גליון 1131 מתאריך 3 ביוני 1959

משפד 1131

שגה 22

אייר תשי״ט3.6.1959 ,

המחיר 550 פרוטה

הפרשה ה סנסציוני ת של
הגזבר צבי ב! 3 Xדיי ם

1סוף שחור לעשור!

העורך הראשי:
אורי אבנרי

a b i u nו. ו ר

ראש המערכת:
שיוט מזו
עזרך משנה:
דוב איתן
עורך כיתוב:
סירב י השת

עורך תבנית:
והי

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785

כתב בכיר:
איי תבור

גלם המערכת!
ארית הרו

ת. ד . 136 .טפן לסברקיס :״זזולנופרס״.
הנווצי* .לאור: הפולט הזה בפ׳ינז.
דפוס משה שהם !*מ, ת*א, טל.31139 .
החפצה: דור טופל ובניו, תל־אביב.
תטסדהת איננה אחראית לתוכך המורמות.

זזברי המערכת:
מנשה בר־ריין, שייע גרור. רירי גרייי,
דויד הורוביץ, רותי ורר, אברתם תרמוז,
יוסח אבו־תמדי, אביבה סמן, דמום הינו,
שרמת הרז.

הנקרא

במדינה

ב ל שז א

העתון

סניג!

קוראים המעיינים במדור המכתבים למערכת,
כבר נוכחו לדעת כי העולם הזה הפך
מזמן לעיתון בעל אחיזה איתנה בשני עמי
הארץ. מספר הקוראים והכותבים הערביים
שלנו הוא חסר דוגמה בכל עתון עברי
אחר.
לא פחות מעניינת העובדה כי העולם הזה
הפך זה מכבר לעתון מרחבי — דבר שאינו
קל לגבי עתון הכתוב בעברית. הוא מצוטט
בהרחבה על־ידי עתונים ותחנות־שידור ערביות.
כאשר
נעשה הדבר על־ידי הפרשנים הערביים,
כדי להיאחז בפרט זה או אחר לניגוח
ממשלת ישראל, אין מה להתגאות בכך• אולם
כאשר פרשנים ערביים משתמשים ברעיונות
ובפעולות של העולם הזה, בויכוח פנימי
בין מדינות ערב, הרי זה דבר אחר.
אפילו כשאין הפרשן מבקש אלא להתקיף
את יריביו הערביים, הרי יש חשיבות לציטוט.
כי הוא עוזר להפיץ את רעיונות
העולם הזה, ובעיקר את האידיאה השמית,
בין עשרות מיליוני תושבי המרחב.
כאשר יתנדף עשן הויכוח הנוכחי בין עבד
אל־נאצר וקאסם, יישאר רעיון זה, שהוזכר
בחום הויכוח, דבוק אי־פה ואי־שם ללבבות
המאזינים — קרקע־בתולין לצמיחה חדשה
בבוא העת.

לפני שבוע צוטט רעיון האיחוד השמי
בהרחבה על־ידי אחמד סעיד, לשעבר מנהל
תחנת סאות אל-ערב (קול ערב) אדירת־ההשפעה,
וכיום חבר הפרלמנט המצרי והפרשן
הראשי של התחנה.
הפרשן הזכיר את פגישותי עם האשם
ג׳וזאד, שר־החוץ העיראקי, ואת הבטחתו
העקיפה של ג׳וזאד, כי במרחב המאוחד יהיה
מקום גם לישראל הדוגלת באחדות שמית.
סעיד הזכיר את הדבר, כמובן, כדי להתקיף
את ג׳וואד ולהעמידו כבוגד בענין הערבי.
אך מעניין שנמנע במפורש מכל התקפה על
היוזמים הישראליים של רעיון זה.
סאות אל־ערב פונה למיליוני הערבים
בארצות המרחב. אך לפי ביולטין־ההאזנה
של הבי.בי.סי״ הוזכר הרעיון השמי גם
בתחנת קאהיר, המשדרת אל הציבור המצרי
עצמו. אחד הפרשנים הראשיים של תחנה
זו, העתונאי (של העתון אל־אכבאס מוחמד
מוחמד עבד אל־קאדר, אמר ב־ 23 במאי:

נ׳וחר

״עלינו לציין את ההצהרה המוורה והמשונה,
שנמסרה על־ידי שר־הזזוץ העיראקי לכתב
הישראלי של השבועון העולם הזה. בהצהרה
זו קבע כי ממשלת ׳עיראק מצפה כי
לישראל יהיה מקום באיחוד שיוקם בעתיד
במזרח התיכון• כך חושפים השולטים־הסוכ־ניס
של עיראק את המציאות שלהם ואת
יהסס האמיתי לבעיות ערב, אשר בעית פלסטין
ובעית הפליטים הפלסטיניים עומדות
בשורתו הראשונה.
״בהעירו על ההצהרה, אומר העתון הישראלי,
:הצהרה זו של שר־החוץ העיראקי
(קשורה) עם התוכנית החדשה של אירגון
משרד־החוץ העיראקי, שיכלול מחלקה לנתיני
ארץ־ישראל, אשר לא תטפל בבעיות הפליטים
הערביים ובחרס הכלכלי על ישראל׳.
חעתון מוסיף שארגון זה הוא צעד פוליטי
שאינו מכוון ננד ישראל, אלא להסדר חדש
במרחב. כך אומר העתון הישראלי.
״למעשה פירוש הדבר כי הממשלה הנוכחית
של עיראק רוצה לצדד עם ישראל

זהו, כמובן, סילוף לצורכי תעמולה. אילו
הייתי מפרסם את פרטי כל שיחותי עם
האישים הערביים והלא־ערביים שפגשתי בחוץ
לארץ, ביניהם אישים הקרובים לעבד
אל־נאצר הרבה יותר מהאשם גיוואד, היו
פרשנים אלה עשויים להתפלא.
אולם לא זה העיקר. העיקר הוא כי
רעיון, כאשר הוא מבוסס על הגיון מציאותי,
מצמיח כנפיים לעצמו. בצורה זו או
אחרת הוא מגיע אל המיליונים, גם כשהוגיו
עדיין מעוט בארצם שלהם. כי העולם נעשה
קטן, ושוב אין גבול בפני רעיונות — בתנאי
שהם רציניים, מבוססים, ולא הצטעצ־עות
מקרית.
אל ייחשב לי הדבר לעתן אם אחזור על
שאלה שכבר שאלתי אותה כמה פעמים
במקשור זה: אם אנשים מעטים, שאין
לרשותם תקציבים ומכשירים ממלכתיים,
יכולים להתערב בצורה זו בתהליכים הפנימיים
ביותר במרחב — מה יכלו אותם
האנשים לעשות אילו עמדו לרשותם האפשרויות
האדירות של המנגנון הממלכתי?
אילו עמדו, למשל, בראש מיניסטריון לעני
יני המרחבי
מכתבים שקר מחפיר

מאמר העורר ״שנורוקראטיה״ (העולם
הזה )1130 הינו מסמר מזעזע. כשתובעים
ממגי לתת ם כומי־כסף גדולים למילוי קופתו
הריקה של שר האוצר שלנו, אני מוכן עדיין
לשתוק. אולם כשבמיפטה מבישה, ובשקרים
הנובלים בעזות־מצח תובעים זאת מיהודי
ארצות־הברית, פונע הדבר בכבודי. אכן,
הנענו כבר למצב כזה של שנורריזם שאיבדנו
את רגש הבושה האלמנטרי
אליהו ליבוביץ, תל־אביב
...הנורא ביותר היא הצורה בה מוציאים
אנשי השנורוקרטיה את הכספים, מאותם
יהודים תמימים בברוקלין או בברונקס.
נראה כי ישראל תוכל לייצא בקרוב ידע-
עצמי־רב: כיצד לחלוב יהודים ביעילות
הרבה ביותר.
שרה הר־זהב, גדרה
מודעות־השקר על העלייה היוו את הטבה
המכרעת. אם היה מישהו שיכול היה לטעון
כי אתם מגזימים ב״רצח העליה״ או ב״שנורו־קרטיה״
,באו התמונות והיכוהו על פניו.

מי המציא לכם את התמונות האלה?
אריה אליהו, רמת־אביב
...באמת, כיצר אתה יכול לישון בשקט
כשטרי קולק ושות׳ נוסעים בקרייולרים מיושנים?
יעקב
בר־טוב, ירושלים
השקר המחפיר בולט לעין בתמונה בה
מופיעים מעפילי ,1947 כשהטיסטה התלוייה
לרוחב המודעה דורשת ,״השאירו׳ את השערים
פתוחים״ .עכשיו כבר ידוע מי סנר
את השערים
אביבה בלז׳ינסקי, פתח־תקווה
...השאלה היא רק: לאן הולד הכסף?
א. ש ,.חל־אביב

עברה פלילית

בקריאה חוזרת של רבר העורך (העולם
הזה )1130 נוכחתי כי התנגדותו להעלמת
ידיעות חשובות מהציבור (שלא מתור נימוקים
של בטחון המדינה) נובעת בעיקר
מאי־שיתופכם בהסכמים אלה. במלים אחרות:
במידה ואגודת העורכים תהייה מוכנה להתייעץ
אתכם, לפגי קבלת ההחלטה, תהיו

מוכנים לקבל את הכרעת הרוב ולהתעלם
מהצד המוסרי של הבעייה. נותר לי רק
להוסיף :״הנם אתה ברוטום?״
גד רפאלי, ראשון לציון
הקורא רפאלי (לא מהשיר דינה ברזילי)
לא הבין את כוונת העורך. בהתייעצות כללית
ייבטא העולם הזה את דעתו שיש חובה
ציבורית לפרסם כל ידיעה, פרם למקרים
מסויימים מאד, הנוגעים במישרין לבטחון
המדינה.
...תפקידה של עתונות חופשית הוא
להביא את האזרח בפני ההכרעות הציבוריות
הישירות ביותר. היא עושה זאת כפי
שהדבר היווני היה עושה באתונה העתיקה:
בהביאו כל אינפורמציה ואינפורמציה במישרין
בפני האזרחים. אם ישותק, בעקבות
הסכמים פנימיים, תפקיד זה — תאבד העתו־נות
את יעודה המרכזי. לדעתי, למרות
שספר החוקים של מדינת ישראל טרם נכתב,
יש בכל נסיון כזה משום עברה פלילית
מובהקת.
סטודנט למשפטים, ירושלים
ח צי ־ ח צי
הדבר הראשון שבלט בעיני כשהתחלתי
לקרוא את הסיפור המרתק של אנוש שטם־
פפר ״אל השוד ובחזרה״
(העולם הזה
)1130 היה הדמיון
המפתיע בין שתי
התמונות בשני העמודים
— תמונתם
של אנוש שטמפפר
ושל הברו, יצחק
סקרופה, שהשתתף
אף הוא בשוד.
נזרתי את שתי התמונות
וחתכתי אותן
לחצאים. הדבקתי
חצי תמונתו של
שטמפפר ליד חצי
סקרופה. השודד המאוחד
תמונתו של
זה באמת נראה כמו פרצוף אחד.
מכיוון שאני אוסף את נליונות העתוז,
נאלצתי לקנות עוד אחד.
יוחנן פלמון, נהריה
המשך כך, הקורא פלמון. תמונת השודד
המאוחד, המורכב מחצאי שתי התמונות —
ראה תמונה.

שותפים לקערה

בכתבה ״מדחום שבור״ המנתחת את תוצאות
הבחירות להסתדרות (העולם הזה
,)1129 אתם טוענים כי אחוז ההמנעות הגבוה
הינו הישג שלכם. ייתכן כי זהו הישג
שלכם -אד לא הישג חיובי. התשובה
לשאלה מה היו יכולים הנמנעים לעשות
היא ברורה. ברור שכל הנמנעים הם מת־ננדי
ומאוכזבי מפא״י. לו היו רק אותם
12 האחוזים שהצטרפו הפעם לנמנעים (כ־75
אלף קולות) ,משתתפים בהצבעה נגד מפא״י,
היתה מפלצת זו מאבדת את הרוב המוחלט
שלה. ייתכן שדבר לא היה משתנה בסדרי
השלטון בהסתדרות, אר המכה שמפא״י הי•
תה מקבלת היתר, מקרבת את קיצה.
עמוס אהרוני, תל־אביב
...ירידתה של טק״י בבחירות להסתדרות
לא הפליאה אותי. התפלאתי רק שמפלגות
ציוניות ברורות כמו אחדות־העבודה או
העובד הציוני, נהנו מעודפי מק״י. מה
מושר מצביעים, שהביעו את מורת רוחם
ממשטר מפא״י, לפני ארבע שנים, בהצבעה
לטובת מק״י, לעשות זאת הפעם בהצבעה
לטובת שותפיה באותה קערה?
אריאלה ניב, ירושלים
היה לי הכבוד להשתתף בוועדת קלפי
באחד מהישובים העירוניים הקרובים לתל־אביב.
נראה לי כי מה שכתבתם על טוהר
הבחירות בהסתדרות, רחוק עדיין מלמצות את
מה שבאמת קרה. לעיני תחבו אנשי מפא״י
ואחדות־העבודה פתקים הנושאים את אותיות
המפלגה שלהם לידי נכנסים לקלפי.
כנראה את הפעילים
המצביעים, שהכירו
מקרוב, לא היססו, שטו את האות ׳שנתנה
להם במעטפות — לעיני כל וועדת הקלפי.
כשניסיתי לראשונה למחות, לא ענה לי
איש.
קורא, רמת־גן׳

נער גדול ונפחד

...אין ספק שהכוונה לחסל את •שולטן
(העולם הזה )1130
היתה מתוכננת מראש.
מישהו בצמרת
המשטרה פסק
לשולטן פסק דין
מוות, עונש אשר אף
שופט במדינה אינו
יכול להטיל על נאשם.
שר המשטרה
חייב להביא את האשמים
לדין, למען
ידעו קציני וישוטרי
משטרת ישראל כאחד,
כי הנשק שניתז
בידם אינו
צעצוע פורים.
א. מטלון,
תל־אביב
כאשד, שהכירה את מרדכי שולטן מגיל
צעיר, הזדעזעתי למקרא הכתבה על הרדיפה
אחריו, בו ניסה אחר הרודפים לפנוע בו
ביריה. מי שינסה לרדת למעמקי־נפשו של
שולטן, ימצא שם נער גדול ונפחד, העושה
הכל כדי להתבלט. כאותו ילד שזרק בזמנו
חיצי־נייר בטורה שבבית הספר בשכונה,
כדי שיעמוד בפינה וכל חבריו יראוהו ויראוהו,
זורק עתה שולטן בקבוקים בשוטרים,
כרי שהעתונים יכתבו עליו.
על אדם כזה יש לרחם, אי-אפשר להתייחם
אליו כאל עבריין המסוכן לציבור.
בתיה כהנא, תל־אביב
...באנגליה מסתובבים ההומים עם אלות
בלבד. לכשניסה אחד השוטרים להנן על
עצמו, ברדיפה אחר שודדים מזויינים, זכה
לגינוי כללי של כל העתונות. כיצד נותן

החוק הישראלי, שיסודו בחוק הבריטי, נשק
חם בידי כל שוטר־מקוף?
ד״ר אליהו ברקוביץ, חיפה

השקפה תמציתית

...מאמר העורר ״דנל חדש״ (העולם הזה
)1129 קורא לתשובה: ארץ־ישראל היתה
תמיד שלנו. חדירת אהרים, לא יהודים,
היתה תמיד בלתי חוקית. בחזרנו לא פילל
אף אחד לפנוע בלא־יהודים, ערבים או לא,
כל זמן שפאלה לא התנגדו לשאיפותינו לשחרור
לאומי. עם הנורם הערבי היה צורר
להתידד כל זמן שהוא היה על צידנו, אבל
היה צורר לעמוד נגדם כשהם היו ננדנו.
.. .ההשערה שהרצון במרינה יהודית הו־מוננית
פירושו מלחטת־נצח עם מדינות ערב
היא בלתי מציאותית ולא שייכת לרנש הלאומי
היהודי. ההיפר הוא הנכון.
ד״ר שלמד, סגל, חיפה
...למרות שלא #יו במאמר דברים
חדשים, הצליח העורר לרכז את תמצית
ההשקפה של הנוער העברי. היה רצוי להדפיס
אותו בחוברת מיוחדת, להפיצו ברחוב.
הוא עומד בפני עצמו.
אורד, עטרי, אשקלון
...טענו אצלנו כי כתבות העורר על
מסעו באירופה הינם כזבים. ביז היתר סיפרו
כי אורי אבנרי מעולם לא פנש את איש-
הרוח הצרפתי השמאלי ז׳אן פול סארטר״
המאמר ״דנל חדש״ ,שפורסם בירחונו של
סארטר ,״לה טאם מודרן״ ,היווה תשובת
מצויינת לבל המשמיצים
י.ש״ חבר הקבוץ הארצי

כיתור הגוויה

במקרה הייתי בבית הקברות ״שגמרי
שבת״ בזכרוז מאיר, בעת שסופרכם ביקר
במקום, בקשר לפרשת האשה שנררסה למוות
וחרדי בני־ברק לא נתנו לבתר את הגוויה
(העולם הזה .)1130 סופרכם הנכבד שאלני,
אם במקרה והמשטרה רוצה לנלות על-ידי
כר את הרוצח, האם מותר אז לבתר את
הנוויה?
אמנם המשטרה לוקחת את המת, על־פי׳
רוב, בטענה של בירור המוות והענשת ד׳,
רוצח. אולם התוצאה היא סתם בזיון המת.
שכל כוונת המשטרה היא להוריד אבריס
מבשר המת ולנרום לבזיונו. ואם פעם ה-
כוונה נכוחה -איד אומר הפתגם: לשקרן,
אף־על־פי שהוא אומר אמת, נם כן לא מא׳
מינים. היהדות הדתית מתנגדת לכל ניתוחי
המתים, שמשטרת ה״סטרא אחרא״ ,השולטת •
שלטון ללא מיצרים, מנסה לעשות. ועל-ידי
כד ימנע מאותם הנפטרים ז״ל, חלקם בעולם
הבא ומנוחתם השלוה. ויהי רצון שיבולע
המוות לנצח.
יהודי חרד, בני־ברק

הקללות והפרצוף

כקורא צעיר של עתונכם החלטתי לפנות
אליכם בבקשה
לשלוח לי את תמונתו
של היטלר.
תוכלו ללעוג או
להעריץ בקשה זו,
אד יש בה משום
הסקרנות לראות את
פרצופו של אותו
אדם. שאלתי אתי
חברי אודותיו ונם
הם אמרו כי מעולם
לא חשבו על תמונתו
או תווי-פניו
של אדם זה, שכה
רבות הקללות שהם
יודעים עליו.
ראובן דוזאס, היטדר שכון דן, תל־אביב

לא קומץ, גכחר

בקשר לקומץ נבחר (העולם הזה 1)1125
בשם נרעיז של צעירים ישראליים בתפוצות
אמריקה הלטינית — חזק ואמץ! אין זד,
קומץ. אלא כוח נדול ונבחר שאפשר לסמור
עליו. קומץ שנמצא זמנית בתור ים של
אדישות והתבוללות של היהודונים שלנו
כאן, כוחו המוסרי נדול מאד. אל תקרא
״קומץ״ — אלא ״נבחר״ בלבד.
יצחק רוזנבלים, סאו פאולו, ברזי?)

הדרך לצ׳ינה צ׳יטה

...אבקשכם להמציא לי את כתובת אולפני
ההסרטה של ציינה־צייטה ברומא, בהק
צולמה מלכת המים והעולם הזה , 11130
מאחר והנני עוסק במחקר של ספינות פניקיות,
הייתי מעוניין בצילום הספינות הפניקיות
שלהם.
י. רמגל, תל־אביב
הקורא רנוגל יפנה לפי הכתובון:
V ia Sistin a 91, Roma

U nitalia,

מכטא טוב מדי

הופתעתי לקרוא על הופעותיה הקביעות
שיל חנה מסיננר בטלוויזיה (העולם הזד>
.)1124 אף־על־פי שאני מבלה זמן רב ליו׳
מקלט הטלוויזיה, עוד לא ראיתי את חנה
אפילו פעם אחת בלבד. לפני חצי שנה
ראיתי את זיווה שפיר־רודז, בתוכנית של•
חצי שעה, בו נילמה בצורה משכנעת ביותר
תפקיד של צועניה. שם התוכנית
t h e d .a .׳S manואיש התובע המחוזי),
דבר אחד הפריע לי בהופעתה — מבטאה
האנגלי המשובח. ברגע הראשון שראיתי
אותה, לא ידעתי כי היא ישראלית, ורק
לאחר הופעת שמות השחקנים, בסיום התוכנית,
זהיחי אותה.
ד. אפשטיין, ניו-יורק

תסריט מחיי אהובה

איפה הבנות הישראליות? כשראיתי אץ
מילי פרקינם בתמונות שפירסמתם (העולם
הזה )1130 נזכרתי בהתקהלות הנוראה ש־היתה
לפני שנה במשרדי חברת פוקס בתל-
אביב, כשבא הנבר הקשיש ההוא שבחן את
המועמדות לתפקידה של אנה פרנק. אצלנו
יש, לכל היותר, מועמדות לסרטים — שאולי
יוסרטו, אולי לא — על חייהן של
אהובה דננית ודליה ליטאי.
קורא {ועיר, תל-אביב

העולם הזה 4131

%ו הפעם הראשונה, אחרי שנים
ן רבות, פוצצה השבוע אסיפה פוליט־ת
בתל אביב, על ידי פלוגת־סער מאורגנת.
למעלה ממאה צעירים מאורגנים, אנשי תנו-
עת־חרוח, ביצעו מיבצע מפואר זה על פי
תוכנית ערוכה מראש, לפי כל הכללים
הזכורים לדראון מימי הפאשיזם האירופי.
מי הפסיד במיבצע זה ז

הפסידה תנועת־חרות. מזה שנים
משתדלת תנועה זו, בהצלחה חלקית,
להינקות מן ההאשמה שהיא
תנועה פאשיסטית. היא משתדלת
להיראות במפלגה ליברלית ימנית.
פלוגות-סער אינן משתלבות יפה
בתמונה תמימה זו.

בבחירות מושכת תנועת־חרות קולות
רבים של אנשים המואסים בשלטון מפא״י,
והמצביעים בעד חרות כהפגנת־מחאה, מבלי
להזדהות עם רעיונותיה. הם יחשבו פעמיים
לפני שיעשו זאת שוב, אם יסתבר להם כי
התרופה גרועה מן המחלה. איש אינו מעונ יין
לעבור מן הפח של הש.ב. אל הפחת
של פלוגות־הסער.
הפסידה גם הדמוקרטיה הישראלית. אם
יתברר כי כוח פוליטי חדש אינו יבול
להשמיע את קולו, על חשבונו ובאולם
ששכר, מבלי להקים לעצמו קודם לכן צבא
פרטי להגנה עצמית — יהפוך המערך הפוליטי
במדינה במהרה לג׳ונגל של פלוגות־מחץ
מפלגתיות.
מי הרויח ממיבצע זה?

רים כשק, לאנשי־ביזנס פוליטיים, שאינם
מסוגלים אלא לחזור על פראזות ישנות
וללכת בדרכים ישנות. באומה קטנה, הזקוקה
לכל כוחותיה וכשרונותיה, והנתבעת
ללכת בדרכים חדשות ונועזות — זהו אסון
לאומי.

פיפך, יש לקדם בברבה כל גוף
{ פוליטי חדש, כל דמות חדשה, המחליטה
לנטוש את עסקיה הפרטיים ולקפוץ לתוך
הבריכה המזוהמת של חיי־הציבור הישראליים.

לולא היה זה נסיון רציני, גם לולא
היתד, אפשרות לחייב אף מילה אחת מדבריו
— מן הראוי לקדם גוף כזה בשמחה.
גם אם תוצאתו היחידה תהיה להכניס חיים
חדשים לעצמות היבשות הפזורות בזירה

למשהו חדש, אמיתי ומעורר־אמון.

זו האווירה שהולידה, לפני עשרה
חדשים, את התנועה הפוליטית
הראשונה מאז קום המדינה -
הפעולה השמית. והיא שהולידה,
השבוע, את הקבוצה החדשה של
שמ ואל תמיר, אליעזר ליבנה וחב־ריהם.

ם מבחינה אחרת ראוי גוף חדש
זה לברכה: הוא הולך, בלי כל ספק,
בכיוון הנכון.
יתכן כי חברי פלוגת־הסער, שפוצצו את
אסיפתו, נדהמו למשמע רעיונותיו (אם בכלל
הקשיבו להם) .קוראי העולם הזה לא יי חד
מו. כי הנושאים, שהועלו עד כה בדבריהם

החדשה אינה, על כן, שהיא מרחיקה
לבת מדי. הביקורת היא
הפוכה: שאין היא די מרחיקת
לבת, לאור הצרכים של המציאות.

ן* שוואה קצרה בין שני הגופים שק (
fמר בזה אחר זה מגלה את המשותף
ביניהם, וגם את ההבדלים.
גם הפעולה השמית, וגם הקבוצה החדשה,
הוקמו על־ידי אישים שבאו מכל הקצוות
של המפה המפלגתית הישנה. בשני הגופים
בולטים אנשים בעלי עבר אישי מפואר, אם
במחתרת ואם בצה״ל. בכיוון הכללי של
דבריהם, יש דמיון ניכר בין שני הגופים.
לעומת דמיון זה, מזדקרים כמה הבדלים
יסודיים, המעידים על גישה שונה:

רק אותה קבוצה שקיימה את
האסיפה. בעזרת מפוצציה זכתה
יציאתה אל הציבור לפרסום דרא
מתי.

ך• ארץ מתהלכת האגדה שיש יותר
* Iמדי מפלגות• אין דבר הרחוק יותר
מן המציאות.
בארץ ישנן רק שתי מפלגות — אחת
גדולה מאד ואחת קטנה מאד. הקטנה היא
מק״י, שבגלל עברה ועמדתה, נבצר ממנה
למלא תפקיד חשוב בישראל. הגדולה היא
המפלגה הציונית, המאחדת את כל הפלגים
מחרות ועד מפ״ם, ממפא״י ועד אגודת-
ישראל, שכולם משתתפים בחלוקת־השלל
של המגבית היהודית המאוחדת ושאר הקר נות
והתקציבים של המשטר. הסכסוכים
והמאבקים ביניהם הם מריבות משפחתיות.
אין הן משקפות הבדלים מהותיים בגישה.
הן משקפות רק את הרצון הכללי לקבל
מנה גדולה יותר מן הקערה המשותפת.
אם המפלגה הציונית הגדולה תתחלק
רק לשני פלגים, כפי שרוצה דויד בן־גוריון,
או לתריסר פלגים, כפי שרוצים האינטרסד
טים הקטנים יותר — אין בכך כל הבדל.
החשוב הוא כי כל הפלגים האלה מאוחדים
בכנות וברצינות לגבי כל ההנחות העיקריות
— הרוחניות והמעשיות — של המשטר
הקיים.

לכן אין זה נבון שאנו סובלים
מעודף של מפלגות. נבון ההיפך:
אנו סובלים מחוסר מפלגות.

מאות אלפי הבוחרים, הנמנעים מהצבעה
ביום הבחירות, מרגישים בזאת. הם חשים
כי אין כל ברירה. יש הרגשה כללית, כי
המפלגות האלה — שכולן, להלכה או למעשה,
בנות 30 שנה ומעלה — אינן משקפות
את המציאות של היום, וכי הויכוח ביניהן
אינו נוגע לבעיות של היום.

מצב זה גורם לאדישות, לציניות,
ללא־איבפתיות. החיים הציבוריים
מתנוונים והולכים. צעירים, אשר
עוד לפני תריסר שנים ראו בעניני
האומה את התוכן העיקרי של
חייהם, מתיחסיס עתה אל הפוליטיקה
באל דבר מלוכלך ומזוהם,
אשר מוטב להתרחק ממנו.
אין זה מצב המושך אנשים מוכשרים,
גפי כשיש להם מה לומר, לעסוק במלאכה
הפוליטית. השטח נשאר פנוי לעסקנים אפו־

נשצה הניצוץ

נדחק הקהל אל הבמה, בשעה
שעורן־הדין שמואל תמיר, ליד
המיקרופון, מנסה להתגבר על שירתם של בחמישים אנשי פלוגת־הפוליטית
והרעיונית — הרי זו תוצאה
חיובית.

הציבור הרחב מרגיש כחיוג זה.
מזה שנתיים חל בו שינוי שקט,
אך ניכר. הוא מצפה לדבר חדש.
הוא מובן לשמוע רעיונות חדשים,
אף כשהם נראים ברגע הראשון
כפנטסטיים. יש נכונות להרהר,
לחשוב, לבחון ואף לפסול אמיתות
ישנות.
בשנתיים האחרונות נאום,
בתקופה זו מאמר רציני,
ראה את הבעת־הפנים הממאזיניו
וקוראיו. הוא שמע
הוא הבחין ברצינות התגו

מי שנאם
כל מי שכתב
יודע זאת. הוא
הורהרת על פני
את שאלותיהם.

המפלגות הישנות ניסו ומנסות להתגבר
על אקלים זה. הן גייסו עסקנים צעירים
יותר, אלופים ושגרירים, כדי שיבטאו את
הפראזות העתיקות לפחות בסגנון רענן
יותר, וכדי שידביקו את פניהם הצעירות על
התוויות הישנות־נושנות. אך אין בכוחן
לספק את הגעגועים העמוקים של הציבור

הסער החרותית, שפעלו תחת ניצוחו של חבר מרכז תנועת־החרות
שנכח במקום. מאחורי תמיר יושבים, לפי כיוון השעון, אליעזר
ליבנה, אריה מארינסקי, וערי ז׳בוטינסקי, שרי ויינשל וייעקב ויינשל.

ובפרסומיהם של חברי הגוף החדש, נידונו,
בשנים האחרונות, בהרחבה מעל עמודי עתון
זה. מדיניות של שלום כלפי מדינות ערב,
איחוד הארץ על־ידי פדרציה, מתן שויון־
זכויות למעוטים בישראל, התנגדות למשק־השנור,
חיסול ההסתדרות הציונית והסוכנות
היהודית — כל אלה דרישות הנראות בהכרח
כמינימליות לדור שלם של נוער אינט ליגנטי,
שהומרץ על־ידי העולם הזה למחשבה
עצמאית מאז שחר נעוריו.
העובדה שכל הגופים החדשים, שקמו
במדינה בשנים האחרונות, שמו את פעמיהם
אל כיוון כללי זה, יש בה משמעות עמוקה
מאד. לפני תריסר שנים, ערב מלחמת תש״ח,
כאשר הרמנו בפעם הראשונה את דגל ההשתלבות
במרחב השמי, היינו קבוצה זעירה,
שנחשבה למטודפת ולאוטופיסטית. היום
הולכים בדרך זו, בצעדים גדולים או קטנים,
אנשי־ציבור מכובדים. הויכוח על ההשתלבות
השמית עוד נמצא בראשיתו —
אולם שום אדם רציני, אינו מכחיש עוד
בלבו, כי זהו רעיון ריאליסטי מובהק.

הביקורת היסודית בלפי הקבוצה

הפעולה השמית הציבה מיד. עם לידתה
דגל רעיוני ברור• היא בחרה בשם שביטא
את מהותה האידיאית, ופירסמה את הסיג־שר
העברי, מיסמך מאסיבי בן 82 סעיפים•
שיצר בנין אידיאי מוצק חדש.
הגוף החדש לא קרא לעצמו עדיין בכל
שם שהוא, גם לא פירסם עדיין מצע. שני
הדברים נידחו בכוונה, כנראה כדי לאפשר
את הצטרפותם של יסודות שונים שאינם
תמימי־דעים בכל הענינים.
הפעולה השמית הגדירה את עצמה בפירוש
כגוף רעיוני ופוליטי החותר, בתור
שכזה, להפלתו של המשטר הקיים ולהח־לפתו
במשטר חדש. הגוף החדש הגדיר את
עצמו בזהירות כקבוצה מדינית, שחבריו —
כולם יחד וכל אחד מהם לחוד — טרם
בחרו סופית בדרכם המעשית.
הדבר נובע, כמובן, מהבדל יסודי בגישה.

(המשך בעמוד )18
* החלק הסופי של המינשר, המפתח את
דמותו הסוציאלית והכלכלית של המשמר
החדש במדינה ובמרחב, והכולל למעלה
מ־ 35 סעיפים נוספים, יתפרסם בחודש הבא.

תצפית

במדינה

(כל הזכויות שמורות)

• אין בל אפשרות לשינוי מהותי בבחירות לכנסת
הרביעית. ניתוח תוצאות הבחירות להסתדרות, בהן ככר
הצביעו למעלה ממחצית הבוחרים לכנסת, מוכיח כי למפלגות
הקואליציה הנוכחית בבר מובטח רוב, על סמך הקולות
שקיבלו להסתדרות. כסך הבל תיתכן תזוזה לגבי חמשה
מקומות בכנסת.

העם
טו טו שחיתות

לפי הנסיון, משנה רק אחוז מבוטל את הצבעתו בין ההסתדרות לכנסת. אם
יהיה אחוז הקולות הכשרים לכנסת כמו להסתדרות ( 75%מכלל בעלי זכות־הבחירה)
יחיה המודד לכל מקום בכנסת 7500 קולות. הניתוח במקרה זה:
הקומוניסטים קיבלו בהסתדרות מספר קולות שיספיק כמעט לשני
מקומות• לאור ירידתם הניכרת ברחוב הערבי, בגלל ויכוח רע״ם־עיראק, יקבלו
לכל היותר 2מקומות נוספים מקולות לא־הסתדרותיים. מסקנה: מק״ תרד
מ־ 6ל־ 4מקומות בכנסת.
מ פ ״ ם כבר קיבלה די קולות ל־ 9מקומות. קולות לא־הסתדרותיים (כולל
ערבים שינטרו ממק״י) יוסיפו לה לבטח מקום נוסף, עס אפשרות רחוקה
למקום נוסף שני. מסקנה: סו מקומות בטוחים, לעומת 9כיוס.
אחדות־העבודה קיבלה די קולות ל־ וו מקומות: ,עם סיכוי לא־בטוח
למקום נוסף. מסקנה 11 :בטוחים, לעומת סו כיום•
מפא״י כבר קיבלה די קולות ל־ 35 מקומות בכנסת, תוסיף לבטח שני
מקומות מחוץ להסתדרות. ערביי ספא״י יקבלו לפחות מקום אחד נוסף על־חשבון
ירידת מק״י ברחוב הערבי, ותופעה זו עלולה להוסיף עוד מקום שני
נוסף — או לערביי מפא״י או למפא״י עצמה. המסקנה 37 :מקומות בטוחים

למפא״י 1־ 6לערבייה, בסך־תכל ,43 לעומת 45 כיום.
הפרוגרסיכים כבר קיבלו די קולות
ל־ 3.6מקומות, יוסיפו בחוץ לפחות .2.5
המסקנה 6 :בטוחים, לעומת 5כיום.

סופרים בלשיים רבים גילו מזמן כי מעשה,
רצח אחד או שניים מזעזעים את הקורא,
אך מעשי־רצח רבים הופכים לפארסה מבדחת.
גיבוב דומה של עבירות הפך השבוע
את עתוני ישראל לפארסה. מעשי־השחיתות
באו בתכיפות כזאת, ומביוזנים כה שונים,
עד שהאזרח שוב לא ידע אם לבכות או
לצחוק• בעתון של יום אחד יכול הקורא
למצוא שלושה־ארבעה מעשי־שחיתות חדשים.
עוד לפני שהספיק לחשוב עליהם, בא
העתון של יום המחרת עם ערימד, חדשה.
המיוחד בתמונה היה ששחיתות זו לא
היתד, מוגבלת לחוג אחד, למקצוע אחד או
לרמה אחת. היד, נדמה כאילו פשטה השחיתות
בכל המקצועות, הפכה לנחלת־הכלל.
ליגלג אזרח אחד,, :אפשר לפתוח טוטו־שחיתות.
נחש מי יהיה הגנב הבא, מה יהיה
מקצועו ומה סכום הגניבה.״
הדג חולה מן הראש. חלק מיבול
השבועיים האחרונים:
• אדם הנאשם ברצח ובשוד, שנשלח
בשליחות האומה לחוץ־לארץ,
9מנהל בית־ספר, שמכר תעודות־גמר
בכסף לבני־טובים,
• גזבר־עיר, שנאשם בזיוף מיסמכים,

אולם בישראל נוצר מצב קוריוזי: ככל
שאיוולת המיבצע בולטת יותר, כן גובר
המאבק הילדותי בין העסקנים, התובעים לעצמם
את הזכות הבלעדית עליו. תוך כדי
ויכוח גילו הנוגעים בדבר שהם שקרנים.
3 5יום לפני. הויכוח המחודש התחיל
כאשר טען ביג׳י בדבר שוב, כי לשרי
אחדות־העבודה לא היה מושג על המיבצע
אלא 48 שעות לפני פתיחתו• המסקנה: רק
הזקן הגאוני ידע, תיכנן וביצע את הכל,
תוך התעלמות מוחלטת מן הממשלה.
אלא שהפעם לא שתקו שרי אחדות־העבודה.
בהודעה בעתונם קבעו כי ביג׳י
שיקר :״ההתיעצות הראשונה של ד. בן־
גוריון עם החתומים־מטה (השרים ישראל
בר־יהודה ומשה כרמל) נתקיימה בחדרו של
ראש־הממשלה בי רו ש לי ם 35 ...ימים לפני
ה מי בצע ...הוטל על משה כרמל תפקיד־הקישור
להכנת המיבצע.״
היתה זאת ההודאה הרשמית הראשונה
כי ממשלת־ישראל שיקרה בטענה כי המיב־צע
היה ספונטאני, הגבה על הפרת־גבול
מצרית, ולא תוכנן זמן רב מראש בפרוטרוט
עם ממשלות צרפת ובריטניה.
היתד, זאת גם הודאה בכך כי מפא״י
ואחדות־העבודה תיכננו את המיבצע מאחורי
גבם של שרי מפ״ם, ששמעו עליו רק
יומיים לפני התחלתו — דבר שלא הפריע

הדתיים יישארו כנראה סטאטיים,
עם תזוזה מסויימת מאגודת ישראל
ופועלי אגודת־ישראל לדתיים־הלאומיים,
הודות להשתרשות מפלגה זו בעליה
החדשה. תופעה זו עלולה להוסיף מקום
נוסף. המסקנה 13 :בטוחים לדתיים־הלאו־מיים
ו־ 3בטוחים לשני פלגי האגודה,
ביחד 16 מקומות בטוחים, כמו כיום.
הציונים הכלליים צפויים לירידה
של עד 3מקומות, בגלל נשירה ימינה
ושינוי המודד• המסקנה 10 :מקומות
בטו־חיס, לעומת . 13
חרות תקבל את 3מקומות הצ״כ
שיתפנו. המסקנה 19 :מקומות בטוחים,
לעומת . 16

חשבון זה מסתכם ב״119
מקומות שהם בבר בטוחים
לגמרי, עם מקום אחד שילך, קרוב
לודאי, לחרות, למפא״י, לספ״ם, לאחדות
העבודה או לדתיים.

חשבון זה יבול להשתנות רק
אם יגדל המודד בצורה ניברת,
על־ידי השתתפות מספר הרבה יותר
גדול של בוחרים בהצבעה, מכפי המצופה
כיום. במקרה זה יהיה המשקל של
הקולות הבטוחים של מפלגות הפועלים
קטן יותר, ויישאר מספד נוסף של כ־3

״רא ט ט\ 2ה נטרי הטזרטזרג

או 4מקומות למישחק חופשי( .במקרה
שמספר הקולות הכשרים יגיע ל־,80%כמעט כמו בבחירות לכנסת האחרונה,
והמודד יגיע ל־ 8000 לצר, יתנו חבוחריסשכבר הצביעו בהסתדרות למפ״ס 8.5

מקומות בטוחים בכנסת, לאחדות־העבודה 10 מקומות ולמפא״י בלי ערבים 33

מקומות בטוחים, מחוץ לקולות לא־הסתדרותיים שיקבלו, הן בציבור העברי והן
בציבור הערבי.

עליה זו במורד אינה באה בחשבון אם לא יופיעו בוהות
חדשים לגמרי בבחירות, שיגייסו רבבות חדשות של בוחרים מבין
שאחוז הקולות הכשרים יגיע ל־ ,80%כמעט כמו בבחירות לכנסת האחרונה,
והמודד יגיע ל־ 8000 לציר, יתנו הבוחרים שכבר הצביעו בהסתדרות למפ״ם 8.5
החלוקה של שאר המקומות בכנסת לפי הפרופורציה שהסתמנה כנ״ל. כך נוצר
מצב שהסיעות ההסתדרותיות, שכוחן כבר מגובש לקראת הבחירות, מעוניינות
באדישות מכסימלית של הציבור, כדי להוריד עד כמת שאפשר את המודד
ולהעלות את משקל קולותיהן.

שלש עובדות בטוחות לחלוטין לאור המספרים היבשים:
(א) לא יתכן נצחון מכריע של חרות, שישנת את הרכב הכוחות במידה שתספק
אלטרנטיבה בארבע השנים הקרובות( ,ב) למפלגות הקנאליציה הנוכחית (כולל
ערביי מפא״י) מובטח, גם במקרה הרע להן ביותר, ר וב של כ־ 65 מבין 120
המקומות בכנסת הבאה( ,ג) החלוקה העיקרית בין שמאל, מרכז, דתייס וימין
בכנסת הבאה, לא תהיה כמעט שונה מן החלוקה בכנסת הנוכחית, ועיקר
התזוזה האפשרית תהיה בקרב כל גוש בתוך יעצמו.

שנאשם במעילד,

בכספי־

• עורך־דין,
לקוחותיו,
9מנהל־בנק, שנאשם בזיוף חתימת
לקוחותיו על צ׳קים,
• מהנדם־תקנים ומנהל־מפעל ידוע, אשר
קצין־בטחון האשימם בנסיון לשחדו,
9נהג אש״ד, שזייף כרטיסים ומעל
בכספים.
מגיפה כללית כזאת שוב אינה יכולה
להיות מקרית. כאשר הזהירו הלוחמים בש חיתות,
ובראשם העולם הזה, לפני שלוש
שנים בפני גידולי־השחיתות הראשונים, נעשה
הכל כדי להשתיקם ולהשמיצם. עתה הפך
הנגע למחלה לאומית נוראה.
אין זו מחלד, הניתנת לריפוי על״ידי שופטים
ובתי־סוהר. היא זקוקה לריפוי חברתי
יסודי — ריפוי החייב להתחיל מן הראש.

מנולע ת
ני תו חאח רי ה מוו ת
מעולם לא היתה האיוולת הפוליטית של
מיבצע־סיני כה ברורה כמו החודש. המצרים
חסמו את חופש־המעבר של המטענים הישראליים
באוניות זרות בתעלת־סואץ —
ובזאת חיסלו את אחד ההישגים הקטנים
האחרונים ששרדו מן המיבצע. האפריקאים
הטילו חרם על ישראל במסיבת יום־חרותם.
בבריטניה ובצרפת נעלמו מזמן כל האישים
שידם היתד, במיבצע ביש־המזל.

מאז למפ״ם להמשיך לשבת בממשלה.
במצב בלתי־נעים הועמד גם יגאל אלון,
שטען בשיחותיו עם מנהיגים הודיים כי
הוא ומפלגתו התנגדו למיבצע הזכור לדראון
לכל מנהיגי אסיה ואפריקה.

עת 1נ 1ת
לביא שאג־*צדור־ ל א ירא!
״מאורע הבידור היחידי שיזמה עירית
טבריה לתושביה נהפך, ערב יום העצמאות,
למאורע גדוש שיעמום. עשרת אלפים איש
התקבצו כדי לצפות בחזיון ההיסטורי אשר
דן, משום מה, דווקא בתקופת מרד החש מונאים
מערכה הרמקולים היתר, גרועה.
•..כ שנ שמע ה מהבמה הקריאה :״יחי אנטיו־כוס!״
החזיקו רבים אחריה וקראו: יחי
הקולות היחידים ששלטו למעשה בשטח,
במשך שעה וחצי בה הוצג החזיון, באו
מפיותיהם של מוכרי הגזוז והפלפל!״
במלים אלה תיאר צבי לביא, כתבו הממושקף
של מעריב בגליל, את חגיגות יום־
העצמאות בטבריה. אדם אחד שלא יכול היה
לשכוח לו זאת, היה יוזם החזיון — ראש
העיר משה צחר. צחר נמוך־הקומד. ובעל
הבלורית הבן־גוריונית, ידוע כקנאי לכל מה
שקשור בטבריה ובכבודה. הוא ראה ברשימתו
של לביא עלבון צורב לעירו ולעצמו,
חיפש הזדמנות לפרוע את החשבון.
ההזדמנות נמצאה בכנס תלמידי בית־הספר

(המשך בעמוד )6
העולם הזה 1131

איו הפכה שנת־העשוו לביזנס פוט׳ של קבוצת פחסקציונרים של קבוצת־החצו

סוף ש חורל ע שוו־

ך 15 כחודש מאי הסתיימה שנת־העשור. באותו תאריו התפרקה גם ועדת-
, Uהעשור׳ הגוף שתיכנן וביצע במשך שנה את הקירקם הממלכתי. אזרחי ישראל,
להם ניתן עתה לנוח מפירסומת רעשנית, ומשפע של אירועים ילדותיים שהכניסו את
המדינה כולה לקצב־חיים מלאכותי, יכלו רק להעלות השערות ולנחש למי היה צורך
בביזבוז מיליוני לירות, ערב שנת־הבחירות, לשם הרמת־מוראל מלאכותית.
אולם ביום בו התפרקה ועדת־העשור, התברר לפתע כי למטבע זה היו שתי פנים.
הצד השני של המטבע לא היה קשור באינטרס פוליטי או מפלגתי, אלא באינטרס פ; טי
של קבוצת אנשים מסויימת, אשר אנשיה החליטו לנצל את שנת־העשור לקידום מעמדם
האישי.
אנשים אלה, כולם עובדי ועדת־העשור שהתפרקה, מצאו כי שנת־העשור אינה רק עסק
לאומי־פוליטי־מפלגתי, אלא גם ביזנס פרטי מצויין• הם החליטו כי יש להמשיכה. לשם
כך הקימו במשותף חברה לאירועים ביע״ם, שהציבה לה למטרה לארגן בעתיד חגיגות,
פסטיבלים, תערוכות ומאורעות־בידור אחרים, על בסים מסחרי.
כלשהי. אולם
זכותה של כל קבוצת אנשים היא להקים חברה מסחרית למטרה
ברגע בו משתמשת קבוצת אנשים זו בנכסי המדינה למטרותיה הפרטיות, מנצלת
קשרים והשפעה אצל אישים התופסים עמדה בצמרת השלטון, לשם הפקת חזחים, הופכת
זכות טבעית זו לשערוריה צבורית.

תקציב כוזב?ממרה פרטית

fenבוצה של חמישה אנשים מעובדי ועדת־העשור הקימו, מיד אחרי פירוק
חברת עשור, חברה לאירועים בערבון־מוגבל. קבוצה זו כללה את
׳׳ j ,הועדה, את
• אריה אפרת, סגן־המנהל־הראשי של ועדת־העשור וראש אגף־האירועים בה, את
בנימין בלומנטל, הגזבר הראשי של ועדת־העשור, את אפרים וולף, המומחה להפעלת
זיקוקין של ועדת־העשור, ועוד שני עובדים טכניים של הועדה.
חברה זו לא רק שנטלה לעצמה את השם עשור, הקשור למפעל רשמי של המדינה,
אלא אף החלה להשתמש בסמל מסחרי שהוא העתק כמעט מדויק מסמלה של ועדת־ן
העשור, ושנבחר במטרה ברורה ליצור רושם מוטעה, כי החברה וזעדת העשור שהתפרקה
— חד הם.
חברה זו, שבשלב ראשון קיבלה את הזכות להמשיך במפעלים שהחלה בהם בשנת־העשור,
כמו העברת תערוכת תחביב מתל־אביב לערים אחרות, או סיכום לקחי שנת־העשור, לא
נוצרה באורח מקרי לאחר שהאנשים שעזבו את ועדת־העשור נשארו ללא עבודה• היא
היתד, פרי תכנון מחושב ויסודי, שנעשה עוד תוך כדי עבודה בועדת־העשור, בעזרתם
הפעילה ובסיועם של ראשי הועדה. הוא כדון לכך שאינפורמציה, ידע וקשרים, שנרכשו
תוך כדי עבודה בשרות ממלכתי, ישמשו לאחר מכן לצרכים פרטיים.
מספר הצהיר מנהל ועדת העשור, אלוף־משנה דויד ניב, בפני אחד
לפני שבועות
העתונאים הצהרה שפורסמה כלשונה :״בשנים הבאות שוב לא יוכלו המארגנים (של
עברו. גם בעתידיצטרכו לספק שנים חגיגות העם) לשוב לאותה מסגרת עלובה של
לקהל את המסגרת הכללית של חגיגות, יהיו אלה במות או דוכנים, הופעת אמנים,
חובבים או מקצועיים — אבל יצטרכו לשמור על רמה מסויימת, כי אחרת לא יהיה
הקהל נכון לקבל את החגיגות.״
תקופההתגלה במקרה, על־ידי אחד העתונאים, פירוט התקציב שהכינה
בערך באותה
ועדודהעשור, שכלל את הסכום שצריכה לעלות הקמת חמש במות בידור בתל־אביב.
תקציב זה, שקבע כי הפעלת חמש במות בידור בתל־אביב, צריכה לעלות בסכום של
כ־ 130 אלף ל״י, היה מוזר ביותר. הוא כלל בתוכו סעיפי־הוצאות שלא היו צריכות
להיות, וסעיפי הוצאות שנעשו על ידי גורמים אחרים כמו עירית תל־אביב•
כאשר נשאל לפשר התקציב המוזר הודה אריה אפרת, אז ראש אגף־האירועים וכיום
ראש חברת עשור :״התקציב הזה הוא פיקציה גדולה. זה משהו מעין הערכה תקציבית.
למעשה לא יוציאו סכומים אלה ...למעשה הוכן התקציב בצורה כזו שאם תבוא בשנה
הבאה, כשועדת העשור כבר לא תתקים, חברה פרטית ותתבע את הסכום הרשום
בתקציב, תהיה זו תביעה ריאלית.״
במלים אחרות מעידות שתי עובדות אלה על כך, שתוך כדי עבודתם בשירות ממלכתי
בועדת העשור, הכינו מספר אנשים את הקרקע להקמת עיסקה פרטית מסחרית שלהם,
בתנאים שיהיו כדאיים מאד־מאד•
פירושה של הצהרת ניב הוא שאירועי שנת־העשור אורגנו מראש בהיקף ובמימדים
שהביאו לביזבוז ניכר, כך שיהיה צורך להמשיך באותו ביזבוז גם בשנים הבאות —
אלא שאז יפלו פירות הבזבוז הממלכתי לידיים פרטיות• יהיו אלה אותן הידיים, שאפרת
הכין עבורן תקציב פיקטיבי בעת עבודתו בועדת־העשור, כדי שבבואו כעבור שנה
לדרוש את הסכומים המופיעים בתקציב זה כבעל־עסק פרטי, לא יראו דרישותיו
!מופרזות.

פרסומת פרטית כתקציב ממשלתי

nm m m uam m atm m f

Him i 111L 1 W 1

—IMUH

תי עובדות אלה, שבאו רק עם סיום פעולותיה של ועדת־העשור, היוו את
\ Uהשלב הסופי של סידרת מעשים שכוונו לאותה מטרה. מעשים קודמים באותו כידרן:
• ריכוז קבוצת האנשים, שהקימו מאוחר יותר את חברת עשור, בצמרת הביצוע
הטכני של ועדת־העשור, על־ידי סילוק כל האנשים, שלא נמנו עליהם.
• פירסום ספר של סיכום פעולוודהעשור, שהכיל התימרות לעשיר, בשטחים
ובאירועים רבים, שלאנשי ועדת־העשור לא היתד, כל יד בהם, חוץ מתמיכה תקציבית.
במילים אחרות: פירסום ספר של פעולות ועדת־העשור כביכול, שאינו אלא פירסום

מסחרי לחברה החדשה.
fניצול מעמדם של אנשי ועדת־העשור בנסיון לרכישת תחנת־דלק•
• הבטחת זכויות וחזקות לגבי אירועי שנת־העשור, שיימשכו גם בשנים הבאות.
כל המעשים הללו לא יכלו להיעשות על ידי עובדים בכירים של ועדת־העשור, ללא
סיוע ותמיכה מצד אחד מואשי־הועדה. משום כך מובילים כמעט כל החוטים אל אדם
אחד — אלוף־משנה דוד ניב, מנהל ועדת־העשור.
באופן רשמי ניב איננו שותף בחברת עשור, והוא גם מכחיש בתוקף כל שייכות
אליה. אולם כל אנשי החברה הם אנשי שלומו וחסדו. אריה אפרת, היה סגנו של ניב
במשך שנים, כשהיה מפקד פיקוד־הדרכה. בלומנטל הוא שכנו של ניב לבית• שאר אנשי
החברה נמנים אף הם על מקורביו של ניב. את כולם הביא הוא אל ועדת־העשור, העלה
•אותם לתפקידים בכירים, אחרי שסילק את העובדים שקדמו להם, שלא נמנו על אנשיו.
אולם כדי להבין את השתלשלות המאורעות, וכיצד הגיע ניב אל העסק ששמו ועדת־העשור,
יש לחזור מספר שנים אחורנית. אלוף־משנה דויד ניב, בן גדרה, ששמו הקודם
היה חבקין, הוא צעיר פיקח עד מאוד ומארגן מוכשר. כשרונותיו אלה הביאוהו מדרגת
סרן במלחמת העצמאות עד לתפקיד ראש פיקוד־ההדרכה של צה״ל בדרגת אלוף־משנה.
אלא שבשנת , 1956 בתקופת מבצע סיני, נעצרה באיזה שהוא מקום הקריירה המזהירה
של ניב.

אלוף־משש לאזרח

אלוף־משנה דוד ניב (חבקין) ,מי שהיה מנהל
ועדת־העשור וכיום מועמד לתפקיד מנוזל־לשכת־התיירות
הישראלית באנגליה. ניב אינו מרבה לדבר על עסקיו .״בשביל האזרח אני
הייתי, הווה וגם אהיה אלוף משנה,״ אומר דוד ניב בכל הזדמנות, כשמדברים על עתידו.

עד לבירור גורלו הועבר ניב מתפקידו כמפקד פיקוד־הדרכה, נשלח עם משלחת הצועדים
להולנד. אחרי שחזר משם, הושאל על־ידי הצבא ללשכת התיירות הממשלתית, היה ממונה
על מיבצע איכסון התיירים. קשריו ההדוקים עם מנהל משרד ראש־הממשלה, תדי קולק,
עזרו לו בהשגת תפקיד אזרחי זה שנראה כמוצא של כבוד במקום העברתו מתפקיד. כאשר
נשאל ניב השבוע על תוצאות עניין זה לגביו, השיב הוא :״לגבי האזרח הפשוט אני הייתי,
הוזה ואהיה אלוף משנה ניב.״

כמקום מומחים, אנ״ש

ך* פגם האסתטי בעברו של ניב לא
| | במדינה בה נשלחים שודדים בשליחות
שהועבר מתפקיד לא ימונה לניהול חגיגות
העשור שקדם לניב, התפטר מתפקידו בגלל
הפירצה, מונה לתפקיד מנהל ועדת־העשור.
בשחצנות האופיינית לו וביחס הזלזול לכל הכפופים למרותו ואינם מאנשי שלומו,
הצליח ניב להסתכסך כמעט עם כל עובדי ועדת־העשור. למרות היותו מארגן מוכשר,
לא היה לניב נסיון ממשי באירועים שעמדה ועדת־העשור לבצע בעצמה. אף על פי כן
ניסה להתערב ולכוף את דעתו על עובדים, שהיו מומחים בשטחים בהם עסקו. הוא
ניסה בכל הזדמנות לכוף את סמכויותיו בשטחים בהם לא היה לו כל מושג.
במצב זה טבעי היה שאנשים שלא יכלו לעבוד במחיצתו פרשו מועדת־העשור.
במקומם מיהר ניב למנות את אנשי שלומו. במקום הגזבר אהרון עפרי, סגן מנהל
בנק הדואר, מינה ניב את שכנו בלומנטל• במקום ראש אגף האירועים צבי פרופס, הוא
מינה את אריה אפרת, שהיה סגנו בצבא. במקום ראש אגף יחסי־הצבור, דויד לנדור,
הוא מינה את עורך בטאון הרפש של מנגנון החושך שלמה טנאי.
אולם נשארה עוד קבוצת אנשים, בעלי תפקידים בדרגות נמוכות יותר, מומחים
בשטחיהם, שהסתכסכו אף הם עם ניב. כאשר הסתיימו חגיגות יום העצמאות של
השנה שעברה, וניב יכול היה למצוא תואנה של צימצומים במנגנון, הוא דאג לפטר
את כולם, החל ביעקוב אגמון, האיש שהיה אחראי להפעלת במות הבידור ביום*
העצמאות, וכלה באורה הרצוג, מזכירתו של וייסגאל ויוזמת החידון התנ״כי. איש לא
יכול היה לבוא בטענות אל ניב, על פיטורים אלה• איש לא יכול היה לבוא אליו בטענות
גם כאשר כעבור חדשים מספר, כאשר לקראת הגל החדש של החגיגות הכפילה ועדת־העשור
את מספר עובדיה, לא גייס ניב שוב את העובדים שהתנסו כבר בעבודה זו,
העדיף להעסיק את מכריו וידידיו, כולל את אחיו אשר חבקין.
הסביר השבוע ניב את צעדיו אלה לכתב העולם הזה :״יש ענין של הבדלי גישה,
ואינני חייב לעבוד עם אנשים שיש לי עמם הבדלים כאלה• אחרי יום העצמאות
תשי״ח קטנו התפקידים ולא היה יותר מקום לקבוצת אנשים. אבל אחרי חמישה
חדשים, לקראת יום העצמאות תשי״ט, הייתי מוכן לקבל קבוצת קצינונים בדרגת סרן,
אז לקחתי אנשים שהיו מוכרים לי בגישתם.״

הפריע לו להתקדם מחוץ ׳למסגרת הצבא.
רשמית, לא היתד, כל סיבה שאלוף־משנה
העשור. כאשר יעקוב פרי, מן הל וזעדת־סיכסוך
עם מאיר וייסגאל, ניצל ניב את

לקצינונים, תחנת דלק

IW M M K m H W
* toח* כתקופה ההיא החליט ניב לפעול לטובת אותה קבוצת קצינונים שהכניס
לועדת העשור. כאשר תיכננה ועדת העשור את התערוכה החקלאית בבית־דגון,
שמו הקצינונים לב לעובדה שבאיזור התערוכה ובקירבתה אין כלל תחנת דלק. ניב, שלא
ראה כל סתירה בין תפקידו כמנהל ועדת־העשור לבין התערבות פרוטקציונרית להקמת
מפעל מסחרי פרטי, פנה במכתב רשמי אל וייסגאל, ביקש ממנו להתערב אצל יצחק
(המשך בעמוד ) 12

סוף ס וף גם בישראל!

במרינה

כיצד הצליחו קציני

(המשך מעמוד )4

קרםפניםג׳ להרויאל
לפיד ״ר לבר ן, פריז
מונע התהוותקמטי פנים
ומטהר את גווןהעור

A.LAVtftVNf.J/UUS

Hwwt--

רויאלויט מופק ממזון מלכת הדבורים.

מחיר פרסום לישראל 4.250 :ל״י

הירחון המצויר לבידור והומור

מם׳ 18 ככר הופיע!

לחי !

טרי -ישר מהתנור.

64 עמודים • 500 פרוטה
להשיג בבלהקיוסקים

התיכון בטבריה• בלהט נאומו לא פסח צחר
על לביא שבמקרה נקלע לאולם, הצביע עליו
באצבע וכינהו :״אותו גבר צעיר, חדל־אי־שים,
שקץ מאוס, ממורמר וציני, שבא מ־באר־שבע
להשמיץ את עירנו.״ למחרת הבחין
לביא, המתגורר בטבריה, בשינוי היחס
כלפיו מצד תלמידי בית־הספר התיכון. ברחוב
החלו לכנותו בשמות כמו ״חדל־אישים״
ו״שקץ מאוס!״ כאשר רכב על קטנועו,
היו רצים אחריו ומיידים בו אבנים.
״ונופף לזה -דגנראט באחד
הימים, כאשר נערי בית־הספר המטירו עליו
אבנים, השאיר לביא את קטנועו ליד שוטר
מקופי, מיהר לטלפון הקרוב וצילצל לראש
העיר :״בגלל הכינויים שכינית אותי זורקים
עלי אבנים ברחוב!״ תשובתו של צחר :״מה
שכיניתי אותך זה לא מספיק — אני מוכן
לכנות בעוד כינויים.״
לביא לא היסס, כינס את כתבי העתונות
הטבריינים. הללו הזמינו את צחר לפגישה,
סיכמו כי צחר נהג שלא כמקובל. צחר
התחייב לשלוח מכתב התנצלות ללביא,
לפרסם את העתקו בבית־הספר התיכון.
כאשר עברו ימים מספר ושום מכתב התנצלות
לא הגיע, פנה לביא לעורכו, אריה
דיסנצ׳יק, גולל• בפניו את הפרשה, ביקש
את התערבותו• דיסנצ׳יק שלח מכתב מחאה,
זכה בתשובה של צחר בו הוא מתלונן על
שנזעריב מצא לנכון לשלוח לעירו ״כתב
ממורמר, ציני ורואה שחורות, ונוסף לזאת
— דגנראט.״
גם חילופי המכתבים עם עורך מעריב לא
הביאו את צחר לידי התנצלות. שוב הת׳
כנסו כתבי העתונות היומית בטבריה, החליטו
חגיגית על פעולת תגמול: שמו של
משה צחר לא יוזכר עוד בכתבותיהם מטבריה,
עד שיואיל להתנצל.

מ מ של צבאי

תחרות ב י ידע הספורט
זכייה מוכטחת לכל משתתף
ענה על 5השאלות המובאות להלן ושלח תשובתך עד 15.6.59ל״ספרית״
פועלים״ ,תל־אביב, רח׳ אלנבי ( 73 תחרות ביידע הספורט).
אם תהיינה כל תשובותיך נכונות, תקבל בחינם את הלכסיקון ״מי
ומה כספורט״ ,העומד להופיע בקרוב בעריכת אורי זמרי וישראל פז.
באם לא תהיינה כולן נכונות, תקבל תעודה שתזכה אותך בהנחה של
35%מהמחיר ברוטו בעת רכישת הלכסיקון.
תעודהזותומצאלכלמשתתףבתחרות שיגיש את
תשובותיו ל״ספרית־פועלים״ לפי הכתובת הנ״ל עד התאריך שנקבע.

השאלות:
.1מה הוא השיא היחידי של ״הפועל״ (מלפני קום המדינה)
העולה על השיא הלאומי הרשמי של ישראל?
.2אילו שוערים הופיעו עד כה בנבחרת הכדורגל הלאומית
שלנו וכמה פעמים הופיע כל אחד?
.3מה מקור המושג ״הט־טריק״ (הבקעת 3שערים רצופים
במשחק כדורגל על־ידי שחקן אחד) ?
.4מי היהודי היחידי שזכה עד כה לאמן נבחרת שחייה
אמריקאית אולימפית?
.5מי היהודי היחידי שזכה עד כה ב־ 2מדליות־זהב אולימפיות
לא בענף ספורט אחד?
תשובות לכעיות אלה ולעוד אלפי בעיות כשדה־הספורט
תוכל למצוא בלכסיקון

״מי ומה

ב ספורט״

כהוצאת ״ספרית־פועלים״ -ורק כו!

•jot

(חופש הקיץ) הכנה בחשבון,
אנגלית ובעברית בחודשים יולי
ואוגוסט (ללא תשלום)
(הלימודים) טיפול אינדיבידואלי,
שיטות לימוד קלות, עזרה למפגרים
(ללא תשלום)
(הסיום) סידור המסיימים בעבודה
הודות׳ לקשרינו הרבים
שלושת שלבי ההכשרה לפקידות

,nt(k

ב״מרכז מורים מוסמכים״(נוסד )1935
הו שגו מ ״ ד !

כיתות שנתיות — בקר • צהרים • ערב
לבוגרי בי״ס יסודי — לגומרי 7,6,5תיכוניות
תל־אביב, רח׳ הם ,12 טלפון 8—5 ,1—8 ,65061

מ חי רו ש ל וש 3־ ראש
כשהוחלט לפני שנה להקים מועצה מקומית
בכפר קרע שבמשולש, תמכו בכך
המפלגות המקומיות בהתלהבות. כי בכפר,
המונה כמה מאות משפחות, שרר שיוזי-
משקל מוזר בין שתי המפלגות הראשיות:
מפא״י ואחדות־העבודה. כל מפלגה היתד,
בטוחה כי היא תזכה בכהונת יושב־הראש,
ובטובות־ההנאה הקשורות בכך.
שר־הפנים מינה את חברי המועצה, לפי
יחס הכוחות שבכפר: חמישה חברים ל־מפא״י,
חמישה לאחדות־העבודה ואחד ל־מפ״ם.
אחמד עבדאללה, ראש מפלגת אחדות־העבודה
בכפר, היה בטוח כי המשרה הנכספת
טמונה בכיסו — לפי הוראת מרכז
מפ״ם חייב היה הנציג המפ״מי להצביע בעד
אנשי אחדות־ר,עבודה•
אולם בחירת יושב־ראש המועצה, שנערכה
מיד לאחר הישיבה החגיגית הראשונה
של המועצה הממונה, הביאה הפתעה ל-
עבדאללה: בגלל נימוקים בלתי־מוסברים
הפר הנציג המפ״מי את הוראות מפלגתו,
הצביע בעד יריבו של עבדאללה, איש מפא״י
וחסיד הממשל־הצבאי חסן מצאלחה.
הסכם עם המחלקה הערכית. אולם
עבדאללה לא התייאש. הוא ידע כי לפי
הסכם פנימי בין אנשי מפא״י במקום,
חייבת כהונת היושב־ראש לעבור לפי התור
לשאר החברים. המועמד הראשון: מוחמד
עתאמנה. הסכמים כאלה, ידע עבדאללה,
מהווים תמיד פתח להפתעות.
בתום המועד לא הסכים היושב־ראש להתפטר,
גרם לתסיסה. ביזמתו של המועמד
השני כונסה הישיבה בהעדרו של היושב־ראש.
ברוב־קולות פיטרה המועצה את
מצאלחה, התפזרה מבלי שהצליחה להסכים
מי יהיה היושב־ראש החדש.
עבדאללה המשיך לבחוש בקערה, הבטיח
למי שהבטיח כי תמורת כהונת היושב־ראש
הוא מוכן אפילו לעבור למפא״י• לאחר כמה
בקורים של אנשי המחלקה הערבית בהסתדרות,
שנערכו בכפר, נחתם ההסכם. עבו־אללה
הפך לאיש מפא״י כדת וכדין, משך
אחריו למפלגה היריבה חברים נוספים של
אחדות־העבודה. הוא היה בטוח כי בהצבעה
הקרובה יצביעו עבורו חבריו ויריביו כאחד.
וכאן ציפתה לעבדאללד, הפתעת־חייו: לאחר
הסכם נוסף, שערכו אנשי מפא״י עם
חבריו בלי ידיעתו, הועמדה מועמדותו
של מוחמד עתמאנה, הנציג המפא״יי, שצריך
היה להחליף את היושב־ראש הראשון של
מועצת כפר קרע. ברוב דעות, כשחבריו
מאחדות־העבודה, שהלכו אחריו למפא״י,
מצביעים בעד, נבחר עתמאנר, כיושב־ראש
המועצה.

**ץ דושה אנשי משטרה כבירים

\Uבמשטרת ישראל, שני קצינים וסמל,
הואשמו לפני חודשים מספר בהאשמה חמורה
מאוד. השלושה, פקד משה (מקם) בראונטל,
ראש לשכת החקירות של מטה הנגב, מפקח
ראשון ויקטור אבולעפיה, קצין לתפקידים
מיוחדים במשטרת באר־שבע וסמל חיים
לובינסקי, הואשמו כי בסוף חודש יוני או
בתחילת יולי , 1957 או סמוך לתקופה זו,
חברו יחד באחד הלילות, תקפו בבנין משטרת
באר־שבע אזרח ישראלי. הם הואשמו
כי היכוהו בראשו ובגופו וגרמו לו חבלות
גופניות של ממש• בית־משפט השלום בירושלים
התבקש להזמין את שלושת הנאשמים
האלה, להרשיעם בעבירה ולגזור את
דינם בכל חומרת הדין.
אף על פי כן, ולמרות שהתביעה הוגשה
רשמית לבית־המשפט, לא הובאו השלושה
לדין. שני הקצינים מוסיפים לשרת בתפקידם
במשטרת באר־שבע, ואילו הסמל, שהשתחרר
בינתיים מהמשטרה, מנהל כיום
אטליז גדול בבאר־שבע. קרוב לודאי שהשלושה
לא יועמדו לעולם למשפט. כי האיש
שהאשימם בכך שתקפוהו ועינוהו,
שינה את עדותו. גם אם יחזור היום על
האשמותיו, אין עוד סיכוי כי בית־משפט
יתן אמון בעדותו של אדם, המשנה את
עדויותיו תוך תקופת זמן קצרה.
כיצד קרה הדבר, שאדם שהאשים אחרים
בעינויו, חזר בו מר,אשמתו? כיצד הצליחו
קציני משטרת באר־שבע להימלט מהמשפט
שהיה צפוי להם? התשובה לשאלות אלה
נמצאת בסיפור מזעזע של אזרח ישראלי,
סיפור השופך אור על מצב של טרור ופחד,
מצב ללא חוק, בו שרויים חלק מאזרחי
המדינה.

כגלל תשוכה חיוכית-צינוק
ך* יום חמישי, ד,־ 19 לחודש יוני ,1958

Jיצא הבדואי עבד אל־קאדר עבד אל!
כרים האני 26 נשוי ואב לילדה, המש־
ljתייך לשבטו של השייך סולימן אל הוזייל,
!» לבאר־שבע כדי לקנות ירקות• בהגיעו לשוק
בבאר־שבע, התישב האני יחד עם ארבעה
ממכריו בפתחה של חנות ירקות, עישן
עמם יחד סיגריות זולות והחליף מילים.
לפתע ניגש אל החבורה ערבי אחר. הוא
היה מוכר להם. היה זה סלים ברקאת אל-
עביד, בדואי העובד כשומר במשטרת באר־שבע.
הוא ניגש ישר אל האני ואמר לו
בקול מצווה :״אתד״ עבד אל־קאדר, לך
תדבר עם הקצין ששון, במשרדי המושל
הצבאי. הוא קורא לך.״
האני לא העיז להמרות את פקודתו של
ששון. בכל רחבי הנגב קשה למצוא בדואי
שיעיז להמרות את מוצא פיו של רב־סרן
ששון בר־צבי, סגן המושל הצבאי במחוז
הנגב, והממונה על שבטי הבדואים. ששון
נמוך הקומה ידוע כרודנם של הבדואים,
מפניו הם פוחדים פחד־מוזת•
את מד, שאירע אחר־כך, סיפר השבוע עבד
אל־קאדר האני לכתב העולם הזה; ״הלכתי
אל הקצין ששון במשרד המושל הצבאי.
הוא אמר לי לבוא אתו במכונית. כששאלתי
לאן הוא לוקח אותי, הוא השיב: למשטרת
באר־שבע. הגענו למשטרת באר־שבע והקצין
ששון העלה אותי לחדר שהיה מוכר לי.
זה היד, החדר בו הוכיתי ועוניתי כאשר
הובאתי למשטרה בפעם הקודמת.
״זד, קרה בדיוק שגה קודם לכן. עבדתי
בשדה במאהל של סולטן אל־הוזייל, בנו
של השייך סולימאן, ליד קיבוץ דביר. היו
שם אולי 50 אוהלים. פתאום, לפנות ערב,
בא הצבא והקיף את המאהל• החיילים נכנסו
לתוך האוהלים, עשו חיפוש ולקחו את
כל הגברים לבית־הסוהר בבאר־שבע. אחרי
שלושה ימים אסרו גם את בנו של השייך,
סולטן אל החייל 28 .יום החזיקו אותנו
בלי להביא אותנו בפני שופט. אחרי זה
התחילו להוציא בכל פעם כמה עצורים
לחופשי. האחרונים נשארנו אני וסולטן, בנו
של השייך. אחרי זה גם אני שוחררתי.
עבר כשבוע ימים ואל המאהל בא הקצין
ויקטור אבולעפיה עם עוד שניים לבושים
אזרחית. הם שאלו אותי, אם הייתי נהגו
של סולטן• אמרתי שכן. עצרו אותי וזרקו
אותי לצינוק. למחרת לקחו אותי לחקירה.״

כקתות מפרט, עיגוייס
ף • אותה תקופה גילתה מ שטרת יש־

* 2ראל רשת של הברחת נשק ותחמושת,
בה היו מעורבים גם איש־צבא ישראלי
וסוחר יהודי מפתח־תקוה. באדמותיו של
שייך סולטן נמצאו ארגזי תחמושת שהכילו
כ־ 25 אלף כדורי רובה. הוא הואשם בכך

משטרת באר־שבע ושתת את עדות הבדואי שהאשימם בתקיפה ובעינויים בכלא?

ה א ונונה האני?
מווזמד אבדסיאם משבס אל־אוגב :״אני בן
60 שנה ולא ראיתי אף פעם בחיי בן־אדם,
שעשו לו כמו שעשו לעבד אל־קאדר.״
גם אחרי ששוחרר, לא הורשה האני לחזור
אל שבטו. הוא הוגלה לשבט אחר
למשך שלושה חודשים. כאשר נכנס לבית־הסוהר,
היה משקלו 80 קילו, וכאשר יצא
ממנו שקל 50 קילו בלבד. רק כשחזר לשבטו,
אחרי שלושה חודשים, הלך האני לרופא.
למרות הזמן שחלף מתקופת־העינויים,
גילתה בדיקת הרופא (דוקטור ד,אפ מבאר־שבע)
,כי עבד אל־קאדר סובל מכאבים,
שנגרמו מחבלות ומכות חזקות בראשו, בבטנו
ועל גבו.
כאשר הובא עבד אל־קאדר האני להעיד
במשפטו של סולטן אל־הוזייל, הוא חזר בו
מהעדות שחתם עליה. בית־המשפט הצבאי
פסק כי הוא עד־עוין וגזר לו שבוע מאסר.
אולם אחרי שעתיים בצינוק הסכים האני
לחזור לבית־המשפט, למסור עדות מרשיעה
נגד סולטן. סיפר הוא השבוע :״בביתר,סוהר
באו אלי תיכף שוב השלושה,
בראונטל, אבולעפיה ולובינסקי ואמרו לי,
שאם לא אודה הם יתחילו להכות אותי
שוב. פחדתי והסכמתי לשקר.״
סולטן אל־הוזייל נידון לשמונה שנות

בחצות, הצהרה בשבועה
• • ה שאירע כאותו חדר בבנין מש•
I, Jטרת באר־שבע נשאר בגדר תעלומה.
פקד משה בראונטל סירב לדבר על כך.
אמר הוא השבוע לכתב העולם הזה :״כל
זמן שהתלונה נגדי ונגד חברי נמצאת בידי
היועץ המשפטי, אינני מוכן להגיד דבר.״
רב־סרן בר־צבי התחמק מכל פגישה שהיא.
בהעדר עדויות אחרות, נשארה רק עדותו
של עבד אל־קאדר על מה שהתרחש בחדר:
״הקצין ששון הביא אותי לקצין אבו־לעפיה
ואמר לו: הנה עבד אל־קאדר. הקצין
ששון הלך והקצין אבולעפיה הושיב אותי
על הארץ ושאל, :עשית משפט נגדי?׳ פחדתי
ממנו ואמרתי: לא. אז אמר לי אבולעפיה:
,החזקנו אותך פעם במשך חודשיים והוצאנו
אותך מבלי שיקרה לך דבר, אבל עכשיו
ניתן לך למות.׳ כששמעתי זאת הייתי כמו
משוגע.

V I1171ל י חיים לובינסקי, כיום בעל־
/ / J U I Iאיטליז, הואשם בכך שהיה
אחד משלושת אנשי המשטרה שעינו את האני.

״אחר כך באו הקצינים ששון ואבולעפיה
ואמרו לי שבשביל המשפט שעשיתי נגד הקצינים,
המושל הצבאי רוצה לשלוח אותי
לשלושה חודשים לשייך אבו־מועמר. כששמעתי
זאת פחדתי נורא ואמרתי: אני לא
עשיתי משפט ולא לקחתי עורך־דין ואני לא
יודע כלום. ככה דברו אתי עד עשר בלילה.״

שעסק בסחר בלתי־חוקי בתחמושת, ומכר
אותה למסתננים מעבר־לגבול. המשטרה רצתה
לשכנע את עבד אל־קאדר האני, שהיה
נהגו של סולטן, להעיד נגדו. על צורת
השיכנוע סיפר האני עצמו:
״בחקירה היו הקצין אבולעפיה ועוד
שוטר שמן. הם החזיקו בידיהם מקלות של
מכוש. הם אמרו לי: אתה מוכרח להגיד לנו
במה עסק סולטן ! אמרתי להם שהוא עוסק
ברעיית־צאן. אבולעפיה אמר לי: תוריד את
הבגדים. כשהייתי ערום, כביום היוולדי, הם
התחילו להכות אותי במקלות בידי וברגלי.
הם אמרו לי לשכב על האדמה והמשיכו
להכות אותי. איבדתי את הכרתי. כשחזרה
אלי ההכרה ראיתי שאני נמצא בצינוק.
״למחרת שוב קראו אותי למשרד של
בית־הסוהר. היו שם מלבד הקצין אבולעפיה
גם הסמל חיים לובינסקי והקצין בראונטל.
הם לקחו את הכאפיה שלי וקשרו את עיני
ולקחו אותי לאדמה שם מצאו את הכדורים.
״למי שייכים הכדורים?״ שאלו אותי. אמרתי
להב :״אינני יודע, האדמה לא מדברת.״
הם החזירו אותי לצינוק. בשעה 12 בלילה
הוציאו אותי מתוך הצינוק. שוב פעם היו
שם אבולעפיה, בראונטל ולובינסקי. הפשיטו
אותי ערום. לשניים מהם היו מקלות ולחיים
לובינסקי היד, שוט והתחילו להרביץ בי עד
אשר יצא דם מכל חלקי גופי. אבדתי את
הכרתי. כשהתעוררתי, שוב מצאתי את עצמי
בצינוק.
״כך זה חזר ונשנה במשך 17 יום. כל
פעם היו מביאים אותי לתדר. כל אחד מהם
היה עומד בפינה אחרת, ובל אחד היה מכה
אותי וזורק אותי לפינה השניה. כל פעם
הייתי מאבד את הכרתי. כשהייתי מתעורר,
לא יכולתי לאכול ולא להרים את הצלחת
במשך שלושה ימים. בחדר החקירות שמו
רמקול שדיבר ערבית ואמר: אני סולטן,
אני לקחתי נשק ומכרתי אותו. הבנתי שזה
שקר. בפעם אחרת הביאו שני עוזרים של
סולטן שאמרו, שהם ידעו כל הזמן שסולטן
מבריח כדורים. אמרתי להם :״מה אתם
רוצים ממני? תהרגו אררני אבל אני -לא
ראיתי שום כדורים.״
אחר תקופת־מעצר ממושכת הסכים *האני
להודות כי היה נוסע לתל־אביב ופתח״תקוה,
כדי להביא סוחרים יהודים עבור הפרות.
לבסוף חתם גם על עחת, שידע כי סולטן
אל־הוזייל סחר בנשק עם יהודים, ומכר

בדיוק בתקופה בה עמדה במרכז ההתעניינות
הציבורית פרשת הקצין זינגר, שלמרות
היותו איש משטרה ותיק הירשה היועץ
המשפטי להעמידו למשפט פלילי. שני הקצינים
והסמל ראו את עצמם מובאים גם כן
לדין, מפוטרים מהמשטרה. הם החליטו
לפעול.
כאשר הביא רב סרן ששון בר־צבי את
האני למשטרת באר־שבע, לחדר שהיה מוכר
לו מתקופת עינויו, פגש האני שם את
מיודעיו הותיקים: הקצינים בראונטל ואבו-
לעפיה.

בשעת־לילה מאוחרת הזעיקו קציני המשטרה
את עורך־הדין יעקב מראש, שהכין
הצהרה בשבועה עבור האני. בתשע בערב
הובא במיוחד גם שופט השלום הבאר־שבעי
אליהו (דאוד אל נאטור) נאווי. בנוכחותם
חתם עבד אל־קאדר האני על הצהרה בשבועה,
לפיה לא הגיש כל תלונה נגד הקצינים על
עינויו, וכי הוא הוסת לחתום על האישום
נגד הקצינים למרות רצונו.
גילה השבוע האני :״שאלתי אותם: על
מה אני חותם? הם אמרו: שאתה לא
העמדת בכלל עורך־דין. חתמתי על הנייר
והשופט דאוד אל נאטור חתם מתחת ל־חתימתי.
במשך כל הזמן הזה שהייתי בתחנת
המשטרה, משעה עשר בבוקר עד
שעה שתיים־עשרה בלילה, לא נתנו לי שום
דבר לאכול. עכשיו אני מפחד מהקצינים
שיהרגו אותי.״

לאזרח רגיל, מאסר ארוד

קרבן עינוים?

עבד אל־קאזר האני, שעונה במשטרה כדי לסחוט מפיו הודאה
״ • l i , jבמשפט־נשק, הגיש תביעה פלילית נגד מעניו, שיכול היה לזהו־תס,
נעצר והוכרח לחתום על הצהרה בשבועה כי הוסת להגיש את התביעה הפלילית.

אותו לערבים מעבר לגבול. הם הביאו לי
עדות מוכנה. לא ידעתי מה נעשה אתי.
אני לא קורא ולא כותב עברית או ערבית.
אבל, חתמתי להם.״

בצינוק, מבדים וותיקים
חרי 2 9יום של מעצר ועינויים שוה־רר
האני מכלאו. העידו שני בדואים
אחרים ששהו יחד עמו בכלא בעוון אשמות
אחרות :״בבית הסוהר גילחו לו את שערות
ראשו ואת שפמו ...שמענו כי ביקש שיביאו
לו רופא ולא הביאו.״ העיד סאלם

מאסר. עבד אל־קאדר עבד אל־כרים האני
נסע לתל־אביב לעורכי־הדין שמואל תמיר
וישראל סיקל שהגישו תלונה רשמית נגד שני
קציני המשטרה והסמל, שעינוהו בכלא שלא
כחוק. הוא הביא עמו את עדויותיהם של
אנשים שראוהו מוכה בבית־הסוהר, ותעודה
רפואית של רופא שאישר כי נחבל בגופו.
אולם כדי להביא את. שני הקצינים והסמל
לבית־המשפט היה האני, אחרי שהגיש
כתב אישום לבית־המשפט, צריך להמתין
להיתר של היועץ המשפטי. בינתיים לא
טמנו הקצינים את ידיהם בצלחת.

קיבלו

גליון

האישום

שלהם

•ימעט שנה חלפה מהיום בו הכריחו
mJקציני משטרת באר־שבע את עבד אל־קאדר
האני, אזרח ישראלי משבט אל־הוזייל,
לכפור בכתב־האישום שהגיש נגדם. האשמותיו
של האני על הדרך בה הוצאה ממנו
כפירה זו, הובאו במלואם לידי היועץ
המשפטי של ממשלת ישראל ולידי מפקד
משטרת ישראל. אילו היה אזרח רגיל מו־ 1
אשם בהאשמות מעין אלד — ,האשמות של
איום על עד־תביעד, ראשי לשנות את עדותו
— ובית־המשפט היה מוצא אותו אשם1 ,
היה צפוי לו עונש מאסר של 7שנים.
אולם לא המפכ״ל ולא היועץ המשפטי, לא
מצאו לנכון לפעול לבירור האשמותיו החמורות
של האני.
במצב מעין זה אין מנוס מהמסקנה, כי
במדינת ישראל קיימים שני סוגי אזרחים —
אלה הכפופים למרות החוק, ואלה הנמצאים
מחוץ למסגרת כל חוק שהוא, מופקרים
למשטר של טרור ופחד, ללא כל זכות
אנושית או י אזרחית שהיא.

במדינה

עלילות צבי בן־אפוים, הגזנו ואיש-העסקים המוכשר שניהל

מי דיר את חתימת

אללה לא בר ח
בעל האדמות הגדול ביותר בארץ־ישראל
של שנת , 1948 לא היה עבד־אל קדר אל־חוטיני,
נציגם הזריז של משפחת חוסיני
התקיפה ולא יוסף וזיץ, בעל זכות החתימה
של הקרן הקיימת. חלק הארי מהאדמות
הראויות לעיבוד בארץ־ישראל, היה שייך
לאללה, עובד באינטנסיביות על ידי נאמניו
עלי־אדמות.
רכושו של אללה בארץ־ישראל גדל והלך
בהתמדה מאז כיבושה של הארץ על־ידי
הכליף עומר, בשנת •639 נסיכים מוסלמים
ובעלי־אדמות עשירים, שהיו רוצים להקדיש
את רכושם לצדקה, היו מוסרים אותו לידי
רשות־הקדש מיוחדת (וזקאף) .רשות־ההקדש
מצידה היתה ממנה נאמנים, שהיו מעבדים
את הרכוש, מחלקים פירותיו לנצרכים.
כהונה זו, שהיתר, עוברת לרוב בירושה
מאב לבן, הקנתה לבעליה כוח רב, הפכה
אותם למעשה לנציגיו של אללה עלי־אדמות.
כמוהו חייבים היו להיות ברי־לב ונקיי-
כפיים, כמוהו חייבים היו להיות תקיפים
וצודקים.
השבוע חייב היה בית־המשפט העליון
בירושלים להחליט אם נציגות זו, מחייבת
גם את אללה עצמו.
פירות יקרים מאללה. עוסמאן חסוני
( )80 היה הממונה בימי המנדט על אדמות
ההקדש המוסלמי בסביבות לוד. עוסמאן נמלט
לעבר־הירדן עם כיבוש העיר בידי כוחות,
הקומנדו והפלמ״ח, חזר ללוד אחר
שנה• לפני שנה חש עוסמאן כי קרובים
ימיו למות. הוא ביקש להעביר את כהונתו
לבנו יעקב 40 בית הדין השרעי נתן את
הסכמתו בשמחה להמשך השושלת, אולם
עוסמאן נוכח במהרה, כי בישראל יש תוקף
מועט מאד להסכמת בית־הדין המוסלמי: שר
האוצר והאפוטרופוס על נכסי־הנפקדים, שלרשותם
הועברו הנכסים אחר בריחת עוס־מאן
העביר את הפקוח על אדמות אלה לר־שות־הפתוח.
נציגו
של עוסמאן, עורך הדין יצחק בן-
ישי, פנה לבית־הדין העליון, תבע לתת
תוקף להחלטת בית־הדין המוסלמי. היתד, לו
עילה טובה לפנייה זו. בפסק דין אחר הכיר
השופט העליון ד״ר יואל זוסמן בתוקף החלטותיו
של בית־המשפט השרעי לגבי אדמות
ההקדש. בן־ישי ציפה כי הצד שכנגד
ימווח את תותחיו על פסק־הדין התקדימי
של השופט זוסמן, יעשה הכל לערערו. בהת־תאם
לכך גם הכין את חומר ההוכחות שלו.
לבן־ישי ציפתה הפתעה. נציגי האוצר
והאפוסרופוס העלו את הטענה, כי על המבקשים
היה לפנות לבית־משפט השלום,
לא להטריח בבקשתם את בית־הדין העליון
של מדינת ישראל. כוונתם היתד, ברורה: עד
שיסתיימו כל ההליכים המשפטיים של הפרשה,
כולל אפשרויות הערעור בבית־המש־פט
המחוזי והעליון, יעברו שנים אחדות.
בזמן זה אפילו אדמתו של אללה נושאת פי-
רות יקרים.
האיכד אדדה את הזכויות? בית-
הדץ העליון לא הסכים לטענה זו, העדיף
לשמוע את בא־כוחו של המבקש לפני שיכריע
מי חייב למעשה לשמוע לבקשה. לבוש
גלימה שחורה ובקול בוטח העלה בן־ישי
את טענות המבקש: על־פי־החוק המוסלמי
שייכות אדמות ההקדש לאללה עצמו• איש
אינו רשאי למכרן, או לעבדן ללא רשותו
המפורשת של בית הדין השרעי. עוסמאן
חסוני לא לקח עמו את הבעלות על אדמות
אלה כשנמלט לירדן. לכן אין האפוטרופוס
על נכסי הנפקדים יכול לטעון לבעלות על
אדמות אלה• ״אחרי הכל,״ ציין בן־ישי בחיוך
לגלגני. ,אללה לא ברח מלוד בזמן המלחמה.״
בית
המשפט העליון נענה לבקשת חסוני.
בספטמבר יתכנס בית־המשפט שוב, יחלים
אם בגלל בריחתו של עוסמאן חסוני לירדן,
איבד אללה את זכויותיו על אדמות ההקדש.

מ שפט
קדבלפינ קו דות
שלושת שופטי בית המשפט המחוזי בתל-
*ביב, חייבים היו להחליט בבעייה גורלית:
־,אם הודה לוטפי נבלוסי מרצונו הטוב נד
צח אשתו, או שמא נלקחה מטנו עדות זו
:איומים ובכת•
טען ישראל הייק, עורך־דינו של המודיע
־,משטרתי, שנאשם ברצח אשתו תוך ביסוס
>ליבי כמעט־מושלם לעצמו. :ההודאה ברצח
לקחה ממורשי באיומי־עמויים. לאחר ש־ידדקוי
,1כז 7ש כל אשפה ברצח, לקח על
(חמכיד בעמוד ) 12

* Vיש מתושבי אילת לא נדהם השבוע,
CSלמקרא הידיעה הרעשנית, שנתפרסמה
בכותרותיהם הראשיות של עתוני הערב:
״גזבר עירית אילת נעצר,״ אמרו האותיות
השמנות .״ידענו שזה יהיה סופו,״ אמרו
תושבי אילת, הוותיקים והחדשים.
אפילו תושביה הטריים ביותר של העיר
הדרומית בישראל הכירו את צבי בן־אפרים,
הגזבר השמן ועגול־הפנים של העיריה.
״הוא פקח מאד,״ היתד, דעת הרוב בעיר.
״הוא מנוול,״ היתד, דעת המיעוט• גם אלה
וגם אלה לא חלקו על כשרונותיו של בן־
אפרים, העריכו סגולותיו החל ב״ערום״ וכלה
ב״נבל מקצועי.״
השמועות על עברו של בן־אפרים רדפו
אותו והשיגוהו, כבר בימים הראשונים לבואו
לאילת, מיד אחרי סופו של מבצע סיני.
״בן־אפרים מעורב בפרשת כספי מכוניות
האופים,״ לחשו תושבים חברי מפא״י ,״בן־
אפרים מעל בכספי עירית צפת,״ ספרו חברי
אחדות־העבודה ,״בן אפרים היה איש אצ״ל
וחבר בית־המשפט של הארגון,״ הסתכלו
עליו צעירי חרות בהערצה.
בן־אפרים עצמו היה לועג תמיד לכל.
,״אני גנב,״ היה נוהג להתפאר.. ,איש לא
יוכל לסדר אותי,״ היה כרטיס הביקור שלו,
״נכנסתי למפא״י משום שאני צריך להתפרנס,״
היה מספר לדוברי רומנית ,״כולם
גנבים,״ היה מסכם בערבית. ידיעותיו במדעים,
בשפות, במתמטיקה ובמשפטים היו
כמעט מושלמות. הוא ידע את הכל או
התימר לדעת את הכל• בהוצאותיו האישיות
נהג ביד רחבה, טס מתל־אביב לאילת
ומאילת לתל־אביב פעמים בשבוע, זלל בהתאם
למידות גופו המגושמות, ביקרות שבמסעדות,
ונסע במכוניות מיוחדות בכל קצוות
הארץ .״בן־אפרים ישלם,״ היתד, סיסמת
הכספים של עירית אילת ממש כמו סיסמת
האחות התל־אביבית ״שולמן ישלם.״

בית קפה כרחוב הירקון
ף־< טשרנוכיץ שברומניה־ היתד׳ ,־מש-

i״״ פחת אוסלנדר מן העשירות שבמשפחות
היהודיות המקומיות. בן־יחיד לאמו האלמנה,
| גדל צבי הצעיר בשפע ובכל סוב. מוקף
uבתפנוקים ובכל שחשקה נפשו, צמח הילד
המטופח באהבה, שהחלפה בכמויות ליצור
רגשני ועגלגל שכל אחד מבאי ביתה של
משפחת אוסלנדר המכובדת היה נהנה לצב־טו,
ללטפו ולנשקו•
לארץ ישראל עלה צבי אוסלנדר הצעיר,
לכשהגיע לפרקו ונישא לאשתו הראשונה
דורית, בסוף שנות השלושים. הוא הביא
אתו חלק ניכר מכספי אמו, רכש משק חקלאי
לא קטן בסביבות הרצליה וניהלו בכשרונו
הטבעי הרגיל לעסקים ולכספים.
ערב מלחמת העולם השניה הורעו עסקיו
של צבי אוסלנדר. מחוסר מספוא וקשיים
אחרים נאלץ היה למכור את משקו, לעבור
לענף עסקים אחר לגמרי: הוא רכש את בית
הקפה המפורסם, באותם הימים, ספלנדיד,
בקרן הרחובות בוגרשוב והירקון בתל־אביב,
החל לנהלו בעזרת אשתו הצעירה.
בשנה הראשונה למלחמה שפעה קופתו
של ספלנדיד. חיילים בריטיים, פולנים מצבאו
של אנדרס, ערבים מיפו ואנשי המודיעין
של הש״י והאצ״ל מילאו את בית הקפה
בהמוניהם. בן־אפרים היה מאושר• אושרו
לא נמשך זמן רב. באחד הימים נוכח הוא
לדעת כי אשתו, דורית, בוגדת בו עם ערבי,
תושב יפו, מבאיו הקבועים של בית
הקפה ביפו.
שלום ביתו של צבי אוסלנדר הופר עד
מהרה. כשעזבה אותו אשתו סופית, מכר
את בית־הקפה ליהודים פולנים, שהחליפו
את שמו לקפה דליה, עבר בעצמו לעסוק
בעסקים אחרים.
תולדות חייו של צבי אוסלגדר־בדאפרים
רצופים מעברים פתאומיים מענף לענף, ממקום
למקום, מחבל ארץ אחד למשנהו. איש
כמעט אינו יודע את גלגוליו המדוייקים.
הוא עצמו היה נוהג להפיץ סביבו תילי-
תילים של סיפורים ואגדות, סיפר באחת
ההזדמנויות, כי הוא הוא שדן למודת בבית
יין סודי של האצ״ל את שני הסרג׳נטים,
שנתלו בחורשות נתניה, סיפר בעצמו בהד
דמנות אחרת כי לא היה כלל מחבריו
הפעילים של הארגון הצבאי הלאומי. מפקדי
אצ״ל עצמם, מסתייגים היום :״צבי היה
חבר בארגון, אך לא חבר פעיל.״
בתום מלחמת השחרור כיהן צביאוסלנדר,

שנישא בשנית, כמזכיר החוץ של מושב
משגב־דב הבית״רי שליד גדרה. משם נעלם
הוא לפתע פתאום, מבלי לתבוע אפילו את
משקו שהוחרם על ידי מזכירות המושב.
״התגלו אי־סדרים,״ מספרים היום חברי
המושב ,״אי אפשר היה למצוא את הידים
ואת הרגלים בספרים שצבי השאיר אחריו.״
אחרי משגב־דב נתגלה צבי אוסלנדר, שהחליף
כבר את שמו לבן־אפרים, בצפת.
יש המספרים כי הוא נתקבל לשם בהמלצת
אנשי משרד ראש הממשלה שקשרו אתו את
קשריהם בהיותו עוד בעל בית הקפה
ספלנדיד יש הטוענים כי נתקבל לעירית
צפת בזכות כשרונותיו. גם אלה וגם אלה
אינם מכחישים את העובדה הידועה והמאושרת
בפי אנשי עירית צפת: בן־אפרים גורש
מעבודתו, אחרי שנתגלה כי זייף כמה צ׳קים
ב ואימתו של ראש העיריה אברהם הכהן.

אור כחצות הדירה

^ תחנה האחרונה של גזבר עירית
Iואילת, לפני שנתמנה למשרתו הנכבדה,
היתד, בבית החרושת קייזר פרייזר בחיפה.
משם פוטר בן־אפרים, אחרי שערורית מעילות,
שהוחנקה בעודה באיבה. מכיריו ומיודעיו
מתקשים להחליט בדבר הניסוח המדויק
.״הרשעתו של בן־אפרים בוטלה,״ אומרת
הגירסה הרישמית של ראש״עירית אילת
חנוך ננר. קשה להבין מה היא משמעותה
של גירסד, זו: האם הוגש ערעור על ההרשעה,
או שמא נחון הגזבר המצליח.
בימים בהם נתקבל צבי בן־אפרים לעבודה
במועצת אילת, לא היה לאיש מן העסקנים
המקומיים, לא פנאי וגם לא רצון, לעסוק
בתולדות חייו של הפקיד החדש. זרם התושבים
החדשים לעיר הדרום גבר בכל יום.
מאות פקידי ממשלה, חברי כנסת, שרים
ושגרירים הציפו את המקום השומם שנתפרסם
בין לילה, עם פרוץ מבצע סיני
וסיומו. חשיבותה של עיר הנמל עלתה
ושגשגה. מועצת העיר היתד. זקוקה באופן
דחוף למנהל עסקים רציני ובר־יכולת. לא
היה ספק כי בדמותו של צבי בן־אפרים
נמצא האיש הדרוש.
בן־אפרים נכנס לעבודתו בקצב של סופה
דרומית• הוא כבש מיד את לב כל עוזריו
והכפופים למרותו ביכולת עבודתו .״מתי
האיש הזה מוצא לו זמן לנוח,״ היו שואלות
הפקידות בהערצה .״בן־אפרים עובד,״
היו אומרים תושבי אילת איש לרעהו כשהיו
חוזרים אחרי חצות לבתיהם, עוברים
על צריף משרד הגוברות המואר באור ניאון,
שהיה בוקע מחדרו של בן־אפרים.
במשרדי הממשלה השונים, בחברות ובבנקים
היו מעריצים את בן־אפרים .״כל זמן
שיש לכם את בן־אפרים, לא תלכו לאיבוד,״
היו פקידי המוסדות מנחמים את עסקני
אילת, שהיו באים לתנות את מר גורלם.
״הוא יוציא אתכם מן הבוץ.״
באילת, הרגילה לקצב עבודה בטלני ולעובדים
בטלנים, היתה תפוקת עבודתו של
בן־אפרים והצלחותיו הפיננסיות בבחינת הפלא
השמיני של העולם• כולם העריצו את
הגזבר השמן. אנשי אחדות־העבודה כמפא״י,
שותפי הקואליציה העירונית, שיבחו אותו
והיללו אותו בפניו. אפילו, כשבאחד הימים
הגיעה לאילת השמועה הנוראה על מעלליו
של בן־אפרים בקייזר־פרייזר, התנהלה החקירה
בכפפות של משי. בן־אפרים התנדב
להמציא לחברי המועצה השואלים את תיק
החקירה, הוכיח להם כי הוא חף מכל פשע,
נקי מכל אשמר״
•jf •fa

ישר. רק טובת המועצה עומדת לנגד עיניו,״
היה חוזר ואומר בכל הזדמנות.
חלוקת התפקידים בין חנוך ננר לצבי בן־
אפרים היתד, מושלמת. ננר קיבל על עצמו
את תפקיד הדיפלומאט, המתוזך ואיש החלקות•
בן־אפרים היה האיש שמאחורי הקלעים
והרמקול הצעקני מלפני הקלעים. במשרדים
הממשלתיים היה צועק וצורח, מקלל
בכל השפות שבעולם ומבשר ברעשנות על
קיומו. הכרזותיו על אי־תלותו בהחלטות
המועצה הקואליציונית, בחברי הנהלתה ובראש
המועצה בכבודו ובעצמו, הלכו ונעשו
תקיפות יותר בכל יום :״אני מצפצף על
המועצה ועל חבריד״״ היה נוהג להגיד בכל
הזדמנות בארבע אוקטאבות ,״שילכו לעזאזאל
הם לא מבינים כלום! אני אלך לבית הסוהר
ולא הם, אם יקרה משהו.״
במרוצת הימים טענו רבים מתושבי אילת
ש״קרד, משהו.״ התלונות הלכו ורבו, נשמעו
תחילה בחדרי־חדרים, אחרי כן בדוכני
האספרסו, יותר מאוחר במרפסות המועצה
ולבסוף בתוך חדריה .״פרוטקציה!״ סערו
הרוחות ,״בן־אפרים רמאי!״ צרחו תושבים
נרגשים•
התלונות היו רבות. הסיפורים היו מסמי
רי־שערות. הוכחות של ממש לא נמצאו
בידי איש. אך ברוב־רובם של הסיפורים
נמצא תמיד המכנה המשותף שלהם: עורך
הדין צבי טוב, יועצה המשפטי של המועצה.

שליחות סודית דדבבין
• •1כי טוב הקדים לבוא לאילת לפני
bבן־אפרים. בין הראשונים של עונת
״הבהלה לזהב,״ הגיע גם הגבר הנמוך וה־חייכני,
הציג את עצמו כ״עורך דין טוב
ששמו צבי טוב.״ הבריות חייכו ואמרו:
״טוב מאד.״
הלקוחות זרמו בזרם אדירים. גם מבלי
לדעת שלפניהם אחד מטובי עורכי הדין
בארץ, שהסתבך בחובות כספיים עצומים
בתל־אביב, חיכו תושבי אילת בזה אחר זה
לפני חדר הקבלה של צבי טוב, במרתף מסעדת
סנפיר. צבי טוב היה הפרקליט היחיד.
גם כשנתקבל לעבודה במועצה, כיועצה המשפטי,
נשאר הפרקליט היחיד של אילת.
הוא היה מייצג את תביעותיהם של תושבי
העיר, בפני פרקליט המועצה, שהיה במקרה
צבי טוב, והיה מייצג את עניני המועצה

צווחות כארבע אוקטבות

— — HWן

יהו ראש העיר האמיתי של אילת?
על כך היו תמיד נחלקות הדעות באילת
ומחוצה לה. כולם העריכו את מעשיו של
ראש עירית אילת, חנוך ננר. כולם ידעו כי
הוא אחד מוזתיקיה של העיר, ושבעקשנותו
זכו אילת ותושביה להרבה מהישגיהם הנוכחיים•
אך מאותו יום בו כבש צבי בן־
אפרים את מקומו החשוב ליד שולחן מר
חלת המועצה, היה נדמה מיום ליום כי חנוך
ננר הנמוך והרזה מתמעט ואולר ליד דמותו
הענקית ושופעת המרץ של בן־אפרים.
חנוך ננר לא הכחיש עובדות אלה מעולם.
עמידתו לצידו של בן־אפרים היתד, עקבית
ובלתי־פוסקת .״תנו לי הוכחות,״ היה אומר,
בכל פעם שהביאו לפניו תושבי אילת את
עצומותיהם נגד הגזבר ויד ימינו ,״הוא אדם

ראש־העיו

בכטרונותיו טן בן־אפרים .״תוכיחו לי,״
חיה אומר בכד פעם שהתלוננו טל חנזבר.

בפני או נגד תושבי העיר, שהיו מיוצגים
במקרה על ידי צבי ט» 4בצורה כוו פרחו
העסקים, טיב יתחיל *טלם וילק מן החובות
הצפוניים, התפנה לעסקים משלו באילת.
הפרקליט המצליח העדיף להשקיע את
כספו ממש ליד אפו. הוא נכנם לשותפות
עם בעלי המסעדה סנפיר שמעל לתקרתו,
הביא לעזרתו את קובה המפורסם מתל־אביב,
מנהל בארים ידוע, שנאשם בכמה תיקי
הונאה ושבעצמו היה גם מנהלו הראשון של

את עניני עידית אילת עד שהגיע השבוע אל הכלא בתל־אביב

ראש העיד אילת t
השק״ם האילתי, שנשרף לפתע פתאום ביום
ביקורה של יחידת הביקורת של השק״ם.

עסקי המסעדה שגשגו ממש כמו עסקי
משרד הפרקליט. קובה ידע כיצד להאכיל
את הלקוחות ולהרזות את ארנקיהם — צבי
טוב מיהר להקים חברות נוספות ולהיות
מבעליהן המרכזיים. שותפיו היו מאושרים.
כמו בסיפורי ״הבהלה לזהב״ של המערב
האמריקאי, באו גם ימי השפע האילהיים
לסופם. אילת חדלה מלהיות מוקד־משיכה,
לקוחות המסעדה נתמעטו, חברות הטיולים
והפיתוח של צבי טוב פשטו את רגליהן
בזו אחר זו והעסקים היו בכל רע. קובה
חזר לתל־אביב, צבי טוב משך את ידיו מן
המסעדה, ולתושבי אילת היה על finלהשיח
בערבים המשעממים הארוכים.
השיחות הפכו לשמועות נוראות, משנע־לם
צבי טוב מאילת• בית־המשפט ירד לישיבתו
הקבועה בעיר והפרקליט איננו. פקיד
בכיר במועצה נשלח להתחקות על עקבותיו.
הוא סרק את כל מועדוני הלילה בעיר, בהם
היה צבי טוב נוהג לבלות, ללא הצלחה.
חוזרים מחו״ל סיפרו שראו אותו בפאריס.
פסימיסטים מלקוחותיו היו בטוחים כי הוא
אבד להם לעולמים.
צבי טוב חזר .״נשלחתי לשליחות בטחו־נית
סודית,״ סיפר בסוד לכל מי שרצה
לשמוע .״לא היתד. ברירה, הייתי מוכרח
לנסוע.״ לקרובים יותר ממכריו מסר פרטים
נוספים :״הייתי בלבנון.״
היה יסוד להאמין לסיפוריו המשונים של
צבי טוב. כולם ידעו כי הפרקליט המצליח,
שעבד בעבר במשרד הגדול של עורך־הדין
יעקב הררי, ושהיה יועצן המשפטי של עיריות
פתח־תקווה ורמת־גן, עבד גם תקופה
קצרה במשרד החוץ .״צבי שלנו עוד יגיע
רחוק,״ אמרו חבריו במפלגת אחדות־ר,עבו־דה
באילת, שניהלו את כל עסקי מפלגתם
לפי עצותיו של חברם הנערץ. הם רק לא
ידעו עד כמה רחוק עתיד היה הפרקליט הטוב
כשמו להגיע.
סיפוריו של צבי טוב נתבדו. שירותי ה־בטחון
ומוסדות מוסמכים אחרים הכחישו
את שליחותו. צבי טוב, שחיכה כל הזמן
לקבלת אישור לקביעותו בעבודה, כיועץ־
המשפטי של המועצה, נשלח לחפש את פרנסתו
בכוחות עצמו. הוא לא התייאש: הוא
קרא לעזרתו פרקליט חבר מתל־אביב, הגדיל
את משרדו הפרטי, מינה כמזכירו את אחד

הגיעו אליו על־מנת להעבירם הלאה, שקע
בחובות של רבבות לירות. כמעט אף לא אחד
מלקוחותיו המרומים על ידו לא פנד, לבית־המשפט.
חלק מהם העדיפו לחכות עד להת־אוששותו
הכלכלית של פרקליטם .״מה יצא
לי אם אפנה למשטרה?״ אמר סוחר אילתי.
חבריו לגורלו חשבו כמוהו. איש לא האמין
כי צבי טוב הגדול יסגיר את עצמו ביום מן
הימים למשטרה בעצמו.
רשימת החובות וההרפתקאות הכספיות של
צבי טוב תתפוס עמוד שלם בכל פרטי־כל
משפטי מכובד. מתל־אביב, חיפה וירושלים
פנו פרקליטים מרומים לעזרתה של המועצה
המשפטית׳ בבקשה לשלול את רשיונו של
טוב. בבית־המשפט באילת נקנס טוב ב־350
ל״י על נהיגה ללא רשיון. תושבי אילת התרגלו
כבר להעדרויותיו הרבות, שקעו בשי-
חות־לחשים כשפרצופו הצוהל והשחצני היד,
נראה שוב, אחרי תקופה ארוכה, בשדה־התעופה
של ארקיע. טוב לא נתן לאיש לחשוב
כי מצבו עגום .״אני סידרתי לאילת
מעמד של עיר,״ התפאר בפרום חגיגות אילת
,״אם לא אני — היתה המועצה מחכה
עוד שנה.״ גם קשריו עם ראשי־העיר היו
הדוקים ביותר. מדי פעם, כשהיה מגיע לאילת,
היתה תחנתו הראשונה משרדיו של
חנוך ננר, או חדרו של בן־אפרים. כשחזר
ראש־העיר משליחותו האחרונה בחוץ־לאדץ,
היה צבי טוב בין מקבלי פניו בשדה־התעו־פה
בלוד, בתוך משלחת צנועה שכללה את
אשתו, את צבי בן־אפרים ואותו עצמו.
לאחרונה נפוצו שמועות באילת שצבי טוב
עתיד להתאבד. הוא בעצמו היה דואג להפיץ
שמועות כאלה. הן נועדו לתצרוכת אחת: לחבריו
הטובים לשעבר, שחתמו כערבים על
שטרות לנושיו. כזה היה מאיר בית־אש, לשעבר
מנהל מפעל הנחושת בתמנע, המודד ניק
מוזס ועורך הדין בנימין יהודה, לשעבר שותפו
האילתי של צבי טוב. הערבים היו אובדי
עצות: הנושים, לקוחותיו לשעבר של ציי
טוב ושותפיו בעסקות אפלות, כמו חברית
טקסטיל מדומות שזכו להלוואות־פיתוח במשרד
המסחר והתעשיה ומפעלי־אוויר שונים
— תבעו את כספם.
הערבים לא רצו להביא להתאבדותו של
צבי טוב, הם גם לא היו יכולים לשלם את
חובותיו. הם התרוצצו מיואשים מפרקליט
אחד למשנהו, שוחחו עם ראש המועצה, דברו
עם בן־אפרים, חיפשו מוצא מן המצב
הנורא אליו נקלעו. הם לא ידעו עדיין, אן
חשו, כמובן, כי גם צבי טוב, וכנראה גם
צבי בן־אפרים, נקלעו שניהם למצב נורא
עוד יותר.

זיופים לוועידת מפא״י
ף • תחילת שנת » 195 עזב צבי בך

n i l 71״ מהנדס מאיר בית־אש אובד־
J 11# I Iעצות, נוכח המצב הכספי הקשח
אליו נקלע .׳פרקליטו לשע^ר, צבי טון,.
החתים אותו כערב על חובות ׳ שלא שילם.

מפקידי חברת חרות ההסתדרותית, שנאשם
}מעילוי״ ופתח פרק, חדש בדזי־י׳ר.

איומי !*תאבדו•:

tsmmmmsnaipmmmm
פרק החדש בחייו של צבי טוב היו:
I.עגום ביותר. הוא הסתיים, השבוע ב־בית־הסוהר
המשטרתי ביפו. טוב החל למעול
בכספי לקוחותיו. הוא לא שילם אגדות
משפט שנמסרו לו, לקח לרשותו כספים ש

אפרים את דירת מגוריו באילת, קנה לI
עצמו
דירה מפוארת ויקרה ברחוב כצנלסון
בגבעתיים. את הדירה רשם הגזבר על־שם
אשתו, שרכשה לה במרוצת הזמן גם חנות
למצרכי תפירה• ״זוהי ירושה,״ היה מסביר.
הסברים דומים היו בפיו של ראש המועצה
.״הרופא אסר על הגברת בן־אפרים לגור
באילת.״
ביקוריו של בן־אפרים באילת הלכו והתמעטו.
מצבה הכספי של מועצת אילת הלך
ורע. בעצם הימים הרעים הללו, החליטה
המועצה על הוצאה ניכרת ובזבזנית של כספים
,,למטרה של חגיגות מפוארות. בן־אפרים
יצא מכליו, השתולל, איים בהתפטרות, אך
נכנע• כשביקרה אצלו משלחת של מבקר המדינה,
לחקירה תוקפנית, האשים את הוועדה
הציבורית לחגיגות בביזבוז בלתי־מריסן.
מסקנות מבקר המדינה, סי אחראי לבזבוז,
הוועדה או הגזבר, לא נתפרסמו עדיין.
ככל שצביבן־אפרים רחק מאילת, הפכו
גלי־השמועות, לים סוער. קבלני־משנה אילי
תיים סיפרו על חברות־בניה מיסתוריות הקמות
ונופלות לפרקים. חברות אלה כללו
בתוכן בקביעות קבלן בשם זלמן דמוכה, ידידו
של בראפרים, הזוכה תמיד במכרזים ובעבודות
ללא מכרזים. אחרים סיפרו על מח־סני־חירום,
שעבודות הברזל שלהם, ניתנו באורח
פלא למחשנאי הלא״מסגי של המועצה,
נחום, דרורי.
* לאיש. לא היה פנאי להשיב על ההאשמית.
העיר כולה היתד, עסוקה בהכנות לחגיג־ת.
ראש העיר יצא בשליחות המגבית לאנגליה.
בן־אפרים התרוצץ אי־שם בעיסוקים פיננסיים.
בתוך המהומה הפכו השמועות לסע־רת־דוחות,
שפרצה ושככה חליפות בתוך

ייייייייי

אילת ומחוצה לה. הבחירות לוועידת מפא״י
הגבירו אותה: שתי הסיעות המתנגדות לחנוך
ננר, האשימו את ראש המועצה ואת
בן־אפרים בזיופים. בכרוזים משוכפלים טענו
סיעת מזכיר הסניף חיים בונה ומזכיר מועצת
הפועלים צפרוני כי ננר, בן־אפרים המחסנאי
דרורי, איימו על עובדי המועצה,
שיחדו חברי מפלגה, שכרו על חשבון המועצה
ג׳יפים וכלי־רכב אחרים להסעת הבוחרים,
וזכו על־ידי־כך ברוב מכריע על־פני
יריביהם.
לאיש באילת לא היה ספק כי חנוך ננר
בעצמו לא עסק בזיוף הבחירות.־ למעשה לא
היה ספק כי בן־אפרים ודרורי, בעיסוקיהם
האפלים, לא שיתפו אפילו את ננר בהכנת
המיבצע. אולם גם לא היה ספק כי הבחירות
זוייפו. משעמד על כך, בחקירה אישית,
גם ראש המוסד לביקורת של מפא״י, אלוף
משנה נחום שדמי, אביו של אלוף משנה
יששכר (״איסקה״) שדמי, היו המסקנות בל־תי־נמנעות:
המוסד לביקורת של מפא״י פסק
כי בן־אפרים פסול לכל פעילות ציבורית
ומכלגתית. ננר נזעק לעזרתו של בן־אפרים,
אך בשיחה סודית עם עתונאי לא הגן בן-
אפרים על מגינו הקבוע :״גם ננר זייף,״ טען
הוא ,״אם כך, מדוע לא פסלו גם אותו?״
על דבריו והאשמותיו אלה של בן־אפרים
לא ידע ננר מאומה. הוא חרד לגורל משק
הכספים של המועצה, ידע כי אם יפוטר בן-
אפרים או יסתלק מעבודתו, לא יוכל להתגבר
בכוחות עצמו על המעמסה הנוראה יעל
המשבר הכספי העלול לפרוץ. הוא ידע גם
כי לא בקלות יוכל להשיג גזבר־מחליף לעבודתו
הקשה מנשוא של בן־אפרים, בתנאי
המשכורת העירונית המוצעת. ננר שיכנע את
הסיעות היריבות. יחד אתן הצליח להשיג את
שינוי החלטת המוסד־לביקורת• בן־אפרים
נשאר בכהונתו כגזבר המועצה.

ערכות לפרקליט הפושע
BLJ1— MW I—III
frWH
* * כול השטרות האילתיים ירד על ה־
rwבורסה התל־אביבית בחודשים האחרונים.
סוחר ופושט־רגל, יעקב הלפרין, לשעבר
מנהלה המודח של חברת עומר החרותית,
הביא אתו את השטרות החתומים בחתימת
ננר ובן־אפרים. את השטרות קיבל הלפרין,
לקוחו של צבי טוב, תמורת כמויות עצומות
של מיטות שנקנו במחירים מופרזים מהל־פרין,
שאיננו סוחר מיטות, עבור מחנה המטילים
בהנהלתו של בית־אש. בנק קופת־עם׳
לו היה הלפרין חייב כסף רב, קיבל
את השטרות לדיסקונט, על חשבון החוב.
בן־אפרים פתח בקופת־עם, באותם הימים,
חשבון עובר־ושב, עוד לפני שקיבל.את הסכמת
הנהלת המועצה וחבריה לשם כך. החשבון
היה דרוש כערבות לשטרותיו של
הלפרין.
.לבן־אפרים ולטוב היו גם עסקים אחרים
עם הלפרין. צ׳קים דהויים של מועצת העיר
אילת שנמסרו לספקים שונים, היו מגיעים
תמיד באורח פלא, על־ידי מתווכים סמויים,
לידי הלפרין ושותפו אוטו הילב. מי היה
מתחלק בריבית שהושגה בדרך זו? על כך
יאלצו לעמול חוקרי המשטרה העוסקים עתה
במבול המיסמכים המוחרמים.
בינתיים החל צבי טוב להחנק בעומס החובות
שרבץ עליו. הוא לחץ על בן־אפריס
שלא יכול היה לעזור לו. מסיבות שונות
ומשונות, שבוודאי יוסברו בחקירה המשטרתית,
הסכים בכל זאת בן־אפריס, שהאשים
השבוע את צבי. טוב בכל המידות המגונית
שבעולם, לחתום לו על ערבות לשטרות בסכום
של עשרת־אלפים לירות. מדוע יעשה
כזאת איש העסקים הממולח שידע כי טוב
לא יוכל לפרוע את השטרות? גם על כך
יצטרכו החוקרים׳ ואולי גם בית־המשפט, לענות•
על כל פנים, היה התנאי של בך אפ־רים
לטוב :״הבא לי את חתימתו של ננר,
כערב שני.״
מסתבר כי בן־אפרים היד, טבור כי חנוך
ננס שידע היטב על כל מעלליו של צבי
טוב, יחתום כערב על שטרות עשרת״א^פי־הלירות
של צבי טוב. טוב בעצמו. טוען
.בן־אפרים, פיקפק בכך, זייף את חתימתו של
•ננר על השטרות, הביאם לבדאפרים לחתימה•
במשטרה סיפר טוב סיפור אחר׳ ש־ייתס
כמובז כי הוא הנכון :״בן־אפרים זייף
את החתימה של ננר,״ מסר הוא בעדותו
וגרם למעצרו המיידי של בן־א&רים. תושבי
צפת׳ שקראו על כך, נזכרו מיד בזיוף חתי-

m m m m m m m m im

החשוד

צבי בן־אפריס מובל בהשכמת
הבוקר מדירתו
המפוארת שבגבעתיים, אל מטה המחוז. ב:־
אפרים בטוח כי צדקתו תצא לאור בקרוב.

מותיו של ראש עירם, גם כן בידי בן־אפרים.
חנוך ננר עצמו הכחיש, על־כל־פנים, ובכל
תוקף, שחתם אי־פעם על השטרות שחתימתו
מתנוססת עליהם. הוא גם לא זכר שחתם
על השטרות של הלפרין. ייתכן איפוא שגם
כאן החתימה זוייפה. אם כי ייתכן, מודד,
חנוך ננר׳ שהוא חתם על שטרות אלה מבלי
לדעת על מה הוא חותם• בן־אפרים, שזכה
לאמון בלתי מוגבל, היה נוהג לשאת אתו
כמה וכמה חתימות־בלנק של ראש העיר.
בימים הקרובים יתברר סופית אם אמנם
היה בן־אפרים הפעם קרבן לצלילה שפלה
של הפרקליט שהסתבך, או שהוא עצמו
יסבך אחרים בעדויותיו במשטרה. ערמומיו-
תו וידיעותיו המשפטיות והפיננסיות ידועות
לכל תושבי אילת, המפקפקים ביכולתם של
חוקרי משטרת ישראל להתגבר על הגזבר
הפיקח .״אחד משניהם ילכלך כאן הרבה אנשים,״
אמר בוודאות חנוך ננר, כשנודע לו
על מעצרו של בן־אפרים .״בן־אפרים ה •א
חף מפשע,״ אמר כעבור זמן קצר. החקירות
המשטרתיות והמשפטים שבעקבותיהן יוכיחו
באיזו משתי.הפעמים צדק ראש העירי ואש
צדק בכלל. תושבי.אילת מחכים לכ 1כקוצר
רוח.

>גסע 9לכ ת * מפיס

לח״ ישרא לי
בעוד ארבעת הגדורים שוברים את ואשם 3

אתתה

ליד הגלגל הענק בפראטר הוינאי (למעלה) ובלשכתו של ראש העיר של וינה

על רקע האקרופוליס ההרוס (למטה) הצטלמה יהודית במצלמתו העתיקה שלי
צלם המקום, לאחר שקודם לכן הרימה כוס לחיי ישראל יעם ראש עירית אתונה;
במשרדו (למעלה) .בקבלת־הפנים המפוארת שערך ראש־העיר ליהודית, בה הש תתפו רוב חברי סו־!
עצת העיריה, שתו המשתתפים כוס שנייה לחיי ידידות המדינות העתיקות־חדשות: ישראל ויווו1.

רית ישראל״יוון נחתמה בהרמת כוסיות יין וברכות לחיים בלשכתו של ראש
לעירית אתונה. ראש העיריה, מלווה שמונה מחברי מועצת העיר, ברך את מלכת המים
הישראלית יהודית מזרחי, שהגיעה לאתונה כשגרירת הרצון הטוב של ישראל, קרא להכרת
ארצו בישראל דה־יורה.
אפילו אנשי הנציגות הישראלית באתונה, המורגלים ביחסה האוהד של האוכלוסיה היוונית
לישראל, בניגוד לייחס הרשמי של המדינה היוונית, היו מופתעים מקבלת־הפנים הלבבית, לה
זכתה המלכה הישראלית הצעירה בהגיעה לבירה ההלנית. במסיבת קבלת פנים, שערכה
קהילת אתונה היהודית למלכת המים ולמלוויה, חקרו אנשי הנציגות הישראלית את כתב
העולם הזה שליווה את המלכה, שאלוהו לפרטי־פרטים של קבלת הפנים בלשכת ראש העיר,
דיודחו אחר־כך דו״ח מעודד למשרד־החוץ בירושלים על תוצאות הביקור.
לא היה זה המקום היחיד בו זכתה יהודית מזרחי לקבלת־פנים חמימה ולבבית. סיכם
איש השגרירות הישראלית את ביקורה של יהודית באיסטנבול, התחנה האחרונה במסעה על
פני בירות הים התיכון,, :מסע כזה שווה יותר מאלף ביקורים רשמיים של שליחים
ממשלתיים.״
יהוו קהל הבו נייד

רצון טוב. מעל גבהי 35 המטרים של הגלגל הענק צפתה יהודית על כל וינה, לאחר שנהנתה
קודם מנסיעה מסובכת ברכבת־השדים. ראש־העיר העניק לה מדליון ואלבום תצלומים מפואר.

שילינגים למצח הצוענים

ף* וינה, אליה הגיעה יהודית לאחר מסע ארוך בצרפת ואיטליה, קיבלו את פניה
^״רא ש עירית הבירה האוסטרית וחברי מועצתו, בטכס מיוחד שנערך בלשכתו. ראש העיר,
שהתעניין לדעת כיצד התרשמה יהודית מעירו, העניק לה אלבום תצלומים מפואר של
העיר, הוסיף על כך מדריך מפורט, כששמע שיהודית טרם הספיקה לבקר בעיר. הוא המליץ

במיוחד על הפראטר הוינאי, ממנו — ממרומי גלגל ענק, עליו נערכה הסצינה המכרעת
ביותר בסרט האדם השלישי — כך אמר, אפשר לראות את וינה במבט אחד. יהודית שמעה
להמלצה, יצאה עם, מלודיה לפראטר, שהינו לונה־פארק משוכלל ביותר, כולל בתוכו את כל
האטרקציות העולמיות של הבידור הקירקסי.
לאחר מסע מזוויע ברכבת־השדים המפורסמת, טיפסה יהודית על מרומי הגלגל. הנוף
שגילתה מעליו, כך היא טוענת, היה המרתק ביותר שראתה בכל חלקי מסעה עד כה.
העתונים הוינאים נתנו פירסום רב למסע מלכת־המים הישראלית. וכשביקרו יהודית ובני׳
לווייתה במסעדת הצ׳ארדש הוינאית, הכירוה הכנרים הצוענים שבמקום, כיוונו את כינורותיהם.
ופתחו בשירי־עם יהודיים. השמחה לא היתד, שלמה עד שלא הדביקו יהודית ובני־לווייתה
שילינגים אוסטרים למצחם של הכנרים, כפי שדורש המינהג.

סרנדה גחלון־העץ

* Vולס לשיא הפירסום זכתה יהודית באיסטנבול. כשהגיעה ללשכתו של ראש העיר
התורכית, ציפו ליהודית כתביהם וצלמיהם של שמונת ׳עיתוני הבוקר הראשיים היוצאים
בעיר הבוספורוס. לאחר צפייה ארוכה, בה החליפו ביניהם המלכה הישראלית וראש
העיר התורכי ברכות ומזכרות הדדיות, הסתערו כתבי העתונות על יהודית ובני לוזייתה,
דרשו כי תצטלם כשהיא לוחצת את ידו של ראש העיר. יותר מאוחר, כשהתפרסמו הצילומים
בהם מחייך התורכי הקשיש אל יהודית, הפכו הם לסנסציה״זוטא בעיר הגדולה: ראש־העיר
התורכי שכה הירבה להחליף חיוכים עם מלכת המים הצעירה, ידוע כשמא־נשים
מובהק.
צלמו של עיתון הצהריים של איסטנבול, כמעט וגרם לתקרית בינלאומית. הוא ביקש את
נלה כוח קפז עיק
השי

באו

רק לצת
הית;
הצע

יבע1ל1ט< ביחת

מבט לעבר אסיה שלחה מלכת המים מעל הגדה האירופית של הבוספורוס
( / I J L J D U 1%למעלה) .בלשכת ראש עירית איסטנבול (למטה) ציפו ליהודית שבעה צלמי
עתונות יומיים, הציפו את עתוני הבוקר של יום המחרת בצילומים מוגדלים של יהודית, שכונתה
באחד מעתונים אלה בטעות כמלכת היופי של ישראל, ש נת . 1758 החיים ארוכים בתורכיה.

היווני חייב להיות לפחות בגובה של שני מטרים, כדי לזכות
ה 11ך ך
! C71131
במשרה בה הוא ניצב על משמרתו שלוש שעות ביום, בלי

1 # J I|U
להזיז אף לא אבר בגופו. אפילו יהודית לא הצליחה לזעדע את המסורת בת מאתיים השנה,
לגרום לשומר־הסף שיעיף בה מבט. הוא לבוש בתלבושת הלאומית של תושבי צפון יוון.

ית שתצטלם עבור עתונו בגן הסמוך. תוך שתי דקות הפן הגן השקט למקום של הת־ית
המונית רועשת. מאות עוברים ושבים, שהכירו את יהודית מתצלומיה בעיתוני
!ר, נקהלו, תבעו אוסוגראפים מהמלכה המצטלמת, כמעט ודרסו אותה בהתלהבותם. רק
1של המשטרה, שהגיעה למקום, חילצה את המלכה הנבוכה מחנק בטוח.
ן רית אחרת, בה היתר, מעורבת המלכה באיסטנבול, נגרמה לאו דווקא על־ידי מעריצים
;ים. הגורם היה סתם תולעת־עץ. כששכבה יהודית במיטתה המפוארת במלון, מחליפה
בין גילוי־הערצה אחד למשנהו, שמעה קול עץ מתבקע מכיוון החלון. היא נבהלה, נת־היסטריה.
ברוב בהלתה לחצה על חמשת כפתורי המרכזיה הפנימית שליד מיטתה, הד
; את כל צוות המלון. אלא שהם לא הצליחו לעזור לה, מכיון שעל כל שאלותיהם
:ה בבכי והצביעה על החלון. ראש־המלצרים לא התעצל, פרק את כל החלון ממסגרתו,
:ילה דבר. הציל את המצב צלם העולם הזה, שהגיע אותו רגע למלון. כאחד בקי ומנוסה
־חב של רמשים למיניהם, תפס סכין, ובמכה אחת חיסל את גילויי־החיבה של תולעת־למלכת
המים של ישראל.

בצער -״לא״ ?גסיך

יסטגכול היתד! התחנה האחרונה במסעה של מלכת־המים על־פני בירות הים־התיכון.
כשערכה יהודית את הסיכום הראשון של מסעה, בשדה־התעופה התורכי, יכלה להצטער
!ל מאורע אחד שהחמיצה: הנסיך פאול, יורש־העצר של כס המלכות היווני, הזמינה בד,מ־של
ידיד משותף, לטיול ממושך במכוניתו הפרטית על פני עתיקות אתונה. לצערה
n * 1 1 m ? l 1 1 1 1 1 7 1 1הזמורה באוזניה של מלגת־הסים בזמן טיול בדרושקה. הוינאית המסור־
; מלכת המים קשורה בלוח מסעות. קבוע, הותה חייבת להשיב, בצער, בשלילה ׳ על
| | J I I U l lתית, בה ־מוסעים התיירים לרוחבה ולאורכה של עיר הדנובה. במושב
IIJIIJ III

:ו של הנסיך היווני.
האחורי של הדרושקה מתנמנם צלם העולם הזה, שליווה את מלכת־המים במסעה הארוך, הנציחו בסידרת תצלומים.

סוךש חו ר -לעשור
(המשך תעמוד )5

וולפסון, בעל חברת פז, כדי לעזור לאותם קצינונים, בניבו של ניב, לרכוש תחנת־דלק
באיזור. רק העובדה שבינתיים נסלל בקרבת מקום המשכו של כביש החוף, שעלול
היה לסכן את הכדאיות המסחרית של תחנת־הדלק, מנעה את הקמת התחנה.
גם היום אין ניב תופס את הפגם שבמעשהו זה• אמר הוא השבוע :״אותם הקצינונים
פנו אלי באופן אישי, ולא כמנהל ועדת העשור. אז ביקשתי מוייסגאל שידבר עם
וזלפסון שיעזור לבחורים במימון הרכישה של תחנת הדלק. מדוע לא לעזור להם? אם
יש לך גישה למישהו שיוכל לעזור, אז למה לא לעזור?״
טבעי הדבר שהתנהגותו של ניב שהיתר, בבחינת אני ואפסי עוד, ושהגיעה פעם
עד לידי הכאת צלם עתונות בפומבי, השפיעה גם על אנשי חסותו שעבדו עמו. כל
התנהגותם היתד, התנהגות של שויץ בהדגישם שהכל שייך להם ומגיע להם.
כאשר החליטה ועדת העשור על הוצאת מטבעות ומדליונים לכיסוי הגרעון הגדול
בתקציב הוצאות ועדת־העשור, הוצאה לשוק כמות מוגבלת של מטבעות רגילים
וכמות קטנה עוד יותר של מטבעות בליטוש מיוחד. קבע מבקר המדינה אחרי שביקר
פרשה זו :״כמות המטבעות שהועברה לבנקים ולסניפי הדואר לא סיפקה את דרישות
הקהל; בשים לב לביקוש המוגבר, לא נמכרו בדרך כלל יותר &כמה מטבעות לדורש.״
אולם אריה אפרת, סגני של ניב, ד,ירשה לעצמו לרכוש 200 מטבעות רגילים ו־20
מטבעות בליטוש מיוחד בשווי של כאלפיים וחמש מאות ל״י• רק אחרי שמבקר המדינה
לפרשה בה היה
העיר את תשומת לבו של אפרת כי איסוף־מטבעות במעמדו דומה
מעורב ניב, נאלץ אפרת להחזיר 140 מטבעות רגילים ו־ 18 מטבעות בליטוש מיוחד,
זכה למרות זאת לכמות משולשת של מטבעות משיכול היה לרכוש כל אזרח אחר.

גודל אישיותו של וייסגאל

נאשם־ברצח נכולסי ופרקליט הייק
אחרי בדיקת הרופא, איומים בעינויים?

* Vולס יותר מכל סיפור אחר יעיד על אפיו של ניב ועל הרגשת העליונות שלו
לסיפור בחירת המקום לתערוכת תחביב. באחד הימים קיבלה הנהלת התיאטרון־הקאמרי
מכתב מועדת העשור בו הועמדה בפני עובדה :״הננו להודיעכם שהחלטנו להקים את
תערוכת תחביב באולם הקאמרי החדש ברחוב פרישמן פינת רחוב דיזנגוף, ואנו
מתחילים בעבודות הכנת האולם לתערוכה בימים הקרובים.״
הנהלת התיאטרון־הקאמרי שהופתעה מצורה חצופה זו של קביעת עובדה, החלה
(החשך מעמוד )8
לנהל עם הועדה משא ומתן, דרשה ערבויות ותמורה כספית עבור השימוש באולם.
עצמו סמל המשטרה ניסים ענתבי את הטיכאשר
לא הגיעו הצדדים לידי הסכם הציע ניב שמאיר וייסגאל, שהוא יושב ראש ׳ פול בחקירה, איים על מורשי בתא־המעצר
ועדת העשור וגם יושב ראש חוג ידידי התיאטרון־הקאמרי, יהיה הבורר. הנהלת הקאמרי כי אם לא יודה באשמה, יעונה קשות.״
סירבה לבוררות, גילתה אותה שעה כי בעתונות כבר הופיע מכרז של ועדת־העשור על
רב־פקד אריה נאור, דאש־ענף־פלילי בזמן
עבודות בניה באולם שלהם.
מעצרו של נבלוסי, ועד־ד,תביעה, לא הכחיש
בעקבות זאת הודיעה הנהלת הקאמרי לניב על סירובה לקיים את תערוכת תחביב
באולמה• ניב נסע לקבל את פני וייסגאל בשדה־התעופה, טען בפניו כי יעקב אגמון, את האשמתו של עורך־הדין, הודה כי ענ־תבי
חקר את נבלוסי בתאו.
מנהל הקאמרי, כינה אותו (את וייסגאל) כאפס ועובר בטל.
היתד. זו הודאה מוזרה מאד. גם הכחשתו
כתוצאה מכך שלח איש הנהלת התיאטרון־הקאמרי גרשון פלוטקין את המכתב הבא
לניב :״בשבת התקיימה ברחובות ישיבת הנהלת התיאטרון בהשתתפות מר וייסגאל. של נאור כי ענתבי שלח את רופא המשטרה
במהלך הישיבה הביע מר וייסגאל את התמרמרותו כלפינו בגלל דברים שציטטת מתוך לבדוק את הנאשם ברצח, הבטיח לו, לכש־נמצא
בריא, כי ישלח לחדר־עינויים מיוחד
מכתב שנשלח כביכול על ידינו אליך ואשר מתוכנו ניתן להבין שהיתר, פגיעה וזלזול
במר וייסגאל. אני יכול להבין שנגרם לך צער על שהמשא־והמתן בענין שכירת אולם אם לא יודה, לא ביטלה את רושם ההודאה.
התיאטרון נסתיים לא בהתאם להסדר שנראה לך. אולם אינני יכול להבין מה צורך החוק קובע במפורש כי אין לחקור, או לקיש
להביא דברים שלא נכתבו ולא נאמרו בשום מקום ושיש בהם רק להביא נזק בל עדות בתא־המעצר.
למוסד. הייתי רוצה שתראה במכתב זה מחאה בשמי ובשם המוסד על שיטתך זאת.״
האם השביעה את האחים. הסיבוב
בתשובה למכתב זה כתב ניב את המכתב הבא:
״מר וייסגאל כיושב ראש ועדת הראשון במשפטו של נבלוסי הסתיים בתוהעשור
חייב לקבל את כל האינפורמציה על הנעשה בעשור, כולל דעתי על תשובתו
צאה 1:0לטובת ההגנה• ברוב־קולות החשל
אגמון על סיכומנו בביתך• אני מאמין בגודל אישיותו של מר וייסגאל ולכן אינני ליטו השופטים מקס צ׳רנובלסקי ואליעזר
מלחי, נגד דעתו של השופט פסח אבישר,
לא לקבל את הודאתו ברצח של הנאשם. 4 קבע השופט מלחי :״אחטא למצפוני אם
אגיד ששוכנעתי כי הנאשם מסר עדות מר»..

צונו.״

niinדווו>רו\tii 1
בסיבוב הבא שוב היתד, יד התביעה על
סנותאווע&געמ
התחתונה. שני אחיו של לוטפי נבלוסי, אח-
מד ועדנן, סרבו להעיד נגד אחיהם, סיפרו
ממלה המסחרי של •חברת עשור כי אמם השביעה אותם לא להעיד נגד בנד״
(למעלה) שהוא העתק כמעט מדויק הם הואשמו בבזיון בית־דין, נכלאו לחודש.
מסמל ועדת העשור (למטה) מוכיח את אפשרות ההטעיה הטסתה בסמל חברת עשור.
אולם בסיבוב האחרון של המשפט ציפתה
ההפתעה העיקרית לשני הצדדים כאחד. גם
התביעה וגם ההגנה קיוו כי עדותה של מלכי׳
אלפסי, אהובתו של אחמד, אחי נבלוסי,
ע שור עצכיאות ישראל -־
והחשודה הראשונה ברצח, תשנה את המאזן
ISRAELS TENTH ANNIVERSARY׳ r ׳V

לטובתם• השבוע, כשנקראה מלכה אלפסי
להופיע בפני בית המשפט, התברר כי
נעלמה, ללא השארת עקבות. ההכרעה במשפטי
של לוטפי נבלוסי נדחתה עד שהתביעה
חושב כי הדבר יפגע בתיאטרון.״ העתקים של מכתב זה, בו הוא מביע את אמונתו
תצליח להמציא לבית המשפט את מלכה אל-
בגודל אישיותו של וייסגאל, שלח ניב לוייסגאל עצמו ולתדי קולק.
פסי, כשכל אחד משני הצדדים משוכנע כי
הצד השני העלים את העדה החיונית* .

במרינה

העשור-עצמאות למי?

משרה ללא מכרז

ך יב אינו מכחיש כי עשה הרבה כדי לעזור לאנשי חברת עשור. אמר הוא
4השבוע לכתב העולם הזה :״רעיון הקמת החברה אינו חדש ושמעתי עליו מזמן.
לדעתי חשוב מאוד שקמה חברה כזאת, סוף סוף יש פעם גוף שיוכל לבצע עבודות
בשביל גופים צבוריים. אשמח אם תקומנה עוד חברות כאלה. השוק הפרטי ילך לכל
חברה שתהיה יותר כדאית• מי שיהיה יותר חזק הוא ישאר.״
כאשר נשאל ניב אם אינו סבור שחברה אשר נושאת את שם וסמל העשור והמתימרת
לזקוף לזכותה את כל מבצעי העשור, תראה בשוק הפרטי יותר כדאית מאשר חברה
אחרת, ותהיה יותר חזקה מכל חברה אחרת בהיותה מצוידת בכל האינפורמציה,
הסקיצות והתכניות של מפעלי העשור שנשארו בידה, השיב הוא :״בקשר לסמל הם
באמת לא התיעצו בי, אבל אינני רואה את העניו כחמור. אני חושב שחברה זו צריכה
ללא ספק לקבל את העבודות רק באמצעות מכרזים.״
בתשובה לשאלה מדוע למרות דעתו.זו נמסרה לחברת עשור העברת תערוכת תחביב
לחיפה וביצוע סיכום לקח העשור ללא מכרז, השיב ניב :״דברים כאלה יכולים לעשות
רק האנשים שעבדו בזה.״ תשובה מסוג זה היא שתעניק כנראה לחברה החדשה עבודות
ללא מכרזים משום ״שדברים כאלה יכולים לעשות רק האנשים שעבדו בזה,״ ורק
אנשי חברת משור עבדו בזד, בועדת העשור. כך על כל פנים מעיד ספר סיכום פעולות
העשור ממנו הוצאו שמות כל האנשים שקדמו בעבודה בועדה לאנשי ננשור.
את סיבת זלזולו של אלוף־משנה ניב במכרזים אפשר להבין אולי מהתחנה הבאה
בדרך הקריירה המזהירה שלו. למרות שאינו שולם באנגלית, ישלח ניב בעוד ימים
מספר לאנגליה לשמש כראש־לשכת-התיירות־הישדאלית שם — תפקיד השווה למשרה
דיפלומטית• ניב זכה בתפקיד זה ללא כל מכרז. כי לפי נוהג תקדימי של נציבות׳
מנגנון־המדינר״ זכאי כל קצין בכיר בצה״ל לקבל תעסוקה בדרגה מקבילה במשרה
ממשלתית ללא מכרו. כך זכה ניב, שהורשע בעבירה פלילית, במשרד, ממשלתית שאיש.
לא בחן אם הוא האדם המתאים ביותר לשאת בה.
כאשר התבקש נהה אזגיב על כד השיב- :אני משתלם עכשיו בשפר, האנתרית. אבל
למלל! את האודה ה א שאני הייתי rW i /הזה ואתיה א^דקששוה
העובדה
תזכיר אינ טרסהמעביד
״מלווה״ העדיה ייגבה. למרות הדעה
המגובשת של כל הציבור הוותיק, שבוטאה
במאמרי העורך על נושא זה, החליטו מפ״ם
ואחדות־העבודה שכדאי להן יותר לעזור
ללווי אשכול בגבית המס. החשבון: בין
העולים מקרב עדות המזרח נתעורר הרושם
כי המלווה נועד רק לאשכנזים ובוטל כש־הופסקה
עלית האשכנזים. מפלגות השמאל
מקוזת להחזייח בציבור זה יותר קולות
משיפסידו בציבור הותיק, שישלם את המם
תביעה להעלאת שכרו של המורה
הבלתי-טופמך ושיפור תנאיו המקצועיים,
הועלתה במרכז הסתדרות המורים על״ידי
נציגת אחדות־ר,עבודה במרכז. כביסוס לתביעה
טענה נציגת אחדות־העבודה, כי המורה
הבלתי־מוסמך, משתכר עוד פחות מנער
שליח. בסידרה מיוחדת על טירור בהסתדרות
!:־,מורים, גילה העולם הזה ( )1126 כי רודן
הסתדרות המורים שומר על תנאי-ה,קיפוח
של המורים הבלתי״מוסמכים, בהגיגו על
האינטרסים של המעביד — משרד החי-
נוך. גילוי? העולם הזה עוררו בציבור המו־ -
רים את התמיסה הגורמת לפעילות חמו(־

כ של ״ממגדת הבלוי־זמא״יות.

ספנרט כדו רג ל
המטרה, לאה רו ש ם

על משחק השבוע כין מבכי תל־אביב
לבין מכבי חיפה, שהסתיים
בתיקו ,1:1כותב שייע גלזר :
יש עתון אחד, קוראים לו 1הארץ, יחבל
שאתם לא קוראים אותו. אתם לא יודעים
מה אתם מפסידים.
הנה, למשל׳ לפני
שבוע, היתר, שם
רשימה גדולה של
בן־ציון פט על כדורגל.
על מה אתם
חושבים הוא כתב
שם? על מצב הכדורגל?
על התפרעות
הקהל? איפה?!
דווקא עלי.
על הרשימה הוא שם כותרת יפה: הרשאי
שחקן־חובב לכתוב בעתון? ובפנים הוא כותב
כאילו זה שאני כותב בעתון, עושה אותי
לשחקן פרופסיונלי. ובכן אתם רואים, הכל
כבר בסדר בכדורגל בארץ. שחקנים לא
מקבלים כסף בעד משחקים, מאמנים זרים
שבאו מחוץ־לארץ לא משחקים אצלנו בקבוצות.
הכל בסדר. היחידי שמסכן את החובב־נות
זה אני. מה שאני רוצה להגיד לאדון
פט, זה שאני לא אשם שהרשימות שלי יותר
פרופסיונליות מהרשימות החובבניות שלו.
חצי ־ חצי. איך שנגמרה הליגה בכדורגל,
היו החברה גמורים איתה ביחד. כמעט כולם
רצוצים ועייפים מזה שמשחקים חודשים
כדורגל בלי הפסק. אבל אצל הקבוצות זה
לא קבע הרבה. הקבוצות כבר קבעו נסיעות
לחוץ־לארץ וטיולים לחופש.
בגלל זה החליטו לא לעשות הפסקה במשחקים
ואירגנו איזה משחקי גביע, שבטח
יהיה אחה מאותם הגביעים, שהמשחקים עליהם
לא נגמרים ואף אחד בסוף לא לוקח
אותם. הפעם היה זה גביע על שם רוזנפלד,
והשתתפו בו ארבע קבוצות: הפועל תל־אביב
ומכבי יפו, חיפה ותל״אביב. בשבוע
שעבר, בסיבוב הראשון, הפסדנו 0:1למכבי
יפו. השבת עלינו לשחק נגד מכבי חיפה.
גם אנחנו וגם הם היינו מעוניינים לחזק
קצת את הפרסטיג׳ר, שלנו, שירדה אצל הקהל.
עלינו לשחק בהרכב מלא. אבל רק
התחיל המשחק, ראינו שרצון לחוד ויכולת
לחוד, והפרסטיג׳ה עומדת ללכת עוד פעם
לאיבוד. מכבי חיפה עלו עלינו בהרבה. הם
התקיפו כמעט כל הזמן ובמהירות, עד שהיינו
גרוגי. אלא שחו /משער אחד, מרגליו
של מנצ׳ל, הם לא הצליחו לנצל את החורים
הרבים שעשתה ההגנה שלנו. אצלנו לא
היה שום קשר בין האגפים השונים, ולא
היה כמעט בכלל מר, לדבר על הכנסת גולים.
המאמן ראה אי? העניינים כמו שהם, והחליט
לעשות מהפכה בקבוצה. בחצי השני
עלינו לשחק עם הרכב שונה לגמרי. הוציאו
החוצה את השוער בנדודי שהיה עייף, את
רזניק, את מתניה ואת נחמיאס, ובמקומם
הכניסו שחקנים צעירים. מה שקרה אחרי
זיה, פשוט קשה להאמון. התחלנו לשחק כמו
קבוצה אחרת• הייה מ*טחק כזה, שכמוהו. לא
הראנו זמן רב.
כחצי השני הכניס פלשל׳ את שער השוויון,
כתוצאה מ־עיטה שלי. התוצאה 1:1
שיקפה באמת את מהלך המשחק. חצי מש•
(חצי שלנו.
הל הלה של ממי
חעודס־rffnז5זז־

סינורו האישי של מנהר הבנק משניה שנעצו השבוע נהשוד בזיוף חתימות

111
Vד1ז 1י ויי
J l i!U
1^ PIקיב ! S ״1ת Iי 1i1ה #
כין שאר פרשוודהשחיתות, שהציפו השבוע את המדינה והדהימו
את האזרח, הזדקרה גם פרשתו של חיים מדליק, המנהל בן ה 61-של
״בנק ארץ־ישראל־כריטניה״ לשעבר, שנעצר ונאשם בזיוף מיסמבים.
החשד נגד גורליק הוא -שחת ם את שם לקוחותיו על צ׳קים, והשתמש
כצורה זו בכספי הלקוחות באוות־נפשו. נראה בי אין מאשימים את
גורליק שמעל ככסף, אלא בגן* ששילם ללקוחותיו ריבית רגילה על
כספם, בעוד שהוא עצמו הלווה את הכסף בריבית קצוצה -דבר
שבתנאי המשק הישראלי יבול היה להבטיח לו רווחים גדולים מאד.
גורליק עצמו לא הכחיש את עצם העובדות, אך טען שהלקוחות
הרשו לו לעשות בכספם ככל העולה על רוחו, בולל לחתום את
שמותיהם. מבלי לקבוע עמדה בענין.שיידון כפני בית־המשפט, מפרסם
,,העולם הזה״ להלן את סיפורו האישי של גורליק, הנוגע לא רק
לפרשה, אלא גם מתאר את דרך חייו של האיש. כתקופה בה נאשמים
אנשים מכובדים בתכיפות גוברת והולכת כמעשי־שחיתות, יש משום
חשיבות חברתית כרקע האישי של החשודים.
מאת

חיי ם

כבתי כמיטה מבלי שיבולתי להח־נועע.
הפצע שברגלי הכאיב לי מאוד.
פתאום דפק מישהו בדלת. ניגשתי לפתוח,
עמדו שם ארבעה אנשים, הקצין יהושע דר,
ממשטרת פתח־תקוה, סמל־משטרה נוסף
ושני אזרחים, פקיד ופקידה שזיהו את עצמם
כעובדי המפקח על הבנקים. הם ביקשו
רשות לערוך חיפוש בביתי. מובן שלא
התנגדתי, כיון שידעתי כי אין לי מה
להסתיר•
אנשי המשטרה ערכו את החיפוש ביעילות
רבה. הם לא השאירו ארון, מגירה או
מיטה אחת בכל הדירה, שלא חיפשו בהם
ובסביבתם. אחרי שסיימו את הבדיקה הקפדנית
ולא גילו דבר, הודיע לי הקצין דר,
כי אמנם לא גילה כלום בחיפוש, אולם הוא
ביקש ממני שאצטרף אליו לתחנת־המשטרה
בפתח־תקוה. זה היה בשעה שש לפנות
ערב. הסברתי לקצין כי אינני מסוגל ללכת,
בגלל הפצע ברגל, אבל הוא עמד על שלו
ונתן הוראה לקרב את מכונית המשטרה
עד לפתח הבית, כדי שלא אצטרך לצעוד
ברגל.
לא תארתי לעצמי כי יאשימו אותי בעברות
חמורות. דר אמר כי ייתכן שאשוב
באותו ערב, אבל הוא אינו בטוח• נסענו
לפתח־תקוה, ושם, אחרי חקירה קצרה, הודיע
לי הקצין כי עליו להכניס אותי לתא־הכלא.
נדהמתי עד שכמעט לא יכולתי לדבר.
סיפרתי לקצין כי אני חולה־סוכר, הנמצא
בטיפול רפואי מתמיד, וכי אינני יודע אם
אוכל להחזיק מעמד בתנאי כלא.

״האדומים גייסו ארמי לצבא״*1
ך צעתי לו להכניס אותי עם שוטר

I 1למלון במקום, ולחייב אותי בכל ההוצאות.
אולם הוא סירב לשמוע על כך.
הושלכתי לתא כלא אפל, שבו היו כבר
מוטלים מספר אנשים, כשישה או שבעה,
יהודים וערבים, שזיהו את עצמם כפושעים
ומסתננים. מחוסר־ברירה מצאתי לי מקום
על מזרון מלוכלך, וכך שכבתי כל הלילה,
נעקץ על ידי אלפי היתושים, וחוזה ביתר
האסירים העושים את צרכיהם בדלי שעל־ידי.

אותו לילד, לא עצמתי עין והיה לי
המון זמן לחשוב על כל מה שעבר עלי
ב־ 61 שנות חיי. נמצאתי כבר במצבים
טובים וגרועים מזה שהייתי נתון בו, אולם
מעולם לא נהגו בי כבפושע. להיפך, על אף
היותי יהודי, בגולה, זכיתי ברוב המקרים
לכבוד והערכה שלא יהודים רבים זכו להם
באותם ימים.
הייתי בין הקציניפ״היחודיים הראשונים,
שהוסמכו ברוסיה בשנת . 19x7עברתי בית׳
ספר לקצינים, ואחרי שנתמניתי כקצין בגדוד
חיל״רגלים, חזרתי הביתה והמשכתי
בעבודתי הרגילה (הודי היו סוחרי לציס),
עד שהבולשביקים פרקו את צבא הצאר
וייסדו במקומו את הצבא האדום. הם סבלו
ממחסור חמור בקצינים בעלי־מקצהי וגייסו
אותי כלי לשאול הרבה *שאלית•
נאלצתי להילחם בחזית הפולנית, עד שהרוסים
נחלו מפלה ניצחת ליד ודשה והתחילו
לסגת• גם אני נסוגותי יחד אתם, וכך
הגעתי עד לפינסיק. הצנא האדום -המשיך
לסגת, אולם אני נשארתי בפינסק. פשטתי
את המדים וניסיתי לארגן לי את חיי כאזרח.

גו ר ד ־ ה
אבל נראה שגורלי בכל זאת נחרץ אחרת.

״היצעתי לגגרד צבא יהודי״

ך עי רגכגם הצבא הרוסי־הלבן של
/הגנרל בלכוביץ, ששיתף פעולה עם
הפולנים של פילסודסקי, בהנהגת המנהיג
האנטי־קומוניסטי סבינקוב והפרעות השתוללו
באין מפריע. החיילים גנבו את הרכוש,
אנסו את הנשים ורצחו באין מפריע. כקצין
לא יכולתי לסבול את ההשתוללות ופניתי
אל מספר מורים ומורות יהודיים בבית הספר
העברי במקום, והחלטנו לנסות לארגן
גדוד יהודי שיגן על הישוב•
באחד מאותם ימים עברתי במקרה ברחוב
הראשי בעיר, והופתעתי לראות ליד פתח
אחד הבתים, שני חיילים מגדודו של בלכו־ביץ,
ובידיהם חרבות שלופות. שאלתי אהד
מהם, מדוע הם ניצבים שם ומי נמצא
בפנים הבית? הוא ענה לי כי בלכוביץ
וסבינקוב נמצאים בפנים. ביקשתי להודיע
לסבינקוב כי אני רוצה לשוחח אתו. לא
חשבתי באותו רגע, מה עלול לצמוח לי
מהחוצפה ההיא, ועוד לפני שהספקתי לחשוב
מה לומר, יצא החייל שוב, ציוה עלי
להיכנס לבית.
המנהיג הלבן שאל מי אני ומה רצוני.
הסברתי לו כי בכוונתי לארגן גדוד יהודי,
והייתי מעדיף לעשות זאת במסגרת צבאם.
סבינקוב ביקש ממני לחכות ונכנס להתיעץ
עם הגנרל. כעבור דקות אחדות הוא יצא
והודיע לי חגיגית, כי הם החליטו להרשות
לי להקים את הגדוד במסגרת שלהם.
כבר למחרת, הופיעו כל העתונים שתגיעו
מורשה, עם שתי ידיעות ענקיות על אותו
ענין. באחת נאמר כי הגנרל בלכוביץ התיר
לי להקים גדוד יהודי במסגרת צבאו. ובשניה
היתד, התראה של הגנרל, כי כל חייל,
שיתפש בשוד, רצח, או פעולה אחרת נגד
היהודים, יהרג במקום.
ההתרגשות שחוללו שתי הידיעות בקרב
היהודים, היתה עצומה• אני עצמי מוניתי
כמוציאן לפועל של הפקודות מבחינה צבאית
וחוקית. ר,וסמכתי להרוג במקום כל פורע
שיתפש על־ידי. עברתי עם אנשי בכפרים
ובעיירות באזור, ובכל מקום ששדדו מיהודי
פרה, החזרתי לו שתיים, שלקחתי בחזרה
מן הפורעים. היהודים באותם המקומות
היו נבהלים ברגע הראשון, כאשר
היו רואים אותנו, ורק אחרי שהיינו מתחילים
בפעולות הטיהור, היו נרגעים ומרימים
ראש בגאווה שעלתה ממש על גדותיה.

בקשתי מהמפקד חדנח
ך• אחת מהעיירות שנקראה טיוב,

משפט צבאי נגד שלושה יהודים, שהואשמו
בקומוניסטים. למעשה היו אלה שלושה
בעלי משפחות, ששיתפו פעולה עם הבולשביקים
כדי להתפרנס מכך• הבטחתי לרב
כי אגש לבית־המשפט ואנסה להציל את
היהודים. בית־המשפט קבע את מושבו לשעות
אחר־הצהריים, והמשפט הראשון היה
נגד שלושה פורעים שרצחו יהודי ושדדו
את רכושו. הם הודו ונידונו למיתה.
פניתי אל נשיא בית־הדין וביקשתי לאפשר
לי להסביר את עמדתם של הנאשמים
היהודים, אבל הוא סירב וטען כי יש
להם מומחה יהודי מיוחד לתפקידים מעין
אלה. ראיתי שאין לי מה לעשות, ומאחר
שלא רציתי להשפיל את עצמי לפניו, חזרתי
למשרדי וחיכיתי לראות איך יפול דבר.
כעבור שעות אחדות הופיעו שוב הרב
והנכבדים, הודיעו לי כי השלושה נידונו
למיתה• הם התחננו כי אעשה כל מה שאוכל
להצילם. השעה היתד, שעת־לילה מאוחרת•
ניגשתי אל ביתו של בלכוביץ, שכמפקד
עליון היה עליו לאשר כל גזר־דין
לפני ביצועו.
עוזרו האישי הודיע לי כי הוא ישן ואסר
עלי להפריע לו. כתבתי לו פתק וביקשתי
מעוזרו, שיראה לו אותו, לפני שיאשר את
גזר דינם של שלושת היהודים. הוספתי
שאם יחון אותם, אהיה אני עצמי אחראי
לכך שהם יהיו נאמנים למשטר• למחרת
בבוקר שוב בא אלי הרב והודיע כי מובילים
את ששת הנידונים, שלושת הפורעים
ושלושת היהודים, לבית הקברות, להוצאתם
להורג. אמרתי לרב, כי אם הוא מאמין
באלוהים, שישב אתי במשרדי ויחכה לראות
מה יקרה לשלושת היהודים.
השישה הובלו לבית הקברות, שם היו
כבר מוכנים שישה קברים. ראשונים הובלו
שלושת הפורעים. הם נורו ונפלו׳־ישר לתוך
הקברים. אחריהם הובאו היהודים למקום.
ברגע האחרון ניגש אליהם מפקד כיתת־היורים,
ואמר להם כי גם הם ראויים לאותו
גורל, אבל המפקד היהודי ביקש חנינה
עבורם, ועתה עליהם ללכת אליו ולכפר
על עוונם בשרות נאמן.

הבנק החדש סרב לקבל את הסניף, ואני
יסדתי את חברת נתניה לאשראי, שהמשיכה
את הפעולות הכספיות.

מדרע נוהגים כי ככפו שע?
« פי הסכם עם בנק ארץ־ישראל־בריסניה
/פתחתי, לפני כשלוש שנים, את סניפם
בנתניה. הבנק עצמו לא השקיע אף פרוטה
בעיסקה, ולא סיכן מאומה בפעולה זו.
כאשר הפסקתי לעבוד אתם, ביקשתי שיחזירו
לי את כספי, אולם עד היום הם
נשארו חייבים לי 15 אלף לירות.
כשפתחתי את סניף בנק ארץ־ישראל-ברי־טניה,
העברתי אליו את כל לקוחותי והפקידים
שלי• כשראיתי שאצטרך להפרד
מהאנשים הללו, פתחתי משרד חדש והודעתי
על כך לידידי. רובם הגדול הביעו רצון
להעביר את פקדונותיהם אלי, ואני בצעתי
זאת עבורם. נכון שבמקרים אחדים נעשה
הדבר בצורה לא מקצועית. חתמתי על ה־צ׳קים,
של איתם אנשים, במקום שיחתמו
הם עצמם. זה לא נהוג אמנם, אבל היו לי

שש שכיב שירתתי כשוטר
>\;י ישבתי וחיכיתי במשרד יחד
י ו עם הרב. פתאום נראתה ברחוב התהלוכה
המוזרה ביותר שראיתי מעודי. שלושת
הנידונים צעדו בראש, ואחריהם כל אנשי
העיירה, יהד עם הילדים, הנשים והזקנים.
כולם באו להודות לי ואני זכיתי בו במקום
בשלושה חיילים•
אחרי שהשלמתי את הגקיון היסודי במקום,
המשכתי הלאה בטהור כל הסביבה.
עם גמר המלחמה בין הפולנים והבולשביקים,
חזרתי לורשה ומשם עליתי לארץ.
זה היה בשנת .1920 באתי לתל־אביב בתקופה
של שפל וחוסר־עבודה. בתור שומר־דת
הצטרפתי מיד להסתדרות הפועל־המזרחי.
יצאתי למושבות פתח־תקוה וראשון־לציון
והתחלתי לעבוד כפועל חקלאי, בכיבוש
העבודה העברית. המשכתי בכך שנים אחדות
עד שיום אחד ראיתי מודעה שקראה לצעירים
להתגייס למשטרה. הגשתי בקשה ואחרי
שעברתי בחינות נתקבלתי לשרות תחת
פיקודו של חיים הלפרין, המשמש כיום
המפקח העירוני הראשי בתל־אביב. שרתתי
יחד עם הקצינים פלג, שטיינברג, אחיאסף
וורטמן ורבים אחרים שכיום תופשים עמדות
נכבדות במשטרה.
התחלתי בשרות בשנת .1923 אחרי שש
שנים נודע לי במקרה כי הסתדרות בני־בנימין,
עומדת להקים כפר ^1דש• פניתי
אליהם ועובד ברעמי, שהיה המזכיר הכללי
של ההסתדרות, הסבים לקבלני כמתיישב.
שילשלתי לידיו 125 לירות תמורת 25
דונם אדמה. הפסקתי את עבודתי במשטרה
והצטרפתי לכפר, שבו עבדתי בין היתר
במוסד הכמפים׳ שאחר כך הפך להלואה

miנכנסתי במקרה לביתו של השוחט היהודי.
הוא התחלחל כשדאה אותי, כי לבושי
היה בדיוק כמו לבושם של מפקדי הגדודים
האחרים• התחלתי מיד לדבר אליו אידיש,
והמסכן כמעט התעלף. בשום אופן לא
וחסכון.
האמין כי אני אמנם יהודי. רק למהרת
עבדתי שם עד לשנת ,1946 בה נפגשתי
בבוקר, כשהלכתי אתו לבית־הכנסת והוא
עם עוררהדין ברקאי מתל־אביב שהיה אחד
ראה כי אני יוד׳ע לקתא בתורה, נשתנה
יחסו אלי. קבעתי בביתד את משרדי למשך ממנהלי בנק נורוק־איזלזק. הוא הציע לי
לפתוח סניף של הבנק בנתניה. הסכמתי
כל זמן שהותי במקום.
; ופתחתי את הסניף, אחרי שהתפטרתי מ-
למוזרת באו אלי רב העיירה׳ ונכבדיה .,הלואח וחמכון. המוסד, ששינה את שמו
וסיפרו לי כי באותו ערב עומד להתקיים לבנק שרון /הסתבך׳קצת ונמכר לבנק ארצי.

נאשם גורליק
בכלא, ליד גנבים ומסתננים

על כך אישורים מאותם הלקוחות. הורשיתי
לעשות כל פעולה בשמם, כולל חתימה.
בבקורת שערך המפקח על הבנקים, הוא
העיר לי שאסור היד, לי לפעול בצורה שבה
פעלתי. מאז עברה למעלה משנה ולא שמעתי
כל תלונה מצד הנהלת הבנק, שבו לא
עבדתי יותר.
עכשיו מאשימים אותי בכך שניצלתי
פקדונות של לקוחות, שביקשו להפקיד
את כספם בבנק, לצרכי הפרטיים. וזה בשעה
שאפשר לומר, כי מלכתחילה היה הון הבנק
בולו שלי, ויכולתי לעשות בו ככל העולה
על רוחי. יחד עם זה נכון הוא, כי בכמה
מקרים סטיתי מן המקובל בעסקי בנקאות.
כשהרגשתי, למשל, שאני עומד להפסיק את
עבודתי בבנק, הודעתי ללקוחותי כיי אני
מעביד את כספם אלי, כדי שיהיה במוח
יותר•
עשיתי בבנק בדרך כלל כל מה שרציתי,
כיון שהרגשתי שזה בסמכותי. אם פה ושם
סטיתי מהדרך, את זאת יוכיח בית המשפט.
אולם דבר אחד ברוד לי: לא מעלתי באמונם
של לקוחותי. והראיה: גם כיום, אחרי
.המקרה, עדיין מוסיפים׳ לקוחותי -הישנים
לעבוד אתי, בלי כל חשש. לא מעלתי אף
פעם בכספם שלהם, ולא גנבתי מהם דבר.
ואם כך, מדוע זה נהגו בי כבפישע פלילי?

החי
חג האורים
ן * כאר־יעקוב, הצית חולה־נפש מחסן
לבג די ם בבית־ו,חולים, הזר כעבור ארבע
שעות, הצית את משרדי ההנהלה, מען,
כאשר נתפס, כי הגג בדרך זו את ל׳־ג
בעומר.

תמרחו את העור טס מקלון•שנקם״,
המפיץ ריח נעים ובאורח פלא מרזזיק
יתושים וברחשים. מאפשר שנתילילה
שליוה, ללא הפרעות, בלוי נעים בחוץ
בערבי הקיץ וספורנו מיס ללא
עקיצות מטרידות .״שנקם׳ כה עדין,
שאפשר למרוח בו את התינוק מכף
רגל ועד ראש! שימו קץ לעקיצות!
קנו עוד היום בבית־המרקחת או ב־פרפומריה
הקרובה מקלון. שנקם״.

בן ם״ה דחופה

ך נצרת, ביקשה אשד, מוסלמית ממש*
י י׳ הבטוזדהלאומי כי יפסיקו את תשלומי
קיצבת־הזיקנה לבעלה בן ה־ ,65 מאחר
שבעלה מתכוזן לקנות בכספי הקיצבה אשה
חדשה.

ייעול

ן * אילת, התקבל שמש חדש לבית־הספר
Jהממלכתי המקומי, אחרי שקודמו נאשם
בעשיית מעשים מגונים לשתי ילדות בנות
עשר, נעצר בתום חודש באשמת׳ ביצוע אינם
בילדה בת שבע.

גילוי אריות

ף* ג׳נבה, שוזייץ, נאבק עתונאי־חוץ על
Jהשגת טופס מנאומו של אחד מארבעת
מיניסטרי־החוץ, איבד בדוחק את מכנסיו.

הבט אחורה בזעם

מ הי רהמק לון

1.250ל־י
ה מ פי צי ם הי הי דינז
ה בי נוריתבע־ מ

^ אי ל ת, הניע נהג ג׳יפ אזרחי את הג׳יס
^ שלו שעמד על מזח הנמל, במהלך אחורי,
עבר את מסלול המזח, שקע במי־המפרץ.

קלקול טכני
פורטלאנד, ארצות־הברית, התפרצה
Jאשד, בלתי־ידועה לאולפן טלוויזיה, תוך
כדי שידור, זרקה בפני מנחה השידור פש־טידת־פירות,
הסתלקה להפתעת הצופים הנדהמים.

המינוי

2ן יבל\ז

זזטובתך,

זה יהיה קרב אחרון

פרט
א גתו

ב\זן\רגז.

ח דו ש מהפכנ>!

ציפור הנפש

ב שיטת הטפול בנשירת
שערות והצמחת שער חד ש!

תל״אכיב, אחרי ביקור ביריד המזרח
Jהנבנה בצפון־מזרח תל-אביב, מנתה תלמידה
בת תשע, בין יתר מיני הציפורים
שהיא מכירה, את הגמל המעופף.

טפל בעצ מך!
בביתך!
ובזמן הנו ח לך!
נסהזאת על ח ש בוננו!

ך • סאקיה, אחרי הבהירות להסתדרות,
Jסירבו אנשי ודעדת־הקלפי להחזיר את
הקלפי המלא, דרשו שנציגי המפלגות יחתמו
להם בו במקום על הבטחה לספק שיכון
תוך חודש.

רו בינ׳ ס קז ס מ טי קז ם
מ ע מי דעתה לר שותכם
אתג סיונו הרב
והידע שלו בשטח
הטפול ב שער ומ ציע
לכ ם שיטת־ט
פו לעצ מי ב בי תכם
ובזמן המת אי ם לכם.

״רובינס קו ס מ טי קו ם״
ב הנ הל ת מר א. רוביו בי או קו ס מ טי ק אי מ דו פלם

ת ל ״ אביב, רח׳ פינטקר ,2טל 22128 .

חיפה,

רח׳ הרצל ן

פרוספקט הסברתי >שלח לכל דורש.

ך וואלמון, צרפת, מסר הרוזן מוו־אלא־
Jמון לנשק המקומי אקדח עתיק, שלא
שומש מאז קרב פונסנוי בשנת ,1804 נדרש
לשלם פיצויים אחרי שהנשק לחץ על הדק
האקדח, פצע את אשתו בכדור שנמצא בבית־הבליעה
מאז הקרב.

שטר לפרעון

שדור חי

^ זידרלנד, הולנד, גילה סיור משטרתי
לקבוצת מבריחים חוזים בטלוזיזיה במסבאה
ליד הגבול, הזעיק במכשיר שלו תגבורת,
גרם לבריחת המבריחים כאשר נקלט
השידור במקרה במכשיר הטלוויזיה.

סוף טוב הכל טוב

ך אורנקי, פאראגוואי, הפיץ סוחר־עורות
לשמועה כי סוף העולם יבוא ב־ 26 למאי,
קנה את בתיהם של תושבי הכפר במחירי
הפסד, נתבע לדין כשביקש למכור את הבתים
ב־ 27 למאי במחירים מופקעים.

הלב הנמהר

* פתדדתקווה, טיפל רופא באשה צעי-
Jרה, שטענה כי היא סובלת מהתקפת־לב,
גילה כי כאביה באו בגלל שהידקה את
מחובה יתר על המידה•

הארי בחכורה

לממפיס, ארצות־הברית, גילתה הברת
Jצער־בעלי־חיים, כי במשך החודש האחרון
נתנה מחסה ל־ 193 כלבים 301 ,חתולים,
שבעה עכברושים ארבעה שועלים, שלוש
תרנגולות, שני פוסומים, שני שפנים, סוס
אחה, בהוז אהד, שור אחז־ ,אהיזז אזזד.

מעולם לא היה סיפור נה עצוב
כמו סיפורם של יוליה ורומיאו.

» מ?ן ות רכות נשפכו מאז העלה
| שייקספיר, בשנת , 1596 על במת תיאט־רונו
בססראטפורד על האודן, את טרגדיית
רומיאו ויוליה. השבוע היה דומה כי הטרגדיה
שהתרחשה בוורונה בין בן משפחת מונטגיו
לבת משפחת קפולט חודרת על עצמה בישראל.
אולם בניגוד למחזה השייקספירי, בו
היתר, המדינה, בסמכותו של הנסיך, המפש־רת
בין שתי המשפחות היריבות, נראה היה
כי המדינה, בתוספת פרוטקציה אישית בשעורים
מדהימים, עושה את הכל כדי לדחוף
את הזוג הצעיר אל זרועות המוזה.
בחדר ערום־קירות בתל־אביב-,חיבקה ולרי
קורנר־צימרמן 19 בת למשפחת רבנים
הונגרית, את ראשו של צעיר נוצרי יפה־תואר.
הנס הנינג הרם, בנו של מורה ב־בית־ספר
תיכון גרמני, לא אמר מילה. הוא
היה עייף. נסיונותיו הנואשים לשאת את
אהובתו שחורת־השיער לאשר, עלו בתוהו.
מדינת ישראל, בה קיווה למצוא צדק, הפכה
עבור אשתו לבית־סוהר חד סורגים, בו
היה הוא חייב למות מרעב או להתאבד.
ולדי קורנר־צימרמן נולדה בבודפסט במלחמת
העולם השניה. שם נרצח אביה, אלדר
צימרמן, בידי הנאצים. אלמנתו, אירנהצימר־מן
והתינוקת ולדי ניצלו בדרך נס, מצאו
מקלט בכפר נידח בהונגריה. עם תום המלחמה
נישאה אירנה צימרמן לסוחר פרוזת
עשיר, יעקב קורנר, היגרו יחדיו ב־ 1949לוינה.
בוינה ציפה למשפחה העייפה מקלם :
רבה הראשי של וינה. ד״ר עקיבא אייזנברג,
אחיה של אימה צימרמן.
בבית קורנר־צימרמן שררה אוזירה יהודית
חמימה ותרבותית .״אמי אהבה אותי
אהבה עיוורת,״ אומרת ולרי ,״וגם אבי החורג
נהג בי כאילו הייתי בתו.״ ולוי קיב־לה
חינוך מעולה בקולג׳ אנגלי. בחזרה מ־אנגליה
החלה ללמוד ציור אופנה. היא יצאה
בחברה יהודית, התארשה לפני שנתיים עם
דוברם פריי, סוחר עצים יהודי מצליח.
חיי משפחת קורנר־צימרמן היו זורמים
עדיין באפיקם השקם, ללא זעזועים וטרגדיה,
לולא אותו ערב 13 ,בינואר ,1958 בו הכירה
ולרי במרתף הסטודנטים בוינה את הנס
הנינג הרס, שחקן גרמני צעיר.
הנס בן ה־ 24 הוא בן למשפחה גרמנית
בורגנית. אביו, מורה בית־ספר תיכון בעיירת
מינסטר שבתסטפליה, השתייך למפלגה
הנאצית .״אין טעם להסתיר זאת,״ אומר
הנס בעצב ,״הפקידים הממשלתיים הוכרחו
תחת שלטונו של היטלר להצטרף למפלגה.״
הנם, שבגיל עשר חי כבר בגרמניה הכבו־שה,
השתוקק מנעוריו להיות שחקן, עבר
בהצלחה את בחינות הכניסה לבית־הספר המפורסם
לשחקנים: מקם ריינהרדט בוינה.
״היתד, זו אהבה ממבט ראשון,״ אומר
הנס .״בראותי את ולרי לראשונה, עוד לפני
שהחלפתי עמה מילה, הרגשתי כי היא די־נערה
שנבראה בשבילי ושאוהב אותה לעולם.״
ולרי והנס החלו להתראות יום־יום.
היא אף העזה להזמינו לביתה, הציגה אותו

רומיאו גרמני נוצרי ויודה יהודיה מוינה שעלתה נעל נורהה לישראל מתחננים

״תנו דנו להתחתן!״
בפני הוריה. ההורים, שלא הרגישו מיד באהבתה
לעלם הגרמני, קיבלו אותו באדיבות.
אך ולרי לא הצליחה להסתיר את רגשותיה•
פגישותיה התכופות עם הנס, שיחות
טלפון ארוכות שניהלה עמו, הרגיזו את
אמה. מקץ שלושה שבועות להיכרותם, אסרה
עליה אמה לראותו. אך האיסור לא הועיל,
ולרי המשיכה להיפגש עם הנס בחשאי•
בהרגישה במתרחש, הלכה האם אל
הנם .״אם לא תפסיק להתראות עם בתי,
תסולק מסמינר ריינהרדט ומאוסטריה. אחי,
רבה הראשי של וינה, ידאג כבר לכך,״
איימה עליו .״כל זמן שאני בחיים, לא ארשה
לבתי לשאת גרמני!״
#לו רק נתנה לי אמי להיפגש עם הנס,״
מבטיחה ולרי ,״לא היינו חושבים על נשואים
מידיים. ידעתי כי על הנם לסיים את
לימודיו בקיץ . 1959 ידעתי כי מספר שנים
תעבורנה עד שיוכל לפרנס משפחה. אך אחרי
איומי אמי החלטנו להתחתן מיד. לא
ידענו כי החוק האוסטרי מתיחס אלי כאל
קטינה ולא אוכל להינשא ללא הסכמת הורי.״

מוסד קשי־היגוך זיוליה
« סצינות כפית קורנר החריפול״יום

ן fאחד הציעה האם :״ניסע לישראל ל־שבועיים־שלושה.
תנוחי קצת ותראי את כל
העניו בפרספקטיבה אחרת.״ ולרי הסכימה.
בהגיעם לישראל, בחודש מארס לפני שנה,
הכניסה אותה אמה מיד לאולפן בפתח־תק־וה
.״תשארי כאן שלושה חודשים. אני מק־וזה
כי תוך התקופה הזאת תכירי בטעותך,״
אמרה האם. ליתר בטחון השאירה בידי
ולרי כרטיס טיסה בחזרה.
ולרי לא חזרה לוינה עם תום לימודיה
באולפן .״ניהלתי מלחמת מכתבים חריפה
עם הורי, איימתי עליהם כי אם לא יסכימו
לנשואי עם הנס, לא אחזור לעולם. סרבתי
גם לקבל תמיכה כספית.״ היא עבדה בנזוע־דון
התיאטרון ובדולפי! בשבי־ציון.
באוקטובר 1958 חזרה ולרי לוינה. היא
קיוותה שהוריה יתייחסו אליה כאל בוגרת.
לא יערמו מכשולים על דרכה. היא טעתה.
הוריה אסרו עליה מיד להיפגש עם הנס.
משסרבה, איימו כי יכלאוה בחדרה.
ולרי ברחה מביתה, התגוררה אצל ידידתה.
הוריה, שחשדו כי היא מתחבאת בחדרו של
הנס, האשימו אותו בפני מנהל הסמינר בחטיפת
בתם .״הייתי עף בודאי מהסמינר,
לולא חיבתו של מנהלי אלי, והעובדה כי
ולדי באמת לא נמצאה בחדרי,״ מחייך הנס.
הנס, שידע על מקום הימצאו־״ השפיע על
ולדי לחזור לביתה. בחזרה, נכלאה מיד ב
חדרה,
הוחזקה במאסר־בית עשרה ימים.
״הייתי מאד מודאג,״ מספר הנם ,״וניגשתי
לביתה.״ בעלותו במדרגות הבית פגש
הנס בהוריה .״לא נכניס אותך לדירה. נדבר
בבית־קפה,״ אמרו לו. בבית־הקפד, התנפלה
עליו האם בצעקות :״פושע, בן מרצחים!
לא תקבל את בתי לעולם!״ הורי ולרי
איימו אף להגיש משפט נגדו באם לא יעזוב
את בתם. את יוליה הסוררת התכוונו לשלוח
למוסד לקשי־חינוך.
״הייתי אובד עצות,״ ממשיך הנס .״הרגשתי
כי עלי לפעול.״ הוא התקשר עם
עורך־דין ידוע, בידעו כי קיימת אפשרות
קלושה לשחרר את ולרי מפיקוח הוריה, להשיג
לה סטטוס של בוגרת, באם יוכיח כי
הוריה נוהגים בה באכזריות. עורך־הדין הסכים
לטפל בענין, אך דרש מהנס כי ימציא
לו הצהרה בשבועה של הוריו, בה הם מתחייבים
לדאוג לפרנסת הזוג הצעיר במקרה
ויוכלו להינשא. הוריו הסכימו מיד.
עורך הדין הזהיר את הנם כי הוא עלול
להפסיד את המשפט באם יצליחו הורי ולרי
להוכיח כי הוא: אינו שפוי בדעתו, או שיכור
או נרקומן. אך הנס צחק.
בינתיים שוחררה ולרי ממאסר־הבית• בתחילת
מארס הרגישה כי היא בהריון.
״שמחתי,״ אומרת ולרי .״חשבתי שעכשיו
כבר בודאי יורשה לי להינשא להנס, .אמא,
אני בהריון,׳ אמרתי בפשטות לאמי. היא
החווירה כסיד, סטרה על פני, .יצאנית ארורה!
גם את החרפה הזאת לא חסכת לנוז!׳״
על מה שקרה אחרי כן, מספר הנס :״אמה
של ולרי התפרצה לחדרי בצעקות קורעות־לב,
:רוצח! מה עוללת לנוי! עכשיו תסולק
מאוסטריה!׳ באותו רגע דאגתי לשלומה,״•
ממשיך הנס ,״היא היתר, במצב היסטרי. בנסותי
להשקיטה, התקרבתי אליה, ואז סטרה
על פני, סרטה, ובעטה בי. פתאום הסתובבה
ויצאה כלעומת שבאה.״
האם הנרגזת רצה מדירתו של הנס לסמינר
ריינהרדט, שם איימה שתרצח את הנם
באם לא יעזוב מיד את וינה. ולרי, שהוזהרה
בינתיים על־ידי הנס כי אמה אינה
שולטת ברוחה, ברחה מביתה, עברה לחדרו.
למחרת החליטה ולרי לחזור לביתה, פן
יואשם הנס בחסיפתה. היא לא הורשתה
להיכנס .״אל תעיזי לחזור הביתה,״ צעקה
אמה. ולרי חזרה אל הנס.
אותו זמן חל תאריך המשפט אותו הגיש
הנס נגד הורי ולרי. הנס היה בטוח כי יזכה,
אך לא ידע מה הכינו לו הורי ולדי.
הם האשימו אותו בשכרות ובנרקומניות,
הביאו כהוכחה את העובדה שביקר פעם במאורת
אופיום .״לא הכחשתי זאת,״ אומר
הנס .״ניסיתי רק להסביר לשופט כי ביקרתי
שם רק פעם אחת בלבד, בחברת ידידי
מסמינר ריינהרדט, כדי לחזות באווירה.״
השופט סרב לקבל את הסברו. הוא דחה
את המשפט .״בנסיבות אלה לא אוכל להוציא
פסק־דין לטובתך. נצטרך לברר אם אינך

נרקומן כפי שטוענים הורי הנערה,״ אמר.

״תדאגי להפלה כישראל״
מחרת, בשעה שש בבוקר, הגיעו ל׳
חדרו של הנם שני שוטרים. הם ציוד
על ולדי להתלבש, הובילוה לבית הוריה.

עם שובה, נכלאה ולרי בחדרה .״אם לא
תסכימי לנסוע לישראל, לא ניתן לך לצאת
מחדרך,״ הודיעה לה אמה. ולדי לא הסכימה:
היא לא שערה בנפשה מה צפוי לה
הפעם. אמה, שניצלה בעצמה ממחנה ריכוז
נאצי, הפכה את חדרה של ולרי למחנה ריכוז
פרטי. ולדי ספגה מהלומות ובעיטות
מדי יום ביומו .״כעבור חמישה ימים נעשיתי
אדישה לגמרי,״ מספרת ולדי .״כאשר
שאלה אותי אמי ביום הששי למעצרי אם
כבר החלטתי, מלמלתי את הסכמתי.״
מכאן התרחש הכל במהירות הבזק. תוך
יומיים סודרו ניירותיה .״ארזי את חפצייך,״
ציוותה עליה אמה ,״מחר תצאי לישראל.״
ולרי לא האמינה .״אני בהריון, אמא,״ התחננה
,״לא אוכל לנסוע.״ ״איני מאמינה. זו
רק תחבולה שפלה מצדך,״ ענתה האם. לאחר
מחשבה שניה אמרה :״ואפילו אם זה
נכון — זה עניינך. תדאגי להפלה בישראל.
דודך בירושלים ישלם את הוצאות הניתוח.״
״למחרת, בהיותנו כבר בשדה־התעופה
שווכם, נתנה לי אמי 30 דולר. היא אמרה
כי הסכום יספיק לי לתקופה ממושכת, כי
יכניסוני לקיבוץ מיד עם בואי ארצה,״ מספרת
ולדי .״הייתי מבולבלת מאוד ולא הרגשתי
בהעדר דרכוני. בעמדי כבר בפתח המטוס,
ניגש אלי דודי, הרב הראשי של
וינה, דחף לידי את דרכוני. רק בישבי במטוס
גיליתי, מדוע נמסר לי דרכוני ברגע
האחרון: בלי ידיעתי וכמובן ללא הסכמתי,
הוציאו עבורי הורי אשרת־עולה. עיני חשכו.
הבנתי כי כעולה חדשה לא אוכל לעזוב את
ישראל מבלי לעבור את שנות השרות ב־צה״ל.״
דודה של ולרי, בכוח קשריו עם המוסדות
הישראליים, הצליח להשיג לבת־אחיו
אשרת עולה וכרטיס נסיעה על חשבון הסוכנות,
בלי שהיא עצמה ידעה על כך.
״במחי יד אחד הצליחו הורי להיפטר ממני
לשנתיים לפחות. הם נצחונו גם בסיבוב
זה. ידם היתר, שוב על העליונה.״

סייג זרומיאד נוצרי

השזוקן

הנס הנינג הרס, הרומיאו הגרמני, בהצגת תלמידים של סמינר ריינהרדט
בוינה. הנס, שקומת! קרובה לשני מטר, הוא השחקן הימני בתמונה.

ל הגי ע ה ארצה, הודיעה ולדי להנם
Jעל הימצאה בישראל. היא סרבה ללכת
לקיבוץ, התגוררה אצל ידידיה. היא גם לא
נזקקה לניתוח. העינויים וההתרגשות עשו
את שלהם. ולדי הפילה את תלדה, באופן

טבעי, מספר ימים אחרי הגיעה ארצה.
מברקה של ולרי נפל על הנם כהלם. היא
הצליח ללוות סכום של 1000 לירות. מבלי
להודיע על כך מאומה לאיש, עזב את לימודיו
באמצע, יצא לדרך.
ב־ 13 לאפריל השנה, שבועיים אחרי בואה
של ולרי, הגיע הנם לישראל. כאן ציפתה

לרומיאו הנסער המהלומה המכריעה: כנוצרי
לא יכול היה לשאת את ולרי היהודיה.
הנס הודיע להוריו על הימצאו בישראל,
ביקש מאביו עזרה בפרעון חובו. בתשובה,
קיבל הנס מכתב מלא־הבנה מהוריו :״לא
היית צריך לעזוב את לימודיו ללא רשות,״
כתב אביו! ״אך לו הייתי בגילך, הייתי נוהג
כמוך, כי לאהבה חוקים׳והגיון משלה. הנערה,
למענה עשית את כל מה שעשית היא
כנראה נערה יוצאת מגדר הרגיל. אנו מק־תים
כי תצליחו בקרוב להתגבר גם על המכשול
האחרון ולהינשא.״

טראגדיה במלכודת החוק
לני גו ד לטרגדיה הקלאסית, הגיע
Jרומיאו אל יוליד, לפני שגמעה את הסם
נושא־המתת. אולם בעוד שבתרונה העתיקה
עמדה בפני שני הנאהבים רק איבת
המשפחות לרועץ, חברו יחד חוקי שתי המדינות
אוסטריה וישראל, כנגדם.
• לגבי החוק האוסטרי, לא הגיעה ולרי
לפרקה, אסורה בנשואין בלי הסכמת־הוריה.
• בעיני החוק הישראלי, נחשבת ולרי
אמנם כבוגרת, אך לא תוכל להנשא לנוצרי.
~ • כעולה, איבדה ולרי את אזרחותה האוסטרית,
הפכה באופן אוטומטי לנתינה
ישראלית (העובדה כי הדבר נעשה ללא ידיעתה
והסכמתת אינה משנה דבר בעיני החוק
העיוזר) .היא לא תוכל לעזוב את הארץ
לפני שתסיים את שנות שרותה בצה״ל.
» לו גם הסכימה ולרי להתנצר, להינשא
לד,נס בטכס כנסייתי, וכאשר, נשואה
לקבל היתר־יציאה משלטונות ישראל — לא
היה פותר הדבר מאומה. כי על הנס לחזור
לוינה לשם המשכת לימודיו. ובעיני החוק
האוסטרי אין כל חשיבות חוקית לנשואים
דתיים, אם אינם מלווים בנשואים אזרחיים.
ובאוסטריה, שם נחשבת ולדי לקטינה, לא
יוכלו השניים להינשא בלי הסכמת הוריה.
קיימת אמנם עוד אפשרות אחת: גיורו של
הנס. אך תהליך הגיור נמשך בארץ קרוב
לחצי שנה .״ואיך, ממה אתקיים פהי״ שואל
הנס ביאוש .״כתייר, אסור לי לעבוד בארץ.
ועלי לחזור לוינה כדי לסיים את לימודי.
לו הרשו לי להתגייר תוך שבועות מספר,
הייתי מוכן לכך בהחלט.״

אם נ 1ת
בידור
מי אמרשהשדש חו ר t

הסלט

השד יו ד ע (סטבטיון) אינו שד משחת.
בכלל — השד אינו נורא כל כך. הוא רק
שדון קטן, כזה חביב ועליז, בלתי־מזיק,
שאינו מעיז להתעסק ברצינות בענינים של
שדים, אבל גם אינו מניח ידו מהם, מדגדג
אותם בפזמון סאטירי או ברמז עוקצני.
תוך שש ההצגות שהעלה סמבטיון על
הבמה מאז הקמתו, הספיק התיאטרון הסאטירי
של זאב ברלינסקי ואברהם בן־זאב
להפוך את עורו כמה וכמה פעמים. תוך
תקופה זו עברו דרכו חצי תריסר שחקנים
ומספר כפול של מחברים, שתרמו איש־איש
במיטב כוחו לנסיון למצוא את הדרך לתי־אטרון־סאטירה
ישראלי אמיתי•
בגילגול השדי הנוכחי, המורכב משלישית
ותיקי־התיאטרון ברלינסקי־בן־זאב־רחל אטאס,
ומצמד צעירים רעננים יוצאי להקת הנח״ל,
יוסי פרוסט ואריק אינשטין, עשה סמבטיון
צעד של ממש כלפי דרך הסאטירה האמיתית•
שוב אין. מופיעים בו נושאי הסאטירה
העתיקים כמו הפקיד הממשלתי או עונת
ההבראה בטבריה. אם כי גם הפעם אי־אפשר
היה לוותר כליל על הביורקרטיה,
במערכון מצוין של יוש, או על הקיבוץ.
תחתם הופיעו נושאים אקטואליים יותר.
אולם בהצגתו זו, המשעשעת ברובה, הוכיח
סמבטיון, כי המכשול לסאטירה בקור־תית
אינו תלוי בו• במידה שנמצאו מחברים
שנגעו בנושאים עדינים, גילה הוא העזה
להעלותם על הבמה. השד הוא היודע מדוע
חסרה העזה למרבית מחברי הפזמונים וה־מערכונים.

הישראלי
לקיץ

עגבניו ת אדו מו ת. מלפפונים
ירוקים, פלפל ירוק, צנוניו ת
אדו מו ת, חקה ירוקה, בצל, זי תי ם

מוסיקה
סי פו רהארבעה

ה מו סד לביטוח לאומי
מעביד זכור
בי החל מחודש אפריל 1959 ואילף,
עליך לציין בדין וחשבון למוסד
לביטוח לאומי (טופס 102 של מם
החכנפח) את שכר עובדיך עד לסף
360.ל״י לחודש (כמקום 300.-ל״ילחודש בפי שהיה עד המועד הנ״ל).
נא לתקן פרט זה בכל הטפסים הקודמים
הנמצאים בידך.

ל מ דו

מהר וביסודיות בבית הספר

אנ\לית

״ n 7 I T p׳ ׳ תל־אביב, רחוב בן־יהודה 74

• קורסים מרוכזים למבוגרים מכל הדרגות.
• קבוצות נפרדות לתלמידי בתי״ספר.
• הכנה לבגרות ולאקסטרנים (דצמכר - 1959 מאי .)1960

פרטים

,,רביעיית כודאפשט לא ראתה מעולם
את בודאפשט״ — זוהי ההלצה הרודחת
בחוגי המוסיקה באמריקה על חשבונה של
חבורה זו, שפרט לזאת היחס אליה הוא
רציני מאד. להלצה ישנן רגליים ארוכות
מאד: כל ארבעת מנגני הרביעייה הם
רוסים וליטאים לפי ארץ־הולדתם, גרמנים
לפי חינוכם המוסיקלי, אמריקאים לפי אזרחותם
ובמובן — יהודים לפי עמם.
אבן־הפינה של הרביעייה, העומדת להגיע
החודש לשורת קונצרטים בישראל, הוא
הכנר הראשון יוסף רויזמן בן ה־ .59 הוא
גם הראשון שהצטרף לרביעייה זאת, כאשר
היתד, עדיין רביעיית בודאפשט הלכה למעשה,
והיתד, מורכבת מארבעה מנגנים חוג־גאריים.
רויזמן, המשתתף ברביעייה זו מזה
32 שנים, נקרא להחליף בשעתו את הכנר
השני של הרביעייה, אימרה פויגאני,
שהחלים ליהפך לסוליסט. כאשר הלך באותה
דרך גם הכנר הראשון, אמיל האוזר,
תפס רויזמאן, שהספיק להיות עוד קודם
לכן כנר ראשי בתזמורת הסימפונית של
אודיסה, את כסאו•
דמוקרטיה צלילית. באותה דרך הצטרפו
לרביעייה, בזה אחר זה, הוזיולן
בורים קרויט בן ה־ ,62 אף הוא יליד או־דיסה!
הצ׳לן מישר, שניידר, יליד ודילגה
וחניך ברלין; והכנר השני ז׳ק גורודצקי,
.יליד אודיסה אף הוא.
עד לשנת , 1931 לא יצאה הרביעייה מגבולות
אירופה, אף כי שמה — מעל גבי
תקליטיה — כבר יצא למרחוק. בשנה זו,
עשתה את סיבובה הראשון בארצות־הברית,
מקום שאליו היגרה כעבור שנתיים ממקום-
מושבה הקבוע בברלין, אחרי עליית הנאצים
לשלטון. מאז הפך שמה של רביעיית
בודאפשט לשם־נרדף לביצוע המעולה ביותר
של מוסיקה קאמרית.
כיצד מגיעים ארבעה מנגנים, שכל אחד
מהם הוא אישיות מוסיקאלית פרשנית בזכות
עצמה, לאחידות המושלמת שבה התפרסמה
רביעיית בט־אפשטז שאלה זו הוצגה פעם
לרויזמאן, והוא הסביר בפשטות: על־ידי
דמוקרטיה• בכל מקרה של חילוקי־דעות,
נערכת הצבעה ורוב של שלושה לעומת
אחד מכריע תמיד בנקודות השנויות במחלוקת.
קשה יותר המצב, כאשר עומדים
זה מול זה שניים לעומת שניים. במקרה זה,
קבעה הרביעייה כלל לעצמה, כי מכריעה
הדעה הקרובה יותר למה שכתוב בפרטי־טורה
של היצירה עצמה. מובן, כי אין
הדברים כה פשוטים כפי שהם נשמעים .״אם
עליך לנגן בקצב שאתה מתנגד לו,״ מתלונן
רויזמן ,״רק משום ששלושת חבריך
סבורים אחרת, הרי זה נגד עצם הרגשתך.

והרשמה ! 9עד 12 לפני הצד״ריים ! 3עד 9בערב (פרט ליום ו׳)
הפודם הזה 1131

אבל מד, לעשות? שיתוף פעולה, תמיד פירושו
— פשרה.״

מאחורי ה קל עי ם
ו־ה־דבע! ב ״ טו בי ההחולב ״
״הסאטירה הפוליטית״ -זהו נושאו
של ערב שעומד לקיים חוג הבימה
בירושלים, בחסותו של שר־התחבורה משה
כרמל. הכוזנה איבנה, חס ושלום, לסאטירה
פוליטית ישראלית: הערב יוקדש להצגה
הקרובה של המחזה השווייצי בידרמן, מאח
מאנס פריש ביום הנישואין אין
שחקנית צעירה מלקקת דבש, כפי שהוברר
מגורלה של דליה פרידלנד ביום ל״ג בעומר,
בו נישאה למישה אשרוב: בבוקר היה עליה
להשתתף, לפני החופה, בחזרות התיאטרון.
בצהריים נערכה החופה. בערב, בילתה את
ליל־כלולותיה כשהיא משחקת בהצגת טוביה
החולב שנערכה באמפיתיאטרון בבית־ספר
כדורי, ליד כפר־תבור הברקת
השבוע, מפיו של אחד המבקרים התיאט־רוניים,
לאחר ששמע על יומרתו של ייגאל
מוסינזון, לפתוח את פעולת תיאטרונו החדש
בהצגת מחזהו לכל אדם יש ג׳וק (לשעבר
— פתקאות בכובע) ,״מוסינזון חושב
שלכל אדם יש ג׳וק והוא שוכח שלכל אדם
יש גם קומון־סנס הצעה לחילופי
אולמות נדונה עתה בין הבימה
לתיאטרון הקאמרי, במסגרת ׳הידוק שיתוף־
הפעולה. הקאמרי מציע להעמיד לרשות
הבימה את אולמו לתקופה מסויימת, על
מנת שהבימה תעמיד לרשותו בתמורה את
אולמה שלה בימי חופשת־הקיץ שלה

אנשים
עלמבטא קי, צ חו קרם
בטקס חלוקת התוארים למוסמכי הטכניון
בחיפה, הוענקו גם שני תוארי כבוד של
דוקטור למדעי הטכנולוגיה למהנדס המים
שמחה כלאם ולמהנדס החימוש של התעשייה
הצבאית, חיים מלבין. כאשר
קם המהנדס סלבין להודות על התואר
שהוענק לו, הוא דיבר על חברו שמחה
בלאס, הזכיר את תרומתו לבנין הארץ.
אולם לפתע פרצו מאות הסטודנטים בצחוק
רם• היה זה כאשר אמר :״בלאס השתגע
בדמיה.״ התברר כי בגלל מבטאו הייקי,
נשמע המשפט ״בלאס השתקע בדמיה״ כמו
בלאם השתגע. אולם סלבין לא הבין את
פשר הצחוק. הוא הסתכל בכתוב לפניו
ואמר,, :מה צוחקים, כתוב כאן בפירוש
דגניה.״ אולם מאוחר יותר לא יכול היה
גם מנהל הטכניון יעקב דורי להתאפק
מצחוק. היה זה כאשר סלבין רצה לומר:
״בלאס גייס כספים עבור מפעל המים״ אמר
במקום זאת :״בלאט כייס כספים שר
המשטרה בכור שיטרית, הוכיח השבוע
את יכולתו כמנצח על תזמורת. בנשף חגיגי
האופרה הישראלית לרגל שערכההנהלת מלאות שנה לחידוש האופרה, הוזמן שיטרית
לנצח על תזמורת האופרה, ולמרות
שהיה קשר קלוש ביותר בין ניצוחו לבין
מה שניגנה התזמורת, זכה הוא בתשואות
ממושכות. אמר אחד הנוכחים :״עכשיו אפשר
להבין מדוע גם תזמורת המשטרה
מזייפת לפעמים כאשר סיימה ועדת
הבחירות המרכזית
של ההסתדרות את
עבודתה, הזמין יו־שב־ראש
הוועדה,
ראש עירית פתח־תקוה
פנהס ר־שיש,
את חברי הועדה
לארוחה חגיגית.
לנוכח תיאבונו
הגדול של רשיש,
ציין אחד מחברי הועדה
,״כנראה שר־זית
בשבועות האחרונים.״
רשיש ה־מפא״יי
לא התבלבל,
השיב במקום :
״כן, אבל לא הרבה.
רק בשני אחוזים.״
יותר עליז
היה השבוע

ישראל פליגט,
מזכירו של שר הפנים
ישראל בר־יהודה.
הוא השת
לאחר
שלוש שנים של חרם הדדי,
תבוצע בקרוב הסולחה בין ההתיישבות העובדת
לתיאטרון הקאמרי, שיציג למענה 50
הצגות בשלושת החודשים הבאים כן
יבוטל החרם שקיים הקאמרי כלפי המחזה
המקורי: בהנהלת התיאטרון נתקבלה החלטה
עקרונית להציג בעונה הבאה לפחות מחזה
מקורי אחד. איזה? לא ידוע עדיין.

ה צגו ת

תדריך

• העצים מתים זקופים (הבימה)

— חנה רובינא ושמעון פינקל מעצבים דמויות
מלבבות כמלודרמה חביבה בפשטנותה
ובבימוי לא־חביב באי־פשטנותו.

ת ע רו כות
• מארסל יאנקו (ביתן הלנה רובינשטיין)
— שיחזור דרכו האמנותית של האמן
הישראלי שהיה בנעוריו מיוצרי תנועת
הדאדא.

בי דו ר
• בגל קצר (מועדון התיאטרון) —
סאטירה פוליטית ראשונה בהעזתה בישראל.
קצין חיל־הים לעתונאי טבריני. כשביכר עם
* שם תכשיר מפורסם להשמדת מקקיס,
שמשמעותו המילולית — שכל ישר.
העולם הזה 113.1

תף בטקס־חתונה ערבי,
שנערך בבית־צפפה,
מול הגבול
הירדני, שיעשע את
המסובים ברקוד־בטן
סוער בהעלותו מתקופת זכרונות
מלחמת העצמאות,
סיפר השבוע משה
דיין על אחת הפגישות
שהיו לו עם
המלן־עבדאללה. היה
זה בעת ביקור בעבר־הירדן. המלך הירדני
החל שואל את דיין לשלומם של נשיא
מדינת־ישראל, ראש הממשלה, והשרים. כאשר
הגיע תור שלומה של גולדה מאיר,
נאמר למלך כי גולדה נמצאת במוסקבה
בתפקיד שגריר. סיפר דיין :״המלך השיב
בעצימת־עיניים ואמר בעזרת תנועת־יד:
״חלוד, הונאק, חלוד, הונאק״ (השאירוה שם,
השאירוה שם).

עדכלבמוכה, התנצרות
המטען שהצטבר אצל חברי הכנסת בתקופת
הפגרה, השתחרר בבת־אחת עם חידוש
ישיבות הכנסת. בעת הויכוח שנערך בשבוע
החולף על מלחה הקליטה, הטריד ח״כ
מפא״י אריה בהיר את נאומי הח״כים,
שלא מאנשי מפלגתו, בקריאות־ביניים חסרות
ענין שלא נגעו בנושאי הדברים. כאשר
הירבה בהיר לשסע את נאומו של ח״כ
מפ״ם חנן רובין, קרא אליו רובין :״האם
דיברתי עליך? יש אימרה שהכלב נובח
כאשר הוא מוכה.״ אולם הביטוי הוגדר
על-ידי יושב־ראש הישיבה כבלתי־פרלמנטרי,
ורובין נאלץ להתנצל בפני בהיר, שישב
מאז בשקט מתיחה מיוחדת במינה הכין
קצין חיל־הים לעתונאי טברייני. כשביקר עם
קבוצת קצינים בכירים מחיל־הים במועדוני
של מקסים סלומון מינוס ,209 הבחין

עורבת־סרטיס עומרי (ימין) ברומא
בצ׳ינה צ׳יטוז, הצלחה

הקצין בעתונאי שבא לרחרח, החליט לטמון
לו מלכודת. הוא הציג את עצמו כרב־סרן
כרוך רון, הקצין שנתפס במעילה בסכום
של 30 אלף ל״י .״העתונות השמיצה אותי,״
גילה בן־נון—רון לעתונאי, שהתלהב מה־סקום
שנפל לידיו ,״אבל אני רואה שבך
אני יכול למצוא אדם שיבינני, לכן אני
מוכן לתת לך את סיפורי האישי.״ הכתב
הזריז שלף עט והחל לרשום את סיפורו
של הקצין־המתחן שהחל במלים :״מילדותי
נמשכתי לכסף״ .אחרי שסיים את רשימת
הסיפור התכונן הכתב לשלוח את הוידוי
לעתונו, אלא שאשתו של מקסים הצילה
אותו ברגע האחרון, גילתה לו כי נפל
קרבן למתיחה בהצגה החדשה של
תיאטרון סמבטיון, השד יודע, יש קטע
בפזמון תיבת־המדינה המספר :״כשתוכננו
בחירות להסתדרות /אמר אלמוגי: קה
סרה — סרה /כשנסתיימו בחירות להסתדרות
/אמר אלמוגי: אוי זה רע! זד,
רע.״ בליל שבת האחרון הופיע תיאטרון
סמבטיון באולם אורה בחיפה, השייך למועצת
הפועלים המקומית. אולם רגעים מספר
לפני ההצגה ניגש לשחקנים ישראל דויט,
מרכז ועדת־ר,תרבות של מועצת פועלי־חיפה,
ביקש לשמוע את השיר על יוסף! אלמוגי•
כאשר שמע את הבית הודיע המזכיר:
״אם תשירו את הקטע, לא תופיעו עוד
לעולם באולם אורה בחיפה.״ אנשי סמבטיון
נכנעו, לא העיזו להשמיע את הבית על
אלמוגי אחרי שפירסם מאמר ארוך,
מיגע ומשעמם במעריב, על ששלטונות
המכס הטילו מיסים כבדים על פטיפון היי
פידליטי, שהביא מחוץ־לארץ, זכה השבוע
הסופר משה שמיר בנצחון כביר: הפטיפון
שלו שוחרר ללא מכס.

׳ בפלוס פי חות ביו פי, שכל
הסופר אוריאל אופק עומד לזכות
בקרוב בתואר דוקטור יחיד במינו. הוא
יהיה הדוקטור הראשון במדינה לספרות
ילדים הכנר שמעון מישורי, לש
עבר
כנר תזמורת קול־ישראל, שנעלם משדה
התזמורות בישראל, התגלה לאחרונה בהוליבוד.
הוא מופיע שם תחת השם סטיב
מישורי כזמר שחקנית וזתיאטרון
הקאמרי חגהמ רו ךרכטר קראה באחד
העתונים את גילוי דעתה של מזכירת התיאטרון
רחל׳ ה כ הן, אודות היופי, בו טענה
רחל׳ה :״העיקר הוא להיות יפה, לא
חשוב איך.״ התרעמה עליה חנה :״כן, אבל
מה עם השכל? מה יהיה על בחורות כמוני
שאינן כל כך יפות? מה, שכל לא
חשוב בפעם הראשונה בחייו נאלץ
לאחרונה שחקן ׳הבימה ש מו א ל רודגס*
קי, ללמוד לרכב על אופניים, מפעל די
קשה לאדם בגילו ובעל־כרס כמוהו. אלא
שרודנסקי לא עשה זאת לשם ספורט. הוא
חייב להופיע רכוב באופניים על הבמה בהצגה
החדשה של תיאטרון הבימה — בידר־מן
שחקן ותיק אחר של הבימה, י ה וש
ע ב רו ק, נשאל היכן הוא עובד. השיב
ברוק :״אני עובד בהבימה, זה הבית הגדול
על־יד טקסי הבימה בהצגת הבכורה
של תיאטרון סמבטיון שנערכה בשבוע שעבר,
ידעו רק מעטים מבין הצופים כי
הופעתה של הזמרת רחלאטאם התאפשרה
בדרך נס. רחל, שסבלה מפגיעה בגרונה,
הצליחה להופיע בעזרתו של רופא שעמד
מאחורי הבמה, הזריק לה זריקות. רחל
תצטרך כנראה לפרוש מההצגות למנוחה
ארוכה ואת מקומה תמלא אי לנה רו״
בי נ א החוזרת עתה במלוא המרץ על התפקיד
בת קיבוץ עין־החורש ועובדת
אולפני גבע לשעבר, ני ר ה עו מ רי, הגיעה
למעמד נכבד באולפני צ׳ינה צ׳יטה ברומא.
נירה, המוכרת בעיר הסרטים האיטלקית
בכינוי ״הישראלית״ ,עובדת בעריכת סרטים
איטלקיים, זוכה לשבחים רבים מפי מעבידיה
איש סרטים ישראלי אחר, שיוכר
בקרוב באיטליה, הוא הבמאי נתןג רו ס.
סרטו של גרום, העיקר הבריאות, סרט פיר־סומת
שיוצר על ידי המועצה לשיווק חלב,
בהשתתפותו של השחקן יעקב בר־סירא,
הוא הסרט הישראלי שייצג את ישראל בפסטיבל
הסרטים בונציה, במסגרת הצגת סרטונים
קצרים.

פס>1ץ• השסע
• אפרים קישון ז ״יש שתי דרכים בטוחות להגיע לחופי אילת: לשלשל
מטבעות טובים ושקולים לקופת חברת התיירות — או לפרוץ את הקופה.״
ח״ב מפ״ם חנן רובין X״מפא״י היא מפלגת המיעוט הגדולה ביותר

בישראל.״
• ראש הממשלה דויד בן״גוריון, בישיבת הועד״הפועל הציוני :״תנו
לנו עוד שני מיליון יהודים ונשלים את כל המלאכה.״
• הפרופסור ישעיהו ליבוביץ, על משטר המפלגות בישראל :״מדינת
ישראל, בדיוק כמו ערב הסעודית, מקיימת סחר״עבדים.״
• המבקר ברוך קורצוויל, בהרצאה פומבית במועדון המדורה, על המשורר
נתן זך :״על מה שאיו לאדם אי־אפשר להתוזכח, ואפילו לא לצחוק.״
• ברוך קורצוויל על . 0יזהר :״אין אדם יכול ורשאי להופיע כמוכיח
בשער, ובו בזמן לדרוש ולקבל לעצמו את כל הנוחיות בצירוף פרם ישראל
ונסיעות לש!זיץ.״
• השבועון הירדני ״חול אל-עאלם״ :״הנוער הרעב שלנו נחפז
השבוע לחזות בהצגת הסרט של בריג׳ט בארדו בקולנוע ברבת־עמון• קירות הבנין
רעדו מעצמת השריקות והצריחות של קהל הצופים שנאחז באקסטזה, כל פעם
שהופיעה הצרפתיה הפרוצה, בתנועות מגרות עם מחשופים רחבי־מימד ללא בושה.
חומת המוסר שהוקמה במשך דורות, התמוטטה על ידי בריג׳ט בארדו בשעה אחת.״
• העוגון העיראקי ״אל זמאן״ ,בכותרת לתמונתה של בריג׳ט בארדו:
״קץ לריאקציה! הננו רוצים חופש ודמוקרטיה. הסרט שנאסר על ידי כנופית המשטר
החולף — הותר להצגה ברפובליקה החדשה!״

הנידון

קשה לי, משום מר״ להשתתף בצערו של
( ,)1131/22 או לרחם עליו. לדעתי הוא
בהחלט ראוי למה שקרה לו:
״מכתב זה צריך היה, למעשה, להישלח
למדור לחיפוש קרובים של הסוכנות היהודית,
מי מכיר מי יודט. אבל כיוון שאף
אחד, ובעיקר אף אחת לא מאזין למדור
זה — אני בא אליך.
השארתי מקום ריק להערת־ביניים
שלך — ,למה תמיד פונים אלי כשנאבד
משהו׳ (אין הערת־ביניים, חביבי, אתה
יודע בדיוק מד, דעתי עליך).
״ביום ראשון ,24.5.59 בשעה אחת ושלושים
(בדיוק אחרי שנגמר מי־מכיר־מי־יודע
ברדיו) ,יצא מבאר שבע אוטובוס אגד
ישיר, לכיוון תל־אביב. בהסתעפות משמר־הנגב,
טיפסו לאוטובוס שתי בנות עם
חבילות. אחת התיישבה מאחורי ואחד לידי.
רותי, זוהי זו• כמובן: אני ג׳נטלמן פעם
בחודש, אני מציע לה את המקום המוצל
ויושב בשמש. אחר כך היא קוראת את
המעריב שלי וגם מקבלת ממני הסבר ממצה
היכן נמצאת באר־שבע.
״מדבריה מסתבר שהיא נתנייתית — אני
תל־אביבי — וסמינריסטית החוזרת מעבודה
מעשית אי־שם בנגב. תיאורה החיצוני: לבשה
סנדלים עם רצועות לבנות, מכנסיים
כהים, חולצה לבנה מעל למכנסיים וכפייה
ומשקפי־שמש• .
״אמנם אינני יכול עוד לומר שאינני ישן
בלילות, אבל אינני רוצה להסתכן. רותי,
אם החוש הששי שלי לא קיבל סתימת דלק,
אז היא מחכה למכתב הזה• פשוט, מיץ
העגבניות המפוסטר שלי לא נותן לי להתחיל
עם נערות באוטובוס. אם היא מוכנה,
אז שתכתוב לי למספר שאת תדביקי לי.
״אם את מוצאת לי אותה, אני נודר נדר
לא לדרוס אף חתול ולא לזרוק אבנים
בשבת במשך חודש וחצי. דחילק. נו?״

יש לה זמן, סבלנות וחשק רק לכזה
ש״יחפוץ לשוחח, להתבדח ולהתבדר, עליו
להיות פיקח ופיכ ח ...עליו יהיה לאהוב
מוסיקה קלאסית ומודרנית, עד כדי ביקור
בקונצרטים והאזנה לערבי־תקליסים.״
כל הנפש הזאת צריכה להתרכז בגוף
אתלטי, בן ,21 ויפה־תואר, כמובן — ובתל־אביב,
כמובן.
היא, כמובן, איננה אוהבת לתאר את
עצמה ככה בקול רם. אבל היא אומרת לא
פחות בקול רם, שהיא איננה מכזיבה. מי
שלא מאמין, שישאל.
היא רוצה פעם להיות סטודנטית באוניברסיטה.
אני חושבת שזה נותן לכם כבר
איזשהו מושג•

הפגז הכי גדול

מחכמת ילדי ירושלים (:)1131/27
״שמענו שיש בארץ הזאת כמה בחורות
הסותרות את הכלל שמכפלת יופי בשכל
קבועה: אם האחד גדל, השני קטן.
״את הפנינה הזאת כתב אחד מאתנו שהוא
קצת לומד באוניברסיטה, ובשביל זה
הוא יודע המון דברים. השני כבר גמר ללמוד
בתיכון לפני שנים מועטות — ומשרת
את המולדת במשך השנה וחצי האחרונות.
״בכלל, שמענו שאת גבר.
״שוב לעניין — אנחנו מחפשים שתי
בנות חווה, שנוסף לתנאים הנ״ל, הן ברדיוס
של שנה מסביב לי״ח אביבים, שלא תתביישנה
להצטלם ולשלוח תמונות .6x9
״אנחנו מצטערים, אבל מוכרח להיות חלק

נערת השבוע

...היו שני חברים

מזמן, באמת, כבר לא נתקלתי בחרזנים
(:)1131/23
״היה היו, היו שנים חברים,״ אמר פעם
נודע בפייטנים /כאלה הם גם מטה החתומים
/שני אלה, חיילים נחמדים בני 19
אביבים / ,מודים ומתוזדים שבבנות מתעניינים
/ולא לחינם טורחים בכתיבת מכתבים.
/המטרה — יצירת מכרים משותפים! /
הגיל — 17 עד פחות מעשרים / .תכונות
— שתי בנות מוצלחות עם פנים נחמדים! /
בסביבות תל־אביב רצויים המגורים /אך
תחילה יש לכתוב כמה מכתבים• /ולכן
מחפשים אותן שני חיילים /שתיים בנות
עם עטים נובעים / .בקיצור ולעניין —
לתשובה מחכים.״

גברים, לא גבריאדים
( )1131/24 אומרת שכנראה דרישתה גדולה
מדי: היא מחפשת מישהו בגיל ״30־ ,25 עם
סימפטיה, בגרות נפשית, הבנת הזולת
וכושר נפשי לשמוח בחיים.״ היא כמעט
בטוחה מראש, שלא תמצא משהו כזה כאן,
אך היא מנסה, בכל זאת. היא נשמעת כל
כך בוטחת בעצמה, לאה מן החיים, אתם
יודעים, וחכמה! שמעו מה היא אומרת:
״אשר לי — צברית, בוגרת־תיכון וצבא
ומחפשת גברים ולא גבריאלים.״

הביקוש וההיצע

ההיצע, אומר 1131/25 סטודנט בן
,22 תל־אביבי, גבוה למעלה מבינוני, בעל
חוש הומור, כמובן, אוהב לבלות וללכת
לקולנוע וכשאין ברירה, גם ללמוד. מאד
בלתי־רגיל, האין זאת?
הביקוש, הוא מסביר, הוא אחר נערה
כבת 20־ ,18 תל־אביבית, אינטליגנטית ונאה.
יש לך מזל. הוא מתרה שאין בדעתו לכתוב
יותר מאשר 3־ 2מכתבים. אולי הוא נראה
או נשמע פחות גרוע ממה שהוא נקרא?

היא שונאת טפשים

היא שונאת טפשים .)1131/26( ,היא איננה
מתכוונת להתכתב, אתם מבינים, היא
רוצה לראות אותם. ככה בארבע עיניים.
לשפוט אותם.

עכשיו, אחרי שראיתי אותה, לא יהיה בי
האומץ להסתכל בראי לפחות שבוע. וואוי
או ליתר דיוק — או־לה־לה !
היא נמצאת בארץ כחמישה שבועות, וכבר
הספיקה להסב את שמה מקולט בליכר
לדורית גל. אני מקווה שהבינותס ממבט
ראשון שהיא צרפתיה. פאריזאית, אפילו.
ובכן, ההייתס מאמינים שמטען זה של
אשה הוא בן 19 בסן הכל? היא טייסת
כבר חמש שנים. עשו חשבון פשוט. היא
באמת טייסת. ראיתי את רשיון הטייס שלה,
מס׳ 286 משנת . 1957
קולט ואמה (אגב, חתיכה משגעת לא
פחות ממנה, ותופרת מעולה) עבדו קשה
משן שנים כדי לממן את שיעורי הטייס

נדוש במכתב. איננו רוצים להתכתב ככה
סתם, היות ואנחנו צעירים וחבל על הזמן.
״לסיום: הפגז הכי־גדול — ״שנינו ירושלמים•
רק אל תגידי עכשיו שהרגשת,
היות והמדור שלך לא מכיר שקרים. בטח
פיך פעור עכשיו בהפתעה. היינו מכניסים
לך איזה כדור צינאיד קטן. רק בצחוק. זה
מספיק ציני?
״עובדת היותנו ירושלמים אינה צריכה
להפחיד את התל־אביביות: אנו קלי־תנועה
וניידים.״

כמו רוחמה

ומה דעתכם על (?)1131/28
״את יכולה למחוק את אותו חיוך מעל
פנייך. תאמיני או לא — ידעתי שתגידי
לא — אולם כרגע, כל מה שאני רוצה
הוא להתכתב (;טוב, אז מה את צווחת?).
״בעייתי? היא ברובה בעייתה של ״רוחמה״
,זו מהשיר של ריקה זראי, או שמא
נשתמש בביטוי יותר נדוש — בעייתו של
הפלמחניק המחפש את המחר•
״הריני תערובת של רומנטיות נוסח ישן,
עם ציניות ולשון חדה. מעודי לא היתד, לי
חברה ״הכי טובה״ ,כי אני שונאת מוסד
זה. איני יודעת, מה אומרים עלי׳ וגם לא
מעניין אותי במיוחד. ידוע לי רק שרמת
האינטליגנטיות שלי עולה בהרבה על הממוצע
המוקצע לנשים יפות. ומעודי לא התביישתי
במראה החיצוני שלי( .אם את כל
כך אינטליגנטית והכל — אז עלייך לדעת
ש״מעודי״ כותבים בע׳ ,בא׳ זה כבר משהו
אחר).
״כל שאר הפרטים יוודעו לזה שיתכתב
אתי. באם ימצא כזה (היא כתבה בעם).
על מה להתכתב? איך אפשר לדעת זאת,
כל עוד אין יודעים עם מי מתכתבים. ולשאלה
עם (היא כתבה אם) מי ברצונך
להתכתב? ובכן, עם כל גבר שהוא גם אדם,
בעל השכלה רבה ומקיפה, רצוי אקדמאית
ורצוי עורך דין, שיאהב את החיים ואת
היופי ובעיקר שלא יירתע מפני האמת.״
שלה. לאמה, שהיא גם ידידתה הטובה ביותר,
אין התנגדות למקצוע מסוכן זה .״מה
יש, אפשר ליהרג גם כשחוצים את הרחוב,
לפעמים ״,מתפלספת הגערה.
תארו לכם, שראיתי אותה בשיער כתום
(היא ניסתה לשכנע אותי שזה טבעי. לא
חשוב. היא אומרת את זה כל כך נחמד),
שמלה כתומה, שפתון כתום, טבעת כתומה,
לכה כתומה על הציפרניים, ועיניים
כחולות־כחוירת. יש בה אותו אני״לא־יודעת־מה
האופייני כל כן לנערות הפאריזאיות,
מבלי שאפשר יהיה להגדירו בדיוק. אותו
משהו בלתי־נתפס המבדיל אותה מכל נערה
אחרת, יהא זה בשיק שלה, באופן בו
היא כורכת מחרוזתכחולה על פרק ידה,
בהילוכה או בחיוכה הדיסקרטי.
קולט־דורית, שבאה ארצה כדי להשתקע
בה, מתה להתגייס, בבוא היום, כטייסת ב־חיל־האוויר
.״אני אגיע לכן, בסופו של
דבר,״ היא אומרת בבטחון רב ,״פשוט משום
שאני רוצה. מה שאני רוצה, אני
משיגה!״
ובכן, יצור חסוד זה איננו אוכל כמעט
דבר. קפה בחלב בבוקר וביצה בערב .״באמת
שזה לא בשביל הגיזרה, אני פשוט לא
רעבה, את מבינהו״ אני לא.
בינתיים היא עסוקה בבדיקת לוח־השעות
שלה. מרגיע שהגיעה הנה, לא חדלים הצלמים
המקצועיים להציף אותה בבקשות להדגמה.
אה, כן: דורית היא גם דוגמנית,
אם לא איכפת לכם. רוצים לשמוע אותה
נם מדברת?

ל טו ס לבד — זה ! .form idable
אם אני לא טסה, אני חולה, פ שו ט ...אה!
אני מעריצה פשוט את החום. בפאריס יורד
גשם כל הזמן, כל הז מן ...הבחורים כאן
הם נחמדים מאד. המנטליות שלהם מוצאת
חן ב עיני ...אני עוברת כעת בהתכתבות
קורס למתמטיקה, מטאורולוגיה, נווטות ומכניקה
...זה קשה עם עבודה אינטלקטואלית.
קשה לראות את התוצאות. לא כמו
לתפור שמלה או לצייר משהו
אני אוהבת דברים עזים ואלי׳
מי ם ...זו הסיבה מדוע אני אוהבת מחזות
מודרניים מסובכים ...כל אחד חושב
שטייסת צריכה להיות משהו עם שפם אני
אשרי, לא? (כן!) אז אני מתאפרת ואוהבת
ללבוש שמלות יפות ולבלות בחברת בחורים
גבריים...״
יודעים מח חסר לה כאן? לעולם לא תנחשו:
קורידה (מלחמת־שוורים!) .היא ראתה
את זה פעמים מספר בדרום צרפת, ומאז
הפכה ל־ .aficionado
לא יודעים מה זה? קראו את המינגוויי.

(המשן מעמוד )3

הפעולה השמית מתימרת בגלוי ליצור גרעין
לתנועה מהפכנית, שתתחרה עם הדתיים, ה*
ציונים והקומוניסטים בעיצוב השקפת־עולם
שלמה חדשה. תמורת זה ויתרה מראש על
נצחונות קלים בשלב הראשון. ואילו הגוף
החדש פורש רשת רחבה, תוך ויתור על
אידיאולוגיה מרחיקת־לכת מדי. כפי שהגדיר
זאת אחד העתונאים :״כולם נגד המשטר
הקיים — וכולם מוכנים להשלים עם
האידיאה־פיקס של חבריהם.״

ך גוף החדש צועד בכיוון הנכון —
1ן 1אך נדמה שהוא נעצר אי־שם באמצע
הדרו•
שלום בין ישראל ועמי ערב יתכן רק על־ברכי
שותפות בין התנועה הלאומית העברית
והתנועה הלאומית הערבית. שותפות זו
מחייבת אידיאל מאחד משותף — האידיאל
המרחבי השמי. אידיאל זה לא יקום כל
עוד אין ישראל רואה את עצמה כמדינה
השייכת לאזרחיה, אלא כמיפקדה של אומה
עולמית, הקשורה עם המערב. זוהי האידיאולוגיה
הציונית, ההופכת את ישראל למדינה
במצור — ומצור זה הוא הבסיס הרעיוני
למערכת השנור, שהיא מצדה גורמת
למשק טפילי. מערכת השנור, היא בסיס
המשטר הציוני, אשר כל עוד הוא קיים,
לא תיתכן זיקה הדדית בריאה, בין האומחי-
העברית החדשה ויהודי העולם. זיקה זו
מצדה מחייבת הבחנה בין האומה העברית
והדת היהודית — אשר בלעדיה לא תיתכן
בישראל הפרדה בין הדת והמדינה• אי־הפרדה
זו גורמת לאידיאל הכוזב של
מדינה יהודית הומוגנית, שאין בה מקום
למעוט לאומי — ובצורה זו היא מובילה
לדיכוי המעוט הערבי בישראל. ודיכוי זה,
יחד עם אי־הרצון לפתור את בעית הפליטים
הערביים (הנובע מאותו מקור) מונע שוב
את גשירת הגשר בין ישראל ומדינות ערב.

זהו מעגל-קסמים -מעגל שלם
של משטר.
בקיצור: אי־אפשר ללחום באמת במשטר,
מבלי להבין את הקשר העמוק בין הצמרת
הפוליטית לבין הצמרת הרוחנית. כי המשטר
הוא יחידה אחת — מפלגות פוליטיות
ושיטה כלכלית, מערכת אידיאלים ובסיס
תיאורטי כזה הוא המשטר הקיים, וכזה חייב
להיות כל משטר חדש המוצע לבוא במקומו.

המשטר דומה לקרחון, שרק חלקו
הקטן, הפוליטי והפלבלי, מזדקר
מעל לפני המיס. חלקו העיקרי
חבוי מתחת לפני המים. ודווקא
הוא המסובן כיותר.

*%של יווני עתיק מספר על קבוצת
עיוורים שנתקלה בפיל. נגע העיוור
הראשון ברגלה של החיה וקבע :״הפיל
דומה לצינור עבה!״ השני מישש את האוזן
והכריז :״הפיל דומה לסמרטוט גדול!״ השלישי
נאחז בחדק וטען :״הפיל הוא דק,
ארוך וגמיש!״ הרביעי הגיע לשן ואמר:
״הפיל הוא כמו אבן חלקה וחדה!״

חלק גדול מן הציבור הישראלי
נמצא כיום במצב זה. הוא מרגיש
בי משהו יסודי אתו כסדר במדינה.
הוא נתקל בחייו כגילוי זה
או אחר של תופעה זו, והוא שואל
את עצמו: מה הפיל?
פרשת קדר? הרבית הקצוצה? בידוד ה־מדינה
בעולם? ירידת האינטליגנציה הצעירה?
הממשל הצבאי? השנור? סבנת־המלחמה המתמדת?
הפסקת ד,עליה? האפסות של היצירה
התרבותית? חוסר המתח החלוצי? בני
הטובים? ירידת ערך החינוך? הקרייזלרים
של עסקני המפלגות? חוקי החירום? הפיכת
הדת לביזנס? השחיתות? בחדזי־מים? חוסר
האידיאלים? תפיסת האוניות בתעלת־סואץ?
כתיבת רומאן אנגלי בידי צעירה מנהלל?
האיש ברחוב מרגיש שכל אלה אינן אלא
תופעות• הוא מחפש את המכנה המשותף,
את שורש הרעה. הוא מחפש את התפיסה
הכללית, המסבירה את הקשר הנסתר בין
כל התופעות.

הגוף החדש משתדל לספק תפיסה
כזאת. זוהי עדיין תפיסה
חלקית, הלקוייה בחפר. על עצם
הנסיון מגיעה לו תודה והערבה
כתוספת הבעת התקווה כייגיע, בהרכב זה או אחר, להעמקת
התפיסה ולהשלמתה.
העוגם הזר

1131

קולנוע
ישר אל

אפשר לכתוב בישראל: מדוע לא עושים
סרט ישראלי.״

הנו שאהטר אגי
מיג׳ור וסו היד, קצין או״ם צרפתי מוזר
בהחלט. בתפקידו כמשקיף בגבול הישראלי־סורי,
היה אוהב להתבודד באמורים השוממים
של החולה, לצייר בשקט תמונות־נוף.
מלבד הציור היה למיג׳ור דסו תחביב נוסף
— נשים. היו לו שתי נשים, אשד, מכל צד
של הגבול, והוא היה מחלק את זמנו בין
בת־הכפר הסורי ובודד,קיבוץ הישראלי.
פרשת אהבותיו של המיג׳ור הצרפתי,
וכיצד הסתיימה, בכך ששתי הנערות ויתרו
עליו, מצאו שפה משותפת ביניהן בלעדיו,
תשמש נושא לקומדיה סאטירית קולנועית,
פרי עטו של משה (,,הדרך לשחקים״) הדר.
בטקס צנוע נחתם השבוע חוזה על הפקה
משותפת של הסרט — שיקרא אהל על
הגבול — בין שאול גוסקין, נציגם של בעלי

סרטים
בת ה ש טן
חוה כת־הרשע (מקסים, תל-אביב;
צרפת) הוא עוד סרט המנסה להוכיח שאין
פשע מושלם ואין פשע משתלם. אלא שד,נרי
וידאל, כפקיד־בנק צעיר ויפה־תואר, אינו
יודע זאת בתחילת הסרט. כאשר הוא נוכח
בכך בסיום טראגי־קומי של הסרט, כבר
אי־אפשר להוציא קליע עופרת מגולגלתו.
הרעיון לבצע פשע מושלם עולה במוחו
של וידאל, כאשר הוא נושא אשד, זקנה
ועשירה (איזה מירנדד ).בעבור כספה, נוכח
כי אם יכול היה לשלב את כססה של הזקנה
עם גופה של מזכירתה הצעירה (מיליין די־מונג׳ו)
היו החיים יפים יותר. הוא מכין
לעצמו אליבי משכנע, כמו משחק־קלפים
בחברת מפקח המשטרה, דוחף באותה שעה
את מכוניתה של אשתו יחד עמה לתהום.
גיבורת הסרט היא מיליין דימונג׳ו כ־אשה־שטן,
החושפת לראוזה את גופה וג6
את מה שמאחוריו, מהודה את החלק המרתק
ביותר בסרט קרימינילי, שנועד אולי רק
לחובבי־סרטים מקצועיים מסוג זה.

העולם וו עדלצ עי ר־ ט
אהבת בוסר (הוד, תל־אביב; ארצות־הברית)
הוא סרט המסביר מדוע עזב אדי
פישר את דבי ריינולדס אשתו, בחר באלי־זבט
טייל-ור. המעניין הוא, שבסרט, אשר
הוסרט מיד אחרי פרידת הזוג, כדי לקצור
את פרי האהדה שרחש הקהל האמריקאי
לדבי, עושה היא את כל המאמצים להצדיק
את צעדו של בעלה. לא רק שהיא מופיעה
בי מכוערת ויקנה יותר, אלא שגם מעט
החן, התמימות הילוותית והכשרון למציא־חן,
חסרים לד, הפעם.
בסרט — דבי היא פקידה אפורה, המגינה
בצפרניה על גופה מפני גברים־זאבים. נדמה
לה שכל מי שמושיט לה יד לשלום, רוצה
לפחות לאנסה באותה הזדמנות. כאשר היא
מתחמקת ממכוניתו של צעיר נלהב (ג׳ון
מקסון) ,היא גוסלת ישר למלכודת־ שי
זקן נלהב לא פחות (קורט יורגנס) .הרומן
הסכריני מגיע לשיאו, כאשר הצעיר והזקן
מנסים להוכיח את יכולתם הגברית ברכיבה
על גבי סוסים. מכיוון שיורגנס, שחקן
תיאטרון בדימוס, רוכב טוב יותר — הוא
זוכה בנערה. אלא שגם הוא נוכח לבסוף,
במה שדיין מנסה לשכנע כל הזמן את לבון
— שהעולם נועד לצעירים.
בסיכום: אהבת בוסר היא סרט בוסר.

מימין דמונג׳ו
חישוף הגוף והנפש

הון ישראליים, לבין ז׳אן לדוק, במאי צרפתי
ששהה בארץ לבחירת התסריט, והמייצג את
חברת הסרטים הצרפתית ספרטקוס.
לפי תנאי החוזה יופק הסרט על ידי
צוות צרפתי, כשד,מפיק הוא רונה אלברה,
מפיק אורפיאוס והכושי, שזכה לפרס בפסטיבל
קאן השנה ואחראי ליצור סרטו של
ז׳אק טאטי — זה הדוד שלי. הצרפתים
יספקו גם את שלושת כוכבי הסרט הראשיים,
יסריטוהו כולו בישראל, בצבעים.
שארית מסדום. מתוך שפע הסרטים
בשיתוף פעולה עם ישראל, שעל ייצורם
נודע השנה, יהיה אהל על הגבול, הסרט
השני המבוסם על תסריטו של משה הדר,
מי שהיה רב־סרן בחיל האויר, ועורך בטאון
החיל. סרט נוסף שלו, נערת הסלע, יופק
תוך חדשים ספורים בישראל.
נערת הסלע, יבוים בידי הבמאי הצרפתי
אלכם ג׳ופה, ובתפקידים הראשיים יופיעו
בו מרינה ולאדי ותברט חוסיין. גם סרט
זה, שתסריטו התקבל בהתלהבות על ידי
הצרפתים, הוא קומדיה. הוא מספר על
פולקלוריסט אמריקאי, הבא לישראל כדי
לאסוף אגדות־עם וממצאים ארכיאולוגיים,
ניפגש בסדום עם בת־סדום הקדומה. סידרת
הרפתקאותיו עם בת סדום, על פני כל
הארץ, נותנת הזדמנות מצוינת להציג בפני
הצופה הזר את מראות ישראל. מלבד שני
תפקידי הכוכב בהם יופיעו השחקנים הראשיים,
ימסרו עוד שלושה תפקידים לשחקנים
ישראליים, כנראה מאנשי להקת בצל־ירוק.
יש ענין מיוחד בעובדה שד,תסריטים הראשונים
של תסריטאי ישראלי אודות ישראל,
שהתקבלו על ידי חברות הסרטה
זרות, הם דווקא תסריטים קומיים, חסרי כל
תעמולה ציונית. כשנשאל השבוע משה הדר,
מדוע הוא מחבר רק תסריטים מבדחים,
השיב הוא,, :יש רק נושא טראגי אחד, עליו
העולס חזה 131ו

וגעד לגן ־ עדן

היער המבודד (מרכז, תל־אביב; אר־צות־הברית)
הוא סרט אודות אגודה לשמירת
עופות, שלחמה בפלורידה של ראשית המאה
בציידים בוזזי עופות נדירים, שהענין היחידי
שיכול להיות בו לצופה הישראלי הוא
הופעתה של השחקנית הישראלית חנה עדן
מסינגר.
את אשר לא יוכל הצופה הישראלי למצוא
בסרט על חנה, הוא יוכל למצוא בפירסום
המלווה את הסרט והמציג את חנה :״צעירה
הלוהטת, כוכבת אקזוטית שהיתר, מקשרת
במחתרת הישראלית, רובאית מדרגה ראשונה
על אניד״ ואחר כך מקלענית בחיל־ד,רגלים
במלחמת ארצה נגד הערבים. מלבד זאת
היא מדריכה לתרבות־הגוף, רקדנית מבריקה,
ציירת מבטיחה וסטודנטית מעמיקה בפילוסופיה
ובדת.״
לפי דברי הפרסום שינתה חנה את שמה
ממסינגר לעדן משום ״שהזדמנות זו לשחק
באמריקה היתד, צעדי הראשון לגן־עדן.״
אלא שעבור הצופה היה זה צעד ראשון
לגיד,נום של שעמום•

תשבץ s o dShiki
מאוזן .1:איש
צעיר; .4סיגאר
קטן; .10 אריג;
.11 האל; .13
אחד מיסודות העולם
היווני; .14
ורוכבו ר מה
בים 15
בהמת־מים; .17
משחת גילוח; .19
המלכה אליזאבת
לג׳ורג׳ הששי; .20
נעלם; .22 שבט;
.25 זקן; .26 עוון;
.27 איש חייל;
.30 בית־קפה תל־אביבי;
.32 אויב;
.33 חמש עשרה;
.34 קרם; .36 ראש
חודש; .37 הסבר
ביתר פרוטרוט!;
.39 מקום ריכוז קרני העדשה; .41
ירק; .42 דלק; .44 חלק חשוב במ כונה;
.46 הצעירה מטרויה; .48 קיים;
.50 עיר הכוהנים! .51 מלכות קדמונית;
.53 נסיון; .55 מצבה; .57 אתר
ארכיאולוגי; .58 אות עברית; .59
האהל, למשל; .60 סיור.
מאונך .1 :חגורה; .2ענף; .3כלי
רחצה; .5יש אומרים; .6ערבי ב־תנ״ך;
.7כן׳ בלועזית; .8ממלכה
מרחבית; .9הבחירות אליה נערכו
לאחרונה; .12 כן; .15 גן חיות; .16
מם; .18 בית האפרוחים; .21 מה ש
1131

אהוב
על אשכול; .23 אות הידיעה;
.24 תן!; .26 קוץ; .28 יחידת חשמל;
.29 תוצאה של עצמאות; .31 אחת
המערכות החשובות של מלחמת העו לם
הראשונה; .32 יליד הארץ; .35
קרס; .37 התרה!; .38 איש חי״ר;
.40 מידת נפח; .41 פארק; .43 סוג
צמח; .45 גדול; .46 נסיך דני; .47
יישוב בדרך לירושלים .49 :בן זוגו
של ערב; .52 סימן הרבות; .54 פרק
תהילים המתחיל במלים ״לדויד מז מור,
חסד ומשפט אשירה 56
של שניים; .58 מלת קריאה.
תדריך אויבי

אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• זה קרה לאור היום (מגדלור,
תל־אביב) — בעקבות רוצודילדות־קטנות,

מחלות המין
מאת ד״ר מרדכי זידמן

בסרט שוייצי מרתק ועשוי ללא דופי.
• בפיה (תל־אביב, תל־אביב) — פרשת
ליאופולד־לייב, שני הצעירים היהודים
שרצחו נער בגלל סטיות פסיכולוגיות, בסרט
מעניין לפי ספרו של מאיר לוין.

• זה הדוד שלי
• הייתי כפילו של מונטי (אר־

(ציון, ירושלים) —

ז׳אק טאטי בסאטירה על החיים המודרניים.
מח, חיפה) — ספורו של קצין־תשלומים
שדמיונו לגנראל מונטגומרי, עזר במלחמת
העולם השניה להטעית הגרמנים.

הנוער

לאחר הצלחה עצומה בעולם: לראשונהבישראל

A P P E A L

״S E X

האמצעי האידיאלי לגבר ולא שה
להשיג בבתי מרקחת ובבימ״ס לתמרוקים
המפיץ הכללי: תל־אביב, סל ,64340 .ת״ד 1533

נובע הקש האיטלקי

בתמונה זו הוא דווקא בוכארי. במקום הכובע
רזזב־התיתורת, לפנייך הפעם תפיסתם של
האיטלקים על האכזוטיות המזרחית. אלמלא
היה קיים, היתה משכית כבר ממציאה אותו.

שבסיכומו של דבר, אין הוא מפריע להר־מתיה
הגדולה של ארע, צבע וצורה. וזה
הדבר החשוב.
האיטלקים מצטיינים בעיקר באופנת־הקיץ.
אריגיהם צבעוניים, נועזים יותר, כאילו צוב־עו
בקרני השמש הים־תיכונית, אך לעומת
זאת אין דגמיהם מהפכניים וקיצוניים• אשתקד
ידעו לרכך את השק, לנסות לשוות
צורה לטראפז ולהסכים לאמפיר. השנה, כש־הצו
הוא ״הכל הולך״ ,סיגנון הניאו־רומנ־טיזם,
המותניים המודגשות, הקפלים, התח־רים,
הצוזארונים הגדולים שתפקידם לבוא
כקונטראסט למותן צרה והדוקה — הולכת
האופנה האיטלקית בתלם, בדרך כלל. אין
כל חידושים מסעירים. הסיסמה היא: הידור
מבוסם על פשטות וטעם טוב. סיסמה לא
רעה, בעצם.
השנה קיים׳ בכל זאת, הבדל עקרוני
קטן באופנת שפת־הים, בין האיטלקים והצרפתים.
בעוד
הצרפתים מטפחים באהבה ובמסירות
את כל האפשרויות הגלומות (או נכון יותר,
הגלויות) ,בביקיני, מאמינים האיטלקים, השנה׳
בסקס־אפיל מרוסן. בגדי־הים שלמים,
עם כתפיות רחבות. הם רחמניים יותר לגיד
רה לא־כל-כך מושלמת, אך יחד עם זאת
מאפשרים ניחוש מדוייק של מה שמסתתר
בתוכו.
יש כאלה הטוענים שזה מושך יותר.
שהגברים אוהבים לנחש את חמודותיה של
אשה, לא לראותן מתנפנפות לעיניו בעירטול
מכסימלי.
זוהי, כמובן, שאלה של השקפה. מכל

אינך פוכרחה, את יודעת, זד. רק
בכל שנה רוצים יצרני־האופדוז האיטלקיס
לכפור בריבונותה של פאריס בשטח האופי
נה. הם יוצרים ואריאציות משלהם על הנו שא.
ואם נשמע פה ושם דיסונאס, הרי

מקום, אם מסיבה זו או אחרת את מתהלכת
בבגד־ים שלם — את יכולה תמיך לטעון
שאת אוהבת איטלקית יותר מאשר צרפתית
(או דווקא את האיטלקים יותר מאשר את
הצרפתים).

המלה ביקיני היא השנה טאבו בחופי איטליה. בגד־הים השלם, בעל

1111 הכתפיות הרחבות, הוא השולט. יהא זה בלאסטקס או בבד, עט המון
המשווים לכל הפסק מראה ילדותי. מישהו החליט שיהא זה הרבה יותר
ללבוש על בגד־הים חצאית מכווצת מם וולאנים, שתהיה פתוחה לגמרי מלפנים.

מכס מום וגל״ם

ומינימום זרוע,
בתלבושת יש שפודים זו, המורכבת ממכנסיים קצרצרים וחולצה תנליד
נה מארג מודפס. בא בחשבון לבעלת שוקיים ארוכים.

שגרות חוו

אס הנערה משמאל נוסעת לרחובות,
הרי זה חלק מהתוכנית. תחתוניתה
הורודה, הארוכה יותר משמלתה המשובצת בורוד־לבן, צריכה
להשלים את הוולאן. השניה לובשת שמלה עם תחרת אנגלית,

UULTUUZI 111111

אריג סודפס,חול
מאותו אריג, מופרדת בחגורת רחבה והדוקה במחוך, ונ׳
ליהם מקטורן קל. אידיאלי לבנודז שאינן מתביישות בשזקיו