גליון 1127 מתאריך 6 במאי 1959

ת ע לו מ ת הר צ ח

להמ צד ה

העורך הראשי:
אורי *גנרי
ראש המערכת:
שלום כהו
עורך משנה:

רוב איתן
עורך תבנית:
והי

עורך כיתוב:

סגיגן•
רחוב נליקסון ,8תל־אביב, סלפון , 2*786
ת. ד . 13* .טע! לנוברלדם :״עולמפרם״.
הסוציא לאור: העולם הזח בפ״ט.
דפוס חשת שהם בזע״ם, ת״א, סל.31139 .
זזהפצת: דוד סופל ובניו, תל־אביב.
המפרכת איננה אחראית לתוכו הסודעות.

סילבי השת

צלם המערכת:
אריח הרו

כתב בכיר:
אלי תבור

ווברי המערכת:

מנשה בר־רייו, שייז נלור. לילי גלילי.
דויד הורוביץ. רותי ורר. אברהם הרמון.
י,יטה אבו־חמרי, אביבה סביו. עמום הינו.
שלמה הרו.

האם אין תוכן אחר? האם הצגת כלי-
משחית ומכשירי־רצח (שהם, למרבית הצער,
עדיין דרושים בימינו) הוא הדבר
היחיד המאפיין את ישראל? האם אין תוכן
אחר — שאיפת בנין, חדוות־יצירה, שיגשוג
בימי מלהמת־העולב, כשכל טיפה של דלק
תרבותי, שמחת־נעורים?
היתד, יקרה, הדביקו האנגלים בתחנות׳

האוטובוסים מודעות שנשאו את השאלה:
״האם נסיעה זו הכרחית באמת?״
שלישית: האם יש בכל זה תבונה פוליטית?
הייתי
רוצה להציג שאלה זו — כמעט
ברגע האחרון — לגבי מיצעד צר,״ל ביום
מזה זמן רב, גבולותינו שקטים (יחסית).
העצמאות הקרוב. האם מסע זה נחוץ
המחנה הלאומי הערבי עסוק במאבקים
באמת?
פנימיים.
אני כשלעצמי אוהב מיצעדים צבאיים. אני
מרוץ־הזיון המטורף בינינו לבין הערבים
נהנה למשמע צליליה של תזמורת צבאית.
נרדם. מובן שכל צבאות המרחב, כולל
אני נהנה למראה יחידה הצועדת יפה.
צה״ל, שוקדים בשקט על שיכלול ציודם
במקרה היחיד שהשתתפתי, כחייל, במיצעד
החדיש. אולם תהליך שיגרתי זה איבד את
חגיגי ועברתי על פני שר־הבטחון, נהניתי צורתו הדרמטית, המרעישה. האם כדאי לדרבן
מחדש את המרוץ על־ידי הצגת־ראוזד.
גם מהצעידה עצמה.
אולם הפעם, דומני, ישנן כמה וכמה של שפע כלי־נשק חדשים, תוך התפארות
של שבועות וחודשים מראש בנאומי־פרס
סיבות טובות מדוע לוותר על המיצעד.
ובנאומי־פרסומת?

אין ספק: צר,״ל הוא אחד הגורמים לקיום
ראשית: זה עולה כסף. רק משרד־הבטחון השקם הנוכחי. אולם הפרסטיג׳ה של צה״ל
במרחב אינה זקוקה לשום הצגה או תזכורת.
יכול לחשב כמה זה עולה — אך ברור כי
ההוצאות מגיעות למאות אלפי לירות: הדלק איש בעולם אינו מטיל ספק בכושרה הצבאי
למכוניות, לטאנקים ולמטוסים, השכר לחיילי של ישראל• הספק מופנה דווקא לגבי כושרה
הפוליטי והכלכלי.
מילואים, הבלאי של כל סוגי הנשק המשתתפים,
עבודות ההכנה של המסלול ותיקון
ואילו בארץ — האם יש צורך בהצגות
כדי להדק את היחסים בין העם והצבא?
הכבישים לאחר מכן.
כבר כיום הדוקים יחסים אלה עד כדי
איני יודע מה היתד, ההצדקה להקים
במות חדשות לגמרי, תחת להשתמש במקום כך שכל אורח זר רואה בהם את התכונה
העיקרית של המדינה. עוד מיצעד אחד לא
שהוכשר לכך במיצעד התל־אביבי האחרון.
יוסיף דבר.
איני יודע גם מה ההצדקה לקחת אנשי־

מילואים ולבזבז ימי־עבודה יקרים לצורך
הצגת־ראווה כזאת.
הצבא איננו צעצוע. זהו מכשיר סכני,
בשעה שיהודי אמריקה נקראים (באמשנוצר
למען משימה מסויימת מאד. משימה
צעות מודעות־תרמית ונאומי־שקר) להרים
זו רצינית ואכזרית, והלוואי שצה״ל לא
את תרומתם למען ד,עליה שלא באה, ובשעה
ייקרא עוד לעולם לשאת בה.
שהממשלה הטילה על כולנו מסים חדשים
ילדים משחקים בחיילים• לעתים אוחזת
בעזרת תרמית דומה — האם מותר לבזבז
ילדותיות זו גם במבוגרים, וביחוד בעסקנים
הון תועפות על מיצעד של שעד,־שעתיים?
אזרחיים שמכשיר זה הופקד בידיהם• אולם
הצבא אינו מישחק.

אל נשחק בו!
שנית: רעיון הצבא אוכל את רעיון העצמאות.
במרוצת השנים הפך יום העצמאות ליום
צה״ל. המיצעד הוא המאורע המעניין היחיד
של היום• הרעיון הנהדר של העצמאות הממלכתית
מתרוקן בהדרגה מכל •תוכן, זולת
התוכן היחיד של קיום צד,״ל (ושר־הבטחון)•
מכתבים מתי אוסרים מרגל?

ברשימתכם המאלפת על בני חורי (העולם
הזה )1126 אתם מצינים את השאלה, העיק״
דית: מדוע הוגש המשפט נגד השניים רק
18 חודש אחרי שנודע לש.ב. כי הם ניתקו
את המנע עם הסוכנים הזרים, ו־ 22 חודש
אחרי שנודע לש.ב. על יצירת המגע הזה?
ציינתם כמה סיבות אפשריות, אר פסחתם
על הסיבה העיקרית, היא אופיינית לא רק
לפרשת בני חורי, אלא לרוב פרשות־הרינול
הילדותיות הצצות בציבור הערבי (בניגוד
לפרשות החמורות, בהן מעורבים לרוב דווקא
יהודים וזרים).
הש.ב. אינו מגיש משפטים סתם. אחרי
שנודע לו על רשת־רינול מסויימת ביז הערבים,
אי! הוא ממהר להגיש משפט. כי מאסר
המרגלים והענשתם אינו העיקר בעיני ה־ש.
ב״ אלא הרושם שהדבר עושה על הציבור.

מנהל מלחמה פסיכולוגית נגד דעת־הקהל
הישראלית: בכל פעם כשגוברת הדרישה
לביטול המימשל הצבאי, מוציא הש.ב.
מן המקרר הגדול שלו איזו שהיא פרשת־ריגול
(עליה נודע לו לרוב כבר לפני שניפז.
בעזרת סוכניו בקרב העתונות, הוא נות!
לדבר פרסומת העולה בהרבה על חשיבות
הפרשה עצמה. התוצאה היא שכל ישראלי

הנו! שואל את עצמו בתמימות: איד אפשר
לבטל את המימשל הצבאי?
דויד פ ,.תל־אביב
ש.ב :.שמירה במקרר.

תהום האבדון

בקשר ל״יומנה של ״אהובה״ (העולם הזה
:)1125 מכיר אני נערה זו מיום היוולדה...
מתוך דברי הוריה הסקתם כי נישואים אומללים
הפכוה למה שהינה. למעשה היא מושחתת
מאז עמדה על דעתה. בעלה ביקש ממנה
לעבור לגור בהתיישבות אד היא לא
אוותה לנתק את קשריה עם אנשי האו״ם
בירושלים. לאחר בגידותיה הרבות הוא הוכרח
להתגרש ממנה
הילל בן שחר, ירושלים
.. .אם התכוונתם להזהיר את הנערה הישראלית
הממוצעת מהתדרדרות לתהום, הרי
שכוונתכם טובה. אולם צריך להרבה יותר
מכוונות טובות כדי להציל דור שלם המת־דרדר
לתהום האבדו!.
בנציון סגל, עפולח
קראתי את מכתבו של עיסא עבוד מנצרת
בעניז שלוש הנערות שחצו את הגבול (העולם
הזה )1126 ותקוות רבות שתליתי במי
עוט
הערבי התבדו. חוונ׳ה עבוד היקר, כיצד
אינך מתבייש להשוות שלוש צעירות שחצו
את הנבול על מנת להתעלם באהבים,
אל פראינים ורוצחים החודרים לישראל במגמה
מפורשת לשדוד, לרצוח ולהרוג? האם
תרו! לכה זנות הורני רוכב אופניים ברחובות
ורוצחי מטיילים במצדה? הלאלה תקרא
אבות משפחה אומללים המחפשים טרף ל־בני־ביתם?
שמא תסביר לי מה הנזק שעלולה
היתה אהובה דגנית לגרום לנאצר ול־קע״ם?
אילו
ידעתי כי דבריו של עיסא עבוד
הנם פרי השקפתו האישית, הייתי מסתפק
בדברי אלה. אולם לצערנו מנשבות רוחות
רבות מסוג זה בקרב המיעוט הערבי. על ה־מימשל
הצבאי להיכוז, כל עוד השקפות הרסניות
מסוג זה מהלכות ברחובות נצרת.
א. נחשון, תל־אביב
הקורא עיסא עבוד מנצרת נתב על רחמים
שאתם רוצים לעורר בלב המצרים על אביבה
וחברותיה, ומשווה אות! לססתננים מצריים.
אז אם אתה, עיסא, חושב בבה, אז אתה חי
בטעות. מסתנז מצרי שבא אלינו, לא בא
לצורר רומנטיקה או אהבה. ואם תופסים
אותו, הוא מקבל את כל הנוחיות ואפילו
ריפוי שיניים, ככה שאין לו חשק לחזור הביתה.
אבל אהובה הסתבכה בהרפתקה שבגללה
צריכים לרחם על המצרים ולא על
אהובה וחברותיה.
יואב משקל, טבריה

אי־הזמנה רקוקטייר

.. .לפי היריעות, צידדו גאנה, גיניאה.
ליבריה וחבש בהזמנת ישראל, ואילו חמש
מדינות ערביות — מארוקו, תוניס, לוב,
מצריים וסורא! — התנגדו לכד והכריעו את
הכף נגדנו.
דבר זה הזכיר לי את התצלום של עורך
העולם הזה העומד ביז שגרירי מארוקו ותוניס
במסיבה שנערכה על־ידם לכבוד האל-
ג׳ירים (העולם הזה .)1114 אם עורר ישראלי
יכול להצליח במקום שדיפלומטים ישראלים
נכשלים, נראה שמשהו אינו כשורה
אצל הדיפלומטים.
יחיאל קרני, רמת־גן

חריגה מהגוהל

העולם הזה ( )1126 כתב אורות מדריד
הגדנ״ע לשעבר, בנעמי יפה, אשר מסר
בשעתו דו״ח על מצב הבטיחות במחנות
הנדנ״ע בעי! נדי למשרד החינוך. בקשר
לב! אבקש להעיר׳ :
אי! ולא יבול להיות שום קשר בין הדו״ח
של מדריד הנדנ״ע לבי! אסו! תאונת הדרכים
בכביש דימונה — באר־שבע, משום
שביה״ס החקלאי בחדרה, כשאר בתי הספר
החקלאיים בארץ, אינו נמצא בתחום פעולתו
של׳פשר!* ־החינוך והתרבות. משרד החינוך
והתרבות עם מפקדת הגדנ״ע מפקחים על
ארגונו ובצועו של מפעל השרות הלאומי.
שבו משתתפים תלמידי בתי״ם תיכוניים,
כתות המשד והמבינות הפדגוגיות ליד בתי
המדרש למורים ולגננות, בתי הספר החקלאיים
בארץ מסורים, כידוע, לתחום טיפולו
של משרד החקלאות.
הערותיו של ברעמי שהתיחסו למפעל השרות
הלאומי בעי! נדי נגעו בכמה מקרים.
אשר לדבריו יש בהם משום חריגה מביצוע
ההוראות הקיימות של ״נוהל פעולות נדנ״ע״.
אי! זה נכו! כי הרו״ח נגנז. חוא הובא
לשימת לב הממונים על פעולות הנדנ״ע
והוסקו ממנו המסקנות הראויות. בשקול
מהימנות! של ההערות אשר הובאו בדו״ח.
נלקחה בחשבו! העובדה כי על פעולתו של
ברעמי באותו מהנה עבודה עצמו, הובאו
נגדו האשמות חמורות בקשר לאי־שמירת כללי
הזהירות של ״נוהל פעולות גדנ״ע״ .החמורה
שבהאשמות אלה — שבעטין פוטר
מתפקידו בחאריד מאוחר יותר — היתה
כי בהיותו ממונה על קבוצת תלמידים בטיול
למצדה, הנהיג אותם אל מעלה ההר
בשעות אחה׳־צ והירידה ס! המצדה בוצעה
עם חשיבה .
אמת הדבר כי התבטאתי בתשובה לשאלה
כי בנעמי נהג בחוסר אחריות, אד לא התבטאתי
במלים האחרות המיוחסות לי שה!
פוגעות באומרז יותר מאשר בנושא!.
אירי איה, מבר משרד
החינוך, ירושלים

אי־הזמנת ישראל למסיבת־הקוקטייל במלון
״וולדורף־אסטוריה״ לכבוד יום־החרות האפריקאי
(העולם הזה )1125 לא היתה המקרה
הראשו! מסוג זה. בקיץ ,1958 בעת
ביקורו באמריקה של ראש־ממשלת גאנה,
קוואמה אנקדוטה, נערכה בוושיננטו! מסיבה,
אליה לא הוזמנה
ישראל. אולם אז לא
התלוננה ישראל, כר
שרק מעטים ידעו על
העני!.
הברירה שעמדה
לפני המדינות האפ-
ריקאיות בעת התקרית
האחרונה היתה
פשוטה. היה עליהז
לבחור ביז היחסים
שיש לה! בנפרד עם
ישראל, לבי! הסולידריות
של כל הקבוצה
האפריקאית בינה
לבי! עצמה. למדינות
הלא־ערביות
באפריקה היחההסו־האנן
לדריות
האפריקאית
הזדמנות זהב
חשובה עד אי! ערוד יותר.
בקיסר עם זה, חשובה מאד רשימת-
במי שנית! לו לסייר בכורריטטאז לפני
ההצבעות של ישראל
באו״ם בענינים אפרי עשר שנים ולעמוד מקרוב על שאיפותיהם
קאיים. היא נראית בד:
הלאומיות של הכורדים, אני מוכרח לציי!
• בשנת ,1952 בשעת
מלחמת־היטיחרור בסיפוק כי מאמרכם ״מהפכת הבוררים״
של תוניס, הצביעה ישראל בועדה הפוליטית
(העולם הזה )1125 הכיל ניתוח ממצח ממדשל
האו״ם יחד עם צרפת ודרוס-אפריקה,
רגה ראשונה על הבעייה הכורדית במרחב
נגד מדינות אפריקה.
שורת ההגיון והשכל הישר — ואף האינ•
בשנת 1953 הצביעה ישראל
נגד טרס — מחייבת אח ישראל לעמוד לימי!
הצעודתיקו! שהמליצה על משא־ומת! בי!
הכורדים במאבקם הצודק למען עצמאותם
צרפת ותוניס ״כדי להבטיח את הנשמת
ולהגיש להם בל תמיכה מוסרית וחומרית.
זכות ההגדרה העצמית בידי העם התוניסי״,
מלחמת-ה -התדע ישראל לנצל בראוי את ההזדמנות
• ב־ ,1953 ושוב ב־51ו! ,1בעת
ישראל בועדה היקרה מפז? אם בז, עליה להתחיל כבר
שיחדור של מארוקו, הצביעה
אפריקה בשאלה ה -עכשיו — ויפה שעה אחת קודם. היא יבולה
הפוליטית נגד מדינות
לאהר את הרכבת.
מארוקאית.
ע. פשה, תל־אביב
• ב־ 1953 הצביעה ישראל עם המדינות
י שקראה החלטה קבלת נגד הקולוניאליות
...מרתק מאלף מלא משמעות.
״ועדת האו״ם בעני! ההפליה הגזעית בדרום
״המצב מדוע אינכם מרבים במאמרים כאלה. אתם
אפריקה״ להוסיף וליסים עי! על
יכולים לסמוד על הקורא.
הגזעי בדרום אפריקה״ .כתוצאה מהצבעה זו
חיים אלוני, תל־אביב
חוסלה הועדה.
• בשנת 1956 הצביעה ישראל נגד
אלנ׳יריה.האפ זכט למטה בזעם
ריקאים בשש הצבעות בעני!
• בשנת ,1957 בשעת מאבק נוהלי מסו-
קראנו בעתונכם (העולם הזה )1124 כי
בד בנוגע למושבות הפורטוגליות באפריקה,
עקב תפקידו המיואמנם
הצביעה ישראל יחד עם המדינות ה•
חד של שלמה בר-
אפריקאיות בבמה הצבעות שננעו לעניז, אושביט,
שחק! ״הבילם
הצביעה נגד! בהצבעה הנוהלית המכרעת.
מה״ ,הטחייבו להוחלוקודהקולות
היתה בה מאוזנת, שאלמלא
פיע על הבמה בהצביעה
ישראל יחד עם פורטוגל, היו מדיהצגת
״הבט ״אחורה
נות אפריקה זוכות לנצחו! לאורד בל החבזעם״
לבוש תחתונים
זית• כתוצאה מהצבעת ישראל, הז נהלו
בלבד, עמדה הנהלת
מפלה.
״הבימה״ על החשי•
ב־ 1958 נמנעה ישראל מהצבעה על ה-
בות הגדולה הנודתזכי
ורואנדה־אורונדי שטאנננאייקה הצעה

לתחתונים. כדי
נה לעצמאות תוד חמש •סנים.
לעזור לשלמה בר־צר עם יחר
ישראל, הצביעה 195,8

שבים

בפתרו! בעיה
פת ודרום אפריקה, נגד האפריקאים בשאלת
חשובה וו, הרינו מוב
החשובה
— זו בהצבעה נם אלנ׳יריה.
כנים
להעמיד לרשויותר
במושב האחרו! של האו״ם — יכול
תו זוג מפואר ויהיה
הקול היחיד של ישראל להפוך את
עיל של תחתוני ״רו־מפלת
האפריקאים לנצחו!.
טקס״ הנודעים. אנו
• לבסוף, בעת הדיו! על עתיד קאמרו!,
בטוחים כי על הבלא
, 1959 ומארם
שנערך
בחודיסים פברואר
מה, כבחיי יום־יום,
זו בלבד שישראל לא נמנעה מהצבעה, אלא
תעורר ההופעה בהצביעה
נגד העני! האפריקאי ואף דיברה
״רוטקס״ תחתוני נגדו בגלוי בשעת הדיונים.
תשומת־לב מעוררת
בר־שכיט
בסיכום: על ישראל להחליט היב! היא
עני! וכבוד. המדי בצד אם עומדת
בשאלה האפריקאית,
בברכה זועמת,
נות הקולוניאליות או אם בצד המדינות
טריקו רוטלוי, תל־אביב
המשתחררות, אם רוצה ישראל לשמור ער
בר־שביט בתחתונים רגילים ובלתי־מפוא׳
יחסיה הטובים הנוכחיים עם גאנה, חבש,
ליבריה, ניגריה ואחרים, שהושגו באמצעים
רים — ראה תמונה.
בלכליים, על ישראל לבחור בדרך האחרונה.
עליה להבהיר באמצעות מדיניות־החוץ שלה,
האפריקאי. לא להתפזר:
ובעיקר באו״ם, שלבה עם העני!
אני היא נערת השבוע המפוזרת ששכחה

גם דרך שלישית: והיא שישראל תוו
ותצ תמונות (העולם הזה .)1124ח!־ח! על מה
פוליטי,
תר באפריקה על כל הישג
הכלכליים בלבד. אד שעשיתם ממני. חסר היה לי רק באמת להיטמצם
בשטח היחסים
ראות ככה — הי-תי יכולה אז להתאבד.
בכר.
נראה כי אי! היא רוצה
טיראית צפורה אורדנג, צה״ל
על כ! ,כל עור היא תמשיך ליצור קשרים
כלכליים עם עסי אפריקה בעור היא מקיימת
אם הקוראה אזרדנג תפזר להבא תצלומים
בריתות מדיניות הדוקות עם המדינות הקומוצלחים
יותר בג׳יפים של חברי־המערכת,
לוניאליות, וביחוד עם צרפת — אל לה
להתפלא אם המדינות האפריקאיות מחליטות
נפרסם אותם ברצון.
נגדה.
רל, ידועה כציבור
על ישראל, אזרחיה וממיסלתה, להחליט.
ניו־יורק
האגן, פראנסים מארי
בגליונכם האחרו! (העולם הזה )1126 נכתב
כאילו סאשר, דיסטל, הניטריסט־הזטר,
מנתב הקוראה האגן, נעת כתבת לעניני הוא בעלה של ברינ׳יט בארדו. ובכן, לידיהאו״ם
של סוכנות ידיעות הודית (ולשיעבר עתכם: סאשה דיסטל לא זכה עדיין להגיע
לכבוד להיות בעלה. אחריו הספיקה כבר
אסירה בישראל בעוון קשרים עם סוכן זר חתולת־הטין הצרפתית לנהל רוט! עם השחק!
בעת ביקורה בארץ) משקף בלי ספק את הצרפתי ז׳אז שרייה.
אורי כהן, ראשון־לציון
דעתם של המשלחות האפריקאיות באו״ם.
העולם הזה 127

זהו מקום הרצח, פו נמצאו גופותיהם של יצחק ליפשיץ ושוע אטינגר
בפי שנראה מצידה המערבי של פיסגת המצדה. מקום הרצח מסומן
כצלב. משמאל התמונה, למטה, נראית הסוללה ודרך העליה למצדה

ממערב. שורת האנשים העוברת כמרבד! ממום הרצח צועדת על הדרי
כה יורדים מהצד המערבי של המצדה אל ים־המלח. התמונה מוכיחה
כבירור בי מעל פסגת המצדה אפשר היה לראות בבירור את המתרחש.

אובעה נחותות שתוים הועדו לתעלומה-ואוב עתם.אי1ם מתקבלים על הדעת
ל הלילה פעל מכשיר האלחוט באב־
mJסניה שלמרגלות המצדה, שידר קריאות
דחופות וקצובות, אולם במקום תשובה
קלט רק שריקות צורמניות• בחוץ, בצלע
הגבעה השוכנת דרומית־מזרחית למצדה,
בקרבת שרידי המחנות הרומאיים שצרו על
המבצר העתיק לפני כאלף ותשע מאות
שנים, היו שרועים על הארץ חמישים נערים
ונערות, מכורבלים היטב בשמיכות מפני
צינת הלילה.
מסביב, על פני כל שטח מורד הגבעה
זרועת האבנים, היו מפוזרים כמוהם קבוצות
קבוצות של מטיילים, מאות במספר,
שהמתינו לשחר כדי להעפיל לצוק הנישא.
אולם קבוצת הנערים והנערות, חברי תנועת
נהער־לנוער, לא ישנה בשקט בל אותו לילה.
״הימצאו אותם?״ התלחשו הנערים זה עם
זה מתחת לשמיכות.
״לא יתכן שבחור כמו איציק ילך לאיבוד,
בטח הם יגיעו בבוקר.״
״לאן יכלו איציק ושוע ללכת?״
רק תריסר המדריכים הבוגרים של הקבוצה,
שחלקם הצטופף סביב מכשיר האלחוט
בתקוה להשיג את הקשר עם באר־שבע,
לא עסקו עוד בשאלות שמנעו שינה מעיני
חניכיהם. הם ידעו היכן נמצאים חבריהם
יצחק ליפשיץ ושוע אטינגר. גוויותיהם היו
מונחות מעבר למצדה, במורדות המערביים
שלה.
רק בשלוש וחצי לפנות בוקר הגיעו
חוקרי המשטרה בג׳יפים אל אכסנית המצדה,
אחרי ששעה קודם לכן קלטו את קריאת
האזעקה בבאר־שבע• ״שניים מחברינו נהרגו,״
ספרו להם מדריכי נוער־לנוער ,״מצאנו
אותם הרוגים.״
״איפה הם מונחים?״ התענינו השוטרים.
״השארנו אותם במקום שם נהרגו.״
בגלל החשכה לא יצאו השוטרים למקום
הרצח. הם כינסו את המדריכים, החלו
לגבות מהם עדויות. כאשר האיר השחר,
ומאות המטיילים שישנו מסביב הקיצו משנתם,
כבר היה ברור לחוקרי המשטרה,
עוד בטרם יצאו אל מקום הרצח וגילו
את הגופות, כי זהו אחד ממקרי הרצח
המוזרים והמסתוריים ביותר בפניהם ניצבו
אי־פעם. היתד, זו תעלומת רצח שתוך שבוע
הפכה כמעט את כל אזרחי המדינה לבלשים
שניסו למצוא פתרון לחידת הרצח המיס־תורית.

מששה
נשארו ארבעה
ה 1ר \ 1ו 1ך 1שוע אטיננר ביום
J 1 I U 1111 קודם קצינות הח״1
כשנה .׳על כובעה סמל חיל ההספקה על רקע
״הפרוז׳קטור״ הלבן, תג קורם הקצינים.

*\נ הנו חברי אגודת נוער־לנוער,״
סי פ ר לחוקרים אלקנה קידר, אחד
משני המדריכים האחראים לטיול• ״החלטנו

לצאת לטיול למצדה שבועיים לפני הפסח.
עשינו את כל הסידורים הדרושים. התקשרנו
עם המשטרה ומשרד הבטחון וקבענו את
סידורי האבטחה הדרושים. המשטרה אישרה
לנו את מסלול הטיול כפי שנקבע ואף
הקציבה לנו את הנשק. ביום ראשון בבוקר
יצאנו מבאר־שבע לכוזן סדום. שם אכלנו ליד
האכסניה את ארוחת־הבוקר והמשכנו לכיוון
המצדד״ בעשר וחצי הגענו לרגלי המצדה,
ערכנו מפקד יציאה ומסרנו הוראות אחרונות.
״התחלנו לטפס למצדה בשעה אחת־עשרה
בערך, בטור ארוך דרך שביל הנחש. העליה
נמשכה שעה ושעה נוספת טיילנו על פסגת
מצדה. קצת אחרי שעה אחת התחלנו לרדת
דרך שביל הגב ממערב למצדה. באחת וחצי
היה כבר אחרון המטיילים למרגלות הצוק.
ישבנו ואכלנו שם את ארוחת הצהרים.
אחרי הארוחה היתד, מנוחה קצרה.
״בשעה שלוש החלה ההתארגנות ליציאה.
סידרנו את הקבוצה כך שבראש הלכה חולית
אבטחה ובסוף הקבוצה צעד המאסף של
הבוגרים המזוינים, שהיוד אף הם חולית
אבטחה• היינו צריכים ללכת בערך שלוש
וחצי שעות כדי להגיע עם ערב, דרך הר
בן־יאיר, אל עין־עוניבה לחניית לילה.
״קבוצת המאסף כללה ששה אנשים, ביניהם
יצחק ליפשיץ ושוע אטינגר. אחרי כעשר
דקות הליכה ראה יוסי אלשייך, המדריך
השני, כי המאסף מתרחק קצת מהטור.״
״הוריתי לטור להמשיך לצעוד ובעצמי
חיכיתי למאסף,״ סיפר יוסי אלשייך (.)24
״ראיתי שמתוך ששה האנשים שהיו צריכים
להיות במאסף ישנם בו רק ארבעה. הבחור
והבחורה שהיתר, עמם היו חסרים. שאלתי
את הארבעה איפה נמצאים השניים, והם
אמרו שיצחק ושוע אמרו להם להתחיל ללכת
כיוזן שהם תיכף יצטרפו אליהם. לא
רציתי שיהיו בעיות, הוריתי לטור לעצור.
לקחתי אתי את אחד הבוגרים וחזרנו בדרך
שבאנו בה כדי לראות אם איציק ושוע
באמת מגיעים. הלכנו כמה מאות מטרים
וחיכינו להם. חיכינו וחיכינו כמה רגעים
וראינו שהם אינם באים. חזרנו אל הקבוצה.
״חשבנו שהשניים התחילו ללכת ובטעות
עלו על שביל המוביל לכיוון אחר. ארגנו
חוליה של שמונה איש, כולם בוגרים, בעלי
דרגה בצבא, ויצאנו לסרוק את השטח בשבילים
שלצד הדרך בה צעדנו. יריבו באויר
כדי שאם ישמעונו שוע ואיציק הם ידעו
היכן אנחנו.
״בינתיים עבר זמן רב• מכיוון שראינו
שלא נוכל להגיע לעין־עוניבה לפי התכנית
בטרם חשיבה, ובחושך. לא רצינו ללכת,
החלטנו להחזיר את הטיול אל רגלי המצדה.
חשבנו שאם נמצא את האובדים נלך לעץ־

n X I H l Hתמונתו האחרונה של יצחק
) Uליפשיץ שצולמה על המצדה
IJII
שעתיים לפני הרצת, כשהוא מרכיב על כתפיו
את חברו, עמרם לוסטיג, לצורך הצילום.

עוניבד בדרך קצרה יותר מזו אשר דרך הר
בן־יאיר. הטור החל לחזור למצדה בדרך בה
בא, בעקבות חולית הסורקים שהתפזרה
בשטח.
״הבוגרים שנשארו עם החניכים הביאו
אותם עד למרחק 50 מטר לרגלי המצדה,
שם יש הסתעפות שבילים לעין־עוניבה. שם
הושיבו אותם וחיכו.״

בתם דם ער השמדה
י* ושבנו את הילדים כהסתעפות
I I / /השבילים וירדנו — שני אנשים מהבוגרים
— לכוון אחד הכוכים מאחורי הסוללה,
שם חנינו לפני היציאה לדרך,״ המשיך
בסיפור אחד הבוגרים, שליח• את הטיול
וחזרו עם הנערים אל רגלי המצדה .״מהס־תעפות
השבילים אי־אפשר היה לראות בדיוק
את המקום, למרות שהוא נמצא במרחק כמה
עשרות מטרים בלבד. תיכף כשירדנו ראינו
את שוע שוכבת על בטנה, על תלולית
עפר, ומשמלתה מבצבץ כתם דם גדול. זה
היה בערך במרחק 20 מסר מהמקום בו
השארנו אותם יושבים. הסתכלנו מסביב
ובמרחק חמישה מטר, בתוך ערוץ שעומקו
כמטר אחד, ראינו גם את יצחק שוכב על
גבו, כשידיו פשוטות לאחור, והוא לבוש
רק בגופיה ובמכנסיים, כשנעל אחת מנעליו
מוטלת ליד הגופה.
״ניסינו לשפוך על פניהם מעט מים מה־מימיות,
כדי לראות אם איבדו רק את
הכרתם בלבד• אצל איציק היד, ברור מיד
שהוא מת. הוא שכב בעיניים פקוחות
ופה פעור. בדיקת הדופק של שוע הוכיחה
כי גם היא מתה•
״חזרנו אל החניכים. לא רצינו שהם ידעו
מה קרה. סילקנו אותם מהמקום, והושבנו
אותם מאחורי קפל־קרקע. ירינו באקדח כדי
להזעיק את שאר המחפשים. חוץ מזה ראינו
על המצדה שתי דמויות ורצינו להזעיק
גם אותן. הן שמעו כנראה את היריות אבל
לא ירדו. פחדנו שהמארב שהרג את שוע
אולי עוד נמצא בשטח, ולכן פרשנו את
הבוגרים המזוינים לחיפוי.״
*יריתי רקטה אדומה כדי להסב את תשו״
מת־לב האנשים שנראו על המצדד״״ חזר
אלקנה קידר לספר ,״והתחלתי לטפס לבדי
אל המצדה כדי לפגוש את המטיילים. שני
בחורים, מטיילים מתנועת ׳עזרא, ירדו לקראתי.
אמרתי להם לרדת דרך שביל־הנחש
לאכסניה ולהזעיק את כוחות הבטחון מבאר־שבע.
מהמקום בו עמדתי ראיתי בבירור
את הגופות. ידעתי שאם אעלה את החניכים
למצדה הם יבחינו בהן גם כן• לכן החלטנו
לחזור לאכסנית מצדה מסביב לצוק.
״אמרנו לחניכים שבסביבה אירעה איזו
תקרית ולכן אנו נאלצים לחזור. תוך משמעת
חמורה וחיפוי מתמיד מכל העברים,
סובבנו את המצדה כמעט בריצה קלה. עם

n i x n
/ן ון /מ

ה ר 3ח

מסלול הטיול עד לרנע האסון, פפי ששורטט למען ״העולם הזה״
בידי המדריכים. במפה )1( :בית־ההארחה שלרגלי המורד המזרחי,
ממנו יצא הטיול ועלה כשביל־־הנחש עד לפיסגה )2( ,המקום בו נמצאו
הגופות, אחרי הירידה מן המורד המערבי )3( ,המקום אליו הגיע טור־המסע
כאשר נעצר כדי לחכות לשוע וליצחק )4( ,השביל הצדדי, אשר
מדריכי הטיול חשבו תחילה כי השניים עלו עליו בטעות )5( ,הגבעה
השחורה הנראית כתמונה כעמוד ,3ואשר לרגליה בוצע הרצח.
חשיכד, הגענו לאכסניה,״ סיים אלקנה קידר.

רצח מושלם על תלולית
^ אשר גמרו השוטרים לגבות את
mJעדויותיהם, כבר התרוצצו בשטח אלפי
מטיילים. מאות מכוניות חנו למרגלות הצוק
ושביל הנחש, המתפתל במעלה המזרחי של
המצדה, המה כמו רחוב דיזנגוף ביום שבת
לפני־הצהרים. הליקופטר צבאי נחת בקרבת
האכסניה, מוכן להעביר את השוטרים אל
המקום בו הושארו הגוויות. אולם כבר אז,
בטרם ביקרו במקום הרצח, ידעו החוקרים

כי הם עומדים בפני תעלומה מיוחדת במינה.
החשד הראשון שהועלה אחרי גבית העדויות,
היה מופנה כלפי מוסרי־העדויות עצמם.
״יתכן שהם נהרגו מכדורים תועים שיריתם
כדי להזעיקם,״ העלו קציני המשטרה
את הסברה. רק לאחר מכן חזרו בהם הקצינים
מסברתם זו•
שוע היתד, מונחת על התלולית. מלבד
פצע הכדור, שחדר לחלק התחתון של גבה,
לא ניכרו בה סימני אלימות• מציודה חסרו
רק שעון־היד שלה ותרמיל הצד. גם תרמילו
של יצחק ושעון היד שלו היו חסרים.
כן נעלמה חולצתו הצבאית, סכין הקומנדו
שלו ועוד תרמיל של אחת הנערות, אותו
התנדב לסחוב. ליד עינו היתד, שריטה עמוקה,
שנוצרה כנראה תוך כדי גילגול מהמקום
בו נורה. קליעי הכדורים, בהם נורו,
לא היו בגופותיהם של הנרצחים. נסיונות
השוטרים למצוא את הקליעים עלו בתוהו.
גם הנסיונות למצוא עקבות כלשהם, או
את תרמילי הכדורים בהם נורו השניים,
לא הצליחו. אמנם נמצאו בסביבה מספר
תרמילי כדורים, אלא שאי־אפשר היה לדעת
אם נורו בידי הרוצחים או בידי מדריכי
הטיול שירו להזעיק עזרה.
ככל שהסתעפה החקירה בשטח, כן הלכה
תעלומת הרצח וגברה. החוקרים לא מצאו
שום רמז, שום הוכחה פעוטה ביותר, שום
רעיון שיכול היה להובילם אל מבצעי הרצח.
״אני סבור שכאן בוצע הרצח המושלם,״
העיר אחד הקצינים ,״אילו היינו כאן תיכף
אחרי הרצח, אולי היינו עוד יכולים למצוא
משהו, אבל אחרי 14 שעות מיטשטשות
מספר עקבות.״
מאחר שפתרון הרצח לא נמצא במקום
עצמו, ניסו החוקרים למצאו במקומות אחרים.
לשם כך היד, עליהם לאסוף את כל
העובדות שבידם, ולנסות על פיהן למצוא
פתרונות אפשריים. הדרך הראשונה הובילה
אל הנרצחים עצמם.
ic ic

במקום צילום ליד מצבה

נשק ושוויץ

התמונות האחרונות לפני האסון, שצולמו על־ידי מטיילי
נוער לנוער, בסרט שנמסר על־יום למערכת העולם הזה. מימין
נראים התלמידים דויד מזטייק ואסתר ניידים ומשמאל גליה גייגר ומירי, כשהם מצטלמים
לואוה עם הרובים הקאנדיים שהיו ברשות המטיילים, אותם קיבלו מידי המשטרה.

ף צחק ליפשיץ היה גבר:״ כר
/ /הגדירו חבריו של הצעיר בן ה־ ,20 את
דמותו, במלה אחת בלבד. הוא היה חסון
וגבוה, שופע מרץ, תוסס. בנו היחיד של
פייבוש ליפשיץ — מי שהיד, מראשוני גדוד־העבודה
של טרומפלדור, חבר קיבוץ תל-
יוסף במשך שנים רבות ולאחרונה פקיד
בר,משביר המרכזי — היה ״איציק״ בוגר

בית־הספר תיכון חדש בתל־אביב. כשהתגייס
לצה״ל, היה סמל״חבלה, השתתף במלחמת־סיני.
כשסיים
את שירותו הצבאי, נרשם לטכניון
כתלמיד הפקולטה להנדסה כימית• את
זמנו הפנוי בתל־אביב הקדיש לאגודת נוטר
לנוער. אגודה זו נוסדה לפני כחמש שנים
על ידי תלמידי בתי־הספר התיכוניים בתל־אביב,
ביזמתה ובגיבויה של מחלקת־הנוער
של עירית תל־אביב. היא היתר, מורכבת
ברובה מאנשים שהיו קודם לכן בתנועות־נוער
מפלגתיות ועזבון. מטרתה היתד, טיפול
בנוער עזוב ובתלמידים נכים.
היום מונה האגודה כשלוש מאות חברים
בתל־אביב. אולם בוגרי האגודה, שעברו את
גיל בית־הספר התיכון ויצאו מגדר פעילות
באגודה, לא עזבוה. הם המשיכו להיפגש
גם בהיותם בצבא וגם אחר־כך, בהיותם תלמידי
האוניברסיטה או הטכניון. לפני שלושה
שבועות נערך כנס האגודה בנתניה,
שם הפכה לתנועת־נוער ארצית. בוגרי האגודה
התאגדו באגודה רשומה, שקראה לעצמה
חטיבת בוגרי נוער לנוער ושמטרתה
הרשומה היתד, לסייע בידי האגודה הצעירה.
איציק, שהיה מדריך ותיק והירבה לטייל,
ראה כדבר מובן מאליו גם את הצטרפותו
לטיול למצדה. למרות שמשפחתו היתד,
שרויה באבל, אחרי שדודו נפטר בערב חג־הפסח,
הוא יצא לטיול. הוא לא היה בין
המדריכים האחראיים לטיול, אלא בין הבוגרים
15 ,במספר, שהצטרפו כדי להוזת כוח־אבטחה.
אף על פי כן הוא ״לקח את ד,ענ־ינים
בידיים,״ כפי שהגדירו זאת חבריו.
הוא לא ישב אף רגע במקום אחד, דאג
לכל מיני פרטים קטנים, התנדב לכל מיני
עבודות. הוא התלוצץ עם כל אחד, היה
הראשון שפצח בשיר, התנהג בחופשיות
עם חבריו והחניכים גם יחד .״שויצר,״ היו
הבנות הצעירות מתלחשות בהערצה .״צי־לייגר,״
היו חבריו השקטים יותר מקנתרים
אותו.
20 קילומטר לפני סדום, נעצרו המכוניות
שהובילו את הטיול במצפה תמד, שם ירדו
המטיילים כדי להתבונן בנוף .״איציק רצה
דווקא להצטלם ליד המצבה במקום,״ נזכר
אחד מחבריו לאחר מכן ,״אבל הנהג קרא
אליו, :אתה רגיל תמיד להצטלם ליד מצבות׳,
והוא ויתר על הרעיון.״ לפני העליה למצדה
הוא עבר בעצמו בין שורות החניכים, בדק
את תרמיליהם ואת מימיות המים שלהם,
לקח את מקלע הברן כדי לשאתו בעליה
ובירידה מהמצדה.

בי רון, ב סי בו לו ני הוגט
tfcfcמן אטינגר 20 היתד, טיפוס שונה
Wלגמרי מיצחק. היא היתד, מסוג הנערות
ר,מסוגרות והשקטות, נערה רצינית
וחברותית, שלא הירבתה לצאת לטיולים.
בתו של שלום אטינגר, לשעבר עורך הירחון
טרקלין, ולאחרונה מנהל בית־הספר התיכון
בחדרה, סיימה שוע את בית־הספר התיכון
גאולה, שם נמנתה בין מייסדי אגודת נוער
לנוער.
במדריכה בנוער לנוער עבדה שוע בין
ילדי השטח הגדול ביפו, עברה הכשרה לטיפול
בנפגעי־שיתוק, ובקיץ עבדה בקיטנה
של ילדים משותקים, אף סיימה בהצטיינות
קורם לעזרה־ראשונה. היא ראתה את עצמה
בעתיד כעובדת סוציאלית, שיעודה לעזור
לנוער עזוב ומוכה־גורל• תחילה אף חשבה
ללמוד בבית־ספר לאחיות סוציאליות, אולם
מאוחר יותר החליטה לקבל הכשרה מעמיקה
יותר, להשתלם בפסיכולוגיה באוניברסיטה.
כנערה אהבה שוע לכתוב סיפורים ושידים,
כמה מהם ראו אור בעתוני ילדים,
כהארץ שלנו. מלבד השירים והסיפורים הרציניים
שכתבה, חיברה מעת לעת גם חרוזים
קלים. כשר,יתד, שוע נערה בת ,16
זכר, אחד משיריה בפרס ראשון בתחרות
שירים על הנושא ״השמירה״ ,שערך דו־שבועון
הגדנ״ע, במחנה גדנ״ע. היה זה
סיפור בחרוזים על זוג המבלה לילה
בשמירה:
״שקט, דממה. הרוח לוחשת /חושך.
דמויות וקתות של רובים / .תן מילל. לטאה
מגששת /ירח משקיף אל מול שני יריבים•
/לו — בוז בעיניים / .לה — הולם
בלב / .הוא — בולם השפתיים / .היא —
כבשן מגדף :״נו לא־יצלח. זה איום ונורא/ ,
בחושך, בלי ספר ועם בחורה / .היאך זה
העזת לצאת אל הליל / ,בלי פרויד החכם
עם עלמה לטייל?״
״אך לפתע צוחק הוא בפה ומבט /וממשיך
לדבר על קולנוע ובד• /על ג׳ינה,
מרליין, על קלארק גייבל, ז׳אנט; /על פגישה
ושידוך, נשואים וגם גט / .היא מופתעת
פוערת הלוע כדג / :מנסה לחינם לעכל
זה הפלא לא ידעתי שפרויד ובירון

ויל״ג /מדברים על דברים עדינים שכאלה

״בא תורו להסמיק, למלמל מגומגם/ .
הוא שותק, מתחמק מתשובה / .מאושרת,
לוהטת מאש הנקם /היא בוערת, כולה
להבה עם בחור שכמותך, בלחיות עם
בריה /השופעת שינה ונמנום״ /״מה
נותנים הספרים, מה נותנת קריאה / ,אם
סביבו רק תפיץ שעמום?״
״נו, אם ככה עלינו לחזור, למהר / .השמירה
הסתיימה בחצות / .פשוט לא הב־חננו
בזמן הדוהר / ,כי היה משעמם.
האין זאת?״ /היא מלאת־זעזוע, לוהטת־פנים
/מנסה דמעותיה לחנוק / .פרחח
מתחצף! /האיום בבנים! /הן חשתי בכך
מרחוק!״
״אם כך, אם ידעת — אני כה נורא /
משעמם, מתחצף, מקנתר — /מדוע רצית
כה לצאת לשמירה /ולטלי אמרת :״זה
בוער יותר אי־אפשר עוד לסבול, להכיל
/עתה — נתגלה גם סודה / .היופי
בגד בה. החן לא הועיל /נשארה תחבולה
יחידה היא פורצת בבכי — תכסיס
אחרון / .בדמעות תרכך את הלב /ואהה,
זה הועיל! הבחור הנבון /מרוב פחד כמעט
התעלף.
״הוא מתחיל לשדל, לנחם עוד ועוד/ .
מתחרט, מנחם, מתנצל /וראה מה זה
בת! ממטרי הדמעות /שוב צחוקה התגלגל
מצטלצל הוי שוטה רך־לבב, בטלני
וחיוור / .על גיטים ורגשות מה תדע לדבר!
/אך כשבאה שעה להפגין כוחך /
בניחום נערה — אי עתה מוחך?״
״הוא הבין ולקרב נערך ומוכן / :הוא
יראה לה סודות איש־הרוח! /חיש מהר
התכופף, על פניה גחן /ו הועילו קסמי
התפוח / .שקט. דממה• הרוח לוחשת/ .
חושך. ודמויות וקתות של רובים / .פה
מחייך, רעות מתאוששת /ירח משקיף אל
מול שני אוהבים.״
פרט מעניין, שיכול להעיד על אופיר, של
שוע, הוא המכתב ששיגרה למערכת, בעקבות
הדפסת שירה וזיכויו בפרס הראשון.
המערכת הירשתה לעצמה להכניס אי־אילו
שינויים בשיר המקורי של שוע. שוע לא
יכלה לסלוח זאת, כתבה למערכת:
,״ישבתי וכתבתי המשך לשיר, חיכיתי לתו־לתוצאות,
קבלתי את העתון, קראתי את השיר
ו תסלחו לי, אבל דעתי על המערכת
השתנתה מקצה אל קצה. אילו הייתם מתקנים
או משפרים משהו בשיר — הייתי
מבינה ומודה לכם. אולם לצערי הרב, לא
תיקנתם דבר, אלא — וכבודכם במקומו
מונח — קילקלתם אותו לגמרי. יתכן ותטענו
כי אני יהירה. אולי? ובאמת, כשסיימתי
את השיר, הרגשתי שיש לי על מה להתגאות.
ולכן אינני רוצה שתהרסו את השיר.
אם לא מצאתם אותו ראוי לדפוס, לא הייתם
צריכים להדפיס אותו ולהעניק לי את
הפרס. ומאחר שהענקתם לי את הפרס —
על מה הענקתם אותו? על חרוזי שלי או
על תיקוני המערכת?״
״ולסיום — עלי לתקן עוד שגיאה. אני
בת שש־עשרה ולא בת שבע־עשרה, ונדמה
לי שציינתי זאת במכתבי הראשון. האם
כדי להוריד את הרמה יש להעלות את
הגיל?״

הגורד היה נגד
ן פני תום לימודיה בכיתה השמינית,
/יצאו הוריה של שוע בשליחות לבלגיה,
לקחו אותה עמם. מבלגיה, היתד, שוע שולחת
כתבות על הקיבוץ היהודי במקום. אחרי
חצי שנה חזרה שוע כדי לעמוד בבחינות
הבגרות בארץ, התגייסה לצבא, כשהוריד,
נשארו עוד בחוץ־לארץ.
תקופה זו, בה נאלצה לעבור את השלב
הקשה של התאקלמות לחיי הצבא, חישלה
את שוע. היא עברה בהצלחה קורם מפקדות״
כיתות, היתד, מש״קית בקורס נהגות, צורפה
לקורס קצינות, הפכה לקצינה. מאחר
שקיבלה ציון גבוה במיוחד במקצוע השיפוט
הצבאי, מונתה שוע לקצינת־שיפוט־חן במרחב
תל־אביב.
בצעדה האחרונה שנערכה ערב הפסח,
הכשירה שוע לצעידה כמה קבוצות של
בנות, פקדה בעצמה על קבוצת צועדות.
ביום העצמאות היא היתד, צריכה להשתתף,
בדרגת־ייצוג של סרן, בפמליה שתקבל את
פני הנשיא. כששמעה על הטיול למצדה,
הביעה בבית מיד את רצונה להשתתף בטיול
זה• ״שלוש פעמים היו לי הזדמנויות
לטייל למצדה, ואף פעם לא השתתפתי,״
טענה שוע בפני הוריה ,״אני כמעט ואינני
מכירה את הארץ.״
הוריה לא התלהבו מהרעיון ששוע תצא
לטיול במצדה .״הגורל מדבר אליך,״ אמרה
לה אמה ,״אם לא יכולת לצאת לטיולים לa

מצדה,
סימן שאינך צריכה לצאת.״ שוע
השלימה עם כך שלא תצא לטיול. היא
התכוננה לבלות בבית את החופשה שקיבלה
לפסח. אולם בשבת שעברה, שעד, שחבריה
התכנסו כדי לצאת יחד לבאר־שבע, משם
ייצאו ביום ראשון למסע, ניכרה האכזבה
היטב על פניה של שוע. הוריה, שראו את
צערה, השלימו עם יציאתה לטיול. אולם
מאחר שד,בוגרים יצאו בשבת, ושוע שמרד,
על השבת, והבוגר שצריך היה ללוותה ל־באר־שבע
לפי התכנית, נסע בשבת בבוקר,
נסע עמה אביה בשבת בערב לבאר־שבע.
האב גם נשאר ללון בלילה עם המטיילים
בבאר־שבע.

״אגחגו גאים מיד״
mדע ויצחק לא היו חברים• הם הכירו
\Uזה את זו הכרות שטחית, מפגישותיהם
המשותפות באגודה. בטיול למצדה היו שניהם
בקבוצת המאסף של הבוגרים, שצעדה
בסוף הטור. השאלה הראשונה שהתעוררה

הרווית שוע

הורי הנערה מובלים בידי קרובי משפחה, בהלווית
בתם. רק ברגע האחרון הסכימו ששוע תצא לטיול.
מימין נראית שוע בין חברותיה, בשעת צעדת ארבעת הימים בשנה שעברה.

ללכת, אנחנו תיכף באים.״

אחת ממשתתפות הטיול, חניכתו
של יצחק, נזכרה אחר־ כך :״יצחק
ביקש ממני להצטרף אליו למאסף.
סירבתי ואמרתי לו שאמא התרתה
בי לא לפרוש בשום אופן משאר
המטיילים.״
גם אחרי כל הסיפורים והעדויות
השונות, נשארה נקודה זו סתומה.
מדוע נשארו שוע ויצחק למרגלות
המצדה, ללא נשק, אחרי
שמסרו את נשקם לאחרים?

גופות ההרוגים, היתר, השעה רבע לארבע,
שוע ויצחק נרצחו בשלושת רבעי השעה
הזו. אולם מאחר שאין להניח שהרצח בוצע
כששאר המטיילים היו בקרבת מקום, בדרך
מהמצדה או בדרך חזרה, מצטמצם זמן הרצח
לחצי שעה בלבד. שוע ויצחק נרצחו בין
שלוש ועשרה לבין עשרים דקות לארבע.
בפרק זמן זה לא נמצאה בשטח שום
קבוצת מטיילים אחרת, מחוץ למטיילי נוער
לנוער. על המצדה נמצאו אמנם מטיילים
רבים, אך איש מהם לא נמצא במורדות
המערביים שלה. לפי הידיעות גם לא נמצאה
אותה שעה במקום שום קבוצת עובדים או

אצל החוקרים היתה: מדוע נשארו יצחק
ושוע במקום החניה, לא המשיכו בדרך יחד
עם חבריהם?
תחילה היתד, גירסה אחת להשארותם.
״ליצחק,״ העלו כמה מחבריו את ההשערה,
״היתד, יבלת ברגל.״ ״אני חושב שהוא אמר
שהוא רוצה לשים טאלק בגרב,״ נזכר אחד
הבוגרים. תחילה נטו החוקרים לקבל גיר־סד,
זו, ביחוד לאור העובדה שאחת מנעלי-
השריון של יצחק נמצאה חלוצה לידו.
אולם במחשבה שניה, לא התקבלה השערה
זו על הדעת. ראשית, קשה להניח
שדווקא יצחק החסון, מכל משתתפי הטיול,
חש ברגלו אחרי הדרך הקצרה למדי של
העלית והירידה מד,מצדד .,לא התקבל גם
על הדעת שהוא נשאר כדי לאבק את רגלו
בטאלק. אחרי ארוחת הצהריים היה מספיק
זמן למנוחה לצורך זה•
לא יתכן גם שיצחק היה חלוץ־נעל בשעה
שנרצח. נפילתו אחרי שנורה, מוכיחה כי
הוא נורה בהיותו זקוף• גופת יצחק נמצאה
במרחק של כחמישה מטרים מהמקום בו
נורה. אילו היה חלוץ נעל, היתד, הנעל
נשארת במקום בו נורה, ולא במקום בו
שכב.
האחרונים שראו את יצחק ושוע היו ארבעת
חברי המאסף של הטיול, שנשארו
במקום החניה, דקות מספר אחרי שטור
הטיול זז לדרכו. טענתם היתד, זהה :״כשהתחלנו
ללכת, אמר לנו יצחק: תמשיכו

הלווית יצחק

אמו של יצחק מתייפחת יעל קבר בנה. טיפין
נראה יצחק יחד עם חברותיו לאגודת נוער

לנוער. אביו, סרב להאמין במשך שעות רבות כי אמנם יצחק נרצח, ולא ישוב עוד.

אולם זאת היתר, שאלה שניה
במעלה בחשיבותה• השאלה העיקרית,
שעליה היו צריכים חוקרי־המשטרה
להשיב, היתה: מי רצח
את שוע ואיציק? כדי להשיב על
שאלה זו, היו החוקרים, ששום
עקבות לא נמצאו בידם, חייבים
ללבן קודם כל את התשובות
לשאלה: מי יכול היה לרצוח את
השניים?
קבוצת המטיילים עזבה את מקום
החניה שלרגלי המצדה בשעה
שלוש אחרי־הצהריים. כשנמצאו

קבוצת אנשי־צבא. משום כך, יוצאת מכלל
האפשרויות, האפשרות ששוע ויצחק נרצחו
בידי קבוצת מטיילים אחרת, בשוגג או במזיד.
אחרי
פרסום דבר הרצח בעתונים הופיעו
מספר מטיילים במשטרה, טענו כאילו בדיוק
בשעת הרצח הם נתקלו על המצדה בשתי
דמויות חשודות, שאחת מהן נראתה כלגיונר
מזוין והשניה כבידואי כושי. אפילו אם
יתקבלו באמון סיפורי הצעירים, הסותרים
זה את זה בפרטים רבים, ובחלקם אף מכי־
(המשך בעמוד )12

פחדכחד רי המורים ( )2

מ׳ אד לפך שהמורים הפכו
ידש מו של כל מורה רביעי בבית־ספר יסודי במדינה, רשומות האותיות ב״מ.
fזהו מורה בלתי־מוסמר. הופעתו, כבעיה כאובה, באה עם העלית ההמונית של
ראשית המדינה, שהציפה את בתי־הספר היסודיים. כאשר היה ברור לכל, כי אי־אפשר
למצוא בן־לילה מורים לרבבות התלמידים החדשים, יצאה קריאה בהולה למתנדבים.
משרד החינוך פתח את שערי בתי־הספר לרבבת צעירים, שעברו קורס מזורז להוראה
באחד הסמינרים. היה זה צעד־חירום, אשר סתם איכשהו את הפירצה. מאז פרש חלק
ממורים אלה מן המקצוע, חלק אחר השתלם בהדרגה והוסמך. מספרם של הבלתי־מוסמכים
כיום.3500 :
מה מעמדם של מורים אלה? מה הן זכויותיהם המקצועיות? כיצד מתייחס אליהם
משרד החינוך? — והעיקר: כיצד מתייחס אליהם ארגונם המקצועי, הסתדרות המורים?
בכל הנוגע לחובות, הרי שהמורים הבלתי־מוסמכים נחשבים לחברים מן המניין: הם
מוחתמים מאונס על הד החינוך, בסאונה של הסתדרות־ד,מורים; הם משלמים מם־חבר
להסתדרותם; בנק מסד מנכה משכרם את כל התרומות שמרכז המורים מחליט עליהן.
אולם כאשר מתחילים לדבר על זכויות, שונה המצב. הנה כיצד מביט עליהם שלום
לוין, מזכירה הכללי של הסתדרות המורים:
״התופעה של בלתי־מוסמך — היא לא בריאה לחינוך. המורים הבלתי־מוסמכים
מודים ומכירים בכך בעצמם. לכן מוכרחים למצוא תרופה רדיקלית לענין זה.
השתמשנו בתרופות שונות; כמובן, כאלה שהיו ברשותנו. אולם אנו רואים שהן לא
פתרו את הבעיה. הצעתי היא רדיקלית ביותר, ובאה לצמצם את התופעה הזאת
מבחינה כמותית.״
ההצעה, שהיא טבעית מצד נציגם של עובדים: להקל ולזרז במידה ניכרת את
תהליך הבחינות להסמכה של מורים בלתי־מוסמכים מסויימים. לגבי מורים אחרים,
ההצעה היא בלתי־טבעית עד להבעית: פיטורין. קובל מזכירה הכללי של הסתדרות
המורים אבל עד שמשרד החינוך מחליט לפטר מורה, עוברות שנים רבות, כי
משרד החינוך אינו שש לפטר מורים. ולאחר שמשרד החינוך מחליט, באה השאלה
למרכז המורים. וגם שם אין מחליטים במהירות על פטורי מו רי ם ..,לעומת זאת,
מי שיבוא ויהפוך ענין המורים הבלתי־מוסמכים לענין של שכר, לענין המחייב להעמיד
את מרכז־הכובד על העלאת שכרו של המורה הבלתי־מוסמך והעלאת רמת־חייו —
הוא ממילא מסיח את דעתנו ורצוננו ממציאת תרופה רדיקלית לבעיה.״ (הד החינוך

כך נוצר מצב מחריד, של אלפי עובדים אשר הסתדרותם המקצועית מודיעה בפירוש
כי אינה מוכנה ללחום את מלחמת שכרם וקיומם, ושהיא אפילו דורשת מן המעביד
כי חלק מהם יפוטר — ובתהליך מזורז יותר.

״ אמא חוזה ; אבאאיננובכית ״
פשר, כ מו כן, לצטט את שייקספיר ואת מפרקי הפלמ״ח, ולומר :״הכושי עשה
את שלו, הכושי יכול ללכת; אין עוד צורך במורים בלתי־מוסמכים. אמנם היתד,
תקופת חירום בחינוך העברי, כאשר לא היה מי שיחנך את ילדינו, ורבבה של אזרחים
׳נענו לקריאת האומה והפכו מורים. אבל עכשיו, אין עוד צורך במורים כאלה. עכשיו
המדינה צריכה רק מורים מוסמכים.״ גם אז, היתד, טענה זו טבעית, אילו הושמעה מפי
המעביד, לא מפי המזכיר הכללי של הסתדרות המורים.
אולם מסתבר כי גם עכשיו יש ערך למורים בלתי־מוסמכים. נחיצותם מתעוררת בכל
חריפותה באזורי־הפיתוח, הרחק מן הערים הגדולות. הנה, לדוגמה, מד, שקרה בחדרו
של אחד המפקחים, בשעת קבלת סמינריסטיות. הוא הקביל כל אחת בדברים אלה:
״אמא חולה. אבא איננו בבית. אני מוכרחה לעבוד בתל־אביב. נכון?״ התשובה, כמעט
בלי יוצא מן הכלל :״נכון. כבר סיפרו לך?״
הבריחה מן הכפר הגיעה לממדים כר,־חמורים, שהצבא היה נאלץ ליטול חלק מן
המעמסה על שכמו• בהסכם עם משרד החינוך,
הצמיד צד,״ל חיילות־מורות לבתי־הספר
בישובי העולים, כשההוראה נחשבת להן
כשירות חובה, התוצאה: החיילת, ברוב המקרים׳
רואה את עצמה אנוסה לעבוד במקום
נידח. הצמדתה למקום נראית לה ככפיה,
ובכל הזדמנות היא בורחת הביתה. קרה גם
לא פעם, שמורות־חיילות הקדימו את מועד
נישואיהן על מנת להשתחרר מן הצבא ומן
ההצמדה למקום עבודה.
חיילת כזאת היא אמנם מורה, המחזיקה
כיתה. אולם אין היא מקדישה כל תשומת־לב
לתלמידיה מחוץ לכתלי הכיתה. הסבירה
אחת ממורות אלה :״אני מקבלת 100 לירות
לחודש — זה אמנם הרבה בשביל חיילת,
אבל מעט מאד בשביל מורה• אני מרוחקת
מחברה, ממשפחה, מתיאטרון ומקולנוע. איך
יכול להיות לי מצב־רוח להתעניין בתלמידים
מחוץ לכיתה?״ הזכויות שמקנה לה עבודתה,
אינן משביעות את רצון המורה המגוייסת,
אף כי זכויות אלה רציניות למדי 100 :ל״י
לחודש ממשרד החינוך; 5ל״י מצה״ל,
כהשתתפות בשכר־דירה; עבודה של 30
שעות בשבוע, במקום להיות צמודה למחנה
כל הזמן; שתי שנות עבודתה נחשבות לה
כשנות וותק, בצאתה לעבודה כמורה אזרחית;
ערך כספה גדול מזה של מורה רגיל, מאחר
והיא יכולה לקנות מצרכים בשק״ם; הכנסתה
פטורה ממס.
גם מורות אזרחיות אינן מצליחות במיוחד
בישובים המרוחקים. סיפר משה אסלן, מנהל
בית־הספר המשותף של תלמי־יחיאל וערוגות,
ליד מסעף פלוג׳ה, בדרום :״עובדת
אצלי מורה הנוסעת כל יום מהרצליה וחזרה.
איזה כוח יישאר לה למלא את התפקידים

לחינוך הילדים, ולא רק

שמחוץ לעצם ההוראה בכיתה? כיצד תוכל להתמסר
להרבצת־תורה?״
הציע לא מזמן המחנך הותיק מנחם צוריאל :״יש לחזור אל תשי״א־תשי״ב — להתחיל
מיד בהכשרת מורים ומורות מבני ישובי הפיתוח עצמם. תחילה בקורסים מזורזים ואחר־כך
בהשתלמות ממושכת. כי רק מורה הגר במקום עבודתו, ורואה את עצמו כאזרח
המקום, רק הוא יתרום לביסוס החינוך בישובו. במצפון נקי אני אומר: שוב בלתי־מוסמכים.״
הצטרף
לדעה זו מנהל אותו בית־ספר בדרום :״יש אצלי כאן מורה — בלתי־מוסמך,
אבל מצויין. לא הייתי מחליף אותו בכל מורה מוסמך אחר. הוא גר כאן, ומעורה במקום.
הוא מורה אמיתי.״

״שומריגו -שודדיגו!״
Bכל היותו נחוץ, הרי שהמורה הבלתי־מוסמך מופקר לחלוטין על־ידי נציגיו —
והפקר זה הופך אותו קרבן נוח לניצול ולד,פלייה מצד משרד החינוך, המשלם
לו שכר נמוך במידה ניכרת משכר המורה המוסמך, בעד אותה עבודה. דוגמה אופיינית:
כאשר נערך הסכם־השכר החדש, בסוף השנה שעברה, הוחלט על הענקת תוספת־שכר
למורים, לרכישת ספרות מקצועית. המורים הבלתי־מוסמכים הוצאו במפורש מהסכם זה.
התלונן המורה המוסמך, יואל ליטמן :״המורה הבלתי־מוסמך זקוק לבחינות ונחוצים
לו ספרי־לימוד. ממשכורתו הדלה אין לו אפשרות להפריש סכומי־כסף לרכישת חומר־ספרותי־למודי.
נכון, צריך לקיים פער בין המורה המוסמך והבלתי־מוסמך. אבל בעניין
מענק ספרותי, הם חייבים להיות שוזי־זכויות!״
על תלונה זו השיב בטאון מרכ,־ המורים :״לא כדאי לנו לכלות כוחנו על תקון־שכר
פעוט למורה הבלתי־מוסמך, שלא יתן הרבה *..דומה בעינינו המורה הבלתי-מוסמך
ליושב אהל, אשר למענו הולכת וקמה בצידו דירת־קבע, לבנים וגזית. על שום מה להשקיע
את הכוח בתיקוני אהל־בד ארעי, אם בידנו הדבר להחיש את בנינה של דירת־הקבע?״
עד לאותו יום נכסף, בו ייכנס לדירת־הקבע של ההסמכה, אין למורה הבלתי־מוסמך
כל מגן .״מצבנו,״ סיכם אחד ממורים אלה ,״מזכיר את הפתגם הערבי העתיק: שומרו —
שודדו. האיש שבידו הופקדה השמירה עלינו — הוא השודד אותנו.״
לממשלה אין מה לחשוש מפני המורים הבלתי־מוסמכים• הם נתונים לשלטונו של מרכז
המורים, וזה אף מצא בציניות מדהימה את האידיאלוגיה שתסביר מדוע צריכים מורים
אלה להיות מקופחים. המוסר הפועלי והאנושי מחייב, כי אפילו אם שלום לוין סבור
שמעמד המורים הבלתי־מוסמכים צריך להיעלם, הרי אין זאת סיבה שעד לאותו חיסול —
שאינו נראה כה קרוב — ינוצלו בני אדם ויופקרו. הפקרה זו מתבטאת, בסופו של דבר,
ביחסו של אותו מורה אל עבודתו וברמת חינוכו של דור שלם, הסופג תורה לקויה
ממורד, מלא־התמרמרות.

רוצה הקפאת שכר
״אני מאמין״ של שלום לוין בענייני שכר גלוי מאד. הצהיר הוא :״אני בעד
f Iהקפאת־השכר, מכיוון שאני רוצה למנוע את התהליכים האינפלציוניים. אבל ברגע שיש
תזוזה של העלאה בדרגים האקדמאיים, לא נוותר על זכותנו לקבל גם אנו העלאת־שכר.
ניהרג על כך ולא נזוז.״
כלומר: מייזמתו שלו, לא יצא ארגון המורים ללחום למען העלאות שכר. רק אם
ארגונים מקצועיים אחרים ייאבקו וישיגו הטבה לחבריהם, ידרוש המרכז העלאה מקבילה.
לא מפני שהוא חושב שזה טוב, אלא כדי לא לפגר אחרי ארגונים אחרים — וכדי שחבריו
לא יתקוממו נגדו בראותם כי אינו שומר על האינטרסים שלהם.
כאן המקום להזכיר שוב את הצהרתו של שלום לוין, בפני מרכז המורים, בה הסביר
מדוע אין לחשוב על נקיטת אמצעים דרסטיים
(כמו שביתה) כדי להבטיח תביעות
שכר :״אילו גם השגנו את כניעתה הגמורה
של הממשלה, היתה נגרמת אז שרשרת תגובות
בלתי־רצויות מצד אקדמאים אחרים,
כרופאים וכמהנדסים.״
שלום לוין אוהב להצהיר :״השגנו השגים
גדולים, הרמנו את קרנו של המורה העברי.״
מדבריו, אפשר לקבל את הרושם כי הושג
כמעט כל מה שיש להשיג, כי המורה העברי
שתול עתה על מי־מנוחות, כל מה שדרוש
הוא לתקן מדי פעם את השכר כדי שיתאים
להתייקרות המחיה.

הקובן האמיתי שר השפלת ומם המורים

7א כדאי?היות מורה
ך* אמת אינה כה ורודה. יתכן אמנם, כי
ן fלפני דור או שניים היה מצבו של המורה
העברי קשה מאד; כי רדו בו גבאים ופרנסי־קהילות
למיניהם. אולם אין זאת אומרת בי
מצבו כיום משביע־רצון. לד,יפו: מעמדם
של המורים בארץ רחוק מאד עדיין מלהלום
את האנשים אשר בידיהם הופקד עיצובם
של הדורות הבאים. שכרם בדרך כלל נמוך
עד גבול החרפה. לבלר מתחיל או פועל בל-
תי־מקצועי משתכר יותר ממורה ממוצע של
בית־ספר יסודי. דאגותיו של המורה נתונות
לענייני פרנסה וכספים. הוא אינו יכול להתמסר
כולו לבעיות החינוך של תלמידיו, כי
בעיות קיומו שלו גוזלות שעות רבות מזמנו
החופשי. הוא חייב לתת שיעורים פרטיים
בערבים, אם רצונו לקיים משפחה•
קשה לקבוע מה גדול הנזק שמצב זה גורם
ועוד יגרום לחינוך ולרמת ההשכלה של תל-

מידי ישראל. נזק אחר, שמימדיו ברורים לחלוטין, הוא הפגיעה
שמצב עלוב זה פוגע בסגל ההוראה עצמו. מזה שנים מתאוננים
בל גורמי החינוך כי מקצוע ההוראה חדל למשוך כוחות מעולים,
הרואים בו ייעוד בחיים. קרוב ל־ 90%מן המורים היסודיים החדשים,
למשל, הן בחורות. הן עובדות תקופה ממוצעת של חמש שנים, עד
שהן מתחתנות או עד שנולד להן הילד הראשון. לרובן ברור, כבר
מן השיעור הראשון, כי זוהי רק תעסוקה זמנית. כאשר הן מפסיקות
הנסיון הפדגוגי שנצבר על־ידי
לעבוד, מאבדתרשת החינוך את
לעבודה בוגרות־סמינר ירוקות,
מורות אלה. במקומן נכנסות
החייבות להתלבט במשך שנים עד שהן רוכשות את האימון והידע
המעשי, שהם חשובים למורה לא פחות מן הידיעה המקצועית
בנושאי ההוראה.
בחינוך התיכון, קשה המצב שבעתיים. כי לשם נכנם אדם רק
אחרי ארבע־חמש שנות לימוד באוניברסיטה. כלומר: אדם שהחליט
כי זאת תהיה הקריירה שלו בחיים. וקריירה במקצוע קשה ותובעני
אינה מושכת במיוחד. על אחת כמה וכמה כשאין היא משתלמת.
סיפר השבוע מנהלו של אחדמבתי־הספר התיכוניים הידועים
בארץ :״ישבנו, חברי ההנהלה הפדאגוגית של בית־הספר, והתלבטנו
מנין למשוך כוחות־הוראה חדשים. ידענו היטב כי המצב נואש. מדי
שנה מתווספים עשרות תלמידים למחזור שלנו! מורים ותיקים
מגיעים לגיל הפנסיה ופורשים — וצעירים אין.
״לאותה ישיבה הוזמן לראיון כימאי צעיר, שפנה אלי בהזדמנות
אחרת והודיע כי רצונו לעזוב את עבודתו ולעבור ללמד כימיה
בבית־ספר. מקצוע ההוראה, הזכות להדריך נערים בשדות המדע,
דחפו אותו להחלטה זו. הוא הופיע בפני ההנהלה וכולנו התרשמנו
ממנו לטובה. שהרי אנו מחפשים בנרות אנשים כאלה. עד שלבסוף
שאל מה תהיה משכורתו. אמרנו לו• הוא קפא במבוכה, והצליח
למלמל ״סליחה, טעיתי,״ לפני שעזב את החדר באכזבה. הוא לא
תיאר לעצמו כי תמורת עבודה מייגעת עם תלמידים יציעו לו מאה
לירות פחות לחודש מאשר עבור עבודה נוחה במעבדה שקטה.״
סימפטומים אחרים של מחלה זו:
9בית־ספר תיכון עירוני מסויים בתל־אביב קיים מזה 13 שנה.
אלפי תלמידים סיימו אותו והמשיכו ללמוד באוניברסיטה. הם תופסים כיום עמדות בכל
המקצועות האקדמאיים — רופאים, כימאים, מהנדסים, משפטנים, אגרונומים. אף לא אחד
מהם בחר בהוראה.
9בתי־ספר רבים בארץ נאלצו לבטל את שיעורי הכימיה, מאחר ואין כימאים המסכימים
לעבוד בתנאים המוצעים להם על־ידי בתי־הספר•
» קיים עודף גדול של כלכלנים ומשפטנים צעירים בארץ, אשר למדו באוניברסיטה את
אותו מספר שנים הדרוש כדי להיות מורה תיכון. באותו זמן אפשר לראות, מדי שנה,
מודעות בעתונות היומית, בהן מחפשים בתי־ספר תיכונים מורים למילוי שורות הסגל שלהם.
פועל ממורמר יכול להוציא מתחת ידו תוצרת פגומה. מורה המוציא תוצרת פגומה —
השפעתה ניכרת לכל החיים. התהליך בשטח זה נשמע לחוק־ברזל: תחילה יורד טיב
ההוראה, אחר־כך יורד טיב המורה עצמו. ובזה חטאה הסתדרות המורים, כאשר חיפתה על
עושק המורה, תחת ללחום מלחמת חירוף על הטבת תנאי עבודתו: היא חטאה לא רק
כאיגוד מקצועי כלפי חבריה, אלא כלפי האומה כולה.

שנתיים שז תסיסה
9mמצב היה חייב להתפוצץ ; ההתפוצצות ארעה לפני כשבעה חודשים. לאזרחי המדינה
I Iנודע בוקר אחד כי מורי בתי־הספר התיכוניים הכריזו שביתה. לא היתד, זו התפתחות
פתאומית, או החלטה שגמלה בלבם של המורים מן היום למחרתו. קדמו לשביתה שנתיים
תמימות של תסיסה.
מאז ומתמיד היה קיים ליד הסתדרות המורים גם ועד של המורים התיכוניים. לא היתד,
לועד זה כל זכות ממשית. סמכותו היחידה היתד, להציע למרכז המורים להתעניין
בדברים מסויימים, שנגעו במיוחד למורה התיכון. הסימן הראשון, כי לא כל המורים
התיכוניים היו מרוצים ממצב זה של ענייניהם, הופיע בצורת ״ל״ .היתד, זו האות של
רשימה על־מפלגתית, אותה הקימו כמה מן התיכוניים הבלתי־מרוצים, לקראת הבחירות
לועידה הי״ט של הסתדרות המורים, שנערכה לפני שלוש שנים.
עצם הופעתה של רשימה זו גרם מבוכה והתרוצצויות בקרב הסתדרות המורים• כמה
מפעיליה, חברי מפא״י ותיקים, אף נדרשו בתוקף על־ידי מפלגתם למשוך את ידם מן
העניין. אך הרשימה בכל זאת ניגשה לבחירות, זכתה בחמשה צירים — מספר קטן מאד,
אך בכל זאת בעל־משמעות. כי הוא בישר את המרידה שנועדה לזעזע את שלטון המרכז
הכל־יכול.
הופעת ״ל״ על הבמה המקצועית בארץ באה בשעה של תהפוכות הרות־גורל. היה זה
בעיצומה של שביתת האקדמאים בשרות־ד,מדינה, אשר תבעו משר האוצר כי ימלא את
ד,בטחות־ד,בחירות שלו ויגדיל את משכורתם, הקימו אירגון ארצי משלהם. ועד המורים
התיכוניים, שפעל בצל מרכז המורים, אזר עוז בנפשו והחליט לשגר ״משקיף״ לדיוני
הארגון החדש. מרכז המורים הזדעזע מעצם הרעיון, שגוף הקשור בו יביע תמיכה באירגון
שהעז להמרות את פיהם של הממשלה והועד הפועל של ההסתדרות. אביעזר ילין, קודמו
הותיק של שלום לוין כמזכירה הכללי של הסתדרות המורים, שיגר מיד מיברק לדויד בן־
גוריון, בו הסביר כי המורים התיכוניים לא ייצגו איש, כי פנייתם אל ארגון האקדמאים
השובתים נעשתה ללא ידיעתו, וכי ראש הממשלה יכול לראות את הפניה כבטלה ומבוטלת —
כאילו לא התקיימה כלל. הוא, אביעזר ילין, קבע בשם המורים התיכוניים כי מה שעשו
כאילו שלא נעשה.
ועדת התיכוניים, חסרת כל כלי הבעה או רשות לפנות למוסד כלשהו מחוץ להסתדרות
המורים, מילאה את פיה מים. אך הלקח נשתמר בלבה.

עקרון ההצמדה

> kתום שכיתת האקדמאים הוקמה ועדה, שתרכז את תביעות־השכר של ארגוני
4האקדמאיים השונים ותקבע את תוספות־השכר המגיעות להם. נקבע מועד סופי להגשת
תביעות אלה. מרכז המודים, ששלט על קרוב לאלפיים אקדמאיים, לא הגיש שום תביעה.
רק עקב לחץ מתמיד, והתסיסה שנגרמה על ידי ״ל״ ,הגיש המרכז את תביעותיו — אחרי
המועד שנקבע. המורים התיכוניים זכו אמנם להעלאת־שכר, אם כי קטנה•
כתב שר האוצר באפריל : 1956״שכרם של המורים האקדמאיים ייקבע סופית מתוך
הצמדה לדירוגי־השבר (והשינויים העלולים לבוא בו) של יתר העובדים האקדמאיים, בעלי
הכשרה והשכלה דומים. שכרם של המורים היסודיים יהיה צמוד לשכרם של המורים
האקדמאיים, בשיעור היחסי הקיים.״
היחס הקיים, בימי המנדט, היה 4־ ,3לטובת המורה. התיכון, זהו היחס הקיים גם כיום,
אך רק לגבי שכר־היסוה ואילו תוקפת־היוקר שווה גם למורה היסודי וגם למורה. התיכון.
בצורה -זו-מצטמצם הפער בהרבה — עד -כדי יחם של 10־•11
ההסכם החדש י קבע למורים האקדמאים שכר נמוך מזה של יתר האקדמאים ולתיכוניים

היה ברור, כבר מן היום הראשון, כי אין בהסכם זה פתרון ממשי. הם גם הבינו כי אין
להם סיכוי רב לזכות בתוספת ממשית, כל עוד צמודה משכורת היסודיים למשכורתם שלהם.
כי ההעלאה הקטנה ביותר בשכרם שלהם, היתד, גוררת אחריה העלאה אוטומטית של מיליוני
לירות ל־ 18 אלף המורים היסודיים והגננות• הם החלו תובעים בתוקף את ביטולה של
ההצמדה.
לזה התנגד שלום לוין .״ניהרג ולא נזוז מפה!״ הכריז. מדוע י

נקודת־חתורפה שד המזכיר
* taאשר נשאל מדוע התנגד לכך שהמורים התיכוניים ינהלו משא־ומתן נפרד עם
mJמשרד החינוך, מבלי ששכר היסודיים יהיה צמוד לשכרם, נתן שלום לוין כמה
הסברים :״הם קבוצה קטנה. לעולם לא יצליחו להשיג הישג כלשהו. עמנו, הם גוף גדול,
אשר יש בכוחו לעמוד על דרישותיו. לכן, טובתם מחייבת שלא יינתקו מאיתנו.״
ועוד :״אם הממשלה תעלה את שכר האקדמאיים, בהיותו צמוד לשלנו, פירוש הדבר
הגדלת תקציב החינוך והטלת מסים נוספים, אשר חלק מן המפלגות בארץ מתנגד לה. בלי
הצמדת־השכר, עשויה הממשלה להגדיל את שכר התיכוניים ולהקפיא את שכרנו אנו.״
טען הוא גם :״כל פלוג במחנה הפועלים יזיק לכל הפועלים.״
כל זה עדיין אינו מסביר מדוע התנגד לוין בחריפות קיצונית לדרישתם העקרונית של
המורים התיכוניים לבטל את ההצמדה. שהרי יכול היה להשתמש באותם האמצעים של
התיכוניים — ובהיות המורים היסודיים רבים יותר, היו סיכוייהם גדולים יותר — כד,
להשיג בנפרד העלאת שכר. על אפשרות זו השיב בפראזות חמקניות. כי זוהי נקודת-
התורפה שלו, אשר שום מליצות לא יוכלו להסתתר :,שלום לוין, מזכיר הארגון המקצועי,
מונה לתפקידו הרם על־ידי מפלגתו, שהיא מפלגת־השלטון, כדי שישמור על האינטרסים שלה
ויבטיח כי שתי רבבות המורים יישארו בתלם שיקבע להם השלטון.
מזכיר כזה אינו יכול ליזום שביתות נגד השלטון. עקרון ההצמדה משחרר אותו מן
החובה הבלתי־נעימה לנקוט בנשק השביתה למען המורים, ויחד עם זאת מבטיח לו כי
אחרי שהממשלה נכנעה ממילא לארגונים מקצועיים אחרים — נועזים יותר, עצמאיים
יותר — והעניקה להם תוספת־שכר, יקבלוגם המורים הוספה. בידי הממשלה, משמש עקרון
ההצמדה נשק נגד האקדמאים דורשי־ההעלאות: תמיד אפשר לומר להם, כי כל העלאה קטנה
בשכרם פירושה הוספת עשרות מיליונים לתקציב המדינה, ועל כן אי־אפשר להיענות להם.
על כן נלחם שלום לוין בחירוף־נפש נגד ביטול ההצמדה. למעשה, לא היה צורך במלחמה
קשה. שר החינוך, זרוע אחרת של אותו גוף שלטוני, הודיע לתיכוניים כי לא יבטל את
עקרון ההצמדה וכי ימשיך לראות במרכז המורים את נציגם הבלעדי בענייני שכר. למען
הרושם, יכול היד, לנופף בכנסת בסיבה פורמלית להחלטתו זו: איומו של שלום לוין, כי
ישבית את כל החינוך היסודי אם תבוטל ההצמדה.
שביתת התיכוניים עוררה בעקבותיה בעיה עקרונית ממדרגה ראשונה. היתד, זו השאלה
אם מותר לקבוצת אנשים כלשהי להתארגן מרצונה החופשי, בארגון שמטרתו היא ללחום
למען אינטרסים חוקיים וגלויים. זכות ההתארגנות היא אחד מיסודות הדמוקרטיה. אולם
כאשר נשאל שר־החינוך אם בכוונתו להכיר בזכות זו, ובצורה זו להכיר בארגון החדש
כנציגם של המורים התיכוניים, השיב בפשטות, בנאום ארוך בכנסת :״איני רוצה להמיר
סכסוך עם ארגון קטן בסיכסוך עם ארגון גדול.״
על רקע זה פרצה שביתת התיכוניים.

המדד
* toרכז המורים הבין מיד את הסכנה הנשקפת מן השביתה. כי היתה זו הפעם
) Jהראשונה שמורים העזו ליטול את גורלם בידם ולזקוף את קומתם מול שליטי הסתדרות
המורים, לא נכנעו ללחץ ולאיומים. מרכז המורים שינס את מותניו למלחמה מוחצת
במורדים. הוא כינס אסיפות־גינוי של מורים בכל רחבי הארץ, האשים את השובתים כאויבי
ההסתדרות־הכללית, הרוצים להרוס את מעמד הפועלים. הד החינוך החל מופיע בגליונות
מיוחדים, שלא מן המניין, גדוש מאמרי השמצה והסתה נגד השובתים. שלום לוין גייס את
כל הכוחות לצידו: הממשלה, ההסתדרות — אפילו מורים בפנסיה, שהביעו את נכונותם
להיות מפירי־שביתה ולמלא את מקום השובתים בכיתות.
23 יום נמשכה השביתה. מרכז המורים חתם חוזה־שכר חדש עם משרד החינוך, בו
הסכימה הממשלה לרוב תביעות־השכר של מרכז המורים. תביעות המורים האקדמאיים באו
על סיפוקן החלקי בלבד. המורים התיכוניים נשארו מקופחים כמקודם, לגבי יתר האקדמאיים
במדינה. עקרון ההצמדה נשאר בעינו! כעבור יומיים נפסקה השביתה, אך הסדר לא חזר
על כנו. הוקם ארגון המורים התיכוניים, שהודיע על פרישתו מהסתדרות המורים.
היתר, זו.נקודת־המפנה החמורה ביותר בתולדות הסתדרות המורים מאז קום המדינה.
חומת השלטון־ד,מוחלט של מרכז המורים נסדקה.

המשך הסידרה: שערוריית קרף היפנסיה ; כיצד פועל
מנגנון ההכנעה; מי הקרכן האמיתי של שלטון הפחד?

ת צ פי ז ג׳

במדינה

>כל הזכויות שמורות)

• אל תהיה כמוה כי המפלגה הקומוניסטית תצליח להש־ת
לטשלט ון מו חלטב עי ראק. אמנם, צפויה בעתיד הקרוב התגברות
ניכרת של השפעתם, כאשר ייכנע עבד אל־כרים קאסם לדרישתנ_ 1ויינתה_ש^ס
קומוניסטיים בממשלתו. אולם צעד זה יגרור אחריו מאבק חריף בין הקונווניסטים
לבין המפלגה השניה התומכת כיום בשלטון, המפלגה הדמוקרטית הלאומית
של כאמל צ׳אדרצי. הגורם העיקרי המונע בינתיים התנגשות גלויה בין שתי
מפלגות אלה היא דרישתו של קאסם לשמור על אחדות, מול התקפותיה של
קהיר.

• צפויים חילופי־־גברא בראש אחד השירותים הממלכתיים.
העיתוי: זמן קצר אחרי יום העצמאות הקרוב.

• בחדרי־חדרים מדברים על הצעה סודית של מפא״י
למפלגה הפרוגרסיבית, לקראת הבחירות לראשות עיריית
תל״אכיג. אם מפא״י לא תצליח לגייס אחד ממנהיגיה המעולים ביותר

כמועמד לתפקיד זה, יציעו הפרוגרסיבים את ישראל רוקח כמועמד על־מפלגתי.
מפא״י תצטרף בפומבי להצעה זו, בהסבירה כי האינטרס הכללי הוא שהניעה
לתמוך במועמד בלתי־מפלגתי.

• בדאי לך להתעניין ברכישת מקלט טלביזיה כקרוב. תוך
חדשים מספר תוכל בישראל, לקלוט שידורי טלביזיה מכמה תחנות, ללא תשלום
כל מס שהוא בקפריסין ובלבנון עומדים להשלים בנין שתי תחנות טלביזיה
בעלות טווח שידור גדול. כמו כן מתכננים גם ירדן ומצרים הקמת משדרי
טלביזיה, הירדנים בעזרת הבריטים והמצרים בעזרת ציוד סובייטי. תוך שש

העם
ה מו ותה מיו ת ר
הידיעה המוזרה נמסרה לציבור בתרועת־נצחון
של כסילים: קבוצה של עיתרים זכתה
לטיול מאורגן לפיסגת המצדה, שם הוסבר
לה הנוף ותולדות המקום.
לולא היה המדובר במוכי־גורל, היה הקורא
יכול להתפרץ בצחוק: העלאת העיוורים
למקום שכל יופיו בנוף הנהדר המשתרע
לרגלי המשקיף, היא שיא של אבסורד
פרברסי.
אולם היה צד נוסף לתעלול ציבורי זה.
העלאת עיוורים בשביל המסוכן ביותר במדינה,
היא כמעט בגדר נסיון לרצח. אבן
מתדרדרת במדרון המצדה עלולה להרוג אדם.
העיוורים לא יכלו לראות את האבנים שלפני
רגליהם, לא יכלו גם להיזהר מפני אבנים
נופלות, יכלו בנקל ליפול בעצמם לתוך
התהום.
אילו קרה אסון באותו טיול, היתה מוקמת
ועדת־חקירה. אחרי הלוויה מפוארת
והספדים נרגשים היתד, הועדה מפרסמת
הוראה שלהבא אסור להעלות עיוורים למרומי
המצדה. בזה היה הענין מסתיים —
עד לאסון הבא.
רשימת ההפקרות. טיול העיוורים

אבר איך?
שנים לכל היותר, לפי חישובי מומחי הממשלה, תוכל לקלוט במכשיר שתרכוש
נם שידורים טתחנת טלביזיה ישראלית, אלא שאז תצטרך כבר לשלם עבור
כך מסים.

• מיד לאחר הבחירות יפעיל קול־ישראל תכנית מיוחדת
של שידורים קלים שתקביל לתכניות הרגילות של קול־ישראל.
התכנית, שתופעל במלואה ב־ , 1960 תכלול שידורי מוסיקה קלה, תכניות בידור
קלות, וחדשות במשך שש שעות שידור בערב.

• המשא ומתן על איחוד שני שבועוני הקולנוע הישראליים

יסתיים ככשלון. היזמה למשא ומתן באה מצד בעליו של קולנוע, שהציע
לבעלי עולם הקולנוע, איחוד של שני השבועונים בתנאים של 40%לו ו־60%
לעולם הקולנוע. בעלי עולם הקולנוע, הנפוץ יותר, דחו את ההצעה.

• אחד המשפטים המענינים כיותר מבחינה צבורית שיתקיים
כקרוב, יהיה משפט תביעת הפיצויים של דן כן־אמוץ
נגד ״מעריב״ .אם אמנם יתקיים המשפט, ולא יבוטל בשל התפשרות הצדדים,
תעמוד בו לבירור בעית יעודו של העתונאי — האם מחובתו לשרת
קוראיו או את האינטרסים של חעתון בו הוא עובד. תביעתו של דן,
רקע התפוטרותו ממעריב בעקבות סירך ב העתון לפרסם סאטירה
ספרה של יעל דיין, תוגש על ידי עורך־הדין משה ורבר ממשרדו של
אהרון פולונסקי. אגב, ורבר מופיע במשפט על רקע דימה, המתנהל
לקריקטוריסט יוסף בס, כשהוא מייצג דווקא את העתון•

את צבור
שבאה ע5
משלו על
עורך־הדין
בין הארץ

• ארגון נשים יטיל חרם על ספרה של יעל דיין ,״פנים
חדשותבמראה ״ .ארגון נשי מזרחי החליט כבר על הטלת חרם על ספרה
של ייעל דיין, בטענה שהוא משמיץ את שמן הטזב של בנות ישראל. ההחלטה
טעונה, אישור של אישיות רמת־מעלה, אשר בדיין לא קראה את הספר,

היה הקדמה נאותה לשורה של אסונות שקרו
לאחר מכן, בהם קיפחו את חייהם
עשרה אזרחים תוך ימים ספורים (ראה
להלן) .מכל סוגי המודת המתהלכים ברחבי
ישראל, היה זה המתת הנורא ביותר —
המוות המיותר.
אף לא במקרה אחד היה זה מתת בלתי-
נמנע. בכל מקרה היה תוצאה של רשלנות
וזילזול בחיי־אדם, המגיעה לממדים של מח־לת־רוח
ציבורית• הרשימה:
#התהפכות משאית עמוסת תלמידים
בדרך מעין־גדי לבאר־שבע. מספר ההרוגים:
ארבעה. התלמידים הוסעו אחרי חצות. כאשר
עלו על המשאית, שמו כמה תלמידים לב
לעייפותו של הנהג היחיד. הם ביקשו את
הנערה, שישבה על־ידו בתא־הנהג, לשעשע
אותו בשירים ובשיחה, כדי שלא יירדם.
למרות זאת התהפכה המכונית בצד השמאלי
של הכביש.
לפחות מדריך אחד הזהיר מראש כי יקרה
אסון כזה (העולם הזה .)1126 הוא לא הוזמן
אפילו לועדת־החקירה שנתמנתה* .מסקנות
הועדה היו תוצאות אופייניות של
חוכמה־לאחר־מעשה, סתימת חור אחד מני
אלף•
» הריגת שני המטיילים לרגלי המצדה.
אף שהפרשה נשארה סתומה ואין עדיין שום
פתרון סביר לתעלומה (ראה כתבה) ,הרי
* ראה מכתבו של דובר משרד־החינוך
במדור גיכתגינז.

לפחות בקטע אחד של החקירה הועלתה
ההשערה כי השניים נקטלו על־ידי יריות
חבריהם, שירו מסביבם כדי לקרוא להם.
פרשה זו שמה את הדגש על נוהל נפסד.
כל אדם בישראל יכול לקבל בתחנת־משטרה
נשק, מבלי שתיבדק מידת אחריותו, או
אפילו כושרו להשתמש בנשק. למעשה יכול
גם פושע מועד להיכנס למשטרה, לקבל
רובה ולבצע בו את זממו•
יהיו פרטי המקרה עצמו כאשר יהיו,
ברור דבר אחד — מתן רובים ותת־מקלעים
בידי צעירים עוברי־אורח, ביניהם אנשים
שמזה זמן־רב לא החזיקו נשק בידיהם, מעורר
את הפיתוי התמידי ״להשמיץ״ בפני
הנערות ולבצע מעשי־קונדם. קריאת חברים
באמצעות יריות היא רק אחד המנהגים
האלה.
אין שום סיבה מדוע לא יחריבו קבוצות״
מטיילים לקבל לימי אמיתי של נוטרים
שכירים, שמקצועם בכך, תמורת תשלום
מתאים לקופת המדינה. כן אין סיבה לכך
שסביבות מצדה יישארו ללא שמירה רצינית
בעונות הטיולים ההמוניים, בהן מסתובבים
אלפים בשטח• הופעת המשטרה כעבור 14
שעות היא רק שערוריה קטנה נוספת. חוסר
מערכת־קשר תקינה החמיר את המצב במקרה
זה, כמו ברוב שאר המקרים.
• התרסקות מטוס שנקרא לעזור בחיפושים
אחרי הרוצחים במקרה הקודם. מספר
הקרבנות: שניים. העוקץ: המטוס התרסק
רחוק ממקום הפשע, במאדי שהיה מלא
מטיילים עבריים, לתוכו נכנס ללא כל קשר
עם החיפושים. הסיבה המשוערת: אחד משני
יושבי המטוס רצה לאותת הודעה אישית
לאחד המטיילים. כעבור שבוע קרה אותו
הדבר במקום אחר בארץ, בקיבוץ אלומות
בעמק הירדן, כאשר התרסק מטוס (ונפצעו
שניים) בגלל רצונו של הטייס למסור הודעה
לידידה.
• קטילת מטיילת במדרון המצדה, על־ידי
אבן שהתדרדרה על ראשה כתוצאה
מקטטה בין שני מטיילים אחרים מעליה.
גם כאן היתד, הסיבה העיקרית חוסר־הזהי־רות
הפושענית של המטיילים, חוסר כל
פיקוח ושמירה במקום מסוכן והומה זה.
י • מותה של צעירה כתוצאה ממכת־שמש,
בטיול־נוער המוני בנגב. הצעירה הרגישה
ברע זמן רב לפני כן, המשיכה למרות
זאת במסעה. החובש הגיע אליה רק
כעבור עשרים דקות. רק אחרי 12 שעות
הצליח רץ מיוחד להגיע לישוב הקרוב
להזעיק עזרה.
הקציר הכללי בחיי אדם: עשרה. הוא
יכול היה להיות גם עשרים או מאה. מספר
הקרבנות הוא מקרי. הגורמים לא היו מקריים
כלל.
המסקנה אינה צריכה להיות היסטרית.
אזרחי ישראל לא יפסיקו לשוטט ברחבי
מולדתם• אולם הפתרון אינו גם בהקמת
ועדת־חקירה או ועדות־טישטוש ושקיעה בביצה
הבינמשרדית.
יש צורך לתקוף את הגורמים הישירים,
ולהדק בכל רחבי הארץ את נוהלי הבטיחות
והאחריות. אולם עיקר הפתרון הוא
בשינוי־האווירה הכללית של זילזול בחיים,
של גבריות כוזבת ונבובה, של חוסר־אחריות
אווילי, המתעטף באיצטלה של גבורה לאומית.

אסונות

גיר הדמים
במשטרת באר שבע החלה התכונה עוד
בסוף חודש אדר. חופש הפסח המתקרב
הפנה חלק ניכר מאוכלוסיתה של ישראל
דרומה. העליה העצומה בתנועה בכבישי הנגב
הביאה עמה באורח טבעי גם עליה
במספר האסונות.
בי״ב ניסן, יומיים לפני חג־הפסח, ציל־צל
פעמון האזעקה לראשונה. מכונית שהסיעה
תלמידים לבתיהם התהפכה ליד דימונה.
ארבעה נהרגו, שלושה נפצעו קשה.
היה זה רק הראשון בשרשרת האסונות
שפקדו את מרחבי הנגב• רצח, התרסקות
מטוס, מתת מאבן מתדרדרת, מוות ממכת
שמש, באו בתדירות מיד לאחר מכן. בסוף
החג הסתכם קציר־הדמים בנגב בעשרה קורבנות
מיותרים: שוע אטינגר ויצחק ליפשיץ
(ראה כתבה) ,גדעון להמן, אביבה לובל־צ׳יק,
חנה קמחי, דינה אוריאן, יוסף טיטיננד
קי, צבי מוסברג, יהודית ירמיאש ומירר.
שולמן.
גדע ון ח ל מן 17 יליד תל־אביב• למד
בבית ספר לדוגמא ועבר להדסים• בעל מרץ
רב. אהב תמיד לצאת.למרחב• עס פתיחת
ה עו ל ם. חזה 11 ?7

בית־הספר החקלאי בחדרה, אמר לאמו כי
בורוכוב ואחרי־כן בבית־הספר המקצועי
הוא רוצה ללכת לבית־ספר זה כדי להיות
מכס פיין בתל־אביב, שם השתלם במסגרות.
בין התלמידים המייסדים את בית־הספר.
לפני ארבע שנים התגייס לחיל־האויר, שם
הוא התאקלם היטב במקום שקסם לו מאד.
עבר קורס טיס. לא היה כמעט איש ברמת-
גדעון חלם תמיד על מכונאות וטרקטורים.
יצחק שלא הכיר את משפחת טיטינסקי ואת
עוד בהיותו נער הרכיב אופניים מגרוטאות
הבן יוסף. כאשר עזב את בית־הוריו ערב
שונות, והשתמש בהן במשך שנים רבות.
התאונה, הביעה אמו חרדה, כפי שהיתר,
יותר מאוחר הרכיב בצורה זו אופנוע. בגיל
נוהגת לדאוג תמיד לפני כל טיסה שלו.
16 קיבל רשיון נהיגה באופנוע.
הוא הרגיע את אמו, אמר לה :״אין לך
מה לדאוג, הכל יהיה בסדר.״ בל״ג בעומר
פעם אחת, בהיותו בגיל , 13 נשארה בת
עמד יוסף לחוג את יום הולדתו, במסיבה
השכנים הקטנה בחוץ כיון ששכחה את
צנועה שתכנן בצוותא עם הוריו. במקום
המפתח. גדעון עלה על הגג, קפץ משם
לבוא למסיבת יום ההולדת, באו השבוע
למרפסת הדירה ופתח את הדלת. בן 13
עשרות מידידי המשפחה להביע את תנחו־בא
פעם הביתה בשעה 4לפנות בוקר.
מיהם למשפחה האבלה.
לאמו, שחיכתה לו בדאגה, סיפר כי ראה
שני אנשים מנסים לתקן מכונית ללא הצסגן
צבי מוסכרג 25 נולד בפולין
לחה. הוא ביקש לעזור להם, אך גורש
ועלה ארצה בשנת 1949 מגרמניה. התגייס
מן המקום. הוא נשאר שם בכל זאת, וללצבא
ולאחר שסיים את שרותו, החל לעבוד
בסוף, משלא הצליחו האנשים לתקן בעצמם כפקיד בעירית נתניה. אולם צבי, שהסיירות
את המכונית, פנו אליו והוא הראה להם מה היתד, כבר בדמו, לא יכול היה לשבת על
חסר בה. כשסיימו את התיקון לקחו אותו
כסא במשרד. הוא נטש את עבודתו ב־ן
לאכול
ארוחה במסעדה.
עיריה, הגיש בקשה להתקבל לצבא הקבע.
כשיצאו מעין־גדי, הרגישה אחת הבנות בג׳יפ הסיור שלו דהר צבי במרחבי הנגב,
הכיר במשך הזמן את כל שביליו .״זה היה
ברע. גדעון ביקש מהנהג שיעצור לרגע, לקח
קצין מצוין,״ אמרו עליו חבריו שהדביקו
ממנו כדור עבורה. אחרי־כן הושיב אותה
לו את הכינוי ״פופסקי״ .לפני חמישה
ליד הנהג ואמר לה ״הנהג נראה עייף מאד.
חודשים נשא לאשר, צעירה ממושב חרות
תבדרי אותו, תשירי לו שכל הזמן יהיה
שבגוש תל־מונד.
ער ורענן.״ אביו של גדעון הוא אגרונום
ומורה בבית־הספר תיכון ו׳ בתל־אביב. גדעון
יהודית ירמיאש 47 התגוררה עם
נכד לד״ר יעקוב הלמן סבו, שהיה יושב־בעלה
דניאל ירמיאש — שעבד בביתראש
הקונגרס היהודי בדרום אמריקה וחבר
ר,חרושת נשר בחיפה — בקרית חיים, רחוב
הסייס הלטבי. בבר־מצוה קיבל גדעון שי
י״ח .20 לא אחת היה הזוג, חשוך הילדים,
מיושב־ראש הכנסת יוסף שפרינצק, ספר
יוצא לטיולים שאורגנו על ידי המפעל.
עליו היתד, ההקדשה :״לגדעון בן משה
דניאל ויהודית היו פעילים בשטחים רבים.
נכדו של הידיד היקר ד״ר יעקוב הלמן
שניהם יחד התנדבו לצבא הבריטי ואחר
לחג הבר־מצוה, יוסף שפרינצק.״
המשיכו בפעילות בהגנה. את בעלה דניאל
הכירה יהודית בארץ, אליה עלתה מהונגריה
אביבה לוכלצ׳יק 16 ילידת לבנון,
בשנת . 1934 שנה אחר־כך נישאה לדניאל.
בת לאב פולני ולאם ספרדיה. הגיעה לבית־הזוג
הצטרף להכשרה בכפר־סבא ומשם עבר
הספר בחדרה במסגרת עלית הנוער. יתומה
לקיבוץ דן. הם לא שהו בדן זמן רב,
מאב הגיעה אביבה למוסד עם שתי אחיותיה.
וכאשר הוחל בהקמת שכונת הפועלים קרית־לפני־כן
התפרנסה המשפחה מחנות קטנה
חיים ליד חיפה, עברו לגור שם. היה זה
למכירת שוקולד שהיתר, לאם ברחוב הרצאך
טבעי שיהודית ובעלה הפעיל במפלגת
ליה בחיפה. אביבה החיננית והאהודה על
כל חברותיה, נמשכה לחקלאות מילדותה, לאחדות־העבודה, לא יותרו על הטיול למצדה,
שאורגן על ידי וועדת התרבות של
על אף שגרה בסביבה עירונית הומה.
הנערה בעלת המרץ והחוש הלאומי המפו בית־ד,חרושת. הם עוד הספיקו לקבוע עם
תח, עזבה את העיר, יצאה לבית־הספר ה שכנים ידידים כי כאשר ישובו יאכלו אצלם
את ארוחת הערב. דניאל לבדו שב לדירתם
חקלאי כדי למצוא את עתידה בחקלאות.
הצנועה. יהודית קיפחה את חייה. בטיול
כאשר נודע לאמה דבר מותה הטראגי,
הגורלי.
קיבלה התמוטטות עצבים חמורה, נאלצה
לסגור את חנותה, לעבור לגור אצל קרוב
טירה שולטן 16 כאשר סיימה מירה
משפחה.
שולמן את בית־הספר העממי ברשפון, חיפשו
הוריה פתרון לבעית המשך חינוכה של
חנה קמחי 16 ממשמר השלושה שליד
יבנאל באה הנערה רבת־הנימוסים ימירה. מירח, שד,יתד, תלמידה מצטיינת, נתקבלה
לבית הספר תיכון חדש בתל־אביב,
לבית־הספר החקלאי שליד חדרה. כאשר
לא פיגרה אחר בני העיר בלימודיה. מבהועלתה
לראשונה ההצעה לצאת למחנה־חינה
כלכלית לא חסר לה מעולם דבר אצל
העבודה בעין־גדי, היתד, חנה בין הראשוהוריה
המבוססים, נאמני ההסתדרות. לא
נים שתמכו בהתלהבות ברעיון. חנה בתהיה
זה הטיול הראשון של מירד, והוריה
ר,מושב היתד, נלהבת לכל דבר שריח שדה
לא ראו בכך כל רע שבתם יוצאת למחנה
וחקלאות נדף ממנו. חבריה בחברת להבה,
תלמידי כיתה ב׳ של בית״הספר בחדרה, עם נערים לומדים ועובדים בני גילה. השבוע,
בביתם בן הקומה האחת ברשפון,
הכירוה כנערה אחראית, שהיתה נכונה בכל
ביכו ההורים את בתם שלא חזרה מטיולה.
עת לעזור לידידים, אם בלימודים ואם בעבודה.
הנערים והנערות התקשרו לפני שנה
עם משק עין־גדי, עמדו לצאת להשלמה מדע באותו קיבוץ בשנה הבאה. חנה צידדה
ברעיון ההשלמה. הדבר היחיד שעדיין גרם
ש » ו ע ידידו ת•
לה היסוסים היה כיצד תעזוב את הוריה
הסערה התפוצצה ממקור בלתי צפוי.
במושב לבדם. כאשר יצאה למחנה,־ו׳,עבודה
פרופיסור לפיסיקה יואל רקח ( )50 ותלמיהיה
הדבר צריך לשמש מעין מבחן לעתיד.
דיו עמום דר,־שליט ( )32 ויגאל תלמי ()31
תוצאותיו והחלטתה של חנה לא תיודענה
הצהירו באורח חד־משמעי כי יש לשנות את
לעולם. מכונית המשא בת
עשרת הטונות דרכי המחקר האטומי בישראל. לדבריהם
של המשק, מחצה אותה תחתיה.
גורם ריבוי הגופים העוסקים במחקר האטומי
וניהולו אך נזק למחקר עצמו. כוזנתם היתד,
דינה אוריאן 16 דינה הגיעה אל
ברורה: הועדה לאנרגיה אטומית, שהוקמה
בית־הטפר התיכון החקלאי בחדרה לאחר
על־ידי משרד ראש־הממשלד״ היתר, גוף נוסף
לבטים רבים. להוריה, היושבים במושב דובא
בשדה האטומי שהוקם לאחר זמן, התערב
שבגליל המערבי, היה מתן חינוך תיכוני
ללא צורך בפעולותיהם של גופים קודמים.
לבתם מעמסה רצינית שאך בקושי יכלו
יעילות החקר האטומי רק הופרעה כתוצאה
לעמוד בה. אולם דינה הפצירה בהוריה,
מכך.
טענה שגם בהיותה חקלאית עליה לרכוש
בין שאר דברי המלומדים לפיסיקה, אי־ידע
כללי במקצועות הנלמדים בבית הספר
התיכון. הנערה החיננית, בת עדות־המזרח,
אפשר היה להתעלם מהזכרת העובדה כי
לא כל חברי וועדה זו עוסקים במחקר
לא הרגישה עצמה שונה מכל יתר חבריה
אטומי. הם לא הזכירו שמות. אך לא היה
וחברותיה בבית־הספר והיחסים ביניהם היו
מצוינים. לא היה כל קושי לקיים יחסים כל צורך בכך. יושב־ראש הוועדה עצמו,
ידידותיים עם דינה טובת־הלב, שהיתר, נכופרופיסור
ארנסט. ברגמן, עוסק בכימיה
אורגנית. הוא מונה לתפקידו זה בעקבות
נה לוותר בכל דבר ובלבד שתשמור על
בקשה אישית מיוחדת של ראש הממשלה,
הידידות שרחשו לה חבריה לספסל הלישברגמן
נמנה על־ידידיו האישיים.
מודים. מחנה העבודה היה חויה עצומה
טענו אנשי חקר־האטום: ישיבתם של
בשביל דינה, שסיפרה לחבריה עד כמה
היתר, רוצה לבוא ולהתישב במקום ישיבת־ מדענים זרים בוזעדה למחקר אטומי חוסמת
את הדרך בפני בוגרי האוניברסיטה העברית.
קבע. אולם תכניותיה של דינה נשארו
בגדר חלום בלבד. הנערה בת ה־ 16 הגיעה בוגרים אלה, המתקשים למצוא את דרכם
בחקר האטום בישראל, יורדים בהכרח לארשמחה
ומחייכת בסיפוק רק עד דימונה.
צות הברית, שם הם מתקבלים בזרועות
מדימונה והלאה הובלה גופתה השסועה
פתוחות.
באמבולנס.
סיבות אישיות. דבריהם -של הפרופי־רב־סמל
יוסף טימינסקי ( <22 יליד
רמודיעחק, שם היד הוריו מראשוני חמת -י סורים למדעי האטום לאי עברו ללא הד.
היעת הרות במסת הגישה -שאילתה ־׳ מי־ישבים.
למד בגיידזזספר העממי בשכינת
חעולפ׳חזח מ11

חנה קמחי

גדעון הלמן
מדוע יצאה המכונית בלילה?

צבי מוסברג (ראשון מימין)
מה עשה המטוס בוואדי?

רשה זו, הציעה להעלות את הבעייה על סדר טרה והתביעה הכללית סירבו לקבל תנאים
אלה.
יומה של הכנסת. משרד ראש־ד,ממשלה
אם נכון פירסום זה — הרי היה בו
הגיב על הדברים, דחה אותם כלא מדוייקים;
מעשה בלתי־הגון מאין כמוהו — גילוי
מישהו אפילו דאג להפיץ את הידיעה המוספרטים
של משא־ומתן חשאי. התוצאה: שום
מכת, כאילו רקח אמר מה שאמר בגלל
נאשם לא יתיחס בעתיד אל המשטרה כאל
סיבות אישיות.
מוסד ממלכתי הגון, אלא כאל יריב המסוגל
היחידי שלא הגיב, היה פרופיסור ברגמן
לכל מעילה־באמון. אם אין הסיפור נכון,
עצמו. אולם היתר, זו טעות לחשוב כי
הרי חמור המעשה שבעתיים•
הפרופיסור הפעלתני עבר על הדברים לסדר
כך וכך, מהוה מסירת הידיעה לעתון
היות ימים אחדים לאחר פרוץ הסערה, הד־ ׳
בזיון בית־דין מן הסוג החמור ביותר: כי
רים ברגמן לשדר,־בוקר, הציע לבן־גוריון את
התפטרותו. טעמו: מקצועו של ברגמן אינו כל השופטים שיוזמנו לדון את ציון סלומון,
הנאשם בפשע שהעונש הקבוע לו הוא
קשור ישירות עם המחקר האטומי, דבר
מאסר־עולם, כבר קראו כי האיש הודה
ד,פוסלו, לפחות מסיבות אסטטיות, לכהן
במעשה. בתנאים אלה, יתרוקן המשפט מבמשרה
הרמה.
ראש מתוכנו. גם האיש ההגון ביותר בעולם
אך בידי, הרואה בהישגי המדע הישראלי
יתקשה להשתחרר מן הרושם שנוצר בו
אחד מנצחונותיו האישיים, היה תקיף בדעלמקרא
ידיעה זו•
תו. קבע בידי :״בל יהיה לך מצפון רע.
גם אותי רוצים רבים לרשת, ואף על פי כן
אינני הולך.״ ח1ק ברגמן לא השתכנע. אך ידידותו הוזתיקה
לרועה־הדור עשתה את שלה• לפחות לה הדרךהקלה
לכה היד, מוכן ברגמן לחקות את ידידו
זכותו של כל אדם לתהליך משפטי נאות,
מנוער.
היא אחת מאבני־היסוד של החוקה האמריקאית.
אותו סעיף בחוקה אומר כי אין
לשלול את חרותו של אדם מבלי שהובא משטרה תחילה בפני שופט־חוקר שמצא כי יש סיבה
מספקת לכך.
דצחבאמצעותחע חון
בישראל, בה טרם נוסחה חוקת־היסוד של
במשך שבועות ארוכים ניהלה המשטרה
המדינה, נשמרת זכות זו בעזרת ירושת־מלחמת־עצבים
נגד ציון סלומון, שנחשד
החוק הבריטי. קובץ התקנות תש״י, סעיף
על־ידיה ברצח אשתו, אביגיל, בגבעת־ברנר.
אולם סלומון היה אגוז קשה. הוא התעטף )1( 10 קובע :״כל מי שנעצר לפי פקודת־מעצר,
יובא לפני שופט־שלום תוך 48 שעות
בשתיקה הודית, סירב להודות.
משעת מעצרו. לא הובא העצור לפני שופט
מדי פעם הבטיחו קציני־ר,משטרה פומבית,
השלום בזמן הנקוב, ישוחרר.״ אולם זכות
שיש בידיהם די הוכחות להרשעתו. מומזו,
השמורה אפילו לרוצח־מועד, אינה שמוחים
אחרים, שעקבו אחרי התפתחות הפררה
למעשה לשומר־החוק.
שה, פיקפקו בכך.
כמקום סדר ומשמעת. סמל שני לא שעוד מעשה המשטרה
השבוע עשתה
אליהו כהן נעצר ב־ 20 למארס (העולם
היד, כדוגמתו בארץ. היתד, זאת לא רק
הזה .)1121 הוא נאשם בהחזקה וסחר בסמים
סטירת־לחי מצלצלת לשלטון־החוק, אלא גם
מסוכנים. למרות החקירה המשטרתית הרנסיון
גלוי וחסר־בושה להשפיע על מהלך
צופה המשיך כהן לטעון :״אני חף מפשע.״
המשפט בעתיד.
תקודתו היתד, כי לכשיובא לפני שופט־השלום,
בתום 48 השעות של מעצרו, יוכל
מעילה באמון .״סלומון מוכן להודות
להשתחרר בערבות, להוכיח את חפותו.
ברצח אשתו,״ קראה הכותרת המרעישה
אך כהן לא הובא לפני שופט השלום.
בעמוד הראשון של מעריב, עתון־החצר של
סעיף 17 בפקודת הנזשטרה ,1926 מאפשר
צמרת המשטרה. בסיפור, שיכול היה
למפקח הכללי של המשטרה ולכל קצין
לבוא רק מפי ראשי המשטרה עצמם, כתב
העתון: סלומון הודיע לקצינים ולסגן פר־ בכיר אחר, לעצור את פקודיו למשך ״תקופה
הנראית לו כהכרחית,״ כדי להענישם
קליט־המחוז, שהוא מוכן להודות בקטילת
על עברות סדר ומשמעת. קציני המשטרה
אשתו, בתנאי שאחיו ישוחרר, שסעיף האישעצרו
את כהן, והשתמשו בסעיף זה בעבר
שום יוחלף מרצח להריגה, וכי לא יחוייב
לחזור על תיאור הרצח בבית־חמשפט. המש(חסשך
בפסווד )13

>גפע ל!?כח* מפי ע

מלכה בין הכ!כב*ס
אלילי הקולנוע הצרפתיים מקבלים את פני יהודית מזרחי
בו מופיע אליין — בבימויו של מישל
** ה זה, שוב אהבה חדשה ד
f j / /התלחשו ביניהן הכוכבניות הצרפתיות ביאזרון — ככוכב לצידה של פרנסואז
ארנול. ופרנסואז, הזוכרת היטב׳ את קבלת
היפהפיות באולפני בולו! שבפאריז ,״רומי
הפנים החמה שנערכה לה, בעת ביקורה
שניידר רק צריכה לראות את זה, אז שוב
בארץ לפני חדשים מספר, עדיין מספרת על
יהיה סקנדל עליז.״ דבריהן היו מכוונות
חוויותיה לידידיה וחבריה בעבודה.
כלפי צעיר יפר,־תואר ומוצק. אליין דיילון
( ,)24 הנראה כנער בן 16׳ הוא כיום המלה
״הי אתה,״ פנתה פרנסואז ארנול שעברה
האחרונה של הקולנוע הצרפתי. ממבט ראבמקרה
בהפסקה דרך הבאר, אל צלם העולם
שון הוא נראה כפרחח הלבוש במהודר. הזה שעסק בהנצחת פגישתם של אליין ויהואולם
יצרני הקולנוע הצרפתיים למדו, כי דית ,״אני לא מכירה אותך מאיזה מקום?!
צופי הקולנוע האירופאים משתגעים אחריו.
אוללה, אתה מישראל׳ נסענו יחד לשפיים,״
אחרי שהופיע בסרט אחד הוא זכה בתואר
נזכרה השחקנית הצרפתיה והחלה מיד לשג׳ימס
דין האירופי, ולפולחן שגעוני של אול לשלומם של כחצי־תריסר ידידים בבנות
הטיפשעשרה של היבשת. ליותר מזה ישראל. מובן שגם משה דיין נכלל בין
הוא לא היה זקוק.
חצי תריסר אלה, והגברת ארנול לא שכחה
תוך שנה אחת הופיע בארבעה סרטים, לבקש למסור לו דרישת שלום• חמה חמה.
נחשב כיום לכוכב הקולנוע הפופולרי ביו

באירופה, ובעל המשכורת הגדולה, כיוון
צעצוע חדש לטירונית
שהפופולריות, כידוע, צועדת יד ביד עם
הכסף.
ך יעוד הצלם שקוע בהזכרת מכרים
מה שהוסיף הרבה לפרסומו של הצעיר •*Lמשותפים עם הגברת ארנול, התעניין
הצרפתי היפה, היתד, סידרת אהבות עם כואליין
דיילון במסעה של מלכת המים.
כבות כמו ז׳ולייט גרקו, ג׳אן (״הנאהבים״) ״הייתי נוסע אתך לכל אירופה, אבל למזלי
מורו, בריג׳ט אובר ובלה דארבי. סידרת הרע באת דווקא בעונה הבוערת כשאני
רומנים זעירים אלה היא גם שהפכה את עמום עבודה,״ התחיל אליין בחינחונים.
הרומן האחרון שלו עם רומי שניידר האוס ״מד, זה שלא ראיתי עוד אף סרט ישראלי,
טרית, שהסתיים באירושין, למרכז ההתעג־ לא עושים אצלכם סרטים? אז מה עושות
ינות של רכלניות עתוני הקולנוע•
כל הבחורות היפות אצלכם? איזה בזבוז.
אלא שהפעם התאכזבו ספקי הרכילות,
דרך אגב, גם את יודעת לירות ברובה
השוכנים דרך־קבע בכל אולפן. הצעירה בכמו
כל הבחורות שלכם?!״
חברתה הסתודד אליין דיילון׳ עמה הסתובב
הוא לא הסתיר את אכזבתו כשיהודית
שעה ארוכה בחצר המרווחת של האולפן
סיפרה לו כי טרם הגיעה לגיל צבא. אולם
ועמה ניהל שיחה ידידותית ארוכה
בפינת־ כתחליף לרובה הציע לה אליין אימון קצר, רק היתד.
הבאר של השחקנים באולפן,
בנשק אישי אחר. הוא שלף מכיסו צעצוע
ידידה חדשה שהכיר זה עתה.
חדש, גליל עם רצועח־גומי — משהו הדומה
.או, את מישראל?!״ גילה אליין ר,תעד
ליו־יו הישראלי שהוא כיום צעצוע נפוץ
ינות כשהציגו בפניו את יהודית מזרחי,
באירופה — ולימד את יהודית במשך דקות
מלכת המים הישראלית ,״פרנסואז ארנול
ארוכוה את להטוטי המשחק החדש.
סיפרה לי משהו. היא רק עכשיו חזרה
כשנקרא אליין אל במת הצילומים, עליה
מביקור ארוך אצלכם, לא כן?״
הותקן אולם בית־קפה, וחצי תריסר כוכב־לא
היתד, זו פליטת־פה בעלמא. כי הפגיניות
חיכו בקוצר־רוח להתחלת ההסרטה
שה בין יהודית ואליין נערכה בעת הפסקה
בחברתו של אחד הלבוש במדי הגסטפו
בין הצילומים של הסרט דרן התלמידים, הנאצי, הובלה יהודית לחטוף מבט קצר

בצילומים. הפעם היתד, זו פרנסואז ארנול
שנטלה על עצמה אה תפקיד המארחת, הסבירה
ליהודית מה מתרחש.
מחוץ לבמת הצילומים של דיילון וארנול
הקיפו את יהודית וצלם העולם הזה שנלווה
אליה, חבורת כוכבניות שהיו סבורות שכוכבת
זרה מבקרת באולפן, עשו הכל כדי
לשדל את הצלם לצלמן גם הן.
״אבל התמונות יופיעו בעתון בישראל,״
ניסה הצלם להתגונן לשוא .״לא חשוב,
תשלח לנו את העתון, פירסומת לא מזיקה
איפה שלא יהיה.״ ויהודית נאלצה להמתין
עד שהצלם ירשום את כתובותיהן של כל
הכוכבניות שצילם. להן אולי זה לא יועיל,
אולם מי שמתעתד לבקר בפאריז ולהכיר
כמה כוכבניות צעירות, יוכל להעזר ברשימת
הכתובות.
באותו אולפן פגשה יהודית את לינו
(״הגורילה״) ונטורה, דמות עולה בקולנוע
הצרפתי, שאחד מסרטיו מוצג השבוע בקולנוע
תנור בתל־אביב. לינו, בעל פני הגנגסטר
המקצועי, לא נראה במציאות כה אלים
ותוקפני כפי שהוא מופיע בסרטים. רק
כאשר בשעת הפרידה, לחץ את ידה של
יהודית, נפלט בלי משים ״אי״ צעקני מפיה,
ולינו מיהר להתנצל בחביבות.
מלוויה של יהודית לקחוה לאולפן אחר
באולפני בולון, שם היתד. אותה שעה בעיצומה
הסרטת הסרט פסק־הדין. בדיוק ברגע
בו נכנסה המשלחת הקטנה אל האולפן, נדלק
בפרוזדור אור אדום, שסימן את תחילת
ההסרטה. המשלחת נאלצה להמתין בשקט
עד שנדלק מחדש האור הרגיל. אז הוכנסה
מלכת המים אל במת־הצילום, שנראתה
אותה שעה כמו יער עבות של עמודים.
הבמה היתה גדושה במכונות הסרטה, זרקורים,
פנסים ושאר אביזרי הסרטה, עד
שהאנשים הרבים שנעו על הבמה, נבלעו
ביניהם כמו בג׳ונגל.
״אנחנו מצטערים על שאנו נאלצים להפסיק,״
הודיע ברמקול אחד הטכנאים ,״יש
ביקור חשוב אצל השחקנים, שאר העובדים י
יכולים לצאת להפסקה של חצי־שעה.״ באותו
רגע נשמעה חבטה חזקה, שמשכה את

גיראר פילי 9ואנסו&

תשומת־הלב הכללית אל עבר מלכת המים.
כי הצלם שעמד על ידה, גילה לפתע כי
הנערה הצנועה והלבושה בפשטות העומדת
לידו אינה אלא מרינה ולאדי, הפיל מידו
את מכשיר ההבזקה מרוב התרגשות.

השחקנים רא תרמו

ואו תכירו אורחת חשובה מישראל,״
קרא מנהל האולפנים, שליווה את יהודית
מזרחי בסיורה, אל עבר השחקנים.
בזה אחר זה הוצגו בפניה מארינה ולאדי,
בעלה רוברט חוסיין, המופיע עמה יחד בסרט,
ורוג׳ר הנין, שחקן צרפתי ידוע המשתתף
אף הוא בסרט. במשך כמה שניות שררה
דממה בין הנוכחים. השחקנים, שטרם התרגלו
להסבת הזרקורים, סקרו את יהודית
בסקרנות. מרינה ולאדי, שהיתר, לבושה
בחצאית שכמוה כבר לא מוכרים מזמן
בהמשביר בתל־אביב, הסתכלה ישר אל תוך
עיניה של יהודית, שהיתר, לבושה במעיל
פרוד. בהיר. היא היתה גם הראשונה ששברה
את הקרח :״מה את, שחקנית »ו
רקדנית?״ יהודית נאלצה להורות שבינתיים
היא איננה אלא תלמידת בית־ספר תיכון.
שלושת השחקנים גילו ליקויים חמורים
ברשוב התעמולה הציונית בצרפת, למרות
מנצלת י הפסקה כדי להחליף דעות שרוג׳ר הנין גילה כי הוא יהודי ושמו
.על סרטיה ׳ עם. יהודית נזעריצתה -.לפנים היה׳לוי. שלושתם ידעו מעט־מאוד

אל״! דייחן

אוושה• ישל רומי טניידר מקבל
בלבביות את פני מלכתי ׳המיס; .

ס ארע ת 1לאדי

מסבירים ליהודית מזרחי את תוכן סרטם החדש לפי התסריט
(למטה) .ג׳ראר ויהודית מתנשקים (למעלה) להנאתה של אנט.

מחליפה עם מלכת המים רשמים על ביקורה ב־ישראל,
על רקע מצלמות ההסרטה על במת הlP

J I J
צילומים של סרטה החדשה, בצבעי שחור־לבן, בו היא מופיעה עם השחקן אליי! דיילון.
בעה איש במקום שניים, ומנהל האולפן
הרגיש באי־נעימות מסוימת .״לג׳ראר יש
עכשיו בדיוק שיחה עם הבמאי,״ הוא ניסה
להתנצל, אולם ברגע בו הסבירו לו מהיכן
באו האורחים, מיהר המנהל אל ג׳ראר
פיליפ, לחש על אוזנו כמה מילות־קסם.
ג׳ראר לא היסס. הוא הניח מידו את ספר
התסריט, ניגש אל יהודית, לחץ את ידה
בחמימות והציע את עצמו לשירותה.
הוא התגלה כידיד נאמן לישראל .״הרבה
שנים אני מתכנן לקפוץ אליכם, אלא שתמיד
יש איזו תקלה, אתם יודעים התנצל
פיליפ• הוא היה נחמד וחביב, הרבה להתלוצץ
וצחק בטבעיות, והשתדל להתעלם
לגמרי מהעובדה שהנערות הישראליות נעמדו
לפניו פעורות־פה ולא הוציאו מילה מפיהן.
לפתע הפסיק ג׳ראר את שיחתו וצעק
לעבר השני של האולם :״אנט!״ תוך שניות
מספר הופיעה במקום אנט סטרוברג־ואדים,
אשתו של הבמאי רוג׳ר ואדים ומי שהיה

על ישראל וכמעט שהסמיקו מרוב בושה
כשמנהלי האולפן שהשתתפו בשיחה, יהודים
ברובם, לחצו אותם אל הקיר, והם הודו
שמעולם אפילו לא תרמו למגבית ציונית.
משום כך התנהלה השיחה במישור אחר,
כשנושאד, המרכזי היה הקולנוע.
מבלי שאיש מהמשוחחים ירגיש בכך, חלפה
חצי השעה של ההפסקה, והטכנאים
למיניהם חזרו לאולפן. הם החלו להתעצבן
על שאין ממשיכים בהסרטה. השיחה הופסקה
באמצע, כשרוברט חוסיין מציע להמשיכה
בהזמינו את יהודית לביקור בדירתם.
האור האדום נדלק שוב והמצלמות טרטרו.

התפקיד מתאים?יהודית
*^ולם הביקור המסעיר ביותר נכון

למלכת המים רק למחרת היום .״אנחנו

הולכים לראות את ג׳ראר פילים,״ לא יכלו
יהודית ומלתה להסתיר את התרגשותם בדרך
לאולפני ביאנקור, כאשר פגשו מספר
מכרים ישראליים. לפחות:לגבי אחת היתד,
למשפט זה משמעות קריטית• ״מה, לג׳ראר
פיליפ?! אני מתה אליו, אתם מוכרחים
לקחת י אותי,״ גילתה דרורה. זוזקינה סטו״
.דנטית ישראלית הלומדת בסורבון• :״תמו1תו
תלויה מעל: מיטתי ואם אחמיץ־ר; את ההזדמנות
לראותו בחיים, אשתגע,״ הודתה היא•
הגורילה, שאינו• דומה. לטיפוס
בשערי׳ האולפן. מנתה ר,משלחהז>ברי, אר־־
v J Iהגאננ&טרז שהוא^נזגלס בסרטים.

בעלה של בריג׳ט בארדו, העומד להפוך
את אשתו החדשה למתחרה רצינית לב. ב.
אנט דומה לבריג׳ט כשתי טיפות־מים, ולדברי
ואדים היא הרבה יותר כשרונית.
עתה היא מופיעה עם ג׳ראר פיליפ בסרט
יחסים מסוכנים בבימויו של ואדים.
אנט לא הסתירה את התפעלותה מיהודית.
״את יכולה ישר לקחת את התפקיד שלי
ולשחק עם ג׳ראר, את מתאימה לו יותר
ממני,״ העירה בחיוך. ג׳ראר לקח את ההלצה
ברצינות, החל לעבור עם יהודית על
ספר התסריט, הסביר לה מה הוא התפקיד
הנשי בסרט.
שוב הפסיק האור האדום את האידיליה,
כאשר נקרא ג׳ראר לחזור אל מול המצלמה.
לפני זה הספיק עוד לרשום פריסת־שלום:
״לכל ידידי בישראל — דרישת שלום. אם
אלה הצבריות שלכם, כדאי להיות אחד
אלה הצבריות שלכם, כדאי להיות אחד
מכם.״ בלי ספק, חבר פיליפ.

^ AAAAAAAAAAA/W V V W W W N A A ^ A A A A A ^ f

טי ס ת נופ ש לחוץ לארץ
שבועימים

ברודוס
אפשרות

לבקר

באתונד.

המקום

היפה

ביותר

בעולם

ה מ חי ר

כולל טיסהבאוירוןה לו ך וחזור,
פנסיון מלא, טיולים מקיפים ברודוס.

רצח לרגל

מצדה

warn

(המשך מעמוד )5
לים פרטים דמיוניים מגוחכים ביותר׳ לא
ניתן להסיק מכף כי הדמויות המסתוריות
הם הרוצחימ. שוע ויצחק נרצחו מטווח
קרוב ביותר. לפי רוחב פצעיהם ולפי ההדף
שנהדפו בשעה שנורו, הסיקו החוקרים כי
הם נורו מטווח שלא עלה על חמישים
מטר. כלומר: הרוצחים שירו בהם היו צריכים
להמצא לידם. מביתן שלפי העדויות,
נמצאו הדמויות המסתוריות אותה שעד, בצד
המזרחי של המצדה, בשביל הנחש >דבר
שהוא עצמו מגוחך ממש) ,לא יתכן שהם
הגיעו תוך זמן קצר למקום חניתם של שוע
ויצחק, דרך שצריך לעשותה, במהירות הגדולה
ביותר, בשעה. גם אפשרות זאת אינה
באה בחשבון, והעדויות שניתנו בענין זה
מזכירות את הצלחות המעופפות המפורסמות.
לחוקרים לא נשאר׳ איפוא, אלא לשקול,
ארבע אפשרויות לגבי זהות הרוצחים.
לכל אחת מארבע האפשרויות הללו היו
נקודות לחיוב ונקודות לשלילה. אולם אף
לאחת מהן לא היו ראיות והוכחות לסיוע.
כל ארבע האפשרויות היו מבוססות על
ניתוח הגיוני, ובסופו של דבר בלתי־משכנע.

המחיר בולל את כל המסים

העתונים דרשו תגמול

בתש לו מי םנוחים או ב מזו מני ם

ך* אפש רו תזז ד א שונו ^ המלקרת?
I 1יותר לעין, היתה האפשרות שהשניים
נרצחו במתכוון על־ידי מסתננים. העובדה

שיד מסתננים מעבר לגבול היתד, ברצח,
מספק העדרן המוחלט של עקבות כלשהן.
המקום בו נרצחו השניים הוא איזור של
אדמה רכה למדי, המשתרע בשפולי המצדה,
המורכבים מחצץ ואבן. כל מאמצי הגששים
לגלות עקבות, שיובילו לעבר הגבול או
לכל ביתן אחר, בו אין צועדים מטיילים,
עלו בתוהו. לפי פצעי הכדורים בהם נורו
השניים, נתיב חדירתם ויציאתם, אפשר לה״
ניה כי השניים נורו בזוית מלמעלה. אולם
סקירה של מקום היריד, האפשרי לא גילתה
כל תרמילי כדורים. תהיה זו מסקנה כמעט
אבסורדית כי המסתננים, אחרי שירו בשוע
ויצחק, התפנו לחפש אחר תרמילי כדוריהם
ולקחתם•
בסביבה נמצאו אמנם תרמילים של כדורים
שנורו, אולם ברובם היו אלד, תרמילים
ישנים, והטריים שבהם נורו קרוב לודאי
על ידי המטיילים עצמם, כדי להזעיק עזרה.
אף לא אחד מהשיקולים הללו, לחיוב או
לשלילה, אינו מכריע את כפות המאזניים לכאן
או לכאן. גירסת המסתננים נשארת גם עתה
מפוקפקת מאד. לכן מוזרה זריזותם של
קציני־משטרה מסויימים, שמיהרו עוד בראשית
החקירה להודיע בקולי־קולות שהם
משוכנעים כי יד מסתננים בדבר. לא היתה
להם שום הוכחה לכך, שום מימצא עובדתי
לא חיזק גירסד, זו. היא היתה רק אחת
ההשערות — לא טובה ולא רעת יותר
מסברות אחרות.

סדור מטבע זד -על ידינו.
הרשם מיד • מספר המקומות מוגבל.
משרד ראשי:

רחוב אחד העם ,11 טלפון ,66659 תל־אביב ירושלים רחוב אגריפם 8
טלפון 3354

פתח-תקוה

רח׳ מונטפיורי 20
טלפון 911153

» עם פרוש האביב הופיעו נעליים
בצבעים הבהירים ובדוגמות עדינות
בסלון האלגנטי לנעליים יוסט ברחוב
אלנבי 60 בתל־אביב. הסלון יוסט
הכין לעונה החדשה מודלים נהדרים
של נעלי גברות ונעלי גברים בדוגמות
פאריסאיות מקוריות. כל בעל טעם
טוב, הדואג גם לבריאות רגליו וגם
ליופי׳ חייב לגשת ליוסט.

ס E ll DiEl aם ]ן*
סי סינטבון מנקה
הכל ומרחיק כל
לכלוך, ויחד עס זה
סינטבון כה עדין שאפשר
לכבס בו גם את האריגים
הרגישים ביותר.
מינטבון חסכוני ויעיל.
פי שלוש מכל מבון רגיל,

ש»מ> לב
בשעת הקניה שבל אריזה
תשא את השם. סינטבוו־נקדד•

על נוית שחווה

נושאת קצינת ח״ן (משמאל) את סינזני־הדרגות
של סגרמשניה שוע אטיננר, מאחורי ארונה. מעשת
זה, בצירוף העלאתה של שוע בדרגה לאחר המוות, עוררו תמיהת מסויימת בציבור.

שתרמיליהם של השניים נלקחו, שחולצתו
וסכין הקומנדו של יצחק נעלמו, וכי נעשה
נסיון לשדוד את נעלי־השריון שלו, נסיון
שהופרע כנראה עם שובם של המחפשים —
נותנים מקום ראשון לסברה פשוטה זו.
הדפנות המערביים של המצדה, המתנשאים
בצד זה לגובה של 80 מטר, אינם
תלולים ביותר כשאר הדפנות. הם גם
עשירים בכוכים, מערות וחורים, ששימשו
בעבר מקומות מפלט ומסתור למורדים ול־נזירים.
כוכים ומערות אלה יכולים לשמש
מסתור מצויין למסתננים. בואה של המשטרה
למקום רק 14 שעות אחרי הרצח, הניחה
למסתננים את האפשרות להתחבא באחד
הכוכים עד חשיבה ולהמלט בחסות הלילה,
מבלי שירגישו בהם.
אך מול עובדות אלה, קיימות עובדות
נגדיות, הסותרות את האפשרות שמסתננים
ביצעו את הרצח. ראשית, אין תקדים בכל
שנות קיומה של המדינה להמצאות מסתננים
באיזור זה, שאינו דרך מעבר ואינו מאוכלס
בישובים. אם אמנם נשלחו חוליות מסתננים
של צבא אוייב לאזור, הרי הדבר יתכן
לצורך מטרה אחת — מטרת סיור ותצפית.
חוליות סיור ותצפית נמנעות תמיד מלהשאיר
סימנים להיותן במקום, ובפרט סימנים
כה ברורים כגוויות.
אפילו אם תתקבל על הדעת ההשערה
הבלתי־סבירה כי מסתננים היו במקום, ההומה
בתקופה זו מאלפי מטיילים, רובם
ככולם מזויינים, בו מסתובבות לעתים מזו״
מנות יחידות צבאיות, מטוסים צבאיים ו־יחידות־משטרה,
קשר, לולניח שהם היו מסתכנים
במעשה־רצח לאור היום, במקום הגלוי
למטיילים במצדה. מסתננים היו נזהרים
מלבצע רצח באיזור העשוי להיות מוצף
בכל רגע ביחידת מטיילים מזויינים, או
להיות גלויים במשך דקות ארוכות של שוד
לא רק למטוס שעשוי היה להופיע בכל
רגע באיזור, אלא גם לעומדים בפיסגת ז ד
מצדה עצמה.
דמולן יס נוספים הסיתלים את ההשערה

לגבי המשטרה, היד, בה רק הבדל אחד:
איש אינו דורש מן המשטרה לגלות מסתננים.
גירסה זו פוטרת את המשטרה מראש
מכל אחריות, מונעת את האשמתה בכשלון
או בחוסר־כשרון. נוחיות וחוסר־אחריות היו
כרוכים יחד•
עד כמה מסוכן בישראל חוסר־אחריות
כזה מצד הקצינים, מעידה העובדה כי למחרת
היום כבר הזדרזו שני עתונים יומיים,
שגם להם לא היה שום מושג על המימצאים
העובדתיים של החקירה, לצאת במאמרים
ראשיים שהיו מבוססים על גירסה זו, דרשו
פעולות־תגמול.

המודיעים?א הודיעו
ך י& גירפא אותה נטו לקבל רוב העתו־
f Iנים ורוב קציני החקירות היתד״ כי שוע
אטינגר ויצחק ליפשיץ נרצחו על ידי בדואים.
כמה עתונים אף דיברו דרך־קבע,
בבואם לספר בפרשה, על הבדואיס-הרוצחים.
לגירסא זו, היה חיזוק שלא היה לשאר הגרסאות.
אם לקבל את ההנחה שהיו אלה
בדואים שעשו את מלאכת הרצח׳ קיים
המניע למעשה — הרצון לשדוד.
בקרבת המצדה, ביהוד בשטח בין המצדה
לעין־גדי, מתגוררים מספר שבטי־בדואים.
אלה הם שבטים מפגרים ביותר ועניים
מאוד, וקרוב לודאי שהם חודרים לאיזור
המצדה דודקא בתקופה בה מטיילים שם
רבים, כדי למצוא שרידי מזון או מציאות
אחרות.
אולם שוב, כמו בסברה של המסתננים,
קיימים שיקולים השוללים את אפשרות
ביצוע הרצח על־ידי בדואים. היתד, קיימת
הסכנה החמורה של התגלות. לא נמצאו גם
כל עקבות. קיים עוד גורם נוסף: קשה
להניח שבדואים מקומיים, או בדואים מעבר
לגבול, יבצעו רצח לשם שוד, תוך ידיעה
שבבל שבטי הבדואים נמצאים מלשינים
וארשי גזודיעין׳.ושוד גיעין זה עשוי, כמעט
הפול ט הז ה 11271

בודאות, להתגלות לשלטונות תוך זמן קצר
ביותר, להביא בעקבותיו נקמה בשבט כולו.
הבדואים אינם, לרוב, אנשים נועזים.
מעניין לציין שגם המשטרה סמכה הפעם
את ידיה על קיומה של רשת־מודיעין ענפה
בין שבטי הבדואים. כשכמה מחוקריה הגיעו
להשערה כי אמנם היו אלה בדואים שביצעו
את הרצח, מיהרו לתת מהלכים לגירסתם,
טענו כי תוך ימים מספר יקבלו ידיעות
ברורות מי הם מבצעי הרצח. אולם משך
השבוע הראשון אחרי הרצח, לא באה הידיעה
המבוקשת.
אחת הסברות שהועלו היתד. שאת הרצח
ביצעו בני אותו שבט שרצח לפני שנים
את שושנה הר־ציון צפונית לעין־גדי, וש־חמישה
מבניו נרצחו בפעולת תגמול פרטית
שבוצעה על-ידי קרוביה של שושנה•
לפי קו־מחשבה זה היה הרצח פעולת
תגמול חוזרת. גירסא זו אינה מתקבלת על
הדעת כיוון שמאז רצח חמשת בני השבט
עברו חמש שנים.

האם בוים שוד?
ך* כרה נוספת, שמשום מה נראתה
Wתחילה כבאה בחשבון לחוקרי המשטרה,
היתד, ששוע ויצחק נרצחו בכוונה תחילה
על־ידי אחד מחבריהם. סברה זו הועלתה,
אחרי שלחוקרים התברר כי בין המטיילים,
ואפילו בקבוצת המאסף, נמצא צעיר שהיה
תקופה מסויימת חברה של שוע אטינגר.
הוא היה למעשה האיש האחרון שראה
את השניים. הוא רצה להשאר יחד עמם,
אולם הם סילקוהו בטענה: תיכף נבוא אחריכם•
הוא היה מזוין ברובה קנדי, שכדו־ריו
הם אותם הכדורים המזינים את הרובה
האנגלי. בבדיקה הפתלוגית היה אחד הממצאים,
כי השניים נורו כנראה על־ידי
כדורי־רובה אנגלי.
בשעת החקירה סירב הצעיר לעלות עם
השוטרים אל מקום הרצח• לאחר מכן סירב
לחלוטין לדבר עם עתונאים על הפרשה.
מאחר שגם הוא היה בין היורים בחיפושים
אחרי השניים, לא היה כל טעם בבדיקת
רובהו, שנלקח לבדיקה. רק במקרה שהיו
מוצאים את הקליעים, אפשר היה לדעת
מאיזה רובה הם נורו.
אולם חוקרי המשטרה ביטלו מיד את
חשדותיהם, כשהתברר מעל־לכל־ספק שהשניים
נשדדו וחפציהם נלקחו. אי־אפשר
היה להניח שאדם יבצע רצח מהיר, יצליח
לביים שוד על־ידי העלמת חפצים, ולהצטרף
במהירות הגדולה ביותר אל שאר
חבריו.
משום־כך ירדה השערה זו לחלוטין מעל
הפרק.

רצח מיד אחת)
!אפשרות הרביעית, שנותרה לחוקו
fרים, היתד, ההנחה ששני הצעירים נהר:
גו מכדורים שנורו לעברם על ידי חבריהם,
שיצאו לחפשם אחרי שנעדרו. העובדה שכמעט
כל בעלי־הנשק בקרב המטיילים ירו
בשעת החיפושים, והעובדה שהנשק שברשותם
היה מאותו קוטר בו נרצחו השניים,
חיזקה אפשרות זאת.
אולם שוב באו עובדות מוכחות והפריכו
הנחה זו• הוכח שהשניים נורו מטווח קרוב,
כך שאין אפשרות שנהרגו על־ידי כדורים
תועים. סברה אחרת, שהשניים נורו על־ידי
כדור אחד שעבר את שניהם, אינה מתקבלת
על הדעת, משום שיצחק נורה בחזהו
ואילו שוע נורתה בגבה, למרות שהבדיקה
הפתלוגית עדיין לא הוציאה אפשרות זאת
מכלל האפשרויות.
המשטרה שניסתה להעלות אפשרות זאת
ביום הרצח, נסוגה ממנה בקיצוניות שבוע
ימים אחרי הרצח. פירסומים בולטים
שהופצו על־ידי העתונים, מסרו את גירסת
המשטרה כאילו בדיקה באליסטית הוכיחה
שלא יתכן ששוע ויצחק נהרגו על־ידי חבריהם.
הודעה זו מגוחכת, לנוכח העובדה
שלא תיתכן כל בדיקה באליסטית ללא מציאת
הקליעים. ברור גם שאין כל צורך
בבדיקה כדי להוכיח שבעלי־הנשק בטיול
השתמשו בנשקם וירו בסמוך למועד האסון.
סיכום ארבעת הפתרונות לתעלומת הרצח
לרגלי המצדה מוכיח, כי אף לא אחד מהם
אינו מתקבל על הדעת. כמעט ברור ששוע
ויצחק נורו על ידי אדם אחד, שירד, קודם
ביצחק בחזהו, פגע ביריה שניה בשוע, שפנתה
עודף וניסתה להתחמק. מי היה ה־אישז
זאת החידה. אם לא יחול מפנח בלתי־צפוי.
יתכן שלא ימצא פתרונה לעולם.
חזנולנז תזה 1127

במדינה
(המשך מעמוד )9
בפעולותיהם נגד הקצין שטיינברג וחבריו
(העולם הזה ,)978 לא היססו מלנצל גם הפעם
את הסעיף לצרביהם. הם החזיקו את כהן
במעצר משך ארבעים יום, סרבו לד,ענות
לבקשת סניגורו אריה מרינסקי לשחררו
בערבות.
מרינסקי פנה לעזרת בית הדין הגבוה
לצדק. בבקשת צו־על־תנאי שלו, ציין מדיג־סקי
כי כהן נאשם באשמה פלילית מובהקת,
אינו יכול לד,עצר בהתאם לסעיפי סדר או
משמעת.
השבוע, יום אחד לפני שהמפקח הכללי
של המשטרה היה חייב להופיע בפני בית־הדין
העליון, לנמק מדוע ימשיך להחזיק
במעצר את פקודו כהן, מיהרו קציני־מטה
מחוז תל־אביב להביא את כהן בפני שופט
השלום יהודה טרייביש, ביקשו להוציא נגדו
צו־מעצר. הם ידעו כי כל החלטה חיובית
של בית־הדין העליון בעניינו של כהן,
עלולה לחסום בפניהם את הדרך הקלה
לעצור את פקודיהם בכל שעה הנראית להם
נוחה לכך — כי החלטה כזו של בית־הדין
העליון היתד, יוצרת תקדים המעמיד
את הסעיף האמור על משמעותו המצומצמת
בלבד: מעצר על עברות משמעת וסדר.

הפגנות
זנבות ראומ*־ו-
האחד במאי ,1959 ,הפגין כל מה שהיה
צפוי מחג הפועלים: שדי הפירוד התרוצצו
כרגיל בקרב הסתדרות העובדים, המפלגות
צעדו כל אחת בנפרד, שרים נאמו, עסקנים
הניחו אבני־יסוד, רוב העתונים היומיים לא
הופיעו ואלה שהופיעו ניערו את האבק
ממאמרי השנה הקודמת ושאלו מה טעם יש
עוד לחג האדום.
אלא שתשומת־הלב לא היתד, נתונה למאורעות
אלה. עשרות הצלמים והעתונאים שעטו
על נצרת, בבוקר האחד במאי, העידו
כי זוהי נקודת־המוקד. חג הפועלים היה
צריך רק לשמש עילה למסמר היום: ההתנגשות
הצפויה בין הקומוניסטים לבין הלאומניים
הערביים.

מדווח כתב ״העולם הזה־״ על
מה שקרה בנצרת באותו בוקר:
הדבר הבולט ביותר ביום זה בנצרת היה>
כי תושבי העיר למדו לקח מן השנה שעברה•
אז, באחד במאי, התעופפו האבנים לכל
הכיוונים ברחובות העיר, מקלות הונפו
בזעם, דם נקרש על האספלט• עשרות
מפגינים קומוניסטיים הושלכו לבתי־סוהר
במיבצע המוני. סקרנים ועוברי־אורח מצאו
את עצמם מעורבים במפתיע — כפצועים
או באסורים.
השנה לא רצו התושבים ״עניינים״• הם
העדיפו לשבת בבתיהם. אלה שגילו חוש
למאורעות ציבוריים תפסו עמדות על גג־ביתם.
ברחובות שרר השקט שלפני עלות־המסך•
בשלוש נקודות בעיר, לאורך אותו
רחוב ראשי, התרכזו גרעיני ההפגנות שהורשו
לצעוד בהפרש של שעה בין אחת לשניה
— של מפא״י, הקומוניסטים ומפ״ם. בחצר
בית־הממשל הצבאי נערכו מאות שוטרים
במיסדר אחרון, כשבידי כל אחד אלה, מגן
פח ושקיק סנדביצ׳ים. השוטרים הניחו את
כליהם בערימות, אכלו את הכריכים בנחת,
המתינו בעתודה•
על גבעה סמוכה התרכזו עדויות נוספות
של הציפיה הגדולה: מכוניות כיבוי להתזת־מים
על מפגינים, אמבולנסים, מכוניות־גרר
ומכוניות אסירים מסורגות.
איה הגיבורים? בעיר הצביע עתונאי
על צעיר אתליטי :״אם יקרה משהו — זה
האיש שיתחיל אותו.״ הצעיר העיף מבט
משועמם על הכיכר השוממה ונכנס לאכול
מנת חומוס באחת המסעדות.
הפגנת מפא״י עברה, כמצופה, בשקט
מוחלט. הצועדים המאולפים נשאו כרזות
הסולידאריות המקובלות. איש לא התלהב
מכל העניין — גם לא הצועדים עצמם.
במרחק כמה מאות מטרים, במקום ריכוזם
של המפגינים הקומוניסטיים, שררה אוירה
אחרת. תזמורת כלי־נשיפה זייפה בהתלהבות
חגיגית שירי־לכת סובייטיים והמנון הלאומנים
המצריים, המנציח את קרב פורט־סעיד,
אללהו אכבר.
״אם ישמיעו סיסמאות נגד עבד אל־נאצר,״
ניבא אחד מנכבדי העיר ,״יישפך דם.״ התערב
חברו :״אין מה לדאוג, הכל יעבור
בשקט.״
וכך היה. התהלוכה המלוכדת עברה בסימ־טות
העיר, מילאה את החלל נשירה קצובה
על נושאים נמו איינס גיבורי החייל של
ארצות ערבי דח־גול צא החוצח, אלג׳יריה
עתה חופשית! כשורת הצועדי־ם חפכובדיס

הפגנת הקומוניסטים בנצרת*
למען בן־גוריון ועבד אל־נאצר

הלך חבר המועצה המקומית אמין ג׳רג׳ורה,
לבוש חליפה אלגנטית, וקרא מתוך נייר
סיסמאות על ״זכות ההגדרה העצמית לערביי
פלסטין!״ ״יחי מאבקם המשותף של העמים
הערביים נגד האימפריאליזם!״ בכיכר המוסכים
הצטופפו כמה מאות לאומנים ידועים,
חסידיו של עבד אל־נאצר במאבקו הקיצוני
נגד עבד אל־כרים קאסם והקומוניסטים העירקיים.
ג׳רג׳ורה קרא :״יוחזרו הפליטים
למולדתם!״ והתהלוכה הקומוניסטית עברה
בשלום גם את נקודת התורפה. הצבע האדום
של הדם לא התחרה השנה באודם הדגלים.

אולם אס בנצרת ידעו הקומוניסטים
והלאומנים להישמר מהתנגשות
כאחד במאי, לא עבר השני
במאי כלי מאורעות־דמים בין ערביי
ישראל. נקודת ההתפוצצות:
הכפר טייבה. מדווח בתב ״העולם
הזה״ כמשולש :
אורח־הכבוד של מועדון המפלגה הקומו״ן
ניסטית בטייבה, ביום השבת, היה ח״כ תופיק
טובי. אולם יותר מאשר ציפו אוהדיו לנאומו,
התכוננו לקראת המאורע אוהדי מפא״י
במקום. הם התקינו מבעוד יום רמקול
ברחוב הראשי, וכשאך החלה המסיבה הקומוניסטית,
פתחו במיבצעם. מפקד המבצע
היה מוחמד עבד אל־גני, מזכיר התאחדות
פועלי ישראל בכפר. הממונה על הרמקול
היה חוסני כאמל, שחזר לפני כמה חודשים
מביקור ארוך באיטליה, שם למד פרק
בלחימה בקומוניזם.
״לפני כמה רגעים נכנס לכפר גנב מה־פושעים
הקומוניסטים!״ קרא כאמל. הודעתו
הזעיקה למקום מאות תושבים• כעבור. דקה
שוב רעם הרמקול :״יחי גמאל עבד אל־נאצר,
מנהיג הלאומיות הערבית!״ מאות
לאומנים שהצטופפו מסביב חזרו בהתלהבות
על הקריאה .״כופרים בני כופרים!״ הוסיף
מן הצד נמר חמאה איש הדת המקומי
שגויים למבצע.
לפתע החלו אבנים ניתכות על המועדון
הקומוניסטי .״צא, פושע!״ קראו התוקפים
לטובי .״ממרות הקומוניזם התמזגו עם מטרות
הציונות הפושעת!״ רעם כאמל, בשיכרון
התלהבותו. לרגע הושלכה דממה• ואחר־כך
החל ההמון משמיע סיסמאות מכל
הבא לפה, ובלבד לטשטש את זכרון המלים
״הציונות הפושעת״.
כמה עשרות שוטרים, שהוזעקו למקום
ניצבו בצד, מבלי לנקוף אצבע. המצור על
המועדון נמשך .״אנחנו אמנם זנבות הממשל
הצבאי, אבל אנחנו לאומיים!״ התגאה ברמקול
חוסני כאמל, שהוא בן־אחותו של
דיאב חסן, מועמד מפא״י לבחירות הבאות
לכנסת. תוך שעה הגיע מספר הקרבנות
לשלושה פצועים: שני קומוניסטים ומזכיר
הסניף הערבי של מפא״י במקום.
כאן התערבו שניים מן הלאומנים המכובדים
ביותר בכפר. הם הבינו כי ההתנגשות
עשויה לשרת רק את האינטרסים של הממשל
הצבאי, חששו כי המצור עלול להתפתח
להתנגשות־דמים קטלנית, שתטביע את הכפר
כולו במלחמת־נקמה אינסופית. הם נכנסו
למועדון הנצור, הציעו לטובי לבטל את
הרצאתו ולהסתלק כלעומת שבא• ״לפני
שבע שנים גם כן תקפו אותך כאן,״ הזכירו
לו .״אז שפכו עליך צבע כחול. אנא, עזוב
את המקום, לפני שהפעם יישפך דם אדום!״
טובי נענה לבקשה. הוא רק ביקש שבי־תת־נשק
עד שעה שש׳ כאשר תגיע מכונית
לחסייעו. התנאי נתקבל, וגם השר במאי

עבר, פחות או יותר, בשלום.
משפט שכר טדחה
משה פישמן היה נתון במצוקה. הוא היה
חייב לבחור לו עורך־דין טוב ולעשות זאת
במהירות. בבית משפט השלום בפתח־תקווה
עמדה נגדו שורה של תיקים בהם נאשם
בזיוף המחאות והוצאת כסף בטענות שודא.
עורך הדין הפתח־תקודאי, יצחק בראז,
אליו פנה פישמן, היה מוכן לעזור, תמורת
שכר טרחה מתאים. ברשותו של פישמן לא
היו אלא מאה ל״י בלבד. פישמן, שזכר כי
בשנת 1956 השליש סכום של 400ל״י
בבית משפט חיפאי, כערבות עצמית לשחרור
ממעצר בעתן התפרצות, היה מוכן
ללכת למעצר, למסור את הכסף לידי בראז.
אולם היה זה הרבה יותר קל להשתחרר
מהמעצר מלחזור אליו. שופט השלום החיפאי,
אליו פנה בראז בבקשה לעצור
שנית את פישמן, לשחרר את סכום הערבות,
סרב לעשות זאת, טען כי אין הדבר
בסמכותו. גם פרקליטות המדינה, בפניה
פרש בראז את בקשתו המוזרה של שולחו,
לא היתד, מוכנה להענות בחיוב.
השבוע, לאחר שעורו־הדין הפתח־מקתאי
פנה אל נשיא בית המשפט העליון בלשכתו,
החליט הנשיא יצחק אולשן כי אין
כל זכות למנוע בעד עציר שהשתחרר בערבות,
לחזור למעצרו, ציתה לשחרר את
סכום הערבות, להחזיר את פישמן למעצר.
אולם לא היה כל צורך בקיום החלטה זו.
כשפנה בראז לפרקליט המדינה כדי שזו
תבצע את הצת, הוברר כי בעתן ההתפרצות,
עליה נעצר לפני שנתיים פישמן, נידון כבר
אדם אחר, שלמה הארוש, שהודה בביצועה.

תזכיר
ה א מי פיו ד הציוני

פולחן האישיות העצמית של דויד
בן־גוריון עורר השבוע הדים נזעמים מימין
ומשמאל. אחרי שהעולם הזה ( )1126 הפנה
את תשומת־לב הציבור לעובדה, כי שר־הבטחון
ניצל ספר רשמי של צה״ל כדי
לתאר בו את ההיסטוריה באור הרצוי לוו
הודיעו השבוע ראשי תנועת־החרות, אחדות״
העבודה ומפ״ם כי בדעתם להעלות את ה״
ענין בממשלה ובכנסת. בינתיים הופיע
הספר, הכולל את דברי בן־גוריון במלואם.
בין השאר מתעלם ביג׳י לחלוטין מכל המאבק
נגד הבריטים ומכל פעולות אצ״ל ולח״י,
שעצם קיומם מוזכר רק בקשר עם נסיונות
הפרישה אחרי הקמת המדינה. גם הפלמ״ח
מוזכר בהרחבה במקשור זה. הסיכום הכללי:
כמו האפיפיור, לא טעה בן־גוריון מעולם,
צדק עד לפרט האחרון בכל מעשיו
ודבריו בחמישים השנים האחרונות בעוד שכל
שאר המנהיגים והגופים סעו בכל
קיסרית חבש הגיעה השבוע לביקור
בישראל, כפי שניבאה זאת תצפית העולם
הזה 1125 שהסבירה כי אין בביקור זה כדי
לשנות את העובדה הפוליטית היסודית
שבעלה, הנגוס, ביקר במצרים ובתורכיה
ושהמשלחת החבשית היתד, אחת מתשע המזמינות
למסיבה האפריקאית בוולדורף אס־מוריה,
אליה לא הוזמנה ישראל.
* בפלאקט: הסתת לוחמת־חחרות האלי
נ׳ירית סנוילח בוחרו, שנדונה למוות ושדינה
הומתק לנזאסר־עולס, וחסיסרוא :״זזופש ללו־

זזנויס*.

הי!ם־

רדיו

אמנות

תוכניות

בידור
קולישראל נג ד

מין ו אופי
מאורתו של אדם (קול־ישראל) הוא
תסכית מקורי ישראלי, לפחות בגלל סיבה
אחת: שלושת סממני היסוד של ההוזי הישראלי,
מין, ממון ובטחון, מהודינז את הציר
הסובב של עלילתו התמוהה.
נפתלי נאמן, שספרו בינו ובין עמו זיכהו
לפני שנתיים בפרס אשר ברש, עשה את
הכל כדי להביא לשרור תסכית־ייצוג לבני
גילו ה״זועמים״ .גבורו, משורר צעיר בשם
גדעון, נחבא במאורת גג לאחר שהתאכזב
מרוב האידיאלים הנשגבים שהוליכוהו לפני
מלחמת השחרור לקבוץ בנגב. הוא כותב
שירים אודות אהבה, ים וגאווה, אינו מוכן
בעד כל הון שבעולם לפרסמם. לא הפצרותיה
של חברתו שולה ולא שדוליו של חברו
לשעבר צביקה, אינם מצליחים להוציאו
ממרבצו הרוחני, להפכו לאדם מן הישוב.
גם מערכת סיני, המהווה את הבסיס הכרונולוגי
של התסכית, אינה משנה את דעתו
של גדעון. כשמציע לו אביה של שולה,
סוחר מצליח ואיש החברה, להצטרף לעסקיו,
לשאת את בתו לאשה, הוא תוקף את מה
שהאב מייצג בבוז, מסביר לשולה כי אינו
בן הזוג המתאים לה.
התסכית מסתיים בחוסר־הפי־אנד־זועם־טי־פוסי:
גדעון זוכה בפרס לעידוד השירה,
לאחר שחברתו שלחה באי־ידיעתו את שיריו
להתחרות, מרצה באדישות את הביאוגרפיה
שלו באוזני עתונאי המבטיח את פרסומו.
חסד של אמת. בליל־דל זה שימש לנאמן
הזדמנות לשורה ארוכה של הברקות־מרירות
ודו־שיחים ארוכים עוד יותר. מבלי
שהצליח לעצב את גיבוריו ביותר מאמצעי־הזיהוי
השגרתיים, התיימר זוכה פרם ברש
להפוך אותם לנציגיה הזועמים של החברה
הישראלית הצעירה. אדישותם של שחקני
התסכית הצעירים — (שמעון ישראלי כגדעון,
עדנה פלידל כשולה ואורי לתי כצבי־קר
שדיקלמו את תפקידם לאורך התם־
כית כבחזרת קריאה ראשונה, עשתה לתס־כית
אך חסד של אמת, הביאה את המאזין
לא להתעקש ולהקשיב להמשכו.

לאחר הצלחה עצומה בעולם: לראשונהבישראל

A P P E A L

״S E X

האמצעי האידיאלי לגבר ולאשוז
להשיג בבתי מרקחת ובבימ״ס לתמרוקים
המפיץ הכללי: תל־אביב, טל ,64340 .ת״ד 806

הדו ש מהפכני!
ב שי טתהט פו ל בנ שי ר ת
שערות והצמחת שער חד ש!

טפל בעצ מך!
בביתך!
ובזמן הנו ח לך!
נסהזאת על ח ש בוננו!
רובינ׳ס קוסמטיקזם
מעמיד עתה לר שותכם
את נסיונו
והידע שלו בשטח
הטפול בשער ומציע
לכם שיטת־טפול
עצמי בביתכם
ובזמן המתאים לכם.

מלאו א ת התלוש הרצוף ושלחוהו אלינו.
פרוספקט הסברתי ישלח אליכם.

״רובינס לווסמטיקום״
בהנהלת מר א. רובין ביאוקוסמטיקאי מדופלם

תל־ אביב,
חיפ ה, רח׳

דח׳ פינסקד ,2טל2$ .ו22
הרצל ו

נא לשלוח לי ללא כל התחייבות מצדי
א ת הפרוספקט בעניו נשירת שערות /
ה צ מחת שער חדש*.

* מחקאת המיותר

גלים קצרי
ס ער ה כ פו ל ה
״מצעד הפזמונים״ ,שישודר השבוע

בחלקו בקול־ישראל, יוקלט בעזרת שלושה
מכונות־הקלטה שונות, ומקרופונים רגישים
במיוחד. הקלטה מעולה זו תשרת לא רק את
קול־ישראל, שישדר קטעים נוספים מהמצעד
בתוכניותיו הבאות, אלא אף מספר תחנות־שידור
אירופיות, שהביעו את רצונן לשדר
קטעים נבחרים מהמצעד. סרטים, שיוכנו
בישראל במיוחד ללוכסמבורג, בלגיה, הולנד
וצרפת, יוטסו מיד לאחר ההקלטה לתחנות
שידור אלה נו ס ף על תיאטרון בבוקר,
משדרו של גיורא מנור, המספר בגלי
תוכנית ב׳ על גלגולי־הלידה של הצגה בימתית,
יוכלו חובבי הבמה בישראל להאזין
בקרוב לסדרת מחזות רדיו, שתבחר מתוך
הרפרטואר הקלסי של התיאטרון העולמי
משדרשל בימות ובדים על
היבוא האמנותי הזר, ששודר בקול־ישראל
לפני שבועיים, הביא לסערה כפולה. חוגי
התיאטרונים בארץ, שעורכת המשדר הביאה
את דעתם על היבוא הזר, טוענים כי דבריהם
סולפו בעקבות הקיצוצים שהכניסה
עורכת התוכנית בדבריהם, ואילו האמרגנים
המקומיים סוערים בטענה, כי לא ניתן לטע־נות־הבעד
שלהם אותו משקל ואותו מקום
שניתנו לטענות מתנגדיה*
תדריך המשדרים הבאים עשויים להיות מעניינים.
שינויים אפשריים.
• היו זמנים (קול־ישראל, יום ד׳,
— )21.30 חלקו הראשון של מצעד הפד
מונים שיועבר מהיכל התרבות.
• כיחרמשפט (קול־ישראל, יום ה׳,
— )21.30 חבר שופטים בראשותו של שופט
מחוזי, אורי קיסרי ונחום גוטמן יהיו חייבים
להחליט אם הנאשם העומד בפניהם רצח
את מתחרהו באהבתה של נערה, או שמא
היתד, כאן תאונה בלבד•
ת־יכת״נח (קול־ישראל, יום ה׳,
— )20.00 תכלול בין השאר את דלתה
ריתם בדם, ורביעית מועדון התיאטרון
בפזמון. מתוכניתם האחרונה.
• מדיאנה פינדה (קזל־ישראל, שבת,
— 01.15־ מחזהו לנול פדריקו גדסיה לוך קה
בבימויו של דפאל צבי-.הנה רובינה.

סגל ל) צר (מועדון התיאטרון) ,התוכנית
החדשה המוצגת במרכז המקובל ביותר של
חיי־הלילה התל־אביביים, מוכיחה סוף־סוף
את ההנחה שממנה פחדו עד כה כל הלהקות
ההומוריסטיות למיניהן בישראל — כי הקו
הישר של הסאטירה הפוליטית הוא הדרך
הקצרה ביותר להצלחה.
בתוך הרכרוכיות המקובלת בישראל בשטח
זה, נראית התוכנית החדשה של מויעדון התיאטרון
נועזת להפליא, ולו בזכות פזמון
אחד, פרי־עטו של דן אלמגור, המספר לכבוד
שנת שלום־עליכם על קורות טוביה החולב
בימים אלה. טוביה־של־הפזמון נצטווה על־ידי
הפריץ למכור תוך 24 שעות את כל
רכושו, ולצאת מן הכפר לכתריאליבקה, היא
מדינת כתריאל. אולם במדינת כתריאל שולט
״ראש העדה״ ,המזדרז לשאת בכיכר־העיירה
ובפומבי גדול ״נאום אסור בהחלט לפירסום״
במיבטא המזכיר היטב מישהו. בשמוע הפריץ
את הנאום, הוא מחליט למנוע מטוב־יה
את יציאתו, והפיזמון המצחיק־עד־כדי־להחריד,
מסתיים :״רב טוביה היום ללא בית
סובב, רב טוביה לא בא — ורב לוי חולב.״
תיישים כשורה החמישית. שידורי
קול-ישראל משמשים מסגרת־מאחדת לתוכנית
זאת, שבויימה בשפע של דמיון יוצר
על־ידי שרגא פרידמן, אשר השתתף גם
בחיבורה תחת שם־העט אבידן שפר. אולם
הפעם אין זאת פארודיה נדושה על התעמלות
הבוקר ותוכניות כבקשתך בלבד,
כי המסגרת נוצלה לגיחות־מחץ לעבר תחומים
מסוכנים הרבה יותר מאשר העקיצות
הממולחות כלפי ספרה של יעל דיין, שזכו
כבר לפירסום רב• כך, למשל, מביא אתו
המדור החקלאי פזמון במנגינת הסלע האדום,
שהפך בתוכנית זאת להכפר ׳הירוק:
בכפר רועה דוד את הכבשים /ושם
צועד הצאן בשני טורים / .כל תיש הוא
בגוש של הקשישים /וכל טלה הוא בין
הצעירים / .דוד נוטל טלה אחד קטן /
והוא אז לפנים אותו מושיט / .אז זה
מרגיז מאד את התיישים /ביחוד מן השורה
החמישית.״
אין התוכנית נקייה מפזמונים תפלים —
כמו זה המספר על משרתו של השייך שמת
מרוב ריצות בין אוהלי הפילגשים לאוהל
השייך — ולא חסר בה גם המס ההכרחי
לאידיש, אותו משלמים אנשי רביעיית
הטועדון מדי תוכנית בתוכנית, בתקווה כי
התיירים המבקרים במקום ישלמוהו חזרה
ביד רחבה• אך על כל אלה מכפרת ההעזה
הסאטירית הראשונה במינה במדינה, שהוגשה
בתוך שפע תבליני־בימוי מפולפלים
ושמשכה למועדון — מן היום הראשון להצגתה
— קהל מאות•

המו שה וששה
אולימפייה, תוכנית ד׳ (אהל שס<
נפתחה קצת בעצלתיים. שישיית הייזי אום־
טחזאלד עלתה על הבמה, לבושת מעילים
אדומים שהיו יכולים להרגיז כל פר, כשהיא
מתנהגת כחבורת סטודנטים גרמניים
כבדי־תנועה ומחשבה, שהחליטו להשתולל
ואינם יודעים כיצד לעשות זאת ללא חיוך
של התנצלות. רק לאחר שניים או שלושה
המספרים הראשונים ניתן להבין מדוע הביאו
אתם 24 כלי־נגינה, כולל גיטארה חשמלית,
סקסופון, חצוצרה, וזיבראפון, אקורדיון,
טרומבון, תופים וקלרינט, וציוד נוסף
בדמות חמישה תריסרי כובעים מכל הסוגים,
זקנים ושפמים מלאכותיים ועבאיות ערביות.
השימוש האינטנסיבי בציוד עשיר זה הצליח
להפריח חיוכים בקהל, שנכבש לבסוף לקסם
הפארודיות המוסיקאליות של החצוצרן השווייצי
בן ה־ 32 ולהקתו.
את הערב השלימה החמישייה הכושית
דלתה ריחם בויס, שהמיוחד שבה הוא שכמעט
אין בה משהו מיוחד, אבל את המעט
שיש בה — כמו הסונים הנמוכים העשירים
בקולו של הבאס טראוורס קרופורד — היא
יודעת לנצל היטב. היא ביצעה את מעט
הספיריטואלים והרבה השירים הפופולאריים
לפי מיטב המסורת ההרמונית של הרביעיות
הכושיות (החמישי — רנה דה־נייט — הוא
הפסנתרן) מסוגה של רביעיית הגולדן גייט.

בקרוב
משרדל וו ש ״ תטובותסדמ
אף כי המחבר, אלחאנדרו קאסונה, הוא
דרום־אמריקאי י — הרי הקומדיה העצים
זקופים ימותו, אותה עומדת הבימה להציג
בקרוב, נפתחת כקומדיה אנגלית מטורפת.
המסך עולה על משרד מדזר ביותר, זד
העול ם הזה ׳1127

גזרות פריזאיות
החדישות ביותר
כבר בקורסים החדשים !! המתחילים בימים 7ו־ 10 במאי :

.1למתחילות:
קורס לתפירה ולגזרה עם
תפירת הלבשה לעצמה !!

.2לתופרות מתקדמות ולקונפקציונריס קורם מזורז לגזרה
ולמודליזציה ! !
מידה וקונפקציה: שיטה
קלה — מדוייקת !!

״ליאונורה ״
רחוב שלמה המלך ,72
(סמוך לגן החיות)
ההרשמה: כל יום מ־ 9עד 1
לפנד-,צ ומ־ 4עד 8בערב.
אוטובוסים ,25 ,13 ,7 ,5 ,1 :
,26׳.22 ,64 ,62 ,61

היכןלבל 1ת?
בתערוכה החקלאית
כמוכן

זמרת דה־אן כהולנד
צועניה מירושלים
מעסיק בין השאר כומר, צייד, עושה להטים
וכייס. כפי שמתברר, זהו משרדה. של חברה
שהוקמה על־ידי מיליונר אחד, ד״ר אריאל
שמו, שהחליט להעמיד את הונו לרשות
האנושות הסובלת. אולם חברה זו אינה מגישה
עזרה ראשונה חומרית, אלא רוחנית.
בתולה זקנה כי תשב לבדה על ספסל
בגן — יישלח אחד העובדים לחזר אחריה
בלהט. מלחים נורבגיים כי יגיעו לנמל —
יקדם את פניהם איש היכול לברכם בלשונם
ולשיר להם משירי מולדתם, כדי להמתיק
את בדידותם. ציידים כי יצאו להרים —
ילך לפניהם אלמוני שישלח ארנבות לחופשי,
כדי להבטיח שלא ישובו בידיים ריקות.
רובע בעיר שהשיעמום מתחיל לכרסם בו —
מופיעה בו ברגע הנכון רוח־רפאים, המספקת
חומר לשיחה למשך ימים רבים.
הסחטן הפך לאדריכל. למשרד זה
נקלעו ביום אחד שני מקרים: הראשונה
היתד, צעירה נואשת (דינה דורון) שהוזמנה
לקבל עבודה במשרד זה, אחרי שניסתה
לאבד את עצמה לדעת.
המקרה השני היה מסובך יותר: פרופסור
זקן בא כשבפיו סיפור נוגע עד הלב. מסתבר,
כי משפחתו של הזקן נספתה כולה
לפני שנים רבות, ורק הנכד נותר בחיים
עם סבו ובתו. לרוע המזל, היה אותו נכד
יצור מושחת, שגורש על־ידי הסבתא מן
הבית אחרי שנתפס בפריצה. הסבתא (חנה
רובינא) ,לא יכלה להשלים כל אותן שנים
ארוכות עם העדרו של נכדה, שבינתיים הפך
לפושע ולסחטן. כדי להחזיר לה את שמחת
החיים, בדד, איפוא הסבא מלבו נכד מדומה,
* והחל לשגר בשמו מכתבים אל הישישה.
הנכד שבמכתבים אלה חי בקנדה, השתלם
באדריכלות ואף נשא אשה.
הכל היה כשורה, עד שביום שחור אחד
הגיע מברק, המבשר את בואו של הנכד
האמיתי לביקור. לסבא רווח במקצת, כאשר
נודע לו שד,אניד, בה עמד להגיע, כפי שמסר
במברק, טבעה. אולם לא היה ביכולתו
לאכזב את הסבתא שחיכתה לו עשרים שנים.
מותו של עץ. במשרד לעשיית טובות
מתבשלת איפוא תוכנית: מנהל המשרד
(רפאל קלאצ׳קין) ,יופיע בפני הזקנה בתפקיד
הנכד האובד, כשהעובדת החדשה —
אותה צעירה אומללה — תופיע כאשתו.
זמן־מה פועלת תוכנית זאת להפליא. הנכד
המדומה ורעייתו המדומה — ששיננו
יפה יפה את פרטי חייהם המדומים —
מבלים בבית הסבתא, כובשים את לבה ואפילו
מספיקים להתאהב זה בזו. הכל היה
מסתיים ללא דופי כאשר מגיע אליהם המברק
המדומה הקורא להם לחזור בדחיפות
לביתם המדומה — אילמלא צץ לפתע הנכד
האמיתי. המצב מתברר לו עד מהרה, והוא
מחליט לנצלו לצורך סחיטה מידי הסבא,
שאינו יכול להסכים לכך כי האמת תתגלה
לזקנה ותביא עליה את המוות.
וזעולם הזה 1127

הסחיטה נכשלת. מתברר, כי הזקנה לא
היתה כה חרשת ועיוורת כפי שסברו הסובבים
אותה. הפעם — היא עצמה מגרשת
את נכדה האמיתי מן הבית, ובלבד שלא
תיהרס אשלייתם המתוקה של אלה, שהעניקו
לה את האשלייה המופלאה ביותר בחייה.
היא מחליטה כי מותה יבוא עליה כמותו
של עץ: בעודה זקופה וגאה.

מאחורי הקלעים
צו עני ה מ קי בו ץ
פרס תיאטרוני חדש, נוסף על פרסי
גנסין וצמח, יוכרז בקרוב על ידי תיאטרון
הבימה. הפרם, שיהיה בסך 500ל״י, ייקרא
על שם השחקן־הבמאי המנוח ברוך צ׳מ־רינסקי
ויוענק לבימוי או לתפאורה, אנשי
הבימה מבטיחים, כי שלא כמו הפרסים הקודמים,
לא ייוחד פרס זה דווקא לאנשי
הבימה או לאלה שפעלו בהצגותיה, וכערובה
לכך יצורפו לחבר־השופטים אנשים שאינם
תלויים בתיאטרון, אף כי בראש וזעדת־הפרם
יעמוד שמעון פינקל להופעה בטל ביזיה
ההולנדית זכתה הזמרת שבולת דהאן,
בת ירושלים, לשעבר חברת משק הראל
ומועמדת לתואר צברית 56׳ .בעתון הולנדי
אחד הוגדרה, בטעות, ב״צועניה״.

תדריך
ה צ גו ת
• הבט אחורה בזעם (הבימה) -

* רכיבה על גמלים —
Jfרכיבה על סוסים —
קפה שחור אמיתי במאהל הבדואי
שידורי ״קול ישראל״ מהאולפן אשר בתערוכה
פינה רומנטית למנוחה — בביתן הייעור
חלב טרי — ישר ממכון החליבה האוטומטי
ששליק, סטיק וקבב לאניני טעם במזנון תצוגת הבקר והצאן
ערבי בידור בהשתתפות מיטב אמני הארץ
תצוגה מרהיבת עין בשלל אורות

כל ז את

בתערוכה

החקלאית

ראשון־לציון, צומת בית־דגן

התערוכה פתוחה יום יום מ־ 9בבוקר עד חצות: ערבי שבת וחג
עד 4אחה״צ; מוצאי שבת וחג — מצאת השבת עד חצות.
כרטיסים להשיג בקופות התערוכה וכן במשרדי הכרטיסים בתל־אביב
:״כנף״ — רח׳ אלנבי :83״לאן — -פסג׳ דיזנגוף : 101״רוקוקו—
דיזנגוף .93

קוסמטיקאית גב׳ שטרן
ביאליק , 18 תל־אביב, טל 64732 .

הזרה

מהשתלמות מחו״ל
טיפול כפנים
הרחקת שערות
הרחקת כל מיני
צלקות

פקידים I
תלמידים !
סטודנטים I
הרשמי עוד היום לקורס ל

ק צרנו ת
עכרית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג GREGG
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי),

תל־אביב, רחוב גורדון .5
הצלחה מוכ טחת!

מישר, אשרוב זועם במשך שעתיים וחצי
העשויות להשביע את סקרנותו של כל מי
שמתעניין בהלך־רוחם של הצעירים הזועמים
הבריטיים, המוגש בבימוי מעולה של
היי קיילוס•

» חשמלית ושמה תשוקה(אהל) -
השחקנים, ובתוכם הפעם נתן כוגן בתפקיד
ראשי׳ עושים יותר מן המקסימום כדי להפיק
הצגה העולה קצת על המינימום.

בי דו ר
• מצעד הפזמונים (היכל התרבות,
יום ד 37 מן התקליטים, שנשחקו יותר
מכל השאר בתוכניות כבקשתך של 10השנים
האחרונות, יוגשו מפי מבצעיהם המקוריים,
מהצ׳יזבטרון ועד להקת הנח״ל, עם
תוספת נופך של דברי־קשר מאת דן בן־
אמוץ.
• אולימפיה, תוכנית ד׳ (אהל־שם)
— ראה לעיל.
• בנל קצר (מועדון התיאטרון) —
ראה לעיל.
• אן ז מלה למורגנשטיין (בצל-
ירוק) — כשרונו של הבמאי שמואל בונים
והחן הטבעי של. חברי הלהקה, מסתירים
כמעט את עובדת היעדרו של מחזה.

סי3.ל\ד גוטגבגוךn u n m 3 hi 1 ,ה!\ך ןז.
ל(\י\ז\\ ,לגו דגבל ל^טזר
נו!ן ב
גזשלוגז לן זיוויימ \ז1זפגרים ב\זטלג1ז׳\זם.

ספרים

ספ 1רט
כדורגל
הקרבעד הג בי ע
הרכבות שהכין שרות הרכבות הבריטי
כדי להוביל את אלפי אוהדי קבוצת נומעג־הס־פורסט
מלונדון חזרה לנוטינגהם• ,צאו
ריקות למחצה. כי אלפי בני נוטינגהם
שנהרו ללונדון כדי לחזות במשחק גמר
הגביע, בו התמודדה קבוצתם נגד קבוצת
לוטון, לא חזרו לבתיהם, העדיפו לבלות
את הלילה בשערי בית החולים הכללי של 1 ודמבלי.
במסיבה המפוארת שנערכה במלון סבוי
לכדורגלני נוטינגהם שזכו בגביע, חסרו לפחות
מחצית הכדורגלנים. גם הם היו אותה
שעה בבית החולים הכללי של וזמבלי. שם,
מצטופפים סביב מיטתו של רוי דוייט,
הקיצוני הימני המזהיר של הקבוצה, עקבו
הם יחד אחר מהלך המשחק ששודר בטלביזיה,
בו תואר נצחונם המזהיר על קבוצת
לוטון• לרובם היה זה שחזור של רגעי
המתיחות שעברו עליהם. אולם רוי דוזיט,
שהפך בין לילה לכדורגלן הנערץ ביותר,
ראה בפעם הראשונה את 55 הדקות ממהלך
המשחק, בהם לא היה כבר במגרש.
כי רוי, שהבקיע את השער הראשון
לזכות קבוצתו כבר בדקה התשיעית, שבר
את עצם השוק שלו בדקה ה־ ,35 הובל
לבית־ד,חולים. באותם הרגעים עמד רוי במרכז
ההתענינות של מאה אלף צופים שנוכחו
בא־צטדיון סמבלי, של מיליוני בריטים שעקבו
אחר המשחק באמצעות מכשירי טלביזיה,
ושל מיליוני אוהדי ספורט אחרים בכל רחבי
העולם שעקבו אחרי המשחק, באמצעות
השידורים הישירים מלונדון, מהדורות החדשות
ברדיו, וההוצאות המיוחדות של העתו־נים.

משחק הגמר על הגביע האנגלי, הנערך
ברציפות מדי שנה זה 177 שנים, נחשב
לא רק למאורע הספורטאי המרכזי של ברי־

על שירה בצבור המונית. עם התכניה למשחק
חולקו לצופים גם מילות השירים,
וכאשר פצחה התזמורת בנגינה הצטרפו
אליה מאה אלף הצופים בשירה אדירה.
המשחק עצמו החל בדיוק בשעה שלוש,
כשכבר בשניות הראשונות מסתמנת תוקפנותה
של קבוצת נוטינגהם פורמט. בעוד
ששחקני לומון הססו ולא מצאו את עצמם
על המגרש, שחקו כדורגלני נוטינגהם על
פני כל המגרש והכדור ממש לא יצא מרגליהם.
הצגת הכדורגל הנהדרת לא הותירה
שום מקום לספק כי היא תסתיים בסידרת
שערים. ואמנם כבר בדקה התשיעית, שלח
אימלך, הקיצוני השמאלי של נוטעגהם,
כדור לרגליו של רוי דוייט שמיהר להשכינו
בבעיטה נפלאה בשער (ראה תמונה).
לא עברו ארבע דקות ואותו אימלך משך
את מגיני לוטון לפינת המגרש השמאלית
ומשם העביר מסירה מדויקת לגרי, המקשר
השמאלי, שהעלה את הכדור לראשו של
החלוץ המרכזי תום וילסון שנגח אל השער.
השוער ניתר ניתור קל אולם לא הצליח
לעצור את הכדור. בתוצאה של 0:2בדקה
ה־ 13 למשחק המתינו הצופים להמשך הסידרה.
מערכה על הזמן. שחקני לוטו! היו
המומים מהתוצאה ומשחקם היה חיוור ובל־,
תי מדויק. רק החטאותיהם של חלוצי
נוטינגהם לא הגדילו את היתרון. בדקה
ה־ 25 התאוששה לוטון במקצת וחלוציה
פתחו בסידרת התקפות.
בדקה ה־ 35 הובילה נוטענהם כדור בהוד
קפה, וכאשר הכדור היה ברגליו של רוי
דוייט לפני רחבת ה־ ,16 יצא לקראתו בלם
לרטון, מקנלי, ולאחר קרב קצר הוציא את
הכדור מרגליו. שני השחקנים נפגעו מקרב
המגע ונשכבו על הקרקע. אולם מקנלי
נפצע באופן קל ביותר ואילו דוייט הוצא
מהמגרש על ידי שוטרים. החל מאותה דקה
השתנה מהלך המשחק. נוטעגהם נאלצה
לשנות את מערך שחקניה מאחר שנותרה

נוטינגהם פרץ הקהל בסערת תשואות ותרועות
שכמוה לא שמע איצטדיון תסבלי
מזה זמן רב.
,,זאת יכלה להיות טרגדיה, אם התוצאה
היתד, אחרת מאשר נצחון נוטעגהם,״ כתב
הסאנדיי טיימס הלונדוני .״כנראה שהיינו
כל כך גרועים שאפילו כאשר נוטינגהם
שיחקו עם עשרה לא יכולנו לנצחם,״ הודה
מנהל קבוצת לוטון.

ה״תכפילושל שייע
על מאורעות השבוע האחרון כותב
שייע גלזר:
ראיתם את הסרט
בחן על זה, כפילו
של מונטיז טוב, אז
השבוע קרה לי אותו
הדבר בדיוק. זה
התחיל בזה שהנהלת
אגד ראתה שכמה
מן העובדים שלה
הם גם שחקני כדורגל
טובים והחליטה
לעשות קבוצה. אז
חוץ מזה שאנחנו משחקים בליגה ובנבחרת,
אנחנו צריכים לשחק גם באגד.
בכל אופן לכבוד האחד במאי הזמינה
אותנו הפועל קרית־מלאכי לבוא ולשחק
ככה אצלהם, כמו שאומרים משחק חגיגי.
כששמעו שהסכמנו, הם הכינו שער עם
פרחים וכמה תזמורות והדביקו בכל הסביבה
מודעות. אלה היו מודעות כמו של
קולנוע, שם כותבים את שם הסרט ומוסיפים:
בהשתתפות קלארק גייבל. ככה זה
היה גם פה. על המודעות היה כתוב: הפועל
קרית מלאכי נגד נבחרת אגד בהשתתפות
שייע גלזר השחקן הבינלאומי.
דווקא באותו יום הייתי צריך לנסוע עם
הפועל יעזור כדי להביא אותם למשחק
לדימונה• אבל מפני שהפועל קרית מלאכי

ישראל
ת רגו ם כו ש ל
בין הגופים המקופחים במדינה נהנה ארגון
המו״לים מהכרה כללית. כל תינוק יודע
כי המוציא לאור הישראלי עומד חסר אונים
בפני ההתחרות הפרועה של הספר הלועזי,
בפני אדישות הקורא הישראלי, התנכלויות
פקידי־המס וזכויות המונופול של תעשיית
הנייר המקומית.
המו״ל הישראלי, כך נוהגים לספר לציבור,
מקופח בגלל הדרישה הנמוכה לתוצרת
שהוא מוכר, אינו יכול למצוא את לחמו
בגלל התפוצה הנמוכה של אותה תוצרת,
בקרב ציבור הקוראים הישראלי.
היה זה טבעי על כן, כי אנשי סעדת
העשור, שתרו אחרי אירועים מתאימים, לא
שכחו אף את המו״ל המקופח. הצעתם:
בשלהי שנת העשור יקויים חג־הספר העברי,
יביא לתוצרת המו״לים פרסום וכוח-
דחף למכירה.
לא היה זה רעיון מקורי ביותר• בצרפת
נחוג חג־הספר המקורי מאז שנת .1937 אז
נחלץ המיניסטריון לתרבות בממשלת החזית
העממית לסייע לסופר הצרפתי, הנהיג שבוע
של יריד ספרותי בו פיקח הסופר עצמו על
מכירת ספריו.
ספרים גשכחים כמחסן. סעדת העשור
הציעה את עזרתה המלאה למפעל.
דרישתה היחידה מארגון המו״לים: הקצבת
סכום של אלף ל״י להרצת המפעל ומכירת
הספרים העבריים בהנחה ניכרת. הצעת
סעדת־העשור 50 :אחוז הנחה.
ארגון המו״לים התלהב אמנם מהצעת
החג, לא גילה, לעומת זאת, כל נטייה
לעזרה חומרית. לאחר חודשים של משא־ומתן
הסכימה ועדת־העשור לגייס את הסכום
הנדרש ממקורותיה — אולם עדיין
נשארה שאלת גובה ההנחה לקורא —
פתוחה.
השבוע, ימים מעטים לפני פתיחת החג,
הגיש איגוד המו״לים את הצעתו הסופית:
כל קונה יזכה ב־ 25 אחוז הנחה ממחיר
הספר, יוכל לפדות הנחה זו בספר עברי
אחר שיקבל חינם לפי רשימה שהכין איגוד
המו״לים.
מבט ראשון ברשימה הוכיח כי גם ההנחה
הזעומה תתבטא בספרים שנשכחו משך שנים
במחסנים מחוסר־קונים• נראה היה כי המהדורה
הישראלית של החג הצרפתי המוצלח
עתידה להיראות, במקרה הטוב ביותר, בתרגומים
כושלים מהספרות העולמית ש־מו״לים
לא מעטים בארץ הפיצו בשנים
האחרונות.

H i l l H 1״ 71^ ^ 11111 במשחק גמר הגביע האנגלי שנערך השבת בין נוטמגהם פורסט לבין לוטון, מובקע בדקה התשי׳עית
למשחק על ידי רוי דוייט, הקיצוני הימני של נוטינג הס. רוי (בחולצה שחורה קיצוני משמאל) נראה קופץ
llllllll 111 משמחה כשהכדור חדד לשער לוטון מבלי שהשוער ניסה אפילו לעצרו. הכדור נראה בתמונה דבוק לרשת בקצה הימני העליון.
רוי דוייט הוצא מהמשחק בדקה ה־ 35 אחרי שעצם השוק הימני שלו נשברה, והוא עקב אחרי המשחק מבית החולים, באמצעות טלביזיה.
טניה׳ חלומו של כל כדורגלן באיים הבריטים,
אלא מהוה גם את אחד מנקודות המוקד
של התענינות חובבי הספורט בעולם. כמעט
בכל ארצות הכדור המערבי, כולל ישראל,
עוקבים רבבות אוהדי ספורט אחר משחקי
הליגה והגביע האנגליים באותה מידה של
להיטות והתלהבות, כמו אחר קבוצות מקומיות.
לאוהדים רבים ישנה קבוצה אנגלית
פייבוריטית, למרות שמעולם לא ביקרו באנגליה
ולא ראו את הקבוצה.
שירה לפני התוכנית. פציעתו של
רוי דוויט והוצאתו מהמשחק עוד לפני
המחצית, היתד, מאורע טראגי עבור קבוצתו
— נוטינגהם פורסט. למרות שהיא הובילה
כבר בתוצאה של ,0:2הרי 55 הדקות שנשארו
לה כדי להתמודד בעשרה שחקנים נגד
אחד עשרה לא בישרו טובות• אוהדי הקבוצה
מרטו את שערות ראשם, רבים מהם פשוט
בכו.
המאורע הגדול, בו נכחה המלכה הבריטית
עצמה בתא המלכותי, התחיל בצורה
הרבה יותר משעשעת. כבר שעה לפני תחילת
המשחק מילאו 100 אלף צופים, ששילמו
49 אלף לירות אנגליות, את איצטדיון
המבלי על גדותיו. בחוץ נמכרו כרטיסים
במחירים שעלו פי עשרה על מחירם הנקוב.
אותה שעה התרוקנה לונדון כמעט כליל
מאזרחיה• מי שלא היה באיצטדיון היה
צמוד אל מקלט הטלביזיה שלו. כמעט כל
אדם שלישי הימר על התוצאות.
כדי לבדר את הצופים עד למשחק, עלו
למגרש 81 עקרות־בית שהדגימו התעמלות
קבוצתית מרהיבה. תזמורת עלתה על המגרש
ומנצח מיוחד שעלה על הבימה ניצח

עם עשרה שחקנים בלבד. לוטון לעומת זאת,
ניסתה לנצל את יתרונה ולהבקיע את
שער נוטינגהם בכל מחיר.
המחצית הראשונה הסתיימה ב־ .0:2כאשר
החלה המחצית השניה היד. המתח בקהל
בשיאו• הטקטיקה בה נקטה נוטינגהס היתד,
עתה ברורה. הם ניסו בכל מחיר להגן על
יתרונם ולשמור על רגליהם לקראת סיום
המשחק. התקפותיהם לא היו עתה רצופות.
אולם כאשר התקיפו שוב, אפשר היה לראות
את התכנון המדויק של כל מהלך ומהלך
כמו במשחק שח מחושב. הדברים הגיעו
עד לידי כך, שלעיתים. כאשר הם שכחו
שדוייט איננו עוד במגרש, הם היו שולחים
כדורים למקום שם הוא היה צריך לעמוד
לפי התרגיל.
התקפותיהם של שחקני לוטון הלכו וגברו.
הס, הגיע לרגלו של פסי אשר החדירו
אולם מכיוזן שניצלו את יתרון השחקן
שלהם כדי להתבסס בשטח היריב, היה
ברור שאחד מחלוציהם יבעט באחד הרגעים
את הבעיטה המכרעת. רק משחק ההקרבה
של שחקני נוטינגהס הרחיק את הרגע
המכריע הזה.
כאשר לבסוף, בדקה ד,־ ,62 שלח גרוגורי
כדור שטוח שחלף על פני כל הגנת נוטינג־הם
הגיע לרגלו של פסי אשר החדירו
לשער נוטינגהס, ראו כבר רבים את נצחוגד,
של לוטון כבטוח. בדקה ה־ 80 ניתנה להם
ההזדמנות להשוות את התוצאות, אולם
יציאה מהשער בזמן של השוער תומפסון
הצילה את השער. שחקני נוטינגהם נלחמו
על כל שניה ועל כל כדור וכאשר נשרקה
שריקת הסיום והתוצאה נשארה 1:2לטובת|׳

כבר הדביקו את המודעות עם ״בהשתתפות
שייע גלזר״ ,לא היה נעים שאני לא אבוא.
אז נזכרו בסרט שמציג בחן והחליטו למצוא
לי כפיל. מצאו את איצ׳ה מנחם, זה
שמשחק בהפועל תל־אביב, סרקו אותו כמוני,
הלבישו לו חולצה מספר 9ואמרו לו:
אתה תהיה היום שייע.
שוויון פועלי. חבל שלא הייתי שם
בעצמי. מה אתם יודעים, עשו שם בשבילי
קבלת פנים כמו שלא רואים אפילו בסרטים.
תזמורות יצאו לקבל את פנינו וכל הקהל
בא לראות את המשחק. עוד לפני המשחק
התנפלו על איצ׳ה, שחשבו שהוא אני, וביקשו
ממנו חתימות. איצ׳ה לא הספיק
ללמוד את החתימה שלי אז הוא כתב סתם:
שייע.
אחר־כך התחילו לשחק ואיצ׳ה נכנס כל־כך
טוב לתפקיד שלי עד שהכניס שלושה
גולים מתוך החמישה שהכניסו להפועל
קרית־מלאכי• אחרי זה כולם כבר היו בטוחים
שזה שייע ובאמצע המשחק ניגשו אליו
במגרש לבקש חתימות.
אבל מפני שזה היה האחד במאי לא היה
יפה לנצח ,0:5מפני שאומרים שזה החג
של השוויון. אז נתנו. לחברה מקרית־מלאכי
לבעוט פנדל ולהכניס גול של כבוד. אחד
במאי, או לא אחד במאי.
מזל שהספקתי לחזור עוד מדימונה כדי
לראות את המשחק בין נבחרת הפועל לקבוצה
הצרפתית ריינזס. אתם ראיתם משהו
מיוחד? אני לא. וביחוד פונטיין הגדול.
אם אני הייתי משחק כמוהו בנבחרת שלנו,
כבר מזמן היו זורקים אותי.

תרגום
ה דו ד ה זו ע ס
» י טו בי םלאן? (רומן מאת פת-
סו אז

ד׳ או בון ;

הו צאת

הד ר;

208

ע מו די ס)

הוא אולי הספר הראשון בתולדות הספרות
שחובר לפי סרט. הוא נכתב לפי הסרט
הרמאים, בביומו של הבמאי הצרפתי מרסל
קארנה, שהשתתף גם בחיבור התסריט עם
שארל ספאק. הוא עוסק בנושא שהפך פופולרי
מאוד בכל רחבי העולם — הצעירים
הזועמים.
היצירה הקולנועית של קארנה על נושא
זה, היא נסיון, לא רק לתאר את בני־הטובים
הצרפתיים, מעלליהם ואת המניעים למעשיהם׳
אלא גם ללחום בתופעה חברתית זו
ולגנותה.
הצעירים הזועמים של קארנה הם חבורת
צעירים פאריזאיים, הנוער של סאנט ג׳רמיין
דה פריי. ברובם הם צעירים אינטלקטואלים,
חלקם בוגרי אוניברסיטאות, כולם יכולים
למצוא את עתידם ואושרם בדרך החיים הרגילה׳
דרך של עבודה ושמירת חוק. אולם
במקום זאת הם אונסים את עצמם להיות
מרדניים. הנערים מחפשים את הסכנה ברדיפה
אחרי חתול על מעקה של גג, או
גניבת תקליט מחנות תקליטים ללא כל רצון
לשמעו אפילו. הנערות מתמסרות לכל גבר
שני, לא משום שהן מוצאות תענוג בכך,
אלא כדי להוכיח לעצמן שהן נוקשות וכי
האהבה אינה מושג בעל ערך לגביהן, כפי
שהיה כזה לגבי אמותיהן.
מדוע?
״האם את רואה אותו, את הממזר שלך
מושלך לעולמנו זה?״ מנסה אחד מגיבוריו
העולס הזה 1127

של קארנה לשכנע את חברתו לבצע הפלה
מלאכותית .״מה את יכולה להציע לו לתינוק
זה בעתיד? האושר האידיאלי של
משרונת קטנה ללא כל סיכויים לעתיד?
הזנות שבקבלת ג׳וב טוב או בעל טוב?
אם יהיה זה נער הרי בעוד עשרים שנה
תבוא המלחמונת של המושבות, או מל״
חמונת אחרת...״
חמישים שגה לפגי ואחרי. אל תוך
חבורה של צעירים זועמים מעין אלה נקלע
בוב, בן טובים מהפרברים המיוחסים של
פאריז המסיים את לימודיו התיכוניים. בהיותו
נלהב מדרך החיים החופשית של הצעירים
המרדנים, הוא מתאהב במיק, צעירה
שכל חלומה הוא דהירה במכונית יגואר
לבנה.
מיק משכנעת את בוב לבצע עבורה
סחיטה, כדי שבכסף תוכל לרכוש לה את
היגואר הנכסף. כאשר נדמה לה כי אהובה
מסרב, היא חוזרת נרגזת אל חבריה. אלן,
סמל המרדנות של הצעיר הזועם, מציע לה
מיד לשכב עמו.
״אבל אינני אוהבת אותך,״ היא מנסה
להתגונן כששאר חבריה מאיצים בה לנקום
בדרך זו בבוב שאיכזבה .״האם לא עלה
אף פעם על דעתך לשכב עם בחור שאינו
מוצא חן בעיניך בצורה יוצאת מגדר הרגיל?״
שואל אותה אלן .״כן,״ מודה מיק,
״אבל אז הייתי שיכורה.״ לבסוף היא נכנסת
למיטתו של אלן, שם מוצא אותה בוב אחרי
שביצע את הסחיטה, הביא לה את הכסף
בו רצתה.
מיק קונה את היגואר, אלא שבוב שוב

אנשים
הנ שי אשרב קו מזי ץ
שר הדואר המפ״מי, ישראל ברזילי,
הופתע מאוד השבוע כאשר התברר לו כי
בהפגנת האחד במאי שנערכה בפתח־תקוה,
מצא סניף מפלגתו במקום להפגין דווקא
נגדו ונגד משרדו. מפגיני השומר הצעיר ב־פתח־תקוה
נשאו עמם שלט גדול שהכריז
בלעג :״נוער! התגייס לדואר, סיכויי משרה
ותואר!״ אחרי בירור שנערך עם ראשי סניף
מפ״ם במקום, התברר כי הם שכחו שבראש
משרד־הדואר עומד שר מפ״מי לא
פחות מופתע היה גם הרביזיוניסט הותיק
אכא אחימאיר, בשעתו מנאשמי רצח
ארלוזורוב. אחימאיר קיבל מכתב אישי כמזכיר
ארגון האקדמאים חברי מפא״י, בו
הוא מספר לו על פעולות הארגון ומבקשו
להצטרף אליו. אמר אחימאיר :״אם חבורת
לצים זו יכלה לפנות לאחימאיר שיצטרף
למפא״י, הרי חבר־לצים זה מסוגל להכשיל
בפיטפוטיו את העליה מרומניה ולפרסם את
צו־הגיוס המפורסם. אין זו חבורת־לצים,
אלא חברה של מטומטמים ורשעים
לאהדה כללית זכתה השבוע השגרירה החדשה
של ברזיל בישראל, אודפז דה־קר־כאליו
א־סוזה, שהגיעה ללוד בלווית אביה,
מי שהיה בזמנו הקונסול של ברזיל
באיטליה• הגברת דה־קרבאליו, שהתגלתה
כטיפוס של עקרת־בית לבבית, שאינה מקפידה
על גינונים מיותרים של טקס, נפגשה
לפני הגשת כתב־האמנה שלה עם שרת־החוץ

שחקנית פסקל פטי (כמרכז) כתפקיד מיק ב״הרמאים״
הקולנוע פולש לספרות
אינו רוצה בה. למרות אהבתם, הם מעוררים
זד, את קנאתו של זו. מרמים איש את
רעותו כאילו אין להם עוד שום דבר.משותף,
בסופו של דבר נכנסת מיק אל תוך
היגואר שלה ובדהירה שגעונית מתנגשת
במכונית משא ומוצאו; את מותה .״לכל
אלפי שדים ורוחות, מה קורה להם לילדונים
האלה?״ שואל הרופא בבית־החולים. אחיה
של מיק מנסה להסביר לו את קו המחשבה
של הצעירים הזועמים :״מה קורה להם?
אתה שואל. אלוהים ב שמים ...חמישים
שנה של מעילות, של מלחמות, של בדידות
נמצאות מאחוריהם, וללא כל ספק צפויות
להם חמישים שנה בדומה לכך גם בעתיד.
לצעירים קשה להחזיק בכל זה מעמד״.
נוער כשולי החכרה. אולם בוב, שנשאר
בחיים, אינו מקבל את המסקנה בה
מסתיימים כמעט כל סרטי מרד הנעורים.
הוא מגיע למסקנה הפוכה, אותה הוא מביע
במונולוג שהוא כתב-אישום נגד הצעירים
הזועמים :״אנו הננו הנוער של שולי־החברה,
נוער שבמיעוט, חולני, שאינו מייצג
כלל ועיקר את הנוער הצרפתי; בכל מקום
הננו מוקד הזוהמה ממנה מתפשט הרע...
אותה נקודה דלקתית קטנה המעידה על
הדרדרותו במדרון של האורגניזם הנאה...
אני רוצה לחיות, כדי לראות כיצד יתרחש
יום אחד בהכרח דבר גדול, בלא שהגורם
לו יהיה האלכוהול, המין שהתפרק משל־שלאותיו,
או התמרדויות ילדותיות.״
למרות הנושא המרתק ושפע הדיאלוגים
הלקוחים מתוך התסריט המקורי, זהו ספר
קשה למדי לקריאה, כי מה שנראה על
הבד רצוף והגיוני באמצעות המימד הויזואלי
המשלים את הדברים שאינם נאמרים, נראה
בספר מקוטע וחסר קשר הגיוני. תיאוריה
של הסופרת, שהיו צריכים למלא את תפקיד
המצלמה, אינם מצליחים תמ־ד לצייר
יי הרקע שעליו נאמרים הדיאלוגים• זו
)י. אחת הסיבות שאפילו מי שישוכנע
nהטפת המוסר לצעירים־הזועמים שב-
£ I f £5וי להשאר זועם.
- r- Oי.1
זזנוולס הזה 1127

גולדה מאיר. טען אחד הנוכחים :״עוד מעט
תירש אשתי את מקומי. עקרות־הבית כבשו
את הדיפלומטיה שפע של גילויים
היו בפיו של מנהל קול־ישראל הרי זינ-
דר, כאשר הרצה השבוע בבית ציוני־אמריקה
בפני חברי מועדון דקומונוולת הבריטי בישראל.
אחרי שוידא אישית כי אין אף
עיתונאי באולם, וכי אין סכנה שדבריו יצוטטו,
סיפר זינדר כי באחת ההזדמנויות,
כאשר הביקורת בעיתונות קטלה את עורכת
התכנית בימות ובדים כלה כרעם, היא
איימה להגר לבראזיל. גילויים נוספים של
זינדר: בנו נוהג להאזין לרדיו רמאללה דווקא,
ואילו בביקורו האחרון בקיבוץ בגליל
הוא נוכח כי הרפתנים אוהבים לשמוע מוסיקה
בשעת החליבה נשיא המדינה
יצחק בן־צבי, נכח השבוע עם רעיתו
בטקס סדר שני, אשר התקיים לחברי הגדוד
העברי הראשון בבית הגדודים באביחיל.
אחרי הטקס השתתפו הנשיא ורעיתו בקומזיץ
שנערך סביב המדורה, מחאו כפיים בקצב
עם שאר הנוכחים, השתתפו בשירה בציבור
ושרו את שיר הגדוד :״כשהחיילים
עוברים ברחובות׳ פותחות הנערות דלתות
וחלונות. מפני מה? מפני זה.״

אין כעסק ׳ השע שו עי ם
בצאתו לטיול במצדה לפני 17 שנד, עם
אחותו, לא הסכים עורך־הדין שמואל תמיר
לקחת עמו את הנערה שהיא כיום
אשתו, הבטיח לה כי כשיתחתנו, הוא יעלה
עמה למצדה. בחג הפסח׳ נזכר תמיר בהבטחתו,
טיפס עם אשתו למצדה מעפיל
אחר לפסגת הצוק היה העתונאי הערבי
עטאללה מנצור. הצהיר הוא בגאוה:
״אני בטח הערבי הראשון שעלה למצדה
למטרות ראיית־נוף בלבד התמרמרות
רבה שוררת בין עובדי אל־על, אחרי שיעל
דיין, אשר טסה לפני שבוע שוב לחוץ־לארץ,
טסה באופן הפגנתי דווקא עם
חברת אליטליה פרשת תרומתה של
אלישבע רחל (״אליזבט״) טוד־טיילור

שגרירה דה־קראכליו ואכיה
עקרת־בית פולשת למדיניות
לבנין הקאמרי, מהכנסות הסרט ב־ 80 יום
מסביב לעולם, עוררה גל של התלחשויות
בין התיאטרונים האחרים. טענו הם: מאיר
וייסגאל, ידידו של טוד לשעבר, הודיע
בזמנו כי הכנסות הסרט יוקדשו כולן לקרן
מיוחדת לסטיפנדיות ללימודים. מה פתאום
מצא וייסגאל, שהוא גם יושב ראש המועצה
הציבורית למען׳ הקאמרי, להעביר את כספי
התרומה לקאמרי ולא לתיאטרון אחר? אולם
התברר כי החלפת ייעוד התרומה לא באד,
בהתערבותו של וייסגאל אלא בהחלטתה האישית
של אליזבט. כאשר ביקשו ממנה לחתום
על הצ׳ק שיעביר את הסכום לקרן הסטיפנדיות,
אמרה היא :״מה פהאום סטי-
פנדיות לתלמידים? מייק אפילו לא גמר
בית־ספר! אני חושבת שיש להקדיש את התרומה
לעסקי־שעשועים.״ כתוצאה מכך זכה
התיאטרון הקאמרי בסכום את יום הולדתי
ה־ 75 חגג השבוע אברהם אלדמע,
מי שהיה ידוע בראשית תל־אביב בכינויו
״מלך העליצות״ .אלדמע, שקרא את כל בניו
בשמות שמחים: גיל, רינה, דיצה, העלה באותה
הזדמנות זכרונות מימי נעוריו. כאשר
סיים את בניית ביתו בשכונת בורוכוב, פלשי
לבית כל חברות משק הפועלות שנוסד
בשכונה ושטרם סדרו להן מקום ללינה ואוכל•
הן טענו שרווק כמוהו אינו צריך
דירה כה מרווחת, וכשיתחתן יפנו את הבית•
אלדמע החליט לנקום בהן. אחרי שבילה
כשנה במרתף ביתו, נשא לאשר, את
הפועלת הראשונה שפלשה לביתו סגן־
אלוף מישאל שחם, ראש אגף הממשל-
הצבאי במטה־הכללי, סובל מאוד בשל ה-
דמייו בין שמו לבין התפקיד בו הוא מכהן.
לאחרונה סיגלו לעצמם ידידיו את הנוהג
לקרוא לו בשם מימשאל הכדורסלן הישראלי
אכרהם הופמן גילה לאחרונה
גמישות מיוחדת במינה. הופמן׳ שנמנה על
הנבחרת הלאומית בכדורסל, שהתאמנה לקראת
משחקי אליפות אירופה, עזב את האימונים
ויצא עם מכבי ירושלים לטורניר
בפאריז. כאשר התקבל בפאריז מברק מן ההתאחדות
הישראלית כי על אברהם הופמן
נאסר לשחק׳ לא איבד אברהם את עשתונו־תיו,
החליף את שמו, עלה לשחק נגד הצרפתים
בשם משה של, לא עזר ביותר
לקבוצתו, אשר נחלה כשלון גדול בהו
פעותיה
בטורניר כדורסל זה.

ת ע רו כ ה נו דדת

מעריציו של הזמר אריק לביא צריכים
להזדרז לשמוע את תכניתו האחרונה
במועדון התיאטרון. בעוד חודשים מספר
עומד אריק לנסוע עם אשתו, השחקנית
יטושנה שני, לארצות־הברית, שם הוא
מתכונן ללמוד את תורת התיאטרון על
בורייה באוניברסיטת ייל הצייר הצעיד
איקה בדאון, אשר פתח השבת את תערוכת
ציוריו בגלריה צ׳מרינסקי בתל־אביב,
גרם כאב ראש רב לצייר אחר, איקה ישראלי.
מאחר וישראלי מוכר רק בשם אי־קה,
היו רבים סבורים שהתערוכה היא שלו.
ישראלי נאלץ היה לעמוד בכניסה לתערוכה
ולהודיע לידידיו שהתערוכה היא של צייר
אחר צייר אחר ערך את תערוכתו בביתר,סוד,ר
המרכזי ברמלה. ישראל בנ
ציוני, הפורץ הנוצץ, הציג לאחרונה בכלא
את יצירתו האחרונה — בית־הסוהר טעשיהו
כפי שהוא נראה מחלון תאו ברמלה
הזמרת יפה ירקוני גילתה השבוע כי השיר
המפורסם באב אל־וואד, הידוע כפרי
יצירתו של המשורר חיים גורי, עובד בידי
משורר אחר. חיים גורי כתב את השיר
בהיותו מגויים במלחמת השחרור בבסיס
בחוץ־לארץ. השיר המקורי ששלח, לא מצא
חן בעיני הזמרת והיא מסרה אותו לנתן
אלתרמן, שקבע את צורתו הסופית
הסופר יורם מטמור החל לאחרונה להפיץ
את תחביב הגסטרונומיה שלו ברבים.
הוא החל לפרסם בעתון־נשים, בעילום •שם,
כמובן, מתכונים למטעמים שונים לעקרות־בית
דיילת אל־על נלי בן־סופר,
מצאה לאחרונה תחביב חדש, בעת שהותה
בלונדון בין טיסה לטיסה. נלי הלכה לחזות
במירוץ כלבים, הימרה על סכום של 30 שילינג
אנגליים, הפסידה את סכום ההימור.
טענה היא :״חבל שאין לי מזל של כלב״
כוכב להקת הנח״ל, אריה אייל־שטיין,
שהשתחרר לאחרונה מצד,״ל והצטרף
ללהקת סמבטיון, גילה כי את נסיונו
הבימתי רכש לעצמו כאשר בילה את מרבית
ימי ילדותו בחדרי־הלבשה של התיאטרון׳
כשהוא נלווה אל אביו, השחקן יעקב
אינשטיין.

9ס «זי מ ש בו ע
• נתן ילין־מור, בתגובה על נאום בו הביעה גולדה מאיר את תקוזתה שיבוא !
שלום בין ישראל ומדינות־ערב :״אם יבוא השלום בכלל, הרי הוא קרוב עתה בעשר !
שנים מכפי שהיה עם קום המדינה.״
• יעקב נמרי, עסקן מפ״ם, באסיפת־עם :״הפילוסופיה של מפא״י היא !
שבראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ ואת מפא״י, ואת היתר עשתה כבר !

מפא״י לבד.״
• ח״ 3חרות יוחנן באדר ׳ ״אומרים כי עשרת אלפים נפטרים נמצאים !
ברשימות הבוחרים לכנסת וקשה להוציא אותם. מאחר שהבחירות תתקיימנה !
הפעם עד שעה 12 בלילה, הרי לפי האגדה יכולות להופיע רוחות־הרפאים האלה !
ולהצביע בקלפי.״
• שחקן הקאמרי אברהם חלפי, אחרי קריאת ביקורת על תיאטרון
בעתון :״לפעמים אני מבין מדוע בן־גוריון שונא כל כך את העתונות.״
• הרי זינדר, מנהל קול־ישראל, בהרצאה בפני חברי המועדון של הקומנוזלט
הבריטי בישראל :״אילו הייתי צריך לקחת ברצינות את כל מה שכותבים עלי !
בעתונים, הייתי צריך להשתגע מזמן.״
• המבקר הבריטי ג׳ורג׳ טומפסון, על המיור־גנראל צ׳ארלם אורד
ויינגייט, שביאוגרפיה עליו הופיעה לאחרונה בבריטניה :״יש זמנים, שבהם מזכיר !
לנו קנאי קטן זה את היטלר, אלא שהוא אהב וכיבד יהודים.״
• הצייר הישראלי יהודה נוימן J״ההבדל היחיד בין ציור לציור דומה |
להבדל שבין פיסת נייר עליה כתוב 500 לבין פיסת נייר עליה כתוב עשרת !
אלפים.״

ומעלה הם הבאים, פחות או יותר, בחשבון,
אך רובם, אומרת היא, נשואים. בני ה־40
רוצים להראות ולהתנהג כבני .20 מבחיל.
היא רוצה למצוא גבר כבן :35״לא איכפת
לי איך זה נשמע. אני רוצה אותו
עשיר, עם כמה קמטי אופי בפרצוף, עוסק
בעבודה מעניינת, אוהב יין טוב, שולחן טוב,
ושלא יאמר שהבט אחורה בזעם הוא מחזה
טוב רק משום שהוא באופנה.״
משהו בשביל ג׳וקי. אני בטוחה שהנזעת־יינת
בדבר תבין במה דברים אמורים, אם
תקרא את ההודעה הדחופה שהעביר אליה
נער האוהב אותה מאד:
״ג׳וקי. זכרי שתמיד ׳הדוב יחכה ויישב
לו בשקט עד שתבואי את אליו.״

תארי לך, שאפילו את לבי כמעט המים

(.)1127/205
ע ד עתה הצדקתי את גישתן לגבי
המודעות על ״השבת אבידות.״ ״אתם גברים
אתם,״ שאלת מפעם לפעם במידה מסויימת
של צדק. עד שקרה לי דבר דומה ואני
מתחיל לשאול את עצמי, אם גישתו באמת
נכונה. נניח לרגע, שבאמת לא מדברים עם
הגוף השני בגלל חוסר־דם. האם באמת
צריך לוותר ולא לחפש הזדמנות שנייה?
האם הוותור איננו חוסר־דם? את, שעוסקת
ביחסי אדם, האם את חושבת שאחרי פגי׳
שר, מקרית לא תיתכן פגישה שנייה, מכוונת?
״ובכן שמעי כיצד קרה הדבר אצלי. עליתי
ב״ 16.3.59 בתחנת אגד בירושלים לאוטובוס
הנוסע לתל־אביב. מעניין, תמיד זה קורה
באוטובוס.
״מבטי נתקל מיד בעיניה של בחורה
שחרחורת. שישבה ליד החלון. לא הורדנו
עינינו אחד מהשניה במשך שניות מספר.
לרוע המזל היד, המקום שלידה כבר תפוס
ואני נאלצתי להתיישב בספסל האחרון.
במשך כל הנסיעה לא הרפתה ממני המח־שבה
כיצד להתקרב לבחורה זו ולדבר
אליה. בתחנת הרטוב נתפנה מקום בספסל
שלפניה. מיד קפצתי ממקומי והתיישבתי
שם. שוב נצמדו עינינו במבט מלא־הבנה.
אך אני יושב וגבי אליה. מצב לא נוח. מה
עושים? אחרי רמלה, השעינה הבחורה את
ראשה וידיה על משענת הכסא שלי. חשבתי,
עכשיו אפשר להתחיל. אך מה? הילדה מתנמנמת•
כשהתרוממה, מיד שאלתיה באם
היא מרגישה בטוב ובאם ישיבתה נוחה.
תשובה. כמה הערות נוספות. כל הקהל נועץ
עיניים וכבר מגיעים לתל־אביב. בתחנה מבט
נוסף והיא כבר ממהרת לתפוס אוטובוס
שני• אני נשאר תקוע במקומי. מיץ עגבניות
לא דם.
״בל אותו הערב הטרידה אותי המחשבה.
האם אראנה שוב? בזמן הנסיעה חזרה לירושלים,
אני ממשיך לתהות על המקריות
שבחיים. האם עלי להשלים עם המצב ולדכא
את כמיהתי לראותה שוב, או עלי לנסות
לפגשה שנית• מה היה עושה במצב זה
גבר עם דם? האם היה מוותר עליה? וממחשבות
לשתיבת מכתב זה, הדרך קצרה.
״האם יזדמן גליון העולם הזה לידיה?
האם תקרא מודעה זו? האם תענה וכיצד
תכיר הבחורה את עצמה? הרי כמה
סימנים; היא שחרחורת. לבשה אפודה שחורה
וחצאית אפורה. היא נפרדה בתחנת
האוטובוסים בירושלים מאשר, אחת, כנראה
קרובתה׳ אשר שלחה לה נשיקות פרידה
באוויר וחפיסת מסטיק באמצעות הנהג. הנסיעה
התקיימה בשעה 5.20 אחר הצהרים.
״אומרים בצרפתית: יש לנסות תמיד. זה
שאיננו מנסה לעולם אינו מרוויח המכתב
ארוך מאד. ודאי עייפת לקרוא אותו
ואת מתחילה לשנוא את תפקידך, אך שמא
תלמדי משהו ממנו על יחסי האדם.״
למדתי עד כדי־כך, שאני חושבת שבפעם
הבאה שמישהו ישאל אותי אם אני יושבת
נוח באוטובוס, אענה לו שכן. כפי שאמר
חכם גדול אחד: לעולם אין לדעת, לעולם
אין לדעת•

לשיחות רציניות על בעיות העומדות ברומו
של עולם וכד. ואת כל אלה קשה לבצע
לבד•
,הנני צברית בת 19 עומדת לסיים השנה
סמינר, גבוהה ונחמדה. ואם הוא גבוה
נורא וכבן ,24 ,23 ויש לו חוש הומור
ואוהב קולנוע ובילויים ותל־אביב, אולי

אתה באמת זקוק לחוש הומור כדי
לכתוב אליה.

יוסף ים: קודם כל לא אני השבתי לן,
כי אם מזכירתי. חוץ מזה, אתה נורא צודק
וקבל את התנצלותי. אינני יודעת בדיוק
על נוה, אבל לא חשוב• הרי מודעתך:
לא הייתי כותב אלמלא הצלחתי לגלות
בין עמיתי לאוניברסיטה ברנש שהתלווה
לטיול אופניים לטבחה• רק אז ראיתי
מה מפסידים המסתפקים ברכיבה על גבי
אופניים בעיר. על ידי כן לובשת בקשתי,
לסייע בגיבוש חבר משוגעים לאופניים, אופי
אלטרואיסטי במקצת.״
יש לי חשד נורא שהוא בחור חבוב.
כתבו אליו לפי הכתובת: רח׳ רדק .16
ירושלים.

נושא עם בדיחות

הן ( )1127/207 סתם שתי חברות. דווקא
גמרו את הצבא, אתם יודעים? לא, באמת
שום דבר. סתם מתכייף להן להתכתב עם
שני בחורים• בני 25 כאלה, שטינים או
בלונדים, הברמנים אוהבים טיולים. ויש להן
שגעון כזה. לכתוב מכתבים על כל מיני
נושאים מעניינים. וגם בדיחות.
למה לדעתכם התכוונו, כאשר כתבו על
הבחורים החיוניים :״אינם רגילים להזניח
בנות בעת צרה׳ כי אם דווקא להקל עליהן״?

יין; שולחן וזעם

לא הייתי רוצה להיות בנעליו של זה שיהיה
לו ענין עם 1127/208 אני יכולה
לשמוע את נביחותיה עד לכאן. היא מזכירה
לי את עצמי במקצת.
ובכן, לעלמה זו, שהיא כבת ,27 אין
דעות מחמיאות ביותר על הגברים. הצעירים,
אומרת היא, הם משעממים וילדותיים.
בני גילה — בנאלים ויהירים! בני ד,־35

גערת m m

Jr Jr Jr

אולי ושמא
כשאני חושבת ש( )1127/206 תצטרך אולי
פעם ללמד את ילדי או ילדיכם, חלחלה
תוקפת אותי— :
״אני מרגישה וחשה באינסטינקט שלי שתוכלי
לעזור לי ב
״ובכן. חג הפסח חלף עבר אך מתקרב
ובא חג העצמאות שגם בו אפשר לעלוז
ולשמוח ולכייף, ובכלל הקייץ הולך ובא
וגם בו מתכייף לכייף.
״ואיני מתכוזנת רק לכיוף, אלא גם

כאשר צילם צלם העולם הזה את מלכת
המים יהודית מזרחי, בחגורת הצלה, בתמרון
שנערן־ באנייה א/ק תיאודור הרצל בדרך
לצרפת — אמרה פעוטה מקסימה זו ״גם
אני רוצה.״
ייתכן שנדמה לי, אולם קיים דמיון־מה
בין יהודית ובין הקטנה, למרות שאין היא
קרובתה כלל. ובשביל הכסף שלי, היא יכולה
בשקט להיות מלכת המים של שנת
.1975
לחתנהג כיצר לרעת
המון ספרים נכתבו על נימוסים, גינונים
של טכס והתנהגות בכלל ובפרט. הספר
הכחול של אמילי פוסט, היד, פעם הצאנה
וראינה של אמותינו. שלא לדבר על עשרות
ספרים אחרים מאותו סוג• הספר האחרון
הדן בנושא מעודן זה, הוא של שני מחברים
צרפתיים. גבר ואשה: פול גוט ומישל מו־רוא.
חשוב מאד לזכור שספר זה יצא לפני
חודשים מספר וכי מחבריו אינם בני , 150
כל אחד לחוד וכולם ביחד. כי אפשר לקרוא
שם, למשל:
״אנו מתגעגעים למכוניות של ימים עברו,
בהן היה הנהג מבודד מאחורי קיר זכוכית.
אלה שישבו מאחור לא היו נאלצים להתבטא
בתנועות כדי ששיחתם לא תישמע באוזני
׳הנהג.״
״בחשפן את כל כלי־נשקן על חולות
שפת־הים, מאבדות הנשים את יעילות קס־מיהן.״
״המפה
הלבנה, בעיקר זו העשוייה אור־גנדי
והרקומה זהב, היא שיא ׳העידון.״
״אל תנהגו בבוז בבתולות זקנות, אך
גם לא בחמלה מוגזמת.״
״אל תפנה אל העוזרת בלשון של בוז
וזלזול.״
בפרק ״נימוסים טובים״׳ נשאר הטון אותו
הדבר:
״אל תשכח להודיע על לידת ילדך בעתון.״
״אל תשתמש בטכניקת נשיקת״היד במקומות
בהם אין מורגלים לכך.״
כל זה׳ ברצינות רבה.
או שאנו חיים שלא בתקופתנו, או שכך
הוא המצב אצל מחברי הספר.
אפשר היה לקוות כי הקבוצה הקטנה
הסועדת על מפות אורגנדי רקומות אלה,
איננה זקוקה לכך שילמדוה כיצד להחזיק
במזלג• ובכן, מסתבר שכן!
בתיאבון.
אולם, ישנם בכל זאת, בתקופתנו, חוקי־נימוס
אלמנטריים. הנימוס כיום, מחייב שלא
לפנות ימינה. במכוניתך, מבלי לברר אם
לא נמצא, קצת ימינה ממך, רוכב־אופניים
כלשהו. האין זאת?
ומה על גבר לעשות לאותה אשה העומדת
שעות בתא־הטלפונים, נשענת בנוחיות ומפטפטת
כשתור ענקי מזדנב מאחוריה?
כיצד מזמינים זוג בלתי־חוקי לארוחת
ערב?
ומה הם כללי הנימוסים בין אלה העובדים
במשרד אחד?
לעולם לא נדע אם נצפה ללמוד זאת
בספר. אולם מחברי הספר, כאשר הם שוכחים
להיות נוסטאלגיים ולהתגעגע אל העבר
הרומנטי — מביאים, בכל זאת, כמה
כללי נימוס חשובים המותאמים לתקופתנו.
למשל:
• האם אתה מארגן לעתים ערבי קלפים?
דאג לכך שהתעריף לא יהרוס כמה
מאורחיך.
ס כאשר אתה מטלפן, זהה את עצמך
מיד• אל תשחק ב״נחש מי מדבר?״
י• אם את מזמינה אורחים לארוחת־ערב,
מבלי שתהיה לך עזרה, דאגי לכך שתהיה
לך לפחות מנה אחת קרה, כדי שלא תשחקי
את תפקיד האשה ההרוגה מעייפות, המתרוצצת
מן המטבח לחדר האוכל ומעוררת
רחמים.
<• אם את אורחתה של אשד, שאין לה
עזרה, אל תתעקשי מאד לעזור לה. את
תעשי זאת בכך שתניחי את מזלגך וסכינך
על גבי צלחתך אחרי שגמרת לאכול — כדי
שתוכל לפנות ביתר־מהירות.
• במכונית: מקום הכבוד הוא מאחור,
בצד ימין.
• בקולנוע: אם אינכם יכולים להתנשק
במקום אחר — נשיקה אחת או שתיים לא
תפריע לאיש• אולם שני פרצופים דבוקים
משך כל ה ה צג ה...
י• בקולנוע: הרעש הנגרם מקמיטת עטיפות
סוכריות, איננו משפר את הדיאלוג של
הסרט.
• אם, בגלל סיבות מקצועיות, מזמינה
אשד, גבר לסעוד במסעדה, עליה להגיע
רגעים מספר לפני הזמן שנקבע, כדי לבקש
את המלצר שישמור לה את החשבון. היא
תחסוך בכך מאורהה מצב מביך.
עכשיו לכו ונסו את זה. קודם על אויביכם.
אחר כך על ידידיכם.
החי עוזם ישן עדי היסוד גחרימה

ף* תל*א 3יב, צעד גבר לבוש חליפה
^ מהוהה בתהלוכת האחד במאי, נשא
בידו. דגלון אדום, ניפנף בידיו לחוזים בתהלוכה,
התגלה מאוחר יותר כחולה־רוח שקיבל
חופשה קצרה מבית־ך,חולים הממשלתי
בבת־ים.

בקבוק מדלא־טוב

ך חיפה, ניסה גבר בן 30 להתאבד,
עירבב חומצה גפריתנית בסין, ד,ובל
לבית־החולים לאחר שנמצא בחדרו מוטל
שיכור.

צער בעלי־נשים
לונדון, קבע בית־דין לגירושין כי
סטנלי אוון מארל בן ד,־ ,50 נהג כאדם
הגיוני ובר־דעת בעת שר,יכה את אשתו
בעינה, גרר אותה בשערותיה, איים לדחפה
לבאר עתיקה, זרק בה לבנה, רדף אחריה
עם מעדר ופגע בראשה — דחה את בקשתה
של האשד, לגרושין בגלל התאכזרות.

פירצה קוראת לנגב
ף • תל־אכיב, ביקש צעיר בן 22 תעודת1
a tיושר במטר,־הארצי של המשטרה, נעצר
לאחר שהוברר כי הוא דרוש במשטרת חיפה
כחשוד בביצוע פריצה.

חפש את האשה

ך* אכרדן, ארצות־הברית, הגישה אשתו
^ של השריף המקומי את מועמדותה למשרת
השריף, אילצה את בעלה לוותר על
מועמדותו מאחר והחוק המקומי אוסר על
שניים מבני אותה משפחה להציג את מועמדותם
למשרה אחת.

סדר, סדר תרדוף

ך* קריית״אונו, הופיע במעברה המקו־
Xמית מרצה הסתדרותי בלוזית פלוגת
סדרנים שבאו להבטיח את הסדר באולם,
נאלץ לוותר על ההרצאה לאחר שאיש מ־תושבי־המקום
לא בא לשמעה.

משחקים אסורים
ף* פתחיה, שיחקה רחל חיון בת השש
m Iעם חבריה ליד מדורה, נכוזתה קשות
לאחר שנער בן 12 דחפה לתוך האש בטענה
כי אינו משחק עם ילדות קטנות.

הסוס נגמר
ך» טבריה, החל הצלם פרץ צ׳סניק ב־
^ צילום סרט צבעוני על הגליל, כשבמרכזו
סירת המנוע הלבנה סוסיתא, גמר את
מחצית הסרט, הופתע להיווכח כי בעלי
הספינה צבעוה בינתיים בכחול.

דרך כר בשר

ך* לוס״אנג׳לם, ניסה תום קימברו להר־
Jוזית זמן, הצטרף עם מכוניתו למסע
לוזייה המורשה לעקוף את האור האדום
של הרמזור, הוכרח על־ידי שוטר־תנועה »•!
להמשיך בלוזייה עד בית־הקברות.

הארטיק המר

ך• לוד, מכר נער בן עשר שלגונים לחבו־
Jרת חיילים שנסעה ברכבת, נשאר עומד
על הרציף ללא ארגז השלגונים לאחר שחייל
מהחבורה חטף מידו את הארגז כשהרכבת
החלה לנוע.

לרבי מותר
ך• נצרת, נדחתה תלונתו של מנהל עבו!
דה במחלקת העבודות הציבוריות, שהתלונן
כי עובדיו מקבלים את משכורתם
בשעות העבודה, לאחר שפדה בבנק סמוך
את צ׳ק המשכורת שלו בשעות העבודה.

העשון הוא
ך* מאדקה, ארצות־הברית, גילחן
! של גלן סנדרם בן הארבע
מעשן קופסה סיגריות לשבוע לאחר
תו בן שמונה חדשים אכל סיגריה מובחרת^
העולם הזה 1127

__קולנוע
סרטים
הכש רו ןהופרא
היעוד המופלא (מקסים, תל-אביב;
ארצות־הברית) הוא סיפור האגדה על נערות
שהפכו לכוכבות בין לילה בגלל מקרה
עיוור, שהתגשם כל כך הרבה פעמים במציאות,
עד שחדל להיות אגדה• שוב אין
זה נס ששחקנית בלתי־ידועה המועסקת
ככפילה, מצפה ליום בו תחלה השחקנית
הראשית והיא תמלא את מקומה. מקרים
כאלה מתרחשים כמעט בכל יום. דינה פס־קין,
אביבה גור וגם גילה אלמגור יעידו.
הפעם מספרת את הסיפור הנדוש סוזאן
(״פיקניק״) שטראסברג. היא מופיעה כשח־

את העיירה הצרפתית הקטנה לשם נרדף
לפרובינציאליות וצרות־מוחין, משהו בדומה
לכתריאליבקה היהודית. הפעם, בתסריט שחיבר:לסרט
זה, הוא מתקן במקצת את שמה
של העיירה. אם כי תושביה נשארו גם
הפעם ברובם קטנוניים, רכלנים ובעלי דעות־קדומרת,
ופרנסי העיירה אינם עולים בחכמתם
על חכמי חל* הרי אחד מאזרחיה מכסה
על בערות כולם בפיקחותו. האחד הוא פר־ננדל,
לו מוקדש הסרט.
פרגנדל הוא עצלן כרוני ובטלן מתוך
פרינציפ. אולם הוא יודע כי בחברה מתקדמת
עשויות תכונות אלה להועיל. מאחר
והלנו המובטל היחיד בעיר, הוא מנצל את
מעמדו, מוציא לעצמו ברטים מובטל המזכה

תשבץ 1127 nra n&iflia
שחקנים שטראסברג ופונדה ב,,היעוד המופלא״
הנס קורה כל יומיים

קנית חובבת מערי־השדה המנסה למצוא
תפקיד בחיזור על פתחי מפיקים, מצליחה
באחת ההזדמנויות לתקוע יתד בליבו של
מחבר צעיר (קריסטופר פלמר) ומפיק מזדקן
(הנרי פונדה) .השניים שוכחים על קיומה
כעבור זמן קצר, אולם כאשר הכוכבת הקבועה
שלהם מאכזבת אותם, הם מעלים את
סוזאן הטירונית על הבמה, שם היא נוחלת
הצלחה עצומה.
את התפקיד הנדוש מצליחה סוזאן שטראם־
ברג להפוך להופעת יחיד מרהיבה. במשחק
שחצני, מופרז עד להחריד לעתים, אולם
בכשרון ובחביבות היא מטביעה את חותם
אישיותה על כל הסרט, הופכת את החזיה
בו לחויה מסעירה.

דצח לי ל די ם

אותו בקיצבה ממשלתית קבועה, לועג לאזרחי
העיר המשלמים מיסיס כדי לפרנסו
בבטלנותו.
במקום זה נגמרת הסאטירה החברתית
ומתחילה קומדיה דלילה, בה נופל פרננדל
קרבן לעלילת־שוא, מצליח לחלץ את עצמו
בעזרתם של כומר ויצאנית. למרות שלאורך
כל הסרט הוא מוכיח די הפתרון שמצא
לבעית הפרנסה — פתרון של קיצבת־בטלה
— הוא האידיאלי ביותר, הוא קורע לבסוף,
בחוסר הגיון, את כרטיס המובטל שלו,
הופך אזרח עמל.
אישיותו של פרננדל היא המצילה סרט
זה מחיוורון כללי, משאירה אותו בגדר
קומדיה קלילה ומשעשעת.

תדריך

פ עו ל ת בז ק (תמר, תל־אביב; צרפת)
אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
מבצעת כנופית שודדים כשהיא שודדת מידי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
הצרפתים תכניות חדישות לפגזים העשויים
• קול הזעם (תל־אביב; תל-אביב) —
מנתך מיוחד במינו בעל כושר חדירה מוגיול
ברינר מנסה להביא מרפא למשפחה
בר• את התכניות מוכרים השודדים לחברת
אריסטוקרטית שיצאה מדעתה באי־הסתגלותה
תיווך קוסמוס, המציעה לצרפתים לקנות
למציאות. ג׳ואן וודוזרת.
אותה חזרה תמורת סכום מפולפל. אולם
• הייתי כפילו שד מונטי (חן,
כשהעיסקה המסחרית עומדת להתבצע, מגלים
תל־אביב) — סיפור־מתח תעודתי למחצה,
הצרפתים כי התכניות הועתקו על ידי העל
האיש ששיחק את תפקיד הגנרל מונט־שודדים
במטרה למכרם שוב למישהו נוסף.
גומרי במשך שבועות מספר, במלחמת העל
הנרי וידאל, העובד בשירות המודיעין
עולם השניה.
הצרפתי, מוטל התפקיד לעקוב אחרי ה«
השחדב השחור (אופיר, תל-אביב)
שודדים ולהוציא מידיהם את העתקי התכניות*.
המשימה תחביב צדדי. וידאל מעצב — משחק משובח של אנטוני קווין וסופיה
לורן כמלודרמה קיטשית במקצתעל
הבד טיפוס בלתי מקובל ביותר של
בלש. אין הוא אלים ונמרץ כאדי קונס•
שולחנות נפרדים (אוריון, תל-
טנטין וגם לא פיקח וחריף־תפיסה במיוחד.
אביב) — הטפה לרעיון שבני־אדם מסוגלים
הוא טיפוס עליז האוהב חיים, הרואה את
למצוא את אושרם בהתקרבות הדדית, בסרט
עיקר עבודתו בחיזור אחרי נערות ואת
אנגלי פושר, בו מתבלט משחקם של דוד
משימתו הבלשית כתחביב צדדי.
ניבן ודבורה קר.
הסרט אינו מצטיין בתעלומות בלשיות
• ה חו ק (הוד, תליאביב) — סרט־מיוחדות
במינן, הוא בנוי על הבסיס שהאיש
אוירה של ז׳ול דאסן, מכניס משמעויות
הבלתי חשוד ביותר חזקא הוא האיש אחפילוסופיות
לרומאן על יחסי השולטים והריו
מחפשים. קצת מעשי אלימות אינם
נשלטים בעיירה איטלקית קטנה.
מקלקלים את האוירה הנעימה בה מתפתחת
« שתי פנים לראי (תל-אור, ירוהעלילה,
וגם מעשי הרצח מוגשים בצורה
שלים) — מישל מורגאן מחליפה את פרכה
חביבה והיתולית שאפילו ילדים מתחת
צופה ואת גורלה בסרטו של אנדרי קאיאט.
לגיל 16 עשויים לחזות בהם בשלוה.
• יעקוכוכסקי והקולונל ( רון, ירושלים)
— דני קיי מעלץ לבבות יהודיים
ב קו ר ת ער פ רננ ד ל
בהתחכמויותיו עם קולונל פולני אנטישמי.
• זה הדוד שלי (אמפיתיאטרון,
פרננדל בקלושמרל (צפון, תל-אביב;
חיפה) — ז׳אק טאטי בסאטירה על החיים
צרפת) .בסיפור שערורית המשתנה בקלוש־המודרניים.
מרל,
הפך הסופר הצרפתי גבריאל שואליה
וזעולס הזה 27י ;

מאוזן־ .2רב־חובל;
.8מוסי קאי;
.10 שגריר;
.13 דרגה; .14
מרכז הדם; .15
גדוש; .16 מס פיק;
.17 מהר;
.18 היטל ; .20
יחידת השמל; .21 ממשלת מושב
גרמניה המערבית;
.23 נהר ; .25 מו רה;
.27 שבועון;
.29 לא מקומי ;
.30 עורכת מדור
ביהעולם הזה ; .32
מטוס ; .34 בפי גור;
.35 שארית;
.36 נביא ; .37
אוניברסיטה; .39
בטל הבטחה ; .40
כבש; .41 ענן; .42 דובר המשטרה;
.43 פרקי ישעיהו; .44 מרד; .45 אי
קנרי.
מאונך־ .1שעון; .2בחורף.3 :
יחידה צבאית; .4מילת בקשה; .5
ישוב ; .6מטר, ללא התחלה ; .7מטה
אש; .8ששה־סדרים; .9פרא; .11
סביב לאי ; .12 מילת שלילה ; .18

מהברת פנים חדשות במראה; .19
חברה לבנין; .21 הלצה; .22 בירת
קניה; .24 בן יעקוב; .25 אדון; .26
עבודה; .28 חברה לאשראי; .29 מי לת
ציון; .31 אלמלא; .33 המצאת
בל ; .34 תואר בכמורה ; .38 נשיא ההתאחדות
לכדורגל; .41 חצי־אי ב אסיה;
.43 כן• בספרדית•

אנ\ד״ת English
ככית־הספר לשפות ״ קדימה ״ ,בדיהווה ,74 תל״אגיב
נפתחים • :אולפן ללימוד מרוכז ( 3שעות כיום).
• קורסים ואולפניות לעברית, אנגלית וצרפתית
( ,4 ,3 ,2או 6שעות בשבוע).
• למבוגרים מכל דרגות הידיעות, ככל שעות
היום והערב.
כתכנית • :דקדוק, כתיב, סגנון ושיחה .Conversation
• קבוצות נפרדות לאנגלית לתלמידי בתי־ספר
מתחילים ומתקדמים.
פרטים והרשמה 12—9 :לפנה׳׳צ; —3ע בערב (פרט ליום ו׳).

מי ד ד T iu

אתזהכסרש מוו ת»־

תדריך ל שוטר ה מ קו פי ם
ב ע ריב ת לילי גלילי
מוזמנים משתתפים. אחד הקוראיס מבי!
המשתתפים בשליחת חומד לעמוד זה יזכה פד
שבוע בשבוע בפרס של עשר לירות ישדאליות.

הזוכה בפרס השבוע הוא גד לוין, תל־אביב,
כשיצאו השבוע חברי משלחת הגדנ״ע לאפריקה המער
M »nרוו
רבית, סיפרו סיפורים מאלפים על ההווי המחכה להם
שם. למשל: חבר המשלחת נקלע בין שבם בג׳ונגל ושואל :״יש כאן קאניבאלים?״
ראש השבט מרגיע אותו :״לא, לא, כבר לא נותרו. את האחרון אכלנו אתמול
לארוחת ערב.״ ועוד בדיחה סיפרו החברה, על אחת מהן שהבטיחה לאפסגאי
של היחידה, שהיא תשלח לו ״קרוקודיל רעב.״

אחד שרצה להיות שחקן ולא הצליח,
הניח לזקנו שיצמח והחל כותב מחזות.
לדבריו, כתב מחזה אקטואלי נהדר, אבל
כמו את כל המחזות הטובים באמת, גם
את זה אין רוצים להעלות על במה בישראל
(אולי דוקא משום שיש בו משמעות
אקטואלית)
,אף כי בלונדון
ובניו־יו־רק
ובעוד מקו־מות
כבר הוצג
המחזה בהצלחה
רבה( .זה נכון,
אני יכול להעיד:
ראיתי קטעי
עיתונים).
ברנש זה ביקש
ממני שאעשה
לו פרסום.
מאחר שכבר סיפק
לי כמה רעיונות טובים, רצוני לעשות
לו שרות דל זה, ובכן ברשותכם
אביא פה ממחזהו קטע בו מוסבר מדוע
יכולים נערים לעשות קונצרט ליד חלוני
בחצי־הלילה ושוטר המקוף אינו שומע,
יכול אדם (אדם?) לצפור ב־ 5בבוקר ממכונית
חונה, עד שהמתים נחרדים מקברותיהם,
ורק שוטר המקוף מוסיף לנמנם
אי־שם, ויכול אוטובוס לנסוע לקראת
רמזור אדום וכמעט להרגני והשוטר
עומד לידי כפסל ולוטש עיניים
מזוגגות.
על הבמה נמצאים מפקח ,׳עוזרו, ושוטרי
המקופיס.
מפקח (לשוטרי המקופים) :זה תפקידכם:
עליכם לעצור כל ארחי־פרחי.
שוטר: ואם לא יעמוד?
המפקח: אל תשימו לב אליו. ילך לו.
והודו לאלוהים שנפסרתם מחדל־אישים.
סגן־המפקח: אם אין הוא עומד כש־מצודים
עליו, הוא לא משלנו.
המפקח: נכון. ועליהם להתעסק רק
עם אזרחים נאמנים. ואל תרעשו ברחובות,
כי שוטר מפטפט ומשוחח זר, סנ

גדול.
שומר: אני מבכר לישון מאשר לדבר.
אנו יודעים מה חובת המשמר.
המפקח: יפה. אתה מדבר כשוטר עתיק
ונמנמן. ובאמת, התנומה היא יסוד התפקיד•
רק הזהר שלא יגנבו ממך את
נשקר• ובכן, עליכם
לבקר בכל
בתי״המרזח ולדרוש
מהשיכורים
כי ישכבו לישון.
השוטר:
ואם
לא ילכו?
המפקח; הניחו
להם עד שיתפכ־חו.
ואם אז לא
ישיבו לכם תשובה
טובה יותר,
תוכלו לאמור כי
טעיתם בהם. ואם תפגשו גנב, נוותר
לכם, בתוקף תפקידכם, לחשוד בו כי
אינו ישר, ואנשים כאלת ככל שתפחיתו
להתעסק אתם, מוסב ליושרבם.
השוטר: אם יודעים אנו כי גנב הוא,
האין עלינו לשים עליו יד?
המפקח: הנוגע בזפת, מתלכלך• אם
גנב הוא, הניחו לו להתגנב מחברתכם.
סגן־המפקח: ואם תשמעו ילד מיבב,
העירו את אמו כדי שתרגיע אותו.
השוטר: ואם לא תשמע אותנו האם?
המפקח: הסתלקו משם בשקם, ויעיי
אותה הילד בבכיו.
השוטר: בסדר. בואו ונשב פה על הספסל
עד שתיים בבוקר, ואז — למיטה.

עד כאן מתוך המחזה האקטואלי והמבולבל
(קראתיו כולו) אשר כשמו כן
הוא :״מהומה על לא מאומה״ .מה שמו
של המחבר? איזה מחבר? אה, המחזאי
במשמע? רגע. א — ויליאם. ויליאם
משהו. דומני שיקספיר. כן, ויליאם
שיקספיר• סנוב כזה. כותב אנגלית. אכל
מוכשר.

הער 1ת (P׳Oiu
שר האוצר, לוי אשכול, הכריז
כי מלווה העליה ־ביצע בכל
התנאים

אם יש ערלים או
אין -עליה אחת סוב־מ
ח ת: עליית המסים.

ק צו ת לעולס צודקת
יצואן מוסמר — מה הוא? (נותרת
בהארץ)
א. א .תל ־אביב
הממנו. מת באמת?
בננסת ובועדותיה( .חרות)
אביבה אייל, ירושלים
כל בעיה לובשת מיסדי-עגק.
המלחים הישראליים מתקדמים יפה
בלימודיהם ובקרוב יטיסו את שתי

הצוללות מבריטניה לישראל( .על־המשמר)
פנחס
קרבאל, ירושלים
ימאים בעלי־מעוף, מהז
בידיעה קודמת מסר סופנו הצבאי.
(מעריב)
מרדכי דן, תל־אביב
סופר טוב, הכל טוב.

חבלנים מצריים מן החבל
הסורי פועלים בתוך שטח עי•
ראק

...סופם, מבטיח רדיובג־דאד,
הוא הכל התליה.

הנציגים הדתיים בעיריית חיפה
מתנגדים לקריאת תחנה ברכבת
התחתית בשם ״הנביאים

על אבא חושי אפשר
יהיה לומר בי אין נכיא
בעירו.

המשטרה ממשיכה להיות משוכנעת
כי ציון סלומון אמנם אשם
ברצח אשתו א ביגי ל...

...נראה שהיא באמת
מאמינה כפתגם הישן:
שתיקה כהודאה.

״אתני ראנם־הט־יר, דברי נזמנצה הנכבדים־ .רבגגזי
הנווזונאים, אוחזים י2ן ריב — אין רי נזה רונזר !״

סתם ביקור
חבר תי
משונה מאד, איך ששני אנשים הנושאים
אותו שם־משפחה ומדברים אותה
שפה, יכולים להבין מלים בצורות
שונות• הנה, למשל, כשאני חושב על
ביקור של כמה חברה אצלנו בבית,
אני מתכוזן לכך שהחברה יכנסו, ישבו
על הכסא הראשון שהם פוגשים, מצ׳ז־בטיט
קצת, אוכלים מה שנשאר מהמסיבה
הקודמת, שותים משהו ומסתלקים.
זה לא דומה אפילו מרחוק למה שאשתי
מבינה מן המלים ״ביקוד של
כמה חברה״ — כסי שגיליתי לא מזמן.
כשהודעתי לה דרך אגב שכדאי להזמין
את נחמן ודרורה לערב. .סוב,״ השיבה,
״נקבע את זה ליו חמישי הבא.״
שכחתי מכל העניין• אבל לא אשתי!
למחרת כבר הגישה לי רשימה של כל
הדברים שעלי לעשותם עד ליום חמישי
הבא — לתקן את הצבע על משקופי
החלונות, לגמור את הדבקת הניילון
על מדפי ארון־הספרים, לעזור לה בתליית
הוילונות החדשים, לעדור את החצר
.״בובה,״ ניסיתי למחות ,״הם
באים סתם לביקור חברתי. הם אינם
מתכוננים לקנות את הדירה שלנו.״
״זה לא חשוב,״ השיבה הבובה,
״אני רוצה שהבית יראה כמו שצריך.״
התחלתי במלאכה. מן החדר השני
שמעתי אותה מטלפנת :״חשבתי שאולי
את לא צריכה את עגלת־התה
ליום חמישי זה נורא נחמד מ־צידך;
סרוויס העוגות שלך הוא באמת
נפלא. את יודעת, שלנו לא כל כך
״בטח, גד יכול לסחוב לכאן את הכורסה
הירוקה שלכם...״
נו, עבדתי עד חמש דקות לפני שבאו
האורחים• תפקידי האחרון היה להביא
מהקיוסק חבילת קאסאטא פירות־מעו־רבים.
הייתי כל כך הרוג, שלא יכולתי
ליהנות מן העסק• אבל אשתי היתד,
גאה כמו תרנגול. אילו רק ניסינו,
היינו מצליחים כמו כלום למכור את
הדירה שלנו לנחמן ודרורר״
גד לוין, תדאגיב