר בבטחון כזהן שלום לוין, שנולד לפני 42 שנה בעיירה
הסתדרות זו שוב אינה צריכה לנהל מאבק־איתנים נגד הממשלה, כדי להשיג מטרות
f i jעל גבול פולין־רוסיה, הוא גבר מוצק, תכליתי, שהתחיל בהוראה לפני 22 שנה.
מקצועיות ולאומיות, להיפך: מרכז הסתדרות המורים רואה כתפקיד ראשח במעלה את
במשך 16 שנה לימד בדגניה, בכפר־יהושע, בירושלים, הספיק לזכות (ב־ )1954 בתואר
הצורך לחנך את המורים לצייתנות למשטר. כדי להישמע ל״צווי האומה״ השונים,

מוכנה הסתדרות המורים אף לוותר על דרישות מקצועיות לא מעטות• לצורך זה,
כמעט כל האמצעים — כלפי פנים — כשרים.
״צווים״ אלה, הנקבעים לפי נוודותו של המשטר השולט במדינה, מתבטאים בשורה
של תופעות הרסניות בכל הנוגע לחינוך. מעמדו של המורה, אשר בידיו מופקד
התפקיד החיוני של עיצוב פני הדורות הבאי* הינו מן הנחותים במדינה. משכורתו
היא אחת הנמוכות ביותר — כה נמוכה שמורה אינו יכול להתקיים ממנה. אם רצונו
לקיים משפחה וילדים, חייב הוא לעבוד בפרך, במתן שיעורים פרטיים, אחרי עבודתו הרגילה.
זאת גם הסיבה שאחוז עצום מבין מורי החינוך היסודי מורכב מצעירות, אשר
מקצוע ההוראה משמש להן תעסוקת־מעבר עד לנשואין או הלידה הראשונה. הן
מסתפקות בשכר הירוד ובתנאי העבודה הקשים במיוחד, כי מקצוע זה נראה מכובד
יותר בחברה, מאשר פקידה או מטפלת. עובדה זו הטביעה את חותמה על כלל
ציבור המורים, שהוא כיום ציבור נכנע ומבולבל, שאינו יודע מה זכויותיו ומה כוחו.
המורה הממוצע יודע כי מרכז המורים הוא המוסד השולט על חייו המקצועיים.
העובדה היסודית, שמשכורתו מגיעה אליו מבנק מסד ולא מן הממשלה, מטביעה את
חותמה על כל יחסו של המורה אל הסתדרותו. ועל כן, כאשר מחליטה הסתדרות זו
החלטה כלשהי על חשבון המורה, אין למורה כל אפשרות מעשית להתנגד לה. מרכז
המורים יכול (ולא פעם אף עשה כך) להחליט, כי כל מורה חייב לנדב כך וכך ימים
או לירות למען מטרה נעלה זו או אחרת• הכסף מנוכה אוטומטית ממשכורתו על־ידי
מסד; השימוש בימיו ״המנודבים״ נקבע על־ידי הסתדרות המורים על פי צו. ינסה מורה
להתנגד — הוא מוקע מיד כפורץ־גדר, כמתבדל, כאויב מעמד־המורים. הסכנה: נידוי
ושלילת הגנה מקצועית. המורה הצעירה, הרואה בהוראה בעיקר מקור לכיסוי הוצאותיה
האישיות ולא דרך־חיים, אינה חושבת שכדאי ללחום על פגיעות אלה.

״הספרה״ וטרור

^ אחת מישיכות מרכז הסתדרות־המורים, ציטט שלום לוין את שאלתו המתפעלת
^ של אחד ממתנגדיו :״איך ארגנתם 18 אלף מורים בצורה כה נפלאה, שכולם עמדו
מאחוריכם כקיר־ברזל?״ הסברו הגאה של המזכיר הכללי: הודות לשיטות ההסברה
היעילות של הסתדרות המורים.
אפשר אמנם לקרוא לזאת הסברה• אחרים קראו לזה בשמות פחות פיוטיים: לחץ,
הפחדה, איומים, חרם. לוין עצמו הצהיר בתוקף :״אני יכול להעיד, שלפחות בשלוש
השנים שאנייושב פה, לא הפעלנו שום לחץ על חבר. אני יכול לתאר לעצמי שאדם
שאינו מקבל את מרותנו מביטים עליו חבריו לעבודה בחדר המורים בעין לא יפה.
על כל פנים, אם קיים לחץ כזה, הרי זה בלי השראה מגבוה. צריך להבין, כי הדור
הותיק מביט על הסתדרות־המורים ביחס של הוקרה. הוא יודע כי זקפנו את קומתו
של המורה העברי. הוא זוכר חסד זה להסתדרות המורים. ועל כן ישנם כאלה התוקפים
כל מי שמרים ראש נגד הסתדרות המורים.״
דוגמתה של נחמה ברגר מבהירה מה פירושו של לחץ זד״ אשר המזכיר הכללי
אינו מכחיש את קיומו• נחמה, ועשרות מורים אחרים שרואיינו לצורך כתבה זו,
התמרמרו נגד שיטות ״ההסברה״ .כל פעם שביקשו לצאת מן התלם שנקבע להם
על־ידי המרכז, ריחף נגד עיניהם האיום של שלילת פרנסתם. הפחד מפני אבדן העבודה
הוא כה מוחשי, שאף לא אחד ממורים אלה לא היה מוכן לדבר, בטרם הובטח לו כי
שמו לא יבוא לידיעת הסתדרות המורים. הוא לא חשש מפני האפשרות ששמו יוודע למעביד,
כי אם להסתדרותו שלו, אשר צריכה להגן עליו.
ולא רק מורים מן השורה• היו גם חברי מרכז המורים במועצת הסתדרות המורים
שהעלו את אותה הבקשה .״אני לא רוצה עניינים עם שלום לוין!״ הודה גלויות אחד
מצירי האופוזיציה במועצה, שהודה מיד כי עמדה זו מנוגדת לשיעורים הרמים שהוא
נותן לתלמידיו על אזרחות וזכויות האזרח .״אבל מה לעשות?״ התנצל ,״זאת היא
המציאות. הייתי מורה כל חיי, אני רוצה להמשיך את הקריירה שלי בשלזזה.״
במה טמון כוחו של המרכז? במה שליטתו על המורים — שליטה שמגיעה למימדים
כאלה שאנשים מבוגרים, תרבותיים, בעלי חוש אזרחות תקיף — יהיו שרויים בפחד?
ההסבר הפשוט הוא אחת התופעות היסודיות של המשטר השורר במדינה פולה: אין
למעשה הפרדהבין המעביד לבין האיגוד המקצועי. הסתדרות המורים ומשרד החינוך
נשמעים שניהם לאותם האינטרסים, שניהם נתונים למרות מפא״י, וההשפעה ההדדית
של האחד על השני יוצרת קרקע אידיאלית לשיתוף־פעולה גלוי (לטובת המורים או
הממשלה) וסמוי (לרעת המורים או הממשלה) .מהשפעה זו של הסתדרותם על המעביד
פוחדים מורים רבים — במקום לשמוח. כי כאשר מאיים נציג הסתדרות המורים בסילוק
מן ההסתדרות, אם המורה יבטל את מינויו על הד החינוך, חושש אותו מורה כי
הסתדרות המורים יכולה לגרום גם לסילוקו ממקצוע ההוראה בכלל. מצב דומה קיים
אמנם באיגודים מקצועיים אחרים בארץ, אולם שם יש לעובד ברירה — לעזוב את
האיגוד ולמצוא עבודה במקום בלתי־מאורגן• ואילו מורה, פתוחה לפניו רק דלת עבודה
אחת: במוסד של משרד־החינוך, ומשרד זה נתון תחת השפעתו של מרכז־המורים.

הגנה למעביד

שרד החינוך והסתדרות המורים דרים תחת כיפה אחת: שלטון ההסתדרות ומפא״י.
[ Jההשפעה ההדדית היא כה חזקה, שלא פעם כונה משרד החינוך סניף של הסתדרות
המורים — ולהיפך. אמר על כך שלום לוין :״ברור שלהסתדרות הכללית יש השפעה
מכרעת בכל מה שנוגע למדיניות מקצועית — כולל מדיניות מקצועית ביחס למורים,
ומשרד החינוך נתון להשפעה זו. אבל זה לא תמיד הולך לגמרי חלק. לנו, הסתדרות
המורים, יש השפעה גדולה על משרד החינוך בדברים גדולים• בדברים קטנים, יש לנו
השפעה קטנה. כי אנו חושבים את עצמנו כגוף אחראי, ולא בכל מקרה ומקרה אנו
שולפים את נשקנו מנדנו. רק בעניינים עקרוניים חשובים אנו מוכנים ללכת עד הסוף.
התנגשויות עם משרד החינוך? לא הייתי אומר. יש ויכוחים שוטפים על עניינים
מקצועיים כמו פיטורי מורים, קביעת גובה־פיצויים, בירור טענות של קיפוח.״
היכן מונחת נאמנותו של שלום לוין — למפלגתו או להסתדרות המורים? השיב
הוא :״כמזכיר כללי, העניין החשוב ביותר בעיני הוא עניינה של הסתדרות המורים.
אם אחשוב שיש סתירה בין עניינה של הסתדרות המורים לבין עניינה של מפא״י —
לא אמשיך לשבת כאן. היו אמנם הבדלי גישות. למשל: כאשר מרכז מפא״י הציע
להוסיף שתי שעות־עבודה למורים — אבל אני שמח לציין שעלה בידי לשכנע את
המפלגה לבטל הצעה זו. אבל ככה, אין בינינו ניגודי אינטרסים. מה שטוב למפא״י,
טוב למורים — ולהיפך.״
עירבוב־תחומים זה — בין הממשלה, הסתדרות העובדים והמפלגה, המתבטא בטישטוש
הגבולות בין מעביד לבין נציגי העובדים — נתן להסתדרות המורים בשנים האחרונות
צביון מיוחד במינו• בין פועלי אמריקה קיים המושג איגוד החברה, כלומר איגוד פועלים
הדואג לאינטרסים של החברה בעלת המפעל, ולא לפועלים המאוגדים בו. כינוי זה,
ביחס להסתדרות המורים, הועלה בפי כמה מן הדמויות הידועות ביותר בשטח החינוך
בארץ. לזכות הסתדרות־המורים ציינו, כי אין זה איגוד החברה מתוך הימכרות בצע.
מדרבנים אותו האינטרסים שנקבעו על־ידי המשטר, והנראים למנהיגיו חשובים יותר
מן המאבק על תנאים מקצועיים פרוזאיים.
כאשר דיוזח שלום לוין, לפני כתשעה חדשים, למרכז המורים, על סיום המשא־ומתן
עם הממשלה לקביעת השכר החדש, סיכם את הויכוח :״על דוחקי הקץ לדעת, כי עוד
ניאבק על השגת תנאי־שכר טובים עד למכסימום האפשרי — אבל הכל במסגרת
המשא־והמתן החופשי. לא נוכל ללוזת את מאבקנו באמצעים דרסטיים, כי אילו גם
השגנו — בדרך זו — את כניעתה הגמורה של הממשלה, בשטח זה, והיתד, אז נגרמת
שרשרת תגובות בלתי־רצויות מצד אקדמאים אחרים, כרופאים ומהנדסים.״ גישה מאד
לא מקצועית של מזכיר כללי של הסתדרות־עובדים, המוכן לוותר על תוספת־שכר לאנשי
הסתדרותו, מחשש שעובדים במקצועות אחרים ידרשו אף הם תוספת.

המשך הסידרה: המורים הבלתי־מוסמפים -
הפקר? מרד התיכוניים. שערוריית קרן הפנסיה.
במדינה העם
אדםואפסו עו ד
״ההיסטוריה היא ספר חתום בשבע חותמות,״
טען פאוסט של גטה .״מה שנקרא
בפיכם רוח־הזמנים, אינה אלא רוחם של
כותבי־ההיסטוריה עצמם, בה משתקפים הזמנים
כמו בראי.״
לרוע המזל, לא הספיק גטה להכיר את
דויד בן־גוריון. אחרת היה מוצא בו את
ההוכחה הסופית לטענתו. כי כאשר נתפרסמה
השבוע ההקדמה שכתב דויד בן־גוריון לספר
תולדות מלחמת הקוממיות, העומד להופיע
לקראת יום־העצמאות, נסתבר כי כל ההיסטוריה
העברית ב־ 50 השנים האחרונות אינה
אלא ההיסטוריה של דויד בן־גוריון.
בן־גוריון לא הסתפק בטיפוח פולחן־
האישיות־של־עצמו, בספר שיופיע בהוצאה
הרשמית של צה״ל לזכר מעלליהם של גיבורי
תש״ח• הוא גם קבע, בצודה שאינה
משתמעת לשתי־פנים, כי מאז ראשית המאה
ועד היום הזה לא טעה מעולם. לצורך זה
מילא את ההקדמה בעשרות ציטטות מייגעות
משל עצמו — מגיל 18 עד גיל .72 הדרך
למדינת ישראל היתד, רצופת נאומים של
דויד בן־גוריון.
כלי ז׳כוטינסקי וארלוזורוב. בהרבה
ענינים מגלה בן־גוריון לפחות חוכמה-
שלאחר־מעשה, מכניס במאוחר כוונה למעשיו
שלא היתה לו בשעת מעשה. אולם
בשני ענינים עיקריים אין בן ה־ 72 חכם
יותר מבן ד 18 הוא אינו מבין את מהותו
של האימפריאליזם הבריטי בארץ־ישראל ואינו
מבין את מהות התנועה הלאומית הערבית.
הליקוי הראשון גרם ממילא לאי־הבנת
חשיבותה של מלחמת המחתרת הפורשת,
שלוחמיה נמסרו על־ידו לשלטון הבריטי,
הליקוי השני גרם לאי־הבנת הסיכסוך ההיסטורי
בין שני העמים שהוא עצמו עשה
כה הרבה להחרפתו.
אין ביג׳י שוכח את חשבונותיו. בין
השאר:
• אין שמו של זאב ז׳בוטינסקי מוזכר
אף פעם אחת בתיאור כל התקופה מראשיתה
ועד סוף מלחמת־העולם השניה( .הגדודים
העבריים במלחמת־העולם הראשונה, שהוקמו
ביוזמת ז׳בוטינסקי, צצים בתיאור
כאילו בעצמם. ההעפלה, שהחלה בפקודת
ז׳בוטינסקי בסוף שנות השלושים, מתוארת
כהמצאת ההגנה).
• חיים ארלוזורוב, בעל המוח המדיני
הגאוני, נזכר רק דרך אגב ובלעג. ביג׳י
מתעלם בכלל מן ד,אורינטציה המהפכנית של
ארלוזורוב על התנועה הלאומית הערבית,
מזכיר את הצעתו הסודית של ארלוזורוב
להקים בארץ (בשנת )1933 דיקטטורה עברית(
.מלגלג ביג׳י :״ארלוזורוב לא הסבי
ר ...כיצד נתפוס את השלטון. האם נגרש
בכוח את האנגלים?״)
למרות טענותיו המתחסדות כי תמיד רצה
בשותפות עם הערבים, מזדקרת רוחו האמיתית
של ביג׳י, בכל התקופות, בבואו לפאר
את גירוש הערבים מן המשק העברי ויצירת
עקרון ״העבודה העברית״ ,שפירושו היה
תהום בין שני העמים .״ויש לציין כי מעשי־האיבה
והתקפות הערבים מזמן לזמן,
מראשית הישוב ועד מלחמת־הקוממיות, ועד
בכלל, עזרו אולי יותר מכל הסברות עיוניות
לנצחון תפיסה עקרונית זו.״ במלים
אחרות: המלחמה בין הערבים והיהודים
היתד, תופעה חיובית.
כדרך הגאונים. בגיל 72 אין אדם
לומד תורה חדשה. הסקירה של ביג׳י מדגישה
שאין לו גם כל כוונה כזאת• האיש
העומד עתה בראש מדינה ריבונית, בעלת
כושר עצום לעיצוב פני המרחב, עדיין
רואה את עצמו כפי שהיה כנער בן . 18
בגוף שלישי, כדרך הגאונים, הוא מתאר את
עצמו בדמות אידיאלית זו ,״שנאלץ, בצאתו
לחרוש עם חבריו בשדמות הגליל, לפני
יותר מחמשים שנה, לשאת רובה על השכם
וגם לעמוד על המשמר בלילות בכפר עברי
בודד ונתקף.״

בני חוד
איש לא אהב את נאביל חורי הצעיר (,)25
מלבד בנות עכו וכפר־יאסיף, מהן לקח כסף
ותכשיטים תמורת הבטחות־נשואין שלא קויי־מו.
הוא נחשב לצעיר פוחז, ריקני והרפתקני.
לעומת זאת אהבו הכל את אחיו
הצעיר, עוסאמה, נער שקט, נעים וצנוע.
כאשר נידונו השבוע האחים לעונשי״מאסר
בעוון ריגול, פרץ עוסאמה בבכי מר. הקהל
הערבי באולם בכה יחד עמו. איש לא בכד,

על נאכיל, למרות ענשו הכבד הרבה יותר.
סוכן כפול. בראשית 1957 ביקרו השניים
בירדן, לרגל חג־המולד האורתודוכסי. לנא־ביל
היה חסר, כרגיל, כסף. התרופה נמצאה
בדמותו של סוכן־מודיעין ירדני, שמסר
לו את כתובתו של סוכן בירושלים הישראלית
וסוכן שני בעכו,
נאביל התיחם לענין בקלות־דעתו ההרפת־קנית
הרגילה. .במשך ארבעה חדשים עמד
במגע עם הסוכנים, אם כי לא נראה שמסר
להם אינפורמציה חשובה. אולם באפריל
1957 נוכח לדעת שהוא משחק באש. מכיוון
שלא היה לו חשק להסתכן, הפסיק את
המגע. אחיו, סטודנט לרפואה באוניברסיטה
העברית, שנגרר אחריו שלא מרצון, הודיע
לאביו על הפסקת ההרפתקה.
באותו רגע כבר ידע שרות־ד,בטחון על
מעשי השניים. ממי? טוען סניגורם, אליאס
קומה החיפאי: הסוכן הירדני בירושלים היד,
גם סוכן ישראלי. ד,ש.ב. לא הכחיש במשפט
כי ידע על פעולות בני־חורי כמעט למן
הרגע הראשון.
מדוע לא נאסרו השניים אלא 18 חודש
אחרי הפסקת המגע? מדוע ניתן להם לעבור
שוב לירדן, בינואר ,1958 כמעט שנה אחרי
שנודע לש.ב. שהם היו קשורים במודיעין
הירדני? על כך לא השיבו עדי הש.ב• גם

מתי אוסרים נורגל?
במשפט. תשובתם הסתמית: היו שיקולים
בטחוניים־מקצועיים.
הודאה מנוקדת. ברחוב הערבי דווחה,
בשעתו, דעה אחרת. אבי ד,צעירים, עורו־הדין
ג׳אמיל חורי, היה עסקן בעירית עכו,
תמך בדרך כלל בקו המפא״יי. אולם אחרי
ייסוד החזית הערבית, שנואת־השלטון, הצטרף
אליה. בדיוק אז נאסרו הבנים.
טענו פעילי החזית: השנים נאסרו כדי
להכריח את האב לפרוש מן החזית (דבר
שהאב אמנם עשה באופן הפגנתי, על־ידי
משלוח מכתב מוזר לממונה על המחוז) .לפי
השמועה, שקנתה לד, מהלכים בכל רחבי
הארץ, ביקר נציג הש.ב. בבית האב, הבטיח
לו את שיחדור הבנים תמורת הפרישה.
שמועה זו לא היתה כנראה נכונה, כי
למרות פרישת האב, הועמדו שני בני־חורי
לדין בבית־המשפט המחוזי בחיפה• ההגנה
היתד, נדונה מראש לכשלון, כי נאביל כתב
אחרי מאסרו וידוי ארוך מאד, בו לא הקפיד
רק על הכתיב הנכון, אלא גם ניקד
את המלים — דבר שמנע מראש את הטענה
שכתב תחת לחץ.
שונה היה מצבו של הבן הצעיר. לא היו
נגדו שום הוכחות, מלבד הודאתו במשטרה.
טען קוסה: היא נכתבה תחת לחץ, אחרי טיפול
מתאים.
חורי־האב לא התערב במשפט, לא הופיע
כסניגור בניו. הוא היה שבור־לב. כאשר קם,
לקראת סוף המשפט, ביקש רחמים לבנו
הצעיר, הופיעו דמעות גם בעיני סקרנים
שנזדמנו לאולם במקרה. השופטים הושפעו
כנראה אף הם: הם הקציבו ארבע שנות
מאסר לנאביל, שנה וחצי לעוסאמה•
* רגע אחרי מתן פק־הדין:
בוכה ומסתיר את פניו.

פוסאסה

בטדינה
מדינית!
ש רי חותמאוחרת
הידיעה היתד, מוזרה בעיני קוראים תמימים•
נאמר בה כי טדי קולק ומשה דיין,
שניים מצעירי־הזוהר של ביג׳י, יצאו לקפריסין
״בשליחות ארכיאולוגית״ .אולם קולק
לא עסק מעולם בתחביב־אופנה זה, ואילו
משה דיין רחוק מלהיות ארכיאולוג מקצועי,
מסתפק באוסף מוצגים ארכיאולוגיים בגינת
ביתו בצהלה.
אך הקורא הבלתי־תמים יכול היה לקרוא
בין השורות. שליחותם של שני הדיפלומטים־
החובבים לקפריסין, ערב שיחרורה הסופי,
באה כדי לרכוש ברגע האחרון את ידידות
האדונים החדשים של האי, בעל החשיבות
האיסטרטגית העצומה לגבי ישראל. אם־כי נכללו
במשלחת כמה אנשי־מקצוע לשיחזור
אתרים היסטוריים, תואר הביקור כמדיני
מובהק בעיתוני קפריסין ובעיתוני הערב.
כאשר מלחמת־השיחרור הקפריסאית היתה
בעיצומה, לא הרגישה ממשלת דויד בן־
גוריון כל צורך בידידות כזאת. להיפך, היא
אירחה בישראל חיילים בריטיים שבאו לנוח
מפעולות־הדיכוי באי, ניצלה כל הזדמנות
להפגין אהדה לצבא ולצי הבריטי, בני־הברית
מתקופת מיבצע סיני־סואץ. הקולות המעטים
שהזהירו מפני קו זה (ראה איגרת העורך
בעמוד )2נשארו קולות קוראים במדבר המדיני.
זכרון
לוחמים. החודש נסתבר כי בני
קפריסין נחונים לא רק בכושר־לחימה, אלא
גם בכושר־זכרון. הנציגים הישראליים אמנם
הגיעו למושל הבריטי ולשלושה מחברי הממשלה
החדשה, אולם לא נימוסיו של קולק,
אמן־השנור שהמס בעבר את לבם וכיסם של
מיליונרים אמריקאיים, ולא החיוך המפורסם
של משה דיין, לא שינו את המצב.
״אנחנו רוצים לחיות בשלום עם כל עמי
המרחב,״ אמר הבישוף מאקאריוס• הוא לא
היה מוכן להתחייב ליותר מזה. היה ברור
כי קפריסין היוונית, כמו יוון עצמה, לא
תמהר לקשור קשרים דיפלומטיים אמתיים
עם ישראל *,לא תעשה דבר העלול להרגיז
את ארץ־הנילוס, בעלת המיעוט היווני העשיר.
כשחזרו
שני השליחים, העמידו פני תמים,
ניסו להכחיש בכלל את קיומה של השליחות
בישת־המזל .״לביקור לא היה שום רקע מדיני!״
קרא טדי קולק בבטאונה הקבוע של
קבוצת־החצר, מעריב .״ראש הממשלה לא
ידע כלל על נסיעתנו!״

אסתח!
מוו תעם הו דעהמראש
מכונית המשא האדומה שמספרה ,00044
ועל חרטומה מצוירות המילים: עין־גדי,
שכבה על גבה בצד הכביש דימונה־באר־שבע,
כשגלגליה מסתובבים באויר וצופרה
צופר ללא הרף. מתחתיה היו מונחות 34
גופות של צעירים בגיל ,16 פצועות ומרום־
קות בחלקן. ארבע מהן, של שלוש נערות
ונער אחד, היו ללא רוח־חיים.
היה זה סופה של נסיעה שנועדה להחזיר
הביתה את קבוצת תלמידי בית־הספר החקלאי
בחדרה, שבילו עשרה ימי עבודה,
במסגרת שירות העבודה הלאומי, במחנה
הגדנ״ע בעין־גדי. ועדת חקירה מיוחדת,
שתתכנס בשבוע הבא, תצטרך לקבוע את
מידת אחריותם של הגורמים השונים לאסון.
לארבע המשפחות השכולות, שאיבדו את
בניהן׳ ולחצי תריסר הנערים והנערות שי־שארו
בעלי־מום, לא תעזור הועדה. היא
תתריע ודאי על נגע התאונות בדרכים ועל
חוסר־הזהירות של הנהגים. אולם קשה להניח
כי היא תגנה את האשמים האמיתיים.
ובאסון הנידון קיימים אשמים מוגדרים מאד.
לפני הועדה תובא עדות מחרידה אחת,
של אדם, ששבועות רבים לפני שהתרחש
האסון, התריע על כך שהוא עומד להתרחש,
ואיש לא שם אליו לב. תהיה זו עדותו של
בנעמי יפה ( )22 מתל־אביב.
פיצוץ להעלאת המוראל. כאשר
סיים יפה את שירותו הצבאי כסמל חבלה,
חיפש אחרי מקצוע אזרחי, החליט להפוך
למדריך גדנ״ע. השכלתו. התיכונית, וקורס
ההשתלמות שעבר, הכשירו אותו לתפקיד

בספטמבר ,1958 עם תחילת שנת־הלימודים,
(המשך בעמוד )8
* עד היום
ביוון, מיוצגת
באתונה, בעוד
על־ידי קונסול

אין לישראל שגריר או ציר
רק על־ידי ״נציג דיפלומטי״
שיוון מיוצגת בישראל רק ־
כללי.

שבע דקירות סכין

תיק

ך* רצח כוצע 15 דקות אחר חצות.
ן | סכין מטבח מושחזת היטב, שהונפה
ביד אלמונית, פילחה את גווה של תחיה
רובינשטיין ( )26 נמוכת־הקומה ורחבת־הגוף.
שבע פעמים תקע הרוצח את סכינו בגוף
האשה, עד שהצליח לשסע את העורק הראשי
בצווארה• תחיה רובינשטיין, מתבוססת בדמה,
צנחה על דרך העפר( .העולם הזה .)1061
ארבע ידיים תפסו בגופה החמה, גררו
אותה עד לתעלה הסמוכה. רכבת־משא מאוחרת
התקרבה במהירות לפסים שחצו את
דרך העפר בחוף שמן, האיטר, את מהלכה
וצפרה ארוכות. הדרך היתד, פנוייה והיא
המשיכה במהירות לעבר היעד — חיפה.
שתי הדמויות שרכנו על הגופה, נבהלו
מצפירת הרכבת, נעלמו ללא קול. גודיתה
של תחיה רובינשטיין נשארה מוטלת חציה
בתעלה וחציה על הדרך, מוסתרת בין
השיחים.
שם, שש שעות לאחר מכן, גילה אותה
אהרון לווי, פועל במכון הווטרינארי בחוף
שטן. תוך עשר דקות היתד, ניידת המשטרה
במקום..חיוור ורוטט כולו סיפר לווי לשוטרי
הניידת :״הרגשתי במשהו שבלט מתוך
השיחים, ניגשתי למקום וראיתי אותה מתה.״
בצהריים 12 ,שעות לאחר ביצוע הרצח,
שמה המשטרה את ידה על החשוד הראשון.
היה זה יוסף עזארי ( )29 רועד,־זונות בחוף
שמן ומורפיניסט מושבע. שעות מועטות
לאחר מכן, כשהוא רגוע בהשפעת כדורי
פרודורמיל שקיבל מקצין המשטרה קרל
זינגר, הודה עזארי בפה מלא :״תחיה באה
אלי ב־ 11 בלילה. היא בקשה ממני שאגן
עליה. בעלה, בנימין רובינשטיין, איים עליה
שירצח אותה. לקחתי סכין מטבח להגנתי
ויצאתי אליה. היא החלה ללטף אותי והבטיחה
כי רק אותי היא אוהבת. אמרתי לה
שהיא מוכרחה לחזור לבעלה, הלכתי ללוות
אותה. הגענו עד השביל. פתאום הגיח
בעלה• הוא דחף אותי וגרר אותה עמו.
ראיתי אותו מניף עליה סכין. נבהלתי וברחתי.״
בהתאם
לעדותו נעצר גם בעלה של הנרצחת
48 .שעות לאחר מכן, העיד זינגר בפני
שופט חוקר: יש לנו עדויות מרשיעות לגבי
שני החשודים. אני מבקש לעצור אותם עד
גמר החקירה.
השופט נענה לבקשה, עצר את יוסף עזארי
ובנימין רובינשטיין באשמת רצח תחיה
רובינשטיין.
כך החל משפט הרצח: היועץ המשפטי
נגד יוסף עזארי ובנימין רובינשטיין — משפט
הרצח המסובך והמוזר ביותר בתולדות
מדינת ישראל.

700ל״י תמורת אשה
ך ץ חיה רובינשטיין היתד, דמות מון
iכרת הן לתושביו העלובים של חוף
שמן והן לניידות המשטרה שבקרו באיזור.
כי הצעירה השחרחורת והחיננית, שהתמחתה
במקצוע מכניס, ספרות נשים, העדיפה להר־רוויח
את לחמה ולפרנס את בעלה בנימין
במקצוע מכניס פי כמה — המקצוע העתיק
ביותר בעולם.
תחיה, שנולדה למשפחת סוחרים אמידה
בהדר הכרמל, הכירה את בעלה השני, בנימין,
לאחר שפקדה אותה האכזבה הנוראה
של חייה: בעלה הראשון, צעיר חיפאי בן
גילה, משה שפירא, התגרש ממנה לאחר
חודשים אחדים של נישואים רצופי מריבות,
הסתלק במהירות לארצות־הברית. היה
זה מובן שתחיה הנפחדת, העדיפה את
חברתו של בנימין, המבוגר ממנה בשנים
אחדות, על חברת בני־גילה. בנימין, ששרת
קודם לכן כשוטר בירושלים, התמחה בחקירות
במדור הבילוש שם, עבד אותו זמן
כפועל בסולל בונה. גם הוא לא רודה רוב
נחח בחייו, הציע לתחיה לבנות בית משותף,
חודשים אחדים לאחר שהכירה. תחיה
נענתה בהתלהבות להצעה.
גם הנשואים השניים לא עלו יפה. בנימין,
שעלה לישראל מפולין לאחר קום
המדינה, התפרנס לאחר שחרורו מצה״ל בכל
מיני. עסקות מפוקפקות, שהביאוהו עד לחוף
שמן. הוא ניסה להתנער, התגייס למשטרה

משנו האהבה
ביקשה את חסותו עזארי

היה המקום האחרון בו נראתה תחיה רובינשטיין בחיים.
לאחר שנמלטה מבעלה הגיעה אל מאהבה יוסף עזארי,
צא ללוותה בחזרה לביתה, הובילה לקראת סופה המר.

ועזב גם אותה לאחר שהסתכסך עם מפקדיו•
הוא לא הסתדר גם בעבודתו החדשה,
ולאחר חודשי נישואים מעטים זנח את
עבודתו, בילה את רוב זמנו בחברת דמויות
חשודות.
תחיה לא היתד, מוכנה לוותר. היא המשיכה
לפרנס את בעלה בעבודתה כספרית,
אך המריבות היו אורחות שכיחות בביתו של
הזוג הצעיר. לבסוף, כשלא הצליח לעמוד
בהתחיבויותיו הכספיות, מכר בנימין את
הדירה החדשה שקנו ברחוב אבן גבירול,
עקר עם אשתו לצריף רעוע בחוף שמן.
כאן הכירה תחיה את עזארי. הצעיר
השחרחר, שהתפרנס אז על גופה של חברתו
עליזה, שילדה לו אף שתי בנות, מצא
חן בעיניה. גם העובדה כי עזארי, שהתמכר
לסמים משכרים, היה מכה את חברתו בכל
פעם שלא הביאה לו את הכסף המיועד
לקניית זריקות המורפיום, לא הרתיעה אותה.
עד מהרה הפכה לאהובתו של עזארי.
מכאן היתד, הדרך לפריצות קצרה מאד.
תחייה החלה לעבוד בשביל עזארי, הביאה
לו את כל כספה. בנימין, שנשאר ללא אשד,
וללא כסף, החל לאיים על עזארי. עזארי
הציע לו שותפות :״חצי לי וחצי לך.״
אולם בנימין העדיף בעלות מלאה .״תחיה
היא אשתי,״ אמר ,״אם היא עובדת — אז
רק בשבילי.״ הוא הכריח אותה לנטוש את
עזארי, לצאת יחד עמו ליפו.
ביפו היתד, ההתחרות גדולה מדי• תחיה
החיפאית לא מצאה את מקומה בשטח הגדול.
לאחר כמה שבועות של אכזבה חזרו
השניים לחוף שמן. בנימין שהתייאש מאשתו,
הציע לעזארי עיסקה :״תן לי 700 לירות
ותחיה תהיה שלך.״
עזארי הסכים. אלא שברשותו לא היו אלא
200 לירות בלבד .״את היתר אפרע לך
בתשלומים מהרווחים שיהיו לי,״ הבטיח.
שבועות אחדים התנהלו העסקים כסדרם.
אולם עזארי, שצריכתו לסמים גברה, לא
יכול היה לעמוד בהתחייבויות. כשבא בנימין
לגבות את הכסף, הפס בזרועה של
תחיה, הדפה לעברו« :קח אותה, אין לי כסף.״
תחיה חזרה עם בנימין לצריפו. הדבר
ארע ביום חמישי בבוקר, ד,־ 13 בינואר . 1958
משך שלושה ימים היו השכנים עדים למריבות
בלתי פוסקות. ביום ראשון ברחה
תחיה, מצאה מחבוא אצל חברה.
יום לאחר מכן נמצאה גופתה שסופת־צואר
בתעלה שליד דרך העפר החוצה את
פסי־הרכבת•

בימני דם ע 7הסכין
ך* חשוד העיקרי היה בנימין רובינו
Iשטיין• המשטרה, שבידיה היתד, רק עדותו
של עזארי, הצליחה לשחזר את המקרה:
תחיה התדפקה על דלתו של עזארי, הפצירה
באהובה להחזירה אליו. בנימין, שעקב
אחר עזארי — לאחר שביקר אותו קודם
לכן, לא מצא אצלו את תחיה — התערב,
גרר את אשתו הבורחת לעבר התעלה, שיסף
צווארה בסכין.
אולם החשוד העיקרי סרב לשתף פעולה.
הוא הכחיש בעקביות :״אינני יודע שום
דבר• אני חף מפשע.״ היה לו אליבי —
חבריו העידו כי הוא שיחק עמהם בקלפים

עד 12 בלילה. כמו כן נעדר חומר עדות
חשוב: הסכין בה בוצע הרצח.
אם לא היה די בזה, החל עזארי לשנות
את עדויותיו. מבלי שראה כלל את רובינשטיין,
מסר עזארי, שתשוקתו למורפיום
גרמה לו להשתולל, עדויות סותרות לחוקריו.
לאחר
שהכחיש כל שייכות לרצח, שינה
עזארי את דעתו, ביקש — תשעה ימים
לאחר מעצרו — לקרוא לקצין חוקר אחר.
בפני זבולון בוים, שהובהל למקום מעצרו,
התוודה עזארי :״רצחתי את תחיה• אני מוכן
להודות בכל. תן לי רק זריקת מורפיום.״
בוים ניצל את ההזדמנות .״אינני מוכן
לדבר אתך,״ אמר לו .״אינני מאמין לך
בכלל. אם אתה אומר שרצחת את תחיה —
היכן הסכין?״
עזארי לא התבלבל .״בוא אתי,״ הזמין את
בוים ,״תקבל את הסכין. תקבל כל מיני
דברים.״
בוים ציווה לשחרר את עזארי. בליווי של
משמר מזוין חזר עמו למקום הרצח. במרחק
של כארבעים מטר מהמקום שבו, לפי
המשוער, נרצחה תחיה, מצא עזארי סכין
מטבח. על הלהב והקת בלטו סימני־דם.
אולם לא היה זה הכל. עזארי, שטען כי
הבגדים בהם נעצר היו עליו בליל הרצח,
הוביל את החוקרים לצריפו הקודר בחוף
שמן, דחה הצידה את אמו הזקנה שהסתערה
עליו בנשיקות ובכי, גילה בפני החוקרים
חבילת בגדים. כשפתח בוים את החבילה
מצא זוג מכנסי עבודה וז׳קט מקומט מוכתמים
בדם• בעיקר בלטו שני כתמים — על
כתף המעיל ועל חופתת השרוול.
חקירה מעבדתית הוכיחה כי סוג הדם
שנמצא על הסכין ועל הבגדים זהה עט
סוג דמה של תחיה — סוג .0מאידך,
חיפושים שנערכו אצל בנימין רובינשטיין לא
העלו דבר. רק כשהגיעה המשטרה אל ידידה
שלו, אצלה התאכסן רובינשטיין לפי עדותו
בליל הרצח, נמצאה שמיכה מוכתמת בכתם
דם יחידי. גם דם זה היה זהה לסוג דמה
של תחיה, אולם איש המעבדה קבע כי
היה זה כתם ישן•

זריקה, רק?אחר הודאה
hfcיקר המאמצים של המשטרה ד.תרכ־זו
עתה בנסיונות לשבור את רובינשטיין.
אמנם בהצהרתו בשבועה של עזארי
לפני שופטת־שלום־חוקרת מרים שטרקמן,
הכחיש עזארי את הכל, הודה במה שרצו
החוקרים, רק לאחר שלא קיבל את מנת
הסם המבוקשת. אולם לאחר מאמצים רבים
היה בידי זינגר ובוים המסמך הדרוש: הודאתו
של עזארי ברציחתה של תחיה רובינשטיין
בשתוף פעולה עם בעלה בנימין.
לעזארי ניתנה זריקת המורפיום לאחר שחתם
על ההודאה.
אולם רובינשטיין היה אגוז קשה לפצוח.
למרות שהוחזק בצינוק משך ארבעה חדשים״,
ולמרות שנאמר לו השכם והערב כי יש
כנגדו עדות מרשיעה, הובטח לו כי אם יודה
יועמד לדין רק על שתוף פעולה, לא הסכים
רובינשטיין לחתום על המסמך המרשיע.
טענתו, עליה חזר באוזני החוקרים ללא כל
* משם הועבר רק אחרי שהגיש בקשה
לצו־על״תנאי נגד שר המשטרה ונציב בתי
הסוהר.

מטבת מושחזת ננעצו בגופה שר תחיה רובינשטיין-נו ננתח

נ/־שפט רצח
עייפות,, :אני חף מפשע. עזארי מעליל עלי
מתוך שנאה.״
רק אחרי ארבעה חדשים מיום המעצר
נפגש רובינשטיין לראשונה עם עזארי• הוא
הובא תחת משמר כבד לבית הדין המחוזי
בחיפה, שמע כיצד עזארי מעיד בשבועה
לפני שופט חוקר. רובינשטיין, המנוסה בחקירות
מתקופת היותו שוטר, לא הניד עפעף.
הוא סרב אפילו לחקור את העד .״מה
שיש לי לומר — אומר רק בבית משפט.״

להודות? אפילו ברצח האם
faמשפט החל ב־ 18 לנובמבר .1958
f Iבדיוק עשרה חודשים לאחר אותו לילה
גורלי בו נרצחה תחיה רובינשטיין. יוסף
עזארי ובנימין רובינשטיין נצבו בפני בית
המשפט המחוזי בחיפה בנשיאותו של השופט
שלום קסאן, כשלצידו יושבים השופטים
עמנואל סלונים וברוך כספי. התובע יוסף
בהלול נשמע פסקני מאד כשהצהיר: בידי
התביעה נמצאות ההוכחות להאשמתם של יוסף
עזארי ובנימין רובינשטיין ברצח תחיה
רובינשטיין..
את עזארי ייצג עורך הדין הצעיר אריאל
אזולאי, בנו של נשיא בית המשפט המחוזי
בחיפה יעקב אזולאי ואת רובינשטיין ייצג
אלימלך דוידסקו, עורך־הדין הממולח, שהתמחה
בשורה ארוכה של משפטים פליליים.
בפני אזולאי, שמונה לתפקידו על־ידי בית
המשפט עצמו, עמדה משימה בלתי־ניתנת
כמעט לביצוע. ערב המשפט, לאחר שמסר
תשע הודאות שונות וחתם על ההודאה המרשיעה
אותו בשותפות לרצח, התחרט עזארי
על דבריו, כפר בכל. טענתו: המשטרה הוציאה
ממני את ההודאות בפיתויים. אני
חולה סמים ללא מרפא וכדי לקבל את
זריקות המורפיום, שהיו דרושות לי יותר
מאויר לנשימה, הייתי מוכן אפילו להודות
ברצח אמי• אזולאי חייב היה להוכיח כי
המשטרה פיתתה את עזארי, סחטה ממנו את
הודאתו בשידולים.
היה זה תפקיד קשה מאד לעורך־דין
מנוסה. אזולאי הצעיר, שמאחוריו היתה פרקטיקה
מעשית של חדשים מעטים, שגה בכל
השגיאות האפשריות. במקום להחליט יחד
עם לקוחו על קו הגנה סביר, הסתבך הוא
במבוך ללא־מוצא. אפילו עדויות הרופאים,
שהזמין בית־הדין לפי בקשתו, היו לרעת
הלקוח•
העידו ד״ר מישל, ד״ר בנטל וד״ר שבצ<־
קי בעדות משותפת: עזארי הינו מורפי־ניסם
כרוני. מערך נפשו הוא כשל פסיכופט.
הוא מסוגל לשקר מבלי להניד עפעף, אם
רק הדבר הוא לטובתו.
תפקידו של עורך הדין דוידסקו היה קל
יותר. שולחו, אותו ייצג לפי בקשת קרובי
משפחה רחוקים של רובינשטיין, כפר באש־

י? *1 I I Tבנימין רובינשטיין ,)35(.שי־רת
בזמנו כשוטר במדור
I U .1 I 1
הבילוש בירושלים, עזב את מקום עבודתו
לאחר שהסתכסן עם הממונים עליו. משך
כל. החקירה והמשפט טען רובינשטיין :״אני
חף מכל פשע,״ למרות עדויות עדי־התביעה

מה מראשית החקירה, היה מוכן להשבע
כי הוא חף־מפשע.
אולם בנאומו של התובע נצפנה שורה
של האשמות חמורות, אותן חייב היה
דוידסקו להזים׳ אם היד, בכוונתו לזכות
את שולחו• אמר התובע יוסף בהלול בנאום
הפתיחה: בידי התביעה הוכחות כי —
• רובינשטיין תיכנן את הרצח מראש.
הוא מכר את צריפם המשותף, שלו ושל
אשתו, בדיוק יום לפני הרצח.
• בדיוק באותו יום סידר ׳ רובינשטיין
את ילדתם של בני הזוג במוסד לעזרה סוציאלית,
הרחק ממקום הרצח.
• שני אנשים השתתפו ברצח תחיה
רובינשטיין, או לפחות היו נוכחים במקום
בעת הרצחה. התביעה תביא הוכחות כי
רובינשטיין היה אחד מהשניים.
אולם את עיקר הוכחותיו שמר בהלול
לתאריך מאוחר יותר, זרק את העדות
כפצצה בישיבה השלישית של בית־המשפט.

״ רו בי גשנ זיין הו דהבכר ״
^ ו סו ףמחמוד מוהנה הגיע לבית־הכלא
בדרך שיגרתית (העולם הזה .)1051 כשלושה
חודשים לפני הרצחה של תחיה רובינשטיין
מצא מור,נד אחד מאנשי העולם
התחתון בחיפה ומודיע של המשטרה —
את עצמו עומד מתנשם לפני שער המשטרה
הסגור בעיר התחתית. מאחוריו שמע את
צעדיהם החפוזים של רודפיו. הוא לא היסס,
שלף מכיסו אקדח חצי אוטומטי, וציפה.
כשנראה רודפו הראשון בכניסה, כיוזן מו־הנה
את אקדוחו, לחץ על ההדק. אליהו
בכר נפגע בראשו, צנח מת על המרצפת
הקרה של עיר הנמל.
בהשתדלות המשטרה הוחלפה אשמתו של
מוהנה מרצח להריגה. מוהנה נידון למאסר
שש שנים, הועבר למחנה העצירים הנוח
יחסית בג׳למי. עורך הדין דוידסקו, שיצגו
במשפט, ביקש להגיש בשם שולחו ערעור
לבית־הדין העליון. מסיבות שהובנו על־ידי
דוידסקו רק לאחר שנה, סרב מוהנה לחתום
על בקשת הערעור.
באותו בוקר, בו נערכה הישיבה השלישית
של בית־המשפט המחוזי שהיה חייב
לדון במשפט לקוחו החדש של דוידסקו,
מצא עצמו עורך הדין הממושקף עומד פנים
אל פנים עם לקוחו לשעבר. מוהנה, לבוש
אירופית, ברכו לשלום בשחצנות. דוידסקו
לא הופתע. יום לפני הופעתו של מוהנה,
קיבל דוידסקו את ההתרעה השיגרתית של
התביעה, שהודיעה לו כי עדה הבא יהיה
יוסוף מחמוד מוהנה• היחד, זו סתירה בולטת
לנוד,גיר, הקודמים של התביעה. הסתבר
כי מוהנה נחקר וחתם על עדותו
במשטרה רק ארבעה ימים לפני שהופיע
בבית־המשפט. התביעה עשתה ככל אשר
ביכולתה להעלים את עדה זה מפני ההגנה,
הודיעה עליו בתאריך האחרון שמחייב
החוק•
בוטח בעצמו עלה מור,נד, על דוכן העדים,
נשבע לומר את האמת, את כל האמת ורק
את האמת, והחל בעדותו. היו צפונות בה
שתי נקודות חמורות לחיוב הנאשמים.

ע דו ת ש 7חרש־ אי ר ב
יפרמוהנה :״שהיתי קודם בתאו של
wעזארי• הוא סיפר לי את כל מה שהיה.
הוא נשבע לפני — לא אני רצחתי. ראיתי
את רובינשטיין שולף סכין, נבהלתי וברחתי.״
לאחר
ששמע את עזארי, הועבר המודיע
המשטרתי לתאו של רובינשטיין. טען ימו־הנה
:״רובינשטיין סרב בכלל לדבר. רק
אחרי שסיפרתי לו על המשפט שלי התרכך.
הוא רצה לדעת א.י <£.עורך הדין דוידסקו,
וכשאמרתי לו שהייתי מבסוט, אמר כי יקח
לו אותו כעורך־דין. רק בסוף, אחרי שהיינו
יחד כמה זמן הוא נשבר. הוא אמר לי:
,אינני פוחד ממאומה• למשטרה אין כל
הוכחות נגדי. רק עד אחד יכול לקבור
אותי — זהו החרש־אילם מחוף שמן. הוא
עבר על הדרך כמה דקות לפני הרצח, הכיר
אותי ואת תחיה.״
התביעה לא היססה להביא בפני בית־הדין
את העד המרשיע. לאחר שורה של חי
פושים
קלים נמצא החרש־אילם, הושבע
כחוק והועמד על דוכן העדים. בתנועות
ידיים, בפתקים שהוגשו לו על־ידי ביתר,משפט
ובעזרת מורה לחרשים־אלמים, מסר
עד התביעה את העדות הבאה:
״עברתי על השביל בערך ב־ 12 בלילה.
ליד פסי הרכבה ראיתי שלוש דמויות —
אשה נמוכה עם שדיים גדולים, נדחפת על־ידי
דמות גבוהה (שתיאורה התאים לתיאורו
של רובינשטיין) כשדמות נמוכה (שתיאורה
התאים לדמותו של עזארי) הולכת
מאחוריהם. במקום דלקה מנורה גדולה ואני
הייתי במרחק של כחמישים מטר מהם.
יכולתי לראות כמעט הכל.״
כדי להמחיש את עדותו של החרש־אילם
הציגה התביעה תרשימי שחזור שנעשו על־ידי
שחזר המשטרה שקמוני. אפשר היה
לראות בברור, כי אם אמנם היה העד במקום
שאמר, לא נעלמו מעיניו פרטים רבים.
יתר על כן: התביעה הציגה אחת העדויות
של עזארי בו נאמר כי אמנם, בשעה ש־נשרך
אחרי תחיה ובנימין רובינשטיין, פגש
אותם חרש־אילם, שהבירם•
בנקודה זו ניחן היה לסכם את העדויות.
נגד עזארי היו ההוכחות הבאות:
• הרשעתו העצמית:
• הבגדים והסכין;
• עדותו של מוהנה;
י• ערותו של החרש־אילם,
העדות האחת לטובתו, עדותה של אמו
הזקנה, שטענה כי בנד, בילה את כל הלילה
בביתם, נדחתה כבלתי־סבירה.
נגד רובינשטיין יכולה היתד, התביעה להעמיד
מספר דומה של הוכחות:
• ההוכחה המסיבתית של מכירת הבית
וסידור הבת במוסד;
• עדותו של עזארי;
• עדותו של מוהנה;
• עדותו של החרש־אילם.
אמנם עדות התביעה ביחס למכירת הבית
וסדור הבת, איבדה את ערכה, כשהוכיח
דוידסקו כי המשא ומתן על מכירת הבית
התנהל, בידיעתה של הנרצחת, חודש וחצי
לפני המכירה. כן הוכיח סניגורו של רובינשטיין
כי סדורה של הבת במוסד סוציאלי
תוכנן, ללא השתתפותו הפעילה של
רובינשטיין, חודשים רבים לפני כן, על־ידי
פקידי העזרה הסוציאלית החיפאית•
אולם היו עדיין עדויותיהם המרשיעות
של מוהנה והחרש־אילם, עדויות שנתמכו
אחת ברעותה.
וכאן זרק עורך־הדין הממולח את הקלף

n \ l 1 *1 1 1יוסף עזארי 29 נידון הו
ו ן I U Iחוד ש. למאסר עולם, לאחר
שהוכח כי רצח את תחיה רובינ שטיין
בעזר תו של אדם שני. עזארי, שהוא מור־פיניסט
מועד, מסר ת שע הודעו ת שונות,
חתם על עדות מרשיעה לאחר קבלת הסם.

*I f i l l V i l l iתח ׳ ה רובינ שטיין (,)26
1 J I 1 1 J [ I J I Iהתמחתה בספרות נשים,
אולם חו סר היכולת של בעלה לפרנסה
ואהבתה אל עזארי מ שכוה אל המקצוע
העתיק ביותר בעולם. לאחר שמאהבה לא
הצליח להמציא לבעלה את 700 הל״י, הסכום
אשר ת מו ר תו הסכים הבעל למכרה לעזארי
אהוביה, היה סופה המר של תחיה בלתי נמנע.

החזק ביותר של ההגנה, קלף שהביא למפנה
מכריע בכל מהלך המשפט נגד רובינשטיין.

262
דקות י!ריאה
ך הציגו כפני בית־המשפט המחוזי ב־
Jחיפה את גליון העולם הזה 1051
קבע דוידסקו :״שולחי, שהוא קורא וותיק
של העולם הזה, לא יכול היה לומר מה
שאמר, לפי טענתו של מותנה, בלי לדעת
שהוא סוגר מאחוריו את שערי בית־הכלא
לעולם. בתור קורא קבוע של העולם הזה
ידע רובינשטיין כי מודעה הוא מודיע קבוע
של המשטרה. כיצד אתם יכולים לשער כי
הנאשם, שגילה עד כה קביעות מפתיעה
בטענתו שהוא חף מפשע, יודה בפשע שלא
ביצע דווקא בפני מודיע משטרתי?״
בפסק־הדין,
14 חודש
בית־הדין :
יכול לומר

היתה זו טענה משכנעת מאד.
שניתן ב־ 17 לאפריל שנה זו,
לאחר הרצחה של תחיה, קבע
שוכנענו כי רובינשטיין לא היה
מד, שמוהנה שם בפיו•
עם קביעה זו התערער בנין ההאשמות של
התביעה כמבנה קלפים. בפסק־הדין המנומק,
שנכתב לחוד על־ידי שני השופטים, סלונים
וכספי לגבי כל אחד מהנאשמים, כשנשיא
בית־המשפט קאסן סומו ידו בכל מקרה
על פסק דין חבריו, נאמר: שוכנענו כי —
• הרצח בוצע בנוכחות שני אנשים,
אם כי לא הובהר לנו תפקידו של השני.
הנאשם יוסף עזארי דקר לפחות פעם אחת
את הנרצחת חחיד, רובינשטיין, דקירה שגרמה
למותה*.
• שני אנשים גררו את הנרצחת ממקום
הרצח למקום בו נמצאה•
הרצח אירע אחרי שעה .12 האליבי
של רובינשטיין, שקבע כי שיחק בקלפים
עם חבריו עד שעה זו, אינו יפה למקרה

אולם מאחר וחומר הראיות היה לרעת
עזארי בלבד, קבע בית־המשפט, כי יש
מקום להאשים רק את יוסף עזארי ברציחתה
של תחיה רובינשטיין.
לאחר 262 דקות של קריאת פסק־הדין
המנומק גזר בית־המשפט :״אי־לזאת אנו
דנים את יוסף עזארי באשמת רצח בכוונה
תחילה של תחיה רובינשטיין למאסר עולם.
מבחינת הרגשת השופטים לא יכול בית־המשפט
לומר כי בנימין רובינשטיין הוא
חף מפשע, אולם לאור העובדות ד,מסיבתיות
בלבד שהוגשו נגדו, לא מצא בית־המשפט
לנכון להרשיע את הנאשם. אי־לכך החליט
בית־המשפט שהנאשם זכאי להנות מן הספק.״
בחוץ
ציפתה מכונית האסירים ליוסף
עזארי. לבנימין רובינשטיין קרץ העתיד.
* רק בסקרה אחד התאים סכינו של
עזארי לפצע הפתוח. שאר הפצעים, בב טן
ובג רון, יהיו רחבים מדי מ כ די. שאפשר יהיה
להשוות.

תצפית

במדינה

(כל הזכויות שמורות)

• יתכן מאד כי גם באחד במאי השנה, יישפך דם בנצרת.

בעוד שבשנה שעברה התלקחו התנגשויות־הדמים בין מפגינים קומוניסטיים
לבין אוהדי מפא׳״י ואנשי משטרה, עשויה התנגשות חדשה להתחולל על רקע
שונה לגמרי; המתיחות המפלגת עתה את הרחוב הערבי בין תומכי עבך אל־נרים
קאסם (הקומוניסטים) לבין תומכיו של עבד אל־נאצר (הלאומנים) .הממשל
הצבאי, מצידו, יסתפק במילוי־תפקיד פאסיבי, ולא יעמיד כל מכשול פורמלי
בפני עריכת ההפגנה הקומוניסטית.

• תשמע בקרוב על הידוק קשרים בין ישראל לבין חבש.
ההישגים, שיובלטו בתעמולה הרשמית: חוזה מסחרי וביקורה של אשת־הקיסר
היילה־סילאסיה בישראל. למעשה, אין זה אלא הישג פעוט, והבלטתו לא תבוא
אלא לחפות על העובדה כי בביקורו הנוכחי במרחב, ביקר קיסר חבש במצרים
ובתורכיה, לא זיכה את ישראל בכל תשומת־לב עיקר החוזה המסחרי; חבש
תייצא לישראל גרעיני שמן, אשר אין בכוחה לעבדם, וישראל תייצא לחבש
שמן מעובד.

• צפוי נפיץ נוסך מצד מפא״י, לשדל את שותפותיה
בהסתדרות להימנע מהשמצות — או לכל הפחות להגביל את השימוש
בהן — במערכת הבחירות להסתדרות הסיכוי להצלחה: אפסי. לעומת זאת
יישאר בתוקפו הסכם הצניע, מאחר וכל המפלגות מעוניינות לחסון את כספיהן
לשימוש הבחירות לכנסת.

• גילויים מפתיעים על מטה כחירות מיוחד שהקימה
מפא״י לקראת הבחירות להסתדרות, עשויים להתגלות
כ ק רו ב. אחרי שזכתה ב־ 237 אלף קולות בבחירות הקודמות, הגיעה מפא״י
למסקנה כי הפעס דרושים לה יותר מ־ 300 אלף קולות. להשגת 70 אלף

(המשך מעמוד )6
התקבל בנעמי לעבודה כמדריך גדנ״ע ב־בית־הספר
הריאלי מונמיפיורי ובבית־הספר
התיכון עירוני א׳ בתל־אביב. כעבור שלושה
חדשים יצא עם קבוצה מתלמידי השביעית
בבית־הספר מונטיפיורי למחנה העבודה של
הגדנ״ע בעין־גדי. כאשר חזר מהמחנה הוא
הגיש, כמקובל, דו״ח מפורט לאליעזר ברקני,
ממחלקת הפיקוח על הגדנ״ע במשרד
החינוך.
לא היה זה דו״ח שיגרתי. בפירוט דייקני
ציין בנעמי, בנו של עסקן מפא״יי ותיק,
את הליקויים הארגוניים שמצא במחנה:
• היציאה למחנה נערכה בתנאים קשים
ביותר, מפאת הצפיפות הרבה במכונית, שהועמסה
בציוד נוסף. בבאר־שבע הועמס עוד
ציוד, וכן הועלו על המכונית (של קיבוץ
עין־גדי) עשרה אורחים למשק.
• היציאה מעין־גדי בוצעה באיחור, ברכב
שאינו מורשה להוביל אנשים, רכב
שהוביל אספקה לקיבוץ מבאר־שבע. בדרך
חזרה, בקילומטר ד,־ 56 בכביש באר־שבע־סדום,
אירע קילקול במכונית והמדריך הובל
לדימונה, שם שכר מכונית־משא שהובילה
את התלמידים לבאר־שבע.
• הנסיעה למחנה וממנו בוצעה ללא
הבטחה מתאימה, והנסיעה בחשיכה היוותה

מחלקת הפיקוח על הגדנ״ע שקיבלה את
תשובת עין־גדי, הקימה ועדת־חקירה. לא
חס וחלילה נגד המשק, אלא נגד בנעמי׳.
״הוא קצת טראלדה״ .חודש ימים
אחרי שחזר מהמחנה והגיש את הדו״ח,
הופסקה עבודתו של מדריך הגדנ״ע יפה.
הוא קיבל משכורת ללא עבודה עד שתסתיים
החקירה במעשיו החמורים. איש לא
חקר את האשמותיו של יפה.
בליל יום השלישי, ערב חג־הפסח, אירעה
התאונה הקטלנית לחוזרים ממחנה בעין־גדי,
בכביש דימונה־באר־שבע. חקירת המשטרה
הוכיחה שהיא נגרמה כתוצאה מליקויים עליהם
התריע יפה שבועות רבים קודם לכן,
ביניהם: המכונית העמוסה לעייפה נסעה בחשיבה,
לא היתד, ראויה להובלת אנשים.
יומיים אחרי התאונה, קיבל בנעמי יפה
מכתב פיטורין סופי. בידו היה מכתב ההמלצה
מהאינג׳ינר בלזמן, מנהל בית־הספר
סונטיפיורי, שציין :״בנעמי מילא את תפקידו
לשביעת־רצוננו המלאה ורואה אני חובה
נעימה להוסיף ולציין שהנ״ל נחשב לאחד
ממדריכי הגדנ״ע המוצלחים ביותר שהועסקו
על־ידינו בשנים האחרונות.״ המכתב לא עזר
לו. כאשר התבקש דובר משרד־החינוך להגיב
על הפרשה, טען :״בנעמי יפה לא
אחראי למעשיו, הוא קצת טראללה״.

עתונות
הקרבעדהא שד.

מערכת־ הבחיירגת רהגזחדתת חגיע\ז רשיאס
הקולות החסרים הקימה מפא״י, כפי שגילו יריבותיה, מטה בחירות מיוחד,
נוסף למטה הבחירות הרשמי, שתפקידו לפעול בכל הדרכים ולדאוג לכן
שביום הבחירות ימצאו בקלפיות 70 אלף הקולות הדרושים.
• נשק נורבגי עשוי להופיע כמרחב. ביקורו של שר־הבטחון
הנורבגי, בלווית גנרל חשוב, לפני חודשיים בקאהיר, היה קשור ברצונו של
עבד אל־נאצר להצטייד בנשק חדיש שלא יבוא ממקור סובייטי, גם לא ישא את
החותמת של אחת המדינות האימפריאליסטיות. עיסקה כזאת עלולה להרע את
היחסים הטובים בין ישראל וסקאנדינביה•

• צעירות אנגליות ישחקו את חיילות צה״ל בפרטה של
יעל דיין. אחרי שגס משרד ראש־הממשלה וגם משרד־הבמחון הודיעו
רשמית כי לא ישתפו פעולה עם המסריטים, יהיה הצתת כולו מורכב מאנגלים,
אולי בתוספת סטודנטיות ישראליות הלומדות באנגליה. בתפקיד הראשי עשויה
להופיע מילי פרקינס, המשחקת את אנה פראנק בסרט היומן. אולם המסריטים
עלולים לעמוד על דעתם כי תמונות נוף וקטעים אחרים יצולמו בארץ, גם בלי
שיתוף־פעולת הממשלה, באביב הבא, דבר העשוי לגרום להתנגשות נוספת
בענין זה. הפעילה העיקרית נגד הסרט היתה גולדה מאיר, בעוד שהשגריר
הצרפתי פיאר ז׳ילבר התערב בכיסן הפוך.
אחת התוצאות השליליות של הסיפסוך: החלטתם של מסריטים
אחרים, ביניהם סאם שפיגל, להימנע מהסרסת סרטים בארץ בה דורשת הממשלה
למעשה זכות־צנזורה על התסריטים המצולמים בה.

• שערוריה של מעילה בסכום של מיליוני ל״י באחד
המוסדות המשקיים של ההסתדרות, תפורסם כקרוב. מוסדות
ההסתדרות עושים מאמצים למניעת הפרסום לפני הבחירות להסתדרות•

סכנת־נפשות.
מלבד האשמות אלה, כלל הדו״ח של בנעמי
האשמה נוספת: בעת מסיבת־הסיום שנערכה
בעין־גדי סביב המדורה, נעשה נסיון
מצד חבר־משק להעלות את המוראל על־ידי
ניפוץ חמרי־חבלה. נפץ שהתפוצץ בידו,
במרחק של מטרים ספורים מהמדורה, גרם
לפציעתו של חבר־המשק.
החברה באה לבקר. בנעמי לא הסתפק
בהאשמות. הוא גם דרש להוציא את
המסקנות :״לאור מה שסוכם, נראה לי שעל
הגורמים הנוגעים בדבר לשקול מחדש את
עמדתם ואת האפשרות של קיום מחנות
בעין־גדי, כי יש לי הרושם שהמשק אינו
מסוגל לעמוד בהתחייבויותיו במה שנוגע
לבעיות ארגון.״
מה שאירע אחר-כך, אופייני למה שקורה
בדרך כלל למבקרים למיניהם במדינה. מחלקת
הפיקוח על הגדנ״ע במשרד־החינוך לא
העבירה את הדו״ח, כפי שדורש הנוהג, אל
מנהל בית־הספר שתלמידיו השתתפו במחנה.
לעומת זאת היא שלחה העתק של המכתב
למשק עין־גדי ותבעה הסברים.
במקום לענות על ההאשמות, השיב משק
עין־גדי בהאשמות נגדיות• בנעמי יפה, נאמר
בתשובה, התנהג שלא כראוי למדריך גדנ״ע.
הוא הביא אליו את חברתו למחנה, ובאחד
המקרים בדק רובה טוטו בקירבת התלמידים.
על שאר ההאשמות, כולל המקרה של משחק
בחמרי־חבלה ופציעתו של חבר המשק, לא
נאמר דבר בתשובה.

המאבק בין שני עתוני־הערב המתחרים,
טעריב וידיעות־אחרונות, שהסתיים לאחרונה
בנצחונו של ידיעות־אחרונות עם הגדלת
תפוצת גליון יום הששי שלו עקב חלוקת
מפות האטלס — נכנס בשבועות האחרונים
לזירה חדשה — זירת השבועונים.
מזה זמן רב תיכננו אנשי מעריב הוצאת
שבועון־נשים, שיחחרה בשבועון־הנשים
של נח מוזס, בעליו של ידיעוודאחרונות.
המכשול היחיד להגשמת התכנית, היה נעוץ
בעובדה שבית־החרושת לנייר בחדרה לא
מייצר עדיין נייר בפורמט שיאפשר למכונות
החדשות של מעריב להדפיס שבועון במתכונת
המקובלת בשוק הישראלי. משום כך,
כאשר הופיע לפני חודשים מספר במשרדי
מעריב גרשום קומרוב, בעליו ועורכו הראשי
של שבועון קולנוע הכושל (תפוצה
שבועית 2300 הודיע כי הוא עומד להוציא
שבועון נשים שיתחרה בלאשה של
מוזס, ביקש את עזרת מעריב בגלופות ובדפוס׳
קפצו אנשי מעריב על המציאה.
״אנחנו עומדים בין כה וכה להוציא שבועון
נשים בקרוב,״ אמרו לו ,״למה לך
להתחרות בשני שבועונים? בוא נכנס לשותפות•״
לא עבר זמן רב, ובין גרשום קומי
רוב לבין מעריב נחתם הסכם. לפי הסכם
זה יוציא קומרוב את הגלימות הראשונים
של עולס־האשה, שם שבועונו החדש, בעצמו
ובכספו, עם גיבוי מלא של מעריב.
כעבור זמן קצר, באם העתון יוכיח את
עצמו מבחינת הרמה, ואפילו אם תפוצתו
תהיה זעירה, ייכנס מעריב לשותפות.
העורך עזב במפתיע. לפני שהופיע
הגליון הראשון של עולם־האשיה, נחתם הו־.
זה, לפיו הוקמה חברה חדשה, שלה תהיה
האופציה על הוצאת העתון. מניותיה של
החברה חולקו כדלקמן: גרשום קומרוב —
,26%המפיץ משה טופל — ,23%ועובד
בן־עמי, ראש־עירית נתניה לשעבר ובעל המניות
הראשי של מעריב — .51%
את עזרתו הזמנית הגיש מעריב לשבועון־
הנשים בשיחרורו של אורי קיסרי לתפקיד
העורך הראשי בפועל של השבועון• למרות
הכחשותיו, נושא אורי קיסרי באחריות לכל
החומר הנכנס לעיתון. לכתבים שקיסרי־קו־מרוב
רצו לגייסם, הובטחה עבודה חלקית
במעריב ואחריות לתקופה ארוכה.
פחדם של אנשי מעריב מהצהרה גלויה כי
העיתון החדש יוצא בחסותם, היה נעוץ בעובדה,
שנח מוזס איים בזמנו על מעריב
כי באם יוציאו שבועון נשים מתחרה, יוציא
הוא שבועון ילדים שיתחרה במעריב־לנוער,
שבלאו־הכי גרם הפסדים עצומים למעריב.
אחרי שהופיע עולם־האשה בשוק, לא היסס
נח מוזס מלהשיב מלחמה שערה. הוא
הקדיש את כל כוחותיו אך ורק להתחרות
בעיתון הנשים של מעריב. הוא השקיע כספים
רבים בתוספות מצויירות לעיתונו, גייס
כמעט אח כל אנשי ידיעות־אחרונות לעזרת
לאשה• רם אורן, כתב ידיעות־אחרונות, גויים
למשרה מלאה בלאשה• כתבים אחרים, ככתב
הספורט החיפאי דב עצמון, הופיעו
בשמות נשים דמיוניות.
הצלחתו הראשונה של מוזס במאבקו נגד
עולס־האשה נפלה במפתיע כבר שבוע אחד
אחרי הופעת הגליון הראשון של השבועון
וזפולס הזח 1126

הא זו״ף ומנה שד אנה פר אנק *

מה כתבה אנה>
ך* יומן המזוייף של אטה בראון
/ /ן !והיומן, שאינו פחות־מזוייף, של אנה
כידאנק, הכניסו כמה מיליונים לספסרי המפלה
הגרמנית!״ משפט נלוז זה, המחבר יחד
את אהובתו של אדולף היטלר ואת קרבנו,
עמד החודש במרכזה של פרשה משפטית
הדשה המסעירה את גרמניה. המחבר: אחד
לותאר סטילאו 50 מורה בעיר ליבק.
אחד ה״ספסרים״ האלה, לדעת סטילאו,
הוא אוטו פראנק, אביה של אנה. פראנק
הזקן 70 לשעבר סגן־משנה בצבא הגרמני
והיחיד מכל המשפחה שנשאר בחיים אחרי
גילגולו במחנות־ההשמדה, תבע מן התובע
הכללי להגיש נגד המשמיץ משפט על הוצאת
דיבה, ובפעם הראשונה הציע לאפשר לזרים
לעיין ביומנה המקורי של בתו.
סטילאו לא רטה נחת מהתפרצותו הניאו־נאצית.
עבודתו הופסקה על־ידי שר־החינוך
של המדינה, שהורה לערוך משפט משמעתי
נגדו. גם בדעת־הקהל לא הצליח המשמיץ.
כי נסתבר שמעולם לא קרא בכלל את
היומן.
מניין ינק את רעיון ההשמצה? הוא פשוט
קרא כי הסופר היהודי־האמריקאי מאיר
לוין הגיש משפט נגד מחברי המחזה. לוין,
שחיבר את המהדורה הראשונה של המחזה
(שנפסלה) ,טען כי מחברי המהדורה השניה
גנבו קטעים שלמים מתוך היצירה שלו*.
המורה הגרמני בילבל את היוצרות, סבר
שלוין טוען שחיבר קטעים של היומן המקורי.
עם קביעה זו, יכול היה הענין להישכח.
אולם בינתיים נסתבר כי בלא יודעין גרם
סטילאו המשמיץ לחשיפת פרשה שהיתר. עד
כה שרוייה בסוד כמום. יומנה של אנה
פרנק לא היה זיוף אנטי־גרמני, כפי שטען
הוא. אולם בחקירת המוסדות המשפטיים נסתבר
כי היומן עבר גלגולים רבים, וכי הקול
שזיעזע את לבם של מיליונים לא היה קולה
האמיתי של אנה פראנק.

ממחנה־המטת של אושטיץ. הוא התאכסן
אצל האשה המופיעה ביומן בשם ״מיפ״.
זו מסרה לו בתנועה נרגשת את רשימות
בתו, שנהרגה בגיל . 15
תשעה חדשים לפני כן, ב־ 4באוגוסט
,1944 פרצה ״המשטרה הירוקה״ למחבואם
של הפראנקים. הפקיד ההולנדי, שנאסר גם
הוא בתור שותף לעבירה, הצליח להגניב
למיפ ברגע האחרון את המפתח. מיד אחרי
שהשוטרים הסתלקו, נכנסה מים למחבוא
והצילה את רשימות הילדה.
במשך ארבעה חדשים עסק אוטו פראנק
בהעתקת החומר — חלק לבדו, חלק אחר
בעזרת מזכירתו־לשעבר. במשך ארבעה חדשים
נוספים ערך את החומר מחדש, מתוך
תקטר, שישמש בסיס לספר. במהדורה שניה
זו כבר השמיט קטעים מסויימים, שנראו לו
אינטימיים מדי. בעיקר: קטעים חריפים שלהבת
נגד אמה.
המזכירה היתד, נשואה לעורך מקצועי
בשם אלברט קאוברן, שעבד בשרות־שידור
הולנדי. איש זה קיבל את המהדורה השניה,
ערך אותה באופן יסודי .״תחילה שיניתי
הרבה מאד,״ הודה לאחר מכן. אולם קאוברן
לא ראה מעולם את המהדורה המקורית של
היומן. לדבריו, לא נאמר לו כלל שנמסרה
לו מהדורה שכבר היתד, ערוכה ומתוקנת.
אי־אפשר כיום לדעת אם טענה זו נכונה
או לא, כי אשתו, העדה היחידה, איבדה את
עצמה לדעת ביוני 1946 על־ידי קפיצה
מחלון ביתה. הסיבות אינן ידועות.
לדבריו, לא ראה קאוברן מעולם את
הרשימות המקוריות של אנה עצמה. עזבונה
של אנה, השמור עתה בכספת של חברת
אביה, כולל:
• יומן ״יום ההולדת״ ,אותו נתן לה
אביה כמתנה ליום הולדתה ה־ ,13 עם תצלומי
המשפחה המודבקים לתוכו.
• שני יומני״המשך.
« 312 דפים בודדים של נייר־משי, הכוללים
טיוטות של קטעים, אותם העתיקה אנה
אחר־כך ״בנקי״ לתוך היומנים.
• חוברת של סיפורים.
• חוברת של ציטאטות.
רשימות־היומן המקוריות כוללות לפחות
כפליים יותר חומר מן היומן שפורסם. חוץ
מזה חסרה חוברת של שנה שלמה. את
החלק הזה הכנים האב בעצמו לתוך המהדורה
הראשונה שלו, שאיש לא ראה אותה.
לדבריו, השתמש לצורך זה ברשימות הכתו־

איש דא ראה

«£בא פראנק חזר לאמסטרדאם במאי
,f S 1945 אחרי שהרוסים שיחררו אותו
• לוין גם טען כי נפל קרבן לקנוניה
של •חוגים קומוניסטיים בברודתאי, שפסלו
את המהדורה שלו מפני שהיתה יהודית מדי.
לדעתו, השתדלה המהדורה הסופית של הזוג
האקט־גודרין להוציא עד כמה שאפשר את
הנימה היהודית מן היצירה.

בות בדפים הבודדים, אותן לא העתיקה אנה.

״נפלתי על צווארו״

* %הקרההלאה tאחרי עריכתו של
^ו ק או ב רן, העתיק אוטו פראנק שוב את
כל היצירה, הגיש אותה לחוזת־דעתם של
שלושה מומחים. לאלה שוב לא גילה כי
הוא מסר להם יצירה ערוכה ומתוקנת. הם
היו משוכנעים כי בידיהם העתק אוטנטי
של היומן המקורי, פרט לכמה קיצורים
בעלי אופי אינטימי.
אחד המומחים האלה גם לא ייחם כל
חשיבות לדבר. היה זה ידיד המשפחה,
הפרופסור ההולנדי קורט באשיץ, שלא חלם
כי היומן עתיד להיות מיסמן־ בעל חשיבות
עולמית. לכן הסתפק בידיעה שהיצירה מבוססת
במקורה על יומן אמתי .״אנה היתד,
ילדה בעלת מחלת־לב,״ אמר לא מכבר.
״לעתים קרובות קורה שילד בעל מום גופני
מתפתח בנפשו יותר מהר מאשר ילדים בריאים.
בעיני לא היתה אנה כשרונית במיוחד.
בסך הכל היתה ילדה ערה ופיקחית. גם
ילדים וילדות אחרים כתבו יומנים כאלה.״
המו״לים התיחסו ליומן בקרירות ענינית
דומה. בזה אחר זה סירבו לפרסם אותו,
הצביעו על העובדה כי בידי המכון־ההולנדי-
למיסמכי־המלחמה נמצאים כ־ 200 יומנים כאלה.
המפנה בא כאשר כתב פרופסור מפורסם,
שקרא את החומר, מאמר גדול בעתון.
מאמר זה עורר הוצאה בלתי־חשובה להסכים
לפרסום היומן, מתוך תקווה שלא תפסיד
עליו כסף. היא לא קיוותה להרוויח.
לפני הפרסום, עברה היצירה צנזורה נוספת,
בידי כמה כהני־דת, להם מסר אוטו
פראנק את היומן כדי שימחקו מתוכו את
הקטעים שהיו עלולים, לדעתם, להדהים את
הקוראים ההולנדים הפוריטאניים. השמטות
אלה מופיעות בכמה מן התרגומים.
מה נשאר אחרי כל העיבודים והעריכות
האלה מן הסגנון המקורי של אנה פראנק?
מלבד אוטו פראנק, אין איש היודע זאת.
אולם כבר עתה ברור כי ביטויים רבים
שונו• אם כתבה אנה, למשל ,״נפלתי על
צווארו,״ נאמר בספר :״הייתי אסירת תודה
לו.״ קאוברן מודה כי לא ציין את ההשמטות
בשלוש נקודות, כנהוג, וכי איחד לעתים
קרובות בתאריך אחד רשימות שונות.

״ הי ולההרבהחב רי ם ״

אנה*
העדה היחידה התאבדה
לעצמנו כי בן יכול לדבר עס בת כל כן
בגלוי על דברים כה אינטימיים.״
יתכן כי פרסום היומן המקורי של אנה
היה מפחית את השפעתה המזעזעת של
היצירה, שהפכה בספר, בתיאטרון ובקולנוע**
לאחר המיסמכים של הדור. אולם הוא
היה נותן תמונה נאמנה יותר של הילדה
האומללה, שנמקה במחבוא הקטן והושמדה
לבסוף בברגן־בלזן. ידידת־המשפחה הקשישה,
אנליזה שיץ, שתירגמה את הספר לגרמנית
(והשמיטה מתוכו את הקטעים שיכלו להרגיז
גרמנים) תיארה אותה כך :״היה עליה לחוס
על עצמה מבחינה גופנית. היו לה הרבה
חברים מבני המין השני. היא פונקה מאד,
והיתד, מעל לרמת־האינסליגנציה הממוצעת.
אך היא לא מוכשרת באופן יוצא מן הכלל.
מכל בחינה שהיא.״ שיץ גם הגנה על אמה
של אנה, שהושמדה באושוויץ, נגד רשימותיה
של הבת :״הגברת פראנק היתה אשד, חכמה
מאד, ובעיקר בעלת שאר־רוח. יתכן מאד,
וקרוב לודאי, כי קטעים שלמים של היומן
אינם אלא ציטוט ההערות של האם, כמובן
שלא בהכרה. לעתים קרובות קורה לנו שאנו
חוזרים על מחשבות הזולת, אותן קלטנו
בהיסח־הדעת, ונדמה לנו שאלה מחשבותינו
שלנו.״
כל זה עשוי להתבהר אם אמנם יבצע
אוטו פראנק את הצעתו׳לפרסם במהדורה
מצומצמת, לחובבי־ספרים בלבד, את היומן
המקורי הבלתי־מתוקן של אנה פראנק. בינתיים
הוא ממשיך במאמציו המשפטיים נגד
המורה סטילאו, בניגוד לעצת כל ידידיו.
אחת הסיבות האפשריות, עליה רומזים הע־תונים
הגרמניים: השאיפה לתת פרסומת
למהדורה הגרמנית של הספר.

משמיץ סטידאו

אבא פראנק

ערה ופקחית

— אן לא כשרונית ב מיו חד...״

i tחדהקט עי ם האופייניים שלא פור־סמו,
מתאר שיחה בין אנה בת ה־ 14 עם
פטר בן ה״: 17
״כשהייתי אתמול אצל פטר, הגענו, איני
יודעת איד, לשיחה על עניני נזין. כבר
מזמן גמרתי אומר בלבי לשאול אותו
שאלות שונות. כי הוא יודע את הכל.
כשסיפרתי לו שמרגוט (אחותה הבכירה של
אנה) ואני איננו יודעות שום דבר כאשורו,
היה מופתע מאד. סיפרתי לו הרבה על
מרגוט, על עצמי, על אבא ואמא, ואמרתי
לו שבזמן האחרון לא נותנים לי עוד לשאול
שאלות. הוא הציע לגלות לי את עובדות
החיים, והסכמתי לכך בתודה. הוא סיפר לי
איך פועלים אמצעי־המניעה. שאלתיו באומ׳ן־
לב איד יודעים בניס שהס התבגרו. על כן
אמר שעליו להדהר בזאת, וכי יגיד לי את
התשובח בערב.
״בערב סיפרתי לו על ז׳אק (חברה בבית־הספר)
,ואמרתי שבנות הן חסרות־אוניס
כלפי נערים חזקים, .אצלי את לא צריכה
לפחד,׳ ענה לי• עוד דיברנו על כל מיני
דברים, והוא סיפר לי על הבנים. זה היה
קצת בלתי־נעים, אך זה גם היה טוב לדבר
אתו פעם על זה. לא הוא ולא אני תיארנו

•* בחודש שעבר הוצג לראשונה הסרט
האמריקאי יומנה של אנה פראנק, זכה להצלחה
רבתי. בתפקיד אנה מופיעה שחקנית
נוצרית צעירה.

החדש. אריה חשביה, עורכו בפועל של
עולס־האשה, עזב במפתיע את המערכת, השאיר
את המערכת החדשה ללא עורך ממשי.

הגרמני הסנסציוני בו נמצא חייב בהוצאת
דיבה על אחד מאויבי הסכם־השילומים.
העולם הזה ( ,0124 העתון הישראלי היחיד
שגילה את המתרחש בגרמניה מסביב למשפט
זה, דיטח לפני שבועיים על הנזק העצום
הנגרם לשמה הטוב של ישראל במשפט זה,
בו נתגלה, בין השאר, שמקור יהודי מסתורי
שילם 100 אלף מארק שוחד לחוגי אדנואר
תמורת השגת ההסכם, וכי אנשי־החצר איר-
גנו קנוניות פסולות ביותר נגד מתנגדי השילומים
במיניסטריון־הכלכלה הגרמני. הר
שעתו
של בלאנקנהורן תחזק בהרבה את
מחנה מתנגדי־ד,שילומים, ובראשם ראש־ר,ממשלה,־המיועד
ארהארט המשא־והמ־תן
הסודי שהתנהל בארצות־הברית בין
ירדן וישראל בתיטך האמריקאים, עליו הודיע
לראשונה העולם הזה 1123 בקשר עם
פרשת הודעת־הגיוס, פורסם השבוע גם בעלון
הצרפתי החשוב לעניני המזרח התיכון
(סיפ״ו) .השבוע חזר המלך חוסיין בלונדון
על הודעתו שיש לצפות להסדר בין ישראל
וארצות־ערב, אך קבע כי הסדר כזה יתכן

רק עם כל ארצות־ערב ישתתפו בו. גם
גמאל עבד אל־נאצר טען בנאומו השבוע כי
אין אסון בעצם הקמת מדינת ישראל, אלא
בסכנה הצפויה מכוח־ההתפשטות של ישראל
בעתיד גםמשא ־ו מ תן בו די ש ני
אושר השבוע בעקיפין. ראש־ממשלת צרפת
הכחיש את קיומו של משא־ומתן חשאי בין
ממשלת אלג׳יריה החפשית לבין ממשלת
הדגול, עליו סיפר עורך העולם הזה (,0113
אחרי שגם עתונים חשובים באירופה הודיעו
על קיומו.

* בתמונת־ענק, מעל לשחקנית מילי פר־קינס
המשחקת אותה בסרט.

תזכיר
מאסר לי די ד ה שי רו מי ס
לארבעה חודשי מאסר־על־תנאי
נידון השבוע השגריר הגרמני בפאריס,
הרברט בלאנקנהורן, אחד מחברי קבוצת־החצר
של קונראד אדנואר, בסיום המשפט
העולם תזה 1126

פסע פלפל 4/ד<פ U n

המלכה על (9

אל הסיפו!

של אנית הנוסעים הישראלית המפוארת, תיאודור הרצל — שם
משתזפים הנוסעים — עולה מלכת־המים יהודית בכבש־המעלות.

שמה לועות

בשעת תרגיל אזעקה, ניצבת
יהודית, חגורת זזגורת־הצלה.

עמון האזעקה טירטר ללא הרף
& במסדרונות ובתאי א/ק תיאודור הרצל.
נוסעי אנית־הפאר הישראלית, שהיו אותה
שעה בדרכם לחדרי האוכל, לשתיית התה
של ,4מיהרו לעלות על הסיפון• לפי ההוראות
המדויקות שקיבלו קודם לכן, הם
ידעו שעליהם לחגור את חגורות־ההצלה
החדישות, לעלות אל הסיפון, להשאר ליד
סירות ההצלה שתורדנה אותם למים. בקור־רוח,
ללא פאניקה וצעקות, מילאו האורחים
המפונקים של אנית התענוגות — ישראלים
הנוסעים לחוץ־לארץ, תיירים שחזרו מסיור
ואנשי הצוזת הרבים — אחר ההוראות.
״איפה יהודית? איפה יהודית?״ החיפושים
הפריעו את אוירת הבטחון הכללית. בעת
שסקרו זה את זה, חישבו אם כל אחד
ממכריהם נמצא במקום, הבחינו לפתע רבים
מנוסעי תיאודור הרצל, כי יהודית מזרחי,
מלכת־המים הישראלית שהפליגה באנית שוהם
לסיור בארצות־הים התיכון, נעדרת.
היחידי שלא איבד את עשתונותיו היה צלם
העולם הזה שליחיה את המלכה בסיורה. ימי
הנסיעה המועטים על הים לימדוהו לדעת היכן
יכולה להיות המלכה בשעה גורלית
כזאת•
הוא פרץ לתאה והוברר לו כי לא טעה.
על הכסא היתה מונחת שמלת קטיפה אלגנטית,
שיהודית הכינה ללבוש .״יהודית, הא־ניר,
טובעת! לא שמעת את האזעקה?״ צרח
הצלם ,״לבשי מהר את חגורת־ההצלה!״
״השתגעת?״ השיבה היא ,״אני מוכרחה להחליף
את השמלה, אתה חושב שאפשר לקלקל
את קווי הבגד עם סמרטוט כזה?״ רק בלחץ
ואיומים, נאלצה המלכה לותר על בגדי־הפאר
להזדמנות חגיגית כזאת כמו טביעת
האניה. היא לבשה את חגורת־ההצלה ונכנסה
לתוך סירת־ההצלה. כולם נשמו לרווחה.
היה זה תמרון שיגרתי הנערך בכל מסע
של האניה•

*^לבד תרגיל ההצלה הכללי, ויום אחד
[Jשל מחלת־ים שלא פסח גם על נערה
שנשאה תואר כמו מלכת־המים, נאלצה
לבלות יום שלם על הסיפון מבלי לגעת
באוכל, לא היתה ההפלגה על גבי התיאו־דור
הרצל דומה לשיט בלב־ים• היה זה
למעשה בילוי בארמון צף. חמשת ימי ההפלגה
מחיפה למרסייל היו חמישה ימי נופש
ושעשועים. מאחר שלנוסעים לא היתה כל
תעסוקה ממשית, תפסו חיי החברה את
המקום המרכזי בסדר יומם.
רב החובל של האניה, אליעזר אקסל, אינו

סומה לריתור

החברה למסע׳ הזמרת עמי ׳ ה
רודריגז, התגלתה כחובבת־ריקוד.

נוהג, כדרכם של שאר רבי־החובלים בעולם, להזמין
אנשים חשובים לסעוד אל שולחנו .״נוהג זה נותן מקום
ליותר מדי עלבונות,״ הוא טוען. במקום זאת הוא
מזמין את כל הנוסעים החשובים פחות או יותר
ילמרות I
למסיבת קוקטייל לכבוד החשוב באורחים ילמרות
שב,1פלגה זו לא חסרו אורחים נכבדים כזמרת
הפורטוגזית עמליה רודריגז, מיליונר ספרדי
וי צעיר,
עסקנן_

אליו ונטורה שחזר מסיור בארץ, ועוד כמה
המגבית למיניהם, היתד, הפעם מלכת המים אורחת
הכבוד במסיבת הקוקטייל של רב־החובל וקציניו.
אגב, עמליה רודריגז התגלתה כאשת־חברה חברותית
מאוד. בהכנסה לסלון של המחלקה הראשונה,
בו שכנו תמיד תושבי הארץ, היתד, עמליה מברכת
אותם תמיד ב״שבת שלום,״ מבלי להתבונן כלל
בלוח. כל יום היה עבורה כמו שבת. בערבים,
כשהישראלים עשו שמח כמו בבית, היתד, עמליה
מדגימה רקודי הורה סוערים.

ך* חניה היחידה בדרך למרסייל היתד, בנאפולי
ן | שבאיטליה, שם ירדד, יהודית מזרחי למשך כמד,

1111

J l l j l

U I /I 1

בביקור בשרידי
אותה, מפסל עו

זעות כדי לסייר בעיר ובהריסות פומפיי השכנה.
זמן הקצר איפשר רק סיור מהיר ללא שהיה ארוכה
מקום כלשהו, מלבד בבית חרושת לתכשיטים.
חמתה של המלכה על אי־יכולתה לבקר בכל המקוות׳
היתד, שבדרך חזרה תערוך סיור ארוך יותר
איטליה.
לפני ההפלגה למרסייל הספיקה יהודית לטעום
ובפיצה נאפוליטנית — ״גועל נפש, ברחוב דיזנ־יף
היא יותר טובה, נגסתי ביס ואת היתר זרקתי.״
תיאודור הרצל נפרדה בלילה מנאפולי הנוצצת.
לילה, לאור הכוכבים, הסתודדו זוגות בפינות
אפלות על סיפוני האניה. אלא שלמלחי התיאודור
ו׳צל אין חוש רומנטי• דוזקא בשעות אלה הם
יכים לשטוף את הסיפון בצינורות מים, מתקשים יאות את האנשים בחושך, שוטפים גם אותם.
1בבוקר עגנה האניה במרסייל. ויהודית מזרחי
גיבה רגלה על אדמת צרפת, לתחילת דרך ארוכה
ל סיור מלכותי.
(בהמשך הסידרה — :מלכת המים בפאריז, פגישו־יה
עם אישים ואלילי הקולנוע הצרפתי).

גיוס ס\>ן דס

קדש בפומפיי מתפעלים מלכת המים וצלם העולם הזה שליווהי
ן. מסעה של מלכת־המים כוסה על־ידי סוכנות הידיעות רויטר|.

לקראת גיוסה לצה״ל, קיבלה יהודית מזרחי הדרכה מוקדמת על־ידי יחידת חיילי־הרים איטלקית, ן
אותם פגשה בעת סיורה הקצר בנאפולי. החיילים אף הלבישו לראשה את אחד מכובעיהם. ר *

הספיטת

( p iהסידיוגר

שבדרך

בבאר המפואר של תיאודור הרצל, שקירותיו מקושטים במפות ן
ישנות של ישראל, מתרעננת יהודית בזזברת שתיים מנוסעות האניה.

אליו ונמורה, מעשירי ברצלונה,
שהתלהב מיהודית.

עק חחזבל

של תיאודור הרצל, מקם נוי־ווירט,
המלמדה פרק בימאות.

ט.11.א.
לכל מקום בתבל...

לכל מקום שתרצה לנסוע, תוכל להגיע באמצעות ט.וו.א — .אחת מחברות התעופה הגדולות
בעולם. יותר מ־ 200 מטוסים בעשרות קווים עומדים לרשותך ובהם צוות עובדים מומחה שיביא
אותך למחוז חפצך במהירות, בדייקנות, בנוחיות ובבטחון. חב׳ ט.וו.א. השוקדת על שיפור
שירותיה היא חלוצת מטוס הסילון האזרחי — ט.וו.א. רכשה מטוסי סילון אמיתיים, המקצרים
את נסיעתך ומקנים לך נוחיות מקסימלית. שרות מטוסי הסילון יופעל בקרוב לישראל ומישראל.

עתה, עם פתיחת עונת הנסיעות והתיירות, כשאתה מתכנן את נסיעתך זכור לטוס באמצעות
חברת התעופה ט.וו.א. לרשותך ארבע טיסות לשבוע! לארצות הברית דרך אירופה.

עם בוא חג האביב, מברכת חברת ט.וו.א. את קוראי ,,העולם הזה״ בברכת חג שמח.

...טוס בשרות הטוב ביותר
טוס ב...
T R A N S W ORLD A IR L IN E S
A S IA

A F R IC A

EUROPE

פרטים על שרוחי ט.וו.א. בסשדדינו בתל־אביב. רוד אלנבי .98 טל 67364 .
או באמצעות סוב! הגסיעות שלך
העולס תזוז 126ז

רדיו
קול ישראל
בל גלגלהצלה
האוירה המשועממת בכנסת התחשמלה.
על דוכן הנואמים עמד נציג פועלי אגודת
ישראל, בנימין מינץ, הטיח אבני בליסטראות
בכלי השים הפופולארי ביותר במדינה —
שלשה בסירה אחת• קבע מינץ ברתחנות:
״הם (העורכים) אינם מוזתרים על כל אפשרות
לנבל את השדורים בגסויות פה. במקום
תוכנית סטירית זהו שדור של נבולי

ראש הממשלה, שהח״ב הדתי ניצל את
הבקורת על תקציב משרדו לצורך התקפה
זו, האזין בנימוס עד הסוף. בדברי תשובתו
למתווכחים כלל בן־גוריון הבטחה סתמית:
הוא יעיין בסטנוגרמות של המשדרים האחרונים׳
אם ימצא בהם דברים של ניבול־פה,
הפוגעים בטעם הטוב, יצורה על ביטולה של
התוכנית.
בלי בדיחות. השבוע התברר כי הבטחה
זו הפחידה לפחות את עורכי הסירה. בשדור
הלקט הראשון מתוך הפלגת הסירה, שנערכה
בשבוע שעבר באולם אהל שם בתל-
אביב, הושמטה כל בדיחה שעלולה היתד,
״לפגוע בטעם הטוב״ של ראש הממשלה
וחבריו בכנסת. התוצאה: יחד עם הבדיחות
צונזר מהתוכנית ההומור החריף והחיוני
שציין אותה, הפך אותה למה שהיתה —
תוכנית השדור הפופולארית והמושכת ביותר
בישראל.
הומור לדוגמה: בין העצות לחיילת ח״ן:
,וכאשר תשתחררי, למען השם אל תכתבי
אוטוביוגרפיה באנגלית!״ (שלום רוזנפלד).
עצות לפרח־קצונה מפי רב־סמל זקן (דן בן-
אמוץ עכשיו החיילים עוד לא מכירים
אותך — דאג שזה יישאר כך אל תשתדל
להיות אבא לחייליו — זכור כי רובם
רוצים להיות יתומים.״ מה רע בגיהינום —
״יצר הרע יש, אבל יש בסביבה יותר מדי
מכירים!״ (שלום רוזנפלד).
סייע לדלילות זו גם הדילול שנערך בצווחות
הסירה. מלבד הברקה טובה אחת או
,שתיים של חיים חפר (מכתבי אהבה לרינה),
לא גילו הוא וחבריו החדשים־ישנים לצוזת,
רות בונדי ושאול ביבר, את החריפות המהותית
של קודמיהם• אפילו דן בן אמוץ, כוכב
הסירה, לא יכול היה להבליע בין שאלה
לשאלה את המשאלה (שנמחקה מעל סרט
ההקלטה) :מדוע הם לא נותנים קוניאק? הם
לא מרגישים שהסירה כבר טובעת וצריך
גלגלי הצלה?

תכניות
זכר וו ו ת 1וג*ם
פ א רי ס 67 קול ישראל, יום ז׳) היא
פאריס השוקעת של גדול מלחיני הבדור
הצרפתיים, ג׳אק (הלנה היפה) אופנבאך,
המשמשת עילה לעורך התוכניות המנוסה
ביותר של קול ישראל, מיכאל אוהד, לשמש
שוב את תקליטי אופנבאך החדשים שהגיעו
לפני חדשים מועטים מפאריס.
אופנבאך, שעלה לגדולה על בימות פאריס
עם פריחתה של הקיסרות השנייה, שקע
ונעלם יחד עמה, הוא אחד המלחינים החביבים
על אוהד. בשנתיים האחרונות הקדיש
אוהד לפחות שלוש תוכניות שונות לביאו־גרפיית־הזמר
של המלחין היהודי. פאריס
67׳ היא האחרונה שבכולן, ואף הנוגה
שבכולן.
לאה פורת, שחזרה לאחרונה לעסוק בתחביב
ישן שלה, קריינות, סיפקה את הצד
הווקאלי של המשדר. אופנבאך הקשיש והטוב
סיפק את השאר.
תדריך המשדרים הבאים עשויים להיות בעלי
עניין. שינויים אפשריים.
« שיר השירים (קול ישראל, יום
ג — )20.25 ,,משדר דרמטי־מוסיקאלי לפי
מילים של שלמה המלך, מוסיקה של דן
פרי. בימוי: ניסן נתיב•
א ף מילה דמורגנשטיין נקול
ישראל, יום ד 11.30 ,הקומדיה האחרונה
של בצל ירוק, בעריכה־לשידור של
מיכאל אוהד.
• מסע בהודו ( קו ל ישראל, יום ד׳,
— )22.00 כפי שסופר לחגי פינסקר על־ידי
אלוף יגאל אלון וסגן־אלוף יוסף כרמל.
• שו ל מי ת (קול ישראל, שבת)11.15 ,
— מחזה מאת אוסקר וזילד, בעיבודו וביטויו
של מיכאל אוהד. חנה מירון ויוסף
ידיו.
העולם הזח 1126.

סטודנטים! החומר ממנו עושים מהנדסים,
מורים, גאונים ומהפכות! מיטב הנוער,
מ ה אולם כשהדברים אמורים בבעיות
יומיומיות פשוטות, כמו לתת לנערה אלמונית
להבין שהם בדיוק מה שהרופא רשם
בשבילה — הם בולעים רוק, הולכים הביתה
וכותבים לרותי. גבורים.
״שוב חוזר אחד המקרים שקורים בערך
תשעה ימים בשבוע,״ כותב חכם גדול אחד,
״ואצלי זה הלך בערך כך: אני חוזר מהצעדה,
איפה שהלכתי איזה 160ק״מ ואני
הולך לקולנוע• מה רואים? כמובן את ידידינו
תום וג׳רי. ואני כל כך עייף עד שאני
לא שם לב שאני מתיישב בשורה 18 לא
רחוק ממנה, ושאני שם לב, אין לי חשק
לזוז. ואחרי ארבעה ימים של צעקות ושירה
אין לי אפילו קול לדבר. בקיצור: הגבורים
עייפים.
״כשחילקו את התמונות של א1זה גרדנר,
אז היא זזה קצת לצד שלי, אבל מיד קיבלה
שכל וחזרה. סימן נוסף: היתד, עם
האחות הקטנה שלה והאחות בלונדית והיא
שחורה• וזהו זה. עכשיו עשי רותי טובה
לישוב העברי ותלבישי עלי איזה מספר
ונצפה לתשובה.״
סוב, נו.)1126/197( :

בשהחייד הופך לארס
( )1126/198 יקירי: שוב לא תחוש את
עצמך בודד בלילות שמירה ארוכים, תהיה
עסוק מאד. לזכור את שמות כל הנערות
שתכתובנה אליך. והן תהיינה רבות, האמן
לי. רוצה להתערב?
״בוודאי תאמרי שהנה קיבלת עוד מכתב
שגרתי מאיזה בחור מתוסבך המחפש לו
נערה, ואולי מסתם פייטר עם ג׳יפ. לא
דובים ולא יער.
״ובכן, ראשית, אני חייל. וחייל, ככל
שהעובדה היא זכות, היא מטילה חובות
רבות, שלעתים מטשטשות את דמות האדם
שבו תחת מסווה ״הגבורה״ הצבאית כביכול,
גבורה הבנויה רק משגרתיות נואלת, מיסדרי
ראוזה וצחצוח נשק. לעתים נראים אנו לעולם
החיצוני כגוש אפור של בעלי־חיים,
הפועל לפי קריאות, והדומה לכבשים הללו
ההולכות אחר הרועה לכל אשר יקראן.
״אולם יש שעות — והן רבות רבות —
בהן הופך החייל שוב לאדם, הופך ליצור
חי עם רגשות על כל המשתמע מכך,
ואיני מתכוון לאותן שעות של חופשה בהן
פוגשים בעיר באיזו נערה — אלא לאותן
שעות של שכיבה ממושכת במארבים, של
שמירה בלילות קרים, בבדידות, כשכל הגה
עלול לגלותך. שעות אלה נתייחדו להרהורים
ולמחשבות.
״לא היתה לי חברה מעולם. היו לי ידידות,
ידידות ככל שאדם יכול לדרוש מהן.
היו גם נערות לערב אחד או לשבוע של
חופשה. אולם בוודאי תביני, שלא זה העתיד.
אדם, ככל שהוא כזה, וכל עוד הוא
כזה, זקוק לנפש אחת, שלא משחקי האהבה
הם אשר משכוהו אליה. אינני מסתייג
מאלה — אבל גם, ובעיקר, נפש של אדם.
״לעתים נראה לי מוזר, שאנחנו הצברים
כל כך רגשנים בתוך תוכנו. וכמה מסולפת
היא התמונה, המתקבלת ממבט ראשון למשמע
החוצפה שלנו, והשחצנות שכל כך הוקיעו
אותה.
״אני חבר גרעין התיישבותי, יושב כעת
בהאחזות באיזור ניצנה, מתעקש להאמין
בצדקת דרכנו החלוצית ומקווה שעוד נוכיח
זאת, כשם שהוכחנו בעבר.
״רצוני? נערה בגיל 18־ , 17 אשר אוהבת
להתעסק בספורט, שחייה, שייטות וטיולים.
כמובן שלא ייעדר ממנה הייצר האנושי על
אורותיו וצלליו, מתעניינת בספרות ובתנ״ך,
ואוהבת את חיי הטבע. כמובן רצוי שתהיה
לה השכלה תיכונית הקרובה למגמה הביולוגית
או החקלאית.
״תיאורי: גובה ,1,72 משקלי 73ק״ג. אין
לי עדיין כומתה אדומה על הראש, אך יש
לי קטנוע, כמעט חדיש, שניתן לניצול
במשך כל ימי החופשה.״

שרה: אני מעוניינת לקבל יותר פרטים
ממך, כגיל ומצב משפחתי.

למותר לציין שלא שמעו בכלל על דבר
ששמו סימני־פיסוק.

זה קרה 17

כמו אצל כל האמנים זה קרה גם לו.
( ,)1126/200 הוא הגיע לנקודת קיפאון, את
מבינה• איש אינו יכול לעזור לו, מלבד
נערה חמודה כבת 22־ 17 שתרצה להתכתב
אתו. הוא מכנה את עצמו יצור אמנותי
ואני יכולה לתאר בדמיוני איך הוא נראה.
הוא מצייר וגם עוסק בארכיטקטורה, מתנשא
לגובה של ,178 אם אפשר לקרוא לזה
גובה• וכמה שהוא אמנותי והכל — אין
הוא נמנע מלהשתמש במושג המתוק שאני
אוהבת כל כך לשנוא :״אומרים עלי שאני
יפה־תואר.״
אני מקווה שניחשת שהוא אומר שהוא
מתעניין גם בפסיכולוגיה, מוסיקה, פיסול
וסרטים טובים — אולם אינך חייבת לבלוע
זאת.

העיקר -שמח בחברה

( :)1126/201 איפה החינוך הסוציאליסטי
שהשקיעו בך? אינך מתביישת? לגור ברחוב
ההסתדרות בחולון ולכתוב מכתבים לרותי?
ומה עם השיעורים שלך? עשית כבר? ובכלל,
מה המצב אצלך במתימטיקה והאם את
יודעת מי היה קרל נטר, קרל מארכס וקרל
הגדול? יפה מאד מצדך שאת תלמידת ששית,
אבל האם מרשים לך, סלחי לי על הביטוי
— ״להתכתב״ עם בני?19 ומה איכפת לך
אם יש להם כלי־רכב?
אני יודעת מראש ששום דבר לא יעזור,
ומאחר שאתם לא טובים ממנה: אז היא
אוהבת נורא לטייל ולרקוד ולעשות נורא
שמח בחברה. ובעצם, לא מגיע לכם יותר.

עמוק ב 7כ טכסאס
לפניך בחור יהודי מניו־גרז׳י, הלומד בבית
ספר לרפואה בטכסאס, שם הכל גדול כל

(פרת השבופ

מדכדכת מאד המחשבה שילדינו יצטרכו
פעם ללמוד אצל מורות כמו (.)1126/199
הן לפי שעה סמינריסטיות, ואני מקווה
שתסתפקנה בחינוך ילדיהן שלהן, כאשר
ואם יהיו להן פעם. הן בנות 17,5ורמת*
גניות והגובה שלהן הוא 173ס״מ והן
נורא רוצות ״חברים לעט צברים תל־אבי־ביים
מגיל 19 ומעלה נושאי ההתכתבות
בכל שטח שהוא.״

אין 7ה מה לעשות
אני שונאת לחזור על הסיסמה הצבאית:
״אם אין לך מה לעשות — עשי זאת
במקום אחר״ ,אבל אני פשוט מוצאת את
עצמי מוכרחה לומר זאת ל(.)1126/203
אין לה מה לעשות, לכן היא כותבת אלי.
אין לה מה לעשות, לכן היא חושבת שתוכל
לעשות זאת עם חייל גבר,־קומה.
בכל הנושאים.

הם באים לכד

כמה ש( )1126/204 מבריקים:
״אם את לא רוצה להיחנק באמצע, קחי
נשימה ארוכה. ואם אינך רוצה להיחנק בסוף,
המציאי לנו שתי בנות יפות־מראה —
חתיכות בלע״ז.
״אבל איננו מסתפקים בקנקן אלא...
״קנקנים יש סביבנו די והותר.
״אנחנו מצידנו מבטיחים לשתיים שלא
תתאכזבנה. הג׳יפ שלנו מחכה לכן. הוא
כבר מתגעגע לאילת, למטולה, ולשתי בנוח
בעלות מרץ ודם בלי הרבה פוילה־שטיקים.
בקיצור — בנות לעניין.
״כדי שלא תקנינה חתול בשק:
״אנחנו שני חברים צברים תרתי־משמע.
שהמגרעת הבולטת ביותר שלנו היא השוויץ.
״עוזרים
לנו בזה כומתות אדומות, שני
פסים על השרוול, היסטוריה רחבה ומעניינת
של דפיקות אליפים בכדורי וחמאל שלם של
בנות מאחורינו. אבל נוסף לשודיץ יש לנו
לב רחב ויש בו מקום לעוד שתיים.
ותארי לך, רותי, כמד, אנחנו מקוריים.
אנחנו רוצים לא פחות ולא יותר מאשר
תמונה — ותיכף במכתב הראשון•
״הציפור הקטנה שלנו (כן, אל תשוזיצי,
גם לנו יש ציפור) ,לוחשת לנו שלדוור
שלנו תהיה המון עבודה.
״למרות שאנחנו באים תמיד לבד, לאן
שכדאי — קוראים לנו אורי ויגאל.״

עוד על אבי הי>ן רה

בכר שטח שהוא

כך )1126/202( .אפילו הכתובת שלו משתרעת
על 4שורות• אל תעמידי פנים שכל
העניין לא מעניין אותך. כאילו שאינני
יודעת שתריצי אליו מיד מכתב. אבל את
יכולה לסמוך עלי. לא אספר לאיש.

ני הנה הגשם חלף עבר לו, התאנה חנטה
פגיה, הניצנים נראו בארץ וקול התור
נשנוע בארצנו וכולי וכולי.
אינני יודעת מי היא נערת השבוע, וגם
לא איכפת לי. בעצם היא פשוט נראית לי
אביבית, בשושנה הפורחת על ראשה. שושנים
כידוע לכן, פורחות כעת בכל. על
שמלותייך, נעלייך, וגם על ראשך, עינייך
הרואות. זה יכול להיות תחליף חסוד לכובע,
להזדמנויות מיוחדות. רק שלא ימצא
מישהו טוב שירצה להשקות לך אותה.

״אבי״ ,או בחייה הפרטיים, הגברת אביגיל
ואן־בורן, היא אשד, כלבבי. אני מחבבת אותה
בגלל תשובותיה השנונות והמשעשעות
לנבוכים, חולי־אהבה וסתם טרדנים, המתפרסמות
בכ־ 300 עתונים בארצות הברית.
פעם הבאתי לכם דוגמות מספר, ומאחר
שעלי להשלים איכשהו את הטור ואין לי
חשק לחשוב בשבילכם על שום דבר —
הרי לפניכם כמד, מכתבים נוספים:
אבי הי קרה: אני יודעת שבחורים הם
בחורים. אבל הבחור שלי הוא בן ,60
ועדיין רודף אחרי נשים. האם יש לך הצעות
כלשהן? קלארה.
קלאדההיקרה: אל תדאגי. הכלב
שלי רודף כבר שנים אחרי מכוניות, אך
אם היה תופס אחת, לא היה יודע מה
לעשות בה.
א בי היקרה: אני נאלץ להודות שאני
הבחור שיש לו הכל. נשים תמיד מסתובבות
לידי ואומרים לי כמה שאני יפה־תואר
ואיזו אישיות נהדרת שיש לי. אני מתחיל
לראות את כל העניק כמייגע מאד• כיצד
לרפות את ידיהן של נקבות להוטות אלה?

ס .1 .היקר: המשך לדבר.
א בי היקרה: אני בת 44 והייתי מאד
רוצה לפגוש בגבר בן גילי ללא הרגלים
רעים. ר ח.

רוז היקרה: גם אני•

אפיהיקרה: אני נשואה ויש לי
שבעה ילדים מתחת לגיל . 12 לא מכבר
התחלתי לעבוד בבית־חולים ועבודתי מביאה
אותי לקרבת מכונות־רנטגן. שמעתי שזה
עלול להפוך אותי לעקרה. האם נכון

הדבר? סילביה•
סי ל בי ההיקרה: לא. הייתי סומכת על

אנשים

ה חי

לחברי

(פרם)ומת אישית

טי ס ת נופ ש לחוץ לארץ

הממרה המקודשת

ברודוס
אפשרות

לבקר

באתונה

המקום

היפה

ביותר

בעולם

ה מ חי ר

tsתל-אבים, הרגיעו צעירי מפא״י את
1העסקנים הצעירים של אחדות העבודה
ומפ״ם שהתמרמרו על ששמעון פרס פרסם
דו״ח מפגישות סודיות בין צעירי שלושת
המפלגות, הסבירו להם כי פרס לא השתתף
כלל בפגישות אלה.

כולל טיסהבאוירוןה לו ך וחזור,
פנסיון מלא, טיולים מקיפים ברודוס.

המחיר בודל את כד המסיס
בתש לו מי םנוחים או ב מזו מני ם
סדור מטבע זר ־ על ידינו.
הרשם מיד • מספר המקומות מוגבל.
משרד ראשי:

רחוב אחד העם ,11 טלפון ,66659 תל־אביב
ירושלים

ף* ירושלים, הוסיפו אלמונים על מודעת
4פרסומת בלוח־המודעות של הסטודנטים,
שהציעה ״שמלות חופה בהשאלה״ את הכתובת
״לסטודנטיות בהריון — הנחה.״

ריפוי כהלם

ך* מילנו, איטליה, החליטה מריסה צ׳ירובי
4להחזיר את כושר הדיבור שאבד לארוסה
מאורו גינובסי כתוצאה מהלם, הודיעה
לו על ביטול אירוסיהם, הודהמה כשארוסה
פרץ בשטף קללות.

מאלף ועד תו

ף* תל״אביב, נאלצו עובדי מטה־הבחי־רות
של מפא״י לרחוץ את בנין המטה
שלהם, ברחוב בן יהודה ,99 במים וסבון,
לאחר שאלמונים כיסו את קירות הבית
בכרוזים גדולים שנשאו את האות ת׳ של
אחדות העבודה.

כל יום פורים

עין הנצים, תמהו ילדי הפעוטון בק־
JIבוץ למראה שפתיה האדומות של חברה
שהגיעה לקבוץ לפני פסח, קיבלו את הסבר
המטפלת בי החברה מתכוננת לחג הפורים.

רחוב אגריפס 8
טלפון 3354

האמת לעולם עומדת
** תל־אכים, הוציאה מפלגת הפועלים

פתח־תקוה
רח׳ מונטפיורי 20
טלפון 911153

המאוחדת חוברת הסברה על מק״י בשם
כל האמת על מק״י, ציינה את התאריף:
אפריל . 1995

תצוגת אופנה

1הופאסו, בראזיל, אסרה מועצת ה־עיריה
על פקידותיה להופיע לעבודה
בשמלות הדוקות, לאחר שהוברר כי משרדי
המועצה מתמלאים הולכי־בטל הבאים להזין
עיניהם בשמלות.

בעל־תשוכה

ך* כוגנור ריג׳ים, בריטניה, זוכה א. ט.
גיטי מאשמת גניבה, נעצר ביצאו מבית
המשפט כשבכיסו תנ״ך בית־הדין.

משחקים אסורים

ף* תל׳אכים, נדרש האמרגן גיורא גודיק
•JIלהפקיד סכום של 25 אלף לירות לפני
הופעותיו של לואיס ארמסטרונג בקופת היכל
התרבות לכיסוי נזקים אפשריים, מיהר
לבטח את ההופעות בסכום של מאה אלף
לידות, הפסיד את דמי־הבטוח לאחר שלא
נגרם שום נזק•

שכר הייעול

ף* אשרות יעקם, ייעלה מזכירות הב
קבוץ את העבודה במטבח בעזרת מכונות
משוכללות, חסכה חמישה ימי עבודה
ליום, הפסידה למעלה מאלף ימי־עבודד,
לאחר ש־ 58 חברי קבוץ חלו בד,רעלות
קיבר״

ביעור חמץ

^ קריית חיים, הדביק חנווני מכולת
תוויות כשר לפסח על בקבוקי בירה,
נתבע לדין לאחר שהוברר כי כל בירה היא
בגדר חמץ.

הצנורות המקובלים

רק רהיטי

•.י ייו•V .

3די 11ה
פרסום או. קיי.

^ ירושלים, רשם פקיד, שציפה לשוא
לעליה בדרגה משך עשר שנים, תחת
סעיף הדרגה בגליון הנוכחות שלו ״אפלייה
וקיפוח״ ,הועלה תוך חודש בדרגה.

קורפום דיאלקמי

^ חולון, לאהד שהעירייה דחתה את בק-
* שתו לקרוע חלון בקיר ביתו, צייר אליעזר
צ׳יק חלון גדול על הבית, שלח את
תצלום החלון למחלקה לפקוח של העירייה.

שני ח צ אי םבתא ־ תדיה
ביקורו של הגנרל הצרפתי פייר קניג
בארץ יצר סיבוכים רבים, מאחר שהוסכם
מראש בין אנשי תנועת־החרות לבין שכד
עץ פרם כי האורח יהיה שייף לשניהם
שווה־בשווה. לכן, במסיבה מטעם גוף המסונף
לחרות, הקפיד.קניג להקדים :״באתי
לארץ בהזמנת הנשיא שלכם, מר בן־גוריון״
כשהיה צריך להניח זר על אנדרטת
הגבורה של לוחמי־המחתרת, נזכר ברגע האחרון
כי הדבר עשוי להתפרש כהפגנה
אנסי־בריטית. לאור השותפות הבריטית־צר־פתית
בנאט״ו, נמנע מלעשות זאת. לעומת
זאת ביקר על שני חצאיו — החצי השייך
לחרות והחצי השייך למשרד־הבטחון — ב־תא־התליה
בעכו בנאומו של קניג בפני
הקהל החרותי, פרצו מחיאות־הכפייס
הסוערות ביותר כאשר הזכיר את שמו של
השגריר פיאר אג׳ן ז׳ילכר, ציין שז׳יל-
בר היה ידידו של הגנרל דה־גול עוד מראשית
צעדיו של הלה לעומת זאת שררה
במקום אי־שביעות רצון מסויימת נוכח
העובדה שהוגש רק מיץ־תפוזים, וכי בניגוד
לנוהג הצרפתי, לא נראה בשטח אף לא
משקה אלכוהולי אחד. איש אחד שהסיק מכך
את המסקנות: שמעון פרם, שהלך באמצע׳
מיד עם גמר נאום האורח, לפני קריאת
התרגום תקלה קטנה באותו תרגום:
בעוד שקניג אמר באופן דיפלומטי ״כל ברית
חייבת להיות מושתתת על ידידות,״ כדי
שלא להיכנס לענין הברית הפורמלית היש־ראלית־צרפתית,
המהווה סלע־מחלוקת בין
הממשלה לבין תנועת־החרות, אמר המתרגם
תחילה :״כל ידידות הייבת להיות מושתתת
על ברית.״ הוא תיקן את עצמו אחרי
מעשה באותו ערב ערכה השגרירות
הסובייטית מסיבה לכבוד העתונאים, שד,פ־שירה
את הקרח ששרר בין שני הצדדים
מזר, כמה זמן. כאות של התפייסות הזמינו
הסובייטים גם את חיים שורר, עורך
דבר, השנוא עליהם מאז ניצל ביקור בהזמנת
הממשלה הסובייטית לכתיבת שורת־מא־מרים
אנטי־טובייטיים חריפים• לעומת זאת
לא ד,דיינו אנשי חרות. שונא־סובייטים אחר.
עורך ידיעות אחרונות הרצל רוזנכדום
אמנם הוזמן, אך לא בא, לפי השמועה, מפני
שהמזמינים טעו בתכתיב שם עתונו. הם
כתבו בכתיב הרוסי ״אידיאוט אחרונות״
עורך חרות אייזיק רמכא (או
רמסה) אינו יודע אם שמו נכתב כך או
כך. בכתיב הראשון הוא קיצור של ״רבות
מחשבות בלב איש״ ובכתיב השני ״דבי
מאיר בעל הנס איש־חרות אחר היה
מרוצה השבוע מפעלו. ח״ב בנימין אם״
ניאל, יושב־ראש ועדת־הכלכלה של הכנסת,
תקף את לוי אשכול עד כדי כך בדיון
על עניני שביתת הטחנות, עד שח״כ מפא״י
אמר לו :״איני יודע אם הטחנות צודקות.
אולם את לוי אשכול טחנת כהוגן.״

לאמ חז ה רגי ל
העתונאי נתן (״אפרופו״) דונכיץ מצא
השבוע את הסיבה לכך שכוכבת הקולנוע
אליזכט טיילור, שהתגיירה, בחרה בשם
העברי רחל. אמר דונביץ׳ :״אחרי שקראו
את הפואיה של בית הקאמרי החדש על שם
בעלה המנוח מייק טור, היא בחרה בשם

פם>1ן י r
aיוסף אלמוגי, ראש מטה הבחירות
של מפא״י :״פנחס לבון נשא
בועידת מפא״י נאום פרוגרמטי ואילו
מאיר יערי השמיע במועצת מפלגתו
נאום פוגרומטי. ועידת מפא״י אישרה
מצע, ואילו מועצת מפ״ם אישרה השמצה.״

ח״כ ״חרות״ יוחנן באדר
:״בכל העולם שולטים הזקנים.

הצעירים הם אמיצים ויודעים ללחום
ולשאת נשק. אבל הזקנים נותנים להם
את הנשק ואומרים להם על מה ללחום.״

• הפרופסור מיינרד ג׳וסלין,
יועץ משרד המסחר והתעשיה בשטח
תעשיית־המזון, אחרי שטען כי בקבוקי
החלב המפוסטר במחלבת תנובה בחיפה,
מכילים זוהמה :״אם הם רוצים לשתק
זוהמה מפוסטרת, עליהם לארוז אותה
בנפרד.״

• הפרופסור ישעירו ליבו־

בי ץ׳ ,אחרי שהאזין להרצאה של מיסד

העולם־ הזה 11:26-

הפזמונאי הקבוע שלה, ג׳ק

חתן גולדשטיין תחת החופה
ליינמן לפני החופה

ילון, אחרי שאביו ואמו נרצחו
על־ידי שודד שהתפרץ לחנותם
הקטנה בבופאלו, ארצות־הברית
אלוף פיקוד־הדרום׳ אלוף־
משנה אכרהםיפח, ידוע ב־מימדיו
הגדולים ובחיבתו הגדולה
למזון• כאשר קיבל יפה
לידיו את הפיקוד על בסיס חדש׳
הוא קרא מיד לטבח הראשי
.״טבח, האם עיינת בהבדל
הפיגורות בין המפקד היוצא
והמפקד הנכנס?״ שאל יפה.
״עיינתי,״ השיב הטבח• ״אז מהיום
והלאה זה יהיה גם ההבדל
במנות שתגיש לי,״ פסק יפה
דקות מספר לפני תחילת
משחק־הגמר בין הפועל חולון
לבין מכבי תל־אביב (ראה מדור
ספורט) ,התרוצץ על המגרש
חבר הנהלת עירית חולון א לי הו
רונן בקריאות :״מי כאן
עתונאי, איפה יש כאן עתונאי?״
כאשר לקריאתו הדחופה נזעקו
כמה עתונאים, מסר להם רונן
הצהרה בזו הלשון :״אני חבר
הנהלת עירית חולון, והם אפילו
מקום אינם מסוגלים לסדר לי״
אחרי ששחקן להקת בצל
ירוק שמע ון ישרא לי השתלט
כמעט כליל על התכניות
הדרמטיות של קול־ישראל, מופיע
בתפקידים ראשיים, במערבונים
ותסכיתים, הוגשה הצעה
מעשית להנהלת קול־ישראל, לשנות
את שם תחנת השידור ל־
״קול־ישראלי״.

Fran^oise Dayan
הזוג יוחנן וריקה זראי
השתקעו זמנית בפאריס, אחרי
סיור קצר בשוויץ. בדרך מציריך
לפאריס הם פגשו שני חיילים
צרפתיים שבאו לחופשה מאל־ג׳יר,
לימדו אותם את השיר
הסלע האדום, והבטיחו את תפוצתו
בקרב הצבא הצרפתי באל-
ג׳יר. לא היד, זה השיר הישראלי
הנפוץ בפאריס. השלאגר
האחרון שם הוא — הבה נגילה.
זמרת יהודיה מצריה בשם דלי״
ד ה שרה אותו במבטא ערבי
והיא הכוכב בפאריס בר,״א הידיעה•
למרות קבלת הפנים ה־שושבינים
כלזר וגנדורי והכלה
מוסיקלית־ישראלית, שלחה ריקה
נשיקות לכל השחקנים
התרשמות מפאריז :״היא מלוכלכת
אבל נהדרת.״ הצלחה
רחל, כדי שבמותה אפשר יהיה לקרוא לבית ראשונה בפאריז לזוג זראי: פאשה
התיאטרון הקאמרי — קבר רחל מחדיפטל,
הגיטריסט־זמר, שהוא בעלה של
זהו החדש של יו רםמש מו ר דור בא, הבריג׳יט
בארדו, הציע ליוחנן לקנות כמה
מוצג בתיאטרון זוטא, והדן בבעיית־הצעי־ משיריו שחקנית הבימה אלישבע
רים־מול־הזקנים, זוכה לתגובות סוערות. אל
מיכאלי, המופיעה עתה בהצגת הבט לאאחת
ההצגות הביא יורם את הוריו. אחרי חור בזעם, גילתה כי בנעוריה חשבה להיות
שראה את ההצגה, ניגש אליו אביו, קרא
תופרת. הוריה החליטו שתבחר במקצוע זה,
אותו לצד ושאל :״תגיד, יורם, מה יש לך
שלחוה לעבוד כמתלמדת אצל תופרת. רק
בעצם נגדי אגב, כששאלו את יורם אחרי שלמדה לתפור, עברה קורם תיאורטי
איך זה קרה שכתב מחזה כל כך טוב, של תפירה. הקבלה לכך היא מצאה גם
השיב :״מה אתם רוצים, זה לא מחזה רגיל״
בקריירה התיאטרונית שלה. קודם היא הו.
על הולדתו של השיר המפורסם א
פיעה במשחק על גבי במות שונות, ועתה
יידישש מאמע, סיפרה השבוע הזמרת פ ד היא משתלמת בתיאוריה באולפן למשחק
פי הטאקר. היא גילתה כי את השיר כתב המספר המצליח ביותר בתכניתה החשה
של רביעיית מועדון התיאטרון, הוא
השיר המושר באנגלית, על יעל דיין, שהבית
הראשון שלו הוא״ I was born in :

התנועה המיסטית ״השיבה אל הטבע״ על
״דרכו של האדם המודרני״ :״הייתי מעדיף
לראות סרט של בריג׳ט בארדו במקום

» הבמאי פיטר פריי :״המלחמה
הנטושה בין במאים לשחקנים היא
נצחית כמעט כמו המלחמה הנטושה בין
,גבר לאשה. אבל כמו שכל גבר נורמאלי
לא יוותר על היחסים עם אשה בגלל
המלחמה, כן הבמאי אינו יכול ואינו
רוצה לוותר על היחסים עם השחקנים.״

• הפופר

סומרפט מוהם:

״הכסף הוא לאדם כמו חוש ששי, שבלעדיו
אין האדם יכול לנצל את שאר
חמשת חושיו.״

• האדריכל הגאון, פראנק

לויד רייט, כפי שצוטט באחד ממאמרי
ההספד עליו :״עוד בנעורי הייתי צריך
לבחור בין יהירות כנה, לבין ענווה
מתחסדת. בחרתי ביהירות.״

העולם הזה 1126-

וגסל עו רההעדין של

אמא/

לאחר הצלחה עצומה בעולם: לראשונהבישראל

A P P E A L

״S E X

האמצעי האידיאלי לגבר ולאשה
להשיג בבתי מרקחת ובבימ״ס לתמרוקים
המפיץ הכללי: תל־אביב, טל ,64340 .ת״ד 806

בית־ספר לנהגות הגדול והמשוכלל ביותר:
קטנועים -אופנועים -מכוניות -אוטובוסים
הוראה עיונית ומעשית

/ ,Nahalal / My papa was a General
I said to my fath e r: ״look, / I am
going to write a book, / just look at
-Frangoise Sagan / why not be Fran
״coise Dayan ?/Oh, I am Yael Dayana.

כאשר לפני זמן מה נכחה יעל במועדון,
שמעה את השיר, היא קיבלה אותו גם
כן במחיאות כפיים את הימים האחרי־נים
לפני תחילת ספירת העומר ואיסור ה׳
נשואין, ניצל הכדורגלן יופן! גו לדש טיין
לשאת לאשר, את כודעמירפה. בחגיגת
הנשואין של הכדורגלן בן ה־ ,27 עם החיילת
המשוחררת בת ה־ ,20 ניצלו חבריו לקבוצה
של גולדשטיין את ההזדמנות, הקיפו את
הכלה, העתירו עליה נשיקות רבות• גולדשטיין
עצמו חיכה עד החופה בצד, כשאיש
מחבריו הכדורגלנים לא נמצא בחברתו. הודיע
גולדשטיין :״אני מרגיש כמו ליינמן.״
בדיוק שבוע אחרי הנשואין השתתף כבר
גולדשטיין במשחק קבוצתו, נגד הקבוצה
האורחת סאפריסה מקוסטה־ריקה, גילה לחבריו
כי במשך ירח־הדבש שבילה בנהריה
לא שכח להתאמן, בילה מדי בוקר על חוף־
הים בריצה ובהתעמלות.

תל״אביב רח׳ הכזלך-גוהצ 64
תל־אביב, רחוב המלך ג׳ורג׳ 64

עכשיו ג ם בארץ!

ספורט

;מ ספריי
סופר
סופט
לתסרוקת מסודרת

טניס

היום

ההחמצה הג דו ל ה

spray
m ip if

פקידיס I
תלמידים ! סטודנטים1 חרשמו עודהיום לקורס ל־
קצרנות עברית ו/או אנגלית

(שגי חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג. ) GREGG ( -
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקיא

תל־אביב, רחוב גורדון .5
הבלחה מובטחת!

מאות ספורות של צופים, אשר יכלו להרשות
לעצמם תשלום של 25ל״י תמורת הזכות
לחזות בשלושת סיבובי תחרות הטניס
על גבינדדייוויס בין ישראל לשוויץ, התאכזבו
קשה. לא משום שלא קיבלו תמורה
מלאה לכספם• האכזבה נבעה דווקא מכך,
שבפעם הראשונה בשבע שנות השתתפותה
של ישראל במשחקי גביע זה, לא היה הפסדה
הדחוק לשווייץ ( )2:3מחוייב המציאות.
למרות ששווייץ אינה נחשבת בין מעצמות
הטניס האירופי, הצליחו טניסאיה להדביר
את טניסאי אוסטריה, לוקסמבורג, הולנד ותורכיה
בשנים האחרונות• כמו בישראל, גם
בשווייץ היו אלה שני מחבטיה הראשונים,
שייצגו אותה בשבע השנים האחרונות. את
המחבט מספר 1נשא מרטין פראש (,)26
מנהל מפעל טקסטיל שלמד לשחק בבריטניה׳
הופיע עד כה בשש תחרויות גביע־דייוויס,
מצטיין במיוחד במשחק רשת משובח•
את המחבט מספר 2נשא פול בלונדל
( ,)33 הוותיק יותר, שהופיע בתריסר תחרויות
הגביע, מצטיין במכת גב־יד חזקה.
מול אלה התיצבו שני המחבטים הראשונים
של ישראל: אלעזר דוידמן ( )22 ואריה
אבידן 32 לעומת אבידן, בעל־הנסיון העדיף,
המנהל את משחקו במחשבה, משחק
דוידמן משחק חזק יותר, אולם עצבני.
הנקודה הראשונה. תכונות אלה של
שני הטניסאים הישראליים ניכרו ביחוד בסיבוב
הראשון של המשחקים, כאשר במיש־חקי
היחידים נפגש דוידמן עם פראש ואבי־דן
עם בלונדל. שני הישראלים גילו חוסר
יציבות ועצבנות, אפשרו לשוזייצים לנצח לא
בשל עדיפותם הטכנית או כושרם הגופני,
אלא בגלל כושרם לנצל את שגיאות היריב.
בסיבוב הראשון הפסיד דוידמן בשלוש
מערכות בתוצאות ,4:6 ,2:6ו־ 7:9ואילו
אבידן, שהירבה לשגות, הפסיד בשלוש מערכות,
שנמשכו 59 דקות.3:6 ,4:6 ,2:6 :
רק בסיבוב השני שנערך ביום השבת, לעיני
מספר מועט ביותר של צופים, הצליחו
הישראלים, במשחק הזוגות, לגבור על הזוג
השווייצי. בלונדל ופראש, עייפים ממזג
האויר החם, נכנעו הפעם לזוג שעלה עליהם
בכושרו הטכני. דוידמן היה גם הפעם עצבני,
אולם אבידן המבוגר ממנו, חיפה על
שגיאותיו בתיכנון מחושב של משחק הצוות.
כשהשווייצים
מובילים בתוצאה כללית
1:2׳ התקיים ביום הראשון הסיבוב השלישי
והאחרון של משחקי היחידים, בו התחלפו
השחקנים. דוידמן שיחק נגד בלונדל
ואילו אבידן התמודד עם פראש. הישג של
נקודה אחת לשוויצים היה מספיק כדי להביא
להם נצחון• פראש הביא נקודה וו במשחקו
עם אבידן.
אולם דווקא אז, כששום מישחק לא יכול
היה כבר לשנות את התוצאה הסופית, התחוללה
הפתעת המשחקים. דוידמן גבר,־הקו־מה,
שהיה עצבני כל המשחקים הקודמים,
גילה לפתע בטחון־עצמי רב, פתח במשחק
נמרץ וחזק, הביס את אלוף שווייץ בשלוש
מערכות רצופות 3:6׳ 1:6׳ ,2:6זיכה את
ישראל בנקודה הראשונה שזכתה אי־פעם
במשחקי גביע־דייוויס ליחידים.
כדורסל הנסיון ני צ ח
לאשה בהריון
המתנה הנאה ביותר —
ספרו החדש של פרופסור
אשרמן׳ ״לקראת אמהות״.
להשיג בכל חנויות הספרים.

״הפתעה,״ פלטה אילנה פליגלמן, הכדור־סלנית
הצעירה מקיבוץ גן־שמואל, כאשר
דקות מספר לפני תום מחצית משחק הגמר
על גביע המדינה לבנות בכדורסל, הובילה
קבוצתה בשיעור 10:12 נגד קבוצת הבנות
של מכבי תל־אביב• חברתה לקבוצה, נאווה
אלומה, מיהרה לסתום לה את הפה בידה.
כי קריאת ההתרגשות של אילנה, אם כי
היתד, מוצדקת, היתד, מוקדמת מדי.
מתוך עשר קבוצות הכדורסל של הבנות
שנרשמו למשחקי הגביע, נבדלו שתי הקבוצות
שהגיעו לגמר, מכבי תל־אביב והפועל
גן־שמואל, באורח הקיצוני ביותר. הנשים
המנוסות של מכבי תל־אביב כבר החלו ברובן
לשחק כדורסל כאשר בנות גן־שמואל
לא נולדו עדיין. אף על פי כן, לא ניכרה
העדיפות בשנות הנסיון במשחק.
כאשר ברגעים מסוימים היה נדמה כי
המרץ ינצח את הנסיון והכושר הטכני, לא
יכלו אוהדי מכבי שנוכחו במגרש להסתיר
את רוגזם .״פסח רק נוסע, והן כבר עושות
מה שהן רוצות,״ רתח אחד האוהדים, בהת־

טובת בורנסטין (בחולצה הלבנה) נדורסלנית מכבי תל־אביב,
ל * 1«1ד
I I Iמנסה למנוע בעד נועה אלומה, כדורסלנית הפועל גן־שמואל,

מלקלוע לסל, במשחק גמר־הגביע שנערך בין שתי הקבוצות השבוע. אולם הכדור נחת בסל.
כוונו למאמנן של בנות מכבי שהוא גם
מאמן מכבי ירושלים, הקבוצה עמה נסע
לסיור באירופה .״איזה קבוצה של פרות
הביא לנו כאן?״ התרגז גם יהושע ריגל,
כדורגלן מכבי תל־אביב שנוכח במגרש .״מה
יש, אתם יותר טובים?״ לעגה לו אחת
הבנות.
זוג עגילים ממדליות. רק במחצית
השניה, בה פתחו בנות מכבי בהסתערות
מוחצת אל עבר סלן של יריבותיהן, הן הצליחו
לקבוע מספר נקודות של יתרון. בנות
גן שמואל, בהן בלטו שתי האחיות התאומות,
נאוה ונועה אלומה, שקלעו את רוב
הסלים לקבוצתן, נכנעו בתוצאה .33:42
בתום משחק הגביע של הגברים, חולקו
לכדורסלניות מכבי מדליות וגביע. רק אז
הן איבדו לפתע את תכונותיהן הגבריות
שגילו במשחק, הפכו לנשים מושלמות .״אני
רוצה את הגביע רק ללילה אחד לישון
אתו,״ התחננה טובה בורשטין דקת־הגו.
״חבל שמחלקים רק מדלית זהב אחת ולא
שתיים,״ אמרה סימה שלח, כוכבת הקבוצה
הבלונדית בעלת הגוף המוצק ,״משתיים אפשר
היה לעשות זוג עגילים נהדר.״

ש מ פני העלה גונ דו ת
ברגע בו נשמעה שריקת־הסיום במשחק־הגמר
על גביע המדינה בכדורסל, פרצו
מאות צופים אל המגרש, הקיפו את כדור-
סלני מכבי תל־אביב המיוזעים, נישקום
וחיבקום כאילו חזרו מגלות ארוכה. כשהוענק
להם הגביע הענק בפעם הרביעית
במשך ארבע שנות קיומו, שלפו האוהדים
בקבוקי שמפניה, מילאו את הגביעים ובזה
אחר זה לגמו הכדורסלנים היגעים אך
המאושרים את השמפניה שנזלה על גופיו־תיהם.
כי הנצחון שהשיגו בגברם על הפועל
חולון בתוצאה ,47:53 היה אחד הנצחומת
הדרמטיים ביותר שלהם, שהושג במשחק
הכדורסל היפה והמותח ביותר שנראה לאחרונה
בארץ.
למשחק עצמו קדם שלב שלא היה יפה
ביותר. הוא העיד על כך שההתאחדות
לכדורסל איבדה לחלוטין את השליטה על
ארגון המשחקים, איפשרה לעסקני הקבוצות
לעשות ככל העולה על רוחם. שלבי ההפקרות
הראשונים החלו עוד במשחקי חצי־הגמר.
מזכירי הפועל תל־אביב והפועל חולון,
שהיו צריכות לשחק בחצי־הגמר, הגיעו
להסכם לפיו יערך המשחק על מגרש הקבוצה
התל־אביבית ולא על מגרש ניטרלי כפי
שדורש התקנון. בעקבות הסכם זה אירגן
מרסל חפץ, שחקן ומאמן הקבוצה החולונית
את קבוצתו, טען כי מזכיר אגודתו מכר
אותם ב־ 100ל״י, שקיבל תמורת ההסכמה
לשחק בתל־אביב•
החולונים לא הופיעו למשחק נגד הפועל
תל־אביב. גם כאשר נקבע להם תאריך אחר

לא הופיעו למשחק והשופטים פסקו נצחון
להפועל תל־אביב בשיעור .0:2
האיום התקבל. אולם החולונים לא
טמנו ידם בסל. כאשר היה צריך להתקיים
על מגרשם משחק־הגמר בין מכבי להפועל
תל־אביב, הודיעו כי לא ירשו לקיים את
המשחק עד לדיון בעירעורם. כתוצאת מהלחץ
התקבל העירעור. הם הופיעו למשחק
חוזר נגד הפועל תל־אביב, ניצחו אותם.
משחק־הגמר על הגביע היה צריך להתקיים
בשבת לפני שבוע. הוא לא התקיים. מאות
צופים שבאו למגרש מצאו אותו נעול וחשוך•
שוב נגרם הדבר בשל התערבות העסקנים•
שמועות שהופצו בעיר סיפרו כאילו
אנשי מכבי תל־אביב רצו לדחות את המשחק
בגלל פציעתו של כוכב קבוצתם, ראלף
קליין. האמת היתד, אחרת.
ההתאחדות לכדורסל עמדה להוציא החלטה
האוסרת על קבוצת מכבי ירושלים לצאת
לסידרת משחקים באירופה, בטענה שקבוצה
זו אינה קבוצת ייצוג טובה. אנשי מכבי
איימו לפוצץ את משחקי הגביע והליגה
באם לא תותר נסיעת הקבוצה• לשם מימוש
איומם ביטלו את הופעת מכבי תל־אביב
למשחק גמר־הגביע. האיום התקבל, וההתאחדות
התירה את. נסיעת הירושלמים.
שטף דם מהתרגשות. כשבליל ששי
החולף עלו כדורסלני מכבי תל־אביב להתמודד
על הגביע עם שחקני הפועל חולון,
לא האמינו רבים בסיכויי החולמים.
אולם הצעירים הנמרצים של חולון, בהנהגתו
של מרסל חפץ הותיק, החליטו להוכיח
את יכולתם על המגרש, לאחר שהגיעו
בפעם הראשונה בתולדות הגביע למשחק־הגמר.
אחרי יתרון קל של מכבי תל־אביב
בפתיחה רצחנית, נלחמו החולמים על כל
כדור וכדור, קלעו סלים מכל מצב, ניצלו
את העבירות האישיות הרבות של אנשי
מכבי כדי לצמצם את יתרונם• הם הצליחו
לסיים במחצית בתוצאה 24:26 לטובת מכבי.
ההפתעה הגדולה אירעה אחרי המחצית.
החולמים הסתערו על סל היריב, קלעו סלים
בזה אחר זה, קבעו יתרון שהלך וגדל בקצב
מסחרר. שש דקות לפני סיום המשחק היתה
התוצאה עדיין 34:43 לזכותם. הקהל הריע
ועודד אותם, לעג בקולי קולות לכדורסלני
מכבי שנכשלו. אולם דווקא או נשברו החולמים•
בסיום מזהיר ומהיר הצליחו המכבים
להשוות את הסלים, הגדילו בסידרת קליעות
של ראלף קליין את היתרון לזכותם בהפרש
של עשר נקודות, זכו במשחק.
היחיד שלא יכול היה לשמוח בשמחת
המכבים היה ישראל גרידי, תימני נמוך
קומה, לשעבר משחקני הקבוצה. כאשר הובילו
החולמים ביתרון, איבד הוא את
הכרתו, הובל לבית־חולים שם נקבע כי
נגרם לו שטף דם במוח מרוב התרגשות
העולם הזח 1126

סימרו האישי של העבריין הצעיר על ם־פון ה״קאליפסר

״שיפסיקו להציק ל!״
־־־ מאת

שלמה הדוש -

* toמדתיעל סיפון האניההגרמנית פליון
Jyוראיתי מרחוק את אילת. הרגשות שלי
היו מבולבלים. מצד אחד שמחתי לחזור
ארצה, במיוחד אחרי כל מה שקרה לנו
בנסיעה השגעונית הזו עם הקאליפסו —
אבל לעומת זאת ידעתי שאני אישית אהיה
נאלץ להמשיך באותם חיים שחייתי עד
לאותה הרפתקאה של המסע לחבש. עד כמה
שהספקתי להכיר את המשטרה, ידעתי ששוב
הם יטפלו אלי ולא יתנו לי לחיות את חיי

בשקט.
עד גיל 12 היו לי חיים נורמליים כמו
כל ילד אחר. נולדתי בירושלים בשנת .1935
כשהייתי בן שנה עברנו לתל־אביב. אבא,
שהוא רפד במקצועו, ניסה לעבוד כעצמאי,
אבל נכשל. הוא קנה פעם אחת, יחד עם
דודי שהיה שותפו, סחורה גנובה מבלי שידע
זאת. הוא נידון לקנס וזה הרם אותו
לגמרי. אני למדתי בבית ספר עממי, וכבר
עמדתי לסיים אותו עד שיום אחד רצו
להעביר אותי לבית ספר למפגרים, אף על
פי שהציונים שלי לא היו גרועים במיוחד.
לא הסכמתי לעבור ועזבתי את הלימודים.
הייתי בן 12 בסך הכל והתחלתי לעבוד
בכל מיני עבודות. העבודה הראשונה היתד
במוסך של קרוב משפחה. אחר כך עבדתי
בבית מלאכה לעבודות קרטון. הייתי ילד
וניצלו אותי. עזבתי מקום עבודה אחד אחרי
השני. נרשמתי לנוער העובד והם סידרו או־תי
במחלקת עבודות ציבוריות כנער שליח.

שוקולד רק בקיצוב
ך* עם B3S3לי לראש, שכדאי להיות

S Jבקיבוץ. סיפרו לי ששם טוב לכל אחד
וקא חסר דבר. הלכתי לקיבוץ נאות מרדכי
שבגליל העליון. חשבתי שאסתדר שם, אבל
גם בקיבוץ לא נשארתי יותר משבוע אחד.
זו היתד, תקופת הקיצוב ואני שכחתי להביא
אתי את פנקס הנקודות שלי. ערב אחד חילקת
המדריכה לילדים שוקולד ולי לא נתנה,
מפני שהפנקס שלי לא היה במקום. התרגזתי
נורא וצעקתי אל המדריכה שאני הולך
להביא את הפנקס. ארזתי את הבגדים שלי,
קיבלתי דמי נסיעה הלוך ושוב ולא חזרתי
לשם יותר.
פניתי להסתדרות וביקשתי עבודה כדי
להתקיים. סידרו אותי כשליח בדפוס דבר
ועבדתי שם חצי שנה עד שהגיע הזמן שלי
ללכת לצבא. כיון שהיתר, לי תמיד משיכה
לים, ביקשתי שישבצו אותי לחיל הים, אבל
במקום זה עשו אותי עוזר למכונאי בחיל
חימוש. הגשתי בקשה לעבור ליחידה מיוחדת
בחיל הים כמתנדב אבל במקום זה
הציבו אותי ליחידה סמוכה לעיר ועשו
אותי ג׳ובניק.
הייתי ש. ג .וסניטר. הגשתי בקשה לעבור
לצנחנים ולא התקבלתי• עברתי מיחידה לי־חידה
ומתפקיד לתפקיד עד שהכל נמאס לי.
פעם, כששלח אותי הרס״ר של היחידה, עם
נהג וקומנדקר, להביא נורות חשמל לנשף
פורים, שהתקיים במחנה, עצרתי את הנהג
בעיר ואמרתי לו ״שלום, אני הולך הביתה.״
למחרת כבר יצאתי לעבוד בבנין. רק
אחרי 17 יום שלח הרס״ר את הרב־סמל
אלי הביתה. הוא השפיע עלי שאחזור למחנה
כל עוד אני נחשב כנפקד ולא כעריק. לקח״
תי את שק החפצים וחזרתי אתו למחנה.
במשפט הסברתי לקצין השופט את הסיבות
שהניעו אותי לברוח הביתה וסיפרתי לו
הכל אודות המצב אצלנו בבית. הוא שמע
והחליט לזכות אותי מכל אשמה.

הדרך לעולם התחתון
*aאז ועד השחרור לא היו לי שום
ImJבעיות עם הצבא. כשהשתחררתי, הסתובבתי
בלי עבודה עם חבר אחד בשם שאול
ארקנזי. החבר הזה סיפר לי, שאדם בשם
ד״ר דויד אלון, עומד להקים באשקלון כפר
נוער, להכשיר שם נערים עבריינים כימאים
ודייגים.
החבר סיפר לי שאלון מחפש מדריכים
לכפר וסידר לי פגישה אתו. נפגשתי עם
אלון והתלהבתי מיד מהרעיון שלו. נסעתי
לאשקלון. בהתחלה זה הלך בסדר. אחר כך
החל הכפר להתמוטט, עד שחוסל לחלוטין.

אחרי חצי שנה פגשתי את אלון בתל־אביב,
והסברתי לו כי המצב אצלי הוא בכי
רע מבחינת עבודה. ביקשתי ממנו שיעזור
לי לעלות על אניה• אלון שלח אותי אל
וידרא מחברת שוהם ואל זאב הים, המפקח
הימי של משרד התחבורה. מזכירתו של
וידרא שלחה אותי אל מפקח המכונה בשוהם
והוא הפנה אותי לאיגוד הימאים עם
המלצה לקבל אותי כמתחיל במחלקת המכונה.
באיגוד בחיפה לא רצו לרשום אותי.
לא היתד, לי עבודה. בלשכה נתנו לי
יומיים בחודש. התחלתי להסתובב עם אנשים
מהעולם התחתון. אז הכרתי את עובדיה
חבני, שהיום הוא מרצה שלוש שנות
מאסר על פריצה. יחד אתנו היתה עוד
בחורה בשם שרה שם־טוב, שגם בעלה
נדון לשש שנות מאסר. אז התחילו העניינים
שלי עם המשטרה.

״כדור למי שיזוז״

קליפסו. תיקנו את המנוע, צבענו ועשינו
את כל ההכנות להפלגה. הד״ר נסע לתל-
אביב ושלח לנו משם אספקה, ציוד ומכשירי
ניווט. ההכנות נמשכו ארבעה חדשים.
שבוע לפני המועד שנקבע להפלגה, הגיע
סוף סוף הקפטיין. בחור צעיר כבן ,33
עולה חדש מפולין בשם יוסף גינגולד. אלון
גילה אותו בחיפה ושלח אותו אלינו. הוא
נשאר אתנו, אולם יומיים לפני ההפלגה
התברר שהמפקח הימי מטעם משרד התחבורה,
זאב הים, לא אישר לו את המינוי.
במקומו נשלח לנו צעיר חיפאי אחר, שמואל
טבלין ( )28 שהיה קודם קצין שלישי בצי
הסוחר.

קירו וחצי בשר לצוות

* ומיים אחרי שהגיע הקפטיין החדש
הפלגנו• היינו תשעה אנשים על הסיפון.
שלמה הרוש, אברהם חסון ושלמה פרח
מכפר הנוער, אבנר פורטנוי, בן דודו של
בעל הספינה יהודה בכר. אליהו מזרחי וא־לכס
בלן מאילת. טבלין, גינגולד ובכר•
הרמנו עוגן בשעה 11 בלילה כדי להגיע
בבוקר למיצרים• הגענו רק בצהרי היום

גבינה לכל הצוות• כך זה נמשך שבוע שלם.
אחרי שבוע ביקשנו כסף כדי לרדת העירה
ולהתבדר קצת. בכר טען שאין לו אף פרוטה
לצרכים כאלה. גם לצרכים אישיים קטנים
כמו בולים וסבון גילוח לא היה לו כסף.
תמיד כשהיינו פונים אליו לבקש משהו
היה עונה ״עזבו אותי, אין לי כסף.״ ידענו
כי באותו זמן הוא מבלה היטב בבארים
בעיר וזה הרגיז אותנו עוד יותר.
שלחנו מברק אל הקונסול הישראלי וביקשנו
שיבוא להסדיר את הענינים בקאליפסו.
אחרי שלושה ימים הגיע סגן הקונסול רחמים
תימור, שוחח עם כולנו והחתים אותנו
על הצהרה שנשמע לטבלין ולא נפר את
הוראותיו. מאז ועד החזרה הביתה קבלנו
תמיכה יומית של חמישה דולר חבשיים ליום
שהם בערך ארבע לירות ישראליות.

חבלה כמנוע
ינתיים ראה ככר שמד,עסק של

האלמוגים לא יצא שום דבר. הוא התקשר
עם סוחר קמח דגים מקומי. בכר
הבטיח לו שברגע שתתוקן הספינה, יצא
אתו להוביל דגים מהאיים בסביבה למאסוזה.
החלטנו למנוע את ההפלגה, כי ידענו
שבכר מסוגל להשאיר אותנו במקום, בלי
כל נקיפות מצפון. בלילה, כשבכר ישן,
נכנסנו לחדר המכונות והורדנו את צינור
הדלק. החזרנו אותו רק אחרי שהבטיח שלא
יפליג בלעדינו.
לפני שבועיים בישר לנו סגן הקונסול
תימור, שאנו עולים על האניה הגרמנית
פליון ( 2000 טון) ,שתוביל אותנו לארץ.
התקרית האחרונה ארעה ביום שעזבנו.
בכר בא למזח עם תימור ועלה לספינה.

ך * ל כ נו פעם שלושתנו לטייל. שרה
ן | ועובדיה ואני. הגענו לרמת חן• שרר.
הצביעה על דירה חשוכה שעמדה על עמודים
ואמרה ששם אפשר למצוא משהו בריא.
שאלתי אותה מאיפה היא יודעת והיא
אמרה ״תסמוך עלי, אני יודעת מה שאני
מדברת.״
שרה נעמדה ליד עמוד חשמל סמוך
כמשמר, ואנחנו ניגשנו אל הבית. הוסכם
בינינו שאם תופיע הדודה (המשטרה) ,שרה .
תשמיע שריקה במשרוקית. עובדיה ואני rS
הלכנו מסביב מכיוון המטבח• אבל עוד לפג׳
שהספקנו לפתוח את הדלת של המטבח, צצו
פתאום מתחת לבנין שלושה אנשים לבושי
בגדים אזרחיים כשבידיהם אקדחים שלופים.
ניסינו להתנדף ומיד נשמעה הצעקה ״מי
שזז מקבל כדור, עמדו על המקום״.
לעובדיה היו גפרורים ולי היה מברג.
בלי שהם הרגישו זרקתי את המברג הצידה.
הם התקרבו אלינו והושיבו אותנו ליד
הגדר. עובדיה היה הראשון שהתחיל לדבר.
הוא האשים את המשטרה ששלחה את שרה
בכוונה כדי להפיל אותנו בפח, ועל זה הוא
קיבל מיד סטירת לחי מצלצלת.
ראיתי שאין טעם לדבר ושתקתי כמו דג.
השלושה הזעיקו ניידת. חיפשנו את שרה
אבל היא נעלמה. במשטרה הכחשנו הכל.
השוטרים טענו שהיה אתנו אדם שלישי
ורצו לדעת מי זה היה. לא אמרנו דבר
ואז אמרו השוטרים שזו היתד, שרה שם״
טוב. ידענו ששרה היתה המודיעה שלהם.
עצרו אותנו ל־ 15 יום, ומאז ועד היום
זה עוד לא נגמר. לא נתנו לי לחיות, כל
כמה ימים היו עוצרים אותי ליום־יומיים,
בטענה שביצעתי פריצות שונות. פאר,
ממדור הבילוש, אמר לי בעצמו שאם אני
ספן הדוש וכנות מסאווה
לא אעזור לו הוא יהרוס אותי. לא פעם
שלושה אקדוחים בחשכת
ולא פעמיים הציעו לי לעבוד כמודיע תמו״ י j
רת עזרה חמרית מצידם.
הבא, ומיד פסק האלחוט לפעול, ונותק האחד
הבחורים שאל את בכר מדוע האשים
קשר היחידי שהיד. לנו עם הבית. שעות
אותו שגנב ממנו 250 דולר, ובכר דחף

אחדות לאתר מכן תפסה אותנו סערה איואותו
הצידה וטען שאינו חייב לו הסברים.
הדרך?מאכווה
בלי לומר דבר הנחית בו הבחור אגרוף.
מה, שנמשכה ארבעה ימים. טבלין פנה אל
tomאיתי שזה לא עניין והחלטתי לצאת
בכר, הודיע לו שאם הסערה תחזק יהיה
שעתיים אחרי התקרית כבר היינו על
Iמן הארץ. פגשתי את אלון וסיפרתי לו
עליו להחזיר את הספינה לאילת, כיון שהיא
הפליון. את בכר לא ראינו יותר. לנו הוא
שאני יוצא לגרמניה. הוא שמח מאד ובילא
תוכל להחזיק מעמד בטלטולים חזקים
אמר בפירוש שאינו מתכונן לחזור כלל,
קש ממני שבהזדמנות הזאת אבקר יהודי
וממושכים.
אבל כשהגענו אחרי ארבעה ימים לאילת,
בשם יעקוב אולטמאיר מפרנקפורט, שהוא
סיפרו לנו שהוא כתב למשפחתו שהוא
בכר לא היה מוכן לחזור. הוא טען שהשציר
בפרלמנט המערב גרמני. אולטמאיר בימתכונן
לחזור, ואפילו לתבוע אותנו לדין.
קיע כסף רב בארגון המסע והוא חייב להקר
בארץ בכפר הנוער והבטיח לעזור לכפר•
גיע למטרה בכל מחיר• הים שקט והמשכנו
כשהגענו לאילת עצרה אותנו המשטרה
נסעתי לגרמניה ונפגשתי עם אותו יהודי,
בהפלגה, אבל רק עם מנוע אחד. המנוע
ולקחה את כולנו לחקירה. לא נתנו לנו
אבל לא הצלחתי לעשות דבר בשביל הכפר.
השני התקלקל בזמן הסערה.
לומר אף מילה לאנשים שחיכו לנו על
חזרתי ארצה מיואש ומצאתי את אלון עושה
החוף, לפני שסיפרנו את כל הסיפור הזה
אחרי ששה ימי מסע חנינו ליד ן,אי רוקי
במשטרה.
את ההכנות האחרונות להקים מחדש את איילנד ותיקנו בעצמנו את המנוע השני.
כפר הנוער, הפעם באילת. קפצתי על המוכעבור
יומיים הגענו למסאווה. במשך כל
המשטרה שחררה אותנו והעסק נגמר.
ציאה והצטרפתי למכונית הראשונה שיצאה
ימי ההפלגה אכלנו את השימורים ששלח
אינני יודע עדיין מה יהיה אתי. אני מוכן
לחזור אל הים, אם כי לא עם בעל ספינה
לנו הד״ר אלון מתל־אביב• כשהגענו למס־למקום.
היינו ששה בחורים.
כמו בכר. יכול מאד להיות שנקים מחדש
אתה, מקום בו הכלכלה זולה מאד, פנינו
הקמנו מהר 15 אהלים ודני מצפון, מנהל
הנמל, סידר לנו עבודה כסבלים בנמל אילת. אל בכר ודרשנו להיטיב את תנאי האוכל.
את כפר הנוער שלנו באילת• כבר בשבוע
בכר אמר שאינו רואה כל רע במזון שאנחנו
הבא אנחנו מתכוננים לרדת שוב לאילת
אחרי שבוע של עבודה, פגשנו את יהודה
אוכלים. ביקשנו ביצים טריות והוא אמר
בקשר להקמת הכפר.
בכר• בכר סיפר לנו שיש ברשותו ספינה
אם לא יצא מזה כלום, אסע לחיפה ואנסה
שנסתפק באבקת הביצים שהיתר, לנו. תבענו
והוא עומד להפליג לחבש, כדי להביא צדפים
לקבל עבודה אצל צים ואיגוד הימאים. לא
שיביא מן החוף מעט בשר טרי, והוא ענה
ואלמונים ליום אילת. הוא גם סיפר לנו
ששימורי הבשר שלנו, טובים לא פחות.
איכפת לי באיזה תנאים, העיקר לעלות על
שטרם הצליח לגייס צוזת מתאים. עוד באותו
אניד, וללמוד מקצוע שיקיים אותי בכבוד.
רק אחרי שהסברנו לו שאנחנו עלולים
יום נפגש בכר עם ד״ר אלון וסוכם ביניהם
מספיק היה לי עם המשטרה. איני רוצה
לחלות מחוסר מזון טרי, קבלנו קילו וחצי
שהד״ר ידאג לצוזת ולרב חובל.
להכיר אותם יותר, ושיפסיקו להציק לי.
בשר, קילו לחם, קילו עגבניות וחצי קילו
כבר למחרת התחלנו כולנו לעבוד על ה־

אסחת
מאחורי הקלעים

תיאטרזן
ד לי תבי טלאסור
הבט אחורה בזעם (הבימה) הוא
מחזה נוסף בסידרה־הארוכה־עד־אין־קץ של
מחזות־העיוזתים־הפסיכולוגיים המיוצרים בעשור
האחרון באמריקה ובאנגליה כמעט בסיטונות.
בתיאטרונים הישראליים זכה סוג זה
של מחזות, לפחות בשתי העונות האחרונות,
למעמד של אופנה בת־קיימא, כנראה משום
שההצלחה הקופתית האירה פנים לאחדים
מהם. כך, על כל פנים, נראו על במות
ישראל בשנים האחרונות אנה כריסטי,
המראה מעל לגשר, הקיסר ג׳ונס, מלאך האבן,
ח ש מלי ת ו שמה ת שוקה ותרגיל לחמש
אצבעות• אלה מחזות שונים, כמובן, זה

מזה, אך כל צופה יכול להבחין במכנה
המשותף ובעובדה שמכנה משותף זה מתחיל
להימאס כהוגן.

שתיקות משכנעות.

קבלת מו ד עו ת ד חו פות
לכל העתונים בכל הזמנ»ם
רק במשרדי פרסו ם ״דחף״
ת ל ־ א ב> ב
אלנבי 123ט לפון 63557
בן יהודה 7ט ל פון׳ 51427
דיזנגוף 116ט לפון 29952

סני ף דיזנ גו ף פ תו חגם
ב מו צ אי ש ב תו תוחגים
עד ח צו ת
( אמ</ק 7 7

עוד שלושה ימי כריכות
לפי בק שת הקוראים יתקבלו ג ליונו ת העולם הזה
לכריכה עוד שלו שה ימים נוספים. שלושה הינוים
הם; יום ה 30 /לאפריל; יום א 3 /ל מאי; יום ב /
4למאי — בין ה שעו ת עשר עד אחת לפני הצהריים
וחמש עד שבע אחר הצהריים במ שרדי העולם הזה
בתל־אביב, ר חוב ג לי ק סון .8

סיכה

מיכאל קגו
ביח״ר לרהיסים וארונות לרדיו־פסיפונים

טלפון 83331

phone
(בסימטה, רה׳ ,360 מס)6 .

מ עו ר ר

ד»פלומט»ת

בע»ה

תל־אביכ, רחוג אילת 42

הופעת מודעות פרסום של יצרני ״עץ הזית״ עם הכותרת
עוררה תמיהה בחוגים הדיפלומטיים שכן c.d.כידוע הן ראשי־תיבות
לקורפוס הדיפלומטי וראשי תיבות אלה מתנוססות על כל
מכונית מפוארת של צירויות חוץ c .d . .הפעם, פירושו היה תהליך
הזיקוק האמריקני החדיש Continued Deodorizationאשר הופעל
לראשונה בביח״ר ״עץ הזית״ אשר בקרית אריה.
בניגוד למפעלי ״ענק״ שהוקמו בשנים האחרונות תוך רעש
תעמולתי רב, משמש ״עץ הזית״ דוגמה להתפתחות בריאה של מפעל
בארץ קטנה כישראל. מתוך התחלה צנועה לפני כ־ 30 שנה גדל וצמח
מפעל בעל ממדים גדולים עם ציוד חדיש הנחשב כיום לשני בגודלו
ובתפוקתו בענף שמני מאכל וסבונים. גם ההנהלה ב״עץ הזית״ היא
דוגמה לניהול משפחתי על המקום. עם עלות השחר מגיעים לביהח״ר
האב חיים ליבוביץ וארבעת בניו השוקדים ומפקחים במשך כל היום
על תהליכי הייצור.

הבט

אחורה

בזעם מציע וואריאציה אנגלית על הנושא,
כשבמרכזה בחור בשם ג׳ימי פורטר (מישר,
אשרוב) ,השופע בחילה פיזית אקטיבית
ומילולית כמעט כלפי כל דבר בעולם.
פרשנים־חובבי־משמעות טענו, כי זעמו של
ג׳ימי פורטר נובע מסדרי החברה האנגלית,
הגוזלים ממנו אוויר לנשימה. אבל האמת
הבולטת לעין מראיית המחזה היא, כי רק
לפעמים וכמעט במקרה ניתכים זעמו ובחי-
לתו על מטרות ראויות• הם מהווים׳ בעצם,
יותר תופעה נפשית אופיינית לשלב מסויים
של ההתבגרות — שבישראל זמנו כרגיל
מוקדם יותר מאשר באנגליה הקרה. כאשר
מושם פרץ הזעם והבחילה הזה בפי אדם
בעל השכלה גבוהה וכושר-ביטוי גדול מן
הרגיל — הרי אך טבעי הוא כי בתוך הבליל
יצופו גם קצת רמזי־אמת־חברתית.
על כן, לצורך ביצוע הולם
של התפקיד, יש צורך
בגילום דמות שגילה הביולוגי
22־ 21 וגילה הנפשי
עוד פחות מכן. וזה היה
המכשול הגדול שעמד בין
מישד, אשרוב ובין התפקיד
רב־המלל, מכשול שעליו
התגבר רק במישור הטכני־המקצועי,
אך לא במישור
החוזייתי. משכנעת הרבה יותר
היתד, מרים זוהר —
בשתיקותיה.

ק אז אלס ־ לי שראל *
ה צ׳ ליסט פאבלו קאזאלס, בעל הפיר־סום
העולמי, הוזמן אישית לבקר בישראל
על־ידי שרת־החוץ גולדה מאיר, שהיא אגב
אמו של הצ׳ליסט הישראלי מנחם מאירסון.
הסיכויים לביצוע הביקור קלושים ביותר,
מחמת גילו המופלג של קאזאלם
זעםצ עי ר מאד גילו שחקני הבימה בשעת
החזרה הכללית על הצגת הבט אחורה בזעם,
שנערכה על הבמה לאחר חצות: בתמונת
הקטטה התלהב מישר, אשרוב קצת למעלה
מן המידה, תקע את אגרופו בחטמו של
שלמה בר־שביט עד שהלה איבד את ההכרה
לשניות אחדות. בר־שביט לא נשאר חייב
זמן רב לאחר שהתאושש, ובהמשכה של
אותה תמונה החזיר מכה ראוייה לשמה
בפניו של אשרוב. הקרבן האחרון של מעשי-
האלימות היתד, אלישבע מיכאלי, שתנופת־יד
רחבה מדי של בר־שביט שברה את
משקפיה למפא ״י אין כל בתנה
רצינית לקיים את הצהרותיה בדבר אי-
שימוש בהופעות אמנותיות בבחירות. לפחות
להקה אחת, בשם חברו תא, הוקמה
במיוחד בהשראת מטה הבחירות של מפא״י
כדי להופיע באסיפותיה. כן ממשיך שחקן
בצל.י רו ק חיים טופול את עבודתו האינטנסיבית
במטר,־הבחירות של מפא״י, כממונה
על אירגון התוכניות האמנותיות
או רי זו ה ר, איש בצל ירוק, החל להגשים
בהדרגה את כוונתו המוצהרת לפרוש מן
הבמה לצורך לימודים: כבר עתה מחליף
אותו לעיתים בתפקיד השוטר בהצגת אף
מלה ל מודגנ ש טיין שי מון ה כ רי ח ה
האחרונה המהלכת ב תיא טרון הקאמרי,
אחרי שאליזבט טיילור הנציחה את שם בעלה
המנוח מייק טוד בתרומתה לאולם החדש

אחת לזעם.

פרט חשוב זה, אין בו כדי
לפגום בהישג הצוות של
הצגה זו: הבמאי היי קיי־לוס,
שהצליח ליצור כמה
מעמדים מרשימים ושטף
כללי מתקבל־על־הדעת, למרות
הזמן הקצר — שלושה
שבועות בלבד — שהעמיד
לרשות התיאטרון הרעב להכנסות;
צייר התפאורה רודה
ריילינגר, איש קיבוץ
הזורע, שעבודתו הראשונה
על במה מקצועית הפכה להצלחה
ניכרת בזכות תפאורתו
רוויית־האוזירה וגדר
שת הפרטים הריאליסטיים,
המספקת ממבט ראשון סיבה
משכנעת אחת, לפחות,
לזעמו של ג׳ימי פורטר ;
והמתרגם טשרני כרמי, ששחקנים
מיכאלי ואשרום כ״זעם״
אולי בפעם הראשונה הצליח
המכנה ה מ שותף נמאס כ הוגן
למזג את העגה הישראלית
בהוזי לא־ישראלי לאחדות מוצקת אחת,
של התיאטרון, היא הערתו של הבמאי גרהשופעת
גם צירופי־לשון משעשעים כ־שון
פלוטקין :״אליזבט טיילור יכולה להנ״צחוקן״
או ״תודה ריבה״.
ציח גם את שמו של בעלה הבא — תמורת
תרומה נוספת, אנחנו מוכנים לקרוא לבתי-
השימוש באולם החדש בשם ב תי פי שר״.
בידור

ד־ג דוג ססיל שו ן
נקרא

ד 1דיק

(תיאטרון

דדרה-נזי

עממי) היא פארסה צרפתית מעובדת לישראלית,
מדוברת בעברית ומשוחקת באידיש
על פקידון מועל (יעקב בודו) הבא לתעשיין
שהוא עובד אצלו (מישר, נתן) כדי לבקש
ממנו העלאה במשכורת ואת יד בתו. הבת
שהוא מתכוון אליה היא בעצם מישהי
אחרת, שהציגה את עצמה בתור שכזאת,
בעוד שהבת עצמה (אסתר אשד) ניהלה,
כמסתבר, רומאן סוער עם נהג באותו מפעל,
והיא מחליטה לטעון כי היא בהריון, כדי
שאביה יסכים לנישואין.
את השאר יוכל לדעת כל מי שתהיה לו
די סבלנות כדי להישאר באולם גם במערכות
הבאות.

תדריך
ה צגו ת
• הבט אחורה בזעם

(הבימה)

ראה לעיל.

• חשמלית ושמה תשוקה

(אהל)

— שחקני אהל, ובתוכם הפעם נתן כוגן
בתפקיד ראשי, עושים יותר מן המקסימום,
כדי להפיק הצגה העולה קצת על המינימום.

בי דו ד
« נקראלויוריק (תיא טרון דו־רה־מי
עממי) — ראה לעיל.
• אף מלה למורגנשטיין (בצל
ירוק) — כשרונו של הבמאי שמואל בונים

והחן הטבעי של חברי הלהקה מסתירים
כמעט אוע עובדת העדרו של מחזה.
העולם הזה 1126

1 s f j n

כנ׳ /סנ ל ־

ממנוי ופפילו*
במקום משחק בתיאטרון
סרטים ניוון זוע
קול הז ע ם (תל־אביב, תליאביב; ארצות־הברית)
הוא קולו של הסופר האמריקאי
ויליאם פולקנר, שניסה ביצירה זו להתחרות
בדור שלם של סופרים זועמים, אשר הצליחו
להשלים בעולם הספרות והדרמה של ימינו
שורה של דמויות וטיפוסים חולניים ומעוז־תים.
פולקנר הצליח להציב את השיא. בסרס,
שהוא תמצית מרוכזת של היצירה הספרותית,
הוא מעביר לעיני הצופה את הגלריה
הגדולה ביותר של טיפוסים חולניים, שהוצגה
באיזה שהוא סרט בבת אחת•
הסיפור הוא סיפורה של משפחת ק1מפ־סון,
שהיתר, בעבר משפחה דרומית מיוחסת
ועשירה. מהיחום והעושר של העבר נשארה
רק וילה סדוקה ומתפוררת ושורה של
צאצאים שכל אחד מהם מסמל סוג מסוים
של התנוונות. האחד הוא שיכור חולני
וגנב. השני הוא מטורף ואילם בעת ובעונה
אחת. אחותם של השניים (מרגרט לייטון
הבריטית) היא נימפומנית ופרוצה, שברחה
מהבית זמן קצר אחרי שילדה את בתה
הבלתי חוקית. הבת הבלתי חוקית (ג׳ואן
תודוורת) אינה שונה משאר בני המשפחה,
טיפוס אקסצנטרי מעושה, רעבה לאהבה
ומרדנית מטבעה• הנורמאלי שבכולם הוא
ג׳סון (יול ברינר) ,רודן משפחתי קטן וזועם
שאמו הזקנה חולה בשגעון גדלות.
פרי כשל באחוזה. במרוצת הסרט
מתברר כי ברינה בעל המצח הבולט, האישונים
המופנים תמיד כלפי מעלה, וקרקפת
המכוסה הפעם בשיער אדמוני, אינו רודן
לשמו. הוא משליט את עצמו על וודוורת,
לא מתוך יצרים סאדיסטיים, אלא בשאיפה
לקיים לפחות נצר אחד של המשפחה שיהיה
בריא ברוחו וראוי לשמו. אולם במאמציו
לבלום את התפתחות טבעה הרע של הנערה,
הוא שוכח להעריך את הטוב שבה,
ממריד אותה כלפיו.
כאשר באחד הימים חוזרת אמה של הנערה,
ובמקום למצוא בה סעד וגיבוי היא
מגלה שהאם אינה אלא שבר כלי אכול
ומנזזן, נופלת וודוורת אל זרועותיו של
עובד לונה־פארק אלים, עומדת לברוח עמו
ועם חסכונות ברינר. ברגע האחרון היא
מגלה את הצדדים השליליים שבאהובה חסר
המצפון ואת הצדדים החיוביים שבפטרונה,
נשארת באחוזה הישנה כפרי בשל, שלא
נרקב כשאר פירות העץ הקומפסוני.
בביומו של מרסין (השחלב השחור) ריט,
משחקם של כוכבים ודדודרת וברינר הוא מזהיר,
הסרט כולו, למרות שפע הטיפוסים
חסרי־שווי־המשקל שבו, והמוסיקה הצורמנית
מאוד, עשוי בשווי־משקל שאינו נותן לצופה
הרגשה כאילו נקלע אל תוך בית־משוגעים,
כפי שאפשר היה לצפות מהתסריט.

מורט פ ה, מו1טשס
הייתי כפילו של מוגטי >חן, תל-
אביב; בריטניה) הוא סיפורו של סגן קליפ־העולם
הז ה 1126

טון ג׳ימס, קצין תשלומים בצבא הוד מלכותו
במלחמת העולם השניה ושחקן חובב
בעל אף יווני ענק, עיני נשר שקועות
ורשת של קמטים לאורך ולרוחב פניו,
שהשוו לו צורה של אחיו התאום של פילד־מרשאל
(אז גנראל) ברנארד לו (״ממטי״)
מונטגומרי.
ערב פלישת צבאות בנות־הברית לאירופה,
ידע המודיעין הבריטי לנצל תכונות אלה
של סגן ג׳ימם כדי להטעות את המודיעין
הגרמני. מחופש בתלבשתו של מונטי, אחרי
שהצליח לסגל לעצמו את מנהגיו, נשלח סגן
ג׳ימם לגיברלטר ולצפון אפריקה, על מנת
ליצור את הרושם שהפלישה תבוא משם.
מהצגת חוככים -לסרט. הסרט,
בו מופיע קליפטון ג׳ימס עצמו בתפקיד
שמילא בחיים ככפילו של מונטי, מבוסס
על ספר שכתב בשנים האחרונות, בו גילה
את אחד הבלופים הגדולים של מלחמת
העולם השניה. הוא מגולל את כל הפרשה
מתחילתה, מהרגע בו הבחין בו קצין המודיעין
הבריטי (ג׳ון מילס) בהצגת חובבים,
משך אותו אל התפקיד באמתלה של הצעת
תפקיד בסרט.
ג׳ימס, למרות שהכיר בדמיונו הרב לגד
ראל, לא שש למלא את תפקיד הכפיל, חשש
שבפגישה עם אנשים שהכירו את מונטי
עשוי הוא להכשל. פגישה עם מונטי עצמו
הוציאה מליבו את הספקות.
העלילה התעודתית מועלית בסרט בשטף
ובחוש הומור, בפשטות ההופכת את הכפיל
לסרט־מתח מדרגה ראשונה• חבל רק שמונט־גומרי
האמיתי אינו מופיע בסרט, אפילו
לא בקטעי יומנים, אלא למספר שניות בסוף,
דבר הפוגם במקצת בתעודתיות הסרט.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• השחלכ השחור (אופיר, תל-אביב)
— משחק מצוין של אנתוני קוזין וסופיה
לורן, בעלילת קיטש על אהבתו המטורפת
של אלמן לאלמנת גאנגסטר.
• שולחנות נפרדים (אוריון, תל-
אביב) — שני זוגות הרוסים מנסים לבנות
את חייהם מחדש, בשני מערכונים משולבים
של טראנס רטינגן. דבורה קר, דויד ניבן.
• ה חו ק (הוד, תל־אביב) — משחק
השולטים והנשלטים, בביומו הנפלא של ז׳יל
דאסין• ג׳ינה לולובריג׳ידה, פייר בראסר.
• פלאי היקום (מגדלור, תל־אביב)
— מלחמת הקיום העצמי באלפים היאפניים,
בסידרת צילומים מרהיבים אוטנטיים.
« שתי פנים לראי (תל-אור, ירושלים)
— מישל מורגאן מנסה להחליף את
פרצופה ומחליפה את גורלה, בסרטו של
אנדריי קיאט.
• זה הדוד שלי (אמפיתיאטרון, חיפה)
— ז׳אק טאטי מביים את עצמו, בפא-
רודיה על המודרניזציה.

תשבץ m 6 s9vs1 o h m
מאוזן . 1 :שמים;
.5גנרל צרפתי,
המסייר בארץ ;
.9מנהל שרות
השדור; .13 יעקב
לעשיו; .15 סיעה;
.16 בדחן; .17
דרך, ברומית; .18
כוח; .20 נכרי;
.21 נרו־יאיר; .22
אגס; .23 שבט;
.25 טנא; .26י דיד!
.28 בוגר הפקולטה
לרפואה;
.30 לאחר השפל;
33 שיר; .34האות
האחרונה; .35
דורון; .36 אינו
זול; .38 יהיר;
.40 אחרי־הצה־רים;
.41 חוזה;
.43 מילת שייכות;
.44 שטר כסף ; .46 קרפיון ; .48 רעל ;
.49 שר, אשר תפקידו ממלא ברזילי;
.53 עיר בספרד ; .54 בירת אוסטריה.
מאונך .2 :סוף; .3ההיפך מ־רטוב;
.4תל־שממה; .5משכן הצפוד;
.6שבועה; .7מחצית ירדן;
.8המולה; .10 נביא; .11 תוספת;
.12 תואר כבוד; .14 משורר; .16
ע-ר בקליפורניה ; .18 לוי אשכול ; .19

אם ישמעאל; .22 הסבר; .24 מטבע
אמריקאית; .27 כאב, ללא סוף; .29
מכשול; .31 חברה ליצור תמרוקים;
.32 נערו בה פסטיבל מוסיקלי; .34
לה־מנש; .37 מאה וחמש; 39 פחד;
.42 חיוני בארון ספרים; .45 מלך
הבשן; .47 מרים, בלטינית; .49 מנ עול
בטחון ; .50 מטה, ללא ראש ; .55
שש; .54 בי״ם לתינוקות.

* הכפיל — מימין.

את זה עבר?nvnui

מידד שיד

היחעיגת של הי ח ס

בעריבת לילי גלילי
מוזמנים משתתפים. אחר הקוראים מבין
המשתתפים בשליחת חומד לעמוד זה יזכה מדי
שבוע בשבוע בפרס טל עשר לירות ישראליות.
הזוכה בפרס השבוע הוא דודו, מעוז־חיים,
...סיפור־אמת זה מתהלך לאחרונה בצמרת מפא״י, מובא

u v n J i l i y jכדוגמה לרמת־ההשכלד. הפוליטית בקרב העולים החדשים:
בבחירות האחרונות לועידת מפא־׳י הופיע דויד בן־גוריון, להלכה תושב שדה־בוקר,
ברשימת המועמדים של באר־שבע. אמר תימני אחד למזכיר מפא״י במקום :״בחיי,
אני מצביע בעד בן־גוריון זה רק מפני שיש לו אותו השם כמו בן־גוריון
א. א ,.רמת־גן
בירושלים!״

ההגדה של פסח כוללת הצעה נאותה לפתרון בעיית עודפי
האמריקאיים

המזון

שפוף חמאתף על הגויים.
ירדניים שדדו

גמלים ישראליים בנגב

פעולת תגמול, על שוד גמלים
שודדים ישראליים.

הודו תראה בעין יפה את שובו של הדאלאיל

למה? די לה!

תלמידים נעצרו כחשודים בקניית טפסים ש,
מידי אנשים שגנבו אותם ממשרד החינוך...

בתנאי ישיאל, הוכיחו בהחלט את ב
האזרחית.

רק רגע, בבקשה״.
ולפה: יעקובלה, יש לך רגע בשבילי?
חנזזכיר: למה רק רגע, שעות. שבי
זלפה הבי לי רגע אני נדד חוזר.
זלפה: מה אתך? אני צריכה מיד לחזור
לילדים. השארתי אותם בחצר• אני
צריכה רק רגע להגיד לך משהי. וכבר
אץ לך זמן, כל הזמן רק שומעים:
אין כסף אין אנשים לעבודה, גם רגע
בשביל לדבר עם חברה אין?
חמזכיר: למה אין? מי אמר שאין.
הנה אני יושב( .יושב) קחי כסא. נשמע.
זלפה: אמרתי לך שאני רוצה רק רגע.
לא כדאי אפילו לשבת. מלבד זה השארתי
את הילדים בחצר. הלכתי לאכול
ארוחת בוקר וראיתי על לוח המודעות
שמציעים לשלוח אותי לסמינר באפעל.
המזכיר: כן. את בין המועמדים.
זלפה: כן. ראיתי• אבל מכל המועמדים
מגיע לי יותר. מה זאת אומרת? מי
מהם כבר 20 שנים במשק?
המזכיר: גם אני חושב. אז את מס־בימה
לנסוע?
זלפה: אבל איך אני יכולה לנסוע.
מה יהיה עם קבוצת הילדים שלי• אתה
חושב שזה כל כך טוב שמחליפים להם
מטפלת? ומה יהיה עם צדקיהו שלי?
הוא כל כך מתעייף מהעבודה והעיקר
מהאחריות לועדה לשמירה על השקט
שהכניסו אותו לזה, שאט אני לא מכינה
לו כוס קפה־טוב כשהוא בא מהעבודה
אז הוא ממש מתעצבן ומהי אם אני
אסע לחודש שלם, א ז
המזכיר: אני מבין שאת לא יכולה
לנסוע. טוב• אז נחליט באסיפה.
זלפה: מה אתה ממציא פתאום שאני
לא יכולה לנסוע, מה זה? מטפלות אחרות
לא נוסעות? הנה עכשיו חנ׳קד,
ילדה ויצאה ל־ 6שבועות. אז מישהו
אמר משהו? — אני אף פעם לא נסעתי.
רק פעם אחת לפני 7שנים ליום עיון.
וצדקיהו יהיה רק מרוצה שאני אחזור
ואוכל לשוחח אתו על סוציאלי-זם ועל
ציונות ועל פוליטיקה. ובכלל.
היזכיר: טוב אז סיכמנו שאח מס־כימה.
באסיפה• ..
זלפה: אני רואה שאתה ממהר. מד,
זאת אומרת סיכמנו• אני עוד זוכרת מד,
שאמרו ביום העיון לפני 7שנים כמה
חשוב שהמטפלת לא תתחלף ביתור ש
אצלי
נירהלה של גולדה עד שהיא גומרת
את כדור הבשר אני צריכה ללכת
אחריה מסביב לכל החצר. אצל אחרת.
היא בכלל לא תאכל. וצדקיהו עם האז־ריות
לועדה על שמירת השקט, יש לו
שיחות עם הגרעץ כל ערב. ואתה יודע
מתי הוא חוזר כל לילה. אז אם אני
אסע לחודש• אתה מבין?
המזכיר: אני מבין בהחלט• אז לא?
זלפה: כבר אתה מחליט לא. ואולי
תשמע אותי פעם עד הסוף
המזכיר: אני שומע...
זלפת: אני שואלת אותך: למה זה 20
שנים לא נסעתי לשום קורס. בל אחד
נוסע: לקורס, לסמינר ארוך, סמינר קצר,
להשתלמות, לחוץ־לארץ, לשליחות, לגיוס.
ואני לא• מדוע שלא אסע גם אני?
זה רק חודש וכשאני אחזור אני אדע
יותר טוב לטפל בנידהלה. אולי תהיה
שם הרצאה בפסיכולוגיה. ואני גם צריכה
לנסוע לתל־אביב להסתפר!
המזכיר: אז תטעי.
זלפה: כן, אבל איך אני יכולה לנסוע
כשצדקיהו עסוק כל־כך בועדה שלו?
המזכיר: אז את לא רוצה לנסוע.
זלפה: איך אתה רואה שאני לא רוצה?
אני כבר 20 שנים במשק ואף פעם
לא נסעתי. ובשבוע הבא דוקא אלישע
נוסע לתל־אביב. שאלתי,אותו...
המזכיר: אז תסעי, כעת אני צריך...
זלפה: מה זאת אומרת סתם תסעי,
ומה עם הילדים? ועם צדקיהו? והועדה
לשמירה על השקט? אתה מבין?
המזכיר: טוב אז אל תסעי•
זלפה: איך אתה יכול כבר להחליט
אל תטעי, ו־ 20 שנים שלא נסעתי אף־
פעם. זה כלום? אל תטעי. באמת
המזכיר» :וב, תסעי•
זלפה: איך אתה --
המזכיר: טוב, אל תסעי, כן תטעי,
לא תטעי, אוי( ,צונח).
זלפה: מה קרה? התעלפת?
המזכיר: לא. רק סחרחורת.
(.קול קורא מבחוץ ):זלפה. הילדים
שלך ברחו מהחצר•
זלפה: אני רצה, איזה מין מזכיר?
נכנסים לרגע והוא מעכב אותך בויכוח
שעות. כן תסעי, לא תסעי. גם כן מזדודו,
מעוז־חייס
כיר.

עלם היגר מלבנון לאמריקה• אחרי
שהתבסס שם רצה לשאת אשה. חשש
סן לא יוכל להסתדר עם אחת מבנות
המקום, ובכן עמד לנסוע למולדתו כדי
להביא לו אשה משם. אמר לו אחד
המהגרים מבני ארצו• :ידידי הצעיר, לא
בל אדם יסכים שתצא
בתו למרחקים,
וביחוד אם נאה היא
וחסודה ותוכל למצוא
שידוך טוב במולדת.
לכן בהגיעו
ללבנון, עלד, לזחלה
ישאל לאבו־עיסא, והוא
דודן לאמי. יש
לו בת, ורדה שמה,
זה אך מלאו לה
שש־עשרה• ברה כחמה,
צנועה ושקדנית.
אולי תשא חן
־עיני אבו־עיסא ויתנה
לך לאשה.״
בא הצעיר ללבנון,
עלה לזחלה, ושאל דפק לאבו־עיסא.
על דלתו, ומשנכנס
פתח ואמר במתק־שפתיים:
״האתה,
אדוני, הוא אבו־עיסא, המפורסם
בחריצותו, בענותו, בפקחותו וביושרו?
שלום לך משארך אנסון, היושב
עתה בשיקאגו, וברכותיו לך ולבניך בני־החיל
ולזוגתו החסודה ולבנותיך הכבודות,
וביחוד לורדה היפהפיה והצנועה,
:אשר עיניה ככוכבים ושערה כאשד —״
תפס אבו־עיסא את הצעיר בעורפו
להשליכו מהבית ככלבלב שטינף מרבד.
קם הצעיר, והלך משם כסהרורי. והנה
לקראתו דודו. אמר דודו :״מה לך,
חביבי?״ סיפר הצעיר לדודו מה קרה לו.
נתכרכמו פני הדוד ואמר :״בוא אתי!״
הלכו לבית אבו־עיסא. הלם הדוד
על דלת אבו־עיסא. פתח להם אחד הבנים.
אמר הדוד :״מהר וקרא לאביך!״
בכהרף עין בא אבו־עיסא. נחר הדוד
ואמר :״הוי אתה, שתוקי ועדולמי, בן

חסשיר״ס
•מעשה כתינוק כן־שבוע,
שצרח :״מה פתאום ומדוע
לעולל כי צו־אל,
אלקח למוהל?״
מבאכ הוא צווח עוד שכוע.
אמוץ גל, גבולות

גרפומנים, גורים צעירים,
עם הכפיר כר־יוסן ז מתחרים.
ושם־רע והיכרות
על כנות נחמדות
מפיצים כמסווה חמשירים.
צבי גורמן, ראשון־לציון

החרופד ואחי הנשגלת! הנה בא אחייני
זה, מטובי בני־טובים, ומואיל לדבר נכבדות
באותה משתינונת זנוניה שלך,
המזרן הציבורי, מעוכת הדדיס וצבו־טת
הירכיים, ואתה מעז לגרשו מביתך?״
אורו פני אבו־עיסא ואמר :״אה,
אם בלשון בני אדם אתם מדברים
אלי, בואו, הכנסו, ובתי שלו.״
סגולה לאדיבות ימים עתתאי נכנס ל־מושב־זקנים.
ראה ישיש
אחד ושאלו:
״בן כמה אדונל,
יאריך ימים?״ אמר
הישיש :״בן תשעיב
ואחד.״ אמר העתו־נאי
:״אכן, גיל נכבד.
ואיך זכית להגיע
לגיל כזה?״
אמר הישיש :״באכילת
דבש.״ אמר
העחונאי :״כיצד?״
אמר הישיש :״כל
ימי הרביתי באכילת
דבש.
התפלא העתונאי, ורשם. פנה אל
ישיש אחר, ושאל, :ובן כמד, אדוני,
יאריך ימים?״ אמר ישיש זה :״בן
תשעים ושלוש.״ אמר העתונאי :״אכן
גיל חשוב. ואיך זכית אתה להגיע לגיל
מופלג, אל יכבה נרו?״ אמר הישיש:
״באכילת יוגורט.״ אמר העתונאי :״כיצד?״
אמר הישיש :״כל ימי הרביתי
באכילת יוגורט, ולכן מאריך ימים אני.״
התפלא העתונאי, ורשם. פנה אל ישיש
אחר, ושאל :״ובן כמה אדוני, יאריך
ימים?״ אמר ישיש זה :״בן מאה׳ ואחת.״
אמר העתונאי :״נפלא, בלא עין הרע.
ואיך הגעת אתה לגיל זה, יוסיף האל
לשנותיך?״ אמר הישיש :״בסבלנות.״
אמר העתונאי :״כיצד?״ אמר הישיש:
״פשוט מאוד• חיכיתי מאה ואחת שנה,
והרי אני בן מאה ואחת.״
טעות לעולם *ודקת
בחירות לכנסת: הותקנו תקנות כד•
להסתיר את סדרי הגשה בקשות
ועדרים( .פסקים)
שולה ששון, ירושלים
כיאה לבחירות סודיות.
מועדים לשימצה! (ידיעות אחרונות)
אליהו בנדור, נתניה
...שהגעילנו לזמן הזה.
הפקיע שני שערים במחצית הראשונה(
.דבר)
מתתיהו בר־אילן, חדרה ספסרו חצה את הכריש בחפזון( .מעריב)
אילנה כהן, רמת־גן
ועכשיו הוא מת כמו דג.

״נבהרתי ! כשאתרת שגה יערה רי ביו2ן ר,
גזשבתי שאת שגב ת\2ני רך נזשהג . .