גליון 1128 מתאריך 12 במאי 1959

דים, ההורים, המנהלים, המפקחים והסיטג-
ריסטיות, המבקרות בכיתתו מפעם לפעם.
היש פלא כי חינוכם של ילדיו לקוי? בהם
הסובלים הבלעדים מיסורי אביהם.
מורה אלמוני, תל־אביב
המורים נסחטים ואיז סי שיעמוד לצידם.
בריב ביז מרכז המורים והטורים צודק
תמיד המרכז. כי קיים הכלל ״שמור לי
ואשמור לד ״.מעשי מורי־התיכוז מעורר
גאווה בלב כולנו. הלוואי ויכולנו ללכת
בעקבותיהם.
אינני מעיז למסור לכם את שמי, פז
יבולע לי.
מורה אלמוני, תל־אביב
אני מחכה

כל מה שכתבתם הוא אמת.
להמשך
מורה, באר שבע

כלבים קהים

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד ;136 .מען למברקים ; ״עולמפרס״;
המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.
דפוס משה שהם בע״מ, ת״א, טל.31139 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות

העתון

הנ קרא

מסורת ישנה היא בהעולם הזה להקדיש
את גליון יום־העצמאות בעיקרו למיבצע
המזכיר לכולנו את החיוב היסודי בקיום
המדינה. השנה אינה יוצאת מכלל זה.
יום־העצמאות הוא חג לאומי. הוא מוקדש
לרעיון אשר הוא, לדברי ההיסטוריון
הבריטי ארנולד טוינבי ,״הדת השלטת של
תקופתנו.״ אולי מותר גם לנו לנצל הזדמנות
זו כדי להקדיש כמה רגעי מחשבה
לרעיון זה, לחיוב היסודי שבו, וגם לסכנות
הכרוכות בו.

כולנו אנשים לאומיים. איננו יכולים כלל
להיות אחרת. כי העולם של ימינו בנוי על
יסודות החלוקה הלאומית. המדינה המודרנית,
שהשפעתה על חיינו גוברת מיום ליום
בכל שטחי הכלכלה, התרבות וההגנה, היא
מדינה לאומית, או מדינה של כמה לאומים.
אין בכך כל רע• הלאומיות היא יסוד
חיובי, פורה ויוצר. היא עוזרת לאדם המודרני
להתגבר על אנוכיותו, להתעלות מעל
לעצמו, לשרת את הכלל. היא נותנת לו
בסיס איתן ליצירתו. גדולי הרוח האנושית
— מכותבי התנ״ך, ועד בטהובן וגטה
ושקכפיר, מאמני הריניסאנם ועד תומאס
מאן — יצרו יצירה לאומית, אשר בשל
כנוחה וגדולתה הפכה ליצירה כלל־אנושית.
האיש הלאומי הוא מטבעו סובלני ונוטה
ראחודת־עמים. כי המחייב את היסוד הלאומי
של האדם, אינו יכול שלא לכבד את ׳היסוד
הלאומי של הזולת. האידיאל שלו הוא
עולם ׳בו משתדל כל לאום לפתח בחרות
את מכסימום היכולת הפנימית שלה. ואילו
האנושות דומה לתזמורת בה משמיע כל
כלי לאומי, בהארמוניה כללית, את הצליל
המיוחד שלו•
אנשים לאומיים הבינו תמיד איש את רעהו,
מעבר למיתרסים ולחזיתות עראיות,
עברי לאומי, למשל, יכול להתיחס רק בבוז
לערבים הבוגדים בעמם כדי למצוא חן
בעיני המושל הצבאי. הוא ימצא בנקל שפה
משותפת עם ערבי ישראלי הגאה בלאומיותו
ומזדהה עם שאיפות שאר העמים הערביים.
רק בין שניים כאלה יתכן שלום של ממש.

האסון הוא כי הרעיון הלאומי ניתן
בקלות כה רבה לזיוף .״הפטריוטיזם הוא
המיפלט האחרון של הנבל,״ אמר אותו
אנגלי גדול, הד״ר ג׳ונסון. הוא לא רצה
לגנות את הלאומיות. הוא רצה רק להצביע
על עובדה הידועה לכולנו: כי על הלאומיות
(כמו על האהבה) מדברים בקול הרם ביותר
אותם שאינם מסוגלים לחוש בה•
כמו כל רעיון מוסרי גדול, קל להפוך
את הלאומיות נושא לפולחן־אלילים, מולך
שותה־דם ורומס־עצמות. פגניות זו יכולה
להיות מופנית כלפי חוץ או כלפי פנים —
ולרוב היא בועטת בשני הכיוונים בעת

הירי המערכת:
ן, שייע גלור, לילי גלילי,
ו, רווזי ורד, אברהם וזרמוו,
יו־המדי, אביבה סטן; ,יבזום עינו,
ילביה הרו,

במדיגד

ביותר

ובעונה אחת. לשתי הנטיות יש נציגים
חשובים בישראל, ולעתים נדמה שידם על
העליונה.
אליל הלאומיות הכוזבת יכול לאכול את
האום. סיסמתו היא :״אין אלוהים מלבד
המדינה, והמנהיג של היום הוא נביאו!״
הוא דורש מן האדם להשתעבד, לוותר על
עצמיותו החופשית, להפוך בורג מטומטם
וחסר־אונים במכונה דורסנית אדירה.
התוצאה היא תמיד חיסול האומה מבפנים,
השמדת כוח־היצירה וכוח־החיים שלה.
כי האומה אינה תל־נמלים או סזרת־דבורים.
היא גוף חי, המורכב מבני־אדם• מי ששולל
את האדם ,״כערך עליון וכמידה לכל״ ,הריהו
שולל את לב־לבו של הרעיון הלאומי.
באירופה נולדו הלאומיות וההומאניזם
בעת ובעונה אחת, והיו כרוכים זה בזה.
בישראל נוצר מצב מסוכן — בעוד שהרעיון
הלאומי פורח ומשגשג, נמצא הרעיון
ההומאניסטי עוד בחיתוליו. קיימת סכנה
מוחשת שזה יחנוק את זה. ביום העצמאות,
למשמע תזמורות־המארש המשכרות ורקיעת
הנעליים המסומרות על מסלולי המיצעדים,
מוטב לזכיר זאת.

אליל הלאומיות. הכוזבת יכול גם לאכול
אומות אחרות, תוך שהוא מסתער על לאומים
אחרים כדי לשדוד את אדמתם או לחסל
את שאיפותיהם הלאומיות. היא מפתה
את האומה בדגל המבריק של מסע־נצחון
להאדרת האומה• אולם בסוף מתגלה תמיד
שהיה זה דגל־התעתועים של מסע־התאבדות.
הסיבה נעוצה לא רק בשכרון־הנצחון,
שאינו יכול לעצור. אולי הסיבה היותר
עמוקה היא שבהתקיפם את לאומיותו של
הזולת, הורסים הדמגוגים הלאומניים את
העיקרון המוסרי של הלאומיות העצמית.
ללא עקרון מוסרי זה, לא נותר מן האומה
אלא עדר שודדים ללא מצפן.
מעטים בישראל האנשים המטיפים בגלוי
לדרך זו. אולם הנחות־היסוד של הלאומיות
הכוזבת השתרשו בלבבות רבים, שלא השכילו
לראות את ההבדל בין הפרחים שב־ערוגה
הלאומית לבין גידולי־הפרא הטפילים.
גם זו סכנה שיש ללחום בד, יום־יום.

וגלים רבים יעברו על פנינו ביום־העצ־מאות•
נבחין־נא בין דגלי הלאומיות הכנה
לבין דגלי התרמית ההפגנתית, בין דגלי
הטוהר לבין דגלי הטומאה, בין דגלי היצירה
לבין דגלי ההרס.
כאנשים לאומיים — הבה נחדש ביום זה
את חדוזת־יצירתנו הלאומית, את החלטתנו
הפנימית השקטה לתרום את תרומתנו לאומה
בה הולידנו הגורל, למולדת השסועה וה־שותתת־דם,
למרחב שאנו שייכים אליו,
ולאנושות המחפשת את דרכה אל האור.
ובעיקר: לשלמות האדם.

מכת בי ם
אמת בעילום שם
מאמריכם על הרו דז הקט: בהסתדרות המור
ם והעולם הזה 1126 והלאה) נרמו ׳ י
ס־פוק רב. במורה, יודע א נ #היסב מה י
המצב. אני מרגיש את הכל על כתפי
נס אני כאותה מורה משליך את ״הד החיהד
נוך״
לפח האשפה .״הד החימר״
הלכלוך. הסמל לכל הלכלוך שמאחוריו -
דיהטטורה, בפייה.

ברור ששמי

י*מי*י* ׳׳נהיה

אינו

אמיתי.

אינני

רוצה

עמיהוד שחור, כזורה בגליל
רע ומר הוא המצב השורר בבתי הספון.
רע ומר מצבו של המורה. אך הסובליבב

העיקריים הם ילדיו.
המשטר שהנהיג מרכז המורים דורש מהר
מורה ביטול בל אישיותו העצמית תוז
בע ממנו להיות נופת־צופים בלפי התלמי־׳

קראתי את טענתו — המאד בלתי סבירה
— של ראש הממשלה ושר הבטחוז דויד
בז גוריו! אודות פריסת ״הקריאה אל הדגל״
(העולם הזה .) 1123 אונייתנו עגנה בבוקר
שלמחרת השדור בליברפול, אנגליה. מפי
הסווארים שבאו לעבודה נודע לנו כי ״שוב
פרצה מלחמה בין ישראל לשכנותיה.״ העתו־נים
המקומיים יצאו בכותרות ראשיות שמנות
על גיוס כללי בישראל וגיוס כללי
ומצב הכז נגדי בארצות השכנות, על
מצב של ״ערב טלחמודסיני במזרח התיכוז״,
על סכנת התלקחות כללית באיזור ובד׳,
היו שדרשו איתור מיידי של הסכנה בטרם
אאיים על שלום העולם נוכח המצב המתוח
בגזרות אחרות.
פרשנים צבאיים ומדיניים ניסו לנתח את
המצב ולהמציא הסברים מדיניים, המתקבלים
על הדעת, לצעד הישראלי. היו גם
זריזים שלא התעצלו, מיהרו להוציא מ;
הארכיון גלופות של תמונות המראות טור
ישראלי משוריין נע מערבה, חיל רגלים ישראלי
בפעולת קרב, ולהקות של חיל האויר
הישראלי. בכד שאמנם פרצה — או עומדת
לפרוץ — מלחמה, לא כפר איש. הרושם
הכללי היה אחיד. הדעות נחלקו רק ביחס

) 1126 באמרו כי הכינוי ״קומץ נבחר״
משיג את ההיפר מכוונת העורר. עתונכם
ירוע כמשרת האינטרסים החיוניים של ישראל
וכלוחם לתיקון המשטר והחברה, על
כז עליכם לזכור כי הדרר הטובה ללכר
את הכוחות המתקדמים והיוצרים במרינה
צריכה להתבטא דווקא בהרחבת המעגל
המצומצם
יחזקאל ח״ רנזת־גן
יתכן וחישובו של העורר ב״קומץ נב־הרי׳
לא קלע למטרה, אולם ברור כי
הקורא רובינשטיין לא צדק. העורר כתב
כל שכתב מתוך אי־רצון להראות כמתרברב.
כל קורא יודע כי הקומץ הנבחר אינו כה
קטן כפי שהעורר מתאר אותו. רבים רבים
עומדים מאחזדיו..
ד. אליעזר, חיפה
א.ן ן ״ה קומץ. זהו החלק. הארי.
דליה עניינדבTt ?(7 ,־ e

חפש את הטוטו
תמהנו לקרוא את תשובתו של דובר משרד
החינוך (העולם הזה )1127 על האשמותיו
של מדריד הנדנ״ע בנעמי יפה, בו היוא
הוא טוען כאילו בנעמי פוטר משום שהוריד
את חניכיו מן המצדה בחשיכה. עלינו
לציין בצורה ברורה, וזאת בתור נציגי
המשתתפים בטיול האמור, כי העליה והירידה
בוצעו באור מלא. כמו כן מנוחה
להאשים את המדריר, שאימן אותנו בשימוש
בנשק צבאי רשמי, כאילו חטא בזה שבדק
רובה טוטו לפני תלמיד. לעצם האשמה זו
נאסר: לא ראיוו בבל תקופת המחנה
בעין־גדי כל רובה מוטו איזה שהוא ולא
ברור לנו, אם כן, מהיכן שאב דובר משרד
החינור את האינפורמציה יעלו.

אריה כץ, יעקב צור, שרה גולדשטיין,
חברי ועד כיתה י״א של בית הספר
הריאלי מונטפיורי, תל־אביב
תצלום־הוכחה שצולם בשעת ירידתם של
חברי הקבוצה מן המצדה, לאור היום —
ראה תמונה.
באב לבז הלומד בבית־ספר תיכון הכולל
במסגרתו את אימוני הגדנ״ע, נזדעזעתי
לקרוא את כתבתכם על אסון עיז־גדי (העו לם
הזה .) 1126 לא הייתי מסוגל להאמין
כי הגורמים האחראיים במשרד החינוד וה חרבות
עשויים להעדיף אינטרסים קטנוניים
על הדאגה לשלום ילדינו.
י. מרום, תל־אביב
כתבתכם על המדריד אשר הזהיר בשעתו
את משרד החינור על הסדרים הלקויים במ חנות
הנוער, אינה נותנת לי לעבור על
פרשה זו בשתיקה. כיצד יכולים כיום האחראים
לארגון אותם המחנות, להינקות מאחריות
חמורה למותם של ארבעת הנערים
שנכפו באסון המחריד? האם כל מה שהם
מסוגלים להניב בנידון מתבטא בצורה
החינוכית בה הם מנסים להציג את המד-
ריד?
חנה גרינשפן, כפר־יונח.

ההוכחה: תמונת הירידה
למניעיה. נבהלנו. רבים מאתנו מיהרו לשלוח
מברקים למשפחותיהם בארץ.
מי שגידל ואילף פעם כלב שמירה יודע
שאחר האמצעים להבחין בי; בלב פיקח
לכלב קהה הוא לשסות את הכלב במטרה
שאינה קיימת. הכלב. הקהה יפצה מיד בנביחות
קולניות לכיוון המטרה שאינה קיימת.
כלב כזה לא כדאי לנדל. הכלב הנבון יו־קוד
את אוניו, ידרוד את חושיו ויישאר דומם
על מקומו, תור צפייה למה שייתנלה.
לכלב כזה יש עתיד.
זכרתי זאת, כשקראתי בעתונות — בבואנו
ארצה — על תגובתם הנאפדת־עוז של אילו
ח״כים, שמיהרו לתקוע בשופרי המלחמה בפוזה
גיבורית של ״שמור!״ ״רצח בעיניים!׳,
״דקור עוד בטרם היה ברור בכלל
למישהו נגד איזו מטרה — ואם בכלל
הם זועקים.
קיימת מטרח כזו
כדאי להרהר קצת בהשוואה זו.
קצין ימי, חיפה

ן* האשליות

האשמתם את הממשלה בחוסר ראיית העתיד
בעניין קפריסיז ואלנ׳יריה (העולם הזה
.) 1126 נראה לי כי הפעם אתם האשמים
ככר. כמעט וודאי הוא כי קפריסין חתיהם
לישראל, לאחר השנת עצמאותה, כפי שיוון
מתייחסת לישראל עתה. ספק אם היא תקיים
אתנו בכלל יחסים דיפלומטיים. קיום המיעוט
היווני ברע״ם ימנע זאת כפי שהוא
מנע זאת במקרה יוון. מאידד, אלנ׳יריה
עצמאית רק תוסיף קול באו״ם להחלטות
האנטי ישראליות ותנעל את שעריה בפני
עלייה יהודית, בפי שעשתה זאת שכנתה
מרוקו.
תמיכתנו במדינות אלה היא ניסור הענף
עליו אנו יושבים. נוכל להתעסק בנ סיונו ת
באלה בשנגיע לעצמאות.
חיים שטיין, ירושלינז
מפליא. מעולם/לא חשבתי כי בין החצי
הרוח הישראליות*.ובין המעשים קיים פער
כזה. סיפרו לי תמיד בי אנו מדינה מתק-
רמת, מצביעה כשרק אפשר עבור עניינים
צודקים. ההצבעה עבור לוב וסודו נראתה
לי, על כל פנים, כזו.
והנה באה כתבה זרה, אחת שמקריאה
בלתי מסוננת הורגלתי לראותה כאוייבת
לישראל, ומסירה את מסד האשליות (העולם
הזה 1127 כיצד יכולים כל אותם כתבים
באו״ם לרעוש על כד שישראל לא
הוזמנה לאותה מסיבת קוקטייל, כשלא אפשרה
אפילו לשכנה אחת של חברי אותו
מועדוז להגיע לעצמאות או לייצוג בינלאומי
כלשהו. תחסו לי לברד מעל דפי
שבועונכם את מרי האגן. טובה אמת מרה
מיריב מאיער שקר מתוק מאוהב.
סובר, ברעם, רנזת־גן

הקומץ והארי
צודק

הקורא

רובינשטיין

והעולם

בחוסר הבהירות המקובלת בתגובותיהם של
כל הדוברים למיניהם במדינה. הוא טוען
כי כתוצאה ממכתב התלונה של המדריך
בנעמי יפה ,״הובא הדו״ח לשימת לב המ מונים
על פעולות הגדנ״ע והופקו ממנו
המסקנות הראויות.״ דומני שהצבור זכאי
וחייב לדעת מה היו מסקנות אלה בדיוק
ומי נענים או פוטר כתוצאה מכר. תשובתו
החמקנית של דובר משרד החינוך היא פעו-
לה נוספת של מכונת הטישטוש. איד אפשר
להבין אחרת את ספקנות ועדת החקירה של
מים רד החקלאות שהוקמה לחקירת האסון בו
מצאו את מותם ארבעה ילדים, שלא מצאה
לנכון אפילו לציין בדו״ח שלה את העובדר
המזעזעת שלנהג המכונית לא הייה רשיון
להוביל נוסעים?
נחמיה שלח ׳,תל־אביב
דבריו הכתובים׳ של דובר משרד החינוך
אינם עיסויים לצערי לעורר מידה גדולה
יותר של אמון מאשר דבריו. הנאסרים על-
פה. מפקדת הנדנ״ע בפיקוח משתתפת
על פעולות הגדנ״ע
במיסרד החינור -לפ חות
באותה מידה
שהיא עושה ואם
ביחס למפעלי. הנד־נ״ע
הכלולים במסג רת
משרי החקלאות.
עובדה זו רק מא-
•סרת את טענתי
על ידי הסקת
קנות מהדו״ח ש,,
תי וטיפול מתא
מצד גורמי משז
החינוך, אפשר ה׳
למנוע את התאוג יפה זאת ועוד. עובו
היא שלמנהלהנמנ
יה מונט פיו רי. ל א נמסר עד עצם היום הזהו
העתק של הדו״ח כפי יסמחייב הנוהל -
ועובדה זו אינה ני תנת לטישטוש על יו
פטפוטי־סרק של הדובר. דבריו כי .,החם
רה בהאשמות שבעטין פוטר״ בדבר הטי
למצדה והירידה שבוצעה כביכול בחשינ
כל אחד מאלה שהשתתפו בטיול האטו
הם •סקר נס ותו לא. על כד יוכל להעי
כיצד יסבירו גורמי משרד החינור א
העובדה ש״מדריר חסר אחריות״ יצא בא
מסעות ים ל תלמידים ובמקרים מסוימים ל?
שור הפיקוח על הגדנ״ע באחראי ליסש
כל מלווה נוסף, וזאת כחדשיים לאהר חיו
מחנה עיז־גרי?
בנעמי יפה, תל־אביב
מכתבו של מדריך הגדנ״ע, שפוטר אחרי
שהאשים את פיקוח הגדנ״ע בניהול רשלני
של מחנה עין־גדי, מהוה האשמה נוספת,
המחייבת תגובה רשמית של הנוגעים בדבר.

שנ ה 22
מספד 1128
ד׳ אייר תשי״ט12.5.1959 ,
המחיר 550פרוטה

מדן עד בארשבע, אדה ה

יש דרכים רבות להמחיש פני מדינה -
אפשר לחבר סטאטיסטיקות גדושות מספרים,
או לקבץ את כל נאומי העסקנים,
או לערוד מיצעדים צבאיים מפוארים,
או לסקור את המאמרים הראשיים,
או לצטט דבריהם של אורחים רמים.
אולם אלה -אינם הפנים האמיתיים.
כי המדינה אינה חיה בפי עסקניה,
לא בקולמוס כתביה ובעיני אורחיה,
אפילו לא בנעליים המסומרות של חייליה.
המדינה -הסר־הכל של פרטים רבים,
של שני מיליון אנשים אפורים,
שאינם מגיעים לעולם לכותרות היומונים
ולעולם לא יצולמו בשערי השבועונים.
שני מיליון אנשים חיים ונושמים,
העושים את מלאכתם (או לא),
המגדלים את משפחותיהם כמיטב הבנתם,
ואשר סיכום תהוותיהם, שאיפותיהם,
מעלותיהם. מגרעותיהם, נצחונותיהם,
כשלונותיהם, בעיותיהם, לבטיהם,
אידיאליהם הנעלים ואמונותיהם הטפלות -
היא המדינה.

בתום השנה ה־ 11 לקיום המדינה
יצא ,,העולם הזה״ לגלות פנים אלה,
למ?יוא 20 מתור שני המיליונים,
שרחירתם, ללא תיכנון, פרי המקרה העיוור,
תמחיש את מהות המדינה כולה.
חולית ,,העולם הזה״ שעברה את הארץ,
מדז ועד גאר-שבע, בכביש המרכזי,
עדרה כל כמה קילומטרים בדרכה,
ראיינה את האדם הראשון שנקלע בדרכה.
בעמודים הבאים מתארים הכתבים
את המתחבא מאחורי 20 פנים אלה -
פני אזרחי ישראל שנעצרו בדרך
(כמסומן במפת מסלול הסיור משמאל).

קרית שמונה: העגלון מבוקאושט

הצבר במילואיס
״המקום אמנם יוצא מן הכלל ביופיו,
עד כדי כך שאנשים באים אפילו מירושלים
כדי להנות מן הנוף ולחזור באותו יום
הביתה. אבל אני רק מתנוון כאן מחוסר־מעשה
מזה שלושה שבועות, ושמח שיש לי
רק עוד שבוע.״ אברהם קרביץ 25 יליד
חיפה, עושה את שרות המילואים שלו כק־צין־קשר
ליחידת התצפית של האו״ם בגבול
הצפון, ליד דן.
״לו הייתי לבדי עם הנוף, זה היה אחרת.
(בחיפה יש מישהי שתכעס לשמוע את
הדברים האלה ).אבל יחד אתי נמצאים כאן
באופן קבוע עוד שני יצורים חיים —
משקיפי או״ם, המתחלפים כל שלושה ימים,
לפני שאני מספיק להתרגל למנהגים המשונים
ולטעם המיוחד שלהם. אלה שנמצאים
כאן עכשיו אוהבים סטייקים, והביאו אתם
שני קילו בשר. הם מהולנד וקנדה. אלה
שהיו לפניהם, איטלקים, אהבו כמובן ספא־גטי,
והייתי מוכרח לאכול אתזה כל היום. היהלהיותהרבה יכול
״אבל גם כך זה
יותר טוב, אילו ניסו המשקיפים הללו
להבין אותנו. קשה לומר שהיחס של רובם
הוא אוהד, .אתה בעצם לא צריך להימצא
תמיד, .נוכל
פה בכלל,׳ הם אומרים לי
להסתדר טוב מאד גם בלעדיך!׳ צריך לה־

יות גמיש מאד אתם, ולדעת לבלוע בשקט
דברים קטנים ובלתי־נעימים. אחרת זד, לא
ילך•,לדוגמה: אנחנו משתמשים בציוד של
האו״ם. אין הם סובלים מחוסר־נוחיות. אבל
המזרון שעל מיטתי הוא המחורבן ביותר
מכל המזרונים. ענין המזרון חשוב לי
במיוחד, כיון שאני מבלה את רוב זמני
בשכיבה על המיטה ובקריאה. האידיאל שלהם
זה לבלות חופשה בבירות• הם מספרים
לי ששם האנשים נחמדים והגונים מאד. אולם
רק הבוקר סיפר לי אחד ששילם שמונים
דולאר לאחת הנשים ההגונות שם, כהערכה
לרוב הגינותה.
״לפעמים אני תוהה אם לא יותר טוב
היה להימצא כעת ביחידה קרבית, במקום
להשתעמם כאן עד מוות. לא תמיד הייתי
בטלן כזה. במבצע־סיני, למשל, הצטרפתי
כקצין־סיוע־אוירי לחטיבה ,9שיצאה לשרם
אל־שייך.
״כשקמה המדינה, היתד, אצלנו בעיר עמדה
של ההגנה, ואני לימדתי אנשים מבוגרים
להשתמש בסטן ובברן. כיום שכחתי בעצמי
את המלאכה, ובמקום זה אני לומד שנה
שניה כלכלה. עד אז אני נהנה, עד כמה
שאפשר׳ מן החיים, ובזמן הפנוי שלי (וכאן
הוא מצוי בשפע) אני כותב שירים. אינני
יודע מדוע, אבל ברובם הם יוצאים עצובים.
דוגמת זה שכתבתי עכשיו :״בואי / ,הבי
ידך ונלך / ,בואי / ,הבי ידך ונלך/ ,
ונטפס /על גבע וצוק /של עצבת/ ,
ונעבור /בקפיצה ודילוג /על ענוק יגון.״
״יום העצמאות? לדעתי כל ההופעות ה־טפשיות,
כולל המצעדים, ריקות מתוכן.״

ברחובה הראשי של קרית־שמונה עמדו
שלוש עגלות. הסוסים גירשו בעצלתיים את
הזבובים שהציקו להם בעקיצותיהם. העגלונים
עשו עוד פחות מזה• משה שפיגלר
ניצב דומם בין חבריו, נשען על עגלתו. גבר
צעיר ( )32 ונאה זה׳ נראה היה יוצא־דופן
מעט בסביבה זו.
״ידעתי, בטח שידעתי שקמה המדינה,״
סיפר שפיגלר .״הייתי אז ברומניה, ועוד
לפני שהכריזו על הקמת המדינה יצאתי יחד
עם אשתי לקבל הכשרה בתנועה הציונית.
חצי־שנה היינו בהכשרה, אבל לצאת מרומניה
לא נתנו לנו וכל ההכשרה היתד,
לחינם. אולי אני לא נראה כמו עגלון, אבל
גם ברומניה הייתי עגלון. תמיד הייתי עגלון.
״חיכינו
ברומניה לרגע שיתנו לנו לצאת,
ורק ב־ 1950 השתנתה קצת האוירה והגשנו
בקשות לקבל היתרי־יציאה. אחרי שנה שלמה
קיבלנו את הדרכונים. הגענו ארצה
עם ילד אחד ושלחו אותנו ישר לקרית־שמונה.
עבודה היתד, לי בקיבוץ חוליות.
בתור פועל פשוט, לא עגלון. שלוש שנים
עבדתי קשה בכל מיני עבודות, כדי לחסוך
600 לירות לקניית עגלה וסוסה. גם אשתי
התגייסה למבצע ועבדה קשה מאד בייעור.
לבסוף קנינו את הסוס והעגלה, התחלתי
לעבוד והכל היה בסדר. עד השנה. לפני
כמה חדשים באה פתאום המועצה המקומית
בדרישה, שכל העגלונים יעזבו את המקום
שבו הם נמצאים עכשיו וילכו לעבוד במושבה
שבונים מצפון לקרית־שמונה.
״אז אנחנו שואלים, מר, נעשה שם עם
הסוסים? באנו תיכף כשקמה המדינה כי
רצינו לחיות במנוחה בלי שהגויים יפריעו
לנו. והנה יהודים לא נותנים לנו לחיות.
״פד, יפה מאד. הכל מתפתח יפה ומהר
מאד, אבל למה אסור להסתובב או לעמוד
פה עם סוס ועגלה? בבוקרשט מותר היה
להסתובב בעיר עם סוס ועגלה והלואי שפה
יהיה בעוד 20 שנה מה שהיה שם בבוקרשט.
אומרים לנו שפה תהיה פעם
עיר גדולה, וזה הרחוב הראשי ולכן לא
יפה שברחוב הראשי יהיו דברים כאלה כמו

עגלונים וסוסים ועגלות. תגידו — בוקרשט
זה לא עיר גדולה? ובכל זאת הסתובבנו
שם עם עגלות.
״אבל עכשיו צריך לשכוח הכל. בשבוע
הבא יום העצמאות וצריך לשמוח. אפשר
יהיה לשמוח גם פה, בקרית־שמונה, אם המועצה
לא תעשה צרות עד אז. פה יש
דמוקרטיה, נכון? מותר לעשות ולהגיד הכל
בלי פחד. לצלם? לא! לא! תצלמו את אפרים
ילר. הוא הסבל הזקן ( )68 שלנו. מסכן,
מרויח שתיים־שלוש לירות ביום וגם הוא
מרומניה.
״אבל מילא. צריך לשמוח ביום העצמאות.
זכותו של כל יהודי לעשות שמח. ביחוד
אם הוא עגלון.״

מחניים: צבעי בבוינת התיס

ואש נינה: מונו הבנזין

דגים הממזרים האלה נשפכים לתוך המכונית.
״לפי
השם שלי רואים תיכף שאני מספרד,
ואם זה לא מספיק אז גם הפנים האלה
מראים את זה בדיוק. יש לי משפחה גדולה
בספרד, אחים ואחיות והורים. כשאמרו יש
מדינה, אמרתי צריך ללכת לשם. זה לקח
הרבה זמן, כי לא היה לי מספיק כסף.
המקצוע שלי זה צבעי. בספרד זה היה
מקצוע מצוין. גם פה יש בטח אנשים שחיים
מזה, אבל בראש־פינה, איפה שאני גר, אין
בכלל מה לעשות במקצוע שלי• כאן אנשים
לא צובעים הרבה את הבית שלהם.
״פעם אחת במשך כל השנה באים האנשים.
של ראש פינה, נותנים לי בסך־
הכל חמש לירות ואומרים תסייד לנו את
הבית. בחיפה או ברחובות אפשר לחיות
מעבודה של צבעות. שם לאנשים יש כסף.
שם גם מנקים את הדירות יותר מפעם
לשנה.״
״הסוכנות רק הביאה אותי מספרד למרוקו,
ויותר לא איכפת לי מד, אני עושה.
״תמיד שואלים החברים אם אמא שולחת
לי כסף מספרד. למה שתשלח לי כסף?
אם היא תשלח כסף, אז היא בעצמה תפס• ד,
אני לא ארויח הרבה ורק הממשלה תרויח
כסף מזה שהיא תחליף אותו איך שהיא
רוצה.״
פעם היתד, ראש־פינה הישוב העירוני האליאס
בנקנדיל חי מעבודות מקריות, יחד
צפוני ביותר. וככל שהיו מצפינים, היו הישובים
קטנים יותר ומרוחקים יותר זה מ עם אשתו זהבה, בת העדה הפרסית, הנמזה.
כיום מוצאים את הקידמה צפונית ל־ צאת בחדשי הריונה האחרונים. אין הוא
מקבל כסף בעד עבודתו בבריכות הוגים
ראש־פינה, בקריית־שמונה. ראש־פינה עצמה,
של מחניים. במקום זה הוא נוטל מספר דגים
פעם מרכז חשוב לצעירים־עולים, הפכה לסוררים
הקופצים מתוך הבריכה אל השדה,
היות עתה עיירה מנומנמת וקופאת־אל־שמ־מכה
את ראשם באבן ושם אותם הצידה.
דיה.
״פד, לא מעניין בכלל,״ קבע לכן בפסקנות זה שכרו.
אליאס בנקנדיל 35 שהיה עסוק בתפישת
״אבל אני שמח מאוד שאני פה ב9ר
הקרפיונים חסרי־ד,משמעת, שזינקו ללא הרף ־*דינה שלי ועושה מה שאני רוצה• עוד מעט
מבריכת המיון של קיבוץ מחניים .״אני לא
יש יום העצמאות שלנו ויהיה שמח בלב.
תמיד עובד כאן; רק עכשיו, כשצריך לשלוח
אני יושב באותו יום בבית עם אשתי ולא
את הדגים העירה, מביאים אותם לבריכה
יוצא החוצה. בשביל לצאת החוצה לשמוח
הזאת, קרוב לכביש. המכונית באה ועומדת
צריך כסף וכסף אין לי. לשמוח בלי כסף
ליד הבריכה, אנחנו פותחים דלת בצד וה — אפשר בבית.״

כשהגיע קלמן ירדני ( )37 לפני כעשרים
שנה למקום, נכנם לעבוד כשכיר בתחנת-
הדלק השייכת לאליהו קלינגר. הוא עובד
שם עד היום, ושמח על כך. השבוע עשה
ירדני את חשבון־הנפש שלו. ראש ת, מפיון
שיום העצמאות הוא תמיד עבורו יום
חשבון־הנפש; שנית, מכיון שהשבוע השתתף
בפגישת־רעים של חבריו לעליה ההר־פתקניח
ארצה׳ בקטינה, אנית המעפילים בת
500 הטונות.
יחד עם חבריו מפלוגת בית״ר יצא ירדני
ארצה ב־ .1939 התכנית היתד, להגיע עד
קפריסין ושם היו צריכות להמתין סירות
מהארץ כדי להוריד את האנשים, בקבוצות
של 200 בכל סיבוב. הסירה הראשונה הצליחה
לפרוק את המטען החי ליד הרצליה,
אולם לפני שהורדו כל המעפילים אל החוף

הגיעו הבריטים ו־ 16 האחרונים נתפשו.
״חיכינו בעצבנות איומה שד,סירות תחזורנה׳
מכיון שגם לא היה לנו כבר מה
לאכול,״ העלה ירדני זכרונות .״בלילה היינו
מתקרבים לחופי הארץ כדי לחכות לאיתות,
וביום היינו מתרחקים, שלא להתגלות על-
ידי הבריטים. באחו הימים גילה אותנו
בכל זאת מטוס סיור בריטי וצלל מעלינו.
לא היתד, לנו ברירה אלא לחזור ליוון. שם
צבענו את ד,אניד, מחדש והחלפנו את שמה.
״בדרך חזרה, ליד כרתים, קיבלנו ס.או.ס
מאנית־מעפילים אחרת, שהחלה לטבוע. התקרבנו
אליה והעברנו אלינו מעפילים, עד
שהמספר הכולל באנייתנו הגיע ל־ 1600 איש.
הצפיפות והלכלוך היו נוראים. ארבעה אנשים
מתו. רוב האנשים שבאו מד׳אניה
הטובעת צעקו כל הזמן :״תנו לנו את תר-
מילי־הגב שלנו ונחזור לפולין!״ לנו, אנשי
פלוגת בית״ר, היו אקדחים, ובעזרתם הצלחנו
להשליט משמעת־ברזל.
״הנסיעה, שהיתר, צריכה להימשך שבועיים׳
נמשכה שלושה חדשים, עד שהגענו
לנתניה ושם גילינו את האיתות המצופה.
ירדנו לחוף, והסתתרנו בפרדס. כבר למח־ *
רת הציבו אותנו לתפקידי־שמירה בראשון-
לציון׳ משמר־ה׳־רדן וראש־פינה. בראש פינה
החלטתי לד,שאר, אחרי שהתקבלתי לעבודה
בתחנת הבנזין.
״אחרי ההרפתקאות שהיו לי עד שעליתי
ארצה רציתי לחיות בשקט, אבל כנראה
שנגזר עלי אחרת. במלחמת העצמאות נודע
לנו שהערבים החליטו לפוצץ את הבית
הקיצוני שלנו — תחנת הבנזין והמסעדה.
שכנה ארמנית ידידותית סיפרה לנו על כך,
והיתד, מספרת לנו גם מתי הערבים מתכוונים
להתקיף שיירות. נתנו לנו קבוצה של
אנשי הגנה, ויחד היינו שומרים על הדרך.
״אבל לא האנשים האלה הם שעזרו לנו.
עובדה שבית אחר, שהתמנו הערבים לפוצץ,
אמנם פוצץ, אף על פי שהוקף גדר
כמו הבית שלנו ונשמר על־ידי ההגנה. אותי
הצילו ד,דחלילים. הכנתי מספר דחלילים,
ובכל לילה, עד שטור,רה הסביבה, הייתי
מעמיד אותם מסביב לבית כשומרים.״

:r m o

מווינה מתימן

מה עושה בחור צעיר ובריא בקיוסק
קטן בבירת הגליל? ״מה אפשר לעשות? זה
כנראה נגזר עלי שאבלה את הזמן שלי
בצורה משעממת כזאת,״ השיב הבחור. בין
הגשת כוס גזוז מרענן לפועל־בנין מיוזע,
ובין הזמנת כמות סיגריות, המצרך הנדרש
ביותר ליד תחנת האוטובוסים, סיפר הצבר
מרדכי חנוכר )26( ,כיצד הגיע לדלפק.
אביו של מרדכי עלה ב־ 1926 מעיראק,
עבד בכביש טבריה־צמח והיה צועד בכל
יום 25 קילומטר למקום העבודה. לפני שנולד
מרדכי ארעה תקלה לאביו• התפוצצות
בלתי־צפויה במקום חציבת הכביש הרגה את
אחיו, קטעה את ידו הימנית. לפני עשר
שנים ביקר ראש הממשלה בטבריה, לבילוי
חופשה• חנוכה האב ניגש אליו, הזכיר לו
את המקרה שקרה סמוך למקום עבודתו של
ראש הממשלה. הוא קיבל קיוסק.
מרדכי בן הזקונים התגייס לחיל הים
(״כנראה בהשפעת הים הקרוב״) ,סובב את
יבשת אפריקה על סיפון אנ>ת חיל הים
מבטח• בחיל הים אף הצליח ללמוד מקצוע
כמכונאי׳ ראה בו את ייעודו בחיים .״יחד עם

זה ידעתי שיהיו קשיים בבית. כשחזרתי הביתה
היה אבא לבד. כל האחים והאחיות
נישאו ועזבו את העיר. ניסיתי להסתדר
במקצוע שרכשתי בבית־החרושת למזוניט
באפיקים, אבל אבא משך אותי חזרה לעסק
— לצערי היומיומי.״
״משעמם, זה נכון. משעמם מאד לעמוד 1
פה כל היום. אבל יש לפעמים גם מקרים
מענינים, החורגים מהשגרה. למשל: לפני יום
העצמאות בשנה שעברה השאירה אצלי
מורה אחת מתל־קציר מזוודה, וכמה דקות
אחריה בא מורה טברייני שלא ה-ה לו כל
קשר אתה והשאיר גם הוא מזוודה.
״אחרי הצהרים בא הבחור במהירות, חטף
מזוודה ונעלם בכיוון לאוטובוס. רק בבית־המלון
בתל־אביב גילה במזוודה את לבני
האשה. חצי שעה אחרי שנסע, באה הבחורה
שגילתה מיד כי המזוודה אינה שלה. הצעתי
לה לחכות, ואמנם כעבור כמה שעות חזר
הבחור מתל־אביב עם המזוודה. הפגשתי אותם
והם שניהם יצאו יחד עם המזוודות. רק
אחרי חודש באו אלי שוב, סיפרו לי שנישאו
בינתיים, והביאו לי מתנה.״

כהרי: חקלאי מתל־אביב
בית־הספר כדורי מגיע לעיתים רחוקות
אל כותרות העתונים. אולם כאשר הוא זוכה
לכך, הרי זה מלוזה בסנסציות רעשניות.
בפעם האחרונה היה זה כאשר קמה לילה
אחד כיתד, שלמה של תלמידי השנה הראשונה,
ברחה הביתה מפחד שפטים של
תלמידי כתה ב׳• אפשר היה לחשוב שקיים
בבית־הספר משטר של נגישות וכי תלמידי
השנה הראשונה חיים בפחד מתמיד. המציאות
שונה לחלוטין.
אחד האנשים המאושרים בבית־הספר החקלאי,
יוסי יסעור בן ה־ 15 וחצי, יליד תל־
^י־ייי י״י י 1ח -מי גירותה היכיס
יוסי כבר בגיל עשר למסגרת תנועת־גוער

חלוצית. את המושג הראשון על חקלאות
וחיי־קיבוץ קיבל יוסי בחופש הגדול של
כיתה ז׳ בבית־הספר העממי, בשעה שנסע
לחודש שלם אל קרובי־משפחה בקיבוץ משמרות.
״אחרי
שסיימתי את כתה ח׳ ,החלטתי
ללכת לכדורי. לא ניסיתי מעולם להשוות חלקים
של העיר והקיבוץ ולמצוא מה עדיף
על מה• אני העמדתי אותם זה מול זה
כגופים שלמים והגעתי לכלל מסקנה שהחיים
בקיבוץ הם ד,מוש;מים ב׳ותר. אני
יודע שהיום הנטיה היא הפוכה בדרך כלל
והרבה מאנשי הקיבוצים, במיוחד הצעירים
שבהם, נוטשים את הקיבוצים והולכים
העירה או לכל מקום אחר, אולם אני לא
מתחשב בזה.
״אומרים שהמתח ירד בכולם ובמיוחד
בנוער שלא ידע את המעשים הגדולים שעשו
אבותיו ואחיו המבוגרים,״ המשיך .״זה
נכון בחלקו. המתח היום הוא פחות ממה
שהיה לפני שנים, אבל מגזימים בכך במידה
רבה מאד. כשקמה המדינה הייתי בן חמש,
ואני זוכר היטב את השמחה שאפפה את
כולם. הורי לקחו אותי לרחוב וראיתי
אנשים משתוללים משמחה• מהמלחמה שאחרי
זה, אני לא זוכר כמעט שום דבר. אז
עוד הייתי צעיר מדי.
״בשנה שעברה נסעתי עם חבר לירושלים,
כדי לראות את המצע״ ,ולמחרת חזרתי
לראות את המפגן ברמת־גן. בהפגנודהכוח
של הצבא לא מצאתי שום חגיגי, ת .לע!מת
זאת מצאתי בהחלט חגיגיות ושמחה בריקודים
ובשירה שהיו ברחובות ומסביב לבמות
הבידור. נראה לי שהאנשים שמחו מפני
שראו צורך לשמוח, והיתד, להם סיבה
לשמוח. אנשים אינם רוקדים ברחובות
ונהנים, מפני שמישהו אומר להם שצריך
לעשות זאת. כשהתבוננתי באנשים והבנתי
מדוע הם שמחים שמ!,תי גם אני, רא תי את
כל הטוב שמסביב• בחסרונות לא נתקלתי.
ייתכן שהם ישנם, אבל אני לא נתקלתי
בהם. אני גם לא רוצה לראות אותם. אגמור
את בית־הספר, אעלה להתישבות ואחיה
לי את חיי בשקט.״

כאשר קוראים בשמה של המושבה אילנית,
יודעים רק אנשים מעטים למה בדיוק
הכוונה. אולם אם אומרים סג׳רה, זה כבר
משהו אחר. כי אילניה נולדה שנים רבות
אחרי שהוקמה המושבה, אחת הראשונות
בגליל התחתון ובארץ בכלל — מרכז פועלי
הגליל בימי העליה השניה, וכיום סמל
למושבה עתיקה שמרנית ומשעממת,
״אבל לי לא משעמם כאן. תלוי מה שכל
אחד מחפש לו,״ הצהירה בפסקנות תמר
כהן ( )20 היפה שחורת־העין, בשעה שהמתינה
לטרמפ ממסעף גולני לסג׳רה .״בשבילי,
שעליתי ארצה עם מרבד הקסמים, מה
שהשגתי במשך עשר שנותי בארץ הוא
יותר ממה ש׳כולתי לצ״ה, לו 1ar/1uתי
הטובים ביותר. עליתי יחד עם עוד ארבע
אחיות קטנות, במסגרת עלית הנוער, ממחנה
גאולה המפורסם שליד עדן. התחנכתי
בשדה אליהו שבעמק בית־שאן, וכשהגיע
הזמן ללכת לצבא, כמובן שהתגיסתי לנח״ל,
עם גרעין הנוער שאתו גדלתי והתחנכתי.
״הייתי הולכת אתם גם הלאה, זאת אומרת
להתישבות, אבל רוב הגרעין התפרק ואני
עזבתי גם כן• בזמן שירותי בנח״ל, למדתי
טיפול בילדים. זה מצא חן בעיני מאד
והחלטתי להתמסר לזה כמקצוע קבוע. אותה
מסגרת שהביאה אותי ארצה גם דאגה לי
למציאת העבודה. במקרה נקלעתי למוסד־ילדים
של עלית הנוער ונתקבלתי שם
לעבודה. זוהי חוות השומר, שבמושבה סר־רה.
״כרגע
אני חוזרת מטבריה מקניות, כי
יש דברים שאין להשיג אותם במקום. אבל
שוב אין זאת אומרת שאהיה מוכנה לקטרג
על המקום הזה• אני נוסעת באוטובוס לטבריה,
קונה כל מה שאני צריכה וחוזרת
הביתה גם כן באוטובוס. אבל שרות האוטובוסים
לכאן הוא קצת לא נוח, כי האוטובוס
האחרון שאתו אני יכולה להגיע מטבריה
יוצא בחמש. הפעם יצאתי עם האוטובוס
שנסע לחיפה, ירדתי במסעף גולני

וחיכיתי לטרמפ. כשראיתי שאין סיכויים
כי תוך זמן קצר תגיע לכאן מכונית, התחלתי
ללכת ברגל. זה לא רחוק ואני רגילה
ללכת.
״כשקמה המדינה הייתי עוד במחנה בעדן
ולא ידעתי על כך כלום. ראיתי את חגיגות
יום העצמאות בפעם הראשונה בנתניה• היינו
במחנה־מעבר ושמענו שהרבה חיילים ילכו
בעיר. ידענו אז רק שחיילים קשורים
במלחמה וסכנה, אבל המדריכה הכינה את
הבנות והסבירה לנו שאלה חיילים יהודים
וכי אין לנו ממה לפחד. מאז, יום העצמאות
אצלי חג גדול. יש לנו כאן כ־15
עובדים צעירים הגרים במקום, כך שלא
משעמם לנו כלל וכשיש צורך לעשות שמח
הרי יש מי שיודע איך עושים זאת.״
״אני מעריכה מאוד את ההישגים של הארץ
במשך השנים הללו, ואם כי אינני מתעלמת
מהקשיים הקיימים ומהדברים שאינם
עדיין בסדר, אני יודעת כי נוכל להתגבר
על הכל, אם לא ישאף כל אחד להגיע למד,
שאינו יכול להגיע, לפי יכולתו. אני עצמי
אנשא בקרוב לחברי שהוא מורה בפוריה,
ליד טבריה, ואני חושבת שאשכנע אוחו לעבור
לגור במושב או במושבה. החיים בעיר,
על כל הזוהר והברק שלהם, אינם מושכים
אותי כלל.״

עטדח:

ששו המקוו
״שוטר היה הדבר האחרון שחשבתי להיות
אי־פעם,״ התודה ניסים בלסינו (,)31
שעה שהסתובב בחוסר־מעשה בתחנת האוטובוסים
החדשה של עפולה .״אבא היה
סוחר במצרים ומצבו הכלכלי היה טוב. לכן
חשבתי גם אני להיות סוחר כמוהו. היה
לנו בית־חרושת לסבון, ולולא קמה המדינה
היינו יושבים במצרים ומנהלים את ביתד,חרושת
שלנו עד היום הזה•
המקרה שגרם למפנה בחייו של השוטר
בלסינו אירע בסוף . 1956 בזמן מיבצע סיני
שמעו לילה אחד ערבים צועקים ברחובות
אלכסנדריה ,״בואו נהרוג את היהודים!״
וקבוצה גדולה עלתה לבית בלסינו. למזל
בני המשפחה התערב שומר־הבית הערבי,
שעצר את המתפרצים.
״כבר למחרת,״ מספר השוטר ,״הלכתי
לקונסול הלבנוני (הורי נולדו בלבנון) וסידרתי
דרכונים ליון. עלינו ארצה, כי לא
רצינו לשמוע יותר את הדברים הנוראים
ששמענו באותו לילה. כאן, הלכתי ישר
למשטרה, כי נודע לי שבאותו זמן נתקבלו
לשורותיה מספר רב של עולי מצרים, אשר
יתרונם בידיעת מספר גדול של שפות. אני
עצמי, למשל, יודע היטב ערבית, צרפתית,
אנגלית, איטלקית ועברית ומבין גם קצת
יוונית.
״הייתי רוצה לעבור קורס קצינים או
סמלים, אבל לשם כך צריך המפקד הישיר
שלי להמליץ עלי והוא יעשה את זה רק
אחרי שיראה אותי במשך כמה שנים. בינתיים
אני שוטר כללי, עובד בתחנה כיומנאי
ובחוץ כסייר. עבודת הסיור היא המשעממת
מכל העבודות האחרות. אני מסתובב לפעמים
שעות על גבי שעות, מבלי שיקרה דבר.
אבל אני מבסוט לגמור כך את המשמרת
שלי, מאשר לו היה קורה משהו ואז י ש׳
אמנם קצת יותר עניין אבל הרבה יותר אי־נעימות.

• ההכרזה על הקמת המדינה שמענו
ברדיו. שמחנו בלי פחד, מפני שהיינו ביחסים
טובים עם השכנים הערביים שלנו• על־

תה השאלה של העליה ארצה, אבל אבא לא
התלהב אז לרעיון. היום, כשאני רואה מה
קרה לו, אני יכול להבין מדוע לא הסכים
ברצון לעלות לארץ חדשה ולהתחיל הכל
מחדש. שם היד, סוחר מכובד ומצליח, כאן
חייבים הבנים לעזור לו להתקיים.
״אינני אומר ששוטר זה לא תפקיד מכובד
וחשוב, אבל כאשר הייתי עוד בבית־הספר
התיכון במצרים חשבתי על עסקי
יבוא־ויצוא גדולים. לו היה לי יותר כסף,
הייתי עוסק בזה. בשנה שעברה ראיתי
בפעם הראשונה את חגיגות יום העצמאות
בעפולה. הייתי בתפקיד שמירה על הסדר,
ואם כי אינני יכול להשוות את ההתלהבות
עם מה: שהיה בשנים הקודמות, לגבי היתד,
זו התלהבות עצומה• אינני יודע מה בדיוק
אעשה ביום העצמאות הקרוב. דבר אחד
בטוח, חופשי לא אהיה באותו יום. כדי
שאחרים יוכלו לשמוח, אני חייב לשמור על
בטחונם.״

הנהגים שנסעו בכביש עפולה־חיפה לקו
מן הסתם בכושר־ראייה מוגבל, אם לא
הבחינו בטרמפיסטית החמודה שניצבה בהצטלבות
.״הגעתי עד לכאן בטרמפ ומשום מה
זה הפסיק ללכת,״ סיפרה תמר לוין (,)25

חברת משק־ספר, עד לעבר הקרוב ביותר.
מיום שהלכה לצבא, אחרי סיימה את
הגימנסיה הרצליה בתל־אביב, היתה תמר
לוין חברת משק־ספר בגליל העליון. עתה
היא חוזרת לעיר הולדתה ,״מסיבות אישיות
״.אולם דעתה על הקיבוץ לא נשתנתה
כמלוא הנימה• אין בפיה כל ביקורת שלילית
על הקיבוץ ודרכי־החיים בו. אדרבא,
,,משום מה התרגלו אצלנו לחשוב כי
הקיבוצניקית חייבת להיות בלתי מהוקצעת,
בעלת הופעה מגושמת ולא מושכת. אינני
חושבת שאני נראית היום רע יותר ממה
שנראיתי לפני שהלכתי לקיבוץ ולצבא, או
ממה שהייתי נראית לו הייתי נשארת כל
הזמן בעיר.״
ומה דעתה על טרמפים? השיבה תמר:
״טרמפ זה ענין רציני מאד וצריך להתיחס
אליו כאל מדע מדויק. לו, למשל, אפשר
היה להמציא מכשיר שירשום את כל המחשבות
המתרוצצות במוחו של הנהג, באותן
שניות או דקות מהזמן שבו הוא
מבחין כטרמפיסט עד הרגע שבו הוא עוצר
או חולף על פני המסכן, אני חושבת שלא
היה דבר מענין מזה בנמצא.
״יש נהגים — ואלה הם השנואים עלי
ביותר ואני בטוחה שגם על יתר המצפים
בכבישים — שאצלם לא היה המכשיר הזה
רושם דבר. הוא היה נשאר חלק• הם נוסעים
להם באותו קצב כל הזמן, מבחינים
באיש הניצב על הכביש, חולפים על פניו
כאילו לא היה קיים בכלל. אחרים מסתכלים
עליך בשנאה, כאילו עוללת להם משהו
נורא, אלה יש להם לפחות רגשות. אהבה,
שנאה — לא חשוב, אבל רגשות. הנהג
המתנצל הוא לעיתים הגון, לעיתים מסכן.
הגון כאשר הסיבה נראית לעין. מסכן, כאשר
הוא עצמו אינו משוכנע שהסיבה מספקת.

בין אלה שאוספים את הטרמפיסט
קיימים סוגים שונים. הפשוט ביותר הוא
זה הנוהג באורח טבעי. לו גם אפשר להודות
באורח דומה. אולם יש העושים רושם
כאילו עשו מבצע גדול ורב, בכך שעצרו
וחייבים בתודה מיוחדת. אצלם צריך להיזהר.״
ועל
המדינה? ״הו,״ השיבה ,״היא תהיה
בסדר במשך הזמן. לא, זה לא תלוי רק
בנהגים.״

ואד׳ עוה: מגדל שוות הטבק
לוטפי מחמוד ( )21 גחן על
שתיל הטבק והניע ראשו ביאוש
.״ 200 דונם היו לנו פה.
באה הממשלה ולקחה כמעט את
הכל. ומסים היא ממשיכה לקחת
כאילו היינו מעבדים את
כל האדמות שהיו לנו מקודם.״
כפרו של לוטפי אינו מופיע
על המפה. למעשה, אין זה
כפר במובן הרגיל של המלה.
יושבים שם רק בני משפחה
אחת, המונים יחד כמאה איש
והמרוכזים במספר בתי חימר.
איש אינו יודע בדיוק מתי
באה המשפחה להתישב במקום
הזה. בית־ספר אין בעין איב־רהים,
אולם לוטפי מדבר עברית
טובה. הוא למד אותה במשך
שמונה שנים, בבית־הספר
באום אל־פחם .״רוצה להיות
אזרח טוב ולחיות בכבוד, אבל
איך אפשר לחיות בכבוד מששה
דונם שאני לוקח בחכירה מערבי
אחר מאום אליפחס, וצריך לשלם לו
בעד הזכות לעבד את האדמה שלו?״
סיפר הוא על ראשית עצמאותה של ישראל
:״כשפרצה המלחמה ישבנו בשקט במקום
שלנו ולא עשינו דבר. כיום איני יכול
לחיות מהאדמה המעטה שיש לי ואני מוכרח
ללכת לעבוד גם בחוץ. מצאתי משק
ירקות ליד תל־אביב ואני עובד שם ומקבל
שש וחצי לירות ליום. בשביל לנסוע צריך
רשיון• רק ביום העצמאות יש לנו שלושה
ימים שאפשר לנסוע לאן שרוצים בלי רשיון•
״ביום
העצמאות שעבר באה הממשלה
ואמרה שנקים בית־ספר במקום על חשבוננו.
ערכנו חגיגה גדולה לכבוד ההזדמנות,
אבל בית ספר לא הקמנו עד היום.
אפילו לא התחלנו אותו, מפני שלא היה
לנו כסף.
״כל שנה אני מבסוט לראות את המצעד
הצבאי ואני שמח מאד בעצמאות. אבל
הייתי יותר שמח, אם היה לי יותר כסף

בכים. איני מבקש שמישהו יתן לי כסף.
אני רק רוצה שיחזירו לנו את האדמות
שלנו, ונוכל לעבד אותן כמו שהיה כל
השנים ויהיה לנו כסף מספיק. הייתי יכול
אולי לעזוב את האדמה וללכת העירה, לעבוד
בכל מיני עבודות ולהמית הרבה כסף.
אבל אני לא אעשה את זה. כי כמו אבותי
ואבות אבותי, גם אני נולדתי חקלאי ואמות
חקלאי.״
״משפחתי יושבת במקום מדורי־דורות.
כל כך הרבה זמן, שאף אחד מהמשפחה
הגדולה או מהקרובים שלנו, אינו יודע ממתי
אנחנו פה. אבל אם נולדתי במקום
הזה, סימן שאלוהים רוצה שאני אשאר כאן
ואף אחד לא יכול לשנות את זה. גם אסור
לאף אחד לשנות את מה שאלוהים קובע
בשביל האדם. גם העובדה שאני עזבתי את
המקום הזה והלכתי לעבוד בעיר, בגלל שלקחו
את האדמות שלנו, היא לא בסדר.
לכן, אם יתנו לנו בחזרה את האדמות שלנו
— הכל יהיה בסדר.״

תל־אלוו: פועל ערבי שכיר
אסעד יונים ( )18.מכפר ערה נולד בלי
מזל. עם קצת מזל היה לומד כיום באוניברסיטה,
במקום להעביר צינורות־השקאה
אצל איכר יהודי עשיר מחדרה• אסעד נולד
למשפחה מראשי הכפר, ואינו זוכר את מלחמת
העצמאות. הוא למד עם שני אחיו
בבית־הספר, אותו סיים לפני ארבע שנים.
״יחד אתי היו בבית־הספר אחי הגדול אב־רהים
ואחי עבד אל־ראזק. כשהיינו שלוש
תנו
בבית־הספר, אבא היה צעיר ופרנס את
כולנו מהחקלאות. היו לנו 200 דונם. אבל
הממשלה לקחה כמעט את הכל, והשאירה
לנו רק 20 דונם.
כשסיים אברהים את בית־הספר, נאלץ להתחיל
לעבוד• אחריו גמר אל־ראזק. מצבה
הכלכלי של משפחת יונים איפשר לאח הצעיר
להמשיך בלימודים. אסעד סיים את בית־הספר
היסודי אחרון בתור, ומאחר ושניים
מבני הבית לא יכלו ללמוד מחוסר כסף,
הלך לעבוד. כיום הוא מצוייר ברשיון־תנועה
לשלושה חדשים, מרויח שבע לירות ליום.
״אני רוצה נורא ללכת לצבא, אבל לא
רוצים לקבל אותי,״ סיפר .״רק למקום
אחד הסכימו לקבל אותי, למשמר הגבול.
אבל לשם אני לא רוצה ללכת. זה בודאי
משעמם• הכל בארץ היה יכול להיות טוב,
לו היתה לנו יותר עבודה וכמובן יותר
פרנסה וכסף. הנה, לבעל המקום הזה שאני
עובד אצלו, יש יותר מאלף דונם אדמה,
לי אין כלום כמעט. אני לא אומר לקחת
ממנו את האדמה ולתת לי, אני לא קומוניסט.
אבל לפחות שידאגו שיהיה לי יותר
עבודה, כדי שאוכל לפרנס את עצמי.
״ככה, אנחנו מוכרחים לעבוד בכל מיני
עבודות אחרות — והעיקר להרויח עוד
קצת כסף. אברהים ואני עוזרים בכפר שלנו
למפלגת אחדות־העבודה, ומקבלים בעד זה
קרוב למאה לירות לחודש. אם תהיה לי
עבודה יותר טובה, לא יהיו לי טענות• בעל
הבית שלי הבטיח לסדר לי עבודה כמתלמד
במוסך בחדרה. אם זה יתבצע, תהיה לי
עבודה טובה ומכובדת, ופרנסה מספיקה.
אבל גם כיום, למרות הכל, לא הייתי עוזב
את הארץ לשום מקום אחר בעולם. חוץ
מאמריקה, אולי, או אנגליה. שמעתי שאפשר
לעשות שם חיים מצויינים.״
v״גם פה לא רע לי, אבל אני בכל זאת
לא כל כך חופשי כפי שהייתי רוצה להיות.
ובכל פעם שקורה משהו, אסור לנו לצאת
מהכפרים שלנו. לכן אני מבסוט שביום־
העצמאות יש לנו חופש גמור לעשות מה
שאנחנו רוצים ולצאת מהכפרים בלי צורך
ברשיון מיוחד.״

התה: הפודסן הוותיק
מאיר כהן מחדרה הוא הטיפוס הקלאסי
של מה שנוהגים העולים החדשים לכנות
במרירות ״הוותיקים שבאו לפנינו ולקחו את
כל הטוב.״ כהן, כיום בן ,51 עלה ארצה
בשנת , 1926 כסנונית ראשונה מעיר קטנה
ליד ביאליסטוק• חצי שנה עבד בזכרון-
יעקב מוקפת־הביצות, וכמו כל חלוץ ראוי
לשמו חלה בקדחת, פירפר שבועות בין
חיים למודת.
מזכרון עבר כהן לחדרה. הוא החל את
הקריירה •החקלאית שלו כפועל שכיר, שמשכורתו
היומית היתד, בסביבות 12 גרוש.
כבעל מעוף הבחין כהן מיד כי האדמות
המוזנחות ומפיצות־הקדחת, שאיש לא הסכים
לגור בהן באותם ימים, עתידות להירפא
אי־פעם מן הקדחת הממארת ואז יעלה שוויין
לאין שיעור. הוא קנה אדמות במחירים פעוטים
וכיום אין הוא יכול לפקח על העבודה
הנעשית בהן, מבלי שיהיה נזקק למכונית
בעלת הנעה קדמית.
בשנת 1948 היה מאיר כהן בחדרה, פעיל

בהגנה, ועד היום הוא מלא חרדת־קודש על
נם העצמאות .״עצמאות זה דבר גדול,״
הצהיר ,״יום העצמאות הוא בשבילי החג
הגדול ביותר שיש לנו• יותר חשוב אפילו
מיום כיפור. זה החג היחיד שבו אין אני
עובד.
״ולכן אני יכול לעשות בו את חשבון־
הנפש שלי. לא תיארתי לי את המדינה
בצורה כזאת, כאשר קמר״ חשבתי שאם
יהודים — שידעו תמיד את הטעם של חוסר
חופש־הפעולה — יקימו מדינה, יהיה הדבר
החשוב ביותר במדינה זו החופש לכולם.
והנה קמה ברוך השם המדינה והתחלקנו
למעמדות, שהתהום ביניהם היא כה גדולה
שאינני יודע לאן זה יוביל בסופו של דבר.
הדבר הבולט ביותר כרגע הוא, לדעתי, הקיפוח
המשוזע של. המעמד האזרחי. אבל מי
יודע, אולי עוד יבוא מיפנה לטובה?״
״אני בטוח שסוף סוף תבין כל ממשלה,
ואפילו סוציאליסטית, שגם המעמד האזרחי
זכאי להתקיים.״

1בפר סבא: הקיבוצניק המעופף

.הייתי חקלאי, טייס, ושוב חקלאי. ידעתי
תמיד שזה יהיה הסוף — כי כמה זמן
אפשר להתעופף? צריך פעם לעמוד איתן
על הקרקע.״ דויד יריב ( )24 מעורר פליאה,
כאשר הוא מספר את סיפורו. יליד מגדיאל
זה, בן להורים יוצאי־פולין שעלו ארצה
בתחילת שנות העשרים, חי את חייו הרגילים
של צבר, עד לסיימו את בית־הספר
העממי•
הנער החריף חיפש לו פורקן בתחביב,
שיהיה רחוק מחיי החקלאות שבהם היה
נתון מאז ילדותו. הוא מצא את מבוקשו
בקלוב התעופה, לשם סחב אותו ידיד. מאז
לא נטש את התחביב, שהפך למקצוע כאשד
הגיע זמנו להתגייס לחיל האויר.
״העובדה שמתוך מספר מסוים של חניכים,
שהחלו את קורס הטייס, סיימו לא
יותר מ־ 25 אחוז,״ נזכר עתה ,״נתנה מקום
לסיפוק עצום, אם לא למעלה מזה.״ כטייס
המשיך לשרת בצבא הקבע, זכה לעלות
בדרגה ולהשתתף במבצעים רבים.
״השתתפתי במבצע סיני, וממנו
אני זוכר את אחת הגיחות
המוצלחות ביותר. זה היה בערוב
היום. באנו שלישיה של
מטוסים מכיוון מערב, על טור
משורין שהסתער על כוחותינו
בביר גפגפה• כל אחד מאיתנו
הטיל את שתי פצצות הנפלם,
וכאשר בדקנו את הפגיעות ראינו
חמישה טנקים של האויב
בוערים כחמש מדורות גדולות.
חויה נוספת, מחרידה, שלא אש־כחנה
כל חיי, היתה גם היא
במבצע סיני. ביום האחרון של
המבצע הגיעו הטורים הנסוגים
של המצרים לאיסמעיליה. ירדנו
מעליהם ופתחנו בצליפה, וראינו
את החיילים המצרים מתקפלים
אחד אחרי השני. זה היה אחד
המראות הנוראים שראיתי בחיי.
״כחצי שנה לפני השחרור
קרתה לי תקרית קצת לא נעימה.
טסתי מעל בית־החולים קפלן

בדרום, כשלפתע השתחרר מיכל־הדלק הימני,
וטס ישר לתוך ביתן מביתני בית-
החולים. הוא נכנס דרך הדלת ויצא ליד
החלון• באותו חדר שכב תינוק במיטה,
שבדרך נם לא קרה לו דבר. השתחררתי
לפני כחצי שנה. עזבתי את השרות הצבאי,
על אף שהתנאים בצבא היו מצוינים, כי
אני פשוט רואה את עתידי בחקלאות.״
״חיילים רבים, המשתחררים משרות בצבא,
מביאים עמהם לחיים האזרחיים מקצוע
אותו רכשו בתקופת־שרותם. אני לא יכול,
לצערי, לנצל לצרכי הפרטיים את המקצוע
אותו רכשתי בצבא, אלא אם כן אגיע פעם
למצב כלכלי, שיאפשר לי לרכוש מטוס.
״אולם לא יהיה זה נכון לומר, שיצאתי
מן הצבא בידיים ריקות. מלבד מטען־
החוויות, מהן משעשעות ומהן מחרידות,
שבהן אני עמום ושאזכרן בלי ספק כל
ימי חיי, מצאתי בעת השרות את ה,,עזר
כנגדי״ .באחד מבסיסי החיל גיליתי את
נורית, בת משמר־העמק, שהיא אשתי כיום.״

ומלח: המודהמעדוגות
נחמה פוגל, צעירה דקת־^ו ובעלת שיער
בלונדי מתולתל. היא מורה בבית־הספר היסודי
בערוגות. זהו בית־ספר נאה, השוכן
במרכז אזור כפרי, שתלמידיו בני משפחות
העולים בתלמי־יחיאל וערוגות. רק שלושה
מן המורים בבית־ספר זה גרים במקום ;
היתר מגיעים מדי בוקר ממרחקים, חוזרים
הביתה עם תום השיעורים. ביניהם גם נחמה,
המורה של כיתה ג׳.
בשעות הצהרים, אחרי שסיימה את עבודתה,
עמדה נחמה על הכביש הראשי. מכונית
פרטית הציעה לה טרמפ צפונה, בכיודן
לביתה בחולון. ליד רמלה ביקש ממנה בעל
המכונית להמתין כמה דקות, עד אשר יסיים
עבודה דחופה שהיתר, לו שם. ברגעי ההמתנה,
סיפרה נחמה על עצמה :״אני ממעטת
לבטא את עצמי בפומבי. את מה שיש לי
לומר אני אומרת בכיתה.״

על עניינים רציניים יותר, משוחחת היא
לפעמים עם חברותיה לעבודה, או עם ידידים
סטודנטים. כבעלת חוש אזרחי מפותח,
יודעת המורה הצעירה כי ישנם דברים,
אשר אדם חייב לקום ולומר אותם באומץ.
אולם גם דברים א7ד״ מעדיפה היא שלא
לבטא בפומבי.
נחמה בת ד,־ 21 עלתה ארצה מפולין לפני
עשר שנים. היא זוכרת שבשנות המלחמה
חיתה בסיביר ,״שם היה קר מאד.״ זכרו־נותיר,
מן הארץ חמים יותר. במיוחד הזב־רונות
מיום העצמאות האחרון. באותה שנה
נערכו חגיגות העצמאות המרכזיות בירושלים.
רחובות הבירה היו מלאים אזרחים
ותיירים, שיצאו לשמוח עם פתיחת חגיגות
שנת העשור. נחמה היתד, אחת מאזרחים
אלה. היא הצטרפה אל הרוקדים ברחובות,
הכירה אגב כך את הגבר שהוא כיום בעלה.

ו 1ש הדר :
תלמיד מסדיפור
משה סילהוב בן ה־ 11 אינו דומה לבני
גילו, לפחות בדבר אחד. כל הנערים הלומדים
אתו באותה כתה נרדמים מיד* כאשר
הם שוכבים במיטתם. משה אינו נרדם לפני
שהוא קורא עתון. ואין זה עתון לילדים,
כי שם, לדבריו ,״אין דברים מעניינים.״
משה קורא את העתונים שמביא אביו הביתה
וגם מבקש מהאב הסברים, כאשר
אינו מבין חלק מהדברים המופיעים שם.
לישראל בא משה מטריפולי, יחד עם הוריו,
לפני כשמונה שנים .״אני לא זוכר
מה שהיה לנו שם, אבל ההורים סיפרו
שלאבא היתר, מרכבה ורק אחרי הרבה שנים
הוא למד לנהוג באוטו והיה מוביל בו
משאות לאניות שבנמל. לפני שבאנו לרמת־הדר
גרנו במעברה בבית־ליד וברעננה. בר־מת־הדר
גרים רק שנה בערך.
״ביום העצמאות שעבר גרנו ברמת־החייל.
הורי לא הלכו לראות את המצעד של יום
העצמאות. ישבנו בבית ושמעתי הכל ברדיו•
זה היה יפה מאד, ואני חושב שהשנה
כבר אוכל לראות את הכל בעינים ולא רק
לשמוע ברדיו. חבל רק שבדיוק עכשיו קרה
האסון הזה במצדה, עם הילדים שטיילו
שם. קראתי בעתון מה שהיה שם.
״יש עוד שני דברים שקראתי היום בע־תון.
אחד זה שכתוב: דה גול לגרדום. אז
אני לא יכול לדעת מה זה, מפני שאני לא
יודע מה זה גרדום. חוץ מזה, היה כתוב
שם: שלושה מקרי שיתוק באפריל. זה אני
כבר יודע מה זה. שיתוק-ילדים זו מחלה
נוראה שיש להר;ה ילדים מסכנים. בשביל
לעזור להם יש לי שני דברים: ראשית קניתי
סמל; ובבית יש לי לוח עם חורים,
שהורי נותנים לי כל פעם כסף בשביל
לשים בפנים.
״אני יודע כמה שזה נורא, מפני שלידנו
יש ילדה אחת חולה בשיתוק, ששמים לה
כל יום משקלות על הרגלים. זה נורא לראות.
ביום העצמאות היא לא תוכל לרקוד
כמו כל הילדים במסיבה שלנו בבית־הספר.

״הייתי רוצה להזכיר דבר אחד: אין לנו
בית־ספר פה בשיכון, ואנחנו נוסעים כל
יום לכפר מלל. למה לא עושים לנו בית־ספר
במקום? יש כל כך הרבה ילדים. אומרים
שזה בגלל ילד פרוע אחד, שהיה שובר
הכל בבית הספר. אבל עכשיו המשטרה כבר
לקחה אותו, אז למה עוד לא עושים לנו
בית־ספר? איך רוצים שיגדלו פה אנשים
בעלי־השכלה ואזרחים טובים, אם לא נותנים
לנו אפשרות ללמוד כמו ילדים אחרים
בעולם? כשמגיעים עייפים לבית־הספר קשה
ללמוד, וקשה להקשיב למה שאומר המורה.״

«נגש
אחים:
נעות האספרסו
אחת מנערות האספרסו הידועות ביותר
לנהגי מרחב הדרום, היא צעירה שחרחורת
ושקטה, הניצבת מאחורי דוכן ההגשה במסעדה
ההומה שבמפגש אחים, ליד צומת פלוגות.
פני אילוז 17 היא ילידת מרוקו,
שבאה ארצה בגלל שתי סיבות עיקריות.
האחת: הסבתא עמדה על כך, שיאפשרו לה
לראות את בניה הנשואים, שבאו ארצה
לפני שנים מספר. השניה, קשורה גם היא
בסבתא שטענה כי יש להביא את הבת הצעירה
לארץ, מחשש הבחורים הערביים
שהיו נטפלים אליה.
״רק שתי מזוודות נתנו לנו לקחת,״ סיפרה
הנערה הבישנית ,״שתי מזוודות בשביל
כל המשפחה.

ישר מחיפה הביאו
אותנו לפחונים בקסטינה. רציתי לגור בעיר
ועבדתי שנה אצל תיירת בירושלים. אחרי
שחזרה לאמריקה, חזרתי גם אני הנה והתחלתי
לעבוד קצת בכותנה. זה היה קשה
מאד. בסוף פניתי אל מכר אחד, שהביא
אותי לעבוד אצל מרדכי מילצ׳ן, במפגש
אחים.
״אני מרויחה 125 לירות לחודש, וזה
יותר טוב מלעבוד בשמש. אני עושה מה
שאני רוצה, לא מכריחים אותי לעשות שום
דבר. אלא שגם פה יש לפעמים בחורים
שמנסים להתחכם אתי. אבל אני לא שמה
לב. עוד לא יצאתי מפה עם אף אחד.
״ההורים שלי רוצים כל הזמן שאתחתן.
לא כל כך חשוב עם מי, העיקר שאתחתן.
אבל אני לא ממהרת עכשיו. אם אתחתן, א,
זה יהיה רק בשביל לא ללכת לצבא. עכשיו
אסור לי ללכת לצבא, כי ההורים שלי
ישארו לבד ואף אחד לא ידאג להם חוץ
ממני. בינתיים אני אומרת להם כשהם

רוצים שאתחתן, שפעם אני רוצה בחור
גבוה ופעם יותר יפה וכל מיני תירוצים,
רק שיתנו לי לבחור לי בעצמי חתן כמו
שאני רוצה.
״אני גם רוצה שיהיה לי פעם הרבה
כסף, לא בשבילי אלא בשביל ההורים שלי.
אם יהיה לי פעם הרבה כסף, אקנה ראשית־כל
בית יפה להורים שלי ואחר כך אכין
לעצמי נדוניה. ביום העצמאות הקרוב, אם
יתן לי בעל המקום חופש, אסע לתל־אביב.
בפעם הראשונה בחיי. נמאס לי כבר לשבת
כאן כל הזמן ולשמוע רק תקליטים של
פאריד־אל־אטרש בבית־הקפה שלנו.״

UHHwi

»ושיח:
ח״רת בנשת

כביש פלוגות:
הבדואי!הסוקטוו
אשר מוחמד חסן אכו עסאל
aJמציג את עצמו, הוא מוסיף לשמו
תמיד את התואר קיבוצניק. וכאשר שואלים
אותו לאיזה קיבוץ הוא משתייך, הוא מוציא
כתשובה פנקס אדום מכיסו׳ מראה אותו
לשואל. הפנקס הוא פנקס חבר של מפלגת
הפועלים המאוחדת• עיון נוסף מבהיר שמו־חמד
לא היה מעולם חבר קיבוץ כלשהו,
אלא נולד להוריו משבט אל אוגבי במקום
שנקרא אל גזאלה, ליד משמר הנגב.
עד שהגיע לגיל 18 עבד מוחמד בשבט,
שהתמקם אחרי באר־שבע, חורה. בגיל זה
חל המפנה בחייו. הוא הגיע לקבוץ עין-
שמר, למד שם את תורת הפלחה. איך
הגיע הבידואי משבט אל אוגבי לקיבוץ?
מסביר מוחמד בעברית השגורה היטב בפיו:
,,ברוך, חבר המפלגה מקיבוץ שובל, הכניס
אותי לקיבוץ ללמוד את ענף הפלחה
ולהיות טרקסוריסט. שנה וחצי הייתי שם
וחזרתי הביתה• רק כמה ימים נשארתי
בבית והסוכנות הזמינה אותי לעבוד אצלה
כטרקטוריסט בתחנת הטרקטורים באביגדור,
ליד קסטינה. האדמות האלה, שאני עובד
עליהן, שייכת למאיר הירשפלד מראשון.
״מהעבודה אני מבסוט מאד כי השכר שלי
הוא בערך 13 לירות ליום. זה באמת די
הרבה, אבל בשביל הכסף הזה צריך לעבוד

בניש שונו:
נהג מאושוויץ

* צחק קופל הג׳ינג׳י והשמנמן ניצב
,בצידי כביש באר שבע־תל־אביב, כיוזן
את כלי־הרכב בדרך שכל שוטר־תנועד, מנוסה
עלול היה להתקנא בו. אולם מ״ב רוחו
של קופל היה באותה שעה.עכור למדי.
״דווקא בשבוע של יום העצמאות זה צריך
לקרויז לי,״ מלמל לעצמו בחוסר ישע.
באמצע הכביש ניצבה מכונית הדיזל הענקית
כשהיא רכונה קצת על צידה. הקפיץ
אשר מתחת לציר האחורי נשבר ועף ממקומו.
קופל, שהיה נהג שכיר, לפני שרכש
את המכונית עם שותף, עשה חשבון מהיר.

קשה מאד ולך,שגיח היטב על העבודה.
הצרה היא שקשה להשגיח כאשר יש כל
הזמן אבק בעיניים. לא רק אני עובד כאן.
יש עוד 15 איש לפחות מהשבט שלנו,
שעובדים בעבודות דומות בסוכנות ובחלץ.
אם הייתי לבד, הייתי יכול לעשות חיים
מצויינים עם כל כך הרבה כסף• אבל יש
לי משפחה של שמונה נפשות ואני נותן
להם את כל הכסף. לפני 25 ימים נוספה
עוד נפש למשפחה שלנו — נשאתי לאשר,
את בת השבט פתחה (•)18
״כשקמה מדינת ישראל הייתי ליד משמר־הנגב
ואני לא זוכר את המלחמה. היינו
שכנים של משמר־הנגב ולא היו לנו כל
בעיות או סכסוכים. בכל זאת יש לנו גם
היום ממשל צבאי, שלא נותן להרגיש את
החופש. אדם צריך להרגיש שהוא יכול ללכת
לאן שהוא רוצה ולעשות כל מה שירצה.
״יותר טוב היה בלי ממשל צבאי אבל
זה לא נורא• אני מרגיש את עצמי טוב מאד
גם במצב הזה ולא הייתי נוסע לשום מקום
בלי לחזור. אם הייתי מצליח לאסוף. מספיק
לא חושב שיהיה מקום אחר בעולם שארגיש
את עצמי כל כך טוב כמו פה איפה
שנולדתי וגדלתי. אני מחכה כבר שיהיה
יום העצמאות בשביל ללכת לתל־אביב לראות
את החיילים. לפני שהתחתנתי רציתי
גם אני, יחד עם החברים שלי, ללכת לצבא.
אבל בלשכת הגיוס בבאר שבע אמרו לנו
שאסור לקבל אותנו. אז במקום זה אנחנו
נוסעים לתל־אביב רק לראות את החיילים.

הנזק שנגרם לו הגיע לסכום של 200ל״י.
״אבל אני לוקח הכל בקלות,״ הסביר
הנהג טוב־המזג וד,חייכני ,״אחרי כל מה
שעבר עלי בשנות חיי המעטות 30 כל
מה שעתיד לעבור עלי עד יום מותי לא
יזעזע אותי כבר יותר. אני הייתי קרבן
המלחמה מכל הבחינות. לא הספקתי שום
דבר ועוד סבלתי סבל נורא. כשפרצה המלחמה
למדתי שנה שניה טכנאות־שיניים והפסקתי,
כי נשלחתי מהונגריה לאושוויץ.
״מאחר שהייתי כוח־עבודה טוב שלחו אותי
לבנות בית־חרושת למסרשמידטים, שהיה
כולו בונקר אחד גדול. עבדנו חזק כי
רצינו להשאר בחיים, אבל זה לא עזר• בכל
יום היו לפחות מאה מאתנו מתים מרעב,
התעללות או יריות סתמיות של הזקיפים
הגרמנים. כיום אני חי היטב ומשתכר יפה,
אולם שום דבר לא יוכל להשכיח ממני
מאורע אחר שקרה במחנה גוזן באוסטריה.
״זה היה בארבע וחצי לפנות בוקר. עמדנו
בתור לקבל קפה והשומרים השגיחו על
הסדר. פתאום ראיתי שהקאפו הגרמני מסתכל
בי בשעמום. לפתע קרא ליתר השומרים,
הצביע עלי וטען שכבר קיבלתי את
מנת הקפה שלי, ואני רוצה לקבל בגניבה
מנה נוספת. הזקיפים לקחו אותי בו במקום,
ובנוכחות כל האנשים שעמדו מסביב
השכיבו אותי על כסא כשהפנים מופנים
לאדמה, הביאו כבל עשוי חוטי ברזל מצופים
גומי קשה ואמרו לי לספור עד .30
אחרי המכה העשירית התעלפתי.
״באתי ארצה ימים אחדים לפני שנתקבלה
ההחלטה על הקמת מדינה יהודית. התגייסתי
מיד להגנה ומשם לצבא. אחרי שסיימתי
את השרות הייתי שנה בצבא־קבע כסמל טכני
של רכב ביחידת שריון. כשהשתחררתי,
המשכתי באותו שטח, ועבדתי בקואופרטיב
להובלת משא-ת בנגב הרחוק. הצלחתי מאד.
נישאתי, רכשתי דירה בחולון, ואני אב לשני
ילדים נחמדים. אני עצמי השתתפתי
בכמה מצעדים של יום העצמאות כחייל
סדיר או מילואים.
״היום, בעצם, אני צריך לברד הגומל.
המכונית כבר התחילה להתדרדר ואינני יודע
איך נעצרתי בכל זאת בשלום. אולי מפני
שאני אופטימיסט תמיד• גם לאלה שמקטר-
גים על המדינה יש לי תמיד תשובה אופטימיסטית:
איפה ראיתם דבר פנטסטי כזה.
התפתחות עצומה כזאת. היתר לא חשוב.״

ץ<*רים מלינובסקי ( )22 המורה מבית-
) Jהספר במרכז הכפרי מבועים, נראית
כצברית לכל דבר. אולם מרים רחוקה מלהיות
צברית. היא עלתה לארץ כאשר היתד,
בת שבע ומאחוריה חמש שנות רדיפות,
טלטולים ומחנות הסגר מוקפים תיל דוק,
רני•
כיום
מרים היא המורה האהודה ביותר
בבית הספר,־ המנהל הצעיר חושש כבר עתה
למה שיקרה כאשר תשתחרר המורה החיילת
בעוד כמה חדשים, תעזוב את בית הספר.
מספרת מרים :״הגעתי ארצה רק ב־, 1944
אבל יצאתי יחד עם אמי לארץ עוד ב־.1939
(אבא בא לכאן כמה שנים קודם ).יחד עם
500 איש נמלטנו מצ׳כיה, על ספינת סוחר
קטנטונת, יצאנו לדרך מבלי לחשוב אם הספינה
מצוידת כראוי או מסוגלת לעבור
בכלל את הדרך.
״לא רחוק מן החוף האיטלקי, שלא ראינוהו
בגלל הסערה והערפל, החלה הספינה
הרעועה שלנו מתפרקת וטובעת לאט לאט.
הוצאנו את כל הסדינים שהיו לנו, כתבנו
עליהם בפחם ם.או.ס. ותלינו אותם על התורן.
למזלנו עברה אחרי שעות אחדות אניד,
אחרת, שהבחינה באותות והעלתה אותנו על
האי הקרוב, קמילה ניסי•
״אחרי ששהינו על האי עשרה ימים באו
האיטלקים והכניסו את כולנו למחנה מעצר.
באותו מחנה ישבנו שלוש שנים אבל היחס
של האיטלקים לא היה רע. הם איפשרו לנו
לקבל חבילות מהצלב האדום, וכשבאו חיילי
הבריגדה נתנו להם לד,כנס למחנה ולקחת
אותנו לטיולים במכוניות.
״את תהליך השחרור אני לא זוכרת. לפני
כן הספיקו הגרמנים להתקיף את המחנה
פעמים מספר ולצלוף לתוכו במכונות יריה.
בשעת ההתקפה היינו לוקחים את החמוד
היחיד שהיה לנו, מעמיסים עליו צידה ובורחים
להרים. בדרך נהרגו עשרות אנשים על
ידי המטוסים שגילו אותנו. מיד אחרי השחרור
באנו ארצה• כשהייתי עוד בבית־הספר

היסודי נמשכתי להוראה. כשהייתה אחת המורות
!uriר״ היו שולח׳נו א!ת׳ ,העולה
החדשה, למלא את מקומה.
״סיימתי את סמינר לוינסקי בתל־אביב
והלכתי לצבא ישר לקורס מורות. אני מרוצה
מאד מעבודתי כאן באזור. הילדים אינם
קולטים מהר, אבל יש להם לעומת זה כח
רצון עצום. גם אחרי שאשתחרר אמשיך
בהוראה, ותוך כדי כך לא אפסיק להשתלם.
כעת אני בכלל לא מרגישה שאני בצבא,
נהנית רק מזכויות ואין לי כמעט חובות
של איש צבא.
״בשנה שעברה ראיתי את המפגן של
יום העצמאות ברמת גן• זה היה עצום, אבל
עם זה אינני חושבת שהוא משקף את החג.
עד כמה שהספקתי לראות, השמחה הספונטנית
נעלמת משנה לשנה. מעגלי הריקוד
ובמות הבידור אינם יכולים למלא את מקום
השמחה היוצאת מן הלב. אנו שרויים במין
תנומה מוזרה בקשר לשמחות השונות אבל
לא זה העיקר. את העיקר ניתן לראות בכל
צעד כאן מסביב וזה מה שחשוב.״

באר שנע: אחות רחמניוז מאר\ ״ר
צעירה השחרחורת והיפה גחנה
| | על סל הביצים, הפכה בו כדי למצוא
ביצה הראויה לקניה. עוברים ושבים ברחובה
הראשי של באר שבע עצרו, שלחו
מבטים חומדים ביעל שקרון (<22
״עד היום אינני יודעת אם אמנם טוב
עשיתי שקמתי יום אחד והודעתי להורי
שאני נוסעת לישראל. הכל התחיל כשהייתי
בת .13 חברה שלי סחבה אותי למועדון
הציוני וזה מצא חן בעיני. שרנו, רקדנו
ולמדנו עברית. הייתי שם שנה והתארגנה
קבוצה מאתנו שהחליטה לעלות ארצה• היינו
כעשרה נערים ונערות, וידענו שההורים
יעשו כל מה שיוכלו כדי למנוע את הדבר
מאיתנו. הודענו שאם לא יתנו לנו לנסוע,
נשבות, לא נלך לביודהספר ולא נאכל.
״לאחר שעליתי היו לי תקופות קשות ומשברים,
שלא אחת הביאו אותי למחשבה

ו 9ו•*

על עזיבה וחזרה אל הורי המבוססים. אחד
המשברים הקשים עבר עלי אחרי השחרור
בגברעם. נשארתי ללא כל חברה או מסגרת.
ללכת העירה לא רציתי, כיון שקשה היה
לי לעבור מקיצוניות אחת לאחרת.
״הייתי אובדת עצות, וכתבתי הביתה שאני
רוצה לחזור• הלכתי לקונסול הצרפתי
והכל היה כבר מוכן לנסיעה, אבל לבסוף
חזרתי בי, כי לא הייתי מוכנה להתחיל
הכל מחדש בפעם השלישית. כשקמה המדינה
לא ידענו על כך כמעט כלום. שמענו
שיש מלחמה, רק מפני שאחי ובן דודי
הודיעו יום אחד שהם מתגייסים למח״ל.
״כאן במיוחד אני מתפעלת מכל מה שאני
רואה, לעיני ממש נבנתה עיר שלמה וזו
חויה עצומה. שלא לדבר על העבודה המעד

ב מ דינ ה העם העגזגז האטוא־ת מאשר כאשר פצצתו במלכו
אין
סכנה גדולה יותר לשלטון
הזילזול בשכלו הישר של האורה.
פוצץ השבוע שמעון פרם את
האטומית (ראה להלן) ,נפל עצמו
דת זו.
לא היתד. שום סיבה נראית־לעין לפיר־סום
הפתאומי על בנין הכור האטומי בישראל,
כשם שלא היתד. שום סיבה להעלמת
הפרסום עד כה. הכור הובטח לישראל (ולשורה
של מדינות אחרות) בצורה הפומבית
ביותר עוד לפני שלוש שנים. הוא יושלם
רק בעוד שנה. השבוע לא קרה, למעשה,
מאומה.
זולת דבר אחד: זהו השבוע האחרון לפני
הבחירות להסתדרות•
לפרפוס יש רגליים. הפעם עורר יצר-
הפרסום של שמעון פרסומת, הגבות חריפות
אפילו אצל אנשים הקרובים לו. כתב
הארץ, עתון שאחד מכתביו הוא שופרו
הראשי של פרס :״נייחס את בחירת המועד
לגילוי זה לחוש הפרסומת המפותח של
(פרס איש המוסיף, לפי שעה, לעמוד
ברגל אחת בצמרת המינהלית של המדינה
וברגלו השניה בחיים המפלגתיים.״
אולם האקרובטיקה הרגלית של מנהל־משרד־הבטחון
ומועמד־מפא״י לכנסת־הרבי־עית
היתד, רק צד אחד של המטבע. הצד
השני, החשוב ביותר, מסתכם בשאלה: מד.
לפרס בעניני האטום?
בניגוד לרושם אשר השלטון מנסה לעורר
בישראל, אין לכור האטומי גם הקשר
הקלוש ביותר לעניני בטחון. מדוע הוא
מסור בישראל בידי בטחונאים מקצועיים —
בעוד שארצות־הברית, שכל קיומה בנוי על
הנשק הגרעיני, מסרה את עניניה האטומיים
דווקא לרשות אזרחית?
אצום כלי אטומאים. פתרון תעלומה
זו אופייני לשלטון הקיסרי שהשתרר בישראל.
האטום הוא התחביב האישי של דויד
בן־גוריון, שאינו מבין בשטח זה יותר מכל
אזרח אחר בישראל. כדי להחזיק בידיו את
השליטה המוחלטת על עניני מדע מובהק
זה, מסר את הפעולה המעשית בידי משרתו
האישי (פרם) ואת המרות הפורמלית בידי
מדען שאין לו כל קשר לעניני אטום (פרו־פיסור־לכימיר,־אורגאנית,
ארנסט ברגמן).
התוצאה המדהימה: הפעולה האטומית העיקרית
בישראל מוחרמת על־ידי מדעני־האטום
שלה, ביניהם יואל רקח, עמוס דה־שליט
ויגאל תלמי (העולם הזה .)1127 ביג׳י
ומשרתיו לא כינסו את ועדת־האטום במשך
שנים, לא התיעצו עמה על רכישת הכור,
ואף לא הודיעו לד, על כל הענין.
פרי הבאושים של נוהל מזעזע זה יתגלה
רק בעוד שנים. לא יהיה קושי להטיל עליו
איפול בבוא העת — באמתלה הבטחונאית
הרגילה•
עוכרי השמחה. באווירה זו של חשדות
וחששות מוצדקים, לא עוררה הידיעה
את השמחה שהיתר, ראוייה לה — שמחה
שקטה על כי ישראל נמצאת במחנה המדינות
המסוגלות לנהל מחקר אטומי, צנוע אך
ממשי.
כמו במקרים רבים אחרים, הצליחה קבו־צת־החצר
של ביג׳י ליצור מצב בו קשה
לאזרחי המדינה לשמוח את שמחתם המוצדקת
על הישגי מדינתם, שהם הישגי האומה
כולה.

מדע
כ רו ה ו שטה א טו ס
אזרחים בעלי יזמה, שיצליחו לרכוש קרקעות
באיזור החולות של חוף הים המשתרע
מערבית לגן־יבנה, עשויים לזכות בעוד
שנים מספר ברווחים גדולים. כי המקום בו
מזדקר עתה מבין החולות רק שלד בטון
אחד, עשוי להפוך תוך שנים ספורות לעיר
האטומית של ישראל. שלד הבטון יד,פוך
תוך שנה לכור אטומי, סביבו ירוכזו מעבדות
מחקר. המעבדות והחוקרים במקום
יזדקקו לשירותים. מתקנים אטומיים נוספים,
שירכשו אי־פעם על ידי ישראל, יוקמו
אף הם לפי התכנית באותו איזור. מי שירכוש
לו זכיון ;מסעדה או קיוסק במקום,
עשוי להתעשר .״ובינתיים,״ אמר השבוע
אחד מאנשי־המדע העוסקים בבנין הכור,
״בינתיים יאכלו החוקרים בכור סנדביצ׳ים
שיביאו מהבית.״
כי חזון העיר האטומית הוא חזון לעתיד
העולם חזה 1128

רחוק. הכור האטומי שבנינו הולך ונשלם
באיזור, אינו אלא מתקן נסיוני שנועד לשמש
רק לצרכי מחקר, יבלום את נהירת
אנשי המדע הגרעיני בישראל לארצות בעלות
כורי־מחקר מעין זה, נהירה המסתימת
כמעט תמיד בהגירה. אולם קסם העצמה
הטמון במונח אטום, והפירסומת הרעשנית
שלוותה את הנחת אבן הפינה לבנין שכמעט
מסתיים, יצרו בלב רבים את ההנחה המסולפת
שכאילו, באמצעות הכור, צעדה ישראל
צעד מכריע בדרכה למעמד של מעצמת
אטום. קול־ישראל אפילו לא טרח להסביר
למאזיניו כי המדובר בכור־מחקר• ״אנשים
לא מעטים בארץ שואלים
על שום מה התחילו
שלטונות ישראל לפרסם
אינפורמציה על הפוטנציאל
הצבאי האמיתי שלנו
המגלה שיש
לנו כור אטומי בארץ,״
מיהר להקשות הרצל
רוזנבלום, עורך ידיעות
אחרונות, שנלכד אף
הוא, כאזרחים רבים אחרים,
בחכת הפירסומת
המטעה.

(כל הזכויות שמורות)

• ידיעה מפוצצת נופפת שפירסומה יותר לצופי הבחירות,

בדומה לפירסום הרעשני סביב הכור האטומי הנסיוני: גילוי גורס חיוני העש וי
לשנות את סיכויי ההתפתחות של אילת במידה קיצונית.

• עוד השנה יופיע כפעם הראשונה גוף ערכי לאומני
כישראל. יוזמי הרעיון, הנאמנים לגמאל עבד אל־נאצר כמנלס הרעיון הלאומי,
בטוחים כי רוב הציבור הערבי במדינה יהיה לצידם. אם תתממש תקוותם זו,
דבר הקרוב לוודאי, עשוי המימשל הצבאי לחדול מרדיפותיו נגד הקומוניסטים
הערביים, מ תון שיקול כי הלאומנים מסוכנים יותר. הגנת המשטרה על מפגיני
מק״י בנצרת באחד במאי, נראית לערבים רבים כסימן למפנה עתידי זה.
תו פעת ״ לו די אפשרית Jהגוף הלאומני עשוי לכלול במצעו פתרון
מעשי להסדר היחסים בין ישראל וארצות ערב, שיהיה כשר בעיני הלאומנים,
ליהפך בצורה ז ו לגוף הערבי ה׳
לאומי הראשון במרחב שיציע בגל וי
הצעה כזאת.

• מפתמן שיתוף־פעולה
כין הוואתיקן לכין ״אל
אזהר״ .אחת התוכניות של ה־

כנסיה הקתולית, אחרי בחירת האפיפיור
יוחנן ה־ ,23 היא לאחד
בפעם הראשונה בהיסטוריה בארגון•
גג את כל הכנסיות המזרחיות, בתיווכו
של החשמן הארמני אגאגיג־יאן,
כדי ללחום בחדירת הקומוניזם.
במסע זה יתחברו הכנסיות אל
מסעו של עבד אל־נאצר, שניים
לצידו את גדולי הדת של האיסלם
המרוכזים באוניברסיטה הקהירית.

כמקום פצצה אטומית.
הכור האטומי
שיבנה על חולות נבי־רובין,
לא יגדיל שום
פוטנציאל צבאי של ישראל.
הוא ישרת את
מוסדות המחקר והמדע
שלה• הכור, הוא מסוג
בריכת־השחיה. ששת מוטות
האורניום המעושר,
אותם תקבל ישראל מ־ארצות־הברית
ואשר אותם
תצטרך להחזיר אחרי שד,אנרגיה
שלהם תתנדף,
יהוו את הדלק של הכור.
הם יהיו תקועים
בלוח התלוי מגשר נייד,
בעומק של ששה מטרים
בתוך ברכה מלאת מים,
שעל שמה נקרא הכור.
האנרגיה
של הכור
תיוזצר באמצעות תגובת
שרשרת. ד,נויטרונים
שיפלסו מהאטומים של
מוט אורניום אחד, יתקלו
בנויטרונים שיקרי־נו
שאר מוטות האורניום
המעושר. התנגשות
נויטרונים גורמת להת־רבותם.
האנרגיה שתי־תצר
כתוצאה מתגובת־שרשרת
זו, אם תתגבר
ללא פיקוח, עשויה להוות
התפוצצות אטומית.
אולם בכור האטומי
קיים פיקוח על מהלך
ד,נויטרונים ועל כמות
התרבותם. פיקוח זה נוצר
הן על ידי טבילת
מוטות האורניום בברי־כת־מים,
המאיטה את
התרבות ד,נויטרונים והן
׳על ידי יצירת מחיצות
בין מוט אורניום אחד
;משנהו, כדי למנוע פגיעה
הדדית של ד,נויטרונים
זה בזה•
באמצעות תא־פיקוח מיוחד אפשר יהיה
להעביר את תוצאות המבדקים השונים שיבוצעו
בתוך הכור, אל המעבדות המשוכללות
שיבנו ממערב לכור, בבנין בצורת
״ח״ ,שבמרכזו תהיה חצר פתוחה. הבנין
יהיה חסר אשנבים, יאוורר באמצע! ת מיזוג
אויר, יואר באמצעות דלתות הזכוכית שפניהן
לחצר הפנימית.
רק שתי מדינות בעולם יוצרות אורניום
מעושר — ארצות־הברית וברית־המועצות.
הן המספקות אותו לבעלות בריתן• אולם
כאשר הוא מסופק ;׳צרכי מחקר בלבד, מצטמצם
פיקוחו של הספק למימדים זעירים.
ברגע בו תרצה ישראל להשתמש באורניום
שתקבל מארצות־הברית לצרכי העשיר, אטומית,
רק אז יוטל הפיקוח המלא של הספק.
אלא שעד למועד בו תהיה ישראל מסוגלת
לנצל את האנרגיה האטומית ;צרכים מעשיים
ולא מחקריים בלבד, אפשר יהיה לנצל
את שם האטום לא רק במערכת בחירות
אחת.

ת צ פי ת

• אם הפקדת את כספף
בבנק קטן, המשלם לד ריבית
גבוהה על פקדונותיד,
צפוייה יד ירידה כהכנסות.

לאחר התערבות הבנקים הגדולים,
שנאלצו להסחף בתחרות על כספי
החוסן בצורות שונות — כגון הבטחת
פרסים והעלאת שעורי הריבית
— דן •עתה משרד האוצר באפי
שרות לפרסם צו אשר יקבע גובה־ריבית
אחיד לכל הבנקים במדינה.
הגובה המכסימאלי המשוער: שבעה
אחוז.

» בצמרת מפלגות המיעוט
בהסתדרות, דנים ככר \
עתה על הצעדים שיש לנקוט
כהם, אחרי שיוודעו
תוצאות ההצבעה. הקו המנחה

בכל המקרים: הבעת פיקפוק במוהר
הבחירות והאשמת מפא״י בשימוש־לרעה
במנגנון הבחירות, כדי להטות
את המאזן לטובתה. אולם אין לצפות
לתוצאה כלשהי מתלונות אלה
— לא מצד מפא״י ולא מצד המפלגות
האחרות.

• אירועים ממלכתיים נוא-בגגגז

שנת העשור יהפכו ל(
( תופע ה של קבע גם כשנים הכאות. צוות העובדים הטכניים של
11 וועדת העשור, שהתמחו באירגון אירועים אלה, עומדים, בתום שנת העשור,
11 להקים חברה פרסית לאירועים, שתנהל טקסים ממלכתיים וציבוריים על בסיס
מסחרי.

• מספר הישראליים הנוסעים לחופשה בחוץ־לארץ יגיע

השנה לשיא. בעוד שבשנים האחרונות, היו אלה בעיקר אזרחים בעלי
אמצעים או קשרים, או אזרחים מקבלי פיצויים מגרמניה, שנסעו להינפש
בארצות חוץ, יהיה זרם הנוסעים השנה מורכב מבעלי הכנסות נמוכות יותר,
שינצלו אפשרויות של טיולים מאורגנים מוזלים

במדינה בחירות הסתערות על ריק

BABYWHITE
מוצו >ה>1נת
צמו.משי«״17 ן ן
!אשר הצהעו
sharon

מר פרוינד הנכבד...
...את שתי החבילות ששלחתם לנו
קבלנו במצב תקין ומסודר. נשמח
איפוא להמליץ אודותיכם באזני ידידינו״
.זהו תכנו של אחד מתוך
עשרות המכתבים המגיעים אלינו
מכל קצוות העולם, עבור חבילות
השי הנשלחות באמצעותנו לידידים
מאת ידידים. מבחר עשיר של תשורות
ישראליות מקוריות, יעוץ מקצועי,
שרות אדיב, אריזה מעולה
ומשלוח מהיר של חבילות שי לכל
קצתי תבל, אלה הן התכונות המאפיינות

מתנות ־ פרועד
תל־אביב רח׳ אלנבי 41

n j /v M

y xד־ן דזד־׳פז

הניפו דגלים
לכבוד יום העצמאות
הראו שהנכם יודעים לחוג את
חגיכם. קחו אתכם גם את
המצלמה של פוטו ברגר. ויראו
הדורות הבאים איך חגגו בימינו
את יום תקומת עמנו. את
המצלמה והדרכה תקבלו אצל

1 3נו 1ברנר
וז׳ פה,רח 1ב ה חלוק 31

שמונה ימים לפני פתיחת הקלפיות לבחירות
לועידת־ההסתדרות, גייסו שלוש מפלגות
הצמרת של ההסתדרות את כל תותחיהן
הכבדים להסתערות כללית על קהל
הבוחרים. ברוב המקרים אירע להן מה שמכונה
בסלנג הצבאי הסתערות על ריק —
הסתערות על יעד שהאויב נטשו עוד לפני
תחילת ההתקפה. שרים, חברי כנסת ומזכירי
מפלגות, שנקראו על־ידי מפלגותיהם להופיע
ולנאום בעשרות אסיפות ועצרות־עם שנערכו
השבת בכל רחבי הארץ, מצאו את עצמם,
חוץ מבמקרים יוצאים מהכלל, מול הביטוי
הנמרץ ביותר של קהל הבוחרים — אולמות
ריקים.
המקרים היוצאים מן הכלל היו הנאומים
שלוז בהופעות אמנותיות, או אלה שהיו בעלי
חשיבות של פרסטיג׳ה • ,אליהם גייסו
המפלגות קהל מאזינים באמצעות הסעה
מאורגנת ממקומות רחוקים.
את הדוגמה המוחשית לאדישות קהל
הבוחרים להסתדרות, נתנו אסיפות הבחירות
שנערכו השבת במרחב תל־אביב — מרחב
המרכז בתוכו כשליש מקהל הבוחרים להסתדרות.
מדודחים כתבי העולם הזה, שערכו
סיור באולמות האסיפות בשבת האחרונה,
במרחב תל־אביב:
• לקולנוע ,,נגה״ ,גבעתיים, נקראו
המוני רמת־גן לעצרת־עם גדולה מטעם
מפא״י, בהשתתפות שר החינוך והתרבות
זלמן ארן. בשעה עשר וחצי, מועד תחילת
האסיפה, נוכחו באולם 61 איש, מהם חמישה
ילדים.
• בקולנוע ״הדר״ ,גבעתיים, שם
ריכזה מפ״ם במכוניות את אוהדיה מרמת־גן,
גבעתיים ואור־יהודה, כדי להאזין לנאומו
של ח״ב יעקב חזן על הנושא ״מדוע
צריכה מפא״י לרדת לדרגת מיעוט?״ ,נוכחו
בשעה ,10.35 מועד תחילת האסיפה 112 ,
איש, מהם 14 ילדים•
בכית הלן קלר, תל־אביב, נאם
ח״כ אחדות־העבודה יצחק בן־אהרון בפני
קהל של 92 איש, מהם 8ילדים.
• כקפה העיראקי, שכונת התקוה,
הצליח יגאל אלון, שהתחיל לדבר בשעה
,11.00 במקום ב־ 10.30 כפי שנקבע, לרתק
קהל של 250 איש, שמילא את הקפה
י׳ק כקולנוע ״התקוה״ ,שכונת ה־תקוה,
לשם הוזמנו אזרחי השכונה בהזמנות
אישיות לשמוע את נאומו של איש
מפא״י זלמן הרינג, ולראות את הופעת
להקת בני־מחול התימנית, נוכחו 600 איש,
מהם 100 ילדים, שבאו לחזות בהופעת
הלהקה.
• כקולנוע ״זוהר״ ,שכונת שפירא,
הצליח ח״כ מפא״י משה שרת, בלי תכנית
אמנותית, למלא את האולם, בו נוכחו כ־400
איש.
• כקולנוע ״נגה״ ,יפו, דיבר ראש
מטה הבחירות של מפא״י, יוסף אלמוגי,
בפני קהל שמנה 136 איש, מהם 22 ילדים.
« כקולנוע ״צליל״ ,יפו, מול קולנוע
נגה, משך שר הבריאות המפ״מי ישראל
ברזילי, קהל של 500 מאזינים• הסיבה:
במודעות הובטחה גם תכנית אמנותית
על־ידי להקת מפ״נ2
• כקולנוע ״עדן״ ,תל-אביב, לא
עזרה גם התכנית האמנותית, שהוגשה על־ידי
הזמר צדוק סביר. נואמי אחדות־העבודה,
יעקב אסא ובני מהרשק, נאמו
בפני קהל של 126 איש, מהם 43 ילדים.
• כקולנוע ״מוגרכי״ ,תל-אביב,
נאם עקיבא גוברין בעצרת־עם של מפא״י,
בה נוכחו בשעה ,11.30 שעה אחרי מועד
תחילת העצרת לפי המודעות 87 ,איש. מהם
11 ילדים, ו־ 16 זקנות מכרם התימנים, שישבו
ככיתה צבאית בשורה אחת.
• כקולנוע ״צפון״ ,תל-אביב, ניפנף
זלמן שזר בידיו, התרגש בקולי־קולות
כדרכו, בעצרת־עם שנקראה מטעם מפא״י,
ואשר בה נוכחו בשעה 143 11.40 איש,
מהם 22 ילדים•
ככדורגל היו יותר. קיום אסיפות בחירות
מעין אלו שנערכו השבת עולה (כולל
שכר־האולם, הסדרנים, הרמקולים והוצאות
הפירסום) מ־ 250ל״י לאסיפה הנערכת באולם
קטן עד לאלף ל״י לאסיפה הנערכת
באולם גדול. אולם למרות ההשקעה של
רבבות ל״י, לא הצליחו מפלגות ההסתדרות
לרכז בשבת המכריעה במרחב תל־אביב,
יותר מאשר אחוז אחד מקהל בוחריהן, אם
(המשך בעמוד )12

על רקע ציור מוזאיקה של פאריס, מסII

Uניו ואש עירית פאריס ליהודית מזרחי
I CV- J J 1
י 1 If w fN
מבנים מפורסמים בעיר. קבלת הפנים של ראש וזעיר למלכת המיס נערכה בארמון העיריה.
ף ספח העתונות בשגרירות ישראל
Jבפאריס היה נבוך מאוד. באדיבותו
הרבה ניסה להסביר :״לא יתכן שראש
עירית פאריס יקבל אתכם. פאריס מוצפת
מלכות יופי מכל העולם. אמנם מלכת־המים
היא יפה מאוד, אולם אילו היה ראש העיר
צריך לקבל את כל מלכות היופי המגיעות
לכאן, היה נשאר לו מעט מאוד זמן לניהול
עניני העיר. אני חושב שיהיה זה סגן ראש
העיר שיקבל את פני מלכת המים בשם
העיריה.״
אולם בשעה שיהודית מזרחי, מלכת המים
הישראלית, ישבה באולם־ההמתנה הגדול
של הארמון בו שוכנת עירית פאריס,
לא העסיקה אותה ביותר הבעיה אם ראש
העיר או סגנו יקבל את פניה. הציק לה רק
דבר אחד — נעליה החדשות לחצו מאד על
אצבעות רגליה• היא חשבה, שאם תעשה,
ולו רק עוד צעד אחד, תתמוטט. וכך, שעה
שהמתינה לקבלת־הפנים הרשמית, חלצה בחוסר
כל גינונים מלכותיים את עקביה מהנעליים
הלוחצות.
״הוד מעלתה הגברת מזרחי,״ נשמע בדיוק
באותו רגע קול בצרפתית. לפניה ניצב

ראריו ס ר»

מר ג׳אן קלידיאר, מזכיר לשכת הטכס של
העיריה, וסגן ראש הטקס של העיריה .״הרשי
לי להוביל אותך לקבלת־הפנים,״ אמר
באדיבות. הוא המתין עד שיהודית הצליחה
לנעול שוב את נעליה•
אז החל הסיור הארוך. על פני חמישה
אולמות־ענק, בהם נערכים מיטב הנשפים
הרשמיים של פאריס, הוביל המזכיר את
המלכה. היו אלה אולמות מפוארים, העשויים
להכיל אלפי אנשים. הם היו מקושטים
בפסלים מכל עבר ונברשות כבדות
השתלשלו מעל התקרה, אולם מלבד זאת לא
היה בהם כל רהוט. רק בקצה האולם האחרון
ניצבו שולחן ושלושה כסאות.
כאשר נכנסו יהודית ומלודיה לאולם זה,
ניגש אליה מעם השולחן גבר חביב מרכיב-
משקפיים, שקידם את פניה בברכות לבביות.
היה זה אדריק לולייה, ראש הטקס של
העיריה .״תואיל למסור לראש העיר את
ברכותינו וברכות ראש עירית תל־אביב
חיים לבנון,״ ביקשה ממנו יהודית•
״מה זאת אומרת?״ התפלא ראש הסקס.
״עוד דקות מספר ישמח ראש העיר בעצמו
לקבל את ברכותיו.״ את הזמן שנותר עד

בקבלת פנים שנערכה בשגרירות הישראלית בפאריס
נפגשה יהודית עם הזמר המפורסם דאריו מותו, ששמח
לקבל ממקור ראשון, ויחד עם זה נעים לעין, פרטים על הארץ בה שחה לפני שהתפרסם.

2סע

ט ס 1ת ( 11יאספניהבפאריס

קבלת־פנים ושמית נערכת ליהורת מזות׳ בארמון ואש העיר גביות צרפת
אז ניצל מר לולייה לשם ענידת סיכת
עירית פאריס על דש שמלתה של יהודית
ולחלוקת מחמאות רבות לישראל.
״ביקרתי בכל ארצות אירופה,״ גילה,
״ונוכחתי כי היהודים הם מלאי רגשי נחיתות•
ואילו הישראלים הם בעלי גאוה —
וזה טוב.״ כאשר חיבק את יהודית לצורך
הצילום, לא יכול היה ראש הטקס שלא
לחרוג ממסגרת הפרוטוקול :״אלוהים, אם
אשתי תראה את התמונה הזאת, היא תוריד
ממני את משקפי.״

ך כוש בגדי־שרד מתקופת לואי ה־,14
/נכנס לחדר שומר־הסף והודיע, כי ראש
עירית פאריס ממתין לביקורה של מלכת

המים. בחדרו של ראש העיר נוכחו מזכירו
ואחד מחברי המועצה• אחרי הצגת הנוכחים
מיהר אחד המשרתים, אף הוא לבוש במדים
עתיקים, להגיש גביעי שמפניה, וראש העיר,
הד״ר דברייה, שתה עם יהודית לחיי ידידות
ישראל־צרפת.
ראש עיריה צרפתי הוא קודם כל צרפתי.
«את נראית כמו יפהפיה ית־ניה, אולם עיניך
הן תנ״כיות,״ החמיא ליהודית. הוא
המתין להופעתו של צלם עתונות פאריסאי
ובנוכחותו הגיש ליהודית צעיף, עליו מצוירות
בעבודת־יד תמונות מנופה של פאריס.
בעוד הנוכחים מטיבים לבם בכיבוד שהוגש
על־ידי המשרת, הוביל ראש העיר את
יהודית לתמונת פאריס העשויה מאבני

ון ריאת כהן

שוטר פאריסאי אדיב מסביר למלכת המים, שכמעט ותעתה
בסבך רחובות העיר, כיצד למצוא את דרכה למחוז חפצה.
למרות ריבוי מלכות־היופי בפאריס, עוררה יהודית מזרחי תשומת־לב כללית בסיורה כאן.

מוזאיקה, וביקש להצטלם עמה על רקעה.
״רק אל תסתכלי עלי בשתי עיניים,״ התלוצץ
ראש העיר ,״מבט בשתי עיניים כמו
שלך ממים אותי.״
כאשר, כעבור רבע שעה של שיחה ידידותית,
הגיע זמן הפרידה, ליווה ראש הטקס
את המשלחת הקטנה עד לפתח בנין העיריה.
שם לא שכח לנשק, כמנהג הפאריסאים, את
המלכה לפרידה• ברגע זה ניגש אל המלכה
גבר בעל הופעה מהודרת, בירך׳אותה לשלום
וגימגם מספר מילים בעברית.
היה זה ד״ר ז׳אן בקשי, רופא ידוע בפאריס
וחבר מועצת העיריה שלה. כאשר נודע
לו כי ישראלים ביקרו אצל ראש העיר
ובאיזו שליחות באו, הוא מיהר אליהם.
״לכבוד יהיה זה לי להזמינכם לארוחת
ערב,״ אמר. זו היתד, ההזמנה השלישית
לארוחת ערב שקיבלה מלכת המים באותו
יום. לאף אחת מהן אי־אפשר היה לסרב.
״אני חושב שבגלל ארוחות הערב הללו,

סרדיח רסיכח

עוד ניכנס למלחמה עם צרפת,״ העיר צלם
המערכת שליתר, את יהודית, כאשר קיבלו
את הזמנתו של מר בקשי.
ד״ר בקשי, יהודי יליד בגדאד, התגלה
כאדם מעניין ביותר• הוא המציא לאחרונה
מכשיר המסוגל לבקר את תכונות חושיו
של האדם — זכרון, שמיעה, חוש ריח,
ראיה ומישוש, הרושם כל תגובה בכל אחד
מהחושים. הד״ר, יהודי דתי ושומר מסורת,
הוא גם מוסיקאי ומלחין שחיבר נעימות
חזנות. נגינתו מלאה מוטיבים מזרחיים ואחת
מנעימותיו שחוברה לתפילה ערבית,
מקובלת כיום בתפילות המוסלמים בצרפת.
הארוחה על שולחנו של חבר
עירית פאריס היהודי היתד, מ;את
לא רק לגבי מלכת המים ומלתיה.
הארוחה הודיע הד״ר חגיגית, כי
זו, היא ששיכנעה אותו לערוך את
הראשון בישראל.
מועצת חוויות, בסיום פגישה
ביקורו

ראש הטקס של עירית פאריס, מר לולייה, עונד
ליהודית מזרחי מזכרת לביקורה -ביעיריה — סיכה
עתיקה ועליה סמל העיר. כשהצטלס עס יהודית, התלוצץ :״אשתי תוריד ממני את משקפי.״

\ W V W W W \A A /W V W W W W W \A /W V W W

במרחב

לחברי
(המשך מעמוד ) 10

להניח שכל הנוכחים באסיפות היו בעלי
זכות־בחירה.
באיצסדיון באסה ביפו, נערכה בשבת
אחרי־הצהרים תחרות כדורגל בלתי־חשובה
ובלתי־מעניינת, בין מכבי תל־אביב ל־הפועל
כפר־סבא. נוכחו בה 6000 צופים,
פי שניים־וחצי כמעט ממספר המשתתפים
בכל אסיפות הבחירות של מפא״י, מפ״ם
ואחדות־העבודה גם יחד.

טי ס ת נופ ש לחוץ לארץ

ש בו ע י מי ם ב רו דו ס
ש בו ע ימים בקפריסין
ס־־ה 395 .ל ״ יבלבד

כולל: כל המסים. מטבע זר, ל 1יסה הלוך
וחזור, פנסיון מלא וטיולים מקיפים.

מדיניות

הקארדינאר האפור
הקארדינאל ארמאן דה־רישליה היה השליט
הכל־יכול של צרפת לפני 300 שנה.
אולם איש אחד היה יותר חשוב אף ממנו:
כומר קטן שכיהן כיועצו הפרטי, ששלט
עליו וכיוזן את צעדיו. כומר זה, היועץ
האפרורי שעמד מאחורי הקארדינאל, נכנס
להיסטוריה בכינוי ״הקארדינאל האפור״.
ראובן שילוח היה בעיני רבים ״הקארדי־

לא היה נאמנו של משה שרתוק, ראש
המחלקה, אלא של ביג׳י. תפקידו היה כפול,
אופייני לכל דרכו: ניהול המדיניות הערבית,
וארגון הש״י של ההגנה.
מאז נשאר שילוח בדיוק זה: איש מנג־נון־החושך,
אחראי יחיד בישוב ובישראל
לכל המדיניות הערבית, כפוף ישר לביג׳י.
הוא היה שייך לקבוצה הקטנה של משרתי
ביג׳י שגדלו בתחום הש״י והרכש, עסקו
בסיזון תוך מגע הדוק עם שרותי־המודי־עין
הבריטיים, אך היה מבוגר ורציני יותר
מן האחרים — אהוד אבריאל, טדי קולק,
שמעון פרם ושות׳.
כאשר החליט ביג׳י לחסל את הראש
הראשון של מנגנון־החושך בישראל, איסר
(״איפר הגדול״) בארי, באמתלה של פרשת
טוביאנסקי, היה זה שילוח שהוטל עליו
לבצע את העבודה השחורה. עד 1953 כיהן
כראש מנגנון־החושך, סילק את כל נאמני
קודמו, עד שביג׳י החליט למסור תפקיד
מסוכן זה לאיש הנכנע לו עוד יותר. שי־

אפשרותלבקר באתונה
בתשלומים נוחים
או במזומנים
כל המקומות עד סוף חוד ש יוני-תפוסים.
הרשם מיד

• מספר המקומות מוגבל.

משרד ראשי:
רחוב אחד העם ,11 טלפון ,66659 תל־אביב ירושלים רחוב אגריפם 8
טלפון 3354

פתח-תקוה
רח׳ מונטסיורי 20
טלפון 911153

סוריו

* 280פרוטה

הכור האטומי בנכי־רוגין*
לאנשי־עסקים זריזים — מכרה זהב

נאל האפור״ שעמד מאחורי דויד בן־גוריון.
עוד שנים לפני קום המדינה לחשו בחדרי־חדרים
שזסלנסקי (כפי שנקרא אז, ואחר
כך זסלני) הוא השליט האמיתי — הגאון
הנסתר המכוון את כל צעדיו של ביג׳י, שאז
מרם נחשב לגאון הדור•
כאשר מת ראובן שילוח השבוע משבץ־
הלב, נשארה השאלה פתוחה: מי כיוון את
מיז האם היה ביג׳י משועבד להלך־המח־שבות
של שילוח, או ששילוח היה קרוב
לביג׳י רק מפני שהצליח להזדהות בצורה
כה מושלמת עם רוח אדונו?
יתכן ששתי הגירסות נכונות. דבר אחד
בטוח: במשך שנים ארוכות היה ראובן
שילוח הרוח הרעה של המדיניות הישראלית.
לשבחו אפשר להגיד שעשה מה שעשה
בכנות גמורה, ללא רדיפת בצע, באידיאליזם
המיוחד לראשי מנגנוני־חושך בהיסטוריה.
מורה דכגדאד. הצבר הירושלמי, שנולד
בירושלים לפני 49 שנה והתחנך באוניברסיטה
העברית ובסמינר למורים, מצא את
יעודו בחיים בגיל ,24 כאשר נזדמן לעיראק,
כדי ללמד בבית־הספר של הקהילה
המקומית. הוא השתלם בשפה הערבית, למד
את מנהגי הארץ. מאז הפך למומחה לענינים
ערביים.
כמו מומחים מערביים רבים אחרים, שלמדו
את עניני ערב באופן שטחי לפני דור,
הצטיין שילוח במהרה בתכונה קטלנית: הוא
לא היה מסוגל עוד ללמוד או לשכוח. מעולם
לא תפס את התמורות המהפכניות העוברות
על העולם הערבי, המשנות את אופיו
של העם ואת מהות המדינות. הוא היה
מעין גלאב באשא עברי: משוכנע עד היום
האחרון כי הערבים אינם מסוגלים למהפכה,
וכי גורל הערבים ייחתך בידי כנופיה קטנה
של נסיכים ומכובדים.
דבקותו לאשליה מסוכנת זו, שהתאימה
בדיוק לצרכיו של דויד בן־גוריון, גרמה
לשרשרת של אסונות לאומיים. בין השאר:
השיכנוע המוחלט שאפשר להשיג שלום עם
המלך עבדאללה, הבוז המוחלט לחוגים הלאומיים
הערביים, הדחיה המוחלטת של כל
הצעת־ברית ערבית שלא באה מידי שליט
הנמצא בשלטון. אולם רוזקא הנסיכים לא
היו מסוגלים לעשות שלום. עבדאללה, אותו
ביקר כמה פעמים ביקורים סודיים, הוביל
אותו באף כילד.
ראש מגגנון־־החושד. שלוש שנים אחרי
שדויד בן־גוריון קיבל לידיו את השלטון
בממשלת המדינה־בדרך 1933 הגיע
שילזח למחלקה המדינית של הסוכנות. שם

לוח יצא לניו־יורק כציר, חזר לירושלים
כיועץ, המשיך כל הזמן לנהל את תפקידו:
האחראי על עניני־ערב.
דו״חים סודיים. בתפקיד זה לא היה
מעוניין בדברים גדולים. עיקר מלאכתו היה
לגדל סוכנים קטנים, לשוחח עם ערבים
מדרגה עשירית, למסור על כך דו״חים שעשו
רושם בחוגי ביג׳י. הצעות־ברית רציניות
שבאו מכיוונים שונים, הן מן המחתרת הלאומנית
בעיראק והן מחוגי עבד אל־נאצר
במצריים, נדחו על־ידו בזילזול. הסיבה הרגילה:
החשדת המציעים בקומוניסטים•
הסיבה האמיתית היתד, הגיונית יותר. לפחות
פעם אחת אמר אותה שילוח בגלוי:
ישראל היא חלק בלתי־נפרד מן המערך
המערבי במרחב. היא חיה על חשבון המערב,
אסור לה לעשות מאומה הפוגע במערב.
שילוח הוסיף להאמין כי המערב ימשיך
לשלוט במרחב — עד שנצחונה המוחץ של
התנועה הלאומית הערבית במצריים ובעיראק
מוטט את בנין חייו.
הסיכום לפעולת שילוח בשטח הערבי היה
טראגי. הוא נאמר על־ידי דיפלומאט ערבי
אחרי ועידת־פלורנץ, כאשר הסביר בשיחה
פרטית מדוע התנגדו הערבים להרשות לשילוח
להשתתף כציר בועידה :״בתיקים שלנו
רשום שהוא איש שרותי־המודיעין של המערב
והאוייב הישראלי המושבע ביותר
ללאומיות הערבית. אף ערבי אחד אינו
יכול לשבת עמו ליד שולחן אחד.״
פשעים רצח בכד 1ר עקד
הגבר הקשיש שכב על הריצפה, פניו
מוסתרות בידו הימנית וראשו מוטל בשלולית
דם. קליע של תת־מקלע עוזי פילח
את רקתו, חלף את הראש באלכסון, ניקב
את הזרוע וחדר לריצפה. זרח פלוק (,)44
בעל מלטשת היהלומים הגדולה ברחוב
אבולעפיה בדרום תל־אביב, היה מת.
ברק המגנזיום סינוור את עיני הנוכחים
בחדר. השעה היתה אחת ושלושים לפנות
בוקר. חוקרי המשטרה סיימו את החקירה
הקצרה והשגרתית. גוויתו של הנרצח הועברה
למכון הפתלוגי באבו־כביר לקביעת סיבת
המוות• עתה חייבים היו טובי החוקרים
של משטרת ישראל, שגוייסו למבצע המיו־
* בתבנית מוקטנת, כפי שייראה בשנה
הבאה, אחרי השלמתו.
העולם הזה 1128

חד, לפענח את תעלומת הרצח. הם היו
חייבים להחליט כיצד קרה שפלוק נרצח
בשעת ערב מוקדמת, מבלי שאיש שמע
מאומה, מבלי שכלב המפעל לא הזהיר את
הנרצח מפני הרוצח.
השבוע, ששה ימים לאחר שזרח פלוק
נרצח, עדיין עמדו חוקרי המשטרה חסרי
אונים בפני תעלומת הרצח המסתורית ביותר
של עשר השנים האחרונות, תעלומת
הרצח ללא המניע.

היהלומים נשארו ער המאזניים.
בידי חוקרי המשטרה נמצאו בתחילת השבוע
כמה וכמה חוטים שעלולים היו להובילם
בעקבות הרוצח או הרוצחים. החקירה
הנמרצת הבהירה:
+לא היה זה רצח למטרות שוד. יהלומים
בסכום של חמשת אלפי לירות נמצאו
על כף המאזניים בזמן הרצח. כן לא נשדד
מד,קרבן סכום של 500 לירות שהיו בכיסו
ולא שעון הזהב היקר שהיה על זרועו.
• הנרצח הכיר כנראה את הרוצח.
שחזר המשטרה ששיחזר את ׳מקרה הרצח
יכול לפרט, צעד צעד, את הביצוע. הרוצח
נכנס לחדר בעל המוצא האחד כשתת־מקלע
העוזי בידו. הוא ירה כדור אחד בפלוק.
הכדור החטיא, ניקב את אוזנו. כדור שני
שנורה בתת־המקלע שכוון על ירייה בודדת
היד, עקר ונפלט על הרצפה. הכדור השלישי
פילח את רקתו של פלוק, ששכב כבר
אותה שעה על ד,ריצפה, גונן בידו הימנית
על פניו. לפחות לפני -היריד, הראשונה
לא ניסה פלוק להתגונן. הועלתה ההשערה
כי הרוצח ירה את היריה השלישית, הקטלנית,
לאחר שהנרצח הכירו וההפוגה של
הכדור העקר נתנה לו שהות לקרוא בשמו
בקול.
• הרוצח ידע ללא כל ספק את סדרי
העבודה במפעל, את סדר יומם ונוהגם של
בעליו. הוא ידע כי פלוק נשאר במפעל
יחידי לאחר צאת הפועלים, כן היה ידוע
לו כנראה כי שותפו השני של פלוק, יוסף
גולדפינגר, נעדר מן המפעל, שהה אותו יום
במילואים.

2000 מניות בירושה. פרטים אלה
היו סבוכים בכמה אחרים, שרק סייעו לערפל
את מהלך החקירה. קציני המשטרה שחיפשו
אחר מניע לרצח, גילו לתמהונם שורה
של מניעים או גורמים שעלולים היו להצביע
על כיוון חקירה אפשרי:
<• לנרצח לא היו כל אויבים. אולם
חקירה נוספת העלתה כי לאחרונה הסתכסך
עם שני פועלים, פיטרם מעבודתם במפעל.
• משך השבוע שלפני הרצח הוטרד
פלוק על־ידי גבר כבן ארבעים שחיפש
עבודה כמלטש במפעל, נהג בעצבנות גלוייה.
׳ • הנרצח שהיה אדם שקט וישר, היה
מעורב בסכסוך אחד לפחות. זמן מה לפני
הרצח הגיש בקשה לבית המשפט, לפרק
את נכסי בנק לאשראי, לזכות את אשתו
צינה בתמורה לא-יפיים ממניות הבנק שקיבלה
בירושה מסבה, בעל הבנק. ברור נוסף
גילה כי התביעה היתה עלולה לפגוע בדודה
של צינה, משה ברוייר, אחד מבעלי הבנק.
לפחות גורם אחרון זה סולק מיד מלוח
החקירות של המשטרה. הוברר כי לסכסוך
זד. לא היה כל קשר למעשה הרצח.
בחקירה נוספת נמצא הגבר העצבני שחיפש
עבודה אצל פלוק, בשבוע שלפני
הרצח• היה זה אדם מוכר היטב בבורסת
היהלומים, הידוע רק בכינויו לוי ההו־

נרצח זרח פלול,
לחוקרי משטרה — תעלומה בלשית
העולם הזה 28ח

לנדי, שעבד בזמנו במלטשות אמסטרדם.
ההולנדי הוכיח את האליבי שלו.
גם החשד שהועלה כלפי שני הפועלים
נשאר ל; א ביסוס, נדחה בגלל האליבי המוצק
של השניים.
החוט הקלוש ביותר שעלול היה אולי
להביא את החוקרים לפענוח התעלומה, נשמט
גם הוא.

דרכי אדם
המסביר רצרנרן
״עליך לעזוב את מצריים תוך 24 שעות!״
הודיעו שלטונות רע״ם לד״ר אליהו לוי (,)40
מפקח בתי הספר הממשלתיים־תיכוניים בקהיר
ומחבר ספר הכלכלה השנתי של מצריים.
לד״ר לוי לא נותרה ברירה. לבוש
חליפה אפורה, כשחמש לירות מצריות בכיסו,
עזב לוי את משפחתו ורכושו, הפליג
ליוון. בהגיעו לאתונה פנה לצירות ישראל,
עלה לארץ.
פרשת תלאותיו החלה ביום בו הגיע
לישראל, קיבל תעודת עולה.
מורה לשפות כקריית גת. את אכזבתו
הראשונה נחל לוי כשפקידי הסוכנות
היהודית שאלוהו למקצועו, לא הצליחו להבינו
למרות שלוי ניסה להשיב בתשע השפות
שהוא יודע. לבסוף, לאחר שניסה אף
את השפה ההינדוסטנית, בה הוא שולט
על בורייה, רשמו הפקידים :״מורה לשפות.״
בקריית־גת,
לשם נשלח לוי, לא היה
צורך במורה לשפות• מומחה הכלכלה המצרי
ניסה את מזלו בקבוץ, עבד חדשים מספר
בגבעת ברנר כעגלון. כשעזב את הקבוץ ידע
לוי מה עליו לעשות. הוא הצטרף להסתדרות,
נרשם כחבר מפא״י.
אולם כאן ציפתה לו האכזבה השנייה.
במסגרת מסע־הבחירות להסתדרות נשלח
לוי כתועמלן לעיירת העולים אפקים. הוא
ניסה להסביר משך ערב שלם את תורות
הכלכלה החדישות של מפא״י לעולים, קיבל
בתמורה ספל קפה. כשדרש את שכרו כנהוג,
השיבו לו שולחיו כי היתד, זו פעולה
בהתנדבות.
״תבוא כשנה הכאה״ .מצוייד בספרי
השנה שהוציא במצריים ובכתכ־יד של
ספרו החדש, אותו כתב בארץ, ניסה לוי
את מזלו אצל ידידים מפא״יים אחרים. הם
הציעו לו לפנות אליהם שנית, לאחר שיצליח
להוציא לאור את ספרו. אריה נבון,
קריקטוריסט דבר, קרא את ספרו, הבטיח
לסדר לו עבודה, נתן בידיו מספר כתובית.
התשובה בכל מקום היתה — ״תבוא
בשנה הבאה, עכשיו אין עבודה.״
החודש מצא ד״ר הכלכלה המצרי, עבודה
בלתי־רגילה במקצועו. מנהל מלון רמת
אביב, אליו פנה לוי לאחר ששמע כי התפנתה
משרת נהג מעלית, התעניין בגורלו,
הכניסו לעבוד במשרה הפנוייה היחידה שעמדה
לרשותו — משרת הצ׳קר, מונה מוות
המזון המועברות מהמטבח לחדר האוכל
של המלון.

נוגדת השידוכין
כשהעמיד פרוסדר סבאח ( )50 לפני שלוש
שנים את עגלת הפירות שלו ליד דוכנו של
יצחק מזרחי ( )45 בשכונת התקוה, זכו
הקינים הקבועים של מזרחי לראותם מקללים
ומחליפים מהלומות מדי יום ביומו. כי
פרוספר סבאח, שבא בכל קיץ עם עגלתו
לעמוד ליד דוכנו של יצחק מזרחי, ד,יטה
חלק מקוניו של מזרחי אייו• בשוד, שעברה
הגיעה ההתכתשות ביניהם לשיאה. לשמחתם
של הקונים ועוברי הבטל החליפו
השנים ביניהם מכות רצח, פנו אל אחת
החצרות לשטוף את פניהם.
ליד המים הקרים פעל ההגיון הקר. הציע
מזרחי לפרוספר :״אני אמכור לך את הסירות
שלי כמעט במחיר שאני קונה אותם,
ואתה תמכור איתם לאנשים וחלאם.״ פרוס־פר,
שצריך היה לסחוב את עגלת פירותיו
ממרחקים, קפץ על ההצעה, הסכים לה מיד.
אין יותר כנים .״ההצגה הגדולה״ בשכונת
התקוה נפסקה לכל עונת הקיץ שעברה.
השנה, עם תחילת הקיץ, חיכו תושבי
השכונה לראות כיצד יתפתחו הדברים, נוכחו
להפתעתם כי סבאח פרוספר אינו מוציא
את עגלתו לרחוב. הוא נשאר מאחורי
דוכנו של מזרחי, מכר את סירותיו•
לאנשי השכונה, שהתפלאו על כך, גילו
השנים: מזרחי (הבן) ופרוספר (הבת) ,שעזרו
להוריהם בעבודתם, הכירו זה את זו,
התארסו בשבוע שעבר. כתוצאה מכך הפך
פרוספר להיות שותפו של מזרחי, החל
לעבוד יחד אתו .״לא נרשה להעמיד פה
שום עגלה,״ הצהירו השנים חגיגית ,״אין
לנו יותר בנות ובנים לצורך חתונה.״
סהורס קנתיות
משחקשלהש כונ ה
בתחילת העונה החליטה ההתאחדות לכדורגל
לשים קץ לקנוניות ולמכירות המשחקים
בליגות, קבעה כי כל סיבוב יתחלק
לשני חלקים. בחלק הראשון תתמודדנה
קבוצות מכבי בינן לבין עצמן. בסבוב השני
תתמודדנה קבוצות מכבי נגד הפועל,
כך שלא תהיה אפשרות של מבירת נקודות
לקבוצות אחיות. השבוע, שבוע אחד בלבד
לפני כיום משחקי־הליגה, הוכח כי גם פתרון
זה, שמנע מכירות משחקים עד כה,
לא הועיל. קנוניה בין שתי אגודות איימה
שוב לסלף את מבנה ליגה א׳•
הקרב האמיתי בליגה א׳ נטוש בין קבוצות
התחתית. אחרי שהוברר כי ודאי הוא
שהפועל עפולה תהיה אחת משתי קבוצות
ליגה א׳ שתשחק במשחקי המבחן לירידה
לליגה ב׳ ,נשארה השאלה מי תהיה הקבוצה
השניה, מכבי רחובות או אחותה, קבוצת
מכבי שעריים? למרות ששתי הקביצות נקראות
אחיות, שוררים ביניהן יחסי־איבה
מתוחים. שחקני שעדיים, שבעצמם הודו על
מכירת משחקים בעונה הקודמת, עשו את
כל המאמצים לנצח במשחקיהם האחרונים,
לצבור מספר נקודות רב יותר ממכבי רחובות.
היתר, זו משימה לא קשה ביותר, אחרי
ששלוש הקבוצות, עמן התמודדה בשבועות
האחרונים, מורכבות משחקנים בני העדה
התימנית — כרדת רוב שחקני שעדיים.
לא, גיוס העצמאות. המכשול העיקרי
היה המשחק נגד הפועל רחובית, שעמד
להערך השבת. אולם היה זה מכשול רק
למראית עין. שחקני הפועל רחובות הם
ברובם גם כן בני שכונת שעריים. אחרי
שיצאו מהמירוץ לאליפות, היה כדאי להם
להעדיף את מכבי שעריים על מכבי רחובות,
אויביהם מאז ומתמיד• מאמן הפועל,
מוסי ליטבק, שהרגיש במזימת שחקניו, איים
עליהם :״אם תתנו את המשחק אני אעזוב.״
אולם שחקני הפועל שחקו באדישות וב־שייון
נפש. מכבי שעדיים, במקום ד,־11
בליגה, ניצחה בקלות את הפועל רחובות,
במקום השישי, בתוצאה .0:2
עסקני מכבי רחיבות הבחינו בקנוניה• השבוע,
ביום העצמאות היה צריך להתקיים
משחק ביועירוני בין נבחרת רחובות לנבחרת
ירושלים. אנשי מכבי הודיעו במכתב
להתאחדית כי אינם מוכנים לשחק עם שחקני
הפועל רחובות ומכבי שעדיים שתיכננו
קנוניה נגדם, הודיעו על אי השתתפותם
בנבחרת רחובות.

אתלטיקה קלה
הי־י* יו!ד א מז געהשבוע
סיפורים מעיז זה מתרחשים בדרך כלל
על מסך הקולנוע או באגדות לי־ידיס; הפעם
התרחש הסיפור באיצטדיון המיביה בתל-
אביב. עם קביעת מועד תחרויות־המבחו,
בד,ז יבחרו חכרי נרחרת ישראל באתלטיהה
שיתמידדו עם אתלטי יודו, הופיע אצל
מארוני התחרייות -צעיר ציום בלתי מוכר,
הודיע כי הוא רוצה להשתתף בתחרויות
בריצת חמשת אייפים מטר. אחרי שנערד לו
מרחו פרחי באיצטדיון, ד,יזמן ה׳יעיר להשתתף
בתחרויות שהיו צרידות להתקיים השרת.
הוא סירד• ״אני דתי,״ הודיע, ביקש
לקיית את התחרות ביים שישי.
מארגני התחרויות לא יכלו לעשות זאת.
ביום השישי השתתפו רצי חמשת הקילומטרים
בריצת אלף חמש מאות מטר. אי־אפשר
היה להחליף. את סדר הריצות כדי
לא לעייף יותר מדי את הרצים. אף־על־פי-
כו, כדי לא לקפח את הרץ האלמוני, הוחלט
לערוך לו מבהן נפרד ביום שישי.
אולם כשהגיע נתנאל בלסבלג 28 ביום
השישי לאיצטדיון, שעתיים לפני כניסת השבת,
זירז את המארגנים לקיים את התחרות
במועד כדי שיספיק לנסוע לבית
חברו לפני כניסת השבת, הפד הרץ האלמוני
תוך זמן קצר לאליל הקהל•
הרץ הראשון אידזר. יליד הולנד,
היגר נתנאל עם הוריו לארצות־הברית לפני
מלחמת העולם השניה. כצעיר חסון גויס
למארינס האמריקאי, השתתף בדרגת סמל
במלחמת קוריאה. שם היה משתתף קבוע
בריצות־שדה, רץ למרחקים של חמישה
ועשרה קילומטרים.
בתום מלחמת קוריאה, זכה בלסבלג בם־
שיפנדיה ללימודים בבית־ספר גבוה שהוענקה
על ידי ממשלת ארצות־הברית לכל
משוחררי קוריאה• הוא החל ללמוד הנדסת
בנין, הפסיק לימודיו, עלה לארץ לפני כחמש
שנים, הצטרף לקיבוץ הדתי שלוחות בעמק

רץ כלסגדג
הנסיון נרכש במארינס

בית־שאן. לפני שלוש שנים עזב את הקיבוץ׳
ניצל את הסטיפנדיה של ממשלת
ארצות־הברית להמשכת לימודיו בטכניון.
בלסב ג הפך לתושב קרית־חיים, נשוי
ואב לילד, אולם כל אותם שנים לא חדל
מהיות ספורטאי. מדי יום ביומו, חוץ מיום
שבת, היה רץ בבוקר לאורך חוף הים
בחיפה /או מתאמן באיצטדיון בקרית־חיים.
כחבר איגוד הספורט הדתי אליצור, הפך
למאמן נוער אליצור באתלטיקה. מקצועו הספורטאי
הרשמי הוא ריצת עשרה קילומטר.
בתחרויות עם יוזן לא נכלל מקצוע ריצת
עשרה קילומטר. בהמרצת ידידיו החל נתנאל
להתאמן בר׳ צד, למרחק חמישה קילומטר.
כאשר זינק ;מסלול ביום השישי האחרון,
היתר, זו ריצת התחרות השלישית שלו
למרחק זה. מאחר ששום הישג אינו מוכר
אם אינו מושג בתחרות, ליוד אותו שני
רצים, שפרשו אחרי 800 מטר• אולם קהל
של אלף צופים, שכבר אחרי הקילומטר
הראשון הרגיש כי במירוץ היחיד עומד
להתרחש משהו, הריע לבלסבלג ועודד אותו.
חבוש מטפחת, רץ נתנאל בסגנון קליל
ויפה, סיים בפיניש יוצא מהכלל, עבר את
חמשת הקילומטרים בזמן של 15:48.8דקות.
זונדאל סאדק שהגיע ראשון במרחק זה,
בשבת, הגיע בזמן של .16:40.6
עם שקולים אגודתיים. אולם למרות
השגו המצוין, שזיכה אותו בפירסום,
לא צורף נתנאל לנבחרת האתלטיקה, וזאת
למרות שאגודת אליצור היתד, נכונה לממן
את הוצאות השתתפותו, שהיו צריכות להסתכם
ב־ 250ל״י. כי האגודות השולטות
באתלטיקה הקלה, מכבי והם, על, רבו ביניהן
על המקומות במשלחת שתצא ליוון, לא היו
מוכנות לוותר על מקום.
אם היו מצרפים את בלסבלג לנבחרת,
היה עליהם להוציא רצים כמו זונדל סאדק
או יעקב סלמה, המשתתפים גם בריצת
1500 מטר• הסיכוי להשיג הישג של כבוד
בהתמודדות על ידי שיתופו של בלסבלג
לא הצליח להכריע את השיקולים האג, דתיים.

ס פ רי ם מקור דופק הומני
ת ל ״ אכים (מאת נתז דונבי׳ך; הוצאת
שוקן; 245 עמודים) הוא הספר שח״ב יש
מובן
מאליו:

נלסון הוא מעשך י

ההרשמה

הו עד

החלה!

נפתחים קורסים חדשים

למען

לגזירה! למודליזציה!
ולתפירה1

החייל

לצורך פרטי ומקצועי!

נותרו

ביה״ם ״ליאונורה״

מספר ימים

׳ רחוב שלמה המלך 72
(על־יד גן החיות)

לסיום המכירה

ההרשמה יום־יום 8—4 1—9

יוגרלו
5מכוניות דירתמרוהטת

2חדרים
בת /2J

nirolראירונה
1091־1יבחשגר״ם
Wכתותכביסהועוד-

• רק למשך 11 ימים אפשר להשיג
אצל ויקטיר, החנות האלגנטית להלבשה
בתל־אביב, רחוב בן־יהודה ( 6ליד מוגרבי)
את 11 סוגי החולצות החדישות ביותר,
במחיר של 11 לירות בלבה חולצות ספורט,
מודלים איטלקיים ואמריקאיים. מבחר עשיר
לעונה החדשה מכל סוגי הלבשת הגברים,
חליפות לאביב ומכנסיים משובחים ביותר.
כן תוכל כל בחורה וכל אשה למצוא מכנסי
שלושת רבעי מתאימים לגזרתה. מבחר
עשיר ורבגוני של בגדי־ים.

ראל רוקח, לשעבר ראש עירית תל־אביב,
סרב לקבלו במתנה מידי מחברו. הסיבה:
הפרק שהוקדש בספר לרוקח עצמו הכיל
תיאורים כמו ״כל תענוגו בחיים (של רוקח)
היה לומר לאדם, בוקרא׳ (מחר) .דברים
שאפשר היה לעשותם היום — היד, ישראל
רוקח עושה אותם מחר. ומנגנון העיריה
למד ממנו ונהג כ מו תו ...כל עוול שנעשה
לתל־אביב ראה כעוזל שנעשה לעצמו. אך
לא ראה את העוול שעושה הוא לעיר.
בגלל חוסר התכנון בימיו של רוקח, משלמת
תל־אביב היום ותשלם גם מחר הוא
אדם מחוספס שאינו יודע לחייך. אינו מבריק
וחסר מעוף. פניו מגושמים• הוא נואם
גרוע. משפט אינו נקשר למשפט. ובכל
זאת הוא מרבה לנאום.״
ראש העיר הנוכחי של תל־אביב, חיים
לבנון, לא זכה בספר לתיאורים מחמיאים
יותר. כך, למשל, מסתיים תיאור הפגישה
בין ראש העיר לשחקנית הקולנוע הצרפתית
מרטין קרול :״אחר כך נשארים הגברת קא־רול
ומר לבנון (ליד המפה) ומחייכים זה
לזו. למרות שן־הבינה וההצטננות, היא
מביטה ישר בעיניו של ראש העיר המסמיק
והולך. בישיבת מועצת העירית, כעבור כמה
ימים, הזכיר אחד מחברי המועצה לראש העיר
מעמד זה• קרא מר לבנון בכעס, :אין
זה נכון! לא התרגשתי ולא הסמקתי!״׳
צליל מקומי, ערכי. ספרו של דונ־ביץ׳
אינו היסטוריה של תל־אביב. הוא
מורכב ברובו מרשימות המדור הקבוע של
המספר בהארץ — הכרך שלי — אליהם
נוספו כמד, פרקי־תיסטוריד, מימי ראשיתה
של העיר, שהם יותר ספורים פיקאנטיים
מאשר היסטוריה אוביקטיבית. כמה מהם:
• שדרות רוטשילד היו, בראשיתה של
העיר, עמק עמוק למדי. בעת יישור הרחוב
הועברו לעמק זה החולות מן הגבעות
ונוצר משטח נרחב־למדי של עמק ממולא.
אך איש לא רצה לבנות שם את ביתו,
מחשש שהבית לא יחזיק מעמד על החול.
לכן החליטו להקצות את השטח לשדרות.
• את השם תל־אביב הציע מנחם שיג־קיין,
באסיפה הכללית של אחוזת־בית, בנמקו:
לשם תל־אביב יש גם צלצול מקומי,
ערבי, וכל יושבי הארץ יתרגלו אליו מהרה.
• תל־אביב ידעה לכבד את מנוחת
נכבדיה• כאשר היה אחד־העם פורש למנוי
חת־הצהרים או לשנת־הלילה, היה בא פועל
העירית למתוח שרשרת ברחוב אחד־העם.
» על שפת הים היו שומרים בשנות
העשרים על המוסר במלואו. גברים לא
הורשו לשוטט במכנסי־רחצה בלבד. העיריה
אפילו קבעה שלט על שפת־הים, ובו תבעה
מן המתרחצים לבישת מלבוש שלם. יום
אחד בא שוטר יהודי לראות מי מתרחץ
במכנסיים בלבד. והנה ראה קבוצה שלימה
של צעירים, שהיו לבושים מכנסיים בלבד.
פנה השוטר אל אחד מהם, הצייר ראובן
רובין, ושאלו לשמו .״ראובן,״ השיב הצייר.
ושם משפחתך? ״ראובן.״ נתרתח השוטר,
שחשב כי ראובן משטה בו, התלונן,
ונגד ראובן הוגשה תביעה.
בלשון שוטפת וחיה, בתיאור רפורטג׳י
מתובל בהברקות הומור וציניות, מספר
דונביץ׳ את תולדות העיר, מתאר את פינותיה
השונות ומדובב את אזרחיה. אפילו
אם לא הצליח לצייר בבואה נאמנה של
העיר הגדולה בארץ, הרי הצליח להמחיש
לצופה את דפקה והלמות לבה.
תרמם סוכן מעופף

״הדר״ ,הוצאת ספרים בע״מ
הרצל , 10 תל־אביב, טלפון 67132

ה חו ק
זכה

בפרס

גונקור

מאת: רוג׳ר ווייאן. מצרפתית: אהרן אמיר
רומאן גדוש מתח נפשי על חיי איטליה הדרומית; זכה
לתפוצה רבה מיד עם התפרסמו והועלה על בד הקולנוע.

בניטובים— לאן?
מאת: פרנסואז ד׳אוכץ
על פי הסרט בבימויו של מרסל קרנה. ברומאן בני טורים
— לאן? ״ מצטיירת תמונתו של ״נוער הזהב״ הצרפתי.

טיסה כצד הסכנה (מאת ג׳ון קאסל
וארתור חיילי; הוצאת עידית; 173׳עמודים)

הוא ספר, שערכו היחיד הוא היותו תחליף
מצוין לסרט מתת. עלילתו מתרחשת במשך
חמש וחצי שעות, בתוך מטוס נוסעים בעל
ארבעה מנועים, המטיס כחמישים חובבי
ספורט מויניפג לונקובר, בקנדה, כדי לחזות
במשחק כדורגל.
אל נוסעים אלה מצטרף באקראי נוסע
נוסף — סוכן מכוניות שהיה טייס בעבר.
תוך כדי טיסה מתברר לו, כי למרות ידיעותיו
הקלושות בתורת־הטייס, יהיה עליו
להנחית את המטוס בשדה־התעופה. כי הטייס
וחלק מהנוסעים הרעילו את קיבותיהם
באכילת דגים מורעלים, איבדו את הכרתם.
כשהוא מודרך באלחוט מבסיס הקרקע,
מצליח סוכן־המכוניות להנחית את המטוס.

** פני חמישה חודשים אחזה את
/ציבור המורים בהלה. אלפים היו משוכנעים
כי מישהו רוצה להוציא מהם כסף
במירמה• במאותיהם התדפקו על דלתות
מרכז המורים ובנק מסד; בחדרי המורים
ברחבי הארץ טיכסו עצה כיצד להציל את
כספם. במקרים מסויימים הגיעה הדאגה
לממדים באלה, שמורים נטשו את כיתותיהם
כדי לטפל בעניינם הדהוף.
גרמה לבהלה הפתאומית ידיעה קטנה במעריב׳
כי מתקרב המועד האחרון להגשת
תביעות לקופת הפנסיה של המורים היסודיים•
כל המאחר — כספו אבוד .״ציבור
המורים,״ נאמר בידיעה ,״דואג לכספו.״
בקופת הפנסיה היה, באותו זמן, סכום
של . 3.6מיליון ל״י בקירוב. מחציתו שולמה
על־ידי הממשלה כמעביד, מחציתו על-
ידי המורים, בניכויים חודשיים ממשכורתם.
כאשר נכללו בשנה שעברה המורים היסודיים
במסגרת עובדי המדינה, הוחלט כי
יצורפו גם למסגרת הגימלאות של יתר
עובדי המדינה. התנאי: קופת הפנסיה תחזיר
לממשלה את מחצית הסכום שנצטבר
בידיה. את היתרה היתה צריכה לחלק בין
המורים.
הסתדרות המורים הודיעה על פירוק
הקופה, פנתה אל בעלי הזכויות להגיש את
תביעותיהם. אולם המודעות היו כה צנועות,
והמורים היו כה בלתי־רגילים לעמוד על
זכויותיהם — אם בכלל ידעו מה הן
זכויות אלה — שמספר התביעות שהוגש
למפרקי הקופה היד, זעום. ואז, יומיים לפני
המועד האחרון להגשת התביעות, הופיעה
הידיעה במעריב.
מפה לאוזן עברה השמועה, כי מרכז
המורים התכוזץ להשתמש בכספי הפנסיה
שישארו בקופה למטרות משלו, כמו מימון
בניית בית המורח החדש בתל־אביב.

״אר תאיים!״
ך* תופעה שאיש לא האמין כי היא
I Iאפשרית, ארעה ב־ 31 בדצמבר שעבר.
לאותו יום זומנה על־ידי מרכז המורים
ישיבה שיגרתית של ועדי־המורים מבתי־הספר
השונים. מספר המשתתפים בכינוסים
מעין זה הוא תמיד קטן, אולם הפעם היה
בית־המורה בתל־אביב מלא מפה אל פה.
המורים באו עוד לפני המועד, נדחסו בישיבה
ובעמידה אל תוך האולם. כולם דיברו
בהתרגשות. הנושא היחיד: קרן הפנסיה.
פתח את הישיבה שלום לוין. ציבור
המורים, הטיח המזכיר הכללי, איכזב אותו
קשות .״המספיקה ידיעה שהתפרסמה בעתון
כדי להצדיק ערעור סמכותו של מרכז
מורים זה?״ התרעם ,״נניח שידיעה זאת
עוררה דאגה, אז אי־אפשר להזעיק את
מרכז המורים, אז אי־אפשר לחכות ולשמוע
מה קרה? צריך היה בצורה כזו להעמיד
אותנו בעיני הציבור והממשלה?״
חצי שעה נמשך הנאום, כשהוא משוסע
קריאות־ביניים נסערות• המתח עלה בהתמדה,
עד שקשה היה להאמין כי אלה הם

יי׳ *-1פחד 3הדד המור 3׳ י -׳-

כאשדמומים את שתרים, סוחטים מהם את כספם ומשפילים את בבוז ,2הוי

הקדבן -בכד

אותם המורים שפחדו כל ימיהם לפצות פה,
החל ויכוח. ראשון מגישי השאלות היה
מורד״ חבר המפלגה הקומוניסטית. בכנסים
רגילים, היו תמיד משתיקים אותו! הפעם
הקשיבו לו בשקט. הוא רצה לדעת מה
עשה מרכז המורים עם כספי הקופה .״אני
חושב שהכסף איננו,״ השיב בעצמו על
השאלה.
שוב פרצה מהומה באולם .״אתם לא
תבנו לכם בנייני־פאר על חשבוננו!״ נשמעה
הקריאה• קרא לוין :״אנו קוראים לכם
להציל את כבוד הסתדרות המורים!״ השיב
אחד הנציגים, חובש־כיפה :״מדוע קוראים
לנו להציל את כבוד המרכז״ כשאנו באנו
להציל את כספנו י״
השאלה הגדולה שריחפה בחלל המחומם:
היכן הכסף? דב כיטוב, מנהל מסד ואחד
החברים הפקחים ביותר של מרכז המורים,
הרגיע את הנאספים :״הכסף במקום בטוח.
הוא הושקע בנכסי דלא־ניידי, בניירות־ערן־
של האוצר. וכי מה רציתם — שישאר בבנק
ושערכו ירד?״
דרישתו של שלום לוין מן המורים: לבטל
מיד את התביעות שהגישו למפרקים,
מאחר וכל תביעה כזו כמוה כהבעת אי־אמון
במרכז המורים. אחרי שיבטלו את
תביעותיהם הפרטיות, הציע, יגישו במרוכז
תביעות חדשות, באמצעות מרכז המורים.
״ומה יהיה למורה שלא יבטל?״ שאל
אחד הנוכחים.
״הוא לא יהיה חבר בהסתדרות המורים!״
״אל תאיים!״
התערב כיטוב :״לא הבינותם טוב את
שלום לוין. הוא לא התכוון לכך.״ כתום
חמש שעות ויכוח, התקבלה הצעת־פשרה:
הכינוס מציע למורים (בהצעה המקורית: תובע
מהם) לדחות לפי שעה (בהצעה המקורית:
לבטל) את תביעותיהם ולהגיש תביעות
חדשות, באמצעות מרכז המורים. מועד
הגשת התביעות הוארך בשלושה חודשים.

איומים כחדר המורים
ך* חלה פרשה חדשה של לחץ ושי

Iדולים על המורים. מרכז המורים חילק
בבתי־הספר טפסים, שעליהם נתבקשו
המורים לחתום, כי הם מבקשים לבטל את
תביעותיהם הקודמות. מורה שלא יבטל את
תביעתו, נאמר בחדרי המורים, יירשם ברשימה
השחורה ויסולק מהסתדרות המורים.
הד החינוך פירסם את האיום בצורה מוסווית,
הוסיף בתרועת נצחון רשימות־היש־גים:
מאות ביטלו את תביעתם; אלף מורים
ביטלו את תביעתם; 500ו ביטלו את תביעתם.
המורים
חתמו, אך חשדותיהם לא נמוגו.
שלום לוין ניסה לשפוך שמן על המים
הסוערים. אחד המורים שאל, מעל דפי הד
החינוך :״האם אין זה נכון כי לפי חוק
החברות, אם כל המורים לא יגישו תביעות
למפרקים, יחלקו המפרקים את כספי הקופה
בין בעלי המניות בלבד?״ השיב לוין
בהגיון סכריני :״מי הם בעלי המניות של
הקופה ומי הם הנושים? אותם המורים.
אלה שחסכו הם בעלי המניות ואין הבדל.״
היה זה שקר גס. שלום לוין, מזכיר
הסתדרות המורים וחבר הועדה המייעצת
הקבועה ליד המפרקים, היה צריך לדעת כי
בעלי־המניות בקופת הפנסיה הם שניים בלבד:
ממשלת ישראל והסתדרות המורים.

היכן הרווחים ¥
פני חודש וחצי החלה קופת הפנסיה

׳׳ /משלמת למורים. היא לא הסבירה כיצד
נקבע גובה הסכום המוחזר, לא מסרה כל
מאזן כספי. לעומת זאת הדפיסה על גבה
של כל המחאה :״אני הח״מ מצהיר, כי
חתימתי באה לשם הסבה וגם לשם אישור
שקבלתי מאת קופת הפנסיה למורי מערכת
החינוך בישראל בע״מ (בפרוק מרצון) את
הסכום הנקוב בהמחאה זו, ועם קבלת הסך
הנ״ל אין לי ולא תהיינה לי כל תביעות
מכל סוג שהוא לגבי קופת הפנסיה הנ״ל.״
מי שחתם על התחייבות זו קיבל כסף.
אך לא כל המורים חתמו. היו כאלה שרצו
לראות את חשבונות הקופה, לפני שיסכימו
כי הסכום שנשלח להם הביתה אמנם היה
חלקם המלא בקופה המתפרקת.
טען אחד מהם :״מה הם חושבים, שאנח

אידיוטים? כשצעקנו איפה הכסף, ענו
שהוא מושקע בצורה שתכניס רווחים. ועכשיו,
כשמחלקים את הכסף, מחזירים לנו
בדיוק את הסכום שהפקדנו במשך השנים.
זאת חוצפה הגובלת עם הונאה! הלירה שהם
נותנים לי עכשיו אינה שווה עשירית
הלירה שהפקדתי כשהצטרפתי לקופה. הם
החזיקו את כספי כל הזמן וגילגלו את
העסקים של מסד. בשביל כל לירה ׳ שמסד
הלווה למורים או לממשלה, הוא קיבל ריבית•
ההגינות המסחרית האלמנטרית אומרת
שהריבית שהרוויחו על כספי, מגיעה לי.
אבל לא — הם משאירים את הריבית אצלם,
ומחזירים לי את הקרן. ולא רק את הריבית
רוצים לבלוע. גם את הרווחים שהשקעת
כספי הכניסה להם. אם כיטוב אמר שהחסכונות
הושקעו בדברים מכניסים — אז איפה
חלקי בהכנסות אלה?״
הזו או ת ב זי ר בי ת?

ך * י כן, בעצם, היו כספי קופת הפנסיה?
f Iרק החודש הוצג המיסמך הראשון,
שהשיב על שאלה זו. קבעו המפרקים,
בדו״ח שהגישו על מצב קופת הפנסיה:
כחצי מיליון ל״י הושקעו בניירות ערך,
387 אלף ל״י הופקדו במסד 142 ,אלף ל״י
ניתנו כהלוואה לקק״ל 252 ,אלף ל״י הולוו
לקופת הביטוח אהל 248 ,אלף ל״י הושקעו
בנכסי דלא־ניידי 184 ,אלף ל״י הוחזקו
בחשבון השוטף במסד ובבנק לאומי לישראל
219 ,אלף ל״י הועמדו לרשות מרכז
המורים למימון פעולות שונות, וקרוב למיליון
וחצי לירות הולוו לממשלת ישראל .
אולם לא נאמר בדו״ח, למשל, אם מאות
אלפי הל״י שהופקדו אצל מסד הכניסו
רבית כלשהי לקופת הפנסיה. ידוע, לעומת
זאת, כי מסד הלווה כסף זה, או חלק ממנו,
לממשלה, לתשלום משכורות המורים• תמורת
שירות זה, קיבל תשלום. הוא גם
הלוזה כספים למורים. על כל הלוזאה, גבה
את הריבית המקובלת.
הוא הדין לגבי יתר הפקדונות וההלוואות,
המסתכמים ביותר משלושה מיליון ל״י.
אילו הופקד כסף זה באחד הבנקים הגדולים,
היה מכניס ריבית של 5%לפחות,
כלומר: יותר מ־ 150 אלף ל״י לשנה. בנקים
קטנים יותר, המשתדלים בכל כוחם למשוך
פקדונות לקופותיהם, מוכנים לשלם למפקידים
ריבית גבוהה הרבה יותר. אולם ב־דו״ח
המפרקים צויין, שבשנה האחרונה נכנס
לקופת הפנסיה סכום של כ־ 70 אלף ל״י בלבד
מריבית. פירוש הדבר, שקופת הפנסיה
הלחיתה מיליונים לאנשים ולמוסדות שונים,
מבלי לגבות את הרבית המגיעה לה. אולם
גם במצב זה, הגיע עודף ההכנסות על
ההוצאות ל־ 58 אלף ל״י• אם להניח כי גם
בשנים הקודמות היו לקופה הכנסות דומות
פחות או יותר, הרי שפקדונות החסכון
של המורים הכניסו בכל זאת, במשך השנים,
מאות אלפי לירות.
והנה, כאשר החלה הקופה מחלקת כספים
למורים, החזירה להם רק את הסכומים
שהיו רשומים בכרטסת שלהם. הרודחים
שסכומים אלה הכניסו נשארו בקופה. עתה,
לפי החוק, החלו המפרקים מחזירים למורים
את הסכומים הרשומים לזכותם בכרטסת
הקופה. סכומים רשומים, אשר שום
תביעה לא הוגשה עבורם, יופקדו למשך
שבע שנים בבנק. עודף הכסף שיישאר
בקופה יחולק בין בעלי־המניות — היינו:
ממשלת ישראל והסתדרות המורים. לחוסכים
עצמם לא תהיה כל זכות עליו.
אגב, בדו״ח המפרקים, כלול פרט המטיל
אור על צורת ניהול כספי הקופה. קבעו
המפרקים :״כרטסת המורים בקופה לא היתד,
מעודכנת, כי חסרו בד, רישומים של שלוש
השנים האחרונות.״ כלומר: מאות אלפי לידות
שולמו על־ידי המורים, מבלי שחשבונם
יזוכה בהתאם.

8עמץ דז גבהח תו ל
ך* פ ר טי םהמל אי ם לא היו ידועים
I 1למורים המתמרמרים. הם רק יכלו לנחש
מה המצב לאמיתו. ואז, שוב ארע
דבר, אשר עד לפני שנה בלבד היה נחשב
כבלתי־אפשרי. אל משרד עורך־הדין דב
לוין, ממשרד עורך־הדין תמיר, נכנסו שתי

מורות .״אנחנו רוצות לשלוח מכתב למערכת
הד החינוך,״ הודיעו. המכתב: בקשה
לאפשר להן לעיין בחשבונות הקופה ולבדוק
כיצד נקבע הסכום המוחזר להן• למעשה,
לא היה טעם בשיגור מכתב כזה, כי
הסתדרות המורים כבר השיבה ריקם פניות
קודמות מסוג זה.
במקום מכתב לבטאון מרכז המורים, ניסחו
שתי המורות מכתב אל מפרקי הקופה.
למחרת עשו צעד נועז עוד וותר. הן כינסו
קרוב לחמישים מחבריהן־לעבודה, שיצטרפו
לתביעתן. המרד השני נגד מרכז
המורים פרץ.
אלא שפחדו של שלום לוין היה עדיין
כבד מדי על המורים. משתתפי הכנס אמנם
הסכימו לצעד המלחמתי של פניה רשמית
— ובצידה איום ברור של נקיטת אמצעים
משפטיים אם לא תינתן תשובה מספקת —
אולם כשעלתה שאלת החתימה על המכתב,
החליטו רבים לא להסתכן. היה זה כמו
בסיפור״הילדים, על עכברים שהחליטו לקשור
פעמון לזנבו של חתול, כדי להזהירם
שאויבם הגדול מתקרב• ההחלטה נתקבלה

פה־אחד, אולם אף עכבר לא היה מוכן
לבצעה.
הפעם נמצא מי שיקשור את הפעמון
לזנב החתול. המכתב נשלח השבוע לתעודתו,
כשהוא נושא שמונה חתימות.

משטר הגמושות

ך • אזרח הרגיל יכול להביט על כל
f Iהקלחת המתבשלת בהסתדרות המורים
כעל סערה בכוס תה לא שלו .״סוף־סוף,״
יכול הוא לשאול את עצמו ,״מד, נוגע לי
אם מזכיר הסתדרות המורים מנהיג טירור
בין המורים, או אם מרכז המורים מחליט
ביד רמה לנכות כל סכום הנראה לו
ממשכורתם של המורים? מה איכפת לי אם
משכורת זו אינה משתווה למשכורתו של
פועל נקיון בעיריה? ישברו המורים לעצמם
את הראש. לי יש דאגות משלי.״
אולם מה שמתחולל בקרב ציבור המורים
אינו סיכסוך מקצועי רגיל, שאינו נוגע
לאזרח. שהרי אין בית בישראל שהשפעת
המורים אינה ניכרת בו. במשך שעות
אחדות ביום נתון כל ילד להשפעתו של
המורה או הגננת. אלה הן אולי השעות
הגורליות ביותר בחייו של הילד, ומה
שהוא סופג ממורתו משפיע השפעה מכרעת
בעיצוב אופיו, קובע את רמת השכלתו,
את גישתו לבעיות החיים, לתרבות, להוריו
ולחברה. המורד, הוא האדם המגלה את
ית יכולתו של הילד, מפתח את כשרונותיו
ומנחה אותו בדרך חייו. הוא גם יכול
להיות האדם, אשר עקב מחדל וצרות־מוח,
או צעד בלתי־נבון, יטביע את חותם האפסות
הרוחנית על הילד, עד כי לעולם לא
יוכל להפיק מעצמו את מלוא יכולתו.
בקיצור: המורה הוא הקובע את דמותה של
האומה כולה בדורות הבאים, בדמותו של
כל אחד ואחד מבני המחר.
פשעו של מרכז המורים הוא בזה, שתחת
חסותו וביזמתו הפעילה השתרר בקרב מורי
ישראל — עברים כערבים — משטר
של הפחדה, של השפלה, של התנכלות לד־מת־מחייתו
ולתנאי־חייו של המורה. זהו
משטר המרחיק את הכוחות המעולים של
האומה ממקצוע ההוראה! גורם להורדה מתמדת
של רמת המורים! הופך את המורים
לעדה חסרת־גו, נטולת האומץ האזרחי
המינימלי לקום ולעמוד על זכויותיה היסודיות
ביותר. המורה המלמד את תלמידו שיעור
באזרחות, יודע בלבו כי אינו מעז
לתבוע לעצמו את זכויותיו האזרחיות שלו.
הערכים המקודשים ביותר, אליהם צריך

המורה לחנך את תלמידיו, מוטבעים על־ידי
מרכז המורים בים של ציניות וזילזול• כאשר
היה צורך לצאת לביצור הספר, למשל,
התכנסו עסקני המורים ו״נידבו״ ביד רמה
את ימי החופש של המורים. כאשר הוקמה
הצעקה ההיסטרית, לפני כמה חודשים, על
בוא המוני העולים מרומניה, שוב התכנסו
העסקנים והחליטו כי כל מורה ״ינדב״ סכום
קבוע ממשכורתו, למלווה העליה .״איזה ערך
עוד יכול להיות למלה התנדבות?״ שאל
מורה בהתמרמרות .״כל העניין הוא בלוף
— ואני נאלץ לחנך את תלמידי לבלוף שאיני
מאמין בו״.
בגלל חשבונותיו הצרים של מרכז המורים
ושיעבודו הנרצע לאינטרסים המסולפים
של הממשלה, כפי שהתבטאו בפרשת המורים
ושיעמדו הנרצע לאינטרסים המסולפים
החינוך התיכון בארץ מליקויים הרי־אסון.
המורים אינם משתפים פעולה עם מפקחי
משרד החינוך, אינם מתקנים בחינות של
תלמידיהם. כי למשרד החינוך חשובה יותר
הקנוניה עם מרכז המורים, מאשר רמת חינוכם
של תלמידי הגימנס ל ישראל —
הדור שבעוד כמה שנים יספק למדינה את
רוב מהנדסיה, קציניה ומדעניה.
מה שקרה השנה בחינוך התיכון עלול
להתחולל בשנה הבאה בחינוך היסודי. כי
המשטר השולט כיום בקרב המורים מעלה
למקומות הרמים רק נמושות נכנעות. ואוי
לו לדור, שמוריו־מחנכיו הם נמושות.

רדיו

אממח

קול ישראל

תיאטרון

דור דור ודוו־־־שווא

שתיקת מופת
טכנאים, קשר וקריין היו אחראים
להפתעת העשור של קול ישראל.
חלקו הראשון של מצעד הפזמונים*
התרבות היתד, מלאכת מחשבת רדיו שני השבוע העברת מהיכל
פונית•
בשדור
נקי, כשהמיקרופונים הרגישים של
קול ישראל קולטים כל הגה וכל ניע על
הבמה, צעד מצעד הפזמונים הנוסט,גי ביותר
ששודר אי־פעם בשרות־שדור ישראלי.
כל האווירה היתד, כשרה להעברה זו. הקהל
הרגיש שמילא את האולם על גדותיו! עש רות
הזמרים, כולל רוב השמות המפוצצים
של זמרת העשור! אפילו הדו־שיח הקולני
מדי לפי כתב־יד יומרני מאד של דן בן־
ז 1י הדיי ״ת וזירז• יימרות שחזר
על עצמו, בדרך כלל, ולמרות שחידודי־

דוד בא (תיאטרון זוטא) הוא מחזהו
השני של יורם מטמור על במה מקצ,עית,
והוא מהתה בסים להצגה כה טובה, עד
כי יש להצטער על כך שתושבי הערים
הגדולות כמעט לא יזכו לראותה, מחמת
התרכזותה של הלהקה בהצגות במקומות־יישוב
קטנים•
צירו של המחזה הוא עניין שד,מחזאים
הישראליים הצעירים כבר הרבו להסתובב
סביבו, מאז הוא הלן בשדות ועד קרא לי
סי,מקה: עניין היחסים בין דור האבות
ודור הבנים בישראל. המיוחד הוא רק, כי
המחזה דור בא, דן בעניין זה בפחות שיגרה
מחשבתית מאשר קודמיו, לפחות בחלקיו
הראשונים.
גיבורו הוא עסקן מזדקן, שהבמאי זיג־

ברק משי לשעת תיך
הופסקה
קבלת

כ רי כו ת
קבלת גליונות ״העולם
הזה״ לכריכה נפסקה לפני
שבוע ואין כל אפשרות
לקבל כרכים נוספים לכ ריכה.
קוראים
שלא הספיקו ל אסוף
את גליונותיהם מתבקשים
לחכות עם כרכיהם
לראשית השנה הבאה.

גוגזוגמפוז מגר טוזגז> ,זגו אגזוז.
לטוזיגז טווזלפג זזאו וזלך זזאוזוג
אגוזג וטו גזזזיר ויפה גזואר, אגוזג
פררבי פגפל פי״ ר. אבל אפ טווינו
זזגלפגגז, וזזה זברג איוו פגל\<
ואיזו פטו וולבווז וזגויג, אפיו,
קבוביו וידידיו הרביפ.
בעלופו אראפ עפ פוריג פיח
פדרבי ב\ .8אביו ר, דור פופל,
יפודי פפורפי וטוופד פאוופ פב־זיפו
לביפ פפפד פפבפוזי וטופ
דב!ן פ בו, בצרפ טול פפודפ יטו־דאל
פרפיפ, פפודפ יטודאל פ־אעירפ
•.פפיפפרפ. בטועובד. אוזר-
כך פררבי לביפ פפד ביאלי!ן פוא
עוטופ בא\ זפמוופ לארגו\ טולו.
אבל לא עבד זפ\ דב ופוא אפר
פזועזיפ בפפ!ן פפ על בפי־פפלאכפ
טול פאבא פבדיפי בפגרטוי פפע•
דוכפ בפל־אביב ופעולופ פיצוץ
פאוידוזיפ בטורפ בפד־פיד?י\.
לפודיו זודע כי פבולטופ פבדי־מרדכי
טופל הי״ד
פיפ גלפפ אפ זפופו ופפ פבדיפיפ
אופו לוזיצואלפ. פררכי עובד לאדפ״ב, לופד גיאולוגיפ
ופולפ על פפוטוי זפפ בזגב ואולפ כטופגיעיפ אליו פפריפ
פדאטווזיפ על פפאודעופ טו!ורפו לפ!ן פפ פפריזפ, פוא
פפפר פביפפ, פוזר ופצפדף לנופ פפגופ. פוא פועבר
לגרעיד פיל־פאויר פיטודאלי. פוא פועל כפפילן.
1־ 4ו לפאי, ליל פכדזפ פפדיזפ, פטופפף פדדבי בארופפ
פגיגיפ. אופו לילפ לא פיפ פוער בטורופ ואולפ עפ פופ
פאדופפ פוזר לעורפ פפעופפ טול פל־אביב. ביופפ פדאטוו\
טול פפדיזפ, פפציציפ פפצדיפ אפ ט\רפ פפעופפ ופדדכי
פופל ב\ פ־ו 2וופל על פעופרפו.
פוא פובא ל?בודופ בפל־אביב. פיוכו פפוב טוזפ פפיד
על פזיו פצעידיפ, פלפפ טובעיזיו וזבוזופו פזפטויפ לפסדבפ
ולגבורפ, לא יפוטוו פכל יורעיו. יפא וכרו ברוך.

שחקנים ינאי וטורקוב ג״דור בא״
מדוע לא לעשות טובות?
ההומור נבלעו בשטף הצעקות ההדדיות של
מגישי הדו־שיח.
רק משגים טכניים קלים פגמו בשלמות
התמונה, בהעמדת אקורדיוניסט מלוור, בקר־בת־יתר
למיקרופון, דבר שמנע בעד שמיעה
בהירה את הזמרים.
יצחק שמעוני, כקריין שזקף לעצמו הלק
ניכר מד,צלחות השדורים החיים של קול
ישראל, עשה את אשר כל קריין אחר בקול
ישראל לא העז לעשותו מעולם — הוא
שתק. שתיקתו זו, שהופרה רק לעתים רחוקות
בצורך לתאר רדיופונית תיאורים ויזואליים
— היא שהפכה את המשדר למד,
שהיה: משדר שמסר בדייקנות, ללא כל
ת! ספות או קישוטים רדיופונים את המתרחש
בהיכל .־
תדריך המשדרים המפורטים מטח עשויים להיות
מעניינים. שינויים אפשריים.
• בידור מבימות הבידור !קול
ישראל, יום גי — )21.30 ,רפורטאז׳ה משולבת
מחמש בימות הבידור של ערב יום־
העצמאות מתל־אביב, ובימות חיפה, ירושלים,
ביודדגן ולוד.
« הידד לישראל (קול ישראל, יום
ד 21.15 ,העברה מהיכל התרבות של
תוכנית הבדור הבינלאומית בהשתתפות רביעיית
ג׳אק דיבאל ודני דובר״ון, מצרפת,
מלווין קלר, יפה ירקוני, אריה לביא ואיתמר
כהן מישראל וחמשה אקורדיוניסטים משוד־דיה,
שוויץ. ויוגוסלביה•
קול אחד ואחד (קול ישראל, יום
ה 21.30 ,חלק רב עי ואחרון מחקירתם
המיוחדת של פיטר פריי ויוסף טראגין על
הסרט הישראלי. הפעם: הבדיחות של המקצוע.

ששודר 55 דקות לאחר שהוקלט על
סרט בשדור ישיר לירושליים.

מונד טורקוב מעצב את דמותו בדקות מעוררת
התפעלות של משחק נאטורליסטי,
שכמותו אין רואים כמעט על במות יש ראל.
ברגע עלות המסך אורז העסקן, נחום
בטר שמו, את חפציו לקראת שליחות לחוץ־
לארץ, בדירתו העירונית המוזנחת שהוא
מחזיק מזה שנים רבות, מאז השתבשו יחסיו
עם אשתו שבקיבוץ. אין הוא יודע,
המסכן, כי משרד־החוץ החליט לסכל את
שליחותו זאת, הודות לחתירה עקשנית של
חבורת הפקידים הבכירים הצעיר-ם, שבנו
הצעיר (מאיר ינאי) הוא אחד מהם.
לא טוב, רק טובות. הבן -אחד
הצעירים העולים, בעל לאשר, אמריקאית,
למכונית אמריקאית ולווי; ה ישראל• ח —
בא לבקר את אביו, לא בלי מטרה: יש
ברצונו לרמ,ז לו, כי עליו לבטל את נסיעתו,
ובעצם לרז;ת בכלל מבמת הפעולה
המדינית. רמז זה מחולל התנגשות, המהווה
את עיקר המחזה. הבן מטיח בפני אביו כמה
אמיתות בלתי־נע-מות, המעמידות בסימן־
שאלה גדול מאד את הילת החלוציות והה־קרבה,־העצמית
שר,עסקן הקשיש נהג להתעטף
בה בטוב־לב.
האב אינו נשאר חייב .״אתם בחורים
טובים,״ הוא זועק בפרצופו של בנו, המסמל
קולקטיב ישראלי שלם ,״אבל לא בני־אדם!
אינכם יודעים לעשות טוב — אתם יודעים
רק לעשות טובות!״ הנצחון הביולוגי הוא
כמובן לצעיר — אפילו השר, ידיד וותיק
שאליו מצלצל האב בתקווה לישועה, כבר
אינו יבול לעזור•
כאן, סמוך לסיום, מגיע הרגע החלש
ביותר של המחזה. העסקן הזקן, המרגיש את
עצמו מיותר, מתעודד לשמע סיפור־חייה של
עוזרת־בית ספרדיה צעירה, שהופיעה בביתו
בראשית המחזה — את דמותה מעצבת באורח
משכנע ביותר אסתר גרינברג — ומחליט
כי עדיין איננו מיותר. התפקיד המצפה
לו הוא תפקיד־החיים הישראלי הקלאסי לסיים
בו מחזה: הוא מחליט, כי יצא אל
בין העולים החדשים ועלובי־החיים ויעודד
את רוחם.
אף כי הצבת הבנים מול האבות מסתיימת,
כאמור, במי־אפסיים, הריהי מתחילה בכוח
העולם הזה 1128

דראמטי בתמונות בנויות היטב, בהן מקפיד
מטמור על קיום הכלל שקבע צ׳כוב למ־חברי־מחזות:
אם במערבה הראשונה תלוי
רובד, על הקיר, הרי במערכה שלישית
עליו לירות. בעייה טכנית אחת שמטמור
התגבר עליה באופן חלקי בלבד, היא בניין
מהזה בן שלושה משתתפים בלבד• כמות
הכניסות והיציאות משתווה רק לכמות האמתלאות
הנחוצות לכניסות ויציאות אלה.
אך אין בליקויים אלה כדי לבטל את
עצם ההעזה לטפל במציאות הישראלית, מבלי
להרכיב תחילה משקפיים חצי־רשמיים על
העיניים, הן^ך, זו, היא העושה את ההצגה
החדשה של תיאטרון זוטא לערב מרתק.

׳ מאחורי הקלעים
אין כמו יפו ברי רות

מועדוני׳לילה חדשים עומדים להסתער
על חובבי־הבימי בישראל, מכיוון יפו. נוסף
על מועדון־הלילה שעומד לפתוח ביפו הצייר
שלמה צפריר, מכין עתה גם שלמה
(״סוליימאן הגדול״) כהן, הרוח החייה והשרה
של להקת האש, ת!כנ׳ת למועדון־לילה
יפואי בנוסח תימני חיים טופול ,
איש בצל ירוק, מתכונן, על כל צרה שלא
תבוא, לעבור בקרוב בחינות־כניסד, לתיאטרון
הקאמרי — כך מספרים יודעי־דבר
רפאל קלצ׳קין, שחקן הבימה
שהוזמן להופיע בגאנה ובליבריה ביום
העצמאות, בפני המושבות הישראליות שם,
הביא במבוכה גדולה את הנהלת הבימה:
לפי לוח העבודה של התיאטרון, היה קלצ׳־
קין צריך להקדיש את הזמן הזה לחזרות
האחרונות על הצגת העצים זקופים ימותו,
בה הוא ממלא את אחד התפקידים הראשיים.
לבסוף הוסכם, שקלצ׳קין ייצא לשדה־התעד
פה במכונית ישר מאולם החזרות ויחזור,
כעבור ימ׳ם אחדים, ישר משדה־ר,תעופה
לחזרה הכללית, ערב הצגת הבכורה
הנהלת ״הבימה״ ,שהתפעלה מדרך
עבודתו של הבמאי יוסף שן, עולה חוש
הנמצא רק שמונה חודשים בארץ, על הצגת
העצים זקופים ימותו, החליטה לסייע לקליטתו
על־ידי כך שתשלח אותו מייד לאחר
הצגת הבכורה לאולפן — על חשבון התיאטרון.
הבימה מקווה להעסיק אחר־כך את
הבמאי, שזכה בכמה פרסים על עבודתו
בברית־המועצות ובליטא בשנים האחרונות,
באופן קבוע ז יאק דיוואל, מנצחה
של התזמורת אשר תופיע במצעד הפזמונים
האירופי הידד לישראל בהיכל התרבות,
במוצאי יום־העצמאות, סיפר השבוע פרטים
מעניינים על אופן הנגינה המיוחד־במינוי•
של תזמורתו, שעה שהיא מפוזרת בכל
בירות אירופה, מפאריז ועד רומא גזה קורה
לעתים קרובות, לדבריו) :מנגני התזמורת
נכנסים, כל אחד בעיר שהוא נמצא בה,
לאולפני־שידור המצויידים במקלטי טלביז־ייה,
ומנגנים איש איש ממקומו, כשהם עוקבים
אחר הוראות המנצח על־גבי המסך.
דיודאל עצמו ניצב ליד שולחן פיקוח, דואג
למיזוג שווה־משקל של כל קולות התזמורת
מכל קצות אירופה, ומשדר נגינה זאת בשידור
חי, מבלי להקליטה קודם על סרט־הקלטה
יעקב מלכין, איש רביעיית
המבקרים בקול־ישראל, סובל מזכרון קצר
— כך טוענים בהבימה, לאחר שמלכין ביקר
קשות את עצם בחירתו של המחזה הבט
אחורה בזעם להצגה. אנשי הבימה טוענים,
כי מלבין היה בין הממליצים הנלהבים על
הצגת מחזה זה, עוד בשעה שהיה חבר
בוועדת הרפרטואר של הבימה.

הצגות

תדריך

דו רבא (זוטא) — ראה לעיל.

מישר, אשרוב זועם במשך שעתיים וחצי,
העשויות להשביע את סקרנותו של כל מי
שמתעניין בהלך־רוחם של הצעירים הזועמים
הבריטים, המוגש בבימוי מעולה של
היי־קיילום•

חשמלית ושמה תשוקה

(אהל)

— השחקנים, ובתוכם נתן כוגן וטובה פרדו
בתפקידים ראשיים, עושים יותר מן
המקסימום כדי להפיק הצגה העולה קצת
על המינימום.

ב־דור

אולימפיה תוכנית

ד׳( אהל שם)

— השישייה השווייצית של הייזי אוסטרו־ואלד
משוויצה, החמישייה הכושית דלתה
ריחם בוים כוללת באם טוב.
• בג לקצר (מועדון התיאטרון) —
סאטירה פוליטית חריפה, ראשונה בהעזתה
בישראל.

אף מלה למורגנשטיין

(בצל־

ירוק) — כשרונו של הבמאי שמואל בונים,
והחן הטבעי ־של חברי הלהקה, מסתירים
כמעט את עובדת היעדרו של מתזה.
העולם הזה 1128

שמפרה ישראלית לשגריר
את נאומו בועידת הנוער העובד והלומד
פתח ראש הממשלה דוד בן־גוריץ במשפט
:״כשהייתי פועל ב סדרה אלפי
הצירים בועידה פרצו, לשמע משפט זה,
בצחוק קולני שנמשך דקות ארוכות ורק
בתומו יכול היה בידי להמשיך בדבריו
בועידה אחרת שנערכה בחיפה —
ועידת הציונים הכלליים, מצא את עצמו
הד״ר זאב פון וייזל במצב בלתי נוח.
אחרי שתבע להגביל את גיל הבחירה לכנסת
ל־ 21 שנים, עלה על הבמה אחד מצירי
הועידה הצעירים וטען :״אם בני 18 יכולים
לשמור על המדינה הם מסוגלים גם להכריע
בקביעת משטרה.״ כשירד הצעיר, ניגש אליו
פון־וייזל וניסה להסביר לו את נימוקיו.
השיב לו הצעיר :״אינני רוצה לפגוע בך,
אבל פתגם סיני עתיק אומר — חוסר
בגרות הוא לקבוע את הבגרות לפי הגיל.״
פון־וייזל לא הוסיף להתווכח, קם ויצא את
האולם פגישה לבבית נערכה השבוע
בין הנציג המסחרי הישראלי בניו־יורק
נתן רביב לבין נשיא עצרת או״ם ה־ד״ר
שארל מאליק, נציג לבנון. בפתיחת
יריד הסחר העולמי השלישי בניו־יורק, ביקר
מאליק בביתן הישראלי, התקפל על־ידי
קונסול ישראל, הכיר את רביב שהיה תלמידו
באוניברסיטה האמריקאית בביירות.
הנציג הלבנוני לא היסס, השיק בהפגנה
של רצון־טוב כוסית שמפניה ישראלית
עם הנציגים הישראלים הרשמים במקום
שגריר ישראל בארצות־הברית אבא
אכן, שהגיע במסגרת סיור נאומיו לדנבר,
גרם קורת־רוח כללית לכל אלה שבאו לקבל
את פניו. בראותו את קבוצת האנשים עטורי
הזקנים שבאו לקראתו, שאג השגריר :״מד,
זה, הבאתם אותי לקובה דוגמא מאלפת
לאזרחי המדינה, מה נכלל במסגרת
תפקידו של מנהל משרד ראש־הממש,ה,
נתן השבוע תדי קולק כאשר שימש
יושב־ראש למסע תעמולה של חברת היין
הפרטית של יקבי ראשון־לציון לבחירת
היין המתאים ביותר למכירה ביום העצמאות•
לפני שהחל עם שאר חברי הועדה
הציבורית, בלגימת 15 מיני יין, סייר קולק
עם המוזמנים ביקב, חיווה את דעתו :״זה
לא יקב רומנטי. כאן לא מספיק מלוכלך״
כאשר אחרי לגימת מספר כוסיות
נעלם לפתע תדי קולק ממקום הטקס,
חיווה איש ועדת העשור שלמה טנאי
את דעתו :״הוא בטח שוכב באיזו תעלה״
תוקפני במיוחד באותו טקס היה
דן בך אמוץ שהחל לאחרונה בגידול זקן.
כאשר הציעו לו להמליץ על מיץ ענבים
כעל משקה מתאים ליום־העצמאות, טען:
״מיץ ענבים? זה בשביל להתרחץ.״ כאשר
נבחר לבסוף יץ אדום עתיק כיין המתאים
לקהל הרחב הצהי,י דן :״פתרנו להם את
הבעיה עם האדום עתיק. הם לא ידעו איך
•להפטר מזה אחרי שנבחר היין, ניהלו
תדי קולק ודן בן־אמוץ משא־ומתן עם מנהלי
היקב על סוג היין שישלח לטועמים
כתמורה עבור השתתפותם בטקס.

״דודו -ע ־דיים בכיסים
מספר המקומות של היכל התרבות לא סיפק
את האלפים הרבים שרצו להיכנס לאו

ש עי

• הבט אחורה בזעם (הבימה) -

אנ שי

לם, בשעת הופעת מצעד פזמוני העשור השבוע.
אלפים רבים לא השיגו כרטיסים,
נאלצו להאזין לחצי התכנית ממקלטיהם. אולם
כמה זריזים מצאו דרך להיכנס לאולם.
הצייר שלמה צפריר רצה שידידותו עם
המנחה שמעון ישראלי תצדיק את קיומה.
לחץ על שמעון שיושיב אותו עם חברי
מקהלת בית־הלל שישבה מעל לבמה. שלמה
היה קם באיחור של שניה בכל פעם שה־מקהלה
קמה לשיר, ניסה להתעלם ממבטיו
של המנצח מאיר הרניק, פתח את פיו
מבלי להוציא הגה, כמובן אולם כשהסתכל
צפריר סביבו, נוכח כי אינו הזמר
האילם היחיד במקהלה. בשורה הראשונה
ניצב אריק (״מחקה החיות״) אמיר עם
אשתו חיה, הניעו את פיותיהם עם שאר
חברי המקהלה. אחרי ההופעה ניגש התיק
לאריק ואמר לו :״נדמה לי שאני מכיר אותך
מאיזה מקום.״ ״כן,״ השיב אריק ,״שרתי
במקהלה שלך.״ ״מתי?״ ניסה התיק להיזכר•
״הערב,״ הודיע לו אריק עתונאי
דבר שלמה שווארץ, שהוא גם בעלה
של השחקנית זהרירה חריפאי, מוכר כאדם
המחייך תמיד במלוא כל שלושת גומותיו.
אולם בחזרה הכללית למצעד הפזמונים, בה
נכחה גם קיסרית חבש איטגה מנן, לבש
שלמה הבעה של כעס, ניגש בתום החזרה
אל שמעון ישראלי, גער בו בכל הרצינות
על שהעז לשיר את דודו עם ידיים בכיסים
במעמדה של הקיסרית. ישראלי ניסה להסביר
לו שכך ישיר גם בהופעה. כאשר שלמה
לא השתכנע, שילח אותו ישראלי בקללות
הזמרת יפה ירקוני גילתה
לפני עלותה לבמה, כי בכל פעם שהיא שרה
את באב אל־וואד, היא נתקפת בכאבי בטן
חזקים מרוב התרגשות. אם לשפוט לפי שירתה
הנהדרת באותו ערב, יש להניח שהיא
התפתלה מרוב כאבים בסיום ערב מצעד
פזמוני העשור, אחרי הזבח שנערך על־ידי
סולימאן הגדול, צעק מי שהיה פוליט־

• דויד ב״גוריון :״יגאל אלון הוא בחור יקר ואני אוהב אותו, אולם !
כיצד יוכל בעתיד להסתכל בפני כשהוא מאשים רוב מנין ובנין פועלי ישראל !

בזיופים?״
עירית תל־אביב חיים לבנון, בכנס ועידת הציונים :
• ראש
הכלליים בחיפה :״בתל־אביב דואגים שתהיה לפועלים עבודה על האדמה ולא• י
ברכבת מתחת לאדמה.״
• עתונאי הספורט נחמיה בף־אברהם, אחרי שהתאכזב משלושת j
משחקיה של קבוצת הכדורגל הצרפתית ריימס :״כל מה שנשאר מגדולת צרפת !
זאת פיגאל.״
מזכיר מפא״י גיורא יוספטל, באסיפה פנימית בקיבוץ איחוד j
הקיבוצים והקבוצות :״כרגע יש שני אויבים למפא״י — אדישות הציבור ;
והענלם הזה.״
@ בטידובינר, אשתו של סם דובינר בעל קרגל ועסקנית אילנשיל־פוליו! :
״מה הפלא שאני עוסקת במשותקים?! גם המפעל של בעלי הוא קצת משותק.״ I
• המבקרבועזעפרוןז ״חסרים אנשים בלתי מעשיים, הרואים ומבינים
את המציאות ורוצים לבטאה, ולא רק יושבים עליה באחוריים רחבים״.

• הסופר אלכסנדר סנד :״אנו זועמים נגד הצעירים הזועמים, נגד י
האפטיה האינטלקטואלית השולטת עתה בספרות העולמית ונגד ד,יאושרמסוגלתליצור
שלושה!
• .אלמוני, בספר ציטטות שהופיע בפאריז :״אשה
דברים מלא כלום — סלט, כובע ושערוריד״״

רוק הפלמ״ח, כני מהרשק :״חברה,
להתראות כלוחמים!״ .הצרה היא שהוא התכוון
לכך ערב צאתה מהארץ הביעה
הסופרת יעל דיין את דעתה על גיוס
בנות לצה״ל, בראיון שפורסם בעיתון ה־נח״ל.
אמרה היא בין השאר :״אינני חושבת
שהשרות בצבא פוגע באיזו צורה שהיא בחיילת
כאשד .,אינני חושבת שצה״ל מפריע
לחיילת בהתפתחותה האישית. לדעתי שתיים
מהתכונות החשובות של האשה כאשה, הן
היכולת לתת לאחרים והיכולת לקבל דעת
אחרים רצוי היה להקים ועדת חיילות
צעירות להתאמת סוגי המזון החדשים.״ לא
פורסמה באותו ראיון דעתה של יעל דיין כי
יש להחליף גם את תלבושת החיילות ב־צה״ל.
ליעל היו גם רעיונות כיצד צריכה
תלבושת זו להראות בקיץ ובחורף, אותן
ציירה בעצמה. אמרה היא :״למה צריכות
החיילות להראות יותר גרוע מהדיילות?״
הסופר היהודי־אמריקאי מאיר (״כפיה״)
לוין, שהשתקע בכפר־שמריהו, סיים
לאחרונה בישראל כתיבת רומן חדש בשם
חווה, אשר יפורסם בארצות־הברית בקרוב.
עבודה נוספת של לוין — השלמת תסריט
על נושא חסלע האדום.

חיקו• מקור•
חגיגת נשואין תיערך בקרוב לאנשי בית־הבימה.
שחקן הבימה מישה אשו־וב עומד
לשאת לאשר, בשבועות הקרובים את השחקנית
הצעירה דליה פרידלאנד
מידיעות שהגיעו מניו־יורק מסתבר כי ההצלחה
מאירה שם פנים לפנטומימאי יעקב
(״ג׳וקי״) ארקין. ג׳וקי הוזמן על־ידי הבמאי
איליה קאזאן להשתתף בשיעורים
באולפן השחקנים של לי שטראסברג, קיבל
עבודה בהדרכת קבוצת תלמידים בפנטומימה
להצלחה בניכר זכה גם הצייר הישראלי
משה גת השוהה במקסיקו. אחרי
שערך את תערוכתו בגלריה פרטית לפני
שלושה חודשים, הוא הוזמן להציג מאה
מעבודותיו שנעשו בישראל ובמקסיקו בארמון
האמנויות היפות במקסיקו־סיטי. המבקר
האמנותי החשוב ביותר של מקסיקו,
הודחה קרספו דה לה סרנה, כתב
עליו :״משה גת הוא מקרה ברור ביותר של
השראה כנה והבנה עמוקה של מהות האמנות״
לרגל יציאתה של להקת בצל
ירוק לסיבוב באירופה, הציע הפזמונאי
חיים חפר ללהקה לתרגם את שמה ל־קומפניון
דה לה אוניון (אוניון באנגלית —
בצל תצוגת האופנה ההמונית המפוארת
שנערכה השבוע במלון דן, שימשה לנערות
הזוהר התל־אביביות הזדמנות לתצוגה
פרטית משלהן. את המקום הראשון תפסה
שוב נערת הזוהר מלכה רוזנשטיין,
שבאה לבושה בשמלה מודרנית, אותה הציגה
תופרת האופנה לילי שלייפר בתצוגה
עצמה הגבר היחיד בין מאות הנשים
שנכחו באותה תצוגה היה העתונאי ישע*
יה 1בן־פורת, שלא הסתיר את התרגשותו
הרבה, מחא כף ראשון בכל פעם שעל
המסלול עלתה הדוגמנית אילנה רוכינא
בעל מועדון מינוס 209 בטבריה, הצלם
מקפים סלומון, בנה במועדון בר
מקורי שאת הדלפק בו מהוה סירת דייגים
מיושנת. לא עבר זמן רב ודקורטור תל־אביבי
בא למועדון של מקסים, העתיק את
הדלפק המקורי לאחד הברים בתל־אביב.

ר.ן ןי

להתכתב אתה על כל דבר אפשרי. גם
בלתי אפשרי. גו, יש מאן־דהוא?

הגשמה מצומצמת

משהו מוזר מתחיל להתרחש במדור זה:
מתחילים להגיע המון מכתבים של בחורים,
לרוב, המחפשים בנות־לזוייה לטיולים באירופה.
בחלק ניכר של המקרים הם מתנדבים
אפילו לשלם את הוצאות הנסיעה.
קחו, למשל, את 1128/1הנושא תואר
ווקטור:
הנני בוגר אחת האוניברסיטאות
של ארצות־הברית, ולכאן באתי לתקופת
השתלמות של כשנתיים ימים. כיום הנני עובד
בתור כירורג באחד מבתי־החולים בארץ.
גילי נע בסביבות .26 הנני מצוי כשנה
בארץ, בה הספקתי כבר להתאהב וללמוד
את השפה על בוריה.
.בעוד כמה חודשים, בפגרת הקייץ, רצוני
לבקר קצת בבית, ולצרף אלי, לטיולי,
בחורה ישראלית. בכדי לחסוך ממך הערה
אציין שמוכן אפילו אותך( .תודה, אבל אני
לא רוצה להיות אפילו. אני רוצה להיות
רק) .ההוצאות יהיו על חשבון משפחתי.
״על המעוניינות יהיה לשלוח, עוד במכ-
תבן הראשון את־יודעת־כבר־מה — תמונה.
אך אם היא ביישנית באופן יוצא מגדר
הרגיל, אסתפק גם במכתב בלי תמונה,
ולאלה אשר כן תשלחנה, מבטיח לשלוח את
תמונתי*.
ספרי לי את התוצאות. אני סקרנית.

שאר ירקות

( )1128/2משתגע, כנראה, אחרי עצמו.
איצטלת הענווה שהוא מנסה להתכסות בה,
היא שקופה מאד. דבר זה לא ימנע ממנו
לקבל מכתבים רבים. תמצאנה המון נערות
שירצו להוכיח לו, שהן דווקא כן יודעות
מה זה הפנס של דיוגנם.
רוצות לשמוע אותו מכתב זה
נכתב אליך על־ידי בחור המתעב בלשים,
אך קוראם בכמויות עצומות• שונא את
העולם הזה כפי ששונאים אנשים את הראי
המעלה לפניהם את מראם הנשחת, ולמרות
זאת בולע אותו.
״אני בטוח שרוב המכתבים המופיעים
במדורך הינם מפוברקים על ידך, ובהנאה
סאדיסטית את קוראת את מכתבי התשובה,
ואף על פי כן אני נזקק לעזרתך( .הייתי
באמת רוצה לשכנע אותך שיש לי חומר
קריאה הרבה יותר מעניין מאשר תשובות
למכתבים, ואם מכתבך אינו שונה מכל
האחרים, הרי שגם הוא מפוברק. אני יכולה
להפסיק באמצע, אתה יודע. להפסיק? זהו.
אז שב בשקט ואל תהיה חכם כל כך).
״אם מעדיפה את פראזות, אומר שאת
בידי פנסו המאיר של דיוגנס בחיפושו אחר
אדם, ואם שונאת את פראזות, אומר בפשטות:
רותי, קשריני עם אדם המוכן להתכתב
על אלף ואחד דברים.
״מי אני? בעצם בחור רגיל ומעורה בחיי
הארץ והנוער. בחור בגובה בינוני וממושקף,
הנושא על גופו את מדי חיל האוויר.
אין לי עדים שיופיעו ויעידו שאני פיקח,
נחמד, בעל חוש־הומור ושאר ירקות, אך
לא הייתי אומר שאני סובל מחוסר כרוני
במצרכים אלד״
״מעוניין אני להתכתב עם נערה בגיל
המתאים. לא אתנגד שתהיה יפה, אך חייבת
היא לשאת בקודקודה כמות מתקבלת־על־הדעת
של חומר אפור. נערה שעיקר עיסוקה
בענייני תפירה, כוכבי קולנוע וכדומה, מוטב
שתפנה לאחר.
״היות ובנות רבות עוסקות במקצוע
הפופולארי הנקרא פסיכולוגיה, לא אתנגד
שהמתכתבת תסביר לי באופן מדעי, מדוע
אני מחבב דווקא נערות יפות, אך מעדיף
לפעמים אחת שאינה דוזקא יפה אבל פקחית
ובעלת־שיחה מעניינת*.

כך עושות כולן

באמת אין כל סיבה מדוע לא תכתבו
אל 1128/3הן אינן שונות מכל שלוש
נערות אחרות הכותבות הנה• נשמעות קצת
בנאליות, אך מי מחפש אינטלקט, באמת?
בשביל מה זה טוב, בעצם?
ובכן, הן שלוש חברות נורא טובות
שגמרו את הצבא והן רוצות להתכתב עם
(הא!) שלושה בחורים בני 30־ 25 על כל
מיני דברים, לא חשוב מה, באמת. כל מיני.

אי־אפשר שלא לחייך, כאשר את קוראה
במכתבו של צעיר ערבי את המלה ״חתיכה*
1128/6ובכן:
אל תאמרו להן שאמרתי לכם: הן נתניי־תיות.

כל הדיבורים ברדיו בעתונות וב־כסית,
שהתיאטרון העברי בסכנה? אם היו
כולם כל כך אדישים לנעשה ולמוצג בתיאטרון,
האם היתה אותה נערונת אומרת לחברה
שלה :״אני זועמת עלידו׳׳ז

הבידוי שלו
הרי לכן חייל צעיר 1128/4שהגיע
למסקנה העצובה, שבעצם אין לו עם מי
לבלות את חופשות־השבת שלו בחיפה. רוצה
לשחק? בסדר, כל מה שהוא מבקש הוא
שתהיה אחת כזו שאין צורך להתבייש להופיע
אתה. אינני בטוחה שיאמין לך. הוא
רוצה תמונה. אחת מצורות־הבילוי האהובות
עליו, היא להפעיל את מצלמתו• אז דאגי
לדעת איזה צד של הפרופיל שלך הוא
טוב יותר.

בלתי״אפשרי
( ,)1128/5שאני חושדת בה שהיא צעירה
מאד — היא לא ציינה את גילה —
למדה מלה חדשה ומפעילה אותה כל הזמן
עלי: מאן־דהוא. אז היא רוצה להתכתב
עם מאן־דהוא ושהמאן־דהוא יהיה גבוה ולא
מפלצת ובן־אדם. ושיכתוב לה קצת פרטים
עליו וישלח תמונה, כי זה לא נעים לכתוב
אל מאן־דהוא כזה שלא יודעים איך הוא
נראה. והיא מבטיחה למאן־דהוא שהוא יכול

גערת m um

״רציתי מזמן לכתוב אליך, אבל משום
מה דחיתי את זה מדי פעם בפעם• אני
אמנם מוציא כעת את הרעיון לפועל, אבל
אני חושש שלא יצא מזה כלום.
״ובכן, הנה הפעם צעיר ערבי המתיימר
להיכנס בשנה הבאה לאוניברסיטה מהימנות
על סגל תלמידיה. הייתי רוצה להכיר ולהתיידד
עם צעירה בעלת הופעה נאה ומחשבה
צלולה.
״עשיתי זאת דרך מדורך, משום שידעתי
שהנכם שואפים להבנה ולידידות בין שני
עמינו, וכי מה שאני עושה, הריהו הגשמת
הרעיון בממדים מצומצמים.
״ובכן, אני רוצה להתכתב עם כזאת
שתהיה פשוטה כמוני, שתאהב קריאת ספרים,
הצגות, סרטים ומסיבות בחורף וטיולים
ושחייה וקומזיצים בקייץ. הייתי מעדיף
חתיכה בת 17־ , 19 שתהיה נחמדה ומלי־את־חיים.
רצוי מאד שהיא תהיה מחיפה
או הסביבה. ולבסוף, כמובן, גם תמונה*.

הרציני שבחיים
תצחקו, אבל כמעט מוכרחים להסיק את
המסקנה הפילוסופית שפני הדור כפני המדור.
ראו, בפעם המיליון, כיצד כותבות
תלמידות שביעית (:)1128/7
״אנחנו שתי בנות בנות 17 תלמידות
תיכון מעוניינות להתכתב עם שני בנים
בני 20־ 28 מת״א ר״ג או הסביבה שיהיו
הברמנים עם מרץ וכלי רכב שיהיו כאלה
שלא ייתביישו לשלוח את תמונותיהם גב״
הם 1,80 ומעלה.
״תחביבינו קולנוע ריקודים ספורט וטיולים
בקיצור אנחנו אוהבות לכייף אם כי
לא מתעלמות מהרציני שבחיים*.

פני הדור בפני הכלב
יי» ירושלים, מיהר אזרח למשטרה לשח־
miרר בערבות את בנו בן ה־ , 13 שנעצר
באשמת גניבת כלב, שמע כי בנו טען שהכלב
ניתן לו במתנה על־ידי אביו, השאיר
את בנו בכלא כעונש על ששיקר.

מה שבימוח — לא במוח
ך• חיפה, שילם ישיש בן 83 סכום של
96ל״י לצעיר, שהציג עצמו כמזכיר
המוסד לביטוח לאומי, תמורת הזכות לקבלת
פנסיה לכל חייו, גילה למחרת כי הצעיר
היה נוכל.

יום העצמות
ירושלים, הודיע קריין שירות השי־
^ דור, בטעות, על פתיחת חגיגות השואה.

ניוס מילואים
וויקורס, ארצות־הברית, אחרי שכלבים
המשמר של בית־הסוהר המקומי נמלטו
בתעלה שחפרו מתחת לגדר, גויסו אסירי
בית־הסוהר כדי לרדוף אחרי הכלבים ולהחזירם.

^ ירושלים, נדרש בית־המשפם העליון
לפסול את כהונתו של אחד מחברי
מועצת עירית באר־שבע, שנעדר מישיבות
המועצה, קיבל את טענת הנציג כי הוא
חש בראשו, קבע כי גם כאב־ראש מחלד״

אם אתם דווקא מעונינים לדעת נזי הנע־רה
שהבוקסר לא יכול היה להתאפק מלנשק
אותה, הנה לכם. זאת היא רוזלינה נפוסי
( )23 הגרה בכרמל הצרפתי, בחיפה. היא
נראית בדיוק כמו וילהלמינה מהשיר של
דני קיי, אלא שהיא ילידת הולנד, לא דניה.
הבוקסר הוא רק אחד מהמחזרים שלה. יש
לה עוד שלושה. שני כלבי־רועים גרמניים
וכלב ספניר צעיר ( 9חדשים) שקוראים
לו וולף, לו היא נוטה חסד יותר מכולם.
״מפני שהוא הכי קשור אלי ולא נותן לאף
אחד לגשת*.
זה בעצם לא בדיוק כך• וולף הקטן נותן
לגשת למישהו אחד — ליעקב, בעלה של
רוזלינה, העובד כנהג בחברת שיכון. אבל
זה רק בארבעת החדשים האחרונים, מאז
נשא יעקב את רוזלינת רשמית. מה היתה
הנדוניה?
כלב, כמובן.

ף• נוה־אור, עמק בית־שאן, גנב עמיחי
זהבי ( )18 סטן ושתי מחסניות ממחסן
הקיבוץ, נעצר על־ידי המשטרה, סיפר :״רציתי
לנסוע לבקר את הורי ולהראות להם
שגם אני יודע להשתמש בנשק״.

ספשעשרה poDTiu
איפה היית? חיפשתי אותך עם מי היית?
אני עם רפי רציתי נורא ללכת כי זה נורא
עניין אותי ואי־אפשר היה להשיג כרטיסים.
תיארתי לי בערך מה שזה יהיה אז התלבשתי
נורא פשוט רק חצאית רחבה ועומדת
וחולצה ועקב בייבי ובלי ליפסטיק. נו אז
מה דעתך? זה היה דווקא די מעניין את
יודעת אבל אני באמת לא יודעת מה רפי
הזה התמוגג כל כך ובכלל כולם. עמדו
ושרו כל מיני שירים ששומעים ברדיו בשבת
בצהרים וכל ההבדל היה שגם ראינו
אותם. הצ׳יזבאטרון זה דווקא די מעניין
את יודעת אבל לא כל כך נורא ישבתי
נורא קרוב וראיתי שרבקה׳לה זותי שעכשיו
דיילת בלונדינית, היתה עם לאק אדום
על הצפורניים אבל ייתכן שזה באמת לא
כל כך חשוב רק הרוח. ויפה ירקוני שרה
עם המון רגש תגידי, באב אל וואד זה
משהו בערבית, לא?
נורא מצא חן בעיני לראות איך ששמעון
ישראלי ואורי זוהר משתוללים על הבמה
הוא נורא נחמד• אורי טפשה! כזה שוויצר
את יודעת אני מתה להכיר אותו אבל אני
קצת מתביישת. אבל הוא דווקא לא התבייש
בכלל לכתוב על הגב שלו יחי אורי זוהר!
ולהקת הנח״ל חבובה נורא יש שם אחת
נחמדה נורא כזותי עם שערות צבועות
לבלונד לא ידעתי שזה מותר בנח״ל. את
חושבת שכדאי להצטרף ללהקה כשאתגייס?
כי אחר כך אפשר לעבור לתיאטרון תראי
את בצל ירוק. נורא חבובים עוד לא ראיתי
אותם אני באמת מוכרחה לראות אותם
פעם אבל אף פעם לא יוצא. ואריק לביא
שר יופי אבל למה הוא נראה תמיד כועס
כזה? ויונה עטרי שרה בדיוק כמו שושנה
דמארי בחיי, אפילו כשהיא שרה את ריקה
זראי. אבל היא נורא נחמדה. גם ריקה.
דוזקא לא היה לי כל כך חבל על הערב, כי
נורא נהניתי מישראל יצחקי וצדוק סביר הם
שרו ככה נורא נחמד ככה עם תנועות
והכל, ובאמת רק הם קיבלו פרחים חבל
נורא שצדוק סביר לא שר את דייאנה•

כל העם -צבא

המבה הרביעית
ף* צפת, התלונן דויד נהון, מקיבוץ אמי־
Jרים, כי שלושה רועים בדואים היכוהו,
הוזמן להעיד במשפט נגד הרועים, הופיע
בבית־המשפט באיחור של יום, נקנם ב־
30ל״י.

מן האדם אל הקוף
^ ירושלים, לא הצליחה המשטרה למ־
1צוא את עקבותיהם של אלמונים, שירו
בקוף של גן־החיות התנ״כי, הרגוהו בשתי
יריות.

טעות לעולם אינה חוזרת
ך* רמלה, שיחררו שלטונות בית־הכלא
•Jאת האסיר הנחון יוסף בן־דויד לוי,
גילו כעבור ימים מספר כי החנינה היתד,
מיועדת לדויד בן־שלום לוי, שיחררו גם
אותו.

לא יגום ולא יישן
ן אינדיאנופוליס, ארצות־הברית, רכש
- 1דונאלד ויליאמס כלב־שמירה לביתו,
נלכד במלכודח־אש שאחזה בבית, נשרף
אחרי שכלב־השמירה מנע את כל נסיונו־תיהם
של עוברי־אורח להתקרב לבית ולהציל
את בעליו.

צלע המחלוקת
ך• תל׳אגיב,

החרימו

פקחי

מחלקת

miהתברואה סטייקים מהאיטליז היגיינה,

העבירו אותם למכוניתם, נכנסו בויכוח עם
אחד משותפי החנות, גילו כי אותה שעה
גנב שותף שני את הסטייקים המופקעים
מהטנדר, מיהרו לרדוף אחריו, לקחו אותו
עם הסטייקים למעצר.
העולם הזה 1128

מסינה כאביוכית וכנסיכה ב״פורטונלה״
במקום חלום בלתי־זזוקי — ירושה בבריכה

ק 1לנ 1ע
סרטי
1ם־ד בלת חוק
פורטינלה (ארמון־דויד, תל־אביב; איטליה)
היא חברתן של ג׳לסומינה מלה
סטואדה ושל קביריד, מלילות קביריה. כמו

היא יצירתו של ילד הפלא של הקולנוע
האיטלקי פדריקו פלמי, וכמותן מעוצבת
דמותה הטראגית העלובה והמעוררת רחמינו
על ידי אשתו — ג׳ולייטה מסינה. אלא שבניגוד
להן לא ביים פלמי את פורטונלה.
ובביומי של אדוארדו דה־פיליפו, איבדה פור״
טונלה את כל הפיוט המרטיט שבדמויות
חברותיה, ובמקום להוזת סמל לסבל אנושי
ספוג־אופסימיות, היא נערה מסכנה בלבד.
פורטונלה — בת המזל, היא יאנדה,
פילגשו ושפחתו של פפמו (אלברטו סורא־די)
הסוחר בגרוטאות וחפצים גנובים• תמורת
הזכות לשרת את הנבל ולישון במיטתו,
היא מבצעת עבורו את כל עבודות הבית,
עוזרת לו בסחר־הגרוטאות בשוק הפישם־
שים, מוציאה את הרשיון לרוכלות על
שמה, יושבת עבורו בבית־הסוהר.
כשהיא יוצאת מבית־הסוהר, מגלה נאנדה
כי פפמו הנבל, שאת דמותו מבצע סוראדי
בצורה גרוטסקית מוגזמת ובלתי־נעימה,
הכניס למיטתו אשה אחרת. נאנדה בורחת
אל הרחוב — פוגשת. שם במטורף, השוחה
בבריכה בחצות לילה (פול דוגלאס) ,המגלה
לה חיבה. לו היא מגלה את החלום המעסיק
אותה והמצית את תקוזת־החיים בקרבה;
פעם> ניגש אליה נסיו ברחוב ולחש
לה ״ילדתי המסכנה״ .מאז היא משוכנעת כי
היא בתו הבלתי־חוקית של הנסיך, מקוה
ליום בו יכיר בה כבתוז׳-יהפכה לנסיכה.
דידה הכית הקטרות. הפרופסור
המטורף נעלם, ופורטונלה־נאנדה חוזרת לס־פינו
הנבל, מצליחה לסלק את יריבתה אחרי
שהיא משאירה אותה בלילה בבית־הקברות.
רק בחלקו השני של הסרט, אחרי שפפינו
עומד למכרה לחבורת נוכלים כדי שתבצע
עבורם פריצה, מגלה נאנדה שוב את הפרופסור
המטורף שלה, בורחת עמו.
אלא שכעבור זמן קצר מגלה נאנדה כי
הטוב לא נועד עבורה .״השני היה מנוזל,״
היא אומרת ,״אבל הבנתי אותו.״ זמן קצר
אחרי שהיא חוזרת שוב אל פפינו, היא מג־לה
כי הפרופסור המטורף שלה מת, השאיר
לה ירושה, הפגיש אותה באמצעותה עם
הנסיך אותו חשבה למולידה. בפגישה התפקעו
חלומותיה כמו בועת סבון. הנסיך,
כך התברר, היה בשנה בה נולדה ובשנה
שלפניה בהודו. אולם למרות המהלומה, לא
מאבדת נאנדה את האופטימיות המציינת גם
את דמויות חבריה. בתיאטרון חובבים היא
מוצאת את התחליף לחלום הנסיכה — כשהיא
מוכתרת לנסיכה על הבמה.
ג׳ולייסה מסינה במשחקה האנושי הנפלא
אך המוכר, אינה מצליחה לחפות על מגרעות
הבימוי החיוור ומשחקם התיאטרלי
והבלתי שקול של שאר השחקנים• פורטונלה
אינו סרס טוב — אולם הוא סרט מעניין.

הפתעה ל חג
אינטרמצו בנאפולי

עוי 1ה aן־הערב־ים
דמדומי האדים

>הטרכז,

תל־אביב .

ארצות־הברית) הם זמן טוב לשינה גם עבור
בני תמותה פשוטים. אלי התרדמה והשעמום
הם הפעם סיד צ׳אריס ובפעם נוספת
רוק הדסון. הגברת סיד החודרת כסיד, מופיעה
בצורת נערה אומללה שהגורל האכזרי
דחפה אל הזנות, הנמלטת מזרועות החוק
אחרי שהיתר מעורבת ברצח, ישר אל זרועותיו
של רוק הדסון, המשחק את משחקו
האוילי הרגיל — הפעם בתלבושת של רב
חובל של ספינת מפרש עתיקה ומתפוררת.
מן הרגע הראשון בו רואה.סיד את רוק
היא מתאהבת בו. אולם הוא עסוק כל כך
ביסורי המצפון שלו. על שפעם היה אחראי
לטב־עתם של מספר נפשות ובהתלבטות
לשתות או לחדול, עד שאת הנשיקה הראשונה
הוא מטביע על שפתיה קרוב לסיומו
של הסרט. בהפסקה שבין שני מאורעות
מרתקים אלה, נראים נוסעי האניה כשהם
עוסקים בהטפות דתיות ומלחי האניה כשהם
עוסקים בהכנות למרד.
הסרט מצטיין בחוסר כל עלילה, והשחקנים
מצטיינים בכך שאינם מנסים אפילו
לחפש אותה בדיאלוגים התפלים שבפיהם.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
(תל־אביב; תל־אביב) —

יול ברינר מנסה לרפא את משפחתו שיצאה
מדעתה באי־הסתגלותה למציאות• ג׳ואן וזד־וזרם.

הייתי כפילו של ממטי מזו,

תל־אביב) — כיצד הסתירו הבריטים באמצעות
שחקן־במה שדמה לגנראל מונטגומרי
את ההכנות לפלישה לאירופה.

דשחלב דשחור

(אופיר,

אביב) — אנטוני קודין וסופיה לורן, מרענ
נים במשחק משובח מלודרמה בינונית.
• ה חו ק (הוד, תל־אביב) — משחק
השולטים והנשלטים בביום מצוין של ז׳ול
דאסין.
• זה הדוד שלי (אורלי, חיפה) -
ז׳אק טאטי בסאטירה על החיים המודמים.

• יעקובוכסקי והקולונל (רון, ירו
(מגדלור,

אביב; איטליה) הוא סרט היכול לשמש כאנד
העולם הזר 1128 ,

צעי־נקמה מצוין• אפשר להמליץ עליו בפני
השכנים המרעישים עד שעת חצות, או
בפני החותנת. חוץ מזה הוא יכול גם
לשכנע אנשים הרוצים־לאבד־את־עצמם לדעת
להשאר בחיים. אחרי שיראו אותו הם ישתכנעו
שיש דברים יותר גרועים מהחיים.
זהו סיפור על נפח הממציא תוך כדי
הלמות פטישים מחרישה מנגינות ניאפוליט־ניות
עדינות, הופך למלחין שאינו מסוגל
לרשום את מנגינותיו בתוים, זוכה בכסף,
אהבה וכבוד ואף על פי כן מת באופן
טראגי בזרועותיה של אהובתו כתוצאה ממחלה
ממארת.
כל הדמויות המופיעות בסרט לקוחות
כאילו מגלויות שנה טובה, בהן נראים זוגות
מתנשקים. הטקסט נשמע כקטע מפו־אימה
טראגית של יל״ג והמנגינות הניאפו־ליטניות
המעטות מזכירות לעיתים קרובות
קריעת סדין. וכל זה מוגש על ידי המפיצים
כ״הפתעה מיוחדת לחג־העצמאות.״
קולנוע סרטים שינה בין הערביים

שלים) — דני קיי מעלץ לבבות יהודיים
בהתחכמויותיו עם קולונל פולני אנטישמי.

כ כ׳ /לתל ־

( f t c r t g ׳Z

תשבץ 1126 nvn D a m n
מאוזן . 1 :זר;
.5ספור יציאת
מצרים; .9דרגת
מונטגומרי; .13
מפקד כיתה; . 15
נפלו בדרך לגוש־עציון;
. 16 רעל;
.17 דומן; . 18
זימרה; .20 סופ חה
לת״א; .21 קול
הפרה; .22
.23 אדמת הנגב;
.25 מטבע יפני;
.26 מקום יצור
היין; .28
פרם; .30 יתד;
.33 אחד מפירו שי
התורה; .34.
מילת ברירה; .35
הרצוג; .36 מדוע;
.38 חצי חרון; .40
עתון יומי; .41
השמצה; .43 בנק הסתדרות המורים;
.44ט״ו; .46 נהר באיטליה; .48 בכפל;
.49 מם; .53 המוני; .54 חוזה.
מ אונ ך .1 :טפח היד; .3מדון.4 :
מנעול; .5החרמון; .6מטר; .7דל;
.8אבי משה; .10 אהובת שמשון; .11
חיש; .12 עץ פרי; . 14 גומל רעה תחת
טובה; . 16ה״כ מפלגת הציונים־כלל־

יים; . 18 בשער המחנה; . 19 זעזוע; .22
הוצאת־ספרים; .24 המדבר באפריקה;
.27 בחורף; .29 ההיפך מאין; .31 מת נה
.32 :הר; .34 חזק; .37 מילת שא לה
.39 :לא תדיר; .42 הדור; .45 אחרי
המחרשה; .47 חברת ספנות; .49 אר בעים;
.50 אות אנגלית; .51 הפרק
האחרון בשמואל א׳; .52 כן.

הבחירות כבר נגמוו
אמנם ב־ 17 למאי עדיין יבחרו להסתדרות אבל
עקרות הבית כבר בחרו
ב ״ קוי ק ״

כמלכת

אבקות

הכביסה

הטובה ביותר והמכבסת בעצמה עבורך.
המשיכי ובהרי ב ״ רצף ״ האבקה החדשה
של ״קויק״ לנקוי רצפות.
העזרי במוצרי ״קויק״
הטובים בחומרי הנקיון.

עצת סוסחה
בתור אב לילדים, צרחי העיקרית —
מלבד הטיפול בילדים — היא המומחים
לטיפול בילדים. אל תבינו אותי לא־נכון.
אני סומך במאה אחוזים על מומחים,
והייתי הולו אחריהם באש ובמים.
אבל הצרה היא שהמומחים הורסים
את שיוזי־משקלי הנפשי. אולי מפני ש־העצות
שהם נותנים לי הן כל כך פשוטות,
שאני חושב את עצמי למטומטם
על שלא העליתי אותן מקודם. הנה,
למשל, מאמר של מומחה, שקראתי לפני
כמה ימים. המומחה אמר, שהדרך הקלה
לאדם נבון ״לבצר את מעמדו המכובד
במשפחה״ היא ״לעודד הצגת שאלות
מפי ילדיי, ולהשיב עליהן בפרוטרוט.״
שוב אמרתי לעצמי שאני טיפש, על
שלא חשבתי על כך לבדי, וכינסתי את כל
המשפחה בחדר האורחים. השתעלתי בחשיבות,
ובטבעיות שאלתי :״יש שאלות?״
״קרה משהו לאבא?״ שאלה בתי, י
העיפה מבט תמוה לאמה• היתה זו שאלה
שלא התאימה כלל למסגרת הצפויה,
ולכן התעלמתי ממנה.
״אז טוב,״ קפץ בנצי בן השבע ,״אני
רוצה לדעת משהו: מי רץ יותר מהר, הסוס
של גארי קופר, או הג׳יס של יצחק?״
זה היה קל .״ג׳יפ יכול תמיד לנסוע
יותר מהר מכל סוס,״ עניתי, ולמען
הגברת הרושם הוספתי :״לג׳יפ יש
מנוע ולסוס אין.״
״הה, גם כן יודע משהו!״ לעג בנצי,
״הסום של גארי קופר השיג כמו כלום
את הג׳יפ של השודדים. לך תראה את
זה בקולנוע אלנבי אם אתה רוצה.״
״מנוע, שמנוע,״ מילמלה אשתי.
״מה גובהו של רוק האדסון?״ שאלה
נירה (היא בת •)11 לא הייתי בטוח
אם זה אותו נהר האדסון הזורם אישם
באמריקה, אבל כדי לא להראות את
בורותי, עניתי :״האדסון זה נהר גדול
מאד. אי־אפשר למדוד את גובהו.״
נירה פערה את פיה בתמהון.
״ריק האדסון הוא כוכב קולנוע שבתך
מתכוונת להינשא לו,״ הבהירה
לי אשתי .״המכשול היחידי המעסיק
אותה כרגע, הוא שרוק עלול להיות

ידדד »*ך

ת חי ה מ דינ ה
נציג של חברה ציבורית בריטית גדולה,
השוהה עתה בארצנו, נשאל למצב
העסקים של חברתו, והשיב :״אם יש
אצלכם איזה פשע שעודו משתלם, הל־אימו
גם אותו.״

ועדה אד הוק
שנת העשור הנה עברה, ואני מודאג:
מה יקרה לועדת העשור? אמנם יודע
אני בי כל חבריה אנשי ״המועדון״,
ובכן תמיד תימצאנה להם משרות, אבל
יצירת משרות, פינוי משרות, שיבוץ ודחיקת
אנשים, גורמים קנאה וטרדה ומסבכים
באינסריגות, ואף כי אינטריגות
הן לחם־חוק במועדון, לא כדאי להוסיף
מרורים לקראת הבחירות. האין זאת?
ובבן, יש לי רעיון גאוני: תתפטר
הועדה• נגמר התפקיד, נגמרה הועדה.
זה יהיה חידוש פאבטאסטי, שיעשה רושם
עצום על הבוחרים. אבל מאחר שיש
תקציב, ויש אנשים שצריך למצוא להם
עיסוק, הנה המשך הרעיון הגאוני: תמונה
ועדת אחד־עשור, שבמקרה תהיה
מורכבת מחבריה המתפטרים של ועדת־העשור
ושוב
יהיו לנו אירועים, גם זה
חשוב. לא? לעתונאים יהיה על מה
לכתוב, ולא יחטטו במופלא מהם: לקהל
יהיה על מה לדבר בערבי שבתות,
כשאין סינמה, ולא ישבו ויהרהרו בצוותא
וירטנו על הממשלה.
הנד למשל המבצע הנהדר והאחרון,
השיא של ועדת העשור — טעימת היין.
לקחו ״חבר טועמים״ ,מנהלמשרד ראש־הממשלה
ועוד ששה משיבי טעם (״כל
אחד מהם,״ מודיע דבר ,״בעל נסיון
רב״) והובילום בכבוד ליקבי ראשון־
לציון, והטעימום יינות, ו״לאחר בדיקה
מדוקדקת ודיון ערני״ (מי הפריד?) החליטו
בעלי הלשונות כי בשביל עמך
יספיק יין שולחני חצי יבש, כלומר
״אדים עתיק״ ,אם כי הם עצמם ישבו
אחדי עמלם ולגמו להנאתם שאמפאניה.

קצת גבוה בשבילה.״
בנצי נתן לי שאנס אחרון .״איך
אוכלים הטייסים בספינות־הזזלל, כשהם
מרכיבים את כובעי הזכוכית העגולים?״
תיארתי לי שהם בח־דאי מסירים לרגע
את הכובעים העגולים•
״הה!״ שוב לעג בנצי, בטון של
גועל־נפש עמוק .״הראשים שלהם היו
נמחצים מלחץ האטמוספירה.״
כאן התערבה אשתי .״אולי יש לך
משהו אחר לעשות, יקירי?״ היא אשד,
גדולה, ביחוד בעתות צרה. גיליתי פתאום
שאני נורא עסוק והסתלקתי —
לכתוב מכתב לאותו מומחה נכבד. אם
הוא רוצה לבצר את מעמדו המכובד
בעיני, שיואיל קודם לענות לי על שתי
שאלות משלי )1 :האם יש לך ילדים
משלך? )2איך בכל זאת אוכלים אנשי
נחום אביעד, תל־אביב
החלל?

ב ע רי כ ת לילי גלילז
מוזמנים משתתפים. אחז הקוראים סבי!
המשתתפים בסליחת חומר לעמוד זח יזכה נזדי
שבוס בשבוע בפרס של משר לירות ישראליות.
הזוכה בפרס השבוע הוא נחום אביטד, תל־אביב.

מנהל בית־הספר שלנו כל־כך אוהב את
שייקספיר, שכל אחד נאלץ ללמוד על־פה
Nל היו ת
להיות IH
מחזה אחד, ושמו נקרא כשם המחזה שלמד. יום אחד ביקר אצלנו מפקח והחל
להתווכח עם המנהל על קטע מהאמלט. לבסוף שאל המפקח :״יש לך כאן ספר של
שייקספיר?״ המנהל שלח מיד לקרוא ל״האמלט״ ,כלומר, לתלמיד שהכיר כל מלה
של היצירה. המפקח הופתע מאד, כאשר שב השמש והודיע :״האמלט איננו. הוא
קיבל דלקת־ריאות לפני יומיים.״
שלום כן־פורדו, ירושלים

הערות=(0ול״ס
הגילוי על הקמת הכור

האטומי בישראל נועד למלחמת

...מפא״י מקוה לפוצץ בו גרעיני המפלגות
היריבות.

ועוד על מיפגש שרי החוץ בז׳נבה: ידיעות ממוסקבה מנבאות
כי שני הצדדים יעשו ויתורים לקידום ה עניין...

...סיס מ ת היום: עוד ויתור כזה -ועבדנו .

חצי־תריסר גורמים רבים ביניהם על הזכות לארח את דוקטור

יחולו שינויים בהרכב הממשלה הירדנית שמונתה לפני
שבוע בל בד...

ס ל רן ו ידיכם מסלק.

...הממ שלה המשונה ביותר במרחב.

פרצה מחלוקת בז׳נבה, לאחר ששר החוץ הסובייטי ד,צ ין ון זידת
שולחן עגול ואילו המערב הודיע על רצונו בשולחן
מרובע..

הדרוש, בקיצור, הוא ריבועהמעגל .

האחים סלומון מבקשים זריקת ־ אמת

...כדי להוכיח שרוצים לזרוק
לבים על לא עוול בכפם.

אותב לכ

זה 3 3ד? m m tu
כך הוחלט כי האדום האדום העתיק
יימכר בליל העצמאות במחיר מאה פרוטה
הכוס בשבעה דוכנים ליד במות הבידור
ב״קרית השמחה״ ,והפעם אולי באמת
תהיה שמחה.
יין? לא רע. לא רע. אבל שיא
האירועים של ועדת האחד־עשור יהיה
טעימת עגבניות, לקראת יום ההולדת
התרי־עשור של המדינה. חבר טועמים
בעלי נסיון רב ירד למרתפי היקב או
לאיזה מקום אפל אחר או סתם לעולם
התחתון ויטעמו עגבניות כאוות נפשם.
אם כי לסעודה ממש יסופקו להם לא
עגבניות אדומות עתיקות אלא עגבניות
מצבע שאמפאן, תוססות. ואז אפשר
יהיה לספק ב״קרית השמחה״ (שתוגדל
כדי שתכלול גם את רחוב הירקון) בשבעים
ושבעה קיוסקים מתחת לבמות הבידור
עגבניות במחיר השוה לכל נפש.
הפעם מספקים כוס במאה פרוטה. נניח
כי האינפלאציה לא תגבר, ובכן יוכלו
לספק בשנה הבאה עלינו לטובה עגבניות
מהמין הפשוט, כום במאתים
פרוטה, ולגברות שאינן נזקקות לכוס
אפשר יהיה לגייס ברזים•
אתם משערים איזו שמחה תהיה אז?
כמו שאמר דויד המלך ״יעלזו חסידים
בכבוד, ירננו על משכבותם.״
שאו כוס ציונה, שאו כוס ציונה,
העזו ועלו המתנדבים בעם!

ע ע 1ת
לעולם צוד ק ת
נפתחה רעידת ז׳נבה( .חרות)
דרורה ברנשטיין, נתניה
העולם עוקב אחריה בפיק ירחיים.

מאות כלבים גזעיים מכל הלקי ה־הארץ
השתתפו אתמול בתערוכת הכלבים•
את ברכת הצבא הביא למ־סיימות
הקורם אלוף־משנה י. גבע.
נפתלי שרון, תל־אביב
(הבקר)

חסעזיר״ס
מעשה בימאי רבדמעוף
שהיתה לו אשה בכל חוף.
במלאת לו ששים
התאחדו הנשים -
וביחד עשו לו אז פוף.

המסדר יעבור לנו(ב)ה.
כוח המשיחה של נתניה( .הארץ)
דויד כהן, פתח־תקוה
חברי המועצה מומחים במריחת בוץ.
סודו של ד״ר בערב• (ידיעות אחרומרדכי
דן, תל־אביב
נות)
חכם בלילה.

מעשה כטייס, שמו אלול,
שהחליט לעולל תעלול.
הוא נחת סתם על כביש
ואיתרע מזל־ביש -
כי ממנו נשאר רק תבלול.
אמוץ גל, גבולות