גליון 1129 מתאריך 20 במאי 1959

ה 11ו ו! 0

מכתבים

העורך הראשי:
אורי אבנרי

מצעד על השער

ראש המערכת:
שלום כהו
עורר משנה:
רוב איתן

ב, לי פלע ׳ ווא

סביב• 1

רחוב גליקסון ,8תל-אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען למבדקים,, :עולמפרם״.
המוציא לאור: הפולט הזה בע״מ.
דפוס משה שהם בע״ס, ת״א, סל.31139 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המפרכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

ה ע תון

הנקר א

עורך תבנית: ובי צלם המעויסת:
אריה הרו

כתב בכיר:
אלי תבור

הברי המערכת:
מנשה בר־רייו, שייע נלור, לילי נלילי,
דויד הורוביץ, רוהי ורד, אברהם חרמון,
יוסר אבו־חנודי, אביבה סטו, המום הינו,
שלמה הרו,

ביותר

נמדיג

מרבת הסיס 1959
שוב החלה עונת-הרחצה. שום נוהרים המונים לחופי הימים שד
ישראל -מאילת בדרום..עד נהריה בצפון, מטבריה וסדום במזרח ועד
טנטורה ואשקלון במערב• .טוב מרחפת כפל חוף השאלה: מי הנאה
בבנות־המימ?1
בשנה שעברה נתן הבוחר הישראלי את התשובה: בנשף מפואר
במלון ״רמת־אביב״ ,נבחרה יהודית מזרחי מתל־אכיב, במלבת המים
של ישראל, לשנת .1958 מתוך מאות המועמדות, נבחרה המלבה
וסגניותיה (ראה תמונה) ,בבחירות גלויות וישירות, על ידי הקהל
עצמו. מה שקרה מאז, מסופר מעל דפי העתונות של חצי־תריסד
ארצות, וגם מעל דפי ״העולם הזה״.
יהודית מזרחי זבתה לסיור מפואר בארצות השוכנות לחופי הים־
התיכון. היא נתקבלה ככל מקום על־ידי אישים דמי־מעלה, נפגשה

...סוף־סור קוראים אצלכם משהו חעבי.
סדרת הכתבות ״פני ישראל״ (העולם הזה
28נ <1היתה במקום ולעניין. אולי אפשר
לחלוק על בחירת מערכת העולם הזה, אבל
העובדה נשארת עובדה — לא עסקנים ולא
מארנני־בימות־בידור בתל־אביב הם חוגגי
חג־העצמאות. העם שהביא את העצמאות
היא הנושא ה ראש וז לחגיגות אלה.
קבוצת צברים, צה״ל
מדוע אתם מראים חיילים במצעד על שיער
השבועון בעוד שבפנימו איז להם זכר?
אתם חושבים שאנחנו לא שווים כתבה?
אחד הצועדים, צה׳״ל

קישור כגבול

מסירת דברי בבחבתכם לקראת יום העצמאות״
(העולם הזה ,)1128 היתה מסולפת.
לא אסרתי ״יום העצמאות? לדעתי כל ההופעות
הטפשיות. כולל המצעדים, ריקות
מתוכן.״ אמרתי שאני
מצטער שמצער
צה״ל הפד להיות
האירוע המרכזי בחג
העצמאות, היות
ולי גורם החג סיפוק
נפשי ולא חזותי.

נכון הוא שיחסם
של רוב משקיפי
האו״ם א-נו
אוהד. מתיאורכם מתו
קבל הרושם המוטעה
שמרבית המשקיפים
אינם אוהדים. פרט
לעובדה בי טיאורכם
אינו תואם את האמת,
עלול פרסום
מוטעה זה להיות
מזיק.
בשום פנים לא הרגשתי כי ״עניין המזרון
חשוב לי ביהוד״ .מתיאורכם התקבל משום־
מה, כי ביליתי את רוב זמני בשכיבה על
המיטה. נם עובדה זו אינה נכונה. אנב.
מזרונו של קצי; הקשור וציודו שייר לצה״ל
ולא לאו״ם.
אברהם קרביץ, ח-פה
כתב העולם הזה, שרשם את דברי הקורא
קרביץ בו במקום, עדיין סבור כי מסר את
הדברים כהוויתס.

פרסומת אטומית

פצצת האטום שלא התפוצצה והעולם הזה
)112sעלולה לדעתי להביא לתוצאות המורות
ביותר. אין זה סוד בי בהתחרות על
זיון המזרח התיכון -נמנעו המעצמות הגדולות
בעקשנות מלהיכנס למרוץ האטומי. אר־צות־הברית,
שהוידיעה על כוונתה לזיין את
תורכיה ויוון בטילים בעלי ראש אטומי,
נסוגה מכוונה זו מיד לאחר שהובררו לה
התוצאות האפשריות.
עכשיו, לאחר שישראל נתנה פרסום כה
רב לכור האטומי שלה, תור הדגשת הצד
הצבאי (שאינ-נו) של הכור — נפרץ הסכר.
מרוץ ויון, המבוסם בעיקר על היסטריה של
עמים, אינו זקוק ליותר מכר. תמהני מתי
יוודע לנו כי לרע׳ים או לעיראק יש כבר
פצצה אטומית . .
ד״ר זרח בינשטוק, תל־אביב
האינכם טועים במקצת? וכור אטומי הוא
פתח לתעשייה אטומית, שהיא פתח לזיון
אטומי, שהוא פתח ל ...
יובל אלעד, תל־אביב
יישר כוח לעורד. פצצות הפרסומת של
שמעון פרס אינן מותירות טעם טוב בפה
כשהן מחומשות בחומר־נפץ אטומי. הניע
הזמן שמישהו יסביר לאותו מנהל משרד־הבטהון
בדימוס כי רצוי מאד אמנם שמפא״
י תשמור את הרוב שלה בהסתדרות
ודבר בו אני תומר בכל ליבי) ,אד רצוי
לא יפחות לשמור על פרופורציה מתקבלת
על הדעת בין המציאות והפרסומת.
שמעון יזרעלי ,־נצרת

דיבוב אילמים

עם כובכי-קולנוע ואנשי חברה, הביאה דרישת־שלום חיה לנוער של
אותן ארצות.
עתה הגיע המועד לבחור כמלכה חדשה, לשנת ,1959 ומערכת
״העולם הזדז״ מציגה שוב את השאלה: מי היפה בכנות המים שד
ישראל? כתר־המלכות מחכה לזו שתסמל את הרעננות של הדור
הצעיר ואת חדוות־החיים של העם השוכן על חופי ימים. גם לה
מצפה פיור מקיף ורכ-אירועים כעולם. ואילו לסגניותיה מובטחים
פרסים יקרי־ערף.
כיצד תיבחר המלכה? כל צעירה יכולה להגיש את מועמדותה. כל
אשר עליה לעשות הוא, להמציא החל מהשבוע לועדת השופטים
של התחרות, ת .ד ,136 .תל־אכיב, תצלום שלה כבגד־ים, בצירוף
שמה, כתובתה המלאה, גילה ותיאור קצר של חייה. אם אין בידה
תצלום הנראה כמתאים לתחרות זו, יכולה היא לשלוח את הפרטים
הנ״ל לועדת־השופטים, וזו תדאג לצלמה. צלמי התחרות ישוטטו גם
בחופי הארץ, יצלמו מדי שבוע בשבוע מתרחצות שתיראנה להם
כמועמדות מתאימות.
השנה, במו בשנה שעברה, יקבעו אך ורק תכונותיה האישיות של
המועמדת. הבחירה תהיה שוב בידי הקהל כלבד, בהצבעה פומבית,
גלויה וישירה. למלכה מובטחות חוויות נעימות לרוב ומסע־היכרות
בעל ערך חינוכי ולאומי.
אולם אם בשנה שעברה שאלו את עצמם אנשי תל־אביב ואשקלון,
אילת ונהריה -מי תהיה מלכת המים של ישראל, הרי שעתה שואלים
את אותה השאלה גם בברצלונה ובפאריס, ברומא, באתונה ובאיסטנ־כול.
כי חילופי נציגות על פני הים המקשר יהפכו מעתה מכורת בין
הנוער של ארצות אלה.

תבוא עליכם הברכה על שפתחתם את
הפה למורה האילם. סדרת הגילויים על
שלטון הרודנות של שלום לווין (העולם
הזה ) 11211 ראו־-ם להדפסה בצורת קונטרסים
שיופצו בין המורים. אכתוב לכם
פרטים רבים שטרם פרסמתם, פרטים על
סבלו של המורה ...
מורה,אלמוני, סביבות תל־אביב
מדוע לא הזכרתם במאמרים את הפרשה
המחפירה שקרויה דמי נסיעה למורים? זוהי
רק אחת הפרשות הרבות שלא הוזכרו במאמרים
על שלום לוין.
מורה לא צעידת, ירושלים
העולם הזה כלל בשלושת הנזאנזרים ש־פירסם
אודות משטר הרודנות בהסתדרות
הטורים את מרבית הפרטים הניתנים לפרסום.
ברור שאי־אפשר היה לגעת בכל פרט
ופרט ממסכת העינויים של המורה העברי.
אני ל1חץ את ידי עורכי העולם הזה. חבל
שמשטר הטרור ששורר בהסתדרות מונע
בעדי להוסיף על הפרטים שפרסמתם...
מורה, באר־שבע

מומחיות אזרחית

הנדון :״רצח באמצעות עחון״ (העולם
הזה :)1127 לא קיים־ בישראל אדם שהאמין
לכותרת הרעשנית ב״מעריב״ כי ציון סלומון
מוכן לחודות ברצח אשתו. בחקירה
פרטית שניהלתי בין 30 מירידי לא נמצא
אפילו אחד שהאמין לסיפור הנ״ל. רצוי
מאור שקציני המשטרה ידעו כי לאזרח
הפשוט יש וותר שכל משל ״המומחים הגרופים״

א• מטלון, תל־אביב

חזית נגדית

נוכחתי בהצגת קולנוע וביומן הופיע
מנחם בגין, מנהיג תנועת החרות. פרצו

מחיאות כפיים ספונטאניות. זהו גילוי אהד
מרבים שהזדמנו י-י בשטח זה. יש לי
הרגשה בי לאור המצב הקיים בארץ תהיה
לנו הפתעה בבחירות השנה. הנוער אשר
לא השתתק במלחמת העצמאות ונם ממלחמה
סיני טעם רק נצח ון קל, יבחר ב״חרות״.
אינני צריך להסביר מה פירוש התגברות.
הרות. לדעתי יש לפתוח בחזית נגדית גלו־ייה
כדי לרכוש את הנוער התועה
קורא, ענו

הדירה למבצר

שבועונכם, שאינו פוסח כמעט על כל•
נושא הקשור בחיי׳ המדינה והאזרח, לא מצא
לנחוץ לגעת ער כה בפרשה זו ששמה ״קול
ישראל״ .נראה לי שעל נושא זה יש להרהיב
את הדיבור. האם כתביכם, שהצליחו
לחדור למקומות המסוכנים והסמויים ביותר.
אינם מצליחים לחדור. למבצר שרות התעמולה
מספר אחד •על מפא״י?
ש. יהלום, נידיורק
מדוע חושב הקורא יהלום כי הכתיבת
על שיעסום תהיה משעממת פחות מהנושא
עצמו?

הועד הסכים

לסידרת מכתבי קוראים שפרסטתם תחת
הכותרת ״חפש את הטוטו״ (העולם הזה
א ,)112 ברצוני להעיר ,:אין טעם לחפש אה
הטוטו. הוא לא הנזכר במילה וחצי מילה
במכתבי שפורסם בגליו! העולם הזה (!1127
ולא בשום אינפורמציה אחיו /שמסרתי.
בפרוטוקול מישיבת הוועדה שנתמנתה לב־רוק
את ההאשמות נגד בנעמי יפה בדבר
הרינה מ״נוחל פעולות ;גדנ״ע״ ,מצוייה הודעתו
הבאה של מר יפה :״יצאנו בשעה 3.00
אחר הצהריים. הזמן ;שהיה לרשותי היה
קצר ואמנם ירדתי מן! המצדה עם חשכה.״
ועד מדריכי נדנ״ע; בתל־אביב שנציגו
השתתף בוועדה״ הפכים לפטורי יפה.
אורי אורן, דובר משרד החניך, ירושלים
הטוטו לא הוזכר )במכתבו של הקורא
אורן כי אם בין האשמות שהושמעו באוזני
המדריך י 9ה בשיעת פטוריו, כפי
שמסר העולם הזה 11

בעיות משפטיות

כסטודנט למ-טפטים, חפץ אני להעיר עי
כתבתכם ״תיק משפט רצח״ (העולם הזה
לא הבנתי את המניע
:)1120 ראשית
של הרוצה, יוסף עזארי. כתבתם כי פילגשו
כעבדה בשבילו חזרה אליו, לאחר שבעלה
תבע אותה בחזרה. מדוע היה עליו לרצחה?
אין זה נהוג.בי אדם ירצח מקור לרווחים.
ללא כל סיבה מספקת. מאידד, נראה לי כי
היו לשופטי בית־המשפט המחוזי בחיפה
סיבות טובות יותר לזכות את הנאשם ה־שני,
רובינשטיין, אות! לא הזכרתם בכ-
כיצד אפשר לזכות
תבתכם. אחרי הכל
לחלוטין אדם, כש-כני אנשים לפחות מעידיב
חיים גרינשפן, ירושלים
עזארי רצח את פילגשו תחיה לאחר שזו
האחרונה פסחה על שני הסעיפים, לא רצתה
לחזור, לא אליו ולא אל בעלה. שלושת
שופטי בית־המשפט המחוזי זיכו את רובינשטיין,
מאחר והיה ספק סביר לגבי מהמנות
עדותו של המודיע המשטרתי יוסף
מחמוד מוהנה, העד העיקרי עליו התבססה
התביעה.

לא צלחת מעופפת

קראנו את הכתבה ״ם י רצח את שוע?״
(העולם הזה )1127 ונזדעזענו. כעדים היחידים
העלולים לעזור בפיענוח התעלומה ברצוננו
להציג בפני-
כם את השאלות הבאות:
מהן העובדות
לפיהז אתם טוענים
כי אנו סותרים
זה את זה בפרטים
רבים? מי
אמר לכם שראינו
את הדמויות החשודות
בזמן הרצח, בו
בזמן שבעדותנו במשטרה
מסרנו ש־ראינום
בבוקר, בשעה
תשע?
האמת חיא: את
הדמויות החשודות
לא ראינו בשביל הפלוסצקי

נחש, אלא בשביל
!ב כ׳ .חהר: המקום עליו הצבענו בשעת 1
שחזור אינו מרוחק אלא 80 מטר בלנ
ממקום הרצח; מנינו שבעה אנשים הטשו
נעים כי מה שראינו לא חזינו בהקיץ< ,
בנוסח של הצלחות המעופפות
ברור כשמש שיד ערבים היתה ברצ1
לא ברור רק אם היו אלה מקומיים 1
מסתננים.
יעקב פלוסצקי, בשם רואי הצלחות
המעופפות במצדה, פתח־תקוה
העולם הזה הסתמן, בניתוחו בנקודה זו
על הודעות המשטרה שהוגדרו בכתבה
כ״בלתי מעוררות אמון״.
ביום הרביעי,27.5.59 ,
בשעה 8.30 בערב, ירצה

אורי אבניי
על הנושא:

״פאשיזם עברי״
במועדון הלאומי על־שם קלוזנר,
ברחוב שלמה המלך ,95 חל־אביב.

העולם הזה 1129

מאמרו של עורר ״העולם הזה״ בעתונו של ז׳אן־טל סארמר בפאריס

שאשר וה שר שורך ״השורש הרה״ פגרשש בגריון האזזרגן שר
״רה שאש שודרן״ ,בשריבוז ו׳אן־פור שארשר, היחזון האיש
שר2ן שוארי הששוב ביושר באירופה. בהשדשה שיושרה ציינה
הששרכש כי שנרך ״השורש הרה״ נפגש בפאריש שגד אישיש
I t f

רביב, ביניהבו נ׳אן־פנר שארשר, נכי בפגישה ננ ננזב2ן ש
השנרך רהכין בנזינבר שבנר 2ן נראי הששון נזאנזר נזנזצה שר
רשינננהיר הבשרכה הנביפה כי הרשיון השבי צריך רשנרר
שנין בשנרב נכי הנא בשר בשיבנה ברנבה רשהיד ישראר.

v %יש אינו שואל: מה זאת צרפת? איש גם אינו שואל: מה זה אמריקאי? אולם
flSבשנתה ה־ ,11 מוטרדת מדינת ישראל על־ידי שאלות מסוג זה• והתשובה להן נראית
פחות ופחות בטוחה.
מה היא ישראל? מדינה יהודית, כפי שקובעת בגאודה מגילת עצמאותה? האם היא
שייכת לעדה עולמית, אשר רוב חבריה הם אזרחים של מדינות אחרות? או שמא זוהי
מדינה ישראלית. השייכת לאזרחיה שלה? או מדינה יהודית־ישראלית, השייכת למעשה
לאזרחים היהודיים, המהווים בה רוב?
האם היא חלק של אירופה או של אסיה? האם היא מדינת־צלבנים חדשה, מלכות-
ירושלים הנושאת מגן־דויד במקום הצלב, כשמנוי וגמור עמה לסלק את הכופרים
ממקומות־הקודש? האם היא חלק מן המרחב השמי, החלק המתקדם והחדיש ביותר
במרחב, המתעורר אחרי תנומה של מאות בשנים? האם היא מבצר של המערב, או
עמדה קדמית של המזרח?
מה זה יהודי? — בגלל שאלה זו התמוטטה הקואליציה הממשלתית בשנה
שעברה. חבריה לא יכלו למצוא כל תשובה, מלבד תשובה דתית מובהקת. אולם האזרח
הנאור של מדינה זו שואל את עצמו שאלה חשובה הרבה יותר: מה אני? יהודי?
עברי? ישראלי? למי אני חייב נאמנות ראשונה — לעם יהודי כל־עולמי? לרוב הדובר־עברית
במדינה? או למדינה עצמה?
אפשר לחשוב כי שאלות כאלה הן מופשטות. אין זה כך. אם תהיה התשובה
הכרתית או תת־הכרתית, גלויה או חבויה מתחת לסיסמות מפלגתיות — היא
תכריע את עתידה של ישראל, כפי שקבעה את עברה הקרוב.
התשובה יכולה לסלול את הדרך להשתלבות ישראל במרחב השמי — או לדון אותה
סופית לניהול מלחמת־נצח נגד הלאומיות הערבית ונגד כל המשפחה האפרו־אסיאתית.

ך* די להכין את הציונות, את גדולתה ואת שגיאתה הטראגית, חייב אדם לזכור כי
*Jהיא לא נולדה בארץ־ישראל• היא נולדה, לפני שני דורות, באירופה המרכזית
והמזרחית. מהותה, מטרותיה, כל מסגרתה הרוחנית והרעיונית, גובשו במלואם לפני
שמייסדיה דרכו אי־פעם על אדמת הארץ שבחרו בה כמולדתם החדשה. היה זה רעיון
אירופי, שעלה בלבם של יהודים אירופיים, בתקופה שהעריצה את הסיסמות והרעיונות
של אנשים כמו ססיל רודס ורודיארד קיפלינג, נושאי ״עול האיש הלבן״.
באולם הכנסת בירושלים תלוייה רק תמונה אחת — תמונתו של תיאודור הרצל,
המכונה רשמית כ״חוזה מדינת ישראל״ .הרצל, עתונאי ומחזאי וינאי, היה אבי
הרעיון הציוני ומייסד ההסתדרות הציונית. ספרו — מדינת היהודים — שנכתב ב־,1896
בהיותו בן ,36 הוא עדיין התנ״ך הרשמי של הציונות• הרצל
נתן בו את התשובות לכל השאלות. הספר מכיל פרקים
כגון ״מגורי פועלים״ ,״רכישת אדמות״ ,״פועלים בלתי־מקצועיים״
,ועוד.
אולם ספר זה, התוכנית המפורטת של המדינה־לעתיד,
אינו כולל אף לא רמז אחד על כי ארץ־ישראל, שצוינה
בספר כארץ הרצויה ביותר למדינה היהודית, היתד, מאוכלסת
על־ידי עם ערבי. אכן, לפי הספר אפשר היה להניח
כי הארץ ריקה מאדם.
אני מאמין כי זהו הפרט הגורלי ביותר בתולדות הציונות:
כי המייסדים, שהתקבצו בקונגרסים הציוניים הראשונים בבאזל
ובאטיפות ציוניות בלתי־טפורות בגטאות פולין ורוסיה,
לא חשבו לרגע על כך כי ארץ־ישראל כבר היתה
מולדתו של מישהו, ושהיא חלק ממרחב גיאוגראפי גדול
הרבה יותר. הם לא ידעו, ולא רצו לדעת.

ך • תיאוריה עמדה בפני אבות הציונות הברירה בין
Jשתי אפשרויות. הם יכלו לזהות את עצמם כאומה
אסיאתית החוזרת למולדתה, ליטול לידיהם את המנהיגות
על תנועה שמית ואסיאתית להתחדשות ולשיחרור• והם
יכלו להזדהות כאומה אירופית, המבקשת לכבוש ולפתח עוד
ארץ מפגרת ומוזנחת, כפי שעשו אירופים אחרים באותם
הימים בכל רחבי אסיה ואפריקה.
האם ההיסטוריה היתד, אחרת אילו היה הרצל יהודי
דמשקאי, דובר ערבית? אכן, שאלה מעניינת, אך חסרת״
תועלת. אבות הציונות לא ידעו ערבית. הם היו שקועים
בלאומיות אירופית, לפי אופנת השנה .1848 לא היה להם
מושג על לידתו של רעיון לאומי חדש שהחל בדיוק באותם
הימים לעורר את דמיונו של דור חדש בכל ארצות אפריקה
הצפונית ואסיה הדרומית.
דם לא ידעו כי 20 שנה לפני הרצל השמיע המשורר
הערבי איבראהים יאזג׳י, בפגישה מחתרתית של החברה
המדעית הסורית, את הקריאה המלהיבה :״קומו, הערבים
ועורו 1868 הם לא ידעו על הכרוזים המהפכניים, שהופיעו
על קירות בירות ב־ , 1880 ושדרשו עצמאות לסוריה
(כולל, מן הסתם, ארץ־ישראל) ,תחת הסיסמה :״בעזרת

החרב אפשר להגשים מטרות רחוקות — השתמשו בה אם רצונכם להצליח!״ הם לא
ידעו כי דור שלם חדש של משוררים, הוגי־דעות, קצינים ומהפכנים התכוננו אז להניח
את היסוד לתנועה לאומית ערבית חדשה ואדירת־תנופה.
כך קרה שהציונות לא ראתה אפילו את הברירה. מעולם לא בחרה את בחירתה
במלוא ההכרה. אולם שלא־בהכרה הותווה הקו העתידי על־ידי הרצל עצמו במדינת־היהודים.
אחד מקטעיה, המצוטט רק לעתים רחוקות מאד, אומר :״ארץ־ישראל היא
מולדתנו ההיסטורית הבלתי־נשכחת שם נהווה חלק מן החומה של אירופה נגד אסיה.
נשרת שם כעמדה קדמית של התרבות נגד הברבריות.״ תרבות משמעה, כאן, תרבות
אירופית. ברבריות פירושה ברבריות ערבית.
בנאום הפתיחה לקונגרס הציוני הראשון, שהתכנס בבאזל ב־ ,1897 אמר הרצל :״ישוב
יהודים (בארץ־ישראל) יגרום מן הסתם גם לשיפור מצבם של הנוצרים במזרח.״ במשפט
זה, ביקש בגלוי־לב את עזרתן של המעצמות האימפריאליסטיות של אירופה.
כך, עוד בימי הראשית של הציונות, הונח היסוד לתהליך שהטיל את צלו לאחר מכן על
כל גורל הציונות, ושהוא העובדה העיקרית של היום: שתי תנועות לאומיות, בעלות
דחיפה מהפכנית עצומה, החלי, בעת ובעונה אחת במיצעד להגשמת מטרותיהן באותו שטח
עצמו. הן היו כמו שתי רכבות שנעו במהירות גוברת והולכת מכיודנים הפוכים, לקראת
התנגשות על אותה מסילה.
בתיאוריה, היתר, קיימת האפשרות לשלב את שתי הרכבות לרכבת אחת, לחבר את
כוחותיהן לעוצמה אדירה. למעשה לא היתד, אפשרות זו קיימת, מפני שהציונות, בגלל
מוצאה ורוחה, לא הבחינה כלל לא בסיכוי ולא בסכנה.

ךשנת 1a17 עלה רעיון מזהיר בלב הממשלה הבריטית: להבטיח ליהודים ״בית
Jלאומי״ בארץ־ישראל, כדי להפריד בין ארץ־ישראל וסוריה (שהובטחה לצרפתים)
ולהשאיר בידי הבריטים את המוצא הטבעי של הנפט העיראקי אל הים התיכון. הציונים
קיבלו בהתלהבות את הצהרת בלפור, בה ראו ברית בינם לבין כוחה של אירופה.
באותם הימים כבר הבחינו, אפילו המתישבים המזרח־אירופיים בארץ־ישראל, בגילויים
הראשונים של הלאומיות הערבית. הם יכלו לראות בה רק אוייב מבעי לציונות, מכשול
שיש לסלקו מן הדרך לפני שארץ־ישראל תוכל להיות למגינה יהודית.
אינטרמצו רומנטי אך חסר כל תועלת סופק על־ידי פגישה בין הד״ר חיים וייצמן לבין
האמיר הערבי פייצאל, בחסותו האדיבה של אותו סוכן בריטי מפורסם, טי. אי. לורנם.
הלה, ששנא את הצרפתים שנאה עזה, ניסה להמליך את פייצאל כמלך סוריה, כדי לשלול
ארץ זו מן הצרפתים. וייצמן, ציוני מתון אך אירופי מושבע׳
שיחק רק את משחקו של המערב בפגישות אלה, שעלו
בתוהו.
שני המנהיגים חתמו ביום ה־ 3בינואר , 1919 ,על הסכם
שציין את ״הקירבה הגזעית והקשרים הנושנים הקיימים בין
הערבים לבין העם היהודי״ ,וקבע כי ״הדרך הבטוחה ביותר
להגשים את שאיפותיהם הלאומיות, היא שיתוף־הפעולד, ההדוק
ביותר ביניהם.״ אך. פייצאל התנה הסכם זה ב״השגת
העצמאות בידי הערבים״ בכל שאר חלקי המזרח התיכון —
תנאי שידידי וייצמן המערביים לא חלמו אפילו לקיימו.
אולם אפילו מיסמך חסר־תכלית זה רומז על הסיכויים
שהיו נובעים משינוי חזיתה של הציונות.

ך* אשר מצאה הציונות את עצמה עומדת לפתע מול
mJהאיום הבלתי־צפוי של התנגדות ערבית לאומית, החל
משנת ,1918 היא היתד, זקוקה לעזרת מעצמה זרה כדי להתגבר
עליו אפילו זמנית. כך נוצר מעגל קסמים: כדי ללחום
בערבים, היתד, הציונות זקוקה לבני־ברית זרים. ושיתוף-
הפעולה בין הציונות והאימפריאליזם המערבי חיזק עוד יותר
את התנגדות הערבים, שראו בציונות רק מכשיר נוסף של
האימפריאליזם המערבי למיגור מלחמת שיחרורם.
הרצל עצמו, לפני מותו המוקדם בגיל ,44 ניסה להשיג את
עזרתו של השולטאן התורכי עבד אל־חאמיד השני, אויבה
המושבע של הלאומיות הערבית• כשנכשל נסיון זה, ניסה
הרצל להשיג את חסותו של הקיסר הגרמני וילהלם, עמו נפגש
רשמית• למעשה הציע לו ברית בין האימפריאליזם הגרמני
(שהחל אז לתרגם את ״שאיפתו מזרחה״ לתוכנית הרכבת
ברלין־בגדאד) לבין עדה ציונית דוברת״גרמנית בארץ-
ישראל. הקיסר הרומנטי פלירטט זמן־מה עם רעיון זה, התעלם
ממנו לאחר־מכן.
לפני מותו השתכנע הרצל כי בריטניה היא בודד,ברית
הטבעית, והחל מנהל משא־ומתן עם אותו ארכי־אימפריא־ליסט
מזהיר, יוסף צ׳מברליין. הלה הציע לו ״מקלט לילה״
ציוני זמני באוגנדה. הצעה זו נדחתה על־ידי הקונגרס ה,היתה
תלויס מעל לראציוני
אך הברית בין הציונות ובריטניה הפכה עובדה ב־.1917
שו ף ל יוסף שפרינצק,
ברית זו נשארה בתוקפה עד אשר נמאס לאימפריאליזם
רשפתח בפעם הראשונה את מושב הכנסת בירושלים. לפניו
הבריטי להשתמש בציונות כנשק נגד הציונות, אשר איימה
׳ושבים חברי הממשלה שפירא, בן־גוריון וקפלן המנוח.
עתה על עצם שליטת האנגלים בארץ. בחפשה אחרי בת־ברית

תמו1ת הו^ל

הכנענים, הורגי הוודו מוין. אגש׳ ״במאבק״ -מב
חדשה, פנתה הציונות לעבר אמריקה. ברית זו עודנה קיימת כיום, תוך טענות הדדיות
מסויימות. היא מחוזקת על־ידי הברית בין ישראל וצרפת, הקשורות יחד בזכרונות סואץ
ובפחד המשותף מפני הלאומיות הערבית, שהפכה בינתיים למעצמה גדולה במדיניות
העולמית.

ץ* ש לו נהשלהציונות ליצן ר בסיס לשיתוף־פעולה עם הלאומיות הערבית, פרט
Jלהשמעה תכופה של המשאלה החסודה כי ההתישבות היהודית תעזור אוטומטית גם
לכל האחרים, לא היה מקרי. היתד, זאת תוצאה טבעית מאופייה של הציונות עצמה.
הציונות מבוססת על ההנחה כי היהודים בעולם כולו מהווים אומה אחת ויחידה —
האומה היהודית• יהודי בברוקלין או בקייב הוא יהודי בדיוק כמו יהודי בתל־אביב.
מה היה היסוד המאחד את כל היהודים הא,ה? לא שפה משותפת, לא אזרחות
משותפת, אף לא רצון הכרתי לחיות יחד באח אחת. הקשר היחיד היה הדת היהודית —
תפילותיה וסמליה. במקום שהדת איבדה את תוכנה האמיתי, כמו בן יהודים ממוערבים
ואף אתיאיסטיים, הפכו סמלים דתיים אלה ל״מטורת״ ,ובתור שכאלה יכלו להתקבל.
באידיאולוגיה הציונית, דת ואומה הן דבר אחד. יהודים לאומיים לא היו חוטמים לקבל
לחברתם יהודי נוצרי, או יהודי בלתי־נמול. בשעת המשבר הממשלתי בישראל בשנה
שעברה, הסכימו אפילו ציונים אנטי־דתיים כי יהודי נשאר יהודי רק כל עוד אינו
מצטרף לדת אחרת.
הציונות לקחה את הטלית הדתית, והפכה אותה לדגל — הדגל הכחול־לבן של ישראל.
את המגן־דויד לקחה מבית־הכנסת ומבית־ד,קברות, והפכה אותו לסמל הלאומי. את המנורה,
מכשיר מובהק של פולחן דתי, הפכה לסמל המדינה.
לאומיות סינטתית זו, הממזגת בקרבה יסודות דתיים, גזעיים ולאומיים, היתד, למסגרת
הרוחנית של הישוב החדש בארץ־ישראל. המיתוס של אומה יהודית, החיה בכל העולם
אך העתידה להתקבץ באחד הימים בארץ־ישראל, הפכה למושכל־ראשון בחינוך ובתעמולה.
הפירוש המעשי היה: עמדה של סולידאריות פנימית ובדלנות חיצונית. כל יהודי יכול
היה להצטרף אוטומטית לחברה החדשה. כל דבר לא־יהודי הוצא אוטומטית אל מחיץ
למחנה. המושגים ״משלנו״ ו״לא משלנו״ — היינו יהודי ולא יהודי — הפכו לכוח המכריע.
כוח זה איפשר הישגים אגדתיים בקליטתם הרוחנית של היסודות היהודיים השונים ביותר.
והוא יצר מכשול מוחלט בפני כל יסוד אחר.

ך י* ך, כהכרהומר צון, הפכה החברה הציונית החדשה בארץ־ישראל, משנת 1905
^ והלאה, למדינה־בתוך־מדינה, מנותקת מן הערבים שהיו עדיין הרוב הגדול של
האוכלוסיה.
הדוגמה החותכת והחשובה ביותר היא המלחמה למען ״עבודה יהודית״ .הכריזה עליה
תנועת־הפועלים החדשה, שחשבה את עצמה גם לצ׳ונית וגם לס1ציאליסטית. פירושה
היה ששום ערבי לא הורשה לקבל עבודה בפרדס או בבית־חרושת יהודי. הדבר גרם
לא פעם מלחמת־אחים זעירה בין הפועלים היהודים המאורגנים לבין המעבידים היהודיים,
שהעדיפו את הע,בדים הערביים הזולים (ולרוב גם החסונים) יותר.
האידיאולוגיה מאחורי סיסמת ״העבודה היהודית״ היתד, מתקדמת למדי. היא אמרה:
לא יתכן לבנות אומה נורמלית, מב,י להפוך את היהודי שוב לעובד גופני• לכן היה
צורך בכל מקום עבודה. השקפה זו קושטה אפילו בכמה קישוטים של אקרובטיקה
דיאלקטית סוציאליסטית. אולם ביסודו של דבר הוכתבה פש,ט על־ידי האידיאל הציוני של
בניית חברה יהודית הומוגנית, כבסיס למדינה יהודית הומוגנית.
אי־אפשר להפריז בחשיבות המלחמה למען ״עבודה יהודית״ .למשך שני דורות, היתר.
היא קריאת־הקרב של תנועת־העבודה הציונית, במיצעדה עטור־הנצחון אל השלטון המוחלט.
היא היתד, הבסיס להקמת ההסתדרות, ששמה הרשמי הוא ״ההסתדרות הכללית של העובדים
העברים בארץ־ישראל״ ,ושהיתד, מרכז־הכוח האמיתי של היש,ב. ההסתדרות, השולטת גם
כיום על מרבית החיים הכלכליים של המדינה, על כמעט כל התעשיה הכבדה, על מערכות
הבריאות והתעסוקה, על ההתישבות הקואופרטיבית והשיתופית האדירה — היא א,לי
האגודה המקצועית היחידה בעולם המאורגנת על בסים גזעי־לאומי. מעולם לא קיבלה חברים
לא־יהודיים (כמה ערבים אורגנו על בסיס נפרד, ללא זכות הצבעה)• רק עתה, בפברואר
, 1959 הוחלט ״עקרונית״ לאפשר את כניסתם של ערבים.
המלחמה ל״עבודה יהודית״ גרמה להקמתו המוצלחת של משק יהודי נפרד, בו לא היתד.
לערבים דריסת־רגל. אותו הדבר קרה בכל שאר שטחי־החיים — החברתי, החינוכי, המדיני.
כאשר חולקה ארץ־ישראל לבסוף, בשנת ,1947 היתד, זאת רק הכרה בעובדות קיימות.
הציונות יצרה חלוקה זו עוד בשנת , 1905 ואחד מאדריכליה העיקריים, הלוחם הקו׳״ני
ביותר ל״עבודה יהודית״ ,היה דויד בן־גוריון. יותר מכל אדם אחר היה הוא היוצר
האמיתי של המדינה הנוכחית, שמנהיגיה הגדירו אותה במגילת־עצמאותה כ״מדינה יהודית,
היא מדינת־ישראל״.

ך* מ דינ ת ישראל אין חוקה כתובה. החוק היחיד הדומה לחוקה הוא חוק־השבות,
/החיק הראשון שחוקק עם קום המדינה• הוא קובע כי לכל יהודי הזכות האוטומטית
לבוא ולהתנחל בישראל. חוק אחר קובע כי כל יהודי הופך אוטומטית לאזרח המדינה עם
בואו ארצה, אלא אם כן הוא מתנגד לכך במפורש.
שני חוקים אלה יוצרים רשימת שני סוגי אנשים — יהודים ולא־יהודים, בעלי זכויות
שונות. הם מבססים את העקרון כי ישראל היא מדינה יהודית, השייכת לעדה עולמית
אשר יש לה זכויות מיוחדות בה•
עקרון זו מכתיב, למעשה, את כל מעשיו של המשטר הציוני הנוכחי במדינה. הוא
מעניק למעוט הערבי על 215 אלף בניו ( )11%מעמד ממדרגה שניה — מעוט החי
תחת ממשל צבאי, הנסבל במקרה הטוב ביותר, והמשולל חרויות יסודיות ביותר במקרה
הרע ביותר. הוא מתנגד לשיבת הפליטים הערביים, שהיו פוגעים בהומוגניות היהודית
של המדינה• דבר רגיל הוא לציוני לטעון בנשימה אחת, כי ישראל יכולה לקלוט בנקל
עוד שני מיליון יהודים, אך אין לה שום אפשרות כלכלית לקלוט אפילו 100 אלף
פליטים ערבים.
הסיכום: המשטר הציוני, הפועל על פי רעיונות שגובשו באירופה לפני 60 שנה ואשר
מנהיגיו הקדישו להם את חייהם, רוצה כי ישראל תהיה מדינה יהודית הומוגנית, קשורה
אל המערב, מוקדשת ל״פתרון הבעיה היהודית בעולם״ .למעשה פירוש הדבר: המשכת
מלחמת־נצח בין ישראל ומדינות ערב, המשכת המצור הכלכלי הערבי והתלות הכלכלית
ד,מ חלסת בסעד כספי מאסיבי (מערבי ויהודי) ,אי־פתרון בעית הפליטים, וחוקי־חירום
הנותנים לממשלה סמכויות דיקטטוריות (המופעלות כיום רק נגד המעוט הערבי).
בחשבון הסופי, הוא דן את ישראל לקיום מתוח כגטו מזויין, הזקוק לעזרת
האימפריאליזם המערבי כמגן נגד הנחשול העולה של הלאומיות הערבית, ללא פתרון
סופי הנראה לעין. עם כל הישגיה המפוארים, הצלחותיה המופלאות וגילויי האידיאליזם
וההקרבה העצמית שנתלוו אליהם, הציונות מוצאת את עצמה עתה במבוי סתום טראגי.

ך י« מו נ ה זו היתד, באמת קודרת, אלמלא יצר המשטר הציוני, בתוך המבנה של עצמו,
J Iאת הזרע להתפתחות מהפכנית חושה. על־ידי השגת מטרותיה, גרמה הציונות לשלילת

עצמה.
כי על־ידי העברת המוני אנשים לארץ־ישראל, יצרה הציונות את התנאים למשהו
אשר אבותיה לא ציפו לו. במקום המיתוס (או ההיפותיזה) של ״האומה היהודית״,

ברגוויון נואם

בשנת , 1924 אחת משנות המאבק טל טקרון ״הטבודה
העברית* .מאבק זה הכריט את גורל הארץ• בן־גוריון
מילא במאבק זה תפקיד מרכזי, כמזכיר ההסתדרות הכללית של הטובדים הטבריים, אשר
היתה הסתדרות הומוגנית־יהודית, ללא כל דריסת־רגל לטרבים, בניגוד לתורה הסוציאליסטית.

החיה בכל העולם, נולדה בארץ אומה אמיתית, אומה שיש לה התכונות של קיום
לאומי אמיתי — שפה משותפת (עברית) ,מולדת משותפת, הכרה משותפת, והתחלה
של תרבות לאומית חדשה.
ההבדל בין האבות הציוניים לבין הבנים הישראליים הוא יותר מאשר הניגוד הרגיל בין
הדורות. זוהי מוטאציה• השינוי בדרך־ההיים, בתזונה, באקלים, במציאות הפוליטית
ובסביבה החברתית הפכו בהכרח את הבן יליד־הארץ לשונה מאד מאביו יליד־הגטו.
הישראלי הצעיר, המבקר באירופה או בארצות־הברית, רגיל לשמוע את הקריאה :״אבל אתה
לא נראה כמו יהודי!״ מהמאה מפוקפקת זו כוללת בכל זאת גרעין של אמת: הצבר
הממוצע, החסון, הגבוה, בעל השער השטיני, ולעתים קרובות גם תכול־העיניים, באמת
שונה גם בחיצוניותו מאבותיו היהודיים, כשם שהאוסטרלי או האמריקאי הממוצע שונה
מאבי־סבו האנגלי.
התרבות היהודית, שנוצרה בפזורה על־ידי מעוט נרדף וחדור תחושה דתית, אינה
מלהיבה דור שיש לו תחושת־חרות אולי אף מוגזמת במקצת. הדת היהודית, המבוססת
על התלמוד וההלכה, שתיהן בנות הפזורה, התנוונה בישראל לבליל של סיסמות
מפלגתיות, בעוד שהתנ״ך, הספר האדיר ביותר של הספרות העברית, הוא פופולארי עד
לאין שיעור והארכיאולוגיה היתד, לאופנה לאומית.
מאלף ביותר: בסלאנג היומיומי, התרגלו בלי משים להשתמש במונח ״יהודי״ כשהם
מתכוונים ליהודים זרים או לעולים חדשים, ולהשתמש במונח ״עברי״ כשהם מדברים
על דברים הנוגעים לעצמם. כך הפכה האומה ה״עברית״ לעובדה, זמן רב לפני שמישהו
יצא להכריז על קיומה במושגים רעיוניים•

ך • כרזה כזאת לא היתד, קלה. המיתוס הציוני והמשטר הציוני חולשים על כל
I Iשטח משטחי החיים בישראל. הם שולטים בספרי הלימוד ובלב המורים, במפלגות
(שכולן נולדו במזרח אירופה או קשורות במישרין למפלגות קודמות שנולדו שם),
ובעתונות. כל ילד עברי מתחיל את חייו בהנחה כי הוא שייך לאומה יהודית עולמית,
וכי הוא אזרח במדינה יה, דית.
אך ההתעוררות הראשונה של הכרה חדשה כבר היתד, ברורה לפני 15 שנה. בשדה
התרבות, הכריזה אז קבוצה של משוררים וסופרים, כי היא שייכת. לאומה עברית; שאין
והטרום־
לה כל קשרעם היהדות; וששרשיה בתרבות העברית העתיקה, התנ״בית
תנ״כית. קבוצה זו, שזכתה לכינוי ״כנענים״ בגלל הערצתה הרומנטית את התרבות
הכנענית הפגנית העתיקה, היתה דוגמטית ובלתי־מעשית. לכן לא זכתה מעולם לתמיכה
המונית• אולם היא היתד, שלב חשוב בהתפתחות.
בשטח המדיני, חוללה מחתרת חדשה, שקראה לעצמה ״לוחמי חרות ישראל״ ,מהפכה
רוחנית דומה. בימי מלחמת־העולם השניה, הסכימו כל הציונים כי על היהודים לתמוך
בבריטניה במלחמתה נגד היטלר. ואילו לח״י יצא מן ההנחה כי כעברים לאומיים עליהם
ללחום נגד האימפריאליזם הבריטי ולנצל דח־קא את שעת החולשה שלו. לכן פתח לח״י
במסע הטרור הארוך נגד הממשלה הבריטית — מסע שהוביל להחלטה הבריטית לנטוש
את 1ארץ־ישראל.
הכנעניים עדיין התיהסו בבוז אל הלאומיות הערבית. ללח״י לא היתד, אידיאולוגיה
ברורה, מכיוון שהקדיש את עצמו כולו למטרה היחידה של גירוש הבריטים. אולם הוא
ניסה, לפחות בחצי־לב, ליצור ברית עברית־ערבית נגד האימפריאליזם, אירגן כמה
ערבים בארץ (שהשתתפו בפעולות נגד הבריטים) והרג את הלורד מוין, המיניסטר

שוי המהפכה
הבריטי, בתוך קאהיר (.)1944
שני הצעירים שירו והרגו את הלורד, הועמדו
למשפט מצרי. הם שלטו באולם בית־המשפט
ועוררו הד עמוק בלב הנוער המצרי,
בנאומיהם על שיחרו ר המזרח התיכון
וגירוש השליטים הזרים• כאשר נתלו, כבר
היו גיבורים שמיים, נוסף על היותם גיבורים
עבריים.
החוליה החסרה סופקה בשנת 1946 על־

ידי קבוצה אחרת ,״ארץ־ישראל הצעירה״

(שכונתה, בהתאם לשם בטאונה ,״קבוצת־במאבק״)
.היא יצרה בפעם הראשונה את
סיסמת .״האיחוד השמי״ ,בטענה כי האומה
העברית החדשה והאומות הערביות הן חלק
מאותה תנועת־ש חרור שמית. ימים מעטים
לפני פרוץ מלחמת תש״ח, היא פירסמה,
חוברת קטנה בשם מלחמה ושלום במרחב
השמי, שכבר כללה את היסודות העיקריים
של האידיאולוגיה החדשה. אחרי המלחמה
החלו רעיונות אלה להישמע מעל עמודי
העולם הזה, שבועון־חדשות בעל תמצה
המונית, שעורר הד בחלק גדול מן הדור
הצעיר• כמה פעמים הופצצו משרדיו על־ידי
מתנקשים מסתוריים.

* vולס כל אלה היו תופעות בודדות,
שחסרו את הבגרות הרעיונית והבסיס
הנוליטי הדרוש כדי לקרוא תגר על המשטר
הציוני׳ שחלש לחלוטין על המדינה. הישראלים
הצעירים דיברו בבוז על ״ציונות״,
שפירושה בסלאנג שלהם, דיבורים־שלא־ל־עניין.
אולם הם הונהגו עדיין על־ידי מנהיגים
ציוניים׳ שפעלו על פי רעיונות ציוניים•
ישראל הפכה יותר ויותר מבודדת, מול
איום גובר והולך של הלאומיות הערבית
המנצחת, תלויה יותר ויותר באימפרי״ליזם
הזר. מצב זה הגיע לשיאו עם ההתקפה
הנואשת וחסרת־התכלית של השותפות היש־ראלית־צרפתית־בריטית
על סואץ.
אולם דווקא ההלם של פעולה זו הפעיל
את כוחות הפעולה־הנגדית בישראל. בשעה
שהחיילים הישראליים עדיין זכו לנצחונות
מזהירים ובלתי־מועילים במדבר סיני, נפגשו
בתל־אביב אנשים שהרגישו כי הגיעה השעה
לפתוח בפעולה פוליטית כדי להוציא
את הגה המדינה מידי המשטר הציוני,
שהפך, לדעתם, סכנה לעתיד המדינה.
בפעם הראשונה התחברו כל הנחלים של
מחשבה עברית צעירה לנהר אחד — אמנם
קטן עדיין, אך בעל אפיק ברור• התוצאה,
אחרי שנתיים של עבודה מאומצת, היתד,
המינשר העברי, מיסמך בעל 82״עקרונות
לפעולה שמית״.
מאז הקונגרס הציוני הראשון בבזל, לפני
60 שנה, לא פורסם דבר כה חדש, נועז
ומהפכני בשפה העברית. היתר, זאת סתירה
מוחלטת לגבי המחשבה הציונית של ימינו.
גם אי־אפשר היה להכחיש כי היתר, זאת
התוכנית הפוליטית והרעיונית הבלתי־תלויה
הראשונה שנולדה בדור הצעיר.
(באן באה במאמר המקורי תמצית קצרה
של רעיונות המינשר העברי על קיום האומה
העברית החדשה, זיקתה ליהודי העולם, טיפוח
העליה ההמונית, השתלבות במרחב השמי,
איחוד ארץ־ישראל, שיתוף המיעוט הערבי
במדינה, יצירת קונפדרציה שמית, הצטרפות
* למחנה האפרו־אסיאתי, הפרדת הדת מן המדינה,
חינוך שמי וחיסול התלות הכלכלית
הטפילית).

ך* ני התנועה החדשה, שהתבססה
Uעל המינשר ושקראה לעצמה הפעולה
השמית, נתקבלו באהדה ובשנאה. דויד בן־
גוריון תקף אותה כמר, פעמ-־ם בנאומיו.
חבר המרכז שלד, נפגש בחוץ־לארץ עם
מנהיגים ערביים חשובים ונתקבל ביחס אוהד
על־ידי אישים עיראקיים, מצריים ואלג׳יריים.
הובטח לו כי המינשר יתקבל על־ידי הלאו־מיות
הערבית כבסיס לשיתוף־פעולר, בעתיד.
כמו כל התנועות המהפכניות שלחמו ברעיונות
המושרשים, בשקרים המוסכמים
ובאינטרסים המבוססים של משטר ישן,
תיתקל תנועה חדשה זו במכשולים בלתי-
ספורים בדרכה. הצלחתה לא תהיה קלה או
מהירה. אולם עצם לידתה הוא סימפטום
למהפכה העמוקה התוססת במעמקי לבה של
ישראל׳ החבוייה מעיני המסתכל השטחי —
מהפכה שתוצאותיה עשויות להכריע את
גורל המרחב, ולהשפיע על העולם כולו.
במדינה העם
המדחום השבור
בארץ רגילה, הבחירות הן מדחום לדעתי,קד,ל•
הציבור בוחר בעיקר בין שתי אפשרויות:
לקיים את הממשלה הנוכחית, או
לזרוק אותה החוצה• הסיסמה האמריקאית
המפורסמת — ״סלקו את המנוולים!״ —
אינה סיסמה ריקה, אלא אפשרות מעשית.
בארץ, אפשרות מעשית כזאת אינר, קיימת.
שתי הסיבות העיקריות:
י • למעלה ממחצית הבוחרים הם עולים
חדשים, מהם רבים מארצות נחשלות, ואחוז
ניכר של אנאלפבתים. לעולים אלה לא יכול
להיות מושג אמיתי על מה נטוש הויכ!ח.
הם קרבן טבעי להשפעות דמגוגיות, לפולחן
מנהיגים, לשוחד וללחץ מידי המזכיר הכל־יכול,
השולט על לחמם היומיומי.
בבחירות לכנסת נוספת הע!בדה שכ־10%
מציבור הבוחרים, הערבים, חיים בביתר,סוד,ר
של הממשל הצבאי, וחופשיים להצביע
כמו אסיר בצינוק.
• הבחירות הן ביזנס גדול. המאבק
אינו מתנהל בין רעיונות, אלא בין שטרות־כסף׳
מתנות, חבילות־מזון, טיולים, אסיפות־המונים,
כרוזים, תוכניות אמנותיות, קנית
קולות ממש — כל אלד, מחייבים הוצאה
של מיליונים מצד מפלגה חשובה, מאות
אלפים אף מצד המפלגות הקטנות ביותר.
למי יש הכסף הזה? רק למפלגות המקבלות
חלק מן השלל הכללי של המגביות
הציוניות. זהו מעגל־קסמים: המגבית משלמת
למפלגה, המפלגה משקיעה את הכסף
להשגת קולות, שמבטיחים לה שוב את
חלקה במגבית.
המדרון הארוך. שתי התופעות האלה
היו ברורות השבוע, ביום הבחירות להסתדרות.
טרור, אנאלפבתיזם ושוחד מילאו
תפקיד מרכזי בישובי העולים ובמקומות
העבודה הגדולים (ראה עמודים .02 —13
שפע הכסף בידי המפלגות בלט עוד יותר.
החידוש היה, כי חלק גדול מן הקהל
המשכיל ידע זאת הפעם 73% .השתתפו
בהצבעה, לעומת 85%בפעם הקודמת. בערי
הישוב הוותיק היה אחוז הנמנעים גדול
עוד יותר. הוא לא טרח להשתתף בהצגה,
נשאר בבית או בילד, את הערב בקולנוע.
הוא ידע כי שום דבר שייעשה לא ישנה
את התמונה הכללית: מפא״י תישאר בשלטון,
שותפיה ימשיכו להתחלק עמד, בשלל
למחרת תום ד(!,שמצות ההדדיות.
הירידה הקטנה של מפא״י מ־ 57.7%ל־
!55.5%ד,עליה הקטנה של אחדות־ד,עבודה
מ־ 14.6%ל־ 16.9%לא שינו דבר — ולא
רק מפני שההבדל בין השתיים הוא מיקרו״
סקופי. מפא״ י יורדת בהדרגה מזה עשר
שנים — אולם בקצב זה יעברו הרבה שנים
עד שתאבד את עמדת־המפתח שלה.
ומכיון שכוחה האמיתי של מפא״י אינו
תלוי כלל בקולות הבוחרים, קרוב לודאי
ששלטונה במדינה ובהסתדרות יישאר על
כנו עד שיבואו זעזועים מהפכניים — פוליטיים
או כלכליים.
בתנאים אלה, קשה להתפלא על כך כי
מספר גובר והולך של י אזרחים משאיר את
הבחירות לאנאלפבתים.
דעות גייסות רומיש*׳
שני היסטוריונים הרימו החודש את קולם,
אמרו דברים החייבים לעורר מחשבה בלב
האזרח הישראלי• כמעט ואין דבר משותף
בין השניים. הם רחוקים איש מרעהו כמזרח
ממערב. אך היה קו משותף, נסתר, בין
דבריהם.
״לא נטע זר״ .לקראת יום העצמאות,
הפתיע אחד ההיסטוריונים הצעירים והמוכשרים
ביותר של האוניברסיטה העברית, בדברים
מהפכניים, שהיו קבורים דודקא בעמודי
דבר. יתכן כי העורכים המשועממים
לא קראו אף את אשר הדפיסו. כי היו אלה
דברי כפירה בעיקר.
המגמה העיקרית של העשור הבא צריכה
להיות, לדברי ההיסטוריון מלמט :״חינוך
והכשרה עצמית לחזור ולהשתלב בעולם השמי,
שישראל חלק בלתי־נפרד ממנו.״ לדעת
מלמט, הדבר תלוי ביוזמת ישראל, שעליה
״לראות את עצמה כחלק בלתי־נפרד מן
הסביבה הטבעית שלה, ולא להסתפק בהכרזות
מן השפה ולחוץ.״ לא היה צורך לנחש
להכרזות של מי הכוונה.
״כשיווכח המזרח שאנו רואים עצמנו בכנות
כעם שמי, ולא כגיים חמישי של עמי
המערב — יהיה פחות חשדני ויקבל אותנו,

כך אני מאמין, כבעלי־ברית טבעיים באיזור,
ולא כנטע זר.״
ברמז דק ליחס המדינה אל ד,מעוט הערבי,
ציין מלמט :״יש טראגיות בכך שחלק ניכר
מערביי ארץ־ישראל היו עוד לפני 1300
ו־ 1400 שנה יהודים, אשר נטמעו לאחר
הכיבוש הערבי.״
ג! רמים מסייעים להשתלבות, לדעת הפרופסור
הצעיר: ד,עליה מן הארצות הערביות.
עתיד גלי מולדת. אמולד טוינבי,
הכהן הגדול של המדע ההיסטורי, פנה?צד
אחר 7גמרי של השאלה. בעוד שמלמט הדגיש
את הצורך להשתלב במרחב השמי, הכריז
טוינבי על הצורך החיוני להפריד בין
ישראל והפזורד, היהודית מבחינה פוליטית.
אחרת, טען טוינבי, צפויה כליה לישראל
ולפה רה גם יחד.
בעבר התיחס הפרופסור־הגאון בהסתייגות
ליהדות, בה ראה רק שריד מאובן ש.שתמר
מתקופת־קדם, ושאין בו חיים אמיתיים.
במיוחד תקף את יחם ישראל לפליטים הערביים,
אותו השוזר, לסבלות היהודים מידי
היטלר. היהודים המקצועיים בעולם כולו הכריזו
עליו כעל אנטישמי. לפתע, החודש,
נתקבלו דבריו במח אות־כפיים יהודיות וציו ניות•
טוינבי, כך הודיעו השופרות הרשמיים,
מחייב עתה את קיום ישראל.
אולם דבריו של הפרופסור, שפורסמו
בעתון ציוני קטן באנגליה *f t ,בעלי תוכן
שונה לגמרי• הם כללו אזהרה חמורה.
הפזורה היהודית, הקיימת מזה 2500 שנה,
היא תופעה חיובית — לדעת הפרופסור
הקשיש — והיא יכולה להוסיף ולהתקיים
לנצח .״העתיד שייך לפזורות כאלה,״ קבע
במפתיע .״בימי קדם, כשהאנושות היתר. חס־רת־ישע,
היה על האנשים לגור בקיבוצים
מקומיים קטנים. מאז כבשנו את המרחק,
והכל מתנהל בימינו בממדים עולמיים. העתיד
שייך, לדעתי, לארגונים עולמיים, שהגורם
המאחד אותם אינו סתם מקום, אלא
רעיון גדול ומשותף. כמו רעיון היהדות, או
הנצרות הקאתולית, או האיסלאם. חושבני
שעלינו לצרף לרשימה גם את הקומוניזם.״
״מצג טראגי״ .אולם סכנה גדולה
צפויה לפזורה, לדעת טוינבי — סכנת ישראל•
כי ישראל, מדינה קטנה הנתונה בצרה,
תשתדל לנצל את יהודי העולם למטרותיה
הפוליטיות. אם יווצר ניגוד בין המדיניות
האמריקאית לבין המדיניות של ישראל, יועמדו
יהודי הפזורה במצב טראגי. הם יצטרכו
לתמוך במדינתם נגד ישראל.
אמנם, אם ישראל תשלים עם הערבים,
תיעלם אפשרות טראגית זו, לדעת טוינבי.
״אולם כרגע אין לומר שקיום הפזורה
בטוח.״ יכול להיווצר מצב בו תיחשב הפזורה
היהודית ״לגייס חמישי של ישראל בבריטניה,
בהולנד, בצרפת ובאמריקה, ודבר
זה עשוי לגזור כליה על הפזורה במערב.״
התוצאה תהיה קטלנית גם לגבי ישראל,
כי ״בלי הפזורה, התומכת בה מבחינה כספית,
אין לחלום על קיום ישראל.״
המסקנה של טוינבי: אם יהיו מדינאי ישראל
נבונים, יחליטו לוותר על העזרה הפוליטית
של הפזורה, להסתפק בעזרה כלכלית,
לנתק את הקשר הבלתי־אמצעי בין המדינה
וד,פזורה. היה זה ההיפך הגמור ממה שעשה
אבא אבן — והמשטר ששלחו לוושינגטון.

שתתאים ללוח־ד,זמנים המסובך של סטודנט,
השומע הרצאות בשעות השונות של היממה.
הסטודנטים היו זוכים לאהדה כללית,
אילו תירגמו את הבעיה למושגים לאומיים
— שלילת זכות־ר,חינוך מרוב־רובם
של בני המדינה, שאין להם אבא עשיר.
הם יכלו להציב עקרון חדש ובעל־מעוף,
כגון חינוך אוניברסיטאי חינם, בת, ספת
הוצאות־מחיה, לכל הסטודנטים, תוך קביעת
כלל שיתקבלו רק המצטיינים ביותר בבחינות
ארציות של המועמדים.
תחת זאת לחמו הסטודנטים מלחמה שנראתה
כמקח־וממכר על כמה ליה ת• למרות
שצדקו, נתקלו באדישות, ואף ביחס עוין
של עתונים אחדים.
קשה להיות מפא״יניק. בחירת מועד
השביתה היתד, מוצדקת. השיקולים בעד:
• אי־אפשר לשבות בראשית השנה הבאה,
כי 1500 תלמידים חדשים ישמחו על
עצם האפשרות להתחיל בלימודים, לא יוכלו
לשבות. גם הוותיקים לא יוכלו לעשות
הרבה, מפני שהחת־מות על השטרות נדרשות
עוד לפני התחלת הלימודים. האוניברסיטה
היתד, פשוט יוצרת עובדה מוגמרת.

בשנת בחירות תחשוש הממשלה מפני
שביתה ממושכת.
כל הסיעות המפלגתיות בועדת הפעולה
תמכו בהחלטה, כולל אמנן גולן (,)22

אנאלפכתית מצגיעה א׳
בעזרת שוחד ול ח ץ...
חינוך שני ה ת אחים גם ירוד
הסטודנטים של האוניברסיטה העברית
למדו הרבה דברים. אבל הם לא למדו
להציג את עצמם באור הטוב ביותר. אכולי
מפלגתיות, נשמעים לעסקנים מזדקנים, הם
מהווים העתק נאמן למשטר השורר במדינה
כולה. לכן, כאשר יצאו השבוע לשביתה
שהיתר, צודקת, נראו לרבים כבלתי־צודקים
בהחלט.
היתד, זאת שביתה למען העתיד — שכר־הלימוד
לשנה הבאה. ת,ות לשלם 317ל״י
לשנה ( 119 בראשית השנה, השאר בשטרות
חודשיים של 33ל״י) יצטרכו לשלם אחרי
החופש הקרוב 403ל״י. כך קבעה ועדת
השופט אגרנט, שנקראה לדון בדבר.
ל־ 5000 הסטודנטים בירושלים לא היה
חשק לשלם. יחד עם שכר־הדירה והמחיה,
עולה שנת לימודים כ־ 1500ל״י• בתקופת־לימודים
של ארבע עד שש שנים זהו עו»׳
כבד. רק חלק מן הסטודנטים מרתיח סכומים
מן הצד. לרבים, אנשי הכימיה, הפיסיקה,
המאתימטיקה, הרפואה והביולוגיה,
אין כל אפשרות — הלימודים גוזלים את
כל זמנם. גם לאחרים קשה להשיג עבודה

אנאלפכתית חותמת גכוהן כקלפי
ביזנס גדול
ומיכה לינדרשטראום 23 נציגי מפא״י. הם
לא רצו לעמוד נגד הדרישה הפופולארית.
אולם במהרה למדו כי קשה להיות
מפא״יניק. ככל שהתקרבה השביתה, כן
פגה התלהבותם. כי מפא״י, המייצגת את
האינטרסים של הממשלה, לא יכלה לפעול
נגד העלאת שכר־לימוד שתחסוך לממשלה
חצי מיליון ל״י.
קילקול הקאריירה. הפצצה הוטלה
על־ידי ׳ מירון בנבנישתי 24 יושב־ראש
הסתדרות הסטודנטים ותא מפא״י. מירון
(המשך בעמוד )9

הוא ששו בוצוו, בשוד בנק, בתתנרצויות, בחך מיסמכיס ובגניבות ובות

מה עשרות בודדות מאזרחי ישראל נשאו בקרבם במשך השנה האחרונה את אחד
wהסודות הכמוסים שנשמרו במדינה. האנשים שידעו את הסוד, הוזהרו בצורה שאינה
משתמעת לשתי פנים, כי באם ידליפו שמץ ממנו החוצה — יבולע להם. וכך אירע
שבמדינה, בה מתפשטים סודות חמורים במהירות הבזק, נשמר סוד אחד כשורה במשך
שנה תמימה. הסוד: בבית־הסוהר, בתא מבודד, כלוא אסיר שזהותו אלמונית לגבי שאר
האסירים ולגבי הסוהרים עצמם• שם האיש — מרדכי קידר, הידוע בשמו הקודם, מוטלה
קרביצקי.
למכריו הרבים של מוטלה קידר ברחבי הארץ, היתד, הידיעה — שמוטלה כלוא מזה
כשנה בבית־הסוהר — בבחינת הלם. ידידיו הקרובים ביותר של הצעיר בן ה־ ,31 אלה
שידעו את סוד כליאתו, המשיכו לספר — בגלל האזהרות שהוזהרו — כאילו קיבלו ממנו
מכתבים ומתנות מארצות שונות באירופה, בהן טייל בתוקף תפקידו, כביכול. אלא שמוטלה
חדל לכתוב מכתבים לפני למעלה משנה.
שהותו של מוטלה מחוץ לגבולות הארץ לא היתד, בבחינת סוד. הצעיר, שהיה מוכר
לרבים בקרב שכבות רחבות, ושונות זו מזו, לא הסתיר את נסיעתו .״אני נוסע ללמוד
קרימינולוגיה בחוץ־לארץ,״ סיפר לידידיו ,״תמיד חלמתי להיות שופט־נוער ולעסוק בחינוך
פושעים צעירים.״ לאנשים אחרים, עמם לא היה גלוי־לב ביותר .-סיפר ביוהרה :״אני מייצג
את משטרת ישראל באינטרפול*.״
לא מעטים ממכריו היו מקנאים בו כאשר קיבלו גלויה מארץ אחת, תמונה של מסע־צייד
מארץ אחרת, או מתנה זעירה ממדינה שלישית .״הוא יודע להסתדר, הממזר,״ היו
אוגרים.
ומוטלה ידע להסתדר. הוא הפך אדם בעל תפקיד ומעמד שטייל בחוץ־לארץ בשליחות
האומה. ולגבי אדם בעל עבר כשלו היתד, זו התקדמות רבה.

המאסו הסוו׳
*aקרב קומץ האנשים שידעו על מעצרו של מוטלה בישראל, ידע רק חלק קטן
על מה הוא נעצר ולשם מה הוא יושב.
במשך כל תקופת מעצרו, נחקר מוטלה בדבר עבירות אלה, תוך הפעלת כל האמצעים,
כדי להוציא ממנו הודאה• במשך כל תקופה זו געשו מאמצים כדי למצוא הוכחות נגדו.
עשרות אנשים נחקרו• רשת־החקירה הסתעפה. אולם נראה שבתום השנה לא היו מוכנים
עדיין להביא את מוטלה למשפט. הסערה הצבורית שהיתר, מתעוררת עם פרסום הפרשה,
סערה שאינה נוחה לתקופה של ערב בחירות, היתד, ודאי אחד הגורמים לכך.
אולם מצד שני חששו שולחיו כי הפרשה לא תישמר עוד בסוד. מקרה מעין זה אי־אפשר
לשמור בסוד במשך תקופה בלתי־מוגבלת. לאט־לאט הסתננו החוצה רמזים, שמועות
והשערות. משום כך היתד, רק ברירה אחת: לפרסם את דבר מעצרו של מוטלה קידר
בצורה שהיתר, נוחה למוסרי הידיעה•
הפעולה בוצעה בשבוע שעבר. היא לא נעשתה על ידי דובר רשמי. אולם ידיעות מספר,
ברובן בלתי־נכונות ובלתי־מדויקות, הודלפו על ידי פקידים בכירים לעתון־הערב ידיעות
אחרונות-
ערב יום־העצמאות פירסם ידיעות אחרונות כתבה סנסציונית, עליה התנוסס שמו של
כתב־ד,משטרה של העתון, שטענה :״שורת פשעים מחרידים, שהסעירו את הצבור והטרידו
את טובי החוקרים במשטרת־ישראל מזה שמונה שנים, ביניהם תעלומת השוד הנועז
בבנק הפועלים בעפולה ורצח נהג־המונית בחדרה לפני שמונה שנים — הגיעו זה עתה
לפתרונם עם מעצרו של מרדכי קדר בסגנון כתבות־ד,משטרה השיגרתיות, פיארה
הכתבה את ״טובי החוקרים של משטרת־ישראל״ שלא נתנו מנוח לעיניהם משך שמונה
שנים רצופות, עד שגילו את הפושע. התמוגג הכתב :״מזה שנים שמשטרת־ישראל מנהלת
חקירות בלתי־פוסקות בעקבות שוד הבנק בעפולה• מוטקה נעלם מהאופק אולם משטרת־ישראל,
שטרם חשדה בו אז, הוסיפה לנהל חקירות מאומצות בשוד הבנק ורצח הנהג,
עד למפנה המפתיע שחל בחקירה.״
״חוקרי המשטרה עצמם,״ המשיכה הכתבה ,״הזדעזעו מהגילויים.״
חוקרי המשטרה היו ודאי מזועזעים מאוד — אחרי קריאת הכתבה. היא גילתה לרבים
מהם דברים שלא ידעו מעולם. כי משטרת־ישראל לא ניהלה שום חקירות בלתי־פוסקות
בעקבות שוד הבנק בעפולה, וטובי חוקרי המשטרה לא ניהלו שום חקירות מאומצות.
מזה שנים מספר הופסק כליל הטיפול בתיק השוד בעפולה, אחרי שהיועץ המשפטי של
ממשלת־ישראל הורה על כך.
אולם גם אם מוטלה קרביצקי־קידר היד, מתגלה ללא חקירות מאומצות כמבצע השוד
בעפולה, לא היה הדבר מזעזע את חוקרי־המשטרה, וגם לא את טובי החוקרים. משום
שהאמת הפשוטה היא שמשטרת־ישראל ידעה מזה חמש שנים כי מוטלה קרביצקי הוא
שביצע את השוד בעפולה• יותר מזה — מוטלה קרביצקי עצמו הודה במשטרה בביצוע
השוד, עוד לפני חמש שנים.

שוד לאוו היום
ך י 1א היתה ז 1אמנם הודאה מפורטת בכתב. היא ניתנה כתוצאה מד,סלם בין מוטל
/והפסיכולוג שטיפל בו לבין המטה הארצי של המשטרה. היה זה הסכם שנעשה
בידיעתם של המפקח הכללי של משטרת ישראל, יחזקאל סהר והיועץ המשפטי. לפי הסכם
זה קיבל עליו מוטל את האחריות לשוד בעפולה, מסר את הנשק בו השתמשו השודדים
לידי ראש המחלקה הפלילית במטה הארצי של המשטרה, הקצין הופשטטר. תמורת זאת
הורה היועץ המשפטי על הפסקת הטיפול בתיק אחרי ששוכנע כי מוטלה הוא מופרע
וכי הוא נמצא תחת טיפול העשוי להחזירו למוטב.
מה שכתבי המשטרה בעתונות הישראלית, אותם הוליכו שולל, לא ידעו, היתד, העובדה
שמוטל אף מסר למשטרה מחסן נשק נוסף. הוא הוביל את אחד מקציני המשטרה לדיונות
החול המשתרעות על פני שטח גדול ממערב לחדרה, מסר שם לידיהם תת־מקלע, שני
אקדחים ומספר רימוני יד מסוג מילס. קרוב לודאי שבנשק זה היו מזויינים שודדי הבנק

בעפולה.
בנק קופת המלווה של העובדים בעפולה נשדד ב־ 30 בספטמבר .1951 לאור היום, לעיני
עוברים ושבים, נכנסו לבנק באותו יום בשעה^ שע וחצי בבוקר, שלושה צעירים שלבשו
מדי צנחנים. לפי העדויות היה אדם רביעי בקבוצה שהמתין בחוץ. פקידי הבנק סברו כי
החיילים משמשים ליוזי לשלם צבאי, שבא להוציא כסף מהבנק. אולם שלושת החיילים
כיוזנו את נשקם אל הפקידים, העמידום אל הקיר והסתלקו בג׳יפ גנוב, כשבידיהם עשרת
אלפים לירות במזומנים, אותם הוציאו מקופת הבנק.
איש מהשודדים לא חבש מסיכה ולא הסתיר את פניו. משום כך היו חוקרי• המשטרה
• מרכז המשטרה הבינלאומית.

סבורים כי לא יקשה עליהם לזהות את השודדים• חוקרי המשטרה גם לא טרחו הרבה
כדי לחפש את החשודים בביצוע השוד. אחד מהם היה מוטל קרביצקי, אז אחד ממנהיגי
בני־ד,טובים של הנוער החדרתי, צעיר שהיה חשוד מזה זמן רב על ידי המשטרה בשורה
של עבירות פליליות. שלושת האחרים היו מחבריו הטובים, אף הם בני חדרה, שהסתובבו
באותה תקופה בחברתו. אחד מהם, מכהן כיום במשרה חשובה בשרות הממשלתי.
המשטרה היתד, בטוחה שהשודדים בידיה. כל מה שהיה עליה לעשות כדי להעמידם
למשפט היה לערוך מסדר זיהוי, כדי שהפקידים יזהו את השודדים אותם ראו פנים אל פנים.
נערך מסדר זיהוי. מוטל הופיע בו במכנסיים כחולים קצרים וחולצה לבנה כראוי לבן
נוער חדרתי המכבד את עצמו• הפקידים עברו על פני מוטלה וחבריו בזה אחר זה. הם
אפילו לא היססו ולא התלבטו — איש מהמשתתפים במיסדר לא היה בין השודדים,
טענו הם.
היתד, זו הצהרה מוזרה מאוד, ביחוד לאור העובדה שמספר פרטים שמסרו הפקידים
בעדויותיהם, התאימו בדיוק לפרטיהם של החשודים שהוצבו במסדר. אולם שום דבר לא
עזר. פקידי הבנק בעפולה פחדו פחד מוזת, לא זיהו איש משודדיהם. בלית ברירה נאלצה
המשטרה לשחרר את החשודים, אחרי חקירות ממושכות שלא נשאו פרי. היא ניסתה לגשש
בכיוונים אחרים, כדי לצאת ידי חובה, עצרה כנופיה של נוער תל־אביבי, שהוכיחה אחר־כך
אליבי משכנע.
היתה זו מלאכה לבטלה. חוקרי המשטרה ידעו כל הזמן מי ביצע את השוד• לא היו להם
הוכחות. הפקידים סרבו לשתף פעולה מרוב פחד ואת החשודים אי־אפשר היה לשבור. כך
נשאר תיק שוד־הבנק בעפולה פתוח ללא התקדמות במשך חדשים ארוכים.
אולם כעבור מספר שנים ידעה כבר כל הארץ מי ביצע את שוד הבנק בעפולה. מוטל
עצמו היה מתפאר, כטוב עליו לבו ביין :״כל זמן שהמשטרה מטומטמת, אני בחוץ!״
בהזדמנויות אחרות היה צועק :״תנו לי רק תכנית לשוד, אני כבר אבצע!״ כל הארץ
ידעה שהוא ביצע את השוד. כשלוש שנים אחרי ביצוע השוד ידעה גם המשטרה על כך,
אולם באופן בלתי רשמי.
רק אחרי שמוטל נעצר עתה, פתחה המשטרה את התיקים בהם הופסק הטיפול. היה זה
כמעט בשעה ה־ ,12 חדשים לא רבים לפני שחוק ההתישנות היה חל עליהם ומונע את
הגשתם למשפט.
אלא שעתה ודתה בידי החוקרים עדות מכרעת נגד מוטל בתיק שוד הבנק בעפולה.

״העוד הזה״ 1
#כי ממשלת ישראל סיכנה את עניני המדינה, בהעסי-
קה את מרדכי קדר בתפקיד בחוץ־לארץ ;
כי במסרם תפקיד זה לקדר, ידעו שולחיו כי הוא חשוד
בפשעים חמורים ביותר, ביניהם רצח, שוד מזויץ, זיוף
מיסמכים ועריקה — וכי הודה בחלק מהם ;
כי אחרי החזרת קדר ארצה, ניסו שולחיו לחפות על
קלות-דעתם הפושעת על-ידי עצירת קדר לתקופה של

היתה זו עדותו של אחד ממשתתפי השוד, חברו הטוב של מוטל בעבר, שהפך עתה לאדם
שקול בדעתו, מבוסס ובעל עמדה, הסכים להופיע כעד־המלך במשפט נגד מוטל. עד זד,
יספק את העדות שתהפוך להוכחה משפטית את מה שהמשטרה ידעה למעשה כל הזמן —
שמוטל קרביצקי היה אחראי לשוד הבנק בעפולה.
אולם כדי להבין איך הגיע מוטל לביצוע השוד ושורת פשעים נוספים, יש לחזור 31
שנה אחורנית.

״לא וצו ב׳ מיום שנולדתי!״
ך• מוטל קרכיצקי לא היה אב עוד לפני שנולד. אביו עזב את אמו בחדשי הריונה,
/האם, בת למשפחת אנצילביץ׳ המכובדת בחדרה, נטשה את בנה ביום שעזבה את
בית־החולים, מסרה אותו לטיפול לידי הסבתא, עברה לגור עם בעלה השני בעפולה, התעלמה
לחלוטין מבנה.
הסבתא לא יכלה להתמסר הרבה לטיפול בתינוק. היא עבדה, נאלצה להשאיר אותו לבד
בבית. כתינוק היה מוטל נשאר לבד במיטתו כשבקבוק האוכל תלוי במתקן מיוחד מעל
לראשו. אם היה מצליח לתפוס את הבקבוק היה אוכל. אם לא, היה נשאר רעב. היו לו
למוטל שני דודים בחדרה, בני משפחת אנצילביץ׳ ,אחי אמו. האחד מהם היה סוחר לחמרי
בנין והשני מהנדס אזרחי. אולם להם לא נגע גורלו של מוטל במיוחד• מגיל שלוש הפך
מוטל לנער רחוב.
בגיל מאוחר יותר כתב מוטל לידיד :״הייתי בלתי־רצוי עוד לפני שנולדתי, וכשנולדתי
לא רצה בי איש.״
מה שאירע למוטל עקב זאת הוא נושא מצוץ למחקר פסיכולוגי. הוא לקה בתופעה
הנקראת בלשון הפסיכולוגיה נארקיסיזם, ליצור שהפנה את רגשותיו כלפי האורגניזם
של עצמו. הוא התפתח לטיפוס אקסטרוורטי — שתגובותיו הופנו כלפי העולם החיצון.
כרגיל בנסיבות כאלה התנקם הוא בחברה שקיפחה אותו, הפך לנער מרדני ואנטי־חברתי
שהיה צריך למצוא פורקן בתוקפנות כלפי חוץ.
מוטלה לא היה בחור טיפש• להיפך. היתה לו מנת־שכל גבוהה מאוד ושאיפה להתקדם.
הוא היה ילד יפה, נמוך־קומד, ובעל כושר מנהיגות טבעי. בכל חברה היה הוא הרוח החיה.
כילד היה מנהיג כנופית־פרחחים לסחיבות ולהתפרצויות קטנות לקיוסקים. מקרים מעין
אלה הטילו כתם על שם המשפחה המכובדת בחדרה, שחששה שבניה יגררו בעקבות
מוטלה. היא שלחה את המורד הצעיר ללמוד בבית־הספר הימי בחיפה.
מוטלה, שהתרגז תמיד כשקראוהו מוטל או מוטלה, רצה שיקראוהו בשם מוטקה, היה
לתלמיד גרוע ומחוסר״משמעת, אולם ימאי מצטיין. כאשר סיים את לימודיו בבית־הספר

ישראל מצאה בכל 1את לנכון להטיל עליו שליחות לאומית בחוץ־לאה

וקורס של הפלי״ם בקיסריה, עלה מוטלה במכונאי על אניה. הוא הספיק לסייר בארצות
דרום־אמריקה לפני שפרצה מלחמת העצמאות בארץ־ישראל. כשפרצה — הוא חזר ארצה.
מיד עם גיוסו הוצב מוטלה כמכונאי בחיל־הים. שם פגש על אחת האניות קצין־ים צעיר
בשם אנוש שטמפפר. למרות שגם אנוש היה בן חדרה, לא הכיר אותו מוטלה מקודם.
ההכרות ביניהם היתד, קצרה. מוטל דרש מהקצין, שהיה בעל עבר ימי, תנאים מיוחדים
כגון חופשות, ותוך זמן קצר הועבר מאניתו.
הוא נשלח לקורס קציני־ים, נזרק מהקורס בגלל עבירות משמעת, חזר ליחידתו בטוראי.
לא עבר זמן רב ומוטל ערק מהצבא בעצם ימי המלחמה.
יחידות המשטרה הצבאית סרקו אחריו בכל חדרה והסביבה, אולם לא הצליחו למצאו.
מוטל היה נחבא ביום בצריף רעוע, מאחורי בית־הכנסת, והיה יוצא לרחוב רק בלילה.
כמעט כל אנשי חדרה ראוהו, אולם איש מהם לא העיז להלשין. לא היה זה משום
רחמנות, אלא בגלל הפחד שפחדו מפניו. כי מוטל היה ידוע כצעיר בריא ורחב־גרם, שלא
יהסס לגמול בהזדמנות הראשונה לכל מי שירע לו.
כאשר ביקשה המשטרה הצבאית את עזרת המשטרה האזרחית בחיפושים אחרי מוטל,
הצליח קצין משטרה לגלות את מקום מחבואו. מוטל נכנע לגורלו. אולם הוא דרש שיתנו לו
לחזור ליחידתו ולהתיצב שם .״אם תמסרו אותי לידי המשטרה הצבאית, אני לא הולך!״
אמר. כאשר הגיע לבנין המשטרה בחדרה, השוכן בבנין של מבצר טיגרט, הבחין מוטל
כי עומדים למסרו בכל זאת לידי המשטרה הצבאית. מהקומה השניה, מגובה של שמונה
מטרים, קפץ החוצה, לא נפגע, ניפנף בידו לקציני־המשטרה וקרא :״שלום!*
כאשר נשאל, כשנתפס, איך לא פחד מקפיצה מגובה כזה, השיב מוטל :״ספורט זה י ספורט!״

אדט רלא אהבה
אשר הסתיימה מלחמת־העצמאות, מצא מוטל סוג אחר של ספורט להתעסק בו.
^ הוא התישב בחדרה, הפך לגיבורם הנערץ של בני־הנוער במקום, היה בעל כוח״
השפעה בלתי־רגיל עליהם. לא היתד, לו כנופיה כלשהי. אולם די היה לו להיכנס בערב
לבית־הקפה ולומר :״אתה ואתה ואתה הולכים אתי הערב!״ והאנשים היו הולכים אחריו.

51 מאשי

למעלה משנה, ללא משפט ותוך פגיעה בזכותו האלמנטרית,
ועל־ידי הטלת איפול על הפרשה עד כדי העלמת עצם
המעצר ;
#כי אחרי שנה של איפול זה מסרו פקידים בכירים
של הממשלה בעצמם את הפרשה לעיתונות בצורה הסו-
תרת נוהל ממלכתי הוגן, ובזאת הפריכו את טענתם כאילו
האיפול הוטל לטובת הציבור.

יחד עם חבריו היה מוטל מבצע מעשי־ספורט שונים, שכתוצאה מהם נשארו כמה אזרחים
חדרתיים בחסרון כים או בחסרון סחורה. אולם הוא לא נתפס מעולם. למרות שהמשטרה
חשדה בו, ולא פעם אף פתחה נגדו תיקים, לא הואשם ולא נשפט אז בעבירות פליליות.
בני־הנוער החדרתי, גזע מיוחד של בני איכרים ותיקים, לא הסתכלו על מעשיהם כאל
עבירות פליליות, או מעשים הנוגדים לחוק. הסחיבות והפריצות למיניהם היו בבחינת
ספורט. מוטל היה מגשים האידיאל של טיפום החי ברודחה ובפזרנות, ללא עבודה.
באותה מידה בה הצליח מוטל להשפיע על גברים, הצליח לרכוש לבותיהן של נערות.
כגבר חסון ויפר,־תואר, סיגל לעצמו שיטה מיוחדת לחיזור אחרי נערות. הוא היה מתנהג
עמן בגסות־רוח ובחוצפה ללא כל התחשבות .״נשים אוהבות גברים ברוטאליים!״ היה
אומר. אולם למרות שחבריו הסתכלו עליו בהערצה בשל כך, היה מוטל אומלל מאוד
בשטח זה•
למעשה לא ידע הוא מעולם מה פירושה של התקשרות אינטימית לאשה. במצבו הפסיכי
המיוחד לא היתה לו שום התיחסות רגשית אל אחרים, אלא אל עצמו בלבד. לא היו לו
שום קריטריונים לגבי התיחסות לעולם החיצוני. כשבשלב מאוחר יותר בחייו התחיל
לקבל קריטריונים מעין אלה, הפליא אותו הדבר שאנשים אחרים מלבדו קיימים ומרגישים.
לגביו היתד, לרגשות אותה משמעות שיש לאדם עיודר־צבעים לגבי צבעים.

וצח בחורות
ך י» הסתככות הרצינית הראשונה של מוטל חלה בדצמבר .1950 בשעה שש בבוקר
| Iשל יום ד,־ 5בחודשזה, גילו כמה פועלי זיפזיף בדרך לחוף הים של חדרה את מוניתו
של הנהג יוסף ליפסקר 47 שניצבה על הכביש כשאורותיה דולקים וה״סוזיץ׳״ פתוח.
בתוך המכונית גילו הפועלים את גופתו של הנהג הרווק, כשהיא נקובה בשלושה כדורים
שנורו בעורפה. בכיסו של הנרצח נמצא סכום של 640ל״י. כל חפציו היו עמו, כולל
שעון־הזהב. גם מהמכונית לא נגנב דבר.
למקום הרצח הוזעקו מיד הקצינים וולפסון ואבטיחי שניהלו את החקירה בפקוחו
האישי של ראש המחלקה הפלילית במטה הארצי באותם הימים, רמ״ח זאב הופשטטר.
חקירה קצרה העלתה כי הנהג נרצח סביב השעה 11 בלילה, תוך כדי נסיעה. אחרי שנורה,
ירדה רגלו מעל הדוושה, המכונית הוסיפה לנוע כמה עשרות מטרים ונעצרה.
מאחר שכספו וחפציו של הנהג ליפסקר לא נשדדו, יצאה המשטרה לחפש אחרי הרוצח
מתוך השערה שהרצח לא בוצע על רקע של שוד. החוקרים ניסו למצוא מי נסע אותו
לילה במוניתו של הנהג, ומי מנוסעיו היה מסוגל לבצע את הרצח.
תחילה נפל החשד על בחורה, אותה היה ליפסקר מוביל יום־יום מהרצליה לגבעת־אולגה.
היא הוכיחה אליבי. אחר־כך הגיעו למשטרה ידיעות כאילו שלושה גברים בעלי פנים

חשודים, שדיברו ביניהם ספניולית, הזמינו את הנהג משכונת נוה־חיים לקחתם למרכז
חדרה, בשעה עשר בלילה. אחרי עשרה ימים של חיפושים הצליחה המשטרה לזהות את
שלושת הגברים כשלושה סוחרי בוטנים מתל־אביב, אותם הביא ליפסקר בליל הרצח למרכז
העיר, שם ראו אותם מספר עדים.
מאחר שליפסקר, שהיה טיפוס חשדן וזהיר, לא יצא מעולם לעבודה בלילה, הסיקו
החוקרים כי אחרי שהביא את שלושת סוחרי הבוטנים למחוז חפצם, פנה לחזור לביתו.
אם אמנם הסכים להוביל נוסע לחוף־הים בחדרה בשעה מאוחרת בלילה, היה הנוסע צריך
להיות אדם מוכר לו היטב.
קרובו היחיד של ליפסקר היה בן־אחיו, צבי ליפסקר, ששלושה ימים אחרי הרצח מיהר
להגיש לבית־הדין בחיפה בקשה לקבלת ירושת דודו, שכללה בית, פרדס ומכונית. ליפסקר
זה היה חברו הטוב של מוטל. אולם כאשר העלתה המשטרה חשד נגדם, היא נאלצה
לבטלו מיד, אחרי ששניהם הוכיחו אליבי בטוח. באותו לילה נערך בחדרה נשף מטעם
סגן דוד אדום, בו נוכחו כמעט כל צעירי המושבה. גם ליפסקר וגם מוטל הוכיחו כי היו
בנשף זה עד שעת־לילה מאוחרת.
על ידי המצאת אליבי זה, איבדה המשטרה את אחד החוטים שיכול היה להובילה
למציאת רוצחו של ליפסקר. תיק רצח זה נוסף לסידרת התיקים הפתוחים, בהם נכשלה
המחלקה הפלילית של הופשמטר במציאת מבצעי הפשע.
אולם למרות שעקבות הרז!חים לא נמצאו, היתד, בתיק רצח זה נקודה חשודה אחת,
שהחשידה את ליפסקר. כאשר העירה המשטרה, בבוקר בו התגלה הרצח, את בן־אחיו של
ליפסקר משנתו והודיעה לו כי דודו נרצח, היה הצעיר מזועזע ונדהם• אי־אפשר היה שלא
לראות זאת בתגובותיו. אף־על־פי־כן הגיעה למשטרה עדות, לפיה כבר ידע ליפסקר, בשעה
שהמשטרה העירה אותו, כי דודו שוב אינו בחיים. מישהו, שעבר בחצות במכוניתו על פני
מכונית הדוד, וגילה את מעשה הרצח עוד לפני פועלי הזיפזיף, לא הודיע על כך למשטרה,
אלא ראה את ליפסקר בחצות ואמר לו :״הדוד שלך מת!״
סברת המשטרה היתד, כי מוטל ביצע את הרצח כדי לעזור לליפסקר חברו לזכות
בירושה. אולם שום הוכחה לא נמצאה לכך. אפילו אם מוכן ליפסקר להעיד על כך כיום
במשטרה, אין עדותו מספקת להאשמתו של מוטל. מוטל עצמו, שבינתיים הודה במשטרה
בשייכות למעשי פשע אחרים, המשיך לטעון תמיד כי בפרשת הרצח הוא חף מפשע.

אשת ותשות בגוות
^ דך תקופה זו חזר לתמונה אנוש שטמפפר, קצין־הים הצעיר אותו הכיר מוטל
J 4בחיל־הים. גורלו של אנוש לא שפר ביותר• הוא הצליח אמנם להגיע בצי הסוחר
לדרגת חובל־ראשון, אולם הוא נקלע מאסון אחד למשנהו. שלוש פעמים נמצא בצוותות
של אניות שטבעו. פעם היה בצוזת של אניד, שהסיעה מנוף־צף, איבדה אותו בלב ים.
בתחילת 1950 טבעה האניה הישראלית מסדה מול חופי איטליה. כמה מאנשי צוותה,
ביניהם שלושה ישראליים, שניסו להימלט בסירה קטנה, טבעו. אנוש שטמפפר היה החובל
הראשון של מסדה. כשהוחזר לארץ לא אירע אמנם שום דבר מיוחד• הוא עלה על אניה
חדשה שנרכשה על־ידי הקואופרטיב, ושנקראה בשם השלושה, על־שם שלושת הישראלים
שטבעו באסון מסדה. אולם כשהגיע תורו לרדת לחוף החלו הצרות.
כמה מאנשי הקואופרטיב הפנו את תשומת ליבם של הורי השלושה שטבעו להתנהגותו
המוזרה של החובל־ר,ראשון אנוש שטמפפר בשעת הטביעה. ההורים הפנו את תשומת־לב
היועץ־ר,משפטי לכך והוא הגיש תביעה נגד אנוש, האשים אותו באחריות למותם של
שלושת המלחים שהיו בפיקודו.
היה זה משפט מסובך שנמשך כמה שנים, עלה בהון תועפות. בחלקו הראשון נמצא
אנוש אשם על ידי בית־המשפט המחוזי, נידון לשנה מאסר. אולם בעירעור בפני בית-
המשפט העליון, שחל רק בתחילת ,1956 יצא זכאי• בתקופת המשפט נשאר אנוש צמוד
לחוף, חזר לחדרה. שם התחבר עם מוטל קרביצקי בתקופה בה בוצע השוד בבנק בעפולה,
מאז קשרו מוטלה ואנוש את גורלם יחד במשך תקופה מסוימת. אחרי שמוטלה שוחרר
ממעצרו מחוסר הוכחות, החליטו שני החברים לעבור לירושלים כדי להשכיל ולעבור
במשותף בחינות־בגרות• הם שכרו חדר בשכונת ארנונה, גרו יחד, למדו אצל אותם מורים
והכינו יחד שיעורים. כסף למחיתם לא חסר להם, ולמוטל אף היתד, מכונית מהודרת מאוד
מטיפוס ס.ג.
אולם הלימודים לקבלת תעודת־ד,בגרות לא נשאו פרי. אנוש היה עסוק מדי במשפטו.
מוטלה היה עסוק בדברים אחרים. שניהם יחד לא הכינו שיעורים ולא התקדמו רבות בלימודים.
לעומת זאת היו מוכרים היטב בקפה ניצן, שם היה מוטלה נותן לעיתים קרובות
פורקן ליצר התוקפנות שלו, במריבות וקטטות בהן היה הוא תמיד המכה.
אנוש שכר לעצמו כפרקליט את עורך־הדין החיפאי אהרון חוטר־ישי. באחת ההזדמנויות,
כאשר נסע אל פרקליטו, לקח עמו גם את מוטל. מוטל עשה רושם עז על חוטר־ישי ועל
עורכי־הדין שעבדו במשרדו התל־אביבי, עורכי־הדין יצחק טוניק ויעקב מלץ. מאחר שחוטר־ישי
עסק הרבה במשפטי תאונות־דרכים כפרקליט חברת אגד, הוא לקח את מוטל כחוקר
מיוחד והעסיק אותו במשפטי תאונות־דרכים. שם קשר מוטל לראשונה את קשריו עם
עורך־הדין יצחק טוניק, שכעבור שנים מספר עתיד היה להיות הפרקליט אליו פנה כדי
לחלצו ממצוקה גדולה.
גם אנוש וגם מוטל לא הצליחו אז ללמוד כדי לעמוד בבחינות־הבגרות. אולם אם לאנוש
הפריעה עובדה זו להתקבל לאוניברסיטה, הצליח מוטל להתגבר עליה. הוא זייף תעודת־בגרות,
נרשם לאוניברסיטה כתלמיד בפקולטה למשפטים• באותה תקופה היתד, מבקרת
אותו בדירתו לעיתים קרובות נערה דקת־גו בשם תמי, בת אחד הקיבוצים בסביבות חדרה.
תמי היתד, למעשה אשתו של מוטל, ילדה לו בן אשר נמסר לגידול בקיבוץ.
פרט זה לא הפריע למוטל לנהל חיים פרטיים לפי רוחו.

טיפול פסיכולוגי
ך* וא היה מסתובב בחברת נערות רבות שאת ליבן כבש. לא אחת היו הן נושא
ן fלהתכתשויותיו. באחת ההזדמנויות היה זה הפזמונאי דידי מנוסי שנפל קורבן לאג־רופיו.
כאשר נכנס מוטל עם נערה לקפה ניצן, לקח דידי את הנערה הצידה, ניסה לשכנעה
:״לא כדאי ללכת עם גנב.״ כששמע זאת מוטל, ניגש לדידי ושאל :״איך קראת ליי״
״קראתי לך סחבן,״ אמר דידי• במה שקרה אחר־כך נזכר דידי רק כשהתעורר בתחנת
העזרה־הראשונה,
אחד הרומנים המפורסמים ביותר של מוטל באותה תקופה היו יחסיו עם בתו של פרופסור
מהאוניברסיטה העברית, שהיתר, נשואה לעתונאי ששהה בחוץ־לארץ. הנערה עברה
לגור בחדרו של מוטל. אביה, שרצה להציל את חיי הנשואין שלה, גילה להנהלת האוניברסיטה
כי מוטל זייף את תעודת־הבגרות שלו.
מוטל נעצר, הואשם בזיוף מסמך־רשמי. בכשרונו המיוחד להפעיל קסם אישי רב לשם
(המשך בעמוד )8

שליחות לאומית לשודד

ע ל כל לירה

שתחשך

(המשך מעמוד )7
שיכנוע ובעזרת השפעתו הצליח למנוע הגשת התיק למשפט. אולם מהאוניברסיטה נזרק.
באותה תקופה חזרה אליו תמי נערתו• הוא התגורר עמה בבית שהיה שייך לאפוטרופוס
על הרכוש הנטוש, בקילומטר הרביעי לפני ירושלים, היה מוצא את פרנסתו בציד דרבנים
בישובי הסביבה. הקיבוצים, שהדרבנים היו משמידים את מטעיהם, היו משלמים לו עבור
כל דרבן שצד. מוטל היה מביא להם את אזני הדרבנים כהוכחה, שומר את בשרם לעצמו.
היה זה בתחילת שנת , 1953 כאשר חל המפנה המכריע בחייו של מוטל. שנה קודם לכן
הכיר מוטל בבית פרטי ברמת־השרון פסיכולוג בשם דוד רודי. רודי, שהיה אז בביקור קצר
בארץ, הבחין מיד בהתנהגותו המוזרה של מוטל, ביחוד כשזה ניסה להתעסק. בדרכו המיוחדת
עם קרובת משפחה שלו. השניים עשו הכרה, התרשמו עמוקות זה מזה.
כעבור שנה הגיעה לאזניו של מוטל הידיעה, כי ד״ר רודי חזר לארץ וכי הוא עובד
כפסיכולוג בבית־הסוהר ברמלה. הוא נסע אליו לביקור. תוך זמן קצר נקשר מוטלה
לפסיס־לוג המומחה שגילה בו ענין רב, התחיל. לטפל בו טיפול שיטתי.
הדיאגנוזה ודרך הטיפול של הד״ר רודי בפאציינט החדש שלו ישארו כנראה לעולם
בבחינת סוד מקצועי, כיוון שהד״ר רודי מסרב לדבר על נושא זה. אולם תוצאות הטיפול
החלו להתגלות לאט־לאט בהתנהגותו של מוטלה.
מוטל התחיל להבחין במציאותם של רגשות, ולהתייחם אל עצם קיומם והרגשותיהם של
אנשים אחרים. הוא סבל נוראות כתוצאה מהמשבר שפקד אותו. אולם סימני הטיפול ניכרו
עליו. המטפל מילא עבורו את תפקיד האב שלא היה לו מעולם. הוא התחיל לגלות סימני
זהות שלא היו לו אף פעם והתחיל להשתנות. הוא אף חיקה את התנהגותו וצורת דיבורו
של המטפל בו.
את יצר התוקפנות שלו, שהיד, צריך לבוא לידי ביטוי חיצוני, פרק על-ידי-כך שיצא
למסעות ציד• הוא היה צד חזירים בחולה, מוכר אותם במתולה לקצבים תל־אביביים. הוא
עבר לגור עם תמי בתל־אביב, הצליח ללמוד את החומר לבחינות־הבגרות ולעברן בהצלחה.

וכספך
>וז>ה

מוב 17ח

בח שבון

בנ |7דמוקזנט לישראל I nמ

חדו ש מהפכני!
בשיטתהט פול בנש>רת
שערות והצמחת שער ח דש !

טפל בע צ מך!
בביתך !

ובז מן הנוח לך!

נטה זאת על חשבוננו !
רובינ׳ס קו ס מ טי קו ם
מעמיד עתה לרשותכם
א ת נסיונו הרב
והידע שלו ב ש טח
הטפול בשער ומציע
לכם שיטת־טפול
עצמי בביתכ ם
ובזמן המת אי ם לכם.

״רובע ס קו ס מ סי קו ם ״
בהנהלת מר א. רוביו בי או קו ס מ טי ק אי מדופלם

תל״ א בי ב,

דח׳ פעטקר ,2טל 22128 .

חיפה, רח׳ הרצל ו
פרוספקט הסברתי ישלח לכל דורש.

אקדחים למוזיאון

יחסים כין מוטל והד״ר רודי נעשו הדוקים יותר ויותר. רודי שלט בנפשו של
| Iמוטל, יכול היה להשפיע עליו מאוד. מוטל לא הסתיר זאת. להיפך, הוא אפילו התפאר
בכך. לא אחת היה פורש מחבר׳ו, מצהיר :״אני הולך לקבל טיפול אצל הדוקטור!״
בתהליך הטיפול, לצורך ההבראה המוחלטת, היה מוטל צריך לחיות מחדש את כל
המאורעות והמשברים שעברו עליו• בתוך זה היו כלולים גם הפשעים שביצע.
יום אחד אף הביא למטפלו שני אקדחים שהיו ברשותו, בהם בוצע השוד בבנק בעפולה.
את האקדחים האלה גנב מוטל, בעת שהיה מועסק כש!מר במפעלי תע״ש, בשנת .1950
רודי הביא את האקדחים לבית־הסוהר כדי למסרם למוזיאון שירות בתי־הסוהר כמוצגים
של כלי שוד. כאשר הבחין הד״ר צבי חרמון, אז נציב בתי־הסוהר, באקדחים החדישים,
הוא הציע להוציאם מהמוזיאון לשימוש. הד״ר רודי נטל את האקדחים והחזירם למוטלה.
תקופה קצרה אחר־כך, התפטר הדוקטור רודי משירות בתי־הסוהר. ביום בו התקבלה
התפטרותו, פו צצה מכוניתו של הד״ר חרמון בירושלים בנסיבות מיסתוריות. חרמון התלונן
במשטרה, הביע חשד כלפי הד״ר רודי• שוטרים באו לחפש בביתו אחרי חמרי־נפץ, לא מצאו
דבר, התנצלו על ההטרדה. אולם אז העלה רודי, הושיי לרופאה ואב לשני ילדים, מד, עשוי
היה לקרות, לו נמצאו ברשותו שני אקדחיו של מוטלה.
הוא שיכנע את מ, טלה קגשת ׳,משט!,״ למטור את !;אקדחים ולהודות בפשעים שביצע,
ביניהם שוד הבנק בעפולה. מצד שני שיכנע רודי את המשטרה להתיחס אל מוטל כאל
מופרע, להפסיק את הטיפול בתיקים בהם היה חשוד, לא להענישו ולתת לו לסיים את
הטיפול בו. יחזקאל סהר הורה על כך באופן אישי.
המעניין הוא שמעולם לא חשדה המשטרה במוטלה בפיצוץ מכוניתו של הד״ר חרמון.
הסברה שמ.טלה עשה את המעשה בלי ידיעתו של רודי, כדי לנקום את נקמת האיש הנערץ
על־ידו, הועלתה רק בשבועות האחרונים על־ידי המשטרה.
טיפולו של ד״ר רודי במוטל קרביצקי, שהביא גם את חברו, אנוש שטמפפר לטיפול,
נמשך מאז . 1953 במקרהו של אנוש נשא הטיפול תוצאות חיוביות. אנוש, שהשיג אף הוא
תעודת־בגרות, נשא אשה, קיבל הנהלת מוסד־לילדים־עזובים ליד תל־השומר. בשעות הפנאי
השתלם בפסיכולוגיה באוניברסיטת בר־אילן.
אצל מוטלה ניכרה התוצאה כעבור חודשים אחדים של טיפול. היה זה אחרי שנפרד מתמי.
יום אחד שמע מוטלה כי תמי עומדת להינשא לימאי, כצעד של יאוש. הוא מיהר אליה,
הציע לה נשואים• תמי הסכימה. למרות שכבר קבעה מועד לחתונה עם הימאי, גברה
דאגתה לבנה הנמצא בקיבוץ על אהבתה החדשה. אולם מצידו של מוטל היה זה צעד
קיצוני שהוכיח על מפנה ענק במהותו. היה זה המשבר הרגשי הראשון בחייו. לפתע
החל להרגיש רגש אחריות. הוא החל להבין, שלבנו הקטן צפוי אותו גורל שהיה לו, וכי
הוא עתיד להיות מופרע כמוהו.
נשואיו עם תמי לא היו צעד יחיד• הוא החל לשקם את הנערה שהיתה כמעט הרוסה
מבחינה נפשית. במשך חודשים ישב עמה לילה־לילה כדי לעזור לה לעבור בחינות במדרשה
למורי־התעמלות, נתן לה את האפשרות להגיע למעמד בו תוכל להרויח את לחמה
כעצמאית, בעבדה כמורה להתעמלות וכדוגמנית.
מבחינה חיצונית לא ניכר ההבדל המהותי שהתרחש בנפשו, פרט לעובדה שהוא חדל
לבצע פשעים כל זמן הטיפול שנמשך עד .1957 הוא המשיך בדרך חייו הפזרנית, היה
הרוח החיה בארגון מסיבות ונשפי־חשק, המשיך לצוד נערות בקסמיו הגבריים, לתבל את
דבריו בחרוזים של עומר כיאם ובציטטות של שפינוזה, לשחק שח בכסית עם משוררים,
ולעשן מקטרת ברוואל. הוא רכש לו ידידים ומכרים בחוגים רבים.
מוטל הפך לדמות ידועה ומקובלת בחברה התל־אביבית. עד שביום בהיר אחד נעלם
מוטל. התברר כי הוטלה עליו שליחות מטעם האומה בחוץ־לארץ• תוך תקופה קצרה הוא
הופיע בארצות רבות. תמיד נהג לבזבז כספים, לדהור במכונית המהודרת ביותר, ולהתענג
על המותרות שיכול היה לרכוש בכספו.
איך קרה הדבר המזעזע שמוטל, שבינתיים שינה את שם משפחתו לקדר, הגיע לשליחות
זו ז
מגוחך יהיה להאשים את מוטל קדר. תולדותיו והתפתחותו ברורים בהחלט. הם נראים
כלקוחים מתוף רשימת המקרים הקלאסיים בספר פסיכולוגי: הצעיר הפיקח, בעל מנת־השכל
הגבוהה מעל לממוצע, בעל כושר המנהיגות והקסם האישי, שגדל ללא משפחה, ללא אהבת־הורים.
התנקם בחברה שקיפחה אותו בשנותיו הקשות ביותר. נקמתו היתד, בטיפוח השקפת
עולם אנטי־סוציאלית מובהקת, שהטיפול הפסיכולוגי שקיבל לא הצליח להתגבר עליה.
אם איש כזה זוכה ברגע הנכון לטיפול הנכון, הוא יכול להפוך לאדם חשוב, לנצל את
כשרונותיו לטובת הכלל, לתרום תרומה גדולה לחברה. במקרהו של מוטל הופסק הטיפול
ברגע הבלתי נכון, כשטרם הבריא לגמרי. זוהי הטראגדיה שלו.
אי־אפשר להאשים את מוטל על כך שקיבל שליחות־לאומית. אולם יש את מי להאשים:
את מטילי השליחות.
ממשלת ישראל חולשת על כל תיקי המשטרה. אין היא מעסיקה אנשים בשליחויות
מבלי להתעניין באישיותם. כאשר הוטלה השליחות על מוטל, היה ידוע מי האיש:
אילו עבירות ביצע ובאילו עבירות נחשד• יותר מכן: תמונת אופיו ומהותו היתד, ברורה
לכל מי שטיפל בענייניו. אף־על־פי־כן הוטלה עליו השליחות. זוהי שערוריה שלא היתה
כדוגמתה מאז הקמת המדינה. אם אי־פעם יודדעו כל פרטי פשעיו, יסמר עצם הטלת השליחות
בשרות האומה על איש כזה, את שערות הציבור•
כל מה שקרה אחרי הבאתו של מוטלה לארץ רק מחמיר שערוריה זו. כליאתו ללא
משפט למשך למעלה משנה, תוך העלמת עצם כליאתו מבני משיחתו ומניעת סעד משפטי
ממנו למשך תקופה ארוכה, היא שלילת זכות יסודית אשר גם אדם כמו מוטל זכאי לה
בחברה דמוקראטית. מעצרו של מוטל נודע רק במקרה, אחרי שצעק אל מכרה, שביקרה
בבית־הכלא, כי תודיע על־דבר מעצרו לאשתו. אי־אפשר להימנע מן החשד כי לפחות אחת
הסיבות להתנהגות זו היתד, פחד האחראים מפני גילוי קלות־דעתם הפושעת ברבים.
הצורה בה הוסר לפתע איפול זה חלקית על־ידי פירסום מכוון וכוזב — מחזקת שוב את
ההנחה בי לא טובת המדינה עומדת בפני האחראים, אלא הפחד המוצדק מפגי תגובת הציבור.
חעולם חזח 1129

במדינה
(המשך מעמוד )5
אינו תלמיד מבריק או צעיר מוכשר במיוחד,
זכה לתפקידו הודות לכשרונו ד,עסקני בארגון
קבוצות־לחץ פנימיות• מכיון שהוא
עומד לסיים את לימודיו, הבין כי עמדה
מפא״יית נאמנה תסלול את דרכו לקאריירה
מפלגתית בחוץ.
לכן, ערב השביתה, פירסב היו״ר הצעיר
לפתע כרוז ״אישי״ נגדה. בויכוחים טען
כי מוסדות הסתדרות הסטודנטים אינם חוקיים,
כי נבחרו לפני שנתיים. הוא שכח
לציין מה גרם לכך: תוצאות הבחירות החדשות
נפסלו מפני שזויפו בידי חבריו,
אנשי תא מפא״י.
עתה עבר בנבנישתי האומלל קורס מזורז.
הוא נאלץ להסתלק מכהונתו כיו״ר
הסתדרות הסטודנטים. המשרה, החשובה ל־מפא״י
במיוחד בשנת בחירות, עברה לידי
סטודנט בלתי־מפלגתי• מתוך כעס על כף
סולק בנבנישתי גם מראשות תא מפא״י.
הקאריירה המפלגתית שלו קולקלה.
טבע הסטודנטים לטבע. מתנגדי
השביתה הפעילו גורמים אחרים, דאגו להשבתת
הלימודים על־ידי האוניברסיטה.
איים רקטור האוניברסיטה, פרופסור בנימין
מזר :״אם לא ישובו הסטודנטים בכל הפקולטות
ללימודים, נשבית את ההוראה גם
בהרצאות, אשר לימודן הותר ע״י השובתים!״
נוכח לחץ זה נאלצה הסתדרות הסטודנטים
להכריז על כינוס־חירום, קבעה כי הסטודנטים
ידונו בפקולטותיהם על עתיד השביתה.
בתחילה
היה נראה כי באסיפת־החירום
של הפקולטה למדעי־הטבע, שנערכה ביום
שני, יחליטו הסטודנטים להמשיך בלימודים,
ישברו בכך את השביתה• רבים האמינו שסטודנטים
אלה הם המתנגדים הראשיים
לשביתה, מפני שלא רצו לוותר על המעבדות.
אולם ביום השני אחר־הצהרים מסר דובר
ועדת־הפעולה את ההודעה המפתיעה: בכל
הפקולטות הוחלט ברוב קולות על המשכת
השביתה. גם בבית־הספר לרפואה החליטו.
על המשכת השביתה. הטענה כי הסטודנטים
למדעי־הטבע מתנגדים לשביתה הוכחה כבלתי
נכונה. כיסם של סטודנטים אלו היה ריק
ככיסם של תלמידי הפקולטות האחרות.

היועץ נ. הפרקליט.

(כל הזכויות שמורות)
דוגמאות למלאכ

של היועץ־המשפטי:
•• בבית המשפט המחוזי טען פרקליט
המדינה גילון וקבע הנשיא התורן השופט
קנת: עדות שטיינברג נאמנה ויש לה סיוע
למכביר. בא חיים כהן בבית המשפט העליון
ואמר: לדעתי אין סיוע לעדות זו.
0טען גילון וקבע השופט קנת: הוכח
הזדון של זינגר בעדות השקר, ושקריו
הנוספים של זינגר בבית המשפט המחוזי
— מוכיחים זאת בעליל. חיים כהן —
אם גם שיקר זינגר, לא היה זדון בדבריו.
9טען בתוקף גילון וקבע קנת: השקר
של זינגר היה בענין חשוב במשפט שטיינברג•
אבל בשביל חיים כהן, עד התביעה
הראשון במשפט שטיינברג היה עד טכני.
• טען גילון בלשון זהירה וקבע למעשה
השופט קנת: גם הקצין
זלינגר חשוד במתן
עדות לא־נאמנה ואף ב־מתן־יד
לזיוף מסמך. בא
חיים כהן, סטר לעוזרו
על הפרצוף, הצהיר על
אמונו המלא בזלינגר, והביע
את צערו על דברי
גילון.
טען בתוקף גילון
וקבע בלשון חדה השופט
קנת: זינגר׳ שיקר
וחזר ושיקר והוא אשם
בפשע של עדות שקר.
חיים כהן: איני מבקש
לדחות את ערעור זינגר.

בעוד חידש, כאשר
יינתן פסק־הדין הסופי,
יוודע אם הצליח
היועץ המשפטי במלאכתו
המוזרה. בינתיים
כבר הודבק לערעור זה
כינוי־לעג בחוגי המשפטנים
:״היועץ־המשפטי
נ. פרקליט המדינה״.

חגיגות

הנ סרס: שמחה

פרשת שטינברג
״היין! איפה היין?״
קרא פועל כרסתני בשני
נציגים רנאעי
כיכר מלכי ישראל, תל־קבעה
שופטת־השלום מינה שמיר: יוסף
אביב. הוא לא היה היזינגר
שיקר בעדותו למען היועץ המשפטי.
חיד ששאל את השאלה,
קבע היועץ המשפטי חיים כהן: השופטת
אחרי הפרסומת הרעשזה
היה לפני שנתיים, בתום משפטו של
נית של טדי קולק בעתו־זאב
שטיינברג, קרבן השקר. בינתים הסנות,
כולל מסע־הטעי־תבך
הענין עוד יותר: שטיינברג הגיש, על־מה
הממלכתי שלו בידי
תמיר, קובלנה פלילית נגד זינגר, הביא
יקב, ציפו רבים למבול
לקביעת השופט מגורי־כהן, שיש די ראיות
של יין אדום עתיק,
להעמדת זינגר לדין מחוזי. בבית־המשפט
מאושר כחוק על־ידי
המחוזי כבר הופיע פרקליט המדינה קולין ־ מנהל משרד ראש־הממ־גילון,
עוזרו של חיים כהן, נגד זינגר.
שלה. הם לא מצאו
התובע פעל נאמנה נגד עד־התביעה לשעבר.
אותו•
התוצאה: חודש מאסר־על־תנאי לזינגר.
בכיכר הענקית, בה
וכך הגיע העניו לערעור בבית־המשפט
הצטופפו אלפים דחוסים
העליון• הפעם הופיע חיים כהן עצמו בשם
והקשיבו להופעה (טוהמדינה.
השאלה הגדולה היתה: האם ימלא
בה) של אורי זוהר ולכהן
את תפקידו נאמנה, יפעל כמו גילון
הופעה (אומללה) של
נגד זינגר, ובצורה זו יילחם למעשה נגד
אורנה פורת, נשמעה
עצמו וגם נגד כל כנופיית יחזקאל סהר?
הקריאה לשוא. בדוכן
״כל המוסיף גורע!״ מי שהכיר את
עלוב אחד ויחיד ניסתה
דמותו המיוחדת־במינה של חיים כהן, לא
מוכרת עצבנית לחלוב
השלה את עצמו. ואכן, השבוע קרה המצוכמה
טיפות־יין מחבית
פה: היועץ המשפטי קם לטעון נגד המדינה,
קטנה וריקה. ואילו גבי־אותה
הוא מייצג, בעד הנאשם. במקומם של
שני הצדדים הטוענים איש נגד רעהו, ראו• עי־הקרטון אזלו עוד
לפני השעה שמונה וחשלושת
השופטים העליונים רק צד אחד,

המיוצג בשני שולחנות.
״בעתייבו
חוסר־היין השפיע על
היה זה העירעור המוזר ביותר מאז קום
חג ההמונים. המעטים,
המדינה. כשישב בא־כח התביעה, אחרי
שבאו עם מיטען מוכן מראש של שמחה וששון,
נאום של שלוש שעות, נשאל פרקליטו של
הוסיפו לשמוח ולשיש ברחובות. אולם רבבות
זינגר אם יש לו מה להוסיף. הוא ענה
אחרים נדדו מפינה לפינה, כשבלבם התקווה
בפסוק מסכם :״כל המוסיף — גורע!״
הכמוסה שמישהו ״יעשה להם שמח״ .לא
לשלשת השופטים — שמעון אגרנט, משה
עלה על דעתם שהם יכולים לשמוח בעצמם.
לנדוי ואלפרד ויתקון — לא נשאר״אלא
בהעדר האווירה המיוחדת שאחרי כמה
ליטול לידיהם את התפקיד הנטוש של בא־לגימות,
לא נשברו המחיצותבין איש
כח המדינה. באין טוען לזכותו של פסק־הדין
המרשיע של השופט המחוזי מקס קנת, לרעהו. הזוגות נשארו בודדים ומבודדים
חייבים היו לעשות זאת בעצמם• תוך שליטה זד, מזה בתוך ההמון הגדול•
מאוחר יותר בלילה, אחרי שמחפשי־בחומר
ההוכחות העצום של הפרשה, יצאו
השמחה הנוגים חזרו הביתה, התחממה
שלושתם כאחד להשיב על התקפתו של
קצת האווירה. בבסית נשארו משוררים לאוהיועץ
המשפטי. הם המטירו עליו עשרות
מיים שיכורים בחברת מעריציהם, ברחובות
שאלות, סתרו את נימוקיו, הבליטו את אי־־
שביעת־רצונם מן העובדה, שהיועץ־המשפטי השתוללו העולזים האמיתיים. אפשר היה
עוד לפגוש אותם, בקבוצות קטנות ומויוצא
למלחמה בפסק־דין בו זכו עובדיו שלו.
כנות להתרועע, עד לשעות הקטנות המאוהיה
זה אולי השיא הציני והאוזילי ביותר
חרות של הבוקר.
של חיים כהן בשרשרת פעולותיו, המערזריקה
לראש-הממשרה. המיצעד הצב-
ערות בהתמדה את אמון האזרחים במשטרה
(המשך בעמוד ) to
ובתביעה הכללית כאחת•

מצמית

• הערכות ראשונות לתוצאות הבחירות להנסת הרביעית,

על ססך לקח הבחירות להסתדרות (ואס לא יופיעו כוחות •חדשים במערכה):
ירידה של חטשה צירים למפא״י, שילכו לאחדות־העבודה ולפרוגרסיבים,
דריכה במקום למפ״ם, עליה של כמה אחוזים לחרות על חשבון הצ״כ. לא
ברור: גורלה של מק״י, העשויה לסבול גם ברחוב הערבי. התמונה הכללית:
כסעט ללא שינוי.

התופעה העיקרית תהיה: הימנעות המונית מהצבעה.
• לחץ ציוני ככד יופעל באמריקה למניעת הצעת חוקים
שיגדילו את מיכסת־ההגירה של יהודי רומניה לארצות-
הכרית. הנימוק הרשמי, המושמע בישיבות סודיות: כל מאמץ למען
חוק כזה יכלול בהכרח השמצות לממשלת רומניה, ובצורה זו יקסין עוד
יותר את סיכויי היעליה הרומנית לישראל האנטי־ציונים טוענים כי המטרה
האמיתית היא מניעת ברירה למהגרים יהודים מרומניה, שלא יהיה להם
מפלט מלבד ישראל.

• אחרי 11 שנה בהן לא נזקק משרד ראש הממשלה
לדובר רשמי, יתמנה כקרוב
דובר למשרד חשוב זה. הנזרע־מד
למשרה המכובדת — שלמה
טנאי, עורך בטאון הרפש של הש.ב.
לשעבר, ולאחרונה דובר ועדת־הע-
שור. משרה נוספת שטנאי יעמיס
על שכמו — דובר יחידת המטבעות
והמדליונים.

• שערוריה תתעורר בקרוב
סביב מינויו של אלוף־
משנה דויד ניב לתפקיד
ראש־לשבת התיירות היש•
ראלית כבריטניה. ניב ימתנה

למשרה זו ללא נל מכרז.

• מיכלית הנפט הענקית
הראשונה של ישראל, כנפח
,של 45 אלף טון, תגיע כשבועות
הקרובים לאילת. הסי־כלית
היא הראשונה משתי מינליות
מסוג זה שהוזמנו על־ידי ישראל
ביפאן, תוזיל במידה ניכרת את דמי
הובלת הדלק לישראל•

• התקדמות נוספת בשטח
פיתוח התחבורה בנגב
הרחוק: עוד בשנה זו יוחל
בסימון התוואי של בביש
סדוס״אילת. הכביש יסלל בסיס-
מה של קירוב הפוספטיס ליאפן ב־
100,קילומטר.

• נסיון שאיכה ראשון,
בתקוה למצוא מים מתוקים,
יעיד השבוע בקידוחי-מים
בדרום הרחוק. הקידוח הוא
אחד משורת קידוחים שמבצע
מקנדה, העוסק בקידוחי־מים
ארצות המרחב. לפי מחקריו,
עורק של מים מתוקים לכל
יהודי בכל עובר אורך

השבר בערבח ממצפה רימון. אם
אמנם ימצאו המים המתוקים בכמויות
מסחריות, יקבל יהודי זה את
הרשיון הראשון לחברת מים בבעלות
פרטית במדינה.

• כמעט וודאי, שזלמן
ארן לא יוסיף לכהן כשר
החינוך אחרי הבחירות הגד
אות. הסימן הראשון להתערערות

מעמדו של ארן ניתן לפני חודשיים
ע״י דויד בן־גוריון, בקבלו משלחת
סטודנטים מהאוניברסיטה, שהפגינו
נגד החלטת שר החינוך להעלות את
שכר־הלימוד. המועמד: פרופסור נתן
אני נזרגיטז 2YU
רוטנשטריין, דקן הפקולטה למדעי־הרוח
של האוניברסיטה העברית.
9מאבק המורים התיכוניים עומד להתחדש. התנאים שלפיהם
הופסקה השביתה הגדולה של השנה שעברה לא סיפקו את המורים והס יחדשו
את תביעותיהם, לקראת התחלת שנת־הלימודים החדשה•

• לפחות רשימה אהת של עדות המזרח תוגש לבחירות

לכנסת הרביעית. האיחוד הלאומי, אשר יופ״ע תחת האות ס /יצא נגד
כל המפלגות, בטענה שהן מקפחות את בני עדות המזרח. בראש הרשימה יעמדו
אנשים צעירים, שזו להם הופעתם הראשונה בבחירות.

« ראש אגף החקירות במשטרת ישראל, ניצב מתתיהו
סלע, יישלח בקרוב לגאנה• סלע יעסוק בייעוץ כללי למשטרת גאנה, ימונה

כיועץ למפקח הכללי של המשטרה בגאנה. את מקומו באגף החקירות של
משטרת ישראל יתפוס סגן־ניצב יהודה לייב פרג.

• שלושה קציני משטרה בדרגות רב־״פקד, פקד ומפקח,
ימונו לשופטי שלום. הקצינים רב־פקד דויד ורדי, וזעובד במחלקה הכלכלית
במטה הארצי, פקד חיים אנטין, איש מדור החדירות במחוז תל־אביב ומפקח
חייס שלס, העובד במחלקה הפלילית.במטה הארצי, ימונו לתפקידיהם החדשים
כבר בחודש יוני הקרוב.

בואש המיצעד עובדים אופנוע! 1על־פני הנשיא וואש־הממשלה
במדינה
(המטך נועמוד )9
אי הגדול, שנערך למחרת בבוקר, לא היה מלהיב
הרבה יותר. רבים נשארו בבית, מתוך הרגשה
כי המיצעד לא יהיה שונה ממיצעדים קודמים.
החום השרבי, שהרג איש אחד וגרם לעל־פונם
של עשרות, הקטין אף הוא את המשיכה.
הנהירה ההמונית המסוכנת, לה דא* רבים מן
המארגנים, לא התקיימה. הסדר נשאר מופתי.
אותם הרבבות שבאו, ושישבו לאורך המסלול
כשראשיהם מכוסים בעתונים, במטפחות ובכובעים
מכל הסוגים, לא זכו לאפתעות. בשמיים
דהר הנשק החדיש — הסופר־נויסטרים וה־ווטודים,
שחתכו את האוויר לפני ההליקופט־רים
האיטיים. הגברים שבקהל העמידו פני ידענים,
הסבירו איש לרעהו את ההבדל החיצוני

בין מיסטר לסופר־נדסטר אולם מעטים ידעו
את ההבדלים באמת. השאר קיוו לחידושים על
פני־הקרקע, שאפשר למששם בעיניהם.
הם אוכזבו. שום נשק חדש לא הוצג. הרצון
למנוע שילהוב חדש של מרוץ־ההזדיינות וגם
סיבוכים עם הממשלות המספקות נשק, גבר
בסופו של דבר על חאוזת־השוויץ. לעיני הקהל
נתגלה הנשק הישן והבדוק, המוכר ממיצעדים
קודמים.

נמצא רופא שהוכן במיוחד לצורך זה, כשזרי־קה
מוכנה מוסתרת בידיו. הוא קיבל הוראה
לחוש אל ראש־הממשלה הזקן עם סימני החולשה
הראשונים, להזריק לו זריקת־חיזוק לפני
שמישהו ירגיש בחולשתו.
אולם הרופא, שלא הסיר את עיניו מראש־הממשלה,
שבת. על אף גילו, החזיק בן־גוריון
מעמד בשמש הלוהטת, שם לקלס את הדואגים
לשלומו. איש לא נהנה מן המיצעד כמוהו.

על הבמה עמדו ארבעת הגברים — בנימין
גיבלי, איש־המודיעין לשעבר, הממלא את מקום
אלוף פיקוד המרכז, המוטל בבית־החולים בגבס,
נשיא־המדינה יצחק בן־צבי, ראש־ד,ממשלה דויד
בן־גוריון והרמטכ״ל חיים לסקוב. השמש הצליפה
על ראשיהם ללא רחם• עוד לפני כן סירב
ביג׳י בפירוש להרשות כי במת־ההצדעה תוגן
באפיריון מפני קרני־השמש.
הוא לא ידע כי במרחק כמה צעדים מאחוריו

הממשל הצבאי
אלף דולל וחלל
היה זה מיבצע צבאי למופת. זמן קצר לפני
חצות נכנסו ג׳יפים וטנדרים צבאיים לכמה מכפרי
המשולש. לפי רשימות מוכנות מראש,
ניגשו החיילים אל בתים מסויימים, דפקו על
הדלתות.
לא היו אלה הדפיקות המטילות־אימה של

המוני הצטונט ברחוב דיזשך נתדאניב, שהואר בשרי rnix

משטרה רודנית. להיפך. הבשורה 1
שנמסרה לכפריים לפי מיטב כללי ה!
היתה :״אתה צריך להיות מחר 2ט

גרביה• בן־גוריון יהיה שם!׳׳
לא לכולם נמסרה הבשורה כולה. י
נמסר רק שעליהם להיות בבקה> ,
כי הם צריכים להיתעד שם עם שר־הו
בכור שיטרית.
שאר הכפריים לא הרגישו במאומה.
בבוקר יצאו האיכרים לעבודתם בשל
רורי, כמו בכל יום. הם לא ידעו נ
יום היסטורי: בפעם הראשונה מא
המדינה נאות ראש־הממשלה לבקר
ערביי ישראל, המהווים למעלה מן
ציבור אזרחיו.
גינה חדשה. הביקור נקבע הו
כמה חודשים. מפא״י הודיעה לח״מ
חמדן, תושב בקה, שעליו להתכונן.
ערבי מכובד מאד עוד מלפני קום ד
הבין מיד כי מטרת הביקור היא לח
עמדתו בעיני הציבור הערבי, לשיב
ולתמיד קץ לשמועות שהוא קויזלינג
ישע.
על כן הכין חמדן את הכל כראו
לפני כמה חודשים השקיע 24 אל
כדי לנטוע גינה חדשה מיוחדת ליד
מהנדסי גינות הובאו מתל־אביב ו!
,כדי להכין את התוכנית. גינת־פאר ש
דונמים הוקמה בבקר, אל־גרביה, למי
קורו של בן־גוריון.
פו עלפ שו טמסג׳ ר ה. כשהגיע
היום הגדול, נערכה שחיטה רבתי.
תרנגולי־הודו מסרו את נפשם על
קידוש שמו של ראש־ר,ממשלה .,מס
תרנגולות היה גדול עוד יותר. כעשו
שים נפלו גם הם קרבן למאורע• בס
הגיע מספר החללים ל־ 1000 נפש
טבזדם וותיקים גויסו מכל מקום.
נשים נרתמו למיבצע.
שעת־האפס הגיעה. מאות החיילי
שמרו על כל הסביבה, ובמיוחד על
היו דרוכים. קבלת־הפנים לביג׳י הית
גית. הוא ישב על דוכן בבית־החולי
קומי, כשלידו ד״ר יונה סאלק, ממצי
כיב הפוליו, ושר־המשטרה. כל מי
בידו הזמנה, הורשה להיכנס• אחרים
על פי הוראות אנשי הממשל ה י ^ ן
יכולים.
מכאן והלאה הלך הכל בהתאם לו
לביג׳י ניתן המפתח לשער שאינו
בבקה. שיטרית זכה לאזרחות־כבוד,
לקריאת רחוב על שמו. ואז החלה
האמיתית.
לדוכן ניגש חמדן, השמיע את 1
הערבים: ביטול הממשל הצבאי>,
אדמות הערבים שהופקעו. ואילו ביו
דיע שהממשל הצבאי הכרחי, אך
מקווה להקלות. המסקנה המבוקשת:
האמיץ לוחם כארי למען הזכויות, וק
אשם אם ביג׳י אינו נענה•
חוץ מזה, הוסיף ביג׳י, כשהיה הו!
בסג׳רה הרוויח ערבי מ־ 200 דונם או
הוא מרוויח כיום מ־ .30 הכפר העת
קדם .״אני מאושר מזה, נקווה כי
היהודי יתקדם כמו הכפר הערבי!״
הכפריים עמדו פעורי־פה. מעולם ל
על דעתם שמצבם טוב ממצב היהוז
שורת העלבונות. אולם מן
הזה התקלקל הכל. בניגוד למשה שו
אוהב לסגוד למינהגים השמיים ה
של הערביים, יצא ביג׳י ממש מגד־להוכיח
את זילזולו בהם.
תחילה סירב לשתות ספלון־קפה—
יסוד של כל אורח בבית ערבי. תח
הסתפק בבקבוק מיץ•
אולם כאשר בא שיא ההארחה »ייי
ההזמנה המסורתית לסעוד על שול
מארח — עשה ביג׳י מעשה שלא
בבית ערבי. הוא פשוט סירב .״אין לי
אמר, והסתלק עם פמליתו.
היה זה סכין בגבו של חמדן 1
הסירוב להזמנה היה עלבון צורב,
אלפי הנוכחים. אולם גם תורם של ו
הגיע: תחת שיוזמנו כולם לשולחנו
להשתתף בסעודה ההמונית המקובלו
ארו בחוץ. אנשי הממשל הצבאי ניג
אחדים מן המוזמנים, בני־חסותם,
להם כי הם מוזמנים לסעוד על שולד
חמדן. היה זה עלבון חמור לכל הו
גם כמה מן המוזמנים ויתרו על 5
כדי שלא לבייש את בני־כפריהם ה!
החלל ה״ .1001 כך נסתיים ביק
ראשון של ביג׳י בכפר ערבי בכשלון
מניותיו של חמדן ירדו כמעט לאפו
שולש פשטו שמועות שהכל אורגן
כדי לחסלו ולהמליך במקומו ילדי־ט
אחרים של מפא״י, כמו דיאב חסן כ
חמדן הצטרף לאלף החללים האחר
הביקור החטוף של ראש־הממשלה
היה החלל מם׳ •1001

סוף
500

;זבח

וסכן.
^עיני חרים כדי
נשו
ל־דיעו

תרים.
ווזה,

וקיו ד־נוו צבעוניים הרהיבו אם ההגונים בנכד מלכי ׳שואל בצפון תל־אביב

במדינה דת הדרך לוורשה
דרך היסורים של ויטוליו בוזלק (,)40
החלה כשיד אלמונית רשמה בפינקס העולה
שלו במינכן תחת פרוט הדת: יהודי. כי
ויטוליו, שעלה ארצה כיהודי בשנת ,1949
נמלך בדעתו לאחר ארבע שנים, גמר אומר
לשוב בחזרה לפולין מולדתו• אולם לגבי
פקידי השגרירות הפולנית בתל־אביב, שוב
לא היתד, פולין מולדת לבוזלק. חוק־השבות
הישראלי הופך באורח חד־משמעי כל עולה
יהודי לישראל לאזרח ישראלי.
בוזלק מיהר לבית המשפט המחוזי בתל-
אביב, הוציא פסק־דין הצהרתי (,)1760/53
בו נאמר כי ״בחלק׳ יליד ורשה, הינו בן
הדת הרומית־קתולית מלידה, וכי כל חייו
היה כזה״.
הדרך בחזרה למולדת נפתחה שוב. אולם
כאן התערב היועץ המשפטי של מדינת
ישראל. בוזלק חויב לפתע להשיב על אשמה
פלילית, כי מסר הצהרה כוזבת בפני בית־דין.
לתביעה היתד, עדות חותכת לאשמה
זו — תעודת גיור של ויטוליו בוזלק שהוצאה
במחנה הפליטים במינכן, לשם הגיע
הנאשם עם אשתו• בהתאם לתעודה זו גוייר
בוזלק לפני עלותו ארצה, נקרא בשם
אברהם בן אברהם.
בוזלק הודה באשמה, נידון לשלושה
חודשי מאסר. בחודש האחרון למאסרו

נשים,״ מסבירה מריה אלכסנדר, דוגמנית
לונדונית ידועה, שהספיקה להופיע משך
שהותה הקצרה בתצוגות־אופנה רבות, קצרת
הצלחה מסחררת.
״האופנה הישראלית ניתנת להשוואה עם
זו של פאריס, לונדון או רומא• יש לה קו,
איכות ואופי. גם הביצוע הוא מושלם בדרך
כלל,״ טוענת מריה .״לעומת זאת שונים
במקצת הנוהג וד,אוירה מאלה המצויים
במרכזי האופנה האירופיים.״
באירופה מדגימות הדוגמניות תוך־כדי
הליכה קצובה. כאן התבקשה מריה, באחת
מתצוגותיה הראשונות, להאיט במהלכה. מספרת
מריה :״יצאתי אל בין קהל האורחים,
המצטופפים משני עברי המעקה, כשאני
צועדת באיטיות. לפתע הרגשתי כי מישהו
מושך אותי בשמלתי. היתה זו אחת הנשים
שליד המעקה. היא מישמשד, את הבד כאילו
נמצאה בחנות ושאלה, :תגידי, כמה עולה
השמלה ד ״
אדישות קפואה. כל דוגמנית הראויה
לשמה יודעת כי עליה להבליט את הבגד
אותו היא מדגימה ולא את עצמה• בתי
האופנה הגדולים דואגים להתאמה מכסימלית
בין אופייה של הדוגמנית לבין הבגד שעליה
להדגים. חיוכים והתחנחנויות, המיועדים למשוך
את תשומת לבו של זשך^,לדוגמנית
עצמה, או ליצור את הרושם שבקיא מנסה
למכור את ההחזרה, הם טאבו &וחלט במרכזי
האופנה ׳מוולים. כך נוצר אותו סגנון
הדגמה, בו נשארות פני הדוגמנית קפואות
ואדישות, בעוד תשומת לבו של קהל הצופים
נתונה בבגד המודגם•
כאן ציפתה למריה הפתעה .״מדוע אינך
מחייכת?״ נשאלה לא פעם על־ידי בעלי
בתי האופנה המציגים. הם אפילו ביקשו
אותה :״השתדלי קצת. תני חיוך.״ מאמציה
של מריה להסביר, את מה שהיא מכנה
ה״סגנון הנכון,״ עלו עד כה בתוהו.
סיפרה מריה השבוע :״עלול להיות שזהו
סגנון ישראלי מיוחד• אני מכל מקום טרם
הצלחתי להסתגל אליו.״
סנונית אחת אינה מביאה את האביב. כנראה
שיהיה צורך באורחות־מתאזרחות נוספות
ממרכזי האופנה באירופה, כדי שהאופנה
הישראלית תזכה בדוגמנות משלה.
פשעים הזס־ה הגדולה

דוגמנית מריה אלכסנדר
מה שאין לישראליות

הגיעה לבוזלק בשורת־איוב: היועץ המשפטי
הגיש בקשה לבית־המשפט המחוזי לבטל
את פסק־הדין ההצהרתי הקודם לפיו הוכר
בוזלק כנוצרי. בית־המשפט נטה לעשות
זאת — הדרך לפולין נחסמה שוב בפני
הנידון•
החודש, כשדן בית המשפט המחוזי בבקשתו
של היועץ המשפטי, היתד, מונחת
לפניו תעודה נוספת. היתד, זו תעודה של
הכנסיה הקתולית ביפו. ב־ ,3.12.58 נאמר
באותה תעודה, המיר בוזלק את דתו היהודית
שוב בדת הקתולית. אברהם בן אברהם
הפך שוב לויטוליו בוזלק, הפעם באורח
חוקי בהחלט.
אופנה סנוגית בל• אביב
,,במקצוע זה — היופי אינו חשוב כל־כך.
הגוף כן. אולם גם הנערה בעלת הגוף הנאה
ביותר לא תצליח לעבוד כדוגמנית, אם
לא חוננה גם באישיות, נשיות, בטחון עצמי
והליכה נאה«.
בעלת דעה נמרצת, אך לא־כל־כך מקורית
זו, הגיעה ארצה לפני ארבעה חדשים לביקור
פרטי קצר, החליטה לד,שאר בד״ ״התאהבתי
בשמי התכלת, בשמש הלוהטת ובא־

״בנכם, יצחק עזרא, זכה בהגרלת המלווה
העממי!״ בישר הגבר השחור שהגיע
למעברת מחנה ישראל במכונית הפונטיאק
הירוקה. שתי הנשים, אמו ואחותו של הזוכה
המאושר׳ נאלמו בתדהמה. רק לאחר
זמן מה הציעה לו האחות להיכנס לצריף
פנימה.
בתוך הצריף הוציא המבשר — שהציג
את עצמו כסוכנה של חברת ישלים למכירת
ניירות ערך בירושלים — חבילת ניירות
מתיקו, דרש משתי הנשים סכום של 20ל״י
לסידורים אחרונים. הנשים מיהרו לגייס את
הסכום בין מכריהן, זכו בקבלה חתומה
כחוק .״תוך שבוע תקבלו את הכסף,״ הסביר
הסוכן לפני שעזב את המקום במכוניתו.
כשחזר יצחק עזרא מעבודתו, נוכח כי
תמורת 20 הל״י ששלמו בנות משפחתו, זכה
באיגרת של המלוזה העממי. כדי לזכות
בסכום המובטח חייב היה עזרא לצפות
להגרלה הבאה.

גורל הבחירות להסתדרות הן כ 1ע בידי

עדר מובל
אל הקלפי!
ך* צות. בית הועד הפועל של ההסתדרות,
I Iבתל־אביב, שרוי כמעט כולו בחושך.
רק בשתי הקומות העליונות מוארים החלונות.
בחדר מספר ,304 בקומה החמישית,
יושב מיכאל חדשוני, יושב־ראש איגוד שופטי
הכדורגל ופקיד הועד־הפועל. עיניו נעוצות
במכשיר הטלפון שלידו. לפניו יושבים
עוד חמישה פקידים ופקידה אחת. הם ירשמו
כל מלה שתועבר לחדשוני, מן הקלפיות
ברחבי המדינה. עם סיום מנין הקולות
בכל קלפי, תתקשר ועדת הקלפי המקומית
עם חדר 304 ותמסור את התוצאות.
הטלפון מצלצל• ״כפר מה? בסדר, מסור.
נען? לא נען אין. נען ת ן דלית אל־כרמל,
אני מוכן. א׳ , 19מ׳ ,8צ׳ ,5ת״ו
,4פ׳ .1״ ששת העוזרים רושמים בקדחתנות.
הטלפון מצלצל שנית• ״כן, מעברת

עמישב — מעברה בתחום שיפוטה של
פתח־תקווח 8000 .תושבים בקירוב, כ־2000
] 1בעלי זכות־בחירה להסתדרות.
הקלפי נפתחה במוצאי־שבת, בסימן של
התרוממות כללית. הכל התרומם: המוראל,
הידיים, הקולות• אך תפס יושב־ראש הקלפי
,את מקומו, ולתוך צריף הפח החלוד במרכז
׳המעברה נדחקו עשרות תושבים, שהלהיטות
למלא את חובתם הפועלית דחפה אותם
במרוכז פנימה. הסדרנים, שתפקידם המוגדר
הוא להבטיח כי לא תיווצר כל הצטופפות
בפנים הקלפי, הדריכו את הקהל הנלהב.
דרך החלונות הפתוחים דחפו כמה אנשי
רצון־טוב פתקי־בוחר שנשאו את האות ״א״.
חבורת ילדים הוסיפה לשמחת הכללית, דיק*
למה במקהלה :״אלף! אלף!״
כל זה היה בניגוד לתקנות הבחירות,
הקובעות כי יש לשמור על הסדר וכי אסור
לנהל תעמולה כלשהי בתוך הקלפי או
בסביבתה המיידית. אולם עסקני ההסתדרות
שהתרוצצו מסביב, לא שמו את לבם לקטנות.
הם היו עסוקים מדי בדחיסת עוד
בוחרים לצריף. לא היה גם כדאי לשים לב
לפירצות. יחזקאל יוסף, למשל, נציג אחת
מסיעות־המיעוט במקום, למד זאת בדרך
הקשה• בתמימות רבה צעק :״זה לא בסדר!
זה לא בסדר! זאת הפרת חוקת הבחירות!״
עובד לשכת הסעד של עמישב, פעיל מפא״י,
השתיק אותו במכה. מישהו אחר קרע לו
את החולצה.

מכות?יד החלון

ך• ל ההפרות הללו של חוקת הבחירות
^ היו כאין וכאפס, לעומת מה שהמתפר־צים
ביקשו לעשות. לא היה כמעט איש מהם,
שלא החזיק פתק ״א״ .הם רצו לקבל מועדת
הקלפי מעטפות־בוחר, ובאותו מעמד המוני

גב הרופא מגוייס
ך»שכם למחרת כבוקר התחדשה

I 1ההצבעה — ואתה התרוצצות־השדים.
למפא״י היה יתרון עצום, והיא ניצלה אותו
במלואו: כמעט כל אנשי המנגנון ההסתדרותי,
העירוני והממשלתי במקום הם אנשיה.
עובד לשכת־הסעד, אשר ממנו מקבלים הנצרכים
את קצבתם החודשית; מזכיר לשכת-
העבודה, המחלק את יום־העבודה למובטל;
מזכיר לשכת־המס של ההסתדרות; אפילו
רופא קופת־חולים במקום, ד״ר מנשה רחמה,
אשר חיי התושבים ובריאותם תלויים
בו — כולם גוייסו למסע השכנוע או
ההפחדה.
יצחק יוסף ,29 ,פועל בבית־החרושת עולמית,
שבא למרפאה בבוקר הבחירות, כשבידו
פתק אל ד״ר רחמה, היה צריך לפנות
לרופא אחר במרפאה, מאחר וד״ר רחמה
נעדר מן המרפאה. הדוקטור עמד אותה
שעה בפתח הקלפי, מוקף קבוצת גברתנים,
יעץ למצביעים שנכנסו לצריף להצביע ״א״.
את קבוצת הגברתנים ריכז שפיק מתתיהו,
גבר משופם, לבוש חולצה צהובה. הוא
שלט על אנשיו ביד ברזל .״אתה, קח את
האופניים וראה אם מישהו מסתובב ב(צרי־פים
ה)פינים! אתה, סע עם הטקסי — לא

ארבע אגרות למשמר הגבול. לא

היתד, זו הפעם הראשונה שדויד נחמיה
זכה בדמי עמילות חוקית עבור מכירות
לא־כל־כך חוקיות של אגרות המלווה העממי.
חברת ישליט, אליה הגיעה תלונת
עזרא, החליטה, בניגוד לנוהג׳ להחזיר למתלונן
את דמי האיגרת, שלחה כתב פטורין
לסוכנה החרוץ. אולם גם פיטורים אלה
לא הניאו את נחמיה מלהמש ך במעשיו.
הוא הוציא תעודת סוכן על שם מכר, קצין
משוחרר מצבא הקבע, המשיך בהרפתקאות
המכירה שלו על פני כל הארץ.
כך, למשל, הצליח נחמיה למכור באותה
שיטה ארבע אגרות המלוזה העממי לשוטרי
משמר הגבול, שלא עמדו על התרמית
אלא באיחור, המשיכו לשלם עבור האגרות
הקנויות גם כשלא הגיעה הזכייה המובטחת.
תושבי פרוזדור ירושלים הכירו את נחמיה
מקרוב, לא התלוננו במשטרה רק מתוך
חשש כי הסוכן הזריז, שהיה בעל קשרים
בעולם התחתון, יהפוך את זכויותיהם המדומות
לחבלות ממשיות.
הקצין המשוחרר שעמד עד מהרה על
(המשך בעמוד )16

בו־גוויוו על הכביש

ענקיות את הקריאה :״יחי גך גוריון!״ בעיר

להכניס את הפתקים למעטפות .״ומה עם
עקרון הסודיות?״ הקשה עוד תם .״סודיות,
סודיות!״ לעג לו אחר ,״דחוף אותה

מיד הוזעקו למקום העסקנים הראשיים
מפתח־תקווה, שאילצו את עסקני־זזמשנה
המקומיים לפנות את הצריף, וההצבעה החלה.
הבוחר הראשון הגיש את פנקם־החבר
ההסתדרותי, קיבל מעטפה, נכנם מאחורי
הפרגוד שהפריד את תא־הפתקים מן החדר
הגדול, יצא כעבור דקה והטיל את קולו
לתיבת העץ• הבוחר השני צעד אחריו.
השקט היחסי נמשך רק כמה דקות. מן
החוץ נשמעה צעקה :״הם מוציאים את
הפתקים האחרים! הסדרנים מוציאים את
הפתקים שלנו ומשאירים רק פתקים של
מפא״י!״ היה זה עסקן אחדות־העבודה, שנצמד
עם חברו אל אחד החלונות. מיד הוקפו
השנים. סיפר מאוחר יותר אותו חבר, יצחק
עזרא בן ה־ : 26״ראיתי את עצמי מוקף
פתאום על״ידי חבורה שלמה. אני מכיר או־הם.
הם כולם אבאדאיאת של מפא״י, אנשי-
אגרוף שלא איכפת להם כלום: חמני יחזקאל,
אחיו פאוזי, פואד קאזם ויוסף עידה.
הם לא הוציאו אפילו הגה מהפה. אחד מהם
הרים ישר את האגרוף ונתן לי בפרצוף.
אחר־כך עוד מכה על העין• השפה התחתונה
שלי נפצעה ויכולתי לטעום את הדם. מכה
חזקה בצלעות אילצה אותי להתכופף קדימה;
אגרוף בסנטר יישר אותי מחדש.״

בנורעז עיר העולים אשדוד־ים,
ציירו תועמלני מ9א״י באותיות
פתח ואטיהנזמטלה את

,cqבסך וקבוצותאג!1ו

איכפת לי, אמרתי לך סע אז תיסע, אני
כבר אסדר לו מכונית אחרת — ותביא את
אשתו של אמין זאדה. בעלה כבר דיבר
אתה. היא מוכנה להצביע• ואת, בלומה, הדרכת
אותה? אמרת לה מה לעשות?״
בלומה, עסקנית בלונדית מתבגרת, הנידה
בראשה לחיוב .״אל תדאג, לימדתי אותה.״
בידה החזיקה תינוק בן כמה חודשים. לא
שלה. של מרוארי קצב, האשה שאמרו לה
מה בדיוק עליה לעשות עם הפתק שנתנו
לה, לכשתיכנם לאולם הקלפי. מרוארי,41 ,
נטלה את המעטפה, התבודדה מאחורי הפרגוד
של תא המצביעים, יצאה כעבור שניות
אחדות, הטילה את המעטפה לקלפי. כשנת־בקשה
לחתום, התנצלה בחיוך נבוך :״לא
יודעת לקרוא. לא יודעת לכתוב.״ החתימו
אותה בהטבעת בוהן.
שפיק גם נתן הוראות לשני הסדרנים
״הנייטרליים״ ,שעמדו בפתח הצריף .״מה
אני רואה את שני ה האלה
מסתובבים כאן?״ שאל בערבית עיראקית.
כודנתו היתד, לשני קיבוצאים, שהוזעקו למקום
על־ידי פעילי מפ״ם ואשר האות ״מ״
התנוססה על דש חולצת־השבת שלהם. הם
לא הבינו מלה מן הנאמר אודותם. שפיק
המשיך,, :אני --א ת אחותו של כל
מי שיתן להם לעמוד כאן. איזה סדרנים
אתם? רסקו להם את העצמות וסלקו אותם!
אני לא רוצה שאיש יעמוד כאן מלבד
האנשים שלנו!״
ליד הצריף נעצר טנדר, מקושט מ״מים.
אליהו סלטון 41 עובד עירית פתח־תקוה
ומזכיר סניף מפ״ם במקום, ירד ממנו• ניגש
אליו כרים דעבול, איש־אגרוף בעל עבר
פלילי, אשר ביום זה שירת את מפא״י בשכר
.״אתמול העלבת אותי!״ הטיח בפני סל־טון
והנחית תוך כדי דיבור סטירה מצלצלת
על לחיו של העסקן. סלמון בלע את העלבון,
מיהר להתלונן במשטרת פתח־תקווה.

הצבעה?עיני העסקגיב
* vת פעורת ההסברה ניהלה מפא״י
\ י עד לשניה האחרונה, כשהמצביע עמד
ברגל אחת על מיפתן הצריף• ״אני מבטיח
לך שיהיה בסדר! תקבלי כל מה שאת צריכה,״
נשבע אחד התועמלנים לעקרת־בית.
״כל השנים אני מתרוצצת בסוכנות, ולא
נותנים לי כלום,״ השיבה זו בספקנות•
״הפעם יהיה בסדר. תראי אם לא יהיה
בסדר. תצביעי א׳ עכשיו ותראי. אם לא
תקבלי, אז יש עוד בחירות בעוד חצי שנה.
תעשי אתנו את החשבון.״
אל בין חבורת העסקנים התפרץ בריצה
גבר צנום• «טוז! טוז!״ קראו האנשים.
מאיר טוז ,29 ,נופף בשמחה את פנקס־החבר
האדום .״סידרתי, סידרתי!״ קרא בהתרגשות.
״הוא בחור טוב, ידעתי שהוא יעשה את
הכל,״ שיבחו אחד העסקנים. טוז הביט סביבו,
הבחין בדמות המרכזית שבכל החבורה
— סגן ראש העיר ישראל פיינברג, האחראי
העליון לבחירות בעמישב מטעם מפא״י.
הוא ניגש אל פיינברג, נטל את ידו, התכופף
ונישק אותה בהכנעה נרגשת. אחר
נופף פתק א׳ באוויר והסתער בקריאות
קרב על הקלפי :״אלף! אלף! אלף יא חביבי,
אלף!״
טוז נטל מעטפה, ומבלי להתבודד בתא או
להסתתר בכל צורה שהיא, הכניס את הפתק

,29 תושב

יצחק עזרא, עסקן אחדות־העבודה במעברו^זמישב׳ נזיאה י • 1 * 11*1
/ J Uן | Jמעברת עמישב,שצולסבעצם
I I . J i f i ׳ 1את שפתו התחתונה, אשר שומעה על־יד׳*1ינוכח אגרוף של J 1 1 /
אחד מבריוני מפא״י במקום. עזרא עמד ליד הקלפי כדי לוידא׳י״ואנשי מפא״י }.יצוע עבירה חמורה ביותר על תקנון הבחירות: הוא נראה
לא יפריעו לבוחרים, הותקף על־ידס, כאשר טען כי הסדרנים המפא״ייס נזנ^ ס את פתק א׳ לתוך המעטפה לעיני כל חברי ועדת
הוציאו מתא ההצבעה את כל פתקי הבחירות של שאר המפלגות1 .הקלפי, כשעסקן מפא״י טופח יעל שכסו והמזכיר עומד בפתח.
המוכן אל תוך המעטפה, לעיני כולם —
ובעיקר לעיני העסקנים בפתח הצריף. את
המעטפה שילשל לתיבה. מישהו טפח לו על
הגב, בצאתו :״אתה בסדר, טוז,״

קטטה עם שחר

»* המודה כחדר ,304 בבנין הועד
Iז הפועל, גוברת מדי רגע. מפעם לפעם
נכנס אחד הגדולים, לדעת מה נשמע. מערכות
העתונים רוצות לדעת מה התוצאות
האחרונות. ההודעות זורמות הלאה .״כן, אני
שומע. בסדר, בית־ שמ ש...״
בית־שמש, עיירת עולים ליד הרטוב, מעל
להצטלבות הכביש המוביל לבית־גוברין.
כעשרת אלפים תושבים 2050 ,בעלי זכות־בחירה.
חושך
מוחלט כיסה את פני הישוב ההררי•
קבוצה קטנה שנסעה בג׳ים נעצרה ליד לוח־מודעות.
שני אנשים קפצו החוצה, החלו
מדביקים מודעות צבעוניות מ׳ .הם נכנסו
למכונית, המשיכו עד ללוח־המודעות הקרוב.
לפתע נשמעה שריקה. מן החשיכה הגיחו
דמויות .״לא ניתן לכם להדביק!״ קראו
אלה .״רק למפא״י מותר לכסות את הפלקטים
שלנו במודעות שלה?״ התרעמו המדביקים.
הקולות התרוממו, האוירה התחממה,
פרצה קטטת־ידים בין פול סאלם (מפא״י)
לבין אבוטבול לוי (מפ״ם) .אך מיד התערבו
חבריהם והפרידו ביניהם•
ראשון המצביעים בקלפי מספר 4בבית־שמש
היה מרדכי בר־עם, רכז ועדת־התר־בות
של ההסתדרות ומועמד מפא״י למועצת
הפועלים במקום. יושב־ראש ועדת־הקלפי,
איש מפא״י עזרא לוי, היה ממונה על
ניקוב הפנקס, כאות כי בעל הפנקס כבר
הצביע. בתום ההצבעה חייב המצביע לחתום
על גליון המצביעים. האחראית לחלק זה של
פעולת הביקורת: נציגת מפא״י יהודית מז־

לפני שלושה חדשים, כאשר הוכנה לכבודו הצגודראווה עליידי פעילי מפלגתו במקום.
פולחן־האישיות של ביג׳י היה מרכז תעסולת־הבחירות בישובים רבים, בהם אין
על כל עסקי 1המפלגות בארץ.
תושבי המקום מסוגלים עדיין לקלוט רעיונות מסובכים

רחי, פקידה בבנק הפועלים. בסוף השולחן
של הועדה ישב נציג מפ״ם, רשם את שמו
ומספרו של כל מצביע. רשימה זו הועברה
קטעים־קטעים למטה הבחירות של מפ״ם
במקום.
בצהרים ק־בל צבי אדלר, חבר קיבוץ
יחיעם בן ה־ ,25 שנשלח על ידי מפ״ם
לעבוד בבית־שמש לקראת הבחירות, את הדף
הרביעי של רשימת המצביעים בקלפי מספר
.4הוא פקח את עיניו לרווחה• השם מרדכי
בר־עם הופיע שוב .״בכל המקום אין אלא
בר־עם אחד,״ הרהר ,״אם שמו מופיע פעמיים,
משמע שהצביע פעמיים.״ וסביב שמו
של רכז התרבות, סימן אדלר עיגול גדול.
״נערער,״ החליט.
בר־עם עצמו, גבר שמנמן וממושקף,
שהיה ממונה על לשכת־המודיעין של ועדת
הבחירות באותו יום, לא היה מוכן להיכנס
לפרטים .״הצבעתי רק פעם אחת והראיה —
הפנקס שלי מנוקב רק פעם אחת. אם קרה
שיבוש — מה אני אשם? לא הייתי מצביע
פעמיים אפילו אם יתנו לי אלף לירות!
אני לא מוכן לזייף. יש לי מצפון!״
ליד חנות ירקות, במרכז המסחרי של בית
שמש, עמד צעיר צנום וממושקף. ניגש
אליו מזכיר אחת ממפלגות המיעוט במקום.
״יש כאן עתונאים שרוצים לשמוע מפיך על
הכסף שקיבלת ממפא״י בשביל להצביע. ספר
להם מי נתן לך את 15 הלירות.״
הבחור, שזה עתה השתחרר מהצבא והמצפה
בכליון־עיניים לעבודה קבועה, הביט
סביבו בבהלה .״מה הבאת לי עתונאים?
אתה רוצה להרוס אותי? אין לי מה לדבר!״
המזכיר שידל אותו :״אל תפחד, לא יפרסמו
את שמך. רק רוצים שתאמר מי שילם
לך את הכסף.״
״אני לא רוצה לספר שום דבר,״ הפליט
הצעיר ,״אני פוחד, אתה מבין? פוחד!
שלום!״

ן* מתיחות בחדר 304 גברה והלכה.
l Iמומחים ישבו וחישבו את האחוזים
שכל מפלגה קיבלה. מישהו ניסה להסיק
מסקנות מן התוצאות הראשונות, לגבי
התוצאות הסופיות בכל הארץ. בפעם ה־100
הרים חדשוני את השפופרת .״מאיפה? התוצאות
מקרית־גת

קריית־גת — עיר יעוליס במרכז חבל
לכיש, כ־ 8000 תושביס 2100 ,בעלי זכות־בחירה.
פועלי־הדחק,
שהם מחצית מפרנסי העיר,
הגיעו כבכל יום למקומות־הריכוז שלהם.
אלא שהפעם הונהג שינוי לגבי הימים הרגילים:
מנהלי־עבודה או ראשי־קבוצות אספו
מהם את פנקסי־החבר שלהם .״נלך במרוכז
להצביע,״ אמרו להם. כאשר קיבלו את
הפנקסים, היה מצוי בכל אחד פתק א׳.
הסביר אחד ממנקלי־העבודה, בהגיון ברזל
:״כאן עובדים רק בכסף של הממשלה
וסולל־בונה• יצביעו הרבה בשביל מפא״י —
תהיה הרבה עבודה של הממשלה, וסולל-
בונה יבנה ׳מפעלים חדשים. לא יצביעו א׳
— ילך הכסף למקומות אחרים שיודעים
להעריך אותת* הוא עבר בין אנשי קבוצתו,

בטגדד ממשלתי

הצביע על סימן מקרי שהיה על פתק־הבוחר
שהוכנס בו :״אני אהיה שם כשיספרו את
הקולות. אם לא אראה את הפתק שלך —
אין לך מה לבוא לעבודה יותר!״
בכבישים הסלולים־לתפארת של העיירה
התרוצצו מכוניות בלי הרף הלוך ושוב.
הצורך במכוניות היה כל כך גדול, שעסקני
מפא״י במקום לא הקפידו במיוחד על שייכותו.
רכב הסתדרותי וסוכנותי, המרוכז
במספרים גדולים בקרית־גת, שהיא המרכז
המינהלי של כל החבל, הוביל לקלפיות בוחרים
בשם מפא״י. אפילו טנדר ממשלתי של
מינהל ההסברה גויים למיפעל הגדול.

פגישה במחתרת

ך * עייפות החלה נותנת את אותותיה על
I Iפניו של מיכאל חדשוני. עוזריו שיפי
שפו מדי פעם את אצבעות ידיהם המכווצות
מעייפות. חדשוני העיף בהם מבט התראה
והשיב אל תוך השפופרת• ״כן. כן, אני
שומע אותך. מה התוצאות באשדוד־ים
אשדוד־יס — עיר עולים חדשה ומבהיקה,
על חולות הים מדרום למגדל אשקלון. קרוב
ל־ 5000 תושבים; כאלף בעלי זכות־בחירה.
השעה היתה שעת לילה מוקדמת. ליד
שלוש הקלפיות בעיר הצטופפו הבוחרים.
מוניות וג׳יפים סרקו את הרחובות וסימטות
החול, כדי להוביל אנשים נוספים לקלפי.
בחדר קטן, בבית דו־משפחתי, ישבו
עשרה אנשים. צעיר שחרחר ונמרץ דיבר.
היה זה מזכיר סניף אחדות־העבודה במקום.
לפתע הפסיקו מישהו :״אני חושב שמישהו
מאזין בחוץ.״ מיד יצאו שני צעירים לשמור
על הדלת ועל החלון .״יש להם אזניים
בכל מקום,״ רטן אחד הנוכחים.
המזכיר התחיל מחדש• ״הזמנתי אתכם —
נציגי מפ״ם והדתיים — מפני שיש לי
ידיעות מאד חשובות. יש לנו יסוד להניח
שאנשי מפא״י ינסו להחליף את תיבת הקלפי,
בשעה שיעבירו אותה לבנין המועצה
לספירת הקולות.״
השתררה דממה מתוחה .״זה כבר קרה
בבחירות הקודמות,״ המשיך המזכיר .״בח־צור
ב׳ .כשהתחילו לספור את הקולות, מצאו
פתאום שכל הפתקים הם של א׳ .החברים
שלנו התחילו ללחוץ על אחד מנציגי
מפא״י, והוא התחיל לגמגם. ועדת הערעורים
פסלה את הקלפי. למחרת יצאו לשטח ומצאו
את הקלפי המקורית זרוקה ליד הכביש,
בין חצור לצפת•״
״מה אתה מציע?״ שאל נציג הדתיים, גבר
חסון חובש־כיפה.
״שיערכו את הספירה במקום. נתנגד להעברת
הקלפי לבנין המועצה. הם ינצלו את
החושך בחוץ, בדי לעשות מונקי־ביזנס.״
החל ויכוח• ״אני חושב שהכי־טוב לדרוש
להעביר את הקלפי בג׳ים שלכם,״ סיכם
הדתי ,״אנחנו נארגן משמר משלנו, שיעמוד
משני הצדדים, בין הבית לבין המכונית, ולא
יתן לאיש להתקרב. נדאג שלא יוכלו לעשות
שום מהומה, לנצלה להחלפה.
״בינתיים,״ תבע מזכיר אחדות־העבודה,
״נחזור כל אחד למקומו. אבל חברה —
נעמוד על המשמר, הם מסוגלים לכל!״

אפשר, פשוט, כבר לייסד מועדוו־מחפשי־בני־לווייה־לחו״ל.
הרי, לפניכם( ,או שמא אומר לפניכן?) ברנש נוסף— :
(.)1129/8
״תיכננתי עם בחור אחד נסיעת טיול לאירופה במכונית
בעוד כחודש ומשהו. הטיול צריך היה להימשך חודשיים,
בצרפת, אנגליה, הולנד, בלגיה, גרמניה, שוזייץ ואיטליה.
הבחור שצריך היה להצטרף חלה לפתע, ואני נשארתי
לבד עם התוכנית והסידורים שערכנו״
אני מחפש (בת) בן־לודייה לטיול זה, שיוכל לצאת
את הארץ תוך תקופה קצרה. ואם זה בחור, שיהיה לפחות
אחרי שירותו בצבא. שידע בעיקר להסתדר בניכר, ושאפשר
יהיה לסמוך עליו. רצוי שיהיה בעל רשיון נהיגה.
״אני בן * ,22 גמרתי את שירותי בצבא לפני שנה.
אינפורמציה מלאה ופרטים מדוייקים עלי, אני מוכן לספק
לכל המתקשר.״

אושר -ז ה...

אלמלא שמו וכתובתו הצבאית, יכולתי להישבע שתלמידת
שישית כתבה את זה (.)1129/9
״...יו שב אני בחדרי לעת ערב ומאזין לצלילי מוסיקה
להעלותן ברגע זה על הנייר.
.,חושב אני למשל על מלה אשר הורדתי אותה מעל מדף
המלים העליון ביותר: אושר• אושר, ז ה אך מוטב
שאפסיק.
״אספר לך כמה פלטים עלי אשר עלולים לעניין פלונית.
אני חייל כבן .20 לדעתי, אני בחור משעמם למדי, ושטחי
ההתעניינות שלי אינם רחבים ביותר. כמו כן, לדעתי היופי
מתחלק לשניים: יופי גופני ויופי נפשי. ביופי הראשון
איני מצטיין ביותר, ואילו בשני — איני בר־סמכא לשפוט.
אשאיר זאת לפלונית אשר על אף הדברים הכתובים למעלה
תענה למכתבי זה. רצוי שתהיה צפונית.״

אחותה מן הגן ואמרה לאמא שהיא נורא
רוצה שתהיה אחות קטנה ששמה ליליאן,
אז אמא אמרה טוב אז היא נולדה ואז באמת
קראו לה ליליאן, וחוץ מזה יש לה
שם משפחה נורא הולנדי כזה, או כולם שואלים
אותה מה פתאום יש לה שם כזה, אז
היא מספרת שיום אחד באה אחותה מן הגן
ואמרה לאמא שלה...
היא בת ,19 דווקא.

מדים דסגדדים

( ,)1129/11 העומד בפני שיחרורו מהצבא בקרוב, איננו
רואה כל צורך לציין את החיל בו הוא משרת, ביתן
שבחופשה, אומר הוא, הריהו נוהג להסתובב בלי מדים.
הוא מוכן לרמוז, שהוא שייך ״לחיל שאין מה להתבייש
לא בו ולא במדיו״ .הוא פשוט אוהב להסתובב בסנדלים,
אתם מבינים, ומדים וסנדלים אינם נדבקים.
כמעט ונפלתי מן הכסא כאשר קראתי שהוא איננו אוהב
לראות סרטים. הוא אוהב הצגה טובה, טיולים ארוכים
ברגל — אולם בחברה מצומצמת — ארבעה לכל היותר.

רכדיים עולמיות

ל( ,)1129/12 ובכך תוכלו להיוזכח בעצמכם, יש המון
כתנות טובות להיות שונה מן האחרות במכתבה. אולם
אתם הרי יודעים במה רצופה הדרך לגיהנום:
״מדי שבוע בשבוע, כשמזדמן לידי העולם הזה, ראשית
אפתח במדורך. לדעתי, המדור הזה הוא משעשע למדי,
וביחוד בתוסקיז המלח והפלפל שאת מוסיפה לכל מכתב.
״באשר י שהנך רואה, העזתי גם אני לכתוב לך,
ומנסה לתא; ׳לעצמי כיצד תוסיפי גם למכתבי תוספת
מתאימה, ולהפכו למכתב מעניין ומשעשע.
״אני נערה רגילה כבת ,18 המסיימת השנה את לימודי
בסמינר, ומתכוננת בסיום השנה לשרת בצבא, וכמובן
שבחיל קרבי. כפי שכתבתי קודם, הריני נערה רגילה לגמרי,
ככל האחרות: עיני ירוקות, שערותי חומות וקצרות וקומתי
168ם״מ. ידידי אומרים שאני נחמדה ושיש לי רגליים
עולמיות.
״אני שונאת: ספרות והסטוריה. משונה, נכון? וכן גם
שפמים ושוויצרים. אולם אני אוהבת: לשחות, לטייל, לצייר
ולהאזין לשירתו של בחור נאה, שקומתו כתמר, וחוש־ההומור
שלו מפותח, בגיל ,26—19 היודע ליהנות מהחיים
על הצד הכי טוב. אבקש גם שישלח לי תמונה במכתבו
הראשון.״

השם שדה

?או דווקא מאורגגות

יש לה ( )1129/10 שם הנראה כבדוי. אך היא נשבעת
שזהו שמה באמת. הכל התחיל כאשר יום אחד באה

( )1129/13 עושים עלי רושם של המישיר, עליזה ומשעשעת•
הם חיילים, ויכולתי פשוט לנשקם רק בגלל הסיבה

שז ג

* n u n s 280

שהם אינם כותבים כמה הם נאים וחכמים, ואיך שהם
משתגעים אחרי מוסיקה קלאסית וסרטים ומחזות טובים.
כל מה שהם מבקשים, הוא להתכתב, לפי שעה עם נערות
חיפאיות. הם מבטיחים כי המספר חמש, אינו חייב להוות
מכשול. הם מוכנים בכל לבם לקבל גם מכתבים לא מאורגנים
ואפילו מבנות בלתי מפלגתיות.
את בת , 16—17 ומתה משעמום בחיפה. מדוע שלא תנסי?

ם פע1עע1רה על ׳ piהעצמאית
אוף, אני אומרת לך אני הרוגה לא הלכתי בכלל לישון
היה יופי. אני מרגישה זיפת• ראיתי אותך מרחוק אבל את
לא ראית אותי הייתי עם איציק. אמרתי לאמא שלי שאני
בכלל לא חוזרת הביתה והיא לא אמרה מלה חבל שיש רק
יום עצמאות אחד בשנה בחיי. אז את שומעת — לבשתי
משהו נורא פשוט ככה עם סנדלים שאפשר יהיה ללכת
הרבה. היו המון אנשים ברחוב בחיי. וכל הזמן אמרתי
לאיציק אתה יודע מוכרחים פשוט לשמוח היום היהודים
לא יודעים לשמוח ממש. מוכרחים לשמוח לא חשוב מה
שיהיה. אז שמחתי כל הזמן וכעסתי על איציק החמור הזה
שהתחיל לדבר עם כל מיני אנשים שפגשנו בכל מקום
אפשר להתפוצץ ממנו! אז מה אמרתי? אה, כן, אז שמחתי
כל הזמן ועברתי על יד המון במות בידור ונהניתי אפילו
שלא הבנתי מלה מכל הצעקות שהיו על הבמות• אפילו
רציתי קצת לרקוד ברחוב אז איציק אמר שלא אהיה טפשה
אז אמרתי לו שאני מתה לשתות ברחוב את היין הזה
של העשור את יודעת שמכרו ברחוב — כי צריכים לשמוח,
אז חיפשנו וחיפשנו ולא מצאנו בכלל, אז הסתובבנו לנו
המון בכל מיני מקומות והתנשקתי עם כל מיני חברים
של איציק ושלי מה יש ביום העצמאות מותר זה לא נקרא.
זה נורא ידידותי ובכלל מוכרחים לשמוח. הזיקוקים היו
נהדרים, לא? צוזחתי כל פעם. חשבתי שהם יפלו לי על
הראש אז רפי, ראיתי אותו על יד היכל התרבות —
חיבק אותי נורא חזק ובאמת לא פחדתי ואיציק לא אמר
מלה.
היה עצום אני אומרת לך ראינו המון אנשים ההולכים
לכל מיני מקומות. כשהיה כבר מאוחר אמרתי לאיציק שלא
מעניין אותי שום דבר הוא מוכרח לקחת אותי לכסית כי
שם בטח ישמחו באמת. היה שם דוחק נורא אבל הצלחתי
להיכנס. היו שם כל מיני אמנים וסופרים וכל מיני, והם
שרו ונהנו והיה להם נורא שמח, וראיתי בפעם הראשונה
בחיים שלי את בתיה לנצט היא עצומה• היא ישבה לה
על הדלפק ושרה. אז היה שם איש אחד עם ז׳אקט כחול
שהיה נורא שתוי אז אמרו לי שזה אלתרמן, אז הוא צעק
על בתיה שתשתוק אז היא לא שתקה אז הוא ניגש לדלפק
והשפריץ לה עם הברז של הסודה על הפרצוף אז היא לא
אמרה מלה וירדה ורק אחר כך היא אמרה נורא באצילות:
״אני סולחת לו.״ אבל הוא ציפצף עליה כי הוא משורר
גדול.

אמנות ציור הצלחה בפאריס

צח תוכנית הראדיו שאנס אליזה, להופיע
באחת התוכניות האירופיות הקרובות, אחרי
הצלחתו בתוכנית הידד לישראל בהיכל התרבות,
ואילו צבי בורודובסקי, שהשאיר
את ד,״סקי״ בארץ, נמצא כבר מזמן בפאריס,
בה הוא מופיע לאחרונה בהצלחה במו־סיקול
אולימפייה, תחת השם צבי בורודו
.. .ישראלי אחר המצליח בחוץ־לארץ
הוא קונראד מאן, שלא מצא לעצמו תעסוקה
קבועה בישראל, אחרי שד,אופרה הישראלית
סירבה להעסיקו כמנצח־לעתים־
מזומנות. תפקידו הנוכחי: המנצח הקבוע
של בית־ד,אופרה המזרח־ברליני ללך
כלת־פנים מפוארת זכה שחקן הבימה
רפאל קלצ׳קין בחזרו השבוע ממסע־הופעות
קצר בפני המושבה הישראלית בגאנה וב־ניגריה
ביום־ד,עצמאות. ברידתו מן המטוס,
פצחה לפתע מקהלה שציפתה בשדר,התעו
הפרופסור
לציור באקדמיה הפאריסאית
היה נרגז. התלמיד הצנום ונמוך־הקומה, שניצב
לפני בד ציור ענקי, הפריע לו בדבריו,
שיסע אותו בשאלה על תערובת הצבעים.
״תלמד קודם לרשום, ואהר־כך תשאל על
צבעים,״ רתח הפרופסור ,״מודליאני צייר
רישומים נפלאים בפחם על נייר עתון.״ התלמיד
ענה לו בו במקום :״כן, גם את
מודליאני לא הבינו בהתחלה.״
אולם צבי מילשטיין, הישראלי שהתחיל
לצייר בהיותו ילד בן 9בטיפליס שבקוזקז,
לא היה צריך לעבור את גורלו של מודליא־ני
כדי שיבינוהו. כיום, בגיל ,25 הוא יכול
להתפאר בהישגים שרק כמה מאות מועטות
מבין 60 אלף הציירים בפאריס
יכולים להתפאר בהם.
תמונותיו הוצגו בגלריה
שארפנטייה בתערוכת מאת
הציירים של פאריס, יחד עם
תמונותיהם של פיקאסו, מנה
כץ ושאגאל• יש לו חוזה
קבוע עם קטיה גרנוף,
בעלת הגלריה שהציגה בזמנה
את תמונותיו של מודל־יאני.
לפי חוזה זה הוא מקבל
משכורת חודשית קבועה
בסך של 400ל״י. קטיה גר־נוף,
היהודיה המסיר, ש ד,ימרה
תמיד על ציירים יהודים,
מחביאה את תמונותיו,
השייכות לה לפי החוזה,
במחסן, למועד בו יעלה
ערכן•
קל לעשות קוים׳.מיל-
שטיין, שבגיל 19 נשא לאשת
את קצינת הצנחנים
הראשונה של צה״ל, הגיע
לפאריס אחרי שזכה בישראל
בסטיפנדיה של קרן נור־מן.
בשנה האחרונה, אחרי
צייר מילשטיין ו״לא תרצח״
שכסף הסטיפנדיה נאכל, נאגם
את מודליאני לא הבינו
לץ לעבוד למחייתו כצבעי
וסייד. כשניסה למכור את
תמונותיו לגלריות, לא רצו אף להסתכל פה, בקול שירה אדירה. כשהתקרב קלצ׳קין,
פסקה השירה• התברר, כי היתד, זאת חבורת
בהן. מילשטיין לא התיאש, ניגש להציע את
חסידים שציפתה לרבי שהיה צריך להגיע בתמונותיו
גם לגלריה שארפנטיה, שהיא לאותו
מטוס. הכובע התמידי, שקלצ׳קין נוהג
מעשה הגלריה הגדולה הרשמית של פאריס.
לחבוש על מנת להסתיר צלקת על ראשו,
תמונותיו מצאו חן בעיני מנהל הגלריה,
הוא שד,יטעה את החסידים ברגע הראשון
שמיהר לקנות אחת מהן• הדרן להצלחה הי.
..סיפור אחר שהביא אתו קלצ׳קין
תד, פתוחה בפני צבי מילשטיין. תמונותיו
ממסעו: אחד הגאנאים שחזה בהופעתו, התנמכרו
כלחמניות טריות.
להב עד כדי כך, שהשביע אותו לענוד על
מילשטיין אינו צייר מודרני במובן הרגיל
אצבעו את טבעת הנישואין שלו ולא להשל
המלה .״הציור האבסטרקטי אינו אומר סירה עוד. לפי שעה, מקיים קלצ׳קין את
לי ולא כלום. לעשות סתם קוים זה קל
שבועתו, ומראה לכל את הטבעת שעל אצמאוד,״
אומר הוא. לדעתו, ייעודו של הצייר
בעו מסיכה מיוחדת של שחקני
אינו לשקף את העולם בו הוא חי, על־ידי להקת בצל ירוק נתכנסה בביתו של חיים
חיקוי הטבע, אלא בתיאור המחשבות והרעטופול
, ,במטרה ליישב את החיכוכים השושל
יונות
שבזכותם סובב העולם. תמונותיו
נים בין שחקני להקה זאת לבין עצמם. אך
מילשטיין מצטיינות בטמפרמנט ובכנות. בצמסתבר,
שהמסיבה לא היתד, אמצעי יעיל
בעים כהים, ובמשיכות מכחול רחבות הוא
די הצורך: קרוב לוודאי כי הזמרת יונה
מצייר דמויות אפלות וכהות, לרוב ליצנים. עטרי תעזוב בקרוב את הלהקה כתוצאה מתמונותיו
מביעות יסורים ומרתיעות לפע
יצירו חיכוכים אלה שגרירות ארגנמים
באפלוליתם, מזכירות לעתים את
טינה בישראל כבר הזמינה אצל תיאטרון
תיו של אל־גרקו.
הבימה הצגה חגיגית מיוחדת של העצים
אחרי שלוש שנים של לימוד והצלחה במתים
זקופים, מחזהו של המחבר הארגנפאריס,
חזר מילשטיין לתקופה קצרה לטיני
אלחאנדרו קאסונה. יום העצמאות הארץ.
בשבוע הבא הוא עומד להציג את תעארגנטיני
יחול שבועות מספר לאחר הבכורה.
רוכת יצירותיו במוזיאון תל־אביב. אלא שרוב
התמונות שיציג אינן שייכות לו, נאסתדריך

מאספנים שרכשום מהגלריה של קטיה הצגות גרנוף.
• הבט אחורה כזעם (הבימה) -
מישה אשרוב זועם במשך שעתיים וחצי,
מאחורי הקלעים
העשויות להשביע את סקרנותו של כל מי
שמתעניין בהלך־רוחם של הצעירים הזועמים
האדמו״ר מגאנה
הבריטיים, כפי שהוא מוגש בבימוי מעולה
התואר מן להתעלם
״הכימה״ תחדל
של היי קיילוס.
שהוענק לה מטעם הממשלה — התיאטרון
9דור בא (זוטא) — ההתנגשות הישהלאומי
— אף כי עד עתה עשתה זאת,
ראלית בין דור האבות הזועמים על קיכמחאה
על שלא זכתה בתואר התיאטרון הפוחם
בחלוקת עמדות־ההשפעה, לבין דור
ממלכתי. בתיאטרון נתקבלה החלטה, כי מ הבנים הזועמים, על. קיפוחם בחלוקת עט־יום
העצמאות ה־ 11 ואילך, יוצמד התואר
דות־ההשפעה מתחילה באורח כה מעניין,
״התיאטרון הלאומי״ לשמה של הבימה בכל
עד כי הסיום הכושל אינו מוחה את רושם
פירסומיה מו״מ מתנהל בין אהל למישחקו
העז של זיגמונד טורקוב•
בין הבמאי שמואל בונים. לאחר שבונים
פרש מקביעותו בקאמרי, מציע לו עתה בידור
כגל קצר (מועדון התיאטרון) —
אהל את ההנהלה האמנותית שלוסאטירה
פוליטית חריפה, ראשונה בהעזתו.
שת המיתרים״ לשעבר ייצאו שוב ל־בישראל.
חוץ־לארץ,
אך הפעם — כל אחד לחוד.
• אף מלה למורגנשטיין (בצל
שמעון ישראלי יסע על מנת להשתתף בפס־ירוק)
— כשרונו של הבמאי שמואל בונים
טיבאל־הנוער הדמוקראטי בווינה, ולאחר מכן
והחן הטבעי של חברי הלהקה, מסתירים
מצפה לו סיבוב בארצות מזרח־אירופה.
אריה לביא הוזמן על־ידי ז׳אק דיוואל, מנ כמעט את עובדת היעדרו של מחזה.
העולם חזה 1

החי תרגום מילולי
ך נצרת, שלח סגן־אלוף וזרבין הזמנות
^ למסיבת יום־ד,עצמאות בעיר, ציין בערבית
את תוארו ״סג׳אן אולוף״ שפירושו בערבית
״סוהר האלפים״.

שפיטת רעב

ך קריית שמונה, הכריז משד, ביטון
^ על שביתת־רעב, שיתף את ארבעת ילדיו
מגיל שנה וחצי עד שש שנים בשביתה,
נעצר על־ירי המשטרה באשמת הרעבת ילדיו.

תחיית
המתים

ך* ירושלים, בא אליעזר מימון לבנק^
,הדואר כדי לקבל את קיצבת הזיקנה
החודשית של הביטוח הלאומי, נדרש להביא
הצהרה בשבועה כי הוא חי.

שיפורים ולא מיין

בלונדון, אנגליה, גילו רופאי בית־החו־
^ לים העירוני סט. תומס כי תשעה חולים
שהתאועו, על התקפות עייפות, טשטוש
הדיבוק ומקלפות קצרות של תחושות
אושר חריפותן, סובלים משכרות כרונית שבאה
משתיית כמויות מופרזות שאשמים•

חממת היצרים

ף • כפר אורה, פרץ בין החמולות ה־
^ יריבות ויכוח על שימוש במדגרה המשותפת
של הכפר, הפך לקטטה המונית
שבעקבותיה נפצעו עשרה תושבים ונעצרו
עשרה תושבים אחרים.

בנקודה זו
אין מחלוקת
בין הרופאים
שמנים רוויים מזיקים לב ריאות.
הידעת כי עץ הזית
״אקסטרה״ ,היחידי המזוקק
ב־ ,c.d .מכיל אחוז חומציות
אפסי בהחלט׳ מזוקק יותר,
היגייני יותר וטעים יותר.
עץ הזית ״אקסטרה״ מבטיח
בריאות +דיאטה במטבחן־.
סימן הזיהוי — הצוארון
האדום בראש הבקבוק.

הכרה מעמדית

ך* לוס״אנג׳לס, ארצות־הברית, לבש שח־
Jקן התיאטרון גורי פולונסקי תלבושת
חלל מגומי, פנה אל העוברים ושבים בבקשת
עזרה בשפה הרוסית, טען כי נחת ממאדים,
ספג בעיטה ברגלו מצעירה שזעקה
כי הוא קומוניסט.

מעגלי המס

ף״תל״אכיכ, קנה אליעזר הלוי כגרוט־
Jאות זוג אופניים משומשות, נדרש לשלם
עליהם מס־קנייה ומס־מותרות.

סליחה, טעות כמספר

ף״ לונדון, אנגליה, ראה מקי סקאלאן בן
Jהשמונה חמישה אנשים לבושי־מסכות
שודדים מכונית־דואר, מיהר לצלצל למשטרה
ולהודיע על המקרה, זכה לתשובת הטל־פונאי־התורן
:״אל תהיה ילד שובב,״ חזר
להתבונן בשקט בשודדים שהסתלקו עם
7000 לירות שטרלינג.

פירסומת מתח

ן • תל־אכים, נדהמו עוברים־ושבים לר־
^ אות אדם התולה בשארית כוחותיו על
מעקה גג קולנוע חן, נרגעו רק לאחר שנוכחו
לדעת כי היתד. זו בובת־פירסומת
לסרט־מתח שהוצג באולם־ד,קולנוע.

קוסמטיקאית

שטרן

ביאליק , 18 תל־אביב, טל 64732 .

חזרה

מהשתלמות מחו״ל
טיפול כפנים
הרחקת שערות
הרחקת כל מיני
צ ל קו ת

סחו״חליפין

•פורמוזה, השכיר צ׳אן־יון־טון בן ה־
^ 35 את אשתו ללין־צ׳י־קואי ב־ 35ל״י
לחודש, הרג אותו בדקירת־סכין לאחר שהלה
סרב להחזיר לו את אשתו בתום תקופת
השכירות.

נסיעת חינם

ף • כת״גלים, אנס נהג מונית נוסעת בת
J 43 ששכרה אותו להסיעה לביתה, הציע
לה להביאה לביתה בחינם, לאחר שביצע בה
את זממו.
~k it +

הארטיק המר
חיפה ומגדל העמק, קנו שמונה

^ ילדים שלגונים מרוכל־נוסע, הותקפו
בהרעלת קיבה•

הזירות למופת

ף כרייטון, אנגליה, הציבו סטודנטים
Jעוטי־שחורים מצבת זיכרון לחזיר מקומי
שפרץ בחג־המולד למחסן יינות, שתה
תשעה גלון יין, נפל לתוך באר וטבע.

במרינה

ספן רט

(המשך מעמוד ) 12
תחבולותיו הלא כשרות של שותפו, עזב
את נחמיה, אולם השאיר בידו את רשיון
הסוכנות. היה נראה כי עסקיו של נחמיה
ישגשגו עתה באץ מפריע.
צרות לבת דוד. אולם סופו של
הסוכן המצל׳ ח בא באופן בלתי צפוי• שרה
לוי, תושבת ישוב עולים בפרוזדור ירושלים,
שהונתה אף היא בידי נחמיה, גוללה לתומה
את צרותיה בפני בת דודתה הירושלמית.
ההיא ס׳ פרה זאת לאחיה, שוטר במשטרת
הבירה, שהעביר את התלונה הבלתי־ישירה
למפקדו. משטרת ירושלים, שרק
חיכתה לעדות מאשימה נגד הסוכן הזריז,
מיהרה לעצרו, פתחה נגדו תיק באשמת
הוצאת כסף בטענות שווא.

אמדות

דרכי אדם
צדקה מתחילה בבית

מרבו מאליו:
נ ל סון הו אמעשךי

לזוג התיירים אתל וג׳ורג׳ אקסלרד היתד,
בעיה. הנה עמדו לשוב לארצות־הברית,
ובכיסם עוד נמצאו כ־ 500 דולאר. מה יעשו
בכסף? הם התייעצו עם נהג המונית שלהם,
דניאל פורד .״ביקרנו בביילינסון ובועדת
הפועל. חשבנו לתרום להם את הכסף,
אבל ראינו שהם עשירים. אינם צריכים את
500 הדולאר. אולי יכול אתה להציע
משהו?״
הנהג, שסבלות מלחמת העולם והחיים
בסיביר הפכו אותו לאוהב־אנושות קיצוני,
הבטיח למצוא מען ראוי לתרומה. השכם
בבוקר החל לתור בין המוסדות הציבוריים
החיים מכספי־צרקה. אך במשרדי אילנשיל
והליגה למלחמה בשחפת לא הופיעו עדיין
הפקידים. הוא נזכר בבית היתומים בתל-
אביב. כעבור שעה קלה, היה זוג התיירים
במוסד גדוש־הסבל. הם התרשמו עד לדמעות,
תרמו את הדולארים מתוף הרגשת־סיפוק
עמוקה.
בדרך חזרה למלון, נזכרו השניים כי
פורד ביזבז כמה שעות יקרות של עבודה,
מבלי לבוא על שכרו• ״הנה 50 לירות,״
אמרו לו. אך הנהג לא רצה את הכסף.
״עשיתי את זה רק כמצווה — ובעד מצווה
אין מקבלים שכר,״ השיב. התיירים התעקשו,
ובלית־ברירד, נכנע הנהג. הוא נטל את
50 הלירות, אמר תודה לתיירים — ומיהר
חזרה אל בית־היתומים, לתרום את הכסף
למוסד הצדקה.

דרכי חיים
סיוד אל־ם

מראה חדש במגרש
כמו בכל שבת, המה אף השבת מגרש
הכדורגל של קבוצת בני־יהודה בשכונת
התקוה ממאות צופים נלהבים• הם באו
לראות את קבוצתם משחקת נגד היריבה
הנצחית מכרם התימנים, קבוצת שמשון.
איש מבין הצופים המושבע׳ ם לא חשש לתוצאות.
ד,עליה לליגה הלאומית היתד, מובטחת,
וכל תוצאה של המשחק האחרון עם
שמשון לא יכולה היתד, לשנות מא!מה.
אולם בעוד הסדרנים מוכרים כרטיסי״
כניסה תמורת לירה אחת, פשטה שמועה
כי אנשי שמשון לא יופיעו, יפגעו בכך
בד,לנסות הכספיות של הקבוצה היריבה.
בצריף הרעוע המשמש כחור הלבשה, כינס
מאמן בני־יהודה׳ דוד סולמי 34 את חניכיו,
הודיע כי באם לא יופיעו ד,שמשונים יקיימו
הם משחק בינם לבין עצמם ,״נוכיח כי
גם בהרכב כזה נוכל לשחק לא פחות טוב
מאשר אתם.״ השמשונים לא הופיעו, הקהל
הסתפק בהדגמה ביתית קצרה.
חולצות כלהקת חוככים. הצעירים
שיסדו ב־ 1936 קבוצה משלהם, כינוה בנייה.זה.
אז כמו היום סבלו ממחסור חמור
בכסף, וארגנו להקת חובבים שהופיעה בשכונות.
בכסף שהדוד חו קנו את החולצות
הראשונות לשחקני הקבוצה. שנים רבות
היוו קבוצה אפורה ובלתי־ידועה, עד שעלו
לפני שנה לליגה א׳ .עתה עומדים אנשי
הקבוצה בפני פרק חדש ב,זייהם•
מי הם השחקנים האלמונים שהחזיקו -מעמד
במשך שנים רבות מבלי שהתפתו לתנאים
שהציעו להם קבוצות נכבד! ת אחרות?
• בשער ניצב סוחר־הבדים מרדכי עבוד
( ,)24 המכונה מרקו 10 .שנים הוא משחק
בבני-יהודר, ומתוכן שמונה שנים בקב, צד,
הראשונה. לשער הוכנס מרקו, בשעה שעבר
על הקבוצה משבר והיה הכרח לערוך מספר
חילופים בהרכב.
החלוץ היחיד בליגה הלאומית שמרקו
חושש קצת מפניו הוא בוחוס ג׳וג׳וסיאן.
״יש לו בעיטות־פצצה מקרוב בלי רחמים.״
• בשש נבחרות צבאיות שיחק אופה־העוגות,
העולה ממרוקו, שלום אזולאי (,)23
לנני שבא לבני־יהודה. בעת המשחק נגד
הפועל מחנה,־יד,ודה עמדה אשתו ללדת, הבטיחה
לו בת אם יעזור לנצחין. הוא עזר
להבקעת שער הנצחון. אשתו ילדה בת.
• את המגן הנגר, מש־ח בן־ציון, גילו
כששיחק עם חבריו על המגרש של בני-

שוטר ד,מקוף, שנכנס באחד מערבי השבוע
שעבר לגן העירוני בראשון לציון,
מצא על אחד הספסלים החשוכים, זוג
צעיר במצב עדין. הוא הדליק את פנסו,
ביקש מבני הזוג להילוות אליו בדרכו לתחנת
המשטרה. השנים — א. א )22( .וב• ב.
( ,)19 ניסו לשדל את המקופאי, ביקשו אותו
״לא לעשות עניינים.״
״אני ממשפחה מפורסמת בראשון. הורי
לא ידברו אתי אם תהיינה לי צרות עם
המשטרה, אבי לא יתן לי גרוש,״ אמר
א. אולם שוטר המקוף לא ויתר, טען
כי השניים עברו על החוק, ישלמו את
המחיר המתאים.
ברגע האחרון, נאות שוטר ד,מקוף להסכים
כי קיימת אפשרות שלא יפריע להם.
הרמז הברור :״ ככה ...אולי גם אני קצת
עם הב חור ה*...
א. קפץ על ההצעה, הסכים. אולם ב.
לא הסכימה, הזכירה לחברה כי אינה ניתנת
להשכרה .״כבודה של ב. ב .חשוב יותר
מאשר כבודה של כל משפחת א. הכבודה,״
טענה בריתחה.
א• המשיך לשדלה, הציע לה ״לעבור
את ד,גיד,נום הזה עשר דקות, לשכוח מכל
הענין.״ המקוף היה חסר־סבלנות, ראה כי
אין סיכוי לסיום־ד,מריבה ביניהם .״יש
לכם חמש דקות להחליט: או ש או

כשעבר הזמן הקצוב, הודיע א. לשוטר ה־מקופי
על הסכמתם, דרש ״שלא יעבור את
הגבול.״ השוטר התיישב ליד הנערה, ציודה
על א. להתרחק.
״רגע, אבל מד, שמך שוטר יקר שלי?״
שאלה ב.
שוטר ד,מקוף הוריד את שפמו המלאכותי,
החזיר את תסרוקתו למצבה הרגיל, שינה
את קולו, חייך ואמר :״שמי ג. א ,.אחיו
של !.*2

כדורגלנים גרונדמן יפינואני*
לא קבוצה — משפחה

מתחבקים אחרי הבקעת השער הנזכר-ע
במשחק נגד הפועל קריודחיים, שהעלה את
קבוצתם לליגה הלאומית.
העולם הזה 1129

יהודה. במקום לנזוף בו ולגרשו משם הזמינו
אותו לשחק עמהם.
>• הפלא של הקבוצה הוא יוצא־פולין
יעקוב גרונדמן 19 המשרת בצבא. לשכונת
התקוה בא מפולין לפני תשע שנים,
נתגלה משחק ברחוב על ידי עסקן בנייה
ודה יצחק צוברי .״הייתי שמנמן ועגול
והיום אני לא מכיר את עצמי. זה שאני
האשכנזי היחיד בין כולם, לא מפריע לי,
אפילו בחרו בי לראש־קבוצה.״
sדני לוי 22 הסטופר, הוא מהראשונים
ששובצו בקבוצה הבוגרת. היום הוא
ידוע כמעלף השוערים• ״זה לא לשלילה.
אני פשוט מקבל כדור ובועט מ־ 18 מטר.
אם השוער תופש אז הוא מרגיש לא טוב.״
9״הייתי הפחדן של הקבוצה, והיום
אני אחד הפייטרים הגדולים,״ מודה החייל
אנשים פפיל ראדור
שני אישים שהתפנו בעצם ימי חג העצמאות
למבצעי פרסומת של חברה פרטית
היו נשיא המדינה יצחק בן־צבי וראש
הממשלה דויד בך גוריץ. שניהם הצטלמו
כשבידיהם תקליטים שמפיץ אחד מעתוני
הערב, ותמונותיהם פורסמו בעתון
בנשף הדיפלומטים שנערך במלון אכדיה,
קיבל הקהל בתשואות סוערות את שרת־החוץ
גולדה מאיר, שקמה לאחר שנערכה
במקום תצוגת אופנה. העירה שרת החוץ
:״מדוע אתם מוחאים לי כף? אינני
דו מנית במצב רלתי־יייהיר היה ראש
עירית תל-אביב, חיים לכגון, שהופיע

של אורי, הכפיל, והודיע לו :״תיגש ותג־אם
בשמי באותה הזדמנות הופיע
עזר לראשונה בדרגת האלוף החדשה שהוענקה
לו. כשראה זאת שגריר צרפת בישראל,
פייר ז׳ילבר, הוא ניגש אליו, ציחצח
בשרוולו את סימני הדרגות החדשים
בטיסת הבכורה של ההליקופטר בשירות
ד,הליקופטרים החדש, התכבדו אורחים נכבדים
שנוכחו בטקס. בהליקופטר היה מקום
רק לשלושה ^וסעים — ראש ממשלת צרפת
לשעבר ׳ ,גיי מולה, שר התחבורה
מצה כרמל ושגריר צרפת. אולם למטוס
נכנם גם?*הל משרד הבטחין, שמע ון
פרם, התיישב בין כרמל לז׳ילבר, חיכה

מתוצרת חוץ כאשר הסתיימו ההופעות
בבמות־ד,בידור, הופיעו האמנים למסיבה
חגיגית לשם קבלת הצ׳קים. חנה
מ רון ויו סףיד ין שהיו ראשוני מקבלי
הצ׳קים, הנהיגו ביזמתם את הנוהג שכל
אמן יתן הופעה קצרה מיד אחרי קבלת
הצ׳ק דן כן ־ א מו ץ היה צריך לקבל
סכום של כמה מאות ל״י, תמורת הסכמתו
להופיע בבמת הבידור המרכזית, בכיכר
מלכי ישראל בתל־אביב, בקטע המפורסם
של ההספד על עצמו• אולם כשהגיעה שעתו
לעלות על הבמה הוא היה שתוי במידה
כזאת, שהשתטח על הבמה מבלי יכולת
להופיע. לעומת זאת גילה פעלתנות מאחורי
הבמה, חיבק ונישק את אי לנהרו כי נ א
בצורה כזאת, ששוטרים הוזעקו למקום כדי
למנוע קלקול המידות מאלפי הילדים הקטנים
שהתאספו סביבו לחזות במחזה.
אולם דן התנגד, צעק כלפי השוטרים בטוב
עליו ליבו ביין :״הסתלקו מפה, זאת אשתי
ומותר לי לעשות הכל באותה במה
התחוללו מריבות בין חברי להקת בצל ירוק
שהגיעו לידי כך שבד קו סרב לעלות על
הבמה. יצחקשמ חו ני, שהיה צריך להעביר
את השידור מבמה זו לקול־ישראל,
נאלץ בשל כך להפסיק את השידור
במסיבה שנערכה במועדון התיאטרון לרגל
סיום תפקידה של ועדת העשור, נוכח גם
מנהל קול־ישראל ה רי זינ ד ר, שבשעתו
אסר את השמעת השיר הסלע האדום בקול־ישראל
מחשש של קלקול האידיאלים של
הנוער• מסתבר, כי הוא לא חשש לקלקול
אידיאליו הוא, דרש בכל תוקף לשמוע דווקא
שיר זה.

האיכות והמשקר

תמונת החודש. תמונה מענינת ומיוחדת זו צולנוה לפני
שלושה שבועות, מעל פסגת המצדה בידי חובב• היא נעשתה
זמן קצר אחרי שאבן שהתדרדרה פצעה את המטיילת יהודית
ירמיאש, שמתה אחרי־כן מפצעיה. התמונה צולמה בשעה שהלי־עובדיה
יעקב, יליד פרם, המשחק רק שנה
בקבוצה.
• הרוח החיה של ההתקפה הוא בלי
ספק אברהם עבוד (״ברה״) ,אחיו של מרקו
השוער• כיום ברה המסגר הוא מחוסר־עבודה,
אחרי שנמאס למעבידים לשחררו כל
פעם לאימונים.
בתחילת העונד, פנתה קבוצת הפועל חיפה
אל האגודה, ביקשה לקנות את ברה תמורת
3000 לירות. בני־יהודת לא הסכימו.
9הקיצוני מלאך רוצ׳ם נהנה מחייו גם
כאזרח וגם כחייל. מלאך, המשחק כבר עשר
שנים בקבוצה, הינו מדריך־ספורט בצבא,
עושה שם את אותו הדבר שהיה עושה
בשכונה .״אני בסדר עם כולם, רק לנפתלי
ממחנה יהודה יש שנאה אישית אלי, ופעם
קיבלתי שבועיים הרחקה בגלל שהתגרה בי.״
• יוסף מהלל, פועל הדפוס 19 החל
לשחק מאוחר• רק בגיל .13 אולם זד, לא
הפריע לקריירה הספורטאית שלו. כיום הוא
נחשב לאחד המצטיינים בקבוצה ומודה
בפה מלא שמקצוענות זה דבר חיוני ״אלא
שכולם מתביישים להודות בכך.״
• ג׳ון צ׳ארלס של שכונת התקוה הוא
שלום סינואני. יוצק הנחושת הוא חלוצה
המרכזי של הקבוצה שבה החל לשחק בגיל
. 14 האכזבה הגדולה של העונה עבורו:
אי־הופעת שמשון, שהפחיתה את סיכוייו
להיות מלך השערים של ליגה א
הצעיר בחבורה הוא יצחק מזרחי
( ,)17 המכונה זכי• מאז שהוא זוכר משהו
מחייו היה זה קשור בשם בני־יהודה.
״משפחה אחת זה מה שרציתי לעשות
מהם. לא קבוצת כדורגל אלא משפחת
כדורגל.״ מנתח את סיבות הצלחת הקבוצה
המאמן סולמי. אולם המשפחה המאושרת
סובלת מחסרון־כיס כרוני, שיתגבר במשחקיה
במסגרת הליגה הלאומית. השבוע היא
החלה באיסוף תרומות .״הקהל יאהב אותנו,״
הבטיח סולמי .״נמאס להם לראות
תמיד את אותן הקבוצות.״
העולם הזה 1129

קופטר של חיל האויר בא לחלץ את הפצועה. בתמונה נראה
ההליקופטר כשהוא מרחף באויר ומדחפו נמצא בתנועה. לידו נמצא
האדם שיעסק בהעלאת הנפגעת למטוס. האנשים מימין מתכוננים
לרדת בסולם אשר דרכו עולים המטיילים הרוצים להגיע לפסגה.

ביום העצמאות במגרש הכדורגל בבאסה, על
מנת למסור גביע לקבוצה המנצחת בתחרות
הכדורגל בין נבחרות תל־אביב ופתח־תקוה.
כשהיה צריך למסור את הגביע, התפרצו
למגרש עשרות ילדים קטנים, הקיפו את לבנון,
טיפסו עליו ואחזו בו. לבנון, שרצה
לסלקם, ניסה לגעור בהם באמצעות המיקרופון
שניצב לפניו, לא ידע כי גערתו
הועברה לשידור קול־ישראל, לא נשמעה
כלל במגרש אגב, לבנון, שמאז ביקורה
של שחקנית הקולנוע הצרפתית מרטץ
קרול בבנין העיריה, החל להרגיש בחסרון
השפה הצרפתית, לומד לאחרונה שפה זו
בקדחתנות אחרי שראה את הסרט
כפילו של -מונטי, החליט מפקד חיל־האויר,
אלוף עזר וייצמן, למצוא גם לעצמו
כפיל כדוגמת הכפיל שהיה לגנראל מונט־גומרי•
לא היתד, זו מלאכה קשה. בחיל
הדומה
ד,אויר משרת סרן אורי
בצורתו החיצונית לעזר והגר גם באותו
שיכון בו גר עזר. סיפר פעם עזר על דמיון
זה :״כשאני עובר בלילה בשיכון, אני שומע
בחורות קוראות: אורי, בא הנה.״ כאשר
נוכח וייצמן בפתיחת שירות ההליקופטרים
השבוע והוא התבקש לנאום, טפח על כתפו

עד שר,צלמים יסיימו את צילומיהם, ואז
יצא מההליקופטר, אשר התרומם על שלושת
נוסעיו.

שערוריה ה־פל
בפעם הראשונה בתולדות התזמורת הפילהרמונית
הישראלית העיז מישהו להפריע
חזרה של התזמורת. היה זה כאשר התזמורת
ערכה לפני שבוע חזרה באולם היכל
התרבות בשעות אחרי הצהרים בניצוחו של
יוג׳ין אורמאנדי. האולם הובטח לאותה
שעה לבדרן הצרפתי ז ׳אלן דיוואל לצורך
חזרה אחרונה לתכנית הידד לישראל שעמדה
להערך בערב. אחרי שהמתין חצי שעה,
איים דיוזאל לחזור לצרפת. סגן־מנהל ועדת
העשור, אייה אפרת, נטל על עצמו את
האחריות, הפסיק בצעקות את חזרת התזמורת׳
גרם לשערוריה סגן־דובר ועדת
העשור, יהודה ליש, שהיה אחראי בערב
יום העצמאות להובלת העתונאים לסיור בין
במות־הבידור, דאג באמצעים מיוחדים להעלאת
מצב־רוחם — העתונאים הושקו בקוניאק
צרפתי נזרטל, ובמשקאות אחרים

DitHDiTl ,TilDQ

הקונסול הכללי של גאנה בישראל ג׳׳ו הן
סי רי לאיקינטי הוכיח השבוע את מידת
הקלטותו בישראל. הוא הופיע לראשונה כשופט
במשחק כדורגל שנערך בפתח־תקוה,
החל לשבת בכסית בחברתו של נתן אל*
ת ר מן כאשר נשאל שחקן הבינוה
ש מו א ל רו דנס קי כיצד הוא מנצל את
שפע האפשרויות להופעה בכמה וכמה מקומות
בעת ובעונה אחת, הניתנות לאמנים
ביום העצמאות, השיב הוא :״זה כבר לא
בשבילי, שיוסקה בנאי ירוץ מבמה לבמה״
דיבור בשפת האידיש במסגרת
קפה כסית הפך לאחרונה לסכנה• המשורר
יונתןר טו ש, תושב־קבע של כסית ומראשי
האידיאולוגיה הכנענית, יצא לאחרונה
בהתקפה נמרצת על אלה המעיזים לדבר
במחיצתו בשפה זו ל א רי מוג טיין,
השחקן האמריקאי שהופיע בסרטו של לארי
פריש עמוד האש׳ התיאש לחלוטין מקריירה
של שחקן בישראל. לאחרונה הוא ירד לעבוד
במפעלי האשלג בסדום, חזר משם
כשמשקלו פחת בחצי שני ניתוחים
קיצוניים בקשר למעמדו החברתי של שחקן
בצל ירוק אורי זוהר הופיעו לפני שבוע
בשני עתונים מתחרים. אחד העתונים פיר־סם
כי אורי עומד לשאת סוף־סוף את
אילנה רובינא לאשה, ואילו עתון שני
הודיע על פרידת הזוג. למעונינות — האמת
היא שאורי זוהר חופשי עתה התנהגות
אזרחית למופת גילה דובר ההסתדרות
לוי יצחק הירושלמי שחזר בערב יום־
העצמאות משליחות קצרה בחוץ־לארץ. הוא
החזיר לאוצר 46 דולארים מתוך המאה
שקיבל בצאתו התנהגות מסוג אחר
נהג שחקן הבימה רפאל קלצ׳קין, ששהה
ביום־העצמאות בגאנה וליבריה, לצורך
הופעות בפני המושבה הישראלית שם.
קלצ׳קין שחזר במטוס דרך ציריך, הוזמן
על ידי הטייסים הישראלים לתאם, קיבל
שיעור מאלף בתורת הטיסה. אמרה הדסה
אשתו :״הוא חזר חצי טייס.״ אמרו הטייסים.
:הוא חזקא שאל שאלות לענין.״
אמר קלצ׳קין :״המטוס הוא דבר מסובך,
העושה את הטיסה לדבר פשוט.״

• מאיר וייסגאל, לשעבר יושב-ראש ועדת-העשור :״איל-
מלא היה לנו העשור היינו צריכים להמציא אותו,״

• שגריר צרפת כישראל פיי ראן ׳ ן
שאי1
״עלינו ליצור
לנתקה אי־פעם.״

משרד ראש־הממשלה תדי קולק בבחירת סוג היין המתאים
למכירה בחג־העצמאות :״מר קולק, מלבד קבעו במידה מסויימת
את אורח חיינו בתוקף תפקידו הרם, נטל על עצמו את המשימה
הנעלה לשבח טעמנו בעניני הרוח והגוף. הוא החל בהרבצת
תורה בעסקי ציור, המשיך בקביעת אילו שירים יכולים אנו
לשמוע מבלי להינזק, וכעת פוסק הוא הלכה בעניני עידון
הבשר והחך• לא חסר הרבה ויתחיל לבקר רדיו.״

• עורך־הדין שמואל תמיר, באסיפה בהרצליה:
״בישראל נוצרה שכבה של אנשי המעמד השליט, אשר שדות־התעופה
באירופה ובאמריקה מוכרים להם טוב יותר מתחנת-
האוטובוסים המרכזית בתל־אביב.״
• המבקר בועז עפרון, על השתתפותו של מנהל

• הפרופסור (לדת) יהושע יהודה, מג׳ניבה על
היהודים הדתיים בישראל :״ד,ם אוכלים בשר כשר ועושים
עסקים טרפים.״
« דובר ההסתדרות, לוי יצחק הירושלמי :״אין
למפא״י מכשיר העוזר לפופולריות שלה כמו העולם הזה.״

1rr n u iiiin n in in iu rru m u im m u -iin m m iin m in m im m i

m im iim u x a

הרבה הורים מהססים אם לקחת אתם את ילדיהם הקטנים לחדל׳ בגלל טלטולי הנסיעה. כשאתה טם ב־ט.וו.א״
אתה יבול לקחת אתך את ילדך בלב שקט. גם הוא — כמוך — ייהנה מן הטיסה הנעימה, השרות
האדיב והאוכל המשובח. הדיילות המנוסות של ט.וו.א. יודעות היטב איך לשעשע ילד בזמן הטיסה ולהפוך
את הטיסה לו ולהוריו לחוויה.
ט.וו.א — .אחת מחברות התעופה הגדולות ביותר בעולם — מעמידה לרשותך יותר מ־ 200 מטוסים בעשרות
קוים. צוות העובדים המומחה יביא אותך למחוז חפצך במהירות, בדייקנות, בנוחיות ובבטחון. חברת ט.וו.א.
הנה חלוצת מטוסי סילון אזרחיים אמיתיים שיופעלו בקרוב גם מישראל ולישראל.
עתה, עם פתיחת עונת הנסיעות והתיירות, כשאתה מתכנן את נסיעתך, זכור לטוס עם ט.וו.א. לרשותך ארבע
טיסות לשבוע — לארצות הברית דרך אירופה.

טוס בשרות הטוב ביותר
T R A N S W O R L D A IR L IN E S
A S IA

A F R IC A

EUROPE

פרטים על שרותי ט. וו. א .במשרדינו בתל־אביב. לח׳ אלנבי .98 טל 67364 .
או באמצעות סוכן הנסיעות שלך

קולנוע ישראל
אם א־ן מ־ר מ

ידי t

״אבל היא קצת יותר יפה,״ ציינה יעל
דיין, כאשר הציגו בפניה בפסטיבל הסרטים
בקאן את הכוכב ההוליבודי החדש —
מילי פרקינס, אותה הציעו לתפקיד אריאל
בסרט בריטי שיופק לפי פנים חדשות
במראה מבחינתה היא, הביעה יעל את
דעתה: מילי היא בעצם בסדר גמור, מסוגלת
מבחינה חיצונית לגלם את תפקיד
קצינת הח״ן הישראלית.
השבוע תינתן לאזרחי ישראל ההזדמנות
לשפוט את מילי מראיה אישית. במסגרת
מסע פרסומת לסרט יומנה של אנה פראנק,
תגיע מילי לביקור של יומיים בארץ,
תשתתף במספר טקסים צבוריים. יהיה זה
המקרה הראשון בו יראו ישראלים בארץ
כוכב קולנוע בטרם ראוהו על הבד.
מילי, בתו של רב חובל מניו־יורק
שהיתר, דוגמנית, לא חלמה מעולם על קריירה
קולנועית, הגיעה אל תפקיד אנה
פראנק באקראי. היא היתד, אחת ממיליון
יערות אמריקאיות יפות, אך רגילות, ממוצעת
בקומתה ובגיזרתה, שהתבלטה רק
בזוג עיניים ענקיות. היא היתד, אבטיפוס
של הנערה האמריקאית הרגילה•
שושנת אנה פראנק. הישראלים שיצליחו
להדחק ביום רביעי לגני דיוניסיה
במושבה הגרמנית בירושלים, שם תשתתף
מילי בטקס נטיעת שושנת־אנה־פראנק, או
שיראוה ביום חמישי אחר הצהרים בקב
שחקנית
פרקינה
פנים רגילות במראה

לות הפנים שתערוך במלון דן בתל־אביב,
יראו לפניהם נערה רגילה, שיכלה להיות
צברית מרחל או ממשמר־העמק. רק פרי
המקרה העיוור גילה את כשרון המשחק
שבה, העלה אותה לדרגת כוכבת מבוקשת.
אולם הסיכויים לראות את מילי בסרט
בתפקיד קצינת ח״ן ישראלית, העוברת
את מה שעבר בזמנו על יעל דיין, אינם
רבים כנראה, לפי השמועות האחרונות.
יצרני חברת פוקס, עמם היא קשורה בחוזה,
אינם נוטים לתת לה להשתתף בסרט בזמן
הקרוב, לפני שימצו את כל האפשרויות המסחריות
של אנה,־פרנק.
משום כך, השאלה הניצבת כיום בפני
מפיקי סרטה של יעל דיין היא: אם אין
מילי מי לי?
סרטי מדריד וגבעוד לת־־ר
זכרונות מאיטליה (הוד, תל-אביב;
איטליה) הוא סרט תעמולה לעידוד תנועת
התיירות באיסליה, שתסריטו ומשחקם של
ה עול ם הז ה 1129

מספר שחקנים בו, עשויים להשכיח לפרקים
כי הוא אינו אלא סרט פירסומת•
הוא אינו עשוי בצורה ציונית. נופי איטליה
ועתיקותיה אינם חולפים על הבד
בצילומים חסרי משמעות, כשהם מלוזים
בקטעי קריינות פטטיים, הוא מציג שלוש
נערות חמודות, אנגליה, צרפתית וגרמניה,
המטיילות על פני איטליה בטרמפים, עוברות
כל מה שעשוי למשוך את בנות־ארצו־תיהן
לביקור באיטליה.
האנגליה מאבדת את הפוריטניות שלה
ואת שמרנותה, מוצאת את עצמאותה. ה־צרפתיה
מקלפת מעליה את קליפת ההתנהגות
השחצנית המעושה, לומדת להכיר
בעובדות החיים. הגרמניה לומדת לדעת שהיא
יכולה למצוא באיטליה בדיוק את מה
שיש לה בגרמניה, בתוספת גברים מסוג
אחר•
מלבד זאת מציע הסרט שפע הצעות
צבעוניות אחרות לתיירים — ג׳יגולוס צעירים
לבתולות זקנות, רמאיב חביבים למטיילים
תמימים, עתיקות משעממות כרקע לאהבות
מרתקות. לצופה הקולנוע הפשוט
מציע הסרט רק סידרה של שחקנים ידועי־שם
המגוונים בנוכחותם את מסע התעמולה.

סחרחורת פתע
* רטיגו (חן, תל־אביב; ארצות־הברית)
הוא מונח רפואי־פסיכולוגי המציין סחרחורת
ואבדן שוזי־משקל גופני, בתוצאה מ־עירפול
וטישטוש החושים. למצב זה מנסה
אלפרד היצ׳קוק, אמן סרטי
המתח, להביא את הצופה
תוך כדי צפיה בשלושת-
רבעי ארכו של סרט זה.
הוא עושה זאת בצורה
פשוטה — בגוללו על
הבד סיפור פשוט, חסר
ברק׳ בלתי מובן במעט
ומוזר מאוד• הצופה שאינו
מצליח לעקוב אחרי השתלשלות
המאורעות, אינו מבין
לאן הם מובילים, כמעט
ומתאכזב. ואז בא ההלם.
היצ׳קוק ממציא את המפנה
המפתיע, המכניס מתח וענין
בסרט.
חלקו הראשון של הסרט,
זה המעורפל והבלתי מובן,
מתנהל באיטיות ובשלוה.
ג׳ימס סטיוארט הוא בלש
בפנסיה הסובל מפחד־גבהים
הגורם לו לסחרחורת ואיבוד
חושים, בהבחינו כי הוא
נמצא בגובה מסוים מעל
פני הקרקע. ידיד נעורים
שלו שוכר אותו כדי לעקוב
אחרי התנהגותה המוזרה של
אשתו (קים נובק<
האשד, מתגלה כחולת־די־בוק,
החיה מחדש את חיי־אם
סבתה המטורפת. היא
מצליחה לרכוש את ליבו של
הבלש, מתאבדת בקפיצה מעל
למגדל, כשהבלש, שאינו יכול
לטפס אחריה בגלל מחלתו,
אינו מצליח להצילה• סטיו־ארט
הופך לחולה־רוח. רק
כשהוא מבריא חל המפנה
בסרט המבהיר גם לצופה
מה בעצם התרחש.
היצ׳קוק סטה הפעם ממסורת סרטי־המתח
שלו. זה אינו סרט מתח אלא סרט הפתעה,
וצופה חסר־סבלנות עשוי לאבד את הענין
בו עד שמגיע הרגע בו חל המפנה המפתיע.
תדריך אלה הסרטים הנווצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• פו ר טונ ל ה (ארמון־דוד, תל־אביב)
— סיפור נפלא ומעניין של פליני בסרט
בלתי אחיד בביום ובמשחק. ג׳ולייטה מסינה,
פול דוגלאם.
• השחלב השחור (אופיר, תל-
אביב) — אנתוני קוין וסופיה לורן כזוג
אלמנים הפותרים את בעיותיהם בצוותא.

« יעקובובסקי והקולונל (רזן,

ירושלים) — דני קיי מעלץ לבבות יהודים
בתעלוליו עם קצין פולני אנטישמי עמו
הוא בורח מפני הנאצים.
• הנאה בי ם (תל־אור, ירושלים) —
מה שעושים כולם אבל בצורה פיוטית.
• קול הזעם (אמפיתיאטרון, חיפה)
— יול ברינר מנסה לשקם משפחה מופרעת.
ג׳ון וזדוורת.

תשבץ 1129 n m a& iu n

מאוזן . :כוכב
לכת; .4חבר
כנסת; . 10 כן;
.11 כלי בשח מט;
.13 שממה;
.14 בעד; . 15
פעולה צבאית ;
.17 פרקי משלי ;
.19 חייב ; .20
מטבע מצרי ; .22
חיל; .25 אדון;
.26 מהר ; .27
חוט ליפוף; .30
נציב מם־הכנסה;
.32 אביון ; .33
גרושין; .34 תפס;
.36 אות ; .37 למוצרי ביח״ר
אופנה; .39 רכבת
תחתית; .41בכלי
נשק ; .42
אות אנגלית ; .44
לא כלום; .46 רחמים; .48 יעל, ללא
סוף ; .50 התבור ; .51 אם יעקוכ ; .53
שושנה ; .55 מספיק ; .57 נכרי ; .58
בבקשה ; .59 משק במישור החוף ; .60
חודש.
מאונך . 1 :נפלא; .2חצי גו נן;

.3חוזה המדינה; .5ידיד; .6נצח־ישראל־לא־ישקר
; .7נערים; .8לב נה;
.9קטע לפסנתר; . 12 פקודה;
.15 אמבוש; . 16 ראש עירית פתח־תקוה
; .18 בירת נורבגיה; .21 הגבול

המערבי; .23 עני; .24 נזכר־לעיל;
.26 אם שם; .28 שלוש־עשרה; .29
עצמאות; .31 תרופה; .32 חיוני למ כוניות;
.35 יחידת חשמל; .37 מחבר
אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו;
.38 רועש; .40 נישא; .41 גוף שלי שי,
רבים ; .43 מנעול בטחון ; .45
קומפוזיטור ; .46 מצודה בקירבת ירו שלים
; .47 קבוץ ; .49 גוי ; .52 שלל ;
.54 זורם בורידים; .56 יפה, ללא
סוף; .58 מילת זירוז.

חיקוי!...
זה גודלה של כל המצאה מוצלחת.
אך אם איגד רוצה להתאכזב דרשי
אד ו רק סינטבון ־ נקה

כת התינו תפרנות דרך בין תנזסתתבוית

תכה ר2ן ריאות התפשרות תתייריגו ישרארייגו .

כאשר מסא ריסשת עיניים
שעה שבארץ החלה התכונה לבחירת מלכת המיל־ ( 1959 ראה עמוד
,)2ריכזה אליה מלכת המים ,1958 יהודית חי; את מבטיהם של
תושבי רומא בשסיירה ברחובות העיר. צלם ״העולם הזה״ ,שעקב

ורדיתי ותותי כתנות תאורגן

באמצעות מצלמה ארובת טווח אחרי תגובותיהם של הרומאים, הנציח
את מבטי ההתפעלות וההערצה להם זכתה יהודית, נאלץ תכופות
לחזור ולחלצה מחבורות הצעירים שסבבוה, התנדבו לעזור לה בסיורה.

תנוכנת את תוצת תכביש

נתתדת בתבבוינו נתינו שר ואבי רותא

ת\ 2ברת תדריך בתפת תעיר

ושר תרתית ורית התבריגו בווופשת.