גליון 1130 מתאריך 27 במאי 1959

מספר 1130

שנח 22

י״ט אייר תשי״נז 27.5.1959 ,

המחיר 550 פרוטה
סיבר האישי

עד עברו,
מניעיו ומעשיו

הצי פנים כצר

השנס דוה

כתבתכם פני ישראל (העולם הזה 1112s
הזכירה לי את הטלד המתחפש כעני ויוצא
לעיר לדובב את נתיניו. מה היא הסיבה
שהחוליה שלכם פסחה על הערים הנדולות,
בהם מצטופפת יותר מחצי אוכלוסיית ישראל,
הסתירה בצל חצי מפניה של ישראל?
יצחק בר־כוכבא, ירושלים
...ז ו היתה אחת הרשימות המעניינות
ביותר שקראתי. השער שלכם עצום בביטויו
האנטי־מיליטרסיטי.
הדסה גולדברגר־סורל, חיפה

העורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
שלום כמו

זמרך משנה:
דוב איתז

רחוב גליקסון ,8וזל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .156 .מען לנוברקיס :״עולנזפרנו״.
המוציא לאור: הפולט הזה בע״מ.
דפוס משה שהם מריס, ת״א, טל.31139 .
ההפצה: דוד מופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות,

בשבוע שעבר התכנסו עורכי העתונים,
תוך החרמת העולם הזה, והחליטו ביניהם
למנוע את פרסומה של ידיעה מסויימת.
הם פנו לשלטונות בבקשה לעזור להם בביצוע
הסכם זה.
לאחר מעשה, נעשה נסיון לשכנע אותנו
לקבל על עצמנו את הדין. סירבנו בהחלט.
בידענו היטב כי כל הסכם כזה בין עורכי-
עתונים הוא בלתי־חוקי, שברנו את ההסכם.
כתוצאה מכך, התמוטט ההסכם גם בין שאר
העורכים, ובזה אחר זה הפרו הם עצמם את
קשר־ההשתקה שלהם.
אין זאת הפעם הראשונה. אם להזכיר
רק שני מקרים בולטים: העולם הזה שבר
ברגע המכריע את קשר־ההשתקה מסביב
לפרטי פרשת כפר-קאסם, ובזאת גרם במישרין
לכל ההשתלשלות שבאה לאחר־מכן.
לפני כמה. חדשים נשבר קשר שני, להשתקת
ההפסקה של עלית יהודי רומניה, ובזאת
מנע את גבית מלוזה״העליה.
לפעמים אני תמה על העזתם של ה־עורכים,
הסבורים כי אפשר לקבל החלטה
בענין כזה תוך החרמת העולם הזה, אחד
מחמשת העתונים הנפוצים ביותר במדינה,
הנקרא יותר מכל עתון אחר. נסיון כזה
נראה לי, בכל הכבוד, נאיבי. כל עוד קיים
בארץ בית־משפט בלתי־תלוי, השופט על פי
החוק, אי־אפשר להשתיק אותנו נגד רצוננו
בעדן שאינו ענין בטחוני מובהק.
יתכן כי על־ידי ההחרמה השיטתית של
העולם הזה מקוזים אנשי־השלטון, והעורכים
הכפופים להם, להזיק לנו. הדבר מופלא
בעיני. אולם הם •אינם יכולים למנוע מאתנו
את היתרונות הטבעיים הנובעים מכך
— החלפה חופשית על מה, נפרסם ולא
נפרסם, כולל תוכנם של הסכמים חשאיים
להעלמת ידיעות. הם לא יכולים לאחוז
בחבל בשני קצותיו — גם להחרימנו וגם
לתבוע מאתנו קבלת דינם.

עורך כיתוב:
פילבי קשת

עורך תגנית:

כתב בכיר:
אלי תבור

גלט המערכת*
אריה פרז

חברי המערכת:
מנשה בר־רייו, שייוו ולזר, לילי גלילי.
רויר הורוביץ, רותי ורר, אברהם הרמוז,
יומה אבו־המרי, אביבה ספו, למום פינו.

כדי למנוע כל אי־הבנה בעתיד, אני רוצה
להכריז בצורה החלטית וסופית:
• העולם הזה לא יכיר בשום הסכם של
אי־פרסום, המתקבל בגוף שאין הוא חבר
בו, כתוצאה מדיונים שאין הוא שותף להם
מראשיתם.
• העולם הזה ישבור כל הפכם כזה,
ובמקרה הצורך יבקש סעד בבית־המשפט
הגבוה לצדק.
9העולם הזה אף לא ייכנס להבא לויכוח
על טיב הנימוקים לאי־פרסום ידיעה,
אם נתקיים לפני כן דיון מסוג זה בהעדרנו.

כבר דיברנו כאן כמה פעמים על מקומו
של העולם הזה במלחמת הבחירות. לעתים
היה נדמה שכל הסיעות אינן לוחמות זו
בזו, אלא בנו.
עוד ביום הבחירות להסתדרות הופיעו
שתי ידיעות בגליון של דבר. האחת מסרה
על נאומו של פנחס לבון נגד אחדות־העבודה•
אמר לבון, בין השאר אם
יגאל אלון, שהוא בעל זכויות בעבר הצבאי
שלו> מרשה לעצמו לדבר על מנגנון־החושך,
שזה קופירייט של העולם הזה
אבל גם אחדות־העבודה לא סמנה ידה
בצלחת. מסר דבר במסגרת מיוחדת: העולם
הוח חיוור לעומת הדי כפר־סבא של מפ״ם
— כתוב בכרוז של אחדות־ד,עבודה נגד

אם נכונה השערתו של אחד מראשי
מפא״י ערב הבחירות, כי העולם הזה הוא
הגורם להימנעות מן הבחירות, הרי מסתבר
כי הסיעה שלנו היתה היחידה שניצחה
נצחון גדול. בעוד שאחדות־העבודה עלתה
רק בשני אחוזים, הרי סיעת הנמנעים עלתה
ב־ , 12%והגיעה עתה ל־ .27%זוהי הסיעה
הגדולה ביותר בהסתדרות אחרי מפא״י.

החזרה הצליחה

אני עולה חרש מאמריקה, ולמרות היותי
ירוק כאז, כבר השתתפתי בבחירות להסתדרות
ואפילו הייתי חבר וועדת קלפי. זה
מעיד על מידת הדמוקרטיה הקיימת במרינה.
ברור שלא הכל ללא פגמים, ביחוד
באיזורי-פיתוח, ביז עולים שאיז להם מסורת
דמוקרטית. אד לעומת מה שנעשה באמריקה,
כאז נז־עדן. לא ראיתי שם, למשל,
בחירות מקומיות, בהז לא יעלה מספר פתקי
הבוחר על מספר הבוחרים
ג׳אק (יעקב) זזינגארטן
(כרמי) ,רמת־גן
...איז כל מנוס מהמסקנה כי המשטר
הקיים הוא בדיוק המשטר הרצוי כיום לאומה
הישראלית. כל משטר נבחר ברוב קולות.
הגיוני הוא כי בוחריו אחראים למעשיו.

מחאה כעילום־שם

מאמריכם על הסתדרות המורים (העולם
וזזה 1125 והלאה) עשו עלי רושם רב. לא
בגלל האמת שבהם, אלא בנלל העובדה כי
סוף־סוף קם אחד העתונים ואמר מה שבלבו

של כל מורה ומורה.
יהירותו ושחצנותו של לויז המר, תעלו־ליו
והתעללותו, נוגעים בכל מורה. ייתכז
בי לא כל קוראי עתונכם מרגישים במה
שמתרחש בהסתדרותנו, אד ציבור המורים
טרגיים ומרגיש. כל מורה יודע היטב את
הנעשה בקרב הסת־רותו. ככל איגוד מקצועי
בארץ קיים גוף זה לא בכדי לשרת את
האינטרסים של ציבורו, אלא כדי לשרת את
עצמו. אני תקווה כי הסתדרות זו תרחיק־לכת
בקיפוחנו, עד שיבוא היום בו נוכל
לפרוק את העול ביתר שאת
י. ם• חיפה
עניין הוצאות הנסיעה למורים (העולם
הזה ) )112:הוא עניז בוער ביותר, הנוגע
לאלפי מורים. הגיעו בנפשכם: אומרים
למורה --גור במקום עבודתד. וזאת לאחר
שרכש במקומו הקודם דירה בעמל רב, וקשור
בנפשות אחרות. איז לו ברירה. הוא חייב
לנסוע למקום עבודתו ולשאת בהוצאות נסיעתו.
אם, במקרה הטוב, מחזירים לו הוצאות
הנסיעה שלו — מנכים לו מיד חמים ל״י
לחודש. במידה והוצאות הנסיעה שלו עולות
על 12ל״י לחודש, איז הוא זכאי
לקבל אפילו פרוטה אחת מעל הסכום המוצע.
מורה אלמוני, רחובות
על הפרטים החדשים — תודה למורה
האלמוני, אשר כמו כל הכותבים על נושא
זה העדיף להשאר בעילום־שם.

יישר כח לזמן

הנני מנוי וותיק על שבועונכם. מזה תיסע
•ם נים אני מקבל אותו ביום חמישי בבוקר,
במשרדי שבמנהטז. השבוע אירע דבר בלתי
רגיל. העתוז ראה אור ביום רביעי בבוקר,
הניע אלי כבר ביום רביעי בערב. יישר כח
לעובדי מחלקת המינויים. זריזותם המופתית
ראוייה לשבחים.
בן דויד שלומוב, ניו־יורק
ויישר כח דומה לקביעת־הזמן הבינלאומית,
שהקדימה את שטון ישראל בעשר שעות
לגבי שעון נידיורק.

מעצר כפול

מכתבים
״ערד מובל לקלפי״ (העולם הזה )1129
חינו תעודד, מעציבה באמת. לא היו לי כל
אשליות לנבי תוצאות הבחירות להסתדרות.
חמישה אחוזים יותר או חמישה אחוזים
פחות אינם משנים מאומה בשלטוז האוטוקרטי
של לבוז ושותפיו. קוויתי רק כי
עלייתה הבלתי נמנעת של תנועת החרות
תורגש בבחירות לכנסת, תהווה משקל בנגד
ישלטו! המוחלט של מפא״י. עכשיו אני
בטוח פחות. ברור לגמרי כי האנשים שהובילו
את עדרי אחינו בני־ישראל־השנייה
לקלפיות, כשהאות א׳ בידיהם, יצליחו לא
פחות בהצנה הראשית. כל החזרות הוכיחו
כי הם יודעים היטב את תפקידיהם...
מהנדס יעקב בלאושטיין, רמת־גן

תמונות כותבות

לאחרונה פירסם העולם הזה כמה פעמים
תמונות של כותבים
מכתבים למערכת בצד
מכתביהם.
אני חושבת שזה
נוהג טוב, שכדאי להתמיד
בו. מזה שנים
אני קוראת בעניז
מיוחד את מדור המכתבים
למערכת, ולא
פעם שאלתי אה
עצמי מי האנשים
הכותבים את המכתבים
ומה מראם.
אסתר יערית,
וזל־אביב יערית העולם הזה מקבל
ברצון משאלה זו
של הקוראת יערית, שנידבה את תמונתה.
המערכת פונה אל כותבי המכתבים בבקשה
לצרף להבא את תמונותיהם למכתביהס.

ייתכן כי הימנעות מהצבעה מהווה מחאה,
היא איננה יבולה להיות אלטרנטיבה...
אהרן ברט, נווה־יוסף
...יצירה ספרותית ממש. חבל שכתבי
העולם הזה לא הוסיפו בכל מקום נם את
תוצאות הבחירות המכוונות.
י. יצחקי, תל־אביב
התוצאות לפני ספירת קלפיות החיילים
והמעטפות הנפולות: עמישב: א 73%
הו 12%מ — .7%בית־שמש: א —
;89%תו — .7%קרית־גת: א 65%

כתבתם ב״עדר מובל אל הקלפי״ כי ״יצחק
יוסר ,29 ,פועל בבית־חרושת ״עולמית״
שבא למרפאה בבוקר הבחירות כשבידו פתק
אל ד״ר רחימה, היה צריד לפנות לרופא
אחר במרפאה, מאחר וד״ר רתימה נעדר מז
המרפאה. הדוקטור עמד אותה שעה בפתח
הקלפי, מוקה קבוצת גברתנים, יעץ למצביעים
שנכנסו להצביע א׳״.
עלי להעיר כי יצחק יוטה הוא אחיו של
עסקז אחדות העבודה, יצחק עזרא, שתמונתו
מופיעה בשבועונכם. ביום הבחירות עבדתי
בחדרי עד שעה 9.30 בבוקר, ומאחר
והתברר כי ד״ר קליין, רופא הילדים, לא בא
לעבודה, הייתי נאלץ להכנם לחדרו, לקבל
את הילדים. הטבונרים שקיבלו אלי פתקאות
קודם לכז, הופנו על־ידי מזכיר המרפאה
לרופא כללי אחר.
ד״ר מנשה רחימה, פתח תקווה

בקשר לכתבה ״שכר טרחה״ (העולם הזה
:)1127 פישמז פנה באמצעות עזרד-דינו
בבקשה לבטל את שחרורו בערבות הואיל
ונעצר בק־ם ר עם עברות אחרות. בקשתו
היתה כי שחרורו בערבות, שביז כה וכה
לא הועיל לו, יבוטל, כדי שיהנח מכסף
הערבות. מכאז נם ברור כי בפסק־דינו של
נים יא בית־המשפט העליוז לא נאמד כי
פישמז יוחזר לבית־המעצר. הוא כבר שרוי
ים ם.
עורך־דין יצחק בראז, פתח־תקווה

מכתם מן המתים

הרוחות הודיעוני כי נמסר לכם שנה-
רנתי. אני רק הות־קפתי
קשה והנני חי
וקיים ואוכל לכתוב
לכם מחדש.
שעתי»מרם הניעה
להיהרג. ואם נם תגיע,
ייתכז מאד כי
אקום מחדש ואים וב
ואכתוב לכם.
יוחנן המנחם בן־
דויד, ירושלים

היד המוחזרת

מכתבה של פרנסים האנז (העולם הזה
)1127 הרים את המסר מעל טריניות־ההדד
הישראלית, אשר תועה ותוהה בלי סוף.
הצבעותיה בבעיות המדינות האפרו־אסיאתיות.
יוכיחו.
...אבא אב; הצהיר השבוע בי פתרו;
בעיות האיזור לא יבוא מידי מעצמות
זרות, כי אם על-ידי מדינות האיזור. הוא
חייב לחסיק את המסקנות מדבריו אלה.
כראש משלחת ישראל באו״ם, ושגריר ישראל
בוואשיננטוז, הוא ניהל את הצבעות
משלחתו — עכשיו הוא בא בהצהרות דרמתיות.
מה הסוד?
על אבז ומומחי מדיניוודהחוץ הישראלית
לתכנן תכנית קבועה, לפי דברי אבז שנאמרו
השבוע. לא המערב ולא המזרח יעזרו
לנו בפתרוז בעיית היחסים ביז ישראל
ומדינות ערב, כי אם המהנה לו התנכרה
מדינת ישראל - -המחנה האפרו־אסיאתי,
הוא היד המבצעת לפתרוז בעיות האיזור.
עבדאלסלאם יוסף מצרוזיה, טייבה
בבקורו של ראש הממשלה בבקה אל כר-
בייה (העולם הזה )1129 התרחשו דברים
מוזרים מאד. אחד הנואמים העלה את הדרישה
לבטל את הממשל הצבאי. בז־נוריוז
השיב כי הממשל הצבאי שוטר עלינו מפני
הירדנים. נואם אחר ביקש להחזיר את
האדמות הגנובות. מה היתח תשובת בז־גוריוז?
״פלח, המעבד 25 דונם בהשקאה
כיום, מרוויח יותר, מאחר שעיבד 100 דונם
לפני עשר שנים הוא שכח, או לא
ידע, בי לפלח המסכן איז את הכספים
הדרושים להקים לו רשת השקאה לדונמים
המעטים שנותרו לו.
ראש הממשלה ושר הכטחוז הוסיף :״לפני
זמז־מה דרשו הערבים להשוות אותם עב
היהודים. ביום דורשים היהודים להשוות
אותם עב הערבים
לא ארוני בינ׳י. בעובדות כאלה לא תזכה
במאבק הבחירות.
מחמוד ריאד, ק? 1181ה

קומץ גברים

בתשובה למכתבו של קורא מעכו שטע:
כי יש ללחום ננד חרות (העולם הזה :)1129
ברירה אחת נראית לעיז למשטר מפא״י
היא תנועת החרות. תנועת החרות מורכבת
מקומץ גברים לאומיים, מרי-נפש ולוחמים.
ידוע לכל משטרה הרקוב של מסא״י
הגיע הזמז לבן לתת את השנסה לתנועת
יצחק פרי, חיפה
החרות.
הקורא מעכו הושב כי מצא מפלצת בה
אפשר להפחיד את הבוחר. הוא טועה. תנו עת
החרות, שהיא בתה החוקית של המחתרת
שהביאה את המדינה, תוכיה את עצמה בבחירות
הבאות
עזרי־ מסעוד, שיערייס
...מ ה יש ל־ להציע במקום מנחם בגיז?
אהובה שפראי, תל־אביב
...סדנ א רארעא חד הוא. איז כל הבדי
ביז חרות למפא״י. הקורא מעכו, שאפילו
השש לחתום את שמו, יכול לשבת בשקט
בביתו. עכשיו מוחאים כף לבנין. עור ארבע
שנים ימחאו כף לדיין או פרם.
משה י. רחובות

סרחון בפתוח

הנני מזמין באמצעותכם את כבוד ראש
עירית ירושלים ואת כל סגניו לבקור
בשכונתנו, מאחורי
הכנסיה הבלתי־גמו־רה
נוגן (קטמוז),
ירושלים. כבוד ראש
העיר יכול לראות
את מי־הביוב מהבורות
הסתומים מה־בנינים
של רשות
הפיתוח, יוצרים נחלים
לאורך כל שכונתנו,
וכל ילדי השכונה
משחקים בתור
הנהלים ונוש־מים
את הריח היוצא
מהם, וזה מסכן
את בריאותם. יש
סכנת
למגפה בשכו
בן־אליעזר
נתנו כתוצאה. מהז־בובים
והיתושים מדל
הסונים, יש סרחון איום ! I 1אי־אפש־ר
לפתוח את החלונות בכל הדירות.
פניתי לראש העיר מר גרשון אגרון
בתהילת נובמבר 1958 ולכל הנופים שר
עירית ירושלים ואין שום תוצאות. ביקשתי
ממר זאב, מנהל לשכת העתונות של עירית
ירושלים, שיסדר לי פנישה עם ראש העיר,
אז הוא שלח אותי למנהל לשכת ראש־העיר
למר מרנלית, ומר מרגלית אמר לי שראש-
העיר אינו מקבל אזרחים. אני שואל את
מי ראש העיר מקבל לפגישות אם לא אזרחי
הבירה, בזכותם קיימת העירית?
פניתי פעמים רבות למר ברינקר, מנהל
מחלקת התעבורה ולפקידים שלו ומכולם
קיבלתי תשובות מתחמקות. הם טוענים שאה
רשות הפיתוח אי אפשר להכריח לנקות את
הביוב מהבנינים השייכים לה. אמר ל
הפקיד סמחלקתו של הממונה על הביוב,
שכל בעל בית פרטי אפשר לתבוע למשפט
עבור ענינים כאלו. אני חוזר ושואל את
כבור ראש העיר ואת כל חברי מועצה
עירית ירויטלים, מי צריד לדאוג עבור כימה
שנעשה בשכונתנו?
חיים בן־אליעזר, גונן, ירושלים

חנינה לרוצח

קשה לי להביז את
מדיניות החנינה של
היועץ המשפטי. אנשים
יושבים בכלא ה־המנחם
המרכזי
ברמלה שנים
רבות בעווז גניבה קטנה, ואילו הוא חונז
רוצחים.
לפני חג העצמאות שוחרר ברוד סגל, שרצח
בשנת ,1953 בשכונת מקור חיים בירושלים,
את ארוסתו מזל. סגל דקר אותה 17
פעם בסכיז קומנדו ובעט בה בנעל צנחנים
מסומרת. חיים כהז קבע כי מניעה לו
חנינה, שש שנים לאחר שנדוז למאסר
ממושד.
צביה ג. ירושלים

ביום הרביעי,27.5.59 ,
בשעה 8.30 בערב, ירצה

אורי אבנרי
על• המשא:

״פאשיזם עברי״
במועדון הלאונזי על־שנו קלוזנר,
ברחוב שלמה המלך ! ,95 זל־אביב.

העולם הזה 1130

שנורוקרטיה

ך * סתכלכמודעות המתפרסמות בעמוI
I .דים אלה. התוכל לקרוא את תוכנם
מבלי להסמיק מבושה?

אלה כרזות־שקר -מודעות של
רמאות גסה ופרימיטיבית. אילו
היה אדם פרטי מפרסם מודעה
כזאת, היה הולך לכית־הסוהר.

הן מסתמכות על עליה — בשעה שכבר
היה ידוע לכל כי העליה מרומניה נפסקה.
בשם העליה שאינה קיימת, בעזרת תמונות
מזוייפות ומספרים שקרניים, מנסות מודעות
אלה לעורר רחמים בלב הקורא.
אלה מודעות של קבצנים — מודעות
שאינן עולות ברמתן המוסרית על טכסיסו
של הרמאי, המסתיר את עיניו במשקפיים
שחורים ותולה על צוארו שלט :״הצילו
עיוור מסכן מרעב!״

They׳re coming with nothing but I suitcase,
!and the clothes on their backs

כיצד לא ניכלם? הן רמאות זו
מכוצעת כשמנו, על־ידי ממשלתנו.
זוהי רמאות ממלכתית.
ועל חלק מן המודעות מתנוסס לתפארת
שמו של אבא אבן, כחתן השמחה — כנואם
במסיבות־שנור שכונסו תחת סיסמות־שקר.
אבא אבן הוא שגריר המדינה. הוא הופיע
במסיבות אלה ואמר שם מה שאמר —
בשמנו, בשמי. כאן, בארץ, מנסים עתה להציגו
כאיש חדש וטהור, כמדינאי צעיר העולה
בתרבותו ובמוסרו על כנופיית־החצר
של בן־גוריון. אולם אדם היודע כי העליה
מרומניה הופסקה, והמעז בכל זאת לתת
את הגושפנקה שלו למסיבה שנועדה לאסוף
כסף לקליטת העולים שלא יבואו — מה
תרבותו ומה מוסרו?
זהו מפעל של חרפה• וכל שנתן את ידו ד לחרפה זו — ידיו מגואלות.

ך• ושה היא לנו שנציגי המדינה מרמים
^ יהודים טובים בנכר. אולם בושה כפולה
ומכופלת היא שאנו נותנים להם לרמות
אותנו כאן.

שהרי אם ככלל עוד מעז מישהו
בישראל לדון ברצינות על האפשרות
לגכות את מלווה־העליה-
תעודת־עניות היא לכולנו.
אילו קרה דבר כזה ככל מדינה
חופשית ותרבותית, היה הציבור
קם באיש אחד ומטאטא את יוזמי
התרמית החצופה מעמדות ה שלטון.

כאשר
אך החלה התכונה של מגבית־העליה
״בהתנדבות״ ,קמנו ואמרנו בפה
מלא: שקר בפיכם. אין לכם מושג על ממדי
העליה הצפויה. אין לכם שום ידיעה אם
יבואו אלף, רבבה או מאד, אלף. איש לא
הבטיח לכם מאומה• אף לא היה שום
בטחון שמספר העולים יגיע אפילו ל־40
האלף שקליטתם הובטחה בתקציב הרגיל.
וכאשר רצחו דויד בן־גוריון ושמעון פרם
את העליה הרומנית, בדברי־הרהב חסרי־השחר
שלהם — שוב -קמנו ואמרנו: לא
!*< למען העליה אתם אוספים את הכסף, אלא
כדי לשפוך אותו לתוך החבית־ללא־תחתית
של שלטון הביזבוז המפלגתי.

אך הם המשיכו כאילו לא קרה
דבר. חוקקו חוק של מלווה-עליה.
קכעו מועד לכיצוע. והוציאו תקנות
מפורטות לגביה.

ך«שכוע יצא המרצע
ן | האוצר עצמו גילה את
לנו אלא להעריץ אותו.
הגובלת עם גבורה אישית.
שר בישראל וקובע במצח

מן השק. שרהאמת.
לא נשאר
על עזות־המצח,
לא בכל יום קם
נחושה: שיקרתי.

בי הנה כא לוי אשכול ואומר:
יש לגבות את מלווה־החובה למרות
שהופסקה העליה. אני זקוק
לו למען התקציב הרגיל. אם לא
נגבה אותו, אפשוט את הרגל.
ובכן: לא בשביל עלית־המונים, עליה
״חסרת תקדים בהיסטוריה היהודית החדשה״
— אלא פשוט כדי לשלם משכורות לפקידים

?WHAT IS N££D£D NOW
DOUARS-MItUONS OF THEM
fOU EMERGENCY KUB!.T£K. fO O tt CLOTHING. MEDICAL CAMS
־1 OR TBANSP08T TO ISRAEL AND OTHER R H LANDS5

vm m e m o in isuael—ths makes the im m e crisis
,THERE DKO׳KfLVTK
*OK HEM* IN FINDINO JOBS AND MAKINC A NEW START

YOU* OUTPOimiN Of WNMOSITY_;MM£Ol»tay~tt UROtNIXY KSOtOi
Givi now ! Give /* o a e

SUPPORT 1959 ALLIED JEWISH CAMPAIGN

מודעת השקויס

מודעה זו, המעמידה פנים
כאילו נמשכת העלית ההמונית
מרומניה לישראל, פורסמה בעתונים אמריקאיים ימים רבים אחדי
שהפסקת העליה כבר היתר! ידועה למנהיגים. הכותרת אומרת:

מפלגתיים, לקנות בנזין לרכב ממשלתי,
לספק דולארים לשליחים (שודדים ולא־שודדים<

כדי להביא עולים. אלא מפני שהכנסות
המדינה נפלו מן האומדן הכוזב שהיה
כלול בתקציב הרגיל.
והשאלה המתעוררת מיד היא:

מתי נודע לך הדבר, אדוני שר•
האוצר? רק אתמול, כמקרה -או
לפני שהחל מסע־השקרים מסביב
לעליה הרומנית?
ואם הכסף דרוש לתקציב השוטף
-איך חשבת בבל זאת לק

באים בחוסר כל זולת מזוודה אחת — והבגדים שעל גופם!״
גם זה היה שקר. השיא: אפילו התצלום במודעה הוא כוזב. אין
זו כלל תמונת עולים הבאים מרומניה, אלא תמונה עתיקה מימי ההעפלה•
הסיסמה מעל ראשי המעפילים :״שמרו את השערים פתוחים!״

לוט את יהודי רומניה, אלמלא
הופסקה עלייתם ברגע הנכון על־ידי
נאומי כיג׳י ושות׳?
אין מוצא ממבוך זה של תרמית ושקרים.
גם לא בעזרת מפ״ם, אשר למחרת יום
הבחירות להסתדרות נתנה בציניות מזעזעת
את ידד, למעל. וגם לא בעזרת סיסמות
שקופות ומגוחכות, כגון ״בנית שיכון לעולים
שכבר באו״.
למען השם. את מי עוד אפשר לרמות?

*כה נשכח לרגע את הבושה, את הן
fעלבון, את הזעם. מאחורי הודאת לוי
אשכול מתחבא וידוי עמוק עוד הרבה יותר.

הוא מגלה לנו משהו על עצם מהותו של
המשטר השולט בארץ — הממשלה, המפלגות,
מערכת השליחים והשנורים ברחבי הפזורה
היהודית.
לאחרונה יש אופנה בארץ לדבר בקלות-
דעת על ״המשטר״ ,וגם על השנור. אולם
אלה שני נושאים רציניים מאד. מעבר לסיס־מות
חולפות, יש להם תוכן מהותי לגבי
הבסיס הרעיוני, החברתי והמדיני של השלטון
במדינה.

למעשה מודה שר־האוצר, בי המשטר
יצר כאופן מלאכותי היסטריה
לאומית בענין יהודי רומניה,
(המשך בעמוד )5

(המשן מעמוד )3

בדי לממן את צרכיו השוטפים.

הוא לא עשה זאת למען יהודי רומניה.
כל ילד הבין מראש כי הפצת גירסות מנופחות
ושקרים גסים על ממדי העליה היתד.
צריכה לגרום להפסקתה.

יהודי רומניה לא היו המטרה,
אלא המכשיר. מכשיר לגיוס כספים
מידי יהודי העולם ואזרחי הארץ.
בספים למימון המשטר.

מה עושה המשטר בכספים אלה? כולנו
יודעים זאת. הוא מחלק את הכספים בין
המפלגות הציוניות, מפלגות הקואליציה והאופוזיציה
כאחת• הוא מקיים בכספים אלה
את המעמד השליט — בעלי הקרייזלרים
למיניהם ומטיילי־העולם על־חשבון האומה.
הוא מחלק את הכספים באלפי דרכים לשאר
האזרחים, כדי להחזיקם במצב של תלות
מוחלטת. והוא מחזיק בעזרתם את עשרות
הענפים של המשק הספילי, שאינו נושא
את עצמו והזקוק על כן לזרם בלתי־פוסק
של הון.

כמלים אחרות: בסף זה אינו
תופעת-לוואי של המשטר הציוני.
זהו עצם בסיסו. הוא קובע את
מהות המשטר.

לכן ברור מדוע מגויים אבא אבן למיבצע
בלתי־טהור זה. ברור מדוע גוייסו* ראש־הממשלה
ושרת־החוץ, וכל אלפי חצרניהם
ולבלריהם ובתבלביהם, ליצירת הפסיכוזה
הלאומית.
כאן לא היה המדובר בענין של מה בכך.
כאן דובר על קודש־הקדשים.

ך ש סמליות עמוקה בכך, שוידוי שר7האוצר
בא באותו שבוע בו נערכה
מערכת־בחירות חשובה• כי בחירות אלה,
כמו קודמותיהן, הדגימו את מהות המשטר
בפועל.
עתונאים תמימים קובעים: הבוחרים לא
שינו את טעמם. הם שמרנים מאד, בוחרים
אלה. חוץ מתזוזה קטנה, לא השתנה מאומה.

שומו שמיים.
ובי מה יכלו הבוחרים לעשות?
איזו ברירה ניתנה להם?
מה היה איכפת להם אם מנצחת מפלגה
פלונית או מפלגה אלמונית — כששתי המפלגות
גם יחד מקבלות את כספן מן המגבית
היהודית המאוחדת ואינן תלויות באזרח?
״הבוחרים לא שינו את טעמם״ .וכי יכלו
לשנות את טעמם, כשאין זה אלא טעמו
של הלחם המחולק בעשרות מעברות על־ידי
מזכיר לשכת־העבודה, המתמנה על־ידי
המפלגה? או טעמו של הלחם המתחלק בישוב
הוותיק לאלפים בלתי־ספורים של
עובדי הממשלה, המפלגות, ההסתדרות, סולל־בונה
ועשרות המוסדות האחרים השייכים
למשטר?
ואיזה גורם בלתי־תלוי יכול לעמוד מול
מכונה אדירה זו של בזבוז מפלגתי, המפקיעה
מיליונים כדי להוציאם על אסיפות־המונים
ומיבצעי־בחירות וקנית־קולות?
במשטר דמוקרטי, תלויה הממשלה במפ
Kelp
Bring 100,000 Rumanian Jews
Life of freedom in Israel

לגות. המפלגות תלויות באזרחים• האזרח
יכול להחליף את המפלגה בשלטון. כי הכוח
האמיתי מרוכז בידי משלם־המסים.

כמשטר הקיים אצלנו, תלויה הממשלה
כמפלגות. אך המפלגות
אינן תלויות באזרח. הן תלויות
בכספי השנור הזורמים אליהן מ־חוץ־לארץ.
הן משתמשות ככספים
אלה בדי להטיל את מרותן על
האזרח, ולהוציא ממנו את קולו
ואת מיסיו.
כאן לא קובע ה״דמוס״ — העם. כאן
קובע השנור — הכסף המגויס בחוץ, באמצעים
כשרים ובלתי־כשרים.

אין זו ״דמדקראטיה״ ,שלטון
העם. זוהי ״שנורו-קראטיה״ ,של טון
הקבוצה החולשת על הוף
הנדבות הזורם לארץ.

••תכונה העיקרית של השנורוקרטיה
ן fטמונה בעובדה שבסיס־כוחה אינו בארץ,
אלא בחוץ־לארץ, רחוק מתחום־ההשפעה של
האזרח הישראלי. בלי זרם מתמיד של כטף
מן החוץ יתמוטט לא רק המשטר הפוליטי,
אלא גם כל הכלכלה שנבנתה על־ידו. מקרית־הפלדה
בעכו ועד לאחרון הנולים בקרית־גת,
אין משק זה יכול לעבוד אף לא חודש
אחד ללא זרם מתמיד זה של כספי־השנור.

דומה ישראל למטרופולין, אשר
מושבותיה פזורות על פני תבל
ומשלמות לה מם. מושכות אלה -
יהודי העולם -כפופות לשלטון
השנוררים במלוא מוכן המילה.
זהו קולוניאליזם שנורוקראטי.

לא האימפריה הבריטית מלפני 100 שנה,
ולא ספרד בתקופת הזהב האמריקאי, היו
אי־פעם תלויות במידה כזאת בזרם הון מן
המושבות המשועבדות. יתכן כי הדוגמה
הבולטת היחידה בהיסטוריה היא זו של
רומא העתיקה.
ברגע שרומא יצאה למסעי־כיבושיה, חדלו
הרומאים עצמם לחיות על עמל כפיהם. הם
חיו על השלל אשר הביאו מצביאיהם מן
המושבות בשלושה חלקי־תבל. אחרי נצחונו
על מיתידראטס, למשל, הביא פומפיאום הגדול
לרומא שלל שהגיע לפי האומדנה
ל־ 120 מיליון ל״י — סכום העולה גם על
השלל של המגבית היהודית המאוחדת
בשנת־שיא.
אומרת סמכות אחת :״שיעבוד ארצות
הים־התיכון העמיד לרשות רומא את אוצי
רות־הטבע של המערב ואת מבצר־ההון של
המזרח ...עושר זה פיתה את הרומאים
לנטוש את פיתוח אוצרותיהם שלהם, ולעבור
למשק טפילי...״

הרומאים חדלו לעבוד, הם התרגלו
לקבל סובסידיה של לחם מן
המדינה. סיסמת התקופה היתה
— Panem et Circensisלחם וקירקם.

ימים אלה הסתיימה בישראל שנת־
^העשור. גם בסמיכות־תאריכים זו יש

*oo<«»y |« ftwWl *inUfa

• pafJt om o f Vwnnn tovwd w M o״twain

־ **to״*Oito

!EAR ABBA EBAN MARCH 19

A t O peningAdvance Gifts Dinner of A llie d Campaign
ך ז י 1ךןך -ךןך * ן ^ 1ץ [ ״עזור להביא 100 אלף יהודי רומניה לחיימ
| | I IlM llllחדשים בישראל!׳ צועקת מודעה זו, המודיעה

על נאומו של אבא אבן ב־ 19 במארס, במסיבה לפתיחת מגבית־המקדמה• העולם הזה הודיע
על הפסקת העליה מרומניה ב־ס! במרס, על־סמך ידייעות בטוחות שהגיעו לארץ כשבוע
לפני כן. מלבד תרמית זו, כוללת המודעה הצעקנית, שהופיעה בעתוניס אמריקאיים, את
ההסבר הבא לתמונה :״פרידה מן העריצות — יהודי רומניה, חלק מ־ססו האלף הבאים
השנה לישראל בעזרת המגבית היהודית המאוחדת, מנפנפים לפקידים יהודיים לשלום, בעת
ש״רכבת החופש* שלהם עוזבת את וינה בדרכה לישראל תעמולה עוינת זו, במודעת
הנושאת את שם שגריר ישראל, תרמה להחלטת ממשלת רומניה להפסיק את העליה.
משום סמליות. כי ועדת־העשור עשתה כמיטב
יכולתה כדי לספק לנו קירקם ממלכתי.
אחרי שנה של ״אירועים׳ ,שהיו ברובם
אינפאנטיליים, אחרי שחג רדף חג ופסטיבל
דהר אחרי פסטיבל — האם לא נוצר גם
כאן דמיון מסויים לרומא? והאם דמיון זה
מקרי?
ההון שזרם לרומא בא ממקורות השוד.
ההון הזורם לישראל בא ממקורות השנור,
הנעזר בשקר. יש הבדל גדול בין שתי השיטות
— השנור הוא יותר הומאני, אם כי
לא יותר מוסרי. אולם שתי השיטות שוב־

In Honor of Abba Eban
and Chief Delegate to U,N.״Israel Ambassador to U.S

Allied Campaign
Advance Gifts
Dinner March 19
6:15 p. m. Thursday
a t m w . 8town P׳atate W est Grand

wifi b e d e d ic a te d 50 *bat
a v a lan ch e o f now im m igration to
ferae! will b e g iv en n ew fife
m f r e e lan d

Give to Save 125,000 Refugees

רות את בסים הדמוקרטיה, מפני שהן הופכות
את האזרח לתלוי בשלטון המחלק
את הכסף.
ברומא היה המעבר הדרגתי וממושך.
לעתים נדמה כי בישראל יכול המעבר להיות
מהיר יותר.

התכונות הקיסריות של דויד כף
גוריון בולטות לעין. לא פחות כד
לטת הגווארדיה הפראטוריאנית,
המתלבדת מסביבו -משרתים היום,
אדונים מחר.
מי יכול היה לחלום עוד לפני עשר שנים
כי סדרני מפא׳י יארגנו, גם באשקלון וגם
בלוד, את נשיאתו של משה דיין על כתפיו
של המון פועלי־הדחק?
יש הבדל בין השודד שצעד בראש הלגיונות,
וחמס את מושבות רומא, לבין ה־שנורר
המפרסם מודעות־שקר וחומס את
יהודי אמריקה. אולם אם לא נזהר, עלול
גם הבדל זה להיעלם• בחוגים מסויימים,
ולאו דווקא של תנועת חרות, כבר אפשר
לשמוע ברצינות רבה כי כיבוש הארצות
השכנות הוא שיפתור בבוא העת את בעיות
הכלכלה הישראלית.

ך«ך שופכים שלושה מאורעות סמוכים
— mJוידוי שר־האוצר, הבחירות להסתדרות
וגמר העשור — אור משותף על תהליך
התפתחותו של המשטר בארץ.
אין זה תהליך בלתי־נמנע. ניתוח המצב
אינו צריך להוביל ליאוש. להיפך. הוא צריך
לסלול דרך לחיסול הנגע.

אפשר להתחיל ככל מקום ובכל
שעה. בל התחלה טובה. הויכוח
על גבית מלוה-העליה נותן
הזדמנות אף טובה מן הרגיל.
אפשר להתחיל בכך שנאמר:

״האם אתה יכול לישון כאשר
n iT T H
R 111111
I I U I J Iכה רבים סובלים?׳ שואלת מד
I 11י•» U
דעת־שנור זו למען המגבית באמריקה ותובעת :״תן יותר מתמיד.״
התמונה מזכירה מודעה מפוקפקת לתרופה נגד חוסר־שינה.

כבוד ושקו

מודעה זו למסיבה בה נאם אבא אבן,
מדברת על ״מבול העליה החדשה לישראל׳
,וקוראת ״תרום להצלת 125 אלף פליטים!״ כדי ״לתת להם
חיים חדשים בארץ חפשית.״ גס היא פורסמה אחרי הפסקת העליה.

מאת

מלווה זה הוא מס-שקר. כל המרים
את ידו בדי לגבותו -מועל
כאמון, בועט כמוסר, יורק באזרח.
יריקה זו תחזור אליו.

במדינה העם פוא מה פדגוגית
תעודות־הבגרות של ממשלת ישראל נמכרו
בכסף מלא — כך נתגלה לפני חודש.
נעשה הכל כדי לצמצם את פרסום הפרשה,
כדי למנוע את ירידת ערכן של תעודות
אלה בעולם.
השבוע נתגלתה פרשה מזעזעת עוד יותר:
מנהל וותיק של בית־ספר תל־אביבי, נחשד כי
מכר תעודות־סיום כוזבות לבני־טובים (ראח
להלן) והידיעה הראשונה על כך באה מחוץ־
לארץ.
עד כה קיזז רבים כי מגיפת השחיתות
והרקבון, שדבקה בחיי המדיניות, הכלכלה
והתרבות של ישראל, תפסח לפחות על
מקדש החינוך הישראלי — ובכך ייפתח פתח
לתקווה כי לפחות הדור הבא יטהר את האווירה.
עתה נסתבר כי היתד, זאת תקוות־שוא,
הנוער הגדל באווירה זו, בידי מחנכים
מושחתים, מורים נדכאים חסרי אומץ־לב
ועסקני־מפלגות בתחפושת מנהיגי־סטודנטים
— אינו יכול להיות טוב יותר.
מכל הסכנות הפנימיות שאיימו אי־פעם
על המדינה — זו הסכנה החמורה ביותר.

תצפית

(כל הזכויות שמורות)

אליהו גלזמן, האדם שחתימתו מתנוססת
בראש תעודות־הגמר של בית־הספר מונטפ־יורי
הודה באשמה. הוא זייף ומכר תעודת
בגרות של בית־ספרו, שהקנתה, למי שהשליש
בידו 250 לירות ישראליות, את הזכות
ללמוד בבתי־ספר טכניים גבוהים בישראל
ואירופה, ללא כל לימוד או מבחן קודם.
כלתי־־מספיק באלגברה. החשד כי
אנשים שלא גמרו מעולם בית־ספר תיכוני
מנצלים תעודות בגרות מזוייפות כדי להמשיך
את חוק לימודיהם בבתי־ספר גבוהים,
התעורר לראשונה לפני שלושה שבועות.
בידיעה, שהגיעה מגרמניה למדור המרכזי לבילוש
של המשטרה נאמר, כי תלמיד שהציג
שם תעודת בגרות של בית־הספר התיכון
מונטפיורי, התגלה כבור גמור, לא ידע את
פעולות־היסוד של האלגברה, הנלמדות בכתה
ראשונה של בית־הספר התיכון.
המדור התגייס לחקירה. נמצא לפחות אדם
אחד שרכש תעודת־בגרות מזוייפת תמורת
200 לירות. חקירתו הוליכה אל אדם אחר,
חברו של הקונה, שניהל אותה שעד, משא־ומתן
על רכישת תעודת בגרות דומה.
המוכר היה מהנדס אליהו גלזמן, גבר בן
,56 ששמו מתנוסס בין היתר על חוברות

• למרות המאמצים החדשים לשדך בין חרות והצ״ב, אין
סיכוי רב כי הדבר יצא לפועל. בחוגי חרות קיים החשד החזק כי גם

במקרה של איחוד ממש, הוא יחזיק מעמד רק עד למחרת הבחירות, וכי הח״כים
החדשים בעלי העבר הצ״כי יתארגנו אז מחדש כסיעה ציונית־כללית כדי לבוא
בחשבון לקואליציה עם מפא-י לכן יהיה התנאי הראשון של חרות לכל איחוד:
פירוק כל המסגרות העצמאיות של הצ״כ, כולל יומונם העצמאי, ארגונם בחו״ל
והגופים הכלכליים. אין כמעט חוגים בצ״כ המוכנים לצעד כזה.

מאותה סיבה גם אין סיכוי כי חרות תסכים ל״גוש מבני״
שיופיע ברשימה מאוחדת לכנסת. לדעת חרות תהיה התוצאה, כפי שביטא אחד
ממנהיגיה, כי. נעזור לשלוח לכנסת הרביעית שותף חזק למפא״י.״
החשבון העיקרי של חרות לקראת הבחירות: להוריד מן
השמאל מספיק קולות כדי שמפא״י, אחדות־העבודה, מפ׳׳ם והפרוגרסיביס (כיום:
בלי הערבים בסך־הכל )65 לא יוכלו להקים לבדם ממשלה. אפילו אם תיצור
מפא״י אז קואליציה חדשה (בתוספת הדתיים או הצ״כ) תהיה נתונה לסחיטה
מתמדת של שותפותיה, דבר העלול לקצר את ימי הכנסת הרביעית זלגרום
לבחירות חדשות תון שנה־שנתיים.
• פרשת קדר תעלה במלחמת־הבחירות. למרות איסור השופט
על פירסום פרטי החקירה נגד קדר, ופרטי שהיותיו בארץ ובחוץ־לארץ,
מתכוננת חרות להעלות את הדבר באסיפות־עם ובכנסת, לתת לפרשה פירסום־
רב. קר וב לודאי כי הצ״כ ינקטו בדרך דומה.

• סלע־מחלוקת נוס!? :זבות הבחירה של אבא אבן. קרוב
מדיניות קריאת תגר
״סוף־סוף!״ היתד, תגובת רבים. לפניהם
היה אחד מכמה עתונים ישראליים, שפיר״
סמו תמונה גדולה של אוניה נאה, תחת
הכותרת :״אינגה טופס הפליגה דרך ה־סואץ
— האוניה הדנית עומדת לעבור את
הסואץ כשבמטענה מלט ואשלג למזרח!״
פירסומים כאלה אינם באים בישראל במקרה.
הם יוזמו על־ידי הממשלה• היתד, בהם
אזהרה מוקדמת לעבד אל־נאצר, וגם קרי־את־תגר
פומבית. פירושם יכול היה להיות
רק אחד מן השניים: או שממשלת ישראל
קיבלה הבטחה מפורשת מן האו״ם שלהבא
יתנו למיטען ישראלי לעבור, או שהממשלה
קבעה תוכנית ברורה למלחמה ממשית על
חופש־השיט.
השבוע נסתבר כי שתי ההנחות היו
בלתי־נכונות. האוניה עוכבה, יחד עם המטען.
האו״ם שתק, וישראל לא הכריזה מלחמה.
מכל הפרשות המוזרות של מדיניות־החוץ
הישראלית, היתד, זו המוזרה ביותר.
אולי הפרט המוזר ביותר היה כינוס ממשלת
ישראל כדי לדון בתוצאות ההחרמה.
הגיוני יותר היה לערוך דיון זה לפני
מעשה — ולא אחריו.
תגמול בים Yקולות רבים תבעו השבוע
להשיב מלחמה שערה. תפיסת ספינה
מצרית קטנה (שלפי הטענה הרשמית חדרה
למים הריבוניים של ישראל) הצביעה על
הכיוון.
כל הסחר הימי בין שני חבלי רע״ם
עובר על פני ישראל. הוא פגיע מטבעו. אם
ישראל תתפוס מטענים מצריים בים הפתוח,
בטענה שגם המצרים עצמם מפירים את
החוק על־ידי סגירת הסואץ בפני מיטענים
ישראליים, עשוי הדבר לקסום לרבים. אם
הצוללות המצריות שולטות בים, הרי המטוסים
של ישראל שולטים באוויר מול החוף.
אולם קשה להניח שיש ממשות למחשבה
מפתה זו• אם ישראל תואשם בוירד, הבינלאומית
בשוד ימי, לא יהיה המצב המדיני
לטובת ישראל. ברית־המועצות תשתמש בהזדמנות
כדי להוכיח לרע״ם את אהדתה ללאומנות
הערבית, והאמריקאים ייאלצו ללכת
בעקבותיה. מפלת ישראל תהיה מובטחת.
אם כן, מה חשבו משלחי אינגה טופט?
בין התעלומות הרבות של ישראל, תהיה
זאת תעלומה נוספת. אולי היא צריכה לענין
את הפסיכולוגים לא פחות מאשר את הפוליטיקאים.
חקירנת הדרך
הקלה לבגרו ת
התלמידים הסתתרו מאחורי עצים, מכוניות
וגדרות וחיכו• לפתע עברה איוושה
ביניהם :״הוא יוצא.״ בפתח בית־המשפט
הופיע גבר מקריח, לבוש חולצה לבנה ומכנסיים
אפורים, חייך רכות מאחורי משקפי־הקרן
בעלי מסגרת כהה שהרכיב. מהנדס
אליהו גלזמן, מנהלו בפועל של בית־הספר
התיכון מונטפיורי, יצא מחקירה מוקדמת
אצל שופט השלום אליעזר !זאקס. כתב
האישום שהגיש נגדו קצין המשטרה ברוך
שווילי, כלל שתי האשמות:
>• חיבור מסמך כוזב תוך כח־נה להונות.
• קשירת קשר כדי להשיג מטרד, כשרה
באמצעים בלתי כשרים.
העולם הזר 1130 ,

״אגזור רגרווד אגז, אך mva־ רפרגזם־ ט\1זוא חיי...״
הדרכה טכניות, ששמשו את הנבחנים במב־חני־הגמר
של משרד החינוך והתרבות.
גלזמן, המשמש בוחן ראשי בבית־ספרו,
הופל בפה בדרך הקלה. חוקרי המשטרה
מסרו בידי הגבר הצעיר, שהבין שלא
יצליח לזכות בתעודת הבגרות המזוייפת,
את הסכום הדרוש, סימנו קודם לכן את
השטרות באבקה בלתי־נראית. בחיפוש בביתו
של המהנדס, ברחוב סוקולוב , 14
התגלו השטרות המזוייפים. בפני המהנדס
החשוד הוקרנו, בעזרת מכונות־הגדלה מיוחדות,
חתימות הקצינים שהוטבעו באבקה
על השטרות.
גלזמן נשבר, הודה במקרה המיוחם לו.
אולם חוקרי המשטרה לא היו מרוצים.
הוברר להם כי מכירת תעודות הבגרות
נמשכה כמד, שנים. הם היו מעוניינים לדעת
מי היו שאר הקונים המאושרים.
מעילות בלחם חול .,כאן סרב המהנדס
המצליח לשתף פעולה. כל הודעה
נוספת עלולה היתד, להרשיע אותו, להפוך
את העברה החד־פעמית לעברה.
גלזמן נעצר ל־ 15 יום להמשך החקירה,
עלה על מכונית המעצר בחיוך. סיכמה
אשתו, אם לשני מורים למקצועות ריאליים
בבית־ספרו מונטפיורי, באוזני כתב עתון,
בחוסר התרגשות גמורה, את פרשת הזיוף
שהיכתה הדים כה רבים :״בעלי רק עזר
לתלמידים אשר קיבלו ציונים נמוכים, להשיג
תעודות גמר, על מנת שיוכלו להמשיך
בלימודיהם.״
נראה היה כי לאזרח, שמעילות ומעשי
שחיתות ציבוריים הפכו ללחם. חוקו, היתד,
דעה דומה.

לודאי כי הימין ינסה לשלול את זכותו של אבן לבחור ולהיבחר, מאזזר
שהתאזרח רק לפני כמה שבועו ת וזכותו להיכלל ברשימת הבוחרים מוטלת בספק.
העובדה שאבן כיהן במשך שנים כשגריר ישראל מבלי לחיות כלל אזרח המדינה
(מאחר שמעולם לא עלה לארץ וגם לא ביקש התאזרחות) ,פורסמה בעזרת
יריביו במפלגה, אנשי קבוצת־החצר של ביג׳י, אולם גס אם יצליח טכסים זה
יוכל אבן לכהן כשר מבלי להיות ח״כ.

• הן בתייר והן י כסוחר יהיה לד בקרוב קל יותר להשיג
דולארים מן הממשלה. מכיוון שלאוצר יש עודף מסוייס בדולארים,

בעוד שיש לו גרעון גדול בלירות לכיסוי הוצאות הממשלה, גוברת הנטיה
להעניק לתיירים ישראליים יותר דולארים, וכן להעניק רשיונות־ייבוא ביד
רחבה יותר — דבר שיפתור במקצת את הלחץ הכספי, וגם יתן למפא״י אהדה
מסויימת בשנת בחירות.

אחת השכבות שתהנה מהקלה זו במיוחד: בעלי המלאכה

והתעשיה הזעירה, המהווה מטרה חשובה לציד־קולות הן מצד מפא״י,
והן מצד יריבותיה מימין. חבריה יקבלו רשיונות להחלפת ציוד.
• יוחמר התקן של בחינות הבגרות. לאחר מגסה להקלה ברמת
בחינות הבגרות, בה ניצחה השיטה האמריקאית את השיטה האירופית המחמירה,
הביאו הזיופים האחרונים, שהתגלו בתעודות הבגרות, את אנשי משרד החינוך
להכרה, כי כדי להחזיר את הערך שהיה לתעודת הבגרות הישראלית בחוץ,
יש להעלות את רמת־החומר הנדרש מן הנבחן• אחת התוצאות: פריטים רבים
שהוצאו מהחומר, אותו חייב היה תלמיד הגמנסיה הישראלית לשנן, יוחזרו
שוב לתוכנית הלימודים.

• חובבי הכוכב והזמר המצרי עבד אל ווהב יוכלו לראותו
שוב על כדי הקולנוע הישראליים. לאחר הפסקה ארוכה, בהם לא
הגיעו סרטי הזמר המצרי כבד־הגוף לישראל, יוצג סרטו של ווהב, אינני מלאך,
כבר בשבועות הקרובים. סרטים נוספים של הזמר בדרך.

הריב ו 1ל הגוו׳ה
״אשה נהרגה בתאונה, בואו לערוך חקירה
ולקחת אותר״״ הודיע הטלפון במטה
משטרת מחוז תל־אביב. חוליית חוקרי־תאונות
הצטרפה לאמבולנס שדהר אל מרכז
בני־ברק. שם, במרכז העיר, מתחת לשר־שהיה
במקום .״ניסינו למנוע זאת בהם, אבל
ברחוב עקיבא לרגל יום העצמאות, הצטופפו
המונים סביב אוטובוס של קו .54
השוטרים פילסו להם דרך בין ההמון אל
מקום התאונה• כשהגיעו סחוטים אל אחורי
האוטובוס, הם נדהמו. במקום היתד, שלולית
דם וכמה שוטרים נרגשים. הגוויה לא היתה.
״שוטרים -רק אחד־אחד״ .״הם
חטפו אותה,״ הסביר שוטר־תנועה מבוהל
שהיה במקום .״ניסינו למנוע זאת מהם, אבל
הם לקחו אותה בכח וברחו. לא יכולנו
לעשות שום דבר.״ ״אתם לא תקבלו אותה!״
צעקו יחד כמה עשרות אזרחים בעלי
זקנים ופאות שהצטופפו ליד השוטרים.
״לא ניתן לבזות את המת על־ידי ניתוחים!״
חיפוש קצר של השוטרים גילה תנועה

התרוקנו כמעט כל ישיבות בני־ברק. אברכי
הישיבות על רבניהם התקבצו כולם בפתחו
של בית־הקברות כדי למנוע מהמשטרה להוציא
את הגוזיה בכח. רבנים הוציאו מאות
לירות בנסיעות במוניות בין הגורמים השונים,
כדי לאפשר להם לקבור את המתה
כמצוות הדת• אולם לפתע התעוררה בעיה
חדשה.
מישהו גילה כי המתה לא היתה דתית
כלל, לא שמרה על השבת ואינה ראויה
לה,קבר בבית הקברות הפרטי. הרבנים
התלבטו עתה בבעיה חמורה. מצד אחד לא
יכלו לקבור את הגוויה, ומצד שני לא רצו
לוזתר עליה לטובת המשטרה ובני המשפחה.
אולם כאשר התקרב מועד כניסת השבת
נמצאה פשרה: הגוויה תוחזר לדירתה, ומשם
יקחו אותה בני המשפחה ויקברוה במקום
שירצו. מכיוון שיהיה צורך לקברה בטרם
כניסת־השבת, במילא לא יספיקו לנתחה.
אולם עדינה לא באה עדיין למנוחתה.
בעלת הבית בו גרה, סירבה להכניס את
הגוויה לחדר שהושכר לה בעודה בחיים.
היא חששה פן ישאירו לה את המתה מבלי
שתוכל לקברה. עדינה הובלה בהלוויה צנועה

״ הדר ״ ,הוצאת ספרים בע״מ
תל־אביב, רחוב הרצל ,10 טלפון 67132

אקו־אקו
מאת תור היירדל
סופר מסע קונטיקי המפורסם חזר ממסע חדש — אל אי־הפסחא,
בפולינזיה, שם גילה את סודות הפסלים המסתוריים,
אותם חצבו הילידים הקדמונים.

350 עמוד, מלווה ג* 5 0תצלומים צבעוניים.
המחיר 6.500ל״י.
להשיג בכל חנויות הספרים•

נופת עדינה סולוביצקי כחדר־הטהרה של כית־הקכרות
למען מחללת שבת, מלחמת קודש
מוגברת של בני־ישיבות סביב בית־הכנסת
המרכזי בעיר. מיד הוזעקו למקום 40 שוטרים
ואנשי המדור לבילוש ועיקוב, ניסו
להכנס אל בית־הכנסת, כדי להוציא משם את
גוית האשד, שנהרגה בתאונה. אולם בפתח
ניצבו כמה בחורי־ישיבה גברתנים שהודיעו
לשוטרים :״אתם נכנסים אחד אחד• אחד
יוצא שני נכנס. לא ניתן לכם להכנס שניים
ביחד.״
צילום במקום נתוח. האלמנה עדינה
סולוביצקי ( )53 לא תיארה לעצמה מעולם
שהיא עתידה לשמש סלע מחלוקת צבורית.
בודדה גרה בחדר מרוהט שכור במרכז בני־ברק,
ערירית, אחרי שבתה היחידה נהרגה
במסיבות טרגיות לפני עשר שנים. אולם
כאשר נהדפה על ידי אוטובוס בירדה מהמדרכה,
נהרגה בו במקום, אירע האסון
לרוע המזל בסביבה חרדית. תוך דקות ספורות
התקבצו במקום מאות חרדים ובני־ישיבות,
שברובם לא הכירו מעולם את
האשד״ החליטו לעשות עמה חסד של אמת,
למנוע את ניתוח גוויתה במכון הפתולוגי.
חקירה קצרה של המשטרה הוכיחה שהנהג
אינו אשם בתאונה, ביתן שהוא פגע באשה
בחלק האחורי של האוטובוס בעת שלא
יכול היה לראות אותה. בשעה מאוחרת
בלילה הסכימה המשטרה לוותר על הבדיקה
הפתולוגית, להסתפק בבדיקת וצילום הגויה
בלבד• אולם כאן התעורר גורם חדש. היה
זה אחיה של המתה. הוא ידע שבאם לא
תיערך בדיקה פתולוגית, לא יוכל אף פעם
להגיש תביעת פיצויים נגד חברת דן. הוא
התעקש בכל תוקף לערוך את הניתוח
שלאחר המוות.
בחצות־לילה העבירו חרדי בני־ברק את
גוויתה של עדינה סולוביצקי אל בית הקברות
הפרטי שבקצה העיר, בית החיים שומרי
שבת, השייך לרב יעקב הלפרין, אביו
של רפאל הלפרין, ובו זוכים לקבורה רק
אנשים הידועים כחרדים. אותה שעה ניסתה
משלחת מיוחדת לשכנע את אחי הנפטרת
להסכים לקבורה ללא ניתוח, כדי למנוע
בזיון המת לפי ההלכה.
פשרה על הכביש. למחרת בבוקר

לבית־קברות ציבורי, ישר מהמקום בו מצאה
את מותה.
חינוך המדע המפלגתי
שלושה ימים אחרי שהסטודנטים של האוניברסיטה
העברית הכריזו שביתה לחיים
ולמוות, חודשו הלימודים במלוא היקפם.
מחייבי השביתה ושולליה גם יחד נחרדו
למראה חוסר ההחלטיות של דור־המחר המשכיל,
שהציג את עצמו כפארודיה מבעיתה
של רקבונו ושחיתותו של דור־ד,עכשיו.
גם בהכרזת השביתה הצודקת (העולם הזה
)1129 הוכיחו הסטודנטים חוסר־יכולת מחריד
לנסח את עמדתם על פי עקרונות
רציניים• בחסלם את השביתה הוכיחו יותר
מזה: שהם מונהגים על־ידי אוסף של עסקני-
מפלגות עלובים, שכל אשר למדו באוניברסיטה
הוא כיצד ללחך את פנכתם של מזכירים,
כדי לבנות לעצמם קאריירה מפלגתית.
הבטחות בעדות־זקן. ביום השני של
השביתה התקיימה אסיפת־חירום בכל הפקולטות,
החליטה להמשיך בשביתה. מה
קרה בינתיים, ששינה את העמדה? הסביר
קול ישראל, בהודיעו על הפסקת השביתה:
#יצחק נבון, מזכיר ראש הממשלה,
שלח מכתב בשם ביג׳י, ביקש אורכה לשבועיים
עד שידון עם שר־החינוך על ד,ענץ.
• נשיא האוניברסיטה שלח מכתב להסתדרות
הסטודנטים, חזר על הבטחתו השיג־רתית
כי ״שום סטודנט לא יישאר מחוץ
לכתלי האוניברסיטה בגלל העלאת שכר
הלימוד.״
היה ברור לכל כי לא חל כל מפנה. כי
שתי הבטחות אלה ניתנו עוד לפני פרוץ
השביתה. אם כן, מדוע חזרו בהם נציגי
כל המפלגות, הסכימו לביטול השביתה?
מלבד מפא״י, שהכריזה על התנגדותה לשביתה
עוד לפני שבועיים, היתה לכל מפלגה
סיבה משלה להסכים לביטולה המהיר של
השביתה.
אדפיים נימוקים טובים. על תא
הסטודנטים של הציונים־ד,כלליים הופעל לחץ
העולם חזה 11*0

מגבוה• ח״ב הצ״כ שושנה פרסיץ, שהיא
יושבת־ראש ועדת־החינוך של הכנסת, פירס״
מה גילוי־דעת, קראה לסטודנטים לחזור ללימודים.
היא ביטאה את עמדת מפלגתה.
למפ״ם היה שיקול אחר. נתן בכרך (,)24
נציג מפלגה זו בועדת־הפעולה, היה מעונין
בשביתה לפני הבחירות להסתדרות. אחרי
כן לא התענין במתרחש, היה מוכן להפסיק
את השביתה כבר למחרת יום הבחירות
להסתדרות.
אולם היתד, סיבה אחת, שאיחדה את תאי
כל המפלגות, גרמה לביטולה המגוחך של
השביתה. המפלגות ידעו כי ציבור הסטודנטים
רואה את תא מפא״י כגורם האחראי
לכשלון השביתה, יצביע על כן נגד מפא״י
בבחירות העתידות להיערך בשני ביוני.
טענו אנשי חרות :״אם נחסל את השביתה,
לא יהיה לתא מפא״י תרוץ לדחות את מועד
הבחירות להסתדרות הסטודנטים, הצריכות
להתקיים בעוד כשבועיים• אנו בטוחים כי
תא מפא״י יפסיד בבחירות אלו.״
אנשי מפא״י לא דאגו, שמחו בגלוי על
כשלון השביתה .״אמרנו לכם לא לבטוח
במפלגות המיעוט,״ טענו ,״ידענו מה יהיה
בסופה של שביתת־נפל זאת!״ אנשי מפא״י
לא הזכירו כי התנגדותם היא שהפכה את
השביתה לכושלת.
אולם בירושלים נפוצה שמועה אחרת,
שהסבירה מדוע לא חששו אנשי תא מפא״י
מן הבחירות הקרובות: תמורת התנגדות תא
מפא״י לשביתה, קיבלו אנשיו אלפיים ל״י
למימון קרן־הבחירות שלהם להסתדרות הסטודנטים,
לתמיכה בסטודנטים נצרכים ומטרות
אחרות. עם סכום זה ביד, מובטח
נצחונה של מפא״י עוד לפני פתיחת הקלפיות.

ל ף־ בי ת 1D1M3
עוברים ושבים בשכונת הוילות הרמת־גנית,
תל־גנים, עצרו בתימהון. במרחק של
מטר בלבד מן הכביש, במבנה שהוקם במוסך,
ישבו כארבעים ילדים וילדות, האזינו
לדברי המורה שניצבה ליד לוח שתלה על
קיר המבנה. מפעם לפעם הפנו הילדים את
מבטיהם לאחור, התבוננו במה שהתרחש לידם
על הכביש. המורה, שנלאתה מלבקש
מתלמידיה הקטנים להסיר את מבטם מהכביש,
ניגשה אל תרים הברזל של המוסך,
סגרה אותו בתנופה מהירה, השאירה את
הילדים במוסך החשוך•
לא כל הכיתות של בית הספר הממלכתי
תל־גנים שוכנות במוסכים. מעברו השני
של הכביש ניצבו מספר צריפי עץ נאים
בהם למדו שאר תלמידי בית־הספר. הצרה
היא שמספר החדרים בצריפים הללו הוא
שבעה בלבד, בעוד שבבית הספר שמונה
כיתות. כיתה א׳ נשארה בחוץ.
תורנות לזוטרים. כאשר נוסד בית־הספר
בתל־גנים, לפני כחמש שנים, היו בו
רק חמש כיתות ומבני העץ הספיקו לכולן.
החל מן השנה שעברה הפך המוסד לבית־ספר
רגיל בן שמונה כיתות. כתה אחת
נשארה ללא חדר לימודים. המנהל יוסף
עמינצח מצא חיש מהר את הפתרון, העביר
כיתה אחת ללמוד במשמרת שניה, אחר־הצהרים,
בידיעה שסבלם של ההורים והתל־

לפחות במשך לילה אחד
T I ״1X P-*1F1
\ | 1 I I J I I I / J L JS, JLבשבוע מרובה שריפות,

נדמה היה לתושבי תל־אביב כי עירם עולה בלהבות. בארבעה מקומות
שונים פרצו בליל יום רב״עי שעבר דליקות בעת ובעונה אחת.
בלילה אחד נאלצו כבאי תל־אביב והסביבה ללחום בדליקות־ענק שמידים
הינו זמני• עירית רמת־גן הבטיחה
לבנות בנין גדול לבית־הספר תוך זמן קצר.
עברה שנה, וכשהחלה שנת הלימודים הנוכחית
עדיין לא נראה אפילו קצהו של
בנין בית־הספר. ההנהלה החלימה כי יש
לחלק את החובה ללמוד אחר־הצהרים בין
תלמידי ארבע הכיתות הראשונות א־ד. כל
אחת מהן היתד, צריכה ללמוד כחודש
בשעות אחר־הצהרים.
אסתר הרפז השחרחורת, המורה של כיתה
א׳ ,ידעה עוד בחורף מתי בדיוק יהיה עליה
ועל תלמידיה לעבור ללמוד אחרי־הצהרים.
בתחילת השנה היא הזמינה את הורי תלמידיה
לאסיפה, הסבירה להם כי לא תוכל
בשום אופן ללמד בשעות אחר־הצהרים.
המורה טענה כי יש לה שני ילדים קטנים
בביתה, אמרה כי אם לא תוכל לעבוד
בבוקר תעדיף להתפטר.
ההורים נבהלו• הם הביעו נכונות לשלם
בעצמם דמי־שכירות, ובלבד שלא יסבלו ילדיהם
מחילופי מורים באמצע שנת הלימודים.
ההורים פנו לארגון אמהות עובדות, ביקשו
לאפשר לילדיהם ללמוד באולם הריקודים של
הארגון, תמורת שכר־חודשי של חמישים לירות•
הארגון סרב.
ממטרות בדרך לכיתה. לבסוף הצליחו
ההורים לשכור חנות בבנין שברחוב
הראשי. אמנם החנות התאימה אך בקושי
לצרכי כיתת לימוד, אולם ההורים התנחמו
בכך שהמצב המוזר ימשך רק חודש ימים.
הם לא תיארו לעצמם כי גם בחנות לא יוכלו
ילדיהם ללמוד בשקט. השבוע, כאשר
באו התלמידים הקטנים ללימודים, לא הרשו
להם השכנים באותו בית להיכנס לכתה־חנות,
בטענה שהלימודים, יפריעו את מנוחתם.

פרצו בנגרית רהיטים, בחנות אופטיקה ברחוב הרצל, בחנות הלבשה
ברחוב אלנבי, ובמחסן פחמים ברחוב יהודה הלוי. עשרות צופים
מתנדבים עזרו לכבאים בעבודתם. בתמונות נראים כבאי תל־אביב
כשהם מנסים להשתלט על האש בנגרית הרהיטים ברחוב אילת
(שמאל) וכאשר אחד מצינורות־המים התפוצץ בעת הכיבוי (ימין).

השכנים לא הסתפקו בלא מילולי, הפעילו
ממטרות, הציפו את דרך מעבר הילדים במים.
מנהל בית־הספר פנה ביאושו אל רופא־הילדים,
ד״ר הרץ ביגיל, המתגורר מול
בית־הספר, ביקש לאפשר לתלמידים ללמוד
במבנה שהוקם כמוסך ליו ביתו של הרופא.
הרופא, ששניים מילדיו לומדים בבית־הספר,
והשלישית תתחיל ללמוד בו בשנה הבאה,
הסכים מיד מבלי לבקש כל תמורה.
להורים לא היתה ברירה. הם זכרו אמנם,
כי הציעו למנהל לקבל לרשות בית־הספר
צריף בטל של בית־הטפר עתיד. המנהל סרב,
טען כי אם יקבל את הצריף, לא יזכה
במהרה למבנה שהבטיחה העירייה.
באספת־חרום שקיימו השבוע ההורים וההנהלה,
הסכים המנהל להעביר את תלמידי
כתה א׳ ללמוד בכל מקום אחר שיציעו
ההורים. שום הצעה לא באה. הזאטוטים
מכתה א׳ של בית הספר הממלכתי בתל־גנים,
ימשיכו ללמוד עד סוף שנת הלימודים
במוסך.
משטרה שולסנן שי ד
הידיעה הגיעה למוקד משטרת מחוז תל-
אביב עוד בשעות הערב• ״שולמן חזר לתל־אביב,״
הודיע האלמוני שהיה מצידו השני
של קו הטלפון .״הוא מזויין בנשק חם.״
ב־ 3.45 לפנות בוקר צילצל הטלפון במוקד
שוב. לשוטר המקוף בשפת הים היתד, אינפורמציה
חיונית :״שולמן נמצא בקפה
,רון.״ תוך מספר דקות היו במקום שלוש
ניידות משטרה שהוזעקו על־ידי המוקד 15 .
שוטרים מזויינים באקדחים ירדו מעל הניי

נעו בשרשרת קרבית לעבר בית הקפה.
על מה שאירע לאחר מכן מסר השבוע
פקד יוסף מנדל בעדותו לפני שופט השלום
יהודה טרייבש, לאחר שביקש להוציא צו
מעצר נגד שולמן :״שולמן ברח לעבר כיכר
לונדון ...בידו היה בקבוק שבור בו איים
על השוטרים ...נורו מספר יריות באוויר
..שולמן נפגע באפו בשעת הבריחה.״
בפיו של מרדכי שולמן 33 בריא־הבשר,
היה סיפור אחר. טען שולמן באוזני כתב
העולם הזה :״לא עשיתי מ או מ ה ...נכנסתי
לשתות משהו. לא הספקתי לשתות כשהגיעו
השוטרים. התחבאתי מאחורי וילון והסתלקתי.
רדפו אחרי וירו בי. הם פגעו בי באף.
מתחת לעין. נפלתי. השוטרים עלו עלי,
רמסו אותי עם נעליהם• זו לא הפעם הראשונה
שרוצים להרוג או תי
כמקום נשק הם -בקבוק. היתד,
זו טענה חמורה מאד: מרדכי שולמן, שבמשך
השנים האחרונות הטיל את חיתתו על
שוטרי תל־אביב, היה מוכן להביא עובדות
כדי להוכיח דברים אלה. סיפר שולמן :״לפני
שנה רדף ג׳יפ משטרתי אחרי הג׳יפ שלי.
ליד המזבלה של מקווה ישראל ירו בי כמה
יריות. שני כדורים חדרו לג׳יפ. בנס לא
נפגעתי. התלוננתי על כך וסמל המשטרה
שירה בי נענש. לפני חודש, בצעדה, נסעתי
במהירות ליד חדרה ושוב ירו עלי. זו הפעם
השלישית שיורים עלי.״
טענת שולמן: רוצים לחסל אותי. אומרים
שאני עושה להם יותר מדי צרות.
מרדכי שולמן, יליד נווה שלום, הידוע
יותר בשמו שולנזן ישלם, הסתכסך לא פעם
עם המשטרה. כאדם מופרע, הנוהג להבליט
עצמו כגבר אלים המשיג את רצונו בכח
הזרוע, היוזה שולמן מקור תמידי לצרות.
הוא היה נוהג לאכול במסעדות שונות, מסרב
לשלם• בעלי מסעדות שהכירוהו, העדיפו
להשליש לידו סכומי כסף, לבקש ממנו שיסעד
במקום אחר. הסתכסכותו האחרונה עם
המשטרה היתד, לפני חודש. שופט השלום,
יעקב גביזון, בפניו הובא באשמת הפרעת־סדר
במקום ציבורי, הסכים לשחררו בערבות,
רק בתנאי שישהה 90 קילומטרים
מתל־אביב. גם תנאי זה לא עזר. השבוע
שכב שולמן בבית החולים, לאחר שעבר
ניתוח של שש שעות באפו. שוטר מזויין
שמר ליד מיטתו. המשטרה דרשה לעצרו.
הקשה השופט החוקר טרייבש :״האם
שולמן היה מזויין?״
השיב פקד מנדל :״לא בנשק חם• היה
בידו בקבוק שבור בו איים על השוטרים.״
עורך דינו של שולמן, מרדכי שיטרית,
ביקש לרשום תשובה זו בפרוטוקול החקירה.
נראה היה כי השבוע יהפוך שולמן
מנתבע לתובע. לפי פקודת המשטרה אסור
השימוש בנשק חם באם הצד השני אינו
נושא נשק.

משפט
מה את ודעת על הזנו ת*

מורה הרפז והכיתה כמוסד
נגד ילדים בחינות, התזח בנומנודות
העולם חז ה 11313

אחד המשפטים המשעשעים והמוזרים ביותר
של השנה צפוי בעוד כשבועיים לצופי
בית־המשפט הירושלמי. הנאשמת במשפט
זה תהיה שחקנית מחזות־היחיד נאוה שאן,
(העולם הזה ,)1098 שהפרה, לדברי התובע,
מתדגם־יד,מחזות דב קווסטלר, חוזה, לפיו
(הנזשך בעמוד )12

סינורו האישי של אחו ממשתתפי שוד־ הבנק ₪עו בעפולה דנני 8שנים

פאת אנוש שטמפפר

kפני כשכועיים, ב־ 14 לחודש, הופיעו בדירתי,
/במוסד שאני מנהל ליד תל־השומר, שני קציני משטרה,
אהוד ספורטה וקמל זינגר, וביקשו ממני ללכת אתם• ברגע
הראשון לא תפסתי מה הענין .״אבל אני צריך ללכת
לאוניברסיטה,״ אמרתי להם .״אז לא תלך,״ אמרו הם. אז
הבנתי בדיוק, שהנה בא היום שבמשך שמונה שנים חששתי
שיגיע. נפרדתי מאשתי, אמרתי לה שלא תדאג.
בדרך למטה המשטרה הסבירו לי שני הקצינים מה הם
רוצים ממני :״איננו רוצים לפגוע בך או להפריע לך
בעבודה. ידוע לנו ששוקמת• אנחנו רוצים ממך רק סיפור.״
במטה המשטרה הם הסבירו לי זאת ביתר פירוט :״אם
תשתף עמנו פעולה, ותספר את כל מה שידוע לך בפרשת
שוד הבנק בעפולה — לא יקרה לך דבר.״ לא רציתי לדבר.
אמרתי להם שאני רוצה להתיעץ עם הפסיכולוג שהייתי
אצלו בטיפול, כדי שאוכל לראות את מצב הענינים יותר
ברור. הם לא אפשרו לי זאת. במקום זאת הם הראו לי את
כל החומר שהיה בידם. ראיתי שהם ידעו את כל הפרטים.
לא היה עוד מה להסתיר.
אמרתי שאני מוכן לספר הכל. אבל ביקשתי שלא יפרסמו
את שמי. חששתי שאם יפורסם שמי בעתונים, כמי שהיה
פעם בין שודדי־הבנק בעפולה, אגמור עם לימודי באוניברסיטה
ועם המוסד שלי. לא חשבתי שאוכל לעמוד בכך.
ראש האגף הפלילי, יהודה פראג, הבטיח לי שיעשו הכל כדי
ששמי לא יפורסם• סיפרתי להם את כל סיפור השוד של
הבנק בעפולה, בו השתתפתי לפני שמונה שנים.
כעבור יומיים נסעתי עם הקצינים לעפולה, לשחזר את
השוד ודרך הנסיגה. הבנק כבר לא היה שם. הוא עבר
למקום אחר. במקום הבנק מקימים עכשיו חנות נעליים.
הראיתי לשוטרים את הדרך בה הגענו, ואת הדרך בה
הסתלקנו. הם לקחו אותי חזרה לחדרה• נסעתי הביתה.
במשך כשבוע לא אירע דבר.
ביום החמישי האחרון הלכתי בבוקר לאוניברסיטה בר־אילן,
שם אני לומד בחוג לפסיכולוגיה. ראיתי פתאום
שמחייכים אלי יותר מהרגיל. חייכתי חזרה. לא ידעתי את
פשר החיוכים. באחת־עשרה וחצי בבוקר באה אשתי, לקחה
אותי בג׳יפ שלי• היא סיפרה לי ששמי הופיע בבוקר בעתון,
כאחד המשתתפים בשוד. לפתע הרגשתי בטוב. במשך שבוע
ימים ניסיתי למנוע את פרסום שמי, וידעתי שלא אוכל
לעשות זאת. הייתי במצבו של אדם המוכרח לקפוץ לבריכת
מים־קרים והוא יודע זאת, ואף על פי כן הוא מהסס.
באותו רגע ידעתי שהבעיה העומדת בפני היא איך לעבור
את השלב הבא• איך להביט בעינים לאנשים שהכירו אותי
שנים, ולפתע גילו משהו בלתי־ידוע עלי. הבעיה היתד,
איך לא להיראות, כאילו אני מצפצף על מה שקורה, או כאילו
אני רוצה להקבר באדמה מרוב בושה. חזרנו הביתה. עברנו
ליד קיוסק העתונים שעל יד הבית. מצד אחד רציתי לגשת
לקיוסק ולקחת את כל העתונים כדי לקראם. מצד שני
הג׳ים לא נעצר, עד שהגענו לחצר הבית.

הנערים היו אתי

כמו שקיבלתי אני אותם כל הזמן — כמו
בדיוק שהם.
הבעיה עמה הייתי צריך להתמודד, היתד, האוניברסיטה.
הלכתי גם לשם• בשיעורים לא אמרו לי כלום, אבל אחר
כך סיפרו לי שלפני שבאתי, היתה הכיתה כמו ג׳ונגל.
אחרי ההרצאה ניגשה אלי אחת הבנות ואמרה :״מה רוצים
ממך, אתה הלא תמיד מלווה כסף לכולנו?״ אחד המורים,
שהיה חייב לי ארבע לירות משך זמן רב, מיהר להחזיר
לי אותן. הוא הרגיש צורך לעשות דבר שיבטא כי אין
בינינו שום תלות. אחד הסטודנטים, בחור דתי הלומד שנה
רביעית כימיה, אמר לי בשיחה :״קראתי עליך בעתונים.
אני יודע שעברת את כל הדרך מהצד השני אלינו. אני לא
יודע אם כל אחד היה יכול לעשות זאת. עכשיו אני מאמין
בזה, שבמקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים
אינם עומדים.״
ביום שישי לא רציתי ללכת לאוניברסיטה. לחצה עלי אי־

נפלתי על סלע בים ופתחתי לי את המצח. עליתי עם אניד,
על שרטון. קפצתי מתוך סירת־הצלה, שנמלטה מאניה טובעת,
וניסיתי לחזור לאניה שעמדה לשקוע בכל רגע• תמיד
הייתי חותך את עצמי• תמיד היו רגלי מתנגשות זו בזו,
והייתי צולע במשך זמן רב.
חיי היו כאילו מסכת שלימה של תאונות. אולם התאונה
האחרונה שאירעה לי, התרחשה בשנת , 1954 שנה אחרי
שהתחלתי באנליזה. מאז לא ארעו לי תאונות. היום, אחרי
שעברתי את האנליזה אני מסוגל לבאר, באמת, איך הבאתי
תאונות על עצמי בזו אחר זו.
זה אירע באחד השלבים של האנליזה אצל הפסיכולוג
שלי, הד״ר דויד רודי. ישבתי בחדרו ורקעתי ברגלי בכל
כוחי על הרצפה. ניסיתי להזכר במשהו• לא יכולתי לזכור
אלא להרגיש. להרגיש את אותן ההרגשות שהיו לי בתקופה
שהייתי ילד קטן. בילדותי הייתי מרבה לרקוע ברגלי. זאת
היתד, אחת הדרכים בהן ביקש ילד קטן וחסר־אונים, את
אמו, שלא רצתה לבוא אליו•
זמן מה אחר־כך, תוך כדי אנליזה, התחיל כדור־השלג
להתגלגל. לפתע נזכרתי מה שקרה עמי בתקופה בה הייתי
בערך בן שנתיים• דודתי לקחה אותי או לטיול• היום אני
זוכר את התקרה השחורה מעלי, כשאני שוכב בזרועות
דודתי, היורדת אט אט מהמדרגות ופתאום שנינו מתגלגלים
מעל לכל המדרגות. אמא באה בריצה לראות מה קרה
ולקחה אותי אליה. לא הייתי צריך יותר לרקוע ברגלי, כדי
להשיג את אמא. אותו יום אמא היתד, שלי.
מצצתי אצבע עד גיל .14 לא הועילו כל התכסיסים של
מריחת חרדל על האצבע, או קשירת האצבע בתחבושת. על
אף הכל המשכתי למצוץ• ואז אירע אסון נוסף. נפלתי מעל
עגלה, קיבלתי זעזוע, ואיבדתי את הכרתי. כשפקחתי את
עיני, אמא היתד. לידי בביודד,חולים. היא ישבה ליד מטתי
כמה ימים. כל יום היתד, באה יושבת לידי, מחזיקה בידי
ומתענינת בי. כשיצאתי מבית־החולים לא מצצתי יותר
אצבע. אז הסברתי את הנם שקרה בכך שהתבישתי מפני
האחיות. היום אני יודע שזה קרה מפני שאמא היתה אז
שוב שלי.

אנוש טזטגזפפר
הנעימות בידיעה שאני צריך לעמוד שוב תחת אותם
מבטים, וכל אחד יודע וכל אחד אינו אומר לי כלום. בכל
זאת נסעתי. בשיעור הרגשתי טוב. וכאשר הפרופסור לפילוסופיה
חייך אלי בשיעור במבט טוב ומקבל, ידעתי שגם את
פרשת האוניברסיטה עברתי. לאט לאט כיסיתי יותר מקומות
של מכרים וידידים. נסעתי גם אל משפחת אשתי• הם קיבלו
אותי כמו תמיד. כאילו דבר לא השתנה. הם רק סיפרו לי
שאחיה הצעיר של אשתי שמע על העניו כאשר חזר מטיול
למצדה. הוא קרא עתון ובכה כמה שעות. גם כשנרדם
המשיך לבכות. לקחתי אותו לשיחה. אני חושב שהוא
הבין• בשבת הוא כבר צחק.

* שבתי כשעה כבית ולא יכולתי לקום. תלמידי
המוסד לא היו בבית. זהו מוסד הנקרא ביתי, בו נמצאים
נערים מחוסרי־בית בגיל 22־ 16 היוצאים משם לעבוד במשך
היום. זהו למעשה ביתם ומשפחתם, בו הם אוכלים וישנים
ולומדים• תפקידי הוא להיות להם אב ואם.
לבסוף הבנתי שלא אוכל עוד לברוח ממה שמוכרח
לקרות. קמתי ואמרתי לאשתי שאני הולך להביא חלב.
הלכתי לשכן, זה שמוכר גם את עתוני הערב. ידעתי שהוא
יודע. וכשיצאתי ממנו הבנתי שאחרי שעברתי את זה, אל
האיש הזה אני כבר יכול ללכת. הבנתי שהדרך היא לא
לברוח. מוכרחים לקבל אותי כמו שאני, אין דרך אחרת.
מאותו יום התחלתי לנסוע וללכת כדי שיראוני, כדי שאעהאם
דא רצתה לבוא
בור ואדע שזה הכל מאחורי.
בערב הופיע הנער הראשון מתלמידי המוסד. הכנסתי
וט אחד עובר דרך כל חיי, ונפסק אי־שם בתקופה
אותו אלי לחדר. אמרתי לו שאני רוצה לשוחח עמו. אני
Iן בה עברתי אנליזה פסיכולוגית, ואשר רק בה הבנתי
חושב שאז הוא כבר ידע מה הענין, אבל לא שאלתי.
למה פעלתי כל חיי נגד עצמי. יש קושי מסוים בסיפור
אמרתי לו :״היום התפרסמו עלי כמה דברים בעתונים.
תולדות־החיים. כל מי שראה את הסרט היאפני רשונזון,
לפני שמונה שנים בצעתי יחד עם חברים שלי שוד. אחרי
נוכח ודאי בצורה הנפלאה ביותר כי עובדות הן משהו
תקופת־מה הבנתי מה עשיתי וכמה זה לא טוב ולא נכון.
אחר, ומה שקורה באמת הוא משהו אחר. רק עכשיו אני
בגלל זה הבנתי, כי אני זקוק לעזרה של פסיכולוג ומצד. מסוגל להבין כמה מסולפת היא האינטרפרטציה שנותנים
שני דרכי זו היא שהביאה אותי לטפל בנערים שעלולים, לעובדות. היא משמשת יותר להצדקה של היום מאשר לשח־להכשל
במעשיהם באיזה מקום.״
זור האמת של העבר, למרות שהעובדות נשארות תמיד
הנער ניענע בראשו כל הזמן. כשסיימתי הוא אמר לי
אותו דבר.
שבשבילו לא השתניתי בגלל מה שפורסם .״מי שטוב אלי
כל חיי הייתי הבחור שתמיד ארעו לו תאונות. התאונות
אני טוב אליו,״ אמר .״ובזה אני מכיר אותך.״ הוא קם
דבקו בי עד כדי כך שאנשים פחדו מפני, בידעם שאתי
ויצא. אבל זה נמשך כך כל הערב. הכנסתי את הנערים
יחד אין הדברים מסתדרים.
אחד אהד ודיברתי עמם. כמעט כל התגובות היו שרת.
בגיל 14 נפלתי מעל עגלה וסבלתי מזעזוע־מח• נפלתי
רק נער אחד אמר :״בשעת הצורך אני אשתמש בזה נגדך.״
על סיפון אניה מגובה של עשרה מטר, ושברתי את עמוד
יותר מאוחר בערב, ליד שולחן־האוכל, שוחחתי עם כולם.
השדרה שלי ואחת מרגלי. התהפכתי תוך. כדי נסיעה
אמרתי לכולם את אותם הדברים שאמרתי לכל אחד לחוד.
ב?׳יפ, ללא כל סיבה בדרך או ברכב, ואיבדתי את הכרתי
אחד הבחורים גיסה לומר משהו, השאר השתיקו אותו.
למשך שלושה״ שבועות! נכוויתי קשות בידי תוך כדי טיפול
הרגשתי שהם עומדים מאחורי. בפעם הראשונה הרגשתי
בחמרי״נפץ. בארצות־הברית התנגשתי תוך־כדי נהיגה במכושאני
גם מקבל מהם משהו. הם קיבלו אותי כמו שאני,
נית במכונית אחרת. מכוניתי התרסקה ואני ניצלתי בנם.

אנוש שסמפפר, בנו של הד״ר שלמה שטמפפר, ממשפחת
ראשוני מייסדי פתח־תקוה, נולד בתל־אביב• הוא למד בבית־ספר
עממי והחל ללמוד בבית־הספר התיכון גאולה, עד
שהוריו עברו לגור בחדרה. בגיל צעיר השתתף בקורם
הראשון של הפלי״ם, הפלוגה הימית של חפלמ״ח, עזב
את בית־הספר בשל האוירה הבלתי־בריאה ששררה במשפחתו.
הוא היה הבוגר בין שתי אחיות.
הוא עלה כימאי על אניות אמריקאיות, לא חזר לארץ
במשך שבע שנים. חלק משנים אלה בילה אנוש בבית־ספר
ימי בארצות־הברית, שסיומו העניק לו דרגת קצונה. לדבריו,
הוא לא יכול היה לזכות בתעודה רשמית, מאחר שלא היה
אזרח אמריקאי, וכשאר תלמידי בית־הספר הלא־אמריקאיס,
קיבל תעודת קצין של הצי הפנמי.
בתקופת מלחמת העולם השניה, עבד אנוש על אניה
נורבגית, שהיתה כפופה למפקדת הצי הבריטי, וששרות
עליה נחשב כשרות צבאי•

קפיצה דפנזן האגיה
ך ״ שנת 1JJ44הגע נו, ארבעה ימאים ישראלים על
גבי אניד, נורבגית, תחת הנהלה בריטית, לארצות-
הברית. רצינו להתקבל לעבודה על אניות אמריקאיות, שם היו
התנאים נוחים יותר ושם שילמו יותר. ניסינו לעשות זאת
בכל האמצעים. אולם מאחר שהיינו במסגרת של שרות
צבאי, לא עלה הדבר בידינו. אולם אני לא התעצלתי. נסעתי
עד לואשינגטון, שם שהתה משלחת ימית בריטית, והגעתי
עד לפקיד בריטי גבוה בואשינגטון. הוא חרג מהמקובל.
הצלחתי ליצור בו יחס בלתי־רגיל אלי, והוא עזר לי
לעבור לאניה אמריקאית•
שאר שלושת חברי לא הצליחו לקבל את ההעברה. אז
נוצר בי הקונפליקט על שעברתי לבד, וחברי, שהייתי קשור
אליהם תקופה ארוכה, לא קיבלו העברה. הסיבה, מדוע
עשיתי זאת, היתד. אז נסתרת מעיני. היום אני יודע,
שעברתי את כל הדרך מהנמל בו חנינו עד לואשינגטון,
כדי שהשלטונות יקבלוני. השלטונות היו אז בשבילי כל מה
שבא אחרי הילדות במקום אב ואם — אלה שבהם תלוי
גורלי.
היום אני יודע גם שבאיזה שהוא מקום בנפשי, חיפשתי
אז את היחס שהיה לי במשך הזמן אצל חברי, יחם שאבד
לי עם העברתי מהם. יחם היה קשור באמא, ואמא היתד,
ק שורה,באסון
עליתי על האניה האמריקאית. כשעמו בנמל, פתחו את
בטן האניה כדי להעמיס מטען. מסביב לפתח הבטן הציבו
גדר. אני ידעתי על כך. אולם בשעות הלילה, כששלחו אותי
לכבות אור שהושם מעבר לסיפון, נותקתי לרגע מהמציאות
וקפצתי מעל לפתח. מצאתי את עצמי בעומק של עשרה
מטר׳ בבטן האניה כשגבי ורגלי שבורים. אבל בבית־החולים

זהו סיפורו של אחד מהמשתתפים בשוד הבנק בעפולה לפני
שמונה שנים -שוד שהועלה עתה למרכז ההתענינות במדינה.
הוא אינו סיפור של כשלון. אלא סיפור של הצלחה — ספורו של
אדם שהצליח להתגבר על עצמו ולהפוך אזרח מועיל לחברה.
אולם יש בסיפור זה לקח לא רק לגבי אנוש עצמו, אלא גם לגבי
החברה הישראלית כולה. הסיפור מוכיח, שבפרשה זו היא עמדה
בפני מבחן בגרות -ועברה אותו. תגובות האדם ברחוב, או אלה
של מכריו של אנוש, מעידות על כך. מאז התפרסמה הפרשה,
לא נשמע גם קול אחד שטען, כי יש להעמיד עתה את אנוש לדין
על אשר אירע לפני שמונה שנים -י דבר המוכיח כי המושג
אמא היתה שלי• כתבתי לה מכתב שעד היום היא שומרת
אותו, בו הסברתי לה כמה היא אם טובה ומסורה. מקרים
כאלה חזרו ונשנו בחיי תכופות. כשהייתי מאבד יחם,
הייתי מחפש אותו חזרה באופן תת־הכרתי על ידי תאונה.
תמיד אחרי תאונה היתה אמא שלי.

כאשר פרצה מלחמת העצמאות חידש אנוש את קשריו עט
הארץ. הוא עלה על אלסלינה, כשזו היתה עוד בארצות־הברית,
שימש עליה קצין ראשון, כשיעסקה בהטענת
מטענינז בין ארצות דרום־אמריקה, לפני צאתה לארץ. אחר
כך עבר לאירופה, עבד בשירות עליה ב׳ .הוא שימש כנווט
במטוסים דו־מנועיים שסטו בקו צ׳כוסלובקיה־ישראל, הביאו
נשק ותחמושת.
יותר מאוחר פגש בו מי שהפן אחר כן למפקד חיל־הים,
אלוף מרדכי לימון, שהכירו כימאי, גייס אותו לחיל־הים.
אנוש זכה לדרגת סרן, קיבל פקוד על האניה אילת, שהיתה
קודס שוברת־קרח, השתתף בהפגזת־סיוע של כפרי חוף־
הכרמל הערביים. אחר כן היה מפקד בית־הספר לטירונים
של חיל־הים ומפקדה של אנית העץ הגוררת התג האפור,
שטבעה, אחרי שירד ממנה, בעת שהובלה לתיקונים בתורכיה.
אחרי המלחמה, השתחרר, עלה לדרגת קצין ראשון על
אנית־מסחר ישראלית. הוא היה באניה עתיד, שעלתה על
שרטון במיצרי הדרדנלים, ובשנת , 1950 היה באויה מסדה
שטבעה מול נמל ויבולנציה, באיטליה.( .העולם הזה ,651
.)1129 ,952 בכסף הפיצויים שקיבלו, רכשו מלחי האניה,
שהיו חברי קואופרטיב, ספינה אחרת בשם השלושה. כעבור
שנה הואשם אנוש באחריות לטביעת שלושה מאנשי מסדה,
הועמד לדין, נשאר מרותק לחוף, הורשע וווכה בעירעור.

״עונש״ נקלט בחברה הישראלית לא כאמצעי של נקמה, אלא
כאמצעי של החזרה למוטב. אל תוך סיפורו של אנוש, שמתוך
סיבות שונות אינו סיפור מלא, הוכנסו מספר קטעים מערכתיים,
הכתובים בגוף שלישי, להשלמת התמונה הכללית של השתלשלות
המאורעות.
הצורך להחזיר את העבריין לחברה והצורך של החברה להגן
על עצמה -הם שני צרכים הנוגדים לא פעם זה את זה, ודרך
הביניים עדינה ומחייבת שיקול אחראי ונבון. במקרהו של
אנוש שטמפפר נראה כי נמצאה דרך כזאת, המהווה תעודת־כבוד
לבגרות החברה הישראלית.

פתרון .״כסף אפשר להשיג,״ אמר לי ,״רק תחכה כמה ימים
ותהיה תכנית.״
כשיצאתי מהמכונית ליד ביתי, יצאתי בקלות• נדמה היה
לי שבשמים המעוננים מעלי נקרע איזה קרע בענן.

מיפכש אחד־חבות

^ אחת השיחות כרחוב, דנו בתכנית לעלות על
Jאניה ולהגיע לאיטליה או לצרפת ושם לברוח מהאניה.
נוכל לעלות על האניה כעובדים, יחד או כל אחד לחוד.
ניפגש בחוץ־לארץ, וכל העולם יהיה לפנינו. שם נוכל
להיות מה שנרצה — בעלי ספינת־טיול, אנשים אחרים ממה
שהיינו בחדרה.
לפנות ערב שמעתי בביתי את הצפצוף שהכרתיו ויצאתי

מושב רך במכונית
( 1שבתי גבית הורי בחדרה וכתבתי מכתב לאחד
* מחברו הטובים בארצות־הברית, בביתו שהיתי בעת
שהייתי באמריקה, ואותו לא ראיתי מזה ארבע שנים. לא
שמעתי עליו דבר תוך תקופה זו ולא היה שום קשר בינינו.
אולם הרגשתי צורך פנימי לכתוב לו. הייתי מוכרח לכתוב
למישהו שיקבל אותי. בבית, בכל חדרה, לא היה לי מישהו ליאבא שאליו אוכל לפנות. כשהגעתי הביתה, הציע
עזרה. עניתי לו בקרירות: אל תדאג, הכל יהיה בסדר, איני
זקוק למאומה• לא יכולתי לספר למישהו את אשר עם
לבי. מפני שלא הבינו? אולי. אבל גם מפני שהרגשתי
מוכה, כה מוכה וקטן עד שהיה ברור לי שאינני זקוק
לשום עזרה.
כתבתי לאייק, זה שם חברי בניו־יורק, על הקואופרטיב.
ספרתי לו שקנינו אניה ושיכולנו להצליח, לו היתד, הממשלה
מקציבה לנו מטבע זר. שפכתי את כל זעמי על
יצוז \2גז\2תפ\ז
המדינה. כאשר בחרו בי חברי הקואופרטיב להיות למזכיר,
היתה הרגשתי נפלאה. לא מפני שרציתי בתואר או לשבת
החוצה. ואז התגלגלו הדברים במהירות מפתיעה...
בחוף, אלא משום שהרגשתי שחברי נתנו לי יחס, רצו בי
ובחרו בי• רק לעתים רחוקות רחוקות, הרגשתי באמת

שמישהו רוצה בי.
אנוש צורף לחבורת מבצע השוד לגמרי במקדח, טבלי
והנה הגענו לנמל הבית, חיפה. ואז נפלתי שוב. נפילה
שהשתתף בתכנונו. הוא נקרא למלא את מקומו של אדם
שבתרגומי שלי פרושה: הרגשת אבדן היחס וידיעה עד כמה
אחר, שהיה צרין להשתתף בשוד והתחרט ברגע האחרון.
בלתי רצוי אני. האדם שהייתי צריך להחליפו בתור מזכיר,
אדם אחר בחבורה היה יצחק סקרופה, המכונה יצחק הצייד.
כתב מכתב להורי הטובעים במסדה בזו הלשון: כיצד אפשר
שאר המשתתפים, מחוץ לאנוש, ביצעו זמן קצר לפני כן
לתת לאדם שהיה אשם במות בניכם להיות מזכיר הקואופשוד
נסיוני בבנק בכפר־שמריהו, שדדו כסף ותכשיטים
רטיב המנציח את שמם? וההורים פעלו ופנו לתביעה
ל״חימום הקנה״ — כהכנה לשוד גדול יותר• את השיטה
הכללית. וזה, שנה וחצי לאחר טביעת מסדה, שנד, אחרי
למדו מסרטי קולנוע. המפגש בין החבורה נקבע לשעת
שועדת החקירה הוציאה מסקנותיה.
חצות בבית־קפה בהדר הכרמל.
כתבתי לאייק חברי. לא סיפרתי שהוציאוני מהקואופרטיב
אנוש היה שם. לקחו אותו בג׳יפ שנסע בכביש העמק דרך
לחופשה ללא־תשלום• לא 3תבתי לו שמטפלים בעריכת
שריד יעד למרגלות תל מגידו• שם חיכו לבוא הבוקר. הם
משפט נגדי. שפכתי את חמתי על המדינה וספרתי לו שאני
היו מזוינים בטומיגאן ובשני אקדחים. האקדחים היו גנובים.
רוצה לנסוע מכאן — לברוח כמו תמיד מהמקום שלא
הטומיגאן נרכש מאדם, שהיגר בינתיים לארצות־הברית,

קיבלוני.
במחיר של חמש ל״י. בבוקר נסעו דרן כביש הסרגל לבנק
יצאתי לרחוב. ברחוב בחדרה פתח לי מישהו את דלת
בעפולה. הם היו לבושים סרבלים צבאיים ומרוחים בשפמים
המכונית שלו ואמר: הכנס. נכנסתי וישבתי. הוא חייך אלי
מצוירים. אנוש אחז בטומיגאן, השניים האחרים באקדחים.
וקיבלני. היה לי טוב. מישהו עם אוטו רצה שאשב לידו.
אנוש היה נרגש מאוד, רעד כל הזמן, אמר לאנשים שהיו
״אתה זוכר אותי?״ שאל בתחילה ,״רציתי פעם לעלות על
בבנק והועמדו אל הקיר :״אלי תפחדו! אל תפחדו!״
אניתך בחיל־הים ולא קיבלת אותי.״
אחרי שלקחו חבילת כסף בת עשרת אלפים ל״י, והזהירו
״לא זוכר,״ השבתי לו ונלחצתי לכסא. לא רציתי לצאת
את אנשי הבנק לא לזוז, קפצו לג׳יפ אשה אחת זרקה
מהאוטו במקום שהיה טוב .״כן,״ אמר האיש .״רציתי לעלות
עליהם ספל. הם מיהרו דדן כביש הסרגל. שוס מחסומים
לאניה שלך ואמרת לי שצריך לסדר את ההעברה במטה
י לא היו בדרן. ליד אום אל־פחם סטה הג׳יפ מהדרן, דהר
חיל־הים. ואני הסתלקתי• אתה זוכר?״
בדרך־עפר צדדית לכוון החוף. ליד פרדס־חנה הורידו את
הטון של דבריו היה טון מקבל ורך. נזכרתי במה שהיה.
אנוש. הוא היה חייב למישהו 30ל״י. הוא ביקש לקבל
״אה, כן,״ אמרתי .״לא יכולתי לעשות אחרת. יש דרך
אותם במקום זרקו לו חבילה של 100ל״י. הוא לקח רק
מקובלת לכך.״ השיחה שטפה בינינו. הוא קיבלני יפה,
הקשיב לסיפורי• גם הוא רצה לנסוע. גם הוא היה פעם 30 ואת השאר החזיר.
הג׳יפ המשיך עד לדיונות של שפת־הים. שם נקבר שק
ימאי.
הכסף בחול. הנ׳יפ הועמד מתחת לגבעת־חול. תון שבוע
התחלנו לדבר ע.ל פירטים מודרגים, על החיים הטובים
הוא הפן בעצמו לגבעה. הכסף הוצא ונמסר לשמירה לאשת
שם, בחוץ־לארץ, על הכסף הרב שאפשר להרויח שם, על
אחת. היא קיבלה לשמירה עשרת אלפים ל״י, החזירה רק
החיים שאי־אפשר לחיותם בחדרה. אבל לכל זה היה דרוש
תשעת אלפים• חלקו של כל אחד היה קצת פחות משלושת
כסף לפחות בהתחלה. לי לא היתד, פרוטה. שלמתי בקושי
אלפים ל״י. אנוש וסקרופה קנו בכספם מונית ישנה.
את אלף הלירות כדמי המניה בקואופרטיב. אבל לו היה

סקרופה היה הנהג. אנוש הרגיש מתחת לכבודו לעבוד
במקצוע זה.
כעבור ימים מספר עצרה המשטרה כחשוד בהשתתפות
בשוד דוקא את האיש, שהיה צרין להשתתף בו, והתחרט
ברגע האחרון. כששוחרר, הועלתה ההצעה שכל אחד יפצה
אותו בסכום של 300ל״י. אנוש וסקרופה סרבו אנוש מכר
את חלקו במונית לסקרופה, קיבל את הכסף חזרה בתשלומים
חדשיים. בניגוד למה שפורסם בעתונות לא היה כל
קשר בין התאבדות אביו של אנוש בשנת ,1956 למעשה
השוד.

בשזון בתרדההברה
• Vחדי השוד עמדתי בפני הבעיה: מד, לעשות? המשפט
f Sבענין טביעת מסדה, שעמד להתקיים, הפחיד אותי פחות
מהשאלה מה יהיה עמי כעת. כתוצאה מכך החלטתי ללמוד,
לקנות איזו שהיא אחיזה בעולם של מציאות. עברתי לירושלים
וניסיתי ללמוד לקראת בחינות הבגרות.
ואז, באיזה שהוא מקום בתוכי, רחוק מהתנהגותי וידיעתי
ההכרתית, נוכחתי שאין לי הכח לעשות משהו נגד
ה,,מה יהיה עמי?״ באיזה שהוא מקום בתת־הכרתי ידעתי
על כשלונותי.
לכאורה, הייתי צריך להיות מאושר• הייתי קם בבוקר
כאדם בלי בעיות, שאינו צריך לדאוג לפרנסתו. כל מה
שהייתי צריך לעשות הוא ללכת לשבת בניצן. לא פעם
חשבתי מה הטעם בחיים אלה, ובכל זאת המשכתי ללכת
לשם.
וכך קרה שהגעתי אל האנליזה, אחרי שהכרתי את הפסיכולוג,
ד״ר רודי. את אשר קרה בתוכי בתקופת האנליזה,
אינני חושב שאוכל להעלות על הנייר, אולם מה שקרה
בחיי יום־יום היה נסיון לעשות דברים קטנים ופרודוקטיביים,
כמו לקבל עבודה ולהחזיק בה יותר משבוע־שבועיים,
לנסות לקשור קשר עם נערה ולהרגיש גם חברות ולקרוא
ספר עד הסוף.
תחילה הצלחתי מעט מאוד. אולם עם הזמן הלכו הצלחותי
וגדלו• זה קרה משום שבכאב גדול, למדתי לוותר על שאי־פותי
הגדולות והבלתי־מציאותיות להשגת מטרות גדולות
מדי. כאשר לראשונה עלה בידי לעבוד בתור פועל בבית
חרושת למברשות (אמנם סיפרתי שאני מנהל שם) ולהחזיק
מעמד בעבורך, זו, זה היה אמנם הישג קטן, אולם הוא
בישר את ראשית המהפכה הפנימית שאירעה בי — שהסכמתי
להיות פועל במקום להיות קצין או מנהל.
המאבק האמיתי התחולל באמת, כאשר הייתי צריך ללכת
לקורס קצינים, על מנת לשמור על דרגת הסרן שלי. עמדתי
בפני שאלה פשוטה. הייתי סרן בצבא. יכולתי לומר תמיד
שהייתי סרן, ומאחר שלא הייתי איש צבא באותה תקופה,
לא היה זה משנה מה היא דרגתי באותו זמן• אף על פי כן
הסכמתי לעבור קורס קצינים, רק כדי לזכות בסיכה
שמקבל כל סגן־משנה. הייתי מוכן לזה מפני שידעתי שכאן
המקום להוכיח שדרגתי באמת מגיעה לי, ולא קיבלתי
אותה רק בגלל ההיסטוריה של המדינה.
היתד, זו הפעם הראשונה שהדלוזיה התמודדה עם
המציאות האמיתית — והמציאות היא שקבעה. היא קבעה
עד כדי־כך, שאחרי שרות לאומי קצר, הסכמתי לקבל עבודה
כמדריך במוסד, לעבוד בלילות ולנסות לעשות בפעם הראשונה
את תעודת הבגרות.
העבודה היתה קשה. ששה ערבים בשבוע הייתי סגור
במוסד. ביום עסקתי בלימודים, ובאותו זמן הייתי צריך
לעמוד פנים אל פנים מול האני האמיתי שלי — לא
כמפקד אניה, לא כביזנס־מן ולא כשודד, אלא כמדריך בשכר
של 130ל״י לחודש•
אולם כשהצלחתי בשלוש בחינות הבגרות הראשונות, ובידי
היתד, כבר מחצית תעודת־ר,בגרות, היה לי אולי בפעם
הראשונה ערך, שידעתי שהוא אמיתי. חצי תעודה זו היתד,
שוד, לי יותר מדרגת הסרן שקיבלתי ללא קורס קצינים, או
מהפיקוד על אניה במלחמת העצמאות. ידעתי שהתעודה
היא אמיתית ושהיא הגיעה לי. אחרי שהשגתי את תעודת
הבגרות היה הצעד ההגיוני הבא, המשך הלימודים באוניברסיטה.
מתוך מאבק עם עצמי הפכה הפסיכולוגיה למרכז
עניני, ולכן החלטתי ללמוד מקצוע זה. הבחנתי שהפסיכולוגיה
אינה אמצעי־לכח, אלא אמצעי לשרות, בין אם אני
מדריך או מנהל, ושאני יכול באמצעותה לשרת כל נער
הזקוק לכך, או כל אדם אחר שאני יכול לשרתו.
היום אני יודע שאני אדם חדש• מאז הבנתי את סיבת
התאונות שהיו באות עלי בזו אחר זו על החוף ועל הים.
שוב איני מעורב בתאונה. מאז 1954 לא אירעה לי כל
תאונה. ברור שיכול לקרות לי אסון כמו לכל אדם אחר —
אולם אין זה אסון הנובע מתוך דחף שבתת־ההכרה. אינני
מתכחש לעברי, אך אני יודע את מצבי ומסוגל להתגונן. אני
בעל משפחה ועמדת־מה — מנהל מוסד וסטודנט — אדם
שעבר את כל הדרך מהצד האחד של המתרס החברתי אל
הצד השני.

»יסע $9כ ה* j& m

סלכת הסיס
1959

צי או ־ צי או

התמונות כעמודים אלה יכולות
להיות תמונותיו שלד — כשנה
הכאה. כי שוב נפתחה ה תחרות
לכהירת מלכת־המים-
הצעירה שתכמל את החן וה נעורים
של אומה צעירה השד
כנת לחוד ימים. המלכה, שתי
סגניותיה ונסיכות-המים של המחוזות,
תיכחרנה כקלפי כללי
וישיר, על־ידי הציכור שיהיה
נוכח כנשף! הסיום -הכחידה
הדמוקרטית היחידה מסוג זה
כארץ כולה. כמו מלכת המים
,1958 שנתקכלה על־ידי ראשי-
הציכור ואלילי-הקולנוע כחמש
ארצות וקצרה הצלחה כינלאו-
מית, תצא גם מלכת־המים 1959
כשליחות-של־רצודטוכ לארצות
השוכנות לחופי הים התיכון.

האולפנים, הדריך את מלכת־המים בביקורה
הארוך. הוא הוביל אותה על פני האולפנים
שם הותקנו התפאורות, סייר עמה במחסנים
העמוסים אלפי פריטים מכל הסוגים, השיט
אותה על גבי סירות הקרתאגים השייכות
לסרט קרתאגו בלהבות, המוסרט עתה בהשתתפות
דניאל ג׳לין.
אולם כאשר נכנסה יהודית לאולפן בו
מסריט הבמאי האיטלקי רוברטו מונטאני
את הסאטירה על ד,מערבונים האמריקאים
בשם השריפה (שריף ממין נקבה) ,כמעט
והיתה הופכת לתושבת־קבע של המקום. הבמאי
ומנהל הייצור לא חסכו מחמאות, ערכו
לה בו במקום מבחן־משחק קצר, כלאו
אותה בבית־הכלא של השריף, שם הפגינה
יהודית את כשרון המשחק שלה בצעקות:
״אני חפה מפשע.״

מצב משפחתי :

מקום הלידה :
שנת העליה :
נוכה
צכעשיער:

צכע עיניים :

השכלה קודמת - :
ידיעת שפות:
ספורט (לציין איזה)

מקצוע או שטח לימודים :
מקום העבודה או הלימודים :

קטקומבות — מערות הקברים של רומא העתיקה.
כמו כל תיירת, שמעה יהודית רבות על מערות
אלה, השתוקקה לבקר בהן• ליד הקולוסיאום, במקום
בו ניצבים בעלי הכרכרות של רומא, שכרה המשל־ 1,
חת הקטנה כרכרה, כמובן לאחר שעמדה על ה מ קזז ת
עם הרכב, מנהג שהוא בבחינת חוק בל יעבור כאן ,
הרכב העליז האיץ בסוסו הרזה, שלא התרגש ו צ
עד במתינות. כל כמה מאות מטרים רבץ הסוס הכי W

שתי נסיכות כשכוע

השם:

שנת הלידה :

ל צי( ,

בעקבות נדון קיסר הגנות, וגציתה יהודית ג

את השאלון הזה זכאית למלא המועמדת
עצמה, וכן כל אדם אחר המעוניין להמליץ
יעל מועמדת, המתאימה לדעתו לתחרות,

הכתובת המלאה :

הוציאו אותי מכאן!״ צעקה מלכת־ד,מים
יהודית מזרחי בקולי קולות ,״אתם
שומעים, אני חפה מפשע!״ בידיה לפתה את
סורגי תא־הכלא הצר והמזוהם, כאילו ניסתה
לעקרם ממקומם. אולם כל מאמציה היו
לשוא. תא־הכלא היה נעול ומסוגר. שמלתה
החדישה והמבריקה של יהודית היותה ניגוד
בולט לתא הישן והמלוכלך. אף על פי כן
לא טרח איש לשמוע את צעקותיה, שנבלעו
במסדרונות הכלא.
לבסוף נשמע שיקשוק המפתחות הגואל.
דלת התא המסורגת חרקה על ציריה ונפתחה
.״אני חופשיה?״ השתוממה מלכת־המים
,״ידעתי שסוף הצדק לנצח.״
״בראבו, בראבו!״ נשמעו מחיאות הכפיים
וקריאות ההתפעלות .״היית נפלאה.״ קבוצת
האנשים הקטנה שניצבה בתוך האולפן־הענק
בשטח אולפני צ׳ינה צ׳יטה ברומא חייכה
ושפעה מחמאות .״אני חושב שאת מוכשרת
מאד,״ אמר במאי הקולנוע האיטלקי רוברטו
מונטאני ,״מדוע אינך מתחילה בקריירה
קולנועית?״ ״אינני רוצה להיות שחקנית
קולנוע, אני רוצה להיות עתונאית,״ הודיעה
יהודית קצרות.
היה זה יום של דממה בצ׳ינה צ׳יטה.
ביקורה של מלכת־המים באולפנים המשתרעים
על שטח ענקי, במרחק חצי־שעת־נסיעה
מרומא, חל חזקא ביום בו לא ערכו כל
צילומים בעיר הסרטים. בחוץ עוד ניקו פועלים
את האורוות העצומות מגללי הסוסים
שהשתתפו בבן־חור. פועלים התרוצצו פה
ושם, הקימו תפאורות ענקיות לצורך שלושה
סרטים המוסרטים כאן בעת ובעונה אחת.
אולם עבודת הסרטה ממש לא בוצעה אותו
יום. הד״ר אוגוסטיני, מנהל הפרסונל של

וך כדי סיורה המלכותי על פני
ן iארצות־אירופה, למדה יהודית לדרג את
חוזיותיה השונות לכמה וכמה דרגות. בדרגה
המשעממת ביותר היו כלולות הפגישות
הרשמיות. יהודית זכתה אמנם לפגוש בהן
אישים רמי־מעלה, בתור שליחת הרצון־הטוב
של ראש עירית תל־אביב, להחליף עמם מתנות
זעירות למזכרת, לשוחח כמה מילים על
מזג האויר, על ישראל ועל הידידות בין
העמים, לסייר באולמות הענקיים של בניני
העיריות, אולם כמעט כל הפגישות הללו
דמו אחת לרעותה•
ביקורה של יהודית בעיריית רומא נקבע
למועד מסוים. ראש העיר, שהתכונן באותו
יום לקבלה יחד עם משלחת צבאית קנדית,
הכין גדוד של קרבינרים במדים לקבלת־הפנים.
אולם יהודית איחרה לפגישה בשבוע
תמים. ראש העיר לא יכול היה כמובן
להמתין. כיון שנסע מחוץ לעיר, השאיר את
קבלת הפנים בידי סגניו.
״איזה כבוד,״ התלוצץ שומר־הסף עטור
המדים הססגונים, כאשר הוביל את יהודית
אל אולם קבלת־הפנים ,״שתי נסיכות בשבוע
אחד.״ התברר כי ימים מספר לפני יהודית
ביקרה ברומא הנסיכה מרגרט הבריטית, ערכה
ביקור נימוסין בעיריה כדוגמת יהודית.
באולם קבלות־הפנים מעוטר הפרסקות,
קיבלו את פני יהודית סגן־ראש העיר, מנהל
הטקס ומנהל לשכת, ראש העיר• הם טיילו
עמה על פני מוזיאונים של פסלים ותמונות
בבנין העיריה, הובילו אותה למרפסת, שם
הסבירו לה את מראות רומא העתיקה.
אולם למלכת־המים, כמו לכל נערה צעירה
בגילה, היתד, חווית־יתר בסיורים הפשוטים,
ברגל או על גבי כרכרה, ללא מורה־דרך,
וללא צורך להיות כבולה בגינונים של טקס.
כך יכולה היתד, להביע בקריאות חדווה את
התפעלותה מהמבנים העתיקים, מד,אנדרטאות,
מכל מה שנתקלה בו תוך כדי סיורה. אחת
החוזיות הגדולות ביותר היה הסיור ב־

האס המועמדת היתה או הנה חברה
בתנועת־נוער, תנועה קיבוצית, אירגון
ספורט, להקה אמנותית או כל אגוד אחר?

סרתאגו בלהבות

פרט
איזה ומתי:

חוככויות:
אם אחד הפריטים אינו חל על המועמדת,
אל תמלא אותו. יש לצרף לשאלון זה
את תולדות החיים של המועמדת, עד
כמה שהן ידועות לממלא שאלון זה.
נא לשלוח את השאלון הממולא
בצירוף החומר למערכת העולם
הזה, ת.ד , 136 .תל־אביב, ולציין
על המעטפה ״מלכת המים .1959״
נא להדביק את תמונת המועמדת כאן.

עס ציאוס

במחסן הפסלים של צ׳י־נה
צ׳יטה עונדת יהודית
שריון פלדה, מצדיעה לפסלו של ציאוס. במחסנים
אלה מרוכז כל הציוד להסרטת הסרטים האיטלקיים.

ppהאולפנא׳

.צ׳ינה צ׳יטה, מאפשר ליהזדית להיוכח במשקלם
הפעוט של הפסלים, העשויים מחוסר פלאסטי.

עס הגת״עיס :

בקריית־הותיקן, עוררה התעניינות בן
זה לזה על חויותיהם מביקורם הראש

ה = ציטה

1ותי את רומא הנצחית

הסום בדרך אל בית־המטבחיים הקרוב.
באיזור הקטקומבות, שנועד כולו לפרנסתם
של נזירים טובים, הציעו בהזדמנות זו
למלכת־המים, אחרי ששמעו כי היא מישראל,
להצטרף לקבוצה של מדריך בשפת האידיש.
אולם יהודית, מנימוקים אחרים משל יעל
דיין, העדיפה מדריך באנגלית. היא פשוט
אינה יודעת אידיש.

חוש, והרכב היה נאלץ לרדת ולשדלו להמשיך בורר•
עד שפעם אחת, קצת לפני. שהגיע למטרתו, נשכב
הסוס ולא רצה לקום עוד. יהודית, שלמדה קצת
עזרה ראשונה, עשתה לו בדיקת דופק, גילתה כי
^ ה סו ס חזר אל אבותיו. הצעתה לרכב לקחת את
גוי תו לקטקומבות ולצרפה שם אל שורת הקברים,
Iנדחתה בבוז .״גם מסוס מת עוד אפשר לעשות
Iכסף,׳׳ הצהיר הרכב, עצר מכונית־משא והעמיס את

שלדים פזרייס לרדגום
ך כבוד המאורע לבשה יהודית שמלת/אבל•
אלא שבהגיעה למקום, נוכחה כי
לא היה כל צורך בזה. התנועה במערות׳
הקברים העתיקים היתד, המונית, כמו בצומת
רחובות, ואיש לא הבחין בתלבושת חברו, .
הנזיר הטוב הוביל את קבוצת התיירים על *

ך, ן 1נ \ התקבלה יהודית מזרח על די
M H IIV S
ףןו ז ר
J lי * 1NWשומר־סף בתלבושת ססגונית ע*
\ Jkf I I
J mi
תיקה, מצוייר בשרביט, שהובילה דרך אולמות בנין העיריה אל אולם קבלת־הפנים המפואר.

מזרח׳ על סירות־וזעץ של אנשי קרתגה כפי שנבנו במיוחד באולפני צ׳ינה צ׳יטה ברומא לצורך הס־קרתאגו
בלהבות. הסירות צפות בבריכה שעומקה מטר. האניה שברקע מסוגלת להכיל 600 איש.

שת מקרית עם
נ״ע לגאנה, בעת
יב שני הצדדים,
י מחוץ לגבולות

משלחת ביקורת שסיפרו המדינה.

עח ראטז׳ העיר

מלכת המים
בקבלת הפנים
הרשמית של עירית רומא, מחליפה רשמים עם סגן
ראש העיר (ימין) ,כמשמאלה מנהל לשכת ראש העיר.

פני מבוך של מחילות וכוכים, שמדי פעם
היו צצים בהם שלדים וגולגלות. מומחה
אחד בקבוצה אפילו שם לב שכמה מהשלדים
אינם כל כך ישנים, וכנראה הושמו במקום
כדי להגביר את האפקט.
כאשר יצאה קבוצת התיירים מתוך המחילות
התת־קרקעיות אל האויר החפשי, התברר
לפתע כי יהודית מזרחי ועוד תיירת
צרפתיה נעדרות. הנשים שבקבוצה התרגשו
מאוד :״מה יקרה אם לא ימצאו אותן?
הן תמותנה מפחד, לבדן בחברת השלדים.׳׳
משלחת של נזירים התארגנה מיד, ירדה
לחפש את שתי האובדות במבוך. כעבור
רבע שעה גילו אותן כשהן יושבות על אחד
הקברים, מבוהלות במקצת• התברר כי

pdססותסיס

ביום הסטודנט
ברומא,
נקלעה יהודית לחברת סטזדנטיס חוגגים, שחבשו
כובעי פקולטות, הצטלמה על רקע עיינות רומא.

הן הזדנבו בסוף הקבוצה, שוחחו ביניהן על
אופנה, סטו מהדרך ואבדו בסבך המחילות.
במישור אחר של חוזיות היו כלולים סיו־ריר,
של מלכת־המים ברחובות רומא ההומים.
נדמה היה כי רומא לא ראתה מעולם נערה
חיננית מעל הממוצע. יהודית לא הצליחה
לעבור את הרחוב מבלי שמאות זוגות עיניים
ילוד את צעדיה, מבלי שמכוניות תעצור־נה
לידה בקריאות התפעלות, מבלי שעשרות
צעירים יציעו לה את עזרתם על כל צעד
ושעל. אפילו כאשר ערכה סיור בקרית הותיקן,
שם נאספו אותו יום 35 אלף איש
כדי לזכות בברכתו הדו־שבועית של האפיפיור,
שכחו חלק מהנוכחים את סיבת
בואם המקודשת.

עח התארבינייר•ג
בעת קורה
בקרית־הותיקן עוררה יהודית את התפעלות השוטרים,
שלא שכחו לבקש ראיונות לערב, שנדחו, כמובן.

בתצוגה חגיגית הבשיל השבוע יבול חדש !

בית ספר

mעם, כשככר הימים, חלמו ילדות
mJלהיות מורות, גננות, אחיות, מזכירות
לבוס עשיר ויפה, או כוכבות־קולנוע.
הן עדיין חולמות להיות כוכבות־קולנוע,
אולם מגיעות במוקדם או במאוחר למסקנה
ההגיונית שהוליבוד היא בקליפורניה, ארצות
הברית ורוול הוא, בכל זאת, ברחוב
דיזנגוף, תל־אביב. הן רוצות להיות דוגמניות.
זהו,
כמובן, אמצעי — לא מטרה. שלב
בסולם החברתי החדש• הסיכויים הם שלעולם
לא תינשאי לבנו של חרשתן עשיר אם
את פקידה חמודה במשרד־ביטוה. אם את
דוגמנית — הסיכויים הם לטובתך.
עד לפני שנים מספר, אפשר היה למנות
בישראל את הדוגמניות על אצבעות יד אחת.
בראשן עמדה חנה קליין, האשה הבוגרת,
בעלת המראה האצילי. הן היו מדגימות

״«״ חתי יורר

ll׳l׳Tהאמינו או לא, היא אם לשני
ן I I /ילדים• אין סננה שיפנו אחריה
ראשים ברחוב, או ישרקו בצורה מעליבה.

פרוות ושמלות שלאחר הצנע. הן היו ברובן
בוגרות, והשפה המדוברת ביניהן היתד,
גרמנית בניב צ׳כי או הונגרי. הן לא היוו
מטרה לקנאתן של נערות, לרכילות בקנה
מידה גדול. הן לא הסעירו•
בהדרגה הלך ונוצר מעמד חדש. נערות
צעירות יותר, שהשתתפו בתחרויות־יופי, או
שסתם החליטו שזוהי דרך טובה ומהירה
להתבלט ולהשיג את המותרות אליהן נכספו
— החלו בולטות בשמי הדוגמנות. הן
השתייכו ללגיון הנערות ההדורות, ארוכות-
הרגליים והדקיקות, הלבושות בהידור מטופח,
התלויות על זרועם של בני־לווייה מצליחים.
לכל
תקופה, היו נערותיה שיופיין היה
רכושן היחיד. המלחמה וטורי־הרכילות גרמו
לכך שנערות־הזוהר הן כיום פופולאריות
כל־כך. הן נראות במיטב המסעדות,
במועדוני הלילה, במקומות הנופש, בחברת
גברים הנפרדים בקלות מכספם (גם מנשותיהם,
לפעמים) .וגברים, כידוע, אוהבים
להיראות בחברת נערות יפות• ולהיראות
בחברת דוגמניות — זוהי, בתל־אביב, אופנה.
טעם טוב. שם טוב.

אל כית־הזוהד

H l ^ l lגבוהה ותנדירה מאד, בעלת הו־ן
ן 11J Iפעה ביישנית. היא מייצגת את
הטיפוס השקט יותר של עם הדוגמניות.

פשר לראותן בתול ביום ששי
ויקובצהריים, למשל, לבושות בשמלות הפשוטות
אך ההדורות ביותר, הנקיות ור,מ־גוהצות
ביותר. חוק בלתי־כתוב מחייב שכל
אחת תופיע עם חבילה הנושאת שם חנות־הלבשה
מסויימת. זה עתה רכשה משהו,
אתם מבינים.
הן יושבות בקבוצות, מטופחות, מצו־בעות,
מחליפות, לא כל כך בשקט, רכילות
הדדית, צוחקות בקול קצת רם מדי. מפריחות
מלים אנגליות ו/או צרפתיות. במוקדם
או במאוחר, מצטרף אליהן גבר אחד או
שניים, שכל תפקידו במעמד הוא להעריץ
אותן. נקבעת תוכנית לליל שישי. הן קמות
ומתפצלות בשעה אחת בצהריים. הולכות
לבריכה ומנקרות עיני כל בביקיני שלהן.
בשנתיים האחרונות נידלדלה שורת הדוגמניות
ממדרגה ראשונה, ויחד עם זאת גבר
הביקוש לדוגמניות לא רק בשטח האופנה,
אלא אף בשטח הפירסום. דבר שנתן לבר-
כוכבא שור, איש רדיו ועתונאי בדימוס,
להקים את סוכנות אורעל לדוגמניות, לדאוג
להן. לעבודה, ולסווג אותן. דוגמניות סוג
א׳ כמעט וכבר אזלו בשוק. היה צורך בהקמת
דור חדש של דוגמניות. אגב, דוג־.
מנית, ולו גם הטובה ביותר, איננה יכולה
להתקיים אך ורק מדוגמנות. כולן עובדות,
פרט לכך, גם בעבודה קבועה.
כיום נשארה אילנה רובינא המלכה ה־בלתי־מעורערת
של הדוגמניות בארץ• למרות
שלמדה את מקצועה באיטליה, אין
אילנה הדקה והאצילית מאפיינת את מעמד
הדוגמניות• אילנה היא תושבת >סיז .1ידידיה
הם בעיקר שחקנים. או עתונאים .-בשעות
היום אפשר לראותה במכנסי ג׳ינס דהויים
(עם פתח מלפנים) ,חולצת טריקו, סנדלים,
ופנים נקיים מאיפוך. אולם על המסלול מופיעה
אילנה שונה לחלוטין: הדורה להפליא,
מאופרת בדיסקרטיות, מחייכת בעיניה הכחו־

pot p m

j 11 וובבוו.

לא כל הנערות עמדו יעל הרמה הנדרשת
לות בלבד. היא מקצועית, קרירה ויעילה.

למכונית, דוגמנית יפה
ה קרה, בעצם, לדוגמניות הוותיקות?

פאר נמצאת אי־שם בארגנטינה,
או שמא בבראזיל?
סוניה התמירה, שהפריכה את המימרה
המפורסמת של דורותי פארקר, שגברים אינם
עוגבים על נערות ממושקפות — נשואה
מזה שנה באושר, עד היום הזה, לחרשתן
עשיר. היא פרשה מן המקצוע•
חנה קליין היגרה לקנדה.
רינה וייס, שהיתר, אחת הדוגמניות הטובות
והזוהרות ביותר, מסתפקת, ברצון רב,
בתואר גברת יעקובסון. היא מאושרת מאד,
מצפה ליעקובסון קטן.
קטי רודר־מטמור החליטה שמוטב לשבת
באולם התצוגות, לא לצעוד• לבקר, לא
להיות מבוקרת• היא כעת עתונאית־אופנה
ועסוקה בפיתוח מטמור קטן.
השורות, כאמור, נידלדלו. קם, אמנם, אחריהן
דור חדש של דוגמניות שהיו קודם
לכן בדרגה נמוכה יותר. הן החלו מופיעות
יותר, קיבלו מעמד גבוה יותר. אולם זה
לא הספיק. הביקוש, אומר בר־כוכבא שור,
הולך וגדל• ישנה עונת־תיירות מוצלחת, ויש
תצוגות, וכל חברה רוצה לפרסם כעת את
הסירים שלה, היין שלה או המכונית שלה,
דווקא עם דוגמנית יפה. ואין מספיק.
אז למה שלא יפתחו קורס לדוגמניות?
אורעל שכרה את אולם רונן ברחוב אבן*
גבירול, מדריכות טובות כנדיה בראון הצר־פתיה,
שראתה כי טוב בתל־אביב והחליטה
להישאר, ורדה כהן, עדינה ומאופקת כמרצה
על אופנה, דיאטה והיגיינה, וחנה סגל —
איפור.
מועמדות לא חסרו. המחיר — 150
ל״י לקורס של חודשיים, פעמיים בשבוע —
לא הרתיע אותן. הן החליטו לעשות דברים
לעצמן.
רציתי לראות איך.

לא מזיק

ף« ר״כוכדא וכל המדריכות, כל אחת
Ji״ לחוד וכולן ביחד — הבטיחו לי שאין

aר נעוות־זוהר, שסיימו קווס בין נתר׳

׳ לץ והרות

מדוגמנית זוהרת. רובן היו בעלות מידות גוף לא ביותר אידיאליות, פנים סתמיים ביותר,
לא ידעו ללבוש את בגדיהן ולשכוח אותם מיד עם לבישתם. אולם הקורס הצדיק את קיומו
לפחות בשביל השלוש שיכולות למלא את שורת הדוגמניות שנדלדלת: ציפי, סוניה וחנה.
זה רק קורס לדוגמניות• זהו גם מעין טיפוח.
כל נערה צריבה, אחרי הכל, לדעת
איך להלך כהלכה, כיצד ללבוש את בגדיה,
כיצד להתאפר. זה לא מזיק. זה עצוב,
אך נכון. השאלה היא מדוע צריכים לשלם
150 לירות לשם כך י מדוע הליכתן של
הנערות הישראליות היא מגושמת, כבדה
ובלתי־אסתסית? אם ישאלו אותי, זה חייב
להתחיל בבית, בגן ובבית־הספר, יחד עם
שיעורי ההתעמלות .״לא כולן תצאנה מכאן
דוגמניות,״ אמרה גנה סגל ,״משך תקופת
הקורס גם נדלל אותן. את הבלתי־מתאימות
לגמרי — נוציא.״
היה לי העונג (היתה זו חובה, בעצם)

נודית

או נכון יותר, חלק מנזנח, היא
אותו ברווזון שהפך כנזעט ל־ברבור,
לאחר שליטשו אותו ופירכסו אותו.

לראות את הלפני, בזמן ואחרי של הקורס.
בפעם הראשונה — היה זה כשבוע לאחר
פתיחת הקורם — ראיתי את האוסף המוזר
ביותר של נערות. אחדות הופיעו בחצאיות
צרות־צרות, סוודרים רחבים, עקביס גבוהים־
גבוהים, וכמובן — תיק המזזזדה. אחרות
היו לבושות בחוסר טעם, מאופרות בחוסר־טעם.
היו גם בעלות עור פנים מדאיג ביותר,
ושיער צבוע בשיטת עשי־זאת־בעצמך.
לעומת זאת, היתד, שם צים, זו האחות
השחרחורת היפהפיה, כיום אשתו של
אלוף־משנה עמום בנין, המיילדת, שעשרות
יולדות בבית־החולים הדסה בקריה רואות
בה מלאו גואל. עלי להודות שנדהמתי לראותה
.״מה את עושה כאן?״ שאלתי. ציפ,
נבוכה במקצת :״כלום, סתם* אני לא רוצה
להיות דוגמנית. זה רק בשבילי. ככה.״
והיתה שם ג׳ינג׳ית אמיתית (״את לא
מאמינה? תראי את הנמשים!״) סוניה מיל,
מלאה במקצת, סקסית מאד. מאלה המוציאות
שריקות לא ביותר נימוסיות בעברן ברחוב.
ונערה בעלת מראה אצילי — ג׳ניה ג׳ייקובס,
הנשואה לאנגלי, והעובדת בלשכת המודיעין
לתיירים בחיפה, וחנה כהנא, דקיקה, דומה
לשיקסה פולניה, שיער זהוב, נמשים, עיניים
חצופות, גוף מקסים, טעם גרוע בלבוש.
בפעם הראשונה, ראיתיה בנעליים אדומות,
גרביים שחורים, חצאית קטיפה אדומה צרה
מאד, עם המון כפתורי זהב (.מאחור!) ,חולצה
שחורה, גם עם כפתורי זהב. כאשר הרימותי
גבותי בתמיהה ופיקפוק ביחס אפשרויותיה
כדוגמנית, אמרה לי ורדה, המדריכה
:״יש לנו תקוזת לגביה• אל תשפטי
למראה עיניים.״
שלא לדבר על אותה נערה בשמלת צמר
סגולה, שלא הגיעה אפילו לברכיה, ושנר־אתה
כמו אחת שאמא שלי לא היתה מרשה
לי לשחק אתה.

חושבות שזה פשוט כל־כך, מה? נסי ללכת
שלא ישמעו כלל את עקב האלומיניום שלך.
בצעדים קלים, ארוכים ובוטחים.
נדיר, מדברת אליהן צרפתית. יש לה אמנם
מתרגמת בדמותה של בתיה רקאנט,
הרודה מעט בבנות — אולם הן מבינות
את מה שהיא מסבירה גם בצרפתית:

את צריכה ללבוש תמיד חגורת־בטן, כי
הישבן שלך רועד אל תפחדי כולן
שונות לכי, בצעדים גדולים שומעים
אותך! ככה תרגישי שאת גבוהה, את
יפה ...עוד פעם ...לא ככה ...שומעים
אותך את גבוהה מאד, יפה מאד
ככה תודה.״
פשוט נדהמתי לראות באיזה חן מהלכת
חנה כהנא הקטנה, המגזימה בלבושה. היא
לא הילכה. היא ריחפה. אגב, נדיר, טעתה
פעם, קראה לה סטפאן. מאז רוצה חנה
שיקראו לה כך. היא טוענת שזה מביא לה
מזל.
הרצאה ראשונה באיפור• חנה סגל:
״דוגמנית זקוקה לשפתון, עפרון־גבות,
מסרק, קרם או נוזל בסיסי לאיפור, צל
לעיניים, אודם לחיים, מטפחות ליגנין, סיפנים
לעור שמן, חלב־פנים לעור יבש
היא תופסת קורבן כדי להדגים עליו. נורית
דבורקין. הצעירה ביותר. כבת ,16
גבוהה, גמלונית ודי מטושטשת בהופעתה.
מישהי מתנדבת להסביר לי שהיא רקדנית
ונוסעת לאמריקה, והוריה רוצים שתדע
להופיע.
נורית מתרגשת נורא. היא אפילו מחייכת
חיוך מבוייש, כאשר מורטת לה חנה באכזריות
את גבותיה העבותות והפתעות.
בהזדמנות זו נודע לי, למשל, שהמרחק בין
גבה לגבה צריך להיות בגודל של עין.
חנה עובדת במרץ וביעילות. היא מרטה
את גבותיה, צבעה את עפעפיה, ציירה בעפרון
שחור את הקו מעל ומתחת לעיין, מרחה
נוזל לאיפור, שמה מעט אודם ואחר
איבקה את פניה בפודרה.
״ומי שלא משתמשת באודם?״ חוקרת
נאיבית אחת.
״דוגמנית משתמשת באודם!״ פוסקת חנה.
כמעט ואין להכיר את נורית, היא ברודזון
קצת פחות מכוער•
בפעם השנייה שבאתי, היה מיבחן שציין
את סיום מחציתו הראשונה של הקורס.
חלק ניכר מבין הנערות השתנה לגמרי.
הן היו אלגנטיות יותר, ישבו שלובות רגל,
איפורן היה קפדני יותר. הנערה, זו־שאמא־שלי־לא־היתה־מרשה-לי־לשחק־אתה,
לא הי-
תה. כבר שלחו אותה הביתה. לא מתאימה.
התאפקתי לא לומר ״אמרתי לכם!״
הנערות הדגימו כיצד לובשים מעיל־ערב,
כפפות, התהלכו לעיני עתונאיות. נערה אחת
נתקפה פתאום כאבי־בטן מחרידים מרוב
התרגשות• ״אבל טפשה!״ מנסה חברתה
לעודד אותה — ״מה תעשי אם תצטרכי
באמת להופיע?״

מיגוס 3מספרים

ך* פעם השלישית, כמעט ואי־אפשר
4היה להכיר אחדות מהן. סוניה, הנ׳ינ־ג׳ית
החיפאית הסקס־אפילית, הצטמקה באיזה
שלושה מספרים. לחייה העגולות הן
שקועות עתה במקצת, פניה העגולים התארכו.
היא התעדנה, יפתה להפליא. היא
משתייכת עתה לסוג הנערות שאין שורקים
אחריהן בצורה מעליבה. עושים זאת בטון
נימוסי יותר.
הבחזזון עבר מטמורפוזה. הוא למד להסתרק
כהלכה, לחייו בפה סגור — הוא
כמעט והפך לטיפוס מעניין•
אך היו עוד כאלה שהייתי ברצון שולחת
הביתה. אם הן חושבות שהן נפלאות. ומי
אני שאפריך אשלייה זו? אחרי חודש של
לימודים יכלו לפחות לדעת שלא הולכים
עם חצאית פרחונית וחולצה פרחונית מצבע
שונה, לא?
הצרה היא, שאלה אינן יודעות שלא תהיינה
דוגמניות. הן מטפחות אשלייה שכן. ועד
סוף הקורם לא מוציאים אותן מאשליה זו.
כמו אותה נערה ממושקפת, בעלת הגוף
הרגיל בהחלט, והנעדרת כל שמץ של חן,
המתהלכת כאילו היתה הדבר הנפלא ביותר
שהומצא מאז קליאופטרה. או אותה אם ל־2
ילדים, שהיא אמנם חמודה, אבל...
חנה סגל אומרת שהמידות האידיאליות
לדוגמניות הן: גובה — לפחות 170ס״מ!
ירכיים וחזה — אותו היקף, כ־0 91״מ!
״את גבוהה, יפ ה...״
גיזרה — 0 60״מ.
י jinirwwr
ך* שיעור התחיל. הן התפשטו, לבשו
לא כולן הן בדיוק ככה, אבל ייתכן שיש
* Iבגדי התעמלות, והתעמלו כרבע שעה. בכל זאת ברכה בקורם. אותן שעד הרגע
לאשה זו יש סבלנות! היא קוראת לכל האחרון אינן יודעות שלא תהיינה דוגמניות
אחת ואחת, מצריה עלזה ללכת כ־ 50 פעם — לפחות תרכושנה בטחון עצמי ותדענה
הלוך וחזור בחדר. בנעליים גבוהות עקב.
ללכת ולהתלבש. כן, אבל 150 הל״י?

ציפי

היפהפיה היא המיילדת הזוהרת
ביותר שידעה תל־אביב, אולם
בינינו לבין עצמנו, רצונה להיות גם דוגמנית.

אמנות

יותר בריא
* יותר צעיר

בעזדת:התכש»ר הדיאטטי החד ש

מזון מלכות־
|ג׳ילה רויאל!

לאחר הצלחה עצומה בעולם: לראשונהבישראל

A P P E A L

״S E X

האמצעי האידיאלי לגבר ולאשה
להשיג בבתי מרקחת ובבימ״ס לתמרוקים
המפיץ הכללי: תל־אביב, טל <64340 .ת״ד 1533
תיאטרק העצים ח״ סבוכים
העצים מתים זקופים (הבימה) הוא
מלודרמה תמימה, שהיה נעים יותר לראותה
אילמלא הועלתה על הבמה במין ארשת־חשיבות
יתירה, תוך גיוס להקת־אמנים מכו־בדת־מדי,
המעלים את ההירהור האפיקורסי,
כי כל העניין כולו איננו אלא בחזז־מים.
הטעות העיקרית היא של הבמאי יוסף
שן, אשר מורגש היטב כי הוא חניך האסכולה
הרוסית המכובדת והכבדה. אף כי
עבודתו היא נקייה ומקצועית, הרי חיפושו
החטטני אחרי מצבים פסיכולוגיים ותהומות־נפש,
תחת בניינה של הצגת־ראווה קלילה,
כפי שמחייבת לפחות המערכה הראשונה,
גרמו לניפוח הבלון עד קרוב להתפוצצותו.
אם בכל זאת לא התפוצץ הבלון, הרי זה
בעיקר הודות לחינניותה של חנה רובינא,
בתפקיד הסבתא הישישה והגאה שלא הוגזם
במאומה, והודות לשמעון פינקל בתפקיד
הסבא, שהצליח להפתיע בכך שלא ייחם
לעצמו את החשיבות הרגילה. כתוצאה מכך,
הגיש תפקיד טראגי־קומי מאוזן יפה.
להצלחה פחותה בתפקידיהם זכו רפאל
קלצ׳קין, שניסה להיות צעיר בעשרים שנה
מגילו האמיתי והצליח רק לא להיות הוא,
ודינה דורון־פסקין, שחינניותה לא כיפרה על
העשייה התיאטרונית שביצבצה בלי־הרף מתוך
קולה.
הקהל, העייף במקצת מן המחזות החטט־ניים־פסיכולוגיים
שהועלו על הבמה בשפע
אדיר בשנים האחרונות, היה עשוי לאהוב
הצגה זו על תמימותה ופשטנותה, אילו
רק הוגשה לו ללא חטטנות פסיכולוגית.

ערס קריעה
ה סי רו ם (ערבי קריאה בתיאטרון הקאמרי)
הוא מחזה הלוקה בחולשה האופיינית
למחזות ישראליים רבים: הוא מתחיל מתוך
כוונות טובות, נמשך תוך הסתבכות המובילה
לסיום שהוא נקודתו החלשה ביותר.
גיבורו של יהודה האזרחי הוא איש המדע
ד״ר אריאל רבינא (משה אשרוב) ,שפקיד
ממשלתי בכיר (שרגא פרידמן) מציע
לו טלפונית, לקבל על עצמו משרה של
מנהל משרד הבינוי והייצור, ומקווה להשתיק
בצורה. זאת את הביקורת הנמרצת
שמתח המדען על פעולות משרדו. ד״ר רבי־נא
מקבל את המינוי.
קשה לשפוט כראוי את המחזה משום
צורת־הצגתו כערב קריאה, כשהשחקנים מוכנים
רק למחצה ונושאים בידיהם את המחזה
המודפס. רק מחזות ממדרגה ראשונה,
שכל מלה שלהם היא זהב, יכולים לעבור,
פחות או יותר בשלום, מבחן כה אכזרי. במחזות
בינוניים — בין שהם קצת למעלה
מזה ובין שהם קצת למסה מזה — הרי
צורת הצגה כזו מדגישה בהכרח, כמו בזכוכית
מגדלת, כל פגם שיש בהם, בעודי שהצגה
מלאה יכולה לתת חיפוי לכמה מ־חסרונותיהם.
התיאטרון הקאמרי חייב איפוא
להחליט סוף־סוף, אילו מחזות מקוריים
ראויים לעלות על במתו ואילו ראויים לגניזה
גמורה.
ערבי הקריאה הם השיטה הגאונית ביותר
לקריעה סופית ומוחלטת של המחזה המקורי•
אזפרה גילוח
שטוח

תוצרת: דשניםוחמריםכ * מ יי ם בע״מ, חיפה

הספר מסביליה (האופרה הישראלית)
הוא סיבוב אמיץ נוסף של האופרה נגד
שני אויביה: הדיקציה של השפה העברית
ואמנות־המשחק. התוצאה במקרה הטוב ביותר:
הפסד בכבוד.
האופרה של ג׳ואקינו רוסיני נכתבה ב־13
יום, תוך גניבה חופשית מיצירות הזולת
ואף מיצירות קודמות של עצמו. כשהוצגה
לראשונה, לפני 133 שנה, אי־אפשר היה
להבין מלה מן המושר על הבמה בגלל
קריאות־הבוז של הקהל• השבוע היה הקהל
שקט ומנומס יותר, אך למרות זאת עדיין
אי־אפשר היה להבין מלה מן הטקסט (שגולח
למען הקיצור) .כי האורחת הזרה, מא־רילין
טיילר, ששרה באיטלקית, והזמרים
המקומיים ששרו במשהו הדומה לעברית,
השתוו לפחות בנקודה אחת: איש ואשה
מהם לא ׳שר בצורה שאיפשרה הבנה לאוזן
העברית.
מלבד טיילור, אשר שירתה לא הצטיינה
הפעם במיוחד, עשה רק עמנואל מנקם
(בתפקיד באטולס נסיון רציני לשחק את
תפקידו. האחדים הסתפקו בשירה — בינו־ניה,
ל1זב. אף* לכמה קטעים על• ייפה, הלי

רוב יצירתו האהודה של רוסיני, אודות פי־גארו
הערמומי המשיא את רוזינה היפה
לרוזן המאוהב, למרות האינטריגות המסובכות
של אפוטרופסה — יצא שטוח, ממושך
ולעתים אף משעמם.

מאחורי הקלעים
דדךכלג 1ב
הבמאי שמואל בונים והתפאורן ארנון
אדר לא יצטרפו לחברת עשור, המוקמת
על־ידי עובדיה־הבכירים־לשעבר של וזעדת־העשור
לשם אירגון פסטיבלים ותערוכות —
זוהי אחת התוצאות הראשונות של פירסומי
העיתונות על דרך־הקמתה של חברה זו
פרשת מרדכי קידר נכללה ברגע
האחרון בתוכניתו החדשה של תיאטרון
סמבטיון, השד יודע, בפזמון תיבת המדינה:
״עניין קידר וכל אשר היה /לימדונו לקח
ושיעור דגול / :סוף כל גנב אולי הוא
לתלייה / ,אך תחילתו — שליחות רשמית
לחו״ל עין כמונים״ ,מחזהו של
אפריים קישון, שהיה מונח בשעתו בתיקי
התיאטרון הקאמרי, הוחזר השבוע למחברו
גם על־ידי ודעדת הרפרטואר של תיאטרון
הבימה. קישון טוען כי בסיפורו של מחזהו,
אודות מנהיג מדיני ישיש, המחליט
להתרחק כביכול מהפוליטיקה ולפרוש לכפר
נידח, לא התכוון כלל לביג׳י, אולם הכל
חוששים להציגו, שמא יתפרש על־ידי צופיו
. .להקה
כסאטירה על שדו־,־בוקר
סאטירית ישראלית נוספת תקום כנראה
בקרוב — על כל פנים, זוהי תכלית הפעו־לות־שמאחורי־הקלעים
שמנהל עתה המנהל
האדמיניסטרטיבי של הבימה אריה הרצברג,
המתגעגע כנראה אל השנים הטובות שבילה
במפקדה ומקימה של להקת הנח״ל לשעבר
התיאטרון הקאמרי״ לא יקיים
ערב מוקדש לשנת־המאד, להולדתו של שלום
עליכם, כפי שנתבקש על־ידי משרד החינוך
והתרבות, כתוצאה ממכתב ששיגר לתיאטרון
חתנו ומתרגמו של שלום־עליכם, יהודה דב
ברקוביץ. ברקוביץ׳ אסר בתכלית האיסור
על התיאטרון להעלות משהו של שלום־
עליכם על הבמה, ותוך כדי כך הביט אחורה
בזעם על כמה אישי־תיאטרון ישראליים
שקילקלו, לדעתו, את יצירותיו של שלום־
עליכם בהעלותם אותן על הבמה• ״הם,״
כתב ברקוביץ׳ בחימר, שפוכה ,״טיפלו בזה
בלי ידיעתי, ועדיין לא באו על עונשם רק
משום שהייתי עסוק עד עכשיו ולא היה לי
פנאי, וגם לא חשק לטפל בטינופת של בית־רבן
זו ילדי ישראל ערכו בשבוע
האחרון הסתערות־רבתי על התיאטרונים, במטרה
להתקבל כשחקנים למרות גילם הצעיר.
חלק מן ההתקפה כוון כלפי הבחינות־לשחקנים
שערך התיאטרון הקאמרי, בהן
התייצבו בין השאר ילדים בני שלוש־עשרה,
שדיקלמו שירים שונים, או סיפרו בדיחות
באנגלית ובאידיש. אחד הנבחנים התעקש כי
עליו לבצע את הקטע שלו על־גבי ספה. לכן
פתחו למענו את המסך, ובישיבתו בטרקלינה
של נורה, השמיע הרוצה־להיות־שחקן בקול
נרגש את דברי ריצ׳ארד השלישי. הבוחנים
התאפקו בקושי מפרץ־צחוק קולני
לאילו ל״הבימה״ נתקבל השבוע מכתב
מנער בן ראשון־לציון, המפרט את כשרונותיו,
מודיע כי ״אני שיחקתי כבר כמה
תפקידים ראשיים, לא זוכר איזה,״ ומסיים
בהבעת תקווה כי יתקבל לתיאטרון ואז יוכל
לפרנס את הוריו, שמצבם הכלכלי קשה,
ולהיות ״שחקן מפורסם כמו חנה רובינא,
ישר, חפץ ומישר, אשרוב.״
תדדיך הצגות
העצים מתים זקופים

(הבימה)

— ראה לעיל•
קוגצרטים רביעיית כודאפשט (בית הבימה,
יום א אחד האנסמבלים הטובים
בעולם למוסיקה קאמרית, בתוכנית של היצירות
הקאמריות המקובלות ביותר.

תערוכות

מארסל יאגקו (ביתן הלנה רובינשטיין)
— שיחזור דרכו האמנותית של האמן
הישראלי שהיה בנעוריו מיוצרי תנועת
הדאדא, בתמונות שנאספו מכל העולם, פרט
לארץ מולדתו של הצייר, רומניה.

בי דו ד
#כג לקצר (מועדון התיאטרון) —
סאטירה פוליטית חריפה, ראשונה בהעזתה
בישראל.
העולם הזה 1136

שלוש פנים לדוגמנית האלננונית שנבחרה לגלם את תפקיד אש פראנק בקולנוע

ריקוד
* vלן 5איש, אולי יותר, עוברים יום יום
דרך מסעדת שדה־התעופה של לוד. אף־
על־פי־כן רגילים עובדי המסעדה לראות במחיצתם,
לעיתים מזומנות ביותר, שתי קבוצות
אנשים, שביקוריהם בלוד הפכו לחלק
מסדר יומם. הראשונים הם ראשי משרד ה־בטחון
ומספר ח״כים של חרות, שהפכו כבר
לחלק אינטגרלי של הנוף המקומי בקבלות־הפנים
לכל משלחת או אורח מצרפת. לקבוצה
השניה שייכים העתונאים הישראליים,
עליהם מוטל התפקיד לכסות את ביקוריהם
של כוכבי הבד והבידור העולמיים.
מילי פרקינס היתד, שייכת כמובן לקבוצה
השניה. היא ירדה מהמטוס, חיוורת אך חייכנית,
כשמאום בעיניה אינו מגלה כי היא
יודעת את מה שצפוי לה. היא לחצה ידיים
עם מקבלי פניה, חייכה כלפי המצלמות, צעדה
בטוחות אל אולם מסעדת שדה־התעופה,
כשעייפות המסע ניכרת עליה.
ואז, אחרי שרק נשמה כמה נשימות מהא־ויר
החדש, בין לגימת כוס מיץ אחת לשניה,
ניתן האות — וההסתערות החלה. לא
היה זה מטר שאלות, ולא ראיונות אישיים.
אולם תחת זאת הפכה מילי למרכז של יריד
רעשני :״העלמה פרקינס, אני מייצגת את
עתון הנשים החשוב, התואילי לתת לי חתימה?״
״העלמה פרקינס, אני מעתון קולנוע
נפוץ, ודאי שמעת עליו העלמה פר־קינס,
נא לחייך, נא לחייו!״
הצלמים היו מוכנים. חצי תריסר נערי־חמד
ונערות־זוהר, המוחזקים רק למטרה זו
על־ידי מספר עתונים, נדחקו אל מחיצת
מילי, הכריחו אותה ללחוץ יד, לחתום, לחייך.
למחרת הופיעו בעתונים תמונותיהם
בחברתה, כשמתחתן מתנוססת הכותרת :
״סופרנו מראיין את מילי פרקינס״ או ״סופרנו
בשיחה לבבית עם מילי פרקינס.״
הגדיל לעשות אחד הצלמים. הוא הגיע
באיחור למסעדת שדה־התעופה. האורחים
כבר עמדו לעזוב, ומילי סיימה את תצלומיה
עם נערי־החמד• הצלם, שהבין כי החמיץ
סידרת־תצלומים חשובה, לא יכול היה לסלוח
זאת לעצמו .״מה היה? מה היה?״ התעניין
אצל חבריו הצלמים .״כשהיא ירדה
מהמטוס — היא רקדה ריקזד־בטן,״ מתחו
אותו הצלמים. הצלם האומלל כמעט ונחנק.
אולם הוא לא התבלבל.
״גברת פראנק,״ פנה הוא אל מילי פר־קינם
,״אני לא הייתי פה. אולי את מוכנה
לרקוד עוד פעם ריקוד־בטן?״

הבטן

אפגוש ארבע נערות דומות בדיוק לי,״ אמרה
היא, בכוססה את ציפורניה .״הייתי
מופתעת כשראיתי שכל אחת מהן היא טיפוס
שונה. לא תיארתי לי שאנה פראנק
יכולה להופיע בכל כך הרבה פנים.״
היא שרה עמן את שיר חג החנוכה מתוך
הסרט, היא ביקרה בירושלים, בנצרת ובחיפה,
קנתה חולצות רקמד,־תימנית בויצ״ו
וכמה מתנות לאחיותיה בסשכית, נטעה שיח
שושנים על שם אנה פראנק בירושלים, ושוחחה
במוסד־נוער עם נערים עולים, ש־התפלאו
כיצד יכולה נערה כמוה, חסרת תודעה
יהודית ושאינה מתמצאת בדיוק בפרשת
השואה, לגלם את תפקידה של אנה.
״הייתי מאוד צעירה בתקופת המלחמה,״
כאילו התנצלה ,״לא ידעתי הרבה ממה שקורה
בארופה. כל מה שידעתי הוא שאבא
משרת כרב־חובל באניה ושאמא אמרה לי:
תכתבי מכתבים לאבא כי הוא מתגעגע
אליך.״ היא אפילו לא ראתה את אנה
פראנק מוצגת על הבמה. רק משהוצע לה
התפקיד, קראה את היומן, את התסריט וקצת
חומר־רקע להבנת הסרט. עם כל זאת,
היא הצליחה לגלם את התפקיד כאילו היא
עצמה עברה את כל מה שעבר על אנה
פראנק, כפי שציינה הביקורת על סרטה.

עדיפה כארץ הפלאות
^ ילי אינה יודעת עדיין בדיוק מה

7 jאירע לה. היא פקחית בהרבה מעל ל

ממוצע, בעלת הבנה ורגש, מתמצאת בכל מצב
ויודעת לענות בהברקה על כל שאלה. אולם
יחד עם זאת היא כאילו מרחפת בעולם
דמיוני, כמו עליסה שהביאו אותה לארץ
הפלאות.
בת , 18 היתד, מילי דוגמנית ניו־יורקית
מצליחה, אחרי שסיימה בית־ספר גבוה בניו־ג׳רסי
.״מעולם לא חשבתי ברצינות אודות
משחק,״ סיפרה היא• ״אני מתארת לעצמי
היום שחשבתי והרגשתי כלפי המשחק את
מה שכל נערה צעירה מרגישה.״
בזמנה החופשי, כשלא היתה נוסעת לבקר
את משפחתה 4 ,אחיות ואח אחד, עסקה
בהכנות לנשואי אחותה. למעשה היא היתד,
כה עסוקה, ששלוש פעמים נאלצו סוכני
חברת פוקס לבקרה כדי לשכנעה להופיע
למבחן כמועמדת לתפקיד אנה פראנק.
היא התגלתה על־ידי אוון מקלין, מנהל הצוות
של הסרט, שסייר ברחבי העולם כדי
לבחור מתוך 10,224 מועמדות את הנערה
המתאימה ביותר. הוא ראה את תמונתה של
מילי באחד העתונים, מיהר לאתר אותה וביקש
ממנה בטלפון לגשת למשרדו. מילי לא
באה. היתד, לה עבודת דוגמנות חשובה ביותר
ליום זה. גם אחרי שהופיעה לבסוף
במשרדי ההברה, עברה את מבחן־הבד וחזרה
למקצועה כדוגמנית, לא הקדישה הרבה
מחשבה ותקוזת למבחן זה, ביחוד כאשר
התכוננה למסע לאירופה כדוגמנית•
רק כששהתה בפאריס, גירה אותה יצר הסקרנות
לקנות כרטיס להצגת המחזה לפי

מיל
יומנה של אנה. למרות שאינה מדברת צרפתית,
אותה למדה בבית־הספר הגבוה, היא
מבינה שפה זאת. אולם הכרטיס לתיאטרון
נשאר שמור בארנקה. היא לא הגיעה מעולם
לתיאטרון. בלילה בו התכוננה לראות את
המחזה, נקראה להוליבוד לשחק בעצמה את
תפקיד אנה.
״לא שיחקתי קודם מעולם,״ סיפרה היא,
״אולם זה לא היה קשה במיוחד עבורי,
למרות שבמשפחתנו איש לא היה שחקן,
באיזה דור שהוא. אני חושבת שהבנתי
את התפקיד כמיטב יכולתי. שמעתי עתה,
בסיורי באירופה, כי מאשימים את גוסטי
הובר, השחקנית המשחקת את אמי בפרט,
בכך שהיתה נאצית• אני יודעת רק שהיא
היתד, אזרחית אוסטרית וכי נישאה ב־19-15
לקצין אמריקאי והיגרה לארצות־הברית וטוהרה
מנאציזם. אינני חושבת שמישהו היה
ממלא תפקיד זה יותר טוב ממנה.״ י
מילי הפכה בין־לילה לכוכבת, אולם היא
טרם הסתגלה למנהגים ולגינונים הנלווים למעמד
זה. היא מוסיפה ללבוש תמיד חולצות
צנועות ובלתי־צבעוניות, אינה צובעת
את שפתיה או ציפורני אצבעותיה, אינה
מצהירה הצהרות מרעישות ואינה מספרת
סיפורים סנפציוניים.
כאשר נשאלה לדעתה על הסיפור שהופיע
לאחרונה בעתונים, על רומן האהבים המתרחש
כביכול בינה לבין הכוכב הצעיר
של הסרט כפיה, דין סטוקוול, אמרה היא:
״אני בקושי מכירה אותו.״

הרבה פנים לאנה פראנק
ילי, בעלת האף הסונט, הפנים הצ־
i dנומים והחיוזרים והעיניים הלוהטות,
הגיעה לישראל במסגרת סיבוב הפירסומת
לסרטה הראשון — יומנה של אנה פראנק.
ביומיים ששהתה בישראל הספיקה לפגוש
חצי תריסר אישים חשובים, וכחצי תריסר
אנות פראנק — שחקניות שגילמו את דמותה
של אנה פראנק על הבמה .״חשבתי ש־

מיל׳ ₪נת

אוטוגראפיס למעריצים שצבאו עליה, בהגיעה
השבוע לנסדה־התעופה בלוד. בתמונה
היא נראית שעה שהיא חותמת על תמונתה עבור נערה נכה.

מיל׳ לוקחת
אחיותיה. סי•

בחנות משכית ׳,חולצה רקומה כאחת מתוך
המתנות שרכשה בארץ עבור ארבע
התאהבה בחולצות־הרקמה התימניות הססגוניות.

ספ 1רט אסונות מוות סו ק־ א או ט

קוי תעופה. בישראלבע׳ מ
N-trxi.3י1:1.־רז » .זאה hzבולB1562-5 .

המינוי -
ק י.בלח זזטזבזזך tn ,פרוז . atukבה!\רנז.

>ן!\.ב הרי^זש לוזיזזוץ, לא זגבל לאפשר
פשלזזז לזזיזזייפ זזפפגריפ. נזזשלזפיזזפ.

תצוגת האפנה ה מ סור תי ת
הדגמות לעקות־הבית
וכן בחירת

נערתא7ן מו 1959
כאולמי ״גיד׳׳ ,רחוב גורדון ,34 תד־אביב.
ביום ג׳ 2.6.59 בשעה 16.30ו־20.30
ביום ד׳ 3.6.59 בשעה 20.30

נדגים בין היתר:

שמלות הקיץ החדישות, חצאיות, חולצות,
בגדי־ים ״אלמקה״ ,מלכושי שפת־הים, חלוקי־כ
י ת d u st e r s -ופיז׳מוו] ״b a b y -doll ״ -

הדגמת כלי־בית, מוצרי אמקור־אמאיל. חידון וסרטון
של בנק לאומי לישראל. פרסים לדגלים היפות ביותר
מאת ״לודז׳יה״ .טעימות המרקים והגלידות המעודנים
מגאון. כלי שולחן חרסינה — מוצרי ביח״ר ״נעמו״
הדגמת תכשירי הלן קרטיס

החלק האמנותי בידי: ש .שרון. תזמורת: פרד האזור
כרטיסי־כניפה כמחיר של 1.400ל״י בגל החנויות

אקמ

קהל הצופים באולם בית־הפועל געש .״מה
זה פה? זוהי תחרות בונם או הצגת תיאטרון?״
אחד הצופים קם, ניסה להרגיע את
הצועקים. .עזבו אותם. הם שניהם פולנים
ומרחמים אחד על השני. הם לא ירביצו
חזק.״ 300 אוהדי האגרוף המושבעים, ששקי־עתו
של הענף בזמן האחרון לא הרתיעה
אותם, באו לבית הפועל בתל־אביב בערב
שבת, לחזות באליפות למתאגרפים מדרגה ב׳.
שישה קרבות נערכו עד לאותו קרב
במשקל נוצה, בין משה פרנקל ממכבי תל־אביב
ויעקוב ברקוביץ מהפועל. אלה מן
הצופים, שבאו לראות באותו ערב אגרוף
משובח, אוכזבו מאד. רוב המתאגרפים היו
טירונים פחות או יותר, לא גילו תכסיסים
מרהיבים בין החבלים, החליפו ביניהם מכות
חלשות. רק מעטים מבין המשתתפים היו
בעלי נסיון בזירת האגרוף. ביניהם היה גם
יעקוב ברקוביץ (•)29
אדם נגדע פתאום. כשעלו לזירה
שני המתאגרפים הגוצים, שמשקל כל אחד
מהם היה כ־ 55 קילו, התכונן הקהל להמשך
הערב השגויתי. ואמנם שני המתאגרפים החליפו
ביניהם מהלומות חלשות, זכו במספר
נקודות ש1זה. כך נמשך הקרב עד לסיבוב
השלישי. לקהל, שבא כרגיל לראות דם,
נמאסו הליטופים ההדדיים, ומקהלה גדולה
החלה לעודד את זוג המתאגרפים.
לפתע שלח פרנקל את ידו השמאלית
במכה ארוכה, שכוזנה ישר אל סנטרו של
ברקוביץ. ראשו של ברקוביץ נזרק בתנופה
חזקה לאחור, ידיו נשמטו והוא נפל על
גבו כמו עץ שנגדע פתאום. החלק הראשון
של גופו שהגיע לקרקע היה. הראש. הוא
נחבט בעורפו בקרשי הזירה, נשאר שוכב
ללא תנועה•
שופט הזירה הבינלאומי, ארתור קופר־שטיין,
קבע ללא היסום כי פרנקל ניצח
בנוק־אאוט טכני .״זה נראה לנו די מוזר,״
הודה אחר כך אחד משופטי הנקודות, בועז
רסנר, חבר מרכז הפועל וראש משלחת
האגרוף שביקרה לפני כשנתיים באנגליה.
.היינו משוכנעים כי אם מישהו ישיג בקרב
זה נצחון, יהיה זה רק לפי נקודות. לא
תארנו לעצמנו כי עלול להיות נוק־אאוט.״
המות הנכהר. הכרוז כבר עמד להכריז
על הקרב הבא, אולם עצר בו, כאשר
נוכח כי המתאגרף שנוצח נשאר שוכב על
הקרקע. רופא התחרות ומאמן שחשו אליו,
גילו מיד כי האיש איבד את הכרתו. הוא
הורד מן הבמה אל חדר המזכירות, וחבריו
מיהרו, לפי דרישת הרופא, להזעיק את האמבולנס.
היד, חשש שברקוביץ לקה בזע־זוע־מוח
קשה•
קרוב לשעה חלפה עד אשר הובל הפצוע
לבית־החולים הדסה. שם נקבע כי הוא
סובל משטף־דם בראשו וזקוק מיד לניתוח.
הוא הועבר לבית־החולים בילינסון אולם
דבר כבר לא יכול היה להושיעו. שעות מספר
אחרי־כן מת מבלי שחזרה אליו הכרתו.
.לו היו שואלים אותו, בודאי לא היה בוחר
במוות אחר,״ סיפרו חבריו הקרובים, כולם
עולים חדשים מפולין.
מעולם לפני־כן לא ניתנה לברקוביץ
האפשרות לבחור את דרך חייו. עד גיל
תשע התנהלו חייו כרגיל• פרצה המלחמה.
באחת האקציות שערכו הנאצים, חוסלו
אמו ושתי אחיותיו ויעקוב עם אביו דוד
נדדו על פני פולין וגרמניה.
מחלה ללא תרופה. בצבא הפולני,
בו שירת לאחר המלחמה, חלה ברקוביץ
לראשונה במחלת האגרוף. ארבע שנים שרת
בצבא, התעתד להמשיך בשרות־קבע ארוך,
אולם אביו התנגד בכל תוקף. .מספיק
היה לי עם האנטישמיות,״ היה חוזר ואומר,
״סע לישראל ואחרי שתסתדר קצת אבוא
גם אני.״
יעקוב עלה ארצה לפני כשנה וחצי, התגורר
ארבעה חודשים אצל קרובתו היחידה,
הדודה דורה פריימן בבני־ברק, הפך אלילו
של בנה חיים 13 שהיה נושא בכיסו תמיד
את צילומי בן־דודו המתאגרף, מראם ב־גאוה
עצומה לחבריו ברחוב ובבית־הספר.
ברקוביץ המשיך להתאגרף, זכה בעקבות
כך במשרה בתנובה, הפך לאחראי במועדון־
נוער של מסא״י•
״אביו שנשאר עדיין בפולין לא הפסיק
לכתוב לי, ביקש שאשכנע את בנו שיחדל
להתאגרף,״ סיפרה השבוע הדודה. .עשרות
פעמים ביקשתי ממנו והתחננתי שישמע
בקול אביו• אבל הוא רק צחק ממני, .מה
את מבינה בספורט,׳ היה אומר לי. בשבת
הם באו ואמרו לי שהוא מת, איך אספר
זאת לחיים בני?״
אנשים עוד תשעה קילומטר
חוסר־התמצאות מפתיע גילה בשבוע שעבר
ראש הממשלה דוד בן־גוריון בעת
ביקורו, הראשון מאז הקמת המדינה, בכפר
הערבי בקד, אל גרביה. בעת נאומו, כשניסה
להצדיק את הממשל הצבאי, הצהיר ביג׳י:
״אנו נמצאים במצור• אי־אפשר ללכת מבקר.
אל גרביה עשרה קילומטר מבלי להיתפס
על ידי הירדנים.״ רק אחרי הנאום הסבו
את תשומת ליבו כי הכפר אינו נמצא במרחק
עשרה קילומטר מהגבול אלא חצי
קילומטר בלבד ביום חמישי שעבר
הופיעה בדבר ידיעה מפורטת על ביקורה
של שרת־החוץ גולדה מאיר בארגנטנה.
בכתבה נמסר בפירוט מי היה בין מקבלי
פניה• אולם שרת־החוץ הגיעה לארגנטינה
יום אחרי פרסום הכתבה בדבר. בגלל תקלה
במטוס נאלץ מטוסה של גולדה לחנות באפריקה
המערבית והיא הגיעה לארגנטינה
באיחור של 19 שעות, דבר שדבר לא יכול
היה לדעת את נקמתם בעמדת הארץ
בקשר לשביתת הסטודנטים, ואת אי־שביעות
רצונם ממאמרו של עורכו גרשום שוקן,
הביעו תלמידי האוניברסיטה בדרך מקורית
משלהם. שעה שמשלחת סטודנטים התקבלה
על ידי ראש־ד,ממשלה, שרפו חבריהם בחוץ
את גליונות הארץ, ליוו את השריפה בקריאות
:״חו־קן לשו־קן באחת מהרצאותיו
של הפרופסור ישעיהו ליבוגיץ׳
באוניברסיטה העברית, התקלקל לפתע פנס־הקסם
בו רצה הפרופסור להדגים משהו
לתלמידיו. ליבוביץ׳ הביע את זעמו בקריאה:

חלל־איגרוף פרקוכיץ*
איך להסביר לילד?
״דבר כזה יכול לקרות רק במדינה שהיא
פילגש נרצעת ליהדות ארצות־הברית
גיגה די־נור, בתו של רופא־הנשים הנודע
פרופסור יוסף אשרמן ורעיתו של
הסופר ק( .״בית הבובות״) צטניק, ידועה
בתור מארחת יוצאת מגדר הרגיל, הנוהגת
לארח בביתה אישים מחוגים רבים. באחת
ההזדמנויות, כאשר ביתה היה גדוש אורחים,
לא נמצא מקום ישיבה עבור ישראל
כרמל, שופט שלום, ויושב־ראש בית־המשפט
העירוני בתל־אביב• כרמל לא ד,תביש,
התישב על השטיח. העירה לו נינה
על כך :״נו, אם ככה אז אתה יכול להצטרף
כבר למועדון.״ כעבור ימים מספר,
במסיבה שנערכה לרגל יום העצמאות, פגש
שופט נכבד אחר את הפרופסור אשרמן
וביקש אותו :״הייתי רוצה גם אני להצטרף
למועדון.״ ״לאיזה מועדון?״ תמה אשרמן,
״לזה של הגניקולוגים?״ .לא, לזה ששם
יושבים על הרצפה,״ הסביר השופט. התברר
כי אחרי הערתה של נינה די־נור
לשופט כרמל, פשטה שמועה בין השופטים
כי קיים איזה מועדון סודי שם יושבים
שופטים על הארץ בעת סיורו באילת,
ביקר ראש ממשלת צרפת לשעבר, גי
מולה, גם במועדון סוף־הערלם, יחד עם
שמעון פרס וראש העיר חנוך נגר.
תיירים מצרפת, שביקרו במועדון, מיהרו
להוציא ממולה אוטוגראפים. אמרו הם :״בצרפת
לא יכולנו להתקרב למרחק של קי•
במדי הצבא הפולני הקומוניסטי.1967 ,
העולם הזה 1130

לומטר ממנו וכאן אנחנו יושבים אתו על

ספה אחת ח״כ אחדות־העבודה יגאל
אלון נסע בליל שבת במיוחד מקיבוץ

קבלות פנים
נלהבות ל c.D.

גינוסר לכנס פעילי מפלגתו בתל־אביב, שנועד
לסיכום הבחירות להסתדרות. הוא
נאלץ לחזור כלעומת שגא, אחרי שביזבז
למעלה מחצי שעה בנסיונות להדחק לקולנוע
תל־אביב. הסדרן בפתח לא נכנע גם
כאשר מישהו צעק :״תן לו להיכנס, זה
יגאל אלון.״ השיב הסדרן :״אלון שמלון,
אל תבלבלו את המוח!״ תגובתו של האלוף,
כשעלה על מכוניתו :״זה כוחם של שני
אחוזים.״

c.d .אינו שייך לקורפוס
הדיפלומטי — זהו שמו של
תהליך הזיקוק האמריקני
המקנה לשמן עץ הזית
״אקסטרה״ את טעמו הזך,
צבעו הצלול וערכו הדיאטטי.
אין פלא שהשבוע זכה
״אקסטרה״ לקבלת פנים כה
נלהבת בהכנסו לרבבות
מטבחים ובעלותו על אלפי
שולחנות.

מינוי למפלגה •דדו תי ת
בהופיעו באסיפת־עם גדולה בנתניה מטעם
קבוצתו הפוליטית החדשה, דיבר עורך־הדין
שמואד מ( .שה) תמיר בין השאר על
בעית הירידה• לאחר שביקר את הירידה אך
הסביר את סיבותיה במשטר הקיים, אמר
תמיר :״אם יש באולם מישהו המוכן להודות
שלא חשב פעם, הוא או בן משפחתו
או ידידו על ירידה מהארץ — שיקום.״1
לרגע היתד, תדהמה כללית, שאחריה התרומם
אדם אחד ואחריו עוד אשד, מתוך
קהל של אלף איש. שאר המאזינים החלו
ללעוג להם. להפתעת הכל הגן עליהם
תמיר באמרו :״אני מודה לשני הקמים.
פסקי־דין מתת שהיו מתקבלים על ידי הסנהדרין
פה אחד לא היו מתבצעים. הסיבה
לכך נעוצה בזה שפסק־דין של־פה־אחד, המתקבל
על ידי צבור גדול, מעיד על כך
שלא ניתנה לצד השני הזדמנות לדבר .,או
על ר,סטרית המונית. אם אף אחד לא היה
קם, הייתי חושב שחוששים לקום או חשים
אי־נוחיות• אולם קימתם של שניים מתוך
אלף מעידה שפסק דינכם הוא פסק־דין
אמת אחד מהאחראים שבסופרי הפוליטיקה
הבינלאומית, לואיס פישר,
טען בספרו זהו עולמנו כי שר־ד,פיתוח
מרדכי בנטוכ הגדיר פעם את השקפת־עולמו
:״מלחמת־עולם שלישית תפרוץ בקרוב.
הסובייטים יכבשו את ישראל. מוסקבה
לא תהיה כה מפשר, להרשות לקומוניסטים
הישראלים האנטי־ציונים להרכיב
ממשלה. היא תיתן את המינוי למפלגה
ידידותית כמו מפ״ם, שמכיון שהיא ציונית,
תקבל תמיכה מהאוכלוסיה פגישתה
בת עשר הדקות של יגן? דיין עם
מפיק הסרטים ( DD״הגשר על נהר קוואי״)
שפיגל במויעדון־התיאטרוץ, נשאה השבוע
תוצאות חיוביות. בהזמנתו של שפיגל הצטרפה
יעל לשיט באנית־טיול, בה יהיה
נוכח גם המחזאי טנסי ויליאמס. בהמשך
המסע יצטרפו לאנית־הטיול גם אליזבט
טיילור ואדי פישר. בינתיים נודע כי שבועון
לייף מכין כתבה מצולמת גדולה על יעל.
אולם בישראל לא פסקה הביקורת על יעל.
בתכנית החדשה של תיאטרון סמבטיון יש
קטע האומר :״היה היתד, ילדה בנהלל /
יאשר הפכה סופרת אצילית /שמה יזכר
לנצח רק בגלל /מה שתרמה היא לספרות
אנגלית.״

היד השחורה ב מי חיו פוו
למרות הביקורות הקטלניות להן זכתה
ריקה זראי אחרי שהופיעה בחגיגות יום־
העצמאות בפאריז, מאירה ההצלחה פניה
לזוג זראי. בהופעת יום־ד,עצמאות הופיעה
ריקה בפלח דה שאיו, במסכת שנקראה
תחי ישראל. במסכת היה קטע של יציאת
ישראל ממצרים (ראה תמונות) בו הופיע
משה רבנו במכנסי ג׳ינס ובתספורת צרפתית
חדישה ואילו שאר בני־ישראל הורכבו
מנערות צרפתיות־יהודיות במכנסי ג׳ינם
ובמחשופים. בינתיים חתם הזוג זראי על
חוזה עם חברת פיליפם להכנת שני תק
דיאטה
+בריאות במטבחך.
סימן הזהוי — הצוארון
האדום בראש הבקבוק.

ריקה זראי כ״תחי ישראל״ כפארים
בלי רקדניות ערומות

למלחמה

לינ דו ל
במקקים, נמרים
ז בו בי ם, י תו שי ם
ושאר חרקי הבית

משה רגנו מוציא את ישראל ממצרים
בג׳ינס ותספורת צרפתית חרישת
ליטים, אחד של מנגינות ישראליות בעיבודו
ובניצוחו של יוחנן זראי, והשני של
שירי ריקה בצרפתית. ריקה תופיע מעל
במת אולימפית רק בתכנית הבאה. היא לא
הסכימה לשיר בתכנית הנוכחית, מאחר
שהיא היתד, צריכה להופיע כשמסביבה
רוקדות שש בחורות עירומות רחל
וייזל, חברת להקת המחול של יונתן
כרמון, שחזרה השבוע לארץ אחרי סיור
של ששה חדשים בארצות־הברית, נבחרה
על ידי הוצאת ספרים אמריקאית לייצג את
ישראל בספר צילומים של הנשים היפות
ביותר בעולם — אשד, לכל ארץ. את צרפת
נבחרה לייצג בריג׳יט בארדו ואילו את
ארצות־הברית — מרלין מונרו לקראת
פגישתה עם מילי פרקינם, שחקנית הקולנוע
שגילמה את תפקידה של אנה פראנק,
במסגרת פגישת השחקניות שגילמו על הבמה
את תפקיד אנה, נבהלה שחקנית
הבימה עדה טל, החליטה לרכוש שמלה
חדשה במיוחד לכבוד המאורע אחרי

פס>1ן י mm
• מזכיר ההסתדרות פנחס לבון :״תוצאות הבחירות להסתדרות הן !
נצחון מזהיר למפא״י — נצחון שצריך לשמש אזהרה לעתיד.״
• המשורר הערכי ראשיד חוסיין :״בבחירות הקודמות הצביעו ערביי j
נצרת בעד מק״י כדי לדפוק את מפא״י, הפעם הם הצביעו בעד מסא״י כדי לדפוק !
את מק״י.״
• יצחק סקרופה, שהשתתף בשוד הבנק בעפולה :״אילו הייתי רואה, לפני י
השוד, את הסרט כפיה, לא הייתי משתתף בפשע.״
• חיים לכגון, ראש עירית תל־אביב, בחגיגות יום הולדתו, בה צוין יושרו !
ונקיון־כפיו :״דומני שירדנו מאוד אם צריך כיום לשבח אדם על שהוא ישר והגון.״ I
• השייך הכדואי עודה אכו מועמר :״אני לא מאמין בספרים, לא ;
מאמין בסרטים, לא מאמין בעתונים ולא מאמין ברדיו. אני מאמין רק בדבר אחד — ;
בטרקטור.״

העולס הזה 1130

תו צרת

שהפכה לנושא רכילויות רבות בכסית, הח
ליטה
שחקנית הקאמרי גילה אלמגור
להדיר את רגלה מקפה זה. היא רכשה
לעצמה ספרים עבי־כרס, והחליטה לבלות
את זמנה החופשי בבית בקריאה אחרי
הצגת־הבכורה של תיאטרון סמבטיון,
השד יודע, שנערכה השבת, הלכו שחקני
התיאטרון לחוג את המאורע בביתו של
אריק איינשטין. רק הפסנתרן קורט
נאטקכיץ׳ ,שהיה עייף מרוב הקשות על
הפסנתר, הלך לביתו. בשעה 4בבוקר, כטוב
ליבם ביין, החליטו השחקנים להתעלל קצת
בפסנתרן שלהם. הם צילצלו אליו מספר
פעמים, מבלי לומר דבר ולבסוף הודיע לו
אריק בטון מפיל־אימה :״כאן מדברת היד
השחורה. אסור לך לצאת שלושה ימים
מהבית, גם לא להצגות. צפויה לך סכנת
מוזת!״ מרוצה מעצמו חיכה אריק לתגובה
שעורר איומו• להפתעתו השיב לו הפסנתרן:
״מאחר ששמעתי אותך במערכון איסטנבול,
שם אתה מדבר במיקרופון, הכרתי איך
נשמע קולך מבעד לטלפון לשיא של
מאמץ הגיע השבוע שחקן הביסה שמואל
סגל. הוא ניצל הפסקה שחלה בשעת חזרה
על מחזה, קפץ להופעת חלטורה, ניצל הפסקה
בהופעה, קפץ להמשך החזרה, חזר
בתום החזרה להמשך הופעת החלטורה
הקוסמטיקאית עליזה?{ולש ערכה בלוית
שחקנית הבימח אלישכע מיכאלי סיור
ממושך באילת. כאשר נכנס גרגיר־חול לתוך
עינה, ביקשה עליזה מרפי גלסון להוציא
אותו. אמר רפי :״בשביל אילת מספיקה גם
עין אחת אגב, אחרי שאורחים רבים
בבאר של נלסון באילת החלו להביא גם
ילדים לבאר, כמו לביקור במוזיאון, החליט
רפי לפגות לכרמל מזרחי שתספק לו קוניאק
לילדים לבמאי שמואל כדגים
נמאסה כבר שיטת ההופעות של הלהקות
הצבאיות ולהקות הבידור למיניהן. אמר הוא:
״עכשיו אני מחקה את מה שאחרים חיקו
בי.״ תכניתו של בונים: לביים הצגת להקה
צבאית בה תוגש התכנית כבקברט אינטימי.

פקידים : תלטידים1 סטודנטים t
תרשמו עוד היום לקורס ל*

קצרנות

עכרית ו/או אנגלית

(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
נ״אולפן גרג. ) GREGG ( -
המנהל: ח• בר־קמא (קמסינסקיא

תל־אכיכ, רחוכ גורדון .5
הצלחה מוכ טחת!

נח אשכנזי: אהיה אסירת תודה לך אם
תפסיק להציף אותי במכתביו הלוהטים. אין
לי כל רצון וחשק להתראות אתך, ועוד
פחות להתאהב בך. ואם אמנם תחלה, כפי
שאתה מאיים — אזי רפואה שלמה.
זל זל

מי שיחליט. רצוני רק להוסיף שהייתי רוצה
להכיר נערה מגיל 17 ומעלה. ובכן לעבודה!
אני במצב הכן״.
ואת כל הדברים האלה אני מוכרחה
לקרוא דוקא עכשיו, כשיש לי כאב־ראש כזה!

פילהרמוניה

פילוסופיה וטרגזיסטור

אחרי שבחלקו הראשון של מכתבו הארוך׳
כותב לי ( )1130/14 בעצבות, שהיתר.
לו חברה ושהם אהבו איש את רעותו מאד
אך החליטו, משום מה, שהם אינם יכולים
להמשיך עוד, אל תשאלו אותי למה —
הוא מתאושש מאד במחצית השנייה של מכתבו
ונשמע כמו בן־טובים מן הדרום:
״אני ממש מת להכיר נערה אשר גילה
יהיה .18—16 אני עצמי רק בן .18Viכדאי
שהיא תהיה נערה חטובת־גו ודקת־גזרה. אני
פשוט אוהב נערות עדינות, שבריריות וחינניות.
רצוי שתהיה מסוגלת לשבת ולשוחח,
כן, פשוט לשבת ולשוחח על כל מה
שלבנו חפץ•
״אך כדאי שתאהב גם סרטים, ציור, ביקור
בתערוכות וקונצרטים, ותדע אף לרקוד
ריקודים סלוניים. ואולי אף תחבב צילום,
טיול במכונית קטנה ושחורה שתעמוד לרשותנו,
שחייה בים והשתזפות על שפתו
והאזנה לרדיו טרנזיסטור.
״אני, מצדי, מבטיח הכל, אך כמובן שאינני
דורש הכל. הרי אין בני אדם שתים
בעולם, לא במעלותיהם ולא במגרעותיהם.
כל אדם חי לו במסגרת שהיא, ובגיל מסו־יים
הוא מעצב לו את דמותו, ותמיד דמות
זאת שונה משל האחרים.
ובכן, האם ישנה אחת המוכנה להסתכן
ולכתוב? אם כן, אותה נערה אמיצה,
בת תל־אביב או הסביבה, יישר כוחך. אני
מחכה לתשובה ומבטיח לענות אכספרם ואף
לשלוח תמונה. דרך אגב, חזרתי לא מכבר
מטיול באמריקה ובאירופה, ואני מלא חתיות
ורשמים כרימון, ועז רצוני לחלקם עם איזו
נערה חמודה.״

:ראה אותך
לכל אחד הכותב הנה יש מטרה, אז גם
לה 1130/15 יש מטרה: בלונדי מתל־אביב
כבן 10—21 שלא יתבייש לכתוב לה.
היא כזאת שחרחורת בת .17 שלא יהיה
גבוה מדי אבל גם לא נמוך, שומע? היא
חובבת ספורט, אבל לא עוסקת בספורט.
ואוהבת נורא לרקוד אבל לא בבתי־קפה
ובארים. ומשתגעת לקרוא ספרים אבל לא
מדע ופילוסופיה, ודתקא כן אוהבת לטייל
ברגל אבל לא בחמסין. וכל־כך נהנית לשמוע
מוסיקה! אבל לא קלאסית. ואוהבת
לראות סרטים בלי אבל. ויש לה המון
מחזרים אבל אף אחד לא מעניין. והיא
אומרת: נראה אותך?
אל תאמר לי שאתה באמת מתכוון להראות.

נחשו
שלוש פעמים מה אומרים על
( )1130/17 בנות השש־עשרה. נכון, איך
ידעתם? אז הן מעוניינות להכיר שני חברים
לעט בני ,19״אשר ישררו ביניהם בהרמוניה,
יופי חיצוני ויופי פנימי.״ (הן בכל זאת
מקוריות, כנראה• בביטוי הגדול הזה אני
נתקלת בפעם הראשונה) ,כאלה מין שאוהבים
מצד אחד טיולים בארץ, אבל גם בילויים.
אתם יודעים: מסיבות, קולנוע, הצגות וגם
בוליי. יש לכם תמונות?

הב מעדיפים בלוגדיות
הנערות בבאר־שבע אינן מספיק טובות
שני חברים כבני
בשביל( )1130/18 שהם
19 מבאר־שבע. הם רוצים להתוזדע אל שתי
תל־אביביות בלונדיות, דווקא, האוהבות ריקודים
וסרטי־אהבד״

עושי־שמח דתיים
( )1130/19 עושות רושם של בחורות כהלכה.
הן שלוש נערותי דתיות מבני־ברק,
הרוצות להכיר שלושה בנים חמודים כבני
17—18 היודעים לעשות שמח. דתיים•
מוזר, אך גם בהן דבק השלאגר :״אומרים
שאנו בנות חמודות.״

להבין את הבן־אדס
רק לתת לך מושג איך כותב סטודנט
הטכניון העברי (:)1130/20
ובכן, קודם אכתוב בקיצור על עצמי.
אני סטודנט בטכניון בשנים האחרונות של

גערת השב1ע

צגחגים וידועים בציבור
( ) 1130/16 סבור בודדאי שהוא הדבר החכם
ביותר שהומצא מאז הכותב הקודם
במדור זה:
כאשר נולדתי לפני עשרים ושלוש
שנים, לא חשבנו שנינו על מדורך. אני
בקושי נכנסתי לעולם הזה, אך הייתי פצפון
מדי בשביל הטור שלך, ואת היית כנראה
במצב שקשה להחזיק בו עט ביד.
״עברו שנים, והנה יום בהיר נפגשנו —
את עורכת המדור — אני אחד הקוראים,
שהחליט לחשוב על עניינים העומדים ברומו
של עולם.
״ועל כן אמרתי לעצמי לפאר במקצת
את מדורך הסימפטי, ולאחר שנתברר לי
שבו הופיעו אנשים חשובים, ידועים בציבור,
סתם אנשים, צנחנים, וסתם חיילים, טפשעש־רה,
גננות, עבריינים ושאר ירקות — יהיה
מקום צנוע גם בשביל אופטימי.
אגב, ההבדל בין אופטימי ופסימי מוכר
לך? האופטימי רואה חצי כוס־מים ואומר:
הכום חצי־מלאה והפסימי אומר: לא נכון,
הכוס חצי־ריקה.
״אך לא בזה העניין. ביחס למכתב אליך
אינני רוצה להוסיף שום פרטים• הובי זה
כבר נמאס. אם יש בי משהו, אזי יחליט

תראו נזה החנזצתם: כל זה וגס צרפתיה.
שמה זיטה פאלק, בת ,24 אבל באנייה בדרך
חזרה לצרפת, הדביקו לה את הכינוי סטרומ־בולי,
נחשו לנוה. היא בתו של פאפא עשיר,
אך תוכל תמיד להתפרנס מקולה, כאשר
תרצה להצדיק את קיומה. בינתיים אינה
רוצה. סטרומבולי שרה להפליא שאנסונים
ובלאדות צרפתיות באונייה התידדה עם יהודית
מזרחי׳ אתם־יודעים־מי עד כדי כך, שהצטרפה.
אל כל המשלחת במסעה בפאריז
והצילה אותה מבושות רבות, בצרפתית שלה
ובחינה. יהודית היתה צריכה להיות נדיבה
מאד לסבול התחרות כזאת בסביבה המיידית
שלה, אך, כאמור, הן היו ידידות מצויינות.
כמו אלף תיירות אחרות, היא טוענת שהיא
משתגעת אחרי ישראל וכי תחזור, אבל —
החיים מוכרחים להימשך, איכשהו, גם בלעדיה.

הלימודים.
גילי מתקרב יותר לשנות השלושים
מאשר לעשרים• תחביב שלי — אולי
גם יותר מאשר תחביב — הוא כתיבת
שירים. זה לא נורא, נכון? בנוגע לשאר
התעניינותי בחיים את יכולה להוסיף כמה
משטחי ההתעניינות של האנשים האחרים
שכותבים אליך. על צורתי החיצונית לא
אכתוב לך• את זאת אני משאיר לשיפוטה
של אותה הבחורה שתייה מוכנה להתכתב
אתי. אם זה חשוב לה.
״ודאי את שואלת מה אני מבקש ממך?
הייתי רוצה להתכתב עם בחורה שמוכנה
להבין בן־אדם גם בזמן שמחתו וגם בשעת
צערו והעיקר ...העיקר שתתעניין בשירה
ושתייה מוכנה להאזין להקראת שירי מפי.
״רותי, התימצא אחת כזאת שתייה מוכנה
להתכתב עם סטודנט פשוט כמוני? אם בן

אני רוצה לקוות שזהו עולה חדש, אולם
אני כמעט משוכנעת שהוא לא.

הודבת בסבלנות עד הפרן?
יש לי כאב ראש מזעזע היום, וזו הסיבה
מדוע אני נותנת כמעט לכולם לדבר היום
בעד עצמם. הרי לפניכן מכתבו של
( .)1130/21 פרט לכך הוא באמת ציורי.
״אני בחור בן .22 עדה תימנית. לא חסר־חברה
וגם לא משעמם. אלא פשוט, לא
מצאתי את הבת האידיאלית לכן הייתי מעוניין
להתכתב עם אחת אשר יהיו לה התכונות
הבאות. אינה רודפת מותרות ולוקסוס.
מקבלת כל דבר איך שהוא הולכת
בסבלנות עד הסוף. תחביב נוסף החי
והצומח בקיצור אוהבת הכל במידה ואפשר.
למעוניינת מובטח לה שלא תתאכזב. הערה:
רצוי אחות ואו מורה. אפשר גם לשלוח
תמונה. החזרת התמונה מובטחת. גיל בין
20־ 18 בעלת הופעה.״

הוא מחפש
הנה, באמת, מכתב מקורי מאד מאד
(:)1130/22
״ימאי בן .22 מחפש.״
כשתמצא תגיד לי, טוב?

0פט<ערה
זחסחזה הנזירי
אויש אני אומרת לך נמאס לי כבר הקולנוע•
ראית את השתלב השחור? יופי, לא?
אז מה רציתי לומר אה כן: צריכים לחשוב
קצת גם על תיאטרון. תיאטרון מקורי לא
סתם אז הלכתי עם איציק לערב הקריאה
בקאסרי הוא קיבל את הכרטיסים ממישהו
שלא יכל ללכת.
זה לא כמו מחזה השחקנים הם לא משחקים
ברצינות הם משחקים עם הטכסט ביד
זה נורא מצחיק אבל אין דבר. חנה מרון
מותק. אבל מי שבאמת נחמד זה עודד
תאומי השחקן הצעיר הזה הוא עושה רושם
נורא אינטלגנטואלי את יודעת?
המחזה הוא מקורי ומעניין מאד בחיי.
זה על אחד שהיו לו עוד שני חברים שאחד
כבר נהרג אבל הוא תמיד ישנו לו בדמיון
ותמיד בא אליו והשני נשאר בקיבוץ מכל
השלושה. אז האיש הזה, מישר אשרוב יש
לו בעייה. הוא כימאי ואשתו רוצה שהוא
לא יהיה כימאי שיהיה מנהל ובאמת הציעו
לו להיות מנהל אז הוא לא יודע אם להיות
או לא להיות• אז שני החברים שלו באים
אליו אבל הם לא באים באמת הם מופיעים
לו בדמיון שלו. אז הוא נזכר יחד אתם בכל
מיני דברים שעברו עליהם יחד כשהיו צעירים
והלכו לקיבוץ. ושלושתם אהבו את
זאת שהיא כעת אשתו ואשתו חנה מרון
אהבה את שלושתם אבל את כל אחד אחרת
אבל היא אהבה את שלושתם ביחד כיחידה,
אבל היא עכשיו עם בעלה ובעד זה היא
רוצה שיהיה מנהל. אז בעלה רוצה שהאידיאלים
שלו לא יברחו ממנו כי הוא שונא
קריירה אבל יש עליו לחץ מכל הצדדים
והחברים שלו שמופיעים לו בדמיון לא
עוזרים לו רק מבלבלים אותו יותר. אני
אומרת לך זה נורא מעניין ומסובך. וכולם
הם צעירים וזועמים והכל והחברה אשמה
כי זה לא מה שהיה פעם.
נורא התרכזתי אבל לא יכולתי להתרכז
כי גילה אלמגור זותי השחקנית הבלונדית
הזותי ישבה לפני וכל הזמן עשתה מסאג׳
לסנטר שלה בשביל לא לבזבז את הזמן
אז זה בלבל אותי. זה באמת רעיון מצויין.
גם לשמוע מחזה וגם לעשות מסאג׳.
מה אני אגיד לך לא הבנתי הכל אבל
יהודה האזרחי, זהו המחבר, הוא נורא
נחמד.
החי מאלף ועד תו
ך* כפר ־יונ ה, הטמינה מצביעה אגאלם־
—Iתית בבחירות להסתדרות אות א׳ בין
שדיה, הותקפה בדרכה לקלפי על־ידי תועמלני
שאר המפלגות, שתחבו את אותיות מפלגותיהם
באותו מקום, לא ידעה איזו האות
הנכונה, חזרה הביתה.

ש ״ב ועז תעשה

ף* ירושלים, לא יכלו מצביעים דתיים
ולהסתד רו ת פועלי הבנין להחלים בעד
מי להצביע, שילשלו למעטפותיהם את האות
ש׳ של העובד־הדתי ואת האות ב׳ של ה־פועל־המזרחי,
גם יחד.

בלי מעצורים

^מאטסויאמה, יאפן, התנמנם ־טאטמי
Jשימיטסו ,26 ,ליד הגה משאיתו, התעורר
אחרי שמכוניתו דרסה עגלה, הרסה
גדר של בית, הפילה שני עמודי טלפון
ונכנסה לחלון־ראווה של חנות לכלי־חרסינה.

הקש האחרון
קידליננטון, אנגליה, התקשה רב־
Jסרן ארודין בראמלי להשיג קש למצע
בשביל שמונים פרותיו הגזעיות, קנה לכל
אחת מהן מזרון מיוחד, עשוי מספוג פלסטי.

מי בז ליום קטנות?

ף*רמת*גן, שוחרר פורץ בן שש־עשרה
Jממעצרו, ליום אחד, כדי שיוכל להתראות
עם קרובו המפליג לארצות־הברית,
נעצר אחרי כמה שעות בעת נסיון לגנוב
קטנוע.

ביטוח צד שלישי

ף • קאמפלה, אוגנדה, החנה נהג משאית
* 2א ת מכוניתו בחצר בית־ספר, חזר ומצא
כי שני פנסיה הקדמיים נופצו בידי מורי
בית־הספר שדימו את המכונית למפלצת,
סימאו את שתי עיניה כדי שלא תבחין
בקרבנותיה•

כיבוד אב

^פורי ה, הציע תימני קשיש לתושבי
Jהמושב ספר־תורה עתיק למכירה, קיבל
דמי־קדימה בסך 150ל״י, חזר וטען כי
אביו הופיע אצלו בחלום, נעלם עם ספר־התורה.

שימורי
חוק

ף יפורארי, גיניאה החדשה, התנפלו אוב־
Jלי־אדם על כפר של ילידים, אכלו את
שוטר הכפר.

מקצוענות

ף* בוסטון, ארצות־הברית, נדון ארל גריי,
,26 - 1ל־ 18 חודש על שוד, תבע מהשופט
להאריך את תקופת מאסרו בששה חדשים,
כדי שיהיה זכאי לרצות את עונשו בבית
הסוהר לפושעים חמורים, בו תוכנית הספורט
טובה יותר.

נוק-אאוט טכני

ף* רמו/־גן, ניסה גבר בן ,35 לאנוס
לצעירה בת ,24 הועבר לבית־החולים ב־תל־השומר
פצוע בכל גופו, לאחר שהצעירה
סיכלה את זממו במכות־אגרוף.

האובד הישר

בלונדון, נחת על שולחן היומנאי בתח־
Jנת־משסרה תוכי קטן שאיבד את בעליו,
הודיע כי שמו ג׳ימי תומפסון, הוחזר
לבעליו שנמצא בעזרת העתונות.

הגזע העליון

ף אלבמה, ארצות־הברית, סולק ספר ה־
!—ילדים חתונת השפן מהספריות הציבוריות,
מפני שגיבור הסיפור, שפן לבן,
נושא בו לאשה שפנה שחרחורת.

עזה כמוות

ף ימאנילה, פיליפינים, נותרה ציפור אמו
**Iללא בן־זוג, השליכה עצמה על מסמר
חד שהיה קבוע בכלובה שבגן־החיות, מתה
משפך דם.
העולם הזה 1130

קולנוע סרטים ספיה רגשית
יד המקרה העיוזר הביאה אל הבד הישראלי,
שני סרטים שוניס זה מזה וחסרי
בל קשר שהוא ביניהם, אך שיש בהם, יחד
או לחוד, לזרוע אור וללמד על מספר
דברים העשויים להתרחש גם בישראל.
למרגל שתי פגים (מוגרבי, תל-אביב;
ארצות־הברית) עוסק בפרשת גנראל גרמני
במלחמת העולם השניה, שהגיע למעמד סגן־
מפקד חיל האספקה ואיש אמונו של היטלר,
ושהיה בעצם איש מודיעין בריטי. מתחילת
המלחמה ועד סופה עסק הגנראל (ג׳ק
הוקינס) ,שהיה בן לאב אנגלי ואם גרמניה,
ואשר שהה בגרמניה מאז מלחמת העולם
הראשונה, בהעברת ידיעות לבחשים על
תנועות הצבא הגרמני. כאשר נותקו קשריו
עם בריטניה, עקב תפישת אנשי־הקשר שלו,
חיבל הגנראל בפעולות הצבא הגרמני, זרע
בילבול ברשת־האספקה, עסק במסגרת תפקידו
כאיש־מודיעין גם ברצח פה ושם.

פרקליט הצעירים (אורסון 1זל;)0י הוא נשאר
סרט מבוגר ומעניין. תיאור המאורעות תופס
את רובו, בקצב מצוין שקבע ריצ׳ארד
פליישר הבמאי.
מה שהופך את הסרט לחויה, הוא משחקם
של שני הצעירים, דין סטוקוול בתפקיד
הצעיר הגאון וברדפורד דילמן בדמות חברו
השטני, הלוקה בפיצול האישיות. יחד עם
אורסון תלם מדגימים השניים משחק משכנע,
המצדיק בהחלט את פרס המשחק שניתן
להם לפני שבוע בפסטיבל בקאן.

נחמה בגזע הגש׳
זה קרה לאור היום (מגדלור, תל-
אביב; שוויץ) — ילדה קטנה נרצחה באכזריות
על ידי פושע אלמוני. גוזיתה נמצאה
ביער. רוכל, בעל עבר פלילי, מצא אותה
חתוכה בתער. מי הוא הרוצח?
ההמון׳ הכפרי סבור שהוא יודע — הרוכל
(מישל סימון) שגילה את הגתיה. גם כמה
קציני משטרה תוקפנים חושבים כך, מנסים
לסחוט הודאה מהרוכל. הם מגלים שהוא

כנ׳/ד>ל־ לני
תשבץ 1130 ain Baiun

שחקנים וולם, דילמן וסטוקוול כ״כפיה״
משהו לפרשת השבוע

לפי הסרט, המנפח עובדות קלושות ביותר
לדרגת מבצע מודיעין בלתי מתקבל על
הדעת, אפשר לזקוף לזכותו של אותו
גנראל גרמני מדומה, לפחות את מחצית
נצחונן של בעלות־הברית על גרמניה. אילם
אפילו אם אפשר להאמין לספור באיזו
צורה־שהיא, הרי כפי שהוא מובא בסרט,
בצורה קיסשית וחסרת־מתח, הוא דוחה כל
אמון שהוא. הגרמנים בסרט אינם גרמנים,
המרגלים אינם מוגלים, ואפילו החתיכות,
אותן מנסה ליצג גיה סקאלה — אינן
חתיכות.
משקפיים כמקום הרצח. בדרגה
אחרת של רצינות וחודה קולנועית, נמצא
הסרט כפיה (תל־אביב; תל־אביב, ארצות־הברית)
.הסרט מבוסס על ספרו של מאיר
לוין, כיום תושב כפר־שמריהו, המבוסס על
מקרה מציאותי שאירע בשיקאגו ב״,1925
והידוע כפרשת ליאופולד ולייב.
השניים, סטודנטים יהודים עשירים ומבריקים
בגיל , 18 בעלי אינטליגנציה יוצאת־דופן,
אולם מופרעים, ביצעו פשעים ומעשה־רצח
כדי להוכיח לעצמם את מציאות האני
העליון, את יכולתם לבצע פשע מושלם
מבלי צורך להתיחם כלל בצורה רגשית
כלשהי כלפי חוץ בעקב זה. אלא שאחד
מהם איבד את משקפיו במקום הרצח, נתן
לחוקרים את המפתח לגילוי המבצעים. שני
גיבורי הסיפור האמיתיים זכו לגורל שונה.
האחד מהם נרצח בכלא, ואילו השני, שפיתח
בבתי־סוהר רשת חינוכית המשוכללת ביותר
בעולם, שוחרר לפני כשנה מכלאו.
בספרו, בו מכנה לוין את שני גיבוריו
בשמות שונים, שטיינר ושטראוס, אולם
בונה אותם בדמות הדמויות המציאותיות,
הוא ניסה לנתח מבחינה פסיכולוגית את
המניעים למעשיהם, להוכיח כי לפי תורת
הפסיכואנליזה המודרנית, הרי למרות שלא
היו מטורפים במובן רפואי, לא היו אחראים
למעשיהם. לפי הסבריו של לוין לא היו
השניים אשמים ברצח — שנבע כתוצאה
מכפיה רגשית שבאה עקב אי־תשומת לב
מצד ההורים העשירים בילדותם.
פיצול־אישיות שטני. למרות שהסרט
הסתייג מהניתוח הפסיכולוגי, השאיר
רק חלק קטן ממנו בנאום הסיכום של
העולם הזה 1150

איבד את עצמו לדעת. לדעתם התיק נסגר.
רק מפקח המשטרה, שחזר בו, ברגע האחרון
משליחות לירדן, במטרה לארגן את
המשטרה שם, מחלים לגלות את הרוצח.
באופן פרטי, ללא עזרה המשטרה, הוא
מתחקה על עקבות הרוצח האלמוני. כל
מה שהוא יודע עליו הוא קומץ עובדות
בלתי־מבוססות. הוא שומע מפי פסיכולוג,
שהרוצח עשוי להיות אדם חשוך־ילדים,
ששאיפותיו המיניות דוכאו, והנוקם באמצעות
רצח ילדות את נקמתו בגזע הנשי.
הוא, הבלש, מחזיק בידיו ציור ילדותי שצויר
על ידי הילדה שנרצחה זמן קצר
לפני הרצח, בו מתואר אדם גבה־קומה ושחור,
המחזיק בידיו קיפודים קטנים. הוא
יודע. גב את רשימת מקרי־הרצח הדומים
שארעו בשנים האחרונות באותה סביבה.
כשאלה בידו, טומן הבלש מלכודת לרוצח,
מצליח ללכדו בסיומה של השתלשלות
מקרים מרתקת. בביומו של הבמאי
ממוצא הונגרי ולדיסלב (״מלאך עובר בב־רוקלין״)
ואידה, חורגת עלילה בלשית זו
מגדר סרט בלשי רגיל. זהו mbמותח
ומרתק, עשוי ללא דופי, נקי מכל פגם של
סטיות רגשניות או תיאורים זולים.
תדריך אלה הסרטים הטוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם;
• ו ר טי ג ו (חן, תל־אביב) — מתיחה
מוצלחת של אלפרד היצ׳קוק, שההפתעה
בה גדולה מהמתח. ג׳ימס סטיוארט.
פו ר טונ ל ה (ארמון־דוד, תל־אביב)
— ג׳ולייטה מסינה כאספסופית החולמת להיות
נסיכה•
קול הז ע ם (אמפיתיאטרון, חיפה)
— יול ברינר מנסה לשקם משפחה מופרעת.
ג׳ון וודודרט.
• שתי פנים לראי (ארמון, חיפה)
— היופי והכעור והשפעותיהם הסוציאליות.
בורוביל ומישל מורגאן בסרט של קיאט.
• י ע קו כו ב ס קי ו ה קו לונ ל( רון, ירושלים)
— דני קיי משמח לבבות יהודים
בתעלוליו עם קולונל פולני אנטישמי, עמו
הוא בורח מפני הנאצים.

מאוזן . 1 :כלי
רתמה ; .5ירק
גן ; .9קצין גבוה
בצה״ל .13 :תמ צית
העצם; . 15
מערב; .16 מצבה
ז . 17 מוצר
לניקוי במטבח !
.18 מהשלים או תה;
.20 יש גס
ויש עיוור; .21
קול הגעייה; .22
מראים אותו בקולנוע;
.23 הר בה;
.25 בית הציפור
; .2 6תורה,
נביאים, כתובים;
.28 כלי נגינה ;
.30 נביא ; .33
ממכות מצרים ;
.34 מלת בררה;
.35 לעתים הוא
מוליד עכבר ; .3 6
צבע פאר ; .38 הברה היוצרת שמות
עצם; .40 בו מפקידים כספים; .41
יישוב .43 :חלק הרגל; .44 חצי תו רה;
.46 האל; .48 תריסר; .49 שר
הפנים הראשון של מדינת ישראל;
.53 מציגים אותו בתיאטרון ; .54 נכדו
של בי.ג׳י.
מאונך .2 :אות עברית; .3מלת
תפילה; .4אות יוונית; .5סופר
אידי; .6מקור אור; .7חצי יוגה;
.8מלת אישור; .10 מסננת; .11 די־מנזיה,
בלע״ז; .12 ממלכה קדמונית ;

. 14 שמה העברי של חאן יונים! .16
הרמטכ״ל הראשון; .18 גיבור זירת
השוורים; .19 ניגודו של הטוב; .22
צופנת בחובה אפשרויות רעות; .24
פרופסור באוניברסיטה העברית ; .27
מלת זירוז! .29 נכרי שהתיהד! .31
קטל; .32 מלהיב; .34 שמו הראשון
של אברהם; .37 בן אדם; .39 איש יות;
.42 תירוש; .45 עץ הלבנון;
.47 זמר; .49 חצי גחון; .50 מלת
קריאה; .51 הבעת כאב; .52 מלת
שאלה.

דיפלומטים שוחחו
על ידידות קבע ואפשרות לסמוך לשעת צורך
דוגמא לכך יכול לשמש ה p ׳ l pאבקת הכביסה שהיא

ידידת כל עקרת בית
רק עקרות בית המשתמשות ב ״ קוי ק ״ יודעות להעריך את גודל
הידידות והעבודה אשר ה״קויק״ עושה עבורן

מכסם -כעצמו, שומר על כביסתן

גם רן גף האבקה החדשה לנקוי רצפות ודזנפקציה * די ד לך
הקיץ קרב שמרי על הבריאות

ב ע רי כ ת לילי גלילי
טוזמנים משתתפים imf .המיראיס ביו

ו1נו»תמ9יס בשליזזת חומר לעמוד זזו יזכה »די
שבוע ב«בומ מרסל עשר לזו ת י»ו־*ליומ.
הזוכה בפרס השבוע הוא נחום זיו, באר־שבע.

מודעה בעתון :״לרועה מבאר־שבע אבד כבש,

בין באר־שבע לדימונה. סימני היכר: צלב ירוק
פרסלמ 1צאהישר
על הגב, שוקל 52 קילוגרם. המוצא הישר מתבקש להחזיר את האבדה לבעלה
ויבוא על שכרו — חצי לירה לקילוגרנב״ ועוד משהו, שלא כל כך נוגע לעניין:
בעל לאשתו :״איך אפשר לזכור את יום־הולדתך, מותק, אם אי־אפשר לראות עליך
שום סימני התבגרות?״
נחום זיו, באר־שבע

ס ע 1ת

לעולם צזדסת
משומנז

ה \בר ן גר» רך שגב!״
1mזד, ס 3ד tiuHHii

ת מונו תבתע רוכ ה
האישי,

הוא השתחרר
(חדשות הספורם)
מרדכי דן, תל־אביב
שומר על הפיגורה
הכרת את החלוץ המרכזי של נחרת
סקוטלאנד( .חדשות הספורט)
דויד פיין, תל^וביב
שיפסיקו לישון במגרש!
2.35 השרביט צורם( .מעריב)
יורם ברנע, תל־אביב
הורם בקאקופוניה.
למשרד ראש המשלה( .מעריב)
נורית ברגר, חיפה
מושל בכוח האשליה.

חסטזיר״ס
מעשה בעלמה מכסר־כלום
שטיילה על הגבול עם איש־או״ם.
אף האיש -איד לומר? -
על הגבול לא שמר,
בסטירה נסתיים אז המו״מ.
א• אורי, תל־אביב

מעשה בחייל ללא־פחד
שטייל עם עלמה ברוב־נחת.
עד נקרא הוא לקרב,
ופששב -גם כלי רב
הם טיילו עם הילד בנחת.
אמוץ גל, נבולות

T M I TTTB

* את בקורת אמנות.
Tהוזמנתי לפתיחת התערוכה הרטרוספקטיבית של הצייר הדגול
מארסל יאנקו, בביתן הלנה רובינשטיין. אין זה משום שאני
איש חשוב אלא שדאדי יאנקו, בת הצייר, זוכרת לי חסד נעורי.
באתי ומצאתי את כל הפרצופים הישנים. אולי נעדר מישהו
ולא הרגשתי בהעדרו: לכל האמנים אותם הפנים. אם כי קצת
זקנו מאז ראיתים לאחרונה, לפני שבע שנים, נהגו כולם כצעירים
ברוח• רבים מהם הצטיידו לקראת המאורע בנשים חדשות,
ואלה שלא השיגה ידם שאלו מידידיהם. כנראה שהאמנות
הישראלית במצב רע, כי אחדות מהנשים נראו משומשות, אף
כי נוקו וגוהצו ותוקנו צבעיהן בזי אמנים, והיו כמעט כחדשות
או על כל פנים במצב תקין. בלית־ברירה ראויות לשימוש
עוד כמה שנים.
אלה שאינם אמנים לבשו בגדים צועקים, כדי שייראו כאמנים,
והאמנים לבשו בגדים מהוגנים, כדי שייראו כמצליחים. אלה
שאפו להתבלט על רקעם של אלה, ולהיפך, ובכן היו שם
מירוצי־סחרחורת בלי הרף, ממש כמו בקרית־השמחד, בליל התקדש
חג העצמאות.
אחדים הקדימו לבוא, כדי לתפוס מקום ליד המיקרופון. איפה
המיקרופון ידעו כולם, כי כמו תמיד הזדקר ליד המיקרופון
ראובן רובין. אחרים איחרו, כדי שירגישו בכניסתם• המקדימים
גם הם רצו שירגישו בכניסתם, ובכן כשהתחילו הנאומים, דחקו
וירדו במדרגות, ועד שה״ה לבנון, קולב ושות׳ נואמים, שאפו
אויר, ואחרי כן דחקו ועלו במדרגות.
כל הזמן היתד, מלחמת־מרפקים על המקומות הטובים באולם.
הכל רצו לעמוד על המשטח האמצעי בראש המדרגות. אלה
נדחקו לשם ואלה לא רצו לזוז משם.
אנש״ם ניגשו אל אנשים כדי לנשק את הנשים, ואמרו כמה
מלים. גם אלי ניגשו אנשים ואמרו כמה מלים. מכיון שלא
שמעתי מה אמרו לי, הנחתי כי לא ישמעו גם מה אני אומר,
ובכן חזרתי ואמרתי לכולם ״לאבאלאבא ואן לה מונסאן לאבא־לאבא
טי מה סויוורה״ ,וקיוויתי כי מלמולי נשמע צרפתי. פתאום
צרח מישהו באוזני ,׳האודויולייקים״ .זה היד, יוסף שריק.
צרחתי לו ״מעניין מאוד״ .שלא יחשוב כי מבין אני באמנות
פחות ממנו.

בתי השימוש שם הם באמת כיד הלנה רובינשסיין.( .שימי׳
לב אם תצטרכו: זה ליד בית הבימה).
אחרי שעברתי בכל מקום ושערתי כי כבר ראוני הכל, הלכתי
משם. את התמונות לא ראיתי, אבל אין לי כל ספק שמארסל
יאנקו צייר גדול• הוא יוצרן של דאדא, דאדי וגזסי, וגם כתבו
עליו בחוץ־לארץ.

חור בל בנ ה
^ מרוץ־המעצמות להגיע אל הירח היה תיקו. שני טילים
Jנחתו שם בבת אחת. יצא איש מהטיל האמריקאי ויצא איש
מד,טיל הרוסי. קרא אחד בשמחה :״שלום, רבינוביץ! מה נשמע
אצלכם?״

הוא ל א מוכר ח
צגת־ככורד! בהבימה. המסך ירד על המערכה האחרונה.
| | מחיאות כפיים סוערות• המסך עולה. השחקנים יוצאים להשתחוות.
מחיאות הכפיים גוברות. כל הקהל עומד על רגליו.
רק אחד מנסה לפלס לו דרך אל היציאה. אומר לו אחד משכניו
:״מה לך? מדוע אינך מוחא כפיים?״
״אני?״ אומר האיש המנסה לצאת .״אני שילמתי!״

ה ח מור והעח־יה
k.יפר לי אליעזר מלחי, הוא השופט המחוזי:
wתיכף אחרי קום המדינה נפתח בית־משפם באחת מערי־השדה
בישראל, ולצורך זה פינתה העיריה אחד מחדריה.
אחד המשפטים הראשונים היה סכסוך על חמור. שני אנשים
טענו לבעלותו• הציע השופט :״כתוב: ז ע שור קוני,ו וחמור
אבוס בעליו. נ ע מז את החמור במקום ניטראלי, במרחק שוד,
מאבוסי שני הטוענים, והחמור עצמו יעיד למי הוא שייך, כי
ילך לאבוס בעליו.״
וכך עשו. העמידו את החמור במקום הרחוק מרחק שוה
מאבוסי הטוענים לבעלותו, והחמור סנה והלך —
אל העיריה!
כמה שנים אחרי כן סיפר השופט את המעשה במעמד ראש
אותה עזי ה, ואמר ראש־העיריה :״תאמין או לא תאמין• החמור
נמצא שם עד היום הזה.״

העחת־שול״ס
אבא א בן סיים סוף־סוף את כהונתו כ שגרז, אחרי שהשתתף בעשרות
מסיבות־פרידה לכבודו מטעם המגבית לאורכה ולרוחבה של אמריקה...

אבן על בל מיל . :

מדוע נתמנה דובר למחלקת המטבעות והמדליונים במשרד ראש־הממשלה

המטבעות איגן מדברות כעד עצמן.

בני מכובדים בתל־אביב רכשו במאות ל״י תעודות־גמד מזוייפות מידי
הנהלת בית־הספר מונטפיורי

פירוש חדש לפסוק: כעל המאה הוא כעל הדעה .

האוניה ״אינגה טופט״ נעצרה בסואץ

סוף טופט הכל ט ו פט.
? W V W W V V W VWVVV V W W W

VVWVW VW